גליון 1213 מתאריך 21 בדצמבר 1960

כ׳ מכת תשב״א21,12.1960 ,

מספר 1213

המחיר 60אגורד

צעיף ביג׳י עלים

נן־גוויון
אולטימטום*

מה סרה
במזכירות מפא״׳*

האם יקימו
אחדות העמדה
מביים ורמו
מפלגה חדשה 1

111111

חזייפנית:
מזכירת פוס!

העורך הראשי:
אורי *בנדי

£111111ס הוה

ראש המערכת:
שלום בוזז
עורך משנה: רובאיתז כתב ראשי:
אלי תבור
צלם המערכת:
רחוב גליקסון ,8תל־אביב,26785 11070 ,
ת. ד .136 .מען לסברקים :״עולמפרס״.
המוציא לאור: הטולם הזח בע״ם.
ופוס משה שהם בע״ם, ת״א, סל.31139 .
ההפצה: דוד סופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

יו והבאגור

עורך כיתוב:
מקסים גילו
צייר המערכת:
וקי

חברי המערכת:
שייע נלור, לילי גלילי, דויד הורוביץ,
רותי ורד, יוסר אבו־חמרי, אביבה סמו,
אבנר פרי, שמעון צבר, עמום קינן,
סילבי קשת, מלכה רהביה.

ביותר

במדינה

בקורס המם־כפים לימדו אותנו שאסור
להרצות הרצאות יבשות. צריכים להמחיש
את הנושא. למשל, אל תדבר על מסלול־התעופה
הגבוה של רימון־היד, ועל זוזית־הירידה
התלולה שלו: קח רימון וזרוק
אותו. לאחר מכן הסבר לחניכים מה ראו.
סגן שר־הבטחון אומנם לא עבר מעולם
קורם מם־כפים (או כל שרות צבאי אחר),
אך נדמה כי למד תורה זו היטב. על כן,
כשבא השבוע להרצות בפני תלמידי אוניברסיטת
בר־אילן על ״תופש העתונות והצנזורה״
,הקפיד לתת המחשה חיה של
המושג ״חופש העתונות״.
היתד, זאת דוגמה מוצלחת ביותר. היא
הוכיחה בעליל מה דעתו של מר פרם על
הנושא הנדון, וכיצד הוא מתכוון להגשים
דעתו זו אם ישתלטו אי־פעם נערי־הזוהר
על מדינה זו.

ביום השלישי האחרון באד, קבוצת סטודנטים
מבר־אילן למערכת, ביקשה מאתנו
לשלוח כתב להרצאת סגן־השר. התפקיד
הוטל על אבנר פרי.
מספר פרי :״הגעתי למקום בשעה
שמונד, וחצי. האולם היד, כמעט מלא. מכיוון
שלא היתד, לי כיפה, ולא רציתי
לפגוע ברגשות התלמידים הדתיים, ישבתי
בקצר, האולם. דקות מעטות אתרי השעה
תשע הופיע פרם, גם הוא ללא כיפה.״
אחרי שפרס הזכיר את שם ׳ההרצאה —
״חופש העתונות והצנזורה״ — עבר מיד
לדבר על עניינים אחרים לגמרי. כרגיל,
ניגן את התקליט הישן של המצב הבטחוני
החמור .״הציבור אוהב
לקרוא שמישהו
בהונולולו אמר ש־
׳היהודים הם עם חביב,
אבל זד, לא
יכול לבוא במקום
טאנקים.״
בדברו על הבחירות
בארצו ת־ד,ברית,
נקט בטכסים המקובל
אצל כל נערי־הזוהר
של ביג׳י. הוא
שאל :״האם יש כאן פרם עתונאים?״ משלא
נענה, שלף נייר ואמר
בקול נמוך, כמגלה סוד רב, כי עתה
יקרא ממיסמך סודי של הסטייט דפארט״
מנט האמריקאי. מיד היתד, לכל המאזינים
ההרגשה הנשגבת כי הם הופכים שותפים
לסודות הכמוסים ביותר של המדינה.
המשפטים שקרא פרס בשפה האנגלית
מן המיסמך הסודי־כביכול (אם בכלל קיים
כזד ),היו סתמיים לגמרי. השתמע מהם כי
בהנהגה האמריקאית הנוכחית קיימת מעין
הערצה לגמאל עבד אל־נאצר. הוא יכול
היה לקרוא את אותם הפסוקים גם מעמודי
׳העולם הזה.

פיי תזהב

ח ד יש ! לחודשהחנוכה !

פינת סלון מרהיבת עין הכוללת:
ספה כפולה ונוחה, כורסאות ושולחן סלוני,
דוגמה מקורית דנית ,1961 כל זה רק אצל

אושינסק
תל־אגים, רחוב הרצל 56
מערכות ריהוט לסלון וחדרי שינה
בביצוע מעולה ובהשגחת מיטב האדריכלים

כל יום חמישי|...

מסתבר כי גורל אכזר מתעלל בשמעון
פרם. בכל מקום רודפים אתריו עתונאים,
ואילו הוא, שמעון פירסומת המיסכן, אינו
יודע איך להיפטר מהם. דבר זה הוברר כאשר
האשים פרם את העתונות בכך שהיא
הביאה להפסקת העלייה מרומניה.
מישהו מבין המאזינים העיר שהיד, זה
ראש־ד,ממשלה אשר הביא בפטפוטיו להפסקת
העלייה. טען פרם: ראש־ד,ממשלה בכלל
אינו קשור לעניין .׳הוא עצמו, פרס, נאם
בירושלים בפני ששים איש. הוא ביקש מהם
כי כל מד, שייאמר יישאר, ביניהם׳ ,לא
יסתנן החוצה. אולם באולם נכח עתונאי,
והוא האשם בכל מד, שקרה. הוא פירסם
את דברי פרם (על כך שהעליד, ממזרח
אירופה תביא מיליון חיילים נוספים לצה״ל,
ותבטיח בכך ניצחון על צבאות ערב במלחמה
הבאה) .כתוצאה מכך באד, התגובה
החריפה של והממשלה הרומנית.
״האם יכולתי לתאר לעצמי כי הוא ינהג
בצורה כה בלתי־אחראית?״ קונן פרס• ״לאן
נגיע אם לא נוכל לשאת נאום פנימי בפני
חוג מצומצם של עשרות אנשים?״ לאן נגיע,
באמת? אולי למצב בו ילמדו רודפי־הפיר־סומת
חסרי־ד,אחריות לסגור את פיותיהם.
כשהחלו השאלות, עלה במהרה הנושא ששמו
העולם הזח. מישהו הזכיר את דברי
העתון על בן־גוריון ופרם. בתשובה הזכיר
פרם את גבלס ואת שופרות התעמולה שלו.
הוא הסביר שאם חוזרים פעמים רבות, ובצורה
רועשת, על שקר מסויים, סופו להתקבל
על דעת ההמונים( .זוהי, כמובן, שטות
מוחלטת. אבל היטלר אמר זאת בספרו וכל
הפאשיסטים בעולם מאמינים בכך. מעניין
לדעת כי שמעון פרס מאמין בכך אף הוא.
שמא משפיע הדבר על שיטות תעמולתו?)

מישהו שאל מדוע אינו מגיש משפט־דיבה

נגד העולם הזה, אם הדא טבור בי הדברים
שנאמרו עליו אינם נכונים. השיב פרס: אין
הוא מיליונר, וכדי לדגיש משפט־דיבר, זקוק
אדם ל־ 20 עד 30 אלף לירות( .מסתבר של־פרם
המיסכן, שהוציא כ־ 400 אלף לירות
מקרנות סודיות על הוצאת עתון־הרפש ריס
ו ן, כדי ללחום בהעולם הזה, חסר הכסף
הדרוש להגשת משפט!) הוא פנה אל השואל
ואמר בנימה החברמנית האופיינית ל־סיגנון
נערי־הזוהר :״אולי אתר, יבול להלוות
לי את הכסף?״
אולם, הוסיף פרס, גם אילו היד, לו כסף.
לא היה מגיש משפט. מסתבר כי העולם
הזה אינו היחיד המפיץ שקרים נגדו .״אילו
הייתי מגיש תביעות כאלה נגד כל העתו־נים
שמסלפים את דברי, היה עלי לבזבז את
בל זמני על כך והייתי צריך לעזוב את
עבודתי הנוכחית.״

בינתיים החלה הסתודדות מוזרה סביב
פרי, שישב כל העת ורשם בגלוי את רשימותיו.
שלושה צעירים התכופפו ולחשו איש
לרעהו :״זד, עתונאי — צריך להודיע!״
אחד פנה אליו, דרש לדעת באיזה עתון
הוא עובד. פרי השיב
כי הוא כתב
העולם הזה. באותו
רגע הושיט מישהו
את ידו, ניסה להוציא
מידיו את הרשימות.
אחר צעק
שבמקום יש עתונאי
מהעולם הזה.
מאותו רגע היתה
המהומה כללית .׳קבוצות
נוספות של
צעירים מיהרו, תוך
כדי קפיצות על הכיסאות,
לעזור לקבוצה
שלחמה בפרי. הכל היכו בו. סטודנטים
אחרים התערבו לטובת פרי, אמרו
שיש לקרוא למשטרה, שתחליט אם להחרים
את הניירות. אך במטר המהלומות הצליחו
התוקפים להוציא מידי פרי את רשימותיו
ואת תיקו. הצעקות והצריחות של הסטודנטים
מילאו את חלל המוסד החינוכי המכובד.

עשה סגן שר־ד,בטחון כאשר חסידיו
היכו את העתונאי לנגד עיניו? הוא הפסיק
את דבריו, ישב על כיסאו ולא התערב.

פרי, שנחבל בגופו, ניגש לשולחן היושב־ראש
ודרש את ניירותיו. משלא. נענה, פנה
לעבר פרם. כמה צעירים ניסו לעצרו בכוח.
מכיוון שהדבר נעשה במרחק שלושה צעדים
מסגן שר־הבטחון - ,שוב לא יכול היה להעמיד
פנים כאילו אינו רואה דבר. הוא אמר:
״אני מבקש בלי כוח, בבקשה.״
היושב־ראש ביקש את פרי להסדיר את
העניין בחוץ. הכתב סירב, נשאר באולם,
שלף עט וגליון־נייר. פרם ממשיך בנאומו,
שהיד. עתה מוקדש כולו להברקות על העולם
הזה. פנינים לדוגמה :״אני מבקש ממך
לא לרשום. בכלל אתה מבזבז את זמנך
כאן. בין כה וכה תכתבו בסופו־של־דבר מד,
שתרצו. חבל על והמשכורת שאתה מקבל
בשביל הערב הזה.״
כל השאלות הבאות היו מוקדשות להעו־לם
הזה. תוך כדי כך הוכית פרס בקיאות
מפליאה בדברי העתון. כשהשמיע אחד השואלים
טענה מסויימת, השיב פרסו ״אתר,
מצטט מהעולם הזהו״
הברקתו העיקרית של סגן־שר־ו־,בטחון :
״חבל שעורך העולם הזה אינו מהנדס. הוא
יכול היה להביא תועלת רבה למדינה בהמ־צאותיו
הרבות!״
בינתיים עמדו חסידי פרס בחוץ, ערכו
חיפוש יסודי בתיקו של הכתב. סטודנט
אחד, שהבחין בכך, צעק לעומתם :״מד,
איתכם, איך אתם מעיזים לפתות את התיק
שלו?״ אגב, אם והם קיוו למצוא שם מיס-
מכים סודיים על פרשת־לבון, התאכזבו.
בתום ההרצאה ניגש פרי שוב אל המנחה,
דרש את תיקו וניירותיו. התיק הוחזר לו,
הניירות נעלמו. כמה מידידי העולם הזה.
מבין הסטודנטים סיפקו את שמות התוק־)
פים העיקריים, אחרים הציעו את עצמם כעדים.
פרי טילפן למשטרה. ניידת, שחשה
למקום, הסיעה מן המקום מספר עדי־ראייה,
ביניהם עורך־דין וכתב הצופ׳ה. כעבור יו־״
מיים הודיעה המשטרה לפרי כי הן התוקפים
והן הניירות נמצאו. עתה נותר לראות
כיצד תמלא המשטרה את תפקידה.

העולם הזה 5213

מכתבים
אני חאיש:
תור כדי חיפושים פנינו ימינה. לא ראינו
כאדם ישר, אינני יכול להתאפק יותר שום שלט או גדר. רק אשה עירומה כביום
היוולדה.
ולשמור את סודי בלבי, כאשר כל מיני
ראינו שם עשרות נשים, גברים, ילדים
אנשים תפים מפשע
וזקנים, בני כל המינים, הצבעים והנילים,
טוקעים אל עמוד הכולם
עירומים. נודה על האמת: מסתבר כי
קלון ומואשטים במושנינו
היו מסולפים. חשבנו שנראה שם
פשעים שלא ביצעו.
הילולות מיניות, אורגיות והתעלסויות. ולא
עד עכשיו שתקתי,
כן. הכל התנהל בטבעיות גמורה: קראו
כי חשבתי שהפרשה
עתונים וספרים, שיחקו קלפים ושח, עישנו,
נשכחת ולא תתעורר
שוחחו והשתזפו.
יותר. סוף־סוף יש
באנו לבושים בבנד־ים, אר מכיוון שלי
משפחה וילדים,
רצינו להצטלם ולהרגיש כמו בבית, התשאני
צריר לפרנס,
פשטנו. עוררנו תשומת־לב, כי כל אחר יכול
ולא יכולתי להסתבן.
היה לראות שאנחנו יהודים. הבעייה ״מיהו
אולם נוכח האפשיהורי״
,נפתרה בנקל במקום זה.
רות שאנשים תמיבעודנו
שוכבים על גבנו, משתזפים וצומים,
נם הם, אולי,
פים בחתיכות, ניגשו אלינו שני בחורים
אבות לילדים, ייענושאלו
בעברית :״נו, מה נשמע בישראל?״
שו עבור מעשים שלא
עשו, אין טצפו־ג•
משה, חיפה
פ ר אנ ה
ני נותן לי לשתוק.
אחד התצלומים של הקורא משה, המראה
אני הוא האיש שנודיסטית
ושני לובשי בגדי־ים בחוף הנו־נתתי
לפני כמה שנים את ההוראה בעניין
העסק הביש. נחתי את ההוראה על־פה דיסטי — ראה תמונה.
לאדם חראשוז, כדי שימסור אותה לאדם
התיחסתי בהערכה לתפקיד שנטלה ההשני,
שיצווה על האדם השלישי להעביר
אותה לאדם הרביעי. את המזכירה אני בכ מערכת לעצמה ולתשומת הלב שהקדישה לנושא.
מאמרים אלה עוררו ללא כל ספק רבים
לל לא מכיר, ואני לא יורע למה שירבבו
מאוהדי הנודיזם בארץ, והבליטו את הצורך
אותה לפרשה.
אני מוכן נם למסור עדות ברוח זו לכל שבהקמת מועדון נודיסטי בישראל.
הואיל ונמנה אני עם נודיסטים אלה,
וערה שתקרא לי להעיד בפניה, ואני מקווה
והנני אחר התומכים הנלהבים ברעיון ניפלא
שעם הצהרתי זו, ייפסק מתול־השדים סביב
זה, המרגיש זה זמן רב בחסרונו בארץ,
החפים מפשע.
אמנון פרנק, תל־אביב רואה אנוכי עתה כי אומנם הניעה השעה
להנשימו. התנאים הנוחים השוררים בארצנו
מבחינת הנוף והאקלים תורמים רבות בשטח
ממשלה עולמית זמנית
זה. איני רואה כל פגע ברעיון, ומעידה
מסתבר כי אפשר לייצר עתה פצצוודאטום על כר עובדת קיומם של מועדוני־נודיסטים
במחיר כמה מיליונים, בידי כל אחד המוכן כמעט ברוב הארצות המתקדמות, העומדות
להשקיע מיליונים אלה. תשעים ממשלות על רמת אינטלגנציה נאותה.
אני מאחל לגב׳ אידווה הצלחה. ברצוני
שונות ומשונות מכונסות עתה בישיבות
סודיות עם מוטחיתן, כדי להחליט אם להסב את תשומת לב ״העולם הזה״ לכותרת
לייצר פצצות־אטום, או להיות נתונות אשר בה בחר לסידרת מאמריו על נושא
לחסדי שכניהן בעוד כמה שנים. האם יכול זה — ״הנודיזם בא לישראל״ — בתיקווה
מישהו להרשות לעצמו שלא לייצר פצצות־ שיעזור להגשמת סיסמה זו הלכה למעשה.
אטום?
אברהם קוהנסקי, חיפה
קרוב לוודאי שלא רק הממשלות חושבות
תמיד הצטערתי שאין בארץ חונים נורים־
לייצר פצצות־אטום. נם כמה אנשים עשירים
— ולבטח ארנוני־הפשע הגדולים — טיים של ממש. על כן שמחתי לקרוא את
כאשר הפצצות יימצאו בירי ממשלות קם־ מכתבה של נעמי אידווה (העולם הזה )1211
ייעשו זאת. יש להם הכסה, האנשים, ה שהתנדבה ליזום חוג כזה.
כרי לעזור להגשמת הרעיון, אני מציע
קשרים הפוליטיים — ואין להם היסוסים.
הצעה למיקום המחנה. כוונתי לחוף המבודד
נות וכנופיות גדולות, יוכלו להיגנב על-ידי
כנופיות קטנות יותר, קנאים דתיים או שליד קיסריה העתיקה. במקום זה התרחצתי
סתם מטורפים, לצורכי סחיטה, אידיאו פעמים רבות, יחד עם חברי וחברותי. הלוגיה
או נקמה אישית. לא למען החרות, שביע, כאשר דנתי עמם בנוגע לנושא זה,
הסוציאליזם או שלטון העולם נמות, אלא התלהבו כולם. המקום הוא ממש פאנטסטי.
בגלל סכסוך מטורף בין שני חולי־רוח.
גלעד דביר, גדרה
רק ממשלת־העולם יכולה להציל אותנו
עתה 1רק ממשלה עולמית אמיתית, עם אם יפנה הקורא דביר אל הקוראה אידווה
צבא יחיד, והזכות להגן על השלום וזכו־ על פי כתובת המערכת, יעביר העולם הזד,
יות־האדם בכל
מקום. מלמטה. שום ארנון ברצון את מכתבו, יחד עם מכתביהם של
היא צריכה לבוא
אשר יוקם בידי ממשלות יספיק לעשות זאת עשרות הקוראים האחרים שפנו בעניין זה
בעוד מועד. בראשה צריכים לעמוד אנשים לקוראה אידווה.
כמו נהרו, או ראש עירית הירושימה, או
ועדת פרכדנובל. אם אחד הגושים יישאר מזלה של כרמלה
בחוץ, הרי עדיפה מלחמה מונעת עתה על
סוף־סוף אפשר לברר אותי. את המכתב
התוהו־ובוהו האטומי שישתרר תור נמה הזה אני כותבת לכם מאולפני ההסרטה
שנים.
בווינה. הברח ״יונייטד ארטיסטס הוליבוד״
הבה נקרא לזה ״תנועת הירושימה״ ,ונכנס
מסריטה כאז סרט
נקים
! בהירושימה האפשרי בהקדם קוננרם
בשם ״עיר ללא רחשם
ממשלה עולמית זמנית, ותנועה עולמית
מים״ .השחקן הראלמען
ההכרה בה1
שי הוא קירק דאג־עי
שייטצא מישהו מוכשר יותר, אכהן
לאם, הבמאי הוא
כמזכיר זמני לתנועה. כתבו לי, אם סבורים נוטפריר אתם שעליכם לדאונ לכר שתישארו בחיים.
בנו של מקם ריינ-
תרומתכם תשמש להוצאות דפוס ודואר.
הארט ז״ל. כל השחקנים
הניעו טהו-
פנחס כהן, בית קרינסקי, יוקנעם
ליבוד וממינכן.
בם יקרה היה ם-
הנודיזם כא לישראל לתפפנוי קום
...בשעתו
כתבתי לכם מכתב ננד הקיד
קטן. הוצנתי
סטריפ טיז, כי הנני טתננר להתפשטות לפני הבמאי, ובין
תמורת תשלום, אם אותה אשה אינה מוכנה המועמדות מאות
ללכת עירומה ללא תשלום. פירוש הדבר —
נבחרתי אני. כשניצול
המבוכה המינית לשם תועלת כספית.
הוא ראה אותי,
אר הכושיות, ההולכות עירומות בארצן,
אמר :״זהו זה!״
להן כל הזכות לכר.
כרגע בדיוק גמרו
דעתי הפרטית היא שהיצירה בראה אותנו
להסריט סצינה קטמלאכותי.
אך הנני מכבד גם את הדעה
נה, בה משתתפים
הנוגדת. אי־לזאת אבקש להתקבל, אם תוקם קירק דאנלאם ואני.
הכרה גודיסטית בארץ.
ברגע זה אני נזכרת
אוריאל ב. סגלוביץ, תל אביב בפירסום הניפלא שעשיתם
לי תמיד.
לא לשוא אמרתם
כשהיינו, שני צעירים ישראלים, בסן־
שאני מתאימה לסרטרופז
אשר בדרום צרפת, גילה מישהו את
טים, והנה נבואתכם
אוזנינו שבמרחק ארבעה קילומטרים מן
התקיימה — אם כי
העיירה נמצא חוף נוריסטי הקרוי ״חוף
זו רק התחלה. אני רק טאהיטי״ .נסענו לשם. תחילה ראינו

מודה לכם.
גולדברג*
אנשים בבגדי־ים, כולל אשה הרה בביקיני. כרמלה גולדברג,
ווינה, אוסטריה
איחולי העולם הזה לקוראה גולדברג, ששמה
— אחרי נישואיה — כרמלה זלמנוביץ,
והעומדת לשנות את שמה לכרמלה הרפז.

פזיזות אינה גבורה
זהירות אינה פ ח דנו ת

הסעה סאת !וסוכנת
הנסח ישיבה נסוחה לנוסעת הנלוית
המועצה הלאומית למניעת תאונות,

״ה ללא

אם אינך יכול
לרכוש מכונית

זכהבה!
ביום שלישי 27.12 תתקיים הגרלת

10 1מכוניו ת ־ 500 פרסים
״ של מגן דוד אדום בישראל

עברנו למ שרדינו החד שי ם

דיקטאטורה בדרך

...היחלצות העולם הזה נגד כוחות החזקים
מטנו פי כמה, שאינם כפופים לשום
מרות וחוק, והעלולים בכל שעת־כושר מתאימה
לנסות ולהתנקם בו על כר — הוא
מעשה של אומץ־לב אזרחי למופת.
ראוייה להערכה ההלצות העולם הזה נגד
הצנזורה. איו ספק כי מאמרו של העורר
״תיק בלי שר״ (העולם הזה )1209 חשף
לעיני הקורא כיצד מכינים עבורו דיקטא•
טורה. העובדה שעדיין רבים אינם רוצים
להאמין לכם נעוצה באותה שיטה מחוכמת
שנזכרה במאמר: השתלטות שטעון פרם וחבריו
על־ירי קניית עתונאים ועיבודם.
יצחק גזית, טבריה

החוף הנודיסטי כם ן־טרופז
העולם הזה 1213

• כפי שצולמה על־ידי צלם העולם הזה
לפני שש שנים, בפארודיה על סילבאנת
מנגאנו.

רח׳ גרוזנברג 19
תל־אביב
טל 671

כר יום חמישי...

במדינה

העם
מ ד־נהמסו ״ מ ת

תנצל את נוכחותה במועצה החשובה. אפשר
לצפות כי תנקום בשנה הקרובה ביוזמה
קיצונית בעניני ארץ־ישראל, תפעיל ברקים
ורעמים, תמרר את חיי ישראל ככל האפשר.

״המועדון האטומי העולמי נדל במדינה
נוספת.
״הידיעה נראתה די חשובה נדי לקררא לחברי
הוועדה האטומית המשותפת של שני או ר רוק
בתי הקונגרס האמריקאי לחוש לוושינגכאשר
היה ברור לדויד פוקס, ראש־עיריית
טון, לישיבת־חירום שלא מן המניין. אלן
נתניה המודח, כי אפסה כל תיקווה שימשיך
דאלס, ראש המוסד המרכזי לביון• נפגש עס
הנשיא הנבחר, ג׳ון קנדי, לשיחה דחופה. להישאר על כנו, זימן את עיתונאי נתניה
הכל היה אפוף אווירה של סודיות עמוקה. לסיור בעיר, הצביע על שורת פעולות שביצע
תוך פרק הזמן הקצר של היותו ראש
האס היה המדובר בפצצת־האטום המוצלחת
הראשונה של מישהו? האם מאגר גרעיני ׳ העיר. הסיור המייגע הסתיים בקפה הרשל,
ליד שולחנות ערוכים. בעוד העתונאים טעמו
הפן למסוכן? יודעי־דבר היו מוכנים רק להמעושר
המטעמים שהוגשו, הרבה פוקס
גיד כי חלה, התפתחות אטומית׳ ב,מדינה
בשתייה. ומשנכנס יין יצא סוד.
מסויימת׳.
השתפך פוקס, כטוב לבו ביין :״דעתי ה״תחילה
חשבו רבים ני המדינה המסויימת
אישית היא, כי לטובת העיר רצוי היה כי
היא סין העממית, שהתגאתה לא מכבר כי
תוך חודשים מעמים תהיה לה פצצה אטומית הקואליציה העירונית תהא מושתתת על
מפלגות הפועלים וחרות. עם מאיר האוס
משלה. אולם מקורות יודעי־דבר בוושינגטון
הכריזו ני המדינה הנדונה אינה שייכת והלל צור, חברי סיעת חרות בנתניה, הייתי
יכול לעשות עבודה מצויינת לטובת העיר.
לא לגוש הקומוניסטי ולא לנאט״ו.״
כאשר הופיעה ידיעה זו בשבועון טיינו הם אנשים ישרים, כנים וכישרוניים• קואליאדיר־התפוצה,
נדלקו אורות האזעקה במער ציה כזו היתד. משחררת אותנו מהסיוט
הנתנייתי המתמיד — הצורך בהסכמים
כות העתונים ברחבי העולם. טובי הכתבים
גוייסו כדי לברר מהי המדינה, אשר מעשיה עם הגבאים משה שקד ועובד בן־עמי והסחטנים
הדתיים.״
גרמו לאווירת־חרום בשרות־המודיעין האדיר
כאשר אמר פוקס דברים אלה, ידע כבר
ביותר בעולם.
5שנים 3 ,שנים. תוך זמן קצר על כישלון חבריו למפלגה בשיחות עם
הודיעו כמה עתונים בבריטניה ובארצות־ חרות. שעות ספורות בטרם חילק פוקס
הברית: המדינה היא ישראל. שום עתון מחמאות ליריביו מחרות, עסקו חבריו בשיחות
חשאיות עם אנשי מפלגה זו, באמלא
הביא גירסה אחרת.
צעות מתווכים, ועם מרכז מפא״י — ישירות.
טען הדיילי אכספרס השמרני בלונדון: ישמתווכי
שתי המפלגות נפגשו. הציע נציג
ראל נמצאת בשלב מתקדם של ייצור הפצצה.
רוב סוכנויות־הידיעות בעולם חזרו על ה מפא״י: במזכירות מפא״י בנתניה הוחלט
ידיעה. הודיע ווישינגטון־פוסט, העתון הח פה אחד להציע לחרות הקמת קואליציה בשוב
ביותר בבירה האמריקאית: ישראל עיר, בצירוף אחדות־העבודה ואגודת־ישראל.
לפתע התברר כי בחוגים נרחבים במפא״י
יכולה לייצר את הפצצה תוך חמש שנים.
אולם, הוסיף העתון, יתכן כי פרק־זמן זה הולכת ומתגבשת הדעה לשינוי־ערכים יסויהיה
יותר קצר, כי גם בעבר היו טעויות די בקואליציות העירוניות בכל הארץ.
בחישוב הפוטנציאל של מדינות. ניו־יורק חוגים אלה נתמכים על ידי יוסף אלמוגי,
טיימס, אחד משני העתונים החשובים ביותר מרדכי נמיר, שכטר, גורי ומרדכי סורקים.
בעולם, חזר על הגירסה, רדיו מוסקבה הז עסקנים אלה הציעו לנתנייתים לעשות בכירה
וחברי הפרלמנט הבריטי דרשו דיון עירם את הצעד הראשון .״חודשיים אחריכם
אני עושה בתל־אביב,״ הכריז נמיר.
על כך.
בהתאם להנחיות אלו, הציע סניף מפא״י
נחשול ידיעות זה לא היה מקרי. לפני
חודשיים נודע לעולם דבר שהיה ידוע למד בנתניה לחרות: נחתום על הסכם לפיו
ענים רציניים זמן רב: כי הומצא בגרמניה ימשיך פוקס לכהן כראש־העיר. בעוד ששה
המערבית תהליך חדש לייצור החומר הגולמי חודשים ייכנס לתוקפו הסכם, שאחד מסעיפיו
של הפצצה (העולם הזה .)1205 תהליך זה מבטיח סגן ראש־העיר־בפועל לחרות. במשך
מוזיל את ייצור הפצצה עד כי גם מדינה ששת החודשים יסתגלו הקיצוניים בשתי המפלגות
לרעיון של שיתוף פעולה. אך דווקא
קטנה, בעלת כושר טכני מתאים, יכולה לרעיון
זה מנע הסכם. חרות לא רצתה בהרשות
לעצמה את ייצורן של פצצות מימן.
לדברי ועדת האנרגיה האטומית האמריקאית, הסדר שאינו נכנס לתוקפו מיד, דחתה את
מאפשר תהליך חדש זה לעשרים מדינות ל ההצעה.
ייצר את הפצצה בנקל. ליאכספרס הפארי־סאי
הזכיר, בין השאר, את ישראל בין המדינות
המסוגלות לייצר את הפצצה
האטומית דו־ידו ממארו קו
תוך ארבע שנים (העולם הזה .)1208
מה מצבם של יהודי מארוקוי שאלה זו
המוסדות הישראליים הכחישו.
אינה מעניינת רק את רבבות קרוביהם בישראל.
היא חשובה גם לדיון על יחסה
של ישראל לשאלת אלג׳יריה (ראה עמודים
7־ ,)5הדומה למארוקו מהרבה בחינות.
הזית ורע״ ב מו עצה

מפלגות

הו א

צריך

בקבוקים...

אך את, עקרת בית נכבדה, יכולה לווחר
עליהם. קני ניקי — מקלון הפלא המנקה
הכל -ושימי קץ לטלטול חמר נקוי
בבקבוקים כבדים (המכילים לפחות
850/0מיש. ניקי קל,
ניקי מרוכז וחסכוני
מאוד, ל כן להדחת
כלים, לכביסה ול־שטיפת
רצפות -
רקניקי.

יחסים מרחביים

מדיניות

תוצרת

״נקה״

מופץ

פרסום או7 .ן יי.

רומן זעיר
צלילי הוזומין ןה ותזג ן\>ן זבך ץז וזתחיילג
תוגת התרותטי תטואיך את רי1ן ר\1רן י\ז וז\זעגל\ ,1עצגצה
כי תבריה התוולתו תתנו. גור טזונוווי, הברהה הגוגבה, אתרה
לה •.״ריוה, את גוצתג אשתה בתצב שווצר .׳ ראי את גורר ־
תויך כתורה צטירה איוה צריכה להתהלך טת טור תוית
פגות כשלך אך, א ת\ לך טצה. גשי לכית תר?חת ו?וי
פ ,14 קרת הפוית הופלא. הטושה את פויך כריאית ורטווית
תוך ות\ קצר״.
--כטכור שכוט הורתה ריוה לוטתי טל טצתההתובה •.״כלל לא יכולתי לתאר לטצתי שקיית קרת ופלא
כ־פ ,14 רק כטת יש תטת כתיי שלשות. כשהלכתי לרקוד.
לא ישכתי אפילו ריקוד אתר, וכל וה הורות ל־פ .״14

כל יום חמישי...

המאורע כמעט ולא הוזכר בישראל: בהצבעה
חשאית באו״ם זכתה הרפובליקה
הערבית המאוחדת ל־ 74 קולות, נבחרה לחברת
מועצת הבטחון.
במשך חודשים ארוכים הזעיקה ישראל
שמיים וארץ כדי למנוע בחירה זו. בארצות
הברית הופעל מלוא הלחץ הציוני, נדרשו
שני המועמדים לנשיאות להביע את דעתם
נגד הבחירה. התוצאה: הבחירה, שהיתר,
בלתי־נמנעת מלכתחילה, אומנם יצאה לפועל.
אולם תחת להיות מאורע שיגרתי, הפכה
מפלה למדיניות־החוץ הישראלית.
גם פה, גם שם. באו״ם מתקבלות ההחלטות
על ידי פשרות והתקשרויות של
כוחות אדירים, תוך התחשבות במערכות
מסובכות ביותר של יחסים. מועמדות רע״ם
הוכנה משך זמן רב מאוד, נבעה מהתיעצויות
בין הערבים עצמם. לאחר מכן שוכנעו המדינות
האפריקאיות. לגביהן, יש לרע״ם יתרון
גדול: היא שייכת גם למרחב הערבי וגם
ליבשת אפריקה.
אחרי שהושגה הסכמת הגוש הזה, לא
יכול היה שום גוש אחר להתנגד לבחירה
— מחשש פן יפריע הגוש האפריקאי־הערבי
לבחירת מועמדיו שלו למקומות האחרים
במועצה. על כן סירב משרד־החוץ האמריקאי
בהחלט להיענות ללחץ הציוני.
התצפית: מעונן. אין ספק שרע״ם
* ארגון הגג של כל שרותי המודיעין
והבטחון של ארצות־הברית.

