גליון 1206 מתאריך 3 בנובמבר 1960

משפר 1206

שנה 24

י״ב חשדן תשכ״א2.11.1960 ,

המחיר 60 אגו

שיחות•

פרחאת עכאס, ראש הממשלה הזמנית של הרפובליקה
האלג׳ירית, ששליחיה קראו כשיחות עם עורף
״העולם הזה״ לציבור הישראלי לתמיד במאבקם

2 0סיו ריו
* * 3 4ו רו

ובי.ב@ח-

-תאיד?~*6ון

של ביג׳י .׳הרעיון היה פשוט וקוסם: ביג י
ינטוש את הממשלה, ימסור את תפקידו ליריבו
העיקרי, משה שרת. את תפקיד ה־רמטכ״ל
ימסור למשה זיין, שלא נמנה עם
מעריציו הנלהבים של שרת ההססני.
״הייה ברור שכל הבנין של ממשלת־שרת
יתמוטט תוך שלושה חודשים. בינתיים יקום
הנוער העברי כאיש אחד לקריאת החלוץ
משדה־בוקר. בינ׳י יוזעק חזרה נדי להציל
את המולדת, יסלק את כל עסקני מפא״-
ושאר המפלגות, ומסור את השלטון המעש״
לידי נאמניו, מסוגו של. אהוד אברואל.
״זאת היתה תוכנית גאונית. משום־מה לא
הצליחה.
״שעה שביג׳י ונאמניו׳ חינו להתפוצצות
וחיברו בינתיים את ההרכב החדש של השלטון
במדינה, אותו מסר בפרוטרוט העולם
הזה לפני שנה וחצי, ניהל שרת את הממשלה.
שום דבר לא קרה• השלטון לא התמוטט.
הנוער לא קס כאיש אחד. הוא לא קס בכלל.
היה ׳נדמה שהקאריירה הפוליטית של ביו׳
ושל יועציו הגיעה לקיצה בטרם עת.
״אז נרקמה הקנוניה המכוערת לסילוק
פנחס לבון. סילוק זך, איפשר לבן־גודיון
לחזור, איך שהוא, אם כי יותר כמנוצח מאשר
כמנצח. הוא ניהל את הבחירות (אך
הפסיד אותן) וחזר לראשות הממשלה״.
פסוקים אלד, לקוחים מן המאייר הראשון
בישראל שגילה את מה שנקרא עתה ״פרשר.
לבון״• הוא התפרסם ב־ 28 ביוני ,1956 ,ארי
בעד, חודשים לפני מיבצע סיני, בגליון הער
לס הזה 976 במאמרו של אורי אבנר׳.
שנשא את הכותרת ,,שלטון הצללים״ .על
שער הגליון התנוססה תמונת בן־גוריון עג
הכותרת ״דיקטאטורה בדרך?״
בין השאר נאמר באותו מאמר:
״לא פעם דרכנו על ן זיבלות של שליטים
רבי־כוח, רודנים קטנים וגדולים, שפעלו במחשך.
אולם כל אלת היו כאין וכאפס, בהשוואה
לאנשים שעל יבלותיהם אנו עומדים
לדרוך בשורות הבאות.
״כי זוהי קבוצה שאין לה שם ואין לה
כתובת, המחזיקה בידיה את מיטב כוח המחץ
והלחץ של המדינה — מבלי להיות
קיימת כלל.
״זוהי הכיתה האלמונית שרבים חוששים
מפניה, אך שאיש אינו מעז לדבר עליה,
שגם חברי הממשלה ומנהיגי המפלגות משו־חחיט
טליה בקול נמוך, מחוץ לטווח כל
מכשירי־ההאזנה האפשריים.״
כך הודיע העולם הזה לציבור הישראלי
בפעם הראשונה על קיום ״קבוצת המנהלים״.
.קבוצת החצר של ביג׳י״. ,היד השחורה״.
רבים מדברינו נראו אז תמהוניים ביות*.
ביחוד כאשר קבע העורך, באותו מאמר לפני
ארבע שנים:
״זוהי הגוורדיה החדשה. כבר עתה מרויז
בידיה כוח אדיר, כבר עתה יש באפשרותה
להכריע את גורלם של מאות אלפים. בהש־האר,
לכוח זה, הרי חברי־הכנסת, שרים מסוגו
של פנחס רוזן, עסקנים כמו מרדכי
נמיר, הס אנשים חסרי חשיבות ממשית.
״ההכרעות הגורליות אינן מוכרעות בישראל
בממשלה או בכנסת. כמר, מן ההכרעות
הגורליות ביותר בשניה האחרונה הוכרעו ב״
מקום אחר. חברי הממשלה קראו עליהן ב־עתונות.״

יכולנו אז לומר לאילו מאורעות י־כוונה,
ומה ההכרעות שהוכרעו בחדרי

חדרים על־ידי נערי החצר של ביג׳י. באווירה
המתוחה של ערב מיבצע־פיני, בין פעולת־תגמול
אחת לשנייה, קשה היה להביא י־ליבון
הבעיה היסודית של התפתחות המימי
של בישראל• חוששני שרוב קוראינו לא
הבינו אז במה המדובר. בלי ספק סברו שאנו
מגזימים בצורה פרועה.
לא יכולנו אז לגלות את הפרשה עליה
הולבססו הערכות אלה. עתה, משהוסר הליט
מן הפרשיה, לפחות חלקית, ברור כי לא זה
בלבד שלא הגזמנו, אלא אף דיברנו בסיגניד
מתון מדי.
איני מזכיר ציטטות אלה כדי להתיהר בפניך
בטיב האינפורמציה או באחריות הביטו־

שער ״העולם הזה״ ()97)5
של העולם הזה — אלא כדי לבקשך להתייחס
באמון להערכותינו גם בעתיד, כשא.-׳
ביכולתנו לגלות על מה הן מסתמכות.

מאז, הזכיר העולם הזה את פרשת לבון
מספר פעמים, תמיד בצורה מערפלת.
דוגמה אופיינית: מאמרו של אורי אבנר׳־,
תחת הכותרת ״מאחורי הגב״ ,בגליון העולם
הזה ( )1021 מה־ 8במאי: 1957 ,
״פנחס לבון חוסל, בשעתו, על־ידי קנוניה
מסועפת של אנשי היד־השחורה, שביקשו
לסלקו מתפקיד שד־הבטחון. המגמה הית׳,
לא רק לסלול את הדרן בפני שיבתו שי
ביגיי משדה־בוקר, כהכנה לחיסול שרת, אלא
גם לעזור לאחד מחבריה לנקום נקמה אישית
מסויימת.״
לא יכולנו לפרט בשם אותו חבר של
קבוצת־החצר, כי אז נשא במישרה לאומית
רמה. השם: משה דיץ, שנאלץ בימי לבון
להתפטר מתפקיד הרמטכ״ל, ושהוחזר לפי
פקודת האזרח רשדה־בוקר. גם אינפורמציה
זו׳ וכל הכרוך בה, לא יכולנו למסור.
מכתבים פירושי הפרשה

.העולםהזה -׳ שבולוז החדשות הישראלי
המערכת וההנהלה: תל־אביב, גליקפון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס י דפוס משה שהם בע״ם, ת״*
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו׳׳ל: העולם הזהבע׳־מ.

הנני חבר קיבוץ באחד מקיבוצי השופר
הצעיר בדרך כלל אינני משנר מכתבים ל־מערכות־עתונים.
לא פעם חלקתי נמרצות על
מאמרי ״העולם הזר,״
וצעדיו. היו
פעמים שראיתי צעדיו
של עתוז זה
מסוכנים ביותר, אולם
בנלית ״העולם
הזה 1204 הופיע
העתוז בצורה
היותר משכנעת מ>

עתוז במדינה.

עתה זה הוכיח את
עצמו כלוחם הראשון
במדינה לדמו־קראטיה.
הרגשתי
היא כי
הגיתוה במאמר ״ראש
התמנון״ הוא הנכון ביותר שקראתי באיזה
מאמר שהוא.העמדת ״הזקי בנאשם מם׳
1״ — זאתהיא האמת הנכונה והאובייקטיבית.
חוששני מאוד שלא תתנלה באור
זה. יותר מזה, פוחד אנוכי שמנננוז־החושד
של אותה ״כנופיה״ ישתלט על לבון,
ואזבאמת צפויה סכנת דיקטאטורה (ראה
דברי הראיון עם מ. יערי).
ע. פ ,.חבר־משק
היות וידידנו שטעון פרס התנהנ בפר שהשבה
נתבעה פרישתי (או הפר שתו)
מם שרד־הבטחת בצורה האומרת ״פר

נ י״ ,אני מתכבד להציע בזאת לקראו
מעתה בשם פר ש (כדרר שאחינו יוצאי
ליטא קוראים לו בלאו הכי) .ולא תכונה
עוד שיה תמימה מישראל בשמו של עוף י דורס, ר״ל.
צ. בן־חיים, ירושלים
מה פתאום מזכירים נשכחות ביומני קולנוע?
מה י מראים קטעים ממיבצע־סיני, בהם
נואמים ביג׳י ונערו דיין? ביהוד לאחר פרשת
לבון, מה כוונתם בזה? להראות לנו
שהם פעלו רבות בשטח הבטחון ואנו כפויי-
טובה, לא זוכרים להם זאת? ועל־ידי כר
להשכיח לנו את פרשת לבון והעסק הביש?
יעראל פל־ם, אור־יהודה י בכדי להשתיק את פריטת עמום בז־נוריוז
מקימים רעש אהר. מקימי הרעש בכלל לא
איכפת להם במה ראשים יפלו, העיקר לחפות
על ילד הפלא עמום.
פ. צוקרכ׳ן, תל־אביב

במאמרו של העורר ״עטים נגד מקלעים״
(העולם הזה ,)1204 הוא השווה את פרשת
אלגייריה ליחסנו לעריקים ולמיבצע־סיני.
לדעתי, ההבדל בין שני המצבים רב מאוד.
בעור הצרפתים לוחמים מלחמה קולוניאלית,
הרי מאבקנו הוא למען המולדת, ומסיבה
זו אין מה לדבר על מינשר של
אנ׳טי־רוח ישראליים נגד הצבא.
ו-אם מר אבנרי מנמק את העדר התגובות
העולם הזה 1206

מסוג זה בישראל ב״איבוד לחמם״ של החותמים,
הנני להזכיר לו שלאחר טיבצע־סיני
יצאה חוברת ״הבל על כפר־קאסם״ ,בה
הופיעו יחד עמו גם נתז. אלתרטז, אברהם
שלונסקי ועוד סופרים. תובן חוברת זו בוודאי
לא נעם לשלטונות.
משר, הליס, טבריה
...איד לא הרגיש העורר באבסורד שיכול
מישהו בעל הצת הגיון להצדייז רצה
ילדי כפר שפריר, ועוד לטעון שאין מצדי-
הים את הרצח בשל נאמנות מפלגתית כביבול?
משה
דוזיק כהן, ירושלים
המורך לא השווה את שני החצבים. הוא
הביא דונמה ישראלית דמיונית כדי •להמחיש
לקורא הישראלי את קיצוניות מינשר ה־121
כפי שהיא נראית בעיני הקורא הצרפתי.
החתומים על מינשר ה־ 121 הם בדרד כלל
פאראזיטים החיים על חשבוז הכלל, אנשים
שלא עבדו, לא רוצים לעבוד וקוראים רק
לאנשי־העבודה האמיתיים שישפכו את דמם
בעד הרעיונות של סאנאז, הרוצה בעצמה
לחיות חיים טובים ונוחים.
...מדוע ישתקו אנשי-הרוח הצרפת״ם ב־משד
שש שנים, ורק כאשר ברושצ׳וב הודיע
שברית־המועצות הכירה ב״סמשלת״ אלג׳יר-
יה, הופיע המינשר?
א. בן־שמואל, תל־אביב
מינשר ה־ 121 יחם והופיע לפני המיפנה
בעמדת כרושצ׳וב. המפלגה הקומוניסטית
הצרפתית התנגדה למינשר ופעלה נגדו לא
פחות מאשר ממשלת דה־גול.

רגד נטויה
הדו״ח המיוחד ״גסיסה או רצח?״ (העולם
הזה )1205 כולל בחובו גם רצח בדיבה
של להקת ״בצל ירוק״.
להקת
״בצל ירוק״
לא פשטה. מעולם
את הרגל, ואוי אינה
מתכוונת לעשות
זאת, כפי שהיו רוצים
אולי בסתרי-
תיאטרונים־
לבם,
פושטי־יד, שהנהלת
אחד מהם אחראית
בוודאי להדלפה בפרשה
זו. חבל ש־ברו״ח
כה חשוב על
גסיסתו של התיאט־רוו
הישראלי, ניכרים
סימני חיים
יחידים דווקא בהש•
ס סי ס
מצחו של תיאטרון
שנסגר זמנית כדי לא להלאות את הציבור
בפטפוטי־סרק כשאין לו מה להניד — סגולה
חשובה, שתיאטרונים אחרים לא למדו
אותה עדיין.
אודה לכם אם תפרסמו מכתבי זה כהכחשה
רשמית מאוד לפרט זה, ולא לדו״ח
כולו.
אלכם מסים, החברה המאוחדת
לאירועים וליחסי־ציבור בע״מ, תדיאביב

דדך־אדץ פאר מאמא־דשון
וואם סארע חוצפה עם איו צו באהאנד־לעז
יידיש אויר אזא מיאוס! אופיז! דאר
שרייבער פון דער רעצענזיע ווענן דזשינאן־ס
פארשטעלונג (העוילם הזה )1204 האט וואר־שיינלעד
פארנעסן אז ערמאכט רערמיטחוזק
פון זיין מאטע־מאטן׳ם שפראר. אט זענען
די נרייזן וואם איר האב נעפינען אין רעד
דאזיקער רשימה:
ד#ר\? זיין
געסריבן :
א נורמאלע
א נארמאיע גאזונט נעזונט חוכמעס חאכמעס זאייער זייער מזיים מעז זעט הוט האט סעכז מאכן
צו רעם צארעם וואס ווס זאלז זאלאז פרג וסע פרנסה מייד מיר דאס
דעס די דער בעסער באסער פראנראם פרוגראמע
אזוי קאו נאר שרייבן א סאברע, און
עם־הארץ, וועלכאר האט נישט קיין שפור
כבוד צו די לאנגע היסטאריע פון גרויסז
יידישו פאלק.
זוסיע זיידערמאן, יפו

•טיחות בפירנצה
קראתי בענין רב את הרו״ח של העורר
על ועידת פירנצה (העולם הזה .)1203 אד
הוא לוקה בחסר. העורר אמנם רומז על
שיחות שניהל עם הנציגים הערביים השונים
מחוץ לאולם הוועידה, אד אינו מפרט את
תוכנו.
אחרי שיחותיו של מר אבנרי עם הדיפלו•
מאטים הערביים בעצרת או״ם לפני שנתיים,
פירסם בהרחבה פרטים מאלפים על תוב:
השיחות, והדבר עזר לנו או לעמוד על
סיכויי השלום במזרח התיכון. הפעם נמנע
מכד. שמא יוסיף על כר מאמר שני?
אביגדור חיירוון, חיפה
לאוד המצב הנוכחי במרחב, אין העורך
סבור ני פירסום פרטי שיחות בלתי־רשמיות
העולם הזה 1206

אלה, שהתנהלו על בסיס של אמת הדדי,
יביא תועלת בשלב הנוכחי.

ב. כ .בייט

על שלושה פשעי ״העולם הזה״ ועל ארבעה
לא אש•יבנו: למה הפסקתם את תחרות
החתיכות של ב.ב?.
תושב הרוצה בעילום שמו,
תל־אביב
בפרס תנחומים לקורא האלמוני, שנפגע על•
ידי ההפסקה הזמנית של תחרות החתיכות
בגלל העסק הביש, עוד חתיכה:

הרשו לי לענות לקורא ברור נורדהייז
(העולם הזה :)1203
צחוק מהדת עושים ראשית בל הדתיים
עצמם, המזייפים פרטיכלים של ועדודהבחי•
רות לרבנות הראשית, ושהמציאו את כל
הבדיחות הנפות על הרב טולידאנו ז״ל —
ולא כתבכם שמעון צבר, אשר כתב את
אשר התרחיש וראה בעיניו ביום־כיפור.
באשר לצום ביופ-כיפור או פירסום אי־הצום,
כדאי לקורא ברוד נורדהויז לזכור
שאפילו ראש ממשלת ישראל הכחיש ב•
עתון ״מעריב״ כאילו נמנה הוא עם הצמים
ביום הכיפור. מדוע יעלים זאת כתבכם מר
צבר?
אומנם ראש הממשלה, שאמר בשעתו כי
״הדתיים הם עובדי אלילים״ ,השתהה באותו
׳ום־כיפור בתפילתם. אד כנראה לא ״עבד
אלילים״ עד בדי צום של יממה.
אגב, נם אני ומכרי לא צמנו ביום הכיפור,
ולא סגרנו את תריסי המטבח בשל

מג, תל־אביב

אייפמן בפאריס

קרה לי מקרה מעניין במטרו הפאריכאי.
אין לי רניס נחיתות, כמו •סייס לכמה ישראלים,
לקרוא עתונים עבריים במטרו. ואני,
עם ״העולם הזה״ שלי, פותח לרווחה את
הדפים. ה יה זה במקרה גליוז ראש־ה״ענה,
עם המסה העמוקה של אורי אבנרי על
אייכמז.
הרגשתי במבט כיסויים מיא־שי::אה, אך יא
היה יו העוז ידבר. י׳פתע פ יתאום אני
מקבל כט׳ירה עי פני מנברתז אחד, זד.
שהרגשתי במבטו. הוא צועק לי :״יהורי
מלוכלך !״ נעלבתי, נתחי לו באבי אביו. הוא
הטיח בפני מלים מכאיבות, כגון ״עוד לא
תמה המלאכה!״ או ״חבו עוד קצת!״
היו צרפתיים על ידי, כביכול צרפתים
טובים, שנהיו לשני מחנות. הם הכריחו
את הארור לבקיס סליחה. לא מצאתי לנכון
להיכנס עמו לתינרת־ידיים, כי זה לא
מטבעי.
לא אחרש אם אומר שבין הצרפתים לא
הסרים אנטי־שמים, אח כי הם יודעים להסתיר
זאת במסכת האדיבות שלהם, שהתפרסמו

שמואל אביטל, פאריס, צרפת

״דחף״

הוד הדר
ותפארת

בנעל מרה

אלות מול אגרוף

נשרו השערות!

במדור פשעים סיפר העולם הזה (, 11205
כי פניו של ׳יוננשטיין הפכו לעיסה תחת
אלותיהם של השוטרים, שאצו לנקום את
נקמת האנרוף שהוטח בלסתו של הקצין
נולדברנ. הכתבה מסתיימת בכד שיונג־שטיין
יועמד לדין על תקיפת הקצין.
אנא, הואילו להבהיר:
האם רשאים שוטרים לה בות עציר, ואפי־לו
בעונש?
הרשאים שומרים יתקוף באלות אדם שרק
אגרופים יו בקצה יריו?
ואם אנשי החוק עצמם בבר העניש;ו את
יונגשטיי; על תקיפתו, מדוע עליו לעמוד
לדין נוסף?
רינה, ירושלים

בהדרי חדרה

הצטערתי לקרוא במרור מכתבים למערכת
והעולם הזה )1202 את 33 השורות החתומות
על־ידי עו״ד דויד ברמן, בנלל
אי הדיוק בהן.
(א) מר ברמן התפוטר מראשות עירית
חדרה, לא לנסרי מרצונו הטוב. הוא נאלץ
להתפטר, כי גברו עליו אותם זדים מחוץ
ומפנים, המצויינים במכתבו.
(ב) אם היתה התנגדות לפעילותו במפלגה
או לא, עוברה היא, כי עד לאחר הבחירות
האחרונות לא נטל כמעט הלק בחיים
הפוליטיים, ולדעתי בצדק. כי באותו סניף
בו היה יכול לפעול, שלטה עדיין אותה
קבוצה אשר מר ברמן חושבה לעויינת לו
(ואף בבד אינו טועה
(נ) עורר ״תצפית״ לא טעה, כאשר צייו
בי שליחותו של ברמז, היחה מלווה ברמז
מעמדו במפלנה ישוב להיות
ברור, כי
כבימים עברו. שאילמלא כן, בהכירי את
האיש, הנני משוכנע כי לא היה שב לעסקנות
במפלנתו.
(ד) אמת. לא אחד בחדרה חרד, כפי
שציין ברמן, מעצם עליית קרנו במפלגה,
לברמן מאבקים פנימיים, בהועוד
נכונו
גיעה השעה.
צבי רביב, חדרה

שיזתפו

במגצע
הסט * פנ 1

ולך?
אם יש ל ך
דאגות שער -
9גה לנזזזל1ן\ז ל0י\9ל ג>\1ן ר
1״רגביוגז?\גז\ן(זי?\גו״1 ,־

חגגולה

\וגי *\1ו\>; 1זםי? #י

\זד־*לי ,1

#לרגז
ליז־ ()0(1׳ 9־ ,2סיל׳ 28ו 22

— זזי 9ה\ ,־גז\.ב \זל 1ל ץ.

במדינה

העם הנשיא הבא
כל עוד מהווה ישראל גרורה פוליטית
וכלכלית של ארצות־הברית, היתד. צרירה
להתעניין בבחירתו של נשיא אותה מדינה.
כי בארצות־הברית, הנשיא הוא דיקטאטור
בכל הנוגע לניהול המדיניות.
בכל זאת, השבוע לא התעניין כמעט איש
בישראל בשלב הסופי של הבחירות
לנשיאות, שייערכו בשבוע הבא. לא גרמה
לכך ההרגשה — המשותפת כמעט לכל
העולם — שאין הבדל רב בין שני המועמדים
הצעירים, ששניהם חסרי מחשבה עצמאית,
ושניהם בלתי־מסוגלים לעמוד בראש
קואליציה בינלאומית אדירה של עשרות
מדינות. האדישות הישראלית היתר, תופעה
בפני עצמה׳ תוצאה של ההסתגרות הגוברת
והולכת של אזרחי ישראל בעניינים הפרובינציאליים
של מדינתם.
הרפ״נקה; בקובה. ארצות אחרות עקבו
בעניין מתוח אחרי הבחירות. הן ידעו
כי תקופת־הבחירות היא מעין תופשה לאומית
מן האחריות. בתקופה זו עלולה כל
ממשלה אמריקאית לבצע מעשים קלי־דעת
עד כדי חוסר־אחריות, בסברה שהדבר יביא
כמה מאות־אלפי קולות למועמד הרצוי לה.
דוגמה לכך ניתנה השבוע, כאשר שיגר
הנשיא האמריקאי בכבודו ובעצמו 1500
חיילי חיל־הנחיתה ל״חופשה״ בבסיס האמריקאי
בדרום קובה. המעשה הפרובוקטיבי
נתן לפידל קאסטרו תירוץ מצויין להכריז על
גיוס כללי בארצו, להביא לנקודת־הריתחר,
את ההתלהבות ההמונית של עמו, השונא
את ה״יאנקים״ .כעבור יומיים הסתלקו
הנחתים. כל ההרפתקה המופלאה לא הביאה
שום תוצאות לאמריקה, זולת ירידה נוספת
של הפרסטיג׳ה שלה בעולם.
האח הצעיר. אם, כפי שנראה השבוע,
ייבחר המועמד הדמוקראטי ז׳ון קנדי,
תצטרך ממשלת ישראל לשאת ולתת בפעם
הראשונה עם נשיא קאתולי, שמשפחתו
היתד, קרובה לידידות עם גרמניה לפני מל־חמת־העולם
השנייה. אחיו הצעיר של קנדי,
המשפיע עליו רבות, כיסה את מלחמת־תש״ח
ככתב צבאי מן הצד הערבי, ואילו
שר־החוץ שלו עלול להיות עדלי סטיבנסון,
שהתגלה בשנים האחרונות כעויין לישראל.
אך כיוון שכנראה יהיו אלה קולות היהודים
שיכריעו את הכף לטובת קנדי, לא חששו
מדינאי ישראל השבוע יתר על המידה מפני
סכנות אלה•

כ תמי ע 1מן.זפת 1.זי לי ן
בתמי מאכלים ע 1ר 1ני ם
מכל בד
בירו תויין

א/י /די

מ ד ״יי

להשיג בבל בתי מרקחת ופרפומדיה
מיוצר ע״י :״שרוך מפעלים חימיים בע׳מ
^ 6 0 0 6 £ 0ג 6 0 £ו ₪ 0ווו > ו ו 0

1החלהמכירתהכרטיסים להופעתהזמרתהצרפתית

״אדית פיאף הצעירה״
וקבוצת מנגניו

הפסנתרן והמנצח

בהשתתפות להקת הסלט הספרדי המהולל

אדואר־דו ו 1אווארה
כתיאטרון ״הבימה״ ,ת״א

מ־ 9.11 ועד .17.11 פרט־ם במודעות על לוחות הפרסום העירוניים
גבעתיים. :הדר״ ,יום ו׳ 11.11
כרטיסים: בקופת תיאטרון ״הבימה״ ובמשרדים ״כנף״,
״רוקוקו״ ו״רדיו אוניון״ ובערבי ההצגות בקופת ״הבימה״
פרסום בלקין

בבר הופיע גליון מם׳ 35 של

ג פז* הירחון לבידור
המצוייר והומור

תעשיית הסרטים
והשאלה הציונית...

עשרות קריקטורות

64 עמודים

60 אגורה

•1111 ווד—3ב^_ ייייי_י־^י־יי-י־

״שרה״ לשמותיהם. כשסופחו אוסטריה וצ׳בי־סלובקיה,
הוטל על גלובקה להפעיל את חו־קי־הגזע
גם שנו ב־ 1938 ביקר בברן כדי לשכנע
את השלטונות השווייציים ״לנקוט אמצעים
למניעת בריחת יהודי גרמניה לשודייץ״.
כפרס על מעשה־גבורה זה ואחרים, העניק
לו היטלר שני עיטורים והעלה אותו
ל״יועץ בדרגת שר״ .כאשר פרצה המלחמה,
נדרש משרד־הבסחון לשחרר את גלובקה
משרות, בשל פעולתו החיונית ל״יישוב
שטחי המזרח״ .הכוונה: הקמת גטאות, ומאוחר
יותר מחנות השמדה.
ב־ 1943 הוטל על גלובקה לסייר בדנמרק,
בנורבגיה, בהולנד, בלוכסמבורג ובמחוז אל-
זאס־לוריין, כדי להבטיח את ביצוע חוקי-
הגזע. כאשר השתלט הימלר סופית על מש־רד־הפנים
וערך בו טיהור נרחב, לא סולק
גלובקה. סמכויותיו הורחבו. הוא התמנה
קצין־קשר בין הימלר, גרינג, פון־ריבנטרופ
ומטה הצבא.
דם 1״ 500 מיליון. למרות כל הפרטים
האלה, שנתגלו רק עתה מתיקים שנפלו
בידי הסובייטים, טוהר גלובקה מכל אשמה
של השתייכות למישטר הנאצי. אחרי תקופה
קצרה במינזר הופיע כעד בנירנברג, טען
בין השאר :״ידעתי שבוצעה השמדה שיטתית
של יהודים, אך לא ידעתי שהיא היתר,
מכוונת נגד כל היהדים.״
בחודש יוני השנה טען, באוני עתונאים:
״נשארתי במשרד־הפנים (בימי הנאצים) רדי
לפעול נגד היטלר ולעזור כמיטב יכולתי
ליהודים־למחצה.״
לפי דברי אייכמן עתה, מילא גלובקה
תפקיד שונה לגמרי בתהליך השמדת המיליונים.
השאלה היא רק אם ממשלת ישראל
תהיה מעונייגת בפירסום אשמה נגד. ידידו
האישי הקרוב של הקאנצלר הגרמני, ממנו
מצפה עתה בן־גוריון להלוואה של 500
מיליון דולאר.
תולדזת תבוסה ונצחו!

החודש חל יום־השנה השג־ לאחד המאורעות
שהסעירו את הארץ: מאסרו של אהרון
(״אהרונצ׳יק״) כהן, חבר משק שער־העמ־קים
ואיש מרכז מפ״ם.
לכאורה היוזתה פרשתו תבוסה מוחצת
למנגנון־החושך. משך שנתיים ימים התהלך
״המרגל הבינלאומי״ חופשי. כאשר
יתחיל משפטו, בעוד מספר שבועות, יהיה
זה באמירה של חוסר־מתח מוחלט. אין
במדינה אף לא איש רציני אחד המאמין כיום
כי כהן הוא אותה מפלצת איומה שתואאייכמן

בשעתה על־ידי כתבלבי המנגנון בעתונות.
אולם, למעשה נחל מנגנון־החושך נצחון
שותפו שד המשמיד
הסנסאציה העיקרית של משפט אייכמן, מזהיר במשימה האמיתית שהציב לעצמו:
שתחשמל למנוע את פירסום ספרו של כהן, המגלה
בשנה הבאה, עלולה להיות ידיעה
את התנגדותם הנמרצת של בן־גוריון וחבאת
גרמניה ואת
העולם. היה הנם גלובקה ריו, במשך שני דורות, לכל נסיון של
תוכנה: לדברי אייכמן
השגת שלום עם הערבים.
ידידו האישי, נשא יחד עמו באחריות א׳־
נסיזן ה למוסקבה. הספר, על גילוייו
אירופה.
שית להשמדתם השיטתית של
יהודיהקהל ה המרעישים, מוכן מזה זמן רב. ספרית־
״להגנה על הדם״ .בשביל
גרמני, תהיה זאת ידיעה לא פחות מזעזעת הפועלים המפ״מית דחתה את פירסומו פעם
מאשר אילו טען מישהו בישראל כי טדי אחרי פעם, באמתלות טכניות׳ כנראה כתוקולק
או שמעון פרס היה קאפו באושוויץ. צאה משאיפת מפ״ם שלא להתגרות במג־כי
הנס גלובקה, מזכיר־המדינה ברפובליקה גנון־החושך ולספק עילה נוספת לסילוקה
הפדרלית, הוא יד ימינו ואיש־אמונו העליון מן הממשלה. כהן עצמו סירב למסור את
לפירסום בהוצאה פרטית, בניגוד
הספר
של הקאנצלר, קונראד אדנואר.
לא פעם הושמעו האשמות נגד גלובקה, לרצון מפלגתו, אף כי הוצאות אחדות היו
בשל עברו הנאצי. תמיד חיפה עליו אדנואר, מוכנות לקפוץ על המציאה.
כהן לא היה
הישג שני של המנגנון:
כפי שחיפה ״הזקן״ במשך זמן רב על
חבר ממשלתו אוברלנדר, קצין־ד,קישור עם יכול להשתתף בכנס הבינלאומי הגדול של
הגדוד האוקראיני שהשמיד את יהודי לבוב. המזרחנים, שנערך בחודש שעבר במוסקבה.
טען גלובקה: אומנם כתב פירוש רשמי אף שהוא נכלל ברשימה הראשונה של
לחוקי־הגזע המתועבים של נירנברג, אך המוזמנים, נמחק שמו מן הרשימה השהשתדל
להקהות את עוקצם ולהכניס בהם נייה. שכללה מאות רבות של שמות מכל
פינותהעולם. המזמינים לא רצו להתערב
הקלות.
טענה זו התערערה, כאשר פירסמו לא בעניין פנימי של ישראל, לעשות מעשה
שיכול היה להתפרש כעויץ לממשלת ישראל.
מכבר שלטונות גרמניה המזרחית חומר,
שהעיד כי היה לגלובקד, חלק גדול יותר
בחוקי־הגזע. מתוך המיסמכים נסתבר כי
תל־אביב
גלובקה, שהיה רק פקיד קטן
במשרד־הפנים עשד הדיברות...
של הרפובליקה הויימארית, משך את תשו־בעוד
ימים מספר תימלא שנה לשלטון
מת־לבו של היטלר כבר ב־ , 1934 כאשר
מפא״י בעירית תל־אביב. את זאת אין
הועלה לדרגת ״יועץ לעניני תחיקה״.
בתפקיד זה היתד, לגלובקה יד בעצם שוכחים, בראש וראשונה, הציונים הכלליים,
עיצוב חוקי־נירנברג ״להגנה על הדם וה שעד לפני שנה ישבו בראשות העיר. הם
כבוד הגרמניים״ ,שפורסמו ב־ .1935 כתב אינם מתכוננים להניח לתאריך זה לעבור
גלובקה :״הבעייה היהודית אינה רק בעייה בשקט. הסביר חבר מועצת העיר ומזכיר
גזעית־ביולוגית. יש לפתור אותה בכל הש מפלגת הצ״כ, יוסף תמיר :״מעמדנו כאופוזיציה
מחייב אותנו למשהו.״
טחים לדורות הבאים.״
למה בדיוק? לפי כל הסימנים: למסע
״ישראל ״ ו ״ שרה ״ .לפי המיסמכים
מתיק משרד־הפנים הנאצי, שפורסמו עתה הסברתי, בו ינסו להוכיח כי נמיר ואנשיו
על־ידי הקומוניסטים, מתברר כי היה זה רע נכשלו לכל אורך הקו, מהמוסררה ועד
יונו של גלובקה לאלץ כל יהודי ויהודיה ב ג׳בליה. עיקר המסע יתרכז סביב עשר ה-
(המשו בעמוד <7
גרמניה להוסיף את השמות ״ישראל״ או
העולם חוח• 206ו

המלחמה המזוהמת

אוו׳ אבנו׳ מדווח על שיחותיו עם נציגי חפרו באירוכו
למרות מרפתי־העינויים, למרות ההוצאות להורג, למרות ״פעולות התגמול״ ההמוניות
המאבק נמשך.
כאדם, איך אוכל שלא לחוש אהדה בלבי לעם כזה?

