גליון 1215 מתאריך 4 בינואר 1961

*7ד 1x117

ו־ז־ו־־די

• עז ל ל

הייתי רוצה לכתוב, הפעם, על בן־אום.
אין שום סיבה מיוחדת לכתוב עליו. קשה
־תאר אדם רגיל יותר. מימיו לא עשה מעשה
מרקיע־שתקים. מימיו לא גרם לידיעה
שהיתר, מזכה אותו לכותרת ראשית ביומון,
או לשער של שבועון. הוא לא מעל ולא
פשע. הוא לא השמיע הכרזה מפוצצת. הוא
לא הופיע על במה.
בכל זאת הייתי רוצה לכתוב עליו, אם
תרשה לי.

השם: אחד מאותם השמות שקשה לזכור
אותם. אריה לנגמן. מסתבר כי מעולם לא
חשב את עצמו די חשוב כדי לשנות את
שמו לעברית. הוא ידע שלעולם לא יזכי-ו
אותו בשום כותרת.
הורים? איני מכיר אותם. אני יודע שבאו
מפולין, כשאריה היה בן שש. אולי אפשר
ללמוד משהו על אופיים מדרך־החיים של
כנם היחיד. ואולי גם מן העובדה שבגיל
העמידה נטשו לפתע את העיר ואת בית,מלאכה
למסגרות, והתיישבו לבדם במושב
ד־שון, ליד חניתה, במסגרת התנועה. מן
העיר אל הכפר״.
מצב משפחתי? נשוי. בסטאטיסטיקה הממשלתית
הופיע מן הסתם כאחד מאותם
צעירים ישראליים שנשואיהם היו נשואין

הסיפון, אירחו אותו ברוח טובה. כשהגיע,
לפנות ערב, חזרה לחוף — לא מצא עוד
את בגדיו.
הספורטאי הרגיל הוא שוויצר. אריה לא
היה ספורטאי רגיל. סתם ספורטאי מן הסוג
המתפרץ בחורף לבית ידידים, ופותח
קודם כל את כל החלונות. בקיץ האחרון
החל ללמד את בועז בן ה־ 4לשחות, והבטיח
להשלים את המלאכה בקיץ הבא.

אריה לנגמן
התמונה

בין־עדתיים — או, בלשון ד,מקובלת ,״נשואי־תערובת״
.בי פנינה הגואל היא בת למשפחה
שבאה מטריפלי, לוב.
זה היה די במיקרה. זה תמיד די במיקרה.
אחד מחבריו של אריה הוזמן לחתונה. המזמינה
חששה שיהיה עידף של בנות, ועי1־
כן ביקשה ממנו להביא קבוצה של בנים.
הלה ביקש מאריה לבוא.
״הוא היה צריך לבוא אלי הביתה. במועד
שקבענו, לא הופיע. השארנו לו פתק שמחכים
בתחנה המרכזית. הוא מצא את הפתק
על הארץ, בחדר־ד,מדרגות החשור, ומיהר
לתחנה. כשהגענו למקום, לא שמענו
תזמורת. חשבנו שאין חתונה, ופנינו ללכת.
כשכבר ירדנו, קראו לנו לעלות. היו הרבה
זדים. ביניהם בחורה בשם פנינה. עשו לו
הכרה איתה. אחרי כמה חודשים הם התחת־ילדים?
שניים. בועז, בן ,4ורון, בן .2

סימנים מיוחדים? פשוט לא היו. בחברה,
כמעט ולא היו מרגישים בק־ומו. למרות שהיה
בחור די גבוה, בריא וחסון. בצאתו
ממסעדה, אחרי ארוחה דשנה, היה מחפש
טאנדוויץ׳.
כשרונות? שום דבר מבריק. כשהיה צעיר,
גר אחד הדודים בדירת המשפחה. הדוד היה
צייר. אריה צייר. כל הבית היה מלא ציוריו.
אך מעולם לא הכניס לראשו שהוא צייר.
חוששני שלא ישב בכסית אפילו פעם אחת.
בספורט בלט יותר. בן 8הצטרף לברית
מכבים עתיד. שם עסק בשחייה ובכדור־מים.
באגודת עמל עסק בכדור־יד. אן יותר מכל
היה שחיין. בשנת ,1945 כשהיה בן ,17 שחה
פעם מחוף תל־אביב לאונית־מלחמה בריטית
שעגנה בנמל יפו. האנגלים העלו אותו על
העולם חזה 1015

הונויגם היה

ראש המערכת:
שלום נחו
עורך משנה:
רוב איתו
כתב ראשי:
אלי חבור

עבר צבאי? כמובן. איש כזה הגיע בדרך
הטבע לחי״ש תל־אביב. בראשית המלחמה
הגיע, שוב בדרך הטבע, לקורס סמלי־ספורט.
ומשם, בדרך הטבע, לגדוד קרבי של גבעתי.
מכאן והלאה, כבר היו הדברים תלויים
באופיו של האיש. הוא יכול היה להסתנן
חזרה לעורף׳ או לג׳וב במטה. הוא יכול
היה לעלות במרוצת הימים לדרגת קצין. הוא
יכול היה להישאר סתם חייל פשוט. אריה
נשאר סתם חייל פשוט. חייל פשוט בפלוגתו
של אריה קוצר, שהושמדה כמה פעמים
כמעט לגמרי.
אומרים כי כל אדם הוא גיבור, עד לפציעה
הראשונה. עד אז נדמה לו ששום כדור
אינו יכול לפגוע בו. אריה נפצע מרסיסים
בגב בקרב אישדוד. הוא החלים, חזר לפלוגה׳
נפצע שנית בקרב הגורלי על הגיבעה
.105 הרסיסים נשארו בגב שלו. ואריה לנג־מן
נשאר בגדוד.
וכך, בעל כורחו, השיג אריה פירסומת
כלשהי. ביום ה־ 11 לינואר 1949 ,׳ פירסם
מפקד־הגדוד צבי צור, המכונה צ׳רה, פקודת־יום,
בה נאמר :״מפקד הגדוד מציין לשבח
את התנהגותו של הרב־טוראי לנגמן אריה,
פלוגה ג׳ ,בקרבות האחרונים בנגב. האיש
חש לעזרת חייל פצוע, תחת מטר אש עזה,
וגילה אומץ־לב והעזה רבה בהצלת חברו־לנשק.״
מילים
יבשות. רק חייל קרבי יכול לדמיין
לעצמו מה הן אומרות: גיבעה חשופה אישם
ליד פאלוג׳ה. ממול, במוצב הרוכב עליה,
מיקלע מצרי כבד. חבר ותיק, גם הוא מם־
כף, שוכב על הארץ, נקוב כדורים, שסוע־מעיים.
אנשיו, ארבעה עולים חדשים מצפון־
אפריקה, נסוגו לשטח מת, נבוכים, נפחדים.
הם יודעים כי יהיה זה מעשה־התאבדות
לנסות להוציא את הפצוע, גלויים וחשופים
לעיני המקלען המצרי הממתין להם. הם
יודעים גם שהפצוע ימות לפני רדת החשיכה,
אם לא יגיע תוך שעה־שעתיים לשולחן
הניתוחים. הם מהמסים. אבל הם אנשים
טובים. כשאריה קורא להם, הם קופצים
קדימה. יחד עימו, הם לוקחים את הפצוע
וסוחבים אותו, במטר האש, אל שטח המדרון
האחורי, אל המכונית.

האחרונה

העורך הראשי:
אוריאבנרי

הערנו!

צייר המערכת:
ועי

חברי המערכת:
שייע נלור, לילי גלילי, רויר הורוביץ,
רוחי ורד, יוסר אבו־המרי, אביבה סטו,
אבנר פרי, שמעון צבר, עמום עינו,
סילבי קשת, מלבה רהביח.

במדינה

ביותר

נפתחות כתות חדשות ב־8.1.61
לבחינות מוקדמות דצמבר , 1961 בתוספת קורסים רסים מיוחדים לאנגלית ומתימטיקה.
ב * לבחינות כגרות דצמבר . 1961
~ ¥קורס מיוחד לאנגלית ומתימטיקה לבחינות בגרות
מאי .1961
לפקידי ממ שלה
וחיילים — הנחה

לפנות בשעות 6—8בערב

= הסוגד הטנחדנטיס שד
ב האוניברסיטה של ת״א

ע ר 6׳ 3 / 0ר £אמה; בז

בי ״ו ז ״ בן ־י הו ד ה ״
דוז׳ אנט 1קו ל ס קי 4׳זנד־אביב
מ א חו רי ה דנ ארבאבן ־ גבירנל

תיד זמן קצר!

מיקצוע? מסגר־החזקה בבית־חרושת לקופ־סות־פח.
משכורת רגילה המספיקה, איכשהו,
למשפחה של ארבע נפשות. דירה של שני
חדרים בבית משותף. משכנתא ששולמה
בהדרגה.
נסיעות לחו״ל? לא. אחרי המלחמה אומנם
הזמינו דוד, הגר באוסטרליה, לבוא אליו
ולהמשיך בלימודיו. אריה סירב לנסוע, הסתפק
בתעודת־הגמר של בית־הספר התיכוני־הטכני
נזונטפיורי.
שרות במילואים? כן, בתפקיד סייר. כמה
פעמים כל שנה. זה היה אחד הנושאים העיקריים
בשיחתו.
ובכן׳ הכל רגיל, רגיל לגמרי.
עד לפני חודש וחצי. אז הרגיש בחולשה
מוזרה. רופא קופת־חולים, אליו הלך, שלח
אותו מיד לבית־החולים. שם התהלך ששה
ימים במצב־רוח מצויין. לפתע נקראה אשתו
אל הרופא. המימצא המדהים: לויקמיה,
סרטן־הדם. חסר־תיקווה.
לאחר מכן: עוד חמישה ימי סבל. עירויי
דם אינסופיים, של סוג־דם נדיר במיוחד.
ואז: הסוף, בגיל .32
נשארו האשה הצעירה, המבקשת עתה
עבודה כעוזרת לגננת, ושני הילדים. וכמה
זכרונות בלבם של כמה חברים וידידים.

מד, נוגע כל זה למדור זה? פשוט מאוד:
לולא אריה לנגמן, לא היה מדור זה נכתב
כליל. על כל פנים, לא על־ידי החתום מטה.
כי אותו חייל פצוע, על הגיבעה החשופה
בנגב, שאריה לנגמן הציל את חייו, הייתי
אני.

צלם המערכת:
יעקב אגור

רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולנזפרם״.
המוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
ופוס משה שהם בע״מ, ת-א, סל.31139 .
החפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

הנקרא

עורך כיתוב:
מעטים גילו

נ שרו
השערות!
מה יקדה כשנת? 1961
האיטלקים אוהבים לצבוט...
כל ה מ דורי ם ה קבו עי ם
ועשרות קריקטורות.
תמצאו בגליון מס׳

ו לן?

דאגות

שער-

19הלה הלס ה ל0י 3ול מוסר
ב״רובין נז סמזוזגגיסגגד״ ,ב־
\זגי\ 11ס\נזן זמיסן וי
הן הלה
תל־ צביב,
וובי\, גולכה וזז׳ פי מז ס ר ,2סיד 22128
— היפ ה, ר ה\ ב הרצל ד.

37 של

געז*
הירחון

לבידור

המצויין

והומור

שהופיע זה עתה

64 עמודים

60 אגודה

להשיג בכל דוכני המכירה

מוצר חדש!

מכחבים
לא, אני האיש:

תסתכלו על התמונה המצורפת, ותראו
שאני מרוגז. ולמה אני מרוגז? מפני שכל
שבוע מופיע בהעולם
הזה ()1214 ,1213
מכתב של איזה שמנדריק
(תסלחו לי
בעד הביטוי) הטועז
שהוא נתז את ההוראה
לעסק־הביש.
.מה זה פה, הפקרות?
אתם חושבים
שכל ארחי־פרחי יכול
לתת הוראה כזאת?
אני רוצה שתו־דיעו
סוף־סוף, בצורה
שלא תשתמע לשתי
פנים, כי את
ההוראה לא נתן
אחר אלא
חיים ברט, ירושלים
כרט

אחורה -פנה:

כמו בומראננים, חוזרים לאחרונה כלי•
נשק ישנים מכל המינים לגרמניה המערבית.
הצרפתים נתנו כמתנה למוזיאון הגרמני
במינכן מטוס יד .52 השווייצים ה־ניטראלים
נתנו כשי מטוס-קרב מדנם מה-
.262 מתור הים הצפוני דגו צוללת קטנה
במצב טוב. לאחרונה החזירו הבריטים
טאנק טדנם ם ארק־ ,4שהוצב בם חנה־האימו־נים
מונסטר, כמצבה ו״סמל לאחידות
״נאט״ו״ .רק ברגע האחרון נמחק צלב-
הקרם, שהאנגלים ציירו מחדש על הטאנק
הזה.
עם או בלי צלב־הקרס — את כל, הגרוטאות
האלה של הרייד השלישי יש לסלקן
אינני רוצה לירות בתותחים על הציפורים,
ולא לירות חיצים חדים־מדי בגרוטאות
צבאיות. אד מוטב שנחשוב לעתים על המרחק
הקצר המפריד בין הדרישה ״לעולם
לא ניתז עוד נשק בידי חייל גרמני!״ —
לבין תנועת החזרה־למולדת של בלי-נשק
ישנים אלה.
הניעה העת להפסיק את הייבוא הזה!
ד״ר יואכים הופמייסטר,
שטוטגארט, גרמניה המערבית
העולם הזה מפרסם ברצון את מכתבו שד
עתונאי גרמני נוצרי ידוע זה, שביקר
בשנה שעברה בארץ, ושהפנה דברים אלה
במיוחד לקוראים הישראליים.

