גליון 1210 מתאריך 30 בנובמבר 1960

מספד 1210

׳״א כסלו תשכ״א30.11.1960 ,

המחיר 00אגודה

אור אבגד
מספד

עני

אבי א 1ר -
כבי שדד, מעטים הכירוהו

נ 1שאת פרסים ליתר 1נ 1ת הגדנלים ש ל
החשמלבמשקה בי ת
עם צעדיה החדשים של חברת החשמל לחישמול המטבח הישראלי,
מתבקש הציבור להגיש סיסמה מרבזית שתסמל את יתרוגות
השימוש המלא בחשמל.
לזובים בתחרות הסיסמאות יוענקו פרסים יקרי ערך.

אחד הניצחונות החשובים ביותר במלחמה
על חופש־העתונות בארץ הושג בשבוע שעבר׳
כאשר נענה בית־המשפט הגבוה לצדק
לבקשת העולם הזה והוציא צו־על־תנאי
נגד הצנזור הראשי, שיבוא וינמק תוך 20
יום מדוע לא יבטל את פסילת המאמר הראשי
של העולם תזה (.)1208
לא היה זה עדיין ניצחון סופי. זה יוכל
לבוא רק בתום תקופת 20 הימים, אחרי
שהצנזור יביא את נימוקיו. אז יחליט בית-
המשפט אם לתת (או לא לתת) את הצו
ההחלטי שיצווה על הצנזור להרשות את
פירסום המאמר והשער הקשור עמו.
אולם גם כך היה זה ניצחון גדול: מאז
קום המדינה, זהו ה־צו־על־תנאי
הראשון
שהשיג אי־פעם ע־תון
ישראלי נגד הצנזור
הכל־יכול. לא
ראינו בכך רק ניצחון
של העולם הזה
ושל פרקליטו הצעיר,
שמואל רחביה,
אלא ניצחון שכל ה־עתונות
הישראלית
תהנה ממנו. הממשלה
עצמה הכירה בחשיבות
העניין, כרחביה
אשר
שלחה — בניגוד
לכל המקובל — את סגן פרקליט־המדינה
להיות נוכח בפתיחת הדיון.
על כן אפשר היה לחשוב כי העתונות
תזדרז להכריז על ניצחון זה בתרועת שמחר״
תחת זאת קרה ההפך. פרט למעריב,
שהשיג סקופ ופירסם את ההחלטה דקות
מעטות אחרי שניתנה, לא הזכיר אף עתון
ישראלי אחד את הצו חסר־התקדים.
מדוע? טען עורך אחד. :ציפינו לקבל
את הידיעה מסוכנות־הידיעות עתי׳׳ם, אך
זו הודיעה לנו כי העניין אסור לפירסום.״
טען מנהל עתי׳׳ם :״אנו מודיעים על פסק-
דין רק אחרי שראינו בעצמנו את התיק. את
התיק הזה לא יכולנו לראות, כי הדיון התנהל
בדלתיים סגורות.״ לעתי״ם לא הספיקה
הודעת עורך־הדין, וגם לא הסקופ של מעריב.

לידיעת
הציבור כולו ולמען המשתתפים בתחרות, ניתן בזה סיכום קצר של היתרונות
הגדולים של השימוש בחשמל במטבח:

.1הסבון
א) המכשירים החדישים והמשוכללים ביותר שיצאו עתה לשוק פועלים במהירות
המתחרה עם בישול בגז. הכלים החדשים מעניקים אפשרויות חדשות
לגמרי לעקרת הבית הישראלית.

מחירי המכשירים החדשים לבישול ואפייה כחשמל זולים כהרבה
ממכשירים דומים לבישול בדלק אחר.
ב) התעריף המוזל לצריכת חשמל בנוי כך שמשפחה בת 4נפשות שמבשלת ואופה

הכל בחשמל, לא תוציא יותר מ־ 5עד 6ל׳׳י לחודש למטרה זו. אין זול מן
החשמל למטרות בישול ואפייה.
ג) חברת החשמל הודיעה על ״תעריף־גג״ לחימום מים בחשמל. אדם יכול
להשתמש בכמה חשמל לחמום מים שירצה ולא ישלם יותר מ־ 6ל״י לחודש בשמונת
חדשי הקיץ ו־ 11ל״י לחודש בארבעת חדשי החורף (אם ישתמש בפחות חשמל,
ישלם רק לפי הכמות שצרך; אם ישתמש ביותר חשמל, ל א ישלם יותר).
ד) השימוש בחשמל אינו תובע תשלומים של דמי שרות, ביטוח וכדומה.

.2בריאות .
א) הבישול בתנור חשמל אפשרי בלי מים ושמן, כך שכל הוויטמינים והטעם של

המזונות נשמרים.
ב) הבישול בחשמל הוא תוך נקיון מוחלט של כלים ומזון ואין צורך לשפשף
פיח מסירים.
ג) הבישול בחשמל מאפשר להשאיר חלונות המטבח פתוחים לאויר צח ללא חשש
שרוח תכבה את הלהבה. אין חשש לריח לואי ולנזילת דלק.

.3נוחיות
א) הבישול בחשמל אינו תובע התקנת אינסטלציה מיוחדת כלשהיא. די בחיבור
פשוט לשקע החשמלי הקרוב.
ב) החשמל תמיד נמצא. אין צורך לדאוג להזמנה חוזרת של דלק מבחוץ.
ג) יתרונות החשמל לגבי מאור, רדיו, גהוץ וכד׳ ברורים ואין צורך לציינם במיוחד.
הפרסים :

עבור סיסמה קצרה וקולעת המבטאת את בל היתרונות הנ״ל :
פרם ראשון — תנור חשמלי של חברת , 6 . 4 .0הכולל שתי פלטות מהירות, תנור
אפיה וגרילר. פרס שני — תנור אפיה חשמלי של חברת אומוטרם. פרס שלישי—
דו־כיריים חשמליות תוצרת גרסטל. עשרות כלי חשמל יוענקו כפרסי תנחומים.
את התשובות יש לשלוח לפי הכתובת: חברת החשמל לא׳׳י בע״מ, וגד,10.
חיפה — עבור *התחרות״ ,עד ליום 15 בדצמבר . 1960

החש ״7 11

בדרך מוזרה זו, האומרת דרשני, עלד
בידי הצד המעוניין להעלים מעיני מרבית
הקהל ניצחון בקרב נגד כוחות־החושך_ .

לראש ממשלת ישראל אין מזל. בכל
פעם שהוא פותח את פיו ומשמיע נאום,
קושרים כל מאזיניו קשר זדוני שלא להבין
את דבריו כראוי. אין אדם שני בעולם
הנאלץ להסביר את עצמו ולהכחיש את דברי
עצמו בקביעות כה רבה כמוהו.
לפני מספר שבועות הודיעו כל העתונים
שבן־גוריון הגדיר את העולם חזה ואת אחד
העתונים האחרים כ״שבעוני־שאנטאז״ .עד
שבא מזכירו והסביר: בפרוטוקול רשום
*שבועוני שעטנז״ ,ואילו ראש־הממשלה התכוון
לומר *שבועוני שטנה״( .הלצה המתהלכת
מאז במערכת שלנו: ראש־הממשלה
מגדיר גברת מסויימת כאשר ,״רומנטית״,
בפרוטוקול נרשם שהיא *שארמנסית״ ,ואילו
בעתונות נאמר שלדעת ראש־הממשלה
היא ״שארמוטה״).
כעבור ימים מספר שוב התחלקה לשונו
של ראש־ר,ממשלה בכנסת. בנאום שקרא מן
הכתוב אמר שלדעתו אין אופי קבוע לגבול
הגרמני־פולני, העובר לאורך הנהרות אודר
ונייסה. אחרי שעברנו על הפרוטוקול וביררנו
את התרשמותם של כמה מן הנוכחים,
היינו נאלצים לבחור בין שתי אפשרויות:
>• או שראש־הממשלה הוא עובר־בטל
שאינו שולט בלשונו, היינו שבדברו על
אחד הנושאים הבוערים והעדינים ביותר
בעולם פשוט לא ידע מה הוא אומר,
<• או שראש־הממשלה רצה לשלם תשלום
פוליטי לממשלת גרמניה המערבית, העולה
לאחרונה בגלוי על מסלול המאבק
לשינוי הגבולות.
אחרי בירור ושיקול, החלטנו כי ההנחה
הראשונה היא הנכונה. לכן כתבנו, תחת
הכותרת. עוד אי־הבנה״ (העולם הזה :)1207
.המלים יצאו מפיו סתם, ללא מחשבה רצינית,
בנוסח הסימפוזיונים המפורסמים של
ראש־המסשלה. אן בהיותם רגילים לראשי-
ממשלה השוקלים כל סלה מדבריהם, יכלו
הדיפלומאסים הפולניים להסיק רק מסקנה
אחת מן הדברים: שמדינת ישראל אינה
מכירה בגבול אודר־נייסה כגבול קבוע
קל היה להסיק את המסקנה כי דברי בך
גוריון תוכננו מראש, כעזרה לקונראד אד־נואר,
תמורת ההלוואה הגרמנית בסך 500
מיליון דודאר, שבן־גוריון ונערי־הזוהר שלו
שואפים להשיגה לשם הגשמת תוכנית מסו־
׳ימת שלהם.״

כעבור כמד, ימים ציטט עתון פולני חשוב.
זיצ׳ה וארשאווי, את דברי העולם הזה. הציטוט
היד, בלתי־מדוייק: העתון הפולני
התעלם מהחלק הראשון והקובע של דברי
העולם הזה. את החלק השני, בו ניתח
העולם הזה את דעת הדיפלומאטים הפולניים׳
הביא העתון הפולני כאילו הוא משקף
את הערכת העולם הזה עצמו.
מיד יצא קצף עתוני מפא״י, ביחוד עתו־נד,
בשפה הפולנית, נגד העולם הזה. תחת
להאשים את בן־גוריון על פטפטנותו המסוכנת,
האשימו אותנו על שניתחנו את הדברים
ניתוח אחראי ומהימן.
יתכן שגם בן־גוריון עצמו היה מצטרף
למקהלה, לולא היה עסוק: היה עליו להזמין
את הנציג הפולני בארץ כדי להתנצל
לפניו בבושת־פנים, ולהורות לנציגי ישראל
בוורשא להפיץ ברבים כי אין ליחס חשיבות
כלשהי לדברי ראש ממשלתם בכנסת.

צלמנו יעקוב אגור, שענד בשבוע שעבר
תג של ראש עירית מינכן (מעשה ידיו
של שמעון צבר) ויצא לבדוק את תגובת
אזרחי ישראל (העולם הזה ,)1209 הוסיף
חוליה נוספת לשרשרת המיבצעים האישיים
של כתבי העולם הזה.
כאשר הנהגנו שיטה עתונאית זו בארץ,
לפני עשר שנים, לא התכוזנו לשעשע בה
את הקוראים. רצינו ליצור שיטת־חקירה
בלתי־אמצעית ויעילה. חבל שרוב המחקים
שלנו, הפזורים בעתונים אחרים, אינם מבינים
זאת ובצאתם לתור אחרי ״מיבצעיס
אישיים״ כמעט והפכו שיטה זו לפארסה
ולמר,תלה. כדי שיהיה רציני, חייב מיבצע
מסוג זה להיות מכתן לחקירה של ממש,
להימנע מלשטות באנשים כדי להתקלס בהם.
כזה היה מיבצעו של שלום כהן, כשר,ת*
הלך בחוצות מוסקבה מחופש כשייך ערבי.
כזה היו מיבצעי שאר הכתבים — זה שערך
יום־סרט לעצמו, זה שעבד כקבצן ברחובות
תל־אביב, זה שניסה להחתים אזרחים על
פטיציה שלא היחד, אלא העתקת סעיפי
מגילת־העצמאות של ישראל, זה שמכר כרסיסי
קולנוע בשוק השחור, ועוד ועוד.
מיבצעו של אגור היה מיוחד מבחינה
אחת: התהפכו בו התפקידים. צלם־המערכת
אגור הפך לכתב, בעוד שהכתב הראשי אלי
תבור הפך לצלם. האיש השלישי, הכתב
אבנר פרי, נחשב בדרך כלל לאיש הש.ב.
המלתה את הגרמני — אף שנזהר שלא להציג
את עצמו בתור שכזה. הוא גם תירגם
את דברי הגרמני־המדומה לעברית.
היו לאגור כמד, רגעים עדינים. מספר
פעמים הוא נתקל באזרחי־מינכן ותיקים,
שהחלו מדברים עמו על מראות העיר ורחובותיה
— עליהם היה לאגור רק מושג
קלוש ביותר. פעם אחרת, אחרי שיחתו עם
הנערים בצריף הצופים, כמעט נתקל בכניסה
בבנו של ידיד טוב, צלם־עתונאי אחר, שנכנס
לצריף. רק הודות לחשכה נמנעה
היכרות בלתי־נעימה.
פעם אחת בלבד גילה אגור את זהותו.
במיזנון של היכל התרבות הבחין לתדהמתו

התג המזויין ן של אגור
כי קיימים שני סוגי מחירים: מחירים זולים
לישראלים׳ מחירים יקרים לאורחים הזרים.
כאשר ניגש ראש־העיר מינכן, מר. י• וד־לנסקי״
,לבקש בגרמנית בקבוק־מיץ, נדרשו
ממנו 35 אגורה. אך כאשר רגז אגור, וחזר
על משאלתו בעברית צחה, ירד המחיר במפתיע
ל־ 30 אגורה.
יתכן שהיה זה הגילוי הפיקאנטי ביותר
של אותה חקירה.

קטע קטן ומשעשע׳ תחת הכותרת. במי
קום״ ,במדורו של עורך הבוקר:
בחנות־הספרים סטימצקי בירושלים נכנסה
סטודנטית וביקשה את ״החוברת האחרונה
של מאזניים״ .כאשר השיבו לה שסאזנ״ם

העולם הזה 1210

מכתבים
מישטרור

ברצוני להניב על קבלת ההקלטות החש-
איות במשפט סלוטוז (העולם הזה .)1200
ברור שאיז רשות לטישטרה לפרוץ לרשות
היחיד לכל מטרה שהיא, אולם נזיפח השופט
לא תעלה ולא תוריד מאוסה, כי אנו
חיים במדינת מישטרור.
בתור טכנאי ובעל מכשיר־הקלטה ברצוני
לצ״ז שאפשרויות הזיון* בעזרת מכשיר-ההק-
לטה הז בלחי־מונבלות. דוגמה פשוטה: אדם
אומר ״אני לא ננבתי!״ מוחקים אח ה״לא״.
ונמצא ,.אני גנבתי!״
לא פעם, בשעה שהקלטתי ט״קול ישראל״
קטע מפרשנות, הכולל קטעים מוקלטים של
אישים שונים, טבל העולם, חזרתי פעם
ופעמיים על ההקלטה והרגשתי בזיופים,
בשינויים ובהתאמות בדברי האישים שהוקלטו.

אחת כמה וכמה, כאשר משטרת ישראל
מביאה את ההקלטה. איני נותז אמון
בעד גרוש סורי אחד בהקלטה כזאת.
(בנלל סיכויים להנירתי מז הארץ, והחשש
שדואר ישראל יפתח את מכתבי, לא
ציינתי אח שמי וכתובתי).
י. מ.׳ תל־אביב

אנטי-תורביה

בשעה שנחטף איזה נאצי מזופת מאדמת
ארגנטינה, הרעישה זו עולמות, החל ב-
או״ם וכלה בגירוש שנריר ישראל.
מאידד, שררה הבלגה טראינה, הפרת־הסבר,
מצדה של ממשלת ישראל כלפי ארץ
לא-ידידותיח בתורכיה. ספק אם ביכולתנו
למצוא עניז באותה ארץ, החיה בדפוסים
של ימי־הביניים, ואילו הצדק השורר שם
עלול לעורר צחוקם של תושביו הפראיים של
הג׳וננל האפריקאי.
אם התורכי נשאר תורכי, מוטב שילד
מארצנו, ויחפש לעצמו מדינות אחרות העובדות
על העקרוז ״היום ראש-ממשלה,
טהר על ספסל-הנאשמים, מחרתיים לגרדום״.
לנו אסור היה לסבול הפקרות פושעת
מצדם של פיראטים פושעים, הנהנים מגוש-
פנקה רשמית, אשר בעטיה נאנקו במחשכים
חפשה צעירים נועזים, המוציאים לחם ם!
המים בזיעת אפם ומחרפים חייהם בהתמדה
ללא הפסק, במלאם שרות לאומי ממדרגה
ראשונה, חסר חחליוי.
תדע אירופה כולה מהותה של המדינה
המקשטת את גבולה הדרומי־מזרחי. ידע
העולם כולו שתושבי ישראל ערבים זה
לזה, ואינם כדורי־מישחק בירי משתעשעים
חסרי־אחריות. ידעו תושבי ישראל שיותר
אי! לירוא מהתורכי הבזוי, אשר מצץ לשד
רפס של החלוצים העבריים בארץ. נצפצץ
עליהם מבלי לחשוב פעמיים!
דב עילם, משמר־דויד

טעות יפאנית

אינני יודע טי הוא הפרופסור שעור לכם
לענות על המכתב היפאני, אר הוא בור
ועם־הארץ ועושה שניאות נוראות. הזנב

נכון

לא נכון,

הקט! בהברה הראשונה של חמלה ״מכתב״,
אינו צריד לפנות ימינה אלא שמאלה!
עמי אמיתי, תל־אביב
העולם הזה מודה לקורא אמיתי. הפרופסור
שמו הודה בטעותו והיא תתוקן במכתבים
היפאניים הבאים.

הנודיזם הנודד

הופתעתי לטובה ט! הטעם הטוב שבלט
בכתבה שלכם על הנודיזם (העולם הזה
.)1209 הצלחתם להניש נושא זה, שכל כד
קל לעשותו לפורנונראפי, בצורה המראה
את יופיו של הרעיון ואת טוהרו.
כנודיסט מושבע, המרניש מזה שנים בחוסר
מועדוז מתאים בישראל — האוכל
לבקשכם ליזום מיפעל כזה?
חיים בר־אלי, חיפה
כתובות, בבקשה!
אברהם הרצברג, נתניה
נודיסט שיכור, ולא ם״!,
פנים נודיסטית יפת־עין.
״אני אוהב אותר!״ קרא.
השיבה זו :״אני רואה!״
יוסי גיל, נהריח
אחרי נארקוטניה, קלפטומניה, נימפומניה
וגראפומניה — עכשיו נם עירוטניה!
אסתר סגל, ירושלים

מה שבטוח, בטוח

במרור ״חווי״ (העולם הזה ,)1203 תחת
הכותרת ״מה שיטוח — לא בטוח״ ,נאמר
כי מר צבי רוזנשטיי! מנתניה, היכה במוט־ברזל
גובה של קרז־הביטוח, שבא להסדיר
עמו את התנאים הסוציאליים עבור פועליו.
הכתבה מבוססת על עוברות שמעולם לא
קרו. הדבר פנע בשמו הטוב כאזרח בכלל,
וכחבר-ההסתדרות בפרט.
רות ויילר, עורכת־דין, תל־אביב
העולם הזה מצטער ני הקטע, שהתבסס על
פירסוס של בטאון הסתדרותי מקומי, לא
התאים לעובדות, מבקש את סליחת הקורא
רוזנשסיין.

חתן ליעל

״אין לי כל התנגדות להינשא לכושי,
אם הוא רק ימצא חז בעיני, ואם יהיה אדם
העולם הזה 0ז 2ו

בעל שאר־רוח ונאט בר אמרה הגברת
יעל דיין (העולם הזה .)1208
הרשו לי לשאול אחכם שאלה אחת: האם
הגברת יעל מוכנה להינשת לערבי בעל
אותן התבונות?
ערבי, חיפה
האם זו שאלה או הצעה?

ס /ס •3ה

פרוגרס ופרשה

ברשימה ״בסערת היצרים״ (העולם הזה
,)1207 מואשמת המפלגה הפרוגרסיבית כ״ם־
שרתת עקבית של הפלג הבדנוריוני בם־
פא׳׳י״ .כ! נטען ננד הפרוגרסיביים שהם
היו ״הראשונים שדרשו להוציא את הדיון
מוועדת החוץ והבטחון״.
המינוח המעליב בסיננון ״משרתים״ הוא
כמובן מינוח על אחריות העתון, ואין בו,
לדעתי, כדי להוסיף לבירור הענין. אבל זהו
כמובן עניין של טעם.
לאחר ש״הפרשה״ הגיעה לידיעת הציבור,
שאלו נם הפרוגרסיביים את עצמם — יחד
עם כל המפלגות — היכן ניתן להעלותה
על מנת לדעת את הפרטים טסי הנוגעים
בדבר, ללמוד את
רקעה והסתעפויותיה.
המסקנה היתר, שבהתחשב
באופייה —
פרשה הנוגעת למערכת
הבטחון — מקום
בירורה באותו הפורום
של הכנסת, הטוסטר
להבטיח את
הפיקוח הפרלמנטרי
על מערכת הבטחון
— דהיינו ועדת-
החוץ־והבטחון של
הכנסת.
לפי מיטב ידיעתי,
חפפה עמדה זו
יותר את שאיפתו
של מר לבון, להניע
לבירור נרחב של הארצי
נושא
בפורום ציבורי,
מאשר זו של מר בן
גוריו! .בנידון זה לא ״שירתנו״ ,איפוא, אח
מר בז־נוריון.
מרבית המפלגות, וביניהן מפלגות האופוזיציה,
סיכמו עמדה דומה, באורח מוסמר,
רק לאחר החלטת הפרוגרסיביים.
אבל עם התפתחות הפרשה והסתעפותה,
התברר שבצד הציבורי־הפרלמנטרי, קיים גם
צד בעל אופי משפטי, המחייב, אולי, בירור
ובדיקה לפי כללי הפרוצדורה המשפטית.
ומיצוי העניין יצריד אולי הליכים
משפטיים כגון האפשרות לחייב הופעת עדים,
אפשרות השבעתם, עיון במיסמכים סוריים
ביותר. מי מעלה על הדעת שמוסד מורכב
ט 10-חברים, שאחדים אף מתחלפים טרי
פעם בפעם, מסוגל לשבת גם כמוסד בעל
סמכות משפטית, הפועל לפי פרוצדורה משפטית?
מתי והיכן פעל בית־דיז בהיקף
כזה?
נוכח עובדה חדשה זו, שלא היתה ידועה
מקודם, היה ברור שהמדובר למעשה בשני
נושאים, מהם אחד חדש. ומכאן ההכרח
בחלוקת הנושא. האספקט הציבורי־הפר־לסנטרי,
הנוגע ליחסים בין הרשות האזרחית
לבין מערכת־הבטחון, מקום בירורו ב־וועדודהחוץ־והבטחוז
של הכנסת. ואילו על
ועדת השרים, שהצענו, לעבור על כל החומר
— כולל הסודי ביותר — כדי לחוות
דעה בדבר צורת ההמשר של הטיפול בבעיות
הספציפיות של הפרשה בנון: מי
נתן את ההוראה? וזאת — מתור תיאום עם
וערת־החוץ־והבטחון: ואכן, יו״ר וועדת השרים,
השר פנחס רוזן, הופיע בפני הוועדה
ובקשתו בכיוון זה זכתה לאוזן קשובה.
אחרי שהעניין נדון בוועדת־החוץ-והבטחון,
עורר הדים כה נרחבים בציבור, והוא מופנה
עתה לאפיקים מעשיים, האם ניתז עוד
להגיד שהפרוגרסיביים הוציאו את העניין
מוועדת-החוץ־והבטחוז?
לפי מיטב ידיעתי תבע מר בן־גוריון בכל
התוקף ועדת־חקירה משפטית — ולא ועדת־שרים.
כמו כן ביקש הפסקה מוחלטת של
הדיונים בוועדת־החוץ־והבטחוז. נוכח העמדה
שנקטנו, בניגוד לדעתו של טר בן־גור־יון,
האם ניתן עוד להניד שהיינו ״משרתי!״
של ראש־הממשלה?
יצחק ארצי, המזכיר הכללי של
המפלגה הפרוגרסיבית, תל־אביב

פרסום מלניק

מארילין והפסיכים

נהניתי לקרוא את בדיחתו של מר חיים
שטר! על ההבדל בין הפסיכוטי והנברוטי
(העולם הזה .)1209 המותר לי להחזיר לו
כגמולו ולענות לו בבדיחה אחרת על
אותו נושא?
הנברוטי בונה ארמונות באוויר. הסכיזופרני
גר בהם. הפסיכוטי הורם אותם.
ד״ר י. לויט, תל־אביב
ואילו הפסיכו־אנאליטיקן גובה יאת שכר־הדירה.
רשימה
נאה פירסטתם על מאזדהכוכבות
של העם היהודי (העולם הזה .)1209
שמעתי שמארילין מונרו, אליזבט טיילור
ומיי בריט נפגשו פעם בהתחלת מסיבת־קוקטייל.
כאשר החל האולם להתמלא, אמרה
מארילין לחברותיה :״בואו נדבר באידיש,
כדי שלא יבינו אותנו כל השיקסעם האלה!״
יחל גולדין׳ תל־אביב

מערבת ״העולם הזה״ החלה כחקירה
יסודית על המצב בבתי־הסוהר
הישראליים, על פי תלונות
מסויימות שהגיעוו אליה. המערכת
פונה אל האסירים המשוחררים,
ובן אל קרוביהם של האסירים הנוכחיים,
שיש להם תלונות על
המצב בכתי-הסוהר, להעבירן בצירו!?
מלוא הפרטים למערכת.
מקורות כל החומר שיתקבל יישמר
בסוד במום.

סדור זרי כלות, סלסלות, ומרפסות ב מו מ חיות
ה תי ע צו ת בכל בעיותהגננותחגם

,העולם הזה *׳ שנוזוז החדשות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי! עולמפרם • דפוס פשה שהם בע״מ, ת״יג
פין . 6העורך הראשי! אורי אבגרי. המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מוצר חדש!
כמדינה העם
סיו םפת או מי

האבקה דדא סודה
טובה במיוחד לידיים ודחיתודים

ג(ר. ב כז ח 7ל /גס

ת ל ־ א בי ב :״היכל התרבות״ :מוצ״ש 3.12 הבכורה ;
יום ב׳5.12
יום א׳ 4.12 הצגת גאלה ל׳ ״0111X1711^ 1,
ירושלים :״אדיסון״ 10.12 ,8.12
זיפה :״ארמון״ 14.12 , 13.12
:רטיסים: ת״א :״רדיו אוניון״ ,דיזנגוף ; 116״כנף״ ,״רוקוקו״,
,לאן״ ,״במה״ .ירושלים: ש .כתנא. חיפה :״גינצבורג־יובל, נובה.

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקודם החדש ל־

קצרנ!ת

עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)

ב״אולפן גרג*
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אכיב: רחוב גורדון .5
חיפה ו בבית־הספר ״במעלה*
רחוב שמריהו לוין .30

חצלחח

מובטחת!

באופן פיתאומי, תוך שינויי־נוסח החוד
רים ונשנים תוך ערב אחד, הודיע קול־ישראל
לאזרחי ישראל כי רב־אלוף חיים
לסקוב ( )42 יפנה את מקומו ב־ 1בינואר
לאלוף צבי (״צ׳רה״) צור (,)36
מזה מספר חודשים היה זה סוד גלוי
בחוגים מסויימים, כי לסקוב תבע לשחררו
מתפקידו. אותם חוגים ידעו גם את רקע
תביעתו זו, אף שמעולם לא פורסם ברבים.
אמר לסקוב עצמו, השבוע :״;כל אדם יש
דברים שבהם הוא מאמין מבחינה מייקצו־עית
ומבחינת הערכים, ולפיהם הוא פועל.״
איזה דברים, שלסקוב מאמין בהם, הניעו
אותו לבקש את התפטרותו, שנה לפני
תום תקופת־ארבע־השנים, אשר שר־הבטחון
הגדיר אותה כתקופה הנכונה לשרותו של
רמטכ״לז ממשלת ישראל לא ענתה על שאלה
גלויה זו. הדבר נשאר לוטה בערפל סמיך
— ככל עניין ציבורי הנוגע לנחלה הפרטית
של דויד בן־גוריון ושמעון פרס —
מערכת־הבטחון.
חייל־כדכד. צ׳רה יהיה הרמסכ״ל ה־ששי
של צה״ל תוך תריסר שנים — בלאי
גדול לכל הדעות. עובדה זו מצביעה על
בעייה נוספת, הכרוכה בחילופי־הרמטכ״לים•
חיים לסקוב הוא הרמטכ״ל הראשון של
צה״ל שהיה חייל־בלבד — אדם שאין לו
כל מיקצוע אחר. בניגוד לדורי המהנדס,
לידין המדען, לדיין הפוליטיקאי, למקלף המנהל,
לא התעניין לסקוב מעולם בשום מיק־צוע
מלבד זה אליו הצטרף בגיל : 16 המיק־צוע
הצבאי. מה יעשה עתה?
יש משהו פגום בשיטה המעלה צעירים
לפיסגת המיקצוע הצבאי לפני הגיעם לגיל
,40 והמגרשת אותם מן הריקצוע כעבוי
שלוש שנים, כשמיטב שנות פעילותם עוד
לפניהם. אולי עוזר הדבר למניעת התהוותה
של כת צבאית סגורה, אך הדבר כרוך ב־ביזבוז
לאומי ומיקצועי משווע.
לסקוב לא היה רמטכ״ל רודף פירסומת,
הוא היה יוצא דופן בעולמם של אנשים
כמו פרם ודיין. אך בשנות כהונתו השיג
כמה הישגים רציניים: הוא סגר את הצבא
בפני הפוליטיקה, השליט עליו את המרות
האזרחית — ואותה שעה, הבטיח את עצמאות
הצבא בתחומו שלו. יתכן שהגיע לי
סיום נאה יותר.

ט רי קהבדלת
תופעה מקובלת היא לאחרונה בישיבות
הממשלה ששר קם באמצע הדיונים, יוצא
וסוגר מאחוריו את הדלת בטריקה. השבוע
עשה זאת שר־הפנים, משה שפירא.
מה הרגיז את השר? לדיון עמדה ההצעה
לכבד אדם שאינו רק חבר הוועד־הפועל של
מפלגת שפירא, אלא שהיה גם מנהל משרדו.
אפשר היה להניח כי אין חיבה רבה יותר
מזו השוררת בין שפירא לבין הד״ר אשר
רוזנבלום, גבר גבוה, מטופח, המקפיד, כמו
שפירא עצמו, על הידור בלבושו.
רוזנבלום, חובב־ציור בעל אוסף נדיר, לא
דיבר מעולם רעות על שפירא. שפירא לא
דיבר מעולם רעות על רוזנבלום. רק השבוע
נתגלה מה שהיה ידוע עד כה למעטים
בלבד: שהשניים שונאים איש את רעהו.
שיחה טלפונית דחופה. לא רק היחסים
האישיים הקפיצו את שפירא מכיסאו.
דבר חשוב עוד יותר היה מונח על כף
המאזניים.
באמצע השבוע שעבר קויים מגע בדרג
גבוה ביותר בין מפא״י לבין הפלג האופוזיציוני
של הדתיים־הלאומיים. היעד: להביא
סוף־סוף לבחירת שלמה גורן כרב ראשי
אשכנזי.
ברגע האחרון הפיצו יריבי גורן את השמועה
כי הרב האמריקאי סולובייצ׳יק מוכן,
אחרי הכל, לקבל את תפקיד הרב הראשי
בישראל• מיד טילפנו מנהיגי מפא״י לשגריר
ישראל בוושינגטון, אברהם (״אייב״) הרמן.
הלה טילפן בו במקום לסולובייצ׳יק. אמר
הרב :״לא!״ הדרך היתד, פנויה.
על הבחירות לרבנות הראשית (האשכנזית
והספרדית) מנצחת ועדה של שמונה חברים
— ארבעה מטעם הממשלה, ארבעה מטעם
הרבנות. המניין החוקי: חמישה חברים.
משהרגיש הרב יצחק נסים, בשעתו, כי
עתידו בסכנה, ציווה על ארבעת שליחיו
להתפטר. רק שלושה מילאו את ההוראה.
הרביעי, עמרם אבו־רביע, עבר למחנה האו־ייב
והציל את הוועדה. נסים לא נואש. הוא
שיכנע את אחד מנציגי הממשלה להתפטר.
נשארו ארבעה, שאינם מהווים מניין חוקי.

