גליון 1205 מתאריך 26 באוקטובר 1960

המחיר 60 אג!

וידוע הוא
ותורים את
ח״ח ברן1
דאו שומן
המיסמניסר

04/ ׳ 0

מגי ששי סד 31.10.50

כל ה קונ ה מ קל ט רדיו
פ>ל 1 171דגם ועדזור. פרעצס)

.יקבל גחור שי רמקול בתיבה נאה

וינדזור 8 .מנורות

ו 4שנה צועד ברא ש
מיוצר בארצות •.ארצות הברית. אנגליה.
אפריקה הדרומית, אירלנד וישראל.
פרטים והדגמה בכל חנויות הרריו המובחרות.

פרינצס 7 .מגורות

צימט

המנוי- סיכרוז גזטיבווג,
ו*ו \9־>ו
אווזו בוזסדוז.

בנאומו בפני מרכז מפא״י התקיף דויד
בן־גוריון, בין השאר. ,שבועון ותיק״ העוסק
ב״שאנסאג׳.״ הוא מען כי שבועון
זה מעליל עליו עלילות, אך אינו מזכיר
את שמו אלא רק את ״ראש מפא״י״ ,כדי
להימלם ממשפס.
חוששני כי לאחרונה אין מר בן־גוריון
קורא את דברינו, בגלל עומס תפקידיו, ב־תשומת־לב
מספקת. אחרת היה נוכח לדעה
כי שבועון זה לא היסס אף לרגע להזכירו
בשמו המפורש, כאשר ציין אותו כאיש האחראי
לקנוניה הנלוזה שנרקמה נגד פנחס
לבון.
אז מד, עם המשפם?

מסע־ההשמצות של שמעון פרם אינו
חסר־הומור — אף שפרס אולי אינו
מתסזן לכך. כדוגמה יכול לשמש המאמר
הראשי ההומוריססי שהתפרסם השבוע בעלון
בשם ביזנס דייארי, המודיע במזוזה
שהיה ״העחון היחידי שעמד סן הונע
הראשון זז אחורי נזר שמעו! פרם בעניין
פרשת לבון.״
קובל בטאון זה של ״יונייטד פרם״ :
״צמיר׳ מפא מייצגים דסעשה אוז דור
המנהלים הצעיר בארץ. הם אנטיתזח למ9־
לגתיות המוגזמת, שהיתח כח אופיינית
לשלב מסו״ס בבניין הארץ. לבון ושני
כלי־הביטו* שלו, דבר והעולם הזה, ססמליס
את ר,דור הקודם
״בפשרת הימים האחרונים, מאז חוורו
סחוץ־לארץ, היו לי מספר הזדמנויות (לשוחח
עמו מזבן כי פרס, בימים אלה,
צרין מאוד להיזהר בזיבוריו על לבון, ולא
שאלתיו מל איש זה. שאלתיו על אורי
אבנר׳ ,עורך העולם הזד״״
מסתבר כי על נושא מרתק זה הזקא היד,
פרם מוכן לדבר. ולראייה :״פרס מזלזל
בו כאיש אשר לא קיים הבסחה להימנע
מפרסום מאמר ממו״ם על מאורעות ססר וסח,
לפני שנים, בניגוד למה שהבטיח.״
טענה תמוהה זו מזכירה בדיחה יהודית
נושנה. קודם בל, אין המדובר בססרומה,
אלא בפאטריה, ר,אוניה שטובעה בנמל
חיפה. שנית, אבנרי לא הבטיח לפרס
(ב־ ) 1953 להימנע מפירסום החקירה על נסיבות
פיצוץ פאטר־ה בידי שליחי ההגנה,
אלא הבסיח להראות את המאמר לפרס
לפני פירסומו — בתנאי שפרם ישתף פעולה
בגילוי האמת על הפרשה. פרס לא מילא
תנאי זה. שלישית, המחקר לא פורסם
מעולם. הסולם הזה ( )840 הסתפק אז בתיאור
קצר רפי עדת־ראייד ,.מבלי לנגוע בפצעים
הישנים ומבלי לנתח את שאלת האחריות
למישגד, האיום, שהפיל למעלה ממאה
קורבנות חפים־מפשע.
אבל נמשיך בפיליסון :״או כל ההתקפות
האישיות החריפות של אורי אבנר׳ נגד
האיש שהצליח במשימה בח נכשל אבנר׳ —
לרכוש את אהדתו של בן־גוריון — לא
תשאירו בל שיגאה בלבו של פרס. כתלמידו
של ברל כצנלסון, הוא מאמין כי לשקר
רגליים קצרות. הוא משוכנע כי כל הרעל
וחשקרים המופצים כיום בזדון על-יד׳ השבועון
הנקרא ביותר במדינה יפעלו לבסוף
לסובתו, יביאו לכך שהציבור יכיר יותר
סוב את שמעון פרס ואת עורן העתון הכותב
בלי מורא, בלי משוא־פנים, אך בלי
להכרת שהכתוב בו אמת.״
מסתבר שאין מבינים אותו, את סרב.
״שנים רבות נשפך ממקורות שונים קיתון
של הלשנה נגד פרס. הוא, שמעון פרסומת׳
של העולם הזה. אין שקר גדול מזה
הוא שונא פיומומת הוא מוכן להקריב
את עצמו טבור התפקידים שלו — לא
להקריב את התפקידים שלו למען מטרותיו
האנוכיות, בפי שעושה זאת הקאר״ר־סט
בה׳ הידיעה, מר פנחס לבון. בניגוד ללבון
או לאורי אבנר׳ ,דואג פרס למדינה לפני
שהוא דואג לעצמו.״
תוך כדי כך מספר בטאון משעשע זד.
באריכות את קורות חייו של פרס כלילי,שלמות,
שונא־הפירסומת וחדור רוזדההק־רבר,־העצמית,
האיש הפשוט המצליח (לדבריו)
הרבה יותר ממשה דיין. מניין לקח את
פרטי הביאוגראפיהי
הנה עוקץ הבדיחה: מאותו שבועון נלוז,
שקרני, קארייריסטי, בזוי ופסיכוסאתי ששמו
העולם הזה. מסיים הביזנס דייאר׳,
בסוף מאמרו, בסוגריים :״הביוגראפיה מבו ססת
על מאמרים שהופיעו בידיעות אחרי־נות
ובהעולם הזד,״.

מכתבים
התנצלות רשמית
_ אני !טבק׳* בזה באופו רשם׳ את סליחת
׳•ם ערכת ער המחשבות שחשבתי לפני שיו־שה
חודשים, עם קריאת ם אטרו של סר
אורי אבנרי ״חזית חדשה״ (העולם הזה
,<1195 בו העלה לפתע
על נם את סר
פנחס לכו.,
עטרתו של מר
אבנרי נראתה לי
אז תמוהה ביותר,
וביחור טענתו כי
מר לבון הנהו עתה
המנהינ האופוזיציוני
היחיד במדינה.
נטישת הקו האנטי•
מפא״ יי העקבי של
העולם הזה נראתה
לי כבנירה, ואף
אמרתי זאת בחוג
חברי.
עכשיו אני עומד
פבוייש. איני יודע אם עמדה לו למר אב•
נרי אינטואיציה פוליטית מפליאה, או ש-
היתה בידו אינפורמציה מצויינת על העומד
להתרחש — על כל פנים, הצדק חיה עמו.
יחד עם כל אלה שחשמיצוהו או (והם לא
היו מעטים) ,לא נותר לי אלא לבקש את
ליחתו.דויד סגלוביץ ירושלים

להקדים תרופה לטכה: לשים עיז על הראשים,
שלא יפלו ללא דין, ובטרם זטן.
חנן גולדגרס, תלאביב
בקשר לפרשה החושפת את תעלוליהם של
נערי בינ׳י, הנני להסב אח תשומת־לב
ראש־הממשלה, שהוא ממילא פרשן חובב
של התנ״ד — לפסוקים הבאים:
״ונתתי נערים שריהם /ותעלולים ימשלו
בם / ,וניגש העם איש באיש, ואיש
ברעהו /ירהבו הנער בזקן, והנקלה בנכבד.״
ישעיהו
נ׳ ,פסוקים ד׳־ה׳.
דוב ירון, תל־אביב
...האם קיים קשר בין פרשת לבוז לבין
שידור מחזהו של רומן רולז ,״הזאבים״
בשבוע שעבר?
במחזה טוען ״נציג העם״ ,בי הסגרתו
למות של אדם טהור וחף־מפשע מחד גיסא,
וטיהור שמו של מנהיג לאומי ששנא את
הגידון והביא להוצאת משפם המוות מאירד
גיסא, היו בתנאים הנדונים לטובת המולדת,
וכי אי: בינם לבין מצפון אנושי ולא
כלום.
האין זה מפתיע בי מחזה זה משודר
בדיוק בשעה ש-
( )1תת־שר הבטחה שלנו מגסה בשארית
כוחותיו להוכיח כי סאוב שמו של חברו
(למפלגה, לתנועה, למיניסטריון) היה צורר
בטחוני — אם לא חובה לאומית?
( )2אותו תת־שר זקוק להצדקה ולהיחל•
צות טהסלכודת — שהיה הראשון שטמנה
בזידוניות ובפחדנות נפשעת לאותו שר
וחבר?
כחובב־תיאטרון טהור, אבקש הנהרה נאותה.

עמרם, תל־אביב

כעשב השדה

אנא, הראו קצת התאפקותו
שי דורון, אשקלון

הכזב הפושע

כבר הזכירו את המשמעות המתבקשת, וה־ם
ועזעת־תטים ים, הנובעת מהודעת דוגרי-
פרם, שהאשימו את לבון כאילו פתור רצון
להתחבב על הבחורים האלה״ (כלוטר — הצבא)
״נתז להם טז הרגע הראשון פעולות•
תנטול בקלות שלא זבו בה מעולם בימיו
של בן־גוריוז״.
השאלה היא: האם כל הדיבורים על מתיחות
בגבולות, על פרובוקאציות והתגרויות
של האוייב, שאינן משאירות לנו הברירה
אלא להסתכן בקורבנות ולהלום בבסיסי-
חאוייב, כדי להציל את המרינה כביכול —
לא היו אלא דברי-הבל וכזב פושע?
כל אלה שנחרדו ממסקנה איומה זו ניסו
להתאושש בהנחה שזו השמצה, וכי לא יתכן
ששר המכהן בקודש־הקדשים, קרי ״הבטחוו״,
יעלה אפילו בחלום־בלהות אפשרות כזאת.
ברם, לדידי מספיקה עצ םההאשמה.
המוכיחה את רמתם המוסרית של אלה שקבעו,
ועדייו קובעים, את גורלנו!
עלי לציין שבעניז זח אני נוטה להאמין
לתם, משום שאם לשקר, יכלו להמציא שקר
הרבה יותר מוצלח, במקום בומראנג כזה.
הרבר נם לא הוכחש ער היום.
יעקב אלדר, תל־אביב

הביצה

״בודד וגלמוד נראה השבוע התעשייז
יעקב צ׳ופ ברחובות ירושלים. צ־וס, הרגיל
לכקר בבארים ולשחות כהלכה, סבל מרוב
גענועים לחברו לבילויים ח״כ אחדות העבודה
יגאל אלון, שטס השבוע ללונדון.״
כד כתב מדור אנשים (העולם הזה .)1198
אוכל להקל על נענועיו של התעשיין ולספר
מקרה נאחד ם םשקי-הם פר של הקיבוץ
המאוחד, כי הלא הקיבוץ המאוחד וינאל
אלון רם היינו הד. בהסבי לשילה! לארוחת־בוקר
במשק, ישבו לידי בחורים מעליית
הנוער של המשק. אחד מהם ביקש טהמנישה
ביצה .״מה, אתה חולה?״ השיבר זו. כראי
לציין כי אותו בחור עבר אותו יום
בשידור חבילות קש לערימות.
לוי יעקב, חיפה

אווה חיה:

אחרי שקראתי את סיפורו של מר ריגר
במדור ״תעלומות״ (העולם הזה )1203 על
פנישתו עם היטלר אחרי המלחמה, איני
יורעת אם יעניין
אתכם הסיפור הבא

לפני ב־ 13 שנה
נפגשתי עם הנב׳
פוליטם, אשתו של
שר בממשלת יוון
בזמנו, שבאה ארצה
בקשר עם אדמות
שיש לבעלה
בארץ (דומני שאלה
אדמות שכונת
ברנר) .הנב׳ פולי־טס,
שהיא ערביה
נוצריה בת יפו.
אשר חיתה ביוון
בימי מלחמת הער
לם, סיפרה לי כי
אווד! גלדאוו
נפגשה כמה וכמה
אוו הכר אין
פעמים עם היטלר, ובכמה פנישות יותר
אינטימיות נוכחה נם אהובתו, אווה בראון.
על אישיותו של היטלר דיברה לשבח, למרות
ששנאה אותו בנלל הסבל שסבל העם
היווני בתקופת המלחמה.
בי! השאר סיפרה לי שפנשה את אווה
בדאון אחריהמלחמה. איני יכולת
לזכור את המקום שנקבה. בכל אופן אמרה
שאווח הכירה אותה, ומיהרה להסתלק. לאור
הסברה שהיטלר הי, מצאתי לנכון
להודיע לכם על כד.
אזרחית, תל־אביב
ידיעות אחרות על אתהבראון: ראה במדינה.

פרשה ופירושה
משפט קאסטנר נפסק בשעתו מפני שאחד
המשתתפים נו נרצח. אותו הדבר עלול
לקרות חלילה לפרשת לבוז. על נז עצתי
העולם הזח 1205

המיר מציירים את הצימחונים כשחם
עומדים על ארבע ומלחבים עשב בשרה, כפי
שצייר אותם שמעון צבר (העולם הזה .)1198
אפשר לחשוב שאוכלי הבשר פחות סנוחכים
מחצים חונים.
אילו יכולתי, חייתי מצייר את חבש-
דנים עוטרים על ארבע בשדה ונונסים
בשיניהם בבשר סרות ותרנגולות.
חנן גולדגרם, תד־אביב
כן, למשל?

שר הספורט

לטאטרו של העורר על הצורר לטנות שר
ספורט בישראל (העולם הזה :<1199
ננחי־הססר היסודיים, סבתה א׳ עד ד׳,
אין בכלל שיעור הנקרא התעטלות. בכיתה
ח׳ משתטשים ברוב שיעורי ההתעמלות על
סנח לסתום חורים, או לנצלם לתרגילי שיעורים
אחרים.
לפני חצי שנה חוריע מר עטי אסף, סנן
שר־החינוד, שמינוי ראש למחלקודספורט מתעכב
רק בגלל חוסר מועמד טתאים. אני
מכיר לפחות איש אחד מתאים; ריר זולטן
דיקשטיין, פרופסור לספורט ולהתעמלות. שהיה
בפשר שנים אחד מראשי הספורט ההונגרי
וממנהלי המשלחות האולימפיות של
ארצו. היה טדרינם האישי •סל אננס קלטי
ועוד אלופי־עולם
. ..הענינים אצלנו בספורט טפנרים בשני
דורות לפחות.
ב. אבישי, תל־אביב

הנצחי של נורית
נורית בת-יער

ביחס לנשואי־הבזק של
(העולם הזה :<1203
מהסתכלות בתמונות בה! טצולטים שני
בני הזוג, עושה הנצחי של נורית רושם
מוזר עלי. הוא עושה
רושם כאילו
אינו מתלהב כל־כר
מנשואיו. אני מקווה
שתור חיי הנשואים
עם נורית תצמח התלהבות
בזאת. גורית
נלהבת מאוד,
אולם נראה שלא
הצליחה להדביק את
הנצחי שלה בהתלהבות

שלמה מופר
תל־אביב
נכוו! נורית זו
נערה נאה, אר למה
דווקא אצלכם, ילא
3ת יער
באחר משבועוגי ה•
נשים? ובמה היא
נבדלת מכלות־הדולארים? האם לא חיפשה
נם היא את הבטחון הכלכלי, אם להתבטא
בעדינות?
בחייכם!
יהודה קמחי, נחום מאובן, תל־אביב
התרגזתי, ולא אוכל לעבור על כר בשתיקה.

לי בלב בשם טוסי, ובשבוע שעבר
היו לו הפרעות עיכול. אובל לעיסות מזה
דפורטג׳ה יפה, ובוודאי לא תהיה פחות
מעניינת ט!ו של נורית, שהנני סחו ירה
לבם בזה.
שמואל שכטר, תל־אביב

קראתי את הכתבה של נורית, והתביישתי.
התביישתי על שהצלחתם לרמות אותי זמז
כה רב. אני, שהאמנתי כי אכן שבועון רציני
אני קורא מדי שבוע, נוכחתי לדעת
שרומיתי.
. ..אין בדעתי לקרוא עוד את העולם
הזח. יתר על כן, אני עומר לפתוח ב־מערכח־שיכנוע
בקרב חברי למען יחדלו לקרוא
את שבועונכם.
קורא אלמוני, איישם

קורות ספר אחד
הרשו לי להעיר כמה הערות לביקורת
שפירסם העולם הזה ( )1201 על ספר־הכיס
שלי ,״קורות טרימסטר
אחד״:
(א) בפתח הרשימה
קבעתם כי התפרצתי
למשרדי הלשם אוניברסיטה תיקון
ציוני. קביעה
זו, בשעה שהמשפט
טרם התקיים, ובעת
שאני מכחישה נמרצות,
חנה עבירה על
החוק, וגם מסירת
אינפורמציה כלתי-
נכונה.
(ב) כתבתם כי
החלטתי להפיק מלוא
התועלת מהפרסומת
ביחס לעניין זה, ויפת
ספרי
הקורם —
— ״נמכר כולו הורות
לפרשה״ .כן אמרתם כי ספרי הנוכחי הוצא
לאור מחור בסחון שהמקרה יעזור למכירה.
האטת היא כי את החוזה על ספרי הקודם
חתמתי עם ״סערכות״ לפני שלוש
שנים, והספר יצא לאור ונסכי ברובו כארבעה
חדשים קודם חטקרה. את ספרי האחרון
התחלתי לכתוב חודשים רבים לפני הפקרה.
על כן קביעחכם בענין זה אין לה
על מה לסטור.
(נ) כתבתם כי לולא פרט אחד, היה
הספר יכול לחיות אוטוביוגרפיה. מובן
שפיסקה זו משוללת כל יסור.
בנימין זאב יפת, ירושלים

קולנוע ״תל־אביב״ 111x60־•
פ ס טי ב ל רא שון
של הסרטה מכ סיק א *
בי שראל 1960
בחסות

שגריר מכסיקו כישראל
מר חורחה דסלה סגורה
בהנהלת
מר סלומון י. מלרשטיין

בהשתתפות משלזזת ונובביס
מפורסמים ממכסיקו
בראש המשלחת חבר הפרלמנט

מר רודולפו לנדה
* אריאדנה וולטר
כוכבת הסרט ״העקורים״

* רחה דה קסמיה
זמרת וכוכבת סרטים

* איגנציו לוסז טרסו

גדול שחקני הבמה של
וכוכב הסרט ״מקריו״

מכסיקו

* חוסה אליאס מורנו

כוכב המרטיט ״סימיסריו״
ו״העקורים״

* דוד סאיזר

זמר סרטיס, רדיו ומלויזיה

ציפור כשם פרס

בגליון העולם הזה 1203 במדורה של
לילי נלילי, נתקלתי בכותרת ״ציפור השבוע

אני מבין בי העולם הזה מנסה מזה
שנים להביא לידיעת קוראיו את עלילותיו
של מר פרם, ומנסה בכל הזדמנות שהיא
להעלותו באור שלילי בעיני הקוראים. אם
ישנו צדק בדבר איני בטוח. יתכן כן,
ויתכן לא. הדבר יתברר במהרה. אד אני
מתפלא על שהעזתם בדרר נלוזה להשוות
את מר פרם לעוף דורם, הניזון מנבלות
ובו׳.
האם זוהי דרככם להעלות את האמת
לאור, כדרר עקיפה ובזויה, בהסתמכם אד
ורק על צירוף שמות מקרי? אם סיסמתכם
היא ״בלי מורא, בלי משוא-פנים״ ,אנא אל
תביישו אותה על־ידי השוואות זולות בנ״ל.
עמי רוטר, טבריה
למראה הקטע בשם ״ציפור השבוע״,
תקף אותי זו הפעם הראשונה בחיי חשק
לירוק לכם בפרצוף. אני כשלעצמי, אהדתי
נתונה ללבוז, אולם צורה זו של עקיצות
והטלת שיקוצים הולמת ברנשים מהעולם
ההחחוז.
...קיצוניות, סופה אברוז. אם עדיין
יש לכם טאותו טישקע הנקרא בשם שכל,
עליכם לסטות מאותו קו קיצוני שהנכם
נוקטים בו לאחרונה.
עודד רוזנר, נתניה

* מריה פליקם
בתפקיד ראשי בסרט ״לה־קוקרצ׳ה•

העולם הזר, מצטער על ני הקוראים רו־מר
זרזזנר ראו נמנה פוליטית בשיעור
אורניתולוני פשוט, שהיה מוקדש לציפור
פרם, הוא נשר־הים. אולי הוטעו הקוראים
על־ידי הכתמים הלבנים בנוף השיעור.

הישג אולימפי

האשה הטצולטת בגליון העולם הזה (,)1200
כשהיא ססתכלת בדגל
ישראל המונף
באולימפיאדה, אינה
ציונה זיסמן. זאת
אני, אזרחית ישראלית
בשם לאה שהצליחה שואבי,
להכנם לשטח ול־הצטלם
בזמן הנפח
הדנל.
לאה שואבי,
קרית־ביאליק
דגל ׳שק לדגל ולקוראה
שואבי.

מעשה כלונדץ
בשובי מחוץ־לארץ
לפני מספר ימים
נדהמתי לקרוא ב-
העולם הזה ( 11198 יריעה על דבר שאשתי
עשתה, כביבול, בלונדון. הידיעה אינה נכונה,
ומן הראוי שתתקנו את העוול שנגרם

גדעון בוכמן, תל־אביב

שואבי

המערבת, שהסתמנה על מקורות־חוץ, מצטערת
אם בגלל אינפורמציה מומעית נפגע
שמה הטוב של הגברת בונמן.

לא שלמה כהן
אני, שלמה כהן, מודיע לציבור שאני זח
לא השלמת פהז שאתם כתבתם וצילמתם
שהוא שלמה בהן.
שלמה כהן, תל־אביב

* איגנציו לופז טרסו
בתפקיד ראשי בסרט ״מקריו״.

בזנבי המשלחת יופיעו
לפני הקהל מדי ערב.

בתאר־ז 12.11.60 יתקיים הנשף המפואר
של השנה באולמי מלון ״אכדיה״ .בו
תבחר ״מלכת שבוע הסרט המנסיקאי״
פרסים בשבזעזן ״לאשה״ נד.23.10.60

רפינו לארוע

במרינה

העם הפצצה באה!

כ ת מי ש מן, זפת,ו־זי לין
כתמי מאכלים> 1±מ ני ם
מכל ג ד

בהיותה שקועה עד מעל לראשה בפרשת
לבון, לא שמה ישראל לב לידיעה שעוררה
חרדה בלב כל בר־דעת בעולם.
הידיעה: מדענים גרמניים גילו תהליך
שיאפשר בנקל פצצות־אטום, גם במדינות
שאין להן האפשרות להקים את המיתקנים
האדירים הדרושים כיום לאותה מטרה.
תוך שנתיים־שלוש תוכל כל מדינה קטנה,
בעלת מינימום של אמצעים, לייצר פצצות־אטום
ככל העולה על רוחה. פצצות אלה
יוכלו גם לשמש נפצים לפצצות־מימן.
ישראל נכללת בשורת המדינות אשר יכלו
להשתמש בהמצאה זו. יש לה הכוחות הטכניים
והאמצעים הכספיים המינימליים ה דרושים
לכך. רע״ם נמנית אף היא לסוג
זה של מדינות.
העולם נחרד נוכח האפשרות שתוך זמן
קצר יצטרפו לפחות תריסר מדינות נוספות
למועדון האטומי. לגבי בני המרחב, חרדה
זו צריכה להיות כפולה. כי שום אזור
אחר בעולם אינו נתון במתיחות כה מתמדת.
ובשום אזור אחר בעולם אין בעמדות
שלטוניות אנשים כה רבים שהוכיחו בעבר
חוסר־אחריות וקוצר־ראייה בתיכנון הרפת־קות
צבאיות.
השבוע דיבר דויד בן־גוריון בנאומו בכנסת
על השלום כעל חלום רחוק, העשוי
לדעתו להתגשם, באופן מסתורי, כתוצאה
מקשירת היחסים בין ישראל ועמי אפרא־סיה.
שליטי ערב אינם מדברים על השלום
אפילו כחלום רחוק. אולם הזמן קצר מאוד
— ואם לא יקומו בארצות המרחב כוחות
חדשים שיחתרו לשלום מזורז, עלול להיווצר
מצב בו שוב לא יהיה טעם בשלום.

קולעס קן ו קו ד שדי

להשיג בבל בתי מרקחת ופרפומריר.
מיוצר ע״י :״שרוך מפעלים הימיים בע׳־מ

הו פי ע \דיון 4

ר\זשיג בכר ה\ 2י ^\2יגז

״ העולםהזה ״׳ שבועון החדשות הישראלי
המערכת והפנהלה: תל־אביב׳ גליקסון ,8סלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ם, ת* -
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״נג

דמותה של הדת במדינה היתד, תלויה
השבוע בפיתרון האפשרי של פרשת לבון.
השאלה אם לבחור במועמד זה או אחר
לתפקיד רב ראשי, ומי יכהן כשר הדתות
החדש במקום הרב טולידאנו, גררה מיד
את השאלה: במה יכול אותו מועמד לעזור
לדויד בן־גוריון במלחמתו נגד פנחס לבון?
בתחילת השבוע נראה היה כי לפחות
חלק מן השאלה מצא תשובה. היה זה אחרי
ששר העבודה, גיורא יוספטל, התקשר עם
ח״ב הדתיים הלאומיים בנימין שחור. השניים
סיכמו כי תמורת תמיכתה של המפלגה הדתית
בעמדת בן־גוריון, הדורש להפסיק את
דיוני ועדת החוץ והבטחון, יזכו במתנה:
בחירת הרב הראשי תדחה לשנה.
דחיה זו חשובה מאוד למפלגה הדתית,
אשר אין לה כרגע מועמד לתפקיד זה
והמקווה תוך שנת הר,שהייה להציג מועמד
או לרכוש לצידה את המועמך ים הקיימים.
כאשר, נוסף להבטחה זו, נרמז גם על האפשרות
שמשרד הדתות יימסר לאחד מאנשיהם,
היו בטוחים הדתיים הלאומיים כי
בבוא המועד לבחירת הרב הראשי יוכלו
להבטיח בחירת מועמד הרצוי להם.
סעי(? מהפר . 5ביצוע העיסקה היה
צריך לצאת לפועל בישיבת הממשלה ביום
א׳ השבוע. אלא ששאלת הבחירות לרבנות
הראשית נקבעה כסעיף מספר 5בסדר יומה
של הממשלה — ועקב סערת לבון לא הגיעה
הממשלה לכלל דיון בה.
בן־גוריון, מצירו, החליט לבטל את ה־עיסקה,
מאחר שממילא לא יכול היה לנצל
את קולות הדתיים, כל עוד לא השליט את
מרותו על מפלגתו שלו. הידיעה על ה־עיסקה
הודלפה לחוגים דתיים בלתי־תלויים,
שאיימו בשערוריה רבתי. שר הפנים משה
שפירא מיהר לבנם ישיבה של מרכז המפלגה,
בה התקבלה החלטה נגד כל נסיון
להפסיק את דיון ועדת החוץ והבטחון בפרשה.
נראה היה כי למרות תימרון־הסרק תתכנס
ועדת החמישה ,,תיגש לביצוע הבחירות.
בנסיון נואש הצליחו הדתיים הלאומיים
לשכנע את חבר הועדה, הרב אליעזר
ולדנברג, להתפטר ובצורה זו לשתק את
הוועדה. מכיוון שהרב ולדנברג מונה על״ידי
שר־הדתות, יכול שר הדתות למנות נציג
אתר במקומו. אלא ששר הדתות הינו כעת
דויד בן־גוריון, והוא לא ימנה נציג חדש
כל עוד לא סוכמה פרשת לבון ולא ברור
* שבתחילתה היתה ועדה של שנזזנה,
הממונה על עריכת בחירות לרבנות הראשית•
אחרי שהתפטרו שלושה מנציגי חרב
נסים, נותרו בה רק חמישה חברים.

באיזה צד עומדת המפלגה הדתית־לאומית.
רק אז יחליט אם כדאי למנות נציג חדש,
ולצד מי יעמוד נציג זד — .או אולי פשוט
לשתק את פעולת הועדה, למשך אותה
תקופה הנראית לדתיים לאומיים ככדאית להם.

פרשת לבון
ה אי כ רי ם ו הנ ה ר
אנשי ציבור רבים כבר הביעו את דעתם
על פרשת לבון. השבוע נכנס למערכה
פרשן נוסף, אם כי בעל־כרחו. הפרשן:
איבאן אנדרייביץ׳ קרילוב, הממשל הרוסי
הגדול מלפני 200 שנה.
בגליון החדש של הירחון אתגר הובא
המשל הבא של קרילוב , ,ללא פירושים:
אתרי צרות מרות, שנגרמו •לכפר /מהש־תפכות
פלגים עם הפשרת השלג / ,אמרו
האיכרים לקבול לפני נהר / ,שלתוכו נש פך
כל נחל ונל פלג.
והאמת ניתנה להיאמר / :היה להם על
מה להתמרמר / .כאן נסתחף שדה פתוח,
/שם נגרפה טחנת־הרוח / ,בקר וצאן
טובעו לרוב.
ואילו הנהר — צנוע הוא וטוב /מימיו
האדירים זורמים כל־כך בנחת / :הרבה
(נרים גדולות שוכנות עליו בלי פחד /
עליו לא יסופר שום מעשת מכלים הו א
הוא שירסן וכלי הנחלים.
כך שוחחו בינם האיכרים הללו / .אן,
בקרבם ליאור, ראו פתאום כי שם /צף
חלק רב מרכושם / ,שהפלגים מהם גזלו.
נתנו המסכנים עינם במחזה / ,הניעו
בראשם, הביטו זה על זה — /ואל הכפר
לשוב נחפזו לשוא,״ אמרו ,״היתת
מירחה זו / :מה טעם לבקש משפט מראש
ורב / ,המקבל חלקו מגנבים — עוזריו?״

פר ״האר ץ״
בחוגים העתונאיים עברה השבוע שאלה
נוקבת אחת. :מה קרה להארץ?״
ואכן, היה על מה לתמוה. העתון שהתיימר
כל ימיו להיות בלתי־תלוי, הפך כולו
לסוכנות של מלחמה פסיכולוגית מטעם
שמעון סרס. שבתי (.סאבי״) טבת עצמו
ישב ארוכות במשרדו של פרם, טילפן משם
לעתון את דבריו, שלא היו אלא ביולטיניב
של סגן שר־הבטחון (העולם חזה 204ו).
רק חלק מתומר זה התפרסם בשמו של
טבת עצמו. הכתב גילה זריזות למופת,
מילא כמעט לבדו עמודים שלמים של ידי־עו
^ אותן החתים בחתימות שונות.
לא טבת לבדו ניהל את המאבק הקדוש.
משך שלושה שבועות נרתם העתון כולו
למערכה, מן, המאמר הראשי ועד לאחרון
טוריו, כשכל פרשניו וסופריו מגוייסים
גיוס מלא. אפילו ד״ר ואלטר (״פולס״)
גרוס, הנמצא בחופשה, נצטווה לתרום את
תרומתו, שלח ממקום חופשתו מאמר בו
התווכח בחריפות עם ״הצעות לבון״ ,שמעו לם
לא הוצעו על־ידו. מסקנתו :״הצע,־ת
לבון״ ,אילו נתקבלו, היו הורסות את צר,״ל.
גם בעבר נרתם הארץ לא פעם למאבקים
עכורים. על חלקו בפרשת עמוס בן־גוריון
זכר, לנזיפה רשמית ומוחצת מפי בית״המש־פט
העליון. אולם עד כה הופיעו תרומות
כאלו בטור זה או אחר. זו הפעם הראשונה
שהעתון כולו הפך מכשיר של סיעה אהת,
במגמתיות שהזדקרה לעיני כל.
המרכבה המנצחת׳־ העתונאים, שעקבו
אחרי המחזה בפליאה גוברת והולכת,
ערכו ביניהם תחרויות של ניחושים על
סיבת המיפנה, שסיכן בהכרח את עצם מעמדו
של הארץ בציבור. בין הניחושים:
• גרשום שוקן, הידוע כעקשן שאינו
משנה את דעותיו לעולם, הוכנס תחילה
לבוץ על־ידי כתביו, המכורים לפרס, החליט
לאחר מכן שלא לסגת מהקו בו נקט העתון.
• שוקן, בורגני בעל הכרה (ומליונר
מאז מות אביו) ,החליט כי זו שעת־הכישר
לשבור את ההסתדרות.
• שוקן, שנראה לאחרונה סועד בחברת
דיין, ד,הליט כי סיעת פרס־דיין עומדת להשתלט
על המדינה, משתדל לעלות על המרכבה
המנצחת.
כך או אוזרת, קו הארץ החל השבוע נותן
את אותותיו בתגובות חריפות ביותר
מצד הקוראים, שלא פורסמו על־ידי רנד
ערכת. התוצאה הראשונה: השבוע פירסם
הארץ בפעם הראשונה מאז ראשית הפרשה,
מאמר ראשי שאינו נוקם בקו בן־גוריוני
קיצוני. הוא תמך בהמשך דיון ועדת החוץ
והבטחון בפרשת לבון.
* בתרגומו של חנניה רייבמן.

