גליון 1211 מתאריך 7 בדצמבר 1960

מספד

שנה 24

1211

י״ח כפלו תשכ״א7.12.1960 ,

המחיר 60אגו ,

•,י 6111

זועק מ בזו הסוהר

11!׳ 1

נוסח המנתב ששלח
1ננקס ראקשמ״ן
בין כסלי הסוהו

כסנה מצולמת ;
כיצד הובל 131 קס
לחגיגה משפחתית

,אתנגד לכל חנינה!,,
-טוען מנקס

ו! 1יו 1 1י

?* ל ע מן

עו גי

ז/־ /עי ס

בשעה שמערכת העולם הזה היתד. עסוקה
השבוע בכיסוי המאורעות, שימשה היא
עצמה נושא לכמה מהם,
בכנסת יצאו שלושה ח״כים, ובראשם
ח״כ חרות אריה בן־אליעור, להתקפה מוחצת
על הצנזורה. בן־אליעזר הקדיש חלק
ניכר מחמש הדקות הזעומות שעמדו לרשותו
למאמר הראשי של העולם הזה ,)1208(.
שנפסל על־ידי הצנזורה
יחד עם שער
הגליון. בקשר לכך
תלוי ועומד צו על
תנאי של בית־ה־משפט
הגבוה לצדק
נגד הצנזור, החייב
להביא בשבוע הבא
את נימוקו לפסילת
המאמר. טען בן־
אליעזר, שקרא את
המאמר: לא היתד,
בו שום אינפורכ
ן־ אליעזר
מציה בטחוגית שאי־נה
ידועה ברבים.
כזונת הפסילה היתד, פוליטית גרידא.
בתשובתו התחמק ראש־ד,ממשלה, כרגיל,
מכל תגובה עניינית. הוא לא טרח לנמק
מדוע פסל הוא או שמעון פרם את אותו
מאמר, אבל הוא הודיע הודעה שהפתיעה
בוודאי רבים מאזרחי המדינה: שקיים בצנזורה
נוהל שונה לגבי ״השבועונים״ (קרי:
העזלס הזה) מאשר לגבי היומונים.
לגבי היומונים, טען בן־גוריון, מופעלת
הצנזורה מתוך הסכם. קיימת ועדה של
עורכי היומונים, המשתפת פעולה עם הצנזורה.
חילוקי־דעות מובאים בפני מוסד
משותף, ורק בשלושה מקרים בלבד לא
הושג הסכם.
כבר למחרת היום הגיב אפילו הארץ,
יומון שאינו חשוד בהתנגדות לבן־גוריון
ולנערי־הזוהר שלו, על הודעה זו. טען
הארץ, במאמר ראשי: דברי ראש־ר,ממשלה
אינם מתאימים לאמת. אמנם קיימת ועדה
משותפת של הצבא והעורכים, אך לרמטכ״ל
יש ויטו על החלטותיה. עד כה לא היה
אף מקרה אחד בו לא הפעיל הרמטכ״ל ויטו
זה כאשר החליטה הוועדה ברוב דעות החלטה
נגד הצנזור. לפיכך אין שום עורך־
עתון טורח עוד להביא חילוקי־דעות בפני
ועדה זו. זר, פשוט ביזבוז זמן.
נשאלת השאלה: מדוע בכלל נותנים
עורבי־היומונים את ידם לנוהל מחפיר זהי
כיצד זה הפכו עורכי־עתונים כלי־שרת בידי
מנגנון לחיסול חופש־העתונות? כיצד זה
מוצא ראש־הממשלה בעורכי היומונים שותפים
נאמנים בכל קנוניה לסתימת פה הציבור?
תשובה
חלקית לכך היא שרוב עורכי
היומונים אינם אלא פקידי־מפלגות, הרחו קים
מתחושה עתונית אמיתית כרחוק הצב
מן הנשר בשמיים. אולם אין זו התשובה
המלאה. כי גם אותם עורכי היומונים המתיימרים
להיות בלתי־תלויים, שותפים לפשע.
הם לא פרשו מן המוסדות החנקניים,
לא הרימו את קולם בפומבי נגד הצנזורה,
משתיקים אפילו את מלחמתו של
העולם הזה בחזית זו.
אכן, משהו רקוב בממלכת העתונות היומית.
רק כבש טיפש מאד משתף פעולה
עם השוחט שלו.
העולם הזה לא שיתף מעולם פעולה עם
גוף שמטרתו להשתיק ולטשטש. לכן קיים
לגביו נוהג מיוחד בצנזורה — נוהג המחייב
אותנו להגיש לביקורת מוקדמת אפילו
את תמונות כוכבות־הוליבוד ושאלות
התשבץ, והמונע כל עירעור על החלטת הצנזור.
ראש־הממשלה אמר כי לגבי ״השבו עונים״
פועלת הצנזורה ״בהתאם לחוק״ —
היינו תקנות־החירום הבזויות של המנדט,
המקנות לצנזורה סמכות בלתי־מוגבלת לסתום
את הפה לכל עתון, בכל ענין, בכל
צורה.
תעלולי הצנזורה בשבועות האחרונים עוררו
את דעת־הקהל במידה כזאת שהפעם
אי־אפשר היה לקבור את הענין על־ידי
הורדתו מסדר־היום של הכנסת. הוא הועבר
לוזעדה. יש לקתת כי שם תתגבש גישה
חדשה למיגור סכנה לאומית זו.
לא יתכן כי משרד־הבטחון יהיה הפוסק

האחרון בעניני הצנזורה — כי צנזורה זו
מופעלת בראש וראשונה כדי למנוע ביקורת
על משרד־ד,בטחון, להסתיר את כשלו־נותיו
ובזיונותיו, ולקדם את השאיפות הפוליטיות
של בעליו. לא יתכן כי ד,אינטרסנט
העיקרי יהיה גם השופט.
בית־המשפט אינו יכול להושיע בהרבה
במצב הקיים. כי בית־המשפס נאלץ לפעול
על פי החוק — והחוק המנדטורי המביש
נוצר ככלי־שרת בידי דיקטטורה קולוניאלית
רודנית.
מה שדרוש הוא מוסד בלתי־תלוי, שיהיה
הפוסק הסופי לגבי כל פסילה של הצנזורה.
הריני מעלה בזה את ההצעה שוועדת־החוץ־
ור,בטחון של הכנסת תמנה ועדת־משנה
קבועה של שלושה חברים (למשל: אחד
ממפא״י, אחד ממפ״ם ואחד מחרות) ,שתפסוק
תוך שבוע ימים על כל עירעור על
החלטת הצנזור שיובא בפניה. החלטתה צריכה
להיות סופית, ללא שום אפשרות של
ויטו מצד ד,אינטרסנטים המתעטפים באיצ־טלת
ד,בטחון.
הגיעה השעה שהכנסת תגלה קצת אומץ־

באותו יום בו דנה הכנסת בעניני הצנזורה,
הגיש ח״כ אחר — ד״ר שמשון יוניצ׳־
מן — שאילתא לשר־הדואר. גם היא נגעה
להעולם הזה, ולנוהל המיוחד הקיים לגביו
בכמה מוסדות ממשלתיים. נוסח השאילתא:
״אדוני
השר,
״אתמול בין השעות — 10ע בערב ניסיתי
להתקשר בטלפון, מביתו של הד״ר וינשל
מתל־אביב, עם מערכת העולם הזה. לא
הצלחתי להשיג את הקשר. פניתי למס׳ 16
וביקשתי לברר אם הטלפון מספר 26785
הוא מקולקל או לא. פקידת־הדואר, שהשיבה
לחיוגי, מצאה לנכון לשאלני של מי
מספר הטלפון. כשעניתי לה שזהו המספר
של מערכת העולם הזה, הוסיפה ושאלה:
מי המדבר ומאיזה מקום אני מדבר.
״בקשר למקרה זה
אבקש את שר הדואר
להשיבני:
״(א) מה פשר התנהגות
זו של עובדת
משרדך לחקור אזרחים
הפונים בשאלה אם אינפורמטיבית
טלפון מסויים מקולקל
או לא?
״(ב) האם בלי ידיעת
הפרטים הנ״ל
לא היתד, יכולה היוניצ׳מן
פקידה
להשיב אם הטלפון
מקולקל או לא?
״(ג) היסכים כב, השר שיש בהצגת שאלות
מעין אלו משום חוצפה והפקרות מצד
עובד מדינה לגבי אזרח?
״(ד) האם פעלה הפקידה לפי הוראות,
או שזה היה פרי יוזמתה היא?
״(י ),האם שאלות מהסוג שנשאלתי מוצגות
לכל אזרח הפונה בבקשת אינפורמציה
לשירותי הטלפונים המיועדים לכך, או שהן
נשאלות רק לשואלים למספרי טלפון מסו-
יימים, ומת הם מספרי הטלפון הללו?
״(ו) מה בדעת כב׳ השר לעשות למען
מנוע הישנותם של מקרים דומים להבא?״
בינתיים הוגשו לכנסת שתי שאילתות
נוספות הנוגעות להעזלס הזה: אחת של
בן־אליעזר, המבקש לדעת מד, תשובת ראש־הממשלה
למכתבי הגלוי אליו בשבוע ש עבר,
שניה של הד״ר יוניצ׳מן, המבקש הסבר
מדוע פסלה הצנזורה את המאמר הראשי
שלנו מלפני שלושה שבועות.

השבוע הודיע קול ישראל כי ״חללית״
סובייטית ששוגרה לחלל לא תחוור לכדור-
הארץ.
מילה נוספת שיצאה מסדנת העולם הזה
קיבלה בזאת גושפנקה רשמית.

העורך הראשי:
אורי אבנרי

הונונג הוג

ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
רוב איתן
כתב ראשי:
אלי תבור
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, מלפון ,26785
ת. ד . 136 .מען למבדקים :״עולספרם״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״ם.
ופוס משה שהם בע״ם, ת״א, טל.31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל-אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

עורך כיתוב:
מקסים גילו

צלם המערכת:
יעקב אגור

צייר המערכת:
וקי

חברי המערכת:
שייע גלור, לילי נלילי, רויר הורוביץ
רותי ורר, יוסף אבו־חם רי, אביבה סמו,
אבנר פרי, שמעון צבר, עמום קינן,
סילבי קשת, מלכה רחביה.

אך ורק טקסטיל שמפו
מכבס כה מהר ונקי, הוא
שומר על לבניו העדינים,
הרגישים וכל אריגיך בגדי ״ללא גהוץ״ .ולכן

תמיד על הסוס

תוצרת

המפיצים היחידים חב׳

נורית בע״מ
פרסום או. קי.

בכבי שים העוהס ו ב
׳777
רב ה סב ל
מכתבים מיץ עגבניות בתורכיה
נרעדתי עד עומק הנשמה טדברי שרת-
חחת נולדה מאיר בכנסת, על יחסה הנהדר
של תורכיה לדייני ״סנונית״ .קראתי אותם
בדיוק אחרי שסיימתי את קריאת יומנו
הנונע ללב של דייג ״סנונית״ (העולם הזה
. ) 1210

עמדת שרת־החוץ אינה אלא מהדורה חדהעולם
הזה ו?21

שה, מכוערת פי כמה, של ההתרפסות היהודית
העלובה מפני הפריץ הגוי. מה יפית!
איזו תודה מניעה לתורכים ששרדו ספינה
עברית בלב ים, שכלאו חלוצים עבריים
במשר למעלה משנה, שערכו להם מישפט
בזוי ונלעג, והתנהגו בכל הפרשה כפראי־אדם
ם! הנ׳וננל — כמו שהם באמת?
לכל התורכים שנגעו בפרשה זו מגיעה

לירושלים מודרכים סיורים בבל יום ה, בשדוזז-מתל-אדיני יחדוי&גב

יריקה מפי כל אזרחי המדינה ומנהיגיה.
ידע הנשק העברי להגז על הכבוד העברי.
אילו עצרנו כמה ימאים תורכיים והשלכנו
אותם לכלא כבני-ערובה, היו דייגינו משתחררים
לפני שנה.
הבוז לשתדלנות הגטו באיצטלה ״מטלב-
תית״!
דויד ג ,.חבר משק
שר החקלאות והדייג היה גיבור נרול
כשהיה לו עסק עם ערבים. חבל שלא
.גבביס״-את עצמו כגיבור נגד התורכים. האם
שתה בינתיים יותר טדי מיץ עגבניות מזז
מונימי-יקר?
רחל בת־אורן,־־ חיפה

י האיש השלישי ושות׳
בזמן האחרון יצא לכם טוניטיז כאילו
הנכם נביאים. כל דבר ידוע לכם. ובכן,
אני מבקש אתכם שתאמרו לי מי הוא האדם
השלישי? מרוע לאחר ש־יצא• אשם וקיבל 12
ישנים לא מפרסמים את ׳עמו או כל פרטים
עליו? הוי אל תספרו לי שזה בטחוני,
אני אתעלך בוודאי!
מ. שלום, תל־אביב
האם הרופא נזונן 7ובכן...
כבר הרבה זמן לא צחקתי כמו שצחקתי
ממאמרו האחרון של העורר ״דו! נוריוז״
(העולם הזיה ) 1210 ומן הקאריקטורה ה־מצויינת
שצורפה אליו. אגב, מאיזה קארי־י קטורות של דומייה זה מועתק?
חיים שבים, רמת־גן
שני הציורים של אונורה דומייה, בדול
•ו הקאריקטוריסטים של צרפת במאה שטברה,
יחד עם הציור המתוקן של העולם הזה —
ראה תמונות משמאל.

דומייה: דון קישוט

מאנדי־הוא

תשבץ חעונס הזה

1211

משה פורט, בן ה ־ ,24 המחבר תשבץ
זה, הוא משרטט בחברת נפט. בשעות
הפנאי הוא משרטט תשבצים?״העולם
הזה״ .משה פורט היוו תושב תל־אביב
ובתשבצו לא סיפר לנו אם הוא נשוי
או רווק. הוא רק ראה צורך לציין כי
חברת הנפט בה הוא עובד, היא לא
זו שמצאה את נגבה־ .3לא נותר לנו
אלא לקוות כי קוראי ״העולם הזה״
ימצאו את הפיתרון לתשבצו של משר טט
הנפט התל־אביבי, משה פורט.

ידרר 5ירושלים)4 .
זאתימתיקאי יווני.
) )1הסמל המסחר*
*ל צ׳רצ׳יל )11 .נהר
(שמושי
:אפריקה
!}:שבצים) )13 .חיל
:ן וה״ל )14 .מקום מרכז טעגז)15 .
פ(לחז דתי)17 .יזולק~
מאירלנד ) 19 .נע
קמעה )20 .עיר ב־מארוקו
)22 .במאי-
סרטים איטלקי) 25 .
מילת־זירוז יסודיות
)26 קרוב משפחה
לחמור )27 .מיכל
השבל )30 .שרשרה
הרים באסיה)32 .
ערבי) 33 . תואר פקודה )34 .אינו
יבש )36 .מקום לכאב
בפה )37 .עיוור.
)39 פיצחו קולכם.
)41 אחת מאותיות
הא״ב )42 .מספר
שבטי ישראל)44 .
ממציא ישראלי פופולרי )46 .שבושו של
״מעם זר״ ) 48 .בהמת־טשא אסיאתית) 50 .
אביוז ) 51 .אדמירליות )59 .התאמה)60 .
מושבה בריטית.
מ אונ ך )1 :רב־מג )2 .מסולם הצלילים.
. )3כינוי לנבוח ולסיפור כזב ) 5 .ניל

כיצד העזתם להשמיץ אדם, שהוא האחרון
בארץ שאפשר להשמיצו? כיצד העזתם
לכתוב דברים כאלה על נאוז כגיולה מאנדי
־ (העולם הזה?)1208 האם הרהרתם לפני
שכתבתם כמה עמל ויזע השקיע אותו מאנ־די,
כמה טרחות טרח להקים גוה שהיה מת
בזמן בואו, לניבחרת בעלת שם עולמי?
באשר לטענתכם הראשית, כאילו מוריד
מאנדי את מוראל השחקנים על־ידי החלפות
תמידיות של חלק מאנשי הנבחרת, הרי
התפר ממה שאתם טוענים הוא נכון.
ניקח לדוגמא את השחקן הבלתי-ידוע, את
נוסובסקי, שוער הפועל כפריסבא, שבשנה
שעברה הוזמן לניבחרת ונופה בשלבים האחרונים.
לפי התיאוריה שלכם, שחקן זה
צריד להתיאש ולרדת מזירת הכדורגל. אולם
נוסובסקי לא התיאש, הוא ידע כי יוטו
יבוא והאב הגדול לא שכח אותו. עוד
תשמעו ביום מן הימים על השוער הלאומי
נוסובסקי (אלא אם בז יחליה את שם משפחתו).
יעקב
רבינוביץ, טבריה
אם רצונכם לירוק למאנדי בפרצוה, כשם
שרצונכם שישראל חירוק בפרצופה של צרפת,
אשר מסנה קבלנו את כל העזרה,
בעיקר מטוסי־סילוז, ויחד עם הסילונים האלה
נצעד קדימה לאלג׳יריה _ אז כמו
שאני קורא ותיק, לא אצטער אם תתחסלו!
התיאוריה בדבר ירידת כושרן של קבוצות
מסוייטות, בגלל טאנדי, מצוצה מן האצבע.
הפסיקו לחפש שחורות בכל דבר אשר אינו
נונע לתחום בו אתם עוסקים! אל תהיו
שופר לצדדים מעוניינים, כמו השחקן יהושע
גלזר והמאמן אלי פוקס, אשר ללא ספק
לוטש עין על תפקיד מאמן הניבחרת הלאומית
ומחכה להזדמנות התפטרותו של מאנדי.
פוקס ונלזר שחקנים טובים, אד קשה
להשוותם, ולו במקצת, לשעור־קומתו של
מאנדי. כל ניפוייו וכל שינוייו של מאנרי
בניבחרת אינם מכוונים לפגוע באיש, ומאחוריו
אינם עוטרים צדדים מעוגיינים.
שמואל אבני, ירושלים•

נודיזם ישראדי
המאמרים בסידרה ״הנודיזם בא לישראל״
עניינו אותי מאד.
ברצוני לייסד מועדון נודיסטי בארץ.
לדעתב מזג־האוויר כאן מתאים ביותר. ישנם שוממים מקומות
יפים מאד לאורד
החוח, שאפשר להימצא
בהם.
לאותם הטעונייגים
להצטרה — נא להתקשר
עמי.
נעמי אידזזה,
בת־גליט
יעהזד, העולם ביר
לקוראת אידוזח
ברצון את מכתביהם
של קוראים אהריס
המבקשים להתקשר
עמה. אידווה אני אח בבית־שער־טנשה. חולים הנודיזם
הוא נושא עליו חלמתי שנים רבות,
ובו דנתי מאז החלותי להתבגר. לא פעם
׳התווכחתי על כד עם אנשים בצבא ובמשק,
ולרוב עם בנות הטין השני.
טוב תעשו אם תביאו לנו מה ידוע לכם
על בעיה זו בארצנו, ומה מידת ההתעניינות
בה. איך ובאיזו שפה אפשר להתכתב עם
מר רוברט ואלץ?
פ.ר ,.שער־מנשה
באנגלית, באמצעות מכתב להעולם הזה.

יחי הכתם הלבן:
)18 כנוי לאמריקאים )21 .שר )23 .סוג
חול )24 .אבר בנוח האדם )26 .הכוח העולה
במזרח )28 .סוף )29 .אר׳ו ישראל לפני
11 שנים )31 .טשרניחובסקי, למשל)32 .
בירה אירופית )35 .לא מת )37 .מדרום
לישראל )38 .פחד )40 .סוד )41 .מתת)43 .
עור צייד )45 .שאינו מאמין )46 .כלי

...ה גי ע הזמן ליטול מהעולם הזה את
קיומו ממיס .״המשטר הרקוב״ בישראל הת־יחם
אליכם עד עתה בליברליות יתרה.
״הדיקטטורה של נערי־הזוהר״ נתנה לכם
יותר מרי חופש־כתיבה. הבה ונקווה שהחוק
בענין לשון הרע, שהיועץ המשפטי
עתיד להציע לכנסת, יביא עמו סיפגה
לטובה בנידון, באפשרו להפסיק השתוללות-

לפני שבועיים הופיע במקום ״הנדון״ כתם
לבז. נהניתי מכד הנאה מרובה. הלוואי ויר־

דומייה: סאנצ׳ו פאנסה

דון גוריון וסאנצ׳ו פרם
בו הכתמים הלבנים בעתונכם, עד היעלמו
ש. קוניצפולסקי, משק יגור
כליל!

המלאך הלכן
אני רוצה להודות מעל דפי העתון לד״ר
יהודה פריד, רופא פסיכיאטור של ארבע
מחלקות בבית־החולים הממשלתי לחולי־נפש
בת־ים, בעד יחסו האנושי בכל להם לבו,
בעד מאמצים ומסירות ללא נבול, ביום-
עבודה שמסתיים לעתים ב־ 10 שעות, בלי
קבלת תשלום בעד שעות נוספות, למען אלה
שהחברה הקיאה אותם מתוכה לפרק זמז
מסויים, עד שיחזרו לאיתנם ויתחילו חייהם
מחדש.
ביו תריסר רופאים העובדים אתו, לא
נמצא דוגמתו. אינני ארם עשיר, לכן בחרתי
בשי בעל ערד רוחני, את הספר ״המלאי
השחור״ של מיקה ולטארי, היות ואין
להשיג אותו באה חנות כי אזל מן השוק.
הוצאתי אותו מספריתי, ויסלח לי כי מרופט
הוא במקצת, ואת ״מול פני הסכנה״ של
ס. ארקדי.
זה משהו סמלי בלבד. רנשי ההוקרה האמיתיים
נמצאים בלבותיהם של בל אלה
שבאו אתו במגע, ושעור יבואו.
ש. מ .פתח־תקווה

אגרופים קמוצים
הואלתם להשמיץ את הספורטאי הרמת־גני
המצטיין בז־ציו! באיער (העולם הזה
.) 1200 אין אני מבין בספורט מאומה, אד
את ב״צ באיער אני מביר, ואני יודע
שבגודל כישרונותיו, כן גדולה ענוונותו.
אם מנה את עצמו בין הספורטאים הבולטים,
מן הסתם היה הבולט ביניהם. על
יבלתו של איזה כתבלב דרך?
בשאט נפש —
אריה לבנה, רמת־גן

כולם היו כני

בכתבה על הפלישה הישראלית לקפריסין
(העולם הזה ) 1208 סיפרתם על בעל חנות
נעליים בני, שהזמין בבאר בקפריסין מארחת
לכוס משקה ואחר־כך סירב לשלם עבור
המשקה.
מאחר שאני הוא בעל חנות נעלי ״בני״
ברחוב אלנבי ,74 ומאחר שאני בכלל לא
הייתי בקפריסין, אודה אם תציינו את
בן־ציון גרוסמן, בעל חנות
הטעות.
נעלי בני, תל־אביב.
עם הקורא גרוסמן הסליחה. הכוונה היתר,
לבעל חנות נעליים ששמו הפרטי הוא בני,
ושאין לו כל קשר עם חנות נעלי־בני.
העולם הזה 1211

ץ אב ז׳כוטינסקי אמר :״אני לא אעמוד דום כאשר
( גנבים שרים את ר,תיקווה ומריקים בינתיים את כיסי!״
ישנה בארץ מפלגה הדוגלת בתורתו של ז׳בוטינסקי. ההזדהות
היא כה רבה עד כי היא קוראת לעצמה ״התנועה
הז׳בוטינסקאית״ ,ומנהיגה רואה את עצמו כתלמיד ז׳בוטינ־סקי
לכל דבר.

דומני כי אותו פסוק לא חדר עדיין לתודעת
התלמידים. בל עב השר את ההימנון הלאומי
יכול להריק את בל כיסיהם.

ף• שלושת החודשים האחרונים עמדה הארץ ב־
^ סימן ״פרשת לבון״ .היו לה הרבה הסתעפויות, החל
בעסק־הביש וכלה ברומאן־הבלשים של ״תעלומת האיש
השלישי״.

אולם לבו של המאבק הוא זה: בפעם הראשונה
מאז קום המדינה קם מנהיג מפלגתי
חשוב ואמר בי ״מערבת הכטחון״ אינה קדושה.

כי ״כאשר מקל כפוף לצד אחד, לא די ליישרו. צריכים
לכופפו לצד שני כדי שיתיישר.״
תלמידי ז׳בוטינסקי לא הרפו גם אחרי שהמקל כבר נעשה
ישר לגמרי. המדינה קמה, צה״ל היה לעובדה קיימת. אולם
תנועת החרות הוסיפה להטיף למיליטריזם קיצוני ומוגזם.

היא יצרה לעצמה מלכודת, והיא נכנסה ל תוכה.

* הקרה? שנתיים לפני קום המדינה נטל דויד בן־
1 * 1גוריון לידיו את תיק הבטחון של הממשלה־בדרך. הוא
הפך את ה״בטחון״ לאחוזתו הפרטית. אחרי שהשמיץ משך דור שלם את המיליטריזם של ז׳בוטינסקי, הפך בן־גוריון
למיליטריסט קיצוני עוד יותר ממתנגדו.

באמצעות ״הכטחון״ השתלט בדגוריון על
מפלגתו ועל המדינה. הוא למד מארבימדס ה
זוהי
זכותו הגדולה, כמעט ההיסטורית, של פנחס לבון.
לא השוב שהטיח האשמות חמורות בפני פלוני ואלמוני.
לא חשוב שגילה את פרצופו של שמעון פרס, ובמידה
רבה גם של דויד בן־גוריון.
החשוב הוא כי אדם מרכזי של המשטר הקיים, אדם
שהיה בעצמו שר־הבטחון, קם ואמר: משרד־הבטחון אינו
קדוש. הצבא אינו קדוש.
משרד־הבטחון וצה״ל מורכבים מבני־אדם חיים. הם מבורכים
במעלות אנושיות, ומקוללים בחולשות אנושיות.

זו הטרגדיה האמיתית של תנועת־החרות. היא השתקפה
בפסק־דינו של הבוחר בבחירות האחרונות, ובהפיכת פנחס
לבון למנהיג האופוזיציוני מס׳ 1במדינה.

* • ה עשתה תנועת־החרות בחודשי המאבק של ״פרשת
^ /ל בו ן כיצד פעלה? כיצד השתתפה במלחמה שהיתה
החשובה ביותר עד כה לקביעת דמות המדינה?

בי רוב הציבור בארץ, וכעיקר הנוער ששירת
בצה״ל, שוב אינו עומד דום כאופן אוטד
מאטי בהישמע סיסמת הכטחון. הוא יודע ל הבחין
כין בטחון אמיתי לבין בטחון במרב•
אות. הוא יודע כי אין סכנה גדולה יותר לבט-
חון המדינה ולצה״ל מאשר ניצולם בידי עסק.נים
מפלגתיים לצרכים פוליטיים עכורים.

כמעט והייתי אומר: היא לא עשתה מאומה.

אילו אמרתי זאת, היתר, בכך הגזמה מסויימת. הייתי עושה
עחיל לד״ר -יוחנן באדר, שכתב כמה מאמרים מצויינים, בהם
ניתח באיזמל חד את מהות הפרשה. בכנסת, בעתונות וב־אסיפות־עם
השמיעו דוברי המפלגה דברים נוקבים.
האם יצאה בכך כדי חובה?

גם האוהד המושבע ביותר של תנועת-ה•
חרות לא יענה על כף כחיוב.

ך* נועת״החרות אינה מפלגה מהפכנית ד,זוממת להפיל
! 1 1א ת המשטר — אם פירוש ״המשטר״ הוא מיכלול
האידיאות וסדרי־החברה השולטים במדינה.
אויבי המפלגה טוענים כי היא חלק מן המשטר, מאח־שד,יא
מקבלת הקצבות של מאות אלפי דולארים מקערת־השלל
הכללית של המשטר — המגבית היהודית המאוחדת.
אולם זהו הסבר פשטני. תנועת החרות היא חלק מן המש טר
מפני שהיא שותפת לרעיון המרכזי שלו (שמדינת ישראל
שייכת ליהודי העולם וקיימת למענם) ,למדיניות־החוץ
שלו (השתלבות במערב) ,למדיניות המרחבית שלו (התנגדות
ללאומיות הערבית, לתיווך ולוויתורים כלשהם).

ך • מפלגה השתמשה כפרשה כדי לנגח את מפא״י
| | ולעשות ממנה הון מפלגתי שוטף. זאת היתר, זכותה.
היא שמחה לאידה של מפלגת־השלטון, אשר מנהיגיה
התקוטטו בפרהסיה וקראו איש לרעהו בשמות. זה היה
אנושי.
אולם המפלגה לא יצאה להתקפת־מחץ על הליקויים
היסודיים של מערכת־הבטחון, כפי שעשה לבון. היא לא
יצאה לחשוף את הסכנות החמורות הכרוכות במיבנה הנוכחי
של מערכת־הבטחון, כפי שעשה לבון. היא לא מתחה. ביקורת
מהותית על מערכת־הבטחון עצמה, כפי שעשה לבון.

זאת עובדה. מן הראוי שראשי תנועת־החרות יהרהרו
בדבר — כי אין למפלגתם קיום לאורך־ימים אם ישתכנע
הציבור כי היא מהווה גוף אופוזיציוני מישני, פחות עיקבי
ופחות חשוב מאשר פלג מסויים במפא״י.

ץ ג*תאגרן? אינו יכול ללחום כאשר ידיו כבולות באזי־
קי ם. כאשר מדובר במערכת־הבטחון, דומי, תנועת־החרות
למתאגרף כזה.

איש לא בכל אותה. היא בכלה את עצמה.
זאב ז׳בוטינסקי היה אבי המיליטריזם הישראלי. מאז
מלחמת־העולם הראשונה, כאשר היה היוזם העיקרי להקמת
הגדוכים היהודיים בצבא הבריטי, דגל בעקביות באידיאולוגיה
של צבא יהודי. לגביו לא היה זה רק צורך מעשי, אלא
גם ענין שברעיון.
לא נהיה צודקים כלפי זכרו של ז׳בוטינסקי אם נשים
עתה גישה זו ללעג, או אם נדון אותה לגנאי על פי אמות־המידה
של מציאותנו החדשה. לפני דור היה זה רעיון
מהפכני, ובעיקרו גם נחוץ.

שום מדינה -יהודית, עברית או ישראלית
לא היתה קמה ללא כוח צבאי עצמאי.המיליטריזם הז׳בוטינסקאי לקה בהרבה הגזמות רומנטיות,
פרי תקופתו. אולם הוא היד, שלב־מעבר חיוני, אשר
בלעדיו לא היו קמים אצ״ל ולח״י, ואולי גם לא הפלמ״יח.
ז׳בוטינסקי עצמו חש בהגזמותיו והתנצל עבורן באומרו

יכולה היא לצעוק כנגד בן־גוריון, להרים כלפיו אגרופים
קמוצים, לשלוף נגדו אקדח. ברגע שבן־גוריון אומר ״בטחון״
— היא קופאת כנציב־מלח. היא עוברת לדום.
שהרי ז׳בוטינסקי הפקידה על משמר הצבאיות העברית
— וכיצד זה לא תעמוד דום בהישמע שם הצבא?
משך תריסר שנות קיום המדינה לא מתחה המפלגה אף
פעם יחידה אחת ביקורת על עניין הנוגע לצד,״ל. היא לא
דרשה פיקוח לאומי על מעשי מערכת־הבטחון. היא לא
התנגדה לפלישת ״מערכת הבטחון״ לשטחי החרושת האזרחית׳
התעמולה האזרחית והצנזורה הפוליטית. היא לא
עירערה על זכותם הבלעדית של בן־גוריון ופרס לנהל את
כל עיסקות־הנשק: ולקבוע בהן למעשה את,מדיניות־החוץ
של המדינה.
היא לא־ עירערה אפילו על זכותו הבלעדית של דויד בן־
גוריון למנות את כל קציני צה״ל מדרגת אלוף־משנה ומעליי
—׳ דבר המבטיח מראש שלעולם לא יגיע לדרגה זו
אדם הנמנה עם חברי תנועת־החרות או כל תנועה אופוזיציונית
אחרת.