— מזרחי. התדפקה על דלת ביתי אשה
כבת ,45 מהעדה האשכנזית.
פתחה :״אניד לד את האמת. לפי הכתובת
והשם לא חשבתי בתחילה לגשת אליה כל
אחד אומר שכי החיקווה, שב׳ חתיקווה
הרגעתי אותה ואמרתי שאיני פושע ושאני
ככל האזרח.
לא תתפלאו כי אחי החליף את שם
משפחתו בהיותו בצבא. טה אבסורדי הדבר
שקובעים את אופיו של האדם לפי שם
משפחתו. אילו שם משפחתי היה נולדווסר,
או השד יודע מה, יתכן כי היה אלי יחם
אחר.
הנני זועק כיתר הזועקים: עשו משהו,
רבותי. זה 13 שנה ולא התקדמנו במאומה
בשטח מיזוג העדות. איננו זקוקים
לוואדי־סאליבים, ולא לשכונות־התיקווה ש־יסמלו
את אי-התיקווה.
אנו זקוקים למהפכה חברתית רבתי, מיד!
מרדכי מזרחי, שכי התקווה

מסים וניפלאות ככלגיה

הסתכלו. מה נעשה כרגע בבלגיה. הארץ
גועשת ורועשת. בסד הכל על תוכנית קטנה
של העלאת מסים. ופה האזרח אדיש עד
כדי כד שהפסיק להתבונן טרי בוקר בעתו־נות
על העלאות־הטסים החדשות. נראה
לאן נגיע, עם אדישות כזאת.
אשרי שרים, כמו אשכול, שיש לו אזרחים
כאלה!
ס. אבשלום, תל־אביב

סיפורי כדים

הכתב המיוחד של ״עולם הבד״ מתאר
בשבוע שעבר (העולם הזה )1214 כיצד
ביקר במפעל הטכסטיל ליד דימונה .״נסעתי
יין שדרה של אקליפטוסים, שלא היו אלה
אנשי ש.ב. מוסווים, שעקבו אחרי כל חנו-
עותי.״
חבל שהוא לא צילם את המראה.
משה שרביט, באר־שבע
האקליפטוסים היו, כמובן, סודיים בהחלט.
מטעמי בטחון ויתר הכתב על הצילום, אך
הנציח את הנוף בציור זה:

תענוגות קאדיפורניה
...ז ה תענוג לראות את העולם הזה בכל
יום ששי, בתיבת הדואר שלין
נסים פרדו׳ סאן־דייגו,
קליפורניה, אדצות־הברית

מוסר ושמפרחת

האבקהללא סודה
טובהבמיוחדליד ״ ם ולרו־תול
עייפות עינים ומשקפיים...
רבים האנשים הסובלים מעייפות עיניים רצינית, עד כדי כך שאינם
מסוגלים לקרוא במשך מחצית שעה רצופה. כל אמצעי מקובל כגון:
טפות עיניים ומשקפיים אינם משחררים אותם מעייפות זו.
אם ראייתך נחלשת — אל תרכיב משקפיים. הם לא יחזקו את עיניך
וכושר ראייתך יוחלש וילך. באם תתחיל להרכיב משקפיים — תהיה צמוד
אליהם כל חייך. לעומת זאת — בידינו הדרך והשיטה לחיזוק הראייה
ושחרור העיניים מעיפות ואנו מבטיחים לך תוצאות חיוביות בעזרת
פרוספקט והתיעצות ללא תשלום
תרגילים (פיזיוטרפיה).
אופק

המכון לשיפור הראייה
תל־אביב, רחוב פירברג .36

כל יום ח מי שי כל יום ח מי שי כל יום חמי שי
כל יום ח מי שי

חמי שי כל יום ח
כל יום ח מי שי
ל יום ח מי שי
כל יום
יום חמי
כל יום
ום ח מי שי
ו מי שי
י כל יו
כל יום
ם ח מי שי

כל יום ו
כל יום
יום חמיו
ח מי שי
י שי כל י
כל יום חמי
יום ח מי שי
יום ח מי שי
מיש• 1
כל יום ח מי שי
כל יום ח מי שי
כל יום ח מי שי
מי שי
כו? יוםח מי שי כל •ו!
כל יום חמי שי
כל יום חמי שי
ל יום ח מי שי

בצער קראתי על היחס המביש והמחפיר
של הקיבוץ כלפי ציון סלומון בעת מצוקתו
(העולם הזה .)1212 נזכרתי במקרה
דומה, כאשר משק סוציאליסטי התנהג בצורה
אנטי־אנושית כלפי אדם פרובלמאטי,
ביקש טמנו להתגדר, וכד פתר בדרד קלה
בעיה לא-נעיטה (המכתב ״סירוס או מוות״,
העולם הזה .)900
זוהי הוכחה נוספת עד כמה ירד המוסר
האנושי במדינה היהודית, שציפו ממנו
להיות אור לגויים. עמום קינן ביטא זאת
יפה בשירו הטראני־קומי ״שמפרחת״ (העולם
הזה ,)1200״על ההתרחבות וההתבססות
וההדרדרות וההסתאבות. הכל חדש. וקודם
היה מה? שמטה. עד שבא מ י? .״
ז. ישר, רמת־השרון

שעשועים עם שייע

טשייע ועד שייע, לא קם כשייע. מדוע
שייע לא כותב לאחרונה על המשחקים של
מכבי תל-אביב? טפשים!
יוסף אשרי, תל־אביב

מכין החומות

קול קורא למען הצדק ולמען האנושות
ולמען הקיום של עם ישראל ומדינת ישראל.
בגלל שלא הסכמתי,
וגם לא נחתי
השלטת, לכנופייה לרצוח כמה יהודים
בעלי־הוז ולפוצץ כמה
בתי־כנסת בארצות,־ברית,
כדי לקבל
כסף־בלי־יהודים
ליהורים-בלי-כ 0ף.וגס
לא הסכמתי, ולא
נתתי לכנופיה השלטת,
לרצוח את ה־ד״ר
גולדמן, שרת
ולבוז.
אני מוכן להוכיח
את הכל על־ידי צילומים
מן המכתבים
מנה ם
שלהם, ונם הקלטות
מהפה שלהם, בנוגע
לכל הפשעים שהם רצו לעשות על חשבוני,
למען הקאריירות שלהם.
אני אד ורק קורבן של הגורל המר של
עם ישראל.
יוסף מנקס, אסיר חף מכל פשע,
רמלה

מי מכיר? מי יודע?

הננו פונים בזה בבקשה גדולה לפרסם
משאלתנו מאחינו אשר במדינת ישראל: מי
מכיר מי יודע את משה סאלמי, שעזב מזה
שבע או שמונה שנים את דמשק אשר בסוריה?
גילו קרוב ל 60-שנה. מזה 36 שנה
הוא נשוי.
עיקבותיו נעלמו. כל היודע דבר אודותיו,
מתבקש להודיע למשה דוויק, רחוב
דויד ילין ,42 ירושלים, והוא יודיע לנו.
אגודת בחורים לומדי תורה,
בואנוס איירס, ארגנטינה

שכונת אי־התיקווה

פירסמתי טודעת-עבודה בחברת ״דחף״.
כמובן הכתובת היתה שכונת־התיקווה, ושטי

הכתב שכח לצייז כי לפי הוראת משרד-
החקלאות, מספר נ/712/קשש ,654/״אסור לנדל
פיטריות במרחק של עשרה קילומטרים
ממפעל הטכסטיל בדימונה״.
לתשומת לב כל מגדלי הפיטריות בארץ.
אסתר זינגר, רמת־גן

שירת שרת

...איתרע לו מזלו לפנחס לבוז כי דווקא
משה שרת היה ראש ממשלתו בעת העסיז
הביש.
אם היה שרת פעם מעורר־רחטים, כמנודה,
בחיים הציבוריים על־ידי בן־גוריוז
ועושי־דבריו, הרי בהופעותיו האחרונות
בקשר לפרשה הוא מעורר סלידה בלבד.
שרת — האב־טיפום של טוג־הלב הפוליטי
— חשף לאחרונה את אפסותו הציבורית
והאישית כאחת.
ואיש זה שימש פעם ראש־מטשלה ושר־החוץ
בישראל! רחמנא ליצלן!
אליהו שטוקר, תל־אביב

כתמים לכנים

תשובתי למכתבו של הקורא חיקר ש.
קוניצפולצקי ממשק יגור (חעולם הזה
:)1211 כתמים לבנים הפכו לסמל בעולם.
כשהם מופיעים מעל גבי העחונים והשבועונים,
הם מעידים על טיב המשטר
הקיים במדינות מסוייטות.
לא, חבר יקר, משאלתד ״לסתימת הפח״
של העולם הזה לא תקום ולא תהיה. המזימות
הנרקמות נגד העולם הזח רק יחשלו
את השבועון שלנו למלחמה לאמת, ורק
לאמת, שאיננה נעימה לחוג טסויים.
יצחק בר־כוכבא, ירושלים
הרעיון של דון נוריון וסאנצ׳ו פרם הוא
מוצלח ביותר, אולם הנושא היה צריד לחיות
דוז אבנרי וסאנצ׳ו כחן.
אתם מסתערים בחרבות שלופות על טח
נות־רוח רבות מאוד: אלנ׳יריה, קאסאבובו,
בן־נוריון, פרם, בלגיה, האמרשילד ועוד.
אתם כה מבולבלים, יהירים ומטומטמים,
עד כי אי-אפשר בכלל להתווכח עמכם...
עודד רזזנר, נתניה
על כן לא ראה העולם הזד, לנחוץ לפרסם
את המשך מכתבו הארון של הקורא רוזנר,
המתמכח עס העורכיס.
הטולם חזה 1215

ך 0אם אין בכל המדינה הנאורה הזאת
| 1אף איש אחד שיקום ויאמר: די, נמאס!
נמאסו לנו האולטימאטומים שלך.
השגעונות שלך.
ההתפרצויות שלך.
מיבצעי־החיסול שלך.

נמאס לנו כל התיאטרון הזול הזה,
עם ההצגות החוזרות וניש־נות
כל כמה חודשים!
האם אין בכל המדינה הנאורה הזאת
אף איש אחד שיקום ויאמר: לך לך, זקן
חורש־מזימות ושוחר־נקם!
אם אינך יכול לשבת בשלום ובשקט, כ־מינהג
מדינה תרבותית, עם חבריך לממשלה׳
חבריך למפלגה, הבריך להסתדרות —
לך לך וחזור לביתך.

כרגע איני יודע אם זהו בלוף של שחק-
ני־פוקר, המבקשים לערער את עצבי האומה
ולהשיג ניצחון ללא קרב, או אם
זהו רעיון ממשי, שהגיע לשלב של תוכנית.
אין זה מן הנמנע כי ישנם אנשים ההוגים
על כך ברצינות גמורה: אותם אנשים שחשבו
על כך ב־ ,1954 יכולים לחשוב על
כך ב־ .1960 הם לא החכימו מאז.

ך* אשר ראש-הממשלה בא אל ה-
אומה כולה באולטימאטום של סח־סה,
הרי הוא יוצר מצב הדש בתכלית.

לעבר רומא וכונן בד, את שילטון־היחיד
שלו.

שוב הגיע דיקטאטור פוטנציאלי
אל שפת־חנהר. אם נבנה לו
גשר ונתן לו לבוא אל עירנו, לו
ולאנשי הגווארדיה הפרטית שלו,
נקבור כמו ידינו את שרידי הד־מוקראטיח
העברית.

ל ייטל ה את עצמו איש שכריתת
ראשו של לבון תהיה אפיזודה חולפת.

** וד כו*יל ר ד למדתי מפי אבי המנוח
כלל החרוט מאז על לוח ליבי: לעולם
אל תיכנע לסחטן.

לך לך לשלום ותבוא עליך הברכה.

י!*< אם ראה העולם אי־פעם הצגה
ן 1מבישה כזאת של אדם אחד, המציג
אולטימאטום של סחיטה לאומה שלמה?
אין הוא בא עוד בטענה שהוא צודק,
ובבקשה שנכיר בצידקתו. אחרי שחבריו
הקרובים ביותר, וביניהם מעריציו האי־שיים,
הגיעו, אחרי חקירה אחראית, לכלל
מסקנה שפנחס לבון צודק בפרשה — שוב
אין הזקן מנסה אפילו לבוא אלינו בנימוקים
של צדק.
אחרי שהקצין הבכיר ויתר על דרישתו
להקמת ועדת־חקירד, לטיהור שמו, שוב
אין הזקן יכול גם למצוא עילה כלשהי ל־מילמוליו
על ״עיוות הדין״.
לא בשם הצדק היא בא אלינו. לא בשם
המוסר. לא בשם טוהר־המידות. כל אלה
התייצבו בפרשה זו נגדו ונגד עדת הזייפנים
והאינטריגאנטים דפועלים בשמו.

