גליון 1207 מתאריך 9 בנובמבר 1960

בחיות גיאס קנדי -
מיבנה ביחסיה של
אמויקח למרחב?
הישפיע הוואתיקאן
ער יחס הנשיא הבא?

עוף עוף

נגעחע עו ב
״ מי צרמ טי ק המסחט המשוכלל
החדיש, סוחט כל מיץ פ ת הדר במעולה
אחת, בלי שמן הקליפה ובלי גרעינים
וסיבים. ל״מיצומטיק״ מבנה יציב ובלתי•
מחליד. האלומיניום שלו מבטיח היגיינה
מלאה ומאפשר ניקוי קל. ל״מיצומטיק״
׳מיכל בקיבול 2כוסות.

להשיג בסניפי ״ אספא ׳
ובחנויות מובחרות.

תוצרת

בבעלו ת

—נועד לומד!
בית־הספר הידוע לשפות ,״קדימה״ ,תל־אביב
רחוב בן־יהודה ,74 טלפון ,20314 מודיע על פתיחת
קורסים אינטנסיביים

באנגלית ובמתמסיקה
הכנה לבגרות — בהדרכת מורים מעולים ביותר
מספר המקומות מוגבל
ההרשמה! 9עד 12.30 לפה״צן 3עד 9אחה״צ.

נעל> מרה

רהוט מודרני לאניני הטעם -
מבחר עשיר, בצוע מעולה ומתוכנן

אוש יצינ ס קי
תל־אביב, רחוב הרצל 56

חנות הרהיטים המעולה של תל-אביב.

ז כו במשאל
הנעל ה מוב חר ת

התגובה הרשמית הראשונה על מאמרי בעניין אלג׳יריה באת
השבוע, במאמר הראשי של דרוטלס פוסט, עלונם האנגלי של נערי-
החצר של ביג׳י.
העתון מתלונן כי ״במקומות רבים, וגם בישראל, נשמעת הטע נה
כי בעיית אלג׳יריה כרובה בעיקרון — עיקרון ההגדרה
העצמית, אותו עיקרון שד,וליד את ישראל.״ בצער עמוק מציין
העלון כי גם ידידינו באפריקה ובאסיה טוענים טענה כוזבת זו.
״מחווה נדיב הוא מצד המדינות האפריקאיות החדשות לתמוך
בנאצר באלביריה — כי בתמכן בפל״ן הן תנסכות בנאצי׳
השואף להקים אימפריה. הן שוכחות את ההימטנריה של עצמך
שהיתה צריכה ללמד אותן כי הערבים כלל אינם אפריקאים.
הערבים פלשו לאפריקה והפיצו דתם בכוח, ובאמצעות העבדות.״
קשר, להחליט מה רב יותר בקטע זה: הזדון או הטימטום.
טימטום הוא לפגוע בות האיסלאם, על מאות מיליוני מאמיניה
באסיה ובאפריקה, ולהגדירה כדת סוחרי־עבדים. טימטום הוא
לטעון כי מלחמת אלג׳יריד, אינה מלחמתו של עם מדוכא הלוחם.
נשיא רע״ם. ושיא־בגבורה
עילאית, אלא מלחמתו הפרטית של
האדיר הוא
בנובמבר , 1960 כיהפל״ן
הסימטום הוא להאמין,
גרורו של עבד אל־נאצר.
אפשר לסלוח את הסימטום — שהרי הוא מכת־טבע, ואין
לו תרופה — אך אסור להתעלם מן התפיסה היסודית המתבטאת
בשורות אלה. האנשים שכתבו מאמר זה, והאדונים שנתנו להם
פאתולוגיים של האומד.
כאן כשונאים
את ההשראה, מתגלים
הערבית, התרבות הערבית וההיסטוריה הערבית• רק בן־גטו אכול
תסביכי־נחיתות היה מסוגל להעלות על הנייר את השורות
הבאות, בהן מסתיים המאמר הראשי:
״אומה כמו האומה הערבית, אשר במשך 1600 שנה הפיצה
בעיקר את העבדות •ואת איום המלחמה, אסור לעודד אותה
לחזור על ההיסטוריה שלהו״
האין זו סכנה לאומית שאנשים בעלי דעות כאלה מנהלים כיום
את מדיניות ישראל? האם לא היד, מוטב לשלוח אותם ללמוד
את מדעי המזרח באוניברסיטה הירושלמית, כדי שיהיה להם מושג
כלשהו על תרבותם של העמים אשר ישראל שוכנת בקרבם?

ערעור רציני יותר על מאמרי בא מצד הקורא משה קלדרון
מחיפה. במכתב ארוך ומנומק הוא מכחיש בהחלט כי הקומוניסטים
הגרמניים עזרו בשעתו לעליית היטלר לשלטון. כדרך חבריו לדעה,
חיפש ומצא מדוע אני מפיץ שקרים אלה, שאני עצמי איני מאמי־בהם
:״מר אורי אבנרי חושש פן יאשימוהו בקומוניזם,״ והוא
״נזקק לאמצעים פסולים כדי להיטהר.״
כאסמכתה מביא הקורא קלדרון את מאמרי ל׳ונואניטה, הבטאון
הקומוניסטי בצרפת, המגנה ללא הרף את מדיניות ה־,־גול באלג׳יריה.
אכן, לא טענתי.כי עתוני המפלגה הקומוניסטית הצרפתית מכריזים
על דד,־גול כעל משחרר הפרולטריון וכעל יורשו של לנין.
אני קובע — אם בכלל הדבר עוד טעון קביעה — כי:
• המפלגה הקומוניסטית פעלה נגד ההחתמה על מינשר
־־ 121 ואסרה על חבריה ואוהדיה לחתום, בטענה המגוחכת כי
זוהי פעולה אישית, הנוגדת את צורכי המאבק ההמוני.
על חבריה להשתתף בהפגנת־
9מפלגה זו אסרה רשמית
הענק שתוכננה על־ידי הסטודנטים האמיצים למען השלום עם
מורדי אלג׳יריה. כתוצאה מכך נאלצו הסטודנטים לוזתר על!
התנגדות בכוח למשטרה, וצימצמו את תוכניתם המהפכנית
לאסיפה קטנה באולם סגור. ברגע האחרון הרגישה ההנהגה הקומוניסטית
בזעם הכללי של ההמונים שעוררה החלמתה, היא שינתה
אותה וקראה גם לחבריה למחות נגד מדיניות דה־גול. אך אז כבד
היד, מאוחר מדי. היום הגורלי עבר באוזירת יאוש ומפח־נפש.
לשלטון לאעשו ששה מיליון הקומו•
מאז עלית דה־גול
ניסטים בצרפת מאומה כדי להפיל את שלטונו, נמנעו משביתות
ומהפגנות של ממש.
מדוע? ברית־המועצות רואה בדד,־גול הלאומני מכשיר יעיל
לפיצוץ נאמ״ו מבפנים. היא יודעת שאם יפול, עלולה לביא
במקומו ממשלה דמוקראטית של המרכז, התומך באיחוד אירופה <
ובחיזוק נאט״ו. על כן חוששים רוב הצרפתים שבמיקרה של
הפיכה צבאית פאשיסטית, לא יילחמו בה הקומוניסטים מלחמה
של ממש — שוב מתוך התיקזזה (המוצדקת) כי דיקטאטורד.
צבאית־ימנית תפוצץ סופית את נאט״ו.

אשר לגרמניה, הרי העובדות הן נחלת ההיסטוריה. מובן
שהקומוניסטים לא שרו שירי הלל להיטלר. להיפך, משך שנים
רבות התנהלה מלחמה זעירה, בה הרגו אנשי החזית האדומה
ואנשי פלוגות הסער איש את רעהו בסיטונות. בכל זאת לא
היתד׳ עליית היטלר לשלטון אפשרית לולא נהגי הקומוניסטים
כפי שנהגו. בין השאר :
• טענו הקומוניסטים הגרמניים בשנים המכריעות, בהתאם
לקו הרשמי של הקומאינטרן, כי ״הסוציאל־פאשיסטים״ (קרי;
הסוציאל־דמוקראטים) גרועים מן הנאצים, וכי יש לכוון נגדם
את עיקר המאבק.
־• אחראים הקומוניסטים במישרין למאורע שהיחיד, את נקודת־המיפנה
בהתפתחות השואה. באביב 1932 הצביעו הקומוניסטים
יחד עם הנאצים אי־אמון לממשלה הסוציאל־דמוקראטית בפרוסיה.
ממשלה זו חלשה על המשטרה במרבית שטחה של גרמניה.
מיפנה מכריע זד, עירער את שארית המוראל של הכוחות
הדמוקראטיים, גרם לכך שכעבור חודשיים זכה היטלר ב־230
מנדטים ברייכסטאג. השלטון בפרוסיה עבר לידי נציב ממונה
מטעם פון־פאפן הריאקציוני, שפינה את מקומו לגרינג הנאצי.
• בימים האחרונים של הרפובליקה הכריזו הנאצים והקומוניסטים
במשותף על שביתה ששיתקה את התחבורה בברלין.
הופעת משמרות משותפים של האויבים בנפש זיעזער, אז את
גרמניה.
• כשהגיע היטלר לשלטון (מבלי שהיה לו אפילו רוב
בציבור הבוחרים) ולא עשתה המפלגה הקומוניסטית האדירה
שום נסיון להפילו בכות.

תעולם הזה 1207

מכתבים
התנין והפרשה
טה שקרה בפריסת לבוז מז־יר לי סיפור
ידוע, אוחו מספר הפילוסוף ׳סטואי הונו
.ברגמן במבוא לתורת ההניו! שלו :״תניז
גזל מאם את ילדה והבטיח לה להחזיר לה
אותו, אם תשיב כהלכה על שאלתו, :האם
אחזיר לד את ילדך?׳ האם האומללה ענתה
לו, :אתה לא תחזיר לי את הילת׳ ענה לה
התני!, :או שדיברת אמת או ששיקרת, ביז
כד או כר לא אוכל להחזיר לד את הילד.
אם אמרת אמת, איני יכול להחזירו לד,
שכז האטת תופסת יותר מהבטחתי. אם
אמרת שקר, איני יכול להחזירו לד, שהרי
יא קיימת את התנאי שהתנינו — חשיבות
תיעובה שלא כהלכה, לכז לא אחזירו לד!״׳
בז־נוריוז, כתלמיד מתחיל כפילוסופיה,
ימר כנראה את שיקולו ״ההגיוני״ של התני!
הוא נזל מלבוז את כבודו הציבורי.
כשלבו! טעז: לא תחזיר לי אותו, ויצא להחזיר
לעצמו את הכבוד בכוח, משתמש בי-
ג׳י בנימוקי התנין: את הכבוד לא תקבל
חזרה בי! כה ובה.
יעקב ליזר, ירושלים
תמהני על שני הקוראים שהתחלחלו (העולם
הזה )1205מ״ציפור השבוע״ הנהדרת
•על לילי גלילי (העולם חוה .)1203 אני
דווקא נהניתי מאוד מהרעיו! הפנטסטי שבהשוואה
המציאותית בי! 1113ג>1זו.מ61118 גק׳> 0
לבי! פרס, העוף הטורף.
זלמן שנוקסדצקן, תל־אביב

מכתב מטוקיו

יין

ס 3י
ככן

תשובת !זוזמרנת לקורא סוזוקי,

טוקיו:

כקשר לתקשי״ר

הרגשתי בויסה עמוקה בקראי את דבריה
תכנים והנונעינדללב של מרים טולידאנו,
ואני חושב ש״העולס הזה 1206 עשה
שרות גדול לציבור שפירסם אותם.
התביישתי מפני שנם אני סיפרתי בדיחות
על בעלה — ועכשיו אני מבי! כי אור-
גייה־הבדיחוח הציבורית החישה את קיצו
של הרב, המצטייר לנו מדברי מרים כאיש
סימפאטי, אנושי וחביב.
אני שמח כי ״העולם הזח״ התייחס לכל
תפרשח מלכתחילה ביחס אנושי, ולא התפתה
— כעתונים אחרים — לפרסם אח הבדיחות
הנלוזות.
אריה קלמנוב, ירושלים
ראוי להביע צער על כר שעתוו ״הצופה״
משמי•? בדברי־פינול גרועים ביותר את מרז
הנרי״ם טולידאנו זצ׳׳ל. מפרסמים אצלו
המולס הזה 1207

* האם את מבירה את 6סוגי מרק עסיס
? נא לפרט :
51;15$£

* כיצד את משתמשת כמרי! עי!? של עסיס?

בתור מרק בפני עצמו
כתוספת למרקים אחרים
כתוספת למאכלים אחרים
לאיזה מאכלים

* התואילי להמציא לנו מתכונים (רצפטים) המכיליב
מרק עפים? (מתכון מוצלח יזכה לפרס מיוחד)
* האם את מסכימה שנפרסם את המתכונים כשמך?
גזרי נא שאלון זה, עני על השאלות, צרפי את המתכון ושלהי
אותו לת.ד ,729 .תל־אביב.

תשובותיך המלאות יזכו אותך בהשתתפות בהגרלת
פרסים מתוצרת עסיס.

.0או.ם !.מה עשיתם? יצרתם כלאיים ם•
אנדרי נרומיקו ו־ויאצ׳סלב מולוטוב, והמצאתם
את אנדרי מולוטוב (סדור ״אגשים״,
העולם הזח .)1201 ניקיטח סרנייביץ׳ יאשים
אתכם בתעמולה אנמי־סוב״טית.
היזהרו מפגי הנעל שלו!
א. הר־זהב, חיפה
מאחר שלפי עקרונות המטריאליזם ההיסטורי׳
אין חשיבות לאישיות בתהליכים חברתיים,
אנו מקווים כי הטעות לא הזיקה לפעולות
שר־החוץ, מר ויאצ׳סלב גרומיקו.
אחרי פגישתו עם כרושצ׳וב אמר ראש
ממשלת בריטניה, מקמילאז, לעתונאים כי
הסכים לוועירת־פיסנה חדשה באביב הבא.
אנשי המשלחת הבריטית באו׳׳ם עירערו על
תשובה זו, בהדגישם כי מקמילאן לא יכול
היה להתחייב לכינוס ועידת־פיסגה בהשתתפות
נשיא אמריקאי שטרם נבחר.
נראה שמשהו חמור קרח לאומה הבריטית,
עד כדי ליקוי מחריד בהלך מחשבתם.
בתחילה הם אומרים את האמת, ורק לאחר
מכן שוקלים אם לא נחפזו מדי באמירת
האמת. ואילו מעצבי המדיניות שלנו, נחפזים
תחילה לשקר, ורק לאחר מכן חושבים
שמא תשתלם יותר דווקא אמירת האמת.
יעקב אלדד, תל־אביב

ד7־£1

עני עליהן וזכי בפרס

פרי הארץ

כמה מרבדיו של שלום כה! על שבתי
טבת (העולם הזה )1201 נראו לי מוזרים.
איז אני מבי! כלל מדוע צריך היה שבתי
להיעזר בשמעו! פרם בהוצאת הספר על
מלחמת סיני״כולל השלב הכספי״ .הספר
יצא בהוצאת שוקי,
ראיתי שבעת כתיבתו
קיבל שבתי משכורת
מ״הארץ״ ,וב־כז
איזו עזרה כספית
היה צריך? על
חוזי הוצאת שוקז
תוכלו לקבל פרטים
משמעון צבר, ותיווכחו
כי נם הרמז
על פיוע משרד־ה־בטחו!
לשבתי בזה
שרכש אכסמפלארים
של הספר (אם רכש)
אינו סביר.
אשר לנסיעת שבתי
טבת לפאריס
לפני שנה, זוכר אני
שעני! זה תוכנן
זמן רב, ושבתי הטריד אותי בלימודי הצרפתית
שלו כשנתיים בטרם נסע, ובכן נש•
מע לי עני! האולטימטום כשסות. מלבד זה,
״העולם חזה״ קבע כי מורים קאר אינו האי
! המתאים להיות כתב ״הארץ״ בפאריס,
והרי יש כבר לכמה עתונים יומיים ישראליים
כתבים־שליחים בפאריס, ובכן מדוע
לא ל״הארץ״?
ב״העולם הזה 1205 נמסר כי שבתי
טילפן ל״הארץ״ ממשרדו של פרם בולטי־נים,
שבהמשך היריעה נע׳סים עמודים שלמים
שלידיעות. ידוע לי כי לשבתי יש
טלפון בבית, ומכונית וחוצאות־נסיעה, ובכן
מדוע צריך היה להעסיק את הטלפון של
חת־שר חבסחוז במסירת ידיעות שאורכן
עמודים שלמים?
מידו שיף, תל־אביב
העולם הזד, לא עסק בניתוחים פסיכולוגיים,
אלא מסר עובדות שנבדקו על־יזו — כולל
הושטת הפרס הכספי של משרד־הבטחון
לטבת, הצעת פרס לשלוח את טבת לפאריס
על חשבונו, והעברת ידיעות ל״הארץ״ בטל פון
תת־שר הבסחון.

שתי שיטות

שאלות ה מיועדו ת לך

הנהגה קולקטיבית

מודעות־אבל של העיריות והמועצות הסהו•
טיוח, בבחינת ״הרצחת גם ירשת״ .אבל עוד
אתמול, כשהנפטר מוטל, הואיל למצוא סי•
לת־זילזול.
אנשי ״הצופת נם על פתחו של קבר
אינם חוזרים״ ,והיו מוכרחים לכתוב דברי
לינלוג בעת שהנפטר מוטל עוד אתמול. ה־שם
יתבע עלבונו של הנפטר הגדול, וכולן
עחידיז לית! את הדין.
א. בן־ציון, ומת־גן

ג בי ר תי !

לפי התקנות הקיימות (תקשי״ר) חייב כל
עובד מדינה, הנתקל בתופעה שיש בה חשש
שעברו עבירה פלילית, להודיע על כד
להנהלת משרדו. הנהלת המשרד חייבת
להודיע על כד מיד למטה הארצי של
המשטרה, ואסור למשרד להקים ועדות-חקי-
רה פנימיות עד סיום חקירת המשטרה.
נדמה לי שתקנה זו חיובית מאוד, אד:
(א) מה יעשה פקיד המגלה עבירה,
כאשר עוברי העבירה הם בראשות המשרד?
לאן יפנה בתלונתו? האם מותר לו לפגות
במישרין למטה המשטרה?
(ב) לאן יפנה פקיד כאשר המשטרה מעורבת
או עלולה להיות כזאת? (למשל: פרשת
סהר־חסידוף).
(נ) כאשר הדבר נוגע למשרד-הבטחוז
חלילה, והתקשי״ר והתקנה הנ״ל אינם חלים
עליו מחר, אר הסודיות המיוחדת־בצדק ל1
משרד זה מנבילה אותו עוד יותר? (למשל:
פרשת לבון).
לבז הרשוני להציע מעל דפי העולם הזה
שיותר לכל עובר־טרינה כחוק לפנות
במקרים של חשש-עבירה, אשר מאיזו שהן
סיבות אי־אפשר למסרם להנהלת המשרד
או למטה המשטרה — לוועדת־הכנסת המתאימה
במישרין, או לאחד מחבריה.
דומני שפרשת לבו! מוכיחה כי ועדח כזו
היא בכל זאת כתובת חשובה ויעילה!
אליעזר, תל־אביב
העולם הזה ממלה בזה לדיון את הצעת
הקורא אליעזר, החייב לשמור סל עילום
שמו בהיותו עובד המדינה בתפקיד אחראי.

כפ תו רי ם
להחלפת העוון לסולו לתזמורת
* לדבור

.העולםהזה ״׳ שבו * וזהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלם ון ,26785 וצד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם. דפוס משה שהם בעיט, ח״זג
סין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המויל: העולם מזהבע*נ2

במדינה
העם

גבול אודר־נייסה, אלא רק על השוואת
השאיפות הפולניות לשאיפה הקדושה ו־החד־פעמית
של שיבת־ציץ.

תקדים מסוכן מאוד נוצר השבוע בישראל:
עתונאי ישראלי נאשם בעבירה נגד
בטחון־ד,מדינה, בקשר עם פעולתו.
האנשים שהחליטו על פעולה זו, הרגישו את
עצמם בטוחים. כי הנאשם, אורי סלע, עורך
השבועון יעד, השייך לקבוצת ליבנה־תמיר,
סיפק להם בקלות־דעת בלתי־רגילה עילה
כמעט מושלמת. אולם הדבר לא יכול היה
לשנות את האופי רירה־הסכנות של התקדים:
מד, שנעשה היום לשבועון קטן, יכול מחר
להיעשות לכל עתון אחר במדינה.
הפעלת סעיפי־חוק, היונקים מרוח המאג־וט
הבריטי והמכוונים לשעת־חירום שאינה
קיימת, כדי להוריד את ראשיהם של עתונאים
אופוזיציוניים, חייבת להזעיק את אזרחי
המדינה.

מפ לגו ת

ת ק די ם מסוכן

כתמיע 1מ ן 1 ,כ ת ׳ ייכ 1
בתמימאכליםע 1מנים
י ר 1תויין -מכלגד

מדיניות עוד אי־ ה כנ ה :
ע111 ניתי*

68 *1

להשיג בבל בתי מרקחת ופרפומריה
מיוצר ע״י :״שרוך מפעלים מימיים בע״מ
לו נשרו
השערות!

י. אור> ואימפרזה בע׳־מ
מציגים:

ב״כבר ה מ דינ ה ״
(ע״י בית ליאסין)

בילוי אדירי
אויר •
בכל מז ג
יו ם ד׳ 9.11
הצגה מטעם עובדי עירית ת״א
וב 8.30 בערב לקהל הרחב.
יו ם ה׳• 10.11ב־8.30

ולך?

מו צ״ ש 12.11ב־ 6.15 וב־9.15
׳ יו ם א׳ 13.11ב־8.30

דאגות שער -

יו ם ב׳ 14.11 יו ם ג 15.11 ,
יו ם ר׳ 16.11ב־ 4.30 וב־8.30

13 ץזר מזז לן ח לגו^גל ט

.ב״ך ץ 1י1נו?\נו1זטגי?\ם״ ,ב־
\ז 1י.אג \ 9ם 4זפוי?אי
הרהלגו
מ ל־ *גי ,1
אוכנז 1־\בי\,
וזז 9י31ו?ר ,2פול 22128 ,

— היפה, רה\ב הרצל . 1

אוטובוסים, :דן״ ,22,19,12
:62 ,61 ,25 אחרי ההצגה 4ו ־.5
כרטיסים: בכל קופות המכירה
ובקופות במקום.

בשבוע שהיה גדוש ציטאטות, בלטו שתי
מובאות שחיכו גלים — אחת קומית, אחת
כמעט טראגית.
הקומית יצאה מפי גולדה מאיר. טענה
היא: העולם מחולק עתה לארבעה גושים:
האמריקאי, הסובייטי, הנייטראלי, והגוש הרביעי,
של המדינות שאינן רוצות להשתייך
לאף אחד מן השלושה הראשונים.
מי הן המדינות שאינן כפופות לאיש,
שהן כה עצמאיות עד כי אינן רוצות להיות
אפילו חברות בגוש הנייטראליסטי? ענתה
גולדה, ללא היסוס, ובלי לחייך: ישראל
והודו.
״ לאשמעתיאףפעם פחות
מצחיקה היתד, ציטאטה שיצאה מפי דויד
בן־גוריון, ושעוררה תדהמה בחוגי הדפי
לומאטים בישראל. היא נגעה באחד הנושאים
הכאובים ביותר בעולם: הגבול בין
פולין וגרמניה המזרחית, העובר עתה לאורך
שני הנהרות אורד וגייסה.
בתשובתו הארוכה בכנסת, למתווכחים על
סקירתו, אסף בן־גוריון נושאים מכל הבא
ליד, כדי שלא יצטרך לדבר על פרשת־לבון.
בין השאר נאחז בדבריו של מנחם בגין,
שהשווה את שאיפת פולין בדורות האחרונים
לחזור לגבול אודר־נייסד, לשאיפת היהירים
לשיבת ציון.
תשובת ביג׳י :״נשמעה כאן דעה כי
גבול אודר־נייסה הוגדר על ידי ארבע מעצמות
(ארצות־הברית, ברית־המועצות, בריטניה,
צרפת) לא כגבול שהוא תוצאה של
מלחמה, אלא של האמת ההיסטורית.
,אני מסופק אם אמירה זו מתאימה לאמת
ההיסטורית. לא שמעתי אף פעם לפני מלחמת
העולם השניה, כי זהו הגבול בין
פולין ובין גרמניה, אבל העובדה שלא שמעתי
אינה ראייה. אולם אני יודע בהחלט שאילמלא
שגעונו ופשעיו של היטלר, ותבוסתו
הגמורה במלחמה, לא היו הגבולות
משתנים בצורה זו.
״בכל אופן, כשהילטר וסטאלין כרתו
ברית בשנת ,1939 לא דובר על שינוי גבולות
אלה• אבל אין אני חייב להתערב בשאלה
זו, ואין עיני צרה בזכירה של
העם הפולני. אולם השוואת מיקרה זה ל־שיבת־ציון,
אני רואה בה חילול הקודש וסילוף
כל תוכנה המוסרי וההיסטורי של
תקומת ישראל בארצו.״
עז רהלאד נו א ר. כשקראו הדיפלומא־טים
הפולניים* בארץ מילים אלה, הוכו
בתדהמה. אין הם מכירים את בן־גוריון די
הצורך כדי לדעת כי המלים יצאו מפיו
סתם, ללא מחשבה רצינית, בנוסח הסימפוזיונים
המפורסמים של ראש־הממשלה.
בהיותם רגילים לראשי־ממשלות השוקלים
כל מלה מדבריהם, יכלו הדיפלומאטים להסיק
רק מסקנה אחת מן הדברים: שמדינת
ישראל אינה מכירה בגבול אודר־נייסה
כגבול קבוע.
סברה זו קיבלה תוקף כפול לאור הגברת
המאבק של גרמניה המערבית נגד
גבול זה. קל היה להסיק את המסקנה כי
דברו בן־גוריון תוכננו מראש, כעזרה ל־קורנארד
אדנואר, תמורת ההלוזאה הגרמנית
בסך 500 מיליון דולאר, שבן־גוריון
ונערי־הזוהר שלו שואפים להשיגה לשם
הגשמת תוכנית מסויימת שלהם.
נוכח התגובות החריפות נאלץ בן־גוריון
לאחוז בטכסיסו השיגרתי: הוא הודיע שלא
הובן כראוי. הוא לא התכוון כלל לדבר על
• שהודיעו השבוע לממשלת ישראל ע?
הסכמתם למסור. לישראל את הסיסמכים
הפולניים על פשעי ״אייכמן.

בסערת היצרים
שום מפלגה לא עוררה אי־רצון רב יותר
בפרשת־לבון מאשר המפלגה הפרוגרסיבית,
שנתגלתה בה כמשרתת עיקבית של הפלג
הבן־גוריוני במפא״י. השבוע ניתנה לה
ההזדמנות להצטדק•
גרם לבך מאמר חריף של אמנון (״צ׳אר־לי״)
דרור, הכתב המדיני של למרחב.
טען דרור :״אזרחים תמימים ציפו כי
פרשת לבון תקפיץ את המפלגה הפרוגרסיבית
גבוה יותר מן האחרים. כי הפרשה
גילתה, לכל. הדעות, שמשהו אינו כשורה
בחלוקה המקודשת של שלוש הרשויות
במדינה. היא גילתה כי אנשים, אשר מתפקידם
לשרת את המדינה, פשעו לאמת
ולצדק. ואם לא די בכך, נתברר כי אזרח
בישראל, שנשא את אחת המשרות הנעלות
במדינה, היה זמן רב קורבן לעלילת־שוזא.
אולם, קבע דרור בצער ,״לאחר שפרשת־לבון
התפוצצה, וכל מפלגה ואיש־ציבור
קבעו עמדה והביעו דעתם על הפרשה, ביקשו
הפרוגרסיבים, שהות לחשוב׳ .מוסדות
הממשלה החליטו, להסיר כל דיון בפרשה
עד אשר יקבלו אינפורמציה ממקור מוסמך׳.
שוב הם נתגלו כ,שקולים מאוד, ,אחראים׳
הזהירים׳ ,ומאוחר יותר, כאשר נתגלה מה
שנתגלה, המשיכו לעמוד בעמדת תצפית, במעין
תפקיד של שופט.״
מדוע? הסיק דרור :״החשוב ביותר לגבי
דידה הוא למנוע זעזוע קואליציוני, שיש
בו כדי להרחיקה מהממשלה.״ היה זה,
לדעת דרור, שיקול אומלל לגבי מפלגה המתיימרת
להיות ליבראלית, בהשוואה לעמדתם
האמיצה של אנשי־הרוה הליבראליים
בצרפת, למשל.
צלםהרצי נו ת. תשובת המפלגה הפרוגרסיבית
באה במכתב למערכת למרחב,
בחתימת מזכירה, יצחק ארצי. טען ארצי:
״צודק הכותב שהפרוגרסיבים לא קפצו מיד
על הפרשה כעל מוצא שלל ר ב ...הם היי
סבורים כי מפלגה, המבקשת להקפיד על
צלם הרצינות, אפילו בפעולה פוליטית, ואשר
איננה רוצה לאבד את הראש אפילו
בעיצומה של הסערה, אינה יכולה לנקוט
עמדה פסקנית ופומבית על סמך ידיעות
עתונאיות בלתי מוסמכות ומצונזרות.״
מה, אם כן, עשו הפרוגרסיבים? קובע
ארצי: הם היו הראשונים שדרשו להמשיך
בדיון בוועדת החוץ והבטחון.
הוא יכול היה להוסיף שהם היו גם הראשונים
שדרשו להוציא את הדיון מוועדת
החוץ והבטחון. כי, כפי שמתפאר
ארצי בצדק, היו אלה הפרוגרסיבים שהציעו
את הקמת ועדת השרים לחקירת הפרשה,
דבר שגרם לצימצים הדיון בוועדת־החוץ־והבטחון
לאפיקים חם רי־ערך.
בכך, טוען ארצי, הוכיחה מפלגה את
חשיבות גישתה ״מול סערת יצרים, שהיתה
עשוייה לשטוף את הכל.״

פר ש ת לבון
ת ע רו בתק טנ הומסיבה
אחרי הרגעתה הזמנית של פרשת־לבון
(ראה הנידו!) אפשר היה לחשוב כי דבר
יניח מידו את התפקיד שנטל לעצמו עם
ראשית הפרשה: לשמש היומון האופוזיציוני
העיקרי במדינה.
השבוע הוכיח דבר שאינו חושב לעשות
כן. העילה: הופעת הגיליון הראשון של
השבועון רדי — 1כלי־תעמולה חדש של
השלטון, העתיד לעלות למשלם־המסים במאות
אלפי לירות, מאחר שהוא נמכר במחיר
הנופל בהרבה מהוצאת ייצורו.
כל עתוני האופוזיציה הרשמית עברו
בשתיקה על הגשמת התוכנית, אשר עוררה
לפני שנה סערת־רוחות, וכמעט הביאה אז
לפירוק הקואליציה. לא כן דבר. כתב
היומון ההסתדרותי :״תערובת קטנה ומב־זיב
ה ..תוכן דל, ובחלקו תפל ...שיקולי
עריכה מפוקפקים ...קאריקטורות חסרות
השראה קו מבולבל
התקפה זו יכלה לשקף את התחרות בין
דבר השבוס הבושל, לבין השבועון החדש.
הדומה לו להפליא מבחינה חיצונית ופנימית.

