גליון 1209 מתאריך 23 בנובמבר 1960

--ארבע פעמים בשבועות האחרונים ראית את תמונת שר־הדתות
כשהוא חבוש כיפה. מסתבר כי בין השאר היתד. זאת גם בחינת
הזכרון החזותי. קוראים לא מעטים סברו כי ראו רק תמונה
אחת שחזרה ארבע פעמים. כפי שתיווכח להלן, היו אלה ארבע
תמונות נפרדות, בעלות הבעות־פנים שונות לגמרי:

״העולם הזה״ 1206 ,1205

1208 ,1207
תמונה נוספת מאותה סידרה מאלפת של שר הדתות: ראה

דוגמאות האופנה שבתמונה הם מתוצרת, דורינה״

א פנ ת אורלון לסתיו!
א שה לר עו תה מבשרת על א פג ת אודלון המתחדשתלס תיו!
מלבו שי אורלוו שו מרי ם על צו רתם, ק לי ם ל כבי ס ה ונו חי ם לטיפול.
לה שיג ב דוג מ או ת ס תיו ח די שו ת בכל ב תי ה אפנ ה ה מו ב ח רי ם.

מוצרים מוכים יותר לחיים נוחים יו ת ר ...כאמצעית הכימיה
* אורלון הוא
דו־פונם לסיב
אינה מייצרת
המוצג בתמונה

השם המסחרי הרשום של
האקרילי שלה. דו־פונט
את החום או את המוצר
זאת.

מררון לבינסיו אייזן

.העולםהזה שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון 26785׳ ובד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, ת•*׳
פין 6י העורך הראשי: אורי אבנרי. המו*ל: העולם הזה בע׳־מ.

עמוד .4

קשה לנו לעלוז כאשר שבועון הולך לעולמו. מי כמונו יודע
כמה עמל, כמה מאמצים, כמה דאגות ולבטים מושקעים בכל
גליון של עתון שבועי!
כאשר נקראים אנו להספיד את דבר השבוע, קטן עוד יותר
הפיתוי לפרוץ בתרועות־גיל. כי זה מכבר חדל העתון להיות
מתחרה ממש להעולם הזח. כשראינו את גליונו מופיע, מדי
שבוע, בקיוסקים בצד גליון העולם הזה, נראה לנו כגלעד
למאבקינו הראשונים.
לפני עשר שנים, כאשר נטלנו לידינו את העולם הזה, היה
דבר השבוע המתחרה מס׳ 1שלנו. הוא עלה בהרבה על העולם
הזה בתפוצה, בגודל עמודיו ובריבוי אמצעיו. תוך שבועות
מעטים עלינו עליו בתפוצתנו בקיוסקים. הוא היה נסגר מזמן,
לולא חששה מפא״י להודות בגלוי בפני הציבור כי כל אמצעיה
האדירים לא הספיקו כדי להביס את העולם הזה העני. למעלה
ממיליון ל״י נוספות, מכספי הפועלים, הלכו לטמיון, עד שההסתדרות
הכריזה השבוע כי השבועון דבר השבוע יפסיק להתקיים
בעוד חודש, יהפוך מוסף־יום־ששי של דבר היומי.
כך מת השבועון ה־ 13 שניסה להתחרות בגלוי או בסתר
בהעולם הזה בעשר השנים האחרונות. התריסר שקדמו למספר
ביש־מזל זה, וששמותיהם רובם בבר נשכחו מזמן:
9אשמורת, שבועון מפא״י לדור הצעיר.
9מצפן, שבועון במתכונת העולם הזה, שהתיימר להיות
בלתי־תלוי, היה למעשה ביטאון מוסווה של אחדות־העבודה,
בהשראת יגאל אלון.
9עין כעין, שבועון שהיה קשור אז במפלגה הדתית-
הלאומית, ושהיה מעין העולם הזה לדתיים. עורכיו הקימו
בינתיים שבועון חדש בשם פנים אל פנים.
* עתיד, נסיון־נפל של חרות להקים עתון לדור הצעיר,
באיצטלה של ביטאון בלתי־תלוי.
9תנופה, אותו הדבר בשם אחר.
י • חיישעה, שבועון קלוקל של רכילות וחתיכות, שהוקם
ביוזמה פרסית, התקשר לאחר מכן עם הסניף החיפאי של
מפא״י וחולק חינם על-ידי אבא חושי בבתי־החרושת, מתוך
נסיון אודילי לדחוק את רגלי העולם הזה בשיא המערכה על
חושיסטאן. נסיון של חושי להוציא לאור מעין העולם הזה
פרטי שלו, בשם בזק, לא יצא לפועל.
9עין, ביטאון אינטליגנטי יותר, שהיה קשור עם חוגי
מפא״י.
9ראי, נסיון־נפל פרטי להכות את העולם הזה בנייר
משובח.
9תבל, שבועון פרטי, שהקדיש עמודים שלמים להשמצת
העולם הזה, ניסה לחקות אותו ושבק חיים לכל חי.
9אנחנו, נסיון של אחד הצהרונים להוציא שבועון לדור
הצעיר.
9קול ישראל, נסיונו הכושל הקודם של שירוודו־,שידור
להוציא שבועון־ראדיו, באמצעות בעל־זכיון פרטי, שהיה משעמם
כמעט כמו הנסיון הנוכחי.
• רימון, שבועון־הרפש של נערי־הזוהר של ביג׳י, שהוקם
במגמה יחידה להרוס את העולם הזה באמצעות שקרים והשמצות
אישיות, נקבר לבסוף על־ידי יוזמיו בבושת־פנים, אחרי
שבלע 400 אלף ל״י מכספי קרנות ממלכתיות סודיות. עד היום
מנסה כל אהד מנערי־הזוהר לנער את חוצנו מעסק־ביש זה,
להטיל את האחריות על הנערים האחרים.

הנוולוז הזה 1200

מכתבי
שנונית ראשונה

הסנונית הראשונה אינה מביאה את האביב׳
אבל ״סנונית׳־ (העולם הזה )1208
אחת מספ יגן ה כדי להוכיח את חרפתה של
סטשלח ישראל. איזו טטשלה היא זו ה־מפקירה
את אזרחיה לשרירות לבו של עם
בארבארי, פרוע ואבזרי, רק ספני שהיא
מקווה (לשווא) לרכוש את התורכים למלח־מה
ננד הערבים?
כאזרח ישראלי, אני דורש התערבות מיידית
ונמרצת ביותר של טטשלת ישראל -8
שיחדור דייני ״סנונית״!
אברהם דרון, חיפה
ביחס לגורלם של דייגי סנונית מאז הפיר-
סוס: ראה תזכיר.

חטיפה כבית־הסוהר
אני מודה לכם מאוד עבור יחסכם האנושי
והסכין אלי, המתבטא בטשלוח העולם הזה
אלי לפי בקשתי.
...לא רק אנכי קורא ונהנה מטנו. כמה
עשרות אסירים, טטש חוטפים מידי את ה־נליוז
וקובעים לטפרע תור לזטז קריאתו.
לבז תודתי נתונה לכם לא רק בשמי, אלא
גם בשם מספר לא מועט של אסירים אחרים.
אריה רוזנבאום, מעשיהו, רמללת

ק־קאריקטורה

הקאריקטורה על המעילה בבנק הדואר
(העולם הזה )1207 תמוהה מאוד בעיני
האם בכוונתכם להתחרות עם האנטי־קוטו-
ניסטים שלנו? בפרשות פליליות של חברי
מפלגות אחרות לא ניסיתם לרמוז על קשר
כיז המועלים או עוזריהם לביז המפלגה
אליה השתייכו. הזאת היא ״ללא משוא-
שרגא בונים, תל־אביב
פנים״?
...אני מוחה ננד קאריקטורה קומוניס-
טית זו, המנלה מחרש את פרצופכם הא-
ראובן חיימי, רמת־גן

קובע זלן י: לן יוויתי שמקאריקמורה תהיה
קומית, לא קונטרוברסית.

העיקר הבריאות
..תמהני איד חש עורר־השער, כשהתברר
שהפרש הקולות בי! קנדי וניכסוז הוא
פחות מחצי מיליון!
א. פרוק, תל־אביב
קצת חיוור, אבל בסדר. תודה.

מול הנערים
אחרי קריאת מאמרו של מר אורי אבנרי
על!סיכום פרשת לבו! עד עתח (העולם הזה
,)120,נתעורר אצלי הרושם כי הכותב צעד
צעד חשוב ונכו! שמאלה.
עד עתה נהגו חונים אופוויציוניים רבים
בארץ, לרבות הקרובים ל״העולם הזה׳׳ ,לם-
עו! ש״אצלנו אי! שמאל ואי! ימי מאחר
שקיימת כלכלת־תרומות
טוטאלית,
וכדומה. אר למעשה
מובן, שקיים בארץ
ריבוד מעמדי
מסויים, ואח קיימות
התנגשויות מעמדיות,
אלא שהטיבנה שלה!
עוות במידה זו
או אחרת משום
אופייה הלא־יצרני
של הכלכלה.
אומנם ה״שמאל׳׳ ו־ה״ימין״
שלנו אינם
עקביים ו״נורמאל־יים״
— אד בכל
זאת אי־אפשר לכזעוז
שהם אינם מבטאים מוקד תפיסות שונות לח־לוטי!
.כד נם ״המשטר החרש״ ,הטוען שאינו
לא שמאלי ולא ימני, מנסה לבנות,
למעשה, מפלגה ימניודטרכוית בריאה יותר
על חורבות ״הימי! היש!״ ,או מתור התלכדות
עם חלקים סמנו.
בתנאים מעי! אלה כל כוח, השואף להתעוררות
ציבורית, חייב לפנות או ימינה או
שמאלה — לאו דווקא על־טנת לקבל על עצ־מו
את עולז של המפלגות הקיימות, אלא
בדי להשפיע מתור עקרונות רעיוניים כלליים.
מי שחש את עצמו כסוציאליסט, ומה
עור כסוציאליסט בישראל, אינו רשאי להינתק
מקשר כלשהו לרוח תנועודהעבודה המקומית,
או לראות את חזות הכל של חנו־עת־עבודה
זו בדיבורים על ״פאשיזם של
קורפוראציות הסתדרותיות״ ,בסי שמדברים
אצלנו כמה אופוזיציונרים ״לא־שמאליים ו־יא־ימניים״.

צורר לקבל את ההסתדרות ואת תנו-
עת־הפועלים כמות שהז. אר בלעדיהז לא
תיכון שום אופוזיציה סוציאליסטית־עצם־
אית בארץ. דומני, אד אולי אני טועה, שמאמרו
הנזכר של מר אבנרי הוא סיטר
מיפנה חשוב בבירור רעין ני זה.
גבריאל מוקד ,״לעומת״ ,חוג רעיוני
למחשבה לאומית וסוציאליסטית, תל־אביב

למען הרבנית

לטאטרכם ״המאבק על ירושת טולידאנו״
(העולם הזה )1207 אינני יכול שלא להביע
את דעתי שבושה צריכה לכסות פני כל
איש בישראל לקרוא ששתי נשים עוברות
בצהרי יום ברחוב ראשי בבירת ישראל
וכמה שקצים, עוברי בטל ופרחחים ,״הלכו
אחריהם, צעקו, צחקו, והשמיעו הערות מעליבות״
,ואיש לא בא לעזרת!.
טילה למשפחת טולידאנו: את הנעשה
על־ירי אביכם הדגול באחרית ימיו אי!
להשיב. בלי ספק יהיו סופרים גדולים ו-
סחות־גרולים שיספרו בכישרו! ובפחות־כיש־רו!
על טראנדיה זו של אשת אביהם. האם
לא לכבוד יהיה לספר שאחרי פטירת הרב
והשר לקחו בניו את האשה תחת חסותם
וחינכו אותה להיות ראויה לשאת שמו?
חישבו שקיימת האפשרות שאפילו בעוד
ששים שנה יוכלו להצביע על אשה זו בעל
אשת אביכם.
יוסף רוקח, קריודשמונה
בשלושת מאמריכם על הרבנית טולידאנו
עשיתם מעשה אנושי גדול. הרימותם אותה,
העולם הזה 1209

טיחרתם אותה והצנתם אותח לעיני הציבור
באור אנושי וסימפאטי. תבוא עליכם הברכה.
מרים
מזרחי, ירושלים

3 0 / 0י ה

רכב צה״ל ופרשיו

לא נעים, אבל צריד להתייחם׳ לבעייה.
עדים אנו לנסיעות בני-משפחותיהם של
קצינים, בלווית נהנים, לכל חלקי הארץ,
כולל ליווי צמוד לאשת הקצי! בעת קניות
מיצרכים בשוק.
ער כמה שידוע לי, חל איסור מוחלט
להשתמש בשירותו של הנהג הצמוד, כדי
לבצע באמצעותו שירותים לבני המשפחה.
נכו! הרבר שתמורת תשלום מותר לנצל
מספר ק״ט לנסיעות פרטיות, אולם לא מדובר
על שימוש בנהג.
אי! צל של ספק שנסיעתו של הנהג זולה
יותר: אבל עדיי! לא הוחלט לאפשר הדבר.
מעניי! לרעת כיצד מסבירים שלטונות הצבא
תופעה זו.
אני כשלעצמי חושב, שיש לאפשר לקצונה
הבכירה שימוש ברכבה הצמוד ללא הנבלה.
אנו חייבים לשחרר עצטינו מנישה צרודאופק
ולהתרגל למחשבה, שלסוג טסויים מבי! הקצונה
והפקידות הגבוה יש לאפשר שימוש
ברכב ציבורי, נם למטרות פרטיות. בקיצור,
לתת גושפנקה רשמית למצב הקיים. אי!
להשלים עם המצב הקיים, בל זם! שלא ניח!
האישור המפורש. אני לא רואה כל אסו!
בכר שאשתו של קצי! בכיר תשתמש ברכב
הציבורי ככל עם ישראל.
ררר אגב, הייתי רוצה לרעת אם אישורי
הנסיעות הפרטיות חלים נם על הנסיעות
המבוצעות בשבתות?
צבי חבלני, תל־אביב

אני עומד להגיש צו־על־חנאי נגדכם שתבואו
ותנטקו מדוע לא תפרסמו את תרגום
המכתב של הקורא מיפאן (העולם הזה
)1207 ותשובת המערכת.
א. אורי, תל־אביב
...מ ה הטעם להציג בפני הקורא דבר
שהוא אינו מבי!? זה קורא של ״העולם
הזה״ ,מרוע הוא לא כותב בעברית? האם
יש לכם כתב שהוא יפאני?
וויו אזולאי, באר־שבע
אני משלם 60 גרוש בשביל לקנות עתו!
בעברית שאני יבול לקרוא, אז מה אתם
מקשקשים לי מכתבים בכל מיני שפות כמו
אידיש וסינית, שאני לא מביו בזד, מילה?
שלמה כהן, תל־אביב
ישר כוח המערכת, שיודעת לקרוא סינית
ונם לענות על המכתבים, אבל מדוע אינכם
מסבירים לנו מה כתוב שם?
משה דנציגר, ראשון לציון
המכתב של סוזוקי לא נכתב סינית אלא
יפאנית וזה תירגומו:
״ראיתי את שבועונכם, העולס הזה׳ והוא
מצא מאוד חן בעיני, אבל לא יכולתי לקרוא
בו שוס דבר. מדוע אינכם מוציאים גם
מהדורה ביפאנית?״
תשובת המערכת:
תודה לך עבור מכתבן המעניין, אך בנוגע
להוצאה בשפה היפאנית יש לנו קשיים מסו
״מים שכרגע איננו יכולים להתגבר עליהם.

מכות לחולי-נפש

זה 50 שנה אני מכיר את החיים של
חולי־הנפש בבתי־חולים של ארצוודהברית.
מאז שהחולה בידם הבריא ממחלתו ועזב
את ביודהחולים, הוא עזר למיליונים ע״י
הליגה לחולי־נפש. אפשר לקבוע בוודאות,
שמאז לא הרשה בי״ח ממשלתי שם לשום
אדם להלקות חולה( ,אפילו לא לאח בלתי-
מוסמר, שיש לו נטיה לסדיזם).
בארצנו ממשיכים, לצערנו, עוד להרביץ
לחולים בכל הזדמנות.
קשה ביותר התפקיד של רופא פסיכיאטר
בבית־חולים בארץ מכמה סיבות:
באמריקה רשמו הרופאים 40 טיליו! רצפטים
לטרנקוילייזרים למדובאי־נפש, כמו טופ־רניל,
התרופה הידועה ביותר בעולם. כא!
הרופא אינו מסוגל להשינ את הכדורים
הדרושים לחולה, אם אינו חבר בקופת־חולים.
החשבו! הוא פשוט: חולה זקוק בערר ל־6
כדורים יומיים ב־ 40 יום, ולכן ההוצאה יקרה,
בו בזמז שההוצאה להלם חשמלי קטנה מאור.
לכן מסכים הרופא, בעל כורחו, להיות שותף
עם דעתו של המנהל האדמיניסטרטיבי, ולתת
12 טיפולים של הלם חשמלי, במקרים
של דכאו! .אבל ההלם הורם את הזכרו! של
החולה לפחות למשך שלשה חדשים אחרי
גמר הטיפול. נוסף לזה מחליש הטפול את
האישיות (ה־״אנו״) של החולה, שמסיבה
זו הוא היה זקוק לאישפוז.
אי! ברצוני להיכנס כא! לפרשה של חוסר
פסיכיאטרים, ועל חוסר ריפוי פסיכיאטרי
בבתי־חולים שלנו. הרופא היווני היפוקרטם
והרופא היהודי הרמב״ם, הנהיגו שכל רופא,
הגומר את למוריו, מוסר שבועה, שישמור
על בריאות החולים, ובשום אופ! לא
יעבוד במקום בו מזיקים לחולים בכוונה או
שלא בכוונה. אבל מה על רופא פסיכיאטר
לעשות, כשהוא רואה שאח מוסמר, העומד
בקרוב לצאת לפנסיה, מרביץ בחוליו בסנדל?
האם על הרופא או על האח להתפטר? ומה
צריך הרופא לעשות, כשהוא יודע, שהחולים
אינם מקבלים אף טיפת־חלב במשך חדשים?
וטח לעשות, אם 40 חולים ישנים
בבי״ח ממשלתי על מזרונים על הרצפה בנק?
חוסר מיטות?
מתי יפסיקו סוף סוף להלקות בחולים
בבתי־חולים ממשלתיים ופרטיים בארצנו?
הלאמת הרפואה בארצנו, ולחץ של דעת־הקהל.
בעיקר בעזרת הלינה לחולי־נפש,
יוכלו לעזור לפסיכיאטרים להכניס את השנויים
הדרושים מזה זם! רב בארצנו!
ד*ר ו. נוררן, תל־אניב

הלכה

לציפורניים

תוצרת ארה״ב
פרסום מלניק

תעשית תקליטים
יצאו לאור ה״שלאגריס־ הב אי ם:

״הטאנגו האחרון״ ססא&ז *1111111*10
כל השירים האוריגינאליים של הסרט הנודע
על תקליט ארוך נגן מם׳ 187

״ילידי פיראוס״
השלגר העולמ י החדש
טנגו ורקוד עממי, תקליט
שזכה להצלחה גדולה לאחר
הסרט ״אף פעם ביום ראשוך
שיוצגבקרוב בארץ .

כ ת מי ען מן 1 ,ם ת, ת י לי ן
כ ת מי מ אכלי ם ע 1מנים
בי רו ת ויין -מכל. ב ד

ע וזני ת

א / 2/מ

ממיי1

א חר

שר הדתות

להשיג בבל בתי מרקחת ופרפומריה
מיוצר ע״י :״שרון״ מפ עלים הימיים בע״מ

מצא מין את מיני
במדינה העם

דמי מנוי שנתי על ״העולם הזה״
בארץ ובחוץ־לארץ, במשלוח דאר רגיל — 25ל״י.
במשלוח דאר אויר: לקפריסין — 30ל״י; לכל
ארצות אירופה (כולל תורכיה) ,פרם ומושבת הכתר
עדן — 40ל״י; לדרום־אפריקה, חבש, ליבריה,
ניגריה, רודסיה, גאנה, בורמה וסיאם — 50ל״י;
לארצות־הברית, קנדה, קובה ומכסיקו — 60ל״י.

ראשי מורכנים
500 תלמידים של בית־הספר הממלכתי
על־שם פינם בגדרה התייצבו באחד מימי
השבוע למיסדר־בוקר רגיל. מה שקרה
לאחר מכן לא היר, רגיל.
לפניהם עמד מנהל בית־ספרם, אריה
שווארץ. הוא דיבר על האסון שאירע בעיירה
הסורית עמודא, שם התמוטט בית־קולנוע
מקומי, קבר תחתיו כמעט 200
ילדים ערביים — בני כל משפחות המקום.
״הסורים שונאים אותנו כיום,״ אמר
שוזארץ ,״אולם מות הילדים הקטנים הוא
אסון• אילו היו נשארים בחיים, אולי היו
זוכים לראות את השלום עם ישראל. נרכין
ראש לזכרם!״
ילדי גדרה הרכינו ראש לזכר ילדי עמודא
— מחווה אנושי פשוט שעבר על פני הגבול
השותת־מדם, טמן בחובו הבטחה לעתיד
טוב יותר.

ההסתדרות
על מה הוא חושב?
כמובן על ה גרלת
מפעל

הפיס

מ׳ ט מיני
פנחס לבון שלף באופן דראמתי גליון־
נייר מכיסו .״זהו חוזר של משרד־הבטחון.
הוא מטיף נגד שיתוף ארגוני־הפועלים האמריקאיים
במכון האפרו־אסיאתי של ההסתדרות.
מה נוגע ענין זה למשרד־הבטחון?״
כך הגיע השבוע לשיאו סיבוב קטן נוסף
במאבק בן־גוריון־לבון.
אתגר של ״אתגר״ .הרעיון בא לביג׳י
בשעה שעילעל בגליון האחרון של הירחון
אתגר. מבטו התעכב בקטע קטן, מתחת לכותרת
״סוכני אמריקה לאפריקה״ ,שמתח
ביקורת על העובדה שההסתדרות הקימה את
המנון האסיאתי־אפריקאי לכלכלה ולקואופ־רציה
בשותפות עם הסתדרות הפועלים האמריקאית,
מינתה את מנהיג־הפועלים האמריקאי
ג׳ורג׳ מיני כאחד ממנהליו.

טען אתגר :״המכון יוצג כסוכן להעברת
ההשפעה האמריקאית, באמצעות חניכיו,
למדינות החדשות מי שמעוניין בהשפעה
זו, מוטב לו לקבלה ישירות מאמריקה,
מאשר מסוכן!״
בן־גוריון היה צריך להיות האחרון להתרגש
מכו. כי עוד לפני חצי שנה, בשעת
ביקורו באמריקה ובאירופה המערבית, הציע
הוא למנהיגי המערב לעזור לישראל לחדור
לאפריקה, בתור מתוזכת בין היבשת השחורה
לבין המערב הבלתי־פופולרי.
אך בן־גוריון הבין כי כאן טמון עוקץ
טוב לדקור בו את לבון. בישיבת מזכירות
מפא״י קם, שאל באופן הפגנתי מי נתן את
ההוראה לשותפות זו, העלולה להרתיע
אגודות מיקצועיות אפריקאיות. התשובה:
היא נתקבלה בהתיעצות עם משרד־החוץ
הישראלי. השיב בן־גוריון: גם משרד־החוץ
יכול לטעות.
מיני״אטורה. אף שנימוקי בן־גוריון
היו חשודים, הרי לא היתד, התקפתו בלתי
מוצדקת. מדוע החליטה ההסתדרות בכל
זאת ללכת בדרן זו י מסבירים מנהלי המכון:
• אי־אפשר היה להקים את המכון בצורה
אחרת, מחוסר תקציב. השאלה היתה:
להקימו כך, או לא להקימו כלל.
• מאחר שמיני ושות׳ שותפו במכון,
אסור היה להסתיר עובדה זאת. אחרת יכול
היד, הדבר להתגלות במאוחר, לעורר חשד
כפול ומכופל.
• עד כה לא הפריעה השותפות למכון,
ויש עודף גדול של מועמדים המבקשים
להתקבל בו.
אחרי אינטרמצו מיני־אטורי זה, חזרה
ההפוגה לשדה־המאבק, כשהכל תמהים היכן
יערוך בן־גוריון את גיחתו הבאה על לבון.

יחסים מרחביים
פצצה תוך טוגת״ם
״תוך שתיים עד שלוש שנים תהיה אולי
בידי ישראל פצצת אטום אך ישראל
לא תצליח לעקור מהשורש את הערביות ואת
האיסלאם במרחב!״
מלים אלה, שהופיעו השבוע בעתון ה־
(המשן בעמוד )6
העולם הזה 1209

ף• עולם של — 1984 עולם הסיוט הטוטאליטארי של
^ הסופר דורג׳ אורוול — נועד תפקיד חשוב ל״מיני־טרו״
,מיניסטריון־האמת. זהו המשרד החשוב ביותר של
השלטון — חשוב יותר ממיניסטריון־השלום, הוא מערכת־הבטחון
השוחרת מלחמה מתמדת; חשוב ממיניסטריון־
האהבה, הוא מנגנון־התושך האימתני; חשוב ממיניסטריון־
השפע, המנהל את כלכלת־הרעב המתוכננת.
כי מיניסטריון האמת עוסק בהמצאת החדשות, בעריכת
ההיסטוריה, בחינוך, בבידור ובאמנות• הוא המחליט מה
על האזרח לדעת — ומה לא. הוא המעצב את דעת־הקהל.
מאחר שגם השלטון הרודני ביותר אינו יכול להתקיים
אלא בהסכמתם — או לפחות בהשלמתם — של רוב אזרחיו,
הרי זה תפקיד חשוב מאוד־מאוד.

ארול לא בדה מוסד זה מלבו. הוא ראה את
משרדי־האמת הפועלים ככמה ובמה ארצות.
הוא רק הביא פעולה זו לכלל שלמות עיקכית,
שעדיין לא הושגה כשום מקום. אולי רצה להגיד
לנו: שימו לב לראשית התהליך, פן יגיע
היום בו שוב לא תוכלו לשים לו קץ.

שלישית, עליו להבטיח שלא תגיע לאוזני האזרח שום
אינפורמציה אחרת.

א!? אחד משלושת תנאים אלה עדיין אינו
קיים כישראל. אך לגבי כל שלושתם צעדה
המדינה כשנים האחרונות, וכיחוד כשבועות
האהרונים, צעדים גדולים קדימה.

ך* מונופול על אמצעי־הפירסום משמש מזה זמן רב
ן ) יעד ברור לנערי הזוהר של ביג׳י. יעד זה חורג מעבר
לשאיפת־הפירסומת של שמעון פרסומת ולרדיפת הכותרות
של משה דיין.
בידי הכנופייה כבר נמצא מכשיר אדיר של השפעה המונית:
המונופול המוחלט על כל שרותי השידור. מעטים
האנשים, ביחוד בתל־אביב, התופסים מה אדירה ההשפעה
של הראדיו. בישראל יש לעתונות תפוצה מוגבלת מאוד —

אם כן, הרי מוטב לנו לשים לב למה שקורה עתה, בשקט
ובהסתר, במדינת ישראל.

ך * שלב האחרון של פרשת־לבון הוכרע על־ידי קומץ
ן | עתונים — וביניהם עתון זה — שהפנו את זרקור
האמת לעבר הפינות האפלות, בהן נרקמו הקנוניות.
עתונות זו גיבשה את דעת־הקהל, אשר מנעה את זריקת
פנחס לבון לכלבים — כפי שנזרק לכלבים בשלב הראשון
של הפרשה, שהתנהלה באפלה, מאחורי מסך הצנזורה.

אך חזרה כללית זו מלמדת מה יקרה מחר,
באשר המישחק יהיה על הקופה בולה, באשד
כנופית-החצר תיערך להסתערותה המכרעת.

ף ם האדם החכם ביותר אינו יכול להחליט החלטות
פוליטיות אלא על פי העובדות הידועות לו.

ספק לציבור ידיעות כוזבות באופן שיטתי,
מנע ממנו לקבל ידיעות אמיתיות -ולאותו
ציבור שוב לא תהיה ברירה אחרת אלא ללכת
אחריך.

אנשים שגדלו במשטר חופשי, כשהם מוקפים עתונים
חופשיים, מתקשים בדרך כלל להבין אמת פשוטה זו. בארץ
חופשית, מונחות ללא הרף ידיעות ודעות שונות וסותרות
בפני האזרח. אם האזרח הוא בעל מחשבה עצמית וחוש
ביקורת, הוא יכול להשוות את הדעות, להסיק מסקנה משלו,
המבוססת על עובדות.
אולם במדינה של עתונות משועבדת, כבולה או משוחדת,
אפשרות זו פשוט אינה קיימת. אם כל העתונים אומרים
לך פה אחד כי פנחס לבון ציוזה לבצע עסק־ביש — אין
לך ברירה אלא להניח שזה כך. אם כל שופרי הפירסומת
מספרים לך כי המלך וסיין עומד להתקיף את מדינת
ישראל מחר בשעה 4אחרי הצהריים — אין לך כל אפשרות
לסתור ידיעה זו. אתה תסכים להקדימו בהתקפה עליו.
על הנחות אלה מבוססת התפיסה של מיניסטריון־אמת.
כדי לפעול ביעילות, עליו ליצור שלושה תנאים מוקדמים:
ראשית, עליו להשיג מונופול מוחלט על כל אמצעי־הפירסום.
שנית,
עליו לדאוג לתיאום מוחלט ביניהם בהפצת האינפורמציה
הרצויה.