כף פרקה המפלגה את הנשק מעצמה. כי
כמציאות הקיימת, כאשר בל הפעולות החשד
כות של השלטון מתנהלות כשם ה״כטחון״
ומאחורי מסווה ״בטחוני״ ,לא יובל שום גוה
למלא תפקיד אופוזיציוני של ממש אם אינו
מובן לבדוק ככל מקרה מה מסתתר מאחורי
השלט ״בטחון״.

כמציאות של ישראל, זהו גילוי מהפכני ממש.

על בן השתררה במדינה ההכרה כי הפלג
של לבון כמפא״י הוא עתה האופוזיציה העיקרית
-ואולי היחידה -במדינה. הוא -
ולא תנועת־החרות.

ואיש אינו עומד דום כצורה זקופה יותר ד
דוממת יותר מתנועת-החרות.

שר הרוזווז: הבבוווון הוא ארוהים־
מנוח בי דרושה רק נקודה אחת כדי להרים
את העולם. הנקודה הארכימדית כטכניקה
של בן־גוריון היא ה״בטחון״.
מכיון שהכל הסכימו כי ה״בטחון״ הוא אחוזתו הפרטית
של בך גוריון, הפך בן־גוריון את כל שטחי החיים במדינה
ל״בטחוניים״ .ענייני מדיניות־החוץ חדלו להיות ענייני־חוץ
— הם הפכו ״ענייני־חוץ־ובטחוך. לעמים אחרים יש צבא
ורשות אזרחית האחראית עליו — ואילו לישראל יש ״מערכת
ד,בטחון״ ,מנגנון־ענק, מסתורי ומקודש, החולש על
מאות תפקידים ועסקים שאין להם כל קשר עם הצבא.
במקום החוק באו ״תקנות החירום״ הבטחוניות.
מאחורי מסך־העשן הבטחתי הקים בן־גוריון את מפלגתו
הפרטית — הסיעה הבן־גוריונית במפא״י, אשר בראשה
עומדים נערי־הזוהר, שכולם כאחד באו משורות ״מערכת
הבטחון״ — דיין, פרס, קולק ושות׳.

בך נוצר גן־עדן כף גוריוני: באווירה ה״כט־הונית
(אותה יבול שר הכטחון להמם כאוות
נפשו על ידי יצירת מתיחות ״בטחונית״) ניתנת
יד חופשית ל״אנשי הכטחון״ ,המפעילים
את ״מערבת הבטחון״ .יריבים פוליטיים אינם
אלא ״אנשים חסרי תחושה כטחונית״.

ך ך עדן זה יכול להתקיים רק כל עוד מסכימים כל
^ אזרחי המדינה לעמוד דום בהישמע מלת־הקסם ״בטחון״.

התפקיד המיועד של תנועת-החרות אינו אד
פוזיציה נגד המשטר, אלא אופוזיציה כתור
המשטר. משימתה הטבעית היא לרכז את ה אופוזיציה
הימנית נגד השלטון־היחיד הבד
גוריוני, כשם שהמשימה הטבעית של מפ״ם
היא לרכז את האופוזיציה השמאלית נגדו.
עד כה לא ביצעה תנועת־החרות את המשימה הזאת מלוא
היקפה, ודווקא פרשת לבון הבליטה השתמטות זו מן
המערכה העיקרית. אפילו אוהדי המפלגה בחוץ־לארץ הרגישו
בכך הפעם, ותבעו קוו • תקיף יותר.

יש לי הרגשה כי הפרשה הזאת תהווה מיב־חן
מכריע לא רק במפא״י, אלא גם לחרות.

ף* ימים האחרונים אומנם חל שינוי בולם. בוויכוח
^ ע ל הצנזורה ה״בטחונית״ ,במאמריו של ח״כ יוחנן
באדר, בהופעת הדוברים המפלגתיים בכנסת ובציבור, הסתמנה
גיחה ראשונה אל מאחורי מסך־העשן ד,״בטחוני״.
עוד אין לדעת אם זהו רק מצב־רוח חולף, או מיפנה
של ממש. הציבור יעקוב אחרי המשך פעולות המפלגה
בתשומת לב רבה. הוא ירצה לדעת אם אומנם תבטיח
חרות את האגף הימני של ההתקפה על שלטון־היחיד הבן־
גוריוני, או שתשאיר אגף זה חשוף.
על כן כדאי להזכיר לראשי התנועה את אותה אימרה
של ז׳בוטינסקי. אילו היה ז׳בוטינסקי חי כיום, בוזדאי
היה מביט בעין זועמת בכל איש העומד דום כאשר גנבים
מריקים את כיסיו הפוליטיים. הוא היה אומר לתלמידיו,
באדיבותו הרגילה:

רבותי, עמוד נוח !

מ״״ אור* אגנו

ספרי הוצאת לידור

הקרב ער גבעת השמש
רומן מרתק מחיי המערב הפרוע
הופיע כספר כים מהודר
המחיר 95 אג׳

176 עמ׳

בוק ג׳וגם בפעולה

ביומז קרב הוגן
אל תחמיצו רומן זה המלא
פעולה מתחילתו ועד סופו.
84 עט׳ גדולים במחיר

5 0אג׳
במדינה העם
עוני ם א טו מי ,
רמז נוסף על ריכוזי העננים האטומיים
באופק המרחב (העולם הזה 1205 והלאה)
בא השבוע ממרכז האו״ם.
חמש משלחות אפריקאיות העלו הצעת-
החלפה, הקוראת להגדרת אפריקה כאזור
מפורז מנשק גרעיני. המדינות: חבש, גאנה,
גיניאה, מאלי ומארוקו.
נעדרת מן הרשימה המעצמה הצבאית האפריקאית
החשובה ביותר, המשתפת דרך־
קבע פעולה עם מדינות אלה באו־ם: ה־רפובליקה־הערבית־המאוחדת.
המסקנה מתויי־בת
המציאות: קאהיר אינה מעוניינת עוד
בפירוז האטומי של היבשת, הכוללת גם את
החבל הדרומי של רע״ם, מפני שיש לה
תוכניות אטומיות משלה.
מאז הפכה ההמצאה הגרמנית האחרונה
את הפצצה האטומית לזולה, הביעו מומחים
את הדעה כי גם מצריים נכללת ברשימת
המדינות המסוגלות לייצר פצצות אטומיות
תוך שלוש שנים.

דיפלומטי
הז ר ד רי םוח עו ר ב
בסידדת הפרש הופיע:
רומן רב עלילות והרפתקאות

פר שי הערבה
3 0אגורה

36 עמי

את כל ספריהוצאתלידור
יש להשיג בכל הקיוסקים בארץ

חליפותד״7״1

תאם
נ שרו
ה ש ערו ת !

דאגות שער -
1ומ רנוזזל?\\ ל**\ ר ך
\ , 1־ \ 1יום \ 1םםי * יםוי • 1 ,־

\זגי1וג1ג 1נז 1י * 1י
*ו ח סז
מל־* 1יג,
גזלני גגגי\,
גי• י י 1י1ז־ , 1יל• • 1ג11
— י י1ה, גי\ ב הגיל ו.

אף דיפלומאט זר לא הטביע את חותמו
על חיי המדינה כמו השגריר־הצרפתי לשעבר,
פיאר־אזץ ז׳ילבר.
הגבר יפה־התואר, שטרח ללמוד עברית
על בוריד״ השפיע בישראל יותר משרי־מם־
שלה רבים. כל מלה שיצאה מפיו שודרה
בהתלהבות על ידי קול ישראל -פורסמה בכל
העתונים. מאחורי הקלעים היתד, הש פעתו
ניכרת עוד יותר. כידיד־נפשם של
דויד בן־גוריון, משה דיין ושמעון פרס,
ידע לכוון את צעדיהם בכיוון הרצוי לו,
בתקופה הגורלית של פעולות־התגמול עד
מיבצע סיני. לדעת רבים, היד. לא רק מארגן
השותפות של המיבצע, אלא גם יוזמו.
מנהיגי ישראל לא שכחו את חסיד־אומות־העולם
גם אחרי שהודח מתפקידו על ידי
שארל דה־גול. בביקורו האחרון בצרפת הק פיד
בן־גוריון לבקר באחוזתו של ז׳ילבר,
להצטלם בחברתו.
השקפתו של יוזם סיני. השבוע נתגלו
פרטים סנסאציוניים, המטילים במאוחר
אור שונה לגמרי על אישיותו של ז׳ילבר,
שבימי כהונתו לא יכול היה לבטא בגלוי
את דעותיו.
מאז עזב את ישראל, תמהו כמה מידידיו
כאן מדוע אינו מקבל תפקיד נכבד חדש
בשרות החוץ הצרפתי. נפוצו שמועות כי
סיבת הדבר נעוצה במחלוקת על סוג התפקיד
המיועד לו.
עתה נתגלתה הסיבה האמיתית: פיאר־אז׳ן
ז׳ילבר הוא פאשיסט מובהק, מן האגף
הקיצוני ביותר.
הגילוי המדהים בא ברשימה של השבועון
הצרפתי האחראי, ליאכספרס, על קבוצה
פאשיסטית בלתי־מוסוזית, הפועלת מזה שנתיים
בפאריס. הקבוצה קוראת לעצמה בשם
הפאשיסטי האופייני ״הנוער הסוציאליסטי
הלאומי״ ,הלקוח כמעט במישרין מן הנא־ציונל־טוציאליזם
של אדולף היטלר. גם סיסמתו
העיקרית מזכירה את האסכולה הנאצית
:״סוציאליזם צבאי״.
בהתאם לדוגמה הגרמנית, מצע התנועה
הוא תערובת של תביעות לאומיות קיצוניות
וסיסמות סוציאליסטיות מעורפלות
ודמאגוגיות :״תיכנון כלכלי — עצמאות לאו מית
— אלג׳יריה צרפתית!״ מדובר בו על
הלאמת הבאנקים, איסור ההזחים הפרטיים,
הפקעת החווילות, המכוניות והיאכטות של
כמה ספסרים עשירים. כיצד תבוצע התוב־ניתז
קובעת הקבוצה, בבירור: על־ידי הפיכה
צבאית.

פיאר ז׳ילבר ושמעון פרם
התרופה: הפינה צבאית!
זו מפני שלדעתם היא מתונה וסטאטית מדי.
עומדת מאחוריהם שורה של אישים ידועי־שם
של הימין הלאומני הקיצוני, המוזכרים
בשם: מושלים לשעבר של אלג׳יריה, פקידים
גבוהים שסולקו מעמדות מפתח על ידי דה
גול, ו״פ. א .ז׳ילבר, לשעבר שגריר יש ראל״.
פרט
אופייני: הקבוצה מתייחסת בחשד
לז׳אק סוסטל, מאחר שגם הוא נראה לה
מתון והססני מדי.
השבוע נסתבר כי העורב חוזר אל הזרזירים:
אחרי שקשריו הפאשיסטיים הפכו את
ז׳ילבר לאישיות בלתי־רצויה במשרד־החוץ
הצרפתי, הוא יבוא לישראל כמנהל עסקיו
הנרחבים של הבאתן דה־רוטשילד בישראל,
בעל צינור־הנפט בנגב ושותף פיתוח קי סריה.

שבות

און החמקמק
שביתת־הרעב של הגבר רחב־הגרם, שהתהלך
במעיל־בית מהודר בתא כלאו הפר־סאי,
נכנסה לשבוע השלישי. מצבו הפך למסוכן.
פקידים וסוהרים התרוצצו אנה ואנה.
רופא מיוחד הופקד על משמרתו. ושר המשפטים
הצרפתי קיבל, מדי יום ביומו, רו״ה
טלגראפי על שלום העציר.
יוסף יאנוביץ 55״מלך הגרוטאות
הנאשם בבריחה ממעצר חוקי, בהוצאת כפף
בטענות שווא ובאי־תשלום מם־הכנסה, הוסיף
לשמש מרכז התעניינות הציבור, שעה ש־פרקליטיו
האיצו בו לחדול משביתת־הרעב,
מאחר ונשקפת סכנה לחייו.
טוען המיליונר היהודי לשעבר, לגבי
האשמה הראשונה :״אינני אשם! האפשר להאשים
יהודי חסר־מולדת בבריחה, כאשר
הוא נוסע לישראל?״
מדינת ישראל אינה מזדהה עם טענתו של
יאנוביץ׳ :בפעם הראשונה מאז חקיקת חוק

מדריך האנטי־שמים. לדברי העתון,
מבקרים קציני־צנחנים בהמוניהם במשרדי־הקבוצה,
השוכנים בבית אלגנטי בקירבת
שער הניצחון בפאריס. למעלה מ־ 4000 קצינים,
הבוחלים בגגראלים הישישים חסרי־המעש,
באו במגע עם הקבוצה החדשה.
תוכניתם: אחרי שיתמוטט משטרו השנוא
של דה־גול, ישתקו אוהדי התנועה את מנגנון
המדינה. הצבא, שיפרוק את עול הגנרא־לים
ההססגיים, יכבוש את השלטון, בהדרכת
הקצינים הצעירים והנוער הסוציאליסטי ה־פאשיסטי.

עומד מאחורי גילוי פאשיסטי זה?
קובע ל׳אכספרס: הפעילים באו ברובם מחו גי
״האומה הצעירה״ ,התנועה הפאשיסטית
והאנטי־שמית הרשמית של צרפת, שסמלה
הוא חיקוי לצלב־הקרם. הם נטשו תנועה

השבות* גורש, בדיוק לפני שנתיים, יהודי
מן הארץ. כאשר הורד, ב־ 29 בדצמבר , 1958
המיליונר ופושט־הרגל הגאוני מתיאודור
הרצל -בנמל מארסיי, נפתח, יחד עם דלת
תא־כלאו, פרק חדש בחייו של ההרפתקן
הפיננסי — המאיים גם להיות פרק חייו
האחרון.
מעגלת־יד למיליונר. יאנוביץ׳ נולד
בקישינייב שבבסארביה (רומניה) .לאחר בריחה
נועזת מן העיר, בשעת פרעות מגיע
הסמרטוטר לפאריס, יחד עם אשתו אווה,
בשנת .1926
הוא מתחיל את הקאריירה שלו כבעל
עגלת־יד, אוסף סמרטוטים ופחים, מוכרם
בשוק החופשי. כעבור 10 שנים בדיוק,
נהנה הסמרטוטר מחשבון־באנק בעל המחזור
של ששה מיליון פראנקים, ממכונית פרטית
ומחוזילה מפוארת.
הגורם העיקרי להצלחתו: ערב מלחמת
העולם השניה עוסקים הנאצים ברכישת
פסולת־מתכת לתעשיית הנשק הגרמני. יאנו־ביץ׳
מוכן למכור לכל אדם — בתנאי
שהמחירים סבירים.
הוא מוכן למכור גם בשעת המלחמה
עצמה. הוא אינו נמנה עם היהודים הרבים
שגורשו למחנות. הכובש זקוק לשירותיו.
אחר כך, עם שחרור צרפת, בא יום הדין.
אולם לא בשביל סוחר הגרוטאות. תשער,
ארגוני מחתרת אנטי־נאציים מעידים הי
הוא הציל 300 טייסים בריטיים ואמריקאים,
עזר לאנטי־נאצים רבים להימלט מידי הגסטאפו.
החוק
סולח לו. הוא יוצא חף מפשע. אך
משרד מס ההכנסה אורב לו בפתח בית-
הכלא. מאשימים אותו בהעלמת מיליארד
ו־ 390.302.941 פראנקים. היינו, עליו לשלם
100 אלף פראנקים, עד לגיל .85
למשך זמן־מה משלם ״יוסף הפיקח״ ,כפי
שכונה בפי מעריציו, את התשלום המבוקש.
עד שיום אחד הוא נעלם, מופיע בתל־אביב.
כאן הוא שוהה שנה, מאבד את קשריו
ואת יחסי־עבודתו, מבזבז כסף, מתחבר רק
עם דמויות אפלוליות, מוכן לשלם, בין
היתר סכום גבוה מאוד לקבלן תל־אביבי,
אם ישיג לו אשרת כניסה לגואטמלה.
בינתיים קם גל של התמרמרות בצרפת.
יאנוביץ׳ אינו משתף הפעולה היחיד עם הנאצים
שלא שילם את המם המגיע. אולם
הוא יהודי. והכספים שעברו תחת ידיו
היו רבים מדי.
ממשלת צרפת לוחצת. וממשלת ישראל
מוזתרת. על מיזבח ההכנות למיבצע סיני,
היא מקריבה את יאנוביץ׳ ,יחד עם עקרון
חוק השבות.
השבוע, כאשר האיש המזדקן ונפול הפנים
מהרהר בתאו בישראל, יתכן שהוא נזכר בשהותו
חסרת התוחלת בתל־אביב. ויתכן
גם שהוא זוכר, בהתמרמרות נואשת, בפסוק
ממגילת־העצמאות הישראלית, החתומה גם
על־ידי חלק מן האנשים האחראים לגירושו,
בה נאמר על כן אנו מכריזים על
הקמת מדינת היהודים — היא מדינת ישראל.״

שו אפיפ יו רים?
הדלת נסגרה בטריקה מאחורי שר־הפנים,
משה שפירא, עת נטש את ישיבת הממשלה
לפני שבוע. בינתיים גילה שלא ננעלה. הש
יו־סך
יאנו־כיץ׳ כבלא הצרפתי
הפתרון: שביתת רעב

י החוק המקנה לכל היהודים ברחבי־תבל
את הזכות להשתקע בישראל ולקבל
את הנתינות הישראלית.

מעודם מזח 1211

מה גילה וידויו של אדולף אייכמן, ב״לייף״ לגבי הפושה שהסעירה את המדינה
* * ה אמר אדולף אייכמן על ד״ר ישראל רודולף קאסט־נר,
האיש ששימש נושא למשפטים ארוכים ולוויכוח מר
בישראל, ושנרצח לבסוף בנסיבות שנשארו סתומות עד
היום?
וידויו של אייכמן, שפורסם עתה בשבועון לייף, נכתב
לפני חמש שנים. אחרי הבדיקה הראשונה, לא נשאר ספק
שהוא אוטנטי. מוכיחים זאת לא רק המשפטים, שהוסיף
אייכמן בכתב־ידו לחומר המודפס. מוכיחה זאת גם דמותו
של אייכמן עצמו, כפי שהיא משתקפת מתוך הכתוב.
גם הסופר הגאוני ביותר לא יכול היה להמציא איש

קאסטנר, כפי שהיא משתקפת בווידוי אייכמן? האם מצדיק
אייכמן את קאסטנר או את יריביו? האם הוא תומך בפסק־דינו
של הד״ר בנימין הלוי (״הוא מכר את נשמתו לשטן״)
או סותר אותו?

רבבות או התגנדות?
ך * תשוכה אינה חד־משמעית. היא תלויה, בסופו של
( | דבר, בנקודת־ההשקפה של הקורא.
הדמות שמצייר אייכמן (בתוספת שבחים לאומץ־לבו האישי,
גאוותו הלאומית, קור־רוחו של קאסטנר) ,היא דמותו
של ״ציוני אכזר״ — אדם המובן להקריב מיליונים כדי
להציל את רבבות הנוער החלוצי ולהביאו לישראל. בזאת
המשיך קאסטנר, למעשה, אם כי בתנאים אכזריים עד אין
שיעור יותר, את הקוד הרשמי של התנועה הציונית בין שתי

חישובים מניין לקחת את המיליון (התשובה: מהונגריה !
וממחנות־ד,השמדה) .לצורך זה הופסקה זמנית ההשמדה,
בפקודת הימלר, כדי שיהיה מי למכור.
• היוזמה לא באה מאייכמן, אלא מהימלר עצמו.
ס הימלר באמת התכונן להשתמש בהצלת יהודים כדי
לפתוח במגע עם מעצמות־המערב, כדי להגיע עמן לכלל
שלום נפרד (הוא אמר לאייכמן עוד באפריל , 1945 ימים
מעטים לפני הסוף :״אנחנו נשיג הסכם. נאבד כמה נוצות,
אבל נשיג הסכם טוב.״)
#אולם הגורם העיקרי להצעת הימלר היה נעוץ

אייכמן

קסטנר איש השגה תש״ד
הצלת רבבות

כזה: פקיד קטן שהפך לראש מנגנון בינלאומי אדיר, חנפן
וגאזזתן, המוסיקאי־החובב שניגן כינור שני בתיזמורת
משרדית (סמלו היה כינור ראשון) ,המפקד שציוזה על נהגו
ללכת ברגל מאות קילומטרים מדרזדן עד ברלין כעונש על
כי נרדם בשעת הנהיגה, הנאצי שהתנצל בפומבי כאשר סטר
ברגע של ריתחה על לחיו של אסיר יהודי.
מן הרגע הראשון היה ברור כי מכל דברי הווידוי,
יעניינו את הציבור הישראלי יותר מכל, הדברים על קאסט־נר.
למחרת הופעת חלק זה בשבועון לייף, מלאו העתונים
מיברקים על תוכנו. מאחר שכל כתב שלח רק פסוקים,
שנקרעו באופן שרירותי מתוך ההקשר הטבעי שלהם, יצר
כל עתון דמות מסולפת, שסתרה את הדמות שניתנה בעתון
השני.
יתר על כן, לייף עצמו מודה שפירסם חלק קטן בלבד
מן החומר, מתוודה כי ערך את החלקים שפירסם. מי
נתן את ההנחיות להשמטות ולעריכה? התשובה הפשוטה:
ממשלת ישראל. לייף הראה את החומר להארי גולדמן, עסקך
עתונאי יהודי, שהראה אותו לשגרירות הישראלית.
השגרירות לא התערבה, טען גולדמן — אך קשה להאמין
לזאת. כי לחומר זה חשיבות חיונית לגבי הקאריירה של
מנהיגי ישראל ולגבי המאבק הפוליטי הפנימי במדינה.
ואילו עתון כמו ל״ף לא היה מעז לעולם לפרסם משהו
כה חשוב בניגוד לרצון ממשלת ישראל — בידעו כי שליחי
ישראל שולטים על מאות אלפי הקוראים היהודיים של לייף*.
אחרי הבאתן בחשבון של מיגבלות אלה, מה דמותו של
* לייף הודיע שיפרסם את החומר רק במהדורתו העיק־רית,
האמריקאית, אך לא במהדורתו הבינלאומית הדו־שבועית,
המגיעה לישראל.

בוע חזר לישיבת הממשלה. משימתו: לדרוש
את הארכת תקופת־הכהונה של רבנות נסים.
אומנם ידע שפירא כי אין כל סיכוי שדרישתו
תתקבל, אך לפחות רצה להוכיח לנסים
ולאור,דיו כי לחם כארי.
לרוע מזלו, הקדימו ארי אחר: שריד,דואר
בנימין מינץ, שאותו רעיון עלה גם במוחו.
לכן, משאך נפתחה ישיבת־ד,ממשלה, הזכיר
מינץ כי כבר בשבוע שעבר דרש את האר כת
הכהונה. השיב שפירא, בזעם עצור:
חברו יוסף בורג הציע את הדבר עוד קודם.
לא נשאר לממשלה אלא להצביע אם
להעמיד את העניין על סדר היום. באופי
מפתיע נתגלה בהצבעה רוב בעד העלאתו.
אולם בן־גוריון לא התייאש: הוא שם לב
ששני שרים, משה דיץ וגולדה מאיר, לא
נוכחו בשעת ההצבעה, דרש הצבעה שנייה.

חגזלספזזו 1211

מלחמות־העולם: להציל את החלוצים (״עליה סלקטיבית״),
להפקיר את השאר.
״הציונים האכזריים״ לא היססו מעולם לשתף פעולה עם
אנטי־שמים קיצוניים, כדי להקל על עליית אותם היהודים
שהם היו מעוניינים בהם. נראה שקאסטנר הרחיק לכת
בדרך זו — אך לא שינה את הקוו.
טוען אייכמן: קאסטנר וחבריו אומנם עזרו לנאצים בכך
שהעלימו את השואה מעיני היהודים ההונגריים* .הם דאגו
כי היהודים לא יתמרדו נגד הנאצים, אלא יסעו לאושוויץ
בשקט, מבלי לדעת מה צפוי להם.
זאת היתד, אחת הטענות העיקריות נגד קאסטנר במשפט
גרינוולד. מאשימיו טענו כי עשה זאת כדי להציל משלוח
אחד של כמה מאות יהודים מכובדים, ביניהם בני משפחתו.
לאייכמן יש תשובה אחרת: במשך כל תקופת המשא־והמתן
עם קאסטנר, נתן אייכמן לקאסטנר להבריח רבבות יהודים
מעבר לגבול (לפחות 20 אלף, או יותר, לדברי אייכמן).
קאסטנר ביקש (וקיבל) את הצעירים המוכשרים לבנות את
ארץ־ישראל, השתמש בהזדמנות זו כדי להציל גם את
משפחתו.
בסיכום שיתוף־הפעולה בין קאסטנר לאייכמן מזדקרת
שאלה אחת: מה היה עדיף, התנגדות יהודית לגירושים, ללא
שום תיקווה להצלה מעשית — או הצלת רבבות מתוך
המיליון? בלשון אחרת: האם מותר היה להציל את הרבבות,
במחיר ויתור על התנגדות לגירושים?

ההצעה היתה רציגית!
אפחות חשובה שאלה אחרת, שהטילה את צלה על
/כל משפטי קאסטנר: האומנם התכוזן אייכמן ברצינות
למכור מיליון יהודים תמורת רבבת משאיות? האם בא
בראנד לתורכיה בשליחות אמת, או שהדבר היה רק טכסיס
של אייכמן, המכודן להרדים את היהודים?
קבע השופט הלוי, בהרשיעו את קסטנר: ההצעה לא היתה
מעשית. אייכמן לא התכוזן אליה מעולם ברצינות. שרת,
אבריאל ושות׳ ,שהסגירו את בראנד לבריטים, היו בסדר.
קובע עתה אייכמן, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים:
י • ההצעה היתד, רצינית לחלוטין. אפשר היה להציל
מיליון יהודים — ואייכמן עצמו כבר ערך אז לעצמו
* אך לא מעיני ההנהגה הציונית בארץ־ישראל, שקיבלה
מקאסטנר ובראנד דו״חים רצופים על התקדמות השואה.

כשהכל היה מוכן לכך, קם בן־גוריון לפתע,
הודיע שהוא עייף, סגר את הישיבה והלך.
תורה מ״סיני״, .כמה שעות לאחר מכן
ערך יצחק נסים את התקפת־הנגד הגדולה
שלו. אף שערכה המעשי היה דל, היה הרעש
גדול. כמיבצע יחסייציבור, היתה גאונית.
בתל־אביב התמלא אולם סיני על מעל
לגדותיו בפיאות מתנופפות וזקנים גולשים.
רק 150 מן הנוכחים היו רבנים מכהנים
ממש (מהם 100 תל־אביביים, מגוייסי הרב
אונטרמן, ו־ 50 משאר חלקי הארץ, מתוך
מספר כולל של 450 רבנים מכהנים) .אך
הרבנים האחרים, והעסקנים למיניהם, מילאו
את החסר.
בצדו של נסים עצמו בלטו הרב הפתח-
תיקוואי, ראובן כץ ( )85 והרב הראשי התל־אביבי,
איסר אונטרמן 78 המבקש להיות

איש השנה תשי״ד
— או מרד המיליון?
ברצונו העז לצייד שתי דיביזיות של ד,ס.ס. במשאיות. הימלר
קיבל אז בפעם הראשונה פיקוד צבאי, על היחידות החונות
בגרמניה (״צבא הבית״) ,והוא היה מוכן להקריב את הכל,
כולל שאיפתו להשמדת היהודים, על מיזבח הצלחתו הצבאית.

אילו חזר בראנד להונגריה והודיע כי הושג הסכם
עקרוני, היה אייכמן מוכן ״לשלוח 20 אלף יהודים, תוך
יומיים, דרך רומניה לארץ־ישראל, או דרך צרפת לספרד.״
טענה אחרונה זו מצדיקה במידה רבה את קאסטנר,
מאשרת את צידקת דעתו.של בראנד: שאילו ניתן לו לחזור
להונגריה, אפילו כשבפיו הודעה כוזבת על הסכמה עקרונית
לנהל משא־ומתן על ההצעה, אפשר היה להציל חצי מיליון
יהודים. קביעת אייכמן בעניין זה מטילה אחריות מחרידה
על המנהיגים הציוניים, האחראים להסגרת בראנד לידי
הבריטים ולמניעת שובו להונגריה.
טענה אחרונה זו מצדיקה במידה רבה את קאסטנר,
מאשרת את צידקת דעתו של בראנד: שאילו ניתן לו לחזור
להונגריה, אפילו כשבפיו הודעה כוזבת על הסכמה עקרונית
לנהל משא־ומתן. על ההצעה, אפשר היה להציל חצי
מיליון יהודים. קביעת אייכמן בעניין זה מטילה אחריות
מחרידה על המנהיגים הציוניים, האחראים להסגרת בראנד
לידי הבריטים ולמניעת שובו להונגריה.
הדבר הטראגי ביותר בכל הווידוי של אייכמן הוא שנאצי
מתועב זה קלע בדיוק למטרה, כאשר רשם :״העובדה
הפשוטה היא כי לא היה שום מקום בעולם שהיה מוכן
לקבל יהודים, אפילו לא את המיליון האחד הזה!״
גם ארץ־ישראל לא היתה מוכנה לכך. לא האנגלים, שסגרו
את שערי הארץ בפני המועמדים להצלה. וגם לא היהודים,
אשר מנהיגיהם לא קראו להם לקום כאיש אחד נגד
השלטון, כדי להביא לפתיחת השערים בעוד מועד.

רב־ראשי אשכנזי. מאחוריהם עמדה האוטו ריטה
הכבדה של הרב הראשי הירושלמי,
צבי פסח פראנק 90 שגם הוא תומך בהארכת
הרבנות. החליט הכינוס:
#שהרב נסים אינו זקוק לאישור ממ לכתי,
מאחר שסמכותו האמיתית באה לו
מרבני ישראל.
#שאסור לכל׳רב לגשת לבחירות, לפני
שוועדת הבחירות תוכשר על־ידי הרבנות הראשית.
היתד,
זאת למעשה הכרזת־עצמאות של
הרב הראשי כנגד הממשלה — הקמתה של
רבנות ראשית חדשה, בלתי־ממלכתית, הנשענת
על הרבנים בלבד.
חשכוןד ״ ל. אולם נגד זקני נסים התייצב
זקן אחר: הרב יהודה לייב מימון,
שמלאו לו השבוע (לפחות רשמית) 85 שנה.