היתד. להתקפה סיבה עמוקה יותר.
דבר השבוע שייך לצמרת ההסתדרות, כפוף
לשליטתו של פנחס לבון. בשעת מלחמת-
הפרשה החדיש את שעריו •לאישים הרצויים
(המשך בעמוד )6
העולס הזה 1207

לב אחד של פרשת־לבון הגיע לסיומו.
אבק־הקרב שקע. המולת־המלח־מה
שככה. דממה ירדה על שדה־הקרב —
עד לסיבוב הבא.
הגיעה השעה להרים את העיניים מן ההתרחשויות
החולפות, מן התמרונים והנחיתות
והמהלומות. נסיר לשעה קלה את המבט
מן השאלות המשניות: מי עשה ע!זל
למי, את דמו של מי שפכו, מי נתן את הפקודה
המבישה, מי זייף מה, ולטובת מי.
כל אלה שאלות חשובות — אך לא הן
עיקר פרשת־לבון. מעבר להן, היתד, הפרשה
התנגשות אדירה של כוחות פוליטיים
וחברתיים. הגיעה השעה לעמוד על טיבם
של כוחות אלה, לנתח את מהות ההתנגשות
האמיתית.

הקים, הן בגישתה לענייני־פנים והן בגישתה
לענייני־חוץ.
כלפי חוץ היא הרפתקנית, קלת־דעת,
חסרת־אחריות ומיליטריסטית. זאת הוכיח
עסק־הביש המפורסם, ותריסר עסקי־הביש
האחרים שלא נידונו בפרשת־לבון.
היא חדורה שנאה עיוורת ושחצנית לערבים.
היא משליכה את יהבה על הכוחות
האפלים ביותר במחנה האימפריאליסטי. היא
מוכרחה להביא, במוקדם או במאוחר, לניתוק,
מוחלט של המדינה לא רק מן המחנה
הקומוניסטי, אלא גם מן המחנה הגדול
של עמי אפראסיה.

זאת הקבוצה היחידה במדינה

הלם לבו של העם העובד. אמנם,
אין להמונים השקפת־עולם מגד
בשת. אולם יש להם אינסטינקט
בריא, תפיסה בריאה של האינטרסים
שלהם.
רחשי־הלב של כוח זה עוברים מן הקומה
הראשונה אל הקומה החמישית, באמצעות
קומות״ר,ביניים — הדרג של התאים
המקצועיים, של מזכירי האגודות, של מוע־צות־הפועלים.
זהו לחץ בלתי״פוסק מלמטה,
הדוחף את צמרת ההסתדרות.

כך הפך פנחס לבון באופן טבעי
למנהיג הכוח הנגדי לקכוצת-הח-

לבון הוא כשר מבשרו של המשטר
הקיים. הוא גדל במשטר
זה, הוא עזר לעצב אותו. מבחינה
רעיונית ומדינית, אין הוא נבדל
כל עיקר משאר עמודי־התווך שלו.

אל יזלזל איש בכן־גוריון. הוא
לא יתקין! במקום ובמועד שמצפים
להתקפתו. את הפרשה הכל-
תי-גמורה יכניס למקרר, לעת
מצוא. הוא יתקיף כחזית אחרת.
המאבק רק מתחיל.

אם כן, מדוע היינו צריכים לתמוך בו
במאבקו זה? מדוע לא יכולנו לעמוד מן
הצד ולקוות, כמו אותו נסיך ברומיאו ויוליד״
כי ״תדבק המגיפה בשתי משפחותי־כם״?
מדוע לא יכולנו להסתכל בנחת במאבק
ולהתפלל כי שני הצדדים יטרפו א־ש
את רעהו — מתוך הנחה שכל מר, שרע
למפא״י, טוב למדינה?

לא. היה צריך לעמוד לנגד עינינו
חישוב אחראי יותר, גדול יד
תר. הוא נובע ממהות הכוחות הנאבקים
כיום במדינה.

כל מהפכה היא תוצאה של עליית כוחות
חברתיים מתאימים — כוחות המתנגשים עם
המשטר הישן, והנושאים בחובם את המשטר
המהפכני. כוחות כאלה אינם קיימים
כיום במדינת ישראל — ועוד תעבורנה
שנים עד אשר יקומו, יתגבשו ויתארגנו לכוח
פוליטי של ממש,

הדאגה העיקרית, החייכת על-
כן להדריכנו כיום, היא: למנוע
בעד המשטר הכושל הקיים להרוס
אז את המדינה.

ף* ין הכוחות השונים שבקרב המש־
1״_טר הקיים, ישנו כוח אחד המסוכן למדינה
יותר מכל: נערי־החצר של ביג׳י.
לקבוצה זו יש סממנים פאשיסטיים מוב

איש המבין את תפקידו של לבון
\ * טוב יותר מדויד בן־גוריון — ועל כן
מנוי וגמור עם בן־גוריון לחסלו.

הוא מינה את ועדת־כהן, ובצורה זו העמיד
את לבון בפני הברירה! להיכנע סופית
(תמורת ראשו של הקצין הבכיר) או לפתוח
במאבק ציבורי גלוי. לבון בחר בדרך
השניה, הביא את הפרשה בפני ועדת־הכנסת.
חשבונו של בן־גוריון לא עלה יפה. הוא
לא הצליח לשבור את לבון במאבק הציבורי•
לרייפך, לבון זכה לנצחון חלקי. כל המבינים
את סכנת נערי־הזוהר חשו לעזרתו.
אולם אין זה סוף המאבק. אמנם, יכול
בן־גוריון להחליט ברגע האחרון כי לבור
חזק מדי, וכי על כן כדאי להתפשר עמו.
אך קרוב לח־דאי שיבחר בדרך ההפוכה וייצא
למלחמת־חרמה. הוא מוכרח לשבור
את המעצור הבולם את עליית חניכיו.

לא היתד, זאת הסתערותם של כוחות
חדשים, בעלי השקפת־עולם חדשה, על המשטר
הישן השולט במדינה.
פנחס לבון אינו מנהיג מהפכני. גם אילו
ניצח ניצחון מוחץ ומכריע, עד כדי סילוק
נערי־הזוהר יחד עם אדונם, לא היה הדבר
מביא לשינוי פני המדינה.

אולם מהפכה כזאת אינה נופלת
מן השמיים. גם אין היא מתחד
ללת באופן אוטומטי כאשר כמה
הוגים צלולי־מכט מתווים לה דרך.

זאת העובדה העיקרית. לא אופיו
האישי של לבון חשוב, אפילו לא
העוול שנעשה לו. חשוב הוא כי
לבון הנהו כיום הבלם העיקרי העוצר
את עליית הכוחות השליליים
ביותר של המשטר.

כניגוד לאגדה המתהלכת בציבור,
לא היה זה לבון שפתח לפני
שבעה שבועות בפרשה. כדגוריון
הוא שפתח בה.

כדבריו של אחד מידידי: הגיעה
השעה לשבץ את פרשת־לבון כתמונה
הגדולה של הטאקטיקה ו־האיסטראטגיה
של הצלת המדינה.

רשת־לבון לא היתד, מאבק מהפכני.

ך* ל החרד לגורל המדינה, כל הרואה
^ בעיניים פקוחות את הסכנות הצפויות
לקיומה, צריך לקודת למהפכה של ממש —
מהפכה מדינית, חברתית ורעיונית.
ללא שינוי־ערכים יסודי כזה, לא תגיע
המדינה לעצמאות של ממש, לא תחדל מלהיות
גרורה חסרת־ערך של גוש עולמי
שעתידו מוטל בספק. ללא שינוי־ערכים, לא
תשתלב בעולם האפרו־אסיאתי החדש, לא
תמצא את הדרך לשלום ולשיתוף־פעולה
עם הערבים. ללא שינוי־ערכים, לא יחוסל
המשק ד,טפילי, לא יקום משק יצרני.

לזכותו יש לומר שמאז עשה הרבה כדי
לכפר על חטא זה, שלחם בהתמדה, בעק־ביות
ובתבונה נגד קבוצת־החצר, ושעתה
הנהו הכוח העיקרי בקרב המשטר הקיים
המונע את השתלטותה.

מזר הרגזגה: הרגע אין הגא גזנטגיין בס־יוגז פרטזגז-רבוג?
המסוגלת לסכן את כל קיום המדינה
בהרפתקה גורלית אחת
של ״זבנג וגמרנו״.

כלפי פנים היא דיקטטורית, אוייבת מושבעת
של חרויות האזרח, מתנגדת קיצונית
לפיקוח דמוקראטי על מכשירי־ד,שלטון.
מבחינה כלכלית היא טוענת להורדת
רמת־המחיה של ההמונים, שלא תיתכן ללא
משטר־חרום. היא פועלת נגד האינטרסים
של המעמדות העובדים, תומכת בגלוי ביסודות
הטפיליים ביותר בחברה הלאומית.

אם תשתלט קבוצה זו על המדינה,
אחרי רדתו של כך־גוריון
מן הבמה, יהיה זה אסון למדינה.
היא עלולה להרוס ללא תקנה את
היסודות המדיניים, החברתיים והרוחניים
של המדינה.

ך עומת הכוח הזה, קיימים בקרב
/המשטר הקיים גם כוחות אחרים. הם
מרוכזים בראש וראשונה בהסתדרות העובדים
הכללית.

מרכז־הכובד של הכוח הזה אינו
שוכן בקומה החמישית, אלא בקומה
הראשונה. בקומה זו נשמע

צר. למרבית המזל, היה לו מניע
נוסך להתייצב בהחלטה נחושה
בראש מאבק זה. נסיונו במשרד־הבטחון,
שהסתיים בעלילת עסק־הביש,
לימד אותו היטב מה מהותה
של הקבוצה.

ס • א נהפוך את פנחס לבון לאביר על
/סוס לבן. לא נשכח את פגמיו ולא
נתעלם מעברו.
עוד לפגי שש שנים היה לבון חלק בלתי־נפרד
מן החוג ה״אקטיביסטי״ שהתלכד
סביב בן־גוריון. למשרד־ד,בטחון הגיע כחלק
משלישית תמימת־דעים — הטריאומוויראט
לבון־פרס־דיין. רק תוך כדי עבודה משותפת
נפערה ביניהם התהום.
בשעתו לא הסתייג לבון לא מפעולת
קיביה המבעיתה, לא מפעולות־התגמול שאופיין
האמיתי נתגלה עתר״׳ לא מהרפתקת
בת־גלים ואף לא מעסק־הביש עצמו. הוא
לא חלק בגלוי על הקו חסר־ר,אחריות שהוביל
במאוחר לכשלון הפוליטי המחפיר
של מיבצע״סיני (מלך כל עסקי־הביש!) ,ואין
מנוס מן המסקנה שהזדהה עם קו זה. רק
במאוחר עמד על הסכנות הצפונות באופיים
וב״אקטיביזם״ של עוסקי־הביש.

ן|ן י

מאבק זה, יש למן־גוריון יתרון אחד
^ עצום — הוא יודע מה הוא רוצה. יש
לו תפיסה ברורה, מגובשת, אחידה, המקיפה
את כל שטחי החיים של האומה.
לכוחות המרוכזים בהסתדרות חסרה גישה
כוללת כזאת. יש להם תפיסה כלכלית.
יש להם תפיסה על מהות המשטר במדינה.
אך תפיסות אלה עומדות על כרעי תרנגולת׳
בל עוד אין הן קשורות בתפיסות מקבילות
לגבי המדיניות העולמית והמרחבית.

די ליצור כיום מתיחות על הג־בול
או משבר במדיניות־החוץ,
כדי להשתיק את לבון ואנשיו. בשטח
זה אין להם מה לומר.
זהו עקב־אכילס של המערך ההסתדרותי.
אין הוא מבין עדיין את הקשר בין פרשת־לבון
לבין פרשת ג׳ימי לוי. את החוליה
המחברת את מדד־יוקר־המחיה המזוייף עם
מדיניות־החוץ המזוייפת. את המכנה המשותף
לשקר תוספת־היוקר ולשקר המגבית
היהודית. את השפעת הוצאות ד,בטחון והמדיניות
האנטי־ערבית על רמת־החיים.

כל אלה הם צדדים שונים של
אותו מטבע -ומי שאינו מבין
זאת, לא יצליח למגר את בך
גוריון ונעריו כמאבק הסופי.
לבון ואנשיו למדו הרבה תוך כדי מאבק
— ואפשר לקח־ת שיוסיפו ללמוד. אם
יצליחו לגבש לען ימם, בלחץ הקרב, השקפה
עקבית כוללת, שתוכל לעמוד מול ההשקפה
העקבית והכוללת של בן־גוריון, מוצר
בפעם הראשונה הסיכוי לריכוז־כוח גדול
של החלק היותר מתקדם במפא״י, מפלגות
השמאל ושאר החוגים החיוביים יותר במשטר
הקיים.

ריכוז כזה יוכל לקיים לפחות
את המדינה -עד לשינוי־הער-
כים הגדול של מחר.

תצפית

כל הזכויות שמורות

• באמצעים משפטיים נגד מתיישבים שינטשו את משקיהם
וחובותיהם עומדת לנקוט המחלקה המשפטית של הסוב־נות
היהודית. התעוררות זו לפעולה נגד העוזבים באה אחרי שהתברר כ,

חובות העוזבים, בסך של שלושה מיליון לירות רובצים כיוס על המושבים.
המושבים ביקשו מהסוכנות לעזור להם להיחלץ מהחובות העצומים על־ידי מתן
הלוואה כתקציב התיישבותי רגיל שזמן פרעונו 30־ 40 שנה. אולם הסוכנות
הסכימה רק למתן הלוואות רגילות למשך עשר שנים, לכל היותר.

• מהפכה רצינית בשיטות החינוך וגידול הילדים כקיכד
צים עשויה להתחולל בקרוב בישראל. שלא כבעבר, בו היו הילדים
מבלים את רוב זמנם בבית־הילדים, קיימת כיום נטייה, ובכמה קיבוצים כבר
בוצע הדבר הלכה למעשה — לאפשר לילדים לגור יחד עם הוריהם. מספר
קיבוצים, שמתיישביהם באו מארצות אנגלו־סכסיות, אף פנו לסוכנות בבקשה
לאשר להם תקציב־בנייה מוגדל, להקמת חדר־מגורים נוסף לילדי־המשפחות.
הסוכנות החוששת מתקדים שאחריו עלולים לבוא עשרות ומאות ישובים
נוספים בדרישות דומות תדחה בשלב זה את הבקשה.

ס התקציב החדש של המחלקה להתיישבות לא יעלה,
בנראה, על התקציב של השנה החולפת 72 :מיליון לירות,
42 מיליון מהממשלה ר 30 מיליון ממגביות. אף-על-פי-כן תרחיב
המחלקה את פעלותיה במידה ניכרת. היא תיטע 14 אלף דונם פרדסים במקום
סו אלפים בשנה שעברה, תשלים גם את ביסוס 50 ישובי תשי״ד שעד היום
לא קיבלו את כל אמצעי־הייצור להם הס זכאים לפי התקן. התקציב הממשי
יגיע בסופו של דבר לכ־ 115 מיליון לירות. אולם כספים אלה ייכללו בתקציבי
השנים הבאות. אלה הם מיליוני לירות שתקבל השנה מחלקת ההתישבות

במרינה

כאשריא מקבלני ביצוע שונים.

• יתכן שיימצא פתרון מהיר לבעיית שפר המורים התיכוניים.
הפתרון המסתמן באופק: לא יועלה השכר היסודי, תחת זאת יו
תינתן שורה של תוספות שוליות, בערך בגובה תביעות המודים להעלאה

(המשך מעמוד )4
לבעליו — לבון, שרת, אשכול. ואילו רדיו
שייך למשרד ראש־הממשלה, מהודה מכשיר
נוסף באימפריה התעמולתית ההולכת וגדלה
של נערי־הזוהר.
לולא כן לא היה, מן הסתם, מופיע כלל.

חקלאו ת
הדודי םמא מרי ק ה
כאשר עוברים תיירים בסיור מאורגן
בסביבות ג׳ולים, זוכרים תמיד המדריכים
להוביל אותם בגאזזה אל שטח נטוע פרדסים,
להכריז :״זה מיועד ליהודים עשירים
מדרום־אמריקה שיבואו להתישב כאן.״
יתכן שהמזכירים היו גאים פחות לו
ידעו עד כמה רופף, לאמיתו של דבר, הקשר
בין יהודיה העשירים של דרום אמריקה
לבין אותו חבל שבדרום ישראל. השבוע
נותק קשר זה לחלוטין.
הוא נוצר לראשונה לפני כארבע שנים,
כאשר הוקמה בישראל זמורות, חברה קבלנית
לעבודות חקלאיות, שפנתה בהצעה אל
יהודים בעלי־הון בארצות דרום־אמריקה,
לממן פעולות של רכישת קרקע ונטיעת
פרדסים וכרמים. היהודים הנדיבים הסכימו
לממן את פעולות החברה, הודיעו גם כי
בכוונתם לבוא ארצה בבוא העת, לחיות
בה וליהנות מפרי מטעיהם.
המדריכים לא התעניינו 4600 .דונם
רכשה החברה ליד ג׳וליס בדרום. השטח

״הצזשטרגז גירגזה נמן בגגז.
בשכרם. היתרון החשוב של פיתרון זה, בעיני האוצר. הוא עשוי להשביע
את רצון המורים, מבלי לגרור אחריו תגובת־שרשרת של העלאות־שכר
למורים היסודיים ולבעלי מקצועות אקדמא״ם אחרים. לא מן הנמנע, כי
יחד עם הסכם זה, בין הסורים התיכוניים לבין הממשלה, תושג גם
התפשרות בין ארנון המורים התיכוניים לגין חטיבת המורים התיכוניים
של הסתדרות המורים

• בעיית שכר חדשה שתעלה כקרוב על הפרק: תביעת
הפועלים החקלאיים להעלאה כללית בשכרם. שיפור ההעלאה
•המבוקשת/4 :״ 25 על כל סוגי השכר החקלאי, בתוספת הטבות בתנאים הסוציאליים.
המניע העיקרי מאחורי מערכה זו היא מפ״מ, אף כי לא מן הנמנע שגם
ידזברי מפא״י בהסתדרות יצדדו בהעלאה. בעבר היתה צמרת ההסתדרות נוהגת
במקרים כאלה בהתאם למדיניות הממשלתית של הקפאת השכר, אולם מאז
פרשת לבון קיימת נטיח לנקוט בעמדה עצמאית יותר.

• בחוגים כלכליים מתחזק החשש כי האוצר מתכוון
להטיל מם על רווחי הון. עד כה היו רווחים כאלה, שנבעו ממכירת
נכסים ומפעולות דומות, משוחרדים ממס הכנסה. אולם נוכח המצוקה
התקציבית הגוברת של הממשלה, הועלתה הצעה להרחיב את מעגל המיסוי
סל־ידי הטלת מס על רמתי הזן. הכרזת הממונה על כנסות מדינה, זאב שרף,
כי אין חושבים על עלאת מס הכנסה, לא ביטלה חששות אלה.

• יחד עם זאת, היכון לשורה נוספת של העלאה בהיטלים
ומסים על מיצרכים.

גס הפעם יוסבר הדבר בנמוקים בטחוניים, הכרוכים

ברכישת נשק חדיש.

חולק לפרדסים, כרמים ולגידולי שלחין.
תריסר הבתים הראשונים חיכו למתיישבים
המיוחדים במינם.
המתיישבים לא באו. התלהבותם פגה
מהר יותר משהתעוררו .,מקורותיה הכספיים
של החברה התדלדלו והיא הסתבכה
בצרות הנובעות מחוסר מימון הולם.
מאין ברירה החליטה החברה להשאיר
לעצמה רק חלקת אדמה קטנה, למיקרו, שמא
יופיע בכל זאת באחד הימים מישהו
מהמשקיעים הראשונים וירצה להתיישב
במקום. יתר הקרקעות הוצעו למכירת.
חברת רסקו ביקשה לרכוש את האדמה
לצורכי יישוב אנשי המעמד הבינוני. הסוכנות
רצתה בה כדי לחלק את הפרדסים
לישובי הסביבה, אך ביקשה להוריד את
המחיר המגיע. כבורר נקבע איש הקק״ל,
יוסף וייץ. עליו יהיה להחליט מי יקנה את
מטעי יהדות דרום אמריקה.
רק מדריכי התיירות לא התעניינו בבעלות
המשתנה על המטעים והאדמות. הם המשיכו
להצביע על המקום, כמה שמיועד
ליישוב יהודיה העשירים של דרום אמריקה.״

עתונ

שח ה מ תי
הידיעה של השבוע פורסמה ביומון
על המשמר, בכתבה על מפגשה של הנב
חרת
הישראלית, באולימפיאדת השחמה.
בלייפציג׳ עם נבחרתה של קובה. כתב על
המשמר :״לישראל האיר המזל במפגש זה,
כי נעדר ממנו גדול שחקני קובה בכל הזמנים,
אלוף העולם חוזה ראול קפבלנקה,
שנפטר לפני 17 שנ ה
על המשמר שכח לציין כי מזלם של
הקובאים היה גדול יותר — היהודי עמנואל
לסקר, מגדולי השחמתאים בכל הדורות׳
שהיה ודאי עולה לישראל, נפטר כבר לפני
19 שנה.
ארגונים דרי ש ת דוליסין
״הצהרות ממשלת ישראל אינן מהוות
התחייבות או הסכם או חוק המקנה זכות
תביעה,״ הכריזה לפני זמן מה, בבית־ר,משפט
המחוזי בתל־אביב, סגנית פרקליט מחוז
תל־אביב חנה אבנור.
הצהרה זו של עורכת־הדין, בתו של
יושב ראש הכנסת לשעבר נחום ניר, וכמה
צעדים תמוהים שבאו לפניו־ ,ואחריה, עלולים
להצעיד בקרוב לרחובות מאות עולים
חדשים מיוצאי מצרים בהפגנות נגד ממשלת
ישראל.
דבריה של חנה אבנור נאמרו שעה שניסתה
להתגונן בשם ממשלת ישראל נגד
תביעה של ארגון נפגעי הרדיפות האנטי־יהודיים
במצרים. בתביעתם ביקשו חברי
הארגון שהמדינה תפצה אותם על אבדן
רכושם שנשאר במצרים, והוחרם שם על
ידי הממשלה המצרית אחרי מבצע סיני.
לפני שפנה לבית־המשפט ניסה הארגון
להגיע להסכם עם שר האוצר. במכתב
חתום על ידו ענה אשכול לעורך־הדין שלמה
כהן־צידון, ממקימי הארגון :״הנני בדעה כי
חזקה תביעתם של אחינו יוצאי מצרים לפצותם
על נזקיהם עקב גירושם.״ יחד עם
זאת לא הציע אשכול פיתרון ממשי. במקום
זה יעץ לעולים לפנות לממשלה המצרית.
עוד לפני שהספיקו לעכל את תשובתו של
אשכול, הופתעו אותם נפגעים כאשר קראו
בדו״ח משרד החוץ על פעולות משלחת
ישראל באו״ם את דברי נציגה הראשי של
ישראל, מיכאל קומיי. היו אלה בדיוק הדברים
שציפו לשמוע מפי שר האוצר .״ישראל
מוכנה להיענות לתביעות ארצות־ערב,
אפילו בלי שלום, בתנאי שיפצו גם את
האזרחים הישראליים על רכוש שהשאירו
הם בארצות הערביות!״ הכריז קומיי באזני
נציגי אומות העולם בעצרת האו״ם.
הארגון הגיש תביעה משפטית נגד המדינה,
הסתמך על דברי קומיי.
מאז הוגשה התביעה ניסתה אבנור להילחם
נגד הבאתה לדיון. אחרי שנדחתה תביעתה
ראשונה למחיקת התביעה, פנתה בימים
אחרונים בתביעה נוספת .״אין בסיס משפטי
לדרישתם,״ קבעה בבקשתה. הדיון בבקשתה
האחרונה, למחוק את התביעה ולפטור
את הממשלה מצורך לענות עליה, יתקיים
בשבוע הבא .״אנחנו חוששים מאוד לגורל
התביעה,״ הכריזו השבוע נציגי הארגון
בפני חברי כנסת שניסו להכניס את תביעתם
לסדר היום, ללא הצלחה.
עתה, אם התביעה תימחק על ידי ביתד,משפט,
יפנה ארגון הנפגעים אל דעת
הקהל, מעל במה אפשרית ובהפגנות המוניות
ברחוב.
״שלא יפנו אותנו למצרים,״ הכריזו השבוע
דוברי הארגון .״ממשלת מצרים לא
מפנה אלינו את האזרחים המצריים שהשאירו
בישראל את רכושם. המצרים החרימו
את רכושנו וממשלת ישראל החרימה רכוש
של מצרים שנעזב בישראל. נתחלף. אנחנו
רק מבקשים שהחילופין יבוצעו בצורה נאה,
לא ברחובות.״
עסקים גזי רתהס סי ק
מנות הרביולי, המקרוגי, הספגטי והקד
לוני של מסעדת קליפורניה בתל־אביב, ימכרו
בעתיד הקרוב במכירה פומבית, לכל
המרבה במחיר. יחד איתם תימכר המסעדה
עצמה. זה יהיה סופד, של מסעדה שהפכה,
תוך זמן קצר, למעין מוסד חברתי לאזרחי
צפון תל־אביב.
כאשר הגה הטייס הוזתיק אברהם(אייבי״)
נתן, את רעיון הקמת המסעדה בפינה זו
של פסג׳ דיזנגוף, לגלגו רבים על תכניתו.
בעלי מסעדות ובתי־קפה ברחוב דיזנגוף
סרבו להשקיע סכומים של כמה אלפי
לירות כדי להכנס עמו לשותפות. אולם
(המשך בעמוד )10
העול• הזה 1207

ך• דיחה ארוכת־הזקן מספרת על
^ בני עמים שונים היוצאים לחקור את חיי
הפילים. האנגלי חוקר את ציד הפילים,
הצרפתי את חיי האהבה של הפילים׳ והיהודי
את ״הפיל ובעיית היהודים״ .לגבי הבחירות
לנשיאות האמריקאית, אין האזרח הישראלי
נוקט בעמדה שונה.
שעות מעטות לפני סגירת הקלפיות האחרונות,
במערב ארצות־הברית, נדמה היה
כי יש צורך לשנות את ניסוח הבעייה. כי
הפיל הוא סמל המפלגה הרפובליקאית, ש־תבוסתה
נראתה באופק. בהעדר אפתעות
של הרגע האחרון, היה ברור כי המנצחת
תהיה המפלגה הדמוקראטית, שסמלה המסורתי
הוא החמור.
קרוב לוודאי כי הבעייה תהיה, איפוא,
בארבע השנים הקרובות :״החמור ושאלת
היהודים״.

למצוא נושא כל שהוא בו דעותיהם חלוקות.
אם כן, מה קרה? לדעת הפסיכולוגים,
נעוץ הדבר בהשפעת המערבונים על התו־דעה
הלאומית• כל אמריקאי ראה, בקולנוע
ובטלביזיה, כמה מאות מערבונים, הערוכים
כולם לפי אותה מתכונת. בכל מערבון,
האיש השחרחר, בעל האף העקום, הוא
״הבחור הרע״ .ואילו בהיר־השיער, בעל
הפנים הצעירות והפתוחות, הוא תמיד ״הבחור
הטוב״ .מבחינה חזותית, ניכסון התאים
בדיוק לטיפוס המקובל של הבחור הרע,
קנדי התאים לבחור הטוב.
בדרך של סוגסטיה תת־הכרתית, בדרך
של אסוסיאציה המוכרת לכל פרסומאי מומחה,
נוצרה הדמות החיובית של קנדי.

״טרסגדמוחות״ חדש

קאתדזי, מידיוגר וגיבור
** דד לפני חצי שנה היה נדמה כי שא־

לה זו לא תתעורר לעולם. כי בעוד
שרוככו של הפיל, ריצ׳ארד (״דיק״) ניכסון,
היה ידוע בכל רחבי ארצות־הברית, הכירו
רק מעטים את האיש שביקש אז להיות
מועמד הדמוקראטים, ג׳ון (״ג׳אק״) קנדי.
רבים סברו כי ניצחונו של ניכסון בטוח.
המיכשולים בפני קנדי היו אדירים. קודם
כל, הוא היה עשיר — מלידה — בנו של
בעל מאות מיליונים, ובעצמו מיליונר לפני
30 שנה. האמריקאים אמנם אוהבים מיליונרים,
רואים בהם אנשים שהצליחו במטרה
.העליונה של האיש האמריקאי. אולם אדם
שנולד לתוך עריסה של מיליונים, מוכרח
היה לעורר קינאה וזילזול.
מחריד עוד יותר היה פרט אחר: דתו
של קנדי, שהוא קאתולי ממוצא אירי. עד
כה היה זה חוק־ברזל במדיניות האמריקאית,
שקאתולי אינו יכול להיבחר לנשיא. החשבון
הפשוט: כל הקאתולים יצביעו בעדו,
כל הפרוטסטנטים והיהודים יצביעו נגדו.
הכנסיה הקאתולית אומנם גדלה והולכת
בארצות־הברית, והיא גדולה כיום יותר מכל
כנסיה פרוטנסנטית נפרדת. אולם כל די״

למזלו, התלהבו מעטים עוד יותר מאישיות
יריבו, ניכסון. כי ניכסון מקולל ב־כישרון
לעורר איבה כמעט אינסטינקטיבית.
הוא הדמות המושלמת של הפוליטיקאי שאינו
מעורר אהדה — חלק כצלופח, חסר
חום אנושי, חסר כל סממנים של גדולה.
הוא דומה במידה רבה לכמה מן הצעירים
המסתובבים על הבמה הישראלית, ובמיוחד
לשמעון פרס. כמוהו, הוא מסוגל
להגיד דבר והיפוכו בשני נאומים, ואפילו
בנאום אחד. כמוהו, הוא רגיל לזרוק סביבו

יתר על כן, תוכנית הדמוקראטים היתה
פופולארית יותר. אין אמת בקביעה הפשוטה
כי הדמוקראטים הם השמאל, ואילו
הרפובליקאים הם הימין. שני הגופים אינם
מפלגות במובן המקובל בישראל. כל אחד
מהם הוא פדראציה גדולה של מאות מפלגות
מקומיות, בעלות השקפות שונות ואף
סותרות. הדמוקראטים במחוזות הדרומיים
של ארצות־הברית קרובים הרבה יותר לאגף
הריאקציוני של הרפובליקאים מאשר
לחברי מפלגתם השמאלנים בניו־יורק.