מיניסטריון זר, מוקם עתה בישראל, בשקט. שמו תמים
למדי. :מרכז ההסברה״ .כדי להרגיע כל חשד, אף מופקד
עליו איש שאינו מסוגל להרוג זבוב: צבי זינדר, שהודח
מעמדת־המפתח בשרות־השדור כדי לשמש חלון־ראודד, למוסד
החדש — המיניסטריון המוסזזה שלא יהיה לו שר.
אולם מרכז־ההסברה אינו תמים. הוא נועד לרכז את
שרותי השידור, את לישכת העתונות הממשלתית, את במות
ההסברה. זה השלב הראשון. לאחר מכן יבואו תפקידים
נוספים: ביקורת על סרטים וספרים, הפעלת הטלביזיה.
ולבסוף: השליטה על העתונות המשובצת במיסגרת.
בימים אלה השלימה הממשלה את בנייתו של בניין גדול
לאיכסון שרותי־ההסברה שלה בתל־אביב. בניין זה חובר
במעבר פנימי לבניין הסמוך של אגודת העתונאים• הדבר
נעשה מטעמי נוחיות — אך יש בו תוכן סמלי עמוק.
מסופקני אם אפילו בברית־המועצות מחוברת האגודה המיק־צועית
של העתונאים באופן פיסי אל בניין מיניסטריון
התעמולה.

מי האיש הפורש את כנפיו על המיניסטריון
הכלתי-רשמי? מי מבקש להיות השר הבלתי*
רשמי של התיק הבלתי־רשמי? אין זה אלא
אחד החכרים-המייסדים של קכוצת־החצר,
טדי קולק.
בשנים האחרונות איבד את מקומו בשורה הראשונה של
נערי־הזוהר. הוא לא יכול היה להתחרות עם שמעון פרם
ומשה דיין, שני האינטריגאנטים העולים עליו. אולם האמביציות
שלו לא פגו.

אולם ניצחון לבון לא היה ניצחון מכריע ולא
ניצחון סופי. הכנופייה שרקמה את המזימה
הפושעת לא חוסלה. אנשיה לא סולקו מצמרת
המדינה. האחריות לעסק־הביש נשארה חבוייה

בערפל ממלכתי.
כיצד היה דבר זה אפשרי?
הדבר קרה הודות לשליטת כנופיית־החצר על רובה של
העתונות החשובה בארץ. עשרות עתונאים בתריסר מערכות,
שפעלו בצורה מתואמת ומתוכננת, הניחו מסך סמיך של
עשן מסביב לעמדות אדוניהם. כך נתגלה, לתדהמת הציבור,
כי העתון הארץ שוב אינו אלא בורג במנגנון מסועף זה.
בהפצצה המרוכזת של ידיעות בדויות ושמועות חסרות־שחר
הפכו אמת לשקר ושקר לאמת, בולבלו היוצרות עד
כי רק מתי־מספר יודעי־דבר וחדי־מבט הבינו בכלל את
המתרחש. כל שאר האזרחים — רוב רובו של הציבור —
נשארו בסופו של דבר נבוכים וחסרי-יכולת להחלים החלטה
ברורה לכאן או לכאן.
כל זה היה רק חזרה כללית. הצדדים הבינו כי השלב
האחרון של פרשת לבון — לא היה השלב המכריע. לכן
לא גוייסו כל מכשירי־הכוח. מנגנון־החושך, כמעט ולא
הופעל כדי לכפות קו מסויים על העתונאים. אמצעי השוחד
והסחיטה נשארו, ברובם, במגירה.

כקיצור: דרוש מיניסטריון של תעמולה, שיבצע
את הפעולה אשר הגרמנים מצאו לה
את ההגדרה המדעית 0 :א[1הג 8€11^ 1מ.£10,01

כשליט עליון על מערבת־התעמולה של הקבוצה,
כגכלם ישראלי, יוכל טדי קולק לחזור
ולתפוס מקום מרכזי במערכת נערי-הזוהי
השולחת את ידיה אל השלטון.
** שלטון על מכשירי־הפירסום, ושילובם במערכת אחת,
| 1אינם מבטיחים את יעילותו של מיניסטריון־אמת ללא
התנאי השלישי: מניעת אינפורמציה אחרת.

לצורך זה דרושה צנזורה -המכשיר החיוני
ביותר ככל משטר טוטאליטארי.
בארץ קיימת צנזורה צבאית. במלים אחרות: הצנזור
מקבל את הוראותיו משר־ר,בטחון או מסגנו. הוא פועל על
פי תקנות בריטיות, מימי המלחמה באצ״ל ולח״י, המקנות
לו סמכות בלתי־מוגבלת לאסור על פירסום, להחרים כל
עתון, להושיב כל עתונאי בבית־הסוהר.

שר־\זתעווגרה: הי\2גגזכו)וג\זוביטזראר?
אחת הנמוכות ביותר בעולם התרבותי. יש לכך מספר
גורמים: האיכות הירודה של העתונות; יוקר הוצאות
הייצור; הכמות הדלה של המודעות, בגלל חוסר תחרות
אמיתית במשק הטפילי.

מאות אלפי משפחות בישראל אינן לן וראות
עתונים כלל. הן נזקקות לראדיו כמקור עיקרי,
ולמעשה יחיד, לקבלת אינפורמציה. משפחות
אלה מרובות כעיקר במשקים, במושכות,
כערי־־השדה וכעיירות־הפיתוח. רק חוסר הכשרון
האגדי של מנהלי השידור מגביל עתה
מכשיר זה.
רבבות משפחות אחרות נזקקות לעתונות הלועזית —
הנמצאת, כמעט ללא יוצא־מן־הכלל, בידי מפא״י. בלועזית
קל מאוד לשקר. בפרשת־לבון לא יכול הארץ לסלף את
העובדות יותר מדי, בידעו כי הקורא ישווה את הדברים
עם עתונים אחרים. אולם לקוראי ז׳רוסלם פוסט אין עם
מה להשוות — ועתון זה משקר במצח נחושה.
אם נוסיף לכך את ההסתננות הגוברת והולכת לתוך
העתונות העברית — את כיבוש העתונים הבלתי־תלויים־
כביכול, את הנסיון להקים עתון־ראדיו כפוי, את קניית
העתונאים, את יצירתו של מעמד שלם של עתונאים־צמודים
של פרם, דיין, של מנגנון־החושך, של המשטרה — נבין
כי אנו מתקרבים בהתמדה לקראת המונופול המיוחל.

הקמת הטלביזיה הממלכתית -במוקדם או
במאוחר -תשלים את התמונה.

ף• א וי להחזיק בעשרות מכשירי־פירסום בכתב, בעל״
/פה ובהקמה. דרושה יד מרכזת, שתתאם את פעולת
כל העתונים, השבועונים, תחנות השידור והטלביזיה, במות
ההסברה, להקות־הבידור, הוצאות־ספרים, סוכנויות הידיעות.

משך שנים רכות הצטמצמה הצנזורה הישראלית
בעיקרה כענינים בטחוניים. מכיוון שכן-
גוריון, פרס, דיין ושות׳ מבוצרים כעיקר בתחום
זה -היה פירוש הדבר בי קבוצה זו
מחוסנת לחלוטין מפני כל אפשרות של כיקר
רת, של גילוי כישלונות וכזיונות. בל אשר
נעשה על-ידי פרס היה מוצלח, טהור וגאוני
לבך דאגה הצנזורה.מאז פרשת־לבון השתנה אופי הצנזורה. היא נעשתה
פוליטית מובהקת. מכיוון שבישראל אין שום נושא פוליטי
שאינו קשור ב״בטחון״ ,לא חייב הדבר אפילו שינוי רשמי.
רק הכתמים הלבנים התרבו, החלו מכסים עמודים שלמים.

ברגע זה אין האזרח הישראלי יכול לקבל
אינפורמציה מוסמכת, או אפילו דעות שקולות,
על העניינים החיוניים כיותר של המדינה
-ובכללם העניין האחד העשוי לקבוע את
גורל המדינה לחיים או למוות בדור זה.
אין הוא יכול לשמוע את האמת על פרשת־לבון ועל
המזימות המבעיתות שנתלוו אליה. אין הוא יכול לדון על
הפעולות והתוכניות החשובות ביותר של בידי, פרס ודיין.
בתנאים אלה, הפכה כבר עתה הדמוקראטיה הישראלית
למושג יחסי מאוד. חופש דיבור, המצטמצם לענינים שניים
במעלה, או המחייב מאמרים כמו מאמר זה לדבר בלשון
רמזים ובחידות — אינו חופש המאפשר הכרעה דמוקרא־טית
ממשית.

*ל יניסטריוך האמת בספרו של דורג׳ אורוול קשור
1•4בתיאור דראמתי, הנראה רחוק מן המציאות של סביבתנו.
אך במציאות יכול מיניסטריון־אמת לקום בצורה
בלתי־דראמתית בהחלט, בשקט, צעד אחרי צעד, מבלי שאיש
ירגיש בכך.

גכלם שאינו לובש מדים, שאינו צורח, המחייך
באדיבות ושהנהו כחור טוב ונחמד -
יתכן שהוא מסובן מן הגכלפים המקוריים* .

ז מג פי ת

כמדינה

כל הזכויות שמורות

• תוכניתו של גולדמן, לצרף את תנועת־חרות להנהלת
הסוכנות היהודית, תגרום למאכל, חריף. תומכים בתוכנית הפרוג־וסיבים,
הדסה, הצ״כ, הדתיים וחרות עצמה, המהווים יחד רוב, בעוד שבן־
גוריון מתנגד לה בחריפות. טענת גולדמן: מגוחך לשתף בסוכנות לא־ציונים,
ולמנוע ייצוג מתאים למפלגה ציונית.

לפי תוכנית גולדמן יהיו כהנהלה החדשה שבעה בעלי
תיקים ד 13 הכרים כלי תיל! (כרגע כל 20 חברי ההנהלה הם בעלי
תיקים) .שבעת התיקים יחולקו לפי סדר החשיבות בין נציגי שבע מפלגות.
התיקים: עליה וקליטה, נוער וחלוץ, חקלאות, הדרכה וחינוך, יחסי ציבור,
גזברות, כלכלה. בעוד תיק החקלאות מוצע לרענן וייץ, רוצה גולדמן שגיורא
יוספטל יהיה יושב־ראש ההנהלה, כדי שיהווה מעין מתווך בינו לבין ביג׳י.
אנשי לבון תומכים בכך, מתוך תיקווה לסלק את יוספטל מן הממשלה.

כין הצ״ב נטושה מערכה על המקום השלישי של המפלגה

בהנהלה( ,אחרי ניומן ודולצ׳ין) .המועמדים, במקומו של מאיר גרוסמן:
חיים לבנון, ברוך ויינשטיין. כדי לחזק את הקשר בין הסוכנות לכנסת, רוצה
גולדמן כי גם מפלגות אחרות ישלחו חברים מרכזיים כחברים־בלי־תיק להנהלת
הסוכנות. הזמנותיו: יערי או חזן ממפ״ם; גלילי מאחדות־העבודה; רפאל

מהדתייס־לאומיים; באדר, בן־אליעזר או
מרידוד מחרות. על התיק לחרות יתחרו
קלרמן, בוקשפן ושכטרמן, מאחר ש־יוניצ׳מן
אינו מעוניין בתפקיד שיחייבו
להתפטר מן הכנסת.

(המשך מעמוד )4
ירדני אל שעב, היו רק הד מידיעות שהו
פיעו
בשאר עתוגי ירדן. תמציתן: ישראל
עומדת לייצר, בשיתוף עם צרפת, פצצה
אטומית בעלת קרינה מוגבלת, במטרה, להכניע
את ערביי אלג׳יריה ואת מדינות ערב
המקיפות את ישראל!״
היד, זה אחד הצללים אותם הטיל הענן
הכבד, שהחל מופיע בשמי המרחב לפני
חודש, עת ניבאו עתוני ארצוודהברית, בריטניה
וצרפת כי הפצצה האטומית והמינד
נית תימצא תוך שלוש־ארבע שנים בידי
ישראל ורע״ם (העולם הזה 1205ו־207ו).

עתתות
״עולילה טוטאלית״
הצנזורה הצבאית הישראלית יכלה להתגאות
בשיא אחד: משך כל שנות קיומה עוד
לא הוצא נגדה אף צו־על־תנאי אחד מטעם
בית־המשפט העליון. השבוע נשבר שיא זה.
בבניין המוצק של מיגרש הרוסים הירו־

• מנחם בגין עומד להיפגש
עם נחום גולדמן. פגישת שני האישים,
שהיו רחוקים זה מזה בגלל
תפקידו של נולדמן בהשגת הסכם־
השילומים, היא סימן למיפנה ביחסיהם,
על רקע של שיתוף־פעולה אפשרי נגד
בן־גוריון.

דיפלומטים

האיש מאפרי^ח

• ההתפתחות הכאה במרחב:
פניה ימנית חריפה של
הדיקטאטור העיראקי, עבר
אל״כרים קאפם. תוך זמן קצר
יתגלה כי קאסם הוא אנטי־קומוניסט
קיצוני יותר -מעבד אל־נאצר. אחת התוצאות:
שיפור היחסים בין רע״ם
וברית־המועצות, שהורעו לפני שנתיים,
כאשר תמכה מוסקבה בבגדאד נגד
קאהיר.

• אל תופתע אם תישמע בקרוב
את הטענה שגופים ישראלים
נוטלים חלק פעיל בפער
לות מעשיות נגד גופים נאציים
ב עו ל ם, כולל פיצוץ אסיפות ומעשים
דומים.

• צפה לשערוריה נוספת כהסתדרות
המורים. השערוריח נוגעת
לאהל, קרן הביטוח ההדדי של
המורים. אחרי שהוצע למורים להוציא
את כספם מהקרן, שתחוסל בקרוב, התברר
כי המובטחים יקבלו ־ 677 מהערך
הריאלי של הכסף שהשקיעו, מסמי
מורים יעלו את הדרישה לפתוח בחקי־רה
לאן נעלמו כספי הקרן.

• פנחס לבון יגביר בהדרגה
את פעולתו בין ערביי ישראל.

פעולה זו מבוצעת בשקט, על־מנת שלא
להתגרות במימשל הצבאי ובשאר המכשירים
של נערי־הזוהר, ומטרתה ללכד
את הערבים מסביב להסתדרות ולסיעת־לבון
במפא״י. פעולות קרובות: הנחת ווי אבן־פינה לבניין גדול של ההסתדרות
בנצרת הערבית, הקמת איצמדיון־ענק לנצרת הערבית. הידיעה כי לבון דרש,
בימי כהונתו כשר״הבטחון, לבטל את המימשל הצבאי, עוזרת לו להשיג
פופולריות ברחוב הערבי, וביחוד בין 24 אלף הערבים שכבר הצטרפו להסתדרות.

• סמי דייוים הבן, הבדרן הבושי-יהודי, שנשא השבוע את
כוכבת הקולנוע מיי בריט, יבוא כעוד חודשים מספר לסדרת
הופעות כישראל. סמי יפנה לממשלת ישראל לקבל תחת חסותה את חופי
עותיו, שכל הכנסותיהן יוקדשו כתרומה למוסד ממשלתי.

• מועדון ״מדורה־״ הנוכחי של אחדות העבודה יימכר.
להחלטה לחסל את המרתף, בפינת הרחובות ריינם־גורדון בתל״אביב, גרמה
העובדה שלאחר שממרה — שהיה בתחילת דרכו מועדון הבוהמה התל־אביבית
— הוגבל לחברי מפלגה בלבד, נשרו רוב האוהדים והלקוחות. כן
השפיע צו בית־המשפט התל־אביבי, הדורש מן המועדון הבלתי־אטים לשמור
על שקט בשעות הלילה. ייתכן כי לאחדות העבודה תפתח מועדון חדש, פתוח
לקהל בלתי פוליטי, במקום אחר.

שלה להשמיע את נימוקיה, לפני שבית־המשפט
מחליט אם לקבל סופית או לדחות
את הבקשה.
כאשר קם שמואל רחביה, הפרקליט הצעיר
והנמרץ של העולם הזה, לטעון את
טענותיו, הופתע להימכח כי הפעם נמצא
באולם נציג ממשלתי נכבד — סגן פרקליט
המדינה, פליכם לנדא. הוא לא בא כשומע
פאסיבי. רק נפתח הדיון קם לנדא, ביקש
את הבקשה בדלתיים סגורות.
בזה נסתיים תפקידו. כאשר נתקבלה הבקשה
והקהל יצא מן האולם, יצא לנדא
עמו. יתכן כי האמין שהבקשה תידחה
ממילא. הוא ידע כי חוק החירום המאנד־טורי
מקנה לצנזורה סמכויות כה נרחבות
(ראה הנידון) ,עד כי כל מערכה נגדה נראית
כנואשת.
אופנסיכה כללית. יתכן כי השופטים
לא חשבו כך. משך שעתיים רצופות
נמשך הדיון. השופטים, שקראו את המאמר
המחוק, נכנסו לעובי הקורה. ההחלטה, שהפתיעה
את העתונות: לחייב את הצנזור הראשי
לבוא תוך 20 יום, להביא את נימוקיו
(אם ישנם כאלה) מדוע לא יבטל את ׳המחיקה׳
ירשה את פירסום המאמר.
אחרי חודשיים, בהם יצאה הצנזורה לאופנסיבה
כללית וכבשה שטחים רבים
נוספים, היתר. זאת הפעם הראשונה בה
נתקלה במיכשול. תהיה ההחלטה הסופית
של השופטים אשר תהיה: בעצם מתן הצו־על־תנאי
הודיע בית המשפט לצנזור כי
חופש־הדיבור בארץ עדיין איננו מופקר
לגמרי לחסדיו.

אוו דאיד
שלמי התכנסו שלושה שופטים עליונים —
השופט יואל זוסמן, צבי ברנסון ומשה
לנדוי — לדון בבקשה שהוגשה על־ידי
עורך העולם הזה. טענתו: בשבוע שעבר
פסלה הצנזורה את מאמרו הראשי, שהשתרע
על שני עמודים, יחד עם השער הראשי
של העתון, שהיד, מוקדש לאותו
עניין. הצהיר העורך בשבועה: המאמר לא
הכיל שום פרטים בטחוניים שאינם ידועים
ברבים. כמנת הצנזורה היתד, למנוע ויכוח
מדיני על אחד הנושאים החשובים ביותר
לגורל המדינה, דבר המהמה, שלילה טוטאלית
של חופש ההבעה של האזרח״.
אפתעה כאולם. כאשר אזרח מבקש
צו־על־תנאי נגד רשות ממשלתית, אין פרקליט
המדינה נוכח במקום. הדיון הראשון
הוא בין המבקש והשופטים בלבד. על
המבקש לספק את העובדות, לאשרן בשבועה.
השופטים מחליטים על הבקשה לגופה.
רק אחרי מתן הצו־על־תנאי מוזמנת הממ
.אני
עומד כאן ומדבר אליכם בשפה
זרה. אשה לבנה צריכה לתרגם את דברי
לשפה זרה אחרת. יותר מאשר בכל עת
אחרת אני מרגיש עד כמה חמרה שפה
משותפת לאיש ה שחור...
.לא מכבר הייתי בכפר אירופי. ילדי הכפר
רצו אחרי, כי אין הם רגילים לראות אנשים
שחורים. הם קראו אחרי, :לומומבה, קאזא־בובו!
,מכאן למדתי לקח חשוב אחד: כל
הרע שעושה איש שחור אחד, כולנו אחראים
לו. לכן אני קורא אליכם: נהגו כאילו היה
כל אחד מכם שגריר של ארצו. כולנו אחראים
למעשי כל אחר מכם
.כולכם ראיתם פסנתר. יש לו מנענעים
לבנים, ויש לו מנענעים שחורים. נסו להש־תמש
רק במנענעים הלבנים. לא תשיגו אלא
דיסהארמוניה צורמת. נסו להשתמש רק
במנענעים השחורים. שוב ריסהארמוניה. אבל
השתמשו במנענעים הלבנים והשחורים גם
יחד — ותהיה לכם הארמוניה
״אתם תרגישו בבית בישראל, כי בישראל
אין דנים אדם על פי צבע עורו. וכל עוד
תהיו בישראל, תדעו כי הבית הזה הוא ביתכם•
אם תבלו בנעימים, אל תבואו הנה. אבל
אם תרגישו ברע, בואו הנה להתלונן...״
הוד מעלתו, השגריר של קהילית גאנה בישראל׳
מר בדיאקו פוקו, עמד במרכז אולם
השגרירות כטריבון רומאי, ידו האחת מורמת
וגלימתו הצהובה מגיעה עד כפות רגליו. הוא
דיבר אנגלית, מזכירתו הלבנה תירגמה לצרפתית.
במעגל ססגוני עמדו אורחיו —
ראשי עיריות מרחבי היבשת השחורה ותלמידי
המכון־האסיאתי — רובם בתלבושות
שבטיות מרהיבות־עין. אחרי כל משפם פרצו
מפי האורחים קריאות הסכמה והתלהבות —
״אוים! אויס! אוים!״
שליחות ליד ימין. היה זה ערב רגיל
בחייו של פוקו (מתחרז עם ״חוק הוא״) ,האיש
המתחיל למלא מקום מרכזי יותר ויותר
בחיי הדיפלומאטיה במדינה, שהפכו אפורים
מאז יצא את הארץ שגריר צרפת לשעבר,
פיאר ז׳ילבר* .לאדם שזו משימתו הדיפלומאטית
הראשונה, אין זה הישג מובטל.
פוקו עלה לגדולה בארצו כעסקן מפלגתי,
הגיע לתפקיד המזכיר הכללי של מפלגת העבודה
השלטת. העובדה שיד ימינו של
קוזאמה אנקרומה נשלח לישראל, מלמדת
כי לגבי גאנה, השגרירות בישראל היא
בעלת חשיבות מיוחדת.
אף שפוקו אוהב להציג את עצמו כאוהב
חיים וחובב־הומור, משימתו בארץ רצינית
עד מאוד. שגרירותו היא הנציגות האפריקאית
החשובה ביותר בישראל, פרט לשגרירות
הליברית. אך בעוד שליבריה שייכת
לגוש המערבי והינה ראש־גשר אמריקאי
באפריקה, שואפת גאנה לכתר המנהיגות על
• הנמצא עדיין בפאריס, אחרי שסירב
לקבל כסה תפקידים משרדיים במשרד־החוץ
הצרפתי. שאיפתו — להיות שגריר צרפת
בדאקאר, סנגאל, לא התגשמה עדיין.
העולם הזה 1209

קהל מגדלי המונימייקר
״שיבוא העראל דיין עם הטאנקים לחרוש את השדות!״

המחנה האפריקאי־הלאומי. פוקו הוא, למעשה,
נציגו הבכיר של מחנה זה בישראל.
לא היה זה מקרה שבקבלת־הפנים שערך
השבוע לראשי־העיריות, היו פנחס לבון ומנהלי
המכון האפרו־אסיאתי (ראה לעיל) האורחים
הישראליים העיקריים.
יהדות עליל ת הדם
נשיא מדינת ישראל רכן בענין מעל לאותיות
הרוסיות. היה זה מיסמך מעניין:
קטע שצולם מתוך עתון סובייטי, בשפת
מחוז דאגיסטאן המוסלמי, שהכיל התקפה
אנטישמית חריפה. לדברי בעל המאמר,
מחמודוב, עורך אותו עתון, אין אדם יכול
להיות יהודי מבלי לשתות דם מוסלמי.
היד, נראה כאילו זו מהדורה חדשה של
עלילודהדם הנושנה, בדבר רצח תינוקות
נוצריים בידי יהודים לשם אפיית מצות,
שגרמה לפוגרומים רבים. כך תואר אותו
מאמר בעתוני העולם, וגם בקול ישראל.
אולם יצחק בן־צבי הבין את השפה הטא־טארו־תורכית
של העתון הדאגיסטאני.
על כן גילר, תגלית מעניינת: לא היתד,
זאת עלילת־דם רגילה. לדברי מחמודוב, אין
היהודים הורגים מוסלמים כדי לשתות את
דמם. הם רק קונים את הדם מן המוסלמים,
כדרך החולים הזקוקים לעירוי־דם.
תותחנים, לא עסקנים. בינתיים
הגיעה ידיעה מרגיעה ממוסקבה: העורך
מחמודוב הועבר מתפקידו.
היתר, זאת רק אחת מהידיעות הרבות שהגיעו
בימים האחרוינם מברית־המועצות1
ושהראו כולן על רצונה של הממשלה הסובייטית
להרגיע את דעת־הקהל המערבית
ביחס למצב היהודים.
אחרון בסידרה זו היה צרור ידיעות שהובאו
מברית־המועצות על־ידי אנדרה בלי-
מל, המנהיג הציוני השמאלני מצרפת, שביקר
זה עתה בארץ הסובייטים. מימצאיו:
#היהודים מהווים אחוז עצום של
עורכי־הדין ( 45 אחוז בלנינגראד) ,קציני
חיל־התותחנים וחיל־הטילים, הרופאים (כ־
50 אחוז) ,המנצחים, השחקנים, הבמאים

וחברי האקדמיה למדע. לעומת זאת, מספרם
אפסי בצמרת המפלגה, במשרד־החוץ הסובייטי
ובבתי הספר לדיפלומאטים.
#אילו ניתן חופש־ההגירה ליהודים,
היו עולים לישראל בין 200ל־ 300 אלף
איש, רובם צעירים.
• בית־כנסת חדש יוקם בלנינגראד. אנדרטה
גדולה תוקם בבאבי־יאר ליד קיוב,
מקום שם טבחו הגרמנים 135 אלף יהודים
ביום הכיפורים, יחד עם 60 אלף נוצרים.
׳ 6ביום הכיפורים האחרון, שחל בשבת
ועל כן היה משוחרר מעבודה, ביקרו 20
אלף יהודים בבתי־הכנסת של קיוב, מספר
דומה באודיסה. בין הנוכחים: כחמשה אחוז
צעירים, מספר קטן של קצינים. המשטרה
עצרה את התנועה סביב בתי־הכנסת.
בברית המועצות מופיעות עשרות
רבות של להקות זעירות, רובן הומוריסט־יות,
בעלות תוכניות מעורבות ברוסית ובאידיש.
כ־ 20 אחוז מן הצופים הם נוצרים.
• בכמה מקומות נפוצים לוחות־שנה
יהודיים, המכילים גם תפילות עבריות בכתיב
רוסי. לוחות אלה מוכנים בעבודת־יד,
מועתקים על־ידי צילום, נמכרים בכסף רב
(ראה תמונה).

#כמה מנהיגים קומוניסטיים זרים, ביניהם
מריס טורז הצרפתי, משתדלים למען קו
ליבראלי יותר כלפי היהודים. המשתדל העיקרי:
הסופר איליה ארנבורג, המקורב
עתה מאוד לניקיסה כרושצ׳וב.

