גליון 1202 מתאריך 4 באוקטובר 1960

מספד 1202

שנה 24

י״ג תשרי תשכ״א4.10.1960 ,

איו ה רא שי י פדו

המחיר 60 אגורה

דמן?־

העורך הראשי:
אורי *בנדי

ה עו & סהוה

ראש המערכת:
שלום כהן
עורך משנה:
רוב איתן
עורך כיתוב:
נמסים נילז

כתב ראשי:
אלי תבור

צייר המערכת:
צלמי המערכת: וסי יעקוב אגור, רויר אומר

רחוב נליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען לסברלף ם :״עולמפרס״.
המוציא לאור: הטולם הזה בע״ס.
דפוס משה שהם בע״ם, ת״א, סל.31139 .
החפצה: דוד סופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

חברי המערכת:
נורית בודיער, שייע גלור, לילי בלילי,
דויר הורוביץ, רותי ורר, יוסת אבו־תמרי.
אביבה סמו, אבנר מרי, שסעוז צבר.
עמום אינו, סילבי עשת.

הנקרא

במדינה

העתון

ביותר

האם ברצונך להוציא לאוד עתון מענין ובעל תפוצה? האם רוצה אתה לכתוב
מאמרים שיצטיינו במקוריותם הרבה ובהגשתם המיוחדת במינה? האם רוצה אתה לנתח
את בעיות המדינה והחברה הישראלית ניתוח מעמיק וממצה?
אין לך דבר קל מזה. כל אשר עליך לעשות הוא לרכוש כמה כרכים שנתיים
ישנים של גליונות העולם הזה.
קח לך איזה כרך שהוא — נניח של שנת 1953 או .1954 עיין בו במשך כמד. שעות,
מן הגליון הראשון ועד האחרון. תמצא שם כמד, מאות רעיונות לכתבות ולמאמרים. כל
אחד מהם היה, בשעתו, פרי דיונים ארוכים, התלבטויות, חיפושים ונסיונות. אתה תוכל
לקבלם מן המוכן.
למשל: תמצא רפורטאג׳ה חגיגית על האדם הישראלי, תחת הכותרת ״סודה של ישראל,״
שהופיעה לכבוד אחד החגים. מערכת העולם הזה הטילה אז על כל אחד מחבריה למצוא
אדם אחד בישראל המסמל בעיניו את כוח־ד,יצירה של האומה, ולתאר אותו. התיאורים
הצטרפו לפסיפס ססגוני ומאלף. אתה יכול פשוט לחזור על רעיון זה — לשלוח את
כתביך, והנה לך כתבת־ענק מקורית ומבריקה.
תמצא בנקל עוד מאה רעיונות כאלה, שקל מאוד לבצע אותם — מאחר שלפני עיניך
דוגמאות ממשיות ומודפטות של רעיונות אלה. העבודה המוטלת עליך קלה: שנה מילה פה
ומילה שם, הוסף כמה משפטים אקטואליים — והנד, לך מאמר חדש וטרי, שיעניק לך
גושפנקא של הוגד,־דעות מקורי לגמרי.
הוסף לכל זד, כמד, חוכמות שהופיעו במדוריהן של רותי
ולילי גלילי, העתק את אחד המדורים המופיעים בעתון, שנה
משהו מהסיפורים המתפרסמים במדור במדינה, והרי לפניך
עיתון מוכן. אינך מאמין? אם כן, גש לקיוסק ועבור על
ערימה של יומנים ושבועונים ישראליים אשר הופיעו
בשבוע שעבר__ .

מכתבים

העומד אתה לקנות מקלס וזיו?
לרשותך עומד המבחר העשיר של המקלטים הידועים

,,שגיידר״

מייצר מספר רב של ממים, החל במקלטים

קטנים בעלי 5מנורות ועד לדגמי מותרות,

בעלי 10 מנורות ו־ 4רמקולים.
מייצר את המקלט ״שניידר רנזיסטור׳/
הידוע בעולם כולו כאחד המכשירים המוצלחים

״ עיי
ביותר.
111וייד * ך־״ הוא ביהח״ר היחידי בישראל המייצר מקלטים
בעלי אנטנה פנימית, לסי פטנט צרפתי,

העולה כפליים על אנטנת פריט רגילה בכוזניות ובתפוקה.
ך הוא במזח״ר היחידי בישראל המייצר מקלטים
בעלי תדירות גבוהה מכוונת, בעלי סלקטיביות

מעולה, המאפשרים קליטה ברורה של תחנות רחוקות.
קנה רק אצל סוכן מוסמך של ״שניידר״

גלים עליזים -הם ״גלי שניידר״
• נא להקפיד כעת הקנייה על
חותמת מקורית של ״שניידר״.

; 77 עוני 7ר

בחדרי חדרי חדרה

מג מלי רדי! קליניד. בע״בז

כל נערה־יופיה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי
להיראות יפה ומטופחת.
עוזרך הנאמן -הוא

רו ׳אלויט • י8 0 1¥11
הקרם המפורסם לפי ד״ר לכרן, פריס, המכיל גזלה
דויאל, מגן טל טורך ורקמותיו הטדינות, סונט
התהוות זוממי פנים ומטהר את גוון טורך ננל־ידי
פעילות של מחזור הדם.
מחיר השפופרת 4.25ל״י
המפיץ בישראל:

לי לי ת
9רסום צימט

פרשו< לבון

אני יכול להבין את המינבלות הביטחוניות,
שאינו טאסשרות גילוי נסור של כל
פרטי פרשת לבון. אבל על־ידי הנשת החומר
בצורה נבונה (העולם חזה )1201 שכללת
גם העלאת הפרשות החשובות של אותה תקופה,
מילאתם את חובתכם והארתם את עיני
האורח.
דויד בר, ירושלים
אוי לנו אם אלה האנשים העומדים בראש
המדינה, ואם במערכת הנטחוז יכולה לקרות
שערוריה כה פנטסטית שאי-אפשר אפילו
לגלות את כל פרטיה!
נחמה כהן, תל־אביב
ובכן, הגיע יום הדיו של שמעון פרם...
בל הכבוד לכם. צדקתם כל הזמו בהתנגדותכם
לטיפוס זח ולחבריו ,״נערי הזוהר של
ביג׳י״ ,כפי שכה היטבתם לכנותם.
אליהו וינר, תל־אביב
בקיצור: מוטב היה אילו נשאר ביג׳י בשדה

שלמר, לוין, תל־אביב
לאנשים כאלה, שזייפו מיסטכים רשמיים
כדי לסלק את פנחס לבוז ממשרד הבטחוז —
הירשו להמשיך ולכהן בתפקידיהם הרמים.
אכל את חי הסידוק, שגילה את הקנוניה
העכורה של קציני המשטרה — פיטרו ערב
ראש השנה, בלי פיצויים. שטים, בקשו
רחמים עלינו!
נעים חסון, ירושלים

בחסותו האדיבה של הממונה הזמני של הולנד מר ג.נ. הופ סחפר
תל־אביכ :״היכל התרבות״ :יום ב׳ , 10.10 יום ה׳ 13.10 ומוצ״ש 15.10
ירושלים :״בניני האומה״ יום ה׳ 6.10ב־8.30
חיפה: קולנוע ״תמר״ מוצ״ש 2 ,8.10 הצגות ב־ 6.54 וב־9.15
קרית־חיים :״בית העם״ ,5.10 נהריה: אמפי 7.10
כית־שאן: אמפי ,9.10 אשקלון אפרידר , 11.10 :

הצטערתי לקרוא במדור ״תצפית״ של ״העולם
הזה 1199 את ארבע השורות המוקדשות
לי, בגלל אי־הדיוק שבהן.
זכורני ברגשי תודה כנים את הזהירות
והיסודיות, ללא משוא פנים, בהן בדקתם
בשנת 1953 את הטענות נגדי בימי ״משפט
העלילה״ נגדי, בשעה שקמו נגדי זדים מחוץ
ומפנים. לכז אבקש מכם להביא לידי
ביטוי את ההערות הבאות:
נא) לא הודחתי מתפקידי כראש עירית
חדרה — התפטרתי סרצוני ולפי החלטתי
בלבד, מתור נימוקים אשר פירסמתי בזמנם
ברבים.
(ב) לא היתה ואי! בל התנגדות בסניף
מפא״י בחדרה לפעולתי הציבורית — הנני
חבר המרכז של מפלגת פועלי ארץ־ישראל
בשליחות הסניף בחדרה, אני ממלא תפקיד
של יושב־ראש ועדת־ההסברה המחוזית בשומרון
של מפלגתי, והנני חבר המזכירות
ומועצת סניף מפא״י בחדרה.
פשוט הטעו בזדוז את עורר ״תצפית״ בסיפור
בדוי על ״התנגדות סניף מפא״ י החדרתי.״

אין כל יסור לידיעה כי ״הובטחה
לברמן, על-ידי מזכיר מפא״י, יוסק אלמוגי,
נציגות השומרון ברשימת מועמדי מפא״י
לכנסת הבאה״ — פשוט להד״ם — כל הידיעה
היא דמיונית בלבד.
חוששני כי אולי חרד מישהו בחררה שמא
יוצע לי פעם תפקיד כזה בכלל, או במקרה
שיוחלט על בחירות איזוריות לכנסת, ובכוונה
הטעה את עורר ״תצפית״ בשבועונכם
הנכבד, על־מנת לעורר חשד שאני מבקש
תמיכתו של מזכיר מפלגתי בארצנו, בדבר
תמיכה במועמדוחי לכנסת הבאה.
דויד ברמן, עורך־דין, חדרה

מארש הרגל השניה

לשירו של עמוס קינן (העולם הזה :)1200
ואף אם חסר לי אב—
אדבר היום כנב—
מי שמד שופט־אר—
העומד תמיד בפר—
למקטרג, אלוף השג—
על קהל קטועי הרג—.
הן למלחמה הלכג—
לא בעיר־אורות ישבנ—
כי לולא שיחררנו נג—
אז אתה, פאר השג—

כסוי עפר ורב
אני חותם בשם בדוי, כמובן, מטעמים
שלמה שטראום, תל־אביב
מובנים.
הטעמים אינם מובנים כלל, מאחר שעמוס
קינן היח חייל קרבי במלחמה, ואילו זהות
בעל המכתב לוטה בערפל.

יוסף נ. שאדתיאד

מכמן שארצות־הברית תלויה בישראל,
חיות ובלעדי מדינת ישראל לא תיו נמצאים
כאן יורדים ישראליים, מותר לנו להת־ענייו
בנעשה בישראל, וגם להביע דעה.
הניע אלי ספרו של דוב יוסק ״קריה
נאמנה״ (העולם חזה ,)1194 שהופקדה בידי
איש נאמן שהציל אותה מחורב! ורעב.
ובכו, דוב יוסק, מושלה הצבאי של ירו-
שלים, ואחראי לכל ההישגים, אבל בכש־לונות
אינו אשם.
...בעמוד 99 מייחם יוסק ל״מולל בונה״
את הרכבת האווירית מהר־ציון׳ לנית-הוזולים
לחולי־עינ״ם. הרכנת נבנתה על־ירי אורי
חפץ, מגולי קניה, עוזרו של מהנדס חטיבה
גם חברי מנן־דויד-אדום חיו בסכנה. את
חלקם של טכבי־אש שסיכנו את נפשם הס
מלהזכיר, אולי מפני
שמפקדים היה
איש לח״י.
לא מובז מה טייל
האלוף מרכוס בסדיז
לבז לבדו, בשעה
שלוש אחרי חצות?
יוסק אומר שכפר
מלחה נפל לידינו.
איד ועל-ידי
טי? ערביי ליפחא
ברחו. מדוע? אולי
לת״י טיפל בהם?
אני חושב שחב-
״י ״יייי ״י •
גסת תחולל אם ידיי
שאלתיאל
נו על ספר שטותי
וחסר טעם זה. בנראה
שרוב יוסק התקנא בחברו, אליעזר ליבנה.
לשניהם עבר של וילות ופיטורים מז
הכנסת, ומתמסרים לכתיבת ספרים. היכז
הצנע בנייר?
ס. ליפה, ברוקלין, ארצות־הברית
קראתי כאז בעתוז שמאשימים את האלוף
דויד שאלתיאל, בגלל הפקרת ירושלים העתיקה.
הנכון הוא שלשאלתיאל אין כל
מושג על קדושת ירושלים, ושלא יכול היה
לתאר לעצמו מה תהיה תוצאת האבדז.
...ע ד כמה שאני זוכר, היה טיפוס של
הרפתקז בינלאומי בז דת משה, ורק מלחמת
העולם אולי הביאה אותו לשורה הקידמית.
הקאר״רה שלו חיתה בלי ספק מעניינת
מאד, אך נראה שאי־אפשר למצוא לו עתה
עיסוק מתאים. לא אתפלא אם יקבל לידיו
לבסוף את הפיקוד הצבאי על התנועה החסידית
המאוחדת1
י. מ .לייסנר, לונדון
הקורא לייסנר הוא אחיו של בעל מיפעל
למתכת במגדבורג, גרמניה, בו עבד שאל־תיאל
לפני עלייתו ארצה.

מסעדת חתן הפרס

טוב שניליתם לנו שהצייר פרחי מנהל
מסעדה זולה בפאריס. זו באמת חרשה גדולה
בשבילנו. למה לא תתנו עוד פרטים,
למשל: מה נותנים שם לאכול?
אמנון רזין, תל־אביב
עורן מדור האמנות אינו יכול להוסיף
פרטים, ניוון שהמסעדה הזולה אינה מנוהלת
על־ידי פרחי אלא על־ידי הפואיה דאזא־רטיסנז,
מיסודו של סרק וו, איש אוחב אמנות
ואמניס, שפתח עבורם מסעדה זולה.
יורשיו של 11 הוסיפו גלריה, בה מציגים
אמנים צעירים, ושם גס התקיימה תערוכתו
של פרחי, שזכתה בפרס. לולא השתרבבה
שורה, ופסיק תפס מקומה של נקזדה, לא
היה הקורא רזין מעביר את המסעדה לבעלותו
של פרחי.

קלפים +מאגיה

מחלקת הקלפנות (העולם הזה )1190 נגרמת
על־ידי השיעמום. אילו אירננו בני
מקום־עבורה טיולים זולים לימי ששי ושבת,
או הופעות של כל מיני להקות,
במחירים מתקבלים על הרעת, הרי לא היי:
זמן להתחיל בכל משחקי הקלפים על המרפסת

מ. ומירי, תל־אביב

גבעתיים: נגה !4.10
העולם הוה 1202

כדאי לתת את הדעת: שפא המילה
העברית קלה מרמזת על הטילה היוונית
״קלפטוס״ — בלומר ננסי שהרי תורו איתי
בי המאניה לקלפים היא צער ראשוז לקראת
קלפטומאניה.
ד״ר יונתן ברגר, ירושלים

הגוף והנשמה

בחיי יפה. קודם מראים את הרנלים, ואח
רי שבוע את הראש (העולם הזה )1021
כאילו שזה כל מה
•שיש לאותה חתיכה ונשמה פלטשריח.
אין לה? ושם אין

אהוד לוינגר,
תל־אביב
לחדווה הלפרין יש
לא רק שם ונשמה,
אלא גם גוף (ראה
תמונה)..

המנהל הקורא

הופתעתי לקרוא
את הכתבה ״המנהל
קורא עתוז״ ב״העו•
לם הוה 1197וקשה
לי מאוד להאמין
כי הכתבה נוהלפרין
תנת
תמונה אמיתית
ובדוקה של מצב ה־ענינים
ושל ההתפתחות שהביאה למצב זה.
מר אברהם זילברברנ, העובד בעניני עליה
ופירשם (בסוכנות ובממשלה) מזה קרוב לארבעים
שנה, ידוע לי ולרבים אחרים כארס
שיישרו, נקיודכפיו ומסירותו לתפקידו
הם ללא סטיות וללא פשרות. הוא השקיע
את מיטב יכולתו בהקמתה וטיפוחה של הלשכה
המחוזית לעליה ופירשם בתל-אביב,
ורבים מתושבי המחוז יודעים טנסיונם האישי
לספר על היעילות שהכניס במרידת
הלשכה, ועל הדאגה שדאג לנוחיות הקהל.
בכתבתכם, לעומת זאת, מובאות רק טענות
ועד־העובדים ננד מנהלם, טענות העומדות
בסתירה משוועת לאופיו של האיש ולדרך-
עבודתו. האם בדקתם, טרם פירסמתם את
הכתבה, שמא אין זו אלא קנוניה מפלגתית
ננד אדם בלתי־מפלנתי, או מזימה מצד אנשים
אשר היעילות והיושר אינם נוחים
לתם? האם ביררתם במשרד־הפנים עם מי,
לדעת ההנהלה, הצדק בפרשה זו?
ד״ר יוסף פוטר, רמת־חן

ורמוס ל בן
רורדאזף כדמל
יין הנ שי א

תכלה שנה ושיבושיה

בכלות שנת תש״ב, שלוחה ברכתי הנאמנה
לכל טי שהקפיד על הכתיב הנכון — תש״כ
— ולא נגרר אחרי פקודת טועים ומטעים,
שנכשלו ולא הודו על שגגתם.
בראש וראשונה יעמרו על הברכה אלופי
התורה, שבכל מכתביהם אלי הקפידו תמיד
על תש״כ, ואחריהם סניפי־הדואר של בני־ברק,
טבריה, נהריה, עפולה, אשר למרות
פקודת הפקידות הקפידו לקבוע בחותמת־הדואר
את הכתיב הנכון — תש״כ.
...ו מי שנכשל וטעה והטעה את הרבים
וציווה לכלות ממונם של ישראל על־ידי
שריפת בולים שנדפס בחם תש״כ — וכל
חגרורים אחרי הטועים ששננתם עלתה זדו!
— נתקיים בהם מקרא שכתוב :״ויהיו
מאשרי העם הוה מתעים, ומאושריו —
ם בולעים״.
על תש״כ יש לומר בררן־ נוטריקון:
תכלה שגיאת כתיב. ועל תשכ״א — תחל
ש:ת כתיב אמת, כתיב אחד.
יצחק אבינרי, תל־אביב

מירדן עם החסידה

לפגי שבועות מספר הופיע מיכתב (העולם
הזה 11194 בו הועלתה הצעה להביא בפני
הקוראים הצעות לשטות עבריים. עד ליום
זה לא יצא דבר מהצעה זו. מאחר ואצלי
העניין בוער, הנני פונה אליכם בבקשה
לשלוח לי הצעות לשמות עבריים. אשתי
עוטרת ללדת בכל יום וברשותי איו מספיק
שמות.
מנוי ״העולם הזה* ,יוהאנסבורג
נזי יגיע ראשון לבית הקורא ביוהאנסבורג:
החסידה או הצעת השמות?

זמירה זורקת אכן

בקשר לפתיחת מועדון מכים ומוכים חדש
במרחק ש? שוטים (תרתי משמע) ספורים
ס״כסיח״ ,בפי שסיפרתם במדורה של רותי
נהעולם הזה , 11198 נזכרתי בעובדה פיקנטית
הקשורה באחד סן המייסדים — עמום
פרוז.
לפני כמה שנים הופיע מרוז בתפקיד מאהב
במחזה ״היטלר של הכתה החטישית״ ב־
.תיאטרון זירה״ .לאה פורת כתבה עליו אז,
שהוא נראה כמו ״אפאש ים-תיכוני״ ,ולא
בפו מילורד אנגלי. בעקבות הכינוי הזה
החלים כנראה מרון לנסוע לאנגליה ולקבל
לפחות תואר של טורה לדרמה.
אני טתפלאה על רותי, שעם כל המכשירים
הקוטלים והחיצים שיש לה במוח ובפה,
לא זכרה לפרוז חסד־נעורים זה.
זמירה שטיין, תל־אביב

אנטי־־כרש

ישבתי במספרה ובא לידי ״העולם הזה״
( .)1104 קראתי כמה שורות תחת הכותרת
״קואליציה ננד טפא״י״ .כתוב שם :״כדי
למנוע מלחם ת־אחים זו, ואולי אד את מחיקתה
של מדינת ישראל מעל מפת העולם
אני לא זוכר אם זה היה כתוב בשם
העתון או העתונאי או סתם בז־ארם. מה
שלא חשוב, ונם לא חשוב אם זה באמת,
יכול להיות ככה או לא. חשוב זה, ששפלות
גדולה מעתוז לתת אור לטילים כאלה (אני
לא מפא״יניק) .אבל אני חושב שלא בחירות
אזוריות, אלא לתת טילים כאלה בעתו!,
ש!ה אולי אפשר לקרוא בארץ של שונאינו,
יכול להביא למה שאתם כותבים.
ובושה וחרפה שאפשר לקרוא מחשבת כזאת
מעל דפי עתון חופשי במדינת ישראל.
זה לא מורד נגד הממשלה החוקית, רק ננד
כל עם ישראל.
שמואל פאר, מכולת, תחנת־אגד, הרצליה
העולם הזה 1202

4341 וזז

או מז ר חי

ייזב• רא שון י ציוו וזנווןיעקב

0וזבוזר הבריגו לזוגות גזנגץ זיץ־
ווזוזורג אצל בראו! את בייור וזל־אביב,
ותלת בויוויו 43ן3ולבו\
! 64005 הוזבתר, וווזוצרוז וזארץ
ותוצרת וזוץ, תבמוית תלבוגות
ווגוולת ותובעת אלגווזית. בראון
את בילו־ וזאתליסי ומות גוובה
ווזבורכת לסל לסותותיתת.

0לסראוז הגמות תתרטות ברבות
ומיוותת ובריאות וגויולית
ועיתית עת בת־ווגך לאורג רביומי
הארץ בלתווע התצוייר בוזגג־רות
ותוומב וואת מנחם, תל־אביב,
הרצל .82

0לכבוד התגית אוו וותוית
תיות לכל תווה ומתלה, איגרת
הגרלה ומל תתעל הבית -.עזרטקם
תל־אביב,
— ^ י.1וגמ—£2
ותלת־בויתיו .34 סיסמתנו: ומתלה
יתת — לכל אומת — כתתיר וות.

לכל אשה צעירה כדאי לדעת!
אשד, צעירה המעונינת לשמור את עור פניה חלק ויפה ומוגן
מתופעות זקנה בטרם עת, חייבת להתחיל בטפולו כבר מגיל צעיר.
הטפול היעיל ביותר הוא בקרם הפנים הנפלא רויאלויט, לפי
ד״ר לברן, פאריס, המכיל ג׳לה רויאל, מזון מלכות הדבורים.
קרם רויאלויט, מגן על העור ורקמותיו העדינות, מספק לו
תזונה ברכוז גבוה, דבר הגורם לשמירה על צעירותו ורעננותו של
העור, מחדש את התאים שכידוע הנם הגורם לעלומי העור, ומבטיח
את גמישותה של מערכת שרירי הפנים, כמו־כן מונע רויאלויט
התהוות קמטי פנים ומטהר את גוון העור ע׳׳י פעילות מוגברת של
מחזור הדם.

שנהדה רוקם עם
במדינה העם
נציג ה ע

האבקה ללא סודה
טובה במיוחד לידיים ורחיתולים

בעיות שערות?
וכל אלה שיש להם בעיות שערות

נאצים

*!£010 * 1. 5013001 .

בו ד מ אן לאנתפס

בז0>$:א00x4101 1

(1x410108*07 01*7017110? 76ז0עמ^ן ןו׳812700*2 11

י *1זx117 חסז !80*1002*40* ,4

!10§-9390ז!0ס1״41*9*0*): 1*41

1111* 14. 1960
x161x1א^1611 .
־ 511 1 1 1 8 6 6 1 6 6 1

־ 1 8 1 3 .0 1

X14 3־ 0111ץ 0 3 1 6 )1 111 8 6 6 1 1 1 8־11116 1

ץ X 1 0 0 6 8 8 £ 1 1 1 4ץ 1 3 1־ 1(1 1 8 6 6 ^6 3 1 011

0 6 3 1 8 1 1 6 1 1 1

111) 1 6 6 ) 1 6 6ג< 0111 1 6 0 1 0 3

1 1*3

Xס 1 6ק 1מ 8 3 1 1 6 6 £
.־ 8 1 1 1 6 *0 1

סץמזס ־ נ ! 1 6 6 1־ 8 £111ת 1־ 1 0 6 6 3 1נ<ל 3 1״ י ז !!1 8 6 3 1 1 6 6 1 0 0 1 0 1 1 8 * 0 .
,־ 0111ץ ! 7ב ד £2

ץ ז 6ע 8

.ס 64.

י * 101ר >3 1 1ן 1 ׳* 1 2

אזרחי ישראל ושליטיה היו עסוקים בפרום
תשכ״א, כבכל ימות השנה, בשערוריות־זוטא
ובשערוריות רבתי, חילקו את תשומת
ליבם בין פרשת לבון, אחת המכוערות
בפרשיות המזימה שנתגלו עד כה, בה
עורבו כמה מראשי השלטון העיקריים, לבין
משפט סהר, בו הואשם שגריר ומפכ״ל לשעבר
בעדות־שקר.
אולם את מצפון העם לא ייצג, בשבוע
הראשון של השנה החדשה, פינחס לבון
(דאה כתבה) ואף לא יחזקאל סהר. הרחק
מבתי־המשפט ומלשכוודהתככים של ישראל,
בארמון עתיק שבעיר פירנצה האיטלקית,
דיבר מצפונה החי של המדינה. קולו
הדהד למרחקים, הבקיע חומות־שינאה, גישר
בין אנשי־הרוח הישראליים והמרחביים.
הפרופסור והפילוסוף מארטין בובר, המטיף
מזה שנים לשלום מרחבי, היה האיש
שסימל השבוע את ישראל. היה זה פלא
כפול: כי בעוד שבין הריסות האמון ביושר
הציבורי ובמצפון האינטלקטואלי של ישראל
עלתה לפתע קרנם של מספר שליחי
רצון טוב, סימל קומץ הנועזים, שבאו
לייצג את העם העברי בפירנצה, את כוחות
העתיד, את האמון בעתיד.
הם היו שונים ומגוזנים. עורך העולם הזה,
אורי אבנרי, העתונאי היחיד שהוזמן אישית
על־ידי יוזם הודעידה הים־תיכונית לתרבות׳
ג׳ורג׳יו לה־פירא, שוחח ארוכות עם
אנשי־רוח מרחביים. פרופסור פרוור מן האוניברסיטה
העברית, חבר הכנסת המפ״מי
הערבי רוסטום בסטוני ואיש הקונגרס היהודי
העולמי, יוסף גולן, פעלו אף הם בקדחתנות
במסגרת הסמינאר.
הפעם היתר, האווירה מתוחה פחות. כיהן
שממשלת ישראל נמנעה, לעת עתה, מלנסות
להכשיל את הוועידה כבפעם הקודמת, נפתח
השער לרווחה להתקרבות ישראלית־מר־חבית
אמיתית. התוצאות היו מידיות. נציגי
מצריים, וביניהם הסופר המצרי ג׳ורג׳ הנין,
וזילמה מורזי, נציגת נשות רע״ם המתקדמות,
פתחו בשיחה, הושיטו ידיים לעבר הישראליים.
הסופר ז׳אן אמרוש, נציג הממשלה
האלג׳ירית המהפכנית, קיים התיעצו־יות
ארוכות עם הנציגים העבריים.
אולם האדם שקירב את הלבבות בפועל,
על רקע נכונות עקרונית זו לדו־שיח
מרחבי, היה ללא ספק הפרופסור מארטין
בובר. כאשר איש־המדע בעל הזקן השב
סיים את הרצאתו על פילוסופית השלום,
הריעו לו כל הנאספים באופן ספונטאני.
״בתשואות אלה אני שומע את הד הקולות
המברכים את השלום הקרוב, בין ישראל
ליתר ארצות המרחב,׳׳ העיר ישראלי
אחד. היתד, זו הגדרה קולעת. כי המריעים
למארטין בובר רצו לכבד בכך לא רק את
איש־המדע ואת ההומאניסט — אלא בעיקר
את נציג־העם האמיתי — את האיש המגלם
באופן אישי את השאיפה הכנה לשלום.

1600138

דע לך שבמכתב הנ״ל מהאוניברסיטה המפורסמת כארצות
הכרית ״הרווארד״ הם מבקשים את החומר לשערות שהמציא
ומשתמש בעבודתו הביאוקוסמטיקאי, אלכם רובין, בעל המכון
רוכינם־קוסמטיקום, תל־אכיב, רה׳ פינסקר ,2טל• .22128
חיפה, הרצל מס.1 ,
גם לך כדאי לפנות.אליו.

סיפר משה פרידמן, תושב העיירה סרא־סאטה,
מרחק כ־ 100 קילומטרים מבואנוס־איירס
:״סוכני חרש ישראליים איתרו את
מקומו. את הכתובת קיבלו מאייכמן, אחרי
שחטפו אותו וחקרו אותו בישראל. אבל
הם לא רצו לחזור על אותה פרשה. לכן
הודיעו על הימצאו למשטרת ארגנטינה.״
האיש בו דובר: וואלטר פלגל, שומר־לילה
גידם בבית־חרושת לטכסטיל. הוא נעצר בידי
המשטרה הפדראלית ולמחרת היום סובבה
את העולם הידיעה הסנסציונית כי מארטין
בורמאן, סגנו של היטלר, נתפס.
מן הרגע הראשון תובלה ההודעה הרשמית
בנימה של ספק. אך בישראל הובלעה
נימה זו, מתחת לכותרות הרעשניות שבישרו
על התפיסה הגדולה. אריה קובובי,
ראש יד ושם, אף מסר הודעה נבובה, שממנה
השתמע כאילו והמוסד שלו סיפק
חומר לארגנטינה ״ולגורמים שטיפלו בפרשת
אייכמן״ ,ושבכך סייע בתפיסת בורמאן.
סכיני הקינאה. בדיקה יסודית יותר
של העובדה הפריכה עד מהרה את השמועה.
כי בעוד שבורמאן — אילו נשאר בחיים —
היה כיום בן ,61 הרי פלגל הינו בן 49
בלבד. בעוד שבורמאן הראה נטיה להקריח
היה ראשו של פלגל מכוסה ברעמה של
שיער עבות. אשר לזרוע הקטועה, לא נמצא
שום מקור מוסמך שירמוז על כך כי
בורמאן איבד זרוע בעת בריחתו מברלין
במאי ,1945 או לאחר מכן.

פלגל, שלדבריו הצטמצמו קשריו עם
אדולף היטלר בכך שראה אותו פעם אחת,
באסיפה פומבית בשנת , 1930 שוחרר וחזר
לעבודתו ולאשתו הארגנטינית.
פרשה זו יכלה להיות פרק נוסף בחיפושים
אחרי פושעי מלחמה נאצים, שלא
פסקו, למעשה, מאז תום מלחמת העולם
השנייה. אלא שלגבי מארטין בורמאן היה
בפירגיומים אלה הבל משעשע. שהרי מארטין
בורמאן הומת בידי רופא יהודי בבואנוס־איירס,
על פי עצתו של אירגון יהודי מסו־יים,
סמוך לתקופה שבה נלכד אייכמן. את
הפרטים. המלאים פירסם העזלם הזה (,)1185
באחד הסקופים הגדולים בעתונות העולמית.
כאשר פורסמה הידיעה הראשונה על תפיסת
בורמאן חי, השחיזו עתונאים רבים את
סכיני ר,קינאה שלהם, קיוו לפוצץ את מהימנות
מקורות האינפורמציה של העולם הזה
כבועת סבון. הם החזירו את הסכינים לנר־תיקיהן
במהרה, הודו לעצמם — אם לא
בגלוי — כי אכן, מקורות האינפורמציה של
העולם הזה מוסמכים.