* * אותו רג ע, עוררה הופעתו של קנדי
}/ככל מקום התלהבות היסטארית. הנשים
נגעו בו כמו בקדוש תנ״כי, נגעו לאחר
מכן בילדיהם, כדי להעביר הלאה את
רוח־השכינה• רבבות ומאות־אלפים קידמו
את פניו בכל מקום שהופיע. ג׳אק קנדי
הצעיר נתגלה לפתע כמנהיג המונים.
האם מספיק הדבר כדי להיות נשיא מוכשר?
כדי להנהיג מדינה אדירה? כדי להחליט
את ההחלטות קובעות את גורלו של
עולם? כדי לשאת ולתת עם נשיאים וראשי
ממשלות מן המוכשרים ביותר בעולם?
התשובה הכנה היחידה האפשרית ברגע
זה: אין כל אפשרות לדעת.
ערב בחירתו הראשונה של פראנקלין רה־בלם
ב־ , 1932 אמר עליו ואלטר ליפמן הנודע
:״אדם חביב, שהיה רוצה מאוד־מאוד
להיות נשיא, אך שאין לו שום כישרון
לכך.״ רוזבלט נתגלה במהרה כאחד הנשיאים
הגדולים של ארצות־הברית, האיש שניצח
על הרפורמה ההיסטורית של ה״ניו־דיל״
.אם ייבחר קנדי השבוע, רק העתיד
ילמד אם הוא קורץ מן החומר ממנו עשויים
נשיאים גדולים, או אם יהיה נשיא ממוצע
וכושל כמו דוזייט אייזנהואר.
לפחות בדבר אחד כבר הוכיח קנדי את
עצמו: במערכת הבחירות הקיף את עצמו

החמור־ ושאלת היהודי
אס ״בהו ג׳אק מוי השבוע משיא אוצות־הברית -וגה יחיה יחסו לישראל?
כיתות הפרוטסטנטיות ביחד מהוות עדיין
רוב גדול בארצות־הברית.
״הפרדת הדת מן המדינה״ היא עקרון
קדוש בארצות־הברית, בערך כמו ״קיבוץ
גלויות״ בישראל. כל הפרוטסטנטים והיהודים
חוששים (בצדק) כי יעדם העיקרי של
הקאתולים הוא להפר עקרון זה. מכיוון
שהם בקו עליה, שואפים הקאתולים לקבל
הקצבות ממלכתיות לבתי־הספר שלהם —
דבר העלול להפכם לדת הרוב במדינה. הפחד
מפני סיכוי זה הוא המכשול העיקרי
בפני כל מועמד קאתולי, ועד לפני חצי
שנה היה נדמה כי סיכוייו הם כסיכויי
מועמד נוצרי לראשות־הממשלה בישראל.
המיכשול השלישי בפני קנדי היה גילו.
הגבר, הצעיר בשנתיים ממשה דיין, נראה
במקרה הטוב ביותר כבן .35 הוא לא התבלט
במיוחד בסינאט. קשה היה לתאר אותו
כמנהיג של מאות מיליונים, כיריבו של
ניקיטה כרושצ׳וב ליד שולחן הדיונים, כראש
הקואליציה האדירה ביותר בתולדות
האנושות.
לעומת כל אלה, היתר, לקנדי רק מעלה
בולטת אחת. הוא היה גיבור מלחמה —
מפקד טרפדת, שהציל את אנשיו בצורה
מזהירה, אחרי טיבוע ספינתו בידי היפא־
1נים, ואחיו של טייס שנהרג במלחמה ב־ארצות־הברית,
בניגוד לישראל, רגילים הבוחרים
לשאול מה עשו מועמדיהם בשעה
שהם עצמם נקראו לשפוך את דמם.

_ האומר כן לזקן
1מועמדות זבה קנדי הודות ל/מאמץ
של ארבע שנים, בו השקיע אביו
הון תועפות. הוא הקים מנגנון פרטי בכל
רחבי המדינה, רכש פוליטיקאים, ייסד סניפים.
תוך כדי כך נתגלה כאיש־מיקצוע יעיל
וחסר־סנטימנטים, שהיה מסוגל לבגוד ב־ידידיו
ולהתחבר עם אויביו בשעת הצורך.
כשהציע את המועמדות לסגנות־הנשיא לרי־אקציונר
דרומי, תוך בגידה בתומכיו המתקדמים,
היתד, אכזבה שלמה. המפלגה ה־דמוקראטית
מינתה אותו למועמדה, אך
מעסים מאוד התלהבו ממנו.

רעיונות הזוכים לכותרות שמנות, מבלי
לעורר את הרושם שחשב עליהם ברצינות.
וכמו פרס, עלה לגדולה הודות לכישרונו
לומר כן לזקן — הנשיא אייזנהואר*.
לגבי הבוחר הרציני, עברו של ניכסון
אינו מהווה המלצה. הוא התחיל את דרכו
במערכת־בחירות נגד אשה, הצטיין בה
בגסות־רוח ובהשמצות אישיות קיצוניות.
אחרי בחירתו, בלט בעיקר הודות לרדיפתו
אחרי קומוניסטים־כביכול — עוד לפני שהעולם
שמע על ג׳ו מק־קארתי. ברגע הנכון
החליף את עורו, עבר למחנהו של
אייזנהואר, הפך רפובליקאי ״מתקדם״.

,,ברוד השס, רק אחד:״

ל כן, כאשר החלה מערכת־הבחירות,
סברו אמריקאים רבים שאין בין מי ומי
לבחור. כפי שניסה זאת עתון בלוס־אנג׳לס:
״ברוך השם, רק אחד מהם יכול לנצח!״
העולם תמה על הדמוקראטיד. האמריקאית
האדירה, אשר בשעה כה גורלית לקיומה
לא מצאה אלא שני פוליטיקאים ממוצעים,
צעירים וחסרי־אישיות, כדי להתחרות על
ד,מישרה הרמה ביותר.
אמריקאים רבים הסבירו אז את עמדתם:
״איני אוהב את שניהם, אבל אני אוהב
את ניכסון עוד פחות מאשר את קנ די...״
אחרים טענו :״מכיון ששניהם אינם מוצאים
חן בעיני, אני מתעלם מהם ובוחר במפלגה
הסימפאטית יותר — הדמוקראטית.״
ואומנם, במצב זה היו לדמוקראטים סיכויים
רבים יותר. יש לה הרבה יותר חברים
רשומים מאשר המפלגה הרפובליקאית.
הרפובליקאים יכולים לנצח רק כאשר עומד
בראשם מועמד המלהיב את ההמונים ה־בלתי־מפלגתיים,
המסוגל לגייס קולות מחוץ
למסגרת המפלגה. ניכסון אינו מועמד כזה.
•אחד הקוריוזים של סערכת־הבחירות:
נתב שאל את הנשיא אייזנהואר מתי אי־פעם
התייעץ עם ניכטון לפני שהחליט החלטה
חשובה. אייק נבוך, גינזגם :״תן לי
כתה ימים לחשוב, ואתן לך תשובה.״ נשבל
אמריקה פרצה בצחוק, הזדרז אייק לנאום
נאום נלהב לטובת גיכסון.

בכל זאת, בסך הכל ר,מפלגה, הדמוקרא־טית
מתקדמת קצת יותר מאשר המפלגה
הרפובליקאית. בשטח התחיקה הסוציאלית,
הביטוח הלאומי, הסעד לחקלאות, התמיכה
הממשלתית במערכות הבריאות והחינוך, הם
עולים במידה ניכרת על הרפובליקאים, הממלאים
את רצון ההון הגדול.
לכן שולטים הדמוקראטים בשני בתי
הקונגרס. אילו היו הבחירות לנשיאות מי־רוץ
בין שתי מפלגות, תחת להיות מירוץ
בין שני אנשים, היה נצחון הדמוקראטים
בטוח מראש.

פורום אמריקאגום
ך, אק קנדי לאונשארלמותלחלת!

^ חיש מהר החל מטביע חותמו האישי
על מערכת־הבחירות. בקפיצה גדולה אחת
הפך מסנטור בלתי־ידוע לדמות לאומית,
המוכרת בכל בית. האיש שעזר לו בכך:
דיק ניכסון.
עוד בראשית המאבק הסכים ניכסון להתמודד
עם קנדי בשורה של ויבוחי־טלביזיה,
לעיניהם של ששים עד שמונים מיליוני
צופים. היה זה חידוש היסטורי. זו הפעם
הראשונה מאז ימי יוון ורומא יכלו כל
הבוחרים לשמוע במו אוזניהם את נאומי
המועמדים בשוק, לראות אותם במו עיניהם.
ניכסון היה בטוח כי הוא מנוסה הרבה
יותר מקנוי בשאלות פוליטיות. הוא האמין
שאם יראו הבוחרים את שני המועמדים יחד,
יווכחו בעליל כי ניכסון מבוגר יותר, מנוסה
יותר, אחראי יותר.
ההשפעה היתד, לגמרי אחרת. קנדי הוכיח
לעיני הצופים שהוא מסוגל להתמודד עם
ניכסון בכל בעיה מבעיות העולם והמדינה.
אישיותו, שהיתר, בלתי־ידועה, נחרתה ב־זכרונם
של מיליונים, לא פחות מאישיותו
של ניכסון. במקום מועמד ידוע אחד ו־בלתי־ידוע
אחד, ראה הציבור לפתע שני
מועמדים ידועים.
כיצד ניצח קנדי את ניכסון בוזיכוחים
אלה? לא בדיבורים — כי שני המועמדים
הקפידו מאוד שלא להגיד שום דבר חדש
ומרגיז בוויכוחים המשודרים. הם אמרו
כמעט בדיוק את אותו הדבר, והתקשו מאוד

ביועצים מן המעולים והמתקדמים ביותר
בארצות־הברית. הפמליה שלו מזכירה במקצת
את ״טרסט המוחות״ המפורסם של
רוזבלט, שתיכנן וביצע את הרפורמות הגדולות
של שנות ד,־.30

תקדפת אי־הוודאות

**ה יהיה יחסו של קנדי לבעיות ה־
/ 3מרחב וישראל, אם ייבחר? גם על
כך יתכנו רק ניחושים.
בעברו וברקעו של קנדי יש כמה נקודות
שליליות ביותר. כקאתולי, הוא יהיה מושפע
בהכרח מעמדת הוואתיקאן, שהוא עדיין
אנטי־ישראלי מובהק. הזזאתיקאן לא הכיר
בישראל. לפי סברה אחת, רוצה הוזאתיקאן
למכור הכרה זו תמורת עזרת היהודים האמריקאים
בחוק שיאפשר להקציב בארצות״
הברית כספים ממלכתיים לבתי־ספר דתיים.
אביו של קנדי, שגם הוא משפיע עליו
מאוד, היה בשעתו ידידו של רוזבלט שגריר
ארצו בבריטניה. ערב מלחמת־העולם התקוטט
עם רוזבלט. הרקע: קנדי הזקן התנגד
לכניסת אמריקה למלחמה. לא היתד, זאת
עמדה פרו־נאצית ממש, אך לפחות העידה
על אדישות מסויימת לגורל העולם החופשי.
קנדי עצמו היד, ידידו הקרוב של ג׳ו
מק־קארתי, אחד הסנטורים המעטים שלא
הצביעו נגד מק־קארתי בשעה שהסנאט גינה
פומבית את הדמאגוג הפאשיסטי הבזוי. פעם
אחרת הצביע נגד המענקים לארצות־ערב,
מתוך טענה כי הערבים אינם עוזרים לעצמם
די צורכם.
כל התקדימים וההשפעות האלה אינם
מלמדים הרבה. קנדי עשוי להתגלות כאדם
עצמאי. רק דבר אחד בטוח: אם יעלה לשלטון,
יביא הדבר לבדיקה מחדש של העמוד,
האמריקאית בכל השטחים, כולל העמדה
כלפי ישראל וארצות־ערב.
לגבי ממשלת ישראל, התלויה כל-כולד,
בחסדי אמריקה, תר,יד, זאת תקופה של אי־ודאות.
לגבי האזרח הישראלי, הלקח הוא׳
פשוס: מוסב לשים קץ למצב בו תלויה
ישראל כולה במדינה מסויימת אחת, בה
יש כוח עצום לאדם אחד ויחיד שאיש אינו
מכיר מראש את השקפותיו האמיתיות.

:ת ז 7ז ^ ד ז £המזוהמת
מאמו וניע׳ בסידוה: מיסמכי המהתות האלגיירית ער השתתפות היהודים במאבק

פל״ן קודא ליהודים
מאת

אוד* א סרי

שבוע שעבר פרצה המשטרה לדירה ברחוב גראנאל מס׳ ,176 פאריס. בתוך הדירה
^ נאסרו ששה אנשים, ביניהם גבר שחרחר בשם האנרי קוריאל, שהוגדר על־ידי משרד־הפנים
הצרפתי כ,חבר חשוב של המפלגה הקומוניסטית המצרית, מומחה לפעולות מחתרת•׳׳
פרטי פעולתו של קוריאל זכו לטיפול נרחב בעתונות. הם הזכירו את אזזירת המחתרת
הארצישראלית לפני קום המדינה. קוריאל, כך נסתבר, גר שנים ארוכות בפאריס, בניירות
מזוייפים, ניהל רשת מחתרתית עניפה של הפל״ן, החביא את ראשי המרד בצרפת, ערך
מגביות מחתרתיות של מיליוני לירות. מחתרת קוריאל לא היתד, פחות חשובה ממחתרת
ז׳אנסון.
הדירה ברחוב גראנאל היתה שייכת לצעירה שווייצית, שכל פאריס הכירה אותה בשם
.אריקה״ .שמה האמיתי הוא ארלט דנצלר. אריקה נראתה הטיפוס המושלם של נערת־זוהר
ריקנית — כוכבונת קולנוע, שחקנית טלביזיה, נערת־שער, צעירה יפה בעלת שערות
ערמוניות ופרצוף מטומבל. איש לא ידע כי אריקה התמימה היתד, דמות חשובה במחתרת —
אשת־הקשר של המחתרת עם חוץ־לארץ. למזלה, לא הצליחו מומחי־ד,עינויים לשים את
ידיהם עליה. בשעת המעצר נמצאה, במקרה, באחת מנסיעותיה הקבועות בשווייץ.
אם היתד, אריקה ידועה לרבים, הרי רק מעטים מכירים את קוריאל. לגבי מעטים אלה,
הוא דמות כמעט אגדתית. הוא בנו של מצרי עשיר, שהקדיש את כל חייו למאבק המחתרתי.
כמנהיג אתת משתי הקבוצות הקומוניסטיות המצריות (ששתיהן לא זכו להכרה רשמית
על־ידי מוסקבה, שפיקפקה במהותן הקומוניסטית האדוקה) היה אחו הדוברים המצריים
העיקריים לשלום ערבי־ישאלי. כאשר נמלט מקאהיר, הפך את פאריס למרכז פעולותיו —
כשידו בכל הנעשה במרחב, וכל הנעשה במרחב מגיע אל אוזניו.
מראשית המרד האלג׳ירי, נטל בו חלק פעיל. לדברי הבולשת הצרפתית, שחיפשה אחריו
במשך שנים, היה זה הוא שאירגן את ״התנועה האנטי־קולוניאלית הצרפתית״ ,גוף מחתרתי
שהציף את צרפת בתעמולה למען חרות אלסיריה. לדברי הצרפתים, היה אחד היוזמים
העיקריים של מינשר ד 121 עובדה המעידה על התרחקותו מן הקו הקומוניסטי הרשמי.
העתונות הצרפתית העלימה רק פרט אחד על אישיותו של האנרי קוריאל — העובדה
שהוא יהודי, וכי רוב חברי מחתרתו היו יהודים. השלטונות הצרפתיים אינם מעוניינים
להטיל אור על השתתפותם הגוברת והולכת של היהודים במאבק האלג׳ירי.

סטירת־לחי כאלג׳יריה

״ 11 111111־11111 11־ 11 1 11 ווו
ץ ץ* ה המריץ איש כמו קוריאל — שהוא לא אלג׳ירי ולא צרפתי — לסכן את חייו
יום־יום ושעד,־שעד, במשך שנים ארוכות? מה הניע אותו ללכת בעיניים פקוחות אל
בית־הסוהר ומרתף־העינויים? מדוע ויתר על חיים נוחים בעיר העליזה ביותר בעולם?

כמו כל בני ד,שיכבה העליונה במצריים, הוא אהב את צרפת, חונך בתרבות הצרפתית.
כמצרי, היתד, לו זיקה עמוקה לעמי המרחב. אך עובדת היותו יהודי חרמה תכונה נוספת
למזיגה,זר — רדיפת־!־,צדק. על כן הקדיש מאמץ כד, רב לניסיון לשלב את יהודי אלג׳יריה
וצרפת במלחמת־החרות של הפל״ן.
קרוב לודאי כי קוריאל השתתף בעריכת המיסמכים שהיו כלולים בחבילה החומה שהונחה
על שולחני, בתום שיחתי עם שליחי הפל״ן במילאנו (העולם הזה .)1206 הם כללו את
הפניות הרשמיות של הפל״ן אל יהודי אלג׳יריה, הכרזות־נאמנות של יהודים שהצטרפו
למרד, והשגות על דברי ימי היהודים באותה ארץ. ברוב עדינותם לא כללו העורכים את
האפיזודה המפורסמת ביותר הקשורה ביהודי אלג׳יריה — זו שהביאה במישרין לכיבוש
הצרפתי לפני מאה ושלושים שנד״
בשנת 1827 טענה הממשלה הצרפתית כי שני יהודים אלג׳ירים, בשם בכרי ובוסנאח,
רימו אותה בעיסקה של אספקה,־חיטה. בשעת הדיון על תלונה זו התרגז הדאי (מושל) של
אלג׳יר, חוסיין, וסטר את לחיו של הקונסול הצרפתי, דיודאל. תקרית זו שימשה תירוץ
לפלישה הצרפתית. הפל״ן יכול היד, לטעון,
בצדק־מה, כי היהודים גרמו לכיבוש הצרפתי,
ושעל כן חובתם לעזור בסילוקו.
סבורני שכדאי לתת את חופש־הדיבור
לפל״ן עצמו, כדי לתת לקורא הישראלי
את האפשרות לדון לא רק בתוכן הדברים,
אלא גם בסגנונם. אצטט להלן כמה מן
המיסמכים כלשונם.
הודעת הפל״ן מצדמבר ,1959 בהקדמה
לחוברת המוקדשת להשתתפות יהודי אל־ג׳יריה
במרד:
אנשים מסויימים מודאגים בקשר לגורלם
של היהודים ברפובליקה האלג׳ירית העתידה
לקום. חלק מהם כנים בדאגתם זו. אחרים
מביעים אותה מתוך כוונה זדונית, כשמטרתם
אחת ויחידה — להעמיס מכשולים
בדרך לעצמאות.
אין בכוונתנו להרגיע את אותם המעמידים
פני דואגים. הרי הם לעתים קרובות
אותם החוגים שהפקירו לא מכבר את יהודי
צרפת לתליינים הנאציים. הם לא ראו
בכיבשנים עובדה שיש בה כדי להפריע
לשיתוף־פעולה צרפתי־נאצי.
בכוונתנו לפנות רק לאנשים השואלים
עדיין לעקרונות מאבקנו המהפכני, אם בשם
הצדק הסוציאלי ומטעמי מצפון, ואם מתוך -
חוסר ידיעה.
כאשר נטל העם האלג׳ירי את הנשק בידו׳
ב־ 1בנובמבר ,1954 הוא יצא למאבק
לחיים ולמוזת נגד הקולוניאליזם — היינו
נגד הגזענות, אשר מעטים העמים בעולם
שסבלו ממנו כמו היהודים. המצע המדיני,
שפורסם אז, כולל את ההצהרה האיתנה
הבאה:
״המהפכה האלג׳ירית אינה מלחמת־אזר־חים,
ואף לא מלחמת־דת. המהפכה האלג׳י-
רית שואפת לכיבוש העצמאות הלאומית, על
מנת לכונן רפובליקה דמוקראטית וסוציאלית׳
שתערוב לכך שכל בני המולדת האחת
ייהנו משווי־זכויות אמיתי, ללא כל הפליה.״
לכך יש לצרף את ההצהרות וההשגות
שפירסם הפל״ן בזה אחר זה, והמבטאות
את עמדתו כי יהודי אלג׳יריה שייכים,
בכוח ובפועל, לרפובליקה האלג׳ירית. נוספת
לכך דוגמתם של יהודים רבים באלג׳יריה,
שהצטרפו מאז פרוץ המהפכה לשורות
אלג׳יריה הלוחמת, העריקים מן הצבא הקולוניאלי,
המגוייסים שסירבו לשאת נשק
נגד עמם, הסוחרים שהשתתפו בשביתת-
שמונת־הימים בינואר ,1957 או שסייעו לציוד
האל״ן (צבא השיחרור הלאומי) ,הרופאים
והפרקליטים שהושלכו לבתי־הסוהר
ע ך 1ר ה נערת״הזוהר השווייצית, אשר
על כי עזרו לבני מולדתם המוסלמים.
| /י 1נתגלתה כמקשרת של ״מח\11

אלה משמשים עדות חיה לכך שהמחי־תרת
קוריאל״, ,שרוב חבריה הם יהודים.
צות המלאכותיות, שהוקמו על ידי המשעבדים
בין היהודים והמוסלמים, לא יעמדו זמן רב בפני משב־הרוח המאחדת של המהפכה.

8כגת ה״אש הצורבת״

.:..לוויין

:לדיו

| ההיסטורית, שהביאה לכיבושה של אלג׳יריה בידי הצרפתיב,
נגרמה על־ידי שני סותרי תבואה יהודיים, אשר בגללם
פגע המושל המוסלמי חוסיין בקונסול הצרפתי דיוול, הביא להתערבות הגורלית.

סטיות הרח

פ ני ארב?{ ש ני ם קיבלה ועידת הפל״ן בסומאם את המצע המדיני הבא, המעיד
על החשיבות הגוברת והולכת שייחס הפל״ן כבר אז לעמדת יהודי אלג׳יריה. מצע זה
חשוב גם מפני שהוא מזכיר בפעם הראשונה את המלחמה הישראלית־ערבית, והשפעתה על
המהפכה האלג׳ירית. נאמר בו, בין השאר:
עקרונות המוסר הם המולידים בקרב דעת־הקהל היהודית את התקווה שגם להבא אפשר
יהיה לדור יחדיו, כדרך שדרנו יחדיו אלפים בשנים.
אמנם, יש לציין תחילה כי מסע הדימוראליזציה השפיע על המיעוט היהודי. נציגיו
בקונגרס היהודי העולמי הצהירו בלונדון כי הם קשורים לאזרחות הצרפתית. כך העמידו
את עצמם מעל לבני־מולדתם המוסלמיים.
אולם התפרצויות השינאה האנטי־שמית, שנתלוו להפגנות הקולוניאליסטיות־הפאשיסטיות
באלג׳יריה, עוררו בקרב היהודים דאגה חמורה, ורצון עז ובריא להגנה עצמית.
קודם כל שאפו היהודים להיחלץ מן הסכנה להיות נתונים באש צולבת. לכן גונו
היהודים שלקחו חלק ב״תנועת השמיני בנובמבר״ ובתנועת־פוג׳אד (שתי תנועות צרפתיות
בעלות אופי פאשיסטי) .מכיוון שפעלו בצורה הפגנתית מדי, חששה הקהילה כי יהודים
אלה יעוררו אי־רצון ויצרי־נקמה, שיופנו נגד הקהילה היהודית כולה.
התנהגותה חסרת־ד,פגמים של תנועת־המרי האלג׳ירית, ששמרה את כל מהלומותיה

למאבק במדכאים, הרגיעה גם את המודאגים ביותר שבין יהודים אלה. הם ראו אותה
בביטוי של זעם אצילי — זעמם של החלשים נגד העריצים.
אינטלקטואלים, טסומטים וסוחרים יהודים נקטו ביוזמה הדרושה כדי לעורר את דעת־הקהל
ולבטא את הסתייגותם מן הקולונים הגדולים והגורמים האנטי־יהודיים.
הם לא שכחו את הזכר הבזוי של משטר וישי, שחוקק במשך ארבע שנים 185 חוקים
וצווים שנטלו את זכויות היהודים, גירשום ממישרות המינהל והמיכללות, שדדו את נכסיהם
ואת עסקיהם המסחריים, גנבו את תכשיטיהם. הם זכרו כי בצרפת עצמה הוטל על היהודים
קנס קיבוצי של מיליארד פראנקים, שעקבו אחריהם, עצרום, החזיקום במכנה־הריכוז דראנסי
ושלחום בקרונות חתומים לכבשנים ולמשרפות של פולין.

״הסיכסוד הערביייישראלי לא השפי 7ך
מחרת שי ח רו רד! של צרפת, הוחזרו חיש מהר הזכויות והרכוש של יהודי צרפת,
בתמיכתם הפעילה של חברי־הפרלמנט המוסלמיים, למרות הרוח העויינת של הפקידות
שנשארה מימי וישי. האם הקהילה היהודית תהיה כה תמימה שתחשוב כי נצחון הקולוניאליסטים
הקיצוניים — אותם חוגים שרדפו אותם עוד אתמול — לא יחזיר על ראשם
את אותו האסון?
האלג׳ירים ממוצא יהודי טרם התגברו על הבעיה המצפונית, עדיין לא בחרו את הצד
שאליו יכוונו את צעדיהם. נקווה כי יצטרפו, במספרים גדלים והולכים, לדרכם של אותם
אשר נענו לקריאת המולדת הנדיבה, שקשרו את גורלם עם המהפכה וקבעו כבר עכשיו
כי לאומיותם היא אלג׳ירית.
הרב הראשי של אלג׳יריה שותק עדיין, בניגוד לעמדתו האמיצה של הארכיבישוף הנוצרי,
שהתייצב גלויות נגד אי־הצדק הקולוניאלי. למרות זאת נמנע הרוב המכריע של בני העם
האלג׳ירי מלראות בקהילה היהודית גורם שהצטרף לאוייב.
הפל״ן החניק באיבן את הפרובוקציות הרבות שהוכנו על ידי סוכני־הממשלה הצרפתית.
באלג׳יריה לא נתקיים כל פוגרום. אף כי נענשו יחידים — שוטרים ואנטי־טרוריסטים
האחראים לפשעים נגד הציבור החף־מפשע. החרם שתוכנן נגד הסוחרים היהודיים, שהיה
צריך לפרוץ אחרי החרם נגד המוזאביטים (נוצרים שקיבלו את התרבות הערבית) חוסל
בטרם פרץ.
לכן לא היו לסיכסור הישראלי־ערבי תוצאות חמורות באלג׳יריה, תוצאות שיכלו לשמח
את לבם של אויבי העם האלג׳ירי.
אין צורך לחפש בעברו של עמנו הוכחות לרוח הסובלנות הדתית, לשיתוף־הפעולה
במשרות הלאומיות הרמות ביותר, לשותפות הכנה. המהפכה האלג׳ירית הוכיחה במעשיה
שהיא זכאית לאמון המיעוט היהודי, וכי היא ערבה לאושרו המלא באלג׳יריה העצמאית.
המשטר הקוליניאלי ניצל את היהודים כבלם, כדי לעצור את עוצמת המהלומות האנטי-
אימפריאליסטיות. היעלמו של מישטר זה לא יוריד את רמת־המחיה של היהודים. אך
אבסורד הוא לטעון כי ״אלג׳יריה היא לא כלום ללא צרפת׳׳ .השפע הכלכלי של העמים
המשוחררים בולם לכל. ההכנסה הלאומית תעלה עם השיחרור, והיא תבטיח חיי רווחה
לכל בני אלג׳יריה.

_ ״בני מולדתנו היקרימ*,״
ףאחדבאוק טו ב ר ,15(56 ,כמה ימים לפני מיבצע־סיני, פנה הפל׳־ן פניה רשמית
**אל הרב הראשי של אלג׳יריה וראשי הקהילה. המכתב נשא את חתימת ״חזית השיחרור
הלאומית — אי־שס באלג׳יריה׳׳:
כבוד הרב הראשי,
בני מולדתנו היקרים,
חזית השיחרור הלאומית (פל״ן) ,המנהלת מזה שנתיים את המהפכה האנטי־קולוניאלית
למען שיחרורה הלאומי של אלג׳יריה, טבורה כי הגיעה השעה בה חייב כל יהודי אלג׳ירי,
על סמך נסיונו האישי, לנקוט בעמדה ברורה במאבק ההיסטורי הגדול.
עובדה ידועה היא כיום כי מלחמת הצרפתים נגד העם האלג׳ירי, שנועדה לכבוש מחדש
את הארץ, נחלה כשלון צבאי ומדיני כאחד.
אפילו הגנראלים הצרפתיים, ובראשם המאר•
של ז׳ואן, שוב אינם מסתירים את חוסר־יכולתם
להשתלט על המהפכה האלג׳ירית.
הממשלה הצרפתית עדיין רוצה להשליט
את רצונה על העם האלג׳ירי, והיא מוסיפה
לעסוק בתמרונים גסים וחטרי־שחר, מתוך
מגמה לבודד, ולו גם זמנית, את הפל״ן, ולפגוע
באחדות הלאומית האנטי־קולוניאלית
— ששוב לא תיהרס לעולמים.
גם לכם׳ בני מולדתנו היקרים, ידוע כי
הפל״ן ניזון מאמונה פטריוטית מרחיקת־ראות.
לא מכבר הצליח הפל״ן לסכל את
מדיניות ההפרד־ומשול השטנית, שהגיעה
לידי הכרזת החרם נגד בני מולדתנו המו־זאביטים,
חרם שנועד להקיף גם את הסוחרים
היהודיים.
החנקנו באיבו נסיון זה שתוכנן, כמו
בעבר, על־ידי ראשי המינהל הצרפתי, וש־בוצע
על־ידי כנופייה זעירה של הרפתקנים
ורמאים, שעמדו בשרות המשטרה.
הפל״ן, שהוא הנציג האמיתי היחיד של
העם האלג׳ירי, סבור כיום שחובתו היא
לפנות אל הקהילה היהודית במישרין, כדי
לבקש ממנה לאשר חגיגית כי היא שייכת
לאומה האלג׳ירית.
בחירה ברורה זו תפזר את אי־ההבנות,
ותעקור את נגע השיטנה, שנזרע על־ידי
הקולוניאליזם הצרפתי. היא אף תתרום לרוח
האחוזה האלג׳ירית, שנשברה עם הופעת
הקולוניאליזם הצרפתי.
...מ ב לי לחפש בהיסטוריה הרחוקה, נראה
לנו כי יש טעם להיזכר בתקופה בה
נחשבו היהודים בצרפת לפחותי־ערך מבהמות,
ואף לא זכו לקבור את מתיהם —
והמתים נקברו במחתרת, אי־שם, לרגל האיסור
החמור שהוטל על היהודים להחזיק
בבתי־קברות משלהם. באותה תקופה ממש
היתד, אלג׳יריה מיקלט וארץ־חופש לכל היהודים
שנמלטו מפני האינקוויזיציה ומה־רדיפות
השפלות הללו. יהודי אלג׳יריה היו
גאים לספק למולדתם האלג׳ירית פייטנים,
קונסולים ושרי־ממשלה.
העם האלג׳ירי, שהצטער על שתיקתכם,
ד 11״ 1ד פאשיסס צרפתי באלג׳יר, מ־ קיבל בברכה את נקיטת העמדה האנטי־קולו־
| | ן . 1אנשי פוז׳אד, בהפגנה נגד ניאלית של הכמורה הקאתולית, ובייחוד זו
זה־גול, בה הושמעו קריאות ״מוות ליהודים!׳ שבאזורים הקרביים, ואף את עמדתו של

1959

1 £יו 1111 0

ל יא

^ 5ח 6ה 01 / /ס 0

!_5ר,ו\ו 0ו ו \ .א

א 0ו -ד * מ £ס £ש

.ויו 6דד* 8 £ 4ו _. 1

ו־ ^ ס דז ק

ו בו המחתות

על השאלה היהודית נכלל בין השאר בחוברת זר,
אשר נמסרה לעורן העולם הזה על־ידי נציגי הפל׳׳ן,
בעת הפגישה הראשונה אתם, שנתקיימה בחודש שעבר באחד מבתי הקפה במילאנו, איסליה.
הארכי־בישוף, שעוד בעבר הלא־רחוק הזדהה עם הדיכוי הקולוניאלי.
כיוון שהפל״ן מתייחם ליהודי אלג׳יריה כאל בני מולדתו, הוא מקווה שלמנהיגים
הנוכחיים של הקהילה היהודית תהיה התבונה לתרום את תרומתם להקמת אלג׳יריה
חופשית באמת, החדורה רוח של אחוזה. הפל״ן משוכנע כי הגורמים האחראיים יבינו כי
חובתם, והאינטרסים של הקהילה היהודית כולה, מכתיבים עמדה ששוב לא תהיה ניטראלית,
ושתמצא את ביטוייה בגינוי ללא־פשרה של המשטר הקולוניאלי הצרפתי הגוסס, ובבחירת
הלאומיות האלג׳ירית לעצמם.