בי הסחטן -לעולם לא ירפה
מפהיטתו. אס הצליח פעם אחת
יחזור שנית, וידרוש מחיר גבוהיותר. דרישותיו ילכו ויגדלו, עד
שהרס את קורבנו, נפשית וחומרית.
הסחטן
סומך על הפחד שלך. אחרי שהוכחת
7ו שאומנם פחדן אתה — מה
יעצור בעדו לנצל עובדה זו שוב ושוב?
אבי אמר לי: אפילו יאיים עליך הסחטן
איומים ^מחרידים, כגון הרס שמך הטוב
ופירסופ׳השמצות מתועבות — לעולם אל
תיכנע לו• כי הנזק האיום ביותר שהוא
יכול לגרום לך, קטן עד אין שיעור ממחיר
הכניעה עצמה. חן לו לעשות את שלו —
ושא בתוצאות בגאווה. הוא לא ישבור
ארעך.

הוא בא אלינו בפוזה הקלאסית
של הסחטן: תנו לי את ראשו של
לבון, בלי דין ודברים -או שאת־פטר
מייד ואשאיר אחרי תוהו
ובוהו.

הזקן הזה רגיל להטיח בפני יריביו בכל
הזדמנות את מילת־הגנאי ״שאנטאז״׳ —
סחיטה• עתה מסתבר כי מושג זה באמת
קרוב ללבו׳ .כל הפוסל, במומו פוסל.

ין זאת הסחיטה היחידה שהדיה ממל־אים
ברגע זה את אולמי־הישיבות בה
מתכנסים ראשי המישטר הקיים.
יש הדואג למסור מפה לאוזן דברי־סחט־נות
חמורים פי כמה.

בפעם הראשונה מאז קום המדינה
העלה מישהו כגלוי וכפה מלא
את האפשרות של הפיכה בכוה
נגד השילטון הדמוקראטי.

לא כקנוניה חשאית, כפי שעשו נערי־הזוהר
של בן־גוריון בשנת .1955 לא תוך־
כדי העלאת זכרונות, כפי שעשה בן־גוריון
עצמו כעבור שלוש שנים. אלא כהצעה
מעשית, הקרובה לביצוע.
השבוע הפיצו סוכני קבוצת־החצר בכמה
מקומות את המחשבה הבאה: למה לכם
לקום נגד בן־גוריון? למה לכם לדחות את
האולטימאטום שלוי ממילא יתגשם האול־טימאטום,
רק בצורה אחרת: צעירי בן־
גוריון, המחזיקים בידיהם את מכשירי־הכוח
הממשיים של המדינה, פשוט יחוללו הפיכה
מזויינת. הם לא ייתקלו בשום התנגדות.

הם יבריזו על מישטר חירום
זמני, יפזרו את הכנסת וינהלו את
העניינים בשם בן־גוריון. העם
יגיד כן לזקן.

חוק הוא משחר ההיסטוריה: דיקטאטורה
חלקית אינה יכולה להחזיק מעמד לאורך
ימים. החוקיות הפנימית של המישטר הרודני
מכריחה אותו לחסל בקצב גובר והולך
את כל תאי־השילטון הבלתי־תלויים
ששרדו בחברה. כל דיקטאטורה היא דינאמית.
ברגע שהיא דורכת במקום, היא
נמוגה.

בן־גוריון פועל על־פי חוק עתיק
זה, אולי א?,מכלי להרגיש בכר.
אין הוא יכול להסתפק בשילטון־
היחיד המוגבל, שהוענק לו כשנים
האחרונות. לכן באה הפרשה.
לכן באה הסחיטה הנוכחית.

קח עימד את עדת לכדריך ו*
שמשיך, מלחכי-פינכתך ונערי חצרן־
,כל אותה פמליה רועשת של
גיבורים סינתטיים ורודניפ-כמה-
דורת־כים, אותה הועדת לנו כשלטון
ובצמרת.

תדרות יישלח קומיסאר ממשלתי,
שיקבל את הוראותיו ישר מן
המנהיג. שמו בבר הוזכר. הכנסת
תאבד את שרידי חשיבותה, ואחרי
הבחירות הבאות ישבו כה
120 מלחכי־פינבח צעירים.

יתר על בן, רק לעתים רחוקות
מבצע הסחטן את איומו, אחרי
שנבשל בהכנעת קורבנו. כי ה סחטן
הוא, מטבע בריאתו, פחדן.
הסחטנות היא נשקם של מוגי
הלב. הראה לו מצה נהושה, ולרוב
יימוג איומו כחלום רע.
אם עצה זו טובה לגבי סחטנים פשוטים,
הצפויים למאסר על־פי החוק הפלילי —
הרי היא נכונה על אחת כמה וכמר. לגבי
סחטן מונומנטאלי, המאיים על עם שלם.

מן הרגע הזה, מאבדים כל הצדדים האח אל יגיד איש: ניתן לזקן לנצח עתה ב־מישחקו,
עוד יזדמן לנו?עצור בעדו.
רים של הפרשה את חשיבותם.
שוב לא חשוב מי נתן את ההוראד, ל־זאת
ההזדמנות האחרונה.
עסק־הביש המחפיר, ואם אומנם היה זה
אם ניכנע לסחיטה הפעם, יקים בן־גוריון
הזקן עצמו,
הציבור. כפי שמאמין עתה חלק גדול ממשלה של משרתים אישיים, שתהיה מורשל
כבת
בעיקרה מאנשים ששוב אינם מסתירים
שוב לא חשוב מי הורה לזייף את ה־את
השקפתם הדיקטאטורית. כבר הודלפו
מיסמבים נגד לבון, ומי הורה למסור נגדו
לעתונות ידיעות על הרכבה של ממשלה
עדות־שקר, ומי אירגן את הקנוניה הבזוייה,
זו. לא תהיה זאת ממשלה של מדינר, דמוק־בשם
מי ולטובת מי.
שוב לא חשוב אפילו מה מידת ההגיון ראטית, האחראית בפני כנסת ריבונית. יהיה
והצדק בביקורת הנוקבת של לבון על זה המטה המיבצעי של שליט־יחיד, שאינו
הבוסים של מערכת הבטחון ובהצעותיו אחראי בפני איש.
גם אל יגיד איש: ממילא שולט בן־גוריון
להטיל עליהם בעוד מיעד מרות דמוקרא־כיום
שלטון־יחיד, כפי שהוכיחו מיבצע־טית.

הנה בא דויד בן־גוריון ומעמיד אותנו סיני והכור האטומי. מה ישתנה?
שילטונו של בן־גוריון מוגבל כיום על׳-
בפשטות בפני הברירה:
ידי מאות גורמי־כוח עצמאיים. אין הוא יכול
דיקטאטורה או שדה־יכוקר.
להקפיא את שכר הפועלים כרצונו. אין
הוא יכול לבחור רב ראשי כרצונו. אין הוא
הנה הגענו אל פרשת־הדרכים.
לפני 2010 שנה עבר יוליוס קיסר את יכול אפילו להקים קואליציה כרצונו.
נהר הרוביקון, הכריז ״נפל הפור!״ ,צעד
באשר יעבור בן־גוריון את ה־

לאיש בזה מוטב להשיב :״למה
אתה הושב אותנו, אדוני?״

** ם ישראל כבר עבר בחייו אי-אלה
> מיבחנים קשים, אי־אלה משברים חמורים.
אחרי כולם נשאר בחיים.

עם ישראל יישאר כחיים, איב*
•טחו. גם אחרי שדויד כן־גוריון
יבצע את איומו הנורא ויחזור
לשדה-כוקר.
המדינה תתקיים.
צה״ל יתקיים.
שום שואה לא תרד עלינו.
אנשים שקטים ונורמאליים ישבו בממשלה
וינהלו את העניינים. מוסדות ומפלגות
יריבו ויתקוטטו, ואיך שהוא יגלגלו את
הכדור קדימה• אפילו מפא״י תוסיף לשגשג,
עד שיקומו כוחות חדשים.
תיירים ירדו לשדה־בוקר ויסתכלו בזקן.
ופעם בשנה נשלח לו כולנו ברכה לימי
הולדתו, כן ירבו.

אם רק יהיה לנו הפעם הכוח
לקום ולומר: לא!

מה מריץ את ביגיי לאיים בהריסת מפא״י ובהקמת דיקטטורה?

ף* אחד מימי השבוע שעבר צילצל הטלפון בדירתו הפרטית של פנחס לבון בתל־
[— אביב. על הקו היתר, פולה בן־גוריון .״לוטי,״ אמרה אשת ראש הממשלה לאשתו של
מזכיר ההסתדרות ,״איזה מין אישר את? הרי את יודעת שבעלך מחוסל. מדוע את לא
משכנעת אותו לגמור את זה בשקט? את יודעת שזה יותר טוב בשביל הבריאות שלו.״
שום פרט בשבוע האחרון לא שפך אור בהיר יותר על המצב במדינה מאשר שיחה זו.
היא היתד, רק אחת מאלפי מהלכים במלחמה הפסיכולוגית האדירה של המנגנון הבנגוריוני
נגד פנחס לבון. סימונה איפיין את המערכה כולה.

סטירת־לחי מצלצלת
•*< יתה זאת מלחמת עצבים. המדינה כולה הפכה לוח־שחמת עליו הותנעו הכלים עלן
| ידי ידיים מיסתוריות. שני הצדדים שיחקו על ראשי שני המלכים: שחור נגד לבן.
האזרח הפשוט לא יכול היה לעקוב אחרי הנעשה. כמעט כל העתונים היו בעצמם כלים
במישחק, שיקרו, סילפו, טישטשו והשמיצו. היו מהלכים אשר רק מתי־מספר יודעי־סוד
יכלו להבין את משמעותם האמיתית• לעתים קרובות היה הרושם הראשון של מהלך
מסויים שונה לגמרי מכוונתו האמיתית.
המישחק הסופי נפתח בישיבת הממשלה מלפני שבוע וחצי. לולא נרשמה כל מלה
בפרוטוקול רשמי — אם כי סודי — אי־אפשר היה להאמין כי ממשלה במדינה תרבותית
יכלה לקיים ישיבה כזאת. כאשר הצטרף פרט לפרט, בגילויים שהודלפו במשך השבוע,
עמד האזרח משתאה.
על סדר היום עמד אישור המסקנות של ועדת שיבעת השרים. הכל סברו כי זהו עניין
פורמאלי בלבד. שלושה ימים לפני כן כבר העביר יושב־ראש הוועדה, פנחס רוזן, את
המסקנות לידיעת ראש הממשלה. במשך כל אותם שלושת הימים התנהל משא־ומתן על
ניסוח הדברים. תוך כדי־כך ריככו השרים באופן מכריע את מסקנותיהם, כדי לייצר
מיטמך שיתקבל על דעתו של בן־גוריון. על כן, תחת להיות מיסמך מוחץ נגד תעלולי
בן־גוריון ועוזריו, כפי שחייבו העובדות, יצא דו״ח פושר, שטיהר את לבון אך נמנע
בקפדנות מלהחשיד את ביג׳י, פרס ושות׳.
עוד בבוקר הישיבה עבר בן־גוריון עם חברי הוועדה על המיסמך, דרש לתקן סעיף חשוב
(העולם הזה .)1214 כאשר נכנסו השרים לישיבה, היו סמוכים ובטוחים כי השיגו פשרה
מוסכמת על־ידי כל הצדדים.
הם לא לקחו בחשבון כי דויד בן־גיריון אינו בן־תמותה רגיל, וכי הוא עומד מעל למושגי
המוסר המקובל.
כאשר גמר רוזן למסור את הדו״ח, ששוסע תכופות על־ידי קריאות ביניים מפי ראש
הממשלה, ואחרי שכמה שרים העירו בעד ונגד, העמיד בן־גודיון את העניין להצבעה.
הדבר נעשה בחיפזון כזה, שראש הממשלה לא יכול היה אפילו לחכות עד ששר האוצר
לוי אשכול יסיים שיחה טלפונית וישוב לחדר הישיבות. בן־גוריון עצמו נמנע מהצבעה.
יוספטל, דיין ואבא אבן נמנעו אף הם, כל שאר השרים הצביעו בעד. אשכול באיחור,
בהיכנסו לחדר, ובנימין מינץ, שנעדר מן הארץ, על־ידי עצם חתימתו כחבר הוועדה שחיברה
את הדו״ח.
באותו רגע הפך המיסמך החלטה רשמית של ממשלת ישראל. בן־גוריון נשאר במיעוט
קטן בממשלתו שלו, בחברת האנשים המכירים אותו מעבודתו היומיומית. ממשלת ישראל
קבעה, כי פנחס לבון חף מפשע בעניין
עסק הביש, כי זוייפו נגדו מ׳־סמבים בטחו־ניים
בדרג הגבוה ביותר של מערכת ה־בטחון.
בעקיפין אישרה הממשלה, כי לבון
הודח בשעתו מתפקידו כשר־הבטחון על־ידי
קנוניה שפלה.
היתד, זו מפלה מוחצת ומבישה למערכה
הציבורית, שניהלו בן־גוריון, פרס ודיין
במשך שלושה חודשים ואשר בה גוייסו
כל הכוחות של הקבוצה. מעולם לא ספג
דויד בן־גוריון סטיירת־לחי מצלצלת יותר.
רק עובדה זו יכלה להסביר את השלב המדהים
הבא, שבא על ביטויו באותה ישיבה.