חקלאח!
מרד מגדל העגבניות
שעה שהכנסת, העתונות ועקרות־הבית
ניהלו ויכוחים סוערים על כישלון תוכנית
גידול העגבניות מהזן מונימייקר בקייץ
האחרון (העולם הזה ,) 1205 עמדו מגדלי־הירקות
בישראל בפני בעייה חמורה יותר:
עליהם להתחיל לגדל מחזור נוסף של עגבניות.
הם לא ידעו מאיזה זן. צו האיסור
של משרד החקלאות לגדל כל עגבניה שאינה
שייכת לזן מונימייקר יישאר בתוקפו,
אם לא יבוטל, עד סוף חודש דצמבר .1960
אולם מגדלי־ד,ירקות, שהיו צריכים להת־

א| ב ב ! נ ד

|£פףצן
015ע ר. ת

ע 1א 11

.ס60ק ):886 11611

ה ו דז
כ 1ו

! £0810 11

6 3 וד1.מ 8מ0ס?ק* 1סק?1681 11

x68.מ08 קסא * 108 8ס*ק 7זז 4606
2x00 8x011 ? 1 6 8 1 6 8 x0 1 ?1 x668
ג סתסתססש 88 .בסקס 11x06 6680! ס?ק1־ 1סקס* 811 18

ק 110ס >80ן 68 68־61
ד 16־ 61 8קס 0ס?7108168 081680: 61 66
8 1 0 1 1 1 0 1 1 8 0 6 8
ג^א&סקסא־פ ק08ח 1 81081300 1108016 8

?־68 108008 .ססס 1ק?. 713880 08 01ת פם ק !0 0
־ x000 8X31000 886ק 1י816?? 000
ק 60810 811 סק!01681 7
£X8ס ל8 1880 £600 8010 8
ק?)>8 1 08681? 188 08 0 0 3 8 8

ל? 0806 080 1 £>08108 8806
ק 0808 08681? 188 08 0 0 3 8

הנ ק די ח

יז־י־ק

•ללי?:י

3נח

!ק? 11101681

ק48 0188 ! £80010 688 038
?6811868081 088 08 ?6811168
06811868081 68 08 181 !1(0101
סקס 8 16 סס 38ק 8ס?018 08681
ל 38 8ל 6ק 1X08 806£ 0 8 3 0 6 0 8 1
?1X080 8010 £800 1110 1X1080
־011 ? 130810ק£8X0111 1X681 8
£611X38

X0 111 0801ק
!ק6 ?08 883*1680 1801681 ?£ 0

אלף־כית עברי ו,,קדיש״ כאותיות רוסיות, סלוח יהודי מלכינגראד
עד שבא הנשיא לקרוא את הכתוב
העולם הזה * 20ז

חיל השבוע בהכנת משתלותיהם, סירבו
אפילו לחשוב על גידול נוסף מעגבניות אלו.
כשהתכנסו השבוע מגדלי־ד,ירקות לאסיפה
כללית, היו דבריהם הספד מריר וזועם לתוכנית
גידול המונימייקר. סיפר עמי גורן,
איש מושב חרות, השייך לסקטור ההסתדרותי
:״אני הגבר שיצאתי לפני עונת הסתיו
למלחמה לגידול המונימייקר. היום
אני מודה: נכשלתי. הפסדתי כסף. הוצאות
הייצור של זן זה הרבה יותר גדולות מגידול
המרימונד,״

עלה אחריו מגדל־הירקות גובלר, מרמת־השרון
:״הצרות התחילו אצלי מהיום הראשון
בו התחלתי לגדל מונימייקר. את
העגבניות הללו צריכים לגדל בהדליה. התברר
שאין מקלות. חיפשתי בכל הארץ מקלות
ולא מצאתי. בסוף התברר שבעמק החולה
יש מקלות מהשנה שעברה. הבאתי מקלות.
אבל אצלי האדמה כבדה, צריך לדפוק את
המקלות חצי מטר באדמה. הפועל קיבל
מכה בראש מההלמניה. אחר־כך חיכיתי
וחיכיתי עד שיגיע הפרי. הפועלים הטובים
ביותר הצליחו לקטוף 10 ארגזים ליום.
בנזרינוונד הם היו קוטפים 30 ארגז ליום.
הוצאות הייצור עלו אצלי ל־ 500 לירות
לדונאם, עד הקטיף. אצלי העגבניות דווקא
הצליחו, אבל איני יודע איך יקבלו אותם
בשוק. אם אגדל עכשיו מונינוייקר שיגיע
לשוק באמצע יוני לא אקבל את התמורה
להוצאות הייצור.״
איום והעגכניה. כמו בסיפורו של
איוב שפכו החקלאים את ליבם בזה אחר
זה. סיפר הרצל לוי, איש הרצליה :״אמרו
לי שאקבל 12 טון לדונאם. אבל אצלי
האדמה נעשתה חורים חורים. אם אגיע
לארבעה טון לדונאם יהיה טוב.״ עוד הוא
מדבר ובא זמר טוב, חקלאי חדרתי ובפיו
סיפור דומה :״עשיתי השנה 53 דונאם
מונינוייקר. בסך הכל קיבלתי 1600 ארגזים
עגבניות סוג א׳ .אני אפילו לא קוטף אותן.
בשבילי כבר לא חשוב איזה זן יגידו לנו
לגדל בעונה הבאה. אנחנו, אני ואחי, גמרנו
עם החקלאות. אנחנו חייבים עכשיו 7000
לירות שהשקענו בגידול המונימייקר. מחר
יבואו ויעקלו לי את הבית. הנוונינזייקר
זה הוקוס פוקוס, העגבניות לא רוצות
לגדול. בקושי הוצאתי 400 קילו לדונאם.״
מיד אחריו בא ומחא דויד שלום, מכפר
יעבץ, כפר שהפסיד השנה כ־ 17 אלף לירות
על הנסיון לגדל מונימייקר :״בא אלינו אחד
מהסוכנות אמר, :תגדלו מונימייקר. תקבלו
עזרה.׳ בשנה שעברה הרתחתי 8000 לירות
ברוטו. השנה הפסדתי הכל. אצלנו יש
החלטה לזרוע רק מרימונד. שיבואו לחרוש
לנו את זה. אני׳ את האדמה שלי, חיסלתי.
שילמתי לערבים מקלנסואה שיגדלו בשבילי.״
הנגיף הועבר לשדות. עשרות החקלאים
שבאו לאסיפה היו מאוחדים בדעה
לא לגדל עוד מתימייקר בעונה הבאה. ביטא
פסח גרופר, מגדל־ירקות צעיר מעתלית,
את דעת חבריו :״לא בטייפ־רקורדרים
יגדלו עגבניות. אנחנו לא צבא. ברגע שיעשו
נסיונות ויוכיחו שגידול המונימייקר
מצליח ומשתלם, נקבל זאת. אבל נסיונות
על בשרנו? שיעשו נסיונות, אבל לא על
חשבוננו. נודיע למשרד החקלאות שהשנה
אנחנו זורעים מרימונד. שיבוא דיין עם
הטאנקים לחרוש. אני מודיע שאני שותל
30 דונאם מרימונד, שיבואו לעקור.״
בסערת הוויכוח, בו השתתף גם בן־ציון
יצהר, יושב־ראש המועצה לגידול ירקות,
התגלו בפעם הראשונה מספר עובדות חדשות
על העסק הביש של המונימייקר:
• הנגיף שפגע בגידולי זן זה, נזרע
על־ידי מגדלי העגבניות עצמם בשדותיהם.
חברת הזרע קנתה לפני שנד, שטח שהיד,

נגוע בנגיף, עשתה מגידולי העגבניות במקום
זרעים. במערבל עורבבו זרעי מוני־מייקר
מכמה שטחים והנגיף חדר בצורה
זאת לרוב השדות בישראל.
• מומחי החקלאות בישראל מתנגדים
אף הם לגידול זן המונימייקר. רוב שטחי
החקלאות בישראל נגועים במחלת קרקע
המכונה פורזיום, שאינה מאפשרת את גידול
המונימייקר. הד״ר יצחק ארנון, מנהל
המחלקה לחקר החקלאות, הזהיר בזמנו לא
להתפס לנסיונות מסוג זה. יוסף אטינגר,
מנהל המחלקה לירקות במשרד החקלאות
ומומחה ותיק בשטח זה, אינו מזדהה עם
ההחלטה לגדל מונימייקר בארץ. כתב הוא
בזמנו :״ההחלטה אינה מבוססת על שיקולים
מיקצועיים.״
• הטענה העיקרית להצדקת גידול ה־מונימייקר,
טענת היצוא לאנגליה, אינה מציאותית.
מרדכי פארן, הנספח החקלאי בשגרירות
הישראלית בלונדון, ציין באחד ה־דו״חות
האחרונים שלו: את הזן מונימייקר
אפשר לשודק רק לשודייץ ולאיטליה —
ורק בחורף. השוק האנגלי מעדיף עגבניות
עם עוקץ.״
• גילה בן־ציון יצהר עצמו :״אנחנו
מפסידים על ייצוא העגבניות לחוץ־לארץ.
אנחנו עושים זאת רק כדי להגדיל את
מספר הדונאמים המעובדים בישראל.״
האיש האחראי לתובנית. השאלה
שהעסיקה את הציבור בשבועות האחרונים,
מי נתן את ההוראה לגידול המונימייקר,
מצאה אף היא תשובה באסיפה זאת. היה
זה יום אחד בלבד אחרי ששר החקלאות
משה דיין הצהיר בכנסת כי המועצה לשיווק
ירקות ד,ציער, וקיבלה החלטה זו.
אמר באסיפה שאול פרל, חבר המועצה
לשיווק ירקות :״הזדעזענו מהודעתו של
שר החקלאות. היא מלאה אי־דיוקים ועובדות
שאינן תואמות את המציאות. התוכנית
לגידול הנזתינזייקר הובאה מוכנה למועצה
על־ידי משרד החקלאות. ב־ 9ביוני, השנה,
כאשר הביא בן־ציון יצהר את ההצעה בפני
המועצה, הוא ביקש לאשר את הקו שקבע
משרד החקלאות. זה כתוב בסטנוגראמה.״
בן־ציון יצהר עצמו, ממגיניד, הנלהבים
של תוכנית עגבניות החונימייקר, הודה בעקיפין,
באחריותו של דיין לתוכנית: אחרי
שבשנה שעברה נזרקו חמישה מיליון לירות
למזבלה, אמר דיין :״לזרוק למזבלה אני
לא מסכים. אבל להוציא סכום זה על פילוס
דרכים חדשות לייצוא — אני מוכן.״
העובדות ותסיסת־המרד בקרב החקלאים
לא הבהילו את שר־החקלאות. אמר הוא
השבוע בכנסת :״אהיה מוכן להלחם עד
טיפת מיץ העגבניות האחרונה.״

דרכי־אדם
קר ב ס בי ת־ הד פו ס
קרב אכזרי ובלתי שקול התנהל באחד
מימי השבוע בתוככי בית־הדפום ישראל
אמריקה אופסט. לעיניהם של פועלי המיפעל
ושכנים שנזעקו לשמע צעקות העזרה, נגלה
מנהל הדפוס, האזרח האמריקאי ג׳רי מלמד
גבר,־הקומה ובריא־הבשר, כשהוא עומד מול
אדם שחרחר ודל־בשר, מאיים עליו בסיגר
בוער וצורח :״תגיד שבישראל סוב! אתה
שומע, תגיד שבישראל טוב!״
האיש שממנו ציפה האזרח האמריקאי
מלמד לשמוע את ההכרזה כי בישראל טוב,
היה האזרח הישראלי אליעזר שמעונוביץ,
כתבו התל־אביבי של היומון הקומוניסטי
קול העם.

זמן קצר קודם לכן, נכנם שמעונוביץ
בשערי הדפוס כדי לברר אם אומנם תקויים
(המשן בעמוד )10

רו׳ אשמר וורש מהקיבוצים והרשי!
עריהם -מיהם רווית!׳ הריבית הקצוצה
* * תה רוצה כסף? אלף לירות, עשרים אלף לירות, חצי
מיליון לירות? רק תגיד. כל סכום שתרצה, מוכן לרשותך.
איך תשיג אותו? תלוי מי אתה.
נניח שאתה גזבר של קיבוץ. המשק, כרגיל, במצב כספי דחוק.
זו צרה קבועה, אותה ירשת עוד מהגיזבר הקודם, שהוא עצמו קיבל
אותה עם כניסתו לתפקיד. בכיסך אתה נושא תמיד רשימה קטנה,
הרשימה החשובה ביותר בקיבוץ. על פתק זה רשומים הסכומים
והחובות שעליך לשלם בעתיד הקרוב.
אתה חייב לשלם לבאנקים, תשלומים על־חשבון ההלוואות שניתנו
לקיבוץ, בריבית חוקית, כחלק ממדיניות האשראי הכללית. אתה
חייב לשלם לספקים שמכרו למשק מספוא, בגדים או חומרי בניין.
אתה חייב לשלם לאנשים ששמותיהם אינם מופיעים ברשימה
הצנועה הנמצאת בכיסך: אנשים אלה הם המלווים בריבית שחורה.
מנין תיקח,איפוא, את 20 אלף הלירות? חייל היוצא לקרב מזדיין בנשקו האישי ויוצא
לכולם אתה חייב לשלם בזמן. אבל יש כאלה שאתה חייב לשלם להם יותר בזמן מאשר
לחזית. נשקו האישי, כגיזבר הקיבוץ, הוא צרור של שטרות, וחותמת של הקיבוץ. הנשק
לאחרים. לבאנק? אומנם חשוב מאוד שתמלא את התחייבויותיך כלפיו במועד הנכון, כי
המסייע — חותמת התנועה הקיבוצית, אליה שייך המשק שלך. החזית של אותו חייל
זהו מקור קבוע להלוואות; אם אינך משלם בזמן, תיתקל בקשיים בבואך לבקש הלוואה
בגבולות הרחוקים; שלך היא בלבליבה של תל־אביב, בתוך המותרות והברק
אלמוני היא
חדשה. אבל בבאנק יושבים אנשים המוכנים להתחשב במצבך. איכשהו, אפשר לקבל אורכה,
של קפה־דה־לוקס.
אם בהתערבות מזכירות התנועה שלך ואם על־ידי צילצול מטעם חבר־כנסת.
אתה יודע היכן להשיג את הכסף. הכתובת היא אצל מלווה בריבית — אבל לא זה
קיימים גם הספקים. אם אלה סוחרים פרטיים, הרי כבר מלכתחילה לא תיארו לעצמם
לפרוע לו את השטר בעוד שבוע. לו אסור לדעת ש־ 20 האלף אינן מונחות
שאתה חייב
שתפרע את השטר שלך במועד. חוץ מזה, הם הסבו כבר מזמן את השטר לסוחר אחר:
בכיסך. העיסקה פשוטה, לכאורה: שטרות חדשים למלוזה אחר, והוא נותן לך את הכסף
שהוא ישבור את הראש. אם מדובר בספק רשמי, כמו המשביר המרכזי, שוב אין מקום
הדרוש. בעוד שלושה או ששה חודשים, כאשר תצטרך לפרוע את השטרות החדשים, תוכל
לבהלה. הוא כבר רגיל לעיסקות מסוג זה.
לפנות שוב אל המלווה הראשון, ומכיוון שהוכחת לו כבר את יכולתך הכספית, הוא ישמח
יש רק מלווה אחד שלא כדאי לעשות איתו קונצים. זהו האלמוני, שהלוזה כסף בריבית
לתת לך את הכסף לכיסוי השטרות שמסלת למלווה־בריבית ב׳.
קצוצה. אומנם לא יתנפל עליך ברחוב, והוא גם לא ישלח אנשי־זרוע שיאיימו עליך במעשי־אלא
שכדי לקבל את 20 אלף הלירות לכיסוי השטרות הראשונים, אתה נותן שטרות על
אלימות. הוא אפילו לא יבוא לקיבוץ, כאילו לביקור ידידותי. אבל אוי ואבוי לך אם לא
סכום הרבה יותר גבוה. כל חודש שהכסף ישאר אצלך יעלה לך 300 לירות. אתה צריך
תפרע לו את כספו בזמן. כי אליו, יהיה מה שיהיה, אתה חייב תמיד לחזור ולבקש הלוואה
את ההלוואה לשישה חודשים? תן שטרות בסך 21,800 לירות. לכך אתה יכול להוסיף
נוספת. זה הקש האחרון, עוגן ההצלה שלך בים המצוקה הכספית.
עוד את מחיר השטרות, המסתכם בכמה עשרות לירות.
הוא תמיד יציל אותך — אם כי תמורת מחיר גבוה. אלא שברגעים כאלה אתה מובן
לשלם כל מחיר. הוא יציל אותך — רק בתנאי שכבר הוכחת את עצמך כלקוח בטוח. אם

48 שעות שד אמוגה
לא תפרע את שטרו בזמן, אתה אבוד, לא רק אצלו, כי אם בכל שוק הכסף השחור. האיש
יעביר מיד את הידיעה שקיבוץ פלוני אינו משלם בזמן, וכל הקופות הסמויות ייסגרו בפניך.
^ חד 7ן 3הרשימה הקטנה, ירשת מהגיזבר הקודם גם רשימה בלתי־כתובה: זוהי רשימת
או, אם בכל זאת תקבל הלוואות חדשות, הרי שהריבית תהיה גבוהה הרבה יותר.
שמותיהם וכתובתיהם של האנשים, דרכם תוכל להשיג את הכסף. לעתים אלה המלווים

עצמם; לרוב אלה רק סוכניהם.
חזית בציודקפה
תפקידם של הסוכנים הוא לקבל מידיך את השטרות וכעבור 48 שעות — להביא לך
3פן — אתה רואה ברשימך׳ ,הקטנה שלך כי בעוד שבוע עליך לשלם 20 אלף לירות את תמורתם בכסף. עבור שירות זה הם מקבלים גם ממך וגם מהמלווה אחוז זעיר. אם
ההלוואה היא גדולה, מגיע חלקם כדי ארבע לירות על כל אלף לירות העוברות דרכם. על
^ לאחד האיקסים הנעלמים. אתה מכיר אותו היטב. אין לו משרד, אין לו
פקידים, סכום קטן יותר יכול חלקם להגיע כדי חמש או שש לירות. זהו אחוז קטן, אולם כאשר
אין לו כל פירמה רשומה. כתובתו היא בית־קפה במרכז העיר, האדמיניסטראציה שלו שמורה
לוקחים בחשבון כי הסכומים המתגלגלים דרכם במשך חודש הם ענקיים, מסתבר כי חלקם
בכיסו. הקשר אליו הוא הטלפון של בית־הקפה. בעל בית־הקפה מכיר אותו היטב.
מגיע להכנסה חודשית גדולה.
זו הכנסה בטוחה. הכסף אינו שלהם, והמלווה מוסר אותו לידיהם רק אחרי שקיבל את
השטרות. רק אתה, גיזבר הקיבוץ, חייב לתת בהם אמון למשך אותה תקופה של 49 שעות,
עד שהם הופכים את שטרותיך למזומנים.
העיסקה במוחה גם למלווה בריבית. בידיו הוא מחזיק שטר חתום בידי מוסדות כספיים
מכובדים. אפילו אם לא תשלם לו, הוא יכול לפנות לבית־המשפט, ובית־המשפט יפסוק לו
כמעט־אוטומאטית את הזכות לתפוס את נבטי הקיבוץ ולמכור אותם בהוצאה־לפועל, כדי
לקבל את כספו. אולם עד היום לא הזדקק אף מלווה בריבית להוצאה לפועל, בעיסקותיו
עם קיבוצים.
העיסקה בטוחה גם מבחינה אחרת: הוא אינו משלם עליה שום מס. שמו אינו מופיע
על השטר, והוא אינו נותן שום קבלה עבור הריבית. אין הוא מוכן לקבל ממך שטר
לפקודתו. הוא דורש שטר שניתן לפקודת הקיבוץ שלך, ואתה מסב את השטר לרשותו של
אדם שלישי — זהו האיש המלווה בריבית. כל זמן שהוא מחזיק בשטר אין שמו מופיע
עליו. בשעת הפרעון הוא מוסר את השטר ומקבל את כספו — מבלי שתיוותר כל הוכחה
כתובה כי השטר היה אי־פעם ברשותו.

מחתרת במשרדי הגאגק

סוכן אינו תמיד סוכן של מלווה פרטי. יש סוכנים רבים הקשורים בבאנקים, או
1ן מוסדות כספיים אחרים, כמו קופות תגמולים, אגודות אשראי. לרשות המוסדות האלה
כספים רבים אותם אפשר להשקיע בעיסקות בטוחות. הדרך החוקית היא להלוות את הכספים
ללקוחות הבאנק או המוסד, תמורת האחוזים שהחוק קובע. הלווה צריך לתת ערבות מספלות,
שתבטיח כי הכסף יוחזר במועדו.
אולם הריבית החוקית נמוכה בהרבה מזו שאפשר לקבל בשוק החופשי. יש לה מעלה
.נוספת, לריבית הבלתי־חוקית: היא אינה נרשמת בספרי הבאנק או החברה, ואין משלמים
עליה מס הכנסה. על כן, יותר מבאנק אחד פוזלים לעבר עיסקות אפורות — אם לא
שחורות — אלו.
הסוכן מביא את השטרות לבאנק. השטרות נרשמים כחוק, והבאנק מוריד את הריבית
החוקית. את התמורה מקבל הסוכן בצ׳ק — הוכחה כי אומנם נוכתה רק הריבית החוקית.
את הצ׳ק הוא מוסר לידי מקבל ההלוואה. אולם לא לפני שזה שילם לו את האחוזים
הנוספים, כגובה ההפרש בין הריבית החוקית לבין הריבית השחורה.
סידור זה נעשה כדי למנוע טענה אפשרית של מקבל הכסף כי שילם ריבית קצוצה, שהרי
הציק לפקודתו הוא על הסכום החוקי, ואילו את הריבית הבלתי־חוקית שילם במזומנים,
לאדם פרטי, ללא כל קבלה. הסוכן מוסר את הריווח הבלתי־חוקי לבאנק, ומקבל את דמי-
התיווך שלו, בהתאם להסכם קבוע.
האחוזים הבלתי־רשומים מצטברים תוך שנים אחדות להון נוסף גדול. הון זה אינו
רשום בספרי הבאנק, והוא מופעל בעיסקות שאינן עוברות כלל בספרי הבאנק ואינן מגיעות
לידיעת המפקח על הבאנקים. בין יתר תפקידיו של המפקח על הבאנקים, עליו להשגיח
שהבאנקים יתנו הלוואות בהתאם להנחיות האשראי של הממשלה. הנחיות אלו קובעות כי
באנק יכול להלוות רק אחוז מסויים מן הכסף בקופותיו, וגם אחוז זה מחולק לפי סקטורים:
חקלאות, תעשיה, מיסחר, מלאכה ושיכונים.
כאשר כילה הבאנק את כל הסכום אותו הוא רשאי להלוות, ובכל זאת ממשיכים לקוחות
לבקש הל!זאות נוספות, הוא משתמש בכספים הבלתי״רשומים שלרשותו, כדי לממן הלוואות
שאין עליהן פיקוח. המפקח על הבאנקים אינו יכול להורות לבאנק לאיזה סקטור להלוות
1 1 כספים אלה: הוא אינו יודע כלל על קיומם.

עיסתה בוחוב: השטרות שבוים גיד ריו

יריקה לתור הבאר

צכך כגיזכר״קיבוץ אומנם קשה; עליך למצוא בלי הוץ למקורות^!ימוללודש?!
אולם אתה גם בר־מזל, כי לקיבוץ מוכן כמעט כל אחד להלוזת כסף. מעמדך, מבחינה

מחתות בחצרות בתים: העסקים באחד ממרכזי הבורסה העיראקית בתד־אביב
זו, דומה למעמדו של כל מוסד הסתדרותי כמו סולל בונה, המשביר המרכזי. בעיני המלח־ה,
כולם גורם אחד ויחיד.
לכן עומד לרשותך מיבחר רחב יותר של מלתינב אם אינך רוצה לקחת חסף מבאנק,
או ממלווה־בריבית גדול, מפני שהסכום הדרוש לך הוא קטן מדי — כמה אלפים בסך
הכל — או משום שכל המקורות הגדולים סתומים כרגע לפניך, אתה יכול לגייס את
הסכומים הדרושים מאנשים קטנים.
המקור הראשון הם קרובי חבריך, בקיבוץ. אמו של חבר, אלמנה שנשארה עם כספי־הביטוח
של בעלה שהיה מבוטח ביטוח־חיים; אלמנה שקיבלה פיצויים ממקום עבודתו של
בעלה; קרוב בודד שניצל מאירופה ועתה קיבל פיצויים מגרמניה ואיזה תעשיין או בעל־מלאכה
— כל אלה אינם יודעים מה לעשות עם כספם.
הם יודעים שמדי יום יורד ערכו, ואם להפקיד אותו בבאנק, יקבלו ריבית נמוכה ביותר.
הם כבר הגיעו לגיל שאינם יכולים לעבוד קשה, הם גם אינם בעלי עסק הדורש השקעה
כספית חדשה. הם רואים בכספים אלה מישען לעת זיקנה, שיבטיח להם הכנסה חודשית
קבועה, למחייתם. חבר הקיבוץ — אם הוא בן, קרוב או מכר — מכיר את מצבם, והוא
גם יודע שהקיבוץ לווה תמיד כסף בריבית. מדוע לא תשולם הריבית לקרובים אלהי הוא
מציע את העיסקה לגיזבר, ונציג המשק מבצע אותה לשביעות רצונו ורצון הקרובים.
לעתים קרובות פונים בעלי הכספים האלה למכרים בקיבוצים ומציעים בעצמם את כספם
להלוואה. כי הקיבוץ נראה להם כמקום בטוח להשקעה. הלוואות אלה אינן עולות, בדרך
כלל, על 10 אלפים לירות כל אחת.
לפני מספר חודשים, כאשר ביקשו הקיבוצים הלוואה משר־האוצר, לקונסולידאציה של כל
החובות הקטנים — כלומר הלוואה אחת, ממנה אפשר לפרוע את כל ההלוואות הקטנות,
המעיקות — הסכים לוי אשכול להקציב את המיליונים הדרושים. הוא העמיד תנאי אחד:
שהקיבוצים יגלו לו את שמות המלווים בריבית שאיתם הם קשורים. הקיבוצים סירבו.
הם סירבו, מפני שקרוב ל־ 90 אחוז מן המלווים הם קרובי חברים, ואיש לא ירצה להלשין
על בן־משפחה. אולם קרובים אלה מספקים בסך הכל כ־ 7אחוז מסך הכל של הכסף הדרוש
לקיבוצים. את היתר מספק קומץ קטן של מתוזכים — אולי 100 איש בארץ כולה — וגם
אותם אין הקיבוצים מוכנים לגלות. כי הגיזבר יודע בלב־ליבו שמילוזה הקונסולידאציה לא
יהיה המלה האחרונה. יבוא יום — והוא קרוב מאוד — בו יזדקק הקיבוץ להלוזאה נוספת.
והרי נאמר: אל תירק לתוך הבאר ממנה אתה שותה. מבאר הכסף השחור יצטרכו הקיבוצים
— ולא רק הקיבוצים — לשתות משך שנים ארוכות מאוד. כך בנוי המשק הישראלי.
המלוזים בריבית אינם טפיל מיותר. הם אומנם עלוקה — אולם עלוקה חיונית, שבלעדיה
אין לדעת כמה מיפעלים היו פושטים את הרגל, עולים באש — או שבלעדיהם היו מתאבדים.
בארצות קאפיטליסטיות רבות, האשראי הוא מיצרך חיוני, אשר כל אחד יכול להשיגו
במחיר מסויים והגיוני. הממשלות עצמן מקציבות סכומים לענפים שונים. ענפים אחרים
יכולים לקבל את האשראי מבאנקים. ואילו בארץ מחולק הכסף על פי הקירבה הכלכלית־מפלגתית.
מיפעל שמבחינה כלכלית מגיע לו שיקבל אשראי רשמי וזול, אך שאינו יכול
לקבלו כי אינו ברשימה המפלגתית הנכונה, חייב לפנות לכסף השחור.
מצבו קשה במיוחד, מפני שגם קיבוצים ומוסדות מפלגתיים נזקקים לאותו שוק. לא מפני
שאינם מקבלים אשראי רשמי, אלא משום שאינם מסוגלים לנהל את כלכלתם; חסרה להם
השכלה כלכלית. לאיזון תקציבם הם פונים לכספים השחורים, מעלים בזאת את הריבית.

זוג רוצה רהתסתן

** ד כ אן דובר על גיזבר הקיבוץ המחפש הלוזאה. מי מלבדו זקוק לכסף שחורי׳הרשימה
ארוכה, והיא כוללת כמעט כל ענף כלכלי במדינה: מן הטרוסט ההסתדרותי הענקי ועד
לבעל בית־המלאכה לכותנות, ולבני־זוג, פקידים העומדים להתחתן ורוצים לרכוש דירה• כל
אחד יכול לקבל כסף — לפי תנאים׳׳הקשורים בו. עליו רק להמציא ערבויות מתאימות.
בעולם הכספים מקובלת ההגדרה — מהו באנק? מוסד המוכן להלוות כסף לכל אדם
היכול להוכיח שאינו זקוק לו. כלומר: אדם בעל קשרים כל־כך טובים, שהיה יכול לגייס
את הכסף מידידיו, לולא התבייש לבקשו מהם. לכן הריבית הבנקאית נמוכה יחסית.
המלווים כסף שחור מוכנים להלודתו גם לאנשים ולמוסדות הזקוקים לו באמת. אלא
שהריבית עולה ביחס ישיר לטיב הערבויות שלו. סולל בונה, למשל, אינו חייב לתת ערבים
והוא משלם 7אחוז ריבית לשנה. בעל בית־חרושת גדול לטכסטיל יכול למשכן את הבנין
או את המכונות והוא משלם 17 אחוז; בלי השיעבור ישלם 20 אחוז. הזוג הצעיר חייב
למשכן את הדירה לטובת המלוזה, והוא משלם 18 אחוז. אם הדירה כבר ממושכנת לקבלן
ובני הזוג אינם יכולים להביא ערבים מצויינים — לא יקבל הלוואה, אפילו בריבית של
30 אחוז לשנה.

לידת הלוויתנים

^ לה גם אלה יודעים שהם פונים לשוק הכסף השחור. לדידם, זהו מושג כלכלי, אותו
מגלמת דמותו של סוכן זה או אחר, או של נותן הכסף הבודד. אולם שוק זה הוא
עולם בפני עצמו. הוא מחולק לענפים ולעמדות.
בראש וראשונה, קיימים הלווייתנים הגדולים, בעלי המיליונים. הם שולטים בשוק.

מיהם אמיננסיות אפורות אלה של הכלכלה הישראלית, ומניין באו המיליונים שלהם?
אפשר לחלק אותם לשני סוגים עיקריים, מלבד הבאנקים: כמחציתם — אנשי־עסק
ישראליים, שהתעשרו בתקופת הצנע והקוסט־פלוס של דוב יוסף. הם צברו הון על־ידי
מכירת מיצרכי־קיצוב בשוק השחור, או על־ידי ניפוח חשבון הוצאות־הייצור שלהם.
בכלכלה המטורפת של אותם ימים, הוסיף להם דוב יוסף רווחים קבועים על הוצאות־הייצור
המוצהרות. למשל: יצרן הודיע כי כיסא עלה לו עשר לירות. דוב יוסף קבע לו
ריווח של שתי לירות לכיסא. למעשה, עלה הכיסא שמונה לירות בלבד. כך שהדיווח היה
ארבע לירות לכיסא, מהן שתי לירות שאינן מופיעות בספרים ואשר עליהן לא שולם מס־הכנסה.
הן נשארו בכיסו, למרות שלפי ספריו נכתב שהוציא אותן על ייצור הכסא.
במשך השנים הצטברו לירות אלו למיליונים, שאי־אפשר להודות בקיומם. האפשרויות
להשתמש בכסף זה:
• למימון רמת־חיים גבוהה בארץ. פחד הש.א. מנע בעד רוב האנשים הללו להינות
בכסף זה בפרהסיה.
• להבריח את הכסף לחו״ל ולהפקיד אותו בבאנקים. לאנשי־העסק שנהגו כך, הפיתוי
גדל והולך לעזוב את הארץ כדי ליהנות מכספם. זוהי אחת מסיבות הירידה, דווקא של
אנשים אמידים.
• להשאירו בארץ במחתרת, ולהשתמש בו במסגרת עסקים שחורים.
לגבי מחזיקי־הכסף מן הסוג השלישי, חל שינוי־מה בשנה האחרונה. משרד האוצר הודיע
שהוא מוכן להכיר בכספים אלה, אם ישלמו את המס עליהם ויבואו לידי הסכם עם האוצר.
חלק מאנשי הכסף השחור הצהירו, והם אינם מצטערים על כך, כי היחס היה הוגן. אולם
אי־אפשר לקבוע כמה מהם הצהירו ועל איזה חלק מכספם.