״בחילה בלב כר חייל״

ץץעניינותההשגות ההיסטוריות שפורסמו בבטאון המחתרתי ׳של הפל״ן, רטיסטאנם
1 3אלג׳יריאן (״המרי האללירי״) ,בסוף .1955 מאחר שהפכו חלק מציודם הרוחני של
כל לוחמי השיחרור, יש ערך רב לטיפוח הרוח הפרו־יהודית בפירסום זה ואחרים:
היהודים מצויים באפריקה הצפונית מזה מאות בשנים. מקורם לוטה בערפילי הדורות.
אגדה אחת מספרת כי שבטים ברבריים מסויימים באו מארץ־ישראל. אגדה אחרת מספרת על
כהנה, המלכה היהודית של העיר אורם בימי קדם. כבר במאה השמינית לפני הספירה
היו היהודים מצויים פה.
מאוחר יותר הגיעו הגולים היהודיים, שנטשו את ארץ־ישראל אחרי חורבן הבית השני.
אחר־כך — יהודי ספרד, אחרי גירוש .1492 אחריהם — האיטלקים. הם נמצאו בערים
הגדולות ובכפרים קטנים, בערי־הבירה ובלב אל־צחרה. יש להם זכות על אפריקה הצפונית,
כי אדמתם היא.
שלא כקהילות היהודיות באירופה, ששמרו זמן רב על תרבות ועל שפה משלהם, קיבלו
יהודי אלג׳יריה על, עצמם חיש מהר את התרבות הערבית, הפכו את הערבית לשפת־אמם.
בדרום אלג׳יריה, זו גם היום השפה היחידה בפי היהודים.
האמיר עבד אל־קאדר (מנהיג מלחמת־ההתנגדות האלג׳ירית הממושכת נגד הכיבוש
הצרפתי) העניק ליהודים תפקידים דיפלומטיים בעלי חשיבות מכרעת לגבי המדינה
האלג׳ירית. שני חוזים חיוניים לשלום אלג׳יריה — חוזה דמישל משנת ,1834 וחוזר, טאפנה
משנת ,1837 שניהם הצלחות חשובות ביותר — הושגו בראש ובראשונה על ידי דיפלומטים
יהודיים מאוראן. הראשון על־ידי בוסנאח ומרדכי עמאר, השני על־ידי יהודה בן־דראנה.
החדרת הקלוניאליזם לאלג׳יריה נטלה מן היהודים את אישיותם ואת לאומיותם. המאמץ
להכניס חייץ ביניהם לבין בני־מולדתם הוכתר בהצלחה. פקודת כרמיה, מן ד,־ 24 באוקטובר
,1870 העניקה ליהודים את האזרחות הצרפתית המלאה, בעוד שהערבים נשארו רק
״נתינים״ צרפתיים, הכפופים לחוקת־ילידים מיוחדת.
הודות ליכולת ההסתגלות שלהם, התפתחו היהודים במהרה, עד שהגיעו למקום גבוה
בסולם חברתי. הם השתכרו מן הדמוקראטיה־למראית־עין של הקולוניאליזם, ויהודים רבים
הפכו למערביים מאד, עם כל הכלול בזה, כולל ההינתקות מן המסורת היהודית והתכחשות
לעברם האלג׳ירי.
היו יהודים אלג׳יריים שראו את עצמם כ״צרפתים עליוניים״ ,בדומה לזרים המתגוררים
באלג׳יריה, המדייקים שבעתיים על סגולותיהם ה״צרפתיות״ ,מפני שאינן מקוריות.
עקרון־היסוד של הקולוניאליזם הוא הגזענות. הקולוניאליזם הצליח להחזיק אצלנו
מעמד זמן כה רב הודות לעקרון ההפלייה והעליונות הגזעית (אירופים לגבי מקומיים,
יהודים לגבי ערבים, וכו׳) .זהו יסוד הניצול החברתי והמשטר הקולוניאליסטי.
כובשינו לא נמנעו מלבטא, בתקופות שונות של כיבוש ארצנו, את האנטי־שמיות המסורתית
שלהם. בעוד שהערבים כונו באלג׳יר של 1830כ״גסי־רוח״ ,נאמר כי ״היהודים בעלי העור
החיוור היו כה מזוהמים, כה מטולאים במלבושם, עד שמראם מעורר בחילה בלב כל חייל.״
להלן סוקר התזכיר את ההסתה האנטי־שמית השיטתית שהתנהלה באלג׳יריה הצרפתית
על ידי גופים אנטי־שמיים בסוף המאה שעברה ובראשית מאה זו, ואת אווירת־הפוגרום של
תקופת־וישי. תוך כדי כן הוא מציין כי שמות מנהלי ההסתה של אז ובטאוניהם בולטים
כיוס שוב — במחנה המסיתים נגד חרות אלג׳יריה.
מסיים התזכיר:
בהצהרה שנמסרה לעתון התוניסי ל׳אקסיון באפריל ,1956 הצהיר דובר הפל״ן :״יותר
ויותר אלג׳ירים ממוצא יהודי מבינים את האחוזה האמיתית הפועמת בלב הפל״ן לגביהם.
רבים מהם בחרו כבר עתה, בגאווה רבה, בלאומיות האלג׳ירית.״

(הכתבה הכאה כסידרה:
״היהודים נענים לפל״ן״)

במדינה
ושן מעמוד )6
בי רצה בכל ליבו להקים את המסעדה.
ון עשה את שגיאתו הגורלית. הוא אסף
•צת שותפים, שכל אחד מהם השקיע
שבעת אלפים לשמונת אלפים לירות,
ורת אחוזים בעסק.
זייבי ריכז בידיו 52 אחוז של מניות
יפורניה. שאר האחוזים התחלקו בין
ושה טייסי אל־על ועוד ארבעה אנשים
נים, שראו בהשקעה הזדמנות נפלאה
:פיל ולשלש את כספם תוך זמן קצר.
ה היו המסגר דב נוסנהאוז, הפקיד מיכאל
; ,פקיד משרד־העבודד, דויד בן־אלול
סותף בקולנוע זמיר, עזרא דרורי.
:מו כמשפט שלמה. העסק הצליח
ל לכל המשוער. בשנה הראשונה לקיו־הכניסה
קליפורניה 90 אלף לירות נטו.
ים לשותפים הקטנים, שרצו להתעשר
ר, לא היה בכף די. לדעתם היו צריכים
־וף 300 אלף לירות תוך שנה אחת.
הוציאו את ניהול המסעדה מידיו של
יבי לארבעה חודשים, וניהלוה בעצמם.
עם הראשונה הראה מאזנה של קלי-
־ניה הפסדים. כשראה זאת אייבי נטל
־יו בכוח את ניהול המסעדה, הסתכסך
שותפיו שדרשו לפרק את השותפות.
:שותפים הציעו לאייבי :״או שתקנה את
קנו בעסק או שתמכור לנו את שלך.״
בי הסכים להצעה. השותפים, שהכירו
.אהבתו של אייבי למקום, היו בטוחים
אייבי יקנה את חלקם, העריכו הערכה
,שווי העסק והגיעו למסקנה שערכה של
יפורניה הוא 230 אלף לירות. כשראה
ת אייבי, הסכים :״בסדר, אני מוכר את
קי.׳ ,השותפים היו נדהמים. הם לא חיכו
צעה כזאת. לבסוף, בחוסר ברירה, הס־פו
לקנות את חלקו של אייבי בתנאי
75 אחוזים מהסכום המגיע לו יקבל
זטרות ללא ערבות, לשלוש שנים.
אייבי סרב. כמו במשפט שלמה יאלץ עתה
;רק החברות לגזור את הסטייקים של
׳פורניה לשניים. קליפורניה תימכר כוירה
פומבית, לכל המרבה במחיר. אייבי
ימו פרש בינתיים לכפר האמנים עין־הוד,
1הוא מכין הפתעה ספרותית.

פ ש עי ם
:הסנט־הבנודו

כבר בימים הראשונים אחרי בואו של
זורה בן־ציון נוריאלי, לבית־הספר הדתי
לבונה הירושלמית העתיקה, הבחינה ה־
:הלת צפורה דיסקין בכך שתלמידות הוזה
העליונה מתחילות להתקשט ולבוא
׳ימודים בבגדי השבת שלהן. בהפסקה היו
נטופפות כולן מסביב למורה, שהיה מקים
אותן בסיפורים ובבדיחות.
בתחילה, לא היתד. למנהלת כל סיבה לחיי
שמשהו אינו כשורה! אלא שכעבור
זן־מה החלו תלמידות להתלונן מרה שהירי׳
אינו משתפן בשיעורים, הן אף הוסיפו
יבה, שעוררה דאגה בלב המנהלת המנוסה:
זמורה אינו אוהב אותנו,״ טענו.
על תעמדי כל־כך קרוב למורה נוריאלי,ת יכולה להיכנס להריון.״ נהגו הבנות
תמימות להזהיר האחת את חברתה. כאשר
ומעה על כך צפורה דיסקין, היא הורתה
אחות בית־הספר לכנס את הבנות הבועות׳
להסביר להן את הוויות החיים. היא
א תיארה אז לעצמה עד כמה צדקו ר,תלמי-
ות באזהרות״הן.
האמת נתגלתה רק לאחר סיום שנת הימורים•
אחת התלמידות באה אל המנהלת
סידור המשך לימודיה בבית־הספר התיכון.
פורה דיסקין, המסורה, יצאה איתה בעצמה
משרד החינוך. התלמידה שהתרשמה עמו-
ן ות מיחסה המיוחד של המנהלת לא יכלה
התאפק, התפרצה בבכי ברחוב :״אני מוכיחה
לספר לך משהו, מורתי. כשהיינו
:טיול בגליל, לקח המורה נוריאלי את
!חת הבנות וישן אתה מחוץ לצריף שבו
שנו כולם!״
דיסקין נדהמה. היא הזמינה את אותה
נלמידה, נערה יפהפיה, שלא הכחישה את
:דבר המתואר. המנהלת מיהרה להודיע
ומשרד החינוך על הפרשה ובעצמה רצה
זבית לבית, להורי תלמידותיה, כדי לוזדא
!ם קרה משהו.
היפנוזה כשעת שעשוע. חשדותיה
;יו מוצדקים. רק בבתים בודדים לא שמעד,
!יפורים משונים על מעשיו של המורה.
נוריאלי נהג להזמין את הבנות לביתו,
סעה שאשתו נעדרה מהבית. הוא היה מפ־סיס
אותן ומשתעשע באבריהן• הוא אף
סיכנע אותן כי יש בכוח עיניו להפנט
נותן, למען ייעשו כרצונו.
משרד החינוך העביר את הפרשה לטיפולה

של המשטרה. חוקרי ירושלים התיחסו לעניין
בזהירות מרובה. הם ידעו מנסיונם כי
תלמידות בגיל זה עלולות לבדות מליבן
מעשיות על התעלסויות עם מורה צעיר.
החקירה התנהלה שבועות רבים. הנערות
נלקחו לבדיקה רפואית. שלוש מהן מבר
לא היו בתולות.
גם לאחר קביעת עובדה זו לא נעצר
הפורה. חסרה היתה ההוכחה המכרעת כי
אומנם הוא האחראי. את ההוכחה סיפק
המורה בעצמו.
כאשר הרגיש כי הרשת מתהדקת סביבו,
עבר בבתי כל ידידותיו הקטנות, ניסה לשכנען
שלא להעיד נגדו במשטרה. רק אז
הבינו הבנות כי המעשים שעשה בהן המורה
החביב והאהוד היו מעשים רעים.
כמקיצות מאותה היפנוזה דמיונית בה התהדר
נוריאלי, קמו כולן, מסרו את עדותן
למשטרה. המורה נעצר עד לסיום החקירה
נגדו.
השבוע, כאשר שאלו שופט השלום יוסף
חריש מה יש לו לומר, ענה נוריאלי:
מפקח המשטרה התנהג אלי בצורה בלתיחינוכית. הוא לא היה צריך לעצור אותי.״

ושת פוליטית זדונית או ננופית שלומיאלים

ו11 דם 011

בנסס ססוגה

ד ר כי אדם
זויח חדהדמ שו ד ש
אחרי עשר שנות נישואים קם יום אחד
בעלה ואבי ארבעת ילדיה הקטנים של מסעודה
פיטוסי 35 הודיע לה כי אין היא
האשה המתאימה עבורו- .אני צריך משהו
יותר סוב׳״ הכריז בגאווה ולא חזר עוד
לביתו.
מסעודה תבעה מזונות. ברבנות פסקו לה
רק 25 לירות לשבוע, אך מסעודה לא התאוננה•
היא הורגלה מעודה להסתפק במועט.
עד אשר, לפני חודשים, נודע לה כי בעלה
עומד לחפש את מזלו בצרפת. נמצא אף
מי שיספר לה כי הוא חי עם נערה צרפ־תיה,
עומד להגר יחד עמה מהארץ. ההקצבה
הזעומה עמדה בסכנה.
האשה הגישה בקשה למתן צו עיכוב
יציאתו של בעלה מן הארץ. הרבנים אישרו
את הבקשה, אולם היא לא הגיעה למשרדי
ההוצאה לפועל. למסעודה לא היו 10 הלי־רת
הדרושות כדי לשלם את המס לפני
הפעלת הצו. הבעל, יוסף, עזב בלב שקט
את ישראל בדרכו לצרפת.
מסעודה היתה אובדת עצות. השבוע התבררה
ברבנות האפשרות היחידה להושיעד:
היא הגישה לא מכבר בקשה לצוזת על
הבעל לשלם 36 לירות לשבוע, במקום ה־
25 ששילם עד עתר -יוסף חוייב על־ידי
שגרירות ישראל בפאריס להתיצב למשפט
בישראל•
הוא לא הופיע. במקום זאת קראו הרבנים
בפני מסעודה מכתב שנתקבל משגרירות
המדינה בפאריס- .יוסף פיטוסי כלוא בבית-
סוהר צרפתי,״ נאמר בו ,״הוא נאשם בני
סיון לרצוח בדקיחת סכין את אהובתו
הצרפתיה ולשדוד את תכשיטיה.״

ד רכי חיים
קול הזמיר־ ו ה קי ב ה
ענן שחור רבץ בשבועיים האחרונים על
שיכון הסופרים החיפני של אבא חושי.
שלושה אסונות פקדו בזה אחר זה שלוש
משפחות מדיירי השיכון המפואר. שניים
מהם הסתיימו במוזת. השלישי עלול היה אף
הוא להביא לתוצאות טראגיות.
אנשי השיכון עוד לא התאוששו מן הזעזוע
שגרם להם הירצחה של אשת המשורר
רפאל אליעז, ומעצרה של ידידתו עליזה
פנו כחשודד, ברצח — וכבר היה
עליהם להביע תנחומים לשכן אחר, הסופר
יהושע בר־יוסף שהתאלמן מאשתו.
האמן השלישי ששקע בצרה לא היה זקוק
לתנחומים. המהלומה שהונחתה השבוע על
ראשו לא באה במפתיע. עמנואל זמיר
( ,)35 המשורר העממי המפורסם, ציפה
לבואה מזה זמן־רב.
לאחר חמש שנות נישואים עמדה השבוע
על דוכן העדים בבית־המשפט המחוזי ב־תל־אביב
האשד, בעלת מראה הילדה, שרה
( )23 זמיר, ביקשה לחייב את בעלה המשורר
לשלם לה ולבנה זלמן, בן הארבע,
מזונות בסך ארבע מאות לירות לחודש, על
שנטש אותה בפתח־תיקוזה, עבר לגור בדירת
פאר בשיכון הסופרים בחיפה.
מהרגע הראשון של המשפט ניסה השופט
ישראל דוב זוהר למנוע מהצדדים
מלחטט בפרטי חייהם האינטימיים של בני
הזוג• משה נחשון ומאיר שפירא, פרקליטיה
(חנזשך בענזוד )14

ף* 13 בי נו א ר, בשעה 12 בצהריים, אלנבי מספר ,132 מאחורי המחיצה, ישב
״ ^ 1קיבל גיזבר בנק־הדואר הממלכתי מה זה עשר שנים פקיד קטן ואפור, אב־טיפום
דואר משלות גדול של כסף. בדרך מהדואר לכל פקידי הדואר. יוליאן זילברברג, בן
נסעה העגלה בליווי מישמר חזק. לפני ה־ ,44 היה פקיד חרוץ ואדיב.
יוליאן, יליד ווארשה, שבילה את שנות
ארמון הנציב, ברחוב הסואן ביותר של
העיר, בוצע השוד הנועז. מגג אחד הבתים המלחמה כפליט ברוסיה ואחריה היגר עם
הסמוכים נזרקה פיתאום פצצה על העגלה, הוריו לצרפת, עלה לארץ לפני 11 שנה.
ומיד פתח חלק מהעוברים ושבים ביריות.
תחילה ניסה את מזלו כפועל אריגה! כעבור
״קמה בהלה נוראה. אף־על־פי-כן ראו, שנה התקבל לעבודה בדואר. הוא הועסק
שאדם צעיר יצא מהבית הקרוב ומיהר לע כמוכר בולים, ורק משנוסד בנק־הדואד
גלה שהובילה את הכסף. שומרים אחדים ב־ ,1953 עבר לעבוד בסניף הבנק באשנב,

11 71 111111111ל* | ך !| 41ץ | 1 1הוא בית־הקפה של יעקב גורפינעל. בית־הקפה
של נורפיוקל הוא המקום היחיד בו הושקעו
• 1\ 1 1 1 1 1 / 11111
קרוב ל־ 40 אלף לירות. גורפינקל יחזיר את כסף המעילה שהיה נספו של שותפו אדלר.
הרגישו בזאת והחלו להתקיפו. אבל הצעיר
מיהר וזרק פצצה שנייה. הוא הגיע לעגלה
הבעורת, הוציא את הכסף ונעלם.״
זהו תיאור של שוד נועז בבנק הדואר
בטיפליס, שבוצע לפני 53 שנה. השודדים
לא היו אלא חברי המפלגה הקומוניסטית
בקווקז, שהצליחו בדרך זו לגייס מיליון
רובל לקופת המפלגה. השודד הצעיר והנועז
לא היה אלא קובה דג׳וגאשוזילי, שנודע
אחר־כך בשם יוסף סטאלין•
השבוע נדמה היה לכמה אנשים בישראל
כי ההרפתקה המהפכנית חזרה ונשנתה בישראל,
שום פצצות לא נזרקו, שום מרכבות
לא בערו׳ יריות אקדחים לא נורו ברחוב,
אולם מבנק־הדואר הישראלי נעלמו כרבע
מיליון ל״י. תחת אמצעי־השוד הפרימ-טי-
ביים, באה השיטה האופיינית יותר למחצית
השנייה של המאה העשרים — המעילה•
במרכז העיר, בקטע הסואן ביותר דל
הרחוב ההומה בתל־אביב, לא רחוק מהמטה
הארצי של המשטרה, נגנבו מתחת לאפם
של אלפי עוברים ושבים ועשרות מפקחים,
כספיהם של חוסכים קטנים. אם בכל זאת
היה דמיון בין מעילה ענקית זו לשוד
הענקי שבוצע בטיפלים שבקווקז בתחילת
המאה, היה זה רק דמיון שגורמים מסויימים
ניסו לתת לו משמעות מיוחדת ברמזים
שקופים — ההשתייכות המפלגתית של ה־גנב.
המסקנה שאותם גורמים ניסו להפיצה
בציבור: שהכסף הגנוב שימש למטרות ר,מפ״
לגד, הקומוניסטית הישראלית•

הרקע והעלילה

ך* תחילתה ד מ הו ^ הפרש ^ למהתלה
!*מוצלחת, פרק הלקוח מחוך ספוריו של
דמון ראניון. בקצה סניף הדואר, ברחוב

מעליו היו תלויות כרזות גדולות שקראי
את האזרחים לחסוך בבנק הדואר.
בארץ הקים יוליאן את משפחתו. כאן
נולדו שלושת ילדיו, והפקיד החרוץ עבד
שעות נוספות וחסך כדי להבטיח להם
תנאי־חיים הוגנים. מדירה צרה בקרית־אר־ה
שליד פתח־תיקווה עבר לדירה מרווחת יותר
בפתח־תיקווה עצמה, ולפני כשנתיים קנה
דירה פרטית בחולון, ברחוב הראשי מול
קולנוע ארמון•
באשנבו היה יוליאן מקבל כספים של
מפקידים וחוסכים, מוכר בולי חיסכון לילדים
שצברו לירה ללירה, משלם את ההמחאות
של ממשלת ישראל ששולמו באמצעות
בנק הדואר ומנהל עסקות בנקאיות
רגילות, מן הסוג המבוצע בכל בנק.
מדי יום ביומו היה עליו לערוך עם תים
עבודתו את סיכומי הקופה והעסקות שנעשו
באשנבו. סיכומים אלה נעשו על טופס
מיוחד, בשני העתקים. העתק אחד הית
יוליאן שומר לעצמו לצורך השוואת הסכום
הנמצא בקופה לסכומים שעברו דרכו, יאת
ההעתק השני היד, מעביר לסניף הראשי
של בנק הדואר בתל־אביב. הסניף התל־אביבי
היה מזכה את החשבונות של לקוחותיו
בהתאם לסיכומים של יוליאן, מעביר
את ההעתק למרכז הבנק בירושלים. שם
היתד, מחלקת החשבונות מבקרת את הסיכומים,
מכיוון שעסקותיו החדשיות של בנק
הדואר מטפלות בסכומים של 20 מיליון ל״י
בממוצע, העוברים דרך מאות סניפים בארץ,
היה דרוש זמן כדי לבקר אותן.

מותרות ומעדנים
ך* פתרון אות^צאלולת־^הפקת
ן | הנאד, פרטית מכך היד, פשוט ביותר. אם,

מי שדד את בנק הדואו*

למשל, הכניס אדם לחשבונו בבנק הדואר
סכום של 200ל״י, היה יוליאן זוקף את
הסכום במלואו על חשבונו. את הסכום
האמיתי היה רושם גם בסיכומים שהעביר
לסניף הבנק. אולם ההעתק שנשאר כידו
לא היה העתק מדוייק מהדו״ח שהעביר
לסניף. ההעתק לא הוכן בנייר ההעתקה,
אלא נרשם בנפרד על־ידי יוליאן. בהעתק
זה רשם הפקיד כי אותו מפקיד הכניס
רק 100ל״י. את השאר שילשל לכיסו.
ביקורת הקופה, שנעשתה לפי ההעתק שהיה
בידי יוליאן, לא מצאה שום סתירות בין
הסכומים שנרשמו על־ידו לבין הסכומים
שהיו בקופה.
תחילה ניסה יוליאן את התכסיס בסכומים
קטנים. כשהתברר לו שהצליח ואיש אינו
מבחין בסיכומיו הכפולים, המשיך לזקוף
חלק מהכספים שעברו דרכו לחשבונו האישי,
מבלי שמישהו ירגיש בכך.
רק לפני שבוע סוכם בהנהלת החשבונות
של בנק הדואר בירושלים המאזן של חודש
מארס האחרון. במאזן התגלו אי־התאמות
בסכום של 43 אלף ל״י. כאשר נחקר מקורן
של אי־התאמות אלה, הוליכו העקבות לאש־נבו
של הפקיד הקטן בדרגה ,10 יוליאן
זילברברג.
זילברברג נשבר מיד. הוא גילה לקצין
הבטחון של בנק הדואר׳ עמירם שפירא,
שאי ההתאמה שהתגלתה על־ידי הנהלת החשבונות
אינו אלא חלק קטן מן הסכומים
שלקח לעצמו• סכום המעילה האמיתי —
230 אלף ל״י.
עד כאן חלקה הקומי של העלילה. העזתו
של הפקיד הקטן, יכולתו למעול בסכום שאף
מועל אחר בכל שנות קיום מדינה לא העז
לגעת בו, נראתה כאגדה.
אולם שאלה אחת נשארה עדיין סתומה:
מה עשה הפקיד מחולון ברבע מיליון ל״י?
חשבונת בנק לא היו לו. בביתו לא נמצאו
כספים, מלבד חפצי מותרות וריהוט
יקר בדירתו, לא היה זכר לכסף החסר. את
הפיתרון ניסה לספק תחילה יוליאן עצמו.
הודה הוא :״לא מעלתי לבד. היה לי
שותף. זה היה מנהל מחלקת החשבונות
בבנק הדואר. הוא גילה שמעלתי בסכום
של 13 אלף ל״י, הציע לי להיות שותף.
העברתי את כל הסכומים אליו. הוא התאבד
לפני שלושה חודשים.״
אך פיתרון זה התגלה ככוזב. האיש
שהתאבד עשה זאת על רקע אחר לגמרי.
גם האפשרות שיוליאן העביר את כספי
הגניבה לחוץ־לארץ, בעת ביקורו האחרון
אצל הוריו בצרפת לפני חודשים מספר, לא

נאן הוא ישב

אשנב מספר 21 בקצה האולם הארוך
של סניף הדואר הראשי ברחוב
אלנבי בתל־אביב. כאן ישב יוליאן זילברברג במשך שנים מדי

שהותם בפולין, שעלה עמו יחד ארצה.
מגולובנר הובילו העקבות לשלושה גברים
אחרים ואשר, אחת• כולם נעצרו כחשודים
בעשיית יד אחת עם זילברברג.
הפרשה הטראגי־קומית היתד, אולי דועכת
לולא עובדה אחת — כל חמשת העצורים
שנלכדו בעקבות וידויו של זילברברג היו
בעלי מכנה משותף — כולם היו חברי
ופעילי המפלגה הקומוניסטית הישראלית.
גוסטב גולובנר 42 לשעבר קצין בצבא
האדום, היד, מפעילי הליגה לידידות ישראל-
פולין, ממייסדי ארגון הלוחמים האנטי-
נאציים, פעיל במק״י ומרכז לישכת הקשר
שלה לחיילי מק״י בצבא, שהואשם כבר
לפני עשר שנים בריגול לטובת מעצמה זרה,
אולם שוחרר מחוסר הוכחות.
שאר העצורים היו:
• אלברט קוג׳מן, עולה מעיראק שגר
עד לפני שנים מספר במעברת רמלה, שם

יום ביומו. האשנב הסמוך (מימין) הוא אשנב הקופה המשלמת.
קטע זה של הדואר הומה תמיד מתורים ארוכים וחבריו של זילבר־ברג
תמהים כיצד הצליח להסדיר את התאמת החשבונות בדייקנות.

עבד בתור פקיד בחנותו של אלברט קוג׳מן.
#משד, פרוכט 73 קבלן ותיק הידוע
גם הוא כפעיל מק״י.
>• רבקה אדבוקט 28 מראשון־לציון,
פעילת מק״י בראשון־לציון.
החמישה הואשמו בכך שקיבלו את כספי
המעילה מזילברברג, השקיעו אותם בעסקים
שונים. בפעם הראשונה מילאה השתייכותם
המפלגתית של חשודים בעבירה פלילית
תפקיד מכריע בהסבר מניעיהם. לכתבי ן;ע־תונות
הישראלית נרמזו רמזים חד־משנד
עיים בדבר אופייה של המעילה, ותוך זמן
קצר היו העתונים גדושים בהשערות וניחושים
שכל מטרתם אחת: להוליד את הרושם
שמאחורי המעילה הגדולה הסתתרה
כוונה מפלגתית ושהיא לא היתד, אלא חלק
מפעולות הרשת הכלכלית הענפה של מק״י.
כאשר התברר שכספי המעילה הושקעו
בעיקר בעסקי צילום וסרטים, שוב הוגנבו
רמזים שלא היתד, זאת השקעה תם, אלא
טראנסקציה בעלת מטרות מסויימות הקשורות
באופים של עסקים אלה.
הרמזים כיסו בערפל את המחשבה הצלולה,
כולל העובדה שהתאוריה המרכסיסטית־לניניסטית
דוגלת אומנם בהפקעת הרכוש
הבורגני, אך רק אחר מהפכה, מתנגדת ל״
פעולות־פשע אינדיווידואליות.
תוך-כדי־כך נשכחו גם כמה פרטים: שיוליאן
זילברברג עצמו הוא חבר מפא״י; שגם
במפלגה כמו מק״י עשויים להמצא אנשים
שיעברו על החוק להפקת תועלת פרטית
בלבד; ושאין שום הסבר הגיוני איזו תועלת
היתד, מק״י מסוגלת להפיק מהמעילד. חובבנית
ומד,השקעות המוזרות גם יחד.

רשותן? השר,מ
** ד כמה אווילית היא הגירסה, שני־

הוץלן ^ ה ה חנות הצילום של אלברט קונ׳מן, בה
11111111111דיי
1 # 1 11 4 1111 11111י הושקעו 60 אלף לירות מכספי המעילה.
קוג׳מן התפרסם כאשר חילק פרסים שונים חינם לקונים, עם הפתיחה החגיגית של חנותו.
התאמתה. לאן נעלם, איפה, הכסף?