הבטיח מיימון: הבחירות תבוצענה, ואם
יוטל עליו חרם, הרי זה בעיניו ״סגולה
לאריכות ימים״.
מיימון יכול היה לסמוך על הרבנים
הרבים — ובעיקר הצעירים — שלא הופיעו
לכינוס של נסים. הוא גם יכול היה להיות
בטוח כי הרב שלמה גורן, המהסס קמעה,
כבר הרחיק לכת. שוב אין לו דרך־נסיגה
הוא יצטרך להיבחר, אם ירצה בכך ואם לאו.
מה יקרה אז? אנשי נסים מבטיחים ליצור
מצב שיהיה דומה לזה ששרר במשך זמן
רב באירופה של ימי־ד,ביניים, כאשר התחרו
ביניהם שני אפיפיורים: אחד שנבחר בתמי־מיכת
הקיסר ואחד שהיה יריבו. מול זוג
רבנים ממלכתיים, שייבחרו על ידי הקיסר
בן־גוריון, יתייצב נסים.
(המשך בעמוד ) 11

גדוד בלשים הוביל את אסיר-העולם ׳וסו מנקס לחגיגה משפחתית בביתו-והטיל

חופשה באז׳

אחר של העיר. אולם אסתר לא רצתה לעבור
מכפר שלם. היא פחדה להתחיל הכל מחדש.
היא חששה שהשכנים והילדים במקום החדש
יציקו לה ולילדיה. בכפר שלם מכירים אותה
כולם, יודעים על מצבה ומשתדלים לעזור לה.
פעם בשבועיים היא נוסעת עם ילדיה
לבקר את האב, בבית־הסוהר ברמלה. תחילה
ניסתה לספר לילדים כי ״אבא הוא בצבא
ואנחנו נוסעים לבקר אותו במחנה הצבאי״.
מעל לכניסה לבית־הסוהר מתנוסס השלם:
בית הסוהר המרכזי רמלה .״מה כתוב סר?,״
שאלה פנינה, הבת הגדולה הלומדת בכיתה
ב .,״כתוב כאן מחנה צד,״ל, השיבה אסתר.
רק בבית, אחרי הביקור, אמרה פנינה:
״אמא, למה את משקרת? אני יודעת לקרוא.״
אריאלה, בת שלוש וחצי שנים, אומרת גם
היא :״אמא, למה את אומרת שאבא בצבא,
הוא הרי בבית־הסוהר!״ באיחד הביקורים
בבית־הסוהר נתקפה אריאלה בהיסטריה,
סירבה לחזור הביתה, צוזחה בפסקנות :״אני
אשאר כאן, יחד עם אבא, או שהוא יבוא
איתגו הביתה.״ פנינה הגדולה סירבה, לעו מת
זאת, לבקר בבית־הסוהר משך שלושה
חודשים רצופים,
באוגוסט השנה, הגיע אברהם לגיל שש.
אסתר ביקשה שיאפשרו לבעלה לבקר בחגיגה
שתערוך בבית לכבוד הבן. לא למען
מנקס עצמו. למען הילדים. היא רצתה להעניק
להם פעם אחת את ההרגשה שגם
להם יש אבא. נציב שרות בית־הסוהר,
אריה ניר, דחה את בקשתה של אסתר מנ־קס.
מנקס עצמו הגיש צוז־על־תנאי לבית־המשפט
העליון.

יריקה כפני ש. כ.
*יי בקשה ^ ת ה??נו שיולו מו בנל

1 11 41ך 11 \ 1 1ן 11 שואלת פנינה, בתו הגזולה
של יוסף מנקס, את אמה
1 x 1 .1 1171 בסוד. על ברכיה מחזיקה האם את אריאלה הקטנה, כשלידה עומד
ך* כל היה מוכן להדיפת התקפת המח־ן
1תרת. מכוניות חסמו את כל דרכי־הגישה
אל הבית השחור, המצופה בזפת,
שברחוב ל׳ ,בכפר סלמה בתל־אביב. בראד־יום
של קילומטר פוזרו עשרות אנשי בטחון
בבגדים אזרחיים, שתפסו עמדות בפתחי
הבתים וליד גדרות־הצברים. מסביב
לבית השחור עצמו, נערכו כויחות נוספים
להגנה היקפית למקרה שהקו החיצוני יפרץ.
לעזרתם גוייסו גם כלבי גישוש. המכוניות
עצמן היו מותנעות כל הזמן, מוכנות לזינוק
מהיר. במכשירי אלחוט מיוחדים הועברו
הדיווחים מעמדה לעמדה.
רק אחרי שהיה ברור שכל התקפה אפש
אברהם
בן השש. ילדיו של מנקס יודעים כי אביהם כלוא בבית־הסוהר,
אן הם סבורים שהוא יושב שם ״מפני שלקח רובה
בלי רשות הממונים עליו בזמן שיצא לחופש בהיותו בצבא.״

רית תיהדף, נכנסה שיירה קטנה אל חצר
הבית הקטן. מתוך מכונית הסטיישון־וזאגון,
הוצא אסיר־עולם יוסף מקנס, כשהוא מלוזה
בשומרים חמושים בעוזים. הנידון הוכנס
לביתו, ממנו נעדר שלוש שנים. סוף סוף
ניתן לו לחגוג במשך שעתיים בחיק מש פחתו
את יום הולדתם של ילדיו.
גם עתה לא היו השומרים בטוחים כי האסיר
לא ישוחרר מידם. אל. תוך החדר
פנימה נכנסו שני אנשי־בטחון שישבו כל
העת ליד השולחן, בו חגג מנקס עם ילדיו.
מד, שבטוח — בטוח. אותה שעה ריחפו
מעל פני השטח מטוסי קרב של צר,״ל.
לנכח התכונה הבטחונית הגדולה סביב חגי־

0 1 15 * 1 1 1 7 1 - 1 1 1 1 11 * 1 1הובא יוסף מנקס במכונית זו עד פתח ביתו,
11 ! 1 1 ״ 1 1 1 1הנראה בתמונה מימין. בתמונת נראים אנשי
11 # 1
הסישמר אשר הקיפו את הבית, ממתינים ליוסף מנקס, החוגג אותה שעה עם ילדיו.

גת ילדי מנקם, אפשר היד. בקלות לדמות
שגם הם חלק ממערך מיוחד שתוכנן להדיפת
התקפת המחתרת — אשר בית־המשפט
המחוזי קבע, בזמנו, שלא היתר, קיימת כלל.

הגיצב גיר מול הידדיס
* ו & ףמנקס, שנשפט למאסר עולם אחרי
שנמצא אשם בהסתה לרצח הד״ר רז׳ר.
קאסטנר, בא הביתה. שלושת ילדיו היו
נרגשים. פנינה 8אברהם ( )6ואריאלה
( ,)3.6לבשו את בגדי החג שלהם וישבו
מסביב לשולחן המקושט, עליו היו ערוכים
פירות, סוכריות ועוגה. בפעם הראשונה
מזה שלוש שנים לבשו שני החדרים החשו כים
שבבית השחור מראה חגיגי. זר השו שנים
האדומות אשר אסתר, אשתו של
יוסף מנקס קנתה, והשולחן בעל המפה
הצחורה האירו את הכתלים המפויחים, את
המיטות הקשות המכוסות בשמיכות צבאיות,
את הארון שדלתותיו התפרקו ואת
הכיסאות שמשענותיהן נשברו.
הילדים ישבו בשקט. מנקס, שהרכיב את
המשקפם הכהים שאיפיינו אותו גם בזמן
המשפט, היד, במצב־רוח מרומם. הוא פיצח
גרעינים וניסה להתלוצץ. והיה דוזקא מקום
להתלוצץ — לפחות לגבי המאמצים בהם
נקטו שלטונות ד,בטחון לגביו.
מול הגיחוך שבהתנהגות זו, ניצבה ה־טראגדיה
של משפחת מנקס, בכל אימתה.
עד לפני חודשים מיספר, עבדה אסתר
מנקם כעוזרת לגננת, פירנסה במשכורתה
את שלושת ילדיה. לפני כמה חודשים
חלתה. האבחנה גילתה אולקוס ואבנים בכליות.
היא נאלצה להפסיק לעבוד. רק לאחרונה
נעזרה במעט על ידי המחלקה לעזרה
הסוציאלית.
הציעו לה לעבור למקום־מגורים אנושי יו תר.
אנשי תנועת החרות והעזרה הסוציאלית
היו נכונים לסדר לה שיכון בחלק

( | אולם שלטונות הבטחון ראו בה סכנה
לבטחון המדינה. שעה שהובילו את מנקם
מרמלה לירושלים לישיבות בית־המשפט שדן
בבקשתו, כשהוא מאדה שוטר אחד בלבד,
טענו כי יש סכנה בהבאתו לכפר־שלם תחת
משמר כבד. בבית־המשפט התנגד ניר, פעם
נוספת, למתן חופשה של שעתיים למנקס.
טען הוא :״זה עלול להוזת תקדים לגבי נו הג
באסירי־עולם!״ השיב לו השופט העליון
זילברג :״מדוע כשמוציאים את שושנה בר־זאני,
השפוטה למאסר עולם, לביקור בביתה
זה לא תקדים, ולגבי מנקם זה כן תקדים?״
לניר לא היה מה להשיב.
גם כשבהמלצת בית המשפט העליון הורה
שר המשטרה לתת למנקם את חופשת השעתיים,
לא השלימו שלטונות הבטחון עם
החלטה זו. ניר קרא לאסתר מנקס לשיחה,
ניסה לשכנעה כי היא עצמה חוששת מביקו רו
של בעלה בבית. לפני הביקור הופיעו
אנשי המדור המרכזי של משטרת ישראל
בביתה, הציגו תעודות ואמרו :״אנחנו מהמשטרה
ורוצים לעזור לך. אנחנו בעצמנו
רוצים שהמיבצע יצליח. אנחנו יודעים שאת
חוששת מהביקור ואינך יודעת אם להסכים
לו. לנו את יכולה להגיד כל מד. שאת

לילדי מנקס היווה הג׳יפ

של שלום ירקוני, ראש

המדור המרכזי לעיקוב ובילוש של משטרת

מצוד ער וובע שדם
חושבת. כל מה שידובר כאן בינינו ירד אי-
תנו לקבר. אולי היחסים ביניכם לא בסדר?״
ענתה אסתר :״אילו הייתי פוחדת, לא
הייתי שומרת לו אמונים.״
אסתר לא ידעה מתי יבוא בעלה לביל־ר.
רק ביום רביעי, בשעה שש בבוקר, התדפקו
אנשי הבטחון על דלתה והודיעה כי
יוסף יגיע בשעה אחת וחצי בצהרים. הם
ערכו חיפוש בדירה וסביב לה, העמידו
מיד שומרים במקום והצמידו לאסתר עצמה
מלווים שעקבו אחרי כל תנועותיה.
היא ניסתה לאפות עוגה, ממש ברגע האחרון.
אולם מרוב התרגשות נשרפה העוגה•
אסתר רצה העירה לקנות עוגה מוכנה,
כשאנשי הבטחון בעיקבותיה. אחד הלך
כל הזמן צמוד לידה .״אולי תעקוב אחרי
במרחק, ואל תלך לידי!״ ניסתה אסתר ל-
הפטר מלוזיתו. הוא לא ענה. היא ירקה
בפניו והוא מחא את הרוק והמשיך ללכת
בצמוד לה, לא התרחק ממנה אפילו לרגע.
אסתר מנקס היתד, רגילה להתנהגות זו.
משך חודשים רבים ראו אנשי שרות הבט־חון
באשה הצנומה והממושקפת אויב המדינה,
אישיות לא פחות מסוכנת מאשר בעלה
היושב בבית־הסוהר. גם כשהסתיים המשפט

של אנשי משטרה ניצבת על מרפסת בית 1של מנקס דקה לפני
יציאתו, כדי להסתיר את פניו מעדשת צלם העולם הזה, אשר
המתין לצאתו במרחק 100 מטר. אנשי המשטרה מנעו בכל האמצעים מהצלם להתקרב.

תוגת אדם

לשנייה אחת

התגלה מנקס על מרפסת ביתו, לעיני הצלם וילדי השכנים
אשר נקבצו לחזות בו. הוא נראה בתמונה מוקף אנשי
משטרה המוציאים אותו במהירות. הוצאתו היתה כה מהירה עד שלא הספיק להפרד מאשתו.

ישראל. מימין נראים פנינה ואברהם מנקס
בתוך הג׳יפ, ומשמאל נראית אסתר מנקס
מחפשת את אברהם, המסתתר מאחורי הג׳יפ.

ובעלה נכלא, היו אנשי הבטחון עורכים בביתה
ביקורי יום ולילה.
היה מובן מאליו שאמצעי־הבטחון המוגברים
שננקטו סביב חופשתו בת השעתיים
של יוסף מנקם לא כוונו נגד התקפת־שחרור
של מחתרת דמיונית. כל כוונתם לא היתד
אלא לנקום באשתו של מנקס ובילדיו.
כבר בשעה 12 בצהרים הוקף השטח
כולו ונסגרו המבואות. לעוברים ושבים ניתן
היה לעבור ללא בדיקה או עצירה. אולם
כשכתב וצלם העולם הזה ניסו להתקרב
אל הבית, הם נעצרו בפקודה מפורשת, במרחק
200 מטר ממנו.
החגיגה בתוך הבית לא נמשכה זמן רב.
הילדים טעמו מהמטעמים שאינם רגילים.להם
וכעבור זמן־מה יצאו לשחק בחצר. היתר
זו תמונה מזעזעת במשמעותה, כאשר פנינה
ואברהם מנקס יצאו לרחוב שליד ביתם ו החלו
להשתעשע בג׳יפ של מפקד הפעולה,
ראש המדור המרכזי לעיקוב ובילוש שלום
ירקוני.
תוך כדי מישחק היכר, אברהם את פנינה
על לחיה והילדה פרצה חזרה הביתה כשהיא
מתיפחת בבכי. היא ניגשה אל האב ומיררה
בפניו :״אברהמ׳לה הרביץ לי!״ יוסף מנקס
ניסה להרגיע אותה :״את הרי יותר גדו־

לה ממנו.״ ״כן,״ השיבה פנינה ״גם כשהייתי
בכיתה אלף אתה אמרת שאני גדולה.״
אסתר, שלא יכלה לשאת את התנפצות האידיליה
המשפחתית ששררה בבית לשעה
קלה, רצה החוצה, למצוא את אברהם. הוא
הסתתר מאחורי הג׳יפ של ירקוני ולא ענה
לקריאותיה. עברו דקות ארוכות ורבות עד
שהצליחה אסתר לתפוס את בנה ולהחזירו
הביתה, שם התנצל בפני אחותו על המכה
שהיכה אותה.
אנשי הבטחון נכנסו ויצאו כל הזמן אל
תוך החדר. הם סירבו להצעת בני הבית
שהזמינו אותם לקחת חלק בשמחה, ליטול
מהכיבוד שהוכן לילדים. אסתר היתד מבולבלת
ונסערת. היא הכינה עתון, בו נמסרו
דברי אייכמן אודות קאסטנר, כדי להראות
לבעלה; אולם עתה שכחה.
מנקם עצמו סיפר על העובר עליו בבית־הסוהר.
לפני זמן־מה הכניסו אליו לתא
את המהנדס זילברמן מקרית־הפלדה בעכו,
שנידון לתשע שנות מאסר בעוון ריגול.
בתאו, תלה מנקם את תמונותיהם של הרב
קוק, הרצל וז׳בוטינסקי. כאשר נכנס זילברמן
לתא החל לצתח :״בשביל מה אתה מח זיק
את תמונותיהם של יהודים מטונפים
אלה?!״ מנקס חשש שעומדים לגרור אותו
לפרובוקאציה. הוא הסיר את התמונות.
אחר כך דרש שיעבירו את זילברמן מתאו:
״אם אתה לא רוצה שיהיה איתך בחדר,
נכניס אותך לצינוק,״ הודיעו לו. לבסוף
הסכימו להוציא את המרגל.

מסביב לבית :״פושעים!״ צעקה ,״את דן
שמר ואקשטיין לוקחים לקולנוע בעיר ואילו
את מנקס מובילים עם גדוד שומרים! מה
הילדים שלי אשמים? למה הייתם צריכים
את כל ההצגה הזאת?״
אנשי־הבטחון הסתלקו במהירות ואילו
שכנותיה של אסתר הכניסוה לבית, שם הרגיעו
אותה בקושי. שלושת ילדיה פיצחו
גרעינים וחייכו כאילו לא אירע דבר. לרגע
היה נדמה כי הררחות נרגעו. אולם הביקור
עדיין לא הסתיים. אחת ממכוניות אנשי ה־בטחון
שקעה בחצר בבור ביוב. תוך כדי
נסיונות לחלצה ממצוקתה, התגלו מספר
חביות, שקועות באדמה. כמה אנשי בטחון
חזרו כדי לחפור ולגלות מה בתוך החביות.
״אתם לא תחפשו כאן בלי פקודת חיפוש!״
הודיעה להם אסתר מנקס. לא הי.תה
להם ברירה אחרת אלא לעזוב את המקום.
כעבור שעה חזרו האנשים כשבידם פקודת
חיפוש שהוצאה על־ידי השופט. השופט התיר
לערוך את החיפוש בדירת ״הגברת אסתר
מנקס החשודה בהחזקת נשק וחומרי נפץ״.
החיפוש גילה כי החביות הכילו רק חול.

חביות באדמה
ך* ך חלפו שתי שעות־החופשה של מנקס
^ בביתו. ח^ש דקות לפני תום המועד,
ניכנס אחד הקצינים והודיע על הזמן שנותר.
הילדים נקראו הביתה. מנקס חיבק כל
אחד מהם ונשק להם כשהזגוגיות השחורות
של משקפיו מסתירות את הדמעות שבעיניו.
את אשתו לא הספיק לנשק. בדיוק ברגע
בו הסתיימו השעתיים, מן השנייה בה דרך
על סף הבית, נכנסו אנשי־בטחון נוספים
לחדר ואחזו במנקס. אותה שעה הסתדרה
שורה של אנשי בטחון אחרים על המרפסת
למטרה אחת ויחידה: להסתיר את מנקס היוצא
החוצה מעדשת מצלמתו של צלם העולם
הזה, שתפס עמדת תצפית אל המרפסת
במרחק של מאה מטר.
מנקם הוכנס במהירות למכונית הסטישן
שכבר היתה מותנעת. היא זינקה, כשב-
עיקבותיה כל שאר המכוניות שחסמו את
דרכי הגישה למקום. ברגע זה הופר השקט
ששרר במקום. אסתר נדהמה מהתקבצותם
של עשרות השומרים מסביב בעלה ברגע
בו יצא את המקום, נתקפה היסטריה. היא
החלה להמטיר מטר חרפות וגידופים על
אנשי־הבטחון שהחלו לעזוב את עמדותיהם

צועקת אסתר מנקט

אחרי שני אנשי ה־

תישמר, אחרי שמנקס הוחזר לתאו בכלא.

שלושה !נהנים סודיים של מנקם או זא1נ אסשמיין,
מנחם נג׳ן ועורך ״העולם הזה״ ,הוברחו 1גבית־ הסוהו
אני מוכן ללכת עד הסוף ולהסביר לכל
בן־אדם את העלילה שכנופיית מפא״י
עשתה על חשבוני. זה בדיוק מה שהם מבקשים
ממני, לא לעשות.שום רעש, ולא לשלות
מכתבים לשום מקום, כדי שתהיה
להם אפשרות להשתיק וגם לטשטש את כל
הליכלוך. אבל אמרתי להם בפירוש שאני
,מוכן להקריב את חיי כדי שלא תהיה חנינה,
וככה עשיתי, ככה גם אעשה כל הזמן.
אנחנו צריכים לשבת בבית הסוהר עד
שאתה תפתח את פיך, ותספר את האמת
לשופטים, שלי לא היה ,.שום קשר בעניין
רצח קסטנר, והשופטים צריכים לדעת את
האמת בנוגע אלי, שאני אך ורק קורבן
במשפט קסטנר.
מכתבים כאלה אני אשלח כל הזמן, עד
שיהיה חידוש משפט. וגם משפט צדק. כמובן,
לדן אין לי שום טענות, אבל הוא
מוכרח לשבת בבית הסוהר עשרים שנה ב יחד
אתנו, וגם בלי שום חשבון אופטימי,
כל זמן שאני יושב בבית־הסוהר חף מכל
פשע, אז אתם לא תקבלו חנינה.

״אתה סוכל מפסיכוזה״

מנקס ואשתו
המכתב הראשון, ללא תאריך, מופנה אל
זאב אקשטיין, היאיש שהודה כי ירה בד״ר
ישראל קסטנר. כמו בשאר המכתבים, מתם
השולח בשם ״אסיר יוסף מנקס, חף מכל
פשע״ .תחת זה רשם :״העתק בשביל עתון־
שבועון העולם הזה.״ להלן הנוסח, המקוצר
במקצת כדי למנוע בזיון בית־המשפט:
אקשטיין, רצוני שתמסור גם לדן את
מכתבי.
ראשית כל, רצוני שתבין שעשית את הפשע
הגדול ביותר בעולם, הכנסת בן־אדם
חף מכל פשע למאסר־עולם. אני גם יכול
להבין מה. הניעך לכך שנהפכת לפרובו־קאטור.
וגם על ידי כך היתד, לך טעות
בתכסיסך לתוכניתך . ,כגון חנינה, פרסומת,
קאריירה, חיים פאנטסטיים. אבל עכשיו
אתה יכול להבין ששאיפותיך היו. ערטילאיות,
כמו אצל כל הפרובוקאטורים. וגס
לכנופיית מפא״י היה טעות בנוגע לכל
מיני שיקולים על סמך שיש לי משפחה, אז
אני אבקש חנינה אחרי שנתיים או שלוש,
ובאופן כזה יהיה להם אפשרות לחסל את
הפרובוקאציר, שלהם על חשבוני.
(כוונתו של מנקס: אם יבקש חנינה, ישוחרר
מבית הסוהר, ואז תהיה גם אפשרות
לחון את אקשטין ודן שמר, ופסק הדין ש הוצא
נגדם ישאר על. כנו. ואילו מגקם איגו
רוצה לצאת.מבית הסוהר אלא על-־ידי חידוש
משפטו ודיכויו- .מנקס סבור. כי כ-ל עוד
יישאר הוא בבית־הסוהר, לא תעיז הממשלה
לשזורר ״את ׳אקשטיין ושמר. מנקס
אינו מביא: בחשבון -אפשרות של חנינה
כללית, שתאפשר את שוחרות ושיחרור
אקשטיין ושמר, מבלי שהדבר יהיה תלזי
כלל בבקשתו ).
כעת אתה יכול להבין בדיוק מה מצבך,
כמובן בדיוק כמו מצבם של כל הפרובו-
קאטורים בכל העולם- .עכשיו אתה יכול
להבין שהבנופייה, מפא״י, מוכנה להתפטר
ממך בכל. הדרכים, אפילו לעולם הבא, וזה
גם טבעי -,כמו שעושים עם כל הפרובוקא-
טורים בכל העולם.
נכון, הם עוד בתקוזה, אולי אני אבקש
חנינה. אז יהיה להם אפשרות לטשטש את
כל השקרים: וגם ׳ א ת הפרובוקאציה. כעת
תפתח את עיניך_,אז.תבין; .שהיה להם טעות. ,
וגם עתה יש להם.טעות.

* * כשיואץ ילל ברירה׳ א^רללכ ת ב־דרך
של צדק_ ואמת, ואתה צריך׳ ל־ ׳
הבין שכל ההבטחות של ש.ב הם היו
אבסורדיים רגם שקר, ואין להם שום ערך.
(הם לא באו) למענך, לא למען -הקאריירה
שהובטחה• לך בעד כל הפרובוקאציה שעשית
על חשבוני. תבין, כל הבטחות שלהם
יכולים לבוא בחשבון אך ורק אם אני מס־ב*ם
לשתיקה ולהפסיק, כגון מכתבי כל
פעם לשופטים ולכל העתונות, וגם לאנשי־ציבור,
וגם לכל מיני מנהיגים בעולם.
אבל עשית בדיוק להפך משהם רוצים.

מוכן יש הרכה פעולות שאני יכול
^ לעשות כדי להפריע ולגרום למכשולים
לחנינה, וכך אני אעשה, עד שאתה תבין
שאין לך שום דרך אחרת, אך ורק לספר
לשופטים את האמת. אדרבא, אם יש להם

שיו שולטים. אתה בכלל לא צריך להזכיר
את ש.ב. אפילו ישאלוך בבית המשפט אם
ש.ב. שלח אותך, אתה לא צריך לדבר.
את האמת היית צריך לספר לשופטים
בזמן המשפט, אבל עכשיו אתה אצלם כמו
פרובוקאטור אחרי הפרובוקאציה. וגם עשית
שרות בשבילם. אני גם מבין אותך —
הצלחת שאכלת ממנה בגלל מחלתך, אז עכשיו
אתה לא יכול לירוק לתוכה. אבל אתה
יכול לספר לשופטים את האמת אך ורק בנוגע
עלי. ובלי שום פחד, וגם השופטים
יודעים שאתה סובל במחלת פסיכוזה. תבין,
גם אני לא מעוניין במלחמה נגד ש.ב. בגלל
שאין נגד מי ללחום, כך וכך כנופיית מפא״י
בתוכם מתמקמק והריקבון מעצמו מתפורר,
לפי גזר־דין מלמעלה. לכל ריקבון יש סוף.

_״סופך כסוף פר פרובוקטור״״
תה צריך להבין שגם הם לא מעונייה
נים שאתם תשבו בית־הסוהר, אבל הם
לא יכולים לעשות שום דבר בנוגע לחנינה׳
בגלל שאני עומד להם כמו עצם בגרון
עם חידוש משפט. וגם עם כל מיני הפרעות,
והם לא יתנו לי להגיע לחידוש משפט אז
אני אפרסם את הכל, למה הם עשו את
כל הפרובוקאציה על חשבוני וגם את החש בון
שהיה לכנופיית מפא״י. כדי להשתיקני
על המעשים שלהם נגד העם והמדינה, למען
הקאריירות שלהם.

ימים מעטים לפני שבא אסיר־העולם יומך מנקס, בלווי שומרים
מזויינים בתת־מקלעיס, אל חיק משפחתו (ראה עמודים 9־ ,)8הגיעה
למערכת ״העולם הזה״ הכילה עבה של ניירות, מכוסים בכתב־יד
צפוך. היו אלה שלושה מכתבים שכתב יוסף מנקם מבית־הסוהר,
ושהועברו אל ״העולם הזה״ בדרך סודית. האחד היה מופנה לזאב
אקשטיין, השני למנחם בגין, השלישי לעורך ״העולם הזה״.
״העולם הזה״ מוצא לחובתו לפרסם מכתבים אלה, מבלי להגיב
כצורה כלשהי על תוכנם, מאחר שזו הדרך היחידה כה יכול אסיר־העולם,
המנותק מאחורי חומות הכלא, להביא את זעקתו בפני הציבור.

דם, שיתנו לכם חנינה. אקשטיין, אל תאחר
את המועד, כל זמן העולם לפניך.
עד עכשיו אין אני יכול להבין איזה מין
בן־״אדם אתה. איך אתה הסכמת להשתתף
איתם ולביים עלילה כזו עלי. בזמן שלא יה
לי. שום, קשר איתך. אבל דבר אחד אני
יכול. להבין .,אתה סובל במחלה פסיכוזה,
או פשוט מאוד פסיכופאת עם דיפלומה,
בגלל זה כנופיית מפא״י הצליחה להשתמש
בך כפרובוקאטור של קסטנר. אני גם
מבין שהם הבטיחו לך קאריירה, וגם חיים
טובים. ואתת בן־אדם חולני,־ סובל במחלת
פסיכוזה, בגלל זה הסכמת. אבל אילו היית
מספר להוריך ולאחיך על כל העניין, אז
כנופיית מפא״י לא היו מצליחים לביים את
הרצח עם בן־אדם חולני כמוך.
עכשיו בנוגע למחלתך, אני יודע שיש
הרבה אנשים שסובלים במחלת. פסיכוזה,
אבל המחלה היא. לא בתמידות, יש גם
הפסקים, כמובן בזמן ובתנאים מסויימים.
חושבני שעכשיו נרגעת לסבלותך.,אז תנצל
את הזמן, וגם את ההזדמנות, ותפתח את
עיניך, עד שתבין שיש לפניך אך ורק דרך
אחד, דרך של אמת וצדק. ואם רצונך בחנינה,
אז אתה צריך למסור את האמת לפני
השופטים, אך ורק בנוגע עלי. אתה לא מוכרח
לספר לשופטים מי ששלח אותך.
כמובן אם תספר מי ששלח אותך, אז
גם לא יהיה טוב בשבילך, בגלל שהם עכ
תבין,
ברגע שאני מפרסם את כל הליכי
לוך שכנופיית מפא״י עשתה, אז לא יהיה
לך ברירה אלא לשבת בבית־הסוהר בלי
שום תיקווה, וגם לכנופיית מפא״י לא תהיה
ברירה אלא לעשות איתך כמו שעושים עם
כל הפרובוקאטורים בעולם.
כמובן, בינתיים דחיה מחמש שנים לעוד
חמש שנים, וכך זה יהיה, עד שיהיה להם
אפשרות להתפטר ממך לעולם הבא. עכשיו
תפתח את עיניך, ותקח את כל המסיבות
בחשבון. אם אתה מעיד בבית־המשפט את
האמת בנוגע עלי, אבל אך ורק בנוגע עלי,
אז אני משתחרר, אז גם אתם תקבלו חנינה,
בלי שום הפרעות. ואם אתה מוכן,
תודיעני, אתה יכול להתייעץ עם דן וגם
עם הוריך ואחיך, וגם עם עורך דין.
(מכתבו השני של מנקס מופנה אל מנהיג
תנועת־החרות. ,מנחם בגין הוא נכתב ב־3
באוקטובר , 1960 ,עט העתק למערכת העולם
הזה. במכתב זה רומז מנקס בפעם
הראשונה כי הש.ב. התנקם בו, כביכול,
מפני שלא רצה לבצע למענו פעולות מסויי־מות
נגד יהודים בחוץ־לארץ, האשמה עליה
הוא חוזר במכתבו לעורך העולם הזה. להלן
המכתב לח״כ בגין):
אדוני היקר. אין אני יכול להבין מה
הסיבה שאתם כביכול אדישים לעוזל הגדול
שמנהיגי כנופיית מפא״י עשו נגדי. אולי
בגלל זה שנגעתי בכבודם של השופטים.

אין אני אשם בזה. אני האמנתי בשום־
טים של מדינת ישראל בדיוק כמו שאני
מאמין באלוהי ישראל. אבל השופטים יודעים
שמנהיגי כנופיית מפא״י מעמידים עדי־שקר
בכל מקום. בפרט אצל השופטים שלא מקבלים
הוראות מאף מנהיג. ובגלל עדות־שקר
במשפט קסטנר, הסתבכו השופטים.

