גליון 1214 מתאריך 28 בדצמבר 1960

העורך ה ח מי:
אורי אבנר י

העולם הוה

ראש המערכת:
שיום מזו
עורך משנה:
רוב איוזו
עורך כיתוב:
נמסים נייז

כתב ראשי:
אלי תבור

י ב לי פ ואסבים
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, פלפון ,26785
ת. ד . 136 .סען למברקים :״עולמפרס״.
הטוציא לאור: הפולט הזה< בע״מ.
ופוס ס 8ח טחם בע״ס, ת״א, סל.31139 .
החפצה: דוד סופל ובניו, תל־אביב.
הסערנת איננה אחראית לתוכן הסודפות.

הנקרא

העתון

צייר המערכת:
זהי

צלם המערכת:
יעהב אנו ר

חברי המערכת:
שייוו נלור, לילי נלילי, דויר הורוביץ,
רותי ורד, יוסף אבו־חמדי, אביבה סטו,
אבנר פרי, שמלוז צבר, ווסוס הינו.
סילבי השת, מלכה רחביה.

במדינה

ביותר

פזיזות אינה גבורה

במעבד חציה ־ זנות קדימה להולך דגל
רוכבאופנוע: כבד זכותו זו.

המועצה הלאומית למניעת תאונות

הייתי רוצה להפנות דברים אלד. לקוראים
יקרים מסויימים מאוד: לחברי הכנסת
הרביעית, ובייחוד לחברי ועדת־החוץ־וה־בטחון
שלה.
לפני חודש נשמו כל שוחרי חופש־הביטוי
במדינה לרווחה. היה נדמה כי
סוף־סוף התעוררתם להבנת הסכנה החמורה
המאיימת על חרות־המדינה מצד אבירי הכתם
הלבן. בפעם הראשונה דיברתם בכנסת בגלוי
על הצנזורה הפוליטית, המופעלת
על־ידי סיעת בן־גוריון־פרם, באיצסלה של
בטחון המדינה. ערבתם כמד, דיונים חריפים
במליאה ובוועדה.
עתה נדמה כאילו מערכה זו תדעך, כפי
שדעכו מערכות רבות אחרות במדינה, מבלי
להביא כל תועלת. אדרבא, אם אחרי ויכוח
מר כזד, לא הצלחתם לכבול את ידיהם
של מפעילי הצנזורה הפוליטית, ירגישו אלד,
את עצמם חופשיים לפרוץ להבא כל גבול.
אם תנטשו את המערכה ברגע זה, תהיה
זאת עריקה גסה — מעילה בתפקיד ובאמון.
כי שום גורם אחר — וגם לא בית־המשפט
— אינו יכול למלא את תפקידכם שלכם.

שום בית־משפט ישראלי אינו יכול לפעול
אלא בגבולות החוק שחוקקתם בכנסת.
באשמתכם אין לישראל חוקה המאפשרת
לבית־המשפם לפסול את חוקי הכנסת, הנוגדים
את חרות האדם, כפי שעושה בית-
המשפט העליון בארצות־הברית. חוקי־ד,חירום
הנוגעים לצנזורה, ששרדו מימי שלטון־
הדיכוי הבריטי בארץ, הם כה קטלניים,
שכמעט אין אפשרות לבית־המשפט להטיל
מרות על הצנזור. עצם קיומו של חוק
פאשיסטי מתועב זה, תריסר שנים אחרי
קום המדינה, הוא אשמתכם שלכם.
גם סדרי בית־המשפט אינם מותאמים
להגנה יעילה על חופש העתונות. ודוגמת
נסיונו האחרון של העולם הז ה תוכיח.
לפני ששה שבועות פסל הצנזור את
השער ואת המאמר הראשי של העולם
הזה. פנינו אל בית־המשפט וביקשנו, זו
הפעם הראשונה בתולדות המדינה, צו־על־תנאי
נגד הצנזור. תוך כדי כך הצהרתי
בשבועה כי לפי מיטב הכרתי אין פסילה
זו נובעת משום שיקול בטחוני סביר, אלא
באה להגן על האינטרסים של האדונים ה־פוליטיים
של משרדהבטחון׳ המכודנים את
הצנזורה.
בית־המשפם העליון נאות לבקשתנו ונתן
צו־על־תנאי — הראשון מסוגו בארץ. בהתאם
לחוק, נדרש הצנזור להשיב לטענותינו.
אחרי שעשה זאת, נקבעה ישיבה לחקירת
הצדדים ולמתן פסק־הדין הסופי.
בית־המשפט הוא מוסד עסוק מאוד. על
בן נקבעה הישיבה ליום ה־ 20 בינואר —
( 66 ששים וששה!) יום אחרי המחיקה.
בינתיים אירעו מאורעות מסויימים, שביטלו
כמעט לחלוטין את האקטואליות של
הכתבה המחוקה. אפילו יצווה בית־המשפט
לבסוף על הצנזור להרשות את פירסומו,
הרי יהיו ערכו והשפעתו של המאמר פחותים
עד אין שיעור. כך כבר השיגה
הצנזורה את מטרתה — אם תפסיד ואם
תנצח במערכה המשפטית.

הוצאת ספרים ״קרית־פפד״
כע״מ

ח מ לו!

החדש

השלם
בחמישה ברבים
מאת: א .אבן־שושן
וחבר אנשי מדע
נמצא למכירה בכל בתמ״ס
ברחבי הארץ.

קיים על כן המצב האבסורדי בו אין,
למעשה, שום הגנה יעילה מפני הצנזור
הפוליטי, אין שום עירעור אמיתי על החלטותיו•
כי עירעור שאיננו מגיע לסיכומו
תוך 48 שעות מרגע המחיקה, ערכו כמעט
אפסי. שר־הבטחון וסגנו, הממנים את
הצנזור והגותנים לו את הוראותיהם, יכולים
לסתום את הפה לכל ביטאון המעז
למתוח עליהם ביקורת רצינית, שאינה
רצויה להם.
כדי לשים קץ למצב מחפיר זה, אני
חוזר על הצעותי:
(א) תמנה ועדת־החוץ־והבטחון של ה כנסת
ועדת־מי שנה קבועה, מורכבת מ שלו שה
מחבריה, שתכהן כמוסד עליון וריבוני ל־עירעורים
ער החלטו ת הצנזורה.
(ב) יו ת קן נוהל שיאפשר לתעדה זו
להתכנס תוך 48 שעות מעת הג שת העירי
עור, ולהחליט את החלטתה בו במקום,
אחרי שמיעת מענות הצנזור וקורבנו.
(ג) תבוטל סיד תקנת־החירום המנדטו רית
המבעיתה, הנותנ ת ס מכות בלתי־סוגבל ת
ביד׳ הצנזור, ויחוקק חוק חדש שיצמצם
בפירו ש את ס מכות הצנזור לעניינים צבאיים,
ב מו בנו המצומצם ו הא מי תי של ה מו שג.

הסערה העולמית שהתעוררה בשבוע שעבר,
סביב השמועות אודות התכונה האטומית
הישראלית, שהופצו על־ידי המוסד
המרכזי לביון של ארצות־הברית, באד, כהפתעה
גמורה לרוב אזרחי ישראל. אך היא
לא יכלה לבוא כאפתעה לך — ובייחוד לא
אם התרגלת לקרוא גם בין השורות.

לפני תשעה שבועות בדיוק פירסם העולם
הזה 1205 בראש המדור במדינה, את
הרשימה הבאה, תחת הכותרת — ״הפצצה

בהיותה שקועה עד מעל לראשה בפרשת
לבון, לא שמה ישראל לב לידיעה שעוררה
חרדה בלב כל בר־דעת בעולם.
הידיעה: מדענים גרמניים גילו תהליך ש־ייאפשר
לייצר בנקל פצצות־אטום, גם במדינות
שאין להן האפשרות להקים את
המיתקנים האדירים הדרושים כיום לאותה
מסרה• תוך שנתיימישלוש תוכל כל מדינה
קטנה, בעלת מינימום של אמצעים, לייצר
פצצוודאסוס ככל העולה על רוחה. פצצות
אלה יוכלו גם לשמש נפצים לפצצות־מימן.
ישראל נכללת בשורת המדינות אשר יכלו
להשתמש בהמצאה זו. יש לה הכוחות הטכניים
והאמצעים הכספיים חמיניטליים הי

״העולם הזה״ 1208 עמוד 5
נמנית

היא

דרושים לכך. רע״ם
סוג זה של מדינות.
העולם נחרד נוכ ח האפ שרו ת שתוך ז מן
קצר יצטרפו לפ חו ת תריסר מדינו ת נו ס פו ת
ל מו עדון האטומי. לגבי בני המרחב, חרדה
זו צריכה להיו ת כפולה. כי שום אזור
אחר בעולם אינו נ תון ב מ תי חו ת כה מוז
מדת, וב שו ם אזו ר אחר בעולם אין בעמ דו ח
של טוניו ת אנ שים כה רבים ש הוכי חו בעבר
חוסר־א חריו ת וקוצר־ראייה ב תי כנון הרפת־קו
ת צב איות.
ה שבוע דיבר דוי ד בן־גו ריון בנ או מו בכנסת
על ה שלום כעל חלום רחוק שליטי
ערב אינם מדברים על ה שלו ם אפילו
כחלום רחוק. אולם הז מן קצר מאוד —
ואס לא י קו מו בארצות ה מר חב כו חו ת
חדשים, שיחתרו ל שלום מזו רז, עלול להיווצר
מצב בו שוב לא יהיה טעם ב שלום.
כעבור שלושה שבועות פירסם העולם
הזה, במדור הנידון, קאריקטורה של השבועון
הצרפתי ל׳אכספרס, שהראתה את דויד

בן־גוריון מחזיק בפצצת־אטום, בצדם של
גמאל עבד אל־גאצר ועוד כמה מחזיקי-
פצצות. באותו יום הגיש העולם הזה אל.
בקשתו לצו־על־תנאי נגד הצנזורה, על
מחיקת מאמרו הראשי של העתון.
מאז חזר העולם הזה לעניין זה כמעט
בכל גליון. תחת הכותרת ״פצצה תוף שנתיים״
כתב העולם הזה 1209״היה זד,
(השמועות שפורסמו בעתוני ירדן על שיתוף
פעולה ישראלי־צרפתי לייצור פצצה אטומית)
אחד הצללים אותם הטיל הענן הכבד
שהחל מופיע בשמי המרחב לפני חודש׳ עת
ניבאו עתוני ארצות־הברית, בריטניה וצרפת
כי הפצצה האטומית והמימנית תימצא
תוך שלוש־ארבע שנים בידי ישראד

כעבור שבועיים ציין העולם הז ה ; 1210
תחת הכותרת ״עננים אטומיים״ ,בראש המדור
ב מדינה, :׳מאז הפכה ההמצאה הגרמנית
האחרונה את הפצצה האטומית לזולה,
הביעו מומחים את הדעה כי גם מצריים
נכללת ברשימת המדינות המסוגלות לייצר
פצצות אדומיות תוך שלוש שנים.״
כאשר התפוצץ העניין סוף־סוף, בשבוע
שעבר, יכולנו להסתפק ברשימה קטנה,
תחת הכותרת ״מדינה מסויימת״.
לא היה לנו מה לחדש.

חעולס הז ה 1214

מכתבים
אני האישי

נחרדתי עד עוסק לבי למקרא מכתבו
:חצוף והשקרני של מר אמנו! פראנק
(העולם הזה ,)1213
בו הוא מוע! כאילו
הוא נתן את ההוראה
לעסק־הביש הידוע.
האמת
היא שאת
ההוראה נתתי אני.
אני הוא ״האדם הרביעי״
,שתפקידו
נשמר בסוד כל־כד
במום ׳באסור אפילו
להזכיר את קיומו.
אני מרשה לבם להזכיר
אותי להבא ישם

אני תובע במס-
ניע להזמין אוחי
ר בי נו כי ץ
לווערת־חקירה משפ1
טית,
כדי שאוכל להוכיח כי אני, ולא מר
פראנק או מר פרם, נתתי את ההוראה.
משה רבינוביץ, תל־אביב

כטלה חיונית

הנני סטודנטית למדעי-הטבע, שנה ב׳,
באוניברסיטה העברית בירושלים. כסמלת־
־שעבר, ובהווה סמלת בטילואים, הנני מקבלת
בכל עת מצוא צו־קריאה ״לשרות
מילואים פעיל וחיוני״ — הכולל הדפסה,
פקידות, מילוי־טפסים או בטלה, וזאת חור
תקופת הלימודים.
אומנם קיימת ועדה פורמאלית, המשחררת
תלמידים טתקופת־מילואים העולה על 14
ימים רצופים (נם זה לא תמיר!) ,אד
מפקדי הצבא עוקפים וערה זו על-ידי קריאה
מפוצלת לתקופות יותר קצרות, או על-ידי
רופפת המילה ״חיונית״.
מדוע ילמדו חברינו, בני שכבות יותר
אמידות, בחוץ־לארץ — בתנאי לימודים
יותר נוחים — עם אפשרות ״לעשות היים״,
בעוד אנו נאבקים עם שכר־הלימוד העולה,
קשיי המחיה בירושלים, וצה״ל? בסופו של
דבר עוד יתקבלו חברינו כ״מומחים״ ,ות־סופק
להם עבודה סצויינת.
מטעמים מובנים, איני מציינת את יבמי.
קוראה נאמנה, תל־אביב

הנודיזם בא לישראל

אם יקום בקרוב מועדון נודיסטי בישראל,
אז זה בלי שום ספק יהיה הודות לכתבו
יבם (העולם הזה 1209 והלאה) .הרבהאנשים וביניהם נם אני, יורו לכם על נם״
יונכם להסביר את הרעיון בעניין כה רב.
נא להעביר את מכתבי לנברת אידווה,
יוזמת המועדון הישראלי.
ש. מייזלר, תל־אביב
העולם הזה יעביר את מכתבו של הקורא
מייזלר, יחד עם עשרות רבות של פניות
אחרות שנתקבלו.

קשיים לקשי

אין זה נכון שנורשתי או סולקתי
מבאר בפאריס. האמת לאמיתה היא כלהלן:
כידוע, חייב כל
עובד באירופה לשאת
עימו רשיון־
עבודה מהמטשלה.
את העבודה בבאר
״שחרורה״ קיבלתי
כלי רשיון, מיד עם
בואי לכאן. אחרי
2נ יום הוברר לי
העניין עם רשיון־ ונאלצתי העבודה,
להפסיק לעבוד עד
אשר אקבלו. בינתדם
השיגו לי חוזה־עבו•
רה בבאר בשם
״נייט-קלאב״ ,ועם
החוזה הזה קיבלתי
ק שי
רשיון־עבודה. הבאר
הנ״ל נמצא בשאנד
אליזה, ואני מופיע בו עם ז׳אק קונסטנטין.
אגב, הופעתי כנצינת ״קול־ישראל״ בבריסל,
ולאחר מכן בתוכנית של ז׳אק די־באל
,״ניאז שאנז־אליזה״ .הופעתי כישראלית,
ולפי מחיאות־הכפיים ייצגתי כראוי
עליזה קשי, פאריס, צרפת
אח הארץ•

הכן האובד ;ימצא

מהו מעטה המיסחורין שאתם עוטפים בו
את שהותו של הצייר שלום רייזר בצרפת,
שאתם קוראים לה ״תקופת היעלמות ממושכת״
(העולם הזה?)1211 ער כמה שידוע
לי, בילה רייזר בדרום צרפת, בחברתם של
אישים מפורסמים ואטנים נודעים, כמו
שיגאל ופיקאסו, ויש לי אפילו צילום
היכול להוכיח את הדבר.
אביטל אורי, תל־אביב
הצייר רייזר בחברת פאבלו פיקאסו —
ראה תמונה.

רייזר (שמאל) עם פיקאסו
העולם הזח 1214

האדם השלישי

מכתבו של הקורא ם. שלום (העולם
הזה ,)1211 בו שאל מה זהותו האמיתית
של ״האדם השלישי״ ,הניע אותנו לכתיבת
יטורות אלו.
מכירים אנו את זה האחרון היטב, כי
הננו שותפים לשיכונו הנוכחי. אד קשה
לכתוב על האדם, אישיותו, מעשיו ועברו,
כאשר כובד מישקלה של הצנזורה מופעל
ככל הקשור אליו.
דבר אחד ניתז לומר: רק אדם המשוכנע
בצידקתו ובנקיון־כפיו, יכול ומעז לעמוד
ננד אותו מנננוז ממלכתי כביר ועצום, אשר
שם עצמו למטרה להחזיקו מאחורי סורג
ובריח, כל עוד הדבר ניתן.
אין מודד טוב כבית־הכלא כדי להכיר
ולבחון את אופיו ותכונותיו של אדם.
אסירי כית־הפוהר, בו מוחזק ״האדם השלישי״
,יהודים וערבים כאחד, על שומריו
ומנהליו, למדו להכירו, לכבדו, להעריכו
ולאהבו.
לזכותו אנו זוקפים את עיצוב דמות
חיינו בכלא, ושיפור תנאינו לתנאי־אנוש.
אמונתנו באדם באשר הוא אדם, מקור לנו
לתיקווה שלא הכל רקוב בממלכת בן־נוריון.
זהו ״האדם השלישי״ ,מר מ. שלום,
לוחם ללא חת, ויריבו כמוהו בישראל!
מספר אסירים, בית הסוהר
הנדון,
מכתב זה, שהוגנב מביודהסוהר
הגיע למערכת בדואר אזרחי, אחרי שנשלח
מאחת מערי־השדה.

מה שמתוח, מתוח

קראתי בהתעניינות רבה בגליון ״העולם
הזה 1212 על שיר שמר חיים חפר (אנב,
אדם נעים מאור בשיחה פרטית) כתב ושאני
מסרתי אותו ל״דכר״ כשיר איטר נכתב
על-ידי יהודי בברית־המועצות(
.ביום ב׳
מצאתי את הסיפור,
בשיפורים ושיכלו-
לים ניכרים, ב״קול
העם״ ,מבלי יטעתון־
העמלים יציין את
המקור. אני לא רוצה
לסבסד, אבל יש
גבול לכל ).הסיפור
עצמו מעניין ומותח,
אד העובדות, אם
איכפת לכם, הן כאלה:

מר חיים חפר
לא כתב את השיר
הזה.
(ב) השיר הזה נכתב
על-ידי יהודי
בברית-המועצות.
(ג) אני הבאתי את השיר ארצה, מסרתי
אותו לכתב ״דבר״ ואמרתי שהוא יכול להדפיסו,
בתנאי שלא יזכיר את שמי, וזאת
מתור שלוש סיבות:
.1רציתי לשמור על יתסיס טובים עם
ממ׳טלת ברית-המועצות, ולא רציתי שיצא
לי בקרמלין שם של מבריח שירים.
.2הבטחתי לפרסם ב״ידיעות אחרונות״
את כל החומר בקשר לסיורי בבריח-
המועצות, אד לא רציתי לפרסם את ה־יטיר
הזה, מאחר ששירים מסוג זה כבר
נדפסו לא אחת בעתונות הישראלית.
.3יחסי עם ״דבר״ הם כאלה שאפילו
אם הייתי מביא ארצה את כל יהדות
ברית־המועצות, הם היו עושים הכל כדי
לא לפרסם את שמי, ושמי, אחרי הכל,
הוא פחות חשוב מאשר השיר עצמו.
(ד) מר חיים חפר, שהיה נוכח בשעת מסירת
השיר לכתב ״דבר״ ,עשה את אשר
עשינו לא אחת לפני כן. בהזדמנות ראשונה
הוא התחיל להפיץ שהשיר, אשר עומד להופיע
ב״דבר״ ,הוא מעשה ידיו — הלוואי
שתקוצצנה! (פעם ביליתי סיץ אחד של
אושר בטבריה, לאחר שהצלחתי לשכנע
כמת מבנות המקום שאני כותב את ״הטור
השביעי״ .עד היום קוראים לי שם נתז א).
(ה) אינני טוען שאנחנו לא מסונלים
למתוח עתון מכובד. אילו רצינו לעשות
זאת, היינו מוסרים לעתון במיקרה כזה
שיר נדיר של יל״ג, נאמר. זו היתה יכולה
להיות מתיחה, אר לכתוב שיר ולמסור
אותו בשם יהודי מבריודהמועצות, זה
סתם שקר( .ועל ההבדל בין שקר למתיחה,
עיין ב״ילקוט הכזבים״).
(ו) בסיכום: המתיחה שמתחנו כביכול את
״דבר״ היא עצמה מתיחה, אשר נועדה ל־חוג
מצומצם של חולי־נפש ושעשתה לה,
להפתעתנו, כנפיים — הלוואי שתקוצצנה!
דן בן־אמוץ, ירושלים
ועכשיו זו לא מתיחה?

אילן גדל כבאר

כתבתכם על המאורע המצער שאירע באוניברסיטת
בר-אילן, כאשר התנפלו על
כתב ״העולם הזה״ בשעת הרצאתו של מר
יטמעון פרם (העולם הזה ,)1213 עשתה עוול
לסטודנטים של מוסד זה.
כעד רא ייה, הנגי מעיד כי המתנפלים
העיקריים לא היו פטודנטים, אלא אנשים
שבאו עם מר פרס. אני מניח שהם שומרי־ראשו.

ג ,.סטודנט, בד־אילן
אני מכין מרוע אנ׳טי פרם ה יכו את
הכתב — זה אופיים. אני מבין מדוע כתב
.היוילם הזה״ הסתנן למקום — זה תפקידו.
אד מה שזיעזע אותי הוא יחסם של מאות
הסמודנטים שהיו עדים לתקרית. מסתבר
כי לא התערבו, לא מחו, לא עזבו את
האולם לאות מחאה, ולא נירשו את הנואם.
ריבונו של עולם, איזה דור גדל לנו
כארץ!
חיים גור, ירושלים
...יש לשנות אח שמו •טל המוסד ל־
״יאר אילך׳ — ונקבל מקום המתאים ללא
ספק יותר להתקפות של בריונים.
ע. צ ,.ירושלים

פרסום סלניק

תו ך זמן ק צר!
נפתחות כתות חדשות ב 8. 1.61
לבחינות מוקדמות דצמבר ,1961 בתוספת קורסים
מיוחדים לאנגלית ומתימטיקה.
* לבחינות כגרות דצמבר . 1961
¥קורס מיוחד לאנגלית ומתימטיקה לבחינות בגרות
מאי . 1961 ממשלה לפקידי
= הס1נד׳הסטודנטים ט7
וחיילים — הנחה
=האונעוסיטה שי תי׳א
לפנות בשעות 6—8בערב

ר 6׳ 5>/ 0ר?)/י>/ז נדבזע/י.

רח׳ אנטן קולסקי^וגד־אביב
מ א חו רי ה דו ארבאבן ־ גבירול

כל יום חמישי...

במדינה
העם
ש מו עהס פו נטאנית

מס׳ 2

ב \9״ג\ 1א, רצגזגלר \ 960

מדוע דולוא
קולנוע. תל־אביב?

הוט התחילה להיות אקטואלית.
אחרי בדיקה יסודית וממצה, הח ליטה
הנהלת המלון החדש והמפו
משאל
דעת הקהל שנערך בתל־אביב
ושנועד לחקור מדוע מעדי
פים האנשים לבקר בקולנוע ״תל־אביב״
,נתן תשובות מפתיעות.

התברר שהקהל ברובו הגדול מעדיף
את קולנוע ״תל־אביב״ ,כיון
שהמושבים בו מרופדים ב״גום־
אויר״ ,ומרבים, משום כך, את
ההנאה מהביקור בקולנוע.

גם מיגוה רגילה
מתאימה

אר לצייד את כל הריהוט המרופד
שלה ב״גומאויר״ .מלון הפאר ה חדיש
״אודיה״ בסביון, החליט לא
רק לרפד את הריהוט ב״גומ־אויר״
,אלא גם לצייד את כל
המיטות במזרוני ״גומאויר״.
תיד ימים ספורים
הודות להרחבה ניכרת בייצור של
מפעל ״גומאויר״ בכפר־סבא, אפ
בציבור
הצרכנים שולטת׳ לפע מים,
הדעה המוטעית, שמן ההכרח
להניח מזרוני ״גומאויר״ על לוח
עץ. גם מיטה רגילה, עם רצועות
פלדה וקפיצי מתכת, מתאימה ב החלט
עבור מזרון ״גומאויר״.

האט 1ם
שר למלא כעת, תוך ימים ספורים,
אחר כל ההזמנות למוצרי ״גומ־אויר״.

איו
צורך
בחמווי!
מיטה זו עם מזרון ״גומאוויר״ טובה
גם לאנשים הסובלים מעמוד השדרה
(דיסקוס וכדומה) .החנות
המובחרת תיעץ בענין זה ברצון
לכל לקוח מעונין.
מיוחד לאדריכלים...
לפי דרישה
כעת ריפוד
0״מ לספות
ריפוד בעל
הוא מורכב
עשוי כולו

מיוחדת, אפשר לספק
״גומאויר״ בגובה 11
ומזרונים. המיוחד ב גובה
זה הוא שאין
משכבות מספר, אלא
משכבה אחת.
ציוד בתי מלון
בנית מלון ״שרתון תל־אביב״ עומדת
להסתיים בקרוב. בעית הרי
הערה
לעקרות הבית! אין צורך
לחטא מזרוני ״גומאויר״ מפני רמ שים
למיניהם בפליט וכדומה.
כי על ידי וולקניזציה בשעת ה ייצור
מוסיפים חומרים מיוחדים,
הדוחים באופן מוחלט את כל הרמשים.
הנסיוו מוכיח...
בעת
קנית מזרון ״גומאויר״ הרא שון,
מהססים, אולי. אך אם כבר
רכש לו אדם מזרון ״גומאויר״
ונסה אותו — מחליף הוא מיד,
ברוב המקרים, את כל המזרונים
והריהוט המרופד שלו ב״גוט־אויר״
.התנאי לכך הוא, כמובן,
שרוכשים מזרון ״גומאויר״ אמיתי
מכפר־סבא ולא חיקוי כלשהו, הנמכר
בשוק בתור ״גומאויר״.

כל אחד מעדיף

ולא תח ל יף
תוצרת

אי־אפשר היה לדעת מניין צצה השמועה.
היא נולדה באופן מסתורי באלפי בתים
שונים, מילאה את הארץ. לא היתד, לה
שום הוכחה. אולם עם שלם השתכנע בנכונותה,
כאילו היתד, מוכחת עד מעל לכל ספק•
השבוע ידע כל אזרח בישראל: שמעון
פרס הוא שהדליף את הידיעה על הכור האטומי
בישראל, גרם לגל השמועות על
ייצור הפצצה האטומית הישראלית. הוא
עשר, זאת, בהסכמת בן־גוריון או בלעדיה,
כדי להסיח את דעת ההמונים מדו״ח ועדת
השרים על פרשת לבון (ראה עמוד ,)10
שהנחיל לו ולסיעתו מהלומד, מוחצת.
אנשים מפולפלים יותר אף מצאו לכך
הנמקה מסועפת. אנשי פרס, כך נאמר מפה
לאזן, השתוקקו בעצם להחריף את המצב
על הגבולות, כדי לתת לעסקני ״מערכת
ד,בטחון״ הזדמנות להחזיר לעצמם את
הפרסטיג׳ה שאבדה במערכות פרשת לבון.
אולם המצב הבינלאומי, ערב כניסת ז׳אק
קנדי לבית הלבן, אינו נוח לכך. הכור האטומי
בא כתחליף. הוא נועד להוכיח את
גדולתם של בן־גוריון, פרס ושות׳ ,להאפיל
על מעשי לבון.
ילד בקלקלתו. אם יש אמת בשמועה
ספונטאנית זו, הרי נחל פרס השבוע את
אחת האכזבות הגדולות ביותר של חייו.
יתכן שאילו הודיעה ממשלת ישראל
עצמה, באמצעות שופרות־התעמולד. שלה,
על עיר־האטום הישראלית, היה הדבר מעורר
גל של הערצה וגאודר, לאומית• אולם הידיעה
באה בצורר, אחרת, נקברה תחת
גל של הכחשות אוויליות, טכסיסים בלתי־מכובדים.
דוברי ממשלת ישראל התרוצצו
כעכברים מורעלים בכלוב, סתרו איש את
דברי רעהו ודברי עצמו (ראה עמוד .)7
האחראים לפרשה זו: לא היו גיבורי השבוע.
הם דמו יותר לילד שנתפס בקלקלתו
— ובפי אזרחי ישראל היו אליו כמר, וכמר,
שאלות נוקבות.

.גומאו׳ו״

כפריסבא

די ק ט טו רהבפועל
אחרי שהתנדפה הפיטריד, הראדיו־אקטיבית
הראשונה של ההמולה הבינלאומית, סביב
התכונה האטומית הישראלית, הזדקרה במקומה
שאלה גדולה אחת.
כל עתוני המדינה פירסמז עובדה שהיתה
ידועה גם קודם לכן לכל: שרי הממשלה
וחברי הכנסת הופתעו לחלוטין בהיוודע
להם על קיום עיר־האטום בנגב. לא היה
להם מושג על עצם קיום המיפעל, על
מטרותיו ועל הנעשה בו. הם ידעו פחות
מנערי־הרחוב בבאר־שבע, או הבדואים של
הנגב המזרחי.
במצב מגוחך במיוחד עמדו שגרירי ישראל,
שהוזמנו על ידי הממשלות בארצות
כהונתם כדי למסור פרטים על ״הפצצה
האטומית״ .הם פשוט לא ידעו על קיומו
של המיבצע הגדול, שהוגדר על ידי ראש
ממשלתם בכנסת כמיפעל לצורכי־שלום.
כמו ביום הראשון של מיבצע־סיני, שהפתיע
את שגרירי ישראל, עמדו נציגי המדינה גם
הפעם סמוקים ומבויישים.
מיבצע כדתי־חוקי. לדברי עתון
בריטי, עולה הכור האטומי הישראלי בנגב
89 מיליון לירות שטרלינג — היינו למעלה
מ־ 500 מיליון לירות ישראליות, סכום
השוזר, כמעט לשליש מן התקציב השנתי
של המדינה.
מניין בא כסף זה?
כיצד יכלו בן־גוריון ונערי־הזוהר שלו
להוציא סכום אדיר כזד — ,ללא ידיעת
שרי הממשלה וחברי הכנסת?
כל הוצאה ממשלתית חייבת להיעשות בהתאם
לתקציב שאושר בכנסת. כל פעולה
ממשלתית חשובה טעונה אישור הממשלה.
ברור עתה כי המיפעל החשוב והיקר ביותר
במדינת ישראל מוקם בניגוד לחוק המדינה,
ולעצם מהותו של משטר דמוקראטי.
קרוב לודדאי כי כמעט כל הסכומים ה־פאנטאסטיים,
שכבר הושקעו במיפעל, באו
ממקורות־חוץ — ממקורות צרפתיים וגרמניים•
אם הושקעו כספים כאלה בארץ בלי
אישור הכנסת והממשלה, גובל הדבר במעילה.
מיכצע־־סיני שני. לא פחות מן הצד
הכספי חמורים הצד המדיני והצד המדעי.
ההתקשרות עם צרפת, במיקרה זה, אינה
התקשרות רגילה. היתד, זאת פעולה מדינית
ממדרגה ראשונה — הפעולה החשובה
ביותר מאז ההתקשרות עם צרפת לפני
מיבצע־סיני. לא זו בלבד שהיא קשרה. את

המדינה עוד יותר למעצמה זרה, אלא שהיה
בה גם עוקץ אנטי־אמריקאי מובהק.
התקשרות זו באה בלי ידיעת משרד־החוץ
הישראלי. ממשלת ישראל לא החליטה עליה
והכנסת לא אישרה אותה.
גם מבחינה מדעית טהורה, מעוררת התקשרות
זו ספקות• הצרפתים עצמם ניכשלו.
בשנים האחרונות כישלון מחפיר בשטח האטום,
כישלון שנדון בהרחבה בעתונות
הצרפתית. כי בניגוד לעצתם של המדענים
האטומיים העיקריים של צרפת, כמו ז׳וליו־קירי,
החליט הנשיא דה־גול, עם עלייתו
לשלטון, לייצר פצצה אטומית צרפתית עלפי
השיטה האמריקאית הישנה. בהתאם לכך,
הוקצב סכום של 1250 מיליון לירות
(עד )1965 להקמתו של המיפעל בפיארלאט,
הפועל לפי תהליך בזבזני ובלתי יעיל (ראה
הנדון) .עם המודע קיום ההמצאה הגרמנית
החדשה, כבר התיישן מיפעל זר, ללא תיקווה,
בטרם הביא תועלת כלשהי לצרפת.
הציבור הרחב אינו יודע מהם התהליכים
המדוייקים שיופעלו בעיר־האטום בנגב. הדבר
כולו אפוף מיסתורין. רק דבר אחד
ברור לחלוטין: שום מוסד פוליטי מוסמך,
ושום מוסד מדעי מוכר, לא שקל בכובד־ראש
את כל האפשרויות, לא החלים החלטה
ממלכתית.
מאחורי הגב. הפרשה כולה מהווה דוגמה
חותכת למישטר הקיים כבר עתה במדינה:
מישטר של שלטון־יחיד, בו מתקבלות החלטות
גורליות על ידי קומץ אנשים שאיש
לא בחר בהם, על פי שיקולים שאיש אינו
יודע אותם. שלטון זה מוגן על ידי צנזורה
קיצונית ואינו יכול לטעות לעולם —
כי כל ביקורת עליו אסורה על פי תקנות
החירום. אך החלטותיו מכריעות לעצם קיומם
הפיסי של המדינה ושל כל אחד מאזרחיה.
במדינת ישראל נקרא הדבר ״אחריות ממלכתית״
.בלשונות זרות, הגמישות פחות,
נקרא הדבר ״דיקטאטורה״.