דו״ח מאלף על כף ניתן השבוע
על־ידי צבר ישראלי, תושב מא־רוקו
מזה שלושים שנה, קרוב משפחתם
של כמה מראשי המדינה.
סיפר האיש, שבא לישראל לביקור
קצר:

יהודי מארוקו נהנים ברגע זה משוזיון־
זכויות גמור. בעיני המארוקאים היהודים הם
חלק בלתי־נפרד מן האומה המארוקאית.
בכל זאת יש הבדל מסויים בינם לבין המוסלמים•
מכיוזן שבצפון־אפריקה אין ערבים
נוצריים, כמו במצריים ובלבנון, הרי׳היהודים
הם המיעוט היחיד במדינה. ואילו המדינה
עצמה מוגדרת רשמית כ״מוסלמית״ ,מכי-
וזן שהמלך מוחמד החמישי, צאצא הנביאים,
הוא שליט חילוני ודתי כאחת.
אין במדינה אנטישמיות של ממש, מן
הסוג הנפוץ באירופה.
ברגע זה פוקד את מארוקו משבר כלכלי
חמור, הנובע מהפסקת ההשקעות הצרפתיות
במדינה. בדרך כלל, מצבם של היהודים עולה
על מצב המוסלמים. היהודים נהנו ממתן
העצמאות למארוקו, כי יציאת הצרפתים
פינתה מקומות רבים במנגנון הממשלתי,
אשר רק היהודים יכלו למלאם.
יחד עם זאת, יתכן כי מצב טוב זה לא
יאריך ימים. מאז השיחרור, שוקדת מארוקו
על הרחבה אדירה של מערכת החינוך. במדינה
גדלה אינטליגנציה מקומית, שתבקש בבוא
היום תעסוקה ממשלתית• קרוב לודדאי
(המשך בעמוד )8
העולם הזה 1213

שר החוץ האלג״וי אמו לי השבוע, על יחס ממשלתו לישראל:

! דוו מושטת
לידידות!
שעה שהעולם בולו עקב בנשימה עצורה אחרי מלחמת הגבורה של
הקאסבה של אלג׳יר, שהזכירה את רוח גיטו ווארשה, רדפה כישראל
ידיעת זוועה אחת את רעותה.
על שולחנות העורבים הישראליים נערמו שני סוגי ידיעות. הסוג
הראשון, שבא מסוכנויות החדשות הבינלאומיות, סיפר בי כקאסבה
הנצורה לא היו במעט תקריות אנטי־יהודיות, ובי התקריות המעטות
שאירעו בוצעו כידי בת דתית קיצונית, שאינה משקפת את רוח הפל״ן.
אותו סוג של ידיעות גם הבהיר כי לא היתה שום בריחה המונית של
יהודים מן הקאסבה.
לעומת זאת הודיעה ״סוכנות הידיעות היהודית״ ,ויחד עמה הכתבים
הישראליים שניזונו ממטה הצבא הצרפתי, על פוגרומים ועל בריחה
המונית מבוהלת של היהודים.
מה האמת על יחס הפל״ן ליהודים ולישראל? את זאת בירר השבוע
שלום בהן, ראש מערבת ״העולם הזה״ ,מן המקור הגבוה כיותר.
הוא טם לנידיורק בדי להתראות שם עם חברי הממשלה האלג׳ירית,
שבאו בשליחות ארצם לישיבת האו״ם, הדנה בבעייתם. בעמודים אלה,
הוא מדווח על תוצאות שיחותיו עם השרים והמנהיגים האלג׳יריים.

**תשדו הן

ליד האיצסבא הפשוטה, אשר תאיר, משמשים
משרד לדיפלומאטים של האומות, בהם
הם מניחים את תיקיהם בין ישיבה לישיבה.
מזווית עיני יכולתי לראות את ח״ב דויד
הכהן משוחח עם חבר אחר של המשלחת
הישראלית — אי שליו ומבודד בים הומר״
צ׳נדרלי המשיך להוביל אותי על פני דלפק
המשקאות ומעבר לשלט המודיע :״מיזנון
לחברי המשלחות בלבד״.
לא היה זה סתם טיול. בן־זוגי חיפש
מישהו, אשר עמו רצה להפגישני .״ראית את
בומאנג׳יל?״ שאל את אחד הצעירים השחומים
בהם נתקלנו בדרכנו. הצעיר משך
בכתפיו לאות שלילה• צ׳נדרלי התפלא בקול
רם :״לאן יכול להיעלם? רק לפני רגע היה
איתי. הוא לא כזה קטן עד שאפשר יהיה
לאבד אותו בחדר.״ לבסוף גילה את האיש
שביקש. הוא קרא לו מרחוק, ומשקרבנו,
הציגו לפני :״זהו מר בומאנג׳יל, חבר המשלחת
שלנו.״
״אותו בומאנג׳יל שייצג את ממשלת אל•
ג׳יריה בשיחות מילן לפני מספר חודשים?״
שאלתי.
האיש הגדול, ענק סמוק־לחיים, חייך בחיוב
.״כן, אותו בומאנג׳יל שהשתתף בקומדיה
הגדולה שביים שארל דה־גול ב־מילן.״

דהביר: ממשרת אדג׳יריה

\ 1 1 1 1 * 171ך ע !״נ 1 1 *1 1״ | 11 קרים בלקאסס, בתמונה המראה אותו
111 11111י י במדי המפקד העליון של הפל״ן. בלקאסם,
11/ —1/1
אחד החברים הצעירים של ממשלת אלג׳יריה, הגיע למעמדו דרך שורות הלוחמים. נאשר
רק הוקמה ממשלתה הזמנית של אלג׳יריה, היה בלקאמס שר המלחמה, ייצג את הזרוע
הלוחמת בממשלה זו. כיום הוא סגן ראש הממשלה, עומד בראש המשלחת האלג׳ירית באו״ם.
** עדנו חבוקים בטרקלין הגדול, המיר
עד לחברי המשלחות ד,שינות, במרכז
האו״ם, ניו־יורק. האיש שזרועו הימנית
היתה נתונה סביב כתפי לא היה אלא עבד
אל־קאדר צ׳נדרלי, נציגה הקבוע של ממשלת
אלג׳יריה באו״ם: שחרחר, לבוש בקפידה,
מרכיב משקפי־קרן עבות ומדבר צרפתית
רהוטה. דקות ספורות לפני כן הוצגתי
לפניו. צ׳נדרלי נטל לידיו את כרטיס הביקור
שלי ואמר. :העולם הזה? כן, בטח. אני
מכיר את העולם הזה.״

הסברתי לו כי טסתי לניו־יורק כדי להגיע
בזמן לפתיחת הדיון בבעיית אלג׳יריה ב־או״ם,
וכי אני מקווה שתהיה לי הזדמנות
נדירה לפגוש את מנהיגי האומה האלג׳ירית.
״כן,״ השיב ,״באת בדיוק בזמן. כמעט כל
חברי הממשלה שלנו נמצאים בניו־יורק. אני
מבטיח שיהיו לך פגישות מעניינות מאוד
ושתוכל להחליף דעות עם האנשים הנכונים.״
כך קרה שצעדנו שנינו, לאורך פרקלין־
הנציגים הנאה. חלפנו על פני כושים, הודים,
יפאנים וערבים שהיו שקועים בשיחה. עברנו

*ומאנג׳יל ניגש ישר לעניין .״זאת
^ ה הז ד מנו ת הראשונה שיש לי לשוחח ברצינות
עם ישראלי,״ פתח• ״ואני חייב לומר
לך. אינני יכול להבין אתכם. האם אתם חייבים
להימצא תמיד לצד הקולוניאליסטים? האם
מספיק שמישהו יהיה נגד הערבים —
לא חשוב איזה ערבים — כדי שאתם תתמכו
בוז האם זה באמת לטובת ישראל
שתנקטו בקו כל־כך קיצוני, בכל דבר הנוגע
לערבים?״
הפסקתי אותו לרגע, כדי להסביר לו כי
לא כל ישראלי מסכים עם מדיניות הממשלה
בעניינים אלה .״כן,״ השיב בזהירות ,״אבל
במה זה מתבטא? מה הביטוי המוחשי של
הסתייגות זו?״
אמרתי לו :״כאשר עזבתי את תל־אביב,
התנהלו דיונים בין אנשים רציניים מאוד, על
הקמת ועד ישראלי למען אלג׳יריה החופשית.
וזוהי אחת הסיבות העיקריות שהביאו
אותי הנה: לשוחח עם הנציגים האלג׳יריים
בעניין זד, ולשמוע מד, יהיה יחסם אל ועד
כזה.״
בומאנג׳יל נעשה ער הרבה יותר. הוא
עצם עץ אחת ובעמו השניה נראה מודד
אותי מכף רגל עד קודקוד. לבסוף פקח
את עינו העצומה ופסק בהחלטיות :״בוא
איתי! אקח אותך לאנשים שיכולים לענות
על כל שאלותיך.״
הוא אחז בזרועי הימנית והחל סובי?
אותי במדרגות הרחבות, אל הקומה הראשונה
של בניין האו״ם, שם נמצא אולם
הישיבות של העצרת הכללית. לפני הכניסה
לאולם עמדה קבוצה קטנה של גברים.
באוזני לחש :״זוהי ממשלת אלג׳יריד״״ ובפניהם
הציג אותי :״זה ידיד מתל־אביב. כן,
כן, יש כאלה. יש בפיו בשורה מעניינת
מאוד על ועד ישראלי למען אלג׳יריה החופשית.״
לפני
שיכולתי לומר מילה, החל מציג את
האנשים :״זה מוחמד יזיד, שר התרבות...״
את יתר השמות והתוארים לא יכולתי לקלוט.
יתכן כי ברגעים כאלה חייב עתונאי
לשמור על צלילות־דעת מוחלטת, לזכור כל
שם וכל תואר. יתכן אפילו שעליו להוציא
פנקס ועפרון ולרשום את הפרטים. אבל
אני מודה: מרוב התרגשות איבדתי לגמרי
את חושי העתונאיים. קלטתי רק קטעי־שמות־ותוארים
:״שר ה משרד החוץ...
ד״ר מוחמד דרים...״

״העולם הזה׳

ג׳ירי, קרים בלקאסם, המעיין בגליון העולם
הזה 1206 אשר על שערו מופיע צילום
של ראש הממשלה פרחאת עבאס, מתחת
לכותרת ״אורי אבנרי מרווח: שיחותי עם
מורדי אלג׳יריה.״ התמונה צולמה השבוע
בניו־יורק, כאשר הוזמן ראש המערכת
שלום כהן, להצגת סרט מיוחד על אלג׳יריה.

יכולתי לראות שגם עבורם היה משהו
מפתיע בפגישה זו ושר החינוך לא יכול
היה להימנע מלומר :״אני חושב שזו הידיעה
המשמחת ביותר שהגיעה מתל־אביב.״
גבר אחר רצה לשמוע פרטים נוספים על יוזמי
הודעד; אחר התחיל לדבר על בעיית היהודים
של אלג׳יריה. ואז הביט מישהו בשעון והזכיר
לחבריו כי הישיבה צריכה להתחיל בכל
רגע. אחד השרים פנה אלי :״אנו מעוניינים
מאוד לשוחח איתך, אבל ברגע זה מתחילת
הישיבה הראשונה של הוועדה המיוחדת על
אלג׳יריה. על כן אנו מבקשים את סליחתך.
עלינו ללכת. ניפגש מחר בבוקר, בטרקלין
הנציגים• או רוואר.״
לפני שנפרדנו, הספיק אחד מהם לומר לי:
״אנחנו מציגים מחר סרט מיוחד על אל־ג׳יריה,
עבור חברי המשלחות הערביות. נשמח
לראותך שם.״

אלו תולדות המלחמה

ייתיישכתי בתא העתוגאים, ה
( | מופרד על־ידי מעקה של עץ מאולם
הישיבות הגדול, בו קיימה הוועדה המיוחדת
לענייני אלג׳יריה את ישיבתה הראשונה
אולם המעוגל ה ־ה עדיין ריק כמעט לחלוטין:
שני מעגלים של שולחנות וכמה שורות
ישרות, במרכז. על כל שולחן לוחית הנושאת
את שם הארץ החברה באו״ם, באותיות
לאטיניות• ליד השולחן: כורסה נוחה,
המיועדת לראש המשלחת, ואחריה שלושה
כיסאות פשוטים.
במרכז האולם, על במה מורמת מעם, עמד
שולחן הנשיאות. באמצע ישב גבר מזדקן,
שחום־עור וכסוף־שיער: יושב־ראש היזעדה,
נציג ציילון, סיר קלאוד קוריאה. לימינו
ישב סגן המזכיר הכללי של האו״ם, הרוסי
ארקאדי טובולייב. בנוכחותו רצה להדגיש
את חשיבות המעמד.
טק־טק־סק. סיר קוריאה הקיש את שלוש
ההקשות המסורתיות בפטיש העץ .״הריני
מכריז בזאת, כי הישיבה ה־ 1121 של ה־ודעדה
המיוחדת של האו״ם נפתחה. לפני
שאמסור את רשות הדיבור לנציגים הנכבדים
הרשומים אצלי, ברצוני להודיע, כי קבלתי
שלוש איגרות מראשי ממשלות שונות, הנוגעות
לנושא העומד כיום לדיון. איני
סבור כי יש לקרוא באזניכם את תוכנן של
האיגרות, כי נציגי המדינות הללו נוכחים
כאן והם יכולים למסור לוזעדה כל אשר
ברצונם. אני מזכיר את קבלת האיגרות, רק
משום כבודם של שלושת ראשי המדינות
ששיגרו אותן הנואם הראשון הוא הנציג
הנכבד של תוניס.״
במקום האנגלית המטופחת של נציג
ציילון, נשמעה עתה הצרפתית המצוחצחת
של מוחמד סלים .״כבוד היושב־ראש, נציגים
נכבדים: זו האסיפה הכללית החמישית
של האו״ם בה מועלית בעיית אלג׳יריה.
שש שנים נשפו דם על אדמת אלג׳יריה
ועתה נכנסת המלחמה לשנתה השביעית.
הייתי רוצה שנציג צרפת הנכבד יהיה נוכח
בישיבה זו, כי בוזדאי היה מספק לנו עובדות
מעניינות• אולם, לצערי, החליט הנציג
המכובד להיעדר מישיבות אלו* על כן ננסה

לקבל תמונה מלאה וברורה, גם בהעדרו
לא אוכל למנות את כל תולדות המלחמה
הזאת. היא החלה ב־ ,1870 כאשר הופיעו
החיילים הצרפתיים הראשונים, ועד היום
לא פסקה. אין זו התנקשות פנימית, הנוגעת
לצרפת בלבד. זוהי מלחמתו של עם
שלם, הנאבק על חירותו ועצמאותו
שעה שנציג תוניס נאם, החלו המושבים
מתמלאים בזה אחר זה. קרישנה מנון נכנם
לאולם, כשהוא נשען על מקל ורעמתו הלבנה
מתנדנדת עם כל פסיעה. מבלי להביט
ימינה או שמאלה תפס את מקומו מאחורי
הלוחית הקטנה שנשאה את השם ״הודו״.
כמה שולחנות מימינו עקבה המשלחת הישראלית
אחרי הנאום. נצ ג ישראל התכופף
שמאלה, החליף הערה חטופה עם שכנו,
נציג אירלאנד. מן העבר השני של נציג אירי
לאנד ישב גבר מקריח וממושקף: שר החוץ
העיראקי, האשם ג׳ודאד.

בצד העושר, נגד הצדק

ך• לים הסשיך :״בסוף ,1945 עם תום
^ מלחמת העולם השניה, חשבו בני אל־ג׳יריה
כי מתקרבת ההכרה בזכויותיהם.
בימי המלחמה לחמו רבבות מהם בשורות
הצבא הצרפתי. עתה התכוננו למיצעד הניצחון
הגדול. הם האמינו כי יצעדו מתחת
לדגלם, דגלה הלאומי של אלג׳יריה. לא
מתחת למריקולור הצרפתי. התוצאה? תוך
שלושה ימים נהרגו שלושים אלף איש
איפה שמעתי משהו דומה? כן, גם זה
אירע בסוף , 1945 במ צעד הניצחון הגדול
בלונדון. כל צבאות הברית צעדו שם• איש
איש תחת דגלו. היתה שאלה תחת איזה
דגל יצעדו המתנדבים מארץ־ישראל• גם הם
סברו שהתכלת לבן חייב להתנופף בראשם,
לא היוניון ג׳אק הבריטי.
המשיך סלים :״איננו רשאים גם להתעלם
מן האופי הבינלאומי שמלחמת אלג׳יריה
מקבלת עם כל כדור נוסף הנורה. אני
גם מוכן להציג את כל ההוכחות והראיות,
המוכיחות כי מלחמה זו עלולה להתפתח,
תוך תקופה קצרה ביותר, להתלקחות שתסכן
את שלום העולם כולו, תתפתח למלחמה
כללית בין מעצמות העולם...״

סכין וגחן

מונפים אל־על, בידי מפגינים אלג׳יריים.
התפרצותם ההמונית של ערביי הקסבה,
היתה נקודת־מיפנה במלחמת אלג׳יריה: כאשר עלו רבבות ערבים

בפינה השמאלית של האולם, בניפרד מן
הנציגים הרשמיים, ישבה קבוצה של כ־15
גברים, שהוזמנו להשתתף בישיבה כאורחים
ומשקיפים• היו אלה נציגי הממשלה האלג׳י־רית.
יכולתי לזהות ביניהם כמה מבני״שיחי
מלפני שעד, קלה. הם ישבו דרוכים, עקבו
אחר כל מילה ותנועה באולם. כאן נחרץ

על מיתרמי הצבא, תון קריאות ״יחי הפל״ן!״ הבהירו לעולם כולו,
ובראש וראשונה לנשיא שארל דה־גול, כי לא יסכימו לתוכניתו —
הקמת ממשלת בובות אלג׳ירית, שתשתף פעולה מס הצרפתים.

גורל מלחמתם. כאן נקבע עתידם. מה טומן
בחובו העתיד המיידי? עוד נחלים של דם
ודמעות? תיקווה לשחר חדש? התעוררות
מצפון העולם והתערבות ארגון האומות?
ושוב עלו נשכחות מנבכי העבר. הלא באולם
זה עצמו, לפני 13 שנה, ישבה קבוצה
דומה של אורחים ומשקיפים, מתוחים וחרדים.
גם הם ציפו למצפון העולם שיתעורר
וישים קץ לדמים ולדמעות. זוכרים אותם?
כיום הם יושבים בממשלת ישראל ובכנסת,.
אז היו רק נציגי ״הישוב״ מארץ־ישראל.
הם יושבים עתה כאן, באולם זה, מאחורי
השלט ״ישראל״ .אלא שהם יושבים בדיוק
בקצה השני של האולם. בינם לבין האלג׳י־רים
מפריד העולם כולו, פשוטו כמשמעו.
כאשר תגיע העת להפקה כאשר יתבקש
נציג כל עם ועם להרים את ידו ולהצביע
בעד עצמאות אלג׳יריה או נגדה — עם מי
תימנה ישראל?
את התשובה לא ידעתי עדיין. יכולתי רק
לנחש אותה. עתה אני כבר יודע אותה:
כאשר הועמדה להצבעה החלטת הגוש ה־אפרו־אסיאתי,
לעריכת־מישאל־עם באלג׳יריה,
בחסות האו״ם — רק מישאל־עם ; לא מתן
עצמאות, לא גינוי צרפת, לא החלטת התערבות
לצד האלג׳ירים, כי אם דבר פשוט
וישר כמו לשאול את דעת העם שיכריע בדבר
עתידו — הרים מיכאל קומאיי את ידו
נגד זכויות העם האלג׳ירי. כפי שעשה אבא
אבן חמש פעמים בשנים האחרות, כן התייצב
נציג ישראל בפעם השישית: בצד צרפת.
בצד האיוולת, בצד הטימטום המדיני, בצד
השינאה הגיזעית והעיוורון הפוליטי.
נגד הצדק.

גווייה ועיטור נוסר
** מחרת כבוקר הל״תי לראות את ה
הפריצה
לקסבה י;,״י״

הטבח הגדול, בכניסה לעיר האירופית
בתמונה זו נראים כוחות צרפתייס מזו־יינים
כשהם נכנסים עם עלות השחר דקסבה, להשליט שם משטר מידור גלוי ומוחלט.

/סרט האלג׳ירי. באולם קטן של ק ח
קאדנגי, מול מרכז האו״ם, ישבו כמה עש
רות מוזמנים. היו אלה האורחים שבאו להצגה
הראשונה של המהדורה האנגלית.
צופי המהדורה הצרפתית הוזמנו לחצי שעה
מאוחר יותר.
בכניסה קיבל צ׳נדרלי את פני בתמימות:
״אני שמח מאוד שבאת• שמעתי שנפגשת
אתמול עם החברים ושנדברתם לפגישות
נוספות.״ באולם זיהיתי את האשם ג׳וזאד
העיראקי, מספר דיפלומאטים מצריים, נציגים
אפריקאים שונים ואורחים אירופיים .״בשב
המשלחת האלג׳ירית,״ הקדים מישהו ,״אנו
מברכים את אורחינו ומקווים כי הסרט
יעזור להם לגבש תמונה נאמנה על הנעשה
באלג׳יריה.״
מכונת ההקרנה סובבה. היה זה סרט תעודתי,
מורכב מקטעים שצולמו בידי האל־ג׳ירים
עצמם, בתוספת קטעים לקוחים מיומ־ני
חדשות צרפתיים. הסרט סיפר בפשטות
את סיפור מלחמת הקוממיות האלג׳ירית,

משך שש שנותיה. האדמה העשירה, המעובדת
בידי מתיישבים צרפתיים בעוד שרגלי
האלג׳ירים נדחקות אל ההרים, אל האדמות
הדלות. גברים מובטלים מתקהלים ליד
פתח לישכת העבודה• ילדים יחפים ורעבים.
ההפגנות הראשונות בדצמבר ;1954 מיפי
גני הכוח של הצבא הצרפתי; צנחנים נכנסים
לפעולה, כוחה האדיר של צרפת —
הנתמכת על ידי נאט״ו — מגויים למערכה.
ומן הצד האלג׳ירי: גיוס הלוחמים הראש נים
תמונה מרשימה של איכר צעיר המסיר אד.
הכפייה וחובש את מצחיית צבא השיחרור.
פעולה בהרים: יחידה של צבא השיחרור
מניחה מארב. סיור צרפתי מתקדם, ישר אל
תוך היריות של לוחמי הפל״ן. קרב־מגע
מהיר. תמינות מקרוב של לוחמים צעירים,
הלוחצים לכתפיהם מקלעים צ׳כיים — מן
הסוג בו השתמש צה״ל שנים רבות —
כשקניהם יורקים אש.
לפתע — מטוסים צרפתיים. הלוחמים
מנתקים את המגע, נעלמים שוב אל תוך
הערוצים. הפצצה אוזירית בראקטות ובפצצות
תבערה. כפר עולה באש• ילדה בוכה
ליד גוויית אמה. קצין צנחנים צרפתי מקבל
בחיוך של הנאה עוד עיטור נוסף.

פגישה עם המפקד

ך ץ מו נהאחריתמונה, זוועה אחרי
| 1זוועה, ממשיך הסרט לגולל את מלחמת
אלג׳יריה: מיקוש רכבת, פליטים בורוזים,
הפצצות. ותמיד: הרוגים. אבל ה. א גם
מראה את פני צבא השיחרור מקרוב. במהדורות
החדשות של קול ישראל מתלבטים
עדיין הקריינים כיצד לכנות חיילים אלה.
פעם הם ״טרוריסטים״ ופעם הם זוכים ברוב
חסד לתואר ״מורדים״ .כפי שהם משתקפים
בסרט זה, הם חיילים של צבא סדיר.
זהו צבא המשתמש בתותחים והמקיים
קורסים לאלחוטאים; שטירוניו מתאמנים בשימוש
במיקלעים ובמרגמות. בבוקר, כאשר
נערך המיסדר בבסיס העורפי, בודק המפקד
את קנה הרובה. זהו צבא שהתגבש תוך
כדי לחימה ואשר מימדיו אילצו אותו להתארגן
כצבא סדיר. לרגע נדמה היה לי שאני
צופה בסרט על ימי ראשיתה של מלחמת
העצמאות שלנו, כאשר ההגנה הפכה
בהדרגה לצבא סדיר, בעל מדים אחידים,
דרגות ומיסדרים.
המסך מתמלא פרצופים צעירים, נמרצים:
חיילי פל״ן במיצעד באחת העיירות. לא מיצי
עד ראווה, כי אם הפגנת כוח לעיני העם.
ובסוף המיצעד: מעגל גדול של חיילים,
המקשיבים לדברי מפקדם העליון: ראש
הפל״ן, קרים בלקאסם•
סוף. באולם מועלה האור. אני מביט סביבי
ומבטי נתקל בגבר בעל קומה בינונית,
שיער שחור, ומבט חודר. הוא היה שקוע
בשיחה עם שר־החוץ העיראקי ועם עוד
כמה דיפלומאסים אפריקאיים. הייתי משוכנע

שאני מכיר אותו, אבל לא יכולתי להיזכר
בשמו. עד שלפתע נזכרתי: זהו קרים בל־קאסם,
אשר זה עתה ראיתי אותו בכרם.
זהו מפקד הפד״! בעצמו.
ניגשתי אליו והצגתי את עצמי• ״אה, כן,״
השיב .״שמעתי עליך מפי חברי. אני מצטער
שלא היתד, לי הזדמנות לפגושך אתמול
ובאמת התכוונתי לחפש אותן.״
וכך, בהפסקה שבין הצגת המהדורה האנגלית
של הסרט ומהדורתו הצרפתית,
עמדנו באולם הקטן ושוחחנו. במהרה הצטרפו
אלינו עוד כמר, מחברי הממשלה האל־ג׳ירית
.״שמעתי על הוועד הישראלי למען
אלג׳יריה,״ אמר בלקאסם, ואחרי שחיה
קצרה הוסיף :״אין לך מושג כמה זד, מעודד
לשמוע קול אחר מישראל. לא רק הקול הרשמי,
היוצא מפי ישראל כאן, באו״ם.״
היו אלה דבריו של מפקד צבא השיחרור;
האיש החזק בממשלת אלג׳יריה, שר המלחמה
הראשון בממשלת פרחאת עבאס והמנהיג
המוכר של הפלג הקיצוני במחנה
האלג׳ירי. היו אלה גם דברי מדינאי חשוב:
כי קרים בלקאסם הינו כיום סגן ראש ממשלת
אלג׳יריה ושר החוץ שלה, העומד בראש
משרדה בקאהיר.

יהודי אלג׳יריה

ף -תיקי נשאתי גיליון<•1^,1ם הזח (,)1206
^ .אשר על שערו הופיע צילום של פרחאת
עבאס, ובו דו״ח על פגישותיו של אורי
אבנרי עם נציגי הפל״ן באיטליה. האלג׳ירים
בניו־יורק ידעו על שיחות אלה. הגשתי את
הגליון לבלקאסם. הוא אומנם לא יכול היה
לקרוא את תוכנו, אבל לפחות ידע מאיזה
צד נפתח עתון עברי. הסברתי לו בקיצור
את תוכן המאמר והוא נד בראשו לאות
הסכמה .״אם אין לך התנגדות,״ פניתי אליו
לבסוף ,״הייתי מאוד רוצה שנצטלם יחד.״
אולם צלם לא היה במקום• מסרתי את
מצלמתי לאחד מחברי המשלחת האלג׳ירית
— אחד השרים, אם אינני טועה — והראיתי
לו כיצד לצלם. בלקאסם לחץ את ידי, השר־המצלם
קרא ״אחת־שתיים־שלוש״ ולחץ על
הדק המצלמה. אבל לא לפני ששר שלישי

נעות הדגל

במרכז ההפגנה האדירה של ערביי
העיר אלג׳יר. אשה צעירה זו, בל־בושה
המסורתי ורעולת־פנים, נושאת בידה את דגל אלג׳יריה

גס נאן (מימין) נושאת אשה
ן 1ןןן
את הדגל, שעה שגברים מעלים
\1111
באש מכונית, בעת ההתנגשות עם הצרפתים.
ניצב ביני לבין בלקאסם, מחייך בידידות
(ראה שער).
האולם התחיל להתמלא מחדש. הפסקנו את
שיחתנו, בקבענו כי ניפגש מאוחר יותר,
באו״ם. היה ברור כי בשיחות הבאות לא
נחליף רק דעות ומשפטים מקוטעים, כי
אם נשוחח בכובד ראש על הקשר אשר אפשר,
בצורה זו או אחרת, לקשור בין ישראל
לבין אלג׳יריה. ואומנם, השיחות שניהלתי
לאחר מכן, היו מלאות עניין ומעשיות.
הנושא הראשון אשר שנינו רצינו לברר,
היתד, שאלת יהודי אלג׳יריה• להפתעתי, היו
אלה תמיד בני־שיחי שיצאו בהתקפה על
ישראל, בעניין זה. אמר לי בומאנג׳יל :״יש
כיום 150 אלף יהודים באלג׳יריה. אני יודע
שישראל אינה מייצגת אותם, ושהם אינם
אזרחי מדינתכם. אבל כל אדם יודע, שיש
השפעת־גומלין ביניכם. אצל חלק גדול מ־

יהודי אלג׳יריה קיימת נטייה להזדהות עם
התרבות הצרפתית, עם העם הצרפתי. כאשר
הם רואים, נוסף לזאת, כי ממשלת ישראל
היא ממש גרורה של צרפת — אזי ברור
להם היכן הם שייכים. וזה אינו לטובתם.״
כאן התערב ד״ר מוחמד דרים, חבר המשלחת
:״לא רק זה. הלא רק עכשיו קראנו
בעתונים שקצינים ישראליים, במדים, נלחמים
לצד הצבא הצרפתי באלג׳יריד!,״
המשיך בומאנג׳יל :״אסור לכם לשכות
שהעולם מזהה את היהודים עם מדינת ישראל•
כאשר העם האלג׳ירי שומע פעם אחרי
פעם כי ישראל מצביעה נגר עצמאותנו —
ולא רק זה, אלא שהיא הדוברת העיקרית
של צרפת באו״ם — כיצד לא תיווצר בליבו
איבה לאותה מדינת עויינת? וברגע שנוצרת
איבה זו — מניין הערובה שהוא לא יפנה
אותה גם כלפי היהודים המקומיים? עד היום
לא היתר, באלג׳יריה שום אנטי־שמיות. ההתנקשויות
הקטנות שהיו, היו מעשי פרובו־קאטורים
או מטורפים קיצוניים.
״ועכשיו אנו פונים אליכם, העם מהודי
שבישראל: אל תעשו דברים העלולים להביא
רעה על יהודי אלג׳יריה. אתם יושבים רחוק
מאיתנו. יתכן שאינכם מחשיבים את העקרונות
הדוחפים אותנו. אבל לפחות ביהודי
אלג׳יריה עליכם להתחשב! שלא יקרה להם
משהו אשר ירבוץ על מצפונכם לדורות!״
מאוחר יותר דיברנו על צעדים מעשיים
שהוועד הישראלי החדש יוכל לעשותם למען
המהפכה האלג׳ירית. לא כולם ניתנים ברגע

החופשית, שהורכב למוט עץ פשוט. היתה זו תמונה אופיינית
להתקוממות האלג׳ירית: אשה נושאת דגל ומשמיעה קריאות עידוד,
שעה שהגברים עולים על המיתרסיס שהקימו הצרפתים סביב הקסבה.

זה לפירסום• אולם דבר אחד ברור: ממשלת
אלג׳יריה היתד, רואה בעין יפה כל
השפעה ישראלית על יהודי אלג׳יריה, לקשור
קשרי־הבנה עם תנועת השיחרור. דבר זה,
כמובן, מחייב גם מסקנה מדינית .״יתכן
שאינכם יכולים להצביע נגד צרפת,״ אמר
אחד האלג׳ירים ,״אז לפחות היו נייטרליים
האינטרסים שלכם כל כך גדולים בענין זה,
שאפילו דה־גול יבין את נייטרליותכם!״

סוף־סוף, מעשה נכון!