לדם

השרים הסכימו מיד כי יש להעלים חופשה זו מעיני הציבור, כדי לנסות ולהשפיע על
ראש־הממשלה לחזור בו. אך בן־גוריון לא המתין: הוא הדליף את הודעת־החופשה לעתונות,
בצירוף שני התנאים לשובו: הדחת לבון מתפקידו בהסתדרות וביטול החלטת הממשלה.
כשיצאו השרים, לא היה ברור מי היא ממשלת ישראל. ראש־הממשלה היה בחופשת־פרישה,
שרת־החוץ התפטרה (אם כי אשכול גנז את ההודעה בתיקו) ,ופנחס ספיר הודיע
אף הוא על כוונתו להתפטר לאות מחאה על התנהגות ראש־הממשלה. אוירה של תוהו
ובוהו שלטה בכל.

המשפט שנעזם

ף* קו תמעטות אחרי סיום הישיבה החלה המערכה הגדולה על דעת־הקהל. כל מה
1שאירע עד אז בעתונות הישראלית סביב פרשת לבון היה כאין וכאפס לעומת מה
שקרה עתה. היה ברור כי החל הקרב המכריע, ועתוני קבוצת־פרס השליכו הצידה את
שרידי המסווה האובייקטיבי.
תפקידם היה כפול: לטשטש עד כדי בילבול מוחלט את המסקנות החד־משמעיות של
ועדת־השרים, להמעיט בערכן ולעודד את הרושם כי למעשה הוכח ההיפך; ויחד עם זאת
ליצור אוזירה של אימה, מסביב לאפשרות האיומה שדויד בן־גוריון הגדול יפקיר את
האומה לנפשה.
המעמסה העיקרית נפלה על הארץ. מלבד השקרון בשפה האנגלית, ג׳רוסלם פוסט, לא
היה שום עתון במדינה מוכן לעשות את העבודה השחורה במסירות־נפש כזאת. למחרת
הישיבה, פירסם הארץ, את מסקנות ועדת־השרים בתחתית העמוד, הכתיר את העמיד עצמו
בידיעה רועשת שהבליטה את דברי ההשמצה והחרפות של דויד בן־גוריון. בידיעה ארוכה,
הוציא הכתב של הארץ משפטים בודדים מהקשרם, סילף פסוקים, עירבב פרטים, עד כי
נתקבל כאילו גינתה הממשלה כולה את לבון.
תוך כדי כך הוסיף הארץ — מעל לדו״ח הוועדה — קטע ארוך בלשון ״העירו כי
ובו התקפה פרועה על לבון. בניגוד לאלף־בית של עתון הגון, לא ציין הארץ מי העיר, מתי
וכיצד. הוא לא היה מוכן לכתוב את האמת: ששמעון פרם העיר מה שהעיר לשליחו האישי
במערכת הארץ — וכי העתון פירסם זאת על אחריותו, כעובדות מבוססות. המעשה זכה
לתגובה ממקור בלתי־צפוי.
מלאכה זו הגדישה את הסאה, אפילו בעיני ידידו לשעבר של שוקן, פנחס רוזן, אדם
שבמשך כל הפרשה שירת את בן־גוריון נאמנה. הוא שיגר מכתב־הכחשה, בו טען כי הארץ
סילף את דבריו בישיבת הממשלה. כאן עשה הארץ מעשה חסר־תקדים במדינה: הוא פירסם
את מכתבו של שר־המשפטים, בהשמיטו מתוכו את המשפט העיקרי והקובע, המצדיק
לחלוטין את לבון. רק למחרת היום, כאשר שאר היומונים גילו את הסילוף ברבים. פירסמו
הארץ, בתחתית העמוד ותחת כותרת סתמית ,״תיקון טעות״ — המשפט הנדון, שהיה
במיקרה הקובע, נעלם בצורה מסתורית בדרך בין סניפי הארץ. ותיקי קוראיו של היומון
הנכבד החלו בעשיית חשבון־הנפש.
היה זה רק פרט קטן. יום אחרי יום, מהדורה אחרי מהדורה, ירו הארץ, ג׳רוסלם פוסט
וכתבלבי פרס־דיין בעתונים האחרים מטחים בלתי־פוסקים של שמועות מבהילות, סילופים

ממשלת הקומיסאו־י שד בן־\וריון

פורס מתפטרים
>< אשר התקפלה ההחלטה, הוציא

דויד בן־גוריון מכיסו נאום מוכן מראש.
הוא החל קורא אותו, בדממה של בית־קברות.
השרים לא האמינו למשמע אוזניהם.
כי בן־גוריון נהג כתגרן המעוות את
חוקי המסחר ההוגן. הוא העמיד פנים גוכרץ דיין אלמוגי יוספטד פרס כאילו לא קרא את המסקנות מעולם, לא
שר העבודה
מזכיר ההסתדרות
שר הבטחון — בקרוב
שר־החוץ
שר המסחר והתע שייה
השתתף בעיבודן, לא נתן לשרים להבין כי
הוא מסכים לפשרה שהשיגו. אחרי שסחט
את הוויתור המכסימלי במיקוח שמאחורי
והשמצות. הנימה החוזרת: לבון גמור. לבון מחוסל. ביג׳י יטרוף כל מי שעומד בדרכו.
הקלעים, ואחרי שנתן לשרים להבין כי על־ידי ריכוך מסקנותיהם הגיעו עימו לעמק השווה,
החל עתה להתקיף את המסקנות בשצף־קצף.

הוא לא כינה רק את לבון כשקרן. הוא לא האשים רק את שבעת השרים בעשיית
חלוקת עור הדוב
מלאכתם רמייה, בעיוות הדין והאמת. הוא אף הכריז, כי לעולם לא ישב יותר ליד שולחן
ףסינתייסלאישב בן־גוריון בחיבוק־ידיים. ביום השני, למחרת יקזיבת הממשלה,
הממשלה עם אותם השרים שחיברו את הדו״ח או שהצביעו בעדו. במילים אחרות: כל חברי
ממשלת ישראל, להוציא את שלושת מלחכי־פינכתו — דיין, אבן ויוספטל.
^ שיגר למזכיר מפא״י מכתב בו הודיע על כוונתו להתפטר מיד מן המ&שלה. הכתובת
העידה על מגמת המכתב: אילו רצה בן־גוריון באמת להתפטר, היה מפנה את מכתבו ישר
כך נוצר המצב בו השרים, אשר נמנעו מלקרוא לדברים בשמם המבעית המפורש, כדי
לנשיא המדינה. בשולחו את המכתב לאלמוגי, מזכיר מפא״י, רצה בן־גוריון ליצור אווירה
למצוא חן בעיני בן־גוריון, מצאו את עצמם עתה מושמצים, מוחרמים ומותקפים. אילו
נהג כך סוחר פרטי, היה מוצא מן הבורסה, מנודה מחברת עמיתיו. אולם מאחר שע־שה
של טרור במפלגה, כדי לטלק את לבון.
זאת ראש־הממשלה, ישבו השרים דוממים, כמוכי־רעם.
הודיע בן־גוריון, בתוך דייסה של דברי־נועם מתחסדים: מאחר שהממשלה הצביעה
אך לא כולם. באמצע דבריו של בן־גוריון עשתה שרת־החוץ מעשה נועז וחסר־תקדים
למעשה נגדו, וקיבלה על עצמה עיוות־דין נגד הקצין הבכיר, יגיש תוך שעות מעטות את
התפטרותו לנשיא. אם תמצא המפלגה לנכון להטיל עליו, עוד פעם, להרכיב ממשלה —
כאחד. חברתו־לממשלה של ראש־הממשלה קמה מכורסתה, חיוורת ונרגשת, עזבה את
החדר תוך טריקת הדלת. זועמת ורותחת, ממה שנראה לה כמעשר,־מידמה משפיל, ניסחה
לא יכלול בה את השרים שהזדהו עם מסקנות ועדת־השבעה.
בכמה שורות את התפטרותה מן הממשלה, מסרה אותו למזכיר ראש־ד,ממשלה, יצחק נבון.
חרם זד, כלל, למעשה, את כל מפלגות הקואליציה — השמאל, הדתיים וד,פרוגרסיביים.
הלה העבירה מיד לשר־האוצר — כי בינתיים נעלם גם בן־גוריון מחדר הישיבות.
אך חודה העיקרי היד, מכוון, כמובן, נגד ראשי מפא״י.
נערי ביג׳י לא התמהמהו לפרסם את הרכב השלטון הבא. עיקרו :
עוד בראשית הישיבה הודיע בן־גוריון כי הוא עומד לצאת לחופשה של חמישה־ששה
שבועות. השרים כמעט שלא שמו לב לכך, בחשבם כי המדובר בחופשה עתידה, לה
• משה דיין — שר החוץ, תפקיד שמזה שמונה שנים הוא לוטש עליו עיך. למשרד
זכאי לראש הממשלה בעיקבות המתח של הימים האחרונים. אך בסיימו את נאום־ההשמצר,
החוץ יש קסם כפול: הוא מאפשר פירסומת בלתי־פוסקת, ואין בו כל אפשרות להיכשל.
שלו, קם בן־גוריון, הכריז כי בזאת הוא יוצא לחופשתו — ויצא מן החדר.
אין משרד־החוץ עוסק בעניינים מוחשיים ומדוייקים, כמו גידול עגבניות מזן מוניסייקר.
הוא השאיר מאחוריו את השרים מוכי־הלם. אחרי דברי ביג׳י כי אינו יכול עוד לשבת
עם חברי ממשלה זו, היה ברור להם כי אין המדובר בחופשה רגילה — אלא בעזיבה
* בשעתו התחיל דיין לסייר במחלקות המשר־ד, להשתתף במסיבות של פקידיו, מתוך
הנחה ני יירש בקרוב את שרת.
הפגנתית, הנושאת בחובה איום בפרישה ובפירוק הממשלה.

במדינה

אומץ ידב למופת: גורדה מאיר
מול תותחי ביג׳י

• שמעון פרס — שר הבטחון, אם לא מייד, הרי אחרי שנה אחת לכל היותר.
$גיורא יוספטל, כתמורה על שרותיו לבן־גוריון — שר המסחר והתעשיה.
• עקיבא גוברין — שר העבודה. מכיון שזו הזדמנותו האחרונה של גוברין לעלות
לדרג ממשלתי, הצטיין מאותו רגע כראש דורשי הדחתו של לבון.
• אבא אבן — שום דבר. נערי־הזוהר מתייחסים לאבן בבוז מוחלט, אינם חושבים
לתת לו פרס על תמיכתו. הם הפיצו אפילו, בזדון, שהוא הצביע בעדם מתוך תיקווה
כוזבת לרשת את מקומה של גולדה.
׳ 6יוסף אלמוגי — מזכיר ההסתדרות. הבטחה זו היא ערובה לכך שמזכיר־המפלגה
יתייצב לימין קבוצת־החצר בכל כוחו.
לפי חלוקה זו של עור־הדוב שטרם נצוד, חוסלו לבון, גולדה וספיר — שלושה
אוייבים אישיים של פרס ודיין. השמועות המודלפות לא העזו עדיין לפגוע בלוי אשכול.
אך בחוגים הפנימיים נפוצו שמועות כי בן־גוריון שונא עתה את אשכול יותר מאשר את
לבון .״האשכוליזם מסוכן יותר מן הלבוניזם,״ אמרו נערי־החצר•

העט

הוא ציטט קטע מספר שמואל ב( ,פרק ט״ו)
על אבשלום, שעמד בשער העיר- .ויהי כל

!־•עור! מלמעלה

האיש אשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למשפט,
ויקרא אבשלום אליו ויאמר: ראה,
דבריך טובים ונכונים, ו שו מע אין לך
מאת המלך. ויאמר •אבשלום: מי י שימני
שופט בארץ, ועלי יבוא כל איש אשר לו
ריב ו מ שפט והצדקותיו ויעש אבשלום
לכל ישראל אשר יבו או לכדבר
הדה
מ שפט אל המלך, ויגנוב אבשלום את לב
אנשי ישראל הוסיף לסקוב* :זה אשר