דיפלומטיה
ה פ רי מ א דונ המתפנקת
שעה שבמאנהטן התרוצצו עשרות ראשי-
מדינות משני הגושים הגדולים ומארצות־הביניים
במחול־שדים דיפלומאטי, לא פסחה
המלחמה הקרה גם על המושבה הדיפלומאטית
בישראל.
פרשת היחסים בין ארצות־הברית לברית-
המועצות מזכירה לעיתים את היחסים ביניו
לבינה. שעה שהוא מחזר היא אינה רוצה,
וכשהוא מפסיק מתחילה היא לחזר אחריו.
אלא שבמישחק הפוליטי בין שתי המעצמות,
משתנים רק השחקנים שבתפקיד המחזר.
היו זמנים בתקופת הטרום־חרושצ׳ובית
חיזרו הדיפלומאטים המערביים בלהט אחרי
חבריהם הסובייסיים, שהסתייגו מהם ככל
האפשר, הסתפקו במיפגשים הדיפלומאטיים
בהחלפת ברכות סתמיות. באותם ימים התנפצו
נסיונות החיזור של המערב בחומת
השתיקה הרוסית.
במסיבת קוקטייל דיפלומאטית — אותו
סייסמוגראף רגיש של זרמים פוליטיים תת־קרקעיים
— החליף דיפלומאט סובייטי, באותם
הימים, מספר משפטים של מה בכך
עם דיפלומאט מערבי .״הרוסים החלו לדבר!״
עברה השמועה מפה לאוזן. הדיפלומאט המערבי
נתבקש לחזור על כל מלה ומלה
שיצאה מפי הרוסי, ולפירושים לא היד, קץ.
השחקנים מתחלפים. עם עלייתו של
חרושצ׳וב והנהגת קוו הדו־קיום במדיניות
הסובייטית, יצאו הדיפלומאטים הסבייטיים
מקליפתם הנוקשה, התגלו כאנושיים בהחלט.
״יש להם אפילו חוש הומור!״ התפעלו ה-
דיפלומאטים המערביים. באותה תקופה הפכו
הסובייטים לפרימאדונה מסתורית פחות
אך בלתי־מעורערת בכל מיפגש דיפלומאטי.
בזמן האחרון חל שינוי מדהים לרעה בזירה
הדיפלומאטית בישראל. השינוי אינו בולט
לעין; רק משקיף מנוסה באספקלריה הפוליטית
הזעירה, ששמה מסיבה קקוטייל, יכול
להבחין בנעשה: הסובייטים החלו לחזר אחרי
המערב, המסתייג מהם.
גם בתחום זה מצייתות גרורות־המערב
לפקודה מוושינגטון: באחת ממסיבות הקוק־טייל
האחרונות בארץ, בירך דיפלומט סובייטי
לשלום את נציגה של מדינה אפריקאית
מסויימת, הידועה כגרורת־המערב. האפריקאי
לא החזיר את ברכתו׳ התעלם כליל
מנוכחות הדיפלומאט הסובייטי.
״הסובייטים יודעים את המישחק, יש להם
מה למכור,״ התבטא לא מזמן מדינאי ממולח
.״כוונתי לתכנית פירוק הנשק שלהם,׳׳
המשיך .״אין ספק שהדיפלומאסים הסובייטים
מנסים להתקרב לחבריהם המערביים
כדי להחדיר בהם את תודעת פרוק הנשק.
לכן הפך המחזר האמריקאי לפתע לפרי־מאדונה
מתפנקת.״

חינוך
ש בי תהבהמש כי ם
״מחר הולכים לבית־הספר או שיש לנו
שביתר?,״ שואלים מדי בוקר, בשבועות האחרונים,
תלמידי ארבע כיתות בית־הספר
הממלכתי ה׳ שבבת־ים. ההורים מסכמים
במהירות את תוצאות המשא־ומתן האחרון
שלהם עם העיריה, ומחליטים אם לקיים או
לדחות את השביתה.
ההורים הבת־ימיים חינם חלק מהורי
תלמידי המשמרת ד״שניה של בית־הספר, שבתחילת
השנה החליטו כי יותר לא יסבלו
(המשך בעמוד )7
חעולם הזח 1202

פרשת לבון־ מאיימת על עתיד נערי ביגיי

* • ל שולחן המישחקים של הפוליטיקה הישראלית התגלגל השבוע ראש־ראשו של
שמעון פרס. מצד אחד של השולחן ישב דויד בן־גוריון. מולו ניצב פינחס לבון. כל אחד
מהם החזיק בידיו קלפים חזקים.
שבוע לפני כן נערכה בין השניים פגישה במקום חופשתו של דויד בן־גוריון. מה שנאמר
ביניהם באותה שיחה לא היה סוד: הדבר נאמר בקולות כה רמים. עד שכל מי שנזדמן
לסביבה יכול היה לשמוע את הצעקות ההדדיות. שומרי ביג׳י היו נאלצים להרחיק את
העוברים המקריים כדי שלא יאזינו.
שקדנותם היתד, הסרת תועלת. כי בכל זאת נודע ברחבי הארץ מה רצה מזכיר
ההסתדרות מראש הממשלה. במאמרים ראשיים ובהודעות רשמיות של שני הצדדים, דובר
על ריהאביליטציה, על טיהור שמו של לבון. אך דרישתו של לבון הרחיקה־לכת יו ת ד.
הוא לא רק רצה ש״שמו יטוהר״ .הוא רצה שאלה אשר גרמו להדחתו בבושת־פנים יבואו על
עונשם.

* 8קלפים שהיו בידי לבון היו כה חזקים, שיכול היה להרשות לעצמו לעמוד
ן ן בעקשנות מול בן־גוריון. מאחוריו עמדה צמרת ההסתדרות, כמעט ללא סייג• אולם
חשובים עוד יותר מאנשי־הצמרת הזו היו עמדותיה,מפתח אשר לבון הצליח להעמיד
תחת מרותו בחמש שנותיו כמזכיר כללי. עמדות אלה נתונות כיום בידי אנשים שנאמנותם
האישית לפינחס לבון. אינה מוטלת בספק. הם מהווים קבוצות־לחץ אדירות בתוך
ההסתדרון ז, המדינה ומפא״י. הם מוכנים ללחום למען לבון נגד כל קבוצה אחרת
בהסתדרות, במדינה או במפא״י.
גם בתוך צמרת מפלגתו היו ללבון בני־ברית בעלי עוצמה. במלחמה הכללית
המתנהלת לאורכה ולרוחבה של מפא״י תופשים כוחות אלה עמדות משתנות, פעם במערך
זה ופעם במערך אחר לחלוטין. בקרב בין לבון לבין אויביו התייצבו לצידו, פעם

נוס במקומו הקבוע: מאחוו׳ גבו של ביג׳

לבון: האיש המאיים על קבוצת החצר

אחר פעם, כמה מן המנהיגים הוותיקים, בעלי הכוח הרב ביותר במפלגה. בקרב החז
שנפתח עתה חידשו בני־ברית אלה את שבועת אמונם ללבון.
גם תומכיו ההסתדרותיים וגם בני בריתו המפלגתיים צידדו בלבון עוד לפני שפר:
החוצה ״פרשת לבון״ .פרשה זו היא שגייסה למחנה של לבון את התמיכה ההמונו
שהיא חלק חיוני מכל מערך מלחמתי.

י״י* תפתחות דראמאטית זו החלה לפני שבועות מספר, באולם בית־המש!
ן ן המחוזי בירושלים. בדלתיים סגורות התברר משפט אזרחי, בו הואשם אדם מסוי
בביצוע עבירה פלילית. השופט פסק כי הנאשם אשם, אך נמנע מלהוציא את גזר־הדין, מו
שסניגורו שהה אותה שעה בחוץ־לארץ.
הנאשם. ,שעוד בעת מהלך המשפט הבין מה הגורל הצפוי לו, הטיל או לאו׳
פצצה אדירה. האנשים המעטים שנוכחו במקום הבינו מיד כי פצצה זו עשיר, להרן
עד היסוד את בניין השלטון בארץ. כי הנאשם סיפר כיצד קיבל הוראה לזייף מיסמב
רשמיים של מערכת הבמחון.

מיסמכים מזוייפים אלה, בתוספת עדות כוזבת, מסר בפני ועדת השניים, שהיתר,
מורכבת מן השופט יצחק אולשן ומרב־אלוף דורי, ואשר חקרה את אחריותו של
פינחס לבון למעשה מסוייס, שפגע בביטחונה של מדינת ישראל, באחת הזירות
הו׳גישות ביותר.
לבון היה אז שר הבטחון, במקומו של דויד בן־גוריון שהחליט לפרוש לשדה־בוקר
ולהמתין שם בקדרות אולימפית עד שהעם יוזכח כי אינו יכול לנהל את ענייניו בלעדיו
ויקרא ליו לשוב לשלטון. מאז לא נותר ספק כי בן־גוריון נבהל מחוסר היענותו של
העם לתוכנית זו והחליט לגרום לכך שהעם יקרא לו לשוב.
הפרשה.
אולם מה שלאזכה לתשומת לב מספיקה, היהחלקם של נערי ביג׳י בבל
קולק, אהוד אבריאל
אלה — שמעון פרס, משה דיין, טדי
צעירים שאפתניים
ועמיתיהם — ידעו כי כל כוחם בדויד בן־גוריון. רק בהיתלותם בשובל מעילו יוכלו
לעלות לשלטון. אפילו משה דיין לא היה עדיין כוח פוליטי בזכות עצמו, כי טרם
קנה את עולמו בפעולות התגמול ומיבצע סיני. לכל אלה היה ברור כי אם לא
ישוב בן־גוריון לשלטון — נגוזו כל חלומותיהם לרשת אותו: פשוט לא תהיה ירושה.
באספקלריה זו יש לראות את פרשת לבון ואת גילוייו של אותו נאשם, על הזיפים
ועדויות־השקר.

נכונות למעשיס קיצוניים

ף ילה האיש: הקנוניה השפלה בוצעה. בדייקנות על־ידי פקודה שקיבל מגבוה. כי
^ צמרת משרד הבטחון היתד, למעשה אנשי שמעון פרם ומשה דיין. העובדה שבלישכת
השר ישב אדם כסוף־שיער שחשב את עצמו לירושו של ביג׳י לא שינתה מאומה. שמעון
פרם, המנהל הכללי, הוא שקבע את הכל — הוא, ורועד,־ד,צאן בקיבוץ שדד,־בוקר.
נעשה הכל כדי להכשיל את לבון, אך האיש נחון במנה בלתי שכיחה של עקשנות
אישית. הוא החליט להחזיק במישרתו. קשה לתאר כיצד האמין שיצליח. כי אותם
האנשים שהיו חייבים לקבל את פקודותיו ולמלא את הוראותיו התעלמו ממנו, זילזלו
בו במתכח־ן, הפריעו לו בעבודתו.
בשבילם לא היד, זה עניין של קנוניה מן הסוג המפלגתי המקובל. גם לא מערכת־תככים
הנהוגה בכל מנגנון פקידותי. בשבילם היתד, זו מלחמה על חיים ועל מוות
פוליטיים. אם בן־גוריון לא יצליח לחזור לשלטון — אפסו חלומותיהם האישיים לשלוט
ולהנהיג במדינה. הם אפילו הרחיקו לכת עד כדי־כך שהציעו לדויד בן־גוריון לשוב
לשלטון בדרך שהתחבבה במקומות אחרים בעולם: על־ידי הכרזת דיקטטורה.
ד,מיקרה העיוזר והאכזר מנע את הצורך במעשה כת קיצוני. הוא נתן להם הזדמנות
לחסל את לבון בשקט. אך הריחו את האפשרות — ולא נותר דבר שירסן אותם. בפני
שאיפות כה אדירות, מה ערך יכול לד,יוותר למושגים מיושנים כמו יושר, אמת, צדק,
אמונה?

שלושת העדים

•י* פרשה׳ ששימחה את לבם של פרס ושות׳ ארעה בסוף שנת .1954
כאשר נערך בירור סיבותיו של

אותו כישלון ביטחוני חמור החליטו נערי ביג׳י כי זוהי הזדמנות זהב לסילוק לבון. הם
הורו לזייף מיסמך, שכאילו ניתן על־ידי לבון, ואשר כתוצאה מן ההוראות הכלולות בו
אירע הכישלון.
ועדת השניים, אשר בירור זה נמסר לידיה, שמעה את עדותם של שלושה אנשים: קצין
! קצין בכיר שני
בכיר המשרת עדיין בצר,״ל
; העד השלישי היה אותו נאשם,
המשרת כיום במילואים
שהועמד לדין, לאחרונה.
מיהו עד זה?

הידיעה הגיעה ללבון, ששהה אותה שעה בחוץ־לארץ. הוא מיהר לשוב ארצה. כי הנה,
סוף־סוף, נמצאו אסמכתות לטענותיו כי האשמות שאילצו אותו להתפטר היו מבויימות.
וזאת, אחרי שהוא עצמו מסר חומר כזה לדויד בן־גוריון, בפגישה שהתקיימה לפני חמישה
חודשים. ידיעות ראשונות שהחלו מסתננות החוצה עוררו את הציבור. לא היה ברור עדיין
מה פרטי המיקוד .,לעומת זאת היה ברור לחלוטין כי נעשה משהו מזעזע — ודווקא
בתוך קודש הקודשים של המדינה: מערכת הביטחון.
למעשה, החלו העניינים להתפתח במהירות עוד בטרם שובו של לבון. כמה מידידיו,
ששמעו על עדות הנאשם בבית המשפט המחוזי, ניסו להקים ועדה ציבורית לבירור
הפרשה. לבון הבריק את הסכמתו מחו״ל. אך לפני שר,יוזמים יכלו להגיע לידי הסכם על
שאלות של נוהל, הקדים אותם דויד בן־גוריון. הוא הורד, לרמטכ״ל להרכיב ועדת־חקירה
צבאית, לבירור העניין.
השופט העליון הטרי ביותר, חיים כהן, גויים לצר,״ל, בדרגת אלוף־משנה. אליו צורפו
שני קצינים בכירים נוספים, אשר עד היום לא פורסמו שמותיהם ואשר נאסר עליהם לדבר
עם איש על הפרשה. ועדה זו, קבע ביג׳י, היא אשר תטפל בכל העניין. כי נוהג מקודש
מימים ימימה, שעניינים לא נעימים נמסרים לוזעדות סודיות.

ביגזי התחמק

ך* אותו רג ע התפתחו שני מישחקים סימולטאניים, זר, בצד זה. בפינה אחת מילאה
2הוזעדה הצבאית אחרי הוראות ביג׳י, שציוזה עליה לסכם את דיוניה עד ד,־ 15 לאוקטובר
.1960 לפני השלישי בחודש, כבר הוערמו התיקים והמיסמכים של הפרשה: פרטי הכישלון
הביטחוני שגרם למינוי ועדת השניים ב־ , 1955 העדויות השונות שהושמעו בפני אותה ועדה,
פרטי משפטו של העד השלישי בפני השופט הלוי, עדותו במשפט זה — ותיקיהם האישיים
של שני הקצינים הבכירים, שהוזמנו עתה להעיד מחדש.
במקביל לפעולה זו התנהלה מערכה ציבורית קדחתנית, שהשתרעה ממשרדו של לבון
בבניין הוועד הפועל ועד לחדר הישיבות של הממשלה ולמסדרונות הכנסת. שם התגבשה
והלכה הדעה, כי העניין חמור וחשוב מדי, מכדי שישאר קניינם של שלושה לובשי־מדים.
שר הבריאות המפ״מי, ישראל ברזילי, הגיש שאילתה בממשלה, ביקש לשמוע מפי ראש
הממשלה פרטים על כל הפרשה. נציגי חרות והצ״ב בכנסת הבריקו ליושב־ראש הודעדה
לענייני חוץ וביטחון, בדרישה לכנס את הוזעדה עוד לפני תום הפגרה.
עמדתו של בן־גוריון מול כל התימרונים היתר, חמקנית אך עיקבית: אין טעם לדון
בעניין, בכל פורום שהוא, כל עוד לא סיימה ועדת החקירה את פעולתה. לבסוף ניכנע,
מסר סקירה קצרה לחבריו בממשלה, מבלי שהדיון יגיע לכלל סיכום.
לאותו יום א׳ נקבעה גם ישיבה של ועדת החוץ והביטחון. שעה שחברי הח־עדה תפסו
את מקומותיהם, בשעה שלוש אחרי הצהריים, כבר הסתובבו במרץ מכונות ר,שיכפול של
לישכת העיתונות הממשלתית בתל־אביב ובירושלים. במכונות הודפסה הצהרה ארוכה, בה
השיב דויד בן־גוריון להאשמות ולשמועות שמילאו מזה שבוע את העתונות ואת שיחות
הציבור.
היתמם ראש הממשלה :״אין ריב ביני לבין ל בון ...לבון התפטר מאחר שלא סופקה
תביעתו לשינויים שדרש לחולל במיבנה מערכת הביטחון. כל הכותב שלבון הודח
מתפקידו — או שהוא כותב לא־אמת ביודעים או שכותב דברים מבלי דעתם.״ ושוב הדגיש
ביג׳י את עמדתו: יש לתת לוועדת השלושה לסיים, תחילה, את תפקידה.
מהו תפקידה של הוועדה? לדברי ביג׳י :״ועדה זו אינה עוסקת במה שהעתונים קוראים
פרשת לבון, אלא בחקירת מהימנותם של שני קצינים בלבד, אשר חומר משפטי חייב
בדיקתם, וכשר הביטחון עלי לדעת אם קצינים בצבא הם מהימנים או לא.״ על בן נקראו
בפני הוועדה שני הקצינים הבכירים. העד העיקרי: נציג ישראל במדינה זרד״
על אף האיפול, היה עד זה דמות מרכזית בכל הפרשה.
לדברי העד שנשפט על־ידי השופט הלוי, קצין זה הוא אשר הורה לו לזייף את המיס•
מכים ולהעיד עדות־שקר בפני ועדת־ר,שניים.

נוס(שלישי משמאל) בשדה נשלחו: מקבל מיסדו צבאי

שלוש אפשרויות

ף* פני הקצין הבכיר שנקרא למסור
^ 1את עדותו בפני ועדת כהן כמד, אפשרויות.
הוא יוכל לנקוט באחת משלוש
העמדות הבאות:
• לכפור כליל בעדותו של הנאשם במשפט
האזרחי; דבר שהיה מנוגד למיסמכים
המזוייפים ולעדות שמסר אותו עד.
@ להודות בעובדות ולקבל על עצמו
את האחריות.
• להודות בעובדות, אך להטיל את
האחריות על המושכים בחוטים: פרס, דיין
ושות׳.
ניבא עתון החצר של ביג׳י בשפה האנגלית׳
ג׳רוסלם פוסט :״קשה להגיח שלבון
יקבל את מלוא הסיפוק שהוא מבקש —
היינו הטלת האשם לא על קצינים ומבצעי
הוראות, כי אם על נותני ההוראות.״
בתחילה נרמז כאילו גם לבון הוזמן להעיד
בפני הועדה, אך דחה את ההצעה
מכיוון ש״אין לו האמון הדרוש אליה״.
דויד בך גוריון מיהר להכחיש זאת: לא זו
בלבד שלבון לא הוזמן להעיד, אלא שבשעה
שנתקבלה ההחלטה להקימה, לבון
לא נשאל עליה — ״ולא היה צריך להישאל!״
כך התנהל מאבק טכסיסי בלתי־פוסק:
גורמים שונים מנסים להרחיב את הדיון בפרשה
ולהבטיח את בירורה, בפני גופים
שונים, ואילו בן־גוריון מנסה לצמצם את
כל הבירור לתחום ועדת השלושה, שתחקור
רק את שני הקצינים ותמסור את מסקנו־ת־ה
לשר הביטחון. גם בתוך מזכירות
מפא״י נעשה נסיון להעלות את הפרשה
לדיון. אולם עוד לפני שחזר לבון מחופשתו
בשוויץ דחה ביג׳י את הנסיון. מאוחר
יותר הצטרף להתנגדות זו לבון עצמו.
כי את הבירור החיוני ביקש לערוך על
רמה לאומית. הוא לא היה מעוניין בסולחה

במדינה
(המשך מעמוד )4

לבון במיבצוו הפוליטי: עם ותיקי מפא״י
מפלגתית בינו לבין ראש הממשלה, כי אם בקביעת עובדות מדיניות ברורות והסקת מסקנות
ממלכתיות מעובדות אלה.
הזהיר לבון את חברי מרכז מפא״י, אחרי שדחה את ההצעה לברר את פרשתו בתוך
המפלגה: אם ייעשו נסיונות לטשטש את העניין, הרי גמר אומר לא לשתוק ולתבוע את
צידקתו מכל במה .״בפרשה זו איננו מעורב צה״ל בתור שכזה,״ הדגיש ,״אם גם היו
כמה אנשים ממערכת הביטחון הקשורים בה, במישרין או בעקיפין.״
אומלל ביותר היה מזכיר המפלגה, יוסף אלמוגי. הוא הבטיח לעתונאים חגיגית כי אין
בשום פנים לראות בפרשת לבון סימן לסיכסוכים פנים־מפלגתיים. כאשר נשאל המזכיר אם
ישנו במרכז המפלגה אדם, אשר פינחס לבון איננו מדבר עמו מזה חמש שנים׳ היתמם:
הלא כל חברי המרכז יושבים יחד בישיבות; כיצד יכול הוא לדעת עם מי מדבר לבון
ועם מי לאי וזאת, בשער, שכל עסקנקן במדינה יודע כי מאז הורחק לבון ממשרד הביטחון
שוררת בינו לבין פרס איבה בלתי־מוסוזית, וכי מאז לא דיבר עמו מלה.
היה זה רק פרט אחד, מתוך מסכת־יחסים שאין לה הקבלה בשום שטח אחר של החיים
הציבוריים בארץ. אנשי פרס, למשל, הפיצו בשקידה כי פינחס לבון חולה אנוש וכי הוא
עלול בכל רגע להיות גורם מחוסל בשל בריאותו הרופפת. לאמיתו של דבר, אומנם לקה
לבון לפני זמן־מה בהתקפה — אך היתד, זו מחלה מן הסוג שאנשים רבים בגילו התגברו
עליה והמשיכו לחיות חיים ארוכים ופעילים.
לעומת זאת, ידוע הסיפור על נהגו של לבון, שהיה נושא עמו דרך־קבע צילום של
שמעון פרס. מדי פעם היה מוציא אותו, ובאורח הפגנתי יורק לעברו :״טפו! טפו! טפו!״

מיטת־סדום צבאית לפרשה
ף* פורום היחידי שלבון היה מוכן להופיע בפניו היתד, ועדת חוץ וביטחון שלהכנסת.
ן | הסביר הוא השבוע :״ועדת חוץ וביטחון היא גוף סוברייני, אשר יכול לשמוע את כל
פרטי הפרשה ולהחליט את ההחלטות הנראות לו. מכיוון שאין כאן עניין מפלגתי, אין
לדעת כיצד תיפול ההכרעה! אולם היא תהיה החלטה ממלכתית עליונה.״
בוועדה זו, המורכבת מ־ 19 חברים, יושבים שמונה ח״כים של מפא״י. שאר המקומות
מחולקים בין יתר הסיעות, פרט למק״י. במקרהו של לבון, נראה היה כי למזכיר ההסתדרות
מובטח גיבוי מצד רובם המכריע של 11 החברים הלא־מפא״יים. גם בין נציגי מפא״י היו
ללבון תומכים גלויים. צירוף זה של חברי הסיעות השונות, עם חלק מחברי מפא״י עצמה,
הבטיח אומנם כי ייערך דיון נוקב וכי לא תינתן לדויד בן־גוריון כל אפשרות להשתיק
את הפרשה או לדחוס אותה בתוך מיטת־סדום של ועדה צבאית, אם כי תמיכת הסיעות
השונות בלבון — וגם תמיכת אנשי מפא״י — לא ניתנה לו מתוך אהבה יתרה אל האיש.
כמו במקרהו של מרדכי, פעלה כאן במידה רבה השינאה לד,מן.
שינאה זו משותפת גם לאנשים שפעלו, ופועלים, במחנהו של שמעון פרם. הם שירתו
אותו, עזרו לו לטפס אל מרום הסולם הקארייריסטי, ראו אותו בונה באיטיות מצב שממנו
יוכל בבוא היום לצאת למלחמה על כיבוש השילטון. מבחינה זו שונה מעמדו של שמעון
פרס ממעמדו של משה דיין, למשל. כי דיין, המצביא, כבר הספיק לכבוש לעצמו אחוזה
אישית משלו. ואילו פרם — תערובת של פקיד וסוכן־רכש — כמעט שלא היה ידוע
בקרב הציבור הרחב. הוא החליט לנצל את מישרתו כדי לכבוש לעצמו אחוזה בשדה
העסקנות הביטחונית.
לשם כך קנה, שבר, הכניע אוי סילק אנשים שעבדו במחיצתו, עד כי נדמה היה ששום
דבר לא יוכל לעמוד בדרכו אל כס ראשות הממשלה, וכי יום יבוא והוא יוכל אף להתמודד
עם שותפו־בהוזה, משה דיין, על כתר המנהיגות. כל אותם אנשים שהוא הכניע וניצל
מצאו עתה שעת־כושר לנקמה. עבורם, בישר בירורה המחודש של פרשת לבון את ליל
הסכינים הארוכות. הם החלו מדליפים סיפורי־אימים על מעלליו ושאיפותיו של סגן שר״
הביטחון בן ה־.37

מי כתור ז

ויד כף גוריון /ר,מתמרן הגאון, מצא את עצמו לפתע נלחץ אל הקיר. מצד אחד
| עלו עליו שרי הקואליציה, ח״כי האופוזיציה וחברי ועדת חוץ וביטחון. בן־גוריון כבר
מנוסה בהתנגשויות עם כוחות אלה. אלא שהפעם עבד בשיתוף פעולה עם כל אלה גם
מזכיר ההסתדרות, שאיים ללכת עד הסוף. נשקפה אפילו הסכנה כי בפרשה זו תהיה מפא״י
מפולגת כשם שלא היתד, מפולגת עד כה מעולם.
יתכן כי גם נגד ריכוז זה של כוחות היה דויד בן־גוריון יכול לעמוד. הוא אמיץ,
ערמומי, עולה על יריביו משכמו ומעלה בעסקנות ותככים. אלא שהפעם היה עליו לבדוק
היטב אם אין במחנהו גייס חמישי. כי האויבים של ילדי־טיפוחיו הרימו ראש בתוך תוככי
ממלכת הביטחון. אפילו אישיות מסויימת, הידועה בשל יושרה כ״מצפון המדינה״ ,הצטרפה
לאלה הסבורים כי שמעון פרס הוא סכנה.
על כן ניצב דויד בן־גוריון בפני דילמה: אם ייכנע לדרישות לבון ובני־בריתו, תהיה
זו הפקרת ילד־טיפוחיו לזאבים. אס לא ייכנע — אין לשער את התוצאות על דעת הקהל,
.בתום השבוע הראשון של הסערה הציבורית, הסתפק ביג׳י בחזרה המפלגות עיקשת על עמדתו הראשונה: חכו עד לסיום פעולתה של ועדת החקירה. אולם מאחורי
עקשנות זו, יכלו פרשנים חדי־עין להבחין כי החלטתו של ביג׳י אינה כה נחושה, וכי עלול
בהחלט לבוא קץ מהיר לקאריירד, הפוליטית של שמעון פרם.
השאלה שכבר החלה לנקר במוחות היתה: אחרי פרם, מי בתור?

שבניהם יוסיפו ללמוד אחרי הצהריים. הם
פנו אל ראש עירית בת־ים, דויד בן־ארי,
הציעו לו לגייס חלק מן התקציב הדרוש
לשם הפיכת מספר צריפים לכיתות־לימוד
או להשכרת חדרים בבתים פרטיים.
בן־ארי לא התלהב במיוחד מן ההצעה,
אולם הביא אותה בפני הנהלת בית־הספר.
ההצעה נדחתה בתוקף. להנהלה היה חשוב
יותר לשמור על שמו הטוב של המוסד,
ולימודים בצריפים או בחדרים פרטיים מושכרים
לא מוסיפים לכבוד המקום. גם את
הצעת ראש העיר להשתמש באולם ההתעמלות
הגדול כבחדרי לימוד לכל כיתות
המשמרת השנייה דחתה ההנהלה. פיתרון
זמני זה היה דוחה, לדעת הנהלת ביתד,ספר,
את הרחבת המוסד, הופך בדיעבד
לפיתרון של קבע.
השבוע, כאשר הגישו ההורים את האולטימטום
האחרון שלהם לראש העיר, יצא
בן־ארי בהתקפת־נגד .״אלה הם בסך־הכל
כמה הורים חברי מק״י שלנגד עיניהם חשובות
יותר כוזנות פוליטיות מאשר עובדות
ממשיות. המצב איננו כה נורא. והוא יסתיים
בקרב, כאשר ייבנה בניין נוסף לביתר,ספר,״
הצהיר ראש־העיר. חמתו עלתה במיוחד
כאשר הזכירו לו ההורים כי אישר
הוצאות בלתי־הכרתיות אשר העיריה הוציאה
עבור מגרשי־ספורט מפוארים ובניית מקווה.
״הם טוענים שהקצבתי 90 אלף לירות למקווה,״
זעם ראש העיר ,״אולי יואילו להראות
לי איפה הוא נמצאז״
לטענה אחרת של ההורים, שסברו כי הב־טיח
בעת מסע־ד,בחירות לבטל את המישמרת
השנייה, הזכיר ראש העיר כי את מסע הבחירות
שלו בילה במיטת־חוליו .״הברירה
היחידה שיש להם, בכל זאת, היא לא לבחור
בי בבחירות הבאות,״ סיכם בן־ארי
סיכום פוליטי את הבעיה החינוכית.