המנכה המשומן?
* ו לי אן ל א קו ר ץ מהחומר ממנו קורצו
גדולי המועלים בהיסטוריה. אחרי מספר
ימים, בהם בילבל את חוקריו והשאירם
בפני מבוי סתום, נתן בידיהם לבסוף את
החוט להתרת הפקעת. החוט לא היה אחר
מאשר גוסטב גולובנר, חברו הטוב מימי

היד, פעיל מק״י, פתת לפני חודשים אחדים
חנות צילום מפוארת בפסג׳ החדש שברחוב
אלנבי, בשם פוטו ראג׳ .קוג׳מן, שטען
כי היה תקופה מויימת תלמידו של ראג׳
קאפור בהודו, קרא את החנות בשמו של
מורהו הגדול•
צבי אדלר 39 שעלה לפני 12 שנה
מפולין, נשא אשד, תימניה, היד, מזכיר
סניף מק״י וכתב קול־העם בראשון לציון,
ועובד במשכורת במרכז המפלגה. אדלר

אחורי המעילה הסתתרו כוונות פולי-
טיות, אפשר להיווכח מצורת השקעתו של
הכסף בעסקים שונים. אחד ממקומות ההשק
א ה היתד, מסעדה, ברחוב אלנבי , 144 השייכת
ליעקב גרופינקל, בה הושקעו כ־40
אלף ל״י מכספי המעילה.
סיפר השבוע גרופינקל איך הגיעו. הכספים
למסעדתו:
״אני עליתי ארצה לפני 24 שנים ועבדתי
בטקסי אביב כ־ 20 שנה. לפני כחמש שנים
החלטתי לעזוב את המיקצוע הזה, קניתי
דירה ברחוב אלנבי והפכתי אותה לחנות.
מעדנים. הקבלן שביצע עבורי את העבודה
היה משה פרוכט, מפני שהוא הציע את
ההצעה הזולה ביותר.
״חנות המעדנים לא הצליחה והחלטתי
להפוך אותה למיזנון. פרוכט, שהיה ידיד
שלי כל השנים, והלווה לי גם כספים, סיפר
לי שיש לו ידיד שדודו בא מאמריקה עם
הרבה כסף ומתכונן לסדרו כאן בעסק. הוא
אמר שאותו יהודי יהיה מוכן להכנם אתי
בשותפות•
״זה היה באפריל השנה. כעבור כמה ימים

בא פרוכט עם שני אנשים. אחד היה צבי
אדלר, שהיה צריך להיות שותפי, והשני
הציג את עצמו כחבר שלו, גוסטב גולובנר.
דרשתי מאדלר 38 אלף ל״י עבור שותפות
של חצי בחצי. הוא הוריד ל־ 37 אלף• כעבור
כמה ימים הם באו אלי עם הכסף. פרוכט
לקח את הכסף שהייתי חייב לו, ונעשיתי
שותף עם אדלר. אבל אדלר אמר שהוא
חולה ואינו יכול לעבוד והציע שפרוכט ייצג
אותו בינתיים בתור שותף.
״וכך היה. חצי יום ניהלתי אני את
העסק וחצי יום פרוכט. בינתיים נודע לי
שצבי אדלר עובד כפקיד בחנות הצילום
של קוג׳מן. שאלתי אותו: למה השקעת כאן
כסף ואתה בעצמך עובד כפקיד? הוא
הסביר לי שהעבודה אצל הצלם קלה יותר.
״בינתיים הפסיק פרוכם לעבוד אצלי והיה
מדובר שאדלר יכנס לעבודה. אבל הוא בא
ואמר שיקח עוד הרבה זמן עד שיוכל
לעבוד אתי, והציע לי שאשלם לו משכורת
חודשית של 323ל״י, תמורת השקעתו
בעסק, .אני רוצה שלא ידעו עלי,׳ אמר.
הסכמתי לו.״
סיפור דומה היה בפי ארנון גוטבינגר,
בעל קרן פילם, חנות למכונות הסרטה בר-
חוב אלנבי. גוטבינגר הכיר את גוסטב
גולובנר, שהיה בא אליו משך שנים כדי
לשכור מכונות־הסרסה עבור חליגה לידידות
ישראל־פולין. יום אחד סיפר לוגולובנר
שהוא מכיר אשד, בירושלים המוכנה להשקיע
כסף בעסק, בלי ריבית, תמורת אחוז
מסויים מהרווחים בלבד. כאשר הסכים גיט־בינגר
להצעה, הביא לו גולובנר כעבור
כמה ימים את הכסף, עשרת אלפים ל״י,
ונתן לו אותם ללא שום קבלה או עריכת
על סמך הסכם ג׳נסלמני.
חוזה,

כוס ההרג?
ך רג עשהחל להתברר היכן ובאיזו
דרך הושקעו כספי המעילה, החלו
זורמים אנשי־עסקים שונים למשטרה, כש־בפיהם
סיפורים דומים על השקעות בעסשנעשו
בתיווכו של גולובנר. תוך קיהם שבוע הצליחה המשטרה לאתר את כל
המקומות בהם הושקע הכסף.
עתה היתד, התמונה כמעט ברורה. יוליאן
זילברברג, פקיד הדואר שמעל, היד, מופתע
בעצמו נוכח הצלחת מעילתו. הוא הוציא
עוד ועוד ממון מהכספים שעברו תחת ידיו
בכוח האינרציה בלבד, ללא שום מטרד,
ברורה. הצלחתו סיחררה אותו. אולם הוא
לא ידע מה לעשות עם הכסף.
כאן בא לעזרתו ידידו גולובנר. הוא מצא
דרך לשמור את הכסף בצורה מקורית,
מבלי לעורר תשומת־לב. יתכן שצורת
ההשקעות נעשתה מתוך מחשבה שבסיקרה
שתתגלה המעילה אי־אפשר יהיה להגיע אל
הכסף. בסוף השבוע נשארה רק תעלומה
אחת ללא פיתרון — האם ידעו גולובנר
ומקבלי הכסף את מקורו?

!י 1 1 1

!י — ס —י> — 8ייייתו

הרבנית מצהירה :״לא אוותר עד שום זנות

המאבק

צד א׳

מרים טולידאנו, האלמנה הצעירה, אשר האיבה הגלויה של משפחת
בעלה המנוח דחפה אותה לנקוט עמדה נוקשה. בגלל יחס זה, נתמלאה
חשדנות והחליטה שהיא לא תוותר בשום פנים ואופן על כל זכות מזכויותיה החוקיות.

*** תי נשים הלכו השבוע ברחוב בי*
/רושלים: האחת צעירה, לבושה שמלה
שחורה פשוטה, והשניה מבוגרת, אמה של
הצעירה. אחרי השתיים צעדו כמה עשרות
סקרנים — נשים זקנות, צעירים עוברי־בטל
ופרחחים קטנים. הם הלכו אחרי השתים
וצחקו, צעקו או השמיעו הערות
מעליבות.
הצעירה החישה את צעדיה — והקהל
רדף אחריה גם הוא בקצב מהיר יותר.
עם כל צעד נוספו עוד כמה עוברים ושבים
אל קהל הרודפים, שהחל סוגר על השתיים.
לפתע פנתה האם לאחור, ובעוד בתה מתרחקת,
תפסה נער שרץ לפני חבריו, משכה
אותו בזרועו והשליכה אותו למדרכה .״מה
אתם רוצים ממנה?״ צעקה לעבר הקהל,
בניב מארוקאי נסער.
לרגע קפא הקהל על מקומו. אך משפנתה
האם ורצה להצטרף אל בתה, המשיך
לנוע הקהל אחריהן. התהלוכה הגיעה למחנה
יהודה, פנתה במעלה רחוב יפו. הצעירה
ראתה שלט של תחנת משטרה, רצה
פנימה לחפש מיקלט. היא פנתה אל הקצין
התורן :״אדוני, רודפים אחרי וצוחקים
ממני וצועקים כל מיני דברים לא יפים.״
הקצין התבונן בצעירה, בעלת העברית
הבלתי־מהוקצעת .״למה הם רודפים אחריך?״
שאל בהגיון משטרתי ,״מה עשית להם?״
״אם כך אתה עונה לי,״ השיבה הצעירה,
נעלבת ,״אין לי מה לדבר.״
״בכל זאת,״ המשיך הקצין ,״מה עשית
להם? סתם ככה לא ירוצו אחריך ברחובות!״
הצעירה
הרימה את פניה .״אתה יודע
מי אני? אני הרבנית טולידאנו.״
עכשיו כבר הבין הקצין את פשר ההתקהלות
והסקרנות ההמונית .״סליחה גברתי,
לא הכרתי אותך,״ אמר ,״מיד אדאג לעניין.״
אותה שעה לא היו שוטרים בתחנה;
הקצין ביקש וקיבל תגבורת מתחנה
אחרת. וכך, כשהשוטרים מפזרים את הסקרנים
המעליבים ומלווים אותה בדרכה,
סיימה הרבנית טולידאנו את הביקור הראשון
שערכה בחוצות העיר, מאז נפטר בעלה,

מיטכח כחדר

יא ערכה את הופעתה הציבורית
הראשונה אחרי שבת דודתה, הגרה

בירושלים, הפצירה בה לבקר בביתה .״אני
לא רוצה לצאת לרחוב,״ השיבה מרים,
״האנשים מסתכלים עלי כמו שהייתי חיה
או משהו.״ אך הקרובה שיכנעה אותה,
״מה יש? את מוכרחה פעם לצאת. די, כבר
שכחו אותך!״
מרים הסכימה, אף כי בליבה ידעה שהיא
לא נשכחה וכי פרשתה, שהחלה עם נשו־איה
לרב טולידאנו המנוח, לא תמה עדיין.

מות הרב היה אך סיומו של פרק אחד
בפרשה — ותחילתו של פרק חדש.
בכתבה שהופיעה בשבוע שעבר בהעולם
הזה, המבוססת על חומר שיופיע בספרו
של הרב ש. בן־אליהו על חיי טולידאנו,
נרמז בבירור מה הוא פרק חדש זה —
המלמד, על הירושה. השבוע הסתבר כי
מלחמה זו, שהתנהלה, בעצם, עוד בהיות
הרב בחיים, התפתחה בשבועות האחרונים
והתקרבה עתה לשיאה.
סיפרה הרבנית לכתב העולם הזה שביקר
אצלה השבוע :״כולם עזבו אותי. די, אני
כבר לא אשת השר, אני לא אשת הרב.
שכחו אותי. לא, יותר גרוע: הם כולם
נגדי! אתה רואה איפה אני גרה עכשיו?
זה צריך לומר את הכ ל
היא הצביעה על החדר הצנוע מאוד שבו
היא מתגוררת עתה. לא היה זה חדר מרווח
של מלון המלכים החדיש, כי אם חדר אפלולי
בבית מלון באבד הוותיק, במבואות
מחנה יהודה. בשני קצוות החדר עמדו שתי
מיטות ברזל. באמצע: שולחן עץ קטן ושני
כיסאות פשוטים. בפינה, בין הדלת לבין
ארון־הבגדים היחידי, התקינה אמה של
מרים, אסתר סבאג, מיטבח ארעי.
מאז נפטר הרב טולידאנו, עזבה אסתר
סבאג את משפחתה ברמלה ונשארה לצד הוא בתה .״בעלי לאעובד,״ סיפרה,
יושב כל היום בבית ומטפל בילדים הקטנים
אבל אני לא אחזור, למה שלא
שלנו.
רוצה לעזוב את הבת שלי כאן, עד שתקבל
צדק. והיא לא תחזור לרמלה, שומע? מקומה
כאן, בירושלים. כאן תקנה שיכון וכאן
תחיה!״
האם ניגשה אל הארון, פתחה אותו. מחצית
איצטבאותיו שימשו ארון־מיטבח, עליהן
הונחו כמה כלי־אוכל, קומקום, כיכר לחם,
סוכר, קפה. היא הוציאה קומקום, החלה
מרתיחה קפה בפינה. הבת התבוננה בהכנות,
כנזכרת ב־מי העבר הקרוב בהם היו
מלצרי מלון המלכים מגישים את הכיבוד
לאורחים על טס מבריק, בספלים שנשאו את
סמל המלון.
״אתה יודע,״ אמרה ,״רצו שאעזוב את
מלון המלכים מיד כשנגמרו שבעת הימים.״
וזאת, על אף ששכר הדירה עבור החדרים
במלון המלכים שולם ממילא על־ידי משרד
הדתות עד סוף חודש אוקטובר — כלומר:

שבוע נוסף, אחרי גמר השבעה.

הכרזת מלחמה
^ ץ כל ספק: זה הדבר המכאיב ב־
> £יותר בכל פרשת הרבנית טולידאנו.
באותה מהירות בה עלתה מן האשפתות
— ציפה ממנה העולם כי תרד אליהן בחזהרבנים
הכבודים שנהגו לבקר את

השר בדירתו נעלמו. הם עסוקים עתה בניחושים
של טוטו בחירות מיוחד במינו: מי
ייבחר לשר הדתות ומי לרב ראשי? האם
מאלה שיזכרו לרעתם את ביקוריהם אצל
הרב טולידאנו?
עסקני משרד הדתות, שכירכרו סביב
השר והכריזו על נאמנות ומסירות, דואגים
עתה לכסאותיהם. הרבנית אינה גורם מפלגתי
או פוליטי שיכול לעזור להם .״אפילו
כשהייתה אזכרה בסוף השבעה, לא נאם
אף אחד ממשרד הדתות,״ נזכרת האלמנה
הצעירה. ואילו בני משפחתו של המנוח
מתעלמים לגמרי מקיומה.
אלא שמרים טולידאנו אינה מתכוונת
להיעלם מן האופק, רק מפני שהדבר נוח
ורצוי לאחרים. היא החליטה כי מעתה
תעשה מה שנוח ורצוי לה — ורק לה.
כאשר ביקש, למשל, הרב יצחק אבו
חצירה, מיד אחרי פטירת טולידאנו, כי
היא תחזור לרמלה, סירבה. גם כאשר ביקש
ממנה כי לא תלך בלוויה, אחרי המיטה,
השיבה בסירוב עיקש. היתד, זו הכרזה
פומבית וגלויה כי מרים טולידאנו אינה
מתכוזנת לוזתר על שום דבר, וכי ה״א
מוכנה ללחום על זכויותיה.
הסביר הרב אבו חצירה לכתב העולם
הזה :״נכון, אמרתי לה שלא תלך אחרי
המיטה, כי לא רציתי שכל מי שבא ללודייה
יסתכל רק עליה. ראית מה היה בהלוזייה?
אלפי אנשים באו. וכולם הסתכלו רק עליה
והצביעו כל הזמן עליה ואמרו, :הנה היא,
הנה הרבנית.׳ זה היה חילול כבודו של
המנוח• ואני ידעתי שזה יהיה ככה.״
על כך הגיבה מרים :״ולבקש ממני להסתלק
לרמלה, כמו זרה, ולא ללכת להל־ודייה
— זה נקרא לתת כבוד לרב או לי?״

הגיון מ״ ע היתה קי
פנסיה ל

מת עגי

^ מי השסעה היו מעין הפוגה בין מרים
טולידאנו לבין משפחת בעלת המנוח, אם
כי ברור היה שהאיבה הפעילה תתחדש
אחרי תום ההפוגה. כי מן היום הראשון
שנודע על נשואי הרב, לא בוזבזה שום
אהבה בין הכלה החדשה לבין משפחת
הרב. שני הצדדים התנהגו ברשמיות ובקרירות׳
וכל אחד מהם היה מוכן למצוא עילה
לעלבון בכל מעשה שעשה הצד שכנגד.
כך, למשל, קרה כאשר ביקר יום אחד
חתנו של הרב טולידאנו, בדירתו בתל-
אביב• השעה היתה שעת בוקר מוקדמת,
ומרים שפתחה את הדלת לא הספיקה עדיין
לשתות תה או קפה. החתן אמר :״שלום.״
היא ענתה :״בוקר טוב.״ אך גרונה היה
כה יבש — יתכן גם מן ההתרגשות שגרמה
הופעת איש הצד שכנגד — שקולה לא
נשמע.
החתן נעלב ופנה ללכת .״אמרתי לך
שלום,״ חזר בכעס. רק אז מצאה את קולה:
״ואני אמרתי לך בוקר טוב. נא להין־נס.״
לבעלה לא סיפרה על מקרים כאלה, כי על
אף שידע מה יחם משפחתו אל האשד,
הצעירה, לא אהב שיספרו לו על כך.
יחסים אלה לא היו סוד משפחתי. כבר
עם פירסום הידיעה הראשונה בעתונים על
נשואי טולידאנו, הביעו בני משפחתו התנגדות
לצעד זה. בשבועות שלאחר מכן, לא
טרחו להסתיר מפני עתונאים את איבתם
למרים, בה ראו נטע זר ובלתי־ראוי למשפחתם.
במידה
ונפגשו, היה זה בבית הרב, כמעט
מבלי להחליף מלה.
אחרי מות הרב, נפסק גם מגע מוגבל
ומסוייג זה. בתום השבעה נערכו על קברו
שתי אזכרות: אחת צנועה ביותר, בה לא
השתתף אפילו מניין, ושהיה מורכב מהרבנית
ומבני משפחתה הקרובים ביותר. היא
הרב יצחק אבו חצירה, רבה של העיר רמלה ושל העדה המארוקאית יצאה לבית הקברות השכם בבוקר, כדי לא
בארץ, נתבקש על־ידי משפחת הרב טולידאנו המנוח לתווך בינה לבין להיפגש שם עם בני המשפחה. אלה הגיעו
הרבנית ולהגיע להסכם בדרכי שלום. אך מרים טולידאנו אינול רואה בו ׳מתווך נייטראלי.
מתל־אביב בעשר ב^וקר, השתתפו ב
המתווו

אזכרה

כבר ז
פתחות ד
שה. מלו
איש איג
כי יעל
גר בדיו
תשומת־׳
של שר

את שב טענה אלא
מרים חצירה
לד,תחי
הסכם.
את הו
או ב׳ זכרונו שראיו
חותמו

השי בית ז
רה י מרים יחולק
כר* ציטט באותו
או ת׳
בני ו נחתם למו יודעו אבו
רק 7

מזכויות!״ -ואידו המשפחה אומות :״ההוזה שרה עם הוב המנוח תחייב אותה!

רושת טודידאנו

׳שמית, בה נכחו כמה עשרות אנשים מידידיו הקרובים.
ום, מסביב לקבר הרענן, התלחשו האנשים על ד,התחדשה,
הצפויה בפרשה מוזרה זו: המלחמה על היתמר,
מוזרה, מפני ש״הירושה״ היא דבר מעורפל, אשר
י יודע עדיין מה ממדיו.
ב טולידאנו, רב ובן רב מטבריה, מת כאדם עני. הוא
ז שכורה בתל־אביב, ורהיסיו היו בקושי זוכים לבו
של סוחר רהיטים ישנים. גם כאשר קיבל משכורת
ך,יתה זו נגמרת לא פעם כבר ב־ 15 לחודש.

סיבטי־פיבטי ץ

אם כן, היה נטוש המאבק? שנללזצדדים ילסכיממ
;פנסיה הממשלתית, המוענקת לאלמנתו של שר. ה־ייב
כי פנסיה זו תלך כולה לאלמנה, שהרי לולא
ימת אלמנה, לא היתה הממשלה משלמת פרוטה של
:יש. מרים טולידאנו הבינה את ההגיון הפשוט הזה,

צורך שאני אתמוך בבן, .מתי שתקבלי משכורת,
תני לו חלק בשביל שיכול לחיות,׳
אמרו. גם כשכתבו את הכתובה אני לא
הסכמתי שיכתבו רק 5000 לירות. אמרתי
אפילו פועל, אחד שעובד בטוריה, כותב
לאשתו 15 או 30 אלף. אבל הרב אבו־חצירה
אמר לי שאם אמצא חן בעיניו הוא
כבר יוסיף אחר כך לכתובה. אז במקום
לכתוב 26 אלף, כמו שאני אמרתי, כתב
26 מאות.״

הבן גר בדירה כל הזמן — ולו הזכות
לקבלה. אנחנו רוצים למכור את הדירה
ובתמורה שיקנה לו הבן הזה חדר צנוע
לחיות בו.״
אשר לרהיטים שבבית, אין הם מעריכים
אותם כרכוש .״לא הייתי קונה את כל
האוסף בשביל יותר מאלף לירות. ואני
אומר אלף לירות, מפני שיש שם מקרר.
אחרת — לא שודד, מאה לירות!״ פסק
מטלון. מלבד הדירה והרהיטים לא השאיר
הרב — פרט ל־ 230 לירות בחשבון הבאנק
שלו ופוליסה על ביטוח חיים.

• עצם העניין, טוענת הרבנית :״עכי
/שיו אני מקבלת משכורת מלאה. בסוף
ששה חודשים אקבל רק שבעים אחוז. מזר,
הם רוצים שאתן חמישים אהוז לבן. ומה

חצי הפנסיה שדרמה
ף* יכם מטלץ :״אנחנו רוצים לגמור

רוצה חדק בדירה

ף ל הם בני משפחתו של. הרב יעקב משח טולידאנו: בניו, בנותיו וחתניו. תמונח זו
* צולמה מיד לאחר האזכרה, במלואת שבעה למות הרב, שעה שבני המשפחה עזבו
:ית הקברות והתכוננו להיכנס למונית שתובילם לתל־אביב. ראשון ליד המונית: חתנו
כן כי אין לאיש מלבדה הזכות לתבוע כסף זה.
:ידי המשפחה מצוי הסכם, בין הרב טולידאנו לבין
וג, שנחתם שבוע לפני החתונה. סיפר הרב אבוד,סכם
זה :״הרב טולידאנו זכרונו לברכה רצה
ואחר כך לעשות הסכם. אמרתי לו: לא, קודם כל
אמת, בגלל זה נדחתה החתונה בשבוע, עד שכתבנו
.1אני רציתי אפילו שיביא אותה לפני בית דין רבני
דשפט השלום, ושם לחתום על ההסכם. אבל הרב
דכה לא רצה. אני ועוד רב היינו עדים וחתמנו
•תה חותמת על ההסכם ושהיא הבינה טוב מה שהיא
חתמה מרים סבאג?
:ל כך יעקב מטלון, חתנו של הרב טולידאנו, בעל
שת יתלה :״בהסכם זה כתב טולידאנו המנוח, :במק־ת
יחולק כל מה שמגיע לי מהממשלה בין אשתי
ן בני, שאינו יכול לעבוד.׳ זאת אומרת: הסכום
!טי־פיפטי, בינה לבין הבן.״
נוספת כי הכוונה אמנם היתה לחלוקה שזור,־בשווה,
ון, שהוא דובר המשפחה בפרשה זאת, סעיף נוסף
:ם :״הרב אפילו ציין בפ־רוש, :במקרה שתהיה הרה
י בן, יחולק הסכום בין השלושה. כלומר: בינה, בין
ובין בני שיוולד ממנה.׳ יש על כך עדים, וההסכם
;ושה העתקים.״
טולידאנו יש גישר, משלה לכל העניין :״אני לא
מה בדיוק חתמתי. אפילו לא נתנו לי העתק. הרב
ה עמד כל הזמן לצד של הרב טולידאנו והם דיברו
•קרה משהו ואני אקבל את המשכורת של השר, יהיד,

של הרב טולידאנו המנוח, יעקב מטלון. בני משפחת הרב אינם מסתירים את אי־שביעות רצונם
מנשואי שר הדתות המנוח, ובדיונים על הירושה נאבקים הס כדי להבטיח את חלקו של בנו הרווק
של השר, בפנסיה הממשלתית אשר תשולם לפי החוק לאלמנתו של השר, מריס טולידאנו.

איתי? אני אשאר ברחוב?״ אכן, לפי חשבון
זה, יימס הכסף שדובר עליו כל־כך בכל
בית בישראל, בארבעת החודשים האחרונים.
לאלמנה יישארו, לכל היותר 300 ,לירות
לחודש.
סבור מטלון :״מה יש? זה מספיק בהחלט!
בכלל, כל העניין בשבילה היה פייס.
היא פשוט זכתה בפיים לכל ימי חייה.״
מרים טולידאנו יודעת מה מצבו של
הבן שנשאר עדיין בבית אביו, שקוע כל
היום בלימוד תורה. על כן היא מסכימה
להפריש חלק מהפנסיה הממשלתית לתמיכה
בו — אבל לא החצי. ובכלל — אם
לתמוך בו, לפנים משורת הדין, אזי רוצה
היא גם חלק מהדירה של בעלה. את דרישתה
זו מבססת היא על העובדה, כי מאז
נישאה לרב טולידאנו היתר, מבלה כל סוף-
שבוע בתל־אביב, ובתקופת החגים אף התגוררה
בדירה זו ברציפות במשך שבועות
אחדים .״זה נותן לי הזכות להמשיך לחיות
שם אם אני רוצה — לא?״ היא שואלת.
ואילו המשפחה משיבה :״בעניין זה פוסק
החוק: לא מגיע לה שום חלק בדירה. החוק
להגנת הדייר אומר שרק אם אלמנה
נישאה לפחות ששה חודשים לפני מות
בעלה, יש לה זכות על הדירה. והיא היתה
נשואה לו רק ארבעה חודשים. חוץ מזר,

—*•ח*יוו— *1וודו י ח 1x111ז

^ רק בדרכי שלום. זה עכשיו תלוי בה.

היה עליה לעזוב את מלון המלכים. בתחילת
החודש קיבלה המחאה מהממשלד״ על 420
לירות, שהם מחצית הפנסיה החודשית שעליה
לקבל.
האם היתד, זו תוצאה של לחץ בני
המשפחה, שהצליחו כבר בתהילת המאבק
להבטיח קיצוץ הקיצבה עד כדי חצי? התשובה
הרגיעה אותה: לא, אין זה כל התשלום,
כי אם מיפרעה על חשבון הקיצבה
החודשית.
היה בסכום זה כדי לנסוך ברבנית
בטחון־עצמי, כי אינה לגמרי מחוסרת יכולת.
מכסף
זה תוכל לשלם את חשבון המלון
וחשוב מזה: לפנות לעורך דין. כי
יתכן שמרים טולידאנו אינה האשד, המשכילה
והנבונה ביותר בירושלים, אולם דבר

אם היא רוצה בטוב — יהיה בטוב. אם
לא — בבקשה, יש משפט. אבל אנחנו לא
רוצים בית משפט ולא רוצים שערוריות.
מספיק נמשך כל העניין. כבודו של הרב
טולידאנו יקר לנו ואיננו רוצים ששמו
ימשיך להיות מעורב במריבות ושערוריות.
כל מה שמגיע לה לפי החוק — תפדלי!״
המשפחה אף פנתה לרב אבו־חצירה, שיסע
אליה לירושלים, יחד עם הרב עבו, כדי
לשכנע אותה לגמור את העניין בשקט —
מעין ועדת פיוס. אלא שהיא פסלה את
הרב אבו חצירה כמתווך. ביחוד אחרי שנודע
לה כי פנה לשד המשטרה בכור
שיטרית, בבקשה מיוחדת במינה. סיפר
הרב עצמו על בקשה זו :״אמרתי לו אם
הוא יכול להשתדל בממשלה שיעכבו את
תשלום הפנסיה לחודש אחד, אז היא לא
תוכל לקחת עורך־דין ולא תוכל להחזיק
מעמד, ותהיה מוכרחה להיכנע ולקבל את
התנאים שמציגים בפניה ולבוא לידי הסכם
בשלום.״
רק על רקע ידיעה זו אפשר להבין את
הציפיה המתוחה שאחזה ברבנית בשבוע
שעבר. ככל שהתקרב הראשון בחודש,
חזרה ונישנתה נגד עיניה השאלה :״האם
ישלמו את המשכורת או לא?״ כי לא
היתד, בכיסה פרוטה אחת וב־ 31 לחודש
אחד דבר
היא

הספיקה כבר ללמוד: היא לא תקבל
מבלי להיאבק עליו והחלטתה נחושה:
תעמוד על כל זכות מזכויותיה —
הסוף.

נושאת שם יקר

ף* וך בדי הסברת עמדתה, הציצה
י !הרבנית מעבר לחלון חדרה במלון. דמדומי
ערב החלו מכסים את הסימטה הירושלמית.
עוד מעט תוכל לצאת בלתית חברתה
לקנות כובע חדש, במקום הכובע השחור
שקנתה להלוויה.
כי למרות הכל, למרות גירושין ור,האלמנות,
למרות עתוני־ערב ורכילויות, למרות
רבנים מתנכרים וריב על ירושה —
מרים טולידאנו היא בסך הכל בת עשרים,
וחייה עדיין לפניה.
יתכן כי לפחות בדבר אחד יכלה להסכים
עם יעקב מטלון :״אנחנו מאחלים לה שתלך
רק בדרך הטובה, וכי תמצא אושר וכבוד
בחיים. כי היא נושאת בכל זאת את
שם הרב טולידאנו — ושם זה יקר בארץ
הזאת.״
היו אלה איחולים שכל אדם בישראל
יכול להצטרף אליהם מקרב לב.

פסם זזדשות במראה?

במדינה
(המשך מעמודי סו)

פצעונים ופריחות
בפניר נע5־
סים ע״י קרם
הפנים הנפלא
החיוור. בוזוך ירוה

\149

ויו ה גוגו הפויגו ווזפז-
היו. אה חחיר!\יח החוי־סיוד,
הו\1ה אה ותוור
וגווה רריווה!\איה. כרו
ג־אהו יהיה הההר \>1וור
והטה הי!\ ,ר>וו\ ,וסי
ווריא.

המחיר בישראל 2.55ל״י
תוצרת ״קליאו״ ,מעבדות
כימיות•
פרסום צימט

המנוי-
סיגלה
ח טווו ך,
וא הויו
אוהו גהסרה.