אזגייריה -המעצמה הערבית העיקרי
ף• ישראלי; איני מסתפק ברגש כלל־אנושי זה. חייב אני לשאול את עצמי שאלה קו
^ חסרת סנטימנטים: מה דורשת טובת ישראל?
אלג׳יריד, החופשית תקום — אם נרצה בכך, ואם לא. אם נעזור לה, ואם נעזור לאויבי
במאה העשרים, לא היתד, עוד מלחמת־שיחרור אמיתית אחת שלא השיגה את מטרח
מלחמת־השיחרור העברית היתד, רק אחת מיני רבות. ברגע שחלק — ואפילו חלק קטן
מבני עם מדוכא מוכן למות למען החופש, שוב אין מעצור בפניו. הניצחון יכול להשתהו
הוא יכול לעלות בנחלי דם. אך התוצאה הסופית אינה מוטלת בספק אף לרגע.
המיכשולים בפני חרות אלג׳יריה עודם אדירים. כמיליון ״צרפתים״ (למעשה תערוו
של צרפתים, איטלקים׳ קורסיקאים, ספרדים ובני חצי תריסר עמים אירופיים אחרים) חי

קוראת
ן*י קול כטלפ ון דיבר במיבטא שלא עמדתי על טיבו. היה ברור לי שאינו איטלקי.
| 1״אדוני הוא מסיד, אבנרי?״ שאל.
״כן. עם מי אני מדבר?״
הקול לא ענה על השאלה .״האוכל לדבר עם* אדוני בעוד שעה?״
משהו אמר לי שזה רציני. אולי צורת הדבור, שהזכירה ימים עברו. עניתי בחיוב, ובך
שיחי הציע בית־קפד, קטן בלב פירנצה, לא הרחק מפאלאצו ואקיו.
הספקתי לשבת, להזמין קאמפארי ולעלעל בגליון פראנס־סואר, שהודיע על הפעולות
האחרונות נגד חותמי מינשר ד,־ ,121 כאשר התישב לידי גבר שנראה כצרפתי. הוא הציג את
עצמו בשם ז׳אן*.
הוא ניגש ישר לעניין .״אני איש הפל״ך״,״ קבע בפשטות .״כמה חברים שלי היו רוצים
להיפגש אתך בסוף־השבוע. איפה תהיה?״
השבתי שבתום ועידת־פירנצה אני עומד לטוס לצרפת, וכי אוכל להמריא לשם מרומא
או ממילאנו. קבענו פגישה במילאנו.

מאצ ״ לעדפל ״ן
* 64 עה שהרכבת חצתה את הרי טוסקאנה וירדה לעמק הפו, היתד, לי שהות מספקת ־ באלג׳יריה. מספר זה אינו מקיף רק בעלי אחוזות גדולות, המנצלים את עבודת האלג׳ירי
להגדיר לעצמי מחדש את יחסי אל מלחמת־השיחרור האלג׳ירית.
אלא גם איכרים קטנים, המעבדים את אדמתם ביגיע כפיהם, חנתנים ופרולטריון עירוו
מסביבי התנהלו חצי־תריסר שיחות באיטלקית ערה. לנגד עיני התחלף הנוף של המגף
מה יהיה גורלם? כיצד ימצאו את מקומם במדינה ערבית?
האיטלקי — הנוף הים־תיכוני האופייני, שהוא כמעט שוזר, בארץ־ישראל, בקפריסין,
מיכשול אחר הוא הנפט של אל־צחרה. חברות הנפט משלמות כיום סכומים אדיר
בכריתים, בספרד ובאלג׳יריה — עם הנוף של לומבארדיה, שהוא נוף אירופי. כמעט ולא
למורדי אלג׳יריה, ככופר חשאי תמורת אי־פגיעה בצינורותיהן• אך הן לא ישלימו ל?
קרב עם מישטר המסכן את השקעותיהן.
ראיתי את המצודות הנהדרות שלאורך הדרך, את מגדלי הכנסיות, את האיכרים בשדות.
חשבתי על המאבק המתנהל מעבר לים — אחד המאבקים האכזריים ביותר והממושכים
חרף כל אלה, אלג׳יריה החופשית תקום. מבחינת השטח ומספר האוכלוסין, תהיה אח
ביותר של דורנו.
הגדולות במדינות ערב. מבחינת הכוח הממשי, תאפיל על כל מדינה ערבית אחרת, כוי
כאדם, לבי עם כל לוחם־שיחרור. כשהצטרפתי לארגון־הצבאי־ד,לאומי, בעודי ילד בן ,14
רע״ם. בראשה יעמדו מנהיגים שחושלו בשנים ארוכות של קרב ממשי, מפקדים שהנחי׳
לבדם תבוסה צבאית לצבא הגדול ביותר במערב אירופה.
לא עשיתי זאת רק כנער עברי שנדבק בשאיפת־העצמאות לעמו. האמנתי בעקרון שכל אדם
זכאי לחרות בארצו, תהיה כאשר תהיה. הושפעתי על־ידי דוגמתו המלהיבה של שלמד,
אלג׳יריה החופשית תהיה מעצמה בעולם הערבי — אולי המעצמה החזקה ביותר. כ
בן־יוסף, שעלה לגרדום כששירה על שפתיו. אך הושפעתי גם על ידי עשרות לוחמי־עתה
מדובר בגלוי על איחוד אלג׳יריה עם תוניס. ז׳אן אמרוש, ההוגה האלג׳ירי שהשת
שיחרור שקראתי עליהם בספרים — אירים ואיטלקים, פולנים ואמריקאים.
בוועידת־פירנצה (שהוא המתוזך העיקרי בין הפל״ן, בורג׳יבה ודה־גול) הציע להקים לאל
ממשלה אלג׳ירית־תוניסית מאוחדת, שתצטרף לחבר־העמים הצרפתי. הצעתו לא נתקב
מאז תמהתי לא פעם לנוכח עמדתם המוזרה של אנשי אצ״ל ולח״י לשעבר, שחירפו את
נפשם כדי להרוג את מק־מייקל, לגרש את
הכלניות ולפוצץ את מרתפי־העינויים של
הבולשת הבריטית בארץ־ישראל — והתומכים
במק־מייקלים, בצנחנים ובמרתפי־עינויים
בארצות אחרות. אדם שהקדיש את חייו
לגירוש כובש זר מארצו — כיצד מסוגל
הוא לעזור לכובש רצחני המדכא עם אחר?
כאשר אני שומע על דיכוי לאומי בארץ
אחרת, לבי נמשך מאליו אל המדוכא. בן
הכט אמר בשעתו שבכל פעם שנהרגים
חיילים בריטיים בידי לוחמים עבריים בארץ
ישראל, הרי זה חג בלבו. קשה לחגוג
כאשר גוסס אדם, יהיה כאשר יהיה. אך
בכל פעם שאדם מדוכא מחרף את נפשו
כדי לשחרר את עמו, הריני באמת מרגיש
הרגשת חג בלבי. הייתי בז לעצמי, לולא
הייתי מסוגל להרגיש חרדת־קודש בפני
תופעה זו של גדולה אנושית.
לפני שש שנים אמרו המדכאים כי ״אין
אומה אלג׳ירית בנמצא״ .הם אמרו :״למא־רוקו
יש עבר. לתוניס יש עבר. אך מעולם
לא היתד, קיימת אלג׳יריה. אין תודעה
לאומית אלג׳ירית. אין תרבות אלג׳ירית.
אומה שאינה קיימת, איך היא יכולה לתבוע
עצמאות לעצמה?״
והנה עברו שש שנים — והאומה האל־ג׳ירית
קיימת• היא נולדה תוך כדי מלחמה;
המלחמה עיצבה אותה ונטעה בה
גאתה לאומית. מאות אלפים — כנראה כ־
700 אלף — מבניה ומבנותיה נספו: מי
בקרב, מי במרתפי־עינויים, מי בשחיטות
המוניות, מי במחנות־ריכוז. עשרות פעמים
הודיע הצבא הצרפתי כי המרד האלג׳ירי
חוסל סופית. ובכל פעם התפרצה השלהבת
בלהט כפול ומכופל.
• כזי להגן על שליחי הפל״ן, שונו כמת
פרטים בכתבה זו.
** פל״ן — ראשי־התיבות(בצרפתית) של
השם ״חזית השיחרור הלאומי״ ,הארגון
הפוליטי של לוחמי־השיחרור האלג׳יריים.

על הקירות ובבתי־השימוש הציבוריים בצרפת, הוא סינזך ההי
ךןןן ״ ףףןןן צרפתים אלג׳יריים, המוחים נגד מדיניות דה־
| | גול והתובעים את המשך מלחמת אלג׳יריה ,־ של התנועה הפאשיסטית והאנטישסית, המטיפה לשינאה לער1
1 *111
וליהודים. האם אלה בני־הברית שישראל מוכנה להשליך יהבה עליה
מניפים את ״הצלב הקלטי״ ,המורכב מצלב ועיגול. הסמל, המופיע

הסס הסס כבר חלף זמנה של פשרה בזאת. עתה חוששים רבים כי האיחוד יתבצע בצורה אחרת.
חרת ד,שיחדור, עשוי הצבא האלג׳ירי יפשוט להשתלט על תוניס ולגרש את חביב
־גיבה המתון, הנראה בעיני לוחמים רבים כסוכן צרפתי. הצבא התוניסי הוא זבוב
ומת הלביא האלג׳ירי המתחזק והולך.
בך או אחרת, אלג׳יריה החופשית תהיה מעצמה. אם לא תעתיק את מרכז־הכובד הכלל־יבי
מקאהיר לאלג׳יר, תיצור לפחת קוטביות בין שני מרכזים. יודצר שודי־משקל בין
ח הערבי במזרח המרחב, לבין הכוח הערבי המערבי. יחסי־הכוחות בתוך העולם הערבי
תנו לחלוטין.

״ישמהלה צי ע ! ״
* פשרש שי נוי ז ה לא יעזור לישראל במאומה. אם תוסיף ישראל עד הרגע האחרון
1ללחום נגד אלג׳יריה באו״ם, לתמוך בקולוניאליזם הצרפתי ולראות עצמה בת־ברית של
סודות המבחילים ביותר בפאריס ובאלג׳יר, תיכנס אלג׳יריה החופשית אוטומאטית למעגל
זינאה הערבי, תהודה נדבך נוסף בחומה האנטי־ישראלית במרחב. עוד מדינה תצטרף
ורם הערבי, עוד מדינה תנתק את קשרי־הדואר שלה עם ישראל.
זה יכול לקרות — אך זה אינו מוכרח לקרות.
אפשר לרכוש את ידידות אלג׳יריה. בצורה היחידה בה נקנית ידידות בין עמים: על־ידי
שטת עזרה בשעת מצוקה. מעולם לא היתר, אומה זקוקה יותר לעזרה מאשר העם
אלג׳ירי השיתתידם ברגע זה.
אין רוכשים ידידות במחוור, חד־פעמי. ישראל הצביעה פעם באו״ם בעד עצמאות לוב,
;תפלאה על כי לוב הצטרפה לאחר מכן לליגה הערבית ולחרם נגד ישראל( .אומנם קודם
:ן לא הפריעו הלובים להגירת כל היהודים שרצו בכך, יחד עם רכושם) .זו דוגמה שלילית.
־ אין זו דוגמה החלה על בעית אלג׳יריה.
כאן אין המדובר במחווה חד־פעמי בעל ערך זעיר. כאן המדובר בהושטת עזרה, בגלוי
׳עיני כל, לאומה בצרה. שום אומה אינה שוכחת עזרה כזאת — ובוודאי לא האלג׳ירים,
משוחררים עדיין מכל דעה קדומה נגד ישראל.
אלג׳יריה זקוקה לכל. היא זקוקה לקולות באו״ם — ולישראל יש קול ויש פה במוסד
־ .,היא זקוקה לכסף — ולישראל, אף שאינה עשירה, יש כסף בכמויות המספיקות
מטרה זו. היא זקוקה לנשק — ולישראל יש עודפים גדולים משלל סיני, וגם תת־מקלעים
דגם עוזי. היא זקוקה למדריכים צבאיים — ובאיזו מדינה קיים שפע כזה של מומחים
ינלאומיים לפיצוץ מייפקדות, להנחת מוקשים ולפריצת בתי־סוהר כמו בישראל?
תמיד טענו בישראל כי לא יתכן שלום עם הערבים, מאחר שאין לישראל מה להציע,
:שהו שיהפוך את השלום כדאי בעיני הערבים. לגבי אלג׳יריה שונה המצב: יש מה להציע.

בניו־יורק, היו האלג׳ירים נחבאים אל הכלים, ונציגם עמד כאח צעיר בין שגרירי תוניס
ומארוקו. ואילו עתה היו האלג׳ירים הדורים בטחון עצמי חדש. הופעתם אמרה :״אנחנו
יודעים שלפנינו מיבחנים קשים. אבל אנחנו יודעים שנצחוננו מובטח.״
הם כבר ידעו כי ברית־ה,מועצות עומדת להכיר בגפר״א* .סיורו של ראש־הממשלה,
פרחאת עבאס, בגוש הקומוניסטי, סימל מייפנה יסודי במלחמה. הסינים הבטיחו כסף, נשק,
מדריכים. הופעת גורם זה בצפון־אפריקה מוכרחה להעמיד את ארצות־הברית בפני הברירה:
להכריח את הצרפתים להיכנע מיד, לפני הפיכת אלג׳יריה לראש־גשר קומוניסטי בעורף
אירופה — או להתערב בגלוי בצד צרפת, תוך אובדן כל עמדותיה באפריקה ובאסיה•
לפני שנתיים דיברתי עם נציגה שלמחתרת שהתדפקה על הדלתות בעולם. עתה דיברתי
עם נציגיו של גורם בינלאומי המכיר בכוחו, שגדולי העולם מתחרים על חסדיו, וששוב
אינו מוכן להיות גרורו של איש — לא של בורגיבה, לא של עבד אל־נאצר, ואף לא של
מאו טסה־טונג.
תמהתי בקול רם אם במצב זה עוד יש לנו, כאזרחים ישראליים, לתרום משהו למאבק.
אחרי הכל, אנו מדינה קטנה מאוד. איננו יכולים להתחרות עם הענק הסיני. אפילו קולנו
באו״ם, שהכריע לפני שנתיים את הכף נגד קבלת ההצעה לטובת אלג׳יריה, ספק אם יש
לו ערך רב ביחסי־ד,כוחות החדשים שנוצרו מאז באו״ם.
חיש מהר למדתי שאין המצב כך. תוך כדי־כך גם הבנתי מדוע טרחו והסתכנו שליחי
הפל״ן להיפגש עם עורך־עתון ישראלי — מבלי שיכלו להיות לגמרי בטוחים שאיני סוכן
המודיעין הישראלי או הצרפתי (שני מוסדות שהם היינו הך, לגביהם).

הקרב על יהודי אדג׳יריה

^ רחכי אלג׳יריה חיים עתה 130 אלף יהודים. אין זה מספר גדול בארץ שאוכלוסייתה
ל ק רו ב ה לתשעה מיליון, וששטחה גדול פי מאה משטח ישראל. בכל זאת תופשים
היהודים מקום מרכזי בחיים האלג׳יריים, מפאת רמתם, שהיא מעל לממוצע הכללי.
מעוט קטן מבין יהודים אלה מזדהה עם מאבק ר,שיחדור ולוקח בו חלק פעיל, כחיילי
צבא ד,שיחדור הלאומי (אל״ן) ,וכפעילי הפל״ן. מעוט קטן שני שייך למפלגה הקומוניסטית
האלג׳ירית, המשתפת פעולה עם חזית־השיחרור. אולם הרוב הגדול של יהודי אלג׳יריה
עומד ברגע זה מן הצד.
הסיבה לכך נעוצה במידה רבה ברקע הסוציאלי. במשטר הקולוניאלי, הצרפתים הם המעמד
העליון, ואילו הערבים הם מעמד נחות. היהודים, המחזיקים באזרחות צרפתית, השתדלו,
כמובן, להזדהות עם המעמד העליון. עתה קשה להם להתאים את עצמם למצבם החדש,
לנתק את קשריהם עם המעמד הזר, הנידון לחיסול, ולהכות שרשים במעמד העתיד לשלוט
במדינה החדשה.
לגבי הפל״ן, חשוב ביותר לרכוש את אהדתם של היהודים האלה בשלב הנוכחי של
המאבק. ציבור זה מהוזי, עתודה להנהגה לאומית ולאינטליגנציה לאומית, לא רק בשלב
המאבק, אלא גם בשלב השיקום שיבוא למחרת השיחרור.
עד כמה שאינטליגנציה זו חשובה, משתקף מן העובדה שד,מחתרת האלג׳ירית עודנה
מתקשה למצוא משכילים בעלי כושר טכני במקצועות החשובים לכל מלחמה מחתרתית —
כגון כימאים לייצור חומרי־נפץ, חשמלאים להרכבת מוקשים, טכנאים לאירגון תעשיה צבאית.
העובדה שמדינת ישראל מזדהה בגלוי עם הקולוניאליזם הצרפתי, ששליחים ישראליים
וציוניים באלג׳יריה רואים את עצמם כבני־ברית של כוחות־הדיכוי, מקשה מאוד על הפל״ן
לרכוש את לבם של היהודים. לכן חשוב כל־כך שיוודע ברבים כי קיימת ישראל שניה,
ישראל האוהדת את מאבק השיחרור.
שאלתי אם אין צד שני למטבע. האם שיתוף־פעולה אלג׳ירי־ישראלי, אפילו בדרג בלתי-
רשמי, אינו עלול לחבל ביחסים שבין ממשלת אלג׳יריה לבין ממשלת רע״ם?
בני־שיחי ענו בתנועת־יד רבת־משמעות. יכלו להיות לה שני פירושים: או שלדעתם לא
תתנגד קאהיר ליחסים כאלה, או שהדבר אינו איכפת לפל״ן. יותר מכל דבר שנאמר בשיחה,
לימדה אותי תנועה זו עד כמה השתנו יחסי־הבוחות בעולם הערבי. הפל״ן מוכן לקבל
עזרה מידי עבד אל־נאצר, אולם עבד אל נאצר שוב אינו יכול להכתיב לו את מדיניותו.

פצצה בבירדקפה

ף • חו ץ הו סי ף הגשם לרדת. חשבתי על הארץ, בה מאירים ברגע זה הכוכבים בשמיים
^ ב הי רי ם — בעוד ששמי המחשבה הלאומית מעוננים כל־כך.
״חייבים אתם להבין,״ אמרתי ,״כי אצלנו בארץ מתנהלת תעמולה שיטתית נגד אלג׳יריה.
מדי פעם מופיעות בעתונים בהבלטה רבה ידיעות על רימונים שנזרקו בידי אלג׳ירים
לבתי־קפה יהודיים. אין מוסיפים כי המדובר באלג׳ירים המשרתים את הצרפתים. נוצר
הרושם כי הפל״ן הוא גוף אנטי־שמי.״
הגבר הביט הישר בעיני ואמר בשקט :״זהו שקר. אילו היינו אנטי״שמים, לא היינו
זוכים במאבקנו לתמיכתם של יהודים כה רבים בצרפת. מבין 121 החותמים הראשונים
של המינשר למען חרות אלג׳יריה, ארבעים הם יהודים. אלה אינם אנשים מהרחוב. אלה
אנשי־רוח המכירים בעליל את מהות הפל״ן, את מגמותיו ואת מעשיו.״
״האם לא פורסמה בישראל עדות ז׳אנין כהן במשפט מחתרת ז׳אנסון?״ שאלה האשה בתמיהה.
ז׳אנין, יהודיה צעירה שהורשעה בעתן הגשת עזרה מעשית ואיסוף כספים למען לוחמי
באלג׳יריה, העומדים בראש המתישבים הקיצוניים, נראים
11 |*11*3112£ \ 1
המחתרת, אמרה בעדותה, שהתפרסמה בהרחבה בעתוני צרפת :״העירו לי שאסור לי׳ לסייע
בתמונה זו מקשיבים לדבריו של מנהיגם פיאר לאגאיארד

למורדים, מפני שהנני י הודי ה ...נכון, יהודיה אני. נוכחתי בכך במלחמה. בימים ההם
(מזוקן) ,אנטישמי מושבע. לאגאיארד, שהתמרד נגד דה־גול, יועמד השבוע למשפט.
הלשינו על משפחתי וגירשו אותה למחנות. ראיתי שרוב הצרפתים מתיחסים בשוויון־נפש
ובאפם־מעשה לדברים אלה, שהתרחשו לנגד עיניהם. הם חשבו שזה לא נוגע להם
יש בסים איתן, מציאותי, לשיתוף־פעולה של ממש.
באלג׳יריה, האנשים הצועקים, תחי אלג׳יריה הצרפתית!׳ הם אותם האנשים הצועקים גם כתוצאה הלא־מוגדר,
בעתיד
אי־פעם
יבוא,
בנאומיו האחרונים טען בן־גוריון כי השלום
,מוות ליהודים העולם הזה .)1203
מחדירת ישראל לארצות האפרו־אסיאתיות שבעורף העולם הערבי. לדעתי זאת תיקווה
אכן, יש הבדל עקרוני בין עמדת יהודי צרפת לבין עמדת יהודי אלג׳יריה. בעוד שאלה
אזזילית. אך אפשר להביא את השלום על־ידי חדירה לחלק הרחוק ביותר של העולם הערבי,
האחרונים עדיין מזדהים ברובם עם הצרפתים, בגלל שאיפתם להיות חלק מן המעמד השליט,
שאינו נוגע במישרין לסיכסוך הערבי־ישראלי. ברגע שנפרוץ את הבקע הראשון בחומת
הרי בין יהודי צרפת, בעלי המסורת ההומאניסטית והליבלארית, רבים התומכים בגלוי
השינאה הערבית, ברגע שנמצא את הגורם הערבי הראשון הנוטה להבנת ישראל — יוזצר
ובסתר במאבק האלג׳ירי. בין האינטלקטואלים הנאסרים לבקרים, בעודן שיתוף־פעולה גלוי
מצב שיאפשר הידברות, תיווך, התקרבות הדרגתית.
או מחתרתי עם הפל״ן, בולט מספר היהודים. פוטר האם

נפשיות או פוליטיות
ואם ממשלת ישראל אינה מסוגלת לכך, מסיבות
״אין דבר המכאיב לנו יותר מן הטענה כי אנחנו אנטי־שמים,״ המשיך הגבר בלהט שקט.
הדבר את בעלי המצפון בישראל, בעלי התפישה המדינית הצלולה? האם אין המצב מטיל
״האויבים שלנו הם בעלי עבר גזעני גלוי. בראש המתישבים, הלוחמים בנו, עומדים ארגונים
עליהם חובה חמורה שבעתיים — לבנות בעצמם גשר ראשון אל אלג׳יריה, לזרוע זרע
פאשיסטיים, שאינם מסתירים כלל שהם אנטי־שמים. הם נאצים בהכרה מלאה. גם אנשי
ראשון של ידידות, ולפחות לשמור על כבוד ישראל בעיני כל בעלי המצפון בעולם?
הקצונה והמימשל הם כולם, כמעט בלי יוצא מן הכלל, אנשי וישי לשעבר — אנשים
מחשבות אלו עברו בראשי כאשר חלפו על פני עצי השלכת, כאשר עברנו את הפו,
ששיתפו פעולה עם הגרמנים בביצוע החוקים האנטי־יהודיים. עתוני המתישבים המטיפים
כאשר הופיעו מרחוק המגדלים של מילאנו. ציפיתי לפגישה במתיחות גוברת והולכת.
נגדנו כיום, הם אותם העתונים שהטיפו נגד היהודים בימי וישי. בין הצנחנים ואנשי לגיון-
הזרים ישנם גרמנים רבים, שברחו ממולדתם בגלל עברם הנאצי, והצפויים לעונש בארצם.״
כאן התערבה האשד, וסיפרה סיפור המתהלך בימים אלה בין אנשי המחתרת. הוא מוכיח
פגישודלילה כמילאנו
שיש גם צד שני למטבע. צעירה יהודיה — איני זוכר אם מצרפת או מאלג׳יריה — נאסרה
סשעה הי תד! 11 בלילה. בחוץ ירד גשם קל. כשמצאתי את בית־הקפה הקטן ונכנסתי, ונמסרה לידי הצנחנים לשם חקירה. כרגיל, עונתה קשות בכל גופה. כולל באברי־המין.
במשך הזמן שמד, לב שצנחן אחד, ששמר עליה, מתנהג בצורה קצת שונה. בכל פעם
| | ישב בו רק זוג אחד — גבר ואשד״ שלא עוררו שום תשומת־לב. הם נראו שקועים
שהיה עמה ביחידות ניסה להקל על יסוריה ואף לעודדה בדבריו. כשתמהה לפשר התנהגותו,
בעתונים איטלקיים. כשישבתי והנחתי לפני את גליון העולם הזה, קמו וניגשו לשולחני.
התוודה :״אני גרמני. הייתי בס.ם. ראיתי את חברי שם משתמשים בשיטות דומות. אינני
במבט שטחי, אפשר היה לחשבם לזוג צרפתי. רק בהמשך השיחה הסתבר לי שאני מדבר
יכול עוד לסבול את זה.״
עם שני חברים מן הדרג העליון של המחתרת האלג׳ירית בצרפת — אנשים הצפויים בכל
אולם זהו מקרה יוצא מן הכלל. איש ם.ס. מאושוויץ יכול כיום להרגיש את עצמו לגמרי
רגע למאסר ולעינויי־תופת. בזכרי את הדו״חים הרשמיים על אשר קרה לצעירות אלג׳יריות
בבית בכל מיפקדה של צנחנים באלג׳יריה.
במרכזי־ר,עינויים של הצנחנים, לא יכולתי שלא להעריץ את הצעירה שישבה מולי.
לא שאלתי מניין הם מכירים את שמי ואת דעותי. הם נידבו את האינפורמציה בעצמם,

בהזכירם את התזכיר שהגשתי לפני שנתיים, בעת שהותי בניו־יורק, לנציגה הרשמי של
ישראלים ופאשיסטיס
הממשלה האלג׳ירית הזמנית באו״ם, עבד אל־קאדר צ׳אנדרלי (העולם הזה .)1114 באותו
הוא חשובלא פחות
צרפת ואלג׳יריה אינו חשוב רק לפל״ן.
ך* קרס על יהודי
תזכיר הצבעתי על אהדת חוגים רחבים בישראל למאבק האלג׳ירי, והצעתי לממשלה
האלג׳ירית להבהיר ביתר תוקף את יחסה ליהודי אלג׳יריה, כדי לפזר את החששות הקיימים 1 1לאויביהם. בין מטיפי ״אלג׳יריה הצרפתית״ נמצאים חוגים שאינם רוצים להזדהות
בלבם של ישראלים רבים בענין זה.
* גפר״א — ראשי התיבות (בצרפתית) של ״הממשלה הזנזנית של הרפובליקה האלג׳ירית״.
לא יכולתי שלא לשים לב להבדל שחל בהופעת הנציגים האלג׳יריים מאז. לפני שנתיים,

במדינה

עס שדח הנ דן

בארגון האומות המאוחדות, עבד אל־קאדר צ׳אד
דרלי (שני משמאל) ,נפגש מורך העולם׳ הזה
(ימין) כשהוזמן כישראלי יחידי לקבלת־פניס מטעם שגרירי תוניס ומארוקו. אחרי שיחותיו
עם המשלחת האלג׳ירית, הגיש לה העורך תזכיר על היחסים בין אלג׳יריה החופשית וישראל.

עם היסודות הפאשיסטיים הגלויים, והמנהלים תעמולה עזה כדי להוכיח כי הם תומכים
ביהודים או בישראל.
במשרד קטן בפאריס, לא הרחק מן האופרה, יושב שלמה פרידריך, חבר האכזקוטיבה
של חרות־הצה״ר העולמית, יהודי בעל דרכון בראזילי. פרידריך הממושקף הוא בעת ובעונה
אחת בא־כוחה הראשי של תנועת־חרות בצרפת, ותועמלנו הראשי של ז׳אק סוסטל.
ממשרדו של פרידריך יוצא זרם אדיר של חוברות, שנועד להוכיח כי כל יהודי טוב
חייב לעזור לקולוניאליסטים הצרפתיים הקיצוניים ביותר. אין הוא מרחיב את הדיבור על
האופי הפאשיסטי והאנטי־שמי של החוגים אשר שיתפו פעולה עם סוסטל (ושסוסטל שיתף
פעולה עמם) בימי מרד המתישבים האלג׳ירייס, לפני שנתיים, שבעקבותיו הוקם מישטר
דה־גול. תחת זאת טוען פרידריך כי הפל״ן הוא גזעני, אנטי־שמי, נאצרי, אנטי־ישראלי ועוד.
״ברגע שהצרפתים יעזבו את אלג׳יריה, תהיה שחיטה שלא היתר, עוד כדוגמתה בהיסטוריה
היהודית!״ קרא כאשר נפגשתי עמו בפאריס .״ירצחו את היהודים עד האיש האחרון!״
נזכרתי כי אותן הטענות הושמעו גם על־ידי תועמלני־העליה והמגביות הציוניות ערב
שיחרור מארוקו ותוניס. והנה, בשתי מדינות אלה לא היתר, שום שחיטה, היהודים מיוצגים
בממשלות, ואפילו הפעולה האנטי־ציונית שם מתונה למדי.
״אלג׳יריה זה לא מארוקו,״ התרגש פרידריך .״באלג׳יריה תהיה שחיטה!״
פרידריך אינו יחידי במאמציו. ממשלת ישראל אינה יכולה לתמוך רשמית בחוגי הימין
הקיצוני, כי חוגים אלה לוחמים נגד דד,־גול. אין בן־גוריון יכול להסתכן בריב גלוי עם
נשיא צרפת. אולם הקשרים ההדוקים בין נערי ביג׳י לב ן החוגים הקיצוניים ביותר בצרפת
ובאלג׳יריד, ידועים ברבים, ואף זכו כבר להזכרה בעתונות צרפת. הרקע לשותפות מוזרה
זו בין ישראלים ופאשיסטים הוא השינאה המשותפת לערבים, הגישה הקולוניאליסטית
המשותפת של ״אנשים לבנים״ מול ״ילידים״ .אין דבר המחמיא יותר לדיין ולפרס מאשר
להיחשב כשוזי־מעמד לגנראלים צרפתיים.
נוספת לכך הדעה כי אין הבדל בין הפל״ן לבין עבד אל־נאצר. שליחי ישראל מטיפים
לדעה זו כדי להשיג נשק מידי הצרפתים. לא איכפת להם כי דעה זו עלולה באמת ליצור,
ברבות הימים, את המצב שעדיין אינו קיים — לשכנע את לוחמי אלג׳יר כי קאהיר
צודקת ביחסה לתל־אביב.
כך נוצר מצב מוזר: בעוד שטובי יהודי צרפת — משווארץ־בארט ועד סימון סניורה —
מתיצבים בשורה הראשונה במאבק למען הצדק ונגד הפאשיזם הצרפתי, פועלת ממשלת
ישראל ושליחי המפלגות הישראליות בכיוון הפוך — למען הקולוניאליזם, נגד ערכי הרוח
של בעלי־ד,מצפון הצרפתיים.

״אני מבטיח?ד,,.

ן• יפיתי להסביר לבני־שיחי את הרקע לעמדת הממשלה הישראלית — את יחסי
1המלחמה הקיימים בין ישראל ושכנותיה הערביות, את האמונה כי הנשק הצרפתי חיוני
לעמידה במאבק זה.
״אולם,״ הוספתי ,״אנחנו מדינה דמוקראטית. הממשלה והציבור אינם היינו־הך. בישראל,
כמו בצרפת, ישנם רבים המבינים כי הכירן המדיני הנוכחי הוא קצר־רואי והרד,־אסון.
״כדי לשכנע את הציבור הזה לתמוך במאבק האלג׳ירי, יש לשכנע אותו שהדבר הוא
לטובת המדינה, שהדבר יבצר את בטחונה ויקרב אותה אל השלום. בשלב שני יש לשכנע
את הציבור שהדבר יהיה לטובת יהודי אלג׳יריה. לישראלים רבים משפחות בצפון־אפריקה.״
הגבר ענה בסיגנון כמעט חגיגי .״אתה יכול למסור לציבור הישראלי כי העם האלג׳ירי
לא ישכח את הידידים שהושיטו לו עזרה בשעת צרתו. בארצות רבות בעולם נולדות עתה
תנועות של ידידות למהפכה האלג׳ירית. אם תקום תנועה כזאת גם בישראל, ייחרת הדבר
על לוח ליבו של כל אהד ממאות אלפי החיילים ואנשי־המחתרת, המסכנים בכל יום את
חייהם כדי לכבוש עצמאות לארצנו. כאשר תיווסד הרפובליקה האלג׳ירית, לא נשכח זאת.
זאת אני מבטיח לך.״
קבענו פגישה שניה. לפני שקמתי, שמה ד,אשר, על השולחן חבילה עטופה בנייר
חום .״אנא, אל תפתח אותה כאן,״ ביקשה .״אלה חוברות מחתרתיות של הפל״ן. תמצא בהן
את כל המיסמכים הנוגעים ליחסה של תנועת־השיחרור אל היהודים.״
לחצנו ידיים בחמימות. הם פנו לעבר הדלת, ואני חזרתי לכסאי. נתתי להם לצאת לבדם,
כפי שלמדתי בימים הטובים. כאשר נעלמו בגשם, הסתכלתי אחריהם באותו רגש שייחדתיו
בימי נעורי לאנשים כמו דויד רזיאל ואברהם שטרן. מדבריהם ידעתי שהם חוזרים לצרפת
— אל המתיחות של חיי המחתרת, העלולים להסתיים בכל רגע במצוד משטרתי, בחילופי
יריות, בתא־חקירה או בהעלמות־ללא־זכר.
התפללתי לשלומם.