פר שת סהר
ה ה צג המתחממת
״אני האשמתי את יחזקאל סהר במתן
עדות שקר וגביתי ממנו את ההודאה הבאה׳״
הכריז ניצב מתתיהו (״אדי״) סלע,
ראש אגף החקירות במטה הארצי של משטרת
ישראל. היו אלה המשפטים הראשונים
שהושמעו במשפט סהר, שנגעו לד,אשמת
המפכ״ל לשעבר במתן עדות־שקר.
עד לאותו רגע בו העלתה התובעת, סגן
פרקליט מחוז תל־אביב, ויקטוריה כהן־
אוסטרובסקי, את סלע אל דוכן העדים,
התנהל בבית־המשפט מאבק איתנים בין התביעה
והסניגוריה על קבלתם או אי־קבלתם
של תיקי המשפט הקודם, משפטו של עמוס
בן־גוריון נגד שורת המתנדבים, כמוצגים.
הסניגור, יעקוב שמשון שפירא, הופתע
מאוד כאשר ראה לראשונה את פקיד ביתד,משפט
מביא את ערימת תיקי משפט עמוס
בן־גוריון אל האולם .״התביעה רוצה לעבור
דרך ארוכה במקום להיכנס דרך הדלת׳״
הכריז שפירא בתחילת הדיון המשפטי.
מאותו רגע גייס את כל מאמציו
על מנת להוכיח כי התיקים אינם אולי
אותם התיקים, והדפים המודפסים אינם
בהכרח העתקים נכונים מסלילי ההקלטה
שהקליט השופט הד״ר זאב צלטנר בעת
המשפט הקודם.
אמרתי רק אמת. פקידי בית המשפט,
מזכירו הראשי והאחראית על הכת־בניות
העידו על דרכי העברת החומר מידי
השופט לידיהם ועל דרכי עבודת ההדפסה.
היה ברור כי השופטים יקבלו את החומר
כמוצג. אך שפירא המשיך להילחם.
האחרונה מבין פקידי בית המשפט שנקראו
להעיד היתד, יפה סמיטיצקי, האחראית
על הכתבניות. כאשר סיימה היא את עדותה
היה ברור כי עתה הגיע תור השופט צלטנר.
אולם כאן הכריזה התובעת במפתיע כי
לא תקרא בשלב זה לשופט, העדיפה להעלות
את סלע להעיד.
״הבינותי את ההאשמות המיוחסות לי,״
ענה סהר לסלע שהאשימו לפני כחודשיים,
״מה שהיה לי להגיד אמרתי בבית המשפט
המחוזי ואמרתי את האמת. מה שיהיה לי
להגיד אגיד בבית־המשפט.״
ההודאה הסתמית נתקבלה• אחריה שוב
חזרו אל תיקי המשפט הקודם. שפירא טען
כי אין זה נהוג ואין זה נאה ששופט יבוא
להעיד על עדויות שרשם בעת משפט שהתנהל
בפניו. שפירא חשש שעדותו של
צלטנר עלולה לחרוץ סופית את גורל התיקים
עבי הכרס, שהוא נלחם בחירוף
נפש שלא יתקבלו כמוצגים .״נשיא תורן
אינו יכול לבוא כעד,״ ניסה שפירא להתגונן.
כאשר ניסה מישהו להזכיר כי גם רב־

פקד יחזקאל קרתי, ראש מחלקת החקירות
במטה הארצי של המשטרה, ממתין כבר
שלושה ימים מחוץ לאולם, כדי להעיד על
תוכנו של תיק אירס״ו, הודיעה התובעת
גב׳ כהן־אוסטרובסקי :״אקרא לו רק אחרי
שפרוטוקול המשפט הקודם יהיה בר־תוקף!״
לאחר הישיבה השלישית, היו לה כל הסיכויים
לזכות בשלב זה.

מסחר
קארטלה מי! ,
הפתעה בלתי־נעימה ציפתה השבוע לכל
מי שניגש לקנות את אתרוגו לקראת חג הסוכות.
בפנים עצובות הכריז הסוחר את
מחירי האתרוגים שקפצו קפיצה נחשונית
כלפי מעלה, לעומת המחירים שהיו נהוגים
אשתקד.
הסיבה לעלייה הגדולה במחירים לא היתר,
נעוצה במחסור אמיתי, אלא בעשרות הסכמים
מסחריים שקטים שבוצעו לפני חודשיים
בין ששת הגדולים שבין סוחרי ויצואני
האתרוגים לבין עשרות מגדלים וסוחרים.
הסוחרים הגדולים, שריכזו בידיהם את
מרבית הייצוא של האתרוגים לחוץ־לארץ*,
פנו אל חבריהם הקטנים, הציעו להם סכומים
שנעו בין אלף לאלפיים לירות
תמורת וויתור על זכותם לייצא. הגדולים אף
דאגו לרכז בידיהם, על־ידי קנייה או חכירה׳
את כל מטעי־ד,אתרוגים הבלתי־מור•
כבים שהם ההדורים מבין האתרוגים.
עתה היתד. הדרך פתוחה בפני הקארטל
החדש לקבוע את מחירי האתרוגים כפי
שנראה היה בעיניו. המחירים ד,אמירו, אך
לסוחרים הקטנים לא יצא מרוזח זה ולא
כלום. הם נאלצו לקנות חלק ניבר מסחו־רתם
מהקארטל, שעיקר הרווחים נשארו בידיו.
״המכירה לא ירדה,״ סיכם סוחר ותיק העוסק
בגידול וייצוא אתרוגיו מזה עשרות
שנים ,״אך הלב כואב כשצריך פיתאום לדרוש
מחירים פאנטסטיים כאלה. במקום
להעלות את המחירים לאט לאט קם הקאר־טל
ובידיעה שאיש לא יוכל להתנגד החליטו
מה שהחליטו.״
שלטונות משרד המסחר וד,תעשיה, שידעו
על כך, לא התערבו.

עולים
3י ת ־ העל מי ן ה 3ר טי
העולים לישראל ממרכז אירופה מביאים
עמהם רכוש מועט. מארצות מסויימות אסור
להוציא אף דבר של ערך. אך רכושו היקר
של רופא יהודי שעלה ארצה לפני כשלוש
שנים זכה, בכל זאת, לאישורו של המכס.
לא היתר, זו אלא צינצנת זכוכית רגילה,
מלאה באפר. הצינצנת, החתומה והנושאת
תוזית כחוק, מכילה את אפרו של אב אשת
הרופא, יהודי דתי שנפטר זמן קצר לפני
שמשפחתו זכתה ברשיון־ד,יציאה והעלייה.
לפני מותו ביקש מבתו למלא את שא־פת־חייו
העזה ביותר, להעלות את אסרו ארצה.
כיוזן שאי־אפשר היה להוציא מאותה ארץ
ארון־מתים, הובל היהודי הזקן לקראמאטו־ריום.
במשרפה״ נמסרה למשפחה, לאחר
טכס ההספד, אותה צינצנת חתומה.
הפקידים סירבו. אם כי המכס האירופי
והישראלי לא אסרו את יבואר, של
הצינצנת, החלו להתעורר בעיות אחרות עם
בוא המשפחה ארצה. כי כאשר הבת המסורה
ובעלה הרופא רצו למלא אחר צו הנפטר,
נוכחו שהחברא הקדישה הישראלית
מסרבת לקבור את אפר הסב.
טענו פקידי החברה קדישא: הדת היהודית
מצוזה לקבור אדם תוך 24 שעות מרגע
מותו. נוסף על כך, אין יהודי רשאי להורות
על שריפת גופתו. העובר על צו זה
לא ייקבר באדמת הקודש.
כל מאמציו של הרופא, פניותיו למוסדות
ואף נסיונותיו להשיג רשיון מיוחד היו
לשוא. בניגוד למקרים בהם שולמו סכומים
נכבדים כדי להנהיג קבורות היוצאות
מן הסדר הרגיל ובניגוד לארונות הנכבדים
המובאים מדי פעם ד,ארצה, לא נהנה
הרופא מן ד,פרוטקציה הדרושה. המת שלו
נשאר בלתי קבור — אפרו לא מצא מישכן
באדמת הקודש.
בינתיים עבר זמן לא מבוטל. משפחת הרופא
הצליחה להסתדר. יש לה שיכון, ואפילו
ארון־קיר. ובארון ניצבת צינצנת
מלאת אפר. עד שפקידי החברה קדישא ימצאו
לנכון לקברה, ייאלץ ארון־חדר־ד,מיטות
להוסיף ולשמש בית־עלמין פרטי.
• קרוב ל־ 40 אלף אתרוגים, מהם כ־סג
אלף לארצות־הברית בלבד.

במדינה

ת קי ע ה. ש ב רי ם, ותרועה
״אלכסנדר איצקוביץ לא יתקע בשופר,
לאחר שהמרה את פי הרבנות!״ פסק הרב
החרדתי הישיש, יוסף כהן.
שעה שהגיעה עת תקיעת שופר בראש־השנה,
עזב הרב את מקום־הקבע שלו ב־בית־הכנסת
המרכזי בחדרה, מיהר לבית־הכנסת
החסידים, כדי להיות סמוך ובטוח
לבל ימרו את פיו. ואמנם, אלכסנדר המנקר
לא תקע הפעם בשופר, כמנהגו מזה עשר
שנים. אוזירת החג בבית־הכנסת החסידים
הושבתה כמעט כשעשרות המתפללים מתווכחים
על ההתפתחות שגרמה לכן שהחסיד
המזוקן, שלראשו המגולח מהודקת
כיפה שחורה, לא יבוא בקהל.
כעקבות מינץ. משך שנים עבד אלכסנדר
כמנקר, עד שיום אחד החליטה הרבנות
כי על המנקרים להצטייד בתעודות.
אלכסנדר התמהמה בהוצאת התעודה׳ ועד
שעשה זאת כבר הקדימוהו חבריו המנקרים,
תפסו את כל האיטליזים בחדרה. משום כך,
כאשר הזדמן לאלכסנדר החסיד איטליז פנוי,
מיהר לתפוס חזקה על מקום העבודה, מבלי
להתחשב בעובדה שהמנקר הקודם באיטליז
עזב את המקום אחרי שהסתכסך עם בעליו.
אולם בימים שכל עבודה היא מאורגנת,
יש גם למנקרים הכרה מעמדית. המנקר
הקודם, שלמה שמע, דרש מאלכסנדר להפסיק
מיד את העבודה, כסימן לסולידריות
מקצועית. כשסירב אלכסנדר לעשות זאת,
התיצבה הרבנות מאחורי שמע, פסלה את
בעל האיטליז, פסקה ששחיטתו טריפה. בעל
האיטליז נאלץ להביא בשר משחיטה נתנ־ייתית,
אותו הוסיף אלכסנדר לנקר.
רבני חדרה ניסו להפעיל לחצם על אלכסנדר,
שיפסיק את עבודתו באיטליז המריבה,
איימו עליו כי יפסלו אותו בתור בעל
תוקע. אולם מאום לא הועיל• הכריז אלכסנדר,
איש אגודת־ישראל :״אני לא אשמע
להוראות הרבנות. בנימין מינץ לא נשמע,
וגם אני לא!״

מפלגו ת

--השעיח --הל־אביב, רחוב אלנבי ,87

מ חו ץלתמונה

טל 65985 .

מבקרי התערוכה העירונית בתל־אביב לזכר
ראש־העיר המנוח, ישראל רוקח, לא הבחינו
בתופעה מוזרה. רק עסקני הצ״כ הרגישו
בדבר: בכל התערוכה לא היתר, אח
תמונה אחת של רוקח בחברת עוזרו ויורשו,
ראש־העיר־לשעבר חיים לבנון. מאחר שרד-
קח ולבנון הצטלמו יחד במאות טכסים
וישיבות, היתד, זאת עובדה תמוהה.
היו שראו בכך גילוי של קטנוניות מצד
ראש־העיר המפא״יי, מרדכי נמיר, שניצח
את לבנון בבחירות האחרונות. אולם בהד־רי־הדרים
נתגלה השבוע הסוד: היוזמה ה־אנטי־לבנונית
לא באד, כלל מצד מפא״י.
ערב פתיחת התערוכה הגיעה למארגנים
דרישה תקיפה ביותר מצד משפחת רוקח:
לסלק כל תמונה של לבנון. כי אשתו של
רוקח ובנותיו עודן רואות בלבנון את האיש
שעזר להוריד את אבי משפחתן שאולה, על-
ידי כך שתפס את מקומו של רוקח בראשות
העיר וחסם את דרכו חזרה כשהתפטר רוקח
מן הממשלה.

מיטב ה ש טי חי ם במיטב הטעם
שטיחים פרסיים ידועי שם בכל הגדלים
שטיחים מעולים ביותר מתוצרת הארץ
שטיחים מתקבלים לניקוי ותיקון באחריות
והנחות גדולות במיוחד לקראת החגים
וזינוב חאיגזגליגז ל שוח וזוזדטווז — ו. צוינן ג ב

שרות ישראלי להקלטה
ע״י דדיו דוקטור
רח׳ אידלסון 4

תל־אביב

טל 24433 .

מקליטים על תקליטים וסרט
הפטרותלכר מצוה שירהלבנות חופהלמתחתנים
נאומים לפוליטיקאים
מזכרת נצחלהורים הזקנים

מפ עלי ם
מסחר מו שרש

רמי־קול. והתקנת טייפ מכונות תקוני
סרטי הקלטה בהנחה של ^,ס 10 למגישי מודעה זו.

רהיט

!? £ס יד 1א * 6ט?

טלפ זן

£א 80

2 2 13 6

22136
ת־א. רח, בן־יהודה 43

רהיטיס ל •3תרשיסים אדריכל״ ם זסודליס סטוררט״ס

רוזנברג אתא*בלר

ה 1£מ£10

0מ 8£א 05£מ

״שורש זה לא מושב עובדים, שורש זה
בית־הבראה גדול,״ רגילים לענות מתישבים
ועסקני ההתישבות העובדת כאשר שואלים
אותם על המושב המשגשג שבסביבת ירו־לים.
עשרות משפחות־עולים מארצות מזרח
אירופה, אשר ייסדו את המושב בשנת
,1948 הפכוהו לאחד הפורחים באזור ובמדינה
כולה.
לא פעם פנו הגופים המיישבים במדינה אל
אנשי המושב בבקשה לקבל מספר משפחות
עולים, לצרפן למושב. אך אנשי שורש
סירבו תמיד להתחלק במטעים, בלול וב־מסגריה
עם משפחות נוספות, להוריד את
רמת־חייהם הגבוהה.
לפני כשנתיים היה השם שורש שגור בפיהם
של חובבי־ד,שחייה הירושלמיים שנהרו
׳למקום, שעה שהתנהלו הקרבות הסוערים
על מעמדה של בריכת־המריבה בירושלים.
אולם אנשי שורש, שגרסו תמיד כי האיכות
חשובה מן הכמות, לא שמחו לנד,ירה הגדולה,
הפכו את בריכת־השחייה שלהם למו

עדון
סגור לחברים בלבד׳ תמורת תשלום
שנתי קבוע.
הנהלת המושב, שהחליטה לנצל את הפרסום
לו זכתה, אף פנתה אל הסוכנות
היהודית בבקשה להקציב רבע מיליון לירות
להקמת בית־הבראה מפואר ל־ 80 מיטות. הסוכנות
הסכימה לכל היותר למתן הלוואה
של 50 אלף לירות להקמת בית־הבראד,
למחצית הכמות הזו של מיטות.
אנשי שורש סירבו .״זה לא רנטאבילי,״
טענו בידענות מסחרית. הם דחו גם הצעה
סוכנותית אחרת: לשפץ מספר צריפים של
המושב, להפכם לבית־הבראה.
תחת זאת, התקשרו עם לישכת התיירות
הממשלתית, ומזה מספר חודשים שוקקים
שבילי המושב תיירים המובאים על־ידי ליש־כת
התיירות לפיקניקים הנערכים בשורש.
השבוע, אחרי שרכשו את אימונה של
לישכת התיירות לחלוטין, שוב העלו אנשי
שורש את הצעת הקמתו של בית־ההבראה.
הגוף שתיווך בינם לבין הסוכנות, יקבע
מה רנטאבילי ומה לא: לישכת התיירות
המשלתית בעזרת ארגון בתי־ר,הארחה.

פר שת ש פאק
לחץותכ כי ם
״כבוד השופט, הייתי מתנגד גם לשאלה
הזאת, אבל פשוט אין לי כבר כוח להתרומם!״
קרא השבוע בשארית כוחותיו סגן
פרקליט מחוז תל־אביב, ראובן וינברג, לעבר
שופט השלום הראשי אליעזר סגל, שעד,
שסוללת עורכי־הדין, סניגוריהם של נאשמי
מינהל־יפו, הפציצו בזה אחר זה את עדיו.
מהרגע הראשון של המשפט היה ברור
כי עדי התביעה קיבלו הוראה חמורה לא
לענות לאף שאלד, מבלי לקבל על כך את
אישורו של התובע הממושקף ומהיר־החימה.
וינברג ישב אל שולחן התביעה כשהוא
סוכך בגבו על דוכן העדים. רק שאלות
בודדות של ר,סניגוריה זכו לתשובה מיידית
מפי העדים מבלי שהתובע הרים את ידו אל
מול העד בהתראה לבל יעז לענות.
הפצצה הראשונה נפלה בבית־המשפט בשלב
מוקדם, כאשר עלה על דוכן העדים
עד התביעה הראשון. היה זד, ארמנד לוי,
סמל מדור הבילוש, באמצעותו ביקש התובע
להגיש לבית־המישפט את הודאתו
במשטרה של הנאשם השלישי רפאל אל־דג׳ים,
רוכל לשעבר וכיום עובד במחלקת
הביצים של תנובה, שהואשם בתיווך בין
הרוכלים משלמי־השוחד, כביכול, לבין אנשי
המינהל.
כאשר שמע הפרקליט שמואל קינג, סניגורו
של אלדג׳ים, כי עומדים להגיש את
הודאת שולחו במשטרה, הוא קפץ ממקומו
כנשוך נחש .״אני מתנגד להגשת ההודאה,״
הכריז ,״היא נלקחה משולחי באמצעי פיתוי,
בהבטחות־שווא שהוא לא יואשם אלא ישמש
כעד מדינה.״
העד לא הואשם. סמל הבילוש הכחיש
כאילו הובטח לאלדג׳ים. כי יהיה עד
מדינה. אולם גם הוא הודה כי אלדג׳ים
זכה ליחס מיוחד, כי שוכן בתא מיוחד
ואף הורשה לבקר בביתו .״אני יודע
שניתנה הוראה להרשות לו לבקר בביתו, אך
לא אני נתתי אותה ואינני יודע מי נתן
אותה,״ הודה לוי.
ההוראה ניתנה. ואלה אשר נתנו אותה
התכוונו בהחלט להביא את רפאל אלדג׳ים
כעד מדינה. העיד הוא: עוד ביום הראשון
למעצרו, נאמר לו ״אתה לא מעניין אותנו.
אתה דג קטן. אנחנו מעוניינים בשפאק.
עזור לנו ואנחנו נעזור לך.״ אלדג׳ים התפתה
ועזר.
בהמשכה של החקירה מצאה המשטרה
עד מדינה. נוח יותר. היה זה פקיד מחלקת
הרשיונות של מינהל יפו, שנעצר כאחד
האשמים העיקריים בפרשת השוחד, הפך
לפתע לעד המדינה׳ לאחר שפרקליטו מיכאל
כספי הגיע לידי הסכם עם המשטרה, שהבטיחה
לשחררו תמורת עדותו (העולם הזה
.) 1199

לאחר משפט־זוטא שנמשך יומיים, בו
נלחם וינברג קשות על מנת לשמור על
סודות דרכי־פעולתו של מדור הבילוש,
נאלץ לחשוף הבטחות־שווא, פיתויים ואיומים,
הצליח, למרות זאת להביא לכך שהשופט
אליעזר סגל יחליט לקבל את עדותו
של אלדג׳ים.
משך שעה ארוכה עמד לוי וקרא את
העדות שהוא רשם במו ידיו מפי אלדג׳ים.
הרוכל לשעבר סיפר כי היה מקבל מרוכלים
אחרים סכומי־כסף, אותם היה מעביר
לידי שמחה לאהר ותמורתם היו זוכים
נותני־השוחד לרשיונות־רוכלות ביפו. הוא
העולם הזה 1202

דרה סודי של המשטרה מגרה לא! נערם ישרה שוחמכו

וסרה הוב

ך* יכן יוסדה שוחמבר 1איה הילד
) 1בן השמונה, שסבו לקח אותו מהוריו
ומסרב להחזירו? לפני שלוש שנים מסרה
איטה שחומכר את בנה לאביה, רב נחמן
שטרקס, כדי שיחנכו עד שהיא ובעלה
יספיקו להסתדר מעט ולקחתו בחזרה אליהם.
אך משבא הזמן בו היה הסב חייב
להחזיר את הילד — סירב להחזירו׳ בטענו
כי הוריו אינם דתיים די הצורך, ועומדים
לרדת לרוסיה.
מאז כבר הספיקה פרשת חטיפתו והעלמתו
של הילד להתגלגל בתחנות המשטרה
ובבתי־המשפט. הסב נצטוזה למסור את הילד׳
וכשפקודת בית־המשפט לא הועילה,
הוכנס לכלא. המשטרה, מצידה, נצטוותה
לחפש את הילד ולהביא אותו עצמו ל־בית־המשפט.
היא
חיפשה אותו בניידות וברוב המולה.
בלשיה שמו מארב ליד דירתו העלובה. של
שטרקם׳ כיתות של מחפשים עוררו את
לעגם ואת איבתם של תושבי מאה שערים.
בשיטות כאלה, היה ברור כי אי־אפשר למצוא
את הילד. ומשלא נמצא, פנתה המשטרה
אל בית־המשפט העליון בבקשה חסרת־תקדים:
לשחררה מן החובה לחפש ולמצוא
את הילד — כי החיפושים, כך הודיעה׳
מעוררים את חמתם של החרדים וקיימת
סכנה של שפיכת דמים.
נקודת המיפנה במאמצי המשטרה באה
אחרי שבית־המשפט דחה, תוך ביקורת צולפת,
את בקשתה המתמיהה של המשטרה.
שוב ציוו השופטים העליונים על המשטרה
לחפש את הילד. מאז עברו חמישה חודשים,
ושום ידיעה חדשה לא התפרסמה, על
תוצאות החיפושים — אם בכלל התחדשו.
אולם אם לא התפרסמה — אין זאת
אומרת כי אין ידיעה חדשה. אלא שהיא
נשמרת בסוד כמוס. עד כה יודעים עליה
רק כתריסר אנשים, בתוקף תפקידם.

תמונתו האחרונה של וסלח שוהמנו, לפני שנעלם מהארץ
ידיעה סנסציונית זו כלולה בדו״ח פנימי שהגיש פקד אליעזר שילוני,
סגן מפקד נפת ירושלים, למפקדיו במחוז. בדו״ח זה מוסר שילוני כי הילד
שוחמכר שוב אינו בגבולות מדינת ישראל.
הוא הוברח לאנגליה.

<9דיעה זו השיגה המשטרה אחרי עבודת בילוש וחקירות מדוקדקות. לשם כך הופעלו
המודיעים הסודיים שבקרב הציבור החרדי בארץ. באיטיות הובילו העקבות אל אחד מקרובי
משפחת שטרקס, תושב ירושלים. אולם גם הבילוש המדוקדק ביותר אחריו ואחרי בני ביתו
לא הצליח לגלות את עיקבות הילד. והלא בכל זאת מסר המודיע הסודי בוודאות: הילד נמצא
אצל אותו תושב ירושלים.

ואז נודע מפתח התעלומה: יהודי זה ביקר לפני זמן־מה בלונדון. לפי
מיטב ידיעות המשטרה לקח עמו ילד בגילו של יוסלה שוחמכר, שלא
הוחזר ארצה. ילד זה, לדברי שילוני בדו״ח הסודי שלו, לא היה אחר
מאשר הילד המבוקש ביותר במדינת ישראל.
עתה עומד מטה המשטרה בפני בעיה: הברחת הילד מחוץ לגבולות ישראל, ללא תעודות
וללא רשות בית־המשפט, היתה עבירה פלילית׳ אשר עליה יש להעמיד את האיש לדין. אלא
שאם תוגש תביעה, תצטרך המשטרה להסביר כיצד קרה הדבר שבזמן שכל הארץ רעשה על
היעלמו של הילד, ושעה שבלשי המשטרה וניידותיה ערכו חיפושים הפגנתיים אחריו —
הצליח מישהו להבריחו מחוץ לגבולות ישראל, תחת אפה של המשטרה.

סבא שטוקס
טען כי לא פעם נפגש עם לאהר ועם שפאק
בדירותיהם הפרטיות כוי לבקש להחיש
את מתן הרשיונות לנותני השוחד .״שוחחנו
תמיד על ענייני רשיונות בתשלום,״ סיפר
אלדג׳ים.
הקצין קוטלר סירב להיחקר. המשטרה
לא הסתירה מעולם כי אלדג׳ים ישמש
עד המדינה. כאשר הובאו כל העצורים,
בשעתו, להוצאת פקודת מעצר נגדם, היה
הוא היחיד שנגדו ביקשה המשטרה רק
שבעה ימים׳ בעוד שעבור היתר ביקשה 15
יום. כאשר ביקש פרקליטו של שפאק לחקור
את הקצין יעקוב קוטלר על כך, סירב הקצין
לענות.
סיפר אלדג׳ים עצמו, שעה שעלה אל דוכן־
העדים :״אשתי וילדי היו חולים. באותו
שבוע מכרתי את דירתי והייתי׳ מפסיד

עתה, על אף הסכר בו נתפשה המשטרה, ברור ששיקולים אלה לא
יופלו למנוע את הצעד ההכרחי של העמדת האיש למשפט -ואולי גם
התערבות אצל השלטונות הבריטיים, על מנת לאפשר החזרת הילד
יוסלה שוחמכר למדינת ישראל ולהוריו.

פקד שילוני הדירה שפאק
שרצו. דומים הייתי

כסף אם לא הייתי מסדר את קניית
החדשה. הבטיחו לי שאם אספר על
ישחררו אותי. אז סיפרתי להם כמה
לו היו מבקשים שאספר להם סיפורים
על חיים לבנון, שהיה ראש העירה,
מספר גם כן.״
כאשר נסתיימה הישיבה השלישית של
המשפט, היה רפאל אלדג׳ים במצב הגרוע ביותר
מבין יתר הנאשמים. כי העדות המרשיעה
שמסר במשטרה היתד, טובה אך ורק
במידה ונגעה לעצמו. עדות נאשם אחד איננה
יכולה להתקבל כהוכחה נגד נאשם שני
באותו משפט•
היתר, זו גם הסיבה שגרמה לביטול ההאשמות
נגד אשר פרץ, מצד שלטונות המשטרה,
כי לאחר שאיש זה, נגדו היו כנראה
מיטב העדויות שוחרר, שוב היה הנאשם

מאתמול חופשי להעיד נגד חבריו לספסל
הנאשמים — האנשים אשר המשטרה והתביעה
רצו להרשיע מעל. לכל.

תל־אביב
סערהבבוסית קוני א ק
לגבי האנשים אשר הפכו את קטע רחוב
דיזנגוף הבוהמי שליד קפה כסית למישכן־
הקבע שלהם, אין דבר נוצץ יותר מכוסית
מלאה קוניאק — מלבד מספר שטרות־כסף.
השקפת־עולם זו מתבטאת בחלום־
הקבע של בור,מים מיקצועיים רבים: לפתוח
מקום שעשועים חדש, באר או מועדון־בילו־יים,
להתעשר תוך כדי־כך בכבוד אמנותי.
עם אלה שבמוחם הפך חלום זה לדחף
עליון נמנה אמנון (״זוזו״) תדמור. תדמור

הינו דמות כסיתית יותר מטיפוסית: ב־26
שנות חייו הקצרות הספיק להסתבך בפרשה
פוליטית־מחתרתית, להיות מגורש פעמיים
מאדמת הולאנד בעוון שהות בלתי־חוקית,
לרצות עונש מאסר של שנה וחצי על עבירה
בטחונית.
זוזו אינו בודד בחלומותיו. שותף לו
לשאיפות גם עמוס מרוז, שחקן קטן אשר
טוען כי התחנך בתיאטרון א1לד וזיק
הלונדוני *,ייסד בזכות כך אולפן ללימוד
המישחק במרתפו, שברחוב ישראל׳ם .14
קשר, לתאר שני טיפוסים מנוגדים יותר
מתדמור ומרוז: בעוד שהראשון מתגאה
(המשך בענזוד )10
* לאמיתו של דבר, למד בנזיכללה לונדונית
קטנה הנושאת אותו שם.

ת צ פי ת

כל הזכויות שמורות

• יועציו של דויד בן־גוריון מעיינים כאפשרות שראש
הממשלה יפנה אישית לאומה, מעל גלי הראדיו, נדי להסביר את

עמדתו בפרשת לבון. במקרה זה יפנה ביג׳י אל הציבור בקריאה שיתן אמון
במוסדות הסגורים המספליס בפרשה זו ולא ייתפס ל״ידיעות בלתי־מוסנזכות.״
הוא לא יזכיר את שמעון פרס אישית, אולם יהיה בכך נסיון לשמור על מעמדו
מול הדרישה הגואה לסלקו

• צפה להופעת משה שרת כפני ועדת החוץ והכיטחון
בפרשת לכון. שרת, שכיהן כראש־ממשלה בתקופה בה הודח לבון מתפקידו
נשר הביטחון עשוי לשמש כגודס מכריע לסובת מזכיר ההסתדרות, לגרוס
סופית להדחתו של פרם, אותו הוא שונוס אישית.

• פרשת לכוך תתפתח למערכה של התקפות והאשמות
גלויות, משני הצדדים. לצורך זה ינסו שני הצדדים לגייס לשרותם את
העתוגאים המקורבים להם, בהבינם כי ההכרעה לא תיפול בוועדות סגורו ת
בלבד, אלא בעיקר בדעת הקהל. בין השאר, שוב יתרבו הידיעות על פעילותו
הביטחונית של שמעון פרס, שיארח עתונאים בסיורים ״בטחוניים״ ,מיד עם
שובו ארצה.

• מסתמנת שוב האפשרות כי האוצר יחליט על פיחות
.ערד הלירה. אחרי שבשבוע האחרון פירסם צו על הצמדת ההלוואות למועד

קצר לשער הדולאר מבלי שהדבר יעורר תגובה ציבורית, רווחת הדעה באוצר כי
כדאי לנצל את המולת פרשת לבון כדי לבצע את הפיחות.

• תיכנון מחודש לחלוטין של מכסות המים והקרקע למשק

ההר יוכן בקרוב. התיכנון נוגע בכ־ 100 ישובים, שהמיכסות שנועדו להם

במרינה
(המשך מעמוד )9
ברישול הופעתו ובעובדה שלדבריו אין
לו רכוש עלי אדמות זולת הבגדים המרופטים
שהוא לובש על גופו, מקפיד מרוז על
גינונים חיצוניים, שומר על כך שמקטרתו
תהא תקועה בכל עת בנפשו, בלוריתו תיפול
ברישול אלגנטי על מצחו.
השותף נזרק. כאשר זוזו חילק את
שאיפותיו עם חברו מרח, אשר במרתפו
התגורר, קפץ השחקן־המלמד על המציאה.
הוא קיבל ללא ניד עפעף את הערכתו של
זוזו (״כל העסק לא יעלה אלא 300 לירות
במזומנים״) ,ניגש עם חברו לייסוד המועדון.
לילה בוהמי.
התוכנית היתה יפה. ההערכה — בלתי-
מדוייקת 300 .הלירות של הביטניק הדיזנ־גופי
הפכו, הודות לטיפולם של השניים
ולמציאות הכלכלית האכזרית, ל־ 2000 לירות.
אי־לכך פנו לשותף שלישי — מבקרו הקולנועי
של היומון על המש מר, עוזר־ה־במאי
של הסרט חולות לוהטים ועורך ירחון
קולנוע, דויד גרינברג.
גרינברג היה נכון, הסכים לתרום לעסק
שיפוץ חלקי של המקום. אולם בשלב זה
הוברר כי יהיה צורך, לכל הפחות, בהשקעה
של 3000 לירות.
בשלב זה כבר היו קופצים רבים על המציאה.
ביניהם: מוזג־כסית אהרון (״אהרלה״)

אולם השערוריה שפרצה עם היזרקו של
זוזו, פנייתו של תדמור לעורך־הדין דן פוך
ודיזל לייצגו והפיכת המרתף שברחוב ויש־ראל׳ם
השקם להעתק־זוטא של כסית ו־בכחום,
עניינו דווקא את בטלני דיזנגוף ה־מיקצועיים.
ולא רק אותם. דיירי הסביבה
הטילו השבוע מצור על המועדון האמנותי,
בו רוקדים לצלילי פסנתר ושירת הגיטארים־
טית של מועדון התיאטרון לשעבר, שפכו
דליי־מים על באי־המקום׳ היכו אמנים ובטלנים
כאחד, הציבו כרזות מעליבות בפתח
המקום.
עתה מהמרים אנשי הרחוב הנוצץ של תל־אביב
בינם לבין עצמם מה יקרה קודם:
סגירת זוזו על־ידי הרשות העירונית, הגשת
צו־על־תנאי מצד זוזו על פתיחת זוזו בלי
זוזו, או פרישת אחד מהשותפים הרבגוניים
של המקום.

