גליון 1203 מתאריך 11 באוקטובר 1960

1201)1(1101X0110006
0 0 0 0 1 1 .8 0 1א * 0

2X011 010 £
10100

1X0 2X101

?א 11014*1, 09

01*11־׳ 0961א5, 14181.), 14* 5/,

הדתיים דורשים לבנות בית מקדש חדש.
אף־על-פי שהרמב״ם כבר דיבר על ביטול
הקרבנות, מי יודע מה הבעיה שהיתר! התעוררת
...איזה מזל ששאלתיאל היה מפקד
ירושלים!
יחיאל להבי, פילאדלפיה, ארה״ב

העורך הראשי:
אוריאבנרי

1י 11-11 | 1י ! 1י1

ראש המערכת:
שלום כהן

תחיית המתים

עורך משנה:
דוב איתן
כתב ראשי:
אלי תבור

רחוב גליקסון ,8תדאביב, סלפוך ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עולמפרס״.
בע״ס.
לאור: העולם הזה המוציא דפוס יושת שהם בע״ס, ת״א, נול.31139 .
דוד מופל ו בניו, תל־אביב.
ההפצה :
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

לפני שבועיים, כפי שבוודאי נוכחת בעצמך,
חזרה לילי גלילי לעבודה, אחרי חופ־שת־קיץ
ממושכת. את החומר למדור שלה
מסרה לעורך־הכיתוב, האחראי לעריכת החומר
והעברתו לדפוס.
ואילו אלי העבירה מיכתב אחה שהגיע עבורה
לפני למעלה מחודש. איש לא טיפל באותו
מיכתב, מאחר שכלל חומר שהיה מיועד
לפירסום אך ורק במדורה של לילי. אותו
קורא של העזלם הזה שלח ללילי שני
קטעים :

חקירת שתי וערב של ״השקריר׳׳
סהר:
ש. הנכון שהודעת ששייקה בסדר?
ת. אני חושב שכן.
ש. האומנם היה שייקר, חשוד?
ח. אינני בטוח.
ש. האם בדקת את תיק אירס״ו?
ת. אינני זוכר.
ש. מה תוכל לספר על תיק אירס״ו?
ת. לא אוכל לשקרר, מטעמים ביטחוניים.
ש. האם עמום עבד תחת פקודתך?
ת. אני מניח שכן.
ש. האם שימשת בתפקיד המפכ״ל לפני
תקופה מסויימת?
ת. האם אוכל להתייעץ עם פרקליטי
לפני השיבי י
ש. הנכון ששימשת עד הזמן האחרון כשגריר
באוסטריה?
ת. תחזור שנית על השאלה.

הקטע השני הוא חמשיר:
מעשה במפקח מחרוב
ששאלות ותשובות לא זכר טוב
למען ידיד לא טוב.
ומשגריר נהפך לשקריר —
אכן אירס״ו הרסו.
סיפרה לי לילי :״לא התכוונתי להשתמש
בחומר. הקטע על החקירה מראה יותר על

עורך כיתוב:
מקסים גילן

צייר המערכת:
צלמי המערכת: יקי יעקוב אנור, רויראומר
חברי המערכת:
נורית בת־יער, שייע נלור, לילי גלילי,
רויר הורוביץ, רותי ורר, יוסר אבו־חמרי,
אביבה סטו, אבנר פרי, שמעון צבר.
זטום קינן, סילבי קשת.

ביותר

במדינה

חוש של צדק מאשר על חוש הומור, ואילו
החמשיר אינו בנוי לפי כלל השירה ד,חמ־שירית.״
מדוע
מצאה בכל זאת לילי גלילי לנחוץ
להעביר לו את המיכתב? כי על מיכתב
זה היה חתום לא אחר מאשר חי חסידוף,
ירושלים. כאשר הגיע המיכתב למערכת, לא
ידע איש מאיתנו מיהו חסידוף. עכשיו ידוע
בארץ כולה הקשר בינו לבין חשיפת
קנונית צמרת המשטרה, שנועדה לחבל
במשפט סהר.
נראה שאחרי שניסה לצחוק מפרשת סהר,
לא יכול היה הצעיר הירושלמי להבליג׳
ניגש לפעול בפרשה זו בנימה רצינית יותר.

השבוע הגיע למערכת מיכתב נוסף, בחתימתו
של חי חסידוף. כתב הצעיר שהוכתר
כאיש־מופת על־ידי העולם הזה:
״אבקשך להודות לכל הקוראים אשך עודדו
אותי ושלחו את מיכתביהם. דבר אחד
הוכח מעל לכל ספק: מה יכולה לעשות
עתונות בלתי־תלויה ודעת־הקהל. ולכל אלה
שיש להם מה למסור: אל תחששו מלמסור
— רק היו יותר זהירים.״
דוגמה לסוג המכתבים שאליהם מתכה־ן
חסידוף, הוא מיכתב זה של הקורא יעקב
אלדר, רחוב ישראל בק ,27 שנשלח אל שר
המשפטים!
״אודה לך באם תואיל להצהיר מה היתד,
בוזנתך, כשנימקת את פיטורי חי חסידוף
ב,ביצוע עבירה פלילית, שיש בה דופי מוסרי
ומעשה מעילה גם יחד.׳ האם הכוזנה
היתר, למוסר הגנבים והמועלים? או שמא
יש לך, שר נכבד, קנה־מידה אחר למוסר?״
בשבוע שהארץ רועשת מגילויי רמתם
המוסרית של כמה מראשי השלטון בארץ,
הקשורים בפרשת לבון, מוסב להרהר על
שאלה זו.
מכתבים פרס ושות׳

פרשת לבוז (העולם הזה 2־ )1201 היא
ללא ספק הפרשה הציבורית החשובה ביותר
בתולדות מדינת ישראל. יתכן אמנם כי
ב־ 13 שנים אלה קרו מקרים חמורים וחשו
בים יותר מאשר זיוה מיסמכים בטחונ״ם
כדי לסלק את פנחס לבוז מכהונתו. אולם
זו הפעם הראשונה שדבר כזה מגיע לידיעת
הציבור. אמנם כבדה ידה של הצנזורה, כי
הפרשה נוגעת בענייני במחוז עדינים. אבל
בכל זאת — כותבים ומדברים עליה. לדעתי,
זה מוכיח דבר אחד לפחות: שבמשר שנים
אלה התבגר הציבור שלנו, והתבנרו נם
העסקנים והניעו למסקנה כי האזרח —
אפרים ניר, תל־אביב
זכותו לדעת•
סוף־סוף תפסו אותם בקלקלתם! איז לכם
מושג איזה הרנשה של סיפוק זה נותז לי.
לא שאני סאדיסט, חלילה. אבל טוב לדעת
כי סופו של הצדק לנצח (אני מקווה) .חוץ
מזה, זו הנאה עצומה לבוא לכל הידידים
שהשמיצו את ״העולם הזה״ כל השנים ולהטיח
בפניהם :״נו, צדק, העולם הזה׳ כשאמר
ששמעוז פרם ושות׳ מסוכנים למדינה וזוממים
לפנוע בזכויות הדימוקראטיות של
נחום פירסס, חיפה
האזרח?״
מהצורה שבה הגשתם את החומר ניתז
הסיק מסקנות מעניינות מאד לנבי מהות
ופרשה ..היו ברוכים ויישר כוחכם על
ומדכם על משטר האינפורמציה החופשית,
בעקבות זה על משמר הצדק והדמוקראטיה
,מדינה.
אינג׳ אברר,ם אוראל- ,מת גן

בחיי, כל הכבוד ללבוז. חיכה חמש ש־נים,
אבל בסוד משלם את כל החוב, בתוספת
ריבית. הלואי וירבו כמוהו בישראל!
אליהו חרמון, נתניה
אותי, זה לא הפתיע. כי אני קורא קבוע
של ״העולם הזה״ כבר 11 שנה. כל מה שכתבתם
עד עכשיו — וזה היה הרבה מאד —
על שמעון פרם, טדי קולק, משה דייז וכו־זכור
לי היטב. היו פעמים שחשבתי שאתם
כותבים סתם פנטזיות, אבל בסד הכל האמנתי
לנילוייכם ועכשיו אני רואה, בפעם
נוספת, שצדקתם.
עמיאל בוקסדורף, תל־אביב
עוד נבואה שלכם התאמתה: הזעזועים הפוליטיים
היחידים יבואו בתור מפא״י, לא
בינה לביז מפלגות אחרות...
דב כרמי, חיפה
בקיצור: מוטי היה לפרס שישאר בחוץ
לארץ. כאז כבר איז לו מה לעשות.
אברהם דיין, טבריה

ירושלים, עיר בעיות

אחרי קריאת הכתבה על ירושלים העתיקה
(העולם הזה )1194 באתי למסקנה ש־מזלנו
הוא כי ירושלים העתיקה אינה
בשטה ישראל. תארו לעצמכם כמה בעיות
ממלכתיות ובינלאומיות היתה עובדה זו
מעוררת:
במקום בית המקדש עומד כיום מסנד עומר
המוסלמי. הישראלים היו דורשים להפכו
מחדש למקום קדוש לנו, ואולי אפילו היו

כאשר קראתי אח הידיעות על גילויו של
מארטיז בורמאז — חי! — בבואנוס איירם
(העולם הזה 11202 פשוט שטחתי. אני לא
יודע למה זה, אבל
לבי התמלא שיטחה
על שסוף־סוף נתפסתם
בבלוף. אבל השמחה
לא נמשכה.
כעבור שלושה ימים
הסתבר כי בכל זאת
בורמא! איננו בחיים.
זה לנטרי קיל־קל
לי את יום הכיפורים.
אתם תמיד
צודקים, ימח שמכם!
יו ר ^ גבעת ברנר
ש0ת 6לב לנימה
שבה הודיע קרייז
קול ישראל על תפיסת
הנאצי בור־מאז?
איזו שטחה בל4
בורמאן
תי-עצורה, איזו תרועת
ניצחו!! ברור היה לגמרי, שהשימחה
ותרועת הניצחוז לא באו רק מתור בד שלכדו
את סנן הפירר, אלא מפני שלכדו אותו חי
אחרי שהעולם הזה פרסם סקופ איד הוצא
להורג לפני חצי שנה. ציפיתי שהקרייז יוסיף
:״וזאת למרות הסקופים והבלופים של
שבועוז מסויים, שמסר בשעתו כאילו הוצא
בורמאז להורג בידי רופא יהודי בבואנום
איירס״.
שמחד, ברמן, נתניה

סטייק ביום כיפור

תנידו לשמעו! צבר הזה, שהוא יכול
לעשות צחוק מכל מה שהוא רוצה אבל לא
מהדת. זה שהוא אוכל סטייק ביום כיפור
(העולם הזר ,)1202 ,אלוהים יסלח לו —
אולי. אבל זה שהוא כותב על כד בפרהסיה
— לא ״סלה לו לא בעולם הזה ולא
בעולם הבא.
ברוך נורדהויז, בני־ברק
חבל שבמקום לשלוח את שמעו! צבר לא
שלחתם צלם, שינציח את כל היהודים המבזים
את עצמם ואת עמם, בכר שהם הולכים
קילומטרים ברנל, כדי לאכול סטייק
כמסעדה ערבית. ביום הכיפורים. נועל
נפש!
רבקה הנדלר, ירושלים
עכיסיו אני מביז למה ״העולם הזה״ בל
הזמז טוען שלערבים יכול להיות תפקיד
חיוני כמדינת ישראל. פשוט כדי שיהיה
איפה לאכול ביום כיפור!
דן פוגל, תל־אביב

עדיין לוהט

חולות לוהטים, יבול־

אחרי שראיתי את הסו
תי לשפוט בעצמי
הסרטים האמריקאים,
חללי פטרה (העולם
הזה )1198 ואם לא.
אם כי אני מבי! לרחשי
ליב! של משפחות
הנופלים הנני
רוצה לומר לה! :
אינכם צודקים!
הסרט עצמו יפה.
האם אפשר לדרוש
מסרט ישראלי, שהוא
עדיין בחיתוליו,
להיות יותר
יפה, יותר עלילתי,
יותר מושד? האם ירושלמי הסרטים האמריקאים,
הצרפתים, האיטלקים
המובאים מחו״ל כולם עולים עליו?
אי ירושלמי, תל־אביב
כל הכבוד לרפי נוסבאום ולחולות לוהטים.
הלכנו, ראינו ואי! מחילה למשמיצים.
רינה,
ירושלים
התפלאתי לקרוא את המאמר של קרובת
אחד החללים, ההופכת אותם לניבורים
לאומיים. כל הכבוד להם, אד אל לנו לשכוח
שלמעשה הם עברו על החוק והסתכנו,
בידיעה ברורה להנאתם האישית.
גדעון גרופר, ברצלונה, ספרד
טעות גסה היתה מצד המועצה לביקורת
סרטים להתיר את ההצגה הזאת. אכן,
מצווים אנו לשמור על חופשי הדיבור וחופש
היצירה בארצנו. אד האם לית דין
ולית דיין? האם לזאת יצירה ייקרא? הרי
זהו סרט מר,גרועים שראינו אי־פעם. ונו־סף
לכך, הרי זוהי פגיעה גסה בעצמנו,
בבחורינו. כל הסרט הוא שקר וכזב גדול
ונם עשוי בצורה בלתי־מעניינת ...החופש,
עליו אנו לוחמים, צריד להיות שמור ב־מסנרת
תרבותית. חופש אי! פירושו גסות־רוח,
בורות, חוסר תרבות — כפי שזה
משתקף בסרט הזיפטי הזה.
יוסף צור, גבעתיים

פצועי הקרבות? חם וחלילה. זה עלול ל־הרניז
את המארוקאים והמצרים, התופסים
אזורים אלה. ואם יתרנזו — עוד יהרנו
את הרופאים הישראלים. ואז מי יטפל
בהם?
דבר זה מצער משתי סיבות: א) הפצועים
מתו מחוסר טיפול: ב) הוכח כי המושג
האוטופי של אחוות עמים והנשת־עזרה
ללא סייג רחוק עדיי! מהתנשמותו.
וחבל.
ד״ר ארנסט לב, תל־אביב
בשובי ארצה מקונגו קראתי את כתבתכם
עלי, כאיש הרפואה של השנה (העולם
הזה) ,שהיתה כתובה קצת בסיגגו! של
אזכרה לאיש שהלך לעולם הבא. אגב, למע;
הדיוק, עלי לציי! שהייתי שייך ליחידת
סירות הטורפדו של חיל הים.
הייתי אחראי על בריאותם של כל אנשי
שדה בוקר, ובתור שכזה, באום! טכני, נם
על ב.ג. למזל כולנו הוא מצטיין בבריאות
ולא נזקק לעזרתי.
ד״ר אורי בתר, חיפה

תזוזות כזוזו
בקשר לסטודיו, במה וטישחק (העולם
הזה ,)1202 אבקש להודיעכם, כי ההר
מ־ 20.9.60 אי! לי כל שייכות להנהלת המועדון
— או לחברות בו.
דויד גרינברג, תד־אביב

עסקי פרחי הפורחים
בראוו לצייר פרחי (העולם הזה !1201
שהיה לו דם לקחת
קצי! יחסי ציבור. זה
שזה אחיו, לא משנה
שום דבר. אילו הייתם
מראים לי את
האח הזה הייתי שוכר
אותו גם בשבילי,
כי יחסי הציבור
של פרחי הם
יוצאים מהכלל.
אברהם רצון,
ירושליש
ז׳אן פסקל, אחיו
של הצייר פרחי, כרצון
הקורא רצון : פסקל ראה תמונה.

פרסים ומתנות
מר נעים נלעדי מסביר במכתבו (העולם
הזה )1201 את כשלוננו באולימפיאדה האחרונה,
בי: היתר, בתזונה לקויה שממנה
סובלים אצלנו, כביכול 400/, ,מבני עמנו,
בהוסר שיכו! אנושי י ובו׳ .מר נלעדי, כנראה,
לא יודע שאם אצלנו 4094ס וניל ים
מתזונה לקויה (באר•! שבה נמצאים כל השנה
ירקות ופידות בשפע ובזול) אז ב־ברית־ר,מועצות
סובלים מתזונה כזאת לא
פחות ם 4-ן90״ מה שנוגע לשיכו! אנושי,
בדאי לו, למר נלעדי, לדעת, שמרבית ה־אוכלוסיה
בברית־המועצות, לרבות תושב•
מוסקבה וערים נדולות אחרות, חיים בתנא•
מנורים הרבה יותר גרועים מאשר בוואדי
סאליבים שלנו. ובבל זאת, זה לא הפריע
לברית־המועצות לתפוס את המקום הראשון
באולימפיאדה.
א. הר־זהב, חיפה
במאמר על הנהלת המשלחת האולימפית
שכחתם לציי! את אחד הפרטים האופייניים
ביותר. יהודי איטלקי רצה לתת לבנות
המשלחת מתנה של כדים. לאחר שלוש ישיבות
של הנהלת המשלחת הוחלט להתיר
לשבע הבנות (שש ממשתתפות ואננס קלטי)
לקבל את המתנה. אד משהגיע הזם!
למסור את המתנה, הופתע האיטלקי בראותו
במקום שבע בנות •— תשע. השתיים שנוספו
לפתע דדיו נשות חברי הנהלת המשלחת.
לאלה היתה אפילו החוצפה לבק׳ס
גם מתנה בשביל גברת נלובינסקי שהיתה
בארץ.
חברת המשלחת האולימפית
ירושלים

נמצא המכתב!

אלף סליחות מכם, עורכי העולם הזה.
אתם באמת בסדר, ואני הוא הנבל, הפו־
׳טע, הרוצח, המפיץ־עלילות־שווא. זה מספיק
בתור התנצלות? אני כל הזם! צועק
למה לא פירסמחם את מכתבי למערכת,
ואתם הפכתם עולמות בשביל למצוא את
המכתב הזה. ומה בסוף? בכלל לא שלחתי
מכתב למערכת, אלא מכתב למדור של
רותי. באמת סליחה, ואני אפילו מוכן
לשלם את דמי המונית ששלחתם להביא
אותי מביתי למערכת.
שלמה כהן, תל־אביב
הקורא כהן גילה את מכתבו, אחרי בדיקה
בתיקיה של העולם הזה (ראה תמונה).
מנתב זה נועד לפירסום במדור מכתבים
לרותי, והוא יפורסם בהתאם לסדר הקבוע
במדור זה.

ישראלים בקונגו

אינני יודע מה שמו של הרופא היש־ראלי
אשר סיפר על נסיונותיו בקוננו
(העולם הזה )1202 אבל יש לו עיני רנטנז
בראש. הוא ראה את המצב לאשורו, ולא
רק מה שמתרחש על פני השטח. אני אומר
זאת כי הייוזי בקונגו לפני כשלוש שנים,
ומאז פרץ המשבר האחרון חיפשתי את
ר,קוננו הידוע לי בכתבות הרבות שהתפרסמו
— ולא מצאתיו. עד שבא הדוקטור
הנכבד והוכיח לי שהוא עדיי! קיים.
דויד בוש, ירושלים
מה זה עוזר? שולחים משלחת של רופאם
והיא מניעה ראשונה לארץ האומללה.
אכל האם משגרים אותם מיד לטפל ב
כהן
כמערכת
העולס הזה 1203

בינ׳י החוץ ופינחס
תדרות

ונעריו שלטו על מדיניות־ועל
מערכת־הכיטחון -
לבון שלט על מנגנון ההסועל
כלכלת הארץ.

מאת

שדו הן
ךשנורגע בכל קרב, בו נותן המפקד
לחייליו את הפקודה להצמיד כידונים ולהתכונן
להסתערות האחרונה. הלכסיקון
הצבאי העברי לא המציא מונח מיוחד לרגע
מלא־חרדה זה! לכן שואל לו המפקד מילה
ערבית. .עליהום!״ הוא קורא לאנשיו.

זהו רגע המיבחן. מכאן מובילה
רק דיד אחת: קדימה. תמו
התימרונים, תמו הגישושים, תמו
ההסתתרות וההטעיה. בא רגע ההכרעה.
רגע
זה הגיע עתה בחיי הפוליטיקה הישראלית.
קדמו לו שנים ארוכות של תמרונים
ותככים, של הטעיות וכריתת בריתות.
בשקט, בשקידה ובאכזריות כבש כל
צד את העמדות המשניות, את נקודות ההיערכות
מהן יצא להסתערות הסופית. פה
ושם נכבשו העמדות תוך קרבות־מגע קצרים,
מהירים וקטלניים. או הקרב הגדול,
הסופי, נשאר עדיין מעבר לאופק.
פעם חשבו כי הכוחות הלוחמים הם
מפא״י מצד אחד, וכל יתר המפלגות מצד
שני. הבחירות לכנסת הרביעית הפריכו
אחת ולתמיד הנחה זו. המפלגות האחרות
הוכחו ככוח משני לחלוטין. לכל היותר:
עתודה אשר יכולה לסייע לחלק זה או אחר
של הכוחות העיקריים.
כוחות אלה התרכזו בתוך מפא״י עצמה.
מתחת למסווה של פיקוד משותף התגבשו
שתי החזיתות: נערי־הזוהר של דויד בן־
גוריון מצד אחד — ומולם: ותיקי המפלגה.

תה התרופה הנושנה, אותה הציע
בהתמדה הבום הגדול שלהם, דויד
כן־גוריון: המלחמה.

**<אז, עלתה קבוצה זו מן המחתרת.
(ו מתוך עמדות־הכוח שחבריה כבשו, אילצה
את הגווארדיה הוותיקה להכיר בד, הכרה
דה־יורה ולהעניק לה מקומות ליד שולחן
הממשלה. צעירי ביג׳י דיברו עתה בגלוי,
בביטחון, עד שלא נותר כל סוד
ביחס לשאיפותיהם. אין עתון רציני במדינה
שלא כתב על שאיפות אלה ועל מלחמת
הירושה שתבוא.
אלא שהכל חשבו כי שעת האפס לתחילת
קרב זה נקבעה מאליה, על־ידי מאורע
מסויים שיקרה באחד הימים. הכל האמינו
כי ההתמודדות המכרעת תפרוץ כאשר

כזכות עצמם -היו אפם מדייני
הם לא היו מנהיגי העם, לא ראשי
המפלגה ואפילו משה דיין לא
היה עדיין מצביא עטור־תהילה.
על כן החליטו לחסל את לבון ולהחזיר
את דויד בן־גוריון. בי רק
בגרורי הזקן יכלו לטפס אל עמדות
השלטון.

ך* ם עשו את מלאכתם בשיפלות. הם
1 1לא יכלו לנצח את לבון במועצת המפלגה
— כי המפלגה לא העריכה אותם.
הם לא יכלו להכריעו בקרב של רעיונות
או אידיאלים — כי לא היו להם רעיונות
או אידיאלים.

הם יכלו להתגבר עליו כשדה

את מזימותיהם חרשו באפילה, את עמדות
הכוח שלהם כבשו בחשיבה. עד כדי בך, שכמעט
איש מן העומדים בצד לא הבחין
בהם, שעה שזחלו מכל עבר אל המוצב
העיקרי — פיסגת השלטון.
לפני שבע שנים הפנה אליהם הטולם הזה,
לראשונה, את הזרקור. בסידרת גילויים
שנחשבה אז לפאנטסטית מדי מכדי שתהיה
אמת, תיאר את קנוניית ״היד השחורה״ —
שמעון פרס, משד, דיין, אהוד אבריאל, טדי
קולק ושותפיהם.
כתב עליהם העולם הזה 976״זוהי
הכיתה האלמונית שרבים חוששים מפניה
אך איש אינו מעז לדבר עליה, שגם חברי
הממשלה ומנהיגי המפלגות משוחחים עליה
בקול נמוך, מחוץ לטווח כל מכשירי״ההא־זנה
האפשריים. אפשר לכתוב עליה בלי
משוא פנים. אך אי־אפשר לכתוב עליה בלי
מו ר א ...היא מובילה בעקביות של ברזל
לחיסול חרויות הפרט וחופש הביטוי. במקום
לרפא את החולה, היא באה לסתום
לו את הפה.״

בי התרופה היחידה שיבלו להציע,
לבל חוליה של המדינה, הי-

אולם גם בורג קטן יבול לשבור
מבונה אדירה -אם הוא חדל
להיות נתץ למשמעת הפנימית
הכללית של המכונה. איש זה הפר
משמעת זו והחל מדבר.
מה שסיפר יכול למצוא הקבלה רק בפרשת
דרייפוס, פרשה שיכלה לקרות רק
בצרפת המנוונת, אכולת־הבוגדנות והתככים
של המאה שעברה.
הפעם לא שקם לבון. הוא מיהר לסיים
את חופשתו בחוץ־לארץ כדי לשוב ארצה,
להתכונן להסתערות. המשפט הראשון שהשמיע
ברדתו מן המטוס בלוד היה קרי־את־תגר
לעבר ביג׳י ונעריו .״ייאמרו דברים
בלתי נעימים!״ השיב לשאלות עתונאים. היה
ברור לגמרי: הוא איננו מוכן לפשרות.
ביג׳י התפתל בתמרוני־התחמקות, ניסה
ולבודד את כל הפרשה ולצמצמה לגבולות
׳בירור בפני ועדה צבאית סגורה. אך. לבון
עמד על כך כי העם ישמע וישפוט.
לא ראש הממשלה, לא שר הביטחון, לא
ראש מפא״י — כי אם נציגי העם. כפורום
למלחמתו בחר בודעדת החוץ והביטחון של
הכנסת. בן־גוריון לעג להאשמות לבון,
פירסם הודעה מיתממת וכוזבת, ניסה שוב
להתחמק. אך לבון עמד בשלו.

***דנע זה קרה דבר נדיר בתולדות
^ ה מ דינ ה. עסקני המפלגות הבינו כי הקרב
המתנהל יכריע. את גורלם ואת גורל
הדמוקראטיה בישראל. הם הבינו כי הקרב
בין לבון לבין ביג׳י ונעריו הוא קרב על
דמותה של המדינה. בתוצאותיו תלוי מי
ישלוט במדינה: הם, או חבורה של קאריי־ריסטים
ציניים, אשר אין דבר קדוש בעיניהם
— מלבד שאפתנותם.

•4ערי כיג׳י לא הגיעו לעמדתם בקלות.
*4אין דבר קשה יותר מאשר מדירתו
של דם צעיר אל תוך מנגנון ותיק, מאורגן,
דבוק לכסאות השלטון. רק בעזרת השם
המפורש של דויד בן־גוריון עלו נדריו
והצליחו.

הם לא עלו בכוח הרעיונות הגדולים
שיבלו להגות ; בי שום רעיון
מקורי לא נבט במוחם.
הם לא עלו בכוח הערכים התרבותיים
המקודשים; בי התרבות
היחידה כה גדלו היתה תרבות ה-
נ׳ונגל המנגנוני.
הם לא עלו בכוח האמונה באידיאל
; כי הציניות הקארייריסטית
חרותה על דגל שאיפותיהם.
הם לא עלו לאור השמש ; כי הם
היו חלק ממנגנץ החושך.

*אז ניכנס הצדק העיוור לפעולה. לפני
| נשיא בית־המשפט המחוזי בירושלים, ד״ר
בנימין הלוי, התברר משפטו של אזרח,
שהעיד בשעתו נגד לבון, בפני ועדת־השניים•
אז היה רק בורג קטן במכונת־הסילוף
שחיסלה את לבון.

הוא לא רצה ״טיהור״ ולא ״רי•
האכיליטציה״ .הוא תבע דבר אחד:
ראשו של שמעון פרם וראשיהם
של שותפיו לקנוניה.

איש לא השאיר ספק, כי כאשר
יפרוץ ביניהם הקרב הסופי, יהיה
זה קרב על החיים ועל המוות.

נזרזזנננז בני אנר בבני זונטזך
ירד דויד בן־גוריון מן הבמה הפוליטית.
שהרי על הירושה נלחמים רק אחרי שהסתלק
בעל הנכסים.

אך הנה, לפתע וללא כל אזהרה
מוקדמת, החל הקרב הגדול. כשעה
ששני הצדדים היו עסוקים כביצור
עמדות־המישנה שלהם ו-
תימרנו לכיבוש עמדות נוספות,
.רשעה שדויד ב ן ־ גו רי ץ נראה שד
לט כמצב בפי שלא שלט מעודו -
ברגע זה בדיוק החל הקרב. האיש שהרכיב
את הכידון לרובהו והתייצב בנקודת
ד,ד,התערות היה פינחס לבון, המזכיר הכללי
של ההסתדרות וחברו למפלגה של דויד בן־
גוריון.
לבון ( )56 הוא איש הגווארדיה הוותיקה
של מפא״י. פעם אף נחשב למקורב לבן־
גוריון, ובעת הוויכוח הגדול שקדם למיב־צע
סיני היה ידוע כ״אקטיביסט״ .אסונו
היה, כי ברגע מסויים של תולדות המדינה
עמד בדרכו של דויד בן־גוריון. הוא מילא
את כורסתו של שר הביטחון כאשר דויד
בן־גוריון ירד לשדה בוקר. הוא לא הבין
כי ביג׳י מינה אותו לתפקיד זה רק לאחיזת
עיניים, רק כדי להוכיח לעם כי איש
מלבדו אינו מסוגל להנהיג את המדינה.
אם הבין לבון את המישחק — סירב לשחק
בו את תפקידו בהתאם לחוקיו של ביג׳י.
אך גם זה לא היה אסונו הגדול ביותר
של לבון. חמורה עוד יותר עבורו היתד, העובדה
שעמד בדרכם של צעירי ביג׳י. כי
אם ביג׳י יכול היה להבטיח לעצמו מקום
בהיסטוריה ואף לשוב לחיים המדיניים
בזכות פעליו האישיים, שונה היה מצבם
של נערי־הזוהר שלו.

בו טמון כוחם האמיתי: בתככים,
בזיופים, כניצול מנגנון החד
שף. והם חיסלו את לבץ.
הם זייפו מיסמכים ביטחוניים, הנוגעים
לציפור־נפשה של כל אומה. אבל זה לא היה
חשוב.
הם שיקרו והורו לפקידיה,ם לשקר. אבל
זה לא היה חשוב.
הם בגדו באמון שניתן להם על־ידי השר
הממונה עליהם. אבל זה לא היה חשוב.
הם העלילו על אדם חף מפשע. אבל זה
לא היה חשוב.
הם חיסלו מבחינה ציבורית אדם שאת
כל חייו הקדיש לשירות הציבור. גם זד,
לא היה חשוב.
דבר אחד בלבד היה חשוב לדידם: הם
הצליחו להשאיר את הדרך לשלטון פתוחה
בפניהם.

על כף אחת של המאזניים היו
מונחים היושר, הצדק, המוסר, הנאמנות
לעם ולביטחונו. על הכף
השנייה רבצה השאיפה הקאריי-
ריפטית האישית. בנפשם המעוותת
גברה תאוות השלטון על
כל חוש מוסרי.
לשוא זעק פינחס לבון :״אני חף מפשע!״
איש לא הקשיב לו. משה שרת לעג
לו, שרי הממשלה הפנו לו את גבם, חבריו
העסקנים העטירו עליו מבטי־חמלה.
הוא חלה ונשבר ועוד מעט נדמה היה כי
נגמר. אלא שלהבת הנקמה לא דעכה בו
ורוחו נזונד, מאש זו. לא רק שהמשיך לחיות,
אלא שכבש לעצמו אימפריה שלטונית
שלא נפלה במאומה מזו של דויד בן־
גוריון.

ושאפתנות זו פירושה אחד: סוף
הדמוקראטיה בישראל וכינון ריק־טאטורה
גלויה, חסרת־מעצורים.
אל חברי הוועדה יש לומר: אל תיבהלו
ואל תירתעו. תפסתם את האריה בזנבו —
אבל אוי לכם אם תרפו ממנו. עד עכשיו
התגוננתם, פחדתם, הסתתרתם, התעלמתם.
מרגע זה ואילו אתם יכולים רק ללכת
קדימה.