(הכתבה הבאה בסידרה -הפל״ן קורא
ליהודים -מיסמפי המחתרת הלוחמת)

(המשך מעמוד )4
דיברות המפורסמות של נמיר, בישיבה הראשונה
של מועצת העירה חדשה:
• עידוד התעשיה והמלאכה, הבניין, המסחר
והתיירות. טוענים הצ״כ: שורה של
תעשיות ותיקות, כגון נירוסטה, ראן ו־הארגז
יוצאים את תל־אביב. מרכז בעלי
המלאכה, שעמד לקום ברחוב קיבוץ גלויות,
הוקפא ובנייתו הופסקה.
• טיפול ביפו והשנונות. לדברי הצ׳־כ:
שום דבר לא התקיים בתחום השירותים,
הנקיון והבנייה. רק משרדי המחלקה ליפו
והשכונות נפתחו ברחוב הס, בלבה של
תל־אביב הוותיקה. להוספת צבע, ערך ראש
העיר לשעבר, חיים לבנון, סיור בשכונות,
בליווית עתונאים, הצביע על הליקויים שפגש.
9ביצוע מיפעל הביוב והתיעול. טוענים
ר,צ״כ: המיפעל נוסד והתבצע תחת
המועצה הקודמת.
9שיפור ופיתוח הבריאות. מאשימים
הצ״כ: בית החולים הדסה נשאר סגור, הרוכלות
גואה, בעיר רבו שלטים הקוראים
לתושבים לשמור על הנקיון ובצידם ערי־מות
אשפה שהעיריה אינה מפנה.
׳ 9קידום העבודה הסוציאלית. אומרים
ר,צ״כ: הקידום היחידי שבוצע היה שליחת
מנהל המחלקה, הד״ר יעקובסון, לנהל
את בית־ הספר שבח, ומסירת תפקידו לידי
חברת מועצת מפא״י.
9סלילת כבישים ומדרכות. לדברי ה־צ״כ
נעשתה בקצב חלוש לעומת העבר.
9שיפור החינוך היסודי. אומרים הצ״כ:
המישמרת השניה נשארה.
׳ 9קידום חיי־הרוח. לדברי הצ״כ: ה־עיריה
הקודמת הקימה את היכל התרבות,
המוזיאוגים, התערוכה מעבר לירקון ואת
האוניברסיטה. ואילו עתה נעולה התערוכה
מרבית הזמן ובהיכל התרבות — ״רוב
ההופעות הן קלוקלות״ ,כאילו היה נמיר
ועדת הרפרואטור של היכל התרבות.
9סיפוק צרכי הדת. אומרים הצ״כ:
שום דבר לא נתחדש.
׳ 9חלוקה צודקת של נטל המסיס. לדעת
הצ״כ: הוגדלו ההיטלים על בנייה,
עסקים, ביוב וחינוך.
היתד, בטענות הצ״כ מידה לא מבוטלת
של אמת. הם רק התעלמו מהעובדה, שרוב
הליקויים היו קיימים גם בימי שלטונם כי
לפיתרין בעיותיה של תל־אביב דרושים
יותר מאשר עשר דיברות של ראש עיי.

המימשל הצבא
גיוס טוטאלי
עשרות שוטרים גלויים ומוסווים, שוטרים
צבאיים, פקידי המימשל הצבאי וקציניו,
כשבראשם המושל הצבאי של חבל התיכון,
עמדו בסוף השבוע בכוננות מתמדת
לקראת המיבצע הגדול בכפר קאסנב המטרה:
למנוע בכל מחיר עריכת האזכרה
ל־ 40 מאנשי הכפר שנהרגו על־ידי יחידת
צה״ל במבואות הכפר, ערב מיבצע סיני.
המושל הצבאי, סגן־אלוף זלמן מרט, לא
היה צריך להפעיל מודיעים כדי לקבל פרטים
על העצרת. הוא עצמו היה בין המוזמנים.
שבועיים לפני המועד אירגן תושב הכפר
ג׳מיל סוס, חמישה מידידיו לוועד פעולה.
אחד מהם היה מחמוד אניס, מזכיר המועצה
המקומית. בשבוע הראשון התרוצץ אניס
ודאג לכל סידורי העצרת. הוא אף תרם 25
לירות לשכירת מיקרופון.
אך בשבוע השני גילה לפתע אניס לידידיו
כי בעצם ״חבל לעורר את הפרשה מחדש.״
היה זה ימים מספר לאחר שהופיעו בדירתו
לביקור אנשי המימשל הצבאי. שלושה ימים
לפני העצרת, שנערכה בשבת, הופיעה ביומון
ההסתדרות בשפה הערבית אל־יוס
מודעה, בה הודה ראש המועצה לכל המוזמנים׳
הודיע להם עם זאת כי המועצה לא
תראה בעין יפה את בואם.
מישמרות כפתח כית־עלמיו .״המושל
הצבאי הפעיל לחץ על ראש המועצה
לפרסם את המודעה,״ הסביר אניס לחברי
הוזעד. ביום ששי אף הופיע בכפר אחד
מקציני המימשל הצבאי, הודיע כי באם
יורכב המיקרופון במסגד עלולות תוכניות
הפיתוח הממשלתיות לכפר להידחות. הרמז
היה ברור. כאשר התקדמה בשבת בבוקר
תהלוכת דגלי האבל לעבר בית־העלמין,
עמדו באמצע השביל המוליך למקום כל
זקני הכפר, ובראשם חברי המועצה, ניסו
לעצור את המשתתפים.
התהלוכה לא נעצרה. היא פנתה בדרך
צדדית ארוכה, המוליכה אף היא לבית־העלמין.
שם נקראו פרקי קוראן ונאמרו
דברי הספד. על אף הגיוס הטוטאלי, קויימה
האזכרה המובטחת, בצניעות ובכבוד.

כאשר ביקשו משתתפי העצרת לחזור
לכפר, עוד עמדו מישמרות השוטרים במקומותיהם.
גם חברי הוועד והזקנים נאלצו
לעמוד ליד השוטרים, להוכיח נאמנות עד
הסוף .״חזרו בדרך הארוכה שבאתם,״ ביקשו
מהמשתתפים הצעירים. הללו לא התווכחו,
הלכו סחור־סחור.
סיכם את המעשה המביש ג׳מיל סוס,
הרוח החיה בארגון העצרת :״לא איכפת
לי שהכריחו צעיר להתארס באותו יום
דוזקא, ולעשות שמח. חשוב רק מה
שמצאתי על השולחן בביתי, כשחזרתי.
הגיעו אלי מברקים מכל הארץ. מברקי־עידוד
שנותנים כוח להמשיך לחיות.״
ארגתים קול ודד
מבט חטוף וקצר על הנעשה באולם
התאחדות עולי מצרים וסביבתו הבהיר
השבוע לכל חברי ההתאחדות, שבאו כדי
לבחור במועצתם החדשה, כי המועצה תהיה
דומה לקודמתה. בתוך האולם הסתובבו
מספר אנשי־אגרוף מוכרים, שכיוונו את התנועה
בכיוון הרצוי•
מבחוץ, ממבלאה ליד מועדון בוסתן ה־מפא״יי,
הגיעו גלים גלים עשרות מצביעים
שהובאו במשאיות ממקומות שונים בארץ, ,
כשבידיהם הרשימה השמית של המועמדים 1
עם סימון מיוחד ליד מומלצי מפא״י.
מאחר שמלבד ההצבעה נערכה במק ים
גם אספה כללית, החליטו כמה מהנוכחים
על פעולת־מניעה נגד שלטונה הבלעדי של
מפא״י בהתאחדות. הוצע למנות נשיא כבור
להתאחדות. המועמד: הרב כשה ונטורה,
יליד איזמיר, לשעבר רבר, הראשי של אלכסנדריה
ובוגר הפאקולטה לתיאולוגיה של
אוניברסיטת סורבון הפריסאית.
אחד מאוהדי מפא״י, שהבחין במזימה, העלה
את מועמדותה של אשת שר החינוך,
סוזי אבן, ילידת מצרים. בהצבעה זכתה
סוזי אך ורק בקולו של המציע.
כאשר הסתיימה ההצבעה, עברו בין 1
הקהל מספר אנשים והתחננו .״אל תספרו
בחוץ על המועמדות של גברת אבן. זו
בושה בשבילה לקבל רק קול אחד.״

מנגני!
עד קרן וגבי הדואר

בגל מעשי־ד,רמייה הכספיים שעבר השבוע
על ישראל, קשה היה להאשים רק את
הרמאים עצמם. דוור חיפאי שקיבל להעברה
שקי דואר יקרים, כשהם פתוחים, לא עמד
בנסיון וגנב מהם. גזבר הפועל באותה עיר,
שנהנה מחופש גמור בניהול ענייניה הכספיים
של אגודתו, נטל לעצמו 10 אלפים
לירות מכספי האגודה. בתל־אביב נעצרו מספר
אנשים שהוציאו במרמה כספים ממוסדות
בנקאיים ומאנשים פרטיים.
בכל המעשים הללו לא היה כדי לעורר
תדהמה, מהומה וזעם כמו במעילה הענקית
שנתגלתה השבוע בסניף בנק הדואר בתל־אביב:
מעילה בסכום המתקרב לרבע מליון
לירות, שבביצועה נחשד אדם אחד — פקיד
בנק הדואר, יוליאן זילברברג.
כבר אופן גילויה של המעילה, שהחלה
לפני כחצי שנה, עורר תדהמה בלב כל.
העניין כולו נתגלה בעת בדיקה שיגרתית
של המאזנים החודשיים של בנק הדואר.
לפתע גילו המבקרים בירושלים כי בחשבונות
שהגיש הסניף התל־אביבי של הבנק
חלה טעות בסכום של 43 אלף לירות.
סכום זה היה חסר. תוך כדי בירור שיטחי
נוסף, נתגלה כי 9000 לירות נוספות חסרות.
יוליאן זילברברג, בן ה־ ,46 ישב אותה
שעה ליד אשנב הקופאי בתל־אביב ללא
חשש. הוא עסק במלאכה זמן רב כל־כך עד
כי שוכנע שהינו מחוסן בפני כל הפתעה.
כאשר הודיעו להנהלת הבנק בתל־אביב
על החשש שמעילה בוצעה, היו הכל אובדי
עצות. לא היה לאיש מושג במה המדובר.
למזל מינהלת הבנק, היה זילברברג פקיד
מסודר ולא שכח לחתום על הגליונות שהוא
מילא בחשבונותיו. קצין הבטחון של
הדואר קרא אליו את הקופאי, החלים להכות
בכל הכוח .״אנחנו יודעים הכל,״ אמר לו,
״תגלה לנו אתה, עוד לפני שסיימנו לבדוק:
מהו הסכום?״
פירצה רחבה לגנב. התכסיס הצליח.
זילברברג נשבר והודה מיד במעשהו. ככל
שסיפר על שיטת המעילה שלו התברר יותר
ויותר כי הפירצה שקראה במקרה זה לגנב
היתד, רחבה מאוד. הגנב יכול היה להיכנס
דרכה בקומה זקופה, מבלי לפרוץ דבר.
(המשך בעמוד ) 10

הרבנית שלידאנו מסכות בנעם הואשוש ער תרעה בנושת נשואיה עם שו הדתות,

י׳ מדים טו לידאנו --הסיפור המתפרסם כעמודים אלה מובא כלשונו, מפיה של הגברת
מרים טולידאנו, אלמנת שר הדתות המנוח. הוא נמסר לסופר
ש. כן־אליהו, המחבר עתה ספר על חייו ופעליו של הרב טולידאנו.
סיפורה של הרבנית, המתפרסם בעמודים אלה, מהווה יסוד לאחד
הפרקים החשוכים מתוך ספר זה, והוא הפרק המוקדש לחודשיו
האחרונים של הרב .״העולם הזה״ מצא לנבון לפרסמו, בראותו בו
רב טולידאנו נכנס לחיים שלי ככה> שפעם אחת התחתנתי וזה לא יצא בסדר.
| | במקרה. יום אחד לפני איזה חצי שנה, וזה דודקא היה עם בחור צעיר, אז מה
שלח הרב אבו־חצירה לבית שלנו ברמלה יהיה עם אדם זקן? ככה שאני פחדתי מחתומישהו,
ואמר שכדאי שאני אלך לראות את נה, כי הבעל הראשון שלי לא היה טוב
הרב טולידאנו. הוא אמר שזה בשביל בשבילי. לא הכרתי אותו הרבה לפני שהתחתונה,
אבל אפילו אם אני לא רוצה להת חתנו. בכלל לא חשבתי להתחתן איתו. אבל
חתן, שאלך לראות אותו. מה איכפת ליז ההורים שלי אמרו :״זה לא יפה. יצאת
אני לא רציתי להתחתן. מספיק לי איתו כבר כמה פעמים, מה יגידו עליך?״
הוא היה בחור מארוקאי מחיפה. הגיס
שלו גר ברמלה והביא אותו אלינו הביתה.
יצאתי איתו כמה פעמים והוא לא מצא
חן בעיני כל־כך, אבל ההורים אמרו שלא
יפה שניפרד ובסוף עשיתי מה שהם אמרו.
התחתנו ברמלה — לא אצל הרב אבו־חצירה
— ועברתי לגור בחיפה. היה לו
בית קטן ברחוב שוקרי וגם אמו גרה
איתנו. היתר, עושה לי צרות. מספרת לו
כל מיני דברים עלי שלא היו נכונים. דברים
שאני מתביישת לחזור עליהם. יום
אחד היא אמרה לי :״נו, את צריכה ללכת
לעבוד.״ היא רצתה שיהיה לה יותר כסף.
במשך כל הזמן היו ויכוחים. הכי נורא
היה שבעלי תמיד הסכים איתה.
אחרי חודשיים ראינו שזה לא ילך ככה.
עזבתי לו את הכל וחזרתי לבית הורי.

הבטיח שיהיה 7י טוב
ן* ין הזמן שעזבתי את בעלי הראשון

הרבנית

^ ובין הזמן שהרב אבו־חצירה שלח אלי
האדם הזה, עבדתי והמשכתי לפרנס את
המשפחה שלי. הייתי גם צריכה להוציא
כסף על עצמי, בשביל בגדים. לבלות,
הייתי יוצאת רק לפעמים. וזה בדרך כלל
עם אחותי והבעל שלה. היו כמה אנשים
שבאו אלי, רוצים להתחתן, אבל אני לא
רציתי. פחדתי שיהיו לי צרות איתם. הם
לא היו מרמלה ולא יכולתי להכיר אותם.
גם ההורים שלי לא לחצו עלי להתחתן.
הם אמרו לי :״בפעם הראשונה עשינו לך
לא טוב והפרענו לך, הפעם אנחנו לא נגיד
לך כלום. את כבר מספיק מבוגרת.״
בסוף, אחרי שהאדם של הרב אבו־חצירה
דיבר ודיבר, אמרתי :״טוב, אני אסע לראות
את הרב.״
נסענו לתל־אביב: אמא שלי, אני ועוד
אחד, רב. אמא שלי ראתה שהוא מבוגר,
אבל זה לא היה חשוב. הוא עוד היה נראה
טוב ובריא. כשנכנסתי, ישבתי לידו. הוא
שאל אותי כמה שאלות: בת כמה אני, כמה
זמן אני בארץ, כמה זמן הייתי נשואה,
למה התגרשתי? הוא דיבר בלב טוב והעיניים
שלו היו צוחקות. הוא תמיד אהב
צחוק. הוא ראה שאני עונה בסדר והוא
אמר שהוא רוצה שנבקר אותו עוד פעם.
כשהלכנו, אמא שלי אמרה :״הוא נראה
כמו מלאך.״
ביקרנו עוד פעם בבית שלו בתל־אביב
ודיברנו על חתונה. אני, בהתחלה, לא
חשבתי להתחתן, אבל כשהבטיח לי שיהיו
לי חיים טובים איתו מכל הבחינות, שלא
אצטרך לעבוד אלא שתהיה לי אשד, אחת
כל הזמן איתי, בשביל שתעזור לי ותצא
איתי — מטפלת כזו — אז הסכמתי
להתחתן. אמרתי אם יהיו לי חיים טובים
— אין דבר, אתחתן.
בחוץ־לארץ זה קורה הרבה פעמים שבחורה
צעירה מתחתנת עם אדם מבוגר. אפילו
לפני שלושה חודשים אמא שלי פגשה ברמלה
אחד בן שמונים שבא מאוראן. התחתן
עם בחורה צעירה שם, ולקח אותה
לטיול בצרפת ובארץ. אף אחד לא חשב

מיסמך כעל חשיבות, מאחר שאלה הם הדברים הראשונים והיחידים
שמסרה הנכרת טולידאנו עצמה על בל פרשת נישואיה וחייה עם
הרב. הספר ,״מטבריה ועד ירושלים״ ,מאת הרב ש. כן־אליהו,
נמצא עתה בדפוס ויופיע כקרוב, בהוצאת המחבר. בל הזכויות,
כארץ או כחוץ־־לארץ, לרכות תרגומים, שמורות לסופר. העתקת
חומר זה, בולו או חלקו, אסורה ללא רשותו של מהכר הספר.
שזה לא בסדר ואף אחד לא הסתכל עליו.

״כמו בחור צעיר!״
ביקור השלישי אצל הרב טולי־
| 1דאנו עשיתי בבית־חולים בסרפנד, למה
שהוא הרגיש קצת לא טוב. היה לו סוכר,
ונכנס לבדיקות בבית־ד,חולים. ישבתי לידו
והוא היה עליז. הרופאים אמרו לו :״אתה
כמו בחור צעיר!״ והם לא ידעו שהוא
מתכוון להתחתן, ומי אני בדיוק. הוא ענה
להם, ככה בשמחה :״אל תשימו עלי עיך הרע״.
שלוש פעמים ביקרתי אצלו בבית־החולים.
אחר־כך היו שאמרו שאני ביקרתי אצלו
כשאשתו הראשונה היתד, עוד בחיים. זה
לא נכון. אני אפילו לא הכרתי אותה, ולא
הייתי אצלו בזמן שהיתר. חיה. בביקורים
שלי בבית־החולים קבענו כל הפרטים של
החתונה. על המשפחה שלו לא היינו מדברים
במיוחד. ידעתי שיש לו בנים ובנות,
ושכולם נשואים וגרים בבתים שלהם. ושיש
לו רק בן אחד לא נשוי שגר איתו
בבית ושאבא שלו מטפל בו. הוא אמר
לי שאם אחרי שנתחתן יקרה לו משהו,
אני צריכה לעזור לבן הזד, מהמשכורת שלו.
הסכמתי.
דיברנו גם על התוכנית של העתיד. הוא
אמר לי שהוא אוהב מאוד את ירושלים.
כל החיים שלו לא היה מבקר שם הרבה,
ורק אחרי שהיה שר התחיל לגור בה,
אבל הוא עכשיו אוהב אותה כל־כך שהוא
רוצה להיות שם כל הזמן. חבל לו אפילו
שהוא מפסיד ערב אחד שהוא לא שם, כי
האוויר כל כך טוב. הוא אמר לי שהוא
רוצה למכור את הדירה שלו בתל־אביב
ולבנות בית פרטי בירושלים. הוא אמר
שיקבל דירת־שרד, אבל הוא גם רוצה שיהיה
לו בית פרטי, שלו, בירושלים. אם
פעם לא יהיה שר, הוא יכול לחיות שם.
קבענו שנתחתן שבוע אחרי שהוא יעזוב
את בית־החולים. אבל זה לקח שבועיים.
כי היה רב אחד שנפטר והוא רצה להחזיק
לו כבוד.

אבל רק קצת. כי הייתי צריכה לעבוד.
עכשיו חיכיתי שסוף־סוף יהיה לי בית
שלי, יהיה מי שיעזור לי בעבודת־הבית
ואחיה חיים אחרים. אני יודעת שסיפרו עלי
שמכרתי את עצמי, ואפילו שמעתי מישהו
שאמר שאבא שלי קיבל מהרב 20 אלף
לירות כדי שיתן אותי. זה מצחיק. אשה
אחת שסיפרה לי על כל הדברים האלה,
אמרה :״אל תתפלאי אם מחר תשמעי אנשים
אומרים שאבא שלך יכנס לכנסת.״
נכון, ידעת־ שאני מתחתנת עם אדם מכובד,
שיש לו מצב טוב, אבל מה שאנשים
סיפרו — זה רחוק מהמציאות. אמרו שהתחתנתי
כדי שאוכל לקבל את המשכורת
שלו — 1500 לירות לחודש. אני חושבת שאפילו
בן־גוריון לא מקבל אלף לירות לחודש.
אנשים חשבו שאם הוא שר וגם
רב ראשי של תל-אביב, הוא מקבל שתי
משכורות. אבל אף אחד לא יכול לקבל
שתי משכורות.
אני גם רוצה שכולם ידעו: אם לא היה
מוצא חן בעיני, ואם לא הייתי רואה שהוא
אדם טוב ויש לו לב טוב, לא הייתי מתחתנת
איתו — אפילו לא בשביל המעמד

הרגע החשוב בחיי
•*כענו שהחופה תהיה בביתו של

הרב אבו־חצירה. אני הכרתי את הרב
אבו־חצירה, אבל לא הייתי מבקרת אצלו
בבית. רק כשהייתי קטנה, בת ,12 ביקשו
ממני שאלך לבית שלו לכמה ימים. האשה
שלו ילדה בן והיתד, צריכה שמישהי תעזור
לה בבית. מאז לא הלכתי לבית שלהם.
ביום של החופה הלכתי לבית של
הרב אבו־חצירה מוקדם בבוקר, יחד עם
אמא שלי, בערב בא הרב טולידאנו, בטקסי
מתל-אביב, והרב אבו־חצירה חיתן אותנו.
היו שם איזה עשרה איש או יותר, שהרב
אבו־חצירה הזמין בשביל שיהיה מניין. הרב
טולידאנו לא הזמין אף אחד וגם אנחנו לא.
החופה היתד, יפה מאוד. הרגשתי שזה הרגע
החשוב ביותר בחיי וחשבתי על החיים
שמחכים לי עכשיו. האנשים בירכו
אותי ואמרו לי שיהיה לי מזל טוב.
אמרתי בלבי: אמן.
כי מהיום שאני זוכרת, היו לנו חיים
קשים בבית. במארוקו הלכתי קצת ללמוד,
אולי שנתיים, אבל אחרי שעלינו ארצה
שכחתי הכל. נתנו לנו בית במעברה של
רמלה. הייתי בת .10 האבא שלי לא עבד.
אין לי אחים או אחיות יותר גדולים ממני
ואני הייתי צריכה לעזור להורים שלי לפרנס
את המשפחה.
בהתחלה שלחו אותי קצת לבית־הספר,

^ 1 ] 11 החתונה, כפי שדמותה נשתמרה
בצילום זה. מרים מבאג היתה

אז רווקה עדיין, עבדה לפרנסת משפחתה.
הגבוה שלו ולא בשביל החיים הנוחים.

לדבר;״
״תני להם

*** כון $ימים חיינו יחד, בלי שר,ח־
147 תונה שלנו תתפרסם. היינו גרים במלון
המלכים. ואז, יום אחד, הרב הביא
עתון הביתה והיה כתוב שהרב טולידאנו
התחתן עם בחורה צעירה. כתבו: בתו של
רב ליד באר־שבע. לא כעסנו ולא שום דבר.
לא היה חשוב לנו אפילו אם ידעו שהתחתנו
או לא. לא ראינו שום רע.
למחרת המשיכו לכתוב בעתונים. והדבר

שהסעירה את הארץ

הכי גרוע — התחילו לדבר ברחוב• זה היד,
נורא. כל כך התרגשתי והתרגזתי על מה
שהאנשים כותבים ומספרים. פעם בכיתי
כל־כך, שהתעלפתי. אז הרב אמר לי :״למה
נאת כועסת כל־כך? למה את לוקחת את זד,
ללב? הם לא מתכוונים אליך, בכל הסיפורים
האלה. הם רוצים רק לפגוע בי. ואת
רואה — אני לא מתרגז.״
הוא ידע שהפירסום בא מהצד של הרב
נסים, וזה ציער אותו הרבה. הוא סיפר
לי שקודם היה הבן של הרב נסים אומר
שהוא הידיד שלו. הוי, כמה רחוק שזה
הגיע! רב אחד סיפר לנו שהבן של הרב
נסים עושה בדיחה כזאת: הוא מספר שהוא
רוצה עכשיו להתחתן עם זקנה בת .80
בהתחלה, הרב לא היה מראה שזה כואב
לו. להיפך, הוא אמר שהוא תמיד אהב
צחוק ובדיחות. אז מה יש, שאנשים יספרו
בדיחות. הוא גם אמר לי פעם שבספרי
הקודש כתוב שאפילו אם אדם עושה חס
ושלום צחוק מהקדוש ברוך־הוא — אין
דבר. אבל רק אם הוא עושה את זה בשביל
לצחוק, לא בשביל לפגוע.
בכל זאת ראיתי שהוא לוקח את הכל
יותר מדי ללב. הוא היה אומר לי שלא אתרגז,
והוא עצמו היה כועס, בפנים. לפעמים
היד, אומר לי :״לא יפה שאנשים נכנסים
לחיים של משפחה.״ הוא היה מנסה להרגיע
את עצמו לבד, אבל זה לא טוב בשביל בן־
אדם. כשזה נמשך כל־כך הרבה זמן התחיל
להתעצבן :״לא איכפת לי שעשים צחוק,
אבל כשהם מזלזלים בכבודי זה לא טוב,״
היה אומר לי. סוף־סוף הוא היה רב גדול
וגם שר. הכי הרבה נפגע כששמע שבמועדון
התיאטרון מכינים שיר לא יפה עליו.

פכישה עם שיטרית
*ץ מיד, בכל מקום שהיה הולך, אנשים
| *הצביעו עליו ואמרו :״זה הרב טולי־דאנו.״
וזה מאוד הפריע לו. לפני שהתחתנו
היה רגיל ללכת ברגל חצי שעה בבוקר
וחצי שעה בערב, לפני השינה. הוא קיווה
שאחרי שנתחתן נלך שנינו יחד לטייל ככה.
אבל כששמע איך שאנשים מדברים ומסתכלים
עליו׳ הפסיק את הטיולים האלה. וזה
הזיק לו. כי הוא תמיד היה אומר שד,טיולים
האלה עוזרים לו להישאר בריא.
בא עניין הפספורט הצרפתי שלו. זה
פגע בו מאוד, איך שדיברו עליו וכתבו
עליו בעתונים, כאילו שהפספורט הצרפתי
הזר, מעליב את המדינה, ושזה לא יפה ששר
מחזיק פספורט זר. אבל הוא לא רצה
להעליב את המדינה. הוא ראה שצרפת תמיד
עשתה לו טוב, ותמיד עזרה ליהודים בארץ
ונתנה לו כבוד. כל פעם שהיה חג
צרפתי היו עושים לו כבוד ומזמינים אותו.
חוץ מזה יש לו בן בצרפת והוא חשב
שאם ירצה פעם לנסוע אליו, זה יהיה
יותר קל אם ישאר הפספורט הצרפתי.

הלווית הרב. האלמנה הצעירה,
לבושה בשחורים, מובלת על

ידי שתים מידידיה, בשובה מבית הקברות.

מתוך הארנום
לרב יעקב משה

טולידאנו ו

אחד משלושת הצילומים של
נשואי הבזק של מרים סבאג
וח, ברמלה. בתמונה נראים:

אתרי כל הבדיחות והדיבורים על החתונה
שלנו, העניין של הפספורט 4מר אותו.
הוא נורא כעס והתרגז.
בגלל כל הדברים האלה, לא יצאתי איתו
אף פעם בעיר. רק כשהיה נוסע לתל-
אביב הייתי נוסעת איתו. הוא ילא הזמין
אלינו אף שר או אף אדם חשוב מהממשלה,
ולא לקח אותי לשום מסיבה עם
שרים. הוא אמר :״אחרי שתהיה לנו הדירה
שלנו, נזמין אנשים.״
רק פעם אחת נפגשתי עם שר. זה היה
בגלל פנצ׳ר שקרה לאוטו שלנו. נסענו
מתל־אביב לירושלים׳ כי הרב היה צריך
להשתתף בישיבה של הממשלה. בדרך היד,
פנצ׳ר והנהג יצא לתקן. אז בא השר בכור
שיטרית, שגם כן נסע לירושלים, וכשראה
אותנו עומדים בדרך, העמיד את האוטו
שלו ואמר לנו שנסע איתולירושלים.
אף פעם לאראיתי אותו לפני זה, כי
הוא כעס על הרב טולידאנו בגלל החתונה.
אני אמרתי לו, ככה בצחוק :״זה לא
הוגן שאנחנו יצאנו ראשונים לדרך ואתה
תגיע לפנינו.״ לא נסענו איתו, כי בינתיים
הנהג שלנו תיקן את הפנצ׳ר.

שר הדתות, הרב טולידאנו, אשתו מרים, בתו של הרב אבו־חצירה
והרב אבו־חצירה, רבה של העיר רמלה, אשר ביזמתו
נערכו הקידושים בין מרים והרב טולידאנו, ושנערכו בביתו.

את ידיו. הוא שם את שתי הידיים שלו
קדימה, והראה לי :״הנה, כך נישקו לי את
שתי הידיים.״
למחרת בבוקר, זה היה יום ששי, ראיתי
שהוא עוד עייף מהחג. אמרתי לו שלא
כדאי לנסוע לירושלים ושנעשה את השבת
בתל־אביב. הוא אמר לא, הוא לא כל־כך
עייף. יותר טוב בירושלים, שם יהיה יותר
חופשי ולא יבואו אליו מהמשפחה. חוץ
מזה הבטיח להתפלל בבית־הכנסת החדש
בירושלים ובטח האנשים יחכו לו ולא
יפה אם הוא לא יבוא.

מה עכשיו ז

§ 1זמני. אבל זה היה אוטו לא טוב וקפץ
כל הזמן. אמרתי לו :״אתה עייף, תנסה
לישון בזמן הנסיעה.״ הוא סגר את העיניים
ונח. אבל פעמיים האוטו נתן קפיצות
חזקות, והוא התעורר .״זה לא טוב בשביל
הלב, הקפיצות האלה,״ הוא אמר לי.
הגענו לירושלים בשעה שלוש אחרד,צהרים.
הוא הודיע לפקידים שלו במשרד
הדתות שכשיבוא למלון הוא רוצה קצת
לעבוד ושהם יביאו לשם את התיקים. אבל
הוא רצה כן
הם לא יכלו לחכות עד שהגענו, והלכו
**יחסים כיני לבין הרב התפתחו ו הביתה. תיכף שהגענו התחיל לכתוב, בלי
! )נעשו יותר עמוקים כל יום. כל פעם להחליף את הבגדים ובלי לנוח. הוא היה
שהייתי מכירה אותו יותר, הייתי מתקשרת צריך לנאום בשבת בבוקר בבית־הכנסת
והכין את הנאום שלו.
אליו יותר. הוא לא רצה שאני אעבוד או
שאני אעשה משהו, אבל אני הייתי מכינה
אני הסתובבתי בחדר ודיברתי איתו ואת
הארוחות ומטפלת בכל מה שהיה צריך. עשיתי צחוק. הוא לא הפסיק לכתוב .״אין
לפעמים היינו מדברים מה יהיה בעתיד. דבר, אפילו שתפריעי לי אני סולח לך,״
לא פעם היה מדבר על האפשרות שיהיה אמר לי. כל כך הוא אהב לצחוק ולראות
לנו בן. פעם היה אומר שהוא רוצה שיהיה אותי שמחה. הוא גמר לכתוב את הנאום,
לו בן ממני, ופעם היה אומר :״תראי מה התרחץ וירד לבית־הכנסת. ביקשתי ממנו
יצא מהבנים שלי. איך הם מתייחסים אלי,״ שבדרך למטה, יודיע לפקיד שאנחנו נעשה
ואז היה מחליט שלא כדאי להביא בנים. שבת במלון ושלא ישכחו לשלוח לנו
אבל אם הייתי יולדת לו בן, הוא אמר שזה ארוחת־ערב. כי בגלל השבת לא רציתי
ישמח אותו מאוד.
לטלפן ובזמן האחרון לא אהבתי לרדת
בעיקר הייתי אוהבת את ההומור שלו, בעצמי למסעדה ולהזמין את הארוחות. היתד,
איך שהוא אהב תמיד לצחוק ולחייך. הייתי לי הרגשה שמדברים עלי מאחורי גבי.
מוכנה לעשות כל דבר בשבילו. ידעתי
הוא חזר מבית הכנסת עם כמה אורחים,
שהוא סובל קצת מסוכר, והייתי צריכה כמו תמיד. אחרי שהאורחים הלכו, הביאו
לדאוג שלא יאכל הרבה דברים מתוקים. לנו את ארוחת־הערב והוא קידש ואכל.
אבל בזמן האחרון הוא דודקא רצה פירות אחרי הארוחה טייל קצת בחדר. כי מאז
ודברים מתוקים. היה אומר שזה נותן לו שהפסיק לטייל ברחוב, אחרי הארוחה, התכוח.
לא שהיה מראה חולשה, אבל בכל רגל לעשות את הטיול בתוך הדירה. כל פעם
זאת בגלל הגיל שלו לא יכול להתאמץ מדי. כאב לי לראות אותו ככה, כמו אריה סגור.
ביום כיפור, למשל, הלך ברגל מהבית
פיתאום, כשכבר רצה ללכת לישון, אמר:
שלנו בתל־אביב עד בית הכנסת אוהל סופד ״אה!״ ושם את היד על החזה שלו .״קיבלתי
והוא התפלל שם כל היום. גם אני הלכתי מכה פה, בלב,״ הוא אמר לי. ואחרי זה
איתו לבית־הכנסת וישבתי בעזרת הנשים.
התחיל להרגיש לא סוב. חצי שעה הוא ישב
בשמחת־תורה נסענו עוד פעם לתל־אביב. ככה, כשכואב לו. אחר־כך אמר לי לקרוא
רציתי ללכת איתו להקפות, אבל הוא אמר לרופא. הרופא בא ונתן לו איזה רפואה
שיהיו כל־כך הרבה אנשים שלא יהיה
ואחר־כך הלך. הוא אמר לו שהוא צריך
מקום בשבילי, ושזה לא יפה אם אני אבוא לנוח ושינסה לישון.
איתו. הבנתי שהוא לא רוצה שאנשים יסאבל
הוא לא יכול היה לישון. אני הייתי
תכלו עלי יותר מדי ויתחילו לדבר עלינו עייפה מהנסיעה ורציתי מאוד לישון, אבל
במקום לעשות חג. הוא חזר עייף, אבל לא יכולתי. הרגשתי שהוא קם כל הזמן מהשמח.
הוא סיפר לי איך שעשה רושם יפה מיטה, מסתובב בחדר, הולך לחדר השני
עם החליפה שלו ואיך אנשים באו לנשק ועוד פעם מנסה לישון ולא יכול.