משפט
מצבח מו רמאד
שופט השלום דוב זוהר הקדיר את פניו.
הערבי הצעיר ( )18 שניצב לפניו הואשם
על־ידי המשטרה בעבירה מוסרית חמורה.
באחד מלילות חודש יוני, בשעת חצות, פנה
אל ציפורה חצקלסון, שחיכתה לחברה ברחוב
שדרות ירושלים ביפו, רמז לה בידיו
רמזים בלתי מוסריים והציע לה תשלום,
אם תסכים לבוא עמו במגע מיני.
״אני מודה באשמה,״ ענה ללא התרגשות
הנאשם, חמאם עיסא בן כפר תמרה,
העובד כמלצר במסעדה ־פואית.
התובע, השוטר פואד סחייק, דחק מלפניו
-את התיק, נשם עמוק ופתח בנאום
נמלץ .״כבוד השופט,״ פנה סחייק אל זוהר,
״אני מבקש להעניש את הנאשם בכל חומרת
הדין. הגענו למצב כזה, שנערה הגונה
פוחדת לצאת בלילה לבדה לרחוב מפחד שייטפלו
אליה.״ לשאלת השופט אם יש לנאשם
הרשעות קודמות, ענה סחייק :״אין
לו הרשעות קודמות. אבל כמו שאמרתי
— המצב חמור.״
בפנים חמורות פנה זוהר אל הנאשם, נתן
לו את רשות הדיבור. עילא לא האריך.
״זאת בחורה זונה,״ אמר בשקט ,״הלכתי
אתה הרבה פעמים.״
השופט נראה מופתע .״האם ידוע לך
משהו על עובדה זו?״ שאל את סחייק.
השוטר קם ממקומו :״אני מכיר את התיק
ולא ידוע לי מאומה על כך.״ קול צחוקם
הלעגני של יתר השוטרים באולם השתיק את
דבריו. סחייק ישב במקומו מבוייש. השופט
מדד את הבעות פניהם של יתר השוטרים,
שהכירו את חצקלסון היטב, שאל את עי־סא
:״אתה נשוי?״
״רוזק,״ ענה עיסא. פסק זוהר :״אז תשלם
חמש לירות ותלך.״
תעלולים דירוג• קי ב ה

״\זרעזו אגז הגזסיך!״
לפי התיכנון הקייס אינן מסוגלות להבטיח להם קיום מינימלי הוגן. דבר זה
בא כדי למנוע התמרדות כללית של אנשי המושבים, העשויה להתבטא בנטישת
כפרים שלמים ובהפגנות־דמיס של התושבים בערים הנד ולות.

• סיכסוד הריח עלול לפרוץ כץ מועצת הלול לבין מספר
ישובים צעירים. מועצת הלול עומדת לפנות בדרישה אל אותם ישובים
שיצמצמו את הלולים הגדולים שלהם, להכריחם להתחיל בפיתוח ענפי משק
חדשים.

• תוספת בוח־אדם רצינית צפויה למשרד של פרקליט

מחת ירושלים כעתיד הקרוכ. התגבורת: עוזר פרקליט מחוז תל־אביב
הצעיר והמצטיין איתמר פלפל, העומד לקבל מינוי כסגנו של עזרא הדיה,
פרקליט מחוז ירושלים.

• צפה להתפטרותו של מאמן הניבחרת גיולה מאנדי
ולחזרתו להונגריה, באם ניבחרת הכדורגל הישראלית לא תביא עמה

בשובה מסיאול את גביע אסיה.

• אחרי ששתי קבוצות הכדורגל הכלתי תלויות כליגה
הלאומית, שמשון וכני־יהודה, סיפחו את עצמן למעשה
לאגודות הגדולות, לא תשאר גם קבוצת מככי יפו, שפרשה
ממרכז מבכי, כלתי תלויה. אחרי שמשון הנוטה להפועל, ובני־יהודה
הנוטה למכבי, תתקרב גם אגודת מכבי יפו למרכז הפועל. תמורת התקרבות
זז הובטחה לקבוצה הלוואה כספית.

לוי, שהיה מוכן להשקיע עוד 3500 לירות,
עבור 25 אחוז מהעסק. דבר זה העלה את
ערכו של מועדון זוזו המיועד ל־ 14 אלף
לירות, לפני שנמזגה כוסית היי״ש הראשונה
ליד דלפקו, ולפני שהושג רשיון עירוני.
הדבר סיחרר את ראשי מרוז וגרינברג.
הם החלו להרהר שנית בכל העניין, נזכרו
שזוזו עצמו, שהיה חייב לכהן, לפי
התוכנית הראשונה, כמנהל המקום׳ אינו
תורם כסף לעסק כה מפואר. המסקנה:
להפחית מהשקעתו — התיאוריטית — להעמידו
כשותף ב־ 10 אחוז בלבד ולשלם לו
נוסף לכך משכורת חודשית.
זוזו רגז, בעט — אך השלים עם המציאות.
אולם שעה שנאות לאולטימאטום של
שותפיו הבוהמיים, כבר היה מאוחר מדי.
השניים החליטו להפחית את חלקו עוד
יותר ולהוציאו מן השותפות ומן העסק.
לכלר על הסף. ערב ראש השנה
פתח זוזו את שערי המועדון לקהל הרחב
עד מאוד. בפתח המרתף, ששופץ במתכונת
באר רגילה, עמד צעיר בלונדי, רשם במחברת
לבנה את שמות הנכנסים. לידיהם תחב
כרטיס־חבר של מועדון בימה ומישחק, שהקנה
לכל הבא למקום את הזכות לשלם
לירה וחצי עבור כוסית משקה.
בפנים, קיבל את הקהל יהושע קופרשטוק,
ממנהלי מועדון־הלילה הירושלמי בכחוס,
שהציע בינתיים את שירותיו לשותפים גרינברג
ומרוז.

״לא רוצה לאכול מרק!״ התעקש עוזי
כהן, בן השבע, כאשר הגישה לו אמו,
ליזה כהן, משיכון צבא הקבע ברמת־השרון,
את ארוחת הצהרים. כשהוגשה המנה השנייה,
בשר־עוף, שוב התעקש עוזי וסירב
לגעת באוכל. כל הפצרותיה של האם לא
הועילו. עוזי לא רצה לאכול. והיו לו סיבות
טובות לכך.
ימים מספר קודם לכך שמע עוזי מחבר
סיפור שהלהיב את דמיונו :״בצרפת אוכלים
שבלולים וצפרדעים,״ אמר החבר בסוד.
עוזי החליט לנסות. הוא הצליח לתפוס קרפד-,״
הכניס אותה לקופסה ודאג לספק לה
נמלים ומקקים כדי שלא תגווע ברעב.
למחרת, כאשר הבחין בסיר המרק ששפתה
אמו על הכיריים, ניצל את העדרותה מ־המיטבח,
מיהר להכניס את הקרפדה לתוך
הסיר הרותח כשהוא מחזיק בחזקה את
המכסה כדי שהקרפדה לא תקפץ החוצה.
כאשר הורידה אמו את הסיר מעל לאש,
הוציא עוזי בהחבא את הקרפדה המבושלת,
יצא החוצה כדי לטעום את המאכל מלהיב־הדמיון.
הנגיסה הראשונה היתה מספקת.
המאכל לא מצא חן בעיניו של הילד והוא
זרק את הקרפדה המתה. בארוחת־הצהרים
סירב לגעת במרק ובעוף.
אולם הוריו, שטרם ידעו על מעשה הצפרדע׳
אכלו את המרק והעוף. כעבור
שעות ספורות החלו חשים ברע, הובלו
לבית־החולים שם נערכה להם שטיפת־קיבה.
רק בחזרם הביתה הוזלו ההורים להתעניין
ממה בעצם הורעלה קיבתם. את הפיתרון
סיפק מיד עוזי בן השבע, ששאל בתמימות:
״אולי זה מהצפרדע?!״
העולם הזה 1202

דליה לביא

גונ ב זרח

ך יסאן מרופז חתפה בריג׳יט בארדו
^ א ת ורידי ידה ובלעה גלולות רעל. עתד
ני צרפת ומליוני מעריציה של חתולת־המץ
הצרפתיה נאחזו התרגשות. אולם הסערה סביב
נסיון התאבדותה של אלילת הקולנוע האירופאי
ויחסי האהבהבים שלה, כמעט ולא
הגיעה אל קבוצה קטנה של אנשים קרי־מוח
וצלולי־מחשבה — הבוסים של תעשיית
הסרטים הצרפתית• הם ידעו עובדה אחת
— כוכבה של בריג׳יט בארדו החל דועך.
עוד שנה, שנתיים, לכל היותר שלוש, היא
תיעלם מזירת הקולנוע. נסיון התאבדותה
.היה בעיניהם קוריוז. מה שעניין אותם היתה
בעיה חמורה יותר — מי תהיינה האלילות
החדשות אותן הם חייבים לספק לקהל צופים.
לבחירתם עמדו שמות מספר. אחד מהם
שם ישראלי טהור — שמה של דליה לביא.
עד לפני חצי שנד, היה זה שם בלתי־ידוע.
כיום מכיר כל איש בתעשיית הסרטים הצרפתית
את שמה. במועדוני־הלילה במונפרנס,
מקום היאספם של שחקני הגל החדש הצרפתי,
היא אורחת רצויה• בדוביל, עיר הנופש
שבקירבת פריס׳ שם מבזבזים אלילי־הקולנוע
הצרפתי את כספם במישחקי־מזל ובטירוף
חדש של דהירה במהירות של 60 קילומטר
לשעה, על גבי שלדים של מכוניות שלהן
רק הגה בלבד, היא מושג ידוע. תוך תקופה
קצרה של כמה חדשים הופיעה דליה בת ה־
18 בשלושה סרטים חשובים (הכלב של
פיק, קאנדיד ולילה על החוף עם מ^טין
קרון) ,מתחילה בסרטה הרביעי, החג הספרדי.
מה הביא לעלייתה המסחררת של הנערה
משבי־ציון, שעד לפני שנים אחדות עוד
שיחקה בחוף הזיפזיף של נהריה, ועוד לפני
שנתיים התחמקה בעזרת שמיכות הקשורות
זו לזו, מהקומה השנייה של בית־הספר החקלאי
בהדסים י האם היתד, זו האופנה הישראלית
שפשטה בקולנוע והביאה לעלייתן של
כוכבות ישראליות? או אולי היה זה כיש-
רון המישחק שהעלה אותה לפסגת ההצלחה?
אצל דליה לביא לא היו שני גורמים א׳.ת
בעלי־משקל, בדרכה אל ההצלחה. כי דליה
היתד, מלכתחילה הטיפוס שנועד להיות כוכבת
קולנוע. היתד, זו רק שאלה של זמן.
צירוף מיקרים גרם לכך שהיא תעשה זאת
במהירות שאיש לא ציפה לה — אף לא היא.

ך* אשי חיפש רפאל נוסבאום אחרי
נערה ישראלית שתמלא את התפקיד הראשי
בסרטו חולות לוהטים, הוא חיפש טיפוס
מוגדר• ״דיור. שבסרט״ ,כתב לנציגיו
בארץ ״צריכה להיות בת עשרים בערך, טיפוס
תל־אביבי, פיקחית מאוד, מעוניינת בכל
מחיר להשיג את מטרותיה האגואיסטיות.״
דליה לביא היתר, ההיפך הגמור מהטיפוס

עוערת הנער

לות לוהטים בברלין, בשמלה שתכנן בעלה.

בשבי ציון
הקאמרי, אותו הזמנתי לבוא בחשאי, .שמע,׳
אמרתי לעודד, ,ברגע שדליה תעמוד לפני
המצלמה ואחרי שהיא תתיאש מבואו של
הבחור, תכנס לפתע ותאמר, :שלום דליה.׳
״עודד הבין את דברי. הבחנתי בחיוך ערמומי
על פניו• התרגיל החל. דליה היתד,
איומה. היא סיגננה את תנועותיה כמיטב
יכולתה, ניסתה לשחק מבלי להגזים, אך
במקום זה הגזימה מבלי לשחק. סימנתי
לעודד, שנכנס לתחום הצילומים ואמר בלי
היסוס :׳שלום דליה, אני מצטער שאחרתי.׳
מיד חיבק אותה חיבוק עז ונשק לה נשיקה
של ממש. דליה היתה אחוזת פלצות• חשבתי
שהיא תפרוץ החוצה בבהלה׳ מזירת הצילום.
אבל התמהון ארך רק עשירית השניה. מיד
החציפד, פנים והשיבה ללא הכנה, :מה אתה
חושב, שאתה יכול לאחר תמיד ולהשאיר
אותי כאן בקור הזה? אם תאחר עוד פעם
תמצא כאן רק שיירים של סיגריה.׳
״דליה היתד, נהדרת. התמהון האמיתי, המבוכה
וההתרגשות הפכו לפתע לפוטנציאל
דראמטי. הנשיקה פעלה את פעולתה, היא
יצאה מתוך עצמה, .קאט!׳ קראתי לצלם.״

ך* יפר דוד גרינברג על המשך אותו
^ מיבחן :״קטע המיבחן הבא היד, מתוך
התסריט. עשינו פאנטומימה של הקטע מיגדל
המים. בקטע הופיעו דליה ואורי זוהר. כאן
קרה משהו מפתיע. בסיום כל קטע היו
מכניסים דליה ועודד אימפרוביזציה שעניינה
הוא הנשיקה, עם או בלי בימוי. האורחים
שנוכחו באולם לא הפריעו להם אפילו כשאלה
היו מפיץ הסרטים שסיינד והבמאי
הצרפתי כריסטיאן ז׳אק, שבאו לבקר באולפן.
״כמו כל צרפתי טוב התעניין ז׳אק בדליה.
חשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי, .שב
בשקט,׳ אמרתי לו, ,יש לה כבר חוזה ד
״נוסבאום, שראה את הצילומים בגרמניה,

הורה מיד במיברק, :החתם את דליה מיד.
לא יכולתי להחתים אותה. לא היו לי תאריכים
או הנחיות לגבי גובה התשלום
מלבד זאת הודיעה דליה כי לפני שיצולג
הסרט עליה לצאת לפאריס.״
אז ידעו רק מעטים שדליה נסעה לפאריג
כדי להפגש עם הוריו של צעיר צרפתי
אותו הכירה בארץ, ושעמדה להנשא לו,
הוריו של הצעיר, בעלי רשת חנויות להלבשה
בפאריס, משפחה שמרנית מאוד, התנגדו
בכל תוקף לכך שדליה תהיה כוכבח
קולנוע. מיכשול שני שם גם הוא כמעט
קץ לתחילת הקאריירה הקולנועית של דליי
.,נוסבאום ערך בגרמניה מיבחני בד לנערה
צרפתיה בשם פאוסט; צילומי־המיבחן
שלה הניחו את דעתו. נוסבאום כבר החתים
אותה על $וזה. פאוסם ארזה את
חפציה כדי לבוא לארץ, אלא שברגע האחרון
התעקשה אמה לבוא איתה. נוסבאום
סירב, ודליה עלתה שוב על הפרק.
כשהגיע נוסבאום לארץ הוא ראה את
דליה תוך כדי נסיעה במכונית. כעבור
דקות מספר החליט: זהו זה. דליה קיבלה
את התפקיד תמורת סכום של 1500ל״י
ששולם לה כשכר השתתפותה בסרט.

כ אן התגלג לו העניינים בקצב מהיר.
הסרט הוסרט, דליה י נישאה ונסעה לפאריס.
כאשר באה לפסטיבאל הסרטים
בקאן, שם הוצג חולות לוהטים מחוץ
למיסגרת הפסטיבל, עוררה תשומת לב, זכתה
מיד בהצעות להופעה בסרטים.
כיום מתגוררת דליה בדירה בת שני
חדרים באחד הבתים החדשים והמפוארים
ביותר בפאריס. היא כמעט ואינה מנהלת
בית, כיוון שאין לה אפילו מושג יסודי
בבישול או בשאר עבודות הבית. מחזה
שיגרתי הוא לראותה בכל שעות היום שוכבת
על מיטתה לבושה, בחברת בעלה וידידים,
כשכולם צופים יחד במקלט הטלביזיה
הניצב מול המיטה.
למרות עלייתה המסחררת נשארה דליה
אותה צברית חצופה משבי־ציון המתעקשת
ללכת במכנסיים ובחולצה הדוקה למורת־רוחם
של בני משפחת בעלה ובעיקר של
אמו, המנסה לחנכה ברוח החברה הפארי־סאית
הגבוהה. אסור לה לצאת במכנסיים
לרחוב. אסור לה לנסוע במטרו. אסור לה
להשמיע ביטויים בלתי מכובדים.
את שערותיה השחורות צבעה דליה לצבע
חום אדמדם, כדי ליצור קונטראסט לעיניה
הכהות וצבע עורה השחום. כאשר היא1
יוצאת לרחוב, משתגע כל הרחוב אחריה,
באותה מירך ;,כשם שהשתגעו לפני שנים,
אחרי איות׳,בעלת גוף נהדר אך ׳ילדותית
כמו דליה — המוכרת בשם בריג׳יט בארדו.

מעל הפלקטים בבתי הקולנוע, ומעל מכוניות,
מתנוססים שמה? ותמונתה של דליה בכוכבת;׳
אפילו אל־על שילבה את הפירסומת שלה בברלין עם הפיידסונות לדליזז בחולות ליוהטיסד

דליה בסצינו[
בהיוזיא נז?צ
עת פאייוליה נדזרחית על קנדיד של וולסייר!

שנדרש. היא היתר, פחות מבת ,17 לא טיפוס
תל־אביבי, לא פיקחית ביותר וגם לא
היתד, מעונינת להשיג בכל מחיר מטרות
אגואיסטיות• נוסבאום רצה בשתי מועמדות
שתמלאנה את התפקיד — דינה דורון ויעל
דיין. דינה התכוננה לנסוע לארצוודהברית.
יעל דיין לא התכוננה ליד,פך לכוכבת קולנוע•
כך הגיעה דליה אל התפקיד. נוסבאום
שראה את תמונותיה התלהב מיד, הורה לערוך
מבחן בד לדליה.
דליה לביא הופיעה לצילומי־המיבחן
באולפני גבע, שנערכו על ידי עוזר־הבמאי
דוד גרינברג. סיפר גרינברג על אותו מיבחן:
״,ובכן׳ ,אמרתי לדליה הנרגשת, ,ניגש למבחן.׳
ישבנו ליד שולחן. שוחחתי אתה כדי
להתרגל לאווירת המקום. התחלנו בתרגילי התרגלות.
שאלתי אותה שאלות שונות והיא
השיבה• הצלם עמד כל הזמן מהצד• ,עכשיו׳
אמרתי, ,תשיבי לשאלות מול המצלמה.׳
דליה ענתה בקיפאון ובקור. המצלמה פעלה.
לא היה חומר גלם בתוכה. אחרי שהאווירה
התחממה קצת, ביקשתי מדליה שתכין אטיוד
קטן, .הוא לא בא,׳ אמרתי, .עשי מזה איזה
שהוא תרגיל.׳ ,מי לא בא?׳ שאלה דליה.
,אינני יודע. יכול להיות שזה החבר שלך,
או המורה או כל מי שתרצי.׳ דליה הכינה
תרגיל אשר לפיו הבנתי כי היא מצפה לפגישה
עם בחור, אבל הבחור לא בא. התרגיל
הכיל את כל סימני ההיכר של סיטואציה
כזו: עישון עצבני, הצצה חטופה
בשעון, הסתכלות לצדדים וכדומה. היתד, זו
תגובה של נערה שאין לה מושג במישחק.
״עזרתי לדליה, הוספתי כמה-פטנטים ש־גיוונו
את האטיוד ואמרתי, :ובכן, מצלמים!׳
״היה ברור מראש כי הקטע יהיה רע מאוד.
עשינו חזרות נוספות. הרגשתי שעלי לעשות
משהו מכריע כדי לשבור את הקיפאון.
מאחורי עמו עודד תאומי, שחקן התיאטרון

פרסומת בבורו

סרט בפאריס

400 . 2ה מל קו ת וצרפת)

הירו שימה א הו ב תי וצרפת-י א פו)

^ 1 1י

!~ 1ז! 1וווו 1^ 111111^ 1ו ^ו וי1זזזד^8ז ז^^־1דז.־דדי<^/ו ׳״ ז

ייליוני מטרים של צלולויד רצו הן
שנה במכונות ההקרנה של בתי־הקול־בישראל.
כ־ 400 מוצרים של תעשיית
לנוע הוצעו השנה למכירה לצופה האלי
הבדרן. מאות מוחות בכל חלקי
י, מומחים תסריטאים, במאים, סופרים
מ ־פ, חיפשו את הדרך אל כיסו. הם
נו בפניו אלפי פרצופים חדשים, עשרות
ית רעננים, אינסוף של רעיונות מקו!
.הס ניסו לגרות את יצריו ואת האינ־ט
שלו, לפרוט על מיתרי רגשותיו או
ום במקבת במוחו.
שמסתיים פרק זמן כזה, מתישבים אנשים
ם לערוך את סיכומיהם. בעלי בתי־לנוע
מככמים את מספרי הצופים באול־ויהפ;
המפיצים את טורי הריזח וההפסד
הסרטים במחסניהם; ואילו מבקרי־הקול־אוספים
את רשמיהם לחלוקת ציונים ל־זים
ולשחקנים.
וגורם היחיד שכמעט ואינו מתעניין בסי־וים
אלה הוא הצופה עצמו. היום כבר
!יק לשכוח את מרבית הסרטים שראה
טך השנה. את מקום חוזיותיו והנאותיו
זנות תופסים לבקרים עניינים חדשים.
ועים בהם רטן וקילל על שרומה ובמו
שתי שעות הבידור והשיכחה שקנה,
נו לו שתי שעות שיעמום ורוגז, נש־

שחקן השנה

שחקנית השנה

מדצ׳לו מסס רוי אני

סי מון סגיורה

החיים המתוקים

מקום כצמרת

תכחו ממנו. רגשי ההתפעלות וההערצה שפיעמו
בקרבו למראה מישחקם של שחקנים
שהצליחו להוציא מאדישותו, כבר דעכו. מה
שמעניין אותו מצטמצם לדבר אחד :״לאן
הערב?!״ לאיזה סרט כדאי ללכת השבת;
או — איך להזהיר את החבר הטוב מפני
המלכודת הקולנועית שהוא נלכד בר, בשבת
האחרונה?
בעשותו כך, אין צופה־הקולנוע הממוצע
מבחין שסיכום חוויותיו הקולנועיות חשוב
אולי לא פחות מסיכום מעשיו הטובים והרעים
בראש השנה או מן המאזן המסחרי
אותו הוא עורך בראש השנה האזרחית.
כי רק מעטים מבין הצופים מבחינים בכך,
ומת־הסים אל הקולנוע בהתאם למקום שהוא
תופש ובהתאם לתפקיד ^זהוא ממלא ב־הייהם.
בתחילת
העשור השביעי של המאה אין
עוד ספק כי הקולנוע על שלוחותיו השונות,
כולל הטלביזיה, הוא ספק המזון הרוחני
הגדול ביותר של מירב האנושות. שוב אין
זה אמצעי לבידור ושעשוע בלבד, זהו מכשיר
שבכוחו להשפיע על השקפת־עולמם,
לעצב את דעותיהם, לקבוע את טעמם האסתטי
והאמנות• ואת התנהגותם החברתית,
לכוון את שאיפותיהם לעתיד ולשנות את
מושגיהם. זהו מדיום שתפש בקרב ההמו־

הסרט הרוו תש״ר

על הח 1ף (ארצות־הברית)

. 2עולום לד ע צבו ת (אדצות־וזבר׳ת)

הנו עזי ם (אדצות־הברית)

.4גורלו של אדם (ברית־המועצות)
וןדו ׳ ו 1ו > ו ר ־ ־

ז 1זוו !ן) 1ן ו

פ הרחבים את מקומן של הסיפרות, התי־מרון
והמוסיקה גם יחד. זהו גם אמצעי
־שר הטוב ביותר אל העולם הרחב ואל
זנעים החיים בו.
׳אם מסקנות אלה יפות לגבי כל צופה קול־
1ע, על אחת כמה וכמה טובות הן לגבי
גופה הישראלי, העומד בראש רשימת ה־קקים
למזון רוחני זה, שהוא׳ במילותיו
ל ראש־הממשלה, הצופה ״הסינימא ״ ביון•
בעולם.

ארבעת הגדודים

4שו ם כ ״ ,מאזנו של הצופה אינו תו־
\[ אם כלל את סיכומיהם של היצרנים
] המבקרים האמנותיים. לגביו, הסרט ם
ובים, אינם דווקא אלה שהיוו סרטי־פה
או יצירות־אמנות צרופה בלבה כשם
,1סרטים הרעים בסיכומו אינם אותם מאות
טי הזבל והק־טש שהוצעו לו השנה כבים
קודמות.
ם סרטי השנה הטובים וגם הרעים שב׳
נבדלים משאר מאות הסרטים בבר
כילו בתוכם מאכסימום התכונות הנז־ת
של המדיום הקולנועי, והיה בהם כדי
טפיע ולהשאיר חותמם על הצופה. ביני-
נבדלים הטובים מהרעים רק בכיווני

שחקנית משנה השנה

שחקן משנה השנה

אנז ק אי מ ה

פ רנ סי ס בל אי ש

החיים המתוקים

באכט יוצאת למלחמה

השפעתם. הסרטים הרעים של השנה, כמו
בכל שנה׳ הם אלה המשאירים אחריהם
מישקע — אלא שערכיהם מזויפים ותכונותיהם
הנראות טובות׳ מסולפות.
בסיכום מעין זה, היתר, חש״ך שנתו של
הגל החדש כפי שהשתקף בעיקר בקולנוע
הצרפתי, ובמידה פחותה יותר בהולכים בעקבותיו
בקולנוע האיטלקי, הבריטי והאמריקאי.
הגל החדש הביא אל הקולנוע יוצרים
חדשים, שטיפלו בנושאים חדשים ובבעיות
הרשות בצורה קולנועית שונה מהמקובל
עד כה. כוח המחץ שלו היה כה חד
וחזק, עד שהצליח לדחוק כמעט לקרן־
זווית את היצירות במתכונות הישנות שעלו
עליו פי כמה בכמותם ולעת עתה — גם
במספר הצופים שלהן.
הגל החדש מלך השנה בכיפה. מבחינה
אמנותית׳ קצרו סרטיו את התשבחות הגדולות
ביותר. הוא הוציא מתוכו גם שניים
מתוך ארבעת סרטי השנה הטובים. הראשון
בר,ם היה הירושימה אהובתי, סיפור
אהבה של שחקנית צרפתית לאדריכל יאפני,
סרט המסופר בשיטת זרם התודעה אשר
מתפתח על יסוד אהבתה הישנה והמדוכאת
של הצרפתיה לחייל גרמני ועל רקע קורבן
פצצת האטום הראשונה — הירושימה. סרטו
של אלן רנה, סרט פאציפיסטי שהטיף ל

הסרט הרע תש״ך * הסר!

שלמה ונולכת שגא !ארצות־הגדית)

הפר שים (ארצות־הברית)

סרטי השוחן ^

אמנות

קריאת־אזעקה מזעזעת נגד הסכנה הצפויה
(המשך מעמוד )13
הבנה אנושית, ניצל עד למאכסימום את כוח
לאנושות במלחמה אטומית. היה זה תיאור
השפעתו של המדיום הקולנועי, במיסגרת דמיוני על המתרחש בעולם שרובו הושמד
במלחמה שכזאת, ורק אזרחי אוסטרליה נוחדשה
מיוחדת במינה.
פרנסוא טריפו, שהציג השנה את יצירתו תרו בחיים ומצפים לגל הראדיואקטיבי ש־
400 המלקות, היה איש הגל החדש ה יכחידם. קרמר החטיא את מטרתו, יצר חוויה בדורה
תיאטרון הבאלט הנדרלנדי (אולם
שני שסרטו נכלל בין ארבעת הטובים. בתחת
זאת מלודראמה רגשנית בינונית.
תיאטרון הקאמרי ׳ ,תל-אביב) ,הוא ספק
מעין אוטוביוגראפיה הציג טריפו את גלהבמאי
הכושל ביותר של השנה היה האמריקאי
אוטו פרמינג׳ר. דוזקא בשנה בה תיאטרון, ספק בלט וקפק נדרלנדי, כיודן שגוליו
של ילד עד לרגע בו הופך הוא לעבריין
צעיר ולאזרח נרדף על־ידי החברה. רעשה הארץ כולה סביב הסרטת סרטו הוא מצרף את כל הדברים הללו למופתע
סרטו היווה את התרומה הקולנועית החשובה אכסודוס בישראל, הוצגו כאן שלושה מ אחד. בששת קטעי המחול המרכיבים את
התוכנית הראשונה, הגיש בנימין הרקרבי,
והכנה ביותר להבנת מניעיהם ודרך היווצ סרטיו. כולם היו כישלונות חרוצים. סרטו
רותם של הפושעים הצעירים שהועלתה על האחרון, משפט רצח, וסרטו הישן, יד מנהלה האמנותי של הלהקה, פוטפורי של
האנה הקדושה, שהוצא רק השנה מה סיגנונות שונים, המנוגדים זה לזה באופן
הבד עד כה.
מחסנים אחרי שהיה מונח בהם שנים, העידו יסודי, דבר המעיד על כך שאין לתיאטרון
משהו מהשפעת הגל החדש הצרפתי ניכר
גם בסרטו של סטנלי קרמר האמריקאי, ה שפרמינג׳ר הוא אולי בעל מלאכה טוב, אבל הבאלט הנדרלנדי כל יעוד אומנותי והוא
מעוניין רק בהצגות קופה.
נועזים. סיפורם של שני האסירים הבור לא יותר מזר״ בעיקר התבלט כשלונו של
הבאלט הקלאסי מיוצג בתכנית בקטע
חים, כושי ולבן, שרק הודות לכבליהם מתפרמינג׳ר
בגירסה המצולמת של ספרה של
פרנסואז סאגאן, שרום לד עצבות. הסוליסטי הידוע מתוך מפצח האגוזים של
גברים על שנאתם הגזעית׳ היווה את התאחד
הסיפורים המאפיינים ביותר את הת צ׳ייקובסקי; בעוד שבאלט המודרני מן
עודה המזעזעת ביותר של השנה בגנות
מוטטות ערכי־המוסר בדורנו הוגש על־ידי האסכולה האמריקאית, מיוצג באופוס 58מהשנאה
הגזעית.
פרמינג׳ר בשיטחיות מלאכותית וקיטשיות. את תיאו מאצ׳רו ובכוריאוגראפיה של אנה
הרביעי בין הטובים שבסרטים נעשה במתלא
פחות מזעזע היה הקיטש הקולנועי סוקולוב. קטעים אחרים, שאחראים להם
כונת הישנה של הקולנוע
הקלאסי. היה זה שהוקרן בשלמה ומלכת שבא. הסיפור כוריאוגרפים הולנדים, מצטיינים בעודף פא־סרטו
של הבמאי הרוסי סרגי
בונדרצ׳וק, התנ׳־כי׳ כפי שהועלה על הבד, היה מגוחך טוס, בתיאטרליות ובתוכן סיפורי עם מוסר
ששיחק גם את התפקיד הראשי בסרטו
ומשעשע רק באיוולותו. ואילו הכישלון ה השכל, שהמחול רק מוסיף להם נוי מיוגורלו
של אדם. סיפור תלעותיו הכן של
החייל הרוסי, על רקע זודעות הנאצים, היה רביעי נפל גם הוא בחלקו של במאי גדול תר.
למרות הכל, אפשר לנבא הצלחה רבה
— ג׳ון פורה שסרטו הוא רץ לבחייצירה
פאסיפיסטית בלתי־נישכחת.
רות, הדן בפגעי הדמוקראטיה האמריקלא
פחות חזק ממנו במגמתו ובהצלחתו
היה הסרט האיטלקי המאבק הגדול, אית כפי שהיא משתקפת במלחמת הבחירות,
נמנה כמעט בין סרטי השנה הטובים. סרטו
סיפורם של שני פחדנים המתחולל בעת מלחמת
העולם הראשונה. רק סרט זה, מחמשת הפרשים, מלווה הפירסומת האדירה, שהגדולים
של השנה, ניכשל מבחיגה קופ״ היה צריך להיות תיאור נאמן של אחת מפרשיות
מלחמת־האזרחים האמריקאית, נראה
•חית.
על הבד במערבון שיגרתי וחסר-עניין.