ך 1ב ץ נגד הצבא:״ הכריז השקרון
האנגלי, ג׳רוסלס פוסט.
״הצבא התנגד להמשך כהונתו של לבון
כשר־הבטחון!״ מכריזים דובריו של פרס.
״צריכים להגן על הצבא מפני עלילות
לבון!״ זועקים מלחכי־פינכת בן־גוריון.

מסתבר, איפא, בי יש כישראל
משהו הנקרא ״הצבא״ -ו הו אגו ך
פוליטי המנהל מערכות פוליטיות.
הממנה שרים ומפטר אותם, שיש
לו דעה כענייני ציבור והמסוגל
לכפות דעתו על מוסדות המדינה.
מכל הגילויים המרעישים של פרשת־לבון
עד כה, זהו הגילוי המרעיש ביותר: קיומו
של המושג ״הצבא״.

מבוצעים על ידי דויד בן־גוריון, כשר הבט-
חון. אך לפי כל הסימנים, גם חוג זה אינו
מעור אחד ואינו בדעה אחת בפרשה זו.
אחרת היה פנחס לבון מתקשה להשיג את
כל האינפורמציה הנמצאת עתה בידו. ועמדתו
של הרמטכ״ל, רב־אלוף חיים לסקוב,
בכל הפרשה הזאת, ראוייה לשבח.
אם כן, הגוף הזה ששמו ״הצבא״ אינו
אלא פיקציה — הסוואה לחוג קטן של עסקנים
אזרחיים מסוגו של שמעון פרם, שהוא
עצמו לא שירת אף יום אחד בחייו בצה״ל
או בכל צבא אחר. אולי כולל חוג זה
גם כמה לובשי מדים.

יותר חשוב מן המלך, שגילם את המדינה.
גם אחרי היווצרות המדינה המודרנית,
השתנה מצב זה רק בהדרגה. קציני הצבא
היו בני האצולה. הם בזו למוסדות הדמוק־ראטיים,
סירבו בהחלט לקבל את מרותם.
עוד בראשית המאה ה־ 20 היה הצבא הגרמני
כפוף במישרין לקיסר, משוחרר מפיקוח
מוסדות המדינה.

הוא היווה מדינה בתוך מדינה
-ואולי מדינה מעל מדינה.

כל פרשת דרייפוס לא היתר, אפשרית
לולא מעמדו המיוחד של הצבא, אפילו בצרפת
הרפובליקאית. הקצונה הצרפתית בזה

^ ני שואל בכל התמימות: מיהו ״ה־צבא״
הזה? לאיזה צבא הכוזנה? איזה
גוף הוא ״הצבא״ ששמו מהלך אימים במערכות
המדיניות?
קיים צבא־הגנה־לישראל, על חטיבותיו הסדירות
וחטיבות המילואים שלו.
זהו צבא אשר בשורותיו הלכנו לקרב,
התובע ממגוייסיו להשליך את נפשם מנגד,
אשר במיבצעיו נפלו טובי הנוער העברי.
צבא זה מונה מאות אלפי חיילים וחיילות•
למעשה הוא כולל את כל האוכלו־סיד,
הבוגרת במדינה, מלבד קשישים ואמהות.

האם זהו הצבא המנויים למלחמה
העכורה של פרס כלבון? ה אם
זהו הצבא המהווה צד כמל חמה
על השלטון במפא״י?
אדרבא, יכנסו־נא את יחידות המילואים
ואת היחידות הסדירות, יעמידו
את הצעותיהם להצבעה כללית.
תוצאות ההצבעה הזאת, ורק
הן, יכולות להוות את דעת ״הצבא״.

ייעשה כדובר הזה, חוששני שהתוצאות
יאכזבו את יוזמיה,ן. צבא זה —
אין הוא שונה מן העם. מיוצגות בו כל
המפלגות, כל הדעות. מי שמתיימר לדבר
בשם הצבא הזה, אינו אלא שקרן.

ו שמא אין הכוונה כלל לצבא זה,
^! הצבא אשר אוייבי ישראל חוששים
מפניו והמהווה בסים לכל חשבון בטחוני?
אולי הכוונה רק לאותם לובשי־המדים המשרתים
במקרה ברגע זה בצה״ל — מגוייסי
החובה אשר הגיע תורם?

האם לצבא זה יש דעה פוליטית
מגובשת? האם הוא מהווה מפלגה
אחת -לא, סיעה אחת! -במערבה
הפוליטית על השלטון?

חוששני שאיש לא שאל גם את רבבות
החיילים והחיילות האלה לדעתם על האשמות
לבון, או על טיב הצעותיו לשינוי
פני מערכת הבטחון. ואכן, טרחה לבטלה
היא לשאלם. הבחירות לכנסת הראו כי
בדרך כלל אין הבדל בין הקלפיות הצבאיות
לבין הקלפיות האזרחיות.
ואולי הכוונה רק לחיילי־הקבע, אותם האנשים
אשר הצבא הוא מיקצועם ואשר
משלם המיסים דואג לפרנסתם, בידעו כי
שרותם חיוני לבטחונו?

האם הם מהווים גון* פוליטי
מגובש? האם רשאי מישהו לדבר
בשמם? האם קיבל מישהו יפוי־כוח
מידיהם?

^ פיטר שהדוברים בשם ״הצבא״ מת־
\ ! כוזנים לחוג עוד יותר מצומצם —
נניח לקצונה הגבוהה בלבד, מדרגת אלוף-
משנה ומעלה.
תמהני אם שמעון פרם או משה דיין
זכאים לדבר אפילו בשם חוג זה. אומנם,
לפי הנוהל הקיים, כל המינויים בדרג זה

הוא טוען כי כל מטרת מאבקו
הנועז היא עתה למנוע השתלטות
דיקטאטורה כמדינה -דיקטא•
טורה שתנופף בדגלים כטחוניים,
ושתתימר לפעול כשם ״הצבא״.
אילו אמר זאת לפני חודש, היה רק חלק
קטן של הציבור מסוגל לעכל ולהבין דברים
אלה. כיום, אחרי שבן־גוריון ופרס גייסו את
״הצבא״ לאורך כל חזיתם, רואה כל בר־דעת
כי סכנת הדיקטאטורה ה״בטחונית״ ממשית.
זוהי ההצדקה האמיתית, המוחלטת, למאבקו
הנועז של לבון. לא פרשת הזיופים
היא העיקר, גם לא ״ענין הביש״ ,על כל
חומרתו. חשובה הסכנה ד,צפונה בעצם דבריהם
וטענותיהם של אוייבי לבון — סכנת
ההשתלטות של כת קטנה, חסרת־אחריות,
הרפתקנית ונטולת־מעצורים, המתיימרת לייצג
את ״הצבא״.

נחס לבון ראה סכנה זו עוד ב־, 1954
לפני ״עניו הביש״ .הוא הציע אז שורה
של הצעות לבלימתה. על הצעות אלה חזר
בעדותו האחרונה לפני ועדת־החוץ־והבטחון.
מאחר שזו עדות סודית, אין היא ניתנת
לפרסום, ונבצר מאתנו לדון בהצעותיו —
החיוביות והשליליות — בצורה הוגנת.
תחת זאת, אעלה כאן בשמי הצעות מינימאליות
הדרושות כדי להחזיר את ״הצבא״
ואת מערכת־ד,בטחון כולה לתחומה הנכון
וההכרחי בחיי המדינה:

• למנות מועצת בטחון לאומית,
מורכבת מאישים במו שמעון
אבידן, יגאל אלון וייגאל ידין,
להערכה כוללת של המצב הבט-
חוני ולקביעת הנחייות כטחוניות
עקרוניות, מעת לעת.

אם זאת כוונתם של בן־גוריון, פרס ושות׳
— הריני תמה, כחייל־מילואים אחד מרבבות
רבות: מי שאל אותנו?

אין הוא לוחם למען רהביליטציה אישית,
או למען הענשת עדת חורשי־המזימות.

אך חוצפה תהומית היא מצד
חוג זה למשוך את שם צה״ל -
את כולנו ששירתנו, משרתים או
נשרת בו-ל עס קי הם המלוכלכים.
כל המפקיע את שם צד,״ל למען אינטרסיו
האנוכיים, כל המנסה לזהות את צה״ל עם
צד זה או אחר בסיכסוך מפלגתי — הרי
הוא חוטא כלפי הצבא, כלפי בטחון המדינה
וכלפי האמת.

יתר על בן: הוא יוצר את הסכנה
הממאירה כיותר שאיימה אי־פעם
על דמות המדינה.

••נעורינו ראינו סרט שנחרת עמוק
—1בזכרוננו — סרטו של פול מוני על

חיי אמיל זולה. ברגע הדראמתי ביותר של
סרט זה מתגונן זולה, בעמדו לפני שופטיו,
מפני הטענה כי בהגינו על דרייפום פגע
בצבא הצרפתי.
״מיהו הצבא?״ קורא זולה בסרט ,״הצבא
— זה העם!״
באירופה, לא קל היה להשליט דעה זו.
כי באירופה, קדם הצבא למדינה. הצבא
הפיאודלי, שהיה מורכב בעיקרו מאנשי האצולה
השלטת, היה זהה עם השלטון המדיני.
מעמד הקצינים האציליים היה הרבה

לרפובליקה ולמוסדותיה. היא זייפה מיס-
מכים, העידה עדויות־שקר סודיות וניהלה
מלחמה גלויה נגד מפלגות אזרחיות. הקצונה
היתר, מפלגה בפני עצמה.
עד היום סובלת צרפת ממכה ממאירה
זו. הקצונה הגבוהה, הקשורה ביסודות
פאשיסטיים וקולוניאליים, היא המונעת את
השלום באלג׳יריה והמאיימת על דה־גול
בהפיכה צבאית.
למרבית המזל, ישראל היא מדינה צעירה.
אין בה דפוסים חברתיים ששרדו מימי־הביניים.
אין בה אצולה תורשתית, שיכלה
להתבצר בצמרת הקצונה. אפשר היה לקוות
כי לפחות צרה צרורה זו המתעטפת במושג
״הצבא״ לא תידבק במדינתנו.

והנה מסתבר שהיתה זאת תיק־וות
שווא. הצרה הזאת דבקה
בנו. מישהו מתיימר לדבר בשם
״הצבא״ ,להגן על ״הצבא״ ,להיעלב
כשם ״הצבא״ .במילים אח רות:
מישהו מנסה להפוך את
״הצבא״ למכשיר פוליטי כתוך
המדינה, מול המדינה ומעל למדינה.

ך מוכיחים אוייביו של פנחס לבון
^ כי אכן הצדק עמו. לבון טוען ששוב

• לחייב אישורה של מועצה זו לכל
מינוי צבאי בדרגת אלוף־משנה ומעלה, כדי
למנוע מינויים פוליטיים חד־צדדיים.
י • להטיל מרותה של מועצה זו על כל
עיסקת־נשק — הן בשטח הרכש והן בשטח
המכירה — כדי למנוע בעד פקידי משרדה,בטחון
לנהל את מדיניות־החוץ של המדינה
באיצטלה של פעולות־רכש.
• לבטל את המימשל הצבאי — ועד
לביטולו להעבירו לרשות משרד־הפנים.
• להוציא מסמאות ן משרד־הבטחון כל
פעולה משקית שאין ה|רח חיוני בהימצ־תעאותה

בתחום זה, כגון: י
שיית המטוסים והבדק, בניין קרית־נצרת,
ועוד.
• לצמצם את התעשיה הצבאית לייצור
ציוד בטחוני במובנו המצומצם של המושג.
י• להוציא ממערכת ד,בטחון את כל מכ־שירי־התעמולר.
המיועדים לציבור האזרחי,
ולבטל כל הבטאונים הפנימיים שאינם עוסקים
באופן בלעדי בבעיות צבאיות, כגון:
גלי ׳צה״ל, במחנה, ודומיהם.

*^ין ספק שבן־גוריון ואנשי כנופיית־
\ £החצר שלו יקבלו כל הצער, מסוג זה
בקריאה נרגשת שהנה נשלחת יד פושעת
נגד ״הצבא״.
אולם קריאה כזו לא תמצא הד בקרב
הצבא עצמו.

הצבא -תפקידו?1לחום בשעת
הצורך, ולהיות מובן למלחמה ככל
עת אחרת. כל המעמיס על הצבא
תפקידים אחרים, שאיפות אח רות
או עיסוקים אחרים, הריהו
דומה לאיש החוסם את סיפונה
של משחתת בערימות גרוטאות.
למרבית המזל, ברור הדבר לרוב קציני
צד,״ל עצמם. קולם אינו נשמע — ואינו
יכול להישמע — בוזיכוח הנוכחי. אך האומה
יכולה להיות סמוכה ובטוחה כי
״הצבא״ הנישא בפי פרס ושות׳ ,אינו צבא-
הגנה־לישראל.

הפצצה של דו״ח ועדת כהן -הסיבה שבגללה ביג״ סירב להראותו

רוצי

לטשטש?
התרחבות מסוכנת זו של מעגל ההאשמות שגרפה לתוכה את דויד בן־גוריון עצמו,
מסבירה תופעה מוזרה. בעוד מאחורי הקלעים התנהל מאבק לחיים ולמוות על מפא״י,
החלו דוברי פרס לנהל מערכה מתוכננת, בעתונות ובראדיו, להמעטת חשיבות הפרשה
בעיני הצבור.
הדובר העיקרי של פרם, איש הארץ שבתאי טבת, פירסם בעתונו פיליטון בו הפך
את כל הפרשה לנושא לשיחת־בטלנים יושבי־קרנות. וכאשר הופיע דויד בן־גוריון עצמי
בפתיחת הכנסת, התעלם לחלוטין מהפרשה המסעירה ביותר בתולדות המדינה, שיעמם
תחת זאת את החכ״ים בגיבוב של מליצות נבובות על ההיסטוריה של עם ישראל, על
ערכם היחסי של האדם והמכונה ועל העולם המשתנה בתמורות העיתים.
יחד עם המעטה זו של חשיבות הפרשה ניסו סוכני פרם להחדיר רעיון נוסף לתודעת
הציבור: שלבון מביא רעד. למדינה בהעלותו פרשה אישית לחלוטין, חסרת חשיבות
לאומית, שאפשר היה לדון בה בשקט בתדרי־חדרים. דעה זו הובעה במכתבים למערכת
בנוסח אחיד, שהציפו באורח מוזר את מערכות העתונים המבטאים את קו פרם.
אילו נתקבלה דעה זו על־ידי הציבור הנאור, היתר, זו מכה מוחצת לדמוקראטיה
הישראלית. כי השבוע שוב לא נשאר ספק שפרשת לבון אינה לא אישית ולא
משנית. היא נוגעת לעצם ההכרעה בין דמוקראטיה פארלמנטרית לבין דיקטאטורה
מוסווית של קבוצת המנהלים.

מהלומה מב 36 ים

שר־הדתות בפועל -על מה הוא מחנה?
•*שבוע החמישי של פרשת לבון נפלו כל המסכות. במרכז המאבק עמד האיום
^ הגם של דויד בן־גוריון לשתק את ממשלת ישראל בצורה שתשליך את המדינה
לתוך אנרכיה מחושבת ומתוכננת, ממנה לא יהיה מנוס אלא באמצעות דיקטאטורה.
משך חמישה ימים דיברו גדולי המדינה בלחש על נפילת הממשלה. תחילה נקבעה
שעת־האפס ליום הראשון השבוע; אחר־כך ליום שלישי. התוכנית שהוצעה לבן־גוריון
לפני שבועיים, ואשר העולם הזה 1203 חשף אותה לעיני הציבור, הוצאה עתה לפועל.
בן־גוריון העמיד את מפלגתו ואת שותפיו בפני הברירה לציית לו, או לעמוד בפני
מצב של תוהו־ובוהו.
גם דעת־הקהל העולמית החלה להתעורר לחומרת הפרשה הישראלית.

תכוסה הראשונה שנחל דויד בן־גוריון במערכתו זו הונחלה עליו דח־קא מצד
( | חבריו למפלגה. אחרי שבמשך שלושה שבועות חזר והדגיש כי אין זה מתפקידה
של מפא״י לדון בפרשת לבון, יזם בן־גוריון דיון מפלגתי במזכירות ובמרכז מפא״י,
שכל מטרתו — לסכל את הטיפול הממלכתי בפרשה.
נאמן לנוהגו,
כאשר התכנסה מזכירות מפא״י, בהעדרו של לבון (שנשאר גם הפעם
מזה חמש שנים, לא להשתתף בשום ישיבה בה נוכח שמעון פרס) היה על ראשי
המפלגה להחליט איך לטפל בהמשך העניין. הרוב הגדול התיצב נגד בן־גוריון, צידד
בהמשך הדיון בוועדת החוץ וד,בטחון — בה נמצאים נאמני בן־גוריון במיעוט מבוטל.
כאן התפתח קרב כמעט היתולי. הרוב החליט שהדיון ימשך ״במוסדות ממלכתיים״.
בן־גוריון היה מעונין להוסיף את המילה ״שיפוטיים״ — למרות שלכל הדעות,
המוסדות הממלכתיים כוללים את המוסדות השיפוטיים. על טעות בלשנית זו, שהיתר.
בעלת תוכן פוליטי עמוק, התפתח קרב שהתגלגל בין מוסדות מפא״י, והגיע לשיאו
במחיקת המונחים הממלכתיים והשיפוטיים גם יחד.
לבסוף, הסתפקה מפא״י בקביעה שהעניין לא יבורר במוסדות המפלגה, ובתפילה
ששר האוצר לוי אשכול יצליח איך שהוא להשכין שלום בית.
ההיערכות במפא״י מנעה מראש את התגשמות תיקוות אלו. שום דבר לא היה
יותר כוזב מאשר התמונה הפשטנית של שתי סיעות יריבות הנאבקות על השלטון
בתוך מפא״י. למעשה, התמודדו בינן לבין עצמן עשרות סיעות, שהתחברו יחד באופן
בעוד שלבון עצמו היה מוכן להסתפקבהודעת־סיכום
ספונטאני, ללא סדר קבוע.
המטהרת אותו, מתוך הנחה שפרם כבר הרוס בעיני המפלגה והצבור, מנעו דווקא שאר
אויבי פרס סיום פשרני כזה. נוצרה קואליציה של אנשים שנדפקו בתקופות שונות
על־ידי בן־גוריון ונעריו: זלמן ארן שסולק ממשרד־החינוך, עמי אסף שנדחק הצידה
על ידי אבא אבן, יונה כסה, שסולק ממזכירות המפלגה על־ידי מינויו של גיורא
יוספטל (כיום בן־בריתו של פרס); פנחס ספיר, השונא את פרם עוד מימי היותו
קודמו בתפקיד מנהל משרד הבטחון.
קל היה למנוע פשרה, כי דויד בן־גוריון עצמו התנגד לה בכל כוחו. הוא הבין
כי פשרה בשלב זה פירושה נצחון של לבון וחיסולו של פרס. אחרי התקפתו החריפה
של לבון עליו, לא יכול היה להשאירו במקומו מבלי לערער את שלטון היחיד שלו.
ביג׳י גם לא היה מסוגל לסלוח ללבון את שבירת האגדה של מערכת הבטחון
הטהורה, המוסרית והנקיה מכל רבב, יצירת־כפיו בת־האלמוות של האחד בדורו. חיסולו
של לבון הפך לגביו מטרה עליונה.
כך נוצר מצב שבעוד שרוב הציבור היה משוכנע כי לבון הוא היוזם את ניפוח

למרות זאת לא השתנה קו
ההעלמה והסישטוש מצד הגורמים הכפופים לשמעון פרם.

ך* רישותיו של דויד בך גוריון

האולטימטום של ביג׳י

הצטרפו לתוכנית ברורה לחיסול פרשת לבון

| יחד עם לבון עצמו:
י• התיצבות מפא״י כולה מאחוריו ללא כל תנאי — דבר שפירושו היה סילוק
לבון מעמדתו בהסתדרות וחיסולו הפוליטי.
#הפסקת הדיון בפרשה, בוועדת החוץ והבטחון.
י• מניעת העלאתה של הפרשה במליאת הכנסת•
#טישטוש כל עיקבות הפרשה על־ידי מינוי ועדה ״שיפוטית״ חדשה, בצורה
שתבטיח מראש את מיהורם המלא של בן־גוריון וכל עוזריו.
לא במקרה השתמש בן־גוריון השבוע במילה שאנטאז׳ — היינו סחיטה, בצרפתית —
כשדיבר על העולם הזה ויריביו האחרים. מילה זו עמדה לנגד עיניו בגלל סיבה
פשוטה: אותו רגע כבר היה מנוי וגמור עמו לבצע את מעשה הסחיטה הגדול ביותר
בתולדות המדינה.
עצם עובדה זאת גילה את אופיר, האמיתי של פרשת לבון. בהטילו את כל כובד
מישקלו על כף המאזניים, עד כדי סיכון המשטר במדינה, הוכיח בן־גוריון לעיני־כל
כי אין המדובר כאן בפרשה צדדית ובגורלם של כמה קצינים קטנים או בכירים. אדם
מסוגל לפעול כך רק כאשר הוא מגן על קיומו האישי.
האשמה ר,סנסציונית ביותר בכל פרשת לבון, הושמעה השבוע בפעם הראשונה
בחדרי־חדרים. ההאשמה: לבון סולק ממשרד ד,בטחון, באמצעות הזיופים ועדויות
השקר, לא רק כדי לאפשר את החזרת בן־גוריון משדד,־בוקר, ולא רק כדי למנוע בעד
לבון לפגוע באינטרסים של ראשי מערכת הבטחון, אלא כדי לטשטש את העובדה שדויד
בן־גוריון עצמו הוא האיש שנתן את ההוראה לביצוע הפעולה המכונה *העניו הביש״.
רמז לכך הושמע בגלוי כאשר טען לבון, בשבוע שעבר, כי בימי העדרו ממשרד
ד,בטחון היה בן־גוריון מופיע שם ומכנס ישיבות של ראשי הבטחון מאחורי גבו של
השר *.ישיבות דומות נערכו בשדר,־בוקר.
• פרס עצנזו לא הכחיש השבוע את קיום הישיבה אותה הזכיר לבון בוועדת החוץ
והבטחון, טען בעדותו בפני ועדה זו כי בן־גוריון הזדמן לגמרי במקרה, כי ברגע שהניע
מנהל משרד האוצר, פנחס ספיר, והחל דיון בתקציב המשרד, קם בן־גוריון ועזב את החדר.

פנחס לבון־האם יתנהל המאבק עד הסוך?

ברגר

באדר וכן־אליעזר

כר־יהודה

הבו׳ ועדת החוץ והבטחון ־ האמנם אין־הם מספיק מהימני 0לביווו הפושה?
הפרשה, ושאינו מוכן להסתפק בשום פשרה׳ היה המצב בדיוק הפוך: אויבי פנחס
לבון הם שלא נתנו, השבוע, למאבק להסתיים.

ועדה אוביקטיבית

^ה?ן דר החלטה מפורשת של מפא״י להוציא את בירור הפרשה מידי ועדת החוץ
^והבט חון, אי־אפשר היה לגשת להגשמת הדרישה השנייה של ביג׳י. בכל זאת כבר
עמלו נאמני ביג׳י להשגת הקולות הנוספים הדרושים בוזעדה או בכנסת כדי להפסיק
את הדיון בפרשה במוסדות הפארלמנטריים.
ברור היה מראש, כי הפרוגרסיביים, שהופיעו כמו תמיד כעבדים נרצעים של מפא״י,
יתנו את קולם במחיר נמוך — ואפילו חינם. לגבי הדתיים היתד, הבעיה קשה יותר.
הם לא דרשו כתמורה את תיק שר הדתות, אולם תבעו דחייה לשנה אחת של הבחירות
לרבנות הראשית( .ראה במדינה).
מדוע היה בן־גוריון מעונין כל־כך להוציא את הטיפול בפרשה מידי ועדת החוץ
ור,בטחון? הסביר הוא :״אין בוזעדה זו אנשים אוביקטיביים!״ בטרמינולוגיה האישית של
ביג׳י פירושו של דבר :״אין בוועדה זו אנשים הכפופים למרותי.״ בהיותה חלק מהמוסד
הריבוני במדינה, הנהנה מאמון כללי של הציבור, זוהי הוועדה היחידה המסוגלת לערוך
חקירה של ממש, לתבוע את כל המיסמכים הסודיים, להגיע לבירור ההאשמות עד לדרג
ראש הממשלה עצמו. תחת זאת רצה בן־גוריון בוועדה מסוג אחר לגמרי! ועדה שתעמוד דום
כשנזכר עניין בטחוני, שאין לה מושג במצב האמיתי במערכת ד,בטחון, שתיגש לעניינים
מנקודת־ראות פורמלית, תזכה כל אדם אם אין נגדו הוכחות משפטיות חותכות, בלי
קשר להגיון הפוליטי והציבורי.
ועדה שיפוטית תוכל בהכרח לטפל רק בפקידים וקצינים נמוכים, המעורבים באותם
חלקי הפרשה, אשר לגביהם יכולים להיות מיסמכים וראיות משפטיות. אולם לא יכולות
להיות ראיות משפטיות לגבי האנשים שניהלו את ר,קנוניות, שנתנו את ההוראות
בשיחות פרטיות, שהפיקו את התועלת מהצלחת הזיופים ועדויות השקר. אין להניח
ששמעון פרס ועמיתיו רשמו פרוטוקולים של הפגישות בהן תיכננו — לבדם, או
בעזרת בן־גוריון — את המזימות. ועדה שיפוטית לא תוכל אלא לטהרם מכל רבב.
לא כן ועדה פוליטית, כמו ועדת החוץ וד,בטחון. זו תוכל לשפוט על־פי ההגיון
הפנימי של הדברים. היא תוכל להבין את הקנוניה הנידונה על רקע של מעשי־חבלה
מצד פרס ושות׳ נגד לבון, חבלה שנמשכה למעלה משנה, ואשר הקנוניה הקשורה
בענין הביש היתד, רק חלק קטן ממנה. היא תוכל לשפוט מה היה המניע לקנוניה, מי
היה מעוניין בה, את האינטרסים של מי היא שירתה. היא תוכל לחקור שרי ממשלה —
כי לא על־ידם מונתה.

טעגת לבון הוכחה

** ד כמה צודק בן־גוריון בהערכה זו הוכיחה ועדת כהן, שנתגלתה השבוע כוועדת
$0טישטוש מהסוג החביב על בן־גוריון. בעוד שהציבור הוטעה לחשוב שהיא תברר
הרי למעשה צימצם דויד בן־גוריון מראש את תפקידה
את האחריות לעניין הביש,
לבדיקת מהימנותם של הקצין הבכיר --י וקצין המילואים --ר.
אפילו בתחום המצומצם שנקבע לה, הצדיקה הוועדה את לבון לחלוטין. בפני ועדת
השניים של השופט אולשן ניצבו שתי עדויות מנוגדות. עדותו של לבון ועדותם של
שני הקצינים. בזמנו, פסקה הוועדה תיקו. עתה, משקבעה ועדת כהן כי שני הקצינים
שידלו לעדות שקר, ממילא מתברר כי צדק לבון בטענותיו בפני ועדת השניים. ואילו
פרס, שעדותו בפני ועדת השניים נתנה גיבוי מלא למהימנותם של שני הקצינים, על
חשבון לבון, מופיע עתה באור שלילי ביותר.
מסקנות ועדת כהן היו כה מחרידות בעיני דויד בן־גוריון, עד שהתפתל במשך
ארבעה ימים בנסיון למנוע בכל מחיר את פירסומן. לבסוף מצא תחבולה. במקום
לפרסם את הדו״ח המלא של הוועדה, שלח אותו לעיון היועץ המשפטי, שאינו אלא
פקיד ממשלתי בדרג של ביצוע, בבקשה לחוות דעה. ליתר בטחון ניסח בן־גוריון בדיוק
על מה הוא רוצה שהיועץ המשפטי יחווה את דעתו — ובצורה זו ניסח למעשה מראש
את תשובת היועץ המשפטי.
ממשלת ישראל היא גוף שהורגל לספוג עלבונות ובזיונות למכביר ובפרהסיה, מידי
דויד בן־גוריון. אך עלבון כשם שספגה השבוע, לא היה לו תקדים גם בתולדותיה. דויד
בן־גוריון סירב במצח נחושה להראות לה את דו״ח ועדת כהן, ובצורה זו מנע ממנה
להסיק את המסקנות שאינן רק משפטיות־פורמאליות.
האם היו מניעים בטחוניים להתנהגותו של ביג׳י? האם חשש ששרי ישראל אינם
מסוגלים לשמוע ולשמור סוד המתגלגל כיום בחוצות ישראל ובעתוני העולם?
התשובה, היא, כמובן, שונה לחלוטין. ד,בטחון היחיד שבן־גוריון רצה לשמור עליו
היה בטחונו האישי ובטחון נעריו.
הוועדה האשימה את הקצין הבכיר ואת

עוזריו רק בהדרכה לעדות שקר, אך לא בהאשמה החמורה הרבה יותר — זיוף־מיסמכים.
ההאשמה היחידה שיכלו להעלות נגד הקצין הבכ<ר י ונגד קצין המילואים
--ר, היתד, כה פעוטת־ערך שהיועץ המשפטי קבע שחל עליה חוק ההתישנותאחרי שלוש שנים בלבד.
הגדיר השבוע עורך עתון ישראלי את המצב בלעג מר :״החוק היחיד שעוד שורר
במדינה הוא חוק ההתישנות.״

כל שאר העדויות של שמעון פרם השבוע היו מוקדשות לפולמוס עם לבון על
עניינים משניים ולפולחן האישיות של שמעון פרס עצמו, שנתגלה בפי עצמו כמציל
המדינה על־ידי פעולות־רכש גאוניות. קול־ישראד, שפטר בשעתו את עדותו של לבון
בכמה מילים יבשות, הקדיש את מהדורת חדשותיו לציטוט נלהב של דברי פרם, בצורה
שהתקיפה את לבון במישרין. קול ביג׳י לא הוטרד על־ידי העובדה שלפחות באופן
פורמאלי, העדויות בוזעדת החוץ והבטחון הן סוד מדינה, אשר פירסומו מהווה עבירה
פלילית חמורה.

מי מכיר קצץ בכיר?