ההיסטוריה מצווה עליכם להצמיד
כידונים וקוראת לכם :״עליהום!״
אתם יכולים רק להסתער,
לחסל את מיבצר השקר והזיוף,
את מעוז הדיקטאטורה-שבדרך.
מי שיפוג אחור, מי שיברח -דינו
כעריק בקרב. והעם לא ישבח את
העריקים בקרב זה.
אל תתגוננו, אל תיבהלו מאיומים, אל
תיכנעו לסחטנות ואל לכם להיתפס לנעימות
פייסנות ופשרה. הצדק הוא מוחלט, ולא ייתכן
חצי־צדק. לא תיקי ד,ש.ב ,.לא לחץ
השלטון, לא איומים פוליטיים — שום דבר
מכל אלה אינו מסוכן יותר מן האיום התלוי
מעל ראשכם ומעל ראש העם, בעצם
נוכחותם והתעצמותם של הזייפנים והשקדנים.
אינכם
בודדים במערכה. גם בתוככי מעוז
כוחם של פרס ושותפיו יש לכם בני־ברית.
שהרי מערכת הביטחון וצה״ל טהורים
ביסודם. משרתים בהם אזרחים שוחרי
יושר וטוהר, שראו את תעלולי הכנופיה
ולא יכלו לעשות דבר נגדה.

זכרו בי כקרב זה אתם כותבים
היסטוריה. כקרב זה אין פשרות,
אין דרך־כיניים. הברירה אחת:
הניצחון, או פסק-דין מוות פוליטי
לעצמכם.

במדינה העם איפה ה היו ס י
באחד השבועות החמורים ביותר בתולדותיו;
של המדינה, מצא העם את עצמו במצב
מוזר. הנהגתו הרשמית כמעט ולא היתד,
קיימת. מתוך שרי הממשלה, ברגעים קריטיים
אלה;
• שרת החוץ, גולדה מאיר, מייצגת את
ישראל באו״ם.
• שר החינוך, אבא אבן, משוחח בפאריס
עם השרים הצרפתיים על מידת ביצוע
ההסכם התרבותי הישראלי־צרפתי.
• שר־האוצר, לוי אשכול׳ ניסה לגייס
השקעות פרטיות באמריקה, לפיתוח מפעלי
ים המלח.
• שר המסחר והתעשיה, פינחס ספיר,
ניסה לעניין אנשי־עסק בסקאנדינאביה, להשקיע
כסף בספנות הישראלית•
שר החקלאות, משה דיין, גמר לייצג
את ישראל בחגיגות העצמאות בניגריה,
לא מיהר לשוב הביתה, לסערת לבון.
• ראש הממשלה ושר הביטחון דויד
בן־גוריון, בילה חופשה ממושכת.

פרשת סהר
ה צג ה קרה

ב עיו תשע רו ת?
וכל אלה שיש להם בעיות שערות
*9*11^*110 1^010/11. 809001.
יסס-ז סז ^ז & ש ס

£111007)] 11׳8 01

x07* 14,ס? 3מדזתס 0776 ? 701 ) 1107 01ע 1ו * £1$ו <0£/
.ז* 7׳€1*1>17071): 1/4[*7?11 -1 2 0 0

ץ .1 4

.1111 1 9 6 0

3111(1X1

^ X 61

18x3.61
3 11 !>111:

304 3
ת 1131־ £ 0 1

] ( 1 1 0 1 0 8 ,־ 0 )11ץ § 1 0 8 6 6 1 1 1

1X1 0 1114 )3 6 6 4 1( 6 1 0 1 6 7 6 8 ) 6 4׳צ\ 1

ץ / 6 1 1 8 6 4 8 1 1 0 0 6 8 8 £ 1 1 1 1י 113ססץ 1 3 1־ 1X13161 1116 0 £ 16נ ן 831X1
2 ^ 01 ^ 111.

.ססץ

0 0 1־£1

ז 1116־ 11681:1112 £\11ס ! 4פ? 3י \ ז 6 100161112 * 0נ 11 1מ 1 81

8 .ז ג ׳ 1117 7 0־ €1ץ ־ 6 1״ע

.ם. א 1011.ר*11ק2א־7*101113* 0. 1

דע לך שבמכתב הנ״ל מהאוניכרסיטח המפורסמת כארצות־הכרית
״הרווארד״ הם מבקשים את החומר לשערות שהמציא
ומשתמש בעבודתו הכיאוקוסמטיקאי, אלכם רובץ, כעל המכון
רוכינס־קוסמטיקום, תל־אכיכ, רה, פיגסקר ,2מל.22128 .
חיפה, הרצל מס׳ 4

גם לך כדאי לפנות אליו.

המדינה כולה המתינה לתוצאותיו של
המשפט הגדול. כולם היו סקרנים לדעת
אם אמנם שיקר המפקח הכללי לשעבר והשגריר
יחזקאל סהר, בעת מתן עדותו בבית
המשפט המחוזי בתל־אביב — או שמא
נפל קורבן לטעות איומה של שופטי בית־המשפט
העליון. חלק גדול של הקהל נטה
אפילו באופן טבעי לצידו של סהר, כפי
שקורה כאשר קם אזרח בודד מול מנגנון
גדול, מנסר, לטהר את שמו שהוקע י^דראוו.
בולם ציפו בדריכות לראות כיצד ייחשפו
מחדש כל פרטי הפרטים של המשפט האזרחי
הארוך: עמוס בן־גוריון נגד שורת
המתנדבים. היה כמעט ברור שמשפט סהר
יהווה פרק שני של משפט עמום הנודע.
האכזבה הגדולה לא בוששה לבוא. מהרגע
הראשון של המשפט נראה היה כי
סהר וסניגורו, עורך־הדין הוותיק יעקוב
שמשון שפירא, מי שהיה היועץ המשפטי
הראשון של משלת ישראל, אינם מתכוונים
כלל לעשות דרך ארוכה.
לאחר שהסכים היועץ המשפטי להעמיד
את סהר לדין, לאחר שהועלו מנבכי ארכיון
בית־המשפט כל התיקים וסלילי ההקלטה
של המשפט הקודם, הודיע לפתע
שפירא כי הוא מתנגד לקבלם כמוצגים.
לו היה נוח יותר שיוזמנו עדים חיים:
קציני המשטרה שחקרו בשעתו בפרשה,
ידידיו של סהר שהיו מזכים אותו מיד
בעדויות התביעה, כביכול, שלהם .״זר, בוודאי
יהיה לכם הרבה יותר נוח,״ עקץ את
שפירא הנשיא התורן של בית־המשפט המחוזי,
מרדכי קנת.
השופט לא הובא אף־על־פי־כן, כאשר
הגיעה השעה בה ביקשה התובעת הנמרצת׳
ויקטוריה כהן־אוסטרובסקי, להביא
כעדים את השופטים זאב צלטנר, ד״ר יצחק
קיסטר ויצחק שילה, כדי שיעידו כי
דפי הנייר הם ר,עתק נכון של סלילי־ה־הקלטה
שנעשו בעת מהלך המשפט, דחו
השופטים את בקשתה.
הסיבה: שפירא התנגד בטענו, כי יהיה
זה למטה מכבודם של השופטים לעמוד
״פתוחים לכל רוח־פרצים של חקירה נגדית.״
שפירא אף טען כי אין זה נהוג ששופט
יבוא להעיד על משפט שהתנהל בפניו.
האמת היא, כמובן, שגם לו היו השופטים
קנת, זונדלביץ ומאני מחליטים להזמין
את השופטים של משפט עמוס להעיד,
לא היו יוצרים בכך שום תקדים• לפחות
שני שופטים כבר העידו לפניהם בבתי־המשפט
הישראליים: שמעון אגרנט, המכהן
כיום כשופט עליון, והשופט המחוזי עמנואל
ידיד־הלוי. שניהם העידו בהיותם עדיין
שופטי־שלום.
השופטים שבית־המשפט סרב להזמין היו
האחרונים שיכלו להוכיח למעלה מכל ספק
את כשרות הפרוטוקולים. עתה ביקשה
התובעת שהות כדי להכין עדים אחרים.
נראה היה ששפירא וסהר החליטו כי
אפשר לקרוא בשם ריהביליטציה גם לניצחון
המפוקפק הנקרא זיכוי מחוסר הוכחות.
השאלה היחידה שנותרה השבוע ללא
מענה: למי היתד, נחוצה הצגה חפלה ויקרה
זו? היא נועדה מראש לאזרח הישראלי•
בינתיים הוא שילם הון־תועפות עבור
ניהולה, לא החכים ממנה אפילו בפרוטה.

סתר קלס תר .

.קלסתר

•י* ו ר אי העתונים של היום יודעים
כי פינחס לבון הוא אויבו המושבע של
• שימעון פרס, ולהיפך. אולם היו זמנים
כאשר השניים היו ידידים בנפש. רבים מצי־רי
מפא״י בודעידת המפלגה בשנת 1946 זוב־רים
את המראה המרנין, כיצד חיבק מנהיג
גורדוניה, פינחס לבון, את הבחור הצעיר
מקבוצת אלומות. שימעון פרסקי היה
אז חבר קיבוץ בן ,23 העסקן הצעיר ביותר
במזכירות מפא״י וחבר מועצת הברד,קבוצות.
לחיבוקי לבון זכה כאות הערכה
על העבודה הטובה שעשה למען מפא״י
בשורות הנוער העובד׳ בו שימש כמזכיר.
הילה של זוהר עטרה כבר אז את ראשו
של העסקן הצעיר; כי לא פשוט לבחור
בגילו לחדור אל הצמרת הפוליטית, בה
התבצרו אנשי העליה השנייה. אלא ש־שימעון
פרס לא היה ככל הצעירים בני
גילו. הם חשבו כי העיקר הוא ליישב את
הגליל ולשבת בלילות סביב מדורות ה־פלמ״ח.
ואילו הוא ידע מה באמת חשוב
לעם ולישוב, וגם לו עצמו: ליישב את
הכיסאות במוסדות הציבור.
אין ספק כי שימעון פרם נחון בכישרו־נות
רבים. הוא יודע לדבר, להשפיע, לקנות
ולמכור. המילים הן נשק חשוב באשפתו.
היה זמן, שאביו אפילו חלם כי בעזרת
מילים אלה יהיה בנו סופר או משורר
בישראל. באחת הביאוגראפיות של שימי
עון פרס, מסופר כיצד הלך אביו, סוחר
העצים, אל בן־עירו חיים נחמן, ביאליק
ובידו דוגמא של השירים שבנו חיבר. ואז
היה שימעון בן תשע בלבד, ילד שזה עתה
עליה ארצה מן העיר וישניבה שבפולין.
הביוגרפיה אינה אומרת מה היתה דעתו
של ביאליק, אך שימעון פרס לא גדל כאיש
העט.

כ?י רושם

* יצוריו של שימעון פרס דמו בכל
4לנעוריו של ילד תל־אביבי רגיל מאותם
הימים. הוא לא התבלט במיוחד בבית־ספר
בלפור, וגם לא בצופים הקשישים, אותם
היה מבקר לפעמים. כאשר החליטה המשפחה
כי ילך בדרכי אביו וילמד מסחר
בבית־הספר התיכוני למסחר (כיום גימנסיה
גאולה) ,לא עשה רושם מיוחד על חבריו

ביגיי מציג

שלת

בורמה

מין,

את שימטון פרס
בפני ראש סנו־בנוכחות
הרמטכ״ל.

או על מוריו. רק על מדריכו בנוער העובד,
אלחנן ישי, עשה הנער רושם רב ובהמלצתו
סודרה לשימעון סטיפנדיה ללמוד בכפר־הנוער
בן־שמן•
משם פנה אל קבוצת אלומות, בגליל
התחתון. כמו דויד בן־גוריון, מאוחר יותר,
היה גם שימעון פרס רועה־צאן. חברי המשק
זוכרים אותו עדיין כבעל שאיפות

לסתר

קלסתר

לסתר קל ס תר קלסתר קלם

זהו האיש -שימעון פרס:

עזות, מתגנדר בנוצות אינטלקטואליות. הם
זוכרים עדיין את היום בו יצא הרועה שימי
ערן למירעה, עם עדר הפרות של המשק.
מתחת בית־שחיו החזיק ספר־קריאה רציני.
עברו שעות. העדר לא חזר לרפת. החברים
שיצאו לשדה לבדוק מה קרה לרועה
ולעדרו מצאו את הפרות מכלות את חלקם
הגזר בגן־הירק ואת הרועה האינטליגנטי
ישן בצילו של עץ׳ כשהספר הפתוח
מונח על פניו כהגנה נגד הזבובים.
כגיזבר הקיבוץ הצליח פרס הצעיר יותר
מאשר כרועה בקר. בעבודתו החדשה ניתנה
לפרס הזדמנות להוכיח את יכולתו במשא-
ומתן וביצירת קשרים אישיים מועילים.
הוא לא הכיר רק את הגזברים האחרים ואם
פקידי הבאנקים והמשביר המרכזי. הוא
בא במגע גם עם שליחים שעסקו בענף
אחר של התנועה החלוצית: היו אלה העסקנים
המפלגתיים.
הימים היו ימי המאבק בתוך מפא״י, בין
מפא״י כפי שהיא כיום ובין סיעה ב /שאחרי
גילגולים רבים הגיעה לגילגולה הנוכחי:
מפלגת אחדות־העבודה. מאבק דומה
התחולל גם בתוך הנוער העובד. אלא ששם
היתד, ידה של סיעה ב׳ על העליונה. מפא״י
חיפשה דרך לתיקון המצב.
הגיזבר הפעלתן מאלומות, בעל כוח-
השיכנוע, עורר את תשומת־ליבם של עסקני
מפא״י. הם החלימו לנסות את כוחו
בתוך הנוער העובד. עדיין היה זכור להם
כיצד אירגן פרם בהיותו בבן־שמן מחתרת
מפא״יית בתא הנוער העובד במקום, שהיה
נוטה לפני כן כולו לסיעה ב׳.
הבחירה הוכיחה את עצמה כמוצדקת. תוך
ארבע שנים, בהן שימש כמזכיר מטעם
מסא״י בנוער העובד, שינה פרס את כפות
המאזניים. אם היה בתחילה מזכיר מפא״יי
יחיד בתוך מזכירות שכולה שייכת לסיעה
ב׳ ,הרי בוועידת הנוער העובד שהתקיימה
בשנת , 1944 זכתה רשימתו של שימעון
פרם לרוב קולות על רשימת נציג סיעה ב׳.
על כן בא חיבוקו הפומבי של לבון.

ראש משלחת־הקניות שיצאה לניו־יורק ערב
הקמת המדינה, הוכיח את. עצמו כסוחר
ממדרגה ראשונה. משך תקופה קצרה לאחר
מכן, היה קשור ישירות עם חייל לוחם,
כראש שירותי חיל־הים. אולם דויד בן־
גוריון מיהר להחזירו למשרד הביטחון, הפעם
כראש משלחת המשרד בארצות־הברית.
שנות העסקנות לא הוציאו ממנו את
חלום ההשכלה, והוא ניצל את שהותו ב־ארצות־הברית
ללימודים בבית־הספר החדש
למחקר סוציאלי בניו־יורק, הקשיב להרצאות
במינהל ציבורי, באוניברסיטת האר־ווארד.
הוא
נשאר שם עד לביקורו של דויד בן־
גוריון בארצות־הברית׳ ב־ .1951 ואז חור
ארצה, כמישנה למנהל הכללי של משרד
הביטחון. העבודה בצילו הישיר של ביג׳י

זו פליטת־פה מקרית, כלל שלא יי
מה הפלא, איפוא, ששימעון^
ברבים כ״קול אדוניו?״

דרכו שד שי
ך תכן שאילו ו

י רונותיו האישיי־ליח
לכבוש לע•
אולם הוא גילד
קל לנסוע בטרמפ ב מו ע,-״
מעשית של אחרים• ביחוד שאחרים ...
הם הבוסים של המדינה. אולם כבר מן
הרגע הראשון, בו הבין לאיזה פסגות יכולה
להעלותו הדבקות באדון מסויים, התחיל
גם להבין מה הסכנה בכך, שהוא תלוי
בהם יותר מדי. הוא תפש כי ברגע שהאדון

לכך.
סלח 7ו את
מבצר את העמדה ממנה
העמדה: ההסתדרות הכללית.
על כן יצא פרם לתקוף את ההסתדרות.

שבועיים במאסר
*** נ ת 1945 היתד! שנה גורלית ב־
\1/חייו של שימעון פרס. בשנה זו הוא
נשא לאשה את סוניה גלמך. בשנה זו
התנסה בהוויה מסוג אחר לגמרי: יחד
עם קבוצה של 14 אנשי פלמ״ח יצא למסע
לאילת. בדרך חזרה נאסרו כל ה־ 14 על־ידי
הבריטים ופרס נידון ל־ 14 ימי מאסר.
כך שלא נכון כי לא מילא כל חלק במאבק
של בני דורו נגד הכובש הבריטי.
אלא שהשירות והסבל למען המולדת אינם
תמיד נשכחים. בשנה שלאחר מכן יכול
היד, פרס להתענג ולהינפש על־חשבון העם
היושב בציון והשולח את עסקניו לוועידות
בחו״ל. שימעון פרס בן ד,־ 23 היה הציר
הצעיר ביותר בקונגרס הציוני ה־כ״ב שהתכנס
בבאזל. שליחות לאומית זו היתה
אות לבאות, כאשר שימעון פרם נועד לסובב
את כדור הארץ ללא הגבלה.
השידוך הגדול, בין שימעון פרם לבין
מערכת הביטחון, בא בשנת .1947 פעולות
המחתרת גברו והלכו, הבריטים העבירו
את ההכרעה על גורל הארץ לידי האו״ם.
דויד בן־גוריון, שעד לפני זמן קצר התעניין
בבעיות פוליטיות יותר מאשר בענייני
ביטחון, קיבל לידיו את ההכנות לקראת
המלחמה המבצבצת באופק. הוא הקים את
בסיסו בבית האדום שברחוב הירקון בתל־אביב,
קרא ללישכתו בשם לישכת אדמוני.
את העבודה המעשית בלישכה זו עשו אנשים
כמו ישראל גלילי, שאול אביגור ולוי
אשכול. כדי לדאוג לפרטים היומיומיים היה
דרוש להם מזכיר. הם קראו לשימעון פרם.
הקאריירה הביטחונית שלו החלה.

ד 7א מדים

מיוחד כקאריירה זו הוא ששימן
| עון סרס מעולם לא לבש מדים של
חייל, ושמעולם לא נטל רובה לידו — אלא
בתוקף תפקידו כסוחר נשק. הוא עמד ב*

שילדה

שלושה

ילדים.

יחסי
חוץ
בתמונה

ז ו ליד

} 1ו נם הם לטיפולו של פרס, במיוחד יחסי ישראל־צופת,
שהגיעו לשיאם בעת כהונת השגריר פייר ז׳ילבר, הנראה
שימעון פרס בטכס קבלת הליקופטרים צרפתיים בישראל.

החלה. וכעבור שנה כבר היה מנהל כללי
של משרד הביטחון.

קו? אדוניו

ך* חל כתקופה זו ניתנה לציבור הר!
ן חב ההזדמנות להכיר את שימעון פרם.
אט־אט נתגלתה דמותו: דמות של כמעט־צבר,
אשר אכל קנוניות מפלגתיות במסדרונות
בעת שחבריו אכלו פלאפל ברחוב. ניכרה
בו תכונה האופיינית לאנשי מנגנון: תמיד
דבק לאדון. וכאשר דבק — היה זה ללא
סייג, לכל אורך הקו.
כאשר הפך להיות ילד השעשועים של
דויד בן־גוריון, החל מצטט את דויד בן־
גוריון. ביג׳י תקף את הציונות? פרם מיהר
לחזור על התקפה זו, ביתר חריפות, בפני
ציוני ניו־יורק, במעוזם הם. בירי מדבי־על
או״ם־שמום? פרם חזר אחריו.
אחת מאגדות משרד הביטחון מספרת על
מסיבה אחת, המסיבה השנתית של עובדי
המשרד. בגן־הקריה קם דויד בן־גוריון ונשא
את דבריו, בהדגישו את חשיבותם
של ״פגזם״ ודברים דומים. קם אחריו שימי
עון פרם, והחל סוקר את פעולות המשרד
בשנה שחלט־״ והנה, לאפתעת כולם, ביטא
את המילה פגזים באותו ניב המיוחד לבן
גוריון, היינו :״פגזם״ .רק למחרת, כאשר
העירו לו על כך, הסביר לכולם שהיתה

יחסי פנים

קיים פרם עם כמה מחבריו
למפלגה. בתמונה: ח׳־כ מפא״י
מנחם כהן עם פרם ביום בו נשבעו אמונים לכנסת ה־׳!\ו.

ייעלם — ייעלם גם הוא. או, לכל הפחות,
יבוא קץ לאמביציות שלו.
לכן, כבר מההתחלה, בד בבד עם השרות
לאדוניו, קבע לעצמו מטרה ברורה: ליצור
לעצמו בסיס פרטי משלו. את הבסיס לא
יכול היה לבנות על רעיונות, כי מעולם
לא פיתח סגולה זו. נותר לו רק המנגנון,
אותו הכיר היטב. הוא ניצל כל מישרה,
כקרש קפיצה למישרה גדולה וחשובה יותר.
בשיטתיות מפוכחת הסתער על דעת הציבור,
רדף אחרי כותרות בעתונים כאילו
היד, כוכבונת מתחילה בהוליבוד. השם שימ־עון
פרס הפך לשימעון פירסומת.
ככל שגבר ביטחונו האישי, וככל שמעשיו
זכו לגיבוי. מלא של דויד בן־גוריון, התרחב
מעגל נסיונות ההשתלטות שלו. במיוחד
בחר לעצמו את יחסי־החוץ של המדינה.
שימעון פרס ראה את עצמו
כראש משרד־חוץ שני, שווה בזכויותיו ובסמכויותיו
למשרד־החוץ הרשמי, שבראשו
עומדת גולדה מאיר. המצב הגיע לידי כך,
שלפני הבחירות האחרונות הודיעה גולדה
מאיר, כי לא תשוב למשרדה, ואכן לא
שבה עד אשר הבטיח לה בן־גוריון חגיגית
כי ירסן את שאיפותיו הדיפלומאטיות של
שימעון פרס.
מיקרה מגוחך במיוחד, שהתפתח כתוצאה
מהתערבות זו בענייני חוץ, היה קשור
במכירת נשק משומש של צה״ל למדינה

בהתעטפו בגלימת הלוחם למען ממלכתיות״
,הצליף בעקרונות המקודשים ביותר
של ההסתדרות — כמו קיום קופת־חולים
נפרדת — שמהם שואבת ההסתדרות את
כוחה הכספי והארגוני. לבון לא שתק. המלחמה
שהתפתחה הסתעפה אל תוך מפא״י
עצמה, פרס, דיין וחבריהם פרשו למעשה
מחייה הסדירים של המפלגה, הקימו סיעה
משלהם, סיעת הצעירים, שתפקידה העיקרי
היה להצליף בהנהגת המפלגה! היא יכלה
לפעול בתקיפות, כי ידעה שמאחורי
גבה עומד דויד בן־גוריון וכן המנגנון האדיר
של בילוש -,הפחדה ולחץ שהמדינה
הפקידה בידיהם.
אנשי לבון ציטטו השבוע מאמר בענין זה:
רבה הסכנה בפרישות. ארגון פורשאינו נתון למרות לאומית ולביקורת ציבורית.
מפקדיו מתמנים על־ידי עצמם; דרכי-
פעולתם, המסכנים את גורל מיפעלינו ומא־בקינו,
נחרצים ומבוצעים על־ידי כת קטנה
שאין עליה כל אחריות ציבורית. שניים־
שלושה מפקדים הם הקובעים את תוכניותיה
הצבאיות והפוליטיות. מפקד כזה של
ארגון פורש חושב במקום כולם, מחליט
על דעת עצמו בענייני חיים ומחית ואינו
צריך למסור דין־וחשבון לאיש.״
מחבר המאמר: שימעון פרס. אלא שאז
לא ידע כי יבוא יום והוא עצמו יהיה שייך
לכת קטנה שאין עליה כל אחריות ציבורית.

ועוד מ״פנ ח ס דבון:

׳לא ראה
לאחר שהצעותיו

שינויים במיבנה מערכת הביטחון לא גת־
!בלו על דעת הממשלה.״ אין לי צל של
זפק כי ראש־הממשלה דאז הודיע לכנסת
;ודעת אמת.

התפטרתי ממשרד הביטחון בגלל חילוקי
דעות עם ראש הממשלה דאז, מ .שרת, על
מיבנה מערכת הביטחון. הודעת דויד בן־
גוריון היא היתממות שקופה, שבר־דעת
לא יקבלה ברצינות. ידוע שלא בהכרח
מנמקים כלפי חוץ את התפטרותו של שר
בנימוקים האמיתיים, ואומנם כך היה בפרשה
זו. הסיבה להתפטרותי נעוצה בהטלת
האשמות־שווא עלי.

^ינני יכול להגיד שמיבנה מערכת הביטחון
|!וא אידיאלי — אין דבר כזה בעולם —
זבל הוא יעיל ומתאים לצרכינו. לא אומר
טלא יתכנו במיבנד זה כל תקלות —
סוף־סוף בני־תמותה ולא מלאכים משרתים
כצה״ל ובמשרד הביטחון. אבל אינני סבור
שהמיבנה הקיים בהכרח גורם לתקלות.

התנאי האולטימטיבי היחיד להישארותי בממשלה
היה — פיטורים של שני אנשים
ששום אדם המכבד את עצמו לא יכול היה,
לאחר מה שקרה בפרשה המסויימת, להמשיך
ולעבוד אתם בכפיפה אחת; .הכוונה,
כפי שהסתברה מעדותו של לבון בפני
ועדת חוץ וביטחון: לפרס ולקצין מסויים).

עד היום אינני
יודע מה הם השינויים
שהציע
שר הביטחון דאז
במיבנה מערכת
הביטחון,
ומדוע לא קיבל
אותם ראש הממשלה
דאז. ב־פגישתי
עם פינ_

לבון לא שמעתי מפיו מה היו הצעותיו.

ארשה לעצמי לרענן את. זיכרונך: מיד לאחר
כניסתך לממשלה כשר הביטחון הזמנת
אותי כדי לשמוע מפי את הצעותי וסיכומי.
באותה שיחה אמרתי לך, כפי שאמרתי לפני
התפטרותי לראש הממשלה דאז, מ .שרת,
שיש לסלק שני אנשים ממערכת הביטחון.
כמו כן מסרתי לך בעל־פה את הצעותי
השונות על מיבנה מערכת הביטחון. כל
זה היה ביום 22.2.55 בלישכתך בתל־אביב.
מיד לאחר השיחה העליתי, לפי בקשתך,
הצעותי על הכתב ושלחתי אותן אליך.

שמעון פרס:

בקשר לתביעתו של
מר פ. לבון לפטרני כמנהלו מתפקידי
הכללי של משרד
הביטחון, הריני לציין
זאת מפיו עד
היום הזה, לא בכתב
ולא בעל־פה.

(אחרי פירסום תשובתו של לבון) :דברי
בישיבת הממשלהובוועדת חוץ ביטחון,
כי לא ידועים לי השינויים שהוצעו על־ידי
לבון במערכת הביטחון, נמסרו בתום
לב, על פי הזיכרון. לאחר קבלת מיכתב
של לבון, בו הזכיר שיחתנו האישית, וכן
המיכתב שכתבאלי ב־ 24 בפברואר ,1955
בו פורטו השינויים המוצעים, אין לי יסוד
לפקפק בכך כי הדברים אמנם הובאו לידיעתי.

ש ת לנון מתפתחת:

בן־גורן
ך• שבוע השלישי של.פרשת לבון,
\— ריחף בחלל המדינה ענן של השמצות
ואיומים כפי שלא נשמעו בה מאז הקמתה.
המתח, שהיה גבוה בלאו הכי בשבועיים
הקודמים, הרקיע לשחקים מן הרגע בו
נחת בלוד סגן שר הביטחון, שימעון פרס.
עוד בטרם הספיקו העתונים לנתח את הצהרתו
הקצרה (״אמסור את תשובתי מאוחר
יותר!״) כבר חישמלה את צמרת־המדינה
הידיעה כי יועציו של דויד בן־גוריון מציעים
לו להגיש אולטימטום ללבון י לצמרת
מפלגתו: לסיים בשקט את הפרשה, ילא —
יתפטר ביג׳י עצמו מראשות הממשלה.
נקודת־המיפנה בהתקפה הנגדית של אנשי
ביג׳י באה בשבת אחרי־הצהרים. אל מקום
חופשתו של ראש־הממשלה דויד בן־גוריון,
הגיע שימעון פרם. ביג׳י לא יכול היה
להתפנות אותו רגע לשיחה אינטימית עם
סגנו, על כן יעץ לו להמתין עד שיפוג
מעט החום ושניהם פתחו באחת מצעדותיו
המפורסמות של בן־גוריון.
השניים יצאו לדרך לבדם, כששומרי
ראשו של ביג׳י מבטיחים להם בדידות
מוחלטת — פרט לצלם טלביזיה צרפתי ה־מסריט
סרט על חיי ראש הממשלה. הודיע
ביג׳י כתום צעדת ארבעת הקילומטרים, שארכה
למעלה משעתיים :״הוא מסר לי
דו״ח על שליחותו באירופה.״ אולם צעדה
זו שימשה לרב ולתלמידו הזדמנות ראשונה
לליבון גלוי של הפרשה. וקביעת תוכי
נית־הפעולה נגד לבון בעתיד הקרוב.
שימעון פרם יצא ממנה כשבידו אישור
של ביג׳י לנקוט בכל פעולה הנראית לו,
במאבק נגד לבון.

חסד תחושה ביטחוגית

במה שקוראים ״פרשת לבון״ לא עסקתי. לא
היה לי כל יסוד להאשים את לבון בתקופת
שרותו במשרד הביטחון, וכפי שאמרתי
ללבון בפגישתי איתו ביום ב׳ ,26.9.60
אינני רואה כל צורך לטהר אותו: א)
מפני שלא פסלתי אותו; ב) אם מישהו פסל
אותו או ניסה לפסול אותו, אין טיהורו
בסמכותי. איני חוקר ואיני שופט, ולא
אקח על עצמי להוציא משפט.

ברור שראש הממשלה ושר הביטחון איננו
מוכן ואיננו רואה את עצמו מתאים, ומד־דאי
במידה רבה של צדק, להיות פוסק
בעניין זה. אך יש במדינה מוסדות, ולא
רק אישים. ישנה ממשלה והיא, לפי החוק,
גוף קולקטיבי. ישנה ועדת חוץ וביטחון.
ואין סיבה לכך שבפרשה ציבורית־ממלכתית
זו לא יראו את עצמם חייבים
לבדוק ולהוציא מסקנות.

הידיעה של מר י. גינזבורג בעתון הבוקר
מיום ,29.9.60 כי על פירסום ההודעה הרשמית
מטעם שר הביטחון על מינוי ועדת
כהן התנהל מאבק בין משרד ראש הממשלה
ובין פנחס לבון — אין לה שחר. לבון לא
נשאל על הוועדה ולא היה צריך להישאל,
כי אין הוא ממונה על שני הקצינים, ששר
הביטחון ראה חובה לעצמו לבדוק
מהימנותם.

הרמטכ״ל, לפי הוראת
שר הביטחון,
הקים ועדת חקירה
בזמן העדרי מהארץ.
לא אכנס סזיכוחים׳
אם רשאי היה, או
לא רשאי היה, לעשות
כן מבלי להודיע
לי על כך. מבחינה
פורמאלית —
בלי ספק; מבחינה
אנושית וחברית — יש מקום לדעות שונות.

הידיעה שהופיעה בעתון למרחב, ביום
,28.9.60 כי פ. לבון אמר לראש הממשלה
ביום ב׳ כי ״ועדה זו אינה מסוגלת להסיק
מלוא המסקנות לגבי כל הנוגעים בדבר,
ולכן עירער על הרכבה אינה מדוייקת.
עורך ידיעות אחרונות כתב :״כשהוטלה
על מר לבון ועדה, שאין לו האימון הדרוש
אליה, ספק אם היא תשיג את מטרתה.״
כנראה לא ידע העורך הנכבד מהי הוזעדה.

לא נראית בעיני עצם הקמתה של ועדה זו,
לאחר שהחומר המצוי בידי ראש־הממשלה
ושר הביטחון (ואני מכיר את החומר הזה
כולו) הספיק להעברתו לידי היועץ המשפטי
של ממשלת ישראל׳ שיכול היה
להיעזר בחקירתו בקצין, או שני קצינים,
שהרמטכ״ל בוודאי היה מעמיד לרשותו. לא
מובן לי, למה לא הלכו בעניין זה בדרך
ממלכתית פשוטה ולמה היה צורך לסרבל
את התהליך על־ידי הקמת ועדה, אשר גם
לה אין סמכות משפטית פוסקת.

