גליון 1208 מתאריך 16 בנובמבר 1960

ו סן ״ אגד ״ בבירה
זחודש הוחל בבנייתו של מוסך ״אגד״ בי מים,
בכניסה לעיר, קרוב למקום המיועד
חנת האוטובוסים המרכזית. מוסך זה הנו
לישי בשורת מוסכי ״אגד״ החדישים, לאחר
זך עיר־גנים המשרת אח אזור חיפה והצפון
סך יאזור הנמצא בשלב בניה והעתיד לשרת
אזור תל־אביב והדרום.
כוסו ירושלים נועד לשרת את האוטובוסים
דישים שבסיסם בירושלים והנעים בחבל
ר ופרוזדור ירושלים. בעת הצורך ישמש
וסך גם חלק מאותם 120 אוטובוסים המגיעים
י יום ביומו לירושלים מכל חלקי הארץ. כי
כוניות המשרתות באזור זה זקוקות ליתר
ול ואחזקה בשל הדרכים הבלתי טובות ה
מקשרות
בין ישובי הספר והנורמות במישרין
לתקלות רבות יותר במכוניות.
המוסך החדיש שבו יהיו שכלולים טכניים
רבים,ישתרע על שטח של 3,5דונם וייבנה
בשתי קומות תוך ניצול מקסימלי של מבנה
הקרקע במקום: האוטובוס המגיע מהכביש
יכנס למוסך ישר אל קומתו השניה המכילה
את כל השרותיס: תאי עבודה, מסגריה, חשם־
ליה וכד׳• לקומה התחתונה המיועדת לצוות
העובדים בן 35 איש תהיה גישה נפרדת. בה
ימצאו חדר האוכל, חדרי ההלבשה, מקלחות.
כן יהיה במקום מקלט גדול ומרווח.
בצורתו החיצונית ידמה המוסך לשאר המב נים
בסביבה ויצופה באבן ירושלמית. בתכנונו
של המוסך עסקו האגף לארגון ותכנון של
״אגד״ הארכיטקט מור והמהנדסים מילר את
שנבל. כן עזרו במידה רבה אנשי מחלקת ההנדסה
של עירית ירושלים.

שינוי כתובת -
החיווי ויווטוווז אוז מזבחו, וזוזבעפז רהג־ריגו
ס־ל כך לוזוזלמז החיווייגז למבוגוייוז
לזראלגו, כדי ללזוולז לזיכוביח בגזסולווז.

צ בי ע ה מיו חדתה עו מדת
בפני

פרמום ׳*רז נזיגול

חלודה

לעתים אנו מקנאים בנביאי־קדם. הללו ניבאו על אחרית הימים,
עת יגור זאב עם כבש. הם לא ניבאו על העומד להתרחש בשבוע
הבא. הם היו פטורים מן הדאגה שמא נבואתם תופרך לעיני כל.
מבחינה זו, תפקידנו קשה קצת יותר. מלאכת הנבואה כלולה
בעבודתנו היומיומית, וזו נבואה קצרת־מוזח.
עחון יומ -מקבל את ידיעותיו השוטפות ומפרסם אותן. אין הוא
חייב לנחש מה יקרה מחר או מחרתיים. אולם שבועון לאינפורמציה׳
במתכונת העולם הזה, מבוסס על תיכנון מראש. כאשר עור־כיו
מתכנסים בישיבת־תיכנון וקובעים מה יהיו הכתבות והשערים
הקרובים של השבועון, הם נאלצים לשאול את עצמם :״מה יהיה
בעוד שבוע? מה יעניין את הקורא בעוד שבועיים? האם פרשה
מסויימת, שהחלה השבוע, תהיה עדיין אקטואלית בעוד חודש?
כיצד היא עשויה
להתפתח?״
על סמך נבואות
מסוג זה מחליטים
עורכי העולם הזה
עשרות החלטות מדי
שבוע — החלטות
הכרוכות בהשקעת
ימי־עבודה וכסף, בשיגור
כתבים וצלמים,
באיסוף חומר.
נכונותן או אי־נכו־נותן
קובעת את טיב
העתון. אולם הקורא,
המקבל את התוצר
המוגמר, יכול להבחין
רק לעתים רחוקות
בעבודת מנגנון־
הנבואה — למשל
במדור תצפית, או
בהערכות פוליטיות
הכלולות ברשימות
השונות•
בשבוע שעבר אירע
אחד המקרים הנדירים,
בו נתגלתה מלאכת־ד,נבואה לעיני הקהל הרחב. גליון העולם
הזה עמד להופיע ביום בו התקיימו הבחירות לנשיאות בארצות־ברית.
על העולם הזה היה להחליט מי ייבחר — כי רק על־סמך
החלטה זו אפשר היה להסביר לקורא מדוע נבחר מי שנבחר, מה
המסקנות הנובעות מבחירתו כלפי העולם וכלפי ישראל•
כמו תמיד, לא היתד, נבואת העולם הזה תוצאה של תפילה לשמיים
או התבוננות בקלפים. היא היתר, מבוססת על אינפורמציה,
תוצאה של ניתוח ממצה וממושך של הנתונים, הסטטיסטיקות של
הבחירות האחרונות, הדו״חים השוטפים של מכוני חקך דעת־הקהל
ועוד. החלטנו כי הסנטור ג׳אק קנדי ייבחר ברוב זעום אך מספיק.
שמנו את תמונתו על השער, תחת הכותרת ״הנשיא החדש וישראל״.
למראית עין, היה זה סיכון חמור. בכותרת של כתבת־השער
אמנם נאמר בהסתייגות־מה :״אם ייבחר ג׳אק קנדי השבוע לנשיא
ארצות־הברית — מה יהיה יחסו לישראל?״ אולם לגבי מאות-
אלפים, שראו רק את השער בקיוסקים ולא קראו את הכתבה, היה
כישלון קנדי מתפרש בצדק ככישלון עתונאי חמור של העזלם הזה.
למעשה היה הסיכון הרבה יותר קטן. ניתוח הנתונים שיכנע
אותנו בעליל כי ניכסון אינו יכול לנצח. בכל זאת עקבנו ביום
הרביעי במתיחות מסויימת אחרי שידורי התוצאות של קול אמריקה,
ובמשך שבע שעות המשבר — כאשר הרוב ההתחלתי של קנדי
הלך וקטן, וניכסון כבש מדינה אחרי מדינה במערב־התיכון —
החווירו כמה מחברי המערכת.

השבוע קיבלתי מכתב, שהיה כתוב בבתב־יד מרהיב־עין על גליון
נייר, שבראשו היה מודפס ציור של נוף מקסים. תמר ואלי אביבי,
שני קוראים נאמנים של העולם הזה, כתבו לנו על תוכניותיהם.
הודיעו שני הקוראים האביביים:
״עתר. אנחנו עסוקים בהקמת אמפיתיאטרון בנוסח עתיק, שיכיל
1000 מקומות־ישיבה, ויוצגו בו נושאים תנ״כיים.
״הגשנו מפות ותוכניות לוועדת־בנייך ערים והלשכה המחוזית ל־

תיכנון. אס לא תהיינה לנו תקלות, הרינו מקווים לסיים את העבודה
באביב הקרוב, ולהתחיל מיד בהצגות.
״האמפיתיאסרון מוקם צמוד לאכסניה, מדרום, הבמה מוכנה ומקו־מות־הישיבה
צופים בים הרחב, בהרי הלבנון, וסביבם התפאורה של
חורבות אכזיב.
״את ההצגות, שתבוצענה על־ידי להקות מיקצועיות חשובוה,
תלהה תאורת־לפידיס והמוסיקה של הים — מחוץ לתאורה יציבה
והמוסיקה שההצגה מחייבת.
״השטח שבחרנו בו בעל קסם מיוחד, ונראה שהתוכנית בכללותה
תעניק חווייה מיוחדת לבני-האדם, ותהווה נקודת־אור בחשכת אכזיב.
״על־ידי הרחבת במיס־החיים שלנו במקום, אנחנו מקהים לדחוק
את רגלי התוכניות המודרניות השונות שאינן הולמות את אכזיב,
ולקבוע קווים חזקים, לפיהם יסוגנן המקום ויישמר כפנינת נוף.״
בסיום מכתבם ביקשו ר,שניים :״אם תוכניותינו נראות לכם, נשמח
לקבל את עזרת העולם הזה בהכנת דעת־קהל.״
משוכנע אני כי אין כל צורך בכך: קוראי העולם הזה מלווים את
מאמצי הזוג אביבי באהדה מזה זמן רב.

מכתבי
המלחמה המזוהמת

מדברי מר אבנרי אני מבינה כי בשיחתו
עם לוחמי השיחרור (העולם הזה )1200
הועלתה ההצעה להקמת אנודת אוהדים של
לוחמי־השיחרור האלג׳ירים בישראל.
יתכז שזה נראה לכם כמליצי, אד יש לי
הרגשה של שיתוף עם כל לוחם־שיחרור באשר
הוא. הייתי רוצה להצטרף לאנורה
כעין זו.
כצברית דור רביעי בארץ, שלא יכלה
להשתתף במלחמת־השיחרור שלנו בנלל גילה,
איני יודעת במה אוכל לעזור. אבל אני
מתארת לעצמי שאם הדבר יהיה אקטואלי,
יימצא לי תפקיד שאשמה למלא אותו.
בגלל עבודתי, נא לא לפרסם את שמי.
קוראה, ירושלים
הצעת העורר כי ישראל תסייע לתושבי
אלג׳יריה היא מסוכנת. ההיסטוריה מלמדת
כי מדינות נוהנות לשכוח את העזרה ש־הנישו
להז מדינות אחרות במצבים קריטיים
..אני כמעט בטוח כי בשעה שתקבל
אלנ׳יריה את עצמאותה, היא תצטרף לליגה
הערבית ותנקוט במדיניות
אנטי־ישר-
אלית כמו השאר. ה־נסיו!
מלמדנו כי
אפשר בעת ובעונה
אחת לנהל מדיניות
אנטי־ישראלית 1אנ-
טי-רע״מית כאחת.
חיים שטיין, ירושלים אני מוכן לשתף
פעולה למעז לוחם>־
החופש באלג׳יריה,
כפי שאני נוהג לעזור
לכל איש וקבוצה
שלוחמים על
זכותם או אשר נתקפים
בלי צדק —
אם שמותיהם נ׳ימי
לוי, שסעוז פרם,
אורי אבנרי, עבד
אל־נאצר או אנשי אלנ׳יר.
ג. אלון, חיפה
תודת העורך לקורא אלון, עורך ביזנס דייא־רי,
המגדיר את עצמו, ליד חתימתו על
מכתב זה, נ״מעריץ, היד השחורה׳ וכל
אנשי המעשה ההוגנים והמצליחים (אם גס
פקידים מסויימים מתקשים להבינם) ,איש החושב
שיש לבדוק כל מאורע וכל איש בלי
הגבלה של דעות מוקדמות ושל סיסמות
פוליטיות או תנועתיות, איש החושב שתפקידו
של עתונאי לכתוב את האמת.״
...אני מסכים עם העורך שאפילו בלי
עזרת ישראל תשתחרר אלג׳יריה, אולם מה
יקרה אם ישראל תצביע באו״ם לטובת
לוהמי-החופש האלג׳יריים)׳
אז יבוא האזרח הצרפתי הפשוט ויוסר
בצדק: מכיזוז שישראל תומכת באויבינו,
מדוע אנחנו נספק לה לישראל הרחוקה נשק?
מדוע עזרנו לישראל כאשר אויביה רצו,
ב־ ,1950 להשמידה? באותה זכות שישראל
תומכת במורדי אלג׳יריה, אנחנו העם הצרפתי
נתמוד בפידאיונים (מורדי פלשתינה)
ולא נספק לישראל נשק.
שלמה שרגאי, חולון
איני רואה שום סיבה מדוע לא תקום
לינה לקשרי־תרבות ביו ישראל ואלג׳יריה,
שבמרכזה תעמוד משפחת קוראי ״העולם הזה״
.לבטח איז ביכולתנו לעזור מבחינה
חומרית, אבל מבחינת העידוד הרוחני, האמונה
בצדקת דרכו של העם האלג׳ירי לעצמאות,
לבטח נוכל ונוכל לעזור.
יצחק בר־כוכבא, ירושלים
אני מבין את הרגשות הנואים של העורך
ואת אהדתו העמוקה לעם האלג׳ירי.
אין עוררים על מסקנתו כי העם האלנ׳ירי
יקבל אי־פעם את עצמאותו. אד (אם יתקבלו
הצעות העורד) תעמוד ישראל בפני מצב
עדי! ביותר: מצד אחר תקבל תמיכה ממעצמות
המערב, הז כלכלית והן צבאית, ומצד
שני תילחם שכם אחר עם האלג׳ירים נגד
צרפת, המהווה חלק חשוב מברית נאט״ו.
מעניין שהעורך עצמו מבין כי הגיע לידי
דרישה קיצונית שאף טמשלה ישראלית, לא
ימנית ולא שמאלית, לא תוכל לבצעה. על
כ! הציע שעל בעלי המצפון לבנות גשר
ראשון אל האלג׳ירים, ולשמור על קשרי
״ידידות״ אתם.
האם העודד תמים עד כדי כד שיאמין כי
האלנ׳ירים יזכרו בבוא העת את ״ידידות״
בעלי המצפוז בישראל, לעומת העזרה והתמיכה
הכלל-ערבית? ברור כי העם האלג׳י-
רי המשוחרר יהווה נדבר נוסף לחומה ה־אנטי־ישראלית,
על אף ״ידידותם״ של מתי
מספר בישראל.
עמי רוסר, טבריה
רומה שלעטו של העורר שתי ציפורניים
בקצותיו. באחת הוא קורע את המסווה מעל
פני המשטר במדינה, ובאחרת חושף את
מערומי אינטרנאציונל הדיכוי, הפאשיום
והמלחמה.
קשה לייסרו על התטוגגותו מעוצמתו המפתיעה
של ״אינטרנאציונל בעלי הרצון
הטוב״ ,לרבות סניפו הצרפתי. אר אוכל רק
להבטיחו נאמנה כי נם בעירי יש לו בני-
ברית המאזינים אל קול הלמות לבו ועונים
לעומתו בעוצמה חזקה שבעתיים.
יובל רותם, ירושלים

רפואה מונעת

לקראת סוף 1959 הופיעו בעתונות ידיעות
על כך שמשטרת ישראל הצליחה לגלות
קבוצת אנשים, שציידו את עצמם בתעודות
מזוייפות ושנטלו לעצמם את התואר רופא.
נמסר שבין האנשים הללו נמצא אדם אחר
שבדרד זו נכנס כרופא לשירות הצבא, ושהניע
לדרגת סנן־אלוף.

המולח הזק ו׳ותב׳ב-

הציבור חיכה לתנובה של קצין־הרפואה
הראשי של צה״ל, אד הוא לא מצא לנכון
למסור הכחשה על הדבר החמור הזה, שעלול
היה לפנוע בכבוד קציני צה״ל. להיפר, התפשטו
בי! הרופאים שמועות שקציז־הרפואה
הראשי מעיניי! להשתיק את כל הענייז.
באותו הזם! עזב את הארץ רופא בדרגת
סגז־אלוף, שעליו היו מתאימים כל הסימנים
שהביאה המשטרה בהודעתה הנ״ל ל-
עתונות. הקצי! הזה נשלח להשתלמות לחוץ־
לארץ, ובקרב הרופאים התחילו לדבר, בקשר
לכר, על ״הפרם לרמאות״.
לא מזמז שמענו את דבריו של הרמטכ״ל
הקורם, רב־אלוף משה ד״! ,שמפקד היודע
על עבירות של קצי! שמתחת פיקודו, צריר
למסור אותו מיד לדיז, אחרת הוא אשם
בשיתוף־פעולה, ודינו כמשתף פעולה.
הציבור רשאי לדעת טי אחראי על כד
יפער היום לא נעשה דיו ומשפט בשורות
חיל־הרפואה באנשים, שלפי הודעת המשטרה
נחשדו בעוונות קשים, ושיצאו עד עכשיו
עם כל התשלומים שקיבלו כאקדמאים במשך
שנים.
ד״ר מ. ב ,.תל־אביב
תשובת דובר צה״ל למכתב הקורא ס.ב:.
״הואיל ובעל המכתב אינו מפרט, אין תשובתנו
יכולה להיות אלא עקרונית. כל הרופאים
המועסקים על־ידי צה״ל, הן כחיילים
והן כאזרחים, פועלים במיקצועס,
ככל יתר הרופאים במדינה, על־פי רשיון
מטעם משרד־הבריאות, שדבר הענקתו מתפרסם
בספר־הרישום של הרופאים. אין
צה״ל רשאי או מוסמך לפסול רשיונות
תעסוקה המוצאים על־ידי הרשות המוסמכת
לכך על־פי החוק.״

בוונים

כ ו 1נ 1ל

111111! 81*1ל א 1פ נ 1נ1

הוא שמן מיוחד למנועים בעלי שתי פעימות
המכסה ברפד מתמיד את החלקים הנעים
ומנגנון הארכובה בעל מסבי הכדורים
העדינים ושומר עליהם בפני בלאי והחלדה.

והפליטה,

שומר על נקיון חריצי השטיפה
ומונע פגימה בהספק המנוע.
תצפית במרור ״הווי״ של העולם הזה (,)1205
שהופיע ביום ה־ 25 באוקטובר, כתו* שאחד
התושבים בטהראן שיגר בוטנים לארמו! המלכותי
לרגל הולדת תינוקו של השאה. עד
כמה שידוע לי, נולד התינוק ב־ 31 באוקטובר
איני יכולה להבי! מני! שאבתם
ידיעה מוקדמת זו.
אהובה בורוכוב, ניו־יורק
הידיעה סופקה על״ידי עורך מדור הנבואה.

זהבה והעצמאות

בגליו! העולם הזה 1205 בכתבה על
זהבה מזרחי, מופיעות כמה אינפורמציות
הפוכות.
זהבה לא היתה מעולם מזכירת ועדת
יום־העצמאות, וכן
לא מזכירתי. מזכירת
ועדת יום העצמאות
היא מזכירת
התיאטרון הקאמרי,
עליזה קריצ׳בסקי.
ואילו זהבה עבדה
לשביעת רצו! הם-
מונים עליה כעובדת
מן המניין הכללי
של המזכירות.
זהבה לא ריכזה
נם במת יום עצמאות
בככר מלכי-
ישראל, מכיוון ש-
היתה שם במת־בידור
בשנה החולפת. תפקידה
הוגדר כמזכי־רת
במת־בידור כ-
משק־הפועלות בצפון
או״מון
תל־אביב.
בקשר ליחסיה עם נציגי העם העיראקי
בלונדון אינני יכול לאשר או להכחיש.
יעקב אגמון, מרכז חגיגות יום
העצמאות תש״ך, תל־אביב

מונע זהום
פעולתם המלא.

המצתים

ושומר

כושר

גורם לאיזון הטמפרטורה בין החלקים השונים
למניעת תפיסתם ופדיקתם.

תרכובתו המיוחדת משתה לקטנול צבע ירוק
המאפיין אותו ומבדיל אותו מכל שמן אחר.
קטנול מתערבב יפה עם הבנזין, אפשר לעמוד
על הערבוב המושלם ע״י הצבע הירקרק
של התערובת.

פוגרום בלכוב

הרשו נא לי לפרסם מעל רפי ״העולם
הזה״ העתק של מכתב אשר שלחתי לתובע
הראשי של ממשלת מערב גרמניה, ד״ר דריק:
נודע לי סהודעתכם הרשמית, שהתפרסמה
בעתונות הישראלית ב־ ,5.9.60 שסיימתם את
החקירה של ד״ר תיאודור אוברלנדר, שר
הפליטים לשעבר, בטיהורו.
ידוע לי שלפני חקירתכם האחרונה התקיים
בגרמניה המזרחית משפט של אובר-
לנדר בהעדרו, שם הוא נמצא אשם. לאחר
זאת החלטתם נם אתם לערוד חקירה. קיוויתי
שמטרתה היא נם ברפובליקה הגרמנית
הפדרלית להביא את אוברלנדר על עונשו.
נודע לי שאף הוזטנו אליכם עדים.
הייתי עדה של התפרעויות אנטישמיות
שנערכו בלבוב ב־ ,1.7.1941 יום כניסתו של
אוברלנדר לעיר זו. שיגרתי בדאר אויר
מכתב רשום ב־ 5.7.60 בצירוף קטעים מיומני,
המתארים את הפוגרום. המכתב היה מלווה
בטופס דאר מיוחד, אשר הוחזר לי עם
חתימתו של ד״ר דריק. לאחר שבידי נמצאת
חתיסתד המאשרת קבלת דבר־דואר, אולם
כל תשובה לא קיבלתי ולא הוזמנתי
להעיר, הנני מסיקה שכלל ובלל לא הייתם
מעוניינים במשפט צדק שיביא להרשעתו של
אוברלנרר. מטרתכם היתר, לבצע תמרון פוליטי
נגר מוסדות משפטיים במזרח גרמניה,
לטהר את אוברלנדר ואת ממשלתו בה הוא
כיהן כשר הפליטים.
תרשה לי להביע את מחאתי העמוקה. ביום
הפוגרום הנזכר נורה אבי בבית הסוהר
ברחוב קזימיזובסקי שבעיר לבוב. ההוצאה
להורג בוצעה על-ידי אנשים במדים. ראיתי
אנשים במדי־צבא — מדי פלוגת ״נכטיגל״,
גם ליד בית הסוהר ברחוב קזימיזובסקי וגם
ליד בית הסוהר בזטרסטינויב, משום שעברתי
ליד המקומות האלה באותו יום והמחזה
נחרת בזכרוני עמוק.
הנני מטילה את האחריות לרצח אבי —
על תיאודוד אוברלנרר, אשר היה אחראי לפלוגה
״נכטינל״ ,שהשתתפה באופן פעיל בהתפרעויות
נגד היהודים.
ינינה השלם אלטמן, חיפה

מיוצר על־ידי

סונול

ישראלבע׳־ מ

^ !113

.העולםהזד,״,שבועון החדשות הישראלי
המערכת והסנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,26785 וב ו.
. 136 מען מברקי: עולפפרס • דפוס פשה שהם בע׳־פ, ת•׳*,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו*ל: העולם הזה בע־נב

במדינה
סגן יעזור
סנקטוול

פשוט כיותר: לכסות את הכתם, להניח לחמר לפעול
ולהבריש. הכתם נעלם ללא השאר רבב.
סחיר השפופרת 1.50ל״י. להשיג בבתי מרקחת ופרפומריות.
המפיצים היחידים חברת נורית בע״נז

שר־הדתות
במבול היריקות אין ניקיון

ז* 1¥1זו 0מ
רויא לוי ט. המכיל הוא

לפי

מזון מלכ ות הדבורים.

הק רם היעיל בי ותר

.דויאיויזו ־

נ שרו
השערות

ושומר

ל ב רן.

לטפול

בעור

העם

פריס.

פניך

מונע

קמטים

רעננות

נעורים .

באיכווו מסמנים
•העתקת
9בטוזירטז (בוטן שהנך
טזזכוז)
• בבוודיווז טווורטט!
טכשירי בר2ן, פרט-גן-
טוריט רש \2ופיוט. טב-
ודר גנשיר שד טברטוט
גורטטעו 8נז״נז ננד
נושאים שוטט.

כתד בן
בכל פרשת־לבון, שום דבר לא עורר
סלידה רבה יותר בעולם מאשר ריבוי הכתמים
הלבנים בעתונות הישראלית. גם
עתונים שלא התעניינו ביותר בפרטי הפרשה,
ושלא חקרו את מהות ״עסק הביש״,
שמו את אצבעותיהם, על כתמים אלה. הדעה
הכללית: הכתמים הלבנים הם כתם
שחור על פני הדמוקראטיה הישראלית.
לגבי הציבור הישראלי, היה זה יותר
מכתם שחור. גם מבלי לדעת את פרטי הפרשה,
ניחש הציבור כי רק במיעוט קטן
של מקרים מסתירים הכתמים הלבנים ידיעות
בטחוניות של ממש. ברוב המקרים
באו למנוע ויכוח פוליטי על עניינים העלולים
להכריע את גורל האומה לחיים ולמוות.
מאבק זה לא נסתיים עם התחלת ההפוגה
הזמנית בפרשת־לבון. עסק־הביש ירד לפי
שעה מן הפרק — אך הכתם הלבן הפך
לעסק־ביש בזכות עצבו.
ציבור הרוצה להישאר דמוקראטי, מול
תעלוליהם המסוכנים והולכים של נערי־הזוהר,
אינו יכול להשלים עם כתמים לבנים.
הוא גם לא ירומה על־ידי נימוקי־בטחון
כוזבים. הוא יזכור כי במדינה אשר
בה ״כל הארץ — חזית, כל העם — צבא!״
רק צעד קטן נוטף מוביל אל המסקנה :״כל
ידיעה — סוד!״
דת מלחמת הכל בכל

9דזז לגז\זל?\ז לגו \ 3ל מזט־ץ־

.ב״ן־דבימו?גגזגז0וי!ז\מ״ ,ג־הנ
חל ת
אלבס

ן ז: 1יאוס\0ץ ז3וי!ן.אי
ת ל־ אגי ב,
תבי \,

וזז׳ 8י1נז?ר , 2גולי 28ר ג 2
— מי 9ה, רהוב הרצל

האם דרושה בכלל רבנות ראשית בישראל?
חוגים רחבים החלו להגיע למסקנה: לא.
יש לכך כמה נימוקים:
9ממילא אין לרבנות סמכות של
ממש, והחוגים הדתיים ביותר מתעלמים לגמרי
מקיומה.
• לקיבוצים יהודיים רבים בעולם, כמו
ארצות־הברית, אין בכלל רבנים ראשיים.
< ההתרוצצות סביב בחירת הרבנים 3 הראשיים משפילה את הדת, הורסת את

שרידי האהדה ההמונית למוסד זה.
לא תיו לדעות אלה סיכוי רב מצה.
הרבנות הראשית עודנה נחשבת לעמדה
חשובה במישחק־ר,כוחות בארץ. המלחמה.
על עמדה זו נמשכה השבוע במלוא המרץ.
מיהו מי. המאבק סביב הבח־רה מסובך
עד כדי כך, שהציבור הרחב חדל מזמן
להבין אפילו אוו קוזיו העיקריים. תסבוכת
זו נובעת משילוב שני מאבקים שונים —
על כס הרב הראשי האשכנזי ועל כס הרב
הראשי הספרדי — אשר בכל אחד מהם
חזיתות שונות. היה זה כאילו התנהלו
שתי מלחמות, בין עמים שונים, בשדה־קרב
אחד.
הכוחות הלוחמים העיקריים:
• הרס שלמה גורן, שואף להיות
רב ראשי אשכנזי. לא איכפת לו מי יהיה
הרב הראשי הספרדי ; מוכן עתה להשלים
עם המשך כהונתו של הרב ניסים; אינו מו כן
כרגע להסתפק בכהונת שר־הדתות•
• הרב יצחק נסים, רוצה להישאר
בתפקידו! לא רצה תחילה בבחירת גורן,
מחשש שמא יתגלה גורן כאישיות תקיפת
מדי, ימנע את המשך הדיקטאטורה של
נסים ברבנות! מוכן עתה להתפשר עם גורן,
• הרס יהודה דייב מיימון, רוצה
בבחירתו של גורן שהוא, כמוהו, בן האסכולה
של הרב קוק המנוח! מוכן לכך
שנסים יישאר על כיסאו.

• דויד בך גוריון, ככור שיטרית

ונאמני הרב טולידאנו המנוח, רוצים בבחירת
גורן, אך אינם מוכנים בשום פנים
להשלים עם המשך כהונתו של נסים, ש הרגיז
לא פעם את ביג׳י! מוכנים להפקיר
את גורן אם הלה יתפשר עם נסים.
• משה שפירא וסיעת הרוב של
המפלגה הדתית הלאומית, רוצים למנוע
בכל מחיר את בחירת גורן, העוין אח
מפלגתם, אך מוכנים להשלים עם כהונתר
של נסים! רוצים בבחירת הרב אונטרמן
לרבנות האשכנזית, ביודעם שהוא מפלגתי
המסור להם ללא סייג.
• יצחק רפאל וסיעת מיעוט של
הדתיים־הלאומיים, רוצים בבחירת גורן״
מתוך חשבון כי הלה יכיר להם טובה אחרי
(המשך בעמוד )6
__ר,ע1לם הזה !208

ומנ פי ת

במדינה

כל הזכויות שמורות

• ממשלת ישראל תתן את ידה לטישטוש פרשת הנס
ג לו כקה. אחרי שהעולם הזר, נילה לראשונה בעולם כי איש־אסונו העיקרי
של הקאנצלר הגרמני, הוגדר על־ידי אייבמן בעדותו כפושע מלחמה שהשתתף
באופן אקטיבי בתיכנון ובביצוע השמדת יהודי אירופה, החליט אדנואר שעליו
לפטר את גלובקה. הדבר יבוצע עוד לפני משפט אייכנון, תוך הבטחה של
ממשלת ישראל כי קטע זה מעדות אייכמן לא יוקרא במשפט. גלובקה יתפטר
בשבועות הקרובים, כביכול מטעמי בריאות.

• צפה להתקפה גדולה של גילויי שחיתות בהסתדרות.

ההתקפה הגדולה של בן־גוריון טל לבון לא תלבש צורה של ויכוח על הפרשה,
וגם לא של חידוש התביעות להקפאת השכר ולהלאמת קופת־חולים — תחת
זאת יפעיל בן־גוריון את מנגנון־החושך כדי להפציץ את המדינה בשרשרת
בלתי־פוסקת של גילויים על מעילות וגניבות במוסדות ההסתדרות, כדי לשכנע
את הציבור ואת מפא״י כי הנהגת ההסתדרות רקובה וכי יש צורך במינוי
מזכיר חדש. לא מן הנמנע, כי לצורך זה ימצאו נערי־חווהד של, בינ-י שותפים
בהסתדרות עצמה, ושיתחברו עם כל העסקנים הבלתי־מרוצים שיקוו בדרך זו
לעלות בסולם ההצלחה.