מדיניות
סבך מיו ח ד
תחילה רגשה הממשלה האמריקאית, נקטה
צעדים ד,יאים למשבר בינלאומי ממדרגה
ראשונה. ועדת־האטום של הקונגרס
כונסה לישיבת־חירום. ראשי הבטחון הלאומי
נקראו לישיבה מיוחדת בבית הלבן.
ידיעות מזעיקות מילאו את העתונות בהשראה
גלויה מלמעלה.
לפתע השתתק הכל. משרד־החוץ האמריקאי
הודיע שבא על סיפוקו. כיצד? הודעה
סתמית של ראש ממשלת ישראל בכנסת, ש־המיפעל
נועד לצורכי שלום בלבד, שימשה
עילה יחידה לשינוי הקו. היא לבדה נמסרה
על ידי שגריר ישראל לשר־החוץ האמריקאי,
באיחור של עשרה ימים.
רק אדם נאיבי מאוד יכול היה לקוות
כי הכרזה של פוליטיקאי ישראלי, ללא כל
הוכחות, יכלה להוות בעיני השלטון האמריקאי
משקל נגדי לחומר שנאסף על ידי שרות
הריגול שלו, כולל תצלומי־אוויר של מטוס
ריגול. מאחר שממשלת ישראל סירבה גם
השבוע להרשות לזרים לבקר במיפעל ,״עד
לאחר סיומו״ ,נראתה הנסיגה האמריקאית
מוזרה.
שקט, שקט, שקט. לא פחות מוזרה
היתר, העמדה הסובייטית. בניגוד לחששות
הראשונים׳ לא עוררו הרוסים שום מהומה.
התגובה היחידה היתה ידיעה סתמית בשידור
ערבי של ראדיו מוסקבה, שרק חזר על
ידיעות אמריקאיות. לאחר מכן: שקט מוחלט.
אפילו הערבים הגיבו בשקט יחסי. גמאל
עבד אל־נאצר הודיע שאם יתברר שיש
פצצה אטומית לישראל, יבקש פצצה מברית־המועצות.
כן איים להשמיד במקרה זה את
עיר־האטום. אולם כל ביטאוני התעמולה
של רע״ם טענו במאוחר כי הידיעה היא
״בלוף״ ציוני, שבא להבהיל את הערבים.
רק הצרפתים לא שתקו. בכמה הודעות
מחושבות, שפכו שמן על המדורה, עוררו
את הרושם שאומנם יש מקום לבהלה.
מה גרם לתגובות מוזרות אלו? היה לכולן
הגיון פוליטי עמוק, שלא היה לו
קשר ישיר עם העובדות. הגורמים שהנחו
את המדינות השונות:
• כרית־המועצות היתד, מעוניינת
להפריך כל תשש כאילו מתקרבת ישראל
לייצור הפצצה. היא חששה מפני לחץ חזק
מצד הערבים לספק להם פצצה נגדית.
ברית־ר,מועצות אינה יכולה לספק פצצה
אטומית לרע״ם הניטראלית, מבלי לספקה
גם לסין הקומוניסטית. בזאת אין מוסקבה
מעוניינת, כי הדבר יערער עוד יותר את
ההגמוניה שלה בעולם הקומוניסטי. מאידך,
(המשן בעמוד )7
העולם הז ה 1214

המדו־יר האטומי
לאזרח הישראלי
האם מסוגלת ישראל לייצר פצצה
אטומית?
לדעת המומחים, מסוגלת עתה כל מדינה
בעלת כושר טכני מינימלי לייצר פצצות
אטום ומימן. בשנים האחרונות, ובייחוד
בחדשים האחרונים, נאמר בכמה קונגרסים
מדעיים ובעתונים רציניים כי ישראל נכללת
בין עשרים או שלושים המדינות שיש להן
היכולת והידע הדרושים לכך.
הערכה זו מבוססת על המצאתם של
מדענים גרמניים, שהומצאה לפני כמה שנים,
אך שנתפרסמה ברבים רק לפני חודשיים וחצי.

מיכה של ההמצאה, ששינתה
כאופן בה קיצוני את הפוטנציאל
האטומי של מדינות קטנות?
השלב העיקרי בייצור פצצות אטום ומימן
הוא הפקת החומר הגלמי אוראניום־
,235 המתאים לפיצול הגרעין. הקושי הוא
להפריד חומר זה מאחיו, אוראניום־,238
הכבד קצת יותר.
במלחמת העולם השניה פעלו המדענים
האמריקאיים על פי הנחיה מדינית אחת ויחידה:
להחיש את ייצור הפצצה האטומית
בכל מחיר. מאחר שגם הגרמנים שקדו על
ההמצאה, היה זה מירוץ בו הושם כל הדגש
על גורם המהירות. לכן בחרו האמריקאים
בפיתוח תהליך מסויים של הפקת 11־
,235 שהוא בזבזני מאוד, אך שהבטיח את
התוצאות המהירות ביותר.
תהליך זה חייב התקנת מיתקנים אדירים,
וכן ביזבוז פנטסתי של חשמל ומים. שלושת
המפעלים של ארצות־הברית מצריכים
50 מיליארד קילווזאט־שעה — כמות השודד׳
לכל הצריכה השנתית של ארץ כמו
צרפת, והעולה פי 35 על הצריכה של ישראל
בשנת . 1959 עיקרו של תהליך זה: ה־אוראניום
נשאב דרך אלפי גופי־נקבוביות.
11־ 235 עובר בנקבוביות בקלות רבה יותר
מאשר 11־ ,238 וכך מבוצעת ההפרדה.
בינתיים שקדו המדענים הגרמניים על
תהליך אחר, שגם הוא היה ידוע מלכתחילה
באופן עקרוני לאמריקאים, אך שהוזנח מפני
שלא הבטיח תוצאות כה מהירות. זה תהליך
של הכנסת האורניום לצנטריפוגה המסתובבת
במהירות עצומה. המוליקולות הקלות־יותר
של ט־ 235 נוטות להישאר במרכז
הצנטריפוגה, בעוד שהמוליקולות הכבדות של
23811 נדחפות אל הדפנות• תהליך זה
דומה לתהליך הקודם ״כמו ניתוח כירורגי
עדין לפעולות של בית־מטבחיים״.
הממציא הגרמני, גרנוט ציפה, נלקח אחרי
המלחמה בשבי הרוסים, הקים להם מיתקן
נסיוני. אחרי שיחרורו, עבר לארצות־הברית
והקים מיתקן גם שם. השנה חזר ציפה לגרמניה,
והעמיד את המצאתו לרשות חברה
פרטית גרמנית, שכבר מכרה כמה מיתקנים
כאלה לשבדיה ולבראזיל.
צנטריפוגה אחת, העולה כ־ 2500 לירות בלבד,
מייצרת חצי קילוגראם של 23511לשנה•
במחיר חצי מיליון לירות אפשר להתקין
כמה עשרות צנטריסוגות, המספיקות
לייצור פצצה אטומית }המסוגלת גם לשמש
נפץ לפצצה מימנית^
הדבר אינו מחייב התקנת מפעלים אדירים,
וגם לא הוצאה אדירה של חשמל.
כל שאר החומרים, התהליכים וההוצאות,
הכרוכים בייצור פצצות מימן ואטום, חשובים
פחות, ונמצאים בתחום ההשגה של כל
מדינה קטנה.

האם רשאית כל מדינה קטנה
לייצר פצצה אטומית?
כן. לפי שעה אין כל חוק או הסכם בינלאומי
המגביל את הריבונות המוחלפת של

כל מדינה לייצר לבדה, או בשותפות עם
מדינה אחרת, כל נשק אטומי שתמצא לנכון.

מדוע כעסו האמריקאים כאשר
היה נדמה להם בי ישראל מייצרת
פצצות אטום?
אין כל הסכם בין ארצות־הברית וישראל,
המונע בעד ישראל לייצר פצצות אטומיות,
או המגביל את זכותה המוחלטת לעשות
זאת כאוות נפשה.
אולם ישראל תלויה במידה מכרעת בקרנות
הבאות אליה מאמריקה — אם בצורת
מענקים ישירים, ואם בצורת תרומות יהודיות
שאפשר לנכותן מחשבון מס־ההכנסה
של התורמים. נראה כי האמריקאים מסיקים
מכך שיש להם זכות לדעת מה קורה בישראל,
וכן מעין זכות־ויטו על התוכניות המדיניות
והצבאיות של המדינה.
השמועה המקורית, שהופצה עלידי שרו־תי־הביון
האמריקאיים, היתד, קשורה בגיר־סה
כי ישראל מייצרת נשק אטומי תוך

עוברים, אחרי הגדלתם, בדיקה של מומחים.
קל להכיר בהם מפעל אטומי.
הקמת כל מפעל אטומי מחייבת את עבודתם
של אלפי מומחים ופועלים. רק במדינה
בה קיים טרור משטרתי קיצוני, כמו ברוסיה
הסטאלינית, אפשר למנוע בעד אלפי
אזרחים מלפטפט על מעשיהם. פטפוטים אלה
מוכרחים להגיע במהירה לאוזני סוכנים זרים•

כיצד יבולה להתעורר מחלוקת על
השאלה אם מפעל מסויים מוקם
לצורכי מלחמה או שלום?
בשלבים העיקריים של הייצור, אין כל
הבדל בין ייצור כוח אטומי לצורכי שלום
ובין ייצורו לצורכי מלחמה. ההבדל קיים
רק בשלב הסופי.
מכאן שאין סתירה מהותית בין הכרזת
ממשלת ישראל, כי המפעל ליד דימונה
מוקם לצורכי שלום, ובין ההשערות שהושמעו
על־ידי שרותי הביון האמריקאיים,
שמפעל זה יוכל, תוך כמה שנים, לייצר

האיפטרטגיה של מדינה קטנה?
שום מדינה, גדולה או קטנה, אינה די
עשירה כדי להפריש אמצעים מספיקים להגנה
אטומית ולהגנה רגילה. באמריקה הושמעה
לעתים קרובות הטענה כי בגלל החימוש
האטומי דילדלה הממשלה את החימוש
הרגיל, ה״קונבנציונאלי׳׳ .התוצאה
היא כי מדינה אטומית נאלצת להשתמש
בפצצות־האטום שלה בכל מקרה של מלחמה,
מחוסר הגנה אחרת.
כאשר פורצת מלחמה בין שתי מדינות,
שלשתיהן יש פצצות־אטום, מוביל הדבר
בהכרח להתאבדות הדדית. לפי בדיחה מפורסמת,
האיום האמריקאי לברית־המועצות
הוא :״אם תזוזי, אני אתאבד!״
במדינות קטנות, כמו שבדיה ויוגוסלביה,
שאין להן אמצעים רבים, סכנה זו חמורה
עוד יותר. חימוש אסומי יכול לדלדל את
צבאן במידה כזאת שהן תהיינה נאלצות
להסתבך בלוחמה אטומית גם במקרה של
התקפה קטנה של כמה עוצבות־טאנקים
עליהן.

האם נכונה טענה ראדיו קאהיר
בי פצצה אטומית, שתתפוצץ באלכסנדריה,
תסכן גם את ישראל,
מפאת ההשפעה הראדידאקטי־בית?

תחום־הסכנה של התפוצצות אטומית
תלוי במקום הפיצוץ ובגובהו• אפשר לחשב
את הפיצוץ כך, שהשפעתו ההרסנית תהיה
מוגבלת לשטח קטן.

מה השפעת הפצצה האטומית
על המעמד הבינלאומי של בעליה?

פצצה נגאפאסי 1945 שעצההה כעצהה הפצצה ההרשה
שותפות הדוקה עם צרפת, היינו שהמיבצע
הישראלי אינו אלא אתת הזרועות של ה־מיבצע
האטומי הצרפתי. חוגים אמריקאיים
רואים את כל התכונה הגרעינית של צרפת
בעין זועמת, מתוך סברה כי תכונה זו עלולה
לפוצץ את שותפות נאט״ו ולערער את
ההגמוניה של ארצות־הברית במחנה המערבי.
לכן, כאשר נדמה היד, לאמריקאים כי ישראל
משתתפת בקנוניה הצרפתית וחורשת
עמה מזימות אטומיות חשאיות, נראה הדבר
לאמריקאים כבגידה בארצות־הברית.

האס אפשר ישמור בסוד את
ייצורן של פצצות־אטום במדינה
קטנה?
רק כסיל מוחלט וחשוך־מרפא יחלום על כך.
בימינו קיים ריגול עולמי רצוף, על־ידי
תצלום שיטתי של כל הארצות ממטוסי יו־.2
מטוס זה׳ הטס הרחק מעבר לטוזח כל
מטוס־יירוט או תותח נגד־מטוסי, מצלם
אוטומטית את השטח שהוא טס מעליו. תצלומים
מעטים מספיקים כדי לכלול את כל
השטח של מדינה קטנה. תצלומים אלה

!1 1 * 1 8 1 1 1 1

כמה פצצות אטומיות קטנות. ההבדל אינו
טכני, אלא הגדרה של מגמה בלבד.

האם יכולה מדינה קטנה, המייצרת
פצצות אטום, להשתמש בהן
כרצונה?
זה תלוי בכך אם היא באמת מייצרת
אותן לבדה, או בשותפות עם מישהו. ואם
כן — מה תנאי השותפות.
כאשר מדינה גדולה־יותר משתתפת ב־מיבצע
כזה עם מדינה קטנה, ומעניקה לה
ידע ואמצעים, קרוב לוודאי שהיא שומרת
לעצמה זכות להחליט על דרך השימוש
בתוצרת. במלים אחרות, המדינה הקטנה
נאלצת להשתלב במגמות הפוליטיות של
המדינה הגדולה. קיימת תמיד הסכנה שבמקרה
זה תשמש המדינה הקטנה מקל-
חובלים בידי המדינה הגדולה, למטרות סחיטה
מידידים ומיריבים, ומשרתת למעשה
אינטרסים זרים.

מה השפעת הייצור על מכלול

מצד אחד, היא נותנת תוקף רב יותר
לבעליה. מדינה קטנה, המייצרת פצצות־אטום,
נמצאת בעמדת־מיקוח נוחה יותר כלפי
המדינות הגדולות. אך מכיחין שייצור
פצצות־אטום אינו יכול להישאר סודי במשך
זמן רב, חייבת כל מדינה קטנה לקחת בחשבון
בוודאות מוחלטת כי איוביה ישיגו
אף הם פצצות אטומיות — אם בדרך של
ייצור מקומי, ואם בדרך של השתעבדות
למדינה אטומית גדולה.
השפעה אחרת: מדינה קטנה, שיש לה
נשק אטומי, נכנסת אוטומטית לחשבונות
האיסטראטגיים של המעצמות האדירות, אם
תרצה בכך ואם לאו. הן ארצות־הברית והן
ברית־המועצות מתכוננות להשמיד, בשעות
הראשונות של מלחמת־העולם השלישית (אם
תהיה כזאת) ,את הפוטנציאל האטומי של
כל אוייבת פוטנציאלית.
אילו חשדו הרוסים באמת כי ישראל
הפרו־מערבית מייצרת פצצות־אטום, אפילו
מתוך מגמה של התגוננות מפני הערבים,
הרי היו הרוסים מכלילים את החלקים הנדונים
של ישראל ברשימת היעדים שיש
להשמידם מיד עם פתיחת המלחמה העולמית
הבאה.

מה השפעת הפצצה האטומית
על מערכי־הפנים של מדינה קטנה?
ברגע
שמדינה מחליטה על ייצור פצצות
אטום, היא חייבת להחליט ללא הפסק החלטות
בעלות תוצאות גורליות ביותר —
תוצאות הנוגעות לחייהם ולמותם של אזרחיה,
במובן המילולי ביותר של המלים.
על כן יש במדינה כזאת חשיבות חיונית
לשאלה, מי אחראי בה על העניינים האטומיים,
מה מידת ההכרעה של הממשלה והפרלמנט
בעניינים אלה, ומה מידת הבגרות
הנפשית, התבונה וחוש־האחריות של קומץ
המחליטים בפועל.

במקו זה ננגב עומדים מיתקני הסו האטומי החדש
ך * פסהש חו ר, המכסה את מרכז הצילום שבעמוד זה׳ מסתיר את עיר־האטום הישר!
1אלית. העיר יושבת על קו הרקיע, ולולא הפס השחור אפשר היה לראות את מיבני
המינהלה של העיר, את מיגדל־המים בעל הצורה המיוחדת, ומעל לכל — את הכור האטומי
עצמו• את הכור העגול והמוגבה, אשר כיפתו טרם הושלמה.
בעצם, אפשר לראות את כל הדברים הללו גם בדרך אחרת — כשם שראו אותם מאות
סקרנים בסוף־שבוע זה, שטרחו ונסעו דרומה מבאר־שבע׳ בכביש דימונה. כי עיר־האטום
הישראלית היא אומנם סוד — אך סוד גלוי לכל העולם.
כאשר אך הוחל בהקמת המיתקנים הנרחבים והיקרים, הודיעה ממשלת ישראל לכל
המעוניין בארצות־הברית כי זהו מיפעל לטכסטיל. גירסה זו התבררה במהרה כסיפור־בדים.
מטוס הריגול הפנומנאלי, היו־ 2של המוסד המרכזי לביון של ארצות־הברית, עבר גם מעל
לנגב הישראלי. כשם שצילם שיגרתית את מיפעלי־האטום ואת בסיסי־הטילים של ברית־המועצות,
כך צילם גם את ״מיפעל הטכסטיל״ החדש בישראל.
מומחים לטכסטיל במוסד המרכזי לביו! קבעו כי מיפעל זה יכול להיות רק כור אטומי,
והאמריקאים המרומים התמלאו חימר .,מאותו רגע צילמו בקביעות את התקדמות המיפעל,
ויש להניח כי ברגע זה מונחים בודשינגטוך כל הצילומים האפשריים על עיר־האטום
הנגבית. עירנותו של חיל־האוזיר הישראלי ידועה היטב, מן ההודעות התכופות על הבסת
מטוסים מצריים החודרים לתחום האווירי של ישראל. לפי השמועה טסו מטוסי היו־2
האמריקאים מעל התחום האווירי של ישראל. אם נכונה שמועה זו, הרי כידוע אין
לחיל האוויר הישראלי הטילים הדרושים להדיפת מטוסים מסוג זה.
לא רק האמריקאים צילמו. על זאת יעיד סיפורו של תושב באר־שבע, אשר לרגל עבודתו
נאלץ לנסוע תכופות בכבישי הנגב. נזכר השבוע האיש :״נסעתי מדימונה לסדום. פיתאום
ראיתי מכונית פרטית החונה לצד הכביש. לולא המספר הדיפלומאטי שנשאה המכונית,
לא הייתי מתעכב. אבל המספר הדיפלומאטי, יחד עם העובדה שהמכונית היתה ריקה,
הניעו אותי לעצור את הג׳יפ שלי ולערוך חקירה קצרה.
״על גיבעה סמוכה ראיתי שלושה גברים, שכיוונו מצלמות ארוכות־סווח ומישקפות לעבר
שורת מיבנים, באופק. ידעתי כי מיבנים אלה הם עיר־האטום שלנו. אומנם אפשר לראות
את העיר בבירור מן הכביש, ואין שום דבר הדומה לכיפה של כור אטומי כמו כיפה של
כור אטומי. אבל נראה היה לי שאין לדיפלומאטים אלה הרשות לצלם.״
הוא פנה לאחור, הזעיק את המשטרה למקום. הסתבר כי הצלמים החרוצים היו דיפלו-

מאטים של אחת מארצות הגוש המזרחי. הם נתבקשו לעזוב את המקום. אבל מאוחר מדי:
הפילם שלהם קלט את כל פרטי העיר המיסתורית.

ך א רק האמריקאים והגוש המזרחי צילמו את הסוד הגדול. כל מי שהזדמן בכביש
/זה — ורבבות עוברים בו מדי שנה — יכול היה לצלמו. מספיקה לכך אפילו מצלמת־חובבים
מן הפשוטות ביותר• כי המרחק מן הכביש הראשי אינו גדול במיוחד.
יכולים לראות את המיפעל גם הבדואים, המשוטטים באלפיהם באזור זר״ התכונה
המיוחדת מסביב למיבנים הרבים, השמירה הבלתי־רגילה, הסודיות הזועקת לשמיים —
כל אחת מתופעות אלה לבדה יכולה להבהיר לבדואי הנבער ביותר כי ״הקומבניה״ הזאת
אינה ככל הישובים העבריים הצומחים כפטריות אחרי הגשם. ואם דבר אפוף סוד בישראל
— משמע שזהו מיתקן חשוב וכל המעוניין להעביר ידיעות עליו אל מעבר לגבול-,יכול
להסיק את המסקנה המתבקשת מאליה.
אם כן, ידעו על קיום העיר האטומית: האמריקאים, הרוסים, הזרים שעזרו בבנייתו,
כל מטייל סקרן שהזדמן לחלק זה של הנגב, כל בדואי שהסתובב בשטח וכל קצין מודיעין
מצרי שקיבל דו״ח מבדואי. לכל אחד מאלה היה׳ או יכול היה להיות, צילום של
המיתקן הסודי.
רק האזרח הישראלי הרגיל לא ראה צילום של עיר־האטום. לכל היותר, יכול הוא
לראות את הפס השחור המפאר את התמונה שבעמוד זה• לגביו, עוד קיים הסוד.
מעריב פירסם בסוף השבוע שעבר תמונה של אחד המיבנים בעיר האטום• התמונה
הבלעדית הועתקה בעתונים אחרים. עד שבא דבר, בתחילת שבוע זה, וגילה: התמונה
שבמעריב — סילוף. לא את הכור האטומי החדש היא מראה, כי אם מיבנה פנימי של
מיפעל קייזר פרייזר באשקלון. אפשר היה לקרוא בין השורות את שימחת דבר לאידו של
העתון המתחרה.
אילו חשבו אנשי דבר פעמיים, היו מעדיפים לשתוק. כי את המאמר המתבקש מאליו
במיקרה זה לא העז היומון לכתוב. מאמר זה היה צריך להיות ביקורת קטלנית על כל מי
שהיתר, לו יד בקביעת המדיניות שמסביב לעיר־האטום. מדיניות שגרמה לכך שהעתון
הנפוץ ביותר במדינת ישראל נאלץ לפרסם תמונה לא נכונה, מפני שאת תמונת.ר,כור הלא־סודי
לא עלה בידו לפרסם; מדיניות שגרמה לכך שצלם־עחונות, אשר חש כי יש לו אותה
זכות שיש לכל מטייל, ואשר צילם את הכור מן הכביש הראשי, נעצר. סרטיו הוחרמו.
בראש מאמר כזה, אילו נכתב׳ היתד, חייבת להתנוסס הכותרת:

הטימטו האטומי

רשת הכור האטומי בנגב מזע
כירה במידה מדהימה את פרשת אייכ־מן,
בכל הנוגע לתגובות הרשמיות של
ישראל, על פירסום הידיעה הראשונה. כאז
כן עתה, רדפה הכחשה אחת את משנתה,
כשכל הכחשה אבסורדית יותר מזו שקדמה

י• הגירסה הראשונה היתד״ כי בדרום,
ליד דימונה, הולך ומוקם מיפעל גדול
לטכסטיל. עד שבאה ההודעה, כי האמריקאים
כבר יודעים את מהותם האמיתית
של המיבנים. בידיעה שבאה ממקור אמריקאי,
נאמר בגלוי, כי מטוסי ריגול של
ארצות הברית חדרו אל תוך המרחב הא
ווירי הישראלי, צילמו את המיתקנים הסודיים.
האם מישהו הגיש מחאה על
הפרה זו של ריבונות? להיפך. ממשלת
ישראל קיבלה הודעה זו כמובנת מאליה.
ממשלה׳ המצדיקה מחצית חוקי החירום
והמימשל הצבאי שלה בצורך ללחום בריגול,
אינה מגישה אפילו מחאה פורמאלית,
כאשר מעצמה זרה מודיעה על ריגול
שיטתי מעל ובתוך שטחה הריבוני של ישראל•

הגירסה השניה של מהות הכור האטומי
הושמעה מפי הוזעדה הישראלית לאנרגיה
אטומית.
גוף מכובד זה הודיע, רשמית, באמצעות
קול ישראל, כי האמריקאים ב

וודאי
מתכוונים לכור האטומי שליד רחובות.
כור זה, אמרו בהיתממות מדהימה,
פתוח בפני מבקרים ואין בו כל סוד. מדבריהם
השתנ!ע כי לא יתכן שידובר בכור
אטומי אחר בישראל, מהסיבה הפשוטה כי
לא קיים כור נוסף כזה.
י• כאשר גבר הלחץ האמריקאי, והנשיא
אייזנהאור בעצמו דרש הסברים על
פשר המיפעל הנגבי, הודיע דויד בן־גוריון
בכנסת: מוקם כור אטומי שני בנגב, אך
למטרות שלום בלבד. הוא לא הזכיר, אף
ברמז, את חלקם של הצרפתים בהקמת
מיפעל זה — על אף העובדה שפאריס
הודיעה, יום קודם לכן, כי היא מגישה
עזרה גרעינית למדינת ישראל.

המומחים הזרים
**ה התכקש מדברי ראש הממשלה?
1* 1בראש ובראשונה: כי אי־שם בנגב
מוקם כור אטומי חדש, שכולו פרי הגאון
והמאמץ הישראלי. דבר מתמיה כשלעצמו,
ביחוד לאור כמה עובדות שהיו כלולות
בנאום ביג׳י:
כדי לבנות את הכור האטומי הנסיוני בנבי־רובין,
בעל -ההספק הזעיר־יחסית של אלף
קילווט־תרמיים, היתד, ישראל זקוקה לעזרה
אמריקאית. כדי לבנות את הכור הגדול
יותר, לא נזקקת לשום עזרה, על אף

היותו בעל הספק של 24 אלף קילווט־תר־מיים•
זאת
בשעה שכל קורא־עתונים בישראל
כבר יודע, כי את הכור הנגבי בונה ישראל
בעזרה מוחשית מצד מומתים מן החוץ.
מאז הוחל בבניית המיפעל, לפני קצת
פחות משנתיים, הפכה באר־שבע מרכז של
מושבה זרה. המכנה המשותף לכל הזרים
האלה — מכנה שהיה גלוי וידוע
בכל באר־שבע: כולם עובדים במיפעל האטומי
החדש.
הם שוכנו בחלקים שונים של העיר
החדשה, כשרק מספר משפחות מרוכזות
בשני בניינים גדולים בשיכון ד׳ ,והיתר —
מפוזרות בדירות נאות בעיר. מכייזן שבאו
לתקופוודעבודה ארוכות למדי, הביאו המומחים
הללו את משפחותיהם איתם.
מדי בוקר, אפשר לראות את הנשים מובילות
באוטובוסים העירוניים את ילדיהן
לבית הספר המיוחד, שהוקם עבור ילדי
המושבת הזרה, סמוך לבניין רסקו
הגדול.
הנשים עורכות את קניותיהן בעיר, ואילו
את הגברים אפשר לזהות על פי מכוניותיהם,
בעלות המספרים הזרים. בשוב
הגברים מעבודתם היומית בכור הניבנה,
נוהגים הם להתרכז בקפה קטנטן, בבאר־שבע
הישנה.
קפה קטן זה, שנשא את השם הישראלי
הצנוע פינת השלום, הפך לקפה

דה לה פה, על שם הקפה הפאריסאי בעל
המוניטין העולמי. בעל הקפה, יהודי מיוצאי
יוון, הקפיד י על יצירת אווירה אירופאית־ים־
תיכונית — מעין בית הרחק מן הבית.
דבר אחד איפיין את המומחים מחוץ־
לארץ. הם נהגו להסתובב בצוותא, לא הרבו
לבלות בחברת תושבים מקומיים. כמד.
משכניהם אף ידעו לספר כי אפילו ילדיהם
לא התמזגו עם ילדי הסביבה. כאשר ביקשו
לאחרונה צלמי־עתונות לצלם את הילדים,
סירבו הוריהם להרשות זאת. אך על אף
המרחק בינם. לבין יתר תושבי העיר׳ לא
היה לאיש צל של ספק מה מעשיהם של
זרים אלה בבאר־שבע ומה מהות העבודה
שהם עוסקים בה. כאשר רצה מישהו לדעת
כיצד מגיעים למקום מסויים, באותו חלק
של הנגב, היה לא פעם זוכה להנחייה זו:
״סע ישר בכביש של דימונה, לפני שאתה
וסע 30
לכור־האטומי, פנה הצידה בא קילומטרים.״

ח 8וקר
ף הוג אומנם לומר ״כור אטומי״;
^ נכון יותר לומר עיר האטום, או לפחות!
״מכון. האטום״ .בנחל רובין, להבדיל,
עומד בעיקר הכור, עם מספר קטן של
בנייני־לוואי. לא כן במיפעל החדש.
זוהי עיר ממש, בה עומדים מספר בניי•

נים גדולים, וכל השירותים הדרושים לקיבוץ
לא־קסן של אנשים.
כמו בכל עיר אטומית בעולם, חולק
השטח בעיר הישראלית גם הוא לשניים:
השטת ד,״חם״ והשטח ה״קר״ .השטח ד,״חם״
הוא זה שעליו עומדים הכור עצמו ואותם
מיתקנים מדעיים הקשורים באופן ישיר בקרינה
האטומית.
שטח זה תוכנן על־ידי המומחים מחוץ-
לארץ, שהושאלו לישראל על־ידי ממשלתם.
הם אשר ערכו את תוכניות הבנייה׳ את
החישובים ההנדסיים, את המיקום. הם אשר
יקבעו, בבוא העת, מה למעשה יהיה
הציוד המעבדתי. בשטח ר,״חם״ עובדים,
אומנם, גם ישראלים, אבל היא ממלכתם
המוכרת של המומחים מחוץ־לארץ.
על בניית השטח ד,״קר״ פורסם מיכרז.
בתחרות שנערכה, הוגשו חמש הצעות,
של אדריכלים ישראליים שונים• זכו בתחרות
שני אדריכלים צעירים מתל־אביב, העובדים
בשותפות: יצחק ישר ודן איתן.
הם הגישו תוכנית כוללת, להקמת מלון
בן 40 חדר, בניין מינהלי מרכזי, ספריית
מחקר, מרפאה׳ מסעדה וחדרי שעשועים
— הכל מצוייד במיזוג אוויר. את השטח
ד,״קר״ כולו הקיפו, בתוכנית, בחגורת־ירק
של מידשאות ופרחי־נוי, ובמרכזם —
בריכת שחייה.
השניים זכו בתחרות והפכו, למעשה,
ממונים על הקמת מחצית העיר האטומית.
אבל בין המחצית שהזוג הישראלי ממונה
עליה לבין זו שבפיקוח הזרים, מפרידה
גדר שאסור לחצותה ללא רשות מיוחדת.