נקראתי להעיד בפני הוזעדה על־ידי ראש
המשלה דאז, מר משה שרת. לא נתבקשתי
ולא העידותי על אופיו של שר הביטחון
דאז. עדותו נסבה על מעשים עליהם נשאלתי,
ובעדותי זו אין אני נכון לשנות
דבר ואהיה מוכן לחזור עליה בפני כל פורום
מוסמך שייקבע. אהיה מוכן אף להציג
את המיסמכים בקשר לאותם מעשים.

שימעון פרס הופיע בפני ועדת השניים ומסר
עדות נגדי, למרות היותי אז השר
הממונה עליו. וזאת, לאחר שבמשך כל
תקופת כהונתי כשר התרחשו דברים מוזרים
במשרד, שלא איפשרו עבודה תקינה.
בקשר לפירסומים בעתונות, שמקורם במסע
לחישות והשמצות מחוגים מקורבים לש.
פרם, ברצוני לקבוע: אני מוכן לחזור על
הדברים שאמרתי בוועדת החוץ והביטחון,
ובהודעה שמסרתי לעתונות על הפרשה.
ידעתי כי מעכשיו יציפו חוגים מסויימים
את העתונות בהשמצות וברכילויות אישיות
חסרות־שחר נגדי. הדבר מזכיר לי את השיטות
שננקטו על־ידי חוגים אלה לפני חמש
וחצי שנים. טיב הדברים מעיד על מוסריהם.

* * ידעם שובו לתל־אביב, העביר פרם
הודעה לעתונות: תשובתו העניינית הראשונה
להאשמות לבון( .ראח מיסגרת) .אומנם
היתר, זו תשובה קצרה ומנוסחת בזהירות,
אשר דנה בעיקר בנקודות של נוהג.
אולם היא טמנה בחובה פצצת־זמן מסוכנת
ביותר: איומו של פרס כי בעתיד הקרוב
יגלה עובדות על פינחס לבון, שאינן קשורות
דווקא באותה פרשה ביטחונית שבגללה
התפטר לבון ב־. 1955
המעגל, שהחל בנקודה מסויימת מאוד,
התרחב בבת אחת לממדים של מערכה אישית
אשר לא יהיה בה, לפי כל הסימנים,
שום גבול להתקפות ולהשמצות. ידידיו של
פרס לא השאירו כל •*ספק: סגן שר הביטחון
לא ילבש כפפות משי. כוונתו הפעם היא
לחסל את לבון סופית, מבחינה ציבורית.
כמיקדמה, כדי להבהיר כי כאשר יתחיל
לדבר לא יימחק שום דבר והאשמותיו לא
תהיינה עטופות ברמזים שמטעמי ביטחון,
הדליף :״ללבון לא היתד התחושה הביטחונית
הדרושה לטיפול בעניינים החיוניים שנתעוררו
בעת כהונתו. הוא קיבל החלטות
חשובות בלי להתייעץ עם המומחים לענייני
ביטחון. הוא פנה ישירות למפקדי צה״ל
תוך עקיפת הרמטכ״ל.״
הוסיף מקור אחר, המקורב לפרס :״מר
לבון חשב שיוכל לחלק את משרד הביטחון
כפי שחילק את סולל בונה, וזאת
היתה, למעשה, תמצית מדיניותו הביטחונית.
אנשי פרם אף היו מוכנים לגלות מה
התרחש בצמרת הביטחונית בגלל החיכוכים
בין לבון לבין פרם ודיין .״כשתבע באופן
אולטימטיבי להרחיק את שימעון פרס ואיש
מערכת הביטחון מתפקידיהם; הובע החשש
כי פיטורים אלה יזעזעו את כל מערכת
הביטחון.

הצרה היא בכך, שנוסף לדברי מר לבון
עצמו ובשמו, נערכת הצגת פנטומימה בשמות
אלמוניים, העוסקת בהפצת דברים
בלתי־נכונים לגבי מר לבון משמיץ
אותי!
אנשי פרס ושות׳ גייסו אפילו את המתים
נגד לבון. כתב ביטאון החצר של פרם,
ג׳רוסלם פוסט :״יוסף שפרינצאק המנוח,
עושה השלום, הוא שהציע לשחרר את

איומים, השמצות אישיות, האשמות פוליטיות

1מיג אולסימסוס
לבון מתפקידו.״ למחרת הכחיש זאת יונה
כסה, שהיה אז מזכיר מפא״י.
הוסיף כתב ידיעות אחרונות, אלקנה גלי,
הידוע כמשרתו של פרס: גם ישראל רוקח
המנוח היה בעד סילוקו של לבון. גישתו:
אם לבון לא ידע על אותו מעשה ביש, יש
לפטרו על כך. אם ידע — על אחת כמה
ובמה יש לפטרו.

״עד פרס דרכת!״

* • ה, כעצם הריץ את פרסי האם רק
1*4התקפת־המצח הבלתי־מתפשרת של לבון?
אנשים היודעים מה רב כוחו של
ילד השעשועים של דויד בן־גוריון מאמינים
כי שימעון פרס לא היה נבהל כל כך, אילו
מולו עמד מזכיר ההסתדרות לבדו. אלא
שפרס אינו נלחם רק בחזית זו: הוא יודע
כי גם העורף שלו בסכנה.
ראשית: אישים חשובים
סבורים כי עליו ללכת. אחרי מה שהתגלה,
הם מאמינים כי הישארותו בתפקיד
רק תביא נזק למערכת הביטחון ולשמה הטוב.
אולם גם אם לאישים אלה יש השפעה
רבה על בן־גוריון, יתכן שפרס לא היה
נבהל. מה שהפחיד אותו באופן רציני היתר,
עמדתו המשוערת של נציג ישראל, שנקרא
מחוץ־לארץ כדי להעיד בפגי ועדת כהן.
אחת התשובות הראשונות שמסר פרם
ברדתו בלוד׳ היתד, כי בעת שהותו באירופה
לא נפגש עם אותו נציג. אולם זהו
סוג ההכחשות שמטרתו רק לחפות על
האמת.
קיימים סימנים רבים ששימעון פרס כן
נפגש עם אותו נציג בעת נסיעתו האחרונה
למערב אירופה.
אך למרות מאמציו, לא הבטיח איש זה
שום הבטחה בקשר לעדות שהוא עתיד
למסור בפני ועדת כהן• לה,יפו. בשיחות
חופשיות עם מכריו, לא השאיר בספק את
כוונתו לגולל את כל הידוע לו. אומנם
יקח כנראה על עצמו את האחריות הישירה
בקשר לפרשה אותה גילה האדם השלישי
במשפט האזרחי לפני השופט בנימין הלוי.
אולם הוא גם יסביר כי שרשרת האחראיות
לא נפסקה אצלו. היא נמשכה
הלאה.
לפי כל הסימנים, יש להניח כי יגלה
סודות רבים הידועים לו בקשר לפעולותיו
של שימעון פרם. לא רק בעניין הכישלון

הביטחוני המסויים, אלא בקשר לפרשיות
אחרות, שאיש לא שמע עליהן עדיין.
וכך יוצא׳ שכשם ששימעון פרס איים
להרחיב את מעגל ההתקפות וההשמצות
נגד לבון, כן מאיים ללכת בדרך זו אותו
נציג — נגד פרם ואנשיו.
יתכן, כי כתוצאה מכך תצטייר התמונה
הבאה: את ההוראה לזייף את המ-סמכים
בעניין לבון ולמסור עדות־שקר בפני ועדת
השניים, ב־ ,1955 נתנה אישיות מסויימת,
במערכת הביטחון, מתוך הנחה — נכונה —
כי דבר זה תואם את קו שמעון פרם ושות׳
נגד לבון. כאשר נודע הדבר לפרס, הוא לא
נזף באותה אישיות. להיפך: הוא החליט
כי זוהי הזדמנות־הזהב לערוך סופית את
החשבון עם לבון. פרם קפץ מיד על
סוס הזיוף ועדות־השקר, הוסיף עדות מרשיעה
משלו בפני ועדת השניים.
נקודה מעניינת נוספת במסכת המקיא־בלית
של קנוניות, חתירות ותככים, היא
היחס שבין פינחס לבון לבין נציג ישראל
שנקרא עתה להעיד. לבון ראה בו אחראי
ישיר לאסונו, רדף אותו עוד יותר מאשר
את פרם.

מעמו חגיגי

בו משתתפות כל הנפשות של הדראמה הקרויה כיום
״פרשת לבון״ .בשעה שלבון נואם בפני המיקרופון,
יושבים מאחוריו הרמטכ״ל משה דיין, אפוטרופסו דויד בן־גוריון ופרם (במשקפי שמש).
השבוע נתגלה גילוי פאנטאסטי נוסף:
כי פרשת הזיופים ועדות השקר לא נתגלתה
רק עתה, עם העמדתו לדין של ״האדם
השלישי״ בפני השופט בנימין הלוי. מיד
אחרי פרישת׳ לבון, ב־ , 1955 כאשר התמנתה
אישיות מסויימת לתפקיד ממלכתי
חשוב, בו היתד. לה גישה למיסמכים הקשורים
בפרשת לבון, היא גילתה זיופים בעדות
שני הקצינים בפני ועדת אולשן והעל־מם
המיסתורי של מיסמכים הנוגעים לכך.
האישיות מסרה את גילויה לדויד בן־גוריון,
שכבר הספיק להחליף את פינחס לבון כשר
הביטחון. בן־גוריון נראה מופתע מאוד׳ הורה
מיד לערוך חקירה בעניין. אך שום דבר
לא יצא מחקירה זו, ובמרוצת השנים השתתקה
הפרשה מחדש.

פעודוודלחץ

ך* גילוי מטיל אור מפוקפק על אין
! שיות נוספת, שעד כה נוח היה לאזרח

ויריבים־ בימים ההם

כאשר פינחס לבון
היה שר וד
ינוחוו ושיטעון פרס מנהל כללי של משרדו. למרות שכבר

הרגיל לחשוב כי היא עומדת מן הצד: הרי
הוא דויד בן־גוריון עצמו. כיצד יתכן שאחרי
שאותו קצין בכיה מסר על גילויו
לביג׳י והוא הורה לחקור אותן — נתן
בן־גוריון לפרשה כזו להשתתק? האם מפני
שראה בי המעורבים בה הם אנשי־טיפוחיו
המידיים? או שמא מפני שהיה ברור כי
הקנוניה שסילקה את פינחס לבון מתפקידו
סללה את הדרך לשובו של דויד בן־גוריון
עצמו מבדידותו המזהרת בשדה־בוקר?
שהרי נקודה זו — שיבתו משדה־בוקר
— מזדקרת שוב ושוב, בכל סיבוב של
הפרשה. חבר ועדת החוץ והביטחון מטעם
מפא״י, שהזדעזע השבוע למשמע עדותו של
פינחס לבון, סיפר לאחר מכן לכתב העולם
הזה:
״עכשיו אני מרגיש כאילו עיני נפקחו
פיתאום. עד עכשיו פשוט הייתי עיוור.
עכשיו אני רואה את התמונה בשלימותה.
אין לי ספק, למשל, ששורה ארוכה של
פעולות ביטחוניות מאותה תקופה באו כדי
להעמיד את פינחס לבון במיבחן. די אם

אז היו היחסים בין השניים מתוחים מאד, ולבון האשים את
פרס בקנוניות נגדו ובהפרעה לעבודתו כשר, הופיעו השניים יחד.
מאז אולץ פינחס לבון להתפטר, חדל לדבר עם שימעון פרם.

אזכיר את פרשת בת־גליס, למשל. ועוד
פרשות שהשתיקה בכל זאת יפה להן. אנשי
פרס רצו להביא את פרס לידי כך, שהוא
עצמו יודה שאינו מסוגל לשאת את מעמסת
הביטחון הכבדה.״
מול הגל הגואה של תמיהה והאשמות,
המשיך בן־גוריון להתעטף בצעיף השתיקה,
חזר בעקשנות על הודעתו כי לא יעשר,
דבר, כל עוד לא תסיים תחילה ועדת כהן
את חקירותיה ותגיש לו את המסקנות. אולם
כאשר נתנה לשימעון פרם יד חופשית להתגונן
כראות עיניו נגד פינחס לבון, הפקיד
בידו נשק אדיר. לסי כל הסימנים, עשוי
השימוש בנשק זה לגרור את דויד בן־גוריון
אישית אל תוך המלחמה.

האודטימאטומ
^ אן נחלצו לעזרתו יועציו הצעירים.
הם ראו את מעגל ההאשמות יההשמ-
צות נסגר סביב הבוס וסביבם, חיפשו
מוצא של כבוד שיאפשר לסיים במהרה
את כל הפרשה — או לכל הפחות לאפשר
לדויד בן־גוריון לנער ממנה את חוצנו
בכבוד.
ההצעה שהביאו בפני הזקן היתד, חזרה
על התוכנית הקודמת, שתוכננה בשעתו בידי
אהוד אבריאל. ההצעה: בן־גוריון יגיש
אולטימאטום למפלגתו ולשותפיו בממשלה,
שאם לא תחוסל הפרשה מיד, מבלי שפרם
יעוף, יגיש ביג׳י את התפטרותו מראשות
הממשלה ובזאת יגרום להפלתו.,
ואז הוא יצא בשנית לשדר,־בוקר, בטריקת
דלתות זועמת.
השינוי לגבי העזיבה הקודמת: הפעם
יתפטרו יחד איתו רבים מבין אנשיו בצמרת
השלטון. בן־גוריון ויועציו משוכנעים כי
במקרה כזה, יאיימו שיתוק כללי ואנדרלמוסיה
על כמה מן השטחים החיוניים בחיי
המדינה ולא תהיד. ברירה בפני הכנסת,
המפלגות והאיש ברחוב אלא לפנות אליו
בזעקת תחנונים שישכח את כעסו וישוב
לכס שלטון.
אחרי שמשך שנים רבות שקד בן־גוריון
על כך שילדי טיפוחיו יתפסו עמדות שלטוניות
חיוניות, רבות ככל האפשר, סבורים
יועציו כי התפטרות סיטונית זו תוכיח כי
אין תחליף לביג׳י ולצעיריו.
במצב זה, הם סבורים, יבינו הכל כי
עד כמה שלבון יכול להיות דפוק על לא
עוול בכפיו, ועד כמד, שהצד המופשט עומד
לצידו — הרי מוטב שילך, ובלבד שהמדינה
לא תעמוד לפתע חסרת הנהגה וחסרת ידע
מיקצועי בחוגים הגבוהים ביותר של השלטון.
השבוע
תיפול כנראה ההכרעה, לכאן או
לכאן.

במדינה יחסי־חזץ

קל משקל — קטן מידות
רדיו של ממש 6טרנזיסטורים קליטה מעולה — מבחר גוונים

רדיו

^ מלו ;

להשיג

אצל

ת ל־אביב

ב רי ת־ ה שינ א ה
אחד העתונים בעלי־האינפורמציה הטובה
ביותר בעולם הוא עתון בלתי־רציני בתכלית:
לה קאנאר אנשנה (״הברווז הכבול״) הינו
שבועון סאטירי־מדיני המופיע בפאריס והנוהג
להתבדח על קודשי־הקדשים של האומד,
הצרפתית — ושל יתר עמי העולם.
תוך כדי כך, מגלה הקאנאר מדי פעם תחבולות
וקנוניות הנערכות מאחורי הקלעים
של המדיניות וחיי־העסקים הבינלאומיים, וחושף
פרצופיהם של אנשים רבים המסתתרים
מאחורי מסך השתיקה כדי לנהל פעילות
סתר ותככים משלהם.
אחד האנשים האלה הוא ז׳אק סוסטל׳
המנהיג הימני, שר הפיתוח של חבל אל־צחרה
לשעבר, שהודח על־ידי הגנרל הדגול
בעבור תמיכתו בגורמים המנסים לגרום להפיכה
פאשיסטית, למנוע משא־ומתן בין
צרפת לבין ממשלת אלג׳יריה החופשית.
הקאנאר תקף לא פעם את ״החתול השמן״
,הצליף, בין השאר על קנוניות סוסטל־בן־גוריון
(העולם הזה .0181
״כך־גוריון התיפח.״ השבוע הוכיח
הקנאר אנטנה פעם נוספת מה טובים מקורות
האינפורמציה שלו, אימת, תוך כדי-
כך, שורת גלויים אשר העולם הזה גילה
בעת ראיון עם אחד מאנשי־אמוניו של
סוסטל, שלמה פרידריך (העולם הזה .) 1195
כתב העתון הסאטירי השמאלי :״שירותים
חשאיים ישראליים מסויימים מוסיפים
לעבוד יד ביד עם ז׳אק סוסטל. מדיניותם
פשוטה. הם רוצים לסייע לתנועת אלג׳יריה
הצרפתית (חימנית־פאשיסטית) ,לעודד תוך
כדי כך את המלחמה הקרה, לפגוע במצב
הקיים, לזכות בעקיפין בתמיכת המערב בישראל,
עקב סכנת המלחמה ההולכת ומתחדשת.

דויד בן־גוריון ביקר בפאריס,
הוא התיפח על חזהו של סוסטל, התלונן
על קבלת־הפנים הצוננת לה זכה במשרד
החוץ של דד,־גול. מצדם, פועלים הציונים
הימניים (הרביזיוניסטים) בארצות־הברית לימין
סוסטל, הצטרפו לזועד האמריקאי למען
צרפת

קפיטולניק
תל־אביב, רחוב הרצל ( 40 פנת לוינסקי) ,טל 82642 :.

בדי ריפוד מובחרים ומודרניים
114ח 1 * 111ם 3א

ואלג׳יריה.״

העתון הצרפתי שכח להזכיר — או לא
ידע — רק פרט אחד: כפי שחשף העזלם
הזה כבר לפני חודשים, תופש שיתוף־־
הפעולה בין הפאשיזם הצרפתי לבין חרות,
גם צורה אחרת: הוא מתכסה במעטה אנטי־גזעני,
מנסר, לנצל את מאורעות קונגו ואת
מלחמת אלג׳יריה, ומצד שני את רגשות
היהודים האנטי־נאציים, כדי להקים אינטר־נאציונאל
פרו־קולוניאלי.

מ שטרה
ג 3ולהחרפה
״אין פיצוי נאות יותר לעבודתכם המסורה,
מאשר החיבה אותה רוחשים לכם אלה המכירים
את פעלכם מקרוב,״ בירך השבוע
המפקח הכללי של משטרת ישראל אח שו

ג לי ת • צרפתזו

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביר,״ם * ק ד * מהיית * א, בן־יחודה ,74 סל.20314 .

אנו פותחים :

קורסים ואולפנים נוספים למכוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחה (831;10]1זז\מ .) 00 הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
אולפניות לתלמידי פתי־ספר גומרי ג׳־ח׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון
לביסוס הידיעות והכנה ל״בגרות״.

כקבוצות קטנות, מורים מעולים

פרטים והרשמה: מ־ 8עד 12 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ר)

טרי מישמר הגבול לרגל יום חגם השמיני.
לפחות אדם אחד מאנשי המישמר התהלך
בשבוע י החג בראש חפוי, כשבפיו טענות הנוגדות
לא מעט את המצב אותו תיאר המפקח
הכללי. היד, זה יוסף ברקוביץ (,)24
ששירת במישמר הגבול.
ברקוביץ ידע לספר עובדות קודרות למדי
על היחסים שבין המפקדים לשוטרים הפשוטים.
לא פעם, משר חמש שנות שרותו,
ניסה ברקוביץ להתריע על כך, חשש מלהשמיע
את טענותיו בפומבי פן יפוטר.
השבוע היה מוכן שוטר מישמר הגבול
ברקוביץ להכריז את טענותיו בראש חוצות.
היתד, לו רשות מטעם הממונים עליו לעשות
ככל העולה על רוחו.
את הרשות קיבל לאחר שביקש ממפקדו
האחראי חופשה קצרה כדי לטפל באביו
החולה, לאחר שאמו הוכנסה אף היא לבית־החולים•
הקצין סירב לאשר את החופשה.
הוא לא טרח לנמק את מרובו ,״אני יוצא,
יהיה מה שיהיה,״ הודיע ברקוביץ המיואש
למפקדו. הוא לבש את בגדיו הטובים, נטל
את מזוודתו, פנה לעבר יציאת בניין המשטרה.
מפקדו
רדף אחריו, גרר אותו אל אחד מחדרי
הבניין. שם קרע מעליו את סמל החייל,
טילפן לניידת ושלח את ברקוביץ
לכלא בעפולה, בו הוכנס לתא אחד עם
מסתנן ערבי.
צחצוח נעלים לקצינים. כעבור 24
שעות הוחזר לבסיסו .״עכשיו אתה יכול
(הנזשן בענזוד )14

עם הגיעו אוצה שד

כיצד

ך* אשר עו ר ך ־ ה דין הגרמני רוברט
סרבאציוס ירד השבוע ממטוס אל־יעל
על אדמת ישראל, היה עליו להתמודד לא
רק בעשרות הצלמים והכתבים ששמו עליו
מצור. לא פחות מרתיעה היתד, דעת־הציבור
הישראלית.
השאלה שנשאלה יותר מכל שאלה אחרת,
היתד :,״מדוע קיבל על עצמו את ההגנה
על אייכמן? האם מפני שהוא נאצי?״
לפי כל הסימנים, לא היה סרבאציוס ()64
מימיו חבר המפלגה הנאציונל־סוציאליסטית.
לדבריו, אף היו לו קשיים מסויימים עם
הנאצים, מהם ניצל רק הודות להיותו קצין
תותחנים עוד ממלחמת העולם הראשונה.
מדוע, אם כן, יגן על אייכמן?
אמר השבוע סרבאציום לעתונאי ישראלי:
״רציתי לדעת, שעד, שהתיצבתי להגנתו של
שר־העבודה הנאצי זאוקל, במש&טי נירג־ברג׳
מה עשו באמת הנאצים. ידעתי שנעשו
פשעים איומים בגרמניה. השאלה, לדידי,
היתד — ,מי היה אחראי להם באמת?״
משמע: הוא רוצה לדעת גם מי היה אחראי
לפשע שבו מואשם אייכמן — השמות היהודים.
סרבאציוס
נכשל אז, כי משפטי נירנברג
לא עסקו, בראש וראשונה, בדיקדוקי־משם־
טנות אלא ברצון לסלק את חשבון השואה
אשר היטלר ועוזריו המיטו על העולם. יש
הטוענים שסרבאציוס אינו יכול׳ להצליח
כיום — אם ישמש סניגורו של אדולף
אייכמן במשפטו הישראלי — משום שגם
הפעם מדובר בשילומי־דם, ולא בסוגיות
משפטיות יבשות.
מבחינה זו סוטה גישתם של רוב אזרחי י ישראל ממה שהחוק לעשיית דין בנאצים
קובע. הם רואים במשפט אייכמן הקרב
ובא מעשה על־טבעי כמעט, כעין חזיון
תנ״כי של שילומי עין־תחת־עין. הם אינם
פנויים לדיקדוקי־טכס ולהתדיינות על קוצו
של יו״ד. מול חריצת־דינו של אייכמן מראש
בעיני הציבור, מה יכול להיות קו־ההגנה
המוצע על־ידי סניגורו? אין ספק
שקו זה יתבסס על שלוש חזיתות מקבילות,
אותן יטוש טרבאציום בזו אתר זו,
רק לאחר שיווכח שאין להגן עליהן:
הטענה הפורמאלית שאייכמן לא
יוכל להשפט בארץ, אליה הובא בהסתר,
בכפייה ובדרכי־מחתרת, בניגוד אף לחוק
הישראלי עצמו.
0הטענה המשפטית שנתין גרמני אינו
יכול להישפט במדינת ישראל על פשעים
שבוצעו בשנות המלחמה — כאשר המדינה
עצמה הוקמה שלוש שנים לאחר תום מלחמת
העולם.
• הטענה המוחשית יותר שאייכמן פעל
על־פי פקודה מגבוה, לא היה אחראי למעשיו,
מבחינה צבאית, אנושית או פלילית.
אם כי הטענה הראשונה נראית, לכאורה,
כחלשה ביותר, עשוי הדוקטור סרבאציום
להתעכב דווקא עליה. כי בהתאם לעובדות
חדשות שנתגלו לאחרונה, הוכח בבירור כי
אדולף אייכמן, בניגוד למוצהר על־ידי שלטונות
ישראל, לא הסכים לקבל את מרות
סוכני ר,ש.ב. שהביאוהו מארגנטינה.
נקודה זו, הברורה ממילא לכל מי שעקב
אחרי פרשת תפישת קצין הם.ס ,.עשויה
להיות בעלת־חשיבות ממדרגה ראשונה, כאשר
הד״ר סרבאציוס יתחיל לשטח את
טענותיו בפני השופטים הישראליים.

האישהכ רי ע
ף דז ״ חעגתפרסם בימים אלה ב־
^חוץ־לארץ על פרשת אייכמן, מתוארת
הרדיפה אחריו וגילוי עקבות אשתו ורה.
מספר הדו״ח :״ברחוב גאריבאלדי, ברובע
סאן פרננדו השומם, קרבה הגברת אייב־מן
אל בית קטן ועלוב, ללא חשמל או
מים• היא נעלמה בתוכו. כעבור שעות אחדות
ראו הסוכנים כיצד גבר מתקרב אל
הבית, בדרכו חזרה מעבודתו.
״זה קרה ב־ 4במאי• הישראלים המתינו
תשעה ימים תמימים עד אשר פעלו נגד
אייכמן. השמירה לא הופסקה, יומם וליל.
״ב־ 13 במאי, בעוד אייבמן יורד מאוטובוס,
עם תום עמלו היומי, נעצרה מכונית
לידו• כאשר האקדחים כוונו נגדו, לא הת־

פוקרים אייכמן, נשארה השבוע השארה:

יגן על א״כגן?
נגד אייכמן. הוא עלה למכונית.
״ובמקום־הסתר בו הוחזק, הועמדה בפני
אדולף אייכמן הברירה: להיות מוצא להורג
בו במקום או לבוא לישראל ולהישפט שם.
,אין לי ברירה,׳ ענה, ,אבוא אתכם.׳
״כעבור ימים ספורים הורד אייכמן, בעודו
נתון במצב של כהות־חושים כתוצאה
מסמי־ההרדמה בהם הושקה, מן המטוס הישראלי
בו הובא ללוד.״

הדויה אייכמן אחראי?נוגח?
ך* אם יש, איפוא, תוקף לשביו של
ן | אייכמן בישראל, מבחינת החוק הישראלי?
זוהי ללא ספק אחת השאלות שסר־באציוס
יעלה בעת המשפט.
שאלה מרכזית אחרת היא בעיית האחריות
לפשעים• כאן מעיד אותו דו״ח:
״אדולף היטלר טען באוזני נהגו הפרטי,
אמיל מאורים, :אתה יודע, בחרתי
בהצלחה את מפקדי אשר מטפלים ביהודים.
מאוסטריה ומצ׳כיה מוצאים היהודים על־ידי
צעיר מלא התלהבות, שגדל ממש כמוני
בעיר לינץ. צעיר זה היה אדולף אייכמן.
״ב־ 31 ביולי 1944׳ קצת יותר מחודש
לאחר שגרמניה פתחה במסעה נגד ברית־המועצות,
הוציא הרמן גרינג מתחת לידיו
את הפקודה להפעיל את הפתרון הסופי של
שאלת היהודים. מאז ימי מינכן 1939 ועד
אותו יום, הוחזקו היהודים האירופיים
כעין בני־תערובת• עתה ניגשו הנאצים לסלק
אותם כליל מן הבמה.
״הגנראל ריהרט היידריך, ראש יחידת הסס.
המיוחדות, העביר את פקודתו של
גרינג לידי אייכמן.
״אייכמן ניגש לעבודה במישנה־מרץ. מאחר
שקודם לכן כבר התנסה בהשמדה מקרית
של יהודים, היתד, עתה ההזדמנות בידיו
לעסוק בטבח באורח שיטתי.
״ב־ 20 בינואר 1942 התכנסו מספר בעלי-
שררה נאציים בוואנזה, לוועידה בה נידונו
בעיות הפיתרון הסופי. אייכמן הגיש ל•

1 1 *1 . 7 1
מאות ללא אנניר לנשימה. אלפי

היידריך תזכיר בו דובר על מלאכתו במונחים
כלליים מאוד• ,אלה מבין היהודים
שיישארו במחנות בחיים, יזכו לטיפול בהתאם
לתנאים,׳ נאמר בדו״ח זה.
״כעבור שלושה חודשים מיום נעילת הוועידה,
הוחל ברצח המוני של היהודים
בעזרת הגאז המועיל ציקלון ב־ .14 עוד
בטרם הוחל בשימוש בגאז זה, ערך איינד
מן ניסויים בעזרת אוטובוסי הגיטאות שלו
— מכוניות שאוטמו ואליהן הוחדרו אדי-
המפלט של המכוניות. אך שיטה זו לא
היתד, יעילה די צורכה — רבים מן הקורבנות
עדיין סירפרו, עם פתיחת הדלתות,
והיה צורך להמיתם ביריה.
״היטלר התלהב מתוצאות הגאז ציקלון
ב־ 14 ומן השימוש בטחנות־עצמות, בהן
הרחיקו במחנות אושוויץ — ומאוחר יותר
אף בבירקנאו ובלובלין — כל שריד ממעשה
הרצח ההמוני.
״כאשר הופעלו, תחת זאת, כבשני־השרי־פה,
התפעל היטלר עוד יותר• על אף טענותיהם
של נאצים רבים, שטענו לכתר מהמצאה,
ידע היטלר שהישג זה הוא פרי-
כושרו של אייכמן ואמר כן.״

תאווה מינית ורצח

אשר מלאכת ההשמדה הלכה
** וגברה, השתנה אופיו של אייכמן.
הוא החל נוהג בעריצות, פורץ בזעקות ו־בגידופים.
פניו פיתחו תנועה עצבנית. עינו
קרצה שלא מרצון וידיו רעדו. הוא החל
שותה לשכרה ומבלה יותר ויותר עם פילגשיו.
ורה הסובלנית לא אמרה דבר.
ד״ר רוברנו סרבאציוס, סניגורו של אדולף אייכמן, מגיע
״מקורביו בימים ההם טוענים כי אדולף
לנמל־התענפה הישראלי הפרקליט הגרמני ינסח להוכיח
אייכמן פיתח אז תאווה מינית בלתי־רגילה•
שהחוק הישראלי לא חל על קצין הס.ס — .או שאייכמן אינו אחראי במישרין לפשעי הנאצים .
הוא לא הסתפק עוד בנערות עמן ניהל
יחסים אינטימיים; הויא נהג לבלות, ברחולו•
,מלאו את הקרונות ביהודים והוציאו מפני סיורי־הביקורת שערך ברחבי הארצות
בות ברלין האפלים, בחברת יצאניות.
הכבושות כמפני בואו של מלאך המוות.״
״יחד עם זאת איבד כל רסן על עצביו. אותם לדרך — אחרת יבולע לכם!׳ נהג
הוא גער בפיקודיו, שלא הצליחו להנהיג לאיים. הממונים על העבודה השחורה —
קיימת גם עדות ישירה, מפי הקורבנות
עצמם, בנוגע לאחריותו הישירה של אדולף
את הדפורטאציה של היהודים בקצב הרצוי היינו, על הרצח עצמו — החלו חוששים
אייכמן לטבח ההמוני באירופה. מספר הרב
הוגו גרין, אחד מניצולי יהדות הונגריה
וכיום מנהל כללי של האיחוד העולמי של
היהדות הדתית הפרוגרסיבית:
״כאשר הייתי בן 15׳ באו לקהת אותנו
מעיר ילדותי, ברגזאק, בקרונות־בהמות. כאשר
הועברנו למחנה, הזהירונו כמה יהודים
מפולין כי עלינו להגיד שאנו בני 18־
,45 מכיוון שאת היתר היו מוציאים להורג.
כן יעצו לי לטעון שאני בעל־מקצוע. אמרתי
שאני נגר בן . 19
״אחי היה בן . 11 הוא הועבר לתאי ה־גאזים.
לבסוף הוצאו להורג כל בני־משפחתי.
ואז, באושוזיץ, ערך אייכמן ביקור שיגרתי.
״ואז ראיתיו. הוא ניצב על בימת־המיס־דרים,
ברחבת המחנה. מסביב נפלו אנשים
וגוועו. הכיבשנים העלו גוויות באש־תמיד.
והמפלצת הזו, האחראית למות משפחתי
כולה, עמדה למול עיני!״
פשע אחר, אשר לו אחראי אייכמן, כפי
הנראה, במישרין, הוא מיצעד־המוות. כאשר
הצבא האדום הגיע לשערי בודפשט, פקד
אייכמן על קלגסיו להצעיד אלפי יהודים
ישישים ומזדקנים מהונגריה למחנה שטראם־
הוף, בקירבת ווינה.
מפעם לפעם הופסק מיצעד־המוות על־ידי
קצינים נאציים, שחששו מפני יום־הדין הקרב
ובא, עם התקרבות כוחות בנות־הברית.
אייכמן עצמו, לעומת זאת, חידש
את המיצעד שוב ושוב .״היהודים לא יעזבו
אלא דרך הארובות של מתנותינו!״ זעק.
ואז בא הקץ. אייכמן טען, עוד בחודש
אפריל : 1945״אני חייל של הרייך עטור־התהילה•
אלך למחוז זלצקאמרגוט האוסטרי
ואלחם שם עד הסוף. אם הניצחון יישמט
מידינו, אהרוג את משפהתי ואת עצמי.״
אבל האדם שהצהיר בלשון הירואית זו
את נכונותו למות בעד הרייך ההיטלראי,
לא עמד בדיבולו.
קשה להעלות על הדעת שד״ר רוברט
סרבאציוס יוכל לסתור ים־עובדות זה. לכן
חשובה כל־כך השאלה המוקדמת 7אם
אייכמן הובא בניגוד לרצונו לישראל; ולכן
היא רכבת המשא, שלתוך