ן* רב לופס הביא איתו רופא שני. הוא
| | בדק אותו וכששאלנו אותו אם זה
הלב, אמר לנו :״כן.״ אחר כך הרופא הזה
הלך ונשארנו כולנו עם הרב. הרופא אמר
שמותר לו לאכול מה שהוא רוצה, אבל
מכל דבר קצת. אז הרב ביקש אגס. הרב
לופם קם להביא לו. אמרתי לו שלא יקלף
את האגם, כי הרב אוהב לקלף אותו לבד.
הוא אכל את האגס והמשיך לדבר איתנו.
הוא אמר :״אם זה מכה בלב — זה מסוכן.
אם לא בלב — אין דבר.״ ואחר כך שאל
את המזכיר שלו הדס :״תגיד, זה בלבדר,דם
ענה לו :״כן.״ הרב לא ענה שום דבר.
אבל ראינו שהוא הרגיש שזה הסוף.
בבוקר בא הרופא עוד פעם ואמר לנו
לצאת מהחדר, הוא רוצה לבדוק אותו. הוא
גמר את הבדיקה ויצא החוצה, לחדר הראשון,
והתחיל לכתוב לנו רשימה של רפואות
שאנחנו צריכים לקנות ומה מותר
לתת לו לאכול. עוד לא גמרנו לדבר, שמענו
אנחה מהחדר של הרב. נכנסנו. הרופא
עוד עשה לו זריקה וניסה לעשות לו נשימה
מלאכותית. אבל זה לא עזר.
מה אעשה עכשיו? אני עוד לא יודעת.
בטח אתחיל ללמוד. לא בבית־ספר. אקח
לי מורה פרטית בבית. אבל כל זה עוד
רחוק. אני עוד לא יודעת מה יהיה העתיד
המיידי שלי. עוד יש בעיות עם המשפחה
שלו. לא רוצים שאלך אפילו לבית בתל־אביב.
אף אחד מהם לא גר שם, חוץ מהבן
הרחוק. ואני הייתי אשתו של הרב וגרתי
בבית הזה. אז אסור לי עכשיו ללכת שם?
ביחוד אם הבטחתי לתמוך בבן הרווק
מהפנסיה שאני אקבל?
בכלל, עוד לפני ההלוויה הרגשתי ביחס
משונה מצד כל מיני אנשים. כשהרב עוד
היה בחדר, בא הרב אבו־חצירה ואמר לי:
״בואי, אקח אותך חזרה לרמלה.״ זה כאב
לי מאוד. מה זאת אומרת חזרה לרמלה?
מקומי או בבית של בעלי, או איפה שהוא
נפטר. הוא אפילו אמר לי שאני לא צריכה
ללכת אחרי מיטתו של בעלי. גם זה כאב
לי. איך יכולים להגיד לי ככה?
אני יודעת שכל אחד חושב עכשיו על
הטובה שלו ודואג לכיסא שלו, ושאני יכולה
לסמוך רק על עצמי. אבל ככה של העולם.
אני כבר הספקתי ללמוד את זה
ב־ 20 השנים של חיי.

״קיבלתי מכה בלב!״
ך* אוטו שלו היה בגרז׳ ונתנו לו אוטו

בשעה שלוש פחות רבע ביקש ממני
שאקרא לרב לופם• לא ידעתי מה מספר
הטלפון שלו, אז צילצלתי למודיעין והם
נתנו לי אותו. רבע שעה צילצלתי במספר
הזה, ולא היתד, לי תשובה. הרב לופם
מוציא כל ערב שבת את הטלפון שלו, כדי
שלא יצלצלו לו. למזלי, הפעם לא הוציא.
אבל אמר לעצמו שזה בטח טעות. מי
יטלפן אליו בערב שבת, בשעה שלוש בבוקר?
אבל כשראה שהטלפון מצלצל ומצלצל,
קם וענה לי. אמרתי לו שהרב לא
מרגיש טוב ושהוא מבקש שיבוא מיד.

1*4 4

מ צ פי ־ ת

כל הזכויות שמורות

• החיים הפוליטיים בארץ יתנהלו כעתיד הקרוב כסימן
מלחמות בינ׳י־לכון. דויד בן־נוריון יניח מצד אחד לפרשה להיטשטש ולחי־

שכח בין ועדת השרים ו־ועדת החוץ והבסחון הכבולה. מאידך ינסה להעביד
את המלחמה לתוך מחנהו של לבון. הקרבות העיקריים הצפויים: התקפת מצח
על כמה משטחי המונופולין של הסתדרות העובדים, צליפות בלתי־פוסקות מצד
ביג׳י ונאמניו על מדיניות לבון בוועד הפועל, בין השאר, שוב יועלו שא לות
הלאמת שירותי הבריאות ומדיניות השכר.

• גס כתוך מפא״י ינסו ביג׳י ונעריו לערער את מעמדו
של לכון. אולם מכיוון שקשה לפגוע בו ישירות, ינסו לחסל ולצמצם ככל
האפשר את קבוצת נאמניו במוסדות המפלגה. תגובת העסקנים הוותיקים, שיראו
בנסיונות אלה סכנה לקאריירה שלהם: מתן פירסוס לשורת כשלונות אישיים
וציבוריים של נערי ביג׳י בשנים האחרונות.

• מפלגות אחרות ינסו להפיח חיים מחודשים כפרשת
לבון. למרות שברור כי ההסכמים הקואליציוניים לא יאפשרו שום בירור
יסודי של האשמות הקשורות בפרשה זו, יצאו כמה מפלגות במסע תעמולתי
והסברתי בקרב הציבור. ראשונה שתלך בכיוון זה: מפלגת הציונים הכלליים.

• גם השמאל ינסה להעמיד פנים באילו הפרשה לא מתה.
במקרה זה ייתפס בהצעות שהזעלו בזמנו על ידי לבון, כי יש להטיל פיקוח
זביקורת אזרחיים על מערכת הבטחון. אולם גם מפ״ם זגם אחדות העבודה לא
ירחיקו לכת בכיוון זה, במידה העלולה לגרום לזעזועים בקרב הממשלה.

• באמריקה, מדכרים על האפשרות שג׳אק קנדי ימנה שר
יהודי בממשלתו, כמקרה שייבחר בנשיא ארצות־הברית, המו-
עמד לתפקיד: פיליפ קלוצניק, הנשיא העולמי של בני ברית. לשעבר, ציוני פעיל
וידידו האישי של נחום גולדמן. מנוי זה יבוא כדי לפצות את היהודים ואת

במדינה
(המשך מעמוד )7
משך מספר חודשים לא טרח סניף בנק
הדואר של תל־אביב לערוך ביקורת והשתאות
על הנעשה בין כותליו. זילברברג
הרגיש עצמו כדג במים. הוא קנה רהיטים
חדישים לדירתו הנאה בחולון, הציף את
שני החדרים בכלים מודרניים, רכש צעצועים
לשלושת ילדיו הקטנים.
כאשר התעניינו שכנים סקרניים לדעת
מאין לפקיד הבנק בעל המשכורת הצנועה
אפשרות לבזבז כספים כה רבים, ענו יוליאן
ואשתו כי מלבד המשכורת הם מקבלים גם
תמיכה קבועה מקרוביהם בהוצלארץ.
ואכן, אל קרוביו בצרפת נסע זילברברג
לפני זמן־מה לביקור. עתה חושדים כי
באותה הזדמנות הבריח מהארץ את מרבית
כספי המעילה הגדולה. הוא עצמו טוען כי
נסיעה זו לא נועדה להבריח את הכסף אלא
להיפך: מטרתה היתד, לנסות להשיבו לבעליו
החוקיים על־ידי גיוס הלתאות מן הקרובים,
למרות שמאוחר יותר התברר שאין קרובים
אלה מסוגלים לתת להם עזרה מסוג זה.
התגובה הראשונה שהשמיעה הנהלת הדואר
מסבירה גם במידה רבה כיצד אפשרית
מעילה עצומה כזאת מבלי שהדבר
יורגש זמן כה רב. בהודעה ראשונה זו
לא נאמר כיצד קרה הדבר. ההודעה באה רק
להרגיע — ובצדק — את המפקידים, הבטיחה
כי כספם בטוח .״בנק הדואר הוא
הבנק היחידי שאוצר המדינה ערב לו ערבות
מלאה,״ הכריזה הנהלת הדואר בגאווה.

״\זוא רא רוצה מזוג!!״
ישראל, שיראו במינויו של עדלי סטיבנסוו כשר החוץ של קנדי חיזוק של
הקו חאנטי-ישראלי בממשלתו.

• סיוע בלתי־־צפוי תקבל ישראל מצד כרית המועצות,

כפרשת אייכמן. למרות שמוסקבה לא נתנה אשרת כניסה לאנשי לישכה
06 ואף לא השיבה על בקשותיהם שתמציא להם חומר נגד הנאצי העצור, יגישו
הרוסים את סיועם בצורה עקיפה: על־ידי פירסום מיסמכים ועובדות, בגליון
הקרוב של אמת חדשה, כתב־העת הסובייטי המופץ בכמה שפות, ברחבי עולם.

• סימן ידידותי אחר מצד המזרח יבוא מצ׳בוסלוכקיה.
אחרי שארץ זו הסכימה לספק חומר על אייכמן תצעד צעד נוסף בכיוון של
תיקון היחסים הגרועים השוררים בינה לבין ישראל, תשלח ארצה ששה סרטים.
• גם ממשלת פולין תצטרף לצ׳בוסלוכקיה, תפרסם החודש
מיסמכים חשובים הנוגעים לפעילות אייכמן, תעמיד מיסמכים אלה לרשות
ממשלת ישראל.

• הקונגרס הציוני הקרוב, שיתכנס בעוד מספר חודשים
כירושלים, יעמוד כסימן המלחמה הבינמפלגתית על חלוקת
השלל הכספי. כדי להערים על הציבור, תוצע החלטה כי ההקצבות הניתנות
למפלגות הישראליות יוקטנו כדי מחציתן. את המחצית השנייה ימשיכו המפלגות
לקבל כמקודם, אס גי באמצעות מוסדותיהם הכלכליים והחברתיים, כתמיכה
במיפעלים קונסמרוקטיביים.

• דרישה שתועלה בקונגרס זה: הקמת קואליציה מקיר אל
קיר, בהנהלת הסוכנות היהודית. המפלגה היחידה שאינה משתתפת
יום בהנהלת הסוכנות היא תנועת החרות. יתכן כי גולדמן יתמוך בהצעה זו.

לאזרחים שקראו את המודעה, לא נותר
אלא לשאול: האם בערבותו של אוצר המדינה
מותר לזלזל עד כדי כך?

דרכי אדם
א כס ברם לב=ת הסוהר
מאות מתושבי טבריה, ראש־פינה וצפת
הבחינו בחודשים האחרונים כי קרוביהם
ומכריהם בחוץ־לארץ החליטו לנתק עמם את
כל הקשרים. הם חדלו לקבל מהם מכתבים.
כעסם
ודאי היה גדול יותר לו ידעו שהדבר
לא נבע מעצלנות הקרובים, אלא מהעובדה
שכל מכתביהם של המקורבים הגיעו לידיו
של אדם אחד — נהג מכונית־הדואר, מנדל
איצקוב החיפאי.
למרות ה־ותו כבר בגיל העמידה, עסק
עדיין מנדל בתחביב של איסוף בולים. בביתו
היו שמורים עשרה אלבומים עבים,
גדושי־בולים׳ ועוד מאות מעטפות בולים
מיוהדות. אולם בעוד ששאר חובבי הבולים
משקיעים כספים בתחביבם, מצא מנדל
דרך נוחה להעשיר את אוספו.
תרמה לכך רשלנותם של עובדי הדואר
בחיפה. בניגוד לחוק ולנוהג הקובעים כי
שקי־הדואר, המועברים מעיר לעיר, חייבים
(המשך בעמוד )14

״ומאותר[

מגדוע*1
* הדומה למישחק פוקר,״ אמר חש־
1 / /בוע אחד מראשי מפא״י בשיחה פרטית.
״ברגע שלבון הרוויח קופה גדולה, שם את
הכסף בכיס, קם והודיע, :מספיק לי. אני
לא משחק יותר ,.השחקנים האחרים —
ביג׳י, פרס, וכו׳ — מרוגזים. הם רוצים
להמשיך לשחק, כדי לפחות להרוויח בחזרה
את מה שהפסידו.״
היתד, זו הגדרה קולעת. בראשית השבוע
הודיע פנחס לבון כי הוא בא על סיפיקו
-,המלא וכי הוא רואה את הפרשה כסגורה.
לצורך זה ניצל הודעה סתמית למדי של
ראש הממשלה לשעבר, משד, שרת. בהודעה
זו, שהיתה פרי מיקוח מוקדם בין שרת,
לבון ואשכול, קבע שרת כי לאור דו״ו!
ועדת כהן שוכנע שלבון לא נתן את ד ,ויראה
לבצע את העסק הביש, אך חזר ואמר
כי גם עכשיו הינו משוכנע שעל לבון היה
אז להתפטר בגלל סיכסוכיו עם פרם ושות.,
במלים אחרות: שר שרב עם פקידיו, חייב
להתפטר, תחת לפטר את פקידיו שאיש לא
בחר בהם.
היתד, זו ריהאביליטציה קלושה מאוד. קל
,וחומר בשביל אדם כמו לבון, שעוד שבוע
לפני כן טען כי אינו לוחם כלל למען
ריהאביליטציה, לה אינו זקוק, אלא לטיה-ר
יסודי של מערכת הבטחון. טיהור זה לא
הושג•
מדוע בכל זאת ניתק לבון לפתע את המגע?
מעשהו היה פרי שיקול פוליטי קר. עד
כה יצא בריווח מן המאבק, שניכפה על-:
על־ידי בן־גוריון. הוא פגע ללא תקנה במעמדו
של שמעון פרס׳ ששוב אין לו תקומה
בחוגי מפא״י ובציבור הרחב, אף כי
יוכל להמשיך בתפקידו כל עוד קיים בן־
גוריון. לבון הנחית גם על בן־גוריון עצמו
מהלומה, שלא היתה כדוגמתה מאז קום
המדינה. הוא הוכיח כי הוא גורם־כוה יא־שון
במעלה, שכדאי להתחבר עמו. מעל לבל
הוא קרע את המסווה מעל למושג הכוזב
״בטחון״ ,שמאחוריו הסתירו בן־גוריון ונע־ריו
את קנוניותיהם כמו מאחורי מסך עשן.
לא היה זה ניצחון כללי במלחמה. היה
זה ניצחון בקרב אחד בלבד. אולם לבון
ידע כי אינו יכול לנצח במלחמה, כל עוד
נמצא בן־גוריון על הבמה. מטרתו היתד,
להתבצר בעמדות שנכבשו, להרחיבן בהי־רגה
לקראת המאבק המכריע, שיתחיל עם
הסתלקותו של בן־גוריון מן הבמה הציבורית.
לצורך זה נזקק עתה לניתוק המגע.

איו םעלשר טון ביג׳ י
ף • דיי קאתזה לא היה בן־גוריון מוכן
^ ,לתת לו. הוא ידע שאם ישאיר את לבון
מבוצר בעמדותיו, יהווה הדבר איום מתמיד
על שלטון היחיד שלו, על מעמדו בהיס־טוריה
ועל המשך שלטונם של יורשיו המיועדים
אחריו• לכן היד, כל השבוע מוקדש
לשורה של פרובוקציות בן־גוריוניות, שנועדו
כו 7ן לגרור את לבון חזרה אל תוך
זירת המאבק.
את ההתגרויות פתח בן־גוריון במכתב אל
מערכת הבוקר, למחרת פירסום כתבה על
דו״ח ועדת כהן. טען ביג׳י, במכתבו הארוך:
מסקנות ועדת כהן לא טיהרו את פנחס
לבון; הודעת משד, שרת חסרת כל ערי;
ועדת כהן לא חקרה בשאלה מי אחראי
לעסק הביש ולכן לא טיהרה את לבון מן
האחריות. בקיצור: שום ריהאביליטציד, לא
ניתנה ללקון, הוא מעורב וחשוד כפי שהיד,
ב־.1955
לבון לא הגיב.
באה פרובוקציה שנייה, בצורת מסע לחישות,
נבואות וכתבות עתונאיות, אשר כולן
הבטיחו כי ראש הממשלה יצא בעתיד הקרוב
ביותר למלחמת־חורמה במזכיר ההסתדרות.
נאמר כי ביום שני של השבוע הזד,
ינצל בן־גוריון את נאומו בכנסת כדי לערוך
חשבון סופי עם לבון.
גם הפעם לא באה שום תגובה מצד לבון,
פרט להודעה כי אם יהיה על מה להגיב
בנאומו של בן־גוריון, תינתן תגובה.
אחר־כך הודלפה ידיעה ללמרחב, כי בהד־רי־חדריה
של מפאי כבר מונה יוסף אלמוגי
יורש לפנחס לבון כמזכיר ההסתדרות.
גם הפעם לא התפתה לבון. הוא המש־ך
לשתוק. היד, זד, נסיון בלתי רגיל עבור
בן־גוריון. הוא רגיל לאנשים כמו מנחם

־התחבולה ויצא מישיבת הממשלה

המ\ע?

בגין, הקופצים כנשוכי נחש כל פעם שהוא
זורק פסוק כמו :״לא לחמתם!״ או :״אלט־לינה!״
ושוכחים את נושא הוויכוח. הפעם
הוא נלחם באדם המכיר באופן אינטימי את
שיטותיו. הפרובוקציות לא הועילו.
כך נוצר מצב שהזכיר במידה מסויימת
את היחסים בין ישראל וארצות ערב. כל
צד רצה להשמיד את השני, אן ידע שאין
בכוחו לעשות זאת. השתרר קיפאון, תוך
ניתוק המגע הצבאי, אם כי היה ברור שאין
זו אלא שביתת־נשק. בן־גוריון, שמילא כמשל
זה את מקומו של עבד אל־נאצר׳ דיבר
גבוהה על הסיבוב השני, אך לא היה מסוגל
להמחיש את איומיו.
בהעדר יכולת של הכרעה, היה בן־גוריון
נאלץ להסתפק בשורה של יעדים מצומצמים
יותר:
9להשחיר את לבון בעיני דעת־הקהל,
על־ידי טענות חוזרות ונישנות, כאילו פגע
לבון לא בקבוצה קטנה של חורשי־מזימות
וזייפנים, כי אם בצבא הגנה ישראל כולו.
בן־גוריון התייצב כמגן הטוהר של צה״ל,
שאיש לא התקיף אותו, התפרץ בפאתוס
רב לתוך דלת פתוחה. שיא מערכה זו :
נאום ארוך ומבולבל שנשא בכנסת, בסיכים
הוויכוח על סקירתו הארוכה והמבולבלת
מלפני שבוע.
9לא לתת לפרשה לגווע. רק כך יכול
היה למנוע את הצורך לסלק את הקצין
הבכיר שהורשע על־ידי ועדת כהן והיועץ
המשפטי. סילוקו היה מהווה ניצחון סופי
ללבון, ואולי גם גורר אחריו אי־נעימויות
לבן־גוריון עצמו ולנעריו.
הדבר הושג על־ידי מינוי ועדת שרים,
שאיש לא ידע מה תעשה, שבן־גוריון לא
התחייב להגיש לד, אפילו את המיסמבים

9לשתק את ועדת חוץ ובטחון, בה
אין לבן־גוריון שליטה, אם על־ידי הפסקת
הדיון בה בכללו, ואם על־ידי צימצומו
ל״אספקטים הממלכתיים״ של הפרשה —
היינו לדברים חסרי־תכלית שלא יחייבו איש
ולא יעניינו איש.
העברת הדיון מוזעדת החוץ והבטחון לוז־עדת
השרים מוכיחה כמה ציניות טענותיו

של בן־גוריון בכל הפרשה. נגד ועדת החוץ
והבטחון טען ביג׳י כי אינה יכולה להיות
אובייקטיבית, בהיותה מורכבת משליחי־המם־
לגות. קשה להבין מדוע תהיה ועדת שרים,
המורכבת אף היא משליחי מפלגות, אובייקטיבית
יותר. בכל זאת קיים הבדל: בוועדת
החוץ ור,בטחון אין לבן־גוריון שליטה.
חבריה שייכים לכנסת, בה אין רוב למפא״י
ובה אין בן־גוריון יכול לצפות לציות אוטומאטי.
ואילו בממשלה יש רוב של גצ-גי
מפא״י, וגם שותפיה חרדים בכל רגע לאבדו
כסאותיהם. ועדת שרים כפופה כמובן לממשלה,
שרק היא תחליט אם לפרסם את
מסקנותיה, איזה חלק מהן וכיצד.

יותר מ 5א״יי 5ממפא״י עצמה
*־• ך־גוריון לא היה יכול להשיג הע־ברה
זו, לולא אופיים האומלל והעלוב
של שותפיו בקואליציה.
הפרוגרסיבים, וביהוד פנחס רוזן, היו
נושאי כליו של בן־גוריון מראשית הפרשה,
ליחכו את פינכתו עוד יותר מאנשי מפא״י
עצמם• אולי קיוו בדרך זאת לשבור את
ההסתדרות, השנואה על החוגים הבורגניים
אשר פנחס רוזן מתיימר לייצגם בממשלה.
אולי זכרו כי היה זר, לבון שמנע לפני שנה
הקמת קואליציה ימנית, הכשיל את הלאמת
קופת־חולים בצורה שהפכה את הפרוגרסי־בים
למגוחכים.
מפ״ם לא הוכיחה גבורר, רבה יותר. בראשית
הפרשה דיברה בתקיפות, רמזה אפילו
שתבחר בגורל מר ממוות — התפרקות
הקואליציה. יעקב חזן דיבר בכנסת על הצורך
בפיקוח וביקורת על מערכת הבטחון.
אולם כשהגיעו הדברים לידי הכרעה, שכחה
מפ״ם ללחום למען המשך הדיון המלא
בוועדת החוץ והבטחון ונגד ועדת הטישטוש
של השרים. היא נכנסה למלכודת אופיינית
של בן־גוריון. הלה סירב להכניסה לוועדת
השרים, גרם בכך שמפ״ם תתבע בתוקף
להיכלל בוועדה שכל מטרתה היתד, לחסל
מפ״ם ניצחה,
את דרישות מפ״ם.
זכתה בסוכריה — והצביעה בכנסת את
ההצבעה המבישה ביותר של השנה: היא
הרימה את ידה נגד הצעה שחייבה את
בן־גוריון להראות לממשלה — היינו, בין
היתר, לשרי מפ״ם — את הדו״ח המלא של
ועדת כהן.
בהשוואה לעמדה עלובה זו בלט דווקא

שו־הדתות בנוער: ה״לחס עד הסודי
השר היחיד של אחדות העבודה, יצחק בו־אהרון.
כאשר הסתיימה ההצבעה בממשלה,
למען בחירת חברי הוועדה הממשלתית, הסתבר
כי לא נכלל ביניהם אף נציג ממפ״ם,
אם כי נכלל בה בן־אהרן עצמו. עוד לפני
שהספיקו שרי מפ״ם למחות, הודיע בן־
אהרון נמרצות :״אני מתבייש להיות חבר
בוועדה כזאת! כל העניין הוא אחיזת עיניים
ומעשה רמייה!״ היתד, זו מלה, שלפי הפרוטוקולים
של הממשלה, לא הושמעה קודם
לכן בדיוניה. בן־אהרון עזב את הישיבה,
בקראו מן הדלת :״אני לא אשב אתכם ייתר!״
השיב לו ביג׳י בנחת :״יימצאו אחרים
שישבו במקומך.״
כנראה שגם בן־אהרון היה משוכנע בכך.
כי כעבור שלוש שעות שיגר לבן־גוריון
מכתב התנצלות על המלה ״רמייה״ .הוא
הסכים להצטרף לוועדה, אחרי שלוי אשכול
השיג פשרה, לפיה הורחבה הוועדה לשבעה
חברים, כולל נציג מפ״ם.

הקרב העתידי
^ חרי הקמת הוועדה הפכה פרשת

מנתבים מלבון

מוסר נהנו לשר האוצר לוי אשכול ולשרת החוץ
גולדה מאיר. צלם עתונות זריז הנציח בתמונה זו
אחד מהרגעים המרתקים של המאבק: בעוד אשכול החל כבר קורא את מכתבו של לבון,
מתכוננת גולדה לצאת מהמכונית ולקרוא את המכתב המוגש לה. מימין, נראה שר העבודה
גיורא יוספטל, מאנשי החצר של ביג׳י, כשעל פניו מבט של תמיהה למראה מסירת המכתבים.

\ * ל ב ון מעין מת־חי• יוסיפו לדוש: ה.
תוך טישטוש כל בעיותיה הנוקבות. לפי
כל הסימנים לא ייקבע לעולם מי נתן את
ההוראה לעסק הביש( ,כפי שהבטיח בר
גוריון, באומרו :״אני מסופק אם אי־פעם
אפשר יהיה לגלות את האמת ומבלי שאיש
יבוא על עונשו. לא תהיה שום רי־פורמה
במערכת ,־,בטחון, והסכנות האיומות
שנתגלו בפרשת לבון ישארו בנמצא — איום
לכל שר בטחון עתידי, אחרי בן־גוריון,
שלא יימנה אל הכת הסגורה של פרס, דיין
ושות׳.
התוצאה היחידה של פרשת לבון תהיה
תזוזה מסויימת במאבק הפנימי במפאי׳י.
עד כה כבשו צעירי ביג׳י עמדה מפלגתית
אחרי עמדה ללא קרב וללא התנגדות. נראה
היה כי דרכם אל הירושה השלמה סלולה.
עתה, בפעם הראשונה, הלה תזוזה בכיוון
ההפוך.
חלומות ביג׳י לסלק את לבון מן העמדה
שנכבשה ומכל שאר עמדותיו כמעט אינם
ניתנים לביצוע. מזכיר ההסתדרות נבחר על־ידי
מוסדות ההסתדרות, על־פי הצעת המפלגה
שיש לה רוב מוחלט בהם. כדי לסלקו,
כפי שמאיים ביג׳י בידיעות מודלפות, יש
צורך בשני שלבים:
9הכרעה ברורה וסופית בתוך מפא״י
עצמה, נגד לבון,
9כינוס מוסדות ההסתדרות להחלפת
המזכיר.
כבר בשלב הראשון לא ייתכן הדבי,
במציאות הנוכחית, אלא אם כן יעמיד בן־
גוריון אולטימטום גם בפני המפלגה. ער

כה לא העז לעשות זאת, מתוך חשש כ׳
הפעם עשויה המפלגה למרוד בו ולשים
קץ לקאריירה הפוליטית שלו.
אפילו היה בן־גוריון מצליח בשלב זה,
עדיין היה עליו להטיל מרות על חברי
מפא״י ושאר המפלגות בהסתדרות• קשה
להניח שלבון היה מקבל את הדין מבל
לפרוש ממפא״י, בקחתו עמו לפחות חלק
מידידיו• יחד עם שתי מפלגות השמאל, יכוק
היה כוח זה להוות רוב נגד הפלג הבן־
גוריוני של מפא״י.
מפא״י זוכרת עדיין את המהלומה שירדה
עליה עם פרישת סיעה ב׳ ,בשנות הארבעים.
הרוב המכריע של חברי המפלגה אינו מוכן
לחזור על שגיאה זו, גם לא כדי לפייס
את דויד בן־גוריון.

אווירה שז ה&קריו^

לבחינתהדמוקראטיה הישראלית,
הסכנה האמיתית היא שיווצר מצב ש?
דמדומי הפרשה — סיום ללא סוף, תיקו
ללא הכרעה, האשמות ללא מענה, נאשמים
ללא עונש, טענות ללא סתירה, חקירה ללא
מסקנות.
פרשת לבון כולה רצופה האשמות כבדות,
שנשארו תלויות באוויר, כאילו היו עניינים|
של מה בכך. בין ההאשמות:
9שהאזרח בן־גוריון נתן את ההוראה
לביצוע העסק הביש, מאחורי גבם של שר
הבטחון וראש הממשלה דאז;
9שמערכת הבטחון יכולה להתמרד
בהצלחה נגד המוסדות הנבחרים של המדינה;
9שאין ביקורת אזרחית על הפעולות
והעיסקות של מערכת ד,בטחון;

9שקצינים בכירים הדיחו פיקודים לתת
עדויות־שקר ולזייף מיסמכים, לפי הוראות
עסקנים פוליטיים בלתי־מזוהים;

במדינה תקינה לא יכולות האשמות קאלה
להישאר תלויות באוויר, במצב של תיקו.
כאשר מטשטשים אותן, מוכרח הדבר׳,להביא
בקרב האזרחים לידי אווירה של ציגיית,
אדישות והתפרקות מעול. התגובה הטבעית
היא :״אי־אפשר לדעת כלום. ממילא אנחנו
לא יכולים להשפיע. הדברים מוכרעים.בח־דרי־חדרים.
לאזרח אין השפעה על ניהול
המדינה. קיימת הפקרות — אז למה שלי
יהיה איכפת?״
השבוע היו כל הסימפטומים הללו גלויים
לעין.