השבוע במשרדו כרוח רפאים, בהבינו כי כך או
^ עו דששמ עון פרם התהלך
לגדולה במדינה בכוח עצמו, הרי הקצין הבכיר
^ אחרת נשברו סיכוייו לעלות
— --י, התהלך במצב רוח טוב יותר. לגבי אדם שזה עתה נמצא אשם בעח־ן
ושוחרר מעונש רק בשל התיישנות, היתד. התנהגות זו מוזרה.
יותר מוזרים היו גורמיה. אחרי שבן־גוריון קיבל את הדו״ח המרשיע את הקצין,
הוא אירח אותו בדירתו התל־אביבית. מכיוון שימים מעטים לפני־כן גילה שבזמנו העביר
אותו מתפקידו האחראי ודחה את בקשתו להעלותו בדרגה, היתד, ידידות פיתאומית זו
חשודה. לא עבר זמן רב והתברר מה סוכם בין שני האנשים על כוס תה של שחרית.
בן־גוריון היה זקוק לעילה כלשהי למינוי ועדת חקירה משפטית, כדי שיוכל לטעון
שהעניין נמצא בדיון משפטי וכי יש להוציאו על כן מדיוני ועדת החוץ והבטחון.
תחילה ניסה לעשות זאת בדלת הקדמית, אולם כטכסיסן מדופלם דאג גם לפתיחת דלת
אחורית. הוא שיכנע את הקצין הבכיר להגיש ערעור על מסקנות ועדת כהן ולדרוש
מינוי ועדת חקירה.
ביג׳י סמך על הרגש ההומאני של הציבור, הרואה תמיד בעין טובה נסיון של
אדם להוכיח את צדקתו. כך נסור המעגל. חמישה שבועות אחרי שפנחס לבון זעק
את זעקתו המרה ונתגלה כדרייפוס ישראלי, מנסים עתה בן־גוריון ועוזריו להעמיד
פנים כי הם בעצם הדרייפוסים האמיתיים והם הדורשים צדק וטיהור מפגי המזימות
השחורות של לבון.
פרם טען שדמו נשפך. הקצין הבכיר טען ששמו הוכתם. עתה רק חסר שבן־גוריון
עצמו יתלונן מרה כי לבון הוא שסילק אותו מתפקידו כשר ד,בטחון.
תהפוכות ותמרונים אלה יכלו להצחיק, לולא היה מדובר בגורלה של ד,מדינר״

במדינה
חקלאות
תו ש ד תינו ק
׳אדם אחד במדינה היתד, סיבה אישית
זלט לשמוח על הרעש הגדול של פרשתו׳
אף כי הוא עצמו מעורב בה. האיש:
ה דיין. לולא ריתקה הפרשה את כל
ומת־הלב של אזרחי המדינה׳ היה ה־
:ור מתפנה לדון על הכישלון המונומנ־
־ של המיבצע אשר דיין קשר בו את
הקאריירה שלו כשר־החקלאות.
מעולם לא ניכשל מיבצע ישראלי כמו
ע גידול העגבניות מסוג מונימ״קר. הן
כו מזוניטייקר.
״זבנג וגמרנו!״ .הרעיון היסודי לג־בארץ
עגבניה חדשה היה חיובי למדי. כי
:וד שהציבור האזרחי אכל עד כה רק
בניות מסוג נזארימו׳נד, והשתמש לייצור
וק־עגבניות רק בסוג תמר׳ הנותן צבע
יום מיוחד׳ מבוקש בשוק האירופי דווקא
זוג נזונימייקר׳ שמקורו באמריקה.
עוד זמן רב לפני הפיכת דיין לרמטכ״ל
ל החקלאות הישראלית, נעשו נסיונות
:ידול המונינזייקר בעמק הירדן ובעמק
׳ת־שאן. היתד, אף התחלה נאה של ייצוא,
טיעור 300 טון בשנה שעברה. ההגיון
בריא חייב שלא להזניח התחלה זו, להר־יב
בהדרגה את גידול הזן החדש, תוך
:ישת הנסיון הדרוש, צעד־צעד•
אולם משה דיין הוא מפקד־קומנדו, ומח־בתו
היא זו של איש חיל־הפרשים. כמו

את השטחים יום־יום. היבול, שהיה וריך
להתחיל -בחודשים נובמבר ודצמבר, הושמד.
התוצאות:
#החורף לא יהיו בישראל עגבניות
כלל — או, לכל היותר, במחירים גבוהים
מאוד. רק מי שהפר את הוראות הממשלה
וגידל עגבניות אחרות ייצא נשכר, ירתיח
הון•
• לא יהיה ייצוא.
• הממשלה תצטרך לשלם פיצויים לחקלאים
הניזוקים.
#המושבים, הנמצאים במצוקה קשה,
בלאו הכי, יסבלו מכה ממאירה נוספת.
בשעתו נאלץ פנחס לבון להתפטר ממש־רד־ד,חקלאות
בשל כשלון פחות חמור בהרבה.
אולם אין כל סכנה שדיין יסבול מן
הכישלון: דתקא לבון דואג עתה לכך שאיש
לא יעסוק בבעיית העגבניות.

הדו״ח ה סו ד• --
הגיררימי אגתוו נזוזצאי גזת״ך וז^גרי שר
הד״ר גזייגג גנזז־ג ער גזצבג שר ך תיאבורגן
בישראר. ב״גזנגגרגג גזגה 1203 שגררג גגנגרגז
ב2ן רב אגשי־גזגזיאבגרגן בגזרעך. רגזרגג!
שע2ן רי גזרבג־יגג ברג״חי ו\ז גזיג ירגטייגג ראנשי
\זוויאבגרון. רא נעצא ער או ארע שינגרגך
ע2ן ר יעגרי געיכגע עגזיך ער עוזך בונועריבו
ועוברגגז ויעי \2אוד גזעעוווגז גזוזועועו! שר
גזר״ר עייע גוזוו: עכוגז גזגזגדעובובוווד גזכר-
כרית וראעוגודיוד וזצפגיוו רודיאבגרגן גזיש־רארי.
התגובת תכררית שנשוזעת ער תדו״ע
היתה אעירה :״תתיאבורון תישרארי איוו
גועע — הוא ורצע!״ בעוזודיע ארה וזערעע
״העורע הוה״ פרעיע נועעיע וזתוך הרו״ע
העודי שר הד״ ר עייע גנזוו. העצביעיע ער
הגורטיע וער העיבות ררצע התיאטרון.

היסטוריה
הדרךמבר לין
בשנת , 1941 בעיצומו של מסע־הנצחון
שלו, נתן היטלר לפילגשו אתה בראון מתנת
יום הולדת: מכונית־ספורט הורן מדגם
•1939
אהובתו של היטלר לא היתד, עתידה לנסוע
זמן רב במכוניתה הירוקה־הכהה, בעלת
שמונה הצילינדרים (פי שניים מהקא־דילאק
החדיש ביותר) .זמן מה דהרה בכבישי
גרמניה במהירות של עד 250 קילו־

מכוניתה של אווה בדאון בנתניה
הקצין סחב סחפילגש
בשטח הבטחוני, רצה גם פה לנהוג לפי
הכלל המקודש :״זבנג וגמרנו!״ תחת לקבוע
כי בשנה הנוכחית תייצא ישראל פי שתיים
או שלוש מכפי שייצאה בשנה שעברה, קבע
כי יש להגדיל את הייצוא במכה אחת פי
עשרים — מ־ 300ל־ 6000 טון.
״תחשיב פיקטיבי״ .רק 20 עד > 2
אחוזים מיבול העגבניות מסוג מוניסייקר
בכל דונם ניתן לייצוא. במלים אחרות: כוי
לייצא 6000 טון, היה צורך לגדל 25-עד
30 אלף טון, להכריח את השוק המקומי
לעכל בעצמו כ־ 20 אלף טון מן היבול. כדי
להשיג זאת, היה צורך לאסור את גידולו
של כל זן אחר של עגבניות בישראל.
אדם שקול יותר היה נזהר ממתן הוראה
קיצונית כזאת• כי מלבד הגידול בעמק
הירדן ובעמק בית־שאן, לא היה כל סיון
בזן זה. לא נבדק אם הוא מסוגל לעמוד
בפני המחלות הפוקדות את העגבניות בארץ.
כל הארץ שתלה את הזן החדש.
החקלאים עצמם לא התלהבו מן ההני
חייה. דיין אומנם אסר גידול כל עגבניה
אחרת, אך לא קיבל על עצמו שום אחריות
לתוצאות.
קבע בשעתו המומחה החקלאי דן יוגב,
בירחון אתגר :״תחשיב ההוצאות (של המועצה
לשיווק ירקות) הוא פיקטיבי אף על
גבי הנייר המוניתייקר, התינוק המסור״
סם שתמונותיו הופיעו בעתונים, עלול להוציא
את נשמתו מיד עם צאתו לאוזיר ה,
עולם•״
לכץ
הגואל. אולם גם יוגב לא יכול
היה לנחש כיצד ימות התינוק. המוות היה
תוצאה ישירה של ההוראה קלת־הדעת לגדל
את העגבניה ללא נסמן מספיק.
לפתע נתגלה כי נגיף נכנס לעגבניה ומכלה

גסיסה -

מטר לשעה. אחר־כך באר, שקיעת האלים
של הרייך בן־ד,אלמוות.
עם כיבוש גרמניה על־ידי כוחות הברית,
מצא רב־סרן אמריקאי צעיר את המכונית
בקירבת הבונקר בו התאבדו, לפי הסברה,
אווה והיטלר. בתוך המכונית מצא רשיון
נהיגה על שם אווה בראון.
הקצין לא היסס, נטל את התורן לעצמו
כשלל־מלחמה. כאשר שב למולדתו, לקח
את המכונית אתו לעיר מולדתו, ניו ג׳רסי.
שם באו. עליו ימים קשים. הוא נאלץ למכור
את שללו לסוכן שואבי־אבק, שכנו
לרחוב.
קוריוז כלתי שמושי. הסוכן הנוסע
היה סוחר זריז. הוא דאג למצוא אספן מימ־צאים
היסטוריים נלהב, שהתעניין במיוחד
במכוניות בעלות עבר מפואר. היה זה
יהודי אמיד, בעל אטליז גדול.
תמורת סכום מפולפל עברה התורן לידיו
של האספן. בעלותו לישראל, בשנת , 1950
נטל אותה עמו. כך זימן צחוק הגורל את
רכוש פילגשו של היטלר לא רק לידיו של
יהודי — אלא אף לאדמת ישראל.
כאן המתינה לקצב אכזבה: המכונית לא
זו בלבד שלא התאימה, לתנאי הארץ; ד,־א
אף צרכה גם יותר מדי דלק. גם לאחר
שקיבלה רשיון ישראלי כחוק, זכתה במספר
ת־ 5496׳ נשארה, ביסודה, פיל לבון, קוריוז
היסטורי ולא כלי־תחבורד, תקין.
כעבור זמן־מה נמאס לקצב. לפני כחמש
שנים הוא קנה לעצמו מכונית קטנה ור,סבונית.
כיום מוכן בעל מוסך נתניתי למכור
את חתיכת ההיסטוריה הניצבת במבואות
עיר־החוף. אך ב־ 1960 לא נמצא
ישראלי שיהיה מוכן לשלם 400 לירות
עבור מכוניתה של אווה בראון.

ך* הל הצופים שנוכח באולם הבעות
[ /קם על רגליו ומחא כף בנימוס. אולם
מחיאות הכפיים החיוורות שניתנו לשחקני
הצגתה האחרונה של הבימה, אופרה
בגרוש׳ לא יכלו להחריש את הערות הלגלוג
העוקצניות ואת הבעת־הביקורת החריפו,
על כישלונה של הצגת מחזה קלאסי־מודרני
זה .״בושה שתיאטרון מודרני יציג
כך את ברכט ב־! 1960״ התמרמר צופה
בגיל העמידה.
היתה רק טעות אחת בהערתו של אותו
מבקר דקדקן. חזיתו המחודשת של בנין
הבימה וציפוי המהגוני על קירות אולמו,
יוצרים אולי את הרושם שהבימה היא תיאטרון
חדיש ומשוכלל. אולם זהו רק איפור
המכסה על פצעים. די לעבור את מסך
הקטיפה האדום המפריד בין האולם לבמה
כדי להיווכח במצב לאשרו. התמונה שתתגלה
עלולה לעורר חלחלה בכל מבין בתיאטרון.
הדו״ח של גמזו מכיל סקר קצר ומאלף
של מצב המיתקנים בהבימת. אומר הדו״ח:
״מצב הציוד בהבימה חמור. כל הציוד הטכני,
התאורה, המנופים, מכונות־ו־,קירורי,
מכשירי הניקוי והכבוי, המתפרה, בתי המלאכה,
אגף הפיאות — כולם הם תוצרת
תחילת שנות העשרים של המאה, כלומר
הגיעו כבר לגיל 40 ומעלה ודורשים. החלפה
מידית. בגלל חוסר חומרים חיוניים
בימי מלחמת העולם השנייה, רבים עדיין
הליקויים. ריצפת הבמה היא ארעית, עשויה
מלוחות פגומים ומפורקים. הגג מצופה
נייר־זפת ודולף בחורף.
״מיזוג־האוויר בבניין הביסה הוא מיושן
ומסוכן לציבור. הוא פועל על גז אמוניאק,
לפי שיטת בראשית הקירור בארצות־הברית,
בתחילת שנות העשרים,״ נאמר בדו״ח.
אין בתמונה קודרת זו כדי להצדיק כישלונות
אמנותיים. תיאטרון טוב מתקיים גם
בתנאים גרועים בהרבה מאלה של הבימה.
אולם כשתיאור זה מצטרף אל גילויים קודמים
אודות מצבם הכלכלי הירוד של השחקנים,
של הגרעונות ההולכים ומצטברים
בקופות התיאטרונים, של אווירת הדיכאון
השוררת בין אנשי הבמות, יש בו כדי
להסביר את מהות המשבר בתיאטרון.

היחסים המסובנים
לאח רונ ה נמצאו אנשים, ששמו
/את עצמם כמומחים לענייני תיאטרון.
הם טוענים :״תיאטרון חייב להיות רנטא־בילי
לא פחות ממפעל טכסטיל. יש להפסיק
את ביזבוז הכספים, הכוחות והכישרונות.״
זוהי טענה טובה מאוד, אלא שיש לה
חסרון אחד: אין לה אחיזה במציאות. בתנאים
הקיימים, בלתי אפשרי הוא שתיאטרון
רפרטוארי יהיה עסק רנטאבילי בישראל.
מדוע? הדו״ח הסודי של גמזו מוצא את
שורש הרע בשורה של יחסים הקיימים בתיאטרון
הישראלי:
• יחסי השחקנים בינם לבין עצמם.
• יחסי השחקנים והנהלות התיאטרונים.
• יחסי התיאטרון והביקורת.
• יחסי התיאטרון והעובדים המקצועיים
שלו.

אלה הם יחסים מסוכנים. למעשה, הם
מביאים לרצח התיאטרון. כדי להבין את
האי־נורמאליות שביחסים אלה ואת האסון
שהם טומנים בחובם לתיאטרון ישראלי,
כדאי דווקא להתחיל ממסכת היחסים האחרונה
והאיומה ביותר — יחסי העובדים והתיאטרון.
מתחילת
קיומו של התיאטרון הישראלי,
הוא נוהל על־ידי מנהלים חובבים מבין
השחקנים, אנשים ללא נתונים וללא ידיעות
בהנהלה מיקצועית של תיאטרון. מצב זה
נתן אפשרות לקבוצות יותר מאורגנות —
כמו עובדי הבמה, למשל, המאורגנים באיגוד
מיקצועי משלהם — להשתלט על
הדברים ולהכניס נוהג העונה על תועלתם
הפרטית ולא על תועלת התיאטרון.
נוהל העבודה וזכויות עובדי הבמה, בכל
התיאטרונים בארץ, נקבעו לפי אלה של
עובדי הבימה. מישחקם של שחקני הבימה
מבוסס, אמנם, על המסורת הרוסית, אולם
פועלי הבמה בתיאטרון זה נשענים על המסורת
המפוארת של פועלי הבמה האמריקאיים
דווקא.
מן הידועות היא שהגאנגסטריזם השתלט
בארצות־הברית על שלושה אגודים מיקצו־עיים:
פועלי התובלה, הנמלים והבמה. איגוד
פועלי הבמה בארצות־הברית הוא ענף
סגור ועסק של ירושה, שאב מעביר לבנו.
פועלי הבמה האמריקאיים מחולקים לסי
מיקצועות: יש אגודת מזיזי רהיטים, אגודת
בוני תפארות וכו׳ .פועל המזיז רהיט לא
יעז לעולם להזיז ריקויזיט חשמלי. אף פועל
לא יעשה דבר שאינו נוגע לתחום עבודתו
המוגדר.
האיגודים המיקצועיים של עובדי הבמה
מחייבים את התיאטרונים למעשים שאינם
מתקבלים על הדעת. כאשר העלה התיאטרון
בברודביי את המחזה נדנדה בשניים, בו
משתתפים שני שחקנים בלבד, היתד, הנהלת התיאטרון
נאלצת לשלם לתזמורת של 50
איש, ל־ 15 פועלי במה ולשבעה מנהלי הצגה
שלא שותפו כלל בעבודות ההצגה.
כך זה באמריקה. בישראל אין המצב רחוק
מזה המקובל שם, ולפעמים אף עולה עליו.

השחקן: נחות דרכה מיקצועית
*עובדים הטכניים בשלושת התיאט־

| ) רונים הגדולים בישראל, הם חברי אגודה
מקצועית במסגרת ההסתדרות הכללית. מצב
זה מבטיח להם חוזה־עבודה קולקטיבי עם
הנהלות התיאטרונים. החוזה קובע את
זכויותיהם, התנאים הסוציאליים שהם זכאים
להם והתשלומים המיוחדים עבור שעות
נוספות ונסיעות מחוץ לעיר.
כבר מבחינה זו בלבד, טוב מצבם של
העובדים הטכניים בתיאטרון על מצבם של
השחקנים, שהם חברי הסתדרות בודדים,
אינם נמנים עם גוף מיקצועי מאורגן. לשחקנים
אין תשלום עבור שעות נוספות ואף
לא על נסיעות. מבחינה תיאורטית יש להם
גם קופת־תגמולים וקרן־פנסיה. אולם שתי
קופות אלה, בכל תיאטרוני הארץ, ריקות.
העובדה המדהימה ביותר בדו״ח של גמזו
לגבי בעיה זו, כלולה בפסקה האומרת:

ד ר״ חמיוחד *

מיוחד •

ד ו ״ח

ד ו ״ח

רצח *

״הכנסות העובדים הטכניים מן התיאטרון
הן כמעט פי שניים מהכנסות השחקנים.״
כלומר: התיאטרון מוציא פי שניים על
החזקת עובדים טכניים מאשר על החזקת
השחקנים שלו.
אם בתיאטרון הקאמרי, למשל, ישנם 40
עובדים טכניים, עובדי במה, סדרנים ועובדי
מינהלה לעומת 30 השחקנים שבו — פירוש
הדבר שמשכורתו של כל אחד מהעובדים
הטכניים עולה על זו של כל אחד מהשחקנים.
בכל
אחד משלושת התיאטרונים הישראלים
אפשר למצוא כיום עובדים טכניים
המרוויחים פי שניים ויותר מאשר השחקנים.
כיצד התאפשר מצב זה?
חוזה העבודה הקולקטיבי קובע את מספר
שעות העבודה של עובדי־במה ל־ 47 שעות
לשבוע. אולם הוא קובע גם שכל פעולה
שמבצע, עובד טכני בתיאטרון נחשבת ל-
4שעות עבודה. כלומר, אפילו אם הקמת
תפאורה על במה נמשכת שעה אחת בלבד,
היא נחשבת לעובד כארבע שעות עבודה.
אם פועלים מעמיסים תפאורה על מכונית׳
לשם העברתה למקום אחר — פעולה
הנקראת טראנספורט — בלשון התיאטרון
— וההעמסה נמשכת שעתיים, נחשב להם
הדבר ל־ 4שעות עבודה. אין פעולה בתיאטרון,
ואפילו תימשך דקות מספר, שלא
נחשבת כארבע שעות עבודה.
לפי סעיף אבסורדי זה יכול להיווצר
מצב כזה: פועל במה עבד שעה בהקמת
התפאורה. שעה נוספת הוא עבד בחילוף
ההצגה, כלומר בהחלפת תפאורות בין מערכה
למערכה. עוד שעה נמשך פירוק ההצגה•
שעתיים נוספות עבד הפועל בהעמסת
התפאורה על מכונית. בסך הכל עבד
פועל זה חמש שעות ממש. אולם הוא יקבל
שכר־עבודה של 16 שעות־עבודה, מאחר שכל
פעולה שלו נחשבת כארבע שעות־עבודה.

י פע של עובדות, אשר הדו״ח של
גמזו לא פירט את כולן, מעידות על
המצב האבסורדי הקיים בשטח זה:
י• אפילו אם אין פעולת־חילוף של תפאורות
בהצגה, והתפאורה עומדת על הבמה
מהתחלת ההצגה ועד סופה, מקבלים פועלי
הבמה שכר ארבע שעות־עבודד״ כאילו עסקו
בחילוף.
9אחרי סגירת המסך בתיאטרון נחשבת
כל שעה של פעולה על הבמה לשעתיים,
ור,מינימום הוא של ארבע שעות־עבודה.
כלומר: פועל שעבד על הבמה שעתיים בלבד,
אחרי סגירת המסך, מקבל שכר של
שמונה שעות עבודה.
9כל הצגה מחוץ לעיר נחשבת ל״16
שעות־עבודה. כלומר: אם פועל במה נוסע
עם ההצגה ביום אחד לחיפה, ביום השני
לירושלים וביום השלישי לפתח־תיקתה,
הוא גמר את שבוע העבודה שלו.
#בעד כל הצגה זרה, הנערכת באולם
התיאטרון, מקבלים העובדים תוספת של
50 אחוז. כלומר: אם התיאטרון נסע מחוץ
לעיר, והשאיר חלק מהעובדים, כמו סדרנים
וחשמלאים באולמות שם מתקיימת הצגת

להקה אחרת, הוא חייב לשלם קנס לעובדיו
על שאינו מציג באותו ערב.
י• חשמלאי בתיאטרון יכול לאסוף ביום
עבודה אחד את תשלום 24 שעות עבודה.
אם הוא יוצא עם התיאטרון להצגה מחוץ
לעיר בשעה 10 בבוקר וחוזר באחת, הוא
זוכה לקבל, תמורת הנסיעה בלבד, שכר של
16 שעות עבודה. שתי פעולות נוספות שיעשה
אחרי הורדת המסך מוסיפות לו עוד
שמונה שעות עבודה. סך הכל — 24 שעות.
• החוזה הקולקטיבי מחייב לתת לפועלי
התיאטרון יום מנוחה אחד בשבוע
שיכלול גם ערב פנוי. אולם אסור שיום
זה יחול ביום ששי. מה קורה? פועלי התיאטרון
שאספו בשלושת ימי השבוע הראשונים
שעות עבודה של שבוע מלא,
משוחררים מהעבודה ביום רביעי וחמישי.
כשהם באים ביום ששי, בו לא נערכות
הצגות, אסור לתת להם חופש, והם זוכים
שוב לשכר יומי ללא עבודה.
#סדרני התיאטרון מקבלים שכר חודשי
עבור 26 ימי־עבודה בחודש. בעד כל יום
הצגה נוסף הם מקבלים שכר נוסף. אולם __
אם בחודש היו 28 ימי עבודה שמתוכם
שעבוד עבודתם מאחורי הקלעים, מקבלים שכר
היה התיאטרון 10 ימים בסיור מחוץ לעיר
ולא העסיק את הסדרנים, מקבלים הסדרנים
נים וההנהלה לדרגה כזו, עד שהוחלט לשתף
בכל זאת תשלום עבור שני ימי ההצגות את עובדי הבמה בהנהלת התיאטרון. ברגע
הנוספים בחודש.
בו נכנסו העובדים להנהלה וראו את הנזמאחר
שאסור להעסיק אף עובד במה ב קים אשר חוזה־העבודה שלהם גורם, החעבודה
שאינה בתחום עבודתו, בשעות ש ליטו בעצמם להכניס בו תיקונים אחרי
אינו עושה דבר, נאלץ התיאטרון להחזיק
שנוכחו כי בעתיד הקרוב הם עלולים להש־סגל
עובדים מנופח. במקרה של הצגה עם אר עם חוזה טוב ביד — אבל בלי תיאטרון.
מספר משתתפים מועט, אסור להעסיק את
יחסים מסוכנים נוספים המטביעים את
המלתחאיות במחסן הבגדים מבלי לזכותן
חותמם על תקציבו של התיאטרון בישראל
בשעות נוספות, אפילו אין להן עבודה בהם
היחסים בין השחקנם לבין עצמם ובינם
מלתחה יותר משעה אחת לאותה הצגה.
לבין הנהלת התיאטרונים, המורכבות אף
אם להצגה מסויימת דרושים חמישה פועלי הן משחקנים.
במה, וברגע מסויים דרוש, לפעולה הנמהד״ר
גמזו מפרט יחסים אלה בדו״ח
שכת חמש דקות, פועל אחד נוסף, אסור
שלו :״אוזירת מתיחות שוררת במה שנהוג
להעסיק את הסדרן המתבטל בלאו הכי
לקרוא יחסי־אנוש בקרב להקות שלושת
בפעולה זו, ויש לקחת פועל במה למשך התיאטרונים. המתיחות קיימת בין שחקנים
כל הערב.
צעירים לוותיקים, בין שכירים לקבועים
מצב זה הוליד את אחד הקוריוזים המובן
הוזתקים לבן ההנהלות המורכבות מאפיינים
ביותר את התיאטרון הישראלי. שחקנים. מתיחות זו היא תוצאה של העדר
שחקן הקאנזרי, יצחק שילה, כיום כוכב יעול ממשי בשימוש בכוחות האמנותיים
עולה בתיאטרוני ברודביי, עבד תקופה מסו־ואי־ניצולם
של שחקנים רבים בעבודת היימת
כסבל שכיר, בהעמסה, לטובת אחד
תיאטרון השוטפת. מצב זה מביא את שחקמפועלי
הבמה של תיאטרונו, כדי לאזן את
ני התיאטרון לא רק לסיכסוכים גלויים בינם
משכורתו החודשית. לפועל, שקיבל עבור
לבין עצמם, או לקנאה כמעט מעמדית, אלא
עבודת־העמסה של שעה אחת תשלום של גם יוצר הזזי של אדישות לגבי ערכיו ה־ארבע
שעות, היה כדאי לשלם לשילה שכר אמנותיים, תפקידיו החינוכיים ויעודו השל
שעה אחת ולא לעבוד. הוא אף נתן לתרבותי
הגדול של התיאטרון.״
שילה לסחוב את הארגזים הכבדים ביותר.
במילים אחרות: מה שקורה הוא שבגלל
מסכם הד״ר גמזו, בדו״ח שלו :״מצב זה
מתח הגילים הגבוה בין ותיקי התיאטרון
בו מקבלים העובדים הטכניים שכר עבודה לצעיריו, נוצרות בתיאטרון קבוצות־לחץ,
שאינם עושים, לא זו בלבד שהוא בלתי שכל אחת חותרת לשלטון בתיאטרון על־מוסרי
לחלוטין, הריהו גם פוגע באופן
ידי כיבוש הנהלתו למען הבטח את האינהחמור
ביותר ברנטאביליות ההצגות.״
טרסים שלה. הוותיקים מעוניינים בכך, כדי
שלא ישאירום ללא תעסוקה. הצעירים מעוג־

יינים בהעלאת מחזות שיאפשרו להם להבבחירת
מחזות וכיד השחקגים
ליט את כישרונותיהם ולדחוק את רגלי ה**
די להעלות את התיאטרון הישראלי וותיקים. עקב זאת נוצרים קונפליקטים על
^ על פסים של רנטאביליות, יש בראש רקע חלוקת תפקידים. מצב זה, לפי הדו״ח
של גמזו, בולט בעיקר בהביטה, שם מתח
וראשונה לחסל את השתלטותם של עובדי
הגילים גבוה מאוד.
הבמה על התיאטרונים. בחבימה הגיעו בשנה
מה שקורה בתיאטרון הבימה עקב מצב
האחרונה התנגשויות בין העובדים לשחק־

ההצגה היקרה ביותו בעודם

כד הנוחיות

שוררת כיוס ביו שחקני
ועובדי התיאטרונים בישראל.
בתמונה זו נראים שני חשמלאי תיאטרון, אשר התארגנותם

אווירה מחושמלת
ד ויי ח

מיוחד •׳

ד ו ״ח

מיוחד •

ד ו ״ח

מיוחד .

ד ו ״ח

מיוחד * ד ו ״ח

באיגוד מקצועי סגור משלהם מבטיחה להם רווחים שאינם עומדים
בשום יחס לעבודתם המקצועית מאחורי הקלעים. מצב זה
מביא בהכרח לסכסוכים חזקים בין השחקנים ופועלי הבמה.

מי וחד ד ו״ח

מיוחד

ד ו ״ח

מיוחד ״

היא הצגתם הבלתי מוצגת
של פועלי הבמה,
כפול מהשחקנים, מפריעים למאזן התיאטרון.
זה: בחירת המחזות מתקיימת לא לפי שיקולי
הצלחתם וחשיבותם האמנותית — אלא
בהתאם לאינטרסים של קבוצות לחץ שונות.
הפיתרון למצב זה הוא הפרדה מוחלטת
בין הנהלת התיאטרון לבין ועדת הרפרטואר
שלו, כפי שעשה התיאטרון הקאמרי בשנתיים
האחרונות. בכל תיאטרוני ישראל,
כולל בצל ירוק וסמבטיון, שפשטו את הרגל
מסיבה זו, לא היו אנשים המסוגלים
לנהל את התיאטרון מבחינה כספית, אדמיניס־טראטיבית,
אמנותית או חברתית• לכן, ברור
שיש להביא מנהלים מהחוץ, אנשים המוכשרים
לעבודה זו, אשר יהיו בלתי־תלויים
בקבוצות־הלחץ שבתוך התיאטרון.

_ ביקורת הדסגית?
ך) דעת אנשי הכמה הישראליים, קיים
/עוד גורם נוסף הפוגע בתיאטרון, על-
ידי הרחקת קהל ממנו — היחסים בין התיאטרון
לבין מבקרי־התיאטרון בישראל.
טוענים אנשי התיאטרון :״המבקרים בארץ
מרחיקים את הקהל מן האולמות. לביקורת
יש השפעה רבה מחוץ לתל־אביב
— בעיקר לביקורת הראדיו. בתל־אביב
עצמה יש לביקורת השפעה מועטת יותר.
ביקורת קטלנית לגבי הצגה אינה משפיעה,
בדרך כלל, על מספר המבקרים בהצגה ב־תל־אביב
באופן ניכר — אולם בטח־ח ארוך,
שרשרת של ביקורות קטלניות הורסות את
האימון לגבי התיאטרון. רוב מבקרי התיאטרון
בארץ אינם מגיעים, ברמתם המקצועית,
לרמת שחקני התיאטרון במקצועם
הם. ישנה שורה של מבקרים הסבורים
שככל שהם קוטלים יותר הצגה, כן עולה
כושרם הביקורתי. במקום להכין את הקהל
לקראת הצגה המועלית בתיאטרון עוסקת
העתונות בזוטות תיאטרליות. האמנות קשר
רה בציבור, הקשר עובר דרך העתונות.
העתונות בארץ לא ממלאת את תפקידה
בשטח זה.״
הסבירה אישיות מרכזית בחיי התיאטרון
בארץ :״תפקיד העתונות הוא ליצור קהל
אוהדים לתיאטרון, כמו קהל האוהדים
שיש למכבי יפו. כשמכבי יפו מפסידה משחק
בכדורגל, קהל האוהדים שלה ממורמר
ומצטער. אבל כשנכשלת הצגת תיאטרון
בארץ, קהל אוהדי התיאטרון אינו ממורמר
ואינו מצטער. הוא כאילו שמח לאיד.״
בחופשת הקיץ האחרונה של התיאטרונים,
באו פקידי האוצר לבית הבימה בתל־אביב.
הבימה היתר, חייבת לאוצר מיסי
ארנונה. פקידי היוצר הטילו עיקול על
מכונות הכתיבה במשרד התיאטרון ולקחו
אותן עמם. הבימה, מתוך תסביך של עני
החושב, אני עני, לא נעים לי,׳ הסתירה
את השערוריה, שיחררה את מכונות הכתיבה
בשתדלנות.
סיפור זה אופייני לדרך בה מנסים תיאטרוני
ישראל להחלץ מהמשבר הפוקד אותם.
אולם הדרך להצלת התיאטרונים היא אחרת.
רק מלחמה לשינוי מערכת היחסים בתיאטרון,
שפורטו ברשימה זו, עשויה להבריא
את התיאטרון בארץ. השארת המצב הקיים
כמוה כרצח בדם קר את התיאטרון הישראלי.