מיליוני היהודים למחנות ההשמדה ברחבי גרמניה ופולין — ולכב־ הושמעה על־ידי ישראל הטענה שהאדם הכל
אחד מקרנננתיה נדחקו

שני־המוות, על משלוחים כאלה ועל רצח יהודים לאין ספור, היה נאשם ברצח ששה מיליון יהודים, בא למדיקרונות־בהמות
כאלה הביאו את
אדולף אייכמן אחראי במישרין. סניגורו ינסה להוכיח את ההיפך מזה: נה העברית מרצונו החופשי•

נחיתה ברוד

עורו ״העולם הזה־ מדווח מפירנצה על מה שהתחולל בוועידה הים־תיכונית

ך* עם היו החרור! /השוויון והאחווה קשורים יחד. מאז נתפרדה החבילה. החרות
נדדה אל המערב. שם שינתה את פניה. השוויון נדד למזרח. גם הוא שינה את פניו
עד לבלי הכר. ואילו האחוזה נעלמה בכלל. עלינו ללכדם שוב יחדיו: לטהר את פני החרות
והשוויון, ולגלות שוב את האחווה...״
האיש בעל הזקן הלבן והפנים רבי־ההוד דיבר בשקט, בצרפתית מדוייקת, כשהוא מחפש
את המילים כאדם השקוע עמוק במחשבה. להט דבריו הגיע לכל לב. הם נתקבלו במחיאות־

כפיים חמות — הפגנה בלתי רגילה במעמד זה.
יותר מכל אדם אחר, התאים פרופסור מארטין בובר לאולם המפואר של פאלאצין די־ואקיו
העתיק. היה דרוש רק מאמץ קטן של דמיון כדי לתאר אותו יושב באותו אולם,
מתחת לתיקרה המוזהבת, מוקף קירות מצויירים בידי גדולי אמני הדורות, מתווכח עם
ניקולא מאקיאוולי, מחליף דברי חוכמה עם דאנטה אליגיארי, משוחח על מהות האלוהים
עם סאבונארולד״ איכשהו, הוא נראה כבני דורם ומעמדם של ענקי־רוח אלה, שחיו כאן,
נקברו במרחק כמה מאות מטרים ממקום זה.
בשלושת הימים הראשונים, היה קונגרס פירנצה בנוי כולו סביב לאישיותו המופלאה של
ישיש זה. אם ישב על הבמה ואם נח בכורסה עתיקה בשורה הראשונה באולם — הוא
היה המרכז. לערבים לא היה איכפת שהוא ישראלי, לבני המדינות הגדולות לא היה
איכפת שהוא בא ממדינה קטנה. בחברה זו של אנשי תרבות, היווה בובר מעצמה גדולה
בזכות עצמו. הוא השתמש בעוצמה מסתורית זו כדי להפיח בכינוס רוח של השראה,
להחליק על משברים מסוכנים. הוא סיפק למעמד, איכשהו, את המימד הרביעי יחד עם
ג׳ורג׳ לה־פירה, הקדוש־הליצן־הפוליטיקאי, שידיו היו פרושות על כל הוועידה — לפחות
,בדקות המעטות בהן לא השתמש בהן כדי לדבר — הוא היה הרוח החיה והתוססת של
הקונגרס.
״יש לנו מה לייצא,״ אמר יוסף פראוור, המשתתף הישראלי השני, בצאתו מישיבת
הפתיחה אחרי דברי בובר. ואכן, כאשר מדברת ישראל בקולו של בובר, מובטחת לה
הקשבה דרוכה בכל מעמד.
איזו אווירה היתה נוצרת באו״ם אילו נשמעו דברי ישראל בעצרת הכללית מפי דמות
תנ״כית זו, היודעת לשלב בצורה כה מופלאה חוכמה של דורות עם פיקחות של זקן
מנוסה ותקיפות של נביא הלוחם למען צדקתו?

פזא בעטיפת שיעמום

ץ* אשר ישנו נביא, הנס הוא דבר רגיל ושיגרתי. הנס של פירנצה היה כה ו גיל
^ ושיגרתי, עד שאיש לא הרגיש בו.
בדרך כלל מלווים נסים בברקים וברעמים, בדרמתיות של סרט הוליבודי מבויים־היטב.

הנם של פירנצה לא היה דראמטי, ולעתים היה אפילו משעמם ביותר.
באולם המפואר בארמון המהמם ביופיו, פרי פיסגת התרבות האירופית אחרי מגעה המפרה
עם תרבות המרחב, ישבו פחות ממאה גברים ונשים, הקשיבו להרצאות אקדמיות על
נושאים כמו :״המעבר מן החברה המסורתית אל החברה המודרנית״ .אחרי כל הרצאה
מחאו כפיים בצורה נימוסית ומאופקת. לעתים העיר נואם אחד, תוך שפע מחמאות חייכניות,
הערה מסתייגת מטענה מדעית שבהרצאת קודמו.
זר לא היה מרגיש בנס. אך הנס היה פה. הוא היה כלול בעובדה הפשוטה כי על
הבמה ישבו זה בצד זה גבר ישראלי וגבר מצרי, חייכו זה לזה והחליפו ביניהם דברי
נועם. באולם התלחשו ביניהם לאומן אלג׳ירי ופאטריוט צרפתי.
ישראלים וערבים נפגשים מדי פעם בעולם — בעצרת האו״ם, בתריסר קונגרסים בינלאומיים
מכל הסוגים. אולם זהו תמיד מיפגש שלא מרצון, תוך התעלמות הדדית או אף
על רקע של איבה קולנית ולוהטת, או לפחות מיפגש סודי מוסתר. הקונגרסים התרבותיים
של פירנצה הם הפגישות היחידות בעולם אליהם באים ישראלים וערבים במטרה ברורה
להיפגש זד, עם זה, לשוחח איש עם רעהו, להחליף השקפות ודעות ולנהוג זה בזה
־בכבוד הדדי.
מגע כזה יכול להתקיים רק מתוך הכרה כללית במיגבלות חמורות. בחברה זו, לא היה
זה מנומס לשוחח על מלחמת ישראל־ערב, או להזכיר בכלל בעיה פוליטית הקשורה במאבק
זה. גם לא היה מנומס לומר דברים העשויים להתפרש כתעמולה פוליטית להישגי מדינתו
של הנואם. רק פה ושם נרמז רמז דק שבדקים, המעטה ערסל עבה של דברים י מופשטים.
בכל כינוס חוששים הכל מפני סכנת השיעמום. בכינוס זה, השיעמום היה כמעט מטרה
בפני עצמה. כמה שהיו הדברים יותר מופשטים, יותר כלליים, פחות מעשיים ומסעירים,
כן היה מובטח יותר כי הנס יתמיד ויישנה.
פרופסור ז׳אק בארק מצרפת דיבר על הרפורמה החינוכית בארצות הים התיכון. יוסף
פראוור, הפרופסור הירושלמי, ישב באולם, רשם לעצמו הערות. ג׳ורג׳ חניין, הסופר המצרי,
החליף פיתקאות היתוליות עם הוד מעלתו, עדלי אנדראוס, מי שהיה פעם שגרירו של עבד
אל־נאצר בפאריס.
עשרות משתתפים אחרים הקשיבו בתשומת־לב פחות או יותר גדולה, שעה שמבטיהם
ריחפו על פני החיילים המשוריינים המקשטים את הקירות. ההרצאה היתד, מאלפת מדי. אך
הכל ידעו כי לא היא וחברותיה חשובות — חשובה עצם הישיבה יחד, עצם קביעת העובדה
הקיימת של הנס.

מדוע פועם הנסיך ז

י* שיעמום המתוכנן היה פרי נסיון מר מלפני שנתיים. המארגנים רצו כי הוועידה
1 1השניה תהיה שונה לחלוטין מן הוועידה הראשונה, גדושת המשברים, שהתקיימה
בפירנצה לפני שנתיים. הם הצליחו בהחלט במשימה זו — ואולי למעלה מן המידה
שהתכוונו אליה.
אז היתה ועידת־פירנצה מעמד ממלכתי. נשיא איטליה, ראש ממשלתה ושרים רבים
נוכחו בפתיחתה. העתונות האיטלקית ראתה בה אות לשיבת איטליה לבמה הים־תיכונית.
מדינות הים שלחו שליחים ממדרגה ראשונה — יורש־העצר של מארוקו, מנהיג מארוקאי
דגול שני, נאמן אישי של עבד אל־נאצר, אנשים מרכזיים מטוניס, פרופסור בעל שם
עולמי מצרפת.
אולם הרעש גרם מיד לתוצאות שליליות. ממשלת ישראל לא יכלה שלא לנסות להפוך
את הוועידה לבמה פוליטית משלה, שלחה שני שליחים מדיניים שעצם הופעתם גרמה משבר.
ראובן שילוח המנוח ומורים פישר דרשו לשבת בין המשתתפים הרשמיים. הערבים התנגדו
בחריפות, טענו בצדק כי הובטח להם שתהיה זאת ועידה ללא נציגים ממשלתיים. הצרפתים
קמו והסתלקו מן המקום כאשר הופיעה משלחת אלג׳ירית רשמית. הוועידה נסתיימה
בכישלון גמור.
הפעם הושגה הקיצוניות ההפוכה. יוסף גולן גבה הקומה, מזכיר הקונגרס והפעיל לעניינים
ערביים מטעם נחום גולדמן, שד,ושמץ בזמנו כבוגד במדינה, הוכיח משך חודשים ארוכים
של פעילות רבת־טאקם שהוא עתה ילד טוב. הובטח למשרד־החוץ הירושלמי כי הפעם
לא ינאמו בקונגרס אנשים שאינם מקבלים מרות ממשלתית, כמו הפרופסור מאיר פלסנר
בפעם שעברה. המארגנים נמנעו אפילו מלהזמין את הנסיך המארוקאי, מוליי חטאן, הדמות
המרכזית בקונגרס הקודם, מפחד פן תצדיק השתתפותו דרישה ישראלית להזמין גם את
מורים פישר ממשרד־החוץ — רעיון שהעלה זיעה קרה על מצחם של המארגנים. מכיוון
שאיטליה עומדת על סף בחירות מחוזיות, נמצא תירוץ נוח למניעת כל פירסומת, עד כדי
אי־הזמנת צלמים להנצחת המאורע.
כתוצאה מכך, לא באו גם כמה אישים אשר קיוו לבואם. כל המשלחות הערביות היו
חלשות. ממצריים בא אנדראום, איש החברה הגבוהה, האופייני יותר למישטר הקודם מאשר
לשלב הנוכחי של המהפכה, שגריר לשעבר העוסק עתה במשפטים בנקאיים. בדומה לווילנה
מוגאסי, הסופרת החיננית מאלכסנדריה, הוא קופטי. גם חניין, הדומה לפרנאנדל, היה
קופטי, אך התאשלם בינתיים. שלושתם אנשים נחמדים ותרבותיים, אך רחוקים ממרכז
החיים המדיניים במצריים. איש הקרוב יותר לעבד אל־נאצר יצא אומנם לפירנצה, אך ברומא
נצטוזה להמשיך ישר לאו״ם בניו־יורק.
ממארוקו באו רק אנשי האופוזיציה, מאחר שהנסיך התכעס על אי־הזמנתו, אסר על
אנשיו לבוא. שאר המשתתפים — צרפתיים, איטלקיים, לבנוני, ספרדי, גרמני — גם הם
אינם נמנים אל השורה הראשונה בארצותיהם.
אך יתכן כי העדרם של אישים מרכזיים הוסיף להבטחת הסיום המוצלח של הנם. הוא
מנע משברים חריפים יותר, אף שדילדל במקצת את התוכנית.

סערה בכוס קיאנטי
ן* משכר היחיד עד כה בא בערב השני של הוועידה. הוא היה כה פלתי־צפוי, שרוב
| ? המשתתפים הרגישו בו רק אחרי שעבר.
בשעת המשא־והמתן השקט מאחורי הקלעים, ערב הוועידה, הובטח לממשלת ישראל כי
רק שני ישראליים ינאמו בקונגרס• :מארטין בובר ויוסף פראוור. פראוור מילא תפקידים
מרכזיים במשרד־החינוך, הנו איש־אמונם של השלטונות. בובר׳ העובד עתה תוך מגע הדוק

1המארח לה־פירה, ראש עיריית פירנצה
י 1 0ייי

• מחסני הקונגרס התחלקו לשניים :״נושתתפיס״ ,שלקחו חלק בדיונים,
שלא התערבו בחם.

ו״משקיפיס״,

עם דויד בן־גלריון על הוצאת כתבי שפינתה, אומנם אינו מזדהה עם הקו הממשלתי ברוב
הבעיות, אך הממשלה היתר, בטוחה כי יימנע מלבטא השקפות בשטחים בהם הוא חולק
על הקו הרשמי.
שעות מעטות לפני פתיחת הוועידה, הופיעה משלחת שלא ציפו לה, ושבלטה מאז בנוף
הכנס: גונדה של ארבעת אנשי מפ״ם, שכמעט ולא נפרדו לעולם, ישבו בצוותא ואכלו
בצוותא. איכשהו יצרו תמיד את הרושם כי הם מתכננים מיבצעים כבדי־משקל,. :מפ״ם
היא המדינה הגדולה ביותר באיזור הים־התיכון,״ התלוצץ איטלקי אחד.
היו אלה שימחה פלאפן ויוסף ואשיץ, פעילי המפלגה בשטח הערבי; רוסטום בסטוני,
ח״כ הכנסת השנייה והנואם הערבי העיקרי של המפלגה; ועתונאי של על המשמר היושב
באיטליה. אחרי שמפ״ם הפעילה מאחורי הקלעים לחץ על נחום גולדמן, ואחרי שזה
הפעיל לחץ על ג׳ורג׳ו לה־פירה וגולן, ניתן לבסטוני מעמד של משתתף רשמי, בעוד פלאפן
וזאשיץ הוזמנו כמשקיפים. לבסטוני שדיבר יפה בקונגרס הקודם, גם ניתנה ברגע
האחרון זכות־הדיבור בוויכוח — אף ששמו לא הוזכר בתוכניה שהודפסה יומיים לפני
פתיחת הוועידה. פראוור׳ שראה את עצמו כנאמן בלתי־רשמי של ממשלת ישראל בוועידה,
לא ידע על זכות זו.
הזדמנותו של בסטוני באה בוויכוח על המעבר מן החברה המסורתית לחברה המודרנית.
בהרצאת הפתיחה עמד חניין המצרי על תפקידי המדינה החדשה. בובר הבחין בין המדינה
לבין החברה, תבע להאדיר את החברה,
היוצרת תרבות, כנגד מדינה, שאינה יכולה
לעשות זאת. אנדראום המצרי הצביע, לעומת
זאת, על המציאות הגיאו־פוליטית של
מצריים, שחייבה תמיד שלטון מרכזי חזק
— מימי הפרעונים ועד ימי הנשיא עבד
אל־נאצר. רק שלטון כזה היה מסוגל להסדיר
ניצול סדיר של מימי הנילוס, בו
תלויים חיי מצריים, ולהגן על מצריים מפני
פלישות חיצוניות.
בערב קם בסטוני, נשא את דבריו באנגלית׳
מאחר שאינו מבין צרפתית, השפה
בר. נאמו כל שאר מרצי הקונגרס. כמעט
איש מבין הנוכחים לא ידע היטב אנגלית
— פרט למצרים, שעקבו אחר הדברים
בדריכות.
לא עברו דקות רבות, והם גילו סימנים
בולטים של אי־רצון. בסטוני אמר כי יש
מקום במדינה המודרנית ליוזמה אישית
וציבורית חזקה, שאינה תלויה במדינה.
אחרי הקדמה זו, סיפר באריכות על נסיונת
מפ״ם למען הבדואים בנגב ולמען ;־•חקלאים
הערביים בארץ. הדברים נשמעו כתעמולה
חזקה מאד למפ״ם ו/או לישראל.
בסטוני גם הגיב על דברי אנדראוס ביחס
לצורך להגן על המדינה, דיבר נגד צבירת
נשק, המביאה בהכרח למלחמה מונעת.
בשעת דברים אלה קם פיתאום יוסף פרא־וזר
ועזב באופן הפגנתי את האולם.
רוב המשתתפים, שלא הבינו את הנאום,
לא הרגישו כלל בנעשה, זיכו את סוף
נאומו של בסטוני באותן מחיאות־כפיים
אדיבות כמו את קודמיו. הפצצה התפוצצה
רק בסוף הישיבה, כאשר הדיע יוסף גולן
מבמת הנשיאות כי פראוזר נוטש את הקונגרס
כמחאה על דברי בסטוני.
הדברים גרמו לתדהמה כללית. עד חצות
רגשו הדוחות בבאר של המלון המפואר
בו התאכסנו כל מוזמני הקונגרס. בובר
אמר כי דברי בסטוני חרגו מנושא הרעידה
ולא היו במקומם. המצרים טענו שהיתר,
זאת תעמולה מפ״מית גסה. פראודר טען
כי בסטוני לא היה צריך לנאום כלל, כי
הדברים על צבירת הנשק הזיקו למדינה,
וכי הנאום כולו סיכן את הקונגרס. התלוצץ
אחד הצרפתים :״בסטוני הצליח בפעם הראשונה לאחד את ממשלות מצריים וישראל!״
במשך 12 שעות התנהל משא־ומתן מאחורי הקלעים. גולן לא הסתיר את אי־אהדתו
לפאאוזר, ואילו פראוור הכחיש שביקש מגולן להכריז בפומבי על פרישתו מן
הרעידה. בסוף נמצא הסדר: בפתיחת הישיבה הבאה הודיע לה־פירה כי דברי בסטוני לא
היו במקומם ויימחקו מן הפרוטוקול, ואילו בובר הסתייג בצורה חריפה ביותר מנאום
בסטוני, ש״לא היה לא במקומו ולא בזמנו״ .פרארר חזר והשתתף בריכוח על החינוך.
הסערה כולה הוכיחה עד כמה דק הקרח עליו רקד הקונגרס. חייך אנדראום, בשיחה
פרטית, לאחר מכן :״כל אחד הב־א עמו הנה את נקודותיו הרגישות. לכן עלינו להיזהר
מאוד שלא לפגוע איש ברגשות רעהו.״
עורך של עתון יהודי־בריטי לא נשאר חייב .״הוד מעלתו הזכיר בנאומו את הפיראמידות.
הדבר יכול היה לפגוע בנו, מאחר שבני ישראל הקימו את הפיראמידות.״
אנדראוס :״זה לא הוכח. חוץ מזה לא נהגו אז ביהודים בשרירות רבה יותר מאשר
במצרים עצמם. וגם עבר קצת מזמן מאז.״

שקראו לעם ד,צרפת* לתמוך במלחמת־ד,שיחדור ש
למינשר, מתוך דעה שאסור להיעזר במורדים לשינו
למדיניות דה־גול. כאשר הגיעה הידיעה על מאסו
בפאריס על יחסי ישראל־ערב) ,היתד, זאת מכה אישי

״מינשר ה־ 121״ של סארטר וידידיו,
האלג׳ירים נגד דה־גול. אחרים התנגדו
ממשלה צרפתית. אולם הכל התנגדו
של רובר בארא (עמו שוחחתי גם אני
לרבים מבאי הקונגרס.
אפשר היה לדבר על הכל: על המצב הגזעי ברפובליקה הדומיניקאית ועל המימשל הצם
בנצרת, על עמדת עבד אל־נאצר באפריקה השחורה ועל הכנענים, על ההבדלים בין המו
פכות בקובה ובמצריים והדמיון בין ישראל וממלכת הצלבנים. מאחר ופרופסור פראוו
הוא המומחה הישראלי מספר 1למסעי־הצלב, תפס נושא אחרון זה מקום מכוב
בשיחות ליד השולחן.
בין הישראלים והמצרים לא דובר על בעיות פוליטיות אקטואליות, תוך הסכמה אילמר
כאשר שאל בובר, בשיחה פרטית ראשונה, את המצרים :״האם יש מקום לשיחה גלוית־ל
על ענייני ישראל־ערב?״ ענו לו אלה, בגילוי־הלב המבוקש :״לא.״ ואולי טוב שכך, כ
האווירה הידידותית שנוצרה בין בני שתי המדינות היתד, חשובה יותר ממשא־ומתן של)
היתר, בו תועלת בדרג זה. היא הוכיחה כי בהתקרב בני שתי המדינות איש לרעהו בשטו,
ניטראלי כלשהו, תוך מגע אישי הדוק, אין הם מתקשים למצוא שפה משותפת לשיח
כבני־אדם שווים.
בימים אלה של שינאה והסתה הדדית, זה גילוי חשוב. הכרנו את המצרים כאנשי!

אווה הכבוד נוונסוו מארטיו בונו, על וקע ארמון השידה

קוקטייליס אנושיים

ו שיחות הפרטיות האלה היו החוויה העיקרית של הקונגרס. ליד שולחן, בחדרן
| האוכל של בית־המלון, במסדרונות של הארמון בו התנהל הקונגרס, בשעת המסיבות
והסיורים, נפגשו כל מוזמני הכנס איש ברעהו, נוצר שלל של הרכבים אישיים מגוונים
וססגוניים.
אפשר היה לאכול את ארוחת־הבוקר בחברת משורר כושי יפהפה ממארטיניק, שהסביר
מדוע עתיד קאסטרו לנצח בדרום־אמריקה; לשבת בדרך לוזעידה באוטובוס ליד סופרת
נחמדה מאלכסנדריה; לאכול ארוחת־צהריים בחברת עתונאים צרפתיים, תוך ניתוח :־,סיכויים
של הפעולה השמית; לשתות לאחר מכן קפה בחברת המצרים, תוך השוזאת מזגי־האוויר של
פירנצה, קאהיר וירושלים; לשוחח בשעת מסיבת־קוקטייל עם ז׳אן אמרוש, הוגה־הדעות
האלג׳ירי הלאומני, על כישלונו של הגנרל דד,־גול לפתור את בעיית אלג׳יריה. היו קיימות
ואריאציות אינסופיות של קוקטיילים אנושיים.
בישראל כמעט ולא קיים עוד מינהג השיחה האינטליגנטית, המשלבת דיס״ מעמיק כבעיות
עולם עם הערות שנונות והברקות הומוריסטיות. לכן היתה זאת חודיה לבלות חמישה ימים,
24 שעות ביממה, בחברת שלל מוחות ממדרגד,־ראשונה, שרובם מושפעים מן התרבות
הצרפתית ומעריכים שיח מבריק.
כל בעיות העולם חדרו בהכרח לשיחות אלה. המארטיניקאי שופע־החיים נמנה עם חותמי

נחמדים, לבביים, תרבותיים, אשר נעים היה לאכול בהברתם. הם ראו כי הישראליים אינם
אוכלי־ערבים, שהם מבינים את התנועה הלאומית הערבית ואת בעיותיה.

ירושלים האיטלקית
אחד הימים הוזמנו באי הקונגרס למסיבה בביתה של הרוזנת דה־מדיצ׳י, הנושאת
^£א ת אחד השמות המפוארים ביותר באירופה. העוזרת העדינה שפתחה את הדלת
נתגלתה כבתה של הרוזנת. האשד, בשמלה החומה הפשוטה, שהגישה לנו בצניעות שקטה
קפה, נתגלתה כרוזנת עצמה. שש הצעירות והנערות, בנות הגילים השונים, כולן יפהפיות,
נתגלו כבנות מדיצ׳י. הבת השביעית נישאה לבן משפחה בורג׳יה. העיר פראוזר :״באמת
הגיע הזמן ששתי המשפחות ישלימו ביניהן!״
אחרי מסיבה זו, שהזכירה מה קצרים המרחקים בהיסטוריה האנושית, הוסעו באי
הקונגרס למבצר שלוודרה, המשקיף ממרומים על פירנצה כולה. לאורך הדרך עמדו זקיפים
במדי ימי־הביניים, חמושים בחניתות. עמדנו ברחבי המיבצר, ראינו למרגלותינו את המגדלים
הבלתי־ספורים של עיר יחידת־סגולה זו. מכל עבר הגיעו צילצולי פעמוני הכנסיות, שקראו
את המאמינים לתפילה. מכשירי טראנזיסטור קטנים, בידי הקהל שסייר בגנים, העבירו את
דבריו הקדחתניים של פרשן כדורגל.
השמש שקעה מעל להרי טוסקניה. לרגע אפשר היה לדמות כי אנו נמצאים בראש מיגדל
דויד, כי מאחורינו הרי עבר־הירדן, ולפנינו שקיעת־השמש מעל להרי יהודה. אך מיגדל
הקאתדרלה הפאנטססית, כיפות סאן־לורנצה והבאטיסטיה, והנחש המתפתל של הארנו,
החזירתו למציאות — והחדירו להכרתנו את התחושה כי מאה שנים הן תקופה קצרה
בחיי האנושות׳ וכי שאיפות גדולות — כשאיפת השלום השמי — חייבות להתבשל ולהתגשם
בהדרגה.
כך נוצרה האווירה המיוחדת של קונגרס פירנצה. האזזירה המרוממת של הארמון הנהדר
והנוף אפוף־ההוד, הרוח המתרבתת של השפה הצרפתית בה התנהלו הדיונים, התמזגו
עם השאיפות והמאוזיים הנרמזים של ישראלים וערבים, שישבו בצוותא מתחת לתיקרה
המוזהבת. כדברי בובר :״באנו הנה למען מטרה תיאורטית, במובנה הטוב של מילה זו.
אבל אנו גם רוצים לעשות משהו — ליצור מגע אנושי בין איש לרעהו. שהרי זאת התרבות,
וזאת החברה — המגע בין איש לרעהו, הדו־שיח בין בני־אדם.״
הנס של פירנצה לא ישנה את ההיסטוריה. הוא רק מוכיח כי יתכנו נסים כאלה. כאשר
ייפגשו בני שני העמים, תחילה בזהירות ובהתאפקות רבה, על מאות במות נייטראליות
כאלה — יתכן כי הנסים הקטנים יתמזגו לנס גדול.

שבעה ימים אחר• פגישתם -התחתנו

וחתונת הנ1ק
ני לומדת לנהוג אצל אבי סמו־אל,
\ 1האדם המשמש, בשעות הפנאי שלו, כאומנת
לילדי השגריר האמריקאי. הוא גם סטודנט
לכלכלה וגם מורה לנהיגה. אני לומדת
אצלו כי אצלו לומדות כל התתיהות. אולי
זה יעזור גם לי?
בשיעור האחרון לא החזקתי את רגל הבא־לרינה
שלי מספיק זמן על הקל״טש אלא
עזבתיו בבת־אחת. האופל הגדול והשחור ילל
והשתעל ואבי שאל למה אני תמיד כל־כך
קיצונית: או שאני בכלל לא עוזבת את הק־לאטש
או שבבת אחת. או שאני בכלל לא
רוצה להתחתן או שאני מתחתנת תוך שבוע.
רק אז התפניתי לנתח את עניין קיצוניותי
בדבר הקלאטש והנישואין• אם לספר את
האמת, את כל ורק את האמת, אז אני בהחלט
נגד נשואי־בזק. מצד אחד את לא מספיקה
להכיר את איש חיקך הניצחי ולעומת
זאת את לא אורגינלית. עשרות דיילות, דוגמניות,
מלכות, סגניות־יופי ותיירים עשו את
זה לפניך. חוץ מזה — הדבר לא יפה ואפילו
מזבח סו! בעיני אלה שלא מפרגנים לך.
בעתונים כותבים שחטפו אותך מהארץ,
אפילו אם בן־זוגך הוא בן קיבוץ חולדה
שמסיבה זו או אחרת למד פעם בחו״ל. מאוחר
יותר מחליטים שהתגרשתם כי גילית
שהוא קורא עתון בזמן ארוחת הבוקר ואם
אתם לא שולחים לידידיכם תמונה עם יד
ביד כ״שנה טובה״ ,אתם גמורים•
נכון שבתו של הסופר אשר ברש, אילה,
ובעלה עורך־הדין יצחק הכהן, החליטו להינשא
כעבור יומיים של היכרות ורק מסיבות
טכניות הם התחתנו כעבור חודש. נכון גם
שיש להם ארבעה ילדים — כולל את נויה
היפהפיה, אשתו של ארנון אילין מזה שבוע
— פלוס שני כלבים ושלושה חתולים. רינה
וגילה ודיצה שורות עד היום בבית ההוא.
אבל זה היה לפני עשרים שנה, כאשר בני
דור האספרסו עוד לא ידעו שהם כאלה. היום
כבר לא זוכרים את זה.

נשואי בזק -לא בשבילי :
ני שואלת אתכם, בשביל מה כל

^ הרעש הזה אם אפשר להסתובב עם נהג
דן, למשל, וכשהוא מתקבל כעבור חמש שנים
כחבר קואופרטיב — להתחתן אתו• אכר־

שני ואשים

מאת נו רי תבת ־ יער

רפני זזגרש ינזינו נישאה נגרית. בוז-יעד ( )20 רמזי צגריאני ()30
שבננה יגזים אוזרי פגישהנז. נואר נננזרה נזנר הכנר שארנה, כנדן נגזבג,
רתננשה, כביב שארה אחית: איך יתכן רהינשא, אנזרי היכרנה כה
2ן צרהי רכן נננתרה ננרית ננתה רב2ן שנת השנאריב הרביב,
והיא הכבירה בנואנזר זה, כיצר יתכן הדבר, רהנשא בנישנאי בונן.

אחד של בובת־ראזוה דומנזת
ואחד (משמאל) של נורית, אשר
בשעות הפנאי שלה היא משמשת אף כדוגמנית צילום.

דוגמנית
אוננה

בצילום של אופנה
ישראלית. נורית עברה
גם קורס לדוגמנות שערכה האופנאית פיני לייטסדורף.

כך גרים בשקט בשיכון
קטן עם המון עצי שסק
עים כל שבת לים של
גדול וירוק, שהוא רק שלך ושל
אז מה אם יש קצת סלעים? הי
חלומה של כל נערה טובה ושקט,
כמעט שזה היה גם חלומי. עד
את דפנה אחותי עם פנים חמוצים
כבוש וכששאלתיה מה קרה, סיפרהין
(אתם שומעים? היא שאלה) את אין
בוע שלה) אם הוא לא חושב שה 1
להתחתן. הוא ענה לה אומנם שהוא]
כך, הוא רק לא יודע אם אחרי עץ
של קבוע מישהו ירצה אותם.
לכל אחד לחוד, דפנה קיבלה
אני שונאת חצילים בכל צורו׳,
אני נגד קבוע• מלבד זה שהטמפו.
מהאופנה. לכן התחלתי להחליף אות
שדפנה החליפה את צבע שערה. רק שזה
עלה בכסף ויחד עם זה היה בריא
תתפאלו, אבל זה קרה יותר
מהם החליטו (כל אחד לחוד כמו
ואני זה הצירוף האידיאלי לחיי
החליטו אחרי יום, שבוע וחודש
קוץ היה טמון בזה שכדי לבצע
זה יש צורך ברצון המשותף של 1
נשואי־הבזק למיניהם נראו לי נפ1
בשביל אחרים. להתחתן אחרי חודש|
של היכרות? ״הו, לא. זה לא בש!
מרתי לעצמי. אפילו כשנישואים כ|
מוכתרים בהצלחה, על אף לשון
צרי העין, כמו אצל מכרתי נוריר|
ואלדר למשל, לא הושפעתי• אופי
אגב, את סירובי לאחת מהצעות־ז)
העולם הזה במיסגרת כתבתו על
לפני מספר חודשים. מהצעה זו גה|
יוחד, כי היא גררה את התודעותין
הזה ואת התחלת עבודתי בו כצייר
של העתון ועורכת המדור חפש א!|

אמי בל[
ך יו רב״גוניות המשעשעת הזן
1 1שחידדה את טביעת עיני, עד שהג 1
שלפי קול צעדיהם על המדרגות ידע!
אם כדאי לבזבז עליו ערב או יו 1
מאוחר התברר, שהניצחי שלי פז]
לפי אותה שיטה. כן, הן היו עולו)
מדרגות של ביתו, ואני בהחלט מבין
יום אחד דאג מישהו למעלה־למן
פגש, ואז מבט ממושך אחד הם
שלא נרצה לזוז איש מחיק רעהו]
אחרי המבט ההוא היה ברור לי שן
פעתו הנאה והמושכת, יש לנצחי שן
התכונות הנפלאות שבנמצא. כיון
דיפה להנות מהן בעצמי, אתכם1
בנראה שגם הוא מצא בי משהו, השד|
מסיבות טכניות בלבד זה לקח
שנישאנו, ושבוע — כי אני בהחלט!
המזלי. לא שאני בעד אמונות ת>
שבע זה שבע: כמו על שפת הים
בע/שם אחכה לך אלישבע וכמו
בת שבע. אותי זה די משכנע.