הזהב העיראקי

סוג השני של הלוזיתנים מורכב, ברובו הגדול, מעולי עיראק. הם עזבו את ארץ־
1ן מוצאם לפני כתשע שנים, כאשר הודיעה ממשלת עיראק שתרשה לכל יהודי לוזתר
על אזרחותו ולעלות לישראל. בעלי העסקים הקטנים איבדו את רכושם. בעלי ההון,
שהחזיקו בידם את כל כלכלת עיראק, הצליחו להוציא את כספם מארץ עלייתם. לרוב, לא
חיכו לרגע האחרון, כי אם העבירו במשך שנים ובהדרגה את מאות המיליונים שלהם
לבאנקים שונים באירופה ובארצות־הברית.
עם עלותם ארצה, הביאו חלק מהכספים עמם. כאן חיכה להם אחד המצבים המחפירים
ביותר בתולדות המדינה. נאמר להם כי הם חייבים להחליף את כספם לפי השער הרשמי.
לעולים מאירופה ניתן להביא ארצה ליפטים מלאי רהיטים, מכשירים וסחורות. אולם עולי
עיראק לא יכלו להביא רהיטים וסחורות במטוס־הפליטים שלהם. הם יכלו להביא רק
כסף שהבריחו מקודם. כך, בעוד שהעולה מאירופה יכול היה להעביר את רכושו בערכו
הממשי — ואם היה בסחורות, אף הצליח למכור אותו במחיר מופקע בארץ — מצא
העיראקי את עצמו מנושל משארית פליטתו.
העולים העיראקיים שהביאו כסף איתם, הצהירו עליו בכניסתם ארצה והחליפו אותו
בשער הנמוך. האחרים השאירו את כספם בחוץ. מכיוון שעולי עיראק כמעט ולא ירדו מן
הארץ, היו נאלצים להעביר את כספם ארצה. חלקם הגדול עשה זאת דרך השוק השחור.
הם קיבלו לירות ישראליות, מטרו בחו״ל מטבע זר לפי שער הבורסה הבינלאומית. בצורה
זו הצטברו בידיהם למעלה מ־ 100 מיליון לירות — שנכנסו ארצה בדרך בלתי־חוקית, מבלי
לעבור דרך מוסדות כלכליים כלשהם.
כספים אלה מהווים כיום חלק הארי של הכסף השחור• הם המשמנים גלגלי־תעשיה רבים,
מאפשרים ניהול סדיר של המיסחר. גם עולי־עיראק אלה יכלו להצהיר על הונם ; אולם
מצד האוצר או מצד מוסדות ממשלתיים אחרים, לא נעשה שום צעד כדי לעורר בהם
אימון או כדי להפגין כלפיהם יחם של הבנה. וכאשר הוצע להם להצהיר על הכסף השחור,
חששו כי טומנים להם מלכודת. הם לא הצהירו.
הבודדים שהאמינו לכוונותיו הטובות של האוצר והיו מוכנים להצהיר על כספם, חששו
להפוך לקוחות קבועים וחשודים של מס־ההכנסה עד לאחרית ימיהם .״מחר יהיה מלווה
חובה,״ סיפר השבוע אחד מהם להוקר העולם הזה ,״כיום אני מסתובב בשדרות רוטשילד
ולא משתתף בפעולות מסוג זה. מחר ידעו כמה יש לי, והאיש הראשון שיבואו אליו —
אהיה אני.״
עסקנים מסויימים של עדה זו מנסים לשבור את הקיפאון ולהטות את הכסף השחור
למיפעלי תעשיה קונסטרוקטיביים בהסכממ משרד המיסחר והתעשיה. רבים מבין בעלי
הכספים השחורים נוטים לדרך זו, כי, כפי שהסביר אחד מהם :״אוכל לישון בשקט בלילה.
ככה אני לא יכול להפקיד את הכסף בבאנק. אני נותן אותו לכל מיני טיפוסים — שאולי
יאכלו אותו, למורת הבטחונות שהם נותנים. אם אלך למשפט — זה יקח שנים עד שאראה
את כספי — אם בכלל. ואז יגיע הדבר למס־ד,הכנסה. חוץ מזה, אני חי תחת פחד מתמיד
של הלשנה. מספיק שאוה אחד ימסור את שמי — כדי שמס־ד,הכנסה יוציא לי את
הנשמה.״
אם לדון לפי ההתלבטויות הרבות של המשקים, סיכוייהם של המלתים־בריבית שמישהו
ילשין עליהם אינם גבוהים כיום.

במדינה
משך מעמוד )7

:יתת העובדים, שמחאו על הלנות־שכר
;י־העברת מיסיס, כפי שנקבע.
כשעמו לעזוב את המקום, נתקל הכתב
?מושקף במלמד, שהגיע במכוניתו בעלת
מספר הזר. מלמד דחף אותו חזרה לתוך
וסוס, תפס בצווארון מעילו והתחיל להלום
ו בלי רחמים .״אתה תמיד אומר שבישראל
1טוב,״ נימק את יחסו הבלתי־אוהד לשמי
ונוביץ, המשיך להכותו בלי הרף. רק כעור
20 דקות העז אחד מחברי ועד העובדים
תתקרב ולבקש מהבוס, בשם חבריו, שיפיק
להלום בכתב האומלל. מלמד הבריח
ותו.
בסיגר בוער איים על עיניו של שמעונו-
יץ, שמשקפיו נשברו מעוצם המכות .״ת־יד
פעם גם שבישראל טוב!״ לעג לו. רק
נס ניצל מאור עיניו של העתונאי.
אחרי כארבעים דקות, כששמעונוביץ עמד
ל סף איבוד ההכרה, הסיעה המשטרה.
תחנת המשטרה מסר מלמד את עדותו
אשון. אחריו נחקר הכתב ההמום. בעל הסוס
האמריקאי שוחרר מיד. משמעונוביץ,
והתלונן על תקיפה וחבלה, ביקשו שיחתום
ל ערבות .״האם אתם מאשימים אותי?״
סר, שמעונוביץ .״עדיין לא. אבל יכול
היות,״ ענו לו החוקרים.
עורך־דין, ידידו של הכתב, הוזעק למקום
זתם על הערבות. לאותו דיין משפטן מת״
:וון הכתב להועיד בקרוב תפקיד נוסף.
יכול להיות שאצל משטרת ישראל יש לכל
וזרח אמריקאי חסינות,״ הכריז שמעונוביץ
וחרי ששוחרר .״אבל לא אצלי.״
באם לא תגיש המשטרה תלונה על

עתונאי מיכה שמעונוכיץ
סיגאר בוער בעין

תקיפה נגד בעל הדפוס, עתיד שמעונוביץ
עצמו להגיש שתי קובלנות פרטיות נגד
יריבו האלים: אחת אזרחית והשניה —
פלילית.

ארמנים
מי 1ע1ו־ ה־3

בעולם־הרוח נושבות רוחות־סערה. בצרפת
עמדו הסופרים והאינטלקטואלים בקרב
אכזרי ואישי נגד משטר הדיקטאטורה המאיים
ונגד מלחמת אלג׳יריה. רק בישראל
המשיכו הסופרים לנהוג כבימים ימימה:
עסקו בשיכון, חילקו פרסים זה לזה התכתשו
בינם לבין עצמם מעל דפי העתונות.
לרגע קם נדמה היה שמסך השאננות נקרע.
השבוע, באסיפה הכללית האחרונה של
אגודת הסופרים *,הציע עירך המוסף של
למרחב, אהרון מגד, לקבל החלטה הקוראת
לטיפוח קשרים עם אירגון הסופרים הערביים
בישראל, המונה כמאה ועשרים חבר.
הצעתו של מגד עוררה מבוכה. על דוכן
המרצים עלה עזריאל אוכמני, תרבותניק
מפ״מי ואחד מחברי האגודה, הסביר כי
לא כדאי להסתבך, לחרוג מתחום פעילות
האגודה הישראלית. אחריו הלכו מרבית
הנאספים.
כאשר הועמדה הצעת הקשר העברי־ערבי
?*1הצבעה, לא נמצאו אלא שלושה קולות ש*
לאסיפה באו כ־ 35 איש מתון יותר
מ־ 300 סופרים המאוגדים והמקבלים באמצעות
ארגונם הלוואות, שיכון ועזרה כלכלית.

יתמכו בה: קולותיהם של המשורר נתן
יונתן: של המבקר הקומוניסטי מרדכי אבי־שאול:
ושל מגד עצמו.
מול 121 האינטלקטואלים הצרפתיים שנלחמו
בעד הצדק, לא יכלה ישראל להצביע
אלא על שלושה איש בעלי רצון טוב.
חוק חדירה במ חתר ת
הקיבוצניקים התמימים הוצאו מדירותיהם
במרמה. בעת היעדרם, חדר חשמלאי במחתרת
למקומות המגורים, התקין מיקרופונים
במערכת החשמל של שלושת הדירות,
חיבר את החוטים למכשירי־הקלטה בבניין
סמוך.
לא היתד, זאת פעולה מחתרתית רגילה.
היא בוצעה על־ידי אנשי משטרת ישראל,
היוותה אך שלב אחד בודד בשרשרת פעולות
ההאזנה והחדירה הבלתי־חוקית לרשות
הפרט, מצד אנשי משטרה ובטחון ישראליים.
אלא שהפעם נעשה נסיון להפוך עבירה
פלילית לחלק מן הפרוצדורה החוקית התקינה.
לאחר מעשה, הביאה המשטרה את
תוצאות החקירה האומללה (ראח מיסגרת)
כמוצגים משפטיים.
השבוע הובאו ההקלטות המכילות שיחותיהם
הפרטיות של בני־משפחת אביגיל
סלומון, קורבן תעלומת־הרצח בגיבעת בתר,
לבית־המשפט. בעוד שתוכנן של ההקלטות
נתקבל על־ידי השופטים, זכתה המשטרה
לנזיפה חריפה.
״אין בית־המשפט יכול לאשר את הדרך
בה נכנסה המשטרה למעונו של הפרט ובכך
פגעה בחרותו לחיות בשלווה וללא הפרעה,
פגיעה שאין לוז יסוד בחוק,״ התריס נשיאו
התורן של בית המשפט המחוזי המשופט
מרדכי קנת, בהחלטתו.
היתר, זו תגובה מתונה ומתמיהה, על
מעשה פלילי המהווה, לדעת שופט בית
המשפט הפדראלי העליון בארצות־הברית,
השופט ברניידס ״הסכנה הגדולה ביותר
לחופש — סכנה האורבת מצד השתלטותם
הזדונית והנסתרת של קנאים בעלי רצון
סוב אך החסרים הבנה.״
״לדחות כשאט־נפש״ .קבע ברנדייס
בזמנו, בפסק־דין בו עירער נאשם, ב־,1928
על קבלת עדות שהקליטה המשטרה מתוך
שיחותיו הטלפוניות הפרטיות :״לא איכפת
לי אם היתד. כאן פגיעה ברכוש או חיפוש
לא צודק: העיקר הוא שהפעולה אשר ביצעו
פקידי הממשלה הינה בבחינת הפרה גסה
של החופש. בני אדם, אשר נולדו להיות
חפשיים, ידחו באופן טבעי בשאט־נפש כל
פלישה לתחום החופש שלהם, מצד שליטים
חורשי־זדון.״
השופטים הישראליים, שטיפלו בעבירה חמורה
הרבה יותר מההאזנה לקו טלפון
ציבורי — פריצה במחתרת לדירות פרטיות,
לא העזו לדחות פלישות אלו, כדברי בר־נדייס,
בשאט נפש.
להיפך :״אין אנו עוסקים כאן אלא בכשרותה
של הודאה,״ קבעו השופטים הישראי
ליים מרדכי קנת, יצחק זונדלביץ ואליהו
מני .״כל זמן שאין איסור לקבלת עדות
כלשהי אין מניעה לקבלתה.״
במילים אחרות: אין השיטות בהן ההודאה
הושגה משנות. החדרתם של מיקרופונים
לחדר המיטות והקלטת שיחות אישיות
ואינטימיות לא יתהווה, במיקרה זה כב־מיקרים
קודמים, מניע לפסול את העדות
הכלולה בהקלטות.
היתד. זו תפישה מסוכנת מאוד לעקרון
חופש הפרט — עליו מושתת כל דמוק־ראטיה.

משפט
״דוח
זרה לחוק״
״כל זמן שזוג נשוי בדירה אחת, סבורני
שהאשה וכן גם הבעל יכולים להימנע מהתנהגות
שיש בה מעין הפרת האימון ההדדי,״
כתב השבוע השופט המחוזי השנון ובעל
חוש ההומור המקורי, הד״ר יוסף לם,
בפסק־דין עקרוני וחסר־תקדים, ששימש מיד
נושא לוויכוחים סוערים בחוגי עורכי־הדין.
בצו מיוחד אסר השופט על גבר נשוי
ואב לשתי בנות, המתגורר בכפר בסביבות
תל־אביב, להיפגש עם מאהבתו, אשה גרושה
ואם לשני ילדים. ההחלטה המוזרה ניתנה
לאחר שאשת הגבר האוהב ביקשה מבית
המשפט למנוע מהאשה האחרת להיפגש עם
בעלה.
״פגישות בין בעל ואשר, אחרת או להי־פך,״
קבע השופט לם ,״ייתכנו כמובן, אולם
רק אם יש בהן עניין של עסק. הופעה
(המשך בעמוד ) 18

הנה הו: ההקלטות

זאת

גבר: אמרו לי תכתוב משהו אמרו
לי תכתוב משהו
גבר: אני כתבתי שוזבן־אדם הזה שנתתי
לו שבע לירות.
אשד! כ הם צריכים לעצור את מי שעשה
את זאת ולא סתם מישהו אחר.
אשה: אני לא רוצה. שכל כזה של
משטרה. מר. הם שואלים ילדים קטנים?
למה הם צוחקים?
אשד! :הם תופשים איזה מיסכן שלא
יודע כלום.
אשד! :אני רוצה להגיד שהודי עשה
זה. הם אומרים שאף איש לבן לא עשה
את זה. רק הודים יכולים לעשות את זה.
הלבנים לא באים בחשבון. מה יש להם
מזה?
אשד! :הם אומרים שעושים ככה. האם
שמעו ככה אי־פעם?
אשד! :מי ראה דבר כזה שקורעים את
הבד ודבר כזה?
אשד! :גם אני לא יודעת. אני אומרת
את האמת. לא, הם מדברים הכל שטויות.
הם מדברים שטויות.
אשד! :היינו יודעים, היינו מוסרים
אותו למשטרה. לא היינו נותנים ללכת.
למה לסלוח לו על פשע. אם אדם משלנו
מבצע גניבה היינו סולחים לו. אם היה
אדם משלנו גונב בפעם הראשונה היינו
אומרים אין דבר. אבל בעניין כזה היינו
מוכרחים לתפוס את הבן־אדם מיד. הם רוצים
פרוף והם לא מוצאים את זה. הוא
>לא עשה את זה, איזה פרוף הם יכולים
למצוא? כמה שישתדלו לא יוכלו למצוא
שום פרוף. מפני שהוא לא עשה את זה.

אשד! 2

:מה הם ימצאו, הם ימצאו את

ראשו.

אשה

:היד, איזה פוסט מן או מישהו.

גבר: זה הוא. הוא אמר שהולך ובגלל
זה הלך.
גבר: ככה?
אשד! :הוא אומר האדם הבריא ההוא
לד,קולנוע.
אשד! :מה, האם ראינו אותו באיזה
מקום?
גבר: הוא
אשד! :פעם, שהלכנו להצגה, לרחובות.
גבר: כן אני זוכר את זה (על אביגיל).
אשד! :היא הלכה לתערוכה, קודם, עם
הילדים.
גבר: כן, נכון.
אשד! :היא הלכה לראות את הצירקוס.
גבר: יצא איזה שהם דיבורים על פרוף.
בזה אל תתן לי שום איידיע. על זה אינני
יודיע שום דבר.
אשד! :ראיתי ששואלים את הילד מה
קרה. זד, מה שאני אומרת, הוא ניקד, את
האוטו.
גבר: אתה יודע, אתה קראת מה כתוב
בדף הראשון של העתון?
גבר: כן, קראתי.
גבר: למה אתה חושב ככה?
אשד! :איך זה שאף אחד לא יודע
מי הטריד אותה?
גבר: ביום ראשון יש אוטו. תקום
מוקדם.
גבר: נראה מחר.
אשד! :לאן אתה הולך?
גבר: אני הולך להביא את אבא.

גבר : 1הוא אומר לי ככה שאתה
אומר שהאשה הצרפתיה אומרת שהמשטרה
צריכה לעשות ככה. תדבר איתו ועוד
פעם תדבר איתו. הוא אמר — מה יצא מהדיבורים
האלה.
אשד! :אני אמרתי לו שמהדיבורים
אתה תכיר אותו.
גבר: האדם הזד, שונה. אם אדם הוא
אקטואל אינוסנט 24 שעות. אם תשב אתו
באוטו אז תכיר איך הבן־אדם.
גבר ( :אנגלית) אמרתי לו דבר איתו
שוב ושוב ושוב.
אשה: הם עושים מזה צחוק. בן־אדם
יגיד משהו, הם יגידו — למה אמרת ככה,
לימה לא אמרת ככה?

סלומון מעיד
מהלך המשפט, שמר סלומון על קור־רוחו.

אשד! :המנוולים רואים רק אנשים מהודו.

ב ר: יש לנו הוכחות. תגיד שאתה עשית
את זה. אנחנו נעזור לך.
גבר : 2הם היו צריכים לעצור אותו
אבל עצרו מישהו אחר. הם מתנהגים באכזריות
ולכן הם לא יכולים למצוא את
הגבר האחר.
גבר: איך זד, יכול להיות? למה ד.ם
עושים ככה כמו משוגעים?
אשד! :אם לא עשינו, מה יש לנו
לפחוד?
גבר: אבל הם עושים כמו משוגעים.
רק אחרינו.
אשד! :אומרים שקרעו את החולצה.
רק ההודים קורעים. למה הם שואלים? למה
הם לא תופסים.
פנחס: הוא אמר לי: אחיך רוצח בדם
קר. אמרתי לו: אתה לא מכיר אותו. הוא
שונה.
(תחילת הקטע היחיד שהושמע בבית המשפט).

ציון:
הם אומרים שאנשים ראו אותי
מסתובב שם. ואמרתי להם שלא הלכתי
לשם. שאני רק הבאתי את אבא לביתר,כנסת
ורציתי ללכת אל בית־ד,שימוש. אז
הם אמרו לי: ראו אותך. ראו אותך.
(סוף הקטע שהושמע בבית המשפט)

(בחדרם של פנחס ולאה אביגיל).

גבר: רציתי להגיד משהו לוועד.
אשד! :היא אומרת: הרים יד על אשד,
א תמול ...הוא בא להתקיף אותה? האם
אנחנו נרים יד נגד מישהו, ככה? האנשים
האלה רואים רק נשים מהודו. למה הם
לא אומרים את האמת? למה הם רק תופשים
אותנו? מה זה אנחנו, הודים, אנשים
רעים? לא רוצים להישאר כאן. למה להישאר
כאן? היום הרגו אחד, מחר יהרגו
את השני.
אש ה: אנחנו משפחה טובה. לא היד.
אף פעם שום דבר נגדנו. לא היינו פושעים,
או רבים עם אף אחד. המשטרה לא
מוצאו? אף אחד, אז הם באים אחרינו.
אשד! :חשבנו שזה טוב בשביל הילדים,
בארץ. אבל בסוף זה בא סביב הממן
שלנו.
אשד! : 2ישראל טובה בשביל הילדים.
אשה: כל המקומות אותו הדבר.
אשד! :בבומביי מה שהאשה תעשה,
ברחוב אפילו בעלה לא מרביץ לה, לא
נוגע בה אפילו אם הוא חזק. הוא מכבד
אותה.
גבר: אמרתי: אם אתם לא מוצאים אותו,
אתם באים אלינו. אם אתם לא יכולים
לתפוש בן־אדם אשם אתם באים אל בן־
אדם לא נכון. אני לא טועה אם אני אומר
את זה.
י לד: לא הרגו אותה.
ילד : 2הרגו אותה כן.

ששימשו השבוע נושא לסעוה משנטית במשנטו של ציון סלומון מגבעת־ברנר

גידה המיקרופון!

אשד! :אני יודעת( .שקס)
אשד! :עכשיו אני רוצה לישון. האם
אתה לא רוצה לישון?
גבר: כן. נלך לישון. האם עשית את
המיטה שלי?
אשד! :אוהו אוהו.
גבר: גוד. את יודעת.
אשד! :תגיד. תגיד.
גבר: למה סידרת את המיטה כל־כך
מהר?
אשה: מה?
גברג את המיטה( .שקם. אנקות. רשרושי
חדר־מיסות).

אשד! ? היא רצתה לבוא ואני הזמנתי
אותה. פה דליה. אם דליה היתה אז היה
יותר טוב. טוב אם הוא יבוא לעבודה.
תגידי לו לבוא אלי, ושאני הזמנתי אותו.
היום או מחר. שיבואו.
אשד! :הוא קורא בעתון, אנחנו לא כל־כך
קוראים טוב.
אשה: כל הזמן.
גבר: אחרי זה לא אמר שום דבר.
גבר: אולי הוא יודע מגיבעת ברנר.
גבר: הם רוצים את הצ׳ק. תגידי לי,
תגידי לי.
אשד! :אתר, לא קמת?
גבר: קמתי.
אשד! :אני רק שואלת. אני מתחילה
את העבודה בארבע.
גבר: הם מתנהגים באכזריות כלפינו.
גבר: איך זה יכול להיות? למה הם
עושים כך כמו משוגעים?
גבר : 1הם צריכים להגיד משהו בבית
משפט ואין להם מה להגיד. הם אנשים
משוגעים, משוגעים. לא יודעים.
גברצ: עושים כמו משוגעים רק אחרינו.

ב ר : 1מה אתה למדת? האם אתה
אוהב לצלם או לצבוע, לכתוב מכתבים?
מה אתה כותב?
גברצ: אני כותב משהו.
אשד! צ: אמרתי שאינני יודעת עדיין.
אמרתי שאני לא אוהבת לשאול. סיפרתי
לו שהיא לא אמרה לי שום דבר. השוטר
אמר לי שהיא היתה בבית־מלון בנהריה.
איזה בן־אדם התחיל להתעסק איתה.
אשד! :איך זה יכול להיות שהם אומרים
שהוא הרג אותה. למה יהרוג את
אשתו? אני מתחילה לחשוב שזה היה
מסתננים.
אשד! :בטח יודעים שיצא החוצה מהמשק.
ירד למטה. ודאי נסע באוטו, ולוואי
שהיו מבינים קצת מה שקרה, המשטרה.
אשד! :הגשם קילקל, את הכל. איך
זה שאף אחד לא שמר בלילה?
אשד! :הוא אומר. זה לא ערב.
אשד! :אמרתי לו: למה לא שאלו את
השומר תיכף?
אשד! :הם רוצים מאיתנו שם של מי
שהרג.

הנה הם־ •.הנזרירים שהרט־ישו א\ז הארץ. הבזשט־רח הבעזעה
את הנזיגן רופוניב בהשאי בהררי הנזיבהה שר ציה נזרננהן,
הנאשסי בהריגת אשתו אביגיר. ושר אביו ואח־יו. נושך
רנוננרה נווזודש היו ששה שופוריב ננם ו\2יב בהפננרת שרושה
נוכשירי-ההגן רבוה. אשר הפיהו 40 ם רירים־ — שהננתגן תב נון
השפה הנואראפוית ההורית הצריכה נואות נננוורינו צבופים־
בכתב-יר הנותרגנו. נותוך היב הוה שר ווונור פרכוי ואינ-
פוינוי, ררתה התביננה כנוה נננזורים־ ,שנראו רה נוגננים־
רנושפפו. נותוכם בודר ״הננורגו הוהיי באופן נוק־רי את
הגן פונניגו הבאים־ ,האופייניגז רנננוודינו ארה. הם־ יבוררו ברב
ה\2ורא את השארה •.האגו נווכניב אנו כי הנושפורה תפונוין
נויגן רופונינו בבתי אורווינו ותאוין רשיווותיהנו הפרפויות?
גכר : 1אבל הם אנשים משוגעים. משוגעים
ולא יודעים.
גכר צ: עושים כמו משוגעים רק
אחרינו.
גבר: אחד דיבר אנגלית אחד דיבר
עברית.
אשד! :אנחנו לא יודעים כלום. כל הקיבוץ

אשר: גם אנחנו שמענו אבל הפוליס
לא אמר לנו שום דבר. רק אומרים שהיא
לא היתד, בבית.

אשד! :עכשיו צריך להאכיל אותו. עד
עכשיו הוא חלש. הרופא נתן לו משהו
והוא הקיא והוריק את הבטן. עכשיו כולם
בקיבוץ התחילו להקיא. אצל שני הבתים
של הילדים — גם היו הקאות.
אשה: הם רוצים לתפוס מישהו.
אשד! צ: הם מתפלאים איך אנחנו לא
יודעים.
,אשד! : 1אפילו אנחנו אומרים להם,
גם לא מאמינים. ויש לי רק אחות אחת. אין
לי הרבה אחיות. איך זה הם לא מאמינים

אשד! :למה הם עושים ככה? למה מביאים
רק את ההודים קדימה?
אשד! צ: אם תופשים, אז צריך לתפוש
בן־אדם נכון. מה הם מקבלים אם הם תופשים
את הבעל או את האח בלי סיבה?
אשד! :אומרים שבן־אדם עשיר מתל-
אביב. אם זה היה בן־אדם שלנו, היו תופשים
אותו כבר מזמן. לא היו עוזבים אותו
ככה פריי. כעשרת אשד! :אומרים שנתנוכסף,
אלפים לירות, בקיים הזה.
אשד! :אחר־כך, בשעה תשע וחצי, אני
הולכת לישון. ואחר כך אני קוראת.
יורק של הקיבוץ.
גבר: זה
אשד! :למה תפשו את האשד, הזאת.
בחורות אחרות? למה לתפוש
לא מצאו
אשה שיש לה בעל וילדים?
אשד! :איזה משוגע האיש הזה. כמו
איזה מושלמי מפקיסטאן. יש להם איזה
אשד! :שעה שמונה. כבר אכלתי.
נכון(.הפסקה) לא כחנה לתפוש בן־אדם
אשד! :היינו שמה לפני שבוע.
אשד! :מי זה? בצלאל? (בנם הקטן של
אשד היא אמרה לי שהתכוונה לקחת
ציון ואביגיל סלומון).
יותר. היא תבוא פעם שנייה ותקח עוד אחד.
קול: כן.
אשד! :באותו יום חיכיתי למנשה אבל
אשד! :אמרתי לך שבצלאל תיבף יבוא.
הוא לא בא.
אשה צ: אשד, טובה כזאת. איזה אשה
אשה: כתבת מכתב לאבא ואמא?
טובה. אני לא שומעת בגלל רעש של הילאשה:
אבא ואמא מחכים לזה.
אשד! :באו איזה ששה שבעה שוטרים דים.
ואמרו: תגידי, מי הרג?

אשה: הבן שלי חולה. ואני חושבת
אשד! :אחרי שהיא גמרה את עבודת־שצריכים
לקחת אותו לרופא.
התפירה שלי, ככה, אני חשבתי בהתחלה
אשד! :לא כדאי לכתוב על זה.
בבוקר שאלו אותי אם אביגיל באה. אני
אשד! :כן, כתבתי, באמת.
אפילו לא חשבתי שהיא לא חזרה.
אשד! :איך כתבת?
אשד! :אולי יש לה איזה חבר? אולי
אשד! :כתבנו ככה
אשד! :הוא אומר: האם את אוהבת את הוא עשה את זהז
אשד! :היא לא יצאה מבית־הספר. אז
בעלך? ככה שואלים סתם שאלות.
ילד: בבית־הספר, אביגיל היתר. עסו אני לא אמרתי בכלל.
אשד! צ: מה? היא לא אמרה לך שום
קה לפעמים. היא לקחה אותי פה ושם.
דבר?
גבו* : 1איך זה יכול להיות?
אשה: הא?
גברצ: אני אומר לך, תתערב איתי.
גבר: מה הוא יתן. הוא יתן, הוא יתן,
גבר : 1אז למה הם עושים כך כמו
אין דבר, תתן לה.
משוגעים? (שיחה לא ברורה)

גבר צ: אבל לא אמרתי לך בשקט.
אשה: כן.
גבר: אני ישבתי על הכיסא בחוץ,
בשקט.
אשד! :שטויות. לך. עכשיו לך.
אשד! :על מה דיברתם?
הגבר: שש תני לילדים לישון.
נשב, נשתה קפה בחוץ.
גבר: דווקא.
אשה: טוב, טוב.
אשה: מה, רק הספר?
אשה: אם מישהו ישאל על זה, תביא
את זה.
גבר: בסדר.
גבר: תזוזי, תני לרחוץ את הפנים, תני
לרחוץ את הרגליים.