״רצחשרתול בון
* ש לי ג ב מז ל שמשה שרת ופנחס
לבון לא רצו ללחום למען הקאריירה
שלהם לו חם וחלילה שרת ולבון לא היו
עוזבים את הממשלה, אז בן־גוריון היה שולח
לא רק עדי־שקר למען הקאריירה שלו! הוא
היה שולח גם פרובוקאטור כדי לרצוח את 1
שרת ולבון.
ראש כנופיית מפא״י, לא רק בית״רים הוא
רצח למען הקאריירה שלו. הוא גם -מוכן
לרצוח את החברים שלו למען הקאריירה
שלו. כמובן, אילו חס וחלילה, ראש כנופיית
מפא״י היה מצליח לחסל את שרת
ולבון, אז היו מעמידים עדים כמו אצל
משפט קסטנר, כמו שרגיל ,״מנקס נתן !
הוראה.״ וגם השופטים היו בולעים את
העדות־שקר.
מה לעשות, שהצדק נתון בין פטיש ובין
הסדן? כמובן יש משמעות לכל העניין של
שרת, לבון, אבל אין אני יכול לדבר בגלל
הליכלוך שהם רצו לעשות מסביבי ועל
חשבוני, גם נגד העם והמדינה שלנו. כמובן,
הגורל של עם ישראל רוצה בשתיקה, למען
בטחון העם. וגם מה יגידו הגויים. אבל
אלוהי ישראל יודע את האמת.
אדוני היקר, מבקשני מכבודו לעשות כל
מאמץ ולהקים ועדה ציבורית לטיפול בחידוש
המשפט למען הצדק. וגם להניע את
השופטים לחידוש משפט. אני חף מכל פשע.
אין לי שום קשר לעניין רצח קסטנר. זה
אך ורק נקמה ועלילה. בגלל שלא הסכמתי
לכל מיני פרובוקאציות נגד אחים שלנו.
(המכתב השלישי מכוון ישירות אל עורך
העולם הזה, והוא חוזר בו בעיקר על הטענות
שהשמיע בשני המכתבים הקודמים.
להלן קטעים ממנו):
שלום אורי היקר, מבקשני ממך לעשות
כל מאמץ, כדי לפרסם את העתק של מכתבי
לפרובוקאטור אקשטיין. אורי, מבק־שני
עזרתך למען הצדק, אני חף מכל פשע
ואין לי שום קשר לכל העניין של קסטנר.
זה אך ורק נקמה ועלילה. זה אך. ורק
נקמה ועלילה, בגלל שלא הסכמתי לכל מיני
פעולות נגד המדינה למען הקאריירה שלהם.
בגלל זה הילדים שלי סובלים. בגלל שאבא
שלהם לא הסכים להיות בוגד לעם
ולמדינה אני לא יכול לכתוב יותר,
למען בטחון של העם בעולם והמ דינ ה...
יושב אני בבית־הסוהר אך ורק בגלל זה
שלא הסכמתי לכל מיני פעולות למען כנו פיית
מפא״י:
...או רי, תבין שהמדינה ביחד עם העם
עומדים בפני קאטאסטרופה בגלל המע־ י
שים שלהם. אבל מה אפשר לעשות, אין
דבר, ככה בונים מדינה. בלי סבל אין עצמאות,
וגם בלי בוגדים אין מדינה. אבל צריכים
לעשות את הכל כדי להעמיד את הבוגדים
למשפט, והחוק צריך להתבסם אך
ורק על תורתנו הקדושה. כך יהיה, בעזרת
השם. ובעזרת הכוח של הדור הצעיר. יום
יבוא שראש כנופיית מפא״י, ביחד עם ה־כנופייה,
יעמדו לפני משפט, ואז הם יצטרכו
למסור דין־וחשבון על כל הפשעים,
שהם עשו, וגם ממשיכים כיום בפשעים
נגד העם ונגד המדינה, למען הקאריירות.

״ ש ניי םבס דו ראחד
* * סי כ ה 1שכנו פי י ת ״ מפז ! *7שלחה
**) את הפרובוקאטור המלוכלך אקשטיין
כדי לרצוח את המפלצת קסטנר, ואת הטכסיס
של הקומבינאציה של כנופיית מפא״י.
זה דבר פשוט: את קסטנר להכניס בתוך
הקבר, ואת מנקם בתוך בית הסוהר. אילו
קסטנר היה נשאר בחיים, אז הוא היה
מכנים את המנהיגים של כנופיית מפא״י
בתוך הקבר, אבל בחיים. בגלל שהפשעים
של המפלצת קסטנר, גם הם שותפים לכל
הפשעים שקסטנר עשה נגד העם שלנו, ואת
מנקס לבית הסוהר, בגלל שלא רוצה, וגם
לא נתן למנהיגים של כנופיית מפא״י להרוס
את העם ואת המדינה למען הקאריירות.
ככה היה הכל הקומבינאציה של כנופיית
מפא״י, עם כדור אחד לחסל שני הגורמים.

כמדינה
מעמוד )7
באירופה ניצח, בסופו של דבר, האפיפיור
האנסי־קיסרי, אחרי מאבק איתנים, שגרם למשבר
החמור ביותר בכל תולדות אירופה•
אולם בארץ הסיכויים לכך קלושים: המפתח
הוא בידי הדתיים־הלאומיים. ואילו ה־ד״לים
אינם מגלים להיטות למלחמה של
ממש, הכרוכות ביציאה מן הממשלה. קרוב
לוודאי כי ברגע המכריע יפקירו את נסים,
יסכימו לאפיפיור קיסרי.

כנסת
ד ת היו ר ש
דיוני ועדת החוק והמשפט של הכנסת התנהלו
בעצלתיים. על סדר היום עמד חוק
שיגרתי. לפתע חידד ח״כ חרות, ד״ר שמעון
יוניצ׳מן, את אוזניו.
לשאלת אחד הח״כים ענה גדעון האוזנר,
היועץ המשפטי של הממשלה, כי לגבי חוק
זה, כמו לגבי כל החוקים, קיים העקרון כי
חובת־ההוכחה• חלה על התובע. עקרון זה,
קבע היועץ המשפטי פסקנית, הוא יסוד
כל תפיסה משפטית במדינת־חוק.
,האם מותר לי לצטט את אדוניי* שאל
יוניצ׳מן בתמימות, ביודעו כי דיוני הוזעדה
הם חסויים.
היועץ המשפטי נכנס למלכודת, :בוודאי,״
השיב.
בזאת הנחית סטירת־לחי לקודמו בתפקיד,
השופט־העליון הנוכחי חיים כהן. כי
כהן היה אבי החוק בדבר העבירות נגד
בטחון המדינה, המטיל בפירוש את חובת״
ההוכחה על הנאשם.

כל הזכויות שמורות

בעיות איתו. הצרה היא שאנחנו תמיד ויתרנו
לו. אחרי הכל הוא ציוני ותיק, אדם
מכובד, ח לו ץ ...אתה יודע איך שזה..
תמיד ויתרנו לו, ולבסוף הגענו לסטאטוס
ש־ 70 מקומות לנוער ו־ 70 מקומות לזקנים.
אבל גם זאת לא קיים,״ סיפר המזכיר.
מחייך כץ, :היתד, מפולת במערת סדום,
ועתה טוענת מועצת תמר כי קיימת סכנת
מפולת של חלק ההר — ודווקא ליד צריפים
המיועדים לנוער, ולא לזקנים — והוא
הוריד את הצריפים. עכשיו הוא מוען כי
הוא יכול להיות בלי תמיכה שלנו. זה נכון.
אבל בהתחלה לא יכול, ואת זה הוא שוכח.״
אלמוג טוען כי ממילא הנוער אינו בא
לסדום, אלא נוסע ישר למצדה, לן שם,
עולה מוקדם בבוקר לראש מצדה. טוען לעומתו
כץ . :הנוער לא בא לסדום, כי גירשו
אותו מסדום. אני טוען שיש מקום לאכסניה
גם בסדום וגם במצדה וגם בעין־גדי,
כי הטיולים מחולקים לשלושה אזורים אלה.״
״אשת לוט״ קפאה. בהיותו בסדום
לא יכול היה מוזס שלא להיפגש עם בעל
אשת לוט, מלא טענות כרימון גם הוא.
הכוונה ליצחק אורנשטיין בעל המסעדה מזו גגת
הקירות, אשר הוקמה לפני שנתיים ליד
האכסניה ביוזמת משרד־הפיתוח. אורנשטיין
ושותפו בוטקובסקי קיבלו גם הלוואה של
15,000 לירות והבטחה להקים שני צריפים
גדולים לשם הפיכתם למלון. שני השותפים
ירדו עם נשותיהם 392 מטרים מתחת לאפס

תצפית

+״הפרשה״ תתחדש כימים הקרובים ביותר. בן־גוריון, שיצא
להתקפה חדשה מיד עם פירסום דו״ח ועדת־השרים (יהיה נאשר יהיה)• ,שים
הפעם את הדגש על נקודה חדשה. תחת להתגונן על חלקו בקנוניה להדחת
לבון, יטען עתה ני לבון הביא בחודשים חאחרוניס נזק עצום לבסחון המדינה
על־ידי עצם חידוש הפרשה וביקורתו על מעדנת הבטחון.
פיכה נוספת להחשת ההתקפה ; הצורך להביא את העניינים לידי
הנרעה לפני שמשפט איינסן יסיח את דעת הציבור. על רקע זה לא מן הנמנע
שמשפט איינמן יידחה, במקרה הצורך.
• לא יופעלו סנקציות נגד ח״ב יצחק רפאל. אחרי ההתלהבות
הראשונה, הבינו הדת״ם־הלאומיים ני הוצאת רפאל מן המפלגה או צעדים
דראסטיים אחרים רק יסייעו בידי רפאל להגשים את חלום־חייו. ני רפאל
בטוח שבמקרה זה ימנה אותו דויד בן־נוריון לשר־הדתות, נדי להרגיז את
הד״לים
נה היה פרשיות להנות
לשלמה

ולהבטיח סופית את בחירתו של שלמה גורן, שרפאל תומן בו. עד
קיים תמיד ויטו של ביג׳י נגד מינויו של רפאל לנהונת שר, בגלל
הקשורות בסברו של רפאל. עתה רואה ביג׳י ברפאל מקל־חובלים
בו את הד״לים, במקרה שאלה יסרבו לרקוד לפי חלילו ביחס
גורן.

• בעיית הפליטים תעמוד בראש הארועים הפוליטיים
כ שנ ה

הקרובה. עם החלפת הנשיאים בארצות הברית יופעל לחץ נובר

והולך על ישראל לחסנים לפיתרון בעיית הפליטיס בדרן אשר דוב מדינות
העולם דוגלות בה:

מתן

זנות לפליטים לבחור בין שיבה

לישראל

לבין

תשלום פיצויים. הווינוח האחרון באו״ם, בו נקטו למעלה ממחצית הנציגים
בקוו הנוגד את עמדת ממשלת ישראל, הנשיר את הקרקע הבין לאומי למערבה זו.

ממשלת ישראל תכריז גיוס כללי של כל השפעתה כארצות-
הברית כדי לקדם את פני המכה. יופעל לחץ נבד מל המפלגה
הדמוקראטית, תוך הדגשה ני קנדי לא היה נבחר ללא קולות היהודים. אן

סד 1ם
בית הוו עדהק שי ש
לא לחינם ברח השנה ים־המלח כ־300
מטרים מחופיו המקוריים בסדום. כי נמאס
סוף סוף לים המסכן להיות קשור בעיני
הבריות למקום בו מתרחשות תמיד פרשיות
סנסציוניות — מימי לוט ורעיתו ועד למפעל
האשלג. לאחרונה התווסף לריחות החריפים
ריח חריף לא פחות של פרשה
חדשה מתבשלת.
בשבוע שעבר הגיע הריח לנחירי אפו של
מבקר המדינה: אגודת אכסניות הנוער
>אנ*א) בישראל פנתה לד״ר זיגפריד מוזס,
בבקשה לבדוק ולתת את דעתי למתרחש
בבית נועם, אכסניית הנוער בסדום, המסומנת
במס׳ 11 על מפת רשת אכסניות הנועד
(המספר הכולל ) 14 :בישראל.
ואומנם, אם יירד ד״ר מחם לבית נועם
ויכתוב בחוזרו משם דו״ח מפורט על ביקורו,
הוא עלול להתקשות בהגדרת המושג ״נו ער״
,היות ובין אותם שיראה שם לא ימצא
רבים מתחת לגילו 37 כי זה יותר משנה
נשאר שלט אנ״א בכניסה לצריפי האכסנייה
השריד האחרון של יעודם המקורי. הצריפים
עצמם הפכו לאכסנית סובלי רבמטיזם, הבאים
לטבול במימיו המחיים של ים־המוות,
לנוח ולהתחמם ( 9.50ל״י ליום, כולל אוכל
מלא, מיטה ללא סדינים ושמיכות בחדר של
3־ 5מיטות).
על מי נופר ההר? במכתב בקשה
לערוך ביקורת באכסניה, דורשת מזכירות
האגודה לבדוק אם קויימו התחייבויות
מועצת תמר, אשר קיבלה על עצמה (בחתימת
ראש־המועצה, יהודה אלמוג) ״לקיים
ולהחזיק את אכסנית הנוער על שם נועם
ז״ל בסדום כאכסנית־נוער, ברשת הארצית
של אגודת אכסניות הנוער בישראל, ולפי
תקנות אנ׳׳א, המאושרות על ידי משרד
החינוך והתרבות.״ אלמוג גם התחייב למסור
דו״חים שוטפים.
,אינני יודע אם קיבלו משרד החינוך ו התרבות
ומבקר המדינה דו״חים אלה,״ אמר
השבוע מזכיר האגודה, ולטר כץ, בחנות
לבגדי־ילדים בככר ציון הירושלמית ,״אבל
אני יודע כי יותר משנה אנחנו לא קיבלנו
שום דו״ח, ואין לנו כל ביקורת על הכספים
שהושקעו שם.״
כץ אף פירט מהן ההשקעות :״כהשקעה
ראשונה — הקמנו את הצריפים ( 140 מקו מות
לינה) ואחר כך, משך שש השנים של
קיום האכסניה, הושקעו כ־ 48 אלף לירות,
לפי חשבון גס. גם אלמוג השיג כספים
רבים, אך אין זה פותר אותו מלמסור
דו״חים כנהוג בכל אכסניה.״
המלחמה בין אנ׳־א ואלמוג נטושה כבר
4שנים, מאז החלו מופיעים יותר ויותר
סובלי רבמטיזם, ונשאר פחות ופחות
מקום למיילים, :כבר ארבע שנים יש לנו
• היינו, שעל התובע להוכיח כי הנאשם
אשם, ואילו הנאשם אינו חייב להונית שאינו
אשם.

הסולם הזח 1211

גזוזי היאג 1ידל?\ 2
(עתה, עם בריחת הים 406 ,מטרים) ,עלו
עד 47 מעלות חום מעל לאפס, החלו מנצלים
את אשת לוט. אולם אלמוג לא נתן
להם רשות להקים את הצריפים.
השבוע קיוז גם כץ וגם אורנשטיין כי
ד״ר מוזס יירד לסדום בעתיד הקרוב. אם
לא, קיימת סכנה שים־המלח עשוי לעבור
את גבול ירדן.

דרכי חיים
עוקץ הבדיחה
המודעה במעריב עוררה את זעמו של
ח״כ מרדכי ביבי. נאמר בה כי יושב־ראש
אגודת הביטניקים השבדיים הגיע לישראל,
כדי לפתוח כאן מועדון ביטניקי מקומי. ד,מ־עוניינים,
עד גיל , 18 נתבקשו להתקשר
עם האורח.
הח״כ בן ה־ 35 נזעם. האם לשם כך בא
ארצה מבגדאד? האם לשם כך פעל למען
העליה מלבנון ונכלא שם? האם לשם כך
עבד במשרד־הבטחון?
כאשר ח״כ מתרגז, הוא מגיש שאילתה.
ביקש הח״כ, איש אחדות־העבודה, לדעת מ־שר־המשמרה:

״מה ידוע למשרדו על פעילות בי־טניקים
בישראל, ומה עמדת משרדו נוכח
פעילות זוז״
• ״האם חושב בב׳ השר לאפשר קיום
סניף לאגודת הביטניקים בתל־אביב, או במקום
אחר כלשהו בישראל?״
• ״האם אין כב׳ השר סבור כי פעילות
הביטניקים בישראל יש בה נזק חמור
(הסשך בעמוד ) 12

נראה ני קנדי לא יתחשב בנימוק זה ••בשנה הקרובה, מתיך תקמח יפתור את
הבעיה לפני תחילת מערכת הבחירות הבאה. הלחץ האמריקאי יוגבר אם אומנם
יימסר תיק שר־החוץ לידי הסנטור פולבריים, הדוגל בתקיפות בהחזרת הפליטים.

• משבר חמור בקליטתם של רופאים, צעירים כעיקר,
מקרב חעליח החדשה צפוי כחודשים הקרובים. כבר היום נוצלו
לרמייה אפשרויות קליטתם בעבודה של רופאים חדשים. במחלקת הקליטה של
הסוכנות היהודית בלבד מצפים עתה 100 רופאים־פוליס לסידורם בעבודה.
בחודשים הקרובים יוכפל מספרם. שוט מקורות עבודה חדשים אינם נראים
באופק. מצב דומה נוצר גס לגבי הרוקחים.
• צפה להתפטרותו של ארולד סמית, מנהל מחלקת המכירות של
מיפעלי נייר חדרה, אחרי חילופי דברים קשים בינו לבין המנהל הכללי של
המפעל על רקע כישלון מיפעל התאית. כישלון המפעל גרם לכך שמנהל
המכירות אינו מסוגל לעמוד בהתחיבויות לספקים שונים בארץ ומחוצה לח.
• הווי יהודי אלכסנדריה יועלה כקרוב כסרט־יענק, על פי
ספרו האחרון של המשורר הבריטי לורנס דארל. הרומאן, המתאר אירועים
מסויימים, מארבע זתיוודראות שונות וב־ 4כרכים, ייהפך לסרט רגיל יותר
מבחינה טכנית. הצד הפחות רגיל: השתתפותן של 4מנדולות ה כוכגות
הקולנוע

— אליזבט מיילור, אינגריד ברגמן, אמה גארדנר ואודרי הפברן.

• אגף) הגיוס של משטרת ישראל יעמוד כפני קשיים כ־מילוי
התקן שנקבע לגיוס שוטרות למילוי תפקידי שיטור
ופיקוח על התנועה. המחזור הראשון של המתגייסות לא מילא אחרי
התקוות שתלו בו. רמתן של חלק ניכר מהמתגייסות לא עמדה בדרישות שהוצבו,
ורק הלק מאלה שיצאו לקורס השוסרות בשפרעם תתקבלנה לתפקיד.

• נפיץ ליצוא בידור מיוחד כמינו יערף בקרוב על־ידי
אברהם (״פשנל״) דשא. דשא, לשעבר מנהל בצל־ירוק, וכיות מנהל
חברה למופעי אמנות, עומד לארגן בארץ קבוצת כדורגל של נשיס, כדי
לצאת עמה לסיבוב הופעות באירופה. המועמדות לקבוצה, שנסף על היותן
חובבות ספורט, חייבות להצטיין גס בצורה נאה, תתמודדנה נגד קבוצת נשים
הקיימות בארצות לשונות באירופה.

במדינה

משך נזעמוד ) 11
:וסר ולתרבות הצבוריים והריסת רוח
וערי ואם כן, באיזה אמצעים נוקט משרדו
י לשרש פעילות של גורמים העושים ל-
!צת הנגע הזד?.״
בכור שיטרית רגיל להתייחס לתפקידו
׳צינות. השבוע עלה על דוכן־הנואמים
:נסת, הודיע לח״ב ביבי ולכל עם ישראל
המשטרה עומדת על המשמר. יתר על
,היא חוקרת. במידה שמועדון הביטני־פ
יפעל בניגוד לחוק, תנקום המשטרה
מצעים מתאימים.
התקהלות כשב׳ מחלול. תשובתו
ן שר־המשטרה היתד, נחסכת אילו הקפיד
רוא עתונים. לפני חודש גילה העולם
ר ) 1206( ,כי כל הענין לא היה אלא מהת־מפוקפקת.

כמה
צעירים, עובדי מעריב לנוער, ביימו
1המודעה בעתון־האם. הצעירים המעטים,
;חפתו לענות לה, נסחבו לצריף עזוב
זכונת־מחלול התל־אביבית, שם נערכה
ם חקירה. למרות ששר־המשטרה לא ידע
ת, התערבה גם המשטרה: השכנים, שזבו
כי ההתקהלות נגרמה על ידי בית־שת,
הזעיקו ניידת.
יוזמי המהתלה יכלו להתגאות השבוע
:ם ח״כ ושר בישראל נפלו קורבן למתי־

מאחר ובשנים האחרונות הועברו בדרך
היבשה מספר סירות־דייג קטנטנות לעבודות
בנמל אילת, הוחלט סוף סוף לשלוח לנמל
הדרום גם ספינות של ממש, מצויירות במתקני
קירור לדייג במרחבי הים. ניצן
היתר, אחת משתי הספינות (השניה למרחב)
שיצאו לאילת בדרך הארוכה — מסביב לכף
ד,תיקווה הטובה*.
קשה היה למצוא מפקד, מתאים יותר למסע
זה מאשר מיכאל (מייק) ראגונם ()40
צבר ובן צבר. ראגונם לא טעם מעודו טעמו
של בית־ספר ימי; אולם הוא היה לספן של
ממש כבר בגיל , 10 כשפיקד על סירות
קטנות ורעועות שכבשו חבריו על הירקון.
בגיל 15 התפרסם, יחד עם קבוצת חברים
של תנועת זבולון הימית, כאשר יצא לבירית
וחזר בשלום בספינת־מיפרש זעירה.
כשבאו אליו, לפני שלושה חודשים, בהצעה
להעביר את ניצן הקטנה מסביב ליבשת
אפריקה לאילת, לא היסס לרגע. הוא
שהה באותו זמן תקופה ממושכת בחוף
ומסע כזה היה בדיוק מה שחיפש .״אם אפשר
היה לעבור פשוט דרך ד,סואץ זה לא
היה בשבילו,״ התלוצצו ידידיו.

הכרישים לא באו על סיפוקם.
במכתב ששלח השבוע ארצה, תיאר רא־גובס
את מסע־ד,הרפתקאות :״פגשנו פה

ך ן ״ ו ך 1 1במועדון הנודיסטי ״פייב אקרס״ ,ליד לונדון, בו הפכתי לנודיסטית מ!
צולמנו כאשר אנו קופצים לתוך אותה בריכה שבגללה השתנתה השקפה

ברום, שהיה אז קצין בחיל־האוויר המלכותי, פיתה אותי לבוא לשחות שם, מבלי שידעתי שזה מזז1
מוו ת

נר״ס וימן לר
ץהד!יה בסוף־שבוע שטוף־שמש, בן
לונדון. הרגשתי בלבי חשק עז ליהנות
מחום השמש, אחרי שבועיים של ימים
אפרוריים רציתי ללכת לשחות.
שמחתי כשצילצל הטלפון. ידידי ברוס,
קצין בחיל־ר,אוויר המלכותי, ששירת במחנה
מחוץ ללונדון, בא העירה. הצעתי לו ללכת
לשחות .״אין לי בגד־ים,״ ענה.
הצעתי שנלך לקנות לו בגד־ים. אולם
השעה היתד, שעת־צהריים בים השבת, וכשיצאנו
לרחוב כבר היו כל החנויות סגו רות.
החלטנו ללכת אל אחת מבריכות־השחייה
בלונדון, מתוך תקווה להשיג שם
בגד־ים בהשאלה. אולם כשביקרנו בכמה
מהן, מצאנו שאין משאילים בגדי־ים.
ישבנו במכונית, מאוכזבים. השמש עדיין
קרנה ועדיין רציתי בכל לבי ללכת לשחות.
לפתע הזכיר ברוס, כבדרך אגב, שהוא
מכיר מקום שם אפשר לשחות מבלי ללבוש
שום־דבר. חשבתי שזו בדיחה. איכשהו
הדבר לא חדר לתודעתי. הסתובבנו ברחובות,
תהינו מה לעשות, ואז שאלתי היכן
המקום עליו דיבר קודם לכן. הוא אמר שאין
זה רחוק. נסיעה של כחצי שעה בלבד.
אמרתי :״אול־רייט!״
בדרך אמרתי לו שלא איכפת לי איך
הוא יתרחץ, בתנאי שאני אלבש את הביקיני
שלי .״בסדר,״ אמר. נסענו.

הרגע הדרמאתי כיותר

.היה רק צד מעציב אחד לכל הבדיחה:
! 1הוכיחה כי. לא לכתבים הצעירים, לא
״כ ולא לשר היה המושג הקלוש ביותר
זה, בעצם ביטניקים. איש מהם לא
ח ללמוד זאת.
:ניגוד לדעת רבים, אין הביטניקים• ה־ריקאים
חבורת פוחזים והוללים. בעיקרה,
:י חבורה תרבותית מאוד של סופרים
סוררים, המנסים לפלס דרכים. חדשות
־,פכניות בספרות. מסיבותיהם, הנראות
זמות בורגניות כנשפי־חשק מתועבים,
ן אלא תופעת־לווי מישנית. בעיקרה, זוהי
יעה של יוצרים מחוננים, בעלי רמה

1ם הביטניקיות לא הגיעה לישראל, הרי
יבד, העיקרית לכך היא שאין כיום בנוער
זראלי אנשים בעלי רמה מתאימה .

הרבה כרישים. כרישים שמנים, גדולים ו־אריסטוקראטים
מאוד. הם אוהבים מאוד בשר
אדם. הכרישים עוד לא הפחידו אותנו כמו
צרה יותר גדולה: תפסה אותנו סערה עצו מה
שבקושי נחלצנו ממנה. אני לא צריך לספר
לכם באיזה מצב־רוח היינו כששמענו
בראדיו של דרום־אפריקה כי שתי ספינות־דייג
נעלמו בסערה.
זוהי הפעם הראשונה שספינת דייג היתה
בים תקופה של חודשיים וחצי בלי לדוג
ובלי דגים. יצאנו בלי ציוד מהארץ. את
הציוד נקבל רק כשנגיע לאילת.״
לא פעם במשק המסע, ביקשו אנשי הצוות
מראגונם שיעיין שוב ושוב במפה שמא
טעו בדרך. הספנים, שלא היו רגילים במסעות
ארוכים, ידעו רק שאפריקה היא יבשת
חמה — ולהם היה קר מאוד.
ראגונס היה היחיד מאנשי־הצוות שעבר
כבר את קוו המשווה קודם לכן .״אז כשעברנו
הפעם והייתי אני המלך נפטון, מרחתי
את האנשים בגריז וערכתי להם סבילה כדת
וכדין עם שבירת ביצים על הראש,״ הוא
כתב.
הוסיף הספן, באחד ממכתביו :״בכלל,
חבל שאיננו יכולים להתעכב ואנו ממהרים׳לאילת.
כי.אפשר ד,יה,לתפוש את הדגים
המעופפים הנוחתים על הסיפון ואולי
כרישים או אפילו לוויתניס המצויים ב־איזור.״
למרות
הנאתו המרובה מהמסע המיוחד
.במינו, מהווה מיבצעה, החלוצי של ניצן את
שירת הברבור של ראגונס כאיש־ים.
״למרות כל הנסיון הרב והשם הטוב שזה
נותן לי וגם התשלום, אני בטוח שלא
אעשה עוד פעם צעד כזה. אני מקווה שזאת
תהיה הפלגתי האחרונה בים. מפני שאם כי
אני מרגיש בגופי מצויין, הרי ברוחי אני
כבר מרגיש עייף מאוד,״ סיכם הצבר.

מלשון -ביט״ — מוכה. מקור המושג
יון ״הדור המוכה״.

הדרומי-
ים פולה ל אי ל ת
;ובדי נמל מומבסה שבקניה החליפו בים
מבטי השתוממות לשמע השיר המשונה
קע מפיות קבוצת אנשי־הצודת הערומים
זצה, על ספינת דייג קטנה שהחליקה
לם. למחרת כתב העתון המקומי :״החו־מייק
ראגונס החליף דברים עם אגשיו
:משונה אך אחר כך פנה אל פקידי
ל באנגלית חסרת שגיאות.״ :
ניב המשונה בו דיבר מיכאל ראגונס עם
ויו לא היה אלא השפה העברית השגורה
ו והשיר המוזר אותו שרו בקולי־קו־אנשי
הצוות של ספינת הדייג בת ה־
1טונות, היה היי צפונה לאילת. ספיד,דייג
ניצן של הקיבוץ המאוחד היתר״
ה עת, מתחת לקוו־המשווה, בדרכה לי
י, שלמה.

* שהוא
קיצוני.

קצה

יבשת אפריקה

ץ>*כלי לדעת זאת, עמדתי להיכנס
^ 1למחנה נודיסטי. לא היה לי כל מושג
על כך. משום־מה לא התייחסתי ברצינות
למה שאמר ידידי.
כ־ 25 קילומטרים מחוץ ללונדון עצר ברוס
לפני שער־עץ גדול. הוא יצא, פישפש בכיסיו
והוציא מפתח בו פתח את השער.
תמהתי לראות כמה עצים צומחים במקום
זה, הקרוב כל־כך לעיר. שבילים שונים
חדרו לתוך החורשה הצפופה. הערתי לו,
כמעט בהלצה :״באמת, המקום הזה מוסווה
יפה.״ אך לא עלה על דעתי מדוע.
הגענו לבית המועדון. ברום הוביל אותי
פנימה. שם שכבה אשה על אחת הספות.
היא נראתה כאילו לא ישנה הרבה בלילה.
היא היתד, רדומה, שערותיה בלתי־מסודרות.
הדבר נראה לי מוזר, ובפעם הראשונה התחלתי
לתמוה מה המקום הזה.
ברום הציגני. היא עשתה רושם די נעים.
אחרי כמה משפטים אדיבים, הציע ברום
שהיא תקח אותי למלתחת הנשים*.
המקום היה ריק. פשטתי את בגדי ולבשתי
את הביקיני. לפתע הופיע ברוס
בדלת. לתדהמתי הנוראה הוא היה עירום.
לעולם לא אשכח את הרגע הזה, הדרמאתי
ביותר בחיי. עמדתי שם, תקועה במקום,
לגמרי. מעולם לא ראיתי את ידידי עירום
קודם, ועל אחת כמה וכמה במקום ציבורי.
כשד,־למתי מן ההלם, שאלתיו :״מה זה?
איך אתה עומד עירום במקום פומבי כזה?״
הוא רק ענה :״מהרי לבריכה!״ והלך לו.
ושאלתי את עצמי בקדחתנות מה לעשות.
בכל 20 שנות חיי לא היה עלי אף פעם
להחליט החלטה כה גורלית בזמן כה קצר.
רציתי לתפוס את בגדי ולברוח מן המקום.
כעבור רגע התחלתי להסתכל בעניין בעיניים
יותר מעשיות ואמרתי לעצמי: אם כבר
הגעתי הנה, מוטב שאסתדר איכשהו. באתי
הנה להתרחץ, אז אתרחץ. אבל בביקיני!
• חוק הוא בכל מחנות הנודיסטים, ני
המינים מתפשטים בנפרד.

בינתיים הבחין ברום במבוכתי והציע
לתלמה, אותה אשה שהוצגתי לפניה, לבוא
עמנו לבריכה. בדרך לשם פגשנו בשני
גברים שפסעו בין העצים, כשהם עירומים
לגמרי, נעולי מגפיים, עמוסים כל מיני חומ רים.
חשבתי שחזרנו לימי־קדם, כשאנשי־המערות
הסתובבו ביערות־העד.
כשתלמה הציגה לי אותם, עמדתי ונעצתי
את מבטי בפניהם — פשוט פחדתי
שמבטי יינעץ במקום אחר.
בבריכה היו כמה וכמה צעירות בגילי. הן
שחו, קפצו והשתעשעו, עירומות. ראיתי
שהן נהנות מאוד. ראיתי גם שאינן מרגישות
בערוותן, ושזה טבעי לגמרי בעיניהן.