ן יי בצילום ליד היכל התרבות,
! 1לובשת נורית חולצת כנרת של
משכית, כשלידה מונח סל קלוע, גם הוא מתוצרת משכית.

נעות .,גשנית

והכנות
ין כמה
שהתעלפה
על נישואי
זה ביתר ק־לכמה
דקות ולהירשם
כרבנות ול־
_ לה, מבחינה נפשית. כיוון שה־נאלץ
להתיצב באוניברסיטת קורנל
תוך עשרה ימים מן היום הגורלי
לשנו לראשונה, התגייסה אפילו הרבנות
לחנו והראתה גמישות שבוודאי היתה זו ־
לגביע באולימפיאדה. שלא תהיה לכן
_ ת, הניצחי שלי הוא צבר בן צברים, רק
שהוא משלים. באוניברסיטת קורנל כה שחסר
באוניברסיטת ירושלים•

גם הוא התנגד

עלפת

^ום לפני הנישואין נזכרתי שלהתחתן צייר
בשימלה וזה שאני משתגעת למכנסים
— של נשים — לא ישנה לאף אחד• תוך
שבע שניות ראיתי בדמיוני את השימלה
והעליתי אותה על נייר, וכעבור שבע שעות
הפכה אותה התופרת החמודה שלי ג׳וליה
למציאות. אני שונאת תסרוקות מלוקקות
ולכן גם לא הלכת למקומות בהם עושים או־תן•
אבל למשפחת הניצחי שלי יש דבר כזה
ועוד על שם אלת הציד דיאנה. אז כשהם
אמרו לי שכל מלכות היופי מקבלות שם
טיפול וכל הכלות של משפחת הניצחי שלי
גם כן, ראיתי שאין מנוס.
התסרוקת וצלומי הפורטרט ההכרחיים בשביל
הנצת גרמו לנו לאחר שעה תמימה לחופה•
כל בני שתי המשפחות (האינטימיות
המכסימלית שהצלחנו להשיג בשעת הטקס)
חיכו על סיכות, השולחנות הערוכים שבמלון
רמת־אביב על רגליים• אבל זה באגזת לא
כל־כך חשוב. איך אמר סוקרטם? טוב מאוחר
מאשר לעולם לא•
מה שחשוב זה שבשבוע הדבש המתוק
שלנו (אתם שמים לב: שוב פעם שבע) גילינו
שלשנינו יבלת בדיוק בפינה השמאלית של
כף הרגל הימנית וששנינו שונאים שבחסד,
שמגישים באכדיה מטיילת לה תולעת.
מלבד זה, לניצתי שלי יש אמביציות קרייריסטיות
— בדיוק מה שחקר לי עד כה.
זה שהוא מצייר אבסטראקט לא יפריע לצ־יורי־האופנה
שלי, וזה שהמלח אזל ממטבח
המלון ודאי כבר נראה לכם מובן מאליו.
ומעז יצא מתוק• אם זה מעניין מישהו, אז
עד שהוא הכיר אותי בהחלט היה נגד נשואי־בזק
ויום לפני הפגישה הגורלית הוא עוד
עבד קשה כדי לשכנע את הוריו הכבודים
ואת ידידיו כמה שהוא לא מסוגל וכמה שזה
אבסורדי לשאת אשה בתקופה כה קצרה
כששת השבועות אשר שהה בארץ לחופשה
מלימודיו באמריקה.
להינשא תוך ששה שבועות זה אולי אבסורדי,
אבל תוך שבעה ימים לא. לא שאיי
בעד אמונות תפלות, אבל כל מה שקשור
ב־ 7הוא טוב.

׳עידוד התיירות וב״מ״ז ״

חלף כהרף־עין במלון אכדיה. בתמונה
1זדך || 8
ז ו נראים נורית ורמי יושבים על הסלע
111 131
שבתון בריכת השחייה של המלון. הצילום צולם בידי המציל של

^ נווסוס לנצח

ל רמלה. סידרת התמונות פורסמה בכרזות תעמולה לתיירים.

בית המלון, והוא אחת המזכרות היקרות ביותר שנותרו בידי בני־הזוג,
לאחר שרמי נסע לארצות־הבוית להמשך לימודיו. רמי חכמוב,
גיסו של רמי, הנציח אף הוא במצלמתו מספר רגעי־נופש של הזוג.

צולם שעה קלה לפני החופה, כשנורית
ורמי לבושים בבגדי החתונה. בגלל
צילום זה נתאחרו בני־הזוג ואילצו את הקרואים להמתין להם שעה תמימה.

נשיקת פרידה

אחרי החתונה, כי דמי חייב להמשיך את לימודיו.

שטוחות

ב א ריז ה כ פז ל ה58
34 אגז רו ת

(המשך מעמוד )8.
לעשות מה שאתה רוצה,״ הודיע לו מפקדו.
״אתה חופשי. אתה מפוטר!״
ברקוביץ החופשי החליט לנצל עד תומה
את רשותו האדיבה של הקצין. במקביל להודעתו
של המפכ״ל על ההערכה העצומה
לשוטרי מישמר הגבול פירסם ברקוביץ
גילוי־דעת משלו, בו התריע בין היתר:
• יחס הקצינים אל השוטרים הוא גרוע
מאשר בכל שרות אחר במדינה. השוטרים
מצחצחים את נעליהם של הקצינים.
• אנשי מישמר הגבול חייבים להופיע
למיסדרים בנעלי־צנחנים. במחסן הבסיס מספקים
רק נעליים רגילות. את נעלי הצנחנים
הם חייבים לקנות בכספם הפרטי, אחרת
יהיו צפויים למשפט ולהחרמת משכורת של
ימים אחדים.
• גם את הצבע והסיר לצביעתם יסיו־דם
של המחנות, הגדרות והחדרים קונים
השוטרים מכספם.
• גרוע במיוחד הוא היחס לשוטרים הדרוזיים.
להם אסור להתלונן. הדרוזים מאושרים
כאשר הם רוכשים אמון, מתקבלים
למישמר הגבול וזוכים למשכורת הגבוהה,
יחסית. כאשר מנסה מישהו מהם
להתלונן על יחם גרוע, מאיימים עליו בפיטורים
מידיים.

פ ש עי ם
טעמי אסטט ״ ם

פ ר סי םבחדש או ק טו ב ר
יוגרלו בין לקוחות שימסרו עבודה
בערך של — 10.ל״י ומעלה
.1מצלמה .2 .משקפת .3 .אלבום לתמונות 6 .4 .גלויות
פורטרט .5 .תמונת פורטרט גדולה במסגרת.8 .7 .6 .
חבילות פילמים.

מו עדאח רון ; 0ל או ק טו ב ר 1940

פו טו ד אגי ארנב 113ת ל ־ אביב
פפפאג׳

השתת פו

ב מג צ ע
ה ס עי פנ די

שבוע אחרי ששוחרר שלמה בורנשטיין
ממעצר על גרימת חבלה גופנית, בעיקבות
הסתבכות כספית (העולם הזה )1169 הופיע
בחברת אשתו במשטרת תל־אביב. בני
הזוג הודיעו כי כאשר חזרו לדירתם בשעת
לילה מאוחרת, מביקור בקולנוע, מצאו
את הדירה פרוצה. מישהו עלה דרך המרפסת,
שבר את התריס, חדר פנימה וגנב
חפצים שונים ודברי ערך.
לא היה זד, מיקרה יחיד של פריצה שארע
באותו שבוע באיזור הנפה הצפונית.
אולם בעוד שביתר המקרים טיפלו אנשי
הנפה בעצמם, החליטו להעביר הפעם את
הטיפול לידי המדור המרכזי לבילוש.
התגובה הראשונה של אנשי המדור היתה
״עבודה עצמית״ .הם היו בטוחים בי בורנשטיין
ביצע את הפריצה בעצמו או בעזרת
ידידים כדי לזכות בדמי־ד,ביטוח מאחר
שביטח קודם לכן את הדירה. לא היה
זה המקרה הראשון שחשד מעין זה הועלה
נגד בורנשטיין.
המכונית נשרפה. לפני כשנה ניהל
עדיין בורנשטיין עסק להשכרת מכוניות
לנהיגה עצמית, ברחוב הירקון בתל-אביב.
כאשר החליט יום יחד לחסל את העסק,
הוא השאיר לעצמו שתיים מתוך חמשת
המכוניות, נסע לטיול נופש לחוץ־לארץ.
זמן קצר אחרי שחזר ממסעו, ארעה לו
תאונה רצינית. באחת מנסיעותיו בסביבות

חברת ׳
הכסף! אזי
ליטר, לשלם״
לא עבר זמן״
קרתה גם למכוניו?
היה הפעם, הדרך העוז
של משטרת ירושלים הוד!^
בורנשטיין כי שניהם תיכננו׳
המכונית, לזכות בדמי־הביטוח.
לפני שהובאו לבית־המשפט המח־ן
תל־אביב, חזר בו השותף מעדותו ,
לתובע כי לא יעיד נגד בורנשטיין במז!
בורנשטיין זוכה מחוסר הוכחות.
כאשר ארעה ההתפרצות האחרונה
ביתו, הופיעה במקום הניידת הרגילה,
מכונית מדור הבילוש המרכזי, עם הקצין
יונה גילבין. בורנשטיין נחקר ביסודיות
על ההתפרצות אך עמד על גירסתו.
כעבור ימים מספר הוא נעצר בכל זאת
על ידי הנפה הצפונית, שוחרר שוב מחוסר
הוכחות נגדו. המשטרה המאוכזבת לא
הירפתה, המשיכה לעקוב אחר בורנשטיין
וידידו הטוב משד( ,״מוניק״) יונגשטיין.
השבוע יצאו אנשי המדור המרכזי לחיפוש
בבית יונגשטיין. הם החרימו רכוש
שנראה להם כגנוב, הובילו למעצר את
בורנשטיין, יונגשטיין ואדם נוסף בשם משה
גולדפרב.
כאשר הוכנס יונגשטיין הגברתן לניידת
המשטרה, גילה שם את פקד עזרא גולדברג
שהיה אחראי על הפעולה. חמתו של
יונגשטיין בערה בו. כיוזן שהשוטרים
לא טרחו לכבול את ידיו, הוא שלח אגרוף
ללסתו של גולדברג בכה רב שהלסת נופצה.
כאשר ראו השוטרים את מפקדם גופל
גדוע, התנפלו על יונגשטיין ובאלותיהם
הפכו את פניו לריסה של בשר, דם ועצמות.
תוצאה מיידית מפעולה זאת: גם אם לא
תימצא הוכחה נגד יונגשטיין על החזקת
רכוש גנוב, הוא צפוי לעונש חמור על תקיפת
הקצין. בינתיים בוששה המשטרה להביא
את יונגשטיין לבית־המשפט — מטעמים
אסתטיים בלבד.

ד רכי אדם
הסרההמ כו ר ה
משה פלכצינסקי ( )37 הינו סוחר. זהו
מיקצועו וזוהי גאוותו. הוא בא ארצה מפולין׳
לפני שלוש שנים, יחד עם אשתו
אסתר. קשיי־הקליטה שלו היו מועטים:
כי משה הביא עמו רכוש־מה, היד, מסוגל
לרכוש לעצמו דירה ברחוב יונה הנביא,
בתל־אביב.
כעבור זמן קצר הצליח הזוג להתאקלם
כראוי בארץ. הם אף זכו לחברה משלהם,
בעיקר עולים חדשים מפולין, כמוהם. בין
ידידיו של משה נמנה גם ישראל (״צליק״)

כ״ככר המדינה־״ ת־״א
(ע״י בית ליאסי!)

בחג האסיף -
נחזה בבלט מרהיב!
לנוער ־ הצגות יומיות
יום ג׳ 11.10ב־ 4.30 וב־8.30
ערב־חג 12.10ב־2.30
יום ה׳ מוצ״ח 13.10ב־ 6.30 וב־9.30
יום ו׳ 14.10ב־2.30
מוצ״ש 15.10ב־ 6.30 וב־9.30
יום א׳ 16.10 לצה״ל ב־8.30
יום ב׳ 17.10ב־ 4.30 וב8.30
יום ג׳ 18.10ב־ 4.30 וב־8.30

המנוי-
?יבלוז

ו.גו ג=\־3ו
.אג\זג ב\ז\1דם.

אוטובוסים :״דן״ .12 ,62 ,25
אחרי ההצגות גם 4ו־.5
כרטיסים: בכל קופות המכירה
בעיר ובקופות במקום.

מתקן־־חאופניים לכקוביץ
אהבה לוהטת לאשת ידיד
מעולם הזח 1203

!,וביץ מבאר־שבע, שעלה ארצה לפני
שנר״ החזיק בית־מלאכה לתיקון אופניים
משה וצליק היו ידידים. צליק ביקר את
משר, בביתו, לעתים מספר פעמים בשבוע.
הוא לא התעניין במיוחד באסתר, אלא בדרך
הנימוס המקובל.
עד שיום אחד החל משתנה יחסו. לעיניו
הקנאיות של משה, שחש כי משהו מתרחש
מאחורי גבו, הפכו ביקוריו של צליק
תכופים יותר ויותר. לבסוף היה ברור
לבעל כי ידידו מאוהב באשתו.
אך לא איש כמשה יתן לכעסו לגבור עליו.
הוא ריסן את רגשותיו, המתין לשעת כושר.
שעה זו באה, כאשר אסתר פנתה אליו,
יום בהיר אחד, בישרה לו כי גם היא מאוהבת
בידידו .״תן לי ללכת,״ הפצירה בבעלה.
״אהבהז־ כבקשה, שרום!״ תחילה,
העמיד משה פנים כי הוא מתנגד. לאחר
מכן, הדהר ואמר :״גשי לצליק, תגידי
לו שאם הוא רוצה שאתגרש ממך
עליו לשלם לי עשרת אלפים לירות.״
אסתר הופתעה מאוד, אם כי ידעה עד
כמה המיסחר טבוע בדמו של בעלה. בכל
זאת אצה לבחיר־ליבה החדש.
צליק בן ה־ 24 היה מוקסם הרבה פחות.
״מניין אקח עשרת אלפים לירות?״ תמה.
אולם כיוון שאהבתו היתר, באמת גדולה
וזכה, שלח את אסתר חזרה לבעלה בהצעת-
נגד מיסחרית: הוא מוכן לשלם חמשת
אלפים לירות תמורת ויתור משה על אשתו.
״מילא, שיהיו חמשת אלפים,״ אמר משד״
העיסקה נסתיימה, יש להניח, בתקיעת־כף.
משה ואסתר ניגשו לרבנות, הגישו בקשה
לקבלת גט. ואילו צליק שיפץ את דירתו,
המתין בלב שמח לבואה של אסתר.
היא בוששה לבוא. צליק חשש כי הוא,
ולא הבעל, מרומה. בזעם פיתאומי, ניגש
לתחנת־המשטרה, הגיש תלונה נגד משה
ואסתר על הוצאת כסף בטענות שח־א.
מיד הסתבר לו שפעל בפזיזות: אסתר
באר, לקראתו, התלוננה על צעדו זה, הסבירה
כי לא באה אליו, כמובן, כי הגט
טרם נתקבל .״מה אתה חושב? אני אשה
הגונה. מובן שלא אבוא לגור בביתו של
רווק!״ הסבירה. צליק ביטל את תלונתו.
״מה איכפת לחם!״ לפני חודש
וחצי נישאו בני־הזוג המאושרים. אסתר
עברה סוף־סוף לדירתו הנאה של צליק,
בבאר־שבע.
בכך היתר, מסתיימת הפרשה האינטימית
בהחלט, אלמלא דיפדף כתב של אחד ה־צהרונים
ביומן המשטרה. תוך כדי כך גילה
את הפרשה, נחפז לפרסמה כקוריוז, שכח
להוסיף שאסתר עברה לדירתו של הקונה.
צליק, רותח על הפירסום ובייחוד על
העובדות הבלתי־מדוייקות, אמר השבוע:
״מה אתם חושבים, שאני אשתוק להם?
הלכתי לעורך־דין שילמד אותם לקח. מה
בכלל איכפת להם מה שאני עושה עם
הכסף שלי? אז מה, אם אני קניתי אותה?
לא קניתי, רק שילמתי פיצויים לבעלה.
שיתעסקו בפוליטיקה ולא בעניינים שלי!״
סיים צליק :״הנבלים הללו עוד כתבו

שהיא לא באה אלי. אז מה מחכה לי בבית

תעלומות היטלו־ ח־*
מומחים וחוקרים עולמיים הביעו בחודשים
האחרונים את דעתם, על גורלו של היטלר
(העולם הזה .)1201 אבל לא רק הם.
גם אדם מסוג אחר, הגר בישראל, הביע
את דעתו החד־משמעית. השבוע טען יוסף
ריגר מחיפה, שבילה את שנות המלחמה
באירופה, הצליח להשאר בחיים יחד עם
אשתו, כי ראה את היטלר חי.

ריגר, המחזיק בקיוסק קטן ברחוב
החלוץ 4בחיפה, סיפר:

בשעת כניעתה של גרמניה, שהיתי ב־דורטמונד
בה הועסקתי בעבודות כפיה.
דורטמונד נמצאת במערב גרמניה, בלב האזור
התעשייתי, מרוחקת כ־ 500ק״מ מברלין.
חודש אחר המלחמה ואני עדיין באותה
עיר׳ ארע לי המאורע הגדול והמזעזע בחיי.
אני יודע שמה שאומר עכשיו יעורר
אולי צחוק ובוודאי חוסר־אמון, אבל אני
כה משוכנע באמיתות דברי עד שאני מעיז,
זו הפעם הראשונה, להעלותם בפומבי.
באחד הערבים ישבתי במסבאה וחיכיתי
לאדם שקבעתי עמו פגישה במקום. המסבאה
היתד, באותו זמן מלאה אנשים.

תצפית

כל הזכויות שמורות

• פרשת לבון תחרוג מתחומי הוויכוח המופשט על צדק
ומדיניות ותקבל צביון אישי קיצוני.

אחרי שובו של שימעון פיס,
והתחלת מערכת ההשמצה נגד לבון, כצעד ראשון במערכה אישית קיצונית,
יש לצפות לתגובת לבון באותה נימה. כי בשעה ששימעון פרס אסף חומר
אישי על פינחס לבון, בעת היו תו שר הביטחון ולאחר מכן, לא ישב לבון
בבטלה. גס הוא אסף חומר אישי על יריבו, מתכוון להשתמש בו. בראש
וראשונה: פרשה הנוגעת לשמעון פרס אישית, אותה גילח

לבון בחיותו שר

הביטחון.

• יתכן בי בירור פרשת לבון יגרור גילויים על ביזבוזים
ואי־סדרים כספיים במערכת הביטחון. אחת מטענות לבון: בגלל
אותם ביז בוזי ם ואי־סדרים דרש בזמנו

שינויים במערכת הביטחון.

• פרשה סנסציונית חדשה העשויה להסעיר את הציבור,
הושתקה בימים האחרונים. הפרשה הנוגעת בבנו של אחד מראשי
צמרת השלטון במדינה, שנחשד
על־ידי המוסדות הנוגעים בדבר.

בעבירה

המוסר,

נגד

יהועלמה

טושטשה

• שרות התעסוקה הממלכתי עומד להשלים הצעת חוק
שתוגש לאישורה של הכנסת, לפיו יצטרף בל זר המגיע
למדינה להצטייד ברשיון־עכודה מיוחד, שיתיר לו קבלת
ת ע סו קהבמדינה. חוק מעין זה מקובל במדינות רבות בעולם. הוא נועד
בעיקר למנוע מבעלי־מיקצועות וריס להוות מתחרים לבעלי־מיקצועות דומים
בארץ. יתכן וקבלת ר שיון תעסוקה תהיה כרוכה בהסכמת האיגוד המיקצועי.

כר וזאוזצי וזכבאים רא הצריזזו רכבג\ז א\ז הדרי\2ח

אשה-מכורה לכקוביץ
תמודת 5000

חעולם חזה 1203

לפתע נכנסו למקום 10 אנשים. ניכר היה
בהם שעברו דרך ארוכה. הם היו מאובקים
ומלוכלכים, נעליהם היו מרופטות.
רובם ניגשו לברז, לשטוף את פרצופם.
אחד בלבד התישב. נראה עליו שהוא אדיש.
הוא היה לבוש בקונדוקטור (כרטיסן ברכבת)
.כל האנשים סבבו אותו והקדישו
לו תשומת־לב. כאשר הוא הוריד את כובעו
נדהמתי. נדהמתי זו לא המילה. פלצות
אחזה אותי. מטרים ספורים ממני׳ לבוש
בקונדוקטור, ישב היטלר.
אני בטוח בכך ב־ 101 אחוז, אין שום
אפשרות שטעיתי. אני מזהה פרצופים מצויין.
ברגע הראשון רציתי לצעוק, אולם לשוני
דבקה לחיכי. התפקחתי. המקום היה מלא
אנשי ס.ס. ידעתי שאם אצעק והם יראו
מי נמצא ביניהם יהרגו אותי. מהדתי בבהלה
החוצה להזעיק עזרה. הם שמו לב
לכך ומיד עזבו את המקום. ראיתים מסתלקים
במהירות ומביטים אחורנית. מיהרתי
לתחנת המשטרה וסיפרתי הכל לשוטרים.
אנשי המשטרה לא האמינו לי, כמובן.
הם רשמו את טענתי ושלחוני לדרכי. מהדתי
לחיילים הבריטיים שהיו בסביבה. נתקלתי
באותה תגובה.
מאז לא סיפרתי את הדבר לאיש.
לפני כחודש פניתי לטוביה פרידמן, מן
המכון לדוקומנטאציה. ספרתי לו את המאורע.
פרידמן ענה לי שאפילו אם נכון
הדבר לא אועיל בזה מאומה. אינני יודע אם
הוא צדק או לא. עתה, כאשר הועלתה ב־העולם
הזה הסברה שהיטלר חי, מצאתי
לנכון לפרסם את הדבר.

• חלוקת הסוכר לילדים, המיצרך היחיד המחולק עדיין
בקיצוב לפי מחירים ממשלתיים, תופסק כשבועות הקדוכים.
• בראשון לפברואר 1961 יוחל בהפרטת סרט ישראלי
חדש בקופרודוקציה צרפתית ישראלית. נושאו של הסרם היא
שנה בחייהם של 14 צעירים המחזיקים בנקודת התישבות בנגב בשנת
, 1946 שנה בה עלו 11 נקודות האחזות לנגב. הסרט ייו צ ר על־ידי סמי חלפון,
יצרן הירושימה אהובתי. הבמאי הוא פייר זו מר, במאי צרפתי צעיר בן , 23
שעסק עד כה בייצור סרטים דוקומנטריים ושניים מסרטיו זכו בפרסים ראשו נים
בפסטיבלים בוונציה ובריסל. זו מר עובד כבר 3שנים על סרטו, הרחק
מזרקורי הפרסומת. בשבועות האחרונים נערכו ראיונות עם 100 שחקני
תיאטרון צעירים, אולם 14 המועמדים טרם נמצאו. הסרט, שכל הכמפים
לחפקתו

כבר

נמצאו,

היה

אחד

הועדה החדשה שהוקמה על־ידי
לסרטים לפי תסריטיהם בלבד.

הראשונים

החינוך

שזכה

להקצבה

הצרפתי,

כספית

המאשרת

על־ידי

סובסידיות

דויד יעקובוביץ, נאשם משפט רצח גן־מאיר, יחזור
לחדשות. יעקובוביץ, שמזה שבוע נעלם מביתו, מבוקש על־ידי ־ומשמרה
כחשוד

בביצוע

פריצות

ואילו

משפחתו חוששת

איבד את

עצמו לדעת.

• בית אבות מיוחד ליהודים אמריקאיים, שיוקם במתכונת
אמריקאית עם בל השיבלולים והמותרות הנהוגים במוסדות
דומים בארצות־הברית, יוקם כקרוב בהרצליה. הרעיון, שזכה
לתמיכת מוסדות הממשלה והשגרירות האמריקאית בישראל, הוא פרי יוז מ תו
של צבי בא־גד> ,איש שרות החוץ הישראלי לשעבר. מוסדות מעין זה קיימים
לרוב בארצות־תברית שם משלמים הזקנים שפרשו לפנסיה וחיים על גימלאות
הממשלה האמריקאית בסכום של 150 דולר לחודש 90 ,דולר לשבוע. במוסד
הישראלי, שיהיה עסק פרטי, הס ישלמו רק את חצי הסכום הזה. בית־אבות
זה, שיוקם על־ידי חברת רסקו, יהיה מצויד בבריכת־שחייה, מיגרש גולף,
אולמות־קולנועחבידור ואביזרים מודרניים שונים.

אמנות

התיאטרון ה ישוא

במה
;סמבטיון ממ שיך לגעו ש׳
דרכם המשותפת של השחקן בן־זאב וזאב
לינסקי נפרדה עם חיסולו של תיאטרון
זבטיון. נושים ובעלי־חוב רבים רצים עדיין
זריהם עם שטרות שטרם נפרעוי, כשבי־הם
פסקי־דין שונים.
בינתיים, בעוד בעלי־החוב מקווים שיזכו
!:בל לפחות חלק מן המגיע להם מתיאטרון
זבטיון, מצא לו בן־זאב מקום בתיאטרון
*ידי החדש של דז׳יגן וברלינסקי התחיל
זקים תיאטרון משלו — שלא ישא את
שם סמבטיון• כדי שלא יהיה אחראי לחו ת הישנים.
כבמאי לתיאטרון החדש נבחר ניסן נתיב,
השתחרר לפני זמן קצר מסיוט הקרנף
׳ונסקו (העולם הזה .)1201 כמחזה הראשון
ל התיאטרון נבחר צ׳ין צ׳ין של המחזאי
ן צרפתי פרנסוא בייאדו.
צ׳ין צ׳ין הנה קומדיה עצובה על שני אנ־וים
בגיל העמידה, הוא והיא. הוא ממוצא
יטלקי והיא אנגליה, אשתו של רופא צרתי.
השנים קובעים פגישה בבית־קפה כדי
בכות איש על צוואר רעותו ולמצוא מוצא
טרגדיה המשותפת: בני־זוגם בוגדים בהם
־ ,עם זה.
לאחר שליבנו את הטראגדיה מכל צדדיה,
או למסקנה העצובה שאין מה לעשות, כי
ראגדיות מסוג זה הן חלק בלתי־נפרד
חיי החברה התקינים. השנים אינם מוכנים
הסתגל לאספקט זה של חיי־החברה התקיים
ומחליטים במשותף לנתק את קשריהם
ם הברה תקינה זו, ליהפך לקלושארים.
המחזה של בייאדו, שתורגם לעברית בידי
:מנון אחי־נעמי, זכה להצלחה רבה בצרפת
הוצג שנתיים תמימות בתיאטרון כים הפרי־ואי.
בימים אלה מכינים את המחזה בלונדון,
:השתתפותו של אנטוני קוויל הזכור לקהל
;ישראלי מהמחזה הבכור שהובא ארצה
יארצות־הברית על־ידי ועדת העשור.
את שלושת השחקנים במחזה צ׳ין־צ׳יו
גלמו, נוסף על ברלינסקי, השחקנים פלה
!לד והילל נאמן. כיון שנמצאו מחזה, במאי
שחקנים, אין כל קושי בבעיות מימון ויש
:בר בעלי־הון המוכנים להשקיע 10.000
!ירות — הדרושות להרצתו של התיאטרון
;חדש. כיוון שנסיון השנה האחרונה הוכית
לתיאטראות קטנים הם עסק כמעט בטוח,
נין בעלי־הון אלה נרתעים מכישלונו הקודם
8ל ברלינסקי — בסמבטיון הזכור לטוב.

; --ה דו ״ ח הסוד --דין־גזזשבגן בגרי גזגמז גגגגז שבג־נגגגז
בגזשררי \ז2ץ רן האנזרי\2אי\ז 2־-
גזגבדגגז תרבות בישראר. הה־״חי, גז-
גגשגזרנג נגר פני 62 נגווגדיב, בכריכה
מזגרגז, הנא ב\2ר גזבבג שר התי-
אבגרגן הננברי בישראר • פרי נזר\2רנ
שר הנננננננה נזנזפר 1רתיאבנדנן בארץ
— הר״ ר ח־ייגז גנזה. הפננב אין
ה ביבגרגז אנזננהית נזהנזנג שה2ן נה
רדגבבגגר (רפירננזנפיה) בן ה־2 51 ן הר
נזננריבינז ושננאינז. נהנ גזגזבר ינזנרי
נברתי תרני, שגזבגרגזג רנננזנר ננר
נזצבג הנדננזרי נהרננזני שר התיאבנ-
רנן הננברי. נננז\ 2נתנ שר הדניינז הת-
פנרט־ נכררה כנרה בנזשפבנ אחיד:
״התיאבנרנן הישרארי ננזצא ננר גבנר
התנזנבנבננת כרכרית נאנזננתית.״

ף! ציכור הישראלי אינו נוהג להת־
1 1רגש מקריאות־אזעקה כאלו, שאינן חד־שדת
לגביו. הוא התרגל לשמען משך שנים,
חדשות לבקרים, מפי דוברי התיאטראות
והנהלותיהם. אולם הפעם לא היתה זו עוד
תיזכורת שנועדה לעזור לכסות עוד גרעון
נוסף בתקציב זה או אחר. המיסמך הצביע
על עובדות מציאותיות, שלא הגיעו עדיין
לידיעת הקהל, עובדות המרמזות על
התקרבותו המיידית של משבר חסר״תקדים
בתולדות התיאטרון בארץ, משבר המאיים
על עצם קיומם של חיי הבמה בישראל.
במילים אחרות: אם ימשיכו עניני התיאטרון
להתנהל כפי שהתנהלו עד כה,
לא יוכלו עוד שלושת התיאטראות של
ישראל, הבימה, הקאמרי והאהל.
המשבר פוקד את שלוש הבמות מסי־בות
שונות׳ אך המכה הונחתה עליהן בעת
ובעונה אתת. להבימה, למשל, נגרם נזק
רב, בעונה האחרונה, על־ידי כישלונותיהן
הקופתיים והאמנותיים של מדמואזל והדוד
ואניח. התיאטרון הלאומי פשוט לא יכול
היה להרשות לעצמו את הכישלון הקופתי
השלישי שהמיט עליו שואה — כישלונה
המוחלט של אופרה בגרוש, בה פתחה
הבימה את עונתה החדשה.
בקאמרי גורם למשבר ההכרח להיכנס
עוד בעונה זו לאולם החדש שבנייתו טרם
הושלמה ואילו האהל לא הגשים את תיק־וותו,
לא התאושש בעונה החולפת.
אולם אם הגורמים שונים בכל אחד משלו־שת
התיאטראות, הרי הסיבות כמעט זהות:
שלושתם מתקיימים בעסקים מסחריים
ובתור שכאלה אין הם נושאים את עצמם
מבחינה פינאנסית• בעונת 1958־ 1959 הסתכם
הגירעון הכללי של כל שלושת הבמות,
אחרי ההענקות וההקצבות בסכום
של 340 אלף לירות *.בעונה האחרונה
הגיע סכום הגירעונות לחצי מיליון לירות.
בהתחשב בעובדה שסכומים אלה נוספו
לחובות של מאות אלפי לירות, גירעונות
השנים הקודמות, ובהתחשב בכך שגירעו־נות
אלה חלו גם בשנתיים בהן עשו כל
שלושת התיאטראות ריאורגאניזציה יסודית
מתוך מאמצים על־אנושיים למנוע גירעונות
שוטפים, אין מנוס מהמשבר המעמיד את
עצם קיום התיאטרון העברי בסימן שאלה.