אשה : 1כנראה שהיא אומרת למשטרה,
אז אולי יתגלה השקר. לפי הזריקות
אתם תדעו. למה לא שיחררתם את
הכלבים. הם היו מוצאים מיד. את מי אתם
מצאתם, את ציון. הכלבים היו מוצאים איך

אותו לפי פרצופו. אתם אנשים מלומדים.
אתם מאשימים אותנו סתם.
אשה : 1גם אני חושבת: מי זה יכול
להיות? גם אנחנו חושבים עכשיו: מי זה
יכול להיות? למה הרג אותה? מה הסיבה
להרוג אותה?
אשד! צ: כמה נשים מסתובבות ככה
ומטיילות בלילה? זאת לא סיבה להרוג
אותה.
אשד! :היא גרה בצריף. אבל אנחנו לא
יכולים להגיד דבר כזה מפני שאין לנו את
הפרוף של הבחורה.
גבר: טוב.
אשד! :לא אומרת: רק מה שהם אומרים
זה נכון. כל מה שאנחנו אומרים זה
ללא תועלת.
אשד! :אנחנו נשארנו לבדנו. יחשבו שאנחנו
משקרים.
גבר: את לבדך לא יכולה לעשות כלום.
אשד! :שמעתי שמכריחים להודות על-
ידי מכות.
אשד! :זה צריך לצאת מפיה של הבחורה
ההיא. ולמרות שד,אשד, הזאת מדברת
הרבה היא לא תגיד את האמת. אנחנו
רוצים לראות את האשד, האלמונית. רוצים
לראות איזה צחוק יעשו איתר.,
גבר: כן. נכון. טוב.
אשד! :הם ישלחו להביא הודעה. יפני
אליה ויגידו: אל תסכימי. ואז יגידו שאנחנו
משקרים.
גבר: מעז.
אשד! :אז יגידו שהוא משקר.
גבר: נכון. זאת היא הפרובלמה.
אשד! :מה יודעים מי זאת הבחורה?
וככה היא תשקר. אף אחד לא יכול להגיד.
מר, יצא מהאיש ההוא.
אשה: את יכולה להגיד שהאיש הזה
כך וכך. גם אנחנו חושדים בו. גם הבחוהוא
יכול
רה הזאת יכולה להגיד.
להגיד. אבל הוא לא יגיד את הדבר הזה.
מדוע? מפני שאין לנו פרוף. הם יחשבו
שכל זה הוא שקר. אפילו שאני משקרת.
וכל זה ללא תועלת.
אשד! :אם האנשים ההם היו מביאים

מחבוא המיקוופון

נראה בתמונה זו שצולמה על־ידי הנאשם, ציוץ
סלומון בעצמו, בחדרם הפרסי של ציון ואביגיל
בקיבוץ גיבעת־ברנר. החץ השחור מורה על המקום בו הוטמן בחשאי אחד המיקרופונים.

שלא יהיה.
אשד! צ: יש לכם חשד שהוא עשה
ככה? אנחנו אתם לא מאמינים בזה.
אתם חושבים שאנחנו משקרים. אם כן,
תעשו לפי רצונכם. אנחנו מכירים אותו.
אתם לא יכולים להכיר אותו. אני מכירה

רק קצת אינפורמציה! אז היה פרוף.
אשד! :אולי היא לא הסכימה והרג
אותה. היא לא נתנה לו לנגוע בה. חבל
שהיא לא חיה ויכולה לספר לנו. אילו
היתד, חיה ומספרת בעצמה, רק אז אפשר
היה לקבל. פרוף.

מבצע מיוחד של איש ״העולם הזה״ ,שטייל באוץ ונכגש עג
״ הייתי

העיד

מעולם לא היתה אפשרות מתאימה יותר לברר את יחסם האמיתי של
אזרחי ישראל לגרמניה, ולכעית יחסי גרמניה־ישראל, כמו השבוע.
הקונגרס הבינלאומי ה־ 15 של הרשויות המקומיות שהתכנס כישראל היווה
מפנה חד ביחסיה של ישראל עם גרמניה המערבית. זו הפעם הראשונה
כתולדות המדינה הונף דגל גרמני במעמד רשמי. זו הפעם הראשונה ביקרה
כארץ אישיות גרמנית רמת־מעלה כמו וילי כראנדט, ראש עירית ברלין
המערבית, בתפקיד ייצוגי רשמי. זו הפעם הראשונה כיקרה בישראל משלחת
של 30 אישים גרמניים, התופסים עמדות גבוהות בשלטון המקומי בגרמניה.
סיעות האופוזיציה הגישו מחאות. עתונאים תקפו בעטיהם את המפנה.
אולם מה היה יחסו של האדם כרחוב? האם היה מוכן לקבל בלב שקט את
הנציגים הגרמניים? האם נעלמו רגשות השנאה והנקם שהסעירו את הצבור

מאת יעקב אגור
יוואלד ספרבר, חבר מועצת עירית
דורטמונד שבגרמניה המערבית, ישב
במיסדרון בית־הבימה בתל־אביב כשחיוך
של נחת ועונג נסוך על פניו המדושנים.
האיש המחזיק בידיו את תיקי הכספים, הכלכלה
והמשטרה של דורטמונד, מרכז תעשייתי
בגרמניה הדומה בגודלו לתל־אביב,
לא הסתיר את התפעלותו משבוע ביקורו
בישראל כציר הקונגרס הבינלאומי של הרשויות
המקומיות.
״הופתענו מאוד,״ אמר ,״ידענו שישריאל
היא מדינה צעירה הקיימת 12 שנה בלבד.
צפינו לראות מדינה פרימיטיבית ובלתי
מפותחת. לעומת זאת מצאנו מדינה בשלב
של פיתוח מתקדם, בעלת תנאים סוציאליים
ממדרגה ראשונה.״
מה שהחזה את איוזאלד ספרבר נחת רבה
ביותר היו דברים אחרים :״זאת היתה הפתעה
נעימה בשבילי לפגוש יהודים שברחו

בצריף הצופים

מגרמניה ב־ 1933 ושנרדפו על־ידי הנאצים.
.הם קיבלו אותנו בצורה ידידותית ביותר,
שירתו אותנו והקדישו לנו כל זמן שביקשנו
לשם מתן אינפורמציה והסברים. הסדרן
באולם הקונגרס, המלצר במלון, נהג
הטקסי — כולם נהגו עמנו בצורה לבבית
וידידותית ביותר. אפילו לרגע לא חששנו
שעלול לקרות לנו משהו.״
כששמעתי את דבריו של ספרבר, שהציג
את עצמו כאחד שבתקופת המשטר הנאצי
עמד לצד היהודים והיה אנטי־נאצי, כמו
שאר חברי המשלחת הגרמנית לקונגרס,
הרגשתי הרגשה של אי״אמון. כאדם שהנאצים
השמידו את הוריו ואת אחיו בפולין,
וכמי שלחם כקצין בצבא הפולני שהצטרף
לכוחות הרוסיים עד ברלין, קשה היה לי
להאמין שזהו היחס בו מתקבלים גרמנים
בישראל, חמש־עשרה שנים לאחר תום
המלחמה. הייתי משוכנע שכל מה שראה
הר ספרבר היה הצגה ותו לא.
לכן הלכתי לבדוק זאת בעצמי. רציתי
לראות מה קורה לנציג גרמני רשמי הבא
במגע עם אזרחים ישראליים ברחוב, בביתם,
או המבלה בחברתם. לבשתי את חליפתי
הכהה, הוצאתי מארון־הבגדים את המגבעת
המהודרת שלא היה לה שימוש מאז
עליתי לפני שלוש שנים לישראל, והזמנתי
אצל צייר המערכת חיקוי של התג המיוחד

של צופי הקהילה בתל־אביב הציגו צעירים ישראליים
שאלות לאורת הגרמני, לא גילו כל רגשות של
טינה ושנאה. שאלותיהם הוכיחו גס חוסר ידיעה מוחלטת כמעט על מאורעות העבר.

הישראלי אף לפני שנים מעט
כדי למצוא את התשובות עק
יעקב אגור, כראש עירית מינז
המקומיות. כתור שכזה הופיע
נוער, נכנם לשיחה עם אזרחים
מערבת אחרים. בעמודים אלה[
ושיחותיו בראש עירית מינכן? , ו מסביב להופעתו.
״העולם הזה״ מבקש את סלו
לחשוב בי הוא ראש עירית מי
למהתלה, אלא לנסיון רציני לע5

אותו עונד כל אחד ממשתתפי הקונגרס.
ליד סמל הקונגרס נרשם השם בו השתמשתי
בהיותי קצין בצבא הפולני: ה
ודלנסקי. מתחתיו התנוסס שם המדינה אותה
אני מייצג, כביכול: גרמניה.
עתר, נשאר לי רק לקבוע את העיר אותה
אייצג. החלטתי לבחור בעיר הגרמנית
ששמה בלבד מוליד אסוציאציות להיטלר
ולנאציזם — מינכן, עיר הלידה של התנועה
הנאצית. כך הפכתי לראש עירית מינכן.

מקום_ של כבוד

ועדוף הלילה עומר כיאס, בשטח ה־
1*4גדול שביפו, היה המקום הראשון בו
הופיע ראש עירית מינכן. באתי לשם בלווית
אשתי, שהתאימה את עצמה, אף היא, לתפקיד
אשת הבירגרמייסטר של מינכן. לה
היה יותר קל להיכנס לתפקיד. מראה פניה
הוא ארי. בזמנו, עזר לה מראה זה להציל
את נפשה בפולין הכבושה ואף למלט כמה
מבני־משפחתה שהובלו למחנות־המוזת. איתי
היו גם שניים מחברי למערכת. האחד הופיע
כשומר־ראש ומתורגמן. השני היה צלם
עתונות, שדאג להנציח את ביקורי בישראל.
(סיפור המלווים :״בשער מועדון־הלילה
עמד זאב ברלינסקי, מבעלי המועדון. הודענו
לו מראש ני ראש עיריה גרמני עומד
לבקר במועדוננו. הוא לא נראה נרגש במיוחד,
גבה את רמי־הכניסה נמו מכל אורת.
בסוד, שהאורח לא ישמע, לחש לאוזנינו:
״זה וילי בראנרט?״ אמרנו לו שוילי נסע
כבר וזה ראש עירית מינכן .״אה!״ אמר בר־לינסקי
,״אם תרצטרכו משהו מיוחד, פנו אלי.״
הצצנו לתוך המועדון כדי לבדוק אס אין
שם מכרים. הבחננו מיד בכמה אורחים שנשאו
את תג משתתפי קונגרס הרשויות
המקומיות. אחד מהם היה פיליפיני, השני
אמריקאי. שניהם היו בחברת מארחת ישראלית.
החלטנו שאין חשש שיזהו אותו
כאחד שאינו בין 600 משתתפי הקונגרס.
הכנסנו את ראש עירית מינכן פנימה. דאגנו
להפיץ ברבים מי האורח.״)
הושיבו אותי בשולחן מכובד ליד התזמורת.
הנוכחים שהבחינו בשם הארץ שאני
מייצג, נעצו בי עיניים. משולחן סמוך הבחנתי
במבטים סקרניים של עדה מכנס ודוד

הכוה ע אגנות האו

כיאם, שם הופיע כראש עירית מינכן. בתמונה נ

מתווכח במועדון דידה

עם שני זוגות שבאו
לבילוי, שיבחו באוזניו
בהתלהבות רבה את יתרונות הקיבוץ, נהנו לשמע מחמאותיו על ישראל.

מחיק

עיר, למרות

ז אזרחיה כנציג גרמניה

מינכן!״
ת? ואם כן, אילו רגשות באו במקומם?
שאלות אלה, התחפש צלם ״העולם הזה״,
ן, המבקר בארץ כנציג בקונגרס הרשויות
:מקומות ציבוריים, כיקר בקיבוץ, בתנועת־כרחוב,
כשהוא מלווה על ידי שני חברי
מתפרסם סיפורו של אגור על התרשמותו
וד עם סיפורם של שני מלוויו על מה שאירע
1זם של האנשים שנפגשו עם אגור והוטעו
מיד תקווה שיבינו כי הכוונה לא היתה
ד בכנות על יחסם לבעיות־היסוד הלאומיות.

כנציג נמריאת הקונגרס
ניב. בשולחן אחר ישב השגריר האיטלקי
בישראל. שתיתי ויסקי ודיברתי גרמנית בקול
רם, אולם איש לא שם לב. הייתי ככל
אורח במקום. רק כשעלו זוגות לרקוד,
הבחנתי בגברים לוחשים לבנות־זוגם:
״זהו הגרמני!״ עליתי עם אשתי ומלוזי
לקומה השניה, שם שרו אילקר, רודה ולו־ליק
שירים נוגים באוירה רומנטית. הת־ישבתי
בכוך ליד אילקה, והבלטתי את התג
שבדש בגדי עם הכתובת: גרמניה. איש לא
התרגש.
(ניגשנו לאילקה בעת אחת ההפסקות ולחשנו
באזנו: לידן יושב ראש עירית מינכן.
אולי תשיר שיר בגרמנית. אילקה התנצל
:״אינני יודע אף שיר בגרמנית.״ ואחרי
הרהור קל הוסיף :״אני יכול לשיר לו
את אווה מריה של שוברם.״)
הרגשתי שאילקה סוקר אותי מכף רגל
ועד ראש• אחר־כך המשיך לשיר ולנגן בשלווה
שירי מולדת, כשכתפיו נוגעות בכתפי.
ראיתי שגם באווירה השקטה יותר
לא איכפת לאיש שגרמני יושב בחברתו.
ירדנו חזרה למסה. בשולחן סמוך לשולחננו,
התישבו שני זוגות. הם דיברו אידיש.
ניכר היה שהם מפולין. כשראו אותי נעצו
בי ובאשתי מבטים נוקבים והתלחשו ביניהם.
זה הכל. היה צורך לעורר אותם•

יושב יעקב אגור באולם בית־הבימה
בתל־אביב. יחד עם שאר

״יושב כאן ראש עיריה גרמני. הוא מרגיש
קצת משועמם מאוד. הוא היה רוצה לפגוש
אנשים ולשוחח קצת. אולי אתם מוכנים
להצטרף אל השולחן?!)
במהירות הבזק ובהתלהבות העבירו שני
הזוגות את חפציהם וכוסותיהם לשולחננו.
הזמר מריו שר שירים בספרדית, אבל הזוגות
לא יכלו לעצור בעד שטף לשונם.
״בהתחלה חשבנו שאתה אוסטרי. מאיפור,
אתה בעצם?״ אמרתי שאני ראש עירית
מינכן, והם תיכף התחילו לשאול שאלות
שמפנים לכל תייר :״איפה ביקרת? איך
מצא־חן בעיניך, והאם אכלת כבר חומוס,
שישליק וקבאב?״ ״זה טעים אבל חריף
מדי,״ ענתה אשתי .״מה אתה יודעים?!׳׳
אמר אחד הגברים, סוכן ביטוח מגבעתיים
בשם רוטמן :״לפני כמר, חדשים בא הנה
שווייצי בעניני מסחר. כל הזמן הוא אכל
רק מאכלים מזרחיים. הוא בעצמו אמר
(המשן בעמוד )20

צילום משפחתי
עשה אגור במועדון
עומאר
עקב אגור, יושב

יחד עם אשתו ליד הזמרים אילקת רווה ולוליק, שלא הופרעו כלל מנוכחותו
של האורח. מאוחר יותר התעניין אילקה לדעת כיצד התרשם מישראל. ליד
אגור יושבת אשתו שהציגה עצמה כאשת ראש־העיר, נעזרה במראה הארי.

| | ץ | !י 11114 *1ך ! לילדים בכניסה לאולם הוועידה בבית
1• >^11\ 1111141 הבימה, שחשבו את יעקב אגור לראש־וא
לא נשא אותו רגע כל תג המזהה אותו בתור שכזה.

ךיגש נו אל שני הזוגות בשולחן הס־מון
ושאלנום :״אתם מדברים אולי
גרמנית כן!״ קפצח אחת הנשים. שני
הגברים הסתייגו קצת :״לא גרמנית בל כך
טובה, זה יותר אידיש.״ ״אין דבר,׳׳ אמרנו,

0 *1 1 1 1 1 1 *1 1 * 11111 ($בחדר בקיבוץ יקום, מפי שנים מ־
ט 1י >4 1 ^ 1 1 1 1 /חברי הקיבוץ הוותיקים אשר ארחו
אותו בחדרם, דאגו להביא לידיעתו את עמדת מפ״ס בקשר ליחסים עם גרמניה.

בקיבוץ

יקום שבשרון, מסייד
ראש־העיר המדומה בחברת
אחד מחברי הקיבוץ ושומר ראשו.

יתנו נ׳ צוות נודיסט* יבוא לישראל לצלם סצנות לסרט-ויעשה נבשות רועיון

נודיזם־גם באר׳׳ן*

הנודיזם הגיע לישראל -בדמותו של צעיר ענק ומזוקן בשם רוכרט
ואלץ, אמריקאי ממוצא הולנדי, בן .36 ואלץ הוא אחד התסריטאים
שהשתתפותו בסרט ״מודדים ללא מיטען״ ,סרט תעודתי על חיי הנד
דיסטים, שקצר הצלחה כלתי־צפוייה כאנגליה. השנה השתתף כהפקת
סרט שני על הנושא, שצולם בחופי צרפת, קורסיקה ויוגוסלביה.
מפיקי הסרט שוקלים עתה את האפשרות לצלם, כמיקרה הצורף,
סצנות נוספות כחוף ישראל, בו מאפשרת השמש לצלם גס בחורף.
במוכן רק בתנאי שיימצאו שחקניס־מתנדביס גם בארץ -אולי
מתוף תיקווה שהתנועה הנודיסטית תתפשט אף בישראל.
כעמודים אלה מתפרסם ראיון מיוחד שנתן ואלץ השבוע על מהות
הנודיזם ומטרותיו, בתוספת תמונות מאלבום תמונותיו -חומר
העשוי לשנות במה מן ההשקפות העממיות הנפוצות על תנועה זו.
מקום אחר בעולם. קשה מאוד לשכנע כי
הנודיסטים אינם אלא אנשים נורמאליים
בלתי־לבושים. הם יפים ומכוערים, שמנים
ורזים, מפותחים־מדי או בלתי־מפותחים,
כמו אנשים אחרים. אין הם מסתירים מה
שיש להם או מה שאין להם.
מה ביחס לילדים? האם אין זה מזיק להם
להימצא באופן כפוי בין מבוגרים, השונים
מהם כל־כך?
לעתים קרובות מדי מלמדים ילדים להתבייש
בגופותיהם, או לראות משהו מכוער
בפעולותיהם הגופניות, או לצחוק מתגובת
המבוגרים למראה עירום. אני נוטה להאמין
כי לגבי כמה אנשים, צעירים וקשישים
כאחד, מידה מסויימת של פעילות נודיסטית
יכולה לתקן תסביכים של ילדות פוריטאנית.
האם בולמים במחנות במיוחד צעירים
בעלי גופות יפיס? האם המחנות מושכים
דווקא אנשים המתגאים בגופותיהם?
צעירה יפה ותמירה מושכת תשומת־לב
בכל מקום — במשרד, בשפת־הים או במחנה
נודיסטים. אולם נדמה לי, על סמר נסיוני,
כי צעיר בגיל ההתבגרות, הנבור במיקלחת
בין חבריו מפני שאינו מתאים לסטנדרט
ההוליבודי, לומד במחנה נודיסטי להשלים
עם צורותו כפי שהיא. זה עשוי להיות בריא
לצעיר, להתחבר באפן חפשי עם אנשים בל־

תי לבושים, שאינם מייחסים ערר מופרז למין.
אם כן, אין במחנות הנודיסטים טיפוסים
בעלי יופי מיוחדי
לא יותר מאשר טיפוסים בעלי נטיה פוליטית
או דתית מיוחדת.

יהודים ואנשי השמאל

האם תנועה בעלת אופי קיצוני כזה אינה
מושכת במיוחד אנשים בעלי אופי בלתי־חברתי,
השומרים טינה לחברה המאורגנת?
אם להיות גלוי־לב, נדמה לי שכן, במידה
מסויימת. או אולי חוסר־הבגדים מקשה על
הסתרת רעיונות. על כל פנים, נדמה כי
בקרב הנודיסטים בני־גילי שולטות השקפות
שמאלניות. אולם אין להם מושג רב
יותר על החיים הפוליטיים מאשר פוליטיקאים
חובבים בקבוצות אחרות.
בין הנודיסטים הקשישים יותר ראיתי
אחוז גדול יותר של פאציפיסטים. אחדים
מהם ממש לא יהרגו זבוב, או דבורה.
האם הס אנטי־דתיים?
הו, לא. לא יותר מאשר מחוץ למחנות.
ישנם יהודים, קאתולים, כיתות שונות של
פרוטסטאנטים, ומי יודע מה עוד. לעתים
מתקיימים טכסים דתיים במועדונים, כשה־כומר
העירום מחזיק בידו תנ״ר ודורש את

הצלם והשחקנים;

הנודיססי המתקרב לסיומו, כנראה שהספיק
יזדקק לשמש הישראלית בסצינות נוספות.
מר ואלץ, האם אתה לובש אי־פעם בגדים
בבית?
לא כשחם, או כשאני לבדי.
האס אתה ישן עירום?
מזה 15 שנד, אין לי פיג׳מה.
האם אתה יכול להיכנס לכל מחנה נודיססי?
כן. יש בידי תעודה הקרויה *דרכון בינלאומי
לנודיסטים״ .היא מעידה שאני חבר
בתום־לב במועדון נודיסטי מסויים, ושאפשר
לרחוש לי אמון כנודיסט נודד.
(בתעודה נאמר* :הודעה לבעל התעודה
— היה־נא תמיד ראוי לאימון הניתן בך.
היה־נא מוכן תמיד ובכל מקום להגן על
תנועתנו ולעזור להפצת רעיונותיה-.

תרופ ה לפורימאנים
סלח לנו על השאלה, מר ואלץ
אתה יכול להיות גלוי־לב לגמרי על היחסים
בין נשים וגברים בקרב הנודיסטים?
בהחלט כן.
האם נוכחותן של בחורות עירומות מפי
,.ריע לגברים?
לא במידה ניכרת. כלומר, מצפים מכל
חבר לנהוג כראוי. אם חבר אינו יבול להשתלט
על התעניינותו במין השני, מצפים
ממנו שיתכסה ויתרחק מן הקבוצה. כך
אין התגובות הטבעיות הופכות נושא ללעג.
האם יש אהבה חופשית במחנות?
אני מניח שישנה בכמה מחנות, כמו בכל

_ האם

פולחן!השמש

ארבע יפהפיות נודיסטיות המשתפות
בסרט, שאין בו דו׳שיח,
אלא רק דברי פרשנות לתמונות המוצגות ומוסיקה. בין השאר מוצג

בו באלם נודיסטי, לצלילי מנגינה המנוגנת בידי פסנתרנית נודיסטית.
חלק מן הסצנות צולם ללא היתר, ביוגוסלביה, הוגנב משם בחשאי
לבריטניה• הסרט השני, כמו הראשון, יופץ על־ידי חברת ראנק.

העירומים והחיים

רוברט ואלץ, בעל הראיון המתפרסם בעמודים
אלה (הגבר הראשון מימין) משחק מניס באחד
המחנות הנודיסטיים הרבים הפזורים בכל רחבי אירופה. בהיותו מצוייר בדרכון נודיסטי

דרשתו. קאתולים יוצאים מן המועדון ביום
הראשון בבוקר, הולכים לכנסיה וחוזרים
לאחר מכן להשתזף בשמש. היהודים שאני
מכיר לא הופיעו לרוב, במועדון בימי
שבת. הם העדיפו לבוא במוצאי־שבת או
ביום הראשון בבוקר. אלם מספר היהודים
בין הנודיסטים קטן יותר מאשר האחוז
שלהם באוכלוסיה.
האס קיימת בין הנודיסטים הפל״ה גז־עית
או דתית?
כן. ראיתי הפלייה, וגם שמעתי עליה.
אולם לא יותר מאשר בציבור שממנו באים
הנודיסטים. עזבתי מחנה אחד מפני שלא
הרשו לכושים להיכנס. מועדון אחר קיבל
חברים שנולדו בחוץ־לארץ רק בפרופורציה
לאחוז שלהם באוכלוסיה הכללית.

מועדון גודיסמי בישראל
מה ביחס לבעיות משפטיות?
היו בעיות משפטיות רבות. רבות נפתרו.
אך חדשות צצות בכל שנה. בלגיה, למשל,
השלימה עם קיום הנודיזם במשך שנים
רבות רק בתחום ארגון בלגי־צרפתי משועכשיו
ישלהם חוק מוזר, המחייב

הפרדה בין ילדים ומבוגרים במועדונים.
בברית־המועצות יש חופים חופשיים לרחצת
עירום, אך אסור כנראה להקים בה
ארגון נודיסטי. חופים חופשיים קיימים
גם בגרמניה הצפונית ובסקאנדינביה. יוגוסלביה
מקיימת חוף נודיסטי פתוח באי״
הקיט הפופולרי ביותר שלה, ראב, שלושה
קילומטרים מן החוף.
בארצות־הברית מחוקקת כל אחת מחמישים
המדינות חוק משלה. הוגשו משפטים
נגד ביטאון הנודיסטים, סאן אנד הלת
(״שמש ובריאות״) ,בשל פירסום תמונות־עירום.
הנודיסטים ניצחו במשפט זה. לא
מצאתי שום קבוצה נודיסטית במדינות בהן
קיים קשר הדוק בין הדת למדינה. למשל:
בספרד, באיטליה, וכמובן — בישראל.
האם אתה מעוניין לווקים מועדון נודיסטי
בישראל?
הייתי מבקר במועדון כזה ברצון. נדמה
לי שמזג־האויר כאן אידיאלי לכך. אולם
איני רוצה להסתבך עם קבוצות דתיות שיכלו
להביא לביטול הוזיזה שלי כאן. חוץ
מזה, תאר לך כמה שזה יכול להיות מביך
— שסוכן מצרי ייכנס למועדון כזה ויתפשט.
איך אפשר יהיה להכיר בו?
מר ואלץ, בכל העולם, וגס בישראל,

קיימת התנגדות בחוגים רחבים לרעיון שאנשים
יתפשטו ויציגו עצמם לראווה. וגם
סקרנות מסויימת. מה מושך אותך לכן?
הסקרנות העצומה שיש לציבור לגבי ה־הנודיזם
מספקת לנו הזדמנות רבה לתעמולה.
הכל מתחילים לדבר על קבוצה
קטנה ומוזרה, והקבוצה יוצאת מרוזחיה.
ארגוני הנודיסטים בנויים בצורת פירא-
מידה. הם מנהלים תעמולה בכל הדרגות,
מפיצים ידיעות על הפולחן שלהם, אך אין
הם שולחים מיסיונרים לעשות נפשות. יש
פירסומים מקומיים וארציים, הודעות ובולטי־נים,
המספרים לחברים על הכינוסים השונים.
איזה כינוסים, למשל?
מדי שנתיים מתקיים קונגרס בינלאומי
של נאטוריסטים. השנה היה זה בדנמרק.
לפני שנתיים הוא נערך באחוזתו של דוכס
בריטי. בכל שנה נוספים מועדונים חדשים
— החל בקבוצות פרטיות קטנות, וכלה באחוזות
של 200 דונאם ויותר. אלה מתאגדים
לרוב בארגון ארצי, המסונף ל״פדרציה
הבינלאומית של הנאטוריסטים״.
לדעתי, כל זה נראה מיותר. איני משתתף

מצריה וישראלית
בת למשפחה ישראלית

בינלאומי, הוא יכול להיכנס לכל מועדון בחוץ־לארץ. רוב מועדוני הנוזיסטים בעולם,
מבקשים מאורחיהם להבייא עמם בנות־לוו׳יה, כדי למנוע חוסר שיווי־משקל בין המינים.
לאדם אשר אינו בעל דרכון נודיסטי, הכניסה למועדונים אלה אסורה בהחלט.

5ת<1נ.1ת זת1פ1זו1

110111 -

קנו!4ז*כ1מז!^16

119

כוסים חבר

למועדון נודיסמי אמריקאי. רוברט ואלץ, שהוא גרוש,
רשם גס את שמה של חברתו, כאילו היתה אשתו,
כדי להקל גם עליה את הכניסתה לשטח מועדוני הנודיסטים ברחבי אירופה והעולם.

באחווה נודיסמית אופיינית. הצעירה הנראית
מימין היא בת לזאהיר, השמאלית היא תימניה,
שירדה מן הארץ לפני כמה שנים, השתקעה בארצות־הברית.