— 90—— 0— 1וו—זיתנ^-ם
*0שיחותנט כו לתפקידה של אלג׳יריה
| 1העצמאית בזירה המרחבית. אי־אפשר
היד, שלא לחוש כי המדינה החדשה תהיה
אחת החזקות והחשובות ביבשת האפריקאית
כולה• ביטא זאת אחד השרים ה־אלג׳יריים
:״לא מתפקידי לתת שיעורים
במדיניות לממשלת ישראל. אבל האינך
חושב שחובתכם הראשונית היא ליצור מגע
כלשהו עם העולם הערבי? מה נוח יותר מאשר
לקשור קשרי־ידידות עם העם האלג׳י־רי,
בשלב זה של מאבקו? אתם, כאומה שהשתחררה
משלטון קולוניאלי, יודעים כמד,
מעריכים כל ידיד מימי המאבק. איני יודע
אם על־ידי כך הייתם מתקרבים אל שכניכם
הערביים ומוצאים — דרכנו — נקודת־מגע,
אבל זה בוזדאי לא היה מזיק לכם.״
עד כמה נכונה גישה זו, אישר לי דיפלו
מאט של אחת המדינות הערביות, אשר
עמן נמצאת ישראל במצב של מלחמה. הוא
לא התנגד שאפרסם את דבריו, בתנאי ששמו

לא יוזכר .״אני לא רוצה שיקרה לי מה
שקרה לפני שנתיים, אחרי שהאשם ג׳וזאד
דיבר עם עתונאי ישראלי, כאן באו״ם• באמת?
זה היה העורך הראשי של עתונך?״
ובכן, כאשר שמע אותו דיפלומאט על
רעיון ההתקרבות אל אלג׳יריה, אמר :״סוף
סוף, מעשה נבון! לא חשוב שזה לא יהיה
גוף רשמי. העיקר שהוא יבצע פעולות של
ממש ושקולו יישמע בתוך מדינתכם ומחוצה
לה. זה עשוי להיות קשר חשוב מאוד בעתיד•
מלבד זאת, חשוב שבבוא העת יירשם
בספר ההיסטוריה, כי מתוך מדינת ישראל
נשמע גם קול אחר, לא רק קול ממשלתה.״
את שיחותי האחרונות עם האלג׳ירים
קיימתי תחת צילם הקודר של מאורעות
אלג׳יר. מפה לאוזן עברו השמועות בבניין
האו״ם על הטבח המחריד, אותו ביצעו הצבא
הצרפתי והמתיישבים הצרפתיים כערביי
אלג׳יריה. מספר ההרוגים עלה מכמה
עשרות ליותר מאלף. על רקע זה, רקע
הדם השפוך והחרדה, נשמעה נימה חדשה
של דחיפות בכל שיחה שנגעה בבעיית אל־ג׳יריה.
ולא היתד. כמעט שיחה אחת שלא
נגעה בבעייה זו•
בפגישת סיכום קבענו את מטרות הח־עד
שיוקם ואת דרכי הקשר בינו לבין הממשלה
האלג׳ירית. שעה שנפרדתי ממנו, אמר לי
בלקאסם :״העיקר שהוועד יהיה קיים ויפעל.
אנחנו כבר נמצא את הדרך להרחיב את
המגע. אם נראה סימנים של רצון־סוב
וידידות מצד העם הישראלי, אתה יכול לכתום
בשמנו, כי;ידינו מושטות אליו לידידות.״

במדינה

מצב רוחו מרומם...
אחרי גלוח הוא משתמש בפיטרלון.
פיטרלון מרענן ומהמה את העור
אס בתער או במכונה אחרי הגלוח.
ניסורון מרחיק פצעונים ומונע גרויי עור,
אחר שמוש בפיטרלון, עורך יהיה
חלק וגמיש. להשיג בבתי מרקחת
ופרפומריות.

(המשך מעמוד )4
כי ברבות הימים יצטמצם חלקם של היהודים
במנגנון המדינה.
למחרת השיחרור, היה שר יהודי בממשלה.
מאז התחלפו הממשלות, וכיום אין
שר יהודי.
שוויון — כן, עליה — לא. אחת
הבעיות החמורות היא מניעת האפשרות לעליה
לישראל.
למחרת השיחרור, התנגדה הממשלה ה־מארוקאית
רק לעליה מאורגנת. היא טענה
ששום ממשלה אינה יכולה לסבול בגבולותיה
מנגנון של שליחים ממדינה זרה, שמטרתו
לשכנע את האזרחים לנטוש את
מולדתם. אך באותם הימים לא הפריעה
הממשלה לעליה אינדיבידואלית בלתי־מאור־גנת•
מצב
זה השתנה בהדרגה, וכיום מתנגדת
הממשלה לכל עליה שהיא. אחת הסיבות
היא הצטרפות מארוקו לליגה הערבית, והידוק
קשריה עם רע״ם. אך יתכן כי חשוב
יותר החשש פן יבריחו המהגרים היהודיים
את הונם אל מחוץ לגבולות המדינה ויחריפו
בכך את המצב הכלכלי.
גם מארוקאים מוסלמים מתקשים מאוד
להשיג דרכון ליציאה לחו״ל, מאותה סיבה.
אך נכון כי היהודי המבקש דרכון נתקל
בקשיים חמורים עוד יותר.
לעומת זאת, יכול כל סטודנט יהודי או
מוסלמי להשיג בנקל דרכון כדי להמשיך
בלימודיו בצרפת.
הסיכום: מצב פחות טוב מכפי שאפשר
לדרוש, אך עד אין שיעור טוב יותר מכפי
שמנסים לתאר חוגים מסויימים בישראל.

המשזלש
ה מנ הי גבא

פרסום או־קיי

המנוי-
?יבלת
תטובווך.
ו.א פרגו
*וג\ז\ ג\ז?רנז.

הכפר הערבי טייבה, במשולש הישראלי,
המה. במרכז הכיכר ניצבו שתי מכוניות
הדורות, בפני ביתו של ראש המועצה המקומית
עבד אל־לאטיף ג׳בארה. בפנים נסובו
האורחים הרמים ליד שולחנות ארוכים. המנהיג
הגדול, יושב־ראש ההסתדרות הציונית
העולמית, הד״ר נחום גולדמן בכבודו ובעצמו,
בא לביקור.
האיש שגרם לבואו של המנהיג הציוני
לכפר הערבי הנידח ישב אף הוא באולם
— אך לא במקום־של־כבוד. לדידי עבד אל־סלאם
יוסף מצרווה, עתונאי ועסקן החטיבה
הערבית של המפלגה הפרוגרסיבית, היה
זה ניצחון מר וחסר־ערך.
כפרי פוטיומקין. אחרי ההזמנה, אישם
בדרגי הפיקוד הביורוקראטיים, התערבה
ידו הארוכה של המימשל הצבאי. לפני
שלושה חודשים הודיעו למצרווה מן
הסוכנות היהודית בארץ, כי הד״ר גולדמן
עומד לבקר בטייבה ב־ 12 בדצמבר, אולם
הוא יהיה אורחו של ראש המועצה המקומית
— אחד מנאמני מפא״י והמימשל הצבאי
במקום.
כאשר עבד אל־סלאם חקר אצל ראש המועצה
המקומית, התברר לו שהלה לא יודע
כלל על האורח הרם העומד לבקר בביתו.
רק ב־ 11 לחודש, ערב יום הביקור, נקרא
ראש המועצה לכפר־יונה, לסגן אלוף זלמן
מרט, המושל הצבאי באזור התיכון. שם נמסר
לו על הביקור. העסקן המפא״יי נדרש
למנוע בכל מחיר שגולדמן יבוא במגע עם
תושבים ערביים ״בלתי־רצויים״.
למחרת התחולל הכל לפי תוכנית מוכנה
מראש. עסקני־מפא״י בכפר ואנשי המימשי,
הצבאי לא משו מצדו של הד״ר גולדמן.
אף לא פעם אחת ניתן ליושב־ראש ההסתדרות
הציונית לשוחח באופן חופשי עם
מישהו מבני הכפר.
בעת הסעודה, לאחר שנציג הצבא והיושב־ראש
של המועצה, עבד אל־לאטיף ג׳בארה,
סיימו את נאומיהם, נדמה היה לרגע לעסקן
הפרוגרסיבי כי יוכל, סוף סוף, להעלות
את טענותיו. הוא החל קובל על מצב אנשי
הרוח הערביים. אולם, אך החל מצרודה
לדבר, נכנס ראש המועצה לחדר הסמוך, ובתנועות
ידיים נחפזות רמז לו לשתוק.
״מפאת כבוד בעל־הבית, נאלצתי לא להתנגד
לרצונו,״ מספר מצרווה. הוא התיאש,
נשתתק.
ד״ר נחום גולדמן עצמו הרגיש, כפי הנראה,
שמציגים בפניו כפרי פוטיומקין מילוליים
בלבד, העיר, בדברי־הסיכום שלו, טרם
צאתו את הכפר, שהשיג אך מעט ממה ש־קיוזה
להשיג.
יחד עם זאת, לא טרח המנהיג הציוני לחקור
בעצמו. עדינות־נפש או אי־רצון לעורר
כלבים ישנים מנעו, כנראה, כל חקירה
רצינית בנעשה בכפר. טייבה חזרה לתנו־מתה.

מאמר
שזי בסידרה: פצצת זמן אדירה

אכסודוס

*• ולדה מאיר היא, בלי ספק, אשת ויכוח חריפה ומוכשרת. אולם גם היא מתקשה
^ לדבר בהגיון כאשר המדובר בבעיית הכאובה של הפליטים. לפחות פעם אחת שמעתיה
נכנסת למלכודת, ומפרפרת שם ללא מוצא.
הדבר קרה לפני מספר שנים, כאשר ערך הבי.בי.סי. ויכוח אלחוטי בין שרת־החוץ
הישראלית ותועמלן ערבי בלונדון. השניים דיברו מבלי לראות זה את זו. הקטע המכריע
של הוויכוח היה בערך כלהלן (ואני מצטט מתוך הזיכרון):
ה?ן רכי: מיסיס מאיר, המטרה המוצהרת של ממשלתך היא לקבץ בישראל את יהודי
כל העולם. על נל פנים, אתם מתכוונים להביא לישראל מיליונים של יהודים נוספים.
גו לדה: כן, ישראל תעניק בית לכל יהודי שירצה בכך.
הער כי: איך יכולה ישראל הקטנטונת לקלוט עוד שמונה או אפילו חמישה מיליון
יהודים? הרי ברור שישראל תצטרך להתפשט בכוח הנשק, ולנשל מיליוני ערבים נוטפים
מאדמתם!
גו לדה: בהחלט לא. ישראל היא מדינה קטנה, אך אפשרויותיה גדולות. אנו מקווים
לפתח את הנגב וליישב בו מיליונים. אנו נקים תעשיה ענפה, שתיתן פרנסה למיליונים
נוספים.
הערכי (אחרי הפסקה דרמאתית, שהעמיקה בלב המאזינים את משמעות הדברים
שנאמרו) :ובכן, מיסיס מאיר, הסבירי לי נא זאת — •איך יתכן כי בישראל ישנת אפשרות
כלכלית לקלוט שמונה מיליון יהודים, בעוד שאת טענת בראשית הוויכוח כי לישראל
אין כל אפשרות כלכלית לקלוט אפילו מאה אלף פליטים ערביים נוספים?
במאוחר הבינה גולדה כי נפלה במלכודת, והיא ניסתה להיחלץ ממנה איכשהו. אולם
המאזינים הבריטיים הרגישו, מן הסתם, כי אין תשובה הגיונית לשאלתו של הערבי.

מתי צודק עכד-אד־גאצר?

^ ין זה המיקרה היחיד בו טוענים דוברי ממשלת ישראל דבר והיפוכו לגבי
בעיית־הפליטים. הדבר הפך כמעט למינהג. הוא מוכיח עד כמה מסוגלים גם אנשים
נבונים והגיוניים לאבד את עשתונותיהם השכליים כאשר הם מבקשים לתרץ גישות אי־ראציונליות.
ממשלת
ישראל טוענת בכל הזדמנות כי אינה קיימת בעולם אומה ערבית אחת, כפי
שטוען גמאל עבד אל־נאצר. רעיון האומה האחת נראה בעיניה כמזימה אימפריאליסטית
נתעבת, בעזרתה מבקש ״הרודן המצרי״ להשתלט על אומות אחרות• למשל — האומה
העיראקית, או האומה הירדנית.
לא כן כאשר מדובר על בעיית־הפליטים. אז נזכרים הדוברים הרשמיים באומה הערבית
האחת והגדולה. אין הם מכירים בקיומה של אומה פלסטינית, שלמעלה ממחצית בניה
הפכו פליטים. שהרי אין הם רוצים לעזור לערבים להאשים את ישראל בגינוסייד —
השמדת־עם. פיתאום הם טוענים את ההיפך הגמור.
״איך זה,״ אומרים הדוברים בכל הזדמנות ,״לא פתרו הערבים את בעיית־הפליטים?
האומה הערבית הגדולה, שיש לה 50 מיליון נפש, המיישבת אזור עצום מעיראק עד

מא ת

אודי אבנד
מארוקו — כיצד זה לא יכלה לפתור את בעייתם של כמה מאות אלפי פליטים? והרי
600 אלף בני הישוב העברי בארץ קלטו למעלה ממיליון פליטים יהודיים!״
טענה טובה — לולא עמדה בסתירה מוחלטת לכל שאר טענות ממשלת ישראל. מדוע
יפתרו תושבי בגדאד את בעיית תושבי יפו לשעבר, אם אין הם שייכים לאומה אחת?

המיליון המסתודי

ך* תירה חותכת עוד יותר קיימת בין הטענות השונות של ממשלת ישראל לגבי שאלה
^ בעלת חשיבות רבה הרבה יותר: מה המספר האמיתי של פליטי פלסטין?
כאשר דורש מדינאי אמריקאי או דובר סובייטי כי ישראל תעניק לכל פליטי פלסטין
את הזכות לחזור לארצם, זועקים הדוברים הישראלים הרשמיים,. :מה? להחזיר לארץ
מיליון אוייביסבנפש? לפתוח את שערי המדינה בפני מיליון איש שכל מטרתם להשמידה?
לעולם לא!״
אותו מספר מוזכר גם בכל ויכוח המתנהל בישראל עצמה. יש קסם מיוחד למספר
״מיליון״ .אינך צריך אלא להזכיר ״מיליון פליטים״ — והנה קמה לנגד עיניו תמונה
מחרידה של מבול אנושי אדיר, שיציף את המדינה ולא ישאיר ממנה שריד ופלים. אדם
הטוען כי ישראל יכולה להרשות ל״מיליון פליטים״ לחזור למדינה, אינו יכול להיות
אלא מטורף או בוגד.
אך כאשר מזכיר דובר ערבי באו״ם את מיליון הערבים האומללים שגורשו על״ידי
ישראל הנאצית מאדמתם, הופכים דוברי ישראל את התקליט על צדו השני. המיליון נעלם
כגוש קרח בשמש הנגב. תמהים הדוברים :״איזה מיליון? מניין בא מיליון?״ המספר יורד
באורח־פלא ל־ססד אלף, לחצי מיליון ולפחות מזה. איש אחד אפילו טען כי לפי המיפקד
האחרון של ממשלת המאנדט, בשנת , 1944 חיו רק 510,590 ערבים בערים ובכפרים
שנכבשו על ידי ישראל, והסיק את המסקנה כי בתוספת הריבוי הטבעי ובהפחתת מספר
הערבים שנשארו בישראל (או חזרו אליה) מגיע המספר האמיתי של הפליטים לכל היותר
ל־ 400 אלף נפש.
אם יטען תועמלן ערבי מדוע, אם כן, מסרבת ישראל לתת לפליטים כה מעטים את הזכות
לחזור, עולה המספר מיד חזרה למיליון.
בכל זאת, מה המספר האמיתי של הפליטים? התשובה הכנה היחידה היא: איש אינו
יודע בדיוק. משפחות הפליטים אינן מודיעות על פטירות, בבקשן להגדיל את המנות
העלובות הניתנות לכל נפש• למניין הרשמי הסתננו ערבים שמעולם לא גרו בישראל,
ושיתקשו להוכיח את מעמדם בחקירה רצינית. עצם המושג ״פליט״ אינו ברור לגמרי. האם
הוא כולל ערבים שבתיהם נשארו בירדן, אך שאדמותיהם ופרנסתם נשארו בישראל והם
זקוקים עתה לשיקום?
הסטאטיסטיקה הרשמית של האו״ם מוכיחה רק שמספר הפליטים נמצא בעליה מתמדת.
אם קיוו ראשי ממשלת ישראל בשעתו כי דחיית הפתרון תביא להתפזרות הפליטים ולצימצום
תביעותיהם, הרי קרה ההיפך מזה. הבעייה הלכה וגדלה כמעט משנה לשנה. הפליטים לא
התפזרו, לא שכחו את כפריהם, לא הסתדרו בארצות החדשות; הם נשארו מרוכזים.
ב־ 1951 היו רשומים באו״ם 911 אלף פליטים. ב־ 1954 עלה המספר ל 941 אלף, ב־1956
ל־ 996 אלף, ב־ 1958ל־ 1,053 אלף וב־ 1959ל־ 1,087,828 נפש. לצורך הדיון, אני מציע
להניח כי המספר האמיתי נמצא אי־שם בין 750 אלף למיליון.

מסכנת את עתידה של מדינת ישראל

עדב?192

במלים אחרות, הדאגה העומדת לפנינו היא בעייתם של 150 עד 200 אלף משפחות.
אהר,
בעייה קשה, אך לא מעבר לתחום התפישה של הבנה ראציונלית ופתרון הגיוני.

נשק -לטובת מי ז
ן— .י 111 ויי וויי״״ —ן
ןץסכוכתס בו כהאחרת קיימת לגבי השאלה: מי מעוניין בפתירת בעייח־הפליטים?
4 1ליתר דיוק: מי מעוניין באי־פתירתה?
נציגי ממשלת ישראל חוזרים השכם והערב על טענה מרכזית: גמאל עבד אל־נאצר
מנצל את הטראגדיה של הפליטים למען צרכיו הפוליטיים השפלים. משמע: עבד אל־נאצר
הוא המעוניין להחזיק את בעיית־הפליטים פתוחה, כנשק נגד ישראל.
אותם הנציגים יגידו במשפט הבא: לישראל אסור לנקוט בשום יוזמה לפתרון הבעייה.
אסור לה לנהל אפילו משא־ומתן על כך, או להכניס תיווך זר לעניין. כל פיתרון של
בעיית־הפליטים הוא לרעת ישראל.
ונשאלת השאלה: איך אפשר ליישב שתי טענות אלה באופן הגיוני?
אם בעיית הפליטים היא נשק בידי שליטי ערב נגד ישראל — צריכה ישראל להיות
מעוניינת לחסל את הבעייה. אם שליטי ערב מעוניינים שהבעייה לא תיפתר לנצח — הרי
צריך להיות לישראל אינטרס חיוני להעבירה מן העולם, אפילו במחיר יקר.
כפי שאמר קלאוזביץ, במצב של מלחמה לא יתכן כי מצב מסויים יהיה לטובת שני
הצדדים היריבים. אם מצב מסויים מועיל לצד אחד, משמע שהוא מזיק לצד השני. אם
קיום בעיית־הפליטים מחזק את ידי אוייבי ישראל, הרי מחייב ההגיון שישראל תנקוט
ללא לאות ביוזמה הקיצונית ביותר כדי לשלול מאויביה מקור־כוח זה•
מעטים האנשים בישראל המחמירים לעצמם מה עצום הנזק המדיני, המוסרי והצבאי
הכרוך בקיום מחנות הפליטים לגבי ישראל. תעמולת ההרגעה־העצמית וההצדקה־ר,עצמית
של ממשלת ישראל, בתריסר השנים האחרונות, הצליחה להעלים במידה רבה סכנות אלה
מעיני האזרח, אף שהן גלויות לעיני כל המבקר בחוץ־לארץ. יש להבין את חומרת הנזק,
כדי שאפשר יהיה לשקלו כנגד ההוצאות והסכנות הכרוכות בתוכנית־הפיתרון.
הנזק הראשון הוא מדיני — וחוששני שגם קברניטי ישראל עצמם אינם מבינים אותו
די צורכו. ישראל מעוניינת במתן חותם של סופיות לסטאטום־קוו במרחב. היא מעוניינת
בכך שהמציאות החדשה, אשר נוצרה כתוצאה ממלחמת־העצמאות, תקבל סוף־סוף גושפנקה
רשמית. היא מעוניינת שיפסיקו לדבר על ״בעיית ארץ־ישראל״.
אולם מחנות־הפליטים מוכיחים לכל בצורה חותכת שאומנם קיימת ״בעייה״• מחנות־הפליטים
מחייבים דיונים חוזרים באו״ם, מגעים בין המדינות, ויכוחים והחלפת איגרות.
כל עוד קיימים הפליטים, קיימת ה״בעייה״ .כל עוד ישנם מחנות, יכולים שליטי־ערב
להתריע על ״בעיית פלסטין״ ,על ״זכויות ערביי פלסטין״ .הודות לפליטים, לא רק בעיית־הפליטים
עצמה נשארה פתוחה לרווחה, אלא, יחד עמה, גם שורה שלמה של בעיות אחרות:
בעיית הגבולות, בעיית בינאים ירושלים, בעיית עצם ההכרה בישראל. הודות לפליטים,
אופפת את ישראל אווירה של ארעיות, של חוסר קביעות.
אילו נעלמו מחנות־הפליטים, היה משתרר במרחב מצב נורמאלי. היה נעלם התירוץ העיקרי
העוזר למדינות־ערב לשכנע מדינות אחרות, כמו אינדונסיה והודו, שלא להכיר בישראל,
או שלא לקיים עמה יחסים דיפלומאטיים. היה יוצא העוקץ מעמדת אותן המעצמות, כמו
בריטניה הגדולה, הטוענות כי גבולות ישראל אינם סופיים ועודם טעונים בירור. שוב
לא יהיה שום תירוץ להעלות את עניני ארץ־ישראל באו״ם.
פתרון הבעייה לא יחסל אוטומטית את כל מקורות־האיבה בין ישראל לשכנותיה. אולם
האיבה שתישאר תהיה איבה נורמאלית, מתיחות מן הסוג הקיים בין מדינות בפינות רבות
בעולם .״בעיית ארץ־ישראל״ שוב לא תהיה קיימת — ושום דמאגוג ערבי לא יוכל
עוד להזכירה ברצינות בעצרת האו״ם או אף בכנס ערבי. ייעלם גורם הארעיות לגבי
המציאות המרחבית — שהוא אולי הגורם המסוכן ביותר לישראל.

יש דיביזיות למוסר

ך* מני ימים מעטים נודע כי קצין קנאדי בחיל־החירום של האו״ם בעזה ניכה סכומים לטיפולנרחב שזכתה
גיכרים ממשכורת חייליו והעבירם כתרומה לפליטים. אפיזודה זו,
בקול ישראל, מטילה אור על צד אחד של הבעייה אשר אין מרבים לדבר עליו בישראל:
הצד המוסרי.
אין זה באופנה, אצלנו, לדבר על מוסר• הישראלי הממוצע, חניך צה״ל, מתייחס למילה
זו בבוז עמוק. המוסר הוא בעיניו משהו בלתי־מעשי, חסר ערך ממשי, פראזה ריקה
כמו ״ציונות״.
בעולם של ,1960 אין דבר הרחוק יותר מן האמת. בעולם זה פוחת והולך ערכם שי
כלי־נשק, אחרי שהפצצה המימנית הפכה את מלחמת־העולם לבלתי אפשרית כמעט. המאבק
בין העמים עבר לחזית התעמולה, כשכל צד מנסה לשכנע את ההמונים בארצות אחרות
בצידקת עמדתו.
לנאומים בקונגרס של ווינה לא היד, שום ערך, כי ההחלטות נתקבלו על־ידי קומץ

דיפלומאטים בישיבה חשאית. ואילו לנאומים בעצרת או״ם יש ערך עצום, כי ההחלטות
הגדולות בעולם מתקבלות בימינו על־ידי דעת־הקהל בהונגריה, בארגנטינה, בהודו, בלאוס,
בקונגו ובמאה מדינות אחרות.
דווקא ישראל היתד, צריכה לדעת זאת. כל פצצות אצ״ל ולח״י, כל ספינות ההגנה, כל
מעשי היצירה של הקיבוצים, לא היו מביאים להקמת המדינה לולא עמד מאחוריהם הלחץ
העצום של דעת־הקהל העולמית, שזועזעה על־ידי פשעי הנאצים ורצתה להעניק לניצולים את
ההזדמנות להתחיל את חייהם מחדש, במדינה משלהם• אלה הלגיונות שהכריעו את כף —
הלגיונות הבלתי־נראים של דעת העמים, ובראשם טובי אנשי־הרוח־והמצפון. לגיונות אלה
כבלו את ידיהם של 100 אלף החיילים הבריטיים בארץ, מנעו את הפצצת תל־אביב,
החרבת הקיבוצים, הטבעת ספינות־המעפילים.
בעולם של ,1945 אי־אפשר היה לאדם בעל־מצפון, היה באשר היה, שלא לתמוך ברעיון
המדינה היהודית. התמיכה בציונות הפכה אז לחלק בלתי־נפרד ומובן־מאליו של כל מצע
מתקדם. מי שתמך — באמריקה, בצרפת ובכל מקום אחר — בחופש האיגוד המיקצועי,
בשוויון־זכויות לכושים, בביטוח בריאות, בחיסול משכנות־העוני ובפיקוח על הנשק האטומי,
דגל אוטומאטית גם במדינה יהודית.
ממשלת ישראל לא הבינה מעולם את האוצר האדיר הזה — והיא ביזבזד, את רובו
בתריסר שנים קצרות. כמעט את כל ההפסד יש לזקוף על חשבון בעיית־ר,פליטים.
מי שרואה את הפליטים בעיניו, הופך לאנטי־ישראלי. ההלם חזק שבעתיים מפני ששום
מסתכל אינו יכול לשכוח כי היהודים היו תמיד הפליטים בהא הידיעה, שהם היד זקוקים
לרחמי־העמים• מלחי אינגר, טופט,ששהו זמן כה רב בפורט־סעיד, ראו את הפליטים וחזרו
שונאי־ישראל. הוא הדין לגבי חיילי כוח־החירום של האו״ם. הוא הדין לגבי רדב
המשקיפים. הוא הדין לגבי כל מדינאי אפרו־אסיאתי וכל עתונאי אירופי החוזה במחזה
מדכא זה.
לא פעם תמהים ישראלים על כך שרבים מידידי המדינה כיום הם ריאקציונרים — כמו
הגנראלים הצרפתיים באלג׳יריה, אנשים מן הסוג שהיו בעבר משתייכים אוטומטית לתנועות
אנטי־שמיות. אחת הסיבות לכך שידידים מפוקפקים אלה בולטים לעינינו, הוא שידידים מסוג
נחבאים אל הכלים. כפי שאמר לי זאתבשעתו ז׳אן־פול
אליהם היינו רגילים בעבר,
סארטר :״כל חיי תמכתי ביהודים. איני יכול להתנגד בפועל לישראל, כי אינני רוצה
שיחשבוני לאנטי־שמי. אך איני יכול להזדהות עם מעשיה של ישראל• על כן אני שותק.״
ביו רל מיישי ישראל אשר ידידינו האמיתיים מתביישים בהם, המעשה המחפיר ביותר
הוא היחס הציני, קהות הרגשות, לגבי המוני הפליטים. אותם האנשים שהיו רוחשים לנו
אהדה, מפני שבאנו להציל קורבנות יהודיים של הטבח הנאצי, רוחשים עתה אהדה דומה
לפליטי ערב — ומאותן הסיבות.
אפשר לבוז לאהדה זו של אנשי־מוסר. אפשר לשאול את השאלה אשר סטאלין הפנה
אותה לראשי הכנסייה הקאתולית :״כמה דיביזיות יש להם?״ אולם בימינו, זאת שאלה
טיפשית מאד. לאנשי־המוסר, המשפיעים על דעת־הקהל, יש כוח רב יותר מאשר
לדיביזיות של צנחנים.
ידידות הגנראלים באלג׳יריה היא ארעית מאד. היום היא קיימת, מחר היא תיעלם —
בהתאם לצורכי המדיניות הצרפתית המשתנית. אולם ידידותם של בעלי הרצון־הטוב בעולם
יכלה להיות אוצר של קבע• אנו הקרבנו אותה על המיזבח הבלתי־קדוש של בעיית־ד,פליטים.

מפידאיון לצבא פלסטיני

ך י 6נזל! ״בולט כיותר בקיום מחנות הפליטים הוא הנזק הבטחתי. לאורך גבולות
| 1ישראל חיים מיליון יצורים אנושיים, ששינאת ישראל היא עיפוקם היחיד, תוכן חייהם
ומזונם העיקרי. מיליון איש, שא־ן להם מה להפסיד, הם כוח*.
אולי אין ערך צבאי ניכר לכוח כזה, בתקופה של פצצות אטום. יתכן כי חלפו הימים כאשר
פליטים מזי־רעב, שבאו לגנוב פירות מן העצים ששתלו בימים עברו, גרמו למתיחות
צבאית מתמדת וסיפקו את התירוץ לשרשרת פעולות־התגמול שהכשירו את הקרקע למיבצע
סיני־סואץ. אולם שום גבול אינו יכול להיות בטוח בתנאים אלה. תקופת הפידאיון יכולה
לחזור, ואולי אפילו במהדורה חמורה יותר, באיצטלד, של ״צבא פלסטיני״.
מיליון פליטי פלסטין הם מיליון חיידקי שינאה, המרעילים את הבארות ברחבי המרחב.
אין הם נותנים לעמים לחזור לשלוותם. אין הם נותנים לשינאד, למות. תחת לסוג בהדרגה,
זו הולכת וגוברת. לרעת כל המשקיפים הזרים, עמוקה כיום השינאה לישראל יותר מכפי
שהייתה למחרת מלחמת תש״ח. כי בינתיים גדל דור צעיר של פליטים, נוער שנולד בתוך
ההתנוונות הממאירה, והרואה בישראל את האחראית היחידה ליסוריו.
כל משקיף זר, שדיבר אי־פעם עם מנהיגים ערביים, מטעים כי בשיחות פרטיות הם מתונים
עד אין שיעור מאשר בנאומיהם הפומביים. אני עצמי נתקלתי לא פעם בתופעה זו, ואף
הבעתי את תמיהתי עליה באוזני המדינאים הערביים עימם דיברתי. התשובה היתה תמיד
אחידה: גורם הפליטים יצר בקרב ההמונים שינאה כה לוהטת לישראל, עד כי שום מדינאי
אינו יכול לדבר פומבית על שלום עם ישראל. לא מיקרה הוא כי מדינאי עיראק, המדינה
היחידה שאין בה כמעט פליטי פלסטין, מתונים הרבה יותר ביחסם לישראל מאשר מדינאי
מצריים, סוריה או ירדן.
מרבים לדבר אצלנו על הסכנה הבטחונית הכרוכה בהחזרת פליטים. בהמשך סידרה זו,
עוד ניתן את דעתנו על כך. אולם אסור לשכוח לרגע את הסכנה הבטחונית הכרוכה במצב
הנוכחי של בעיית הפליטים — ואת התוצאות הבטחוניות העצומות החלות על המדינה
כתוצאה מכך.

פצצת־זמן עגקית
^ ל חשבון הגיוני ישקול את מגרעות וסכנות המצב הקיים כנגד המגרעות והסכנות
הפוטנציאליות הכרוכות בפיתרון הבעייה. אולם יש לחשבון גם צד שלישי.
איש אינו יכול להבטיח כי לא תבוא מן הצד הערבי יוזמה קיצונית להחרפת הבעייה. אני
רוצה להזהיר בפני אפשרות נשכחת זו בכל החומרה.
מזה שנים נרקמת במחנה הערבי תוכנית, שמטרתה להפעיל נגד ישראל במרוכז את כל
כלי־הנשק המדיניים, המוסריים והצבאיים של בעיית־ד,פליטים• בעלי תוכנית זו מבקשים
לקבץ את כל הגורמים האלה באירוע דרמאתי אחד, שיזעזע את העולם — מעין אכסודוס
אנטי־ישראלי.
וזו התוכנית: הפליטים יציגו אולטימטום פומבי להחזרתם המיידית. אחרי דחיית־הבלתי־נמנעת,
יתחיל המיצעד הגדול של הפליטים נגד גבולות ישראל. המונים בלתי־מזויינים,
ובראשם נשים וילדים, פשוט יצעדו בסך אל הגבול ויעבדוהו, לעיני מצלמות העתונות
והטלביזיה העולמית.
מה תעשה ישראל אז? האם תפתח באש ותקטול את הילדים? האם תערוך מלחמה מונעת?
איש לא יקנא במדינאי ישראל באותו רגע.
יתכן שסכנה זו לא תומחש במהרה. אולם עצם הרעיון מבליט מה -רב חומר־הנפץ הטמון
בבעייה זו. זוהי פצצת־זמן ענקית — וכדאי לפרק אותה לפני שתתפוצץ.

(הבתכה הכאה כסידרה: התובנית
המעשית לפיתרון הבעיה).