של שרה, גוללו את סיפור האשד בחריפות
מאופקת.
אליהו יגנס, פרקליטו של עמנואל זמיר
ויריבו המושבע של נחשון, ניסה להוכיח
בכל הדרכים כי שרה זמיר מרדה בבעלה
וסירבה לגור עמו, אחרי שהיא עצמה
בקשה ממנו לעבור לחיפה. אגב כך, אילץ
עורן־־הדין את שרה לגלות פרטים אינטימיים
ופיקנטים מחייהם המשותפים. את
פירסומם של חלק מפרטים אלה נאלץ השופט
ישראל דוב זוהר לאסור.
״דופי פלילי״. .הוא לא רכש את
הדירה בחיפה למעני,״ הכריזה שרה, שב־חצאיתה
האדומה הקצרה ובנעליה הלבנות
נראתה לכל היותר כבת .17״הוא פשוט
ברח לחיפה, כי בוש ונכלם מעצמו. רק
כאשר רכש את הדירה בת חמשת החדרים
בחיפה ומכר את ביתנו בפתח־תיקוזה —
שאפילו אינו שייך לו — הודיע לי שאבוא
לנקות את הדירה החדשה.״
״את מנסה להטיל עליו דופי בעניינים
פליליים?״ קפץ יגנס כאשר שמע את הטענה
בדבר מכירת הבית הפתח־תיקוזאי .״בדיוק
כך,״ השיבה שרה נמרצות .״הבית
שייך גם למשפחתו, לא רק שלו• כשבאתי
אליו לחיפה כדי למסור את הדירה, הוא
הציע לי לירה ואמר שאם בסופו של דבר
לא אהיה שלמה עם עצמי ולא ארצה להישאר
בחיפה יהיה זה התשלום עבור נקיון
הדירה.״
״בקיצור, האם תרצי עכשיו ללכת לגור
אתו בחיפה?״ שאל השופט .״בחיפה לא.
אני פוחדת ממנו. אני מוכנה לשוב אליו
רק בפתח־תיקוזה. שם יש לי קרובים,״
ענתה שרה, סיפרה עקב כך כיצד איים
זמיר על אמה, לבל תופיע בביתם ותת־ערב
בעניניה וכיצד פעם, בשעת ריב, ניף
עליה סכין בנוכחות שכנה.
עמנואל זמיר לא הופיע כדי לענות על
טענותיה של אשתו. השופט קיבל את טענת
פרקליטיה של שרה זמיר, משה נחשון ומאיר
שפירא, שהביאו תקדימים שבבקשה
למתן צו מזונות זמניים אין על בית־המשפט
להיכנס לבירור השאלה אם האשד היא
מורדת. הוא חייב את המשורר לשלם
לאשתו 200 לירות לחודש.
״כאשר הודעתי להורי ולידידי שאני רוצה
לשאת את זמיר, התנגדו כולם,״ סיפרה
שרה ,״אמרו לי שהוא לא נוצר כדי לחיות
חיי משפחה. אמרו לי כבר אז שאני
עתידה לסבול. אבל הייתי מאוהבת ולא
שמעתי לדבריהם. נוכחתי בטעות כבר בשבועות
הראשונים.
״,אני רוצה לשבת במנוחה, בחיק משפחתי,
על המרפסת,׳ נהג בעלי לומר לי. אך
אורח החיים שניהל היה רחוק מלהיות אידיאלי•
הוא היה נעלם לימים ולילות. לא
היה נותן לי כסף לקניית מצרכים וכשהייתי
דורשת ממנו, היה צועק עלי שלא אעיז
לבקש כסף עד שעות הצהריים, כי זה
הורם לו את ההרשאה. ובכלל, הוא טוען
כי חיי העולם הזה אינם חשובים לו. הוא
חי למען העתיד. למען הדורות הבאים
שיזכרוהו. בינתיים לא היה בבית מה
לאכול.״

ספרים

לעצרות אלו נהג זמיר להזמין חברי כנסת,
סופרים וידידים, שהרצו על נושאים כגון:
תולדת הפרדסנות בארץ, חינוך הבנים למצוות
טובות, או ההווי הדתי־מסורתי של
ראשוני בוני פתח־תיקווה. לכל אחד מהמרצים
חיכתה מונית להסעה.
כאשר חי עדיין אביו של עמנואל זמיר,
אחד מעשירי הפרדסנים בפתח־תיקווה, גהגה
המשפחה לשלם את השכר לפועלים בפרדסיה
בפתקים לחנויות המכולת, שם נאלצו
הפועלים לקנות. המשפחה זכתה באחוזים
ששולמו לה על ידי בעלי החנויות.
בינתיים ירדה המשפחה מנכסיה. בת למשפחת
זמיר שוב לא זכתה, בעצמה, להקפה
בחנויות המכולת .״אנחנו מרחמים עליך.
את צעירה וחבל שתסבלי,״ נהגו לומר לה

עמנואל ושרה זמיר בחתונתם -
ממכתבי אהבה —

דרך היסודי
חופמת המסכן (מאת נתן שחס, ספ־דית
הפועלים, הוצאת הקיבוץ ׳הארצי־השומר
הצעיר 274 ,ע׳) היא חוכמתו של דמות
המורכבת משני אבי־הטיפוס של הדפוק
הישראלי האופייני: איש־הקיבוץ לשעבר
והעולה החדש. רומן אדמסקי, גיבורו של
שחם, הוא עסקן מיקצועי פולני, שעלה זה
מכבר לישראל, נתקל בסבך התאום של
לבטי־קליטתו (הרוחנית בעיקר) ושל בעיותיו
האישיות־הפסיכולוגיות.
בסיפור הכתוב על שני מישורים — מישור
ההווה ומישור העבר — מגולל שחם את
בריחתו של אדמסקי מפני סיוטי־העבר המלווים
אותו על כל שעל וצעד, מאבקו היומיומי
והאפור מול פני מציאות מוזרה, בעיניו,
חוסר יכולתו לקבל את העולם הנוקשה
של הדיסציפלינה הקיבוצית הקונפורמיסטית.
כמרבית העולים האינטלקטואלים, מנסה
אדמסקי להמשיך בחייו הישנים על האדמה
החדשה. מובן מאליו שזהו נסיון־שודא, העתיד
להסתיים באסון ובעזיבת הקיבוץ,
בנסיגה לעבר הזיכרונות, בנטשו אחריו
את שדה־הקטל של המעשים האכזריים מדי.
מפיסטו והעולה. למאבקו של גיבור
חוכנזת ׳המסכן ניתן מימד נוסף על רקע
חברו מנוער, הגיבור השלילי והקוטבי של
הספר. אנטי־תזה חיה זו של העסקן הישר
הוא מארק, מפיסטו מודרני וניהיליסט בנפש,
ציניקאן מוכשר, המתיחס לאנשים כאל שלבי־סולם,
אשר בעזרתם אפשר לטפס ביתר-
קלות לפסגות ההצלחה.
לעומת העולה הירוד, עולה מארק עוד
בחוץ־לארץ בסולם החברתי, מתעשר, ווזל
גם את כיבשת־הרש של אדמסקי — אשתו
היפהפיה של האיש החלש והמסתייג, שעל
אף חוסר־רצונו להקלט אין בכוחו להתגונן
לעושק הרוחני ולעושק אשתו.
עקב גזילה זו עולה רומן אדמסקי ארצה,
משתקע בקיבוץ, מקווה להתבולל בו. כאן
מעלה שחם באובייקטיביות גמורה את חיי
הקיבוץ, על הטוב ועל השלילי שבהם.
חיים אלו לוקים בחסר, לגבי העולה החדש.
הוא מתבייש להודות בחולשתו הגופנית,
המונעת ממנו ביצוע עבודת־כפיים ביעילות
הרגילה, נוטש את המיסגרת הקיבוצית.
גם בארץ רודף אחרי הגיבור עברו האישי
והפוליטי. מארק, שעלה ארצה אף
הוא, זוכה גם פד להערכה ולהצלחה. הספר
יכול היה להסתיים במסקנה ההגיונית של
התפתחותו הטבעית .״צדיק ורע לו, רשע
וטוב לו,״ אך באופן מפתיע מתגלה מארק,
ברגע האחרון, כמסתגף ומתחרט, נועל את
ספרו של שחם בנאום הלקאה עצמית בו
הוא מצדיק את חוכמת המיסכן, מגנה את
כסילות הצלחתו המתמדת.
הוא גם נוטש את אשתו של אדמסקי,
השבה לבעלה, בלית ברירה אחרת, חי עם
אשד, צעירה היולדת לו בן. בהמשך לפעילותו
המנחה, מארק הוא הגורם המשיב
את אשתו של רומן לבעלה•
בסיכום: ספר טוב אף בהשוואה ליצירת
שחם בעלת־הרמה הספרותית הנאה, רומאן
ישראלי אמיתי, ללא בעייתיות מגמתית ועם
הרבה בעיות, שלא כולן זוכות לפיתרון
אידאלי וחלק.

שערי שמיים על ההזמנה רחתד
נה. לבעלה המשורר של שרה היו טע
נות
פחות חומריות .״כל עת שרעייתי שיתפה
עמי פעולה וגילתה ענין ביצירתי, שררה
הרמוניה בחיינו,״ הוא מספר. המלחין המצליח
שומר בידיו תצלומים של מכתבי-
הארבה הפיוטיים ששלחה לו אשתו לפני
נישואיהם.
קטעים מהמכתבים מביא זמיר כהוכחה
לרצונה, של -שרה להשתלב ביצירתו, .הו,
אלי שבשמיים אין כמוך,׳ השתפכה שרה
באחד ממכתביה, ,בוא יבוא יום שתבין כי
אני היא אותה האחת שרוצה להקדיש את
חיי למענך, למען אושרך המלא. משימתי
היא להיות עזר כנגדך. מדוע? כי אהבתיך
על כל מעלותיו ומגרעותיך. כי יש בך
סודות. יש בך רזים. יש דפים ביומן של
הלב שרק אלוהים יכול לקראם. נפתחו
לפנינו שערי שמיים. נפתח לפנינו עולם
שכולו טוב. נדע כיצד לחפשו למצאו ולנצלו.׳
לחלק מכתב זה חיבר זמיר מנגינה,
הדפיסו על ההזמנה לטקס כלולותיהם.
עמנואל לא מצא בשרה את הפיוט שביקש.
ואילו שרה לא מצאה בו את הבעל
שביקשה.
בעינים דומעות היתה חוזרת שרה מחנות
המכולת, בה סירבו, לבסוף, למכור
לה בהקפה, כדי לחזות בעצרת־הזכרון אשר
המשורר אירגן לאביו ר׳ זלמן פישצנר.

מקור

תרגום
ב מ קו נגרוור
ובפעולה יחד עם בנם— לתביעת מזונות
החנוזנים ,״אבל מה אנחנו יכולים לעשות,
אם בעלך אינו משלם את חובותיו?״
״זוהי תוצאה של הדרכה ולפעמים גם של
הסתת קרוביה,״ התמרמר השבוע זמיר.
״קראתי לה לבוא אלי לחיפה שלמה בנפשה
ובאהבה וכך אני מצפה עוד לבואה,״
הכריז זמיר אחרי ששמע את דברי אשתו
בבית המשפט :״תביעה זו, שהוגשה צידה,
היא מעשה הדומה לאדם הכורת את
הענף עליו הוא יושב. אני מתקומם נגד
משבר הפרידה העובר עלינו, באשר רצוני
הכנר, הוא להתגבר יחד על כל משגי העבר
ולחיות בעתיד חיים תקינים — כי שרה
היא, ככלות הכל, אם בני ואני אבי בנה.
ושנינו, רק שנינו, יודעים את אשר ביכולתנו
לרקום יחדיו.״

משירי דק פרוור (הוצאת עקד, עב
רית: אהרן אמיר, ציורים: מורנו פנקס)
הוא אוסף מוקפד וקצר, המתורגם בסיר־בול
ובחוסר־נשמה, של שירי אחד המשוררים
המעניינים של צרפת החדשה.
ככל ספרי עקד, העוסקים יותר בצד הביבל־יופילי
של הקונה מאשר בתוכן הספרותי
של היצירה, מוגש גם ספר־שירים זה בצורה
נאה. הנייר מצויין, האותיות מודפסות בהידור,
הרישומים (הגרועים, שלא כבכרכים
אחרים של סידרה זו) נקיים ונהנים ממיש־טח
לבן נאה היכול להבליט אותם כראוי.
אלא שבחירה חיוורת ובלתי־מייצגת, וג־סיון
להצטעצע בתרגום של משורר, שכל
תכליתו — הפשטות, הופכים את הספר
לתחליף של תרגום שירי ז׳ק פרוור.
יש לקוות כי בעתיד תימצא ההוצאה
אשר, תוך שמירה נאותה פחות או יותר
על הצד הייצוגי־הגראפי, תדאג, ראש וראשונה,
להכיר את המשורר הקומוניסטי אך
האלגי כל־כך, לציבור הקוראים הישראלי.
העולם חזה 1207

החי

א(שן

שרות המיכחן

ת מונ ת הגיל
השבוע נודע כי הדבר הראשון שעשתה
שרת־החוץ גולדה מאיר, אחרי שחזרה
ארצה, היה ביקור פרטי אצל פנחס
לגין אי־נעימות נגרמה השבוע, ל־מפקד
משטרת מחוז תל־אביב, עמוס כן־
גוריון, בעת שנוכח בהצגת הסרט הדירה
בקולנוע ירון. אחרי תחילת הסרט התברר
שהוא תפס מקום לא לו והסדרן נאלץ
להקימו ולהראות לו את מקומו הנכון
אביו של עמום, ראש הממשלה דויד כן
גוריון, נראה לאחרונה בעיני רבים ממקורביו
כאילו הפך לחסיד חב״ד. הסיבה:
הוא מפנה לעיתים קרובות את הפונים
אליו באמרו :״״תשאלו את חב״ד,״ או ״על
זה חב״ד יחליט.״ מתברר כי חב״ד הוא
שם הקיצור שנוהג ביג׳י לכנות בו את
שלישו הצבאי, אלוף־משנה חיים כן״
דוד אשה שלא חששה לגלות את
גילה ברבים היתר, השבוע ח״כ מפא״י
ככה אידלסון. הגיל עליו הצהירה -
.65 הסבירה הח״כית מדוע אינה חוששת
לגלות את גילה :״אומרים שאני נראית
צעירה. איני מרגישה בשנים, אולי משום
שאיני משתמשת בקוסמטיקה ומשום שעורי
שזוף בעוצמתן של ההתקפות על
שר הדתות המנוח, יעקב משה טולי־דאנו,
בקשר לנשואיו, פירסמד, העתונאית
שולמית הריאכן בעל־המשמר פיליטון
בשם ״מה תגיד שרה ביילה״ ,ובו טענה
כי אין זה עסקו של איש מה עושה
טולידאנו. עתה נודע כי מיד אחרי פירסום
הפיליטון, ניגש טולידאנו בכנסת למרדכי
כנטוכ, ביקש ממנו בסוד כמוס להביע
למחברת את תודתו האישית על הרשימה
משה שרת התגלה השבוע כבעל
חוב, ולא רק לפנחס לבון. בעת תכנית
ראדיו, בה השתתף גם אברהם (״סודכד
ללו״) ג׳אנה, נהג מונית לשעבר וכיום
בעל מועדון־לילה בירושלים, סיפר סוד־כי
לפני 20 שנה הסיע את שרת מללו במכוניתו ועד היום לא החזיר לו שרת
את דמי־הנסיעה, בסך 25 גרוש. שרת הזדרז
לכתוב לקול־ישראל על מנת שימצאו
את הנהג, כדי שיוכל לפרוע את חובו. הוא
לא ציין מה יעשה בקשר לריבית. לפי
חישובי האמרת האינדכם והריבית דריבית,
חייב שרת לסורמללו סכום של כ־ 4לירות.

הפסדלת מונ ה
קרב העקיצות ההדדי בין המחזאי יורם
מטמור לבין הבמאי גרשון פלוטקין,
שהחל בהופעתם המשותפת במועדון צוותא,
במסגרת סימפוזיון על בעיות התיאטרון,
נמשך. המעיכה האחרונה: יורם מזהיר את
בנו בן השנה, דני — ״אם תהיה ילד רע,
יבוא גרשון פלוטקין ויקה אותך לקאמרי״
בבעיות מסוג אחר עסק איש תיאטרון
אחר. אורי לוי, שחקן הקאמרי שחזר
מחו״ל, מצא סוף סוף את הסיבה מדוע
נטלה הפרובינציה את ההגמוניה בכדורגל
מרגלי הכדורגלנים התל־אביביים :״למה ב־תל־אביב
אין כדורגל? פשוט מאוד. בכל
מקום סוללים כבישים, אין איפה לשחק!״
אם כבר עוסקים בספורט: זמן קצר
לפני שקבוצת מכבי תל־אביב יצאה לנתניה
למישחקה הראשון בליגה הלאומית, בו נחלה
את כישלונה החרוץ (הפסד ,)0:3ביקש
יצחק גחמיאס, כדורגלן הקבוצה שרגלו
נתונה עתה בגבם, לצלם את כל הקבוצה
בתצלום צבעוני. החברה שהאמינו בעקשנות
שכל צילום לפני מישחק פירושו הפסד,
סירבו להצטלם. אחרי המישחק היה נח־מיאס
מאושר :״טוב שלא צילמתי. עכשיו
אף אחד לא יוכל להגיד שהפסדנו בגלל
הצילום שלי ספורטאי אחר שהפך
מאמין, הוא זכריה עופרי, כדורסלן
הנבחרת הישראלית לשעבר, השוהה מספר
שנים באמריקה. עופרי נשא בחודש האחרון
אשד, אמריקאית, החל מקיים את יצ־ודת
הדת היהודית, מבקר בקביעות בבית-
הכנסת אמנון מפקין, בנו של
שחקן הבימה אהרון מפקין, סיים את לימודיו
באקטורס סטודיו של לי סטרסברג,
עומד לחזור ארצה בשבועות הקרובים
אולם צאצאי שחקני הבימה לא ישארו ללא
נציג בארצות־הברית. אילנה רוכינא
מתכננת עתה סיור של הופעות ולימודים
בן ארבעה חודשים באותה מדינה
חברה לשעבר ללהקה של אילנה, שחקן
בצל ירוק חיים טופול, עושה עסקים
טובים גם בארץ. אחרי שנכנס כשותף למשרד
לאמרגנות ומכירת כרטיסים׳ הוא
הפך גם לצלם מקצועי. טופול, המופיע
במועדון התיאטרון החיפאי, מפרסם את תצהעולם
הזר 1207 ,

ף* ביירות, לאחר שמשרד החינוך מינה
^ ״ 32 מפקחות יפהפיות, להשגיח על
בחינות הסטודנטים בפאקולטד, למשפטים
של האוניברסיטה הלבנונית, עלה מספר הנכשלים
בבחינות באופן תלול.

תחרות חתיכות
כפר עילזט, לאחר שגבר חיכה את
{*אשתו, גרם לה להימלט לבית־הוריה,
נפצעו חמישה אנשים בקטטה, שעה שהורי
הבלה והורי החתן ניסו, כל אחד מצידו, י
לכפות על הצעירה להישאר בביתם.

כדה וחומר
ף״קאחיר, מצרים, הגישה צעירה תבי־
{ * עת ס־צויים על סך 30 אלף לירות נגד
בעלה, על כי נטשה למחרת ליל־ד,כלולות,
שעה שגילה שלכלתו מערכת־שיניים תותבות.
לומיו בעתון החשוב חיפה העובדת, ביט־טאון
מועצת פועלי חיפה.

גילגוד ה של ת מונ ה
הצייר יוסף ברגנר, הידוע כאורח קבוע
במקומות שם מגישים משקאות חריפים,
גמל לפני שנים מספר לאחד ממארחיו. הוא
נתן במתנה לבעל מועדון־הלילה בר 61
בתל־אביב אחת מתמונות ׳ השמן שלו.
משום־מה לא נראתה התמונה כהולמת את
אוירת המועדון, ובעליו מכר אותה ב־50
לירות לחובב אמנות. עתה מוצגת התמונה
למכירה באחת מחנויות האמנות ברחוב
דיזנגוף. המחיר הנדרש בעדה — בסביבות
אלף לירות. לעומת זאת, רישום של ברגר,
שניתן לאדולף קראו, בעל המזללה הדיזנ־גופית,
תלוי במקום כסמל חי של קראו:
הרישום מתאר תרנגולות מתות התלויות
על פני תמונת אלת־הצדק גרור
דינר, יוצר הסרט הישראלי הס היו פשרה,
הוא רווק מושבע. אומר הוא :״ 18 שעות
עבודה ביממה בעשר השנים האחרונות לא
אפשרו לי להתחתן — מחוסר זמן.״ את
המחסור הזה ממלאת בינתיים מינה ציר,
שהשתתפה כנערת תסריט בסרטו, מנהלת
כיום את ביתו אגב, דינר התגלה
גם כחסכן מושבע. לפני שחילק את ההזמנות
להצגת הבכורה של סרטו, דאג לוודא
אצל משתתפי הסרט מי מהם נשוי ומי
לא. לאיזו מטרה? זה התברר בשעת חלוקת
ההזמנות. השחקן יוסף כאשי קיבל
רק הזמנה למקום אחד. כשתמר, מדוע
חבריו השחקנים קיבלו שני מקומות, הסביר
לו דינר :״אתה הרי לא נשוי
הפירסומאי דוידבלקין תמה מאוד, באחד

הימים האחרונים, כאשר פתח את העתון
האידי לעצטע נייעס וקרא שם במודעה כי
התיאטרון הקאמרי מציג את פריש געזונט
און משוגע. רק במבט שני הבחין כי מחלקת
המודעות של העתון החליפה את
שמות ההצגות שמציגים הקאמרי ותיאט־רונו
של שמעון דז׳יגאן זיתה
השבוע: היא דואגת. הסיבה: בעת שהותה
האחרונה בניו־יורק, לפני שהמשיכה
.לה,וליבוה בילתה זיווה רודן בחברתו
של שחקן הקולנוע קרי גראנט. הוא
הזמין אותה לביתו שבריביירה המדברית
של לוס אנג׳לס — פלאס ספרינגם, שם יש
לו גם חתה של סוסי רכיבה. בניו־יורק
רכבה זיתה, ולדבריה לא היתה מסוגלת
לשבת שבוע ימים .״אבל מוסיפה
זיתה ״הספורט הזה מאוד מוצא חן בעיני,
ואני נוסעת ישר לשם ולתוך מכנסי הרכיבה
שלי. תוך כמד, שעות של רכיבה על
סוסים אהיה בריאה לגמרי גאולה
גיל, זמרת להקת הנח״ל הראשונה שחזרה
לפני שבועות מספר ארצה, אחרי
סיור הופעות והשתלמות בן חמש שנים
בארצות־הברית, העשירה את מלאי הזמרות
הישראליות שהתדלדל לאחרונה. בעלה של
הזמרת, המלחין רב זלצר, שחיבר את שירי
להקת הנח״ל המפורסמים ביותר, נזכר השבוע
כיצד חיבר את מנגינת השיר העיקר
הוא להעיז: היה זה ערב הצגת הבכורה
של תוכניתה השניה של הלהקה. לפני המופע
התברר כי חסר פזמון מסיים לתוכנית.
בו במקום חיבר גיורא מנור את המילים
לשיר, ואילו דב הסתגר בבית־ד,שימוש של
הקולנוע ברמת־השרון, בו עמדה הלהקה
להופיע, וכתב את המנגינה לשיר שהלהקה
הופיעה בו באותו ערב.

_ _דגר אחר
ך פ< תל־אכיג, שעה שמפקחים עירוניים
—1ניסו להחרים בשר־חזיר באחת מחנויות
האיטליז בעיר, תקף אותם בעל האיטליז,
ניסה להכריח את אחד הפקחים לבלוע נתח
חזיר בלתי־מבושל.

מזון רוחגי
ף* הרמוזה ביץ׳ ,ארצות־הברית, פתח
—{.בעל בית־קפה דוכן לאספרסו כל־לילי,
המוכר, נוסף לקפה, תקליטי ג׳אז וספרים.

פרי האבטלה
דימונה, סירבו מובטלים שעמדו ב{
״ קירבת לישכת העבודה לאפשר את
כניסתו של יוסף אבוטבול, בטענה שהוא
סורג בשעת ההמתנה, מכר את אפודת־הצמר
אשר סרג למובטל אחר, קיבל תוך־
כדי כך שכר יומי ואיננו זכאי לקבל עבו־דת־ז־חק.

פסזון׳
הטבוע

• שר החקלאות, משה דיין, בויכוח בפארלמנט הסטודנטים על השאלה !;
האס קיימת או לא קיימת סכנח לדמוקראטיה בישלאל :״אם הסכנה לדמוקראטיה !
וקיימת מבן־גוריון, פרם ודיין — והם בשלטון — אז לא קיימת סכנה לדמוקראטיה
הקיימת.״
• משה דיין בכרוז הבחירות לקונגרס הציוני של מפא״י בבריטניה :״אני !
חושב את עצמי, בראש וראשונה, ליהודי ורק אחר־כך לישראלי.״
• ח״כ הפרוגרסיכים, הד״ר שמעון פנוכיץ, בוויכוח על תאונות! -
הדרכים :״הדור של היום אינו מסתער יותר על באריקדות — הוא מסתער על
הכביש.״
• ח״כ הדתיים הלאומיים, אהרון יעקב גרינברג, באותו ויכוח: ז
״אילו היינו מחליטים להפסיק לחלוטין את תנועת הרכב בשבתות, כי אז היו ן
אלפי תאונות פחות בשנה, מלבד רתח צדדי לא מבוטל.״

• חוזר אגודת הכלבנים החיפאית :״הכלב סובל מדעות קדומות
אצל היהודים, וזה אינו יכול להימשך במדינת־ישראל העצמאית. הכלב חייב לתפוס
את מקומו בחברה.״
• ג׳ואיש אובזרכר, השבועון היהודי הלונדוני, בכתבה על הקיבוצים
בישראל :״הבתולים אינם באופנה בקיבוצים.״

ף* נאפולי, איטליה, לאחר שמשרד ה־
{*חרם הערבי פירסם חוזר החוקר את
זהותן של חברות מסחריות איטלקיות,
הוציאה לישכת המסחר המקומית תעודות
אריות לסוחרי עיר הנמל האיטלקית.

חזית השיחרור הצעירה
ליל, צרפת, לאחר שרבו בעיר־ הכרו
זות נגד גיוס צעירים לאלג׳יריה, החלו
מופיעות על קירות בתי הספר כרזות אחרות
״נגד חינוך החובר, הכופה את רצון
הזולת על התלמידים.״

נערות־־שרביט בראש תהלוכה ״באמריקה המוזרה״
מבית־ספר לסטריפטיז עד בית־ספר לאבות
קולנוע סרטים
קו לו מ בו סבמאהה־ 20

התחנה לייעוץ
בשאלות מין ונישואין פתוחה בימים שני וחמישי
בבית שטראוס, תל־אביב,
רחוב בלפור ,14 חדר ,7
בשעות 6עד 8בערב.

אמריקה המוזרה (גת, תל-אביב; צרפת)
הוא סיור על פני ארצות־הברית של
אמריקה, דרך עיניו ומצלמתו של צרפתי
צעיר ( )38 וסולידי, שלא עסק מעולם בקולנוע
מקצועי. פרנסוא רייכנבאך, בן למשפחה
פאריסאית עשירה, שאביו ידוע באוסף
התמונות העשיר שלו, היד, תחילה מחבר
פזמונים. אביו שלח את מבחר תמונותיו
לתצוגה במוזיאון אמריקאי, צרף את בנו
לתמונות.
במשך שלוש שנים נדד פרנסוא הצעיר,
יחד עם התמונות, ממוזיאון למוזיאון,
הפך למומחה לאמנות וליועץ מקצועי של
מספר מוזיאונים אמריקאיים לרכישת תמונות.
תוך כדי סיוריו, עסק רייכנבאך בתחביב
פרטי — צילומים במסרטת חובבים.
כאשר חזר לפאריס והראה שם את סרטו־ניו
הקצרים לאנשי־מקצוע — עמדו אלה
פעורי־פה. הצעיר החובב התגלה לא רק
כצלם בחסד, אלא כאמן בעל טביעת־עין
בלתי־רגילה, כפילוסוף וכסוציולוג.
בפעם השניה חזר פרנסוא רייכנבאך ל-
ארצות־הברית כצלם וכבמאי. לרשותו עמדו
מצלמות סינמסקופיות משוכללות, סרט
צבעוני, צוות קטן של עוזרים ותקציב בלתי
מוגבל כמעט. כל מה שהיה על קולומבוס
הצרפתי לעשות, הוא לחזור ולגלות את
אמריקה, כפי שראה אותה לראשונה בעיניו
הבלתי־מקצועיות.
רייכנבאך חזר עם 35 אלף מטרים של
סרט מצולם. מתוכם ערך רק ,2500 המצטרפים
לסרט תעודתי מיוחד במינו, אחת
היצירות הקולנועיות הטובות ביותר של
הקולנוע הצרפתי.
חקלאים -כלי איברים. הסרט
אינו אלא צירוף של תמונות מסיור על
פני אמריקה. הסיור מתחיל בסאן־פראנציס־קו,
בחוף המערבי, ומסתיים בניו־יורק, שבחוף
המזרחי. אולם אין זה סיור גיאוגרפי
שמטרתו לחשוף נופים בלתי־ידועים.
זה סיור סוציולוגי־פיוטי המצליח לתאר את
דמותם האמיתית של האמריקאים, לנתח
מדוע הם כאלה, להתריע על הצפוי לעולם
המערבי בתהליך האמריקניזציה שלו.
מצלמתו של רייכנבאך לא עסקה בתעלולים
ובחיפוש חוויות. היא הלכה בעקבות
עיניו. דרך פיקניק של פקידי בנק
בהסטון, טקסס, המחופשים כקאובויים, מכונות
המשחק בלאס־ואגאס, נערות־השרביט
חשופות־הרגליים הצועדות בראש התהלוכות,
מירוצי המכוניות השגעוניים, בתי־ספר
לסטריפטיז וצילומי עירום כפירסומת
למכירת אמבולנסים — הגיע רייכבאך לתיאור
סגנון החיים האמריקאי. בסידרת
צילומים מפתיעים ומשעשעים של אמריקאים
עם מצלמות בכל מיני מצבים, של
קונגרס תאומים או של יום ספורט בכלא,
בו נלקחים האסירים בכלובים ממונעים ל־איצטדיון
עם סוגרים, שם נערך רודיאו למטרות
צדקה — חדר רייכבאך לתוככי
נשמתם של האמריקאים. צילומים ציוניים־
כמעט של קומביינים בשדות, או של אנשי
נושאת־מטוסים בפעולה, מביאים אותו למסקנה
כמו — ״באמריקה ישנם 60 מיליון
חקלאים, ואף לא איכר אחד!״ האמריקאים
בעיניו של הצרפתי הם אומה חופשית

ומתסובכת, בשיא היעילות והאינפנטיליות
גם יחד.
רייכנבאך לא נזקק לעלילה בסרטו. לכל
קטע יש עלילה משלו. כל קטע הוא מיזוג
הרמוני של רעיון, צילום אמנותי, צבעים
של עין־צייר ופיוט של משורר. כל סצינה
בסרט היא בלתי־נשכחת כשלעצמה: הסצינה
בה מדגימים זוג דוגמנים בפני מצלמה
מבלי שהם מכירים זה את זה, ממשיכים
לשחק את אהבתם ומתעלסים על חופה של
סנטה מוניקה; הסצינה בה מוגשת לנער
ג׳ינג׳י ערימה גדולה של גלידה; הסצינות
של זיהוי עבריינים צעירים או בית־ספר
לאבות צעירים. בעין האמן שלו קלט רייכנ־באך
את המגוחך וההירואי, את האנושי
והמיכני שבכל תמונות אלה.
לשיא של אמנות קולנועית פלסטית מגיע
רייכנבאך בתום סרטו, בעת הסיור בניו־יורק,
בו הוא מראה את העיר, אופיה ואווירתה,
כפי שהם משתקפים בזגוגיות הח,
לונות
של בתיה.
המוסיקה הנפלאה המלווה את הסרט,
דברי הקריינות השנונים שבו, עריכתו הגאונית
העושה סדרות של צילומים לסרט בעל
תוכן עמוק, הופכים את הסרט ליצירה
קולנועית מושלמת, חוויה אמנותית שאין
להחמיצה.