צנזורה
רא ל תיי רי ם

הפזמונים הצרפתיים אהובים מאוד בישראל.
אסתר טובי, זמרת מועדון התיאט־
־ון, ידעה עובדה זו יפה. לכן צירפה לרפר־פות
שלה את אחד מפיזמוני איב מונטאן
־,ידועים ביותר, שתורגם לעברית על־ידי
ן אלמגור.
בא יום הפרמיירה של השיר. הזמרת השחרחורת
והחיננית פתחה, כדרכה, בשירה
:רונית. השיר נתקבל בתשואות. לאחר
;הצגה זכתה לברכות חמות.
אלא שלפתע נתקלה הזמרת בתגובה בלתי־נפויה.
בזה אחר זה הופיעו בפניה עסקני
־,מועדון ולישכת התיירות, ניסו לדבר אל
(יבה לחדול מלשיר את הפיזמון .״הוא גורם
!דמוראליזציה, פוגע ברגשות אהבת־המולדת
•בכלל לא כדאי לשיר אותו במקום בו
:בקרית תיירים,״ הסבירו.
אסתר, שאהבת־חייה הגדולה היא השירה,
;תעקשה. היא לא הבינה את דברי העסקנים
.״שיר זה שיר, והשיר יפה ומתורגם
:צורה נאה,״ טענה. היא המשיכה לשיר:
התורף רועם /התוף נוהם / :הוא
:א! /הוא בן עשרים / ,שופע אהבה /
קצין צעיר פוקד על צעדיו /והתרמיל
זכהו על הגב /כשהחייל צועד לשדה־
;קרב /שרביט מארשאל בתרמילו ישא /
:שהחייל משדה־הקטל שב /בתרמילו ישא
:ועט כביסה.
נצעד, כדי למות מעט /שם בקטל, שם
כקטל /כי זה מן המישחק מושחת /
זלועג לאוהבים תמיד לגברים דרוש
/שדה־הקטל, שדה־הקטל /הוא בז מאהבים
/בחצוצרות וקול תופים/ .
כשחייל משדה־הקטל שב /פשוט מאוד
היה לו קצת מזל.
מריה של הזמרת לא החזיק מעמד. כאשר
התערבו אנשים רמי־מעלה יותר, החליטה
אסתר טובי שאין טעם להתנגד. הצנזורה
ניצחה. מעתה יושר במועדון התיאטרון רק
שיר הליצן.

המחירים גרמו אסון
יש אימ^יכו 0להאשים*?ו^הקה5

הישראלי במציאות זו. הקהל הישראלי
הוא קהל תיאטרוני. לפי דו״ח שהכינה
אתסק״ו, צועדת ישראל באחד המקומות
הראשונים בעולם, לא רק באחוז צופי־הקולנוע
שלה, אלא גם באחוז מבקרי התיאטרון
שבה. בשנה האחרונה בלבד חזו כמיליון
וחצי צופים בהצגות התיאטרון השונות,
ברחבי הארץ.
כיצד, איפוא, אירע שלמרות המספר ה*
הגירעון של הבימה 160 :אלף לירות;
של הקאמרי 60 :אלף לירות׳ ,של האהל:
120 אלף לירות.

רב של מבקרי־התיאטרון, אין שום במה
בישראל המסוגלת לשאת את עצמה אפילו
ללא רווחים? אנשי התיאטראות שוב אינם
עומדים בפני תעלומה בשטח זה. הם יודעים
את כל הגורמים והסיבות. אלא שאין
הם יכולים לעשות דבר למנעם.
אחד הגורמים הראשונים במעלה הוא
מחיר־הכרטיס להצגות תיאטרון בארץ. ב־דו״ח
שלו, הקדיש הד״ר גמזו פרק נפרד
לגורם זה. המסקנה של מחקרו בשטח זה:
״לא קיים כמעט כל פער בין מחיר כרטיס
הקולנוע, שהוא מיצרך המוני, לבין מחיר
כרטיסי התיאטרון.״
בעוד שמחיר כרטיסי־הקולנוע בארץ נע בין
85 אגורות עד 255 אגורות לכרטיס, נעים
מחירי כרטיסי־התיאטרון בין לירה ועשרה
עד שלוש וחצי לירות. זהו יחם הנעדר
כל הגיון מציאותי. בכל העולם היחס בין
מחירי כרטיסי הקולנוע והתיאטרון הוא .4:1
גם יחם אבסורדי זה קיים רק לכאורה.
למעשה, היחס האמיתי הוא קטן בהרבה:
חלק ניכר מהצגות התיאטרון נמכר למוסדות
ולגופים מאורגנים, להם נמכרים הכרטיסים
במחיר הנע בין לירה ולירה וחצי.
אם להוסיף לכך את מחירי כרטיסי־החיילים,
המקבלים הנחה בשיעור של 40 אחוז, ואת
כרטיסי־החינם המחולקים על־ידי התיאטראות,
אשר לסי סטאטיסטיקה רשמית מגיעים
לכחמישה אחוזים מכמות הכרטיסים
בכל הצגה והצגה, הרי שבסכום כללי כמעט
ואין פער כלשהו בין מחירי כרטיסי הקולנוע
והתיאטרון.
מדוע, אם כן, אין התיאטראות מעלים את
מחירי־הכרטיסים? התשובה היא פשוטה:
בתיאטרון, בניגוד לקולנוע, גוררת כל עליה
במחיר הכרטיס לירידה של מספר הצופים.

צאות הממוצע ומקטינה את סכום ההכנסות
הממוצע.
הצגת תיאטרון מחוץ לתל־אביב לא רק
שאינה מכסה את הוצאותיה, אלא שאינה
מכסה אפילו את הסכום הממוצע ליום־
קיום של התיאטרון. יום־קיום של תיאטרון
הוא הסכום היומי הממוצע של הוצאות
החזקת־התיאטרון, ומשכורות העובדים
בו. בהבימה הוא כארבעת אלפים לירות,
ובקאמרי — כאלפיים לירות. ואילו בהתאם
להסכמים בין הבמות לבין ההתישבות
העובדת, מקבל התיאטרון עבור הצגה אחת
באחד הקיבוצים סכום של 1800 לירות.
כלומר: על כל היענות חלוצית של התיאטרונים
בישראל, היוצאים להביא את אמי
נות־הבמה לפינות נידחות בארץ, מוטל לעי־הם
קנס כספי בשיעור ניכר.
אפשר בקלות לתאר מה היה קורה לו
היו התיאטראות מחליטים, יום אחד, לא
להציג יותר מחוץ לתל־אביב ולמנוע על־ידי
כך הפסדים ברורים מראש. מיד היתר.
נסערת הארץ כולה. מוסדות ואישים היו
מרימים קול מחאה :״כיצד תיתכן התנכרות
כזאת של מוסדות תרבות ציבוריים?״
— ובמידה רבה של צדק. חשיבותו של
התיאטרון גדולה לאין ערוך בישובים קט־נים,
בהם לא קיימים כמעט תחליפי־בידור.
איש לא עזב עדיין קיבוץ משום שנאלץ
לגור בצריף שבדי: רבים עזבו משום שלא
היד, להם מה לעשות בשעות הפנאי.
ברגע שתיאטרון מעלה תביעות כלפי
מוסדות ממלכתיים ומצביע על גורם אבסורדי
זה של קנסות על היענות חלוצית,
שוב אין מתיחסים אליו כאל מוסד ציבורי.
מתיחסים אליו כאל עסק פרטי בלבד.

תמיכה בלרד־מפפקת
ך* סיכה העיקרית לכך שתיאטרון ישן
| ראלי רציני אינו יכול לשאת את עצמו
נעוצה באופיו המיוחד של התיאטרון בארץ:
זהו תיאטרון רפרטוארי, תיאטרון הבוחר
את ההצגות שהוא מייצר בעיקר לפי
שיקולים אמנותיים. כמעט בכל ארצות העולם
הכירו בכך שתיאטרון רפרטוארי אינו
יכול להחזיק את עצמו, ובכל מקום תיאטרון
מעין זד, הוא תיאטרון נתמך. המדינות
הנאורות הכירו בעובדה שבה במידה שהן
חייבות להשקיע כספים בהקמת בתי־ספר
ומוסדות חינוך, הן חייבות לתמוך בתיאטראות,
שהם מוסדות חינוך אמנותי לאזרחים.
ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם
בהן נאלצות הבמות לשמש גם בתיאטראות
מסחריים, על אף היותם תיאטרוני רפרטואר.
במידה מסויימת הם נתמכים אומנם, על־ידי
מוסדות ממלכתיים; אולם תמיכה זו

הצרחה גורמת הפסדים
יי• אכסוחל ^ ל? חיר ^ ר ט ת ל
ן | אטרון הוא הקל שבאבסורדים עליהם
מושתת קיומו הכלכלי של התיאטרון הישראלי.
חקר מאזני ההצגות השונות בתיאטראות
הוכיח עובדה שברגע הראשון אינה
מתקבלת על הדעת: ככלשהצגה מצ ל
יחהיותרומספרהצופים בה
רב יותרגדוליםיותרההפ סדים
שה יא גורמתלתיאטרון .
הצגת מחזה כמו הערב אימפרוביזציה
בתיאטרון הקאמרי, שהוצג רק 41 פעם,
הכניסה לתיאטרון רווח נקי. כלומר־עודף
ההכנסות ממכירת כרטיסים ותוכניות עלה
על הוצאות ייצור המחזה וההוצאות השוטפות
בעת הצגתו, בכשבעת אלפי לירות.
לעומת זאת, הצגת מלאך האבן, שהיתר,
אחת מהצגות־הקופה של התיאטרון הקאמרי
והוצגה 135 פעם, גרמה לתיאטרון הפסד
נקי. כלומר: עודף ההוצאות שבהצגתו עלה
על ההכנסות בכעשרת אלפים לירות.
כיצד נוצר אבסורד משווע זה?
סיבתו טמונה בעובדה שככל שההצגה
מצליחה יותר, היא מוצגת פעמים רבות
יותר מחוץ לתל־אביב. כל הצגת־תיאטרון
בערים אחרות, מחוץ לתל־אביב, או בפני
ההתישבות העובדת, מגדילה את סכום הד,ו־

כישלון מקומי

אלי בתמונה מתוך הצגת אופרה בגרוש.

ד ו״ח

מיוחד •

דו״ח

מיוחד •

דו״ח

מיוחד •

ד ו״ח

מיוחד •

ד ו״ח

מיוחד .

דו״ח

מיוח

ח מיוחד ־• דו״ה מיוחד -דו״ח מיוחד •

גוסס!
כמוה כאפס. אם התיאטרון הקאמרי מקבל
הקצבה ממשלתית בסך 20 אלף לירות לשנה׳
מתוך תקציב של 800 אלף לירות,
והבימה, שזכתה למעמד של תיאטרון ממלכתי׳
מקבלת תמיכה בסך של 100 אלף לירות׳
מתוך תקציב של למעלה ממיליון ל״י
בשנה, אי־אפשר לראות בכך תמיכה אמיתית•
הטענה הנשמעת בפי רבים נוכח מצב
זה היא: מדוע, איפוא, לא יהיה התיאטרון
הישראלי תיאטרון מסחרי, שיעלה רק
הצגות שהצלחתם הקופתית מובטחת?
הנסיון, בארצות בהן קיים תיאטרון מסחרי
מעין זה, מוכיח שהשיקול היחיד להפקת
הצגת תיאטרון מסחרית הוא —
עשיית הזחים. חישוב זה מביא בהכרח להורדת
הרמה ולהשחתת טעמו של קהל־הצופים.
בתיאטרון שכזה לא יועלו מחזות
קלאסיים ושקספיריים וגם לא מחזות התובעים
מאמץ וצוות גדול. בסוג זה של הפקה
מאבד התיאטרון את ערכיו החינוכיים והאסתטיים,
הופך לעסק של בידור בלבד.
נסיון הבמות הישראליות אשר שילבו בשנים
האחרונות את יסודות התיאטרון המסחרי
בתיאטרון הרפרטוארי, העלו הצגות
קופה מובטחות בצד מחזות קלאסיים שההפסדים
בהם היו ברורים מלכתחילה, ניכשל
אף הוא. הצגות־הקופה המסחריות לא הצליחו
לכסות את גירעונות ההצגות האחרות.
וזאת — משום שלהצגות־הבידור שהועלו
בתיאטראות קם מתחרה חזק, בשפע היבוא
של להקות־הבידור הזרות המציפות את הארץ
בשנתיים האחרונות.

נתן כוגן, אברהם חלפי, השתכרו בממוצע
250 לירות ברוטו לחודש.
בניקודה זו מגלה הדו״ח של הד״ר חיים
גמזו אבסורד נוסף:
״ככל ששחקן עובד יותר במסגרת התיאטרון
שלו, הוא מרתיח פחות.״
הד״ר גמזו לקח את הסכומים שקיבל כל
שחקן, משך שתי העונות האחרונות, וחילק
אותם למספר ההצגות שכל שחקן הופיע
בהן בשתי עונות אלה. מאחר ושחקני התיאטרון
מקבלים את משכורותיהם באופן
קבוע, ללא קשר עם מספר ההצגות בהן
השתתפו, נוצר מצב מגוחך.
בקאמרי, קיבל יוסף ידין, עבור כל אחת
מהופעותיו, בממוצע 18 ,לירות; חנה מרון
— 31 לירות, אורנה פורת — 25 לירות,
ואברהם בן יוסף — 19 לירות. ואילו שחקן
כמו מיכאל גור, קיבל לפי חישוב זה עבור
כל הופעה שלו על הבמה 110 לירות.
בהביטה קיבל יוסף בנאי, המחזיק במקום
הראשון של הופעות על הבמה במסגרת התיאטרון
17 לירות בממוצע להצגה; רפאל
קלצ׳קין — 28 לירות; חנה רובינא —
32 לירות; אהרון מסקין 36 לירות; ואילו
תמימה אודלביץ — 140 לירות לכל הצגה
בה השתתפה.
באהל היה המצב מגוחך עוד יותר. עקב
הריאורגניזציה בתיאטרון הוכנסו אליו שחקנים
צעירים שדחקו את רגלי חברי הקולקטיב
המבוגרים. כיוון שכך, לא הופיעו
בעונה האחרונה שבעה מתוך חברי הקולקטיב
של אהל באף הצגה אחת, קיבלו את
משכורתיהם, המסתכמות בעונה האחרונה
לסכום של 23 אלף לירות.
מסתבר מכך ששחקן המופיע במספר רב
יותר של תפקידים במסגרת תיאטרונו לא
רק מרוויח פחות בכל אחת מהופעותיו,
הוא גם מרוויח פחות באופן מוחלט. כי
ככל ששחקן משחק פחות בתיאטרונו, זמנו
פנוי יותר לרווחים מהופעות פרטיות.

המופיע יותר -מרוויח פחות

השכלה תיאטראית ירודה

לה הם הגורמים והסיבות. מה ש־משתמע
מהן אינו רק האומדן של הגירעונות
ההולכים וגדלים של התיאטרונים
והגדלת חובותיהם. כתוצאה ממצב זה התקבלה
גם התמונה מן המצב בו נתונים
שחקני התיאטרון בישראל: הם נמצאים
כמעט בתחתית רשימת מקבלי־המשכורות,
בעלי מיקצוע כלשהו.
אין כאן מקום לתיאורים קודרים. די לתת
את רשימת המשכורות של שחקני־התיאט־רון
הישראליים.
בהבימח, קיבלה חנה רובינא בממוצע
400 לירות ברוטו לחודש. אהרון מסקין —
417 לירות; מרים זוהר — 380 לירות;
רפאל קלצ׳קין, יהושע ברטונוב, שמעון
פינקל — 497 לירות כל אחד.
בתיאטרון הקאמרי, קיבלו השחקנים יוסף
ידין, חנה מרון, בתיה לנצט, אורנה פורת,
זלמן לביוש או אברהם בן־יוסף 450ל״י
ברוטו בממוצע לחודש• ואילו שחקנים כמו
גילה אלמגור, יהודה פוקס, רחל מרקום׳

הצרחת היבוא

...11111111^11—111 ווו—זון^־חו ז — 111־1
* 4ול עובדות אלה, שוב מעלים רבים
0את עדיפות התיאטרון המסחרי, המעסיק
שחקנים באופן זמני בלבד ומשלם להם
לפי מספר ההופעות. אולם בתיאטרון מסחרי
שוב לא יסתפקו השחקנים במשכורות
הזעומות; ובסיכומו של דבר משתלם יותר
תיאטרון המבוסס על קולקטיב או המעסיק
שחקנים לפי חוזים קבועים•
ברור שהמשכורות העלובות של שחקני
התיאטרון בישראל אינן משתקפות רק במצבם
הכלכלי אלא מתבטאות גם בכיודנים
אחרים, בעלי טוזח ארוך יותר. במיסגרת הסקר,
שלח הד״ר גמזו שאלונים מפורטים
לעשרות שחקנים ובמאים. כל שאלון הכיל
עשרות שאלות. כאשר סיכם הד״ר גמזו
את התשובות שניתנו לו, הצטיירה בפניו
תמונה עגומה של רמתו ואפיו של התיאטרון
הישראלי:
ס מתוך 72 נשאלים היו 14 שחקנים
בעלי השכלה עממית בלבד 52 ,בעלי השכלה
תיכונית וששה בלבד בעלי השכלה, אקד־

ארמסטרונג, לואי המהמה מתחרה רציני
לתיאטרון הישראלי ואחד הגורמים העיקריים לגסיסתו.

דו״ח מיוחד •

דו״ח מיוחד. דוי׳ח

6כ־ 50 אחוז מהנשאלים היו מעל לגיל .45
19 9מתוך 72 נשאלים מתגוררים בדירה
של חדר אחד.
• רק 26 אחוז מהנשאלים עברו השתלמות
מאז החלו להופיע בתיאטרון( .מציין
הד״ר גמזו: אם נשים לב לכן ששליש
מהשחקנים הם בעלי ותק קטן מיסו שנות
משחק ורובם חסרי־השכלה תיאטראית שיטתית׳
וכי למעלה משליש שייכים לדור הוותיקים
ביותר, הרי נבין גם את הסיבה ל־מידה
הגדולה של דילאנטיות על בימותינו,
העדרה של משמרת צעירה ראויה לשמה
ועובדת הזדקנותה של הבמה העברית בכלל).
• מתוך 72 נשאלים 11 ,נעדרים כל
השכלה תיאטראית 11 ,למדו לימודים בלתי-
סדירים 31 ,הינם חניכי סטודיות פרטיות,
ורק 19 הם בוגרי בית־ספר דראמטי.
ס מתוך 72 נשאלים, ציינו / ,31 כי הוצאותיהם
על ספרים וקולנוע הן מקריות;
21 מוציאים למטרות אלה עד 10 לירות לחודש;
13 מוציאים 25 לירות לחודש על
ספרים וקולנוע! ורק שבעה מוציאים למטרה
זו עד 50 לירות.
עובדות מדהימות אלו הן תוצאה ברורה
של רמת משכורת נמוכה, ומעידות בעיקר
שמיקצוע התיאטרון חדל להיות מושך לגבי
צעירים מוכשרים.
סיכם הד״ר גמזו :״יש לציין כי עתה,
בשנת ,1960 שוררת אווירת דיכאון מפורשת
הן בחוגי השחקנים והן בהנהלות השונות.
אווירה זו היא תוצאה של גורמים פסיכולוגיים,
חברתיים וחומריים, שבצירופם נראים
לרבים כמבוי סתום.׳׳

מה אתם מייצרים?
תמונה הקודרת המשתקפת מתוך
| \ הדו״ח של גמזו וקריאת־האזהרה הכלולה
בו לגבי משבר חמור המתקרב והולך,
לא היו בלתי ידועים לגורמים הנוגעים
בדבר. אנשי התיאטראות מנסים מזה
זמן רב לעורר את תשומת־ליבם של המוסדות
הממלכתיים המטפלים בשטחי החינוך
והתרבות. אולם בכל מקום הם נתקלים
בקיר אטום.
כי בישראל של שנת ,1960 בד, קיימת
מדיניות עגבניות ברורה ומוצהרת הזוכה
יום יום לכתורות בעתונים, אין כלל מדיניות
תיאטרון. הטיפול באחד מיסודות התרבות
והחינוך של המדינה נתון בידי פקידונים
החסרים כל גישה והבנה, ואשר, ברובם,
אף אינם שייכים למשרד החינוך אלא למשרדי
האוצר והחוץ בממשלה. הדוגמה הקלאסית
ביותר היא פרשת ציוד הקירור החדיש
שהתיאטרון הקאמרי הזמין לבניינו החדש.
משרד האוצר חייב תחילה את הקאמרי
לשלם מכס על ציוד זה בסכום של 120
אלף ל״י. כאשר דרשו אנשי התיאטרון לפחות
את ההקלות שמקבלים יצרנים המביאים
מכשירי־עבודה, נענו על־ידי פקיד המכס:
מה אתם מייצרים? ׳׳
אי־אפשר להשתחרר מהרושם שיחם רשמי
זה כלפי התיאטרון נובע מיחס הזילזול של

ןץןך חברי ועדת הרפרטואר של התיאטרון הקאמרי, גרשון

פלוטקין, זלמן לביוש וחנה מרון, מול אולמו החדש

והבלתי מושלם של התיאטרון — האם יוכל התיאטרון להציג בכבוד באולם זה?

ראש הממשלה לתיאטרון. ביג׳י, הנוהג לטפח
בצורה ממלכתית מאורעות קוריוזיים;
כמו חידון התנ״ך, מתעלם כמעט לגמרי
מהתיאטרון, מבקר רק לצרכים הפגנתייס.
בהצגות ראווה כמו זרוק אותו לכלבים אה׳
ליזיסטרטה. נקודת־מבטו, כאילו די בכך
שהוקמו מדינה וצבא ואין כל נזק אם יהיה
תיאטרון אחד פחות, או בכלל לא יהד,
תיאטרון, דבקה גם בעושי דברו ומקורביו.
בימים האחרונים השתקפו סימני המשבר
המתקרב בזעקה שהקימו התיאטראות נגד
גלי יבוא־הבידור הזר. תביעותיהם להטלת
מיגבלות וצמצום היבוא, כדי שקרקסים
והופעות־קאברט לא יהיו מתחרים לתיאטרון
הישראלי, נדונות עתה במועצת לתרבות
ואמנות שליד משרד החינוך.
טען הבמאי גרשון פלוטקין :״הסכנה
העיקרית ביבוא הזר טמונה בהפרת שווי-
המשקל שבין האמנות הצרופה לבין הבידור
הקל, וסילוף מושגיו של הציבור על ערכי
תרבות ואמנות. אולם יש גם נקודה אחרת,
לא פחות השובה. כל בעל־מלאכה או בעל־עסק
המייצר דבר־מה בארצנו, ואפילו אין
תוצרתו משובחת ביותר, מוגן על־ידי חומת־מגן
של רשיונות יבוא והגבלות אזורות,
שיגנו על תוצרתו ועל פרנסתו. מה היא
אמת־המידה המוסרית המתירה יבוא ללא
הגבלה, שאינו תמיד משובח, והמשמימה
את הקרקע והפרנסה מתיאטרוני הארץ?״
החזיק בדעה זו גם הד״ר גמזו בדו״ה
שלו :״מצב בלתי נסבל זה חייב להיפסק.
הוזעדה הבינמשרדית לתיאום היבוא ד,אמ־נותי־בידורי
מחו״ל היא משוללת. כל ערך,
בגלל חוסר הגדרת סמכויותיה וחוסר הידע
של האנשים שאינם משתתפים בה אלא רק
בתוקף תפקידם האדמינסטרטיבי במשרד זה
או אהר. איכותו האמנותית של המופע בלבד
צריכה להיות מובאת בשעת הענקת
רשיון היבוא לאמרגן. לא יתכן להעמיד את
התיאטרון הישראלי במצב של נחיתות בהתחרות
בלתי שווה והוגנת.״
גם הגבלת היבוא, המסוכנת עקב האפשרויות
של הפיכתה לצנזורה שלא תהיה
אמנותית בלבד, אינה הפיתרון שירחיק את
התיאטראות הישראלים מ?ף התהום עליו
הם עומדים. רק שינוי מדיניות הממשלה
לגבי הבמות הישראליות והפיכתן לתיאט־רונים
נתמכים, ללא כל התערבות בניהולם
האמנותי, עשויה להוות את הפיתרון לט־ראגדיה
הבלתי־כתובה העומדת להיות מוצגת
בתיאטראות — ולא על בימותיהם.

קולנוע
סרטים
ה״די שע מא מעמ מו א ב
סיפורה של רות (תל־אביב; תל־אביב;
ארצות־הברית) עושה לתנ״ן־ את מה
שעשה אותר עד, ששמו נאסר לפירסום,
למסמכים שהגיש לוועדת השניים בפרשת
לבון. המגילה התנ״כית שימשה רק יסוד
לבניין דמיוני של אגדות וסיפורים אינפאג־טיליים,
עד שגם חתני התנ״ך היו מתקשים
למצוא בו את סיפורי המיקרא המקוריים.
בפרטיו הקטנים, כמו זהפאורה, תלבושות
ומנהגים, הוא נאמן עד כמה שאפשר לעובדות
ההיסטוריות. בני ארץ יהודה המופיעים
בו אינם נראים כאינדיאנים לבושי תחפו־שת־אופרה•
נופי הארץ שוב אינם דומים
לנופי סקאנדינאביה, ואפילו בנייני ביתי
לחם, שרובם נראים כהעתקים של קבר
רחל, אינם עשויים במתכונת ארמונות השיש
של רומא, כפי שהיה מקובל בסרטים תנ״כים.
אלא שזה בלבד כל מה שאפשר לומר
לזכותו של הסרט.
עיניה של אילנה עדן. מבחינת
תוכנו ורמתו, מחולק הסרט לשני חלקים
בלתי־שוזים. החלק הראשון, סיפור תולדותיה
של רות (אילנה עדן) במואב, שם
היתה כוהנת במיקדש כמוש, נראר, כפא־רודיה
גרועה על הגנב מבאגדד. אולם חלקו
השני, קורותיה של רות בארץ יהודה, עולה
על החלק הראשון בהרבה. יתכן וההבדלים
הקיצוניים נובעים מכך שלתס־ריטאי
(נורמן קורבין) ולבמאי (הנרי קוס־סר)
קל היד, יותר להתבסם על עובדות
היסטוריות לתאור ישראל מאשר לתאור מואב.

ספרים

על הסרט מופיעה ודאי בנוסח זה :״מה
עידננו ומה חטאותינו אשר חטאנו לה׳ אלוהינו
אשר הביא עלינו הרעה הגדולה הזאת.״

אנושיות יומיומית
הבעל המרומה (הוד; תל־אביב; צרפת)
הוא סרט יוצא דופן על הנושא הדרא־מתי
העתיק והנדוש ביותר בעולם — אדם,
חוזה והנחש המפתה. עלילתו יכולה לשמש
בשקט מוחלט נושא למלודראמה הוליבודית
או איטלקית, שאיש, מלבד נשים ובעלים
מרומים אינו שם לב אליה.
הבעל (בורוביל) הוא יצור בינוני מזדקן,
קרח ומכוער, שאינו מצטיין בכישרונות
מיוחדים או ברכוש מיותר. האשד( ,דניאלה
דרייד ,),בעלת בית־מרקחת לשעבר, לא ניחו־נר,
גם היא ביופי או אמצעי־משיכה אחרים.
שניהם הם התגלמות האיש הקטן והאפור
של המאה העשרים, החולם על ביטחון 1שלודה.
יום אחד בא המשבר. האשד, מודיעה
לבעל כי היא עוזבת אותו. והאיש הקטן נשאר
לבדו. הוא עובר לגור כדייר־מישנה
בדירה קטנה, עובד כפקיד אפור בחברת פיר־סומת.
הוא חביב ומנומס, ורק אי־שם בתוככי
לבו מקננים הגעגועים לאשתו.
נקמה באשה בוגדת. יום אחד,
חמש שנים אחרי הפרידה, פוגש האיש את
אשתו בדרך מיקרה. באותו יום גם מתברר
לו כי אשתו ברחה למעשה עם ידידו
הטוב ביותר שרימה אותו. מה, יעשה?
האיש הקטן, בעל מכונית הציטרואן הישנה,
זומם נקמה באשה הבוגדת. הוא
רוצה להוכיח לד, מה הפסידה כשעזבה
אותו. הוא מופיע לעיניה כמנהל חברת

אילנה עדן (מימין) יוצאת ללקט חיטים בשדה בועז
קבר רחל +שמלת ״משכית׳׳
למרות שסיפורה של רות הוא, בעיקרו,
רומאן־אהבים של אלמנה גרה, המתלבטת
בין חובתה לד,נשא לפי מנהג הדת היהודית
לגואלו של בעלה, לבין אהבתה לבועז (סט־יוארם
ויסמן) ,מתקבל הסרט יותר כהרצאה
קולנועית על מהותה של הדת היהודית.
זהו מעין קורס מזורז לגויים להבנת
מושגי־היסוד והמנהגים הבסיסיים שביהדות.
אילנה עדן הישראלית, הנושאת על כתפיה
את התפקיד הראשי בסרט, מאכזבת
עדיין כשחקנית. היא יפה למדי ויודעת
לשחק בעיניה. אולם בסצינות מסעירות
רבות, היא נשארת חסרת־תגובות, קרה ומלאכותית
עד שאפילו שחקנים בינוניים כ־סטיוארט
ויסמן בתפקיד בועז ופגי וזד בתפקיד
נעמי חמתה, מאפילים עליה לחלוטין.
כמד. אפקטים — כמו מנגינת־ד,לוואי של
הסרט שהיא ואריאציה על הפתיחה של
השיר היידישע מאמא, תלבושות המשנית
שאילנה עדן לובשת וריקודי־ההורה והבו
דנו יין של רקדני ענבל — מעלים חיוכי
גיחוך על שפתי הצופים הישראלים. אולם
פגוחך שבעתיים מהם הוא התרגום העברי
של הסרט• בעוד שבמקור שפתם של השחקנים
היא פשוטה למדי, ניסה המתרגם
לתרגם את דבריהם ללשון תג״כית. וכך
כשאומרת אילנה בסרט :״לא התכוונתי
לצעוק* מופיע בתרגום ״דברתי בזעמי
ואצעק!* .כשהיא אומרת :״לא יכולתי לישון*
מופיע בתרגום ״שנתי נדדה מעפעפי.״
בתרגום תנ*כי מעין זה היתד, הביקורת

הפירסומת, עשיר בעל חווילה פרטית ומכונית
מפוארת. האשד, מתחילה להתחרט. היא
מסכימה לצאת לבלות עמו יום אחד בנווה
הכפרי שלו לפני פרידתם הסופית. הבעל
המרומה לוקח עמו אקדח לפגישה זו.
מה יקרה? האם ירצח הבעל את אשתו
הבוגדת? האם יאבד את עצמו לעיניה?
הפיתרון בא עם סיומו של הסרט. הוא
אינו כל־כך מפתיע כשם שהוא נוגע ללב.
וזהו ייחודו של הסרט כולו. בזכותם של
בורוביל ודרייה, שמישחקם בסרט זה מתעלה
לרמה גבוהה, ובזכותו של הבמאי
מרק אלגרה׳ שמספר סצינות שלו בסרט
טראגי־קומי זה הן ממש פנינים של מלאכת
ביום קולנועי קלאסי, פרץ הסרט ממים־
גרת המלודראמתיות שבעלילתו, הפך לסיפור
אנושי כנה ונוגע ללב.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם :
• בלדה לחייל (חן; תל־אביב) ששת
ימי חופשתו האחרונה של חייל רוסי בן
.19 פיוטי ונוגע ללב.
#האריה האפריקאי (אלנבי; תל-
אביב) ואלט דיסני מגלה הפעם את אפריקה.
ס העכבר ששאג (רון; ירושלים)
מהתלה פוליטית על יחסי האומות. בריטי
ומשעשע. פטר סלארם.