״היא הרעילה אותיר צעקה אשתו הקשישה של המשודר אלי

בלשי המשרד על אשה בעלת קומה ממו ארצה עם הוריה מבולגריה, לפני 13 שנה.
צעת ונוטה להשמנה, שפניה היפים ד,יו.מבו בתם היחידה של זוג הורים מבוגרים, שראו
הצלחה בחנות המכולת שפתחו ביפו,
הלות מאוד. עליזה פאנו, בת ה־ ,28 הפליטה
רק משפט אחד, לפני שהלכה עם ה בשדרות ירושלים, והתעשרו תוך שנים
ספורות, חלמה מילדות להיות סופרת גדושוטרים
:״דפקתם אותי, זה לא היד, הוגן!״
לפני שבוע התקשרה לראשונה עליזה, לה. למרות שהיו לה פנים נאות למדי,
היתד, צורתה הגשמית דוחה כבר בהיותה
אשתו של רופא תל־אביבי, עם סניף משרד
החקירות בתל־אביב. היא ביקשה לעקוב ילדה. היא לא הצליחה להתחבר, התבודדה
עם ערימות הספרים אותם היתה בולעת
אחרי אשד, בשם פולה אליעז, הגרה ברחוב
בזה אחר זה.
הצופים על הר הכרמל. לדבריה מביימת
שנה אחת בלבד למדד, בגימנסיה הרצליה.
אותה אשד, התקפות לב, כדי לעורר רחמים׳
אחר כך עזבה את בית־הספר ולמדה בעצמה,
בלב בעלה. המשימה שהטילה עליזה על
לקראת בחינות הבגרות החיצוניות. הוריה
החוקרים היתה: לוזדא כי אומנם התקפות־הפשוטים,
שראו בילדתם ילדת־פלא ובעלת
הלב של פולה מבויימות. היא אף מסרה
כישרונות בלתי־רגילים, היו מוכנים לעשות
להם תאריך בו עומדת פולה לביים התקפה
עבורה את הכל — כדי שתגיע למעמד המשכזאת,
ביקשה להוכיח את ד,ביום.
אנשי המשרד קיבלו את הרושם כי לקו־ כובד של סופרת.
מיד אחרי שעברה את בחינות הבגרות
חתם החדשה, שנראתה מבולבלת למדי,
ניחרדה מפני המספר ,13״ אמרה עומדת לד,נשא לבנה של אותה פולה, וכי בהצלחה, רשמוה הוריה לפקולטה למדעי
פולה אליעז לאלה שבאו לברכה על פולה מנסה למנוע זאת באמצעות התקפות־ הרוח באוניברסיטה העברית בירושלים. שם
כניסתה לדירתה המפוארת החדשה שבשיכון הלב שלה. הם התרשמו מדבריה כי בתא היתד, עליזה ברוך צריכה ללמוד פסיכופדרמן,
על הר־הכרמל בחיפה. כל אדם ריך שנמסר להם, ימסור לה בנד, על כוונ לוגיה, פדגוגיה וסיפרות. אולם גורם אחר
אחר במקומה היה ודאי שמח לעבור מדירה תו לד,נשא לעליזה, ואז תביים פולה התק־ הפריע — היה עליה להתגייס לצד,״ל. הוריה
מצאו את הפיתרון. הם אילצו אותה להסעלובה
וישנה לשיכון חדיש, המצוייד אפילו פת־לב נוספת.
כים לנישואים פיקטיביים עם אדם שהיא
במיגרש גולף. אבל פולה, אשתו בת ה־

עצמה תיארה אותו בכל הזדמנות כ״מיסכן״.
57 של המשורר רפאל אליעז, שבמשך עש_
האורחת לקחה את הכוסות עליזה ברוך הפכה לעליזה יצחק. היא לא
רות שנים דרה בדירת־מרתף בתל־אביב,
חייתה עם בעלה, אולם האיש, בן העדה
האמינה באמונות תפלות. ומספר הדירה
** ולה אומנם קיבלה התקפה. אולם הבולגרית אף הוא, קיבל קיצבה חודשית
שקיבלה בשיכון פדרמן היה .13
5 /לא היתד, זאת התקפה מבויימת. עליזה על שהסכים לתת לבת משפחת אלברט בשבוע שלישי ביום אותה ביקרה פאנו שכנו כעבור
חודש ימים, מצאו אותה
ברוך את שמו ולשחררה על־ידי כך מהצבא.
תיה שוכבת על הספה שבחדרה, מתפתלת־ שעבר, השקתה אותה כמה כוסות מיץ, שמתעוותת
ביסורים איומים, מקיאה ומעלה הכינה במיוחד במיקסר. כתוצאה משתיית
קצף. אחרי שעות מספר, נפחה פולה אליעז המיץ באה ההתקפה המצופה. בביתה של
את נפשה בבית־החולים הכרמל. המילים פולה אליעז לא נמצאו כל שרידים לנוזל
האחרונות שהספיקה לומר לרופאים ש אותו שתתה. לדברי העוזרת, שהיתר, נוכחת
אותה שעה בבית, לקחה עליזה בצאתה
ניסו להצילה היו :״היא הרעילה או תי...
גם את הכוסות וגם את הקנקן בהם נמסך
היא שמה לי רעל במיץ שנתנה לי
המיץ. כעבור ימים מספר מצאה המשטרה
תיאור זה יכול להיות לקוח ישר מספריה
של אגתה כריסטי, המיטיבה להציג בסיפורי כלים אלה במשרד הנסיעות אביב בתל־הבלשים
שלה נפשות המחבבות את הרעל אביב. עליזה שלחה אותם בחבילה מחיפה,
כאמצעי רצח. אלא שהמשך התעלומה החי מיד כשיצאה מביתה של פולה.
פאית לא היד, מסובך כל־כך כמו אצל
מה הכילו כלים אלה מלבד המיץ?
אגתה כריסטי. שעות מועטות אחרי מותה
הבדיקה הפאתולוגית בגופתה של הנרשל
פולה אליעז, כבר היתר, בידי המשטרה
צחת גילתה כי היא בלעה יחד עם המיץ
החשודה בגרימת המוזת — והמניע הברור כמויות גדולות של התרופה פרודינול, תרולמעשה
זה. שוטרי מדור החקירות של פה הניתנת לעידוד שרירי־הלב של חולי־משטרת
חיפה תפסו את החשודה ברצח עוד לב והמכילה גם כמות קטנה של רעל. כשלפני
שהיה ידוע להם כי בוצע רצח. במבט היא נלקחת בכמויות גדולות היא עלולה
מהול ברחמים וזלזול מקצועי סקרו הם את להביא להתקפות־לב קשות, המשנות את
העובדות שהצטברו בידיהם :״זה מה שפעולתו
וגורמות למוות. תרופה זו מתמסקורה
כשאשר, מחליטה לבצע רצח!״
מסת בגוף ואינה משאירה סימנים. רק
כמם־
תעלומת הרצח, שנראתה
תחילה ובקלות רופא מומחה יודע את השפעתה של תרותורית,
פוענחה איפוא במהירות
ביום הרביעי פה זו.
חסרות תקדים. צילצול טלפוני
חומר מעין זה נמצא גם בארנקה של
האחרון, בשעות אחרי הצהרים, הביא את
קצין ד,ד,קירות דוד פאר למשרד החקירות עליזה פאנו. היא אף הודתה כי רכשה
תרופה זו במספר בתי־מרקחת בתל־אביב.
הפרטי ש.ח.כ. בחיפה. שם הצביעו בפניו
לחוקרים נשאר עתה רק לקבוע, מה היה
עלול להביא את עליזה פאנו לרצוח את
פולה עליזה שמספר שנותיה כפול משלה.
האפשרות שנראתה להם ביותר: עליזה
רצתה להפטר מפולה אליעז, על רקע רומאנטי.
היא היתד״ מזה חמש שנים, ידידתו
הקרובה של המשורר רפאל אליעז
( ,)55 בעלה של פולה. יתכן שרצתה לחסל
את האשה שסירבה לתת גט לבעלה, כדי
שתוכל להינשא לו אחרי מותה.
היתה זו תשובה פשטנית למדי לגבי
מעשה רצח מזעזע, מסעיר ובלתי מושלם
מעין זה. אשה, הבוחרת לרצוח את יריבתה
בדרך זו, צריכה להיות נתונה בסערת
רגשות פיתאומית, או חסרת־דעה לחלוטין.
עליזה פאני, לא היתד, שרויה באחד המצבים
הללו.

החשודה

עליזה עברה לגור בירושלים, אולם לא
התמסרה במיוחד ללמודיה באוניברסיטה.
היא היתה פעילה בתא הסטודנטים של
מפ״ם, עסקה בהוראה בבית־הספר, במעברת
תלפיות. בתקופה זאת אף נתנסתה באהבה
הראשונה.
היא הכירה צייר צעיר, חבר קיבוץ אייל
ובעל יומרות סיפרותיות כמוה. אולם כעבור
זמן קצר באה האכזבה. עליזה היתה שבורה
מבחינה נפשית. היא לא הצליחה לד,קלט
בשום חברה. נסיונותיה הנואשים להעמיד
פני שכלתנית, לדבר גם שיחת יומיום פשוטה
בשפה שכספירית ולכפות על כל מכריה
את ההכרה בעובדת היותה סופרת גדולה,
הרחיקו מעליה כל חברה. חבריה פגעו בה
לא אחת, דחו אתה מחברתם.

חשש להתאבדות

*** ו 3היו אלד, הוריה שמצאו את ה־פיתרון.
הם שלחו את עליזה בתם
ללמודים בלונדון. לפני כשש שנים הגיעה
עליזה ברוך־יצחק לבירת בריטניה, כדי ללמוד
ספרות אנגלית. אולם הלמודים היו ענין
פורמאלי בלבד. היא התגוררה אצל קרובי
משפחה בנוטינגהאם סטריט, לא סיפרה
לאיש בחברה הישראלית בלונדון בה ניסתה
להיקלט כי היא נשואה. כשהבחין פעם
מישהו כי בתעודתה רשום השם עליזה
יצחק ולא עליזה ברוך, תירצה זאת בנימוק
כי היתד, זו טעות במירשם התושבים.

חתונה פיקטיכית
י מיננו מפוגלים להאמין כי עליזה

| 14ת ר 1לצלם, פסקה השופטת מרים
1 1 1 1 1 /1שטרקסן, בתשובה לבקשת
המשטרה לאסור פרסום תמונותיה של עליזה.

עשויה לבצע מעשה כזה,״ אמרו עליה
ידידיה. אין זאת אומרת כי היתד, להם דעה
טובה עליה. הם הכירוה בתור בחורה מתוסבכת
ומוזרה, בעלת יומרות סיפרותיות
מוגזמות שלא עמדו בשום יחס ליכולתה
וכישרונותיה; רובם סברו שהיא אינה נעימה
בחברה, הליכותיה משונות וצורת דיבורה
בעברית סיפרותית מדי. כל אלה מנעו
מרבים מלהתחבר עמה.
כך נראתה עליזה ברוך מיום שעלתה

נלקחת עליזה פאנו, אשתו של הרופא התל־אביבי משה פאנו, על־ידי שוטריו
מסתירה את פניה, אחדי שהוצאה נגדה פקודת מעצר ל־ 5ו יום כחשודה בביצוע
אליעז. רבים ממכריה לא ידעו שהיא החשודה ברצח זה, עד פירסוס תמונתה בעתון הערב ידיעווז

למעצר

מיץ

על המשמר, ומשם הגיעה עליזה גם למשא,
המוסף הספרותי של למרחב, ולתרגום מספר
ספרי־ילדים. אליעז אף השתדל להכניס את
יצירותיה לקול־ישראל, המליץ עליה בפני
בלה ברעם, עורכת המדור בימות ובדים.
הידידות בין השניים הלכה והתעמקה מיום
ליום. אליעז, אף הוא יליד בולגריה (סופיה)
,מצא עמה שפה משותפת. אולי עזרה
לרך טראגדיה משפחתית שאירעה בביתו. כי
המשורר בעל ההתנהגות החברתית והעליזה׳
המנוגדת לשירתו הנוגה, היה נשוי
לאשר, מבוגרת ממנו, שילדה לו שני בנים.
רבנים, בגרו ועזבו אר. הבית, הפכו לחברי
קיבוצים, ילדו לו נכדים. המשורר נשאר
בביתו עם אשד, היפכונדר־ת שהתמסרה
לעבודתה כגננת, לא התערבה כמעט בחייו.
אליעז היה ממעיט מאוד לצאת בחברת
אשתו, ולרבים מידידיו נודע כי הוא נשוי
רק כשפורסמה הידיעה על רצח האשה. את
מה שהתחולל בנפשו של אליעז באותן
שנים׳ אפשר רק לנחש לפי שירתו. ספר
שיריו האחרון, אהבה במידבר, שפורסם
לפני 15 שנה, חזי כולו בתוגתו של גבר
המרגיש כי שנותיו חולפות והוא מזדקן
וכבול בשרשראות בעוד כוחו מפכה בו.
אומר אליעז בשירו אמונה וגוף :״אביביו
נפגשים עם מפל השלכת /נציגיו נתקלים
בשלגו המפשיר.״
עליזה מצאה באליעז ידיד וחבר שהיה
מביא אותה לחברה הבוהמית אליה השתוקקה
כל־כך. היא העריצה אותו כמשורר,
התמרמרה לא פעם בפני ידידים על שנשו־איו
מביאים עליו סבל וצער. ידידותם של
השניים נמשכה כך שנים רבות.
רפאל אליעז (חבוש כומתה שחורה) ניצב על קבר אשתו כשהוא
נתמך על־ידי שני בניו. הגבר הזקוף ויפה־המראה נשבר כליל אחרי
האסון הכבד שירד על ביתו עם הרצחה של אשתו, הפך כפוף ושערותיו האפירו.

בלווייה

בהכרה הראשונה עשתה עליזה רושם של
אישיות ממש. אולם לאחר הרושם הראשון,
גילו מכריה כי היא מתוסבכת ומחרת־הליכות.
שוב מצאה עליזה את עצמה ללא
חברה, כשידידיה היחידים הם ישראליים
שביקשו בילוי קליל, ללא התחייבות.
מלבד זאת סבלה האשה הצעירה גם ממחסור
חמור בכסף. כל אימת שהיתר, מקבלת
את קיצבתה, היתד, מוציאה אותה ברובה
על רכישת ספרים. לפעמים קנתה גם ספרי־בלשים
של אגתה כריסטי .״אני רוצה להשתעשע
במקצת,״ אמרה לידידותיה שחת־פלאו
על שהיא קוראת סיפרות זולה.
תקופה מסויימת אף בילתה בחברת אנגלים.
אירי אחד התאהב בה, הציע לה
נשואים, אולם עליזה דחתה אותו. היא
היתר, מדוכאת מאוד. במכתביה לארץ ציירה
את לונדון בתיאורים קודרים על חושך,
ערפל ובדידות. בני המושבה הישראלית
בלונדון חששו אז כי היא עומדת להתאבד.
כעבור שנה בערך חזרה עליזה ארצה.
תחילה ניסתה לעסוק בהוראה, קיבלה משרה
בבית־ספר באשקלון. כעבור זמן קצר פוטרה
בנסיבות סתומות.
אז החלה עליזה לטפח את חלומותיה
הסיפרותיים. היא האמינה כי דרכה היא
להיות סופרת, ניסתר, להגשים את יעודה.
ידידים לשעבר הכניסוה לעבודה בעתון
הילדים משמר לילדים. עליזה היתה מפרסמת
בעתון זה מדי פעם, בהפסקות של
חודשים מספר, כתבות או סיפורים לילדים.
הסיפורים היו כתובים אומנם בשיפה סיפ״
רותית תמה, אולם לא העידו על דמיון
יוצר. דוגמא מיצירותיה הסיפרותיות בשם
דניאל, הנפתח במשפט:
״כל בוקר היה דניאל מאחר לבוא לבית־ספר.
כבר ביום הראשון ללמודים נכנס
באמצע השיעור השני, התישב לו בנחת
במקומו, הוציא ספריו ומאז ואילך היה
נוהג כך בכל יום.״
המורה כמובן לא שם לב לאיהוריו של
דניאל, דבר שהרגיז מאוד את שאר התלמידים,
שלעגו לו והקניטו אותו על שהוא
מסתלק משיעורי התנ״ך. אולם יום אחד,
בעת ששחקו התלמידים כדורגל בשעור הראשון,
הם הבחינו בתרנגולת העולה על
המגרש. אחרי התרנגולת בא גם דניאל. או
או, הם הבינו, כי דניאל היה עובד כל
בוקר בלול של גרינברג הזקן, ומשום כך

לא יכול היה לבוא לשיעור הראשון.

ע?ייה בעזרת משודד
ף* וך כדי עבודתה זו הכירה עליזה, שן
<1התגרשה בינתיים מבעלה־להלכה, את
רפאל אליעז, משורר המבוגר ממנה ב־27
שנים. אליעז, אחד המשוררים והמתרגמים
הידועים והמכובדים בארץ, נמנה תקופה
מסויימת על עורכי משמר לילדים, היה
פעיל, מאוחר יותר, בספרית הפועלי של
השומר הצעיר.
עליזה מצאה בגבר זקוף־הקומה ובעל
בלורית השיער הלבן, אדם המבין לנפשה.
הוא כאילו הבין את כישרונותיה ד,סיפרו־תיים,
עזר לה לפתח אותם. הוא עזר לה גם
לפרסם כמה מסיפוריה במוסף הספרותי של״

המשורר הפכישה עם כעדה
* 31 אחד, לפני כשנתיים׳ נזקקה עליזה

לפתע לטפול רפואי דחוף. ידידה אליעז
הביא אותר, לרופא מכר, אף הוא בולגרי,
הד״ר משה פאנו. הד״ר פאנו הצעיר (,)30
בוגר הפאקולטה לרפואה באוניברסיטת ירושלים,
ביצע את הטיפול. מאוחר יותר
התברר כי היא לא תוכל ללדת. בהשפעת
ידידו, המשורר אליעז, נשא הד״ר פאנו את
עליזה לאשה. הוריה של עליזה רכשו עבור
הזוג דירה מפוארת בבית חדש, בשדרות
נורדאו בתל־אביב׳ ריהטו אותה בריהוט
חדיש, התקינו לבעל החדש מרפאה פרטית.
בתקופה זו יצא אליעז לפתע לנסיעה ממושכת
לחוץ־לארץ. העדרו נמשך שמונה
חודשים.
אולם נשואיה של עליזה לרופא הצעיר
לא ניתקו את קשריה עם אליעז. כשחזר
ממסעו המשיכה להתראות עמו. לא היה זה
מבלי ידיעת בעלה. כי הד״ר פאנו היה

הקורבן
גם הוא מעריץ גדול של אליעז. בבהי־ידידים
היה הד״ד פאנו, לא פחות מאשר אשתו,
חוקר לדעת על אליעז ועל הנעשה עמו.
עליזה תיכננה כת־בת רומאן גדול, משהו
על העליה החדשה והשתלבותה בארץ. היא
ביקשה מאליעז שיעזור לה בהכנת הספר.
כמו כן השלימה עליזה גם את כתיבתו של
רומן, עליו עבדה שנים מספר. היה זה
ספר בן 170 עמודים שנקרא בשם סילביה.
הרומן, שהיה מוקדש לר. א ,.היה דומה
לרומן שניהלה עליזה, הסתיים בטרגדיה.
אולם אחרי נשואיה חשד, עליזה בהתרחקותו
של אליעז מעמה. היא ניסתה לאיים
עליו, כתבה כי ולהיר, נאלצת לפגוע באשתו
המפרידה ביניהם או לאבד את עצמה לדעת.
אליעז, שחשש כי אומנם תבצע איום זה,
היה מטלפן׳/לביתה משך תקופה ארוכה,
מניח את השפופרת ברגע ששמע את קולה
ונוכח כי היא חיה.
כשנפגש עם האשד, הצעירה, ניסה אליעז
להסביר לה כי עליה להשלים עם העובדה
שהיא נשואה לאחר. אולם עליזה סירבה
להשלים. היא המשיכה לצאת ולבלות בחב-־
דתו. גם ביום בו גססה אשתו בבית־ד,חולים,
נמצא אליעז בחברת עליזה בנצרת, מבלי
לדעת, כמובן, על מצבה של פולה.
השבוע עמד אליעז. שחוח ובוכה, על
קברה של אשתו בבית־העלמין החדש בחיפה.
מספר ידידים וקרובי־משפחה, כ־50
במספר, באו לחלוק לנרצחת את הכבוד
האחרון. כשנסתם הגולל, פרץ אליעז בבכי
מר, כשהוא נתמך בידי שני בניו. אולי עלה
בזכרונו אותו רגע קטע מתוך שיר שכתב,
אחד השירים האהובים עליו ביותר:
״שנים אהב לבו האפור בתשוקה /לא
הבדיל בין חיים ותמורות /בין באר שוקקה
ומראה עמוקה /כמשפט כל בני האדנים
/ .ועתה הוא פוסע יחיד / .כי הבית
שקע.

!*ייייי

עליזה פאנו
לפני שש
טיול בפאריס.
האורחת שנים, בשעת

הבית

זהו הבית בו התגוררו רפאל ופולה אליעזר משך חודש ימים — עד שאירע הרצח.
החץ מצביע על המטבח בו הוכן המיץ המורעל. הבית נמצא בשיכון פדרמן על הר־הכרמל.
אליעז קיבל את הדירה מראש העיר במסגרת ה תוכני ת למשוך אנשי־רוח להשתכן בחיפה.

אמנות אדריכלות שוק הדומה לסנסת

שוטרים מפנים את גופות האם ובנה, שנדרסו על־ידי הרככת ליד חיפה
האם קפצה —

במרעה
(המשך מעמוד )10
להיות נעולים וחתומים, מסר הדואר החיפאי
למנדל — שהוביל את הדואר לעיר הצפון
— בשקים פתוחים.
הדבר הקל על מנדל. תוך כדי נהיגה, היה
ממיין את המכתבים, אוסף כל מעטפה בעלת
בולים נדירים, קורע מעל המעטפות בולים
פשוטים יותר. אלא שהדוור לא בחל לאסוף
גם ממצאים אחרים שגילה בתוך המעטפות
— כספים, תמונות־ערום והמחאות־דואר
ודברים אחרים מסוג זה.
את המעטפות שבוליהם הוסרו היה משליו
בדרה את הגלויות והמעטפות שאסף,
לקח לביתו. ליתר זהירות׳ שינה את הכתובת
הרשומה על גביהן, כתב את שמו ואת
כתובתו.
המטרה ז הווילה. השבוע הבחינה
מורה בכפר רינה שבגליל במעטפות־דואר
קרועות המתגוללות בשדה ליד הכפר. היא
הודיעה על כך למשטרה. מדור הבילוש
החיפאי החל עוקב אחרי מכונית הדואר של
מנדל, גילה כיצד מתעופפות מתוכה לאורך
כל הדרך מעטפות וניירות.
מנדל נעצר. בביתו נתגלתה ערימה גדולת
של גלויות צבעוניות מכל רחבי העולם•
כשנשאל מדוע עשה את מה שעשה,
השיב :״רציתי לקנות לי וילה.״
מעתה יצטרך מנדל לאסוף רק את הבולים
על מעטפות המכתבים שיגיעו אליו
לבית־הסוהר.

אסונות
ה ודד
הדבר היחיד אליו השתוקקה ראזלה אל
מוסלח, ערביה בת 25 מכפר טורען שבגליל,
היה שיוזלד לה בן. מאז נישאה לבעלה
איברהים ילדה לו רק בנות .״כשיוזלד לי
בן,״ נדרה ,״אעלה עמו למערת אליהו
הנביא להשתטח על קברו ולהודות לו על
הנס שעשה לי.״
לפני 18 חודש נולד הבן לו חיכתה
ראזלה בבליון עיניים. מאז הפצירה האשה
בבעלה לעלות למערת אליהו בחיפה ולקיים
את נדרה. השבוע החליט בעלה למלא את
משאלתה. על הטנדר המשפחתי העמיס את
כל בני המשפחה, תריסר נפשות, וירד
לחיפה. שם עלו להשתטח על קבר אליהו,

השוכן בקצה צוק הסלע של הכרמל, מול
ביקתת הדייגים בבת־גלים. אחרי שעלו למערה,
ירדה המשפחה לרחוץ בים, שגליו
מתנפצים במרחק 200 מטר מהמערה. כאן
גם עוברת מסילת הברזל שבין חיפה לתל־אביב.
ראזלה
עלתה ראשונה מהים כשבעקבותיה
בנה הקטן. היא חצתה את פסי הרכבת שבמקום,
כשפניה מועדות לטנדר. לפתע,
הבחינה כי בנה איננו לידה. בהתבוננה
אחורנית, ראתה אותו במרחק שמונה מטר
ממנה — כשהוא יושב בשקט על הפסים
ומשחק.
האם קפאה על מקומה. במרחק כמה מאות
מטרים, מכיוון תל־אביב, הופיעה הרכבת.
מיד ניתרה ורצה לעבר בנה. הרכבת, שנהגה
לא הבחין כנראה בשניים, דהרה במלוא
המהירות. ראזלה עמדה להשתטח על בנה
כדי שהרכבת תפגע בה ולא בו. היא קפצה
ונפלה — במרחק כמה מטרים מהבן. הרכבת
דרסה את שניהם.
נוער לוקש מורכב
ג׳ורג׳ (״ג׳ורג׳י״) הסטן אוהב לוקשים.
הדקוראטור בן ה־ ,23 מיושבי נסית הקבועים,
אוהב מהתלות מעשיות.
לכן לא היה אדם מאושר ממנו, כאשר
פנה אליו השבוע אמנון (״זוזו״) תדמור,
לשעבר אחד משותפי זוזו־בר (העולם הזה
,)1202 בישר לו! ״יש לוקש גדול. גמור
את העבודה בשבע.״
מספר ג׳ורג׳ :״בשביל לוקש הגון, אני
מסוגל ללכת ברגל מפה עד צפת. גמרתי
את העבודה בשש, קפצתי לטקסי, נסעתי
לכסית. שם לקח אותי זוזו לצריף בשכונת
מחלול, שנשכר תדירות על ידי החברה
למטרות שבינו לבינה*.
הסביר זוזו: אביטל מוסנזון, בנו של השבווכתב מוסנזון, יגאל עון
מעריב לנוער, פנה אליו בהצעה להופיע
כנציג־ביטניקים שבדי, שהגיע כביכול ארצה
למטרת כתבה בעתונו. לאחר שאביטל פיר־סם
במעריב מודעה, בה בישר האורח הדמיוני
לכל המעוניינים בהקמת תנועה ביט־ניקית
אמיתית, להתייצב בפינת הרחובות
גורדון־הירקון .,החליט שעליו למצוא מיופה
כוח ישראלי. תדמור נבחר לתפקיד מכובד

הממשלה החרימה חצוצרן .״זוזו
התחרט ברגע האחרון, החליט להרכיב לי את
הלוקש במקומו,״ מספר ג׳ורג׳י. אותו מכי
רים
יותר מדי. הלכנו שלושתנו, זוזו,
אביטל ואני, ועוד צלם אחד, והכנו את
הכל. הדלקנו נרות. שמנו כרים ושטיחים
על הריצפה. מסיכה מכסיקאית וסומבררו
היו תלויים מן הקיר. בקיצור: זה היה
משהו עולמי!
״כוונתו של אביטל היה לביים כתבה רצינית,
מחקר על נטיות הנוער לביטניקיות.
זוזו התרגז. סוף סוף הוא מחשיב את
עצמו אם לא לביטניק, אז לפחות לדולצ׳ה
ויטניק. החליט: מכירים אותו, מחר ירוצו
אחריו ברחוב. לי לא היה איכפת.
״חוץ מזה, החלטתי שאם אביטל יכול
להרכיב לנו דבר כזה — אז אנו רשאים
לסדר גם אותו. הוא הסתתר בפינה, מאחורי
השולחן, ואני התישבתי לידו. הוא לוחץ
לשאול שאלות — ואני שואל שאלות אחרות.
״החברה
נכנסו. בא אחד גיטאריסט. בא
אחיו של אביטל. בא ראשון בתור הומו
קטן, אני מכיר אותו מכסית. שאלתי, :למה
באת?׳ אמר מיד, :בשביל צייה׳ הראיתי לו
את התיקים עם השאלונים והשמות של אלה
שענו למודעה. הסברתי שאי־אפשר להכניס
תשובה כזו לשאלון. אז אמר, :כתוב
למטרות אידיאולוגיות תתפשר.׳
״יכולנו להמשיך המון זמן, אבל זוהי
שכונה מפוקפקת. השכנים ראו התקהלות,
קראו למשטרה. באה ניידת. הסמל שאל
אותי, :מה זה?׳ החל מרחרח את הסיגריות,
כמו באמריקה. אולי זה חשיש. אז שאל:
,מה זה, בכל זאת?׳ עניתי ישר, :מרכיבים
לוקש.׳
״בסוף נרגע. אחד החברה הסביר לו שאנו
ביטניקים. אז הוא אמר, :הוא, כן,
חברה בוטאנית!׳ והסתלק.״
מסיים ג׳ורג׳ :״אביטל רצה להרכיב לוקש
עלי. אבל בסוף הוא אשר יצא מופסד.
המשטרה הרימה חצוצרן אחת, העלתה אותו
על הניידת. הצריף מקולקל לבילוי בשניים,
כי איש לא ירצה להסתכן בסיכסוך עם
המשטרה והשכנים. ואני, אני ממשיך לקבל
חברה בדיזנגוף. מה יש? רק עתונאים יכולים
לביים לוקש?״
תזכיר חזרה מן הגלות
אכריאל חוזר. לפני שלושה חודשים
גילה העולם הזה כי אהוד אבריאל, לשעבר
איש־אמונו של ביג׳י ומועמד לתפקיד ראש
מנגנון־החושך, שסולק מעמדות־השפעתו כתוצאה
מקנוניה של שאר נערי־ביג׳י, סירב
לקבל על עצמו את תפקיד השגריר בגלות
קונגו, נסע לליאופולדוזיל רק כאשר הובטחה
לו החזרתו המיידית. השבוע נמסר
כי אבריאל ״סיים את תפקידו אסון
ה״מונימייקר״ אושר השבוע בחצי־פה
על ידי משרד החקלאות. אחרי שהעולם
הזה )1205 גילה בשבוע שעבר את ממדי
האסון והודיע כי אין כל סיכוי לייצא השנה
כמות רצינית של עגבניות, נוכח המחלות
שדבקו בהן כתוצאה מחוסר האחריות של
משרד החקלאות, הודה המשרד כי השנה
ייוצאו לכל היותר 500 טון — במקום 6000
הטון שתיכננו. ספק רב אם יעד זה יושג

כפרשת משפטו של אריה

צלם המשטרה (מימין) מצלם את גופת האם שנדרסה
— הרכבת דרסה

שפאק (העולם הזה* 166ו והלאה) חלה
השבוע התפתחות מפתיעה. אחד העדים הראשיים
של התביעה חזר בו מעדות שמסר
בשעתו במשטרה, הודיע כי שפאק לא
קיבל ממנו מעולם שוחד, עזר לו לעומת
זאת פעמים רבות שלא על מנת לקבל פרס.
בסיום עדותו ביקשה התביעה להכריז עליו
כעל עד עוין. השופט יעקוב סגל, ששמע מהעד
אהרון צלניק על לחץ של המשטרה והתביעה
הכללית עליו, הזהירו לא להיכנע לכל
לחץ, דרש להודיע לשופט על כל נסיון מעין
זה, אם מצד המשטרה ואם מצד הסניגוריה.

״מוטב שוק הדומה לכנסת מאשר כנסת
הדומה לשוק!״ מימרת־הכנף של אדריכל
צעיר, בתשובה לדבריו של הפרופסור יוחנן
רטנר מהטכניון העברי בחיפה, שהעיר לו
כי בנה שוק ציבורי הדומה לכנסת, סימלה
את הוויכוח שהתנהל השבוע בסימפוזיון
אדריכלים שהתקיים בירושלים.
הסימפוזיון, שנערך באולם שבבניו קפלן
בקרית האוניברסיטה, דן בנושא: ארכיטקטורה
ישראלית — לאן? זה מול זה עמדו
שני מחנות שפסלו, בביטויים עדינים ותרבותיים
מאוד, את כל הבניינים שבנו יריביהם
לוויכוח. הבעיה היתר — ,מה קובע את
מה — תכליתו השימושית של הבניין את
צורתו החיצונית או שמא צריכה צורתו
החיצונית להקבע על־ידי שיקולים אסתטיים,
בלתי תלויים בתכליתו השימושית של ה־בנין.
ויכוח
זה אינו ויכוח מקומי־ישראלי
בלבד. מזה כמה עשרות שנים מתנהל
ויכוח דומה בעולם כולו. עוד בראשית המאה
עורר האדריכל הצרפתי חסר הדיפלומה׳,
שארל אדוארד ז׳אנארה, הידוע בכינויו ״לה
קורבוזייה״ ,סערה בעולם האדריכלות, בגישתו
המהפכנית לבניין־המגורים. גישה
זו התבטאה באימרתו המפורסמת :״הבית
הוא מכונה לאדם, לגור בה.״
כלום לגור כד. גישה תכליתית וקיצונית
זו, שבאה גם על ביטויה בעשרות
בניינים, כגון מגרד־השחקים המפורסם באל־ג׳יר
(ראה תמונה) ,היכתה גלים שלא שככו.
האסכולה התכליתית הידועה בשם פונקציד
נאליזם, הצמיחה גאונים מסוגם של וולטר
גרופיוס בגרמניה הטרום־נאצית׳ ומים וון־
דה־רואה בארצות הברית שהביא את עקרון
הפונקציונאליזם לכלל קיצוניות כזו, שכמה
מבנייניו מזכירים לא מכונה, אלא כלוב
לאדם לגור בו.
נגד הפונקציונאליזם הקיצוני, שקורבוזייה
עצמו נטשו כעבור זמן־מה, התקוממו אדריכלים
אחרים, כמו אדוארד סטון האמריקאי,
אלתה אלטו הפיני, ואיסאמו נוגוטשי
היפאני, שניסו להחזיר לצלם הבניין מעט
מהנוי הקישוטי שאבד לו, עם המצאת המלט,
הפלדה והזכוכית.
שני זרמים אלה באדריכלות העולמית
מצאו להם ביטוי בנאומים שנישאו בסימפוזיון
הירושלמי. הפרופסור רטנר ניצב
כסניגורו הנלהב ביותר של הפונקציונאליזם,
כינה את רודפי הקישוט, המנסים לחקות
כל המצאה מודרנית הדשה, כרודפי אופנה
סנסאציונית והאשימם בהורדת ערכו של
הבניין על ידי אי־לקיחה בחשבון של גורם
האמורטיזציה: כי בניין שנבנה בנוסח האופנה
החדישה ביותר, נהפך למוצג היסטורי
מיושן ברגע שהאופנה חולפת.
מולו, כדובר קנאי של הגישה הנוגדת,
הופיע אברהם יסקי, אחד מראשי הדור הצעיר
והמצליח של האדריכלים הישראלים,
תלמידו לשעבר של הפרופסור רטנר.
לדעתו של יסקי, אין הנתונים התכליתיים
של הבניין מהווים בעייה. כל ארכיטקט יכל
לפתור אותם בדרך פחות או יותר מוצלחת.
מבחינה תכליתית אין גם כל הבדל בין
בניין מגורים אחד למישנהו — כולם נועדו
לאותה תכלית. מה שמבדיל מכל בניין טוב
בניין רע, אינו הפיתרון של בעיות תכליתיות
אלא הדרך בה פותרים את בעיות
הצורה, הפנימית והחיצונית. הבניין צריך,
לדעתו של יסקי, להשתלב מבחינה אסתטית
עם הסביבה, עם האנשים הגרים במקום, עם
השקפת־עולמו של המתכנן. הוא גם צריך
לנצל בצורה נכונה ויפה את חומרי־הבנייה
השונים.
טראומות ארכיטקטוניות. על הקו
הישר שחיבר שתי עמדות מנוגדות אלה
— עמדתו של הפרופסור רטנר ועמדת
אברהם יסבי — ניצבו שאר הנואמים והמשתתפים
בוויכוח, שעמד על רמה גבוהה.
לתשואות סוערות במיוחד זכה נאומו של
אבא אלחנני, שהיה רצוף היקשים ודמויים
פסיכולוגיים וספרותיים כמו :״האדריכלות
החדשה נולדה כבת בלתי חוקית לתקופה
של ניוון וקפ און ...אם נזכור שאנו ניזונים
על סיפרות כנה עד כדי אקסיביציוניזם
ואמנות התיאטרון וקולנוע חשפנים להפליא.
הקפלטים והקרינולינות של המאה התשע*
שלא גמר כל מוסר טכני מוסמך.
הדיפלומה היחידה הנמצאת ברשותו היא
קאריקאמורה של דיפלומה שצייר למענו
הקריקטוריסט האמריקאי סאול סטיינברג.
העולם הזה 1206