במדינה דת גירוץ מ שו ל ש

היום שנקבע לבחירת הרבנים הראשיים
תקרב. המירוץ נעשה מטורף יותר ויותר.
•א התנהל בשלושה מסלולים שונים:
• ככנסת השתדלה קואליציה של
׳ המפלגות כמעט, ביוזמת ח״ב הצ״ב
ימלט, להעביר חוק שיביא לדחיית הבחי־ת.
לא היה כל סיכוי להעביר את החוק
קריאה סופית לפני המועד הקבוע, אך
יוזמים קיוד כי מפא״י בעצמה תוותר על
יצוע הבחירות אם הכנסת תביע ברוב
לות, אפילו בקריאה ראשונה, את דעתה
יש לדחותן.
• כקרב הרכנים הפעילו הדתיים־
לאומיים לחץ עצום להימנע מלהצטרף
:וף הבוחר. לא היה קושי לאסוף 21
:נים ספרדיים לגוף הבוחר, אך לא נמצאו
:קל 21 רבנים אשכנזיים, המוכנים להיכנס
:לחמת־חורמה עם המפלגה הדתית־הלאו־ית.
אם לא יימצאו האשכנזים, יצטרכו
:חירות להידחות ממילא.
• בכית״המשפט הגישו אנשי ד,ד״ל
קשות לצווים־על־תנאי, בגלל אי־הכללתם
נוף הבוחר. מכיוון שאותם נציגים נשבעו

אורחים — בעזרתו האדיבה של מר אוטו
פרמינג׳ד והרשות התיאטרלית של אמריקה.
תפריט ארוחת־ערב: אננס הפתעה ממולא
בפרות טריים של פלורידה; סלרי מישיגאן,
זיתים ספרדיים, זיתים בשלים קאליפורניה;
סטייק צלוי דלמוניקו מובחר, תפוחי אדמה
אוליווט, אספארגוס פולונז; אנדיב, רומן,
סלט חסה ועגבניות בשמן וחומץ; בומבה
של גלידת אננס; קפה שחור.
את כל אלה אפשר היה להשיג השבוע
תמורת 15 דלאר במזומן ורכישת איגרות
פיתוח של מדינת ישראל באלף דולאר. ההזדמנות:
נשף דיפלומאטי לכבוד בכורת
הסרט אכסודוס, במלון פונטיינבלן — המפואר
הגדול, הצבעוני והצרחני שבבתי־המלון
של עיר הבילויים, מיאמי. המודעות
הגדולות בעתוני פלורידה הבטיחו עוד
יותר: נוכחותם של כוכבי אכסודוס, סאל
מיניאו וג׳יל היתרט: של מלכת היופי של
ישראל, עליזה גור: של קברניט אכסודוס
המקורי, קפטן אייק אהרונוביץ; של דיפ־לומאטים
מכל הארצות ושל אורח כבוד
מיוחד מישראל: סגן שר הבטחון שמעון
פרס. ונוסף לכל אלה: כרטיס הזמנה להצגת
הבכורה של הסרט, באדיבותו של מר אוטו
פרמינג׳ר. בלי ספק: תמורה נאותה להשקעה
של אלף וכמה דולארים•

ברגע בו זכה לבון לטיהור
המדמגה החדשה
**ץ עת האפס התקרבה. תוך ימים מעטים תפרסם ועדת שבעת השרים את מסקנו־תיה
על עסק־הביש. אחרי הודאתה של מזכירת הקצין הבכיר* ,כי אמנם זייפה את
המיסמך היחיד המוכיח כביכול כי לבון נתן את ההוראה, שוב לא נותר לוועדה אלא
לזכות את לבון מכל אשמה ביחס לעסק־הביש.
חברי הוועדה לא ששו לקראת מסקנות שירתיחו מחוש את המצב במפלגה. הם היו
מוכנים להגיש עלה־זית לדויד בן־גוריון ולנערי־הזוהר שלו, לקבוע כי לשום אדם שהוזכר
בפירסומים שונים (קרי: בהעולם הזה) בקשר לפרשה, אין קשר עמה.
המחנה הבן־גוריוני ידע כי הדבר לא יועיל לו. כי כל אדם נורמאלי במדינה ישאל
את עצמו: אם שרת־,בטחון דאז לא נתן את ההוראה לעסק הביש הגדול ביותר במדינה, מי
נתן אותה? המסקנה המתבקשת מאליה: דויד בן־גוריון, שמעון סרס או משה דיין.
לכן חששו נערי־הזוהר של ביג׳י, בפחד גובר והולך, ליום הגורלי. הם ידעו כי טיהורו
המוחלט של לבון בפרשה ינחית עליהם מכה איומה. יתכן כי איש כמו בן־גוריון עצמו
יוכל להחזיק י מעמד תחת מכה כזאת. זכויותיו הרבות בעבר ידועות מדי מכדי שאפילו
האחריות לעסק־הביש תביא לסיום הקאריירה שלו.
אולם נערי־הזוהר נמצאים במצב אחר• הם חששו לעורם שלהם. הם סברו, בצדק, כי טיהורו
של לבון עשוי לחרוץ את גורלם, להפנות נגדם את דעת־הקהל בצורה שלא תאפשר להם
תקומה• העובדה שבוצעו זיופים, וכי הזייפנים היו כפופים למרותו של שמעון פרס, דיברה
בשפה ברורה מדי.
נערי־הזוהר לחמו עתה על חייהם הפוליטיים — וכל האמצעים היו כשרים.

שר הדתות

•אין למצוא רבנים

אש להחרים את הגוף הבוחר, בהתאם
:וראות הד״ל, נוצר המצב המוזר שהם
ישו להיכלל בגוף על מנת להחרימו.
המסקנה הברורה היחידה, יומיים לפני
:ועד הקבוע לבחירות: שום דבר אינו

אירועים
לי לו תאכ סו דו ס

אכסודוס, הסרט שעשייתו העמידה את
ראל על רגליה, הוצג השבוע בהצגת־בכו־
:בניו־יורק• המבקרים קטלו אותו כמעט
:אחד. אלא שלא כמו במיקרה של סרט
יל, נקטלה יצירתו של אוטו פרמינג׳ר,
וב, בכפפות־משי. כי אחרי התעמולה השנית,
וההזדהות המוחלטת של ממשלת
ראל עם סרט זה, זכה אכסודוס למעמד
וחד: מעין אלה תולדות ישראל, בעטיפה
לנועית, הנושא חותם אישורה של מדי־היהודים.
ובכל הנוגע ליהודים, מבקרים
:בקרים בעדינות.
אך לא ערכו האמנותי, ההיסטורי או ה־לנועי
של אכסודוס חשוב בעיני המוסת
הישראליים הנוגעים בדבר. לגביהם,
ו מכשיר תעמולתי — ולו מסולף —
;דרגה ראשונה, אשר ביכולתו למשוך רב תיירים ומיליונים דולארים לישראל.

על הזדהות זו של ממשלת ישר:עם
הסרט, מדווח כתב ״העולם
יה״ בארצות־הברית :

ועדת הבונדס של אזור נויאמי: ג׳אק א.
נטור וסמראל אוריט, יושבי־ראש; סטואל
ידלאנד, יו״ר מועצת המנהלים; ג׳ייקוב
־ ,יו״ר כבוד; ש.ג׳• מולאסקי, יו״ר מאר־של
הנשף הדיפלומאטי; מיסז מאקס ווייז,
׳ר כבוד, סקציית הנשים; מיסז ג׳אק קצ־
,יו״ר סקציית הנשים; מיסז סמויאל ט.
פירו, סגן יו״ר; מיסז ג׳אק פופיק, מארחת
יונה, נשף דיפלומאטי; מיסז אירווינג
לר, יו״ר מארחות דיפלומאטיות; אומנים

קפטן אייל! והונדס. אולם הנשפים
הגדול של מלון פונטיינבלן היה מלא שולחנות
ערוכים. היו שם לפחות 500 אורחים.
1000x15 דולאר = חצי מיליון דולאר
בונדס. נקי. כי את הוצאות הנשף שילמו
האורחים עצמם — 15 דולאר לראש.
כולם התמוגגו בחיוכי הנאה. בין הסלרי
מישיגאן לבין הסטייק הצלוי דלמוניקו מובחר
קרא א. ג.׳ מולאסקי, יו״ר מארגן של
הנשף, את שמות הדיפלומאטים שכיבדו את
ישראל בנוכחותם• בין הבומבה של גלידה
אננס לבין הקפה השחור, הזמין מר א. ג׳.
הנ״ל את סאל מיניאו לבמה, כדי להחליף
עמו כמה בדיחות. אחריו עלתה ג׳יל הייוורת.
אחר כך עליגה גור; היא הניחה כתר גדול
ונוצץ על ראשה של ג׳יל, שהפכה בזאת
״נסיכת אכסודוס״.
הצגה זולה ותפלה, היה מישהו יכול
לחשוב. לא כן. כי אם מעמו ממלכתי ומכובד,
בשמה ובחסותה של מדינת ישראל.
לבסוף: מסמר הערב, קפטן אייק. הוא עלה
על הבמה — דמות נערית, בסמוקינג מבוגר.
האיש שפיקד על אכסודוס 1945 והיה אחד
מקברניטיו הצעירים ביותר של צי הסוחר
הישראלי, וגם אחד ממנהיגי מרדד,ימאים,
שוהה מזה שנתיים בארצות־הברית, שם הוא
לומד תעבורה בינלאומית. מכתב־המלצה,
חתום בידי אדמיראל של צי ארצות־הברית,
מעיד עליו כי הוא תלמיד מצטיין במיוחד,
בעל עתיד מזהיר בשטח זה.
בינתיים, כמו סטודנטים רבים אחרים,
הנמצאים בארץ זרה עם אשה ושני ילדים,
חייב גם אייק להרוויח מעט כסף מן הצד.
מקור ההכנסה, לעת מוצא: הרצאות־בשכר,
עבור מיפעל הבונדס והמגבית היהודית המאוחדת.
איה
שמעון פרסז הוא דיבר על
אכסודוס, אוניית המעפילים. גם על אכסודוס
הספר, אם כי רק בכמה רמזים. מספ־ק כדי
שהקהל יבין שאינו מזדהה עם מה שליאון
יורים כתב.
(המשן בעמוד )14

מתי מותר לזייף?

^ 5ילו קם לתחייה אחד מקציני המלחמה הפסיכולוגית של הרייך השלישי, היה מחלק
מחמאות לאנשים שניהלו השבוע את מערכת נערי־הזוהר.
תחילה החלו מצדיקים את הזיופים. כתבלבי פרס הודיעו בידיעות שסוננו לעתונים: אותה
מזכירה אומללה, שעבדה אצל הקצין ואצל פרס, אמרה שלבון אשם בכל. המזכירה טענה,
כביכול: היה צורך לזייף את המיסמכים, מפני שלבון המנוזל התכחש להוראה שנתן בעל־פה.
היה צורך למהר את מערכת הבטחון, ולמען מטרה קדושה זו בוצע הזיוף.
הטענה עצמה הזכירה בצורה מבהילה את פרשת דרייפום• הקצין שזייף את המיסמך
העיקרי נגד דרייפוס הצטדק, לפני שאיבד את עצמו לדעת, שעשה מה שעשה למען הצבא.
הוא האמין בכל ליבו שדרייפוס אומנם אשם. כדי להביא להענשת הפושע, ולטהר את
מטכ״ל הצבא הצרפתי, זייף את המיסמכים שהוכיחו את אשמת הקצין היהודי.
מטרת הידיעה הזאת: לשכנע את הקהל שלבון אשם, אפילו אין נגדו שום הוכחות, אפילו
הוכח כי המיסמכים שהובאו נגדו מזוייפים כולם ללא יוצא מן הכלל, והעדויות שהושמעי
נגדו היו כולן עדויות־שקר.
לא פחות מחוכם היה טכסיס שני. הסביר הארץ, שנתגלה השבוע שוב בכל מערומיו
כעתון־החצר וכעושה מלאכתו של שמעון פרס: אפילו לא נתן לבון את ההוראה, אין
הדבר משחרר אותו כלל מן האחריות. כי ״לא חשוב מי נתן את ההוראה,״ אלא מי אחראי
לאווירה שהולידה את הפרשה. ג׳רוסלם פוסט חזר על כך במאמר ראשי, באותן המלים עצמן.
במלים אחרות: אפילו יוכח בעליל כי לבון לא נתן את ההוראה, נשאר לבון אשם, וסילוקו
ממשרד־הבטחון, על ידי קנוניה שפלה, היה מוצדק לחלוטין.

״יוגייטד ברם ,,בפעורה

ף ערי הזוהר לא בטחו בהצלחת טכסיסים אלה• הם ידעו כי מסקנות ועדת״השרים
* 1עלולות לגרום להלם ציבורי, ללכד את הרוב המכריע של מפא״י מאחורי לבון, האיש
שנעשה לו עוול. על כן אחזו בטכסיס חדש, מסוכן הרבה יותר.
בל המנגנון העצום של ״יונייטד פרם״ — כתבלבי פרם, דיין ושות׳ בכל מערכות
העתונים — גוייסו כדי להפיץ דעה אחת ויחידה: כי לבון גמור. אין לו תקומה. לא חשוב
אם הוא צודק או אם אינו צודק — ״הזקן״ החליט לחסל אותו. הזקן יעמיד את המפלגה
בפני הברירה: להדיח את לבון ממשרתו בהסתדרות, או להסתכן בפרישת בן־גוריון עצמו.
המפלגה תבחור, כמובן, בבן־גוריון. לבון יסולק.
הרמז השקוף לכל עסקני המפלגה: הצילו את עצמכם! מי שישאר עם לבון, ייהרס עם
לבון. עלו מיד על מרכבת בן־גוריון, לפני שיהיה מאוחר מדי!
כדי שהדבר לא ייראה ציני מדי, הוסבר הדבר לוזתיקי המפלגה בצורה אלגנטית יותר:
״יכול להיות שלבון צודק• יכול להיות שנעשה לו עודל. אבל זה לא העיקר. העיקר
הוא שלום המפלגה. המפלגה עומדת מעל לעוול אישי. אם האינטרס של המפלגה מחייב כי
לבון יועלה על המיזבח, יש להעלות אותו. המפלגה עומדת ונופלת עם בן־גוריון.״
בעלי־זיכרון יכלו למצוא תקדים לטענה זו: ראשית הדיקטאטורה של יוסף סטאלין במפלגה
הקומוניסטית הסובייטית. נערי סטאלין זייפו את צוואת לנין. הם החליטו לחסל את ליאון
טרוצקי. הם הפיצו בין פעילי המפלגה: לא חשוב אם טרוצקי צודק או לא. האינטרס של
המפלגה ושלמות המפלגה עומדים מעל לכל ולמענם יש להתלכד סביב סטאלין.
העמדת המפלגה המופשטת מעל לאנשים חיים, כאליל שיש להקריב לו קרבנות האדם —
זהו הצעד הראשון אל הדיקטאטורה, אל פולחן האישיות, אל מרתפי־העינויים של הג.פ.או.

״סטירת״לחי פומבית״

ך* פידי כך גוריון חיפשו תרוץ כל שהוא כדי להיטפל ללבון וללכד נגדו את וחיקי
1 1המפלגה. התירוץ נמצא. הוא היה דל מאוד, אבל הוא הספיק.
ביום השני שעבר כינסו ראשי ההסתדרות מסיבת־עתונאים חגיגית לכבוד יום־השנה ה־40
של ההסתדרות. לבון נכח בה, אך לא דיבר. דיברו עסקנים אחרים, שחזרו על פראזות
שיגרתיות. העתונאים השתעממו.
כדי להקל על השיעמום, החלו העתונאים ממטירים שאלות מגרות על לבון, לאחר ההרצאה.
לבון ענה עליהן בנימה מתונה. גם העתונאים חשבו כך, ואיש מהם לא טרח לרשום את
הדברים. רק כתב עתי״ס נאלץ לרשום. כדי להעניק עניין כלשהו לכתבתו, קיבץ בה יחד
י שהיתה לאחר מכן מזכירתו של שמעון פרס עצמו. כאשר התחממו הענינים סביב
הפרשה, קיבל בעלה — העובד בחברה ממשלתית — הסברה ללונדון, דבר שהרחיק את
האשה מכל אפשרות של חקירה על־ידי ועדת כהן.

מוחלט-נשבעו צעירי ביגי׳ לחסלו בכל מחיו
את כל הצימוקים. כתבה זו, שמסרה בהכרח רק חלק קטן מכל מה שנאמר באותה מסיבה,
הופיעה בעתונים. גם דבר לא הביא כתבה של הכתב שלו, אלא העתיק את כתבת עתי״ם.
אפילו כתבה זו לא היתד, עוקצנית ביותר. לפיה אמר לבון, בין השאר:
• *שום דבר אינו מתגשם בלחץ ובטרור• בסופו של דבר, היושר, האמת והעובדות הן
המכריעות ...אותו הדבר יקרה לוויכוח המיותר על הניגודים בין המדינה וההסתדרות.״
• ״אני מפקפק אם זה שיא התבונה הממלכתית שאנשים רציניים ואחראיים יתנו סטירת־לחי
פומבית לתנועת־הפועלים האמריקאית, שאנו זקוקים לה.״ היה זה רמז גלוי להודעת
בן־גוריון נגד שיתוף האמריקאים במכון האפרו־אסיאתי של ההסתדרות .״יש לי הוכחות
שטענה זו יצאה לא מאפריקה, אלא ממקום מסויים בתל־אביב זהו פרם נוסף במסכת
הקובעת שצריך, להיטפל׳ וצריו לנפח ניגודים.״
• ״במדינת ישראל מתפתחת תיאוריה, שאני מגדירה כאטאטיזם* ,הרואה את המדינה באה
במקום מאמצים ארגוניים של אזרחי המדינה, והרואה בארגון כזה סכנה למדינה. זאת
פילוסופיה מוטעית ומסוכנת.״
בהשוואה למה שכבר נאמר בפרשה על ידי דוברי כל הצדדים, היו אלה דברים חיוזרים
למדי• קשה היה לראות בהם אתגר חוצב־להבות נגד בן־גוריון. אפילו עתונו של פרס,
הארץ, שם את הכתבה, ללא הבלטה, בעמוד השני. אך נערי־הזוהר עסו עליה.

טראגי־קומדיה כעצרת

ךיי ; תיי 0קרו עוד כמה אירועים סראגי־קומיים. בך ג!תון״הזללל־את־עצרת ־1יובל
1״ההסתדרות, שהתקיימה בהיכל־התרבות התל־אביבי. אנשיו הפיצו כי סיבת הדבר נעוצה
בכך שלא הוזמן בצורה ההולמת את מעמדו, אלא רק במכתב שיגרתי (ידיעה כוזבת
שהופרכה: שביג׳י הוזמן, כאילו, בגליון־סטנסיל משיכפל) .רוב שרי מפא״י לא באו.
לעומתם, באו באופן הפגנתי גולדה מאיר ופנחס ספיר. גיורא יוספטל, שותף נערי־הזוהר,
הופיע בתוקף היותו שר־העבודה. נשיא המדינה הופיע מפני שהבטיח זאת מראש, נאם נאום
בו הערים תשבחות על ראש בן־גוריון הנעדר.
מסביב להשתלשלות זו התנהלה משך מספר ימים מלחמה פסיכולוגית ערה. יומם ולילה
חזרה מערכת התעמולה של פרס על רעיון אחד ויחיד: לבון יחוסל! בן־גוריון ייצא למלחמה!
באווירה זו התכנסה מזכירות מפא״י, בת 32 החברים. המזכירות נדרשה להעלות את
עניין לבון על סדר־יומה. הדורשים: אבירי־הקוניונקטורה הראשונים, שהחליטו לקפוץ על
עגלת בן־גוריון. הבולטים: נחום שדמי, איש מערכת־הבטחון ואביו של גיבור פרשת כפר־קאסם:
חנה למדן, עסקנית שטיילה בעבר בין המפלגות, איחרה את כל האוטובוסים,
החליטה שלא לאחר את האוטובוס גם הפעם.
* אטאטיזס, מן המילה הצרפתית י^.1יר( £מדינה) ,תיאוריה הדוגלת בהגמוניה של
מנגנון המדינה בכל תהליכי החברה והמשק.

דמן, זזון וגרירי בנגצרגז היזבר — ר\\2־אז 1רימו זדרנגז
מה שקרה בישיבה זו, יכול היה ליצור את הרושם כי אומנם הצליחו נערי־הזוהר, וכי ותיקי
המפלגה נוטשים את לבון כדי להציל את עורם. אחרי קריאת מכתב שחצני של בן־גוריון,
בו איים לצאת להתקפה כללית נגד לבון בממשלה ובמפלגה, קם עסקן אחרי עסקן, גינה את
דברי לבון במסיבת־עתונאים. הגדיל לעשות מכולם אותו פחדן כרוני, משה שרת, שאף
ניסח את הסיכם הנמלץ.
אך לא סיכום זה פורסם. תחת זאת, מסר יוסף אלמוגי, שקפץ גם הוא על עגלת בן־
גוריון, הודעה בה נאמר כי ״רוב המשתתפים בוויכוח״ הביעו צער על דברי לבון. קול
ישראל של טדי קולק מיהר להכריז על כך מספר פעמים ביממה אחת.
עתוני פרס צהלו. היה נדמה כי רוב ראשי המפלגה התייצבו נגד לבון, השאירוה,ו מבודד.
היה זה סיכום כוזב. כי כמעט כל הדוברים, בצאתם לגנות את עמדת לבון במסיבת־העתונאים,
הקדימו לדבריהם הערה כי הם תומכים בלבון ומבינים את מצב־רוחו. הם רק
גינו דברו במקום ״פומבי״ — כאילו היה מקום פומבי יותר ממזכירות המפלגה עצמה.
חייך למחרת היום אחד מראשי מפא״י, אשר דיבר, אף הוא, נגד לבון :״מה יש? בעוד
כמה ימים יקבל בן־גוריון מכה איומה על הראש. יהיה לו קשר, מאוד לבלוע את מסקנות
ועדת־השרים. אז היה כדאי להמתיק לו את הגלולה המרה על ידי החלטה של המזכירות,
התומכת כאילו בו. זה יאפשר לו לקבל את המסקנות, ולמנוע את פילוג המפלגה.״

מפלגה חדשה ז

בן־אהרגן, גזביר זבגבוזב בננזזדזז גזראטזזגה — גזי רא בא>־

ודם כדיוק זאת רצו נערי־הזוהר למנוע. כל פשרה במפלגה תהיה על חשבונם. הם
רצו להביא לחיסולו של לבון בכל מחיר — אפילו במחיר פילוג חמור במפלגה.
השבוע קיוו נערי־הזוהר כי יצליחו להשפיע על בן־גוריון המרוגז להביאו לנקיטת ר,קוו
הקיצוני ביותר. תוכניהם:
• להביא את בן־גוריון להטלת אולטימאטום, שיכריח את רוב המפלגה להתלכד סביבו
ולקבל החלמה להדחת לבון מן ההסתדרות.
• להכריח אח לבון בצורה זו להתפטר מן ההסתדרות — ובמיקרה של סירובו, לגרשו
מן המפלגה.
האם יימצא במפלגה רוב לקת כזה, דוזקא ברגע בו יוכח סופית כי לבון חף מכל פשע
בעניין עסק־הביש, ושנפל קורבן לעלילה של זייפנים? השבוע היה הדבר מוטל בספק חמור
מאוד, כי בינתיים עלה בחוגים הרציניים במפלגה חשש מחריד.
הדבר התחיל כאשר עמד פנחס לבון על הבמה, בעצרת היובל. משני צדדיו עמדו ישראל
גלילי ויעקוב חזן — מנהיגי אחדות העבודה ומפ״ם. גם נאומו של לבון היה בעל סיגנון
חדש: זו הפעם הראשונה אחרי שנים רבות השתמש לבון בסיסמות סוציאליסטיות מובהקות,
שהיו לאחרונה זכיונן הפרטי של שתי מפלגות השמאל. לדברי עתונאי אחד :״הוא נאם
נאום אדום.״ מה קרה?
מה שקרה הוא כי עלתה במדינה אפשרות חדשה. לבון לא יצר אותה, אך הוא נדחף
לעברה, בהדרגה, על ידי נערי־הזוהר.
אם יחליט רוב מפא״י להדיח את לבון מכהונתו בהסתדרות, הוא לא יתפטר. לצדו יעמוד
חלק ממפא״י — חלק לא גדול, אך חשוב. כי זה החלק החולש על המנגנון האדיר של
ההסתדרות עצמה, ושיש לו את המגע היומיומי עם הפועלים. נוספות לכך הקבוצות.
אם יביאו נערי־הזוהר לידי פילוג רשמי במפא״י, יתכן כי רק כ־ 15 אחוז מן המפלגה
יישארו עם לבון. אולם 15 אחוז אלה מספיקים בהחלט כדי לחולל מהפכה עצומה בהסתדרות
— ולשנות את מערכת היחסים במדינה כולה.
למפא״י יש בהסתדרות רוב של 57 אחוז בלבד. פרישה של 15 אחוז ממפא״י תהפוך
את מפא״י לסיעת מיעוט — ותנחיל את הרוב והשלטון בהסתדרות לריכוז חדש של השמאל,
בהרכב סיעת־לבון, אחדות־העבודה ומפ״ם.
אין זה סוד כי אנשי מפ״ם חולמים על מפלגה כזאת עוד מראשית הפרשה. זהו רעיון
מפתה מאוד. אילו היה מתגשם, היתד, קיימת בארץ זו הפעם הראשונה מפלגת־שמאל חזקה,
שתעלה על מפא״י בהסתדרות ותתקרב לכוחה של מפא״י בכנסת. ההסתדרות האדירה היתד,
הופכת למרכז־כוח עצמאי, בלתי תלוי בממשלה. מפא״י הבן־גוריונית היתד, הופכת למפלגת־ימין,
דבר המתאים לאידיאולוגיה של פרס ודיין. דבר היה הופך ביטאון השמאל, הארץ —
ימין, דבר המתאים לאידיאולוגיה של פרס ודיין. ביטאונה יהיה הארץ.
השבוע עוד היה רעיון זה רחוק מהתגשמותו. אולם עצם האפשרות העלתה באופן
ניכר את המוראל בקרב ההסתדרות. איש אינו רוצה להיות בסיעה פורשת ומדולדלת.
אך האפשרות של ריכוז־כוח גדול וחדש, הנשען על המוני הפועלים, פתחה אופקים חדשים.
בינתיים הבינו זאת רוב מנהיגי מפא״י• לכן לא היה להם שום חשק להיגרר אחרי נערי־הזוהר
חסרי־האחריות, למצב שאין ממנו מוצא. מנוי וגמור היה עם האנשים כמו לוי
אשכול למנוע את פילוג מפא״י.
הם ידעו כי לבון אינו חותר לפילוג. על כן היה תפקידם ברור: לקחת את בן־גוריון
בידיים, לפייס אותו בפרס מילולי, למנוע בעדו מלהשתולל ומלשבור את הכלים.

ספורט חרש עשר לכבוש את חופי ישראל

הגרש!
* יבחרת־ספורטאים ישראלית זכתה
באליפות העולם בהתמודדות בינלאומית
באחד מענפי הספורט. לא, זו אינה מתיחה
ואף לא בדיחה. בעתונות הבינלאומית הופיע
ו ידיעות, תצלומים וסיפורים ארוכים על
כף. רק בישראל עדיין לא שמעו על הישג
זה. האמת היא שגם לו שמעו הישראלים על
זכיה באליפות העולם לקבוצות בגלשנות,
היו פוקחים את עיניהם בתמיהה ושואלים:
איך אוכלים את זהי
לו פורסמו בישראל שמות ארבעת הספורטאים
שזכו באליפות בשם ישראל, היו
רק ישראלים בודדים מצליחים לזהות שם
אחד מתוך הארבעה. שלושת הנותרים, לא
זאת בלבד שאינם מוכרים בארץ, אלא שמעולם
לא ביקרו בה.
אף־על־פי־כן, ערימה של גביעים ותעודות,
המונחת במחסן־ההצלה של המציל התל־אביבי,
מוסמך המשפטים שמאי (״טופסי״)
קונציפולסקי, מעידה ברורות על הישגי ישראל
בענף הגלשנות: ב־ 1957 זכתה ישראל
באליפות ר,גלשנים הבינלאומית, שנערכה בהוואי,
במקום הראשון לקבוצות, במקום
השלישי לבודדים.
ב־ , 1958 זכתה ישראל בשני גביעים, במקום
השלישי בתחרות שנערכה אף היא ב־הונולולו
שבהזזאי. ואילו ב־ ,1959 באליפות
שנערכה בקליפורניה, השיג המתחרה הישראלי
את המקום השני. על תוצאות האליפות

של השנה הנוכחית טרם הגיעו ידיעות.
אם עד כה לא ידעו הישראלים מה פירוש
הגלשנות, אין ספק כי יידעו על כך בחודשים
הקרובים. גם כיום, אם ירדו באחד
מימי החורף הקרים לחוף־הים התל־אביבי,
מול מלון דן, ויתבוננו בגלים הגבוהים
המתנפצים אל החוף, הם עשויים ללמוד את
מהותו של הספורט החדש תוך דקות ספורות•
הם יבחינו בקבוצה של צעירים ישראלים
חטזבי־גוף ושזופים, הרוכבים על הגלים
לאורך כמה מאות מטרים, עד הגיעם
על גבי קרש אליפסי שטוח. זוהי הגלשנות.
הצעירים הרוכבים על הגלים אינם אלא חברי
מועדון הגלשנים הישראלי.

— ודאי תושבי האי הקדמונים. הם ידעו את
תכונותיהם המיוחדות של מיפרצי הונולולו,
שם נשברים הגלים במרחק של קילומטר

מסגלון דו

נערב ים אימוניהם ע
מתחי לים הרוכבים ע
נראים בתמונה כאשר הם מתאמצים לשמור על שיוו

!111

הנפיץ הפך־ לספורט

ך י< פאטנט עצמו אינו חדש. כל ילד
( | ישראלי שבילה פעם על שפת־הים ניסה
פעם לנצל את התנפצותם של גלי־החוף כדי
לזכות בטרמפ לאורך כמה עשרות מטרים,
על גבי קרש־עץ פשוט ומאורך. בהונולולו
שבהוואי פיתחו חובבות זו לספורט מיק־צועי
הדורש אימון ממושך, אומץ־לב, חוש
שיוזי־משקל בלתי רגיל ועוד תכונות ספור־טאיות
מובהקות.
מי המציא ראשון את גלשן־המים, שהוא
קרש־עץ באורך של כשלושה מטר, בנוי
בצורת חסקה עם סנפיר תחתי אחד באחוריו?

ומגיעה אל החוף על גבי המגלש. רותי רוזנבאום,
לשעבר פקידה בחיל־שריון וספורטאית מצטיינת /היא
*אחת הבנות שנתפשו לספורט הימי המלהיב. בת אחרת היא השחיינית שושנה ריבנר.

מהגלשו לתוך קצף הגלים
ן | 1י|| 1י§*ן
1כשרק ראשה ורגלה מבצבצים
החוצה. הנפילה מהמגלש היא הכרח למתחילים.

1ח 1ץןךה סל גבי המגלש שלה אל
1118 11 לגלים כדי לתפוש גל חדע
לים הנמוכים מחוים שלב מעבר לתפיסת גלים ג1ן

חברי מועדון הגלשנים הישראלי. בתמונה נראים שלושה גלשנים
:גלי תוף נמוכים, כאשר מימין מלוה אותם חותר בחסקה. הגלשניס
משקלם למרות הגלים הנמוכים והשקטים. תחילה יוצאים הגלשנים

עם מגלשיהם בחתירה אל מעבר לגלים. הס מתחילים לתפוש את הגלים במצב של שכיבה על גבי המגלשיס הצרים1 ,
ושעה שהגל מתחיל למשכם לכיוון החוף, הם מתרוממים סל רגליהם וממשיכים לשוט בעמידה. גלשנים מומחים מסוגלים 1
לכוון את מגלשיהס בעזרת רגליהם ולהאריך בצורה זו את מסלול שיומם על ידי ביצוע זיגזגים מרהיבי עין. ן

צעיר, ד״ר דוריאן פסקוביץ 35 דוריאן,
יליד טכסאם שהפך לתושב הונולולו, שם
פתח לו מרפאה והפך לדמות ציבורית ידועה,
הגיע לישראל ערב מיבצע סיני, כשבליבו
שתי משימות: לעזור במלחמה ולהיות מס־יונר
לגלשנות בישראל. יחד עמו הביא
מגלש אחד. כשחזר דוריאן להונולולו, היה
מצוייר על המגלש שלו סמל חדש: מעגל
ובתוכו מגן־דוד ועליו הכתובת מועדון הגל־שנים
הישראלי.
פסקוביץ׳ היהודי, שבשנים קודמות זכה מספר
פעמים בתואר אלוף הגלשנות העולמי, ייסד
את המועדון במהירות, באספו קבוצת אוח־בי־ים
ישראליים ובמנותו את טופסי המציל
כנשיא המועדון. ייסוד המועדון איפשר לו
להופיע בשמו באליפות העולם שנערכה
ב־ .1957 הוא שיכנע עוד שלושה צעירים
יהודיים מקליפורניה, חובבי גלשנות כמוהו,
להצטרף למועדון, והארבעה זכו באותה
שנה באליפות העולם למען ישראל.
פסקוביץ׳ לא סיים בכך את מאמציו. בסיועם
של מוסדות הונולולו, המעוניינים להפיץ
את הגלשנות בעולם כדי להפוך את איים
למרכז העולמי של ספורט זה, הצליח לאסוף
כמות של ציוד־גלשנות שערכו מתקרב לחמשת
אלפים דולאר. די לציין שמחירו של
מגלש בודד מגיע ל־ 125 דולאר בקירוב.
עתה, בעוד הוא ממשיך לאסוף, מדי שנה,
גביעים ואליפויות בשם ישראל, הגיעו הגל־שנים
החדישים למועדון הישראלי.