הסוד
האידס

**לבד

הזרים

1*4נשלחו מישראל

שהושאלו לישראל,
אנשי־מיקצוע רבים,

לי,שתלמות במיפעלי־האטום באותה ארץ. הם
השתלמו לא רק בצד המדעי של פיצוח
הגרעין, אלא גם בצד ההנדסי של הקמת
המיתקנים לפיצוח הגרעין. רבים מהם הספיקו
כבר לחזור ארצה, עובדים עתה בצוותא
עם המומחים הזרים.
סרט זה נשמר בסוד כמום, כשם שנשמרו
בסוד כל הפרטים הנוגעים לעיר ה
אטום. בישראל, כבר התרגל האזרח לכך שרשמיים
של המדינה נוהגים למוסדות
העלים
מידיעתו נושאים חיוניים שונים.
לעתים קרובות, מתייחס האזרח לגישה זו
כאל בדיחה. לא כן העולם הרחב —
ובודאי לא כאשר כדובר באטום.
בעולם כבר מקובל שמקימים מיפעלים
אטומיים לצורכי שלום. מיפעלים כאלה
זוכים, עוד בהיותם בשלבי־התיכנון הראשוניים,
לפירסום מלא ומקיף. אולם העולם
יודע גם, כי בונים מיתקני אטום שלא
לצורכי שלום. הוא אף יודע כי על מיתקנים
כאלה אין כותבים ואין מפרסמים.
לשון אחרת: כאשר שומרים על הקמת
כור אטומי בסוד, משמע שהוא יכול
לשמש רק למטרות מלחמה. לפי ההגיון של
העולם הרחב: לא יתכן הסבר אחר.
יתכן כי מקימי העיר האטומית יודעים
במה הם עוסקים• יתכן כי קיימת מדיניות
ישראלית מחושבת בענייני אטום. אבל בפרשה
הציבורית שמסביב לכור הנגבי, יכול
האזרח הישראלי לקבוע רק כי קיים טיס־טום
אטומי.
אזרחי העולם. שאינם בקיאים בתהליכי
החוכמה הישראלית, הגיעו למסקנות גרועות
הרבה יותר: שעל חופו המזרחי של
הים התיכון משתעשעת מדינונת לבאנטינית
בצעצוע, העלול להפעיל תגובת־שרשרת,
שתמיט שואה גרעינית על העולם.

במרינול
(המשך מעמוד )4

אין הרוסים יכולים לסרב להיענות לבקשה
ערבית, ברגע שהערבים משוכנעים כי יש
פצצה לישראל.
המוצא הנוח ביותר: להתעלם מכל העניין.
• ארצות־הכרית הבינה את הבעייה
הסובייטית, לא היתה מעוניינת ליצור מצב
שיכריח את רוסיה לתת פצצה אטומית
לסין, או שידחוף את הערבים לזרועות
הסובייטים. היא חששה גם שהערבים יאשימו
אותה בשיתוף־פעולד, סודי עם הציונים
בייצור הפצצה.
המוצא הנוח ביותר: לקבל למראית־עין
את ההסברים הישראליים. אין פירוש הדבר
שבזאת תסתיים הפעולה האמריקאית. פירושה
שעברה מן השטח הגלוי אל השטח הסמוי.

• הרפובליקה הערכית המאו
חדת
היתד, מעוניינת למנוע בהלה בקרב
המודה, להכחיש ידיעה העלולה לפגוע
בפרסטיג׳ה של החייל־הנשיא. היא יכלה
לנקוט רק בקו אחד אחר: להודיע על ייצור
פצצה אטומית מצרית• אפילו עסוקה רע״ם
בייצור פצצה משלה — ולפי כל הנתונים
היא מסוגלת עתה לכך — אין היא מעוד
יינת להודיע על כך פומבית.
• צרפת, לעומת זאת, היתר, מעוניינת
בפירסום נרחב. כי צרפת חותרת מזה שנים
להתקבל כחברה שוות־זכויות במועדון האטומי.
עתה היא מעוניינת להעמיד את
מנהיגי המערב לפני ברירה־של־סחיטה: או
שמכניסו אותי למועדון ונסגור את הדלת
מאחורינו, או שלכל מיני מדינות קטנות
תהיה פצצה — בעזרתנו. סחיטה שניה
מכוונת נגד הערבים: או שתפסיקו לעזור
לאלג׳ירים, או שנעזור לישראל לייצר פצצה.
בשני המקרים משמשת ישראל מקל־חובלים
בידי צרפת — פעם נגד אמריקה,
פעם נגד הערבים.
בסך הכל, יצאה ישראל השבוע בשן ועין
מכל העניין המדיני. הלקח הוא: התכונה
האטומית הישראלית בנגב הכניסה את
המדינה, בעל־כורחה, לסבך של יחסים בינלאומיים,
מבלי שהיא תפיק מכך כל תועלת.

מפלגנת
מסרתה גינ טלמג ־ ם

לבוש אזרחית ורכוב על גבי אופנוע, מסייר לאורך הכביש

הראשי ומונע את הגישה אל הכור, מעבר לשלט המודיע
ש 1711
כי הכניסה לשטח אסורה בהחלט. רק בעלי רשיונות מיוחדים רשאים להכנס לשטח.

נגיש בום׳
..׳מענו

ניצב בכניסה אל הזרך המובילה מן הכביש הראשי לעבר הכור
ן ןן ן * ף ן
האטומי. הוא מודיע, בעברית ואנגלית :״כביש פרסי, אין כניסה.״

כביש זח מוביל אל מאחורי הגבעות, שם נמצאים המתקנים הגדולים של עיר האטום.

״מה קרה לבגין?״ שאל אחד מצירי
ועידת־חרות, כאשר סיים המנהיג את נאומו.
היד, לו על מד, לתמוה. בגין חזר זד,
עתר, ממסע־הרצאות בארצות־הברית, שהיד,
מוקדש לתעמולה נגד הסרט אכסודוס (ועזר
בעקיפין לפירסומת הסרט) .הוא התכוון
לחזור לשם כעבור שבועיים. הנאום היה
מעין אינטרמצו — והוא הוכיח כייושב־ראש
התנועה איבד את המגע עם המאורעות.
בחוזרו, מצא מפלגה
״אחורה פנה
שהתעוררה בהעדרו לחיים חדשים. תחת
לחץ חברי־ד,תנוער, מחוץ־לארץ, ובתגובה
על דיברי־הביקורת שהושמעו בארץ״ ,החלה
תנועת החרות להתערב בצורה נמרצת בס־רשת־לבון,
להתנגד בפעם הראשונה למסעד,השתלטות
ה״בטחוני״ של נערי־הזוהר.
ח״כי התנועה הגישו עשרות שאילתות,
דרשו דיונים בכנסת, לחמו נגד הצנזורה,
השמיעו דברים חריפים על הפרשה. לשיא
הגיעו כאשר תבעו לכנס ישיבה סודית
של הכנסת, כדי לדון בסיבות שהמריצו
את הרמטכ״ל׳ חיים לסקוב, להתפטר.
אפשר היה לחשוב כי בגין יכתיר מטע
זה בנאום נועז, שיחזיר לתנועה את אופיר,
האופוזיציוני, יגע במישרין בבעיות המטרידות
ברגע זה את אזרחי המדינה. תחת
זאת החזיר את התנועה 25 שנד. אחורה,
מצא את השעה הכשרה לתבוע חקירה מחדש
של פרשת רצח ארלוזורוב.
״עמוד רום 1״ בגין לא יכול היד. להיחלץ
מן הצורך לטפל במצב שנוצר. כבר
בנמל־התעופה ניגש אליו שליחה של גולדה
מאיר, ביקש ממנו — בשם הבטחון וטובת
המדינה — לוותר על כינוס הישיבה הסודית
של הכנסת בעניין פיטורי הרמטכ״ל.
בגין, הנוהג לעמוד דום בהישמע המלה
״בטחון״ ,נטה להסכים לתביעה, לעשות
מחווה ג׳נטלמני. אך הפעם נתקל בהתנגדות
במפלגתו. בישיבת מרכז המפלגה התחלפו
היוצרות: כל המנהיגים המתונים של חרות
(חוץ מאחד) דרשו לקיים את המושב הסודי,
וכל המנהיגים הקיצוניים (חוץ מאחד) הציעו
לקבל את דרישת גולדה.
למזלה של חרות ושמה הטוב בארץ,
ניצחו הלא־ג׳נטלמנים. חרות תבעה לקיים
• בין השאר: מאמרו
הזה ( )1211״עמוד !נוח״,
להגיב ברצינות על גילוי
בוע ענודה נגד השתלטות

של עורך העולם
בו הציע לתנועה
פרשת־לבון, ולקעסקני
״הבטחון״.

את המושב, על מנת להחדיר להכרת הא
רחים כי פיטורי הרמטכ״ל טעונים בירו
וכי זכות הכנסת היא לשמוע הסברים מ!
רמטכ״ל המתפטר בנסיבות מסתוריות.
ההצעה הורדה, כמובן, ברוב קולות הק
אליציה. אך מטרתה הושגה.

יחסים מרחביים
ל מ ען ארגי־ו־־החופ שי ת
״במרכז האו״ם ניגש אלי דיפלוג
ניגרי חישוב, הד״ר ט. ו .דוסומו־ג׳ונסון. ה
זה הנציג היחיד שהצביע בשעתו בוועיו
הכל־אפריקאית בקונאקרי נגד ההחלטה האנט
ישראלית, ושמחה נגד סילוק המשקיף
ישראלי. הוא אמר לי: אתם מקשים מא
על ידידיכם המעטים באפריקה. כאשר או
לוחמים נגד שיחרור אלג׳יריה ותומכ
ביסודות הקולוניאליים הבזויים ביותר
איך אפשר לתמוך בכם? בייחוד כשלא
מישראל שום קול אחר!״
כשסיפר זאת השבוע שלום כהן, במו
בת־העתונאים בבית־סוקולוב התל־אבי
היה בכך עוקץ מיוחד. כי המסיבה כוג!
על־ידי הוועדה היוזמת של הוועד הישר!
למען אלג׳יריה החופשית.
הוועדה קמה בדחיפות, אחרי היוודע פו
השיחות שניהל כהן עם שר־החוץ האלג׳
(העולם הזה .)1213 היוזמים פנו בשלב
ראשון אל אנשים שכבר פירסמו את או
תם למאבק־השיחרור הצפון־אפריקאי, מו
מגמה ליצור גרעין שיפנה במלוכד אל א׳
כל המפלגות להצטרף אל יוזמה זו.
אולם אפילו הרשימה הראשונה גיל
קשת רחבה של דעות וקשרים מפלגתי
היא כללה, בין השאר, את שמואל הו
אבידור, ראש מערכת השבועון הדתי פ
אל פנים; ד״ר שמעון שרשבסקי, עורך
פואד שאבי, עורך השבועון הערבי
מוסמר; נתן ילין־מור, עורך אתגר; ישו
איסרלם וויקטור ציגלמן, עורכי השבו
הפולני אודנובה; גבריאל מוקד וברוך ח
עורכי הבטאון הספרותי עכשיו; אורי א!
ושלום כהן, עורכי העולם הזה; מק
גילן, עורך מערן; העתונאים בועז ענ
ושמעון צבר: עורכי־הדין שלמה כהן־צ
ויעקוב ירדור: איש־העסקים החיפאי ודו
המחתרת משה ברש; המהנדס בנימין ן
רי; הסטודנט גרשון שיינמן, נציג ון
סטודנטים שקמה לתמיכה במאבק האלג
קרחים מבאן ומכאן. כפי שא
היה לצפות, הפכה מסיבת־העתונאים נ
רה לוזיכוח כללי. טענו היוזמים:
קיום הוועד ישכנע את האלג׳ירים כי ד
דים אינם מזוהים כולם עם צרפת, יו
תרומה מכרעת לבטחון יהודי אלג׳
עצמם. הושטת אהדה וסעד ללוחמי־ה׳
רור כיום, בימי מאבקם המר, תיצור
דות אשר תשפיע על כלל היחסים בין
ראל והעולם הערבי.
טען עורך־הדין כהן־צידון, העסקן הס
הידוע וחבר האגודה לידידות ישראל־צו
״אנו ידידי צרפת. אנו מזדהים עם
האומה הצרפתית, הדוגלים בשלום עב
פל״ן, לוחמי־השיחרור!״ הוסיף נתן
מור :״אם יכרות דה־גול מחר שלום
בשלטון הפל״ן — ימהר לשים קץ לק
עם ישראל, שיפריעו לו לרכוש חזרו
ידידות הערבים. אם לא נזדהה עתו
לוחמי־השיחרור, נישאר מבודדים לא
בצפון־אפריקה, אלא בכל רחבי המרח
אפרו־אסיאתי. אנחנו נשב בין הכיסאות
חים מכאן ומכאן!״

פרשת עמוס
סו ףפסוק
השבוע הגיעה לסיומה אחת ר,מערכו
ציבוריות והמשפטיות המרות ביותר
שופט בית־המשפט העליון דחה
את בקשתו של ניצב עמוס בן־גוריון ל
חוזר. בזאת הגיעו ההליכים המשפטי
סיומם המוחלט, ועמוס יצא מנוצח,
עשה הוכחו עיקר הטענות שהושמע
על־ידי העולם הזח ושדרת המתנדבים
שום עתון לא הבליט את הידיע
מכולם הקטין לעשות הארץ. הוא קנן
הידיעה בתחתית אחד מעמודיו הפני
• משנשאל עורך הארץ, גרשום שוקן,
אינו מתנצל על מאמריו של שבתי טבת,
מיצו את העולם הזה ואת המתנדבים
מכוערת ביותר, ושהוקעו בצורה
על־ידי בית־המשפם העליון. השיב
״העניין עוד תלוי ועומד בבית־הג
גם השבוע עדיין לא פירסם הארץ הו

סטה־נטים
שי מ מון ונו ער

*.ם ב עוו פ71 ן נה
חברת ״ארקיע״ ,קוי תעופה
בישראל בע״מ, מכריזה על
הרחבת שרותי ההבראה והנופש
באילת, על פי הסכם מיוחד עם
מוטל ״טרופיקנה״ ועם מלון
״חוף אלמוג״.

הופשת ששה ימים
כמלון ״ד!ון ז אלמוג״

טיסה ה לון ו שוב לאילת.
|).ג אכ סון מלא ב מ לון: חדרים
או ק בנו ת מחנה לפעילות
ספורט ימי, סי רו ת מנוע,
מסעדה ממדרגה גבוהה.
בידור ב ס לון.
| 1ג המחיר כולל הכל 13.— :ו
ל״י(בחדר) 107ל״י(בלובנה)

חופשת ששה ימים
במוטל ״טרופיקנה״:

טיסה הלוך ו שו ב לאילת.
!).נ אכסון מלא ב מוטל החדיש:
חדרים זוגיים, מים חמים
בכל חדר, סדורי אוורור,
בר־מסעדה נאה.
בידור ב מו טל.
מחיר כולל הכל 143.— :ל״

סיורים באילת והסביבה בהנחה
מיוחדת לנופשי ״ארקיע״.
פרטים והרשמה במשרדי ״אר־קיע״
בתל־אביב, חיפה וירושלים
וכן בכל משרדי הנסיעות.

!> ב חו ףאל עו ג

--ולד0 ,

את הרהיטים הישנים אנו זורקים!

בית־הספר
לנהגות־י
ובל ־

לקראת 1961 אנו קונים רהיטי ארקו!

א ר קו

גבעת־רמבם,
רחוב גנסין 21
טל 33979 .

תל־אביב, רח׳ בך יהודה ,43 טל 22136 .

רהיטים לפי תרשימים אדריכליים ומודלים סטנדרטיים
£15ס כ ס ^ 11ס 4ז ^ :51־£075 3ז־ 1ת ס 6 11א ^ 8 /ם

רוזנברג א ת איכלר

מען פרטי:
טל 62507 .

באווירה של שיממון, שיעמום וחוטר־התעניינות
מוחלט מצד יותר מ־ 11 אלף
הסטודנטים המאוגדים בשמונה מכללות גבוהות׳
התכנסו השבוע 75 צעירים וצעירות,
רובם לבושים בג׳ינס או במכנסי קורדורוי,
לוועידה השמינית של הסטודנטים.
היתד זו ועידת־מיפנה. לאחר תקופה ארוכה
של הסתגרות בענינים מקצועיים טהורים׳
שוב קיבלו הסטודנטים החלטות פו ליטיות
צרופות, משלילת הגבלות המימשל
הצבאי ועד לתמיכד, במורים התיכוניים,
מגינוי גזענות אפריקה הדרומית ועד להחלטה
פושרת בזכות הגדרתו העצמית של.
העם האלג׳ירי, הדורשת הפסקת־אש מידית
ויישוב סכסוכים בדרכי־שלום.
החלטד. זו ד׳יתה מגוחכת במקצת, לאור
העובדה שהתאגדות הסטודנטים העולמית׳
הפרו־מערבית והמתונה (אי.אס.סי ,).בד. חברה
גם ההסתדרות הישראלית, קיבלה השנה
שורה של החלטות — נגד הטבח באלג׳יריה.
היו אלד. החלטות המתקיפות בלשון חריפה
ביותר את הקולוניאליזם הצרפתי ואת מע־שי־הזוועה
המבוצעים באלג׳יריה. הסטודנטים
הישראליים התעלמו כליל מדרישת הארגון
הבינלאומי לתמוך בו.
נסיעות דחו״ד ומשכורות. הוזעידה
עצמה התנהלה בעצלתיים. רוב הצעירים
העדיף להקדים דיון מפורט ומייגע על
תקנון ארגוני וגובה משכורתם הרצויה
של הפונקציונרים (שכלל פרטים אישיים
ביותר על חיי משפחתו של יושב־ראש
ההסתדרות החדש, ישראל בן־ישראל) ,על
דיון נוקב וענייני בבעיות פנים וחוץ.
כך, למשל, הקדישו מיטב עסקני הסטודנטים׳
מיטב מאמציהם לוועדות שדנו בנסיעות
סטודנטים לחוץ־לארץ ובמיפעלים
פנימיים.
ועדות החוץ והפנים, בהן הועלו בעיות
מדיניות, היו, לעומת זאת, פרוצות לכל מי
שאך רצה להתערב בדיוניהן. הגדילו לעשות
עסקני מפא״י. הם באו במאורגן, הפעילו
לחץ על מארגני הוועידה להתיעץ, בטרם
יקבלו החלטות מדיניות, עם משרד החוץ.
כאן באד, ההפתעה: אנשי משרד החוץ
הביעו באוזני שליחי־המיצווד. של הסטודנטים
את הסברה כי כדאי להם לקבל החלטה
פרו־אלג׳ירית .״ידינו כבולות, אך אין לדעת
לאן הרוח נושבת,״ נאמר להם.
אלא שהנוער האקדמאי התוסס והשקול
היה אפיפיורי אף מן האפיפיורים .״כל עוד
שורפים בית־כנסת לא נצביע בעד אלג׳יריר,
עצמאית!״ הפליט אחד מאנשי מפא״י בשלוחה
האוניברסיטאית התל־אביבית.
כף אירע שההחלטה שנוסחה לבסוף, ברוב
דעות׳ היתד. יכולה להתפרסם, בלי תיקונים
כלשהם, בעתונות הגוליסטית בצרפת — או
באחד ממיסמכי משרד החוץ הישראלי.
הוועד למען אדג׳יר קם. בניגוד
לשיממון באולם הוועידה, התנהל, אותה
שעה, ויכוח לוהט במסדרונות ועל מדרגות
בית־הילל, בו נערכו הדיונים.
לבסוף, שעה שנתברר כי החלטת הוועידה
תהיה חסרת־ערך, הקימו מספר סטודנטים,
בו במקום, ועד יוזם למען אלג׳יריד. החופשית
. ,שיצטרף; לוועד הארצי (ראה לעיל).
על אף יוזמה חשובה זו, ניכר היה השבוע
כי הנוער הישראלי איבד עוד הזדמנות
להיות כוח־דחף, מנחה ומתסיס, בקרב החברה
הישראלית.

בלימת פי ה א תון
הדבר אירע בעת בחירת תקנות הסתדרות
הסטודנטים .״זד, עתה ארעה. תקרית חמו־רה,״
הצהיר לפתע חבר ועדת הביקורת,
בנימין קידר .״כרטיס הציר של נציגת •השלוחה
התל־אביבית של האוניברסיטה העברית,
נילי פרידמן, נלקח ממנה בכוח
על־ידי יצחק קוסובסקי.״
לא היד. זה תעלול־תלמידים. קוסובסקי
הגוץ ואדום־הפנים, איש מפא״י ותלמיד
מצטיין, כיהן משך שנד, כגיזבר הסתדרות
הסטודנטים הארצית. הוא היה ידוע כאיש
מפלגה תקיף.
״הדבר אינו בדיחה,״ נימקה נילי, שעה
שקמה להגן על זכויותיה .״לפני הצבעה
טכנית אחת, ניגש אלי יושב־ראש נציגי
השלוחה התל־אביבית (בה יש רוב מוחלט
למפא״י) וביקש ממני להצביע כמוהם. כשסירבתי,
לקח יצחק את כרטיס־הציר מידי.״
קוסובסקי אף, נימק את מעשה־ד,התרמה:
הוא טען כי לסניף יש זכות לבחור בנציגיו
ולקבוע את פעולוזם כרצונו. יחד עם זאת,

הע 71מ הז ח 1214

ספר מעוטף
איננו ספד כי ס
תבנו -משוכח.
כריכתו -רפה,
תכניתו -גדולה,
זהו ספר שיפאר כל ספריה טובה

ב ן ־ חור סיפורו המופלא של בן־חור, בנו של נסיך ירושלים,
המושלך בידי ידיד נעוריו לאוניה רומאית כעבד־עולם, אך חי
לראות ביום גדולה ונקם. עם ישראל בתקופה סוערת של חייו,
ביריעה ססגונית• לרא שונה בעברי ת — במהדורה בלתי מקוצרת,
2ברכים, כ״א 1.25ל״י
ליידי ל. גבירה אצילה, פאר החברה הבריטית, מגלה ביום הולדתה
ה־ 80 את סוד עלומיה על מדרכות פריז.

1.25ל״י

בן התקופה ״יומן אנה פראנק של נער ספרדי־צרפתי מעריב״) 1.25ל״י
הטחבפניהבורא עיירה אמריקנית, גימנסיה׳ מועדון־ מין
המתגלה בתוכו, ומאבק־יצרים בין תלמידים ומורים.

צירי הסטודנטים בדיון על אלג׳יריה

הסופה רוסיה של קטרינה, ערבות סיביר, מרד פוגאצ׳וב —

ועלילת אהבה פושקינאית.

כרטיס לחו״ל מדיף

התעלם הן מהעובדה שנילי פרידמן נבחרה
כחוק, והן מן הצורך לאשר שינויים על ידי
ועדת הביקורת הארצית.
הוועידה היתר, במבוכה. לבסוף נמצאה
פשרה: יש להתיחם לכל העדן כאל מהתלה.

אילת
הי ה פ רו ע
פרנסי אילת אינם חוסכים מאמץ כדי
להסיר מעל עירם כל חשד או דימוי של
עיר בסיגנון החלוצי האמריקאי, מימי המערב
הפרוע. במאמציהם אלה הגיעו עד למלחמה
להרחקת מוסד לנוער עבריין בסביבתם
(העולם הזה .)1213 אולם אותה שעה
התרחשו באילת כמה מאורעות שהיוד העתק
מדוייק לעלילות מערבונים קולנועיים, או
סיפוריים, בשינוי פרט קטן אחד — את
מקום עדרי־הבקר כרקע לעלילה, תפסו
להקות דגי־ים.
כמו בכל מערבון היו קיימים גם כאן שני
בוסים ענקיים, בעלי שררה וכוח, השואפים
להתפשטות והנלחמים לחיסול מתחריהם
הקטנים בכל האמצעים הכשרים והבלתי
כשרים. באילת לא היו אלה פיאודלים־בוקרים
זעומי פנים וחמושי אקדחים. הבוסים המודרניים
התגלמו בדמותם של שתי חברות
דייג — הקואופרטיב ים־סוף והקואופרטיב
לדייג של הקיבוץ המאוחד.
שתי חברות אלה מנהלות עסקים בקנה־מידה
רחב. ספינות הדייג שלהן עוסקות
בדייג במימי ים־סוף, בקניית דגים בחבש
ובמכירתם במחיר הגבוה פי עשר ממחיר
הקניה. עיסוקים אלה מהווים את עיקר הכנסתן.
אולם יחד עם זאת לא הניחו את
ידן גם מדייג דגי־הפלמידה הזורמים בלה־קות־ענק
לחוף הצפוני באילת• הן השקיעו
שם רשתות לאורך החוף, כדי ללכוד את
דגי הפלמידה — אולם לרוב לא היה בידי
החברות די כוח־אדם אפילו כדי לסגור את

סטודנטית נילי פרידמן
נרטיס־הציר נלקח
ד 11,ולח הז ר104.21 .

הרשתות ולאסוף את הדגים שנלכדו בתוכן.
דייגים
פרטיים באילת, שניסו ללכוד את
דגי הפלמידה בחוף הצפוני, הוברחו משם
בשיטות טירור. לפני מספר שנים ניסה
דייג בשם אורי רוזנטל לפרוש רשת בחוף
הצפוני. באחד הלילות הוצת המחסן שלו
באש, על־ידי אלמונים. בלילה אחד נכנסו
ארבעה אנשים לחדרו. שניים מהם באו ברובים
שלופים, החזיקו את נשקם דרוך
מולו, שעה שיתר השניים היכוהו מכות
רצח, שברו את יד ימינו. רוזנטל הגיש
תביעה משפטית נגד ארבעה מאנשי קואופרטיב
ים־סזף, שחוייבו בדין. הוא רק לא
יכול היה להוכיח בבית־המשפס ששניים
מהם היו מזויינים. לכן הוקל עונשם.
חלוקה ימית. אחרי מריבות, איומים
ושערוריות, הושג הסכם בין דייגי אילת.
הם חילקו את שלושת הקילומטרים של החוף
הצפוני לשני חלקים. חציו האחד נמסר
לרשות שני הקואופרטיבים לדייג והשני
לקבוצות הדייגים הפרטיים באילת. משרד
החקלאות הוציא גם הוראה מיוחדת, לפיה
חייב המרחק בין רשת לרשת להיות לפחות
250 מטר.
אחד הדייגים שלא דג בחוף הצפוני היה
יצחק רוקסה 31 רוקסה, יליד הונגריה,
שהיה בזמנו חבר קיבוץ מעגן שבעמק הירדן,
הגיע לאילת עם ראשוני המתיישבים
האזרחיים, לפני עשר שנים, מזה
תשע שנים הוא עוסק בדייג ברשיון רשמי,
הצליח לרכוש ציוד יקר. כאשר רצה להקים,
לפני שנים מספר, קואופרטיב לדייג עם עוד
שני דייגים, נתקל באיומים מצד שני הקואופרטיבים
הגדולים. באחד הלילות מצאו
חבריו של רוקסה את רשתותיהם חתוכות.
הם נשברו, עזבו את אילת. רוקסה המשיך
לדוג.
יום אחד, לפני מספר שבועות, התקלקלה
סירתו של רוקסה. התברר לו כי לא יוכל
לעבוד בה זמן רב. כדי לא להשאר מחוסר
פרנסה, החליט רוקסה לזרוק רשת בחוף
הצפוני. הוא לא רצה לחדור לתחום לא לו,
מדד לכן את המרחק בין הרשתות שבים,
מצא מקום בשטח הקואופרטיבים בו היה
המרחק בין רשת לרשת למעלה משלוש
מאות מטר. יתר על כן, ביודעו מה צפוי
לו מהבוסים של הדייג באילת, באם יחדור
לתחומם, לקח שוטר ממשטרת אילת שבדק
כי המקום בו רצה יצחק לזרוק רשת היה
חופשי מבחינת החוק.
״אשכור לך יד ״.אנשי הקואופרטיבים
ראו את יצחק עומד לזרוק רשת. הם לא
ידעו חוכמות. מיד איימו עליו ישירות:
״לא כדאי לך! נקרע לך את הרשת! נשבור
לך את הראש והידיים! נוציא אותך בכוח!״
יצחק זרק את רשתו לים, למרות האיומים.
כאן הגיע הזמן להופעתו של השריף.
השריף, במיקרה זה, לא היה אלא פקח
מטעם משרד החקלאות. לא היה צורך בזמן
כדי לברר לצד מי הוא עומד .״מה הבעיות?״
אמר הפקח לאנשי הקואופרטיבים,
״תוציאו את הרשת וחסל.״ עוד באותו יום,
כשחזר רוקסה עם סירה קטנה מהים, הבחין
באנשים המתעסקים ברשתו. הוא התקרב.
בריון אחד הרים עליו משוט :״אם תשים
יד או רגל אשבור אותך לחתיכות!״ צעק.
רוקסה לא שמע לאזהרה. הרשת, ששוזיה
כמה אלפי לירות היתה יקרה לו יותר, אך
הוא נזעק מאוחר מדי. הרשת, שנסחבה,
נקרעה לחתיכות.
השריף של משרד החקלאות רץ מיד ל־
(המשך בעמוד )10

1.40ל״י

ספר ״לדורי״ -קחנו לידו כי טוב
ההפצה

לחנויות :״יחד״ ת״א, בטלהיים—טמיר, חיפה:
לקיוסקים :״גד״ ת״א, גיז, ירושלים.

ביום שני, י״ד בטבת תשכ״א ,2.1.1961 ,במלאת 30 יום למותו של

אדיה ל \ 1מן ז״ ל
תתקיים אזכרה על קברו בקריית־שאול.
כל חבריו מגדוד צ׳רה גבעתי, מב.מ.ע ,.עמל ת״א, ידידיו וקרוביו
נפגשים בשעה 14.00 ברציף בתחנה המרכזית קו 24 לקריית־שאול.

כל יום חמישי...

ת צ פי ת

כל הזכויות שמורות

סיצחק רפאל עשוי להתמנות ככל
אחרי כהונה
הד״ל

זאת לשר הדתות.

כריתת השלום בין מפא״י והדתיים־לאומייס, הציעו הללו את מסירת
זו לרפאל, שתמך במאבק הרבנות ב מפ א״י ומקובל עליה. ה ח שבון:
יזכו למקום נוסף בממ שלה, ואילו מפא״י תוכל לתרץ את הדבר

כמתן פרס לאיש

במדינה

שתמך בה.

אחרי נאומו האחרון
#חרות לא תיכנס להנהלה הציונית.
של מנחם בגין, התגבשה ב מפא״י הדעה להתנגד בכל מחיר לצירוף חרות,
וגם ד״ר נחום גולדמן חזר בו מ איו מו להתפטר מכ הונ תו במקרה שחרות
לא תצורף להנהלה.

• מפ״ם עשוייה לשנות את יחסה, לנקוט ביוזמה למען
חרות אלג׳יריה. אחרי הקמת הוועד הישראלי למען אלג׳יריה חופשית
(ראה במדינה) ,הועמדה מפ״ם במצב עדין, מאחר שידידי מפ״ם בעולם יראו
בעין זוע מ ת את אדי שותה של המפלגה בעניין כה מקרוני, המסעיר את דעת-
הקהל המתקדמת בעולם. לעומת זאת, חו ש שת מפ״ם כי כל יוזמה מצידה בשמת
זה תיגרום לסיכסוך חמור בינה לבין דויד בן־נו דיון ומשרד־החוץ.

הפעולות הקרובות של הוועד החדש,
מלבד פניה לאישים ישראליים מכל הז
(המשך
מעמוד )9

גייס את עזרת המשטרה, אולם השוטרים
סירבו להתערב. אנשי הקואופרטיבים מצאו
פיתרון. למחרת זרקו רשתות על הרשת
הקרועה של רוקסר, ומסביב לה• אף דג לא
יכול היד, להגיע אליה.
כמו הקואובויים הטובים במערב הפרוע,
שהיו פונים בצר להם לעזרת הממשלה
הפדראלית, החליט רוקסה להזעיק את משרד
החקלאות. אולם אנשי מחלקת הדייג של
משרד החקלאות, בחלקם אנשי הקיבוץ
המאוחד, ייצגו את האינטרסים של הקואופרטיבים
.״קודם תוציא את הרשת. אחרי
חודש נעשה בירור וניתן לך תשובה.״
רוקסה לא הוציא את הרשת• השבוע
הגיש בקשה לבית־המשפט בתל־אביב, שיוציא
צו מניעה נגד אנשי הקיבוץ המאוחד, ש־

רמים׳ והרחבת בסיס התנועה הפרו־אלג׳ירית
בישראל: הפגנות־אהדה למאבק האלג׳ירי, פניה
לשגרירי מדינות ה מכירות בממ של ת אלג׳יריה,
מ שלוח סמלי של רפואות (באריזה ישראלית)
ללוחמים בשדה, פירסוס חו מר הסברתי בחוץ־
לארץ. הוועד עשוי לפנות אל ממ שלת צרפת
בדרישה לאפשר לו לשגר משלחת־חקירה לאל־ג׳יריה,
כדי לעמוד על מצב היהודים ולברר את
הרקע

האמיתי

האירועים

האנטי־יהודיים

המעמיס שאירעו לאחרונה. כ שלב מאוחר יותר
יצטרך הוועד לתת את דעתו על רעיון המתגבש
לאחרונה אצל ועדים דומים באירופה: הקמת
בריגדה בינלאו מי ת בצבא השיחרור.