פקק מו צל ח
הכה ;שדוד כ:ק קטן (תל-אביב;
תל־אביב; ארצות־הברית) היא קומדיה שהופקה
לפני שלוש שנים והיתד, מונחה
במחסנים כדי לשמש השבוע כפקק, לרגל
פסטיבל הסרט המכסיקאי הנערך בקולנוע
תל־אביב. למעשה יש לקומדיה חסרודיומ־רות
וצנועה זו זכות קיום בשל עצמה. היא
אינה מקורית ביותר, אולם מבדחת ומשעשעת,
בעיקר בגלל משחקו של טום (תשוקת
השנה השביעית) יואל.
יואל הוא מסגר קטן וטיפש, המוסת על־ידי
ידידו, מהמר מירוצי הסוסים (מיקי
רוני) ,לשדוד כסף בבנק קטן בשיטה מקורית,
כדי להפסידו אחר כך במירוצי־סוסים.
למרות שגם הפעם הפשע אינו משתלם
בסוף, מוכיח הסרט כי לשדוד בנק הוא
דבר פשוט ביותר, בהשוואה לזכיה במירד
צי סוסים.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזת ממליץ לראותם:
• פנינים ואפר (פאר, תל־אביב) מבוכתו
של דור שחונך למלחמה ואינו מוצא
לו תחליף להרג בימי שלום, על רקע מלחמת
האחים בפולין שלאחרי המלחמה.
• הדירה (ירון, תל־אביב) קומדיה
צ׳אפלינית של בילי ויילדר, על פקיד קטן
העולה בדרגה בזכות הנאפופים הנעשים
בחדרו. ג׳ק למון, שירלי מק־לין.
ס דון־קישוט (צפון, תל־אביב) האביר
בן־דמות־היגון נלחם בטחנות־רוח ברוסית,
ונושא כליו השמן מספר בדיחות
סלאביות, בגירסה רוסית ליצירתו הקלאסית
של סרבאנטס, משחק מעולה עם ניקואלי
צ׳ארקאסוב, בתפקיד הראשי. גם בן־גוריון
יהנה.
• הם היו עשרה (חן, תל-אביב,
ירושלים) מצבה להנצחת הביל״ויים בסרט
ישראלי אנושי.
• מקום בצמרת (סטודיו, ירושלים)
דרכו של בן מעמד־הפועלים לחברה הגבוהה,
דרך מיטות בנותיה. סימון סניורה.
העולם הזה 1207

1י 1ה זאפטה! -ברית טקילה בי?
מכסיק! נישראל חלילה של חצ 1ת
סביב, ובסוף הוא מצביע על דויד אשכול,
היושב בפינה עם דובז׳ה, ושאול אותי אם
לזה התכוונתי כשאמרתי לו שהוא צריך
להקריא את זה בתיל?
את המצב הציל זפאטה סלומון ולרשטיין,
כשלקח אותנו לאיווניר בשביל להצטלם
ליד חלונות הראתה, ליד הדלת, מאחורי הדלת,
לפני הדלפק, מאחורי הדלפק, עם
מיזוג־אתיר ובלי מיזוג־אתיר• עכשיו כבר
באמת גמרנו יום עבודה מלא, תלרשטיין
הכריז על הפסקת־אש עד למסיבת־עתונאים
בשעה חמש בערב, ליד שולחנות ערוכים.
שעה חמש בערב ליד שולחנות ערוכים.
זפאטה סלומון ולדשטיין מכריז על דבקותה
של אגודת השחקנים המכסיקאים ברעיון
התחיה הלאומית של עם ישראל.
יוסף שריק לוקח את דבריו ברצינות ומוריד
בשקט סנדוויץ׳ מהשולחן, אף על פי שכולם
מסתכלים עליו. איגנצו לופז טרסו העצוב
מתחיל לחייך, ודויד סאיסר הצעיר נכנס
לזירת־הקרב עם אקדח אמיתי. עתונאי קם
ומצביע. יש שאלה: מה מספר הרשיון של
האקדח? המארגנים במבוכה, כי עדיין לא
הספיקו להוציא רשיון. אין דבר. אני
מנחם אותם שאצלנו עוד לא מת איש מיריות
אקדח, וגם לא ימות, לפחות כל ומן שמרססים
שדות בפרתיון.
עכשיו הגיע התור לנאום־הכתר של רו-
דולפו לנדה. הוא פותח שלש קופסות קטיפה
ומוציא משם מדליות שהוענקו לרובינה,
מסקין וברטונוב, על הצלחתם בביצוע הדיבוק,
וכן כמה צלחות מצופות ניקל שיימסרו
לעתונאים שיכתבו הכי הרבה טובות
על הפסטיבל. החברה מתמוגגים מנחת.
רודולפו מרגיש שקלע ללבה של העתונות
העברית, וזה נותן לו כוח להטיל את
הפצצה הכי גדולה של הפסטיבל, את פצצת
הטקילה.
טקילה זה לא נקניק. טקילה זה גם

רוזה דה־קסטיליה והצלב
לא גבינה. טקילה זה יי״ש מכסיקאי, שקוף
כמו טכסיס בחירות, וחזק כמו מפ״ם בממשלה.
רודולפו
לנדה מלמד אותנו איך שותים
טקילה. קודם כל צריך להביא טקילה,
מלח ולימון. את הלימון חותכים לפלחים
ואת המלח זורים על גב היד. מתחילים
באכילת המלח וכשהמלח בוער בפה
מכבים את השרפה בכוסית של טקילה.
הצרה היא שהטקילה יותר משהיא מכבה
את השרפה של המלח, שורפת בעצמה את
המעיים, ונגד זה מוצצים לימון.
מסיבת העתונאים של פסטיבל־הסרטים
המכסיקאי הראשון בישראל נסתיימה בנגינה
על גיטארה ובשירת ואלאנגו ובזה
!11014
שאצלי, בגלל כמה כוסות טקילה
; 4001 געא_וע מ* 14*01.1סס 1ג01י004 <1.
ש!*4מ4

צפרי לילה בבכר המו שבות
דויד סאיסר עם אקדח בדי רשיון פורט עד גיטארה

טקילה י שמח לבב אנוש
הפסטיבל המכסיקאי הראשון בישראל
נפתח ביום השישי בבוקר, כשבאתי למלון
דן והתקשרתי עם סלומון ולרשטיין, יורשו
של זפאטה בכל מה שנוגע לעריכת פסטיבלים•
סלומון ולרשטיין הוא הרוח החיה,
אם אפשר לקרוא בשם רוח היה לאיש רזה,
נמון־־קומה, שעל עורפו מתבדרת רעמת אמן,
ומתחת לאפו מתנוסס שפם שחור, שקצותיו
יורדים בזעם על הלחיים.
ולרשטיין מציג לפני את הכוכבים הזוהרים
בשמיה של מכסיקו. אריאנה וולטר
הדומה לעליזה עולש, רוזה דה־קסטיליה ש־צלב
זהוב כבד תלוי על חזה, רודולפו
לנדה, שאותו אני משאיר לאחר כך, את
אינגציו לופז טרסו, המסתכל על כל העולם
במבט עצוב ומלנכולי, את חוזה
אליאס מורנו, בריא־הבשר כצ׳ארלס ׳וטון,
ואת דויד סאיסר הצעיר הלובש מדי
צ׳ארו, חוגר אקדח, חובש כובע רחב־שוליים,
שעליו יש בדיחה אחת על פדרו,
ונושא בידיו גיטארה.
אנחנו יוצאים ממלון דן לראות את
תל־אביב. המטרה הראשונה של משלחת ח
מדה,
בקבוק טקידה ולימון

פסטיבל היא המדרגה העשירית של הכניסה
למלון דן. כאן, על המדרגה העשירית,
עמדו כולם בחצי גורן עגולה, חייכו ו״
הצטלמו. אחרי זה הלכנו וירדנו עד שהגענו
למדרגה השמינית של אותו גרם־
מעלות, והצטלמנו עוד פעם. מכאן נסענו
למטה שלוש מדרגות כדי להצטלם, ואז
דהרנו אל המדרגה השלישית בשביל לעשות
אותו דבר. עכשיו נשארו לנו עוד שתי
מדרגות עד המידרכה, ואותן ירדנו בלי
הפרעה, אך כפצוי על המדרגות האבודות
הצטלמנו פעמיים. פעם על רקע המלון
הישן, ופעם על רקע הפיגומים של האגף
החדש ההולך ונבנה.
כמעט שגמרנו יום עבודה, אבל ברגע
שהחליפו את הפילם במצלמות לקחו אותנו
לרמת־גן, לשגרירות מכסיקו, למסיבת זנב־תרנגול.
כיוון
שאסור לי לתחוב את אפי לענייניהם
הפנימיים של מדינות זרות אני מסמן
ב את מה שעבר עלינו במסיבת הזנב־תרנגול
בשטח הטריטוריה המכסיקאית, בה
זרמה השמפניה כמים ורודולפו לנדה, השחקן
המדינאי, חבר בית־הנבחרים לשעבר
ומזכיר כללי של אגודת השחקנים 1זמכ־סיקאים,
הוציא מכיסו פתק מקומט וקרא
בפנינו את השיעורים לעברית קלה שקיבל
במכסיקו מגברת ישראלית, שאת שמה
אסור למסור לפירסום. על הפתק היו
כתובים שני משפטים עבריים באותיות לטיניות.
האחד היה — אל תקשקש בקומקום
והשני — תני לי נשיקה. לנדה קרא את
שני המשפטים בקול רם, והסתכל סביב
לראות איזה רושם זה עשה עלינו. אמרתי
לו שאם הוא מחפש רושם אז הוא צריך
להקריא את זה ברוול. נסענו לרוול.
בתול היה יום ששי אחר הצהרים, וכל
החתיכות המכבדות את עצמן היו בזמן הזה
בבריכת־השחיה באכדיה. לא תיארתי לי שרוול
יכול להיות כל כך ריק בזמן שהוא
כל כך מלא. תארו לעצמכם מה זה רוול
בלי חתיכות? זה גרוע מקירח שנשרו לו
כל השערות. ורודולפו לנדו מסתכל ומסתכל

כבר מגיע שיכתבו על ההוד הזה בעתונים. תארו לעצמכם שחצי הלילה כבר עבר,
והעסקים עדיין פורחים. מה אני אומר פורחים? העסקים רק מתחילים לפרוח. אני יודע
שזה יחסל את נסית מבחינה מסחרית, אבל מה אפשר לעשות, כאלה החיים.
על המידרכות מציבים תלת־אופנים, ועליו לוח־עץ. על לוח־העץ שמים שני לוקסים,
שיבערו חזק. זה מביא אמנם יתושים ופרפרי־לילה, אבל גם לקוחות. צריך גם גרילר של
גחלים — מחתה מברזל מלא גחלים לוחשות, ועליו סורגים. על צלחות ושפודים אני לא
מדבר, מפני שזה מובן מאליו, כי הרי אי־אפשר להחזיק את הבשר בכיס. מה שחסר עוד
להשלים את התמונה, אלה בקבוקי גזוז ומיץ, מפני שר,סטייקים המלוחים מצמיאים.
איש כבר לא זוכר מי המציא את הרעיון של מכירת סטייקים, קבב וששליק על דוכנים1
נעים, בשעות הלילה המאוחרות. רבים סבורים שויקטוריה היתד. הראשונה, כשפתחה את
עסקה לפני שנים אחדות ברחוב הכובשים ליד מסגד חסן־בק, והעסק פרח. הו, כמה פרח!
כל־כך פרח, שעכשיו כבר יש לויקטוריה מסעדה מזרחית אמיתית בכביש פתח־תקוה, עם
ארבעה קירות ותקרה, ועל הקירות ציורים של שנויאר, זה שמצייר בשביל המכבסה של
קשת.
סטייקים של חצות זה לא רק עסק. סטייקים של חצות זה הוזי שהולך ומתרקם מתחת
לאפנו, מבלי שנגעה בו יד אדם, ומבלי לינוק תקציבים מהמחלקה לשיפור נוף הארץ והמדור
לפולקלור מזרחי. זה מוכיח שתל־אביב הולכת ומתבגרת, והיא כבר לא פרבר של עיר
שאיננה. אם תמשיך להתבגר בקצב כזה, נצטרך לקנות לה בקרוב מכונת־גילוח חשמלית.

*£1ו#ן 3״ ר

אדי פוקס (שמאל) עם קבוצת ״אומוניה״
אין מקום למומזזים
ספורט כדו רגל
האיש שלאנש אל

״בקבוקים, בקבוקים קריאתו מופנית גם
אליך: מכרי לו את כל הבקבוקים של תמרי
הנקוי המזליים והפסיקי בכך, אחת ולתמיד,
להטלטל עם בקבוקים כבדים (המכילים לפחות
/0״ 85 מיש מן ואל המכולת .״ניקי״ מקלון
הפלא המנקה הכל מקל
עליך את עבודתך במשק
הבית. ניקי קל — ניקי
מרוכז וחסכוני מאד.
לכן להדחת כל ים ,
לכביסה ולשטיפת
רצפות רק ניקי

כשר

תוצרת

.נקה״

מו פ ץ

.אלוא־פרסום
או. קי.

חום ואפור
בזזזרף זה זזזזזזזז פ רי ת צלליה זזז־טוזז לזזז3גזזזזז
פזל הזוגטה ההזררגיה, בגזרה ההה אי ה ה לכל גברה.
פרידו הביזו גזזזיה זזרטזעז בהליבז ה גירלזי זגזריגה,
בטוהלזה זבאהזרזה. צבטי הטזזה הה הזה זזובזר
לכל גהזי הה.
לפרידו הבהר יצז^ רב זהטזיי\ ,טזזוהטיר להטזיגז גה
בטיז? ההן יזהי. ז הכגי ה הההז!\ה ההזגברה טיל פרידו
הציטה הרבה הרטיזה לגבירזה.

נפתחות כיתו ת חדשות
* לבחינות מוקדמות יולי 1961
* לבחינות בגרות דצמבר 1961
* קורסים למקצועות בודדים

מורים אקדמאים מוסמכים
לפקידי ממשלה
וחיילים הנחה
,ע י 6׳ /0ה ר ^ אי ז

^ בשעות 8—6בערב

מגדע:/

ב י ״ ס 1 ; ,ן יי 71וזרה ״

מז׳ אנטוסולסקי^;זד-7אביב

חיי ! ה דו ארבאבו -גבידול

= הס 11ד הסטודנטים(ץ: 1
בהאונעוסיטהו׳ולזנ״א

כאלף ישראלים יצאו השבוע בשיירה
ארוכה של מטוסים לקפריסין, כדי לחזות
שם, בתחילת השבוע הבא, במישחק הכדורגל
בין נבחרות ישראל וקפריסין במסגרת
המשחקים המוקדמים על אליפות העולם.
ההתאחדות הישראלית העניה לכדורגל אף
שלחה למשחק, על חשבונה 16 ,עסקנים —
מלבד שלושת חברי הנהלת המשלחת הרש־מית.
רק אדם חשוב אחד נעדר מחיל־הפלישה
הישראלי לקפריסין. ודווקא אדם
זד, מסוגל לתרום יותר מכל אהד אחר
לניצחונד, של הנבחרת הישראלית בקפריסין.
שמו: אלי פוקס, מגדולי הכדורגלנים
הישראלים, בעבר, כיום מאמן הפועל קריית־חיים.
פוקס
ישב השבוע בביתו על הכרמל
וציפה בקוצר־רוח לתוצאות המישחק הביני
ארצי ישראל־קפריסין. חדור תיקווה לניצחון
ישראלי, קוננה, בכל זאת, בתוככי ליבו
ההרגשה כי קיימת אפשרות שנבחרתה של
מדינת־האי החדשה תצא מההתמודדות כשידה
על העליונה•
אלי פוקס מכיר היטב את הכדורגל הקפריסאי!
ולמראת זאת לא הוזמן אף להתייעצות
הקלד, שבקלות. מנהלי הכדורגל הישראלי
והמאמן גיולה מאגדי התעלמו ממנו לחלוטין.
הוא המשיך לאמן את קבוצתו הישראלית
תוך תיקווה שאולי, ברגע האחרון ממש,
ידפוק הדוור על דלת ביתו ויביא את המכתב
המיוחל :״אלי פוקס, ההתאחדות מזמינה
אותך לפגישה עם מאמן הנבחרת מר מאנדי
לשם התייעצות בקשר למישהק בקפריסין״.
אך מכתב מעין זה לא הגיע לידיו.
אלי שהה בעונה החולפת באי קפריסין,
כמאמן קבוצת אומוניה מניקוסיה, ואין
ישראלי אתר המכיר כמוהו את הכדורגל
הקפריסאי.
כאשר הגיע פוקס לאי, היתד, אדמונית
אחת הקבוצות החלשות, שמעולם לא הצליחה
לטפס אל מרומי הטבלה. כשעזב
פוקס את האי בחודש יולי האחרון, הוכרזה
קבוצתו כסגן האלוף של קפריסין וגם זאת
לאחר שוועדת המשמעת המקומית התעללה
בקבוצה, ששחקניה הם חברי המפלגה הקומוניסטית,
גזלה ממנה שתי נקודות יקרות
שהיו מעניקות לה את האליפות.
סיפר אלי השבוע :״כשהגעתי לאי, היו
אימוני הקבוצות מתקיימים אהת או לכל
היותר פעמיים בשבוע. הודעתי מיד כי אני
דורש מהשחקנים לבוא לשלושה אימונים•
האחראים לא הבינו. הם טענו כי השחקנים
אינם רגילים לכך והדבר ישפיע עליהם
לרעה. אולם לאחר שבועות אחדים של
אימונים החלה הקבוצה מגלה כושר גופני
נפלא, דבר שעזר לה להדביר את המעולות
שבקבוצות האי. יתר המאמנים, שהיו באים
לחזות בכל אימון שלי, החלו אף הם להגדיל
את מספר האימונים, וכך, בד,שפעתי
הישירה, ד,תלו קבוצות הליגה הראשונה
של קפריסין להתאמן פעמיים ושלוש, דבר
שלא עשו עד אז.״
המאמן הישראלי הינו בוגר קורס המאמנים
של בית הספר הגבוה לספורס בקלן,
גרמניה. עתה הוא הקדיש שעות רבות
לשחקני קבוצתו. עם תחילת משחקי הליגה
החל עמלו נושא פרי. קבוצת אונזוניוז הלכה

מחייל אל חייל. הנקודות הצטברו בערימה
גבוהה והמקום הראשון היה מובטח לה
כבר לאחר שבועות אחדים.
שר־דזפנים כתב המלצה .״הכרתי
את אלי פוקס אישית מעבודתו בקבוצת
אומוניה ואני שמח לציין כי עבודתו הנאמנה
הביאה בהכרח לעליית רמת הכדורגל
שלנו. אנו מצטערים זשהוא נאלץ לעזוב
אותנו עם סיום חוזהו בניקוסיה,״ כתב
טאסוס פאפודופולוס, שר הפנים הקפריסאי
במכתב ברכה ששוגר לאלי עם, תום
חוזהו באי.
״פוקס לנבחרת קפריסין״ ,זעקה כותרת
ענקית של העתון סייפרום נדייל, היוצא לאור
בניקוסיה. הנהלת ההתאחדות הקפריסאית
החלה מנהלת מו״מ עם המאמן הישראלי,
שיאות להכין את נבחרת האי לקראת
ההתמודדות עם ישראל. פוקס היה מוכן,
אולם הבעייה הכספית מנעה מההתאחדות
הקפריסאית לחתום חוזה עם המאמן הישראלי.
אנשי
ההתאחדות היו מוכנים להעניק לו
סמכויות בלתי מוגבלות. הם ידעו כי הוא
מכיר היטב את נבחרת ישראל ולכן חפצו
בו — אולם המאמנים היוונים הודיעו כי
יקבלו על עצמם את התפקיד בהתנדבות
וכך התפוצץ המו״מ. פוקס חזר ארצה.
״קיים הבדל רב בין רמת הכדורגל בישראל
ובקפריסין,״ טוען אלי פוקס .״אולם
נוכחנו כבר לדעת כי הבדלי־רמה אינם
מצביעים על ניצחון ודאי. בשבועות האחרונים
אושר דבר זה, שוב, בסיאול בעת
משחקי־הגמר על גביע אסיה. גם הקפריסאים
ילחמו בנו בנשק שאנו מפעילים גגד
נבחרות טובות משלנו. הם יאלצו את נב־חרתנו
לגלות יכולת גבוהה כדי לנצח; אחרת
תיתכן מאוד הפתעה. אל יחשוב איש
כי קפריסין חלשה והניצחון יפול כפרי
בשל. הם עשויים להתעלות על עצמם במג־רשם
קטן־המידות והחולי, ובמאמץ עילאי
יכולים הם אף לגבור על נבחרתנו״.
פוקס, המנתח בפני שומעיו את הכדורגל
הקפריסאי לכל סרטיו, קובע בפסקנות
כי על אף הבדלי הרמה מצויים באי כמה
כדורגלנים מצטיינים, שהיו מוצאים להם
מקום־קבע בקבוצות העילית של הלינה
הלאומית שלנו וכן יחידי־סגולד, שהיו יכולים
להסתדר גם בקבוצות אירופאיות בינוניות
.״על כישרונות אלה יבססו הקפריסאים
את המישחק נגדנו. החלק החזק בנב־חרתם
תהיה לבטח שורת החלוצים שתכלול
את הקיצוני המצויין גנגלום מקבוצת אנור־טוזיס
וכן המקשר־התותחן שיילוס. החלוץ
המרכזי היה לבטח קריסטלדיס פאניקום
שמשחקו ומבנה גופו מזכירים לי את עצמי
כשהייתי צעיר יותר• פאניקוס הוא השחקן
הטוב ביותר של קפריסין, בחור בעל בושר
בעיטה חזק ומדוייק, ונדמה לי ששמילו־ביץ,
מאמן הפועל תל־אביב, כינהו בשם
״קובלה הקפריסאי״ בעת שהתל־אביבים ביקרו
באי לפני למעלה מתודש.״
״אילו אני הייתי צריך להרכיב את הנבחרת
הישראלית,״ מסיים פוקס ,״הייתי
מבטם אותה בעיקר על שורת חלוצים
פורצים, דריבלרים מהירים, שרק הם יוכלו
למוטט את הגנת הקפריסאים. אבל אני
מקווה שגם הנבחרת הנוכחית תתפוש יום
גדול כדי שתוכל להביס את הקפריסאים
בביתם. בעבר ניצחה ישראל את קפריסין
בכל המפגשים. גם על איצטדיון רמת־זן
לא תהיה כל בעיר, לנצח אותם. אולם המי
שמכיר את יכולתו של הכדורגל הקפריסאי
מנקר חשש בליבי לגבי תוצאות רמישחק.״
הפולט חזה 1207

״מה אתה עושה בחדרי״ שאל ש״ע גלזר את גיולה גנרי ־ וער גן הנבחרת

מדוע 1ורק שייעץ־

בעמוד זח היתה צריכה להתפרכס השבוע כתבתו של הכדורגלן שייע
גלזר. גלזר, שנופה השבוע במפתיע מהנבחרת הישראלית ללא שום
הסבר, עמד לפרסם את הרקע לניפויו. אולם קיימים גורמים שלא היו
מעוניינים בפירסום זה. עסקני ההתאחדות לכדורגל, החוששים להביא
כפני הציבור את האמת על הנעשה כתוף נבחרת הכדורגל הישראלית
ומסביב לה, הפעילו השבוע על שייע גלזר לחץ, המלווה גם כאיומים,
ן* ומיים בלבד אחרי שנודעה החלטתו של מאמן נבחרת
הכדורגל הישראלית, גיולה מאנדי, שלא להכליל את
שייע גלזר בין שחקני ועסקני הנבחרת היוצאים למשחק
נגד נבחרת קפריסין, שלחה ההתאחדות לכדורגל מיברק
בהול לדירתו של שייע .״עליך להחזיר מיד את תלבושת
הייצוג ואת נעלי הכדורגל!״ נאמר במיברק.
י היתד, זו צורה מוזרה וגסה להודיע בה לכדורגלן הוותיק,
שבמשך 11 השנים האחרונות ייצג את ישראל ב־ 35 משחקים
בינלאומיים, כי עליו לנתק את כל קשריו עם הנבחרת, עד
שידע פליטת פה במלון
־כדי החזרת הנעליים הבלויות, בהן כבש את 22 השערים
הבינלאומיים שהביאו לו את התואר ״מלך השערים הבינלאומיים
של ישראל.״
כשאומרים לשחקן הוותיק ביותר בנבחרת הכדורגל הישראלית
כי אין בה עוד מקום עבורו, אפשר לעשות זאת
בצורה תרבותית. אפשר לערוך לו מסיבת־פרידה חגיגית,
להעניק לו, אולי, סמל קטן; או אפילו לתת לו במתנה את
זוג הנעליים בהן השקיע את מיטב שנותיו בבעיטה לשער.
אולם שייע לא נפרד מהנבחרת. הוא פשוט נזרק ממנה.
היתד, לכך סיבה אחת בלבד. שייע גלזר לא הוצא מן
הנבחרת משום שנכשל ככדורגלן או משום שנמצא לו
ממלא מקום טוב יותר. הוא הורחק מטעמי נקמה אישית,
כעונש.
פרשת היחסים בין שייע גלזר לגיולה מאנדי אינה
פרשה חדשה. היא החלה כמעט מיום שמאנדי נטל לידיו
את אימון הנבחרת הישראלית. החיכוכים והמריבות ביניהם
הגיעו גם לידיעת הציבור. הם הגיעו לשיאם כאשר הרחיק
מאנדי את שייע מהנבחרת, לפני כשנה, לפני המשחק נגד
נבחרת יוגוסלביה וחזר בו, כעבור שבוע; ובעת ששייע
סירב להשמע להוראתו של מאנדי לעזוב את המגרש בזמן
המשחק נגד נבחרת אנגליה הצעירה.
מה שלא היה ידוע לציבור הוא שתמיד אחרי ריב פומבי
שכזה נערכה סולחה בין השניים! בכל סולחה שכזאת היה
שייע מתנצל על התנהגותו ואילו מאנדי היה מתנצל על
אי־ההבנה שגרמה לריב עם שייע.
היה ברור שהמתיחות בין השניים תפרוץ יום אחד

כדי שימנע מפירסום כתבתו. אחרי שהוזהר בי פירסום דבריו יביא
להרחקתו ממגרשי־הכדורגל, גם במסגרת קבוצתו, ויתר שייע גלזר
על פירסום כתבתו .״העולם הזה״ ,הסבור בי הצבור הישראלי רשאי
לדעת על הנעשה מאחורי הקלעים של הכדורגל הישראלי גם כשאין
עסקני הספורט חפצים בכך, מפרסם בזר את תוצאות החקירה
המיוחדת על הגורמים והרקע אשר הביאו להרחקתו של יהושע גלזר.

החוצה ותגיע לידי התפוצצות. ההתפוצצות אירעה בסיאול,
בירת קוריאה.
בקוריאה עמדו לרשות הנבחרת כל התנאים הדרושים.
לרשותם עמד יותר משבוע ימים של מנוחה והכנות, לפני
המשחקים. היו קיימים כל הנתונים הדרושים להבטיח,
כי כאשר תעלה הנבחרת על המגרש, תהיה זו נבחרת
ישראלית רעננה, בריאה ומגובשת.
למעשה עלתה הנבחרת פצועה ומסוכסכת.
שניים משחקני הנבחרת המרכזיים, יעקב חודורוב ורפי
לוי, עלו למשחק נגד קוריאה רק אחרי טיפול רפואי: לחורו־רוב
זריקות נובוקאין, לרפי טיפול חשמלי.
אולם גרוע יותר מכושרם הגופני של שחקני הנבחרת
היה כושרם הנפשי לקראת המישחק. הנבחרת החייבת
לעלות על המיגרש כגוף אחד, ושעיקר משחקה מבוסס
על מישחק צוות, היתד, בקוריאה, כשם שהיא גם כיום,
גוף מסוכסך ומפורד. לא רק שיש בה שחקנים השונאים
זה את זה בגלל חשבונות אישיים ואגודתיים, אלא שיש
בה שחקנים שבאו מאותה אגודה ושאינם מדברים זה עם
זה. כך למשל אין אברהם מנצ׳ל מדבר עם שחקן קבוצתו,
אהרון אמר, ונחום סטלמך אינו מדבר עם שחקן קבוצתו
יעקב ויסוקר.
מלבד היחסים ביניהם לבין עצמם, מפורדים השחקנים
גם ביחסם עם המאמן. ובתריסר וחצי שחקני סגל הנבחרת
יש כמה וכמה כיתות.
ישנם שחקנים שמאנדי מקרב אותם באופן אישי, מעודד
אותם, מתעלם מכישלונותיהם, שואל בעצתם ואף מסתמך
על שיקוליהם בהרכבת הנבחרת. שחקנים כמו אברהם
מנצ׳ל ונחום סטלמך נמנים על כת זו. ישנה כת של
שחקנים, כמו בנבנישתי, מויססקו ולבקוביץ׳ ,שאם כי אינם
מקורבים באופן אישי למאמן, הרי מקומם בנבחרת בטוח.
הם הכוכבים שעלו בזכות מאנדי והוא דואג בכל צורה
שלא לבייש את בני־טיפוחיו ולשבחם בכל הזדמנות.
ישנם השחקנים הצעירים שזה עתה צורפו לנבחרת חלקם
הם שחקני ספסל בטוחים, שברור להם כי הם זוכים
בנסיעה עם הנבחרת אך לא ישחקו אתה ומיד בחזרם
ארצה ינפה אותם מאנדי ללא הסבר ויקח שחקנים אחרים
למסע במקומם. אלה הם הממושמעים ביותר, השתקנים
ביותר והנפחדים ביותר. כל הערה או נזיפה של המאמן
מעבירה בהם חלתלה ועשויה להשפיע על מישחקם.
וישנה הכת של השחקנים הוותיקים, בעלי הנסיון, הסבורים
כי מקומם בנבחרת נקנה בזכות מישחקם בלבד, אינם
מהססים למתוח ביקורת כשצריך ולהעיר הערות• היחסים
בין שחקנים אלה לגיולה מאנדי הם תמיד מתוחים. לרוב
הם מחליפים דברים רק בשעת האימון או על המיגרש. על
אלה האחרונים נמנה גם שייע גלזר.