כישלונות נוספים שראוי להזכירם הם
דראמה וקומדיה
וידויה של אשה, סיפור עליתה ושקיעתה
של הכוכבת דיאנה ברימור ו**,לבד
סרטים אלה, נלחמו עוד כ־
)* 1תריסר סרטים על מקום הכבוד שלהם צוואתו של ד״ר קורדלייה, מהדורה
מודרנית של ד״ר ג׳קיל ומר הייד, פרי
בשורה הראשונה. המפורסם ומעורר הווי־יצירתו
של הבמאי הצרפתי הגדול ז׳אן
כוחים שבהם היה החיים המתוקים
של פדריקו פליני, יצירה ראויה להערכה רנואר.

על שהציגה את ניזונה של החברה הרומאית
בדורנו. אולם פליני הסתבך בשפע כוונותיו
מאהב המזדקנת
הטובות והשפעת סרטו היא שכלתנית בלבד.
אורפיאוס הכושי, אף הוא מסרטי הגל
•יי א היה כמעט מקום לספק כי בתואר
החדש הצרפתי, היווה היצירה האמנותית
/שחקנית השנה תזכה השחקנית סימון
האסתטית של השנה, ואילו עד הראיה
סניורה, הגברת הראשונה של הקולנוע
הבריטי, שהיה סרט הקופה של השנה, הצרפתי, עבור משחקה בסרט הבריטי מקום
מילא את מקום הדראמה הקולנועית המשובצמרת.
סניורה, שזכתה גם לפרס האוסקר
בחת ביותר, בצעדו בשטח זה לפני דראמה
עבור מישחקה בסרט זה, היתה כמעט
כראי של ריצ׳ארד פליישר האמריקאי.
חסרת מתחרות בשנה של שפע כוכבות אך
אחד הבולטים בסרטי השנה הטובים, היה מחסור בשחקניות של ממש. רק סוזאן
מקום בצמרת הבריטי, סיפור עלייתו של היווארד באני רוצה לחיות, ואנה
צעיר אנגלי, על רקע מלחמת המעמדות, שמניאני
בגיהנום בכרך יכלו להתמודד עמה.
הצליח בזכות המשחק שבו; ואילו איש
בן־זוגה של סימון סניורה במקום בצמרת,
הריקשה מתוצרת יאפן, היה בגדר חווייד, לורנס הרווי, היה מועמד רציני לתואר
קולנועית בעיקר בזכות ביומו.
שחקן השנה בשל הדמויות השונות שגילם
הוליבוד הזדנבה השנה בתחתית הרשימה, בשלושת סרטיו אשר הוצגו בארץ — מקום
כששלוש מלודרמות שלה נכללות בין סרטי בצמרת, הסוד השמור ביותר ובעיקר אסהשנה
הטובים. תנו לי לחיות, סיפורה
פרסו בונגו. אולם עלה עליו שחקן איטלקי
של ברברה גרהאם, ששימש קריאת־אזעקה
ותיק יותר, שנחשב עד כה לנער־הזוהר
נגד עונש המוות! סיפורה של
נזירה, של הקולנוע האיטלקי. מארצ׳לו מאם־
הכאלט הנדרלנדי
שחשף את עולמן הנסתר של הנזירות; והגנ באנו בארץ השנה שנראה
טרויאני,
הצלחה
בדרן הפשטות
לפתע בקיץ האחרון, מחזהו המוסרט בים, נשים לקיץ אחד, אנטוניו היפה, ומילא

של טנסי ויליאמם על בעית ההומוסכסוא־ גם את התפקיד הראשי הקשה בסרטו
לאורחים ההולנדים, כי הקהל הישראלי, הינו ליזם, היו היחידים מבין מאות המלודרמות פליני החיים המתוקים, הוכיח כי
עמוקה של העייף מפרשות סתומות, ישמח לראות
ההוליבודיות שהוצגו השנה בארץ ואשר שחקן בעל כישרון
והבנה מיבצעים דרא־ סיפורים תמימים, ברורים ונוגעים ללב כמו
ראויות להערכה. לעומת זאת, שלטה הולימשמעויות
התפקידים שגילם.
החג האלים (מוסיקה — לוקטר פונסה; כוריבוד
בשדה הקומדיות, כשמירב סרטי־ו,הומור
מישחקו הם להערכה הראויים אחרים מתיים אוגרפיה — הנם ון־מאנן) המספר על
הטובים שהוצגו בארץ כמו, דדשיח ב של אליסטר סים בהרופא על פרשת דרחבורת
גברברים וחתיכות בפרבר הולנדי,
חדר
המיטות, משחק הזיווגים ו כים, של פאול מוני בהאדס הזועם האח
אליו נקלע זר. הזר מפתה אחת מנערות
מי היתה גברת זו, יצאו מאולפניה. ושל רון, של ז׳אן גאכין בהקבצן העליז
הפרבר, הורג תוך כדי תיגרה את ארושה
הסרט הטוב ביותר, מהבחינה הקולנועית סלארס פיטר המצויין הבריטי הקומיקאי הקנאי ונעלם. הנערה הבוגדת מוקעת לעמוד
הטהורה, שהוצג השנה בישראל, לא היה בצריך לדעת להסתדר ובהעכבר ששאג.
הקלון על־ידי חבריה וחברותיה המתעללים
שייך לסרטי השנה. היה זה החלק השני של ביותר שתי השחקניות שהתבלטו השנה
בה עד שגם היא נופחת את נשמתה.
יצירתו האלמוזתית של סרגי אייזנשטיין, אי״
כאן האיום. הסרט שיוצר בברית המוע בתפקידי־משנה היו כוכבות ותיקות. מי״
צות בתקופת סטאלין, נגנו והותר רק עתה של מורגאן, בקטע קצרצר אך פנטאסטי
בסרט האיטלקי נשים לקיץ אחד, בו
להצגה, היה הנציג היחיד של הקולנוע הח
תימה טו ב ה
מילאה את תפקיד הגנבת המבלה לילה עם
קלאסי שהיה מסוגל לגבור גם על סרטי הסערה
פרצה כקרב תיאטרון אוהל, כאשר
השוטר המוביל אותה למאסר, ובטי דיי•
גל החדש.
מיס בקטע קצר אך בלתי־נשכח, בתפקיד אחד הצהרונים פירסם תוכנו של מיכתב

הדודה הזקנה שבסרט הבריטי השעיר לעזאחתום
בידי אמנים צעירים ובו פרטים על
אסיפה קרובה של חברי הקולקטיב, שתדון
גרי קיטש עד החוף זל עם אלק גינס, גנבו בסרטים אלה את
בפיטוריו של המנהל האדמיניסטרטיבי ובמש־ההצגה
מן השחקנים הראשיים. אולם שחק־ך*
סרטים הרעים של השנה היו רובם נית־המשנה של השנה היתר. דווקא שחקנית כורת הזעומה שהתיאטרון משלם לשחקניו
1 1ככולם כישלונות — סרטים שהופקו צרפתיה צעירה, אנוק איימה, שהופיעה השכירים. המיכתב עורר את זעם הוותיקים
בידי במאים ידועים שלרשותם עמדו כל השנה בהציידים בתפקיד ראשי, ובהחיים שראו בו לחץ בלתי הוגן להחיש את קבלת
האמצעים. היו אלה סרטים שנושאיהם וה המתוקים, בתפקיד משני, הצליחה להתבלט השחקנים הצעירים לקולקטיב. זעם זה חידש
את היחסים המתוחים בין הצעירים לבין
פרסומת שליוזתה אותם הניחו מקום ל -דווקא בתפקיד המשני בסרט השיא באשר
הזזתיקים, ששכך רק בעונה האחרונה, עם
תיקווה שהיוד סרטים המתעלים לרמה גבו למספר השחקנים המשניים הטובים שבו.
הה. בחלקם היו סרטים אלה גם הצלחות
התעוררותו של תיאטרון אוהל לחיים.
בין שחקני־המשנה היה רק שחקן בלתי
בתוך הסערה שאיימה לבטל את נכונומסחריות.
אולם כשהוצגו, התברר כי מעלו ידוע אחד, אשר הופעתו המזהירה הטביעה
תיהם האמנותיות מפוקפקות.
את חותמה על סרט שלם. היה זה הקומיקאי תם של שחקני האוהל הוותיקים לקבל מסהכישלון
הגדול ביותר היה כישלונו של הצרפתי פדאנטים כלאנש, בתפקיד קצין פר שחקנים צעירים לקולקטיב כחברים שוויי״
זכויות, נשכח לחלוטין פרט קטן: שחקני
הבמאי האמריקאי סטנלי קרמר׳ האיש ש הגסטאפו פפה שולץ, בקומדיה הצרפתית
יצר את אחד מסרטי השנה הטובים — באבט יוצאת למלחמה, בו הופיע לצידה של האוהל הצעירים מכחישים ששלחו אי־פעם
הנועזים. סרטו על החוח התימר לשמש בריג׳יט בארדו.
איזשהו מכתב למערכת עתון כלשהו.

תיאטרזן

777737771 77737777כ׳ ב777׳1

השתת פו

במבצע
7*1ז עי פנ דין ך ו

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקורס החדש ל
קצרנות עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים׳ פעמיים בשבוע)

ב״אולפן גרג*
המנהל: ח .בר־קמא (קמסינסקי)
תל״אביב: רחוב גורדון 3
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״
רחוב שמריהו לוין 30

חצלחח

מובטחת!

ע 1די 011ויו19,

מאחורי הקלעים

העולם הזה 1202

החי

אנשים

פרסומת מסחרית
*״*גיבעת?}ליה, הוזעקה המשטרה על-
* * ידי שני ילדים נבעתים, שגילו גולגולת
תלויה בחבל על עמוד חשמל.

החו קהוא החוק
ן־ייכאדיאלן, יוגוסלביה, שעה׳ שקבוצת
**הכדורגל המקומית שיחקה נגד קבוצת
גראדאץ, לא הבחין שופט המשחק בארנבת
שחצתה לפתע את המגרש, התנגשה בכדור,
החדירה אותו לשער, אישר את השער כחוק.

בהייהס ובלידתם
ך* ארקמה, ארצות־הברית, ביקש ג׳ון
* * קוין, סטודנט בן ,23 להיות נוכח ליד
אשתו בשעת הלידה, קיבל תשובה שלילית,
ריתק את ידו לידה של אשתו בשלשת ברזל,
נשאר צמוד אליה עד אחרי הלידה.

סיקור לילה
ף!* רמת ־ פנ ק ס, נטש! יצחק אבו־רביע,
1״אשתו וששת ילדים את דירתם באישון/
לילה, עברו לדירה ריקה בקרבת מקום, הסבירו
בבוקר כי נאלצו לברוח מדירתם
אחרי ששד הופיע בה.

יודע צריק נפש בהמתו
ף* גרינוויץ׳ ,בריטניה, סירב איכר להי־
*״ שמ ע להוראות משרד החקלאות, לסרס
את הפר שברשותו, טען כי אחרי הסירוס
יהיו חייו של הפר עצובים.

דרישה מרחבית

1 — 0 ^ 1וויוו *1י 1ת
חיפה, העניקה ״הנהלת רכבת־ישראל
**לפקיד משרד הרכבות הגרמני כרטיס
נסיעה חופשי בקו ירושלים — נהריה,
אחרי שלא יכלה להיענות לבקשתו להעניק
לו כרטיס דומה בקו חיפה — עזה.

אחד:אפס
ף!* לוד, התלוננה קבוצת הכדורגל המקו־
*״ מי ת, כי אלמונים גנבו״ממיגרש הכדורגל
שלה את אחד׳השערים.

עשה זאת 5עצמך

— ^ 11111י י911*11

ף* ירושלים, זיבה שופט התעבורה שורה
—1של נאשמים בעבירות תנועה חמורות,
אחרי שהתברר כי הדוחו״ת המשטרתיים
נגדם הוגשו על סמך תלונתו של הפרופסור
צבי ורבלובסקי, שעשה זאת כתחביב אישי.

.ההרגל והטבע
ף* דוברניק, יוגוסלביה, פתח נציג מפא״י
—1בוזדידת־השלום את !אומו בהביעו את
צערו על שהערבים עזבו את האולם לפני
נאומו׳ כמנהגם, נוכח באיחור כי הנציגים
הערביים נשארו יושבים במקומותיהם.
העולם הזה 1202

ה מ אזיני םהתעדנו

המנהל הכללי של משרד הבטחון, אר־תור
כן־נתן, דומה דמיון מפתיע לשחקן
הקולנוע הגרמני קורד יורגנס. דמיון זה
העמיד את בן־נתן לא פעם במצבים בלתי-
נוחים, ביחוד כשבנות הטיפש־עשרה בארצות
אירופה היו רודפות אחריו לשם קבלת חתימתו
של השחקן. לאחרונה התנסה בן־
נתן בחוויה חדשה. בהיותו בפאריס נכנס
לחנות בגדי גברים. הזבנית קפצה לקראתו
בהתלהבות גדולה, הודיעה לו שההזמנה
שהזמין מוכנה כבר ותוך כדי־כך הניחה
בידו חבילה שהכילה שש כותנות משי
עליהן היו רקומים מונוגרמים. כל טענותיו
של בן־נתן כי לא הזמין מעולם את הכותנות
לא הועילו. רק כשניגש עם החבילה
למנהל החנות, התבררה הטעות — הכותנות
היו מיועדות לקורד יורגנם כאשר חזר
ראש האיגוד המיקצועי בהסתדרות, אהרון
בקר, מוועידת העבודה ׳הבינלאומית שהתקיימה
השנה בג׳נבה, מיהר דבר להכריז
כי בקר ניבחר כחבר הוועד המנהל של ארגון
העבודה הבינלאומי. שאר העתונות היומית
העתיקה את הידיעה. בשבוע החולף, כאשר
הגיע לישראל העתון הרשמי של ארגון
העבודה הבינלאומי, התברר כי בקר לא
נמנה כלל עם 40 הנבחרים של הוועד המנהל
של הארגון. הוא ניבחר כאחד ממלאי־המקום
של עשרת נציגי העובדים בוועד
בכתבה מיוחדת על דמותו של נשיא
מצרים, ג׳מאד עבד אל־נאצר, שהופיע
ביומון האמריקאי הניו־יורק טיימס, צויין
בין השאר גם שנשיא מצרים בן ה־ ,42שגובהו
1.85 מטר ,״מחונן במגנטיזם גופני
שהוא כמעט כהלם חשמלי בשעת הופעתו,״
וכי ״אין זה נדיר שעשרות נשים ולעיתים
גם גברים, מתעלפים בשעת הופעתו.״

פשנל הגדול (משמאל) וידיד*
/,היי ברט! — היי פש!״

מחופשתה בסקנדינביה, לא ידעה כי החליפו
את מספרי הטלפון. כאשר חייגה את
מספרו של יוסף ידין ובמקום תשובה
שמעה את התקליט המודיע כי המספר הוחלף,
חייגה חנה למודיעין וביקשה לקבל
את מספרו החדש של יוסף ידין .״מה ידין איתך?!״ אמרה הטלפונאית ״יוסף
נמצא עכשיו במוסקבה.״ כשר,סבירה לה
חנה כי היא רוצה את מספרו של יוסף
ידין ולא את זה של יגאל ידין, גילתה

פקידת המודיעין התמצאות גדולה יותר:
״אה, זה ששר ביחד עם אורנה פורת את
עוק לאליזבם פו ד־ ב ר
כל הדרכים הן מובילות לרומא
תלונות חריפות היו השבוע לזמר יוסה בנו בן ה־ 16 של הבמאי גרשון פלוטקין
גוראנד נגד ידידו הצייר מאנה כ״ץ. הצטרף לקיבוץ חצור. יחד עמו לקח גם
טען גולאנד :״כשאני יושב לבדי בבית־ את כלב ד,בולדוג של גרשון — נור. כעבור
קפה וכ״ץ עובר .,הוא אומר לי בקושי ימים מספר קיבל פלוטקין את הכלב חזרה
שלום. אך כשאני יושב בחברת. נערה יפה בצירוף פתק :״חיי קיבוץ זה לא בשביל
הוא הופך ידידי הטוב ביותר, קופץ לקרא כלב אחרי הצגת־הבכורה של הסרט
תי כנער צעיר ומברכני בשלום קולני ותוך חולות לוהטים שנתקיימה השבוע, נראה
כדי כך אינו מהסם להזמין את בת־לוויתי השחקן הילל נאמן, המשתתף בסרט בלסטודיו
שלו. עד כה ידעתי כי הוא הצייר חליפה כהה חדישה. ניגש אליועתונאי
אתהמרגיש עכשיו, הילל?״
היהודי הגדול ביותר בימינו, אך שהוא גם וחקר :״איך
היהודי בעל החוצפה הגדולה ביותר בימינו
כתשובה ממצד, שאל אותו הילל :״אולי
לא ידעתי לאחרונה נראה מאנה כ״ץ
יש לך להלוות עשר לירות שחקן אחר
כשהוא מטייל ברחוב דיזנגוף בתל־אביב שהיה נוכח בהצגת הבכורה היה אברהם
בחברתו של יחזקאל סהר. כשנשאל על מישר,״) אייזנברג, ישראלי ששהה חמש
ידי ידיד אם אין הוא מתבייש להופיע ב שנים בגרמניה, חזר עתה לארץ כדי לעסוק
חברתו של נאשם בעדות־שקר השיב כ״ץ: בהפצת סרטים ובהנהלת בתי־קולנוע בקרית־
״ומי מאתנו לא משקרי חוסר־הבנה חיים• גילה אייזנברג׳ הממלא בסרט את
מדהים גילתה השבוע תזמורת מועדון
תפקידו של הנבל צאדק, כיצד הודבק לו
התיאטרון החיפאי. כאשר נכנס למועדון
הכינוי מישקה: הוא הופיע בסרט הגרמני
הבמאי יוסף מילוא, ניגנה התזמורת
פוליקושקה שהוצג בארץ. היצרנים הגרלכבודו
את מנגינת מקי סכינאי מתוך אופרה
מניים רצו ליצור אווירה אוטנטית לגבי
בגרוש, ההצגה בביומו שנכשלה בהבימה.
הנושא הרוסי של הסרט, הדביקו לו שם
מילוא התרתח, עזב את המקום לאות מחאה
רוסי סיפור נוסף של אברהם אייזד
כאשר חזרה השחקנית חנה מרץ ברג נוגע לשחקנית הקולנוע הידועה אלי

9ס>1ן י השבוט

>• פי נחסלכץ, מזכיר ההסתדרות׳ בתשובה לברכתו של מזכיר מפא״י !
יוסף אלמוגי בקשר לבירור המחודש של פרשת התפטרותו :״ד,שימחה כבר החלה |
לשרור בתוכנו!״
־ 9המשורר נתן אלתלמן, במאמר־התקפה נוסף על חולות לוהטים| :
״דרושה מידה רבה של קהות ואדישות ציבורית כדי שמעשה־אלימות כמו חולות !
לוהטים ייעשה כאן באין פוצה פה.״
9מנחם בגין, מנהיג תנועת החרות, בקשר לפרשת לבון :״אם אנשי !
מפא״י יכולים, למען תכלית שלטונית מסויימת, לרקום את אשר רקמו נגד |
חברם למפלגה, מה הם ודומיהם היו מסוגלים לעשות למען הצלת שילטונם או !
הארכתו, נגד יריבים שונאי־נפשם?!״
׳ 9אחמד שוקיירי, נציג ערב־הסעודית באו״ם :״נראה כי ניכסון וקנדי :
נאבקים על כס הנשיאות לא בארצות־הברית אלא במדינת ישראל.״
9ד ״ ר עמירם סכר, הרופא הראשי של מנגנון המדינה, בהסבירו מדוע |
שחפנים, גידמים וחולי־קצרת יעילים לשרות המדינה :״מי שחולה באמת מברך !
יום יום את הקדוש ברוך־הוא על שהוא מסוגל לצאת לעבודה. ההתחלות והד,ע־ |
דרות בשל מחלות מדומות הן אחת המכות הקשות ביותר של המנגנון ובין !
החולים באמת, תופעות אלה הן אפסיות.״
9נייק יטה כרושצ׳וב, ראש ממשלת בריודהמועצות :״כאשר ארצות־ !
הברית מוקיעה את האימפריאליזם היא מזכירה את אותה בתולה מכובדת שיש לה |
כבר תריסר ממזרים בביתה.״
9אנקוואמה נר[רומה, ראש ממשלת גאנה, במיכתב ששיגר לראש !
ממשלת קונגו לשעבר, פטריס לומומבה, ושפורסם עתה :״אנו בוטחים אך ורק |
באימפריאליסטים מתים!״

זבט פולכר. כשהופיע אייזנברג יחד עמה
באחד הסרטים, רגזה השחקנית על הבמאי,
ביקשה ממישה ללמד אותה כיצד לומר
בעברית ״שק לי!״ אחר־כך צעקה בביטוי
זה לעבר הבמאי. הבמאי, שהיה במיקרה
יהודי וידע אידיש, הבחין מיד בדמיון של
ביטוי זה לביטוי המקביל באידיש, פיענח
מיד לרוע מזלה של השחקנית את פירוש
מימרת־הכנף אשר בפיה.

עשקי נ שי
בכדאיות היות ישראלי נוכח. לאחרונה
שחקן הקאמרי לשעבר ודייל אל־על יוסי
גרכר, בעת ביקורו האחרון בברלין המזרחית.
יוסי, המתגורר עתה בלונדון, שם
הוא מתין לתוצאות מבחני־הבד שיקבעו את
הופעתו בסרט קליאופטרה בהשתתפותה של
אליזכט טיילור, נכנס לחנות ספרים
בברלין המזרחית והתעניין למחירו של ספר
העוסק בספורט. כאשר נמסר לו מחירו של
הספר הצהיר יוסי כי הוא מצטער, אולם
אין ברשותו הסכום הדרוש. הזבנית שאלה
ללאומיותו, וכשר,תברר לה שהוא ישראלי,
הגישה-לו את הספר במתנה :״זוהי מתנת
בית־המסחר שלנו לישראל,״ הסבירה
אם מזכירים כבר את אליזבט טיילור, מן
הראוי לציין כי עתון הספורט הפולני ספור־טוביץ
מוסר בגליונו האחרון על מישאל מיוחד
שנערך בין עתונאי הספורט שנוכחו באולימפיאדת
רומא. השאלה הופנתה אל
העתונאים היתה: מה היד, המראה המרהיב
ביותר באולימפיאדה? רוב העתונאים השיבו
את אותה התשובה: המראה המלהיב נתגלה
לעיניהם בטקס הפתיחה של האולימפיאדה.
היה זה המחשוף הענק בו הופיעה אליזבס
טיילור שנוכחה במקום אברהם
(״פשנל הגדול״) דשא, מנהל בצל ירוק
לשעבר, שחזר לישראל מסיור בעולם ונוכח
כי אין לו עוד תיאטרון לנהל, סייר בעת
היותו בארצות־הברית באולפני ההסרטה
בהוליבוד. בעת שנוכח בהסרטת סרט בהשתתפותם
של ברט לאנקסטר ושדי
וינטרס, שוחח פשנל עם לאנקסטר ואף
הצטלם עמו. ידידיו שראו את התמונה אינם
חדלים לשאול אותו מה היה תוכן שיחתו
עם כוכב הסרטים הידוע. משיב פנשל על
שאלה זו :״ניהלנו את הדיאלוג הבא: הי
ברט /הי פש /מה נשמע? /אין חדש! /
תשאר כאן? /אין חשש/תראה את ביבר —
תמסור לו ד״ש ציירת האופנה והעתו־נאית
קטי מטמור נראית לאחרונה כשהיא
מנהלת ישיבות סוערות בבתי־קפה עם
איש העסקים אריה פילץ. ואין זה צחוק
— קטי מתכוננת לד,כנס עמו לשותפות,
לפתוח יחד עם בתו בית־אופנד, לבגדי
נשים שעה שנודע לכדורגלן מכבי
תל-אביב אמנון אהרונסקין, כי הוא
צורף לנבחרת הכדורגל הישראלית היוצאת
לסיאול, היה אמנון עסוק בגילוח, כשפניו
עדיין מסובנות. מרוב שימחה קפץ אמנון
על חבריו לניבחרת׳ נישקם, ליכלך את
כולם בסבון. כאשר ביקש רשות לקפוץ
הביתה ולהודיע בבית את הבשורה המשמחת,
הפליט לעברו שייע גלזר; ״מה ה־שימחה?!
אמא שלך עוד תחשוב שהרווחת
שלושים אלף לירות בפיס!״
* שחקן הקולנוע ברט לאנקסטר.

יפווו של חכא המשלחת הישראלית
1ביאלאוויל, בירת ד,קונגו הצרפתית,
הגענו בלי כל קושי. אבל איך
שיכים משם לליאופולהזיל, בירת קונגו?
בורה סדירה לא היתר .,הועילו לנו קש•
האישיים של אנדרה גור, ראש המשלחת
שראלית. גור הינו מהנדס תברואה, שר
הספיק לשרת כמומחה בפיליפינים וצור
קשרים הדוקים עם ארגון הבריאות
:ולמי. הוא השיג לנו הליקופטר מן ה־
•א האמריקאי.
ליאופולדוויל היא בסך הכל מעברו השני
ל נהר קונגו. הגענו לשדה־ד,תעופה שלה
ך זמן קצר ביותר. סביב השדה היו
!ופרות יחידות גנאיות של האו״ם. שום
:יג או פקיד של ממשלת קונגו לא קיבל
תנו, ואיש לא החתים את דרכונינו כשנכ־זנו
לקונגו.
מצאנו איזושהי מכונית שהסיעה אותנו
:ציגות הישראלית. ליאופולדוזיל היא עיר
5ה מאוד, מודרנית, מלאה גנים, כבישים
חבים׳ גורדי־שחקים ופרברי־חווילות. ברוכות
לא ניכרו כמעט כל סימנים של הלחמה,
מלבד איזו מכונית שרופה, פה
שם. הבתים היפים של הבלגים נשארו כ־ירכושם
בפנים — ואיש לא פולש לתוכם.
נולת אפילו לראות כלבים מחכים לשובם
זל הבלגים. תוכים צרחו מתוך הבתים,
ודעו מצמא ומרעב.
איך זה לא התנפלו הקונגואיים על ה־
:לגים הבורחים ורצחו אותם? מדוע, לפחות,
יא בזזו את רכושם הנטוש?
את זה אפשר להסביר באופי הרך, הפא־זיבי
והצייתני של בני קונגו, וביראת־ה־
:בוד העמוקה מאוד שיש עדיין לאפריקאי
:פני האיש הלבן.
רצינו לדעת מה אמת בשמועות שנפוצו
5ל רציחות ומעשי־אונס סיטוניים. מתוך

שיחות עם בלגים שפגשנו פה ושם הסתבר
כי מעשים אלה היו מעטים מאוד, ואירעו
אך ורק בין שבט הבאלובה. והלא בני
שבט זה אכזריים כלפי עצמם הרבה יותר
משהוכיחו את עצמם כלפי הלבנים. שאלתי
כמה בלגים נהרגו. השיבו: אולי •20 וזאת
בארץ של 13 מיליון איש, בעלת אוכלוסיה
של 150 אלף לבנים. בליאופולדוויל עצמה
היו 20 אלף לבנים. כאשר הגענו, נותרו
שם רק כמה עשרות בלגים.
נציגות ישראל שכנה במלון סטאנלי, שבאותו
זמן שימש גם כמטה האו״ם. זהו
מלון מודרני סוג א׳ א׳ ,בו התנהלו רוב
התככים והעניינים של קונגו. בזמן ארוחת
הערב ישבנו מול גנרל פון הורן. ראינו
שם את ראלף באטץ׳ .כולם אכלו בטרקלין.

יתכן שהפצועים -מתו
** אשר התארגנה המשלחת בישראל,

* £ברור היה לנו כי נהיה משלחת חירום,
לתקופת־זמן מוגבלת, שתצטרך בין השאר
לטפל בנפגעי הקרבות. כאשר הגענו היו
פצועים בשתי ערים — מאטאדי, עיר הנמל
של ליאופולדדדיל, ולולואבורג, עיר־היד,לומים
של מחוז קאסאי, ורצינו מאוד לנסוע
למקומות האלה.
התחלקנו לשתי קבוצות ועמדנו לנסוע
לשם. אילו היו שואלים אותנו, זה היה
יכול להיות באמת די הרפתקני. אבל ברגע
האחרון עיכב את הנסיעה פון הורן, מפקד
כוח החירום של האו״ם׳ שהועבר לתפקיד
זד, ממטה המפקחים בירושלים. כי בשתי
ערים אלו ישבו חיילים צפון־אפריקאיים של
האו״ם ופון הורן רצה למנוע מגע בינינו
לביניהם.
ללולואבורג נשלחה מאוהר יותר משלחת

אוסטראלית. מה שקרה במאטאדי אינני
יודע. אני מניח שהפצועים מתו, כיוון שלא
היה מי שיטפל בהם.
כל הענין הזד, הוריד קצת את המוראל
של המשלחת — ביחוד אחרי גאוותנו על
היותנו המשלחת הראשונה שהגיעה לארץ
זו. התחלנו להסתגל לרעיון שנצטרך לבצע
עבודת רפואית רגילה׳ בבית־חולים או במרפאה.
בליאופולדוויל
היו מספר בתי־חולים׳ אותם
עזבו הרופאים הבלגיים. סודרנו לעבודה שם,
על פי הסכם בין שגריר ישראל, אהוד
אבריאל, לבין שר הבריאות של ליאופולד־וזיל.
ברגע שנכנסו למקום, קפץ המוראל
מיד מעלה מעלה, כי בית־חולים כזה מפואר
ויפה — איננו מכירים בארץ. יש בו כל ההמצאות
האחרונות והסידורים הטכניים שלו
מתקדמים בכמה שנים לגבי מה שאני מכיר
מעבודתי בישראל.
במקום רופאים עבדו — עם צאת הבלגים
— חובשים שקיבלו קורם של שלוש
שנים, ואשר דרגתם מקבילה לדרגת אחות
בישראל. מצאנו מצב נואש. החולים קיבלו
טיפולים לא נכונים׳ ילדים מתו בעשרות.
לא היה מי שיבצע ניתוחים דחופים כשם
שלא היה מי שיפתור בעיה של לידה שאינה
מתפתחת כראוי. כאשר באנו —
שמחו כולם.
עבדנו שם במשך שבועיים. עזרנו להם —
ולמדנו הרבה בעצמנו בכל הנוגע לרפואה
טרופית. ידיעות אלה נועדו לשמש אותנו

היטב כאשר פוזרנו, מאוחר יותר, באזורים
המרוחקים של קונגו.