• בנימין דורון, גיזברה החדש
שד עירית חדרה, העובד כתפקיד זה
תישעה חודשים, יגיש בקרוב את
התפטרותו. הסיבה האמיתית להת פטרו ת :

חיפה

דורון אינו מסוגל לנהל את הענינים הכספיים
בעיריה ב שיטה המקובל ת בעיריה זו, לפיה
מתחייב ראש העיר, מטעמים קואליציוניים,
לשלם סכומים אשר העיריה אינה מסוגלת לעמוד
בהם.

הסכם משחר

• סם דוכינר יחזור דהיות תעשיין
כישראל. הפעם מתכנן סב
דובינר לעבד 5000 דונאס מטעי
אשכוליות, לפלחים ומיצים. במרכז ה,מטע
הוא מ תכנן להקים את בי ת החרו שת
שלו. דובינר כבר פנה למשרדים הממ שלתיים
המתאימים, ביקש להעמיד לר שותו קרקע ומים,
הודיע כי לא ידרוש כל עזרה מ מ שלתית
נוספת.

• המיליונר סם רוגוזין, שהכריז
כמסיבת עתונאים בתל־אביב, כי הוא
עומד להקים מיפעל תעשייתי גדול,
אולם סירב לומר איזה מיפעל הוא
מקים, נתכוון להקמת מיפעל לייצור
נייר שייתחרה במפעל החדרתי. רוגו-
זין פנה לשר המיסחר והתע שייה, הודיע לו
כי ישקיע 10 מיליון דולאר, אולם רק במיפעל
מסוג

רונוזין

מבטיח

שהוצאת

הזכיון

את הבחירות. מפא״י נשארה במיעוט•
אולם אחרי שהדתיים־לאומיים מכרו את
הרב ניסים, קפצה מפא״י על המציאה. הציעה
היא לד״לים: מדוע לכם ללכת עם האופוזיציה,
אם אתם יכולים לגמור עמנו על
אותו בסיסז הד״ל, המעדיפים תמיד ללכת
עם מפא״י, מכרו את הקואליציה החדשה,
הגיעו לכלל הסכם עם מפא״י.
הסיכום: דחיית הבחירות, אי״הארכת תוקף
הרבנות הנוכחית.
איד להיתלות כאילנות. נשאר רק
לפייס את הרב יהודה לייב מיימדן, שדרש
בחירות מיידיות. מיימון עשה את מלאכת
ניפא״י, ומפא״י לא יכלה לפגוע בו. לרב
הקשיש נשלחו שליחים, שהציעו לו לדחות
את הבחירות לששה שבועות. התעקש הרב:
לדחות רק לחמשה שבועות.
מדוע? הרב הוציא לוח־כיס, חיפש תירוץ.
הוא מצא אותו בדמות ט״ו בשבט, ראש
השנה לאילנות, החל באחד בפברואר. הבחירות
נקבעו למועד זה, מתוף מגמה לדחות
אותן עד אז לתקופה ארוכה יותר,
תוך הסכמה כללית, ואחרי התפטרות מיימזן.
מי הפסיד מסיכום זה? הרב גורן איבד
את הרבנות הראשית, נשאר רב צבאי ראשי.
הרב ניסים נשאר רב ראשי ספרדי ללא
תוקף חוקי, יצטרך במרוצת הזמן לפנות
את דירת־השרד הממשלתית שלו, שעלתה
מאה אלף ל״י, את משרדו בהיכל שלמה
(ששתיים מקומותיו חכורות לממשלה) ,לוותר
על משכורתו ועל השליטה במנגנון
הרבנות המקבל שכר ממשלתי.
אולם, ניחמו אותו הד״ל, מוטב להישאר
רב ראשי ללא תוקף חוקי, מאשר להביא
לבחירות מיידיות, בדן ייבחר רב ראשי אחד.
בינתיים נשארה ישראל ללא רבנות ראשית
בעלת־תוקף — ולפי כל הסימנים, יכול
מצב זה להימשך לנצח.

וח וזרזיר טזיגוז רצעי!
מידי מיפעל חדרה תביא

להורדת מחירי הנייר.

• משפטה של עליזה פאנו, הנאשמת ברצח פולה אליעז,
אשתו של הסופר רפאל אליעז, עשוי להתפתח לאחד המשפטים
הסנסציוניים כיותר כמדינה. שמותיהם של אנשים רבים עלולים
לעלות ב שעת בירור המ שפ ט. בינתיים חזר ה בה המ שטרה מכוונתה לצרף את
דפאל אליעז עצמו לתביעה.

• כמה כדורגלנים ישראליים מפורסמים יעזבו כקרוב את
ישראל, ברעש גדול. העוזבים יצטרפו לקבוצת כדורגל יהודית באוטרליה,
שהבטיחה להם תנאים מצויינים, המתאימים לכדורגלנים מקצועיים.
$מועדון נודיסטי ראשון בישראל עשוי לקום באילת. אחרי
שעשרות •אנשים פנו אל יוז מי הקמתה של תנועה נודיסטית בישראל, התגב ש
בקרב כמה מתו שבי אילת הרעיון כי חוף ים־סוף הוא המקום האידיאלי
להגשמת הרעיון, זכי הדבר ע שוי לשמש נקודת־משיכה ח שובה לתיירות
לאילת. ה צעד הרא שון: השגת ר שיון באילת.

• כלי-עזר לשוטרי התנועה יוכנס בקרוב לשימוש במשטרת
התנועה של ישראל. עד היום נאלצו ה שוטרים, שביק שו לסלק
מכונות שחנו ב מ קו מו ת אסורים, לה שתמ ש ב שיטו ת פרי מיטיביו ת של פריצת
דלתות ה מכוניו ת ו הזז תן על-ידי התנעה. בקרוב יוחל ב שימו ש בפלטפורמת
מיוחדת שתיכנס מתחת למכונית החונה במקום האסור ותעביר אותה בקלות
למקום החניה המותר.

• סיוט שיטת טביעת האצבעות הפרימיטיבית, הנהוגה
עד היום במשטרה, יוסר בקרוב. ל שימו ש יוכנס מכ שיר חדש למטרה
זו: האזרח שידרש למסור טביעת אצבעות, שוב לא יאלץ ללכלך את ידיו
בצבע ה שחור. טביעו ת הידים תצולמנה במכ שיר חדיש ומ שוכלל למטרה זו.

ימנעו מלגעת כרשת הדייגים שלו ומלהפ־ריע
לו לדוג.

ראשה שנ הדרב 1י
הדברים היו כל כך מסובכים עד שכמעט
איש לא הבין עוד את ההשתלשלות. למרות
זאת היתה הגיונית בהחלט.
מפא״י רצתה בעיקר לחסל את הרב יצחק
ניסים, שדויד בן־גוריון מנהל נגדו מסע-
נקמה פרמי. בן־גוריון תמך במועמדותו של
הרב שלמה גורן לכהונת הרב הראשי האשכנזי,
לא משום שחיבב במיוחד את גורן,
אלא מפני שרצה להיעזר בו לסילוק ניסים.
הדתים־הלאומיים, לעומת זאת, לא היו
מעונייניס במיוחד בניסים. הם רק רצו
למנוע בכל מחיר את בחירת גורן.
על רקע זה התפתחו השבוע הדברים
בקצב מהיר.
מקח וממכר. ח״כ צ״כ אלימלך רימ־לט׳
שהוא עצמו רב בדימוס, הציע לכנסת
לדחות את הבחירות בשנה אחת. להאריך
לפי שעה את כהונת הרבנות הנוכחית של
הרב ניסים.
מפ״ם ואחדות־העבודה, השונאות את ני־סים,
היו מוכנות לתמוך בדחיית הבחירות,
כדי להרגיז את ביג׳י. אך הן לא היו מוכנות
להאריך את תוקפה של הרבנות הנוכחית.
על רקע זה נוצרה פשרה, במתכונת של
״קואליצית ניר״ .כל המפלגות, זולת מפא״י,
התאחדו מאחורי ההצעה המתוקנת, הדוחה

חודשים ארוכים התנהל מו״מ בין ראש־עירית
חיפה ובין ועד הר הכרמל על העברת
נכסי הרעד לרשות העיריה ולבעלותה.
ועד הר הכרמל סירב בתוקף למסור את
רכושו ללא תמורה, טען כי אף אם ייענה,
יתבע פיצויים של רבבות לירות. ראש״
העיר חיפה, אבא חושי, איים להוציא צו
הפקעה, אולם הוועד לא נבהל.
אנשי הוועד ידעו כי הפקעה כזו צריכה
אישור שר הפנים, והלה אינו ממהר בכך.
אך לפתע, ניאות ועד הר הכרמל להעביר
את רכושו לעיריה — ללא פיצויים. איש
לא הבין מדוע לפתע נתרככו אנשי הוועד.
השבוע נפתרה התעלומה. זעק חבר מפ״ם
בעירית חיפה, עורך־הדין קושניר, שהוא
גם חבר כנסת :״כאן נעשתה קנוניה בין
ראש־העיר לבין שר הפנים, אשר הסכים
לאשר את ההפקעה בתנאי שעירית חיפה
תקציב 150 אלף לירות להקמת בית־כנסת
בהר הכרמל. בחדרי-חדרים נעשתה קנוניה
מבישה על חשבון משלם המיסים•״ מילא
אחריו נציג סיעת הכללים, ד״ר ליגת־שראום
:״זוהי שערוריה, זה עסק ביש.״
אבא חושי, שלא רצה למתוח את הרצועה,
הצטדק :״אין כאן קנוניה, אבל יש
ציבור דתי גדול בעיר וצריכים להתחשב
בו. בית־הכנסת בהר הכרמל דומה לחורבה
ורק משום כך אנו מציעים את הצעתנו•״
חושי לא הכחיש כי הקמת בית הכנסת
בקשר עם העברת רכוש הר־הובטחה
הכרמל,
טען רק כי לא הוא ולא השר
,היו מיוצגים במו״מ: סגנו משה פלימן
ובא־כוח השר הם שהגיעו להסכם•
בסוף ישיבת העיריה, בה אושר הסכם
העברת הרכוש הגדול של ועד הר הכרמל
לידי חושיסטן, תמורת הקמתו של בית״
כנסת לד״לים, ניגש הח״כ הד״ל וחבר
מועצת העיר, הרב יעקב כץ לחושי, הודה
לו במילים נרגשות על נאומו.
ראש העיר הפועלי של חיפה בא במבוכה
:״דיברתי מחום, כי אני חולה,״ ניסה
להסביר. מחלתו הדיפלומאטית לא השלתה
איש מן הסוחרים הפוליטיים המנוסים
היושבים בעירית חיפה.

חקירות
ר ש לנו תקט לני ת
מותו של סמל הכבאים התל־אביבי, צבי
ורדי׳ שנשמט מהחבל לתוך באר יפואית,
בעת שניסה להוציא מתוכה גווית ערבי
שנפל פנימה, לפני שבוע( ,העולם הז ח
,) 1213 התקבל בציבור כתאונה טראגית
(ר!משן ב ע מו ד ) 19

אז ג׳ בכר זאת נתן את

ההוראה?
ך* קרב הנואש ביותר של דויד בן־גוריון השבוע לא זכה לפירסום. לכאורה היה זה
1 1קרב על כבודו של אדם אחר• אף למעשה היה זה קרב על מעמדם של בן־גוריון עצמו
ושל נעריו.
זמן קצר לפני התכנס הממשלה, כדי לקבל את הדו׳׳ח המלא של ועדת־השיבעה על עסק־הביש,
התכנסו שבעת חברי הוועדה בחדר צדדי בבניין משרד ראש־הממשלה בירושלים.
הם הראו לראש הממשלה את הדו״ח אשר עמדו להגיש.
מדוע לא יכול היה דויד בן־גוריון לחכות עד לישיבה של מליאת הממשלה עצמה? כמו
כל אזרחי המדינה, כבר ידע מה תוכן הדו״ח של הוועדה• היה בו לפחות פרק אחד אותו
רצה למחוק בכל מחיר.
פרק זה קבע כי הקצין הבכיר י, הוא אשר נתן את ההוראה הגורלית
לביצוע עסק־הביש.
בן־גוריון חשש מפני סעיף זה. הוא כבר השלים עם הבלתי־נמנע: שהוועדה תקבע כי
לבון חף מכל פשע. המיסמכים הוכיחו זאת מעל לכל ספק — ולמרות כל ההדלפות של
אוהדיו, לא היה בידי בן־גוריון שום מיסמך שירשיע את יריבו.
אולם בן־גוריון ידע כי אינו יכול להפקיר את הקצין הבכיר. עצם הקמתן של ועדת כהן
וועדת־השיבעה בא מפני שאיש מסויים — ״האדם השלישי״ ,סבר כי נערי־הזוהר הפקירו
אותו במשפט שהתנהל נגדו, ועל כן פתח את פיו ומסר את העדות המרשיעה, שגילגלה
את כדור־השלג של הפרשה.
מה יקרה אם יגיע גם הקצין הבכיר לכלל מסקנה כי הפקירו אותו? שמא יחלים שאינו
רוצה להיות שעיר־לעזאזל? שמא יפתח את פיו ויגול את האחריות לעסק־הביש על אנשים
גבוהים ממנו? מה יקרה אם גילוייו יפוצצו פרשיות נוספות, עסקי־ביש חמורים ומרשיעים
לא פחות מפרשת־לבון?
אי אפשר היה להפקיר את --י• בן־גוריון ידע זאת, וגם חברי הוועדה הבינו
על מה הוא נלחם. הם לא רצו להכריח את ראש־הממשלה לצאת לקרב חדש׳ לחיים ולמוזת.
הם היו מוכנים לאפשר לו להסכים לשביתת־נשק — לפחות זמנית. על כן, כאשר איים
בן־גוריון כי פירסום הדו״ח כפי שהוא יביא למלחמה חדשה, הסכימו השרים למחוק את
הסעיף הנדון.
כך קרה שכאשר פורסם הדו״ח, היה שונה בנקודה אחת מן הדו״ח שכל אזרח במדינה
כבר ידע עליו, מתוך ההדלפות לעתונות. לבון טוהר — אך איש לא הואשם בפירוש.
ההגיון היה צולע — אבל השלום נשמר.
כל השרים הצביעו בעד קבלת הדו״ח — מלבד ארבעה. בן־גוריון נמנע מלהשתתף בהצבעה,
כדי שיוכל תמיד לטעון כי לא היה שותף להחלטה. נמנעו מהצבעה: משה דיין, מראשי
קבוצת נערי־הזוהר, המעורב בעניין; גיורא יוספטל, מלחך פינכתם הקבוע של נערי ביג׳י;
ואבא אבן, המקווה עדיין אף הוא, להיכלל בין היורשים•

אצבע לעבר השלושה
ך* וועדה הסכימה להוציא את הסעיף על אחריותו של הקצין הבכיר, מפני שסעיף
1 1זה לא היה דרוש. בקבעה כי לבון לא נתן בשום פנים את ההוראה, וכי שוס אדם
אתר לא נתן אותה, הוטלה ממילא כל האחריות על שכמו של הקצין.
הקצין עצמו לא יכול היה לבוא בטענות הגיוניות. אחרי שנתגלה כי מזכירתו זייפה לפי
הוראתו מיסמך רשמי, כאילו לבון הוא שנתן את ההוראה, לא יכול היה איש להגן עליו
בתום־לב.
אם קביעה זו לא היוותה פגיעה בקצין הבכיר, היא היתה, לעומת זאת, פגיעה חמורה
בצה״ל. כי למעשה קבעו השרים שקצין בצר,״ל, ולא מן השורה הראשונה, היה מסוגל ליזום
לבדו ולהביא לביצועו של עסק־הביש הגדול ביותר בתולדות המדינה, עסק בעל משמעות
שלא היתה צבאית בלבד, שהביאה לתוצאות מדיניות מרחיקות־לכת. השבועון טייס, למשל,
בכתבו על פרשה זו, טען כי היא שהביאה למיפנה הגורלי במרחב וגרמה להשמטתו מידי
הגוש המערבי.
הוועדה יכלה להחליט ככל שעלה על דעתה הקואליציונית: האיש הישראלי לא קיבל את
המסקנה. האזרח, שהוא גם איש־מילואים המכיר את צבאו, לא היה מוכן לקבל את ההנחה
כי עסק־הביש בוצע על דעתו של קצין זה או אחר.
לגבי האזרח, היה כל הענין פשוט בתכלית. אם לבון, שר־הבטחון דאז, לא יזם את
עסק־הביש ולא נתן את ההוראה — מי נתן אותה? יכלו לעשות זאת רק שלושה אנשים
במדינה: שמעון פרס, מי שהיה אז המנהל הכללי והדיקטאטור הכל־יכול של משרד־הבסחון;
משה דיין, מי שהיה אז ראש המטה הכללי; ודויד בן־גוריון, האזרח הפשוט משדה
בוקר׳ שקיים מאחורי גבו של לבון פגישות סודיות עם שני האחרים.
זאת ידע בן־גורינן. זאת.ידעו גם שאר נערי־הזוהר. על כן לא יכלו לקבל את הדו״ח
בשתיקה. הם היו נאלצים להשתמש שוב בכל אמצעי הלוחמה הפסיכולוגית, להכניס בכל
מחיר לראשו של אותו אזרח כי הדו״ח הוא כוזב, שמחבריו הם מטומטמים או משוחדים,
שלפסק־דינם של שיבער, שרים בממשלת ישראל אין שום ערך הגיוני ומעשי.

״אחותף זוגה״ ושאר התעלולים

ך* תחיל ככף דויד בן־גוריון עצמו. עוד לפני ישיבת הממשלה, באותההתיעצות
חברי הוזעדה בטענה הגיונית, לכאורה :״אמרתם שהקצין טען כי
1 1חשאית, בא אל
קיבל את ההוראה בשיחה בארבע עיניים עם לבון. קבעתם שזה שקר, ועל כן הטלתם את
האחריות על הקצין בלבד. אבל אם אתם קובעים שהוא שקרן — מניין לכם שלא שיקר

שו הושת: גווע הוציא סעיף מן הוו״ ח
באמרו שלא קיבל את ההוראה מאדם אחר?״ במשפט זה רצה לערער את כל ההגיון של הדו״ח.
בישיבת הממשלה עצמה כינה ביג׳י את לבון בשם ״שקרן״ ,טען ני ע־־ורי בוועדת־החדץ־
והבטחון מלאת שקרים. אין זה רגיל בעולם כי שר־בטחון אחד יכנה שר־בטחון שני,
חברו למפלגה, בתואר זה. אולם במציאות של ישראל בתום 1960׳ היה זה רגיל עד שאיש
לא הגיב על כך.
עיקר המערכה נוהל שוב בידי ״יונייטד פרס״ — חבורת כתבלבי פרס ושות׳׳ המפוזריג
בכל העתונים. עוד לפני פירסום הדו״ח, ומיד אחריו, הציפו את המדינה במבול של
שמועות, ידיעות וטענות, שנועדו לבלבל את האזרח לחלוטין, לזרוע בלבו את האמונה
כי אי־אפשר לדעת את האמת. בין הפנינים של מערכה מתוכננת זו:
• המזכירה חזרה בה מעדותה. הכתבלבים רצו לשכנע את הציבור שאין להאמין לדברי
המזכירה, שהושמעו ללא שום לחץ באוזני היועץ המשפטי בחוץ־לארץ — וכי יש להאמין
להכחשה החלקית, שנאמרה אחרי חזרה ארצה, לקירבת הבוסים לשעבר שלה — פרס
והקצין הבכיר. מובן שעדותה המקורית של המזכירה מפלילה אותה בפלילים. לכן,
קבלת הדרכה משפטית, ביקשה לתקנה.
• בן־גוריון יפרסם גילויים מרעי שים על תעלולי לבון בימי היו תו שר־הבטחון. טענה
זו הושמעה מדי יום ביומו — אך בן־גוריון לא פירסם אף תעלול אחד. הוא פשוט מילא
פיו מים, חייך חיוך מסויים. הוא האמין, לפי השיטה הבדוקה המקובלת אצל משמיצים
מיקצועיים, כי אחרי שהקהל ישמע על תעלולים אלה מאה פעמים, יתחיל להאמין בקיומם,
ישכח כי מעולם לא שמע במה המדובר. הדבר הזכיר את המשפט הקלאסי :״אחותך זונה״.
אפילו יוכיח האיש כי אין לו אחות, יידבק בו ריח של זנות.

בן־גוריון יגלה שני

מקרים בהם

עמד

לבון לבצע

עסקי־ביש

ורק

עי רנו תו

הר מטס׳ל, שעירער על החלטות אלו, מנעה את הביצוע. האמת: משה דיין התפטר בשעתו,
אחרי שלבון גילה עסק־ביש מסויים שדיין עמד לבצעו — ולבון הוא שמנע את הביצוע.
בן־גוריון התערב משדה־בוקר והכריח את לבון להחזיר את דיין לכהונתו.
ס קיים מיסמך ה מוכיח כי לבון היה שותף ״לתי־הנון. הכללי של עסק־הבי ש״ .היתה זאת
טענה שפלה משני טעמים. ראשית, לבון עצמו הגיש מיסמך זה לוועדת השבעה, והוועדה
לקחה אותו בחשבון בקבלת מסקנותיה. שנית: מאחר שפקידי פרס אוסרים את פירסום
פרטי העסק־הביש עצמו, אי־אפשר היה לאזרח גם להבין מה פירוש המושג ״תיכנון כללי״.
לתיכנון, עליו מדובר, לא היר, שום קשר עם עסק־הביש. הוא דן בחלק של אותם עניינים,
עליו לא עירער איש.
הושמו בפי אישים שונים, וביניהם פנחס רוזן, חצאי פסוקים שנקרעו מהקשרם,
נועדו לעורר את הרושם הכוזב, כאילו ר,ם מסתייגים מלבון בנקודה זו או אחרת•
אולם הפנינה הפיקנטית ביותר של השבוע נזרקה על ידי בן־גוריון, כאשר התמרמר
בישיבת הממשלה :״שש שנים הייתי שר־בטחון לפני לבון, ושש שנים אתריו. מעולם לא
היו לי בעיות עם אנשי מערכת הבטחון.״ היתד, זאת הרשעה עצמית: המסקנה המתבקשת
ממנה היא רק שאותם אנשים, הנאמנים ללא־סייג לבן־גוריון, הם גם האנשים שחיבלו
במאמצי לבון בימי כהונתו. ונשאלת השאלה: בפקודת מי, ולטובת מי?
הטענה החוזרת של כתבלבי פרם, כאילו הוכיח לבון את עצמו כשר־בטחון גרוע, ועל
כן היו רשאים לסלקו גם בעזרת זיופים, נובעת מאותו הגיון. היא מזכירה את הרוצח
הצעיר שהרג את הוריו, ביקש להקל בעונשו מפני שהוא יתום. אותם האנשים שמיררו
את חייו של לבון כשר־הבטחון, ביקשו עתה להיעזר בפרי מאמציהם שלהם כדי להוכיח
שלבון לא הצליח להשתלט על העניינים.
הגדיל לעשות נתן אלתרמן, משורר החצר של ביג׳י ואיש־אמונם של פרם וישות׳ ,כאשר
תבע השבוע מלבון לפרסם התנצלות רשמית על ההשמצות שהשמיץ את ״מערכת
הבטחוך. השיב לו בעקיפין חיים שורר, עורך דבר, כאשר תבע כי יוגש משפט נגד
אלקנה גלי, סופר ידיעו ת אח רונו ת וחבר־כבוד של ״יונייטד פרס״ ,על שטען בשעתו שלבון
יזם פעולות תגמול צבאיות לסיפוק התאווה האקטיביסטית של קציני צה״ל ולרכישת אהדתם.

העובדות היסודיות
ף* להבדותותוהטענות, שרדפו אשד, את-רעותה בקצב מטורף׳ לא יכלו -להשכיח
^ את העובדה היסודית, שאושרה השבוע סופית, והמזעזעת במערומיה:
העובדה שקבוצה של פקידים ושל קצינים, החוסה בצלו של דויד בן־גוריון, השתמשה;
בפשעים פל׳יליים כדי לחסל שר נבחר, שהיה ממונה עליהם.
על עובדה זו אי־אפשר לעבור לסדר־היום.

אתמור יזין, היום שקה: היוו 1956 ,

* גלי גם פי תו ם ה שבוע מאמר, בו הציע למנו ת שר־תעמולה רשמי בממ של ת ישראל,׳
אישר בזא ת את גילויי העולם הזה 1209 שנערי־הזוהר חותרים להקמת מיניסטריון׳
לתעמולה אשר יהיה כפוף להם.

*ה היה קווה לורא נסוג יגאו ארון מאבו־עגיל

המהפכה ש

ולה, או ד ה, ברוכים הבאים, סג-
\ ! יורם כך שרה התזמורת הניידת,
שניצבה ליד המטוס. ארבעה מנגני
גיטארד״ בלבוש הדרום־אמריקאי הססגוני,
בעלי חולצות־משי מבריקות ושרוולים תפוחים,
שרו לנו סרנאדה :״ברוכים הבאים
לד,באנה
לפתע מת השיר באיבו׳ במו תקליט על
פטיפון ישן, אשר שכחו למתוח את הקפיץ
שלו. הסמבה העליזה הסתיימה ביללה
דוקרת־לב. כי המנגנים — מעין ועדת־קבלה
של הבירה העליזה — נוכחו לפתע
לדעת, שמתוך מטוס קובאנה, שבא ממיאמי,
ירדו רק ארבעה נוסעים. וזאת בחודש
דצמבר, שיא עונת־התיירות. ומבין הארבעה,
רק אני הייתי אורח זר.
שום דבר אחר לא יכול היה להבהיר
במהירות כה אכזרית את מצבה של קובה
כיום: גן־עדן מנודה, אפוף מיסתורין ופחדים,
אשר כל הנוסע אליו, מוזהר שהוא
עושה זאת תוך סיכון חייו.
מה קורה, לאמיתו של דבר, בהבאנהז
מה שומעים שם: שריקת יריות והדי פצצות,
או שירת הסניוריטאם והדי תופים?
אחרי ביקור של שבועיים, בכל רחבי
האי, אני יכול לענות: אלה גם אלה. אבל
הקולות העליזים רבים וחזקים הרבה יותר
מהמולת המלחמה. מדי פעם מתפוצצת אומנם
פצצה בהבאנה, אבל היא נבלעת במהרה
באוזירה המשכרת, העליזה של העיר•

״תן דו חזק, פיד?
^ לילההרא שון לבואי הנה, התפו-
—£צצו שש פצצות. דבר זה, כשלעצמו,
אינו בלתי־רגיל כאן. אבל אחת הפצצות
האלה הרסה את תחנת־הכוח, המספקת חשמל
לשליש העיר הגדולה והיפה, ובמשך
יום והצי היתד, הבאנה שרויה חלקה ב־

אפשרויות של פלישה, ובלילה שר שירים
עליזים על אותו נושא.
ערב אחד הוזמנתי למועדון־לילד, קטן אך
מפורסם מאוד. קוראים לו בודגינוה דל
מדיו, כלומר: המסבאה הקטנה שבאמצע.
השם ניתן לה לפני עשרות שנים, על־ידי
אורחים שהיו נכנסים לשם, בדרכם מכיכר
הקאתדראלה העתיקה אל כיכר בית־הנבח־רים.
מכיוון שהמסבאה נמצאת באמצע הדרך,
זכתה לכינוי זה. כאן מתכנסת הבור,ימה
של הבאנה: משוררים, סופרים,
אמנים.
אין תזמורת, רק שלושה גברים המנגנים
איש־איש על כלי אחר. מנגן הגיטארה הוא
גם משורר ידוע. בטוב ליבו בשירה ויין,
הוא מחבר שירים חדשים, אשר כעבור
יומיים־שלושה הופכים שלאגרים עממיים.
אותו ערב, למשל, שר לכבוד האורחים
הזרים המעטים, שהיו שם, שיר על הפלישה,
אותו חיבר לפני שבוע .״כאן, חבר,״
הוא שר בקצב דרום־אמריקאי משכר ,״מחכים
לפלישה אם מישהו ידחוף את האף,
תן לו חזק, פידל, תן לו חזק!״
ובראדיו מכריז פידל :״כל יום, כל שעד,
חשובה — ככל שפלישתם תאחר, כך יהיה
להם קשה יותר להצליח. כי העם יהיה מאומן
יותר, מוכן יותר להקביל את פניהם״.
פקיד הבאנק, שהחליף את הדולארים שלי,
משך כלפי מעלה את חגורת־האקדח שלו
וענה :״כן, סניור. אנחנו מוכנים!״
לישראלי, הזוכר עדיין את מלחמת תש״ח,
נראה כאילו חזר לתל־אביב של ימי השיירות,
חיות הנגב וכובעי־הגרב. צעירים מזוקנים
נושאים אקדחים לתפארת, וד,מיליציה
לובשת את מדיה בשוויץ פרטיזאני. אלא
שלא רק הדמיון החיצוני עם פלוגות ה־פלמ״ח
מספק כאן מזון למחשבה.
מאז יומי הראשון כאן, לא חדלתי לשאול
את עצמי: מה היה קורה בישראל,

• מאת•

שלו כהן
חשכה. המעלית בבית־המלון שלי לא פעלה,
ממזג־ו־,אווירי, החיוני באקלים החם התמידי,
חדל לפעול, ובמקום הרמזורים החשמליים,
ניצבו שוטרים בהצטלבויות הרחובות,
כדי להנחות את התנועה.
דבר זה, לכל הדעות, אינו רגיל — אפילו
בהבאנה. אך איש מכל אלה שפגשתי
לא נראה מופתע במיוחד .״ככה זה,״ הסביר
לי נהג המונית, שעזר לי לפענח את
כותרות העתון ,״פה בקובה תמיד היו
פצצות. כשבאטיסטה היה בשלטון, קאסט־רו
הטיל פצצות. כשקאסטרו בשלטון —
אחרים זורקים פצצות.״
אלא שפצצות אלה אינן גורמות, לרוב,
נזקים של ממש. בדרך כלל, אלה הן פצ־צות־הפחדה,
המתפוצצות ברעש אדיר ומחב-
לות, לכל היותר, בשמשות של כמה דירות.
הישגן הממשי היחיד: הן מזכירות לכל
איש בקובה כי משטרו של פידל קאסטרו
עומד מול בעיות ואויבים לרוב. לא רק
אויבים מבפנים, אלא גם מבחוץ. הכל
משוחחים כעת על איומי הפלישה, המרחפים
באוויר.
מנין תבוא הפלישה? מארצות־הברית, באופן
רשמי? מרפובליקה שכנה, תחת מסווה
של תנועת שיחרור קובאית אנטי־פידליס־טית?
לאיש ברחוב, זה היינו הך. הוא מבליט
את הנשק שחולק לו כאיש מיליציה;
בשעות היום הוא משוחח עם חבריו על

לולא הסכים הפלמ״ח להתפרק? מה היה
קורה, אילו סירבו פלוגות הפלמ״ח להיטמע
במשטר וד,בולשיט השאולים מן הצבא
הבריטי; אילו הרחיבו את מסגרתן גם מחוץ
למחנותיהן, עד ש״רוח הפלמ״ח״
היתר, הופכת מסגרת חברתית לכל המדינה?
מה היה קורה אילו סירב יגאל אלון להיכנע
לאולטימאטום של האמריקאים, ולא
נסוג מאבו־עגיילה? מה היה קורה אי לו...
ותמיד, תוך אנחה, אני מגיע למסקנה: מן
הסתם, היה קורה אצלנו משהו כמו זה
הקורה עתה בקובה. מהפכה של בארבודוס
פלמ״חאים, עם כל האתגר, הסיכויים והסיכונים
הכרוכים בכל מהפכה.