הקפיצה הגדולה

ך* תביננתי לקפוץ לתוך ד,ברכיה, כשן
| תלמה העירה לי שכאן אסור להתרחץ
בבגד־ים. זה היה צחוק הגורל: באתי הנה
רק כדי לשחות, ועתה נאסר הדבר עלי,
אלא אם כן אתפשט. כמובן שלא קל היה
לי לזרוק את בגד־הים. ישבתי בצד הבריכה,
על הדשא. הרגשתי את עצמי ברע, כי הייתי
היחידה שלא היתר, עירומה.
ישבתי, ציפיתי, הסתכלתי, תהיתי, ועדיין
רציתי מאוד־מאוד לשחות. עד שהגיעה השעה
שכולן התעייפו וחזרו לבנייו־המועדון.
ידידי ואני נשארנו לבדנו. ברום, ששחה כל
הזמן ועשה חיים, אמר מיד :״עכשיו אין
אף אחד שרואה אותך. זאת ההזדמנות שלך!״
איכשהו, עדיין לא יכולתי לקבל את ה רעיון
שאתפשט כאן, במקום פומבי. אך
הוא הוסיף לשדל ולפתות, אמר כמה נהדר
במים, ואיך שהוא נהנה. לבסוף נכנעתי.
החלטתי לקפוץ — לא רק לקפוץ לתוך
המים, אלא גם לתוך הודי חדש, שעד אותו
יום היה זר לי ורחוק מכל התפיסות בהן
חונכחתי. עמדתי על כך שיפנה לי את
גבו. כהרף־עין פשטתי את הביקיני וקפצתי.
באותו רגע קיבלתי את תורת הנודיזם.
מעולם לא הרגשתי הרגשה כה נהדרת,
הרגשה של שלמות שלא ידעתי כמור״ נו לדתי
מחדש באותו רגע — הייתי נודיסטית,
משוחררת חופשית מהגבלות ומרגשי־בושה.

האהבה אינה נפגעת

לחוזרימב רי כ ת לז ש חי דלל מון ^
להרגש תי שאבדו לי׳ כ ל המעצורים ה־

בונים בוינה
גדי שים. כ באנג לפני הו
שהם ז
הדבר ק
פי און גדלתי עולמי

מחזה משעשע שראיתיו
מראה אותנו כשאנו בוו
מסוג זה. בהווי הנודיסטי, נופל המתח הארוטי בר

ה1ודי 01 בא לישראל

וידויה של
־עירום

פנימיים. צחקתי מעצמי מפני שלא יכולתי
להאמין שהנה אני הולכת, עירומה כביום
היוזלדי, לעיני גברים ונשים עירומים, בעוד
שלפני שעה אחת בלבד הייתי אדם אחר.
שוחחתי עם האנשים במועדון. הם היו
כל־כך ידידותיים, כל־כך שונים מן האנשים
הנמצאים במועדונים רגילים בבריטניה! שם
נשפטים בני־אדם על־פי הבגדים שהם לוב־
נודיסטית מישהו בא אלי ומנסה לשדל אותי להיות
לנודיסטית, הייתי צוחקת ממנו. אך אחרי
שפותיתי להיכנס להזזי זה שלא מרצוני (בדיר
שלא היתד, הוגנת לגמרי, אך שבוזדאי
היתר, היחידה האפשרית לגבי ולגבי אחרות)
— מעולם לא הבטתי אחורה בצער.
למדתי איך להירגע, איך להיות משוחררת.
בשביל אשה, זו מהפכה קיצונית עוד

נית, נמשכתי הרבה יותר על־ידי גברים
במיגרש הטניס, או ברחבת הריקודים, מאשר
במחנות הנודיסטים.
המסקנה שיש להסיק מצד זה של הוזי
הנודיזם היא, כי בניגוד לדעתם של אנשים
רבים, הנודיזם מחזיר את המין אל
מקומו הנכון, ואל מועדו הנכון, בחיי האדם.
שוחחתי על כך פעמים רבות עם

?85 5

08¥ז₪ £ 5ז 1851ז
1וינקרו, המנקות עתה בישואד, במודעה שר סוט נודיסט
לא היה שום משפט קדום על האנשים אותם מכירים.
נוהגים הבריות לקבוע את דעתם על זולתם עוד
ז הראשונה, על פי החליפות שהם לובשים, העניבות
ים, ההופעה החיצונית שלהם. כאן, בחברה זו,
־,יה קיים. האנשים קיבלו את זולתם בפשטות, על
ולא על פי המראה השיטחי והחיצוני.
:ית קאתולי, אדוק מאוד. כל חינוכי, כל השקפת־אותו
יום, נגדו את תפיסת הנודיזם. אילו היה

ופות במועדון: גבר עירום, נעול מגפיים. התמונה
:רינה חדשה במחנה. במשך הזמן התרגלתי למחזות
מזה הקיים במועדונים רבים אחרים באנגליה.

יותר מאשר בשביל גבר. לא רק מבחינה
רגשית ורוחנית, אלא גם מבחינה גופנית.
אשד, שיש לה תסביך מסויים בגלל פגם
כלשהו בגופה, משתחררת ממנו לגמרי במחנה
הנודיסטים. היא רואה שאין גופות
מושלמים, שלכל אחד יש פגמים איזה שהבג
אשה אחת חושבת שמותניה רחבות מדי,
אחרת מאמינה שחזה קטן מדי, או ירכייה
שמנות מדי, או כתפיה צרות מדי.
אפשר היה לחשוב כי ליקויים כאלה בולטים
יותר כשד,אשד, עירומה. אך משום־מה
ההיפך הוא הנכון. במקום לבלוט ולגרום
לתסביכים, נראים הפגמים טבעיים ובלתי־חשובים.
רואים שלכל אחת יש בעייה מעין
זו, והדבר מביא אותך לחודיה משחררת ש־אי־אפשר
לתארה במלים.
תיארתי לעצמי שאם גבר יתרגל לראותני
עירומה, תאבד תחושתו המינית את חדותה.
׳גיליתי שזוהי טעות. המשיכה המינית ביני
לבין ברוס חברי לא חלפה. משיכת האהבה
בינינו לא הושפעה מן העובדה שראינו זר,
את זו עירומים.
בכל תקופת היותי נודיסטית, לא ראיתי
אף פעם אחת שגבר מגלה סימנים של התרגשות
מינית. כשראיתי גבר בעל גוף יפה,
לא עורר בי הדבר גירוי כלשהו. רק הערכתי
אותו מבחינה אסטתית, מבחינת שלמות הגוף.
איני יכולה להסביר כיצד משפיעה
ההודיה הנודיסטית על היחס המיני — אך
הדבר הוא כך.
אני יכולה להגיד כי במועדונים רגילים,
שם מסתובבים גברים ונשים במלוא לבו שם,
קיימת מתיחות מינית הרבה הרבה יותר
חזקה. במקומות אלה חדרה המשיכה ה מינית
של הגברים הרבה יותר לתודעתי
מאשר במועדונים הנודיסטים. מבחינה מי־

ידידותי הנודיסטיות. כולן, ללא יוצאת מן
הכלל, היו תמימות־דעים עמי בנקודה זו.
אל יחשוב איש כי האשד, הנודיסטית
היא אשד, המוכנה להתפשט בכל מקום ולי־היות
מאושרת. פעם ישבנו בחדר והכל
שיחקו בפוקר־התפשטות. זה מישחק של
פוקר בו המפסיד פושט משהו מבגדיו, ו־

בחיק הטבע

המרוויח לובש בגד. בסוף תמיד יוצא שהכל
עירומים.
הייתי היחידה באותו חדר שסירבה בהחלט
להתפשט. מגוחך בעיני לראות אנשים
יושבים בחדר סגור, ליד אח בוערת, בלילה
קר, כשהם עירומים. בעיני לא זה הנודיזם.
נודיזם — או נאטוריזם — פירושו: החופש
להתפשט באוויר הצח, היכולת לרוץ, להתרחץ
ולהשתזף תחת כיפת השמיים, לאור
קרני השמש.
צד אחר של ההווי הנודיסטי: נדמה לי
שמעולם לא ראיתי תופעות של קינאה
בין נודיסטיות. הקינאה הקטנונית, הקיימת
אינה קיימת בחברה העירומה. בעולם החומרני
בו אנו חיות, יכולים הבגדים לחו לל
שינוי עצים בהופעתנו, ועל כן יש חשיבות
כה מוגזמת לכסף, לאופנה, לטעם
בלבוש. כי דברים אלה יכולים להגביר
באופן מכריע את כוח־המשיכה של האדם,
בלי התחשבות ביופי גופו, בכשרונותיו, באופיו
ובמעלותיו הטבעיות׳.
ואילו בין הנודיסטים, היופי מתקבל כמו
שהוא, בלי כל זדון, קינאה ורוגז. בחוץ,
חייבת הקינאה להתקיים. האשד, רואה את
רעותה וחושבת לעצמה: אילו היה לי כל-
כך הרבה כסף כמו לזו, הייתי יכולה
להיות יפה כמוה. כשאין בגדים, כשהטבע
מופיע במערומיו, האשה פשוט מקבלת את
עצמה כמו שהיא. אין ברירה. אין מקום
למחשבה שאפשר לשנות את המצב בעזרת
הכסף והאופנה.

הבגדים חשוכים פחות

^ ניסדיסטית מזה שנתיים. נראה לי
\ * שחיי השתנו לטובה. כשהפכתי לנו־דיססית,
קיבלו אצלי הרבה דברים צורה
חדשה. חדלתי להיות בובה שצריכים לקשט
אותה. אני מרגישה שהפכתי בך אדם. יחסי
(המשך בענזוד ) 18

תמונה אופיינית של שיחה נודיסטית — צעירה עירומה
בשיחה עם צעירים עירומים אף הם. התמזגות האדם עם
הטבע, וההשתחררות מכל המיגבלות המלאכותיות, הן התבונות העיקריות בהווי הנודיסטי.

אבוהס
החי פרפטאום מובילה
יף כירדדגץ, התנגש נהג משאית במשאית
. 2אחרת, ירד לכביש לבקש עזרה, נפגע
על־ידי מכונית עוברת, הועבר לבית־החולים,
הוחזר לאחר טיפול אל משאיתו — שם
נדרס שוב׳כשחצה את הכביש כדי להגיע
אליה.

גמר חברברותיו
ף• וואשינגטץ ארצות־הברית, הציג רו־
_ 1פ א כושיה שהפכה את עורה ללבן, לאחר
שלוש שנות טיפול, הטעים עד כמה
חשובה המצאתו ״מאחר וכושים רבים סובלים
מכתמים לבנים על עורם השחור״.

7מה בובע:
^ תל אביס, בשוק של נשים למטרות צד־
_ £קר״ בו השתתפו נשות החברה הגבוהה,
הניחה אחת המארגנות לרגע את כובעה על
השולחן, נוכחה כעבור דקת לדעת כי
הכובע נמכר לטובת עניים במחיר שתיים
וחצי לירות.

הגולם מפאריס
ך • פאריס, צרפת. ,פיטרו מיפעלי-ך,ייצור
^ ש ל מכוניות רנו 3000 פועלים, גילו,
בתשובה לשאילתת האיגוד המיקצועי, ש החלטת
הפיטורין וקביעת זהות הפועלים
המובטלים נעשתה על־פי החלטתו של מוח
אלקטרוני, ללא עזרת אדם.

אגד ו<ו.׳.8ד).

^ תל־אביב, גילו עוברים ושבים ליד
^ הדואר המרכזי שלט :״שרות נוסעים
והובלות בע״מ, תל־אביב, ירושלים, חיפה,
ביירות.״

רשפי

עוד לא אבדה

זה עתה הו פי ע!

חדות המוסיקה

31|( 1י 0

ף• טורונטו, קאנדה, הודיעו חוגי־מהג־
^ רים רוסיים ״בצער רב וביגון קודר על
מותה של הדוכסית הגדולה אולגה, הטוענת
לכתר הצארים, בשנת 78 לחייה.״

שיחות על מוסיקה

סאת ליאוגרד ברגשלוייו
הרגשת בריאותם מצוינת,
הופעתם צעירה, כח סבלם

וחסינותם נגד עיפות
מושלמים, הם נמרצים, עליזים
...עשו כמותם והשתמשו

ספרו רב המכר של הקומפוזיטור והמנצח היהודי המפורסם,
בו הוא נותן הסברים משלו על :

אפיסרום

(באנזפולות לשתיה)
תמיסת מזון מלכות דבורים
נקיה ויציבה בעלת סגולות
ממריצות.
להשיג בבתי מרקחת
או אצל היבואן:
א. מס, רה׳ כרמיה ,3
תל־אביב.

באישור משרד הבריאות
הממשלתי הצרפתי —
אחריות לטהרתו ויעילותו.

הסימפוניה החמישית של בטהובן
ע ולס הג׳אז
אמנות הניצוח
הקומדיה המוסיקלית האמריקנית
מבוא למוסיקה החדישה
המוסיקה של יוהאן סבסטיאן באך
מה הופך אופרה ל״גראנד״?

הספר לספריתו של כל חובב מוסיקה בישראל!
נייר

לבן
כריכה תוים, דוגמאות מאות
משובח,
10 עמודי תמונות על נייר אמנות
להשיג

בכל

חנויות

הספרים

מהודרת,

ך * ת ל־ אביב, עת נערך סקר בתחנת־
^ ה או טו בו סי ם המרכזית, שמטרתו לקבוע
את מקומות בואם ואת יעד הנוסעים העוברים
במקום, ענה עובר־אורח ללא היסוס לשאלה
״מנין באת, אדוני?״ ״מגאליציה!״

בן י״ד לסביאה
ף י פאריס, העלתה הממשלה את גיל
^ ה ״ א נ שי ם והנשים הרשאים לשבת במסבאה
ולשתות בה יין ומשקאות משכרים״
מ־ 12ל־ 14 שנה.

בארץ

הפצה רא שית :״ ס פ רי ״ ,רח׳ אלנבי , 115 תל־אביב

טווח קצר
ך כאר־שכע, החליפה המשטרה הצב־
2״אית שלט־דרכים הנושא את הסיסמה:
״יעודנו כוח ולא הרם!״ לאחר שחיילים
השתמשו בו כמטרת־מטווח, נקבו את השלט
עד שאי-אפשר היה לקרוא את הכתבה.
חעזלס הזה ״ 41-1ו

במדינה
עסקים
ה שו תךהחדש
אלברם קוג׳מן 41 פתח השבוע מחדש
את חנות הצילום שלו (העולם הזה .)1207
הפעם, עם שותף חדש. השותף: בנק הדואר

על ההשתלשלות שהביאה את
העולה מעיראק לשותפות עם המוסד
הכספי האדיר. סיפר קוג׳מד
לכתב ״העולם הזה״ :

היתד, לי חנות קטנה ומשגשגת בשם
ראג /שמו של שחקן הודי, אותו אני
מעריץ. היו לי הרבה מאוד לקוחות ו המון
עבודה. אחד מהקונים שלי היה גום־
טב גלובנר. בפברואר או מארם, השנה, הוא
סיפר לי כי עולה חדש מפולין, שהוא מכיר
אותו אישית, הביא אותו ארצה באופן בל-
תי־חוקי סכום של כסף, ומעוניין להשקיע
אותו בהגדלת החנות שלי בתנאי שמס
הכנסה לא ידע על סכום הכסף הזה או
על המקור ממנו בא.
באותה תקופה הציעו לי הרבה אנשים,
שראו שהעסק שלי מתפתח יפה, הצעות
דומות. זו של גלובנר היתר, בעלת התנאים
הנוחים ביותר, וקיבלתי את הצעתו. גוס־טב
הציע ואמר שאקבל 50 אחוז מהרוו חים
של העסק החדש, ואם אותו שותף יכניס
אדם נוסף שינהל בשבילו את החשבונות,
הוא ישלם לאדם הזד, מכספו את המשכורת.
גלובנר,
שטען כי הוא רק המתווך, הציע
לי 35 אלף לירות״ אחרי שמצאתי את החנות
הזאת בפסאג׳ שברחוב אלנבי ,113 שעלתה
לי, לבדי 36 ,אלף, אמר לי גוסטב שהוא
יוכל להשיג עוד 85 אלף לירות עבור
ציוד וסחורה.
בסוף אפריל, פתחתי את העסק החדש וחודשיים
אחר כך הביא לי גוסטב את צבי
אדלר, כדי שינהל את החשבונות וישמש
כפקיד. העסק הלך מצויץ. באו הלקוחות
הישנים שלי וגם הרבה לקוחות חדשים והכל
היד, טוב.
״הקהל בלע את הכל.״ עד שב־31
באוקטובר, אחרי הצהריים, נכנם לחנות
שוטר וביקש ממני לבוא איתו. לא הבנתי.
חשבתי שהוא טועה, אבל הוא חזר על
שמי.
במשטרת השחר שאלו אותי מי השיתף
שלי. אמרתי שזה העניין שלי. כי הרי הבטחתי
לגלובנר שלא אגלה למס הכנסה את
זהותו. רק אחרי שסירבתי זמן רב, אמרו
לי החוקרים שזה קשור בבאנק הדואר.
ידעתי על מה שקרה בבאנק הדואר אבל
לא הבנתי מה זה שייך לי ומה פתאום
שואלים אותי על זה.
.זד, השותף שלך,״ צעקו החוקרים. הראש
כמעט התפוצץ לי.
אמרתי לחוקרים שאיני יודע, בעצם, בי
השותף שלי וסיפרתי להם את כל הסיפור:
איך שנוסטב בא אלי עם ההצעה. התחייבתי
בפניהם כי אם יוכיחו לי שזה באמת
נכון והכסף הוא גנוב מבאנק הדואר, אחזיר
אותו עד לפרוסה האחרונה.
התחילו בשאלות על חברותי במפלגה
הקומוניסטית הייתי אוהד המפלגה עוד בעיראק.
שוב לא הבנתי מד, זה שייך לעניין.
נכנסו שני קצינים ואיימו :״אנחנו נאשים
אותך ברצח!״ הסכמתי שיערכו חיפוש בביתי
בלי צוד שופט. הם הבטיחו לי ש אשתחרר
עוד באותו ערב.
כשחזרנו מביתי, אמר לי חוקר כי וא
מצטער שעלי להישאר בתחנה למשך הלילה.
רק לילה אחד — אמר. אבל החקירה וה מעצר
נמשכו 17 ימים ולילות, בתא בודד.
כשביקשתי מהשופט לשחררני בערבות, הוא
צחק ואפילו לא הסכים לשמוע מה שריד,
לי להגיד.
בעיני השופט הייתי כבר פושע. גם בעיני
הקהל. המשטרה סיפקה לעתונות ידיעות
מרשיעות על מחתרת קומוניסטית כביכול,
ורוב העתונות בלעה את מה שהמשטרה
הגישה לד, לפה, בלי לבדוק. על האנשים
האחרים שהיו מעורבים בכל צורה שהיא
בעניין ולא היו חברי המפלגה הקומוניסטית,
לא דיברו. בכל אופן, לא הזכירו לאיזו
מפלגה הם שייכים.
״השותף החדש סומר עדי.״ כאשר
הביאו את כל העצורים לרשם בית־המשפט
המחוזי, כוי להטיל עיקול על רכושנו, הודיע
לי עורך־הדין שלי כי באנק הדואר מציע
הסדר אחר.
בהסדר זד, הציעו לי להמשיך לנהל את
העסק, בשותפות עם באנק הדואר, במש כורת
של 400 לירות לחודש. לא הסכמתי.
רציתי להמשיך ולקבל 50 אחוז מהרווחים,

חעולס חזה 1111

מ ד* ד
זיזי?

ך• יא נמוכת־קומה וקצרת־צוואר, בעלת תסרוקת נערית
ן | וחזה שטוח. היא מתלבשת בפשטות, מדברת בפשטות
רבה עוד יותר, מחייכת ללא הפסק, בשיניה ובעיניה. היא
נראית כנערה רגילה, אם כי נערה פאריסאית, וקשה לראות
בדמותה ובהליכותיה את הכוכב הכובש והסוחף.
אבל כשהיא עולה על הבמה, שוב אין ספק שהיא יחידה
במינה. לא רק רגליה החטובות וטכניקת־המחול המושלמת
שלה מושכות את העין. כי בזה בלבד לא יכלה זיזי ז׳אנמייר
להתעלות על אלפי רקדניות טובות אחרות.
טכניקת הריקוד שלה כה מושלמת, שאין לה עוד צורך
להתאמץ כשהיא מבצעת גם את המסובכים בתרגילים שרולאן
פטי — בעלה, הכוריאוגראף שלה, מדריכה ובן־זוגה לריקוד
— מסוגל להמציא. תנועותיה פורצות ועולות מעצמן, במקום
שהיא תעמול עליהן, הן סוחפות אותה; כך שזיזי הקטנה
יכולה, אותה שעה, להתמסר לכל שאר הנתונים המאפיינים את
ריקודה: מישחק, הומור וקסם נשי.
אלא שכל זה לא בא בקלות — כפי שדומה לצופה בה על
הבמה. אומנם היא מאחרת לקום, מדי יום, עד לשעות
הצהרים ונוהגת בבטלנות ובלא־איכפתיות; אולם מדי יום
ביומו היא גם מקדישה שעות לאימון מפרך, שבלעדיו לא
— תלמידת בית־הספר למחול של
היתד, רנה ז׳אנמייר
האופרה הפאריסאית ובמשך שנים רקדנית בלהקות בלתי
חשובות — הופכת לזיזי, מלכת הבאלט הצרפתי וכוכבת חצי
תריסר סרטים מוסיקליים, שהופקו בהוליבוד ובפאריס.
את שמה קיבלה למעשה רק לפני שמונה שנים, בעת
שהופיעה לצדו של דני קיי, בסרט האנס נריסטיאן אנדרסן.
האמריקאים סירבו לקרוא לכוכבת סרטם בשם ארוך כמו רנה
ז׳אנמייר, הפכו את שמה לז׳אן מרי. הצרפתים ׳כבר עשו
מזה זיזי.
היא הפכה לשם דבר ברקדה את כרמן בכוריאוגרפיה של
רולן הקטן, שהיה בן 26 בלבד כשיצר אותו. מאז לא רקדה
אצל מישהו אחר ולפני שש שנים אף נישאה לו וילדה לו
בת. רולן, שכבר בגיל 24 הקים להקת באלט משלו, הפך
אותה לאישיות רב־גוונית, לזמרת, שחקנית ורקדנית בעת
ובעונה אחת. היא הפכה אף לכוכבת קולנוע זוהרת. אלא

שד,רקוד נשאר עד היום שפת האם שלה.
אולם זיזי, שהופיעה השבוע על במת היכל התרבות, לא
התגלתה לקהל הישראלי במלוא יכולתה וזוהרה. ללא התפאו רות
העשירות שעל רקען היא מחוללת, ללא להקת־הרקדנים
הענקית הסובבת אותה, ללא התזמורת המעוררת המלווה
אותה, על במה גדולה ריקה וקרה באולם קונצרטים חסר-
אווירה, התגלתה זיזי לקהל הישראלי ביכולתה הטכנית בלבד
— ללא קסמה. בהופיעה בפירורים מתוך הבאלטים הגדולים
שלה, בתוכנית בלתי מסעירה, השאירה זיזי את אלה שציפו
להסחף באמנותה באדישותם.

היא הדמות הואלס דיסנית
שארבעת רקדני להקתו של
רולאן פסי. מזכירים בצעדי האוז בקטעי הדיורטיסמנט (הסחת

הדעת) שהם מבצעים בעת הופעתם. הארבעה הם צעירים, חניכי
בית־הספר למחול של האופרה הפאריסאית. הם מהנים רק חלק
קטן מלהקתו הגדולה של רולאן פסי, שלא הובאה כולה ארצה.

דונאלד דאלו

אף על פי שמה שהשקעתי אני בעסק לא
היד, החצי אלא הסכום שקיבלתי מחנותי
הקודמת. אבל כך היה מנוסח החוזה ביני
לבין השותף הקודם שלי. מה משנה לי מי
הוא היה או מי החדש? הסכמתי לשותפות
בשעתו, רק בגלל התנאים הטובים שהיו
בה בשבילי.
באנק הדואר, השותף החדש שלי, נכנע
וקיבל את תנאי. סומכים עלי ואני מנהל
את העסק לבד. גם הקונים מתחילים לחזור,
אס אט. אני מקווה שיהיה סוס

מ ש טר ה
מנ הי גלמ רוו ה
להפתעה בלתי נעימה זכו בשבועות האחרונים
כמה מבעלי בתי־הקפה שברחוב 60
המפורסם ביפו. העיריה הודיעה להם כי
לא תוכל לחדש את רשיונותיהם בגלל התנגדותה
של המשטרה. בעלי בתי־הקפה לא
שאלו לנימוקים נוספים. הם ידעו את הסיבה,
בזכרם כי בשבועות האחרונים ביקרו
אצלם אנשי מחלק הסמים של המשטרה,

מזכירה זיזי ז׳אננזייר בצווארה הקצר,
ך 111ן 1
״ ׳ י י ׳ ,בצורת הילוכה ובחיוכה המתוק.

הרקדנית, נראית בתמונה זו בשעת הפסקה באחת החזרות.

דרשו מהם לעבוד במודיעים. אלה שסירבו,
נידונו לשלילת רשיון בית־הקפה שלהם ול־קיפוח
פרנסותיהם.
האנשים החליטו להתארגן, לפנות אל
שר הפנים ובמידה וצעד זה לא יועיל,
— להגיש צוד על תנאי נגד המשטרה.
השבוע זכה המחנה המקופח גם למנהיג.
חיים (״הגיבור״) דהאן, מלך השטח הגדול,
הצטרף למנושלים.
לפני שבועות מספר שכר דהאן (,)24
בעל העבר הפלילי העשיר, ג׳ית־קפה הנמצא
בדיוק מתחת לחוטמה של המשטרה:
מול מטה הנפה הדרומית ביפו. הוא הגיש
בקשה לרשיון, שילם לעיריד, את האירה
הראשונה ופתח את בית־הקפה טעים, עכורו
שילם למעלה מ־ 17 אלף לירות דמי־מפתה
לבעליו הקודמים, התחייב לשלם 50 לירות
לחודש דמי־שכירות לכנסייה היוונית, לה
שייך הבניין.
״חיים הגיבור״ לא הלשין. העסק
החדש שירת את הלקוחות כסדר רק ימים
ספורים. יום אחד נעלמו השוטרים שנהגי
לבקר במקום ועמהם — ידידיו של חיים

הגיבור .״הקצין פלסר אמר לנו לא להיכנס
לכאן,״ הסבירו הידידים לשעבר והשוטרים
את סיבת העדרם.
מאז זכה דהאן לפחות לתלונה אחת מדי
יום, על ניהול עסק בלי רשיון. כי המש טרה
התנגדה בכל תוקף למתן הרשיון
ליריבה הוותיק ואף פנתה אל הממונה על
המחוז, כדי שישתמש בסמכותו ויסגור את
המקום .״המקרה של דהאן הוא דוגמה מופתית
בה אסור להתיר לאיש לנהל בית־עסק
כזר״״ נימקה המשטרה את בקשתה.
דהאן לא נואש. הוא אף לא התכוון לפנות
לשר הפנים, או להגיש צוו על תנאי
נגד המשטרה, כאנשי המחנה הנוהרים אחריו.
הכריז דהאן השבוע, כשהוא מוקף
מעריצים:
״עוד מעט יבואו ההורים שלי. אני לא
רוצה שיראו שיש להם בן פושע. ואני
אפתח את בית־הקפה מה שלא יהיה. אני
גם לא רוצה שיעשו שינאה — או אולי
מלחמת־אחים. אבל אני אשאיר את המקום
הזה פתוח בלי שינאה ובלי להיות בן
פושע.״

ספ 1רט
כדורגל
:אלון מתנפח
ונסתיימה הליגה הלאומית בעונה החו־ונסתבר
סופית כי הפועל רמת־גן ירד
־ ,א /הבטיח אברהם (״אברשה״) אהרב״
מעסקני הקבוצה :״לא ננוח ולא נש״
עד שנחזור לליגה הלאומית.״ שבועות
ים לאחר מתן ההצהרה, ניסו הרמת־לחזור
לליגה הלאומית בדלת האחורית
דרך בית־הדין־העליון של ההתאחדות
רגל, שדן בערעורם על המישחק המבו־
:ביכול בין בית״ר ת״א לבין בני־יהודה.
בועות מספר נמשך הדיון ובסופו לא
זה האשמה. בית״ר ובני יהודה משחקים
בליגה הלאומית; ואילו הפועל רמת״
בליגה א׳ .אולם עסקני האגודה הרמת,לא
השלימו עם גורלם וטיכסו עצה
־ לצאת מן הסבך. הם פנו למרכז הל,
משכו שם בחוטים והצליחו: מרכז
על הורה לנציגיו בהתאחדות להצביע בשינוי
מיבנה הליגות בעונה הבאה.
יום ששי האחרון, בישיבת הרדעד הפועל
ההתאחדות לכדורגל, הורמו הידיים.
לות נציגי הפועל וחלק מנציגי מכבי,
בלה ההצעה: ליגה לאומית בת 4נ
צות וליגה א׳ בת 16 קבוצות.
ברשה אהרונסון הבטיח וקיים. ההח־
; להגדיל את מספר קבוצות הליגה הל־

דפני בליל שבת האחרון, בסימפוזיון ש נערך
בבית־ציוני־אמריקה בתל־אביב. עתה
ניתנה למנהל רשות הספורט הממשלתית
ההזדמנות להוכיח כי גם בלי תקציב־ענק
אפשר לשנות, לפחות החלטה נפסדת של
מוסד שיעמוד תחת פיקוחו.

בד־ונ םלמאסר

כדורסל
הו לכיםראלקאפווה

מדוע לא פעמיים בשבוע?
ומית מעלה לאין שיעור את סיכויי קבו־תו
לחזור עם שלוש הקבוצות שתעלינה,
ותום העונה, מליגה א׳ לליגה הלאומית.
!הצבעה תמכו יושב־ראש ההתאחדות וסגנו
;שינוי מיבנה הליגות, אף שבעת הדיון
:מרכז הפועל היו השניים מתנגדים חרי־
!ים לשינוי, איימו להתפטך, באם יתקבל.
האדם היחיד העשוי עדיין למנוע את
;שינוי הוא ראובן דפני, האיש שמונה ל־וחרונה
כמנהל רשות־הספורט ליד משרד-
;חינוך והתרבות.
״אילו היה עומד לרשותנו תקציב של
זיליון או מיליון ורבע לירות, היינו יכו־
!ים לשנות את פני הספורט הישראלי,״ אמר

* השוער הקאפריסאי הודף כדור מראשו
טל שלמה לוי, כששורת מגיניו צופה במת־

*ביו! מו ט ס
קפריסין רחוקה רק כדי שעת טיסה
אחת מישראל. עובדה זו הביאה אמרגני
כדורגל ישראליים למחשבה על קיום תחרויות
קבועות בין קבוצות ישראליות וקפרי־סאיות.
ההצעה שתועלה בקרוב בפני שתי
התאחדויות הכדורגל בנויה על משחקי גביע,
בהן תק־חנה חלק ארבע קבוצות־צמרת מישראל
וארבע — מקפריסין.
הוגי הרעיון המקורי מקוזים, כי הקבוצות
לא תתנגדנה לשחק מישחק אחד נוסף בכל
יום רביעי, פעם בביתם ופעם לאחר שעת־טיסה.
קירבה זו יכולה להגביר גם את זרם
תיירי הכדורגל בין שתי הארצות וההכנסות
למדינה ולהתאחדויות הספורט.
השבוע נודע כי יוסף קינצלר, שופט כדו רגל
(יהודי) לשעבר, וכיום בעל חנות ל־מוצרי־ספורט
בניקוסיה, הביע את נכונותו
לתרום גביע־ענק למטרה זו. האמרגנים בטו חים,
כי גם הקהל הישראלי וגם אוהדי הכדורגל
בקפריסין ישמחו לחזות בכל שבוע
במשחק בינלאומי בליגה בת שני סיבובים.