• צפה להגשת תביעה פלילית נגד עובד בכיר נוסף כמד
עצת פועלי חיפה, בעיקבות חקירה משטרתית מסועפת בפרשת חבר
מועצת עירית חיפה, יעקב צרפתי. שעון היד, שצרפתי נאשם בקבלתו כשוחד,
נמצא אצל עובד בכיר זה. כפי הנראה שמטעם זה נדחה משפטו של צרפתי
2 0בנובמבר.
• ריצ׳ארד ניכסץ יבוא לישראל. בהתאם להבטחתו ערב הבחירות,
שיבקר בישראל אם ייבחר ואם לא, יבוא סגן־הנשיא לביקור אישי קצר. קרוב

(המשך מעמוד )4
הבחירה, יעזור להם להתגבר על סיעת־הרוב
במפלגתם.
• גיורא יוספטל, אבא אכן ואחרים
במפא״י, רוצים להכשיל את בחירת
גורן, למנות במקומו את הרב האמריקאי
סולובייצ׳יק, מתוך חשבון כי לא כדאי
למפא״י להיות מזוהה יותר מדי עם רב
ראשי כלשהו, כפי שיקרה אם ייבחר גורן.
• הרב סולוכייצ׳יק, אינו חולם
כלל לבוא לארץ, מפני שהוא דוגל בהפרדה
קיצונית בין המדינה והדת — דבר ששום
דתי בישראל אינו מסכים לו! מוכן אולי
להיבחר, למען הכבוד — אך לא יקבל את
הבחירה.
• אגודת ישראל, מצפצפת על כל
העניין, אינה מכירה ממילא ברבנות הראשית,
ביודעה כי הרבנים הקשורים עמה
חשובים הרבה יותר מן המועמדים הרשמיים.
השבוע לא יכול היה איש לנחש מה
תהיה תוצאת המאבק המבולבל. ועדת־הש־מונה,
הממונה על הבחירה, התקיימה בקושי,
נעדרת מנין־חוקי בגלל התפטרות של
רב שתמך בגורן אך עבר לאויביו. הרב
מיימון איים בהתפטרות. שר־הדתות בן־
גוריון העמיד פנים כעומד מן הצד•
המגמות העיקריות, לפי שעה:
• רוב הדתיים־הלאומיים רוצים בדחיית
הבחירות לשנה, בתקווה שעד אז ירד
הרב מיימון הישיש מן הבמה! מוכנים שנסים
ימשיך לכהן, העיקר שגורן לא ייבחר.

הערים המארוקאיות והתוניסיות: הם ביקשו
דרכים לבוא במגע עם השליחים הישראליים.
מאחורי מאמצים אלה בלטו דמויותיהם של
אישיות צרפתית, שפעלה כמתווכת, ומנהיג
מארוקאי חשוב, שאינו נמנה, כרגע, על
חוגי השלטון.
חיש מהר נוצר מגע שקט עם הנציגים
הישראליים. הערבים התראו עמם בלבביות,
אך מתחו באוזניהם ביקורת חמורה על
המדיניות הישראלית כלפי הבעיות הערביות.
במרכז הטענות עמדה מלחמת־אלג׳יריה.
כעבור זמן קצר, שוב לא נשאר ספק
מי יזם את המגע: חזית־השיחרור האלג׳י־רית.
למעשה, הציעו התוניסאים והמארה
קאים הצעה מרחיקת־לכת לישראלים: אם
תשנה ממשלת־ישראל את עמדתה לגבי אל־ג׳יריה
ותתמוך בממשלה האלג׳ירית הזמנית,
מוכנים התוניסאים והמארוקאים לבוא במגע
רשמי ישיר עם ישראל, בדרג עירוני.
ההצעה המעשית: קביעת יחסי־גומלין רשמיים,
במיסגרת ״ערים־תאומות״ ,בין ערי
ישראל לבין ערי תוניסיה.
קרוב לח־דאי כי הערבים בחרו בהזדמנות
זו לפתיחת מגע, מפני שהדרג העירוני שקט
יותר, אינו עומד במרכז הזרקור הפוליטי.
שני השליחים הישראליים לא ר,יו, כמובן,
מסוגלים לנהל משא־ומתן. הם הבטיחו רק
להעביר את הדברים למשרד־החוץ הירושלמי.
שקט: שקט: שקט: התגובה הישראלית
מלמדת הרבה על מדיניות־החוץ
של ממשלת ישראל הנוכחית. לא זו בלבד
שלא ניתנה כל תשובה חיובית למארוקאים
ולתוניסאים, אלא ששני השליחים חוייבו
לשמור על כל העניו בסוד כמוס. הממשלה
לא רצתה לתת פתחון־פה לחוגים הטוענים
כי באמצעות אלג׳יריה תיתכן התקרבות
ישראלית־ערבית כללית.

מ שפט
מסךה אינ קווידוגי ה

ו עד ה השרים זזהזרגז
לוודאי כי ביקור זה יצא לפועל רק אחרי תום כהונתו, בראשית השנת הבאה.
• גורם חדש לקילקול היחסים בין ישראל וגאנה: תמיכתה
הגלויה של ישראל בנשיא קאזאבובו בקונגו. בעוד שכל המדינות האפריקאיות
הלאומיות, כגון גיניאה, גאנה ומארוקו, תומכות בפאמרים לומומבה, תצא
ישראל בגלוי להגנת קאזאבובו, שהוא סוכן המערב, והנהנה מתמיכת המדינות
האפריקאית בהן שולטים עדיין סוכני המערב (כגון חוף השנהב, קונגו הצר־פתית־לשעבר,
וכו׳) .ישראל תצביע בעד הכרה בקאזאבובו כנציג קונגו באו״ם.
תוצאת פרשה זו ואחרות: התרחקות הדרגתית של ישראל מאפריקה הלאומנית,
חזך נסיונה להשתלב בגוש האפריקאי הפדו־אירופי המתגבש סביב ניגריה,
ליבריה וחוף השנהב.

• מספר חברות יאפניות המייצרות מצלמות ומכשירי
ראדיו טראנזיסטור, הביעו את נכונותן להשקיע כספים בהקמת
מיפעלים לייצור מוצריהם כישראל. חברות אלו מוכנות גם
לאמן את הפועלים הישראליים של מפעלים אלה ביאפן.

• האיגוד המיקצועי של הסתדרות העובדים הכללית יקים
בקרוב ועדה מיוחדת לחקירת ההאשמות נגד פועלי הבמה
הישראליים, בעיקבות הדו״ח של הד״ר חיים גמזו ופירסום ההאשמות
בהעולם הזה.

• משרד האוצר יודיע, כנראה, על נכונותו להוריד את
המכס שהוטל על מערכת הקירור שהגיעה עבור בניינו החדש
של ״התיאטרון הקאמרי״ .אחרי לחץ העתונות, מוכן האוצר לסגת
בעניין זה, אולם הנהלת התיאטרון הקאמרי לא תהיה מוכנה לזוז מעמדתה
שלא לשלם אף פרוטה אחת של מכס.

כאשר כוחות הבטחון עוצרים מדען בעל
שם בינלאומי, הממלא תפקיד ממדרגה ראשונה
בצמרת מוסד מדעי עליון, כגון הטכניון
החיפאי, רשאי הציבור לצפות להסבר
כלשהו, אם לא בשלב המעצר, הרי לפחות
בשעת הבירור המשפטי.
השבוע, עם התחלת בירורו המשפטי של
המדען הסודטי־הצ׳כי קורט טיסה, התברר,
פעם נוספת, עד כמה יכול מנגנון־החושך
הישראלי לצפצף על דעת־הקהל כשהוא
מתעטה בגלימת הסודיות הבטחונית.
על סמך כתב־האישום, שלא כלל שום
פרט מוגדר שיתאר פעילות הפוגעת כבטחון
המדינה, דרש — ואף השיג — עוזר
פרקליט־המחוז החיפאי, הצעיר צבי אלטר,
צו בית־המשפט, המטיל איפול על הדיונים.
סיטה, הידוע כפיסיקאי ממדרגה ראשונה
ואשר בידיו הופקדה ההשגחה על תוכניות
המחקר של מוסדות המדע הממלכתיים
החשובים ביותר, הועמד לדין, עד
כמה שידוע לציבור, ללא הוכחה כלשהי
נגדו — אם להוציא מן הכלל את מוצאו
הלאומי ואת אהדתו לגוש המזרחי.
צייד האשפים. לגבי הציבור הישי•
הרב מיימון רוצה לקיים את הבחירות
מיד, כדי להבטיח את בחירת גורן. ראלי, אשר ידע כי סיטר, לא עסק מעולם
בתוכניות הנוגעות לבטחון המדינה והעלו•
כן־גוריון לא החליט לכאן או ל לות להיות לעזר לאויבי־ישראל הפוטנציאכאן,
אינו מחיש את הבחירות כל עוד ליים, לא היתד, חשובה ביותר בעיית אשאינו
בטוח שנסים יסולק בר,ן.
מתו או צידקתו האישית של קורט סיטה.
במבול היריקות ההדדיות, לא נעשתה
חשובות יותר היו מספר עובדות, שהצטרפו
הרבנות נקיה יותר.
למסכת, המזכירה את דיוני הלישכד, הקדושה
הסודית של הכנסייה הקאתולית בימי
הביניים — האינקוויזיציה.
• סיטר, הועמד לדין על פי חוק המטיל,
סו ד כמו ש
בניגוד לכל הגיון דמוקואטי, את חובת השליחים
ישראליים החוזרים מוועידה בחוץ -הוכחה על הנאשם. משמע שאדם, המואשם
לארץ, רגילים להכריז על מעלליהם בקולי במגע עם סוכן זר, על פי טענתו הסתקולות,
באוזני כל עתונאי המזדמן בדרכם. מית של איש־בטחון אלמוני, חייב להוכיח
השבוע יצאו שני שליחים מכלל זה. ייהודה שלא קיים מגע כזה — דבר כמעט בלתי־נדיבי,
מזכיר העיר תל־אביב, ויוסף בור אפשרי.
י• כדי למנוע ידיעה ברורה על מידת
שטיין, ראש מחלקת החינוך שלה, חזרו
מוועידה של ״ערים־תאומות״ ,שהתקיימה השרירות של ההאשמה, מתקיים משפט זה
בליאז׳ ,בלגיה• בחזרם לא פצחו פה. בר באיפול מוחלט• כתבי העתונות לא יורשו
לעקוב אחר חלק כלשהו מהדיונים. סיטר,
אותם עתונאי מרחוק, ברחו כל עוד נפשם בם.
לא היתה זאת צניעות־יתר שבלמה את יצטרך לא רק להוכיח שהוא חף מפשע,
פיהם של השניים. היתר, זאת הוראה חמו במקום להתגונן בפני האשמות מוחשיות!
הוא ייאלץ גם לעשות כן כשאיש אינו
רה ביותר של משרד־החוץ הישראלי.
מה הוא הסוד הכמוס שמשרד־החוץ יודע מהן טענותיו וטענות מקטרגיו.
שמר עליו מכל מישמר?
• סיטר, לא היה חשוד רגיל, אלא דמות
ציבורית בינלאומית, שהאיומים הצליחו לההתשובה
לשאלה זו מאלפת הרבה יותר
שפיע לא רק על האזרח הרגיל אלא גם עליה.
גם מן המאורעות עצמם.
השבוע, עת התנהלו, לפחות, משפט־מדווח
כתב ״העולם הזה״ בצרפת

בטחון־כביכול אחד וחקירה בטחונית שניה
עוד לפני שהחלה הוזעידה בבלגיה, הור — אף היא מאחורי דלתיים סגורות —
גשה בפאריס תכונה מוזרה בקרב שליחי ברור היה שזוהי בדיוק מגמת צעדים אלה.

מדיניות

ה ס ־ר לח הזח 1908

ל מלה אחת שבשפה העברית הת־
׳גי נהל השבוע מאבק איתנים, בבית-
המשפט המחוזי בתל־אביב. מלה פשוטה
המוכרת לכל ילד: המונח חשוד. מסביר
מחבר המילון העברי גור: חשוד >ו׳
חלומה) ,שפלוני עושת דבר רע מבלי לדעת
לנכון ומבלי הוכחות ודאיות. ובמועד קטן
יח ע״ב כתוב: אין אדם נחשד בדבר אלא
אס כן עשאו ואס לא עשה כולו עשה
מקצתו ואס לא עשה מקצתו הרהר בלבו
לעשותו.
מומחים גדולים מיחזקאל סהר לא התביישו
לצטט את הגדרתו של המילונאי המפורסם
למונח זה. ואם לא ציטטוהו —
לפחות לא התנגדו להגדרתו של גור. אך
השבוע עלה סהר על דוכן העדים בכוונה
למוטט את אבחנותיו של גור ולשכנע את
שלושת השופטים המחוזיים בצדקת הגדרותיו
הלשוניות הפרטיות אודות משמעותה
המדוייקת של המלה חשוד.
אצל מחבר המילון העברי החדש, אברהם
אבן־שושן, מוסברת המלה חשוד כמי שנתעורר
חשד נגדו. מי שנוטים לחשוב עליו
כי הוא אשס ב . .לגביו של יחזקאל סהר
אין להגדרות הללו כל ערך.
קיים גם קנה־מידה אחר, עממי ורשמי
כאחד: לגבי כל שוטר וקצין משטרת ישראל,
חשוד הוא אותו אדם אשר, תוך כדי
מהלכה של חקירה משטרתית, מתעוררים
נגדו חשדות הקושרים אותו, עם עבירה
בעלת אופי פלילי.
אך לגביו של השוטר מספר 1לשעבר,
אין די בכך, כדי שאדם מסויים יהיה חשוד
בעיניו. ומה עוד ששמו של אדם זה הוא —
שייקר, ירקוני.
כדי שירקוד ייחשב לחשוד בעיני יחזקאל
סהר ״לא מספיק שהוגשה תלונה ומנוהלת
נגדו חקירה ויש בסים סביר בעיני המשטרה
להמשך החקירה״ .מצב כזה עדיין
איננו חשוד בעיניו. כך הוא טען בפירוש,
השבוע, באוזני שלושת שופטי בית־המשפט
המחוזי, ובראשם הנשיא התורן של בית-
המשפט — וכן בנוכחות התובעת, הסניגור
וקהל עורכי־דין וצופים מכל הסוגים.

סהר החוויר כסיד
ך* שנשאל סהר איך הוא קורא לאדם
^ שנגדו הוגשה תלונה ומנוהלת חקירה,
ויש בסיס סביר בעיני המשטרה להמשכה
של החקירה, ענה כי ״כל זה רק בירור
ולא הייתי קורא לו חשוד אלא אם יש
עילה להאשימו.״
כשהבחין סהר בהבעות ההשתוממות שעל
פניהם של כל הנוכחים לשמע הגדרה טפ־שית
וחסרה בסיס מעין זו, מיהר לנסות
ולתלות את הקולר בדלותה של השפה העברית.
״השפה
העברית עודנה עניה מדי בגוזנים
השונים של חשדות,״ התפתל, בצורה שעוררה
את רחמי כל הנוכחים .״אולי לפי
מיטב ידיעתך אתה,״ קרא לעברו פרקליטו
הממולח והשמן יעקב שמשון שפירא.
המשפט העברי, שכלל בתוכו את המלה
הגורלית שבגללה הועמד עתה סהר למשפט
על עדות שקר, הושמע באותו בית־משפט
ובאותו אולם בתחילת חודש אפריל .1957
״אני לא הייתי מסתכל עליו כעל חשוד,״
העיד אז המפקח הכללי, בדברו על חקירת
המשטרה בעניין ירקוני, בקשר לתיק אירס״ו.
״אני, בתור איש משטרה — חם ושלום!״
כאשר נטלה לידה השבוע, התובעת הנמרצת
וחדת־הלשון, ויקטוריה אוסטרובסקי־
:הן, את גליון עדותו של סהר באותו משפט
וקראה לפניו את המשפט שפיו השמיע,
החוויר סהר כסיד .״אינני בטוח שהביטוי
הזה התיחס לתיק אירס״ו,״ העיר מי שהיה
עד והפך בינתיים לנאשם במתן עדות שקר.
״אני חושב שאחת השאלות היתה, האם
עשית עסקים עם ירקוני.׳ כי ירקוני היה
נוהג לקנות מכוניות משומשות ממשרד ה־בטחון
ועד כמה שזכרוני אינו בוגד בי,
השאלה היתה, האם עשית עסקים עם ירקוני
ואם כאיש משטרה היית עושה עסקים
עם ירקוני:׳ ואני מניח שהתשובה הזו הת־יחסה
לשאלות אלו.״
אך סהר היה זהיר- .הוא סתר מיד גם
את הגדרתו החדשה .״אינני יכול להגיד
אם התשובה לא התיחסה לתיק אירס״ו.״
הזהיר את השופט ,״כל מה שאמרתי בתיק
הזה בבית־הדין האזרחי היה על סמך אינפורמציה
שקיבלתי ממר זלינגר.״
לפי האינפורמציה שקיבל המפכ״ל, לדבריו,
מאברהם זלינגר, ראש אגף החקירות
שלו, קבע סהר בבסחון כי שייקר. ירקוני,
ידידו האישי של סגנו עמוס בן־גוריון,
אינו חשוד. כמובן לפי מושגיו שלו על המונח
העברי המסובך הזה. בעצם, לא היתד,
לו ברירה, למפכ״ל התוהה, אלא להבין את

ן ןד־הג;ה ליף ותוכעת אוסטרובסקי־כהן
לחשוב שפלוני עושה דבר רע —
המלה חשוד כראות עיניו. כי, כפי שסיפר
השבוע בחקירתו ,״לא היתד, לנו טרמינולוגיה
לקרוא בשם מסויים אדם שנגדו מתנהלת
חקירה סבירה.״ חסר היה לו למפכ״ל
אובד־העצות המינוח הנכון כיצד להגדיר
אנשים שנגדם מתנהלת חקירה סבירה.
״נגד אדם שנגדו מתנהלת חקירה אין
משתמשים במושג נאשם. זה בודדאי לא,״
הזדעק סהר למשמר חופש האזרח ולהגנתו.
ומאחר שלדבריו עניה השפה העברית בגח,־

סגן המפקח הכללי. מבלי שירקוני נחקר
כלל, החליט מי שהחלים כי אין אשמה
מוכחת נגדו, וגם לא יכולה להיות: לכן
שוב אץ טעם לבזבז זמן בחקירה. ולכן
אין ירקוני יכול להיקרא חשוד, בשום פנים
ואופן. גם אם באים סוחרים ידועים ומתלוננים
על זיופים ושמו של ירקוני נזכר
בתלונתם — גם אז אין ירקוני יכול לה־חשב
לחשוד.
״באחד משלבי החקירה,״ סיפר סהר ,״כש־

המפקח המתפוטו ממציא עברית חושה

שפה חדשה
למר הד
הבו וו מיוה אהות במקום ״השוו״!
נים השונים של חשדות, לא רצה ראש המשטרה
להיכשל בטעות לשונית, לכן הוא
הלך ושאל לדעתו של ראש אגף החקירות,
אבהם זלינגר, באיזה גוון לבחור כדי להגדיר
את מצבו של שייקר, ירקוני.
ראש אגף החקירות היה גם האיש שמצא
לנכון להודיע לסהר ששמו של שייקר,
״השתרבב לתוך החקירה,״ בידעו כי ירקוני
הוא ביחסי־ידידות עם עמוס בן־גוריון.
סר,ר מסר על כך לעמוס, עתה מצהיר סהר,
כי ״לא היה לי צורך לחקור על חלקו או
מצבו של ירקוני לאחר שידעתי מפיו של ראש
אגף־חקירות שאין אשמה מוכחת נגדו.״

״כרעם ביום בהיר״
לומר: הוחלט כי לא היתד, אשמה

4מוכחת נגד שייקה ירקוני, ידידו של

רציתי להיות בטוח שאני אומר נכון (בקשר
לנקיון כפיו של ירקוני) שאלתי את
ראש אגף חקירות, :האם שייקר, חשודי׳
רציתי להיות בטוח, כיון שנשאלתי שאלות
בבית־הדין אשר מתוכן אפשר היה להבין
ששייקה בסדר. רציתי להבטיח את עצמי
שוב ולכן שאלתי את ראש אגף־חקירות
והוא אמר לי שלא. זאת אומרת שאינו
חשוד. לא עיינתי בתיק כיוון שהתיק היה
עבה מאוד, עם המון מיסמכים. ידעתי שבזמן
הקצוב שברשותי לא אוכל לקרוא
ולהסיק מסקנות.״
כאשר קרא סהר, מאוחר יותר, כי קבוצת
אנשים ״אלה ואלה,״ וביניהם ירקוני, נאשמים
או חשודים בעבירה פלילית — הוא
נדהם, לדבריו. כי ״לפי האינפורמציה ש־היתה
בידי עד או, ירקוני איננו חשוד. זר,
היה בשבילי כרעם ביום בהיר. זה היה

נאשם סהר, סניגור שפירא ופרקליט־מחוז בר־אור
— מבלי לדעת ומבלי הוכחות ודאיות

בשבילי דבר חדש, שלא ידעתי עליו קודם
לכן.״
״כשאמר לי זלינגר כי שמו של ירקוני
נשתרבב, חשבתי שיש חקירה נגד ירקוני
ולא שהוא חשוד,״ טען סהר. למרות זאת,
החליט המפכ״ל כי ״ירקוני לא היה חשוד
בעיני בשום דבר. אחרת הייתי אומר לעמום
כי עליו לנתק את יחסיו עמו. במלה
,חשוד׳ משתמשים להרבה מושגים. כשמשתמשים
בפיתגם, כבדהו וחשדהו׳ הכל
תלוי בהקשר הדברים. הש־מוש במלה
,חשוד׳ לא היה מוגדר או קצוב.״
הסתירות והגיחוך שבהגדרותיו של סהר
לא השפיעו עליו כמלוא הנימה לשנות
משהו מדבריו.
״העדות שמסרתי בבית־הדין ההוא היתד,
אמת,״ הכריז סהר .״לא שיקרתי בבית־הדין
ואף לא ניסיתי להטעות את בית־הדין
ואני מאמץ שלא הטעיתיו. עמדתי
ימים רבים, חולה למחצה, על דוכן העדים.
נחקרתי על עניינים שונים. אני מאמין שדיברתי
דברי אמת.״
כך העיד יחזקאל סהר בעדותו הראשית
הקצרה. ולתובעת אמר :״אינני זוכר מה
עשיתי כדי להיות מוכן לעדות זאת. כשהופעתי
בבית־הדין הייתי חולה למדי. עסקתי
אז יותר בהחלמה מאשר בעיון בעניין
המסובך הזה.
״גם כיום, לאור מה שלמדתי, אינני חושב
ששייקה ירקוני היה חשוד בתיק אירס״ו,
אם נשתמש בהגדרה של חשוד כפי שנתתי
אותה.״
לשמע מימרת־השפר של המפכ״ל לשעבר,
קשה היה למצוא איש באולם שד,שכנוע
נראה בבירור על פניו. אף לא סהר עצמו.

ידידו של סגן המפכ״ל

ם היו זקוקים שלושת
ולהוכחה נוספת, כי צמרת
רקמה קנוניה מכוערת להעלמת
שייקר, ירקוני בתיק אירס״ו, בא
וסיפק להם הוכחה כזאת.
לגבי יחזקאל סהר נהגה התובעת במידת
הרחמים: אולם לגבי העד שבא אחריו לא
חסכה בחיצים והתקפות. ניצב־משנה שמאי
זוהר לא השכיל להתחמק. הוא נפגע והתמוטט.
ברגע מסויים, כמעט שנפל מדוכן
העדים, שעד, שניסה לרדת ממדרגת־העץ
על־מנת שיוכל לעיין במיסמך שהגישה לו
התובעת.
בהתקבל תלונה היתה המחלקה הכלכלית,
שבראשה עמד זוהר משנת 1953 עד שנת
,1958 שולחת תיק איסוף. גם בפרשת איר־ס״ו
נפתח תיק איסוף — שאינו נסגר
לעולם, אלא אם מת האדם בו דן תיק זה.
שייקר, לא מת.
לשייקה ירקוני היה מזל רב מזה. הוא
היה ידידו של סגן המפכ״ל. כאשר פנה
עמום בן־גוריון, בעת הכנת התביעה נגד
שורת המתנדבים, אל זוהר בשאלה אם ירקוני
הוא חשוד, ענה לו זוהר שירקוני
אינו חשוד .״אז היתד, התשובה נכונה והיום
היא נכונה,״ הצהיר זוהר בגאווה•
התובעת הציגה לו צילום־התלונה על הגשת
החשבונות המנופחים בתיק אירס״ו.
״האם ידעת או ממהלך החקירה שהתלונה
התיחסה גם לירקוני?״ ״אני מבין שכן,״
ענה זוהר בלי להתרגש .״אך היה מובן
לי מאליו שהוא אינו חשוד.״ כך קבע קצין
משטרה שעל דלתו מתנוסס השלט :״משפטן״.
זוהר
הודה, לכל היותר, כי ב־ 1954 היד.
ירקוני ״נושא לחקירה.״ לדעתו ״אין הגדרה
לחשוד.״ אך בכל זאת ״כשמישהו חשוד,
אני מונע ממנו את הנסיעה לחו״ל.״ כאן
ציפתה לזוהר הפתעה מביכה• התובעת שלפה
מתיקה מיסמך: הוראה החתומה על־ידי
זוהר עצמו, בה מבקש הוא כי יודיעו למטה
הארצי של משטרת ישראל על צאתו ועל
בואו של ירקוני .״גם אחרי זד, אתה חושב
שירקוד לא היד, חשוד ב־?54״ לחצה אותו
אוסטרובסקי־כהן אל הקיר.
זוהר לא הסמיך ולא התרגש .״לפי
הגדרתי אני: לא!״ פלט. הבעה של שאט־נפש
כיסתה את פניה של התובעת.
ירידת מתח תלולה חלה בשעת עוותו של
רב־פקד איתן ליף, סגנו לשעבר של זוהר
במחלקה הכלכלית, שהעיד על דרכי טיפולו
בתיק אירס״ו. בעת מתן עדותו של ליף
עזבו הצופים את האולם בהמוניהם.
ברור היה כי בל אדם נורמלי היה רואה
בשייקה ירקוני חשוד — בכל לשון שהיא
ובהתאם לכל מינוח שהוא. אך ברור עוד
יותר היה, כי מישהו דאג לכך שהשם ש־שורבב
לפנים הפרשה — ישורבב חורה,
החוצה. השאלה שנשאלה ד,יתד :,מדוע אין
אותו מליץ־יושר, רב־דאגות יושב על ספסל
הנאשמים, לצדו של סהר? השופטים המשטרה
חלקו של
העד הבא

המלחמה המזוהמת

במדינה
ד רכי חיי
:תו וו 1ל הדו־־כ
בקריאות טלפוניות בלתי פוסקות ובמש־וות
של שכנים נרגשים הוטרדו בימים
וחרמים שוטרי וקציני הנפה הדרומית
ל משרת תל־אביב• ,הצילו את האשד. הסכנה
הזאת,״ התחננו הפונים, .הם יהרגו
תה, הבעל ומשפחתו.״
האשד. המיסכנה לא היתר. אלא רינה יהו־
; ,אשתו של חבר הכנסת לשעבר חיים
;ודה (העולם הזה ,0190 שעזב את אשתו,
תפטר מן הכנסת, עורר התעניינות רבה
גיבור הישראלי בחודשים האחרונים.
הפרק האחרון בפרשה אומללה זו החל
מים אלה, כאשר ירדו בישראל הגשמים
ראשונים. הח״כ לשעבר פנה אל פרקליטה
ל אשתו, ביקש ממנו לדאוג שהאשה תעיר
לרשותו את בגדי החורף שלו ואת
פריו .״אשתך בבית־התולים. כשתצא, אורד,
ר. למסור לידיך את החפצים הללו,״ נאות
פרקליט לבקשתו של יהודה.
אך רינה לא חזרה לביתה. היא יצאה
;בית־החולים, עברה לביתם של קרובי מש־חתה,
שם התארחה י זמן־מה.
בשבת בבוקר צילצל הטלפון בביתו של
ורך־הדין. מישהו, שהציג עצמו כקרוב
;שפחה של רינה, הודיע כי בלילה שבין
ום חמישי וששי בוצעה פריצה בדירה בה
רד. רינה. כל החפצים והרהיטים הוצאו מן
;בית.
מיו הועבר הדבר לידיעתה של רינה. היא
וזרה תל־אביבה מנהריה — ומצאה את
׳ירתה נעודד, במנעולים חדשים. מבלי להת־זה,מה,
נסעה לקרוביה המתגוררים בבית-
יגון.
משלחת בלתי״צפויה. שם זכתה רי־
,ה יהודה לביקור של משלחת בלתי־צסויה,
;מורכבת מבעלה וקרובי־משפחתו .״אל תעי־י
לחזור לדירה,״ איימו עליה.
רינה לא שמעה בקולם. היא חזרה לדירת
־,מריבה, בעזרת ידידים פרצה אל תוך ה־
:ית הריק, התישבה על כיסא שהביאה לה
>חת השכנות.
אם כי כל החפצים הוצאו, מצאה רינה,
:כל זאת, דבר־מה על הריצפה: הזמנה מפעם
המשטרה, שביקשה ממנה להתייצב בתחנה
בשעה שתיים.
׳היא לא באה. במקומה הופיעה אחת המוכנות,
בבכי ובייללות ביקשה להציל את
@אשה האומללה .״כמה גברים ונשים נכנסו
לדירתה ולא מפסיקים לענות אותה
להכותה כדי שתצא מהבית,״ סיפרה. ניידת
המשטרה נשלחה למקום, אספה את כל
החבורה.
אף־על־פי־כן, היתר, המשטרה חסרת־או־נים.
אי־אפשר היה למנוע מן הח״כ לשעבר
לשוב לדירתו. אולם חיים יהודה לא חזר
הביתה לבדו. הוא הביא עמו את הצעירה
עמה התגורר, לאחרונה, בדירה אחרת, בצפון
תל־אביב, בילה אתה בדירה הישנה
בנוכחות אשתו.
כך הגיע לשיאו מסע העינויים נגד רינה
יהודה. הבעל, אשתו, המאהבת וקרוביו