הרבה בפעילות ארגונית. אני, כשלעצמי,
נהנה להימצא עירום בחום השמש. לא
איכפת לי שאחרים רואים אותי, ובודדאי
שאיני מתנגד לראות אחרים עירומים.
מועדוני־שמש, מחנות, מושבות וחופים נו־דיסטיים
פשוט מספקים לי את האפשרות
להשתזף מבלי להסתכסך עם אחרים, שאין
דעתם נוחה מזה.
אתה מדבר פעם על ״נודיסטים״ ופעם על
״נאטוריסטים״ .האם אלה מלים נרדפות?
מבחינה מסויימת, כן. הנאטוריסטים הם
אותם המאמינים בשיבה אל חיי המבע, החיים
באוהלים בכל עונות השנה, החיים
עם משפחותיהם בצריף ללא אור, לרוב
בתחומי מחנה־טבע. הם מגדלים בעצמם את
הירקות שלהם, אינם אוכלים בשר, אינם
שותים משקאות חריפים, מתנגדים לטיפול
רפואי ואינם מפריזים בשום דבר, פרט
לשיזוף.
הנודיסטים הם אותם המשתמשים פשוט
במחנות, מבלים שם את חופשתם ומתרחצים
ערומים כשיש הזדמנות לכך. רוב
הנודיסטים מתהלכים בבית עירומים.
לאיזה סוג אתה משתייך בעצמן?
אני נודיסט.

החי
פגע, מו־כרח
ףטנהריה, נמצא רוכב־אופנוע מוטל י׳
_ 1פצוזו. סיפר כי התנגש עם פרה שחצתה
את הכביש, הפתיעה אותו, נעלמה מן
המקום לאחר שגרמה לתאונה.

ף• לוס אנג׳לס, ארצותוהברית, מכר
—1סטודנט ישראלי תמורת 6550 דולאר
אוסף בולים מצרי שקיבל בירושה מאביו,
שובח בעתונות כ״הפילטליסט המצרי הצעיר
אשר שוהה בעירנו.״

עיבוב ובילוש
ף* מהנה ישראל^?*,תושב^משטרה
*״בדרישה לגלות את הימצאה של בתו,
ציין כי הילדה נעדרת מזה תשע שנים.

העבודה היא כל חיינו
^ גרוזיה, ברית־המועצות *,חוקק חוק
*״המטיל מששה חודשים עד שנתיים מאסר
על כל תושב אשר ״על־פי עצומות
שיוגשו על־ידי אסיפות כלליות של תושבים
יוגדר כפרזיט המסרב לחיות חיי עמל.״

בושה טבעית

א 1/1ניי

לעפולה, ה צ הי ר ה ^גו ח ל? עדל ^ כ ב ^
—1שים, כי לאחר מחקר מעמיק, הגיעה
למסקנה שריבויים והפרייתם של הכבשים
יוגברו אם יסולקו הרועים ממחיצתם.

תקל עליד ־ תתפלאי כיצד נקית בעבר את ביתד בלעדיה.
השתמשי ב אמ ונית לנקוי חלונות, דלתות, רצפות,

משטחים

צבעוניים וכן קירות מצופי פלאסטיק.

א מונית

מנקה ומחטאה כאחת.

מוצר

קליו

ן• אי־יטם, במערב־גרמניה, נאלצו פועלים
^ ב רי טיי ם למחוק בחיפזון צלב־קרם שהתנוסס
על טאנק, שלל ממלחמת העולם
השנייה, שנמסר לבית־ספר צבאי גרמני על־ידי
הבריטיים כאות לאחוזת לוחמי־נאט״ו.

:ידז .0נ8 ^x 8 -0 1 1 1

נפתחות כתות חדשות

לבחינות מוקדמות יולי ,1961
לבחינות כגרות דצמבר ,1961 ביום 4.12.60
קורסים למקצועות בודדים
מורים אקדמאים מוסמכים
לפקידי ממשלה
וחיילים הנחה

ך* פאריס, עת צעדו מפגינים פאשיס־
, 1״טיים בקריאות־גנאי נגד שלום באל־ג׳יריה,
נאלץ אחד הצעירים לפרוש מן
ההפגנה, מאחר שאיבד את מכנסיו.

הסתד הסטודנטים סול= האונעדסיטה סול ת״א

עבורת־גמלים

זכו במשאל
הנעל ה מוב חר ת

*־הרצליה, כירסמו נמלים בגזע־עץ,
^״הפילוהו על כביש, חסמו את הכניסה
לחניון, ש 3ו ו זוג אופניים ושמשה.

משתה נמיר מבעד למשקפת שדה
! ת עלו מתכלי הכסף שנעלמו
השעה .16.00 ראשי־העיריות הבינלאומיים
משתעממים עדיין בהרצאות ארוכות
בבית־הבינוה, ובהיכל התרבות כבר
מזיעים הטבחים של רמת־אביב. לקראת מה
שצריך להיות ארוחת־הערב הגדולה ביותר
בהיסטוריה היהודית מאז משתה בלשצאר.
השעה . 16.15 אריה שטיין, דובר ה־עיריה
ואלברט גולדמן, מנהל מזת־אביב,
עושים סיור בשדה המערכה. נכנסו בדלת
הזכוכית, ליד חדרי השרותים ברחבה הגובלת
עם המוזיאון, ופסעו בפרוזדור ארוך
שמשני צדדיו ניצבים שולחנות כורעים תחת
נטל המנה הראשונה 3611611116־!,8313)16 131
שהיתר, נתונה בתוך קליפה ריקה של
אשכולית. אלברט גולדמן עובר את הפרוזדור
ביעף, כשעין אחת פתוחה אצלו והשניה
עצומה, כדי שלא לראות איך השור
לא חסום בדישו, כי הטבחים אוכלים בכל
פה את המטעמים שהכינו לסעודה המפוארת.
בעיקבות שני המצביאים הגדולים צועדים
המצביאים היותר קטנים, שהם שני רבי-
המלצרים: קסלר וסאבו, כשאזניהם זקופות
בעצבנות לקלוט הנחיות המצביאים הגדולים,
מפני שהם יודעים יפה כי באם יהיו
תקלות והסעודה לא תיגמר לפני שעה תשע
בערב, יצטרך רמת־אביב לשלם לעיריה
קנס שתמורתו אפשר יהיה סוף סוף לסלול
כביש קטן בשכונת מנטיפיורי.
השעה . 16.30 הטבחים כבר גמרו לאכול
את המנה הראשונה. במנה השנייה
1 13886ז 16 1(031316 6ממ 1ט 8מ 200 לא נגעו
כלל, ועברו מיד למנה השלישית והיא
העיקרית 1;168,ז01)163 ,^ 880־ 1י! 1163מ3¥13
ואני שומע, מן הצד, איך שטבח אחד
אומר לחברו :״מה זה? אתה כבר לא
יכול להעביר לי עוד רבע עוף?״ וחברו
עונה לו ,:״מה יש? כבר גמרת את הארבע
פולקעם שלקחת מקודם?״
אלה שכבר גמרו את הפולקעס והרבע
עוף חיממו להם 16 )16 1(10113־4.? 61
שמתי לב, שגם על —זג1ז\5131-1;0 161-^.
1310 מדלגים, אבל הסיבה לא היתה

סלט ירקות.
מרק.
בשר קר.
קפה שחור.

.הסעודה החגיגית הגדולה שהעיריה הכינה לצוות הטבחים של מלון ״רמודאכיב״
שזה לא טעים, אלא שהקונדיטור גרשון
עדיין לא הביא את העוגות. למוד־נסיון,
הכין גרשון רק 850 עוגות, והוא שמר
עליהן כבבת עינו, שלא ייעלמו לפני שיגיע
שולחן האורחים.
. 11 קסלר תקע בחצוצרה

להזעיק את כל המלצרים שנשכרו בלשכת
העבודה לערב אחד, כדי לערוך מיסדר־צה־ריים
וחזרה כללית. ששים מלצרים נעמדו
בהגנה היקפית לפני דלתות־הכניסה לאולם־
הקונצרטים, וקסלר נאם לפניהם בגרמנית,
להעלות להם את ה־ 1(8־ 11); )16 001ק£8.6

הזכוכית השכורים של ההיכל

אם מותר לי לתרגם את נאומו של קסלר
באופן חופשי, זה בערך כך :״עכשיו אני
מחלק אתכם לשני אגפים. בראש האגף הימני,
שימנה 30 מלצרים, יעמוד רב־מלצר
קסלר, ובראש האגף השמאלי ( )29 יעמוד
רב־מלצר סאבו. כשיגיעו האורחים, נתחבא
בשני הפרוזדורים שמשני עברי הפואיה.
האות המוסכם להתקפה כללית יהיה מרש־השריקה
מתוך הסרט הגשר על נהר קוואי,
מובן?״
כיוון שכולם אמרו, מובן, החליטו לעשות
חזרה כללית ולקול צלילי מרש הגשר על
נהר קוואי עלו על האויב בשורה עורפית,
אבל האוייב עדיין לא הגיע, כי היתד, זו רק
חזרה גנראלית בסך הכל.
השעה . 18.00 השולחנות ערוכים והכל
מסודר. על כל שולחן דולקים שני נרות,
אחד בצבע תכלת ואחד לבן. כמה מאות
תושבים עירוניים שלא הוזמנו למישתה,
עומדים בחוץ ומצמידים את אפם לקירות־הזכוכית.
מישהו צילצל למישטרה וביקש
שישלחו תגבורת, לנקות את השמח מסביב
וליצור שטח־הפקר ברוחב של כמה מטרים,
כדי לא לקלקל לסועדים את התיאבון במבטים
רצחניים של כמה אלפי תושבים תל־אביביים
מזי־רעב.
שלא כבמקרי שוד, אונם או רצח, לא
התמהמהה המשטרה, ובפחות מעשר דקות
כבר היו השוטרים על מישמרתם. לידם
עוזרים להם פקחים עירוניים שנלקחו משוק
הכרמל, איפה שעשו ראפורטים והחרימו
מאזניים מרוכלים חסרי־רשיון. הרעיון להביא
פקחים היה מוצלח מאוד, מפני שלשוטרים
אין כבר כוח־השפעה על הציבור.
הנה היה אחד שנדבק לחלון כמו שממית.
כשהשוטר אמר לו להסתלק, צעק עליו
האיש מי אתה, שתגיד לי ללכת? מה
זה פה — רוסיה? אני יכול לעמוד כאן כמה
שאני רוצה, מפני שיש לי כרטיס מנוי
(המשך בעמוד )18

6מנה רוחנית שמגישים לחיילים צרפתים
לפני שיוצאים למלחמה. מכינים את
זה קר ולפני ההגשה מחממים בהבל־פה.

:גי 22

קוצו שדצבד
(המשך מעמוד ) 17

לתזמורת אם לא היה פקח עירוני
בסביבה, אי־אפשר היה להוציא את האיש
בלי ניידת.
ממפקחים עירוניים מפחדים כולם, מפני
שפקח יכול עוד לעשות ראפורט על זה
שהביוב עובר על גדותיו, או שיש יותר
מדי זבובים במרפסת•
השעה .19.00 ראשוני המוזמנים מגיעים.
אף־על־פי שהארוחה נערכת לכבוד רא־שי־עיריות,
מגיעים קודם כל שרים, חברי
מועצת העיריה, שלונסקי וכמה רבנים מהרבנות,
ותופסים את כל המקומות הטובים,
בא ואחריו, לא יאומן
הנה גם פנחס
ממשרד־הבט־כי
יסופר, גם שמעון
חון. כל אהד רוצה לדעת אם השניים ישבו
לשולחן אחד, לכן שואלים אתיהודית
איזנשטיין, שבאה להסתכל באוכל עם מיש־קפודשדה.
יהודית מסתכלת, וגם נותנת
לנו להציץ דרך המשקפת. תודה לאל. אינם
יושבים יחד לשולחן אחד.
השעה .19.30 אני יושב עם הקהל
שבא לראות, באיצטדיון הקטן שעל גיבעת
החמרה, בצל עץ־שיקמה גדול. מי שלא
מוצא מקום באיצטדיון מטפס על עץ־
השיקסה ורואה משם יותר טוב אפילו, כי
השוטר לא מסתיר. הנה מתחילים לשרוק
את המארש מהגשר על נהר קוואי ואני,
שכבר יולע איזה סימן זה, מפנה את
מבטי לפרוזדור ומספיק לראות איך קופצים
כל המלצרים מאחורי השולחן ויוצאים בסך
עם גרון נטוי ומגבת על היד.
השעה .20.00 קול שיקשוק הצלחות
ונקישת הסכינים במזלגות מגיע גם אל עץ־
השיקסה שבין ענפיו אני יושב. ממקום
תצפית זה אני רואה הכל. לא רק את
האורחים בסעודתם, אלא גם את המטבח
ואת החצר הקטנה שבין היכל התרבות
והמוזיאון, שלשם רצים כל המלצרים עם
בקבוקי היין הריקים.
השעה .20.15 המלצרים רצים לחצר
עם בקבוקי היין הריקים.
השעה .20.30 המלצרים רצים לחצר
עם בקבוקי היין הריקים.
השעה .20.45 המלצרים רצים לחצר
עם בקבוקי־היין הריקים. אני כבר לא יכול
להתאפק ויורד מהעץ והולך לראות מה
בחצר. אני רואה שהמלצרים מביאים את
הבקבוקים הריקים, שאינם ריקים לגמרי, כי
תמיד עוד נשאר קצת יין בתחתית, והם
מוסרים אותם לאיש אחד הממלא בשאריות־היין
בקבוקים חדשים, שהמלצרים משתמשים
בהם עוד פעם.
לבי מתמלא גאווה על העיריה החדשה
שלא נותנת לרמת־אביב לבזבז את
כספי המסים שלי, ואני מקווה שכמי
שנוהגים ביין, כן גם נוהגים בשיירי-
אוכל אחרים — אוספים את כולם לצלחת
אחת, להכין מהם מנות חדשות.
אחרי שמישתה־נמיר עבר בשלום, ושום
יד לא רשמה על הקיר מנא מנא וכו׳,
נסעתי לרמת־אביב, אל אלברט גולדמן,
בשביל לברר שני דברים( :א) אם באמת
הצליח לגמור את הארוחה בזמן שנקבע
ו־(ב) אם הוחזרו לו כל כלי־האוכל, ובי־חוד
הסכינים, הכפות והמזלגות, שהיו עשויים
ניקל מבריק.
״איזה ניקל קפץ אלברט גולדמן.
״הסכו״ם היה עשוי כסף ולא ניקל! מה
אתה חושב, שאנחנו מסעדת תנובה?׳
״והכל היה בסדרי לא חסר לך כלום?׳׳
״איפה בסדר! המון דברים חסרים לי.
בוא אתי למשרד, ואתן לך את רשימת
הדברים שנשברו או שנעלמו בדרך.״
הלכנו למשרד וגולדמן הוציא מהמגירה
את רשימת־הציוד המוחזר.
״הנה. אתה יכול לרשום מה חסר: חסרים
שבעים ושלוש צלחות; ארבעים ושלושה
ספלים 76 ,כוסות, שבע מלחיות ושלושה
מגשים, אבל זה לא כל־כך איכפת לי, מפני
שתמיד נשברים דברים במסיבות כאלה. מה
שהכי משונה הוא, שחסרים לי 87 סכינים,
מזלגות, כפות וכפיות. דווקא אלה שהיו
עשויים כסף.״
״החושד אתה בראשי־העיריות?״
״לא אמרתי את זה! אני לא יודע מי
סחב אותם. אני לא חושד באורחים שלי
בדברים כאלה. מה שאני יודע הוא ששמונים
ושבע חתיכות כסף חסרות לי. כוסות
וטפלים יכולים להישבר, זה טבעי ואנחנו
תמיד לוקחים את זה בחשבון, אבל מי
סחב כלי־כסף אני לא יודע ולא רוצה
לדעת.
״העיקר שחסרים. ומה שאתה שואל בעניין
הזמן, אני יכול להגיד לך שאנחנו
היינו בסדר. שמרתי על הארוחה עם סטופר
ביד, וגמרנו את זה שלוש עשרה רגעים
יותר מוקדם ממה שהיינו צריכים. זה
שגמרנו אחרי שעה תשע, זה בגלל הנאומים.
אנחנו היינו בסדר.״

קולנוע

במדינה
(המשך מעמוד )10

משותפת בבתי־שעשועים, בתי־קולנוע, תיאטרונים
— יכול כל בן־זוג למנוע.״
לם האדיב לא שלל מהבעל אח זכותו
האחרונה לערער על ההחלטה המקורית,
איפשר לו, באם לא יקבל את דעתו, לפנות
לבית־המשפס העליון.
בעוד שענין הערעור תלוי עדיין ועומד,
לא היה פרקליט בישראל שלא הגיב על
הצו המיוחד במינו בדרך כלשהי. רוב
המשפטנים שללו את עמדתו של השופט.
טענו עורכי־הדין:
• עורך־דין עזריאד כרק: אינני
חושב שההלכה החדשה הזו תקבל את אישור
בית־המשפט העליון נהגם שהיא ידועה
בקונטיננט ובמיוחד באוסטריה) ,מאחר שהיא
זרה לרוח החוק האנגלי השלטת גם בארץ.
אילולא הייתי פוחד מאשתי, הייתי מוסיף
ואומר שאין, מקום להגבלה כזאת בחיי הפרט
במיוחד לגבי הגבר.
• עורד־דין מאיר שפירא: אני
מצדד בהחלט בפסק־דינו של הד״ר לם. זה
עולה בד בבד עם ההשקפה שלי בענייני
מעמד אישי. בית־המשפט המחוזי דן לפי
החוק האישי של המתדיינים לפניו. יהודים,
לפי תורת משה, או נוצרים, לפי הברית
החדשה. פזילת גבר או אשה לצד אחר או
אחרת נוגדים, את ההלכה. זוהי פירצה
מספר אחד להרס חיי משפחה וקילקול טוהר
המידות. העונשים בתורה למפירי החוקים
טבעי שדווקא
בבחינת ייהרג ולא יעבור.
הללו, כמו גילוי עריות, הם חמורים ביותר.
שופט כד״ר לם, שאינו כבול מעולם למלה
היבשה של החוק נתן צוכזה.
• עורד־דין משה נחשון: פסק-
דינו של לם מהווה התערבות קיצונית בחיי
הפרט. הוא גם אינו מזדהה עם החוק העברי
התורני שנתן לגבר חופש רב הרבה יותר
מאשר לאשה. ידוע שבמסורת ישראל היתה
הפילגש מוסד מוכר. מלבד זאת, ברור הרי
שצווי־מניעה כאלה אינם ניתנים לביצוע. כי
מי יכול לכפות על מי חיי משפחה ״תקינים״?
חיים כאלה אינם מבוססים על צווים
אלא על אהבה ואמון הדדי. אי־אפשר להשיגם
בעזרת איומים וסנקציות על בזיון
בתי־המשפט.
• עורך־דץ ישראל הייק: אינני
חושב שזה הוגן לחוות דעה על פסק־דין
שעלולים עוד לערער עליו. זה עלול אפילו
להיות בזיון בית־המשפט. באנגליה זה בוודאי
היה כך.

• עורכת־דץ

עדנה,

ה 1ליב 1ד
מותו ש ל אליל
זה קרה בדיוק ברגע בו עמד קלארק גיי־בל
להצטרף לשבט האבות המזדקנים: צ׳אר־לי
צ׳אסלין 70 ברטראנד ראסל (.)85
אותו רגע התהפך מזלו של הגבר שהסעיר
משך שלושים שנה את לבבות נשי תבל.
זה מכבר נעלמו שתי תמונות משפחתיות
מהגאלריה המפוארת של המפתים ההוליבו־דיים
בעלי צדעי־השיבה: ארול פלין וטיי-
רון פאואר, שנאספו אל ולנטינו הטוב תוך
שנה אחת. עתה הגיע תורו של האריה הזקן•
כאשר השתתף בהסרטת הבלתי מותאמים,
לצידה של מרלין מונרו (ראה תמונה) ,איבד
גייבל שמונה קילו ממישקלו, משום שהיה
עליו לעסוק שעות ארוכות ברכיבה. במו־צאי־שבת
לפני שבוע, החל חש ברע.
ביום ראשון, בשעה ארבע לפנות בוקר,
שוב התלונן, שלא כדרכו. קיי גייבל, אשתו,
הנמצאת בחודש הששי להריונה, טילפנה אל
הרופא בהסתר :״אני חוששת להרגיזו.״
הרופא, ד״ר פרד דריני, לא היסס :״אני
מכירו מזמן, אם אינו רעב, סימן שהוא
חולה.״ אחרי שבדק את גדול מאהבי הבד,

בחלוק ובנעלי בית, ונכנסה בשיחה עם האחיות.
מיטה מיוחדת הותקנה עבורה בחדרי
החולים של בעלה .״הוא חייך אלי חיוך
זוהר,״ סיפרה ,״הוא קרץ לי בצורה הידועה
לכן, כאשר הגעתי לחדר עם מזוודתי ביד.
הוא אימץ אותי בין זרועותיו ופיטפט איתי
הרבה, בעיקר אודות הבחירות. סוף סוף,
אמש, אמר לי, :צר לי לגרום לך ולתינוק
צרות שכאלה׳.״
כעבור שעות מספר הצטרף הכוכב הארצי
אל הכוכבים שבשמיים.

חשבון רווח והפסד
אלה המעריכים את כוחה של היהדות גם
לפי משקלה בקרב כוכבות הוליבד, יכלו
השבוע להתכונן למאזן שלילי. כל הסימנים
העידו על כך שייצוגה של היהדות בין
חתולות־המין ההוליבודיות יפחת בשתיים,
ודווקא החשובות והטובות שבהן. כנגדן
תתקבל תוספת אחת. סיכום המאזן: הפסד
של כוכבת אחת•
• בלונדון מתפתלת אליזבט טיילור־פישר
מכאבים, בבית־החולים בו היא נמצאת.
מאז הגיעה ללונדון לפני חודש
וחצי, להפרטת קליאופטרה, סבלה אליזבט
מחום גבוה ומכאבים חזקים. כל הדיאג
הפטמן:

פסק־הדין
הזה הוא בלתי אפשרי. פשוט,
מכיוון שעד כמה שאני מבינה הוא איננו
ניתן לביצוע.

• עורך־דץ אמנץ פלומנבאום:
עם כל הכבוד לשופט לם המלומד, אי-
אפשר לפסוק על עניינים שברגש בצורה
יבשה. בכל מה שבינו לבינה חופשי אדם
לעשות ככל אשר יאמר לו ליבו ואם הלב
אומר לו לפנות לכיוון אחר — שום דבר
לא יעזור.
כאשר התבקש השופט לם עצמו להגיב
על הסערה שעוררו קביעותיו חסרות התקדים׳
התנגד בכל תוקף .״תבואו בעוד כמה
שנים אולי אחרי שאמות.״

תזכיר
הד לקריאה
דייגי ״סנונית״ יחזרו ארצה. אחרי
שקריאתם הנואשת מבית־הכלא התורכי פורסמה
בגליון האחרון של העולם הזה (,)1208
השיג משרד־החוץ הישראלי הבטחות מדוברים
תורכיים כי הדייגים ייכללו בחנינה
עליה יוכרז בקרוב בתורכיה הערות
כן־גוריון על גבול אודר־נייסה אשר, כסי
שהודיע העולם הזה 1207 עוררו סערה
בין הדיפלומאסים הפולניים בארץ ומואר־שה,
חייבוהו להתנצל רשמית. השבוע קרא
ביג׳י לנציג פולין, הודיע לו באורח רשמי
שלא התכוון לתמוך בדרישה הגרמנית לשנות
את הגבול שרת־החוץ השתה*
טח השבוע, בשעת מסיבת עתונאי־חוץ,
מלענות לשתי שאלות שהוצגו לה ביחס
לאלג׳יריה, ושעורך העולם הזה עורר אותן
בסידרת מאמריו (העולם הזה 1204 והלאה):
(א) האומנם סבורה ממשלת־ישראל כי אל־ג׳יריה
משוחררת תצטרף אוטומאטית לגוש
האנטי־ישראלי, ו־(ב) האם הבטיחה ישראל
לתמוך בצרפת באלג׳יריה, תמורת הבטחה
צרפתית לתמוך בישראל נגד שכניה הערביים?

גייבל
ז״ר ומונרו תבר״א
מוות, גט, גידול, חתונה
פקד :״יש להזמין מיד אמבולנס.״
שיט אחיות רחמניות. שעה שהאמבולנס
דהר לעבר בית־החולים, התקשר הרופא
עם כבאי־האש, הזמין ציוד־חירום
להספקת חמצן. קלארק החל להרגיש ברצינות
מצבו, ובפעם הראשונה חדל להתבדח.
ד״ר גריפית, אחד הרופאים אשר טיפלו
באיזנהאואר בעת התקפתו האחרונה, רשם
אלקטר1קארדי1גראם. התוצאה: קלארק גייבל
סבל מטרומבוזה בלב, והפעם אין זה מישחק.
הידיעה התפשטה בהוליבוד תוך זמן קצר.
בהפסקה של 24 שעות כבר נפטרו, אותו
שבוע, שניים מגדולי שדרות סנסט: מלך
הקומיקאים של הסרט האילם, מק סנט ,־וזרד
בונד, ידידם של גייבל וג׳ון ויין.
שש אחיות רחמניות שרתו את החולה
הגדול. גדוד עתונאים שם מצור על בית־החולים.
הם קבעו את מטם במשרדי ה־מינהלה,
בקומת הקרקע. לפני דלת חדר־החולים
של גייבל ניצב שוטר מזויין במדים.
אסרו לפרסם את מקום המצאו, מחשש פן
מעריצותיו תתקפנה בהיסטריה ותתנפלנה
גם על מיטת גסיסתו, כשם שהתנפלו עליו
מעריצות ב־ , 1942 כשניצב על משמרתו כחייל.
בשעת-לילה מאוחרת הגיעה קיי גייבל,

נוזות שקבעו הרופאים התבדו. תחילה סברו
שזו קדחת מאלטה. אחר־כך ראו בשן חולה
את גורם הרע. לבסוף עמדו חצי תריסר
מומחים סביב מיטתה, אובדי עצות, מבלי
שיוכלו לקבוע ממה סובלת ליז. חסידי
הכוכבת ברחבי העולם כבר החלו להזיל
דמעות על גורלה של אליזבט בת ה־,28
שבחייה הקצרים הספיקה להתחתן ארבע
פעמים, ללדת שלושה ילדים בשלושה
ניתוחים קיסריים, להתאלמן פעם אחת, לשבור
את חוט השדרה ואת חיי־המשפחה של
זוג כוכבים אחרים.
בתום השבוע אומנם עזבה אליזבט את
בית־החולים, אולם לא היה בטחון שלא
תחזור אליו בפעם נוספת ואחרונה .״יש
לה גידול במוח!״ לחשו הרופאים.
• בניו־יורק הודיעה רשמית מארילין
מונרו־מילר כי היא נפרדת מבעלה ומתכוננת
להתגרש ממנו. מאז הפלירט בינה
לבין איב מונטאן, בשעת הסרטת סרטם
המשותף, הבה נתעלסה, שהגיע לשיאו שעה
שבעלה הסופר מצאה במצב בלתי־נעים עם
הכוכב הצרפתי באולפן, היה ברור שהפירוד
בין השניים הוא בלתי־נמנע. נשואיו
של מילר, שעד לנשואיו למארלין נחשב
ח עוי ס הזח 1209

כאחד משלושת גדולי המחזאים של אמריקה׳
הפריעו ליצירתו הספרותית. במקום
לעסוק ביצירה אמנותית, עסק מילר בהמצאת
שיטות פירסום לסרטיו של אשתו.
כשהתגרשר. מונרו ממילר, קשה לתאר
שתמשיך להיות יהודיה בכוח האמונה בלבד.
תוספת מצפון. מול שתי אבידות אפשריות
אלו, קיבלה הכוכבות היהודית תוספת
כוח חדשה בדמותה של השחקנית
השוודית מיי ברייט, שנישאה לבדרן הכושי-
יהודי סמי דייוים, קיבלה עליה השבוע
את עול הדת היהודית, הדלקת הנרות והכנת
הגעפילטע פיש. למרות ההפגנות הזועמות
של הגזענים האמריקאים נגד נשואים
אלה, באו הכושי והבלונדינית השבוע ב־ברית־הנשואים
בבית־הכנסת ההוליבודי. מעריכי
הכוכבות היהודית יכלו רק להתנחם
שהתוספת שהתקבלה תהיה פחות שערורי־תית
משתי האבידות האפשריות.
סרטים צדו ת ליעוראלית
כמן ןגל החטא (מגדלור; תל־אביב;
צרפת) מוקפת, הפעם, כוכבת קולנוע ישראלית
חדשה — הניד, סוכר, ששיחקה בזמנו
תקופה קצרה בהבימה. היא מופיעה בסרט
זה בתפקיד משני, כמוזר, של צייר צעיר.
אולם בהופעותיה הקצרות היא עושה רושם
חיובי למדי. במספר סצינות היא נראית
ממש יפר,פיה ואילו בסצינות אחרות היא
עושה את המוטל עליה לא פחות מאשר
שחקניו המיקצועיים הצרפתיים של הסרט.
דבר זה אמור יותר בגנותם של בני־צרפת
מאשר בזכותה של הניה.
הניד, סוכר הסיסמה אינה יבולה להשתחרר
גם בסרט זה מגורלו של היהודי
הנצחי — מסדרים אותה. ומי? דוזקא הגרמנים.
יש לה צייר שאוהב אותה ומצייר
אותה ומפשיט אותה, אם כי לא כמו שעשו
לזיח־ר, שפיר. ואז נכנסת לתוך התמונה רוזנת
גרמניה עקומת־פנים שמציבה בלב הצייר
את השאלה: כסף או אהבה, מה עדיף?
רצח ציורי. הצייר בוחר בכסף אבל
אינו מוכן לוותר על אהבה. כשלבסוף הוא
מחליט לוותר על הכסף ובורח במרצדס־בנץ
הלבן שלו יחד עם הניד״ הוא מתנגש
במשאית והניד, נהרגת. מכיודן שאיש לא
זיהה את גופתה וכולם חושבים שזו אשתו
שנהרגה, מנצל הצייר את ההזדמנות והורג
גם את אשתו בציוריות מופשטת. אבל זה
עוד לא הכל. העניינים הולכים ומסתבכים
מרגע לרגע עד ש הצדק מנצח.
הרומאן הבלשי השיגרתי אינו מצליח
להתעלות אף באחד מפרטיו מעל לבינוניות
בלתי־מרתקת.