כדי להפעיל שוב את הוועדה,׳ היד. צורך
למנות נציג רביעי של הממשלה, שיעלה
שוב את מספר חברי הממשלה לחמישה.
קום אל הקרב. בישיבת הממשלה הציע
פנחס רוזן למנות את חברו למפלט־,.
איש רסק״ו מרדכי שטרן. מרדכי בנטוב
הציע למנות שופט, אך רוזן דחה הצעה זו
בטענה הצודקת כי העניין הוא פוליטי,
ואסור להטיל תפקיד פוליטי על שופט,
ואז הציעה מפא״י את אשר רוזנבלום, דתי־לאומי
התומך בגורן, בניגוד לדעת הרוב
במפלגתו.
יציאתו הנזעמת של שפירא ברגע זה לא
הועילה. רוזנבלום נבחר. אך ההפגנה עזרה
לשפירא עצמו, אשר חסידיו החלו חושדים
בו לאחרונה שהוא דואג יותר מדי לכיסאו
הרם, א־נו מעז להלחם.
מדיניות הזי ג ו הז א ג
הזיג־זאג השיכור של המדיניות הישראלית
באפריקה נמשך השבוע במלוא הקצב הסהרורי.
בואה
של משלחת ממשלתית ממאלי סימל
ניצחון גדול׳ למשרד־החוץ. מאלי היא מדינה
השייכת לגוש האפריקאי הלאומי (ראה
בעולם) .היא קשורה קשר אמיץ לגיניאה
השמאלנית והאנטי־אימפריאליסטית, המתייחסת
לישראל בקרירות. הידידות עמה יכלה
ליצור גשר אל סקו טורה, לחזק את הקשר
עם קוזאמה אנקרומה.
אולם באותו רגע ממש עמלו ידידי המערב
במשרד־החוץ הירושלמי להשחית את
פרי ההישג הזה.
סטירתל חי ל אנ קרדמה. בקונגו
פרצו קרבות בין חייליו של אלוף־משנה
מובוטו, סובן האמריקאים, לבין חיילי
האו״ם, שהגנו על חייו של הנציג הגאנאי,
התומך בפאטריס לומומבה. משני הצדדים
נפלו הרוגים. ן נזעם עד כדי ריתחה, יצא אנקרומה לג־קום
את נקמתו. אותו רגע עמד
האו״ם 11

עת־נגד הגיונית: לדחות את הדיון, עד לקבלת
פרטים מלאים על התקפת חוילי קונגו
על הנציג הגאנאי.
ההצעה נדחתה על ידי קולות המערב
וגרוריו. בין המצביעים נגד: ישראל. היתה
זאת סטירת לחי מצלצלת לאנקרומה׳ הידיד
העיקרי של ישראל במחנה האפראסי, שרק
לפני חודשיים הדהים את הערבים, כשנאם
באו״ם למען שלום ישראלי־ערבי.
מיפנהפיתאומי. למחרת היום עמדת
להתקיים ההצבעה המכרעת על הושבתי
של קאזאבובו על כס נציג קונגו ב־או״ם.
היה ברור כי ישראל תצביע בעד —
כי עוד בשעת המראתו של קאזאבובו, בלי•
אופולדוזיל, הפגין מיופה־הכוח הישראלי את
ידידותו אליו*.
אולם בינתיים קרה משהו. מגאנה הגיעו
קריאות אזעקה. במשרד־החוץ נערך קרב
חם בין חומכי־המערב לבין תומכי־גאנה.
וכך, אחרי הזיג, בא הזאג. אחרי ההצבעה
נגד גאנה, לא הצביעה ישראל בעד קאזא־בובו.
בניגוד להוראה שניתנה קודם לכן,
ושפורסמה בעתונים, נמנעה ישראל מהצבעה.

היסטוריה

ת * ד לוו א תי קאן
האב ג׳וזף, הכהן הקאתולי של הכפר
גוש־חלב, נסע לתומו ברכבת לחיפה, כאשר
נכנסו לקרונו שני צעירים שהציעו למכירה ,
ירחון בשם אתגר. החוברת סיקרנה את הכומר•
הוא רכש אותה, שקע בקריאה. לפתע
קפץ כנשוך־נחש.
במאמר על פרשת אייכמן, שהיה חתום
בשם ״גרא״ (שמו המחתרתי של נתן ילין־
מור) ,נבתב על הכנסיה הקאתולית :״אם
תתגולל הפרשה כולה, תצוייר גם דמותה
של הכנסייה הקאתולית ...הוזתיקאן שתק
(בימי השואה) והאב הקדוש גילה סתגלנות
בזוייה אין זה מיקרה שהמפלצת הסתובבה
חמש־עשרה שנה בזהות מזוייפת,
(המשך בעמוד )8
* דבר שלא עזר למיופת־הכוח, חנן
עינור: השבוע הוכה קשות על־ידי אוהדי
משטר מובוטו־קאואבובו, שחשבוהו כנראה
לאיש האו״ם.
העולם הזה 1210

בהשיבך השבוע בכנסת לשאילתה של חבר־הכנסת שניאור זלמן אברמוב, מצאת
לנכון להתקיף קשות את מר פנחס לבון, מזכיר ההסתדרות הכללית.
ציינת כי מר לבון דיבר על ״עשרות סגני־אלופים ורבי־סרנים ופקידים של משרד-
הבטחון״ שעשו ״לילות כימים ועסקו בהפצת רכילויות והפצת שמועות״ בפרשה
המפורסמת. כאשר נדרש מר לבון לפרט למי הוא מתכוון ענה, לדבריך, כי ״אינו
מוכן לדבר על שמות״.
כתוצאה מכך נמנע ממך להגיש משפט פלילי נגד מר לבון, ואילו מאנשי מערכת־הבסחון
נשללה ההזדמנות לתבוע את עלבונם בבית־המשפט.

איני יודע מה בדיוק אמר ופתב מר לבון בעניין זה. זה עניינו. אף
הריני יודע היטב מה קרה כאותו עניין ל״העולם הזה״ .לצערי מטיל
הדבר אור מוזר כיותר על דבריך.
״העולם הזה -לא הסתפק בהטחת האשמה הסתמית כי אנשי מערכת־הבסחון, שאנו
משלמים את שכרם, אומנם עשו לילות כימים כדי לנהל את מערכת התעמולה שלך ושל
מר שמעון פרס נגד מר פנחס לבון .״העולם הזה״ ציין בפירוש את שם האיש
אשר אישום חמור זה מתייחס אליו.
לצערנו לא ניתן לנו לפרסם שם זה. אנשים הכסופים למרותך האישית, כשר־

״אותו רגע נתגלו לעיניהם שלושים או
ארבעים מחנות־רוח, שניצבו שם בשפלה.
אך ראה אותם דון לויוזוטה, מיד פנה אל
נושא־כליו לאמור :״המזל מיטיב לכוון את
עניינינו מכפי שיכולנו לבקש. כי הנה, אתה
דואה לפניך, ידידי סאנצ׳ו פיאנסה, כשלושים
ענקים לא־ידעו חוק, עמם אני מתכוון להיכנס
לקרב. אטול מהם את חייהם, ונצא מקרב
זה בשלל גדול. הן זאת מלחמת־צדק. שרות
רב הוא לאלוהים למחוק גזע ארור זה מעל
פני הארץ׳.
באמרו כך, דירבן את סוסתו רוסי־ראנטה
מבלי שים לב לאזהרות סאנצ׳ו, שאכן
אין אלה אלא טחנות־רוח, פתח בהתקפה.
יאף בקרבו אליהן לא הבחין כי טחנות
הן, ויזעק לעומתן במלוא ריאותיו :״אל
תנסו לברוח, מוגי־לב, יצרים שפלים שכמותכם!
אביר יחיד הוא העולה עליכם!״
בהפקידו את גורלו בידי גברתו,
דולסיניאה ובבקשו ממנה לעמוד לימינו,
כיסה את חזהו במגינו ואיזן את החנית.
במלוא המהירות דהר לעבר הטחנות וית־קוף
את הטחנה הראשונה שניצבה בדרכו...״

הבטחון, אסרו עלינו את הדבר בתוקף תקנות־החירום הבזויות, אותן ירשת מידי
המדכא הבריטי.
אי לזאת, אני שואל אותך :״הרצחת גם ירשת? הצינזרת גם העמדת פני חם?״
לא די בכך שאתה מוחק את שם הפקיד המואשם, והנה אתה טוען כי אי־הזכרת
השמות הוא סימן של פחדנות?
אדוני ראש הממשלה — הרשה לי להציע לך עיסקה שתספק את שנינו, ושתביא,
אותה שעה, ברכה רבה לציבור.

אתה תורה לפקידיף להרשות לנו לפרסם את הפרטים אשר-
פירסומם נאסר עלינו בשעתם, תוך ניצול לרעה של טעמי־־בטחון.
אני מתחייב לפרסם את שמות אנשי מערבת־־הכטחון אותם אנו
מאשימים בניהול מערבת ידיעות,
שמועות וכזבים נגד מר
לבון, על חשבון משלם־חמסים,
לאחר מכן תהיה חופשי כאוות־נפשך
להגיש נגדנו משפט פלילי על הוצאת-
דיבה, בהתאם לחוק הקיים.

בברכה,

גנרינן

— ועל כל אחת הוא עולה בדהרה, ללא
רגע של היסוס.
לפני שבוע גילה במאוחר כי המכון ה־אפרו־אסיאתי
של ההסתדרות הוקם תוך
שותפות עם תנועת־הפועלים האמריקאית.
מיד יצא להתקפה ותבע לגרש את הדיבוק.
אביר מיבצע סיני, בן בריתם של הבריטים
והצרפתים בסואץ, האיש שטען כי דווקא
מיבצע זה העלה את קרננו בעיני האפריקאים
והאסיאתים — מצא פסול בשותפות.

אבן, על בך אמרו חז״ל :״טול
קורה אימפריאליסטית מכין עי־

כזה. הוא מתנגד לו תכלית ההתנגדות. הוא
״רואה בעין לא יפה את הידיעות הבלתי־נכונות
שהופיעו על נושא זה״.

כלי מורא ופחד איזן את חניתו,
ועלה בדהרה על טחנת־הרוח של
ההצעה, פרי יוזמתו שלו עצמו.

*\ ל ה היו רק טחנות־רוח קטנות. הן
\ 1לא השביעו את האביר השש־אלי־קרב.
הוא היה זקוק לענק גדול יותר.

ביום הרביעי נדהמו מאות אלפי
אזרחי המדינה לשמוע במהדורת
אילו מחונן
בדרה,
נהדרת

של דון קיחוטה האמיץ בעת ההרפתקה המחרידה
עם טחנות־הרוח, כמוה לא העלה
עוד •איש בדמיונו, ועל אירועים אחרים אשר
מן הראוי להנציחם בצורה הולמת.״

*^אז תום הסיבוב האחרון של הפרשה.
אין דויד בן־גוריון יודע מנוחה מהי.
כל טחנת־רוח נראית לו כענק הסתדרותי

ץ*,יה היה קורה בארצות־הברית אילו
} *ו נרדע כי הנשיא דוזייט אייזנהואר ביקש
להגיש משפט פלילי נגד חברו־למפלגה, רי־צ׳ארד
ניכסון, בעודן דברים שפירסם בניו־יורק
טיימס?

איך היה מגיב הציבור הבריטי אילו נמסר
לו כי ראש־הממשלה הארולד מקמילן רצה
להגיש תביעה פלילית ולדרוש עונש־מאסר
נגד חברו ויריבו, ראב באטלר׳ בגלל ראיון
שנתן לטיימס הלונדוני?

בי אבן, אין לדרוש עוד מאזרחי
ישראל להתייחם ברצינות לדברי
ראש מכדטלתם. ומאידך-הדברים
עגומים מדי מכדי שישמשו נושא
ללצון הציבור.

הוא יכול היה להתחיל ישר בעלילה המתוארת
בפרק 8של היצירה המקורית, תחת
הכותרת :״על המזל הטוב שנפל בחלקו

די לנו לעצום את עינינו, בדי
לראות את דון גוריון עולה בדהרה
על טחנות-הרוח ההסתדרותיות,
כשנושא כליו, סאנצ׳ו פרם
הנאמן, רוכב אחריו על חמורו ה*
בטחוני, כשהוא חולם באושר על
האי אשר דון גוריון הבטיח להציבו
עליו בנציב.

בלי עין הרע: לא היה דרוש
ליועץ החדש זמן רב בדי להיכנס
לעור קודמו.

בישראל לא הזדעזע איש. כמה מעתוני־הבוקר
לא טרחו אפילו לשים את הידיעה
הפאנטסטית בכותרת הראשית שלהם, בעמוד
הראשון. הם החביאו אותה באחד העמודים
האחוריים. הארץ, עתונם של נערי־הזוהר,
הסתיר אותה באמצע העמוד השלישי, תחת
הכותרת הסתמית :״,אין ממש׳ בהאשמות
פ. לבון על אנשים במערכת הבטחון״.

ביום כמדינה סופר
מיגל סרכאנטם סא
היה לחבר סאטירה
עלילותיו.

דרושים רק שינויים קלים. טחנות־הרוח
הפכו בינתיים לבנייני־הפאר של ההסתדרות,
ובראשם הארמון רב־החלונות של הוועד־הפועל.
ואילו המכשף פרסטון, המתנכל לדון
קיחוטה, פשט צורה ולבש צורה, והנהו
עתה מזכיר ההסתדרות פנחס לבון.

היועץ המשפטי החדש השיב כי לרוע
המזל אין קטע זה יכול לשמש עילה למשפט
פלילי על הוצאת דיבה. רק אדם
שזוהה אישית יכול להגיש משפט כזה.
יחד עם זאת הציע היועץ הפרוגרסיבי לחוקק
חוק מיוחד שיסתום סופית את פיהם. של
אזרחים חצופים כמו פנחס לבון, ויגן על
נערי־הזוהר של ביג׳י מפני ״לשון הרע״.

בשני המקרים, קרוב לוודאי כי
האזרחים היו מבקשים לשלוח את
מנהיגם לחופשה ממושכת כהרים,
מתוך תיקווה כי האוויר ההררי
הצח יסייע כעדו להירגע ולהחלים
במהרה.

ך* שבוע החל דויד בן־גוריון דומה יו!
| ויותר לגיבור הספר האהוב עליו ביותר
— ספר אשר למענו למד במיוחד את
השפה הספרדית.
קם כמו
יבול

שונים — ,נשאלת השאלה: האם זהו תפקידם?
בשביל זה מקבלים משכורת מקופת!
המדינה? האם במדינה מתוקנת כלשהי היה
הדבר אפשרי? אין זה אלא פרם המלמד על
פרטים אחרים

דנן־גנרינן נגזאנצין פרגן נגד בגווגות־-הרוון (בט-י1 \2ן\ז דגגזיה).
ניך, ולא קיסם מבין שיני ההסתדרות״.

גמרה המדינה לצחוק מפרק סאטירי
זה, כאשר גילה בן־גוריון את טחנת־הרוח
של המוסד ליישוב סיכסוכי־עבודה.
היה זה ביג׳י שדרש להקים מוסד כזה.
ההסתדרות התנגדה להצעתו הקיצונית. לוי
אשכול ואבא אבן עמלו כדי לפשר בין
שתי העמדות. ועדה זו הציעה הצעה פשרנית,
אחרי שביררה כי שני הצדדים מסכימים
לה. לבון ואנשיו ניגשו לבצעה: הקמת
מוסד קבע ליישוב כללי של סיכסוכי־ד,עבודה
במדינה.
ואז נתברר כי דויד בן־גוריון שוב לא
הובן כראוי. לא, הוא לא רצה כלל במוסד

החדשות של ״קול ישראל״ בי דויד
כך־גוריון פנה אל היועץ המשפטי
בדרישה להגיש משפט פלילי נגד
המזכיר הבללי של הסתדרות העובדים,
בעוון דברים שפורסמו
כביטאון הרשמי של ההסתדרות,
שהוא למעשה ביטאון מפא״י.
אותם דברים נכללו בראיון שנתן פנחס
לבון לכתב דבר, לפני למעלה מחודש, בשיא
מערכת־הכזבים שהתנהלה נגדו. אמר לבון:
״אם היום יש אנשים במטרכת הבטחון
— ויש אומרים עשרות — העוסקים בעבודה
קדושה אחת — להפיץ שמועות ורכילויות,
,לעבד׳ עתונאים ולהשפיע על חוגים

ן* דון קיחוטה המקורי היו ידידים נא/מנים,
שביקשו להצילו מתוצאות טירופו.
הכומר והספר של כפר מולדתו חברו
יח 1כדי להשמיד את הספרים, שנטעו בראשו
את רעיונות־התעתועים. אפילו סאנצ׳ו
פאנסה, שחלומות השלל והשררה העבירוהו
על דעתו, הזהיר אותו מפני כל הרפתקה.

לדון גוריון אין יועצים נאמנים
באלה. סאנצ׳ו פרס אינו עוצר בעדו,
אלא להיפך -מאיץ בו להתגרות
בטחנות. הכמרים והספרים
אומרים אמן אחריו.
הגיעה השעה שמישהו, בעל נפש סובה
ורחומה, יגיד לראש ממשלת ישראל להר פות
מהרפתקות אלו. הוא לא יזכה בהן
אלא לרעמי־צחוק של הקהל. טחנות־הרוח
לא תחדלנה מסוב, ואחרי כל קרב כזה ימצא
את עצמו דון גוריון, כמו דון קיחוטה,
שוכב על גבו.

מיומנו שר גת׳ רוזנצוייג(ימין עם אשתו ובנו, בחזה לארץ)
חמשת דייגי ספינת־הדייג ״סנונית״ ,ששוחררו
השבוע ממעצרם בתורכיה אחרי 414 ימי־מעצר,
זבו, בהגיעם לישראל, לל,כלת־פנים מוזרה כיותר.׳
בנמל־התעופה לוד ציפו להם עשרות בני־משיפחתם
ועשרות עתונאים וצלמים שדרשו לשמוע 4פיהב את
הסיפור המלא אודות השערוריה הבינלאומית אשר
תפיסתם מהווה, על תנאי־מעצרם ועל עיוות־הדין
ממנו סבלו בתורכיה. בני־המשפחות נאלצו להמתין
שעה ארוכה בטרם ניתן להם לפגוש כיקיריהם.
העתונאים שניסו לראיינם גורשו בעזרת המשטרה.
משך שעה ממושכת קיבלו הדייגים תדריך מפורט
מפי איש משרד־החוץ, שלאחריו נשמעו מפיהם הצהרות
שעמדו בניגוד מוחלט למכתכיהם מכית־הכלא.
אמר רב־חובל הספינה, רפאל פלדי :״יחס התורכים

אלינו היה טוב מאוד, הן בשעת התפיסה והן בבית־הסוהר.
אנו מודים לממשלת תורכיה על יחסה. אנו
מודים גם לאנשי הצירות שלנו שעשו בל מה שבאפשרותם
לעזור לנו ״.ניכר היה שהדייגים עצמם אין
לבם שלם עם ההצהרות שהושמו בפיהם. הסביר
מתי רוזנצוויג את הניגוד בין מכתביו לבין ההצהרה
החדשה :״ככית־הבלא רואים כל דבר באור אהד.״
אולם אחר-כך הסביר מדוע נאלצו הדייגים לשמור
את לשונם כהוראת משרד־החוץ :״אתם לא יודעים
מה זה תורכים, זה עם גדול וחזק. מוטב לא לדבר״.
בעמודים אלה מפרסם ״העולם הזה״ קטעים מיומן
הכלא של מתי רוזנצוויג, שהוגנב ההוצה באמצעות
מכתבים שנשלחו לאשתו מרגלית כישראל. אלה הם
רק קטעים ממאות מכתבים, השופכים אור על הבעיה.

״טירוף בכדא התורכי״
^ וקטוכר .15*55* ,ודאי מעניין אותך תוצאות ממשיות: חוץ מזה, רביד,חובל
המקום שבו הספיק בעלו לבלות עד פלדי בכלל לא מבין מה שהולך כאן ועושה
עכשיו 45 יום׳ ושהוא עתיד לבלות בו עד טעויות שעולות לנו ביו קר ...את כותלשיחרורו.
ובכן, זהו החדר שאליו אנו מוכ בת לי ושואלת אם אני הולך לקאברט. מותק
נסים בשעה 5בערב בכלא סליוקה. זהו שלי, בחמש בערב סוגרים אותי. אני בבית-
חדר ארוך ובו 25 איש, השוכבים זה ליד סוהר, וגם אם הייתי חופשי לא הייתי הולך
זה. כמובן שאין מיטות ואנו ישנים על בלעדיך.
הריצפה. ישנים על שטיחים ומתכסים בשמי
כות•
בערב עושים לפעמים תה (אסור ב*
\ נימשתעשע עם התורכים שיושבים
החלט) ,או משחקים בקלפים שהתקינו מ\
£כ אן. הם מלמדים אותי תורכית ואני
קופסאות סיגריות (גם זה אסור בהחלט).
לפעמים משחקים כאן גם בסוס ארוך, אבל מלמד אותם עברית. הם שאלו אותי איך
אומרים בוקר טוב בעברית. אמרתי להם
זה תלוי במצב־הרוח.
באחת התמונות שהצטלמנו כורע ילד על שבוקר טוב בעברית זה קיש אין טוחס
(שק בישבן באידיש) ,וכל בוקר הם באים
ברכיו באמצע התצלום. אין מה להתפלא.
הוא באמת ילד, בן , 13 שנידון לשבע והצי אלי ואומרים קיש אין טוחס ומאבסוטים
עד הגג. אני לא מאמין באמונות תפלות.
שנות מאסר בעודן — לא תאמיני — אונס.
אבל זה לא הכל. יש כאן גם רוצחים ש אבל ביום שבת לפני המשפט דרכתי בטעות
חתכו אנשים לחתיכות קטנטנות עם גרזן על ראי ושברתי אותו לחתיכות. יתכן שמושחז
או תער, ויש אפילו משפחות שלי בגלל זה נדפקנו ודחו לנו את המשפט לשבוע.

מות, זאת אומרת, משפחה שלימה שרצחה
ף ובמבר . 15*55* ,היום היו אצלנו ה־ביחד,
אבא, אמא ובן — וכולם שוכבים
^ עורך דין וכמה ידידים. אחד מהם
כאן בבית הסוהר. יש גם אגף לנשים. נחשי
כמה שנים קיבלו? הן קיבלו את מספי סיפר לי שהיית באיגוד הדייגים. דבר אחר
הרגיז אותי ולא רציתי להאמין. הם סיפרו
השנים של הקורבן בעת שהרגו אותו. אכ
אשה הרגה איש בן ,60 היא מקבלת 60 שאת אומרת שאני לא בתורכיה אלא במצרים.
מה פיתאום? את יודעת שהפלגנו לשנות
מאסר.
תורכיה, את שולחת מכתבים לתורכיה ואני
כאן, בכלא, לא מקבלים כלום בלי כסף.
כותב לך שאני בתורכיה. אז איך אפשר
תספורת עולה בכסף, מים חמים — כסף.
ציחצוח נעליים — כסף, אוכל — כסף. ה שתחשבי כך! זה מצחיק אותי. איך בכלל
אדם שמנקה את החצר ואת בתי־השימוש, יכול הייתי לכתוב משם?
היום נערכה הישיבה השלישית של משמקבל
כסף מכל אסיר. אבל מסתבר שאנשים
שהכסף אינו ברשותם, נהנים גם הם משי פטנו. את שתי הישיבות הראשונות דחו
מפני שלא היה מתורגמן שיתרגם מתור־רותים.
התורכים הם חברים טובים ואוהבים
כית לעפרית. בבוקר ד,עדנו אנחנו, ואילד
לעזור איש לרעהו.
אחרי הצהרים העידו עדי־התביעהז רב־ה־

חובל של ספינת המישמר שתפס אותנו,
•יי ימים חולפים בצפיה ליום המש המכונאי ומלח אחד, ועוד ארבעה אזרחים.
! ! פט, שהיה צריך להתקיים ב־ 24 באוקרב־החובל
סיפר שתפס אותנו קרוב מאוד
טובר• הצלחנו להבין קצת, להעמיק דעת לחוף ושזרק מצוף באותו מקום, בזמן התבמינהגי
המקום ובמנטאליות המקומית. פיסה. זו הפעם הראשונה ששמענו על הקשרנו
קשרי־ידידות עם כמה מהאסירים,
מצוף הזה. הוא מסר באיזו שעה תפס אותנו
שהם יותר מתקדמים. נודע לנו שמתוך 200
ואיך ארב לנו מאחורי אי בשם קבלריוס.
האסירים שאיתם חיינו, לפחות מחציתם — זה היה שקר מת, עב, מכיוון שעל־יד אי זה
רוצחים. בילדותי, כאשר ניסיתי לתאר ל אי־אפשר לסחוב רשתות, מפאת הד,תעקלו־עצמי
רוצח, נדמה היד, לי, משום מה, שיות
התת־קרקעיות, בקרקעית הים. המכונאי
הוא צריך להיות בעל חיצוניות שונה מיתר
והמלח חזרו על דבריו.
האנשים. התפלאתי לשבת על־ידם ולדבר
אחריהם עלו להעיד ארבעת האזרחים.
אליהם כאדם אל אדם. אחר כך כשהבננו
אחד היה דייג מטאסאגו. הוא סיפר שראה
קצת את השפה ויכולנו לשוחח איתם, נוכחאותנו
הרבה פעמים ומכיר אותנו אישייז,
נו שמרבית הרציחות נעשו בגלל ת.אים אחד אחד. לפי דבריו תפסו אותנו בשעה
כלכליים גרועים ורמת־חיים נמוכה. הרדיפה שתים־עשרה ובחמש יחצי הגענו לחוף. אחר
אחרי פרנסה ובעיקר — שמירת הרכוש, היו כך עלה אחד שסיפר שאנחנו דגים כל כך
הסיבות העיקריות לרצח. שאר האסירים קרוב לחוף עד שבלילות אין לו צורך בחשהם
גנבים, רמאים, אנסים וכר. המכובדים מל בבית, כי האור של ספינתנו מאיר את
ביותר בין כולם הם ׳הרוצחים. בתורכיה, חדריו. הוא מסר שתפסו אותנו בשתיים
יותר מכובד להיות רוצח מאשר גנב או
וחצי ובחמש הגענו לחוף. שני האחרים
אנס. כאשר שאלנו מישהו למה הוא יושב, מסרו גם עדויות שונות על זמני התפיסה
אפילו שהיד, גנב קטן שישב בעד גניבה,
והבאתנו לחוף, למרות ששמעו איש אה
היה ענה :״הרגתי מישהו.״
עדותו של הקודם לו.
אז קרה משהו שלא ראיתי, לא שמעתי

** יום היה צריך להתקיים המשפר; ולא ׳ תיארתי לעצמי שיכול לקרות בבית־
( | שלנו. לקחו אותנו לבית־המשפט. ה משפט באיזה שהוא מקום בעולם. השופט
התרגז מאוד על הסתירות בדברי העדים.
שופטים דיברו תורכית ולא הבינו אותנו
כראוי. האריכו לנו את פקודת המעצר לעוד הוא ציווה על כולם לעמוד לפניו בשורה,
שבוע. אנחנו חיים כאן כמו חיות. רק אוכ לרבות רב־החובל ועוזריו, צעק עליהם ולים
וישנים. לא טוב. אין לנו בגדים וחוש ציווה שיחד יקבעו את השעות המדויקות
שני שיש לנו גם כינים היתד, לנו תיק של תפיסתנו והבאתנו לחוף. נערכה התיע־ווה
שהיום נשתחרר, עתר, אנו מיואשים. צות ביניהם ולבסוף החליטו שנתפסנו בבאים
אלינו כל מיני אנשים מהצירות ומ שתיים וחצי והגענו לנמל בארבע וחצי.
מוסדות אחרים׳ וכל אחד מספר לנו דבר
רק אז רשם השופט את העדויות בתיק,
אחר. כולם מרמים אותנו ובגלל זה אין בניגוד לכל העדויות שהושמעו קודם. ה־

עורך־דין שלנו מחא על כך ואז נאמר לו
בפשטות :״שב במקום ואל תפריע!״

^ ין לנו מה לעשות בכלא, אז אנחנו
מותחים את התורכים שיושבים איתנו.
כאשר נולד לי הבן, באו התורכים לברך
אותי. אחד מהם אמר לי שזה בכלל מזל
שנולד לי בן ולא בת.
לו עצמו יש חמש בנות והוא לא יכול להוליד
בן. אמרתי לו שישראל היא ארץ
מתקדמת, ביחוד בשטח הרפואי, ויש לנו
פאטנט שאם אתה ׳רוצה ילד נולד ילד ואם
ילדה נולדת ילדה. הוא האמין לי ברצינות
וזה שבוע אינו נותן לי מנוחה, לגלות לו

את הפאטנט. הבטחתי לו לגלות את הפאטנט
ביום השיחרור.
כמעט כל הרוצחים שיושבים כאן הם חקלאים.
אז סיפרתי להם שאצלנו בארץ סידרנו
שהכל גודל על עצים. הם שאלו: מה זאת
אומרת? אז סיפרתי שאצלנו מלפפונים, גזרים,
אבטיחים ושאר ירקות גדלים על עצים.
הם שאלו איך אפשר לקטוף גזרים. אז הסברתי
שמנערים את העץ עם טראקטור וזה
נופל. אמרתי להם גם שאצלנו הפרות נותנות
ישר קפה, מכיוזן שנותנים להן פולי-
קפה. כמו כן סיפרתי להם שלסוסים שלנו
יש שמונה רגליים, כדי שיוכלו למשוך יותר
מהר. הם מאמינים לדברי ושואלים איך

שמחת השיבה הביתה

כז ההמתה היא אחותו של מתי. עם מתי ואשתו, חזר גם בנו, אשר, שהיה עמם בתורכיה.