הרכוש הנטוש -קדוש
ך* יינו הרופאים היחידים בליאו־

! | פולדוויל. החזקנו את בית החולים הגדול,
טיפלנו לא רק בילידים אלא גם במושבה
הלא־מבוטלת של כתבי־חוץ. כתב
של טייטס, למשל, התקשר עם השגרירות
שלנו וזו הפנתה אותו אלי. בפיו היתד,
בקשה: שאטפל בחברו, כתב ניוז וויק שחלה.
עד כמה שידוע לי, לא כתב ניח וויק
ולא כתב הבי.בי.סי, שגם בו טיפלתי, לא
מצאו לנכון לציין כי המשלחת הישראלית
היתד, הראשונה במקום — או שהיא בכלל
היתד, שם, אבל יתכן שאחראיות לכך מערכותיהם.
היחסים בינינו, כשלעצמם, היו
תמימים וכתבים לא מעטים היו באים למסיבות
שלנו. כתב ר,בי.בי.סי. אף היר, מלא
הערצה אלינו — מפני שהוא כיסה את מערכת
סיני .״אילו במקום פון הורן היה כאן
משה דיין,״ אמר׳ ״היה פה סדר.״
בשבועיים אלה עבדנו עבודה יומית רגילה
בבית־החולים. משך יתר 24 השעות של ה־יממה
היינו מוכנים לקריאה. מעמדנו האישי
היד, מיוחד במינו. בו בזמן שהיחס אל
האדם הלבן, בתור שכזה, היה יחס של
חשד, הרי שלנו, כנציגים של מדינה קטנה,
היה יתרון עצום. כל אחד היה ניגש אלינו;
אפילו שרים הביאו את נשותיהם לבדיקה.
קשה לומר שהקונגואי הפשוט הבין מה
עומק הרעיון הזה הנקרא עצמאות. בכל
המשרדים הממשלתיים שבהם ביקרנו, ראינו
תמונה של המלך הבלגי תלויה עדיין על
הקירות. לא רק בליאופולדוויל, אלא גם
ביתר חלקי הארץ. ותמיד, כאשר דיבר כושי
אל לבן, ד,יחווה קידה.
את זמננו החופשי בליאופולדוויל בילינו
בטילים בעיר. בכל מקום פגשנו חיילים
חמושים של האו״ם — בעיקר ממדינות
אפריקאיות. אבל מכולם רק צבא אחד עשה
רושם של צבא ממש, לא אספסוף מזויין:
היה זה הצבא הגאנאי. חשיבותם לא נבעה
מהיותם צבא טוב. הם גם שימשו מתוזכים
בין השלטונות הקונגואיים, לבין הפיקוד
הלבן של האו״ם.
באותם הימים לא ראינו חיילים קונגואיים
בעיר, כי באזור ליאופולדוזיל — וזה לזכותו
האישית של הגנראל אלכסנדר הגנאי
— דאג צבא גאנה לכך שחיילי הקונגו יפרקו
את נשקם.
רק כעשירית החנויות בעיר היו פתוחות,
ואלו בעיקר חנויות מכולת ומחסנים לצור־כי־בית.
בעליהן היו לבנים — כי אין ב־לאופולדפיל
אפריקאים בעלי חנויות. החנויות
הגדולות ננעלו כאשר ברחו הבעלים
הבלגיים — והן לא נפרצו, שום דבר לא
הוצא מהן. לא מפני ששמרו עליהן חיילים
או שוטרים — אלא פשוט הודות לאותה ירי
את־כבוד אל האיש הלבן ואותה עדינות שהיא
אופיינית כל כך לאיש השחור בקונגו.
לנו, שידענו על הערים הנטושות של יפו,
רמלה ועכו, קשה היה לתפוש את העניין.
רק כעבור חודשים אחדים, אחרי שנסתבר
כי הלבנים לא ישובו, החלד, הסתננות כושית
אל תוך רכוש זה.

שיתוף ישראלי־ערבי*
** עכור שבועיים החליטו האו״ם ו-

בני הקונגו

ניבטים מתון פניה של אס צעירה זו,
באחד מרובעי ליאופולדוויל: סבל אילם
שעבר בירושת הדורות. לצידה עומד התברואן הישראלי צבי וגן,

בעוד שמבעד לכתפה הימנית של הצעירה הכושית מבצבץ ראשו
הקירח של בנה, התלוי בתון שקית על גבה. ברקע נראים: עצי
תמרים ובננות, הצומחים כמעט בכל פינה של הארץ הפוריה.

הצלב האדום הבינלאומי שעלינו לעזוב
את בית־ד,חולים קינטמבו והשוזיציים,
שהגיעו בינתיים, קיבלו את מקומנו שם.
אינני יודע מדוע נתקבלה החלטה זו ואינני
רוצה להיכנס כאן לניחושים שאינם נוגעים
לעניינים רפואיים. התעוררה הבעיה:
לאן נצא?
מבחינת הקונסטלאציה הפוליטית היר, ברור,
כי נוכל לעבוד רק במקום שיש בו כוחות
חבשיים. כי יתר הכוחות היו ממארוקו, מ־גיניאה,
מתוניסיה. חיילי קע״ם באו מאוחר

יותר• טסנו לסטאנליוזיל — 1500 קילומטרים
מעל לג׳ונגל.
סטאנליוזיל היא בירת מחוז אורייאנטלה
— המחוז העני ביותר בקונגו ומיבצרו של
לומומבה. כי כאן גר המנהיג. סטאנליודיל
הינד, גם עיירה יפה מאוד, בלב הג׳ונגל,
מלאה ירק ושדרות דקלים, והיו קיימים
בה מרכזי בריאות ותברואה. בעת שהגענו
היו בה שניים־שלושה רופאים, ששירתו
כעשרת אלפי תושבים.
כדי לא לפגוע ברופאים אלה ולא לדחוק
את רגלם׳ החלטנו לא להיכנס לעבוד ב־בית־החולים
המקומי, אלא להתפזר באי־זורים
כפריים, וזאת — למרות שידענו שזה
יקטין את המשקל של המשלחת ויגביל
את יעילותה. מצבם של הרופאים הבלגיים
הונח אז על כפות־המאזניים; חששנו שכנים־

תנו לבית־החולים תתקבל בדחיקתם החוצה.
התחלקנו לשלושה צזזתים. צוות אחד של
רופא־ילדים, מהנדס תברואה, רופא לבריאות
ציבור ומפקח תברואה נשאר בסטאנלי־וזיל.
שני צוותים הכוללים רופא פנימי,
חירורג ואח חדר־ניתוח יצאו לכפרים.
אגב, נציג אירגון הבריאות בסטאנליוזיל
היה רופא ערבי ושיתוף־הפעולה בינינו היה
הדוק; שררה יותר הבנה בינינו לבינו מאשר
בינינו לבין האנגלים. כנראה שזה עוזר,
כאשר באים מאותו איזור של העולם. הוא
עזר לנו בהרבה פרטים טכניים וגם דיווח
עלינו דו״ח חיובי לאו״ם•

פטאלי היה באן

וצאגן לכפרים. הצוות שאני נמניתי
י אליו יצא לדרך במכוניות של הצבא ה־

מרגיש איש השגרירות הישראלית בליאופולדוויל, אלוף־משנה
פרדקין. פרדקין, יליד דרום אפריקה, יודע את שפת עמי קונגו,
בתמונה זו מפגין פרדקין את יכולתו בחתירה בסירת ילידים, על אחת משלוחות נהר הקונגו.

כמו בבית

שעה שהרופא הישראלי בודק את בנה הקטן, השוכב
על בטנו על המיטה. כאשר הגיע המשלחת הישראלית
לליאופולדפיל, לא היה רופא אחד בכל העיר, והם קיבלו לידיהם בית־חולים גדול ומודרני,

האם משגיחה

חבשי, בליווי משמר מזויין. משני צידי
הדרך השתרע הג׳ונגל — קיר תלול של
עצים וצמחים. בסוף הדרך חצינו את נהר
הקונגו על דוברה והגענו לפונטירוזיל. זהו
כפר קטן׳ ובו נמל ותחנת רכבת. לפני
הבריחה גרו במקום 17 משפחות לבנות ו400
שחורים. הלבנים התעסקו במטעי הגומי
והקפה — קרחות שנכבשו בתוך ה־ג׳ונגל.
כשבאנו,
היו בכפר מספר נזירים ונזי־רות
ושלושה בלגים. שניים מהם עבדו ב־מיתקני־הרכבת,
שהיתר, עוברת ללא סדר.
תפקידה של הרכבת בקונגו הוא להתגבר
על אותם קטעים של נהר קונגו שאי־אפשר
לשוט בהם. נהר זה, על שלוחותיו הרבות,
הוא עורק התחבורה היחידי־כמעט של ארץ
זו. איפה שיש מפלי־מים נסללו מסילות
ברזל והרכבת עוקפת אותם.
על קטע זה של הנהר, בסוף המאה שעברי
,׳ ירד החוקר סטאנלי בחושבו כי זהו
הנילוס. המקום מפורסם גם מסיבה אהרת;
כאן צולם הסרט מלכת אפריקה.
כשהגענו לבית החולים המקומי, נתקבלנו
בתשואות שימחה. בית־החולים מורכב מ־ביתנים
קטנים ויש בו 200 מיטות, עם חדר
ניתוח ומעבדה קטנה. היתה זו הפגנת ה־ידידות
הדראמטית היחידה בה נתקלנו.
מפני. שד,אפריקאי אינו מתפעל, בדרן כלל,
מרופאים. המוות אינו עושה עליו רושם
גדול, גם לא ההבראה. הוא פאטאליסט.
לדידו הכל נגזר מגבוה.
מצאנו במקום שתי נזירות לבנות, שעבדו
כאחיות בתנאים בלתי־אנושיים ובחוסר כל
הכרת תורד, מצד התושבים. אם יש מישהו
העושה עבודה קדושה בעולם הזה, הרי
הן שתי נזירות אלו: אחת מלוכסנבורג ושנייה
— הולנדית.

שתיג שי םמתחתר טי ט ה
ף• י חיי חו רי פ ^ז ה ^וללללכ תו ״ ה ^

! 4״מוקף ג׳ונגל ובתוך חצרו צמחו עצי
אנאנאס ובננות. מה שיקרה בקונגו — איש
לא ימות מרעב. הודות לשפע המים ולאד־מה
הפוריה תמיד יהיה מה לאכול: קוקוס,
פרי עץ־הלחם, מאניוק, בננה.
הדבר הראשון שהדהים אותנו בבית-
החולים בפונטירודיל היתד, התנהגותן של
משפחות החולים. בניגוד לכל מקום אחר
שהכרנו, באה לשם כל המשפחה עם החולי היא מבשלת לו, מכבסת לו׳ מנהלת
את עסקיו. מסביב מפוזרת תמיד הכביסה
שהונחה. לייבוש על העשב. המשפחה רעבה׳
יוצא מישהו ליער הסמוך לאסוף קצת
מאניוק — שורש הדומה לתפיחי״אדמה ו־הגדל
פרא, בעל ערך קאלורי אפסי כמעט.
לשיטה זו של ביקור־חולים יש יתרונות
רבים: החולה אינו מרגיש שבא לעולם אחר,
הוא אינו עובר את ההלם הנפשי של אדם
המנותק לפתע מכל עולמו. קרוביו ישנים
מחוץ, או מתחת למיטתו. אם החולה הוא
מוסלמי, במקרר — ,ובמיזרח קונגו ההשפעה
המוסלמית־ערבית חזקה עוד מימי סחר־העבדים
— הרי שמתחת למיטה כזו שוכבות
שתי נשים. אם החולה אנוש מאוד,
הוא שוכב בישיבה, כשאשתו תומכת בו
מאחור. אגב, חלק מיתרונות אלו הוכר
גם בישראל, בה מרשים לאמהות לטפל ב־פעוטיהן
השוכבים בבתי־חולים.
החיסרון העצום של שיטה וו הוא׳ שבמקרה
של מחלה מדבקת — ובעיקר שחפת
— קיים הסיכון שכל בני המשפחה, ובעיקר
הטף יידבקו בה. ילד קטן הנמצא ליד
חולד,־שחפת מבוגר מסתכן בחייו.
מוסד אחד, נוגע־ללב׳ שראינו שם הוא
ביתן־יתומים, אותם כילכל וגידל בית־ר,חולים׳
אחרי שהוריהם נפטרו במקום מחוליים.
תחילה דיכא אותנו מראהו של בית־חולים
כושי: החדרים לא נקיים, החולים שכבו
ללא סדינים והצפיפות היתד, רבה. במשך
הזמן ניסינו לתקן את גורם הצפיפות, לדאוג
לכך שינקו את החדרים ושבשעת ביקור
הרופאים יצאו הקרובים — ומספרם רב
ממספר החולים — מחדרי החולים. במאמצינו
אלה הצלחנו כעבור זמן־מה.

ך } ולה כו שי, בחלק זה של העולם,
| | ניגש לרופא בשלב מאוחר מאוד של
מחלתו. תחילה הוא מתייעץ עם רופא־האליל
שלו, ורק כשזה ניכשל הוא פונה לרופא
הלבן.
טיפולו של רופא־האליל מסתכם בדרך-
כלל בחתכים בעור, בלחשים ובשימוש בכל
מיני רעלים. אין ספק שבמצבי־חרדה והפרעות
נפשיות, יכול רופא־האליל לעזור יותר
מאשר הרופא הלבן. החולד, יותר קרוב
אליו, מאמין בכישופו. לפעמים מצליח רופא
כזד, גם מבחינה רפואית ממש. בקונגו,

למשל, יש מקרי הרניד, ואבצם רבים. בל
המקרים חותך הרופא־האליל את העו
במקום הנפיחות. לאבצס זה טוב. גם
הרניה זה לפעמים טוב. כך הוא מציל :
החולה.
התחלואה באיזור זה מהגבוהות בעול
בעיקר מחלות מדבקות ומחלות דנגרמ!
על־ידי טפילים. יש אזורים בקונגו, בז
הולים ששד, אחוזים מהתושבים בצרע
ברפואה, זה אחוז עצום.
מחלה זו מנוונת מאוד וגורמת לה,שחו
הפנים ולאיבוד קצות־ד,אברים. כיום ה
ניתנת לריפוי בשלביה הראשונים, אך א
תקנה לנזק מתקדם. בפונטיירוויל אפל
היה לראות את נפגעי הצרעת מהלכים בעי
רותיהם ברחובות, אפילו לבית־ד,חולים ב
— כדי להביא קרובים לריפוי. היו כאלה >
כף רגלם נאכלה לגמרי, לכן סידרו לע:
כפות מעץ. אהד בא אלינו לתוך המרפא
זוחל על ארבע. גם מחלות המין נפוצו
מאוד שם.
לרופא נוח מאוד להתעסק במחלות אל
כי קל לרפא אותן. שהרי כמעט נגד כו
קיימות כיום תרופות. התושבים שם אי
מגיעים לגיל המבוגר. ולא אל מחלות הי
והסוכר הכרוכים בכך — דבר שגם הו
מאפשר לרופא לרפאם בקלות. לעומת זא
לא הצלחנו להביא למקום תברואה -
זאת אומרת, חינוך האוכלוסיה כדי לה
מנע ממחלות־מין. היגיינה אישית, ובעי׳
— הדברת היתושים שהם נושאי הטפיל
(המשך בעמוד 1

—סי —^:ייויוו ״—יי

צרעתומח דו ת ״ מ ץ

עד שנח הקונגו

משחקים שני ילדים אלה, אחרי שזה עתה יצאו
מטבילה בנהר. סירת העץ היא כלי התחבורה היחידי
הסוכר לילידים, מאחר ואין כבישים על פני מישטחי הג׳ונגל העצומים המכסים את המדינה.

היו אבותיו עבדים. מחר מצפה לו — מו

ערב צאתה של נבחרת הכדורגל הישראלית לסיאול מתעודדת סערה סביב

*• פו!,ימלכלות, מקושטות בעצמות,
התנוססו על המיכתב שהגיע השבוע
אל מלון ואלידור בהרצליה. המיכתב היה
מיועד לצבי (״האיש בעל הצלקת״) ברים,
סגן יושב־ראש ההתאחדות לכדורגל. תוכנו
היה קצר :״באם לא תחזיר את יוסף מהלל
לנבחרת, חייך בסכנה!״
היה ברור כי מיכתב האיום האנונימי היה
מעשה־קונדס בלתי אחראי. אולם הוא שיקף
הלך־רוח שנוצר בשבוע האחרון בקרב אלפי
אוהדי הכדורגל במדינה. המניע להלר־רוחות
זועם זה, המופנה נגד ראשי ההתאחדות
לכדורגל בישראל ונגד מאמן הנבחרת גיולה
מאנדי: סילוקו המפתיע מן הנבחרת, ב־שעה
ה־ 12 ממש, של חלוץ קבוצת בניי
יהודה יוסף (״הרי בלאפונטה״) מהלל•

אומנם היתד, זו הפעם הראשונה שיוסף
מהלל נקרא לשורות הסגל, אולם רק לפני
ימים מספר, כאשר הודיע מאנדי את שמות
הכדורגלנים שייצאו בעוד שבוע לסיאול,
להשתתף במשחקי הגמר על גביע אסיה,
הוסיף ואמר :״קבעתי 16 שחקנים ואת
השחקן ה־ 17 אבחר מבין אהרונסקין, קלמי,
רצבי או מרכוס.״
היה ברור כמעט מאליו כי מהלל נכלל
בין 16 הכדורגלנים שנסיעתם הובטחה. גם
כל ההכנות העידו על כך. למהלל לא היה
דרכון ,.מיד הוצא עבורו דרכון חדש, הורכבו
לו הרכבות נגד אבעבועות. הרגשתו
לא היתד, שונה מזו של שאר שחקני־היב־חרת
הבטוחים, כמו חודורוב או גלזר.
ואז, שעה קלה אחרי מישחק־המיבחן של
הנבחרת נגד קבוצת שמשון תל־אביב, התפוצצה
הפצצה. מאנדי נקט בשיטת ״ויבוא
השלישי״ .הוא צירף לסגל היוצא גם את
אהרונסקין וגם את אברהם (״בובי״) קלמי,
זרק את מהלל. המאמן המהולל לא העיז
להודיע בעצמו למהלל על החלטתו המפתיעה.
הוא שלח אליו את עוזרו, אדמונד
שמילוביץ׳.
ברגע הראשון התנהג מהלל כגבר. הוא לא
הגיב על הזעזוע, קיבל את ההודעה בשקט.
״תישאר איתנו לארוחת־הערב, תיסע הביתה
אחר־כך,״ אמרו לו חבריו לנבחרת שניסו
להקל עליו את עוצמת הזעזוע. אולם מהלל
סירב .״אם אינני רצוי פה,״ אמר ,״אין
לי מה לעשות כאן. אני נוסע הביתה.״
שעות מספר לאחר מכן היתד, שכונת
ר,תיקווה, לה שייכת קבוצתו של מהלל,
כמרקחה. איש לא האמין .״הרי מאנדי עצמו
גמר עליו את ההלל אחרי מישחק ה־מיבחן
נגד הכוח!״ השתוממו האוהדים הנרגזים.
הם זכרו כיצד התלהב מאנדי לראשונה
ממישחקו של מהלל :״זהו׳שחקן —
בעיטה! כושר של 90 דקות! אמביציה!״
את מהלל עצמו אי־אפשר היה למצוא. הוא
הסתלק מביתו, סירב לראות איש. הצעיר
החביב, בן ה־ ,19 שזכה לכינוי הרי בלא־פונטח,
בשל דמיונו לזמר הכושי והמתעתד
לסיים בקרוב את שמתו הצבאי וליהפך
למורה, התמוטט. העידה אמו :״הוא בכה
כמו ילד קטן!״
אפילו מאנדי לא חש בנוח, שעה שחרץ
את החלטתו הגורלית. הוא ניסה לקחת את
מהלל כשחקן ד־,־ 18 בנבחרת, אולם נציג
ההתאחדות במקום סירב :״לא בא בחשבון!״

חרת. עובדה זו משתקפת מתוך מישחקי
הליגה הלאומית בשנה האחרונה, ומסעיהן
הכושלים של קבוצות מכבי־חיפה והפועל
פתח־תקוה ותל־אביב הקיץ.
הקשר הבלתי־נראה בין עלייתה של רמת
הניבחרת מצד אחד וירידת רמת הקבוצות
מצד שני, הוא תוצאה ברורה של שורת
פרשיות הקשורות במישרין לפעולותיו של
המאמן גיולר, מאנדי.

השחקן כסע -לשווא
•יי• פרשה הראשונה אירעה סביב יעקב

ן |(״הפולני״) גרונדמן, הרץ המחונן של
קבוצת בני־יהודה. מאז שנים רבות היתד,
ניבחרת הכדורגל הישראלית ניבחרת לפי
שיטת הפיפטי־פיפטי. והנה בא מאנדי,
שבועות אחדים אחרי הכישלון בו חזה
בוזרצלב 2:7נטל לעצמו את הסמכויות
הבילעדיות של הרכבת הניבחרת ונסך בלב
אוהדי הספורט את ההרגשה שבא קיצה
של שיטה נפסדת זו.
הוא הפנה את מבטו לכדורגלנים אפורים
אחרים, מלבד כדורגלני מכבי והפועל תל־אביב
והפועל פתח־תקוה, שהיוו תמיד את
מירב הנבחרת. אחד האנשים שצדו את
עינו היה גרונדמן. רבים ראו כהפתעה את
צירופו של גרונדמן לסגל הניבחרת שעמדה
לצאת להודו למשחקי אליפות אסיה המערבית.
הם לא האמינו שגרונדמן אומנם יסע.
אבל גרונדמן נסע. אלא שגרונדמן לא שותף
באף אחד מהמשחקים.
זכורה הבדיחה שהתהלכה אז כיצד נפצע

חלם קודם לכן כי יוזמן בתקופה הקרובה
לניבחרת, צד את עינו של מאנדי, שהזמינו
לסגל ואף שיתף אותו באחד ה־מישחקים
הבינלאמיים של הניבחרת. צ׳וצ׳קו
מילא את תפקיד הרץ הימני במישחק־ד,גומלין
נגד ניבחרת פולין ברמת־גן (.)1:1
מאנדי הפתיע אז בהחלטתו הנועזת להטיל
את הצעיר הבלתי־מגוסה לתוך המשחקים
הבינארציים, ועוד באחד התפקידים הקשים
ביותר במישחק. צ׳וצ׳קו היה נרגש ביותר
ברגעים הראשונים של המישחק, אולם אט־אט
התאושש, הביטחון העצמי חזר אליו,
והוא זכה לתשבחות רבות על משחקו.
אחרי הצלחה כזו היה מקומו של צ׳וצ׳קו
בסגל הודו מובטח. והוא אמנם נסע ואפילו
שותף במשחקים.
שבועות רבים אחרי ההילולה, בנמל־התעו־פה
בלוד בעת שחזר סגל הודו׳ כינס
מאנדי שוב את סגל הניבחרת. גורלו של
צ׳וצ׳קו היה כגורלו של גרונדמן.
הבולגרים, אוהדיה המושבעים של מכבי־יפו,
לא יכלו להאמין למראה עיניהם, כשראו
את צ׳וצ׳קו משחק שוב בקבוצתו.
לא היה זה אותו כדורגלן עצמו. הוא
כאילו הזקין בעשר שנים, נע כצל על
המיגרש, הסך כבד־תנועה ולא הוחלף
בהרכב ׳הראשון של מכבי־יפו רק משום
שלא היה שחקן אחר שימלא את מקומו.

מידתרכבוד שהופרה
*• דורגלן אחר שזכה בגורל דומה
* 4היה הרץ של מכבי תל־אביב, יצחק פל־

הנבחרת עוזה -הקבוצות ירדו
• רושו יישליי הבתרגל״^הלל י״יכול

^ להיראות כפרשה אישית שאינה נוגעת
לקהל ר,רחב. אולם מאחר ומיקרה זד, אינו
מיקרה־יחיד אלא המשך ישיר לשורה של
מיקרים דומים שארעו מאז מונה גיולה
מאנדי למאמן הנבחרת הישראלית בכדורגל,
ביוני , 1959 אין הפרשה כולה יכולר, לה־שאר
בתחום השיפוט המיקצועי בלבד.
גיולה מאנדי הגיע אל ניבחרת הכדורגל
הישראלית בשעת המשבר הקשה ביותר
שפקד אותה, כמומחה בעל שם עולמי. איש
לא פיקפק ביכולתו המיקצועית. גם כיום׳
כאשר פעולתו הנביטה זרעים ברוכים שהשתקפו
בשיפור קיצוני של רמת הניבחרת
הישראלית ובשורת־ניצחונות נכבדים, לא
יימצא מי שיערער על כושרו וכוח שיפוטו.
זכותו הבלעדית של מאנדי, היתד, ונשארת,
לקבוע את שחקני הניבחרת כראות עיניו.
אם בכל זאת יש מקום לבוא ולערער
על כמה ממעשיו של המאמן ההונגרי, הרי
זר, רק מסיבה אחת ויחידה: בה במידה
שעלתה רמתה של הניבחרת הלאומית —
ירדה רמתן של קבוצות־הצמרת הישראליות
המספקות את מרבית השחקנים לסגל הניב־

המנונים

שני כדורגלני קבוצת בני־יהודה שנפגעו קשה עקב ניפויים מהנבחרת —
יעקב גרונדמן (ימין) שחקן קבוצת בני יהודה ויסוף מהלל, גם הוא
משחק בקבוצת בני״יהודה, שניפויו השבוע כשנסיעתו היתה מובטחת עורר ספרה חזקה.

גרונדמן בהודו :״הוא התלבש והתפשט, של. גורלו של פלשל היה אכזרי הרבה
התפשט והתלבש לפני כל מישחק — רמזה
יותר. מאז המיבחן הגדול ביפו, אחרי תבונפצע.״
אך גרונדמן לא התיאש. להיפך,
סת וורצלב, ועד להרכבת סגל סיאול, דמה
עצם נסיעתו נסך בו עידוד. הוא שאב
פלשל לכדור־מישחק לרגלי מאנדי. אמר העידוד
מן העובדה שמאנדי הגדול הכיר
שבוע פלשל :״ארבע פעמים הוזמנתי לסגל
ביכולתו וראה לנכון לצרפו לסגל.
הניבחרת וארבע פעמים הושלכתי. הוזמנתי
הניבחרת חזרה, הסגל התפזר. זמן לא
תמיד אחרי נסיעה ונזרקתי לפני נסיעה.״
רב לאחר־מכן כינס מאנדי סגל חדש. אולם
בזמנו, לא היסס מאנדי לפרסם שחור
יעקב גרונדמן לא הוזמן אפילו למישחקי על גבי לבן בעתונר, הרשמי של התאחדות
המיבחן הראשונים.
הכדורגל את שיקוליו בעת הזמנת שחקנים
אדם שאיננו כדורגלן יתקשר, להבין את
לניבחרת. באותה הזדמנות כתב על פלשל:
השפעתה של מהלומה כזאת על שחקן.
״אחד השחקנים האמביציוניים על המיגרש,
גרודנמן הוא כדורגלן והוא נפגע עד עומק
עובד ללא ליאות 90 רגע, מסור וספק כדונפשו.
הביטחון העצמי סר ממנו מיד. הוא רים מדוייקים לחלוצים. אני רואה בו את
הסתכסך עם שחקני קבוצתו ותוך זמן. אחד הרצים המבטיחים.״ אף־על־פי־כן לא
קצר התגלגלו הדברים עד כדי־כך שמאמנו
שותף פלשל באף אחד ממשחקי הניבחרת.
לא מצא לו מקום בי״א הראשונים של בני־המ-־שחק
הציני בו נמאס יום אחד על
יהודה בשל ירידת כושרו. עד היום לא החפלשל.
כאשר הוזמן לסגל שכונס אחרי
לים גרונדמן מהפגיעה הנפשית בו.
המישחק נגד יוגוסלביה, סירב להופיע, הס

ע? המיגרש ביר הצעיר הג׳ינג׳י את צעדו :״למה לי
ללכת מתוך ידיעה שלפני המישחק נגד
אנגליה יזרוק אותי הזקן? אשתדל לשחק
ך* דמה לפרשת גרונדמן בזמ^צר
ולהצטיין בקבוצתי.״
פרשתו של שמואל (״צ׳וצ׳קו״) לוי,
אולם מאנדי עמד בכל תוקף על צירופו
כדורגלן מכבי־יפו. גם לוי הצעיר, שלא

של פלשל לסגל. הוא אף איים כי ההתאחדות
תעניש את פלשל על אי־הופעתו.
מאמנו של פלשל, יוסף מרימוביץ׳ ,לחץ
עליו שיופיע לאימוני הניבחרת. לפני האימונים
הוזמן פלשל לשיחה אישית עם
מאנדי• מספר הוא על אותה פגישה•.
״נפגשנו בחדר סגור, במשרדי ההתאחדות
לכדורגל, בנוכחות המתורגמן אברהם בן-
שלום. אני זוכר עוד את הרגע הזה והתמונה
הזאת הורגת אותי. מאנדי נתן לי את
ידו ואמר, :אני נותן לך את ידי ואת מילת
הכבוד שלי ומבטיח לך שלא תנופה יותר
מהניבתרת.״
פלשל יצא מאושר מהחדר׳ הופיע בהתמדה
לאימוני הניבחרת. מאנדי עמד בדיבורו.
הוא לא ניפה את פלשל בעת המישחק
נגד אנגליה הצעירה. פלשל ישב כל עת
המשחק על ספסל המילואים וחזה בהנאה
בניצחון חבריו. אולם מילתו של מאנדי לא
החזיקה מעמד זמן רב. השבוע ספג פלשל
את המהלומה המכרעת שלא ציפה לה —
הוא נופה.
כשנשאל השבוע מאנדי על־ידי כתב העולם
הזה מדוע הפר את מילת הכבוד שלו
לפלשל, השיב :״הבטחתי לו להיות בסגל
אבל לא בסגל המצומצם. אינני זוכר שהבטחתי
לו שאשתף אותו במישחקים• אני
לא יכול להאמין שהבטחתי לו דבר כזה.
אינני מבין מדוע נפגעים השחקנים כשלא
מזמינים אותם למישחקים. בהונגריה היה
שחקן מצויץ בשם אימרה קובאץ׳ שיכול
היד, לשחק בכל קבוצה אירופית. בכל זאת
שיחק בוז׳יק בניבחרת. קובאץ׳ ידע שהוא
צריך להיות ברזרבה. אם ילמדו את פלשל
בקבוצתו לתת פסים נכונים, דבר שאינני
יכול ללמדו כאן, אקח אותו להשתתף במשחק
בפעם הבאה.״

גשיר!ות כטרגיגג

^*ותת מתכונותיו הבולטות ביותר
\ 4של מאנדי היא לגלות כוכבים חדשים
לבקרים. לפני נסיעת הניבחרת למישחקיה
ביוון וביוגוסלביה, הזמין מאנדי במפתיע
לניבחרת כוכב צעיר עולה. היה זה חלוץ

הזמנתו. אי־הזמנתו היא שהביאה לירידה התלולה
בכושרו.