בדקה ה־ 52 של מישחקי ליגה ב׳ ,בין
מכבי רמת־עמידר לבין הפועל צפון־תל־אביב,
הורה השופט יוסף סמדר לשחקן הפועל,
לילו כחלון, לעזוב את המיגרש. כחלון
לא הירהר הרבה. הוא ניגש אל השופט
ובשקט נפשי היכר, בו ללא רחם. המישחק
הופסק וההתאחדות לכדורגל תצטרך לדון
במיקרר״
אילו קרה מיקרה זה שבוע ימים לאחר
המישחק הנמכר, יתכן וכחלון היה חושב
פעמיים לפני שירים את ידו על השופט.
הסיבה: כדורגלן אחר שעבר עבירה דומה
נידון השבוע לחודשיים מאסר על ידי שופטת
השלום הראשית של חיפה, הגב׳ מרים
שטרקמן־ורלינסקי.
מרדכי מויאל 27 ראש קבוצת הפועל
קרית־שמונה, תקף אישית את השופט שמואל
רובינשטיין בעת מישחק ליגה, שנתקיים
בחודש פברואר, נגד מועדון ספורט קרית־ביאליק.
מויאל גרם לשופט זעזוע־מוח,
שטפי־דם ברגליים, ושבר את שעונו.
בגזר דינה קבעה השופטת, כי כראש הקבוצה
היה על מויאל לשמש דוגמה לחבריו
ודנה אותו לאודשיים מאסר ולשלושת חודשי
מאסר על תנאי.
קודם לכן הורחק מויאל לשלוש שנים
ממיגרשי הכדורגל על ידי ועדת המישמעת
של ההתאחדות. פסק־הדין של השופטת
החיפנית הרים את המוראל בין שופטי הכדורגל.
מיגרשי המישחק חדלו להיות שטח
הפקר לגיחות־נקמה מצד בריונים.

מישחר, קפריסץ־יישראל בר״ג*

ואש מעונת ״העולם החד טס השבוע לנין ־

צבי קצ׳רגינסקי המנוח כונה ״האבא של
הכדורסלנים בהפועל תל־אביב״ .כשנפטר,
החליטו מוקירי־זכרו להעניק גביע נודד
על שמו, עליו תתמודדנה מדי שנה קבו־צות־הצמרת
של הכדורסל בישראל. השבוע
עומד סניף הפועל תל־אביב לערוך שוב
את ההתחרויות אך ארעה תקלה, ורק ברגע
האחרון נמנעה שערוריד״
מכבי תל־אביב זכה בגביע בתחרויות ש נערכו
ביוני השנה, ובשל כך החליטו נציגיו
לא לקחת חלק במישחקים השבוע ״משום
שבשנה אחת לא מחלקים גביע אחד פעמ יים״
.עסקני מכבי סירבו, תחילה, להחזיר
את הגביע, החזירוהו לבסוף תוך החלטה
לא להשתתף במיפעל לאות מחאה.
הפועל תל־אביב יערוך, איפוא, את ה־
׳מיפעל הספורטאי בלי מכבי. הסבירו נציגיו
את סיבת עריכת שתי התחרויות בשנה אחת:
״התחרויות נערכות מדי שנה בחודש דצמבר.
בשנה שעברה דחינו את המישחקים
לפי בקשת מכבי תל־אביב. הם התקיימו
ביוני, והשבוע נערוך אותם לפי התוכנית
המקורית.״
למעשה, פרשו כדורסלני מכבי רק לכאו רה
כאות מחאה. לאמיתו של דבר, הם
פשוט שובתים, משום שההבטחה שניתנה
להם, אודות נסיעה לחוץ־לארץ, לא קדימה.
השבוע עזבו השחקנים את האימון השבועי,
הלכו יחד עם מאמנם, לחזות בסרט אודות
אל קאפונה.

״אנחנו לא רוצים בשחורים מטונפים!״ נאמר בכרזה זו,
ך און י ך
ןןך
הנישאת בידי קבוצת צעירים לבנים בני 15 שנה, תלמידי
1117111

הגימנסיות השונות. נערים כאלה התנפלו על כושים עוברי״אורח, ערכו בהם פרעות.

מלח מה
מאת

שדו כהן
ףידאורליאנם, לב הדרום של ארצות
1הברית. ניו־אורליאנס, העיר בה נולד
הג׳אז. העיר בה נבנה, לפני למעלה מ־
150 שנה גורד־השחקים הראשון של אמריקה
(ארבע קומות, קיים עד היום הזה).
ניו־אורליאנס, הנמל השוקק על גדות נהר
מיסיסיפי האדיר. העיר שבזכות הקבארטים
והזונות שלה זכתה לכינוי ״פאריס השניה״.
ניו־אורליאנם, העיר בה ערכו השבוע
כמה אלפים מתושביה הלבנים פוגרום בתו שבים
הכושים, כדי למנוע את פתיחת בתי•
הספר של העיר בפני תלמידים שחורים.
על פי החלטת בית־המשפט העליון של
ארצות־הברית, מלפני שנים אחדות, חייבת
להיפסק ההפרדה בין כושים ולבנים, בכל
בתי־הספר היסודיים בארצות־הברית, הכלו לים
ברשת החינוך הממלכתי והמנוהלים
בעזרת התקציב הפדראלי לחינוך. הכוזנה
היתד, למדינות דרום ארצות־הברית, אותן
ארצות שיצאו ב־ 1861 למלחמה נגד מדינות
הצפון, ובלבד שלא ישוחררו הכושים מעבדותם.
הדרום הפסיד את מלחמת האזרחים
והעבדות בוטלה כחוק. אך ארוכה הדרך
מעבדות לחרות. אחרי כל הדורות האלה,
לא הגיעו עדיין הכושים של הדרום לחרות
מלאה.
עיר אחרי עיר, מדינה אחרי מדינה, נק ראו
לעמוד במיבחן החוק החדש של ביטול
ההפרדה בבתי־הספר. לא היתר, עיר
דרומית אחת שביצעה את ההחלטה מתוך
רצון טוב ובשקט. לשיא הגיעה, לפני
כשנתיים, העיר ליטל רוק, בירת ארקאנסאס.
בפיקודו הדמאגוגי של המושל אורבל פאו־בוס
יצאו המוני הלבנים בהתקפה מאורגנת
על הכושים של העיר, מנעו בכוח את
כניסתם של התלמידים הכושים לבתי־הספר
הלבנים. בהתחסדות תהומית, קרא פאובום
לחילות המשמר הלאומי• של ארקאנסאס
לשמור על השקט — ויחד עם זאת לסגור
את בתי הספר בפני הכושים. הנשיא אייזג־האור
נאלץ אז לשלוח לליטל רוק צנחנים
אמריקאיים, שיבטיחו בכידוניהם את כיבוד
החלטת בית־המשפט העליון.

ארבע תלמידות ראשונות
ף ינידאורליאנס לא נקראו הצנחנים
— עדיין. יתכן גם כי לא ייקראו. כי
התקדים של ליטל רוק טרי מאוד לפי שעה.
אבל צנחנים או לא צנחנים — הכנסתם
• יחידות של צבא ארצות־הברית הש יבות
לממשלות המחוזיות.

של תלמידים כושיים לבתי־ספר לבנים בעיר
לא עברה בשקט.
בעיר הבירה של לואיזיאנה, באטון רוג׳,
עשה המושל ג׳ימי דייבים את כל הנסיו־נות
שאורבאל פאובוס ניסה אותם. הוא העביר
חוקים בבית־הנבחרים המחוזי, על
פיהם נדחה ביצוע החלטת בית־המשפט העליון.
אלא שבבית־המשפט של העיר ניו־אורליאנס
ישב שופט שלא הניח לדייביס
במעשיו. אך התקבל החוק בקונגרס המקו מי
— והשופט סקלי רייט החליט כי חוק זה
מנוגד לחוקת ארצות־הברית. היתד, דרושה
מידה עילאית של אומץ־לב מצד השופט
רייט. על אחת כמה וכמה, בהיותו איש לבן,
בן העיר ניו־אורליאנס.
אחרי החוק הראשון התקבלו חוק שגי,
שלישי ורביעי. תמיד הודיע דייביס כי חו קים
אלה בלתי־חוקיים, וציודה לבצע הלכה
למעשה את מיזוג הגזעים על ספסלי־הלי-
מודים.
כך הגיע יום התחלת הלימודים, בתחילת
השבוע שעבר. בשמונה בבוקר התרכזו
מאות תושבים לבנים סביב שני בתייהספר,
שנבחרו כראשונים לביצוע המיזוג. בין ה אזרחים
ובתי־הספר עמדה שורה של שוט רים.
חצי תריסר מכוניות משטרה עצרו
ומתוכן יצאו עשרות בלשים — וארבע
ילדות כושיות: התלמידות השחורות הראשונות
בתולדות לואיזיאנה שנכנסו לבית־ספר
לבן״ .תגבורת של שוטרים, רכובים
על סוסים ואופנועים, המשיכה לזרום למקום.
המפגינים
בחוץ ניסו לפרוץ את השרשרת
המשטרתית, ומשלא הצליחו קראו לתלמידים
הלבנים לעזוב את לימודיהם. התלמידים
נענו ברצון.

הפוגרום

ך • פוגרום התחיל למחרת היום. בו
1משך כל שעות הבוקר שוטטו ברחו בות
העיר מאות תלמידים, שניצלו את ה הזדמנות
כדי להיעדר מלימודיהם ונשאו
כרזות גזעניות. בפיהם היה מעין שיר־עידוד,
מן הסוג האהוב על הנוער כאן, ו אשר
תירגומו בערך כך :״מאחת ועד שלושים
/לא רוצים את הכושים!״
בערב התכנסו קרוב לעשרת אלפים לבנים
באולם הקונצרטים העירוני. המארגנים:
גוף הקורא לעצמו מועצת האזרחים הלבנים.
זהו גוף גזעני קיצוני, המטיף לשינאת היהודים
והכושים ולחיסולם. פרשת בתי־הספר
סיפקה לגוף זה הזדמנות מצויינת להוכיח את
יכולתו. נואם אחרי נואם חירף וגידף את
• מתוך חשש לחייהן ולחיי משפחותיהן,
לא פורסמו שמות ארבע התלמידות.

אוולאנס ומדווח על המהומות הגזעניות המחפיוות שהשחירו את פני אתות־הבויח
הכושים ואת היהודים ,״הזוממים לחסל את
הגזע הלבן״ .״השופט־רייט הוא פושע בן־
כלבים!״ קרא אחד הנואמים. כאשר הסתיימה
האסיפה, החל הפוגרום. עם אור הבוקר
הפך הפוגרום לקרב ממש: סכינים, אלות,
בקבוקי־מולוטוב. סימטות הרובע הצרפתי
הישן הפכו שדה־קרב עקוב מדם. כי הכושים
לא שתקו, הגיבו על התקפת הלבנים
בהתקפה משלהם. לולא התערבותה המכרעת
של המשטרה, היתד, נערכת שחיטה הדדית.
שוטרי
י ניו־אורליאנס הפעילו מכוניות־כיבוי,
עצרו כל מי שנראה להם חשוד, הס.
.תערו באלותיהם על המפגינים. תוך יום
אחד נעצרו קרוב ל־ 300 איש — רובם
כושים. פעולה זו הצילה זמנית את המצב.
כי אחרי שהושב השקט המתוח, לא היתד,
כל עילה למושל דייבים ללכת בעקבות
פאובוס ולהזעיק את המשמר הלאומי (ה לבן)
לשמור על השקט ולמנוע דרך אגב את
מיזוג הכיתות.

ד 8שחור ודם לפן

ך דבר הראשון בהגיעי לניו־אורליאנס
ן |היד, לקנות עתון כושי. על דף אחרי
דף של הפיטסבור; קורייר היו רשומים
מאורעות השבוע האחרון. קטעים לדוגמא:
-¥הנואמים באסיפת מועצת האזרחים
הלבנים שואפים, כנראה, למישרות פולי־

דרך. ירדתי מהמדרכה, כדי לא להתנגש
עמם. על ידי כן נאלצתי לדרוך על הדשא
של אחד הבתים לצד הכביש. בעל־הבית
הלבן צווח לעומתי :״הסתלק מרכושי, שחור
מזוהם מישהו קרא לי :״כושי של
,כרושצ׳וב!״
עם העתון ביד, פניתי למשרד האיגוד
הלאומי לקידום האדם הצבעוני — הארגון
הכושי הגדול, המנהל למעשה את המערכה
למען שוזי־זכויות. ראשי הארגון, שני עור־כי־דין,
לא היו במקום. הם נסעו לבאטון
רוג׳ לנהל את המלחמה המשפטית נגד המושל•
גבר אלגנטי, ביזנסמן אמריקאי לכל
דבר פרט לצבע עורו, הציע את עזרתו. היה
זה ארנסט א. קארי, מנהל העסקים של ה־קורייר.
במכוניתו ההדורה (כל מכונית כאן
הדורה) יצאנו לסיור בעיר.
עברנו ברובעי המגורים הנקיים, ברחו בות
המסחריים .״המשונה,״ הסביר לי,
״הוא שדווקא בניו־אורליאנס* יש מידה של
סובלנות גזעית, שאינה רגילה בשאר מדינות
הדרום.״ בעיר זו קיימים רובעים רבים ש בהם
מתגוררים כושים ולבנים זה לצד זה.
כאשר החליט בית־המשפט, לפני שנתיים,
כי יש לבטל את ההפרדה הגזעית באוטו בוסים
העירוניים, התבצע הדבר כמעט ללא
התנגדות. מועצת האזרחים ניסתה גם אז
לארגן פרעות, אך כוחה לא היה עדיין די
חזק.
לכושים כאן יש 14 חברות ביטוח משל־

טיות גבוהות. הקהל קרא :״רוצים את ואגנו
(אחד המסיתים) כראש־העיר!״ קבוצה
אחרת צווחה :״ריינאן יהיה מושל!״ עליהם
לדעת כי אנשים מסוגם של ריינאך וואגנר
לא יתפסו לעולם תפקידים גבוהים במימשל
של לואיזיאנה, ביחוד אחרי הפרעות של
יום השלישי האחרון. אם בכל זאת ייבחרו
לתפקידים כאלה, יהוו מטרות גלויות לרצח
בידי קיצוניים מהצד השני.
כרטיס העתונאי שלי איפשר לי
תנועה חופשית, מסביב לבית־הספר. אבל
הוא לא הגן עלי מפני מטר של קללות ועלבונות
מבחילים מצד המפגינים הלבנים.
אחז מהם שאל אותי :״אין זה להיות ממזר
שחור?״ לא עניתי. התשובה הקלה ביותר
היתה גוררת התפרצות המונית
עברתי הלאה. מולי התקדמה קבוצה של
צעירים לבכים, שצעדו בסן, לכל רוחב המדרכה.
היה ברור שלא התכוונו לפנות לי

הם, כ־ 30 חנויות כל־בו, שלוש חנויות
הלבשה 11 ,בתי־ספר תיכוניים ובית־חולים
פרטי. ביקשתי לראות את בית־החולים.
מבחוץ, זהו בנין מודרני מבהיק. מבפנים,
הרושם עז עוד יותר: מסדרונות מוארים
ונקיים, חדר המתנה מרוהט בטוב טעם.
החדרים מאווררים ומרוזחים. לכל חדר טלפון
ואמבטיה. אלא ששיא זה של התקדמות
והישגים מסמל גם את הטראגדיר, של הכושים
כאן. אולי עוד יותר מהשלטים הקטנים,
הקבועים על כל תחנת אוטובוסים ו־חדר־המתנה,
המכריזים ״ללבנים בלבד״ או
״לשחורים״.
כי בית־חולים זה ניבנה מפני שאין כושי
יכול להתקבל בבית־חולים לבן. הוא נבנה
מתרומות של כושים, ובעזרת הלוואה של
הממשלה הפדראלית. רופאיו כמעט כולם

כושים. אחיותיו ועובדיו המינהליים
כושים כולם. ללבן אסור להתאשפז בו כי
חוק המדינה אוסר מיזוג, בכל שטח שהוא,
של שני הגזעים. אסור, למשל, על פי ה חיק׳
לכושים וללבנים להשתמש באותו
ברז של מי־שתיה, באותו בית־שימוש או
באותו בית.
כאשר מישהו תורם דם, חייב בנק הדם
לרשום בבירור על הבקבוק ״גזע לבן״ או
״גזע שחור״ .ואסור, בשעת העירוי, לתת
דם ״שחור״ לאדם לבן, או להיפך. העובדה
שהמדע הוכיח שאין כל הבדל ביולוגי בין
דם ״שחור״ לבין דם ״לבן״ מאותו סוג,
אינה משנה מאומה לגבי החוק. אם יעז
רופא להזרים דם כושי לעורקי אדם לבן
— אפילו כדי להציל את חייו — ייאסר
ורשיונו ישלל־ממנו.

שערי גיהינוה

טירוף השנאה,ל־צ

ממאות הנשים הלבנות שבלטו בכל שלבי
המאבק המבעית. המשטרה נאלצה לפזר
עקרות־בית אלה בסילוני־מים, להדחיק! בכוח
מכניסת בית־הספר, שם הסיתו את הגברים
להתנפל על ילדי הכושים הלומדים במקום.

ף * 51 רו כ ס של הרופאים הכושיים בבית־חולים
פלינט־גודריג׳ הם ילידי ניו־

אורליאנם.
בניו־אורליאנס יש, אמנם, פאקולטה טובה
מאוד לרפואה, אבל סטודנטים כושיים
אינם יכולים להתקבל בה. בניו־אורליאנם
יש בתי־חולים טובים מאוד, בהם יכולים
רופאים צעירים להשתלם. אבל כושים אינם
יכולים להתקבל בהם לעבודה. על כן היו
כל רופאי פלינט־גודריג׳ חייבים ללמוד את
מקצועם הרחק מעירם, בצפון.
יש ביניהם, למשל, ד״ר רויס אוסבורן,
כיום בן .35 במלחמת העולם שירת בצי
ארצות־הברית במזרח הרחוק. הוא אפילו
איבד רגל אחת בשירות הדוד סאם. אבל
כאשר חזר הביתה והחליט ללמוד רפואה,
* • 400 אלף לבניט 215 ,אלף צבעוניים.

או״בת העם

התמונה המחרידה ביותר של — 1960 ילדה כושית בת שש
יוצאת מכיתה א׳ ,בלווית שני שוטרים מזוייניס בלבוש אזרחי.
בחוץ קרא לה ההמון הלבן :״שחורה מטונפת!״ התלמידים הלבנים החרימו את הלימודים.

נאלץ לנסוע לבוסטון הרחוקה. כיום הוא
ממונה על מכון הרנטגן של בית־החולים,
מפורסם בארצות־הברית כולה בשל שתי
המצאות מדעיות.
אפשר להניח שרופא מבטיח זה יהיה בעל
עמדה מכובדת בהסתדרות הרפואית. אבל לא
כן בניו־אורליאנם. הוא אפילו לא חבר בהסתדרות
זו. כי ההסתדרות הרפואית היא
אמנם כלל ארצית: אבל כדי להתקבל בה,
חייב הרופא להיות תחילה חבר באירגון
הרפואי של מדינתו הוא. והארגון הרפואי
של מדינת לואיזיאנה סגור, כמובן, בפני
כושים.
אוסבורן והרופאים האחרים עושים עבודה
מקצועית ממדרגה ראשונה. אבל — כבני־אדם
— אינם אלא אזרחים ממדרגה שניה
בלבד.
בן־לוויתי, קארי, הוביל אותי למקום אחר:
בית־הקברות של העיר ניו־אורליאנס. מאות
הצלבים הלבנים הם מצבת־דראון לאווילות
האנושית. כי בית־הקברות מחולק לשניים.
מצד ימין של הכביש מותר לקבור רק
לבנים. מצד שני: רק כושים. כי בניו־אור־ליאנס,
תולים גם על שערי גן־עדן וגיהינום

שלטים המכריזים :״ללבנים״

ו״לשחורים״.

הכושי יקבל את שדו

• 5*6שיחה עברה לאייכמן. תחילה חשבן
ן תי שקארי העלה נושא זה לגמרי במקרה,
כמחווה של ידידות אל האורח הישראלי.
אבל לא היה זה מקרה. כי אמנם
לא אירע בארצות־הברית שום מסע־השמדה
נגד הכושים, אבל העקרונות שהפעילו את
אדולף אייכמן הם אותם העקרונות המפעילים
כיום את מועצת קאזרחים. שניהם
פעלו מתוך העקרון שגזע אחד נחות מן
הגזע השני. קארי הבין זאת היטב .״היום
הם צועקים, :נחסל את הממזרים!׳ מחר
עלולים אותם מטורפים לצעוק, :הכושים לתאי
הגאזים!׳ אני מניח שזה לא יקרה כאן.
אבל העקרון קיים.״
קארי דיבר במתינות:״ארצות־הברית מתיימרת
להנהיג את העולם החופשי. כל עוד לא
פתרה את בעיית הכושים שלה — כיצד
ישלים העולם עם יומרה זו?״ מתחת למתינות
זו ביצבצה ההכרה העיקשית כי בעולם של
היום לא תיתכן פשרה: הכושי יקבל את שלו.

נו די ס ט ־ ת

אנ שי ם

(המשך נועמוד ) 13
אל בני־האדם השתנה. התחלתי לשים לב
הרבה יותר לאישיותם, לדרך מחשבתם, לדעות
אותן הם מביעים.
אומנם, לעתים אני צועקת על חברי,
על שהוא מסתובב כמו צועני. אחרי הכל,
לא דרוש מאמץ רב כדי ללבוש מעיל
המתאים למכנסיים, או לענוב עניבה. אולם
למרות נזיפותי, הוא עדיין חברי, והוא
מתהלך כפי שהוא רוצה להתהלך. זה
מוכיח שהבגדים באמת אינם כה חשובים
בעיני כפי שהיו פעם.

ת ח ״ םהמ תי
כאשר נפגש השבוע ראש הממשלה׳
דויד בן־גוריון, עם עורכי העתונים׳ הוי
דיע להם כי הוא עומד לעורר פרשה חדשה:
ביג׳י ידרוש לטהר את דויד המלך מהאשמות
המגונות שטפל עליו התנ״ך. בעיקר
מציקה לביג׳י העלילה התנ״כית שדויד הורה
לשלמה לא להוריד את שיבתו של יואב׳
שר־צבאו, בשלום שאולה. ביג׳י מחזיק ב״
דיעה, שהועלתה על ידי אחד ממשתפי חוג
התנ״ך, כי בעצם היה זה שלמד, שציווי׳
להרוג את יואב, ואילו סופרי שלמה ייחסו
את הפרשה לדויד כדי לטהר את מלכם.
העיר על כך אחד העיענאים :״צריך לחקור
מי נתן את ההוראה בהצגת הבכורה
של עושה הניפלאות, ג^׳בימה, ישבו בשור!,
אחת שר החקלאות, משה דיין, ומזכיר
ההסתדרות, פגחם לבון. העיר א!,ד ד,נוכ־חים
:״דיין בא ללמוד איך לעשות ניפלאות
במונימ״קר, ואילו לבון בא לחזות במחזה׳
הדן בעיוורות־חירשת־אילמת, מה שעושה ה
צנזורה לציבור הישראלי האם קיימת
תחיית המתים? קוראי על המשמר שאלו את
עצמם שאלד, זו השבוע, כאשר קראו בעתו
נם כי השופט צ. הרכבי יצא בהצהרה בע
תונות נגד המערכון החטא הראשון של
אהרון מגד, המוצג על ידי להקת אשנב•
מאחר שהשופט צ ד יו יהו 2 ט
אלוף המודיעין המתפוטר יהושפט (״פא
טי״) הרכבי נפטר לפני מספר שנים, היה
הדבר בגדר תעלומה. עד שהתברר כי 2,־ י ,
תב אינו השופט המנוח, אלא אחד * ,י ׳1
הרכבי, מעובדי היכל שלמה הנוהג לד,פ־ציץ
תדיר את העתונים במכתבים הדנים ב
עניינים דתיים. התואר שופט הודבק לצ•
הרכבי, על ידי עורך־הלילה של על המשנן^
שלא שמע עדיין על פטירתו של מי
שהיה אחד השופטים היהודיים הוזתיקים׳
בימי המאנדט בשעת הוויכוח על זד
צנזורה בכנסת, הגדיר ח״כ חרות, ד ר
שמשון יוניצ׳מן, את אחד מנערי ביג׳י:
״הוא חושב ערבית ומדבר עברית.״ אף
שלא נקב בשמו, הבינו כולם כי הכוזנה לשר
החקלאות משה דיין. כנראה שכך חשב
יושב״ראש הישיבה, שהורה למחוק את ה
קריאה מדיפרוטו קול
בוע ח״כ הדתיים לאומיים, י צ חיו
את מתנגדו במפלגה, השר משה שם
רא, אחרי שהמפלגה איימה להטיל על רפ־_
אל סאנקציות בקשר לעמדתו לבחירות הרב
נות הראשית, שאל רפאל את שפירא :״כמה
חברים בוועד הפועל שלך יודעים בכלל מה
זה סאנקציות•?״

סערתהע וו רי ם
״מה נשמע?״ שאלו בזמן האחרון במוס־קבה.
הסיבה: דן בן־אמוץ הגיע גם לשם•
הוא לא הגיע סתם — אלא בא כאורח רשמי
למחצה, ששר הימייה הסובייטי מצא לנכון
לארחו לשולחנו. חותנו של דן, שהוא בעל
חווה חקלאית בארצות־הברית, אירח בזמנו
בחוזתו את אנסטאס מיקויאן, שהיה אז
סגן ראש־ממשלת ברית המועצות. הוא הוזמן
לרוסיה, ולקח את דן עמו, כמלווה. ו״
אילו בן־אמוץ לקח עמו, קודם כל, שני
תקליטים של היה היו זמנים, מסרם לאיש
הראשון שפגש בשדה־התעופה במוסקבה.
אחר כך כתב איגרת לידידיו בארץ בזו
הלשון :״רוסיה היא ארץ החופש ויידמו׳
קראטיה. אתה יכול לספר זאת לכולם. ספר
את זה לאבא שלך ולאמא שלך. תספר את
זה לילדים שלך. ובעיקר ספר זאת לסבתא
שלך.״ כשחזר דן השבוע לארץ, אחרי שלוי
שת שבועות ביקורו ברוסיה, הצהיר רק
זאת :״נעלבתי נורא במוסקבה. אף אחד
לא עקב אחרי אחד המצנאטים של
התיאטרון בארץ, שלום ליגום, פרש חסותו
לאחרונה גם על אחת משחקניות התיאטרון.
הוא נראה עתה מופיע בחברתה של
שחקנית הבימה אלישבע מיכאלי. הש בוע
אירח ליגום לארוחה חגיגית במסעדת׳
הבידור קסבה את נשיא ההסתדרות הציונית
העולמית, ד״ר נחום גולדמן, את אה רון
מפקין, ואת אלישבע. כאשר הופיעה
הזמרת חבצלת רון, השרה במקום שירים
עבריים, ביקש ממנה גולדמן :״אולי
תשירי על אלביס פרסלי אחרי
הצלחת המחזה העושה ניפלאות, העוסק בילדותה
של הלן קל ר, העיר השחקן שמעון
פיגקל :״הקאמרי הצליח בהצגה על
אולקוס (נדנדה בשניים) ,הבימה — בהצ גה
על חרשים־אילמים. עכשיו יעלה אהל
מחזה על טחורים או משותקים וגם הוא
* סאנקציות
היתרים רשמיים.

— מלה לאטינית שפירושה

ריקוד סביב עמוד טומס

טרייסי

פפנסר

וג׳יימם

סטיוארט

בהלוויית

קלארק גייבל

כוכבים לגרוטאות
יצליח אגב, בהצגת הבכורה של המחזר״
בו מילאה את תפקיד הילדה הלן
קלר, דליה בהן, נכנסה הילדה בת 12
לתפקידה בהתלהבות רבה, שאחרי הסצינה
בה היא מכה את מורתה, מרים זוהר,
נשארו בגופה של מרים חבורות כחולות
רבות. ושעה שדליה הטילה כיסא על הבמה,
התעופף הכיסא עד לשורה השלישית, ב״
אולם, פגע בראשו של קופאי הבימה, אשר
קצנלסון. צעק הקופאי :״עכשיו גם אני
עיוור!״

ימי ש חו רי
מאמן ניבחרת הכדורגל. של ישראל,
גיולה מאגדי, גילה השבוע כי בהונגריה
היו לו בזמנו שכנים טובים — משפחתן של
כוכבות הקולנוע, האחיות גאבור. סיפר
מאנדי :״להוריה של זא-זא גאבור היתד,
חנות תכשיטים מול הבית שלי. יתכן אפילו
ששיחקנו יחד כשהיינו ילדים הזמרת
חנה אהרוני, המופיעה בארצות־הברית,
מרבה להופיע לאחרונה. אחרי הצלחתה ככוכב
ראשון בתוכניות בלאס־ואגאס ובמלון
מאלדורף אסטוריה בניו־יורק, ד,וחתמה
חנה להופעה של ששה שבועות במועדון
שאטו מאדריד בניו־יורק. בין הופעה לד,ופ־עד,
טסה השבוע חנה ללונדון, במיוחד כדי
להשתתף בשתי הופעות טלביזיה בתוכנית־הבידור
הנקראת נדנד טלביזיה. ואילו אמרגנה
של חנה, משה ואלין, מנסר, לעניין
את יצרני הוליבוד בהפקת סרט על תולדות
חייו בשם :״חיי כאימפרסריו ומגלד, כיש״
חנו ת מישראל שמעון ישראלי
נכנם לאחרונה לכסית. אמר לו הצלול
איש־־כסית :״ראיתי את ההופעה שלך,
סתם יום שחור.״ שמעון שתק רגע, הביט
על הקיר שם מצויר חצקל בתוך תמונת
קיר גדולה והשיב :״אני רואה שציירו אותך
בצבעי גולאש אורי זוהר עומד
להפוך לבמאי קולנוע. הוא יביים סרט באורך
של 15 דקות, אותו יממן בעצמו.
כמובן שהסרט לא יהיה מסחרי, אלא סרט
שיזכה בפרס, כך מקווה אורי, לפחות. התס ריט,
אותו כתב השחקן־הבמאי בעצמו, מבו סס
על היפוך הרעיון שבסיפורו של היי־נריך
פון־קלייסט, תיאטרון הבובות. שני
שחקנים ישתתפו בסרט — הפנטומימאי
קלוד קיפנים ובובה. התוכן הוא פילוסופי
מדי כדי שאפשר יהיה לתארו במילים
הפתעה מרעישה ציפתה לאורחים
הרבים שבאו להיות נוכחים בפתיחת מוע־דון־הלילר
55 ,החדש. כאשר הופיעו האורחים
לטכס הפתיחה, נדהמו כאשר בפתח
הקביל את פניהם בחיוך רחב וצוהל בעליו
של המקום, יעקב (״קובה״) זילכרינג,
שלפי מיטב ידיעתם צריך היה לבלות אותו
ערב ועוד הרבה ערבים שלאחריו במחנה
מעשיהו ברמלה. קובה, שנידון לשנתיים
מאסר, ביקש חופשה מהכלא כדי לחגוג
באותו ערב עם אורחיו. באותה הזדמנות
חגיגית סקר ״קובה״ את החידושים שהוכ נסו
למקום על־ידי שותפו, פרד הענק

טקס האשכבה לשחקן הקולנוע קלארק
גיי כ ל, בו נוכחו כמעט כל כוכבי הקולנוע
החיים, היה טקס עגום לא רק בגלל פטירתו
של הכוכב. עוגמת נפש רבה יותר גרם לנוכחים
מראו־,־פניהם של חבריו של גייבל,
כוכבים שגם כיום נראים צעירים ורעננים
— על הבד. במיוחד דיכאה הופעתם של
ספנסרטרייסי ( )62ו ג׳ יימםסטיו -
ארט 56 שנראו בגרוטאות של מי שהיו
פעם כוכבים מסעירים.