דעתו של חרושציוב
**י, כעצם, מתנגד לפידל קאסטרו ולב
/משטרו? בראש וראשונה אפשר למנות
את בעלי האחוזות האדירות, שרכושם הולאם.
כמעט כולם ברחו לארצות־הברית או
למדינה שכנה, מתכננים משם הפיכה חדשה•
אותם אפשר להבין.
מלבדם קיים גורם אדיר: ארצות־הברית.
תחילה היתד, גישת הצפון־אמריקאים אל
פידל קאסטרו חלוקה. דעת־הקהל היתד, ברובה
אוהדת לקבוצת המורדים האמיצים,
שלחמה בסיירה מאסמרה נגד רודנותו של
הסמל־לשעבר, פולגנציו באטיסטה. משטרו
של באטיסטה היה מן הרקובים והאכזריים

ביותר באמריקה הלאטינית, ומרתפי העינויים
שלו היו לשם־דבר. אך לעומת סלידה
המונית זו מבאטיסטה היו גורמים אחרים
בארצות־הברית שחששו מפני כל הפיכה.
היו אלה בעלי החברות האדירות, שחלשו
על מטעי הסוכר והטאבאק של האי.
הם היו בעד באטיסטה, כי את באטיסטה
יכלו תמיד לקנות.
כיום, פחות משנתיים אחרי נצחונו של
קאסטרו, צועד רוב רובה של דעת־הקהל
בארצות־הברית מאחורי אילי ההון והאם־
טראטגיה בשינאתם לקאסטרו. כיצד קרה
הדבר?
מטיחים האמריקאים :״הוא קומוניסט!״
למילה זו אין מה להוסיף. אין האשמה
כבדה יותר, בחלק זה של העולם. אגב,
בעת ביקורו האחרון במרכז האו״ם, נשאל
ניקיטה חרושצ׳וב על־ידי עתונאים אמריקאים,
אם פידל קאסטרו קומוניסט. השיב
ניקיטה :״איני יודע אם הוא קומוניסט. אני
רק יודע שאני פידליסט!״
מסבירים אנשי קאסטרו :״איננו קומוניסטים.
היאנקים שונאים אותנו מפני שחיסלנו
את זכויות־היתר שהיו להם כאן,
ומפני שהכרזנו על עצמאותנו משלטונם.״
האמת, כרגיל, רחבה הרבה יותר. משטרו
של קאסטרו הלאים אומנם את המטעים הענקיים
ואת המיפעלים הגדולים — גם של
היאנקים וגם של המיליונרים הקובאיים.
הוא חילק את האדמות לאיכרים והנהיג
ריפורמות שונו,״ הדומות מאוד לאותן הנהוגות
בברית־ד,מועצות. אולם הן גם דומות
לכמה מן השיטות הקיימות בישראל,
למשל.
אילו היתד, המהפכה הפידליסטית נשארת
תנועה מקומית מוגבלת, יתכן כי האמריקאים
היו סופגים את המהלומה, מעודתים
מעט את פניהם, מנכים את ההפסדים ממס־הכנסה,
ומשלימים עם העובדות. אך לסי
כל הסימנים, אין מהפכה זו סוף פסוק,
אלא תחילתו של פרק ארוך מאוד. לא רק
בתוך קובה עצמה, כי אם בכל רחבי אמריקה
הלאטינית. מדינות אלה נתונות, במידה
זו או אחרת, לאותו מצב בו היתה קובה
שרויה עד לסילוקו של באטיססה: שלטון
רודני ופיאודאלי, לרוב רקוב ומושחת, הנתמך
על־ידי ארצות־הברית, והמשתף פעולה
עם אילי ההון הצפון־אמריקאיים. ומתחת
לשלטון זה: עוני ממאיר, בורות ורעב•
הלהבה
שניצתה בקובה מתיזה ניצוצות
בכל המרחב הלאטיני, ובארץ אחרי ארץ
פורצות מרידות והתפרעויות, שמנהיגיהן
קוראים :״יחי פידל!״ הממשלות הנוגעות
בדבר, ואיתן וושינגטון, צועקות מיד כי
זוהי מלאכתם של סוכנים קובאיים. אולם
אין כל צורך בסוכנים קובאיים. המהפכה
הפידליסטית עושה את שלה מבלי שקאסם־
רו ואנשיו אף ינקפו אצבע בארצות השכנות•
עצם קיומם מספיק ללבות את אש
המהפכה שם• לכן הוצבו הבארבודוס גבוה-
גבוה ברשימת האויבים של ארצות־הברית.

הימים היה סטודנט בר,באנה, השתתף בהתקפה על
שדד,־התעופה של העיר, חילק כרוזים והסית פוע־

אדונים חושים

של הבאנק האמר
מודיע :״אנו תומו
האיגודים המקצועיים.״ בראש המדרגות המובילות

על מסטיק וגלובוס
^<.בל אוייב של ארצות־הברית יש כ/יום
אפשרות בדוקה: לבקש עזרה מן
הרוסים. בכל מקרה, הם נענים בהתלהבות.
כך קרה גם בקובה, דבר שהגביר עוד יותר
את הצעקה ״קומוניסטים!״ מעבר לים ה־קאריבי.
כיום
אין קשרי מסחר בין קובה לבין
ארצות־הברית. לגבי האיש הקטן כאן מתבטא
הדבר במחסור של מיצרכים פעוטים
יומיומיים. כך, למשל, שעה שישבתי באחד
מבתי־הקפה של הבאנה, הבחנתי שסניוריסה
יפה להפליא נועצת בי מבטי סקרנות. חייכתי
לעברה, והיא השיבה בחיוך. אך במהרה
התברר לי שלא קסמי האישיים הם
שמשכו את מבטיה הלוהטים, כי אם המאס־טיק
שלעסתי• ״אי־אפשר להשיג מאסטיק
עכשיו,״ הסבירה לי.
פעם אחרת, חזרתי מסיור ארוך באחד
הכפרים השיתופיים שהוקמו על האדמה המולאמת.
המדריך שנלווה אלי מטעם המכון
לידידות עם העמים, דאג לכל דבר, הוביל
אותי לכל מקום שרציתי. היה זה גבר
צעיר, גבוה ורזה, שנעצר בשעתו בשל
פעילות מחתרתית נגד באטיסטה. באותם

שוויץ פלמ״חאי

מאפיין את
משוויצים עו
כאשר עמדו בשמירה, ליד שער הבסיס המרו

ז ולולא החנוק הפלס? התשובה: בקובה

ל הפלמ״דו

לים לשביתות. כאשר נתפס׳ הולקה בשוט על כל
;ופו: מקדקוד עד רגל. הוא הוחזק במעצר, עו

אשר הגיע גל אדיר של עצורים חדשים,
בעקבות רצח ראש הבולשת. לאלידיו, מדריכי,
לא נותר מקום בבית־הסוהר׳ והוא
שוחרר בערבות עד לעריכת משפטו. הוא
ניצל את ההזדמנות כדי להימלט לארצות־הברית.

היום לא שככה שנאתו לבאטיסטה
ולכל הקונטר־מהפכנים למיניהם .״אילו היד,
פידל נותן לי לנהוג כרצוני,״ אמר, תוך
שיחה על המורדים הנתפסים עתה בהרים,
״הייתי מוציא את כולם להורג.״ והוא יכול
בלי קושי לבצע זאת: תחת חולצתו היה
תקוע אקדח ובתא־הכפפות של המכונית
היה מונח אקדח שני.
אותו לילה, בתום הסיור, רצה אלידיו, מד־ירכי,
לרשום משהו. הוא חיפש את העט
הכדורי שלו, ומשלא מצאו, היה נרגז. התפלאתי.
הרי אין דבר זול יותר מעם כדורי,
הדומה לגלובוס שלנו. אלידיו הסביר :״קשה
להשיג אותם עכשיו. אי־אפשר להביא מאמריקה.״

ערב
בטרופיקאנה

:י צ׳ייס מנהאטן באנק. השלט הגדול בפ תח הבאנק
1בהחרמה ה מהפכני ת של באנק זה. ננצח! מחלקת
הבאנק, עומד נציג האדונים החדשים: חיל קובאי.

המיליציה בקובה. שניים אלה, בלבו שם המרו של,
:נשק שבידיהם, כ מו כל חייל חדש. הם צול מו
של צבא המיליציה של קובה, ליד הבאנה.

^ לה מחפורים פעוטים. ישנן תום־
\ | עות חמורות יותר. למשל, כמעט כל
נהג מונית שעמו שוהחתי, רטן: אין לו
פרנסה. היו זמנים שמאות אלפי תיירים
אמריקאיים היו כובשים את הבאנה היפה.
הדולארים זרמו בנחל אדיר 100 .מיליון
לשנה. כעת, לא תמצא תייר אמריקאי אחד
בכל העיר. כאשר סיפרתי בארצות־הברית
שאני מתכוזן לנסוע לקובה, לא היה אדם
אחד שלא הרים את ידיו בתדהמה והזהיר
אותי שאני מסכן את חיי. ובכל זאת׳ כפי
שאפשר לנחש, עודני חי. על אף אנשי המיליציה
הנמצאים בכל מקום, לא ראיתי
עדיין עיר כל־כך שקטה וידידותית. אך
לגבי האדם ברחוב של ניו־יורק ומיאמי,
קובה היא מחנה מבוצר, שכל פסיעה בו
היא סכנת נפשות. וחוץ מזה, בקובה שולטים
״קומוניסטים״ נוראים.
מכל מקום: אמריקאים — סליחה ,״יאנ־קים״
,כי גם הקובאים הם אמריקאים —
אין, מלבד כמה עתונאים. בתי־מלון מפוארים,
מן המעולים בעולם, עומדים ריקים
כמעט לגמרי. הבאנה ר׳,לטון, למשל, עשוי
כדי לקלוט אלפי אורחים ומבלים ליום. אד
למותיו הענקיים שוממים. הוא הולאם, והממשלה
מחזיקה אותו על חשבונה. בעד
הכסף הזה קוראים לו הבאנה ליברה ,״הבאנה
החופשית״ .על חזיתו נצבעו צבעי
הדגל הקובאי וראש הממשלה, פידל קאסט־רו,
מתגורר באחת מקומותיו העליונות.
הלכתי לראות את ההצגה במועדון־הלילה
טרופיקאנה, כי כולם שאלו אותי בתמהון:
״מה, אתה בהבאנה ולא הלכת לראות את
מרופיקאנה?״ זה מקום אגדי. ההצגה הנערכת
בו בחצות עולה ביופיה ובממדיה
על ההצגה המפוארת ביותר של פולי בר־ג׳ר
בפאריס. בחודשי דצמבר־פברואר צריכים
להזמין מקומות זמן רב מראש: או
לשלם שוחד הגון לרב־המלצרים.
האולם המפואר יכול להכיל׳ לפי הערכתי,
קרוב לאלף איש. ההצגה עצמה מכילה
כמה עשרות אמנים — בעיקר אמניות של
הסיגנון המופשט. לא היה כל קושי למצוא
מקום. התזמורת ניגנה, הרום הקובאי הנפלא
זרם, הזרקורים שטפו את הבמה בשלל
אורות, הרקדניות רקדו, הזמרים זימרו.
ההצגה הסתיימה, לקול תשואות הקהל.
הבסתי סביבי. היינו בסך הכל 12 איש באולם
הענקי.
במלון נאציונל, מוסד כלל לא מבוטל,
מתאכסנת עתה משלחת של אלג׳יריה החופשית,
כאורחת הממשלה. מלבדה ישנם
עוד כמד. אורחים בודדים — ו־ 300״מורדים
צעירים״ .משהו כמו הגדנ״ע שלנו, רק
בלי תספורת. זקנים אין להם עדיין, אבל
את שיער ראשם הם מגדלים, במיטב המסורת
של הבארבודוס. הם הובאו מן הכפרים,
כאורחי הממשלה, כדי להכיר את
בירתם.
נערים אלה, שלפני שנתיים הילכו לרוב
יחפים ובלויים במטעי הסוכר והטאבאק,
מאוכסנים במלון העולה פי כמה בהידורו
על מלון המלך דויד בירושלים. בסיוריהם
היומיים הם מבלים במקומות שעד לפני
זמן קצר שימשו רק למיליונרים. סתם בעל
כמה מאות־אלפים לא היה מעז להיכנס

במיצעד המוני, ב רחובות בירת קובה, הבאנה. שעה שצעירה
קובאית נו שאת את דגל קובה המהפכנית, נו שאת חברתה
למיצעד רובה אשר עבר בירו שה מצבא באטיסטה. שתי צעירות אלה מתנדבות למיליציה.

לשם• כיום, פתוחים מקומות אלה לפואבלו
— העם. דבר זה, כמובן, אינו מכניס דו־לארים
לקופת המדינה. אבל אי־אפשר להעריך
בכסף את האהדה הפנטאסטית אותר,
קוצרת ממשלת פידל.

השוטר אמר :״אסור!״

ך* פסקת התיירות פגעה לא רק בן
1בתי־המלון, במועדוני־הלילה המרובים
ובנד,גי המוניות. גם המסחר הקמעוני סובל.
פר, ושם אפשר לראות חנות סגורה, כשעל
הדלת מודבקת מודעה :״נסגרה. מסי הרכוש
לא שולמו.״ המעמד הבינוני חי עדיין בתנאים
נוחים, כי רכושו לא הולאם, ובבתי־המרזח
אפשר לראות מאות גברים דשנים
הנהנים מתענוגות החיים.
״ומה מצב המעמד הגבוה?״ שאלתי לתומי•
״אין
מעמד כזד״״ היתד, התשובה.
החברות והמפעלים של בני מעמד זה
ד,ולאמו. הובטח להם פיצוי, באיגרות־חוב
ממשלתיות, אשר ייפדו בעוד 20 שנה. בתיהם
ומכוניותיהם הושארו ברשותם. אבל
כדי לקיים ארמונות ומכוניות פרטיות, דרושה
הכנסה גבוהה, ומעטים האנשים שנותרה
להם אותה הכנסה גבוהה שהיו רגילים
לה. על כן מעדיפים רובם לעזוב את קובה.
מותר להם לקחת איתם חמישה דולארים.
״הם עשו את כספם בקובה,״ אומרים אנשי
הממשלה ,״והכסף הזה חייב להישאר
בקובה.״
אבל הכסף לא נשאר בקובה• כי למרות
שהממשלה אוסרת כל עיסקה במטבע זר,

קיים שוק שחור פעיל מאוד בדולארים.
שער החליפין הרשמי הוא פסו קובאי אחד
לדולאר אמריקאי. נהגי מונית הציעו לי,
תוך נסיעה של חמש דקות, שניים ואפילו
שלושה פסו לדולאר .״יש לי חבר שרוצה לנסוע
לאמריקה,״ אמרו הנהגים, ללא יוצא
מן הכלל ,״אני רוצה לעזור לו בכמה
דולארים.״
את החבר הרוצה לעזוב אפשר לראות,
יחד עם עוד כמה מאות כמוהו, עומד
שעות בתור, ליד בניין השגרירות של אר־צות־הברית.
הם מגיעים בשעות הבוקר המוקדמות
ונשארים עד לשעות הצהריים.
זהו התור היחידי שאפשר לראות בהבאנה.
ביקשתי מנהג המונית לעצור לרגע וירדתי
לצלם את התור. אך גמרתי לצלם, ניגשו
אלי שני שוטרים• אמרתי לעצמי :״זהו זה,
חביבי. עשית משהו לא בסדר,״ והתכוננתי
להציג את התעודות שלי. אך השוטר חייך.
הוא לא הצביע על המצלמה שלי, כי אם
על המכנסיים הקצרים שלבשתי. כי בד,באנה
חם יותר באמצע החורף מאשר אצלנו
ביום חמסין .״אסור ללבוש מכנסיים קצרים
בעיר,״ הסביר לי .״נא לנסוע למלון
וללבוש מכנסים ארוכים.״ לבוש, כמו פורנוגראפיה,
הוא ענין של גיאוגראפיה.

המשך יבוא
^ פשר, כעצם, לספר הרבה על קובה.
\ €ויש מה לספר. אבל בעוד כמה דקות
יבואו לקחת אותי לפגישה חשובה. על־כן,
ברשותכם, אפסיק כאן. המשך יבוא.

כמדינה
( ה מסך מפנ חד ) 10

בלתי נמנעת, חלק מהסיכון בעבודת הכבאים.
השבוע, כאשר נמסרו מסקנותיו הסופיות
של המכון הפאתולוגי שניתח את הגוויה
והמשפחה כמעט והשלימה עם האבדה, התברר
כי האסון לא היד, מחוייב המציאות
וכי הוא נבע כתוצאה מרשלנות.
לא היה ספק עוד, כי צבי ורדי התעלף
בהיותו תלוי בחבל, חמישה מטרים מהפתח,
כתוצאה מהשפעת הגאזים המרעילים שעלו
מתוך הבאר. אולם השאלה היתד :,מדוע
נשמט מהחבל בשעת ההתעלסות?
לשאלה זו תשובה פשוטה: צבי ורדי
השתלשל לתוך בור שעמקו כ־ 30 מטר
בחבל כבאים פשוט, ולא בעזרת חגורת׳
בטיחות המיועדת למקרים מעין זה, לגביהם
קיימת תקנה המחייבת שימוש בחגורה זו.
בסניף הכבאים בתל־אביב יש חגורת־בטיחות
מתאימה. חגורה זו, המחזיקה את
כל גופו של הכבאי, אינה מאפשרת את
שיחרורו מהחבל גם במיקרה שהוא מאבד
את הכרתו. מדוע, איפה, לא השתמש ורדי
בחגורת־הכבאים הבטוחה?
בהילות מיותרת. כשהתקבלה הידיעה
שיש צורך בכבאי שירד להוציא את גווית
הערבי, היר, ברור לכל כי הקורבן מת• הוא
היה מונח בבור כיומיים. זרקורי־ד,משטרה
שהאירו את הבור, לא הותירו מקום לספק
כי הוא נהרג. אפשר היה לתכנן את הירידה
בשקט וביסודיות. לעומת זאת, היא
תוכננה בבהילות.
חבריו הכבאים של ורדי מספרים, כי כאשר
הוזעק לבור, עמד לקחת עימו את חגורת״
הבטיחות. החגורה היתר, תלויה בתערוכת־הבטיחות,
הנערכת בבית מכבי־האש בתל
אביב. כיוון שסגן מפקד גדוד הכבאים בתל
אביב, אנקורי, שהיה נוכח במקום, האיץ
בו למהר, ירד ורדי לבור ללא החגורה.
ורדי לא יצא למקום לבד. יחד עימו
היה גם קצין־ד,כבאים זאב פופקין, והוא
שנתן לורדי את ההוראה לרדת לבור בדחיפות,
בחבל פשוט. בהתאם להוראות, אסור

כל המצלם את ילדיו
דואג לילדיו, מאחר שהוא
מנציח את זכרונות ילדותם
היפים! החורף הוא הזמן היפה
והטוב ביותר לצלום! כל המצלם,
מעשיר את חייו! מצל מות
ואביזרים. פתוח, הדפסה,
הגדלה, העתקת־מסמכים

עולים קטנות משלה, ואפילו זוגות בלי
ילדים, זכו בדירות, גדולות יותר.
״למה שיקבלו יותר ממני,״ התלוננה
פאני באוזני שכניה הצפון־אפריקאיים .״הם
לא סבלו כמו. המשפחה שלנו, בשביל לבוא
לישראל. בני הגדול מת בדרך, מרוב סבל.
את בעלי תפשו והכניסו לשלושה חודשים
לבית־סוהר. מי סבל יותר ממני? למה שלהם
יתנו יותר? רק בגלל זה שאנחנו ממארוקו?״
הסוכנות אומנם הבטיחה לפאני כי תקבל
דירה מרווחת יותר, באותו שיכון. אולם
בינתיים ראתה האשד, בעיניים כלות כיצד
מתמלאות רוב הדירות סביבה.
״אם נחכה עוד קצת. לא יישאר בשבילנו,״
אמרה פאני יום אחד לבניה הגדולים. בשקט
ובסודיות גררה המשפחה את כל מטלטליה
לקומה הראשונה, פרצה לדירה גדולה
וריקה באותו בית.
שבוע ימים נמשכה שימחתם. עד שהגיעו
הדיירים להם הועדה הדירה• אלה הזעיקו
את המשטרה.
פאני וילדיה נלחמו קשה. הם הועברו
בכוח לתחנת המשטרה ברמת גן, שם הוחזקו
י מספר שעות ונאלצו למסור טביעת
אצבעות. בעודם כלואים בתחנה, העבירו
פועלי עמידר את תפצי משפחת וענקין
חזרה לקומה השנייה, לדירה הקטנה.
פאני השלימה מיד עם כישלון המיבצע
שלה. היא החליטה לסמוך שוב, בלית ברירה,
על דיברת אנשי־הסוכנות. אולם דבר
אחד אינה יכולה לשכוח: את ההתנהגות
האכזרית של השוטרים .״יש לי על זה
עדים,״ היא מכריזה ,״לא רק ממרוקו. גם
אשכנזים.״

מ שפט
עלת1א קצר
הפעם היה ארמנד בוזגלו
לכת לבית־הסוהר. גם כל
אמרו לו שיותר זה כבר לא
שאל אותו השופט נעים

( )27 מוכן להחברים
שלו
ילך לו. כאשר
הסבר, בנימין

למי אבד?
מי מצא?
בגדיה של
כריג׳יט כארדו!
להחזיר :
לקולנוע ״מוכרכי״
תל־אביב

ביח״ר לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטיין מציג
דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים

לוינשט״ן
בית המסחר:
תל־אביב,
רחוב הרצל 43
טלפון 83575

בית החרושת*
תל־אכיב,
מרכז וולוכלסקי
רחוב מם׳ 2
טלפון 82525

רהיטי בית ומשרד מוכנים ולפי הזמנה

משפחת ועקנין כדירה הישנה
אפילו א שכנזים יעידו

היה לפופקין לתת. לורדי הוראה מעין זו,
ומה עוד כשברור היה כי בבור מונחת
גוויה ולא אדם הי. במקרים דומים בעבר,
נהגו להוציא גוויות מתוך בורות באמצעות
ווים, ולא סיכנו חיי־אדם.
למרות הוכחות אלו כי אכן היתד, קיימת
רשלנות, לא הוקמה עד היום שום ועדת־חקירה
לבירור פרטי האסון, שמסקנותיה
עשויות למנוע אסונות דומים בעתיד.

ע 1לי ם
הקרבעלה די ר ה

אנגלית • צרפתית
לוסדים בשיסה קלה ויסודית בביה״ס

״קדימה״

ת״א, בן־יהודה ,74 סל.20314 .

אנו פותחים :
• קורסים ואודפנים נוספים למכונרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחד( ,תס 61-8311 זו .) 0011 הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
• אולפניות לתלמידי בתי״ספר גימרי ג׳״ח׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון
לביסוס ד,יד, עות והכנה ל״בגרות 8 ט ש^*1.118

טיפול אינדיבידואלי בקבוצות קטנות ועל־ידי מורים מעולים
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב• (פרט ליום ו׳)

השוטרים הקיפו את הבניין החדש, בשיכון
העולים. כמד, מהם פרצו את דלת
הקופה הראשונה. בדקות הבאות חזו עשרות
מתושבי שיכון נווה־יהושע, שהתאספו במקום,
בקרב בלתי־שקול בין פאני וענקין
ושבעת ילדיה לבין השוטרים התקיפים.
המאבק היה קצר. בסיומו, הצליחו -אנשי-
המשטרה לאחוז בידיהם וברגליהם של פאני
וילדיה — ולהשליכם אל תוך הניידות.
בכך הסתיים שבוע הרווחה של משפחת
וענקין. הוא החל כאשר פאני 33 החליטה
כי אין לבטוח בדבריהם של פקידי
הסוכנות, אשר הבטיחו לאם המטופלת בילדים
כה רבים, דירה גדולה ממעונה הקטנטן
הנוכחי, בעל חדר וחצי בלבד, אותו קיבלה
בבואה ארצה. פאני שמה לב כי משפחות

קורנגולד, מד. יש לי לומר לזכותו, לאחר
שהודה בגניבת תכשיטים מבית ידידתו,
שתק .״אין לי מה להגיד.״ ענה לבסוף
בוזגלו, בעל השיער המשוח בשמן.
קורנגולד ביקש מהשמש להזעיק שוטר.
״הפעם הוא כבר ידפוק אותו בשביל הבל,״
לחש מישהו מידידי הנידון, בירכתי האולם.
אך קורנגולד עדיין לא ויתר. ברוח
טובה ביקש למצוא דבר־מה שיאפשר לו
להקל בעונשו של הצעיר.
לא היה זה מן הדברים הקלים. גליון
ההרשעות היה מלא וגדוש. לבסוף נכנע
בוזגלו• ״אני באמת מבטיח שזו הפעם
האחרונה. רק תנו לי שנם.״
קורנגולד מדד אותו במבט חמור וקרא
את גזר־הדין :״אני דן אותך למאסר שנתיים.״
סמל המשטרה, אריה יקואלי, קם..
והניח ידו. על כתפו של במגלו. אך
לפתע הוסיף השופט :״על תנאי, למשך
שלוש שנים. והזהר לך מאוד.״
הקהל צחק מרוב הקלה. יקואלי התישב,
במבוכה• ״תסלח לי, נמלכתי׳״ התנצל ה־,
שופט בפני הסמל.
הסמל יקואלי כעס. הוא לא ויתר על
כבודו. המזל זימן לו מיד במסדרון אדם,
שהתלונן כי במגלו משתמט מלהחזיר לו.
חוב ישן, יקואלי מיהר אל במגלת שיצא
מבית־המשפט, הוביל אותו לנפה. הצפונית
הסמוכה — למעצר ולחקירה.
הנווג־ח ה*וג 424,4. -

ספורט
אתלטיקה קלה
שיא וסייג
סיכסוכים בין הפועל לבין מכבי היו מנת
חלקו של הכדורגל הישראלי משך עשרות
בשנים. לאחרונה שקטו מעט הרוחות, לפחות
כלפי חוץ, והכדורגל הישראלי עלה
על דרך המלך. אולם העסקנים בענפים
האחרים אינם שוקטים על שמריהם.
האתלטיקה הקלה, המכונה בעולם הגדול
מלכת הספורט, אינה מפותחת דייה אצלנו
— והוויכוחים החריפים הנהוגים בארץ
בין עסקנים, נשמעים בענף זה רק לעיתים
רחוקות.
אף־על־פי־כן׳ נתבשרו השבוע אוהדי האתלטיקה
הקלה כי ויכוח אחד, שהחל
אשתקד, נמצא עתה בשלבי סיומו. הויכוח
פרץ, יום בהיר אחד, כשעסקני הפועל
סירבו לאשר שני שיאים ישראליים שנקבעו
בעונה החולפת, באיצטדיון המכביה בתל־אביב.
אז היו האתלטים שלנו במלוא הכושר,
ואילנה אדיר גמאה את 100 המטרים ב־12.3
שניות. מיד אתריה קפץ עמום גרוזינובסקי
למרחק של 7.40 מטרים.
שתי התוצאות הדהימו את העסקנים ואת
הצופים כאחד. תוצאות מעולות כאלה לא
הושגו על מיגרשי האתלטיקה הקלה של
ישראל מעולם, ואין ספק שעוד יעבור זמן
רב עד שיצליחו לחזור עליהם• היו אלה
שני שיאים חדשים ולא היתד, כל סיבה
שוועדת האתלטיקה לא תאשרם.
אולם עסקני הפועל התנגדו. הסיבה: שני
הספורטאים בעלי־השיא משתייכים לאגודת
מכבי .״היתד, קיימת רוח חזקה בעת הריצות
והקפיצות,״ טענו עסקני הפועל .״כל
עוד אין מודדי רוח רשמיים, לא נוכל לקבוע
בוודאות שהיתה רוח חזקה מן המותרת,״
התריסו לעומת זאת, עסקני מכבי.
לדעה משותפת לא הגיעו.
בינתיים אושרו כל שיאי ישראל שהושגו
בעונה החולפת. רק שני ד,מיקרים הללו
נשארו פתוחים• השבוע נתבשרו אוהדי הענף,
כי ההתאחדות לספורט מינתה שני
עסקני אתלטיקה ותיקים, שיכהנו כוועדה-
בוררת. השניים הם ד״ר רוברט אטלס, איש
מכבי, ועמנואל גיל, איש הפועל.
ספק רב אם יגיעו גם שניים אלה לכלל
דעה אחידה. גורל שני השיאים מוטל עדיין
בספק רב.

• 1יי ^

הכדורים מתגלגלים בחיבה

כדורת

ף ייאולם צר וארוך, במורד הגיבעה של בית פיקא שבמרכז
^ הכרמל החיפאי, מתכנסים מדי ערב עשרות נשים וגברים כדי
לחזות ולהשתתף בספורט, שלמרבית אזרחי ישראל נראה כמישהק־ילדים
טיפשי.
באולם הארוך נמצאים שני מסלולי־עץ מאורכים. בקצותיהם
ניצבים עשרה חיילי עץ• המשתתפים במישחק מגלגלים על הארץ
כדורי פלאסטיק גדולים ׳וכבדים, במטרה להפיל מאקסימום של
חיילים בזריקת כדור אחת.
המישחק החדש לגבי ישראל, מכונה כדורת או באולינג בלע״ז.
הוא הפך לשיחת היום בכל בחיפה. עשרות כבר למדו את סוד
זריקת הכדור ומאות אחרים מצפים להזדמנות ללמוד את התורה.
בינתיים מבלים כל אלה, ערב ערב במועדון, מתבוננים במומחים
הישראלים, שכבר קנו לעצמם שם.

בקרוב

-שחקגיס טובים

ך* כדורת הוא, למעשה, אחו ממישחקי־ר,ספורט הנפוצים ביותר
* * בעולם הכדורת׳ ולא הבייסבול, כפי שמקובל לחשוב, הוא
המישחק הלאומי האמריקאי. בארצות־הברית זהו ספורט עממי המעסיק
מיליונים; העתונות מקדישה לו טורים מיקצועיים מיוחדים, ותחרו־יות־ליגר,־ואליפות
קבועת נערכות סביב מישחק זה בכל עיר ועיר.
מאז , 1895 מתכנס מדי שנה בניו־יורק קונגרס הכדורת האמריקאי,
המהווה את תחרות הספורט רבת־המשתתפים ביותר בעולם
לתחרות בודדה כלשהי. מדי שנה מגיעים גם לקונגרס זה קרוב
ל־ 30 אלף מתחרים, מכל מדינות ארצות־הברית, המתחרים על
אליפויות ועל פרסים בשיעור של רבע מיליון דולאר.
המישחק, הנראה לכאורה ילדותי, אינו כה פשוט. עשרת חיילי־
1 1 7 1 1 ^ 1 7 1ל? הנרי רוט, בעל ותק של 20 שנה בספורט
1 1 1 1 / 1 1 / 4 * 1הכדורת האמריקאי, לפני זריקת הנדור במסלול־הכדורת.
מ שמאלו נראה הנתיב בו חוזרים הכדורים לידי הזורק.

המיתקן שהוקם בחיפה לא היה משוכלל ביותר. הבעייה
העיקרית במישחק הכדורת היא כ־צד להרים את החיילום הנופלים
וכיצד לקבל חזרה את הכדורים במהירות הגדולה ביותר. בארצות־הברית
פותחו מזמן מיתקנים אלקטרוניים משוכללים, המרימים
את החיילים, מחזירים את הכדורים על גבי מסלול מיוחד ומונים
את הנקודות במהירות רבה. במיתקן החיפאי נאלצים לעשות
פעולות אלו שני אנשים, העומדים מאחורי הקלעים.