כדו רגל
בדרךלא סי ה
על צאתה של נבחרת הכדורגל
הישראלית למישחקי גביע אסיה
כסיאול, ועל ההכנות שקדמו למסע,
מספר שחקן הנבחרת שייע גלזר :
אני משתגע לדבר בראדיו. זה משהו אחר
לגמרי משכתיבה בעתון. אתה כותב בעתון
שנים, ואחר־כך פוגש
אותך איזה יוץ
ברחוב ושואל: תגיד
שייע, מי כותב לך
את הרשימות? אבל
כשדיברתי בראדיו,
אף פעם לא קרא
עוד שמישהו יבוא
וישאל :״תגיד שייע,
מי זה דיבר בשבילך
בראדיו?!״
אלא שבראדיו מדברים
רק האנשים החשובים. ואנחנו נעשים
חשובים רק לפני איזה מישחק בינלאומי אי
אחרי שמקבלים מפלה. אז השבוע היתד, לי
ההזדמנות לדבר. דיברתי. נחמיה בן־אברהם
לקח את האנשים בניבחרת שיש?הם נסיוו
בדיבור כמו מאנדי, אני, סטלמך וחודורוב,
ושאל שאלות. עניתי מה שעניתי, מה שאומרים
תמיד במקרים כאלה. מה יש כאן לש־אולי?
כאילו שאנחנו יודעים אם ננצח או לא.
במו פרופסיונאלים. לפני הנסיעה,
עשינו חיים משוגעים. אחרי הפטקת־הקיץ,
שגם בה השתדלנו לשמור על הכושר, יצאנו
לפנסיון ואלידור. היינו כמו קבוצה פרופסיונאלית,
חוץ מהכסף שהם מקבלים. לפני
האימונים ומישחקי־המיבחן היה מאנדי מראה
לנו סרטים. פעם הראה לנו את המישחק בין
ריאל מאדריד לבין אונטריכט פראנק־פורט.
אחרי זה לא היה צורך בהסברים.
מאנדי רק נאנח :״ראיתם איך משחקים,״
והלך לישון עם כאב ראש.
חבל רק שלא גילו את הקונץ הזה עם
הפרטים לפני כמה שנים. מה החוכמה? כי*
מי שיש לו עיניים יכול להיות שחקן כדורגל.
לא חשובות כבר הרגליים. ראיתי איך
משחק הקיצוני של ריאל, חנטו, ולמחרת, ב־מישחק,
עשיתי מה שזכרתי מהסרט שלו.
מאז קורא לי מאגדי חנטו. אבל האמת היא
שאין שום דמיון בינינו. איזה חיים הוא חי
ואיזה אני?
מישחק־המיבחן האחרון שלנו היד, נגד
נתניה. ניצחנו ,3:0אבל הקהל היה מאוכזב.
פחות מ־ 11 גולים זה כבר לא ניצחון בשבילם.
וזה לא היה מישחק פשוט. קודם כל,
כל אחד מאיתנו רצה לשמור על הרגליים
שלו• ואילו שחקני מכבי נתניה הכניסו את
כל הנשמה שלהם במישחק. הם רצו להראות
למאנדי שבעצם היה צריך לקחת אותם
לסיאול. חוץ מזה המיגרש שם כל־כך קטן
שאי־אפשר לשחק בו כדורגל של מבוגרים.
יותר גרוע ממישחק־המיבחן נגד נתניה
היו הזריקות נגד חולירע שקיבלנו. לא מספיק
שיש לנו בניבחרת כמה שחקנים צעירים
שסובלים מנדודי־שינד, רק בגלל המחשבה
על הנסיעה, אז עוד באה החולירע.
חודורוב, למשל, זה טיפוס שעוד לפני שהוא
רואה את הזריקה כבר יש לו חום. אחרי
הזריקה הוא היה חולה יומיים• אז מאנדי
אמר לו :״זד, מראה שאתה שחקן גדול. הקיצוני
הימני ההונגארי הגדול ראקושי, היר,
נעשה חולה כל פעם שהיה עובר על־יד
בית־חולים.״
אז זהו. נוסעים לסיאול, ומספיק כבר עם
הבקשות להביא מתנות. לא יהיו שם חיים
קלים. שמענו שבלילה יש עוצר שם, מפני
שבאים מסתננים מצפון־קוריאה. חוץ מזה
צריך להיזהר לא לבעוט חזק. בעיטה חזקה
והכדור עף מעבר לקו הרוחב ד,־ .38 חסר לי
רק שהשופט ישלח אותי להביא אותו בחזרה.
מיבצעים מסע החסקה הגנובהי
לפני עשר שנים ביצעו שני מצילים ישראליים
מיבצע ספורטאי מיוחד במינו — הם
חתרו בחסקה את כל המרחק בין תל־אביב
לחיפה. מיבצעם של השניים, טופסי ומולא
צייטלין, זכה אז לפירסומת רחבה. אחד האנשים
שהתרשמו עמוקות ממיבצע זה היה
ילד רמת־גני בן , 12 איתמר לויתין. הוא החליט
שכאשר יגדל, יגשים מיבצע דומה.
ילדים שוכחים בדרך כלל בהתבגרם את
חלומות הילדות שלהם. לא כן איתמר. בשלוש
השנים האחרונות, הזדמן 15 איתמר, כיום
סטודנט לארכיטקטורה בטכניון בחיפה,

לחתור מעט בחסקה. תוך כדי־כך, מצא לו
שותף לחלום החתירה הארוכה בדמותו של
חברו, המתאגרף הבת־ימי שימעון נרנס (.)23
שני הבחורים החסונים החליטו כי עליהם
לחזור שוב על אותו מיבצע נועז שעשו שני
המצילים לפני עשר שנים. משך חודשי הקיץ,
בעת שעבדו בעיריית בת־ים, ניצלו כל הזדמנות
שהיתר, להם כדי להתאמן לקראת המסע
הארוך. הם התאימו את קצב חתירתם,
ערכו הפלגות נסיון מבת ים ליפו ולתל אביב.
ע בו דהמפרכת ״ חתירה ממושכת בסירה
השטוחה אינה מן המיבצעים הקלים.
מאחר שעבודת־ד,חתירה במשוטים המוחזקים
בידיים היא מפרכת וקצב ההתקדמות של
הסירה הוא איטי מדי, מעטים האנשים המסוגלים
לחתור בחסקה משך שעות רצופות•
הדרך שהשניים רצו לעשותה, מבת־ים
לחיפה, אורכה כ־ 102 קילומטר. נדי לעבור
דרך זו בחתירה דרושות עשרות שעות. השניים
החליטו לתכנן את מסעם ביסודיות.
איתמר ניגש למציל טופסי כדי לשמוע ממנו
את לקח המסע לפני עשר שנים• ״תחילה
חשבתי שירק עלי בגלל החוצפה *,סיפר
איתמר ,״אבל הוא דווקא התלהב ונתן עצות.״
בעיית השגת הסירה לא היתד, פשוטה אף
היא. תחילה הובטחה להם חסקה על־ידי
עיריית בת־ים, אולם כשהתברר שהם עומדים
לבצע את המסע ברצינות, נאסר עליהם
לקחת סירה. השניים החליטו לסחוב אותה.
בהשכמת הבוקר של חג הסוכות יצאו שני
הבחורים, לבושים במכנסי התעמלות, חולצות
טריקו וכובעי קסקט קטנים למסעם.
הציוד שלקחו עמם היו מצלמה ומישק־פת,
חכת־דייג ופנימי של צמיג טרקטור —
בו הוכנסו מזון, צנצנת למים ותיק עזרה
ראשונה. לפני יציאתם, קבעו מקומות מים־
גש לאורך החוף לחיפה עם אחיו של איתמר,
אחד הבודדים שידע על המיבצע.
הדגים יצלמו. תחילת המיבצע נראתה
כטיול תענוגות• השניים חתרו לאורכו של
חוף תל־אביב, במרחק של קילומטר מהחוף,
צילמו את העיר מהים ואת האוניות שבנמל.
כעבור ארבע שעות הגיעו להרצליה,
שם עמדו לערוך את חנייתם הראשונה.
אז אירעה גם התקלה הראשונה. שעה ש־איתמר
עמד לצלם את החוף, נשמטה המצלמה
ונפלה למים. הוא ניסה לקפוץ אחריה,
אולם היה מאוחר .״מילא,״ אמר ,״אם
מישהו ימצא אותה באחד הימים, יהיו לו
כמה תמונות יפות של תל־אביב. אם לא —
יהיה לדגים במה לצלם.״
בשעות אחרי הצהרים, הגיעו השניים
לנתניה, שם ערכו את חניית־הלילה שלהם
ושאבו את המים מתוך החסקה — כי התברר
שהיא לא היתד, במצב תקין ביותר. למחרת
בבוקר, המשיכו השניים בדרך ; אולם
הטבע לא היה עוד בעזרם. רוח צפונית
חזקה נשבה והם התקדמו בקצב של שלושה
קילומטר לשעה.
לנות על גבי החסקה הוא דבר בלתי
אפשרי. במקרה כזה הודפת הרוח את הסירה
אחורנית וטלטוליה מביאים סחרחורת. באפיסת
כוחות הגיעו איתמר ושימעון בצהרים
לקיסריה. ואילו לעת ערב חנו בכפר
הדייגים הערבי זרקה שבחוף הכרמל.
״זאת היתה החוזיה היפה ביותר,״ סיפר
איתמר .״רק בשבילה היד, הטיול כדאי. הדייגים
הסתכלו עלינו כמו על משוגעים,
הזמינו אותנו לבתיהם ונתנו לנו לאכול
ולשתות. ישבנו איתם והחלפנו סיפורי־דיי־גים.
הם אמרו שכל הסימנים מעידים שלמחרת
תהיה שרקיה חזקה ויעצו לנו לחתור
בלילה לאור הירח. עשינו בעצתם והפלגנו.״
בהמשך הלילה ערכו השניים חניית־לילה
בטנטורה, המשיכו למחרת עד לחיפה. סיכום
המיבצע 21 :שעות חתירה במהירות
ממוצעת של חמישה קילומטר לשעה, בהם
עשו לפי חישוביהם 28 ,אלף תנועות חתירה
כל אחד. ידיו של שימעון נפגעו קשה
ביבלות ואילו אחת מאצבעות איתמר שותקה.
הסירה נשארה בחיפה• השניים חזרו.
״אבל זה עוד לא סוף הסיפור,״ הבטיחו אנשי
עירית בת־ים שהבחינו בסחיבת הסירה.

ב מ סלול
אגודו ת בי ת״דהתפר קו
אגודות כדורגל רכות של בית״ר
בליגות הנמוכות התפרקו השנה.
המצב הכספי החמור של אגודת הספורט
החירותית הביא להחלטת המרכז להפסיק את
התמיכה באגודות שקבוצותיהן משחקות בליגות
ב׳ ו־ג׳ ,להמשיך לתמוך רק בשתי
הקבוצות בליגה הלאומית והראשונה. האגודות
שרצו להמשיך ולהתקיים תחת השם
בית״ר, נאלצו לחתום על הצהרה שלא
תהיינה להן כל תביעות כספיות למרכז.

רגעיה האהרונים של זיווה שפיר בדירתה הרומאית: מקבלת אורה, מזמינה טלפונית מקום במטוס
בישראל: הצעה מעליבה; ברומא: לא כדאי

ה שגריר מעלהחרם
צלליה של פרשת לבון החלו משתקפים
לאחרונה על פנים רבות. כאשר פגש השבוע
העתונאי ישעיהו בך פורת את ראש
העיר, מרדכי נמיר בהיכל התרבות, לבש
ראש העיר משקפיים כהים. העתונאי החלים
למתוח אותו* .תוריד בבקשה לרגע
את המשקפיים,״ ביקש. ראש העיר הרים
את משקפיו. ואז שאל העתונאי בתוקף:
*איפה היית בפברואר?1955״ לרגע נבוך
ראש העיר ואמר :״אין לי שום שייכות
לפרשה!״ אולם מיד הבין את המתיחה ופרץ
בצחוק האיש העסוק ביותר
השבוע היה דווקא שגריר ארצות־הברית
בישראל, אוגדן ריר. אחרי שהצהיר כי
הוא מוזמן מדי שבוע ל־ 20 ארוחות רשמיות
לפחות, סעד השגריר שתיים מהן לאור
זרקורי הפרסומת. תחילה נוכח בחג
הסוכות בסוכתו של הרב הראשי יצחק
רחמים נסים, שר בהזדמנות זו את
לשנה הבאה בירושלים. כאשר העיר לו
הרב כי שירת שיר זה מחייבת אותו להעביר
בשנה הבאה את שגרירותו לירושלים,
הסתפק השגריר בחיוך. יומיים לאחר מכן
היה אורחו של ראש הממשלה .,דויד כ ך
גוריץ, במקום חופשתו, שר את שיר
הבוקר ואת למה עזבתני והצטרף לטיול
היומי של ביג׳י• בינתיים גילה השגריר כי
נדבק בישראל במחלת הארכיאולוגיה, כשבניו
עוזרים לו בחיפושיו. הוא כבר הצליח
להרכיב אוסף של חרסים וזכוכיות
מתקופות קדומות ביותר ח״כ מפא״י
הדרוזי, השייך לביב אכד־רוקון מעוס־פיה,
ניצל את חופשת הקיץ שלו למטרות
שימושיות ביותר. הוא הצטרף לאולפן
עקיבא בנתניה כדי להשתלם בעברית. ה־שייר
הוכיח תפיסה מהירה. הוא התחיל
ללמוד בכיתת המתחילים וכתום יום אחד
כבר היה בכיתת המשתלמים בעוד
שמשה שרת, אחד האנשים המרכזיים
בפרשת לבון, המשיך גם השבוע בשתיקתו,
לא שתק אחיו, המנצח יהודה שרת.
כאשר סעד במסעדה, הבחין בשתי צעירות
שדיברו עברית במיבטא אמריקאי ואשר
שאלו במסעדה אם תוכלנה לסעוד ולשלם

בהמחאה בנקאית. כשנענו בסירוב ועמדו לעזוב
את המקום, רץ אחריהן שרת, התעניין
לדעת מדוע לא אכלו. כשהסבירו לו את
המצב, הוציא מכיסו 10 לירות, נתן אותן
להן באמרו* :תחזירו לי כשיהיה לכן.״
בישיבת המדור לתיאטרון ומחול שליד
משרד החינוך, שנועדה לדון בבעיות
היבוא האמנותי, שאל שחקן התיאטרון
הקאמרי, יו סףידין * :מי אמר שהשנה
מוכרחה להיות שנת הבאלם?״ קרא לעברו
חברו לתיאטרון, הבמאי גרשון פלוט־קין
:״זאת תהיה שנה בולטת מאוד!״
באותה ישיבה הסביר הד״ר אברהם
מלק מן, ראש המדור לתרבות במשרד
החינוך והתרבות, כי לעיתים קרובות נערכים
מופעים של אמנות זרה בישראל בשל

קשרים מדיניים. שיסע אותו העתונאי אורי
קיסרי בקריאת ביניים :״בטח, חוסליטו
הובא בגלל הקשרים עם פרנקו
מסמך משעשע אודות מנהל הגימנסיה העברית
הרצליה, הד״ר ברוך בן־יהודה,
שנלקח מתוך ארכיון דגניה א׳ ,פורסם
לאחרונה בביטאון איחוד הקיבוצים והקבוצות.
המיסמך נוגע למשפט־חברים שנערך
לפני 40 שנה בקבוצה נגד הד״ר בן־יהודה,
שהיה אז מורה בקבוצה. הד״ר התבקש
להביא לקבוצה סכום כסף שהיה מיועד לה.
הכסף אבד לו בדרך. אולם מאחר שחשש
שמישהו מחברי הקבוצה עשוי לחשוד בו,
לווה הד״ר בן־יהודה את הכסף והחזירו
לקבוצה. חברי הקבוצה סירבו לקבל את
הכסף. הד״ר בן־יהודה הגיש תביעה נגד

הקבוצה על מנת שתקבל את הכסף, ואילו
הקבוצה הגישה תביעה נגדית נגדו על
עלבון בכך שהוא חושד שמישהו מחברי
הקבוצה עלול להאשימו באבדן הממון.
במשפט הופיע מצד הקבוצה יעקב אפטר;
כיום מנהל המשביר המרכזי. הד״ר
בן־יהודה נמצא חייב בהעלבת הקבוצה,
חוייב בקנס של חמש לירות מצריות, אותן
היה צריך לתרום למוסד ציבורי.

היצרן ה מ היר מיו תר
על חווייה מיוחדת הקשורה בהעולם הזה
מספר הרקדן שימעון לוי, השוהה עתה
באנגליה. שמעון, העומד לקבל בקרוב תפקיד
בסרט בריטי, פגש בכוכב הקולנוע
ההוליבודי, גריגורי פק. מיד כששמע
גרירורי כי שימעון הוא ישראלי, ביקש
לדעת מה פירושן של שתי מילים עבריות
שהוא מכיר: שלום והעולם תזה. התברר
כי בשיחה שניהל פק לאחרונה עם תיא**
דור כיקל על בעיות ישראל, הסביר לו
כי העולם הזה הוא שבועון השלום
הזמנה מקורית לחתונה קיבלה רביעיית
מארגני מיצעד פזמוני הישוב, היה היו
זמנים:

זיווה אורזת את חפציה
העתיד: רק בהוליווד

פ 0ו>ךהשבוע
סתדי קו ל ק, מנהל משרד ראש הממשלה, במסיבת
פרידה לתזמורת הפילהרמונית הישראלית* :אני שמח כל יום
שאיני כרוך בפרשה שהכל טרודים בה.״
• העתונאיש לו ם רוזנ פלד, במעריב, על אותה
פרשה* :מושגים חדשים לאוצר שפת־עבר — ספרא וזייפא!״
• ח ״ במק ״י, ש מו א ל מי קו ני ם, בעצרת מפלגתו:
״במוצאי יום־הכיפורים נסתיימו הימים הנוראים לגבי היהודים
האדוקים, אבל לא לגבי האימפריאליסטים!״
• או רי קי ס רי * :הדמוקראטיה אצלנו הפכה לעלה תאנה
המכסה על ערוזת רבות •
ח ״ כמפא ״י, ככהאידלסון * :דברי-המותרות
משעבדים את האשה ואינם הולמים את מאווייה של משפחה
עובדת
העולם
הזה 1203

• הד״ר איתן ליף, קצין משטרה לשעבר, אחד העדים
המרכזיים במשפט עמוס בן־גוריון, בעת רחצת שחרית בבריכת
השחייה בתל־אביב :״האדם היחיד שהחיים הצבוריים שלו עומדים
על רמה, הוא דויד בן־גוריון.״
• הרמטב״ל, רכ אלוף חיים לסקוג :״השממה
קוראת לאויב כמו שהפירצה קוראת לגנב.״
• השדרן יהודה לכ, בשידורי הפירסומת של קול־ישראל
בשפה האנגלית :״אם מתכונן אתה לנשק את נערתך
בשעה 4ו־ 17 דקות, עתה הוא הזמן לעשות את הדבר —
תזכורת זו מוגשת לך על־ידי בנק לאומי, המעוניין באהבה
לא פחות מאשר בכסף.״
• הכמאי גרשון פלוטקין :״הצגתו של שייקספיר
בעברית, בתרגומו של שלונסקי או של אלתרמן, הינד, ישראלית
יותר מאשר הצגת מחזה של יורם מטמור.״

יעקכ אגמון, דן כן־אמוץ,

עמיקם גורכיץ וחיים חפר, זכו בהזמנה
בה סיפר להם המזמין כי יצא עם
נערה כמה חודשים ולא הלך לו איתה.
אולם כאשר לקח אותה להופעת היה היו
זמנים שהם אירגנו, לא רק שהלך לו איתר״
אלא שבאותו ערב הסכימה להצעת נשואיו..
שלושה מהארבעה ראו את עצמם מחותנים, יהושע נוכחו בחתונתושל העתונאי
שגיא על תיאטרונו החדש של
שימעון דדיגאן, השחקן האידישאי שנפרד
מחברו שומאכר ומופיע עם שחקנים
אחרים, מספרים כיום את החידוד הבא:
״עם מי מופיע דז׳יגאן עכשיו? — הוא
מופיע עם שום אחר כאשר הגיעה
השבוע הידיעה כי במאי הקולנוע אוטו
(״אכסודוס״) פרמינג׳ר הפך לאב לתאומים,
בן ובת, שנולדו אחרי שבעה וחצי
חודשי הריון לאשתו, אותה נשא בחיפה,
הגיב על כך התסריטאי משה הדר :
*תמיד אמרתי שפרמינג׳ר הוא היצרן ר,מ־היר
ביותר בעולם הפירסומאי יקד
תיאל (״קותי״) ויינר עומד לפרוש בקרוב
מרווקותו וישא לאשה את אחת הנערות
הטובות בעיר ואי־אפשר לסיים
בלי זיתה השבוע: השבוע עזבה זיווה
שפיר־רודן את דירתה הנהדרת, בקומה
התשיעית של בית רומאי מודרני, עבורה
שילמה שכר־דירה של 175 דולאר לחודש
(איטלקי היה משלם, לדבריה . 100 ,אותה
רימו) .היתר, זו דירה מיוחדת במינה, שיא
של ארכיטקטורה איטלקית מודרנית, עם
תיקרה נמוכה ואריחים אדומים. עתה נוסעת
זיתה לאמריקה כדי להתיעץ עם הסוכן
שלה אילו הצעות־עבודה עליה לקבל. הציעו
לה אומנם להשאר ברומא ולחכות שם
לתפקיד, אולם לטובת הקאריירה שלד, החליטה
זיתה שכדאי יותר להמשיך בארצות־הברית.
היא דחתה גם את ההצעה להופיע
בקופרודוקציה הצרפתית־ישראלית לצידה של
עמנואלה ריבה. לדבריה, התנאים היו
מגוחכים.

חסטויר

מעשה כאחד שמו לפון,
שסולק בקנוניה משלטון.
כשהעסק נשפה -
עבריין פיו פתח
בלעדיו -לא תוקן העוון.
יורם ברנשטיין, תל־אביב

בעריכת לילי גלילי

תזכיר --
מפ״ם לא פרשה מהממ
שלה
למרות חילוקי דעות בינר,
.לבין מפא״י. בדיוק כמו שקבע
(העולם הבא ,)1202 בניגוד לדעות
שלא רווחו בציבור כש־מפא״י
ביטלה מועמדותו של חבר
מפ״ם כשגריר בבולגריה, מינתה
במקומו אחד מאנשי שלומה

מוזמנים משתתפים.

אחד הקוראים מבין
המשתתפים במשלוח חו׳מר, המתפרסם בעמוד זה,
יזכה בפרס של עשר ל•׳ שיוענק מדי שבוע.

הזוכה בפרס השבוע הוא יורם ברנשטיין, ת׳׳א.

1קלסחר

קלסתר

אניטה אקכרג מנקודת ראותו
של המכתב אותו שילשלה ל־תוך
תיבת הדואר. גם נדיב אבידן

הקשיבי סבתא. אין לך מושג כמה אני
שמח שלא שמעתי אז בקולך ולא הצטרפתי
למפא״י. את זוכרת מה שאמרת
לי אז? אמרת שרק אצלם אשיג בטחון
בחיים עם ג׳וב טוב ובלי צרות ושזה
הכי בריא בשבילי. יש לי מזל שלא שמעתי
בקולך. את בטח מכירה את זה,
לוביאניקר, זה שאחר כך שינה את שמו
ללבון? אז עכשיו אני יכול לספר לך
שלוביאניקר זה׳ שהיה חבר מאה אחוז
במפא״י ותמיד הצביע אלף היו לו המון
צרות, ודודקא מפני שהיה מפא״יניק.
בהתחלה נתנו לו ג׳וב טוב, אבל אחר
כך זרקו אותו משם ועוד זייפו חתימה
שלו על קבלות• אני לא יודע בדיוק איזה
קבלות זייפו, אבל זה בטח בשביל
מס הכנסה, מפני שקבלות אחרות לא
מזייפים. ומי עשה לו את זה? את לא
תאמיני, אבל דווקא חברים מהמפלגה!
עכשיו כל העיר מדברת על זה, שחמש
שנים הוא הלך וביקש צדק ורק עכשיו
עשו לו טובה ומטפלים בזה וזה הכל
למה שהיה חבר מפלגה.
אני אומר לך סבתא. כמו שאני עכשיו
בלתי מפלגתי זה הכי בריא. אני אפילו

.ק ל סוו ר

קלסתר

הכותרת המוצלחת ביותר לקשקשת
השבוע שעבר, הניתנת כאן למטה, נשלחה
על־ידי הקורא נתן אביעם מחיפהז

מתל־אביב לא פיגר הרבה כשקרא ל־
השבוע פרס
(70$ג 68ג$ 8ס)6¥?£7£

ראשו גדול,

מעצמותיהם. פעם היה יותר
מצוי ואפשר היה לראותו כ.דומה
לנשר
משרד ה

עוטה נוצה ומקורו ארוך. גבו
.שוכן
שחור בעוד ש

במקורו הארוך ולעיט בראשו
העוטה נוצה מתחת לחרטום

עוף טורף ממשפחת ה

במזרח התיכון ובאירופה. יציב,
אבל נדיר כיותר. נראה כל דוגר השנה בנגב ה
בצוקים. ניזון מנבלות ובעיקר

קשקשת בשם ג׳ין מאנספילד בפי
שרואה האותה נהג טנק האו־יב.
מרדכי דן, לעומת זאת, שלח לנו
צרור כותרות ששתים מהן — שתי
חתיכות נוספות של כריג׳יט
כארדו בביקיני, מצולמות בכית
הסוהר בו היא מבלה כעונש
על נפיץ התאבדות, ואניטה
אקכרג מצונזרת כידי צנזור כושי
מקונגו הכלנית. עכשיו מתבקשת
כותרת לקשקשת העליונה. המוצא
הישר יבוא על עונשו.

של זיפים קשים
יונקים קטנים, צבים ובשר פגרים.
נזכר כמיקרא כין העופות
הטמאים.

מתחרט על זה שחתמתי על העתון דבר.
אגש לשם ביום ראשון ואשאל אותם אם
הם יסכימו להחזיר את הכסף אפסיק
גם את זה, מפני שממילא קשר׳ לי לקרוא
אותיות קטנות בלי משקפיים.

ת חרו ת
ח תיכו ת
בגרר ההצרוזת תגרורת
רוזתיכות באררו תבור-
תות אני נותנת תפנות
ארבע ודתיכות בבוז
אחית, ונושנה טתפנונו
רא יאגרו תוזתיכות כר
כך תתר תתשתן. גיורו
אוז תוזתיכות תתננתון
וטתרו נוריוזן כנור בבת
ננינכבו. אב זזבר רכב
רברלר את תנותון\2 .נו
נותון נובף ותגורו תתנו.
וכרו. י כר תתדביב יפת
את תוותיכות יבבל פרנו
(או בריג-ית באררו או
ביביני.י.י 0.

• למרות חילוקי דעות עקרוניים בין מפ״ם למסא״י, לא תפרוש
לעת עתה מפ״ם מהממשלה.

מזה צו ח קי םהאמ רי ק אי ם

בשלם
צרפ ת

צייד המסש פו ת

ישראלי, שנתנסה במאבק הישוב נגד
המנדאט הבריטי, היה חש בבית: באולם
בית־הדין הצבאי שבבית־הכלא שרש־מידי
ניצבו צעירים תוססים וערבים לבושים בהידור•
אשמתם: הם סייעו, באיסוף כסף
ובהפצת תעמולה, לתנועת השיחרור האל־ג׳ירית,
פעלו ברשת ז׳אנסון למען יסתיים
מה שכל צרפת מכנה: המלחמה הנחוהנזת.
היו שם נאשמים מכל הסוגים: סטודנטים
וסטודנטיות, אנשי־רוח ופועלים• כדי שיחולו
עליהם תקנות לשעת חירום הצרפתיות*
,הושבו על אותו ספסל־הנאשמים הצבאי
גם כמה אנשי הפ.ל.נ ,.שנתפשו בצרפת.
מזעזעת במיוחד היתר עדותה של הנאשמת
ז׳אנין כהן הצעירה :״טענתם שה-
פ.ל.נ. הינו אירגון אנטישמי,״ היא אמרה.
״העירו לי שאסור לי לסייע למורדים כי
הנני יהודיה. הרהרתי על כך הרבה בכלא.
נכון• אני יהודיה. נוכחתי בכך במלחמה.
״בימים ההם הלשינו על משפחתי וגיר־שוד,
למחנות. ראיתי שרוב הצרפתיים מתיח-
סים בשיוויון־נפש ובאפס־מעשה כשמתרחשים
לעיניהם דברים שאינם נוגעים בהם,
כפי שהם סבורים.
״ואילו אני סבורה שאי־אפשר לטעון שהיהודים
והערבים מנוגדים אלו לאלו. הדתות
שלהם קרובות. באלג׳יריה, שוכן המיסגד
לא פעם בצד בית־הכנסת. הערבים והיהודים
מדברים לא אתת את אותה השפה,
עובדים באותם המקצועות, בזים כאחד לחברה
האלג׳ירית הגבוהה. חברה זו מנצלת
את הבורגנות היהודית באלג׳יריה, מבלי
לקבל אותה לשורותיה.״
המשיכה הלוחמת הצעירה :״באלג׳יריה,
האנשים הקוראים בקול ׳אלג׳יריה הצרפתית׳
הינם גם האנשים הקוראים, מתת ליהודים.׳״
מרי ה״ .121 עם תום המשפט הצבאי,
זכו 14 נאשמים לעונשי־מאסר של 10 שנים.
אחרים זכו לעונש קל יותר. תשעה שוחררו.
פעולת רשת־ההתגוננות של הפילוסוף הצרפתי
שנלחם נגד המלחמה ונגד דה־גול,
נמלט לחוץ־לארץ כשרשתו נתפשה, דיר-
בנה את אנשי־הרוח הפריסאים. לאחר ש־עתונות
השמאל התנגדה זמן ממושך למתן
עורה לפ.ל.נ ,.יצאו לפתע 121 אינטלקטואלים׳
השמנת והסולת של חיי־הרוח־וה־שעשועים
הצרפתיים, בהצהרה שהצדיקה
בדיוק את מה שג׳נסון עשה.
על העצומה התנוססו שמות פאר כגון
אלה של הסופרת סימון דה־בובואר; הפילוסוף
ג׳אן פול סארטר; השחקנית סימון
סיניורה: הסופרים פרנסואז סאגאן, אנדרה
שווארץ־בארט: הבמאים פרנסוא טריפו וא־לאך
רנא; ורבים אחרים.
נאמר בין היתר בהצהרודהאינטלקטוא־לים
:״על מלחמת אלג׳יריה להפסק
אדם בעל מצפון חייב להתנגד למצב הקיי
ם ...הסרבנות הינד. חובה
מרי אזרחי־תיאורטי זה הוציא את השלטונות
מן הכלים. בעוד השתוללה בחוצות
פאריס הפגנת־הלאומנים החמורה ביותר
מאז עלות דה־גול לשלטון, נופצה זגוגיות
השבועון של סרבן־שרייבר ל׳אכספרס, הושמעו
קריאות ״לתלות את סארטר!״ הודיעה
הממשלה כי אף אחד מן החותמים לא
יורשה ליהנות משרותים ממשלתיים כלשהם.
פירושו של דבר: הראדיו והטלביזיה לא
יזכירו את הירושימה אהובתי, את במאי
400 המלקות, את סרטיה של בעלת פרס
האוסקר סיניורה: התיאטרון הממומן על־ידי
השלטון (הכולל ממיטב תיאטראות
צרפת) לא ישתמש במחזותיו של אדמוב.
רקע להפיכה. הדמוקראטים הצרפתיים
לא ישבו בחיבוק ידיים. הפגנת־נגד, סוערת
לא פחות, יצאה לרחובות פאריס. עשרות
ארגונים ציבוריים, מהסתדרות הסטודנטים
ואיגוד המורים האוניברסיטאיים ועד לאיגודים
מיקצועיים שונים תמכו בעמדת ה־
,121 המבקר הספרותי של היומון השמרני
לה מתד סירב להשתתף בשידורי טלביזיה
עד שיוסר האיסור על שיתוף 121 אנשי־הרוח
בחיי־הרוח של צרפת•
במהומה שנוצרה, לא שם איש לב לידיעות
תאומות שהופיעו בעתונות: לממשלה
אסרה על הגנראל בדימום סאלאן, מפקד כוחות
שהודח על־ידי דה־גול בעוון לאומנות
קיצונית, להשתקע באלג׳יריה. וגנראל חיל-
האויר ג׳והו ביקש להתפטר, הצהיר שהוא,
לפחות, יישאר באלג׳יריה, יעסוק בפוליטיקה.
כך המשיכה המלחמה המזוהמת להרעיל
את אוזירת צרפת. אי־יכולתו של הדגול
* הקובעות כי כל הקשור באיזושהי
דרך למורדים, יובא בפני בית־דין צבאי.
העולם הזה 1203

להגיע לשלום הביאה אותו לאמצעי־תגמול
נואשים. וצייד־המכשפות בו הוחל, מאיים
להביא, תוך זמן קצר, למלחמת אזרחים
— ואולי לכינון דיקטאטורה צבאית פא־שיסטית
בארץ שהורתה לאירופה כולה את
דרך הדמוקראטיה.
בריטניה מיטען מיותר
תנועת העבודה הבריטית אינה מצטיינת
באומץ־לב. כאשר נמצאה באופוזיציה, נהגה
לצאת בהצהרות מפוצצות לתבוע שינויים
קיצוניים. אולם עד עלותה לשלטון הוכיחה
לא פעם כי בינה לבין המפלגה השמרנית
לא מפריד אלא מזגם של מנהיגיה.
הקהל הבריטי החל מרגיש בעובדה זאת.
בשלוש הפעמים האחרונות בהם נקראו
בוחרי האיים הבריטיים לקלפי, הם הצביעו
בעד המשכת שלטון השמרנים, מתוך הנחה
שבלאו הכי לא ישתנה מאומה.
הדבר מדאיג, כמובן, את הנהגת הלייבור.
אניורין בוואן, ראש האגף השמאלי המנוח׳
רצה להלחם באדישות על־ידי החדרת קיצו־ניות־יתר
למפלגתו. מרבית העסקנים השלטים
בכיפה — ובראשם היוג גייטסקל —
בוחרים בדרך ההפוכה בדיוק.
הפועלים יקנו מניות. השבוע, כאשר
ננעלה ועידת הלייבור הכל־בריטית, הצליח
גייטסקל לערוך שינוי בעקרונות מפלגתו,
הנוטל ממנה את העוקץ הפועלי.
בדומה לבן־גוריון בישראל, טען המנהיג
הבריטי מזמן כי מפלגתו חייבת לנקוט בקו
הבקובל על ״כל העם,״ ליהפך ל״מפלגת עם.״
הדרך המעשית: ביטול עקרון הלאמת
אמצעי־הייצור, קודש־הקדשים של כל תנועה
סוציאליסטית, החלפתו בעקרון ״רכישת
חלק פעיל באמצעי־הייצור הקאפיטליהטים
על־ידי קניית מניות במיפעלים. פרטיים ו־על־ידי
עידוד הקואופרציה״.
היה זה העקרון שהפך בישראל את ההסתדרות
לכלי־שרת של מעטים השולטים
על רבים, הביא לניוזנו של האיגוד המיק־צועי
החופשי.
כי כאשר הסוציאליזם מנסה להגשים את
מטרותיו על־ידי הפיכתו לקאפיטליזם —
הוא שוכח, לא אחת, את יעודו. בדומה
למה שקרה בישראל, נראה היה שהסוציא־ליזם
הבריטי ויתר על דרכו הרגילה, בחר,
לעומת זאת, בדרך הקלה של רוזחים פרטיים
ושל שמירה על היש.