אונס המורח
המושחתת (הוד; תל־אביב; צרפת)
היא מעשיה נוראה על טיפשעשרר, יפה
ושטנית, שאף אחד לא רוצה להבין אותה.
האומללה, בתם של מיליונרים, רוצה לקבל
את שיעורי הסיפרות שלה דווקא במיטתו
של המורה לסיפרות (פיטר ואן אייק).
בכיתה היא עושה את כל מה שעושות
יצאניות פאריז בקרנות הרחוב. אבל שום
דבר לא עוזר. המורה פשוט חושש ממה
שיגידו הבריות עליו.
לבסוף היא מחליטה לאנוס אותו. כשנכנס
הבן לתוך הסצינה היא מביימת תקיפה
והמורה המיסכן מגורש מבית־הספר. אבל,
לא יאומן ממש. תלמידיו של המורה
יוצאים להגנתו, מענישים את הסוררת ומביאים
את המורה לנשואים מאושרים עם
מה שמגיע לו — מורה.
לסוכני הפירסום המצטטים מילים נבחרות
מתוך ביקורות קטלניות, הנה קטע
לציטוט: מזעזע, מסעיר, סוחט דמעות, מצחיק
ומגוחך.
תדריך ואלה הסרטים הנזוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• אמריקה המוזרה >גת, תל־אביב)
חתכים לאורך, לרוחב ולעומק של אורח
החיים האמריקאי, בשרשרת צילומים תעוד־תיים
מעדשותיו האנושיות של פרנסוא
רייכנבאך הצרפתי.
• הדירה נירון; תל־אביב) קומדיה
צ׳אפלינית של בילי ויילדר, על פקיד קטן
העולה בדרגה בזכות נאפופי־הבוסים המשתמשים
בדירתו. ג׳ק למון, שירלי מקלין.
• חולות לוהטים (חן, ירושלים)
מערבון ישראלי עם צילומי־נוף מרהיבים.
דליא לביא.
• הם היו עשרה (חן; תל-אביב;
ארנון; ירושלים) מצבר, להנצחת הבילויים
בסרט ישראלי אנושי.

חעו?ם חזה

1209
אנשים סאעויסטיס במסא״•
אחרי שניצח בעשרות התערבויות, למוד
רת הבחירות לכנסת הרביעית, מנסה הד״ר
שמשון יוניצ׳מן את מזלו מחדש. הח״כ
החרותי התערב עם חבר הנהלת הסוכנות
היהודית, ליאון תלצ׳ין, על חמישה
בקבוקי קוניאק. נושא ההתערבות :״האומנם
יתפטר הד״ר נחום גולדמן מתפקידו כנשיא
ההסתדרות הציונית, אם לא יצליח
במשימתו להכניס את חרות להנהלתה?
אם לא יתפטר גולדמן, ישתה דולצ׳ין על
חשבון יוניצ׳מן חודיה אחרת של
יוניצ׳מן: בחזרו מחו״ל, בתום הסיבוב הא-
חרון של פרשת לבון, שוחח עם אחד המג־היגים
המרכזיים של מפא״י. התוודה בפניו
יוינצ׳מן :״ליבי עם לבון, אף כי מבחינת
ההשקפה הפוליטית אני קרוב יותר לשמעון
פרס ולדיין.״ השיב המנהיג המפא״יי :״לא
ידעתי שאתה פאשיסט האם מחמאה
היא להגיד לגבר שהוא נראה צעיר מכפי
גילו? רק אצל עמי המערב, טוען השגריר
הגאנאי, כדיאקו פוקד, הנראה צעיר
מכפי 43 שנותיו. בעמי אפריקה שואף
גבר להראות נשוא״פנים, מכובד ומנוסה,
תכונות השייכות לגיל מופלג יותר
אשתו של השגריר, אמה פוקד, אם לששה׳
נתגלתה כתופרת מושלמת, נוסף לשאר
מעלותיה. היא תופרת לבדה את השמלות
הלאומיות הססגוניות שהיא חייבת, בהת־אם
להוראות משרד־החוץ הגאנאי, ללבוש
בטכסים חגיגיים. הוא הדין לגבי חברה
שניה של השגרירות׳ אשתו של היועץ,
גלאדיס קרז ו, יפהפיה מבנות חבל טוגו
סר סיימון מרכס, אחד היהודים
העשירים ביותר בבריטניה תורם מדי פעם
סכומים נכבדים למגבית היהודית. כאשר
נשאל מדוע לא השקיע עד כה אף פרוטה
מכספו בישראל, השיב :״מישראל אינני
רוצה להרויח המשורר יעקב
(״בדם ואש יהודה נפלה /בדם ואש יהודה
תקום״) כהן (מתחרז עם שען) שנפטר
השבוע, השאיר צוואה מפורטת בקשר לעז-
בונו הסיפרותי. בין השאר מינה שלושה
מידידיו לעריכת כתביו, ביקש רק שישאירו
לו את חידושי הלשון שחידש, אותם הוא
רואה נכונים ביותר. החידושים: בינותיים
במקום בינתיים, סיפונים במקום השם המקובל
לפרחי הסייפנים משורר אחר
שעלה לדפי העתונות היה נתן זך, שנמ-
נה עם עורכי המאסף הסיפרותי עכשיו,
שהופיע לפני שנה וחצי, פרש אז מן הערי•
כה, מאחר שמאחורי גבו נרקמה קנוניה.
עתה, עם הופעת הכרך השני של המאסף,
פנה זך במכתב לעתינות הסיפרותית, בו
נאמר :״תמהני למצוא בחוברת האחרונה של
עכשיו את שירי משנה לשנה זה, שהועתק
מתוך במה אחרת — מערך. בהזדמנות זו
אינני יכול שלא להביע תמיהה על להיטו־תם
של עורכי החוברת לצרף אותי לחב־רתם׳
אף־על־פי שדעתי על עריכתם ידועה

להם היטב.״

אשודשגריר פוקד עם ילדיה ואשודשגריר קוז׳ו
האם כדאי להראות צעירז

מודעות הם: קוזנטין ריינולדם, אפרים כץ
וצבי אלדובי. במודעות נאמר על כץ ואל־דובי
:״שני עתונאים ישראליים, לשעבר
חברי המחתרת הישראלית, שיש להם קשרים
שכמעט לא יאומנו בכל רחבי תבל, מפרסמים
חומר מבוסס על שנים ארוכות של
בילוש מחתרתי אינטנסיבי, בכל העולם.״
חוץ מזה מתיימר הספר לספר על ״השיטות
הסודיות של שרות המודיעין הישראלי שלא
תאומנה בהצגת רוזנים ואביונים
של התיאטרון הקאמרי, שנערכה השבוע לומבאגו בקונגו
בנתניה, עלה השחקן יהודה פוקס על • בדיחת השבוע שייכת למשוררת שולהבמה
והשמיע משפם מתוך המחזה :״איזו
מית הר״אכן: פוגש יהודי את חברו
תאורה ימי, פה?״ בדיוק באותו רגע כבה ברחוב ושואל, :מה נשמע יצחק רע,
האור באולם למשך עשר דקות אחד רע מאוד! ,משיב החבר, .מה קרה?, ,אשתי
שלא התיאש מניבחרת הכדורגל הישראלית שוכבת עם לומבאגו ,,נאנח יצחק. שואל
הוא יצחק פרינצנטל, בעל בית־חרושת הראשון, :מה, מתי היא נסעה לקונגו?!,״
לכלי־כסף. הוא הגיש שי לכל אחד מחברי במסיבת עתונאים בנתניה, בה הודיע
הניבחרת ששיחק בקפריסין — קופסת שחקן הקאמרי וחבר הנהלת התיאטרון,
גפרורים עשויה כסף. ואילו למאמן הניב־זלמן
לכיוש, שהתיאטרון הקאמרי יפסיק
חרת גיולה מאנדי, הגיש פרינצנטל מת להופיע מחוץ לתל־אביב בגלל ההפסדים
עתונאים במוד״עין
נה סמלית יותר — מערכת סכינים מוזהנגרמים
לו בשל הופעות־חוץ אלו, הישוזה
מכריהם הישראליים של שני העתוגאים נוהגים אחרונות ידיעות בצהרון

. הבות לביוש את מצבו של התיאטרון לאותו
לשעבר, אפרים (״אפי״) כץ, מבקר ה בדרך כלל שלא להזכיר את שמות האנשים
יהודי בג׳ונגל שצעק לעבר חברו כי תפס
קולנוע של ידיעות אחרונות לשעבר, וצבי
בהבוסר, הכותבים בצהרון המתחרה. כך למשל, כאשר אריה .״אז תביא אותו הנה!״ ענה החבר.
אלדוכי, מי שהיה רפורטר צעיר
פורסמו קטעים מספרה של יעל דיין ב ״הוא לא רוצה לבוא.״ ״אז בוא בעצמך,״
ל־הפירסומת
יתמהו
ודאי למקרא מודעות
אחרונות. בידיעות שמה
הוזכר לא מעריב,
יעץ לו חברו .״הוא לא נותן לי!״ השיב
ספר אייכמן, שר המוות, שמחבריו לסי ה־ השבוע נקם מעריב את נקמתו. כאשר פיר־ היהודי אחד מראשי העיריות שבא
לארץ לרגל הקונגרס של הרשויות המקומיות,
האריך את הדיבור באוזני מארחיו,
בעת ארוחה חגיגית בהיכל התרבות, על
שישראל הנציחה בצורה יפר, את זכרו של
הסופר תומאם מאן .״הבית לא נקרא
• ראש הממשלה, דויד כן*גוריץ :״תוך 20 עד 30 השנים הבאות
על שם תומאס מאן, אלא על שם פרדריך
תהיה ברית־ד,מועצות מדינה חופשית ודמוקראטית.״
מאן,״ הסבירו לו .״מה הוא כתב?״ הת־
• חנוך גיכתץ, מנהל קול־ישראל, בתגובה להתקפתו של טדי קולק עליו,
עניין האורח .״צ׳ק!״ היתד, התשובה
בשל הפסקת שידור מישחק־הכדורגל מקפריסין לפירסומת מסחרית :״לא ידעתי
חיים טופול פגש לאחרונה את יוסיז
שבטהובן הוא כלב לעומת מאנדי.״
מילוא, שעבר אף הוא להתגורר בחיפה,
• המשורר אורי צכי גרינכרג, על פארלמנט הסטודנטים בירושלים:
ושאל אותו :״מה קורה לכל האמנים ה״אלה
כביכול חרדים לבתוליה של הדמוקרטיה שדויד בן־גוריון עלול לחללה ! ״
עוברים לגור בחיפה? אשתו של אליעז נרצחה,
אשתו של בר־יוסף מתה, אשתו של
• זלמן לביוש, שחקן התיאטרון הקאמרי, על מצבו של התיאטרון הישראלי:
עמנואל זמיר רוצה גט, אגב, מה שלום
״ברעום התותחים שותקות המוזות, ואני חושש שבזמן שלום ופרוספריטי ישתקו
לנו את המוזות!״
אשתך אברהם (״סורמללו הגדול״)
ג׳אנה, הדמות הירושלמית הידו•
שר החינוך, אכא אכן, בעלותו בכנסת להשיב להצעה לדון בעבריינות
עה, נסע השבוע במונית לירושלים כשלידו
הנוער :״איני יודע מי שקבע כי דווקא אני אחראי לעבריינות, אבל שום שר אחר
יושב אזרח חיפאי. כשהגיעו לבנייני האולא
התנדב לקבל על עצמו את התיק הזה.״
ניברסיטה, הניח החיפאי את ידו על כתפו מצרי עתונאי עם בשיחה
חאן,
עבוד
• הדיקטאטור הפאקיסטאני,
של סורמללו ושאל :״זה בנייני האומה?״
בקאהיר :״אתה יודע, לא כל האפריקאים והאסיאתים הם מלאכים.״
״לא,״ השיב סורמללו .״זה הכתף שלי״ ׳-
• שרגא נצר, ראש הגוש במפא״י, בישיבת מזכירות מפלגתו :״אי־אפשר
על ההבדל שבין פסיכופט לבין נוירולצמצם
את מספר הסניפים שיוצגו בקונגרס הציוני — האנשים כבר הכינו להם
טי, סיפר השבוע חיים שטרן, מנהל
חליפות.״
חברת רסק״ו :״פסיכופט אומר כי שתיים
• מזכיר הסתדרות המורים שלום לוין, באסיפת ועדי המורים :״אני
כפול שתיים הן חמש. נוירוטי אומר כי
מנהל מדיניות כמו של דאלאס, שר החוץ האמריקאי לשעבר: עד סף השביתה!״
שתיים כפול שתיים הן ארבע׳ אבל זה מרגיז
אותו!״

09ו>ן י השביע

סם העתון ביקורת מאת כתבו הלונדוני
על המחזה תקרית בגבול, המועלה עתה
על במות לונדון והעוסק בסיכסוכי־הגבול
בין ישראל לערבים, ציין העתון כי המחזה
הוא של כוש־פקטה, במקום לציין את
העובדה כי לאמיתו של דבר בוש־פקטה
רק עיבד את המחזה, הכתוב במקור על־ידי
מירה אכרך, מהעתון המתחרה.

0ראש עירית מ־נסן 0
(המשך מעמוד ) 13
שאם מישהו יפתח מסעדה מזרחית בציריך
הוא יעשה הון.״
*האס הייתם כבר בקיבוץ?״ ר,תענינה
אחת הנשים .״עדיין לא הספקנו,״ ענתה
אשתי, ולא ידעה למד, גרמה בתשובה זו.
במשך חצי השעה הבאה הסבירו לנו הארבעה
בהתלהבות גדלה והולכת את יתרונותיו
ומעלותיו של הקיבוץ. לבסוף לא
יכולתי שלא לשאול :״אם כל כך טוב
בקיבוץ, למה אתם לא חיים שם?״ ״צריך
בשביל זה אופי מיוחד,״ הסבירו לי.
ניסיתי למשוך אותם לשיחה על יחסי
ישראל—גרמניה. אולם לא ניתנה לי הזדמנות
לבך• שני הגברים התחרו זה בזה בציון
מעלותיה של ישראל והממשלה הסוציאליסטית
המושלת בה. אותה שעה
פרשו שתי הנשים הצידה ושוחחו בעברית.
(״אתם חושבים שבאתי לשולחן שלכם ברצון?״
אמרה הגברת רומסן .״אי־אפשר
לדעת מי הם. על וילי בראנדם שמטתי
שהוא בסדר. עליו אי־אפשר לדעת מי
הוא.״ ״יש לו דווקא פרצוף של יהודי,״
אמרה הגברת קוסטרינסקי, מרחוב חכמי־לותר
בתל־אביב ,״אבל רואים שהוא בך
אדם קשה. דפק לי הלב ברגע שהוא אמר
שהוא ראש עירית מינכן. אבל מה אפשר
לעשות, צריכים לקבל אותם יפה.״
אמרנו לשתי הנשים שראש־העיר חשש
לבוא, מחשש שעלולים לפגוע בו .״מה יש
לפחד?״ אמרה הגברת רוטמן .״אנחנו לא
חמומי־מוח. הייתי השנה באירופה וראיתי
אותם את הגרמנים. הם נורא חוצפנים,
חושבים שהכל מגיע להם.״ ברגע זה הצטרף
לשולחן מר סיץ׳ ,המנהל החדש של המועדון
.״כאב לי הלב לשבת איתו,״ אמרה
הגברת רוטמן. ואז הסביר לה מר סיץ׳ כי
״צריך לשכוח מה שהם עשו. עכשיו זמנים
חדשים. אלה שעכשיו בשלטון אין להם
שוס קשר לנאצים.״
״אז מה אתה מספר לילדים שלן?״ שאלה
הגברת רוטמן .״כן,״ אמר מר סיץ /״לפעמים
הילדה שואלת איפה הסבתא, אבל אני
לא מספר לה את האמת.״
שתי הנשים ראו אותנו מצלמים את
הפגישה. הן הסתרקו, הצטרפו לשולחן,
ובפוזה אופינית של צילום משפחתי חייכני
ביקשו לצלם נם אותן למזכרת עם ראש־העיר,
ולא לשכוח לשלוח להן תמונות,״)

כפ תו רי ם
להחלפת הטון

לסולו
לג׳ז לתזמורת לדבור

הדירה והחנות שלהם נמצאים בידים זרות,
אולי של אלה שרצחו אותם. לשם מה עלי
לנסוע לשם?״ ברגע זה שאלתי אותו אם
קיבל שילומים. ראיתי על פניו שהוא
נפגע עד עומק ליבו .״לא קיבלתי,״ אמר,
״לא זה החשוב ולא זה המשנה את הענין.״
(אשתו של יצחק הגישה קפה ועוגיות,
ואף נתנה לאורח לטעום פרי שאינו מוכר
בגרמניה — גוייבה. ראינו ששני הקיבוצניקים
מאופקים מדי בשיחתם וניסינו לגרות
אותם .״אתם יכולים לומר לו כל
מה שבנפשכם,״ אמרנו להם ,״אפילו אם
זה עלול לפגוע בו. הוא אדם מתקדם
ומעונין בעצמו לשמוע את דיעותיכם בכנות.״
כשלמרות זאת נשארו השניים מאופקים,
גירינו אותם שוב :״האס יש לכם
כאן חיילים שלחמו בצבא־הבריטי בצפוך
אפר קה? הוא היה קצין בצבא של רומל!״
כ:׳ו כבר לא יכול היה יצחק להתאפק:
״תשעים אחוז מהם אשמים במה שהיה. הורי
ואחי הושמדוגם כן. אנחנו נגד כל
יחסים וקשרים איתם. אבל מוכרחים לארח
אותם. הגרמנים של היום לא יותר טובים
מאלה שהיו קודם. הם מקימים צבא וחושבים
עלי החזרת השטחים שלהם. הם היו
ונשארו תמיד חרב להשכיר.״)
לפני שנפרדנו מהשניים, ביקש עוד ד,נרי
קלאוזנר, שבחזרי למינכן אתקשר עם קארל
אורף, מגדולי הקומפוזיטורים בגרמניה החי
בעיר זו. אורף יצר שיסה חדשה להוראת
מוסיקה לילדים, שקלאוזנר נמנה על חסידיה
ומפיץ אותה. הוא ביקש שאורף ישלח
לו חומר חדש על שיטתו.

קצין בצבא רומז

ת׳ #ע 1ד ו׳
<01? 1611

מ סו י ק19
6119/3/2

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
ד,רשפו עוד היום לקורס החדש ל
קצרגות עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
( סספמס)•
ב״אולפן גרג*
המנהל: ח .בר־קמא (קמסינסקי)
תל״אכיב 5רחוב גורדון .5
חיפה: בבית׳הספר ״במעלה*
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה מובטחת !

אחרי ההצלחה הגדולה בתל־אביב
וחיפה, החל ממוצ״ש26.11.1960 ,
בקולנוע ציון ירושלים
הסרט המוסיקלי הוינאי על חיי
שוברט — בצבעים מזהירים

בית 3הנערנת
בהשתתפות :

הנרל מץ
מגדה שניידר
רודולף פרק
תרגום עברי וצרפתי
החברה להפצת סרטים למזרח הקרוב בע״מ

ף* שלוש לפנות בוקר עזבתי און המוע־
^ ,דון. למחרת המשכנו לתחנה השניה.
בשעות הצהרים נכנסה מכונית מפוארת
לקיבוץ יקום של השומר־הצעיר בשרון.
בתוך המכונית ישבתי אני, ואילו מלווי יצא
לחפש מדריך, שיקבל את האורח רם־המעלה
ויתן לו הסברים בגרמנית על הקיבוץ.
אילו הייתי ראש־עיר אמיתי, הייתי צריך
לעזוב את המקום. החיפושים אחרי מדריך
מתאים נמשכו זמן רב מדי, עד כדי כך
שהייתי צריך להבין שאני אורח־בלתי־רצוי.
לבסוף הופיע המלחה. היה זה יצחק, גבר
בגיל־ד,עמידה, יליד פולין, אחד ממיסדי הקיבוץ
והאחראי לפרדס שם.
כדי ליצור רקע מתאים לשיחה על בעיות
היחסים בין ישראל וגרמניה, הייתי נאלץ
להטריח אותו שיסייר עמי משך שעה ארוכה
בקיבוץ ובמתקניו ויסביר את כל בעיותיו.
הלכנו מחדר־האוכל לבית־הספר ומה־רפת
למחלבה•
(ראינו שהקיבוצגיק אדיב מאוד ולקח את
העסק ברצינות. נדי ליצור אפשרות לשיחה
על נושאים פוליטיים, ביקשנו ממנו שיארח
את ראש״העיר בחדרו. אדם נוסף שאיבד
את מנוחת־השבת שלו בגללנו, מלבד אשתו
של יצחק, היה הנרי קלאוזנר, מורה למוסיקה
ומנצח־המקהלה בקיבוץ, יליד ברלין,
שגויים על־ידי יצחק לשם גיוון השיחה).
ברגע שנכנס הנרי קלאוזר לחדר הרגשתי
את עצמי רע מאוד. הגרמנית שלו היתד,
הרבה יותר טובה משלי. מהרתי להסביר
לו, שבעצם אני יליד שלזיה התחתונה, מה
שיכול היה לתרץ את חוסר המבטא הבודא-
רי שלי.
ביקשתי את רשותם בעדינות רבה להציג
כמה שאלות פוליטיות .״מה דעתכם על
קשירת יחסים פוליטיים ותרבותיים בין
ישראל וגרמניה?״ שאלתי. כאן החל להתפתח
ויכוח, בו הביעו השניים את עמדת
מפלגתם, מפ״ם, לבעיה. אולם הרגשתי שהם
מאמינים בכך באופן אישי .״כל עוד קיים
דור הרוצחים ודור הנרצחים, אין אנו רואים
שום אפשרות לקשר איזה שהוא עם
גרמניה,״ אמרו•
״הייתי לפני שלוש שנים בשוזייץ,״
סיפר הנרי קלאוזנר .״יכול הייתי לבקר
בעיר מולדתי ברלין. אבל שם נרצחו הורי.

עם אינטלקטואל 2

לוגוס, המסביר התנגדותו ליחסים עם גרמניה.
כששמע זאת יצחק, עיקם את אפו ואמר
לאשתו :״אינני אוהב בקשות כאלה.״

בלוע הארי

ך • ופעתי הבאה כראש־עירית מינכן הי*
1תר, בלוע הארי עצמו — ברחוב בן־
יהודה בתל־אביב, רכוז הייקים הישראלים.
נכנסתי לחנות מזכרות של לוינשטרן ברחוב
בן־יהודה .34 מלווי הציג אותי מיד
כראש־עירית מינכן, המתענין בקנית מזכרות
מישראל. קבלת־הפנים שנערכה לי שם,
לא היתד, כזו שבין מוכר לקונה. מר לויג־שטרן
הוצת מיד בהתלהבות, לחץ את ידי
בחמימות והציג את עצמו־ כבן מינכן.
הוא ציין בגאוה כי במלחמת־העולם־ד,ראשונה
שירת כקצין ברגימנט התשיעי של
הצבא הגרמני ואף הראה לי את הצלקות
שבגופו, זכר לאותה מלחמה. הרגשתי שאני
מוכרח לברוח מכאן, מכיון שמר לוינשטרן
סיפר, כי רק לפני שלוש שנים ביקר
במינכן והתחיל לשאול על מקומות בעיר
זו• הבטחתי לו שאחרי־הצהרים יהיה לי
יותר זמן ואבוא לבד לביקור ארוך. אולם
לוינשטרן לא ר,ירפה ממני. הוא יצא החוצה,
המשיך לדבר איתי ברחוב ובקושי נחלצתי
מידו.
(בחוץ הבחינה בנו נזיודעתנו, קריינית
הרדיו מלילה בן־זכאי. היא תמהה לפשר
המהומה. לחשנו לה כי האיש שבחברתנו
אינו אלא ראש־עירית מינכן .״הוא לא
מענין אותי,״ אמרה טלילה ,״אני סתענינת
במינכן רק בקניות. אולי יש לו איזה
מפעל שם?!״ אמרנו שיתכן מאוד .״חבל
שאין לו מפעל למעילי עור,״ נאנחה מלילה
בחוסר עניין).
מידי מר לוינשטרן נמלטתי לחנות סמוכה.
היתה זו חנות הספרים לוגוס, המוכרת בעיקר
ספרים בגרמנית• תוך דקה התברר לי
שנפלתי מהפח אל הפחת. תחילה קיבלה
העולם חזה 1209

מתוך שיקול מפוכח וראיית ההתפתחות
האמיתית במדינה זו.
כשנפרדתי מבעל החנות, עדיין הרגשתי
בסימני החשדנות שהיו על פניו.

עם הקצין

ששמח לארח בחנותו את ראש־עיר מולדתו.

את פני העובדת בחנות. התפלאתי באוזניה
למספר הרב של הספרים בגרמנית שבחנות.
״יש כאן הרבה מאוד יהודים שברחו מגרמניה,
אשר עד היום יודעים רק גרמנית׳״
אמרה. היא סיפרה לי גם שבאוניברסיטה
בר־אילן התחילו ללמד את השפה הגרמנית,
כדי שהסטודנטים יוכלו לקרוא ספרי מדע
הקיימים רק בשפה זו.
אחר־כך יצא לקראתי בעל החנות עצמו.
מלווי הציג אותי עוד לפני שנכנסתי לחנות.
בעל לוגוס ניגש אלי במבט חשדני ואמר:
״אתה ממינכן? עד כמה שידוע לי, יש
לכם שם ראש־עיר צעיר. האם זה אתה?״
חששתי שהוא מכיר את ראש־עירית מינכן.
מיהרתי להדגיש שאני רק חבר־מועצה.
הוא התענין לדעת אם תמיד אני מתהלך
עם מלוזים. עניתי לו שלא תמיד אני
מצליח להיפטר מהם. הוא ניגש ישר לענין:
״האם אתה מוכן לשמוע גם דעות בלתי
רשמיות על מה שחושבים כאן על גרמניה?״
כשעניתי לו בחיוב, הרחיק את מלודי
והזמין אותי לשבת בצל ארון־הספרים.

השר נתן אישור

מדתי לבעל חנות הספרים, שעשה
רושם של אינטלקטואל, כי אני מעונין
מאוד לשמוע את דעתו האישית, על כינון
יחסים מלאים בין ישראל לגרמניה.
כאן פיתח האיש את הדעה המענינת ביותר
ששמעתי בתור ראש־עירית מינכן:
״לדעתי היינו קרובים יותר לקשירת יחסים
לפני שנתיים מאשר היום. מפריעה לכך
התפתחות הניאו־פאשיזם בגרמניה, שאתה
אולי לא מרגיש זאת מפני שאתר, חי
בתוך זה. אולם אני, כאדם מהחוץ, העוקב
אחר ההתפתחות בגרמניה והנוסע כמעט
כל שנה לשם, רואה כי המצב מחמיר משנה
לשנה. המפלגה השלטת בישראל רוצה
לקשור קשרים עם גרמניה, אולם היא מוכרחה
להתחשב באופוזיציה, וגם בחלק מן
הקואליציה, המתנגדים בכל תוקף להקמת
קשרים כלשהם.״
לדעתו הקשרים היחידים האפשריים כיום
בין ישראל לגרמניה הם קשרים מדעיים.
״בגרמניה מופיעים כיום,״ סיפר ,״אמנים,
המציגים את עצמם כאמנים ישראליים, אולם
אינם מביאים כל כבוד למדינה. לרוב,
אלה אמנים שלא הצליחו בארץ ובגרמניה
מקבלים אותם לא בגלל כשרונם האמנותי
אלא בגלל היותם ישראלים.״
השיחה בינינו נמשכה שעה ארוכה• בפעם
הראשונה הבחנתי באדם המתנגד לגרמניה
לא בגלל רגשות שנאה ונקמה אלא

(ניסינו לארגן עבור ראש עירית מינכן
פגישה עם נוער ישראל. רצינו לתהות מקרוב
על יחסו של הנוער, שגדל אחרי נזל־חמת־העולם־השניה,
לגרמנים. התקשרנו עס
מנהל גימנסיה שלווה, מר פרוינד, וביקשנו
ממנו לארח ראש־עיר גרמני באחד השיעורים
בבית־ספרו. מהרעיון הזה הרויח רק
משרד־הדואר. במשן כמה שעות נאלצנו
להתקשר שוב ושוב עם מר פרוינד. תחילה
היה צריך לקבל את הסכמת הנהלת־בית־הספר.
כשהודיע. לנו שהנהלת־בית־הספר מוכנה
לארח בשמחה את האורח הגרמני,
היה עוד עיכוב קטן — היה עליו לקבל
אישור לכן מהמחלקה־לחינון־תיכון במש־רד־החינון
בירושלים. מנהל המחלקה, מר
זיו, התעכב בישיבה. אחר־כך היה צורך
לקבל, לדברי פרוינד, את אישור השר. כשכל
אלה התקבלו, ביקש מר פרוינד להביא
את ראש־העיר בצרוף פתק ממזכיר הקונגרס
או מאישיות ידועה אחרת. זה כבר היה
למעלה מאפשרויותינו. תלמידי גמנסיה
שלווה הפסידו את השיחה עס ראש העיר).