חודורוג חזר לגדולתו
** י־אפ שר*^לל^זכו^א

\ 1החריפה של מאנדי בעת שחזר עם
הניבחרת הישראלית המובסת מח־רוצלאב,
לפני למעלה משנה. גיולה מאנדי האשים אז
בהפסד, בין היתר, את שני השוערים של
הניבחרת: אברהם בנדורי ויעקב ויסוקר.
מאנדי טען אז כי אין לשני שוערים אלה
מקום בניבחרת מודרנית :״שוער צריך לשלוט
בכל רחבת ד,־ 16 ולא להשאר תקוע
בין הקורות, כפי שעשו זאת שני השוערים.״
מאנדי החל מאז בחיפושיו אחרי שוערים
חדשים לניבחרת. הוא ניסה רבים. אולם
מעולם לא ניסה אפילו להזמין את יעקב
ויסוקר למיבחן מחודש.
מומחי הכדורגל הם בדעה שבמשך העונה
האחרונה עדיין לא הפך ויסוקר לשוער
מודרני, מה עוד שחבריו לקבוצה האשימו
אותו לא אחת באחריות להפסדים שנחלה
קבוצתם במישחקי־הליגה. ויסוקר העקשן
המשיך לשחק בקבוצתו, מבלי שהעלה בדעתו
לחזור שוב לניבחרת. בינתיים טיפח
מאנדי שוערים צעירים, לצידו של יעקב
חודורוב הוזתיק, אותו החזיר מחדש לגדולתו,
אחרי שהתאכזב ממישל פורטל.
יאיר נוסובסקי, הצעיר גבה־הקומה, שוערה
של קבוצת הפועל כפר־סבא, היה אחד האנשים
הללו. השני היה יהודה לוי, שוער
בית״ר תל-אביב, שזכה בתואר שוער העונה.
השניים הוזמנו על־ידי מאנדי לסגל האחרון
אשר הרכיב. בכל הזדמנות לא שכח מאנדי
לשבח את שניהם גם יחד.
שעה שהסגל, כולל שני השוערים הצעירים,
עסק במלוא המרץ באימונים בארץ,
טיילה לה קבוצת הפועל פתח־תקוה בעולם
כדי לאסוף מפלות. שום עתונאי ישראלי
לא ליוזה קבוצה זאת במסעה. אולם הקוראים
הישראלים זכו בדיווח רצוף על מישחקי
הקבוצה מפי משקיף אוביקטיבי ביותר —
נחום סטלמך, שחקן הקבוצה שחתם על
רשימותיו בעתונות הישראלית בפסיבדונים.

מי אמו דאוגה בוא!

גיולה מאגדי בחברת כדורגלן מכבי חיפה
אהרון אמר, אליו נסע השבוע במפתיע כדי
לצרפו לסגל. התמונה צולמה באחד מאימוני הנבחרת בה זכה אמר במוצץ כפרס על הצנוינותו.

של ויסוקר, נחום סטלמן, במקום להסתמן
על מראה עיניו בשעת אימוני הניבחרת,
השיב :״הזמנתי את ויסוקר לפי הידיעות
שהגיעו הביתה על מישחקו בחו״ל. קראתי
גם עתון אנגלי אחד שהביאו השחקנים,
שם כתבו שויסוקר היה שחקן מצטיין. על
סמך זה• החלטתי. יהודה לוי לא היה באימונים
שלושה חודשים לפני שהזמנתי
אותו, ואילו ויסוקר התאמן כל הזמן.
אבל כשנחזור, לא אשאיר את לוי בצד.״
לא היתר, בהבטחה זו משום נהמה לגבי
לוי. סיפר על כך השבוע ניסים אלמליח,
מאמן־שחקן בית״ר ירושלים, העומד לצרף
לקבוצתו את לוי :״אין לי ספק שלוי נפגע
קשות והתוצאות ייראו רק במישחקי העונה.
מעשר, כזה פוגע קשה במוראל של השחקן.״

ה ו | ח 1 1המאמן הדגול גיולה נזאנדי בחברת כדורגלני הנבחרת הישראלית
| 4 11 ^ 111 היוצאים השבת לסיאול, באחד האימונים האחרונים לפני הנסיעה.
האוירה השוררת כיום בין סגל הנבחרת הנוסעים היא: מוכרחים לנצח בכל מחיר.
הפועל תל־אביב משה סקל (מתחרז עם
שקל) .הצעיר הכישרוני גילה יכולת מצו־יינת
בשורות קבוצתו, והזמנתו לניבחרת
היתד, מובנת.
צירופו של סקל לסגל המצומצם שיצא,
היה אומנם מפתיע, אולם מאנדי הסביר את
חיוניותו במסע באי השתתפותו של יוסף
גולדשטיין. סקל נסע, ראה את האקרופוליס,
הביא בקבוק סליבוביץ׳ מיוגוסלביה, ואפילו
היה במקום כדי לנשק על המיגרש את
רפי לוי עבור שני השערים שהביאו ניצחון
סנסאציוני לישראל. אולם הוא עשה זאת
בטרנינג. הוא לא שותף במישחק.
הניבחרת חזרה. סגל חדש נקרא לדגל. סקל
נשאר הפעם בבית. מאז לא חזר לכושרו.
הכוכב העולה של הפועל תל־אביב דעך.
כשר,תבקש מאנדי השבוע להסביר את
צעדו, באי־הזמנתו המחודשת של סקל, טען:
״סקל נעצר בהתקדמותו ואינני יודע מה
הסיבה. ואם אינני רואה התקדמות במישחק
אצל שחקן אינני לוקח אותו פעם נוספת
לסגל.״
היה רק פגם אחד בהסברו של מאנדי.
לא כושרו הירוד של סקל הוא שגרם לאי־

הדבר הבולט ביותר ברשימות אלה היו
הפרטים שנגעו בהצטינותו של השוער יעקב
ויסוקר, אחרי תקופת שפל ארוכה; ויש
להאמין כי ויסוקר אומנם הצטיין במסע.
אולם לא פחות ממנו, הצטיין אותה שעו?
בארץ השוער יהודה לוי. לפני מישחק ה־מיבחן
של הסגל נגד הכוח, הותיר מאנדי
מועמד אחד לתפקיד שער המשנה — ניפה
את נסובסקי והשאיר בין הקורות את יהודה
לוי. שוב לא היה מקום לספק כי כרטיסה,נסיעה
של יהודה לוי לסיאול מובטח.
ערב ראש־השנה, חזרה קבוצת הפועל
פתח־תקוה לארץ. עוד בהיותם על כבש
המטוס שאלו המלבסים בסקרנות :״מאנדי
הזמין את ויסוקר לסגל?״ למקבלי הפנים
נראתה שאלה זו כלא במקומה. איש מהם
לא חשב אפילו על כך, ולבטח לא יהודה
לוי עצמו. אבל שעות לא רבות לאחר מכן
הפכה ההשערה המופרכת־כביכול למציאות.
לוי נשכח, ומאנדי הודיע על גילויו הגדול
— יעקב ויסוקר הוזמן לסגל.
כשנשאל השבוע מאנדי על שום מה! ראה
לנכון להזמין שוער על סמך השמועה
בלבד ולפי הידיעות ששלח חברו לקבוצה

מגבית דמהדז?

*יי ל הפרשיות הללו יחדיו אין בהן
* 4כדי להמעיט מדמותו של מאנדי כמאמן
דגול, אולם יש בהן להצביע על פעולות
פזיזות ועל חוסר התחשבות באדם שב־שחקן.
חוסר התחשבות זה הוא חמור
ביותר כשהוא נעשה לגבי שחקנים צעירים
חסריונסיון, מהשורה השניה, ד,מד,וזים את
כדורגלני העתיד של ישראל.
גם מאנדי עצמו מכיר בעובדה ששחקנים
נפגעים יורדים בכושרם ,״אולם זה קורה
בכל העולם. אצלנו המצב קשה עוד יותר
מפני שאי־אפשר לסדר מישחקים לניבחרת־עתודה.
כשנחזור מקוריאה אשתדל לסדר מיש־חקים
בינלאומיים לניבחרת העתודה,״ אמר.
כשיחזור מאנדי עם הניבחרת מקוריאה —
והתיקוות הן שתחזור כשבידיה גביע אסיה
— וירכיב את ניבחרת העתודה, ודאי יקרא
חזרה לכל השחקנים שניסה אותם במשך
השנה. אולם ספק אם אותם כדורגלנים יהיו
ראויים לשחק אפילו בניבחרת העתודה.
בין אלה יימצא ללא ספק גם יוסף מהלל.
עסקני אגודתו מנסים עדיין למנוע בכל
מחיר את המשבר הצפוי לו. הם העלו הצעות
לערוך מגבית ולממן בכסף זה את
נסיעתו עם הניבחרת. כאשר פנו עסקני
האגודה לזלמן קליאוט, נציג מכבי בהתאחדות,
הבטיח להם העסקן, שחזר השבוע
להנהלת מכבי תל־אביב :״אנחנו ניקח את
מהלל במסע הבא של מכבי תל־אביב.״
מול התנהגותו הבלתי־מובנת של מאנדי
כלפי מהלל, ניצבה השבוע פרשה נוספת,
תמוהה אף היא, בה נהג מאנדי לפנים
משורת הדין לגבי שחקן. היתר, זו פרשת
אהרון אמר, איש מכבי חיפה, שלא נענה
לקריאתו של מאנדי להשתתף בסגל הנ׳כחרת.
אמר, שהסתכסך עם קבוצתו בעת מסעה
ביוגוסלביה, גידף את מאמנו ורב עם חבריו
השחקנים עד שהחליטו להעמידו לדין בחזרם
ארצה. סיפר על כך השבוע אחד משחקני
הקבוצה :״בכל מישחק היו לנו בעיות
עם אמר. פעם אף קרה כי בעת המחצית,
בחדר ההלבשה, ירק על כמה חברים וסירב

לעלות חזרה למיגרש. אחרי שנכנע חזר
לשחק, אולם שוב ושוב לא התנהג כספורטאי,
זכה לנזיפות רבות מצד השופטים
ואף משחקנים יריבים שטענו כי אמר ירק
בפניהם. התנהגותו עברה כל גבול ובאסיפת
שחקנים החלטנו שהנהלת האגודה תדון במתן
עונש מתאים על התנהגות מחפירה זו.
״כשחזרנו ארצה, הוחלט שבירות של
אמר יתקיים באחד הערבים הקרובים. בינתיים
לא הופיע אמר לאימוני הקבוצה ואף
לא שותף במישחק הידידותי נגד מכבי תל־אביב.
מאנדי הגיע לחיפה באותה שבת (24
בספטמבר) ,פנה למאמן דויד פרקש כדי לוודא
אצלו את כושרם של שחקניו, שאל
בתמיהה מדוע לא מופיע אמר בהרכב.
״פרקש השיב כי אמר התנהג שלא כיאות
ויועמד לדין משמעתי בימים הקרובים.״

הרדיפה אחר אמר
ך מחרת, כיום הראשון ד 25,כספ
/טמבר,
יצא מאנדי ממקום המרגוע של
שחקני הניבחרת, במלון ואלידור, לחיפה
ובשעה מאוחרת בלילה נפגש עם אהרון
אמר ושיכנע אותו להצטרף לסגל.
עצם נסיעתו של מאנדי לחיפה היא תמוהה.
אין זה מקובל כי מאמן ירוץ אחרי
שחקן המסרב להשתתף בניבחרת, ובמיוחד
אחרי שחקן העתיד לקבל עונש מקבוצתו,
שלא יאפשר לו להשתתף בסגל.
כאשר נתפרסמה באחד הצהרונים הידיעה
כי עקב התערבות זו התפטר מאמן מכבי
חיפה מתפקידו, הגיב מאנדי על הפרשה
במיכתבים לכל מערכות העתונים :״איש
לא אמר לי, עד לאותו ערב בו הגעתי
לחיפה כי אגודתו או הנהלת מחלקת הכדורגל
של מכבי חיפה עומדת לערוך נגדו
בירור משמעתי באותו ערב. אילו ידעתי
על כך, לא הייתי מתערב בדבר; אף הצעתי
לבצע את הבירור ולהוציא את המסקנות
לגבי אמר מיד, כי מאוחר יותר תתישן
כל הפרשה. הודעתי לא פעם כי רק כדורגלנים
המופיעים כסדרם לאימונים, ומשחקים
באגודותיהם, יכולים להיות מוזמנים לסגל
הניבחרת.״
אולם הצהרה זו של מאנדי אינה עולה
בקנה אחד עם הצהרתו של פרקש, הטוען
כי יום קודם להופעת מאנדי בחיפה, בעת
שראה אותו במישחק הכדורגל של קבוצתו
עם מכבי תל־אביב, מסר לו כי אמר אינו
משתתף במישחק ״מאחר ועדיין תלוי ועומד
נגדו בירור משמעתי.״
כל הפרשיות הללו מולידות את השאלה:
קוו ואדים מאנדי? בדרך כלל מקובל למתוח
ביקורת על פעולתו של מאמן או
שחקן, אחרי כישלונות. אולם הזעזועים
הקיימים והצפויים לכדורגל הישראלי בעתיד,
עקב פרשיות אלה, מחייבים תשובה
מצד המאמן, ללא שום קשר לשאלה אם
ניבחרת הכדורגל הישראלית תשוב מסיאול
עם גביע אסיד, או בלעדיו.

מו טקה

אנ ב ל

חו מ רי ם

או רגנ

אחדב שנ ה

איפה הקאמאבאר. לא אמרתי לו, אז הוא
שאל איפה הנפט. כשר,צבעתי על פח הנפט,
הוציא משם את הקאמאבאר וכשראה שאין
יותר שום דבר בבית, קינח את סעודתו
בקופסה של צבעי גואש. צבעים טובים היו
אלה, צבעים שכבר לא משיגים היום, שעשויים
מתערובת של צבע עם חלמון של ביצה.
כל אותו זמן עמדתי בפה פעור והסתכלתי
במשוגע הזה וכבר השבתי שעשרים וחמשה
גרוש לטלפון ממילא אצטרך להוציא. אם לא
לבית המשוגעים, אז לפחות למשטרה. אחרי
שמוטקה גמר את הצבעים, ניסה בשיניו
גם את חגורת המכנסים שלי, אך משנוכח
שזר, עשוי מפלסטיק ולא מעור, ירק בגועל
נפש. כירון שכלום כבר לא נשאר׳ נרגע
לאט לאט. שקע בכורסה, הניח את רגליו
הארוכות על השולחן ואמר:
״אתה לא יודע מה זה יום כיפור. במשך
כל השנה אני סובל מחוסר תיאבון. אוכל
חומוס אחד ליום וזה מספיק לי, אבל כשבא
יום כיפור, אני משתגע לאכול. יש לי תיאבון
כזה שכבר מהתחלה של כל נדרי נוזל
לי הריר מהפה. כמה שאני לא מכין לי אוכל
בבית זה לא מספיק לי. כמה שאני אוכל
אני נשאר רעב, ולא סתם רעב: אני,מת
מרעב. אני לא רק אוכל אוכל. אני גם
אוכל כל דבר אורגני. לפני שבאתי אליך,
תלשתי את כל הדפים מר,מחברות של בית־הספר
שהיו מכוסים בכתמי שומן, ואת המיתרים
של הכינור, שעשויים מגידים של עגל.
אף־על־פי שאכלתי הכל, עוד נשארתי רעב.

אפילו משאיר קצת פיתה על הצלחת שאני
לא יכול לגמור. אל תסתכל עלי ככה. אתה
יכול להאמין לי מה שאני אומר לך ואש
אתה לא מאמין לי, אז אתה יכול לשאול
את חיים המלצר במסעדה של מוסד .,הוא
תמיד שואל אותי אם לא חבל לי על הכסף
שאני תמיד משאיר הצי פיתה בצלחת. אני
חושב שאני כן נורמאלי. זה רק יום הכיפורים
שמשגע אותי. אני אומר לך: זה לא
מתם יום. סתם יום לא משגע אותי. סתם
יום לא יכול לעשות לי שום דבר. על סתם
יום אני מצפצף. לא איכפת לי ראש השנה
ולא איכפת לי פסח. רק היום הזה, אני
אומר לך, רק היום הזה משגע אותי. אתה
תצחק, אבל יש משהו ביום הכיפורים הזה.״
אני לא חושב שלמוטקה יש מספיק שכל
בשביל להמציא סיפור מסובך כזר״ רק
בשביל תירוץ לאכול אצלי. חוץ מזה, ראיתי
במו עיני כיצד בלע את צבעי הגואש
המשובחים שלי, שאפילו הג׳וקים שאוכלים
הכל, לא נגעו בהם. אני מאמין לו או לא,
בינתיים הוא אכל אצלי את הכל ולא נשאר
לי שום דבר לארוחת הבוקר!
מרוב הדיבורים של מוטקה נהייתי גם
אני רעב, ואמרתי לו שמע מוטקה.
חכה רגע עד שאתלבש ואז נרד יחד ליפו
לשכונת הערבים, ושם נמצא משהו לאכול.
אצלם פתוחות המסעדות גם ביום כיפור.״
— ״בסדר,״ אמר מוטקה והתחיל לכוסס
את ציפורני ידיו.
לבשתי את בגדי־החג ויצאתי עם מוסקה
לכיוון יפו. אתם יודעים שביום כיפור אין

שומר המצוות
הוצאתי מיד את הקאמבאר ותחבתי אותו
לתוך פח הנפט, בתיקווד. שמשם כבר לא
יצא הריח. כשניגשתי לדלת עלתה מחשבה
בראשי שלא יכול להיות שזה השמש, מפני
שהשמש זקן ובקושי רואה ובקושי שומע
וקרוב לוודאי שגם בקושי מריח.
אבל אם זה לא השמש, אז מי זה יכול
להיות? זו בוודאי לא המשטרה, מפני שהילד
הנמצא אצלי הוא ילדי שלי ולא יוסלה
שוחמכר. אני גם לא חושב שזה הש.ב,.
מפני שעדיין אינני מעורב בפרשת לבון• אז
מי זד, יכול להיות? בטח לוקחים אותי־למילואים!
במיקרה זה, אמרתי לעצמי, לא
אפתח. שיחשבו להם שנסעתי לקיבוץ לאכול.
אף־על־פי שלא פתחתי, לא הירפה המצלצל
מהפעמון וראיתי שאם אתן לו ככה לצלצל,
אקבל בסוף החודש חשבון חשמל יותר מדי
גדול. הלכתי ופתחתי. מי אתם חושבים עמד
בדלת, אם לא מוטקה גרינברג?
״אתה משוגע מוסקה! אין לך דבר אחר
לעשות ביום כיפור מאשר לבוא אלי ולהעיר
אותי באמצע השינה?״
״שמע, צבר. אתה מוכרח להציל אותי!
תן לי משהו לאכול!״
״מדי אתה אומר?״
״לאכול! לאכול!״
״אני לא מבין אותך.״
״מה את עושה את עצמך? תן פרוסת לחם.
אתה לא רואת שאני הולך למות?״
היחסים שלי עם מוסקה הם כאלה שלא
איכפת לי אם יתעלף, או יתגייס ללגיון

שומר לילה זקן, שעלה ארצה לפני שנתיים
מפולין ושומר על בניין בלתי־גמור
ברחוב הכובשים, פנה בערב החג אל הקבלן
וביקש ממנו שישחרר אותו מהשמירה על
הבית ביום הכיפורים, כי הוא רוצה ללכת
להתפלל בבית־כנסת. אמר לו הקבלן, שלא
איכפת לו להשאיר את הבית יום אחד בלי
שמירה, אבל מה יהיה אם יגנבו את המלט?
ענה לו השומר :״טפו! על גנבים כאלה
אני יורק!״

הזרים, אבל שימות? זה עוד יעלה לי עשרים
וחמשה גרוש לטלפון בשביל לצלצל
הפעמון מצלצל בביתי ביום כיפור בשעה לחברה קדישא. נתתי לו פרוסת חלה. בלע
שמונה בבוקר, כשאני עוד שוכב במיטה את הפרוסה כמו שהיא, עם הקרום, וביקש
וחולם. מיד קפצתי מהמיטה והתחלתי לת עוד. נתתי לו עוד, עד שגמר את החלה.
מוה מי זה יכול להיות, ולחשוב שזה בטח
״ובמקרר אין לך שום דבר?״ שאל.
השמש של בית־הכנסת הסמוך, שהריח את
פתחתי לו את המקרר והוא חיסל את
הקאמאבאר שאני מחזיק במקרר. ידעתי ש־ כל תוכנו ואפילו את הפירורים הוציא במהגבינה
המסריחה הזאת עוד יהיו לי צרות. מברשת נעלים. אחר כך ריחרח באוו־ר ושאל

כל־כך רעב, שעמדתי להתעלף. כל־כך רעב,
שהייתי מוכן להצטרף ללגיון הזרים בשביל
פרוסת לחם. אתה לא חושב שזה פאתאלוגי?״
״פאתאלוגי? פאתאלוגי זה לא מלה!״
״זה מה שאני חשבתי גם כן. אבל תאמין
לי, זה לא אני אשם. זה קורה לי רק
ביום כיפור. ובשאר הימים אני בסדר גמור.
אני אוכל רק חומוס אחד וקצת מרק שעועית
ואני כבר שבע ליום שלם. לפעמים אני

תחבורה וצריך ללכת ברגל. שעה וחצי הלכנו.
עברנו לאורך כביש פתח־תקוה ורחוב
יפו־תל־אביב ואהר־כך דרך השעון שליד
בית־הסוהר, עד שהגענו לשכונת עג׳מי. כל
הדרך לא החלפנו כמעט מלה, מפני שמוטקה
היה שקוע בהרהורים ועל כל מה שאמרתי
לו, לא ענה לי. כשהגענו לרחוב קדם, הת־ישבנו
תחילה בבית־הקפה של החברה הטובים
לשתות תה. בית־הקפה היה מלא
מכה לפה וכולם ישבו על שרפרפי רפיה
נמוכים, ושיחקו שש־בש. הזמנתי שתי
כוסות תה, אבל מוטקד, עשה תנועת ביטול
בידו ואמר, שלא אזמין תה בשבילו כי
אין לו חשק לשתות.
שתיתי את התה שלי ואני מוכרח להגיד
שהתה היה מצויין. הם לא מכניסים שקית
של טטלי לתוך כוס מים חמים, אלא עושים
תה אמיתי, חריף ומתוק. גמרתי לשתות,
שילמתי, והמשכנו ללכת עוד קצת, עד
שהגענו אל המסעדות. נכנסנו למסעדה אחת
ומצאנו אותה מלאה חברה מתל־אביב שאכלו
ברעש גדול. עישנו סיגריות ונשפו עשן
וכל אהד יכול היה לראות שהם נהנים מהחיים.
תפשנו שולחן אחד בפינה וכשבא
המלצר שאלתי את מוסקה מה הוא רוצה
להזמין. מוסקה הסתכל עלי ואמר:
״אתה עוד פעם תחשוב שאני משוגע
אבל אגיד לך מה אני חושב: אני חושב
שיום כיפור זה יום מיוחד. התיאבון הזה
שיש לי, הוא לא כתם תיאבון. זה משהו
מיוחד מאלוהים. ואני אומר לך שאם אלוהים
יכול לעשות אותי משוגע כזה לאוכל, זה
סימן שהוא ישנו ואם הוא ישנו אז לא כדאי
לנו להתחיל איתו. מוטב לנו לצום.״
״השתגעת!״ צעקתי ,״קודם גמרת לי את
האוכל ועכשיו אתה אומר שכדאי לצום!״
״תראה, אני לא סתם מבלבל לך את
המוח. חשבתי על זה כל הדרך: מאה אחוז
שיש אלוהים ולא כדאי להתחיל איתו. אני
לא נוגע יותר באוכל, עד שיהיו כוכבים.
אפילו אם תהרוג אותי.״
אמרתי למוטקה שלא אהרוג אותו, ושילך
קיביני. ואם יבוא אלי -עוד פעם, אבקש
ממנו שיחזיר לי את חמש הלירות שהוא
חייב לי. קראתי אלי את המלצר והזמנתי
סטייק עם תפוחי אדמה מטוגנים ושעועית
ירוקה.

פני ה קונ גו
(הנזשן מעמוד )17
העיקריים. כך שרוב החולים שלנו יחלו
מחדש בעתיד הקרוב. הטיפול הדרוש הוא
הרבה יותר יסודי וממושך — והצורך בטיפול
זה משווע.
בשטח החירורגי, התעסקנו בעיקר בחבלות•
כי בג׳ונגל אפשר להתקיים רק בעזרת
סכין, ורבים נפצעים תוך כדי פריצת דרך
בתוך הסבך, כשנופלים גם ענפים ופירות
מגובה רב. פרי של עץ־הלחם, למשל, הנופל
על הראש מגובה של כמד, עשרות
מטרים, יכול לגרום לשבר בגולגולת.
העבודה בפונטיירוויל נתנה לנו הזדמנות,
ששוב אינה קיימת ברפואה המתמחה של
ימינו. בבית־החולים גדול אין הרופא נקרא
לטפל בחולה אלא באותו שטח שהוא התמחה
בו. בפונטיירוויל היינו בפעם הראשונה
רופאים כלליים במלוא מובן המלה.
טיפלנו בכל: ביולדות, פדיאטרה, חירוגיה,
אורטופדיה — ובמעט שיכולנו — גם
רפואה מונעת. מבחינה מיקצועית, נתן לנו
הדבר סיפוק רב.

אופלי״אדם

ך * חייט בפדנטיירוויל היו מתוחים.
> | שלושה גורמים גרמו למתיחות זו,
בעוד שהאוכלוסיה בכללותה היתד, שלוזה
וטובת־לב• גורם המתיחות הראשון היו אוב־לי־אדם.
ידענו על קיומם של הקאניבאלים
ולא היה לנו כל בטחון שלא יחליפו את
הרכב הדיאטה שלהם. קאניבאלים אלה הסתובבו
ברחוב והכרנו אותם. בימי הבלגים
נעצרו אחדים מהם, אבל עם מתן העצמאות
שוחררו. היחס הכללי אליהם היד, תערובת
של כבוד, הערצה — ופחד. הם שייכים
לכת מיוחדת, שנקראת אנשי־תנין, המתחפשים
לתנינים ואורבים על שפת האגם לקורבן
שלהם. הם ממיתים אותו, אוכלים אברים
מסויימים מגופו — כבד, לב ואברי־מין —
ומשאירים בו סימנים כאילו טרף אותו תנין
של ממש.
הגורם השני היו הקיטאוואלה, מעין קלו־קלוקס־קלאן
כושי, שמטרתו לבער לבנים
מאפריקה. בוקר אחד, בשובנו לבית־החולים,
מצאנו כי חדר הניתוחים נהרס כליל. המכשירים
היו מוסלים על ר,ריצפה. בבית־החולים
שהה אותו לילד, רק אח מקומי
תורן. הוא אמר כי הקיטאוזאלה הם שעשו
זאת.
הגורם השלישי והמסוכן ביותר היתה
כיתת חיילים של צבא קונגו, שד,חבשים
לא פירקו ממנה את נשקה. חייליה הפילו
חיתתם על כולם, כולל פלוגת החבשים.
הם הסתובבו יחפים, במדים מרופטים, עם
תת־מקלע ביד, ללא מנהיג, ועשו מה שעלה
על רוחם. הם ניגשו ללבנים לבקש כסף
ומשקאות חריפים. אלינו לא ניגשו, אבל
תמיד היה קיים החשש שפתאום יופיעו ו־יאשימו
אותנו כי איננו אלא צנחנים בלגיים
מחופשים. וזה דבר לא נעים: כאשר נתפסו
טייסים אמריקאיים בסטאנליוויל, וחשבו
אותם לבלגיים, הוכו מכות רצח.
אגב, בסטאנליוויל התפרצו חיילים קוד
גואים למלון בו התאכסנו הישראלים, הוציאו
את כל הלבנים — ונתנו להם מכות.
הישראלים ניצלו מזה — כי היו בעבודה.
החבשים ששמרו על שער המלון הצדיעו
לקונגאים כאשר נכנסו.

״עכשיו אכחגד יתומים 1״

עומת כל אלה היו שני גורמים
/מייצבים: אופיים הטוב של האפריקאים
והעובדה שכל האזור עמד מאחרי לומומבה.
כך שלא יצא לנו להיתפס בין שני מחנות
יריבים. כשלומומבה ירד — היו עצובים.
כשעלה בחזרה כעבור שעה — היתר, השמחה
גדולה. המדובר, כמובן, הוא במשכילים,
איתם היינו נפגשים.
חיינו מחוץ לעבודה לא היו קלים או
נעימים במיוחד. לגור באקלים כזה חם ולח,
על שפת הג׳ונגל כאשר אינך יודע מה מתחולל
בג׳ונגל ורק שומע את צריחות החיות
והלמות הטם־טם בלילה — זהו מצב
המעורר, לכל הדעות, מתיחות. למעשה,
היינו אסירי־בית משקיעת השמש. בארבע
הזדמנויות ראינו את הכושים הורגים נחשים
מדושנים — אחד מהם ליו ביתנו
ממש. אבל, איכשהו, הסתגלנו לכל אלה.
כעבור חודש של שהות בפונטייהזיל, קיבל
הצבא החבשי הוראה לסגת, כדי להתבצר
בסטאנליוזיל, מפחד שחיילי לומומבה
יתקיפו את העיר ויכבשו את שדר,־ד,תעופה.
ההוראות שניתנו על־ידי האו״ם היו: כשצבא
נסוג, עלינו לצאת איתו. בכך הסתיים תפקידנו
בפונטיחזיל ועמו, למעשה, שליחותנו
בקונגו. כאשר נפרדנו מבית־החולים,
אמרו לנו החולים :״עכשיו אנחנו יתומים.״
תקרית אחת הראויה לציון: בשעת הנסיגה
העולם הזר! 1202

מפונטיירוזיל לקחנו עמנו שני בלגים, איתם
התיידדנו. אמרנו להם :״הצבא עוזב, כדאי
שתבואו איתנו.״ הם ארזו את חפציהם תוך
שעה אחת והצטרפו אלינו. כאשר כבר
היינו על הדוברה כדי לחצות את הנהר,
הופיעו לפתע שמונה חיילים קונגואיים.
תוך הכנסת כדורים לקנה דרשו להסגיר את
שני הלבנים. מכיוון שגם אנו, שלושת הישראלים,
לבנים והקונגואיים הצביעו דווקא על
הבלגים, הבינונו שהם יודעים להבחין היטב
בין לבן ללבן.
70 החבשים נבהלו ומיהרו להסגיר את
שני הבלגים. היינו עדים למחזה מביש זה
אך לא יכולנו לעשות מאומה. מאוחר יותר
נודע לנו כי שני הבלגים הועמדו לדין
באשמת ריגול.