חיים יהודה

שבת אויבים גם יחד

יושבים, שבת אויבים גם יחד, בדירה. ואילו
חיים יהודה חושב רק על דבר אחד: כיצד
לה,פטר מאשתו הראשונה. הכריז בחיר העם
לשעבר, השבוע :״אינני יכול להסכים
לכך ששתי נשים תשאנה את שמי.״

ח 1ק
מי קדוהקלטות
שבוע של הקלטות היה השבוע בבתי־ה־משפט
בתל־אביב. בבית המשפט המחוזי
הודיע התובע במשפטו של ציון סלומון,
הנאשם בהריגת אשתו, כי יביא באחת הישיבות
הקרובות עדות מרשיעה בצורת הקלטות
שנעשו מפיו של הנאשם; בבית־משפט
השלום ניסתה התביעה להביא כהוכחה
חותכת לאשמתו של אזרח, שהובא לדין
על לקיחת שוחד, הקלטות בהן נשמע כאילו
האיש מציע את השוחד.
בעוד שבבית־המשפט המחוזי, במשפטו של
ציון סלומון, הודיעו השופטים על הסכמתם
לקבלת ההקלטות כמוצג, התנהל בפני שופט
השלום הראשי, יעקב סגל, מאבק קשה וממושך
בין התביעה לבין ההגנה — על
כשרותן של ההקלטות כעדות.
למחרת יום כיפור תש״כ התייצב בתחנת
המשטרה בפתח־תקוה תושב הרצליה, שהציג
עצמו כאורי שושני, מפקח פרי־הדר של
מחוז השרון. הוא הודיע כי תושב בשם
יונה גייטסמן מהרצליה, בעל חנות פירות
במקום, הציע לו שותפות בהברחת ובשיווק
פרי״הדר, תמורת חלק מן החזחים•
השוטרים גבו את הודעתו של שושני,
הודיעו מיד על המיקוד, למטה המחוז בתל״
אביב. מטה המחוז העביר את הטיפול בתלונה
למדור המרכזי לעיקוב ובילוש, שעשה
אז את ראשית צעדיו.
־דרכן של עבירות שוחד שהן נעשות
במחשכים ובצינעד״״ קבע פעם בית־המשפם
העליון, כאשר החליט כי בעבירת שוחד
לפקיד ציבור מספיקה להרשעה הוכחת
עד אחד בלבד.
קביעה זו לא נעלמה מעיניהם של אנשי
מדור הבילוש. אך גייטסמן לא נעצר. לעומת
זאת, הזמינו אנשי המדור את שושני
ויחד אתו עיבדו תוכנית מיבצעים מפורטת
שמטרתה — להפיל את גייטסמן בפח עמוק
ככל האפשר. היה זה כאילו התלונן אזרח
כי שכנו מאיים לרצחו אם יעבור ליד ביתו
והמשטרה תעודדו לעבור שם כדי שתוכל
להאשים את השכן לא רק באיום הרצח אלא
ברצח ממש.
הפרקליט ניסה להוכיח את טענתו בחקירה
החוזרת של עד התביעה הראשי, אורי
שושני .״ייתכן שאני הוא שהצעתי לו
שיטה מסויימת של שימוש בתלושים להברחת
פרי־הדר,״ הודה שושני בחצי פה.
״איני זוכר כל כך סוב. בהקלטות אפשר
לשמוע בדיוק.״
עתה, על השופט יעקב סגל יהיה לקבוע
בימים הקרובים אם לשמוע או לא לשמוע
את ההקלטות. מאוד מתקבל על הדעת שלא
יסתפק בכך, יחח־ה את דעתו גם על פעולת
הבילוש המזהירה.
מארב בהמשכים. שושני הזמין את
גייטסמן לביתו, לסכם עמו, כביכול, את
העיסקה. כאשר הגיע גייטסמן לביתו של
שושני, כבר היו חבויים במקום ראשי מדור
הבילוש, הקצינים ירקוני, מלחי ופוגלבאום.
אך לא די בכך. בעליית־הגג של בית־השימוש
הוטמן מכשיר הקלטה, ובעציץ הירוק
שעל השולחן היה חבוי מיקרופון
רגיש שקלט כל מלה מן השיחה.
שושני לא התמהמה, ביקש מיד את הכסף.
כאשר היסס גייטסמן הראה לו שושני
חשבונות חשמל ומיסי עיריה, טען כי אין
לו אפילו את הכסף הדרוש לפרוע את חובותיו
אלה. גייטסמן עדיין לא שילם• שושני
לא נכנע. בתנועה נרגשת הוא הפך את
כיסיו הריקים .״הנה, אתה רואה, אין לי
כסף, אין. אני זקוק לכסף,״ אמרלגייטסמן.
הם קבעו פגישה מסכמת, למחרת היום.
שוב התכנסו הבלשים ושוב הוכן מארב.
הקצינים שבו במחבוא, אך הטרף לא
בא. העברת הכסף, לה ייחלו הקצנים, לא
בוצעה.
למחרת נעצר גייטסמן, הואשם בהצעת
שוחד לפקיד ציבור.
שלוש ישיבות תמימות נמשך משפט הזוטא,
בו היה על השופט להחליט אם לקבל
את ההקלטות כחומר מרשיע. לפי תקדימים,
שקבע בית־המשפט העליון, כשרות הקלטות
כעדות סובה ״אם נעשו מרצונו החופשי
של הדובר, אם נעשו במיקצועיות ראויה
(המשך בעמוד )10

מאמו חמישי בסידרה: יהודי אלג׳יריה

״את ואנחנו
מאת

אודי אבנדי

^ י ן כל טכסיסי המלחמה הפסיכולוגית שהופעלו השבוע על־ידי המיפקדה הצרפתית
^ ב א לג׳י ר נגד הנשיא דה גול, בלטה ידיעה שסוננה על־ידה לשבועון יהודי־לונדוני:
״יהודי אלג׳יריה יושבים על המזוזדות!״ נאמר בה.
לפי ידיעה זו, מתכוננים היהודים בארץ זו לבריחה המונית, אם יגשים הגנראל דה־גול
את תכניתו להקים ״רפובליקה אלג׳ירית״.
תוכנו הממשי של איום זה אינו חשוב. דר,־גול כלל אינו חולם להעניק לאלג׳יריה
עצמאות אמיתית — וצבא־השיחרור כלל אינו חולם ליפול לתוך המלכודת אותה סומן
לו דה־גול. סוף המלחמה, ושיחרור אלג׳יריה, עודם רחוקים.
בכל זאת יש משמעות עמוקה לאותה ידיעה. היא מבליטה שוב את תפקיד היהודים
האלג׳יריים ככלי־שרת בידי החוגים הקיצוניים ביותר של המתישבים הצרפתיים• שהרי
אותה ידיעה לא נועדה אלא להקים את דעת־הקהל היהודית בעולם נגד כל נסיון של
פשרה.
אומנם, רוב אזרחי ישראל יקבלו בברכה עלייה של יהודי אלג׳יריה לישראל. אולם לא
על כך נטוש הוויכוח. השאלה אינה: האם יישארו היהודים באלג׳יריה או יעלו לישראל?
השאלה היא: אותם היהודים שאינם רוצים לבוא לישראל, האם יגדירו את עצמם כאלג׳ירים
שוחרי־חופש או כסוכנים צרפתיים?

פוגרום בקונסטאנטין

* •1זה ארבע שנים מסתייגים חוגים יהודים בצפון־אפריקה יותר ויותר מן הרוב,
הנאמן לצרפת הקולוניאלית. הסימן הראשון לכך בא בסוף , 1956 כאשר קבוצה של
״יהודים אלסיריים במארוקו״ שיגרה לאו״ם את המיברק הבא:
״עם פתיחת הדיון בבעיית אלג׳יריה בעצרת האו״ם — מביעים היהודים האלג׳יריים
במארוקו את תיקוותיחם שממשלת צרפת תעלה על דרך המשא־והמתן עם הפל״ן, הנציג
המוסמך היחיד של העם האלג׳ירי, על־יסוד ההכרה בעצמאות אלג׳יריה, תוך כיבוד האינטרסים
החוקיים של הקהילות השונות החיות בה.״
מיברק זה עורר הד עמוק בחוגי המהפכה. הוא פורסם בעתון המחתרת, רזיזטאנס
אלג׳יריאן, ב־ 10 בינואר ,1957 ,וסימל את ראשית המאבק הפעיל על נפש היהודים.
ימים מעטים לפני כן הופיע מכתב של ״קבוצת יהודים מבני העיר קונסטאנטיך, שפורסם

המתישבים הראשונים

התנחלו לאורך החוף, החדירו את תרבותם לפנים הארץ, הפכו אבות הקהילה היהודית שם.

בעת ובעונה אחת בשבועון תוניסי ובשבועון מארוקאי — דבר המעיד על כך שקיבל
גושפנקה רשמית של הפל״ן. מכתב זה מעניין במיוחד מפני שאין הוא מנסה לטשטש את
אי־ההבנות הטראגיות של העבר.
מספר המכתב, בין השאר:
״ .1934 פוגרומים בעיר קונסטאנטין. סוכנים ופרובוקאטורים מפיצים בעיר ובכפרים
הסמוכים סיסמות הקוראות לשדוד את הרכוש היהודי. הם טוענים כי השלטון מסכים לכך.
השלטונות אינם מתערבים כאשר רכבות מיוחדות ומשאיות מעבירות המונים גדולים של
פלאחים העירה.
״שם מסיתים הנואמים את ההמון. המתיחות עולה. היהודים אחוזים פאניקה, אבל
השלטונות אינם נוקטים בשום אמצעי־זהירות של ממש. ברחובות מחלקים חינם גליונות
של העתון ל׳אקלר, בטאון הליגה למען פעולה צרפתית (ארגון פאשיסטי ופרו־נאצי),
האומרים, :כל הפגעים מקורם בי הודי ...יש לחסל את הי הודי...׳
״למחרת בבוקר מופצות שמועות כוזבות, כאילו נרצחו ערבים. בשעה 10 מתחילים מעשי
הרצח והביזה. יהודים רבים מצליחים להימלט מציפורני המוזת, מוצאים מיקלט בבתי
ידידים, ערבים ואירופים. החיילים הצרפתיים נמצאים במצב־הכן, מסתכלים בנעשה ואינם
מתערבים. רק בשעה שלוש אחרי־הצהרים מחלקים להם תחמושת.
״לאחר המאורעות, מטיל השלטון עונשים חמורים על המוסלמים בסביבה. כל תנועה
ערבית בסביבה מופסקת. השלטון מתעטף עתה באיצטלה של דיין ונוקט באמצעי דיכוי.
תוך כדי־כך הוא עוצר את התפתחות התנועה הלאומית, הצועדת את צעדיה הראשונים.
הקולוניאליזם הוא המפיק את הרווח מן הפוגרום, שהיה תוצאת ההסתה שאורגנה על־ידי
המתיישבים הצרפתיים הקיצוניים.
״ . 1940 כל העתונים של המתיישבים הצרפתיים משמיצים את היהודים ומשבחים את
הנאצים. אנשי־וישי מעודדים את המוסלמים לנקוט בפעולות נגד היהודים — הפגנות,
הרס, פוגרומים. מבטיחים למוסלמים שלא יאונה להם כל רע. אולם המוסלמים מבינים את

קוראים לאחיהם להצטרך אל המהפכה

סץ 06161:1,
ן• ..1י*י*613*1ט •116

יז 1116׳01נ!14־׳1׳;1_£-1 4
־ £01*50.

^13.^=1113 5מן1,1״)דתס
׳י^סש
יז״ס׳ז
^ .£יזס1ע1ג0-ס< •
יז\3

^4י1

>,גע 156 וו־,ש10׳י*-ט 4/״

י!106ז,/י.ז 1י ׳

8יע*ז*ג׳*^1)4ג<׳>4״1ג. 1.61/04111ס [,י׳

*׳1>11<1110ן׳1*116 1־#11*81ץ׳6
11*6 1003ז*1ס ^1נ!:ה3 6£י

.זמז׳ז״זש
,6 x66013..

16 311 61*6;* 60001*6,י.י*ז׳0

אחי לגזע!״
האומה האלג׳ירית המודרנית. אין לנו ענין ואין לנו זכות מוסרית להתכחש למקורותינו
ולעברנו. כמו הערבים, הננו צאצאי בני־הארץ הראשונים, ושל השמים שבאו מן המזרח.
מגורשי ספרד, שבאו והתערו בקרבנו עת ברחו בפני האינקוויזיציד, היו אחיהם־לצרה של
המוסלמים.
״הנוכל להתכחש לשמותינו, שהם רובם ככולם שמות ערביים? הנתכחש לרוח הורינו,
הקשורים למנהגים, למסורת ולמוסיקה האלג׳ירית? בעוד קברות אבותינו נמצאים מזה
אלפיים שנה באדמת אלג׳יריה, האם נעדיף להיות לזרים בארץ זרה? כל הפוגשים אותנו
בחוץ־לארץ — למשל בצרפת או בישראל — אינם שוגים לרגע. הם רואים בנו אלג׳ירים!״
(כאן הוסיפה מערכת העתון המחתרתי של הפל״ן הערה המעידה כי היא עוקבת אחרי
הנעשה בישראל. רשם העורך, בהערת־שוליים :״פרשת בן־הרוש, שהציבה בספטמבר
האחרון את הצפון־אפריקאיים לעומת יתר היהודים שעלו לישראל, היא דוגמה כאובה
למצב זה).
״יהודים הצטרפו לשורות האלג׳ירים הלוחמים למען העצמאות הלאומית. אחדים מהם
שילמו בחייהם. אחרים סבלו בעוז־רוח את עינויי המשטרה וכלואים עתה במחנות־הסגר
ובבתי־סוהר. במאבק המשותף גילו המוסלמים והיהודים כי הם אחים־לגזע, כי הם חשים
אהבה עמוקה ומכרעת למולדתם האלג׳ירית.״
אישי יותר היה מכתב בחתימת מהנדס־תעופה יהודי בשם יוסף סיקסו, שפורסם בעתון
המחתרת. סיקסו, יהודי שנקרא לשרת בצבא הצרפתי, ברח לתוניס ושיגר מכתב ארוך
לנשיא צרפת, בו טען, בין השאר :״מכיוזן שהנני אלנ׳ירי בעל תרבות צרפתית, אני דואג
דאגה גוברת והולכת ליחסים בין צרפת והמאנרב. אני שותף בכל לבי לש־תוף־פעולה
ידידותי ופורה בין צרפת ואלג׳יריה, אך כפטריוט אלג׳ירי לא אוכל להסכים לשיתוף־
פעולה בין סוס ורוכבו!״ כך ביטא סיקסו נימה החוזרת ונשנית במכתבי היהודים: שהאזרחים
היהודיים הפטריוטיים של אלג׳יריה החופשית יהוו, אחרי השיחרור, גשר עם צרפת.

ממדחמת־שיחרור למהפכה

כותרות אלו, מתוך חוברות מחתרתיות, מוקדשות
11 ^ 131ל
כולן לבעיה היהודית. הן אומרות, בין השאר:
11 1 1 1 1 1 /1 1 1
111111
״יהודי אלג׳יריה במאבק למען העצמאות הלאומית״, ,ועדה של יהודי אלנ׳יריה לסען המשא־והמתן
(עם הפל״ן יהודי אלג׳יריה במארוקו והמהפכה״ ,״היהודים תופסים עמדה״ ,וכו׳.
המצב, דוחים את ההצעות בבוז. הם מגלים אהדה ליהודים. יהודי אלג׳יריד, מכירים להם
תודה על כך.
״התחלת מלחמת־השיחרור האלג׳ירית. כרוז מטעם הפל״ן מביע צער על הטראגדיה של
,1934 מזהיר את כל בני אלג׳יריה מפני תימרוני הקולוניאליזם, המבקש להפריד ולמשול,
ומגנה כל סטיה גזענית של תנועת־השיחרור. בכל זאת פורץ בחודשים אפריל־מאי 1956
סיכסוך שטני, הגורם לפירוד עמוק בין היהודים והמוסלמים בעיר קונסטאנטין.
״הצרפתים עורכים בעיר פעולת־צייד עקובה מדם נגד האוכלוסיה המוסלמית. מצטיינים
בה בייחוד שוטרים ושוטרי־עזר יהודיים. אותה שעה נערכות התנקשויות ברובע היהודי.
מוסלמים רבים טוענים שאין זו אלא פרובוקציה קולוניאלית, תוך ניצול המתיחות
השוררת בעיר.
״מתיחות זו גוברת מיום ליום. ב־ 12 במאי מטילים אלמונים רימון לתוך בית־קפה
יהודי ופוצעים כמה אנשים. כתגובה מבצעים יהודים מסויימים פשיטה רצחנית לתוך
הרובע הערבי. למחרת מבוצעת פשיטה שניה.
״המתיישבים הצרפתיים הקיצוניים צוהלים על כי מצאו משרתים במחיר זול. אחרי
שהוכיחו את עצמם בעבר כאנטי־שמים זדוניים, הם פונים עתה ליהודים, משבחים אותם
ומחניפים להם. מעגל־המאורעות נמשך. בשבת מטילים שתי פצצות במקומות בהם רגילים
היהודים להתקהל. כל אחת גורמת ל־ 30 קורבנות.
״אסור שטראגדיות מעין אלו תישננה. אסור שמוסלמים ויהודים, בני המולדת האחת,
יפלו שוב באותה מלכודת ...אחת הדרכים לשלום היא שאנו, מוסלמים ויהודים, יחד
עם אירופים מתקדמים, נרחיק מעלינו כל מעשי־הסתה, המכודנים להקים אותנו איש נגד
רעהו.
אנו מצטערים על כי היה עלינו להזכיר אירועים קודרים. ראינו צורך להאיר את
המצב באור החזק ביותר — כדי לסכל את אי־ההבנות אשר א־נם מאפשרות את פעולתם
של בעלי הרצון הטוב. אנו מקווים שיקראו את קריאתנו, יפיצו אותה ויגלו יוזמה דומה
במקומות רבים. אל ניתן לשינאה לנצח באלג׳יריה!״
העובדה שקריאה זו, על כל פרטיה, פורסמה בעתוני המחתרת של הפל״ן באלג׳־ריה,
מעידה הרבה על אופי תנועה זו.

ך * שתתפות היהודים במאבק האלג׳ירי חשובה הרבה יותר מכפי שהיתר, במאבק
1 1התוניסי או המארוקאי. באותן שתי ארצות לא התנהלה אלא מלחמת שיחרור לאומית
רגילה. ואילו האלג׳ירים מדגישים בכל הזדמנות — וגם בשיחות אתי — כי מה שמתחולל
בארצם אינו מלחמת־שיחרור בלבד, אלא מהפכה.
ככל שנמשך המאבק, כן גוברת נטיה זו. המפקדים והחיילים של צבא־השיחרור קיצוניים
הרבה יותר אף מן המדינאים המנהלים את המערכה המדינית בממשלת אלג׳יריה. הצוות
הקרבי, שיכריע את עתיד המדינה שתקום, אינו רוצה רק בעצמאות פורמאלית. הוא רוצה
ברפורמה חקלאית מכרעת, בחידוש האופי הערבי של הארץ, במהפכה סוציאליסטית שתקפיץ
את העם הנחשל קדימה. הוא מעריץ את פידל קאסטרו ומעריך את מאו טסה־טונג — יותר
מאשר את גמאל עבד אל־נאצר.
השקפת־העולם של הכוחות הלוחמים היא אחת הסיבות לדחיית ההצעות של דה־גול.
ברגע זה מציע דה־גול כי תוקם אלג׳יריה בעלת מימשל עצמי, וכי תושבי הארץ יגדירו
בעתיד את רצונם במישאל־עם.
הממשלה הזמנית טוענת, בצדק, כי מישאל־עם כזה אינו יכול להיות אלא בדיחה עגומה,
כל עוד שוהה הצבא הצרפתי בארץ. הנסיון באלנ׳יריה (וגם בישראל) הוכיח כי באזורים של
מימשל צבאי מצביעה האוכלוסיה בעד המושל — בייחוד כשחיילים מכודנים שומרים על
הקלפיות.
הממשלה נם אינה מוכנה למשא־ומתן פוליטי בו ישותפו הקוויזלינגים האלג׳יריים
למיניהם, שיהוז רוב, יחד עם אדוניהם הצרפתיים, ליד שולחן־הדיונים. מכל הבחינות האלה,
הצעות דה־גול אינן רציניות. אילו באו לפני חמש שנים, יתכן שיכלו להועיל. עתה הן
מאחרות את המועד.
צבא־השיחרור מתנגד להצעות דה־גול מסיבות מרחיקוודלכת עוד יותר• אין הוא רוצה
להפסיק את המהפכה באמצע. אין הוא רוצה בעצמאות־להלכה, בה ישלטו האלג׳ירים
משרתי־צרפת, בדומה למה שאירע בקונגו הצרפתית ובסנגאל. אין הוא רוצה לעצור את
התנופה המהפכנית לפני שתשיג את היעדים הפוליטיים והסוציאליים כאחד.
על כן תימשך המהפכה, בקצב גובר והולך, תוך קבלת עזרה גוברת והולכת מגורמים
חיצוניים. אם ישתתפו בה היהודים, יוכלו לקחת חלק בעיצוב דמותה, בקביעת דמות החברה
האלג׳ירית העתידה, וגם בגיבוש יחסה לישראל. אם יעמדו מן הצד׳ תעבור המהפכה על
פניהם. אלג׳יריה החדשה, שאולי תהיה המדינה החשובה ביותר באפריקה של מחר, עלולה
להיות אנטי־יהודית ואנסי־ישראלית.

ואדי-סאזיב כעיני הפל״ן
*וייסמך אחר, שפורסם אף הוא בעתוני המחתרת האלג׳ירית, מעניין מסיבה אחרת.
זהו מכתב החתום בידי ״קבוצה של יהודי אלג׳יריה״ ,המכיל ניצנים ראשונים של
אידיאולוגיה שמית, תוך שילוב הגאווה העברית והגאווה הערבית במיסגרת משותפת.
״בימי קדם התנחלו ימאים עבריים בנקודות רבות לאורך החוף האלג׳ירי* .יהודים
אחרים, שנמלטו לאחר מכן ממעשי־הדיכוי של הרומאים ביהודה, הצטרפו אליהם. הם
התמזגו עם בני הארץ והפיצו את דתם עד כדי כך שבימי מלחמת ההתנגדות של שבטי
הילידים נגד הכובשים הערביים התבלטה מלכה יהודיה, כהינה, ששלטה אז במחוז אודס.
״בדומה ליתר התושבים, קיבלו היהודים על עצמם לאחר מכן את התרבות הערבית. חלקם
התאסלמו, חלקם שמרו על דתם היהודית, המכובדת בעיני האיסלאם מפאתהכבוד המוענק
לה בקוראן. הם היו נתינים נאמנים של השליטים הערביים, ולאחר מכן של התורכים,
סיפקו להם שרים, משוררים וסופרים. במלחמת ההתנגדות הגדולה של בני קונסטאנטין
נגד הכובש הצרפתי בלטו והצטיינו יהודים.
״אולם המתיישבים הצרפתיים העניקו לנו את האזרחות הצרפתית, כדי להפריד בינינו
לבין שאר האלג׳ירים. יחד עם זאת. לא באו הצרפתים בקהלנו ולא התערבו עמנו. חינוך־
החובר. הוענק ליהודים בשפה הצרפתית. החדירו להכרתנו שיש ערך רק להיסטוריה אחת:
זו של צרפת. הרגילו אותנו להתיחם בבוז למורשה הערבית, אותה הורישו לנו אבותינו,
ולתרבותם הערבית. השכיחו את עברנו האלג׳ירי. על אף המלאכותיות של מצב זה,
והתסביכים הנפשיים הנובעים ממנו, קיבלנו לבסוף את עמדתנו החדשה — כי לא היתד.
לנו דרך אחרת להיות למודרניים.
״...דור שי ם מאתנו לנקוט בפעולה אנטי־ערבית. לפתע מרבים בעתונים הצרפתיים לדבר
על ישראל, בנימה שכולה רוך. אך אלה מבינינו הנגררים לפרובוקציות מהווים מיעוט קטן
ומבוטל, המוציא את עצמו מכלל הקהילה שלנו, שסבלה כה רבות מן הגזענות.
״עכשיו הגיעה שעתנו לחזור אל העם האלג׳ירי. ההיצמדות לאזרחות הצרפתית אינה
אלא מיכשול, כאשר הכל חותר בצעדי־ענק לקראת תקומתה של אומה צעירה ואדירה,
הכוונה לינזאי צור וצידון, דוברי העברית, שייסדו את קרתגו והביאו את התרבות
הראשונה לצפון־מערב אפריקה.

המתישבים האחווגים

כמדינה
־ומנסך מעמוד )8
עמה ואם לא באו כתוצאה מלחץ או פי־וייס.״
לכן היתד, צפויה מערכה קשה.
יא באה.
״זהו מיקרה ברור של פיתוי,׳ ,טען פרקי
יטו של הנאשם, עורך־הדין צבי לידסקי.
שושני היה הפתיון כדי למשוך את גייטסמן
בצע עבירה נוספת, בעוד שאפשר היה
עצרו ולהרשיעו גם על סמך התלונה
ראשונה של המפקח.״

:בו דבמ קו מו מונ ח
אין במדינה מוסד החייב לעורר יותר
בוד בלב הבאים בין כתליו מאשר בית״
משפט. אלם ממשלת ישראל הצליחה לדגם
את דייניה באולמות ומבנים קטנים, רעו״
ים ובלתי שמישים, הנטולים לא רק כבוד
;לא אף תנאי־יסוד לדיון סביר•
בעוד שבעיית השיכון הינה •בעייתם של
;ל בתי־המשפם בישראל, היתד, לבית המשוט
השלום בעיה נוספת, מיוחדת משלו:
ן שר, היה לבאים אל מוסד רם זה לדעת,
!מבט ראשון, מי הוא השופט, מי הפרק־

אמר את מלתו האחרונה בענין זה. אנו
נחזיר לבית־משפם השלום את כבודו ויהי מה.״

דרכי אדם
מינוש מועדון אחד
כאשר פרש מקסים סלומון המזוקן ממיק־צועו
כצלם עתונות, לפני שלש שנים, לא
הפתיע הדבר את אלה שהכירוהו כאדם
יוצא דופן, הנוהג להגרר להחלטות פיתאו־מיות
וקיצוניות. ההפתעה האמיתית באה
מאוחר יותר, כשנתגלה שסלומון רכש חורבה
על שפת ים־כינרת, מתכונן להפוך אותה
למועדון אכסקלוסיבי המוקדש לספורט ימי,
בלתי מקובל עד אז בישראל: גלישה על
הים, אופני־מים וצלילה.
איש לא האמין שתוכנית המועדון תצליח.
כי עסקים מסוג זד, דורשים, בדרך כלל,
ניהול זהיר ושקול, תכונות שעמדו בנגוד
לאופיו הסוער ורב־התמורות של סלומון.
למרות נבואות שחורות אלו, שנפוצו בקרב
מכריו של מקסים, הקים סלומון את
המועדון הימי, הפך את החורבה לבאר
מפואר שנשא את השם המקורי מועדון
מינוס , .206
משך שלוש שנים היה מינוס 206 מרכז
משיכה לתיירים המבקרים בגליל• התמדתו
של מקסים סלומון בבניית המקום ובביסוס
העסק, הצליחה לשנות את הדעות הקדומות
עד כדי כך, שצלם העתונות לשעבר לא התקשה
בהשגת המלצות של מוסדות ממשלתיים
ופרטיים כל אימת שהיה זקוק לכך.
השבוע, לאחר שמועדון סינוס 206 זכה
בהכרה רשמית מצד המוסדות ששיתפוהו ב־פסטיבל
הכינרת האחרון, העמיד מקסים
סלומון את מועדונו המפואר למכירה.
לידידים שתמהו על השינוי הפתאומי בתוכניותיו
הסביר מקסים :״רציתי להוכיח
לכל אלה שחשבו שאני קל דעת ובלתי
מתאים לניהול עסקים שהם טועים. עכשיו,
כשהוכחתי להם זאת, אין לי כבר כל עניין
במועדון ואני רוצה לחזור מה שיותר מהר
לצילום עיתונות.״

מ שט רה
צערכעדי עו כנ׳ ם

מדי המשפט*
״נחזיר את הכבוד לבית־חנזשפט!״
ליט ומי הנאשם או הפושע. לבוש כולם
היה כמעט אחיד.
לפני מספר חודשים נדמה היה כי מצב
זה בא סוף סוף על תיקונו. משרד המש־
,פסים קיים גישושים בציבור עורכי־הדין,
!חקר את האפשרות להנהיג את חובת לבוש
הגלימה גם בעת הופעת פרקליט בבית־משפט
השלום• עורכי הדין נחלקו. השוללים
טענו כי קודם כל יש לבנות בניינים
מתאימים ורק לאחר־מכן — לדאוג ללבוש.
טענה נוספת היתד, שהפרקליטים סובלים
בין כה, מהחום, בשעה שעל הם להופיע
בגלימות בבתי־המשפט המחוזיים ובביתר,משפט
העליון, וכי האולמות אינם מאווררים
די צורכם.
התנגדות הפרקליטים לא הועילה. השבוע
חתם שר המשפטים על הוראה, לפיה על
עורכי־הדין להופיע בגלימות בכל בתי־המשפט.
אך בבית־משפט השלום קיימת
עדיין הרשות להופיע ללא גלימה. חידוש
אחד שבכל זאת הונהג כחובה: תלבושת
חובה גם בבית־משפט השלום, הכוללת
חולצה לבנה, מקטורן כהה ועניבה שחורה,
במקום שלל הנגדים הצבעוניים והמשובצים
בהם נהגו להופיע המשפטנים.
גם ההקלה הניתנת, לפי שעה, למופיעים
בבתי־משפט השלום הינד, זמנית• הבטיח
השבוע השופט ישראל ויינר, ממלא־מקום
מנהל בתי־המשפט :״שר המשפטים עוד לא
* כפי שצולמו על־ידי צלם העולם הוד,
על בובת האופנה של חנות איודניר.