הארץ רעשה סביב פרשת־לבון. בירושלים
התכנס קונגרס ציוני, שכמעט איש לא
שם לב אל־ו, על אף הפירסומת הרשמית
של המשטר. בלאוס התבשלה קוריאה שנייה.
בבלגיה התפשטה שביתה כללית שהוכיחה
בפעם הראשונה, מזה דור, כי תנועת־פיע־לים
מאוחדת יכולה להבים כל ממשלה.
אולם לגבי חלק ניכר מאזרחי ישראל,
היו אלה מאורעות ״מישניים. הידיעות היחידות
שעניינו אותם באו מלמעלה. הם מדדו
את הגשמים, עקבו אחרי כל ענן. היד
אלה חקלאי ישראל.
וגחזיוג עגומה. במשך השבוע ירדו
בצפון הארץ גשמים שהיו כמעט נורמאליים.
מצפון לרחובות היה המצב משביע־רצון.
אולם מחצית שטחי־התבואות של המדינה
מרוכזים מדרום לרחובות.
תבואות־החורף של הנגב אבדו לחלוטין.
סכנה דומה צפוייה לתבואות הדרום. אך
החשש החמור ביותר היה מוקדש לעתיד
לבוא: לתבואות־הקייץ, ואפילו לשדות הש־לחין.
לרגל הקיצוצים במיכסות־המים, שנגזרו
מטעם נציב־המים, בגלל הבצורת, הרי
כל מטר מעוקב של מים שיהיה דרוש להר־וויית
השדות לפני הזריעה, פירושו מספד
דונאמים פחות של זריעה.
שדות הכותנה, שהיו פעם גאוות המדינה,
נתונים בסכנה. ספק אם אפשר יהיה לזרוע
את כותנת־הבר, שהתקבלה יפה בשנים ה
אני
שונא יותר מכל!״
מיהו איש התככים הדומה בעיני לסקוב
לדויד? ומי האיש, ממקורבי המלך, המנסה
לשים לעצמו בין המלך לבין חייליו ואורחיו?
היים לסקוב, נאמן כרגיל, לא פירש.
ציתות קול הקונגרס
505 צירי הקונגרס הציוני ד,־ ,25 שהתכנסו
השבוע בירושלים, מצאו השבוע עצמם
שקועים בדיון, אשר נציגיה הנבחרים של
המדינה לא מצאו עד כה זמן לדוש בו
בהרחבה: הברית בין צרפת לישראל.
הכריז מנחם בגין :״אמש ערך הקונגרס
תשואות, שלא היו חמות מהן, לצרפת —
ובצדק. יש לנו ידידים בעולם. אין לנו
ידידים חשובים מצרפת. ועלינו לומר את
האמת כמות שהיא: הכוחות הנלחמים בצרפת
באלג׳יריה הם לא רק כוחות אנטי-
צרפתיים. הם גם אנטי־יהודיים. הם גם

אי נטרמ צו רו ח גי

ד מו תהטראגית של השבוע היתה, עם זאת, לוי אשכול. נגדו הופנו מיטב החיצים
( | של נערי־הזוהר — ואילו אשכול עצמו ראה את עצמו כמשרתו הנאמן של בן־גוריון.
מראשית הפרשה, סבר אשכול כי תפקידו
למען המפלגה ולמען בן־גוריון הוא להשיג
פשרה שלא תפגע בפרסטיג׳ה של ראש־הממשלה.
כראש הוועדה לעניני חברים של
מפא״י, הוא מהווה למעשה מעין אב־בית־דין
ובורר עליון במפלגה. כאדם שאינו
מזוהה עם שום סיעה וידוע כמעריץ עיוור
של בן־גוריון, נועד לו מטבע הדברים תפקיד
של מפשר. בתפקיד זה־ פעל גם ב־וועדת־השרים,
היה למעשה אחראי לניסוח
המסקנות, בהיותו משוכנע כי זו פשרה
המקובלת על ביג׳י.
אולם ככל שהקפיד אשכול לפייס את
בן־גוריון, כן נכנס עמוק יותר לבוץ. כי
עצם פעולתו למען השלום במפלגה, הפכה
אותו יותר ויותר למנהיגם הטבעי של רוב
חברי המפלגה, העומדים בין שתי הסיעות
הקיצוניות של בן־גוריון ולבון. כך הפך
אשכול למעשה יורש־העצר, ראש־הממשלה־המיועד
והפוטנציאל .,ואם יש דבר אחד ש־בן־גוריון
שונא אותו, הרי זד, יורש טבעי,
כך קרה שבמשך כל השבוע עמל אשכול
להחזיר את השלום, ליצור פשרה ולספק
את חוש־הנקמד, של בן־גוריון מבלי לגרום
לפילוג המפלגה — וכל אותו זמן הלכה
וגברה ההתקפה עליו מצד כתבלבי ״יונייטד פרס״ ,שניבאו עתה חיסולו יחד עם חיסול
אשכול לא היה היחיד שניסה לשפוך שמן על הגלים הסוערים. אחד הגילויים המוזרים
ביותר שנוצרו היה גילוי־דעת מטעם אנשי־רוח במדינה, שאמר — לא כלום.
כוונת היוזמים היתד, טובה. למעשה ביקשו לתמוך בעקיפין כלבון, להרים קול נגד
הנטיות והדיבורים על חיסול אנשי ציבור. אולם ככל שרבו הפרופסורים, כן נעשה הנוסח
פושר יותר ויותר. בסוף התפרסם מינשר שתוכנו היחיד היה קריאה לאנשי הציבור
להשתיק את הפרשה ולעבור לסדר היום על הגילויים המזעזעים שנתגלו לציבור. הפרופסורים
לא הרימו את קולם נגד זיוף המיסמכים בצמרת מערכת הבטחון, נגד סכנת דיקטאטורה
שהפכה איום למדינה, נגד מלאכת־הרמייה של העתונות המשוחדת. הם אפילו לא קבעו
ערכים מוסריים חיוביים, כמרות הציבור על מערכת הבטחון, עליונות המוסדות הנבחרים
על המנגנון הפקידותי. הם רק שרו במקהלה* :שקט, שקט, שקט, שקט /החנוכיה דולקת.״
בהשוואה למינשר הנועז של עמיתיהם בצרפת, נגד מגמות הדיקטאטורה הלאומנית
והמגמה המיליטאריסטית של מערכת הבטחון הצרפתית, היה קולם של הפרופסורים
הישראליים קול ענות חלושה, משתמט וחסר אומץ־לב. אולם אנשי הרוח עמדו בתור
לחתום ועשרות כעסו פומבית על שלא פנו אליהם.

מולד נשאר רעב
ינטרמצו טראגי״קומי זה לא יכול היה להפיג את המתיחות הגוברת והולכת.
צמרת מפא״י התחילה להידמות לשבט כושי, המבקש לפייס אליל אימתני ואכזרי,
הדורש קורבנות אדם. החלה התרוצצות מטורפת, מחול פולחני סביב בן־גוריון, תוך כדי
התפלשות בעפר, הכאה על חטא ובקשות חמלה.
,המשך ב ע מו ד ) 10

ישיבת הקונגרס הציוני הכ״ה
את מי זה עניין?

אחרונות. גם כותנת־השלחין תצטמצם, כי
מרבית המים ילכו למספוא ולרפתות•
צבא איעו דו כ כי דוי ד
בצער מסויים נפרדו השבוע אזרחי ישראל
— שהם חיילים בחופשה של 11 חודש
לשנה — מן האיש הממושקף והשתקן
שסימל משך כמעט שלוש שנים את הכוח
הצבאי של המדינה. בהכרזותיו הפוליטיות
הנדירות לא היה חיים לסקוב מקורי ביותר,
וכאישיות לא היה לו היכשרון לעשות
פירסום לעצמו, כקודמו.
אולם בכל אשר עשה ודיבר, עד לרגע
האחרון בתפקיד, נדף ממנו ריח של תכונה
׳ג;*1ת68נ 1מ.1
אשר אין לה מילה עברית:
— שלמותו של אדם העשוי כולו מיקשה
אחת, שהוא ישר עם עצמו ועם הזולת,
המוכן להקריב את הקאריירה שלו על
מיזבח עקרונות שהוא מאמין בהם.
גם למחרת טכס העברת נם הרמטכ״ל
לרב־אלוף צבי צור, נשארו נסיבות התפטרותו
של לסקוב אפופות מסתורין לגבי
הקהל. על כן קרא האזרח בעניין כפול כל מלה
שיצאה השבוע מפי הרמטכ״ל היוצא. אך
האש דיבר בחידות ובמשלים•
״זה אני שונא:״ בראיון עם סופר
הבוקר קבע כי בן־גוריון השפיע עליו
מאוד, יחד עם אמו ומנהל בית־הספר הריאלי
לשעבר, הד״ר בירם. אולם גיבורו של
בן־גוריון, דויד המלך, קוסם לו פחות.
רמז לסקוב* :דמותו של דויד לא נראית
לי כסמל שיש ללכת אחריו. וזאת משום
שלא סבלתי את התככים המרובים, בהם
השתמש להשגת מטרותיו.״
לחידה זו הוסיף לסקוב חידה שניה.

אנטי־ישראליים. הם בטיבם פוגרומיסטיים.
הם מוכנים לא רק לשרוף בתי־כנסת אלא
גם לשרוף יהודים
אם נמצאה בין באי־הקונגרס תמיכה
ליחסו של בגין אל צרפת, הרי שונה היתד,
התגובה על יחסו ל״כוחות הנלחמים בצרפת
באלג׳יריה״ .את התשובה הקולעת ביותר
קיבל מפי נשיא ההסתדרות הציונית, ד״ר
נחום גולדמן.
הכריז גולדמן, באידיש* :דבריו (של
בגין) היו מסוכנים מאוד. ראשית: אין
הם נכונים. אמת, נשרף בית־כנסת בקאס־בה.
אבל לא נגעו באף יהודי אחד. הערבים
אפילו הביאו עשרות יהודים לבתיהם והגנו
עליהם. כך סיפרו לנו יהודים מאל-
ג׳יריה הנמצאים כאן. אין ספק שיש שם
אנטי־שמים. אבל האם המתיישבים הצרפתיים
הם צדיקים גמורים לא כל הצדיקים
נמצאים בצד אחד!״ לא היה זה קול בודד.
נציגי מפ״ם, אחדות־העבודה והצ״ב תקפו
אף הם את דברי בגין.
אך הבשורה המעניינת ביותר בנושא זה
היתה, ללא ספק, זו שהביאו נציגי הקהילה
היהודית באלג׳יריה. בעוד שרק אחד מחברי
המשלחת האלג׳ירית הכריז כי הקהילה היהודית
היא חלק בלתי־נפרד מן המערך
הצרפתי, סיפרו יתר חברי המשלחת כי
במאבק הנוכחי משתדלים יהודי אלג׳יריה
לשמור על נייטראליות.
חבר אחר, ששמע על הקמת הוועד הישראלי
למען אלג׳יריה החופשית (העולם
הזה ,)1214 הביע את הסכמתו, אם כי
בהסתייגות :״כלפי הצרפתים, זה לא יכול
לד:,יק לנו. כי איננו אחראים למה שקבוצת
אזרחים עושה בישראל. כלפי הפל״ן והערבים
האלג׳ירים בכלל — זה עשוי לעזור.
ולכן נעקוב בעניין אחרי ועד זה.״

במדינה
מאמר רביעי בסידרח: הבעייה האדירה
תחבוק ד 200 אלף בעיות אישיות קטנות

יחסי־חן ץ
למי מייעץ היועץ?*

״הייתי יועץ במשרו־החוץ הצרפתי. נתנו
לי מעמד רם ושילמו לי משכורת שמנה. אך
לא רצו להתייעץ איתי!״ התלוצץ השבוע
ך* אשר מיליון איש יושבים באוהלים ובצריפים רעועים, מובטלים וממורמרים, דרוש
פייר־אז׳ן ז׳ילבר, לשעבר שגריר צרפת ב^
חלום גדול כדי להחזיקם בחיים. ללא חלום כזה, יאבדו כל צלם אנוש. ובכל שנמשכת
ישראל, כשהגיע ארצה. היועץ, אשר ממשלת
המצוקה, כן יתעמק החלום ויתעצם.
צרפת לא ראתה צורך להתייעץ עמו, הרגיש
בשביל פליטי פלסטין, החלום הגדול, הנותן טען לחייהם והמצילם מתהום היאוש,
את עצמו חופשי לתת עצות לציבור הישרהוא
חלום שיבתם לארצם.
אלי• עצתו העיקרית: לתמוך בקו הימין האי־אפשר
ללחום בחלום כזה. אי־אפשר לבטלו בנימוקים של הגיון צונן. הפליטים דבקים
צרפתי הקיצוני לגבי אלג׳יריה.
בחלום זה בעקשנות גוברת והולכת, בהרגישם כי בלעדיו לא יהיו אלא אבק־אדם.
ז׳ילבר, שהואשם על־ידי השבועון הצרפתי
אל יזלזל איש בחלום כזה. לפני חמש־עשרה שנה היה כל צעיר עברי בארץ־ישראל
הליבראלי ל׳אכספרס בלקיחת חלק בהנהגת
מוכן למסור את נפשו למען רעיון העליה החופשית. מי מאתנו לא צעק שתי מלים אלה
תנועה פאשיסטית״צבאית, הנוער הסוציאלים־
טי הלאומי (העולם הזה ,) 1121 בא לישראל
— --מאת
כתייר פרטי, אחרי שנטל הופשה־ללא־תשלום
ממשרד־החוץ הצרפתי.
חכרה טובים, אבל ביקורו, כ-
נציגם של משקיעים פוטנציאליים בשטח הטלביזיה
וכמומחה לאלקטרוניקה, נתקל בתגובה
נלהבת מצד העתונות הישראלית העד
כדי צרידות, בהפגנות סוערות, מול אלות המשטרה הבריטית ורוביה? האם ערך אז
רשמית. יומרני הממשלה וכתבלבי מפא״י
מישהו את חשבון האינטרס האישי שלו, כאשר רעיון מקודש זה היה מונח על כף
בביטאוני האופוזיציה התעלמו כליל בקשר
המאזניים?
האפשרי של ז׳ילבר עם אותם גורמים ניאי-
אולם כאשר קמה המדינה וחוקק חוק־השבות, המתיר לכל יהודי לעלות לישראל .,חדל
פאשיסטיים הנלחמים למען אלג׳יריה צרפעקרון
העליה החופשית להיות ענין של חיים ומוזת. עתונים מכובדים בארץ החלו מטיפים
תית — לקול קריאות ״דה־גול והיהודים
נגד עלייתם של עניים וחולים. בירושלים מתכנס כרגע קונגרס ציוני שאינו יודע איך לשכנע
לעץ־התלייה!״ ״מנדס פראנם לגרדום!״ או
את היהודים (ובכללם צירי הקונגרס עצמו) להשתקע בישראל•
״היהודים הצרפתיים — חזרה לאושוויץ!״
כיום קשה אף להיזכר כי לפני שנים כה מעטות היינו מוכנים למות למען חלום זה, שא השבוע
נענה התייר ז׳ילבר למספר
בהיותנו בטוחים ש־ 10 מיליון יהודים יקפצו על המציאה. בקושי באו עשרה אחוז מהם.
לות שהוצגו בפניו על־ידי כתב העולם הזה.
ואם ייפתחו מהר שערי ברית־המועצות לפני עולים לישראל, חוששני כי תמתין לנו אכזבה
כשנשאל אם הוא מוכן למסור הצהרה, השיב
דומה.
בחיוך:
אפשר להביא דוגמות בלתי ספורות מן ההיסטוריה לתהליך כזה. המונים הלכו למות
״אינני מוסר הצהרות. הרי אני אזרח פשוט
בעד חלום גדול, מבלי לחשוב אף רגע על הקיום העצמי. אך ברגע שהחלום הפך מציאות,
ותייר החוזר, סוף־סוף, לארץ זו האהיבה
ברגע שהעקרון הקדוש זכה להכרה — החל כל פרט לעשות שוב את חשבונו הפרטי,
עלי( .בעברית ):תייר פשוט בארץ.״
בהתאם לאינטרס האישי הקטן שלו.
״אינך פעיל עוד מבחינה דיפלומאטית?״
אותו הדבר עצמו יקרה לחלום הגדול של שיבת הפליטים.
״אל אלהים, לא! דווקא עתה ביקשתי