עשרה פיתחו בנו תסביכים עם טראומות
של זכרונות מן העבר.״
סיכם את הסימפוזיון אחד המשתתפים:
״אין מה לדבר. נאמרו כאן דברים יפים
ונכונים. הצרה היא שד,ארכיטקטים מדברים
בלשון אחת בכינוסים וסימפוזיונים ובלשון
אחרת במציאות. לא רק שהם מתפשרים
עם המזמינים על עקרונות שעליהם הם מוכנים
להילחם ער טיפת הדם האחרונה בסימפוזיונים,
אלא גם כשיש להם יד חופשית׳
והמזמין אינו מתערב, אין הם מנצלים
את המצב להדגמת עקרונותיהם. במקרה
הטוב, הם מעתיקים תוכניות וחזיתות
שראו בז׳ורנאלים מיקצועיים מחוצלארץ
ובמקרה הרע — מקריבים את נוחיותם של
הדיירים לעתיד לבוא על חשבון איזה אפקט
אסתטי שנדמה להם שיעשה רושם על מזמינים
חדשים.״
מחול סיפורי בפנטומימה
בהעדרה של התזמורת הפילהרמונית, ירדו
אל במת היכל התרבות כמה מאלי האולימפוס
ההודי. קרישנה, זה אפולו כובש
הנשים של המיתולוגיה ההינדית בת חמשת
אלפי השנה, יצא שוב מנהר הג׳ומנה כדי
לחזר אחרי אחת מנערות הכפר. שיווה,
האל הנורא, רקד את ריקוד הקוסמוס אחרי
שהכריע את הדמוני־ם ויצא במחול השמש

לה־־קורכוזייה: מגרד־שחקים
מכונה לגור בה?
השוקעת על פסגות הרי ההימאליה עוטי־השלג.
סרי
ראם גופאל, הרקדן ממדינת מייסור
שבדרום הודו, השגריר המעופף של המחול
ההודי הקלאסי, הופיע עם להקתו המורכבת
מרקדנים הודיים, מתופף ציילוני, נערה
בורמית מניו־יורק, כמה ישראלים מלהקת
ענבל וטייפ־רקורדר. הקהל, שקיבל בהתלהבות
את הופעותיו של גופאל, אשר הצטיינו
ביכולת גופנית יוצאת מן הכלל
ובמבע אמנותי מהפנט, פיהק בשעמום גובר
והולך בעת הופעותיהם של יתר חברי
הלהקה.
המחול ההודי שונה באופן מהותי מהמחול
האירופי המוכר יותר לקהל הישראלי.
התנועה במחול ההודי אינה כפותה לריתמוס
המילודי אלא לסיפור המעשה. בכך
נהפך הריקוד ההודי לפאנטומימה של סמלים
קבועים, הבאים להמחיש אגדות לחר־שים־אילמים.
כדי
להקל על הקהל הישראלי הרב־גוני
בהבנת שפת־תנועות זו, הקדיש ראם גו־פאל
זמן ניכר להסבר הסמלים המיוצגים על
ידי תנועות הידיים, הגבות, העיניים ותנועות
הראש.
השיעור באמנות המזרח שראם גופאל
הסביר והדגים, העלה ללא ספק את השכלתו
של הקהל הישראלי — אך לא את השכלתם
האמנותית של חברי להקתו. שתי הרקדניות
הסוליסטיות הניעו את אבריהן בליאות
והיה נדמה שגופאל הוציא אותן
בטרם עת י מבית־הספר למחול בו למדו,
כדי להרכיב בחיפזון להקה לשם הופעה
בישראל. רקדני ענבל, לעומת זאת, מילאו
את תפקידם באופן יוצא מהכלל, כאילו
ניזונו מרקוד הודי וממוסיקה הודית כל ימי
חייהם.
ה נוו ל ח

הז ה 1 2 0 6
אוש1 איר לא רהכנס למוץ
ראש הממשלה, דויד בן־גוריון, מצליח
לעורר סערות לא רק בנאומיו ובמעשיו,
אלא גם במאכליו. אחרי ביקורו של ביג׳י
בחבל לכיש, במלאת לו חמש שנים, התרעם
הצופה, ביטאון המפלגה הדתית הלאומית,
על ששר הדתות בפועל אכל בביקור זה
טריפה בפומבי. השיב על כך מזכירו של
ביג׳י, יצחק נבון נ ״ארוחת ראש הממשלה
כללה שמנת, גבינה, סלט ירקות, לפתן
פירות וקפה בחלב. מה טרף בארוחה זו?״
תשובת הצופה: המסעדה שבה הוכנו המאכלים
היא טריפה שר החקלאות,
משה דיין, עדיין לא התרגל למשרתו
החדשה. התברר כי ממשרדו יוצאים מכתבים
לחברי מפלגתו על עניינים הנוגעים לפגישות
חוג הצעירים, כשהם כתובים על״ידי
מזכירת המשרד ומודפסים על נייר רשמי
הנושא את הכותרת מדינת ישראל. כאשר
העלה ח״כ אחדות העבודה, ישראל כד
יהודה, את הענין בשאילתה בכנסת, הודה
דיין בטעותו, הבטיח להחזיר לקופת הממשלה
את הוצאות הנייר והעסקת המזכירה
תת־שר הבטחן, שמעון פרס, ריהט
לאחרונה מחדש את חדר השינה שלו בצבע
סגול, כשווילונותיו וכיסוי המיטה עשויים
מבד בצבע זה. אישיות אחרת שקישטה
לאחרונה מחדש את הדר השינה שלו בצבע
היא כוכבת הקולנוע קים גוכק. האם
יש קשר בין שני המקרים ח״כ
הצ״כ, יוסף סרדין, נזכר השבוע, בקשר
לפרשת לבון, בבדיחה יהודית :״שוליה אצל
עגלון, שהרגיש את עצמו מוכשר לנהוג
בעגלה, ביקש מהעגלון שימסור לו את
הסוס והמושכות. אמר לו העגלון, :טוב,
אעשה לך בחינה,׳ ושאל אותו, :מה תעשה
אם רבע שעה לפני הדלקת הנרות נכנסת
לבוץ עם העגלה 10 ,קילומטרים לפני העיירה?׳
זיעה כיסתה את השוליה שלא ידע
מה לענות. לקח העגלון וסטר לו סטירת־לחי.
התייפח השוליה, :על מה אתה מכה
אותי? מה היא העצה? איך יוצאים איך
יוצאים,׳ ענה לו העגלון, ,גם אני אינני
יודע. אבל 15 דקות לפני הדלקת נרות
לא נכנסים לבוץ עם העגלה 10 ,קילומטר
לפני העיירה׳.״ הסביר סרלין את מוסר־ההשכל:
מתפקידה של ועדת החוץ והבטחון
שלא יישנה עוד כדבר הזה הממונה
על יחסי הציבור של מערכת הבטחון, המשורר
עמנואל הרוסי, דאג השבוע
להעמיד עובדה היסטורית על תיקונה: אחרי
שהעתונאי אורי קיסרי, הזכיר באחת
מרשימותיו כי עריסת בנו בכורו של
הרוסי היתד, תיבת נפט, תיקן הרוסי את
הטעות במכתב למערכת הארץ :״העריסה
הראשונה של בני בכורי לא היתד, תיבה
של נפט, אלא אמבטית פח קטנה שרופדה
בנסורת באחד מימי שהותה בדירתם
התל־אביבית, הבחינה רעיית ראש הממשלה
פולה כך גוריץ, בתיירים אמריקאים שעצרו
את מכוניתם בפתח הבית, ומסרו לשוטר
הניצב בשער מכתב לביג׳י. פולה לא
יכלה לעצור את כעסה, יצאה מיד בחלוק
לחצר וגערה בשוטר ובתיירים :״אל תקבל
מכתבים משום אדם בצורה שכזאת. ככה לא
מקבלים מכתבים. זה בלתי ליגאלי. מה יש,
קשה להדביק בול?! מדינת ישראל צריכה
להרוזיח.״

מזכיר שני בשגרירות הגאנאית, יצא השבוע
לווארשה לשם החתמת הקירקם לשורת הופעות
במולדתו הישראלי המאושר מן
הידיעה על הולדת ריז 8כורש עדי
פהלווי, יורש השאהינשאה הפרסי, היה
בעל המסעדה הירושלמית המפורסמת, יחזקאל
שמש. שמש, צבר ממוצא פרסי
הדומה דמיון מפתיע לשאה, העמ ד חבית
יין בפתח המיזנון המהיר שלו, קישט את
מסעדתו בדגלי פרם וישראל ובאורות ניאון
צבעוניים, כיבד את אורחיו ביין חינם
לפני כחודשיים, כאשר פורסמה הידיעה כי
רות דיין, מנהלת משכית, יצאה לדייס
שבצרפת במיוחד כדי לחנוך שם את אוניית
הדייג דוגית, הביע ביטאון תנועת החרות,
חרות, תמיהה על שאשתו של שר החקלאות
נסעה למטרה כזאת על חשבון המדינה. השבוע
פירסם חרות ידיעה תחת הכותרת
״גברת דיין נסעה על חשבון המדינה.״
הידיעה היתה הפוכה מהכותרת. התברר כי
רות דיין הוזמנה על־ידי בעלי האונייה
החדשה, שהם דווקא כולם אנשי תנועת החרות.
הבעלים איימו להפסיק תרומותיהם
להרות אם לא תבוא התנצלות מתאימה
כלפי רות.

איך לא דחתהטל

פירסומת רבה נעשתה לעובדה
קאשי נסעה לפאריס, ושהיא מופיעה שם
במועדון־לילה ידוע.־ ישראלים שבאו לאותו
מועדון לשמוע את הזמרת קיבלו את התשובה
:״איחרתם. היא הופיעה כאן שלושה
ימים ונשלחה הביתה הביתה
תחזור כנראה גם רכקה מיכאלי, מכו־כבות
מועדון התיאטרון החיפאי וקריינית
קול־ישראל לשעבר. איש שרות השידור,
משה חובס, הופיע אצלה לאחרונה, ניסה
לשכנעה לחזור לעבודה בקול־ישראל בתנאים
קוסמים כאשר חזרה ניבחרת
הכדורגל הישראלית ממשחקי סיאול, חולקו
הכדורגלנים במטוס למחלקות שונות.
שלמה לוי ואהרון אמר הוכנסו לתא
מיוחד, ליד הטייס. המקום מצא חן,דווקא
בעיניו של רפי לוי שהתייגע מהטיסה
הממושכת. לבסוף מצא רפי פיתרון: הוא
שילם דמי מפתח, דולר לאמר ודולר לשלמה
לוי בסיום משחקי גביע אסיה, קיבלה
הנבחרת הישראלית מתנה ממארגני המשחקים
הקוריאניים. המתנה: ארגז ארוז ועטוף
בהידור. סיפר שייע גלזר :״שמחנו נורא
על המתנה. חשבנו שאם זה ארוז כל כך
יפה, בטח יש שם סרביסים. כשפתחנו את
הארגז התברר שיש בו רפואות. נתנו לכל
שחקן בקבוק רפואה. זרקתי את זה תיכף.
פצוע יכולים לעשות אותי כשאין לי כלום,
אבל חולה לא יעשו ממני מאז
זנחה הדוגמנית רנה וייס את מקצוע
הדוגמנית והפכה לעקרת־בית ולאם, אין
היא מתבטלת. השבוע ילדה בת, בפעם

הצופים לא רצו ללכת
השנייה תוך שנתיים להקתו של
יונתן כרמון הופיעה ברומא בתקופה
שנערכה בעיר האולימפיאדה. להקת הריקוד
הישראלית זכתה בהצלחה וקיבלה ביקורות
חיוביות. יום אחד לקח כרמון בידיו עתון
א־טלקי בו נכתבה ביקורת על להקתו,
ולמרות שאינו יודע איטלקית, עבר על
הכתוב. הוא נדהם: כמה מילים כמו ״ברברים״
,״חסרי־תרבות״ וכיוצא בזה היו
מובנות לו. יונתן מיהר להחביא את
העתון לבל יראה איש את הביקורת
הקטלנית. מאוחר יותר הראה את הביקורת
לחבר יודע איטלקית, ביקש ממנו לתרגם
עבורו את הכתוב. הוא נרגע. התברר כי
הביטויים החריפים היו מיועדים לבעלי האולם
בו נערכה הופעת הלהקה, על שמת־קניהם
חיבלו בהנאה שבהופעה
השגריר האמריקאי בישראל, אוגדן ריד,
הוכיח כי אינו ממהר לשכוח את התפעלויו־תיו
האמנותיות. אחרי שנוכח בתערוכת הצייר
יהודה בן־יהודה והביע את התרשמותו
מהציורים, הזמינו השגריר לצייר את
ציורי־הקיר בבניין השגרירות החדש בתל־אביב
חייה הררית קפצה לפני
שבועיים מלונדון — שם היא מסיימת את
צילומי סרטה השותף הסודי — להולנד,
כדי להיות נוכחת בהצגת הבכורה של בן־
חור בארץ זו. אחרי ההצגה נאלצו המארגנים
לספק לחיה שולחן מיוחד — איש
מהנוכחים באולם לא היה מוכן לוותר על
חתימתה על התוכנית המיוחדת שחולקה לצופים.

פסמז•
המזבזע
9דאש הממשלה, דויד בן׳ גוריון, בספר הזכרונות של בית-הספר ;
לפיקוד ומטה של צה״ל :״אם גם הקצינים הבאים בעשרות השנים שלפנינו, יהיו ;
בקצינים הבכירים של ימינו — ישראל לא ידע רע!״

ח״ב מפא״י עקיבא

איד מוכרי פרחי
לרגל הצגת הבכורה של המחזה אהבה
שכזאת בתיאטרון זווית, ערך הציר הצ׳כוס־לובקי,
מי לו סלסה רוז ה, מסיבה חגיגית
לכבוד התיאטרון ואורחיו, בה הוגשו משקאות
וקאביאר. באותה מסיבה נוכח גם
ח״כ מק״י, משהסנה. הרים סנה את
הכוסית ואמר :״אני שונא לשתות לחיי
דברים נויטראליים וכאן הפסיק לרגע,
כשכל הנוכחים חוששים שהנה הוא עומד
להצהיר הצהרה פוליטית. אלא שסנה המשיך
:״נשתה לחיי הנשים!״ שמע זאת הציר
ותיקן :״נשתה לחיי הצלחות הנשים.״ סנה
התנגד :״אינני שותה אף פעם לחיי הכישלונות
של עצמי מאחר שתיאטרון
זווית אינו נוהג למכור כרטיסים להצגותיו,
והנוהג הוא שהמבקרים מקבלים בכניסתם
פרח ומשלשלים סכום הנראה בעיניהם לקופה,
החליטו הפעם אנשי זווית לרמוז על
כך לצופים. פ ני נהג רי מצאה את ה־פיתרון.
לכל פרח מצורף פתק האומר״אהבה
שכזאת אינה תלויה בדבר, אבל הצגה שכזאת
הופעותיו של קירקס
וארשה בישראל, הביאו לקשירת קשרי-
תרבות בין פולין לגאנה. אנשי השגרירות
הגאנאית שהתלהבו מהופעות ההירקס כארץ,
החליטו להזמינו לארצם. גורדון קודו,

שעליזה

חיה הררית בהולנד

החוצה.״

גוכרין :״ועדת החוץ והבטחון הפכה לוועדת >

#עקיבא גוברין, בתשובתו לקריאות־ביניים בעת נאומו בכנסת :״אני מוכן !
לענות על קריאות־ביניים אך לא על קריאות בינוניות!״

•ח״ב הצ״ב יוסף סרלין :״במדינת ישראל לא רק
הממשלה, יתרה מזה: הכנסת פוחדת מן הממשלה!״

ברמל :״אדם החי כיום מעבודה, מוקע על־ידי

9משה
* ח״ב הדתיים הלאומיים, יצחק רפאל :

שהאזרח פוחד מפני !

הרבים כשלומיאל.״ <
מחייב את הצנזורה ;

״אני
יותר מאחרים, אם היא דרושה לטובת המדינה ולא דווקא רק בשטח הבטחוני — !
לא צמח עדיין שום נזק מדבר שלא נתפרסם.״

יששכר של , 0בירחון אתגר :״האומה העברית רואה במוסדותיה ובמפ־לגותיה
מין עיבדות־יסוד של הבריאה, כמו החצבת והחולירע, גזירה משמים שאין !
לעשות נגדה כלום.״

המפקח הכללי של המשטרה, יוסף נחמיאס :״מצב הפשיעה
של המבוגרים בישראל, ביחס לארצות אחרות, הוא משביע רצון.״

0שר החקלאות, משה דיין, בתגובה על כשלון תוכנית הנזונינוייקר: ן !
״איני בעל מקצוע בגידול עגבניות, ולא אני יזמתי את התוכנית.״
9חברת דגניה ז ״לחברות הוותיקות בקיבוצים, הזוכרות עדיין את הנשי;; -
קר, הראשונה שקיבלו מהחברים שלהן, יש בנות שגדלו בקיבוץ, שאינן זוכרות את !|
שמו של הבעל הראשון שלהן.״

ס מיוחד ליום החסכון הבינלאומי * מוס!? מיוחד ליוס החסכון הבינלאומי *.מוסח מיוחד ליוס החסכון הבינלאומי * מוס!? מיוחד למס החסכון הבינלאומי * מומח מיוחד ליום החסכון הבינלאומי ¥

//הווווווווווווווווווו1וווווו|ן ן1ווווווווו}וווו1וון1(1וח 1

—6נ0

^ ו668#165159 168

:ש דו דו

ח <חת^

ן! 1י׳

3ון_חגיגלאומי * מוסף מיוחד ליום החסכון הבינלאומי

מוס!? מיוחד לידס החסכון הבינלאומי*__

תודעת ביטוח החיים בארה״ב וב אירופה
היא כה מקובלת שאין כמעט
משפחה, בעלת הכנסה בינונית, שאין
לה פוליסת ביטוח חיים• לא פעם נוכחו
תושבי הארצות האלה לדעת, כי
הביטוח איפשר להן להמשיך באותה
רמת חיים שהיו רגילים לה, גם לא חר
מות ראש המשפחה.
כל פרט חייב להקציב חלק מהכנ סותיו
במשך שנות פעילותו הכלכלית,
במטרה להבטיח לעצמו אמצעים כס פיים
לעת בה תיפסק הכנסתו אם
מאז שהאדם גורש מגן העדן, הוא
מחמת פטירה, יציאה לפנסיה או ברי ביכולתו
מחפש אותו דבר נפלא שלא הורשה
אות רופפת. בדרך כלל, אין
של היחיד לקבל על עצמו את הדאגה לו לקחת עמו בצאתו משם — את
הזאת. חברות הביטוח מאפשרות ל הביטחון הכלכלי. כך, על כל פנים,
פרט להצטרף אל רבים הנושאים ב אפשר להבין את תמונת חיי גן העדן
נזקים על ידי חוזה, כלומר, פוליסה, בשפת המושגים המודרניים.
לפיה מתחייבת החברה לשלם במקרה
לעתים נשאלת השאלה, האם במרו של
מות מוקדם, סכום כסף שנקבע צת הדורות השיג האדם ביטחון נכסף
מראש, לנהגים מזכויות הפוליסה.
זה. ברור רק דבר אחד: צורות חוסר
באם ישאר המבוטח בחיים בתום הביטחון הכלכלי השתנו במשך הדו המועד
שהוסכם עליו בפוליסה יקבל רות• אסונות טבע, כגון רעידות אדמה
הוא עצמו את הכסף, כל זאת, תמורת ושטפוגות, חיות פרא, בצורות, מגי תשלומים
רצופים, חודשיים או שנ פות היו בעבר הגורמים העיקריים
תיים. מאחר וסידור ביטוח חיים מבו שהטרידו את מנוחתו של האדם ואח סם
על רצונם החופשי של הצדדים, דים מן הגורמים כגון מחלה או בצו יש
הכרח בקיום הגבלות ותנאים רת קיימים עד היום הזה.
מיוחדים החלים על רוכש הפוליסה
בחברה התעשיתית גורמי הטבע
בקשר למצב בריאותו והתעסקותו, ל הוחלפו בחלקם הגדול בגורמים אינם־
עיתים גם אופיו, הרקע המשפחתי, טיטוציונאליים. האדם המודרני בידו
אורח חייו ומנהגיו. אחרת, בני אדם האחת בונה לו בסיסי ביטחון כלכלי
בריאים בבריאות טובה בעלי התעס חדשים, אך בידו השניה הורס בסי קויות
בלתי מסוכנות לא היו דואגים סי ביטחון קיימים ויוצר לעצמו צו לביטוחם,
ואילו החולים והעוסקים רות חדשות של חוסר ביטחון.
בהתעסקויות מסוכנות היו אצים לר התיעוש,
למשל, מגביר את עושרו
כוש ביטוח חיים, דבר שהיה מייקר
את הביטוח עד כדי חוסר יכולת ל של האדם בחברה ומאידך הוא יוצר
סיכונים חדשים לשלומו. מספר תאורכשו
ע״י רבים.
נות העבודה בישראל הגורמים לה־עדרות
האדם מהעבודה ולהפסד שכ רו
הקבוע מגיע ל־ 50.000 לשנה ש־פרושם
כאילו כל שנה עבדו פחות
6,000 עובדים במשך שנה תמימה.
ח״ץ למטרה
כל שנה מתווספים כ־ 1,000 נכי תאו 1כאשר
הגיעו חברות הביטוח בארץ, נות זמניים או קבועים וקרוב ל־100
לאחר בירורים ממצים, למסקנה, כי נהרגים בתאונות העבודה. הרפואה
1יש צורך לאפשר לציבור המבוטחים המודרנית מזכה את האדם בשנות
׳להצמיד את סכומי־הביטוח בפוליסות חיים נוספות, אך אין החברה מוסיפה
׳חיים לערך קבוע — מדד יוקר החיים לו אמצעי קיום לשנים בהן הוא זכה.
׳או הדולר האמריקאי -היה ברור, להיפך, היא מנסה להוציאו מתה !כי
ההצמדה טעונה הכנות רציניות ליך העבודה ככל המוקדם. הסטאטיס-
ובניהול משא ומתן עם מוסדות הממ טיקות מראות שהכנסותיו של הקשיש
שלה המתאימים על יצירת אפשרויות פוחתות באופן תלול ביותר ביחס הפוך
על השקעת הרזרבות המתהוות — לגילו. במידה והאדם מגיע לגיל גבוה
לזמנים ארוכים ובתנאי הצמדה מתאי יותר, פחות אמצעי קיום עומדים
מים, קביעת יסודות התעריפים, תנאי לרשותו.
הקומיסיונים ועוד.
החברה כולה יצרה סדרים אלה ב חיים
״ביטוח על היות
והשיטה
חדשה בעולם כולו ואין והחברה כולה צריכה להיות אחראית
הצמדה״ היא
קודם לה הוחלט בין החב למי שנהפכו קרבנותיהם. אותם האנ כל
נסיון
מיוחדת שים אשר הפסידו את הכנסותיהם
רות הישראליות להקים חברה
המדעיים והמע כתוצאה מהם או נאלצו להפרד מעבושתניח
את היסודות
ביטוח חיים זו, תמצא דתם שלא באשמתם. החברה המודר שיים
לשיטת
הצינורות להשקעות המתאימות נית המאורגנת מטילה חובה על אז את
ותנהל
במרוכז את המשא ומתן עם רחיה להתגונן מפני סיכונים מסויי־מוסדות
הממשלה ומוסדות אחרים מים אותה היא בעצמה יוצרת ואין
ותצבור את הנסיון הדרוש כדי ש היא רואה מנוס מהם.
אפשר יהיה להכניס תיקונים בשיטה,
הביטוח הממלכתי היא פרי הכרה
אם יתעורר צורך כזה•
מצפונית זו. הוא מכשיר התגוננות
כל חברת ביטוח, המשותפת בחב הפועל באמצעות חסכון־חובה של
רה מייצגת זו, מוציאה פוליסה משלה, כולם למען כולם.
מנהלת את עסקיה על אחריותה היא
בלבד, לפי היסודות והכללים שנקבעו
התעמולה מי משלם מה?
על ידי ״החברה המייצגת״.
•ההסברה לביטוח חיים צמוד נעשות
אף הן במשותף. פעולה של ״החברה
הביטוח הלאומי הוא קופת חסכון
והמייצגת״ הוכיחה את תועלתה המרו בה שותפים כל תושבי הארץ. כולם
ד, ונהפכה גם למעשה למוסד המייצג משלמים חלק מסוים מהכנסותיהם
ת החברות הישראליות לביטוח־ לקופה הזו וכולם מקבלים מקופה זו
ויים. הוחל עכשיו בטיפול בעניני בשעה שהם זקוקים לה. חוק המדינה
|ביטוח פיצויים לעובדים ולפנסיה.
קובע מי צריך לשלם ומה הם סכומי
החסכון. החוק קובע מתי וכמה כסף
1ח״ץ מאפשרת עתה את סוגי הבי מגיע לו מקופה זו• למשל, החוק
טוח הבאים:
מחייב את העובד השכיר לוותר על
• 1״ביטוח מעורב״ ,״ביטוח מעו־ חלק קטן משכרו (כיום /0ס )1,7המוע בר
לקופת המוסד לביטוח לאומי
רב הדדי לשתי נפשות״.
והחוק קובע שהעובד יקבל תשלומים
מהקופה או שירותים אם הוא יגיע
• ביטוח לכל החיים״.
לגיל זקנה והוא לא יוכל עוד לעבוד
• ״ביטוח גימלא״ (פנסיה)
או אם יפגע בעבודה ויפסיד את שכרו
כתוצאה מאי כושרו לעבודה. לאחר
• ״ביטוח חינוך ילדים״.
מותו ינתנו תשלומים חודשיים, ה <
״ביטוח פיצויים לעובדים״.
קרואים קצבת שאירים, לאלמנתו

^^ון_^^נלאומי__¥מי

55 1

י נו
1ו ב

שלטונות מם הכנסה מיחסים חשי בות
רבה לביטוח ה״ץ והם נותנים
זיכויים במס הכנסה לנושאי ביטוח
ח״ץ כעדוד לחסכון בקרב הציבור
והשקעתו לפיתוח המשק.
(לפי ש. בר־כהן)

שיחת טלפון עולה 20 אגורות
גלויות דואר עולה 7אגורות

כולסלמען כולם

י י 11י

— — 88ס

111

1| --44

ן סד

א ד תוו ג גו דבתור
אם ענינך הוא רגיל, תוכל לסדרו בחסכון זמן ובדרך נוחה לך
יותר ע״י גלויה או שיחה טלפונית לסניף המוסד לביטוח
לאומי.

אתהז קו ק לציין
לשם מה הוא דרוש לך.
חוברות ההסברה על הגימלה
תשלחנה לך הביתה. יש לנו
חוברות רבות על כל ענפי
הביטוח.

• טופס
הסבר על זכיותיו —
(מתי, כיצד וכמה
מגיע לד).
פתחת חנות, סגרת
חנות ; היית שכיר
וחדלת לעבוד: היית
עצמאי והפכת לשכיר :
נסעת לחו״ל.
•י שכרת
חדשה.

עוזרת

שלח גלויה למוסד עם ציון
תאריכים, כתובות מעבידים, ציין
מספר זהותך.

1 41
113

יג1 1וב

3ב ן
י סן

ן 11

בית

בקש טופס ביטוח עוזרת בית
עם חוברת הסברה.

ה מו סד לבי קו ח לאומי

*־ ס יב1

ן ס1

וליתומיו, וכדומה. לא בחסד ניתן כסף
זה אלא בזכות התשלומים אותם הוא
חסך.
זה שש שנים קיים הביטוח ה לאומי
בישראל. משך שש שנים חסכו
כל תושבי המדינה המבוטחים באמ צעותו
300 מליון לירות וכ־705
אלף תושבים נהנו מתשלומיו. מתוך
300 מליון לירות הנחסכות שלמו
להם כבר 155 מליון לירות 350 .
אלף אמהות יולדות, רבע מליון נפ געי
עבודה 50 ,אלף זקנים, עשרת
אלפים אלמנות 45 ,אלף משפחות
מרובות ילדים זכו לסיוע של המוסד
ונהנו מפרי חסכונם של כל תושבי
המדינה המבוטחים.
(לפי אלחנן גפני)

אמצעי נוח
בנק הדואר בישראל פועל במסגרת
חוק בנק הדואר תשי״א— ,1951 המג דיר
את המטרה של הבנק ואת סמ כויותיו:
א .מטרת בנק הדואר היא
לעודד את החסכון ולהקל על העברת
כספים. ב .בנק הדואר יקיים את ה שירותים
הבאים .1 :קבלת פקדונות
נושאי ריבית לחשבון חסכון, החזקתם
וסילוקם .2 .קבלת כספים בחשבון סי־לוקים,
החזקתם, העברתם וסילוקם,
.3העברת כספים באמצעות המחאות
דואר•
הזרוע המבצעת של בנק הדואר היא
רשת בתי־הדואר בארץ, סוכנויות ה דואר
ואף הדואר הנע. בכל מקום בו

פועל הדואר, שם מבוצעות עיסקות
בנק הדואר, הן בשרות הסילוקים, הן
בשרות החסכון.

גם חסכון, גם פיתוח
ברוב ארצות אירופה קיימים בתי־דואר
המשרתים את השכבות העמ מיות
בשירות בנקאי להעברת כספים
וסילוקם. בנקים אלה מספקים שירות
חינם, כמעט, ללקוחותיהם אולם אין
הם משלמים ריבית על פקדונות סי־לוקים.
הפקדונות מושקעים על־ידי
הבנקים, לרוב בניירות־ערך ממשל תיים
והריבית מהשקעות אלו משמשת
מקור הכנסה לכיסוי הוצאות הבנק.
בכמה ארצות פועלים בנקי הדואר כ שירות
סילוקים בלבד ואילו בארצות
אחדות עוסקים בנקי־הדואר גם ב קבלת
פקדונות לחשבון חסכון. בישר אל
משתלמת למפקידים פקדונות־חי־סכון
ריבית בשיעור של .30/0
השימוש בהעברות בין בעלי חשבון
הוא אמצעי נוח לבעלי חשבון סילו־קים
ומאפשר סילוק חשבונות לשרו־תים
ציבוריים, מבלי שיצטרכו לסור
למוסדות אלה. בעל חשבון יכול לבצע
העברה בשעתו הפנויה בביתו, על־ידי
מילוי טופס מיוחד ושיגורו לבנק הדואר,
בלי לבייל את המעטפה. מספר
החוסכים בבנק הדואר הגיע בשנת
הכספים שעברה ל־ 78 אלף, ואילו החסכון
הכולל של החוסכים מתקרב
ל־ 6מיליון ל״י. כספי החסכונות נית נים
לממשלה בהלוואה, במיוחד למי מון
תכניות פיתוח.

1. 44ז

יין

33 5

:יגלאומי מוסף מיוהד_ליום^הח 8כוו_ הבינלאומי * מוסף מיוחד ליוס החסכון הבינלאומי * מוסף מיוחד ליום החסכון הכיגלאומי * מוסף מי

החי

ספורט

ין ץ^יח[1וווווווון וז^ו*ו
ך־• ירושלים, כאשר הובא משתמט־הגיוס
^ יעקב סמט בפני שופט השלום, נימק
הנאשם את אי־התיצבותו :״הייתי מוכן
להתגייס ואני מוכן לעשות כן — כאשר
יבוא המשיח.״

שחייה

החמור הלבן

אנטי־תוצרת־הארץ !

רזיאלויט.
ה מ כי ל

לפי

• 0 1ץ . 0 * 168 8 0

הו אהקרם

ושומר

קולנוע ״תל־־אביב״
״פסטיבל ראשון של הפרט
המכפיקאי כישראל ״1900

בחסותם האדיבה של ה,״מ שרת החוץ
הגב׳ גולדה מאיר ושגריר מכסיקו
בישראל מר חורחה דסלר, סגורה.
בהנהלת מר סלומון ולרשטיין
בהשתתפות כוכבי קולנוע נודעים
ממכסיקו אשר יופיע ערב ערב
לפני הקהל.
כל ערב סרט אחד בשעה 9.30

6.11.60״לה־קוקורצה״
7.11.60״סימטריו״
זכה בפרס סאן סבסטיאן

8.11.60״נאזרין״
זכה בפרס הגדול בקאן 1959

9.11.60״העקורים״
!0.11.60״מקריו״

לברז,

מזו! מ ל כו תהד בו רי ם.

הי עי ל ביו ת ר

.דויאלויט ־

6—11.11.60

פריס.

ב עו ר

ל ט פו ל

פני ך

מונע

קמטים

רעננות

נעורים .

מעשה מגונה

היה היו זמנים

י 0־יו*<וו
ף־ לונדון, אסרה המועצה לביקורת סר־
_ 1טים ומחזות את הצגתו של סרט תעודתי
על מרד גיטו וארשה, עד להוצאת קטעים
בהם מופיעות גוויות קורבנות הנאצים, טענה
כי הצגת מתים ברבים אינה חינוכית, פוגעת
במוסר הציבורי.

מתוצרת ״הד ארצי״
הצלחה שעלתה על כל
המשוער.

הדוגמה האישית

מצעד פזמוני הישוב

תקליטים -
^ ארוכי נגן ״12

אלפים רבים הזדרזו ורכשו
את התקליטים. במחיר ההפצה
תסתיים בקרוב —

המוזל

ף־ לונדון, בעת הרצאתו של פרופסור
—1נתרהורט על הנושא ״האדיבות מקלה
על החיים,״ סיים המרצה את דבריו במשפט:
״ואם אתם נתקלים בטיפש, אל תתרגזו.
הוא דומה לך בכל.״׳

רק עד ליום — 30.11.60
אפשר יהיה לקבלם במחיר

11.11.60 הצגה מיוחדת

לילדים ולנוער

הסרט האחרון
שדח ¥1ליטו
בשעה 2.00 בצהרים

״הרפתקאות חוזליטו
והאצבעוני״
בסיום הפסטיבל ב־ ,12.11.60 יתקיים
הנשף המפואר של השנה במלון
״אכדיה״ ,הרצליה. בו תבחר

5 0י ס ^ ל ״ התקליט
לאחר התאריך הנ״ל —
יימכרו התקליטים במחירם
המלא.