המעמים יה 5כו דרביס

ר זופנים כלפי הגל ומתכוננים לעבור אותו. השני
התרוממות על גבי מנלשו לתפיסת הגל הגבוה.
נם הוא להתרומם על מגלשו התהפך לתוך המים.
מהחוף, שוטפים במהירות אל החוף: ,שגובהם
מגיע לכמה עשרות מטרים. הם התקינו
להם סירות צרות ושטוחות מעץ־הבלזה
החלול, בנו אותן בצורת כרישים, ובעזרתם
למדו לנצל את האנרגיה של הגלים.
תושבי האי החדשים הפכו ידע זה, שבא
להם מהקדמונים, לספורט מלהיב• מדי קיץ
אפשר להבחין בחופי הונולולו במאות גלשנים
הרוכבים על הגלים במגלשיהם המרדנים,
העשויים כדוגמת המגלשים הישנים — אולם
מופקים בבתי־חרושת חדישים, מקצף פלאסטי
קל מצופה בפיבר־גלאס נוקשה.
עד מהרה התפשט הספורט לארצות אחרות
שחופיהן מבורכים בגלים גבוהים המתנפצים
רחוק מהיבשת — כמו אוסטרליה, פרו,
דרום־אפריקה וארצות־הברית, הוקמו מועדונים
מיוחדים לגלשנים, נערכו אליפויות רשמיות,
ובהוואי החל מופיע אפילו ירחון מיוחד,
המוקדש אך ורק לספורט זה.

מיסיונר דגרשגות

ן * גרשן הראשון הגיע לישראל לפני
| ! ארבע שנים, בדמותו של רופא אמריקאי

ך * ציו דלא נו ע ד ליחידי־סגולה היודעים
1 $כיצד להשתמש בו. מטרתו לאפשר ל־מאכסימום
של אנשים להתמחות בשימוש
בו. אלא שעד כה טרם הפך מועדון הגלש־ניס
הישראלי למועדון המוני. כ־ 15 איש,
ברובם מצילים ועוזרי־מצילים, חברים בו
— בתוכם אף מספר נערות. גלי־החוף הישראלי
נמוכים ונשברים, לכל היותר, במרחק
מאות מטרים ספורים מן החול.
אף על פי כן הצליחה קבוצה של גלשנים
צעירים להגיע להישגים בעלי רמה
בינלאומית. כי המגלש מאפשר להשתמש בו
בכמה וכמה צורות מלבד היותו אמצעי־הצלה
יעיל, המסוגל לשמש כתחליף להסקה
הישראלית, אפשר להשתמש במגלש
בשלוש צורות ספורטאיות מקובלות: תפיסת
גלים, שעה שהגלשן עומד כל הזמן
על המגלש הנסחף במהירות אל החוף! חתירה
בישיבה או בשכיבה על גבי המגלש;
וחתירה־שחייה, תוך כדי שכיבה על המגלש,
שהיא צורה דומה לשחיית־פרפר.
בסוכות השנה, כשהגיע הד״ר פסקוביץ׳
לביקור נוסף בישראל, ערכו ארבעה מחברי
המועדון מיבצע מיוחד במינו — צליחת הכינרת
על גבי המגלשים. הארבעה, האחים
שאול ושאלתיאל זינר, אברהם לוי וסעדיה
יחזקאל, שלא התאמנו קודם לכן במיוחד
בצורת חתירת הפרפר, יצאו מטבריה לעין־
גב. שאול זינר הצליח לעבור את המרחק
בזמן של שעה וחצי. ואילו האחרון הגיע
רק כעבור שלוש שעות. הישגו של שאול
ראוי להערכה, בהתחשב בעובדה שסירת״
מנוע עוברת מרחק זה בזמן של כ־45
דקות.
עתה, כשבימי החורף נעשה הים סוער
יותר וגליו גבוהים ורחוקים יותר, מנצלים
חברי־המועדון את הגלים לאימון יסודי. בתוכניתם
לארגן בקרוב תחרויות רשמיות
ופסטיבאלים, שיפיצו בישראל את הספורט
הימי שהטבע הועיד לה, בהעניקו גלי־חוף
לחוף הישראלי. כשתיהפך הגלשנות
לספורט המוני, אולי יזכו גם ישראליים אמיתיים
בגביעים עבור ישראל, באליפויות הבינלאומיות.

הנביא

דוריאן
פסקוביץ׳ (מימין) מקבל פרסים בתור נציג ישראל
העולם לגלשניס, שנערכה בהונולולו טבאיי הוואי. הנערה המניו
פסלי הפרס לרופא היהודי הצעיר, היא מלכת היופי של מאקהה, אחד מחופי הגלישה1

החסידים

של ספורט הגלשנות הימי הם ארבעה צעירים ישראלים, חברי מועדון
הגלשנים, הנראים יוצאים עם מגלשיהם המשוכללים בחוף הים
בתל־אביב. ארבעה צעירים אלה הגיעו לשלב מתקדם באימוניהם, צלחו במגלשיחס את הכינרת•

במדינה

דן בן־ א מו ץ

(המשך מעמוד )10
בשיחה פרטית, אתרי הנאום, הסביר:
״כבר דיברתי לא פעם על ספרו של יורים.
בכל מיקרה דיברתי נגדו בחריפות. אבל
הערב פשוט לא יכולתי. אמרו לי שפרמינג׳ר
הוא שאיפשר את עריכת הנשף הזה. אי-
אפשר להשמיץ את הספר או את הסרט.״
היתד. זו הסתייגות פרטית לגמרי. כל הישראליים
האתרים, שישבו במיאמי כנציגיו
של מוסד לאומי זה או אחר, נתנו את כל
הגיבוי האפשרי לאכסודוס. הם ידעו שזהו
מיכרה זהב, ולא היססו לתת לו את הגושפנקה
הרשמית ביותר של המדינה.
ומה עם שמעון פרסי הוא לא הופיע
בנשף. המארגנים הודיעו, שלצערם ה־ה עסוק
בתל-אביב, בגלל איזו פרשה. כן. בפרשת לבון.

מה נשמע בווסיה

אנשי מופת

בעת מי דו׳ תבסידו

קורכן מרפד מיימוני

קבוצת הכבאים הצטופפה מסביב לפתח
רעל־ריסום בצוותא
הבאר שבחצר הכנסיה הסקוטית ביפו, ביום
שישי האחרון. לפתע הפסיקו אנשיה למהבאר
אל גופו עילפוהו, והביאו למותו.
שוך את החבל הארוך, ש־ 25 מטרים ממנו
כבר היו בחוץ. בפנים הבאר נשאר עוד
חבל באורך חמישה מטר. בקצהו היה קשור
אדם. היה זה סמל הכבאים צבי ורדי (,)28
בגלל אהבה
עמום מיכלי חמצן, כשעל פניו מסכת-
תושביו השקטים של מושב זוהר שבחבל
נשימה מיוחדת.
לכיש הובהלו מבתיהם. ברחוב הראשי של
שעה קלה קודם לכן השתלשל ורדי לקרהמושב
נהג עמוס מיימוני כמטורף בטרקקעית
הבאר כדי להעלות משם פועל ערבי
טור הגדול לכיוון ביתו. הוא לא פסק
זקן שמצא את מותו בנפלו במיקרה לבאר.
מלצרוח .״אחותי! אחותי נפלה! אחותי
30 המטרים של הבאר לא והרתיעו את ורדי:
שתתה!״ בני משפתח מיימוני, שרצו למרכז
הסמל גבה־הקומה היה בקי ומנוסה במבהמושב,
מצאו את בתם היחידה, מרסל בת
צעים כאלה.
למעשה ירש צבי ורדי את תכונת ההצלה־ ה־ 14 וחצי מוטלת באחד הבתים, מתפתלת
בכאבים ובוכה :״בוער לי בפנים הבטן!״
מבורות מאביו, יונה 58 יונה נמנה עם
אמבולנס שהוזעק, העבירה לבית־החולים
עשרת החלוצים שייסדו את גדוד הכבאים
הראשון בתל־אביב. הוא היד, חופר בורות קפלן. בדרך ניסה האח עמום לברר מה קרה
לפי מיקצועו. כאשר, ב־ ,1926 התמוטט לה. כל מה שהצליח להוציא מפיה היה:
״בוער לי בפנים! תשמור על אמא!״
בניין ברחוב נחלת־בינימין וקבר תחתיו
הרופאים לא יכלו להציל את הצעירה.
שני אנשים, השתתף יונה ורדי בפעולות
למחרת, היא מתה. הבדיקה קבעה כי שתתה
ההצלה, בעיקבותיהם נוסד גדוד הכבאים
חומר־ריסוס.
התל־אביבי. יונה עזב את הגדוד משום
באותו ערב אירע מיקרה דומה במחנה
שעבר לעבוד בחדרה. אולם כל אימת שחזר
צבאי, הרחק מהמושב. מיכאל פיטוסי,
לתופשה, היה נקרא למבצעי־הצלה.
חייל ממושב זוהר, נתקף בכאבי־בטן חזחלוץ
מומחה לחילוץ. על אף ייחי־קים
והועבר לבית־החולים. במושב סיפרו
סו המשפחתי, הגיע צבי ורדי לכבאות
כי הוא מת. למחרת נודע כי הוא נשאר
במקרה. הוא היד, קשר בהגנה ונפצע בפבחיים,
ניסה פעמיים נוספות להתאבד.
עולה עוד לפני קום המדינה. לצד,״ל התנדב
מאות מתושבי הסביבה ליוו את מרסל
בהיותו בן ,15 כשקומתו הגבוהה משמשת
הנאה לבית־העלמין. רבקה גובר, מנהלת
לו כיסוי לגילו האמיתי. הוא היה צנחן.
בית־הספר האזורי, יצאה במיוחד מביתמשהשתחרר
הפך שוטר, נמנה עם אנשי
ר,חולים כדי להשתתף בלווייה. באותו יום
המשמר הקבוע ששמרו על בית ראש־המנד
גם ידעו כבר כולם את הסיפור כולו: מיכאל
שלה בתל־אביב.
ומרסל אהבו איש את רעותו. יהושע,
יום אחד, כששהה בביתו, שמע צבי
אביה של מרסל, סירב להתיר לה להינשא
צעקות מהחצר. התברר כי אחד מבני השכבגיל
כה צעיר! ושני ׳הנאהבים החליטו
נים, ילד בן חמש, אשר שיחק במחבואים,
להתאבד יחדיו.
נפל לבור־ביוב שבחצר. כבאים ושוטרים
הסיפור עבר מפה לאוזן. כולם האשימו
הצטופפו מסביב לבור, אולם איש לא העז
את האב במות בתו. איש לא טרח לשאול
לרדת לתוכו — כי בקרקעית הבור נמצאה
את האב על הגירסה שבפיו. כי יהושע
שכבה עבה של רפש, בתוכו טבע הילד.
מיימוני, שעלה עם משפחתו מתונים לפני
צבי לא היסס: מבלי לקשור את עצמו,
שנים אחדות, הקים בזוהר קיבוץ משפחתי
השתלשל בחבל למטה והוציא את הילד
משגשג ועשיר, בו שימשה מרסל מזכירה,
בשנייה בה הרפש הגיע עד לפיו. הילד
לא ידע דבר וחצי דבר על האהבה האומללה
ניצל וגדוד הכבאים זכה מאותו יום במציל
הזאת .״מרסל לא אמרה שהיא רוצה להת־נלהב.
הוא הפד למומחה לחילוץ מבורות.
לפני מספר שנים, שעה שהדגים קפיצות־ראח־ה
מבית הוועד הפועל, קפץ צבי מהקומה
החמישית לתוך רשת. הכבאים למטה
לא אחזו די טוב ברשת וצבי נשמט ושבר
את גבו. חצי שנה שכב בגבס — אולם
סירב לעזוב את עבודתו כמציל .״אני יותר
עשיר מעשרה רוטשילדים,״ אמר למשפחתו
שניסתה לשכנע אותו לעבור למיקצוע אחר,
״הם צוברים כסף ואני צובר חיי אנשים.״
בשכבו בבית־החולים, הכיר אחות, נשא
אותה לאש־ .,היא ילדה לו את בנו, עופר,
כיום בן ארבע. רק בשבוע האחרון זכה
צבי להשיג דירה בת חדר, בבית הוריו,
בתל־אביב. הוא שיפץ אותה ועמד לחגוג
בשבת את חנוכת־הבית ואת יום הולדתה
של אשתו. הוא לא והגיע למעמד זה.
הכבאים, חבריו, שמשכו אותו מתוך הבור
ביפו, עצרו לפתע• האם שמעו אותו
צועק מתוך הבור :״הפסיקו, יש לי סחרחורת!״
כשהציצו לתוך הבור כדי לראות
מה אירע התגלה לעיניהם מחזה מחריד:
צבי איבד כנראה את הכרתו. ידיו ד,ירפו
מהחבל. המיכלים שעל גבו משכו אותו
אחורנית ובנפלו, נשמט החבל שהיה כרוך
מסביב למתניו. בזעקת״אימים צנח צבי
לקרקעית הבור, וגוויתו השתרעה ליד גווית
הערבי, אותו עמד להעלות.
כבאי ורדי ואשתו
כי למרות שכל העת היתד, על פניו מסכת
קפיצה מהקומה החמישית
חמצן, חדרו הגאזים המרעילים שבתחתית

תעלומות

| דן כן־אמוץ חזר זה עתה מסיור ככרית־המועצות.
את אשר שמע -רשם, את אשר ראה -צילם.
סידרת רשימותיו וצילומיו יופיעו

בגל-ון ערב שב ת של

״ידיעות אחרונות״

בדברי סריגה
עברו הזמנים בהם היתה
הישראלית, המקפידה על
לבוש אופנתי, קונה את
בגדי הסריגה והג׳רסי
שלה בחו״ל. היום, לעו מת
זאת, מרבות התיירות
לקנות מוצרים אלה ב י
שראל, הואיל והם
מצטיינים בקו האופנתי
והאיכות הגבוהה. ביח״ר
״ פרידו ״ מקפיד ב שמירת
אותם הכללים
המעניקים לאשה המו דרנית
את ההופעה האופנתית
והגזרה הנאה.
זוהי הסיבה מדוע נשים
רבות כל כך ממליצות
על בגדי סריגה אופנתיים

פ ר> ד ו
שמלת ״פרידו״ אלגנטית
— 75.ל״י
פרסום צימט

העזלסחזח 1213

חתן. היא לא הזכירה חתונה ולא הזכירה
את מיכאל אף פעם בחייה,־ בכה האב.
האנשים הבריאים היחידים שיכולים היו
לעזור בפענוח התעלומה, היו הזוג יונה
ומזל רחמני, תושבי זוהר• בביתם נראתה
מרסל כחצי שעה לפני שנמצאה.
אך גם הם לא ענו ליהושע מיימוני
ומשפחתו. כי ביום המקרה נעלם הזוג
מהמקום ומאז נעלמו עיקבותיו.

מיבצעים
ספראורמ קו ל
כמה תריסרי סוחרים צעירים, עורכי־דין
ושאר בעלי מיקצועות חופשיים, נטשו השבוע
ליומיים את עסקיהם והתמסרו לארגון
מיבצע שתוכנן בדייקנות צבאית. מטה מיוחד
הפעיל כמה בסיסים ברחבי תל־אביב.
כוחות ניידים סיירו ברחובות במכוניות.
כוחות קשר ועתודה, ועשרות תלמידי
בתי־הספר שעמדו לרשותם, הופעלו כולם
למיבצע מקורי: איסוף ספרים מתושבי צפון
תל־אביב, להקמת ספריות לנוער הפרברים.
היו אלה אנשי לישכת המסחר הצעירה
(ג׳יסי) בתל־אביב. חברי הלישכה, שבניגוד
לשמה אינה עוסקת בעסקי־מסחר אלא בפעולות
חברתיות, תרבותיות ובעיקר — במבצעי
אזרחות טובה, הצליחו תוך יומיים
לאסוף 18 אלף ספר.
אופיו הצבאי של המיבצע לא נבע רק
מדרך ארגונו היסודית. בניגוד למיבצעי
עזרה־הדדית דומים, שררה הפעם רוח־קרב
אמיתית בין חברי הלישכה. דאג ליצירת רוח
זו מפקד משטרת מחוז תל־אביב, עמום בן־
גוריון. אנשי הלישכה התכוונו להודיע
על פתיחת המיבצע באמצעות רמקולים שהתקינו
על מכוניותיהם. הם שכחו לדאוג
לרשיונות מתאימים לכך. שוטרים עצרו את
מכוניות־ד,רמקולים, עמדו להפריע למיבצע.
נחמיאס התערב. אנשי הלישכה התקשרו
טלפונית עם עמוס בן־גוריון, שסירב
לאשר להם את השימוש ברמקולים בדרך זו.
כאשר התקשרו אנשי הלישכה עם המפקח
הכללי של המשטרה, יוסף נחמיאס, הירשה
נחמיאס לרמקולים להודיע לתושבי תל־אביב
על המיבצע.
למחרת, משלא התקהל רשיון רשמי לרמקולים,
נכנסה רוח של מחתרת באנשי
הלישכה, שהמשיכו לשדר ברמקולים בהסתר,
הרחק מעיני השוטרים.
התוצאות לא איחרו לבוא. ערימות של
ספרים נערמו בתחנות שהוקמו ברחובות
המרכזיים. בתחנה בכיכר מוגרבי, הבחינו
אנשי התחנה בשתי נשים שבחרו להן ספרים
מתוך הערימה, ניסו להסתלק עמם• ואילו
ברחוב דיזנגוף, גילתה אשה צלמי־עתונות
המצלמים את התורמים. התחננה
היא: צלמו אותי, ומחר אביא ספר.
את סיפוקם המלא קיבלו אנשי הלישכה
רק כאשר התקבלה גם חבילת ספרים מאזרח
ירושלמי, שדאג לצרף תרומתו לנוער פרברי
תל־אביב. טענו הם :״רוח ההתנדבות
לא יודעת גבולות עירוניים!״

אילת
א׳ נקובא טו רטלהחוף
הגבר נמוך־הקומה, הלבוש מדי חיל־ים
בלתי־קיים בדרגה בלתי־מוכרת, בלס בין
בני־הקבוצה שהצטופפה, השבוע, על גיבעה
קירחת, בקילומטר ה־ 46 מצפון לאילת.
דויד (״הדוקטור״) אלון ראה את אילת,
בפעם הראשונה, לפני 41 שנה. כבר אז
הגה האיש, בעל הדוקטוראט למוסיקה ול־מאתימטיקה,
את החזון שהפך ליעוד־חייו:
הקמת כפר־דייגים המורכב מנוער עבריין
לשעבר, ומיוצאי בתי־סוהר צעירים.
דויד ילינביץ׳־דובוביצקי, ששינה מאוחר
יותר את שמו לאלון, היה אז קצין בצי-
הסוחר הרוסי. בראותו את נוף אילת החליט
להגשים בו את חלום־תייו. אז —
כהיום — לא התיחסו לו ברצינות.
הדוקטור לא התיאש. כעבור 20 שנה,
ע־,וא החל מגשים את תוכניותיו, בשכונת
שעדיים שברחובות: במועדון הפרטי אשר
פתח שם, למדו עבריינים צעירים מועדים
— גיאוגרפיה ומאתימטיקה — בעוד מורם
מתפרנס מעבודת־בניין.
ביג׳י התנגד. במלחמת השיחרור השתתף
אלון בקרבות, בדרום, ולאחר המלחמה
פנה לשלטונות המוסמכים, הציע הקמת
בית־ספר וכפר־לדייג לתיקון העבריין הצעיר.
תוכניתו נדחתה: ביג׳י טען אז כי
הירידה לאילת היא זכות, לא אמצעי־הענשה.
גם סירוב זה לא מנע מאלון להמשיך
בדרכו: הוא פתח בית־חרושת לקמח־דגים
בנבי־רובין, העסיק את פועליו — חניכיו

הצעירים — בדייג ובייצור, שילם להם בעין
יפה בכסף, בבגדים, בליה ובמזון.
תוכנית כר, מפוארת חייבת היתד. להיכשל
מבחינה עסקית. בין־החרושת הבלתי־ממומן
ממקורות ממלכתיים פשט את הרגל.
אלון וידידיו עברו דרומה — לאשקלון,
שם העמיד לרשותם ראש־העיר המנוח, הד״ר
זוננהבנד, צריף ירוק וקטן, על שפת הים.
לאחר מותו של ראש העיר הופסקה כליל
התמיכה המועטת שניתנה ל״צריפו של
הדוקטור״ .הבחורים התפזרו איש איש לדרכו.
אז החליט דויד אלון לשוב לתוכניתו
המקורית: קהיליית ילדים באילת. יום אחד
הופיעה בשפך נחל שלמה, הוא וואדי מאסרי,
משאית עמוסה בבחורים ואוהלים. האוהלים
הוצבו במקום. הצעירים פשטו באילת.
עתה היה רק צורך למצוא את הדרך
לפרנסם. אלון עשה זאת בתוש־המצאתו
הרגיל. הוא התקשר עם בעל ספינת־המו־עדון
קאליפסו, הקברניט יהודה בכר, אשר
הסכים לקחת את הצעירים בתור צוות,
בעת הפלגתו הקרובה לחבש.
חוסר־המזל המשיך לרדוף את התוכנית.
אך הגיעה קאליפסו למסאזזה, היא עוקלה
— מאחר ובכר לא פרע חוב לסוחר יווני,
עימו חתם בזמנו על חוזה. ואילו יהודה

תכונתהפ ישדו !
המערבית ועלו ^

כל הזכויות שמורות ^

• ידיעות־האזעקה כעתונות
ישראל לייצר פצצות־אטום, שמקורן במוסד המרכזי דביון שד
ארצות־הברית, יביאו להתערבות נמרצת של הנשיא קנדי כענייני
המרחב. צפה ליוזמה חמורה של קנדי, מיד עם היכנסו לתפקידו,
לכפות על שני הצדדים במרחב הסדר של שלום, תון ויתורים הדדיים בכמה
שאלות, כולל שאלת הפליטים.

כן תועלה הדרישה לפירוז האטומי של המרחב, תוך פיקוח

בינלאומי. לא ישראל ולא רע״ם יסכימו לפיקוח זה, מתון טענה כי הדבר
יפתח פתח לריגול.

ס גם הדרישה כי ישראל תסכים לפיקוח של ועדה כינלאד
מית על הכור שלה, תידחה בהחלט. ישראל תעמוד בענין זה במצב עדין,
אחרי שהצהירה כי הכור הוא לצורכי שלום, וארצות־הברית תטען כי פיקוח
על מיתקן־שלום אינו מזיק לאיש. טענת ישראל: המדינה לא תוכל לקבל
פיקוח יחיד־במינו, המפלה אותה לרעה.

• משרד החוץ הישראלי יפעיל לחץ חזק יותר על עתוני
ישראל, כדי שיימנעו מלכתוב את האמת על חבש. לפני מספר
שבועות קרא קיסר חבש לקונסול הישראלי, התלונן באוזניו על מאמרי יאיר
קוטלר בר,ארץ, שחשפו טפח מן האמת על המצב במדינה האפריקאית. הקונסול
הישראלי אומנם הסביר כי ממשלת ישראל אינה שליטה על העתונות במדינה,

נערי ביגיי בפעולה
:כד עצמו נעצר על־ידי שלטונות הבטחון,
עם שובו ארצה, הואשם במסירת ידיעות
כסחוניות לקונסול המצרי בחבש.
הבחורים הוחזרו ארצה, על חשבון הקוני
:וליד, הישראלית. אך האוהלים פורקו מוואדי
ואסרי. עיריית אילת סירבה לשכן עבריינים
קרוב למקום .״איננו רוצים
לשעבר כה
גיזבר העירייה המועל, צבי
:שובו של
:ן־אפריים, אפילו כדייר כפר־דייגים,״ התלוצצו
אנשי־העיריה.
אך לא איש כמו הדוקטור מתיאש.
חידוש מאמציו הביא לכינוס ועדה, לבירור
:אפשרויות להקמת הכפר בנגב• מאחר וממנדחו,
כקרובות מדי לאילת,
זר הצעות
,ועלתה עתה על הפרק הגיבעה בקילומטר 46 גם אפשרות זו טרם נתקבלה. יש
:עיות בטחוניות ואישיות. אך אלון אינו
מתיאש. חלומו מלפני יותר ם־ 40 שנה
;רוב יותר למימושו מאשר אי־פעם בעבר.

תזכיר
כ ת מי ד ב 1י
אחרי שהצנזורה השיבה לצוו-על-
תנאי חסר־ד,תקדים, שהוצא נגדה על ידי
בית המשפט הגבוה לצדק על סי נקשת
העולם הזה, תבע השבוע פרקליט העולם
חזה, עורך־הדין שמואל רחביה, להרחיב את
הצוז־על־תנאי לשורה של שאלות נוספות.
בטענו כי הצנזורה מפלה את העולם הזה
לרעד, ביחס לעתונים אחרים וכי החלטותיה
מתקבלות בצורה בלתי־חוקית, ביקש רחביה
גם להקדים את הדיון המשפטי, שנקבע רק
ל־ 20 בינואר. פרקליט העולם הזה מתכונן
גם להתנגד לדיון בדלתיים סגורות.

אן ביקש נזידושליס להשפיע בניוון המתאים. במנ״ן זה ״נושך הלחץ של שרתי
החוץ על עודני חעתונים היומיים.

• שר האוצר לוי אשכול לא יפרוש מתפקידו כראש המה־לקה
להתיישבות של הסוכנות היהודית. בניגוד לשמועות בדבי
פרישתו, אין ננראה בדעתו של שר האוצר לפרוש מתפקידו זה לפחות בשלוש
השנים הקרובות. אשנול לא יסנים ליותר על סיומה של התננית בה החל:
ביסוסה של ההתיישבות החדשה. גמר ביסוסה שד ההתיישבות החדש ה יהיה
נדון בסכום של למעלה מ־ 350 מיליי! לירית.

• ישראל תעמוד בקרוב בפני הברירה בין הקוויזלינגים

האפריקאיים ובין הגוש האפריקאי הלאומי. ועידת בראזאעיל של
הקוויזלינגים השחורים, שהגנה על בלגיה בקונגו ועל צרפת באלג׳יריה, היתה
רק ההתחלה של פעולה קבועה מצד סוכני צרפת ביבשת להקים גוף קבוע,
שיעשה את המלאכה השחורה של המערב באפריקה. כנגד זה יתגבש הגוש
הלאומי של גאנה, גיניאה ורע־ם. קרוב לודאי שישראל תצסרן להתקשר עס
גרורי המערב, דבר שישפיע לרעה על היחסים עם גאנה ומאלי.

• למרות התנגדותה הנמרצת של תנועת המושבים לייבוא
פרות חולבות מחו״ל, החליט לוי אשכול לייבא בשלב ראשון
כאלפיים פרות. אחת הסיבות לייבוא זה הס תנאי-המימון הנוחים הניתנים
למדינה במקום הקנייה: ארצות־הברית. סיבה נוספת היא — העדר ההיענות של
ההתיישבות הוותיקה לקריאה להסכים למכור את פרותיה, כדי להעבירן להתיישבות
החדשה. נס אס יחול שינוי בעמדת ההתיישבות הוותיקה, ובאו הפרות
לפי התכנית, אולם תימסרנה לשחיטה.

• קבוצה ראשונה של כמה עשרות אכרכי־משי מבני־ברק
תצא בקרוב להתיישבות בגוש מיבטחים, בנגב המערבי. הוגה
הרעיון של התיישבות בטחונית במקום שרות צבאי, לתלמידי הישיבות, הוא
טשה ארנסטר, יהלומן מבני ברק המתכוון להקים במקום מרכז של 300־ 00״
משפחות שיעסקו בחקלאות ותעשיה. הצעירים לא ישתייכו לשום גוף מפלגתי.

ת ח בו ר ה

ספן רט

סוף סוף...
אמרו רבים בשבוע שעבר,
עת קראו את ההודעה של חברת
אוטו־קרדיט. כי ההודעה ביש רה
על מהפכה בשטח רכישת
המכוניות בארץ. עד כה לא
השיגה ידו של האזרח הממוצע,
בעל האמצעים הלא־גדולים,
לרכוש מכונית. כי במידה ש רצה
לרכוש מכונית — בין
לעבודה ובין להנאה — נאלץ
לגייס סכום כסף שהסתכם ב אלפי
לירות ולשלם את מחיר
המכונית כולו במזומן — דבר
שהיה מעל ליכולתו.
עתה באה חברת אוטו־קרדיט
עם ההצעה המהפכנית. את
ההצעה אפשר לסכם בשתי
מלים: חצי — חצי• אוטו־קרדיט
נותנת את האפשרות
לעובד השכיר או לעצמאי בעל
האמצעים המוגבלים, לרכוש
מכונית תמורת תשלום במזומנים
של חצי המחיר בלבד
בעת הקנייה. את החצי השני
אפשר לשלם בתשלומים נוחים
עד 15 חודש.
כמה הצעות לדוגמה —
מכונית דופין משנת ייצור 58
תמורת 3000ל״י במזומן,
3000ל״י בתשלומים: מכונית
פליימוט משנת ייצור 52 עם
רדיו, תמורת 2850ל״י במזו מן
2850 ,ל״י בתשלומים: ג׳יפ
משנת ייצור 48 תמורת 1350
ל״י במזומן 1350 ,ל״י בתשלומים•
והואיל וכל המכוניות מוצ גות
על המגרש של חברת
אוטו־קרדיט (בתל־אביב, רחוב
ארלוזורוב )153 וכילן במצב
תקין וההתיעצות חינם והביקור
במקום אינו מחייב, כדאי לגשת
ולראות. כי כאמור המבחר
עשיר ותנאי התשלום הם סנס־ציוניים.

כדזרגל

ש ד כנ יםהאד מוני
מאז החלו מישחקי ליגה א׳ ,ציפו אוהדי
הכדורגל ברמת־גן לדרבי העירוני. מעולם
לא שיחקו שתי הקבוצות הרמת־גניות, הפועל
רמת־גן־גבעתיים והכוח־מכבי רמת־גן
בליגה אחת. עתה שיחק להן מזלן וליגה א׳
נתנה להן את האפשרות להתמודד בשדה אחד.
השבוע האחרון שלפני המישחק, היה המותח
ביותר עבור אוהדי הכדורגל של עיר
הגנים. הוויכוחים בקפה אביב, במרכז העיר,
עברו כבר את הגבול ההוגן ולא אחת אפשר
היה לראות כיצד חסידי שתי הקבוצות מנהלים
ויכוח סוער שאילולא התערבות מן
הצד היה מסתיים בקטטה•
בשבת, בעשר וחצי בבוקר, במיגרש מכבי
רמת־גן שליד בריכת גלי־גיל, התייצבו קבוצות
הפועל רמת־גן והכוח־מכבי רמת־גן
לקרב הפרסטיז׳ה הגדול. עם הכוח עלה
לשדה גם מאמנם חנוך מורדכוביץ, זה שהחל
לאמן את הקבוצה בתחילת העונה
בלבד, כשהפסיק לשחק בהפועל. ואס כי
לרוב השחקנים היה זה מיבחן רק לגבי
מקום הקבוצה בטבלה, לגבי חנוך היה זה
מיבחן חייו.
אוהדי הפועל ידעו זאת. כי מן הרגע
בו הבקיע שחקנם משה פרל את שער היתרון,
החלו לשאוג בקולי־קולות ״חניך
חנוך הביתה.״
מורדכוביץ היה כמאובן. שחקניו החמיצו
שערים רבים והנה ספגו שער מיותר וכל
עבודתו הולכת לטמיון. הצעקות עוד העלו
את חמתו, אולם הוא שתק. הוא ישב מאחורי
שער קבוצתו וציפה בכליון־עיניים לשער
המשודר — ,וזה בא, אם כי באיחור־מה.
גדי צלניקר הצעיר כבש את השער הראשון
ויעקב (יקובה) בורנשטיין הוסיף מיד
שער ניצחון. אוהדי הכוח יצאו מכיליהם.
חנוך מורדכוביץ המשיך לשבת בשקט, אך
הרגישו כי בליבו פנימה רבה ר,שימחה.
עם שריקת הסיום הוא נישא על כתפי ה
תוצאה

״הרעיון להקמת הקבוצה צץ באחת מהפגישות
הידידותיות בין חיים טופול, אבר־המ׳לה
מרקוביץ וביני,״ סיפר אלי פוקס
מאמן הכדורגל המתגורר בחיפה.
אמני הבמה והעתונאים החיפאיים, שחיפשו
דרך כיצד לחלץ את עצמותיהם, החלו מופיעים
בקביעות לאימונים. תוך זמן קצר הפך
הרעיון, שנזרק לחללו של עולם כבדיחה,
למציאות ספורטיבית. חיים טופול מונה
מיד כראש־קבוצה. באימונים אפשר היה
למצוא מלבדו, את יוסף מילוא, נתן מצמד
הרעים, המייצגים את הצד האומנותי ואת
העיתונאים, עמום שוורץ, המאירי, יונה
שמשי, שלמה מוזר יצחק וייט, עצמון,
צלם העיתונות אוסקר טאובר, קרל זינגר,
ראש מדור הבילוש והעיקוב במשטרת מחוז
חיפה, ואת אורי זוהר — בעל השיא הא־סייאתי
לשעבר בהדיפת כדור־ברזל.
אט־אט התרחב המעגל ולאימונים החלי
מופיעים גם אנשים שאין להם כל חלק
בעיתונות או בבמה, אולם ״יש להם זמן
להתאמן בבוקר,״ כפי שסיפר ראש הקבוצה.
מאמן היה, שחקנים היו, חולצות היו, חסר
היה רק שם לקבוצה המוזרה. ועדת השמות
קיבלה הצעות לרוב, ביניהן — המועלים
(״בלי כל קשר עם טבצ׳ניק, גיזבר הפועל
חיפה) ,המיספרים ולבסוף גם — כל אחד
מספר לחוד. דיון קצר בהצעות הביא להחלטה
נחושה. הקבוצה תישא את השם המקורי
כל אחד מספר.
כמו כ״כצד ירוק״ .״בתוכנית בצל-
ירוק ו שלוש נקודות היינו אסירים,״ סיפר
סוטול ,״היו לנו שם מספרים על הגב,
מספרים שאינם נהוגים בבתי־הסוהר. החלטנו
להיות מקוריים גם כאן. לקרל זינגר
קבענו את המספר ,999 ובבדיחות הדעת צצו
המספרים הלאה״.
וכך, בשבת לפני שבועיים, עלתה לאיצ־טדיון
העירוני בחיפה קבוצת כל •אחד
מספר למישחק הבכורה שלה נגד כסית
תל־אביב. קהל אוהדי הכדורגל, שהקדים
לבוא, התפלא בתחילה לראות קבוצה משו
גבור
הנושה: בן הבוס
ך* יא ניצבה על דוכן העדים של בית
| | המשפט המחוזי, בפני השופט יהושע
גוברניק, חיוזרת, שקטה, כששיערה הכהה
מכונס בצניעות, העידה בשבועה וגוללה
פרשת־אהבה וסבל, הלקוחה ישר מתוך
רומאן טראגי — פרשת פועלת ענייה שנענתה
לפיתויו של בן־מעבידה, בן־עשרים אשר
ניצל אותה והשליכה לרחוב, לאחר שגרם
לה לאבד את תינוקם הבלתי־חוקי.
העולה החדשה, החיוורת, בת ד,־ ,22 לא
ביקשה רחמים מן הצעיר שהתעלל בה, ניצל
את תומה והרס את חייה. היא ביקשה צדק.
לאור הפרת הבטחת הנישואים אשר קיבלה
ממנו, לדבריה, וכיוון שהאשימה אותו כי
תינוקה מת בגללו, תבעה ממנו פיצויי ענק:
43 אלף לירות.
תביעה זו נראית, אולי, מוגזמת ממבט
ראשון. היא מובנת יותר כאשר שומעים את
הסיפור המזעזע, בו גוללה את סבלותיה.
השבוע פנתה הנערה גם לכתב העולם חזה.
גילתה את הכל. העולם הזה מוצא לנכון, לא
לפרסם, בשלב זה, את שמות המעורבים
בפרשה.