מוכיח נ׳ הדברים שהושמו בפי החוזוים
וקורא עד שנמאס לי גב לקרוא. אני חושב
מאסר ׳והחרמת הספינה. היום היה כאן
רק על הרגע המאושר בו אצא מכאן. אך
עורך־הדין שלנו, שהוא אחד ׳מעורכי-הדין
מה התועלת, אם השופטים מתנכלים לנה
הגדולים בתורכיה: הוא אמר שאם הוא לא
דופקים אותנו בגלל זה שאנחנו יהודים.
מצליח לשחרר אותנו תוך שלושה שבועות
גם כאן לא אוהבים ביותר את היהודים
הוא מתפטר מהמיקצוע ;.חוץ מזה מהשנה
וזו הסיבה לדעתי שעושים לנו צרות. מר,־ .שנתנו לגו כבר, ישבנו ששה חודשים ובצירות
כל הזמן רק נ^בלפים ׳,אותנהי ואחרי י מיקרה הגרוע בין תר יש לנו עוד ששה. אבל
כל משפט אומרים שהפעם יעשו הכל ואיזד,
לא לא בחשבון ..עורך־הדין נשבע ליו

נם עושים כלום.
על האולקוס שלו שאם תוך חודש לא
לא רציתי לכתוב לך עד כה אבל גיסינו
יוציא אותנו, הוא נעשד, למאלף־כלבים־ו־לעשות
כאן שביתת־רעב. והתוצאות: לא

הייה. איכפת להם שאנחנו לא אוכלים וה בכאשר
השופט גמר להקריא לנו את פסק־רה
לא יכלו להחזיק מעמד, ולכן הפסקנו
הדין ודן אותנו לשנת מאסר, וראינו כמה
אחרי חמישה ימים. לא האמנתי שאוכל ל־התנהג
איתנו יפה, רצינו לשיר את ההימנוז
צום, אבל אני וסטיפן המכונאי היינו היחיהתורכי
ואחר כך את התיקון ה ואת הר,ימי
דים שהצלחנו להחזיק מעמד.
נון היאפני וגם את המרסייז. אבל לא עשינו
זאת מסיבות ידועות.

ן־• צירות מנסה את כל מה שאפשר
| !לע שות כדי לשחרר אותנו. דיברו אפילו
עם השופט הכי גדול כאן, הוא אדם שנמצא
בבית ספר לשופטים באנקרה וכל השופטים
הם התלמידים שלו לשעבר. ביקשו ממני
לבוא הנה ולהתערב לטובת שיחרורנו. אבל
ברגע האחרון מת לו איזה קרוב־משפחה
והוא לא יכול היה לבוא.

בשורת החנינה בכלא

להס על החנינה הכללית. בצד ימין, בחולצות משובצות, נראים מתי רוזנצוויג ורפי פלדי.

עושים את זד. אז אנחנו אומרים שאנחנו
דייגים ולא יודעים פרטים על חקלאות.
ביקשנו שלא יביאו לנו יותר ארוחת־בוקר.
למה? מפני שכל בוקר היו מביאים
לנו חמישה קילוגרם שישליק. ממש שישליק
מבשר כבש. לא היינו יכולים לגמור
אפילו רבע. לכן ביקשנו שלא יביאו יותר.
במקום זה אנחנו מבקשים מהשומר שיקנה
לנו בחנות ביצים, גבינה, עגבניות ודבש.
אנחנו חיים כאן כמו מלכים.
את הביצים אנחנו מטגנים כל בוקר
על גחלים. את יודעת, זה יופי, גחלים. כשאחזור
הביתה, אעשה תנור קטן מפח, נקנה
בשר כבש ונצלי. אותו על ברזלים. אני
מומחה לזה. את התנור אפשר לעשות ׳חת־שתיים.
גחלים יש — שורפים קצת עצים.
אבל זה טעים מאוד. ובכלל לא קשה לעשות
את זה. תראי שאני אעשה לך. טוב׳ מותק?

ך * שמנתיקצת. בזמן האחרון קר ב)
! חוץ ואין לי חשק להסתובב. אני רק אוכל
וישן ועושה קצת התעמלות בחצר. למדתי
לעמוד על הראש ואעשה לך הצגות כשאח זור,
תראי כמה שאני עושה זאת טוב. כמו
בן־גוריון.

ןצמ 3ר . 1 9 5 9 ,כתבתי לך שיר ואני
| מקווה שימצא חן בעיניך:
הרחק מביתז הקטן, הצנוע /הרחק מאשתו
ומבנו הקטן /בכלא תורכי מסוגר
על בריח /יושב וחושב הספן.
חושב על אשתו שהשאיר הוא בבית /
על בנו הקטן שבינתיים נולד /והרבה נענועים
בלבו הפצוע /מנוחתו מטרידים כל
הזמן.
נזכר בעברו, כשאין לו מנוח /בעבר
שחלף לא מזמן / .כחייל התאהב בחיילת
/ורחש לה הרבה אהבה / .וביום מאושו
ונפלא /הוא טבעת לה ענד בחופה.
הגורל, יום אחד, התאכזר /ואת עצמו
הוא בכלא מצא /הרחק מאשתו המתוקה
שחיכתה לו /ומבנו שטרם ראה.
הוא רואה בלילות כוכבים ברקיע /ויודע
לבטח שאותו הרקיע /גם על יקיריו
הוא מופיע /ותיקווה בלבו מונחת /שיראו
בקרוב הרקיע שוב יחד.
שישובו אותם הימים היפים /כשביחד
היו כה מאושרים /ונשבע הוא לאשתו
האהובה, המחכה /שיותר בימים רחוקים

לא יפליג /ואותה בודדה הוא יותר לא
ישאיר.״

• ינואר . 1 9 6 0 ,היום שלחו לנו מד,קתסוליה
קצת עתונים. רק חבל שרובם
באנגלית, ויתרם הם הצופה ושערים, עתו־נים
דתיים שלא כל כך מעניינים. אנחנו
גם משתקים קצת בשח־מת.
קראתי כאן באיזו חוברת שטוב לתת לתינוק
לאכול דבש, לא הרבה, לפני שהוא
יושן. זד, עושה לו קיבר, קלה והעור נעשה
יפה ובהיר. חבל רק שאני לא יכול לראות
אותו. קבלתי את המכתבים שלכם מלפני
המשפט. אתם חושבים כל פעם שישחררו
אותנו. זו טעות שאתם חושבים כך, ומי
שאומר לכם את זה הוא פושע וגורם לעינויים
שלנו. מרגו, שום כוח בעולם לא
יוציא אותנו מכאן אם לא תהיה התערבות
ממשלתית. אחרת נרקב כאן עד בוא המשיח.
האם זה בטוח שכאשר אחזור תהיה לי
עבודה בבית־החרושת של אבא? איך שלא
יהיה, אני בדייג,יותר לא עובד. אמצא לי
עבודה על־יד ה 3ית וכל הזמן אהיה רק
איתך ועם התינוק. נשחק משחקים ואני
אלמד אותך לשחק שח־מת. זר, מישחק יפה.

* * וי חמישה ימים אנחנו שוב ניג-
^ שים למשפט. אם הפעם לא ישחררו
אותנו, אז כשאני משתחרר וחוזר הביתה
יש בדעתי לא רק להתחיל בחיים חדשים,
אלא־ אולי להסתלק מהארץ. אני רואה שאנחנו
כבר חמישה חודשים והממשלה לא באה
לעזרתנו באופן ממשי. למען הארץ נתתי
את הכל, שירתתי בצבא, עבדתי בעבודה
חלוצית וסיכנתי את חיי ואת בריאותי.
אם הארץ לא יכולה להבטיח את החופש
של אזרחיה ולפעול למען זה, אז מוטב
לגור בתורכיה. אני לא פושע ולא חטאתי,
לא חסכתי כוח ומרץ. בן־גוריון אומר תמיד
שהארץ נבנית בזכות העובדים החלוצים
ועכשיו, כשאני כאן, כבר לא מכירים אותי,
עוזרים לי רק באוכל וסיגריות — אך למען
השיחרור לא עושים כלום.

ן* יום היה לי יום קשה מאוד, כי
1 1הייתי צריך לשכב כל היום עם השמיכה
על הפנים שלי. ואם תשאלי למה, זד,
משום שהעיניים שלי הזילו דמעות ולא
יכולתי לעצור בעדן. כך זה נמשך כל היום.
כשאני הולך לישון, אני מצליח להרדס
רק מאוחר וכשאני מתעורר, שואלים אותי
החברה למה בכיתי בשינה, ואני לא מאמין
שבכיתי, וכך זה קורה לילה לילה.
בקשר לקרחת — זד, נכון שעשו לנו עוד
פעם קרחת. זה היה לפני כחודש, אבל עכשיו
גדלו השערות שלי והן יותר יפות
מקודם. אני והחברה לא רצינו להסתפר,
אז רצו להפחיד אותנו והכניסו אותנו
לצינוק לשעתיים.

* * ר ץ . 1 9 6 0 ,בשעה טובה ומוצלחת נס־תיים
כאן המשפט שלי. קיבלנו שנת

המכתב הזה אני כותב מעיר־ה־
\ * בירה, אנקרה. העבירו אותנו לכאן מכיוון
שביקשנו מהציר שלנו להעבירנו למקום
יותר אנושי וקרוב לצירות. ישנם כאן כמר
דברים טובים. כולנו גרים בחדר אחד, עם
מיטות. החדר אומנם קטן אבל יש לני
שולחן, תנור־חימום וקיבלנו מיזרונות חדשים•
פעם בשבוע יש קולנוע ואנחנו משחקים
מישחקים. מצב־הרוח יותר טוב. אנחנו
נמצאים בקירבת הצירות ועושים הכל כדי
לשחרר אותנו. היום בא אלינו ראובן, השליח
של הצירות המטפל בנו, והוא אמר
שהכל מתקדם יפה. אז ביקשתי ממנו שיביא
לי תחתונים ארוכים וגופיה עם שרוולים
וגרביים. תוך שעתיים הביאו י לי.
יש לנו כאן משרת פרטי שמונה על ידי
מנהל בית־הסוהר לשבת בחדר שלנו מהבוקר
עד הערב, לנקות אותו ולהביא לנו
אוכל. הוא צריך לעשות הכל ואנחנו לא
רגילים למשרתים, אז כשהוא בא אנחנו
אומרים לו: תשב, ונותנים לו סיגריה לעשן.
או הוא אומר שאם הבוס יראה אותו יושב
ומעשן לידינו יתן לו מכות. אתמול בערב
המיסכן קיבל מכות. אמרנו לו ללכת לישון
בשבע, אז הוא הלך והבום תפס והיכה אותו.
יש כאן בכלא טיפוס שמדבר אנגלית, צרפתית
וגרמנית, ועוד כמה שפות. הוא משוגע.
הוא היה קצין בצבא הגרמני ומספר
איך הרג יהודים וזאת מיצווה לצחוק עליו.
הוא יושב בגלל רצח אשתו. לפי דבריו,
בא אליו האלוהים ואמר לו :״אחת מהשתיים,
או שאתה הורג את עצמך או את אשתך.״
אז הוא הרג אותה. ומאז אין יותר כוכבים
בשמים. הוא בא אלי ואמר :״נכון שאין
כוכבים בשמיים?״ אז אני אומר לו :״נכון,
מפני שעכשיו צהרים, אבל בערב יהיו.״
אז הוא אומר שזה שקר מפני שעם אשתו
מתו כל הכוכבים. כשסיפר לנו שהיה נאצי
והרג יהודים, אז אנחנו חושבים שבכל זאת
יש אלוהים בשמיים — מפני שהוא השתגע.

סריל 1 9 6 0 ,מכיוון שאני יודע שב־
\ 1ק רו ב אחזור, אני רוצה לבקש ממך,
(המשך בעמוד )21

יי אסירים שיושבים כאן לתקופות
| ! ארוכו ת מתפרנסים בעצמם. אחד מוכר
שישליק ואחד מוכר תה, כל אחד עושה
משהו. בקיצור, זה שמוכר תה עשה עסק
עם מוכר השישליק שישים יותר מלת על
הבשר, כדי שנהיה צמאים ונשתה יותר
תה. תפסנו את הפאטנט ושניהם הפסידו.
שותים קפה. נותנים לנו קפה בספלים קטנים
מאד. כשאחזור הביתה אשתה טונות קפה.
נכון שהייתי קצת חולה ולא רציתי לכתוב
לך. אבל לא היה לי כלום׳ בכל אופן היה
לי קצת כאב ראש וזה עבר לי. מה שהרגיז
אותי, שביקשתי שישלחו אותי לרופא
ולא היה רופא, והייתי מאוד עצבני.

ך* ברוא ר .1960 ,היום היה אצלנו אב־רהם,
הבחור ממרסין המתרוגמן שלנו
במשפט, אבל חדשות לא הביא. כל פעם
שהוא בא, אנחנו מבקשים ממנו לטלפן לצירות,
ולשאול מה העניינים, והוא תמיד
מתחמק.
בזמן האחרון כפור, מתחת לאפס. היום
ירדו אפילו פתיתי שלג. אני שוכב כל היום

11 בו 11
מקפריסין לישראל. משמאל לימין נראים: רפי
רב־חובלה של סנונית, מאיר שרעבי, סטיפן שפילמן, מתי רוזנצוניג ובנו ויהודה

חמישה שחזון

/ו\ ל זנ לי לי

הטדנזיסטור
6טרנזיסטורים כולל אזניה,
אנטנה,

במדינה
(המשך מעמוד )4
שהוקנתה לר, על־ידי גורמים של הכנסייה...״
אך הגיע הבית, ישב האב ושיגר מכתב
חוצב־להבות אל הירחון .״מר גרא
ספוג בדעות מחפירות על הדת בכלל, ועל
הכנסייה הקאתולית בפרט,״ התריע בזעם.
טענתו: ידוע ברבים כי האפיפיור פיוס
ה־ 2ג הציל בעצמו אלפי יהודים איטלקיים.
אין להאשים את האפיפיור בעוונם של קא־תולים
שהשתתפו ברצח .״האם בין היהודים
אין שואפי־בצע, גנבים, זנאים, רמאים,
שונאי תורה ודת? האם בעבור זאת מותר
יהיה לומר: היהודים מנוולים ורוצחים
יהודי שאינו שומר את התורה וחי לו בלי
אלוהים ודת, יהודי זה אינו יותר יהודי, כי
אם יהודי בשם, יהודי לאומי, יהודי כופר
ומשומד.״
הדאגה לא להטה. תשובתו של גרא
היא כתב־האישום המלא ביותר שפורסם עד
כה בישראל נגד הכנסייה הקאתולית. טוען
גרא:
8התנועה הנאצית רשמה את הצלחותיה
הגדולות ביותר בארצות הקאתוליות. שם
גם הוקמו מחנות ההשמדה ההמונית*.
• בארצות הקאתוליות, כמו למשל אוסטריה,
פולין וליטא, רבו עוזרי הנאצים, ששיתפו
פעולה בהשמדת היהודים, הסגירו
את מרבית הנמלטים לידי הגסטאפו.

פרסום אטלינגר
— --ז -- 8 0 1 ¥ 1רויאלויט.
ה מכיל

לפי

מזון מ ל כו ת הדבורים.

הוא ה קר ם הי עיל ביו ת ר
.וויאלויט ־
ושומר

לברן.

פריס.

ל טפול

ב עור

פניך

מונע

קמטים

רעננות

נעזרים .
לו נשרו
השערות!

מניה, שפירסם קריאה רשמית לרחמים כלפי
הגרמנים.

ירושלים
סי מ פוני הרחל
הרעיון עלה לראשונה בראשו של פקיד
במשרד־החוץ. מדוע לא לקרוא רחוב בירושלים
על שמו של שופן, הקומפוזיטור הד,לאומי
של פולין? מאחר שפולין היא המדינה
היחידה בגוש הקומוניסטי המתיחסת
באהדה לישראל, נראה הדבר כרעיון טוב
מאוד.
ההצעה הועברה לודעדת־השמות של ה־עיריה.
שם נפסקה המנגינה באמצע. לדברי
עתונאי אחד :״ההצעה נפסלה בעקבות ידיעות
שונות כי שופן היה אנטי־שמי.״
זיכוי מחוסר הוכחות. בימי־הזוהר
של האנטי־שמיות באירופה, בסוף המאה
שעברה, פורסמו ספרים שהכילו אימרות־כנף
של אישים שונים, בני כל הדורות, על
היהודים. מספרים אלה נסתבר כי לא היה
כמעט איש־רוח באירופה, משקספיר ועד גתה,
ומלותר ועד ניטשה, שלא השמיע לפחות
פעם אחת בחייו הערה אנטי־שמית כלשהי,
חריפה או מתונה. כי האנטי־שמיות היתה
מאז ומעולם חלק בלתי־נפרד מן התרבות
האירופית.
שמו של פרדריק פראנסואז שופן, בנם
של מורה צרפתי ואשד, פולניה, שנולד לפני
150 שנה בדיוק ומת משחפת הריאות בגיל
,39 לא נעדר מאספים אלה.
משרד־החוץ הישראלי אינו נואש בנקל.
הוא דאג להרכבת מעין בית־משפט לדינא־ציפיקציה
— מוסד לטיהור. הקומפוזיטור.
ועדה שהיתר, מורכבת מן המבקר המוסיקלי
דויד רוזוליו ויוחנן ביהם קבעה חגיגית: אין
ידיעות מוסמכות על אנטי־שמיותו של שו־פן.
הקומפוזיטור הדגול זוכה מחוסר הוכחות.
״הממכו״
היסטורי. אחרי אוברטורה
זו, יכלה האופרטה החלמאית לעבור למערכה
הראשונה. בשעת ביקורה בעצרת ה־או״ם,
כשביקשה גולדה מאיר באופן נואש
למצוא קשר כלשהו עם הגוש המזרחי, נת־

פיוס ה־12
הוא לא זעק

דאגות

שער -

5ו\ז ל 1ווזל?ה ל9ו 9גל טי>ז\•

1״\־ובינלו?גסינוגויהגפי״1 ,־
הוחל\ז ה 1י*ן*ן\8ז3וי?*וי
גולננז רג1י\1\ ,ל־*בי,1
ץ־זזי 9יונז?ר ,2גולי 2 \ 28ג
— זזי\9ז, רזז\ב הרצל ו.

דמי מנוי שנתי על ״העולם הזה״
בארץ ובחוץ־לארץ, במשלוח דאר רגיל — 25ל״י.
במשלוח דאר אויר: לקפריסין — 30ל״י: לכל
ארצות אירופה (כולל תורכיה) ,פרם ומושבת הכתר
עדן — 40ל״י; לדרום־אפריקה, חבש, ליבריה,
ניגריה, רודסיה, גאנה, בורמה וסיאם — 50ל״י :
לארצות־הברית, קנדה, קובה ומכסיקו — 60ל״י.

@ בשנת 1941 אומנם פירסם האפיפיור
בולה•* בשם ״בדאגה לוהטת״ ,על מעשי היט־לר,
אך זו היתד, רחוקה מלהביע התנגדות
מוחלטת לנאציות, ועוד יותר רחוקה מד,כרזת
מלחמה על השלטון הנאצי ומעשיו.
לא היתד, בה קריאה להתנגדות.
<• רק אחרי פירסום בולה זו החלה
ההשמדה ההמונית. אף שהאפיפיור ידע על
כך ,״לא מצא לנחוץ להזעיק שמיים וארץ
ולא את צאן מרעיתו למלחמה בחיה הטורפת,
לפירוק הכבשנים ולהגשת עזרה והצלה
ליהודים.״
י• למרות שהיה ידוע לאפיפיור כי ידי
רבים ממאמיניו מגואלות בדם, לא החליט
להודיע על נידוי כל השותפים־לפשע, כפי
שעשה מאוחר יותר כלפי הקאתולים האיטלקיים
שהצביעו בעד הקומוניסטים. אין
ספק שאיום בנידוי היה מציל מאות אלפי
יהודים.
#לשכות רשמיות של הוואתיקאן עסקו
בציוד פושעי מלחמה נאציים בתעודות מזו־ייפות.
יתכן כי מספר הנאצים שנמלטו
מעונש בעזרת הוואתיקאן עלה על מספר
היהודים המעטים שניצלו הודות לאפיפיור,
שנתן להם מיקלט בעיר־הוזאתיקאן ברומא.
אחד הזוכים בתעודה מזוייפת של הודאתי־קאן
הוא אייכמן עצמו.
גרא יכול היה להוסיף עוד נקודה אחת:
בתום המלחמה היה זד, האפיפיור פיוס הב!
,לשעבר שגריר הוואתיקאן במינכן, גר*
היטלר עצמו הה בן למשפחה קאתו־לית,
בילה את נעוריו בווינה הקיאתולית,
יסד את תנועתו במינכן הקאתולית. רק
מאוחר יותר הצליח בגרמניה הצפונית, הפרוטסטאנטית.

״בולה״ (מן המילה הלאטינית לחותמת
שעווה) — איגרת של האפיפיור.
שופן הוא לא השמיץ
קלה במנהיג הקומוניסטי הפולני, ולאדיס־לאב
גומולקה 54 היא עצרה אותו, הודיעה
לו כי רחוב ירושלמי ייקרא על שם
שופן.
דיווחה של גולדה, בקול ראפסודי: מר
גומולקה הוציא מכיסו פנקס ורשם זאת.
גולדה לא מסרה להיסטוריה אם אומנם
אמר גומולקה :״ד,מממ!״
מכאן התקדמו העניינים אלגרו. שרת־החוץ
חזרה, ביקשה מראש־העיר, מרדכי איש־שלום,
לבצע את ההצעה. אך בעיריה נתגבש
גוש אופוזיציוני, שהחליט להכניס
דיסהארמוניה בין ישראל ופולין. עד שבאה
השבוע ההכרעה, קרצ׳נדו: איש־שלום הביא
את ההצעה בפני מועצת העיריה, המועצה
אישרה אותה בו במקום ברוב קולות. הסתייגויות
האופוזיציה נמחקו מן הפרוטוקול.
שופן הגיע אל נחלתו הירושלמית.
העולם הזר 1210 ,

זנוונות אישיים אודות האלוף צבי צור, המג יד המצטיין של
גבעתי, שחפר השבוע לומסכ״ל השש׳ של צבא הגנה לישראל

ף 1איתי! לראשונה ברחוב חשוך ברחובות, אחרי פעולת נחשון אותו ערב הסתלקתי,
1כרגיל׳ מן המחנה בכפר ביל״ו. ביליתי עם ידידים מקומיים והשעה נעשתה מאוחרת
מאד. תמהתי איך אגיע חזרה למחנה. הרעיון לצעוד כשעה ברגל לא קסם לי.
לפתע ראיתי את מפקד־הפלוגה שלי, אריה שפאק עומד ליד קפה חבקין, משוחח עם חייל
צעיר. לידם עמד ג׳יפ. קפצתי על המציאה. הצעיר נראה כבן גילי. הוא דמה לכל טוראי
אחר בגדודי ההגנה .״סטודנט לפילוסופיה, או משהו כזה ״,הגדרתי אותו לעצמי.
ידעתי ששפאק יעלים עין מהימצאותי בשעה כזאת במקום כזה. ניגשתי ישר אל הצעיר.
״שמע, אולי תוכל לקחת אותי לסיבוב ביל״ו?״
הצעיר מדד אותי במבטו. אחר פנה ממני אל המם־פה :״מי זהי״
״זה אחד החיילים שלי,״ גימגם הלה.
״ומה הוא עושה פה?״
״אינני יודע.״
״אני אחזיר אותו למחנה,״ סיכם הסטודנט ,״מחר תגיש לי דו״ח בענין זה.״
כך נודע לי שיש מפקד חדיש לגדוד שלי. נסיעתי חזרה למחנה לא היתר, עליזה ביותר.
זלי

״5רמ״ח פ7וס סדר״

ף • אותם הימים פעלנו במסגרת של מחלקות, והחילונו פועלים במסגרת של פלוגות.
—1הגדוד עוד היה מושג מופשט בעינינו.
בשבועות הראשונים של המלחמה לא נמצאו פלוגות הגדוד שלי במחנה אחד ולא ראיתי
את המג״ד דאז אלא פעם אחת, כשהוא מוסתר מאחורי משקפי־שמש שחורים. ידעתי רק
שקוראים לו אלדד.
ערב פעולת נחשון, צורפנו לגדוד זמני, שהוקם לצורך המיבצע בלבד. שם המג״ד —
חיים לסקוב. הוא היה עטוף מעיל־הסוזאה רחב. סגנו, יוחנן פלץ, היה מוסווה בצורה דומה.
לא יכולנו אפילו להבחין בין השניים.
עם גמר הפעולה, הוחזרנו למסגרת גדודנו הרגיל. אולם בינתיים הספיק אלדד לבייש את
הפירמה בפעולה קטנה נגד מחנה ואדי־צראר. שוב לא היה לו מקום בגבעתי.
שמעון אבידן חיפש מג״ד חדש. הוא בחר בצבי צ׳רטנקו, שהיה אז בן 25׳ אחד מזזתיקי
המדריכים בגדנ״ע, איש חי״ש תל־אביב. צ׳רה — כפי שקראו לו כולם — כיהן בראשית
המלחמה כסגן המג״ד בגדוד השכן.
איני יודע מה הרגיש צ׳רה כשקיבל את המינוי. לא קל היה להיות מג״ד בגבעתי. כפי
שהוכיח גורלו של אלדד, לא ניתן למפקד להיכשל פעמיים. גם לא נסבלו בחטיבה אפילי

אוד אבנר
מפקדים מוכשרים, אם יחסם לחיילים היה שונה מן הסטנדרט שנקבע על־ידי שמעון אבידן.
גבעתי האמין כי החייל ינצח במלחמה, ועל כן עמל להסיח בחייליו גאוזה והכרת ערך־עצמ׳.
מבחינת הגישה החינוכית, היתד, גבעתי חטיבה פלמ״חאית. כפי שהגדיר זאת אחד המפקדים:
״פלמ״ח פלוס סדר.״
גם מבחינה פוליטית היה מעמדו של צ׳רה יוצא־דופן. בראש החטיבה עמדו שלושה אנשי׳
קיבוצים של השומדהצעיר: שמעון אבירן עצמו; סגנו, מאירקה דוידזון; ושר־המוראל שלו,
אבא קובגר. ואילו צ׳רה היה כבר אז איש־מסא״י אדוק — בתקופה שבחוגי המפקדים
והחיילים הקרביים היתד, זאת כמעט השמצה עצמית.

״טמבל, חזור הביתח 1״

נס* ודשיים אחרי הפגישה הראשונה, רבצנו בבית־דאראס מלאת־הפרעושים והגינונו
1 1על המקום מפני התקפת־נגד מצרית. לפתע יצאה קריאה למתנדבים. בשדה הפתוח׳ בדרך
בין הכפר הערבי ובאר־טוביה, ננטשו כמה תותחים ומשאיות עמוסות פגזים, אחרי שהמצרים
החלו מפגיזים את השיירה מטודח קרוב. תותח היד, אז יקר מפז.
יצאנו להציל את כלי־הקודש. משום־מה הפסיקו המצרים בהפגזה בדיוק כשהיינו מוכנים
להשליך את נפשנו מנגד ולהתפוצץ למען המולדת. חוששני שמרוב התרגשותנו לא שמנו
לב לכך. רצנו לעבר המכוניות הנטושות, התנענו אותן ודהרנו לבאר־טוביה.
במבואות הכפר באד, לקראתנו מכונית, נד,וגר, בידי צעיר בחולצת חאקי וכומתה שחורה,
שדמה לסטודנט לפילוסופיה. היה נדמה לי שכבר ראיתיו פעם, אך לא היתר, לי שהות
לחשוב על כך.
״טמבל!״ צעקתי לעברו ,״אתה לא רואה שמפגיזים את הדרך? חזור הביתה!״
האיש לא שם לב לקריאתי והמשיך בדרכו. חברי בקאבינה פרץ בצחוק היסטרי .״אתה
יודע מי זה היה?״ הפליט, בין התקפה להתקפה.
״לא, מי?״ תמהתי.
״זה המג״ד!״ ענה, וכמעט נחנק.

כאמצע הנחש הענקי

* מים מעטים לאחר מכן כבר לא היה צ׳רה זר לנו. התחלנו להבין כי חיצוניותו הסטו־י
דנטית מטעה. הבחור היה ״קרבי״׳ ובחטיבת גבעתי דאז היתד, זאת התכונה היחידה שקבעה,
כרטים־החבר באגודה שקראה לעצמה, בגאווה רבה, חטיבת מיר״ה — לאמור: מגבעתי־ישחרר־רק־המוזת.
ערב
ההפוגה הראשונה יצאנו בפעם הראשונה לקרב כגדוד. הוטל עלינו להשמיד את
המצרים באישדוד. באמצעים שעמדו לרשותנו — הקשר הלקוי, הנשק הדל, חוסר־הנסיון

צבי צוו(מימין) יושב ליד ח״ס לסקוב
של המטה — היתה זאת משימה בלתי־אפשרית. למזלנו לא ידענו אז עובדה זאת.
לילה אחרי לילה יצא הגדוד כולו, עד האיש האחרון, בשורה עורפית ענקית, אל החולות
שמאחורי קודי המצרים. המג״ד צעד כמו כולם, יחד עם הכתבנים והטבחים של מטה הגדוד,
אי־שם באמצע השורה. במחנה לא נשארו אלא הבנות. באותם לילות הפך הגדוד למציאות
נפשית — גדוד שכולו לוחם׳ שאין בו אף לא מחמם־כיסא אחד, בו המג״ד צועד לקרב כמו
אחרון הטירונים. איני מתאר לעצמי שהגדוד היד, עומד במיבחניו לאחר מכן ללא גאוזה
פנימית זו. לצ׳רה היה חלק רב בגיבושה.
היינו עייפים עד מוות. עוד לפני שיצאנו לפעולה, היינו מוכנים ליפול מרוב עייפות.
כשהיה הנחש הענקי נעצר לרגע קט בדרכו, כדי לתת לסיירים שהות לבדוק את השטח,
היינו נשכבים על הארץ ונרדמים בו במקום — ונחירתם של מאות חיילים הידהדה באפלה.
עד היום מטרידה אותי השאלה: האם גם צ׳רה ישן אז כמונו?