ק 1ע1
הנביא ה ש חו ר
בליאופולדוויל שוב הלמו, בלילה, תופי
הג׳ונגל הגדולים. הפעם לא היה זה קול
הקורא לקרב. נאמניו של שימעון קיבאנגו
רצו, בדרך זו, לבטא את דבקותם בדת
משיחם, לפאר את זכר הקדוש האפריקאי.
קיבאנגו נולד ב־ 1889 במחוז מפלי־המים
הקונגואי, נקאמבה. כיום קוראים למקום
נקאמבד,־ירושלים, בהתאם לכתבי־הקודש של
הכת. הנהר החוצה את העיירה ויוצר אגם
הקדוש בעיני הקיבנגאים נקרא עתה ירדן.
ב־ 1921 הופיע ישוע הכושי בפני נאמניו.
כדרך מורו הישראלי הקדום, הוא
בחר בתלמידים, ציודה עליהם ללכת אחריו.
לדברי אנשי הכת, הוא הבריא את הסומא
נלבו, השיב את החיים לילד מבנגו, שנפטר
זמן קצר קודם לכן.
כיוון שעד , 1950 כאשר הוקמה האבאקו,
מפלגתו של לומומבה, לא היו קיימות בקונגו
מפלגות כלשהן, הצליח הנביא האפריקאי
לרכז סביבו רבבות תלמידים. הם
ראו בו, פשוט, תחליף לכומר הלבן —
ותוך כדי־כך, גם לבעל־הבית הזר.
הקדוש מת בכלא. לתנועתו הדתית
של שימעון קיבאנגו היתה, מאז , 1921 סיסמה
בלתי־דתית ביותר :״קונגו לבני הקונגו!״
אתגר זה לא היה לרוחם של הבלגים, שעצרו
את קיבאנגו, החזיקוהו במאסר ממושך.
הם אף דנו אותו למיתה בעודן מרי, אך
נמנעו מלבצע את פסק־הדין. הריגתו של
קדוש־הכושים היה מביא למהומות־דמים.
והשלטון הקולוניאלי הבלגי ידע זאת.
ב־ 1951 נפטר קיבאנגו בבית־הסוהר. מותו
היה צריך לסיים, לכאורה, את הקאריירה
שלו. אך כוחו — ולדברי תלמידיו: המאגי
— היה כה רב שבתשע השנים האחרונות
אך גברה עוצמתה של דת הקיבנגאים.
כיום מונה הכת, לדברי בנו של קיבאנגה,
יוסף דיאגנדיה, כשלושה מיליון זאמנים.
כוח רב יותר מזה של הכת הירושלמית
הזעומה שהפכה, במרוצת 2000 שנה, לאחת
הדתות הגדולות ביותר בעולם.

ת שבץ

ה עו ל ה 1ה

1203

אהרון גריזים בן ה־ 18 מנתניה, מחבר
תשבצים לא על מנת להתפרסם (אם
כי גם זה לא יזיק, הוא מסביר) או
לבזבז זמן. אהרון סבור כי פתירת
זחיבור תשבצים מגבירה את הידיעה
והשנינות בלשון ובמדעים בכלל. ל עדות
הוא מגיש לנו תשבץ שיקשה
לכם מאוד לפתרו אם לא תעיינו ב אנציקלופדיה
או אם לא יהיה לכם
מזל בפתירת פרי עמלו של אהרון.
מאוזן )1 :רמטכ״ל
ישראלי לשעבר)4 .
משורר ספרדי)10 .
בעל חי זוחל)11 .
רסיסי לילה)13 .
סלע, צוק )14 .אריה
קטז )15 .לא מקולל
)17 .תואר הולנדי
)19 .בכי, מספד
)20 .משורר יהודי
גרמני )22 .בית
מררש לאמנות בירושלים
)25 .זאת,
זו )26 .שיח ממנו
מפיקים בושם)27 .
עורד־דיז אמריקאי
שהתפרסם בהגינועל
בורי פחם )30 .תבואת
האדמה )32 .המזכיר
הכללי הראשון
של האו״ם)33 .
כדי שלא, למען לא.
)34 רינה, שירה.
)36 עדה, סיעה)37 .
דומיניון בריטי ב־צפון־אמריקה)39

עיר ביאפן ממערב
ניסטז )18 .צמח בצוח ואגמים )21 .מצבו
לטוקיו )41 .מין אריג דק ומשובח)42 .
זיכרון )23 .שאינו רחב )24 .מילת־שלילו
די, מספיק )44 .טח״כי מפא״י )46 .אספלנית
)48 .מנת אוכל, מזון )50 .מילת גוף )26 .מצב של חוסר־חיים )28 .דף, מדף 29 .
חתנו של שלום עליכם ומתרגם יצירותי
)51 מנשיאי ארה״ב )53 .יבבה, זעקה)55 .
זמורה, ענף של עץ )57 .קינה, אבל )31 )58 .סחורה שנמכרה בנזיד עדשים )32 .פ
סיקאי רוסי ידוע )35 .ראש ממשלת בוו
מכשף, קוסם )59 .צמח בר חד־שנתי ממשפחת
הסובכיים )60 .ראש ממשלה יוסיתית. מה )37 .ארצו של קאסטרו )38 .שר־החו
האמריקאי )40 .אחת מאותיות הא״ב41 .
מאונך )1 :מבצר קדום בקרבת ים־המלח.
בתוכו )43 .אנא, בבקשה )45 .שגי אח
)2רגל מלאכותית )3 .סלע אדום )5 .משפחת
קומפוזיטורים גרמנית )6 .בן יונה, שחקני כדורגל שהופיעו יחד בניבחרת יע
ראל )46 .אלוף בצה״ל )47 .סופר צרפת
אפרוח, גוזל )7 .פעמון )8 .נהר שמוצאו
בשוויץ, המשתפד לים התיכון )9 .ממדינות )49 גלנל טלטל )52 .מילת־קריאה )54 .כ
נוי לפה גדול של החיות הטורפות 50 .
ארה״ב )12 .מלת גוף לנסתר )15 .שחקן
תיאטרון ישראלי צעיר )16 .בירת אפנא•
שנים )58 .שאינו מתוק.

שהגבר הממוצע רואה יותר טוב בעיניו
מאשר במוחו.

יותר טוב לחיות

אס תרצו -גם חתיכות
אומרים שתקופת ההתבגרות היא תקיפה
שילדים מתחילים לפקפק בתשובות — ובעיקר
בעצמם )1203/1( .נשמעות כמו יושבות
עמוק בסיר הזד״ מפני שגם הן נורא
נורא מפקפקות, ונורא נורא מהססות, והפיז־מון
הישן חוזר חלילה — ואף־על־פי־כן:
האחת: בלונדינית עם עיניים כחולות טבעיות•
והשניה:
שחרחורת עם עיניים חומות ונו־סות
לירוק.
.החברה אומרים עלינו שאנו די נחמדות,
ואם אנו רוצות — יכולות להיות גם
חתיכות.״
מה שנחוץ להן עכשיו הם שיי בתורים
כארזים בגיל 21־( 19 רצוי מיערות חיפה),
שינעימו להן את זמנן הפנוי.
יש מתנדבים? או שנעים לכם גם כך?

אלטע זאכן
( )1203/2בן 25׳ יליד הארץ וחבר משק
שעתותיו בידו, מחפש את הנערה שמספרה
לפני שנה היה 1096/1ואשר טענה בזמנו
כי חסר לה משהו.
באמת לא נעים לשאול, אבל איפה היית
כל זל^נה? אם חשבת שאותה נערה ישבר,
וחיכתה לך שנה תמימה, אז אני מצטערת
לומר שאתה נורא נאיבי, אלא אם כן אתה
מתענין בעתיקות וזה כבר עניין אחר לגמרי•

מתה להתאנגלז

כבר מזמן תקף אותה מן דבר שכזה, כותבת
1203/4אפם, מין רצון שכזה לד,ת־אנגלז
(ואתם יודעים מה קורא כשזה תוקף).
בבני־ברק׳ מקום מגוריה, אין פשוט עם מי,
אתם מבינים, ולכן מוכרחים למצוא לה אחד,
נחמד שכזה, שיודע אנגלית ויהיה מוכן לבזבז
קצת ניר עליה — באנגלית כמובן.
״ואם אתם רוצים לדעת גם משהו עלי, אז
ככה: אני נערה בת 16 וחצי עולה לשביעית.
ו זה הכל בעצם.״
ציפיתם ליותר?

הצרה עם אולקוס היא זו, שאתה יכול

לקבל אותו ובכל זאת לא להצליה

המן שגבל מהשגדב
סוף סוף הופיע במדורי הטיפוס של (/ 15
)1198 ועוד בטרם סיים לקרוא את דבריה,
הרגיש שהיא הזהו־זה, והכוונה ל(.)1203/5
״סוף סוף מישהו שאינה רוצה >כמו יתר
הבנות) לתפוס מליונר ולהיות דוגמנית (שהי
נקודות לטובתה).״
״בעיקר שזו צברית שהטבעיות משתקפת
מדבריה ואינה נוהגת לעשות רושם (לזה
דרוש אופי ברזל).״
״קפצתי לדום לנוכח האבחנה המעודנת
שלה באומנות התיאטרון. בשביל לדעת סופו
של רומאן כבר בעמוד ( 80 כשיש עוד 120
ע׳) ולטובת התפתחות העניינים — עשר
נשיקות במצח (ולא רק שם).״

למערכת עתו! אמריקאי מסויים, שטרד
תחרות לאזרחות סובה, הגיע המכתב הבא:
אינני מעשן, אינני משתמט בסמים ואינני
משחק.
אני לא מביט על נשים אחרות — ושומר
אמונים לאשתי.
אני עובד קשה ואינני מבקר בקולינויע ולא
בתיאטרון.
אני עולה על יצועי עם צאת הכוכבים וקם
בבוקר לקריאת התרנגול.
י אני מבקר בכנסיה בכל יום א, בלי יוצא
מן הכלל.
כל. זה נמשך כבר שלוש שנים, אבל חכו
עד האביב הבא, כשרק ירשו לי לצאת מכאן.

צער בעדי בגף
משה ולבנה הם זוג בני 17 שהולכים על
ברצינות )1203/6( .נשמעים כזוג ציפורים
בכלוב• ואתם יודעים למה?
למשאין להם חברה, כאלה שאוהבים נשפים,
בתי־קולנוע ואתם יודעים מה.
אז באמת, מה יש אם תזמינו אותם פעם,
אין לכם צער בלב?

נערה רגילה מעדיפה יופי על שכל, מפני

אורחת השבוע --

לא, אין זאת נזרילין מונרו וגם לא אחותה הצעירה. היא עונה לשם שולה שלם, או
אם תרצו שולה.
שולה, ועיניכם הרואות, היא יפהפיה צברית, תושבת ארצות־הברית, שאינה מוכנה לגלות
שני דברים: את גילה ואת משקלה. לא משום שהם על הצד הכבד, חלילה, אלא שטוב
מראה עיניים ממשמע אוזניים.
היא קובלת על כך שנשות הארץ נראות מוזנחות במקצת לעומת אחיותיהן באמריקה,
בפרט במה שנוגע ללבוש, ומפריכה את הדעה שיש לנשים אמריקאיות יותר זמן לספל
בעצמן מאשר לישראליות. היא טוענת שדווקא ההיפך הוא הנכון.
שולה, אשר מלבד היותה נשואה לשמואל שלם, אחד ממנהלי חברת ג׳נרל טיירם בארה״ב
— שניהם, אגב, בוגרי גימנסיה בלפור בת״א — עושה הרבה במעט הזמן הפנוי שלה,
בפעילות ציבורית למען ישראל, ויש להניח שעם הפנים שלה — היא עושה את זה יפה.
נ.ב. פרטים על הנמל תוכלו לקבל (אם תרצו) אצל שיין עודה אבו מועמר, הגבעה
הרביעית מצד ימין, אחרי באר־שבע.

אם בחרתי להביא את מיכתבן של (ד/
)1203 כלשונו, הרי עשיתי זאת מתוך הנחה
שהוא אופיני לרבים מכם.
״אז אתרי שאמי־נו בפעם השמינית שאנחנו
נורא מצטערות, אבל כבר מאוחיי ואנחנו
באמת מוכרחות לעלות הביתה, הבינו שני
המלווים שלנו שעם כל מה שיראה הדבר
משונה׳ אנחנו מתכוונות לזה, ואמרו לנו
״לילה טוב״• אנחנו יודעות לרסן את עצמנו,
ונוסף לזה יש בנו רגש התחשבות בזולת,
לכן לא צרחנו במדרגות ולא טרקנו דלתות
ולא שברנו כלים, רק נכנסנו הביתה וישבנו
בחושך מבלי לומד מילה• הבנו אחת את
השניה טוב טוב, וחוץ מזה, כבר אמרנו את
הדברים אלפי פעמים, והפיזמון ״זה נער
זה״ — הוא באמת נדוש, אז שהקנו.
״אבל אחרי שהחברה שלי גמרה את הסיגריה
שלה ואני הספקתי לכוסס את כל ד,צ־פתיים
של יד אחת ועוד שתיים מהיד השניה,
אמרתי לה ש״איום ונורא״ ואי״אפשר
שכך זה יימשך. החברה שלי היא נורא חכמה,
ונוסף לכך היא אופטימיסטית ללא תקנה.
היא אמרה שיש עוד דרך, ושננסה מה איכפת
לי, והכוונה למדור שלך. מאחר שבגיל
שלנו עדיין קיימת האמונה שמחר יהיה טוב
יותר — אז כתבנו לך•
״לא יכולות לסבול יותר מסיבות שבהן
אפשר לחוש את השיעמום באצבעות, ושאנשים
שותים כדי להרגיש טוב יותר ולשכנע
את עצמם שבכל זאת יש בעד מה לחיות,
ולא יכולות לסבול בנים שמחלקים מחמאות
כל הזמן, וגם כאלה שחושבים שצריכים להיות
כמה שיותר מחוספסים ונוקשים ביחס
לבנות, וכשהולכים אל האשה צריכים לקחת
את השוט•
״אנחנו רוצות להכיר בחורים שמאמינים
שטוב ומעניין לחיות, ושיש בעד מה —
מבלי לשכנע את עצמם. הם צריכים להיות
מבוגרים מאתנו ולדעת מה שהם רוצים, ושלא
ינסו להוכיח לנו את עליונותם בזה שישאלו
אותנו שאלות נורא חכמות על סטא־טיסטיקה.
אבל גם לא ישאלו אותנו כל הזמן
מה אנחנו חושבות על עצמנו, ובכלל סנוביות
כאלה, בגלל שסיימנו תיכון ושנה סמינר.
האם יש עוד כאלה?
״ומי אנחנו? שתי חברות תל־אביביות בנות
.19 שתינו גבוהות, נחמדות, אוהבות לחיות,
לשמות, לרקוד, לאהוב, להכיר אנשים חדשים,
פסיכולוגיה ורומאנים עם סוף טוב.
אוהבות לצחוק, אבל גם להיות רציניות לפעמים,
וכעת אנחנו מחכות לתשובה מהירה.״

גע״א׳ ססותסיס
ד״ר מארגרט מיד מאוניברסיטת קולומביה,
אנטרופולוגית ידועה וברת־חמכא בכל
הנוגע לנשואין ולח״ המשפחה• ,נובה לשאלות
הבאות:
>• האם נכון הדבר שמספר :.סטודנטים
הנישאים תוך תקופת לימודם, נמצא בעליה
מתמדת?
נכון. לפני 25 שנה קשה היד, למצוא סטודנט
נשוי, בפרט במיקצועות המשפטים והרפואה.
ואילו כיום, חתונות בקרב סטודנטים
הן דבר שבשיגרה.
• כיצד תסבירי תופעה זו?
•א) הגישה לענייני מין כיום שונה לגמרי
מהגישה של אז•
ב) הפחד מפני המלחמה ואי־ד,וודאות לגבי
המחר דחפו רבים לזרועות הנשואין.
• מי, בדרך כלל, יוזם את הנישואין:
הנער, הנערה או ההורים?
למעשה — כל אחד מהם יכולים ביחד,
עד גבול מסויים, אבל הנערה, יותר מכולם.
• האם הנשואים מפריעים ללימודים?
במידה ואץ לזוג ילדים, אני סבורה שלא.
ס האם תינוק יכול להוות בעיה?
לא הייתי קוראת לזה בעיה, אבל איי
ספק שתשומת־לב ההורים מתחלקת אז בץ
הלימודים לבין בקבוק החלב.
י• האם הנשואים בקרב הסטודנטים מחזיקים
מעמד?
רוב הזוגות, ובעיקר אלו שהביאו ילדים
לעולם, מחזיקים איכשהו מעמד• אבל אצל
זוגות בלי ילדים, שם האשד, היא המפרנסת
והבעל לומד, המצב אינו מעודד ביותר.
>• האם העובדה שסטודנט נתמך על־ידי
אשתו, יכולה להוות עליו לחץ או הסתייגות
כלפי הנשואין?
אני חושבת ששום גבר לא ירגיש עצמו
כגבר אמיתי כשאשתו היא המפרנסת, וסטודנטים
אינם יוצאים מכלל זה.
החי תורה, מצוות ומעשים טובים
• מאשקל ון, התלוננה משפחה כי חסכו־
!—נותיר, לחגים בשיעור 190ל״י נעלמו,
גילתה כי הסכום נלקח על־ידי בתם בת
התשע, שהוציאה אותו כדי לקנות מתנות
למורתה ולחברותיה.

טוב רב מגגב טוב
ף ״ ת ל ־ א כי ב, התחפש הבלש משה טוב
^ לרב, חבש קפוטה והרכיב זקן ופיאות
מלאכותיים כדי לתפוס כייסים בשוק הלולבים
שליד בית־הכנסת הגדול׳.

מח שביטוח -לא בטוח
ך • נתניה, הופיע גובה קרן הביטוח בש־
* 1ד הו של צבי רוזנשטיין כדי להסדיר
עמו את התנאים הסוציאליים עבור פועליו,
הוכה על יד במוט ברזל.

מקום ביציע
ך טבריה, חיפשה המשטרה כל הקילה
^ אחרי ילד שנעלם מביתו, מצאה אותו
לבסוף על גג ביתו, משם צפה בחיפושי השוטרים
אחריו.

פרוצה קוראת לגנב
ך תל אביב, נאשם פקיד מס ההכנסה
[ ״ מ אי ר טברושק בהוצאת כסף בטענות
שוא, טען כי הכסף היה דרוש לו כדי להחזיר
פרוצה למוטב.

פורטיסימו
ך* רוצ׳סטר, ארצות־הברית, עצרה המש־
!— טרה שתי נערות בנות 19 כשברשותו
150ק״ג דינמיט, בו עמדו לפוצץ את ביתד,ספר
למוסיקה ממנו גורשו בגלל ציוניהן
הרעים.

ל מז ברתגצה
ך* מסילת ״ ציץ, הדליל״פח־דכ^זקיהו
!— נר זכרון לרגל יום הכיפורים, הלך להתפלל,
גילה בחזרו כי נר הזכרון נרם לדליקה
שכילתה את כל ביתו.

תשייר1
ך • ת ל ״ אביב, ערכה זקנה בת 70 ניקוי
* £בי ת לכבוד החגים, מצאה את חבילת
חסכונותיה ב־ 25 השנים האחרונות שכללה
סכום של 1500ל״י, חתכה אותם במספריים
וזרקה את הכסף לפח־האשפה.

דווטי אהבד!
ך*< רמת ״ גן, לא העיזו שוטרים לפתוח
ל ח בי ל ה חשודה שנשלחה לאסיר בכלא
יפו, מתוכה ביצבצו חוטי ברזל, גילו לבסוף
כי החבילה מכילה שתי שושנים מלאכותיות
שנשלחו לאסיר על ידי מאהבת.
העולם הזה 1203

ס1ף סוף הנציחו את מצדה על הים וכל
בעל מטעז(בתפחרת) *כול לשלה ז בלי דאגה

״מצדה״ עוגנת ליד שובר הגלים בנמל חיפה

קוקטייל על מצדה
קיבלתי הזמנה למסיבת־קוקטייל על סיפון מצדו! .שמחת
זקנתי בראש חוצות! אם יש דבר שבן־אדם לא יצול לסבול,
הדי זו מסיבת־קוקטייל, מפני שמסיבת־קוקטייל זו לא מסיבת
בקבוק. למסיבת בקבוק מספיק אם מביאים בקבוק, אבל
למסיבת־קוקטייל צריך להביא עניבה וחוץ מזה, במסיבת־קוקטייל
אסור לשבת או לשכב. צריך לעמוד, ללכת או
לרוץ וכל הזמן לדבר.
הכנתי את עצמי שלא ללכת למסיבת־הקוקטייל, אבל בא
מישהו ואמר שאני עושה שגיאה גדולה, מפני שאני מחמיץ
מאורע היסטורי. האוניה הזו שקוראים לה מצדה נקראה
לפני שבוע בשם אילת רק ברגע האחרון, כשקראו בעתונים
שאילת מתרוקנת מתושביה, מיהרו להחליף את השם. מפני
ששם של עיר שאין בה תושבים מביא מזל רע על אוניה.
אחרי שמחקו את השם אילת, היו מוכרחים מיד להמציא
שם חדש, מפני שאתיר. בלי שם זה עוד יותר גרוע מאוניה
בלי מזל. אבל ברגע שהיו צריכים שם באופן דחוף, נשכחו
כל השמות מהלב. ככה זה תמיד כשצריכים משהו באופן
דחוף. ישבו ושברו לעצמם את הראש איזה שם לתת,
כשפתאום נזכרו שעדיין לא הנציחו על הים את מצדה•
אני לא יודע אם אתם יודעים מה זה מצדה• מצדה זר,
הר שעומד על יד ים־המלח. סתם הר, שלא עושה כל היום
שום דבר רק עומד ועומד. אף על פי שהוא לא עושה שוס
דבר, אי־אפשר לומר עליו שהוא מתבטל, מפני שדרך עשייתו
פאסיבית. מה זאת אומרת פאסיבית? הוא נותן שינציחו
אותו ולא מפריע• זה ההר הכי מומחה בעולם להנצחות
(מועמד בטוח למשלחת המומחים לקלימנג׳ארו!) .אם זכרוני
אינו מטעה אותי, אז ההר הזד, כבר הונצח כמעט בבכל
דבר, מלבד אולי בספר הטלפונים החדש ובמערכת שבועון
הראדיו: הרומאים הנציחו אותו במצור, הציונים בעליה.
הקרן הקיימת בקרן קיימת, הגדנ״ע בסלילת כביש, הנח״ל
בטיפוס המוני, גנדי, ביום הולדת בנו, ואפילו אני הנצחתי
אותו שלש פעמים בצרור יבלות טריות• אבל כל ההנצחת
הללו היו הנצחות יבשה. על הים עוד לא מכירים אותו,
לכן קראו את האוניה בשמו.
עכשיו כבר כל אחד מבין שמאורע כזה צריך להנציח
על־ידי כוסית משקה והדבר הכי מתאים זה לערוך על האו־ניד,
מסיבת בקבוק. אבל למסיבות בקבוק יש חסרון, שאם
מישהו בא עם בקבוק, כבר אי אפשר להיפטר ממנו• חוץ
מזה, עוד אפשר לחשוב בלויד׳ס שציס נמצא במצב כל כך
קשה שכבר אין לו כסף למסיבת־קוקטייל•
בסירת־מנוע של שרותי נמל מאוחדים הגעתי לאוניה החדשה
שעמה מול הנמל, ליד שובר־הגלים. השוטר נטל
ממני את ההזמנה והרשה לי לטפס למעלה. כשהגעתי אל
הסיפון, דחפו לי ליד מסכת חגיגית, שבה היה כתוב שזו
אוניודהמשא הכי גדולה בצי הישראלי ושהיא מובילה מיטען
בתפזורת ויש בה סידור המיישר את התפזורת בזמן המיטען,
כאילו שאיכפת למישהו אם התפזורת תישאר עקומה.
על הסיפון כבר נמשך טור של מטפסים שטיפסו אל
הפיסגה ששם התקיימה מסיבת־הקוקטייל. המסיבה היתד.
מחולקת לשני חלקים• בצד אחד, לגמרי בפינה, עמד שר־התחבורה
ודיבר לתוך מיקרופון שלא היה מחובר לשום

רמקול ומאחוריו חמישה איש שחיכו בתור לנאום. בצד
השני עמדו כל יתר המוזמנים, שהשתדלו להתרחק מהנאום
של שר־התחבורה עד כמה שאפשר, כדי לא להידבק ממנו.
מתוך אינסטינקט טבעי שקיים אצלי עוד מתקופת הילדות,
נסיתי גם אני להתרחק ונתתי עיני בשולחנות הערוכים בל
טוב ובתפזורת שהתישרה בעצמה בזמן המיטען.
אם אני מזכיר בשמות את כל הדברים שהיו ערוכים על
השולחנות, זה רק שתדעו מה הפסדתם: היו שם קוביות
מרובעות של גבינה צהובה עטופות עלי חסה, בלחי אננס
מצופים נקניק אווז ולחמניות קטנות שהיו ממולאות כבד
קצוץ.
זה עוד לא הכל. היו גם דגים ממולחים מכל המינים: דגי
מטיאס ואנצ׳ובי ומאקאראל, סרדינים בשמן ופיסות ורודות
של לכיס בתוך ערוגות אספרגוס מבושל. היו גם גלילים
של נקניקי סלאמי עם מלפפונים במלח ובצלצלים כבושים

בחומץ, בשר מעושן מכוסה דובדבנים אדומים והמון זיתים
מגדלים שונים. זיתים עם גרעינים וזיתים שהוציאו מהם את
הגרעינים׳ ומילאום במישחה אדומה.
כיון שזו מסיבת־קוקטייל ולא מסיבת בקבוק, היה שם
גם וויסקי סקוטי וקוניאק ביסקוויט צרפתי בלי תוויות־מכס,
וורמוט איטלקי בשני צבעים — אדום ולבן. גם ג׳ין אנגל•׳
היה בשביל מרטיני; ועבור הצמחונים הכינו מיצי־אננס,
תפוחים, תפוזים, טמפו, קולה ומי־סודה, שהעלו בועות של
דו־תחמוצת־הפחמן. רק שאמפניה לא היה מפני ששברו את
כל הבקבוקים עוד בגרמניה כשהשיקו את האוניה.
עכשיו תבינו למה השתדלו כולם שלא להידבק בנאום
של שר־התחבורה• תארו לעצמכם שמול שולחנות כאלה אין
לשר מה לעשות אלא לשאת נאום• לא די לו שהוא נואם
בכנסת ובממשלה — ועד כמה שאני יודע, לא סותמים לו
את הפה גם במפלגה — והנה מתחשק לו לנאום גם בשעת
חירום כזו. הוא נזכר פתאום שכבר חלפו אלפיים שנה מאז
שעשו מסיבת־קוקטייל על אוניית משא של 23 אלף טון
ואין הזדמנות יותר חגיגית מזו להזכיר את מלחמת השחרור
ואת הקרבנות שלא נפלו לשווא ואת שני המצילים אהרנצ׳יק
ויוסקה שכבשו את הים בחסקות עוד בזמן שהיה שממה וכל
המדינה היתד, בדרך המובילה דרומה. אף על פי כן שאף
אחד לא רצה לשמוע׳ החזיק את המיקרופון בכל הכוח
ודיבר לתוכו כאילו שהוא מחובר לחשמל ואחריו חמשת
הנואמים הבאים־אחריו, ששמרו בשבע עיניים שאף אהד לא
ידחק לנאום בלי תור.
אחרי שאכלנו ושתינו, אמרו לנו לעשות סיור באוניה
שניווכח בעצמנו שאין כאן בלוף ואתיות עיניים, וזה מאה
אחוז נכון. אין כאן בלוף ואחיזת־עיניים• אני לא מבין כל־כך
הרבה באוניות כמו שאני מבין בסיורי עתונא־ם ואני

מוכרח להגיד שהאוניה היא בסדר גמור• הקירות חזקים
והצבע לא מתקלף בקלות. חלקי העץ משוחים היטב בפולי־טורה
והכל מחוזק בברגים חזקים• רק ההגה קצת רופף,
אבל זה שום דבר אפשר לתקן את זה בחמשה רגעים.
אורך האמיד, מאה וששים ושבעה מטר ועוד ששים ושבעה
סנטימטר• לא מדדתי בעצמי אבל אני מאמין שזה נכון מפני
שבדברים כאלה לא כדאי לרמות. המהירות היא 15 קשר
כאשר ר,אוניה נוסעת ופחות מזה כשאינה נוסעת. פתחי
המחסנים נפתחים ונסגרים באופן הידראולי והמנוע הראשי
הוא מנוע דיזל• האמיד, חזקה מאוד ויכולה ישוט גם
בקרח ויש גם מיזוג־אוויר. הכל בסדר גמור, ואם יש לכם
מיטען בתפזורת אתם יכולים ללא כל חשש לשלוח אותו
באונית־המשא מצדה של חברת ציס. הוא אפילו יתיישר
בעצמו בזמן הטעינה.

אוכלים ושותים ולא רוצים להקשיב לנאום של שר-התחבורה

מספר 1203

שנה 24

כ׳ תשרי תשכ״א11.10.1960 ,

הסחיר 60 אנורה

סיפורה שד צעירה ישראלית שחתונתה היתר.