סיפרה הצעירה החיפאית:

ג ש רו
השע רו ת !

קבוצת ״כל אחד מספר
אשמח לבוא לכריתת חרגל
אוהדים, שבמקום לצעוק ״קדימה הכוח״,
צעקו :״ חנוך, חנוך, חנוך .״
נצחץ אישי. ובאמת היה זה ניצחונו
של חנוך מורדכוביץ. עד לשעות־הבוקר המוקדמות
של יום ראשון בילו שחקני הכוח־מכבי
רמת־גן בקפה אריאנה ביפו.
דווקא בעת השימחה הגדולה ביותר הפליט
פיתאום הבלם גבה־הקומה, קפיטולניק,
כי אשתו סיפרה לו מיד אחרי המישחק שכמה
מאוהדי הפועל רמת־גן ביקרו בביתה
וניסו לשכנעה שתמורת תשלום ימכור בעלה
את המישחק. מששמע זאת מיכאל קדוש,
שוער הקבוצה, לא הסתיר את תדהמתו וגילה
כי גם בביתו ביקרו שדכנים מקומיים.
השימחה לא הופרה. השחקנים ידעו היטב
כי יד פרטית עמדה מאחורי השידולים ולא
ידם של עסקני הקבוצה, שקיבלו את ההפסד
ברוח טובה והבטיחו ״להחזיר, במישחק הגומלין
בסיבוב השני.״

פ רו טזה סו ל י די ת

דאגות שער -
פנ ה רנזיזיסה רגופיגר פזנור
ב״גנביננז ן ןוגזהסויענה״ .בהביאתן
הזהגויעאי
הנהלת
הל־אביב,
רובי\,
*לכס
ו הי פינלזסר .2גול 22128
— היפה, רה\ב הרצל . 1

״מחפש לך ׳פרוטזה סולידית. מאוד לא
רוצה להחמיץ זנת מעמד כריתת הרגל״.
מכתב קצר זה נתקבל בביתו של חיים
טופול, שחקן בצל ירוק לשעבר וכיום איש
מועדון התיאטרון בחיפה, לאחר שנפצע
בהופעת הבכורה של קבוצת הכדורגל החיפאית
החדשה: כל אחד מספר.
כל אחד מספר טרם נרשמה כחוק בהתאחדות
לכדורגל ואף לא תעשה זאת על
אף שקיימה מישחק ראשון בשבוע שעבר,
ונוצחה על־ידי ניבחרת כסית מתל אביב ב

שעל גב שחקניה התנוססו המספרים
( 69 על שם הוויסקי ההבאים1

נודע)( 84 :על שם הקוניאק הישראלי

הופעת הבכורה לא היתד, מעודדת. חסר
לקבוצה הכוכב הראשי, אלי פוקס, שבילה
אותה שעה עם קבוצתו, במישחק־ליגד. בהרצליה
.״אילולא הביאו איתם התל־אביבים
מספר שחקנים מיקצועיים, היינו מנצחים.
אולם הפסדנו נגדם 0:2לטובתנו וזה העיקר,״
טענו החיפאים.
למחרת המשחק ידעה כל חיפה כי האמ־נים
והעיתונאים שיחקו כדורגל בפעם הראשונה•
מועדון התיאטרון לא קיים אותו ערב
את ההצגה שלו — כי חיים טופול שכב
אותה עת בביתו, כשרגלו מורמת ונפוחה,
כתב ידיעות אחרונות, דב עצמון לא הופיע
כלל למערכת — כי קרסולו התנפח
והרופא הורד, עליו לשכב מספר ימים במיטתו.
ואילו האחרים לא היו, אף הם,
בריאים ביותר — אם כי התייצבו בכוחותיהם
האחרונים לעבודתם.
על אף הכל, היתד, ההופעה מעודדת.
הקהל נהנה ועימו השחקנים עצמם. עתה
מטכסים בחיפה עצה כיצד להפוך את ה־מישחק
למשעשע עוד יותר. את הסוד אין
מגלים, אולם השמועה אומרת כי במישחקם
השני יכניסו שחקני כל אחד מספר כדור שני
באמצע המישחק ״כדי לבלבל את האוייב״,
או, כפי שהציע חיים טופול ,״פיתאום נרד
כולנו מן המיגרש ונחזור אליו כשלכל
שחקן שלנו סיגר עבה בפיו.״

לא רציתי במשפט הזה. עשיתי כל מה
שיכולתי כדי שלא אצטרך לפנות לביתר,משפט
ולספר את כל הדברים הנוראים
שקרו לי באשמתו של אהובי. אבל הוא לא
רצה לשמוע על שום הסדר אחר. הוא זרק
אותי מעל פניו ולא רצה לראותני. הייתי
אומללה, מיואשת ומרומה. האיש שאהבתי,
בו האמנתי ואשר בהבטחותיו נתתי אמון,
ניצל אותי ואחר־כך השליך אותי לרחוב.
זה היה אדם אחר מזה שהכרתי לפני שלוש
שנים ובו התאהבתי. את האדם החדש הזה
תבעתי לבית־המשפט.
כן, הוא אדם אחר• האיש שהכרתי לפני ן שלוש שנים היה בחור צעיר בן ,25 מלא
מרץ ואדיבות. הוא היה נחמד וטוב אלי.
אני עבדתי בבית־ד,חרושת של אביו, ליד
מכונה שמילאה שקיות ניילון במצרכי־מזון
משומרים. היא היה המנהל. טבעי היה כשפנה
אלי והציע לי לצאת איתו לקולנוע.
קיבלתי את ההצעה שלו, אותה הציע בקול
של ידיד ולא כמו בוס אל הפועלת שלו.
חיבבתי אותו מאז יצאתי אתו בפעם הראשונה.
הוא עשה עלי מיד רושם של בחור
טוב ועדין. לי היה חשוב מאוד• הסתובבנו
כך כשנה. באותו זמן למדתי באולפן. הוא
היה בא ושורק לי בזמן השיעורים. כמובן
שהייתי עוזבת את הלימודים ורצה אליי,
והיינו הולכים יחד לבלות, במקום שאני
אלמד. עליתי לפני ארבע שנים מתורכיה,
בלי לדעת מילה אחת עברית. חשבתי ללכת
לבית ספר לאחיות, אבל הייתי צריכה
לעזור בפרנסת משפחתי: רוזחיו של אבי
הדייג לא הספיקו לקרובי. במקום ללכת
לבית־הספר לאחיות, הלכתי לעבוד בבית•
החרושת לשימורים, ובערבים רציתי ללמוד,
עברית באולפן, לפחות.
אבל הייתי מאוהבת בו ועשיתי כל מה
שביקש. הוא בא אלי בזמן הלימודים והפסקתי
ללמוד לגמרי.
בהתחלה, היינו הולכים רק לקולנוע ו־

נועלת צעירה תובעת 43 אלו די פיצויים מבן מעבידה, שסירב לשאתה ראשה

״הבוס ניצל את תמימותי!״
לרקוד בבתי־קפה. לאט לאט הוא התחיל
להביא אותי לידידיו, הכיר לי אותם והת־יחס
אלי בעדינות ובחיבה. על נישואין לא
דיברנו, בחודשים הראשונים. הוא לא אמר
מילה על כך ואני לא רציתי להיות הראשונה
שתדבר על נישואין.

״ קיי מ גו י ח סי ־ מין ״
^ הכתיאותותגד לא רציתי להש־מ
פיל את כבודי בפניו ולדבר על נישואין
— כי הוא היה גאה מאור בכבודו ובמעמדו,
כבן עשירים.
שנה אחרי שהתחלנו לצאת, הוא החל
להיות יותר ויותר אינטימי אלי. הוא ניסה
להתקרב אלי. אמרתי שאני מפחדת. שאני
ספרדית ואצלנו מסתכלים על הדבר הזה
בצורה הרבה יותר חמורה. אמרתי שאינני
רוצה שיקרה לי משהו לפני הנישואין.
הייתי תמימה מאוד ופחדתי שאני עלולה
להיכנס, חלילה, להריון.
הוא אמר לי :״אל תפחדי, להיפך, את
צריכה כבר להרגיש כאילו אני בעלך. אני
רוצה להתחתן אתך.״ זאת היתר, הפעם הראשונה
שהוא הזכיר עניין של חתונה .״אפילו
אם תיכנסי להריון,״ הוא אמר לי ,״זד,
רק יעזור לנו להתחתן יותר מהר.״ רק אז
שאלתי אותו אם ההורים שלו מסכימים שאנו
נתחתן.
אמרתי לו :״אתה יודע שאני ממשפחה
עניה.״ אך הוא אמר שזר, לא משנה כלום
בשבילו. הוא אמר שמכיוון שהוא בן יחיד,
ההורים שלו יעשו את רצונו וכל מה שיבקש
מהם .״אני מתחתן אתך ולא עם משפחתך,״
אמר.
אהבתי אותו. הוא גם הבטיח לי להתחתן
אתי. המשכתי עוד לפחד מיחסי־מין קרובים,
אבל הוא הצליח לשכנע אותי. היינו נפגשים
בגנים בחיפה ושם היינו מקיימים את
היחסים.
עכשיו כבר הרשיתי לעצמי לשאול אותו,
לפעמים, מתי הוא חושב שנתחתן. הוא
השיב לי בהתחמקות אבל עדיין בעדינות.
״תראי, את צריכה להיות סבלנית עד שאקח
איזה סכום כסף מאבי ואז נוכל להתחתן,״
טען. חיכיתי וחיכיתי. עד שהתחלתי לחשוש
שאני בהריון. סיפרתי לו על הפחד שלי
והוא שלו! אותי לרופא, לבדיקה. ביקש
שאביא לו דו״ח של הרופא שיבדוק אותי.
הרופא לא צריך היה לבדוק הרבה כדי
לקבוע שאני בחודש השלישי של ההריון.
חשבתי שאני יוצאת מדעתי מרוב פחד.
אבל התנחמתי כי האמנתי שאהובי יישא
אותי סוף־סוף לאשה ובכך ייגמרו הצרות.
בינתיים המשכתי לעבוד בבית־החרושת של
אביו. עד שפעם קרא לי האב למשרד, לשיחה•
״שמעתי שאת הולכת עם בני ואת
אוהבת אותו.״ הוא אמר לי בפנים רציניים.
עניתי לו בשקט ובכבוד שזה נכון, שאנחנו
מאוהבים ועומדים להתחתן.

ה תנ אי -ה פל חמלא כו תי ת
^ ש הו אשמעאת המילים האלה השי
^ תנה מראה פניו לגמרי. הוא התרגז נורא
והתחיל לצעוק עלי :״אני לא ארשה בשום
אופן שבני יקח לו לאשר, אחת פועלת

עניה!״
רעדתי כולי. ביקשתי ממנו סליחה אם
הוא התרגז מזה. התחננתי בפניו שלא יפריע
לתוכניות שלנו. בכיתי. נפלתי לריצפד,
ונשקתי את הרגליים שלו.
פיתאום הוא שתק והתחיל לחשוב, הוא
נראה כאילו מרחם עלי. בסוף אמר לי:
״תראי, אני מסכים, בתנאי אחד. רק אם
תסכימי לעשות הפלד.,״ הבנתי שבנו סיפר
לו על ההריון שלי. הייתי כל כך מזועזעת
מהבקשה שלו שבקושי יכולתי לדבר.
ביקשתי שיתן לי מספר ימים לחשוב.
סיפרתי על כך לאהובי, בתיקווה שהוא
יעודד אותי במקצת. במקום זה הוא ייאש
אותי עוד יותר .״תעשי כל מר, שיבקשו
ממך,״ הוא ייעץ לי. הייתי טיפשה ולא
הבנתי שהוא תיכנן את כל עניין ההפלה
יחד עם הוריו. באתי אל אביו ואמרתי לו
שאני מסכימה. מה יכולתי לעשות? הוא קרא
לבנו ואמר לו :״תקח אותה הביתה ותק־בעו
פגישה עם אמה, שתקח אותה לרופאה,
וששם יעשו לה את ההפלה.״
לפני כן היה אהובי לוקח אותי אליו

הביתה רק כאשר הוריו לא היו בדירה.
בפני האמא שלו הרגשתי יותר חופשיה.
אמרתי לה שאינני רוצה לעשות את ההפלה.
אמרתי לה שאני פוחדת מאוד מכל
העניין. אמרתי לה את הדברים האלה, כי
באמת רציתי את הילד שלי. אבל אמו לא
רצתה לשמוע. היא שיכנעה אותי .״זה ילך
אחת־שתיים, תראי, אפילו לא תרגישי,״
אמרה.
ראיתי שאין לי ברירה, ולמחרת הלכתי
איתר, לרופאה. הרופאה לא הסכימה לעשות
לי את ההפלה. להיפך, היא נתנה לי ויטא־מינים
כי הייתי חלשה מאוד. כשיצאנו, אמרה
לי האם :״אתי אין לך מה לדבר. תגמרי עם
בני.״
סיפרתי לו מה שקרה והוא שמח יחד
אתי. שאלתי אותו מתי ננשא כבר והוא
ענה לי :״הבטחתי לך ואני לא רוצה שתזכירי
לי כל הזמן. עכשיו כבר נתחתן אחת־שתיים.״
המשכתי
לעבוד אצל אביו• עד שהוא קרא
לי שוב פעם למשרד ואמר לי שאלך הביתה
ואנוח. בנו קרץ לי בעין שאסכים. כששאלתי
את האב מה יהיה אתי, הוא אמר שבנו
כבר ידאג לי.

״הוא?קח אותי בכוח״
ך* וא ביקש ממני שאטלפן אליו בכל
ן | יום. עשיתי כך. המשכנו ׳לצאת יחד
עד שבאחת מהפגישות שלנו אמר לי :״אני
רוצה שתעזבי את הבית שלך בחיפה ותעברי
לכמה ימים אל אחותך בתל־אביב. איי
אחפש בינתיים דירה, וכשאמצא אותה, אביא
אותך ונתחתן.״ לא הבנתי בשביל מה הוא
צריך את כל הסידור הזה. התפלאתי עוד
יותר כשהוא אמר לי, באותה הזדמנות, שאפילו
כשנתחתן הוא לא רוצה שהמשפחות
שלנו תר,ייגה בחתונה.
באותו זמן מת אבי וזה כאב לי מאוד.
רציתי שאחרי המוות של אבי יהיה קצת
שמח, אבל ויתרתי לו לבסוף. הסברתי לאמי
את העניין. הרגשתי שזה כאב לה מאוד.
אבל היא הבינה והסכימה. זאת היתה הפעם
הראשונה בחיי ששיקרתי לאמי.
למזלי הרע קיבלתי שטף דם ביום שבאתי
לתל־אביב, ואחותי הכניסה אותי לביתר,חולים
הדסה. הוא בא לבקר אותי שם.
כמעט בכל יום• הביא לי ממתקים ועתונים
מצוירים והיה נחמד אלי. כל ׳ הזמן הוא
היה שואל אותי :״מתי תבריאי ונוכל להתחתן?
מה עם הילד? האם הוא חי?״ לא
ידעתי למה הוא מתכוזן. אבל זה התברר
לי אחר כך בצורה הנוראה ביותר.
זה היה, נדמה לי, בפורים. בעיר היתד.
תהלוכה גדולה. אני עמדתי בקושי על הרגליים
(הייתי כבר בחודש החמישי להריון!
אבל הוא סחב אותי איתו לראות את התהלוכה.
נדחפנו בין ההמון. הרגשתי שאני
עומדת להתעלף. אבל הוא הלך הלאה
והלאה. באותו יום הוא גם החזיר אותי
לחיפה אף־על־פי שרציתי עוד לנוח והייתי
עוד זקוקה לטיפול רפואי.
בחיפה אמרתי לו שהרופאים אסרו עלי
יחסים מיניים בחודשים הקרובים. אבל הוא
לא רצה לשמוע על זה ולקח אותי בכוח.
התביישתי לחזור הביתה. לא ידעתי מה
אגיד לאמי• הוא עזר לי .״תגידי שהייתי
מוכרח ללכת לצבא.״
ובאמת אמרתי כך לאמי. הייתי חלשה
מאוד. אמי טיפלה בי ועזרה לי להתאושש

ולד,בריא.
שבועיים אחר כך הוא גילה לי שמצא
דירה בהדר־הכרמל.

״הוא אסר ערי לצאת מהבית״
ך אן התחילה התקופה הנוראה ביותר
^ בחיי. הוא אמר לי כי שבועיים אחרי
שניכנס לדירה נתחתן. הבאתי את הדברים
שלי לדירה• הוא אמר לי לקנות כלי־מטבח.
נתן לי רק 10 לירות ואת היתר אמר שאשלם
בתשלומים. כל שבוע שתיים וחצי
לירות.
באותו זמן, השתנה פיתאום לגמרי היחס
שלו אלי. היה משאיר אותי בודדה בדירה
הקרה בערב, ויצא לו לבלות לבד. לא היה
יום אחד שלא היה יוצא לבלות, בלילה.

אותי לא לקח איתו אף פעם.
ולא רק זה. הוא אסר עלי אפילו לצאת
מן הבית או לשוחח על משהו עם השכנים
באותו בית.
לקניית אוכל הוא נותן חצי לירה ליום.
הכסף הזד, היה צריך להספיק בשביל שנינו.
אמי היתה באה אלי כמעט בכל יום. היא
היתד, עוזרת לי לנקות ולסדר את הבית.
התביישתי לספר לה שאין לנו מה לאכול,
ביקשתי ממנה אם היא יכולה, אולי, להביא
לפעמים את האוכל שהיא מבשלת. אמרתי
לה, בתור תירוץ, שאני רגילה לבישול של
בית־אמא ואוהבת רק את האוכל שלה.
אמא היתד, מביאה לי את האוכל שבישלה
בבית. הוא לא התבייש לאכול אותו בתיאבון
ולא שאל אף פעם אם זה לא קשה לאמי.
אמי בעצמה קיבלה תמיכה מהעזרה
הסוציאלית בחיפה.
אחרי שהייתי חודש ימים בבית־הסוהר
שהוא סידר לי בתור דירה, ביקשתי ממנו
שיקח אותי לטייל. התחננתי שיוציא אותי
רק לסיבוב קטן בעיר. אבל הוא סירב בגסות.
כשהתחלתי לבכות הוא תפס אותי
וזרק אותי בכוח על המיטה. קיבלתי מכה
איומה מהברזל של המיטה. הוא לא ניגש
להרים אותי. עזב אותי במקום ששכבתי
ויצא מהבית.
הרגשתי שהכוחות עוזבים אותי ושאני
כמעט מתפוצצת. בשארית כוחותי התרוממתי
וירדתי אל בעלת־הבית שגרה באותו בניין.
הם השכיבו אותי במיטה וביקשו שאשאר
לישון אצלם. לא רציתי. פחדתי ממנו, כי
הוא איים עלי שלא אדבר עם אף אחד מהשכנים.
כששמעתי
את המכונית שלו בחוץ, מיהרתי
לעלות בחזרה לדירה שלנו. ביקשתי ממנו
שיביא לי רופא• הוא רק אמר לי :״תישני,
זד, יעבור.״ בכיתי מרוב כאבים. הוא צעק
עלי ממיטתו שלא אפריע לו לישון. כשלא
הפסקתי, הוא קם, לקח את השמיכה וסתם
לי את הפה.

״אמי גירשה אותי״

ן ^ז ד תי שהתל רו צ ה
£4לחנוק אותי. הוא קשר
לי את הפה. נבהלתי וניסיתי
לברוח. הוא רדף אחרי,
תפס אותי, סחב אותי פנימה
והתחיל לדבר אלי בטובות.
אמרתי לו :״קח אותי
רק לרופא. יותר אני לא
מבקשת ממך.״ הוא הביא
כוס קוניאק גדולה ואמר
לי שאשתה וזה יעזור לי.
אני לא שותה אף פעם, ולא
רציתי. הוא פתח לי את הפה
ושפך לי את הקוניאק
לגרון. זה בער.
צרחתי מרוב כאבים.
הוא עזב אותי כך, מתפתלת
מכאבים, ושכב
לישון.
בבוקר ביקשתי שוב
שיקח אותי לרופא. הוא
אמר שיחכה לי למטה.
בקושי נגררתי
למטה במדרגות.
הלכנו לרופא.
הרופא נתן לי
זריקה ושלח אותי
מיד לבית
חולים רמב״ם.
באותו יום ילדתי
תינוק בחודש
ר,ששי להריון.
הוא חי
רק שלושה ימים,

התינוק היה
יום אחד הוא ן
הוא לא רוצה
נוכל להמשיך

המ־סכן הזה. אביו של
מבקר אותי בבית החולים.
אמר לי ששינה את דעתו.
להתחתן ואם אני מסכימה,
לחיות בלי להתחתן.
אמרתי לו שיסתלק ממני אם אינו י!
רוצה בנישואין. אמרתי שאינני מחפשת
גבר למיטה בלבד. הוא אמר שעוד אצטעי
על כך. הוא הוציא את חפציו מהדירה והסתלק.
חזרתי לעבודה• אבל אל משפחתי
לא יכולתי לחזור — כי הייתי מוכרחה
לספר לאמי כל מה שקרה. כשהיא שמעה
על כך גירשה אותי מהבית.
בעלי־הבית בו גרתי עם אהובי הסכימו
שאגור בדירה שלהם. אהובי ניסה לפייס
אותי. הוא בא אלי בשעת העבודה והבטיח
כי יתחתן אתי ולא ישמע לעצת אף אחד.
שאלתי ״מתי?״ הוא אמר :״כשאחזור מהמילואים,
נתחתן וניסע לאילת,״ הוא הבטיח

הייתי עדיין מאוהבת בו. האמנתי לו שוב !
והסכמתי. אבל כאב לי שהוא רוצה לעשות
את זה בניגוד לרצון הוריו, והם ישנאו י
אותי בגלל זה כל החיים.
הלכתי וסיפרתי לאביו על התוכנית שלנו.
מאותו יום לא ראיתי יותר את הבן. כתבתי
לו מכתב וביקשתי שיענה לי מה יהיה
בגורלי. הוא אפילו לא ענה לי. במקום זח
פיטר אותי אביו מעבודתי. נשארתי בלי
פרוטה. מעט הכסף שקיבלתי מאמי ומדודי,
כמתנות חתונה, הוא לקח לעצמו.
כשביקש אביו לפטר אותי, אמרו לו
מההסתדרות כי אני פועלת טובה ואין סיבר,
לפטר אותי. אך הוא התעקש :״אני לא
יכל להחזיק בחורה שרוצה להגיש משפט
נגד הבן שלי,״ הסביר להם.
כתבתי כמד, מכתבים אל אמי — והיא
לא ענתה לי. בסוף העזתי ללכת אליה.
בכיתי וביקשתי סליחה, והיא הסכימה לקבל
אותי בחזרה.
אחרי שחיכיתי לשווא לתשובה כלשהי מאהובי,
והוא התעלם
ממני לגמרי, פניתי לבית
המשפט. אינני
רוצה שהוא יחשוב
כי בגלל כספו הוא
יכול לפתות נערה
תמימה כמוני, רק
בגלל זה שאני עניה.
אני מקווה שהפרשה
הנוראה שעברה
עלי וששימשה לי
שיעור בחיים, תשמש
אזהרה גם לנערות
אחרות.

מגישת המשפט: טערת הטוענת שנותחה

באמת, לא נעים להזכיר שמות. אבל הצנה
היתה כל־כן ארוכה, שביקשתי מהכרת,
שישבה לפני, לחבוש בחזרה את
כובע. ורק אז יכולתי לחלום על מסע
רון אל תון הבוקר.

עת לעשות

מעות אז נכון,
נותנים
)1213
כביש,

שאינני חושבת לחזור עליה אתן•״

מה דעתכם על הקלעית שבתמונה?
היא נהדרת! אבל לכל הרוחות! אין
לדבר שכזה ללכת לאיבודז (/ 47
טוען שמצא אותה מתגוללת על הומאז
מעז, יצא מתוק.

ישיבה מודרנית

מה~ אתם אומרים על 1211/43 מבקש
אעשה בהימור שלי, את מד( ,והוא מור
),שאינו יכול לעשות לעצמי. וזאת כבד
דיהה טובה לכשעצמה.
אי לזאת, הוא טוען, ובצדק, שה.א בן
.1ואם סוף הסיפור לא ידוע לך עדיין,
ז מה יש לדבר, הרי את בדיוק הטיפוס
שבילו.

* טעות ככתובת

ווו 1)1אן ו 11ו —!־11־ 1־
למרת ש ( )1213/44 כבר יצא בחברת
:נות, הרי חברה משלו טרם היתה לו. ואם
א איכפת לך להיות, וסלחי לי על הביטוי,
;ראשונה שלו, דומני שלא יתנגד. ובכלל,
א קשה יהיה לשכנע אותו. מפני שעד
:מה שהבנתי, הוא אינו מאותם האוהבים
עשות בעיות. ועובדה שלא איכפת לו כלל
ום צבע שערך כולו שלך, או אם שאלת
וותו במספרה.
אבל רגע, רגע, אם את חושבת שעברת
:בר את הגיל המסוכן, היינו, גיל — 18
ברתי, טעית בכתובת.

שירת ה?כ

מעיד על עצמו שהוא
אם לא היה
,)1213/45 הייתי נשבעת שהוא אלתרמן.
״את — /לבוסס מולך בבוץ השקיקה
,מוקף בעיניך סביב / .חודרות מבעד
לדוק /עצבות חשוקה / .לטבוע במי האי!
סוף /כשידיך תמהות שלובות על חזן /
בכמיהה / .לעצום עיני לנצח /כשראשן
זסר מחשבה /נח בלבי הרוגע /מיואש
זציפיה.־׳

אב לבן :״דני! לן להכין את השעורים,
כדי שאמא תחדל לנדנד לי!׳׳

אבל עכשיו בכל הרצינות. אם מישהו
חושב שהוא מכיר אותה, ויוכל למסור לו
פרטים עליה, הוא לא רק יבוא על התודה,
אלא אפילו יזכה בפרם.

?מי צלצלו הפעמונים?
( )1213/48 אינה בטוחה שתוכל לעזור,
לה. אבל.
המדובר הוא בנערה בת ,17 אשר עד כה
השתייכה לחברה סלונית, ובעבר הלא־רחוק
לתנועת־נוער חלוצית. ואומנם, לא חסרים
לה בעירה (נתניה) ידידים וידידות. אלא שהחיים,
היא טוענת, כבר סיפקו לה אכזבות,
על אף שנותיה המעטות־יחסית. אני
מבינה שמראה החיצוני מספק, פחות או
יותר. וגם בפנימיותה אינה דוחה, אם להאמין
לדבריה.
ובכן, בראשית התבגרותה שאפה לטעום
ולקבל מהחיים מה שיותר, ובדרך כלל קיב־לה.
אך לפתע, בשנה האחרונה, התחילה
לשאוף משהו אחר ,״דבר שלא יכולתי ל־

(ער השבוע

הכר/ה?עט

״הייתי רוצה להכיר את ישראל ואת האנשים
היושבים בתוכה,״ כותב לי ודלטר
ברנרד, שהוא בחור כבן , 18 המבקש למצוא
בעזרת מדור זה חבר/ה לעט.
יתר על כן, הוא מתעניין בפוליטיקה, באומנות,
בגיאוגרפיה. השפות השגורות בפיו:
גרמנית ואנגלית.
למע־ניינים, הכתובת היא:

1£3586 32,ד3.1ת8111;615
8181£ס1 22/147, £.ת\ ¥16

גם אל 1213/49 הגיע החורף. הוא טוען
שקר לו בחוץ, ושאם אינני טועה, קר לו
גם בפנים.
תוכלי לעזור לו לחמם את הפנים, אם
הגעת ב״ה לגיל שש־עשרה, ואם אין לך
דעות קדומות נגד תלמידי ישיבה (מודרנית).
ואגב, אם את רוצה שמכתבך יגיע לתעודתו,
זכרי שלא לציין את שמך מעל גבי המעטפה.
ואל תפתחי לי זוג עיניים כאלה. מה
יש, אינך מבינה?

נערה יכולה להשיג גם קאריירה וגס בית,
אם היא יודעת אין להעמיד את שניהם
במקום הראשון.

מריו אולי לא יודע זאת — אבד הוא
נשוי לגיסארה שלו, האמינו לי. במו עיני
ראיתי כיצד הוא מלטף ומטפח אותה. כיצד
הוא שומר עליה בשבע עיניים, ועוד אחת.
בשביל מריו היא הכל. השמש, הירח,
ואפילו הכוכבים. בלעדיה מילא, לא
חשוב.
מריו, שלמרות 25 שנותיו נראה ונשמע
עדיין כילד, הפן להיות, משוס־מה, עובדה
מטפיסית, שבין אס רוצים או לא להודות
בה — היא קיימת.
טוב, אז מריו לא שסע על אנדריי סיגו־ביה,
מה יש? לעומת זאת, הוא שמע על
ספרד ואנדלוזיה, על קורידות וסוררוס ו־אולה.
מריו
מקווה /אולה, וברצינות /אולה,
כי יבוא יום ויוכל להגדיל את רפרטואר
הפלסנקוס שלו /אולה, לא סל ידי האזנה
לתקליטים /אולה, אלא עד ידי האזנה
וליסוד ישיר מהמקורות /אולה, אולה.

חידושי המדע
ך?ונ דון, בריטניה, הצהיר! מדעני ..כי
^ 1לאחר מחקר מקיף נתברר סוסית שהעוני
מרופף את בריאות האדם, מערער את
העצבים, ופוגע במצב הגופני והנפשי כאחד.