לירח מור גמאר

ך* לילה חגדול כחייו של צ׳רה — ושל כולנו — בא בין שתי ההפוגות. היה זה
1 1הלילה שהכריע את המלחמה.
מסביב לנגבה — הציר של כל חזית הדרום — געש מזה כמה ימים קרב־איתנים, ללא
הכרעה. לפתע הגיעה בשורת־איוב: יחידה מצרית תפסה את הגבעה — 105 גבעה קטנה
בכביש נגבה־ג׳וליס, היחיד שחיבר את הקיבוץ ההרוס עם העורף. היה ברור לכולנו שאם
יצליחו המצרים להחזיק במוצב זה, תהיה נגבה אבודה, והמכה המצרית הגדולה לתוך לב
המדינה תהיה אפשרית.
הוטל על אחת מפלוגות גדודנו לתקוף את הגבעה בלילה, לכבשה בהסתערות. הפלוגה
שלי כבר היתד, אז יחידת־קומנדו ממונעת, מצויירת בג׳יפים קרביים. איש לא העלה על
דעתו שאפשר לכבוש מוצב מבוצר בג׳יפים פתוחים. לכן הטיל עלינו צ׳רד, רק להתקדם על
הכביש, עד לגבעה המצרית, להנחית עליה מכת־אש מעשרת המקלעים שהיו מותקנים על
חמשת הג׳יפים שלנו, ובצורה זו להסיח את דעת המצרים מהתקפת־הרגלים שתרד עליהם
במפתיע.
התקדמנו על הכביש. ידענו שאי־שם לפנינו רובצת מפלצת מבוצרת, שיכלה להשמיד את
כולנו תוך עשר דקות. ביושבנו בג׳יפים היינו מחוסרי כל הגנה, וברגע שנפתח באש
מקלעים, נהיה גלויים לאוייב כמו באור יום.
התקדמנו עד שראינו ראקיטד, מצרית בדיוק על הכביש. היא היתד. עדיין כמאה מטרים
לפנינו. עצרנו, ירינו כמה אלפי כדורים תוך כמר, שניות, הסתובבנו והסתלקנו. איש מאתנו
לא נפגע מן הכדורים ששרקו מסביב. חזרנו לג׳ולים.
שם חיכתה לנו דמות אפלה. צ׳רה. הוא היה מרוגז. היה ברור לו (כפי שהיד, ברור לנו,
לאחר מכן) שלא מילאנו את תפקידנו. פלוגת הרגלים הובסה בינתיים תוך אבדות כבדות,
שנשארו בשטח. עתה שוב לא היה רק צורך לכבוש את הגבעה, אלא גם לאפשר את
הוצאת עשרות הפצועים וההרוגים.
צ׳רה עלה על אחד הג׳יפים. מאותו רגע השתנה אופי הפעולה. הג׳יפים התקדמו בדהרה,
ישר לתוך לוע המפלצת. הכל התקדם במהירות שלא נתנה לאיש מאתנו שהות לחשוב. גם
לא למצרים. בתנופה אדירה אחת עלינו על.הגבעה. במשך דקות חטופות ראינו, כמו בחלום,
את שוחות המצרים ליד גלגלינו, משני עברי הכביש. ירינו כמטורפים, על כל דבר שנע
בשטח, בטווח מגע. נהג הג׳ים הראשון נהרג ונפל מתוך הג׳יפ. מישהו קפץ החוצה, העמיסו
(המשך בעמוד )10

נשארנו חסרי־מענה. אחרי ששפכנו את לבנו, שוב לא יכולנו להתרגז. השיחה נסתיימה
בהבטחה כללית שמעתה נפתח כולנו דף חדש. הגדוד המשיך להצטיין, וכבודו של צ׳רה
עלה בעינינו.

המרידה השניה

ף * מחרת הקרב על נגבה פרצה מרידה שניה. היינו עייפים ורצוצים אחרי עשרת
/ימי הקרבות הבלתי־פוסקים, בהם כמעט ולא ישנו, לא התרחצנו ולא התפשטנו.
היינו בטוחים שהצלנו את המולדת. התואר החדש שלנו, שועלי שמשון, שיכר אותנו.
הרגשנו את עצמנו כאנשי־קומנדו לכל דבר, ובהיכנס ההפוגה לתוקפה ציפינו לחופשה של
שבועיים־שלושה כדי לחגוג את מעמדנו החדש והנשגב בחברת בנות תל־אב״ב הגלמודות.
תחת זאת נאמר לנו שאין כל חופשות — וכי מתחילים אימונים מפרכים.
שוב נכתבה פטיציה אחת במאה העתקים. הפעם: בקשה להעברה לגדודו של משה דיין,
שגם הוא קרא לעצמו ״קומנדו״ והיה מצוייד׳ כמו שועלי שמשון, בג׳יפים קרביים.כמו בפעם שעברה, נערכה שיחה בחדר־המיטות. שוב דיבר אלינו כגבר אל גברים, בעלי
רמה שווה, אם כי הדרגות שונות .״לחמתם בסדר, אז מה? היו לכם אבדות קלות. לפלוגות
אחרות היו אבדות הרבה יותר קשות. פלוגה א׳ הרוסה. האם אתם חושבים שמגיע לכם
חופש לפניהם? אני צריך אתכם כעתודה. אולי יום־יומיים אוכל להסתדר בלעדיכם, אבל
לקחנו את היומיים, מיהרנו לתל־אביב ונשארנו ידידים טובים. בלבנו סיכמנו כי ״צ׳רה
הוא עארס מחמאה לא מבוטלת בחברה ההיא.
מובן שלא חלמנו להצטרף באמת לגדודו של דיין. היו שרויים בינינו יחאים של התחרות.
וחוששני שהתיחסנו אל אותו גדוד בזילזול שחצני. זילזול זד, גבר בפעם היחידה בה
פעלנו בשכנות, בקרב על כרתיה. חשבנו את עצמנו לעכברי־חזית נוקשים ומשופשפים,
בעוד שאנשי דיין נראו לנו כחבורת שוזיץ ורושם.
פעם אחת התפרצה טינה זו בצורה גלויה. כבר אז הצטיין דיין בכשרון־פירסימת רב.
אהד הכתבים הצמודים אליו כתב רשימה גדולה שהפכה אותו לגיבור שועלי שמשון,
ושייחסה לו את רוב הקרבות שלנו. כל עתוני המדינה העתיקו את הכתבה. אנחנו, בבסיס
הקרבי שלנו, רתחנו.
התוצאה היתד, אחת השליחויות המוזרות ביותר של המלחמה. באישור המנ״ד, ניתנה לי
מכונית ונהג. המם־פא השאיל לי את ד,ש מייסר שלו, תת־מקלע רב־רושם, שלא ידעתי להשתמש
בו. מלווה ברכתם של צ׳רה ושל אריה שפאק, יצאתי למשימתי — לשכנע את עורכי
העתונים בתל־אביב להכחיש את הסיפור הבדוי, לכתוב את האמת.
קשה לי לתאר איך נראיתי לאותם עתונאים מכובדים — צעיר פרוע, בלתי־מגולח ובלתי־רחוץ
מזה עשרה ימים, ששם את תת־המקלע על השולחן לפניו, ושמאחוריו מתנוססת
דמותו המלוכלכת־עוד־יותר של נהגו המזויין והפרוע.
לא היה לי כל קושי להשיג את תיקון העוול. למחרת היום היו כל עתוני המדינה מלאים
סיפורים על גבורות שועלי שמשון והגדוד שהם שייכים אליו (איני זוכר אם הצנזורה
העבירה את שמו של צ׳רה עצמו).

הרמטכ״ל הבא בחברת מפקדי עוני החילות העיקריים
של כוח־המחץ הישראלי: אלוף־השיריון שמחה (״כידוני׳׳)
ברלב (מימין, עם אשתו תמר) ואלוף־האוויר עזר וייצמן, כפי שצולמו בהצגת להקה צבאית

הצוות החוש

על הג׳יס ותפס את ההגה במקומו. ג׳יס שני ירד מן הכביש, עלה על שוחר, מאויישת, דרס
אנשים.
הכל ארך כמה שניות. באותה דהרה חזרנו כלעומת שבאנו. רק למחרת היום נודע לנו
מד״ בעצם, קרה: המצרים נדהמו ממכת־הפתע׳ נטשו את נשקם וברחו על נפשם, בהשאירם
אחריהם הרוגים ופצועים. גבעה 105 עברה לידינו. פצועינו הוצאו מן השטח עד האיש
האחרון.
רק כעבור שבועות הבינונו שזו היתר, ההכרעה: מאותו רגע, ועד סוף המלחמה, חדלו
המצרים מהתקפתם, עברו להגנה. מאותו רגע והלאה היינו אנחנו התוקפים, הכובשים
ומבקיעי־הדרך.
לגבי עתיד המדינה, היתד, עוד משמעות לפעולה: מפקד הכוח המצרי באותו מוצב, האיש
שסוגר על־ידי צ׳רה, היה רב־סרן בשם גמאל עבד אל־נאצר, שנפצע מאש הג׳יפים.
על פעולה זו זכתה פלוגתנו רשמית, בפקודת מטה החטיבה, בתואר שועלי שמשון. היד,
ברור לכולנו כי צ׳רה הוא שועל־כבגד.

המדידה הראשונה

ך ין ל! רכלקרב, לא קל היה להיות המג״ד שלנו. חוששני שהיינו חבורה סוררת
^ ומורדת. היינו ממושמעים מאד בכל הנוגע לפעולות, אך היינו מפונקים מאד בכל
הנוגע ליחסים בין הדרגות, למשטר ולנוהג. היה קל לפגוע בנו, וכאשר נפגענו, היינו
נוקטים בשיטה פשוטה: מרידה פלוגתית.
לא חסרו בעיות עדינות. אנחנו, הטוראים, היינו ברובנו באמצע שנות העשרים שלנו.
כמפקדים ניתנו לנו בוגרי קורם מם־כפים, שבאו ישר מן הגדנ״ע. הם היו צעירים מאתנו
בחמש־שבע שנים. מכירן שהיו בקורם שעה שעברנו את טבילת האש, היה לנו נסיון קרבי
הרבה יותר ארוך.
יום אחד החלטנו כי די לנו — אנו תובעים את סילוקם של חלק מן המפקדים. החברים
הטילו עלי לכתוב ״פטיציה׳׳ .כל חברי הפלוגה חתמו — והמיסמך נשלח למג״ד. הלה סירב
לקבלו, כי לפי הנוהג הצבאי הבריטי, חתימה קולקטיבית דינה כמרידה — אחד הפשעים
החמורים ביותר במילון הצבאי.
אך היינו עם קשה־עורף. לקחנו את הפטיציה בחזרה. חילקנו בינינו ניירות׳ וכל אחד
מאתנו העתיק את ד,פטיציה בכתב־ידו. מסרנו למטה הגדוד ערימה של מאה פטיציות
אישיות.
צ׳רה חשד בי כי אני מנסח המיסמך, ועל כן נקראתי לראיון עם המג״ד. תחילה איים
בשליחתנו לבית־הסוהר, לאחר מכן פנה למצפוני ודרש שאחזור לשכנע את חברי. עניתי
שדלותי משכנע איש, כשאני עצמי אינני משוכנע. הצעתי שיבוא אלינו וישכנע אותני
בעצמו.
קשה לתאר מיבחן קשה יותר למג״ד בשעת מלחמה. הוא יכול היד, לשלוח אחדים מאתנו
לבית־הסוהר, ובזה היה מחסל את הפלוגה ככוח לוחם. אדם אינו מסכן את חייו לילד,־לילד.
כאשר הוא טבור כי נעשה לו עוול. מאידך, לא יכול היה מפקד להיכנע לדרישה כה חוצפנית
של טוראיו, מבלי לאבד כל שריד של פרסטיג׳ה, ועם זאת את יעילותו כמפקד.
לפתע עברה שמועה בפלוגה: צ׳רה בא לחדרינו. הוא התישב על אחת המיטות, חייך ואמר
בפשטות :״נו, נשמע מה בפיכם!״
דרשנו כי תהיה זאת שיחה אישית — המג״ד עם הטוראים, שלא בנוכחוזז מפקדינו.
צ׳רה נענה באותו חיוך, והמפקדים יצאו.
שפכנו בפניו את לבנו — את כל העוולות האמיתיים או המדומים שנעשו לנו, מקרים
שקרו בפעולות.
הוא הקשיב לכל דברינו בסבלנות. בסוף אמר :״אז מה אתם רוצים שאעשה? אתם אנשים
מבוגרים, לא ילדים. שימו את עצמכם במקומי. חלק מהמם־כפים לא מוצא חן בעיניכם.
נניח שאתם צודקים — אז מה? אין לי אחרים. יש בצבא חוסר עצום בבוגרי־קורסים. האם
נפסיק בגלל זה להילחם? בהזדמנות ראשונה אשלח אתכם לקורס ותהיו מפקדים בעצמכם.״

אבירן וצ׳יה

* * ה היה יחסנו אל צ׳רר, אז? את שמעון אבידן הערצנו. את צבי צור הערכנו. אבידן
^ 1היה בעינינו דמות — אדם דגול מרבבה, האבא של כולנו, האיש אשר למענו הולכים
בלב שקט לקראת המוזת, כבטחון מוחלט כי לעולם לא ישלח אדם ללא צורך, שידאג ככל
י&ולתו למנוע אבידות, שיבכה בלבו על כל אחד מן הנופלים.
צ׳רה תפס בלבנו מקום אחר. הוא לא היה אבא, יותר מעין אח גדול שרבים עמו
תכופות, אך משלימים עמו בכל פעם. הערכנו אותו מפני שראינוהו אמיץ־לב בקרב, יעיל
כמפקד, פיקח כבן־אדם.
מכל. שיחה עם אבידן יצאנו כמו מכנסיה, בהדגישנו שעברנו חודיה. מכל שיחה עם צ׳רד,
יצאנו במצב־רוח מרומם, בידענו שהתמודדנו עם איש בעל פיקחות חריפה, ובסתר לבנו
שאלנו את עצמנו :״איפה הוא דפק אותנו?״

״מישהו מוכרח לעשות זאת״״

^ מרידה השלישית שלי אירעה בימים האחרונים של הגדוד בחזית הדרום. חזרנו
ן | מקורס מם־כפים. כל משתתפי הקורם חזרו לפלוגותיהם. אולם אנחנו, השועלים, נצטווינו
לעבור לפלוגה אחרת בגדוד, פלוגת רגלים של אנשי גח״ל ירוקים, שירדו זר, עתה
מן האוניות. הרגשנו את עצמנו כאנשים שגורשו מביתם, ולבנו היה מר כפליים מאחר
והובטח לנו, לפני צאתנו לקורס, שנחזור לפלוגה.
שלום כהן ואני ישבנו, כתבנו למג״ד כי אנו מתפטרים מדרגתנו החדשה, לאור הפרת
ההבטחה שניתנה לנו. הוזמנו מיד לראיון עם המג״ד.
נקראנו להיכנס כל אחד לחוד. בפעם היחידה בחיי ראיתי את צ׳רה מרוגז. הוא ד,ודד,
בגלוי שהפר הבטחה .״אז מה? אינני יכול לקיים אותר״ אני צריך מם־כפים בשביל
המגוייסים החדשים. מישהו מוכרח לעשות את זה. אם אתם, הוותיקים, תשתמטו מזה,
מי יעשה זאת?״
הפעם התעקשתי עד הסוף. דרשתי לחזור לפלוגה בה גדלתי, שהכילה את כל חברי וידידי.
צ׳רה האשים אותי בעריקה, מאחר שפלוגתי החדשה היתר, צריכה לצאת עוד באותו ערב
למוצבי כים־פאלוג׳ה. אמרתי שאני מוכן לצאת, כדי להוכיח לו שאיני עריק — אך שאחזור
לשביתתי למחרת חזרנו למחנה.
יצאתי למוצבים כשאני מרוגז, במצב־רוח של לא־איכפתיות מוחלטת. כמעט למחרת היום
נפצעתי — לא מעט באשמת מצב־רוחי זה. כשעברתי את המשבר הראשון בבית־החולים,
מצאתי על השולחן שלידי מתנה, עם כמה שורות בכתב־ידו של צ׳רה. הוא איחל לי
איחולי החלמה מהירה.

מדד יוקר המלחמה

ך * סוף המלחמה היה ברור כי צ׳רה יעלה בסולם הצבאי. הוא היה אחד המג״דים
! * ה מ צלי חי ם של המלחמה. פרישתם ההמונית של אלופי השומר־הצעיר ואחדות־העבודד,
הקטינה בהרבה את מספר המועמדים לתפקידים הראשיים.
במשך זמן־מה היה צ׳רה ראש־מטהו של דיין בפיקוד הדרום. עלייתו של דיין, בן
האצולה הנהללית, היתר, מהירה יותר מזו של צ׳רה, בן משפחה פשוטה מתל־אביב, למרות
שמבחינת האוריינטציה הפוליטית לא היה ביניהם הבדל גדול. ואילו לסקוב מצא חן בעיני
שר־הבטחון בשל עברו כקצין בריטי.
מדד פשוט לפעילותו הקרבית של צ׳רה: הגדוד שלנו השיב, את השיא הארצי במספר
ההרוגים, מבין כל גדודי צד,״ל בימי מלחמת תש״ח.
צ׳רה עבר מחזית הדרום. בימי כהונתו של דיין כרמטכ״ל כיהן צ׳רה כאלוף פיקוד
המרכז. בתפקיד זה היה מפקדו של ישקה שדמי בימי מאורעות כפר־קאסם, והעיד במשפט
כי קו מטה החזית היה מנוגד לפעולה זו.
היו זמנים בהם היה נדמה כי צ׳רה — שנשא בינתיים לאשר, את רחל שטרן היסה*,
בתו של סוחר־ברזל אמיד — יפנה לשדה הכלכלה. הוא למד מינהל בארצות־הברית, נראה
כמועמד בטוח לתפקיד מנהל אחד המיפעלים הממשלתיים הגדולים. אולם כאשר החלים
תחת זאת ללמוד בבית־ספר צבאי אמריקאי גבוה, נסתבר כי האלוף צבי צור — שהוא גם
ידידו הקרוב של שמעון פרם — יחכה בכל זאת למינוי צבאי.
לפני חודשיים חזר צ׳רה לביתו החד־קומדי, כשהוא מחכה למינוי החדש, אחרי שיחתו
עם דויד בן־גוריון. השבוע אישרה הממשלה את כניסתו של צ׳רה לתפקיד הרמטכ״ל, החל
באחד בינואר. האנשים שהכירוהו בתור מפקד גדודם, סקרנים להיוזכח כיצד יוכיח את
עצמו בתפקידו החדש.

ילדיו: גבע 8גדעון 5דן (.)3

במדינה
בונגנו! החושך
ש א לו ןבסתר
עד לשבוע שעבר קשה היה להבהיל פקיד
ממשלתי ישראלי בשני דברים: ב״עוד כוס
תה״ וב״עוד טופס אחד״ .המצב נשתנה
כאשר מצ#ו 147 פקידי הביקורת של משרד
מבקר־המדינה על שולחנותיהם מעטפה
חומר״ ובה טופס בעל ארבעה דפים מודפסים׳
בצירוף מכתב־לווי מודפס בסטנסיל,
חתום ע״י מ/מ מ״מ (ממלא מקום ממונה
על המינהל) י( .יגאל) גלעזר.
שמונה השורות של המכתב היו תמימות
ויבשות כדו״ח מבקר המדינה :״לפי דרישי,
שנתקבלה במשרדנו, ולאחר התיעצות עם
נציגות העובדים, הננו מעבירים לך שאלון
אישי. נא למלאו תוך שבוע ימים מהיום,
ולהחזירו במעטפה סגורה אל החתום ממה.
החומר יישמר בסודיות קפדנית, ולא תר,יד
גישה לחומר אלא לחתום מטה בלבד.״
השאלון עצמו היה תמים פחות, דרש
יחס רציני מצד הממלא אותו. מבלי להודיע
מיו!ו הגוף השואל את 74 השאלות.
חתרה השאלון באותיות קטנות בראש ה־גליון
:״שאלון זה מיועד לעובדים אשר
מפאת תפקידם הציבורי חשוב לעמוד על
אישיותם במדוייק. יש למלא את כל השאלות.
דילוג על שאלה יגרום להחזרת השאלון
עד מילויו.״ ההצהרה עליה היה על
הפקיד הנשאל לחתום בסוף השאלון לא
היתד, רצינית פחות :״ברור לי כי כל אי-
דיוק במסירת פרטים בשאלון זה עלול
להביא להפסקת שירות ללא כל טענות או
תביעות מצדי, מאיזה סוג שהוא.״
״מי הם חבריך?״ כבר לאחר השאלות
הראשונות, השיגרתיות (שם משפחה,
שם פרטי, שם האב, ומספר תעודת־הזהוח)
הוכנסה בצורה סתמית, כלאחר־יד, שאלה
שיגרתית פחות :״פנקס הסתדרות, מ ס
וכאן מתפצל השאלון למספר פרקים :״רקע
כלכלי״ ,״רקע חברתי״ ,״המלצות״ ועוד:
ואילו הדף האחרון מוקדש כולו ל :״מהלך
חיים כרונולוגי. ציין באורח כרונולוגי פרטים
על מהלך חייך מגיל .15 הקפד לכלול
כאן כל שנה משנות חייך. אל תמנע מלחזור
על פרטים שכבר ציינת בשאלון זה.״
בצורתו החיצונית דמה השאלון ל״שאלון
אישי״ רגיל, אותו צריך למלא כל עובד
חדש במשרד ממשלתי: אלא שבשאלון החדשן
נדרשו, נוסף לפרטים על הפקיד
הנשאל, פרטים על אנשים אחרים: בסעיפים
״ממליצים״ ו״חוג חברתי״ לא הסתפק
השואל בפרטים רגילים על שלושה ממליצים
ושש־שבעה ״חברים עמם אתה נפגש
תכופות״ ,אלא התעניין גם בפרטים מדוקדקים
על אותם אנשים ועל ״רקע להכרות
עמם״.
ההווה הכלכלי של הנשאל עניין את השואל
האלמוני לא פחות מעברו הפוליטי,
הצבאי וספורטיבי של הנשאל :״מצב הרכוש?״
,״מצב חובות למי אתה חייב
וכמה על מה הוצאת את הכסף?״
שאלון נגדי. מקבלי השאלון התפלגו:
אחדים הסתגרו במשרדיהם, ענו בחיפזון
ובקפדנות על כל השאלות. אחרים יצאו
לפרוזדור, היו מוכנים לחבר שאלון משלהם:
י • כיצד מבטיח גלעזר בסוף מכתבו שרק
לו תהיה גישה לחומר, כאשר בתחילת
אותו מכתב הוא מודיע שהשאלון נשלח
למילוי ״לפי דרישה שנתקבלה במשרדנו״?
י • מיהו הדורש?
• מי אומר את האמת — גלעזר או
נציגי העובדים, הטוענים כי לא קויימה כל
התייעצות אתם בעניין השאלון?
י• אם היתה התיעצות עם ועד העובדים,
מי נתן לו יפוי־כוח להחליט בדבר
כה חמור?
• מה דעת מבקר המדינה על השאלון?
תשובתו של מ/מ מ*מ גלעזר היתד,
מגומגמת. לא פחות מגומגמת היתה תשובתו
של מבקר המדינה עצמו :״הופתעתי מאוד.
אולם אין אני יכול להחליט אם הפקידים
חייבים למלא את השאלון או לאו, בלי לשמוע
את דברי מציעי השאלון.״ הוא לא
פירט מיהם המציעים.
העתונאים, לעומת זאת, לא התקשו למצוא
את פיתרון התעלומה: שרותיו,בטחון הוא
ששלח את השאלון למשרד מבקר־המדינה,
אחרי שכבר הצליח להעבירו בשקט בכמה
צשרדים אחרים, גם בין פקידים שאין להס
שום קשר לענייני בטחון. היתד, זאת פשיטה
נוספת של מנגנון־החושך אל תחום
הפרט של האזרח וחירותו היסודית —
ואיום נוסף על פקידי המדינה שלא להמרות
את פיו של המנגנון הכל־יכול והבל־יודע.
בינתיים הובהלו הפקידים שוב: במסדרוני
העולם הזה 1210

כשהזכויות שמורות

• לא מן הנמנע כי כן־גוריון יביא לנפילת הממשלה בעניין

הבניין הארוכים פשטה שמועה: מחפשים
את האדם אשר הדליף את פרשת ד,שאלו־לעתונות.
הם מילאו פיהם תה. כי כוס תה
נשאר השבוע הדבר היחידי בעולם אשר איבו
כדי להבהילם.

חוזסרה

הבחירותלרבנות. במיקרה זה, יהווה הסיכסוך עם הדתיים רק אמתלא
נוחה לצעד אשר בן־גוריון שוקל אותו מזה מספר ימים, בגלל סיבות שונות.
בין השאר:

תפוסככל כו לתך
נהג המונית הראשון שגילה כי מנוע
דיזל יפחית את הוצאת־הדלק שלו מ־ססד
ל־ 100ל״י לחודש, חשב אולי שהוא יזכה
לפרס־היעילות על שם אליעזר קפלן ז״ל.
חיסכון עצום כזה יכול היה להביא להוזלה
ניכרת של מחירי הנסיעה, ואולי אפילו
לחיסכון קטן במטבע זר.
הנהג לא הבין את נפש שר־האוצר. הממשלה
גובה למעלה מ־ 25 אגורות על כל
ליטר בנזין, באמצעות חצי־תריסר סוגים
שונים של מסים, אשר לכל אחד מהם יש
שם מצלצל ושונה. ואילו מנוע מסוג דיזל*
צורך נפט, עליו אין הממשלה יכולה לגבות
אלא פרוטות.
״אין טענות -צעק:״ מאותו רגע
החלה מלחמת־איתנים, שדמתה להתגוששות
הקרויה ״תפוס ככל יכולתך״.
תחילה פנתה הממשלה אל הסתדרות
הרופאים, ביקשה חוות־דעת שאדי המפלט
של מנוע־דיזל מזיקים לבריאות. התשובה

תצפית

הצעת ההתפטרות של מיטה דיין מתפקידו כשר־חלולאות. דייו
הציע להתפטר בגלל הסתבכותו הגוברת והולכת במשרד החקלאות, בו התגבשה
אופוזיציה רצינית נגדו, בחוגי הצמרת הפקידותית, בין השאר — בגלל עניין
המונימייקר. צעדו זה של זיין נשמר בסוד במוס.
הרוגז הבללי של בן־׳גוריון בעניין הפרשה. אחרי שנתברר כי
רוב השרים אינם עומדים מאחורי ביג׳י במלחמתו נגד לבון, גובר בלבו׳ של
ביג׳י הרצון ללמד את חבריו 7קח, להוכיח להם שוב כי אינם יכולים להתקיים
בלעדיו• .

• תנועת החרות תתעורר סון ז־סון* למאבק פארלמנטרי
נגד ההשתלטות הגוברת והולכת של פרס ושות /אחרי שחוגי
התנועה בחוץ־לארץ מתחו ביקורת קשה על היחס הצימחויני של ההנהגה בארץ
בפרשת לבון, החליטה הצמרת — בהעדרו של בגין, הנמצא באמריקה —
לנקוט בקו תקיף יותר. בין השאר:

תגיש התנועה שאילתה כענין מחיקת המאמר הראשי של
אורי אכנרי על־ידי הצנזורה, לפני שבועיים, המשמשת גס נימוק של צו־על־תנאי
של בית־המשפם העליון,

תגיש חרות שאילתה לבירור סיבו ת ההתפטרות של חייב
לסקוב מתפקיד הרמטכ״ל.
• פרסום וידויו של אייבמן בשבועון ״ליין*״ יחדש את
טענת התנועות הנאציות כבל העולם כי היהודים עצמם ביצ׳י

הגא גזוזבגיא שגב פעגן י
המאכזבת: אדי הנפט מזיקים פחות מאדי
הסולר, המופלטים ממנועי האוטובוסים.
הממשלה לא נואשה. היא פנתה לטכניון,
ביקשה חוות־דעת שהשימוש בנפט מביא
לבלאי מוגבר של המנוע ולצריכה גדולה
יותר בחלקי־חילוף, העולים במטבע קשה.
אך שוב נחלה אכזבה: הבדיקה הוכיחה כי
אין בלאי מוגבר. לכל היותר מתרבה הפיח
בראש המנוע, דבר שיחייב ניקוי״ראש אחרי
כל 10 אלפי קילומטרים של נסיעה, במקום
אחרי כל 20 אלף. חוץ מזה, המליצו מומחי־הטכניון
להתקין מאייד (קרבורטור) מתאים.
הממשלה נשארד, ללא טענות. וכמו הנואם
בילקוט הכזבים, שרשם לעצמו ״אין טענות
משכנעות — הרם את הקול!״ החליטה לעבור
למעשים.
פושעים מתכתיים. שוטרי ישראל
פשטו בדרכים, עצרו למעלה ממאה פושעים
מתכתיים. היו אלה המוניות בהן הותקנו
מנועי־דיזל בניגוד לצוו משרד־התחבורה,
האוסר זאת. צוו זד, הוצא על־סמך תקנת־חירום
מאנדטורית, כי הכנסת לא נתנה
עדיין גושפנקה חוקית להצעת הממשלה לאסור
התקנת מנועי־דיזל. לפי הערכה זהירה,
התקינו כ־ססד בעלי־מוניות מנועי־דיזל ללא
היתר.
איש לא דיבר על התעלומה המרתקת
ביותר שבכל הפרשה: מניץ השיגו הנהגים
את המנועים? הממשלה לא נתנה רשיון
(המשך בעמוד ) 14
• על שם ממציאו, המהנדס הגרמני רו־דולף
דיזל, שיהתאבד ערב נדלחמת־העולם
הראשונה.

עו את השואה. אף שקיים ספק חמור לגבי האוטנטיות של המיסמך
שפורסם בלייף, יסתמכו הנאצים על הטענה הכלולה בו ני ד״ר ישראל קאסטנר
,שיתף פעולה מרצון בהשמדת יהודי הונגריה, וכי יכול היה לחיות קצין ס.ס.
מצויין. כבר קודם לכן מענו פירסומים ניאו־נאציים בגרמניה, באוסטריה ובארצות
אחרות, ני מחנות־ר,השמדה והגיטאות עמדו תחת פיקוח הקאפוס היהודיים,
שהפעילו גם את תאי־הגאזים. השקר הניאצי האחרון: שכל היהודים האלה פעלו
בפקודת ההגנה היהודית הבינלאומית, שתיכננה את השואה בדי להשחיר את
פני גרמניה ולהביא לאובדנה. קרוב לוודאי ני טענה זו לא תושמע על־ידי
סניגורו של אייכמן במשפטו בישראל.

ס הקמת פיקוד צבאי אפריקאי, ביוזמת קוואמה אנקדוטה,
תנחית מכה חמורה לעמדות ישראל ביבשת השחורה. לפי
הצעת המנהיג הגאנאי, יכלול הפיקוד המשותף את המפקדים של תשעה צבאות
אפריקאיים, מחס חמשה ערביים: צבאות רע״ם, סודאן, לוב, תוניס ונדארוקו
בהרכב זה, יהיה הצבא הרע״מי החזק ביותר, דבר שיקנה לגמאל עבד אל־נאצר
עמדה מרכזית בעניינים אפריקאיים. בעניין זה יש חשיבות רבה לנסיעת המצביא
המצרי, מארשל עאמר, למוסקבה, לשם השגת ציוד צבאי משוכלל יותר.
$צפה להקמתם של שני מועדוני־גול]* חדשים. אחד ממועדוני־המיליונרים,
כפי שכונו מיגרשי־הספורט היקרים, יוקם ליד בית־דולפין, ביוזמת,
של איל־ההון הדרוס־אפריקאי, נורמאן לוריא. השני יוקם בקירבת אשקלון,
ביוזמתו של עובד בן־עמי, ראש עיריית נתניה לשעבר, המתמסר לאחרונה
לעיסקי־הפיתוח הכדאיים של אשקלון.

• פסק־הדין הסנסציוני של השופט יוסף לם, שאסר על
כעל להתראות עם מאהבתו, יובא לדיון בכנסת. ח״ כ הצ״כ
שלמה זלמן אברמוב יעלה את הפרשה בצורת שאילתה, בה יחקור מדוע
לא תובעים לדיו את כתבת דבר רות בונדי, שכתבה פיליטון בו כינתה את
השופט בהומור — ״אנטישמי״.