המסיבה בביתו של שבתאי ששון ן)27
הגיעה לשיאה. בחדר הסמוך ישנו שני
ילדיו הקטנים של בעל הדירה. ששון ביקש
מאורחיו לשמור על השקט לבל יתעוררו.
לפתע נשמע צילצול חד בדלת. בפתח ניצב
שוטר. לידו עמד השכן, שלפי דברי השוטר
הגיש תלונה על הרעש.
שבתאי טען כי הרעש אינו גדול. ההוכחה:
אפילו ילדיו לא התעוררו. הסמל לא
שוכנע, ביקש להיכנס, לערוך חיפוש. ששון
התנגד .״גם נוכחותך בתוך דירתי ללא
צו מיוחד היא בניגוד לחוק,״ הוא הזהיר
את הסמל .״זוהי פלישה לרשות היחיד.
אבקשך לעזוב את הדירה.״
הדבר העלה את חמתו של השוטר. הוא
ציודה על ששון להתלבש ולבוא אתו לתחנת
המשטרה. ששון עמד בשלו, טען שהופעתו
של השוטר בדירתו היא בלתי־חוקית, סירב
להישמע להוראותיו. כאן התפרץ השוטר
בזעם :״אני מודיע לך שאשתמש בכוח
ולא איכפת לי אם אגרום נזק לדירתך ואוריד
אותך למסה חתיכות, כמו מטאטא!״
צעק בכעס. כשנסוג ששון לדירתו, ירד נציג
החוק להזעיק תגבורת.
סמל נוסף, שבא עם הניידת, הרגיע את
חברו. שניהם הלכו. אך לא לפני שהראשון
רשם תלונה על הקמת רעש.
ששון לא ציפה לקבלת ההזמנה למשפט•
הוא מיהר אל עורך־דין, ביקש להגיש
בשמו תביעה נגד השוטר על פריצה, גרימת
בושה וצער. סך הפיצויים המבוקש:
10 לירות .״העיקר — העקרון!״ הסביר
לידידיו.

תזכיר
א ל ־ חאכים •וצג
״שיא האיוורות״ כינה העולם הזח
( )1192 את ההחלטה של המועצה לביקורת
סרטים ומחזות, לאסור את הצגת הסרט
אל־חאכים, המספר אידות פועלו האנושי
של רופא מצרי. השבוע, לפני שעמד להתברר
צו על תנאי של מפיץ הסרט נגד
הצנזורה, נכנעה המועצה לביקורת סרטים
ומחזות, הודיעה כי היא חוזרת בה מהחלטתה
ומתירה את הסרט להצגה
השוטר מנדל בדאון, איש המופת של
העולם הזה ( )1192 הכפיל השבוע את מעשה
המופת שלו, שעה שתרם חמשת אלפים
לירות נוספות לאילנשי׳׳ל פוליו.

מתי רוזנצוייג
ץ ק הבוקר, לפני שעות מועטות,
1עמדנו, חמישה דייגים ישראליים חפים
מכל פשע, חיוורים ורועדים, לפני צוזת השופטים
התורכיים בעיירה סליוקה, ושמענו
את קריאת פסק־דינם. השופט קם,
ובשלוזה עילאית הכריז :״מצאנו אתכם
אשמים בהברחה מאורגנת, על ידי כך שדגתם
במימיה הטריטוריאליים של תורכיה, ונותנים
לכל אחד מכם בניפרד עונש של חמש
שנים מאסר קשה. נוסף לכך: שלוש שנים
גלות במרכז תורכיה.״
יחד: שמונה שנים של סבל והשפלה.
למה? עבור מה?
ובעיקר: מהי הסיבה שהשלטונות התורכיים
החליטו להנחית על חמישה דייגים
עונש קשה עד כדי כך?
אילו היינו אשמים באמת — מילא.
אילו עשו לנו משפט צדק, לא היינו מגיעים
לידי כך. אבל כאן לא מוכרח לנצח
הצדק, כי אם מנצחים הכוזנות, האינטרסים.
ואלה גרמו להענשתנו בצורה זו.

ב;?? 25 אחוז

ין שום הובחות שדגנו במים שלהם.
הם אינם יודעים אפילו איפה נתפסנו
בדיוק, אף־על־פי שהמשפט נמשך 14 חודש.
הם לא חיפשו צדק. רצו רק להעניש אותנו.
אבל אין להאשים רק אותם. המוסדות
שלנו — גם להם חלק גדול בהאשמה,
מכיוון שלא פעלו כיאות למדינה ריבונית
השומרת על חמתם ובטחונם של אזרחיה.
ענייננו ידוע בארץ בצורה מסולפת. מכיוון
שהמוסדות הגבוהים שלנו סילפו בכוונה
את האמת והעלימו אותה מעיני הציבור.
אנחנו הודענו שנחטפנו בשעה שעסקנו
בדייג, במרחק של עשרה מילין ימיים מחופה
הדרומי של תורכיה• המוסדות שלנו
יודעים היטב שנחטפנו, כשם שנחטפו בשעתם
מלחי דורון ובת־גלים. למצרים, כנראה,
אסור לחטוף ימאים ישראליים. האם
לתורכיה מותר?
הצירות שלנו סיפקה לנו עורך־דין ומספקת
לנו את כל הצרכים — שום דבר
יותר לא. אילו היו מספקים רק את אותם
הדברים גם לאנשי דורון ובת־גליס, יתכן
שלא היינו זוכים לראות אותם יותר בארץ,
חופשיים — או בכלל בחיים.
נחטפנו מכיוון שהחוק כאן אומר שמגיע
למשמר החופים שלהם 25 אחוז מערך הספינה
שתופסים ומחרימים. אז הם תופשים ספינות
איפה שרק יכולים — בתוך המים שלהם,
מחוץ למים שלהם, חוטפים בכוח הנשק.
על מנת להרוזיח כסף הורסים חיי אדם
ומשפחות, למען 25 אחוז הארורים.
נכון, יש למדינה שלנו אינטרסים גבוהים.
נברך יחסי ידידות ויחסי מסחר וכל יחסים
אחרים בין המ-ינות. אבל האם בגלל
זה צריכה המדינה לעצום עין בפני חטיפת
אזרחיה? איזה ערך נותר למדינתנו בעיני
התורכים עצמם, אם הם יודעים שהיא יודעה
שנחטפנו — ושותקת?
אני כותב לכם מתוך כלא סליוקה. כאן,
בתוך כלוב חיות, חיים אנחנו, אני וחברי.
לא אכתוב לכם על החיים הקשים
בבל^ לא על הסבל שסבלנו עד עכשיו,
אנחנו ומשפחותינו, אכתוב לכם רק על
המשפט שלנו — משפט שכמוהו לא יכול
להיערך ב־ 1960 בשום מדינה תרבותית.
מדוע החליטו התורכים להעניש בצורה

מאיו שרעבי
סוליה, הבטיחו לספל בנו. הם סיפקו לנו
עורך־דין ומספקים לנו את -כל הצרכים
שלנו עד היום הזה. על כך מגיע להם
כל הכבוד.
אבל ציפינו למשהו אחר. כאשר חברינו
מדורון ומבת גלים נחטפו על ידי המצרים,
עשתה הממשלה שלנו את כל אשר יכלה
עד אשר שוחררו: הרעישה עולמות, הזעיקה
את האו״ם ואת האנושות. לנו אמרו
שיוציאו אותנו בדרך משפטית. אפילו שחטפו
אותנו ללא חוק — יוציאו אותנו במשפט.
ואנחנו, שבאנו ממדינה אשר בה
שולט הצדק, חשבנו שגם כאן ינצח הצדק.
חלפו חודשיים. השלטונות המשפטיים
כאן לא ביקשו לברר את האמת. הם עשו
את הכל כדי להרשיע אותנו. במהלך הדיונים
לא נתנו לנו לדבר כדי להוכיח את
צדקתנו. את העדויות לטובתנו לא רשמו
בתיק המשפטי ואת העדים שרצו להעיד
לטובתנו לא רצו לשמוע. כך התנהל המשפט
עד אשר קיבלנו את העונש הכבד.
במשך כל הזמן הארוך הזה — שתקה
הממשלה שלנו. היא לא ניסתה להתערב
— כאילו אין אנו בנים לאומה. הדבר
כאב לנו מאוד, אבל קיוזינו כל הזמן
שסוף הצדק לנצח. ואומנם, ניצח הצדק —
התורכי. עכשיו אנחנו בפני עובדה מוגמרת:
חמש שנים ועוד שלוש.
אנחנו מאשימים את הגורמים הממשלתיים
שהזניחו אותנו• לא פעם פנינו למשרד
החוץ, אבל ללא תוצאה. הציר ביקר
אצלנו לפני כשבועיים. היה זה עוד לפני
המשפט. חיכינו לשמוע ממנו שהממשלה
תשנה את הקו לאור המצב הגרוע, אבל
לצערנו שוב אמר לנו שימשיכו לנסות
ולשחרר אותנו בדרך המשפטית .״קו 5״
קראנו לזה בצחוק. היום התברר שבעצם
עלינו על קו — 8שמונה שנים של סבל,
הרחק מן הבית.
איזו מכה לפרסטיז׳ה של מדינת ישראל!
חוטפים — ועוד מענישים ומגלים את
אזרחיה. לפני ימים אחדים אפילו ׳׳ניתנה
כאן חנינה חלקית לאסירים. שוחררו רוצחים,
גנבים ורמאים. רק חמשת אזרחי ישראל
לא נכללו בחנינה.
אנו פונים אליכם, מפני שאנו יודעים
שיש להעולם הזה השפעה רבה בקרב הציבור
והנוער. אנו מבקשים מכם לפעול
נגד המדיניות שנקטה ממשלתנו עד כה —

הזת״ שיוקיע את הפקרתם לשרירות ה שוני ם על־יד׳ ממשלת ישראל

אותנו בכוח הנשק!״
בעמודים אלה מתפרסמים שני מכתבים, שהגיעו למערכת ״העולם
הזה״ מן הכלא התורכי כעיירה סליוקה. כותב המכתבים הוא מתי
רוזנצווייג, אחד מחמשת דייגי ״סנונית״ ,שנדונו החודש למאסר ממד
שך. כתב רוזנצווייג כהקדמה למכתבים :״השלטונות שלנו הפקירו
אותנו. אנו מקווים בעזרת, העולם הזה׳ להגיע אל דעת הקהל כישראל,
בדי שזו תאלץ את הממשלה לפעול סוף־ם ון? לתיקון העוול הנורא
שנעשה לנו ״.המכתבים המובאים באן הובאו בשלמותם, ללא עריבה.

קטע מ שו מכתבו של מתי וחנצוייג
למען כבוד המדינה ולמען להחזיר את
חרותנו. כרגע אנו נמצאים בסליוקה, בה
נערך משפטנו. בעוד ימים אחדים נחזור למקומנו
הקבוע: בית הסוהר המרכזי באנקרה.
משם נתקשר איתכם שנית.
סלח לי על הכתב ועל אופן הכתיבה.
יותר לא יכולתי להתרכז. המוראל ירוד והעצבים
מתוחים מאוד. לא שולחן — ואפילו
אור מספיק אין בכלוב הארור הזה,
למען אוכל לכתוב יותר סוב.

^ העליה על ״סנונית״
ני מקווה שקיבלתם את מכתבי ה־
^ קודם מהראשון לחודש, בו כתבתי לכם
על פסק־הדין שהוצא נגדנו על ידי בית־המשפט
המחוזי בסליוקה• במכתב זה גם
כתבתי לכם שאנו עומדים לחזור בימים
הקרובים לאנקרה, מקומנו הקבוע• אתמול
חל שינוי בתוכנית ואנחנו כנראה נחכה
כאן בסליוקה עוד כחודש. לכן, אפילו
שרציתם לראיין אותנו, הדבר יהיה קשה
מאוד בגלל התנאים המקומיים וקשיי הנסיעה.
ולכן החלטתי לכתוב לכם מכאן את כל
הסיפור העצוב, מתחילתו ועד עכשיו, ולשלוח
לכם את התומר בדואר.
עבורי התחילה פרשה זו ב־ 22 לספטמבר
.1960 עד אז שימשתי כסגן־ראיס (סגן רב־חובל)
על הפינת שומריה• אז סבלר, הספינה
זו קילקול במנוע והיה צורך להפסיק את
פעילותה. באותו יום עשיתי הכרה עם
סנונית. דיברתי עם רב־חובלה של סנונית,
מר רפאל פלדי, והוסכם שאני מצטרף לעבודה
על סיפון ספינה זו.
ב־ 22 לספטמבר בלילה היינו צריכים
להפליג לכיוון חופיה הדרומיים של תורכיה,
על מנת לעסוק שם בדייג במרחק
המואר מן החוף.
אותו ערב נפרדתי מאשתי מרגלית, שהיתר
. ,בחודש השמיני להריונה, ופניתי לעבר
נמל קישון, לעלות על סנונית. זאת
לא היתר . ,הפעם הראשונה שיצאתי למסעות
דייג וידעתי שכרגיל אחזור הביתה תוך
שמונה ימים, לנוח קצת ושוב לצאת לים.
אלא שהגורל רצה הפעם אחרת. עברו מאז
14 חודשים — ואני עדיין אינני בבית.
יצאנו בלילה, ב־ 22 לספטמבר לכיוזן
תורכיה. הנסיעה עברה בסדר, הגענו למקום
עבודתנו אחרי 28 שעות, בשעות שלפני
הצהריים. התחלנו לסחוב רשתות, מכיוזן
של מרסין מערבה. סחבנו רשת אחת ולא

מבוגר, חבש כובע של רב־חובל. הבנו שהוא
המפקד. בכל אחת משתי ידיו החזיק אקדח.
את האקדחים כיוזן אלינו וידיו רעדו. לידו
ישב ׳המכונאי. גם בידו היה אקדח. יתרם:
שני מלחים, החזיקו כל אחו רובה מאוזר
גרמני והחמישי עמד דרוך ליד מיקלע
בינוני על חצובה בחרטום.
מיד התחילו לצעוק לנו בתורכית, אבל
לא הבנו כלום; רק שהם רוצים שנרים
את הציוד וניסע לכיוון החוף. התנגדנו
לכך. אז בלי להסס התחילו לירות. לא
ישר בנו, כי אם יריות הפחדה, באוויר.
החלטנו לא להרים את הרשתות אלא לקרוע
את כבלי הפלדה, כך שכל הציוד ישקע
לקרקע הים. ואם אחר כך יביאו אותנו
לפני השופטים נוכל לבקש שיחפשו את
הציוד. אם היו מוצאים את ציודינו במרחק
של 10 מילין מן החוף, היו מוכרחים לשחרר
אותנו.
ניסינו מיד לקבוע על־ידי מצפן ומפות
את מקומנו המדויק, על מנת לזרוק את
הציוד במקום ולדעת איפה אפשרלמצוא
אותו. לצערנו, גם הקפטן התורכי הבין
את כוונתנו. הוא עלה על ספינתנו ופקד,
שוב באיום של נשק, להרים את הציוד. לא
יכולנו להתנגד ולא נותרה שום אפשרות
לחתוך את הכבלים ולזרוק אותם יחד
עם כל הציוד הימה. תחת איום הנשק
הרמנו את הרשתות על הסיפון.
פעולה זו ארכה בסך־הכל, כשלושים דקות,
ובערך בשעה שתיים־וחצי עלו על סי־פוננו
עוד שני חיילים. הם פקדו לקשור
את ספינתם לשלנו ולנסוע לחוף. כל הזמן,
החזיק כל אחד מן החיילים כלי־נשק מכוון
אל כל אחד מאיתנו.
המשכנו לגרור אותם כרצונם לכיוזן החוף׳
למקום ניצב שניראה לנו מרחוק

הוצאנו הרבה דגים, לכן החלטנו לעבוד
יותר מערבה.
לפי דרישות מחלקת הדייג דאגנו כל
הזמן להימצא הרחק מן החוף. לא רק
זאת. על מנת להיות יותר בטוחים הכפלנו
את טרח הבטחון ועבדנו בעומקים של 70
עד 100 פאדום: עומקים שהמרחק מהם לחוף
נע בין 8ל־ 12 מילין ימיים.
את החוף התורכי בקושי ראינו. רק את
רכסי ההרים הגבוהים שליד חופה הדרומי
של תורכיה ראינו בבירור. מצב ־ הרוח על
הסיפון היה מרומם, אם כי לא העלינו שלל
רב. האזנו לראדיו וסיפרנו צ׳יזבאט. בשעות
הצהריים הודיעה תחנת האלחוט של ׳4X1
(ספינות הדייג) ,כרגיל, שהמחלקה לדייג
מבקשת את הספינות לשמור על המרחק
הנכון מן החוף. היות ושמרנו על הוראה
זו וידענו שאנחנו נמצאים הרחק מהחוף,
לא היו לנו שום חששות והמשכנו את עבודתנו
בשקם.
בשעה 1.30 התכנסנו חמשתנו בתא הניווט,
שם פתחנו את הראדיו והאזנו לשידור
החדשות מקול ישראל. מיד לאחר סיום
החדשות הבחנתי שכלי־שייט קטן, באורך
של כעשרה מטרים, נוסע בכיוון אלינו.

התורכים מתחילים דירות

ץ* לי שייט זה נראה בעינינו אזרחי ולא
ראינו עליו נשק או סימני התרגשות.
הכלי נסע מספר דקות במקביל לנו ואנחנו
חשבנו אותם לדייגים תורכיים, שחסר להם
כרגיל מים או סיגריות. תמיד הם נהגו
לגשת אלינו במקרים אלו.
המשכנו לגרור את הרשת. חשבנו שאם
ירצו משהו, יבואו אלינו. בינתיים, חשבנו
אולי הם מנסים לראות מאיפה אנחנו. כי
יכלו לחשוב שאנחנו יוזנים, והיוונים לא
היו נותנים להם סיגריות.
פיתאום הסתובב הכלי התורכי ועשה תפנית
חדה כלפינו והוא הגביר את מהירותו.
הסתכלנו עליהם ועד אשר לא ראינו את
ניצנוץ כלי־הנשק בידיהם ואת המיקלע
אשר הרכיבו לפתע על חצובה בחרטום —
עד אז לא פחדנו. אבל כאשר ראינו זאת
התחלנו לחשוש• חשבנו שדבר כזה יכול
לקרות רק לו היינו במים שלהם. במרחק
כזה מן החוף, ובימינו, כשד,פירטים נעלמו
מן העולם, זה עורר פחד רב בלבנו.
הספינה התקרבה אלינו ואז ראינו בבירור
שהיו בה חמישה אנשים. אחד, הכי

והתחילו לרשום דו״חות. לא יכולנו כמובן׳
לשתף פעולה כי לא ידענו את לשונם.
אמרו לנו לחתום על מיסמכים• סירבנו. התרגזו׳
קיללו, איימו אבל ללא תועלת.

רב־סמד סאדיסט

^ או תו יום נלקחנו לתחנה של הגינ־
_2דרמים, שם היינו צריכים להיות עד
אשר יוציאו פקודת מעצר נגדנו. תחנת ה־ג׳נדרמים
הזאת נמצאת במרחק של כ־200
מטר מהמזח של מאשאגו. שם ק־בל אותנו
רב־סמל השייך לג׳נדרמיד, התורכית. נתברר
אחר כך שנפלנו למקום לא טוב. הוא
שנא אותנו ובכוח סמכותו ניסה לעשות
את כל מה שאפשר כדי להכאיב לנו.
מכות לא העז להרביץ לנו: תחילה פחד,
משום מה. נדמה לי שהיה עושה זאת ברצון
רב לו רק יכול היה. בינתיים, כל מה
שיכול היה לעשות כדי להכאיב לנו היה
לשים אזיקים על ידינו. היו לו שתי שרשרות
ששימשו בתור אזיקים, בהן קשר את
חברי בשני זוגות, זה לזה. היות והשרש־רות
היו בעלות לולאות גדולות, לא יכול
היה לסגור אותן חזק ולהכאיב.
לעומת זאת, נמצאו עבורי אזיקים מברזל,
הנסגרים על־ידי הברגה. הוא פקד עלי
לעמוד על הברכיים ולהרים את הידיים מעל
לראשי, ואסף את כל החיילים מסביב והראה
להם איך מרכיבים אזיקים ממין משוכלל.
הוא סובב את הבורג וחשבתי שכאשר יוזכח
שאין יותר אפשרות להוציא את הידים מתוך
האזיקים, יפסיק ויסגור אותם במנעול.
לא כך היה. הוא סיבב וסיבב, עד אשר
הברזל של האזיקים לפת את בשר פרקי
חזק. הוא השתמש גם במוט ברזל קטן,
כדי שיוכל לסגור יותר טוב. אחרי שסגר
את הבורג בכל הכוח, סגר גם את המנעול
וכך השאיר אותי. דמי הפסיק לזרום. ה־ידים,
מהפרק למטה, הכחילו — ולמעלה,
התנפחו. קיבלתי חום גבוה.
כך ישבתי עד שעה תשע בערב. ידעתי
שבאופן חוקי אסור לו לסגור כך את האזיקים,
וניסיתי לעשות לו סימנים שזה
כואב לי. כל פעם, כאשר הראתי לו על
זרועותי, במקום שירפה את הברגים, כמו
שציפיתי, נסוך על פניו חיוך זדוני. הבנתי
מה כוונותיו ועם מי יש לי עסק.
לבסוף, הגיע בשעה תשע, רב־סמל אחר,
בלווית כמה ז׳נדרמים. הם באו לקחת אותנו
לתחנת המעצר של העיירה הסמוכה,
סליוקה. הוא הסתכל על ידי, דיבר מה
שדיבר עם רב־הסמל המקומי. התוצאה:
חייל ניגש אלי ופתח את ההברגה. הידים
שלי התחילו לחיות ונעשה לי יותר טוב.
כעבור רבע שעה, בערך, הגענו לסליו־קה.
שם פתחו לנו חדר קטן, ששימש לאחסנת
קש עבור סוסים, זרקו לנו כמה מעילים
צבאיים ישנים, סגרו אותנו ואמרו לנו
לא לעשות רעש ולישון. כעבור כמה דקות,
שוב ביוזמתו של רב־הסמל מסיליוקה שבא
לקחת אותנו, נפתחה הדלת. נכנסו חיילים
אשר הביאו לנו מיטות של חיילים, שהיו
(המשך בעמוד )16

סטנן שנירש
כמו עיר קטנה. לא יכולנו לנצל לגרירה
את כל שמונה הקשרים אשר ספינתנו מסוגלת
לפתח ונאלצנו לנסוע בחצי מהירות.
נסענו כך שעתיים וחצי. המלחים התורכיים
היו נרגשים ביותר. ידיהם רעדו על הד,דקים
ונס הוא, אם מרוב התרגשות לא
שיחרר אחד מהם את ההדק. לו עשו כן,
יתכן עוד שאחד מחמשתנו לא היה זוכה
להיות כיום אתנו וליהנות מן הצדק התורכי.
אחרי שעתיים וחצי של נסיעה הצטייר
לפני עינינו מזח מעץ. החיילים צעקו לעברנו
״טאשאגו!״ הבנו שזה שם המקום.
אחרי עשר דקות היינו כמאה מטר מן המזח.
אז החלו החיילים לקפוץ ולרקוד וירו
יריות פאנטזיה באוזיר. לשמע היריות התאספו
המוני אנשים שהקיפו אותנו. חשבנו
שהגיע סופנו, אבל לא עשו לנו כלום.
בשעה 5.30 היתד, כבר סנונית קשורה
למזח של טאשאגו. היינו קצת מבולבלים
ולא הבנו בדיוק מה הולך כאן ומה מתכוננים
לעשות לנו. מיד הגיעו שלטונות המכס
וראש העיר. הם עלו על סיפוננו

׳הודח כחן

:שהיא סגווה מרצון נ הוו ה במלון זול,

׳ 1אחד
!ל אף הכל היא לא ירדה מהחדשות. פרשת התאלמנותה באה קרוב
;ודי לפרשת נשואיה, כדי שתספיק להישכח מהתעניינות הציבור.
׳אלה נוספו הידיעות על מלחמת־הירושה (העולם הזה .)1207 לא היה
:מעט איש אשר לא שאל את עצמו, כרגע מן הרגעים :״כיצד היא
ויה? כיצד עוכרים עליה ימיה?״ בעמודים אלה ניתן חלק מהתשובה.
ן דר האוכל של מלון באס־ דיירושל־
1מי היה כמעט ריק. בעל המלון, יעקב
:אבה ישב לבדו ליד אחד השולחנות ו־
:יין בגליון הצופה. במרחק־מה ממנו סעדו
מתי צעירות את ארוחת־הבוקר.
לפתע הציץ ראש עטוף במטפחת משובצת
1ל תוך החדר — ראשה של צעירה כבת
.21 היא התבוננה כה וכה וכשראתה ש־זיש
מלבד שלושת אלה איננו במקום, נכסה
ובצעד מהיר פנתה אל עבר המיטבח.
כשעברה ליד שולחנו של בעל המלון
הנמיכה את ראשה ושאלה :״אפשר לקחת
קצת מים?״ באבד לא הרים את עיניו מה״
עתון .״בבקשה,״ הפליט. הצעירה נעלמה
במיטבח. באבד הרים את ראשו ופנה אל
שתי הצעירות .״אתן יודעות מי זו? זוהי
הרבנית סולידאנו!״
הצעירות לא התרגשו במיוחד .״כן? באמת?״
ענו, והמשיכו בסעודתן. כעבור דקה
יצאה הצעירה, שלבשה לגופה חלוק ישן
דהוי, ובראש מושפל חצתה שוב, בצעדים
מהירים, את חדר האוכל. כאשר עברה על
פני דלת הכניסה למלון נכנסו למקום שני
פועלים, שבאו עם כליהם לתקן את המקרר
החשמלי. אחד מהם הפליט קריאת התפעלות.
חברו תפס אותו בזרועו ומשך אותו
הלאה, :׳תפסיק, חמור, זאת הרבנית!״ כששמע
המתפעל, שכבר פנה ללכת, את דברי
חברו — שמט את זרועו, פנה לאחור ומיהר
בעקבותיה. אך מרים טולידאנו כבר
נעלמה בתוך חדר מספר ,3סגרה אחריה
את הדלת ונעלה אותה במפתח.
שני הפועלים הסמיכו ראשיהם זה אל זה

ונעלמו בתוך המיטבח, כשהם מתלחשים
ומחייכים.
כאשר סיימו את עבודתם וצעדו אל עבר
הפתח, התעכבו שני הפועלים החסונים והצעירים
שוב ליד המסדרון המוביל לחדר
מספר .3באותו רגע נשמע קול שקשוק
מפתח מבעד לדלת. השניים הסתתרו מאחורי
הקיר וציפו.
פניהם לבשו הבעה של אכזבה רבה, כשהופיעה
לפניהם אשה זקנה ושמנה. אף ראשה
היה עטוף במטפחת, אולם בגדיה היו
ישנים ודהויים. בידה החזיקה סל מבד
ישן ועלוב. היתה זו אסתר סבאג, אמה
של הרבנית האלמנה. היא שלחה מבט זועם
בשני הפועלים המסתתרים, ניגשה לחדר האוכל,
הציצה לראות מי נמצא שם ורק
אחרי כן, יצאה את המלון לערוך את הקניות
לאותו יום. היא חייבת לקנות בכל
יום את דברי המאכל, כי בתה, הרבנית,
אינה אוכלת במלון. היא רק גרה בו. מרים
טולידאנו אינה אוכלת במלון כי המחירים
בו, על אף סוגו הנמוך, גבוהים מדי לדידה.
מקרר אין לרבנית בחדרה, ולכן חייבת האם
או מישהי מידידותיה, לקנות עבורה את
האוכל מדי יום, והיא מכינה אותו בחדרה.
כשיצאה האם, ניגשה עובדת־הנקיון הזקנה
של המלון לחדרה של הרבנית והקישה בדלת•
״מי זה?״ שאלה מבפנים מרים מולי-
דאנו .״זו אני, אסתר,״ ענתה הזקנה. הרבנית
פתחה את הדלת. הזקנה בירכה אותה
בבוקר סוב, הבטיחה לבוא מיד לסדר את
מיטות הברזל שבחדר ולשטוף את ריצפתו.
כעבור חצי שעת היה עדיין החדר בלתי
מסודר. אלמנתו של שר הדתות המנוח, לא
קראה למנקה הזקנה. היא עצמה הפשילה
את שרווליה, הוציאה את השמיכות והסדינים
לא־וזרור אל מרססת הזעירה הפוגה
לרחוב, סידרה את החדר. אחר־כך נטלה
קערת פח קטנה ויצאה שוב אל המטבח.

״אני מעוצבנת נורא״
.ן* דרך שמעה קולות :״גברת מולי-
^ דאנו, הגברת סולידאנו, טלפון.״ היא
לא השיבה, מיהרה אל עבר הטלפון בכניסה
למיטבח .״כן, זה אני,״ ענתה .״מה שלומך
ומה שלום הגברת? אל תדאג, לא צריך
לדאוג הרבה. העיקר שתהיה לך בריאה
ותביא לך הרבה ילדים. שתהיה בריאה ו־תביא
לך הרבה ילדים שישארו לך בחיים.״
היא האזינה מעט ושוב ענתה :״אני בריאה.
ברוך השם, אבל מעוצבות נורא. הלכתי אפי-
לו אל הרופא והוא נתן לי רפואה. טוב,
תודה, שתהיו גם אתם בריאים.״
בחדר האוכל, אותו חייבת היתד, לעבור
בדרכה מהמיטבח אל חדרה, ישב בעל המלון
עם רב ורבנית שהתודכחו איתו על
חשבון האירוח שהיו חייבים לו.
מרים טולידאנו הציצה מהמיטבח לתדר
האוכל. כשראתה את השלושה, חזרה אל
המיטבח עם הקערה בידיה ופנתה לחזור
אל המסדרון המוביל לחדרה, דרך יציאתו
האחורית של הבניין.
כעבור דקות מספר אפשר היה לראות
את מי. שהיתה עד לפני חודש אשר שר
בישראל, וגרה עמו באחד המלונות היקרים
בירושלים, כשהיא צועדת לאורך המסדרון
עם קערה מלאה כבסים מלובלב־ם.
בחדר האוכל המשמש גם חדר המתנה למלון׳
ציפה לה האורח הראשון של אותו
יום: אברך צעיר לבוש קפוטה שחורה ועטור
זקן שחור. מרים טולידאנו השאירה
את קערת הכבסים בחדר האמבטיה וחזרה
לחדרה. הצעיר פנה אל חדר מספר .3

״מה היא פוחדת להשאר לכד 7״

1ן 1ך ן אסתר מבאג, יוצאת מהמלון כ!
ן 1 1שבידה סל הקניות, בדרכה ל!
שוק סחנה־יהודה, אינה מעוררת תשומת־לב.