ב מ סלול

ממקורות הסמוריים

המאמן הו תל־ף

לא ח שו ב מה תהיינה התוצאות במיש־חק
המרכזי, בסיבוב הראשון בליגה הלאומית׳
שיתקיים השבת בין מכבי תל־אביב
והפועל פתח־תיקווה. באם ינצחו או יפסידו,
ימריאו כדורגלני מכבי אחרי המישחק לקפריסין,
לשבוע של נופש. בשבוע זה יתמודדו
שחקני מכבי עם קבוצת אומוניה
הקפריסאית, הצועדת בראשות הליגה של
האי השכן, כשלזכותה 16 נקודות בשמונה
משחקים סוף סוף התברר מי
הוא הכתב הספורטאי של היומון קול־חעס.
בשידור החדשות של קול ישראל, במוצאי
שבת, נפלה טעות במסירת תוצאות מישחקי
הכדורגל. נמסר שם כי קבוצת מכבי חל־אביב
גברה על ביתר תל־אביב בתוצאה
.3 : 8למחרת הופיעה אותה טעות במדור
הספורט בקול־העס, שד,יתד, העתק מדוייק
של מהדורת החדשות הספורטאית בראדיו
. ..המאמן ההונגרי אנדרי קיש קיבל
לאימון את קבוצת ליגה א׳ ,הפועל כפר•
סבא. משה וארון, המאמן הקודם של הקבוצה,
יצא להשתלמות של חודש ימים
לבולגריה. למרות שתארון הודיע מראש
לאגודתו על נסיעתו הקרובה, חשב לחזור
בתומה לאמן את כפר־סבא, לא אישרה
מזכירות האגודה את נסיעתו וקיבלה את
קיש כמאמן הקבוצה חולי לוי,
שחקן בית״ר תל־אביב לשעבר, שהורחק
ממיגרשי הכדורגל לשלוש שנים, הפך למאמן׳
קבוצת הכדורגל הפועל אילת
יעקב ולמר, סרסור מכוניות ועתונאי
ספורט, אשר טען כי הותקף לפני שבועיים
על־ידי כדורגלן הפועל חיפה, שלמה לוי,
לא יסתפק בבירור משמעתי נגד השחקן,
עומד להגיש נגדו תביעה אזרחית לפיצויים
ואף שכר למטרה זו את עורך־הדין החיפאי,
יעקב סלומון. שלמד, לוי, מצידו, טוען כי
לא היכר, כלל את ולטר, גררו רק בכוח,
בכתפו, כדי שישמע את טענותיו כלפיו על
שבאחד המשחקים צעק כלפיו ולטר במיג-
רש :״פרובוקאטור! בוגד! חבלן!״

עשרת חיילי־העץ הניצבים בסוף מסלול 19
המטרים. ככל שהכדור מפיל רבים מהס, הוא
1 ! 1 0 /1 1 1
מוסיף נקודות לזורקו. המתחרה זורק מדי פעם שלושה כדורים.

העץ הניצבים בקצה מסלול, במרחק של כ־־ 19 מטר, מסודרים
שבקצהו הקידמיניצב חייל אחד ואילובבסיסו
בצורת משולש
האחורי, ארבעה חיילים. כדי להפילם, משתמשים בכדור שמישקלו
כשמונה קילו ובו שלושה חורים להכנסת אצבעות, בעת זריקת
הכדור. מידות המסלול, ובן ריפוד העץ העבה שלו, הותקנו
בהתאם לתקנות קבועות.
הפיתוי הראשון הוא לגלגל את הכדור למרכז משולש החיילים.
אין זו הזריקה הנכונה. במועדון הכדורת החיפאי משחק רק שחקן
הנכונה. זהוד,נרי רוט, גבר
כדורת אחד היודע את הזריקה
אמריקאי ששערו הכסיף לא מכבר, ועובד בבתי־ד,זיקוק, המשחק
אחד היחידים בישראל
כדורת למעלה מעשרים שנה. רוט הוא
המסוגל להפיל את כל עשרת החיילים בכל גלגול כדור היוצא
מתחת לידיו: בזריקתו, אין הכדור נע במסלול ישר אלא בצורה
קשתית מיוחדת. תיירים אמריקאיים, שראו את מישחקו.של רוט,
הצהירו כי הוא ללא ספק אחד משחקני הכדורת הטובים שראו
אי־פעם בפעולה. ואומנם, הנרי רוט הוא האיש המקנה את תורת
הכדורת לישראלים, שעל אחדים מהם הוא אומר :״הם יהיו
בקרוב טובים ממני ויוכלו לייצג את ישראל בכבוד בכל תחרות
בינלאומית.״

*ימים הראשונים, לא ידעו צעירי חפה כיצד אוכלים ספורט
2״ הדש זה, ומנהלי בית פיק״א כמעט והצטערו על ד,ד׳,שקעה. אולם
מיום שהגיע הנרי רוט למקום, החלו החיפאים להימשך למישחק
שנראה משונה בעיניהם. עתה הם נאלצים להזמין תור מספר ימים מראש,
כדי שיוכלו לשחק. בימים אלה כבר הולכת ומתארגנת ליגה
למשתלמים בכדורת וליגות נוספות למתחילים• עיריית חיפה מתכננת
להקדיש את שעות הבוקר לאימון תלמידי בתי־הספר התיכוניים
במישחק ולהקמת ליגה של חברי הסגל הקונסולרי בחיפה.
כי בסופו של דבר, למרות שד,כדורת הוא מישחק אמריקאי לאומי,
הגיעו חוקרי ההיסטוריה של המישחק למסקנות מאלפיות ומענינות
עד למאוד.
בלכתם אחורנית, דרך המתיישבים ההולנדיים שהביאו את המישחק
מהולנד לאמריקה, מצאו החוקרים את השריד העתיק ביותר של
מישחקי הכדורת. חוקר אנגלי, שגילה קבר עתיק של ילד מצרי,
משנת 5200 לפני הספירה, מצא בקבר מערכת שלימה של חיילי־עץ
וכדורי עץ. אחרי למעלה משבעת אלפים שנד״ חזר המישחק
השמי למרחב מחייתו.

השגריר הספורטאי
ף* כדורת הגיעה לחיפה יחד עם אדוארד לאוסון, שגריר
1 1ארצות־הברית הקודם בישראל. בעת שסייר בבית פיקא עם
ראש העיר, העיר כבדרך אגב, כי המועדון בבית זה מתאים מאוד
לכדורת. אבא חושי לא הבין בדיוק במה המדובר, אולם הסכים
להצעתו של לאוסון לתרום מיתקן כדורת לעיר.
חודשים אחדים לאחר מכן הגיעו לחיפה מספר ארגזים, שנשאו
את המען: עיריית חיפה. איש לא מיהר לשחרר אותם מהמכס,
כי דמי־המכס שהוטלו על המיתקן הגיעו לסך 7000 לירות. אחרי
מיקוח רב שוחררו הארגזים. כשפתחו אותם התברר כי הוראות
ההתקנה כחובות ספרדית. לבסוף, נפתרה גם בעייה זו. נמצא
קבלן המבין ספרדית, שקיבל על עצמו להתקין את מסילות־העץ.

הטירונית

ברכה פוקס, אשתו של מאמן־הכדורגל אלי
פוקס, עוקבת אחרי מהלך הכדור שגילגלר,
במסלול־הכדורת החיפאי. מיתקן הכדורת בחיפה מכיל רק שני מסלולים.

במדינה
מסחר
מ ם־זנ ב

..המחצית השניה התחילה בהת־ז
ישראליות סוערות. בדקה ה־עית
הגיעה מסירה ארוכה של
.לוין אל גבי קפלן ...גבי עבר
דרור מפותל בין שני רצים דרום-
•יקנים, ומסר את הכדור בבעיטה
יחה וחדה אל רפי צור שעמד
,י־מכוסה ...רפי קלט את הכדור
עיטת־סיבוב נהדרת המשיכו בדיי־
1אל מתחת לחיבור הקורות של

תוצאה 2:2
חר־כך באה התקפת־נגד דרום־
־יקנית. אולם זו התנפצה מול עמי-
האיתנה של המגן הימני יעקב
י. ושוב הסתערו חלוצי ישראל
מה על פני המגרש.
התקפה לא נשאה פרי ואחריה
עשרות דקות כשהמשחק מתנהל
! הכרעה במרכזו של המגרש.
יוד שבע דקות נותרו עד שריקת
ום. מישחקם של הדרום־אמריקנים
זה תוקפני ונוקשה יותר ויותר.
!שר השמאלי שלמה פורת נפגע
1:ץ לרדת מהמגרש.
ן בוצת רפי צור הוסיפה לשחק עם
רה אנשים במשך שלוש דקות, ו חזר
שלמה, צולע במקצת אך מלא
־לחימה. חבריו קיבלוהו בתשואות.
1לוש דקות נותרו עד סיום המש־כשהכדור
נמסר לגבי קפלן מהרץ
מאלי במסירה קשתית גבוהה ומי
יקת. כחץ־מקשת טס גבי לעבר
ר היריב כשהכדור ממש צמוד
:ליו. ההגנה הדרום־אמריקנית מי
ז והתרכזה מו לו ...קפלן הטיל
יבו מבט־בזק וראה את רפי דוהר
ד שמאל ...הוא העביר אליו את
״ור במסירה שטוחה ומהירה. לה־הדרום־אמריקנית
לא נותר פנאי
׳ערכות חד שה ...רפי ראה לפניו
השער גלוי וחשוף כשהשוער עו־במרכזו
דרוך ו מתו ח...
:עיטה עצומה !..כפגז־תותחנשלח
דור לדרכו . .

א על השתלשלותו של משחק זה
בחוברת מס׳ 2של

,עלילות

רפי

צ ור״ !

סידרת ״עלילות רפי צור״,
פרת לך על מבצעים מרתקים בכל
>י הספורט המוכרים לך היטב
אינם מוכרים לך כלל!
־פי צור הוא הספורטאי המעולה,
שוי ללא־חת, שקם להיאבק על ה ס
הגדול ביותר שהובטח אי־פעם
הישגי־ספורט והוא נלחם לא רק
־יבים ספורטיביים, אלא גם בכו־ז
אפלים המעוניינים להכשילו וכל
מצעים כשרים בעיניהם!

חוברות ״רפי צור״ מופיעות
בכל יום רביעי. המחיר 25 אג׳.

כעשרים שנה שימש יצחק ליפשיץ ()60
כשוחט בבית־המטבחיים בחדרה. בתוקף תפק
ידו, נטל לעצמו, לצורכי ביתו, כאילו הדבר
מגיע לו, חלק מן הבשר השחום. משך
הזמן הפך ההרגל לטבע. בשנים האחרונות
אף קבע השוחט עטור־הזקן השחור מיב־סה:
הוא לקח לעצמו נתחי־בשר שמנים,
חצי קילו בשר אדום 250 ,גראם כבד ועוד.
כמו כן קבע בפסקנות: הזנב שייך לו ורק

קצבי חדרה, שבאו במיוחד לאזור התעשייתי
של העיר, שילמו 10 לירות עבור
שחיטת כל בהמה לבית־המטבחיים, השלימו
עם הגזירה כאילו מהשמיים. הם פשוט לא
נתנו לעצמם דין וחשבון כלשהו על המצב
האמיתי.
בבית המטבחיים של חדרה שוחטים, מדי
יום שני בשבוע 20 ,בהמות בממוצע. מסר,זנב
ויתר החלקים שליפשיץ גבה נאמדים
ב־ 10 לירות לבהמה. הקצבים מימנו, איפוא,
את השוחט הזריז בשיעור של 250 לירות
לשבוע.
פרט זה לא היה מגדיש את הסאה, אלמלא
עובדה קטנה נוספת: בעוד ליפשיץ נהג,
בתחילה, להעמיס את הבשר על עגלה,
להביאו לביתו כדי להשתמש בו לצורכי־ביתו,
החל לאחרונה, עם עליית תפוקת בית׳
המטבחיים, למכור את עודפי הבשר הגדולים
שצבר — לקצבים עצמם. בעלי האיטליזים
נאלצו לקנות מידיו, פעם שנייה, חלק מן
הבשר שקנו קודם לכן בעצמם — רק
משום שהביאוהו לשחיטה כחוק.
מוהלות במקום זכב. גם עתה שתקו
עדיין הקצבים. עד שליפשיץ נסע לפני שלושה
חודשים לארצות־הברית — אולי למסע־השתלמות,
כפי שטען. בעלי־האיטליזים נשמו
לרוזחה. המועצה הדתית העמידה שוחט אחר
— אשר לא ידע את הדרך הקצרה לרווחים
קלים.
ביום שני, לפני שלושה שבועות חזר ליפשיץ
לעבודתו. מיד תבע את נחלתו הפאודלית
בחזרה. עתה התקוממו הקצבים. הם
דרשו כי יפסיק ליטול מם־זנב. השוחט חייך:
״לא רוצים? לא צריך! אפסיק להיות שוחט.
אני לא מתקיים מ־ 380 הלירות שהעיריה
משלמת!״
פרץ ריב סוער. הקצבים לא רצו להחזיר
לרפת את הבהמות אשר הביאו עימם. הדבר
היה כרוך בהוצאות גדולות. לבסוף
הסכים ליפשיץ לפשרה: הוא הודיע שיוזתר,
מעתה, על הזנב, יסול רק את יתר החלקים
היקרים יותר.
יצחק ליפשיץ יכול היד, להתנחם בנקל על
אבדן הזנבות. לא זו בלבד שהוא עוסק,
בצד מלאכתו כשוחט, בהכנסת ילדי־הסביבה
בבריתו של אברהם אבינו; אלא שכיושב־ראש
החברה הקדישא המקומית, תפקיד־כבוד
אשר מילא שנים רבות ללא תמורה, החל
דורש עתה משכורת של 200 לירות לחודש.
מבוקשו ניתן לו גם הפעם.
כך יצאו כל הצדדים מרוצים: הקצבים,
שהצילו, לפחות, את הזנב: אבות הילדים,
הזוכים לטיפול נאמן בבניהם, כדת משה
וישראל: והמתים החדרתיים, היכולים להיות
סמוכים כי איש זריז ויעיל מטפל בהם באמונה.

עתוגות

חוקאח רון
לפני כמה שבועות נכנס למשרדו של ה־פירסומאי
דויד בלקין השחקן האידי שמואל
דז׳יגן, ביקשו להכניס למודעות להקתו
אחד מפסוקי זאב ז׳בוטינסקי :״כוחו של
עם בצחוקו.״
בלקין, המטפל בכמה מענייניו המיקצו־עיים
של דזיג׳ן, הסכים ברצון. מאז התפרסמו
מודעות הלהקה כשהמיכתם בא
בתחתיתן.
לפני שבועיים פורסמה אותה מודעה אף
באנגלית, ביומון ג׳רוזלם. פוסט. אלא שעורכי
מדור־המודעות של הפוסט, כדרכם
של עורכי החדשות ביומון מפא״יי זה,
אינם מקפידים ביותר על הדיוק: בתחתית
המודעה, באותיות מאירות עיניים, צויין:
״בנתניה ...קולנוע שרון, הצגה אחרונה
של כוחו של עם בצחוקו — מאת ז. ז׳בו־סינסקי.״
גיחך
השבוע בלקין :״עתה יוכלו יורשיו
של הסופר והמדינאי הדגול לתבוע דמי־סופרים
עבור מחזה שלא נכתב מעולם.״

ך* פרופסור הקטן, ג׳ורג׳ו לה־פירה, ביקר לפני כמה שנים בירדן ודיבר עם המלך
( ) חוסיין. תוך כדי שיחה, הציע הפרופסור פתרון מסויים לבעיית־הפליטים. היה נדמה
לו כי פתרון זה יתקבל בברכה בישראל.
להפתעתו הגמורה, השיב לו המלך הצעיר ללא היסוס :״אני מקבל פתרון זה!״
הפרופסור, ששיא חלומותיו הוא להביא שלום למרחב, היה מאושר. מבלי להפסיד אף
לא רגע, מיהר אל שער מנדלבאום, עבר את הגבול לישראל. בפגישות דחופות בישר את
הבשורה המשמחת לדויד בן־גוריון ולגולדה מאיר.
שם חיכתה לו ההפתעה השניה. גם בן־גוריון וגם גולדה דחו את הפתרון בשאט־נפש.
פרשה זו, אחד מיני מאות נסיונות ספונטאניים של חסידי־אומות־העולם להשכין שלום
בין ישראל לבין מדינות־ערב, מסבירה מדוע מתנגדת ישראל בחריפות כה רבה לעצם הרעיון
של תיודך. אין כמעט מדינאי ידידותי או ניטראלי — מנהרו ועד טיטו, מאנקרומה ועד
או נו — שלא רמז בזמן מן הזמנים שהוא מוכן לשמש כמתווך, אם מתוך אידיאליזם ואם
מתוך תקוזה שתפקיד זה יעניק לו פרסטיג׳ה בינלאומית. כולם נתקלו בישראל בקיר אטום.
מדוע? מפני שממשלת ישראל מבינה שכל מתודך יגיע במהרה להצעת אותו פתרון של
בעיית־הפליטים. בעיני כל האישים הניטראליים, פשוט אין פתרון אחר. ומאחר שממשלת־ישראל
הנוכחית החליטה מראש שלא תקבל לעולם פתרון זה, הגיעה לכלל מסקנה שמוטב
לה לדחות מראש כל הצעה של תיוזך.
החוליה האחרונה בשרשרת זו הושלמה לפני כמה שבועות• בשעת ביקורו באו״ם, מסר
המלך חוסיין הודעה שהיתר, מהפכנית ממש לגבי שליט ערבי. הוא הצהיר בפומבי שיסכים
לתיווך האו״ם בין ירדן וישראל.
עתונאי העולם היו בטוחים שישראל תקפוץ על מציאה זו, תחולל בכך מהפכה בכל
מערכת היחסים במרחב. אך כאשר מיהרו אל שרת־החוץ הישראלית, ששהתה אף היא
במרכז האו״ם, הודיעה להם זו: ישראל לא תסכים לשום תיווך, אף לא של האו״ם. כדי
שלא יהיה כל מקום לאי־הבנה, חזרה על הצהרה זו מיד עם שובה לארץ. וכדי לתת לכך
את התוקף המכסימאלי, הצהיר ראש ממשלת ישראל עצמו את אותה ההצהרה לפני שלושה
שבועות, במסיבת עורכי היומונים.
מה גרם לעמדה מוזרה זו מצד ממשלה׳ המכריזה השכם והערב על רצונה העז

אודי אבנדי
(והמופשט) בשלום עם הערבים? סיבתה אחת ויחידה: הידיעה כי תיח־ו האו״ם יעלה
בהכרח את אותה הצעה לפתרון בעיית־הפליטים.

שישה כללי־הברזל

ך פני שנעשה זאת,

מוטב שנאמץ לעצמנו כמה אמות־מידה שיאפשרו לנו לבחון

/כל פתרון.
עצם העובדה שפתרון מסויים מקובל על כל גדולי העולם, שהוא חוזר ועולה בכל שיחה
רצינית עם גורמי־חוץ, עדיין אינו נימוק מספיק לקבלתו. אם הוא נוגד אינטרסים חיוניים
של ישראל, אם יש בו כדי לחתור תחת קיומנו הלאומי, נפסול אותו. אמות־המידה
שלנו חייבות להיות ישראליות, תואמות את צורכי המדינה ואת שאיפתנו הלאומית.
מהן, אם כן, התכונות החיוניות לכל פתרון שיתקבל על דעתנו? הייתי מגדיר אותן
כלהלן, בשישה כללי־ברזל:
• ראשית, ומעל לכל: הוא צריך להבטיח את בטחונה של מדינת ישראל העצמאית
והריבונית. פתרון שאינו עונה על צורך מוחלט זה, פסול מלכתחילה. פתרון הצופן בחובו
סכנות חמורות יותר מן הסכנות אותן הוא בא לחסל, אינו יכול להתקבל על דעת איש.
• שנית: הוא צריך לכלול ערבויות בטחוניות בכל שלב ושלב של ביצועו. במילים
אחרות: לא נוכל להסכים לפתרון שאמנם מבטיח שיפור המצב בתום ביצועו, אך המעורר
סכנות חמורות תוך כדי ביצועו. כל שלב הייב לשאת בחובו ערבויות לבטחון המדינה.
• שלי שית: הוא חייב להיות מעשי ובר־ביצוע. פתרון הנובע רק מרצונם הטוב של
מציעיו, או מהשקפת־עולמם האידיאליסטית, סופו ששכרו יצא בהפסדו. כל פתרון חייב
להיות ניתן להגשמה מעשית, במיבחן המציאות המדינית והחברתית הנתונה.
• רביעית: הוא צריך להביא לחיסולה המוחלט של בעיית־הפליטים. אין טעם לגשת
לפתרונות חלקיים, שאחרי ביצועם ישאר המצב בעיקרו כמו שהיה קודם.
• ח מי שית: הוא צריך לשמש צעד לקראת הסדר כולל במרחב. גם זאת לא צריכה
להיות משאלה חסודה. עצם הפתרון חייב להתבצע בדרך שתביא אוטומטית לשיפור מהפכני
של היחסים בין ישראל והערבים.
• שי שית: הוא צריך מטבעו לאפשר לאו״ם ולמעצמות הגדולות לתת יד לביצועו ולמימונו.
ישנן הצעות רבות לפתרון, החסרות תכונות אלה. ממשלת ישראל מציעה מדי פעם
לשלם לפליטים פיצויים מלאים, בתנאי שכולם יתיישבו בארצות מושבם. הצעה זו מפרה
את הכלל השלישי שמנינו: היא פשוט אינה בת־ביצוע. שום ערבי אינו מסכים — ולא
יסכים לעולם — לפתרון זה.
לעומת זאת תובעים מנהיגים ערביים קיצוניים מדי פעם לפתוח מיד את הגבולות ולתת
לכל ערבי לחזור לביתו ולשדהו. הצעה זו מפירה את הכלל הראשון והשלישי: היא מערערת
את בטחון המדינה, והיא אינה בת־ביצוע• רוב הבתים האלה נהרסו מזמן.

ההצעה האחת לפתרון

^ 1אס קיים פתרון המצטיין בכל התכונות שפרטנו? לדעתי, ישנו כזה. זה אותו
1 1פתרון שהובא על־ידי ג׳ורג׳ו לד,־פירה לישראל, הפתרון החוזר כמעט בכל שיחה עם
מדינאים זרים, הפתרון שעמד לנגד עיני דאג האמרשילד, כאשר ניסח את הדו״ח המפורסם
שלו (שסולף ללא הכר על־ידי כל הצדדים) ,הפתרון שהמלך חוסיין וגמאל עבד אל־נאצר
הסכימו לו בשיחות פרטיות, הפתרון שאני עצמי הרציתי עליו באוזני נציג ארגון הפליטים
הערביים וכל המדינאים הערביים שהיתה לי הזדמנות לשוחח עמם•

מאמו שלישי בסידוה: כיצד אפשר להכניס את אוייבי ישראל למבוי סתום?

1היח הוא המנצח!
לא במקרה דוגלים כמעט כל האנשים האלה בפתרון זהר .,ולא במקרר. מתאים פתרון זר.
לששת כללי־הברזל שמנינו. כי כללים אלד, ברורים לכל מדינאי בר־דעת. אפשר להתעלם
מהם בנאום דמגוגי. אך אי־אפשר להתעלם מהם בשיחה רצינית. בדיון של ממש, הברירה
היחידה ר,יא: פתרון זה, או שום פתרון לא.
מהו פתרון זד?,בישראל הוא נוסח בצורה המפורטת והמחושבת ביותר בסעיף 19 של
המהדורה השניה של המינ שר העברי. לפני שאחזור עליו, ברצוני להפנות עוד בקשה אחת
לקורא: קרא את הדברים בסבלנות. אנו דנים בבעיה גורלית, המעוררת בלב כולנו רגשות
חזקים, ואשר כמעט לכל אחד מאתנו יש דעה נוקשה עליה•
על כן ברור כי הפתרון שאני ניגש עתה לפרטו ולנתחו ייראה לרבים ברגע הראשון
כחלום־בלהות או כאוטופיה גמורה. ייתכן שלא ייראה כך בעיניהם אחרי שננתח בקור•
רוח כל פרט מפרטיו, בקשתי היא שהקורא ידחה את פסק־דינו עד לסיום סידרה זו —
ישבינתיים ישתף עמי פעולה בנסיון כן לברר את הדברים ברצינות, באומץ לב ובאורך־רוח.
ההצעה אומרת כי ממשלת ישראל:

תכיר עקרונית בז כו ת כל פליט לחזור לנזדינת־ישראל.

• תי תן לכל פליט את הבחירה ה חופ שי ת בין שיבה למדינת ישראל לבין קבלת פיצויים.
• תציע לציבור הפליטים לבחור בנ ציגו ת עצמאית שת שתתף, יחד עט נציגי המדינה,
במוסד לבירור רצונו של כל פליט ול אי מו ת ת ביעו תיו.
• תחזיר את כל הבוחרים־ב שיבה בע שר מיכ סו ת שנתיות. תור החוזרים ייקבע על־ידי
המדינה, ת ון התח שבו ת בגור מים הכלכליים והבטחוניים.
• תקלוט את החוזרים בהתאם ל מ תכונ ת הנהוגה לגבי העולים היהודיים.

הרגע הדומאת

עד קרגי הדילמה

ן* ך יוצרת ישראל בפעם הראשונה מצב שהוגדר על ידי אבות האיסטראטגיה באידיש
אלי. היא ״תושיב את היריב על קרני דילמה״• במלים אחרות: היא תעמיד את
שליטי־ערב בפני ברירה בין שתי אפשרויות, אשר כל אחת מהן תהיה לטובת ישראל.
יש אנשים בממשלת ישראל הסבורים כי שליטי־ערב לא ירשו לפליטים בארצותיהם
להתארגן ולבוא במגע עם ישראל. אם כן, מה הפסידה ישראל?

שמואל בק,

בק ניסה לצייר את ה תגוב ה הרא שונה של הנציגים הערביים ה מופתעי ם והנבוכים,
ב שומעם את נ או מו של ראש ממ שלת ישראל מעל דוכן הנואמים של עצרת או״ם, בו
הודיע כי ממ שלת ישראל החליטה לגשת מייד, באורח חד־צדדי, לפ תרון בעיית־הפליטים.

• תשלם פיצויים אי שיים תמורת הרכוש, אבדן הפרנסה ושאר הז כויו ת של הפליטים,
אשר יוותרו לצ מי תות על זכו ת ם לחזור לישראל.
• תכרו ת הסכמים אשר יאפ שרו לחקלאים בצד אחד של הגבול לעבד את אדמותיהם
הנמצאות בעברו השני.
• ת מ מן את קליטת החוזרים ואת פיצוי הבלתי־חוזרים בעזרת כספים בינלאומיים,
שיגוייסו בצורת מענקים ומילווים־לזמן־ארוך.
מדינת ישראל תיגש לביצוע תוכני ת זו לאלתר, באורח חד־צדדי ובלתי־תלוי בהסדר כולל
או בהסדר־שלום עם מדינות־ערב.

במיקרה זה יחול שינוי מכריע באווירת המרחב. מדינת־ישראל תחזור השכם והערב
באוזני פליטי ערב — בראדיו, בכרוזים ובכל דרך אחת — על כמה סיסמות פשוטות
ביותר: אתם יכולים להתחיל בחיים חדשים! אתם יכולים לצאת מתהום ההתנוונות! עבודת

בצדו של מאחר ב שם

כפי

שהצטייר בעיני הצייר הי שראלי

במעמד חגיגי וללא דליפה מוקדמת. אני יכול לתאר לעצמי, למשל, הודעה של ראש
ממשלת ישראל (יד,יד. אז אשר יהיה) מעל דוכן־ד,נואמים של עצרת־או״נק או הכרזה של
נשיא מדינת ישראל במעמד חגיגי, שיותקן לצורך זה במיוחד — אולי ישיבה חגיגית של
הכנסת, בנוכחות הסגל הדיפלומטי.
בהכרזה זו לא תכיר ישראל באשמה בלעדית ליצירת בעיית־הפליטים. היא תכריז על
נכונותה לשאת בחלק מן האחריות המוסרית לטרגדיה שנוצרה באשמת הנסיבות. היא תציע
לשכוח את העבר, ולגשת במאמצים משותפים לבניין עתיד טוב יותר. היא לא תציע שום
הצעה — היא פשוט תפרט את המדיניות החדשה של ישראל.
אחרי פירוט מדיניות זו, ברוח העקרונות הנ״ל, היא תיפנה לציבור הפליטים להקים
נציגות עצמאית ומוסמכת, שתבוא במגע עם ממשלת ישראל, כדי לגשת עמה לביצוע מיידי.
פניה זו תעמיד את הממשלות הערביות בפני ברירה ברורה וחותכת. פליטי־ערב חיים
כולם במדינות׳ ערביות אחרות. אין הם יכולים להקים נציגות עצמאית ולבוא במגע עם
נציגי ישראל — מבלי שהממשלות של ארצות מושבם יסכימו לכך. כל שליט ערבי יצטרך
להחליט: לתת לפליטים בארצו להתארגן, לבוא במגע רשמי עם ממשלת ישראל — או לא.

בציור שפורסם לפני שש שנים (העולם הזה )877

מיבצע י שמעאל״ ,שניסה לתאר את פ ת רון בעיי ת הפליטים. שמואל

מעמד חגיגי ודרמאתי
*•פרט אחד שונה ניסוח זר, מהצעות מקבילות שהושמעו בעולם מפי מדינאים זרים.
^ פרט זה מוצנע במילה ״חד־צדדי״ אשר בסעיף האחרון.
כדי שהצעה זו תישא לא רק פרי מעשי, אלא גם פרי נפשי, חייבת היוזמה לבוא באופן
בלעדי מצד מדינת־ישראל. הרושם כלפי העולם וכלפי הפליטים עצמם צריך להיות שמדינת־ישראל
הריבונית מציעה באופן ספונטאני, מרצונה החופשי לגמרי, תרומה מכרעת לחיסול
הטרגדיה שנוצרה בעיקבות מלחמת־העצמאות.
אם תישמע ההצעה בפעם הראשונה מפי מדינאי זר — למשל, מזכיר האו״ם או שר
החוץ האמריקאי — יתקבל רושם שונה לגמרי. הערבים יאמינו כי ישראל נכנעת ללחץ
המופעל עליה מבחוץ. ממילא יתעורר הרצון הטבעי להביא להפעלת לחץ חזק עוד יותר,
לשם השגת פתרון יותר קיצוני. ישראל תאבד את אוצר הרצון־הטוב שיווצר אוטומטית
כאשר תבוא הצעה זו מצד ישראל עצמה, כמחווה עצמאי וריבוני.
על כן היה רצוי כי ההכרזה הישראלית תפורסם בבוא היום באופן הדרמאתי ביותר,

ובית מחכים לכם! סבלו תיכס יכולים להיגמר בין לילה! רק
בפניכם את הדרך ל חוו ת ולאושר!

הממ שלות שלכם חו ס מו ת

תחת להיות מיליון חיידקי־שינאה נגד ישראל, יהפכו הפליטים למיליון בני־ברית.
התמרמרותם, תחת להיות מופנית נגד ישראל, תופנה עתה נגד ממשלותיהם.
וכל זה — מבלי להקריב מאומה. לפני שיחזור אף פליט אחד. לפני שראשון הפליטים
יקבל פיצויים. האם אפשר להשיג ניצחון כה מכריע במלחמה הנפשית במחיר זול יותר?
כשלעצמי, איני מאמין כי אכן יתגלגלו הדברים כך. ממשלות ערב יצטרכו לשתף
פעולה עם ישראל. גם לולא האמנתי בהבטחות שניתנו ברוח זו על ידי המלך חוסיין
וגמאל עבד אל־נאצר, בשיחות פרטיות עם אישים ניטראליים, לא הייתי מפקפק בכך. כי
ההגיון הפנימי של הדברים יכריח אותם. הם לא יוכלו לעמוד מול הלחץ המקובץ של
מיליון פליטים — לחץ שהם עצמם שקדו כה רבות לטפחו.
לא תהיה זאת, בתחילה, הסכמה רשמית. שום נציג רשמי של רע״ם או ירדן לא יבוא
במגע עם ישראל. אולם יינתן היתר אילם לפליטים להקים את הנציגות שתקיים מגע זה.
זו הפעם הראשונה מאז 1948 יווצר מגע רשמי, גלוי וקבוע, בין ישראל והערבים.
זאת תהיה המהפכה הראשונה — מהפכה שלא תהיה תלויה באיש, שתנבע באופן
אוטומטי מהיוזמה הנועזת של ישראל. ואולי עובדה זו עצמה תר1.זה את המהפכה העיקרית:
בפעם הראשונה יגיבו ממשלות ערב על יוזמה מדינית של ישראל, אחרי שישראל הגיבה
שנים כה רבות על המדיניות היזומה של הערבים.
היוזמה תעבור לצד ישראל — וזאת תהיה העובדה מכרעת.