ד ו״ח

מיוחד •

ד ו ״ח

מאמר שני בסידדה: האם יעלו הצנחנים מאלגייריה על ארמון הנשיא בפאריס

***דרוו; סן־מישל הן רחוב הנוער
^ ה בינ ל או מי. כאן, בטווח יריקה משורות
סן־ג׳רמיין־דה־פרה, מסתובבים סטודנטים
בני כל הלאומים. נערות גרמניות, שנשלחו
לפאריס על־ידי אמהות טובות כדי ללמוד
צרפתית, מסתובבות עם סטודנטים יפאניים;
אנגליות מגלות מחדש את הודו בדמות
צעירים חסונים ושחומי־עור. בכל שעה
משעות היום נמצאים ברחוב זה די כושים
כדי לשמש חומר־גלם למאה סמינרים רכי־פרסומת
בבתי־ברל.
בערב הומה הרחוב מרוב זוגות צעירים.
תערובת הצבעים היא פאנטסטית. אך הכל
מדברים צרפתית, ועל צרפת. לעתים מתקבל
הרושם שאפילו הזוגות השקועים באמצע
הרחוב בנשיקות עמוקות, מבלי לשים
לב לסביבתם (ומבלי שהסביבה תשים לב
אליהם) הוגים אף הם בגורלה של צרפת.
באחת הפינות של רחוב זר, נמצאת תנות
מוארת. היא פתוחה גם בחצות, והתנועה
רבה בה כמעט כמו בכניסה לקולנוע תל-
אביבי. אך הסחורה הנמכרת כאן אינה
מורכבת מתצלומי כוכבות. היא מורכבת
מספרים.
בחלון־הראווה מתנוססים השבוע תצלומי-
ענק מימים נשכחים: שוחה של חיילי הבריגדה
הבינלאומית בספרד, פגישה על
היטלר ומוסוליני, ובעיקר: ממשלת־הכניעה
של וישי, דמותו הטראגית והמבישה של
המארשל פטן. יש כוונה בתצוגה זו. היא
באה להזכיר לצרפתים לאן הוביל הפא-
שיזם את צרפת — בפעם שעברה.
החנות מסודרת בטוב־טעם. התרבות מוצגת
בה בצורה המגרה את התיאבון. כל
ספר נראה כאילו אי־אפשר להתקיים בלעדיו.
ישנם ספרים מכל הסוגים. אך הדגש
מושם על ספרים מסוג מסויים: אותם הספרים
המוצאים על־ידי ההוצאה השמאלנית,
שהיא בעלת החנות.
ספר אחד מורכב אך ורק מקטעי עתונים
של תקופת וישי. שני מוקדש לקורותיו
של אדולף היטלר. הוא ערוך בהתאפקות
רבה• בעמוד הראשון תצלום של חייל גרמני
יחיד הצועד צעדת־מיסדר, תוך הרמת
מגפו, בראש גדוד שאינו נראה בתמונה.
תמונה פשוטה בתכלית — אך משום מה
עוברת צמרמורת בגוף המסתכל בה.
חנות פשוטה זו, בעלת האוזירה התרבותית
השקטה, היא שדה־קרב במלחמה
הגורלית הסוערת ברגע זה במעמקי נשמתו
של העם הצרפתי. כל צרפת מלאה שמתקרב
כאלה —> אולמי־אסיפות, בתי־קפה, מערכות
עתונים, בתים פרטיים.
כאן מוכרע גורלה של צרפת. יותר מזה:
כאן מוכרע אם בכלל עוד תהיה קיימת צרפת
בעוד דור או שניים. כל צרפתי, אפילו
שכני השמן בשולחו הסמוך במסעדה, הבו־לע
בריכוז רב כל־כך את שבלוליו, חש
בזאת. הכל יודעים כי ההכרעה יכולה ליפול
עוד הלילה׳ או מחר בלילה.
איש אינו יודע מה תהיה.

די ס

ב חו צו ת
״״״ אוד אבנר
על אותה בעייה, אמרו :״הפיתרון בכיסו.
עוד מעט יכסה אותו על צרפת. בינתיים
הוא מתמרן.״
כיום, כאשר הגנרל הולך מעיירה לעיירה
ומשמיע פראזות ריקות על *אלג׳יריה אל־ג׳ירית״
ועל ״הגדרה עצמית״ ״אחרי שה־סכינים
יופקדו במלתחה״ — יודעים הכל
כי ספינכס זה אין לו סוד. הגנראל תוהה
ותועה בדרכי המדיניות. אין לו פיתרון
של ממש — ואילו היה לו פיתרון לא היה
בכוחו לכפות אותו על איש.
היו ימים כאשר אפשר היה לשכנע את
המורדים להסכים לשביתת־נשק, בתנאי ש
יודע
זאת. קרוב לזזדאי שגם הגנראל מבין
את הדבר. אולם הגנראל אינו יכול לזוז.
הוא שבוי בידי הצבא.

דרייפוס-פטן-אלג׳יריה
ך * צבאהצרפתי של היום הוא אותו
( | צבא שהרשיע את דרייפוס ושעמד עד
הרגע האחרון מאחורי משטרו הבוגדני
של המרשל פטן. שום דבר לא השתנת.
מעולם לא סלח לדד,־גול על כי בגד במרשל
הזקן ב־ , 1940 וכי קרא לחיילי צרפת להתקומם
נגד מפקדיו החוקיים ולהמשיך במל

108
׳0 * 1/ 111116
1 1 4 * 1^110111 /

ספינכם ללא סוד
* שדרךבטוחה לעורר צחוק בכל חב׳
ד ה צרפתית. צריכים רק לשאול את בעל־הבית
אם הוא יודע לחקות את הגנראל
דה־גול. תמיד מתברד כי זה תחביבו ־,יקר
ביותר• כי את הגנראל קל מאד לחקות.
אומרים שרק צעד קטן מפריד בין הקדוש
והמגוחך. היו ימים כאשר הגנראל נראה
כמעט כקדוש. היום מסכימים הכל כי
הוא אבסורדי. הפנים הנפוחות, הזרועות המורמות
כזרועות משה רבנו, הקומה הארוכה
ההולכת ושמנה באמצע, הפאתוס
הנבו* של המלים היוצאות מפיו בסיגנון
צרפתי נהדר•
מיד עם עלייתו לשלטון, כאשר השמיע
דברים סתומים על פיתרון בעיית אלג׳יריה,
אמרו הכל :״הנה אדם פיקח. הוא יודע
בדיוק מה הוא רוצה, אבל הוא לא יגלה
זאת לאיש בטרם עת.״
כעבור שנה, כאשר עדיין דיבר בחידות

״ההורים
בפאריס.
״ההורים שותים — הילדים
בפאריס, מהוות חלק ממסע

השמאל

מצביעים — הילדים משלמים״ אומרת גלוית־דואר זו, הנמכרת
זהו רמז לסיסמת האגודה למלחמה באלכוהוליזם, האומרת:
משלמים״ .גלויות מסוב זה נמכרות בהמוניהן בחנויות רבות
ההתעוררות העובר עתה על השמאל נגד מלחמת אלג׳יריה.

כעבור שנתיים־שלוש ייערך מישאל־עם הו גן.
אולם ימים אלד, עברו מזמן. אלג׳יריה
החופשית קיימת. היא זכתה להכרה מצד
כמה מדינות, ולאחרונה מצד ממשלת ברית״
המועצות. מרבית חברות האו״ם תומכות
בה. חיל־השדה שלה הוא, אחרי שנים ארוכות
של מלחמה מתמדת, כוח־מחץ מנוסה
ומקצועי. המחתרת הלוחמת בצרפת, ובאזורים
הכבושים של אלג׳יריה, מתקדמת עד
כי היא מסוגלת עתה לחזור על מיבצעי
אצ״ל ולח״י ולתקוף תחנות־משטרה בלב
פאריס.
שום דבר, חוץ. מעצמאות מלאה, לא יספק
את לוחמי־השיחרור• כל בר־דעת בצרפת

חמה. הוא השלים עם דד,־גול כאשר היטלר
נוצה — אך הוא הוסיף לשנוא אותו.
צבא זה העלה את דה־גול לשלטון, מכיוון
שהאמין כי דה־גול יבצע את תוכניתו: דיכוי
קיצוני באלג׳יריה, עד כדי רצח־עם,
כדי לשמור על ״אלג׳יריה צרפתית״ .אילו
היה דה־גול מנהיג אמיתי, היה שובר את
הקצונה מיד עם עלותו לשלטון. זה היה
המיבחן האמיתי שלו. אין ספק שהבין ואת.
אבל הוא השתמט מן המאבק. על כן ייכנס
להיסטוריה כדמות טראגי־קומית.
בינואר האחרון היד, נדמה כי בעל כורחו
נכנם הגנרל למאבק המכריע, וכי ניצח את
הצבא יסודות פאשיסטיים בקרב הקולונים

הצרפתיים באלג׳יריה הכריזו על מרד והקימו
מיתרסים. הגנראל פגה אל האומה במלים
נרגשות והכריז כי לא ייסוג ממדיניות
מתן ״ההגדרה העצמית״ לאלג׳ירים.
הוא דרש מן הצבא לדכא את המרידה, והצבא
עשה זאת. כך, על כל פנים, היה
נדמה מרחוק.
עתה מסתבר כי התוצאה היתה הפוכה.
מנהיג הפאשיסטים, שונא־היהודים, לאגא־ייאר,
ירד מן המיתרסים כשראשו מורם.
החיילים, שלקחוהו כביכול בשבי, קיבלו את
פניו כגיבור לאומי. הקצונה הסכימה לדכא
את המרד רק אחרי שדה־גול הבטיח לה
בחשאי כי ימשיך במלחמה ולא יכרות
שלום עם לוחמי־החופש.
לאגאייאר שובת עתה שביתת־רעב. בית־סוהר
צרפתי• גנראל־הצנחנים מאסו, שמתת
ביקורת קטלנית על דד,־גול, הפך אלוף-
פיקוד בעיר צרפתית בלתי־חשובה. הגנראל
סלאן, מושל אלג׳יריה לשעבר, שהתגרה
בדד,־גול, קיבל פקודה רשמית לסתום
את פיו.
אולם הצבא לא נוצח. הכל ישק על פיו.
דד,־גול אינו מעז לזוז מתוך חשש שיעורר
את חמתו• הוא שבוי בידי הגנראלים, וגם
נאומיו בצרפתית המרשימה ביותר אינם
יכולים להסתיר עובדה זו אף לרגע מעיני
עמו. אין הוא מסוגל לקנות את השלום
באלג׳יריה במטבע קשה של פיתרון ממשי.
הוא יכול רק להציע שטרות מזוייפים —
שאיש אינו מוכן עוד לקבלם.
לפני שבוע פירסם מטה הצבא הצרפתי
באלג׳יר דו״ח רשמי על מהלך המלחמה
בשנתיים האחרונות. הוא כוזב, כמו כל
הדו״חות של הצבא הצרפתי, ושל רוב הצבאות
האחרים בעולם. עתוני צרפת ציטטו
אותו במרכאות, בספק גלוי. אך אפילו
הדו״ח הכוזב מלמד הרבה.
לדבריו, נהרגים עתה בכל חודש 1500
חיילים סדירים של ״צבא השיחרור הלאומי״
האלג׳ירי (להבדיל מלוחמי המחתרת
ומאזרחים הנשחטים בסיטונות על־ידי הצרפתים)
.בשנתיים האחרונות נפלו בקרב
7400 חיילים אלג׳יריים — כמספר חיילי
צה״ל שנפלו במלחמת תש״ח.
הכוח, הסדיר של צבא־השיחרור מונה,
לדברי הדו״ח 15 ,אלף חיילים באלג׳יריה,
נוסף על 15 אלף בתוניס ו־ 8000 במארוקו.
זה צבא אמיתי, בעל דרגות, מדים ושרותי־עורף,
החולש על שטחים נרחבים במדינה.
הודעות ממשלת אלג׳יריה, לעומת זאת,
מדברות על צבא של למעלה מ־ 100 אלף
חיילים. עד כה הפילה המלחמה, לדבריה,
כ־ססד אלף קורבנות מבין העם האלג׳ירי
— מספר השווה, באופן יחסי, ל־ 200 אלף
קורבנות בישראל, גברים, נשים וטף.
לאור מספרים אלה, רק טיפש או חולה-
רוח מסוגל להעלות על דעתו כי צרפת
עשוייה לנצח במלחמה זו נצחון צבאי.
אולם הצבא אינו רוצה להיכנע. לצידו
עומדים מיליון מתישבים צרפתיים באל-
ג׳יריה וחוגים רחבים של הפאשיזם והימין
הצרפתי.
הגנראל הוא חסר־אונים מול מציאות !ו.
הוא מסוגל רק לנאום, לנפנף בידיו ולקרוא
לצרפתים להתלכד מסביבו למען גדולת
צרפת. עוד מעט לא יהיה אפילו אבסורדי.
הוא יעורר רחמים.

האיש החולה ייד הסיגזז
0כן, מה מחזיק את הגנראל הארוך
בשלטון? מדוע לא נעלם משטרו זה
מכבר בתהומות ד,נשיה?
פעם אמרו אצילי צרפת :״אחרינו —
המבול!״ היום יכול דה־גול להגיד: בצדק:
״אחרי — המבול!״ דה־גול נשאר בשלטון
מפני שהכל חוששים מפני מה שעלול לבוא
אחריו.
בסוף המאה שעברה נהגו לדבר באירופה
על ״האיש החולה ליד הבוספורוס״ .הכוונה
היתד, לאימפריה העותומנית, שהיתה רקובה
עד היסוד ומטה ליפול, מעצמות אירופה
עשו יד אחת כדי להחזיקה בחיים באופן

״אלגייויה ־ המבחן־ היתה ה מ תו ת מעל לתמונה זו של מפגינים ימניים באלג׳יד
מלאכותי, בחששן שאחרי נפילתה תפרוץ
ביניהן מלחמה על הירושה.
מצבו של דה־גול דומה לזה של השולטאן
התורכי אז. אפשר לכנותו בשם ״האיש
התולה ליד הסינה״.
באופן כללי קיימים בצרפת ארבעה כוחות
רציניים: הצבא, הקשור עם הימין
הפאשיסטי והקולוני; הימין הבורגני; דש־מאל
החופשי והקומוניסטים. איש מבין
הארבעה אינו בוטח בעצמו ברגע זה• אי-
בטחון כללי זה הוא היוצר את המתיחית
הנבוכה, המציינת את צרפת כיום, והוא
בן־הברית היחיד של דה־גול.

בכידת הקומוגיסכזיס
ף• צבא ד! 1א, כמובן, הכוח החזק ביו(
| ת ד. ההפיכה הצבאית היא האפשרות
הממשית ביותר. אין בצרפת אף אדם אחד
הבטוח לגמרי שלא יתעורר מחר בבוקר
וימצא כי הצנחנים מאלג׳יריה נחתו בפאריס.
וערכו בה מרחץ־דמים.
הדבר המפליא הוא שההפיכה טרם יצאה
לפועל. אולם הגנראלים הם פחדנים מטבעם•
הוכיחו זאת הגנראלים הגרמניים, שהיססו
שנים עד• שמרדו סוף־סוף בהיטלי.
הוכיח זאת הגנראל הצרפתי בולאנג׳ר, שהתכונן
בסוף המאה שעברה לחולל הפיכה
צבאית, אך ברח ברגע האחרון. לא קל להזיז
גנראלים בצרפת — ואפילו בישראל.
לכן, כאשר תבוא ההפיכה, לא תהיה
יזומה, מן הסתם, על־ידי הגנראלים הכבו־דים•
בראשה יעמדו תריסר סרנים ורבי־סרנים,
מבין הצנחנים הקשורים בארגונים
הפאשיסטיים. אחרי מעשה ישתפו, מן הסתם,
קצין קשיש, שישמש שלט כלפי חוץ.
מועמד אפשרי: ז׳ואן, ריאקציונר קיצוני
שנולד באלג׳יריה, מסתיר את דעתו השלילית
על הגנראל בארמון הנשיא.
הפיכה כזאת עלולה להיות מגואלת בדם.
בימי הכיבוש הנאצי, היה הפאשיזם הצרפתי
גרוע ואכזרי בהרבה מאדוניו הגרמנים.
הצנחנים, שפיתחו את שיטות העינויים
למדע מדוייק, התולשים ציפורניים,
המשתמשים בהלם חשמלי והאונסים בתולות
באמצעות בקבוקים, פשוט יעבירו את
שיטותיהם הידועות לאדמת המולדת. בשביל
חותמי מינשר ה־ , 121 העמדה אל הקיר עלולה
להיות סיכוי קרוב.
האם תקום דיקטאטורה כזאת ללא קרב?
בשמאל, רבים הדיבורים על שביתה כללית.
הכל זוכרים כי בגרמניה של 1920
הוכרעה הפיכה צבאית ללא קרב, על־־די
שביתה אדירה של ציבור הפועלים המאורגן.
אולם האם פועלי צרפת מסוגלים
לכך? או שמא ידמו לפועלי גרמניה ב־
, 1933 שנתנו להיטלר לעלות לשלטון ללא
התנגדות?

יתכן כי המפתח הוא בידי המפלגה הקומוניסטית
הצרפתית — מחנה אדיר של
ששה מיליון איש, החולש על חלק מן
האגודות המקצועיות, והמאורגן לא פחות
מחיל הצנחנים. האם יילחמו הקומוניסטים?
לרוע המזל, מק״ץ — כמו מק״י — אינה
כוח עצמאי. כמו מק״י, אין היא אלא גדוד
אחד במחנה בינלאומי, המקבל את פקודותיו
מן המטכ״ל המוסקבאי. פקודות אלו
מושפעות בהכרח מן האינטרסים של מדי־ניות־החוץ
הסובייטית — ולא מן האינטרסים
של פועלי צרפת או ישראל.
הקומוניסטים הצרפתיים תומכים כיום
בדה־גול. כי לגבי מוסקבה, שבירת הברית
הצפון־אטלנטית חשובה מן המערכה באל־ג׳יריה.
דה־גול הוא סיום עושה־הצרות הגדול
ביותר במחנה המערב• רוב הזמן הוא
נמצא בריב עם ארצות־הברית, בריטניה ואף
גרמניה. הקאפריזות שלו אינן מניחות למערב
להתרכז. יוזמתו האחרונה — הקמת
״כוח מחץ״ אטומי צרפתי־עצמאי — ע-
שוייה לפוצץ את נאט״ו לרסיסים.

האם ישתנה חשבון זה אם תבוא דיק־טאטורר,
צבאית במקום שלטון־היחיד ה־גוליסטי?
לא בהכרח• אמר לי פוליטיקאי,
תוך משיכת־כתף :״יום לפני ההפיכה ילך
נציג הצבא אל וינוגראדוב (שגריר ברית־המועצות
בפאריס) ויגיד לו, :אנחנו צרפתים
לאומניים. אנחנו נגד נאט״ו• אנחנו
נגד איחוד אירופה. אנחנו נעזוב את אר־צות־הברית.׳
וינוגראדוב יתן להם אור
ירוק, וששה מיליון קומוניסטים יועמדו מן
הצד כשתקום רודנות פאשיסטית בצרפת.״
הקומוניסטים עזרו להיטלר לעלות לשלטון.
אין זה מן הנמנע שיעזרו — מסיכות
דומות — גם להיטלר צרפתי.

דוח מול כידוגיב
ך*האמלט במחזה זה הוא הימין

! 1הקלאסי: הבורגנות הגדולה, אילי־ההון.
הוא נקרע לשניים. מצד אחד הוא נמשך
אל הפאשיזם הצבאי, שינחית מהלומת־מוות
על השמאל. אולם מאידך הוא פוחד מפני
שלטון הבריונים. הבורגנות הגבוהה רוצה

באיחוד אירופה. כי אירופה המאוחדת היא
שוק אדיר, מקור לביזנס נהדר. היא רוצה
בחיסול מלחמת־אלג׳יריה, המרוששת את
צרפת והמונעת ממנה את השיגשוג הכלכלי
אשר המהפכה הטכנית הצרפתית מסוגלת
להעניק לה.
בין שני חלקי הימין מטייל האיש שנחשב
פעם ליורש־העצר: ז׳אק סוסטל• גם
עתה מקווה סוסטל להיות הדיקטאטור הבא
של צרפת — אם בשם הצבא ואם בשם
הבורגנות. הוא מטיף למלחמה־עד־חורמד,
באלג׳יריה, משאת נפשם של הצנחנים וה־פאשיססים
למיניהם• אולם הוא החל כדבר
גם על איחוד אירופה, משאת נפשה של
הבורגנות. בשתי הגזרות הוא מטיף נגד
דה־גול.
אולם סוסטל פופולארי בקול ישראל יותר
מאשר בראדיו פאריס, ומעטים הצרפתים
התומכים בו באותה התלהבות במו
שליחי תנועת־החרות בצרפת, המנהלים למעשה
את עיקר מערכת־התעמולה שלו. העובדה
הפשוטה היא שסוסטל מיותר. מאחוריו
אין כוח ממשי. הצבא אינו זקוק
לו, ואילו הבורגנות הגבוהה חוששת מפני
הגבר, שנמנה עם מארגני ההפיכות באל־ג׳יריה.
אילו
קם מנהיג של ממש בשמאל הד־מוקראטי,
יתכן כי הבורגנות הגבוהה היתה
מושיטה לו יד נגד דה־גול, נגד הצבא ונגד
הקומוניסטים.
הטרגדיה הגדולה של צרפת היא שכיום
אין מנהיג כזה.
הפוטנציאל של השמאל חזק• טובי המצפון
הצרפתי התלכדו מאחורי המינשר,
שמקורו בחלק זה של צרפת. כל העובר
ברחובות פאריס, המקשיב לשיחות פוליטיות
והמעורר את בני־שיחו לשפוך את
לבם, מוכרח להתרשם מן האידיאליזם חרב
שהתעורה עתה בקרב חוגי הנוער המשכיל.
ישנה נכונות לקרב. ישנה נכונות להקרבה
עצמית. כל הטוב, היפה והאצילי
בצרפת — זו צרפת שאנו אוהבים אותה,
צרפת ההיסטורית — מרוכז עתה באגף יה.
הוא ו־וצה בשיחרור אלג׳יריה, במשטר ד־מוקראטי
בצרפת, בקידמה חברתית, באוריינטציה
של העמים המשתחררים.
״ זה היה יכול להיות כוח אדיר — חזק
מכידוני הצנחנים, חזק מנאומי הגנראל,
חזק מקולות׳ הקומוניסטים. כדי שיהיה כזה,
דרושה הנהגה, דרושים אנשים המסוגלים
להחליט ולקבל על עצמם אחריות היסטורית.
יתכן כי ברגע המכריע תיוולד הנהגה
כזאת, באופן ספונטאני, כשם שנולדו המחתרת
של ז׳אנסון, מינשר ה-ז 12 והפגנת
הסטודנטים. אולם כיום אין עדיין סימו לכד.
אפשר שצרפת האמיתית תרד מבמת ההיסטוריה
מפני שבשעתה הגורלית האחרונה
לא קמה לה הנהגה כזאת.

ממשק־ספו אל תפקיד הכוכבת בסר!

הן עיניה של נינט דינר, כפי
שהיא מופיעה בסרט הישראלי
הם היו עשרה. העיניים הגדולות, בעלות הצבע ה
העיניים

חום
הכהה, הן אחת ממעלותיה הגדולות של השחקנית
הצעירה. מעלות נוספות: גיזרה דקיקה, יופי
אצילי ועדין, חינוך רב־צדדי ואינטליגנציה מגוונת.

ך יד חלון בשיכון העולים שבמבואות
/פתח־תיקוזה עומדת אשד. צעירה ומביטה
החוצה. קומתה דקיקה ואצילה,
צווארה הארוך משמה לר, אופי שברירי.
עיניה הגדולות פקוחות לרווחה, ומבטה
נעוץ אי־שם בחשיבה שבחוץ. אולם היא
איננה רואה את הטור הארוך של מרפסות
וחלונות, המתמשך במקביל לטור שבו היא
גרה והדומה לו כפי שרק בלוקים תאומים
בשיכון ישראלי יכולים לדמות אחד לרעהו.
היפהפיה השחורחורת רואה עולם אחר
לגמרי: אורות ניאון מרצדים, שמה נוצץ
באותיות ענק, קהל מוחא כף, הוליבוד,
פאריס, עולם חדש. וכי מה אין עיני
הדמיון מסוגלות לראות, תוך אלפית של
שניה? הן ברגע זה בדיוק, עומדת נינט
דינר על סף עולם חדש, מלא אפשרויות.
בעוד שבוע ימים יוצג בירושלים הסרט
הישראלי הם היו עשרה, בהצגת בכורה
ממלכתית. נינט היא גבורתו של סרט זה.
כל חייה חלמה על רגע זה. צחוק הגורל
הוא, שדווקא ברגע שוויתרה סופית על חלום
זה, ברגע בו השלימה עם המחשבה כי
לא יתגשם — דודקא אז החל מתממש.

?א חלף עם הרוח

ך• ינט דינר נולדה באלכסנדריה, מצרים,
^ לפני קצת למעלה מעשרים שנה• כמה
בדיוק? זאת אין היא מוכנה עוד לגלות;
היא כבר צריכה לחשוב על הביוגרפיה
הרשמית שלה, בה הגיל ממלא פונקציה
פירסומית.
היא למדה תחילה בבית־ספר צרפתי,
עברה ממנו לבית־ספר אכסקלוסיבי לבנות,
שם התנהלו הלימודים באנגלית. אביה עבד
בבורסה והבת גדלה באווירה המיוחדת של
הבורגנות האמיתית במצרים. את שעות
הפנאי שלה בילתה בקריאה ובמישחק טניס.
בגיל 12 עברה עליה החווייה העמוקה של
חייה. היא ראתה את ויודיאן ליי בחלף עם
הרוח. שלוש פעמים ראתה את הסרט. ואז
קרה דבר שהפסיכואנאליטיקאים מכירים
אותו היטב: הנערה היהודיה מאלכסנדריה
החלה מזהה את עצמה עם השחקנית האנגלית
מהוללת. במקרה זה היה לפחות
דבר אחד משותף בין השתיים: ההופעה
החיצונית.
מה עושה ילדה שברק הבמה פגע בה?
בניו־יורק, בפאריס, ברומא או בתל־אביב
היא יכולה להירשם לקורס דראמסי, לאולפן
לבאלט, או לבית ספר של אחד התיאטרונים.
גם באלכסנדריה היו קיימים מוסדות כאלה
— אך רק בערבית. נינט, כמו רוב בני
הקהילה היהודית בעירה, היתד, מנותקת
לחלוטין מן התרבות הערבית.
היא חייתה בקרב החברה הקוסמופוליטית,
בעלת הגוון התרבותי האירופי, ש־חיככה
את מרפקה עם התרבות הערבית
המקומית, מבלי להתערות בה. על כן היו
שערי הבמה והאמנות נעולים בפני נינט
דינר. את צעדיה הראשונים על קרשי הבמה,
ואת הצלחותיה המסחררות ר,ראשו-
נות״ עשתה בחלום. אך החלום לא חלף עם
הרוח.

משונעים ב?יבוץ

בילוי עם בידוי

במקרה זה הוא בילוי עם השחקן עודד תאומי, שהוא בעלה בסרט ־־
זה. לאמיתו של דבר, הבילוי הוא כה מוגבל ודל, עד שלרגע חושב
עודד תאומי הביל״וי׳ לעזוב את המשק. אך הלבטים אינם נמשכים זמן רב מדי, והאידיאל, כמובן מנצח.

ף * ״יי 1 2

•• ותר רק פתח אחד — צנוע מאוד
— <4להגשמת החלום: ההצגות בחגיגות
בית־הספר. נינט אינה זוכרת כיום שום
תפקיד שמילאה בהצגות אלה: היא רק
זוכרת שהיו הרבה. יום אחד ביקרה בבית
חברתה. זו אמרה לה שלצערה לא תוכל
להישאר בבית, כי עליה לרוץ לפעולה.
נינט נלוותה אל חברתה וכך, לגמרי במקרה,

מצאה את עצמה חברה בהשומר [
״באותו אחר־צהרים, הרצה לפני!!
החברים על שיחרורה של האשה|.
משם שיכורה. נפתח לנגד עיני עוז*
היה בו כל דמיון לעולם בו גדלו
לפני כעשר שנים עלתה ארצה, ו
לקיבוץ נחשונים של השומר הצע׳
נוסד על ידי חניכי התנועה במצרינ
לדבריה, החל חלומה לרקום עור
״בקיבוץ ניתנה לי, בפעם הראשוני
האפשרות לתת את עצמי לאהבתי ה
ביום עבדה בגן הירק, במחסן 1
במטבח הילדים או במזכירות. בשז
פנאי תיכננר, הצגות. היו עוד שניים
משוגעים לדבר. היא שיגעה גם
אחרים, שיצטרפו לחוג הדראמטי. ע
שידעה לדבר עברית הופיעה במער
תורגם מרוסית, התאווה הגדולה. היא
תפקיד של נערה רוסיה בשם ווליוז
ומשך חודשים ארוכים איש מחברי
לא קרא לה בשם אהר, מלבד ווליו
ההדרכה המיקצועית היחידה ניתנו
לגמרי במקרה, כאשר נתגלה כ
מן המדריכים הוותיקים בקיבוץ
עבר אי־פעם קורס לבימוי .״הוא ה׳
לנו אטיודים,״ נזכרת נינט. ,היה
נפלה פנינה יקרה מאוד. רוצה לראו
כם מחפשים אותה. מוצאים אותה
מוצאים אותה, מוצאים אותה במק
חיק.״

ך 1פני חמש

מכתב מא?׳
שני דלק

/של הקיבוץ הארצי, שהודיע ן
כת בחינות לקבלת שחקנים ללהקת
הארצי. נינט נסעה לתל־אביב .״ב!
עובדת?״ שאל אותה הבוחן .״במז
השיבה. טוב, את יושבת במזכירוו
אים לך את הדואר, אחד המכתביג
לחבר שלך. את אינך מכירה את כ
שעל המעטפה, אבל נדמה לך שה!
ידה של אחת החברות בקיבוץ. ב
בדיוק נכנסת אותה חברה לחדר ה
ושואלת אם יש מכתב עבורה. כיצד
נינט העיפה מבט בחברה הדמיון
פניה — כך, על כל פנים, היא נז
חלפו רגשי הפתעה, מבוכה, חשד,
מעושה. היא הסתירה מיד את ד,מ
מיועד לבעלה וניסתה להיפטר מ!
האפשר מן החברה הבלתי־קרואה.
הבוחן התלהב וביקש לקבלה
אך הקיבוץ אמר: לא. נינט, ה!
לתמחיר, חשובה יותר לקולקטיב
נינט הארטיסטית.
גם בהמשיכה להיות תמחיראית,
נינט את הטעם המשכר של הצלחה
תית. יחד עם עוד חבר נחשונים, הכי
המערכון של בר־יוסף, חסדה יוצא
זהו מערכון רווי־רגשות, אודות
ישראלית בימי הכיבוש הרומי. נינט
תפקיד של אשה בת ,40 שבנה הבס
בן 16 וזה עתה הרתה שנית לבעל;
הבכור יצא מזה ימים אחדים לציד
ועתה מודיע לה בעלה על כוונתו
לפעולה עם המורדים, נגד ד,רומא
האשד, מתחננת בפני בעלה של
מפעילה כל הנימוקים של אשד, כ
ניאו מלהסתכן במה שנראית לה כה
לפתע מבשר לה בעלה: בנם לא יצ;
כי אם לפעולת מחתרת — ונהו
נוטלת נינט עצמה את חרב בעלה,
לו אותה כדי שיצא וינקום.
״כשהצגנו את וה בקיבוץ — ב
תינוקות,״ היא מספרת. לא רק

1החדש ״הם היו עשוה׳
נחשונים בכו. ההצגה זכתה להצלחה כזו
שנינט ובן־זוגר. ערכו סיבוב הופעות בתריסר
משקים ומושבים — על חשבון
השבתות שלהם. את ניסו בעלה היתד, מגייסת
לבניית התפאורות.

ך ק אריירה

הצעיר.
י אחד
׳צאתי
שלא

היציאה לעיר
ה א מנו תי תשל ^י! ?