ך • עכור חצי שעה חזר האברך לחדר
^ האוכל, התישב ליד אחד השולחנות,
אחרי שנטל משולחן אחד גליון העולם

ארגונית ברחוב: הרבנית שלידאנו באחת ג1
הזה, בו הופיע סיפורה האישי של הרבנית.
הוא לא הספיק לקרוא הרבה, כשליד שולחנו
התישבו בעל המלון ובן־אחיו משה,
המשמש כמלצר ונער־שירות במלון הדוד.
״מה רצית אצלה?״ שאלו השניים באידיש.
הצעיר ענה מיד :״אני מורה של אחיר,
הקטנים ברמלה, באתי לבקש מאמה שתחזור
לרמלה לטפל בילדים הקטנים, אבל האם
אינה רוצה לעזוב את בתה לבד.״
גיחך משה :״מה היא פוחדת? מד, אנחנו
נעשה לה כבר?״
המורה חייך.
במל המלון :״הצרה איתה שהיא לא בעלת
השכלה. עכשיו היא לא תדע מר, לעשות.
לא היה לה גם מספיק זמן לחשוב על
סידורים, כי הוא לא היה אפילו חולה. פית-
אום מת עליה, ונגמר. נשארה לבדר .,אני
עושה לה טובה ולוקח ממנה רק מאה
ועשרים לירות לחודש.״
המורה :״אחרי הכל אי־אפשר לדרוש ממנה
שתחזור עכשיו למעברה, אחרי מה שהיתר
.,היא בכל זאת היתד, אשת־שר.״

באבד :״רד, יש? וכי מה היתד, קודם? נערת ספונז
משה (למורה) :״אולי תשאיר את הילדים אצלך גם
תהיה לך מעשיה יפה.״ השלושה פרצו בצחוק שקט•,
באבד :״שמעו, בשבת התקהלו שכנים וילדים שרצ
אותה. הזכרתי לה פסוקים מהתנ״ך שבהם מדובר על
והיא לא ידעה על מה אני מדבר.״
המורה :״ניסיתי להשפיע גם עליה שתחזור ותטפל
אבל לא כלום. היא בכלל היתד, צריכה את כל העסק
חיר בראש. אלא שעכשיו עירית תל־אביב צריכה לתת
עשרה אלף לירות, כי הרב עבד שם כל־כך הרבה ש
תיים שמעתי שבנותיו של טולידאנו רוצות את 1
לעצמן.״

המערכה?שכנוע 1
ן י* אבד ני קראלמטכה. האם, אסתר סבאג, חזר
—1כשבידה סל מלא. בידה השנייה החזיקה בקבוק
בור זמן־מה הופיעה האם במסדרון. הפעם היא החז
ארנק שחור מודרני, שהיה רחוק מלהתאים לבגדיו
אותם לא החליפה. לידה צעדה אסתר בן־שיטריח
רחוקה של מרים טולידאנו, אשר אחותה נשואה י
אסתר סבאג, האם. הקרובה בת ה־ 18 גרושה אף ,

מנהלת אלמנת מולידאנו ח״ם אינטנסיביים ומתכוננת ל מ אנן

בחיי הד־בנ

״כל מי שאומר לך מד, לעשות, לא יודע
את החוק,״ אמר לה גבר צעיר הדור־לבוש
ומרכיב משקפיים .״אני עורך־דין. אני יודע
מה טוב בשבילך. אני רוצה לעשות פשרה.״
קולה של מרים טולידאנו נשמע ביאושו:
״שיעשו פשרה אבל לא על חשבוני. אם
הם רוצים להיות טובים, שיהיו טובים.
אבל לא על חשבוני.״
היא ליוותה את אורחיה לפתח המלון.
משה הכריז על טלפון לרבנית• ״אני מצטערת׳
אבל אני לא יכולה לבוא,״ ענתה בטל-
פון .״תודה רבה לכם אבל אני לא יוצאת
מפה. אהיה פה עוד חודש. רק פעם אחת
יצאתי, כי הייתי מוכרחה לקנות.״
לבסוף נשארה מרים טולידאנו לבדה. בשובה
לחדרה נתקלה בדייר צעיר מדיירי
המלון :״סליחה, האם את הרבנית סול-.
דאנו?״ שאל אותה הצעיר. היא חייכה.
היתד, זו הפעם הראשונה שחייכה באותו
יום. הדייר לחץ את ידה והם שקעו בשיחה.
היתד, זו השיחה הראשונה באותו יום, בה
לא ביקש ממנה איש להיכנע למשפחת בעלת
ולוותר בפני דרישותיה.
המנוח

״ 7א קראתי את ההסכפ״

•ייל הז ק ני ם ור,זקנות שבאים לבקר
״^!*אותי פה רוצים רק שאוותר,״ סיפרה
לשכנה למלון• ״עלי אף אחד לא חושב.
לפני שהתחתנתי עם הרב, הוא ביקש ממני
לחתום על הסכם שלא ידעתי אפילו מה
כתוב בו. היום אומרים לי ששם כתוב ש־במיקרה
שיקרה משהו לרב אני צריכה
להתחלק ברכושו חלק כחלק עם בנו שאינו
נשוי ואינו יכול לעבוד.
״אומרים לי שחלק כחלק זה חצי בחצי.
אני לא יודעת אם זד, נכון. אבל גם אם
זה נכון אני לא יכולה בשום זן ופן לתת
חצי מהרכוש או מהכסף שאקבל מהממשלה.
הייתי יכולה לתת חצי אם היתד, לי דירה
והייתי צריכה את הכסף רק בשביל לחיות.
אז חצי היה מספיק לי. אבל היום אין לי
בית ואין לי כלום. אני צריכה את הכסף
כולו בשביל לקנות לי דירה.
״כשמת הרב המנוח, רציתי להישאר קצת
במלון המלכים אבל אמרו לי שאצטרך
לשלם מהכסף שלי. ידעתי שזה יהיה כל
הכסף שלי והלכתי משם• מישהו הביא אותי
למלון הזה. פה מתיחסים אלי כמו אל הרבנית
טולידאנו.
״מבעלי הראשון התגרשתי בגלל זד, שהיה
משחק בקלפים — וחזרתי לבית הירי.
אבל הפעם לא אחזור למקום שממנו באתי.
בעלי היה שר בישראל ואני רוצה שיתיחסו
אלי כמו אל אשתו. כשהוא היה חי מספיק
היה שיגיד מלה, והכל היה מסודר.
״כשאני מבקשת מהפקידים שלי שיסדרו

חיוו נדיר

מחייכת הרבנית מרים נוולידאנו אחרי שליוותה את אמה לתחנת
האוטובוסים, משם נסעה אסתר סבאג לימים מספר לביתה ברמלה,
לספל בילדיה. היא מחייכת לאחר שנשארה סוף סוף עם ידידה, הרחק מהשגחת האם.

לי משהו, אומרים שצריכים הוראות של
שר בשביל זה. אמרתי להם: אז הנה לכם
הוראות מאשת השר. אבל זה לא עוזר.
זר, לא אותו הדבר, כנראה. כשיצאתי פעם
אחת, כשהייתי מוכרחה לקנות בגדים חדשים,
לבשתי בגדים שחורים וכובע שחור.
האשד, בחנות שאלה אותי אם אני כלה חדשה.
אמרתי לד, שאני אלמנה חדשה. אלמנה
חדשה עם צרות חדשות. היא לא הבינה.
במיקרד, לא הכירה אותי.״
כעבור שעה חזרה אסתר בן־שיטרית,
לבדה. השתיים היו פנויות זו הפעם הראשונה
במשך היום. התישבו להן בחדר ה
אוכל,
ליד שולחן צדדי, ושיחקו דמקה.
הרבנית שבה להיות מרים בת ה־ .20 אך לא
לזמן רב. אחרי כמה סיבובים הופיע אורח
נוסף .״מה המצב?״ שאל אותה ורמז לה
ללכת אתו לחדר אחר, כדי לשוחח ביחידות.
לפני שקמה התבונן בשולחן .״מה, שיחקת
דמקה?״ חקר בתמיהה .״לא, רק הסתכלתי,״
ענתה במבוכה, כמי שנתפסה בקלקלה.
הערב בא. זרם האורחים פסק. מרים
נשארה לבד עם ידידתה. השקט. חזר לחדר
מספר 3במלון באבז. בשעה 10 כבה האור.
מרים סולידאנו אזרה כוח לקראת יום
חדש בביבר הזכוכית שלה.

תותיה המעסות מגרונה
מנהריה כדי לגור יחד עם מרים טולידאנו.
הצעירה החזיקה בידר, מזוודה, בה היו
ילה?
צרורים חפציה של האם. היא ליוותה אותה
דאות לאוטובוס שעמד להחזיר אותה לרמלה:
הלים האם בכל זאת החליטה לנסוע הביתה לימים
מספר, כדי לטפל בילדיה הקטנים.
רב ספרדי זקן נכנס למלון, נשען על
לדים.
כמו מקלו. הוא פנה במבט אל באבד, שכיוון
אותו בעיניו ימינה. באבד מכיר כבר את
חמש־ביד
רוב אורחיה הקבועים של הרבנית.
רק אחרי שעה ארוכה של נק-־שות על הכסף הדלת פתחה לו הרבנית• כעבור דקות מספד
עלו מתוך החדר קטעי שיחה במארו־
!ני ת קאנית. האשד, היא שהרימה את קולה. ה־ט***
זקן ניסה לשכנעה בשקט .״אני אשאר פה!״
קבע הקול הנשי .״לא לרמלה ולא לרחו־השוק
בות.
כאן אקנה דירה וכאן אשאר.״ הרב
:כע־בידה
התייאש ויצא: עוד אחד מאלה המבקשים
שנים, לשכנעה לוזתר על המערכה ולעזוב את
רובה־ ירושלים.
אחרי ביקורו של הרב כבר המתינו אורח־ם
י, של
באה נוספים, ידידים אישיים שהתקבלו בשמחה.

לימים אחדים חוזרת אמה של מרים
טולידאנו. היא הסכימה לנסוע
לביתה אשר ברמלה כדי לראות מה שלום משפחתה, ולחזור י מיד

חזרה לרמלה

אל בתה. לידה וליד בתה צועד ידיד המשפחה, שבא באופן מיוחד
אל בית־המלון באבד, כדי לעזור לאם לשאת את חפציה במיז־וודה
הישנה. העדרות זו לא תימשך הרבה זמן, הבטיחה לבתה.

ה פנ תרהמ סוכו

אנשים
קאס טו ־ ו -שרהדתות
מספרים על שר הפנים, משה חיים
שפירא, שבאחת מישיבות הממשלה, בהן

היא רקדנית וזמרת בינלאומית
וסכסית, שקצרה תהילה בכל .
ארצות עולם, טיפוס חדש של
בדרנית שזכתה בתואר ״הפנתר
המסוכן לגברים״ — הלא היא
הכוכבת

מ ארי ה נ אל ד ה
שמסע הצלחתה שטף את
ארצות־הברית וארצות דרום־
אמריקה ואשר הופיעה לאחרונה
בפאריס וברומא והמופיעההחל
מהשבוע בחינגא־באר, תל־אביב

הועלה לדיון ענין בחירת הרב הראשי,
התרגז מאוד כשאחד מחבריו דיבר בשבחו
של הרב הראשי של צה״ל, שלמה גורן.
קרא אז שפירא :״למה לכם את גורן?! קחו
את פידל קאסטרו, גם לו יש זקן
ח״כ חרות, הד״ר יוחגן כאדר, אינו
מחמיץ שום הזדמנות לעקוץ את מפא״י
על חשבון פרשת לבון. לאחרונה, בעת
נאום בכנסת, גילה באדר לשר האוצר:
״אינני מציע לך שלא לקבל דברי ראש
הממשלה שלא כתורה מסיני. אני יכול
לחלוק עליהם. לך אסור• אתה אפילו אינך
לבון. אתה בסך הכל מר אשכול
ח״כ המפלגה הדתית הלאומית, מיכאל
חזני, שחזר ממסע המשלחת הפארלמג־טרית
הישראלית, שביקרה בין היתר במכסיקו׳
התאכסן שם במלון בו שהה גם
דיפלומט מצרי בשם חוסייני. עובדי המלון
לא ידעו להבדיל בין השמות חזני וחוסייני,
חשבו את הח״כ הדתי לנציג המצרי. סיפר
חזני :״לפני שעזבתי, את המלון נמנעתי
בכוזנה מלשלם דמי מתת לנער המעלית
שחשב אותי למצרי. רציתי שיספר לכולם:
״איזה חזירים הם המצרים יושב־ראש
הכנסת, קדיש לוז, מצא את עצמו
השבוע הופך למדריך בתערוכת ציורים. היה
זה בעת פתיחת תערוכת ציירי צרפת במוזיאון
תל־אביב. הנהלת התערוכה לא ד,צ־ליחה
למצוא מדריך ליושב־ראש הכנסת,
והוא עבר מתמונה לתמונה כשהקטלוג בידו,
הסביר את התרשמותו למלודתו. כמה מבקרים
חשבו שהוא מדריך רשמי, הצטרפו אליו
ושמעו את הסבריו על מבצע משטרתי
שביצעה בעצמה סיפרה השבוע רות דיין,
מנהלת משכית. היה זה לפני שנים מספר,
כאשר רות קיבלה משר־האוצר את הכספים
הראשונים לארגון קורם רוקמות. בתחנת
אגד בירושלים הבחינה בצעיר שהוציא מארנקה
את הכסף. רות דיין צעקה :״גנב!״
אולם איש לא בא לעזרתה והיא נאלצה לרדוף
אחרי הגנב בעצמה והביאה אותו למשטרה•
שם זכתה ביריקה בפנים — מאשת
הצעיר שנאסר ראש־עירית תל־אביב,
מרדכי נמיר, הורה למשרד הדואר להוציא
את מספר הטלפון שלו מספר הטלפונים
ולהפכו למספר סודי, כדי שאזרחי
העיר לא יטרידו אותו בהלה קלה
נגרמה בשדה־התעופה בלוד, בעת שהגיע
לשם השבוע דילי בראנדט, ראש־עירית
ברלין המערבית. כאשר שהה וילי באולם
ההמתנה, נשמעה התפוצצות ומאחת הפינות
נראה עשן. אנשי הבטחון מהרו למקום, גילי
כי היתד. זו מנורה של צלם שהתפוצצה.

בי קו ר תי אטראר
על דרך מחשבתם של השחקנים לגבי
תעסוקותיהם, סיפר השבוע סלומון ווא
לרשטיין, מארגן פסטיבאל הקולנוע ה־מכסיקאי,
ומי שהיה בעצמו שחקן ובמאי
תיאטרון וטלביזיה. אמר וואלרשטיין :״הטלביזיה
לשחקן היא כמו בעל לאשר— ,
מספקת את הצרכים היום־יומיים. הקולנוע
הוא בבחינת מאהב — זורק מדי פעם
זריקות של כסף, והתיאטרון — התיאטרון
הוא כסרסור זונות — לוקח את כל מה
שמרוויחים בנשף הסיום החגיגי של
פסטיבל הסרט המכסיקאי, שנערך במלון
אכדיה, הופתעו כל משתתפי הנשף כאשר
קרוב לחצות הופיעה במקום נערת הזוהר
התל־אביבית ורדה פודור בשימלת נשף
הדורה כשעל כתפיה מונח לא פחות
ולא יותר מאשר חתול חי, בנוסח אניטה

שחקניות אנסי,ה וגרי ופצוע מרכוס
טוב להפצע בעד התיאטרון
אקברג בהחיים המתוקים. כאשר עטו הצלמים
לצלם את המחזה, הצטנעה הנערה שהקימה
את כל באי הנשף על רגליהם :״אינני
מעוניינת בפירסומת התיאטרונים
הישראליים מתאוננים על חוסר קהל בד,צ־גותיהם;
אולם מצב זה לא היה מורגש בליל
שבת האחרון בבית ליסין בתל־אביב, שם
נערכה הצגת אהבה שכזאת של תיאטרון
זווית. ההצגה, שנערכה בחסות הסתדרות
הסטודנטים, משכה קהל הנאמד בלמעלה
מאלף איש, ואילו באולם עצמו היו מקומות
ל־ 450 איש בלבד. הסטודנטים נדחקו כדי
לזכות בכניסה לבניין. תוך כדי כך נמחץ
אחד הסטודנטים, דרור מרכוס (,)24
סטודנט להנדסה חקלאית בטכניון העברי
בחיפה. הוא נחתך ונפצע קשה וסבל משטף
דם. שחקן זווית, שמואל עצמון, שניגש
לעזרתו, התלכלך כולו בדם — לפני ההצגה.
הפצוע הובל׳ לבית־חולים, שם ביק-
רוהו כעבור שלושה ימים שתיים משחקניות
התיאטרון, פנינה גרי וגיזלה אנסקה.
הן הביאו לפצוע זר פרחים, הגישו לו
כשי, בשל פציעתו בנסיון לראות את הצגתם,
כרטיס־כניסה זוגי לכל הצגות זווית
למשך שנה אחת כחסיד תיאטרון
נלהב התגלה גם ראש עירית באר־שבע
דויד טוביהו. הוא הטיל על בעל האולם,
בו נערכות הצגות התיאטרון הקאמרי
בבאר־שבע מם עסקים מוגדל בשיעור
2000 לירות. כשבעל האולם התלונן על
כך, השיב לו טוביהו :״זה בגלל המחירים
הגבוהים שאתה גובה מהתיאטרון להצגה.
אלף לירות מזה ילכו חזרה לקאמרי
בהתקפת נגד על המבקרים שטענו כי
הבימה חייבת לקצר את המחזה המסע
הארוך בתוך הלילה של יוג׳ין אוניל, יצא
המשורר אכרהם שלונסקי. טען שלוג־סקי
:״זה מזכיר לי את היהודי שטען:
למה ביאליק כותב, עורי, עורי,׳ כשאפשר
לומר בפשטות, קומי, קומי מסיבה
לשחקני הבימה ערכה השבוע שרת החוץ,
גולדה מאיר, בעיקבות ביקור השחקנים
בחוג הבימה בירושלים• הגברת הראשונה
בדיפלומאטיה שוחחה ארוכות עם הגברת
הראשונה בתיאטרון, חנה רוכינא. בין
השאר סיפרה גולדה כי בעת ביקורה האחרון
בארצות־הברית, ראתה את המחזה מחו
פסוין•
השב1ע
• מזכיר מפא״י, יוסן* אלמוני, במשל על דרך הטיפול בפרשת לבון:
״נניח שאירעה תאונת־דרכים והפצוע מוטל על הכביש — נשאלת השאלה אם
מותר לאמבולנס האץ להגיש עזרה, לא להתחשב בדבר ולדרום בדרך עוד עשרה
אנשים.״
9גיולה מאנדי, מאמן ניבחרת הכדורגל הישראלית, אחרי התיקו בקפריסין:
״הלב בוכה אצלי שיש אנשים בתל־אביב שכישלון זה, שהוא מהגדולים שישראל
נחלה מאז אני עובד, משמח אותם מאוד.״
9הפסל שמאי האבר, על פסל אחר :״אמן צריך לעשות יותר מאשר
הוא מבין. איש זה מבין יותר מאשר הוא עושה.״
• המרקיז דה פרסה, מפקח כללי במשרד הבניה הצרפתי :״לו היו
מחלקים פרס נובל למפעלים, אין ספק שהקיבוץ היה זוכה בו.״
• יעל דיין :״אין לי כל התנגדות להינשא לכושי אם הוא רק ימצא חן
בעיני, ואם יהיה אדם בעל שאר רוח ואמן.״

ללת הפלא, אותו עומדת הבימה להציג בקרוב.
במחזה, המספר אודות ילדותה בת
הלן קלר, מופיעה בברודביי ילדה בת
תשע — פרי דיוק — המשחקת את תפקיד
האילמת־חרשת־עיוזרת. גולדה הציעה להביא
את הילדה להצגה בהבימה :״בין כה וכה
היא לא צריכה לדעת עברית.״

התנגשות לניני שי ר ת הימנון
הנציגה הנלהבת ביותר של ישראל ברחבי

העולם היא כיום מארלנה דיטריך.
בכל מסיבת עתונאים הנערכת לכבודה במקום
בו היא מופיעה, היא מדברת על דבר אחד
בלבד: על ביקורה האחרון בישראל. סיפרה
היא במסיבת עתונאים בקנדה :״היה לי
הכבוד להיות האדם הראשון לו הרשו לשיר
בגרמנית בישראל.״ היא שיבחה במיוחד
שני דברים: את שיטת ההשקאה הישראלית
ואת הילדים :״הילדים הישראליים אינם
משתעממים אף פעם, עד כדי כך שיאמרו:
,אמא, מה אנחנו עושים בשבתי׳ או, אין
לי שום דבר לעשות גם צדוק
סביר הצטרף סוף סוף לרשימת האמנים
הישראליים המופיעים בנכר. כאשר ביקר
לפני חודשים מספר בארץ ליאו פולד,
בעל מועדון צברה הניו־יורקי, ניהל פולד
משא־ומתן עם צדוק סביר על הופעה במוע־דוננו.
צדוק התכונן לנסיעה. ביום שישי
לפני חודש, בשעה 12 בצהרים, קיבל מיב־רק
:״בוא!״ ,בשעה 3היה על המטוס ולמחרת
כבר הופיע בצברה — שלוש הופעות
בערב. הניו־יורק פוסט פירסם ביקורת
על הופעתו בזו הלשון :״צדוק סביר הוא
הפתעה! הוא קומיקאי מוכשר כשהוא שר
סצינות אופריאיות או כשהוא מדגים תייר
אמריקאי שר שירים ישראליים, או כשהוא
מחקה את איב מונטאן. הוא בדרן טוב
שכדאי לשמוע ולראות.״ בינתיים מתכנן
סביר גם סיור של שבוע באיים הקאריביים
אף כי המלחין עמנואל זמיר
החליט לחדול מנדודיו על פני הארץ ולהשתקע
בחיפה, נראה הוא השבוע טס במכונית
הסוסיתא שלו בכבישי הנגב. זמיר
מיהר לקיבוץ מרחבים, לחגיגת העשור של
נקודת־יישוב זו, לה חיבר המלחין הימנון
מיוחד לכבוד המאורע. כעשרה קילוממטרים
לפני הקיבוץ התנגשה מכוניתו במכונית
אופל חדישה. האופל נמחץ, בעוד שמכוניתו
הישראלית של זמיר נשארה יציבה. המלחין
השאיר את המכונית בידי שוטר, מיהר ב־מון
ית למרחבים, הספיק להגיע בזמן ולנצח
על שירת ההימנון במכתב שכתב
ארצה, הודיעה הזמרת עליזה קאשי כי
היא לא סולקה מהמועדון הפאריזאי בו הופיעה.
לדבריה, היא אומנם הפסיקה את
הופעותיה שם אחרי שלושה ימים, אולם
זה בגלל אי־קבלת רשיון עבודה
יום אחד מצלצלים לתיאטרון הקאמרי ממחלקת
הגביה של עיריית תל־אביב :״נמצאים
אצלנו מכנסיו של השחקן עודד תאומי
ואפשר לקבלם חזרה.״ לאנשי התיאטרון
הנדהמים, התברר שהוא שכח את מכנסיו
בעירייה, כשבא לשלם מסים עודד אחר
של הקאמרי, עודד קוטלר, נפל השבוע,
ערב נישואיו, קורבן לכתה של נערות גט־נסיה.
בעת שעבר בפסג׳ דיזנגוף, צעקה
לעברו קבוצת התלמידות :״אנחנו אוהבות
את עודד!״ עודד נמלט כל עוד נפשו בו.
העולם הזה 1208

׳•< ה קרה זו כיצד זה אירע? איך אפ־
׳3שרי הדבר?״ שאלו את עצמם אלף
ישראלים באיצטדיון הכדורגל של ניקוסיה,
ביום הראשון השבוע .״מי אשם כבזיון?״
התלבטו רבבות ישראלים שישבו צמודים
למקלטי הראדיו והקשיבו לשידור־המישחק.
כאשר שרק השופט היוגוסלאבי את שריקת
סיום המישחק, כבשו הישראלים שב־מיגרש
ניקוסיה את פניהם בקרקע. המישחק
בין ניבחרות ישראל וקפריסין, במיסגרת
המישחקים המוקדמים על הגביע העולמי
הסתיים בתוצאה תיקו .1:1תוצאה שכזאת,
במישחק בינלאומי, היתד, נחשבת עד לפני
שנתיים כתוצאה של כבוד. אחרי 12 הפסדים
רצופים של הניבחרת הישראלית במיש־הקים
המוקדמים בתחרויות על גביע העולם,
שלא איפשרו לה לעלות אף פעם לשלב גבוה
יותר של מישחקים אלה, היתד, הוצאת
תיקו יכולה לד,חשב להישג.
אולם כיום שוב לא היה קיים איש בישראל
שישלה את עצמו — תוצאת התיקו
נגד ניבחרת קפריסין היתד, חרפה. היתה זו
חרפה יותר גדולה מחרפת טוקיו בשעתה,
וחרפת ורוצלב לפני שנתיים. הפעם לא
היה גם מקום לתירוץ. לא מיגרש הכורכר
הגרוע בניקוסיה ולא פציעתו של רפי לוי,
שמנעה מפנו להשתתף במישחק. כי אם
היה פעם מישחק שניבחרת ישראל היתד,
חייבת לנצח בו, היד, זה מישחק זה.
ניבחרת ישראל היא ניבחרת ותיקה, בעלת
נסיון די עשיר במישתקים בינלאמיים. זוהי
ניבחרת שזכתה לאחרונה בהישגים לא מבוטלים.
לרשותה עומד אחד המאמנים הגדולים
בעולם. יש לה תנאים של מנוחה ואי־

וישקו מציל שעו

שוער הניבחרת הישראלית,
יעקב ויסוקר
(שמאל) הודף ברגלו את הכדור שנבעט לשערו על־ידי החלוץ

הקאפריסאי פאניקוס ומציל על-ידי כן את השער הישראלי מהבקעה
כמעט בטוחה אשר היתה עלולה להביא את הניצחון לקפריסאים
ולהגדיל את החרפה הישראלית, שהיתה גדולה כבר בלי שער זה.

חרפתקפ רי ס

מון שאין לשום ניבחרת־חובבים אחרת.
שחקניה יודעים מה פירושו של מישחק צוות.
ואילו מולם התיצבה ניבחרת של מדינה
צעירה, שזו לה הופעתה הבינלאומית העצמאית
הראשונה. אין לה נסיון במישחקים
בינלאומיים. שחקניה משחקים ברובם כדורגל
פרימיטיבי. הניבחרת הקפריסאית כולה
הורכבה 24 שעות לפני המישחק, משחקנים

קאופמן נוגה שעו

שלא שיחקו מעולם זה עם זה, שלא התאמנו
יחד, שסיכסוכים ומריבות מפרידים
ביניהם. וניבחרת זו, ששחקניה עצמם ניבאו
לישראל ניצחון בהפרש של 4שערים, לא
רק שהכריחה את הישראלים לסחוט תוצאת
תיקו, אלא אף עמדה בפני ניצחון ברור
וצודק על הניבחרת הישראלית.
הכדורגלנים הישראליים עלו למיגרש כטי־

בועז קאופמן מתרומם מעל המגן הקאפריסאי
והחלוץ זכריה רצבי ונוגח בכדור. נגיחה זו
הסתימה בשער, בדקה ה־ו 3של המישחק, שהביא לתוצאת שוויון לישראל, ולהקטנת החרפה.