(הכתבה הבאה כסידרה :״בך

תבוצע

התוכנית״)

* 17י-

אנשים
3ד*־ר ר גן ־ ע דן
חוזה המדינה, הד״ר בנימין זאב
הרצל, כמעט ונזרק השבוע מהקונגרס
הציוני הב״ה, המתכנס בימים אלה בירו־שליב.
לקראת טקס פתיחת הקונגרס הכינו
המארגנים צילום־קיר ענקי של הרצל, בגובה
של חמישה מטרים, שהיה צריך לפאר
את במת בנייני האומה. כאשר העמידו את
הצילום על הבמה, הסתבר שהצילום תפס
את מקומם של כמה עשרות נכבדים ועסקנים
ציונים, שמקומותיהם נקבעו מראש
במקום זה• המארגנים התכנסו מיד לדיון
בדי להחליט מי עדיף על מי — הרצל או
העסקנים הציונים. כמו בקונגרסים שבהם
השתתף בחייו, זכר, גם ופעם הרצל ברוב
קולות, נשאר על הבמה . .בהצגת הבכורה
החגיגית של הסרט בן־חור, חילק הגורל
או המזמין את המקומות בצורה כזו
שמנהל משרד הבטחון, שמעון פרס,
והרמטכ״ל היוצא, רב־אלוף חיים לסקוב,
ישבו זה מאחורי זה. משך כל ההצגה
וההפסקה לא החליפו השניים אפילו מילה
אחת חוסר ידיעתו של שר החינוך,
אבא אכן, על מה שקרה בשטחים שונים
בישראל בתקופה שקדמה למינויו כשר,
הביא אותו השבוע להטחת עלבון פומבי
צורב לנשיא המדינה, יצחק בן־צבי.
בעת שהירצה השבוע בפני חטיבת המורים
התיכוניים של הסתדרות המורים, תקף
אבן בלעג את בולמוס חידוני התנ״ך. כדי
להמחיש בפני המורים את אפסותם של
חידונים אלה, הזוכים כידוע בתמיכתו הנלהבת
של ראש הממשלה, קרא השר בפני
המורים ״שאלה טיפשית באופן מיוחד״:
״במה פעמים מופיעה מם סופית באמצע
מלה בספר התנ״ך?״ שר החינוך לא ידע
כי השאלה הנדונה הוצעה על־ידי נשיא
המדינה למארגני החידון אחרי שהתברר
בוועדת הפנים של הכנסת כי
הדתיים הצליחו, בעזרת נציגי מפלגות השמאל,
להביא לדחיית הבחירות לרבנות
הראשית, אמר ח״ב חרות, הד״ר שמשון
יוניצ׳מן, לח״ב מק״י, משה סנה, לח״כ
מפ״ם, יעקוב ריפתין, ולח״כ אחדות־העבודה,
ישראל בר־יחודה :״אחרי
זה אתם כבר תיכנסו לגן־עדן, אם תרצו
בכך ואם לא ח״כ מפא״י, משה
שרת, הצדיק בפעם נוספת את נוכחותו
בכנסת. היה זה בעת נאומו של ח״ב פאג״י,
שלמה לורנץ. שעה שלורנץ הכריז בכנסת
:״מה ערך לדגל המתנופף מעל ל־אונייתנו
קפץ שרת, המקפיד על שתיקה
בכנסת בקר־את־ביניים חריפה :״רצית
ודאי לומר המתנוסס ח״כית אחרת
עסקה השבוע בבעייה נכבדה יותר. חנה
למדן המפא״ית טרחה לבדוק במיוחד ב־איזה
זכות מקבלים החזנים שכר עבור
תפילתם בבית הכנסת• לבסוף גם מצאה
תשובה שהניחה את דעתה. לדבריה אמר לה
רב אחד :״החזן מקבל שכר לא בשביל ש־הוא
מתפלל בשבת אלא בשביל זה שהוא
לומד כל השבוע.״

בדרךלאפ רי ק ה
בשעה שהאם, מנהלת משנית רות דיין/
שהתה בלאמבריני אשר במדינת גאבון ה_
אפריקאית, בבית־י,חולים הנודע של אל״
3רט שוויצד, קדוש הג׳ונגל, היתד, הבת,
יעל דיין, שקועה בבעיות כלכליות
הקשורות גם הן ביבשת השחורה. יעל
בילתה את החודשיים האחרונים באפריקה
המערבית, כשלב ראשון לכתיבת ספר על
הנוער בארצות שונות. אולם לפתע חלתה
יעל במחלה טרופית, שלא זוהתה עדיין,
ואשר גרמה לה להתקפות חום. הרופא
אסר עליה להמשיך בנסיעות לשאר ארצות
אפריקה והמזרח הרחוק — דבר ששם קץ
לתוכניתה לכתוב את הספר. בינתיים כבר
קיבלה יעל על חשבון הספר, שבכתיבתו
טרם התחילה, מפרעות ניכרות — אותן
נאלצה להחזיר להוצאת הספרים הבריטית.
עתה, בחזרה לישראל, היא נקלעה למצוקה
כלכלית מסויימת — עד להופעת ספרה
הבא, קנא בנפחדיס, בסוף ינואר. הפיתרון:
יעל תעסוק עד אז בענייני משפחה, תנאם
למען המגבית היהודית המאוחדת בארצות
הברית סיפור נוסף ממה שקרה ל־דן
כן־אמוץ בשבועיים שנמשך ביקורו
בברית המועצות: יום אחד הוא נכנס למלון
ולפתע הוא שומע קולות רמים, ברוסית,
בוקעים מתוך הארון. ידיעתו המועטת
בשפה א־פשרה לו להבין משפטים
כמו :״צריך להוציא מחר להורג א ת...״
או ״צריך לאסור היום א ת כשהחל דן
לבדוק את מקור הקולות, התברר לו כי
מרכיבי מכשירי ההאזנה בחדר התבלבלו.

סיפורי-בדים
ף ייכת״ים, תבע אזרח ישראלי שניים מ־ל
שכניו לשיכון לדין, בהאשמת החדרת
זרם אטומי לגופו וגרימת־נזק רוחני כתוצאה
מכך.

עץ החיים היא
ף מוסקבה, יצאו עתוני ברית־המועצות
^,במסע־צלב למען השימוש בעצי־אשוח
העשויים פלסטיק, לחגיגות חג־המולד, הצי
הירי כי בקרוב לא תורשה עוד מכירתם
של אילנות חיים למטרה זו.

ריקה וטרוחילו
ידידות מרחבית

הם הרכיבו בחדר את הרמקול ואילו את
המיקרופון חיברו לתחנת העיקוב
למחרת היום בו נולדה נכדתו של מנהל
בית־החרושת לודזיוז, זאב ריכנכך, ביקר
רייבנבך בבית ההורים המאושרים, קיבל
התקפת־לב ומת משבץ. למחרת, פורסמו
ביומון הארץ שתי מודעות. האחת, בעמוד
הראשון, הודיעה על פטירתו. ואילו בעמוד
האחרון של אותו עתון פורסמה מודעת־ברכה
לרגל הולדת נכדתו שימחה
מלאה שררה, לעומת זאת, במעונו של
רפי נלסון, שאשתו, הרקדנית, לאה לוין,
ילדה לו בן זכר זה מוזר במקצת, אבל גם
שוטרי המטה הארצי של משטרת ישראל
היו עסוקים השבוע בבעיות־לידה. גרם לכך
הריונה של סמלת משטרה היפהפיה, צפורה
חץ, מזכירת המחלקה ליחסי ציבור
של המשטרה. צפורה, המתעדנת מאוד
בשיטת הלידה ללא פחד, ביקשה מאנשי
המשטרה הנדיבים לגייס למענה כל חומר
אפשרי הדן בשיטה זו.

בדרךלאמ רי ק ה
ריקה זראי, הזמרת הישראלית השוהה
בפאריס, זוכה לאחרונה להצלחה מרחבית.
בד בבד עם הופעתה במיוסקול בר
בינו, שם היא קוצרת מחיאות כפיים רבות,
ממשיכה ריקה להופיע מדי ערב בוזצות ב־מועדון־הלילה
הפאריסאי המפורסם קרלוס.
מועדון זה, שעם היותו מקום מפגש לחברה
הלסבית של פאריס, נמנה על המכובדים
שבמועדוני־הלילה של בירת צרפת, מושך
אליו את מיטב החברה הגבוהה העולמית,
המבקרת בעיר האורות. לאחרונה ביקרה
במועדון אישיות רמת־מעלה מלבנון. האיש
מחא לריקה כף. בתום הופעתה הזמין
אותה לאכול חומוס בדירתו, אולם התחנן
שלא תפרסם את שמו, כיון שהפרסום עתיד
לגרום לו צרות במולדתו. אחריו ביקר
במועדון אחיו של חוסיין, מלך ירדן.

כאשר שמע על הופעת הזמרת הישראלית,
נבוך ולא ידע אם לקום או להשאר במקום.
תוך כדי הופעה מחא האיש כף, אולם
כאשר סיימה ריקה לשיר קם ועזב מיד
את המועדון. שולחן לידו ישב באותו ערב
קריין קול ישראל, יעקב בן ־ הרצל,
שלא ידע כלל ליד מי הוא מצוי
אחרי ההצלחה המרחבית זכתה ריקה בהצלחה
גלובלית. במועדון ביקר רדמסטרד
חי ליו, בנו הבכור של רודן הרפובליקה
הדומיניקנית, המשמש גם כרמטכ״ל של
מדינה זו. הצעיר, שלפני שנים מספר זכה
בפירסום עולמי בקשר למסיבות־ההוללות
שערך ביאכטה שלו לכוכבות הוליבוד, שמע
את ריקה וחזר פעמיים למועדון — במיוחד
עבורה. אחרי שסיימה לשיר, הזמין אותה
לרקוד.( ,ברשותו האדיבה של בעלה, יו ח נ
ןזר אי) וכששמע שהיא חובבת מוסיקה
דרום־אמריקאית שלח עוד באותו לילה,
בשתיים אחרי־חצות, את שלישו — שהביא
לבית ריקד, שני תקליטים של מוסיקה
דרום־אמריקאית. יחד עימו הביא סרוחיליו
הצעיר למועדון את כל הקצונה הגבוהה
של הרפובליקה הדומיניקנית ואף הזמין
את ריקה ואת יוחנן להתארח בחזדילתו הפרטית.
אם תפרוץ פעם מהפכה במדינתו,
שעה שריקה נהנית מהזמנה זו, תזכה ישראל
לדיוזח ממקור ראשון אי לנה
רו כי נ א הפליגה השבוע לארצות־הברית,
שם היא מתכננת להופיע כזמרת. עוד דקות
מספר לפני עלותה על סיפון האונייה, בנמל
חיפה, עמדה הנסיעה בסימן שאלה. התברר
שלאילנה חסרה לירה וחצי לתשלום מיסי־הנמל.
היא התרוצצה בין הנמצאים במקום
כדי להשיג הלודאה; רק לאחר שנהנתה
מחסדו של עובר־אורח, אופשרה עלייתה
לאונייה עוד מספר לסידרת נשואי
הפספורט: ענתל בי א, העולה החדשה
מפולין, שהיתר, מועמדת בתחרויות מלכת
היופי ומלכת המים, והפכה לדוגמנית מצליחה,
עזבה את הארץ לאוסטריה, כדי להינשא
שם לבעל בית חרושת וינאי לנעליים.

פסוון הטיבוע
<• ה מ שו ררבנימיןגל אי, על יחסם השלילי של חברי מפא״י לגבי נימת
דבריו של פנחס לבון — בעוד שקודם לכן חייבו נימה דומה בדבריו, כלפי מפלגות
אחרות :״זוהי פנחסנות כפולה!״
• דן כן * א מו ץ :״יש לנו כל כך הרבה רעש בארץ! המכוניות עושות רעש,
האנשים רועשים — בשביל מה אנחנו צריכים פצצת אטום?!״
@ ה ד ״ רישראל שיי כ, בכותרת לרשימה על סערת פצצת האטום הישראלית
:״הגויים אוהבים רק יהודי טכסטיל.״
• השה קן ש מ עון ישרא לי ז ״פרשת לבון, כפי שהיא משתקפת בעתודת
הישראלית, הוכיחה שהעתונות סובלת מהסייתגות עורכים.״
• דן בי תן, יושב־ראש התאחדות הסטודנטים באוניברסיטה העברית :״הסטו־דנטים
אינם מוסמכים להביע דעה פוליטית בענין המלחמה באלג׳יריה, שעה שהם
אינם אחראים למעשיה של צרפת.״
0ה ד ״ ר רו כרטס רוו א ציו ם, סניגורו של אדולף אייכמן, על משפחת
לקוחו :״זאת היתר, משפחה ארית טיפוסית. האשד, ישבה ליד האח והבעל עסק
בהשמדת יהודים.״
• רו כרטס רוו א ציו ס :״אייכמן טוען שלא הוא האיש שנתן את ההוראה.״
וזרח*זר-־־ן1ז? י 853י 8י .38898ץ
י***י•58556355־

מה-ם לכת היופי
ך ״ ת ל ־ אכיב /הודיעה אגודת עזיזה, ה־
^ עוסקת בגידול עזים, על תחרות תצלומים
לבחירת מלכת העזים הפוטוגנית ביותר.

גזירה
שווה
ףיכאר ״ שכע, שעה שתושב נשאל ב־
^ בי ת־ ה מ שפ ט מר, יש לו להגיד לזכותו,
לאחר שהורשע בירייה בשכניו, בעת סכסוו
מגורים, טען הנידון כי ראה לא פעם כיצד
יורים בכלבים משוטטים בשיכון, חשב שמותר
לו להשתמש בנשק גם כדי להפחיד
בני־אדם.

בימים טרופים אלה
לירושלים, פתח בנו בן החמש של
^״ ע ס קן מפלגתי מסויים׳ למבוכת הוריו,
את מסיבת יום־ד,ולדתו במלים :״חברים,
בפעם הראשונה מזה אלפיים שנה אני
הזמנתי אתכם למסיבה.״

הצדקה מתהילה בבית
ף יליוורפוס, בריטניה, מסרה ג׳נם ליי־
^ כ ר את בגדיה הישנים לקרן נשים,
למכירת צדקה, שבה הביתה, גילתה כי
פורצים גנבו את כל שמלותיה החדשות,
נאלצה לרכוש את חפציה הישנים במכירה.

באה מנוחה ליגע
ףכא** 1שכע, שעה שנדרש על־ידי ה־
—1עיריה לשלם מסים, פנה תושב צעיר
לאבות העיר במכתב, בו הוא מסביר כי
״לאחר שמילאתי את חובתי למען המולדת
וילדתי בן שלישי, הריני מבקש אורכה כדי
לנוח בטרם אוסיף מאמץ ציבורי.״
העולם חזון 1314

הגוי שלא מניחים ל 1לבקר בכנסיה
ותיאור מפורט של הצגת מחתרת

חמשת הגיבורים של המחזה: הכרוב, שני מלאכי החצוצרה, הגברת הראה והערבי בעל העריסה
חג המולד בחוצלאר /הוא חג של גויים. כאן, בארץ
ישראל, זהו חג של יהודים• כיום הזה קמים היהודים
ונוסעים לנצרת, יפו, חיפה או סתם לאיזו כנסיה, כדי
להאזין אל הרינה ואל התפילה. קורה לפעמים שגם לאיזה
נוצרי מתחשק לבוא ולראות כיצד נדחקים היהודים
לכנסיה שלו, אבל מאורחים לא קרואים כאלה מתפטרים
מהר. תופסים אחד כזה בצוארון ומסלקים אותו החוצה,
ושם בחוץ, אומרים לו באדיבות :״תראה חבר. אתה
נוצרי והכנסיה פתוחה כל השנה לפניך. אני בא הנה רק
פעם אחת בשנה, אז מה אתה דווקא מפריע ליי׳׳
כשראו הנוצרים שלא נותנים להם להיכנס בחג המולד
לכנסיות באופן גלוי, הלכו והקימו מחתרת ושם הם חוגגים
את יום הולדת ישו הנוצרי בלי יהודים, מלבד, אולי, כמה
מאנשי הש.ב• את אלה, כידוע׳ אי־אפשר לגרש, מפני שברגע
שמגרשים אותם׳ כבר אין מחתרת•
היות ותיאור. מפורט של חגיגת חג המולד הנערכת
על ידי יהודים מופיע בהרחבה בכל עתון, החלטתי למסור
לכם דין וחשבון מחגיגת חג מולד מחתרתית של נוצרים.
לצורך זה גייסתי כמה ידידים בעלי השפעה בחוגי הבפטיסטים
האמריקאים ודרכם הגיעי .,לידי הזמנה.
הגעתי לכפר הבפטיסטים בדיוק כמו שהיה כתוב בהזמנה
— ואפילו הקדמתי קצת, אך מצאתי שאחרים כבר
הקדימו אותי וכל הכיסאות באולם הקטן של ההצגה
תפוסים. לא תיארתי לי שיש כל כך הרבה בפטיסטים ב־ארץ־ישראל.
בפטיסטים, ,שכפי שאני שומע, מדברים ומזמרים
עברית רהוטה.
כיון שלא היו כיסאות פנויים, כבשתי לי מקום על
הריצפה, לפני במת עץ מכוסה יוטה ומגובקת בקש׳ כשלש־מאלי
עץ ברוש שבין עפאיו מסתתרות נורות צבעוניות.
כיוון שענפי הברוש הסתירו לי חלק מהבמה; ביקשתי מאחד
הבפטיסטים לסלק את העץ הצידה או להוציא אותו בכלל
$לפרוזדור.
השתגעת?״ אמר לי הבפטיסט ,״איך אתה מתאר לך

״זה אשוח זה? הרי זה בדוש פשוט!״
״שמע,״ אמר לי איש־שיחי ,״אני לא יודע מי אתה,
אבל בבקשה ממך: אל תבוא ללמד אותי מה זה אשוח!״
האורות כבו וחושך השתרר באולם. מקהלת בנות עלתה
על הבמה׳ כשכל אחת מהן עוטה גלימה כחולה ועל כתפיה
מונח צעיף לבן. המקהלה נתנה קולה בצרור שירי חג־המולד:

מולד לבן,
מנס ה את האול מות.
או׳ עץ א שוח!
הלילה לפני חג־המולד זה ילדה העלמה מ וי האדיבה את ילדה.
יש שיר באוויר.
או׳ לילה קדו ש!

אחרי שגמרה המקהלה לשיר, התחילו שני מלאכים עם
חצוצרות קרטון לטפס בסולם.
כיוון שלא ראיתם מלאך מימיכם׳ לא יזיק לכם לדעת
כיצד הוא נראה. כי בל הזמן שאנו חיים בארץ הקודש
אי־אפשר לדעת אם לא נזדקק לו אי־פעם.
המלאך שעלה על הגג, בטפסו על סולם של עץ, לבש
כותונת לילה לבנה מכופתרת בצוואר. הכותונת היתר,
ארוכה והשתלשלה עד כפות הרגליים. למלאך היו פני
נערה צעירה בתסרוקת פוני, בלי שביל באמצע. על
השיער השחור של הפוני רבץ זר קטן שהבריק באפלה.
בגבו של המלאך דבק זוג כנפיים שקופות ככנפי פרפר,
עשויות מלמלה דקה.
שני המלאכים טיפסו על הגג כדי לבשר שתי בשורות:
אחת על פקודה מיוחדת של הקיסר אוגוסטוס, שציווה
לערוך מיפקד אוכלוסין והשנייה, שכאשר הגיע יוסף
ומשפחתו לתחנת המיפקד בבית־לחם ילדה אשתו בן. כיון
שכל בתי המלון היו תפוסים, השכיבה אותו באבוס•
אחרי כמה רגעי דומיה, התחיל כרוב קטן וחמוד, שהיה
לבוש כתונת לילה לבנה וארוכה לטפס בסולם, כדי
להגיע לגג, שלפני כמה רגעים ירדו המלאכים ממנו.

הכרוב טיפס לאיטו, כי כתונת הלילה הארוכה שלו נתפסה
בשלבי הסולם. כשהכרוב כבר הגיע סוף־סוף לגג, אחרי
מאמצים קשים, פרש את שתי ידיו לצדדים וקול קרא:
״והנה מלאך אדוני ניצב עליהם וכבוד אדוני הופיע 7
עליהם מסביב ויראו יראה גדולה.״
הקריאה גרמה לחזרתם של שני המלאכים מהמער־כה
הראשונה לגג והפעם בלי חצוצרות. הם ניצבו
משני עבריו של הכרוב הקטן׳ שהתעייף כבר מלהחזיק
אה ידיו הענוגות באוויר׳ ובמקום זה התחיל לגרד
במצחו. תוך כדי כך עלתה על הבמה נערה יפה, לבושה ׳
בלבן עם מטפחת ציבעונית על כתפיה, וערבי שנשא בידיו
עריסת תינוק.
אחרי שחיכו כמה רגעים עד שהקריין גמר לצטט פסוקים
נוספים מלוקט, מתי וישעיהו׳ באו שלושת הרועים הרא־שונים
והשתחוו לפני העריסה. אחרי שגמרו, באו שלושה
על הראש והגישו .
מלכים בשכמיות צבעוניותוכתרים

לעריסה מתנות.
עם המתנה של המלך השלישי נגמר המחזה והקהל מחא כף.
עם תום ההצגה עלו שני בפטיסטים על הבמה ובעברית
צחה, עם טיפ טיפה של מיבטא אמריקאי, בישרו לקהל
שבגלל עודף המבקרים ודרישה נמרצת של הקהל, תיערך
הצגה שנייה. בינתיים הוזמנו כולנו לגשת למיזנון להחיות

את נפשנו.
כשהסתובבתי במיזנון להחיות את נפשי, שמעתי גברת
אחת ששאלה את חברתה :״הגידי, עץ האשוח הזה, מאיפה
לקחו אותו הנוצרים? מארץ־ישראלי אז למה אין אצלנו
אשוחים?״ ענתה לה :״בזמן שישו היה חי׳ היו המון
אשוחים בארץ, אבל מאז שהיהודים יצאו לגלות לא היה
מי שישקה את השתילים וכל העצים נבלו.״

כה א מר ג\ו7זבראוז>נד>
כדי שהצדיק ישאר טהור, ונקי מכל רבב, צריך לכבס
אותו שלוש פעמים בשבוע במים רותחים.

״גילי 16$ואני אומללה. אנא, הוסיפי
מספר וכל השאר, ותודה 1214/53
גם לך.

חג שמח גס לכם, באמת, ובאשר ל תלונות ולט רוניו ת על
שאינני מפרסמת את מכתביבם, ברצוני שתדעו אחת ולתמיד,
כי אין לי כל סיבה לנהוג איפה ואיפה, כפי שאחדים
מכם סבורים, אלא שצר המקום מהביל את כולכס. ולהבא,
בקובלנות מעין אלו, אבק שכם לפנות לעורך היקר שלי
ישירות. הרא מקציב לי את המקום. למה שאני אסבול
ב מ קו מוו חן־חן בעד ת שו מ ת הלב.

פנים אל פנים

לאחר שכבשו את רוב הגבעות באזור הצפוני של הארץ,
לא נותר להם אלא לכבוש לבבות. בעוד המשימה הראשונה
עברה עליהם בהצלחה׳ הרי ש־( )1214/51 מתלבטים עדיין
בנוגע לטקטיקה בה ינקטו במבצע לבבות.
על כל פנים, וכצעד ראשון להגנה, הייתי מציעה לכן
שתפתחו בהתקפה בצורת שיגור מכתב יורק־להבות. באשר
לקרב עצמו — מבטיחה לכס שברגע שתעמודנה פנים אל
פנים מול האויב, הנצחון הוא כולו שלכן, סמכו על הדודה.
לסיכום( :א) ההתמודדות בין שני הצדדים מותנית על
בסיס שווה, היינו: עד גיל ( .18ב) הופעה חיצונית נאה —
הכרחית( .ג) בשאלות נוספות, ו.א לפנות לשאול ביבר.

כשאבא רא מאמין

אין כל סיבה שלא תכתבו אל 1214/52 ולו לפחות
להוכיח לאביה כי מכתבים אלה אינם מפוברקים.
״מדורך, רותי, הוא הכי מעניין לדעתי. אבל אבי סובר
אחרת• הוא טוען שכל המכתבים במדור שלך, הם בלוף
אחד גדול. בכדי להוכיח לו שלא כך הדבר, אני כותבת
לך מכתב זה, ומבקשת את מה שבעצם כולם מבקשים.
היינו, חבר להתכתבות.״
הנושא החביב עליה במיוחד, ואינני מתפלאה, הוא
ישראל. כי גלה (זהו שמה) נולדה בארץ ואולצה, לדבריה,
לנסוע לקולומביה, יחד עם הוריה. אבל זה עדיין לא הכל.
לגלה חברה טובה, שהיא, ולא במקרה, נולדה בקולומביה,
ומשתוקקת מאוד להחליף מכתבים עם בחור ישראלי ובשפה
האנגלית. תמונה רצויה, בבקשה•
נ.ב. קולומביה, למי שלא יודע, נקראת על־שם קולומבוס,
האיש שגילה את אחת היבשות.

כד השאר

לפניכם המכתב הקצר והמעניין ביותר שקבלתי מעודי.

מה עושים ץ

כאשר 1214/54 עוברות בחוצות ירושלים
ומנפנסות באתם־יודעים־מד, שלהן, הן
גורמות לפקקי תנוער״ אין גבר, ויהא זה
קצר־ראי, שלא יפנה מבטו אליהן. אלא שהן
שואלות, ובצדק, בשביל מה זה טוב, אם למרות כל הר,צ־להד,
והאמביציות להגיע למרומי האולימפוס או אולימפית
(היינדהך) — אין עם מי לדבר, וזד״ אז מה עושים?
אז ״אנו מעוניינות להכיר שני בחורים גבוהים, שגילם
נע בין 22־ 20 שנה, ושרואים עצמם מתאימים אז
בבקשה. תאמינו, ואולי אין זו אגדה, כמו שאומרים צירי
הקונגרס הציוני.

אם ככר, אז ככר

סוף־סוף, ירושלמי עם דם. והפעם נחסוך בתאורו, מאחר
והעתק ממנו לפניכם. אומנם נדרשה
ממנו מידה רבד, של אומץ, הוא
טוען, אבל היות והשד אינו נורא
כל־כך ,״החלטתי שאם כבר לשלוח
מכתב, אז למה לא תמונה?״
ולענין :״אני בחור בן 21 שנה.
מקצועי מסגר מכני. וכל נערה
שתיכנס לעיר הבירה, תוכל למצאני
בין הברזלים והגרוטאות של אוס־טרייכר.״
מכיון
וכאמור ( )1214/55 הוא
בחור עם דם, היה רוצה לקוות שגם
את, במידה ותחליטי לכתוב אליו,
תגלי אותה מידה של עוז־רוח, ותשלחי
לו תמונה. אז דחילק, אל
תביישי את הפירמה.

רוח וחומר

תוכלו לראות בזה מכתב ככל המכתבים, ואפילו מכתב
שיגרתי למדי. אולם, יתכן ש־( )1214/56 אינן דווקא שיגר־תיו

״אנו שתי נפשות המחפשות נופש מלימודים ומהגברברים
בסביבה. כן! אנו שמיניסטיות ותו לא, המבקשות, עיסולף
כלשהו בין תרגיל במתמטיקה לבין פרק בתנ״ך, והכוונה
להתכתבות. והתכתבות עם שני טיפוסים סבילים, משכילים
וכו׳ וכו׳ .הנושא: שתיים בגיל הטיפש־עשרה. אוהבות
לבלות בדרך כלל, אעפ״י שעכשיו אין כמעט זמן לכך.
בילוי, היינו: טיולים, מסיבות, סרטים ומחזות, מחד גיסא.
דיימון ראניון שכספיר, זולא, טגורי ורוסו, מאידך גיסא.
מכאן יוצאת סינטזה של רוח וחומר.״

על הנשוא להוות צמד של שניים (כמוהן) .וכרגיל, גבוהים
ונחמדים, פלוס כל המעלות המקובלות.

החלבן שלי -אומר שיש הרבה כסף בארץ. אלא שכל אחד
חייב אותו ל מי ש הו אחר.

שלושה חברים

אם להשתמש בביטוי הנדוש, הייתי אומרת ש 57״)1
נשמעים כשלושה מוסקטורים. אלא שאליה וקוץ בה• כי
האחד גבוה, ואילו השניים — נמוכים. אבל אל דאגה, הם
גבוהים ברוחם, ואתן יכולות להאמין לי.
אז אם אתן שתיים נמוכות ואחת גבוהה (ולא להיפך,
חלילה) תוכלנה, מן הסתם, להזזת שישיר, אידיאלית, כמו
מגן־דויד.

צעירה פשוטה וחמימה

יש לי חשד נוראי ש 1214/58 נמנה על הרומנטיקאים
אשר להם כבר אין תקנה.
״אינני יודע כיצד לפנות אליך, האלמונית, כדי שתבחרי
את המספר שלי ותשלשליהו בקלפי של הגורל. ואז ייפגשו
מכתבינו אי־שם בנקודת המרחב של חיים, געגועים, חלומות
ומאבק. לא ידעתי את גוון עיניך וקלסתר פנייך. אף
לא את שמך• רק זאת ידעתי, כי את צעירה, פשוטה, חמימה.
ובך אותה כנות של אשד, ואדם. ולכן כל־כך רציתי
אותך, ביחוד שהסתיו הזה בא באפרוריותו, והוא דורש
מאתנו במפגיע שנמצא לנו בן־לוזיה, נוסף לספרי־הלימוד
שכבר חזרו ונצמדו אל חיינו.״
לא יודעת איך אצלך, אבל אני כבר מתמוגגת.

ציפור >ן 0נח לחוווה לי...
ובכן, דודסמיאל פשה זאת• נכדו ה שחרחר ויפהי
התואר של הלורד סמואל, הנציב הרא שון ליהודה, נשא
לאשה את רינהדפניב חנוכ ה גס ב בי תו של 0ם
דוכינר צלצלו הפעמונים. ב תו דנה התארסה טס אחיה
הצעיר של סוניהאברמוביץ, דוג מני ת לשעבר
אין ספק שמאירהגראממ שכי ת יודעת את מלאכתה.
היא הצליחה להיפטר מ שכמי ה (פלרינה בלע״ז) צעקנית
א לה-ג׳יין־סנספילד, אות ה מכרה, עס חיו ך מסויים, לשגריר
ארצות־הברית בישראל, מר אוגדןריד מק סימה
כתמיד, ויותר, נראתה רותדיין מסובה ליד שול חן אחד
בחברת בפלח ובתה יעל, בקפה היפו אי אריאנה. באו ת ה
הזדמנות, ביק שה יעל מ ה תז מו ר ת לנגן את ה מנגינ ה ילדי
פיראוס מתוך הסרט רק בימי חול, ולא רק מפני שמנגינה
זו חביבה עליה, אלא גס מ שום שבמאי ו ש חקן הסרט,
ג׳ול דאסץ, וא שתו מדינה מרקורי, הם ידידיה של
יעל.

מדד״ קד/
אכל בבית חם ונעים, כי אבא קנה השנה את התנור החדיש
והמשוכלל ביותר מהתוצרת המפורסמת של ״ אמקור ״ .