הנודיז םבא לי שראל 121

ו* 6נ

הסוכר האמריקאי המבקר בישראל מספר עו

מיומנו

מלינה מרקורי ב״רק בימי חול״
סנול ההלניזם — יצאנית
קולחע סרטים
עול צ אד ח
כימי חול (פאר; תל־אביב;

יוון)

את לקוחותיה היצאנית האתונאית
מלינה מרקורי) .וגם אז היא בוררת
לחסדיה זוכים רק אלה המוצאים
ניה. אולם הסיכויים לא למצוא חן
!יליד. הם קטנים מאוד. היא אוהבת
ש׳ את הקצב ומוכר הדגים, את פוע־
!פנה ואת נגני הרחוב, את מלחי
מריקאי ואת כל מי שיש בו שימחת

הוא סיפורה של איליה, נערת
אולם אין זה סרט על זנות ובעיו־זו,
בראש וראשונה, סרט על יוזן
ם היווני. מעטים הבמאים שהצליחו
בסרט אחד דמותו של עם שלם,
לצופה את אופיו ואורח־חייו, את
יות ואת ההווי החברתי שלו. ז׳ול
הבמאי היהודי האמריקאי, שהת־בעיקר
בסרטיו הצרפתיים, הצליח
זה במקום בו אחרים נכשלו.
י, שנאלץ לנטוש את הוליבוד בשל
הקומוניסטיות, עלה לגדולה קופ־שרט
ריפיפי, התעלה לפיסגה אמנו־לנועית
בפרטים כמו הנידון למוות
החוק. סרטו האחרון, לעומת זאת,
סלון קופתי, שהפך את דאסין למוב־מאי
לא נואש, חזר ליוון, שם הסריט
מש שנים את אחד מסרטיו הגדולים
!חייב למות, שלא הותר להצגה במשוט
שהצנזורה מצאה שיש בו פגי-
עצמה ידידותית — תורכיה.
זו מחוסר אמצעים, יצר דאסין את
זי חול, בתקציב עלוב, כשלרשותי
!פר מועט של שחקנים מיקצועיים
1ו גישה לאולפנים מתאימים. הוא
אלץ לשחק בסרט את התפקיד הגברי
כדי לחסוך בתשלום לשחקן. את
!פי הר,שקעה בסרט השקיעה הכוב־לינה
מרקורי, שחקנית יווניה שהו־ללא
הצלחה במספר סרטים אנגליים,
בינתיים לאשתו של דאסין.
־ הניוון האנושי. הסרט עצמי
מספר רעיונות עמוקים — המלחמה
,בין הרוח לגוף, או כפי שהדבר
בפיהם של מורי־ההיסטוריה בבתי־הישראליים:
המאבק בין תרבות ה־היהודית
לבין תרבות התענוגות ה־ית.

הנושא בסרט את שמו של הוגד
וא פילוסוף אמריקאי מבולבל וילדו־
;א ליוון במטרה לחפש את שרשי-
:ות האנושית, מתוך הנחה שיש ל־
*ותה דווקא בערש פריחת התרבות
ית. הוא מאמין כי אם ימצא את
הרע ויפעל לתיקונו, יביא בכן גאו־נושות.
יצר,
איליה, מוצא הומרוס את הה
שלו, רואה בה את הסמל לפריח־זתנוונותה
של התרבות היח־נית. כי
אינה סתם זונה. היא זונה בעלת עק־בימי
ראשון, בהם אינה מקבלת קהל,
ורכת נשפיות עליזות לקהל לקוחו־

תיה. היא נלחמת בסרסורים ובמתוזכי הדירות
המנצלים את הפרוצות, מאיימת
במרד פרוצות נגד בעלי דירותיהן. מיקצועה
אינו משמש לה לעשיית רווחים בלבד. היא
נהנית ממנו מתוך הכרה שהאושר האמיתי
מצוי בחושי־הגוף ובתענוגות־בשרים.
איליה היא גם משכילה׳ כדרכה. היא מערי
של טראגדיות יוון הקלאסיות, אינה מחמיצה
אף אחת מהצגותיהן. אלא שאיליה
מכינה אותן בהשגותיה שלה. לגביה, מסתיימת
כל טראגדיה בהפי־אנד.
ר,ומרום מחליט להחזיר את הפרוצה למוטב.
לשם כך הוא נעזר גם בכספי סרסור
הדירות, ר,מעוניין בפרישתה של איליה, לבל
תזרע דמוראליזציה בין יתר הפרוצות, ותחדל
להמרידן. איליה מסכימה להקדיש
לד,ומר שבועיים. בשבועיים אלה מלעיט
אותה הומר בסיפרות טובה׳ מוסיקה קלאסית
וציור מודרני. הישגי תרבות אלה נראים
כלוזיה בצד חתונה, מול סיפוריה העליזים
של איליה, שיריה היוונים המסעירים
ותמונת קבוצת הכדורגל התלויה בחדרה.
כאשר נוכחת היצאנית מי מממן את מיב־צעו
של ד,ומרום, היא מסירה מעליה את
כל כבלי ההשכלה שקנתה, חוזרת לעיסי־קד,
העתיק. ד,ומרום עצמו מכיר לבסוף בעליונות
שימחת־החיים הפרימיטיבית על העונג
אשר האמנות המודרנית מקנה.
יחד עם היותו סרט פילוסופי, יש לרק
בימי חול כל הנתונים של סרט המיועד
להמונים. זהו שיר־הלל לאושר הנקנה באמצעים
פשוטים: בשתייה, בריקוד, בשירה ו־בתענוגות־בשרים.
המוסיקה היוונית שבו,
כובשת ומסעירה. מתמונת־הפתיחה עד ל־סצינת־הסיום,
מפעמת בצופה הרגשה של
חדווה ועליצות.
השגיו של הסרט נזקפים לזכותו של דא
סין כבמאי ולזכותה של מלינה מרקורי כשחקנית.
מרקורי מתגלה כשחקנית בחסד,
המסוגלת להצחיק את הצופה ולהביאו לידי
דמעות בעת ובעונה אחת. היא טבעית,
משכנעת, יסד, ומקרינה שמחה. דאסין כשחקן
נופל מדאסין הבמאי. הוא נראה יותר
כבמאי המדגים לשחקן כיצד לשחק מאשר
שחקן המגלם תפקיד.
רק בימי חול הוא סרט הראוי, ללא צל
של ספק, לכל התשבחות הניתנות לו ולהצלחה
הקופתית העצומה לד, הוא זוכה בכל
חלקי תבל.

ל ונדון 11 ,מאי .1958 כל חברי המוע/דון
מתכוננים בקדחתנות למסיבת ההתפשטות
החגיגית העומדת להתקיים — אם
כי מסיבה זו מעוררת בעיות רציניות אצל
רוב החברים. התנאים הדרושים הם: מקוריות
מאכסימלית ותלבושת מינימאלית. קשה להיות
מקורי ולהפעיל את הדמיון היוצר כאשר
כמעט ואין חומרים בהם אפשר להשתמש
כדי לחשוף את כישרון־ההמצאה שלך מלבד
מרחבי־עור שזוף ופיסות־בד קטנות.
חברי המועדון הצעירים יותר — ובעיקר
בנות המין היפה שבין באי המסיבה —
חששו במקצת מן הנשף: הן לא רצו במגע
הגופני ההדוק, בין גווים זרים, הנהוג בעת
מסיבות מעין אלו. תורת הנאטוריזם אינה
רואה בעין יפה מגע אינטימי בעת המחול.
החששות, על אף היותם כבדי־משקל, נתבדו.
בעת קיום המסיבה, לא קויימו ריקודי
זוגות. הנשף הפך למאורע עליז וחגיגי
מאוד, בו השתעשעו הכל בריקודי־עם קבוצתיים,
ובמחול הסאמבר, וד,קונגו המסעירים.
עם רדת הלילה הגיעו האורחים — בתלבושות
ערב בלתי־רשמיות למדי. תוך
שעה קלה הפך המועדון למוקד של חדוות
חיים, ורוח־השטות המשכרת השתלטה על
הנסובים. גרמי לכך, במידה לא מבוטלת,
המשקאות החריפים שהוגשו לאורחים —
כי אצלנו, בדומה למועדוני־נודיסטים רביב
אחרים, אין נוהגים להגיש משקאות, משכרים
אלא בהזדמנויות חגיגיות באמת.
לפתע הודיע הקונפראנסיה שתצוגת־ההפ־שטה
מתחילה. הגברים והנשים נעלמו לתוך
חדרי־המלתחה. קולות גיחוך וצווחות
קלות בקעו מחדר־ההלבשה הנשי בעוד שהגברים
השמיעו גלי צחוק ממלתחתם.
כאשר הופיעו המתחרים, הובן הצחוק.
המראה היה מרהיב־עין. גופות המשתתפים
היו עטורים בכל מיני תלבושות ססגוניות
ומעניינות. בנות טאהיטי, עם חזה חשוף
וחצאיות־קש צבעוניות, התהלכו בעיקבות
גברים בעלי הופעה האודאית לא פחות —
אשר בגדיהם הצבעוניים תלויים מסביב לירכיי,ם
ברישול אלגנטי המכסה טפח ומגלה
טפחיים.
אלי ואלילות יוזן העתיקה, הנועלים לרגליהם
סרמי־כסף במקום סנדלים, וד,לובשים
רק פיסות־בד קלות לגופם, פינו דרך
לערבים העטורים בסדינים ובמפות־שולחו
—שהרבו להתעופף ולהתרומם כאשר בעליהם
התרוצצו בין ההמון המגוון.
בלטה במיוחד, מכל הבחינות, מלכת־ג׳ונגל
תמירה בעלת קישוט־ראש מפואר.
אשר לבשה רק חוט דק למותניה: מן החוט
צמחו נוצות שעיטרו את חלקו האחורי
של גופה, בעוד קישוט קל כיסה את אגן
ירכיה. בחוט היה תקוע פגיון. מלכת ה־ג׳ונגל
ביצעה, להנאת הנסובים, ריקוד פראי
וסוער, המלווה צוזחות־קרב מוזרות וקפיצות
לגובה. ניכר שהיא מתמסרת לתשוקת־ד,מחול
בחדווה סוערת.
גם הליצנים — דמויות נשף־ר,מסכות הקלאסיות
— לא חסרו. אלא שהפעם, לא
לבשו דבר לגופם זולת המסיכה שכיסתה
את פניהם.
המקורי והמוצלח מכולם היה גבר אשד

של נ

רוברט ואלץ[

חיי הנודיסטים אינם מוקדשים לשחייה כ*
מים קפואים עד לשעות הלילה, לשתיית
קפה ללא סובר ולזלילת גזר בשעות אחר־הצהריים.
גם הנודיסטים יודעים לבלות וליהנות
מן ההיים. יומני, ממנו אני דולה כאן
קטעים מקריים, מכיל פרטים רבים שנד
•טמו סתם לשם שעשוע -והעשויים לשע׳ג
שע, כבוא היום, את נכדי העירומים
בפי שהם שיעשעו גם אותי כזמנם,.

דיסמי מתנהל על פי הכלל הבא: המשתתפים צריכים לל
תדריך ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם :

• אמריקה המוזרה >גת; תל-אביב)
המשונה והמגוחך שבאורח החיים האמריקאי,
בעדשות מצלמתו האנושית של פרג־סוא
רייכנבאך.
$הדירה (ירון; תל־אביב) יצירתו ה־צ׳אפלינית
של בילי וזיילדר, על פקיד העולה
לגדולה בזכות העמדת דירתו לנאפופי
הבוסים. ג׳ק למון, שירלי מקלין.
• איה אבי (צפון; תל־אביב) מלוד
ראמד, רוסית על זוג ילדים הנמלטים מיד-
הנאצים.
ס פנינים ואפר (מאי; חיפה) לבטיו
של דור שחונך להרוג, על רקע מלחמת־האחים
בפולין אחר מלחמת־העולם השניה.
ס ספיר (ארמון; חיפה) תעלומת רצח
והפלייה גזעית בסרט מתח בריטי.

הצעיר• ,אמן פאריסאי, שקוע
111י 1־ 11 711דיח 9, 1י | 1
בשיחה, עם רקדנית ועקרת־

בית באי דו לבאנט, אשר בדרום צרפת בו קיים מועדון נודיסמי.

תצוום משפו

הנודיסטים הם בעלי גופות מן

המצבים המשעשעים בחייו של ]ודיסם

ודיסט

כינה את עצמו ״הבשר שבכריך״ .הוא תלד,
מחגורתו שתי פרוסות־להם ענקיות — אחת
על בטנו והשנייה מאחוריו — ויצר, בדרך
זו, את הרושם המבוקש.
לאחר המסיבה התפזרו כולם בברכות עליזות.
הנערות והצעירים שעזבו את המועדון
הסגור לא נבדלו במאומה מאלפי צעירים
אחרים שחגגו, אותו ערב, מסיבות
חגיגיות אחרות ברחבי אנגליה.

המטוס שהציץ

ין תפקידיה של המשטרה אין למד
נות, בדרך כלל, חיפוש אחר אנשים
המהלכים עירומים. השוטרים לא מחפשים
אחרי ״עבריינים״ אלה בעיקביות בה הם
עוקבים אחר נהגים קטלניים, פורצים וכיי
סים•
אולם כשהם נתקלים באנשים עירומים,
אין להתפלא שהם נזעקים למילוי תפקידם
ביומן־הטיול שלי אני מוצא שני קטעים
הדנים בפעולות המשטרה בקשר לנודיסטים.
שניהם קשורים בשהות בעיר־נמל. בשני
המקרים הצלחנו להמלט מידיהם של קנאי־החוק־והלבוש
— אבל רק בשן ועין.
התקרית הראשונה אירעה׳ בחודש יולי
,1960 בקירבת עיר־הבילוי הצרפתית סן
טרופז, על חוף הריביירה; שם מצוי חוף-
רחצה חופשי. פירושו של דבר, שבאי
החוף הזה רשאים להתרחץ ללא בגדי־ים
ולהשתזף עירומים לאור השמש — בתנאי שלא
יבואו בטווח ראייתם של קייטנים אחרים.
מסתבר שהקלות אלו נועדו רק לאנשים
השוהים בקירבת החוף. מעבר למרחק שלושה
מייל מן החוף פועל חוק־התלבושת
במלוא אכזריותו. משטרת החופים הצרפתית
נוהגת לשגר את מטוסי־הסיור הקטנים
שלה, על מנת לערוך צייד ומארבים?משתזפים
על החוף, במקומות ״אסורים״ ,אי
על סיפונן של יאכטות פרטיות. כשהמטוס
מגלה נודיסטים, הוא מזעיק את סירות־

בדיחה פרטית על סיפון היאכטה, בה הפליג הצוות
שצילם את הסרט הנודיסטי. הצעירה, כריסטין, המשתתפת
בסרט, נרדמה על הסיפון, והימאים קשרוה בחבלים. מדוע אינה עירומה לגמרי, מי יודע?

אשה בכבלים

שעה שהרוחות יירגעו.
שיחררנו את חבלי־הקישור בדיוק ברגע
בו הגיחו השוטרים במרוצה. בהגיעם למקום
בו ספינתנו עגנה עד לפני רגע קל
החלו צועקים ומנופפים לעברנו בדף נייר.
השטרים צווחו, כדרכם של כל שוטרי
צרפת. אבל לא שמנו לב: דרך פלא, איש
מהצוות לא הביט, אותו רגע, בכיוון החוף.

חקירה ביוגוסלביה

:מועדון ברי־נזסיכות
הנו־מספיק
נדי

שזה יהיה מסיכה, וצריכים להיות די עירומים כדי שזה יהיה נודיסט. וזבחוו
במרכז התחפש בעזרת שתי פרוסות־לחם, לנקניק שבתוך סאנדוויץ׳ ,והוא
מסתכל במלכת־הג׳ונגל. הגבר מימין, הנראה כאשה, התחפש לערכי.

| מנהל בית־ספר בריטי, אשתו ובתו, הקימו
סוכך בחוף האי היוגוסלבי דאב. לא כל
ים, אבל כולם סוגדים לפולחן אחד — השמש.

המנוע של המשמר דרך אלחוט.
היה זה יום קיצי יוקד. שכבנו, ששר,
נודיסטים, פרקדן על סיפונה של יאכטה
׳קטנה, ונהננו מזיו החמה. לפתע נחת מטוס
מישמר, כדי לראות מקרוב יותר את המתרחש.
נערותינו החלו לנפנף בתמימות ובשמחה
לעבר המטוס המתקרב, שחלף מעלינו
בגובה של לא יותר מעשרים מטר.
קיווינו שהטייס השובב בא על סיפוקו
מן המחזר, שנתגלה לעיניו, ולא הרהרנו עוד
בתקרית — עד לערב אותו יום, כאשר
הגענו אל המזח והתכוונו לרדת ליבשת. עוד
בטרם קשרנו את הספינה לחוף, קרב דייג
זקן והזהיר אותנו שהמשטרה הוציאה צו
חיפוש אחר היאכטה — אשר מספרה הצטייר
בבירור בעיני הטייס.
הדייג סיפר לנו שהמשטרה מתכוזנת להטיל
קנס על כל הנערות ועל כל גבר שלא
ישתייך לצוות הספינה. הדבר נודע לו מ־פקיד־הנמל
הראשי — שנתבקש על ידי המשטרה
להודיע על בואנו ברגע בו נעגון.
לאחר התיעצות חפוזה, החליט הקברניט
לצאת מיד לעבר האי, הנמצא במרחק הפלגה
של לילה אחד, במקום להמתין לבוקר,

יו גו ס ל בי ה, לעומת זאת, יכול היה
_ 1המצב להסתיים בכי רע, אלמלא הערמנו
על השלטונות.
היה זה בחודש אוגוסט ,1960 ביאבלאנאק,
עיר־נמל קטנה, בה מבקרות הספינות השטות
לאורך חופי הים האדריאטי, בדרכן מריז׳קה,
ספליט ודוברבניק.
בעל הספינה שלנו, פרו, נדרש על ידי
שוטר, בעל כובע־מצחייה שנשא כוכב אדום
גדול להציג את מיסמכיו. הוא שלח את נער־הסיפון
לחפש את הניירות. בינתיים ניסינו
להסביר לשוטר לשם מה אנו נזקקים לאוהלים
ולציוד־ד,מחנאות הרב שבבטן הספינה.
כן נחקרנו איזה שימוש אנו עושים בשלוש
המצלמות של 16 מילימטר אשר
הבאנו אתנו. השלטונות היוגוסלביים נוהגים
להחרים ולבדוק כל סרט של יותר
משמונה מילימטר.
הסברתי לשלטונות שנטיב לצלם את ארצם
הוזרודד( ,כי הם טוענים שיוגוסלביה אי:־,
״אדומה״ אלא ״וורודה״) והניפלאה. רמזתי.
כמו כן, שטוב יעשה השוטר אם לא יפריע
לנו. סוף סוף, אם הגענו עד הלום, סימן
שהעניקו לנו את הרשיונות הדרושים ..
פרו, שלא היה מבני המקום, דגל ביוזמה
חופשית ונהג לשלם את דמי־השוחד הרגילים
למנהל הנמל. הצלחנו להסדיר את העניין
בכי טוב, הרחק מעיניים סקרניות,
באפלוליתו של בית־קפה.
כך ניתן לנו להמשיך בדרכנו לראב —
שם עמדנו לצלם קטע נוסף של סרטנו עי׳
חיי נודיסטים בחיק־הטבע — מבלי שהמשטרה
תצר את צעדנו — אף בחלק נידח
זה של אירופה.

פגישות עירומות
ך• שאני מעלעל ביומני, אני נתקל שוב
!/ושוב בפגישות־אקראי עם ידידים, כשהם
— או אני — עירומים. מוזר, אבל ה־נאטוריסטים
נהנים מחוש ששי ממש, המושך
אותם למקומות בהם מתהלכים אנשים
ללא מלבוש.
הנה, למשל, קטעים אופייניים:

לילה. תחילת נובמבר א .196״ב
פנסיון
שלי מקולקל המנעול של חדר האמבטיה
השיתופי. זה דבר רגיל ברוב הפנסיונים.
כשנגשתי לדלת האמבטיה היא נפתחה,
אם כי מישהו ניסה, קודם לכן, לנעול
אותה כראוי. אפילו הנורה לא היתר,
מכוסה באהיל — והאור העמום אך החשוף
גילה את מערומיה של אשד, שמנה. מי־

סבון של האמבט לא הצליחו לכסות את
חזה השופע. היא היתד, מופתעת מכדי לפרוץ
בצווחית; היא ניסתה לשווא, מספר
פעמים׳ להביע את רגשותיה, אך הוכתה
באלם. ניצלתי את מבוכתה כדי לסגת ולהגיד,
מאחורי הדלת הסגורה :״סליחה —
אדוני!״
יום. חודש יולי 59ע . 1״נתקלתי בדמות
בודדת, המשתזפת. זה קרה לפני שנה,
בערך. הסתובבתי ליד האגס ולפתע נתקלתי
בערימת בגדים. כמעט ונפלתי על גופה הצנום
והכחוש של מישהי שישנה על שמי־כת־בד
צבעונית. היא התעוררה בבהלה
ועטתה את השמיכה כדרכה של טוגה עתיקה,
סביב גופה בעל העצמות הבולטות.

(כשבוע הבא :״איף נעשיתי
לנודיסטית״ -וידוייה שד גרייס.
וינקלר, אמנית המבקרת אח
היא עתה כישראל).

במדינה
(המשך מעמוד ) 11

לייבואם׳ ואי־אפשר היה להבריחם. שר־התחבורה,
שהוא חבר קיבוץ, לא היה מעוניין
לגלות את המקור: השוק השחור, הניזון
בעיקר מקיבוצים.
בעיקבות הצוו של בן־אהרון, עלה מחיר
הדיזלים בשוק השחור מ־ 3000ל־סססד ל״י׳.
הדבר פתח עסק מצויין לקיבוצים, שהיו
להם טרקטורים ישנים בעלי מנועי־דיזל. הם
מכרו את המנועים הישנים בשוק השחור,
קיבלו מן הממשלה מנועים חדשים, ללא
מכס ומסים, במיסגרת חידוש הציוד החקלאי.
על כן לא היה בן־אהרון מעוניין בהחרפת
הסיכסוך בצורה שיכלה להביא לגילויים
בלתי־נעימים. כאילו נגמר לו הבנזין,
נכנע השבוע. על מתקיני הדיזלים הוטל
לשלם אגרה חד־פעמית בסך 2000ל״י,
תמורת חנינה כללית. התוצאה: למחרת
ירד מתיר הדיזלים בשוק השחור לחצי.

דרכי אדם £

פיצו לקורבן?־
הדי הסערה שעברה על ואדי־סאליב, לפני
כשנה וחצי, יתעוררו בקרוב מחדש. יהיה
זה בעת בירור תביעת הפיצויים הגדולה של
עקיבא אל־קריף נגד שניים מאנשי משטרת
ישראל, השוטר שירה בו את היריד, ששימשה
אות לתחילת המהומות והסמל שהיה
אחראי על הניידת שערכה את המצוד אחריו.
״כבר הכריז שר המשטרה בכנסת וחזר
על כך בפנינו המפקח הכללי של המשטרה,
מר נחמיאס, כי אינם רואים יריות אלו
כמוצדקות,״ כתב, בשעתו, השופט המחוזי
הד״ר משה עציוני, יו״ר ועדת החקירה של
מהומות ואדי־סאליב, בדו״ח המסקנות שלו.
״אך אנו רואים את עצמנו פטורים מלהיכנס
לפרטי הנסיבות של היריות הללו ואנו
בטוחים כי יינקטו צעדים מתאימים נגד אלה
שיימצאו אשמים בהן,״ סיכמה הוועדה.
הצעדים לא ננקטו. אומנם הודה שר המשטרה,
בכור שיטרית, בעת הדיון הממושך
שהתנהל בכנסת השלישית מסביב למהומות,
כי ״המשגה נעשה על ידי שוטרים;״ אומנם
1גינו חברי הבית, מכל הסיעות, את התנהגותם
של השוטרים, אולם דבר לא נעשה.

״אין יסוד לתביעה״

ן* רשיות אהבה רכות גרמו לסערת
* 2רוחות מאז רומן ד,אהבו־ ,של יעקב
ורחל ומאז התפרסמה טרגדית־האהבר, של
רומיאו ויוליה. אולם רומן האהבים שהסעיר
השבוע את ישראל לא היה דומה לאף
אחת מהן. הוא לא הסתיים בטרגדיה
או בפשע מזעזע. הוא לא הרטיט לבבות בסבלן
של הנפשות הפועלות בו. היה זד,
הסיפור ד,שיגרתי על המשולש־הנצחי, הסיפור
האפור והרגיל שאינו מסעיר איש
מלבד את אלה הנוטלים בו חלק.
אם בכל זאת גרם רומן שיגרתי זה לסערת
רוחות כה גדולה, היה זה בגלל הדרך
בה הגיע לידיעת הציבור. היתה זו
אחת הפעמים הבודדות, בה גייסו גבורי
רומן אהבים את החוק לעזרתם, ואת מקום
צחצוח החרבות בדו־קרב מלא, דו־קרב של
סעיפי חוק ומשפט.
אולם המפתיע והמוזר שבעלילת האהבים,
התרחש דוזקא בעת שהגיע הדו־קרב המשפטי
לסיומו והרשות השופטת פסקה החלטה
חסרת תקדים.
״אסור לבעל להראות בחברת אהובתו
במקומות ציבוריים או להפגש עמה במקומות
סגורים,״ קבע השופט המחוזי יוסף
לם, בפסק־דין עקרוני במשפט בו ביקשה
אשד, נשואה לאסור על מאהבת בעלה להתראות
עמו.
העלילה, שרבבות כמוה מתרחשות וחולפות
ללא כל הד ציבורי, החלה לפני כארבע
שנים בבית כפרי של משפחה מאושרת.
בבית זה התגורר זוג שלא נבדל במאום׳
משאר השכנים. היו״ אלה שני עולים שעלו ׳
לפני שמונה שנים מארץ מזרח־אירופית.
השניים, שבעת תחילת התרחשות העלילה

בכל המתקנים הרגילים המצויים בדירות
בישראל. הזוג אף תיכנן יחד את העתקה
הדירה לשיכון רחב יותר בסביבה עירונית.
אולם כאן החל לפתע להיווצר הבקיע המתגלה
בחיי משפחות רבות. בעל המשפחה,
גבר יפה־תואר, שזוף ובעל צדעים
מכסיפים, החל להעסיק אצלו פועל שהיה
דומה לו מבחינות רבות. שניהם נולדו באותה
ארץ. שניהם נשאו נשים באותה שנה.
שניהם עלו באותה שנה לארץ. שניהם התבססו
והקימו משפחה. שניהם היו בני אותו
גיל. רק אשתו של הפועל היתד, צעירה
בשנה אחת מאשת המעביד. מלבד זאת
הגיע הראשון למעמד של קבלן ובעל־עט-
קים, ואילו השני נשאר פועל־בנין פשוט.

הבע 7געשה עסוק
*}טב ע הדברים הוא, ששתי משפחות
^*/כאלה, בעלות נתונים משותפים, הקשורות
זו בזו בעניני פרנסה, שגרו באותה
סביבה כפרית של תל־אביב׳ התחברו ביניהם.
שני הזוגות החליפו ביקורים זה אצל
זה, ואף שתי הנשים קשרו ביניהם קשר•
ידידות הדוקים.
בפגישותיהם ההדדיות ובהופעותיהם המשותפות
בצבור, נראו הארבעה כמשפחה
אחת. לאשת הקבלן לא היתד, כל עילה
לחשוד, שיחסו של בעלה כלפי אשת חברו
חורג מגדר המקובל בחברה כזו. אלא ש־לאט
לאט החלה היא להבחין בשינוי שחל
בחיי בעלה. הוא נעשה עסוק יותר ויותר.
יותר ויותר העסיקה אותו עבודתו מחוץ
לבית. השעות בהן התפנה לבילוי בחברתי,

מהבית נראה הבעל בחברת אשת פועלו
הבלונדית־היפהפיה.
האשד, סירבה להאמין לשמועות אלה, עד
שלפני מספר חודשים אירע משהו בחיי
משפחת הפועל שעורר את חשדותיה. הבלונדית
היפהפיה התגרשה מבעלה, השאירה
בידיו את בתם, עברה לגור בתל־אביב,
שם הצליחה להסתדר בעבודה. הבלונדית
זכתה בגט, מכיון שמה שלא היה ידוע
עד אותה שעה לאשת הקבלן היה ידוע
כבר לפועל. הוא גילה כי אשתו בוגדת
בחברת מעבידו.
תחילה ניסה הפועל להילחם באשתו. בביתר,משפט
הרבני׳ שם התבררה בקשתה
של האשה לגט, הודיע הבעל כי אשתו
הרסה את חיי משפחתו, וכי הוא לא יסכים
לגט אלא אם בית־הדין יאסור על האשד,
במפורש להינשא לקבלן, אחרי הגט.
לשם מתן החלטה כזאת, על הבעל להוכיח
כי אשתו זנתה בהיותה נשואה לו.
הבעל לא יכול היה להביא הוכחות לכך.
הוא המשיך להתנגד לגט, עד שיום אחד
פגש באחות העובדת בבית־חולים, שהסכימה
להינשא לו. רק אז נתן הפועל את הגט
לאשתו, התחתן בשנית, עבר לגור לאחת
הערים בקרבת תל-אביב.
גם אחרי גירושה לא חדלה אשת הפועל
לבקר אצל משפחת הקבלן. אשת הקבלן, שתפסה
במה המדובר, ניסתה להפסיק ביקורים
אלה, אולם בעלה עמד לצד הגרושה.

״איגו גיתן רהערבד!׳״
** תה כבר היתה אשת־הקבלן בטוחה
באמיתות השמועות שהגיעו לאוזניה.

השופט ל פסק:

-לנכה.

לאחר כל הדיבורים הרמים, אי־אפשר היה
לנקוט בפעולה תקיפה נגד השוטרים הפזיזים.
העניין הועבר לשיקולו של היועץ
המשפטי, שצריך היה לאשר את העמדתם
,לדין של שני אנשי הרשות. אך היועץ
המשפטי קבע שאין להעמיד את השוטרים
למשפט ואף לא לדין משמעתי פנימי
במשטרה .״אין מקום להעמיד את השוטרים
לדין פלילי הואיל ופעלו בתום לב ומתוך
1הצדקה,״ טען. השוטר מילה את תפקידו
לשמירת הסדר במקומות ציבוריים.״
תשובה זו היתד, כלולה גם במכתבו של
היועץ המשפטי של משטרת־ישראל, רב־פקד
יעקוב בן־ארי, אל פרקליטו של אל־קריף,
עורך־דין צבי לידסקי, שפנה לפני מספר
שבועות אל המשטרה, ביקש שתפצה את
אל־קריף הנכה.
בסופה של התשובה הוסיף בן־ארי :״לאור
קביעת היועץ המשפטי אין השוטר אחראי
גם אחריות אזרחית.״
לידסקי סבר אחרת. הוא הודיע לאל־קריף
כי יסכים להגיש בשמו את התביעה• החוק
קובע בצורה מפורשת שאין פיטור ממעשה
פלילי פוטר את המזיק מאחריות אזרחית,
ולהיפך: אין חיוב באחריות אזרחית גורר
אחריו בהכרח הרשעה בפלילים.
אל־קריף ביקש מהמשטרה לפצותו ב־ססז
אלף לירות. לאחר שנענה כי המשטרה
״דוחה את תביעתו חסרת־היסוד״ ,הוא מתכונן
לתבוע בקרוב בתביעה אזרחית את
שני השוטרים שירו בו. סכום התביעה —
למעלה ממאה אלף לירות. במשפט זה ייקבע
אמ אומנם חסרת־יסוד תביעתו של אזרח
שנורה באופן שרירותי, הפך נכה לכל שאר
ימי־חייו.