משקיפים מישראל

^ 11וווחןו ׳ יוון ;5311 1 1

ף* סטאנליוויל פגשנו את אנשי המש־
^ לחת הרוסית עמה נמנו ארבעה יהודים,
שקיבלו אותנו בחמימות ודיברו אידיש אך
לא נכנסו לוויכוחים פוליטיים. משלחת זאת,
דרך אגב, לא היתה חלק ממשלחות האו״ם,
והשתלטה על בית־החולים שאנו היססנו
לעבוד בו. הם לא רצו לצאת לכפרים,
למרות שמטעם האו״ם הופעל לחץ בכיוון

אותה עת, חנו תמיד בשדר,־התעופה כשמונה
עד עשרה מטוסי איליושין 14 ובעיר
הסתובבו אנשי צוות המטוסים האלה
בתוספת טכנאים — כ־ 200 איש בסך הכל.
הופעתם היתד, עממית, פשוטה: לבושם —
מרופט: והם התיידדו עם האוכלוסיה. מכוניותיהם
היו נעצרות לקחת בטרמפ את הכושים
עם כל חבילותיהם ותינוקותיהם.
ואילו במסעדות אפשר היה לראות את
העובדים המקומיים שלהם אוכלים עם מעבידיהם,
ליד אותו שולחן. אין לדעת כמה
מזר, נבע מתוך הוראה מגבוה וכמה מתוך
חמימות אישית גרידה, שבוודאי יש להם.
אנשים סימפטיים אחרים שפגשנו היו
משקיפי או״ם מארץ־ישראל, אוסטראלים ו־סקאנדינביים:
היה זה דבר מותח ומדגדג
לדבר איתם על מאורעות בהם שימשו כ־משקיפים
ואנחנו כצד פעיל. על המישור
הטכני — בנפרד מן המישור הפוליטי —
עברה העזרה הבינלאומית על כל המשוער.
בראזילאיים, נורבגיים, אפריקאיים ור,ודיים
עבדו יחד בהתלהבות. פה ושם סיכנו אפילו
חלק מהם את חייהם כדי להציל קונגואיים.
קוריוז משעשע בתוך המסכה הבינלאומית
היה להיתקל במשלחת לסיוע טכני — מתימן•
חוויה מסוג אחר היוו הרופאים הגא־נאיים
שבאו לעזור, בזמן שהם עצמם זקוקים
לרופאים ישראליים בגאנה.

הרוסים יוצאים
>> רם צאתנו מסטאנליוויל קיים ראש
המשלחת גור, ישיבה עם נציג המשלחת
הרוסית• זימן אותם יחד דווקא הרופא
הערבי, שכיהן שם מטעם אירגון הבריאות
העולמי. גור מסר לרוסים דו״ח על פעולות
המשלחת הישראלית, ביקש מהם שימלאו
את המקומות שאותם עזבנו זה עתה.
הרוסים הבטיחו לשקול את הדבר, אך לפני
שעזבנו את העיר — היו הם עצמם נאלצים
לעזוב.
הם קיבלו אולטימאטום משליטה החדש
של קונגו, קולונל מובוטו, שציווה עליהם
לצאת את הארץ. משך אותה יממה אפשר
היה לראותם מהלכים בפנים חמוצות, אורזים
את חפציהם. כאשר יצאו, נשארו בתי
החולים — באיזור שהוא גדול פי 10מגודלה
של ישראל — ללא אף רופא אחד.
במסיבת הפרידה שנערכה לכבודנו בירך
אותנו שר־הבריאות המקומי בברכת דרך
צלחה, שכל מלה שלו מלאה צער על עזיבתנו•
כאשר סיים את דבריו לא היתה כמעט
עין אחת יבשה.
בשובנו ארצה שמענו מפי אהרן רמז,
בשדה־התעופה, כי משרד־החוץ ומשרד־הבריאות
מארגנים משלחת רפואית חדשה.
היא תשרת בקונגו לא לשעת־חירום, כי אם
לתקופה ממושכת יותר. לחבריה יהיה בלי
ספק מה לעשות שם.
הייתי רוצה לסיים את הרשימה בתיאור
חוויה פשוטה, שהיתר, אולי הסמלית ביותר
בכל פרשת העזרה הבינלאומית לקונגו.
זוהי טיסתנו חזרה, מסטאנליוויל לליאופולד־וזיל.
המטוס היה דאקומה של חיל־האוויר
הבראזילאי; האלחוטאי — נורוזגי. הנוסעים:
קצינים חבשים, אוסטראלי אחד, קאנאדי,
מצרי וישראלים.
קצין חבשי, שראה את המצרי משוחח
בלבביות עם הישראלית, התכופף לעבר
האוסטראלי, אשר שירת קודם לכן כמפקח
בארץ־ישראל, ושאל :״אם ישנה ידידות כזו
ביניהם — בשביל מה שלחו אתכם לשם?״

תשבץ העוחס חוה 1202
רותי וילסון בת החמש־עשרה וחצי
מראשון לציון היא מלאת תחביבים
ורעיונות כראוי לבת מושבת הבילו יים,
שאין בה כנראה די בילויים, כי
הרי לרותי אין זמן לכך. היא קוראת
ספרים, רוקדת, אוספת בולים, עוסקת
במוסיקה, שחיינית, אוספת צמחי בר
ותרבות ובשעות הפנויות (הה! אם יש
כאלה) היא מחברת תשבצים. אם תש בץ
יכול לדבר על תשבץ, אז נאמר ל מפעלה
של רוחי: כל הכבוד, כל הכבוד!
מאוזן )1 :שולחנו
של החמור)4 .
ראש העיר הראשון
של תל־אביב)10 .
קרם )11 .חי במים.
)13 שנים )14 .עץ
מחט )15 .נעל)17 .
שם מנעול )19 .נוזל
חיוני בגור )20 .אי לו
לא )22 .בשנה
שעברה )25 .בכי.
)26 גורל )27 .פרשה
בתורה )30 .מא־לריה
)32 .שופט.
)33 זאת )34 .קרי-
את־צער )36 .חלק
מהרובה )37 .כיסוי
למנורה )39 .רע.
עטרה)42 .

הניע )44 .מכוסה
שלג )46 .אבא שלה.
)48 מתג )50 .מחבר
שתי נקודות)51 .
מדינה שכבשה
ישראל
)53 הקנה
עובר האוכל)55 .
מכין בצק )57 .תריסר )58 .וער )59 .קוצים.
)60 יצירה אפית ספרותית חאורית.
מלאכה )5 .מצבה ) 6 .פינה )7 .גאוותו.
מלאכה )5 .מצבה )6 .פינה )7 .נאותן.
)8פרח ריחני )9 .גרבים )12 .מ־ 12השבטים
)15 .מקום מחבוא לנשק )16 .עי-
פות )18 .קצר מדויק, עוקצני ומכוון)21 .
תאר הולנדי )23 .חבר בממשלה )24 .מספיק
)26 .מן הפח אל ה )28 סוד.

)29 עתוז המופיע אחת לחודשיים )31 .מיק-
צוע לא אהוד בביה״ם )32 .רכב על סום.
)35 אבר בגור )37 .עתון חדש )38 .השגריר
הישראלי שגורש מארגנטינה )40 .מערב.
)41 דבר שלם על כל חלקיו )43 .יבשה
מוקפת מכל עבריה במים )45 .להונות, להוליד
)46 אסם )47 .אותו מבקשים
בסיום מופע )49 .הרגישה )52 .קריאת־צער.
)54 רסיסי-לילה 156 .מתנה )58 .רעל.

חץ ם

ספרים

לפני 15 חודש גרמה פציעת עקיבא אל־קריו למרד ואדי סאליב

סמל של מוד-על עגלת1כים

* וכרים אות* ז דמו הפך סמל של התן
קוממות עדתית גדולה, המרד האזרחי
,הראשון והיחיד שמדינת ישראל ראתה עד
1כה. יעקב עקיבא אל־קריף נורה, בהיותו
ן שיכור, על־ידי סמל משטרה בשכונת ואדי־סאליב
החיפאית וגרם, לפני שנה ושלושה
חודשים בדיוק, לפרוץ מרד המרוקאים.
בינתיים שבכו גלי הזעם. נושאי דגל־המחאה
הטבול בדמו של אל־קריף, שבו
מבתי־הכלא לבתיהם. דויד בן־הרוש שוחרר
ממאסרו, ממשלת ישראל ועירית חיפה דיברו
רמות ועשו מעט לשיפור השכונות.
מה היה בגורלו של הסמל החי׳ של
יעקב אל־קריף הפצועז

( )1137 את יעקב עקיבא אל־קריף אשתקד.
הוא נולד במראקש, נטש עם קום המדינה
את דוכן־המשקאות שלו בעיר המארוקאית
ועלה ארצה, לבדו. לאמו הזקנה הבטיח להעלותה
ארצה׳ לאחר שיסתדר בעבודה.
בארץ עבד יעקב, בעל השרירים, כסבל.
אך לרוע מזלו הביא בעל דוכן־ה,משקאות

״היו לי הרבה חברים. היום אין לי,״ סיפר
השבוע ,״רק הרופאים והחולים והאחיות.
איפה החברים שלי מד,וואדי? כ? ,יום
היו שותים על חשבוני, למה שלי היה
הרבה כסף ולהם לא. איפה הם כיום? אם
כבר אין לי כסף ואני לא יכול לעשות להם
טובה הם לא באים אלי, מה? אני לא יודע

הילדים אהבו אותו
ן״יעגלת נכים שבבית־החולים

אסף־

—1הרופא אשר בצריפץ, ישב השבוע גבר
כסוף־שיער, שמראהו כשל בן .50 פניו
חרושות קמטים. ערב החג ישב בדד ובכה.
קשה לזהות את הגבר החסון בן ד,־35
שסבב, לפני קצת יותר משנה, בסימטאות
חיפה התחתית• אולם שבר־כלי זה, המרותק
לכיסא הגלגלים, הינו כל מה שנשאר מן
הסמל החי של המרד.
״פעם הייתי גבר,״ אמר אל־קר׳־ף ,״כולם
הכירו אותי. הייתי עובד בשוק של תנובה,
בחיפה, בסבלות. גם מרוויח הרבה. את הכסף
הייתי מבזבז בשביל נשים ובשביל
לשתות. רציתי לשכוח שאני לבד בארץ.״
״לא עשיתי דבר רע לאף אחד! הילדים בוואדי
היו אוהבים אותי. כל יום חילקתי להם
כל מיני דברים טובים; לא חשוב שהייתי
שיבור — להם הבאתי.״

בערב נהג אל־קריף לשתות. כל ערב.
הוא עזב תמיד את המסבאה עם אחרוני
הלקוחות, פנה לחדרו הקטן, מתחת למדרגות
של אחד מבתי ואדי־סאליב, לישון
ולהתפכח. עתה, בעת שהותו בבית־החולים,
גנבו ממנו את החפצים המועטים והדלים
אשר שמר בחדר.
״האדם הפחות מתאים לשמש קדוש של
מסע נקמה עדתי׳״ כך כינה העולם הזה

סיפורים קצרים׳ לכאורה בלתי־קשורים בינם
לבין עצמם, שחוט שני אחד מקשר ביניהם:
חוסר היכולת של הפרט להחזיק בחיים ובתוכנם,
הזורמים לצדו מהר מדי.
הסיפורים עצמם מסופרים בכישרון לא
מבוטל, בשנינות קלה ובעומק תחושתי רב.
הם מהווים קשת של אנשים ושל גוני־חיים,
מן הנער בגיל בית־הספר האוהב נערה
אהבה טהורה ורוטטת ועד לאיש־העסקים
המתנה אהבים מבלי לדעת פשר אהבה.
בין אם מדובר בנערה סוערת מדי, חסרת־נסיון
רגשי ולכן בעלת רצון להיכנע לכל
הצעירים, ובין אם המתוארת אשד, בגיל העמידה׳
יודע שחם להעביר לקורא את תחושת
המועקה הפאתולוגית כמעט של דמויותיו,
תחושת אי־היכולת להתמודד בעולם
דחוס וקצר־יריעה.
יחד עם זאת מקנה המחבר לדמויותי מימד
של יופי, מימד של געגוע לנעורים ולאהבה,
לתוכן החיים האמיתי, החסר בדרך כלל
ביצירתם של בני גילי המבוכה, בארץ ובעולם.
בסיכום: זהו כרך סיפורים בעל ערך,
ואולי יותר מזה. מכל מקום — ספר הנקרא
בעניין, המקנה חודיה והמותיר מישקע
— אם לא אינטלקטואלי, אזי לפחות ריגשי
ואולי אף סיפרותי באמת.

דמיון

כעקבות כריידי מרפי

( פרשת ניסוי
היפנו טי, מאת מוריי ב רנ שטיין, עברית:
דויד רם, הוצאת אחיעבר ירו שלים, 1960 ,

אלקריף בובה, בכית־החולים
״אני לא מרגיש לא מרגי ש!״

לשעבר עמו את תאוזת המשקה. במקום לחסוך
את פרוטותיו, ביזבז אותן על שתייה.
הוא היה, כדבריו, דמות ידועה למדי.
לא רק בעיני ילדים ועוברי־אורח. גם המשטרה
הכירה אותו יפה. הוא נעצר לא
פעם בעוון שיכרות. אך מלבד זאת, היה
אזרח הגון עד אותו יום בו סירב להיעצר
ונורה בבטנו על־ידי סמל משטרה*.
כאשר הובל אל-קריף לבית־החולים רוטשילד
בחיפה, הוברר שגופו משותק. הכדור
חדר לחוט־השדרה, השמיד אחד ממרכזי
העצבים. הדאיגנוזה הרפואית חרצה את
גורלו: יעקב לא יוכל עוד להלך על רגליו.
לאחר שהחלים מפצעיו, הועבר לביתר,חולים
אסף הרופא להמשך טיפולו. הפגיעה
הגופנית היתר, חמורה, אך הפגיעה הנפשית
— קשה שבעתיים. החולה שקע
בדיכאון ובמרד, שחורה.
זמן קצר לאחר העברתו לאסף הרופא,
ניסר, אל־קריף להתאבד על־ידי תלייה מ־מיסגרת
מיטתו. הנסיון ניכשל. הנכה נפל
על מיטה סמוכה .״למה לא נותנים למות,
למה?״ מילמל כל אותו לילה.
עוגמה איומה זו מוסיפה לשרור בלבו
של החולה עד היום הזה. לעתים׳ הוא יושב
ימים ולילות במיטתו, בוהה בחלל,
אינו מגיב. אל־קריף, שהיה פעם גבר תוסס
ופעלתן, מצטיין כיום באדישות מוחלטת.
הוא למד לשתף פעולה עם רופאיו ועם
האחיות — אולם רק שעד, שהוא מקבל
הוראות. יתר הזמן אין הוא זע ממקומו.

״פעם היו לי חברים

סי פו ר ת

שאלה של זמן

(מאת דויד שחס, הוצאת
עטים 9 , 1960 ,ו 2ע׳) הינו אוסף של

תרגום

המוסדות התעלמו
ך* נפה אינו מתרחץ מבלי שיורו לו

דגל המרד מוכתם כדם

מקור

| | לעשות כן, אינו אוכל, אינו נוקט פעולה
חיונית ללא פקודה מתאימה. חייו משולים
למוות בעודו בחיים.
אנשי בית־החולים, רופאים כאחיות, אינם
חוסכים מאמץ, מנסים להשיבו למצב תקין,
לפחות מבחינה נפשית. לרוב נתקלים מאמציהם
בחומה של אדישות וכאב, ודבר זה
פוגע בסיכויו להרפא .״אילו היה מגלה
מעט יותר אופטימיות, יתכן שהיד, באפשרותו
ללמוד להלך הרבה יותר מהר על מכשירים
אורטופדיים,״ טוען אחד הרופאים.
ליעקב אל־קריף סיבות טובות לשקוע
בדיכאון. לא זו בלבד שנורה על־ידי נציג
החוק והסדר ללא הצדקה והפך לנכד טוטאלי,
אלא שכיום אין איש שידאג לו.
* ועדת־חקירה פני מי ת של המ שטרה קבעה
שלא היתה קיי מ ת הצדקה לירות בו.

לקרוא, אבל סיפרו לי שכולם רצו ברחובות,
צעקו ורצו להתנקם בשביל הדם שלי.
אני לא רוצה נקמה, רוצה רק שישארו
חברים שלי!״
אכן, אל־קריף נשכח. איש מחבריו לא ביקר
אצלו. כאשר דויד בן־הרוש, מנהיג מרד
המרוקאים, שוחרר מכלאו, פנה לחבריו
לשכונה בבקשה לאסוף תרומות עבור הנכה.
בכל הוואדי לא נתרמו יותר מ־40
לירות. בן־הרוש התבייש להראות פניו עם
סכום כה עלוב, החזיר את הכסף.
גס המשטרה׳ שגרמה לאסונו, מתעלמת
מן המיקח־״ מלבד תשלום דמי אחזקתו.
כיוון שאל־קריף ישאר מרותק לכיסא־ד,גלגלים,
החליטו השלטונות לא לתבעו למשפט,
והודיעו רק שהנכה שוב אינו עציר׳ משכו
בכך את ידיהם מכל העניין.
גם פקידי המחלקה לעזרה סוציאלית בחיפה
סירבו לטפל במקרהו .״כיוון שהוברר
שהנ״ל יזדקק לטיפול בלתי־מוגבל, אין מסמכותה
של המחלקה לעזרה סוציאלית של
עירית חיפה לטפל במקרה הנ״ל.״

מעגל קסמים
היו דואגים לו כראוי׳ משקמים

/אותו במוסד מתאים בו יוכל לעבוד
כאיש פרודוקטיבי, ללמוד מקצוע המתאים
ליכולתו ולמיגבלותיו הפיסיות, אין ספק
שאל־קריף היה מסוגל לפרנס את עצמו.
אלא שהד,זנחה והלא־איכפתיות הרשמית
הקימו מעגל־קסמים שבמרכזו ניצב הנכה
חסר־התוחלת. כל עוד ההזנחה והבדידות
אופפת אותו, אין סיכויים שמצבו הנפשי
ישתפר. וכל עוד מצבו הרוחני ישאר כפי
שהינו, אין סיכויים רבים שימצאו משפחה
או גורם שיאמצו את האדם הבוכה שבאחת
הפינות הנידחות בבית־ד,חולים אסף חרופא.
אל־קריף עצמו ממורמר מאוד — אך
אינו שומר טינה .״אינני כועס על הסמל
שיירה עלי. אי־אפשר להתנגד למה שאלוהים
רוצה. אבל עד עכשיו אני לא מבין למה
רוצה האלוהים לעשות לי ככה׳״ לחש.
הנכה התלונן בעיקר על בדידותו :״לפחות
אם היו כותבים לי! אבל מכתבים לא כותבים
לי. גם לא אמא שלי. ממארוקו אי־אפשר
לכתוב עכשיו,״ בכה.
״חבל שאני פה. הלוואי והייתי בבית הקברות.
אני יודע שאסור לדבר ככה, אבל
אני לא יכול אחרת. למה הצילו אותי?
רציתי למות, אף אחד לא רוצה אותי. אני
מסתובב כל היום עם העגלה, מביט על הרגליים
שלי. הנה, תראה. אתה יכול לצבוט,
להרביץ ...אני לא מרגי ש ...לא מרגיש!״

234ע׳) הוא תיאור מדוייק ומסור של שורה
ארוכה של נסיונות, בלתי־מתקבלים על
דעתו של הקורא הממוצע, שצירם המרכזי:
ההיזכרות בגלגולי־חיים קודמים.
בריידי מרפי היתד — ,לדברי נושא הניסוי
— נערה אירית שחיתה באירלנד ב־
.1798 היא הופיעה מחדש בזיכרונה של
אמריקאית צעירה, רות סימונס, אשר הופנטה
לראשונה על־ידי איש־העסקים מוריי
ברנשטיין באחד מערבי .1952
מטרת הניסוי הראשון של איש־ו,עסקים
חובב־ההיפנוזה היתד, להיווכח אם אפשר, בדרך
ההיפנוזה, לחקור את ממלכת הזמן שבטרם
לידה. במקום להגיע לתקופת הקיום
ברחם, החלה נושא הניסוי להיזכר, לפתע,
בחייה הקודמים, כביכול.
בשורה של אכספרימנטים מדוייקים, שאין
צל של ספק כי היו מהימנים, תיארה
בפרוטרוט את חייה ואת תקופתה הקודמים;
את האירועים שבסביבה; את סוג האנשים
והמינהגים של בני־אירלאנד של המאה ה־.18
תוך כדי כך מתואר בפני הקורא עולם־
הדמדומים המוזר של ההיפנוזה, בו אפשר
— לדברי הסופר — לרפא אדם מחולייו, לא
רק מבלי לטפל בו אלא אף ממרחקים; להכריח
נושא לפשוט גרב בשעת סעודה,
מבלי שתדע מדוע ; ל ה שפיע על אדם לע שות
כרצון המהפנט ולשוב לטראנס —
למצב של תרדמה היפנוטית — מיד עם
השמעת הצו המוסכם.
הספר, הכתוב בנוסח של תסריט, עשוי
לעורר גם בארץ את סערת הפולמוס
אשר הקים ברחבי עולם — וביחוד באמריקה.
כי הוא פוגע בשניים מעקרונות־המדע
המקודשים של ימינו: מוזותו החומרית־גום־
נית של קיום האדם ויכולתו לשלוט בגורלו.
מה שהספר אינו מספר הוא׳ קודם כל,
שהטיפול ההיפנוטי בחולים ובריאים כאחד,
למטרות ניסוי או שעשוע, הוכח על־ידי
הרפואה כמזיק, לטווח ארוך: האדם המהופנט
נשאר לעתים נתון להשפעה, עשוי לפעול
בצורה אי־רציונאלית גם לאחר שהקיץ, משום
שדברי הסובבים אותו משפיעים עליו
עדיין בפקודות חסרות־הגיון.
ההיפנוזה, העשויה להיות, בתנאי־מעבדה
או בבתי־חולים׳ עזר חשוב לרפואה, הינד.
כוח תגובתי בלתי־הגיוני ולכן מסוכן. על
אף הקסם הרב שבניסויים מעין זד— .
כדאי להיזהר מצורת טיפול זו.
דבר אחד שאין הסופר מתעכב עליו: עם
החקר פרשת בריידי מרפי הוברר שבגיל
שנתיים וחצי היתד, לרות סימונס שכנה
אירית, שנהגה לספר לה אגדות מארץ־מול־דתה.
לאור דיוק ההיזכרות, אין לקבוע,
איפוא, אם בריידי מרפי היתד, באמת גילגולר,
הקודם של הנושא — או דמות עליה סופר,
בעגה אירית, לפעוטה אמריקאית ממדינת
קולוראדו.
העולם הזה 1202

חמטזיר
היה היה איש ושמו פרם
והיתה גם סכרה, סכרת כרם שלולא הוא היה
מעורכ כפרשה
לא היה מתחולל כל ההרס.
אלי צור,

ט עו ת --
לעולם צודק ת
לבון סוקל מהממשלה.

(הארץ)

רפי רוזנצוזיג,

תל־אביב

נזענין לדעת נוי ידה את האבן הראשונה?

הכותרות
המוצלחות ביותר לקשקשת הימנית שפורסמה בשבוע שעבר, הגיעו מהקוראים:
נסים גד מחולון, שכינה אותה -איש מעשן מקטרת מטפס על צלע של הר
געש ; אביבה גרינברג, מתל־אביב, שראתה בציור תמונה של הר״געש כזמן
שהשומר מכשל לעצמו ארוחת צהרים. רק אמנון בלוך מתל־אביב אינו
מסכים שזה הר־געש והוא חושב ששני קפיצים קפצו החוצה משני מזרמי
פרדייז של מטפסי הרים. אחד במחנה הזינוק במחצית הדרך ואחד במחנה שעל
הפסגה. עכשיו מתבקשת כותרת לקשקשת שבצד שמאל.

ירושלים

מאגדות --
בית־ חולי ם
בי לינ ס ח
אחד ממעברת חיריה הביא את
אשתו שאחזוה צירים, לבית החולים,
וכשמסר אותה לידי המילדת אמר:
״אם זאת תהיה בת, אשבור גם לך
את הראש. יש לי כבר מספיק בנות
בבית.״ אמר והלך.
כעבור 14 שעות ילדה האשד,
בנות תאומות. לחרדתה לא היה
גבול והיא ביקשה מהאחיות שלא
להכניס את בעלה לבית־החולים, כי
הבעל יקיים ללא ספק את הבטחתו.
למזלה ולמזל כל הפרסונל, לא
הופיע הבעל בכלל׳ כי איך שהוא
נודע לו על תוצאות הלידה. כעבור
שבוע, כשלא בא איש להוציא את
היולדת מבית החולים, שלחו שוטר
שיביא את הבעל ויאלצהו להוציא
את אשתו.
חזר השוטר עם הבעל הרוטן והמקלל,
הכניס אותו למשרד ומסר
לידו את טפסי הרישום. כשנשאל
הבעל על־ידי הפקיד, מה שם יתן
לשתי התאומות, אמר הבעל שלאחת
יקרא נזה לעשות ולשניה — אי1
ברירה. התחילו הפקידים לדבר על
לבו, לבל יחן לבנותיו שמות כאלה,
כי יהיו לצחוק לכשיגדלו. תחילה
לא רצה האב לשמוע, אך לבסוף
התרכך וביקש לקרוא לאחת בשם
בוקרא ולשניה — פיל מי שמש.
שוב התחילו לדבר על לבו ואמרו
לו שאסור לקרוא לילדים בשם ערבי,
אלא בשם עברי. הנימוק הזה התקבל
על דעתו ביתר קלות, ואחרי
מחשבה החליט, שהראשונה לא
תיקרא בוקרא אלא בוקר סוב והשניה
— שבת שלום.
הפעם כבר לא עזרו ההפצרות
והבעל עמד על דעתו, שהוא כבר
ויתר מספיק ועכשיו על הפקידים
לוזתר וכך נשאר שם התאומות —
בוקר טוב ושבת שלום עד היום הזה.
יהושע ברגר, תל־אביב

מזה צו ח קי םהאמ רי ק אי ם

ועל כך מודה לו טנק לאומי לישראל(
.העולם הבא)
שמעון הרצברג,

תל-אביב

גם גדוד הבנקים של חיל
מצרף את ברכתו.

ה ש רי ה

זכו במקום הראשון במרוץ שלחים.
(ידיעות אחרונות)

מרים

תצפית
• למרות חילוקי הדעות
מהממשלה.

בין מפ״ם למפא״י,

לא תפרוש

מפ״ם

ש שון, בת־ים

ובתור פרס פ שטו מהם את העור.

אגדות מי ד ד

איד הו צי אנו אמין מן ה כ לי ם

שתי ח תי כו ת נו ס פו ת של בריג׳יט
בארדו בבי קיני מונ חו ת לפניכ ם השבוע.
מי שי שמור את כל הח תיכו ת
וידביק או תן אחר־כך למש הו שלם
ומתקבל על הדעת (זכרו: ז מנכ ם
מוגבל. אולי בריג׳יט בארדו מתכו ננת
להתאבד שובו) יזכ ה בפרס (או
בריג׳יט בארדו או ביקיני. מה ש נשיג
יותר בזול ב שו ק, בבוא הזמן).

יום אחד נחשדתי ברצח. הפגר עליו השלום
היה נבלה עוד בחייו, והיו לי אתו
סיכסוכים קולניים, וכלל לא הצטערתי כשהלך
לעולמו. אולי אדישות
זאת היא שהחשידתני. ובכן
בא אלי שוטר ואמר לי כי
הסמל רוצה לראות אותי.
אמרתי ״מיד אבוא.״
כעבור חצי שעה, ואני
מתאמן בדהירה על חמור,
השיגוני שני שוטרים וביקשו
ממני שאדריך אותם ב־כיוזן
הפוך. נעניתי וצ׳־צ׳
צ׳א. רכבתי לתחנת המשטרה.
הסמל שמח מאוד לראות
אותי, והביע את שמחתו בכמה
קללות באנגלית (אירי
היה) .גם אני שמחתי, אבל
כבשתי את רגשותי.
אמר הסמל :״ובכן׳ אדוני,
קטלת או לא קטלת?״
אמרתי :״ חייאת ר בן, יא
זאבט, לא נגעתי בו, תהיה
מנוחתו עדן, עם שאר קדושיך.
ראשית, הוא התנפל
עלי. שנית, רק בעטתי בו. ושלישית, כלל
לא הייתי שם.״
אמר הסמל :״כך, מה? הנה פה איב אומר
שהוא ראה אותך עובר, ואחרי רגע שמע
יללה׳ רץ למקום ומצא את אמין גוסס.״
אמרתי לו :״אולי. אולי הורעל.״
אמר אברמלה (הוא איב) :״הורעל? אולי
נעליך מורעלות?״
אחד השוטרים צחק. נתן בו הסמל עין
ונמחה הצחוק מעל פרצופו•
אמרתי :״אתה לא יכולת לראות כלום.
הרי ישבתי עם שוש מאחורי העצים, ובכלל
זה היה בלילה. שוש ראתה שלא הרגתי
אותו, ושהוא התנפל עלי.״
אמר הסמל :״רגע אחד. ההרוג התנפל
עליך כשהיית עם גברת? בלילה? זה כבר
ענין אחד. הביאו את העלמה.״
אבל שוש לא רצתה להעיד. היא אמרה כי
מה שהיא עושה בלילות אינו עסק המשטרה.
בלילות׳ היא אמרה, היא ישנה.

הגענו למבוי סתום. פיתאום פצה את
פיו מרדוך. מרדוך היה מיסכן שהתפרנס
בצער מן הגנבה, ותמיד כשהיה חסר משהו
באחת החצרות היו גוררים
אותו אל תחנת המשטרה,
ובכן היה כמעט תושב קבוע
שם. אמר מרדוך :״מדוע
לא תשאלו את אמין בעצמו?״
״אמרתי
:״איך! הלא הוא
כבר פגר, תודה לאל!״
אמר מרדוך :״גם מתים
יכולים לדבר. צריך רק להעלותם
באוב.״
אמרתי :״מרדוך, אתה מעולם
לא היה לו יותר מדי
שכל. אמין גם בעודו חי לא
יכל לדבר, ואתה חושב כי
יוכל עוד לדבר אחרי מותו?״
כי בסו הכל היה אמין רק
כלב רועים גרמני, טיפש
כאברמלה בעליו. שמו המקורי
היה אמיל.
אמר הסמל :״מעולם לא
הייתי בסיאנס ספיריטואלים־
טי. צריך להיות מעניין.״
בעצת מרדוך נערך ד,סיאנס בבית אב-
רמלה, כי דרכו של רוח לחזור למקום
חיותו. ישבנו אל שולחן שאין בו מסמרים,
הנחנו את כפות ידינו על דף השולחן,
כיבינו את המנורה, וחיכינו בשקט.
פיתאום אומרת בילקה, אשת אברמלה:
״הוא פה. הוא מתרפק עלי.״
אמר הסמל :״שקט.״
אמר אברמלה :״אין ספק שזה הוא. כעת
הוא מתרפק עלי.״
חששתי פן יבוא הרוח ויעשה גם לי
משהו. התכוננתי לבעוט בו• התנועה החרישית
בחדר מרטה את עצבי. אמרתי :״נימאס
לי. כמה עוד נחכה?״
אמר הסמל :״מרדוף, מה כעת?״
לא היתד, תשובה. העלה אברמלה אור,
והנה אין רוח ואין מרדוך וגם תכשיטיה של
בילקה אינם וגם שעונו של אברמלה וגם
כובעו של הסמל. למחרת נודע כי גם
הכסח נצלם מדירת אבדמלה.

י״ג תשרי תשכ״א4.10.1960 ,

מספר 1202