1 1בקיבוץ הגיעה לשיאה, בחג שערך המשק
במלאת שש שנים להתנחלותו. הפעם
כיוזנה למטרה של ממש: המחזה נערה לרוח
מאת אנדרה אוביי הצרפתי. אחד מחברי
המשק תירגם אותו לעברית. כיאה למחזה
של ממש, גויים גם במאי של ממש: שחקן
הבימה מישר, אשרוב, אשר אשתו לשעבר
וילדיו חיו בנחשונים.
נינט לא ידעה זאת עדיין, אבל כאן היה
טמון סוד הקאריירה העתידה שלה. נערה
לרוח הוצגה פעם אחת בלבד, כי קשה
היה להעביר את התפאורה המסורבלת ממשק
למשק. נינט שקעה בתיכנון ההצגה
הבאה, בזמן הפנוי בין עבודתה לבין טיפול
בשני ילדיה הצעירים.
לפני שנתיים, אחרי שמונה שנים בקיבוץ,
החליטה משפחת דינר לעזוב את המשק.
החלטה זו הינה, בדרך כלל, החלטה גורלית.
כי לא קל להינתק מחברה ומבית, אחרי
שנים כה רבות, עם שני ילדים וללא פרוטה
בכים. לגבי נינט היתה ההחלטה קשה עוד
יותר. כי היה ברור שברגע שתעזוב את
הקיבוץ תצטרך למצוא עבודה בעיר, ולא
תהיה לה כל אפשרות להמשיך ולהתמסר
למישחק.
ניסו, שריכז את מוסך המשק והתכונן
לבחינות בהנדסת מכונות, מצא עבודה —
דווקא כתמחירן, המיקצוע של אשתו בארבע
השנים האחרונות. הם רכשו דירה צנועה
מאוד.( ,שני חדרים והול מואר״) בשיכון,
הילדים סודרו בגן — ונותר רק שנינס
תמצא עבודה.
ההמשך נשמע כמלודראמה בגרוש: שבועיים
אחרי עזבם את המשק נשמעה דפיקה

נינט משתעשעת עם בתה יעל. הבת, שנולדה בקיבוץ,
קשורה מאוד אל אמה, המשתדלת בכל כוחה,
על אף קשיי עבודתה כאמנית, לא לגרוע מן הטיפול המגיע לה.

בבית

בדלת. בפתח עמד גבר ששאל :״כאן גרה
נינט דינר?״ הוא הציג את עצמו בשם
זילברג, חבר הנהלת תיאטרון אהל. .האם
את מעוניינת לשחק בתפקיד שכבר מילאת?״
שאל. נינט חשבה שמותחים אותה. זילברג
המשיך :״הבמאי אברהם אסיאו מביים את
נערה לרוח בשבילנו. חסרה לנו בחורה
לתפקיד של אפיגניה למחרת בבוקר כבר
היתה באהל, רועדת מרוב התרגשות. אסיאו
הרגיע אותה, נתן לה לקרוא פרק מתוך
המחזה .״זהו זה!״ קרא בשימחה ,״מצאנו
את אפיגניה!״
הם לא דיברו על תנאים ׳,על שכר, על
חוזה. עוד באותו בוקר השתתפה בחזרה
של המחזה וכעבור שבועיים הורם המסך.
מי יכול לתאר את המתרחש בנפשה של
בחורה ברגעים כאלה? היא, שמעולם לא
נכנסה לאולם אפילו כצופה, מצאה את
עצמה לפתע ממלאה תפקיד מרכזי על
במתו. ההתרגשות השמימית בראותה את
שמה מודפס בפעם הראשונה בעתונים,
מחיאות־הכפיים של הקהל, הביקורת, היתד,

נינט מבשלת את הארוחה במטבח השיתופי של כל
העשרה. ליאו פילר — איזו ניבזות מנצל את
ההזדמנות שעודד תאומי אינו במטבח, כדי לפלרטט עם אשת חברו.

בסוט

זו תקופה של שיכרות בלתי־פוסקת.
עד שבוקר אחד, בהתבוננה בלוח ההצגות
של התיאטרון, ראתה כי נערה לרוח
לא מופיעה יותר. בסך הכל הוצג המחזה
12 פעם לפני שהורד סופית מהבמה.

מתה בחרום

** ל אף הכישלון הקופתי של מחוה
הראשון, תקעה נינט יתד באהל. אחרי
נערה לרוח שיחקה בתפקיד של סמלה, בחשמלית
ושמה תשוקה. המחזה הוצג 50
פעם. אחר־כך בא תפקיד בינוני בחייל טנאקה
— שגם הוא לא עבר את תריסר ההצגות.
שרשרת ההכנות, הציפיה, המתיחות, ההצלחות
והכישלונות הפכה את נינם עד
מהרה לשחקנית מן המניין.
ואז שוב דפק המזל על דלת דירתה.
הפעם הגיע מכתב, בו התבקשה לסור לביתו
של הבמאי ברוך דינר. שם נודע לה
כי דינר מתכונן להפיק סרט עלילתי ארוך,
בו יש תפקיד נשי אחד. הוא ערך לה

בחינות* ,שאל אותה אם תהיה מוכנת
לעזוב את ביתה למשך שלושה חודשים
רצופים ולצאת למקום ההסרטה. היא ענתה
בחיוב, וגם את המיבחנים עברה בהצלחה.
כעבור חודשיים מצאה עצמה במושב שגב
שבגליל המערבי, שם הוסרט הם היו עשרה.
החיים בשגב דמו לחיי קיבוץ. כל השחקנים
והטכנאים חיו בבתים ריקים של המושב,
אכלו בחדר אוכל משותף ולא עזבו
את הכפר אלא יום אחד לשבוע. הם קיבלו
שכר אחיד 400 :לירות ברוטו לחודש.
ערב צאתה לשגב נדדה שנתה כל הלילה.
לנגד עיניה צפו ועלו תמונות מתוך הסרט
שעוד טרם הוחל בייצורו. היא ראתה את
עצמה יורדת עם בעלה ושמונה חבריהם
מד,אוניה שהביאה אותם מרוסיה, עולים
להתיישבות בגליל; מבשלת בערב הראשון
עבור כל העשרה, והמרק מלוח עד כדי
בחילה. ואז בא המשבר: בעלה רוצה לעזוב
את המקום; הצפיפות, החיים המשותפים
בחדר אחד אינם מאפשרים לזוג כל חיים
משלו. הקבוצה ממשיכה להחזיק במקום,
בניגוד לרצונם של השלטונות התורכיים.
יום אחד מופיעים חיילים תורכיים והורסים
את האורווה החדשה, בדיוק לפני הבנייה.
נינט ראתה לנגד עיניה את החלוצים
המסורבלים של העליר, השנייה, את זרותם
לאקלים ולנוף, את סהדם מפני שכניהם
הערביים. יום העבודה הראשון בשדה, רכישת
ידידותם של הערבים — והסצינה הגדולה:
היא שוכבת במיטה, חולה. ועוד
סצינה: חבריה מובילים אותה לקבורה.

גסיסה כמשך שבוע
^ אשר הפך החלום למציאות, הסתבר
על שות
הכבל

לא לשווא חלמה נינט כל חייה על
מישחק. ד,מסריט האנגלי שצילם את הסרט
שפע מחמאות על כישרלנה הטבעי לעמוד
מול המצלמה. היא עצמה מסבירה זאת כך:
״מצלמה — זה יצור חי. הרגשתי שעלי להתיידד
איתר .,אם לא אשמע לחוקיה —
זה יעלה לי ביוקר. פיתחתי רגש למצלמה
ולאורות. כי אם איני עומדת בדיוק באור
— נפגם הצילום.״
בתחילה היו מציבים אבן על הקרקע,
במקום ששם היה עליה לעמוד ולהצטלם.
כעבור זמן מה היתד, נעלבת מכך; היא
לפני שהצטרפה לקיבוץ, היתה נינם נערה גנדרנינס
ובעלה ניס ,1על בונקר של קיבוץ נחשונים. השניים הכירו
כבר יכלה לחוש היכן בדיוק מוקד האור,
נית, אן לא הספיקה עוד להשתמש באיפור. עתה
זה את זו עוד באלכסנדריה, כאשר נינם היתה חניכתו של ניסו.
על פי חום הזרקורים שעל פניה. לא היה
להתקיים. יכול אמן אין בלעדיה

זו, מלאכה לומדת
היא
הם התחתנו אחרי עליית נינם ארצה, בהיותם כבר חברי הקיבוץ.
קל לשחק, כשכל המחשבה נתונה לאור
ולמצלמה. רק בהמשך ההסרטה, כשהרגש
הנחה אותה בכל הפרטים הטכניים, חשה
שהיא יכולה להתרכז במישחק.
בשלושה חודשים אלה ירד משקלה מ־האם
היא שומרת
54 קילוגרם ל־.50
דיאטה? ״לא, הגיזרה שלי לא משתנה —
ולא חשוב מה שאני אוכלת.״ האם היא
עוסקת בספורט כלשהו? היא משיבה בכנות,
שבוודאי תיעלם, אם הקאריירה הקולנועית
שלה תתפתח :״כן, ספונג׳ה.״
למה, בעצם, מצפה היא כעת מן החיים?
״קודם כל,״ משיבה נינם לאחר הרהור ,״אני
רוצה להמשיך בתיאטרון. זוהי אהבתי
הראשונה והאחרונה.״ אבל מכיוון שבינתיים
הסתעפה אהבתה מן הבמה אל הבד, קשורים
חלומותיה המיידיים דווקא בקולנוע.
היא ראתה את חולות לוהטים ואת סיפורה
של רות, והיא משוכנעת כי מבחינת המשחק
יכולה היא להגיע לפחות לאותה רמה
שאליה הגיעו דליה לביא ואילנה עדן.
האם גם היא תגיע לאן שהן יגיעו —
ולאן שהגיעה חיה הררית? התשובה מונחת
מעבר לסף ונינט מתגברת בקושי על סקשהפן
אביזר חיוני לכל כוכבת ישראלית. אלא
רנותה.
כפי שנהגו לנשק הביל״ויים. האיש הגוחן מעל לעודד
שנינט יכולה לטעון בכנות כי אחזת את הרובה
ונינט הוא במאי הסרט, ברון דינר, שאינו קרוב משפחה של
מועמדת אחרת לתפקיד: גילה אלמגור
האנגלי ברצינות — כשומרת בנקודתיהספר שבה חיתה.
נינט, אבל ראה זכות לעצמו ללמד אותה אין להתנהג במצב אינטימי זה.

והיום

נשיקה

ונשק

תצפית

במדינה

כל הזכויות שמורות

• השבועות הקרובים יעמדו בסימן מסע חהתנקמות של

דויד כן־גוריץ. גם אם יושג הסכם של פשרה, לא יניח ביג״ ללבון ואנשיו
ליהנות מפרי נצחונם, ויפתח במערכה לערער את מעמדם במוסדות השונים של
המדינה והמפלגה. בין השאר יש לצפות לשורה שלמה של הדלפות והשמצות
נגד אנשים אלה, שתהיה קשורה בנסיון ל״סהרם״ מתוך המנגנון.

• צפה לגל גדול של פירסומים על הישגי מערכת הכטחון
כשניסעברו. יהיה זה מסע מרוכז, המכוון לרומם את נפגעי פרשת לבון—
ובעיקר את פרס ודיין — בעיני הציבור. גילויים ראשונים של המסע: ניצול יום
השנה הרביעי של מיבצע סיני על־ידי מופעים בקולנוע. ברדיו ובעתונות לצורן
תעמולה על שימורי נצחונות, בניגוד לימי־השנה הקודמים.

• חוגי השמאל רואים בפרשת לבון צעד ראשון לגיבוש
חזיתחדשהבכנסת. מתון תקווה כי אוהדי לבון בקרב מפא״י יתגבשו
כסיעה ב׳ חדשה, כתוצאה מנסיונות הנקמה של בן־נוריון, הם לוקחים בחשבון
הקסת גוש הסתדרותי מלוכד בכנסת, שיכלול את מפ׳׳ם, אחדות־העבודה ומתנגדי
בן־גוריון בתון מפא״י. חוגים אלה אינם פוסלים אפשרות שקואליציה זו
תתייצב במשותף בבחירות הבאות — אס אמנם תגיע המחלוקת הפניס־ספא״יית
עד כדי פילוג גלוי ופיזור הכנסת

• תנועת החרות לא תנצל את פרשת לבון פדי להביא
לדיץ ממצה של הצעות לבון לשינויים במערכת הכטחון. כמו
בעבר תוותר חרות על כל מעשה העשוי לעורר רושם כאילו היא מותחת ביקורת
על מערכת הבסחון ועל צה״ל, ותמשיך בקו של הטפות זעירות על בן־
רד החינוך, על אפו וחמתו של סגן השר עמי אסף, שעמדתו הולכת ומתערערת.

• לעומת קו זה, שיחליש עוד יותר את האופוזיציה היגד

משטרה
מ תי כ ד אי להעדם
לפני כחודשיים נאלצר, משטרת ישראל
לבלוע גלולות מרות בעת ובעונה אחת.
בית־המשפט העליון שדן בערעור שורת
המתנדבים, גרם לכך שהמשטרה תיאלץ
לתבוע לדין את יחזקאל סהר על שבועת־שקר.
הוא גם אילץ אותה לפתוח מחדש
את החקירה בתיק אירס״ ו.
תיק אירס״ו, שנפתח לראשונה לפני כשמונה
שנים, טיפל בעיסקות מפוקפקות.
אחד החשודים העיקריים בתיק זה היה
שייקר, ירקוני, חברו הטוב של עמום בן־
גוריון. כל משפט עמוס נסב סביב לטענתו
של עמוס שתיק זה נסגר ללא שום קשר
לידידות בינו לבין שייקה.
כיצד ידע ץ עם חידוש החקירה, לפני
כחודשיים, החל מצטבר חומר חדש בתיק
של המטה הארצי של המשטרה. אנשים שקודם
לכן התחמקו ממתן עדויות בקשר
לפרשה, ביניהם פקידי מכם וטאבו, קיבלו
עדוד מפסק־הדין של בית־המישפט העליון,
סיפרו עתה את כל הידוע להם.
הפעם לא היה שום ספק: העדויות החשידו
את שייקר, ירקוני. חוקרי־המשטרה
עמדו לגשת אליו ולחקרו. אלא שבבואם

דירה זו, מאחר שחוק הגנת הדייר מכיר
בזכותה של אלמנה על דירת בעלה רק
בתנאי שהיתר, נשואה לו לפחות ששה
חודשים לפני פטירתו. ואילו נשואיה עם
טולידאנו ארכו פחות מארבעה חודשים.
ל ש כו ח מה יהיה עתידה של מרים
טולידאנו? אפילו היא עצמה אינה יכולה
לענות על שאלה זו. רק הצעדים המיידיים
ברורים. היא תמשיך להתגורר במלון המלכים
עד סוף החודש, מאחר שמשרד הדתות
שילם שכר־דירה עד לאותו מועד.
משם לא תחזור, כנראה, לבית הוריה
ברמלה, אלא תעבור לשיכון בירושלים. סגן
המנהל הכללי של משרד הדתות, הרב
סעדיה לופס, שהיה דואג לרבים מענייני
השר בחייו, נטל על עצמו את התפקיד
למצוא לאלמנה שיכון. את המחיר תוכל
לסלק מתשלומי הפנסיה החודשית.
מה רצונה של האלמנה הצעירה? ״לשכוח
את כל הדברים שנאמרו על הרב ועלי,
והשאירו בנו סימן כה עמוק.״

עתזנות
כוכב דודעו
קורא אנגלית, שרצה לדעת מה מתרחש
במדינת ישראל, היה נאלץ עד כה לשאוב

״נזהר! ס־זבו \דדט! 1״
נית, עשויות מפ״ם ואחדות־העבודה לעשות נסיון -אם כי
קלוש -להביא לדיון רציני את מעמדם של צה״ל ומערכת
הבטחץ כמדינה.
• תעלומת התאבדותו של נחמיה ארגוב, מי שהיה שלישו של
בן־נוריון, עלולה לעלות בחזרה לחדשות. כמה מידידיו של נחמיה עלולים
לעורר את הפרשה מחדש בקשר עם פרשת לבון, להזכיר כי שמעון פרס היה
האיש הראשון שפרץ לחדרו של המנוח.

• עסקני העדה הספרדית יפעילו לחץ על דויד כן־גוריון כי
שד הדתות הבא יחיה א!* הוא בן העדה. עד כה סירב ביג׳י להבהיר
את עמדתו לגבי תביעה זו, אן במקרה שיסכים לה, קיימים סיכויים סובים
לאחד משני מועמדים אלה: ח״ב מפא״י ישראל ישעיהו, בן העדה התימנית;
והרב אליהו פרדס מרמת־נן, איש המפלגה הדתית־לאומית, המקובל גם על
העסקנים חבלתי־מפלגתיים של העדה. המועמדים האחרים, ששמותיהם הועלו
בזמן האחרון, הינם בעלי סיכויים מעסים בלבד.
• עמדתו של גיורא יוססטל כחצר כן־גוריון מתכצרת. אחרי
שנים של היסוסים הצסרף יוספמל בשנה האחרונה לכל אורן הקו בצד הצעירים•
אותה שעה הוא מחדיר את נאמניו האישיים לעמדות מפתח במנגנון
הממשלתי. שנים מחבריו בתנועת בלו־וייס, שזכו לאחרונה למינויים חשובים:
ד״ר לוטן, שהפן מנהל בפועל של משרד העבודה; ד״ר רינות, שנתמנה מנהל מש־רד
החינוך, על אפו וחמתו של סגן־השר עמי אסף, שעמדתו הולכת ומתערערת.

• לישכת התיירות הממשלתית תקים אגף מיוחד לספורט.
תפקידו של אגף זה יחיה לארח קבוצות ספורטאים המגיעות לארץ ולעודד
תיירות באמצעי־משיכה ספורסאייס.

• מזכיר מרכז הפועל, יצחק פנאי, יועבר מתפקידו מיד
אחרי גמר כינוס הפועל. במקומו ימונה כמזכיר שמואל נ״דח סוטו״)
ביאליק, מחיפה.

• יתכן שאישיות צבאית רמת-מעלה תעמוד בראש רשות
הספורט שתוקם כקרוב ליד משרד החינוך והתרבות.
• שושנה כראזני, שנידונה למאסר עולם על רצח השומר
מבניין ראטיסכון כירושלים, הגישה בקשת־חנינה לנשיא
המדינה. קרוב לוודא -שהנשיא ידחה את בשתה.

את ידיעותיו מעל דפי ג׳רוזלס פוסט. השבוע
לביתו, גילו כי שייקה ירקוני, ידידו של
נוסף מקור חדש של אינפורמציה: שבועון
מפקד מחוז תל־אביב עמום בן־גוריון, לא
של ערב שבת, בשם ישראל ססאר —
המתין לבואם. הוא עזב את הארץ לפני
כוכב ישראל.
שבועות מספר. השבוע הצטרפה אליו גם
אשתו, הזמרת יפה ירקוני עם ילדיהם, שהעתון
החדש, שמתכונתו לקוחה ממתהוצאו
בתחילת שנת הלימודים מבית־הספר.
כונת העתונות הסנסאציונית של ארצות־הברית
ואנגליה, מבטיח להיות, לדברי עורבמטה
הארצי שאלו החוקרים את השאלה:
כו :״עתון אנגלי שונה. הוא יכסה את
כיצד ידע שייקר, מתי כדאי לו להעלם?
הכל, ותמיד ישים את הדגש על אי־תלותו.״
עמוד השער של גליון הבכורה מנסה
לקיים הבטחה זו, כשבראשה מתנוססת כותבל
מלחיותי רו ש ה
רת ענק :״לבון תוקף את ביג׳י בחקירת
השערוריה.״ ליד צילום של משה שרת
במונית שעלתה מתל־אביב לירושלים בהנכנס
להעיד בפני ועדת החוץ והבטחון,
יום ראשון של השבוע, סיכמו הנוסעים
מתנוססת תמונה של יפהפיה אמריקאית
ביניהם :״אם תפנה אלינו, נתעלם ממנה. אם
שעברה בטעות את גבול ישראל־ירדן.
תדבר אל אחד מאיתנו — לא נשיב לה.״
תבלין ומנה עיקרית. לקוח פוטנבניו
של הרב וחתניו של הרב המנוח
יעקב משה טולידאנו יכלו לחסוך לעצמם
ציאלי חשוב מאוד של ישראל סטאר הוא
את הטירחה :״היא״ ,כלומר אלמנת הרב,
התייר האמריקאי. על כן דאגו העורכים
מרים, לא פנתה אליהם וגם לא דיברה
להגיש לו אוסף של טורים ומדורים קבועים,
אף לאחד מהם. כאשר עלו להר התנוחות, הלק*חים מן העתונות האמריקאית. בתעמובתום
ימי השבעה, מצאו שם נכבדים ועסלתם,
יפנו אל התייר בסיסמה :״אמריקה
שלושה מטרים ממך — בדוכן־העתונים.״
קנים לרוב. אך לא את מרים. היא עלתה
אולם יעודו העיקרי של הכוכב הוא לזרוח
לקבר בעלה בשבע בבוקר, כדי שלא תהיה,
למען קוראים ישראליים. רק מי שמכיר את
שום אפשרות של פגישה בינה לבין
משפחת השר המנוח.
המתקתקות המסולפות שבה מוסר ג׳רוסלם
פוסט את ידיעותיו, יכול להעריך את חשינראה
כי התעלמות הדדית זו היא שבותו
של עתון אנגלי, שאינו בטאון בלתי־תנחה
את שני הצדדים. המקרה העייזר אף
מוסווה של מפא״י .״למזלנו,״ אמר העורך,
יקל עליהם בקו זה. כי בניגוד לשמועות
שמעון שה* ״הופענו בדיוק בשיא פרשת
שרתחו עם מות השר (העולם הזה ,)1204
לבון. קורא שאין לו גישה לעתונות העבכאילו
צפויה ביניהם מלחמה על הירושה,
רית אינו יכול לקבל תמונה מדוייקת של
הסתבר כי העניינים יסתדרו ללא חיכוכים.
הפרשה. בסטאר יוכל לקרוא מה שלא פור•
האלמנה תקבל את הפנסיה המגיעה
סם עד כה באנגלית.״
לה מהממשלה, בגובה של 70 אחוז. ממששהם
( )29 נולד בגרמניה, חי שמונה
כורתו של השר. מסכום זה — כ־ 600 לירות
לחודש — תעזור, כנראה, לכלכל את אחד שנים באנגליה לפני עלותו ארצה. אל ה־עתונות
הגיע דרך סוכנות פירסום, כתיבת
מבניו של הרב, שאביו תמך בו בחייו.
מאמרים כלכליים ותיווך בתים וקרקעות.
• המשפחה תירש את דירת השר בתל־אביב,
שהיתה רכושו היחיד של טולידאנו.
הכוח המיקצועי העיקרי במערכתו הוא
עתונאי אמריקאי, בעל נסיון של 15 שנות
גם מבחינת החוק אין לאלמנה כל זכות על

תולדות

חעולם הזח 1205

עבודה בעתונים גדולים בארצות־הברית. יחד
קבעו השניים מה יהיה אופיו של העתון:
״נגיש לא רק בשר ותפוחי־אדמה. נגיש גם
את התבלינים שיעזרו לקוראינו לאכול את
המנה העיקרית.״

המאבקהג דו ל
הטלפון צלצל במשרד קולנוע הדר בגבעתיים.
אחד מעובדי הנקיון הרים את
השפופרת. מהעבר השני בקע קולו של
האחראי למחלקת המודעות של היומון
הארץ. הוא רצה לדעת איזה סרט יוצג בקולנוע
החל במוצאי־שבת, כדי להכניס את
השם למודעה בגליון יום השישי בשבוע
שעבר.
פועל הנקיון לא ידע ששמו של הסרט
שיוצג בשבת הוא המאבק הגדול. הוא אמר
לאיש הארץ :״נא להתקשר יותר מאוחר.״
למחרת הופיעה בהארץ מודעה מאירת־עיניים
:״קולנוע הדר גבעתיים מציג: נא
להתקשר יותר מאוחר!״

רמת־גן
ח סין ו ט קי ל ץ
באיזו זכות גובה עירית רמת־גן את
מסיה? שאלה זו הטרידה מאד את אברהם
ציטיאת. בתחילת שנת הכספים הנוכחית
בחודש אפריל , 1960 הוא קיבל הודעה כי
יהיה עליו לשלם השנה 166 לירות מסים.
כאשר הישווה סכום זה עם הסכום שהוטל
על שכנו הגר בדירה דומה לשלו, התברר
כי השכן ישלם 86 לירות בלבד.
ציטיאת היה סקרן לדעת לפי איזה קנה־מידה
גובה העיריה את המסים, וממה בדיוק
מורכבת הארנונה הכללית.
לחדוראל תוך מסתרי
ככל שהעמיק
שיטת המסים של עירית רמת־גן התגלו ל־ציטיאת,
תלמיד השנה הרביעית של בית-
הספר למשפט וכלכלה בתל־אביב, דברים
תמוהים יותר ויותר: מתוך תשעה סוגי
המסים הכלולים בסכום הכללי, לפחות לגבי
שבעה אין לעיריה כל רשות חוקית לגבות
את הכספים מאזרחיה. המסים היחידים שניגבו
כחוק היו המס הכללי ומס הרכוש.
באשר למסי־המים והאשפה, גילה ציטיאת
כי מותר היה לעירית רמת־גן לגבות אותם
אך ורק לפי התעריף שאושר על ידי שר־הפנים.
לגבי מסים אלה לא פורסם חוק
עזר עירוני מיוחד. אך השנה העלתה ה־עיריה
את מם המים משש לירות לחדר
ל־ 19 לירות לחדר. גם מס האשפה הועלה.
שניהם ללא אישור שר־הפנים.
מם הביוב, ההגנה האזרחית, מכבי האש
והתשלום בכוח עבור העתון העירוני ידיעות
רנזת־גן — שכל קיומו אינו בא אלא
להלל, לשבח ולפאר את מעשיו של ראש
העיר — לא אושרו אף הם, על־ידי השר. גם
לו הסכים, לא יכול היה לאשר תשלומים
אלו: העיריה לא טרחה אפילו לחוקק חוק-
עזר מתאים, כפי שנהוג לפני הגשת ההצעה
לאישור של משרד הפנים.
צו־על־־תנאי מטעם מפא ״י. אברהם
ציטיאת, עולה מעיראק, אינו אולי התושב
הרמת־גני היחיד, לו נודעו סודות גביית
המסים של עירית רמת־גן. אולם בעוד שהאזרחים
הפשוטים אינם מעזים להתלונן
בפני העיריה, החליט ציטיאת לא רק להתלונן
אלא גם לפעול. כי ציטיאת אינו אזרח
פשוט. הוא מכהן גם כחבר מועצת העיריד,
מטעם מפא״י, מאז הבחירות האחרונות.
בתמיכתם הנלהבת של חבריו לעבודה
במועצת פועלי רמת־גן, הגיש ציטיאת ל־בית־המשפט
העליון בקשה למתן צו־על-
תנאי נגד ראש העיר וחברי הנהלת העיר,
שיבואו וינמקו מדוע לא יימנעו מלגבות
ממנו את סכומי המס שלא אושרו על־ידי
שר־הפנים.
השבוע החליט המומחה מספר אחד של
ישראל בענייני מסים, השופט העליון ד״ר
אלפרד ויתקין, להיענות לבקשתו של צי־טיאת,
הוציא את הצו המבוקש.

שבא הרופא הצעיר לירושלים, כבר יצא
שמו כקוסם בכל הארץ. בין החולים הראשונים
שבאו לבית־החולים למען ציון, שניהל
למען אגודה יהודית מפרנקפורט, היו
רבים שכבר נואשו ממאור עיניהם והיו
ידועים כעיוורים גמורים.
בדיקה קצרה של ד״ר טיכו העלתה כי
הדבר היחיד שהיה חסר לאומללים היה
טיפול רפואי מתאים• רובם של החולים
שבו לראות ומרפאתו של טיכו נתמלאה,
לזמן מה נטש את עבודתו במרפאה, יצא
לסיורים בבתי התלמוד־תורה של ירושלים.
אחוז הגרענת בין הילדים. שם עלה על 50
אחוז, הגיע במקומות מסויימים עד ל־80
אחוז. טיכו טיפל בילדים היהודיים ובחב־ריהם
הערביים, עבר בבתיהם והסביר להו רים
את כללי ההגיינה היסודיים.
ארבע שנים ניהל את למען ציון. כאשר
עזבו ופתח את מרפאתו ובית־החולים הקיימים
עד היום מאחורי תחנת האוטובוסים,
החלו להגיע השיירות הגדולות. שמו התפרסם
בארצות השכנות ושייכים ונסיכים
היו: באים מסעודיה, תימן ועבר הירדן נדי
לזכות בטיפולו.
עכדאלה וחאג׳ אמין. עבדאלה, מלכה
הראשון של ממלכת ירדן, בא לירושלים,
למרפאת ד״ר טיכו, כדי להתאים
לעצמו משקפיים. הוא הזמין את הרופא
ואת אשתו, הציירת חנה טיכו, לבקרו בבד
אהלו שליד יריחו. לא פעם התבטא המלך
בפני מקורביו כי בשלושה יהודים בלבד
יש לו אמון. אחד מהם היה הד״ר טיכו.
המופתי הירושלמי׳ חג׳ אמין אל הו־סייני,
היה אף הוא ממבקריו הקבועים. המופתי
רחש לטיכו אמון בלתי־מוגבל ופעם,
כאשר חלה אחיו של המופתי והוזמן אליו
רופא ערבי, סירב המופתי להרשות את
הטיפול עד אשר יוזמן טיכו כיועץ וכי-
דיד־המשפחה.
ידידותו זו עם המנהיגים הערביים לא
הצילה את רופא־העיניים מהתנקשות חמורה
בחייו, שאירעה בשנת . 1928 כאשר הגיע
בוקר אחד למרפאתו בעגלה ערבית, ניגש
אליו צעיר ערבי ונעץ בגבו סכין, עד הניצב.
הוא הועבר על־ידי עוזריו לבית־החי־לים,
שם נקבע כי בדרך נס לא נפגעו הריאות.
באותו ערב, ואשר חזרה אשתו הביתה
מבית־החלים, מצאה בגינת הבית ערביה
צעירה כשבידה תינוק רך. כששאלה אותה
מה היא מבקשת, ענתה הערביה כי שמעה
על ההתנקשות ובאה להביע אמון בטיכו.
כדי להוכיח את אמונה הרב ביקשה להשאיר
בידו אל הילד.
באחד הימים הופתעו עשרות החולים
שהמתינו לקבלת טיפול, כשלחדר ההמתנה
נכנס בידואי ענק שהחזיק ברסנו של סוס
ערבי נהדר. היתה זו מתנתו של מוזקל
פחה מירדן, אשר נותח, יחד עם בנו?לידי
הד״ר טיכו.
400 חולים ביום היה הרופא מקבל בשנות
השיא שלו. הם לא נמשכו על־ידי שם
בית־החולים ולא על־ידי ציודו החדיש. דם
נמשכו על־יד שמו של טיכו׳ שמעולם ייא
ידע להסביר את אבחנתו המהירה אולם
רק לעתים נדירות היה מאכזב את החולה.
לפני חמש שנים חלה טיכו בשיתוק ולא
יכול היה עוד לעבוד כמקודם. אולם החו־

האתרה הי ס טו רי
מגדל המים הישן של תל־אביב והרס.
במקומו קם בית־קומות מודרני. גימנסיה
הרצליה נמחקה, הבית האדום נמשך בצבע
צהוב• בזה אחר זה נעלמים מנוף תל־אביב
סימני־ההיכר הישנים שלה. בקרוב יקיץ הקץ
אפילו על מטאטאי הרחוב היוצאים, מזה
עשרות בשנים, בשעות הקטנות של הלילה,
אל הכבישים והמדרכות כשמטאטאי־הזרדים
הארוכים בידיהם.
השבוע הופעלו בתל־אביב שלושת ־,מכשירים
הראשונים לניקוי מדרכות, שיתפשו
במרוצת הזמן את מקום מטאטא הזרדים.
המכשיר החדיש, דמוי תלת־האופניים, מצוייד
במנוע קטן ובמטאטא גלילי שמשני צידיו
ברזי־מים. הוא משפשף ומקרצף את המדד־כות
ביעילות רבה: זרם המים מונע ענן-
האבק שכיסה עד כה את בגדיהם של עוברי-
אורח, מאפשר סוף־סוף ניקוי הרחובות גם
בשעות היום.
מחירו של המכשיר — אלפיים 1ולאר.
הוא בן שניים־וחצי כוחות סוס ורעש מנועו
דומה לרעש של קטנוע. שלושת המכשירים
הראשונים הובאו לנסיון• באם לא יתלוננו
תושבי תל״אביב על רעש קטנועים מוגזם,
ימשיכו לייבא את מכונית־הניקוי הממוכנות
— עד שתל־אביב תזכה ל־ 50 המכשירים
המודרניים להם היא נזקקת.
נפשות רומאנטיות יכולות להתנחם, בינתיים:
עד להודעה חדשה ימשיכו מטאטאי־הרחובות
לפעול ברחבי העיר, יכוונו ׳1סמ־טאות
בהן אין גישה למכונות האוטומטיות.
האתר ההיסטורי לא ייעלם.