3דגמיםלבחירתך, לפ יתקציבך

קולנוע סרטים
חי ההנצרתית
בדחור (אסתר; תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא גירסד. קולנועית של היצירה הספרותית
אשר הסעירה מיליונים ברתבי־תבל, יותר
מכל יצירה ספרותית אחרת, מלבד התנ׳׳ך.
הרומאן — הילדותי למחצה — נכתב לפני
שמונים שנה בידי לו ואלאס, גנראל אמריקאי,
מגיבורי מלחמת־האזרחים. הוא לא
נכתב בכישרון ספרותי נדיר. אולם היה בו
איזה כוח גלום, השראה דתית מגרה־דמיון.
מאז הפך ספר זה למחזה מצליח ולנוש־אם
של שני סרטים אילמים, קרב הסיפור,
ששמו המשני הוא סיפורו של הנוצרי,
יותר מיליונים להבנת מהותה של הנצרות
מאשר כתבי הברית־החדשה עצמה. בתקופה
בה הוצגו המחזה והסרטים האילמים
בארצות־הברית, תקפה את ההמונים אכסטזה.
בן־חור הפך לשמם של רבים מהילדים
שנולדו באותם שנים ושל עסקים מסחריים
בלתי־ססורים.
בעזרת 15 מיליון דולאר ושש שנות
הכנה, העלתה הוליבוד את היצירה בפעם

עובדה שבסופו של הסרט הוא הופך למאמין
בנצרות, אינה פוגעת ברושם שהוא משאיר.
אין צורך לציין שבסרט זה מטוהרים היהודים
סופית מכל אשמה בקשר למותו של
ישו. כל האשמה נופלת על כתפי הרומאים
הרשעים.
מיר1ץ*נקמה. שיאו של הסרט הוא
בסצינת מירוץ־ד,מרכבות, בה נוקם בן־חור
את נקמתו במסלה הרומאי. סצינה זו, התופסת
כעשרים דקות משלוש וחצי שעות
הסרט — היא ללא ספק שיא של טכניקה
קולנועית עוצרת־נשימה.
יש להצטער רק על כך שסרט מעין זה,
שהוסרס במקורו עבור מסך רחב ובסרט
של 65מ״מ, מוצג בקולנוע בלתי־מתאים,
על מסך סינמסקופי זעיר ובאולם שמבנהו
אינו מאפשר הנאה מיתרונותיה של שיטת
הסרטה זו.

מ תי וחתיכות
החיץ• המסוכן (תמר; תל״אביב; צר-
9ת) הוא חיוכו הרחב, הגברי וגורף־ה־מיליונים
של האיש בעל הפנים המצולקות
— אדי קונסטנטין. בסרט נוסף מסידרת
לאמי קושון — איש ר,פ. בי• אי. האמריקאי
הפועל דווקא בצרפת — הוא עושה את
אותם הדברים שעשה בסרטים הקודמים
בסידרה: מכה את כולם ברצינות ומקבל
מכות בצחוק, מהפנט חתיכות ומהופנט
על ידי אחרות, עושה פירסומת תמידית
לחייסקי הסקוטי בלק אנד
זויט ומתגלה כהפיקח, הערמומי
והחכם בין בלשי תבל.
כמו תמיד גם הפעם,

תשבץ העוד הזה 1214
לונה נחמיאס, ילידת ירושלים, הגי שה
לנו את התשבץ הקשה ביותר ש קראנו,
פותריו יכולים בהחלט להת גאות
ברמת האינטליגנציה שלהם.
לונה אינה כותבת הרבה על עצמה.
היא בת 21 וגדלה ברחובות. היא
נהנתה במישד מהתשבץ שפורסם ב־
״העולם הזה״ , 1195 ועוד יותר מן ה
המרוץ
ב״בן חור״
היהודים למטן ישו

נוספת על הבד. כל הסיכויים היו
שתהיה זו יצירה ראוותנית בנוסח סרטי
התנ״ך של ססיל ב. דה מיל. מה שהציל
אותה מגורל כזה היא העובדה שביים את
הסרט יהודי, בשם ויליאם ויילר. הסיפור,
מעין מהדורה עתיקה של הרוזן ממונטה
קריסטו, אודות נסיך יהודי בשם יהודה בן־
חור (צ׳רלטון הסטון) ,המוטל בספינת עבדים
על־ידי רומאי (סטיפן בויד) וחוזר כדי
לנקום את נקמתו, הוא מעצם טבעו סיפור
ראווה.
התיאורים המקיפים של ירושלים העתיקה,
קרב ימי בין הצי הרומאי לבין הצי הפיניקי,
מיצעד הניצחון ברומא, קרב כרכרות
באיצטדיון ענק בירושלים וצליבת ישו הנוצרי׳
משאירים מקום לצילומי־סצינות המוניות
חסרות־תקדים. ויילר ניצל אפשרויות
אלה עד הסוף. הסצינות ההמוניות בסרטו
מהוות מחזה מרהיב ושובה־עין.
חיה הררית, מטיפה. אולם הצלחתו
של ויילר נובעת בעיקר מיכולתו להכניס
עומק לסיפור־הראוזה הפשטני. הוא עשה
זאת בעזרת צוות שחקנים טוב, ובמלאכת
ביום שהשאירה מקום לרגש ולשכל —
בצד העין. צחוק הגורל הוא שאת הסרט
הטוב ביותר שהופק עד כה על נושא הנצרות
יצר דוזקא במאי יהודי, בעזרת שחקנית
יהודיה וישראלית.
כי חיה הררית, המשחקת את התפקיד הנשי
הראשי בסרט — אסתר בת עבדו של
בן־חור, ההופכת אהובתו — ממלאת בסרט
את מקומו של ישו הנוצרי. ישו עצמו
נראה רק בסצינות בודדות, ובסופו של
הסרט הוא אינו משמיע אף משפט אחד. ואילו
חיה משמשת לו פה. היא הדוברת
העיקרית, המשמיעה את רעיונות הנצרות,
המטיפה להם והמשכנעת את משתתפי העלילה
והצופים גם יחד בצדקתם של רעיונות
אלה.
יתר על כן. דוזקא סרט המיועד, כביכול,
להטפה לנצרות, תורם ליהדות תרומה ללא
תקדים. בפעם הראשונה עומד במרכז עלילה
ענקית כזו גבור יהודי, ויהודי לאומי,
שהכל בו חיובי, יהודי המגלם טיפוס
של איש כוח ושכל בעת ובעונה אחת׳ והמביא
את הצופים לידי הזדהות עמו. ההעולם
הזה 1214

עובדה שחיבר אותו יואב אדמוני,
הגר בשכנות אליה, ואשר תשבצו
הוא מקדיש מרצו לגילוי רשת־מרגלים אדומה.
ולמרות שלצופה חד־העין כבר נהיר
מלכתחילה פיענוה התעלומה, אין הדלי
גורע במאום מד,סממנים המיוחדים של סוג
סרטים זה: מכות רצחניות עשרות גוויות
לבושות של אנשים מתים ואותה כמות של
גוויות עירומות — השייכות לחתיכות חיות.
תדריך ואלה הסרסים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם :
+תמימים ופראים נאופיר; תל-
אביב) חיי־האישות החמים של האסקימוסים,
על רקע קרחוני הקוטב. פגישה משכנעת
עם אורח חייהם של אנשי־הצפון ומשחק
משובח של אנטוני קווין ויוקו טאני.
איי ליילן מייל! (הוד; תל־אביב;
פאר; חיפה) קומדיה ישראלית משעשעת עם
הומור אידי סביב בעיית נשואי־הפספורט.
בתיה לאנצאט, זאב ברלינסקי וגדעון זינגר
בסרטו של פיטר פריי.
• רק כימי חול (פאר; תל-אביט
ז׳ול דאסין מנסה להוכיח, באמצעות סיפורה
של יצאנית, כי הציביליזציה פוגעתבאושרו
של האדם• מלינה מרקורי.
+אמריקה המוזרה( .גת; תל-
אביב) המגוחך ויוצא־הדופן שבאורח החיים
האמריקאי, כפי שהשתקף בעדשות מצלמו־תיו
האנושיות של הצרפתי פרנסוא רייכג־באך.

פנינים ואפר ( חן ; ירושלים )
לבטיו של דור שחונך להרוג, על רקע
מלחמת־האחים בפולין שלאחר מלחמת העולם
השניה.
• ה די ר ה (ירון; תל״אביב; אמפיתיאטרון;
חיפה) קומדיה צ׳אפלינית של בילי
ויילדר על פקיד העולה בדרגה בזכות
נאפופי־הבוסים בדירתו. ג׳ק למון, שירלי
מקלין.

שימש לה הזדמנות להתקשר עמו.
אולי יחברו השניים תשבץ פרטי?
מ אוזן )1 :יפתח
לצדדים )4 .ישוב
עברי בשרזז התיכוני
)10 .נח על
פני המים ואינו
שוקע )11 .מכשיר
הדבור )13 .עמק,
בקעה )14 .עץ הנדל
בנליל העליוז)15 .
הר גבוה בתורכיה.
)17 בא בחורה)19 .
מסולם הקולות)20 .
בר, תנא בדור האוד
רוז )22 .עיר קרומה
בנחלת זבולוז.
)25 נחט )26 .*1מתק.
)27 נעשק )30 .סו־זיאוז
לאומי בפאריס
)32 .אוסר אוניות
רבות )33 .אנקול
)34 .שלושים
וארבע )36 .טוב.
)37 מוצב )39 .חמוש
)41 .יונק הניזון
מחרקים)42 .
מידת־היובש בתקופת
המקרא )44 .עיר
במרכז הודו )46 .נ
דבר שלמעלה מז הטבע )50 .ראשי תיבות.
)51 שם משפחתה של הסופרת הישראלית
מחברת הרומז ״מריה״ )53 .שם משפחתו
של חוקר תלמודי יהודי (אוסטריה) ,ששם
ספרו ״דור דור ודורשיו״ )55 .מילת קריאה
לשמחה )57 .שרות תחבורה עירוני)58 .
אליל בבלי )59 .מנהיג המרד נגד הרומאים
)60 .שמש בלועזית.
מאונך )1 :כשנולד היה אביו בז
100 שנה )2 .זכר הפרה )3 .״תורת כהנים״.
)5שנולד טרם זמנו )6 .הפיסקה הראשונה.
(ארמית) )7 .מי שהיה נוכח בשעת מעשה.
)8קטן* תאני-שיקמה )9 .משלוחי א״י ל־

)15 בקעת בגליל התחתוז המזרחי)16 .
סוג של אוטובוסים נקרא על שמו)18 .
החלק חששי של הסימפוניה ״מולדתי״ לסם•
מאנה )21 .זהב מובחר )23 .שד )24 .עיר
בירה מאחת ארצות השפלה )26 .ביטוי.
)28 זאת )29 .קומפוזיטור רוסי מאחרוני
האסכולה הלאומית הרוסית )31 .פיורד
בחון* נורבגיה )32 .משקה מדבש )35 .מספיק
)37 .הלכה, לימוד )38 .מושבה פורטוגזית
)40 .תואר כבוד בארצות השפלה)41 .
עשה עגול ללא 0ו )43 .*1מילת־גוו* לנסתר.
)45 ערוב )46 .המאור הקטז )47 .הופעת
יחיד )49 .בו מבשלים )52 .עליו מקרינים.
)54 המו! עם )56 .תז )58 .בעצמו.

ל ר עננו ת העור
ו צ חו ת ה פני ם

אממת

ת ע רו ס ת
ה חו זרבתשובה
בין הציירים הישראליים הבודדים שלא
נסחפו בגל האופנה של הציור המודרני
המופשט, תופס הצייר המזוקן נפתלי בום
( ,)36 יליד גרמניה וחניך בצלאל, מקוס
מכובד.
בעוד רוב הציירים מעלים על בדיהם שטחים,
קווים ונקודות, בהתאם למצב רוחם
החולף, המשיך בזם, בעקשנות כמעט צברית,
בציור מגמות סוציאליות וציוניות.
אפילו שהות של שנתיים בפאריס לא שינתה
את סיגנונו. ברישומי שחור־לבן ובציורי
שמן צבעוניים, בעלי מגמה גראפית חזקה,
תיאר פועלים בעבודתם, איכרים בשדה,
מעפילים וחלוצים.
נושאים מגמתיים אלה הקנו לו הצלחה
רבה בקיבוצים ובחוגי תנועת ארץ־ישראל
העובדת. כאשר חיפשה הנהלת צי״ם ציירים
לקישוט אונית־ד,נוסעים המפוארת והציונית
תיאודור הרצל, היה טבעי מאוד שנפתלי
בזם יהיה אחד מהבל בזם לא הכזיב. בשני
ציורי־קיר גדולים תיאר את התגשמות הרעיון
הציוני על כל שלביו, החל בעליה
הבלתי לגאלית וכלה בכיבוש השממה וכור
ההיתוך.
השבוע, בתערוכת־יחיד רבת־היקף בביתן
תאיר דיזנגוף של מוזיאון תל־אביב, החליף
נפתלי בזם את הסוסים. בין שבעים יצירות
אמנות, מהן חמישים תמונות־שמן ועשרים
רישומים ואקווארלים, לא נמצא אפילו חלוץ
אחד ואף לא כלי־מלאכה בודד. את מקומם
תפסו תשמישי־קדושה יהודיים כמו: שופר,
תרנגול־כפרות, פמוטים, נרות שבת ומנורת
הקנים.
הסימבוליקה היהודית בציוריו החדשים
של בזם, אף שהיא מזכירה בנושאים שלה
את הציור היהודי הישן, כפי שהיה מקובל
לפני מלחמת העולם הראשונה בגולה, איננה
המשך ישיר שלו — כי בזס אינו מתאר
הווי חיים מסורתי או פולקלור עממי ברוח
סנטימנטלית, כפי שהיה מקובל, ואשר שאגאל
משמש לו בטוי גם כיום. הסימבוליקה
של בזם היא נסיון להעניק לסמלים דתיים
מעמד של ערכים אסתטיים, בלתי תלויים
במקום ובזמן.

מרכך בנעימות
הפנים, מחליק ומשודר.
חרוש נפלא לעורך.
נספג בקלות, ומקנה
הרגשת רעננות מצויינת.
מיוחד בשימוש לעור
נורמלי — בלילה, ועבור
עיר יבש — בבוקר.

א * 6מ 0

0 0 1 0

גם קרם זה, נמנה על מבחר מוצרי ״דיוה״ המהוללים, המגישים לך:
110731 ? 16061113, 515111 ? 0051, 0 3 7 013313, ?13351 016313

רייאלויט.

לפי

ושומר

פריס.

לברן.

מזון מ ל כו תהד בו רי ם,

ה. אהקרם הי עי ל ביו ת ר
.רויאלויט ־

ל ט פו ל

ב עו ר

פנץ־

מונע

קמטים

רעננות

נעורים .

תיאטרון
עלילהנפ שי ת
מאז הפכו התיאטרונים הישראליים, בעל
כורחם, לתיאטרונים מסחריים, לפחות מבחינת
אופי הרפרטואר שלהם, אם לא מבחינת
מיסגרתם, נטלו עליהן במות קטנות,
המורכבות מקבוצות זעומות של שחקנים,
את תפקיד העלאת מחזות נסיוניים ומחזות
מקוריים.
תיאטרון נוסף ממין זה יופיע לפני ׳הקהל
בימים הקרובים. הוא ישא את השם הבלתי־רגיל:
בטת שירה. כי תוכניתו הראשונה,
אותיות , 1960 אינה אלא קובץ שירים של
חברי המשמרת הצעירה בשירה הישראלית.
בניגוד למה שאפשר לחשוב, לא יהיה זה
ערב קריאת שירים, אלא תיאטרון של ממש,
שיציג מחזה.
מילגות עד המוות. יוזם הרעיון להקמת
תיאטרון נסיוני חדש הוא דויד לוין,
במאי צעיר שהיד עוזר־במאי בקאטרי. בשלוש
השנים האחרונות השתלם לוין באנגליה,
עבד בתיאטרון הנסיוני החשוב בלונדון,
רואיל קורט, ערך סיור בסקנדינביה,
שם עבד עם הבמאי הדני בייסקוף, וכתב
שלושה תסריטים לקולנוע, שיוסרטו כנראה
עוד הקיץ.
בחזרו לישראל, לא ראה לוין אפשרות
לעבוד בתיאטרון נסיוני במסגרת התיאטרונים
הקיימים. הוא התקשר עם השחקנים
עמוס מרוז ואלברס כהן, ויחד עמם הקים
את במתו הנסיונית.
המחזה, אותו יציג התיאטרון החדש בשני
שחקנים, נכתב על־ידי 11 מחברים. זהו
צירוף שירתם של נתן זך, יהודה עמיחי,
משה דור, עמוס קינן, שלמה זמיר,
אהרון אמיר, דליה רביקוביץ, דויד אבידן,
אמיר גלבוע, ע .הלל ודויד לוין עצמו.
שלימותו של שום שיר אינה נפגעת במחזה,
אולם צירופם יחד יוצר עלילה, אם כי
עלילה בלתי רגילה. אין זו עלילה של
התרחשות על הבמה אלא עלילה נפשית,
המתפתחת משיר על ילדות, דרך שירי
ילדים ושירי אהבה עד שירי מלחמה ושירי
סוף הדרך. זה יהיה תיאטרון עם תפאורה
ומוסיקת רקע, נסיון שטרם נוסה בעולם.
עתה מצפים אנשי במת שירה לתגובת
הקהל. אם יתברר להם שיש קהל גם ל
צייר
כזם
מעפילים ב״ תי אודו ר הרצל״ —

״חזון איש״ שד כזב
— תקיע ת שופר ב מוזי און

תיאטרון נסיוני, הם עומדים להעלות מחזות
נסיוניים נוספים בצורה חדשנית ונועזת.

פירסומים

מע שה ל מו פ ת

כמו כל איגוד מיקצועי אחר, היתד, גם
אגודת הציירם והפסלים בישראל זקוקה
לביטאון משלה. צורך זה לא נבע מהכרח
פנימי לביטוי אמנותי: לרשות האמנים עמדו
המוספים האמנותיים של העתונים היומיים
וכתבי־עת אחרים. הם אף לא נזקקו לליבון
בעיות מקצועיות, כמו שכר ותנאים סוציאליים,
כי חברי האגודה הם אמנים חופשיים
שאינם מועסקים בשכר.
הצורך של אגודת האמנים לביטאון משלה
נבע מן העובדה הפשוטה שהקופה היתר,
גדושה, ובתקציב נשארה יתרה מההקצ־בות
המתקבלות מטעם קרן נורמן וההסתדרות
— לה מסונפת גם האגודה.
כיוון שלא היה מחסור בכסף, הוחלט
להוציא כתב־עת מהודר בשם ששר. הוקמה
מערכת, בה השתתפו נציגי ועד האגודה
ונציגי המרכז לתרבות וחינוך של ההסתדרות•
כעורך בפועל מונה העתונאי עזרא
זוסמן, ממערכת דבר.
החוברת הראשונה, שיצאה לפני שנה בהוצאה
מהודרת, על ניר כרום מבריק וב־עטיפת
בריסטול, הכילה 62 עמוד ובתוכם
מאמרים משעממים עד לאימה. לאתר מאמץ
גדול, נמכרו כמאה גליונות בלבד.
אחרי הכישלון הראשון יצא בראשית שנר,
זו לאור הגליון השני, שלא נפל בשיעמומו
מהראשון, נמכר עוד פחות מקודמו: התפוצה
לא הגיעה אפילו למאה גליונות.
כיוון שידוע כי בישראל מעודדים, בדרך
כלל, כישלונות מסוג זה, עוררה השבוע
הפתעה רבה הידיעה, כי אגודת הציירים והפסלים
החליטה לא להמשיך בהופעת הבטאון.
החלטה אמיצה זו, שהתקבלה ללא כל
לחץ חיצוני, היא מעשה שאין לו תקדים
בארץ. ועל־כך מגיע, ללא ספק, לוועד אגודת
הציירים והפסלים בישראל התואר:
אנשי מופת.
העולם הזה 1214

דאש המערכת:

מאת כתבנו המדעי

עורך משנה:
לילי נ.
עורך כיתוב:
כתב ראשי:
לג לי
לי גל
צייר המערכת:
צלם המערכת:

התעלומה שאפפה לפני כחודש את הידיעות
שהגיעו ממפעל הטכסטיל בדימונה,
על היסודות ששקעו לאחר השטפון שנגרם
בגלל שבר־ענן אי־שם בנגב, נפתרה
עתה, לאחר שבדיקות מעבדתיות גילו שהמים
היו כבדים.
מחוגי סולל בונה, שהקימו את המפעל,
נמסר לסופרנו:
״בנינו את המפעל בהתאם לתנאים המיוחדים
של המקום, שנמסרו לנו על־ידי
הבדואים הנמצאים שם מדורי דורות• לקחנו
בחשבון שטפונות חורף, ובהתאם לכך הכפלנו
את עובי העמודים והיסודות. לא

בטאון

תעשיתהטכסטיל בעריכת לילי גלילי

המי היו כ ב

גלי יל

גלילי

ליל גג

האמת עד מבעדי דימונה
נמינצע עתונאי חסר־תקדים הצליח שפונו דחשוו את הדוט
תעל תנעל סודי זה, שכולם מתענינים בו ומדבויס עדיו
אי־שם בנגב, בדרך שבין סדום לאילת,
מתרוממים בקצה האופק בניינים מסתוריים.
אף־על־פי שהמוסדות המוסמכים ממלאים
פיהם מים כבדים, בכל הנוגע למהות המפעל,
מתלחשים כל אנשי הסביבה, כולל
הבדואים הרועים את גמליהם בשדות המלוח,
שאלה הם המבנים של כור אטומי סודי.
כדי לגלות ולחשוף את מהות המפעל
הסודי, התחפשתי לנהג מק־דיזל, ובתחפושת
זו הגעתי אל המקום בנ׳יפ שכור• נסעתי
בין שדרה של אקליפטוסים, שלא היו אלא
אנשי ש.ב. מוסווים שעקבו אחרי כל תנו־עותי.
הגעתי לשער ברזל, שלידו שמר זקיף,
שביקש מכל נכנם את תעודת־הלידה שלו.

קדם יותר מבלי להיתגלות, טיפסתי על
אורניום אחד, ומשם הצצתי על המבנה
המרכזי, בעל הכיכר, המקומרת, שבמראה
מן האוויר, ביהוד בגובה רב מאוד, דומה
לכיפה של כור אטומי. מד, שראיתי בבנין
זה פתר לפני את התעלומה הגדולה בבת
אחת•
זה היה מפעל אשפרה, וכאן צבעו את
האריג בצבעי קובלט. היו טובלים את האריגים
בבריכות של מימן, וצובעים אחרי

זה בצבעי קובלט במברשות גדולות.
ירדתי מהעץ וחזרתי לג׳יפ שלי. כשיצאתי
משטח המפעל, החזיר לי הזקיף את
התעודה עם ציוני השליש. בהזדמנות זו
שאלתי אותו אם הוא מרוצה מהעבודה
ומהמשכורת:
״אני לא מקבל משכורת. מדי פעם בפעם
נותנים לי איזו טיפים, ומזה אני חי.״
כך פתרתי את סוד מפעל הטכסטיל
הגדול ביותר בבל המזרח הקרוב והתיכון.

כיוון שלא היתד, ברשותי תעודת־לידה,
מסרתי לו תעודה עם ציוני שליש מבית
הספר בלפור (כתה ד) ,ונכנסתי.

כטחון מפוקפק

כיצד לייצר טכסטיל
כארצות נחשלות
הכניסה חפ שי ת

בו או ב ה מוניכ ם

יכולנו לדעת שעננים נבקעים בסביבה,
ושד,מים, במקרה זה, יהיו כבדים מן הרגיל.
בינתיים כבר הצלחנו לתקן את הנזק
וחיזקנו את העמודים בתמוכות. לא נכון
שנגרם הפסד של 10 מיליון לירות. אף־על־פי
שלא נעשתה עדיין הערכה סופית, אין
להניח שהנזק הכספי יעלה על 7או 8
לירות בסך הכל.

שלוחה ברכתנו:

מי יתן וירכו כמותר
כישראל
תא פועלי המחט,
סקצית האריג,
אגודת פועלי הסכסמיל.

מ שאל בז ק
עולם הבד ערך משאל־בזק בין מומחי
טכסטיל על הגילויים האחרונים. את ד״ר
ירוחם פינצ׳בסקי, מומחה טוזיה מוזנזואלה,
הנמצא כאן מטעם ארגון הבונד, מצאנו ב־חדר־האוכל
של מלון דן:

״עכשיו תביא רי שני כפתורים־ רדיוא\2בויביי1ו,
ו\2צת אוראניובו לריפוד תביבונה.״

בכל שאר הדברים תועיל יותר
מעולה ביד או במכונה.
גיטל דוחובניק, בת־ים

הציבור מוזמן בזד, לתצוגת אופנה ישראלית־צרפתית משותפת, שתתקיים בימים
הקרובים במדבר סהרה. הדגמים החדשים יוצגו על־ידי חתיכות מפוצצות בביקיני.
על המועד המדוייק של התצוגה תבוא הודעה מיוחדת.

״מה דעתך, ד״ר פינצ׳בסקי, על
מות ישראל ב ש טח הטכס טי ל?׳
״הצלחה מפוצצ ת כזאת לא רואיס בכל
יום!״

״מה דעתך,
הגילוי החדש?״
״בומבה!״

זרים כשדותינו
קשה לאדם, שהשתתף בגופו (תרתי
דמשמע) במלחמת־השחרור, להשלים עם
העובדה שאחרי שתים־עשרה שנר, של עצמאות
בלתי־תלויה, עדיין תלויה תעשיית האופנה
שלנו באמנות הצרפתית.
הלא בושה היא שעם, שידע לייבש בעצמו
את ביצות החולה, שגאל במו ידיו את
אדמות עמק יזרעאל, שהדביר שבע מדינות
ערב וזבוב הים־התיכון במכה אתת
ושפירק את הפלמ״ח בלי עזרה מבחוץ, לא
ידע לתפור לעצמו מכנסיים או חצאית, בלי
יד מדריכה מבחוץ•
הלא חרפה היא שעם התנ״ך, שבמגילת
אסתר שלו, שנכתבה לפני אלפיים שנה,
נאמר :״וישם מרדכי שק על ראשו,״ ילך
ללמוד מעשה אמנות השמלה אצל צרפתים
או תורכים או כל עם אחר.
אני חושב שהגיע הזמן לשלוח מכאן,
אחר כבוד, את כל אמני האופנה הצרפתיים,
שאני לא יודע מי הזמינם, ולתת לאמנים
ישראלים את השאנסה להעניק לבנות־ישראל
משהו מקורי משלנו.
ברנרד מ. שטיינהופאר, תל־אביב

התקד
הנשאל
השני היה נציג ועדת האו״ם
לכיסוי מערומים נחשלים, שעבר את לוד
בדרכו לקטנגה.

תפירה

מאובנתהשקלאופנתהפ־ ט ר יד.

על הנו שא:

על הישגיך בקידום ענף הטכסטיל

מבתבעז אל העורך
אף־עלפי שעוד לא קרו אצלנו אסונות
בנפש, ראוי שהציבור יתן דעתו על כך,
שבאופנה הישראלית החדשה מרבים לחבר
דברים בסיכות בטחון•
סיכות בטחון נוצרו לשימוש זמני רק
בשעות חירום, למניעת פרצות היכולות לערטל
דברים שהצנעה יפה להם. מעולם
לא היתה סיכת בטחון תחליף לתפירה של
ממש, בזמנים כתיקונם.
לאור הדברים האלה, הידועים יפה לכל
חייט ותופרת, מדאיגה התופעה שנתגלתה
לאחרונה בתעשית האופנה הישראלית, להרבות
בסיכות בטחון, לצורך ושלא לצורך.
במקום לתקן כל קרע בתפירה של ממש,
או לכסות את הפרצות בתיקון אמנותי,
מחברים הכל בסיכות בטחון, כאילו שזה
יפתור את ר,בדה.
הייתי עדה לתופעה מבישה, שחיברו ענין
ביש אחד בסיכות בטחון כאלה, ואחרי זמן
קצר הן נפתחו והכל נשר, והגוף נשאר
מעורטל במקום צבורי מאוד, ודי בזיון
וקצף.
אני מקודד, שהגופים המוסמכים יסיקו את
הלקח הדרוש מהפרשה שגוללתי זה עתה
לפניכם, וידאגו לכך שרק במקרים של
פיקוח־נפש ממש, ישתמשו בסיכות בטחון.

של פרוס׳ שה־דדיט

שמעון פרם

כולי מכוסה ברפש דרכים, התגלגלתי
קדימה, מתחת לגדר מחושמלת, עד למבנה
אטום לגמרי מכל הצדדים. מבפנים בקע
רעש מוזר אחר, כאילו מבקעים משהו.
הצצתי דרך חור המנעול וראיתי אולם מלא
נולים מיכניים, ובתוכם נעים בוכיירים במהירות
תאוצתית גדולה. כל פעם שהבוכייר
היה פוגע במגן המוחא, היה יוצא משם
קול מוזר, כמו מציקלוטרון.

מודיע בז ה על הרצאה בבי ת לימין

לחברנו

העמדתי את הג׳יס ליד הצריף הראשון,
וראיתי שזה מחסן מלא גלילי כותנה וערמות
של צמר גלמי, לא מעובד. ירדתי
מהג׳יפ וזחלתי על הדשא לכוון בנין בטון.
הדלת לא הייתה נעולה, וכשדחפתי אותה
ראיתי בפנים פלכים וסלילים של קרטון,
עליהם נכרכו חוסים בצבעים שונים. התקרה
הייתה מכוסה בכורי עכביש.

מהצד השני של הנולים יצאו גלילים של
אריגים בעלי צבע דהוי, מורכבים מחוטי
שתי־וערב. לפתע שמעתי קול צעדים, וחמקתי
משם לתוך תורשה קטנה של עצי אורניום
וברושים. כיון שאי־אפשר היה להת
מכון
אפרו־אסייתי
ארגון יצרני מכפטיד

איצ׳ה־בר

שניידר,

אחד מראשי לשכת־המודיעין, הממונה על
פועלי המחט, שביקש לשמור על עילום־שם,
ענה בגילוי־לב :״אני מקווה רק
יפצח לנו גרעונות.״

שזה לא

איום ישיר ער מבעדי הכותנה במצרים
מאת סופרנו הכלכלי
הגילוי המרעיש של מפעלי הטכסטיל
בדימונה, עורר בהלה בארצות ערב ובעיקר
במצריים, שכלכלתה מבוססת באופן
בלעדי על יצוא הכותנה.
רגישותם של המצרים להתקדמותה של
תעשיית הטכסטיל הישראלית מובנת מאליה,
ביחוד לאור נסיון העבר. רבים מבין המצרים
המבוגרים זוכרים עדיין את החלטת
הממשלה האמריקאית, מלפני שש שנים,
לקצץ במיכסות היבוא של כותנה מצרית,
החלטה שהיתר, הגורם הישיר להלאמת תע־לת־סואץ
והפיכתו של עבד אל־נאצר לגרורה
סובייטית.
תשובת ראש הממשלה בכנסת לשאילתה
של האופוזיציה בדבר האמת בהודעת שתתי
הביון האמריקאים, שגילו באמצעות
תצלומי־אודיר שנעשו ממטוסי יו־ ,2כאילו
בונה ישראל כור אטומי לצרכי מלחמה, קבעה
כי מד, שנדמה לאמריקאים ככור
אטומי לפצצות, אינו אלא בית־חרושת
לטכסטיל, המיועד כולו לצרכי שלום. הודעה
זו זיעזעה מחדש את בסים כלכלתה
של מצריים, הרעוע גם בלאו הכי.

מיד אחרי הגילוי החלה ירידה תלולה
במחירי המניות בבורסה בקהיר, ונרשמו
יותר ממאה נקודות ירידה• הירידה היתד,
עלולה להיות גדולה יותר, לולא נפסק זרם
הקונים לגמרי. כדי למנוע זאת, סגרו את
הבורסה ליומיים, עבד אל־נאצר הזמין אליו
את השגריר האמריקאי לשיחה.
אף כי לא נמסרה כל הודעה על מהות
השיוזה, נודע ממקורות דיפלומאטיים, שד,רודן
המצרי איים להלאים את הפירמידות, ולתת
לרוסים אופציה על הספינכס.
התגובה של הסטיט־דפארטמנט היתה תגובה
של כניעה לסחטנות. עכבו את משלוח
אבקת־ד,ביצים של חודש דצמבר, עד שישראל
תסכים להחזיר את המצב לקדמותו.
כלומר: תפרק את מכונות האריגה והנולים,
ותחזור לבקע אטומים ולייצר פצצות, לפי
התכנית המקורית.
עד לסגירת הגליון לא נתקבלה תגובת
משרד החוץ הישראלי לאולטימטום של ה־סטים־דפארטמנם.
באופן בלתי־רשמי נמסר׳
שישראל אינה רואה בעין יפה התערבות
בענייניה הפנימיים .״אנו זקוקים לבגד לעורנו
ונעליים לרגלנו, ולא לפצצות של
הרס,״ אמר ראש־הממשלה במזנון הכנסת.