אנשי*רב
ך כפר״הכ״ד, חדרה תיירת צרפתית
ל צ עי ר ה לבית הכנסת המקומי, סירבה
לעזוב את אולם־הגברים עד שיפגישוד, עם
הרב, שלכבוד שיחתרו מן הכלא נערכה
החגיגה, נענתה להפצרות החסידים רק לאחר
ששמעה כי הרב שוחרר לפני 164 שנד-

תענוגות הכשדים
ס אדינכודג, סקוטלאנד, תלה קצב שלט
,*£בחלון־הראוזה של איטליזו :״מקום עבודה
פנוי לשולייה־מתלמד. מובטח לו מזון
בשפע וטלביזיה — צימחוני עדיף.״

תהום הבדידות
ושוב החורף האיום הזה אשר הביא עמו
מלבד גשם, גם עצבות נוראית שפשטה בכם
כמו מגפה. על ( )1213/50 היא לא פסחה, והוא
מאיים שברוב בדידותו הוא מוכן להימלט
לכל מקום, אפילו אליך. אבל לפני שתפ־רשי
כנפיים אליו, שמעי את מה שיש לו
לאמר:
.1אם אינך יודעת כי טוסקה היא דמות !
אופראית, אין צורך שתמשכי לקרוא.
.2אם לא שמעת על שקספיר, אז לא
אליך התכוונתי.
3אם את מעדיפה את פרסלי על מאריו
לאנצה, אני שמח שלא הכרתיך.
.4אם אינך מעריצה של ג׳ .ב. שאו.
חדלי להשלות את עצמך.
.5אם רוח הסיוט, מהשעות הקטנות
של הלילה, הן לא לרוחך — מצטער,
לא נוכל להתאים.
.6אם הנך מלכת־היופי, איני מעוניין
להכירך• אם את במקרה המלכה בעצמה׳
הרי ממילא לא תרדי לסוף
דעתי.
.7אם יכולת לקרוא אותי עד פה, הרי
תוכלי לכתוב לי ללא היסוסים.
נ. ב .כפי שאתה רואה, לא הוספתי מלה
אחת על דבריך, אבל אני מקווה שלא תכעס
אם הרשיתי לעצמי לתקן אח שגיאות הכתיב
שלך.

צימר>זטז לחמיה ל׳

עד הדשא, ע? הגב

חבל ש־( )1213/46 אינם השנתון שלי.
אחרת, הייתי קרוב לודאי כותבת להם בעצמי.
״איננו
יודעים אם הזדמן לך אי־פעם
לחיות בקבוץ זמן־מה. אין זה משעמם,
או רע במיוחד. ובכל זאת, לא פעם נתקלים
בערב משעמם. ובמקרה כזה, לא נותר
לנו אלל לשכב על הגב, על הדשא הרענן,
ולחשוב ולחשוב.״
מי הם? — שני נחלאים הנמצאים בחברה
שנים רבות ואומנם ״הבנות הן ידידותינו
הטובות (טובות מדי) ,אלא שבכל זאת
חסר לנו משהו. לקראת אימוני הצניחה,
שנעבור בקרוב, איננו רוצים להישאר בלי
נערה. נערה שתדע לכתוב מכתב נאה, ובמקרה
הצורך, שתדע לשלוח לשלוח חבילה
קטנה, ולקבל בצורה הולמת צנחן בחופשה.״
באשר
להופעתם החיצונית. מעידים על
עצמם שהם בחורים גבוהים ובהירי־שער,
וגם אינם מוגבלים במה שנוגע לנושאים
להתכתבות. בקיצור, כל מה שנשאר לעשות,
הוא לכתוב אליהם• ואם לא תוכלנה לעשות
זאת סוב, אז לפחות עשנה זאת מהר. טוב?

פקידה חדשה למנהל :״אם אתה מוכרזז
לדעת, פוסרתי מעבודתי הקודמת, בגלל

קבל, ואולי לעולם לא אקבלו.״ הנערה שלנו
התאהבה באדם בלתי מתאים לה, ולמרות
שנפרדו, היא עדיין שקועה (כפי הנראה)
כולה ורובה — בו.
״יש לי הרגשה שכולם אומרים מה שאומרים׳
או מתנהגים בצורה המחפה על האמת.
הבנות בגילי, או שהן רכלניות, או מקנאות
אשד, ברעותה. כך שאני מתרחקת מכולן,
ובינתיים משחקת את ״הסנובית״ .הייתי
מעדיפה להשתחרר מאהבה זו, מעצבנותי,
ומחיי ההולכים לריק. כל שיר נוגה או
יפה, מזכיר לי עבר נשכח, וגורם לי רצון
לבכות, לצעוק, לברוח
זאת בערך התמונה הכללית. אני רוצה
לקוות שירדת לעומק הבעיה ותדע כיצד
לנהוג, אם תחליט לכתוב לה.

החי

הוא חיכה לאושרו שנים על שנים. לבסוף,
בא זה, והתיישב בביתו, משל היתח אשתו,
ולה — גוון עור חיוור. פנים עייפות משהו.
וגופה, גוף נערה.
אמר לה: האס את הנן האושר לו נהיתי
זה מכבר? זה שאותו חסרתי כל־כן?
אמרה לו• :המתן 1 ,ו מ ,111011 £ותיווכח
בעצמן.
והימים חלפו רצו במהירות הפלורין.
אבני־חן הפני יקרות. ומה שנראה תחילה
כאפיזודה — יהיה לאפופיה. אולם . .
בינתיים, למרות חיצי הלעג והקנאה שנשלחו
לעברו מכל צד, הפן האיש למשרתה
הנאמן של ביאטריציה שלוי, כשרק ה־משמש
נר לרגליו.
•8318011 )16 006111
והנה יום אחד אמרה לו 11611 :
ג1ת 3תסמז. אני חוזרת לביתי. והיא הלכה׳
לה כלעומת שבאה.
למחרת אמר האיש: אם עד כה לא הייתי
בטוח• ,הרי כיום אני משוכנע, לי אכן
היה זה באמת האושר.

סי שרואה את אברהם שניאור כשהוא
מסתובב בגפו, יכול לחשוב שכאילו טבעו
ספינותיו בים של צפרדעיט.

תחליף מודרני
ף* תל־אכיב, בלהט ויכוח שהתנהל ב־
_ 1ארגוו יצואני הביצים, הטעים אחד הנואמים
כי ״כל הטענות שהטכניקה מאיימת
עלינו — הבלים. שום מכונה ושום פצצה
אטומית לא תוכל לבוא במקומן של התרנגולת
והביצה-״

היפהפיה והחיה
ף נידזילאנז /שעה שהממשלה פירסמה
—1מיכרז על מישרה פנוייה לתליין, הגישה
סטודנטית צעירה לרפואה את מועמדותה
בטענה, כי נוסף לעובדה שעצביה ציבים,
יעדיפו ודאי הנידונים להוציא את נשמתם
בידיה הענוגות של נערה חיננית.

חמוד מי שמאמין
ן* רמת״השרון, בעת שמיעת תלונה על
הפרעת הסדר הציבורי, טען עגלון מקומי,
בבית־המשפט, כי הזכויות הדמוקראטיות
של מדינת ישראל מתירות לחמור לנעור
בפרהסיה, נקנס אף־על־פי־כן על הקמת רעש.

רפואה מונעת
** תל״אכיב, הודיעו פקחי־העיריה כי
. 2א ץ בכוחם להשמיד חתולים המסתובבים
בחצרות העיר על ידי פיזור מזון מורעל,
מאחר שהחתולים למדו להכיר את הרעל,
מקיאים כל מזון מורעל משטועמים ממנו.

הגיד המסוכן
ך< אוקדאהומה ־ סיטל ^ נול ^ במל
להצהירצ׳ארלס סטיוארט לאתר סיום
טכס נשואיו לאידה דיינס, כי לדעתו חייב
הבעל להיות מבוגר מאשתו, גילה, לשאלת
כתב־עתונות שנזדמן במקום, כי אשתו בת
59 והוא עצמו — בן .104
העולם חזה 1215

אמנות

אנשים

ציור

סיכתבט חו ן

הישראר בראש
לפני שלושים שנה, בסוף שנת ,1930
פתח צייר ישראלי צעיר בשם ראובן רובין
תערוכה של נופים ישראלים בגלריה דלפיק
סטח־יום, באזור האריסטוקראטי ביותר של
ניו־יורק, בשדרה החמישית. בין הנוכחים
בפתיחת התערוכה היה אדם בגיל העמידה,
גידם ביד שמאלו, שהציג את עצמו בשם
חוזה קלמנטה אורוסקו. היכרות זו שימשה
פתח לידידות, שהצמיחה את אחת מיצירות
האמנות ות הגדולות של התקופה.
חוזה קלמנטה אורוסקו, אחד משלושת
הגדולים• של הציור המכסיקני החדיש, עמד
באותו פרק זמן במרכז שערודיה ציבורית,
כאשר גילו חוגים ריאקציוניים שבתערובת־האמנות
המכסיקנית — הראשונה מסוגה
שהתקיימה בארצות־הברית — מוצגים
ד׳וקנות של מורדים במלכות כמו לנין
ושודדי דרכים כמו זאפאטה.
בעיקבות השערוריה, כהפגנת הזדהות נגד
התקפת החוגים הריאקציונריים, הזמינה הנהלת
האולפן החדש למחקר סוציאלי את
אורוסקו לצייר עבורה על קירות בית־האולפן
החדש בשיטת הציור המיוחדת של
הפרסקו. ההזמנה לא היתד, מלווה כל תנאי
מגביל והצייר יכול היה לבחור בכל נושא
שירצה.
שולחן האחווה. ביקורו של אורוסקו
בתערוכת ראובן נערך בזמן שהצייר המכסיקני
התלבט בבחירת הנושאים לציורי־הקיר
בבית האולפן החדש למחקר סוציאלי;
עד מהרה שיתף את ידידו החדש בלבטיו.
בין יתר ההצעות שהועלו באותה שיחה,
היתד. הצעתו של ראובן לצייר ציור, אשר
נושאו: שבת אחים גם יחד של אומות
1העולם.
הרעיון התקבל מהתלהבות על־ידי או־רוסקו,
ולאות תודה הושיב את ראובן,
בתור נציג העם היהודי, בראש השולחן
אשר כינה בשם שולחן־האחווה.
הלאומים האחרים המופיעים בשולחן ד,אחרה
הם: אינדיאני ממכסיקו, כושי אמרי
יעל
דיין הגיעה לחוסשת־מולדת בת
שבועיים, לפני שתמשיך במסע של 40 הרצאות
למען המגבית היהודית המאוחדת ב־ארצות־הברית.
החדשות שהביאה עימה :
הטופר האיטלקי הנודע, אלכרטו מוראביה,
הקדיש לה את אחד מסיפוריו, בו
הוא מתאר חלום על נערה שתמיד מאחרת
לפגישות• כן עומד מוראביה לכתוב את
ספרו הבא על הנושא: יעל דיין לידידיו
של שמעון פרס, הנקלעים למסדרו־נות
הוועד הפועל של ההסתדרות, מספרים
נאמני לבון בבניין את הבדיחה הבאה:
״שתי סיכות הולכות ברחוב. אומרת סיכה
אחת לרעותה :״בואי נברח, סיכת הבטחון
עוקבת אחרינו לרגל נשואיו של מלך
בלגיה כודואן, עם האצילה הספרדית
פכיולה, שעברה ניתוח־חוטם מיוחד לפני
שנמצאה כשרה לתפקיד המלכותי, הוציאו
בבלגיה גלויות מיוחדות, בהן נראה המלך
בכל מיני מצבים משעשעים. אחת הגלויות
מראה את המלך גבר,־הקומה כשהוא משוחח
עם אדם נמוך־קומה. האדם: ראש ממשלת
ישראל, דויד כף גוריון כאשר
ביקר ראש הממשלה באולפניה של חברת
גבע בגיבעתיים, ליווה אותו בביקור זה מזכירו,
יצחק נכון. את השניים אירח אחד
משני בעלי המיפעל, מרדכי נכון. פנה
ביג׳י אל השניים בשאלה :״אחד מכם נולד
עם השם נבון, השני החליף את שמו לנבון,
אבל מי משניכם נבון יותר?״ השיב לו
מזכירו :״הוא, תראה איזה בית יש לו״
דרישת שלום הגיעה מהילדה סיניה,
הבדואית הקטנה שנמצאה על ידי חיילי
צה״ל במיבצע סיני בזרועות אמה המתה.
ח״כ פאריס חמדאן, שאימץ את הילדה
כבתו, מסר אותה לאחרונה למוסד חינוכי
מכובד בנצרת זקן השומרים אכרהם
שפירא, שבא השבוע לבקר את ידידו,
מנהל גן־החיות התל־אביבי, כרוך גופר,
כשהוא מביא איתו סיר מלא לביבות־חנוכה
כשי לעובדי הגן ואורחיו, גילה בהזדמנות
זו כי בתוורה על מיררק ברכה ששלח ללורד
הרברט סמואל לרגל יובלו, שיגר

סופה דורן בספרד
אין תקווה לטוריאדורים
לאבד את רזזקותו. הוא ישא לאשה שוזיצרית
צעירה, אותה הכיר בניו־יורק גם
ג׳ודי אמיר, שחקנית האהל לשעבר שהפכה
לדיילת אל־על, אינה מתבטלת בניו-
יורק. ראו אותה שם לאחרונה כשהיא מהליקר,
על מסלול־קרח בחברתו של אמריקאי
צעיר שהחזיק בידה ומשך אותה כל הזמו
ישראלים אחרים העוסקים בניו־יורק
בספורט זה הם אריק לכיא ואשתו
שושיק שני. מלבד זה, הם התגלו כספורטאים
נלהבים הרשומים במועדון־ספורט
מקומי. ענפי הספורט שהמועדון מעמיד
לרשות החברים בו: מכונות הרזייה, מרחץ
תורכי ושמש מלאכותית.

ב תי בתה קונ טראבאם

קאי, כושי אפריקאי, צרפתי, הודי, מונגולי,
הולנדי, אמריקאי, אנגלי. מה שמפתיע ביותר
— בהתחשב בכך שהתמונה צויירד. עשרים
שנד, לפני עלייתם של הקומוניסטים הסיניים
לשלטון — הם שני הנציגים של העם
הסיני בתמונה: נציג המנדארינים השולטים
וקולי משנחאי.
כעבור 30 שנה, בימים אלה, גילתה אלמה
רייד, ידידתו של אורוסקו ומחברת הביאו־גרפיה
שלו, את נימוקיו של הגאון המכסיקני
לבחירתו של הצייר ראובן כנציג
העם היהודי היושב ליד שולחן האחווה,
בלי להזכיר אף במילה אחת את חלקו של
ראובן בהמצאת הרעיון :״ראש הציירים
הישראלים, ראובן רובין, הושב על־ידי
בראש שולחן האחווה כאחד מנציגי הגזעים
המדוכאים, בהיותו מנהיג חלוצי בתנועה
הישראלית לעצמאות,׳׳ אמר לה אורוסקו.

מאחורי הקלעים
הגי דו כן רמסכן
לאחר תרגומו לאנגלית של חוכמת
המסנן, רומאן מאת נתן שוחם, בא עתה
תור המחזתו. תיאטרון ישראלי קטן דן
בהעלאת המחזה באביב הבא.
* שני הגדולים האתרים הם:
ריאבוה ואלבארו ם יקיארוס.
חמול ס חזח 1115

דייאגו

לו הלורד הישיש מכתב־תשובה ובו השאלה:
״האם אתה עוד רוכב על סוס לבן ז
השבוע נראה דויד ח רמוני, שנידון בזמנו
לשש שנות מאסר בעודן מעילך, ב-
באנק הולנד בחיפה, כשהוא מטייל להנאתו
ברחוב הרצל החיפאי. אזרח ישר שהכירו,
רץ בבהלה למכשיר הטלפון הקרוב, מיהר
להודיע למשטרה על האסיר המטייל חופשי.
הוא נרגע רק כאשר נאמר לו שחרמוני,
שחלפה שנה וחצי מאז נידון, קיבל חופשה
בת יומיים, ומשך כל אותו זמן ליווה אותו
איש מדור הבילוש קול ישראל ערך
תוכנית מיוחדת בשם האזרח רוצח לדעת,
בה יוכלו אזרחים להציג שאלות בפני אנשי
התיאטרון הישראלי. רמת המשתתפים, מבין
הקהל היתד, כה נמוכה, שחנח מרץ, שחקנית
הקאמרי, טענה :״אם זהו הקהל שלפניו
אני מופיעה בבית הבובות, מוטב לי
להגר מהארץ מספרים שהצגת המחזה
תחומה בהבימה נדחתה לא רק משום שמעבד
המחזה, מילארד למפל, היתנה תנאי
שהמחזה — העוסק במרד גטו ווארשה —
לא יוצג בארץ אלא בתקופת משפטו של
אייכמן, אלא גם משום שהנהלת הבימה
סירבה לקבל את הצעתו של הבמאי, ישראל
כקד, להעניק את אחד התפקידים
הראשיים לשחקנית פנינה פרח, שאינה
אלא אשתו של בקר, מחוץ לתיאטרון
ישראל גוריץ, הצעיר שבצמד הדודאים
המופיעים במועדץ״לילר גידיורקי, עומד

עכשיו זה כימעט חוק: כל ישראלית היוצאת
לחו״ל ונשארת שם קצת, עשוייה
ליהפך לכוכבת קולנוע. אחרי הרקדנית,
כרמלה גולדברג (ראה מכתבים) ,הגיע
גם תורד, של גליה ארקין, הנשואה לתעשיין
טכסטיל יהודי במארסיי. אם בינתיים
היא לא הופכת לכוכבת־קולנוע זה רק משום
שאינה רוצה. גליה התחברה לאחרונה עם
כוכב הקולנוע אדי קונסטנטין, והנד,
מה שהיא כותבת עליו ועליה לידידותיה
בארץ :״הנהג של אדי בא לקחת אותי כל
יום לאולפנים ובחזרה. בכלל הוא עומד
לשירותי. אני ואדי רוכבים כל יום ראשון
ביחד, על סוסים, ומבלים כל הזמן. אדי
מאוהב בי עד מאחורי האוזניים. הבמאי שלו

רוצה שאני אופיע בסרט שלו, בתור ספר־דיה.
דחיתי את ההצעה ובמקומי תופיע
מלכת הסטריפטיז. כשנסעתי לניס, רדף אחרי
אדי עד לשם. אני כבר מכירה אותו חודש
ואף פעם לא באתי אליו עם אותה התלבושת.
אגב, הוא מדבר אידיש. פעם כתבתי
משהו בעברית והוא התחיל לקרוא מד, שכתוב,
רע אבל קרא שמעון ישרא
לי נוסע עכשיו אפילו בסתם יום
של חול במכונית חדשה, פורד , 1961 אותה
רכש לאחרונה• אולם נקמת המכוניות על
מה שעושה להן שמעון בתוכניתו האחרונה
לא איחרה לבוא. ביום הראשון בו נהג
שמעון במכוניתו החדשה, נקלע להתנגשות
ומכוניתו נמעכה מפנים ומאחור אגב,
באחת מהצגותיו האחרונות של שמעון, ישב
הקהל התמד, במשך 45 דקות ד,הפסקה
וחיכה שתעבור התקלה הטכנית עליה הודיע
השחקן עם תום ההפסקה הרגילה. התקלה
נגרמה משום שהפסנתרן המלווה את שמעון
נעלם לפתע. התברר שעם תחילת התוכנית
יצא לנוח מאחורי הקלעים ונכנס לתוך
תיבת הקונטראבאם. מאחר והרעש הגדול
הפריע לו, סגר על עצמו את המכסה ונרדם
עכשיו הגיע גם תורם של
הספרדים להשתגע מסופיה לווץ. הציעו
לה תפקיד בסרט גדול שיוסרט בספרד על
סיד, הגיבור הספרדי האגדי שנלחם נגד
ד,מאורים. סופיה דחתה את התפקיד הנשי
בסרט, משום שסברה תחילה שלא תוכל
לבצע אותו כראוי. לבסוף שכנעו אותר״ בין
סצינה לסצינה מבקרת כופיה בזירות מלח-
מח־ד,שוורים, והטוריאדורים המקומיים מתחילים
לקנא בה. הקהל מריע לה יותר מלהם.

פסמן תשבוט
י• קיסר חבש היילה סילאסיה :״בני לא נתן את ההוראה!״
י• משה שרת, בישיבת מזכירות מפא״י שדנה בגינוי פנחס לבון :״כבודי
הוא בזה שאינני מגן על כבודי*.
• דויד כף גוריץ, שר הדתות, בכנס לומדי־תנ״ך חברי־מפא״י :״היזמה לעליה
לארץ כנען לא באה מאברהם הציוני, אלא מתרח, הלא־ציוני.״
• דויד כן־גוריץ, בראיון שפורסם בניו-יורק טיימס :״משפט אייכמן נועד
להביא את העולם לידי בושה.״
י• ישראל חיים בילצקי, מנהל חברת פיתוח של ים־המלח, על ראש מועצת
איזור תמר, יהודה אלמוג :״מה ההבדל בין אילת לסדום? מי שיוציא אלמוג מאילת
— ייענש. מי שיוציא אלמוג מסדום — יבורך*.
• השבועון ״טייס״ ,בביקורת על הסרט אכסודוס :״אותו סוג של שנאה
עיתרת, המשמש כתירוץ לטירור היהודי, נוצל גם כדי לתרץ את מחנות ההשמדה
הנאצים*.
>• שר המשפטים, פנחס רוזן, בתשובה לשאילתה מה הוא עומד לעשות
נגד העתונאית רות בונדי, שכינתה בפיליטון שלה שופט מחוזי בשם אנטי־שמי:
״אינני חושב לירות בתותחים על רות במדי.״
• אברהם שפירא :״תשאלו אותי מה אכלתי אתמול — לא זוכר. תשאלו
על ההיסטוריה — בבקשה, זוכר כל דבר.״

1ב ד 1של אטילה בב 1ל ב שר שרת
זמרוע מרשים לי לעשן באוטובוס
ביום החמישי שעבר קמתי בבוקר משנתי עם הרגשה
חזקה שאני צריך לאמץ לי כלב. אם תשאלו אותי למר.
דווקא כלב, אגיד לכם את האמת: שאינני יודע. באותה מידה
ממש יכולתי להתעורר עם הרגשה שאני זקוק לסוס יאור.
זה פשוט מזל שזה היה כלב.
יש שלש דרכים חוקיות להשגת כלבים לצורכי־בית.
הראשונה היא — לקנות כלב בחנות לכלבים ותוכיים של
גב׳ איכילוב. השנייה היא — לגנוב כלב ברחוב• והשלישית
— לבקש כלב מחנות הצעצועים של נויפלד בחיפה.
נסעתי לחיכה, לחנות הצעצועים של נויפלד, ברחוב
ארלוזורוב ,7שהיא המרכז העולמי של אגודת צער בעלי
כלבים החיפאי (זהו לעת עתר, האיגוד היחיד שאבא חושי
הצליח לשכנעו להעביר את משרדו הקבוע לעיר הכרמל).
מאחורי הדלפק עמדה גברת אלוג׳י, ומכרה לזוג צעיר
דובון חום ומדובלל בשלוש וחצי לירות. אחרי שהלכו
עם הדובון, שאלה אותי אלוג׳י מה אני רוצה. אמרתי שאני׳

רוצה לאמץ לי כלב.
״זה יוצא מהכלל שסברה רוצה לאמץ כלב. איזה כלב
אתה רוצה?״
״איזה שיש.״
״יש כל מיני כלבים. יותר ממאה כלבים יש לנו, מכל
המינים• תגיד מה אתה רוצה?״
״אני רוצה כלב בינוני. לא קטן, אבל גם לא גדול. גם
קצת נובח וגם קצת נושך, אבל לא ברצינות.״

פוינטי, בעלת הסוודר האדום
״אולי תרצה את הנכד של אטילה?״
״אטילה? את בטוחה שזה הנכד של אטילה?״
״מאה אחוז בטוחה. זה נכד של אטילה עם תעודה של
ארבעה דורות.״
(הרהרתי לרגע. בסוף חשבתי שלא יזיק לי להחזיק בביתי
את נכדו של מלן ההוניס קשור בשרשרת).
״זה לא מה שאתה חושב,״ אמרה אלוג׳י .״זה לא בן־
אדם, זה כלב• כלב זאב יוצא מהכלל יפה. הסבא שלו הוא
אטילה, באחריות. רוצים בשבילו ארבעים לירות. זר, לא
כלב מהמעון. זה כלב מבית טוב.״
(אני מוכן לאמץ כלב, אבל לא בארבעים לירות, מפני
שבשלושים וחמש אפשר לשכור פסיכולוג שמוציא לן
מהראש רצון לאמץ כלב).
״אם אין לך כל־כך הרבה כסף,״ אמרה אלוג׳י ,״אז לך
למעון הכלבים ותבחר לך כלב מתאים. אולי אתה רוצה
כלב שנושך ילדים קטנים?״
״חס ושלום!״ מיהרתי לענות .״יש לי ילד קטן בבית.״
״אם ככה, אז באמת הוא לא טוב בשבילך• זה כלב
מצויין ונקי, אבל שונא ילדים קטנים מפני שפעם זרקו
עליו אבנים. הכי טוב שתלך למעון ותבחר לך אחד שם.״

הלכתי למעון, הנמצא במיפרץ חיפה, לא הרחק מנמל
הדייגים של הקישון. זה שהכלבים קבלו את פני בנביחות,
זה מבעי. אבל גם גברת קוניגשטיין יצאה לקבל את פני.
כשראתה את כל הכלבים רצים אלי עם שיניים חורקות,
צעקה לעומתי:
״אל תפחד! הם לא עושים שום דבר!״ בדיוק ברגע זה
הרגשתי כיצד שתי סיכות חדות ננעצות בבשר שוקי.
הסתכלתי למסה והנה, כלב קטן שחור נועץ את שיניו
בבשר רגלי, כאילו הייתי לומומבה.
״פויה!״ צעקה גברת קוניגשטיין על הכלב הקטן שנשך
אותי .״פויה לך! אסור לעשות דברים כאלה!״ ואיימה עליו
באצבע עד שהכלב הקטן ברח כשמוסר כליות רודף אחריו.
מעון הכלבים של אגודת צער בעלי כלבים הוא מחנה,
המורכב מבניינים חרבים למחצה, מרוצפים כלבים מכל
המינים: החל מהפינצ׳רים הזעירים, שאליהם השתייך הנשכן
הקטן, וכלה בכלבי־רועים גרמניים ובלגיים. יותר גדולים
מאלה לא היו, אך גם אלה הספיקו כדי להטיל אימה על
צמחוני כמוני.
סיפרתי לגברת קוניגשטיין על רצוני העז לאמץ כלב,
וביחוד כלב עזוב, שאין לו בעלים. לו הייתי בא ומבשר
לה על זכייה במפעל הסייס, לא היתד, שימחתה גדולה יותר.
דמעה של גיל נקוזתה בסירת עינה.
״קח את פוינטי,״ אמרה לי .״יופי של כלבה, פוינטר
אנגלית טהורת־גזע. פוינטי! פוינטי!״ קראה בקול רם.
כלבה קטנה מדובללת אוזנים, בעלת פרצוף פילוסופי
עצוב, הלובשת סוזדר אדום, באה בריצה מאי־שם.
״מה הוא הסתדר האדום הזה?״ שאלתי.
״זד, כדי שהיא לא תתקרר. כבר היתה חולה אצלי,
וו־,בראתי אותה. עכשיו אני מפחדת שתקבל דלקת־ריאות.
היא כלבה יוצאת מהכלל. ביום כיפור מלאו לה ששד.
שבועות ואתה יכול לעשות חשבון בת כמה היא היום.
היו לה עוד שלושה אחים. האשד, שלה חלתה והבעל לא
ידע כיצד לטפל בגורים. הוא הביא אותם אלי. באיזה מצב
נורא הם היו, אל תשאל (לא שאלתי) .כולם היו חולים
ועל האוזנים — ים של קרציות. התחלתי לטפל בהם, אבל
אחרי כמה ימים בא הסבא שלהם, נורא מרוגז, ולקח
שלושה. את פוינסי השארתי לעצמי. לקחתי אותה הביתה
וטיפלתי בה כמו׳ בילדה שלי. אבל יש לי כבר שלושה
כלבים בבית ואין לי יותר מקים. תאר לעצמך: כל היום
היתר. צדה!״
״צדה מה? ג׳וקים?״
״השתגעת? אצלי אין ג׳וקים בבית. צדה מפות, מפיות,
וילונות, כרים, כסתות• את הכל היתד, קורעת לגזרים.
איזה מותק, איזה חומד
״נו, וכמה היא עולה?״
״לא פחות מארבעים לירות. היא כלבה גזעית ויש
תעודה על ארבעה דורות.״
״ומשהו יותר זול, אין לך?״
״בטח שיש! הנה. יש נאוזה, ויש אה. זה בדיוק
בשבילך! מה דעתך על כנענית?״
לא היתד, לי שום דעה על כנענים, מלבד זה, שפעם סיפרו
שהם רוקדים עירומים לאור מדורה סביב פסל אשתורת.
כאשר ראתה גברת קוניגשטיין שאני טיפוס קשר״ שלא
יכול להחליט, הציעה לי עוד שתי חיות לבחירה: את נאווה
בת השלוש ואת הארדל־טאר״ר האוהב ילדים. חוץ מזה
אני גם יכול לקחת זאב בלגי או גרמני או חתול, מפני
שגם חתולים יש שם בכמות בלתי מוגבלת.
הבחירה היתד, באמת קשר״ אילו היו להם שגי כלבים
בלבד, אז זה היה פשוט. אבל כשצריכים לבחור כלב אחד
מתוך מאה כלבים ושלושים וחמישה חתולים, זד, כבר
עניין לשיקול־דעת רציני, ומה עוד, שלהחזיק כלב זה
לא כל כך פשוט:
קודם כל צריכים לסרוג לו סוודר אדום מצמר פשוט או
מוהאר (גם צמר אנגורה טוב) .חוץ מזה צריך להבריש
אותו כל ארבע עשרה יום במיברשת קשה ולאבק אותו
באבקת-הנסלון נגד כינים ופרעושים, ופעם אחת בחודש —
לרחוץ אותו באמבטיה. על פליית קרציות כבר לא מדברים,
מפני שזה מובן מאליו.
עכשיו פיתאום כבר לא הייתי כל כך בטוח שהיה לי
מזל שקמתי בבוקר עם הרגשה שאני צריך לאמץ כלב.
יתכן מאוד שלאמץ סוס יאור זה יותר קל. לכן אמרתי
לגברת קוניגשטיין שאני צריך לחזור הביתה ולהתיעץ עם
אשתי. רשמתי על פיסת נייר את כל הכלבים שהציעו לי:
את גזעם, מחירם, כסותם ועונתם, ובהסתננות יחידים הסתלקתי
מהמקום כשעיני פוזלות כל הזמן לצדדים, לבל יפתיע
אותי הפינצ׳ר הקטן עם השיניים החדות, בנשיכת פרידה.

חו ק העזר העירוני
כאשר איזה בן־אדם שומע שיש לעירייה חוקי עזר
עירוניים, הוא מיד מדמה בנפשו, שלפי השם, החוקים האלה
עוזרים למישהו. אבל למי? עשיתי משאל פרטי קטן בין1׳ *׳
כמה משלמי מסים וגיליתי שדעותיהם חלוקות. היו כאלה
שהיו סבורים שהם ן וזרים ל׳!יריה ן הין כאלה שהין
סבורים שהם עוזרים לאזרח.
נוכח חילוקי הדעות התהומיים, החלטתי לצאת ולבדוק

נצר לנוע כנענים רום יחס
בעצמי כמה חוקים עירוניים, את תקפם ויעילותם. התחלתי
מזה שקניתי רבע קילו גרעינים לבנים והלכתי לפצחם
בהצגה יומית בקולנוע.
נכנסתי עם שק הגרעינים לקולנוע פאר וישבתי בשורה
8כסא .12 כל המקומות סביבי היו תפוסים. עוד לפני
שכבה האור באולם התחלתי בפיצוח וככה המשכתי עד
שגמרתי את כל הרבע קילו, מלבד הפסקה קצרה שעשיתי
כאשר הקרינו על הבד את ההודעה שאסור לפצח גרעינים.
אף אחד לא ביקש ממני להפסיק, ואף שוטר לא עשה לי
רפורט.
למחרת קניתי קופסת סיגריות והתחלתי לעשן באוטובוסים.
כל כך הרבה אנשים סיפרו נסים ונפלאות, על איך
שתפסו אותם לעשן וקנסו אותם בחמש לירות, שהייתי
בטוח שלא אגמור את הסיגריה הראשונה. אבל איפה?
אני מעשן כמו קטר, אולי שלש סיגריות לקו 5עד הקסטל
ואף אחד עוד לא אמר לי להפסיק.
יום־יום אני נוסע באוטובוסים בכל מיני כוזנים בשביל
לעשן סיגריות, ועוד לא ראיתי שוטר לפני העינים. כבד
כמה ימים שאני משתעל ואולי כבר יש לי סרטן מהעשון,
והמשטרה עדיין איננה. איפה אתה, ניצב בן־ישי? למה
אתה לא עושה משהו להציל את החיים של החבר שלך?
החלטתי לתת לעצמי עוד שבועיים. אם עד אז לא אפגוש
שוטר, אערוך הפגנה שקטה לפני בנין הסוכנות• בינתים,
בין יריקת דם אתת לשניה אני משתדל לעבור את הכביש
במקום שאין בו אי־תנועה ולחצות בצומתי דרכים בעלי
רמזורים, כשהאור אדום.
אני חושב, שאין תענוג יותר גדול מלחצות את הכביש
כשהאור האדום נדלק. שמתי לב, שבמעבר ד,חציה להולכי
רגל ברחוב פרישמן פינת דיזנגוף, יש קבוצות מאורגנות
גדולות שכל התפקיד שלהם בחיים זה לחצות באור אדום,
דוקא כשמסתובב שם שוטר. כבר פעמיים הגשתי בקשה
להצטרף לקבוצה מאורגנת כזאת, אבל לא רצו לקבל
אותי מפני שאני משתעל.
כיון שאין לי סבלנות לחכות עד שיתפסו אותי, אני
מרשה לעצמי לסכם כבר עכשיו את המחקר בבעית חוקי
העזר העירוניים: חוקי העזר הם באמת לעזר. הם כמו
קביים לנכה שעליהם מדדים האזרחים מעל לראש העיריה.
אני לא יודע למה הם עושים את זה. אולי זו נקמה
על שלא ניקו להם את הים?
ל \ ולז *1ראה > 1ד >

אמד

* -ייי־י״״יי
החיים מה זה?
החיים זה ריפוייבעיסוק אחד גדול.