משפם
מ חז ה ר גי ל

הזה .)1660

ה רו ע ה הנ א מן

ה עו ל ם חז ה 1205

תל־אביב

״במרכז האולם, בתוך אמבטיה, עמדה
תמי כשהיא עירומה לחלוטין. מסביב ישבו
אנשים והסתכלו במחזה,״ העיד השבוע בפני
שופטת השלום הצעירה, הדסה בן־עיתו, פקד
משה מלחי, מי שהיה אחראי לפשיטה שנערכה
בחודש מארס על מועדון־הלילה
זזינגא־בר, בו נערכו הצגות חשפנות (העולם

רפואה
״מה, בירושלים חי באמת רופא עינים
בשם ד״ר טיכו?״ השתוממה בשבוע שעבר
סטודנטית ירושלמית שניצבה ליד מודעת־אבל
ענקית שהודיעה על מות רופא־העינים,
הד״ר אברהם אלברט טיכו .״ואני חשבתי
שזוהי המצאה של מי שכתב את הסקטש
המפורסם של שייקר, אופיר.״
צעירה זו שייכת כבר לדור אשר לא ידע
את טיכו, את הרופא שהפך אגדה עוד בימי
חייו. ד״ר טיכו, עזב לפני כחמישים שנה
עבודה מצויינת בבית־חולים גדול בווינה
ובא לרפא את עיניהם חולות־הגרענת של
שוכני המידבר. שבועות מספר בלבד אחרי

לים המשיכו לבוא. הם ידעו שרוחו מרחפת
על הנעשה בבית־ההולים, שבקומתו השנייה
עדיין התגורר רופא־העיניים.
השבוע הסתובבו ותיקי עוזריו אבלים
ומיואשים במוסד העתיק. מותו של הד״ר
טיכו ( )77 ניבא גם את מותו של מפעלו.
בפעם הראשונה מזה 48 השנים בהם עבד
כעוזרו של טיכו, דאג אברהם הלבן הישיש
לגורלו.

ד״ר טיכו
זכר העבר נעלם

תמי אלקיים הואשמה רק במקום שני.
המשטרה הסתפקה לקבוע כי ״השתתפה
בהצגה בלי אישור המועצה לביקורת סרטים
ומחזות של משרד הפנים.״ הנאשם מספר
1היה מנהל המועדון יעקב (״ישה״) לוין.
כאשר שמעה תמי כי קצין המשטרה מעיד
שהיתר, מעורטלת לחלוטין קפצה ממקומה:
״לא נכון שהייתי עירומה לגמרי!״ צעקה
בקול גבוה .״כאן לא מועדון חינגא־בר,
גברתי, ואל תעשי פה הצגות,״ התרתה בה
מיד השופטת בן־עיתו, והורתה למלחי להמשיך.
קריאת
הביניים של תמי עזרה דווקא ל־מלחי
:״כשיצאה מהאמבטיה, הוסתרו כמה
מחלקי גופה על־ידי בועות סבון גדולות,״
הודה הקצין .״אולם היו אלה חלקים קטנים
מאוד. לבוש לא ראיתי כלל. קשה היה
לי לראות טוב בגלל העשן, ריח המשקאות
והזיעה.״

״ריח אינו יכול להפריע לראות,״ העירה
השופטת בחיוך. ואומנם, הריח לא הפריע
כלל לסמל כובש שנשלח על ידי מלחי
למועדון, כשהוא לבוש אזרחית. שעתיים
תמימות חיכו מלחי ושוטריו מחוץ לבר,
בעוד חברם נהנה מהבילוי. אחר־כך פרץ
החוצה בקריאה ״היא מתפשטת!״ ואז חדרו
כולם פנימה, עצרו את תמי ואת לוין.
חשפנות -לא בכית־הדין. כאשר
עלתה תמי אלקיים אל דוכן העדים נדמה
היה כי היא עומדת לקיים עוד מעט הצגת
חשפנות בו במקום. בבגד צבעוני רועש,
פנים צבועות ומשקפיים כהים החלה להסביר
את האני מאמין שלה.
גם מופע זה היה גדוש רגעים משעשעים.
״רגע, כבוד השופטת, אני מבקש שתוריד את
המשקפיים. זה ענין פסיכולוגי,״ ביקש התובע
המשטרתי, סמל שני אוטו גיבס .״רק
את המשקפיים?״ קרא בלחש אכזבה צופה.
העידה תמי :״אני לא רוקדת עירומה לפני
הקהל, נכון הדבר שאני התפשטתי, אולם
לא התפשטתי עירומה לגמרי. נשארתי עם
תחתונים וקליפסים על החזה. לכל רקדנית
יש דרך שלה, סיגנון שלה. זה הסיגנון
שלי. עבדתי שם חמישה חודשים בתור
רקדנית. מה יש? זה היה במקום סגור ולא
ברחוב. זה מה שיש לי להגיד.״
לוין, לעומת זאת, גולל את פרשת הצרות
שהיו לו עם המועצה בדבר קבלת הרשיון
להצגות החשפנות, גילה כי זמן־מה אחרי
פעולת המשטרה זכה ברשיון רשמי .״הצגות
סטרים־טיז היו כבר קודם, במשך חודשים
אחדים. דרך אגב, מי המציא את
המונח עירטול, ביאליק? ראו את ההצגה
אנשי־חוק וקציני־משטרה גבוהים. הם נהנו.
העניין כולו מזכיר לי את הבדיחה על החתן
העשיר שרצה לראות את כלתו עירומה לפני
הנישואין וכאשר הוצגה בפניו התלונן כי
אפה אינו מוצא חן בעיניו.״
״אין כל יסוד לבקשת המשטרה להטיל
על הנאשמת מאסר־על־תנאי ולהתנותו בעבירות
על המוסד,״ קבעה בן־עיתו בפסק־הדין
המחייב את תמי ואת לוין בארגון והשתתפות
במחזה בלי שריון .״לא היתד, כאן
כל עבירה נגד המוסר. העובדה שהמחזה
הזה הוא מחזה עירטול אין לה כל חשיבות
לגבי העבירה. עובדה היא שהמועצה
אף היא לא היתד, סבורה שהמחזה פוגע
במוסר והעניקה לו את הרשיון המבוקש.״
בעל המועדון נידון לשם 40 לירות קנם
או 10 ימי מאסר והרקדנית נידונה לקנס
25 לירות או חמישה ימי־מאסר.
תמי הזדרזה לשלם את הקנס. היא מיהרה
להסתלק, יחד עם בן־זוגה לריקוד, שהפך
בינתיים לבעלה. היה עליה להזדרז, להכין
את הסידורים האחרונים לקראת מסעם ה־סטריפטיזאי
הקרוב, בארצות אירופה.

תזכיר
אנ שי פרס סו לקו
שניים מכתבי יונייטד פרס, עליהם הצביע
העולם הזה 1204 סולקו מתפקידיהם בע־תוניהם.
אלקנה גלי, סוכנו של פרס בידיעות
אחרונות, הגיש לעורך התפטרות בכתב
מהבאת ידיעות בפרשת לבון, אחרי שכמה
רשימות שלו, שנכתבו בהשראת פרם,
לא הודפסו. במעריב, לא ניתן מאותה סיבה
לשמואל שגב לכסות את פרשת לבון
הקמת מינסטריון מיוחד לספורט, או
לפחות רשות מיוחדת בדרג גבוה, דרש
,עורך העולם הזה במאמרו ״שר הספורט״
(העולם הזה .)1199 השבוע הודיע שר החינוך
אבא אבן על הקמת רשות כזאת ליד
משרדו.

קנ העתהות הנ ה ממח>ר> הפר סו ם
לגל>דת ה סנ ד בי עהחדשה

10 אג׳ סנדבי ץעם ופל
13 אג׳ סנדבי ץעם בי ס קוי ס ^

תו צרת

סילכנה מאנגנו(ימין) בג׳ובנקה
לנשים — גילוח, לגברים — סירוס
קולנזע סרטים
הז מי רהמיסכן

העתקו! מסמכים
• באימת
• בתהיחת (מתן שהנך
תוזבה)
• בתנרינת תמרתת!
תכשירי בחן, פרתיגן־
תנרית רשגן נפינת. תב־תר
ננשיר שר תצרתנת
ערתננית 8ת״ת ער
תשאית שננית.

החלונן 313 וד
חיפה,וחוג1רי״
1י 1נוי

כמו כל עקרות הבית
הנבונות, סמכי גם
את על טקסטיל שמפו
לכביסת כל האריגים
העדינים: צמר, משי
ונילון.

תוצרת ״נקה״
המפיצים היחידים:
חברת נורית בע״ם

הלירה (ירון, תל־אביב; ארצות הברית)
היא, אולי, הקומדיה ההוליבודית הטובה
ביותר שהפיקה הוליבוד בשנים האחרונות.
היא איננה קומדיה של סלפסטיק ולא של
מצבים מגוחכים, לא של בדיחות מפולפלות
ולא של עיוותי פרצופים מצחיקים. זוהי
קומדיה החוזרת אל ערש הקומדיות קולנועיות
האמיתיות — אל צ׳רלי צ׳אפלין.
זהו הומור המיסכן.
ג׳ק למון איננו צ׳אפלין• אין לו שפמפם
ואף לא רגליים מעוקמות בתוך נעליים
הגדולות עליו בשלושה מספרים. בגדיו
אינם מרופטים ובמקום מטריה יש לו מחבט
טניס המשמש לו לשטיפת איטריות.
הוא, בסך הכל, פקיד קטן בחברת־ביטוח
גדולה, שכל רכושו — דירה שכורה ברובע
עני; וחלומו הגדול — עליה בדרגה.
כל מד, שקורה לו בסרט נפלא ומבדר זה,
הוא העתק מגורלותיהם של האנשים הקטנים,
המרופטים, המיסכנים אך טובי הלב,
שהתגלמו צדמויותיו של צ׳רלי צ׳אפלין. הוא
נדפק מכל צד. הממונים עליו בחברת הבי־טות
מנצלים אותו ולועגים לו. הם לוטשים
עיניהם אל הרכוש היחיד שיש לו — דירתו
הקטנה• והפקיד הקטן נאלץ לעמוד
בלילה גשום כשהבוסים שלו מבלים עם
נערותיהם. שכניו בזים לו, בטוחים כי הוא
נואף ושתיין. כשהוא כבר מתאהב בנערה
(שירלי מק־לין) מתברר שהיא שייכת לאחר,
שאף הוא לוקח אותה לדירתו של למון.
ואחרי הכל, נאלץ למון המיסכן לשלם את
המחיר עבור נאסופיהם של מנהליו.
טראגדיה של איש אפור. מעבר
למעטה ר,קומיות של העלילה המשעשעת,
המבויימת ברעננות ובשפע המצאות על־ידי
בילי (חמים וטעים) ויילדר, בוקעת הטרא־גדיה
של האיש האפור הנשאר עם הלומי־תיו,
אהבותיו וכאביו, מבלי שאיש יהיה
שותף להן.
צ׳אפלין ודאי היה מסיים עלילה מעין זו
במרד האיש הקטן, שהיה הופך את חברת
הביטוח על פיה, נוקם במנצליו בשרשרת
תעלולים מטורפים ונעלם לבסוף אל האופק
עם חלומותיו׳ לבד.
אולי אסור לעשות זאת לצופה הקטן
בקולנוע בעשור הששי למאה העשרים. אולי
לא די להשאיר בליבו מקום לתיקווה,
אלא יש צורך להמחישה בפניו בהתגשמותה.
ויילדר, כך על כל פנים, עשה זאת.
ההאפי־אנד הופך את הקערה על פיה, כאילו
הודבק מסרט אחר. רק למון נשאר, למרות
הכל, תחליף לצ׳אפלין של שנות השלושים,
בדור הטילים ודיפלומטיית־הנעליים.

ואלה ־ הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• פניניםואפר (פאר; תל־אביב) נוער
מחפש את המחר בפולין שלאחר מלחמת
העולם השנייה. יצירת מופת כנה
ונוגעת ללב של אנדז׳י ויאדה.

ג׳ וכנקה (אופיר; תל־אביב; איטליה־ארצות־הברית)
בא להשלים פרקים חסרים
במחקריהם של פרויד וקינסי. זהו מחקר
על הבעיה: המלחמה, יחסי־מין והשפעותיהם
ההדדיות; כלומר — איך משפיעה
המלחמה על יחסי־המין של הנתונים בתוכה,
וכיצד משפיעים יחסי־מין על מהלך
המלחמה.
לצורך האוניברסאליות של מחקר זה,
אסף הבמאי האמריקאי מרטין ריט דגמים
מארצות שונות: את סילבנה מאנגנו האיטלקית;
את ואן הפלין האמריקאי; את ג׳ין

תל־אביב) שלבי הפיכתו של קלפן ורמאי
לגיבור לאומי. ויטוריו דה סיקה בסרט על
רוברטו רוסליני.
ס חולות לוהטים (ארמון־דוד; תל־אביב;
מירון; חיפה) מערבון ישראלי עם
נוף מרהיב ועלילה מגוחכת. סרט ישראלי
שאפשר לראותו ללא בחילה. דליה לביא.
• פלדה לחייל (ארמון; חיפה) דשת
ימי חופשתו האחרונה של חייל רוסי בן
,19 בסרט מלחמתי ללא מלחמה.
• פימפרנלסטית (גת, תל-אביב)
לסלי האודארד ביצירת המופת האנטי־נאצית
הישנה.

מלחמה ויחסי-מ!

התחליו* האידיאלי לסוכר למניעת קלוריות מיותרות

מורו הצרפתיה, את ורה מילט הבריטית;
את רישארד בייסהרד האוסטרי ועוד דגמים
פחות ידועים של איטלקים, יוגוסלבים וגרמנים.
את כולם הכנים למבחנה של מלחמת
גדוד פארטיזנים יוגוסלביים בגרמנים
הכובשים עיירה קטנה. התוצאות מאלפות:
• הגרמנים המנצחים אוספים נקבות יו־גוסלביות
בדגמים מצולמים וחיים, בודקים
את פעילותן המינית בשיטת הסרט הנע.
! 0הנשים היוגוסלביות אינן מתעניינות
בפוליטיקה, לא איכפת להן לשכב תחילה
עם הגרמנים ואחר־כך עם הפארטיזנים הנלחמים
בהם. מה שפוגע בהן הוא סירוסם
של הגברים ששכבו עמן.
• 9הגברים היוגוסלביים הם קנאים לנשותיהם
לא פחות מאשר לארצם. הם מגלחים
את השכבניות, מסרסים את המפתים
הגרמנים. הם עצמם מוצאים בנקמה תחליף
מספיק לסיפוקם המיני.
• המלחמה, לפי מחקר זה, היא הנפגעת
העיקרית. כי בכל מקום בו מתגלית
פעילות מינית, נפגעת הפעילות הקרבית.
החוקלמניעתיחסים. כל זה מוסבר
על פי התנהגותן של חמש נשים יו־גוסלביות
— ביניהן מאנגנו, מורו ומילם
— השוכבות כולן עם קצין גרמני אחד.
כשמגלחים את ראשיהן ומגרשים אותן מן
העיירה, הן נשארות יחד (״עלינו להשאר
ביחד,״ אומרת אחת מהן ,״סוף כל סוף יש
לנו משהו משותף.״)
איכשהו הן מוצאות את דרכן לפארטי־זנים,
שהמציאו חוק האוסר על קיום יחסים
מיניים, מענישים את העבריינים במיזת. אחת
מהן אינה עומדת בנסיון, משלמת על כך
בחייה. השאר מנסות להלחם בחוק ״הבלתי
אנושי״ ,תמהות במה טובים היוגוסלבים
מהגרמנים, אולם מנצחות את תשוקותיהן
ואת הגרמנים באותה קלות.
כל המחקר המיני המפורט והמסובך הזה
מוגש בנימה הירואית, כשתזמורת כינורות
וזמרת מקהלה נשמעות כל הזמן ברקע. הרצינות
האיומה אינה משה לרגע מהבעת
פניהם של המשתתפים, וכשפיותיהם נפתחים׳
נפלטות מתוכם סיסמאות בלבד. אף
לא קטע שיחה אנושי אחד. מתחילתו
ועד סופו, עומד הסרט על אוקטבה גבוהה
אחת, ללא שום ניואנסים.
המגוחך שבסרט מלאכותי זה אינן המסקנות
המדעיות כביכול, ולא התיאורים האנושיים
המנסים לסחוט דמעו ת _ אלא
הרצינות המופרות בה מתיחסים יצרני הסרט
ומשתתפיו ליצירתם המפוקפקת.

תדריך

• הננרל דה לה רוכרה (הוו;

ה עול ם ר 1ה 1205

כיצד נכנס שד בסנדק בשעת ברית מילה
1נזהז התפקיד המתאים לתוכי עברי מלומד
הצבר כמו שאנחנו מכירים אותו הוא צהוב או אדום,
אבל יש גם צבר אחד ירוק מפני שהוא קטן ונולד רק לסני
ארבעה שבועות. צבר זה שמו יואב. הוא בני ואני האבא
שלו.
^ יואב צבר נולד בשעה שש בערב בבית החולים בילינסון.
אביו ישב בפרוזדור על ספסל עץ נוקשה ולא כיסס ציפורניי
מתוך עצבנות מפני שכבר לא נשאר לו מה לכוסס
עוד מהבוקר, וחוץ מזה, הוא לא היה עצבני. מה בכלל
יש פה להיות עצבני? לידה היום, זה לא לידה כמו שהיה
לבית החולים במונית
פעם. סוף סוף הבאתי את נעמי
ולא בדליג׳אנס או על גב של חמור ובית החולים בילינסון
זה לא בית החולים של העמק כשלכל המחלות היתד. רק
תרופה אחת — חוקן ואספירין. מה יש לי להיות עצבני?
הרי הימים ההם חלפו ללא שוב ולא נשאר מהם אלא דן
בן־אמוץ, חיים חפר ועמיקם גורביץ׳ בלבד. מה יש פה
להתעצבן? יואב הוא ילד קטן. בסך הכל רק עכשיו נולד.
ממה הוא כבר יכל להיות חולה? לעשן אינו מעשן, אז
סרטן בטח אין לו. לשתות אינו שותה וגם אינו עומד
בראש חברה גדולה, אז גם אין לו לחץ דם גבוה. בעסק
הביש אינו מעורב, אז גם אינו סובל ממחלת השכחה. ממה
יש פה להתעצבן?
אני לא מתעצבן, רק חבל שכל כך מהר נגמרו לי הסיגריות•
לא נעים לרוץ כל פעם לקיוסק בשביל קופסה חדשה.
עוד יכולים לחשוב עלי מי יודע מה. אני לא עצבני, אבל
לדבר הזה צריך שיהיה פעם סוף. אי אפשר לתת לאבא
לשבת בפרוזדור ולחכות. סוף סוף הבן כבר נולד ולאם
שלום. אז למה מחכים?
הדלת נפתחת והאחות מרשה לי להכנם. אני נכנס בשמחה
ורואה את נעמי כשדוק של יסורים עדיין מרחף על פניה
כהילה של קדושה. אגרופיה קמוצים ובתוך אגרוף היד
הימנית מונח פנקס קטן בכריכה שחורה, בו רשומות בקפדנות
הוראות המדריכה בקורם מודרני ללידה טבעית וללא
כאבים. כשראתה נעמי את פרצופי המחייך, הרימה בשארית
כוחה את האגרוף הקמוץ והטיחה ישר בפני את פנקס
ההוראות כשפיה לוחש לך לעזאזל אתה עם המציאות
המודרניות שלך!״
אמת. רעיון הלידה הטבעית היד, רעיון שלי. ראיתי פעם
ברחוב אחד שנולד בלידה מלאכותית והוא לא מצא חן
בעיני ואז עלה בדעתי שכדאי לנצל את ההמצאה המודרנית
הזו שקוראים לה לידר. טבעית ללא כאבים. עכשיו משלחים
אותי לעזאזל. לא תיארתי לי שעל כתנות טובות נענשים
כל כך קשה.
בינתים גמרו לרחוץ את הצבר ונתנו לי להעיף בו מבט
בדרכו לחדר התינוקות. רק שמעתי חדר התינוקות וליבי
כבר נחרד• הרי זה הוא המקום בו מחליפים תינוקות
בטעות. מחריד. אתם יכולים לתאר לעצמכם שאתם מגדלים
ילד, משתדלים לעשות ממנו בן אדם, וכשהוא כבר דומה
לאבא שלו כשתי טיפות מים בא איזה פקיד מהמדור לחפוש
קרובים מהסוכנות היהודית בירושלים ומביא לכם פרחח
קטן, זר ונכרי, ואומר שהיתר. זו טעות. הרעיון בלבד
מעורר בי חלחלה ואני מוציא מכיסי את הגלובוס בשביל
לעשות על הילד סימן, והנה — נעלם. לקחו אותו ודי.
ויהי בוקר ויד,י ערב יום שני. אני בא לבית החולים
בשעות הביקור הקבועות ולא מחפש פרוטקציה. קודם כל
אני רץ לחדר התינוקות ואני מוצא שהביקורים מסודרים
שם כמו בבית סוהר. כיון שחוששים שאבריח אליו פצירה
לנסר בה את סורגי בית החולים, הפרידו בינינו בחלון
זכוכית וברשת ברזל. אני דורש שיראו לי את בני. האחות
אפילו אינה מורחת לחפש• לוקחת את התינוק הכי קרוב
ומנפנפת אותו באויר. אינני רוצה להשמיץ את בילינסון,
מפני שאני עוד עלול ליפול להם פעם בידים, אבל שמעתי
,ממישהו שאני לא רוצה לקרוא בשמו, שכל ההצגה הזו
של נפנוף ילדים באויר מאחורי סורג, היא הצגת כזבים אחת
גדולה. מנצלים את העובדה שהאבות עדיין אינם מכירים
את ילדיהם ומנפנפים לפניהם איזה תינוק קטן ממעברה,
שהם מחזיקים לתכלית זו בלבד, במשכורת חדשית.
אחרי שראיתי את התינוק הזה שהם רוצים שאאמין
שהוא התינוק שלי, הלכתי לראות את האם. כאן, תודה לאל,
כבר קשה לרמות אותי מפני שיש לי סימנים. אבל לזה לא
נתנו לי לגשת, מפני שכבר נגמרה שעת הביקור. הייתי
נרגז מאוד ואז ניגש אלי אחד ואמר, שלא כדאי לקחת_
דברים ללב מפני שיש דרך בורמה ומשם אפשר להסתנן
לבית החולים בכל שעה שרוצים.
אמרתי לעצמי מיד שצריך להוציא את המשפחה שלי
מבית החולים מה שיותר מהר. ככל שאתמהמה, כן תגדל
הסכנה שכמו שהחליפו לי את התינוק, יחליפו לי גם את
האשד, ואז אצטרך להתחיל את כל החיים שלי מחדש, מד,
שבגילי כבר לא כל כך קל. הלכתי למשרד אל הפקיד
הממונה על שחרור יולדות. ההוא התחיל למלא טפסים
שנעשה לי חושך בעינים. על ילד ששוקל פחות משלושה
קילו מילא חצי טון ניירות. אמרתי את זה לפקיד וזה ענה
לי שאם זה לא מוצא חן בעיני אני יכול לקבל חזרה את
הכסף. ראיתי שאם אתחיל להרגיז אותו, רק אסבך את
הענינים והחלטתי להפוך את הכל לבדיחה, והוספתי בצחוק,
שלאות מחאות אקרא לבני בשם מנגנון.
אחרי שגמר הפקיד את עבודת הניירות ומסר לי את

הטפסים שאני צריך למסור למשרד הרישום ראיתי שהוא
לקח את הדברים ברצינות ורשם מנגנון בכל מקום שהיה
צריך לכתוב את שמו של הילד. זה כבר היה יותר מדי.
דפקתי בנעלי על השולחן עד שהפקידים נבהלו והחליפו
לי את הניירות אבל סרבו למלא אותם. אמרו לי שאם אני
כבר חכם כזה, אז אני יכול למלא את הטפסים בעצמי.
לקחתי את הטפסים הביתה והם עוד נמצאים אצלי עד היום.
מה יש לי למהר? כשיהיו בחירות אוכל תמיד למכור את
קולי תמורת סידור הניירות של בני במשרד הפנים.
לקחתי את הבן ואת האשד, הביתה, הנחתי אותם בזרועו תיה
של מטפלת והלכתי לחפש מוהל. אף על פי שהדתיים
חזקים בממשלה, לא כל כך קל להשיג מוהל למי שלא נמצא
בתוך הענינינב זקוק הייתי להרבה פרוטקציה ולעזרתו של
ד״ר כהן מהרצליה פיתוח, עד שהגעתי לדירתו של ר׳
זוסיא אברמוביץ׳ ,שעל כרטיס הביקור שלו כתוב, שהוא
מוהל בעל נסיון רב. קבעתי עם ר׳ זוסיא אברמוביץ׳ את

מילונו של ד״ר יהודה אבן שמואל קאופמן, אנו משווים ״
את הגירסאות השונות. בדרך זו אנו מקוזים למנוע טעויות
שאחרי כן אינן ניתנות לתיקון.
הפעם כבר היה לי נסיון רב מהחזרה הכללית. לכל אלה
שהיו חייבים לי בריח מהפעם הקודמת שלחתי הודעה
נוטריונית באמצעות עורך דין ומועמדים חדשים בחרתי
בעזרת ספר הטלפונים. כולם הגיעו בזמן, מלבד הסנדק
שנעלם בדרך. מד, קרה לסנדק שנעלם אינני יודע, אבל אם
יצא לכם לפגוש במקרר, במידד שיף תוכלו לשאול אותו על ,
כך, כי הוא הסנדק המיוחל. אני גורם לו את הבושה הזו
בכתנה, שילמד לקח. במקומו בחרנו בסנדק אחר, אדם
סולידי, אב לילדים וד״ר לפסיכולוגיה. צרוף נדיר שהוא ,
חומר הגלם הטוב ממנו קורצו הסנדקים המעולים ביותר.
המוהל הושיב אותו על השולחן ואחרי שהעברנו את יואב•׳
מיד ליד, הנחנו אותו בחיקו של הסנדק. בעוד המוהל מכין _
את עצמו למעשה המצווה הגדול ואני, כאב ומצביא, העפתי

הצפר הירוק מחיתוליו, נם תנומת צהרים
מועד הברית וקיבלתי ממנו גם רשימה של מיצרכים שאני
צריך להשיג. הרשימה כללה :
( )1צמר גפן,
2ספירט,
( )3.תחבושת סטרילית,
( 10 )4יהודים למנין.
את הצמר גפן, הספירט והתחבושת, השגתי בבית מרקחת
אבל את ה־ 10 יהודים למנין הייתי צריך לחפש במקום
אחר והדבר הזה חבל מאוד, מפני שיותר נוח לרכז את
כל הקניות במקום אחד.
הגיע מועד הברית ור׳ זוסיא אברמוביץ׳ הגיע. בדק את
האינוזנטר וראה שהכל בסדר. הצמר גפן בצנצנת, הספירט
בבקבוק, התחבושת בצלחת ועשרת היהודים למנין צמודים
לכוסיות הקוניאק. כשראה שהכל בסדר, לקח את התינוק י
בידים, הרים אותו מול האור, מיצמץ בעינים והכריז באופן
חד משמעי שלא רצוי לבצע את הברית.
״למה לא רצוי?״ שאלתי.
״מפני שחסר לו.״
״מה חסר לו?״ צעקתי.
״מאה וחמישים גרם חסר לו,״ אמר ר׳ זוסיא אברמוביץ׳.
״המשקל שלו ירוד ורצוי לחכות עד שיגדל קצת ויוסיף
משקל.״
במשך שלשה שבועות לא עסקנו בשום דבר אחר מלבד
בפיטומו של היצור הקטן. אני לא רוצה שתבינו אותי לא
נכון. כשאני אומר עסקנו בפיטור, אני אומר זאת רק
לתפארת המליצה. חלקי שלי בענין הצטמצם רק בתמיכה
המוסרית שנתתי לענין הפיטום ובאיזון המאזנים. אנו
שוקלים את יואב הקטן כל שלש שעות בממוצע. אחרי
כל שקילה אנו מעיינים בספרו של ד״ר ספוק לפענח את
המשמעות הקלינית והפסיכולוגית של המשקל שהתקבל.
נעמי מעיינת בתרגום העברי ואני במקור האנגלי ובעזרת

מבט אחרון בשדה הקטל והנה ראיתי את עשרת האנשים שלי
למנין והנה כולם, אחד אחד גיבורים גדולים ממלחמת
העצמאות, מלבד אחד שקיבל דחיה מטעמים רפואיים, והנה
כולם כובשים את עיניהם בקרקע ומה שעוד יותר גרוע,
הסנדק עצמו מפרפר בכל גופו כאילו שנכנס בו שד. רק
הגבר שלי, זה יואב, שמשקלו רק שלשה וחצי קילו, רק
הוא שומר על שלוות נפשו. מגלגל את עיניו הגדולות
שאישוניהם צבועים בכחול־פרופי עמיק, מנענע בידיו הקטנות
כאילו רצה לשחות באויר ומוציא מגרונו קול יבבה
לכם שהילד שלהם הוא שיא החכמה, היופי, הגבורה,
הכוח, הצדק, הנאמנות והכשרון. לא. אני אגיד לכם את
האמת באופן אוביקטיבי. זה שהוא חכם, זה כל אחד יכול
לראות. זה שהוא יפה, זה כל אחד יכול לשמוע. בשביל זה
לא צריכים את האבא שלו שיעיד. ומה ששייך לשאר התכונות
שהזכרתי, על זה לא כדאי לדבר מפני שכל מה שלא
אומר זה אף פעם לא יגיע לעשרה אחוז מהאמת.

התוכי העברי
לחנות בעלי־החי של הגב׳ איכילוב, בפסז׳ פרישמן־דיזנגוף,
נכנס השבוע איש צעיר, בארשת פנים עצובה, וביקש לקנות
תוכי. לא תוכי קטן שמצפצף, אלא תוכי אמיתי שמבין
עברית. אמרה לו הגב׳ איכילוב, שתוכי כזה אי אפשר
להשיג בחנות. החנות יכולה למכור תוכי שיש לו רק
כשרון פוטנציאלי לדבר ואם תהיה לו מספיק סבלנות ללמד
את התוכי, יתחיל התוכי במשך הזמן לדבר.
״את לא מבינה אותי גברת,״ אמר הלקוח .״אני לא מחפש
תוכי שמדבר עברית. אני מחפש תוכי ששומע. לדבר אני
יכול בעצמי. מה שחסר לי, זה תוכי ששומע מה שאני
מדבר.״

ספ 1רט כדורגל ניבוי מ הנ בחרת?־
״אז מה עשה מאנדיז! גם אנחנו זכינו
במקום השני באליפות אסיה לפני ארבע
שנים, בלי ואלידור, בלי מאנדי ובלי רעש,״
אמר השבוע אחד מכדורגלני נבחרת ישראל
בעבר, וכיום מאמן קבוצה בליגה הלאומית.
ואומנם, למרות שישראל זכתה השבוע במקום
השני במשחקי גביע אסיה, לא תשכח
האכזבה על שלא זכתה בגביע. עוד זמן
רב יתווכחו מי היה האחראי להחמצת
הגביע.
מה שברור כבר עתה, לפי הידיעות שהגיעו
מקוריאה, הוא ששני שוערי הנבחרת
ניכשלו, לפחות בהופעת הבכורה הקובעת
שלהם נגד נבחרת קוריאה. חודורוב
ודאי יטען כי רגלו נפגעה, ויעקב ויסקור
ימצא תירוץ אחר. אולם יעברו עוד ארבע
שנים עד שתינתן לישראל הזדמנות נוספת
לזכות בגביע אסיה, כשמשחקי הגמר ייערכו
ברמת־גן. אולי רק בשל כך היתר, הנסיעה
לקוריאה כדאית.
שעות מספר אחרי נצחון הקוריאנים, גילה
בישראל איש־סודו וידידו האישי של גיולה
מאנדי :״דקות מספר לפני שהחברה עלו

;חל מנובמבר:
אולדסמוביל קומפקטי
לאחר תכנון ומבחנים של מספר שנים, הוציאה חברת ג׳נרל מוטורס לשוק בימים
אלה, מכונית קומפקטית נוספת — האולדסמוביל סריר —85פ.