תזכיר
כתנהמ ארג״ד
יחסה של ישראל ל״מלחמה המזוהמת״
,ששימש נושא לסידרת־כתבות של
עורך העולם הזה ( 1204 והלאה) מתחיל
לעניין גם את דעת־הקהל העולמית. השבוע
פירסם ד,צהרון הלונדוני רב־התפוצה איב־נינג
סמאנדארט כתבה מידי סופרו השוהה
באלג׳יר, בה נאמר :״תמוה הדבר ששלטונות
הצבא הצרפתיים מרשים לקצינים ישראליים
להסתובב באלג׳יר לבושי מדים. איני
יודע אם הישראלים באו ללמוד או ללמד.״

חגגו את השנה העשירית לנשיאיהם, גידלו
שני ילדים, בן ובת שגילם הוא 8ו־.11
לא היו שום הפרעות בהרמוניה של
חייהם השלחים. גם מבחינה כלכלית היה
מצב הזוג מצויין. ליד ביתם חנתה מכוניתו
הפרטית של הבעל. הבית פנימה היה מצויד

או להקדשת תשומת־לב לילדים הלכו ופחתו.
הוא הפסיק כמעט לצאת ולבלות בחברתה,
היה עסוק כמעט תמיד בעבודתו.
האשד, לא חשדה בבעלה, האמינה לסיפוריו,
עד שהחלו להגיע לאזניה שמועות שונות.
לכולן היה תוכן אחד: בשעות שנעדי

ביתה הכפרי הפך לזירת מריבות בינה
לבין בעלה .״אני אוהבת את בעלי ולא אתן
לה להרוס את חיי משפחתנו,״ החליטה.
כאשר נודע לה, לפני כשלושה חודשים,
כי בעלה עומד לבקר בחברת אהובתו בהצגת
הארי בלאפונטה בהיכל״התרבות, החליטה
לפתוח בקרב להצלת בעלה.
היא השאירה את ילדיה בביתם, נסעה
אף היא לתל־אביב, שם חיכתה שעה ארוכה
בפתח היכל התרבות. כאשר הסתיימה
ההצגה, המתינה האשד, לבעלה ליד מכוניתו,
שחנתה בקרבת מקום. הבעל הופיע
בחברת אהובתו ושניהם התישבו במושבים
הקדמיים של המכונית.
״אני רוצה לשבת בפנים, ליד בעלי!״
צעקה אשת־הקבלן. אולם האהובה סירבה
לנטוש את המקום. בין השתיים פרץ ריב
מלחה צעקות. הבעל לא התערב. הוא לקח
את ידידתו היפה בזרועה, יצא איתה מן
המכונית והתרחק מן המקום ברגל. האשד,
נשארה לבדה בתוך המכונית.
באותן דקות הרגישה ד,אשר, עצמה חסרת
אונים להחזיר את בעלה אליה .״מה יכולתי
לעשות?״ אמרה היא אחר־כך ,״איך יכולתי
לשבת בחיבוק ידיים כשארבע־עשרה שנות
נשואי מוטלות על כף המאזניים?״ כי גם
אחרי שנוכחה בבגידת בעלה, היתה האשה
משוכנעת כי האשם אינו בו אלא באשת
הפועל שהדיחה אותו.
ואז עשתה את הצעד חסר־התקדים בתולדות
הרומנים. היא פנתה אל עורך־הדין
והעתונאי יוצא רומניה ישראל וינברג, ביקשה
ממנו לגייס את החוק להרחקת המאהבת
מבעלה. וינברג, שחיבר בעצמו לפני שנים
מספר ספר על יחסי משפחה, הגיש בשמה
לבית־המשפם בקשה למתן צו שיאסור על
המאהבת להפגש עם בעלה. בכל צו שכזה,
שבדרך כלל הוא מיועד לעניני עסקים, יש
לציין את הערך הכספי של נושא הצו. האשד,
ציינה במקום זה :״אינו ניתן להערכה!״
הסבירה היא את נימוקיה להגשו /הצו:
״הייתי מאושרת בנשואי עם בעלי. רק
יחסי האהדה של אשת הפועל לבעלי בלבלו
את ראשו וערערו את חיי־המשפחה.
מיום שהכיר אותה הוא מבלה בחברתה
את כל זמנו הפנוי. כל פעם שאני פוגשת

משאלב7>7
אנשי־ציבור מביעים את דעתם על התעדנות בית־המשפט נגד בעל הנוגד באשחו
י 3 3י

האם ו ע תו נדעח ה
• אברהם שלונסקי, משורר :״החלטתו של השופט
לם נראית לי מהרד. אבל לא הייתי רוצה שבני־אדם יקבלו
את יחסי השלילי לעניין זה כאינטרסנטיות.״
• נתן דונכיץ, עתונאי :״ענין של זוזית שלישית
במשפחה היה תמיד ענין מחתרתי. לדעתי רשאי בית־משפט
לעשות כל מה שבסמכותו.״

פרנקל

שלונסקי־

• עו פרה בו רלא ־ אדר, אשת צייר ואופנאית :״לכל
דבר יש שני צדדים. אם נחשוב בדבר כאנשים אינטליגנטייב,
ואם אשד. הגיעה למצב אומלל עד כדי הבאת הענין בפני
בית־משפט, משמע שאין דרך אחרת. ולכן גם אינני רואה
כל פסול בהחלטתו של השופט לם שפסק מה שפסק.״
9מי כאלכס פי, עורך־דין :״לא ניתנה לי ההזדמנות
לבדוק את הנימוקים של השופט לם, ולכן גם אינני יכול
להביע דעה. ברם, לא תמיד החוק וההגיון זהים. ולכאורה,
נראית לי החלטתו של השופט כהתערבות יתר בזכויות
הפרם.״
• זהבהכר לי נ ס קי, אשת שחקן ומנהל תיאטרון
״עומר כייאם״ :״הייתי מציעה שלאות מחאה, יפגינו כל
הבעלים לפני בית המשפט!״
• חיי ה ג מזו, אשת מבקר התיאטרון ד״ר ח״ס גמזו:
״בתור אשה נשואה ואם, קשה לי לחודת דעה בענין זה. בכל
אופן, נראה לי הדבר פרדוכסלי ביותר, בהתחשב עם העובדה
שישנם כל־כך הרבה גברים שיש להם מאהבות, ולהפך.״
• אמנ ון א רי א לי, פרסונדאי :״אני מוכרח לציין שהשופט
לם, וכבודו במקומו מונח׳ היה יכול להיות פרסומאי
מצויין, בהתחשב עם הפרסומת שנגרמה בעטיו של משפט
זה. אבל בכל הרצינות — לדעתי פסק־דין כזה, כמוהו כהתעללות
בגבר. וזאת אני אומר למרות שאשתי ניצבת על־ידי.
אני משוכנע שאם גבר אינו אוהב את אשתו, שום דבר לא
יעזור לו, וגם לא לה. ולכן אין טעם לפסוק או להטיל
סנקציות על יחסים שבינו לבינה.״

זליגמן

ארנן

• מקם זליגמן, עורך דין :״בית המשפט יכול לפסוק
בקשר לקטינים. אבל מה שנוגע למבוגרים, סבורני שאיי
זה טבעי.״
• שושנה ידין, אשת ׳השחקן יוסף ידין :״השאלה
אומנם מעוררת מקום למחשבה. אבל כמובן שאני אישית
אינני רוצה ששום חוק ושם צוד ימנעו מבעלי להיפגש עם
בן־אדם אחר, ותהיה זו אשה.״
• הלל דן, לשעבר מנחל ״סולל בונה״ :״אינני חי את
הפרובלימות האלו. הפרובלימות שלי הן שונות בתכלית.
אותם יחד ומנסה להתקרב אל בעלי היא
מקימה שערוריות כאילו היתד, היא אשתי
ולא אני.״
״אם ימשיכו היחסים בין בעלי למאהבתו,
עלולים להפגע חיי האישות שלי, ובסופי
של דבר אני עלולה לד,שאר ללא משפחה
וללא קורת־גג. אני ממשיכה לאהוב את
בעלי ורוצה להמשך את חיי עמו כמו שהיינו
14 שנה״.

״יבואו עור הרבה!״
ך יקשת הצו היתה נגד האשד, השניה.
^ היא מצידה הכחישה הכל .״לא הייתי
עמו ביחסי אהבה ולא התרגשתי בגלל

אף־על־פי־כן ולמרות שאינני מתמצא בענייני אישות, דומני
כי ההחלטה של השופט לם לגבי אותו גבר — היא מוגזמת.״
9יצחק
אדרת, עורך דין :״יש לי הרבה מה לומר
בעניין זה. אבל כרגע לא אוכל להביע דעה, משום שלדעתי
נוגד הדבר את האטיקה המקצועית, וגם משום שאני סבור,
אם לא משוכנע, כי אותו גבר אומנם יקבל את הזכות
שניתנה לו, ויערער בפני בית־המשפט העליון.״
0צופה בן־חיים, ספרית :״אני בהחלט מצדדת
בהחלטתו של השופט. לדעתי, לגבר נשוי אסור להיפגש
עם אשר, זרה׳ ומה עוד, כשהוא ממשיך לגור עם אשת־תחת
קורת גג אחת.״
• יואל זילברג, במאי :״במקום שמדבר הרגש, אין
מקום לחוקק חוקים. להיפך! אני פוחד מאוד שחוק כזה
עוד עלול להשיג את המטרה ההפוכה.״
0גבריאל צפורני, עורך ״הבוקר״ :״אני מכיר אישית
את השופט לם. ואם הוא החליט את מה שהחליט,
אני מניח שהיה מקום לפסק־דין שכזה.״
9דוד ארנן, ארכיטקט :״הייתי יותר מבסוט אילו
היו מטילים צו שכזה על כל הבעלים. כך לפחות הקונקורנציה
לא היתד. חזקה כל־כך. אבל את זה אני יבול
להגיד, כמובן, רק כל הזמן שאני רוזק.״
׳ 9אביב שמחוני, עורך־דין :״אינני מוכן להביע
דעתי כעורך־דין. אולם אישית׳ אני מתנגד לכפיה בצורה
כזו. לדעתי, מה שלא מסתדר בבית, לא יסתדר גם בחוץ.״

י ^ קבצטלון, בעל בית חרושת לצבעים ״ינלה״:

״מבחינה מוסרית ׳,השופט צדק. אבל אני מטיל ספק בצד
המעשי של הדבר.״

9רפאל קלצ׳קין,

שחקן תיאטרון ״הבימה״:

דונביץ

צורווניצר

של כפיה.״
9יהודית כהנא, לבורנטית :״כל זה נראה לי כסערה
בכוס מים. וכי מי יכול לעזור לאשר, במצב שכזה,
אם לא בית־משפט? יתכן שבמקרה אחר, לא היה בורד
בזאת. אבל ישנם, לצערנו, אנשים רבים שאינם מבינים
שפה אחרת. ולכן מוטב אולי כך.״
9שמואל רחביה, עורך־דין :״אותו גבר שהוצא
כנגדו צוו־מניעה, עוד עלול, ברגע של חולשה׳ לבצע
עבירה פלילית של בזיון בית־המשפט. מאידך, לא ברור
לי אם האשד, האחרת, שנאסר עליו להיפגש איתה׳ היתד,
צד בדיון המשפטי, ואש צוז־המניעה חל גם עליה. באשר
להחלטת השופט לם, עוד מוקדם לחוות דעה ולבקרה בכל
צורה שהיא. יתכן מאוד שבית־המשפט העליון ידון בעניי
בשלב של ערעור. ולכן, מוטב להמתין.״

9לוני פיינשטיין,
ג רי

צ פ רו ני

* פנינה גרי, שחקנית ״תיאטרון הזירה״ :״דעתי
זהה עם מוסר ההשכל שבהצגה אהבה שכזאת, בו אני
מופיעה. מאידך, קשה לי להביע דעה אובייקטיבית על רגל
אחת.״
9ש מו אלי$,צמון, שחקו :״מובן מאליו שאי־אפשי־לראות
פסק־דין שכזה באור חיובי. לדעתי, מהזזה החלפת
בית־המשפט תקדים מסוכן.״
9אלהפ רנ ק ל, עובדת ״משכית״ :״אני מתארת
לעצמי שקיימים די חוקים להגנת המשפחה. אבל כשהדברים
מגיעים הלכה למעשה, אין להם ערך רב. ולכן גם אינני
מאמינה שהצוו, שהוטל על הגבר הנידון, ישנה את המצב.
ובכלל, הרגש עולה על כל חוק.״
9יצחק וו ק סנ בוי ס, בעל נקניקיה ברחוב דיזנגוף:
״אינני יכול לחזזת דעה מבחינה משפטית. אבל מה שנוגע
לחופש הפרט והומאניות בכלל, הרי לדעתי אין לפגוע
באותה פינה שנותרה עדיין, ושנקראת חופש הפרט,״
9בו בי צו רווני צ ר, מנהל ״יומן כרמל״ :״אין מקום
לוויכוח. אני מתנגד בפרינצים לרעיון.״
9צ בי זו ה ר, איש עסקיס :״אם בית־המשפט קבע את
מה שקבע, הרי יש להניח שהדבר נעשה בשיקול דעת. אישית,
אינני מאמין שפסק־דין יכול לשנות במקום שהרגש
מדבר.״

9מארקו תורג׳מן,

מנהל משרד כרטיסים ״לאן״:

״זה מזכיר לי את הסרט המוצג בימים אלה בתל־אביב.
בשם יאהבה במחבוא, המספר על קורות אהבה בין גבר
נשוי לבין בחורה (קים נובאק) — המנסים לשים קץ ליחסים
שביניהם, אבל אינם יכולים להתגבר על עצמם, למרות
כל המכשולים. בסופו של דבר נמצא הפתרון, כאשר הגבר
מחליט לעקור לעיר אחרת. דומני, שפתרון דומה יכול
היה להועיל יותר׳ גם במקרה זה.״

מבעלי. כל תיאורה של אשת־הקבלן אינו
מתאים למציאות אלא נלקח מהאויר ומי
דמיונה החולני.״
השופט המחוזי, יוסף לם, בפניו התבררה
הפרשה, האמין לסיפורה של אשת־הקבלי,
אולם לא הוציא את הצו נגד המאהבת. תחת
זאת הוציא השופט לם צו, האוסר על
בעלה של המבקשת להתראות עם אהובתו.
נימוקיו היו פשוטים :״המשפט העברי רואה
בנשואין — חוזה. בחוזה יש תנאי בלתי
כתוב לפיו אסור לצד שלישי, במקרה זה
האהובה של הבעל — להתערב ולהביא
את אחד הצדדים להפרת החוזה.״
לנגד עיניו של השופט לם, חניך האוניברסיטה
ובית־הספר־הגבוה־למסחר של וינה,

מצדיק התערבות בחייו הפרטיים של אדם. יש, כמובן,
מקום להסברה ולשיכנוע בדרך ההגיון — אבל לא בדרך

בעל ומנהל קולנוע ״תכלת״

בתל־אביב :״ברור שלבית המשפט יש סמכות לפסוק בכל
דבר׳ ואני מאמין שצוו זה ניתן בתום־לב ולטובת העניו.
אבל אותי מעניין לדעת אם השופט לם אומנם ראה את
האשד, האחרת לפני שפסק לטובת האשד, החוקית? והרי
ישנו פתגם האומר אהבה שוברת קירות של ברזל. מכאן שאינני
בטוח שיש ערך מעשי לפסק־הדין.״
9אינה כרמל, קצינת תרבות באניה הישראלית
ציון :״אי אפשר שלא לחייך לשמע פסק־דין אבסורדי, ה.
גם אותו גבר שאוהב את אשתו, לא מוכן להרגיש כצפוי־בכלוב.
מה שלא מושג בהבנה וברצון טוב, לעולם לא
אדרת יושג על ידי כפיה.״

9שולמית שלם,

עקרת בית ואם ל־ 3ילדים :״אש

אותו גבר לא יערער, ופסק דין זה אומנם יתפוס — לא
אתפלא מחר, אם על סמך תקדים זה, תבקשנה נשים רבות
מאת בית המשפט לעשות את אותו הדבר לבעליהן —
ולהיפך.״
9סאולי אסנין, מהנדס מכונות :״יתכן שלגבי מקרה
זה יש מקום לצוד. אבל מובן שאין טעם לעשות זאת
לגברים אחרים. וכי זה יעזור?״

ניצב החוק־הפלילי האוסטרי, הקובע בסעיפים
502ו־ 325 שמותר להטיל קנסות ואפילו
ענשי מאסר על אנשים נשואים שנתפסי
בבגידה או הופיעו בציבור בחברת בני־זוג
שאינם בני־זוגם החוקיים.
יותר מכולם היתה בלתי־שביעת־רצון מהחלטת
השופט דווקא אשת־הקבלן, שביקשה
את הצו נגד מאהבתו .״בשביל מה היה
צריך להוציא את הצו נגד בעלי?״ שאלה,
״מספיק אם היה מוציא את הצו נגדה.״
האשד, חששה מאוד להרגיז את בעלה. והיה
יסוד לחשש זה. עקב צו־השופט הגיש
עתה הבעל תביעת גט מאשתו.
״אני לא אגיש ערעור על החלטת השו-פט
לם. מספיק לי עם הרעש,״ אמר הבעל הש
בוע
לכתב העולם הזה .״אחרי הצו הזה
יבואו בטח הרבה נשים לתבוע צוים דומים.
שהבעלים שלהם יגישו ערעור.״
״אני לא אתן לו את הגט!״ הודיעה אשתו
נמרצות. הנשק האחרון הקיים בידיה אחרי
שהבעל ביקש גט הוא, להוציא צו מ־בית־הדין־הרבני
שיאסור על הבעל, באם
יקבל את הגט, לשאת את ידידתו לאשה.
אלא שכדי לעשות זאת יהיה עליה להוכיח,
את מה שלא הצליח להוכיח בעלה של הידידה:
שהיא הגורם לגירושין וכי בעלה
קיים עמה יחסים בעת היותה נשואה.
רק אם תוכיח זאת תוכרז המאהבת כ־אשה
בוגדת, לא תוכל להינשא לקבלן
לעולם.

החי יחסי־־ציכור
ף תל״אכיכ, לאחר ששני קופים מגזע
!— הלמודים נמלטו מגן־זזחיות, חדרו לדירות,
הבהילו עקרות־בית, הצליחו עובדי
הגן לתפשם, האחד בקירבת דירת עתונאי
של הארץ והשני — ליד דירתו של כתב
דבר.

0 ^10$
חתיכה טופח

הי״־תנו
גא7חפה,
נכון?
ובאילת...

ך שפילד, בריטניה, נצטווה הקצב בוב
^ מארשאל לחדול למכור את ספרו של
ד.ה. לורנס, נואהבח של ליידי צ׳אנורלי.
שנאסר עד לפני שבועיים על־ידי הצנזורה
בעוון תאורי־מין ותענוגות־בשרים, על דוכי
הבשר של אטליזו.

לא מום כה:

8ז 1ווי^ד*זן ו
ף* ליאופולדוויל, קונגו, שלחו פקידי
—1משרד־התיירות לפאריס צרור של שלטי־פרסומת״,הנושאים־־
באותיות־ענק את הכתבת
:״בקרו בקונגו! קבלת פנים חמר, מובטחת
לכם!״

ובגליל...

הדי >ש תש מה לראות בארצנו,
להכיר את נופיה. אתרי עתיקותיה
וכל פינות ה ח מד שבה.
רוח פרצים

הרגישו עצמכם תיי רי םבארץ
וצאו לטיול נעים באגדתיור

לדימונה, שעה שיוסף פרץ שב משי-
^רות־מילואים, הופתע לגלות שצח• המילואים
היה מכוון ליוסף פרץ אחר, אשר
מטלטליו עוקלו בינתיים במקום חפציו של
פרץ הראשון, שלא שילם, מצדו, דמי מם־
ההכנסה כראוי.

לפרקים פגו בהקדם לא חד מ מ שרדינו:
ירושלים: ככר ציון, טל 24000 .
תל־אכיב: בן־יהודה ,59 טל 52004 .
חיפה: רח׳ העצמאות ,104 טל 68974 .

אגדוא. ש.ד).

תודההכרח
ד 1ז ף

זה עתה הופיעו
ספרי כיס חד שי ם
מ מי טב הספ רו ת ה עול מי ת

כל ספו חוויה מוחקת

כל מפו
ליוה 1

הסוואה קרכית
ף* סוהו, לונדון, נקלע תייר קוחר־תעני־
—1גו ת למרתף־־־הנושא כרזה המעוטרת
בנערות חשופות, מצא עצמו באסיפת חיל-
הישע, שהשתמש בנייר־כרזות ישן כדי
לאטום את זגוגיותיו המנופצות של האולם.

המשולש הנצחי
ף* ירושלים, בעת הרצאה אוניברסיטאית
7 —1ל ״החיים בסין העתיקה״ ,הסביר הפרופסור
המרצה כי בכתב סיני הסימן
״אשד,״ בתוך הסימן ״בית״ — פירושו
שלווה, בעוד ששלושה סימני־״אשה״ בתוך
הסימן ״בית״ פירושם — אסון.

להשיג בנר

ו 1כני
העתונים

ף* כפר אונו, נדרש תושב לשלם דמי-
2״אישפוז בבית־ד,חולים תל־השומר, דחה
את התביעה בטענה שהובא לבית־החולים
שעד שהיה נטול־הכרה — ועל כן ניתנה לו
העזרה הראשונה ללא הסכמתו.

ף היי־ון8 ,בצות־הברית, הכתיר השבי־
:_2.ווו המקומי׳ידיעת־שער בכותרת הצעקנית
״תוצאות בלתי־צפויות לבחירות״
הוסיף תאור מפורט של נשף בחירת מלכת־היופי
של אגודת הצדקה המקומית, שנתקיים
ביום הבחירות לנשיאות.
העולם הזה 1210

אביונים כם1עד 11 של רוטשילד
ויסודי נזבלה
מפעם לפעם מוטלת על העתונאי גם
חובה מוסרית להשריש מתוך הציבור דעות
קדומות וזה מה שאני עושה השבוע. מתוך
כל הדעות הקדומות, שאנחנו שטופים בהן,
הקדומה ביותר היא הדעה שמועדון הגולף
בקיסריה מיועד רק לסנובים ולמליונרים
מסוגו של רוטשילד. דעה קדומה זו איננה
נכונה, כפי שתראו עוד מעט. כל אחד, בלי
בל התחשבות במצבו הכספי יכול לשחק
גולף ולהיות חבר במועדון הגולף. זה מכוון
לעשירים ולאביונים׳ לרוטשילדים ולפועלי-
הדחק.
אמת צרופה זו, לא הוצאתי בעצמי משר וולי•
הגיש לי אותה מזכיר מועדון הגולף
הרשל בנז׳מין על מגש חרסינה.
״איך זה יכול להיותי״ שאלתי את בנ־ז׳מין
,״איך זה יכול להיות, שגם אנשים
עניים יכולים לשחק גולף במועדון שלך?״
״זה פשוט מאוד,״ ענה בנז׳מין .״ההוצאות
שמוציא שחקן גולף הן כה קטנות,
שזה לא יכול להשפיע על התקציב הרגיל
של בן־אדם. בשביל להיות חבר במועדון,
זה לא עולה יותר מ־ססז לירות לשנה. אם
תחלק את זה לחודשים, אז זה פחות מעשר
לירות לחודש ואם תחלק את זה לשבועות,
זה יוצא עוד יותר זול.״
״ואלה כל ההוצאות?״ שאלתי.
״כמעט הכל. יש עוד הוצאות שוטפות
קטנות. כל יום של מישחק עולה לירה אחת
ואם רוצים גם לשכור עגלה לנשיאת המחבטים,
מוסיפים עוד חצי לירה. אם למישהו
אין כוח לשאת את המחבטים בעצמו, הוא
יכול לשכור ילד שקוראים לו בלשון הגול־פאים
קאדי, בשכר של שתים וחצי לירות
לכל שמונה עשרה המסלולים או לירה ורבע
לתשעה מסלולים. אלה כבר הוצאות קטנות
שלא נחשבות. כמובן שגם צריך לקנות
מחבטי גולף למישחק. סידרה שלמה מונה,
ארבע עשרה מחבטים. אם מחפשים סידרה
טובה וחדשה לגמרי, זה עולה בסביבת
חמש מאות לירה, אבל אפשר לקנות גם
סידרה משומשת שלא עולה יותר ממאה
וחמישים. זו לא הוצאה גדולה, כי הרי
לא קונים מחבטי גולף כל יום, ואם תקחו
את החמש מאות לירה ותחלקו אותם לכל
ימי החיים — אז כמה יצא לכם לכל יום?
אפם.
אף־על־פי שההוצאות הכספיות הכרוכות
במישחק הגולף קטנות מאוד, ביחוד אם
מחלקים את ההוצאות, החד־פעמיות והשוטפות,
לחודשים, לשבועות ולימים, עדיין מותר
לבן־אדם לשאול את עצמו מה עליו
לעשות תמורת הכסף. על זד, אני יכול
לענות לכם בעצמי ובלי להזדקק לציטאטות
מפיו של הרשל בנז׳מין.
כל מי שנרשם והתקבל למועדון הגולף
בקיסריה, שהנשיא שלו הוא הבארון רוטשילד
(וזה לבדו כבר שידה את כל הכסף),
צריך לנסוע לשם במכונית הפרטית שלו
בכל פעם שהוא מרגיש שהוא עצבני או
שיש לו דאגות אחרות. שם, במועדון, עומד
לרשותו תא פרטי, מקלחת וכר. הוא מתרחץ
והולך לשחק גולף. שוכר קאדי קטן בן עשר
או אחת עשרה, ממעברת קיסריה, שישא
אחריו את שק המחבטים, ויורד במדרגות
אל מישטח הדשא הראשון שקוראים לו מי.
על הטי, הוא מניח כדור גומי על סיכת עץ
שגם היא נקראת טי ואת הכדור הזה צריך
להעיף בעזרת מחבט לתוך המחוספס. המחוספס
הוא כר דשא גדול המלא מלכודות
חול, שיחים ועצים ולפעמים אפילו פלגי־מים,
ובקצהו הרחוק יש ככר שעליה צומח
דשא עדין. קוראים לה בשם — הירוק.
באמצע הירוק יש חור שקוראים לו הספל,
שקוטרו אחד עשרה ורבע סנטימטר ולתוך
הספל הזה צריך להכניס את הכדור, במספר
חבטות קטן ככל האפשר.
תתפלאו כמה שזה פשוט. כל מה שצריך
לעשות זה להכניס את הכדור לתוך הספל
שבמרכז הירוק במספר הכי קטן של חבטות.
זה כל כך פשוט! אפילו אנשים עניים
מאוד יכולים לעשות את זה. הצרה מתחילה
רק אחר כך. כי אחרי שגומרים להכניס את
הכדור לתוך הספל, צריך לעבור למסלול
אחר ולהתחיל הכל מההתחלה. שמונה עשרה

של שחקני ג ול! 1

וווו 11 11 1 1 1 1 1 ) 1

1 1 ) 1 ) 111

ו • 11ו י,111 1

1 ׳ 111 1 1 / 1 11 1 )) 1 1ן 1 11׳1111ו 1י ׳ ויו ,1 11

ן 1 ווו 1 | 11• ) 1ו 1111) 11111ו ׳ ו 11111 11) 1) 111

11 11 ן ן*!|1! | 1| 1׳\\ 11 111| 111! 1/11) 111111) 1111111) 1 11 /ן
11 11111 11 1 ) 1י 1) 111111 1י 1י 1י 1) 1<111
ן ן ן ) 1111 ) 1 ) 11111 11) 111) 1 / 111111 11 1 1111ייל

* 11111) 1111111! 11111 וון ן 1)11ו 1)1ו| 1 1• 1וו |ן || 1ו 1יו1ו
)[ 1 1111111 ) 111111111 1/ 11 1י 11) 11) 11) 11 ) 11

ממרפסת מועדון הגולף, מסתכלים כשחקן העומד כ״טי״ וחובט בגדוד ולידו ה״קאדי״
פעם צריך ללכת אל הטי, לתקוע טי באדמה
לשים עליו את הכדור, לחבוט, להחליף את
המחבט, לרוץ אל הכדור ולחבוט בו עוד
פעם, להחליף את המחבט ולחבוט שוב עד
שהכדור מגיע אל הירוק ובירוק — לחביט
בו במחבט מיוחד, שקוראים לו המניח
עד שהכדור נופל לתוך הספל.
החזרה הזו, עליה צריכים לחזור שמונה־עשרה
פעם, היא המקום בו קבור הכלב;
כי לשחק גולף על מסלול אחד *כול כל
אחד; אבל לחבוט כדור בשמונה־עשרה מכ לולים,
בדרך שאורכה שבעה קילומטרים —
דבר זה יכולים להרשות לעצמם רק העשירים,
כי לאדם עני אין זמן לשטויות כאלה.
אדם עני צריך לחפש פרנסה. אוי לו ואביי
לו לפועל־דחק, למשל, שמזכיר הלישכה
יראה אותו מתרוצץ עם מחבט על פני
שמונה־עשרה מסלולים. שם רע יצא לו

כרסי

ואולי אפילו שם של משוגע, ולא יקבל
יותר אפילו יום עב1דה אחד בקטיף הכותנה.
כדי למנוע ממזכירי לישכה לתחוב את
חוטמם בעסקים לא־להם, נרשם מועדון הגולף
בקיסריה כמועדון פרטי, שללא־חברים
אסור להכנס. בשער עומד ש.ג ,.שבודק
אצל כל אחד את התעודות; ולגבי המסתננים
קבעו תקנה שמי שאינו חבר המועדון
ובכל זאת רוצה לשחק, משלם עשר לירות
ליום — סכום ששום מזכיר לישכת עבודה
אינו יכול לעמוד בו.
ההנאה שבני־אדם מקבלים ממישחק הגולף
היא שונה בכל מקרה ומקרה. יש
אנשים שמשחקים גולף מפני שבחרו אותם
לנשיאות ארצות־הברית; ויש כאלה שמשחקים
גולף מפני שהרופא ציודה עליהם לרוץ
מספר קילומטרים אחרי שבולעים גלולה;
ויש אחרים שהדבר מרגיע את העצבים של

הה רד יניל אא שש רר ^ש ו - 3ר כתוג ת

/10י־ -
הנו

חבר

ברון א ד פונ דדה רוט שילד

בשיא

כרטיסי החבר של העשירים והאביונים, חתומים על־ידי רוטשילד.