חופשה ללא תשלום ממשרד־החוץ הצרפתי.
_ת5אד? -אס תרצה בכך
אתם ודאי יודעים מה פשר הדבר. אוכל
לשוב לחיים הדיפלומאטיים — אם וכאשר
** 3* 9מנהיג?}רבי, שום תנועה ערבית, שום פליט, לא יסכים היום לפתרון כלשהו
תוצע לי מישרה הנראית לי כמתאימה.״
של הבעיה הגדולה, שאינו מכיר בזכותם של כל הפליטים לחזור לארצם.
״בינתיים אינך עוסק במדיניות?״
על כך לא יתכן כל ויכוח, כל מקח־וממכר. מנהיג ערבי שיוותר על עקרון קדוש זה,
״מה פיתאום? הפוליטיקה זה עניין של יירצח בו ביום. פליט שיסכים להצעה כזאת, ייסקל באבנים.
צעירים. אני זקן מדי.״
אך באותו יום שיקום נשיא מדינת־ישראל ויכריז במעמד חגיגי :״כל פליט יבול לחזור!״ —
״בכל זאת קראנו בל׳אכספרם
ביום זה ישתנה המצב תכלית שינוי. במקום החלום תבוא המציאות.
״ל׳אכספרס? זהו עתון־שערוריות, המנסה
מדינת ישראל תגיד לכל פליט, בכתב ובעל־פה: תפאדל, אתה יכול לחזור. זה טלול לקחת
להקים מדי שבוע את צרפת על הרגליים,
קצת ז מן, כמה שנים, אך זכו תך מוכרת. אם תחזור, ת שוקם כ סו כל אזרח יאחר בישראל,
בפרסמו סיפורי־בדים אודות קנוניות. שבוע
ותהיה ישראלי שווה־זכויות. לעומת זאת, אם תחליט לוותר לצ מי תות על זכו ת ך זו, תקבל
שבוע — וקנוניה חדשה.״
פיצויים ניכרים — בדולארים, ו ב מזו מן. תוכל להיו ת אדם עשיר בקאהיר או בביי רו ת, או
״שם דובר על קשריו עם ארגון המכונה
לקנות לך משק פו רח בין דמ שק וחלב. כאיש אמיד, בעל מטבע ק שה, יקבלוך בז רו עו ת

אודי אבנר׳

ז׳נס סוסיאליסט פאטריוט (הנוער
ליסטי הלאומי).״

״ א רי ס גוו ך
יו ת ר
גוו ב!
השבוע הוחל בייצור וש ווק
הקפה הנמס ״ ארים ־
טון ״.

״ אריסטוך מיוצר מ קפה
משובח ולפי שיטות
ייצור חדישות ביותר. הוא
מיוצר במכונות החדשות
ביותר ולפי ידע של קונצרן
בינלאומי ענקי לייצור קפה
נמס.
״אר יסטון ״ מרוכז רי כוז
גבוה ומאפשר חסכון
בערך לעומת כל של סוגי קפה נמס אחרים.

ס/ס40

למרות שהקפה הנמס
״ אריסטון״ ,מיוצר לפי
הוראות מפעל בינלאומי ענ קי׳
אין הגבלה בשווקו ל ארצות
חוץ ומכל חלקי תבל
הגיעו דרישות לדוגמות.
כי סיסמת ״ אריםטון ״
היא: התחרות בטיב.

הסוציא
״אני?
שטויות! אני מכיר אותם, כמובן.
אלה ילדים בגיל 15־ ,16 חברה טובים, פאט־ריוטיים
אולי — אבל מה לי ולתנועת
צופים, בוי׳ סקאוטס?״
״כלומר, אינך מרצה בפניהם ואינך פעיל
בצמרתה של תנועה זו?״
״לא. יש הבדל גיל ואני לא עוסק בכגון ׳
אלה, כעת.״
כולם אוהבים יהודים. גם לשאלות
אחרות של כתב העולם הזה השיב ז׳ילבר
בנימה מבודחת אך פקחית.
״מה דעתך על קריאות, מוות ליהודים׳
שהושמעו באלג׳ידיה בעת ההפגנות האחרונות
של הקולונלים הצרפתיים?״
״אני מכיר את השקפותיכם ואת יוזמתכם
בנדון. אני רק מבקש מכם לנהוג במתינות.
קו בלתי־שקול עשוי לסכן חיים רבים, והן
המדובר בחייהם של שני מיליון איש, במקרה
דנן.״
״בכל זאת?״
״הצרפתים לא קראו קריאות גנאי ליהודים.
איך הם יכולים? הן היהודים הם חלק
מן הצרפתים, באלג׳יריה, והצרפתים אוהבים
אותם. אולי השמיעו אנשי הפל״ן, ששרפו
בתי־כנסת בקסבה, את הקריאות האנטי-
יהודיות שהנך מזכיר.״
״אתה מתכוון לשוב לזירה המדינית?״
״אולי לעת עתה אני שוקל מה אפשר
לעשות בתחום השקעות־ההון וכדומה. כפי
שאמרתי — אני תייר שבא לשבועיים לארץ
הקודש — ולא יותר.״

באותו רגע יקרה דבר גדול: הבעייה הגדולה, המונומנטלית, תתפורר למאתיים אלף בעיות
קטנות. כל אבי משפחה יעשה את חשבונו שלו. תחת לחשוב על הזכות הקדושה של
העם הפלסטיני, הוא יתחיל סוף־סוף לחשוב על האינטרס של משפחתו ועל עתיד ילדיו.
הגד לראש־משפהה זה כיום שאתה מוכן לתת לו דולארים חמורת ויתור על זכותו
לחזור — והוא יירק לך בפרצוף. הוא יחשוב כי אתה משחד אותו כדי לוזתר על גאוותו
הלאומית, על זכותו המקודשת. אך הגם לו שזכותו מוכרת, שהעוול הגדול תוקן, שהוא
יכול לחזור אם ירצה בכך — והוא יתחיל לחשוב על כך שנית• הוא ירגיש כי פרע את
עתזמת הקאד הוריד עכבר
מכל דרכי השקר העתונאי, אין שקר מחוכם
יותר מזה המתבטא בהוצאת קטעים מן
ההקשר שלהם, תוך הבלטת־יתר של דברים
בלתי־חשובים וטישטוש הדברים החשובים.
השבוע ניתנה לקוראי הארץ דוגמה חותכת
של שיטה וז, בידיעה שנשאה את הציון
״מאת מורים קאר, סופר הארץ בפא־
(המשך ב ע מו ד ) 11

פ תו חו ת גם בארגנטינה או בקנדה. הבחירה בידך.

הפגנת פליטי פל סטין ל מען ה שלום עם ישראל, נ פי
שהצטיירה בעיני הצייר שמואל בק, בציור שנתלווה
לכתבת העולם הזה ( )877 לפני שש שנים. בציור נראים חיילים ירדניים מדכאים הפגנ ת
פליטים, הנז שאים את הכרזה ״ שלום עם ישראל אחרי שממ שלת ירדן אסרה־כביכול
להתיר לוועדות הי שראליזת־הערביות לבקר ב מחנו ת־ הפלי טי ס כדיי להתחיל ב בי צוע הפתרון.

בני־בוית מחו?

הפגנת סטודנטים ערביים, רובם פליטי פלסטין, נגד
דויד בן־גו דיון, ב שעת בי קו רו של ראש־המנזשלה
בארצות־הברית, ב שנה שעברה. הצעיר ב מרכז נו שא כ רזה :״ בן־גו ריון — היכן מ שפחתי?״

כרזות אחרות, אשר ני שאו באות ה הפגנה היו :״מחיר ישראל — מי ליון פליטים!״
״פליטים ערביים — עד מתי?״ שאר הסיס מו ת הנראות ב ת מונ ה אומ רות, בין השאר :״ארץ־
ישראל לכל הדתות ארץ־ישראל היא ניצחית י שראל — הבת הבלתי חוקי ת של האו״ס!״

חובו לעמו׳ כי הגן על כבודו הלאומי. החלום הגדול התגשם — והגיעה שעתו לדאוג לעצמו.
מצד אחד יפעמו בלבו הגעגועים לארץ אבותיו, לגבעות המוריקות של הגליל, לאבני־הגזית
של קטמון. מאידך יגיד לעצמו: פלסטין שוב אינה מה שהיתר״ אהיה מיעוט במדינה
הדוברת עברית, שחוקיה זרים לי, שתרבותה שונה. אם כבר שומה עלי להתחיל את הכל
מחדש ולפתוח חיים חדשים בפני ילדי: מדוע לא אעשה זאת בארץ ערבית, בה שכני
דוברים את שפתי ונוהגים כמנהגי?
כמה ערבים יבחרו בתנאים אלה בשיבה לישראל? איש אינו יכול לדעת זאת לבטח,
ורק כסיל יתחייב למספר מסויים. גמאל עבד אל־נאצר אמר בשיחה פרטית עם אישיות
אירופית מסויימת, כי במקרה זה יחזרו לכל היותר כמאה אלף איש. יש הערכות אחרות,
קיצוניות יותר וגם מתונות יותר׳ אך ההגיון מחייב כי הרוב הגדול של הפליטים יעדיף
פיצויים הוגנים, והתנחלות בארץ ערבית, על שיקום בישראל.
הייתי מנבא בזהירות כי מספר החוזרים לא יפול מ־ 100 אלף, לא יעלה על 250 אלף.
בהמשך הדברים ננסה לברר מה העול המדיני, הכלכלי והבטחוני הכרוך בכך. עתה נסתפק
בקביעה אחת בלבד 200 :אלף איש, ארבעים אלף משפחות, החוזרים בעשר שנים, ארבעת
אלפים משפחות כל שנה — זוהי תמונה שונה מאוד מן הסיוט הנורא על המבול האנושי
העצום, שיציף כביכול את המדינה ויטרוף אותה לנצח.

ועדה אחת תבקר בכל מחנה פליטים. היא תזמין כל ראש־משפחה לראיון אישי, תסביר
לו את משמעות הברירה העומדת לפניו׳ את המעלות והמגרעות הן של השיבה לישראל
והן של קבלת הפיצויים. היא תמלא טופס מפורט ביותר על כל פליט, תוך זיהויו וקבלת
טביעת אצבעותיו. דרך אגב, בצורה זו יבוצע, בפעם הראשונה, מיפקד מוסמך של הפליטים.
פעולה זו תימשך מן הסתם כמד, חודשים, ואולי שנה שלמה. תוך שנה זו ינועו חברי
הוועדות במחנות אשר ברצועת־עזה, בירדן, בלבנון ובסוריה. כדי לאפשר תנועה זו,
יצטרכו להיווצר כמה וכמה נקודות־גבול, למעבר החופשי של הצוות הישראלי והערבי —
חברי־הוזעדות׳ מומחים שונים, מזכירים, עובדים, נהגים, בלדרים — כל המנגנון המסועף
של מיבצע מסוג זה.
יתר על כן, חברי הוועדות יציעו בוודאי למספר ניכר של ערבים לבוא לביקור קצר
כישראל. ערבים מסויימים יצטרכו לבוא לישראל כדי לאמת תביעות לפיצויים על רכוש
או אבדן־פרנסה. אולי תוזמן לישראל משלחת אחת מכל מחנה־פליטים, כדי שחבריה
אישית על המציאות השוררת כיום בישראל ועל
יוכלו למסור לאחיהם התרשמות
הוזי החיים בה.
כך, למעשה, ייפתח הגבול. לא על־ידי הסכמי־שלום, ולא על־ידי שינוי עמדתן המוצהרת
של ממשלות ערב. המציאות של תוכנית־השיקום תביא פשוט למצב־עניינים חדש. בהדרגה
ישראל אינם קירות אטומים, אינם חומה של עיר
יתרגלו הבריות לרעיון שגבולות
נצורה, אינן חזיתות זרועות־מוקשים, המבשרות מוות לכל הקרב אליהן. מאות אנשים,
בני שני הלאומים, יעברו את הגבול מדי יום ביומו, הלוך וחזור, כדבר מובן מאליו.
יחזור לישראל, לפני שישראל שילמה את הדולאר
כך, עוד לפני שהפליט הראשון
הראשון למקבלי־ה,פיצויים, תיווצר מאליה אווירה חדשה במרחב. לא יהיה זה עדיין
השלום — אך יהיה זה משהו רחוק מאד מן המצב הקיים של מלחמה רדומה.