רונים מתחילים, עצבניים והססניים. במהלך
המישחק הם לא ידעו לבצע תרגילי־כדורגל
אלמנטאריים ביותר. מסירותיהם לא היו
מדוייקות. בעיטותיהם לשער החטיאו תמיד.
במאבק על הכדור הם הרבו להפסיד אותו.
מישחקם בכללותו חסר רוח־לחימה־והקרבה.
אפשר להבין כשיום שחור פוקד שתקן
אחד או קבוצת שחקנים. אין להבין שיום
שחור יפקוד עשרה כדורגלנים מתוך .11
אפשר להסביר את חרפת ניקוסיה רק בצורה
אחת: הדבר אירע משום שהרכב הניבחרת
שהוצב לא היה מסוגל, מלכתחילה, לנצח
ניבחרת חלושה כניבחרת הקפריסאים.
אם יש להאשים מישהו בכך, הרי הוא
אדם אהד: מאמן הניבחרת, גיולה מאנדי.
גיולה מאנדי ידע זאת בעצמו. המאמן
הוזתיק ובעל הנסיון העשיר, היה עצבני
במידה בלתי־רגילה בימים שלפני המישחק.
הוא התרתח והתרגז בשעת האימונים, גער
בשחקנים ובעתונאים, לא ישן בערב המשחק
ועסק שעות ארוכות בחישובים על גבי
הנייר. הוא גם מצא לעצמו סיבות להתרגז.
כשהבחין שאשתו של הכדורגלן יוסף גולדשטיין
מתאכסנת במלון בו מתגוררת הניב-
חרת, נתן הוראה לסלקה משם. כשרפי לוי
יצא לבילוי לילה, בחברת אחד מחברי הנהלת
המשלחת, תוך ידיעה ברורה שהוא
אינו מסוגל לשחק מחמת פציעתו, הורה
מאנדי להחזירו מיד לארץ. הוא נכנם בריב
עם עסקנים על כל הערה שהעירו לו.
הסיבות האמיתיות לרוגזו של מאנדי היו
שונות: הרגשתו כי הניבחרת שהרכיב אינה,
בעצם ניבחרת. לקראת המישחק נגד קפריסין
שגה מאנדי מספר שגיאות־יסוד. הוא
החזיר לניבחרת כמה שחקנים ותיקים, כגון
בועז קופמן וזכריה רצבי, שהוכיחו כבר
בעבר שאין להם מקום בניבחרת. למרות
זאת, סמך מאנדי על הצטיינותם במישחקי
הליוה בארץ, צירפם לניבחרת במקום כדורגלנים
מנוסים יותר.
מאנדי אף התעלם מעצות שהשיאו לו
מומתים כמו אלי פוקס, המכירים את הכדורגל
הקפריסאי ושידעו ברורות איזה שחקנים
יש להציב נגד היריב.
לשתי הסיבות הללו יש להוסיף שגיאות
אהרות׳ בעצם צורת ההדרכה והאימון של
הניבחרת הישראלית. עד כה, שנה וחצי
אחרי שקיבל לידיו את אימון ניבחרת ישראל׳
לא הצליח מאנדי להרכיב סגל קבוע,
שינה את ההרכב ממישחק למ שחק, לפי
מצבי־רוח ועצות שהציעו לו מקורביו.
כמעט והוא אינו מטפל בהעלאת כושרם
הגופני של שחקניו. עובדה היא שאחרי
כל מסע של הניבחרת חוזרים השחקנים
כשהם עולים מספר קילוגרמים במישקלם.
לעומת זאת, מרבה גיולה מאנדי בהדרכה
טאקטית. הדרכה זו היא חשובה ומועילה

כשהיא נעשית בצורה נכונה. הצרה היא
שהסבריו של מאנדי אינם מגיעים, לרוב,
לאוזניהם של השחקנים.
ערב המישחק בניקוסיה עסק מאנדי, שעה
ארוכה, בהדרכה טאקטית, ליד שולחן. מאגדי
אינו מדבר עברית. דבריו תורגמו על־ידי
עוזרו, אדמונד שמילוביץ. שמילוביץ
הוא האיש שצריך להסביר לשחקנים את
הוראותיו של מאנדי. אלא ששמילוביץ אינו
יודע עברית אף הוא — אלא במידה קלושה.
הרצאה של מאנדי, הנמשכת רבע שעה,
מתורגמת על־ידו בשלושד,־ארבעה משפטים,
בעברית משובשת.
שיטת איסוף הסגל של מאנדי ושיטת
קביעת ההרכב הסופי לפני המישחק הינה
שיטה הרסנית מיסודה. עד לבוקר המישחק
בניקוסיה עדיין לא היה ידוע ההרכב הסופי.
עד לאותה שעה היה חלק מהשחקנים שרוי
במתיחות עצבים, שאותותיה הורגשו במישחק.
להצדקתו טוען כיום מאנדי, שלא היה לו
מיבחר גדול, שעה שניגש להרכיב את סגל
הניבחרת. זוהי טענה נכונה. אלא שהגורם
לכך הוא מאנדי עצמו.
שורה ארוכה של כדורגלנים ישראלים,
צעירים ומוכשרים, חדלו לשמש חומר פוטנציאלי
לניבחרת משום שמאנדי לא רק
שלא טיפח והכשיר אותם, אלא הרס אותם
מבחינה מוראלית, בניפויו התמידיים, הנערכים
ללא כל סיבה נראית לעין. אם שתקנים
כמו קלמי ועצמון, שנלקחו ברעש גדול
לקוריאה׳ לא שותפו באף מישחק ונופו
אחר־כך מהסגל, יורדים בעקבות ניפוי מוזר
זה מכושרם ואינם מוזמנים עוד לניבחרת
— אשם בכך רק מאנדי עצמו.
הדוגמא הבולטת לכך הוא מה שאירע
לקבוצת מכבי תל־אביב. קבוצה זו, שהיתר,
עד לבואו של מאנדי קבוצת הפאר של
הכדורגל הישראלי — הקבוצה, שסיפקה את
מחצית שחקניה, שלטה בכיפה כאלופת
הארץ והחזיקה בגביע כפייבוריטית — הפכה
לקבוצת־צללים. שורה שלימה של שחקנים
מוכשרים, כמו שאול מתניה, נוח רזניק,
פלשל, אהרונסקינד׳ שייע גלזר, יוסף גולדשטיין
ואפילו רפי לוי, התמוטטה מבחינה
מוראלית, הפסיקה לשחק כדורגל אמיתי.
אפשר להצביע על שורה שלימה נוספת
של כדורגלנים מוכשרים, מקבוצות אחרות,
שנפגעו בצורה דומה. בגלל סיכסוכים אישיים
הוא נמנע מלהרכיב בניבחרת כדורגלנים
כמו שייע גלזר ויוסף גולדשטיין,
בהשתמשו בתירוצים חסרי־משמעות — כמו
הנימוק לניפויו של שייע :״הוא חסר משמעת
טאקטית.״
הכישלון בקפריסין חייב לשמש נקודת־מיפנה.
על מאנדי לשנות את יחסו לכדורג־לנים
ואת שיטת הדרכתו. אחרת עליו ללכת.

דייג• סנוני ת

הפטיפון האוטומטי ו!מחצה
ר 1נ נ 1 1ן 1961

בלי מיקרופניה
כלי זעזועים במנוע (ויבראציה)
עם סיבוכים יציבים
ניתן לחיבור למקלט סטריאופוני
עצירה אוטומטית מדויקת

(לפי דרישה גם במזודה — 13.ל״י)

דרוש הדגמה בחנויות הרדיו

רוני ורינה בארץ הפלאים
--הייד אהר (וברם־ אהג.בגל ״ארץ הפלאים״ ,געמוגבטווהר וגטבו, בגול הרב גרגלה, טזגרטז אגהה בכמה גרגל•.
״בארבוז אי\ וזהירים א ה הבויהה לילדים בטלי גוור פוי ה
פגום במולבם. טוום רבר לא יטוור. אפילו רהטזה לא. טלירם
לטווב הייד א ה ארץ הפלאים \״
בבטר ובאכזבה פוו רווי וביוה אל הטוטו. הטיוהר, טווחי־היו
ונ ה רו טל הילדים הטצבים, להטו להם בבאהם ; ״פוו
לבית־ההרגזהה ה!זרוב ו!זוו לכם א ה !זרם הפוים הוהרר פ־ 4ו ,
ואוי הב הי ה לכם טוהוך ז ם\ !זבר הוכלו לטווב לארץ הפלאים
בכ בו ד ובטוההה \״

(המשך מענווד )11
באותה עת בחופשה. הם סילקו את הקש
והציבו את המיטות, עם שמיכות וסדינים.
ישנו כמו בני־אדם.
רב־הסמל מסליוקה הוכיח את עצמו, מאז
ועד עכשיו, כאדם ישר וטוב, בעל לב זהב.
בבוקר, כאשר התעוררנו, טרם הגיע נציג
כלשהו מן הצירות שלנו, אף־על־פי שטיל־פנו
להם מיד לאחר שנתפסנו. לא היה לנו
כסף כדי לקנות במה לאכול. רב־הסמל מ־סליוקה
הוציא מכיסו כסף ושלח אותנו,
בלווית חיילים, לאכול במסעדה ואפילו קנה
לנו סיגריות.
אחר־כך נלקחנו שוב לטאשאגו ושוב קיבל
אותנו רב־הסמל האכזרי. אבל עכשיו לא
יכול היה לעשות לנו כלום• רק צחק עלינו,
איך שנתנו להם לתפוס אותנו. המכונאי
שלנו, סטפן, נשאר בספינה, כאשר נלקחנו
לסליוקה: עתה, בשובנו עם בוקר לספינה,
מצאנו אותו עצוב ובלי משקפיים. התברר
שרב־הסמל ניגש אליו אחרי שעזבנו וביקש
ממנו טבעת זהב שהיתה על אצבעו.
אך בין תפיסתנו לבין הופעת רב־הסמל
הספיק סטפן להחביא את הטבעת. כאשר
רב־הסמל ביקש אותה, הצביע סטפן לעבר
הנהג שלקח אותנו לסליוקה ואמר — בסימנים
כמובן — שהטבעת נלקחה על־ידי
הנהג. מיד ניגש רב־הסמל לנהג ודרש ממנו
את הטבעת. זה נשבע בכל השבועות שהוא
לא לקח אותה, אבל רב־הסמל הזה הכיר
את החברה שלו ולא האמין לו.
התחילו לריב חזק, כשרב־הסמל מאשים
את הנהג שלקח את הטבעת והנהג נשבע
שרב־הסמל הוא שלקח אותה. זה נמשך
עד שרב־הסמל התחיל להאמין לנהג ואז
ניגש לסטפן והוריד לו מכה על הפרצוף
ושבר לו את המשקפיים. את הטבעת בכל
זאת לא קיבל, מכיוזן שסטפן הצליח להסביר
לו בהונגרית וביידיש כל מיני דברים,
עד אשר רב־הסמל וזיתר• זה מסביר מדוע
מצאנו את סטפן בלי משקפיים וקצת עצוב.

״ א? תפקי רו אותנו
ן• תחילוגפ &ירת המכשירים של הן
| ספינה, באמצעות נציגי המכס. לפני הספירה
יכולנו לראות את ראש העיר של
טאשאגו נכנס לחדר המכונות ויוצא, כאשר
מתחת למעילו הרחב תחובים כלי־העבודה
של המנוע. הוא רצה להקל על הספירה,
כנראה. כמוהו עשו עוד מספר אזרחים מכובדים
של העיר, שתחת השגחת המכס והחיילים
גנבו מבל הבא ליד: כלי אוכל, ארגזים,
חבלים — כל מה שאפשר להזיז — כדי
להקל על אנשי המכס את עבודות הספירה
ורישום החפצים.
כאשר, נתקבצו ליד מכשירי המד־עומק
החשמלי וליד הראדיו, לא הבינו מה זה והתחילו
למשוך ימינה ושמאלה ולחתוך, עד
שלא נשאר ממכשירים יקרים אלו, השווים
אלפי לירות, שום דבר הראוי לשימוש.
בזמן הספירה נזקקו הפקידים לעטים רבים.
מכיתן שלא היו להם, ביקשו אותנו להלוות
להם. השאלנו להם את העטים שלנו —
ויותר לא קיבלנו אותם בחזרה, אף כי
בקשנו אותם. נו, אם כבר שודדים ובוזזים
אז עושים זאת בכל הלב. ביחוד
כשאין מי שיבקש מהם דין־וחשבון.
בתוך מד־העומק החשמלי היה גראף מניר
פחם. למולנו לא הצליחו לפתוח את חלון
המכשיר. על הגראף נרשם אוטומטית סימון,
כי עבדנו בעומק של 80 פאדום, בזמן התפיסה.
אבל בזמן המשפט לא רצו בשום
אופן לקבל את הרישום הזה כעדות. אולי
בעירעור זה יעזור לנו ויקבלו אותו כעדות,
שלא כמו בית־הדין בסליוקה, שפעל ופועל
לפי הפאנטזיה המקומית המקורית.
כל אותו יום נשארנו שם לספירה. בערב
החוזרנו לסליוקה, לידיו של הרב־סמל הטוב.
היום, בשעה אחת וחצי, הזדמן לנו
לשמוע את החדשות בקול ישראל. הודיעו
על פסק־הדין שלנו וגם שידרו קטעים מסקירת
העתונות היומית. אני מקווה שבארץ
יעשו גם יותר מזה למעננו, כי העירעור
עצמו, אם נגיש, יקח לא פחות מחודשים
מספר ומי יודע אם נשוחרר גם אז. אנחנו
דורשים מהממשלה שתפעל בממשלה של
מדינה ריבונית ולא תתן אפילו זכות לתורכים
לשפוט אותנו בדרך משפטית, כי מעטים
הם הסיכויים שנשוחרר. הם לא אנשים
שישפכו צואה על ראשם, תסלחו לי על
הביטוי.
אם הישוב והממשלה רוצים בשיחרורנו,
עליהם לפעול בדרגים הדיפלומאטיים. זה
מה שצריכים היו לעשות מקודם ולא עשו.
יכול להיות שיש עוד מה להציל. אנחנו
יודעים שהדבר הזה תלוי הרבה בדעת הקהל
ובכם, העתונאים. הישוב והעתונות לא
צריכים להפסיק את הלחץ, כל עוד לא
נהיה חופשיים, ביניכם.
חעזלם הזה 1208

שינה בראה ונעימה

אממוז

בתעשיות הגומי השונות, בארץ
ובעולם, משתמשים בלטקס הטבעי,
בתוספת חימיקלים לתעשיית מוצ רי
גומי שונים. מייצרים צמיגים,
רצועות לתעשיה ולרכב, מגפיים —
מוצרים שונים שכל אחד מהם
מיועד למטרה אחרת, לכן חייבים
הם לעמוד בתנאי עבודה שוגים.
הצמיגים חייבים לעמוד בשחיקה,
הרצועות במבחן המשיכה, המגפ יים
שוב בשחיקה, אך אין ליצרם
בדרגת קשיות שוד. לזו של הצמיג.

תיאטרנן
ח לו ציו ת צ׳ כי ת
אהכהשכזאת (תיאטרון זוית; אולם
אגודת הציירים; תל־אביב) הוא מחזה צ׳כי
עם בעיה רצינית מאוד לבוגרי תנועות
הנוער החלוציות, הדן בזכותם של צעירים
לאהבה כנגד מוסמכות החברה והקשרים
המשפחתיים הפורמאליים.
המחזה ערוך בצורת בית־משפט הדן ב־הוזי
סטודנטים ופרופסורים במיכללה בפראג.
פנינה גרי, בתפקיד מטיסובה, היא נערה
חסרת־אופי שאיננה מסוגלת לומר לא
עד שהיא פוגשת באביר נעוריה, שהופיע
פיתאום ברחוב. אביר הנעורים, עמוס מוקדי
בתפקיד פטר פטרום, חוזר ומתאהב אף הוא
בנערה, אס כי הוא נשוי זה מכבר.
הוא מתכונן לקחת את האהבה ברצינות,
להתגרש מאשתו הדוקטור פטרוסובה, שנאווה
שאן מגלמת אותה בכישרון רב. החברה
אינה רואה כוונות טובות כאלה בעין
יפה והיא יוצאת נגד הזוג במלחמת אינטריגות
ורכילות, החושפת את אופיים האמיתי
של החברים הטובים.
שמואל עצמון, בתפקיד השופט, חושף את
המומים, מגלה את האינטריגות ומושיב את
הנאשמים על ספסל הנאשמים.
מחזה זה של פאול קוהוט זכה להצלחה
גדולה ברחבי עולם המערבי, בזכות הרמזים
שיש בו, כביכול, נגד הטוטאליטריות
של המשטר הקומוניסטי. הבנה כזו של
המחזה אופיינית מאוד לעולם הספרותי של
ימינו, אך אין לזה כל אחיזה ממשית בתוכן
המחזה עצמו — הדן בבעייה שכבר דע־בה
רבים, גם במשטרים אחרים.

ציור
ישרא לי במכסיקו
כאשר הגיעו השבוע לארץ הידיעות הראשונות
על תערוכותיו האחרונות של הצייר
הישראלי משה גת במכסיקו, נתקלו

יצירת ג ת :״נשים אבלות״
לנער שחרחר —
ריבירה, קלמנטה אורוזקו ואלפארו סיקיארוס.
השבוע הגיעו ארצה פרטים, אשר גילו
סיפור־הצלחה ללא תקדים לגבי אמן ישראלי.
הצלחתו של גת לא היתר, מבוססת,
כהצלחתם של ציירים ישראלים רבים בפאריס,
על תחבולה עסקית של בעלי גאלריות, אלא
על כישרון אמנותי ממשי, שזיכה אותו
להכרה מצד גדולי האמנים של מכסיקו,
ביניהם סיקיארוס עצמו, שכתב על גת:
״אמן זה מגלה את קירבתה של אירופה
של ימינו, בתחריטיו ובציוריו שיצר בישראל.
זו השפעה פחות או יותר ישירה, אך
תמיד בעלת עוצמה אישית וכוח פלסטי חזק
ומזעזע.״
כאשר נאמרו דברים אלה על משה גת
בן ה־ ,24 כבר עמדו מאחוריו כמה תערוכות
חשובות, כמו הביאנאלה הבין־אנזריקאי ב־
, 1958 ובשנה שלאחריה — חמש תערוכות
יחיד בזו אחר זו בגאלריה של הסי.די.אי,.
במוזיאון לאמנות מודרנית, במוזיאון הלאומי
ע״ש אורוזקו ובגאלריה אמנות כרמל.
באותה שנה רכש המוזיאון לאמנות מודרנית
של מכסיקו ציורים מסידרה שנקראת בשם
כפר הדייגים, שגת צייר בורה־קרוז.
השנה הוזמן גת לשלוח עבודות לתערוכת
הפורטרט שנתקיימה בגאלריה הלאומית
צ׳פולטפק, יחד עם דייגו ריבירה ואלפארו
סיקיארום. חיתוכי־העץ שלו נשלחו לתערוכה
בשווייץ, העורכת עתה סיור באירופה.
לפני שבועות מספר פרש גת את כנפיו
עוד יותר. הנער החיפאי החליט לחרוג מתחומיה
של מכסיקו, שהתחילה להיות צרה
מדי בשבילו, וערך תערוכת יחיד ראשונה
בניו־אורליאנס שבארצות־הברית.

תערוכות
החי גיוגגר בני ד
ף*שטוקהולם, שוודיה, חדר סנאי ל־
* 2מפעל החשמל העירוני, נגע בזנבו בכבלים
בעלי מתח גבוה, גרם לקצר, ששיתק
את מערכת הרכבות התחתיות ואת התאורה
העירונית, וגרם לנזקים של רבבות כתר.

ירושלים, התלונן חוקר צעיך מן ה־
^האוניברסיטה העברית שגנבים חדרו
לדירתו, נטלו עימם תיק עור המכיל את
כתב־היד היחיד של עבודתו ״השפעת המקף
במיקרא על טעמי המיקרא וההשפעות הזרות
על הטעמים בקרב העדות השונות״

ה 0יר_ הממוכן
ף** וואשינגטץ, במסגרת ועידה רפואית,
!.-הועלתה הצעה להחליף את האחיות ה־רחמניות
במחלקות מסויימות של בתי־החו־לים
ברובוטים משוכללים, המסוגלים למלא
את תפקידן ביתר יעילות.

זההסוד עולי

צייר גת
— הצלחה בנכר
בחומה של תמהון: השם משה גת כמעט
שלא היה ידוע בחוגים האמנותיים בישראל.
רק בוגרי בית־הספר לאמנות בצלאל נזכרו
במטושטש בדמותו של נער שחרחר וצנום.
כישרונו של משה גת ברישום דמויות
בסימון ריאליסטי ובחיתוכי-עץ בשחור־לבן,
המבטאים מגמה סוציאלית חריפה, בסיגנון
ציוריה של קטר, קולביץ, הביא לגת ב״,1957
שנתים לאחר סיום לימודיו בבצלאל, סטי־פנדית
לימודים בחוצלארץ, מטעם קרן נורמן.
בניגוד לציירים אחרים שזכו אף הם ב־סטיפנדיה
זו, לא ניצל גת את ההזדמנות
כדי לנסוע לפאריס או לרומא אלא דווקא
למכסיקו — מרכז אמנות הציור השני
בגודלו בעולם, אחרי צרפת. בניגוד לאמנות
האירופית, אין האסכולה המכסיקאית דוגלת
במופשט אלא בהיפוכו הגמור.
האסכולה הריאליסטית המכסיקאית נוסדה
על־ידי שלושת הציירים הגדולים — דייאגו
העולם חזה 1208

תערוכה של ציורי גואש (גלריה דוגית,
תל־אביב) של הציירת קליר יניב, היא תערוכה
אבסטראקטית של תמונות ללא שמות,
הנבדלות אחת מהשניה רק במספרים הצמודים
למסגרותיהן.
יניב, יפהפיה ילידת בצרה, עירק, עלתה
ארצה בגיל שש והצליחה להתערות במידה
כזו בהווי האמנותי הישראלי, שבתמונותיה
נעדרים סממנים מזרחיים כל־שהם. כבוגרת
האולפן לציור של שטריכמן־סטימצקי בסיף
שנות הארבעים, היתד, גם קליר ציירת
אכספרסיוניסטית, שהשתתפה באופן קבוע
בתערוכות הקבוצה שקראה לעצמה קבוצת
העשרה. נוסף על ציורי שמן שבהם הופיעה
עד כה בתערוכות, התמחתה גם בהדפסות
ליטוגראפיות, בייצירות כלי קיראמיקה בכפר
הציירים עין־הוד והוראת ציור בסימנר
למורים של התנועה הקיבוצית באורנים.
כציירת של ציורי שמן אכספרסיוניסטיים,
מפתיעה תערוכת הגואשים בגלריה דוגית
בסגנונה המופשט, המזכיר במידה רבה את
סגנון ציורי המים של הצייר סטימצקי.
תופעה זו, של שנוי ערכים פתאומי ומעבר
לציור אבסטראקטי, היא תופעה רגילה בישראל•
על הסיבות שגרמו לצעד זה, ספרה
הציירת יניב:
״אינני יכולה וגם אינני רוצה לענות
על השאלה מדוע התחלתי פתאום לצייר
אבסטראקט. זה הסוד שלי. אבל אני רק
יכולה לומר שלא עברתי לסגנון מופשט
זה, אלא בציורי גואש ובנושאים מסויימים
כמו דומם ונוף. בציורי השמן שלי, כשאני
מציירת פורטרטים או דמויות, אני שומרת
על סגנון פיגוראטיבי. הקומפוזיציה האבם־
טראקטית קוסמת לי, אך אני יודעת שלעולם
לא אוותר על עולם העצמים והדמויות.״

^ ירויטלים, לאחר כינוס ישיבה ביב־
—1משרדית ביוזמת משרד־הפנים, פורסמה
הודעה רשמית בה נאמר כי הממשלה החליטה
לחוקק חוק האוסר על־ילדי ישראל
את השימוש באקדוחי־פקקים, קפצנים וצעצועים
מרעישים אחרים.

ף • ליאופולדוויל, קונגו, פרצה מריבה
—1ביו משקיפי או״ם לבין אזרחים קונגו־איים
על רקע יחסי־אהבתו של משקיף אתיופי
לצעירה מקומית, עוררו גל של שמועות
כי הצעירה עבדה בשירותו של לומומבה,
ניסתה לעורר ריב ומדון בין חיילי האומות
המאוחדות.

ך* ליכרטי, ארצות־העית, נשא
^ מונרו את בטי מילר לאשה.

ג׳ון

גומי לצרכי ריפוד חייב לעמוד
במשימות שונות מכל אלד. שהז כרנו.
הקצף המיועד לגומי לריפוד
חייב להיות העדין ביותר. עליו
להקנות לחומר חרירים מאוד קט נים׳
בניגוד למוצר אחר המיוצר
על־ידי גומי קצף — ספוגיות
רחצה למשל, שבו יש חורים גדו לים
וגסים׳ כתוצאה מאותה שיטת
ייצור יש לספוגיות הרחצה כוח
קריעה גדול יותר, אך לצרכי רי פוד
הוצאו דרישות כוח הקריעה
מכלל התקן הבינלאומי. התברר כי
חומרים אלה אינם ראויים לריפוד.
חומר קל. מוצרי ״גומעדין״
הרצליה מיוצרים על טהרת הלטקס
ללא כל תוספת חימיקלים —
זוהי גם אחת הסיבות שצבעו הטבעי
של הלטקס נשמר במוצרי
גומעדין גם לאחר העיבוד הסופי.
מוצרי ״גומעדיך הרצליה מיוצ רים
לפי מתכונת בינלאומית ועומ דים
בהשגחה מתמדת של המע בדות
הבינלאומית הנודעות ביותר
בעולם: מעבדות וונדרבילד ניו־יורק
1.0.1. :אנגליה וא.נ.פארבן
אינדוסטרי — גרמניה. מומחים
בינלאומיים אלה סומכים ידיהם
על מוצרי ״גומעדיך.
מוצרי המפעל זכו גם להערכה
מאנשי מקצוע אחרים ומסוחרים
\ נודעים באירופה. מזרוני גומעדין
נשלחו גם לצרפת, אלא שהזמנות
נוספות נדחות על־ידי המפעל בג לל
מכסיה מגן הגבוהיטה מוטלים
עליהם בצרפת.
ועוד תכונה אחת מיחדת את
מוצרי גומעדין — קלות משקלם
הסיגולי. תכונה זו מהווה את אחד
הסימנים המובהקים לטיב המוצ רים,
כי כלל הוא בתעשית גומי
הקצף הבינלאומית — ככל שהעיבוד
טוב יותר — משקלו של
החומר קל יותר• עובדה זו מקילה
על עקרת הבית בעבודתה היומ יומית.
פקוח
מתמיד. שיטת הייצור
של ״גומעדיך ואיכות מוצריהם
מאפשרים להם, ללא חשש, להיות
אחראים למזרוניהם ל־ 10 שנים,
לעומת הדרישה המקומית ל־5
שנים בלבד.
האזרח הרגיל בישראל עובד
קשה. לעתים קרובות יותר משמו נה
שעות עבודה. גם מזג האויר
בארץ מחייב מנוחה ושינה טובה
כדי שהעייפות תפוג בשעות השי נה
המעטות. גמישותם של מזרוני
״גומעדיך והמבנה המיוחד שלהם,
התומך היטב את כל חלקי הגוף,
מאפשרים שינה בריאה ונעימה.
מוצרי ״גומעדיך גם טובים ל רגישים
לאלרגיות שונות ומומ לצים
על־ידי רופאים. המזרונים
גם היגייניים יותר, כי אינם משט־מזיר!

זיזייייימרו־י

ספורט
שערח־ינת
־בההצהרות

זעסק הזד, מסריח!״ אמר עורך־הדין
ן שבו, חבר בית־הדין העליון של הרית־ות
לכדורגל, באחת מישיבות ועדת ר,ח־י,
המיוחדת שמונתה לחקור את ההא־ת,
כי מישחק הליגה בין קבוצת בית״ר
*ביב לקבוצת בני־יהודה, בעונה שחלפה,
מישחק מכור.
בריו לוועדה, השופט יעקב סגל ועורך׳
אליהו יגנם, לא נמנעו אף הם, בתה־הישיבות
של הוועדה, להשתמש בביטו־חריפים
למדי כלפי מה שהתברר בפני״
בעת החקירה. אולם השבוע, כשהוועדה
יאה את מסקנותיה מהחקירה, לא נשאר
שמץ מד,סרח,ן שנדף בעת הישיבות.
5דת החקירה פסקה כי ההאשמות על
רת מישחקים ומתן שוחד לכדורגלנים,
ז מתן עדויות כוזבות, לא הוכחו בפניה
דה מספקת, זיכתה את האגודות מכל

>ת לאת הענישה הוועדה את הכדורגלן
־הם (״חולי״) לוי, שהופיע בפניה כעד
כנאשם, הרחיקה אותו לשלוש שנים
׳ פעילות כדורגל. חולי הוענש משום
עת הוועדה העיד בפניה עדות־שקר•
,אמת היא שחולי העיד בפני הוועדה
גייס. בכל פעם מסר הוא עדות אחרת.
:ם הראשונה היתד, זו קבוצת הפועל
־דגן, שהביאה את עדותו של חולי,
נאמר :״לפני המשחק בין קבוצתי,
דר תל־אביב, לקבוצת בני־יהודה, במים־
ן מישחקי הליגה הלאומית, נקראתי אל
־ הנהלת קבוצתי, עמנואל יקותיאלי,
א נתן לי הוראות לפיהן אין עלינו
זאמץ במישחק וכי התוצאות צריכות
יות תיקו. לפי הוראות יקותיאלי, הודעתי
הסדר זה למספר שחקני מפתח של
יצוד, אשר התמרמרו אך קיבלו את
רות. מאמן בני־יהודה אמר לי אישית
תן הוראות לקבוצתו לספוג שער, אחרי
בקיעו את שערנו, על מנת להשוות את
וצאה. אך הזמן שנותר עד סוף המשחק
איפשר זאת.״
קפתעה מול האשמה. היתר, זו
שמה חמורה מאוד. היא הועלתה דווקא
־ידי הפועל רמת־גן, משום שבמיקרד,
היתד, מוכחת אשמת בית״ר ובני־יהודה,
־ ,קיים סיכוי כי שתי הקבוצות ייענשו,
ידו לליגה א׳; אז היתד, חוזרת הפועל
ת־גן לליגה הלאומית, ממנה נשרה השנה.
לא היה זה סוד כי גם השנה הסתתרו
יניות בין אגודות ושחקנים במישחקי
יגה. אולם א־ש לא יכול היה להוכיח
ת גלויות, כי איש לא היה מעוניין בכך.
המישחק בין בית״ר ובני־יהודה הובא
קירה, בשל עניינו של צד שלישי בכך.
כעבור זמן קצר הופתעה הוועדה: חולי
ר בו מעדותו. לוועדה נמסרה עדות אחרת
י חולי בה נאמר הפעם :״בתאריך 2.6.60
ה מצבי הכלכלי והמשפחתי על סף יאוש.
;ותו זמן פנה אלי עסקן הפועל רמת,אברשה
אהרונסון, והציע לי שוחד ב׳
של 2500 לירות והבטחה בסידור בעבודה
זאימה. תמורת זאת היה עלי להצהיר
והרה כפי שהוא יכתיב לי. הוא הצליח
ולבל לי את המוח והכסף שהבטיח לי
יגע אותי לגמרי — כי בחיים שלי עוד
; הצלחתי לראות סכום כזה, אפילו בחם.
לכן עשיתי את השטות הזאת ומסרתי
דברים לא נכונים שלא ידעתי עליהם
:לל. כל הסיפורים וד,הצהרה שמסרתי,
1לי אברשד, בפה והדריך אותי יום יום
־ ,עלי להגיד ומה לא להגיד.״
גם הצהרה זאת היתר, חמורה — למרות
־,סירה את האשמת ביום המישחק. היא
נביעה על כך שעסקן כדורגל נתן שוחד
פחקן, כדי שהשחקן ימסור עדות כוזבת
ו קבוצתו.
על ועדת החקירה היה להחליט איזו
פתי הצהרותיו של חולי היא הנכונה, ול־
!ניש את קבוצת בית״ר ובני יהודה —
1ם ההצהרה הראשונה נכונה — או את
!ועל רמת־גן ואת אברשה אהרונסון —
ויקרה שההצהרה השניה נכונה. תחת זאת
1לר. הוועדה את שתי העדויות, ניקתה
; הכדורגל הישראלי מכל אשמה והענישה
1חולי עצמו, שהוזמן רק להעיד בפניה.
היתד, זאת פעולת טישטוש, שנועדה לזיר
את מה שהתגלה בישיבות הסגורות
ל הוועדה, שם התברר כי סימני הריקבון
שחיתות, שנתגלו בכדורגל הישראלי לפני
:ים מספר, ושכאילו הושם להם קץ, הפכו
!חלה ממארת.