הם; ויש כאלה שבכלל לא אוהבים לשד
גולף, אבל מכיוון שבמועדון גולף לא עו
שים שום דבר אחר, מלבד לשחק גולף! ,
גם הם משחקים גולף.
להיות חבר במועדון הגולף של הרוו
שילדים בקיסריה זו לא רק חובה, כפי 7
אפשר להבין, אלא גם זכות! ואת הזכו
הזו אין רוכשים בקלות. אדם שרוצה להר
קבל למועדון לא מספיק לו שהוא עני !1
אביון. עליו לרכוש גם שני ממליצים טובי
ולהיות בעל נימוסים נאים. איך להשיג או
שני הדברים האלה? זה פשוט מאוד: בוח
רים שנים מבין 300 חברי המועדון ומבק
שים מהם המלצה. אם השנים מסכימים, נש
אר רק ענין הנימוסים.
כיוון שאני מספיק אביון כדי להיות שת
קן גולף, ביקשתי מהרשל בנז׳מין שיתן ל
לעיין ברשימת החברים, כדי שאבחר לי שנ
ממליצים. אך המזכיר סירב, באמרו, שהשו
של כל חבר זה רכושו הפרטי של החבו
ואין המזכיר יכול למסור אותו לאחר בל
קבלת רשות. באמרו זאת, אילץ אותי למ
צוא את חברי המועדון בדרך של גישו7
סומא בארובה.
התחלתי לשאול את ידידי אם ידוע להג
מישהו שעלול להיות חבר במועדון הגולף
אמר לי אלי תבור, שאולי זה יכול להיוו
הסופר משה שמיר.
״למה חזקא משה שמיר?״ שאלתי אותו,
״מפני שמשה שמיר משחק טניס, ואס
הוא משחק טניס, מדוע שלא ישחק גם
גולף?״
הרמתי את שפופרת הטלפון וטילפנתי
למשה שמיר.
״לא דובים ולא יער,״ ענה הסופר המפורסם
בקול תרעומת .״מאין קיבלת אינפורמאציה
מסולפת כזו?״
היות ועדיין אין לי ממליצים, אני מנצל
את הזמן הפנוי העומד לרשותי כדי להת;
אמן בנימוסים נאים.

ז אזי

זאזי

״רומן־צרפתי נועז״ כפי
שהעולם מבין מושג;ה.
זאזי הספר שגרם לסנסאציה,
כאשר הופיע בדפוס.
500.000 טפסים
נמכרו בצרפת בלבד.
1אזי מספרת על פריז הבלתי־ידועה.

סאטירה הגובלת בניבול־פה.
זאזי פילוסופיה
הגובלת בפורנוגרפיה.
זאזי בעלת סגנון דיבור ״איום״,
העלול להביא מלח־נווד
במבוכה ובת־טובים להסמקה.

א]שים
כלא פרט
בישיבה האחרונה של הממשלה, לפני
ששר־הפנים משה שפירא יצא ממנה
בטריקת־דלת, קרא דויד כן־גוריון מיב־רק
שקיבל מגוף שקרא לעצמו ״אגודת הרבנים
הספרדיים״ .המיברק ביקש :״אל תמי
ליבו עלינו רב שאיננו רוצים בו!״ והיה
מכוון נגד הרב יצחק נסים. הוא לא
נשא שום חתימה אישית. שאל שפירא את
בן־גוריון :״האם גם אתה חותם כך על
מיברקים?״ השיב בן־גוריון בתוקף :״אני
חותם תמיד בשם דויד בן־גוריוך
לפני כל ישיבה של ועדת השרים לחקירת
העסק הביש, לוגמים השרים המשתתפים
בוועדה כוסית קוניאק לחימום. העיר על
כך שר הבריאות, ישראל ברזילי, שצורף
לוועדה רק אחרי לחץ ממושך :״אני מנצל
את הקוניאקטורה שר המשפטים,
פנהס רוזן, נשאר ייקח גם בתפקידו הרם.
במכונית השרד שלו מצוי תמיר קולב,
עליו תלויים מכנסיים רזרביות וז׳אקט, למקרה
שחליפתו תתקמט בהצגה הראשונה
של תיאטרון עברי שנערכה בנצרת ,
הערבית, על ידי תיאטרון זווית, נוכח גבי
ראש העיר, סייף אדין אל זועבי. ראש
העיר הביע דעה חיובית על ההצגה, אולם
טען שהנשיקה על הבמה אינה נראית בעיניו
:״זה כמו ניאוף!״ כשנשאל מדוע
אינו מתנגד לנשיקות על מסך הקולנוע,
השיב :״קולנוע זה משהו אחר. בקולנוע
זה לא נשיקה ממש כמו בתיאטרון
אדולף אייכמן היה אולי האסיר היחיד
בחולדות המשפט העולמי שלמענו
יותקן לא רק בית־משפט מיוחד אלא אף
בית־סוהר פרטי. בניין בית־העם הירושלמי,
שיהפוך בחודש מארס 1961 לבית־משפט
בו יישפט אייכמן, מותקן במיוחד לצורך
זה, בהשקעה שתעלה על מיליון לירות. ל־אייכמן
עצמו יהיה בבניין תא מיוחד, שממנו
לא יצא עד תום המשפט. דלת ישירה
תוביל מתאו לתא־הנאשמים באולם —
תא העשוי זכוכית נגד כדורים, ללא כל
מגע עם האולם. דברי השופטים ודבריו של
אייכמן יועברו זה לזה באמצעות רשת מיוחדת
של רמקולים. גם קירותיו של תא
הכלא החדש הותקנו במיוחד בצורה כזו ש־אייכמן
לא יוכל לקרקר אותם ולבלוע את
הטיח באם ירצה להתאבד הרמטכ״ל
הפורש של צה״ל, רב־אלוף חיים לסקז־כ,
ישאר רב־אלוף גם אחרי פרישתו מתפקידו,
אם כי קודמו בתפקיד, משה דיין, דאג
לפני פרישתו להעביר חוק מיוחד בכנסת
לפיו נקבע שדרגת רב־אלוף היא דרגה
זמנית בלבד והפורש מתפקיד הרמטב״ל
חוזר להיות אלוף. חוק זה הוצע כדי שגם
רמטכ״ל לשעבר יוכל להמשיך לשרת ב־צה״ל
בדרגת אלוף. אולם דיין עצמו הגיע
למסקנה׳כי החוק אינו מעשי, ואחרי שיחתרו
מתפקיד הרמטכ״ל הועבר בשקט חוק
חדש — המחזיר את המצב לקדמותו, כך
שגם דרגתו של דיין נשארה דרגת רב־אלוף.

ה גו ״ ם •ע^־כ׳ו
התסריטאי הישראלי, רוכרט (״בוב״)
גרי, נוהג להכניס לכל תסריט שהוא כותב
תפקיד עבור אחת משתי בנותיו, המופיעות
אחר כך בסרטים. בסרט 40 שנה להסתדרות
הועיד גרי תפקיד לבתו דורית בת

אומרת :״והמיזמוז, אתה מבין,
מתחיל מחד ש...״

?אז1
מאת ריימון קיבו, חבר אקדמיה
״גונקור״ ,כתוב בניב ארגו׳
פריזאי ותורגם לעגר,־עברית
בידי המתרגמת עדנה קורנפלד.
זאזי תופיע בשבוע הבא
בספר־כים ״דשא״
בצבעי אופסט תוססים
( 95 אגורות)

?אזי

תמונה מן הפרט ״אקסודוס״ :האוניה מגיעה לחיפה
לפי שיטת ״עשה־זאת־בעצמן״

ד 10 ואילו בסרטון הסברה על אלקטרוניקה
שיתף את ביתו מירב בת השמונה.
היחידה שמתרעמת על כך היא אשתו, שחקנית
זווית, פנינה גרי, כיוון שבעלה טרם
מצא בשבילה תפקיד באף אחד מסרטיו . .
ד־ותיקי
הבריגאדה העברית במלחמת
עולם השניה תיכננו לבצע טיול לאירופה.
בכוזנתם היה לצאת ולחזור על דרך מסעי״
הם במלחמת העולם. אולם התוכנית לא
יצאה לפועל משום שהאוצר לא הקציב
דולארים. רק אחד מצא דרך להתקשר עם
האנשים אותם זכר מפגישותיו אז: רב־סרן
עמיהוד תסור (טברסקי) ,איש הוצא,ז
הספרים גדיש לשעבר, שהיה סמל בברי־גדה,
מסר את כתובות מכיריו לבנו, סמל
הצנחנים עודד תבור, שיצא השנה להולנד
להשתתף בצעדה. אותה משפחה שאירחה
לפני חמש, עשרה שנה את האב שנכנס
להולנד כמשחרר, אירחה השנה את הבן
בעת מישחק הכדורגל שנערך השבוע
בין ניבחרת ישראל וקפריסין, החליפו שתי
הנבחרות פרחים. אחר כך רצו השחקנים
ופיזרו את הפרחים בין הקהל. רק שחקן
אחד לא עשה זאת. קפטן הניבחרת הישראלית,
נחום סטלמך, רץ ומסר את
הפרחים שבידו למאמן הנבחרת גיולה
מאנדי פחות אסיר־תודה למאנדי
היה הכדורגלן יצחק פלשל. פלשל הוזמן
לפני המישחק להצטרף לסגל, אולם הודיע
שאין ביכולתו להצטרף מאחר שהוא חולה.
למרות זאת קרא לו מאנדי לפגישה. בפגישה
הציג פלשל בפניו תעודה רפואית המאשרת
כי הוא חולה. אף־על־פי כן רצה
מאנדי לעשות בפני השחקן, עמו הסתכסך,
ג׳סטה והציע לו :״מה איכפת לך, תיסע
איתנו לבית ההבראה, שם תבריא.״ כשדחד
פלשל את ההזמנה במילים חריפות, התרתח
מאנדי, הורה לו בצעקה לעזוב את החדר
עמוס עבודה היה השבוע חהי עד
זאלי, המדריך הראשי של חברת התיירות
ההסתדרותית היסתור, שאירחה את הקפשבאו
במיוחד לחזות במישחק. ריסאים רוב הבאים היו קפריסאים ממוצא יוזני ורק
מעטים מהם היו תורכים. אולם נוכחותם
מנעה מחוזי להניף על המכוניות, בהן
הוסעו התיירים, את הדגל היווני .״פחדתי

פסו>זי השסע
@ חרמטכ״ל היוצא, חיים לסקוס :״לא ראיתי בתפקיד הרמטכ״ל
קרש־קפיצה. אין לי אמביציות להיות שר, או סגן־שר.״
ח״כ חרות, יוחנן סאדר, על דויד בן־גוריון :״איש זה נעשה מיום
ליום יותר מוזר, יותר רשע ויותר מסוכן.״
$אסרהם הרצפלד, לשר האוצר לוי אשכול, במועצת ההסתדרות החקלאית
:״כשל כוחנו לעמוד בפירוריך, אין בהם כדי לבלוע ואיננו יכולים לד,קיאם,
אנו נחנקים!״
$הד״ר פלומניצקי, עובד התחנה לחקר החקלאות ומוותיקי המומחים
לגידול ירקות בארץ, בוויכוח על המוינימייקר במועצת הירקות :״כל המומחים
לחקלאות בארץ הם דילטנטים!״
סו עז עסרץ, מבקר ראדיו :״קול ישראל הגיע למצב נרקיסטי מובהק
בו הוא עצמו נושא החדשות של עצמו.״
$ראוסן דפני, ראש רשות הספורט :״אנו עם של מסתכלים בספורט
מבלי לעסוק בו.״
יוסף דגן, מזכיר ההתאחדות לכדורגל, בתשובה לבקשה לסדר מקומות
חנייה באיצטדיון רמת־גן לאוטובוסים של התיירים שהגיעו במיוחד מקפריסין
לחזות בתחרות הכדורגל ישראל־קפריסין :״אני הלכתי ברומא שלושה קילומטרים,
עד למיגרש־ד,תחרויות, והקפריסאים יכולים ללכת ששה קילומטר.״
הצייר נחום גוטמן, על תערוכת הציור הצרפתי במוזיאון תל־אביב:
״אני מתפלא באיזו מידה מחקים הציירים הצרפתיים את ציירי ישראל״.

שהגויים יעליבו,״ סיפר
לתורכים.

חוזי, י בהתכודנו

בית מו לסית
למלחמה בבנות הטיפש־עשרה, החולמות
על עתיד של נערות־זוהר, יצאה השבוע
שחקנית הקאמרי, חנה מרון, בתוכנית
הראדיו של תת וסימפאטיה. סיפרה חנה על
גורלן של שתי נערות־זוהר ישראליות: בביקורה
האחרון בלונדון, ניפגשה עם השחקנית
היה הררית ששכבה אותה שעד
אחרי ניתוח התוספתן. חיה ביקשה מחברתה
לשעבר בקאמרי להשאר עוד כמה ימים
בלונדון, מאחר שהיא מרגישה בודדה מאוד.
על השניה, זיווה רודן, סיפרה חנה מבלי
לנקוב בשמה :״פגשתי אותה לאחרונה בארץ
והיא נראית כמו קאריקאטורה של
עצמה חגיגת השבוע בעולם התיאטרון
הישראלי היתד, חגיגת נשואיו של
שחקן הקאמרי הצעיר, עודד קוטלר,
לשחקנית תרצה אתר, בתו של המשורר
נתן אלתרמן. אחרי החתונה החגיגית
נחלקו החוגגים לשניים. ותיקי הספרות והתיאטרון
נסעו לכסית. שם שמחה צמרת
התרבות העברית בשירים באידיש בניצוחו
של אכרהם חלפי. הצעירים נסעו לחגוג
במועדון עומר נייאם. כשכולם כבר היו
שתויים, אמר האדריכל יצחק ישי לפז־מונאי
חיים הפרי :״איזה מין שירים את־,
כותבי״ ענה לו חיים :״תסלח לי, אם נשים
בית משיר שלי מול בית שלך, נראה מי
מהם יותר טוב הצגה טרום־בכורתית
של הסרט אכסודוס נערכה לפני שבוע באולם
קולנוע ריבולי בברודביי, בפני 40
מוזמנים. מכל השחקנים הישראליים שהופיעו
בסרט, מופיעים בכותרות רק שלושה
שמות: דן כן־אמוץ, שמואל סגל וצפורה
פלד. במאי הסרט עצמו, אוטו
פרמינג׳ר, חילק למשתתפים בהצגה, רובם
עורכי עתונים, מבקרי־קולנוע ובעלי־טורים
בעתונות האמריקאית, ביולטין מיוחד, בו
הגדיר את עצמו כ״מפיק על פי שיטת:
,עשה זאת בעצמך״ .,לדבריו, השתתף בכל
שלב של יצירת הסרט, החל בכתיבת התסריט׳
המוסיקה, העריכה וכלה בהענקת נוכחותו
לכל סצינה שצולמה בסרט
הזמרת טוכה פורת, שיצאה לסיבוב באירופה,
זכתה כבר להופעה פומבית ב־פאלה
דה שאיו בפאריז. היא הופיעה שם
במיסגרת תוכנית של אמנים בינלאומיים
בשם עשרת הטובים. שמה התנוסס בראש
העשרה. אחרי ההופעה קיבלה טובה שורה
של הצעות להקלטת שיריה. זמרת אחרת
היתד, אולי נופלת במלכודת הסוכנים, אולם
טובה פטורה מצרה זו. האמרגן שלה הוא
בעלה, אלוף ישראל בקפיצה לגובה לשעבר,
אמציה פורת בד בבד עם הופעתו
במחזה אירמה המתוקה בברודביי, נרשם
אריק לכיא לאוניברסיטה של ניו־יורק
שם הוא לומד כתיבת מחזות ותסריטים.
בקיץ עומד אריק לד,כנס לבית־הספי
לצלמי סרטים. אשתו של אריק, שושיק
שני, התקבלה אחרי בחינה לבית־הספר
הדרמטי של אוטה כאגן המפורסמת. שחקן
אחר של הקאמרי לשעבר, יוסי קודמן,
עושה אף הוא קריירה. הוא עומד להופיע
בקרוב בתפקיד ראשי בסרט בריטי. בינתיים
הוא לומד בתיאטרון של ג׳ון לינל
ווד נחמה דוידית, השחקנית
לשעבר של תיאטרון אהל, מצאה לה לאחרונה
עיסוק מבדר וגם מכניס יותר מאשר
שחקנית תיאטרון. היא הפכה למארחת הראשית
של מלון דן בתל־אביב.
העולם הזח 1210

מאת

שייע גלזר
חייששמעתי על התוצאה של ה־
\ *מי ש חק בין ניבחרת ישראל לניבחרת קפריסין
בקפריסין 1:1 ,׳ התפלאתי נורא. אני
זוכר את הקפריסאים עוד מהמישחק הבינלאומי
הראשון שלי נגדם, ב־ ,1949 כשני־צחנו
אותם .1:3כבר אז הם לא היו שחקנים•
אז אחרי זה, שלחנו נגדם לכל מיפגש
את ניבחרת ב׳ שלנו ותמיד ניצחנו. חשבתי
מי יודע מה, שהם נעשו שחקנים פיתאום.
אז הלכתי לראות את המישחק נגדם ברמת׳

ראיתי שלא הייתי יחיד. היה שם קהל
יותר משהיה במישחק נגד אנגליה הצעירה.
כולם התלבשו במעילי־הגשם ובמטריות שקנו
בקפריסין והלכו לראות את הכוכבים
החדשים. היתה שם גם התגבורת של

נמעט בכל יאחד מרגעי המי(״־
1X 1 ״ 111171 *1 1 71
חק בין נבחרות ישראל לקפ||

ריסין: השער הקפריסאי מותקף כאשר ברחבת ה־ 16 נמצאים
כתריסר שחקנים. בתמונה נראה אברהם מנצ׳ל, שחקן נבחרת

ישראל נאבק עם מגן קפריסאי, כשהשוער הקפריסאי מוכן לקלטו;
ואילו נחום סטלמך, בחולצה מספר ,9מוכן לקבלו ולבעטו לשער
חילופי המקומות התמידיים של השלישיה הפנימית, וביחוד של
מנצ׳ל, מוטטו את הגנת קפריסין, המשחקת בשיטת השמירה האישית

שחתם את ששת השערים הישראלים היה
היפה במישחק. בדקה ה־ ,88 קולט סטלמך
כדור, עוצר אותו, מטעה את השוער שקופץ לרגליו ובועט את הכדור מעליו, אל תוך השער.
שער נדיר כזה נראה רק לעיתים רחוקות במשחק בינלאומי קובע, מעיד על שליטה בכדור.

האוהדים מקפריסין, שבאו לעודד את הקבוצה
שלהם. אבל לא היה להם זמן לעודד
אותם מפני.שכל הזמן היו עסוקים במכירת
המגהצים שהביאו מקפריסין, אחרי ששמעי
שכולם הולכים כאן מקומטים. חבל רק
שלא היו קונים. כולם כבר קנו מגהצים בקפריסין.
כשהתחיל
המישחק, זה הזכיר לי את ה־מישחק
של הניבחרת שלנו נגד ניבחרת
רוסיה במוסקבה, לפני ארבע שנים. גם •שם
שיחקה רק קבוצה אחת. בקושי הגענו שם
פעמיים לשער. הקפריסאים חזרו עכשיו
בדיוק על המישחק שלנו במוסקבה.
בחיי שאין לי מזל. כשיוצא לנו לשחק
כבר נגד קבוצה חלשה, שכל קבוצה בליגה
הלאומית שלנו יכלה לנצח אותם, והשחקנים
שלנו רבים ביניהם מי יכניס קודם את
השערים, אז אני יושב בחוץ. קבוצה זו
היא כמו לחם בשבילי. הדבר היחיד שהם
עשו יפה היה זריקת הפרחים לפניהמישחק.
לדעתי, הניבחרת הקפריסאית היא החלשה
ביותר ששיחקנו נגדה אי־פעם. היא 20
פעם יותר חלשה מוזיטנאם, אותה ניצחנו
1:5בקוריאה. ואילו החברה לא היו נלהבים
כל כך בשעת הבעיטות לשער, היו
מכניסים הרבה יותר מששה גולים. התוצאה
1:6בכלל לא משקפת את מהלך המיש־חק
0:12 .זה מספר שנותן תמונה על מה
שקרה שם.
כל החברה היו טובים במשחק. אבל במשחק
כזה לא צריך להיות טוב או רע,

השער השני אשר הבקיע שלמה לוי לרשת הקפריסאית
בבעיטת מספריים מרהיבה, בדקה ה־ 31 של המישחק,
בין ניבתרות ישראל וקפריסין. שלמה לוי אינו נראה בתמונה, אולם רואים בה את

הכדור העושה את דרכו אל תוך הרשת, דרך הגנת הקפריסאים ושוערם, שלא הבחיני
כלל כיצד חדר הכדור לרשתם. משמאל, נראה שופט המישחק היוגוסלבי. נוכח לחצם
הרצוף של הישראלים, התמוטטו שחקני קפריסין בסיום המישחק וכמה מהם צנחו על המיגרש.

השעו של סטרמן

השני בשישיה

הכדורים באים והולכים לבד. היו שחקנים
שבאמת כל הכבוד להם, למרות היריב החלש.
שלמה לוי הזכיר לי מה שהייתי אני
פעם. מנצ׳ל ריכז את ההתקפה ונתן את
אחד המשחקים היפים שלו בניבחרת ויוסקה
גולדשטיין היה השחקן הכי טוב על המגרש.
זה לא בגלל שהוא משחק איתי במכבי.
תשאלו את כולם.
אני לא הייתי בקפריסין, אבל אשתי היתת
שם. היא סיפרה לי שבקפריסין משחקים
הצופים על המיגרש שש־בש בין גול אחד
לשני. עכשיו, אחרי השש שקיבלו, אני
מפחד שהקפריסאים ישלחו גם את השחקנים
שלהם לשחק שש־בש. עד כמה שאני מכיר
את הקפריסאים, הם יעשו לשחקנים שלהם
עסק שש־ביש. וחבל עליהם, הם לא
אשמים. כמו שהניבחרת שלנו לא תהיה
אשמה אם יתנו לה לשחק נגד נבחרת ברא־זיל,
למשל.
עכשיו אנחנו יכולים בקלת להיות אלופי
העולם בכדורגל. צריך רק לנצח את
חבש ואת איטליה. וזאת כבר לא בעיה
אחרי שנצחנו קבוצה כמו קפריסין. אחרי
זה תיסע הניבחרת למשחקי אליפות העולם
בצ׳ילי. אלא שלשם לא צריך נבחרת, צריך
מיכלי חמצן. המשחקים שם יערכו שנים
וחצי קילומטר מעל פני־הים.
תסלחו לי שהמאמר קטן, הפעם. אני מתאים
את גודל המאמרים שלי לפי גודל
הקבוצות שמשחקים נגדם. הפעם שיחקנו
נגד קבוצה קטנה — אז גם הרשימה קטנה.

את תראיני דרך ציפייתי מעצמי שלי. הבינות,
זר, נשמע מסובך, אבל זה פשוט.״
אם ירדת לסוף דעתו, ואני בטוחה שכן,
מסרי לו בשמי שכבר עמדתי על הטריק,
ושאינני מתנגדת. מפני ש״הם״ (ורק הוא
יודע למה אני מתכוונת) בכל זאת שונים
מהיתר. אני מודה לך.

מי יכול לספר לי׳ ,מדוע האנשים הרוצים
לעזוב מסיבה בשעה מוקדמת, ואותם שאינם
רוצים — נשואים ז,ז לזה?

טעורב כפרשה

( ,)1210/36 גם כן מיספר.
מציע לכייל אותי בשותפות בחבר־ להפקת
סרטים, כאשר יאם ימצא את המממנים.
ואתם יודעים מדוע? מסני שהוא משוכנע
שעם חוש ההומור שלי, והחוש המיסחרי
שלו, אפשר יהיה להגיע רחוק. מה שחסר
לו בינתיים זה פנקס צ׳קים. היות וכל
האמצעים מקדשים את המטרה, לא איכפת
לו אם את בת 19 או ,29 צברית או
תוצרת חוץ, אם אביך סוחר מצליח או
סתם עסקן פוליטי, אבל בתנאי שלא היה
מעורב בפרשה.
ואם את במקרה חרשת על האוזן השמאלית,
או אם יש לך רגל מתברגת — גם
כן לא חשוב. העיקר שאת ממשפחה טובה;
כלומר, שיש לך מכונית פרטית, ווילה ב־תל־אביב
או סביון — באמת לא משנה.
וכל זאת, משום שהוא בחור עם המון
אמביציות, המתמחה אגב בבימוי והסרטה,
ושסרטו של פליני, לה דולצ׳ה ויטה, לא
מצא חן בעיניו. הוא היה רוצה בניטה
משלו, אבל כמובן שרק אתך, את מבינה.
אז אם תחליטי לכתוב לו, את --טו ב,
זה בעצם עניינך.

בשורה עורפית

וזד*1זה<זת*וז*1זוידי*0ת
ששה ראשים טובים מראש אחד. ראשית
מפני שאפשר (עם קצת דמיון) להרכיב
קבוצת כדורסל. ושנית, ותרשו לי להשתמש
בביטוי במקורו 11 18 011631(61 !>5?:
. 1116 )102611

ולכן, אם אתן שש חברות נורא־נורא
טובות׳ בעלות השקפת־חיים דומה, המוכנות
לבלות בחברת ששה חובשי כומתות
שחורות, הואלנה לכתוב אל 1210/37שהוא
הדובר שבחבורה. ובחייכן, כאשר
תלכנה אתם ברחוב, עשנה זאת בשורה
עורפית, טוב?

אמר פלוני, שבילה סוף־שבוע בבית ידי״
דיס :״אילו המרק היה חם כמו היין, והיי!

ישן נ מו התרנגלת, והתרנגלת טעימה נמו
המארחת — יכולתי לבלות חופשה נהדרת.״

אוהבת את ק 8קא?
הרדיו השמיע במעומעם איזשהו פזמון.
צלצולי־הטלפון נדמו כבר מזמן, ו־()1210/38
הניח לספרי־הלימוד שלו, וישב לכתוב לך
מכתב:
״יכולנו לבנות בית מקוביות, ממש כילדים.
ויכולנו גם להיות חכמים או אינטלקטואלים,
ולדבר על ודאן־גוך ומגורה, על
קפקא וצ׳ייקובסקי. יכולנו גם להיות סתם
טובים, ולדבר על האדם ועל מי שלא חתך
את רוטל הבשר משוק העולם. יכולנו
לחלום על אביב ופרחים. על טיול בשדות.
על ספל קפה וקסאטה דה־לוקס.
״ואילו לא חשדתי שתחשביני למתפלסף,
הייתי אומר לך כי אני רוצה לראותך דרך
ציפייתך ממני — כשהם שהייתי רוצה ש־

סטודנט כלבד

לקולנוע, והכסא הזוגי לימינם נשאר, משום
מה, מיותם.
לפיכך היו רוצים להכיר שלוש נערות
חמודות, שתהיינה צעירות במיוחד, ושדנד
יונן אל לוליטה של נאבוקוב לא יהיה
מקרי, אלא במתכוון.
אז אם את שואלת אותי, לא חשוב שאינך
העתק מדוייק של לוליטה. די אם
קראת את הספר בכדי שתוכלילכתוב
ל־(.)1210/40

כבר מזמן לא נתקלתי במקצוע מקורי כל
כך כמו לבורנטית. ואל תחשבו שלבו־רנטיות
מתמצאות רק במבחנות)1210/39( .
למשל, מתמצאת לא פחות במוסיקה ואומנות•
ותתפלאו, היא אפילו אוהבת את
כל אותם הדברים שאתם אינכם שונאים.
מה שמפליא אותה ביותר, זאת העובדה
שיש לה אופי כשל חברת־קבוץ, למרות
שלא נולדה ולא גדלה במין מקום שכזה.
יש לד, כמובן עוד כמה דברים, ובעיות
שטרם מצאה את פתרונן, אבל זאת אשאיר
כבר לך — בתנאי שאתה סטודנט, ואך ורק
סטודנט. ותודה.

כקיצור ודענין

היבן אתן; לוליטות ז1

( )1210/42.שיגרתי למדי, אבל כותב ל
הפעם
יש לך עסק עם שלושה ברנשים,
המשרתים יחד ביחידה קרבית. וכשהם באים
העירה (לרוב יחד) ,מרגישים עצמם, סלחו
לי על הביטוי, נורא בודדים. ובפרט כשיש
להם הרגל משונה לקנותכרטיסים זוגיים

מת שמרגיז אותי נורא בקשר, לתצפיות
מזג האויר, הוא זה — לא תמיד הם טועים.

״החתיך,

לא לא! שום דבר מיוחד, רק סתם חתיך,
שהחברה הדביקו לו את ה׳ הידיעה.
אם את אוהבת את הטופס הזה, ורק
אלוהים יודע למה, כתבי אל 1210/41 רק
תני לי מנוחה.

עניו•

״אני חייל בן .19 יליד־הארץ — מעוניין
להכיר נערה מתל־אביב או חיפה. פרטים
על עצמי אמסור לזו שתכתוב אלי.״
ואגב, הוא מודה שהוא די נחמד, וחושב
שלא יהיה קשה לעניין אותך. גם אני לא.

ציפור>ן(0ה לחמיה לי

נערת הע<ב1ע

ליצחק נכון,

דווקא הולך לו
ראש־הממשלה, אשר נראה לאחרונה בכליף,
משתעשע בחברתה של ירדנה הררי
*טמ?ן ון לוי, הכוריאוגרף שחום העור,
הוחתם על חוזה להופעה בסרט של מ.ג.מ.

אינני יודעת מה אומרת לכם דפנה ערוד.
לי, משום מה, היא מזכירה איילה עולת־ימים,
המנסה לצעוד את צעדיה הראשונים,
ואשר וולט דיסני מיטיב כל־כך לצייר,
אבל בלי הבננה.
מאחוריה 16 אביבים. לא מרתקים במיוחד,
אבל מבטיחים. היא כבר המפיקה להופיע
בסדט הישראלי אי לייק מייק, להשתתף
בסרטון על הנ״ל, ולגלות שבלנתה ברחוב
ננעצות בה כל העיניים — היא לא יודעת
למח.
בין שעורי־הריקוד אצל רות האריס וישיבות
בכסית, הספיקה אפילו להכיר את
יונתן רטוש, ולאמץ לעצמה תחביבים אחדים,
כמו: שירה, ספרות ואיקא ישראלי —
והאחרון אחרון חביב עליה במיוחד.
אז אם חשבתם לעשות לה עיניים —
נוחו. ובכלל, תנו לבן־אדם לגדול קצת,
מה יש ז

מזכיר

תרצה אתר, בתם של רחל מר־כום
והמשורר נתן אלתרמן, נישאה
לשחקן הקאמרי עודד קוטלר, בטכס
״כמעט ממלכתי״ ,שבו נכחו כ־ 600 אורחים,
החל באנשי רוח, תיאטרון, עתונות, משרד-
הבטחון, הצבא והעיריה, וכלה בסוחרים
מרחוב הגשר. בהזדמנות חגיגית זו יצר
נתן אלתרמן (כך נדמה לי) תקדים, בחובשו
מגבעת חדשה מעל לשערותיו המכסיפות.
ואם רחל מרכוס נראית עליזה בתפקיד
אטלקיה במחזה רוזנים ואביונים, הרי זאת
כאין וכאפס לעומת האושר והעליזות שקרנו
מסנה בערב זה. ד״ר חיים גמזו נזכר,
כאילו היה זה אתמול, כאשר הוא ואלתרמן
נאלצו לישון במיטה אחת, בעת שהיו סטודנטים
בצרפת. ואילו היום — ״ראו לאן
הגענו*!