מכונית קומפקטית חדישה זו, שונה
מהקורוייר, שהיא הקומפקטית הראשונה שהוצאה
על־ידי חברת ג׳נרל מוטורס, בהיותה
עם מנוע קדמי ומקוררת על־ידי רדיאטור

הקומפקט החדש מכיל את כל השכלולים
האפשריים, הן מבחינת צורה והן מבחינה
טכנית — הודות לנסיון הרב שנרכש מאז
הוחל בייצור מכוניות קומפקטיות.
אולדסמוביל קומפקטי המשוכלל שוקל

טניס
די ל די םעלמחבט ־ סני ס
״הוא ינצח בקלות את דוידמן ואת דו־ביצקי
גם יחד,״ אמרו שחקני־טנים צעירים
על אנדרם חמיאנו 22 כוכב להקתו של
אמרגן הטניס העולמי ג׳ק קרמר, שביקרה
בישראל השבוע.
חימאנו, הנער הספרדי גבה־הקומה, היה
השחקן האחרון שהוחתם על ידי קרמר

נכחדת קוסטה־ריקה
ההצגה הוקדמה
למטוס, הפליט מאנדי כי הוא טעה בבחירת
השוער השני, אולם הוסיף, :מאוחר מדי
כדי לשנות׳.״
דברים אלה, שנאמרו עוד לפני הכישלון,
מחזקים את הידיעות כי מאנדי ינפה את
ויסוקר מהנבחרת לקראת מסעה הקרוב
לקפריסין.

או ר חי לתי ־ ק רו אים

1140ק״ג בלבד, ויעלה כ־ 1800 דולר נטו
ם.ו.ב. בקירוב. המנוע במכונית זו הוא
בצורת 8 ותפוסתו 3200 סמ״ק ( 215 קוב
אינטש) .למרות החוזק הרב שבמנוע, תצרוכת
הדלק בו היא מאוד נמוכה ומתקרבת
ל־! 8ק״מ לליטר.
המכוניות הראשונות מדגם חדיש זה,
יגיעו ארצה בסוף חודש נובמבר ותעמודנה
למכירה חפשית בלירות ישראליות ולאספקה
מידית, החל מחודש דצמבר.

יודע סרטים מדוייקים. למעשה, זוהי קבוצת
ליגה מחוזקת שקיבלה אישור רשמי להופיע
בנבחרת קוסטה־ריקה. עסקניה מספרים שכבר
במסעה הנוכחי זכתה הקבוצה בנצחו־נות
משכנעים, בין היתר: על נבחרת הלאומית
של סורינאם ( )1:4ועל הנבחרת הלאומית
של קירסאו (.)0:1
בלונדון נוצחו הקוסטריקאים על ידי
וסטהאס־יונייטד בתוצאה .3:2מאמן הנבחרת
הלאומית של קוסטה־ריקה, פרופסור
הוגו טאסארה, לשעבר מאמנה של קבוצת
קולו־קולו הידועה מצ׳ילי, אף סיפר :״היינו
יותר טובים מן האנגלים, אולם מישחקם
בנוי על כוח גופני רב ושחקנינו פחדו על
רגליהם, דבר שגרר אף שער עצמי — שהעניק
את הנצחון לאנגלים.״

קבוצות כדורגל מכל חלקי תבל ביקרו
ושיחקו בישראל בשנים האחרונות, אולם
גורלה של נבחרת קוסטה־ריקה שונה מן
היתר. אם על בואן של מרבית הקבוצות
דובר כבר שבועות רבים לפני הופעתן, הרי
נבחרת קוסטה־ריקה הגיעה לישראל במפתיע.
עוד
באמצע השבוע שעבר לא היה ברור
כלל אם השחקנים יגיעו או לא. חוזה
חתום לא היה בידי האגודה הישראלית
המארחת, ומשום כך לא ניתן האישור
למישחקיה. לפתע, ביום הששי האחרון,
נתקבל מיברק החתום על־ידי אמרגן הקבוצה
.״אנו באים במוצאי־שבת,״ נאמר במברק
שהתקבל.
החלה התרוצצות. התאריכים שהוצעו לא
היו נוחים ביותר. שחקני נבחרת ישראל
שהו בקוריאה והמארגנים הישראליים פחדו,
פן ייגרם להם הפסד כספי ניכר. אולם
היה מאוחר מדי כדי לבטל את בואה של
הנבחרת הלאטינית.
שחקני הכדורגל מקוססקה־ריקה נחתו
בנמל־האוויר של לוד במוצאי־שבת, כשבראשם
המארגן היהודי מאוסטריה, יוסף
גולד. גולה נמוך־הקומה ובעל הכרם הגדולה׳
היה בעבר כדורגלן בהכוח־ווינה.
ידידים רבים לו, ליוסף גולה בישראל.
כולם נרתמו, חמש דקות לפני שעת־השין,
הצליחו לקבל את האישור מהתאחדות הכדורגל
ומהוועדה הבינמשרדית לקשרי
ספורט.
כמו כן הובטח שביום רביעי יופיעו
כדורגלני קוססה־ריקה בפתח־תיקוזה נגד
הפועל המקומי, אלוף הליגה.
על כושרה של הקבוצה האורחת אין איש

על חוזה מיקצועי. עתוני ספרד זעקו מרה,
אולם אביו של אנדרס, מורה לטניס במיק-
צועו, טפח על שכם בנו ואמר לו :״בני,
אל תשים לב לשטויות. כאן ניתנת לך
ההזדמנות הגדולה ליהפך לסניסאי מן השורה
הראשונה.״
הבן הצייתן שמע בקול אביו המאמן,
שילשל לכיסו את אלפי הדולארים אשר
קיבל בעת חתימת־החוזד. והחל מתמודד
עם כוכביו הוותיקים יותר והמנוסים יותר
של קרמר.
לישראל הגיע חימאנו כנעלם. אשלי קופר
האוסטראלי ואלכס אולמדו, הפרואני בעל
הנתינות האמריקנית, היו המועמדים העיקריים
לפרס הכספי הגדול הניתן למנצח
בכל אחת מהתחרויות שמארגן קרמר. אולם,
אף כי אינו נראה ספורטאי מושלם, הפך
אנדרם את הקערה על פיה, הכניע את אול־מדו
ובגמר, גבר על קופר הגדול. הוא
חייך, חשב על פגישתו הקרובה עם ג׳ק
קרמר ועל אלפי הדולארים שירשרשו בכיסו,
אסף את מחבטיו וירד מן המגרש
הרמת־גני.
אם הפתיע חימאנו לטובה, איכזב אול־מדו
את אלפי הצופים. הקהל בא לחזות
בטניסאי ממדרגה ראשונה, באיש שזכה באליפות
מבלדון בשנה האחרונה והכניע את
האוסטרלים במשחקי גביע־דייויס כדי להחזיר
את גביע האליפות הנכסף לארצות־ה־ברית.
אולמדו
לא גילה אף מעט מיכולתו, נוצח
בכל הופעותיו. אפילו אנדרסון הצעיר לא
היה זקוק לזמן רב כדי לחסל את הכוכב
ולתפוס את המקום השלישי בטורניר.
אמר אולמדו, בתום התחרויות :״באשר
אלי, אין לי הרבה מה לומר. פשוט לא הלך
לי ואיני יודע את הסיבה. אולם קהלכם
הצליח לחזות באחד הכוחות העולים בעולם
הטניס — בחברנו הספרדי חימאנו. הוא
מתקדם מהופעה להופעה ורק עתה מסכימים
אנו עם הבוס הגדול, ג׳ק קרמר, שאמר
לנו כי חימאנו יהיה הטוב שבכולם.
אודה שאיש מאתנו לא האמין לו, אולם מסתבר
כי הוא יודע עסק.״

החי
אנשים יום שהוד?

ך* י רו ש לי ם, בעת הנפת דגל־האו״ם על
לבניין העיריה, לרגל יום האומות המאוחדות,
חקרו מספר תושבים אם ממשלת
ישראל הסכימה עתה לתוכניות בינאום ה־בירה.

הקרם
ע? אפריקה
פיארה ליאונה, הכריזו השלטינות
למלחמה על הקופים, הפוגעים ביבולים,
השמידו תוך ארבעה ימים 41,791 קופים.

הינוך אגטי-חסידי
ן* תל״אכיב, בעת ויכוח על הנהגת סמל
* 2קבוע למטפלות בתי־הילדים של התנועה
הקיבוצית, קיבלה ועדת־המטפלות של הקיבוץ
הארצי החלטה המגנה את השימוש ב־חסידה
כסמל ,״כי החסידה עשויה לעורר
בלב הילד אמונות טפלות, להביא לתוצאות
בלתי־חינוביות*.

הגד זאת בבומנים
ף• טהראן, פרס, לאחר שהפרחים אזלו
^ מ דו כני העיר, לרגל הולדת תינוקו של
השאה, נאלץ אחד התושבים לשגר לארמון
המלכותי שלושה קילוגרם בוטנים.

ך • נהריה, הביא שיכור את חברו לבית־
^ ה חו לי ם של מדב״ן, וכה למהלומות מידידו,
שעה שהלה התעורר במוסד הרפואי,
הצטרף אליו כדי להכות את הרופא שהוועק
כדי לטפל בשניהם.

חתל לטבע
ן • שטוקהולס, שבדיה, חנכה העיריה
^ רובע מגורים חדש, כינתה אותו בשם
רובע השינה, מקום בו יוכלו התושבים לנות
מהמולת העיר, הודיעה שהעיריה תפתח
ברובע חנויות ומוסדות שונים׳ לבל ייפגעו
נוחיות הדיירים והרגליהם.

תגיעה נכונה
ך ירושלים, פתח ועד ארגון עולי נ1צ־
^ ריים הפורש את פעילותו בארגון מסיבת
ריקודי־בטן אכזוטית, הביא להזדהות
גמורה עם התנועה שעל הבמה, הצליח לאסוף
בבית ההסתדרות עולים רבים שסירבו
קודם לכן להצטרף לארגון.

ףרמתיגן, לאחר שתושב שידל פרוצה,
* *זכר. בחסדיה, שילם לה בשתי סטירות־לחי,
נעצרה היצאנית באשמת הקמת רעש,
שעה שהגבר נמלט מבלי לשלם.

הנפש הטובה מאירופה
ף יי תל״אכיכ, נתקבל במשרדי תיכנון ה־
* 2מים לישראל מכתני מאת יהודי אירופי
המציין כי שמע אודות בעיית מחסור המים
של המדינה, מתנדב לשלות לישראל, ללא
דיחוי כלשהו, כמות גדולה של מיכלים מלאים
במים זכים.
ה עול ם הז ה 1205

כ ר מו ת ח*111171 ,
למרות שדיוניה של ועדת החוץ והבטחון
של הכנסת הם סודיים לכאורה, נוהגים
רוב חברי הוועדה להדליף לעתונאים את
הנעשה בישיבותיה. יוצא מכלל זה הוא
ח״כ הצ׳־כ, אלימלך רימלט. השבוע,
כאשר טילפן עתונאי לח״כ אדום־השיער
וביקש לשמוע פרטים על מה שדובר בוועדה,
ענה לו רימלט :״מצטער, אני ייקר!,״
העתונאי ניסה לשדל אותו :״אבל קיבלתי
כבר פרטים מחבר הוועדה, שגם הוא ייקר.,״
השיב רימלט :״אני ייקר, מסוג מיוחד
הסיפור על ההצעה הקוסמת שהוצעה למשה
רון, מזכיר אגודת העתונאים, בעת
שהותו בארצות־הברית, עשה לו כנפיים
בארץ. רון עצמו דואג לכך שלא יהיה אדם
שלא יעריך את נאמנותו הלאומית בעת שסרב
למסור את הסיפור המלא על פרשת
לבון לדיילי ניוז הניו־יורקי, תמורת סכום
של 40 אלף ל״י. השבוע התגלה סוד ההצעה
המוזרה. בעת שהותו בניו־יורק, היה
רון אורח במסיבה שנערכה לכבודו. כיוון
שכל הנוכחים התעניינו בפרשת לבון, ציין
רון כי הוא מקורב באופן אישי לפנחס
לבון, וכל פרטי הפרשה נהירים לו, אך
הוא חייב לשמרם בסוד. הפנייה הטלפונית
מטעם הדיילי ניוד באה למחרת. רון כינס
מיד לאחריה את כתבי העתונים הישראלים
בניו־יורק, סיפר להם כיצד דחה בזילזול
את ההצעה. רון לא ידע, עד חזרו ארצה,
כי כל ההצעה לא היתד, אלא מתיחה טלפונית
של אחד העתונאים הישראליים בניו־יורק
העצור החשוב, אדולף איי״
כמן, זכה לאחרונה לביקורה של אישיות
רמת־מעלה במקום מעצרו. היה זה שר
המשפטים, פנחס רוץ, שבא לבקר את
תנאי המעצר
הממונה על מקום המעצר, מפקח פנחס
דיין, הדריך את השר ושמח לשמוע את
שביעות רצונו. כעבור ימים מספר שלח
דיין מכתב לשר־המשפטים, בו ביקש אותו
למנותו כשופט תעבורה אישיות ש הועלתה
מתחום השיכחה של כותרות ה־עתונים,
השבוע, היה משה שרת. לרגל
המאורע פירסם עתונאי הבוקר, יום!ז
חריף, שורה של סיפורים המשקפים את
דמותו של האיש: כאשר ביקר שרת בניו־יורק
וביקש להסתפר, המליץ בפניו אבא
אכן על מספרה ליד בנין האו״ם, שם מסתפרים
כל הגדולים. שרת ציפה בתור,
וכאשר ראה כיסא מתפנה קם לתפסו׳.הספר,
שלא הכירו, הסביר לו :״סליחה אדוני,
אבל פה מסתפרים רק האנשים החשובים
מאוד.״ כאן התערב עוזרו של שרת,
לחש על אוזנו של הספר מי הוא שרת. הספר
שינה מיד את יחסו, הסביר כי מזמן
ציפה להזדמנות הגדולה הזו. הוא ביקש
אף משרת לחתום בספר האורחים בו
חתומים כל ראשי העולם ומוכן היה אף
לתת 500 דולאר עבור חתימה של ראש
ממשלת ישראל. שרת, הגיב :״החתימה של
ראש ממשלת ישראל כבר לא תהיה לך —
גם אם תשלם 500 דולאר סיפור אחר
על שרת קשור בנאומו בקיבוץ חצרים. לפני
שנים מספר הוא הרצה שם משך ארבע
שעות תמימות. כשסיים, ניגשו בני משפחתו
ללחוץ את ידו. לפתע נזכר שרת :״אוי,
דיברתי ארבע שעות — ואת העיקר שכחתי
לומר בהצגת הבכורה החדשה של
להקת השריון, שנערכה השבוע, נוכחו בין
השאר הרמסכ״ל, רב-אלוף חיים דסקוב,
ומי שעתיד לקבל בקרוב מינוי חשוב ב־צה״ל,
אלוף צבי (״צ׳רה״) צור. בגלל
עסק ביש התעכבה ההצגה החדשה, והשניים
ניצלו את הזמן להחלפת דעות
מספרים על אלוף־משנד, שלמה גורן,

צ׳רה ולסקוב
ההצגה נדחתה
הרב הראשי של צה״ל, כי שעה שהשתתף
בהקפות של שמחת תורה, עזר בהכזזנת
המכוניות משטח ההקפות והלאה. כאשר
נשאל כיצד יאה לאדם בדרגתו לכוון תנועה,
השיב :״אני אלוף־משנה! יש לי זכות לכוון
את התנועה בשעת חירום

ל א או כ לי ו א91 גי
אחד הדיפלומטים האהודים ביותר בציבור
הישראלי, נאצ׳ט אוצ׳טום, מיופה הכוח
התורכי, עוזב בתחילת החודש הבא את
ישראל וימונה למשרד. רמת מעלה במחלקת
המזרח התיכון במשרד החוץ התורכי.
את ידידיו, המצטערים על עזיבתו, ניחם השבוע
אוצ׳טום :״חילופי הגברא יתנו הזדמנות
לעוד תורכי להפגין את ידידותו לישראל.״
הוא התכוון לממלא מקומו, רי*
פאט אינלאר, לשעבר קוגסול תורכיה
בפרנקפורט נסיגה קיצונית של דויד
כן״גוריון מאחד העקרונות החמורים ביותר
שקבע לעצמו, גילה איש חרות עמנואל
כץ. כץ מספר כי במכתב שפירסם
בי׳גי בדבר, הוא השתמש פעמיים, עוד
בשורה הראשונה, במילה את, בכתבו :״קיבלתי
בתודה את ספורו ובשמחה את מכתבך״
על חוזיה מתקופת עלותו ארצה,
ערב מלחמת העולם השנייה, סיפר השבוע
הסופר מכם ברוד. בעלותו לארץ־ישראל,
נערכו לכבודו מסיבות, סעודות, חגיגות
וקבלות־פנים. באחת המסיבות, כשהקהל
החל להתפזר, ניגש אליו הסופר שאול
טשרניחוכקי ואמר לו :״אדון ברוד!
שמעת בימים האחרונים מבול של נאומים,
אבל את זה אי־אפשר לאכול. תגיד, אולי
אתה זקוק לכמה לירות בדרכו ליאפן
לפני כשנה, התעכב הצייר מאנה כ״ץ
בבומביי שבהודו, וביקר שם אצל ידידו
אכשלום (״אפי״) כספי, שהיה אז קונסול
ישראל בבומביי. לפי עצתו של אפי,
צייר כץ במקום כמה ציורים על אריחי
קרמיקה. לאחרונה, סיפר מאנה כ״ץ לידידיו
כי עסק בסוג ציור זה. אולם לא נמצאה

>109ן• חטזבוע
• תת שר דזכטחון, שמעץ פרס, בעדותו בפני ועדת החוץ והבטחון:
״יש לזכור ולשנן שבעייתה האמיתית של ישראל, היא לא כיצד לקיים בה משטר
חופשי, כי אם כיצד להבטיח את עצם קיומנו!״
• מזכיר הממשלה, כתריאל כ״ץ, בתשובה לשאלה אם החומר שהוגש
על־ידי דויד בן־גוריון לממשלה בקשר לפרשת לבון, סיפק את שריה :״סיפוק
זה ענין לפסיכולוגים.״
יצחק טכנקין ״אין עתידנו בליטוש יהלומים שמקורם בקונגו וסופם
בפאריס, כשאנו באמצע.״
׳ 9העתון ״רכולוסיץ״ ,בטאונו הרשמי של פידל קאסטרו :״ארצות־הברית
נמצאות מהעבר השני של מסך המסטיק ! ״
• העתון ההמבורגי ,״כילד אונד מונטאג״ ,,בכותרת על פרשת
אייכמן :״אייכמן מקווה שתוצאות משפטו יהיו לטובתו.״

ברשותו אף דוגמא אחת מציורי אריחי-
הקרמיקה שלו. לבסוף, התברר שהדגמים
היחידים נמצאים בביתו של כספי בירושלים,
לשם עלה כ״ץ בלוזית ידידו יחזקאל
סהר כדי להראות לו את הציורים הנדירים
עוד לפני שיצא הגליון הראשון
של עתון קול־ישראל, הוא כבר גרם
לאי־נעימות לעורכו עמום גורמן. כאשר באסיפת עמד גורדון לספר על העתון
פומבית, הוא חש ברע, התעלף כמעט, והיד.
צורך להשיב את רוחו בכמה כוסות מים.

אי ר עו שים עסקים
את הרעש הגדול ביותר בחוגי התיאטרון
עורר השבוע המשורר כנימין גלאי, שתקף
במדורו קפה הפון כמה מאישי התיאטרון
הישראלי, ביניהם את הבמאי ג ר שון
פלוטקין, אותו כינה :״אמן העתקי־השמש
אשר לתיאטרון״ .פגש ידידו של
גלאי, מוכתר עין־הוד איצ׳ה ממכוש,
את פלוטקין והתעניין איך הוא חושב להגיב
על התקפתו של גלאי. השיב פלוטקין: אם
אגיב, אגיב בעל־פה. כמה קוראים יש
לגלאי? אני יכול לדבר עם כולם
סיפור אחר שסיפר גלאי באותו הקשר נוגע
בשר האוצר, לוי אשכול: כאשר באו
אנשי משק תצרים לשר האוצר ודרשו ממנו
סיוע־יתר, בימי הבצורת, השיב להם אשכול:
״קל יהיה לנו יותר לאשפזכם במלון דן-
על משרד בצל־ירוק לשעבר, בפסאג׳
שברחוב דיזנגוף, מתנוסס כיום שלט גדול
המכריז: אגודת א.ח.א. אלה שסבורים כי
הכוונה לראשי תיבות של אגודת חרשים־
אילמים, אינם אלא טועים. בתוך המשרד
יושב כיום אכרה ם (״פנשל הגדול״)רשא,
מנהל בצל־ידוק לשעבר, שמאז פורק התיאטרון
ומאז חזר ממסעו בחו״ל עוסק במכירה
מוקדמת של משחקי קבוצת הכדורגל
של נסית ובעידוד סרטים אילמים של
שמונה מילימטר. פנשל מסביר כי שמה של
החברה החדשה מורכב מראשייהתיבות של
שמותיהם הפרטיים של אורי זוהר, חיים
טופול ואברהם דשא. מטרת האגודה: חברה
בע״מ להצלחה אמנותית וקופתית כאחת
הזמר אכרהם וידקומירסקי עומד
לצאת לארצות הברית, שם הוא מקוזה ל הצליח
לא רק בתור זמר אלא גם ככוכב
קולנוע. מסביר וילקומירסקי: מאריו לאנצה
מת כבר, נכון מנשה ורשכסקי,
שחקן לי־לה־לו לשעבר, שהקאריירה ה־אמנותית
שלו בארץ נפסקה בשל משגה
פלילי ואשר נעלם לפני ארבע שנים מנוף
הארץ, חזר השבוע כמנצח. משך ארבע
שנות שהותו בגרמניה הספיק ורשבסקי
להתעשר. הוא הצליח שם כשחקן, רכש
מועדון לילה ולביקורו הקצר בארץ אף
הביא עמו מכונית ששוויה 20 אלף לירות
כעת, כשדליה לכיא כבר הפכה
לכוכבת בינלאומית מפורסמת, נזכרו חבריה
השחקנים שעבדו עמה בהסרטת חולות
לוחמים באפיזודה מבדחת. היה זה בעת
הסרטת הסצינה בה שוכבת דליה עם חבריה
על הגיבעה הקטנה, כשהערבים מקיפים
אותה. הסרטת סצינה לא מצאה חן בעיני
הבמאי רפאל נוסכאום, והוא חזר עליה
כמה פעמים. לבסוף התרגז על דליה וצעק
:״הורידי את האחוריים שלך, שלא
יראו במצלמה!״ דליה נעלבה ׳והטיחה כלפי
נוסבאום :״עם האחוריים שלי אתה תעשה
כל הסרט שלך!״
עוד יותר כסף מאשר

נ 5״£ 0י< 8 3 3״/
ב ע ריכ ת לילי גלילי

הנפשות :
כושי קטן
אשכול ענבים
עגבניה מונימייקר
פנטומימה: משרת
הבמאי: במאי א׳ במאי ב׳
האור באולם כבה ונל הזרקורים
מאירים את הממן של הבמה. גונג
ראשו! והמסך לא נפתח. גונג שני
והמסד לא נפתח, גונג שלישי והנה
שומעים קולות מאחורי המסך.

חמשיר״ס
ראש ממשלה, לא נאיכי,

פתרון ה ת שבי ש

מערכה שניה

שגם בתככים הוא אקטיבי
את לבון הוא היכה
ועל פרם חיפה
ודרש רק משפט אובייקטיבי.

יואב צבר, תל־אביב

מעשה כברנש, שמו לבון,
שהועח מכם שר־־בטחון
אד האיש לא נואש
קומה א׳ רכש
והיום הוא מחזיר העלבון.

במאי א׳ (לאיש הצנזורה הבלתי־נראה)
:מה אתר, עומד כמו גולם? פתח
כבר את המסך (המסך מתחיל להפתח).

במאי ב׳

עצור! סגור המסך! (המסו

במאי א׳

פתח המסך, אמרתי! (המסך

נפתח שוב).

רבקה בידרמן, תל־אביב

ביקש עתונאי בשם צבי :״בלי
מורא ומשוא נא תשיב לי :
הקצין הבכיר
שהארץ הסעיר -
האם שמו, כמקרה, אינו
...אברמוביץ׳?״
יסמין איתן, תל־אביב

(צועק) :סגור המסך! (המסך

נסגר).
הצעקות נמשכות והמסך נפתח ונסגר,
נפתח ונסגר עד שהחבלים נקרעים וכל
המסך נופל ארצה ברעש גדול. על
הבמה מתגלים שני הבמאים כשהם מרביצים
אחד לשני. משרת רואה שאף
אחד אינו שם לב אליו. קם וניגש אל
הקהל ושר שיר.

משרת :

לא אבא לי, לא אמא,
אני רק פנטומימה.
לא דוד לי, לא גואל,
וכל אחד שואל:
שואל אותי על דא,
חוקר אותי על הא,
אבל אבוי
אני טמוי
לא זוכר,
לא יודע,
לא מכיר,
לא שומע.
לא אבא לי, לא אמא,
אני רק פנטומימה.

אשכול ענבים: ששש ...יד לפה.
תן עשר לירות מס פשרה( .במאי
א׳ מוציא עשר לירות ונותן לו.
האשכול ניגש לבמאי ב׳) :תן עשר
לירות!

עגבניה מונימייקר :

שהכיש למתחילים

שאלה מס׳ 1

לכבודה של אולימפיאדת השחמת, המתקיימת ביסים אלה
בלייפציג, אני חונכת מדור חדש. בהתחשב עם העובדה שזה
מדורי הראשון, הריני. פותחת בשאלה קלאסית קלה למדי.

מאת אברהם גלזמן, חיפה

כישמת 3־ 16 מפעים נהלבון מתחיל)
לבון 6 ,כלים: פנחס 05 רגלים\.6 :ג ; 6 ; 0 7 ; 2 6פ ;25
שחור 5 ,כלים: צריח ^.3פרם 2 1רגלים־כתבים .03; 2 2
כלי אחד שנשאר ממשחק קודם: שרת מסתרק . 0 4

פתרון :
)1לבון: פנחס
,05ל־קומה חמישית
שיחור: פרס
ל־צרפת. 21 לבון: ברגר
2 5לועדת החוץ והבטחון.
שחור: דיין
\.3ג ל־ ניגריה.
לבון: פנחס מ־קומה חמישית ל־ועדת החוץ והבטחון
שחור: טבת מ־ 2 2לקל וחומר בהארץ.
לבון: כסה מ־ ^.6ל־מזכירות מפא״י
שחור: ביג׳י מ־ 0 2ל־פגישה עם שרי סיעות המיעוטים
לבון: ספיר מ־זזממשלה למרכז מפא׳׳י
שחור: פרס מ־צרפת ל־ישראל.
לבון: פנחס מ־ועדת החוץ והבטחון ל־הביתה לנוח
שחור: דיין מ־ניגריה ל-ישראל
לבון: פנחס מ־הביתה לנוח ל־דגניה לשאוף אויר צח.
שחור: ביג׳י מ־לא אפטר את פרס, ל־רק ועדה אובייקטיבית
לגילוי האמת
)8לבון: ספיר מ־הממשלה ל־חפש את אשכול
שחור: ביג׳י מ־גילוי האמת ל־אולי לא תימצא האמת
מחוסר זמן נדחה המשך המשחק למחרת, כשהמצב נוטה
קצת לטובת ר,לביו.

לענין?

(מוציאה מכיסה מגילת
פורשת אותה וקוראת):
להוי ידוע לכל המעוניינים ש־המוכ״ז,
שייקרא להלן בשם צד
א׳ ,מצהיר בזה לפי סעיף 64
של חוקת השיפוט תשק״ז, שהיות
ונטלה על עצמה את תפקיד
מדביר האריות הגדול של

לנותחילי

במאי א׳ (בפליאה) :האומנם?
(בפליאה) :האומנם? במאי אשכול?{נכים: חי תקציב המדינה!
(נגש לבמאי א׳) אתה מוכן לתת לי
לטפל בעניין? (קורץ בעין).

במאי א׳:
אשכול ענבים: תן עשר לירות.
במאי א׳ :מה פיתאום? מה זה שייך

קלף,

התשובות

אני אשכול,
אני אשכול,
מומחה למיץ סחוט.
כל אשר
ישמע לי,
יהיה חלם מבסוט.
שני הבמאים הניצים שומעים את שיר
אשכול־הפנבים מפסיקים מיו לריב.

או לי...

מגבניה מונימייקר מתגלגלת פנימה,
ואחריה רץ כושי קם! מניגריה הנושא
על ראשו סל עם בננות. שני הבמאים
ממשיכים להתכתש זה עם זה על זכות
הביום של המחזה.

נתקבלו 37 פתרונות למערכת 36 .מהם
לא היו נכונים ורק אחד היה נכון.
הפותר נכונה קיבל 5שנות מאסר.

פיתאום מתחלק הכושי הקט! והבננות
נופלית על ראש העגבניה ושניהם מתגלגלים
יחד, עד שהם הופכים לסלט
פירות. מתוך התנ״ך יוצאים
ונושאים במוט
בשניים אשכול־ענבים. רוצים להוסיף
את האשכול לסלט הפירות, אבל האש כול
יורד מהמוט ושר :

אשבול ענבים:

נסגר שוב).

במאי ב׳

המדבר. לא הספיקה לקרוא את
כתב־היד ולכן לא תוכל למלא
את תפקידה במחזה הבישביש,
אך כדי לא לפגום בהנאת הקהל
היא מוכנה להיות עוזרת
לבמאי ב׳ ,בתנאי שבמאי א׳
יסכים למסור את העניין לברור
ועדה משפטית שתפסוק לטובתו
של במאי ב

עשר לירות? מה פיתאום במאי עשר לירות? הרי כבר שילמתי את
כל המסים שלי עד אפריל.
אשכול ענבים: אתה רוצה משפט
צדק? אז תן עשר לירות. זה מם
פשרה (במאי ב׳ מוציא עשר לירות
ונותן לו) עכשיו לכו מכאן ותנו
לי למצוא מוצא.
במאי א׳ נוסע לדגניה, יחד עם עגבניית
מונימייקר (הכושי נדרס במפולת) ובמאי
ב׳ הולך לברר לאן נעלם הציפור מלפני
שבועיים.

המסך יורד.
סוף מערכה ב׳.

י מז ה צודולוים 1בול ם 2

אמנות
זימרה
נ שי קו תבתור
לפני הדר־ההלבשה בהיכל התרבות ה־תל־אביבי
הסתדר תור ארוך. שניים־שניים
נכנסו האנשים לחדר׳ חיבקו את הזמרת
השחרחורת׳ נישקוה על לחייה ועל פיה.
לפחות איש אחד, שהדבר מצא חן בעיניו,
יצא מן החדר, חיכה לתורו בפעם השניה.
בפנים, נרעשת ונרגשת, עמדה שושנה
דמארי. היה זה בשבילה ערב של נצחון.
אחרי שנים ארוכות של העדרות מהארץ
חזרה לבמה התל־אביבית, באולם הגדול ביותר,
אותו מילאה ללא קושי.
מה רוצים התורכים? היא הצליחה
לא במעט הודות לדבקות האזרח הישראלי
אל העבר הנראה רומנטי. דמארי ערכה
״היה היו זמנים״ משלה, בזעיר־אנפין, הרטיטה
את הלבבות שהזכירו נשכחות. היא
גילתה גם כישרון קומי חדש, בשירה את
דובי שכב לישון ושיר ילד עתיק.