ף* שהתפוצץ לני צינור המים באגד
^ בטיה בשבוע שעבר, מיהרנו לקרוא לש־רברב.
מצאנו אותו לבוש בגדי־שבת ונועל
את פתח בית־המלאכה שלו• ״מצטער מאוד,״
הוא אמר בחיוך מסתורי ,״אני לא עובד
השבוע!״ למחרת מצאנו את שלושת בקבוקי
החלב שהניח החלבן בפתח הדלת,
בצירוף פיתקה :״חלוקת החלב נפסקת לארבעה
ימים, אני לא אהיה כאן.״ עוד באותו
יום מצאנו את חנות המכולת שלנו נעולה
ועליה שלט גדול :״סגור עד להודעה חדשה,
תקנו בחנות של גרוס!״
היינו בטוחים שפרצה שביתה כללית של
ארגון הסוחרים והתאחדות בעלי המלאכה,
עד שהגענו לשדה־התעופה בלוד, ביום ששי
בבוקר. שם ראינו את כולם. את השרברב
ומנהל הבאנק, את החלבן ומפיץ העתון
שלנו .״מה אפשר לעשות התנצלה אשתו
של בעל המכולת ,״גם לנו מותר פעם לנסוע
לחוץ־לארץ.״
פיתאום התחלנו להעריך את כולם. פשוט
ראינו אותם באור אחר. אם אנשים כאלה
מוכנים להוציא 150 לירות ולנסוע לקפריסין
ל־ 60 שעות, רק כדי לראות שם את ניבחרת
הכדורגל הישראלית, סימן שלא אלמן ישראל.
אף פעם לא העלינו על דעתנו שיש
כל־כך הרבה אוהדי ספורט בארץ.
״נו,״ ניסינו לבדוק את מידת הבקיאות
הספורטאית של השרברב שלנו ,״איזה סיכויים
יש לנו, אתה חושבז״ ״אני אגיד לך,״
ענה השרברב ,״הסיכויים הם שלא יעשו
עכשיו שום צרות במכס, לא יבדקו כלום.״
פנינו ממנו והלאה. הלכנו אל החשמלאי:
״כמה אתה חושב נקבל שם?״

פ לי ש ה ני שדא לי ח
אלף תיירים ישראליים רעבים הסתערו על קפריסין בדולאדים

מה המחיר

תמונה אופינית ממה שהתרחש בחנויות
ניקוסיה בעת הפלישה הישראלית לעיר.
קבוצת ישראלים שבאה לאי כדי לחזות במשחק.,תוקפת חנות בניקוסיה.
״אני לא יודע בדיוק,״ אמר החשמלאי,
״אבל עד כמה שאני יודע נקבל שם לירה
קפריסאית אחת בעד שלושה דולאר.״
לקחו אותנו במאורגן למטוס. הדיילת
עמדה על הכבש והטייס כבר הציץ מתא
הטייס. אבל אף אחד לא חשב לעלות למטוס:
לפתע גילו כולם שגם בישראל יש
חוץ־לארץ. היתד, זאת חנות המצרכים המשוחררים
ממכם שבשדה־התעופה. היה שם
דוחק כמו מאפיה, במוצאי יום־כיפור. תוך
עשר דקות אזל כל מלאי הסיגריות האמריקאיות,
הוויסקי הסקוטי והבושם הפריזאי
.״אל תבזבזו את כל הכסף, תשאירו
גם קצת לקפריסין!״ צעק המדריך, אבל איש
לא שמע בקולו.
רק השרברב נראה אומלל :״כשהגיע תורי
כבר לא היו סיגריות מרלבורו, אז קניתי
30 קופסאות אסקוט,״ התלונן.

טקסס בניקוסיה ״ ,ד;,
גולדשטיין, אשתו של כדורגלן הניבחרת, בכובעי קאובויים.

רה וביראת כבוד. אבל רק פתח סמל המשטרה
את פיו ודיבר עברית צחה, כמו של
צברה מכרם התימנים, הרגישו כולם כמו

בבית והתחילו להדתק .״זה ערבי שברח
מירושלים,״ לחש לאוזננו מפיץ העתון שלנו.
אבל כשניגשנו לסמל, התברר שזה,

?ראות את 7דרה -ודקגות!

ף -מנד לעל כולם מיד את הארוחה
^ הקלה שהגישו הדיילות ומיהרו תיכף
להקיא אותה החוצה .״זאת היתד, ארוחה
נהדרת,״ הודתה אשת סוחר־הבדים והוציאה
מכיסר, סכו״ם מפלסטיק כחול של אל־על,
״תראה איזה סכין ומזלג; יפים כל־כך!״
בשדה־ד,תעופה בניקוסיה עמד סמל משטרה
קפריסאי במדים בריטיים, עם שפם
אדיר. תחילה ראינו את כולם עומדים בשו
מאות
הישראלים שהצטופפו בסועזון־הלילה שאנטה קלייר בניקוטיה,
חוזים בהופעת בידור מפוקפקת של חשפנית שמנה, אשר הסכימה
להתפשט עד המחוך בלבד, מה שלא גרע כלל מהתלהבותם של הצופים הרבים.

סטריפטיז

רק אנדרי קריסטובולו, יליד קפריסין שהיה
שלוש שנים בארץ.
חמש דקות אחרי שהורידו אותנו במלון,
ראינו כבר את כל השכנים שלנו ממהרים
בבהלה החוצה .״מה קרה, המלון לא
טוב בוא מהר!״ משך אותנו מישהו
בכנף המעיל ,״עוד מעט לא ישאר כלום מה
לקנות.״ רצנו אחרי כולם לרחוב לדרה.
בניקוסיה יש לפחות 20 רחובות מסחריים,
אבל בישראל שמעו רק על לדרה
סטריט. בלורד. סטריט הרגשנו את עצמנו
כמו על הטיילת בתל־אביב ביום שבת קייצי
בבוקר. בחלונות הראווה התנוססו שלטים
באנגלית :״שלום!״ ושלטים בעברית :״פה
מדברים עברית!״ .מכוניות משטרה מיוחדות
פינו ברמקולים את התנועה לרחובות
סמוכים, כדי שהישראלים יוכלו לרוץ במהירות
מחנות לחנות.
קודם־כל רצנו לקנות מגהץ. להיות בקפריסין
ולא לקנות מגהץ אדים אוטומטי זה
כמו להיות ברומא ולא לראות את האפיפיור.
לפני שבוע היה אומנם מחיר המגהץ
רק שתיים וחצי לירות שטרלינג ( 17 וחצי
ל״י) ,אבל סותרי לדרה היוונים חידשו את
המלאי עם המחירים גם יחד• הם דרשו
עכשיו שלוש חצי שטרלינג, אי־אפשר היה
לעמוד על המקח• על כל קונה שיצא ניכנסו
שלושה אחרים.
עוד לא הספקנו לקנות מגהץ והקצב
שלנו כבר תפס אותנו בצווארון .״יש כאן
משהו נהדר, אתה מוכרח לקחת את זה!״
— והצביע על מכשיר אינקוויזיציה חשמלי.
״מה זה?״ שאלנו .״זאת מכונה מיוחדת
לחיתוך בשר מבושל, בארץ זר, עולה כפול!״

קנו הכל• הגברים קנו מגהצים והנשים מכונות
גילוח חשמליות! ישישים בני 70 קנו
מכוניות צעצוע וכובע קאובויים וילדים בני
15 חורז הביתה עם מלאי של חצי תריסר
מיטריות צבעוניות. הדוכנים בחנויות המזון
התרוקנו עוד לפני שהמוכרים הספיקו לאסוף
את הכסף. ברחוב מכרו עתונים עבריים
והקבצנים ביקשו נדבה בעברית.
כאלף ישראלים הוציאו, תוך שעות ספורות
150 ,אלף דולאר ברחוב אחד. רק
מעטים הבחינו בששה פקידי מכס, מהסגל
הגבוה של המכס בלוד, המסתובבים בין
הקונים. אי־אפשר היה להרגיש בהם. הם
קנו לא פחות מאשר האחרים.

חשפגית כשרה?מהדרין
* 1ת מי שלא ראינו עד אז פגשנו בלי-
^ 6לה, במועדון שאנטה קלייר, בניקוסיה.
בדרך כלל יש שם מקום למאתיים איש.
בלילה הזה היו שם .800 הם מילאו את
האולם, עמדו מסביב לקירות, טיפסו זה על
גבי זה וחסמו את כל המעברים והכניסות.
בעלי המועדון, שהרגישו עוד בלילה הקודם
בחיל החלוץ של הפלישה, מיהרו להזעיק
סטריפטיזאית מיוחדת מאתונה, במיוחד בשביל
הישראלים. הסטריפטיז הזה היה כשר
למהדרין. החשפנית המקומית הופיעה במעיל
ונשארה לבסוף בבגד־ים שלם. השנייה, שהוזעקה
מיוון, כיסתה את חזה החשוף
בעלי תאנה גדולים.
היה שמח. סמל המשטרה היווני המדבר
עברית, תפס לו נערה תימניה. ספסרי־הקול־נוע
ניסו להתלבש על המארחות היווניות.

-לקפ רי סין

ך י 1 1י ך | 1111ך ^ ך י 1ך 1נראית חשפנית יווניה במועדון הלילה
0שאנטה־קלייר בניקוסיה. היא הוזעקה
#1 \ 1111
11 1111\ 1 | 1
במיוחד מאתונה כרי לבדר את המוני הישראלים שפלשו לאי לרגל המישחק בין הניבחרות.

ושטולינגיס וכבשו מגהצים ת״ו טואלט
מנהל באנק דיסקונט נהנה מהשירה היוונית
ואילו בעל חנות הנעליים בני, הזמין את
הלוליינית הצ׳כית לכוסית משקה, התחרט
ברגע האחרון וחזר לשולחנו מבלי לשלם.
פגשנו שם אפילו את מר בן־אריה, פקיד
השומה שלנו, שנותן לנו תמיד אישור ממס-
הכנסה לנסיעה לחוץ־לארץ .״אתה בתפקיד?״
שאלנו אותו .״איזה תפקיד ״ השתומם
פקיד השומה ,״התחננתי לפני המנהל שיתן
לי חופש לשבוע.״ אחר־כך שרו כולם את
השיר פיראוס מתוך הסרט לעולם לא ביום
ראשון עם הזמרת אלדה — והלכו לישון.
רק בפתח אחד הבארים עמד ניסים טאיטו,
כתב יריעות אחרונות בבאר־שבע וכמעט
בכה .״מה קרה?״ שאלו אותו .״נכנסתי
לבאר,״ התיפח טאיטו ,״הושיבו אותי ליד
בחורה. הזמנתי שאמפניה. דרשו חמש לירות
שטרלינג. פתחו את הפקק אבל לא
שמעתי את הפוק. ביקשתי לטעום ולא נתנו
לי. בסוף נתנו לי טיפה והתברר שזה קוקה
קולה. לא רציתי לשלם. רק בסוף לקחו
ממני דולר פחות.״
| | 1ל | ח וברוכים הבאים לקפריסין,
111/111 קראו השלטים בפתחי החנויות.
בחנות זאת מדברים עברית, ציין השלט.
בלדרה סטריט יש אולי מאה חנויות. כל
אחת מהן היתד, גדושה עשרה ישראלים• הם

עם מנהציס?איצמדידן
אחת כצהרים, ביום ראשון, כבר
_ 1היה האיצטדיון בניקוסיה מלא מפה
לפה. הישראלים קיבלו מושבים על כסאות

מומו, מלן הג׳ז התל־אביבי שקישט את עצמו
במיוחד לכבוד המאורע, בהיותו בטוח בניצחון
הניבחרת הישראלית, מלהיב ומעודד את הצופים הישראליים לפני המישחק שהסתיים בבזיון.

שגתה בטום עת

צופה ישראלי מארגן מקהלה של ישראלים, חבושים בכובעי נייר,
יי כדי לעורר את הניבחרת, בצעקות: אל־אל ישר — אל! לפני המישחק
צעקו הרבה, אן בעת המישחק כמעט ולא פצחו הישראלים את פיהם לעידוד השחקנים.

מסביב למגרש, כשביניהם לבין היוונים מפרידה
גדר. התורכים לא היו שם בכלל. הם
ערכו אותה שעה, כנקמה לעובדה שאף
תורכי לא שותף בניבחרת האי, מישחק
בעיר, הניפו דגל תורכי והביאו תיזמורת.
רוב הישראלים באו למיגרש ישר מהחנויות,
שכמה מהן היו פתוחות גם ביום
ראשון. עמוסים במגהצים, מיטריות וחבילות
מזון, הם תפסו את מקומותיהם.
כל החתיכות רצו מזכרת מהמישחק ועלו
להצטלם בתוך השער עם עקבים גבוהים,
כשהמונים צועקים במקהלה, בהתלהבות.
בצד אחד ישבו כמרים אורטודוכסים יוניים
עם זקנים עבותים — ומצד שני ישבה בין
הקהל הסטריפטיזאית משאנטה־קלייר.
השימחה האמיתית התחילה כאשר עלו
הקבוצות למיגרש. לפחות 400 מבין הישראליים
היו מצויירים במצלמות. כל מי

שהיתר, לו מצלמה עלה למיגרש לצלם כצלם
מיקצועי. סיפרו לנו שאפילו באולימפיאדת
רומא לא היו כל־כך הרבה צלמים.
כאשר הסתיים לבסוף המישחק, ניגש אלינו
החנווני שלנו ושאל :״תגיד לי, אחד
אחד זה ניצחון בשבילנו או הפסד? !״
כשעלינו למטוס שלקח אותנו חזרה ארצה,
ד,בחננו כי החנווני הסר. רק אשתו
היתד, שם. היא לא נראתה מודאגת במיוחד:
״בעלי שמע שבחנות אחת נשאר עוד
מגהץ, אז הוא נסע לקנות אותו,״ הסבירה.
שאלנו את אשת החנווני מה קנתה .״קניתי
המון, ב־ 200 דולר. הבאתי המון מתנות,״
אמרה בסיפוק. בשדר,־התעופה ראינו
את פקיד המכס בודק את המזוודות שלה.
לא יכולנו להתאפק והצצנו לתוך אחת
המזוודות. ראינו שם שש חבילות נייר טואלט•
מתוצרת אנגליה.

סיי ורן ~ 11־ < 0 9 5ייייי

לוויין י

בסו. רה אץ חשמל ועששיות הנפט אינן
מאירות די צרכן את הטח־ץ ק שר ביג׳י

משפחת פכריקנט עם עששיות הנפט, שאחת מהן שלמה ואחת מפוצצת

בזמן האחרון מתהלכת שמועה, שב-
סג׳רה עדיין אין חשמל. אי־אפשר לקחת
־ ברצינות שמועה כזו מפני שקשה להאמין,
שמקום שבן־גוריון עבד בו בטוריה לא
יהיה מואר בעשרה פרוז׳קטורים. השמועה
היא כל־כו עיקשת שאינה מרפה מהאוזניים.
.לכן נסעתי לסג׳רה לבדוק את הדברים.
נסעתי לטבריה במאסף. הסתכלתי בדרך
י בכל השלטים, אבל סג׳רה לא ראיתי. בטבר־
^ יה הבטיח לי נהג אחד להביא אותי לסג׳רה,
והתחיל לנסוע בחזרה, בכוון לעפולה.
נסעתי לשם בספיד גדול, מפני שהנהג

אמר שלסג׳רה צריך להגיע לפני שהשמש* שוקעת כי בחושך לא רואים את המקום.
נסע והוריד אותי בשלט אילניה. שאלתי
אותו :״מה זה?״ אמר לי :״זה סג׳רה!״
אמרתי לו :״איך זה? הלא כתוב פה איל.ניה!״
אמר לי :״זהו בדיוק. סג׳רה זה לא
בעברית. סג׳רה זה אולי באידיש או ב0פנ־
־ יולית. בעברית קוראים לזה — אילניה.״
שילמתי לו עשר לירות והלכתי לחפש את
ועד הכפר. באותו רגע שקעה השמש והיה
עלי לרוץ מפני שידעתי שאם יתחיל החושך
* אאבד את סג׳רה אחרי שבזבזתי על זה יום
שלם ועשר לירות.
ילדים קטנים שראו שאני רץ, שאלו אותי:
״לאן אתה רץ?״ אמרתי להם :״אני מחפש
״ את ועד המושבה. מי כאן הכי קרוב מועד
,המושבה?״ ענו לי :״לך בדרך הזו עד
שתגיע למעלה ושם, בבית השני, תשאל
על תמר אידלשטיין.״
נכנסתי בבית השני וראיתי כמה אנשים
י עומדים ומתקנים מנורת לוכס. שאלתי אותם
:״איפה תמר אידלשטיין?״ יצאה מתוך
החבורה נערה תימניה ואמרה :״זו אני.״
עכשיו, אחרי שמצאתי מה שחיפשתי, כבר
לא היה לי מה למהר. ישבתי על כיסא והסתכלתי
איך מתקנים את הלוכס, מפני
שאף פעם עוד לא ראיתי דבר כזה, איך* מתקנים לוכם. אצלנו בתל־אביב לא מתקנים
לוכס אף פעם.
תיקנו את הלוכס והרכיבו אותו בחזרה
ואחרי שהרכיבו ניסו להדליק אותו אבל

הלוכס לא רצה לבעור .״זה לוכם מחורבן,״
אמר אחד .״לא שוזר. שום דבר. כמו ד,גנ־ראטור
של הוותיקים!״ מזה הבנתי שיש
להם גנראטור. זאת אומרת, שבכל זאת יש
להם חשמל להאיר את שרידי הטוריה של
בן־גוריון בחוזה של רוגצ׳בסקי.
״איזה מין גנראטור יש לכם כאן?״ שאלתי
את תמר אידלשטיין חברת הוזעד, מהגרת
מרחובות שהתגלגלה לסג׳רה עם התנועה
מהעיר לכפר• ״זה מין גנראטור כזה, שלא
שווה שום דבר. זהו הגנראטור של הוותיקים,
שתים עשרה משפחות בערך קנו להם
גנראטור והוא לא עובד. כל הזמן מקולקל
ועכשיו שלחו אותו לנצרת לתיקון. אבל
עוד מעט יהיה טוב. עוד מעט יביא לנו
חשמל מחברת החשמל.״
״ואיך אתם חיים בינתיים?״
״בינתיים רע מאוד. אתה רואה: מדליקים
לוכסים, מדליקים מנורות נפט כאן
נכנס לתוך דבריה מנחם חיים:
.את, את תני לי לספר לו. אני אגיד
לך ואתה יכול לכתוב את זה. לנו יש
מזל מגולגל. כן, מגולגל! בלילה חושך פה
כאילו שאין נקודה וביום ביודקברות. בלילה
תוהו ובוהו, לא רואים כלום. אני
כל הזמן מפחד שאולי הילדים שלי שיחיו,
יפלו לבור או יעקרץ אותם נחש. איך אפשר
ככה לחיות? הקרובים שלי גרים פה ובאתי
לראות אותם לפני שש שנים, התחתנתי
עם הבת שלהם ועכשיו אני פה. כל
הזמן בלי חשמל, בחושך. אפילו אני רוצה
לצאת מפה פעם, לא יכול. אפילו לטייל
אין זמן. בחיפה הייתי פעמיים. פעם אצל
הסוכנות ופעם בבית המשפט, היה לי עניין
כזה, שפעם הייתי חייב שש לירות בשביל
המים, חתכו לי את המים• אמרתי להם:
״מה זה פה, ג׳ונגל? הילדים שלי רוצים
לשתות! לקחתי פטיש ושברתי את הצינור•
אפילו לא שברתי. רק עשיתי חור
קטן שאפשר להוציא משם קצת מים לשתות״
עשו לי מזה משפט בחיפה. נתנו
לי חודש מאסר־על־תנאי. בשביל שש לירות.
בהתחלה חשבתי שיש כאן אי־הבנה קטנה,

אך בהמשך נאומו של חיים ראיתי שהוא
מדבר ישר לעניין. חשמל זה לא רק דבר
שמניע רכבות מיניאטוריות ומאיר מסעדות
באורות צבעוניים. לפעמים נחוץ החשמל
בשביל להאיר את הבורות שהילד לא יפול
לפנים ולא יעקוץ אותו נחש וכשיש חשמל
אפשר גם להאיר מנורה בלול, שהתרנגולות
יטילו יותר ביצים ובזה אפשר לשלם חוב
של שש לירות לתה״ל.
אבל עולה חדש בסג׳רה, זה בסך הכל
עולה חדש בסג׳רה. אחד שלא מבין שתנועת
חיבת ציון התנחלה לאור נרות של חלב
ובכל זאת לא קילקל לו אף אחד את העיניים.
בשביל זה אמרתי לתמר אידלשטיין
שאני צריך לראות מישהו מהוזתיקים• מישהו
כזה שיש לו גנראטור שלא פועל ושעדיין
זוכר כיצד תקע דויד גרין את הקילשון
בערימת הזבל ולא היה לו כוח להוציא
אותו משם מפני שאכל רק שלושה זיתים
שחורים לארוחת־הצהריים.
״אל תדאג,״ הרגיעה אותי תמר ,״אביא
אותך לאחד כזה.״ ומיד שאלה את בעלה
ואת מנחם חיים אם כדאי להביא אותי
לשליטא או לפבריקנט? על זד, היו הדעות
חלוקות. בעלה אמר שהכי מתאים להביא
אותי לשליטא אבל תמר אמרה שפבריקנט.
הלכנו לפבריקנט.
את הדרך עשינו כמובן בחושך. זה לא
היה חושך מיוחד במינו כמו שאתם יכולים
לחשוב. זה היד, חושך רגיל כמו בחדר
מדרגות שאין בו אור. החושך, שלא כאור,
אינו מפלה בין העיר לבין הכפר. הלכנו
בחושך עד שדפקנו בדלת. שמענו מבפנים
מנעול חורק ומישהו אומר למישהו. :אני
מתפלא מי זה יכול לבוא כל־כך מאוחר.״
הסתכלתי בשעוני. השעה היתד. שש בערב.
אריה פבריקנט הוא באמת ותיק. אפילו
אצרף לשנותי את החודשים שביליתי ברחם,
עדיין לא אגיע למלוא שנותיו של פבריקנס
בסג׳רה. יחד עמו היתה גם אשתו לאה
מבית הלפרין, מזכרון־יעקב. בעת בואנו
ישבו השנים ליד השולחן והתכוננו לארוחת-
ערב. על השולחן בערו שתי עששיות נפט

שזכוכית האחת מהן היתד, שבורה. העששיות
האירו את החדר באור עמום. לקראת
האורחים הבלתי־צפויים הדליקה לאה
פבריקנט עששית נוספת שריככה את הצללים.
על מרפסת השעוזנית המצוירת היה
פרוש עתון בוקר.
אריה פבריקנט חייך אלי מתחת לשפמו
הלבן ואמר :״מה יש כאן לכתוב על חשמל?
אפשר לחיות עם חשמל ואפשר גם
לחיות בלי חשמל. כשאנחנו באנו לסג׳רה,
באלף תשע מאות ושלוש, לא היה לנו, לא
רק חשמל, אפילו מנורות נפט לא היו, וגם
בלטות לא היו בריצפה. בלילה האירו בפחיות
עם שמן־זית, ובתוך השמן שמו
פתיל מצמר — זה כמו חנוכיר, אבל ע
נר אחד. רק אחרי הרבה זמן באו מנורות
הנפט וזה מה שאתה רואה על השולחן
זו כבר מנורה גדולה, מספר שש. באותם
הימים היו לנו מנורות מספר שניים ורק
אחרי שנים הביאו מספר ארבע״.
״ולמה אינכם משתמשים במנורת לוכס?״
״אין לנו לוכסים מפני שלאה מפחדת מ
לוכסים. היא בכלל מפחדת מכל מיני
דברים של נפט שיכולים להתפוצץ.״
בעוד הוא מדבר, הרמתי את עיני כלפי
התיקרה וגיליתי נברשת חשמל מזכוכית,
בעלת שלש מנורות. הנברשת השתלשלה
מהתיקרה במין חוצפה של חילול הקודש.
כמו רב אורתודוכסי שנוסע ביום כיפור ל־בית־הכנסת
בקאדילאק, או כמו קיבוצניק ש״
הולך לרעות את העדר עם סמוקינג ו־צילינדר.
פבריקנט ראה את המבט שלי
ואמר :״אל תשים לב לזה. יש לא רק
נברשות אלא אינסטלציה חשמלית שלמה.
עשינו את זה לפני עשר שנים, כשקנינו את
הגנראטור וחשבנו שהנה כבר יהיה לנו
חשמל: אבל הגנראטור לא שווה שום דבר
ועכשיו הוא בכלל לא עובד ושלחנו אותו
לנצרת לתיקון.
לאה, שישבה בקצהו השני של השולחן,
חיכתה עד שבעלה יגמור ואז הוסיפה :״אני
לא יודעת מה אתה חושב לכתוב אבל אני
מקווה שיצא מזה משהו טוב. אולי זה
ישפיע שיחברו אלינו סוף סוף חשמל מ־רוטנברג.
כבר נימאס לי כל הזמן עם
המנורות האלה שכל הזמן מתפוצצות...
״וגם תכתוב, שאם לא יסדרו את החשמל
יעזבו את המקום. לא אנחנו כמובן,
מפני שאנחנו כבר לא נזוז מפה אבל הצעירים
יעזבו.״
יצאתי שוב אל החושך, כשפנסו של
אריה פבריקנט מאיר לפני את הדרך ולאור
הפנס אני רואה שלא נכון מה שאמרתי
קודם שהחושך של סג׳רה הוא אותו החושך
בכל מקום. לא, החושך של סג׳רה הוא יותר
שחור ואפל מאשר חדר מדרגות בלתי־מואר
בתל־אביב ואולי אפילו יותר שחור מהחושך
של מכות מצרים בהגדה של פסח.

כפנס כזה מגרשים
כסנ׳רה את הגנכים

שחקנים רמיק וקליפט ב״זרמי הזעם״
קילוחים במקום זרמים

קולמע
י שראל
טקס• ו ת צו גו ת
משך שבוע ימים ריחפה אווירה של
חגיגיות מעל לשיגרת חיי־הקולנוע האפורים
בישראל. על רקע שחקני קולנוע זרים,
נשפים חגיגיים, מלבושים ססגוניים, טקסים
מכובדים והרבה פירסומת, נערך בפעם
הראשונה בישראל פסטיבל קולנועי כמקובל
בכל ארצות העולם — פסטיבל הקולנוע
המכסיקאי. פסטיבלים מעין אלו, נערכים
בהרבה מדינות על ידי מדינות אחרות,
בעלות תעשיית סרסים מפותחת, המעוניינות
להפיץ את תוצרתן. המוצ׳צ׳וס מחיקנוס
היו הראשונים שהכירו בחשיבות פסטיבל
כזה לכיבוש השוק הישראלי, השקיעו בו
מאמץ ארגוני, וכ־ 50 אלף לירות — יותר
מאשר הכניסו להם כל הסרטים המכסיקאים
שהוצגו עד כה בארץ.
באולמו המפואר של קולנוע תל־אביב
הוצגו בשבוע זה ששד, סרטים מכסיקאיים,
לפיהם ניתן היה לעמוד מה מציע קולנוע
לאטיני לצופה הישראלי. לא כל הסרטים
עמדי על רפה נאותה. שלושה מהם, סרטי
הילדים הרפתקאות זזוזליטו והאצבטוני,
העקורים ולח קוקארצ׳ה, היו סרטים בינוניים,
המיועדים לקהל צופים בעל מנטאליות
ואינטליגנציה שונים מאלו של הצופה הישראלי•
שני סרטים, סמימריו — אודות
מורה כפרי עיוור המעמיד כמה דורות של
תלמידים, וסאקריו — אגדה על חוטב־עצים
שהמוות העניק לו את היכולת לרפא חולים,
גילו את הסממנים המיוחדים של הקולנוע
המכסיקאי: סנטימנטליזם בטעם טוב,
והבלטת היפה והמועיל בדמויות אנושיות.
הסרט היחיד שהתעלה לדרגת יצירת אמנות
ברמה בינלאומית היה נאזאריו, יצירתו
של הבמאי לואים בוניואל.
ישו והיצאנית. למרות שלסרט זה אין
סיכויים של הצלחה קופתית, בשל נושאו
המיוחד ומשום שהוא נושא עליו בצורה
בולטת ביותר את חותם אישיותו של הבמאי,
זוהי יצירה מענינת מכל הבחינות.
בוניואל ניסה להמחיש בסרט זה את
האמת שבמימרה: אילו ישו היה חי כיום,
היתד, הכנסיה הקאתולית צולבת אותו.
למטרה זו החיה מחדש את ישו הנוצרי
— במכסיקו. ישו, הנושא את השם נאזאריו
(הנצרתי) ,הוא כומר עני וטוב־לב, המוכן
לספוג עלבונות, לקבץ נדבות ולהסתיר
יצאנית רוצחת בדירתו כדי לרפאה. בשל
מעשיו אלה מנדה אותו הכנסיה, והוא נודד
בכפרים בלוויית היצאנית ועוד מטורפת
אחת, מדגים במעשיו כי קיים הבדל עמוק
בין תורת ישו המקורית לבין דרך הכנסיה
הקאתולית. אלא שבסופו של הסרט הוא
רק מוכנס לכלא, במקום לד,צלב על עמוד עץ.
זהו סרט איטי ומדכא, והמשחק בו הוא
תיאטרלי במידה רבה. יחד עם זאת, זהו
סרט עמוק ומיוחד במינו — הנציג המכובד
ביתר של הסרט המכסיקאי.