קעם קוב כובש א ת לב הקהל
בשנים האחרונות למד הקהל הישראלי להבדיל היטב בין טוב לטוב יותר.
צבור הגברות השתחרר מן הקרתנות בלבוש מבלי לעבור לסנוביות המוגזמת,
אותה ראינו לעתים קרובות בארצות מתפתחות אחרות.
האמת היא שכל אשד, ראוייה לבית האופנה לפי רמתה. שתי החברות המצטינות
והבולטות בשטח האופנה בארצנו קיבלו בימים אלה את המחמאה הגדולה ביותר
שנשי ישראל יכלו להעניק: בתי האופנה ״איוניר״ ומפעל הסריגה והג׳רסי ״אלד״
נבחרו ברוב מכריע בתחרות בתי־העסק המובחרים של העיתון ״ידיעות אח־־ונות״
למקום הראשון.
חברת ״איוניר״ ,הקיימת קרוב ל־ 25 שנים, נטעה בלבבות הנשים את ההבנה

י י. י י
ג | 71/
בתי־העסק
של חברת

מעניק ראש העיר תל־אביב,

מר מ. נמיר, את תעודות ס המובחרים לה״ה י. איוניר ומנהלה הכללי
״אלד״ ,מר פ. בלוך, שהודו לו בברכתם.

שלבוש נאה אינו מותרות מיותרות, אלא חלק
נפרד מהופעתה של האשה המודרנית.

בלתי

בית־חרושת ״אלד״ ,המוכר לא במדינתנו בלבד,
ואשר רכש בעשרים השנים האחרונות את האמון
המלא באשר לרמת האופנה והאיכות המעולה, מראה
תחושה שאינה שוגה בגילוי מגמות האופנה בעולם.
בזאת עוזרת ״אלד״ גם לנשי ישראל והביאה לכך
שהישראלית המודרנית נחשבת כיום באשה לבושה
היטב בין נשי הארצות המתקדמות.

אמנות
תיאטרון
ה מ שו געהמ טו מטם
הידעת את נתיב החלב (אוהל) הוא
שם של מחזה, המקפל בתוכו משמעות כפולי״
גם סמלית וגם פשטנית. המשמעות
הסמלית טמונה בתמהוניותו של גיבור המחזה׳
תמהוניות ההופכת אדם שנשמט מתוך
גלגלי הביורוקראטיה, ליצור שלא מן העולם
הזה, שנפל כאילו מתוך כוכב נידח הרחק
בלב שביל החלב. את המשמעות הפשטנית
מגלמים חייו הפרוזאים של הגיבור, שהתגלגל
לבית חולי־נפש, משמש שם כחלבן.
איתן פריבר משחק את הצעיר הגרמני
המופיע פיתאונן בכפרו, לאחר שנעדר משם
למעלה מעשר שנים. הוא מוצא שנחשב
למת או לנעדר, הוצא ממעגל היצורים המוכרים
על־ידי החוק או הביורוקראטיה. החייל
החוזר אינו מצליח להחזיר לעצמו את זהותו
האישית: שעה שמנסה, מונעים תושבי הכפר
בעדו, בחששם לרכוש אבותיו, אותו
חילקו בינם לבין עצמם.
גיבור המחזה מנסה עתה לרכוש זהות
חדשה. גם פיתרון זה מתגלה כמפוקפק.
הפיתרון הסופי בא, כשהוא מוצא לו מפלט
בבית־תולים, בחברת טרופי־חברה אחרים.
המחזה, שנכתב בידי מחזאי גרמני צעיר
בשם קארל ויטלינגר, משתלב היטב באופנה
התיאטרלית האחרונה בישראל — מחזות
מיעוטי־משתתפים: הפעם מופיעים שני שחקנים
בלבד. השחקן השני, העוזר לפריבר
לשאת על גבו מחזה בן שעתיים, הוא יעקב
איינשטיין, המשחק בכל תמונה דמות אחרת.
שניים אלה נאבקים עם החומר הפילוסופי
המעניין של המחזה לפי מיטב מסורת
האוהל, שאפשר לסכמה בארבע מלים: מאמץ
מאכסימלי, כישרון מועט.
על אף הסימפאטיה שדמותו של פריבר
מעוררת בלב הצופים — ולזכותה של
סימפאטיה זו אפשר לזקוף את הצלחתה של
ההצגה בעיני הקהל — אין משחקו משכנע.
הגיבור התמהוני, שנראה מטורף בעיני
הציבור, מגולם על־ידו כמטומטם דבילי,
שאילו נחון במנה גדולה יותר של אי.קיו,.
היה מתגבר על תעלולי הביורוקראטיה בדרך
יותר פשוטה.

הגורדו צי פו רהנפש

בכלאה תו ר כי 0פ 9 6
(המשך מעמוד )7

מותק שלי, בפעם האחרונה, דבר מסויים.
מותק, את יודעת כמה אהבתי את הים,
מכיוון שאני מילד קטן עובד בים. ואני
מבקש אותך דבר אחד: לתת לי להפרד מן
הים. אם יוצאים מכאן לארץ עם מטוס,
עושים בערך יום. באניה עושים יומיים. ואני
מבקש ממך להרשות לי להפליג עוד
פעם אחת בים, בפעם האחרונה בחיים.

ן* יום כשעה 4קראו לנו אל המנהל,
| | ושם חיכו לנו הרבה אנשים מהצירות.
הם הביאו איתם הגדות של פסח, מצות.
חרוסת ומרור, ואנחנו התישבנו ועשינו
את ליל הסדר. אני בתור הצעיר ביותר
קראתי את ההגדה. היה נחמד, אבל יחד עם
זה עצוב. אחר־כך חזרנו לחדר וקיבלנו עוד
פעם את כל הנחוץ כדי לעשות את הסדר.
התישבנו והזמננו את החברים התורכים
לחוג איתנו.
החברה כל הזמן דיברו. ואני ישבתי וחשבתי
עליך ועל אשריקו ועל הורי: שממש
באותו הזמן, גם אתם יושבים ועושים סדר
וחושבים עלי. זה היה פסח עצוב, אבל אני
בטוח שמעתה נשמח בכל יתר החגים, ונהיה
תמיד תמיד ביחד.
הראיתי את התמונות שלך ושל הבן לחברה
מן הצירות. היתד, אשתו של המזכיר
שהיא בהריון. היא הסתכלה על אשריקו
כל כך הרבה ואחר כך אמרה :״הלוזאי ולי
יהיה תינוק כל כך יפה.״ מותק שלי, לי
יש תינוק יפה כל כך ואשה מתוקר, כל-
כך, ואיך שאני לא אהיה מאושר גם בבית
הסוהר?
אשריקו מותק, אמא תספר לך הערב מה
שאבא כתב לה. הוא כתב לה שהוא אוהב
אותך מאוד מאוד, ושהוא יהיה לך אבא
טוב שיאהב אותך ויפנק אותך. אני אקנה
לך הרבה שוקולד וצעצועים, אבל אל תעשה
צרות לאמא עד שאבא יחזור, בקרוב.

אי .1900 ,היום היה קצת שמח. יהו־
^ /ד ה השמן רב עם סטיפן המכונאי וקיבל
התמוטטות עצבים. לקחו אותו למרפאה
ויחזיקו אותו שם כמה ימים. אני
בשום אופן לא מעורב בעניינים אלה. אני
כל הזמן יושב בשקט ומנסה לשמור על
המוראל ועל העצבים שלי.

•דני .1900 ,היום קיבלתי תשובה על
המכתב שכתבנו לגולדה מאיר. אז היא
כותבת לנו :״סבלנות, אל תאבדו את המוראל.״
אבל במשך תשעת החודשים שאנחנו
יושבים כאן, לא עשו עדיין כלום,
חוץ מהבטחות.
צריך להגיע הנה נציג ממשלתי כדי לדרוש
את שחרורנו. כל פעם אומרים שיבוא,
אבל בינתיים לא רואים לא דובים ולא יער.
היום היה כתוב בעתונים שבקרוב תינתן
חנינה. אל תשאלי איזו שמחה היתד, כאן,
כשקיבלנו את העתונים. אנשים קפצו והתנשקו,
איזה צעקות! אינך יכולה לתאר לעצמך.
מכיוון שגם עתונים כותבים כל כך׳
אין ספק שבקרוב תהיה חנינה.

ה בו ג ד (אוהל) הוא מחזה אמריקאי, פליט
ממלחמת קוריאה, שנשאר נכה רוחני לאחר
שנפצע מכדור עצמי. שני המחברים — הנרי
ורלף ברקיי — ניסו להעלות, כביכול, בע־ייה
אנושית: מהו המחיר המוסרי תמורת
האידיאלים הנישגבים של המטר, הכללי.
ליאו פילר, בתפקיד המיג׳ור קארגיל, עומד
לפני משפט־בגידה חמור על ששיתף
פעולה עם האוייב, בהיותו במחנה שבויים.
המיג׳ור אינו מנסה להגן על עצמו והדבר
מעורר את חשדו של התובע — הקפטן
אדוארד — המחלים לגלות מה מסתתר מאחורי
אדישותו של המיג׳ור לגורלו. בעזרת
מזכירה נאה ופיקחית הוא חושף את הלוט:
המיג׳ור הציל בשיתוף הפעולה שלו עם
האויב את חיי חבריו. דרך אגב, מתגלה גם
עובדה מחפירה יותר: בנו של הגנראל,
שהיה גם הוא באותו מחנה, הוצא להורג
על־ידי חבריו לאחר שבגד בהם.
כאשר נודע הדבר לגנראל. אין הוא
מוזיל על בנו אלא דימעה אחת, אותה
הוא מנגב מיד בשרוולו מרובה הפסים, כדי
לשאת נאום ציוני על ציפור הנפש של
המטה הכללי בנוסח: המולדת מעל לכל.
הצגת הדברים בצורה כל־כך שיטחית
נטלה מהמחזה את נימתו האנושית והעניקה
לו צביון של מחזה־מטעם, שנכתב כאילו
לפי הזמנת שלטונות הבטחון, כדי להעלות
את כושר הלחימה של הטוראים.
המחזה הוא כל־כך תפל, שאפילו מישחקם
הגרוע של השחקנים אינו מעניק לו טעם.

מאחורי הקלעים

ב ת ־ היענה מגי ש ה
להקת הבלט של רולאן פטי וזיזי
ז׳אנמייר, שתחל בשבוע הבא בהופעותיה
בישראל, תגיע ישר מבימת ההסרטה, שם
הוסרט סרט־בלט של רולאן פטי, בו משתתפות,
מלבד ז׳אנמייר, גם מוירה שירר
וסיד צ׳אריס. במאבק הרגליים בין השלוש,
זכתה ז׳אנמייר במקום הראשון. כתב עליה
לאחרונה ז׳אן קוקטו :״לאחרונה היה חשש
שכל מלכות היופי למיניהן תתפוסנה את
מקומן של מלכות הזוהר האמיתיות. עתה•
באופן בלתי־צפוי, נפרשו כנפי בת־היענה
המגישה לנו את אפרודיטה הקטנה — זיז״
המגישה לנו את כל הזוהר של פאריס שחשבוה
מתה.״
העולם הזה 1210

מפעל הפי

•ולי .1900 ,את כותבת על המצב הנפשי
שלך ואני מאמין לך וטוב שאת
כותבת לי את כל מה שאת מרגישה וחושבת.
כשתקבלי מכתב זה, בטח תהיי בזמן
ההכנות לנסיעתך הנה. לא יהיה לך משעמם
כאן. בהתחלה תרגישי את עצמך זרה, תהיה
לך דירה לבד ותעשי כל דבר שאת רוצה,
ולא תפריעי לאף אחד.
ביום תהיי בצירות, שם תעזרי להם קצת,
וכמעט כל יום תוכלי לבוא לבקר אותי.
חוץ מזה, אם את באה, אז ברור שאת
תכבסי לי את הבגדים, ואם תוכלי לעשות
אוכל אז תעשי לי אוכל שאת אוהבת, ותביאי
לי לכאן. אני אשמח כל כך לאכול
את האוכל שלך!

ס בנובמבר : 1900 מכתבה שד
ס מרגלית רוזנצוויג שנשלח מתורכיה
להוריה :
שמעתם ודאי על פסק־הדין המחורבן שנתנו.
אני מבקשת אתכם לא לקחת את זה
קשה כל כך. עכשיו עובדים חזק מאוד
לשחרר אותם. לאשריקו מלאה שנה ועשינו
לו יום הולדת. את פסק־הדין של שמונה
שנים קיבלנו כהפתעה. זו היתד, מכה קשה
מאוד. הילד התחיל כבר ללכת ויש לו שמונה
שיניים. כאשר מתי קיבל שמונה שנים
מאסר יצאו לאשריקו שמונה שיניים. זה
לא הכי מצחיק. בבית־המשפט, בזמן הפסק־דין,
עשה אשריקו קצת רעש. אני צבטתי
אותו כדי שיעשה רעש. אבל לשופט היה
לב רע וזה לא השפיע.

שינוי כתובת —
התיווי התעוות את כ תב תו, תתבלטז להג־דית
נול כך לתתל 3ת התיוויית טובתויית
תדאטו, כדי לתוות פיכובית בתפילות.

אנגלית • צרפתית

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה״ס ״קדימה״ ת״א, בן־יהודה ,74 סל.20314 .

אנו פותחים :

קורסים ואולפנים נוספים למבוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחה (תס 8311ז^6״ס .) 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
אולפניות לתלמידי כתי־ספר גומרי ג׳־ח׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון
לביסוס הידיעות והכנה ך ״בגרות״ (£אז 1ז׳ו ם£1־1׳ 1׳1

טיפול אינדיבידואלי כקבוצות קטנות ועל־ידי מורים מעולים
פרטים והרשמה: מ־ 8עד 12 לפני הדהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ר)

בעולם
צרפת
מבעדלמסך העווון

העתקת מסמנים

ב אי כו ת

• בתתירגת (בוגזן שהנך
נזגזכה)
• בבוודיגת תווזרפות!
נזכשירי בחן, ברת־נן־
טורינו רש\2ופיות. נזב־זזר
עשיר שר נזצרטות
נורטוניט 8נז״נז ער
נושאיגד שוניט.

פ 1ט 1־בדנד
חיפה, ר חז בהחל תן 31

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים !
הרשסו עוד היום לקורס החדש ל*

קצרנו ת
עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 08£00
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אכיב: רחוב גורדון .5
חיפו! :בבית־הספר ״במעלה*
רחוב שמריהו לוין 30

חצלחח

מובטחת!

״איני יודע מה הוא רוצה, אבל אני מתנגד
לזד!,״ אימרד, קלאסית זו נשמעה השביע
בכל פינות צרפת, בין המתיישבים
הצרפתיים באלג׳יריה ובין מנהיגי המורדים
בתוניס .״הוא״ היה הגנראל שארל דד,־גול,
שמלאו לו השבוע שבעים שנה.
מה באמת רצה הגנראל? במבול בלתי״
פוסק של סיסמות מצלצלות, הצליח דה־גול
לבלבל לחלוטין את אזרחי צרפת, את העולם
ואת ישראל. כאשר הבריז השבוע כי
בינואר ייערך מישאל־עם על מדיניותו׳ לא
הבין עוד איש מהי, בעצם, מדיניות זו.
רעיון של כיג׳י. פרשנים חדי־מבם, שטרחו
לצרף יתד את כל העובדות ולחדור
מבעד למסך־העשן, גילו בהדרגה תמונה ששיקפה
את כוזנות הגנראל הארוך. היתה
זאת תמונה של קולוניאליזם חדש, חדיש
יותר מן הדיכוי הישיר החביב על הקולו־נים
והקולונלים.
בשנתיים האחרונות העניקה צרפת. עצמאות״
לתריסר מדינות אפריקאיות. כל
אחת מהן זכתה לדגל משלה, להימנון לאומי,
לנשיא, לפארלאמנס ולכל הסממנים החיצוניים
של עצמאות. אולם עצמאות זו
נשארה כמעט בכל המקרים פיקטיבית. כי
בעוזבם, השאירו הצרפתים מאחוריהם צמרת
של מנהיגים מקומיים נכענים להם, שטופחו
בהקפדה (ראה להלן).
דה־גול היה רוצה מאוד ליצור מצב כזה
גם באלג׳יריה. עיקר תוכניתו:
•• להעניק שלטון עצמי ל״רפובליקה
אלג׳ירית״ ,בד, ישלטו מנהיגים אלג׳יריים
הקשורים בצרפת;
6להשאיר את אלג׳יריה העצמאית־כב-
יכול קשורה בצרפת מבחינה כלכלית, תוך
הישארות הצבא הצרפתי באלג׳יריה, ותור
הכרת אלג׳יריד, בזכותה של צרפת על אוצי
רות־הנפם של אל־צחרה;
• מישאל־עם בצרפת ובאלג׳יריה, בינואר
הקרוב, בו יאשר העם את המדיניות
של הנשיא;
• מישאל־עם באלג׳יריה בלבד, תוך
שגה עד שלוש שנים, בו תקבל החוקר.
החדשה של ״הרפובליקה האלג׳ירית״.
מישאל־עם זה יתקיים באלג׳יריה בחסות
הצבא הצרפתי — דבר המבטיח מראש את
התוצאות הרצויות לדה־גול.
כנשק אחרון, משאיר דד,־גול בכיסו אמצי
עי־סחיטה ששוב אין הוא טורח להסתירו:
תוכנית החלוקה. קרוב לוודאי כי דה־גול
חשב עליה עוד לפני שדויד בן־גוריון המליץ
על כך, בשעת ביקורו האחרון בפאריס.
בעזרתה רוצה דה־גול להעמיד את הערבים
בפני ברירה: כניעה מוסווית לצרפת, או
ביתור מולדתם.
מישאל־העם הראשון כבר אורגן כך
שמחוזות אלג׳יריים מסויימים, שתוכננו בהקפדה
לצורך מטרה זו, יעניקו רוב גדול
לפיתרון הצרפתי. מחוזות אלה עשויים להוות,
בבוא היום, מעין ״מדינת ישראל צרפתית״
,ראש־גשר אירופי מול המרחב הערבי.
פחדו של כורגיכה. האם מסוגל דה-
גול לבצע תוכנית זו? יהיו לו כמה בני־ברית
חזקים: סוכני צרפת בכל רחבי אפריקה
ובראשם חביב בורגיבה, נשיא תוניס,
הפוחד פחד־מוזת מפני אלג׳יריד, עצמאית,
חזקה ושמאלנית, העלולה לבלוע את תוניס
בבליעה אחת. זעק בורגיבה השבוע: תוניס
תיאלץ לתת זכות־מעבר לנשק ולמדריכים
סיניים, בדרכם ליחידות צבא־השיחרור.
אילו הציעו הצרפתים תוכנית כזאת לפני
חמש שנים, יתכן שהיתר, מתקבלת בהתלהבות
באלג׳יריה, אפילו על־ידי ראשי הפל״ן.
אולם כיום הרחיקו המאורעות לכת, ואין
לחלום עלכך שהפל״ן יתן את ידו לפיתרון
של עצמאות כוזבת, או אפילו של חלוקה.
הפל״ן יגיד לא — וכיום הוא די חזק כדי
לסכל כל תוכנית צרפתית.
מאחורי מסך־העשן של סיסמותיו, לא
בנה הגנראל אלא ארמונות באוויר. הם יתמוטטו
בבוא היום — ובאותו יום יתמוטטו
הרבה מוסדות אחרים בצרפת.

אפריקה
המהפכהה שני ה
״כדאי היה לדחות את מתן העצמאות
למדינות אפריקה עד שתהיינה מסוגלות
להתאחד,״ אמר בשבוע שעבר ראש־ד,ממשלה
הכושי של טאנגאנייקה, בחח־ת־דעתחס־רת־תקדים
.״כי אחרי שמדינה מקבלת את
עצמאותה, נוצרת בר, שיכבה אינטרסנטית
המהווה מיכשול לאיחודה עם מדינות אחרות.״

דה־גוד
בן 70 באוויר

שתי האמרות כאחת מצביעות על השאלה
העיקרית המרחפת כיום על היבשת השחורה:
האם תלך בדרכי אירופה ותתפורר
לעשרות מדינות קטנות וחלושות, שתהיינה
מופקדות לחסדי הגושים הגדולים — או
שתקום ״ארצות הברית של אפריקה״?

״ארצות הכרית של אפריקה״.

פעם חלמו לאומנים אפריקאיים כי איחוד
אפריקה השחורה יבוא כמעט מעצמו, אחרי
שכל המדינות תשתחררנה. הם לחמו לשיח־רור,
האמינו כי האיחוד יהיה תוצאת־לווי
אוטומאטית. כיום מבינים האפריקאים׳ כפי
שהבינו הערבים לפניהם, כי השיחרור הוא
רק צעד ראשון. אחרי המהפכה החיצונית,
חייבת לבוא המהפכה הפנימית. מלחמת-
האיחוד עלולה להיות קשר, יותר ומרה
יותר ממלחמת־השיתרור.
גרמו לכך, קודם כל, הצרפתים. הם השאירו
אחריהם יבול עשיר של קוויזלינגים
שחורים, שהשתלטו על מדינותיהם בעזרת
הכוח והכסף של צרפת. הכיבוש־מחדש של
קונגו בידי קודיזלינגים בלגיים, בעזרת האמר־שילד
וההון האמריקאי, מחמיר מצב זה.
נוצר המצב האבסורדי כי לקוזיזלינגים האירופיים
מובטח עתה רוב בכל מוסד
שיכלול את כל מדינות אפריקה. החלוקה:
9מדינות לאומיות: גאנה, גיניאה, מאלי.
גוש זה נהנה מתמיכת רע״ם, סודאן (האנגלית
לשעבר) ,ואולי מארוקו. יתכן כי
קניה תצטרף בבוא העת למחנה זה.
• המדינות הקוויזלינגיות: ניגריה, סד
גאל, חוף השנהב, קונגו (הצרפתית לשעבר)
,מאדאגאסקאר, ליבריה, כמעט כל שאר
מדינת הקהילה הצרפתית. גוש זה נהנה
מתמיכת תוניס.
גאנגסטר שחור. החזיתות התבהרו
לחלוטין ביחס לבעית קונגו. האב יולו,
גאנגסטר שחור שהוא הקודיזלינג של צרפת
בקונגו הצרפתית־לשעבר, תומך בנשיא קא־זאבובו,
שהוא לא רק חברו לשבט האבאקו,
אלא גם קווזילינג מערבי כמוהו. כל מדינות
הקהיליה הצרפתית קיבלו רשמית את הצעתו
לתמוך בנשיא הבוגדני.
לעומת זאת תומכות כל המדינות הלאומיות
בפאטרים לומומבה, חניכו האישי של
אנקרומה. השבוע, בשעת ההצבעה על בקשת
קאזאבובו כי יכירו בו כנציגה היחיד
של קונגו בעצרת או״ם, הצביעו אפריקאים
נגד אפריקאים (ראה במדינה).
כתוצאה מהתפתחות זו התרחק מאוד
סיכוי האיחוד האפריקאי. אפריקה תהפוך
למעין אמריקה דרומית שנייה, מסוכסכת
ומשועבדת לגושים זרים. וכמו פידל קאס־טרו
באמריקה הלאטינית, ישתדלו אנקרומה,
סקו טורה וחבריהם לחולל מהפכה שנייה
בארצות־האחרות, כדי להפיל את הקוויזליד
גים ולהעלות משטרים עמם יוכלו להתאחד.
העולם הזה 1210

חסט1ירון
ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. כל אחד מהמש
תתפיס בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה,
יזכה בפרס של עשר ל׳י שיוענק סדי שבוע.
הזוכה השבוע הוא דויד בן־גוריון, שדה־בוקר.

טוב ה בריכה לברי או ת
כעת כבר מותר לגלות.
היד, איש עמל.
יום אחד חש כי אין
הוא בריא כשהיה. הלך
אל הרופא. אמר לו ה־רופא
.״אינך חולה, אלא
שאין אתה נע דייך.
עליך להרבות בתנועה.״
אמר האיש. :כלומר?״
אמר הרופא. :מדוע
אינך הולך לשחות ב־ים?״
אמר האיש. :הים
מלא צואה.״ אמר הרופא.
:לך ורחץ בברי־

^11111

1 8 8

עצת רופא עולה ממיו׳

11111״

לזלזל בה

י י?1

יבכו איז

נטל האיש את בגד־דים
והלך לאחת מ־ 1
בריכות־השחיה. אך הגיע
לשם, היכה על חוטמו
ריח נורא. חשב :״אין דבר. אורגל.
רבים האנשים פה ואין הם חוששים.״
יצא ממנהרת ההלבשה אל המים, וגבו
הריח, ועם הריח גבר הקבס. הקיא.
הגיע הביתה חלוש ונבוך. אמר ל

על פי
שאהרון רי׳
בינשסיין מ־גיבעתיס
אי־בד
ארבע ח־תיכות

מות, הספי־קו
לו 12

הסתרות כ׳

די להרכיב
מה שנדמי׳ 81511״ 8

לו כנויגי 1,

בארדו. הי

חיסרו!

יחיד היא,

שבזמן ה ׳
^ 8 הדבקה נע־

לם לו חצי

הביקיני ה־עליון
— או אולי לא מצא
מקום מתאים לשים אותו?

אם נתעלם מן
העובדה שרגליה
של בריג׳יס באר־זו
אינן צמודות,
תהיה החתיכה
הסופית
של ורדה אקר,
מרסת־גן, הקרובה
ביותר למקור
המפורסם.
כמובן שהישבן
הבלתי סדוייק
אינו קובע כאן.

מעשה כעלמה כשם חדווה,
עליה אמרו כי אין חטא כה.
עד שכא השטן
וטיפל כענין -
ועתה יש גם חטא וגם שד כה.
מדוע חדוזה? מדוע לא? אבל אפשר
לכתוב חמשיר גם על כל בחורה אחרת.
וזה נותן לי רעיון.
ובכן: החל מהיום אנחנו עושים תחרות
של חמשירים, בעלי אופי מיוחד.
אני אתן לכם בכל פעם שם של נערה,
ואתם תכתבו עליה חמשיר. החמשירים
הטובים ביותר יפורסמו, ובעליהם יזכו
בנשיקה מבחורה בעלת אותו שם (אם
הם מכירים אחת כזאת).
ובכן, תוך שבועיים אני רוצה לקבל
מכם חמשירים שיתחילו כולם באותה
שורה:

,,מעשה כעלמה כשם גילה -״

עצמו. :הנה כולם רוחצים
בבריכה ואינם חשים,
ורק אני אסטנים.
מחר אחזור לבריכה.״
למחרת חזר לבריכה,
והקיא.
בא הביתה והירהר :
״מה לי שאין אני יכול
לעמוד בסרחון? הנה
אני יושב בתל־אביב שנים
רבוון ואיני מקיא
מד,סרחונות. מחר אחזור
לבריכה.״
למחרת חזר לבריכה,
והקיא.
כעבור שבוע פחת משקלו
בעשרה קילוגרא־מים.
הלך אל הרופא.
בדק אותו הרופא, ואמר
:״רואה אני כי
עשית כעצתי. הלכת ל־מה?״

אמר האיש.
לבריכה.״
אמר הרופא. .זה יפה
״רואה אתה
לבריאות״.

סיף םורג ׳

מיני עם ה־חתיכות
ה־קטנות

בריג׳ים באר־דו
והבילוי־

ני, ועתה ה־זמן
להציג
את ר,חתיכה השלמה. לדאבוני קיבלתי
כל כך הרבה תשובות׳ שאיני יכולה
להדפיס את כולן. לכן בחרתי בחתיכות
שנראו לי ביותר, והקוראים יחליטו בעצמם
למי מביניהן מגיע הפרס. כמובו
שהסבר מתאים לבחירה זו יהיה רצוי מאוד.

את הרעיון של החרשיר עצמו אני
משאירה לדמיונכם הפורה. ככל העולה
על רוחכם. אן בגבולות הטעם הטוב,

בבקשה.

גועות __
לעולם צודקת

איפה אתם עם הכותרות הזח
לקשקשות שלי? אני מתביישת
להדפיס את ההצעות המגיעות א׳
מערכת. תארו לעצמכם שהמוצלח
יותר היתה: כריש ופרישה מ

לים להנאתם כים השחור.

נשלחה אלי על־ידי אחד הרוצה ב
שמו, מחיפה. לא ידעתי שמנגנון־ה
כבר שם עין על משתתפי העולם
או אולי יש סיבה אחרת?
עכשיו נראה אס יש לכם דם וח
לי כותרת מתאימה לקשקשת שלמו

לבנון הודיעה שלא תתמוך בהחלטות
הרחם נגד ישראל( .ידיעות אחיואב
צבר, תל־אביב
רונות)
כיון שהולידו נפל.
סוחר חיפאי נאשם בפשיטת־דגל
חיים לוי, פתח־ תקווה
(דבר)
שאו ציונה נס ורגל.

תצפית
ס צפה
• צפה
* צפה

לנשיא יהודי בארצות הברת בעוד ארבעם שנה.
למשטר דמוקרטי כרסיה בעת שלשם שנה.
בכטחון לשלום בין ישראל וארצות ערב בעוד ארבעס שנה,
דוד בן־גוריון׳ שדה־בוקר

אלעזרא מרשוף, מירושלים, לא הצליח לגזור
יותר מ־ 14 חתיכות, למרות שלבריג׳יט היו 16
מהמין הזה. אך

גם ה־ 14 רלו

יותר מדי בש־

^ ^ 4 8 8 8 6 8 0בילו וכן נשא־רה
לו חתיכה
אחת מיותרת שי
אליה הוא צירף חץ־כחן. כלומר:

״לילי, הכניסי נא

--במובן את החי 1881
תיכה המיותרת

לאיזה מקום !׳״
חביבי, אני לא
עושה טובות כאלה,
במתומא!

הבריג׳יט הבארדו
רונה בגליון זה סו

ליבי, ליבי לנילי
רז, מתל־שעבדה
אביב,

קשה על ההדבקות
ודאגה
אפילו שזה יגיע
אלי על קרטון
לבל תתקמט ה־בריג׳יט
בדרן,
אן היא הפכה
את הביקיני לצד
השני. אני
מקווה שבריג׳יט
לא תעלב מזה.

זוהי, כפי שאתם
יכולים לראות
בעצמכם,
התמונה המקורית
של ברי־ג׳יט
בארדו.
השארתי אפילו
את קווי החיתוך
ואת המספרים
המסומנים, כדי
שבדרך לדפוס
לא יסחבו איזו
חתיכה. התמונה
לקוחה מריקוד
המרגנית בסרט
בעל אותו שם.

נשאר לי כאן מקום
קטן להזכיר לכם שאפשר
עוד לשלוח
בריג׳יטות בארדות
מודבקות גם לשבוע
הבא, אבל אז
בלי פרסים, כמובן.

למרות שרציתי להשיג לכם את בריג׳יט
עצמה בתור פרם, לא הצלחתי, כי היא עדיין
לא נרפאה לגמרי מההלם האחרון. נשאר
איפה הביקיני, והוא הפרס הנכסף, אך איני
יודעת למי, לכל הרוחות, עלי להעניק אותו.
לכן אני מעבירה את ההחלטה לשיפוטכם.
כתבו לי מי, לדעתכם, ראוי לפרס, ומי שיקבל
את המספר הגדול ביותר של מכתבים
לטובתו, ייגש איתי לאיווניר ויבחר כחפצו.

מ־ 15 חתיכות בלב
נורית אבטליון,
אביב, שכחה את ו
ני העליון, אן הו
לפחות מקום כדי
עליו את הביקיני
שר יימצא. כמובן
לא מפריע לכם ל
לה את הפרם -
תמצאו זאת
הבריג׳יט הזו,
תי, מוכיחה
הדינמיות ו

של נורית,

חוסר הת

תה במיג
ובכלל,

נדאוד !

תנוער

תסלו

תשכ״א30.11.1960 .

המהיר 60אגורה