זיווה ה ש בו ע
זיווה שפיר־רודן מקורבת עכשיו לנשיא
החדש של ארצות־הברית, ג׳ון קנדי.
הסבירה היא קירבה זו במכתב, אותו שיגרה
ארצה :״אני ידידה של אשתו של השחקן
פטר לאופורד, שהיא אחותו של קנדי. כש שניהם
חזרו לקליפורניה משהותם בוזאשיד
גטון, הם ערכו נשף גדול, ואצלהם הכרתי
אנשים מעניינים מאוד. היה נחמד לה,עביי
ערב שלם רק בהקשבה. כיוון שאינני מבינה
בפוליטיקה כלל, שתקתי ונהניתי
התחלתי לרכב על סוסים בקביעות, ובכל
יום ראשון בשבוע, בבוקר, יש לי שעור
של שעה ואחריו אני ממשיכה לרכב עוד
שעה. מידידי קרי גראנט קיבלתי במתנה
תלבושת מערבונית ממשית עם הנעלים הגבוהות
של רוכבי סוסים מנוסים, מכנסיים
נהדרים ואף כובע. זו הרגשה זוהרת ממש.״

ך • ק דבר אחד בנודיזם אינו מוצא
חן בעיני. כוונתי לצורה בה מנוצל

הרעיון בסרטים ובכתבי־עת, המראים אנשים
זוהרים מאוד, כולם בעלי גופות מושלמים.
כתבי־העת
האלה מלאים תמונות של נערות
מושלמות ובנויות לתפארת. זה אינו
משקף נאמנה את רעיון הנודיזם. כי זה
נוטע בלב האנשים את הרעיון שרק בעלי
גופות מושלמים ויפים באופן מיוחד הופכים
נודיסטים.
מובן שאין זה נכון כלל וכלל. כאן אני
חייבת לצחוק, כי אני נזכרת באשה צעירה,
שמנה כמיפלצת, שראיתיה השנה שוכבת באחד
המועדונים ומקבלת טיפול מידי מאסא־ג׳יסט;
ידיו פשוט שקעו בערימות הבשר
והשומן שלה. האשד, הזו לא היתר, מקבלת
תפקיד בסרט נודיסטי.
הצורה שאנשים מראים את עצמם בסרטים
אלה, התעלולים האקרובטיים שהם מבצעים,
הריקודים המוזרים שהם רוקדים על החוף —
כל זה פשוט מגוחך.
כאשר אני נזכרת במיקרה בריקוד
הפולחני שראיתיו באחד הסרטים האלה,
כשר,רקדניות מתקרבות בחרדת־קודש ל־עמוד־טוטם,
מין סמל פאלוס, ושוכבות לבסוף
פרקדן בהתלהבות כוזבת — זה מגעיל
אותי!
הנודיזם מנוצל גם מבחינה כלכלית על־ידי
אנשים האוספים חבורות של נערות
יפות ומראים אותן ביופיין בפרהסיה. הם
יודעים כי הקהל הולך לראות סרטים אלה,
לא מפני שהוא מתלהב לרעיון הנודיסטי,
אלא מפני שהוא רוצה לראות צעירות יפות
ועירומות.
מוסר הר,שכל של סיפור זד, הוא כי מנס־יוני
שלי — הרקע שלי, החינוך שקיבלתי,
ההשקפות שניטעו בי — לא הייתי מאמינה
מעולם כי יכולתי להיות לנודיסטית. בעיני
נערות ישראליות רבות, נראה עתה הרעיון
הזה בלי ספק, מוזר לא פחות. הן סבורות
לבטח כי אין כל אפשרות שהן תאמצנה
לעצמן אי־פעם רעיון זה או אי־פעם תב־קרנה
במועדון נודיסטי ותתנהגנה בו כיתר
החברים של המועדון.
אך מי יודע — אולי הגורל יזמן להן
חוזיה כמו זו שהפכה אותי לנודיסטית, ר
הדבר ייהפך לחלק מחייהן ומדרך־מחשבתן,
כמו אצלי? הן תהיינה אז מאושרות יותר
— כפי שהנני גם אני.

תעולם ת זח 1211

סופו העצוב של שומר שדות גאה
שלא היה מוכז למכור פלאפל
יום אחד מצלצל אלי אברהם דרויאן, המזכיר של ארגון
השומרים, ואומר לי בטלפון שאני מוכרח לראות את תערוכת
התחביב בכפר־סבא. למה מוכרח? מפני שהעולם מוכרח
לדעת מה עושים בכפר־סבא בשעות הפנאי, וחוץ מזה,
כל ההכנסות מוקדשות לאימשיל פוליו .״טוב,״ עניתי,
״על מוכרח אין ויכוח.״ וקבענו לנו שעה בו יקח אותי
אברהם דרויאן לכפר־סבא, לתערוכת התחביב.
באותו היום שקבענו, קרה איזה פנצ׳ר ודרויאן ביקש
ממני שאקדים לצאת, כיוון שעליו להופיע בתור עד בבית־המשפט.
הקדמנו איפא לצאת, ובדרך סיפר לי דרויאן למד,
נקרא להעיד בבית־המשפט:
הסיפור הוא כזה, שבארגון השומרים היה שומר ותיק
אחד בשם שמעון כהן. שומר מסור וטוב, שהיה דוהר
בשדות הנתונים לשמירתו על גבי סוסה אצילה ובחברת כלב
רועים גזעי נהדר. כזה שומר אמיתי, כמו שמופיע לפעמים
בחלומות הוורודים של בני גיל הילדות, וכולם היו שבעי־רצון
משמירתו של כהן. עד שיום אחד, לפני ארבע שנים,
העבירוהו לאזור רעננה.
בזמן סיוריו בשדות רעננה, היה שמעון כהן מגיע גם
לכפר הערבי טירה, ובזמן הביקורים הללו נפלה עינו על
נערה ערביה אחת, התאהב בה ונשא אותה לאשה. אף־על־פי
שאנחנו עם נאור וחופשי מדעות קדומות, אי-אפשר היה
לעבור לסדר היום על נישואיו של שומר יהודי עם נערה
ערביה. הלכו הולכי רכיל, והפיצו את השמועה ששמעון
כד,ן אינו שמעון כהן. לא רק שאין הוא שמעון כהן, אלא
אפילו יהודי איננו, אלא צ׳רקסי שנטל לעצמו את השם
כהן, כדי להוליך שולל את הבריות. איש לא יכול היה
להוכיח את הדבר, אך העובדה, שמכל נשי הארץ הזאת לא
מצא לו לנכון להתאהב אלא בנערה ערביה, היא עצמה
שימשה הוכחה שמשהו לא בסדר איתו.
פתאום, שלא בקשר עם שום דבר, וכמובן שלא בגלל
נשואיו עם נערה ערביה מטירה, ובוודאי שלא בגלל
הפקפוקים במוצאו הלאומי, עבודתו של שמעון כהן שוב
לא מצאה חן מלפני תושבי רעננה ומלפני ארגון השומרים.
התחילו לחשוד בו שאינו שומר בסדר, ששולח ידו בגניבה
וכד, דברים שאמנם לא הוכחו מעולם, אך גם לא הוכחשו
מעולם על־ידי מישהו אחר מלבד שמעון כהן עצמו, וזה
הספיק כדי שיפטרו אותו ממשרת השומר.
מאז עברו ארבע שנים, וכל הזמן התדפק שמעון כהן
על דלתות המועצה המקומית רעננה ועל דלת אירגון
השומרים, ביקש והתחנן שיחזירוהו לשמירה, אבל אזני
כולם היו אטומות.
״לפני זמן מה,״ מספר לי אברהם דרויאן, כשהוא נוהג
במכוניתו בדרך לכפר־סבא ,״ישבתי עם ראש מועצת רעננה
ודנתי עמו בסדרי השמירה במקום. והנה נכנס לו שמעון
כהן לחדר, והוא שוב מבקש מאתנו שנתן לו את השמירה
במקום. הוא לא ביקש, הוא התחנן. הוא אמר שאין לו
מה לתת לילדים שלו לאכול.״
״עניתי לו,״ ממשיך דרויאן ,״שהמצב הוא כזה, שאי־אפשר
לתת לו לשמור, מפני שאנשי רעננה חושדים בו
שהוא גונב ואי־אפשר להטיל עליהם שומר שהם חושדים
בו בגנבה. הכרתי את שמעון כהן כבר מהרבה זמן, ואני
מוכרח להגיד שכל השנים התגאינו בו וראינו בו אחד
השומרים הטובים שלנו, ואת זה גם אמרתי לו בנוכחות
ראש־המועצה, אבל מה לעשות שעכשיו אומרים עליו שהוא
גנב? כאן קפץ שמעון כהן וצעק, :אם אני גונב, למה לא
מוסרים למשטרה שיתפשו אותי? ואיך אתם יכולים לומר
שאינכם נותנים לי עבודה מפני שאתם חושדים בי שאני
גונב, כשהשומר שלקחתם במקומי הוא גנב ידוע שכבר ישב
בבית־הסוהר בשביל גנבות?׳
״ברגע ששמעון כהן אמר את הדברים האלה, נפתחה
הדלת והשומר שעליו דיבר, נכנם פנימה, .הנה!׳ צעק
שמעון כהן, .הנה הוא! תשאלו אותו אם לא היה גנב?!׳
״,כן, הייתי גנב,׳ ענה השומר החדש. לא סתם גנב
הייתי, אלא אפילו גנב גדול. מאה שמונים ושתיים דירות
פרצתי. היה לי מפתת גנבים כזה, שהיה פותח כל דלת.
אתם יכולים לשאול במשטרה. הם מכירים אותי שאני
לא משקר. לא היתר, דירה שלא יכולתי לפרוץ אותה, וזה
עוד לא הכל. אני גם לקחת זונה אחת וחייתי אתה ואחר־כך
זרקתי אותה ועוד כל מיני דברים עשיתי. אבל מה?
בבחירות האחרונת אמרתי למפא״י: די. מעכשיו והלאה, אם
תעשו אותי שומר, אני לא גונב יותר וזהו. יותר אני
לא גונב.׳
״,אתם רואים! אתם רואים!׳ צעק שמעון רהן.
״ראיתי ששמעון כהן צדק, אז סיפרתי להם סיפור שאני
זוכר עוד מימי התורכים. זה סיפור על ערבי זקן, שגנב
משהו ותפשו אותו ונתנו לו פלקס. הטלקס, אלה מכות
חזקות על כפות־ר,רגליים שכואבות מאוד. היה הערבי שוכב
על הארץ, השוטרים מכים אותו והשאודיש סופר בקול:
אחת, שתיים, שלוש, וכו׳ ,והערבי הזקן עם כל מכה
שמכים אותו, צועק: הוי הגב שלי! הוי הגב שלי!׳
״שאל אותו השאוויש זה הסרג׳נט של התורכים, למה
הוא צועק, הוי הגב שלי!׳ כאשר מכים אותו ברגליים?
למה אינו צועק, הוי רגלי שלי?׳ ענה לו הערבי, :הגב
הוא שכואב לי. כי אילו היד, לי גב חזק, לא היו. מכים
אותי ברגליים.׳
״זהו מה שסיפרתי לשני השומרים ולראש מועצת רעננה,

וחשבתי ששמעון כהן יבין, שנגד זה אי־אפשר לעשות
שום דבר. אם יש למישהו גב חזק, אי־אפשר להכות אותו
ברגליים. אבל שמעון כהן לא רצה להבין. איך שגמרתי
לספר, הוא קם ואמר, :עוד תשמעו ממני׳ ,ויצא. כעבור
חצי שעה חזר עם שלושת הילדים שלו. הושיב אותם על
השולחן ואמר, :אם אתם לא נותנים לי עבודה שאוכל לתת
להם לאכול, קחו את הילדים ותנו להם לאכול.׳ אמר והלך.
״אחרי זד, חיפשה אותו המשטרה עד שתפשה אותו,
ועכשיו מתנהל בכפר־סבא המשפט שלו על הפקרת הילדים,
והשופט קרא לי לבוא ולהעיד.״
זה היה הסיפור שסיפר לי אברהם דרויאן כשנסענו
במכונית שלו, עד שהגענו לתחנת המשטרה בכפר־סבא. שם
עצרנו וירדנו, וכאשר פנה דרויאן לבית־המשפט הלכתי
אחריו כדי לראות איך יפול דבר.
בפרוזדור, לפני האולם בו מתקיימים המשפטים, ישב
שמעון כהן על ספסל ליד שוטר. היה זה גבר נאה וצנום,
שקצת שיבה זרקה בצדעיו, שהיה לבוש בטלדרס צבאי
משומש ומכנסי חאקי מהויים. בראותו את דרויאן קם,
כשהבעת תקוזד, נסוכה על פניו ואמר לו:
״אתה רואה, דרויאן? אם היית נותן לי עבודה, לא היה

לך שאתה משקר, ובשביל זה חכיתי עד שהעד הזה יבוא.
עכשיו הוכחתי לך שאתה שקרן ועצלן. הרי שמעת שאי־אפשר
לתת לך עבודה בשמירה, אז למה לא הלכת לעבוד
עבודה אחרת? העד הזה נתן לך עצה טובה, ואתה לא
רצית לשמוע לו. רצית דווקא עבודה בשמירה, וכשהסבירו
לך שאי־אפשר, הפקרת את הילדים שלך ועוד ד,עזרת לשקר
בבית־המשפט! בשביל זה אני פוסק לך ששה חדשים
מאסר. שני חדשים תשב מיד בכיתת־,סוהר, וארבע חדשים
תקבל על־תנאי, ואם תוך שנתיים תעשה עוד פעם דבר
כזה יקחו אותך לבית־הסוהר לעוד ארבעה חדשים!״
בזה גמר השופט את נאומו ואת קריאת פסק־הדין
והורה לשוטר להוציא את הנאשם לפרוזדור.
יצאנו אחריו לפרוזדור. דוריאן רצה לומר משהו לכהן,
אבל זה רתח כולו מזעם עצור, זעם שלא היה לו מוצא,־*
אשר נקרש בתוכו והרעיד את פרקי ידיו .״אני אראה להם
מה זה!״ מלמל כהן לעצמו .״אגמור בבית־הסוהר את ׳
החיים שלי. אני כבר לא אצא משם. אם יוציאו אותי,
אחזור שוב לשם על אשמה יותר גדולה. אני לא אשאר
בחוץ לראות איך שאין לילדים שלי פרוסת לחם!״
ראינו שאין לנו מה לעשות פה. יצאנו מבנין המשטרה,

יוצא מזה מה שיצא. אני לא יכול לראות איך הילדים שלי
מתים מרעב.״
״כבר אמרתי לך,״ ענה לו דרויאן ,״שעבודה בשמירה
אני לא יכול לתת לך עכשיו. אם אומרים עליך שאתה גנב,
אי־אפשר לתת לך עבודה. שב בשקט כמר, שנים, ואם לא
ידברו עליך, אולי נעשה משהו.״
״אבל מה אני אעשה? מה אעשה?״
״אתה יכול לקנות לך סוס ועגלה, או למכור פלאפל,
או כל דבר אחר.״
פניו של שמעון כהן האפירו כששמע את הצעתו של
דרויאן, ולא ענה. ידעתי בדיוק מה מתחולל ברגע זה בלבו
של שמעון כהן, זה השומר הגאה שהיה דוהר בימי זוהרו
על סוס אביר, כשרובהו מתנדנד על שכמו, שתי חגורות
כדורים צלובים על חזהו, ואחריו שועט בנביחה כלבו
הגדול. לשומר הזה באים עכשיו להציע למכור פלאפל?
לסחוב ירקות לשוק? תארו לעצמכם שהיו מציעים לנפוליאון
לפתוח חנות מכולת !
בינתיים צריך היה דרויאן להיכנס לאולם בית־המשפט.
נכנס, ואני עמו. האולם היה מלא וגדוש כי באותו רגע
התנהל שם משפט אחר, ובקושי מצאנו לנו מקום על
הספסל האחורי. חכינו עד שהמשפט האחר נגמר והגיע
תורנו.
השופט, ד״ר מנחם בוכוזיט, קרא לדוריאן והזמינו לעלות
על דוכן העדים, וביקש ממנו לספר את מה שידוע לו
על שמעון כהן, ובמיוחד לשחזר את פרטי הישיבה שישבה
אז בחדרו של ראש מועצת רעננה. אחרי שגמר, שאלו אם
אמר באותה הזדמנות לכהן — שילך ויכניס את ילדיו
למיסיון, אם אין לו מה לתת להם לאכול? דוריאן הכחיש
שאמר אי־פעם דבר כזד, לכהן. לתשובה זו בדיוק, יכה
כפי הנראה השופט, כיוזן שפתח על שמעון כהן בקולו
והכניס בו תוכחה כזאת, שאמות הסיפים רעדו:
״אתה רואה, שמעון כהן, איזה שקרן אתה? מהרגע
שאמרת לי זאת, ידעתי שאתה משקר, אבל רציתי להוכיח

שבו התקיים המשפט, והלכנו אל המכונית של דרויאן, כדי
להמשיך בדרכנו אל תערוכת התחביב, אך כשנכנסנו לתוך ־
המכונית, לא יכולנו לזוז. משהו בתוכנו התקומם נגד
הצדק האכזרי שהיינו עדים לו. גם אצלי בפנים רתח
משהו מזעם ואמרתי לדרויאן שצריך להשיג לכהן עורך־
דין, שיערער על פסק־הדין החמור. כי הרי ברור לכל אחד,
שלו היה לו עורך־דין במשפט הזה, לא היה מקבל מה
שקיבל .״בוא נחזור!״ אמרתי לדרויאן .״אני רוצה לשאול
את כהן אם הוא מסכים שאסדר לו עורך־דין שיגיש ערעור
בשמו.״
יצאנו מהמכונית וחזרנו לבנין המשטרה. בפרוזדור נשאר
שמעון כהן ליד השוטר ששמר עליו, בדיוק כפי שעזבנו [
אותו לפני חמש דקות. פניו המאובנים הביטו נכח דרך
החלון, אל איזו נקודה בלתי־ניראית בשמים.
נגשתי אליו ומשכתי בשרוולו. כהן הפנה אלי את פניו,
כשעיניו עדיין נעוצות באותה נקודה נעלמת בשמים, הנמצאת
עכשיו מאחוריו.
״שמי צבר,״ אמרתי לו .״הייתי נוכח במקרה במשפט שלך
ואני רוצה לשאול אותך אם אתה מוכן שאסדר לך עורך־
דין שיערער על העונש שהטילו עליך?״
עיניו של כהן עדיין נעוצות היו באותה נקודה שמימית
ששם יושב האלוהים ומאפס את מאזני הצדק, כשענה :״לא.
אני לא צריך שום עורך־דין.״
זד, הסיפור, שאף על פי שאין לו סוף, הוא גמור. אמנם
אני יודע שיש כמה אנשים שיתמהו מאד כשיקראו את^״
הסיפור הזה, מפני שימצאו בו את עצמם. גם אברהם
דרויאן יתמה. בטח יאמר לעצמו :״אני לא מבין את צבר
זה. לקחתי אותו כמו שהוא רצה בשביל להראות לו את
תערוכת התחביב, סיבבתי אותו על פני כל כפר־סבא,
וביזבזתי עליו את כל היום, והנד, עכשיו על מד, הוא
כותב? על המשפט של שמעון כהן הוא כותב?״
על זה כבר יש סיפור אחד בחומש, שמספר על איש אחד
שהלך לחפש את האתונות ומצא את היעמים.

ספרים

110^ 10

פרסים
גלע כו ר

בין יתר הפגעים שהביא עמו גל הריאק־ .
ציה הגואל בריפובליקה החמישית הצרפתית,
אופיינית במיוחד מלאכת־הטיהור ההמונית
של משתפי־פעולה, נאצים לשעבר ׳
ואנטי־שמיים כיום. החל מן הסופר הגאוני
והמופרע פרדינאן (הנזסע לקץ הלילה) -
סלין, שנמלט בימי שיחרור צרפת לגרמניה .
הנאצית וכלה בפרסים הספרותיים, משבח
ומפרסם הכל את ה״קולאבו״ — משתפי
הפעולה עם הנאצים.
השבוע הלך בדרך כל־בשר זו גדול פרסי
הספרות של צרפת: פרס גונקור. ב־ 6קולות
נגד ,3העניקו השופטים את הפרם לוינטי־ .
לה הוריה 45 יליד־רומניה, בעבור הרו מאן
אלוהים נולד בגלות.
״קורי־העבכיש היהודיים״ .הרו מאן
עצמו אינו יצירה אנטי־שמית במהותה.
הוא דן בזכרונותיו כביכול של המשורר
הלאסיני אובידיוס, בגלותו מרומי. אולם על
עברו הפאשיסטי של הוריה אין עוררין.
הסופר הרומני נמנה, בזמן המלחמה, עם
אנשי ״משמר הברזל״ הפאשיסטי, ארגון
שערך פרעות ביהודים והטיל מורא על מת־

זנזז ב זז שדד,

ע׳י ״ ן

הופיע גליון מס׳ 36 של

געז־הירחון

לבידור

המצויין

מ מי עו

פ זיז ותאינהגבורה
זהירות אינה פח דנות

והומור

אנטי־שמי הוריה

נערת הכל בו • קסם
תורשתי • קריקטורות
וצחוק בלתי־פוסק.

אובידיום ופרעות ביהודים

64 עמודים

60 אגורה

להשיג בכל דוכני המכירה
פקידים1 תלמידים ! סטודגטים1 הרשמו עוד היום לקודם החדש ל־
קצרנות עכרית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
( סספמס)•
ב״אולפן גרג*
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל׳אכיב: רחוב גורדון .5
חי פ ה: בבית־הספד ״במעלה*
רחוב שמריהו לוין 30

הצלחה

מובטחת:

עקוף רק בכב^ש פנו
אגם: הבטח גם
לנוסעת הנלווית.

נסיעה

בטוחה

המועצה הלאומית
למניעת תאונות

נגדי משטר אנטונסקי הפרו־נאצי. עם שיח דור
רומניה, נמלט הסופר כרבים אחרים,
מפני יצר הנקמה של בני־ארצו.
מאז לא פסק לנדוד. את רעיון הרומאן
הגה שעד, שהיה בעצמו על חופי ארץ זרה
ונידחת: ארגנטינה, מיקלטם הקלאסי של
הפאשיסטים. כיוון שהסופר שולט בלשונות
רבות הוא ניסה, תחילה, לכתוב את ספרו
ברומנית ובספרדית (שפת הארץ בה שהה)
— עבר לבסוף לצרפתית, השפה בה חוגר•
בחירת הספר עוררה סערה. ציטט להו־מאניטה,
ביטאון הקומוניסטים הצרפתיים,
חלק־ממאמרו של הוריה לפניה מלחמה ובז מן
הקרבות, שעה שעדיין השתמש בשמו
האמיתי — קאפטאנג׳ולו.
״שני עמים הצליחו סוף סוף להשתחרר
מקורי־העכביש של היהדות העולמית ושיחררו
את ערכיהם הרוחניים עתיקי־היומין.
איטליה וגרמניה, בהן שלטה, עד לפני זמן־
מה, הרוח היהודית המארכסיסטית, נמצאות
כיום בדרך לאושרן כתב ב״.1935
ואילו ב־ 1940 כתב הוריה־קאפטאנג׳ולו:
״מאחורי דגלה של גרמניה מאוחדת כל האנושות
שוחרת־החופש. במחנה שממול ניצבים
חברי המחתרת היהודית, המשחקים
עתה את תפקידם האחרון, במסווה של מדינאים
אנגלים ואמריקאים.״
אולם ברפובליקה החמישית הכושלת אין,
כפי הנראה, ערך רב למחאות נגד סופרים
אנטי־שמיים: עוד בטרם שכך הוויכוח על
הענקת פרס גונקור לפאשיסט הרומני, זיכו
שופטות פרס פנזינה את הסופרת המזדקנת
בלוק בפרס הנכסף — עבור רומאן אודות
משפחה צרפתית, הנושא את כל הסממנים
של יצירה אנטי־שמית מוסווית.
רק שופטת אחת התנגדה לבחירת הספר
והתפטרה לאות מחאה. הסיבה: השופטת
הפורשת היתר, יהודיה.
העולם הזה 1211

חממזירזן

׳בעריכת־לילייגליל*
מוזמנים מיטתתפים. כל אחד מהמש־
״־ד־-ווזזפיס בחיבור״ חזזומר-המתפרסם -בעמוד זוב
יזכה בפרס של עשר ל״י שיוענק מדי שבוע.
הזוכה בפרס השבוע הוא מ. ח ,,תל־אביב.

ן אמרתי שאי! לכם דם, והנה הת־עורר-תס
כולכם והצפתם אותי בכל־בן
חרבה נווזרדת, שסל הניירות שלי£נבר
עובר טל גדותיו. ני. ח\.מתל־אביב,
שביקש לא לפרסם יאת שמו המלא, כי
אחיו מקורב לשלטונות, מציע: מנג
אני
רואה שהרעיון של
חמשירים על עלמה בשם
טל אוזנים קשובות. הגדי
עמירם מתל־אביב, ששלח

מעשה כעלמה כשם
שלשמור על בבודה
חתנה המאושר
בחופה בום שבר -
ומרוב התרגשות היא הפילה.
מעשזז כעלמה בשם גילה,
שחכר מכסיקאי הביא לה
קוקטייל מיוחד
למסיבת ליל שכת -
קורט מלח, לימון וטקילה.

מזה צו ח קי םהאמ רי ק אי ם

מעשה כעלמה כשם גילה,
שהלבה לטייל עם גורילה.
עת רצו קצת לישון
נבנסו למלון -
ואת כל האורחים היא
הבהילה.

נון החושך מושי$ז יד? 321 .לשלום.
ממשה לוי, תל־אביב, באו שלש
הצעות: מכסיקני מבקש נדבה;
תמרור דרך בקונגו -״אין
כניסה ללבנים״; איש חלל רו־סי
כצד האפל של הירח. לעומתו
מציע ד. פלאי, גם הוא מתל־אביב, את

הכותרת: תצלום נודיסטי מצונ־זר
לאחר עליית הדתיים לשל טון.

גילה בליכפלד מרמת־גן, ליא הסכימה
שאחרים יעשו חרוזים על חשבו נה
שלה ושלחה חמשיר עצמי:

עכשיו שנסו מתניכם לקראת הכותרת
של הקשקשת הבאה (למטה):

מעשה בעלמה בשם גילה,
שכתבה והחליטה: כתבי לה,
ללילי גלילי -
(אם אין אני מי לי?)
אולי זה שווה עשר לירה?
לא. הפנ£ז׳..גם אינו-עשר לירה׳ אלא
נשיקה מגילה. עד כן גילה. ,נשקי את
עצמך ואולי גם את ב. עמירם מתל־אביב.
ועכשיו לשם הבא, והשם יהיה שמי
שלי — לילי (בלי גלילי!) .שלחו חמשי רים
שיתחילו בשורה:

מעשה בעלמה כשם לי לי...

חציל! •הזויס י

מה אתם עומדים כמו חושמים? האם
לא קראתם בעתון שמצבה הכלכלי
של אמריקה בכי רע? איך נותן לכם
לבכם לשבת בשקט ולקרוא את החכמות
התפלות של לילי גלילי, כאשר שם
במולדת השניה שלנו, הולך ומיתדלדל
מלאי הזהב בקצב מחריד?
אתם כפויי טובה, אתם! כשהיה לכם
רע, לא היססה ארצות־הברית אפילו
רגע אחד, ושלחה לכם חבילות מזון
ובגדים משומשים. ועכשיו, כאשר התהפכו
היוצרות ואנחנו על הסוס, כבר
לא איכפת לכם גורלה?
לא. לא ולא! לא נזניח את אחינו בצרה.
אם אשכול רוצה לוותר על קצת
דולרים מעודפי השילומים, לטובתו של
הדוד סאם, נעשה זאת אנחנו. כל מי
שיש לו בבית קצת בגדים משומשים,
שיארוז אותם וישלח לפי הכתובת:

נשיא ארצות הברית /הבית הלב!
ושינגטון /ארצות הברית.
מי שאין לו בגדים משומשים, יכול
לשלוח לפי אותה הכתובת חבילות
מזון. יש להניח שהנשיא כבר ידע כיצד
לחלק את החבילות הללו, ושלא יקרה
שם מה שקרה אצלנו, שכמה חבילות
שמנות נעלמו במכס ובמחסנים בנמל.
קודם כל אנחנו צריכים לעשות מגבית
קסנה, ובכסף הזה לקנות כובעים
בשביל חיל המארינס, ובצד הפנימי
של הכובעים לרקום באידיש :״א מתו נה
פון זי ישראלישע היטלסאכר צו זי
אמריקענישער ארמיי״
תכנית העזרה לזמן ארוך צריכה לכלול
משלוח קבוע של חמאה תנובה
מלוחה, של אבקת־חלב וביצים, ומה
שהכי חשוב — משלוח של פילה קפוא.
הרי לא ייתכן שניתן להם לגווע ברעב,
ונישאר לבדנו מול הבולשביקים?

132X 10

1 ...וז0.->11ד׳\לז 1רזתל-״ריר !11 .ל ח לוו את ההדבלוה שלו לתחרות החתיכות באיחור

ויזרוק

מזכיר היום: נולדתי
של העולם הזה. אך
חלף זה כבר. וגם
חטא זה בהזדמנויות

את חטאי אני
עירום כמו כתב
אותו יום נמהר,
הספקתי לכפר על
רבות.
איש לבוש אני, וחבר במועדון של
אנשים לבושים. יודע אני שוזידוי זה
יעורר חיוך מסויים בין הקוראים, אך
איני חושב להיכנע ללעג הבריות. כמו
שאמר פעם משורר גדול :״מוטב ש־ילודה
אותי צחוק הכסילים, מאשר בכי
האלמנות״.
זוהי האמת הלבושה.
הלבוש אצלנו במועדון, זה לא ענין
של אופנה או נוחיות, אלא ענין של
עקרון קדוש. אין אנו סובלים את קרני
השמש, כאשר הן מפזזות על גופנו
וגורמות לנו כוויות ומכות־שמש. אנח נו
גם מתנגדים לעירום מפני שזה גורם
להצטננות ולשפעת. הטבע ידע מה ש עשה,
כאשר כיסה את עורם החשוף
של החיות בפרוזה צפופה, ואת הקר חות
בשערות. רק האדם, בעטיו של ה חטא
הקדמון, נולד עירום, וכך גם
יישאר להבא, אם לא ידע לכפר על חטא
זה בתפילות ובמעשים טובים. עד ש אלוהים
ירחם.
אני יודע שאני משלם מחיר יקר על
דבקותי בעקרונותי הנעלים. אני יודע
שהסיכויים שלי להופיע על שער העולם
הזח קלושים מאוד. אני גם כמעט בטוח
שאם יקימו פה מועדון נודיסטי, יסרבו
לקבל אותי שם כחבר. אך אני מוכן
לקורבנות האלה אף גדולים מהם, וככל
שירבו בני האדם להתפשט, גן
ארבה אני להתלבש, ולא אבחל אפיי־ ו
לערוך מגבית כדי לקנות את כל בגדי
הנודיסטים, אם יחליטו אלה להוציאם אי
פעם למכירה פומבית, כדי לממן את
מסי־השמש שלוי אשכול יטיל עליהם.
אני יודע שעוד מעט, אחרי שתיווצר
תנועה נודיסטית בישראל, יצביעו על
אנשים לבושים באצבעות ברחובות, והילדים
ירוצו אחרינו ויצעקו :״עלה

אי ש לבוש

לבוש! עלה לבוש!״
אבל אין דבר. אני מוכן לסבול בש ביל
העקרון.
אני חותם על וידוי זה בידיים רועדות,
כי שרוולי השינל הם קצת גדולים
מדי ומכסים את האצבעות. אינני
סובל עירום — מכף־רגל ועד קודקוד.
ממני —
ברנרד.מ ..שטיינד,ופאר.