כרטיסים להשיג אצל: בידור, מסך,
רון־בה, רוקוקו, שעשועון, ובכל
משרדי הכרטיסים.

אחריההצלהה הגדולה
בתל אביב וירושלים
החל ממוצ״ש 5.11.60 בקולנוע

ף* נצרת, שעה שישישה בת 80 נקברה
^*אחר מותה בקבר בנה, בהתאם לצוזא־תה,
גילו אנשי בית־העלמין בקברו של הנד

בנזגז לווזזשבה זן ופטזיג!

ף ט בוסטון, ארצות־הברית, שעה שסולן־
^ החצוצרה יוסף קריפם ניסה להופיע מאחורי
הקלעים בקטע הסולו שלו, במסגרת
קונצרט התזמורת הפילהרמונית הישראלית,
ניסו הסדרנים, שחשבו אותו לתושב המקום
המתכוון להפריע לקונצרט, למנוע בעדו מלבצע
את הקטע, אילצו אותו -להאבק על־מנת
להספיק להשמיע את תקיעתו בזמן.

להשיג בכל העיוגועש
דבשת ׳שק1
>* ככיש באר שכע־חכרון, ערכו
לי שראל וירדן בודעדת שביתת־הנשק המי
עורבת מיסדר־זיהוי, חקרו רועד, ירדני בפני
משקיף או״ם, זיהו כמה מן החשודים שהתייצבו
למיסדר — גמלים מעדר שחצר,
את הגבול בכיוון הישראלי.

ת מר
חיפה

הבינלאומי 1959 והעניק למריה של את
התואר — ״השחקנית הטובה של השנה״
בה שתתפות:

מריה של
קורד יורגנס
תרגום עברי וצרפתי
החב׳ להפצת סרטים למזרח הקרוב בע״מ

ההחלטה לערוך את מישחקי אליפות הים
התיכון בכדור־יד בישראל, נסכה דם חדש
בענף ספורטאי זה. אולם לא היה בה כדי
לעניין את הקהל במישחק הספורטאי המהיר
אך חסר־המתח־והעיניין. הצופים הבודדים
שנאספו בשבת בבוקר באיצטדיון המכביד,
בתל־אביב, אוכזבו. במישחק הכדוריד
המרכזי שנערך השבת בין מכבי תל-
אביב לבין מכבי ראשון־לציון, ציפו כולם
לנצחון התל־אביבים על האלופים בני הדרום,
במסגרת מישחקי גביע הכדור־יד.
האכזבה היתד, כללית. הראשונים זכו
אומנם בנצחון דחוק 5:7אולם די היה
בו כדי להעלותם לשלב מישהקי־הגמר. כישלונה
של הקבוצה התל־אביבית נבע בעיקר
משום שהיא ביססה את כל מישחקה על
החלוץ המרכזי אברהם (״הטנק״) שניאור.
שניאור, כוכב ניבחרת הכדורסל הישראלית
בשנים האחרונות, חזר לשחק כדור־יד אחרי
הפסקה של שנים. הוא היה, בשעתו, אחד
הספורטאים המצטיינים בשטח זה. כולם
פחדו ממנו. הכדור שהיה נורה מכף ידו היה
בחזקת סכנה לכל שוער המנסה לעצרו. לא
פעם היה שוער, שניסה לעצור את זריקתו,
נזקק לטיפול רפואי מהיר כדי שיוכל
לחזור אל בין הקורות.
אלא ששניאור של היום אינו מה שהיד,
בעבר. הוא היה צל של עצמו וכשלונו .־,יה
כשלון קבוצתו.

•הללד זר

הסרט הדרמטי הגדול

בפסטיבל יהסרטים ם
ראשון ב ר
שקבלה פרם ע כ

כדור־יד
הטנק שנעצר

מו סי קהלעם

הופיע גליו! 4

צידה לירד

מבצע האדץ

״מלכת שבוע הסרט
המכסיקאי בישראל״

1960

ף 6ניו־יורק, פנר, משרד החרם הערבי
לשורה של הברות אמריקאיות במכתבי
התראה לבל ינהלו עסקים עם ישראל, שיגר
בין היתר איגרת לוזעדת הקניות של מדינת
ישראל בארצות־הברית.

הסידור להגריל
מאות חובבי ספורט־המים התכנסו בשבת
שעברה על חוף ימה של נהריה, כדי לתזת
בשלבים האחרונים של המאבק על הגביעים
השונים, במשחה שבי־ציון — נהריה, הנערך
זו הפעם ה־ 14 לזכר חללי הפלוגה
הימית של נהריה.
אותה שעה, לא שם לב איש לדראמה
המתהוללת בקרבת־מקום ואשר נפשותיה
— יוסף (״יהי״) טלקי, מאמן הפועל גוש־זבולון
ונחום בוך, מאמן ברית־מכבים־
עתיד תל־אביב .״זה לא פייר, אתה סידרת
אותנו,״ צעק טלקי. ואילו בוך השיב בשקט:
״זאת למדתי ממך,״ אסף את שחייניו הצעירים,
את כל המדאליות למקומות הראשונים,
את הגביע הקבוצתי ויצא בדרכו תל־אביבה.
מה התחולל למעשה במים הצוננים שבין
שבי־ציון ונהריהז
״בשנים האחרונות משתף טלקי שחיינים
משער־העמקים בנבחרת גוש זבולון ועל־ידי
כך צובר נקודות וזוכה באליפות הקבוצתית.
אנו משקיעים מאמץ רב, זוכים במרבית
המקומות הראשונים עם קומץ זעיר
של שחיינים, אך אין ביכולתנו לזכות בגביע
הקבוצתי,״ סיפר נחום בוך.
הפעם החליט בוך להתחכם. הוא היד,
בטוח בנצחונו של הכוכב הצעיר החדש,
דוד ויסמן 17 ידע גם כי דמי קרפן () 14
עשוי להצליח במידה רבה. לכן, משהגיע
לשבי־ציון, דקות ספורות לפני מתן אות
הזינוק, הציץ ברישום השחיינים, ראה כי
גוש זבולון רשם את כוכבו דניאל פרוכטר
( )17 לתחרות בין הנערים. בידעו כי ויסמן
טוב יותר, כיום, מפרוכטר רשם גם אותו
להתחרות בין הנערים ואילו את קרפן
הצעיר מהם בשלוש שנים, רשם בין הבוגרים•
התחבולה הצליחה. ויסמן היה ראשון
בסיכום הכללי וראשון בין הנערים. קרפן
היה הראשון בין הבוגרים ואילו פרוכטר,
שזמנו היה טוב יותר מקרפן, נאלץ להסתפק
במקום השני בין הנערים. יורם שניי־דר,
שחיין הגב של ישראל באולימפיאדה,
היה הראשון בין הבוגרים, אולם מאוחר יותר
נודע לו כי. ברית־מכבים־עתיד רשמו
נער בן 14 כבוגר וזמנו היה טוב יותר.
גם שחייניות ברית־מכבים, חנה מרון ()14
ונעמי נייגר 15 תפסו מקומות ראשונים,
העבירו את כל הגביעים לסניף התל־אביבי.

ף* סינסתאטי, ארצות־הברית, הורשע
^ ג ׳ ו ן לוקסטון בגניבה לאחר שחדר לביתו
של שוטר, גנב את ארנקו מעל שידת-
הלילה, נמצא כשברשותו מסמכי־הזיהוי
המשטרתיים של קורבנו, הגיש ערעור בטענה
שכוזנתו לא היתד, אלא להתל בשוטר
שקנסו על עבירת־תנועה.

<ן חת הדמויות הבולטות על מיגרשי
הכדור־יד בארץ היא זו של בן־ציון באייער,
איש רמת־גן. באייער הוא ספורטאי רב־גוזנים.
הוא חלוץ בקבוצת מכבי רמת־גן,
מאמן את קבוצת הפועל המקומית וכשהוא
מתפנה מכדור־יד הוא ניצב בשערה של
קבוצת הכדורגל בני־יהודה. .
ביומון הספורט נכלל באייער כמעט כל
שבוע בנבחרת־השבוע של שחקני הכדור־יד.
רק השחקנים עצמם ידעו, כי המומחה המרכיב
את הנבחרת והחותם בשם ב. בארי
אינו אלא בן־ציון באייער בעצמו.
העולם הזה 1206

מאת

שייע \ לזד
ר •צ דכפ טענות על שלא הבאנו את
גביע אסיה לכדורגל?
תגידו תודה שהבאנו בכלל את עצמנו.
מה ותר נעים לכם׳ לשמוע שלא הבאנו
את הגביע׳ או לשמוע שכל הניבחרת הלכי־לאיבוד
בתאונת מטוס איישם מעל הרי
סיאם? זה בדיוק מה שהלך לקרות. כש־יצאנו
מהונג־קונג בדרך חזרה הביתה, עלי?
1על מטוס של חברת תאילנד. אנחנו עו־לים
למעלה׳ מסתכלים דרך החלון לראות
את הנוף׳ ומה אנחנו רואים? מנוע אחד
של המטוס עומד• בעצם לא עומד. הוא
זז קצת. מהרוח.
לקח לנו חצי שעה של דפיקותילב עד
שחזרנו להונג״קונג. היינו מאושרים, השבנו
שתפסנו מציאה ועכשיו נשאר עוד יום
יומיים בהונג־קונג עד שיגיע מטוס חדש
ועד שנספיק לקנות את המתנות ששכחנו.
איפה! אחרי שעתיים התברר כי איזה
גרגיר נתקע בצינור־הדלק ועלינו עוד פעם.
אחרי שעה אנחנו מסתכלים על המנוע —
הוא עוד פעם עומד. עכשיו היינו בטוחים
שנשאר לבלות את הלילה בהונג־קונג, אלא
שהטייס המשיך עד לבנקוק.

הפגנות -זה טור
מציג נשיא קוריאה את הפרסים
לניבחרות שהשתתפו ב־נזישחקי
הגמר על גביה אסיה בכדורגל. משמאל, נראה הגביע

למנצחת, ולפני הנשיא מונחים המגינים אשר חולקו לכל אחת
מהקבוצות המשתתפות בהתחרויות. שים לב לתלבושת הקוריאנים
שהיא חיקוי כמעט מושלם של המרים והתלבושות האמריקאיים.

כבר בהתחלה

ף* פרתי לכם את זה כדי שתראו שלא
^ קל להיות כדורגלן ואיזה גביע מקוריאה
עדיין אינו הכל. הגביע הוא אומנם יפה
אבל איננו מציאה גדולה. אפשר למצוא
כמוהו בארץ. אבל אנחנו טסנו אולי ארבעים
שעות רק כדי לדעת זאת.
כשהגענו לסיאול וירדנו מהמטוס היינו
בטוחים ששם כבר חושבים שלקחנו את
הגביע. קיבלו אותנו עם תזמורת גדולה
של חיל האוויר שניגנה מארשים, ולחברי

מקום אחר, אבל הרבה. אלא מה?
יש דבר שאסור לגנבים לעשות — זה
לגנוב ממחנות הצבא הנמצאים במקום.
קוריאני אחד לא ידע מזה והלך לגנוב
במחנה צבא תורכי, שעדיין נשאר מתקופת
המלחמה. תפשו אותו, חרגו אותו ותלו
אותו בשער המחנה כמה ימים, שידע. רק

דו את סינגמן רי. מה זה, הפגנות! פוגרומים
ממש. זה הזכיר לי את מרד גטו
ווארשה. אחר־כך, באמצע היום, אנחנו שומעים
רעש נורא. יוצאים החוצה ורואים
הפגנה. הולכים המון אנשים, ואנשים לא
חסר בקוריאה, עם ציורים וצועקים.
אמרתי לחברה שהם בטח מפגינים בגלל

מישחק, וזה לא בעיה לגשת אליו ולדבר
איתו. אצלנו זה לוקח שנה קודם לבקש עד
שהנשיא בא למישחק כדורגל.
סוף סוף, הגיע גם תורנו לשחק. עלינו
למגרש כפייבוריטים. כולם ציינו שאנחנו
בטח ניקח את הגביע אם לא נפסיד באף
מישחק. אז למישחק שלנו באו כל החברה

הנהלת המשלחת שמו פרחים על הצוואר.
אותנו לקחו למלון הכי מפואר שישנו בסיאול
— מלון באנדו — ובמשך כל הזמן שהיינו
שם עשינו חיים. היד, לא רע. אכלנו שתינו
וישנו. רק את הגביע לא לקחנו. אז הבאתי
לפחות תמונה ממני, שתראו.
הקוריאנים הם בעצם עם נחמד מאוד.
למרות שהם גרים בקצה המזרח הרחוק, הם
מתנהגים כמו אירופאים. הם לבושים בחליפות
ומדברים אפילו אנגלית מצויץ,
ובכלל מרגישים בכל מקום את השפעת
האמריקאים עליהם.
הנה, למשל, ספרו לנו איך משפיעים
סרטי הקאובויים על האוכלוסיה המקומית.
יש בסיאול הרבה גנבים. לא יותר משב־

בהשפעת מפקד הצבא הסכימו לבסוף להוריד
אותו.
מה שטוב אצל הקוריאנים זה ההפגנות.
חיי־לילד, אין להם כמעט לגמרי. ב־11
בלילה כבר שומעים זימזום כזד, שחשבתי
שפרצה מלחמה. ב־ 11 וחצי שומעים אזעקה
שמודיעה על העוצר, אבל זד׳ עוד לא
העוצר. ב־ 12 כבר צריכים ללכת לישון
ואסור להסתובב ברחובות.
אז במקום זה עושים הקוריאנים הפגנות.
רק שבאנו לקחו אותנו לקוריאה האום,
זה בית בשביל תיירים, שאפשר לשחק שם
פינג־פונג ולהכיר את קוריאה בלי לרוץ
הרבה. שם הראו לנו סרטים מיקצועיים
איך עושים הפגנות, מהתקופה שבה הורי־

זה שזכריה רצבי לא הוכלל בהרכב ולא
בא לסיאול. אבל אחרי המישחק השני שלנו
שוב היתה הפגנה• הסברתי לחברה שהפעם
זה בגלל זה שמאנדי לא העמיד אותי בהרכב.
אבל החברה ממזרים, לא האמינו, הלכו
ושאלו, התברר להם כי ההפגנות הם נגד
אלה שלא הענישו מספיק חזק את אלה
שירו בהפגנות הקודמות.

להסתכל. הם מילאו את האיצטדיון ואת
כל הגבעות מסביב, התפרצו למיגרש עד
הקו ממש.
מה שקרה במישחק אתם בטח יודעים.
הפסדנו .0:3קיבלנו גולים שטותיים שכולם
באו דרך אותה הדרך. הקיצוני הימני היה
מרים כדור גבוה לשער, השוער שלנו, או
חודורוב או ויסוקר, היה קופץ — הכדור
היה עובר מעליו, והמרכזי היה מכניס אותו
לשער.

הנשיא מתעגיין בכדור?.,
יוון שהגענו לסיאול לפני כל ה־ניבחרות,
ואפילו לפני ניבחרת קוריאה
בעצמה, היה לנו זמן לראות מישחקי כדורגל.
בקוריאה כדורגל זה לא עניין לביזנס.
זה עניין בטחוני. אין שם קבוצות ליגה.
כל שחקני הכדורגל מאורגנים בצבא, מקבלים
דרגות קצונה ו־ 30 דולר לחודש מלבד
התוספת לילדים ונשים. מישהו מהחברה הצטער
שאצלנו זה לא מסודר כך. העתונאים
לא היו יכולים אז אף פעם לבקר שחקנים
— זה ענין בטחוני.
לא היה לנו בסיאול הרבה מה לעשות,
אז עשינו אימונים. כל יום היינו נוסע־ם
לאימון וחזרה. אולי חמש־עשרה פעם. בשארית
הזמן טיפלו בנו קציני הדת היהודיים
של הצבא האמריקאי. אלא חברה נהדרים,
הם יודעים לא רק עברית, אלא אפילו אידיש.
לקחו אותנו לכל הקמפים הצבאיים
בסביבה, נתנו לאכול והראו לנו סרטים.
בשמחת־תורד, לקחו אותנו גם לבית־כנסת.
נכנסתי והשתגעתי. ראיתי שם את
ישראל פז, העתונאי של על המשמר, הולך
עם לא פחות ולא יותר מאשר ספר תורה.
לפני שהגיע תורנו לעלות על המיגרש
ראינו את המשחקים של קוריאה נגד
ויטנאם ושל פורמוזה נגד ויטנאם. עשו לנו
גם מסיבה וקבלת־פנים בגן של נשיא קוריאה
החדש, זה שהחליף את סינגמן רי. אני
לא זוכר בדיוק איך קוראים לו יו או לו,
בין כה וכה זה לא משנה, כי כל השמות
הקוריאנים הם אותו הדבר. הנשיא הזה
דודקא הצליח בכל העסק הזה של המרד.
הוא קיבל את ארמונו של סינגמן רי, בית
נהדר.
אצל הקוריאנים הנשיא הולך כמעט לכל

שיחקנו די גרוע
כל מ ה שח שו* -יותר מההפסד,
זה שמאנדי הוציא אותי באמצע ה־מישחק
בגלל זה שהייתי פצוע בקרסול. אני
לא רוצה לדבר, אבל זה היה נימוק ששני
הצדדים יצאו ממנו בכבוד. וכך נשארתי
פצוע עד סוף המישחקים. חיפשתי את
הפצע כמד, פעמים ולא מצאתי אותו עד
היום. מד, שהיה זה שקיבלתי עוד באימון
מכה קטנה בקרסול. זה נקרא פצוע?
כך הפכתי משחקן לתייר. ישבתי על
הספסל, שמעתי את המארשים היפים וראיתי
את המישחקים. אני לא מוסמך לתת ביקורות
בתור שחקן. אבל בתור סתם צופה
שישב מהצד, שיחקנו די גרוע בכל שלושת
המישחקים. הרגעים היחידים ששיחקנו כדורגל
ממש, היו במחצית הראשונה נגד
קבוצת ויטנאם, כשהובלנו .0:4
בחגיגת הסיום קיבלנו את המגן שלנו
ונסענו הביתה. הספקנו עוד להיות יומיים
בטוקיו ויומיים בהונג־קונג ואז הפכה כל
המישלחת למישלחת קניות. כולם התחילו.
לרוץ, מי לסובנירים ומי לבגדים. הלכנו
גם לתיאטרון בטוקיו. תיאטרון מצויין. דקו־ראציות
כאלה לא ראיתי בשום מקום.
זהו. חזרנו. רק כשהמטוס התקרב ארצה
התחיל הפופיק קצת לרעוד לחברה. לא, לא
בגלל מה שאתם חושבים שהתביישנו לחזור
בלי הגביע. בגלל המכס. כל אחד קיבל
הצהרה למילוי ומה שבטוח שכולם הצהירו
לפחות על השם, המשפחה והכתובת שלהם.
מי שהרתיח מכל העסק הזה שלא לקחנו !
את הגביע — אלה רק בעלי המסעדה בשדה |
התעופה בלוד, שהפעם לא שברו להם כלום! .

תחרות חתיכות

תחרות החתיכות של ברינ׳יט בארדי
בביקיני מתחדשת בכל עוזה. לא נש־ארו
עוד הרבה חתיכות, וכל המקדים
זוכה. אל תתלבשו על החתיכות, אלא
גיזרו אותן בזהירות, במספריים עדינות.
זיכרו: כל המיטיב להדביק את החתיכות,
יזכה בפרס (או בריג׳יט או ביקיני .)111

בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים במשלוח חומר המתפרסם בעמוד זה,
יזכה בפרס של ^עשר ל״י שיוענק מדי שבוע.
הזוכה בפרס השבוע הוא זיגמונד לוי, ירושלים.

מזה צו ח קי םהאמ רי ק אי ם

א>>?ןלמ>ט א פידל

הסיג!*)1ת

מעשה כשחקן גולח, זקן וצנוע,
מצביא בינוני ונשיא גרוע,
השונא את קובה כאופן קבוע,
שחיפש מוצא למעגל הרבוע,
להחזיר מעין אל פי המבוע.
אך פידל אחז כזקנו הקלוע
ונשא נאום ארוך, אס כי קטוע,
מלא מליצות, אך חותם האמת
בו טבוע
בו אמר ...אך מה שאמר
בבר ידוע.
אזי קפץ מכליו הנשיא הידוע,
זה הנשיא, שבבית הלבן
הוא שרוע,
ועשה מעשה, מעשה מוזר
ותמוה,
ושלח את המארינס למקום
הנגוע,
לבלות חופשת פגרא של סוף
השבוע.

סוף סוף, חזר העולם הבא אל מקומו
בשלום.,י לאחר שבשבועיים האחרונים
פינה את מקומה להעולם הביש. למרות
הזמן הרב שהיה בידי הקוראים לפתור
את כותרת הקשקשת האחרונה(למעלה),
לא נתקבלה אלא תשובה נכונה אחת
והיא: מה שרואה גמד פוזל כש
״הנה
וזרר האוחזים־ .הרגישו נוצווכם כתג בבי ת

אברהם עובדיה, טבריה

ר > .דעת

הארץ?

לעולם צודק ת

הוא מסתכד עד הדכשת שר
עצמו. את התשובה הנכונה שלח חנניה

לוין מתל־אביב. הקשקשת החדשה (למטה)
היא קצת יותר קלה לפיענוח, ואני
מקמה שיהיו יותר תשובות נכונות.
בהזדמנות זו אני רוצה להזכיר לקוראים
שיש להזדרז בפיתרון הקשקשת, כי התשובה
הנכונה הראשונה היא המתקבלת.

על מעילי גשם שנמכרו בנידיורק
היו תודיות עליהם היה כתוב —
״תורת ישראל מעריב)
יוסף מ״ תל־אביב
בעוד ש״תוצרת ישראל״ נשמר רק
לספרי תורה.
הפארלאמנט היפאני יפוזר ב־ 42לחודש(
.מעריב)
יורם נדיב, תל־אביב
ויחזור ויתכנס ב־ 68 לנובמבר.1960 ,

מ ערו מ ה והינשוף

לקראת עונת התיירים הממשמשת ובאה, מתחילה אני במדור
חדש כשם שבילימולדת או הידעתאתהארץ? הקורא
זיגמונד לוי, מירושלים, שלח לי את התצלום, והקוראים
מתבהשים לזהות את המקום, הנמצא ברחוב יעבץ בירושלים.

נשרך ברחוב מוצף שמש יהוצמח בן פד־הצור,
גורר את נעליו כדי לקטול את הזמן
האבוד, כי דייק לבוא לפגישה עם עלמת־חמד.
הולך ורואה ילד ממרר חיי זיקית,
הנצמדת באימה לקצה מקל.
יהוצמח בן פדהצור׳ חבר כבוד באגודת
צער בעלי חיים. אומר לילד ״תשך אותך!״
אומר הילד :״הא! הבט!״ ותוקע את אצ־
׳בעו אל זרבובית הזיקית המסכנה.
אומר יהוצמח;, :תקלל אותך! ראה את
עיניה. אחת מופנית אליך ואחת אל אדוני.
יודע מה היא קללת זיקית? אצלנו בראשון
היה מיסכן שקיללה אותו זיקית, ונשאר
טיפש כל ימיו.״
נחרד הילד. .
אומר יהוצמח :״קח שילינג למסטיק ותן
אותה.״
לוקח הילד ונותן.
מסיר יהוצמח את כובעו, שם בו את הזיקית
וחובש את הכובע לראשו.
הולך יהוצמח לאיטו ברחוב וקוטל את
הזמן האבוד, והנה לקראתו מר הבלעמי,
שהיה מורה ועתה טרדן. יהוצמח איש מנומס,
מסיר את כובעו. לוטש מר הבלעמי
את עיניו, קופא וחיוור. הלוזיה מחר. ושוב

אג דו ת (>יז־ז־לא
יטריד.
הולך יהוצמח׳ והנה לקראתו ידיד־נעורים,
הרוצה תמיד לקבל אינפורמציה חינם. מקדים
אותו יהוצמח בשלום גדול, ומסיר לו
את כובעו. לטש ידיד הנערים את עיניו
אל קדקוד יהוצמח, ובורח ביללת אימהיות
טוב היום, חושב יהוצמח. אין אני
יודע מה קרה להם, אבל הכל מסתדר
מעצמו.
והנה קרבה אותה עלמת־חמד שתמיד
צריך לחכות לה. הולכת צמודת־ירכיים, כחוששת
לשליתה, ונטוית־גרון, ושערה כמגדל
הלבנון, ולבו פג. מסיר לה יהוצמח
את כובעו, והיא מבטת בו, מחווירה ומת־נודדת.

אומר יהוצמח ,״המצפון! בגדת

״בחייך,״ לוחשת עלמת־החמד .״סלק את
זה. זה נושך?״
אין יהוצמח יודע מה ״זה״׳ אבל אומר:
״נושך כמו נחש. אם לא תהיי ילדה טובה,
אולי אתאבד קצת, אבל את ודאי תמותי
מאוד.״
ומאז היתד, ממושמעת כמו כלבה, עד —
סוף הסיפור.

קולנוע סרטים עשרה ראשונים
ה ם היד?}שרה (הבירה; ירושלים; ישראל)
חלוצים, שזכו לא רק להתנחל על אדמת
הגליל, בראשית המאה. הם גם הצליחו
במשימה שאף ישראלי לפניהם לא הצליח
בה: ליצור סרט ישראלי של ממש. כל
הסרטים הישראליים שקדמו לו זכו לאהדתו
או לסלחנותו של הצופה בגלל היותם ישראליים;
הם היו עשרה זוכה לאהדה —
על אף היותו ישראלי.
כי סרס זה, בבימויו של ברוך דינר —
והמצולם בידי צוות מומחה מאנגליה שיכול
להתמודד מכל הבחינות הטכניות עם מיטב
הסרטים האירופיים והאמריקאיים — סובל
ממיגרעת אחת: עלילתו. הוא דן בנושא,
אשר הישראלי של 1960 נלאה מלשמוע
אודותיו: עליית הבילו״יים, השלטון התורכי,
הקדחת, הרעב שדה דגן מתנועע — בקיצור:
״ציונות״.
אכן, בעוד שנושא זה עשוי להיראות
כנדוש לישראלי, אין ספק כי הצופה ברחבי
העולם יביט עליו בעיניים אחרות. הצופה
הזר — ובעיקר הצופה הלא־יהודי — לא
יראה בסרט זה את ציפור הנפש, כי אם

דילץ וארנוד כ״התלמידים״
אבא הלך ליצאנית

סרט עלילתי עדין, המטפל בכנות יומיומית
בפרק של הירואיקה אישית.
תגליתו החשובה ביותר של הסרט היא
יכולת המשחק של כל שחקניו, כמעט ללא
יוצא מן הכלל. יש בהם מצטיינים, המגלמים
דמויות קולנועיות מושלמות. נינט
דינר, הכוכבת הצעירה (העולם הזה ) 1205
בולטת לא רק ביופיה אלא גם בכושר
מישחקה המפתיע. פניה אינן קפואות במבט
אחיד, מתחילת הסרט עד סופו.
הערבים אינם קאריקטורה, גם כאשר הם
יהודים מחופשים בעבאיות. צילום אחד
הוא אולי הטוב ביותר שהוסרט אי־פעם
בארץ: האדמה המבוקעת מן הבצורת, גומעת
בצמאון את הטיפות הראשונות של גשמי
גאולה. גשמים אלה יכלו לשמש האפי־אנד
במיטב הרוח הציונית, אלא שלהם היו
עשרה אין האפי־אנד מתקתק.

הריסות מוסריות
התל מי די ם (צפון; תל־אביב; צרפת)
הוא סרט המתאר עד כמה בלתי־מוסרית היא
המלחמה — אנשים מתחילים לעסוק בשוק
שחור ואפילו הנאמנים בבעלים בוגדים
בנשותיהם.
ההתדרדרות המוסרית ופשיטת־הרגל של
הערכים פוגעת גם במשפחתו של בורוביל,
קבלן ישר־דרך וצנוע, שאינו מרמה את
לקוחותיו אפילו בעסקי בתי־שימוש ואינו
העולם הזר 1206 ,

מרשה לפקידיו לנאוף״ ולו במקצת. בנו,
תלמיד הגימנסיה (אליין דילון) מוצא לו
פילגש מבוגרת (פרגסואז ארנול) וחבר מושחת
(ז׳אן קלוד בראלי) ,עוסק בניאופים
ועסקים שחורים גם יחד, משקר להוריו על
ימין ועל שמאל.
תוך כדי נסיונותיו להציל את בנו מהדרך
הרעה, נופל בורוביל בידיה של יצאנית׳
מחדש בחברתה, תוך לילה אחד, את
נעוריו. כשמגלה הזקן את תרמיתו של
בנו, שוב אין הוא יכול לנזוף בו, שכן
הוא מרגיש שאינו טוב ממנו. הוא אוסף
את הזחיו של בנו מעסקי השוק השחור,
ויחד הם יוצאים מהמקלט כששוטר קורא:
״דרושים מתנדבים לפנות את ההריסות.״
המגמה להוכיח כי בין שאר הריסות המלחמה
נמנית גם מוסריותם של בני־אדם
שאינם משתתפים בה באופן פעיל, אינה
בולטת במיוחד בסרט, למרות שזאת כנראה
כח־נתו. לעומת זאת, בולטים אבריה של
פרנסואז ארנול — שחזרה בסרט זה להציג
עירום במקום משחק — ומשחקו השליו
אך הניפלא של בורוביל.

יומן החדשות
המסך הגדור ביותד
המסד הסינמסקופי הגדול ביותר בארץ
הולך ומותקן בקולנוע צפון בתל־אכיב.
עם השלמת התקנתו של מסך זה, תאופשר
בפעם הראשונה הקרנת סרטים שצולמו בשיטת
טוד.אי.או. בישראל. שיטת ט1ד.אי.או,.
שפותחה על־ידי מייק טוד, היא צילום סיננד
סקופי ברוחב 70מ״מ, במקום הצילום על
סרטי 35מ״מ המקובל בדרך כלל. לשם
התקנת המסך יש צורך להגביה את אולם
הקולנוע, וכן להתקין בו מכונות הקרנה
חדשות. ההשקעה במתקנים ושיפורים אלה,
העולה על 100 אלף ל״י, נעשתה על־ידי חברת
פוקס הסאה יה־ ,20 שחששה להתקינם
בקולנוע תל־אביב, השייך לה. רוחבו של
הסרט מעניק לו יתרון נוסף• 6פסי קול
במקום פס קול אחד, המקובל בסרטי 35
מ״מ. פסי־קול אלה מאפשרים השמעת צלילים
סטריאופוניים. הסרם הראשן שיוקרן על
מסך חדיש זה יהיה המחזה המוסיקלי דרום
פאסיפיק סרטיו <4גאון הר,ולנו?}
השבדי אינגמר ברגמן, הובאו לישראל.
עד כה נמנעו מפיצי הסרטים בישראל מל־ייבא
את סרטיו האמנותיים של ברגמן, הנחשב
לאחד מגאוני הקולנוע הגדולים כעולם,
מחשש לאי־הצלחה קופתית. עתה הובאו
לארץ ארבעה מסרטיו האחרונים, שכולם
יוצגו בקולנוע גת בתל־אביב קולנוע
״גר?״ עומד להקרין השנה סרטים נוספים
בעלי ערך אמנותי. בין הסרטים: אסריקה
הסוזרה, סרטו הדוקומנטארי של הצרפתי
פרנסוא רייכנבאך, שזכה לשבחים רבים;
שובי אפריקה, של ליונל רוגוזין, על דיכוי
הכושים בדרום־אפריקה! ומיין קאמפף, הסרט
השבדי האנטינאצי על עלייתו ושקיעתו של
אדולף היטלר האיש העומד מאחורי
פסטיבל הסרט המקסיקאי בישראל, שיתחיל
בשבוע הבא בתל־אביב, הוא סלומון
ולרשטיין, שתקן, במאי ומנהל תיאטרון לשעבר
במקסיקו, שערך גם מספר תוכניות
טלביזיה. ולרשטיין, שעלה לפני שלוש שנים
לארץ, הוא מזכירו של השגריר המקסיקאי
בישראל. במסגרת הפסטיבל, בו יופיעו מספר
כוכבי קולנוע מקסיקאים, יוצגו ששה
סרטים, שזכו בפרסים בפסטיבלים שונים.
תדריך ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
• פנינים ואפר (פאר; תל־אביב)
מבוכתו של דור שחונך למלחמה ואינו מוצא
לו תחליף אידיאולוגי בימי שלום, בסרט
ניפלא על רקע מלחמת האחים בפולין שאחרי
מלחמת העולם השנייה.
• ה די ר ה (ירון; תל־אביב) יצירה
צ׳אפלינית של בילי ויילדר, על פקיד העולה
בעזרת דירתו. ג׳ק למון, שירלי מק-לין.
• הגנראל דה לה רוכרה (הוד;
תל־אביב) תהליך הפיכתו של נוכל חסר־מצפון
לגיבור לאומי. ויטוריו דה סיקה.
באלאדה לחייל (ארמון; חיפה)
חופשתו האחרונה של חייל רוסי בן ,19
בסרט מלחמתי ללא מלחמה.
9מקום בצמרת (סטודיו; ירושלים)
לורנם הרווי עולה בסולם ההצלחד,־החברתית
דרך חדרי־המיטות של נשות החברה הגבוהה.
סימון סניורה.
• חולות לוהטים (ארמון־דויד; תל־אביב;
מירון; חיפה) מערבון ישראלי עם
נוף מרהיב, שאפשר לראותו ללא סבל.