קולנוע
כעבור דקות של הסתגלות נשארת מההפתעה
רק חדות־יתר של התמונות, המפנה את
תשומת־הלב מתמונות הפנים אל פיתולי
א שה שתצ חי ק
פנים־האוזן ואל נקבוביות־העור של השחקנים.
תל-אביב;
(אופיר;
תמימים ופראים
הסרט הוא דוגמה נוספת מתרומתה הבריטניה־צרפת־איטליה)
הם האסקימוסים חד עיקרית של ארצות־הברית לתרבות האנושית
שבי הקוטב הצפוני, המהווים את גיבורי — המיוזיקל. דרום־פאסיפיק, הוא מיוזיקל
סרט זה, שעלילתו דמיונית אולם העובדות
פחות מדי קליל, שנכתב בידי הצמד היהודי
המובאות בו, על אודות חייהם ומנהגיהם, שיצר כבר מסורת בשטח זה — רוג׳רס ו־אוטנטיות
בהחלט.
המרשטיין. למרות שזהו סרט בידור ושעגיבורו
של הסרט, המבוסס על ספרו של שוע, שהדגש בו הוא בתמונוודראוזה, מוהנס
רוש, גג העולם, הוא אינוק (אנטוני סיקה (סטריאופונית) וריקודים, חייבת להקווין^
צייד מהיר ודייג זריז, הסובל מחוסר יות בו גם בעייה, עליה תיסוב העלילה. והיא
אשד, שתצחיק אותו — כינוי המקביל ל ישנה. זוהי הבעייה הגזעית.
מושג תשכב איתו, בעולם התרבותי. כשהוא
מה שמוביל אל הבעייה הוא סיפור מסובך
מוצא שתי אחיות המוכנות להצחיקו, הוא במקצת• באחד מאיי הים השקט הדרומי,
מתלבט במי לבחור, בוחר לבסוף בזו המחבימי
מלחמת העולם השנייה, שוכבת יחידה
ממת את כפות רגליו בפיירסיד תוצרת ביתי
אמריקאית,שחייליה משתגעים לחתיכות. החזה
החשוף.
חתיכות היחידות בשטח הן אחיות בית־כשהוא
בא, יום אחד, במגע עם נציגי ההחולים
האמריקאי, שהן בבחינת טאבו ל-
עולם התרבותי, הוא מסתבך ברצח. מיסיונר בד״א. אחת מקצינות רחמניות אלה (מיצי
לבן שדוחה את מאכל התולעים של האסקי• גימור) מתאהבת דיזקא בתושב צרפתי של
מוסי דוחה אף את הצעתו הנדיבה, כמינהג האי (רוזאנו בראצי) שנשא בשעתו, אשה
הכנסת האורחים האסקימוסי, לשכב עם אש פולינזית. במותה הורישה לו הפולינזית
תו. האסקימו דופק את ראשו בקיר האיגלו שני בנים, שאין שום פקפוק בקשר לגזעם.
שלו. אלא שראש המיסיונר היה רך מדי.
איזה שטויות 1נוסף לכך מגיע לאי
אינוק חוזר לקרחוניו, שם יולדת אשתו את קצין צעיר (ג׳ון קר) המתאהב בפולינזית
בנו. תחילה עומדים השניים להפקיר את צעירה מהאי השכן. לשני האמריקאים יש
הבן לקרח, כשמתברר להם שנולד חסר־ מעצורים בדרך להשגת אהבתם. למרות ששיניים,
אולם הם מחליטים לשאול בעצת אינם מטילים ספק בכנות רגשותיהם, אינם
מוכנים להסיק את המסקנות
מכך. לפיצי־מיצי גיינור מפריעה
העובדה שאהובה היה
נשוי, בשעתו, לפולינזית, ואילו
לקר מפריעה הפולי-
גזית החיה.
נוסף לכל אלה מבליט הסרט
את העובדה שהקצינה
המטופשת היא מליטל־רוק.
ואז מתחיל הסרט להילחב
בגזענות. באחת הסצינות צועקת
הגברת פיצי־מיצי; ״כה
שונה כאן מליטל־רוק!״ הגזענות
ותופעותיה באמת
שונות בתכלית, בסרט זה,
מן הטימטום, הפרעות וה־שמאה
שהציפו בשעתו את
ליטל־רוק שבארקנזס.
האמריקאי הצעיר המאוהב
בפולינזית, שר איזה שיר
בגנות הגזענות (״משנה לשנה
מלמדים אותך לפחוד
ולשנוא מהאנשים בעלי העיניים
האלכסוניות״^ וזה
הכל. כדי שלא יוכל לשאת
את הפולינזית שלו למרות
שירו החזק, הורגים אותו
היפאנים. ואילו האמריקאית
מסכימה לבסוף להינשא לצרפתי
בהחליטה לפתע:
״האשד, שהיתר, לך קודם
צבע עורה איזה
יוקו טאני כ״התמימים והפראים״
שטויות הן אלו!״
לידה על הקרח
כך נפתרות במיוזקל המומחים
— והילד ניצל. בינתיים׳נרדף אביו אמריקאי כל הבעיות הגזעניות. מלבד זאת,
על ידי שומרי החוק הלבנים, האוסרים אותו מפריע לשמיעת הנעימות העליזות בסרט,
באשמת רצח, עומדים להביאו דרך הקרחו השימוש המופרז בגווני צבעים שונים, בנים
למשפט. הם קופאים מקור ואינוק ניצל.
סצינות שונות, להמחשת האווירה. גם רוחב
חזרה לטבע הקפוא. מלבד נוף־הצ־ הסרט הפריע כנראה ליצרנים עצמם, שבס־פון
המרהיב, המוגש בסידרת תצלומים שובי צינות בהן מופיעה דמות בודדת על הבד
עין, ומשחקם המשכנע והכובש של אנטוני ראו צורך לטשטש את הקצוות.
הטכניקה ההוליבודית תוסיף כנראה להתקודין
ויוקו טאני, בתפקיד אשתו, מנסה
הסרט להגיש גם תוכן מסויים: אותו רעיון פתח. המסכים יהיו רחבים וגבוהים יותר,
שמעלה ז׳ול דאסין ברק בימי חול שלו — התמונות חדות יותר. אולם ספק אם גם
הציביליזציה גורעת מאושרו של האדם, יותר הוליבוד תוכל להמציא אי־פעם שחקנים
בעלי שיעור־קומה רם ועומק־במישחק, המאשר
היא מוסיפה לו.
כוחו הגדול של הסרט הוא, בעיקר, בהצ עולה על רוחב כתפיים.
גת מנהגי־החיים האסקימוסים. תמונות הצייד
והדייג בקרח; תמונת האם הזקנה של
הכלה המפקירה את גופה, בבוא שעתה,
ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
למאכל־דובינק תוך הכרה שעליה למות כדי הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם .
שחיים חדשים יודלדו; הסצינה בה יולדת
• איי לייל, מייק (הוד, תל־אביב;
יוקו טאני את בנה, לבדה על הקרח; ושורה
פאר, חיפה) קומדיה ישראלית עם הומוך
שלימה של סצינות דומות, כל אלה פותחות אידי על חתונות־הפספורט. בתיה לאנצט,
אפיקים להבנתם של בני גזע־אנושי זה.
זאב ברלינסקי וגדעון זינגר, בביומו של
נוסף לתכונותיו הקולנועיות, זהו סרט
פיטר פריי.
חינוכי, המלמד תוך שעתיים יותר מאשר
#רק כימי חול (פאר; תל־אביב)
מסוגלים ללמד ערימת ספרים או קורם שלם
ז׳ול דאסין מוצא את האושר האמיתי בצורת
של הרצאות.
חיים פרימיטיבית ובדמותה של יצאנית מפיראוס.
מלינה מרקורי.
כ ה שונה מריטל ־ רוק
ס אמריקה המוזרה (גת;-תל-אביב)
המגוחך ויוצא־הדופן שבאורח־החיים האמדרום
פאסיפיק (צפו!; תל־אביב; אר־צות־הבריוז)
הוא הסרט הראשון המוצג ב ריקאי, בעדשות מצלמותיו האנושיות של
ישראל בשיטת מודאי־או, המקרינה תמונות פרנסוא רייכנבאך הצרפתי.
י • ה די ר ה (ירון; תלאביב; אמפיתיעל
מסך רחב מהרגיל, באמצעות סרט שרוחבו
70מ״מ (במקום .)35 ברגע הראשוו
אטרון; חיפה) קומדיה צ׳אפלינית של בילי
עושה המסך הרחב רושם בלתי־רגיל, אולם ויילדר. ג׳ק למון, שירלי מקלין.

טרטים

תדריך

העולםהזה 1213

תשבץ חסו&ס הוה 1213
טוקר אליהו מחיפה שלח לנו את ה תשבץ
הזה לאחר היסוסים רבים. הוא
עשה זאת למרות ההיסוסים שהוא
מבזבז שעות רבות על פיתרון תשבצים
ועכשיו החליט להעמיס מאמץ זה
על אחרים. אליהו לא עשה זאת מעצ לות
— הוא עבד על התשבץ הזה חצי
שבת, אבל הוא מקווה שהפותרים
יעבדו על הפיתרון עוד יותר. אין
פלא: הרי הוא בא מחיפה העובדת.
מאוזן )1 :אומץ.
)4ישוב בסביבות
פתח תיקווה)10 .
מספיק )11 .מדף.
)13 עני )14 .שוליים
)15 .חורב)17 .
גר )19 .בזמז ההוא
)20 .ענק)22 .
ארטיק )25 .ערמה.
)26 מראשוני דגניה.
)27 קדרה )30 .ב:
כת מוסלמית בערב
הצפונית )32 .כלי
שייט )33 .אם)34 .
סוד )36 .יהיר)37 .
מכנים בבריתו של
אברהם )39 .מלחיז.
איטלקי ידוע)41 .
יריד )42 .ענף)44 .
סכי! לקצוץ בשר.
)46 פלג מים)48 .
צמח דוקרני)50 .
זע )51 .חומר בנייה.
)53 מלחי! גרמני.
)55 אשף )57 .משקה
עממי קל)58 .
מלכודת )59 .מכתביו
נתנלו לאחרונה )60 .שרפרף.
מאונך )1 :״דיס״ בלעז )2 .העיר השניה
שכבש יהושע )3 .חוזה המדינה )5 .שאינו
קהה )6 .עוף האוכל דגים )7 .נמלט)8 .
חרר )9 .רפלקטור )12 .בדבקר )15 .אנשי
העליה הראשונה קראו לעצמם כך )16 .ירח.
)18 מטבע הודית )21 .פרי בוסר )23 .בדרז.

)24 משמש למאור )26 .שער בארמית! .
נהר באפריקה )29 .התפרסם בנפנוף נע
)31 תבונה )32 .סלע )35 .שאינו מקוו
)37 משלט )38 .התפרסם בקשר לפרשה( .
שאינו עבה )41 .מתנה )43 .חיה מסורבי
)45 צעדך 46 .נחתום )47 .איש קרב• .
חיטט )52 .נוער )54 .עול ימים)56 .
)58 נהר באיטליה.

-- 8 0 1 7 1 1 --רויאלויט.
ה מכיל

דיר

לפי

ועוומר

פקידים !

לבר!.

מזון מ לכו ת הדבורי ם.

היא הקרם הי עי ל ביו ת ר
.דניאלזיט *

פריס.

לטפול

ב עור

מהפכות

פנ״ך

מונע

קמט ״ ם

רעננות

נעורים .

מ הו דו ועד כו ש

ה ת (#ר ה

תלמידים !
סטודנטים :

חרשמו עוד היום לקורס החדש ל*

ק צ רנו ת

עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג* ( 0 0פמ )0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל״אכיב ג רחוב גורמן 3
חיפה: בבית־הספר ״כמעלה*
רחוב שמרייגי לוין 30

הצלחה

מובטחת!

אם תה -אז תה ויפוצקי

לבריאותו ויופיד !
התעמלי!!!
* חיזוק שרירים, זקיפות, גמישות
תרגילים מיוחדים לאחר לידה
* הורדת מידות ומשקל
* מכונות מיוחדות להרזיה
הרזיה מובטחת

אולפן

בשלם

לאה

פלטשר

תל־אביב׳ רח׳ אבן גבירול ,50
טל 27682 .

מדינאים המאמינים באמונות תפלות, יכלו
השבוע למצוא ביסוס לאמונה חדשה: העוזי
הישראלי אינו מביא מזל. מנפאל, בהרי
הודו, ועד לחבש, היא כוש, היו ידידי ישראל
נתונם בצרה.
שעות מעטות אחרי שנתקבל בירושלים
מכתב־התודה של ראש־ממשלת נפאל על
ארבעים ד,עוזים שקיבל מידי דויד בן־גוריון,
הושלך האיש לכלא* :ימים מעטים אחרי שנכח
בהפגנת ידידות ישראלית־חבשית גדולה,
מצא קיסר חבש כי צבאו קם נגדו: ואילי
באלג׳יריה נמשכה התערערות שלטונם של
ידידי ישראל העיקריים בעולם, אלופי הצבא
הצרפתי. אחרי מאורעות השבוע האחרון
הגיע הגנראל דה־גול לידי מסקנה, שנותרה
דרך אחת בלבד: לנהל משא־ומתן ישיר
עם ממשלת אלג׳יריר. החופשית. במלים
אחרות: להעניק לאלג׳יריד, עצמאות של
ממש, מתוך תקווה להציל עד כמה שאפשר
לפחות חלק מן האינטרסים הצרפתיים, תוך
הסכם.
קללת העמיס נראתה מיסתורית שבעתיים,
מפני שאי־אפשר היה למצוא מכנה משותף
לכל הצרות. הידיד הנפאלי הוא מדינאי
מתקדם, שמוגר בידי הריאקציה השחורה.
הידיד החבשי הוא ריאקציונר חשוך ביותר,
שעמד מול הפיכה מתקדמת. הידידים הצרפתיים
הם אימפריאליסטים, המסולקים בידי
לוחמי־ חרות.
נחמה אחת היתד, למחלקי העמיס: לפחות
במוקד אחד של צרות בינלאומיות לא היתד,
ישראל מעורבת. בלאוס לחמו סוכני המערב
נגד כוחות המהפכה השמאלית המקומית,
שנתמכו בידי הגוש הקומוניסטי.
שום עוזי ישראלי לא השתתף בקרב על
ויאנטיאן.

בור זמן קצר הכריז על עצמו כעל מלך,
ועם מות הקיסרית הכתיר את עצמו כקיסר
בשם היילה סלאסיה.
כמו קיסרי ימי־הביניים, אין הקיסר החבשי
שליט אמיתי במדינתו. שלטונו מצטמצם
בעיקרו בעיר־הבירה ובסביבתה. כפי שלמדו
שליחים ישראליים, שהשיגו את הסכמת הקיסר
לעסקיהם, רגילים הראסים בשאר חלקי
חבש לצפצף על פקודות הנגוס, לדרוש
שוחד נוסף לעצמם. שיטה זו של שוחד
כפול ומכופל ׳הפכה את רוב העסקים בחבש
לעסקי־ביש.
אך במקום שם שולט הקיסר, שלטוני
מלא ובלעדי. החלטתם הזעירה ביותר של
סקידיו טעונה הסכמתו האישית — ועל הפקיד
הנדון לבוא אליו אישית, להתכופף
בשער הארמון, לוד,תקדם בכפיפה וליפול לרגליו.
מפירי מרותו זוכים במקרה הטוב
ביותר לתלייה פומבית ברחוב. במקרים חמורים
יותר, כגון הפגנת עובדים למען שיפור
השכר, נכלאים הפושעים בכיכר ראשית בכלוב
של זכוכית׳ יחד עם נמלים אדומות,
האוכלות אותם בעודם חיים.
משטר זה היה נוח לקיסר בן ה־ 39 הוא,

חבש
צנ חני ם ב־ מי־ ה ב־נ־י ם

תוך זמן קצר!
מערכת ריהוט בסגנון החדיש ביותר אצל

זחובסק׳

תל-אכיב, רחוב הרצל 39
ספות מפוארות גומאויר — כורסאות נהדרות
בצבעים שונים — שולחנות סלוניים בקווים
מודרניים — חדרי אוכל וחדרי שינה נוחים.

לכל לקוחות פוטו ראג:,
כל הזכאים להשתתף בהגרלת אוקטובר , 1960 אשר לא התקיימה
מסיבות בלתי תלויות בנו, מתבקשים לפנות לסטודיו, תל־אביב,
רחוב אלנבי , 113 בפסאג /למען חדש את תוקף זכותם. הסטודיו
שלנו חזרה לבצע את כל עבודות הצילום. אגו מגישים שירות
נאמן וברמה גבוהה•

1פיוו 111דאג׳
6^ 070

היילה סלאסיד, הראשון, קיסר חבש, היה
במצב־רוח מרומם. זה עתה חזה במיפגן של
צנחנים, שאומנו על־ידי מדינה ידידותית.
הקיסר היה מרוצה מהתקדמות צבאו. כשהוא
בוטח ביציבות שלטונו, יצא לסיור
נרחב בעולם. לשם זהירות, לקח עמו את
אחד הדוכסים של ממלכתו, בו חשד במקצת.
הוא לא העלד, על דעתו כי צבאו הנאמן
יקום נגדו ברגע שיפנה את גבו.
נוגש הנוגשים. אולם הדבר היה צפוי.
הפלא היחיד הוא שקציני הצבא החבשי לא
קמו נגד קיסרם עוד לפני כן.
כי קציני־הצבא, יחד עם כמה מאות סטודנטים
מבני חבש, ביקרו בשנים האחרונות
בארצות זרות, נוכחו בפעם הראשונה לדעת
מה עצומה התהום הרובצת בין והעולם החדיש
לבין מולדתם, השתייה עדיין בימי־הביניים
החשוכים ביותר.
העולם החיצוני ידע אך מעט על המצב
השורר בארץ האפריקאית. הנגוס נגוסטי
(״מלך המלכים זכור לעולם כדמות רומאנטית,
שהסתובבה לפני עשרים־וחמש שנה
במסדרונות ארמון חבר־הלאומים בג׳נבה,
בבקשה את תמיכת העולם נגד הפולש האיטלקי,
אשר השתמש באדי־רעל. העולם
כולו שמח כאשר ניצח הצדק, כעבור שבע
שנים, והקיסר הוחזר מירושלים לאדים־
אביבה, אחרי מערכה צבאית מזהירה בר,
השתתפו, בין השאר, החיילים הארצישראלים
של הקומנדו הבריטי מם׳ 31
לאמיתו של דבר, נוגש־ר,נוגשים היה רחוק
מאוד מלהיות דמות רומאנטית או מלבבת.
בין רודני העולם מגיע לר מקום של כבוד
לא רק בשל אורך שלטונו, אלא גם בשל
אכזריותו, שתיתותו ושינאתו לקידמה.
הקיסרית היא מאדאם. ראם
(״ראש״ ,היינו דוכס או שלים מקומי) טא־פארי
מאקונן הגיע לשלטון בדרך הקשה.
אחרי שהקיסר הקודם, יאזו׳ סולק מן השלטון
(והוחזק בכבלים במשך 14 שנים תמימות)
,הפך טאפארי עוצר והמדינה, בצידה
של קרובתו, הקיסרית החדשה זאודיטו. כע־
• העתים נמצאו בביתו בשעת המעצר,
גרמו להאשמתו בהחזקת נשק בלתי־חוקי
הסיבה האמיתית למעצר: תוכניתו של קוי־רלה
לבצע רפורמה קרקעית נרחבת, שהיתח
פוגעת קשה בקיסר ובקוסץ הפיאודלים ה׳
אחרים המחזיקים ברוב האדמות במדינה.
•• בתרגום מילולי :״נוגש הנוגשים״ .השפה
האמהארית, השולטת ברוב חבש, היא
שפה שמית, אשר למעלה ממחצית מספר המילים
שלה קרובות למילים בשפות שמיות
אחרות

היילה סלאסיה
עוזי ושות׳ ללא מזל
אשתו, בניו וכל בני משפחתו הפכו מיליונרים.
שיטה אופיינית: הקיסרית ר,כבודה
גובה שכר־דירה עצום מן היצאניות, העוסקות
במיקצוען בצריפים השוכנים ברחובות
הראשיים של הבירה, על מיגרשי הקיסרית.
יתכן שזוהי הקיסרית היחידה בעולם שהיא
גם מאדאם.
סוף מלכי המלכים. מה שקרה השבוע
התאים למדינה כזאת. היתד, זאת מזיגה
של הפיכה צבאית מודרנית ושיטות של ימיר,ביניים.
הקיסר
טייל בבראזיל, בלוויית פמלייתו.
בארמון הגדול והמפואר נשארה הקיסרית,
בחסות המשמר הקיסרי שאינו שייך לצבא,
אלא מהווה יחידה מיוחסת נפרדת. שאר
משמר זה הכריז על מרה הקים ממשלה,
תפס את הארמון יחד עם המאדאם המלכותית.
לאחר
מכן נקטו המהפכנים שיטה שהיתה
נהוגה באירופה בימי הרינסאנס• הם הודיעו
כי הקיסרית חולה אנושה, קראו לכל גדולי
המדינה לחוש אל הארמון. שם נאסרו.
אולם לא קל לחולל הפיכה בארץ של
ימי־הביניים, ביהוד במאה וד,־ .20 כי אינטרסים
כבירים מעוניינים בהמשך שלטונו של
נוגש־הנוגשים — לא רק ידידים מן החוץ,
כמו ארצות־הברית וישראל, אלא גם הפיאודלים
המקומיים, היודעים כי קץ שלטונו
של הנגוס יביא לקיצו גם את שלטון ה־ראסים.
כמו בקונגו, לא היו כוחות !ההפיכה
הלאומית־הסוציאלית די חזקים כדי לעמוד
מול לחץ כפול זה. המרד חוסל — בעזרתו
הפעילה של חיל־האוזיר, שתפקידו העיקרי
בשאר ימות השנה הוא להפציץ כפרים שעוררו
את זעם הקיסר בצורה זו או אחרת,
כגון על־ידי השתתפות במעשי שוד.
הקיסר חזר — לפי שעה. כמו מלך־מלכים
אחר במרחב, והשאהין־שאה הפרסי, לא יוכל
גם הנגום־נגוססי להחזיק מעמד לאורך
ימים.
העולס הזה 1213

מזה צוחקים הפולנים

נ£4 !5בונ5פ£3
בעריב ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. נל אחד מהסש־תתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה,
יזכה בפרס של עשר ל״י שיוענק מדי שבוע.
הזוכה בפרס השבוע היא שושנה צור, רמת־גן.
חמטזירזן לפני שנתחיל בחמישרים על לילי,
נותר לי עוד חמשיר אחד על גילה,
שאיך שהוא נשמט ממני לפני שבועיים
והוא נשלח על־ידי משתתף ותיק במדורי,
יורם ברנשטיין מתל־אביב, אותו איני
רוצה לקפח:

מעשה כעלמה בשם גילה,
את עצמה מעולם לא הגבילה.
עת הוצעה לה פגישה,
היא אמרה :״כבקשה ! ״
אף אחר־כך, הלכה והפילה...
ועכשיו לחמשירים על שמי:

פר שת ש מו ת

אג דו ת מי ד ד

*0ר1** 90+
מי לא נתן*
המצב עכשיו הוא כזד״ שלא יודעים
מי נתן את ההוראה בעניין העסק־ביש.
אבל מה, מתחילים כבר להבין מי לא
נתן את ההוראה.
ועדה מיוחדת של העולם הבא, שהוקמה
באופן סודי לפי דרישה מיוחדת
של לילי גלילי, המשמשת גם יושב־ראש
באותה ועדה, שחבריה הם: רותי ורד,
ברנרד מ. שטיינהופאר, חתיכה אחת של
בריג׳יט בארדו, שלא השתתפה בתחרות
ושמעון צבר, חקרה בפרשה והספיקה
(תוך חודשיים) לטהר את האנשים הבאים,
שלפי מיטב הכרתה (אין הוכחות
חותכות) לא נתנו את. ההוראה לעסק־הביש:

) 1פרופסור מארטין בובר, ירושלים.
( )2הצייר יוסל ברגנר, תל־אביב.
( )3שמואל מיקוניס, תל־אביב•
( ) 4נתן חופשי, נהלל.
( )5חנה רובינה, תל־אב־ב.
( ) 6עמוס חכם, ירושלים.
( ) 7עמנואל בן־גוריון, תל-אביב.
( ) 8דוד יעקובוביץ׳ ,כלא רמלה.
( )9אברהם שפירא, פתח־תקווה.
( )10 אליעזר בנימצקי, רמת־גן•
( ) 11 שמעון דז׳יגאן, תל אביב.
( )12 ישראל שומכר, תל־אביב.
( )13״המיואש״ ,תל-אביב.

יום אחד היה על צ׳ווק לעבור גבול,
והנה חש כי מדבר אליו מישהו. פנה
צ׳ווק אל המדבר ואמר :״סליחה?״
אמר לו האיש בלשון זרה :״מה
שמך?״
״אה, ודאי,״ נחפז צ׳וזק לאמור, ולא
תפס מה ר,ענין.
״האין אתה רוצה להגיד לי?״ שאל
האיש בלגלוג.
״מוכן ומזומן,״ אמר צ׳ווק והסמיק.
״ובכן מה שמך?״ שאל האיש בשקם
המקפיא את הדם.
״מיקי,״ אמר צוזק ,״מיקי ג׳ינג׳י. א,
לא. צ׳ודק. כלומר, אבא של חיים.״
נתן בו האיש עיניים מצומצמות, ואמר
לאט :״מה קוראים לך, אדוני?״
ק־קוראים לי א—ק—קוראים לי סרחן,״
הודה צ׳ווק ,״אבל אין זה שמי האמיתי,
כ־כלומר, כך קוראים לי —״ ופה
חדל צ׳ווק מדבריו.
נשם האיש נשימה עמוקה ואמר:
״הבט. האם זה הדרכון שלך?״
״כן,״ אמר צ׳וזק, והזעה ניגרת ממצחו
.״כלומח את זה נתנו לי.״

הוועדה עדיין לא סיכמה את דיוניה,
ויתכן שתפרסם בשבוע הבא רשימה
חדשה של אנשים שלא נתנו את ההוראה.
הציבור
נקרא לשתף פעולה עם הוועדה
ולהודיע לה על כל מקרה של
אדם, אשר לגביו קיים בטחון שלא נתן
את ההוראה.

״מי נתן לך?״ הגה האיש כל הברה.
״לא מכיר אותם,״ מיהר צ׳וזק להודיע
.״שם בתל־אביב יש משרד.״
נאנח האיש ואמר :״הואל נא, אדוני,
ובוא אתי,״ והוביל את צ׳וזק לחדר קטן
ובו ספסל ושולחן, ואל השולחן יושב
איש כועס, ועל הספסל יושב איש עייף.
אחרי שנחקר צ׳ודק תשע פעמים תוך
שבעה ימים, גילה את האמת :״כשהייתי
תינוק, נקראתי מיקי. כשנולד אחי, נק־ראיתי
איקי• בבית־הספר נקראתי מיקי
ג׳ינג׳י, כי היה שערי שחור. בבית־הספר
התיכון נקראתי בפי חברי מוקי
ו ן, ובפי המורים אנטקולסקי. רק אבי
קרא לי מיכאל. בצבא כינוני צ׳וזק. ידידתי
קראה לי מותק. אשתי קראה לי
גולם. ילדי קוראים לי אבא• ילדי השכנים
קוראים לי אבא של חיים. בעבודה,
מאחורי גבי, קוראים לי סרחן, ובפני
קוראים לי קולגה.״
״ובכן,״ אמר החוקר ,״מה השם הזה
שבדרכון?״
״אה, זה שמי החדש. קולס. שכחתי
בכלל. זה רק שם רשמי.״

מעשה כעלמה בשם לילי,
שחייל לה כתב :״נא סלחי לי.
המפקד האבזר
לי דפק מאסר.
כשאצא, נתראה בציווילי.״
משה קשטן, תל אביב

מעשה בעלמה כשם לילי,
שיצאה עם אחד קצת דכילי.
מה עשו שם כליל
בין נקרות הכרמל ף
הוא לימדה לדבר סואהילי.מוטקה ק. ראשון לציון

מעשה כעלמה כשם לילי,
חתיכה עצומה, אללי לי!
רק הכל לתמונה
שמזמן כבר צולמה.
איד נראית את היום? נא גלי לי !
אברהם מלמד, חדרה
ואחד בשם וילי באואר, לא פחות
ולא יותר:

מעשה כעלמה בשם לילי,
שגברים כה רבים, אומרים :
״תני לי !
אנא תני נשיקה,
נשיקה מתוקה!״
אך זה שיזכה בה, הוא וילי.

אחרי התלהבות הקשקשת האחרונה, שום נאלמתם• רק שושנה דור מרמת־גן
הסתכנה בכותרת מוחצת -חורים פוזלים בגבינה צהוכה על רקע
שחור. היו גם תשובות אחרות, כמו למשל: אסיפה כללית של מוני*
מייקרם, תוף דומיה לאחים נעדרים. הכתמים הלבנים הם ענין בטחוני.
כיוון שאתם מחפשים רק קשקשות קלות, הכנתי לכם אחת כזו שגם דבילים היו
יכולים למצוא לה כותרת, לו היו מסוגלים לקרוא את העולם הבא.

היד עתאתה ארע?

חדשות קונ\ו

אך לשיא ׳כלשהו מגיע ללא נז9ק
מרדני מזרחי מוזל׳אביב, שעל החמשיר
שלו, בן ארבע השורנת בלבד, אפשר
לומר בפה מלא — כפתור ופהח:

מעשה כעלמה בשם לילי,
נסעה לקונגו ושמעה כי
יד אבלו לי.
אוי מום בי, לא מום כה.

ת ח רו תהח תי כו ת

יום ראשון (שעה )11.45
לבונבה שלח הזמנת סטנסיל לקאסאביג׳י, שיבוא לפתיחה
החגיגית של יובל הארבעים למסעי לובנגולו מלך
זולו המולך על עם המטמבולו אשר בהרי בולוויה.

יום שני (שעה )19.20
קאסאביג׳י נעלב ואמר שלא יבוא, ובמקום זה שלח
את פרסומבו לאסור את לבונבה.

יום שלישי (שעה )17.00
לבונבה כינס מסיבת עתונאים•

יום רביעי(שעה )07.63
דיינבוטו ופרסומבו התיעצו עם קאסאביג׳י. אחר־כך
הלכו, ובעזרת האומפא״י תפסו את לבונבה והאכילו
אותו בכוח את הזמנת הסטנסיל ששלח לקאסאביג׳י.

יום חמישי (שעה )12.50
לבונבה השמין בכלא.

יום שישי (שעה )30.15
בטכס חגיגי בו נאם קאסאביג׳י, אכלו את יד ימינו
של לבונבה.

שבת (שעה )01.20
שלם דרכיס זה לא נשלח אלינו מקונגו הבלגית• הקורא
דניאל דניאל מהרצליה צילם את שלט הדרכים
המורכב הנ״ל בפיר מגוריו, אך לדאבוני לא ציין
בדיוק איפת. חבל שלא הוסיפו גס רחוב מובוטו.

לבונבה הפך שמאלי. אלמוגזורין מכנס את מועצת-
הבטחון, תוך התנגדות חריפה מצד הודעד־הפועל של
אמריקה.

יום ראשון (כשעה מוכה)
האומפא״י מתפלג. התפריט: רגל קרושה.

סוף סוף, זה הסוף! מחלקים את הביקיני. הזוכה המאושר
הוא אהרון רוזנשטיין מגבעתיים, ואני מזמינה
אותו להתקשר אתי במערכת, כדי שניגש יחד ונבחר
בביקיני הגון.
בינתיים ממשיכים להגיע פתרונות נוספים. כיוון שאין״
לי ביקיני נוסף בשבילם, תצטרכו להתאפק, או להשתתף
בתחרויות אחרות במדורי. עם החתיכות המודבקות של
אברהם מלמד מתל אביב, שהדביק לפי השיטה עשה
זאת בעצמך, והשלים בעצמו את החסר לו להשלמת
התמונה, נסגרת הרשימה סופית!

מספר 1213

שנה 24

ב׳ טבת תשכ״א21.12.1960 ,

הדוח

ז₪נת השעו:
סוים נוקאסס רוחץ את ׳ 11 שד שרום נהו