האיש הלבוש

קזלנוע
סרטים
הארההש מינ ה
הכה נתן ןדסה (תל־אביב; תל־אביב;
ארצווז־הברית) הוא סרס שכל מה שבו אינו
חשוב, פרט לשני דברים: מארלין מונרו
ואייב מונטאן. העלילה, סיפור תפל למדי על
מיליונר שבע־נשים החפץ לרכוש דווקא את
האשד. שהתאהב בו ולא בכספו, איננו אלא
אמתלה להראות על הבד, את שניהם יחדיו
ו׳2יר אחד לחוד. השיח נועד רק לגרום לכך
ששני סמלי־המין במחצית השנייה של המאה
העשרים יוכלו לעוזת את שפתותיהם ולגלגל
בעיניהם בצורות החושניות המעבירות
רעד בגופות מעריציהם. המוסיקה, הכורי־אוגראפיה,
התפאורה והבימוי הינם רק דרכים
טכניות שונות להשגת אותה התוצרת
— הבלטת מעלותיהם וקסמם המיני של
שני האלילים.
העובדה שבשעת ההסרטה שכחו הגברת
מילר ומר סיניורה את בני־זוגם, שכל
אחד מהם השאיר בבית, ויחסיהם הפרטיים
הפכו ליחסי־הציבור של הסרט, מוסיפה ל הבה
נתעלסה מימד שאינו מצוי אף בסרטים
תלת־ממדיים: הרגשת הצופה שהוא רואה
גם את הדברים שאין מראים לו על הבד.
כל זה יכול היה להסתכם בצורת גלולת־חלומות
הוליבודית מתוקה. אלא שסמל
המיניות הנשי — למרות שעדיין כל אמירת,
בוקר־סוב׳ תמימה שלה נשמעת כהזמנה
למיטה — השמינה, באי־אלו מקומות.
ואילו התגלמות המיניות הגברית, מסתפק
בעצם הופעתו ללא תוספות של מישחק
ר/או שירה. וכשהאלים נראים אנושיים ככל
האדם, קשה במקצת להעריץ אותם.

מ ד די רמשפחתי
אהכה במחכוא (מוגרבי; תל־אביב;
ארצות־הברית) הוא סרט שנועד להיות נותן
עצות בנוסח המדורים המשפחתיים של שבו־עוני
הנשים :״איך להיות בעל מסורי״ או
״איך תרכשי את לב בעלך?׳

הסרט עצמו מספר על שניים, שבמשפח־תם
לא קראו עצות כאלה. אדריכל מצליח
(קירק דוגלאס) ,אב לשני ילדים, שעיקר
דאגתה של אשתו היה לכסף ולא להבנת
יצירותיו, מתאהב באשת פקיד (קים נובאק),
אם לילד, שבעלה שוב אינו להוט אחריה.
שניהם מוצאים זה בזו את מה שחסר להם
בבני־זוגם. הם מנהלים רומן בסתר, וכשה־סוד
מתגלה יום אחד — הם מנתקים אותו
וחוזרים איש אל ביתו.
במקביל לרומן האהבים בין השניים, מתרחשת
דרמה נוספת שיצרני הסרט התכוונו
כנראה להפכה לסמלית ולהראות באמצעותה
את מה שלא יכלו לומר באמצעות הרומן.
מכיוון שלפי כללי המוסר ההוליבודי לא
ניתן לסיים סרט כזה בפרידת הזוגות הנשואים
ובנשואי הנאהבים, מוצג פתרון זה
רק בהקבלה.
האדריכל מקבל על עצמו לבנות בית
בסגנון יוצא־דופן ובניגוד למוסכמות לסופר
מצליח (ארני קובאץ׳) .בד בבד עם
בנין הרומן נבנה גם הבנין החדש, אלא שבאיזה
שהוא מקום אובד הקשר בין המשל
לנמשל ובנין החווילה הנהדרת נשאר בסרט
רק לצרכי ראווה.
סרט־ראווה זה אינו מצטיין בניתוח מעמיק
של הבעייה, גם לא בפיתרון החורג
מן הרגיל. מוסר־השכל שלו הוא הפשטני
ביותר: היה אתה בן־זוג טוב, ואז לא יבגוד
בך בן־זוגך!

מי פלצתבשר וד ם
אל קאפונה (בן־יהודה והמרבז; תל־אביב;
ארצות־הברית) הוא הגאנגסטר שהשתלט
על שיקאגו בשנות העשרים ואשר שמו
הפך למושג של שיטת פשע המבוצעת בעזרת
טירור ציבורי ושחיתות פוליטית,
שיטה הקיימת עד היום הזה בארגונים ובמקומות
מסויימים של ארצות־הברית.
מבלי להיכנס לניתוחים פסיכולוגיים של
דמות הגאנגסטר הגדול, ובלי לעמוד על
הצדדים הסוציאליים שאיפשרו את צמיחתו,
עוסק הסרט רק בצד העובדתי של פרשת
אל קאפונה, מרגע בו הוא מגיע כמהגר
איטלקי עני לשיקאגו ומוצא פרנסה בתור
שומר־ראש למנהיג כנופית מבריחי משק אות.
כשרונו המיוחד של אל קאפונה נתגלה
כבר אז. היה זה הכשרון לראות בעסקי
הפשע עסקים מסחריים רגילים ולנהל
אותם בדייקנות ושיטתיות מסחריות.
כשרון זה הוא שאיפשר לאל קאפונה לחסל
את יריביו בעולם התחתון מבלי להשאיר
עקבות, להקים ארגון פשע שהשתלט על
עיר בת מיליונים, בה הפך הוא לבום האמיתי.
הוא היה חופשי מדאגה של הפרעה
בעסקיו, כל זמן שידע שפרנסי העיר וה־עתונות
תלויים בו.
שחקנים רבים נמנעו מלקבל על עצמם
את גילום דמותו של הפושע. רוד שטייגר
קיבל את התפקיד והצליח לבצעו. הוא מגלם
דמות אנושית, לפעמים אנושית יתר על
המידה, של האיש שהיה מחסל את יריביו
במכונות יריד, במרכז העיר. הסרט עצמו
נשאר נאמן לעובדות כמעט ברוב הפרטים.
הוא מתאר בפרוטרוט את חלקם של מנהיגי
המפלגה הדמוקרטית בעיר בעלייתו של
הגאנגסטר, מצביע רק על המשטרה כמוסד
הטהור היחיד שהיה קיים בעיר.
לכידתו של אל קאפונה בעוון אי תשלום
מס־הכנסה מעסקיו המזוהמים ומותו בביתר,סוהר
מרגימת אבנים של חבריו לשעבר,
מביאים לסיום את הקאריירה של מלך העולם
התחתון, בסרט מרתק ועשוי כהלכה.

תדריך

מוגרו כ״חכה נתעלסה״
תוספת שומן במקומות מסוימים

ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• רק כימי חול (פאר; תל־אביב)
אידיאליזציה של היצאנית, בסרט המטיף להעדפתם
של תענוגות החיים הגשמיים כ אמצעי
להשגת האושר. מלינה מרקורי ב־מישחק
מלהיב בסרטו של ז׳ול דאסין.
• אמריקה המוזרה (גת; תל־אביב)
המגוחך ויוצא־הדופן שבאורח החיים האמריקאי,
כסי שהוא נראה בעדשות מצלמותיו
האנושיות של הצרפתי פרנסוא רייכנבאך.
• • הדירה (ירון; תל־אביב) קומדיה
צ׳אפלינית של בילי ויילדר, על פקיד המצליח
בחברה, בזכות העמדת דירתו לרשות
נאפופי הבוסים. ג׳ק למון, שירלי מקלין.
י• פנינים ואפר (תמר; תיפח) לבטיו
של דור שחונך רק להרוג, על רקע מלחמת־האחים
בפולין לאחר מלחמת העולם השניה.
• הירושימה אהוכתי (אורלי, חיפה)
אהבתה של שחקנית צרפתיה לאדריכל
יאפני, על רקע זוועות הירושימה.

ציירת רג׳ינה כרמלי
האלוהים הטיל משימה

אם נות

תפקיד האב — הקפיטן קלר. יש רגעים
בהם הוא מצליח אפילו לגנוב את הדמעות
שהנשים בקהל מזילות על גורלה של בתו.

תיאטרון

תערוכות

ש לו ש ה סי ראחד
אשנכ, שאינו מכנה את עצמו בשם
תיאטרון, אלא בשם צנוע יותר: במה לסקור,
העלה שלושה מערכונים על־ידי צוזת
של ארבעה שחקנים: זהרירה חריפאית, גבריאל
דגן, איזי אברר,מי ודויד סמדר.
המערכון הראשון הוא שוטרים וגנבים,
המבוסם על הרעיון, שחלומו של שוטר הוא
לתפוס גנב (הלוואי והיה זה אמת!) .בעל
החלום, שבמשך שלושים שנה תייק תיקם,
מצליח להגשם את החלום, אך לבו הטוב
אינו מניח לו להכניס את הגנב לביתר,סוהר.
זהו רעיון מצויין שנכתב בצורה
בלתי מוצלחת על ידי מחזאי שזהותו מסתתרת
מאחורי הפסיבדונים אביטל צפריר.
המערכון השני, הביקור, אינו מחזה כלל,
אלא אוסף של נאומים ציוניים לטובת המו לדת
— ומשעמם כמותם.
רק המערכון השלישי — החטא הראשון
— המצדיק את ההצגה כולה. זהו פירוש
משעשע ומבריק, לסיפור אדם וחוזה בגן־
עדן. הפירוש נכתב בהומור ובחוכמה רבה
על ידי אהרון מגד. במחזה זה ניתן סוף־
סוף לרוב חברי הלהקה לפתח את כישרון־
המישחק המוגבל שלהם. יש להוציא מכלל
זה את זר,רירה חריפאית, שמישחקה המצו־יין
שבה את לב הקהל.

1ש ג דו ר הי הפה
העדשה ניפלאות (הבימה) עשה באמת
פלא גדול בזה, שהציל את תיאטרון
הבימה משורה של כישלונות אשר רדפה
אותו כסיוט, בחודשים האחרונים. לאחר
כישלונות האופרה בגרוש והמסע הארון
לתוך הלילה מבטיחה ההצגה החדשה להיות
הצלחה קופתית.
העושה ניפלאות מספר על מאבקה של
אן סוליבן (מרים זוהר) עם עולמה האטום
של הילדה הלן קלר (רינה נתן) ,שמחלה
ממארת, בגיל של ששה חדשים, נטלה ממנה
את חוש הראיה והשמיעה. כתוצאה מכך,
מאבדת הילדה גם את כושר הדיבור. נותר
לאומללה רק חוש המישוש, כקשר יחיד
עם העולם. לאחר שורה של כישלונות, תוך
מאבק עיקש עם הבית, מגיע המחזה לסיומו
הטוב והשמח כאשר הילדה העיוזרת, החרשת
והאילמת מצליחה, סוף־סוף, להבין
את משמעות המילה מים, הנמסרת לה בדרך
של איות בכף היד.
אין זה מחזה במובנה הרגיל של המלה.
הבמאי האמריקאי ויליאם גיבסון לא כתב
מחור, אלה מסחטת־דמעות מעיני קהל־הצו־פים.
כיוון שהבמאי אברהם ניניו תפש את
הפרינציפ כבר מן ההתחלה, השכיל לגבש
צוזת השחקנים שיודע לא רק לשחק אלא
גם מבין מה רוצים ממנו.
מרים זוהר ורינה נתן, הראשונה בתפקיד
אן סוליבן והשנייה בתפקיד הלן קלר, הול מות
זו בזו באגרופים קפוצים, מתגלגלות
על פני הבמה, וגם חיות לפעמים בשלום,
כשמישחקן תואם להפליא, ואינו מגלה לק הל
שרינה נתן היא בסך הכל ילדה בת
תשע וחצי מיפו, הלומדת בבית־הספר אליאנס,
ונבחרה מתוך שלוש מאות מועמדות.
שלא כבהצגות הקודמות, עומדת גם
רמת־מישחקם של השחקנים המיקצועיים על
הגובה; מצטיין מכולם שמואל רודנסקי ב

אבסטרקט המ שיח
גאלריה כ״ץ מציגה השבוע תערוכה
של ציורי־שמן מופשטים של ציירת אבסטרקטית
אורחת, שהגיע אלינו מרומא בדרכה
אל הנגב.
רג׳ינה ברטלי החייכנית ונמוכת־הקומה,
שנולדה בוירג׳ינה, ארצות־הברית, רכשה את
השכלתה האמנותית באוניברסיטאות חשובות
כמו פנסילבניה וקולומביה. בסיום לימודיה
זכתה למילגות־השתלמות, שאיפשרו
לה לסייר על פני אירופה כציירת פיגורא־סיבית;
אך עד מהרה, גילתה שהיעוד האמיתי
שלה בחיים הוא ציור אבסטרקטי דוזקא.
בניגוד לציירים אחרים, אשר גילו, גם
הם, את האבסטרקט לאחר שהיה של כמה
חודשים בפאריס, לא נשארה רג׳ינה ברטלי
ציירת מופשטת רגילה; כי בינתים נגלה לה
חזון שהפך את הציור שלה לשליחות משיחית.
השליחות
שהביאה ציירת זו מרומא, שם
היא מתגוררת עם בעלה — סאירוס אילאיוס
— שחקן שהופיע בתפקידים מישניים בסרטים
כמו: חשמלית ושמה תשוקה, חופי
הברן וזרע הפורענות — היא שליחות
הצבע. העולם מלא צבע, המצוי באי־סדר
מוחלט; רק על־ידי ציור מופשט אפשר לתת
לצבע זה משמעות אסתטית. משימה זו,
של גאולת הצבע, הוטלה עליה, לפי דבריה
של רג׳ינה עצמה, על־ידי האלוהים, ש ציווה
עליה למטרה זו, לרדת לנגב.
בינתיים, עד שתגיע לנגב, מקווה רג׳ינה
ברטלי לזעזע את עולם האמנות התל־אביבי
בבדים המצטיינים בצבעוניות עשירה, בהרמוניה
ובמשיכות מיכחול רחבות ועזות.

ה בן ה או ב ד
תערוכת רישומים (גלריה דוגית,
תל־אביב) ,הראשונה, של הצייר הישראלי
הוזתיק שלום רייזר, נפתחה השבוע, לאחר
העדרות ממושכת של שתים־עשרה שנה.
בן 19 היה רייזר כאשר נתגלה בווינה
על ידי הצייר בוצקו, זמן קצר לפני פרוץ
מלחמת העולם השניה. מוקסם מכשרונו
הבלתי רגיל, העלה אותו בוצקו ארצה בתקציב
מיוחד של בית הספר לאמנות
בצלאל, שנועד להעלאת כשרונות צע —ס
במסגרת עלית הנוער של הסוכנות.
כמה שנות לימוד בבית־הספר הלאומי
לאמנות, הוכיחו שהתיקודת היו מוצדקות.
במיוחד הצטיין הצעיר הנאה בעל הבלורית
המסולסלת והעינים הכחולות, החולמניות,
ברישום ובגרפיקה.
באותה תקופה, עם גמר למודיו בבית
הספר, התחיל רייזר לרשום סידרת עטורים
לתנ״ך שפרסם בכתבי עת שונים, שהפנתה
אליו מיד את עיניהם הסקרניות של חובבי
האמנות שניבאו לו עתיד מזהיר. עם קום
המדינה, יצא רייזר, כצעירים אחרים, לפאריס•
אך גם שם לא נשאר זמן רב. תקוף
יצר נדודים, טייל רייזר לארכה ולרחבה של
אירופה, תוך נימוק קשרים מוחלט עם ידידיו •
וציירים ישראלים אחרים.
לאחר תקופת העלמות ממושכת, חזר ריי־זר
ארצה ומתכונן עתה להתחיל בסדרת
תערוכות, שהראשונה שבהם היא התערוכה
בדוגית, בה הוא מציג כמה מן הרישומים
לתנ״ך שהוציא לו מוניטין בזמנו.
העולם הזה 1211

1א 11 אוסרת :
אתה

ו ה סי ז מו ז,

וכישראל כף נראית זאזי, בצבעי אופסט עליזים
ותוססים, על־גכי עטיפת ספר הכיס כהוצאת ״דשא״
( 201 עמודים 95 -אגורות) כתירגומה של עדנה
קורנפלד (מתרגמת המחזה ״מלאך האב!״) שגברה על לשון
הארגו (סלנג־פריזאי) שבספר, והפכה את קריאת
התירגום להנאה, ושוב -להנאה. ספר כלתי־רגיל !

כל העולם וכל עתונות העולם מדברים אודות זאזי
זאזי זאזי זאזי -נערה בעלת לשון שנונה וסיגנון
דיבור ״איום״ ,העלול להביא מלח־נווד כמכוכה וכת־טובים
להסמקה, כאשר היא מספרת על פריז הבלתי־ידועה
בספרו של ריימון קינו חכר ״אקדמי־גונקור״.
ספר שהסך רב־מבר ומושג באירופה ובאמריקה.

* שוטרים, בצע ומוסר
* תיירים, נשים ובל השאר
* ״רומן צרפתי נועז״ ,בפי שהעולם מבין מושג זה.

* אהבה -ואהבה חופשית
* ציידי קטינות וחשקניות מזדקנות
* סוטים, עקומים וחמחמים.

והמיזמוז אתה מ כין
״בסדר, קודם כל עליך לדעת, שאמא,
פשום, לא יכלה לסבול את אבא, גועל נפש
וכל השאר. אז מזה נהיה אבא עצוב התחיל
ל׳שתכר כמו אינני יודעת מה. היה שותה
כמו חבית. ובכן כשהיה במצב כזה, צריך
היה להזהר מפניו, היה נכנם לכל חור,
כמו שאמרו. אפילו את החתולה היה משכיב.
ממש כמו בשיר המיוחם ההוא. אתה
מכיר אותו?״
״אני מבין,״ אמר הברנש.
״הוא היה אז בבית לבדו, אב׳שלי, ישב
בבית וחיכה, לבדו לגמרי, ז׳ת׳ומרת הוא
חשב שהוא לבד. חכה רגע, תיכף תבין הכל.
ובכן, אני הגעתי הביתה והנה הוא
יושב שיכור כמו כלב־משוגע, אב׳שלי,
ומתחיל לנשק אותי, מה שלמעשה די טבעי,
כיח־ן שזה אב׳שלי, אבל פתאום הוא מתחיל
למשש אותי ,׳תה מבין, אז אני אומרת לו
לא אבא, תפסיק אבא, כיוון שהבינותי מה
הוא רוצה לעשות, הממזר הזה, אבל כשאני
אומרת לא אבא, זה אל תעשה, רק זה
לא, ובשום אופן, הוא קופץ לדלת, סוגר
על המנעול, שם את המפתח בכיס, מגלגל
את העינים ומתחיל לעשות אה אה אה,
בדיוק כמו שעושים בסינמה, איום ונורא
אני אומרת לך. אני לא אשאל אותך מה
לעשות, צרח, אני לא אשאל אותך מה כן
לעשות ומה לא, אני אעשה אתך מד, שאני
רוצה. היד, לו אפילו קצת קצף על השפתיים,
כשצעק את הנבזויות האלה, ולבסוף
הוא קפץ עלי. לא היה קשה להתחמק ממנו,
משום שהיה שיכור כמו אינני יודעת
מה. אז, כפי שאמרתי, הוא קפץ וטראח !
— השתטח על הריצפה, עם הפרצוף למטה.
הוא קם ושוב מתחיל לרדוף אחרי ;
בקיצור, מלחמת שוורים ממש. לבסוף הוא
תפש אותי, והמיזמוז, אתה מבין, מתחיל
מחדש. אבל ברגע זה נפתחת הדלת בשקט,
כיון שעכשיו אני צריכה ל׳סביר לך, ש־אמ׳שלי
אמרה לו דרך אגב, אתה מבין,
אני יוצאת, הולכת לקנות ספגטי וקדלי
חזיר, אבל זה לא היה נכון, היא סתם אמרה
לו ׳תזה בשביל לסדר אותו, ובמקום
זה הלכה והסתתרה בחדר הכביסה, איפה
שהיא שמה את הגרזן, ואחר־כך חזרה בש קט
כמו עכבר, וברור שאת צרור המפתחות
שלה החזיקה בכיס. ממזרה, אמ׳שלי, מה?״
״זה נכון,״ אומר הברנש.

העתונות מתלהבת
״הארץ״
מי היא זאזי? באמת, בתה של אתה זוכר את התופרת מסאן־מונטרון, שרוצצה את הכרוב
של בעלה במכת גרזן הנכון שאמה זוכתה משום שאביה, שד,ירבה לשתות, נישק את
זאזי, מה שהיה נורמאלי לחלוטין, שהרי היה אבי. אבל פתאום הבינותי להיכן רצה להגיע,
הטינופת מה מידת האמת בסיפור הבלהות והדמים שבפי זאזי, שהיא רק בת ארבע״
עשרה, חמש־עשרד, או שש־עשרה ספר שזכה למוניטין ולמכירה רבה.

״מעריב״
רב־מכר בצרפת. לשונה הגסה גובלת, לעתים קרובות, בניבול־פה, אך תמיד זוהי לשון
״שהאנשים משתמשים בה באמת״.

״ד׳גארדיאן״ ,לונדון
בדיוק כפי שרומן צרפתי נראה בעיני זרים

— נועז ביותר.

״טיים״ ,נידיורק
זאזי הפכה למושג לאומי בצרפת רב־מכר וסרט המושך המונים.

יזם! פאריס

0 ^ 081100111 101111,ח 00ץ1 ? 011ו 0ו*!ז 0י^ 1
^זזו־ ססוזויל 00 1110ז&זווי! סו(* סטחוז ססו!
: 131 * 1 0 1 0 * 10׳* 01* 1וזטגווזמו • נ •0$ת!

לפגי ש נ תי יםגעשהספרק טן מ ם
ו ״ז אזי במט רו ״ דרב־ םכרבצרפת. ז הו
מעשה כנ ע רזז ב ת 14שבאהדמ ארי ס
מעםהרא שונ המןהס רו כינ ציוז וקד^
סם דהה סי כו ימסיעכרכבתהתה 1
תית. אכלהתחתית הו שבתה ער״ידין
ןםו עיי הרכבת, דברש כו רחסע טי ם ר

]( 00* * 1.יוחז י
|ץ(<״>יז ץ1חי

3ל צורת הנהיגה המוזדגית או ידהר נ ם *
קל הניגוד הבכיר הקיים בין חישק ה כ תו ב*
בספרים לבין זז הפדזברת בפי מםזכית ^
יותר ,״ י
ת־י״יייז
סאשיגלהישראלים וליבדייס
כ״י סוב

השודת את הלש ת מ ברי ח הדחה עב ״
מדוברת נפי הצברים ז
אמש עשו את רב־הסני מרז ב יותר נבח•
הדבר שיסש ארהלד. ללואי מאל, מ צר הסרס
חפפורסם. ועאזעים* .יז״יד יךיייי ״ י? ב
תה של מזי ילם־ הקולנוע ולהניח לה לדש•
נדע כסה רן הסלים שגרמו סגסאציד• כזו כאשר
הופיעו בד״יגז ועוודך־זז • ל
גם כסייס מופיעה היצירה כסאט־ז־זז ע7
•יצור הסרסים במדדי נפרס יעל החיים הסר
דרניים בכלל. הבבאי משתמש נגי התתנ מיזת
הסילטזיויז הידועות 3ד ^ להמדח ^את^חיס 2
השחר שבחיים בעיר גדולזב אך זזהיסאסירה
שאיסז עודרת צחוק -סרס יי תר רדי0 ,לא
דעיהות היגודים 0תאי 2י? ^.
עובדים האנשים שעות נתחי כרי׳ לתזות נפגיה
של מזי. ודודה החושף שיניים גדזלות ולאן

אהבה — ואהבה חופשית
ציידי קטינות וחשקניות מזדקנות
סוטים. עקומים וחמחפיע
שוטרים. בצע ומוסד־

תיירים. נשים וכל השאר

לאחר שזח קנח לה זיג. בלי ג־יגם״
הסכנסים הכחולים ההדוקים הנראית
כיסינו על שתיהן של הנערות בתי*
אביב בסארי* בלונדון והיכן ל * 1
ספרי • ל יאמין קאיני. אותו יס*
ריהו בקרוב נשען על יעיין עיקרי״
כאשי יוצאים ד*.אריסיס פהספרז

0 0 * 01 3

0־ד) 1 )5000030 ׳$ 1* 281ם 0ם 1ץגא

יום בהיר אחד התחשק לו

גסזסזוצי״!״

נז. כ1ת 7 68כ 0<1 1ז 513ס 3זז ץ 11ת 11113 זי״3 1י

הנאלצים ל• ריג יעצכם סקירית-פרגסר -עוסקים בב־ז
יד שאינם נתשנים ם כוכדיס * .ד ד
אינו פוגם כתיש הכבוד העצסי שיד
סעניר יננ ד עינינו גידי־עתידוי
י־ך ו הסובילים את התיירים לבת

^ועדיני־לילד. ויהסמזרים בירידים.
פיס חלנישיתידס ימסוזים את איש ן
חוזרים חסיד עי אותם הלהסיסים

כיאר שלהם•
גבריאל. דודה של זאזי העתידה ך
עסי יעם אשתו י מ שו סוף־דעב 1
נבר גדיל. וזזק. סניבד ונבון. ח
| במת שהוא רוקד נתיברשת סיייץ הנאתם של הלקוחות ההוסיפקסיאל
וסנקריס בקאברם שלו — ויתדהם•
התיירים הסבקרים בסוסדות ה״ספו*.־^
שי פאריס. תבריז. בדרכם שי אסנים• .
נים ואיסריס כי גבריאל אמו כחדש י ם
סאז גילה את הסגנון בו הוא סצליזו. מזי
] סעוניינת מאד לדעת. אם דודה הוא באסיז
1סד. שתושדים נ ו בסעית יסייד נוי? 1אוהד
דבר שחושדים בו. אס ג• יש יה יריעות
1סתיסות על עינדזח־הז׳יי*

,ע113*0א11ז8ם1-*0
מוי״7
1נ*״|־11112300.~ 77147״

*י י1*1״1יי1י 3יזי ל

1דר. ניד• דידה סזי * כפי שדיא ס ס?! ^
1יאסה יש אהיג י ״־י יי י *
1ח אך •אז* מאיכזנר. כרת נאי׳י ״
| £ו £י־ £ב ת *,ח תי״ הכריש ז נדי׳י׳ ין
בנד סינעיס ס! 0ה את דגפיעת

מחג — ג ז !01״ 11120 1ז ס ^ חססץץ !11

־1״ 1>0גתג?
שו ״ 1ד

ז שי׳ 1ש 8 0 111 1״ ו 01ץ1ו 6

^{ 180811111ס:,1י>ן800,00000

£ 1 1 $י 1צ ז!ת * 010״״ 11151:״״

המפורסם במועדוני העקומים בפריז כמו במטה קסמים נחצה מסך הקטיפה
האדום, שסגר על פתח המועדון, ולעיניהם
של האורחים מוכי הפליאה נתגלו הבאר,
השולחנות, הבמה וריצפת הריקודים של
״גבעת־ודנוס״ ,המפורסם במועדוני־העקומים
בפריז רבתי כולה, אשר, תודה לאל, אינה
סובלת מחסור בהם.
נערה סקוטית — ,מלצר פשוט מעובדי
המוסד — ,סקרה את האישיות במבט עם־
קני והביעה דעתה עליה בקול רם.
״מה יש לדבר, יש כל מיני פסיכיים
בעולם,״ הצהיר, המלצר בשמלונית המשו בצת
,״אפילו חמחמי תוכים
״חתיכת חרא שכמותך,״ אמר טורנדו,
״׳תה חושב, קוף שעיר, ש׳תד, יכול להשתוות
אל התוכי שלי, בחצאית החיננית
הזאת שמאחוריה ׳תה מסתיר את התחת
המחורבן שלך שלא לדבר על ד.ז

איזה מין אמן אתה?

פאתשבתים>

§ 810100 נססססססזק 8־)ס

״באמת, ישנם כאלה שהם חלאה גמורה,״
אומר האזרח השני.
בינתיים הופצו הפרטים בקרב ההמון.
אשר, אחת אומרת:
״׳ני לא מבינה.״
גבר מתנדב להסביר לה. הוא מוציא מכיסו
פיסת נייר ועט כדורי וממחיש לה את
הענין באמצעות שירטוט.
״מהתגידו לזד״״ אומרת האשד, בקול חול מני.
והיא מוסיפה :״וזה פועל?״
אשת סוחר, שהסקרנות דחפתה לזנוח את
חנותה, מגלה פרטים אינטימיים אחדים :״ניקח,
למשל, את בעלי. מה תגיד לזה, שיום
בהיר אחד התחשק לו פתאום ל פרטים)
איפה הוא למד את זה, אני שואלת אותך!״

105111111 0ת0 ^0010ז510\ 101ח)13
5 6חס5מ0 1111110113ח£־£81
1053^011ח0110 0ע13$3111013ט510ז110ו0101ע311ת0ז
111111, 1111 101115001, 3*00
5,תו 500 1(1011500 )10*0101
1טף 0550ת1עג 611<^£
(לי 0 01־1005 53111

^ 0ז 01111111( 115 ^ 1500* 0־
זנזסס*ץ ץ ^0 5 3ז^ד־ד 5
* ז 0ו ח 011510ז ס

״ובכן,״ אומר הברנש( .שתיקה) ״זוהי,
איפוא, הדרך, בד, אתה מרתיח את לחמך —
משדל ילדות קטנות לזנות.״
״אני מכחיש מסייד.,״
״יש לך מצח נחושה, מסייד .,אדם שנתפס
בקלקלתו . .הרי מצאתי את הקטנטונת
אורבת ללקוחות בשוק הפשפשים.
אני מקתד, רק, שלכל הסחות אין אתה מציע
אותר, לערבי*״
״לא. בחיי שלא. אף פעם לא.״
״גם לא לפולנים?״
״בחיי, שגם לא לפולנים, מסייה.״
״רק לצרפתים ולתיירים עשירים, מה?״
״לאף אחד לא, בחיי.״
הברנש חייך חיוך שטני, כמו בסרט
קולנוע.
״והגד נא לי, ידידי היקר,״ מילמל .״מה
הוא משלוח היד, המשמש לך מסתר. למעשיך
המגונים?״

״אמן? אתה אמן? הילדה אמרה לי, שאתה
שומר לילה.״
״היא אינה יודעת על כך. הרי לא תמיד
אומרים לילדים את האמת. לא כן?״
״ובכן,״ ממשיך הברנש ,״איזה מין אמן
אתה?״
גבריאל משפיל עיניו בענתה.
״רקדנית סטריפ-טיז,״ הוא משיב.,.ו
הלילה
תהיה ההזדמנווז שלי
״ובכן, הענין הוא בזה,״ אמר הברנש.
״את נורא מוצאת חן בעיני. ברגע הראשון״׳
שראיתי אותך הבוקר, אמרתי לעצמי: לא
אוכל להוסיף לחיות על פני האדמה הזאה..
אם לא אשכיב אותה, במוקדם או במא.חר1 ,
ומשום כך אמרתי?לעצמי: אם כבר כך |
אז למה לא במוקדם ככל האפשרי אינני .
יכול לחכות. תביני, אינני טיפוס סבלני:
כזה אני. וכך.אמרתי לעצמי: הלילה תהיה
ההזדמנות שלי, משום שהיא, האלוהית,
האהובה — זו. את — תהיה לבדה, לגמרי,
בקן החמים והטעים שלה. נהיו אלה קמעו״ם
מתון הספר ״ זאזי במטרו״ שהופיע השבוע
בהוצאת ״ דשא ספו ־ ניס 9 5 :אגורות).

(מודעה)