תשבץ הגורס גור 1206
היות ואין אנו רוצים לפגוע ביצירה
של נורים צדוק מירושלים, שחיברה
גס את התשבץ, הרי הטכסט המדויק :
״הריני צברית טהורה, בת ירושלים
מהעדה התימנית. תחביבי הס: טיו לים
ברחבי הארץ, צילום, איסוף
תמונות וכתיבה לשמה וכמובן —
חיבור תשבצים. בתשבצי זה באים
לידי ביטוי שלושת תחביבי האחרו נים
(חיבור תשבץ, כתיבה וצירוף
תצלום).״ לידיעת חובבי הספרות:
מרים צדוק היא בת תשע־עשרה וחצי.
מאוזן )1 :אחות
משה )4 .עיר בירה.
) 10 מפתן) 11 .
הגיע )13 .אריג ר
שריג )14 .יסורים.
)15 עטיפה)17 .
קמיז )19 .חי ימי.
)20 בול עץ)22 .
אהובתו הפלשתית
של שמשון )25 .קי־נח
)26 .הטעם?סשל
)27 .מלד חיטמונאי
)30 .רהבי-
ליטציה )32 .כ? יכתיבה
)33 .אחד
השבטים )34 .נהר
אפריקאי )36 .מי-
דת חשמל )37 .גמר,
סוף )39 .חכם, פי־קח
)41 .השבט חסר
הנחלה )42 .סוד.
)44 העביר ממקום
למשנהו )46 .פריו
נקרא בפינו דומים.
)48 מודד )50 .מטבע
צרפתי )51 .מנדל
צאו )53 .דבור.
)55 קול חוזר )57 .מקוה מים )58 .דגל.
)59 סופר רוסי דגול )60 .לכאן. 1 מאונך )1 :קטיה זיתים )2 .לוח עץ)8 .
מארבעת אבות נזיקיז )5 .מספיק6 .יך ברי.
)7בדחז )8 .מטרה )9 .תחליה לחטאה)12 .
לאט )15 .קורה )16 .ספסל נמוד )18 .יציקת
רותחים לתה )21 .מאר הולנדי 123 .

עושה עיסה )24 .מילת נווי )20 .פתיל דק.
)28 קיטור )29 .מצבת זכרון )31 .חרוט.
<32 גליל לכתישה )35 .מרכז )37 .מתגורר.
)38 שוק )40 .מילת קריאה להתפעלות)41 .
בשבילי )43 .מתנועע )45 .חם מאור 140 .
ע־ל פרי — קרוב לתאנה )47 .צנים)49 .
נוזל לכתיבה )52 .קריאת צער )54 .מילת
שלילה )50 .שניים )58 .מילת זירוז.

ואם תחליטי לכתוב לו, ואולי לפגשו,
זכרי לשכוח את ארנק־הכסף שלך בבית,
מפני שהוא נוסף לזאת אוהב נורא כסף,
ככר, לאסוף אותו (ולהשאיר אותו) בכל
מיני מקומות.

ולאחר שחזרו בתשובה והיכו על חטא
בפעם המי־יודע כמד״ מצאו את עצמן כשרות
ומוכנות לעמוד בפניכם.
( ,)1206/18 הן שתים שגילן נע אי מסתובב
(זה תלוי במסיבות) בין 20־ , 19 מאוד
חמודות, כך הן טוענות, שיודעות לא רק
את מה שאתם רוצים, אלא גם את מה שהן
רוצות ותסכימו אתי שזה הרבה.
מה הן רוצות? .שאם לא יהיה רוק האד־סון
— אז שיהיה דומה לו שאם הוא
אוהב לדבר — שלא ידבר על עצמו, שידבר
עלינו שאם הוא אוהב לבלות — שיבלה
(ולא יבול!) אתנו.״
תמונה עם המכתב הראשון — רצויה.

הס? כמקום הגכץ

אם האושר לא גדל בגנים, אז הוא גדל
(כנראה) בגן שלי, אחרת ( )1206/19 לא
היה כותב אלי.
אז איו את רוצה אותה — במשקל, לפי
מידה, או לתוך השרוול? בשביל הכסף שלך
לא איכפת לי אם תרצה אותה בלונדית,
שחורה או אפילו אדמונית, העיקר איך
אתה אומר ,״שיהיה לה הכל במקום הנכון,
כולל הראש.״
על עצמו :״כרגע אין לי משהו מיוחד
ראוי לציון, מלבד עובדת היותי מוכה במחלת
השיכחד, והשיעמום — בתקופה (הרת
גורל) זו, שבין סיום הלימודים והגיוס לצבא.״

רי?ד
יש זקן

רעיונות הם כמו ילדים: אלי, נולדים ואלה
נולדים, אבל ל״ילד״ של ()1206/20
צמח כבר זקן.
היא כותבת שנכנס לה ג׳וק לראש ועז
רצונה להקים להקת חובבים קטנה, מחברה
שיודעים לנגן ג ם על כלי נגינה.
אז אם אתם יודעים לנגן, חוץ מהכל,
והרעיון שלד, קוסם לכם — כתבו לה. מה
יש, אולי באמת ־צא מכם משהו? לעולם
אין לדעת.

חמור ) שקוע בקריאת סיפור של עגנון.
אולם מאז נעלמו עקבותיו, וכל מאמציה
לאתר את הסוס או רוכבו — עלו בתוהו.
אם אתה מזהה עצמך עם הסוס או רוכבו
— אנא טלגרף מיד ל 1206/22 שאינה
יכולה לחכות יותר.

פירסומת לעסק משגשג — משתלמת
פירסומת לעסק צולע — הכרחית.

פיטי:רי?י, בראסן או אזנאכוי
״מוטב לך להכניס אצבעך בשטקר לפני
שאת עורכת במכתב הזה תיקונים פה ושם,
או שאת נותנת הכל, או בכלל לא,״ —
כותב (.)1206/23
ובכן, יקירי, אינני אלרגית לחשמל, והאיומים
שלך מפחידים את השפנים, אבל
מזלך שראשי כואב עלי, אז דבר, בן־אדם:
״כמהנדס־מדרכות לשעבר של רחוב דיזנ־גוף
ושלוחותיו, ברי לי מה היא אשה. הכוונה
שלי להחליף עם הנערה המיועדת
מכתב אחד או שניים ולאחר מכן — חומרים.
אבל ישנן מספר מגבלות, והן:
״( )1אסור שתהיה כנשות ״קלכסיתה״,
משומשת אך במצב טוב.
״( )2היא חייבת להיות אחרי שנתיים ב־צה״ל.
איני נוטה להעביר לה שעורי־ערב,
״( )3שלא תהיה כמו מספר 3של שמעון;
הם עושים אותי חולה, המספרים האלה.
את פיטיגרילי, בראסן (או אזנאבור),
רוארק ואת התנ״ך היא חייבת לאהוב.״

גער הסבוע

( ,)1206/21 צע-ר ערבי 18 מנצרת, הלומד
בשמינית, כותב :״רבים הם היהודים,
וכמיבן היהודיות, שחושבים את הערבית
לחיות. כן, אני מדבר ברצינות. באמת שאני
שמעתי שני תיירים משוחחים באוטובוס׳
והנה אומר האחד לבן־שיחו:
011126118כ 81־נ\ 11181; 1116 .סרת 10111

6 18118 זו ״. 118 לא חבר, הערבים הם עם
הגון, שיש ביניהם משכילים, וברוך השם,
יכולים הם לחיות בחברה.״
אל תיקח הכל ללב, חביבי.

פרש כרי ראש

היא ראתה אותו לאחרונה בחלומה, כשהוא
רכוב על סוס לבן (או שמא היה זה

( )1206/24 ראה אותך באיזשהו מקום, לא
זוכר איפה. אולי היה זה בשובך לחופשה
מהצבא, ואולי בשבתך באחד הערבים באחת
השורות האמצעיות בקונצרט או בתיאטרון?
אין ספק שראה אותך, וכה רצה
לגשת אליך, ללחוש לך דברים, אבל
אם יכתוב לך על לימודיו באוניברסיטה
— אל תגידי שזה יבש ומשעמם. אם
יכתוב לך על שופנהאור ואריסטו, ועל תורת
היחסיות שבמדידת המרחק בינו לבינך
— אל תקראי לו פילוסוף. אם יכתיב
לך על הבדידות שבו, על אף כל הנערות
שהכיר, וכי רוצה הוא למסור דווקא לך
את עולמו הקטן — לצליליו של שופן —
האמיני לו. ואל תאמרי עליו ״שוויצר״ אם
יכתוב לך על שגעונותיו ותחביביו, על העולם
הרחב בו סובב, על טילים באלים*
טיים, על האהבה המפכה בתוכו, על כיסופים,
על שירת האביב והסתיו — האמיני
לו, כי הוא רוצה בך — באמת.

בדיו? בשביזד

( )1206/25 בת עשרים, ונשמעת כמו זו
שגרה בצד השני של הרחוב.
״כשפניתי אליך לפני חמש שנים, היה
זה בגלל נסיבות היים — לא הכרתי אף
אחד. כיום אני מכירה יותר מדי׳ והתוצאה
(כפי שאתם רואים) היא בעצם היינו הך.
ואם אז לא היה לי במי לבחור, היום יש
לי יותר מדי.״
מרשים מאוד, אז מה את רוצה עכשיו?
״שיחיד, גבוה וסימפאטי ואינטליגנטי (מפני
שלא כל אחד יכול להתמודד אתי) .שיאהב
לחיות ולא לשקוע בפילוסופיה. שיידע
למען שנינו איך נוהגים בבנות, ושיהיה
בטוח בעצמו ובדרכו בחיים.״
לא חשוב שאתה לא בטוח, אני במקומך
הייתי כותבת מיד, ואתה בטח יודע למה.

לפי הכתובת

שתכתבי ל־( )1206/26 מכתבים ארוכים
ככל האפשר, מפני שהוא ב! ,181 משרת
בצה״ל ורוצה להתיידד אתך.
זה ודאי לא יעניין אותך, אבל זה נוגע
ללבי שהוא כותב :״עד כה לא יצאתי עם
שום נערה מקוזר( ,בכל הרצינות) שאס
לא יצא עם אחת, לפחות הציץ בשכזאת.

מוטי אכזר די

שמלתה היתר! דוחה לרשת תיל דוקרני —
מספיקה כדי להגן על הרכוש — ולא
לקלקל את הנוף.

עצות אישיות דב.ב.
אחרי ששמעתי על האסון שנמעט נפל
על האנושות בכלל ועלי בפרט, ולאחר ש־הגיעו
אלי ידיעות מעודדות על החלמתך
המהירה, הרשי לי, בתור מעריצה שרופה
שלך, לעוץ לן כמה עצות שבלי ספק יביאו
לך בעתיד תועלת. ובכן•
הדרן הבטוחה ביותר להימנע מגירושין,
היא לא להינשא.
אס את אוהבת ילדים וגיזרתן יקרה
לך — תוכלי תמיד לאמץ את אחותי.
אם נחוץ לן שומר ראש שאפשר יהיה
לסמוך עליו, למה לא תנסי את מארקו תור־ג׳מן
(הוא כבר הוכיח את עצמו לא פעם).
אם שוב אינך סומכת על ידידים — נטי
את הכלבים, הם תמיד יותר נאמנים, אם
כי אני אישית מעדיפה עדיין את הראשונים.
אם את רוצה לקדם את הקאר״רה שלך,
למה שלא תקבלי את תפקיד אירמה (המתוקה)
לאדום — דן בן־אמוץ יתרונן, חפר
לא יתנגד.
אם את עקשנית כמו מחיי של מיניו ותחליט׳
לנסות שוב, זיכרי, לינדול משמיך הכל.

נערה אדמונית

ציפזר(ן0נה לחשה לי
בחגיגת בר-המצווה של משה׳דה איש־

לבני נזנזטוף 18 יש לא רק זוג רגליים,
אלא גס ראש — שניהם קודש לכדורגל.
הייתם
צריכים להיות על המגרש בשבת
ולראות איזה גול הוא נגח לשער, חמאה,
בחיי — ולא חשוב שזה היה אופסייד. מבטיחה
לכם שעוד שנה־שנתייס ייכנס לניב-
חרת כמו כלום. הוא אפילו מוכן לתת לכס
קבלה על זה, ואני אפילו אהיה מוכנה ללובי
אותה, מפני (שישאר בינינו) החברה
הזקנים משופשפים כבר וזה, ובכלל, יצאו
מהפורמה, אז בטח שיש לו סיכוי, אתם
מבינים. י
אס יש לו מראנזיסטור? אל תצחיקו אותי,
אפילו תספח היתה לו׳ אבל מכר אותה
מפני שלא סחבה בעליות. אז עכשיו גמרנו
אין בעיות.
בני עומד להתגייס בקרוב, ומקווה שבצבא
יוכל להמשיך לשחק כדורגל, ואז בכלל
לא תהיינה בעיות.

כ פי ת, בה. נכחה שמנה וסלתה של הבו־הימה
התל־אביבית (כולל חו נ ה ) ,בירן,
בין היתר, לאב יוסיפו] ,שאמר :״אינני
יודע מה אתה רוצת להיות לכשתיגדל; אולי
שחקן, סופר או עתונאי. מכל תקום, אס
תחליט ללכת בעקבות אביך (חצקל) ,תראה
להוסיף לארוחות שתגיש — קצת יותר
טסתבר שהמיטה של
אהבה*
לוי כבר לא כל כך דולצ׳ה. שמעתי שעומדים
לבקש עיקול על רהיטיו, שנרכשו
לפני שנתיים, ושעבורם נשאר חייב אלפי
לירות ...יעל (ישי) שדל, הפאטאשו
של השעות הקטנות, מחפשת פיזמונאי לתוכניתה
הבאה, שנושאה יהיה האשה בישראל
גדעון שמר, העושה עתה
בחוץ־לארץ, כתב לידידיו שהוא מסוחרר
לגמרי מפאריס, ושהפריסאיות עוד יותר
ממנו אם ל[טי מטמור באמת תפתח
ביתיאופנה חוש, יש להניח שבקיץ הבא
תתרוצצנה נשותיכם בפיג׳מות ססגד
ניות — התלבושת החביבה על קמי (גם
עלי ל חנ המינס קי יש מזל שהיא
רצינית, אחרת היה נתן כוגן מחזר אחריה
ברצינות — כך, לפחות, הוא טוען
סוף העולם, ר פי נלםץ עומד לקבל בקרוב
יורש/ת מאשתו הצייר מאנה
ל ץ, מעריץ המין היפה, מוכיח שוב שהשנים
עושות את שלהן. הוא יודע לספר על
מעשה שכביכול קרה לו אתמול, בזמן שכבר
סיפר אותו לפני שבע שנים הל ל
*אמן (הארכיאולוג מחולות לוהטים) נשא
לאשה את רות פלד (פליישר) היפהפיה,
מלכת־המים של השנה, בטכס קצרצר שנעשה
— לצרכי סרט פירסומת. חשבתם
ברצינות?
ספרים מקור
מה מחירה שד א שרופה*
השעון שמעל לראש(מאת ק. צטניק:
הוצאת מוסד ביאליק 102 ,ע׳) אינו ספר
ליפי־נפש המעוניינים להזין דמיונם במעשיות
פיוטיות. אין הוא מתאר מציאות יפה.
הוא מתאר את משרפות אושוויץ, לא באורח
סטאטיסטי-סינתטי׳ אלא בדייקנות של סופר
וברגישות של אדם אמיתי.
מי שמחפש את העובדות המדוייקות המופיעות,
בדרך כלל, בתאורי המחנות שיצאו
לאור עד כה, יתאכזב. ספרו השלישי
של בעל סאלמנדרה ובית הבובות ניחן ב־נסיון
לעבור לתחום הסיפרות מתחום הסיפורת
התעודתית, בו נהג לעסוק עד כה.
נסיון זה עולה יפה, אם כי במידה חלקית
בלבד. במידה שאינו מצליח — מובן הדבר
לכל מי שראה טפח ממציאותיה,אימים, מבין
כי אין אפשרות להתייחס, על אף הטוב ש־ברצונות,
בשוויון־נפש אסתטי למציאות המרה
והאפלה. כפי שהינו, השעון שמעל
לראש חייב היה לשמש ספר־חובה לכל
מקבל־פיצויים, ולכל אחד אחר.

החטאים הקטנים והחופש
קיסר (מאת דויד שחר; הוצאת דביר,
196ע׳) הוא סיפרו האחרון של בעל ירח
הדבש והזהב, שחזר לסיפור הקצר, מגיש
לנו ששה סיפורים מהודי הישוב הוזתיק
ששה סיפורים מהווי הישוב הירושלמי לפני
מלחמת השיחרור ומיד לאחריה.
זהו הוזי ששחר מכירו היטב. כבן השכונות
הישנות של הבירה שיצא לאמריקה,
קלט לא מעט השפעות סיפרותיות מערביות,
יודע המספר למזג את ההוזי הארצישראל־ואת
הסיגנון האמריקאי והאירופי.
שחר, שספרו הראשון הופיע לפני ארבע
שנים (התפרסם בספרו השני וזה ספרו השלישי)
,מתיימר לרקום עלילה שה־א גם
סיפרותית וגם פסיכולוגית. הוא מצליח בחלק
מן הזמן — בתארו הוזי מוכר.
•צכד החופ*צ. קיסר מבטא, ראש וראשונה,
את אבדן הערכים האידיאולוגיים,
את אמונתו הלוהטת של המחבר בערך אחד
ויחיד: חופש הפרט. הסיפור הנותן את שמו
״ לקובץ, פותח במובאה מהאמלט :״נפטר
קיסר אדיר ויהפוך חימר /אולי פרצים
יסתום מדוח ני יסער״ קיסרות הערכים
מתה. עתה לא נותר אלא בן־האדם.
סיפורו הראשון של בעל הקובץ, דן באבדן
החרות בין כותלי בית־סוהר. חדותו
1של אום וחרותו של כלב. קיסר הוא הכלב.
הסיפורים פיניק מבקש את ידה של העלמה
סימון והזקן ובתו עוסקים אף הם בחופש,
אם כי בעיוות־מה. הזקן מופיע, בעצם,
בשני הסיפור״ם כאחד. זהו אב משפחה
ירושלמית, המשוטט כסוכן־נוסע ברחבי
אמריקה, עושר. כסף, שב לביתו לעתים
נדירות למחצית שנה או שנה, חוזר כעבור
תקופה של שתיקה, מש־וקי־כלפים וישיבה
ליד מנגן התקליטים לאמריקה.
כאשר הוא נפטר בארצות־הברית, מחליטה
בתו, לאחר ליל־נדודים אחד, לנטוש את התלויים
בה, לרבות בעלה, לנסוע לאמריקה,
לקבר אביה• הטבעת נסגרת.
עין חדה לו לשחר, במיוחד, לגבי סיטואציות
ואנשים. בבעל החטאים הקטנים מתפרצת
רייזלה החרזנית, המתגוררת בדירה
עם ג׳מיל הערבי, אל חנותו של הדוד זרח,
יליד העיר העתיקה ובעל חנות לספרים.
היא דורשת ממנו במפגיע עשר לירות לתשלום
שסר-דירה, נסוגה כעבור רגע, כש־זרח,
מאהבה לשעבר, המטיל את פחדו על
כולם, מזדקר לעיניה בכל חומרתו של כומר
נוצרי בעל תאזזת ארציות.
דמות אופיינית והיה אחרת היא הזקנה
בפיניק מבקש את ידה של העלמה סימון,
המתלוננת ומתגעגעת לימים הטובים של
הר־משל התורכי, כאשר אשד. היתה ״יוצאת
לשוק וקונה בשר ברוטל וביצים בתריסר,
ושוברת ערביה משער שכם שתעבוד אצלה
מהנץ החמה ועד שקיעתה, ועדייו השתייך
בידה עודף גדול מנאפוליאון אחד.״
צהיל; היסטרי. תכונה מעניינת אחרת
בספרו של שחר הוא הצחוק ההיסטרי המחלחל
בכמה מעמודיו. פיניק מבקש את
ידה של העלמה המזדקנת כשהדם נוזל מחוטמו;
והיא, במקום להתמלא אושר על
הצעת הנשואים, קוראת בפחד :״מטורף!
מטורף!״ ואז נתקף פיניק צחוק היסטרי.
כושרו של שחר — בלשון מדוייקת וגמישה
כאחת. אץ ספק שהסטודנט להיסטוריה
ולפסיכולוגיה לשעבר (לוחם מלחמת
השיחרור שהשתקע בטלביד, ומתגורר שם
עם אשתו, המרצה להיסטוריה ועם בנם),
ניחן בכושר סיפורי מעולה.
העולם הוה 1206

שיק ח האופל את כל מכוניות האופל
ושכל לומדי הנהגות ילכו לעזאזל ודי

אתם תגידו בטח שאני סנוב, אבל עובדה היא שאינני
רוצה להיות בעל מכונית. בבר היתד, לי פעם מכונית,
לפני חמש שנים. המכונית היתר, ברשותי רק שבועיים וזה
הספיק לי לגמרי לד,רפא מתאוזת המכוניות לכל ימי היי.
זמן קצר לפני מלחמת סיני קניתי לי מכונית אופל מסוג
אולימפיה, משנת ייצור ,1938 במחיר של אלפיים לירות.
ביתן שלא ידעתי לנהוג, ביקשתי מאלכם מסים שיבחן
את האופל אם הוא חזק. איך שהוציא אותו אלכם מהמוסך,
נפל ממנו אחד הגלגלים האחוריים, בי חסרו לו כמר ברגים.
באותו זמן קשה היה להשיג חלקי חילוף לאופליס. קשרנו
איפה את הגלגל בחוטי שפגאט והדבקנו את החוטים בדבק־משרדי
לבן. כך נסענו לחיפה ועלינו להר־הכרמל. בירידה
בחזרה נשפך השמן מד,מעצורים, ואלכס ירד את כל הירידה
בחילופי מהלכים. חמש שעות ארכה לנו הנסיעה בחזרה
לתל־אביב, כי בסיבוב בנימינה לא הצלחנו לעצור בזמן
ועלינו ישר על הגדר, של המסעדה והטומבון נכנס לתוך
הצמיגים הקדמיים.
יתכן שעלילות אלה עדיין לא היו מספיקות כדי לשנות
את דעתי בעניני מכוניות, לולא הלכתי לחדש את הביטוח
והמומחה, שהחברה שלחה אותי אליו שיבדוק את המכונית,
קבע, שערכו של האופל הוא שמונה מאות לירות בלבד• י־הספיק
לי שכל הדם מהמוח ירד לי למטה. מיהרתי אל
האיש שמכר לי את המכונית ודרשתי ממנו שיהזיר את הכסף.
כיוון שנסעתי אליו במכונית, ארכה לי הדרך עוד
שבוע, כי הקרבוראטור נסתם ברחוב מאז״ה.
נפטרתי ממכונית האופל ואמרתי בליבי שיקח האופל את

כל המכוניות כולן ודעה זו נשארה קבועה בליבי עד היים
הזה.
אבל יש לכם כמובן הזכות לשאול אותי, שאם אני כל
כך שונא מכוניות, למה זה נוטל אני שיעורי נהגות? גם
לזה יש תשובה. שיעורי הנהגות שלי התחילו לא בכוזנה,
ואני לא אשם בזה בכלל. הענין שהיה כך היה:
יש לי חבר אחד שהחליט להוציא רשיון נהגות מפני
שלאביו יש אוטו. קיבל בסך הכל שלושה שיעורים וכבר
בא להתפאר בפני שהוא יודע לנהוג ובעוד יומיים הולך
לבחינות משרד הרשוי. אמרתי לו שהוא משקר, כי אין זה
מתקבל על הדעת שאחרי שלושה שיעורים בלבד אפשר
לגשת לבחינות. ענה לי, שאם איני מאמין לו, הרשות בידי
להיווכח בעצמי.
הלכתי יחד אתו לשיעור. כשידידי ישב ליד ההגה, תפסתי
מקום מאחוריו. לא יאומן כי יסופר! הברנש באמת נהג
במכונית כאילו הוא שכיר באגד. כשד,בעתי את התפעלותי
בקול, אמר המורה שאין פה על מה להתפעל, כי כל אהד
יכול לנהוג כבר מהשיעור הראשון. כיוון שכך, החלטתי
לנסות גם את כוחי. ישבתי ליד ההגה, בפעם הראשונה
בחיי, ולא יאומן כי יסופר, המכונית באמת נסעה.
כשנגמרה מחצית השעה, שילמתי ארבע וחצי לירות. סתם
ככף מיותר. התחלתי לחשוב, כיצד להציל את הכסף הזה,
ואמרתי לעצמי שאם אני מפסיק עכשיו, אחרי השיעור
הראשון, אני מפסיד ארבע וחצי לירות נקיות. אבל אם

אמשיך ללמוד ואקבל בסוף רשיון נהגות, אינני מפסיד
כלום. להיפך׳ עוד אצא מורווח.
היום אני כבר במצב שלקחתי ארבעים וחמישה שיעורים
ורשיון הנהגות ממני והלאה. כמובן שאסור לי להפסיק
עכשיו, מפני שאם אפסיק, הפסדתי לא ארבע וחצי לירות
אלא 202.50 לירות, וזה כמעט חצי משכורת חודשית.
בדרך כלל אני לוקח את השיעורים שלי בבוקר, כשיש
פקקי תנועה בכביש פתח־תקוה. קשה לי להסביר זאת, אך
אני אוהב פקקי תנועה. זה נותן לי את ההרגשה שאינני
בודד בכביש וגם מאפשר לי לתקוע בצופר. אין דבר האהוב
עלי יותר מתקיעה בצופר. אילו היה מחיר השיעור רק
לירה וחצי, הייתי אומר שתקיעת הצופר בלבד שווה אף
הכסף. גם היום תקעתי בצופר והאיש שנהג במכונית שלפני,
היפנה את ראשו אחורנגת לראות מאין בא הרעש. כשראד
אותי, החוויר. מה היה לו להחוויר? מה היה לו לפחד?
כלום אינני יודע לנהוג? אחרי ארבעים וחמישה שיעורים
אני כבר יכול לנהוג אפילו אוטובוס. כדי להוכיח שאין לו
ממה לפחד, הכנסתי ישר לשלישי ושיהררתי את הקלא׳ך,
למרות שבינינו הפריד רק מטר אחד. נתתי לו ספיד כזה,
שהמדריך שישב לצדי התעלף. כמובן שמיד לחצתי על דוושת
הבראקס, אבל הח5וור הזה, ואני מתכוון לבעל המכונית,
במקום לקבל את החכמה ברוח ספורטיבית, נטש אח
המכונית ורץ לקרוא למשטרה.
מעוצמת ההתנקשות התעורר המדריך שלי מעלפונו. עזרי
תי להוריד את הטוטבון שלגו מהטומבון של המכונית שלפנינו,
ליישר את הכנף וגם להזיז את המכונית הזרה
לאמצע הכביש, כדי שאם תבוא המשטרה, נוכל להוכיח
שאין אנו אשמים. הפעם התפזר הפקק לפני שבאה המשטרה
והמשכנו בשיעור.
השיעור עולה ארבע וחצי לירות• מה אני מקבל תמורת
הכסף?
״שים לב, פה יש חור בכביש. אני במקומך הייתי לוקח
ימינה.״
״עכשיו תסתובב שמאלה• אל תשבור כל כך הרבה!״
״בעליה אל תכנים לשלישי.״
״תוציא יד!״
״אתה רואה את החתיכה ההולכת שם בגבם? אני טיפלתי
בה. עברה את הבחינה אחרי עשרה שיעורים בלבד״.
״אינך מאמין לי? רק אצלך זה•׳הולך קשה וגם כן לא
נורא. היה אצלי אחד, רופא שיניים, שלקח שבעים וחמישה
שיעורים ועכשיו הוא נוסע לעבודה על אופן יים.״
״תוציא יד, יה חמור!״
״לא, לא. לא התכוונתי אליך, אלא למכונית המשא שנסעה
לפנינו. אתה יותר מדי רגיש, וכל מה שאני אימר,
את חושב שזה מכוון אליך.״
״עכשיו תסתובב שמאלה, מפני שישר, קדימה, כבר אין;
כביש.״
״לאן אתה נוסע? השתגעת? הרי תעלה על העץ! לא
ידעת שזה מכוון אליך? אל מי אתה חושב אני מדבר? אל
העצים ואל האבנים?״
״עכשיו מה נעשה? רק זה עוד חסר ש־ראה אותנו שוטר.״
השארתי את המדריך לנהגות לשמור על המכונית ואיי
הלכתי לטלפון להזמין מכונית גרר, שתוריד אותנו מגזע עץ
האקליפטוס ותחזיר אותנו לכביש. בינתיים, עד שאנו מחכים
למכונית הגרר, מספר לי המדריך סיפור על תלמידה
אחת, מורה לעברית, שהלכה לבחינה ונכשלה, מפני שלא
נסעה בסדר אחורנית. כשראה הבוחן את פניה החמוצים,
ניסה לנחם אותה ואמר, .את נוהגת לא רע, גברת, רק שהאחור
שלך לא בסדר.׳ התרגזה המורה ואמרה לו, :אתה ..
אתה לפני שאתה מכשיל אנשים, לך ללמוד עברית. אתה
לא יודע שלא אומרים שהאחור שלי לא בסדר, אלא שה־רברז
לא בסדר?׳ הא הא ר,א.״

דא הספיקה לראות

מימין שופב זה שז;

מכונית הגרר באה והחזירה אותנו לכביש. יש לי עוד
חמש דקות עד סוף השיעור ואני רוצה לנצל את זה מה
שיותר. אבל המדריך היושב על־ידי מפריע כל הזמן. רציתי
לפתח קצת מהירות, מפני שבנסיעה לאט לא לומדים שום
דבר, אבל המדריך לוחץ כל הזמן על הבראקס הפרטי שלו,
כאילו שהוא, ולא אני, משלם עבור השיעור• התחלתי להתווכח
אתו ואיימתי עליו שאעבור למורה אחר אם לא יפסיק
להפריע. כמעט ששכנעתי אותו, והנה נכנסת לי איזה מפלצת
דרכים לפני הגלגלים הקדמיים. אני חושב שאתם
יודעים למה שאני מתכוון. מכוניות התלמידים הארורים עם
סמל הל׳מד, שאין להם מושג איך לנסוע.
הייתם צריכים לראות איך נסע המשוגע הזה בדגזאגים,
כאילו שיצא עכשיו ממסיבת פורים. אני לא מבין איך
מרשה החוק לכאלה להחזיק הגה ביד, אפילו לצרכי לימוד.
עוד לא ראיתי שאחד כזר, יוציא יד בסיבוב או יתן זכות
קדימה למכונית הנוסעת מצד שמאל. מדוע לא בונים להם
כבישים, בנגב? זה יעלה יותר זול מהכסף שמבזבזים על
ר,לדייר ..כבת אינני מתפלא על שאחרי ארבעים וחמישה
שיעורים עדיין אינני מוכן לבחינה. הל׳מדים האלה לא נותנים
ללמוד. הם מבלבלים אותי כל כך, שבמקום קלאץ׳ אני
לוחץ על הבראקס ובמקום בראקס אני לוחץ על הקלאץ׳.
כשראיתי שמכונית הל׳מד הזו, שנוסעת לפני, לא תיתן
לי לפתח ספיד, החלטתי ללמד אותה לקח. עשיתי את עצמי
כאילו אני רוצה לעבור על פניה וגם הוצאתי יד. כשפינתה -
לי סוף סוף המכונית את הדרך, שברתי את ההגה ימינה ־־
(בכוונה) ועליתי עליה ישר מאחור
מה שהיה אחרי זה איני זוכר בדיוק. נשאר לי מזה ׳
רק רעש מוזר באוזניים.
כשהתעוררתי בבית־ד,חולים, נחשו מי שכב במיטה על־ידי?
התלמיד הזה מהמכונית שנסע לפני. ביקשתי את האחות •
שתרים אותי קצת, ככה שאוכל להסתכל לו בעינים ואמרתי 7
לו :״אני שמח שאתה בבית־החולים. זה המקום שהתאים לך
תמיד. מה יש לך?״
״אל תשאל! המש צלעות בגבס ונקע בעין.״
״טוב מאוד. זד, מגיע לך. ראיתי איך אתה נוסע. ממש
כמו פרא אדם. דע לך שאני הוא זה שדפקתי אותך. אני
מקווה שמעכשיו לפחות תתחיל להיזהר קצת.״
ההוא רצה לענות לי, אבל האחות אמרה שמישהו רוצה
לראות אותי. נכנס המדריך שלי לנהגות, כשהוא ישוב בתיך

כסא גלגלים של נכה.
״אתה רואה איך לימדתי אותו לקח!״ קראתי אליו בתרון

ניצחון .״עכשיו כבר לא יסע בכביש כמו משוגע.״
מסכן המורה שלי. רצה לומר משהו אבל לא יצא לו
קול מהגרון. על הכרטיס שהיה תלוי מעל כיסא הגלגלים
היה כתוב, שמיתרי הקול נותקו אצלו מתאונת דרכים. על
ברכיו היה מונח עפרון וגליון נייר. הוא כתב על זה משהו
והגיש לי. על הנייר היה כתוב:
״מה בענין המשך שיעורי הנהגות?״ לקחתי ממנו את
העפרון ועניתי :״די. גמרתי עם זה לעולם. לפחות, עד י
שיורידו מהכבישים את המטורפים האלה שלומדים נהגות
על גופות של אחרים!״ מסרתי לו את הכתוב וקיבלתי
תשובה:
״אל תהיה פזיז• הוצאת עד עכשיו 202.50 לירות ואם
לא תמשיך ללמוד, יירד כל הכסף הזה לטמיון. אם החזקת
מעמד עד הלום, לא כדאי לך להפסיק. קח עוד כמה שיעורים
ותפטר מר,עניו.״
אין מה לדבר. דברים של טעם. כשיורידו לי את הגבס
מעמוד השדרה, אקח עוד כמה שיעורים שחסרים לי בשביל
לגשת לבחינה ולעזאזל עם התלמידים שלומדים נהגות.

מסמר 1206

שנה 24

המחיר 60 אמרה

י״פ השרן תשכ״א2,11.1960 ,