סרטים
ה ז קנ הוהנהר
זרמי זעם (וזל־אביב; תל־אביב; ארצות
הברית) הוא סרס שעלילתו יכולה להתרחש

בשכונת נורדיה בתל־אביב, שם מקימה עתה
חברה אמריקאית רובע חדיש במקום שכונת
הצריפים העלובה. רוב תושבי השכונה
ויתרו על צריפיהם תמורת שיכון באחו מבנייני
המגורים החדישים, ורק זקנה אחת
סירבה לוותר על צריפה, שקירותיו הרקובים
צמודים עתה לקיר מגרד־שחקים.
אלא שעלילתו של הסרט מתרחשת במדינת
טנסי, בארצות־הברית, לפני כשלושים
שנה. אותה עת נוסדה רשות עמק הטנסי
המפורסמת •של לאודרמילק שנועדה, בין
השאר, גם לעצור את זרמי הזעם של נהר
טנסי. מר, שהפריע להפעלת אחד מסכרי
המיפעל היתד, אלמנה זקנה בת ( 80ג׳ון
ואן פליט) ,שסירבה לנסוש את האי הקטן
שלה, בלבו של נהר טנסי. צ׳ק גלובר
(מונסגומרי קליפס) ,אחד מפקידי הרשות,
נשלח במיוחד כדי לשכנע את הזקנה לוותר
על האי שלה, וסביב האיפופיאה הזעירה
של הזקנה בנוסח אדמה זו שלי היא,
מתפתח מלודראמה צבעונית.
נחל אכזב. נושא זה בלבד לא הספיק
לבמאי איליה (חשמלית ושמה תשוקה)
קאזאן, והוא הוסיף עליה עוד את בעיית
הפליית הכושים. הפקיד שאינו מצליח
לשכנע את הזקנה לעזוב את אדמתה, מבטיח
עבודה לפועל־ר. הכושיים, מסתבך
עם מגדלי הכותנה הדרומיים, שאינם רואים
בעין יפה את שיפור תנאיהם של הכושים.
בין שיכנוע למחלוקת נכנס קליפס גם
למיטתה של כלת הזקנה (לי רמיק) ,שבסופו
של דבר מעמיסה עליו את עצמה יחד עם
שני ילדיה מנשואים קודמים. וכך, כשהזקנה
מתה מצער והפקיד הצעיר מקריב את
רודקותו למען האידיאל, נחסמים לבסוף
ד,שטפונות של נהר טנסי.
בהשוואה ליצירותיו הקודמות של קאזאן,
זרמי זעם מהווה מיפנה ונסיגה. שחקניו
של קאזאן אינם משתוללים, אינם צועקים,
אינם מתגלים דווקא כמקרים קליניים שיצאו
מספר־ביקורים של פסיכולוג. הם משחקים
באיפוק מופרז, מדקלמים נאומים ארוכים
במקום לשחק• במקום זרמי זעם של נהר
גועש, יצר קאזאן קילוחים רוגעים של
נחל אכזב.
תדריך ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זוז בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם :
• אמריקה המוזרה >גת; תל-אביב)
חתכים לאורך, לרוחב ולעומק של אורח
החיים האמריקאי, בשרשרת צילומים אוטנטיים
מעדשותיו האנושיות של הצרפתי
הצעיר פרנסוא רייכנבאך.
0פנינים ואפר (פאר; תל-אביב)
לבטיו של דור שחונך להרוג, על רקע מל־חמת־האחים
בפולין שלאחר המלחמה.
0הם היו עשרה (חן; תל-אביב)
מצבה לגיבורי ביל״ו בסרט ישראלי בלתי
מרגיז של ברוך דינר. נינט דינר.
0חולות לוהטים (חן; ארושלים)
אינדיאנים בלבוש ערבי מחסלים כנופית
שודדי־קברים לבנים, המנסה למצוא מגילות
גנוזות בפטרה. מערבון ישראלי עם צילו־מי־נוף
מרהיבים. דליה לביא.
0הירושימה אהובתי (סמדר; ירושלים)
רומאן אהבים בין ארכיטקט יאפני
לבין שחקנית צרפתיה, על רקע זחיעות
הירושימה ואהבתה האסורה של הצרפתיה
לחייל גרמני. עמניאלה ריבה.

ת שבץ

העוד הזה

1206

חיים דגוני, המשרת עתה בצה״ל,
אוהב מאוד ספרים לאחר שהתלבט
זמן ממושך איך למלא את ספרייתו,
נוצא דרך מקורית למדי לעשות זאת.
הוא פותר תשבצים — וזוכה בפרסי
הספרים. הפעם מלאכתו לריק. תשב־צו
אומנם מתפרסם, אך את ספריתי
אין הוא מעשיר — נקווה שדבר זה
לא ידכא את רוחו ושעצם הפירסוס
של תשבצו ימריץ אותו למשנה־מאמץ.
מאוזן )1 :פרי
צהוב למאכל)4 .
צמח ממשפחת הנוי
קיסיים )10 .גוי.
)11 תבואה)13 .
עבור עם סכוניתר.
)14 בלי קיבול לנוזלים
)15 .מעי!
הזורק מים רותחים.
)17 פי האריה)19 .
זז )20 .פיקפוק)22 .
סכום כללי )25 .שמא
)20 .עם הארץ.
)27 נתבע )30 .בריכה
לכביסה) 32 .
מדור קטז )33 .היות
ו )3-1 . .אנקול.
)30 עיר הבהנים.
)37 ברור )39 .משפחת
פיסיקאים מצרפת
)41 .בירת אזר•
ביז׳אז )42 .משתחווה
)44 .קיבוץ בנגב
הצפוני)40 .
שדובר עליו הרבה.
)48 מרכז )50 .הסתלק
)51 .קיבוץ על
חוף הכינרת )53 .ריקוד )55 .קיבוץ בנליל
המזרחי )57 .עשוק, מעונה )58 .ידיח של
כלי )59 .מחיה הלשון העברית )00 .מנהיג
הרפורמאציה הפרוטסטאנטית בגרמניה.
מאונך )1 :עבי דבר ועומקו )2 .מבני
נוח )3 .מטפחת ראש לאשה )5 .סוג אדמה.
)0יחידת טמפראטורה )7 .דגל )8 .ארץ
השמש העולח )9 .מושב עובדים בעמק יזרעאל
)12 .סוד )15 .קיבוץ בגליל העליון.

הזיפנ״ם )21 .מיפחז )23 .אחו )24 .עיר
ם דרום-טזרח לת׳׳א )20 .תעלת שופכיז)28 .
קל למעיכה )29 .נשיא ההסתדרות הציונית
בשנים 1931־ )31 .1935 ספר בתנ״ד)32 .
שממה )35 .הניצחוז של צ׳רצ׳יל )37 .נמול
למעשה רע )38 .המופיע בריקוד )40 .כלי
בשחמת )41 .בבקשה )43 .פקודת)45 .
כבשו )40 .רמאי )47 .קרז האיל )49 .עובד
בבית ם רח־ )52 .1נז שנתעבה, קיטור)54 .
אחד מתווי הננינה )50 .קיר זקוף)58 .

בשלם
ארצות־הברית
או ל מנו צ ח
עוד לפני שבועיים צחקה כל אמריקה
מבדיחה שהתהלכה בוזשינגטון: בעיר ירד
גשם* .לפתע צילצל הטלפון בבית הלבן.
אשת הנשיא, מיימי איזנהואר, הרימה את
השפופרת .״מיימי,׳׳ אמרה פאט ניכסון,
מעברו השני של הקו ,״את בטוחה שסגרת
כל החלונות?׳
השבוע לא צחק עוד איש מאשתו של
סגן־הנשיא, אפילו ריחמו עליה במקצת.
הכל הבינו מדוע פנתה לפתע עורף, בשעת
הנאום בו איחל ניכסון מזל לקנדי המנצח,
ברחה מן החדר ופרצה בחוץ בדמעות.
זה אחד הפארדוכסים של המדיניות האמריקאית:
האיש שזכה השבוע לאמונם של
למעלה מ־״ 490/מבוחרי ארצות־הברית, האיש
ש־ 300 אלף קולות בלבד הפרידו בינו לבין
הניצחון — באומה של 180 מיליונים — נשאר
מחוסר־עבודה, חסר תפקיד פוליטי
מוגדר, ולמעשה גם חסר השפעה.
בארצות רבות, כמו בבריטניה ובישראל,
מנהיג המפלגה המנוצחת הופך אוטומאטית
לראש האופוזיציה בפארלמנט, ח״כ בעל
עמדה ומשכורת בטוחות. בארצות־הברית,
המישחק מתנהל לפי הכלל ״הכל או לא
כלום״ .המועמד המנוצח אומנם נחשב לראש
האופוזיציה, אך אין לו שום אמצעי לכפות
את רצונו על מפלגתו. כל מושל־מדינה, כל
סנאטור רפובליקאי משפיע יותר ממנו.

קאפיטליסטית קיצונית, תימשך בצודה מזורזת
הפיכת המשק האמריקאי לכלכלה מתוכננת,
בעלת סממנים בולטים של סוציאליזם
חופשי.
• יגדיל בהרבה את ההשקעה הממשלתית
בבתי־ססר, בבתי־חולים, בביטוח בריאות
ובפנסיות לזקנים.
הזל!] הירושלמי. פחות מכל ברור
יחסו העתידי של קנדי לבעית ישראל״ערב.
למחרת מיבצע־סיני השמיע קנדי דעות שהיו
קרובות מאוד לרעיונות הפעולה השמית
בישראל. בין השאר: מתן הזכות
לכל פליט ערבי הרוצה בכך לשוב לישראל,
תוך תשלום פיצויים ישראליים לכל השאר;
איחוד מרחבי ניטראליסטי; משא־ומתן לשלום
בין ישראל והערבים, תוך הצהרה
מוקדמת של נכונות לוויתורים הדדיים.
מאז החליש קנדי את עמדתו בהדרגה,
ככל שהתקרב מועד הבחירות. היה ברור

בן המאהה ־ 2 0

געל>

מרה
אתמ7ועמ>
תאכלו

ב״אולימפיה״
זכו במשאל
הנעל ה מו בחרת

המסעדה החדשה
והמודרנית כעיר
רח׳ קרית ספר פינת
רח׳ קרליבך, ת״א
דחף

בעוד שריצ׳ארד ניכסון עמד על חורבות
הקאריירה שלו (ראה לעיל) ,עמד ג׳ון קנדי
בן ה־ 43 על סף קאריירה חדשה, העשוייה
להיות אחת הגדולות במאה ה־.20
אין כל אפשרות לקבוע מה היתד, הסיבה
האחת המכרעת שהנחילה את הנצחון לקנדי.
מאות גורמים שונים השפיעו על התוצאות.
אולם מכל הוויכוחים שעמדו במרכז המערכה,
ויכוח אחד הזדקר מעל כל האחרים.
ניכסון טען כי ״מעולם לא היתד, ארצות־הברית
יותר חזקה, יותר עשירה ויותר
מכובדת בעולם מאשר עכשיו.״ קנדי טען
כי ״בשמונה השנים האחרונות ירדו פלאים
הן הפרסטיג׳ה של ארצות־הברית והן הכוה
הצבאי שלה.״
בחירתו של קנדי היתד״ על כן, הצבעה
נגד שביעות־הרצון העצמית ובעד הצורך
בשינוי ערכים. הבוחרים נתנו למנצח את
הסמכות לחולל שינויים מרחיקי־לכוה לפי
כל הסימנים, הוא מתכונן לנצל סמכות וו
עד תומה.
ג׳ון פיטג׳ראלד קנדי הוא הנשיא האמריקאי
הראשון שנולד במאה ר,־ .20 הוא
בן דורם של אנשים כמו שידל קאסטרו,
גמאל עבד אל־נאצר, פאטריס לומומבה, המתייצב
בעולם כולו מול הדור של דוייט
אייזנהואר, ניקיטה כרושצ׳וב, הארולד מק־מילן,
מאו טסה־טונג, שארל דה־גול —
שלא לדבר על זקנים מסוג קונראד אדנואר,
דויד בן־גוריון וצ׳אנג קיי־שק.
התחלה חדשה. אדם שהיה חייל קרבי
במלחמה בה הופעלה הפצצה האטומית, שראה
בגיל צע־ר את תהליך ההשתחררות של
העמים הקולוניאליים, מסוגל להבין את הצורך
בהתאמת השיגרה הפוליטית הישנה
לדפוסים חדשים.
אומנם, אין אדם יחיד — גם לא נשיא
ארצות־הברית — יכול לשנות לבדו תהליכים
יסודיים, להפר יחסי־כוחות מהותיים.
בכל זאת יש לצפות כי קנדי יתחיל התחלה
חדשה בכמה שטחים, ובעיקר כי :
0יעשה מאמץ עליון לפירוק הנשק
האטומי, בשיתוף־פעולה עם ברית־המועצות,
לפני שהפצצה האטומית תגיע לידי עשרים
מדינות קטנות (ראה הנידון).
0יסכים בהדרגה להכניס את סין
העממית לאו״ם, אולי על־סמך פשרה שתכיר
בממשלת צ׳אנג קיי־שק כממשלת האי פורמוזה.
במקרה זה תהיה סין הקומוניסטית
חברה קבועה ובעלת־וטו במועצת־ד,בטחון,
ואילו פורמוזה תהיה רק חברה רגילה ב־או״ם.

ישים קץ לשגעון הבריתות הצבאיות
הבלתי־יעילות של ג׳ון פוסטר דאלס המנוח.
מכל הבריתות תישאר רק נאט״ו ככוח
מעשי. תחת למשוך מדינות אפראסיאתיות
לבריתות עם אמריקה, ישתדל קנדי לעזור
לגיבוש גושים ניטראליסטיים, שלא יהיו
עוינים לארצות הברית.
• יגביר בהרבה את התערבות הממשלה
הפדראלית של וושינגטון בתהליכי המשק
האמריקאי, כדי לדרבן את גידולו. אם
כי האידיאולוגיה הרשמית תישאר להלכה

מודעת ניכסוף
האשה פרצה בבכי

לו כי הוא זקוק לקולות היהודים. תוצאות
הבחירות הוכיחו כי צדק בכך למעלה מן
המשוער: לולא הצביע הרוב הגדול של
היהודים בעד קנדי, היה ניכסון נבחר ללא
כל ספק.
יתכן כי קנדי יזכור לקח זה, יימנע גם
להבא מכל צעד העלול להרגיז את הזקן
הירושלמי, שהיה יכול להיות אביו. אולם
יתכן כי קנדי יגיע לכלל מסקנה כי עוד
יש זמן רב עד לבחירות הבאות, וכי בינתיים
אפשר לנסות לכפות בעדינות פתרון
של שלום על ישראל והערבים.
בגיל ,43 זוהי עדיין תיקווה טבעית.

נ בזו ת גז עי ת
הלאומיות חשובה בתקופה זו — ובמיוחד
לאומיותם של המנוולים. זאת גילה, החודש,
ג׳ורג׳ מיקס, היהודי ההונגרי, שהוא אחד
מטובי ההומוריסטיים של בריטניה
סיפר מיקס: במסעדה הוליבודית פגש
בידיד ותיק, יהודי וינאי שפרצופו מצטיין
בקווים מונגוליים. בימי המלחמה התעשר
אותו יהודי, כאשר שיחק בסרטים הוליודדיים
תפקידים של מנוזלים יפאניים.
אחרי המלחמה שוב לא היו המנוולים ה־יפאניים
באופנה .״אז מהי״ שאל מיקס,
״הרי אתה יכול לשחק תפקיד של מנוול
סיני, או קוריאי־צפוני?״
״לא,״ השיב היהודי, בעל עצמות־הלחי
הרחבות .״אני הרוס !״ הסיבה: מאז המלחמה
הלכה ופחתה חשיבות השוק האמריקאי לסרטים,
הלכה וגדלה חשיבות השווקים הזרים.
כדי שלא לפגוע בשווקים אלה, דורשת
הוליבוד עתה שכל המנוולים יהיו
אמריקאים טהורים, בני הגזע הלבן.
״וזה בדיוק התפקיד היחיד שאיני מסוגל
לשחק!״ נאנח היהודי.
* מהתמונה המפורסמת של הסיכות בין
ניכסון וכרושצ׳וב במטבח התערוכה האמריקאית
במוסקבה.
הווילוז הזוז *תכ־1

כשאינך חושב לעשות זאת לבד, אלא עם
זו בעלת ההופעה החיצונית הנהדרת — או
איך אתה קורא לה, עולמית? — או לך
לנוח.

ההורים 7א מרשים

פנינה! אס לא היית ״ידידה טובה״ של׳,
לא הייתי מסוגלת לסבול אותן, אפילו יום
אחד.

חמץ הנגדי

נכון שהמין הנגדי הוא לא תמיד הכי
מושלם. אבל, מכיוון שהוא המין הנגדי היחיד
אנו שותקות, בלית ברירה, ובולעות.
למרות זאת, אינכן חייבות לבלוע את
( 1208/27א שכותבים— :
״אנחנו מאוכזבים עד לעומק נשמותינו
מהבנות הסובבות אותנו, בגלל זה שהן רב־לניות
אחת אחת, ואנו (המיסכנים!) הקורבן
שלהן. יש כמובן עוד המון חסרונות
שיכולנו לציין, אבל זה יכול לעניין רק
חוקר־נוער. אז, בקיצור, החלטנו לנטוש אותן
ולדוג במקום אחר.״
הדייגים: בני .23 חובבים כדורגל/סל וכר,
ויודעים לעשות חיים — אם רק נותנים
להם.

נחמדים במכנסיים

לא מספיק שאתם לובשים מכנסיים —
אתם חייבים להיות גם נחמדים בכדי לרצות
לכתוב ל(.)1208/28
כרגיל, גם הן שתיים שגילן המשתוף לא
עולה על 35 שנה, ושהדבר היחידי המעכיר
את עולמן הוא — העדרכם.
נושאים להתכתבות: הכל, מכל כל.

הוא אינו מרגיש עצמו כסחורה שעליה
צריך להכריז בשוק, ולכן כל מה ש(/ 34־
)1208 מוכן לספר לך בפורום זה — שהוא
רמת־גני בן .19 אוהב לראות — ודאי ניחשת
— סרטים, לפעמים גם הצגות, אלא
שהיה רוצה לעשות זאת במשותף, כלומר,
אתך.
אז אם אינך מתנגדת לשותפות, תוכלי
לכתוב לו, אבל רק בתנאי שאינך מאלה
האוהבות לנופף במה שהוא קורא ״מושגים״
,כמו :״ההורים לא מרשים״ ,״כבר
מאוחר״ ,וכו׳ וכו׳ וכו׳.

״האמת היא, אסא, שאני אוהבת את אורי,
אבל אינני סבורה שאגי מוכנה כבר לנשואי!;
כי ישנס כל־כן הרבה דברים שאינני
יודעת.״
״אס כך הדבר, אז בואי ואספר לן סיפור
על פרחים ודבורים
״או לא! בזאת אין צורן. מה שמדאיג
אותי הוא עניין הבישול.״

רה, מבקש להדביק גם לו מספר. בבקשה —
(.)1208/32
בהזדמנות חגיגית זו, מבקש להכיר נערה
(18־ ,)17 שתאהב את כל הדברים ההם,
ושתהיה מוכנה לבלות בחברתו כשיבוא
הביתה (תל־אביבה) לחופשות.

היא לבשה אפודה כל כך הדוקה שבקושי
יכולתי לנשום.

הכל אודות ()1208/33
דווקא לא איכפת לי שאתה קורא לי דודה.
להיפך, אני מאושרת להיות הדודה
שלך, ולא אחותך, למשל, ואתה בטח יודע
למה.
זה שאתה כבר בן ,26 לא ידעתי, אבל
זה מעניין — מפני שאתה נשמע הרבה
פחות. לא! אין צורך להודות.
בטח שאתה אוהב מוסיקה, תיאטרון ואופרה.
רגע רגע, זה לא. נסיעה מטורפת
במכונית, בשום פנים ואופן לא, מר, עוד,

אידן גד 7בעמיר

לא יודעת למה, אבל 1208/35 הידוע יותר
כאילן, נשמע כל כך עצוב, כאילו נשא על

נערת השבוע

לאדם שיש תחביב, אין שום סיכוי להש־תגע,
אולם לאנשים שמסביבו— דווקא כן.

י כנות מזעזעת
אם כי מכתבה של נירה אינו מימצא
אמנותי ונם לא דבר דומה לזה -׳,אמסור
אותו כלשונו, מאתרי ועמדה על כך בכל
תוקף, וזוהי זכותה, בעצם. אז בבקשה— :
״מי מכיר, מי יודע? גבר שגילו נע בין
26ל־ 30 שנה, ושגובהו בין 1.75 עד 1.80
מ ,,מתל־אביב והסביבה — לפנות בעזרת
המדור של רותי אל 1208/29 אשר גילה
יציב (עומד?) על עשרים וחצי, וגובהה
1.70מ׳.
•לגבר שיכתוב, מובטח מצב־ רוח עליז,
שיחה על רמה אינטלקטואלית נאותה, בת־זוג
לריקודים וכנות מזעזעת.״

טובים השניים מן האח ד

״טבע האדם בנערותו לתות נחפז לכל
דבר, וניזון הוא מכל תופעה חדשה, שממלאה
את רצונו הרגעי, ותו לא. רואה
הוא בזה כיבוש גדול, בדומה לאלכסנדר
מוקדון. רוצה הוא לבלוע לתוכו בכל נימי
נפשו, את כל הבא לידיו. מפזז ומקרקר
הוא כאותה איילה, ומקפץ מסלע אל סלע,
עד אשר נופל לתהום, וכר וכר.
״ואין לך טוב משקט נפשי, המתבטא במציאת
המבוקש. גם ההיסטוריה לימדה
אותנו, שכל האישים הגדולים נעזרו במידה
מסויימת באשה שהבינה לרוחם, וסייעה
להם להשלים את מאבקם באשר הם. ולכן,
יש לי היסוד להאמין, שטובים השניים מן
האחד.״
אני מקווה כי הבנת ש( )1208/30 טרם
מצא את העזר כנגדו: תוכלי לסייע לו להשלים
את מאבקיו, בתנאי שאת מסוגלת
להיות, ותסלחי לי בעד הביטויים, ידידה,
מבינה, מרגישה, סנטימנטאלית, ואולי גם
חובבת היסטוריה.

( )1208/31 כל כך דייקנית, כמה ארבע־עשרה
וחצי דקות אחרי תשע. ויש לה
כתב־יד, שהוא עצמו תאווה לעיניים.
ואם זאת עדיין לא סיבה מספקת לכתוב
לה, אז בוא ואגלה לך עוד: היא בת , 17
ובתוספת של כמה נתונים פה ושם, היתד,
יכולה להיות, בקלות, אחותה התאומה של
דינה ברזילי.
אז אל תספר לי שדינה לא מוצאת חן
מלפניך — ספר לחיים חפר.

גאה בעובדה

אלחוטאי ביחידה מפורסמת מאוד, הגאה
בעובדה שהוא רשאי לחבוש כומתה שחו

מה אם הוא מעקרון ז

אם את כותבת אנגלית — תוכלי לעשות
זאת למורים גרינבלאט, שהוא בחור אמריקאי,
אשר הצליח להחזיק מעמד ולהישאר
רווק עד, ותסלחי לי בעד הביטוי, גיל .42
מורים (ואני מקווה שלא יכעס אם השתמשתי
בשמו הפרטי) הוא בוגר קולג/
מועסק בחברה ליצור מטוסים ושוכן כבוד
בעקרון אשר במדינת אוהיו.
למעוניינות, הכתובת היא:
66111(1811,־11. 01
1, £117011, 01110,־ 631 0001א 21,

פירו שים או ת ם אין
מו צ אי ם במילון
שועל — זאב השולח פרחים.
רווק — שמזמין אותך לראות את הבולים
שלו.
נחירה — מוסיקה מיטתית.
פיג׳מה — מה 01 גבר לובש כאשר פורצת
שריפה.
שימלת הריון — חליפה מרחבית.
חינוך — מה שנשאר אחרי ששוכחים את
העובדות.
טיפש — מי שאומר את מה שהוא חושב,
מבלי לחשוב.
פיקה — הלומד מהטיפש.
חו ר ף — כשגברים מוציאים את בגד־הים
מהנפתלין, והנשים — מהחנויות.
אתאיסט — אחד שמתחזל להאמין׳־באלוהים
בחצות.
קומוניסט — מכל אחד, לכל אחת.
דמוקראטיה -כשגברים מדברים עד
נשים מה שברצונם, וכשנשים עושות
בגברים כרצונם.
אדם — הגבר היחיד בהיסטוריה שלא תיה
לו תחליף. י
חווה — אתם בטח ׳דדעים.
אהבה ראשונה -־ אנ חנו.
אהבה אחרונה -הסתכלו בראי.
אהבה כבלל — קומדיה בצרפת,
טרגדיה באנגליה,
אופרה באיטליה,
מלודרמה בגרמניה,
נשואין בישראל.
אושר — מצטערת, פטנט רשום.
החיים — שעור ארון בהומניות.
המוות — סוף השעור /עבור.

ציפור(!סנה לחעזה ל•

מפר?חיים הפר

כתפ-ו הצעירות ( )22 את העצבות של העולם
כולו.
ולכן, אם תצליחי להעלות שוב את החיוך
על שפתיו — ואין כל סיבה שלא תצליחי
— תבואי על הברכה.

זוהי קריאת ס.או.ס. לכל הקוראים: מי מכיר, מי יודען
לפני חודשים מספר צילם יעקוב אגור, הצלם הראשי של העולם הזה, את התמונה הזאת
באוטובוס בינעירוני. אין לו מושג מי הנערה.
במשך זמן מה היתה התמונה מונחת מתחת לזכוכית שולחן־הכתיבה שלי, ולאט־לאט
החלו העיניים האלה לשגע אותי. עכשיו אני כבר מוכרחה לדעת מי זו.
ובכן — מי שמכיר אותה, ויודע מה היא עושה ואיפה היא גרה, שיספר לי.

בא לי רעיון (מה יש, זה לא יכול לקרות לי?) לאיזשהו חידוש בסדור זה.
מה דעתכם על זה שבכל פעם אכריז על שם של בחורה — נניח לדוגמה: שולה —
ואזמין אתכם לשלוח לי תמונות של כל שולה נחמדה שאתם מכיריס/ותז אני אסתכל
בכל השולות האלה, אבחר בשולה שתמצא חן בעיני הכי הרבה, ואפרסס אותה. אחריכן
אכריז על שם אחר, וכן הלאה.
אז טוב: השם הראשון יהיה באמת שולה. כל אחד מכם המכיר שולה נחמדה (וכל שולה
החושבת את עצמה לנחמדה, או — נו, טוב! — שאומרים עליה שהיא נחמדה) ישלח את
עם כמה פרטים: מה שמה, בת כמה היא, מה מעשיה ומה כתובתה.
התמונה שלה,
אני רוצה לקבל את כל השולות תון שבועיים! עמוד נוח!

כאשר שמע המשורר נתן אלתרמן שאורי
לוי עומד להופיע בערב־הפתיחה של
מסעדת כליף, אסר :״אל תגידו לי שהוא
ירקוד סטריפטיז, עם הקרחת שלו
מספרים שבאותו ערב יהיה ״שמח בכליף,
וכי 1001 תל־אביב היתה שם. דבורה
(אשת האדריכל) ארקאדי שפכה קוניאק
על ראשו של ד 0 3נל הארכיטקט, והלה
החזיר לה בכוסית, אלא שזו פגעה דווקא
בראשו של רפאל קלצ׳קין. ופוקה
הירש, הרווק הנצחי, נראה עסוק מאוד
בחיזור אחרי נאדיה כראון, אז אב־י
רהם שניאור החליט שדי, ולקח אותה,
על תכשיטיה, הביתה. פוקה, אשר כשמו
כן הוא, לא אמר נואש, וניסה מזלו אצל
יהודית גלעדי, שבאה עם שייקה
דולצ׳ה — אשר היה שיכור כלום. טלי
לה בן־זפאי היתה נורא עצובה, לא ידוע
אם בהשפעת היין, או בגלל ההצלחה שנחל
אורי. בעלה. פולט הפנצלר, מצידה,
היתה שתויה, וכרגיל, לבשה את השימ־לה
השחורה המכסה טפח, ומגלה כתפיים.
ואילו ל׳אן הצרפתי, שהפן לאחרונה
נושא־כלים לציירים, הוכיח שמלבד היותו
ג׳ינג׳י — הוא יודע גם לרקוד. הוא עשה
זאת, בלית ברירה, עם רעייתו הקטנה. היות
והוויסקי היה על־הבית, נתנו לו לזרום כמיץ
היחידי שנשאר מפוכח היה חיים
חפר, שנידנד בראשו לאות הסכמה, כאשר
איזה סניור, מבעלי המקום, דיקלם
נאום בספרדית. בקיצור, היה שסח. היחידים
שנראו מודאגים משהו, היו נציגי עו־מאר
כייאם, אשר מיהרו והזמינו את החברה
אליהם. החברה כבר היו עייפים. הם
לא הלכו — חם זחלו לשם.

מספד 1208

עד 9תי חמור ו>וישדת שואל את ד״ג׳ ״סנונית״1