סי כ סו כי םתמידייס
ך * מצאותםשלכיתות שחקנים בתוך הנבחרת
( | גורמת לסיכסוכים תמידיים, לקנאות ומריבות הן על
המיגרש והן מחוצה לו. אם לגבי כושרם הגופני של
שחקניו אי־אפשר להאשים את מאנדי הרי במצבם הנפשי
יש לו חלק. אחד מתפקידיו של מאמן הוא לפעול לגיבוש
רוח הצוות של שחקניו, להעלאת המוראל שלהם ולישור
חילוקי־הדעות ביניהם. מאנדי לא רק שלא הצליח בכך, אלא
אף הרע את המצב.
אם שחקן כמו שייע גלזר עולה למיגרש מתוך ידיעה
ברורה שהמאמן מחפש רק כישלון קטן שלו כדי להוציאו,
ומתוך חשש שהוא עלול בכל רגע לצאת החוצה, פוגע הדבר
ברמת מישחקו. וזה מה שקרה בקוריאה.
עוד בארץ קיבל שייע מכה בקרסול. אולם מכה זו לא
פגעה בכושרו. הוא המשיך להתאמן ולבעוט כרגיל. ואילו
מאנדי התיחס אליו כאל פצוע קשה. עוד לפני המישחק
ערך לו בחינה מיוחדת, בחדרו במלון, כדי לבדוק את
כושר הבעיטה שלו. שייע עלה למישחק נגד קוריאה
בהרגשה של ״הוא מחפש אותי״.
הטאקטיקה שהקנה גיולה מאנדי לנבחרת אינה מאפשרת
אף היא לשייע לנצל את מלוא כושרו. מאנדי מבסס את
מישחק הנבחרת על רץ ימני תוקף ועל רץ שמאלי הגנתי.
מטבע הדברים הוא שהרץ ההגנתי ישחק קרוב יותר לשער.
מסיבה זו מקבל הכנף הימני של ההתקפה יותר כדורים,
ואילו בכנף השמאלי, בו משמש שייע כקיצוני, נוצר תמיד
חור המאפשר לשחקני היריב לשמור יותר את הקיצוני
ומספר הכדורים המגיע אליו הוא מועט.
למרות מיגבלות נתונות אלה שבתפקיד הקיצוני משמאלי,
ראה מאנדי בכך את כישלונו האישי של שייע .,הוציא
אותו אחרי המחצית. שייע נפגע ייהוצאה זאת עד עומק
נפשו. כי אחרי 20 דקות של משתק, כשהתוצאה היתד,
כבר 0:2לטובת הקוריאנים, נפצע הרץ גדעון טיש בשברו
את אפו. אף־על-פי־כן לא החליפו מאנדי, והוא המשיך

לשחק עד סוף המישחק. שייע היה בטוח שמאנדי לא
החליף את טיש ברץ הרזרבי מפני שהיה מותר לו להחליף
רק שחקן אחד — ואת החילוף הוא שמר בשביל שייע
עצמו.
אחרי המישחק התמרמר שייע על החילוף, כשם שהיה
עושה כל שחקן ותיק אחר. ואז התפתח בינו ובין מאנדי
קרב פרסטיג׳ה. מאנדי רצה להוכיח לשייע שהוא ילבש
את מדי המשחק של הנבחרת וישב ברזרבה כל הזמן
המישתק נגד וייטנאם. הוא הודיע על הרכב הנבחרת, בה

מאנדי

טריקח בדלת
לא נכלל שייע, ופקד על השאר ללבוש את בגדי המילואים.
שייע ראה זאת כעלבון, הודיע כי הוא פצוע, ולא לבש את
בגדי המילואים. לפני המישחק נגד נבחרת פורמוזה, שאל
מאנדי מי פצוע עוד לפני שהודיע את הרכב הנבחרת.
שייע הודיע כי הוא בריא ומוכן למשחק. הוא לבש את
מדי הנבחרת וישב במילואים במשך כל המישחק. אך גם
כאשר החליט מאנדי להחליף את הקיצוני הימני בנבחרת,
הוא לא הכנים את שייע אלא את יוסף גולדשטיין, שלא
שיחק מעולם בתפקיד זה.
מאבק פרסטיג׳ה זה הגיע לשיאו בתום המישחק. כאשר
חזרו השחקנים לחדריהם במלון, נכנס מאנדי לחדרו של
שייע בצורה ידידותית ביותר, כאילו לא קרה כלום בינו
לבין שייע. שייע, שהתפלא על ביקור זה, הפליט כלפי חבי־ו
לחדר :״מה הוא עושה בחדר?״ מאנדי אינו שומע עברית,
אולם מתורגמנו הסביר לו את המשפט ומאנדי ראה בהערה
זו פגיעה אישית המכוונת דווקא אליו. הוא סרק את
את החדר. הוא הגיש תלונה על
הדלת בחוזקה ועזב
הערתו של שייע להנהלת המשלחת. הנהלת המשלחת
ד,הליטה להעניש את שייע בו במקום. היא שללה ממנו את
55 הדולאר שהיו מגיעים לו כדמי־כים.
בדרך חזרה ארצה, נעשה נסיון לערוך שוב סולחה בין
שני היריבים. שייע התנצל בפני כלחברי הנבחרת על
פליטת הפה שלו כלפי מאנדי, ומאנדי קרא לו לשיחה
ידידותית, בה יעץ ששניהם ישכחו את כל מה שאירע.
אולם מאנדי לא שכח את הפגיעה שנפגע. תשובתו
ניתנה השבוע, בהרחקתו הגסה של שייע מהנבחרת, ללא
שום הסבר.

סוף ת חרו ת ח תיכו ת

תו צ או ת

אין לכס מושג עד נמה שאני נושמת
׳רווחה כשאני יכולה לבוא ולבשר לכם
סאלה החתיכות האחרונות של
:ריג׳ינו בארדו והביקיני. אין וו אש
ותי שתחרות החתיכות ארכה כל כך
זרבה זמן. אילו הייתי יודעת מהתחלה
סיהיו לבריג׳יט בארדו כל כך הרבה
זתינות, ייתכן שהייתי מחליפה אותה
:חתיכה אחדת שיש לה פחות חתיכות,
*בל את הנעשה אין להשיב — הדפסת
וחתיכות נגמרה.
עכשיו בא החלק הכי קשה של ה־זחרות.
עכשיו צריך להדביק את כל
קחתיכות למשהו שלם, ובעניין זה אני
זוכנה להיות סלחנית. אס חסרה לכם
זתינה או שתיים, או אס יש לכם כמה
ותיכות מיותרות, לא נורא. העיקר ש־זחברו
הכל בשום שכל. מה שחסר,
זוסיפו בעצמכם, ומה שיש עודף — גם
:ן, ואת הקומפוזיציה שילחו אלי לא
אוחר מיום .15 .11.60
מה ששייך לפרס: מחר אני יוצאת
לשוק, ומה שאשיג יותר בזול,
*ביא לזוכה — או בריג׳ים בארדו או
כיקיני. פרטים מדוייקיס ומעודכנים —
כעוד שבועיים.

לווגוו־ פרשה !

ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד הקוראים מבין
המשתתפים במשלוח חומר המתפרסם בעמוד זה,
יזנה בפרס של עשר ל״י שיוענק מדי שבוע.
הזוכה השבוע הוא אברהם עובדיה, טבריה.

הנפשות: משה (חבר מפא״י) ,קופאי
ראשי בסניף דואר.
שרה, אשתו (חברת ציונים
כלליים).
ר׳ זוסיע, מנהל סניף הדואר
(חבר פאג״י).
מוכר שקדים, שאין לו אף
פעם עודף מעשר לירות
(חבר מק׳׳י).

מערכה ראשונה

שיר ער ש לפר שה
:ואת אברהם עובדיה

:ומה נומה נומה, כני,
אל תככה, אוצר שלי.
אל תככה, הככי מזיק
את הוועדה יזעיק.
גומה נומה נוטה, כני,
אלתככה, אוצר שלי.

ככנסת כהתקפה טל לבון
ו״משמיצי מערכת הכטחוך׳.

כיוון שהבטחתי לחלק את שארית
הפרם, כלומר 55 מההכנסות, ביי
המפסידים, מתבקש אלון כריצ־קי
לגשת למערכת, לזהות את עצמו
ולקבל 3אגורות.

נו חז ההש בו ע:

(חדר בביתו של משה. שרה סורגת• הדלת
נפתחת ונכנס משה).
משה (בזעף) :שלום!
שרה: איזה מין שלום זה? מה אתה
אתה מתנפל עלי עוד לפני שנכנסת
הביתה?
משה (מנסה לחייך) :סליחה. באמת לא
התכח־נתי. פשוט רע לי על הנשמה.
שרה: מה קרה, שוב עניינים בעבודה?
משה:
אין שום עניינים. זו פשוט
העבודה עצמה שהולכת לי על העצבים.
כל היום לספור כסף ולחייך
לאנשים. זה יוצא לי מהאף.
שרה: אז למה אתה לא מתפטר ו־

:ומה נומה נומה, כני,
על תככה, אוצר שלי.
יד לפה, ואך לא הגה,
גי מיד יפול ההגה,
גי מיד יחזור לכון
מלא מרץ, מלא און.

מבין שלושת הקוראים שהשתתפו
בטוטדפרשה, רק אחה
בריצקי, ממקוה־ישראל, צירף
בול של 5אגורות, בהתאם לכללי
,דטוטו־פרשה. אך תשובתו — תוצאי׳
של תיקו בין ביג׳י־לבון לא
התאימה לעובדות כיון שהכותרת
הראשית בידיעות אחרונות מיום
30.10.60 היתה: ב.ג. יפתח מחר

אלון

אל תככה, כי אדוקים
יתכעו עוד שני תיקים.

מחפש לן עבודה אחרת?
משה: קל להגיד מתפטר. ומה יהיה
עם הפצויים? לוזתר עליהם?
שרה: למה שתוזתר? דבר אתם שיפטרו
אותך. כולם עושים כך.
משה: כבר דיברתי אתם, והם לא
מסכימים. הם מרוצים ממני.
שרה: אז תעשה שלא יהיו מרוצים.
אולי תתחיל לאחר?
משה: כל הזמן אני מאחר, אבל אף
אחד לא מרגיש, מפני שכולם באים
אחרי לעבודה. ניסיתי גם לצעוק
על ר׳ זוסיע, המנהל שלנו, אבל
הוא איש טוב ולא מתרגז.
שרה: אולי תמעל קצת?
משה: למעול? על זה לא ח שבתי...
(שוקע בהירהורים עד שטובעבהם).

מסך

מערכה שניה
(אותו מקום כעבור חצי שנה. משה
חוזר מהעבודה זועף־פנים כתמיד, ונושא
עמו מזוודה מלאה שטרות כסף,
שהוא מריק על השולחן).
שרה (סופקת כפים ביאוש) :שוב פעם
הבאת כסף? מה אתה חושב אעשה
עם זה? מתחת לבלטות הכל מלא,
האמבטיה מלאה, הארונות מלאים,
אפילו בחשבון בבנק כבר אין מקום.
משה: מה אני יכול לעשות? אני
מוכרח להמשיך עד שביקורת החשבונות
תתפוס אותי.
שרה: כל פעם אתה חוזר על אותו
פזמון. הרי כבר בדקו אצלכם כמה
פעמים את החשבונות. למה לא
תפסו אותך? כמה זמן אתה חושב
שנוכל לחיות ככה?
משח: מה את רוצה ממני? כבר
גנבתי רבע מיליון. האם זו אשמתי
שהם לא מגלים? שלשום הוצאתי
עשרת־אלפים בבת אחת, ולא רשמתי
בפנקס. מה את רוצה יותר מזה?
שרה: זו הצרה שלך, שאפילו לגנוב
אתה לא יודע. למה את האחרים
כן תופסים? מה אתה עומד ומסתכל
בי כמו גולם? לך אל המנהל
שלך ותגיד לו שמעלת בכסף של
המשרד! ואם אתה מתבייש, אז אני
אלך!
משה: טא טא טא. כבר פתחת את
הפה?! את חושבת שאני לא יכול
לדבר? מחר בבוקר אני הולך אליו
ואומר לו. תראי שזה יהיה בסדר.
בינתיים הכיני את השולחן, מפני
שהלב נחלש לי מרעב. שום דבר
לא לקחתי לפה מהבוקר. תארי לעצמך
שפיטרו את מחלקה,תה מפני
שהשתמש במחט הפרימוס של המשרד
באופן פרטי. היית מאמינה
דבר שכזה?

נומה נומה נומה, כני,
אל תככה, אוצר שלי.
אל תככה, כי הקואליציה
תתפטר וקץ יקיץ לה.

מערבה שלישית

נומה גומה נומה, כני,
אל תככה, אוצר שלי.
יד לפה, ואך לא הגה.
אולי כיג׳י יפיל ההגה,

לכ מנהיג מי זה חוקר?
אולי ישוכ לשדה־כוקר?

(במשרד מנהל הסניף. הסנחל יושב מאחורי
שולחן ומנסה לפתור את פתרון
התשביש. דפיקה בדלת).
ר ׳ זוסיע: יבוא! (נכנס משה עם ספר
חשבונות גדול).
משה: משהו לא בסדר בספרים.
ר׳ זוסיע: אז מה אתה בא אלי? תקן
את הלא בסדר.
משה: חסר כסף. רבע מיליון לירות.
ר׳ זוסיע: מה אתה מבלבל את המוח?
הרי רק לפני שבוע בדקו את ה
מסך

חשבונות
והכל היה בסדר. היה
אפילו עודף של ארבעה גרוש.
משה: יש מעילה של רבע מיליון.
אני בטוח שיש מעילה, מפני שאני
הוא שמעלתי. אראה לך איך סידרתי
את הספרים שלא ירגישו.
ר׳ זו סי ע: אל תגיד לי שעשית משהו
לא בסדר, כשהביקורת אומרת שזה
כן בסדר. עכשיו עזוב אותי. יש
לי עבודה (חוזר לפתרון התשביש).
משה: לא אעזוב אותך. מעלתי ברבע
מיליון לירות, ואני יכול להוכיח
את זה. כל הכסף אצלי בבית.
אני רוצה שתפטר אותי מן
העבודה.
ר׳ זו סי ע: אתה יכול לרצות עד מחר.
הספרים בסדר, אז מה אתה דואג?
למה אני צריך לפטר אותך? שיהיו
לי עניינים עם העתונים ועם המשטרה?
משה:
אני רוצה צדק. לא אתן שיגנבו
את המסים שלי! או שאתה
מפטר אותי על המקום, או שאני
הולך למשטרה!
ר׳ זו סי ע: לא יפה מצדך לדבר ככה,
אחרי כל מה שעשיתי בשבילך.
אתה יודע שזו סחיטה? אני לא
נכנע לדברים כאלה!
משה (אוסף את ספר־החשבונות ופונה
ללכת. כשהוא פותח את הדלת, הוא
אומר בהגבהת קול) :דע לך שאני
הולך מכאן ישר למשטרה!
ר׳ זו סי ע: השתגעת?! סגור את הדלת
ואל תדבר בקול רם. עוד
יכולים לשמוע! בסדר. בסדר. אפטר
אותך ובלבד שתשתוק, ודע לך
שאני עושה את זה רק למענך. פתח
את הדלת (משה פותח, ור׳ זוסיט
צועק בקול רם שישמעו מבחוץ)
אתה מפוטר! אני לא רוצה לראות
את הפרצוף שלך יותר! אתה מפוטר!
משה:
ומה עם הפיצויים?
ר׳ זו סי ע: תקבל אותם הביתה בדואר,
ובלבד שלא אראה את הפרצוף
שלך יותר.
משה: חכה רגע. אני צריך להחזיר
לך את הכסף שמעלתי.
ר׳ זוסי?} (מוריד את קולו וקורץ בעיניו)
:איזה כסף?
משה: את הרבע מיליון
ר׳ זו סי ע: שלא תזכיר את זה. אתה
שומע? שלא תזכיר את זה( .חוזר
לצעוק) אתה מפוטר! ׳סתלק מפה!
אתה מפוטר! אתה מפוטר

מסך
אפילוג משה ושרה יושבים ברח־ל ושותים קא־פוצ׳ינו
כפול. מוכר שקדים צועק.
שקדים! שקדים! משה רומז לו לבוא
ולוקח שתי חפיסות. מוציא שטר בן
עשר לירות אבל למוכר השקדים אין
עודף. הולך לפרוט את השטר, אבל כל
אחד מסרב. בסוף הוא ניגש לקיוסק
וקונה את קול״העם ומשלם בשטר של
10 לירות. אחרי שקיבל את העודף,
פונה להחזיר למשה את כספו, והנה
הוא שוסע מאחוריו, איך שבעל הקיוסק
אומר לאשתו :״מה את אומרת לזה?
קומוניסט ויש לו עשר לירות! אני כבר
מתאר לי את העסקים השחורים שעושים
אצלם שם במפלגה!״

אם מת
תיאטרנן
ה מס עהא רו ךהמ קו צ ר
מסע ארוך לתוך הלילה (הבימה) ממשיך
את דרכה של הבימה הרצופה כוונות טובות,
אל הגיהינום. כמו בכישלון הקודם,
של המחזה אופרה בגרוש (העולם הזה
ג ,)1021 הועלה גם הפעם מחזה מעניין בדרך
שהבטיחה מראש כישלון מוחלט.
מחזהו של אוניל, גדול מחזאי ארצות־הברית,
הוא מחזה פרטי שנכתב כמוסר
השכל משפחתי. זה קטע אוטוביאוגראפי,
המתאר את ביתו של אוניל בנערותו, כבית
רפאים בו מנהל כל אחד קרבות מרים
עם הגורל, על חשבון בני המשפחה האחרים.
האב, שחקן מצליח לשעבר מוכן להקריב
כל דבר על מיזבח קמצנותו החולנית:
האם, נארקומנית רדופת אשליות, מסרבת
לצאת מעולם הזיותיה; הבן, אחיו
הבוגר של אוניל, הוא שיכור חסר־אופי,
המנסה לגרור גם את אחיו הצעיר אחריו,
כנקמה על כישלון חייו שלו; אחרון עגום
הוא אוניל עצמו, צעיר הרפתקן חולה־שחפת,
ההולך למות.
מחזה־אימים זה, המפחיד יותר מסרטי

חוסר תגובה זה אופייני מאוד לאווירה
האדישה האופפת את הציור בארץ. לולא
אדישות זו היה נהפך יובלו של כץ למאורע
חגיגי מיוחד — כי התרומה אותה הרימה
גאלריה לאמנות כץ לציור הישראלי, עולה
על חלקם של מוזיאונים גדולים יותר.
בתחילת שנות השלושים לא היתד, קיימת
בעיר העברית הגדולה גאלריה לאמנות,
בה אפשר היה להציג תערוכת־תמונות. דבר
זה חסם את הציור בפני הציבור הרחב וסגר
אותו בתוך חוג מצומצם של יושבי שלג
החרמון וכסית. משה כץ היה באותו זמן
בעל בית מלאכה למיסגרות בשם סגלגל,
ברחוב נחלת בנימין .23 כיוזן שבית המלאכה
סיפק את המיסגרות לתמונות הציירים,
היה כץ שותף לתביעות — ״הבו
גאלריה לאמן״ .שנים עברו ואיש לא מילא
תביעה זו, עד שקם כץ עצמו, חיסל את
בית המלאכה סגלגל והקים את הגאלריה,
ברחוב חדש בשם דיזנגוף, שהחל להיבנות
אותו זמן בכספם של יהודי גרמניה. את
התעניינותו באמנות הציור ואת בקיאותו
בעשיית מסגרות, הביא עמו כץ מבית הוריו,
שעוד לפני מלחמת העולם הראשונה
ניהלו חנות לדברי אמנות בצ׳רנוביץ, בסרביה.
מלחמת העולם הראשונה חיסלה את

תוסבץ רסו&ס היה 1207
התשבץ של רות מונטג מגלה לפן
נו ילדה־פלא חיפנית חדשה :.היא ב
, 13 שולחת תמונה מלפני שש שני
(כי מאז הצטלמה תמיד בחברת מישהו
כותבת על מכונת־כתיבה בלי שגי
אות וחובבת תשבצים מושבעת. כ
הכבוד

להודים

הולדת

ילדת

הפלא או על חיבור תשבץ ב שם

בעל גלריה כץ וצייר ראובן צובעים מיפגרות ()1932
מי לימד את מי?
הזוועה של פרנקנשטיין וערפד הדמים, אינו
מבוסס על פעולה אלא על נאומים חוצבי־להבות.
דבר זה מטיל בספק את כושרו הבימתי
של המחזה, אלא אם הוא מבוצע
בידי אמנים גדולים היכולים לרתק קהל
בקולם בלבד.
כבודם של רובינה, מסקין ושלמה בר־שביט
במקומו מונח, אך מחזה זה למעלה
מכוחותיהם — ומה עוד, שדיבורם העברי
אינו ברור כלל, למרות המיקרופונים שהוסתרו
על הבמה. גם אורכו של המחזה (ארבע
שעות) אינו מוסיף להנאת הצופים.
דבר אחד אפשר לומר לזכותה של הבימה
והוא, שהסכימה לקצר את המחזה לשלוש
שעות בלבד. לולא כן, היה הקהל
מגיש נגד הביסה צו־על־תנאי לבית־הדיו
העליון, שתבוא ותנמק מדוע לא תימנע מלענות
את הקהל בהצגות ארוכות ומשעממות.
תערוכות יוכל ושכח
אלפי הישראלים העוברים יום־יום ברחוב
דיזנגוף, אינם שמים לב לחנות קטנה בבית
מספר ,97 שעל דלתה כתוב — גאלריה
לאמנות כץ; רק חובבי אמנות מעטים
מבקרים בה, פעם בשבועיים, כשתערוכה
חדשה נערכת במקום. גם מעטים אלה אינם
משערים שטרקלין קטן זה, שהיה הגאלריה
הפרטית הראשונה בארץ, מלאו לו בימים
אלה עשרים וחמש שנה.
ביובל נשכח זה, שאיש לא חגג אותו,
בילה בעל הגאלריה, משה כץ 58 כשהוא
רכון כרגיל, מעל לוח שחמת בקפה דיצה.
העולם הזה 1207

החנות ושלחה את הנער בן ה־ 12 למסע
נדודים על פני רוסיה וסיביר — מסע שנסתיים
עם המהפכה הקומוניסטית. אחרי
המלחמה התאחד משה עם משפחתו, אך לא
לאורך ימים. בשנת 1924 עלה ארצה כחלוץ.
לאחר תקופה חלוצית קצרה בסיגנון הימים
ההם, ימי סלילת כבישים והכשרה
חקלאית, תקע הצעיר יתד בתל־אביב הקטנה,
בקרב החברה הבוהמית — הידועה
בשם ״חברה טרסק״ — כעושה מסגרות.
משך עשרים וחמש שנות קיום הגאלריה,
נערכו בין כתליה למעלה מארבעה מאות
תערוכות, ביניהן תערוכות של ציירים כמו:
ראובן, פלדי, קסטל, פרנקל, גליקסברג,
הולצמן ומוקדי. לכמה מציירים אלה שימשה
הגאלריה כץ קרש קפיצה ראשון לקריירה
משגשגת.
באיזו מידה חשובה הגאלריה בעיני הציירים,
תעיד העובדה שרבים מהם מייחסים
לעצמם את רעיון הקמתה. כך, למשל, טען
הצייר ראובן :״כן, כן. אני מכיר את כץ
כבר שלושים וחמש שנה אולי. היה בחור
טוב אבל לא ידע הרבה בענייני מיסגרות
והייתי מלמד אותו כיצד לתת צורה אמנו־תית
למיסגרות פשוטות. גם הרעיון של
הגאלריה היה רעיון שלי. תמיד חלמתי
ללמד מישהו לעזור לאמנים, ואני חושב
שנתתי לו אפילו הלוואה ראשונה על חשבון
מיסגרות, כדי שיוכל לפתוח את הגאלריה.״
כשהגיעה לאוזניו של כץ גירסתו של
הצייר ראובן, ענה :״לא דובים ולא יער.
ואיך הוא מעז להגיד שלימד אותי לעשות
מיסגרות בזמן שלאמיתו של דבר, אני לימדתי
אותו?״

ט *ייז )1 :כרכה
עממית )2 .הר באפריקה
)10 .אונקל.
)11 נהר באפריקה.
)13 מאכל פלאי)14 .
לא קיים )15 .מקום
משרדי הממשלה)17 .
מכללה ידועה)19 .
סוף )20 .למודים.
)22 להפור מצורה
לצורה )25 .מטבע
יאפני )20 .גר על־ירד
)27 .עליה מתפללים
)30 .חלום
הסיריים )32 .צבא
נשים )33 .חלוץ
נעליר )34 .תואר
הולנדי )36 .שחקז
אמריקאי.
קולנוע
)37 רב פרז)39 .
בירה אסיתית)41 .
ארץ אנדתית)42 .
מביא הנשם)44 .
אם )46 .בו צפור.
)50 .53 )48 נוזל.
)51 אזור )53 .פרח
ריחני )55 .בלבד)57 .
)59 עורר־דיז נודע)60 .
מאונך )1 :מקום בו משקים את הבהמות.
. )2מילת גנאי )3 .רב )5 .שופט ישראלי.
)0עשרה )7 .יהיר )8 .איו בו כלום)9 .
שיר של נעמי שמר )12 .עבורי )15 .בעל
חי )16 .חוק )18 .אגם באירופה )21 .קרי-
אודכאב )23 .אחד ם 32-הנמצאות בפה)24 .

אחד מארבעת הבנים )26 .חום כבד 28 .
עני )29 .מושג הנדסי )31 .שמו הפרט
של ציר צרפתי נודע )32 .מחיצה )35 .מיל
בקשה )37 .חופשי )38 .לא יציב 40 .
קריאה )41 .נוכח )43 .שלל 45 . מילת ישראלי )46 .צורר נאצי )47 .שו מלחין קנית ישראלית )49 .ארץ מימי קדם 52 .
בתוכו (הפור) )54 .ישן בחורף )50 .מחב
שתי נקודות )58 .וזיר.

לים

אך הגיעו לאילת, מיהרו נוסעי
האוטובוס להתרחץ. חדווה שני
חה את בגד־הים שלה, הסתדרה בבגד גברי.

קוניאק

שותות מלכות־המיס בבאר של רפי נלסון, שם גרסה נוכחותן להתקהלות
כל החבריא העליזה במקום. קיצוני משמאל, ליד רות פלד:
פפו חננאל, גיבור האוניה בת־גלים ואיש סולל־בונד״ שהדגים ריקודים סוערים.

ד 1ו 1ך 1הפלא העיקרי של אילת נתגלה למלכות
בסירה בעלת תחתית־הזכוכית. יערות

האלמוגים והדגים הססגוניים הממו את הנערות,

שת־ מלכות כחוף
איו הסתכלו כל הדגים במלכות המים דוו הזכוכית

ךךךן מלכת־מים צריכה לדעת לרן
1 1 1 1 .כב על גמל, ספינת המדבר.
אד הספינה כמעט הפילה את שתי המלכות.
1118111 11מ י 7 1נתנו למלכות הזדמנות להצטלם ב1171
/ 111 פוזות שכל כוכבת הוליבודית היתה

מקנאה בהן. בעוד התיירים מקשיבים בדריכות להרצאה ציונית טל

מדרין אגד, שהסביר את הישגי מפעל תמנע (בעזרת כספי המגבית,
נא לא לשכוח, תיירים יקרים!) ,דמיינו הבנות לעצמן שחן נערות-
קאובויים, שתו בינתיים מיץ תפוזים מן המקרר של האונוובוס.

*ץ ליל הודי הסתכל מלמעלה, ניפנף
\ז) בשש זרועותיו. מן הקיר הבריקו הברקות
פחות או יותר מפוקפקות של סופרים
ואמנים (דן בן־אמוץ :״עובדות ומס פרים!״
יגאל מוסינזון :״בעד פירוק הנשק
— נגד הזיון!״ אורי סלע :״היה היה איש,
נלסון שסו /חכם ומחוכם כשלמה/ .
הוא החליט באר לפתוח /והפן ללקוח /
הטוב ביותר של עצמו.״)
זה היה הבאר של רפי נלסון. הוא היה
מלא עד אפס מקום — כי אילת היא עיר
קטנה, וחיש מהר פשטה השמועה כי
מלכות־המים באו מן הצפון הרחוק כדי
להכיר את הקצה הדרומי של ממלכתן. בעלי
דמיון מפותח יותר אף הפיצו את השמועה,
כי המלכות תערוכנה תצוגה בבגדי־ים על
פארקם־ד,ריקודים של חוף אלמוג — דבר
שגרם להסתערות המונית חסרת־תקדים על
מקום זה, לא הרחק מגבול מצריים. כשראו
המסתערים כי המלכות לבושות מכף־רנל
ועד קודקוד בשמלות־ערב, רבתה האכזבה״
היא נמוגה רק כאשר החלו הבנות לרקוד,

חברים

בלתי־צפויים נמצאו למלכות
במרומי עבדת, כששני ילדי
יס נלוו אליהן בסיורן, זכו בסוכריות.

אשו בתחתיתנהסיח!
וכל הדון־ז׳ואנים המקומיים ביקשו להראות
את כוחם.
גם אילו רצו הבנות לערוך הופעה נ־בגדי־ים,
לא יכלו לעשות זאת. כי חדווה
כץ, הסגנית בעלת העיניים המקסימות,
שכחה את בגד־הים שלה בחיפה. כמעט,
ושכחה גם את עצמה. היא הופיע בשדה־התעופה
רק אחרי הזמן שנועד לסיכה• אלא
שבינתיים חל קילקול קסן שעיכב נם את
המטוס, והכל בא על מקומו בשלום. מאחח
שחדווה היא בת ואחות לנהגי אגד, לא
יכלו המארחים אפילו לכעוס עליה.
לא היתד, זאת התקלה היחידה. בלילה,

לחו דרום-אמריקאי

העולם, נזטתזזרריס היצרים החבויים של המלכות. בעוד רות פלד

אי־אפשר לסייר בנגב מבלי להיות
אורחת של שייך בדואי.
גס מלכות־המים זכו להכנסת־האודחיס המזרחית, הקשיבו לכל׳״

מנגינה בדואית

מקשקשת בקשקשנים דרוס־אסריקאיים, הולמת חדווה כץ בהתלהבות
בתוף הגדול, אחרי קבלת שיעור ממצה מידי חיילת ילידוז־מכסיק;
בשם ׳צביה. עד מהרה התחרו בני אילת על הזנות לרקוד עם הבנות.

נגינת בדואי פרימיטיבי, שתו את הקפה המריר־חתקתק. שאר התיירים
שקטו בינתיים בוויכוח על מחיר הסוהר בין הבדואים, ניסו
לנחש מה גודל סכום המוהר שאפשר היה לגבות תמורת כל מלנה.

אחרי גמר המשתה אצל רפי, החליטו הכתב.
והצלם להתרחץ בים, מול האורות הנוצצים
של עקבה, בחוף האלמוגים. אחרי׳
השמעת הבדיחות הרגילות על הכריש והאדם
שצעק ״הצילו!״ נכנסו למים הצוננים.
הם לא התרחקו עדיין שלושים מטר מן
החוף, כאשר לפתע שמע הכתב צווחה מקפי־את־דם.
הוא ראה את הצלם חותר אל)
החוף בשארית כוחותיו. אחוז בהלה חתר
הכתב אחריו. כשהגיע לחוף, נסתבר כי לא
היה זה כריש, שכיר מנגנון־החושך, שניסה
להוציא את הצלם מכלל שימוש. הצלם רק
התנגש עם קיפוד־ים, אשר השאיר בכף רגלו*
כמה עשרות קוצים. המשך הצילומים נערך
על רגל אחת.
אולם מה כל התקלות האלה מול הגשמת
החלום ז רות פלד, מלכת־המים לאי
היתד, מעולם באילת. סגניתה, חדווה כץ,
נזדמנה רק פעם לביקור חטוף במקום, עוד
בהיותה חיילת. שתיהן לא טסו מעולם
במטוס. לכן ציפו בקוצר־רוח להתגשמות
ההזמנה האדיבה של אגד, שהבטיח ערב
הבחירה לארח את המלכות באחד מסיוריו
הקבועים לאילת — הלוך במטוס, חזור
באוטובוס המיוחד המצוייד בכל הנוחיות,
בולל מקרר ושלושה מדריכים מדופלמים.
אגד דאג לכל — לנסיעה, לנוף המשגע,
להארחה ולרפי נלסון. אגד דאג אפילו לחברת
הבינלאומית שמילאה את האוטובוס.
החל כקיבוצניק ממגידו, וכלה במיסטר
מילר, סוחר במוצרים חקלאיים וראש המגבית
הישראלית המאוחדת באחד המחוזות!
בבריטניה. מיסטר מילר הקשיש בל כך
התרגש מנוף הנגב וממלכות המים, עד כי
אחז בידיו במיקרופון של האוטובוס, ולא
הירפה ממנו עד אשר שפך את לבו הציוני
החם ושר כמה תריסרי שירים ציוניים.
לתמהונו גילה כי הנוסעים הישראליים בקיאים
מאוד בשירי הצבא הבריסי, וגמלי ה נגב
תמהו לשמוע את צלילי נשק לי לילה
טוב, סרג׳נם־מיינ׳ר! בוקעים מאוטובוס ביך
עבדת ושדה־בוקר.