אויביס היום ־

כל אחד יקבל משהו

די שאבי משפחודחפליטיס יוכל להחליט בראש צלול אם לחזור או לקבל
פיצויים, עליו לדעת בדיוק: איזה פיצויים?
אני חושב שהאינטרס של מדינת ישראל מחייב כי הפיצויים יהיו הוגנים ככל האפשר,
מגוזנים ככל האפשר. העקרון צריך להיות: כל אחד יקבל משהו .״משהו״ זה יהיה מונח
על כף אחת של המאזניים, כאשר על הכף השניה תהיה מונחת השאיפה הטבעית
לחזור לארץ האבות.
לנגד עיני עומדת שיטה הדומה לזו שהונהגה בגרמניה לגבי הפיצויים האישיים ליהודים.
שיטה זו מכירה בסוגים שונים ומשונים של תביעות. בעל הרכוש יקבל פיצויים עבור
הבית או המשק שנטשו. האריס יקבל פיצוי עבור השדה שאיבד. הפועל, הרופא והחנווני
יקבלו פיצויים עבור הפרנסה שאיבדו. הצעיר יקבל פיצויים על הפסקת חוק לימודיו בבית־

הטרור לא יעזור

0ק3ים ישאלו כאן שוב: ומה אם שליטי ערב לא יסכימו לכך? מה אם יסרבו
^ להקים נקודות־גבול למעבר? מה אם יסרבו להרשות את כניסתם של חברי־הוזעדות?
נשיב על כך את אותה התשובה שד,שבנו עת היה עלינו לדון באפשרות ששליטי ערב
לא ירשו לפליטים להקים נציגות לשיתוף־פעולה עם ממשלת ישראל בביצוע התוכנית.

המבול דא יבוא!

הספר התיכוני, או עבור אבדן עצם הסיכוי לחינוך זה, האלמנה והיתום יקבלו גימלה חדשית
או סכום חד־פעמי.
כל זד, יודפס בחוברות, שיסבירו בפשטות מכסימלית לכל פליט בדיוק למה הוא
זכאי — אם יבחר בקבלת פיצויים תוך ויתור על זכותו לחזור. תחנות־ד,שידור של
ישראל יחזרו על כך בפרוטרוט.
בבואו לבחור את בחירתו, ידע כל פליט את הסכום המדוייק שיגיע לו — חמשת
אלפים דולאר לעבד אל־רחמן טברי, לשעבר מטבריה, כיום במחנה יריחו: שנים־עשר
אלף דולאר למחמוד עבד אל־קאדר, לשעבר מבית־דאראם, כיום במחנה עזה.
בעיני טברי ועבד אל־קאדר, שהתנוונו במשך תריסר שנים בעמק הבכא, שירדנים ומצריוום
התייחסו אליהם בבוז ככלים־אין־חפץ־בהם, שהתקיימו בקושי על קיצבת־המזון המשפילה של
האו״ם — יהיו אלפי דולארים אלה אוצר כמעט אגדתי.

גיוס בו ייפתחו הנבילות

י״אפשד יהיה לגשת לתיכנון מעשי של אירגון תנועת־השיבה ושל תשלום
הפיצויים, לפני שכל ראש משפחת־פליטים יביע באופן חופשי את בחירתו האישית
באוזני הוועדות ר,ישראליות־ד,ערביות המוסמכות.
זד, יהיה, על כן, השלב הבא. אחרי הכרזת נשיאיה,מדינר, על המדיניות החדשה, ואחרי
הקמת גוף מייצג את פליטי פלסטין לצורך שיתוף־פעולה בביצוע המדיניות, יגיע שלב
הקמתן של כמה עשרות ועדות מעורבות. כל ועדה תהיה מורכבת מנציגי ישראל ומנציגי
הפליטים הערביים.
יתכן שידרה כדאי להזמין משקיפים ניטראליים ממדינות ידידותיות — כגון הודו.,
יוגוסלביה או גאנה — כדי שיעקבו אחרי עבודת כל ועדה, מבלי לקחת חלק בד״ מאחר
שהוועדות לא יהיו אלא כלי־ביצוע של מדיניות ישראלית, אסור ליצור בה את המצב
הבלתי־בריא הקיים כיום בוועדות המעורבות של שביחת־הנשק — כשכל צד נוקט בקו
הקיצוני ביותר ומנסה למשוך לצדו את היושב־ראש הזר, שהוא לבדו מכריע למעשה.
בועדה שאין בה יושב־ראש זר, יצטרכו החברים, בלית ברירה, לשכנע איש את רעהו.

אם שליטי ערב יפריעו למהלך התקין של המיבצע לפתרון בעיית־הפליטים, יפנה נגדם
הזעם העצור של המוני הפליטים.
ישראל לא תעשה דבר• היא תשב בחיבוק־ידיים. אך בכל שעד, משעות היום ישדרו משדרי
ישראל את הבשורה האחת למחנות הפליטים: אתם יכולים לחזור! ישראל מחכה לכם!
שיקום מלא, פיצויים הוגנים, חיים חד שים — כל זח מצפה לכס! עליכם רק להסיר את
המכ שול היחיד המפריע לכס: התנגדו ת הממ שלה בארץ מו שבכם! אל ת תנו לשליטים
אנוכיים לנצל את מצוקתכם לתועלתם ולשחק בגורלכם! האפשר לתאר את ההפגנות

הסוערות של הפליטים, שיהיו הפעם מכוונות נגד הממשלות הערביות עצמן?
יהיה זה נצחון אדיר בחזית המאבק הנפשי — נצהון שלא יעלה אף באגורה אחת.
קשה לתאר שמנהיג ערבי כלשהו ינחיל נצחון כזה לישראל. מרצון או בחריקת־שיניים,
יצטרכו שליטי ערב להיענות ליוזמה הישראלית. לא תהיה להם כל ברירה.
אך מה אם ממשלות־ערב ישתפו פעולה רק למראית־עין? מר, אם אמנם יתנו לנציגי
ישראל לבוא אל מחנות הפליטים — אך יכריחו את הפליטים, באמצעי לחץ וטרור,
להכריז כולם על רצונם הנוקשה לחזור לישראל?
טרור כזה אינו יכול להיות נסתר. חברי הוזעדות, ישראלים וערבים כאחד, ירגישו בו
מיד. ירגישו בו המשקיפים הזרים. ידעו על כך הפליטים עצמם. איש מהם לא יתפלא אם
תכריז ממשלת־ישראל כי לאור מצב זה היא מפסיקה את ביצוע התוכנית — עד להפסקת
הטרור.
גם אז אין לישראל מה להפסיד. מצבה יהיה עד אין שיעור נוח יותר מכפי שהוא
היום. כיבינתיים הוכיחה את רצונה לפתור את בעיית הפליטים. היא הציעה הצעד, נדיבה
ורחבת־לב. היא ניגשה לבצע אותה. אם נתקלה בהפרעות זדוניות, לא יוכל איש לבוא
אליה בטענות כנות. בוזדאי שלא הפליטים עצמם, שידעו כי טענות ישראל צודקות —
אפילו תטען התעמולה הערבית הרשמית אחרת.
גם במקרר, זה יפנה עיקר הזעם של הפליטים נגד השליטים המפריעים לביצוע
התוכנית, החוסמים את הדרך לחיים חדשים שייראו עתה כה קרובים ומפתים.

(בבתבח הבאה: כף
ייקלטו החוזרים).

פר שת ד ב!ן
מעשה שהיה...
בתחילתו של הסרט ״מדע ופשע״׳
שיוצג בקרוב בתל־אביב,
כתוב :״זהו סיפור אודות אנשים סיפור תועים ונשמות תועות. זהו
וועדת השרים
שכולו שחיתות ושפלות־רוח• אנו
מבקשים את סליחת אלה שאיבדו
את חייהם — אבל הכל אמת
ונכון.״
קרבנות אדם, ששימשו פתיו־חסרי־מצפון
נים
לשואפי־בצע
פלילי, ואילו
מחד, ומקרים נסיוניים לחקר ומדע,
איבדו את חייהם לא ביבשת השחורה,
אלא באנגליה הנאורה...
״מדע ופשע״ היגו סרט יחיד
ומיוחד במינו, שסצינות האורגיות
הנועזות וההתפרעויות החייתיות
שבו משמשות מפנה חד בתעשית־הסרטים
האנגלית, המתחילה לייצר
סרטים פורנוגרפיים וסרטי
מתח למיניהם, הכל בהתאם לדרי שת
הקהל והקופה.
מאידך ״מדע ופשע״ הינו בב חינת
תגלית פילמאית, שתרתק
את הקהל השוחר לטרף חתיכות
ערומות ומעשי אלימות וגם את
הקהל אגין־הטעם, המוצא עניין
בחידושים מהפכניים ובתעוזת ה ביטוי
בכל תוקפה.

(המשך מעמוד )7
בשבת סבר אלמוגי כי האוירה בשלה• הוא כינס את מזכירות
המפלגה וח״כיר, לישיבה שנמשכה שמונה שעות רצופות. שני
המלכים נעדרו. על סדר היום: מכתב ההתפטרות של דויד בן־
גוריון. בבית המודרני שברחוב הירקון בתל־אביב התכנסו אשפי
השבט לטכס עצה, כיצד להשיב את חמתו של האל הנורא. הם
היו מוכנים להשפיל את עצמם, לבקש רחמים, להציע לבן־גוריון
כל נוסחה אפשרית כדי שיוכל להיסוג בכבוד חזרה לתוך הממשלה.
הם היו מוכנים אפילו להשתמש בלשון שלא נשמעה בעולם,
מאז מת יוסף ויסאריונוביץ דג׳וגאשבילי, המכונה סטאלין, שמש
העמים׳ מאור האנושות וגאון כל הדורות.
אולם הם לא היו מוכנים להגיש לבן־גוריון את הקורבן שהוא
דרש: ראשו של לבון. היתד, זאת התגלית האמיתית של הישיבה.
בשלב זה, לא נמצא רוב בצמרת מפא״י להדחת לבון•
היו לכך כמה סיבות. רוב הוותיקים הבין כי יחד עם לבון יסולקו
מיטב המנהיגים, ביניהם גולדה וספיר. הוא הבין גם כי פירוש
הדבר השתלטותם הסופית של נערי־החצר על המדינה, סופה של
מפא״י בדמותה ההיסטורית והפיכתה למפלגה טוטאליטרית, אחוזתו
האישית של מנהיג יחיד. יתר־על־כן: הרוב הבין כי הדחת לבון
פירושה פילוג המפלגה, אבדן השלטון בהסתדרות, פירוק הקואליציה
השמאלית והפיכת מפא״י למפלגת הבורגנות הזעירה, בעלת
מגמה מיליטאריסטית והשקפה אטאטיסטית.
אם חסרה לחברי הצמרת הוותיקים תמונה ברורה של הצפוי
להם אחרי הכניעה לביג׳י, ניתנה להם דוגמה מאלפת בו במקום,
בסיגנון דיבורם של אנשי ביג׳י במרכז.
9משה דיין :״לבון מ ש קר ...דעותיו דילטאנטיות הוא
נתן סטארט להורדת כבוד בן־גוריון וגרם לכך שמדברים כיום
בזילזול על צה״ל.״
9ח״כ ישראל קרגמן :״פעם שיחררה מפא״י את הממשלה
מלבון, עכשיו על המפלגה לשחרר ממנו את ההסתדרות.״
9גיורא יוספטל :״לבון מדבר בסיגנון העולם הזח, בנוסח
,כנופיות עליך ישראל!׳״
הסיכום איכזב את מכנסי הישיבה• המזכירות קראה לביג׳י להמשיך
בכהונתו בממשלה, קבעה ששום שר של מפא״י לא יכהן
בממשלה בלעדיו, אך קראה גם לגולדה ולספיר להישאר גם הם.