כשהחלה שרה שירי עמים — באידיש,
בתורכית, בספרדית וברומנית — חששו
רבים. שושנה נראתה תמיד כהתגלמות הרוח
הישראלית הצרופה. אולם היא התגברה
על הקושי בחיוך, העמידה פנים כאילו היא

השווי 15 :אלף דולאי.

קטיף ה
תפוחים
היא דוגמה מובהקת לאסכולה של
ציורי־הוזי העממיים הידועים בשם סיגנון
ג׳אנר, שטנייאר היה אחד ממיסדיה. בתמונה
ניכרות השפעות כמה ציירים פלאמיים
אחרים, שחיו בתקופתו של טנייאר ולפניו,
כמו: פיטר ברויכל, אדריאן בראוזר ורובנם.
הערכה זהירה מאוד על ערכה הכספי של
התמונה סובבת בקירבת 15 אלף דולאר, אך
תמונות מן הסוג הזה כמעט שאינן מוצעות
למכירה בשוק החופשי.
אל קירות מוזיאון תל־אביב הגיעה התמונה
מניו־יורק, ארבע שנים לאחר שמשה
קניוק 61 מנהלו האדמיניסטראטיבי של
המוזיאון, ארכיאולוג חובב ואספן מקטרות
נודע, ביקר שם בשליחות איסוף. בין האספנים
׳ היהודים שקניוק השתדל לשכנעם,
כי ראוי לתמונותיהם לקשט מוסד ציבורי
בישראל, נמנה גם המיליונר סידני למון.
את שמו של למון הכיר קניוק לפני מלחמת
העולם השניה, כאשר נתקבלה במוזיאון
בשנת 1939 מתנתו הראשונה —
התמונה יום כיפור של הצייר משה גוטליב.
קניוק שידל את סידני למון, אך לא הצליח
להוציא מפיו שום הבטחה ברורה והתיאש.
ארבע שנים לאחר מכן, נתקבל מיברק
ממשרדי הקרן ישראל־אנזריקה בארצות־הברית,
שתמונה מאוספו של סידני למון נמצאת
בדרכה לישראל.
גם היצירה השניה הגיעה מניו־יורק, אם
כי בהפקעה פחות גדולה: פסל ארד ללא שם,
של הפסל הצרפתי אוגוסט רודן, המתאר
אשה עירומה חובקת צוק סלע וראשה
מוסתר בכפות ידיה. הפסל הקטן שגובהו
40 סנטימטר, שימש כפי הנראה אטיוד
לעבודה גדולה יותר. יצירה זו, ששתית 10
אלף דולאר, נתרמה על־ידי מוציא־לאור של
ספרות אידית בשם ישראל לונדון, שביקר
לפני שנד, בישראל עם יצחק נורמן, מראשי

תשבץ השלטה 1ה 1205
הוא באמת גיבור גדול. הוא הגיע
למסקנה הגיונית. למה לו לטרוח ול
הקרן
ישראל-אמויקה.

תערוכות
מהזהצ רי ךלהביעה

האשה של רודן
צוק סלע מול ספרות אידיש

צוחקת מעצמה. הקהל צחק עמה, גילה ל־תמהונו
כי היא משכנעת בספרדית כבעברית.
לפני הגישה את השיר התורכי על הנערה
והטוחן הסבירה, :׳הנערה רצתה קמח. הטוחן
רצה — נו, אתם יודעים מה רוצים
התורכים רעמי צחוק.
כשהיתה ברכה צפירה מפורסמת ומבוססת,
קמה שושנה דמארי הצעירה. עתה,
כשדמארי מפורסמת ומבוססת, אין שום
דמארי חדשה באופק. וזוהי מחמאה גדולה.

מוזיאונים
ק טי ף־ ת פו ח־ ם וא שה מארד
השבוע נפתחו שערי מוזיאון תל־אביב
ע״ש מאיר דיזנגוף מחדש לאחר נעילת
תערוכת הבולים הביב, והמבקרים הופתעו
לגלות בין התמונות התלויות, והפסלים
העומדים, שתי יצירות חדשות שעד כה היו
רגילים לראותם רק בספרי רפרודוקציות.
בקומה הראשונה, שאולמה הגדול מוקדש
לציורי התקופה הקלאסית, הייתה תלויה
תמונה גדולה בשם קטיף תפוחים, מעשה־ידיו
של הצייר הפלאמי דוד טנייאר הצעיר.
טנייאר (1690־ ,)1610 מגדולי אמני פלנדריה
(כיום בלגיה) ,נולד באנטזזרפן והיה בנו
של צייר מפורסם אחר — דוד טנייאר הזקן.
כבר בגיל צעיר זכה דוד טנייאר הצעיר
להכרת כישרונו, נתקבל בגיל 22 כחבר
הגילדה המיקצועית של הציירים. חמש שנים
לאחר מכן הוא כבר מוכר ומצליח, נשא
לאשר, את אנה, נכדתו של הצייר הגדול
פיטר ברויכל. בעקבות פירסומו הרב הוצעה
לו משרת צייר־החצר של הארכידוכם ליאו־פולד
ודיליאמס ואחרי כן — משרה דומה
בחצרו של דון־תואן, נסיך הכתר האוסטרי.
אף כי התמונה קטיף תפוחים אינה מסומנת
בתאריך, משייכים אותה המומחים לתקופה
מאוחרת בחייו של הצייר, אחרי שנת .1650

העולם חזח 205ז

מסורת השנה האחרונה, בה הועלו לא מעט
תערוכות ציירים ישראלים היושבים בחוצ־לארץ,
נמשכת במלוא עוזה. עדיין לא
נרגעו קירות גאלריה צ׳ימרינסקי מתמונותיו
של יוסף פרחי וכבר נערכת בו תערוכת
ציור אבסטרקטי של ישראלית תושבת פאריס.
נינה מאיו 28 אשתו של צלם־הסרטים
אריה ממבוש, אחיו של יצחק (״איצ׳ה״)
ממבוש, מוכתר ומו״ל כפר הציירים עין־
הוד, מציגה בדי שמן בהירים, מרוחים במשיכות
מיכחול קצרות וחדות, המשאירות
את מבקר התערוכה הבלתי־מקצועי במבוכה
רבה. למרות שתערוכות אבסטרקטיות הפכו
למכת־מדינה ואפשר לחזות בהן, כיום, בכל
גאלריה, בכל מוזיאון, ואצל כל עושה מסגרות,
לא משפר הדבר כלל את השכלתו
האמנותית של הישראלי הממוצע, החוזר
ושואל :״מה זה צריך להביע?״
מתאוננת נינה מאיו :״כל היום באים
אנשים לתערוכה ובמקום ליהנות מהציור
הם חוזרים ושואלים אותי מה זה. אני
אומר להם שזה ציור שמן אבל הם לא
מסתפקים בזה. אפילו כשאני מצטטת להם
את דברי הצייר רנואר, שאמר, :ציור שמן,
זה ציור שמן׳ אין הם מאמינים ושואלים —
אז מה זה רוצה להגיד? אנשים לא מבינים
שמה שחשוב בציור זה לא הריאליזם,
מפני שכל ריאליזם טוב הוא גם אבסטרקט.
מה שחשוב זה הצבע, הקשר הישיר והבלתי־אמצעי
שבין המסגרת, הבד, הצבע והאמן.״
חוסר הגכדות ומעצורים. נינה מאיו
התחילה את צעדיה הראשונים בציור לפני
15 שנה, כציירת לא אבסטרקטית דווקא.
באקדמיה הממלכתית לציור בסופיה, בולגריה,
לא לימדו אותה אבסטרקט אלא ריאליזם
פשוט. אף כי רצתה להיות רקדנית,
הלכה ללמוד רישום ופסיפס, בילתה שנה
באקדמיה הבולגרית ועם הקמת המדינה עלתה
ארצה. היא למדה עברית הכירה את
אריה ממבוש, נישאה, ועברה עם בעלה לפאריס,
שם נולדו בנותיהם, ליאנורה ודניאלה.
בפאריס המשיכה את למוריה בבוזאר ול־מחייתה
הרכיבה אבני פסיפס באטלייה של
גודאן. כיון שהאקדמיות של הבוזאר נראתה
תפלה ויבשה בעיניה, פרשה ממנו והתחילה
לצייר סוריאליזם עד שהכירה את הציור
האבסטרקטי, ששבה את לבה מהרגע הראשון.
בציירת אבסטרקטית סיגלה לה נינה מאיו
סיגנון־עבודה משלה. אין היא מציירת תמונה
אחר תמונה, אלא עובדת בבת אחת על כמה
יצירות, כי לדידה, אין עולם הצבע מצטמצם
ברעיון אחד שיש להביעו, אלא בתחושה
רגשית חסרת הגבלות ומעצורים.

עמול בפתירת תשבצים של אחרים —
מוטב שאחרים יטרחו בפתירת תשב־ציו.
הוא לוקח על עצמו את האשמה
בקשיים הכלולים בתשבצו ולא מטיל
על איש אחריות לעסק ביש זה. למרות
שיונתן נראה די קטן, הוא מסתיר
כבר את גילו. הפותרים מתבקשים
לנחש את הגיל — במאונך או במאוזן,
מאוזן )1 :עיר
במזרח הרחוק)4 .
עיר עתיקה באיטליה
)10 .לחם)11 .
אלוהים )13 .עיר
כהנים )14 .שדה
מרעה )15 .מקום
לשמירת חפצים)17 .
בית הצפור)19 .
אחד ממקורות הירדן
)20 .בהמת־משא.
)22 צמח המסתובב
לכיווז השמש. שפריו
נרעינים)25 .
אבי אבנר )26 .איש
העובד עם חמורים.
)27 משחק חברה.
)30 אחד משופטי
ישראל )32 .אילו.
)33 זועף )34 .ישז.
יחידת־חשמל.

)37 אשף )39 .חז־זה
מדינת ישראל.
)41 מקום עשית ה־ייז
)42 .זע)44 .
רוכב אופנים ישראלי
)40 .ישוב ותיק
בדרום )48 .דנל )50 .מספיק )51 .אחד
משחקני הביטה הוותיקים )53 .עתוו הסתדרות
העובדים )55 .קריאת־זירוז )57 .בתוכו.
)58 אחד ממשוררי ישראל )59 .ריקוד
במקצב סוער )60 .תבואת־קיץ ממשפחת ה-
דגניים.
מאונך )1 :תבואה הנדלה מעצמה)2 .
כלי עבודה )3 .הפוד טלפני )5 .תואר
הולנדי )6 .עורו חסר פינמנטים של צבע.
)7בקשה )8 .בצותא )9 .טדינח בדרום־
אמריקה )12 .סוג אדמה )15 .פחד)16 .

חביב )18 .הגדול בנהרות מצרים )21 .א
אכלו אבותינו במידבר )23 .ארוז )24 .ק
את הפתעה )26 .מושחל במחט.
מנש )29 .חבר ניבחרת ישראל לאול
פירה ברומא )31 .ארץ אלף הסכרים.
מדינה בצפוז־אפריקה )35 .אינו מתוק.
מיז תוכי )38 .מאטז ניבחרת ישראל
כדורנל )40 .בעל־חי איטי )41 .יום !
סוף )43 .אינו ישז )45 .שקל )40 .יח!
צבאית )47 .דמות מטרויה )49 .נער ה
לים )52 .מנהיג דתי )54 .בלבד )56 .ק
)58 הזכר ברפת.

בשלם
האר
החש בו ן ה קו־באיצטדיוך
הענק על שם לנין עמד ניקיסה
כרושצ׳וב, שידר להמוני ברית־־,מועצות
סקירה על מה שנראה לו כמסע־ניצחונותיו
באו״ם. עתוני המערב הוסיפו לתאר את אותו
מסע עצמו כשרשרת כישלונות מבישים
של המנהיג הסובייטי. שבועיים אחרי שעזב
את זירת־הקרב בגורד־השחקיס הניו־יורקי,
עוד תמה העולם מי משני הצדדים
צודק בהערכתו.
האמת היא שלא תיתכן תשובה לשאלה זו
מבלי לקבוע תחילה: מה רצה ניקיטה סר־גייביץ׳
להשיג בצאתו למנהאטן?
מחוץ למישחק. קרוב לוודאי כי
כרושצ׳וב הבין מלכתחילה שאין לו כל אפשרות
להשיג נצחון פרלמנטרי, לוכות בהצבעה.
ברוב המדינות החדשות עוד שולטים
גרורי המערב, שנבחרו
על־ידי השליטים
הקולוניאליים לפני מתן
העצמאות. יחד עם נציגי
המערב עצמו, וגרו־ריו
באמריקה הדרומית,
הם מהווים רוב יציב.
אילו נהג כרושצ׳וב
לפי הכלים הפרלמנטאריים,
אילו הסתפק בנאומים
מנומסים ובהופעות
מאופקות, לא היה
משתק אלא את מישחק
במישחק זה
יריביו.
היה מפסיד ללא קרב.
כרושצ׳וב החלים לפנות
אל קהל אחר —
קהל הצופים בן מאות
המיליונים, ברחבי העולם.
על כן החליט בדם
קר להתיר את רסן התפרצויותיו
האימפולסיביות,
לומר דברים מדהימים,
לעשות מעשים
שיזכו בכוח עצמם ל־פירסומת
רבתי גם בעיתונות
יריביו.
עגולות שטוחות

ב א ריז הפולה
34אגורות

תערוכת
״נ שי ם

בי שראל ״

תל־אכיס, בית המלץ
26.10.1609 - 15.11.1960
יום יום משעה 10 ככור,ר
עד 10 כלילה (פרם לשכתות)
כיום ו, עד שעה 3אחה״צ.

בנעלי מרה

נעליים ונקניקים.

רבים באולם עצרתאו־ם חלץ נאשר זועועו כרושצ׳וב את נעלו כדי
לדפוק בה על השולחן, או כאשר אמר כי
ארצו מייצרת טילים ״כמו נקניקיות״ .מיליוני
כושים, אינדיאנים והורים, שאינם יבולים
לעקוב אחרי המשפטים המלומדים של
נציגי בריטניה, הבינו את כוזנת כרושצ׳וב
כאשר הישווה את מועצת־הבטחון ל״כלי
יריקה״ ,וכאשר אמר כי הרוסים יצאו מתעדת
פירוק־החימוש מפני ״שהאוויר שם
הסריח״.
מקרוב נתקבל הרושם כי כרושצ׳וב הוא
איש גס, ברוטאלי, חסר נימוסים. אולם
מרחוק נוצר הרושם כי כרושצ׳וב מתכתן
ברצינות מוחלטת לפרוק את הנשק מכל
צבאות העולם ולמנוע שואה קרובה. מיליוני
אפראסיה אף התרשמו מהצעת כרוש־צ׳וב
להכריז מיד על עצמאות כל המושבות
המשועבדות, ומתסיכתו הבלתי־מסוייגת בגיבור
המוני אמריקה הלאטינית, פידל קאסטרו.
במובן חיוני זה יצא כרושצ׳וב מנצח מן
המערכה. בעוד דמות המערב המתגונן נשארה
מטושטשת, היתד, דמות המנהיג הקו מוניסטי
ברורה וחדד״ הוא שלט ללא הפסק
בכותרות ובקאריקטורות *.אפילו אויביו
עשו לו פירסומת.

ה עי תתפ
במגצע
הסעיפנז ־ יות

מהה תו עלת?
נ עי ם לנ עול -
וקץ ליבלת!

גרמניה

כל נערה־יופיה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי
להיראות יפה ומטופחת.
עוזרך הנאמן -הוא

רויאלויט • ז־ 1.71ג80¥

הקרס המפורסם לפי ד״ר לברן, פריס. הנוכיל
רויאל, מגן מל עורך ורקמותיו העדינות, מונע
התהוות קמטי פנים ומטהר את גוון עורך מל־ידי
פעילות של מחזור הדם.

ג׳לח

מחיר השפופרת 4.25ל״י
המפיץ בישראל:
לילית פרסום ציטט

דתקא ממיבצע משפסי. בתור נאשם במשפט
גירנברג נגד רופאי מתנות־הריכוז, שערכו
ניסויים בבני־אדם, הצהיר בשעתו :״לא היו
לי כל פיקפוקים משפטיים, כי ידעתי ש־הימלר
הוא שנתן את הסכמת הממשלה ל.
ניסויים
אלה.״
״ עגלת גן־ ע דן ״ .רוף מילא ברייך השלישי
בדיוק את אותו התפקיד שהוא ממלא
כיום: מנהל המכון לרפואה תעופתית.
קבע חוקר גרמני :״הד״ר רוף השתתף בעיצוב
הניסויים האלה.״ הוסיף חוקר אתר:
״הובא מראש בחשבון כי ניסויים אלה יסתיימו
במותם של האובייקטים.״
הניסויים העיקריים של רוף עסקו בבעיות
הקשורות בהצלת טייסי מטוסי־קרב סילו־ניים,
שייאלצו לצנוח מגבהים גדולים, כגון
18 אלף מטרים. לצורך זד, הקים חיל־האוזיר
הגרמני בגוש מם׳ 5של מחנה־הריכוז ב־דאכאו
תיבה ניידת. כתב אטיר־דאכאו אחד:
״תיבת הלחץ הנמוך עוררה אימה וחרדה

רו פאהשח קי ם
תחילה נקבע כי הקוננרס העולמי של
רפואת התעופה יתקיים השנה בגרמניה המערבית.
אולם לפני כמד, שבועות חל מיפי
נה: הנהלת הקונגרס העבירה את מקום התעיה ,מגרמניה לפאריס. היא לא ציינה את
הסיבה, אך זו היתד, ידועה לכל. רופאי־התעופה
חששו כי המארח הרשמי שלהם
בגרמניה יהיה הד״ר זיגפדיד רוף, מנהל
המכון לרפואת תעופתית בגודסברג.
השם רוף ידוע בהוגים מיקצועיים בעולם
לאו דתקא בשל הצלחות מיקצועיות מרקי־עות־שחקים.
הפירסומת הרבה באה לרוף
* הקאריקאסורח הטובח ביותר: ציורו
סל פראנס־סואר הצרפתי, המראה את נרוש־צ׳וב
בחנות נעליים, בוחר לו זוג חדש.
אומר ניקיסה לזבנית חיפהפיה :״החלמתי
לנקום בקו מתון יותר באו״ם. תני לי נע־ל״ב
בעלות סוליות גומי.״

בין האסירים קראו לה, עגלת העליה
לגן־עדן׳.״
שותפו של רוף בניסויים אלה היה הרופא
הראשי של חיל־האזדיר הנאצי, הד״ר
ראשר, שהשיג את אישורו של היפלר. הוא
עשה זאת במיכתב אישי, בו הודה להימלר
על ״האיחולים והפרחים שהואלת לשלות לי
לרגל הולדת בני השני,״ וכו הסביר כי יש
צורך לערוך ניסויים אלד, כאסירי מחנות־הריכוז,
מאחר ש״הקוף יוצר תנאים לגמרי
שונים בשעת הניסויים.״
סרט סאדיסטי. רוף חתם על הדו״ח
הסופי של הניסויים, בהם ניספו סד עד 80
איש. הדבר לא צויין בדו״ח, אן־ נאמר בו
כי ״רתיחת הדם עדיין אינה מתחילה בגובה
של 21 קילומטרים.״ בדו״ח אחר ציין
ראשר כי בשעת ניתוח־שלאחר־המוות של
קורבן אחד ,״החל הלב לפעול עוד פעם
אחת במהירות של 60 פעימות בדקר״״
ענף אחר של ניסויי דאכאו עסק בהצלה
טייסים שהופלו מעל פני המים בתנאי קור
קיצוניים. הקורבנות הונחו במים קרים (4
עד 9מעלות מתחת לאפס) עד שקפאו.
הימלר המציא אישית תוספת לניסויים
אלה: לנסות להציל את הקורבנות על־ידי
״שימוש בחום של בעל-חי״ .הביצוע: נשים
ערומות, אף הן אסירות במחנה־הריכוז, נדרשו
להחיות מהדש את הקורבנות הקפואים,
אחרי שהוצאו ממי־הקרח. תוך כדי כך נוהלה
סטאטיסטיקה מדעית מאוד, שקבעה כי
״ארבעה אנשים חסונים הצליחו לבצע מיש־גל
כשחום גופם היה בין 30ו־ 32 מעלות.״
ראשר הנציח את הניסויים האלה בסרט,
אותו שלח להימלר, בצירוף מכתב שהסתיים
במלים :״איחולים לבביים גם מאשתי היקרה.
חייל היטלר!״
מוסרי לגמרי. למזלו של רוף, נכנם
ראשר לריב עם הימלר. זמן קצר לפני תום
המלחמה הוצא להורג. במשפט נירנברג טען
רוף על־כן כי ראשר לבדו אשם בכל הניסויים.
הוא זוכה מחוסר הוכחות, הוחזר
בגרמניה החדשה לתפקידו הקודם, אף כי
נאלץ עתה לבצע את ניסוייו ללא אסירים.
גם עתה אין רוף סבור כי הניסויים היו
״בלתי מוסריים״ .אך נראה כי רופאי העולם
סברו אחרוט הם העדיפו שלא להיות אורחיו
של הרופא מדאכאו.
ה עול ם הזר! 1205

הרפתקת ׳שוארית שהשתרשה במושבה העיראקית בלונדון
ך דיפלדמאטים והשליחים המיוחדים
| 1של הרפובליקה העיראקית, שעברו בחודשים
האחרונים דרך לונדון, היו מרגישים
את עצמם ודאי מאוד שלא בנוח, לו
היו יודעים מיהי הסלפונאית החיננית שהעבירה
את שיחותיהם החשובות בבירה הבריטית.

כל הנציגים הדיפלומאטיים של עיראק,
אישיר. ועשיריה של מדינה וו נוהגים, בבואם
ללונדון, להתאכסן במלון איוזפריאל,
בית־מלון מהודר השוכן ברחוב שער המלכה
21ג, כאחד הרובעיש המפוארים והאמידים
ביותר בלונדון — קנסינגסון. ואילו

כתלמידה מן המניין לבית־ספר למינהלה,
החלה לחפש עבודה כדי לכלכל את עצמה
ולשלם את הוצאות שכר־הלימוד. מזכירת
בית־הספר עזרה לה בחיפוש זד״ יום
אחד שלחה אותה למלון לונדוני, שחיפש
אחרי פקידת קבלי״ השולטת בשפות ערבית
ואנגלית. וכאן החלה ההרפתקה הגדולה
בחייה של זהבה.

אללח כחדר האורחים
••מלץ המפואר קסם מיד לזהבה כ*
*מקום עבודה. אולם לפתע התברר לד,

השגרירות העיראקית אנגלית׳ השאר דיברו
ערבית בלבה״
אילו הצטמצמה עבודתה של זהבה רק
בדלפק הקבלה, במסירת מפתחות ורישום
שמות הדיירים, לא היתד. בכך חודיה מיוחדת.
אולם במהרה החלו הגברים העיראקיים
לחזר אחרי הנערה החיננית שדיברה
בשפתם.
תחילה ניסתה זהבה להתחמק משיחות
אישיות עם האורחים הערבים. כאשר קיבלה
הזמנות מעובדי השגרירות העיראקית לצאת
לבלות בחברתם, דחתה אותם באדיבות.
אולם יום אחד, בשעת הפסקת הצהרים,
הזמין אותה אחד העובדים לבוא עמו לסייר
במשרדי השגרירות, להכיר את האנשים
שם ולראות איך מתנהלת העבודה.
״החלטתי על החיים ועל המוות, אני אלך
איתו,״ סיפרה זהבה ,״כבר תיכננתי תוכניות
איך להבהיל אותם באמצע, אבל כשהגענו
לשער השגרירות וראיתי את השלט: שג־דירות
עיראק, נהיה לי רע על הנשמה.
ואשמתולחל ברוע הארה

הסלפוגאית ששירתה בחודשים האחרונים
את אורחי ממלון לא היתד. אלא צעירה
ישראלית בת — 24 זהבה מזרחי.
וחבר״ שנולדה בנצרת להורים עולי עי־ראק,
זכורה בלי ספק לרבים מיושבי בית־הקפד,
קליפורניה בתל־אביב. היא נראתה
שם לרוב בחברת מארגני יום־העצמאות
השנים־עשד של מדינת ישראל. באותה תקופה
היא שימשה מזכירתו של מארגן הזז־חגיגית,
יעקוב אגמון. בעיקבות המרץ הבלתי
רגיל שגילתה והחיוך שלא סר מעל פניה
לעולם, קיבלה זהבה את ניהול במת יום־
העצמאות בכיכר מלכי־ישראל. כאשר הסתיימו
החגיגות, שוב לא היה תפקיד בעל
ענין עכור זהבה. סיפרה הצעירה השחרחורת:
״הרגשתי
שריק לי בלב. חיפשתי משהו
חדש שיעסיק אותי, משהו מלהיב.״
היא ראתה את חברותיה וידידיה בשלבים
של תיכנון נסיעה לחוץ־לארץ או בשלבים
של חודר, משם. מיד נדבקה אף היא
בקדחת הנסיעה :״ראיתי שכולם נוסעים,
אפילו רחל׳ה, מזכירת התיאטרון הקאמרי,

כי זהו מלון ערבי, שאורחיו רובם ככולם
ערבים וששניים מתוך שלושת בעליו —
עיראקים. וזד, עוד לא הבל. כאשר הוזמנה
זהבה לאחד הבעלים העיראקיים של המלון,
הוא הטעים לפניה את חשיבות העבודה,
שכן במלון מתגוררים חלק מאנשי השגרירות
העיראקית בלונדון; גם יתר האורחים
הם ברובם אישים עיראקיים בעלי חשיבות,
השוכנים כבוד במלון בהמלצת שגרירות
ארצם.
רק ישראלי שחיפש עבודה בחו״ל יכול
להבין את מצבה של זהבה כשעמדה בפגי
הברירה: לקבל או לא לקבל. היא החליטה
להכניס את ראשה המתולתל ללוע הארי
ולהציע את עצמה לעבודה. היא התקבלה.

אמרתי שאני מרגישה לא טוב וברחתי מיד
מהמקום.״
זהבה לא היתד, יכולה לשמור זמן רב
את חוויותיה אלה לעצמה, החליטה לשתף
בהן גם את חבריה הישראליים המתגוררים
בלונדון. סיפר דייל אל־על יוסי גרבר, הממתין
בלונדון לקבלת תפקיד בסרט קליאו־פסרת
לצידה של אליובת טיילור :״באחד
מערבי לונדון האפורים, כשאני שותה תה
אנגלי וחוזר, בהצגת כרושצ׳וב המועברת
בטלביזיה מאולם האו״מ בניו־יורק, מצלצל
הטלפון. ניגשתי למכשיר ומעברו השני של
הקו שמעתי את קולה הנרגש של זהבה:
״יוסי, אתה מוכרח לבוא מיד למלון, תמות
מצחוק!״ מאחר שתמיד חלמתי על מוות

זהבה הצברית בכניסת
בית המלון, בו
אירחה את המדינאים והדיפלומטים מעיראק.

החדרנית

אותה לחדרו בטענה כי הוא רוצה לקבל
ממנה שיעורים פרטיים במאמבו .״אבל אפילו
שלא הלכתי להדר שלו, הוא היה מביא
לי כל יום סיגריות עיראקיות במתנה.״

מתנות לפליטה מעזה !

חיוו גגסו״ם

בפתח השגרירות העיראקית בלונדון,
אליה הגיעה זהבה בשעת פגישה עם
אחד סהדיפלומסים העיראקים בלונדון, שגס צילם תצלום זה למזכרת.

אז אמרתי לעצמי, למה שאני לא אסע?״
ויום אחז, לפני כשלושה חודשים, מצאה
זהבה את עצמה בתחנת הרכבת ויקטוריה
שבלב לונדון, הידועה לישראלים כה רבים.
זאת היתד, אהבה ממבט ראשון. סיפרה
זהבה אחרי כן :״אני לא יודעת למה, אפילו
שהיד, ערפל — לונדון מצאה חן בעיני
תיכף ומיד. האדיבות המופתית, השקט, הסדר
של האנשים אמרתי לעצמי: זהבה, את
נשארת כאן לקצת זמן.״
כדי להשאר זמן־מה בלונדון דרוש כסף.
וזה בדיוק מה שלא היד, ברשותה של
זהבה. אך הצעירה, שהשתתפה באירגון חגיגות
עצמאות לעם שלם, אינה נרתעת כד
אירגון קצת עצמאות לעצמה. מיד נרשמה

חיבוק מסוים
דהתה כפליטה ערביה

״תמיד אהבתי מתיחות והרפתקאות,״ מתוודה
זהבה.
״העסק קסם לי נורא. רציתי לראות את
הרגע בו יתברר לאחד מאנשי השגרירות
העיראקית כי הנערה ששירתה אותו היא
ישראלית. נכנסתי לעבודה בבית־המלון.
״ביום הראשון התברר לי שהמלון מתנהל
כמלון ערבי טיפוסי, למרות שאחד מבעליו
הוא קצין אנגלי בדימוס, בשם נורמאן
נ׳ונם.
״היתד, שם מסעדה עם מאכלים מזרחיים
ובחדר האורחים נהגו הדיירים לכרוע על
ירכיהם כשהם מתפללים, ללא כל מעצורים,
וצועקים בקולי קולות :״אללה הוא
אכבד!״ מבין דיירי המלון ידעו רק עובדי

זהבה בחברת צעיר בגדאדי, מבני
השכבה השלטת בעיראק, בפניו הזמפלסטין,
המתגוררת מזה זמן בלונדון.

כזה, ביתי למלון. זהבה קדמה את פני בחיוך
גדול ובמילים :״עוד חצי שעה אני
מדברת עם בגדאד בטלפון.״ וזה מה שהיה.
באנגלית בעלת מבטא צברי מובהק, צעקה
זהבה לטלפון, :האם אני מדברת עם בגדאד?
כאן מלון אימפריאל בלונדון. אבקש
את מספר זהבה כל כך התרגשה עד
שעירבבה את הערבית שלד עם מספר מילים
עבריות. אני הרגשתי כיצד הדם זורם לי
מהראש לרגליים, מרוב פחד שמא יגלו את
ישראליותה.״
לא עבר זמן רב וזהבה הפכה לחביבת
דיירי המלון, שלא חדלו לחזר אחריה במיטב
גינוני־המזרח. אחד הדיירים, חוסייני
באשה, מבעלי המאה והדעה בבגדאד, הזמין

כל נראה במו בסרט בלשי,״ סיפרה. ן
כ ל יום היה נדמה לי שמגיע הרגע
בו תופשת המשטרה את הרוצח. ביחוד
רעדתי כשהייתי צריכה לדבר עם השגרי־ !
רות העיראקית, וזה קרה כמה פעמים ביום! .
בדרך כלל הייתי צריכה להעביר להם את
מספרי החדרים הריקים במלון. יום אחד י
נפל הלב שלי למכנסיים. אחד הערבים המשכילים
התעניין לדעת מהיכן אני, משום שהערבית
שבפי נראתה לו משונה. טוב ש־ 1
מרחתי אותו בוקר את הפרצוף שלי בשיב־ ן
בה עבה של איפור, אחרת הוא היה בפח
רואה איך שאני מחווירה כולי. פיתאום
יצא לי מהפה: אני מפלסטין. פליטה מ־ ן
עזה.״
הערבי קיבל את הסברה אולם זהבה
החליטה באותו רגע להתפטר מעבודתה.
״אמרתי לעצמי: למה לך ראש בריא במיטה
חולה? כשהשמועה עברה במלון, שאני
פליטה מעזה, התחילו כל האורחים במלון
לרחם עלי, לנוד לי ולהביא לי מתנות, .
הייתי צריכה אולי להרגיש על הסום, אבל 1
העסק נראה לי יותר מדי מסוכן. התפטרתי
מהעבודה. זאת היתד, דווקא חוויה נעימה !
להכיר את העיראקים מקרוב, לשמוע את ן
סיפוריהם ואת דברי החיזור שלהם, אבל 1
די היה לי מזה• יותר אני לא הולכת ל־סרטי־מתח
ולא קוראת בלשים. היה לי
כבר מספיק לכל החיים.״