סמיפגדיה במינכן

ף״ מקומם זכתר, לכך קבוצת־צופים מש־
—1בט צופי הקהילה שברחוב מלצ׳ט. כשבאתי
לצריף־הצופים, הוא היד, ריק כמעט
לגמרי. רק בכניסה הסתודדו מספר נערים.
הוצגתי בפניהם והם הסכימו בלב קל לשבת
עמי יחד, לענות לשאלותי, ולשאול שאלות
משלהם. היו שם כתריסר נערים מהכתות
הראשונות של בית־הספר־התיכון, ומדריך
מהכיתה השביעית.
שאלתי אותם לראשונה מה ידוע להם על
גרמניה. המבוגר שבהם השיב :״ידוע לנו
שבעבר היתד, גרמניה ארץ גדולה מאוד.
לא חיבבנו אותה משום שהשמידה את
עמנו, אבל בהודה אנחנו יכולים לחיות
איתר, בשלום.״
שאלתי גם אותם אם לדעתם יש כיום
מקום לקשירת יחסים מלאים בין גרמניה
לישראל. שוב היה זה המבוגר שהיטיב בשם
כולם :״שאלה כזו אפשר היה לשאול לפני
שקבלנו שילומים. עכשיו, שאנחנו מקבלים
מכם כסף, קשה לקבל כסף ולא להסכים
ליחסים.״ איפשרתי להם לשאול שאלות.
מה שעניין אותם היתד, דעתי על תפיסת
אייכמן, אם הכרתי אותו באופן אישי, מה
עשיתי בזמן המלחמה ואם לא יכולתי להתנגד
לגיוסי לצבא הגרמני, אם הייתי ב.0ם,.
ומה לדעתי העונש שמגיע לאייכמן?

עם גרמני = ד;
העולם הזה 1209

משה פורטנוי, בן הארבע־עשרה וחצי,

שלח לנו תשבץ זה מברוקלין שבניו־יורק.
הוא מעיד על עצמו שגס שם
בגולה הוא מתנחם בקריאת ״העולם
הזה״ .משה הוא יליד הארץ ולומד
שנה שניה בבית־ספר תיכון. בניגוד

(אחד מהחבורה לא התעניין ביותר בשיחה,
ויצא החוצה לשחק בכדור פינג־פונג.
״אולי תביאו אותו מחר לבית־ספר שלנו,״
אמר. כשתמהנו לפשר ההזמנה, השיב :״אני
לומד בבית־ספר שבח, היום הביאו לנו את
ראש עירית הירושימה. היה שמח והיום
התבזבז.״)

השיחה עם צופי הקהילה עברה לנושא
האנטישמיות. הם התענינו לדעת כיצד פועלים
השלטונות הגרמניים למניעת תופעות
אנטישמיות ואם אני בעצמי אינני במקרה
אנטישמי. אמרתי להם, שעירי, מינכן, מוכנה
להעניק סטיפנדיות לצעירים ישראלים
לשם לימודים בבתי־ספר גבוהים שם. שאלתי
אם יהיו מוכנים לקבל סטיפנדיה כזאת.
התגובה היתר, שלילית .״יש לי אח שלמד
חדשיים בגרמניה,״ סיפר אחד ,״הוא רצה
להיות וטרינר. אחרי חדשיים ברח להולנד.
איש לא רצה לדבר איתו ולהתחבר אליו.
גם הבן של שנער ממשלחת־השילומים שלומד
שם, סיפר דברים כאלה.״
על אף השיחה הארוכה לא הבחנתי בשום
רגשות מיוחדים של צעירים אלה כלפי.
הם היו אדישים והתיתסו בנימוס. באותה
צורה היו מתיחסים ודאי לכל אורח זר
אחר. גם כאשר דנו בבעיות של אנטישמיות
והשמדת־עמים, עשו זאת באותה מידת
התעדנות כשם שהיו מתענינים בחייהם של
הקנגרוס, לוא הייתי אורח מאוסטרליה.

לישראלים -הנחה
ן־י* מקום שהרגשתי בו טוב ביותר ו
מועצת
העיר דורסמונד שבגרמניה המערבית.

תשבץה עו בסטג 1209

ו )הסתובבתי בו כבטחון הרב ביותר
היה בית־הבימה, שם נערך הקונגרס. למרות
שלא הצגתי את עצמי בפני איש, הת־יחסי
אלי כולם כאילו כבר שמעו מי אני.
הסדרנים פתחו בפני דלתות והובילו אותי
פנימה, ילדים התנפלו עלי בבקשת אוטוגרא־פים,
המארחים דחפו לידי חומר־תעמולה.
אולם בלכתי הביתה, לא היתר, הרגשתי
מרוממת. כישראלי התביישתי בגילויי החנופה
בהם נתקלתי ברוב הופעותי כראש
העיר בה נולדה התנועה הנאצית.

לסופרים ישראליים בחו״ל, יצירתו
הראשונה המתפרסמת כתובה בעברית.
מאייו )1 :רחמים.
)4בעל מזנוז)10 .
נכרי )11 .בתוכו.
)13 מז, סוג)14 .
נעלם )15 .מכשיר
חימום )17 .אמר.
)19 אבל, קינה,
)20 עידוד )22 .שריפה
)25 .מילת שאלה
)26 .יין שרוף.
)27 תפסו )30 .תשובה
)32 .מילת
שלילה )33 .נפטר.
)34 תואר הולנדי.
)36 מרכז הדם בגוף
)37 .עושה-חסד,
עוזר )39 .תמידי.
)41 דבר בקול נמוד.
)42 משקה סיני 144 .
צמח בר הנקרא על
חמצטציתו )46 .מתענה
)48 .יחידת־חש־מל
)50 .נגה, זוהר
)51 .בדחז)53 .
בה נמצא נמל האוויר
בישראל)55 .
תפם )57 .מדת נוזלים
)58 .אינו קר )59 .התרגלות )60 .במוסיקה:
מתוז, לאט ובנחת.
מאונך )1 :במבוק )2 .ארוז )3 .יריעה,
תבונה )5 .נע )6 .זעיר )7 .בבקשה)8 .
חפץ )9 .מתיהם בחיבה וברעות )12 .אונקול.
)15 מתפלאה )10 .הוצאת דבש מז הכורת.
)18 עובד אדמה )21 .צורת אנרגיה)23 .
הכיז בצק )24 .הכה )26 .ילל )28 .נוזל־

הנוף )29 .סירה וניצאנית )31 .מעיל רחב.
)32 השחיז, שפשף )35 .עוף טורף)37 .
מקום שמוצאים ממנו אבנים )38 .חומר
בנייה )40 .טבעת באף הבהמה )41 .לעצמי *
)43 תן )45 .מכשיר לצוד דגים גדולים.
)46 מכשיר שירטוט )47 .נהלו קרב)49 .
עוף הידוע בזנבו היפה )52 .עני;)54 .אטו־נה
)56 .מסולם התווים )58 .שאינו יום

חול

בע1לם

..ברשקב״
חכרה למפעלי כנין כע״ם

המלחמה הקרה

בונה במרכז ובצפון ת ל ־ אביב

דירות
1!/2חדרים מ־ 6700
2חדרים מ־ 7300
2 !/2חדרים מ־ 15000

צרו ת צרורו ת

מפוארות
ל״י במזומן 3500 +ל״י במשכנתא
ל״י במזומן 4500 +ל״י במשכנתא
ל״י במזומן 5500 +ל״י במשכנתא

חל ק מ הדירו ת מוכן ל כני ס ה מי די ת
כמו כן חנויו תומח סני ם בכל חל קי העיד
* בני ה מעולה
+תכנון ח די ש ביו תר
* מ ש כנ ת א לא צ מוד ה
לפנות: במשרד ״ברשקב״ ,רח׳ אבן גבירול ( 158 ליד הקסטל)
בשעות 4—7 >8—12

ה סנ ס צי ה של עולם הבידור ב>שראל!

בנטלו את עתון־הבוקר לידו, לא יכול
היה דאק קנדי לרוות נחת• בכמה פינות
בעולם נעו המאורעות במהירות לקראת
שיאים של משבר, העשויים לחול בדיוק
כאשר הנשיא ד.־ 35 של ארצות־הברית יישבע
את שבועת־האמונים וייכנס לתפקידו:
ס בכל רחבי אמריקה הלאטינית פרצו
נסיונות של הפיכה, בהנהגת מעריציו המהפכניים
של פידל קאסטרו. המשטרים
הרקובים של המדינות הללו התנדנדו. יחידות
של צי ארצות־הברית נשלחו לעזרת
המשטרים הקיימים, בהפגנה אווילית שרק
הוסיפה להכתים את השליטים הריאקציוניים
הנוכחיים כסוכני ה״יאנקים״.
• בצרפת שיחרר בית־המשפט של הצבאי
בערבות את פיאר לאגאיארד, מנהיג
הבריונים הפאשיסטיים באלג׳יר. היתה זאת
סטירת־לחי גלויה של הצבא לנשיא דה־גול,
שספג אותה שעה סטירה על לחיו
השניה מידי הפל״ן.
• בקונגו תבע אלוף־משנה מובוטו מנציגי
גאנה, לצאת מן המדינה. דאג האמר־שילד
עמד בפני הברירה להתנגד לכך ולריב
עם מובוטו וקאזאבובו — או להסכים לתביעה
ולהקים נגדו את אפריקה הלאומנית,
שהצילה אותו לפני חודש מציפורני כרש־צ׳וב.
במקרה האחרון עלולה לקום באו״ם
קואליציה קומוניסטית־אפריקאית מגובשת,
שתמוסם את עמדות המערב.
בעוד המשולש האבאנה־אלג׳יר־ליאופולד־ודיל
ריתק את תשומת־לב העולם, התרחבו
הבקיעים בחזית המערב בלאום ובוזיאט־נאם.
אפילו צעיר כמו קנדי, בן ה־ ,43 לא יכול
היה להרגיש אופטימיות רבה לקראת ימי
כהותנו הראשונים.

פויל, לשעבר קריין ראדיו וכעת שרטט ב־משרד־התחבורה
במוראל, כי חברי המפלגה
הנאצית הקנדית 1500 ,עד 2000 במספר,
מצויים בחמש מחוזות במדינה. על שאלה
ביחס לקשריו עם המפלגה הנאצית בגרמניה,
השיב כי אין מפלגה רשמית #עין
זו בנימצא. אך הוא דוגל ברעיונותיו הנשגבים
של היטלר.
גם הוא, כרוקודל, הצהיר כי יקים מה־נות־ריכוז
כשיגיע לשלטון, וזאת לאחר ש נאצים חולצות
חומות בקנדה

אדריה

מועדון הלילה המפואר של תל-אביב גאה להציג
רביעיית הזמר העולמית

$מ .¥ 0 0 £ו 0מעסק £א ז

111101ס אג א 0פא 101£ 10א

זוג הרקדנים

* תזמורת דוצי קרלו *
בכל שבת בשעה 5אחה״צ

££־1־ ) 17£ 0 01001ז
עם התכנית המלאה

עכניקום

שרטוט•טכנאות
בנין • מ כו נות
ארכיטקטורה (חוץ)
דקורציה פני מי ת
הלמודים בשעות לפני הצהרים או בערב
תל־אביב :
בבנין בי״ם ראלי, רח׳ מונטיפיורי ,7טל 65543 :
ירושלים:
בבנין בי״ם חורב, רח׳ המלך ידורג׳ ,טל 25214 :

קבלת קהל 8 -5 :אחה״ג

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה״ם

,,קדימה״

ת״א, בן־יהודה ,74 סל.20314 .

אנו פותחים :

קורסים ואולפנים נוספים למכוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחה (תס 8311ז 6צמס 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
אולפניות לתלמידי כתי״ספר גומרי ד־ח׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון
לביסוס הידיעות והכנה ל״בגרות אסד ^ א £ד 1,1י^ 11£פ? <311\ £ 8 £

טיפול אינדיבידואלי כקבוצות קטנות ועל־ידי מורים מעולים

אילו רצו תלמידיו של אדולף היטלר
לחקות את היהודי קארל מארכם, יכלו
לפרטם מינשר שיפתח במלים* :רות רעה
מהלכת אימים על העולם — הרוח הרעה של
הנאציזם!׳׳ הסיום נתון מראש :״נאצים של
כל הארצות — התאחדו!׳׳

בקרוב שוב ירדו נאצים מארצות רבות
על מאלמו, שבדיה, כדי לנסות להקים אינטרנציונל
של ממש• למזלה של האנושות,
כמעט כל הנאצים מן היבול האחרון הם
פסיכופאטים, ולאנשים מסוג זה קשה מאוד
להתאחד תחת גג אחד. בכל זאת לא יתייחס
שום בר־דעת בזילזול לנסיונות אלה. איש
לא יוכל לשכוח כי צבעי מגוחך ממינכן,
שכל העולם צחק ממנו, מחק צחוק זה מפרצופה
של האנושות במכחול של זוועות.
־/״ 80 לתאי־גאזיס. כיצד רואה האיש
הפשוט בעולם את תעלולי הקבוצות הניאו־נאציות?
מה הרושם שהן עושות עליו?

מדווח קורא ״העולם הזה״ מיב־אל
גבעון ממונטריאול, קנדה:

״אילו ישבתם ביום הראשון שעבר באותה
כורסה בה ישבתי אני, בטוחתני שגם אתם
הייתם מזדעזעים ונזעמים כמוני. מסיבה
לכך: אחת התכניות המעניינות ביותר המוצגות
על מטך הטלביזיה כאן, יומן החדשות.
לרגע קל שכחתי באיזה תקופה אני
נימצא. על המסך האפור הופיעו אנשים
ונשים, כשבפיהם קריאות ״זיג הייל״.
התוכנית הביאה דו׳׳ח על המפלגה הנאצית
של ארצות־הברית. צעיר אמריקאי בשם
ג׳ורג׳ לינקולן רוקוזל עמד לו באחד מן
הפארקים של ניו־יורק וצווח. אותו ״צעיר
מלא תסביכים״ ,כפי שמגדיר אותו הארי
גולדמן, מחבר רק באמריקה, קורא לעצמו
״פיהרר״ .הוא צעק שבשנת ,1972 כשיגיע
לשלטון, יקים תאי־גאזים ליהודים• הוסיף
הוא :״אותם יהודים מיסכנים, שהיו צריכים
למות כולם בתאי־הגאזים בגרמניה, הורסים
כיום את אמריקה! היהודים גורמים לקומוניזם
בארצות־הברית!״ כראיה הביא את הזוג
רוזנברג.
אחוז היהודים שיומת בתאי־הגאזים שלו
כ־ 80 אחוז, כירדן שאותו אחוז אשם בקומוניזם.
הוא בטוח בניצחונו. לדבריו נוספים
למפלגתו מיום ליום אנשים חדשים.
צדב־קרם וערה ירוק. לדברי רוקח-ל,
כפי שהושמעו בראיון הטלביזיה, מתפשט
הנאציזם בכל העולם: בארצות־הברית, בנורבגיה,
בהולנד, בדנמארק, בבריטניה, באוסטרליה
— ובקנדה!
כן, קיימת גם בקנדה מפלגה נאצית. אנדרה
בלאפויל 40 מסוראל שבמחוז קויבק,
מינה את עצמו ל״פיהרר הקנדי״ .בהופיעו,
כשזוג משקפיים שחורים על עיניו, אמר בלא־

נאשם לאגאיראד
מסירה ועוד סטירה

האנשים יבינו אותו ויבחרו בו. הוא אמר
כי הוא מקווה שחברי מפלגתו יקיימו פגישה
במונטריאול, ב־ •1961 התלבושת הנוכחית
של חברי מפלגתו היא חולצה לבנה
ועניבה שחורה, אך כשיהיה להם כסף תהיה
התלבושת מכנסיים שחורים וחולצה חומה.
דגל המפלגה הנאצית הקנדית הוא צלב
שחור על רקע של העלה הקנדי (מיפל
ליף) ,בצבע ירוק. לדברי בלאפויל, הרי רוב
חברי המפלגה הם אנשי ס.ם. לשעבר שבאו
מגרמניה. כן משתייך למפלגה מספר גדול
של הונגרים וקנדים מקומיים.
תוכנית זאת הביאה לתגובות רבות מאוד.
הקונגרס היהודי הקנדי מסר כי אלפי קריאות
טלפוניות נרגשות הציפו את משרדיו.
שליחי הקונגרס כבר קבעו פגישה עם
משרדי הממשלה הפדראלית, וכן עם ממשלת
המחוז. התוכנית הביאה גם לשתי
חקירות — האחת של משרד־התחבורה, בו
עובד בלאפויל, והשניה מטעם ראש ממשלת

המחוז, ג׳ון לאסאג׳.
הכדור מוסיף להתגלגל. ראש משרד המשטרה
בקויבק הודיע כי בלאפויל ומפלגתו
נמצאים מזר. זמן רב תחת פיקוח המשטרה.
משרד־התחבורד, הודיע כי הוא עומד לפטר
את בלאפויל.
פיהרר־כשר ודם. התגובה הנמרצת
נשאה פרי מהיר. הפיהרר הקנדי נתגלר, כ־חלש־אופי
יותר מכפי שנשמע. בלאפויל הצהיר
בעתון מקומי, כי הוא עומד לנטוש
פעילות נאצית או פוליטית כלשהי, כי
הוא רוצה לחיות את חייו בשקט בחוג משפחתו
בסוראל. התלונן הוא: איומים לחייו
באו מכל קצודי קנדה, ואפילו מעיר מולדתו
במוראל. מעל דפי העתון ביקש סליחה מן
המיעוט היהודי בכל רחבי קנדה. אך בינתיים
רותחת העיר מונטריאול כדוד כביסה.
שלושה מיני ועדות הוקמו מטעם חוגים
יהודיים ולא־יהודיים פרטיים, כדי לחקור
על הימצאות נאצים בעיר, וכן כדי למנוע
פגישות נוספות שלהם.
חוג אחד הציע פרס של 300 דולאר לכל
אדם שיגלה את זהותו של נאצי. חוג זה,
המונה כ־ 200 בעלי־מצפון, דוגל בסיסמה:
״הנאצי הטוב ביותר הוא הנאצי המת!״
המשטרה לא התלהבה מיוזמה קיצונית
זו. היא פנתה לציבור, ביקשה ממנו להשאיר
את כל הפעולות בידיה. אך היא לא
יכלה למנוע שלמחרת היום הופיע צלב־קרס
גדול על חזית בית־כנסת מקומי.

סרטים והרשמת: מ־ 8עד 12 לפגי הצהריים 3 :עד 9בערב( .סרס ליום ר)
הסולם הזה 1209

ספורט כדורגל חסרים: שחקנים
מה היתה תגובתו הראשונה של מאמן
ניבחרת הכדורגל הלאומית של ישראל, גיולה
מאנדי, מיד אחרי התיקו המביש בקפריסין?
קשר, אולי להאמין לכך, אבל כשחזר גיולה
מאנדי למלון לדרה בניקוסיה, אחרי ד,מיש-
חק, הפליט לעבר קבוצת ישראלים :״גיהצתי
את מכבי תל־אביב!״
שיקוליו של מאנדי, שלא להכליל איש מ־כדורגלני
מכבי תל־אביב בניבחרת הישר־אית,
התנקמו בו לא רק בקפריסין. הם
עלולים להתנקם בו גם בעת משחק־הגומלין
שייערך בעוד שבוע ברמת־גן. כל הסיכויים
הם שבמישחק זה ייעדרו שניים משחקני־הניבחרת
ששחקו בקפריסין, מלבד האנשים
שנופו על־ידי מאנדי בעצמו.
גדעון טיש, רץ הפועל תל־אביב והניב־חרת
הלאומית, הסתכסך עם קבוצתו בקשר
למציאת מקום־עבודה עבורו, לא הופיע לאימוני
קבוצתו ואף לא למישחק־הליגה השבת,
נגד הפועל חיפה. מאגדי התבקש על־ידי
הפועל תל־׳אביב לא לשתפו בסגל.
נחום סטלמך, חלה בשפעת בשבוע שעבר,
לא השתתף אף הוא באימוני קבוצתו ו־במישחקה
השבת. שיתופו במישחק בשבוע
הבא מוטל בספק.
אם ייעדרו טיש וסטלמך, לא יוכל מאנדי
לחפות על חסרונם בעזרת שחקני מכבי
תל־אביב. הוא לא הכליל את שמותיהם ברשימת
שחקני־הניבחרת אשר שלח להתאחדות
העולמית לכדורגל. השחקן היחיד ממכבי
תל־אביב שנכלל בסגל, אך לא שותף
במישחק בקפריסין, לא ישחק גם ברמת־גן,
למרות שמאנדי הזמינו. יוסף גולדשטיין,
שנפגע קשה מיחסו של מאנדי כלפי אגודתו

הקבוצה יצאה בליבות רועדים לבירה, כדי
לשחק שם נגד קבוצתו המפורסמת של גיבונס.
המיגרש הירושלמי דמה יותר לבריכת־מים
מאשר למיגרש כדורגל. היחיד שלא נבהל
מהמים היה יוסף בנימין, המלח שבילה מרבית
ימיו בלב ים. חמש דקות לפני שריקת
הסיום כבש את השער היחיד במשחק והביא
לקבוצתו את הניצחון השני בליגה הלאומית.
״חבל רק שיוסף יוצא בימים הקרובים
להפלגה נוספת, והפעם למזרח הרחוק. מי
יודע מתי יחזור,״ נאנחו שחקני שימשון,
שחגגו במוצאי־שבת את ניצחונם הגדול.
אולם יוסף בנימין מבטיח לחזור — ולא
להפליג עוד .״אני מתכונן לעזוב את הים,״
הצהיר לשמחת אוהדיו הרבים.
עסקנים זלמן איו לו משקפי׳
בעונת הכדורגל שחלפה, הרגיש זלמן
קליאוט כי הקרקע בוערת מתחת לרגליו.
העסקן, שהיה בעבר הבום של אגודות
הפועל ומכבי תל־אביב וסולק מתפקידיו,
שימש כנציג מרכז מכבי בהתאחדות הכדורגל
מבלי שייצג, בעצם, שום קבוצה מוגדרת.
הוא הבין כי מצב זה לא יוכל להימשך
לאורך ימים. זלמן חיפש קבוצה במשקפיים.
לבסוף, החליט לחזור לראשות קבוצת
הכדורגל של מכבי תל־אביב. ידידיו
בוזעד האגודה התל־אביבית הציעו את מועמדותו
לסקצית הכדורגל.
על אף קשריו, לא יכול היה זלמן להתקבל
לוזעד קבוצת הכדורגל ללא הסכמת
השחקנים של אותה קבוצה. לכן עסק העסקן
זמן ארוך בפעולות שיכנוע. הוא דיבר
אישית אל השחקנים, צייר בפניהם בצבעים
ורודים את היתרון שבהחזרתו לוועד האגודה:
נסיעות לחו״ל, מענקים גבוהים יותר
לשחקנים, עזרה אישית לכל נזקק. כך חזר
זלמן למכבי תל־אביב, למרות התנגדותם
של שאר עסקני הקבוצה. מכיוון שאי־אפשר
לפטר את יושב־ראש האגודה הקודם, מרדכי
עצמון, ממנהלי דן, מונו השנה שני יושבי־ראש
לאגודה: עצמון וקליאום.
מצב זה לא התמיד. פעולתו הראשונה של
קליאוט בתפקידו החדש היתד, הארחת נבחרת
הכדורגל של קוסטה־ריקה. כאן מילא
זלמן תפקיד כפול• הוא היה גם שותף
לאמרגנים הפרטיים שהביאו את הקבוצה
לשם הפקת רווחים, ייצג את מכבי תל־אביב
במשא־ומתן עם אותם אמרגנים.
כשנסתיימו הופעותיה של ניבחרת קום־
טה־ריקה בישראל בהפסד כספי, היה זה
זלמן שהפחית את הסכום שהאגודה התל-
אביבית היתד, צריכה לקבל בעד מישחקה
נגד האורחים. במקום להיות נציג הקבוצה
אצל האמרגנים היה נציג האמרגנים בקבוצה.
השבוע, נראה היר, שזלמן יצטרך לחפש
בקרוב קבוצה חדשה. מרדכי עצמון מונה
ליושב־ראש יחיד של האגודה. זלמן הורחק
מכל השפעה בוועד האגודה.

א1¥* 6£ו¥011<$ 1961 במחיר הרשמי 8.700ל״י
(גם קניה בתשלומים עד 2,500ל״י)

המכונית היחידה המתאימה
לתנאי הארץ ללא מתחרים

סינכרוניזציה ככל
מערכת ההילוכים
אחריות ל־ 10.000ק״מ
אין צורך בהרצה
צריכת דלק מינימלית
תא מטען מוגדל כ־־־6 5 0/

בישראלמ פולקסוזאגן 3ע״ ויזרה סוכני

ת״א, דרך פ״ת ,25 טל 67667 .

מוסך ״פדיקס״ ושות׳ ,ת״א
רח׳ מקיצי נרדמים ,5טל 31823 .
מוסד ״הדר״ ,חיפה
י. ד,שמשוני, רח׳ הדר, טל 4050 .
נשרו השערות!

אתלטיקה קלה
שיווי־מ׳שקל אתדט•
כדורגלן בנימין
הפלגה ועוד הפלגה
וכלפיו עצמו, הודיע למאמן הניבחרת כי עבודתו
ופציעה קלה מונעים ממנו להצטרף לסגל.

המוציא ניצחון מ! המים
אוהדי הפועל ירושלים, שחקניה, עסקניה
ומאמנה האנגלי ג׳ק גיבונם, לא שמעו את
הצפירה הארוכה והחדה שבישרה בשבוע
שעבר את בואה של אנית־סוחר נוספת ל־נמל־האם
— חיפה. צפירה זו לא היתד,
שונה מאחרות: אולם היא בישרה על הפתעת
המחזור השני במשחקי הליגה הלאומית.
מכבש האוניה ירד לו בצעדים מדודים
מלח גבה־קומה, שיצא מיד לכרם התימנים
בתל־אביב. כשיצא שם מן המונית, הקיפוהו
עשרות אוהדי קבוצת שימשון. היה זה
יוסף בנימין, מלח המשמש בין הפלגה להפלגה
כחלוץ מרכזי בקבוצת הכרם. מאז
הופיע לאחרונה במדי־קבוצתו, במשחקי הסיום
של ליגה א׳ ,הספיק יוסף לעבור
אלפי מילין ימיים, כשאוהדי הקבוצה מצפים
לשובו בכליון עיניים .״רק הוא יכול להציל
את הקבוצה בליגה הלאומית. הוא מריח
את השער יותר טוב מכל חלוץ אחר שלנו,״
אמר מוסי ליטביק, מאמן שימשון, בעת
האימון בו השתתף בנימין, ביום רביעי שעבר.
יוסף בא לאימון, הוכיח כי גם על סיפון
אניה אפשר שלא לאבד את הכושר הגופני.
הוא הורכב במרכז ההתקפה השימשונית ו-המגל
ח הז ה ס חרי

׳,הוא יכול להיות כוכב־קולנוע,״ אמרו
השבוע נערות רוול, למראה גבר תמיר ו־יפה־מראה
שטייל ברחוב דיזנגוף. הן לא
ידעו שבוב מתיאם הוא באמת כוכב קולנוע,
אם כי התפרסם בעיקר בתור ספורטאי.
בוב היד, בן , 17 כשעלה לבימת המנצחים,
באולימפיאדת לונדון לפני 12 שגד, לקבל את
מדליית־הזהב למקום הראשון בקרב עשור.
כעבור ארבע שנים, באולימפיאדת הלסינקי,
הוכרז כבחיר ספורטאי תבל, בעת
שזכה בפעם השניה במדלית הזהב.
הכל ניבאו לו עתיד מזהיר עוד יותר,
אולם אחרי תקופה קצרה, בא הסוף לקאר־יירה
הספורטאית של הנער האמריקאי היפהפה.
הוא שיחק את עצמו בסרט הוליבודי,
נפסל על־ידי מוסדות הספורט האמריקאיים
מלייצג את ארצות־הברית, משום
שהופעתו על הבד הפכה את הספורטאי החובב
למיקצועי. מאז המשיך לשחק בסרטים.
השבוע, אחרי שסיים הסרטת סרט עם ג׳ין
מנספילד באתונה, קפץ לישראל לעשרה ימים,
כשליח רצון־טוב של ממשלת ארצות-
הברית, כדי להדגים בפני ספורטאי ישראל
את רזי האתלטיקה הקלה.
״כשיסיים את ביקורו בישראל הוא יחזור
הביתה,״ אמר הרולד הולנד, ניספח העתו־נות
של שגרירות ארצות־הברית. אלא ש־בוב
עדיין לא חוזר לאמריקה. לפני כן
יספיק לבקר בירדן, ללמד את ספורטאיה
את מה שהקנה לספורטאי ישראל. ממשלת
ארצות־הברית עדיין שומרת על שיווי המשקל
במזרח־ד,תיכון.

כמו כל עקרות הבית
הנבונות, סמכי גם
את על טקסטיל שמפו
לכביסת כל האריגים
העדינים: צמר, משי
ונילון.

תוצרת ״נקה״
המפיצים היחידים:
חברת נורית בע״נז

פנה למהלכה למפנל גזנור
.ב״רנבינה?נמהמי?נמ״ ,בהנהלה
הביאנ?גמממי1ואי
גילננז רנבי\ ,תל־אביב,
רה׳ פינמ?ר ,2מלי 28 נג ב
— היפה, רחוב הרצל נ.

1491