אי־אכשר קהוניח זיוף

•ייינתיים התערער המערך הבנגוריוני במקום בלתי־צפוי.
להקצין הבכיר, ששימש עד כה כלי בידי בן־גוריון, הכריז
לפתע על עצמאותו. עד אותו רגע הפקיד הקצין את גורלו בידי
בן־גוריון. אחרי שוועדת כהן האשימה אותו בהדחה לעדות שקר,־
וכשקרן, סמך על כך שבן־ כזייפן הגדירה אותו
גוריון לא יוכל להפקיר אותו, בידעו יותר מדי.
בן־גוריון, לעומת זאת, השתמש בקצין הבכיר כבעילה לפתיחת
חקירה משפטית. חקירה זו נועדה, כביכול, לטהר את הקצין, אך
למעשה היתד, צריכה לד,זים את דו״חי ועדת כהן וועדת השרים.
לפתע נמלך הקצין בדעתו והתייעץ עם אחד הפרקליטים הפיקחים
בארץ.יעקב סלומון העמידו מיד על המישגה האישי החמור שלו.
כי חקירה משפטית מסכנת את הקצין, עלולה לסבך אותו באישום
אישום: ההדחה על
נגד הקצין כל
ברגעזה אין
עדות־שקר התיישנה ואת זיוף המיסמך כמעט ואי־אפשר להוכיח
בראיות משפטיות. אי־אפשר לבנות אישום משפטי על עדותה
היחידה של המזכירה, מה גם שזו נאמנה אישית לשמעון פרם,
הבוס שלה לשעבר, וגם אינה חייבת להעיד בדבר המפליל אותה.
כתבלבי ״יונייטד פרס״ ניסו לבנות מיגדלים על השמועה כי
המשטרה לא מצאה הוכחות משפטיות נגד הקצין. מתוך בטחון
בבורות הקהל הרחב בהליכים משפטיים, טענה קבוצת פרם כי
הדבר מחייב את ועדת השרים לשנות את מימצאיה. מובן שהיה
זה כזב. ועדת השרים סמכה, בצדק, על עדות המזכירה, בעוד
המשטרה — גם אם היא חופשית לחוות דעה אובייקטיבית בעניין
זה — אינה יכולה לסמוך על עדות המזכירה בלבד, אלא חייבת
למצוא הוכחות מעבדתיות. במסיבות הנתונות, קשה היה לדרוש
הוכחות כאלה.
בפגישה קצרה עם שר המשפטים הודיע פרקליט הקצין הבכיר
כי הוא מוותר על חקירה משפטית. בן־גוריון נשאר בלי עילה פורמאלית
לדרוש רביזיה של מימצאי שתי הוועדות.

גוף כלי ראש

ס אור מצג זח נאלץ בן־גוריון להטיל לתוך הקרב את עתו׳
/דותיו. משה דיין, שעד כה העמיד פנים כעומד פחות או
יותר מן הצד, נטל לידו את הפיקוד על הקרב נגד לבון. פרס,
שנחשב ככוח פצוע וכמעט מחוסל, נדחק לפינה.
התכסיס של דיין היה מתאים לאיש• הוא בחר כשדר,־פעולת
את ישיבת הממשלה השבועית של השבוע. הייתה זו ישיבה כימעט
היתולית, מתאימה למדינת חלם יותר מאשר לארץ המכבדת את
עצמה. היתד, זו ממשלה בלי ראש. כי ראש הממשלה הכריז על
עצמו כנמצא בחופשה, ויחד עם זאת לא הביא לבחירת ממלא־מקום.
כן נעדרו שרי הבטחון והדת, גם הם בחופשה בלי ממלאי־מקום.
שרת החוץ, גולדה מאיר, אשר התפטרותה נמצאת בתיקו של
שר האוצר, נעדרה, בראותה את עצמה מתפטרת. בפרוטוקול נרשם
שהיא מצוננת. ואילו לוי אשכול, אשר עד לפני שבוע נחשב תמיד
ממלא־מקום טבעי של ראש הממשלה, לא רצה בשום אופן למלא
עתה תפקיד זה, בחששו כי הדבר יעלה נגדו את זעמו האולימפי של
יופיטר הכועס. משך יומיים הציעו רוזן ואשכול, איש לרעהו, את
הכבוד לשבת בראש ישיבת הממשלה להיות ממלא מקום של
בפורום קוריוזי זה שלף דיין 27 פיסות נייר. הוא קבע שאלה
מיסמכים המוכיחים כי לבון שיקר בהופעותיו בפני ועדת חוץ
ובטחון. בדיקה שיטתית הוכיחה כי למיסמכים אין שום ערך
לגבי הפרשה. הם יכלו, להוכיח לכל היותר, כי בעניינים מסויימים
רשאים פקידי משרד הבטחון, מבלי לקבל הוראה משר־הבטחון
וללא ידיעתו, לבצע מיבצעים מסויימים, שאינם דומים במאומה
לעסק הביש. המיקרה המוחשי: פעולה מסויימת, בעלת אופי
כלכלי, לא בטחוני, שבוצעה על־ידי משרד הבטחון ושלבון הטיל
ספק בנכונותה, בהיותו שר ד,בטחון. לבון טען כי לא ידע על הפעולה
וכי לדעתו היה זה ביזבוז כסף שהיה דרוש לצה״ל.
הממשלה החליטה כימעט בבוז להעביר את כל החומר הבלתי־חשוב
לוועדת החוץ והבטחון•
הדבר לא הפריע לדיין. את שלו כבר השיג. הוא סמך על שלושה

פרם ודיין כמרכז מפא״י
לעלות — בכל מחיר!

מוסדות: הצנזורה, קול ישראל ו״יונייטד פרס״ .הצנזורה אסרה
לפרסם את תוכן המיסמכים, כפי שאסרה לפרסם בשעתו את תוכן
עדותו של לבון בפני ועדת החוץ והבטחון. קול ישראל. שידר מיד,
ובמשך כל היום, כי דיין הביא מיסמכים המוכיחים שלבון שיקר,
ואילו ״יונייטד פרס״־ העמיק את הרושם שהנה נתפס לבון
ב״תעלוליו* .היתד, זאת דוגמה לשיטותיהם של נערי־החצר.

דויד, מיד ישראל, האבסולוטי
ך* ניגוד חותך לסיגנון זה ניצבה עמדתו של פנחס לבון. משך
ש בו ש תמים שתק האיש, שהיה מדי יום ביומו קורבן לעשרות
דקירות סכין עתונאיות ומשודרות, ושאת חיסולו הסופי ניבאו
שליחי החצר פעמיים ביום. כאשר דיבר, בייש בעצם סיגנונו התרבותי
את כיגנון הרחוב של דוברי ביג׳י.
תוכן דבריו של לבון, שפורסמו בצורת ראיון בדבר, היה פשוט
בתכלית: לא יהיה זה צודק שהמפלגה תשפוט אותו על דבריו נגד
יריביו, מבלי לשפוט את בן־גוריון על דבריו ודברי עוזריו נגדו.
אחרת אין זה משפט, אלא עשיית שפטים בחלש, כדי לפייס את
החזק. מלבד זאת קבע לבון בצורה חד־משמעית כי מעולם לא
מתח ביקורת על צה״ל, אלא על משרד תבטחון בלבד. רק איסור
פירסום עדותו על־ידי הצנזורה, הכפופה לשר ר,בטחון, איפשר
ליצור את הסילוף הזדוני כאילו השמיץ את צה״ל.
דבריו של לבון כללו פיסקה, שהיה בה כדי לעורר מחשבה
נוקבת בלב רבים מראשי המפלגה, שהתפתו לחשוב כי כדאי
להקריב את לבון כדי לפייס את בן־גוריון. הודיע לבון: הוא לא
ישתתף בשום בירור חד־צדדי, שיהיה מופנה רק נגדו. במיקרר, כזה,
יסיק את המסקנות.
איזה מסקנות? השבוע לא נשארו הרבה ספקות. מפ״ם ואחדות־העבודה
ערכו דיונים חשאיים, בדרג הגבוה ביותר, כדי להכשיר
את הקרקע למהפכה בחיים המדיניים של הארץ: הקמת מפלגה מאוחדת
של פועלי ארץ־ישראל, אשר תיכלול את סיעת לבון, אחדות־העבודה,
מפ״ם וחוגים בלתי־תלויים נוספים. יהיה זה ריכוז גדול
של השמאל, שיכלול את כל התנועות הקיבוציות החשובות, ישלוט
בהסתדרו ת ויהודה או פוזי צי ה חזקה במדינה.
כנגד ריכוז זה יוכל בן־גוריון להעמיד רק קואליציה ימנית
מפוקפקת, שבמרכזה תעמוד מפלגת בן־גוריון הימנית — או דיק־טאטורה
שתשלוט בלי עזרת הכנסת.
מה האלטרנטיבה לפילוג זה, שיחסל את מפא״י הישנה? השבוע
נראה היה כי יש רק אפשרות אחת — פרישתו של בן־גוריון
לשדה־בוקר. היו כמה סימנים לכך, שבן־גוריון לוקח אפשרות זו
בחשבון, במיקרה שייכשל מסע הסחטנות שלו. באותו יום בו
החרים את ישיבת־הממשלה, בגלל חופשתו, מצא זמן לא רק להופעה
ארוכה בקונגרס הציוני, אלא אף להחלפת הרמטכ״ל• הכנסתו
המזורזת של רב־אלוף צבי צור לתפקידו של חיים לסקוב,
הזכירה כי ערב צאתו לראשונה לשדר, בוקר הזדרז ביג׳י בצורה
דומה להכניס את רב־אלוף משה דיין במקומו של מרדכי מקלף.
יתכן שהעלבון הגדול ביותר שהעליב בן־גוריון השבוע את עם
ישראל היתר, הצעתו, כי במקומו יכהן כראש הממשלה הבא משה
שרת, האיש שעמדתו האומללה וד,עלובה, נעדרת־הכבוד (״כבודי
בכך שאינני עומד על כבודי״) ונעדרת אומץ־הלב, עוררה נגדו
יחס של ביטול מצד כל סיעות מפא״י, הוצע על ידי בן־גוריון מתוך
סיבה שקופה לחלוטין: ליצור מצב דומה לזה שהשאיר אחריו
לפני שבע שנים, ברדתו דרומה. אלא שאז היו פרס ודיין בדרג
של פקידים. הפעם הם חברי הממשלה. בן־גוריון יכול לסמוך
עליהם, ועל חבריהם, שירוקנו מתוכנה כל ממשלה אשר בראשה
יעמוד אדם כמו משה שרת. הם יאפשרו לו למשול מרחוק.
אפשרות זו עדיין היתד, רחוקה, השבוע, מליבו של בן־גוריון.
הוא האמין כי במסע של טירור ולחץ חסר־תקדים יכניע את
מפלגתו, ישבור את צמרתה הוותיקה, יגרש את לבון בלי פילוג
וישיג סוף־סנף את מטרתו המיוחלת: לשלוט כמלך אבסולוטי.
כדי להקל את הדרך על צמרת מפא״י, הודיע האל הרוגז, בהופיעו
בישיבת ״שרינו״ ,כי יהיה מוכן לחלק את הקורבן לשניים — חלק
ראשון שיוגש מיד, בצורת ועדת החקירה המשפטית שנשארה בלי
עילה (מאחר שהקצין הבכיר אינו רוצה בה) ,וחלק שני — סילוק
לבון, לא מיד, אלא כשלב שני.י ״גוז ס וזזזז 5ו12

במרינה
(המשך מעמוד )8

ריס״ .קאר, שבגד. קאריידה שלמה על מעשים
דומים לטובת הימין הצרפתי. עלה הפעם
על עצמו.
״ברכה מקרב לב״ .ביום החמישי
הובהלו קוראי יומון־החצר של פרס על-ידי
כותרת צעקנית בראש העמוד הראשון של
העתון :״צרפת עלולה להגיע להסכם עם
הפל״ן על־חשבון ישראל — לה מתד מזהיר
בפני סחטנות המורדים.״ התוכן: לדברי
בעל המאמר בלה מונד. הציגו אנשי הפל״ן
המתונים׳ כתנאי בל־יעבור להסכם עם צרפת,
את הדרישה למדיניות אנטי־ישראלית
משותפת.
כל זה פורסם באותיות שמנות בראש העמוד.
רק בתחתית הידיעה הרועשת, פירסם
הארץ, באותיות קטנות, תוספת של קאר
עצמו :״אני, ככתב ישראלי, שמעתי לא מכבר
גירסה אחרת מפי יסודות מתונים של
אנשי הפל״ן באלג׳יריה. הם הבטיחו לי
שהם יקבלו בברכה מקרב־לב שלום בין
ישראל לבין מדינות ערב, מאחר שהם רואים
בשלום כזה תנאי חיוני לתחיית התרבות
במזרח התיכון. באורח דומה, בבקשם
לרכוש את תמיכת יהודי אלג׳יריה, הבטיחו
דוברי הפל״ן שאלג׳יריה עצמאית תשתדל
לפייס בין העולם הערבי לבין ישראל.״
כותרת כוזבת. אפילו הקורא השטחי
שם מייד לב לכמה פרטים מוזרים. בעוד
שהכותרת של הארץ קובעת כי לה מונד
החשוב מזהיר בפני סחטנות המורדים, נאמר
בידיעה עצמה כי טענה זו הועלתה על־ידי
״הפובליציסט הידוע אלפרד פאבר־לום,״
שאפילו אינו נמנה עם מערכת העתון. ככל
עתון רציני, אין לה מונד מקבל על עצמו
אחריות לתוכן דברי בעלי־הדעות השונים,
המפרסמים בו מאמרים.
פרם חשוב עוד יותר: העתון הבלים בכותרת
הראשית את דעתו של כתבן צרפתי
בלתי־חשוב, תחת להקדיש את הכותרת לידיעה
החשובה פי אלף: ההודעה של כתבו
שלו עצמו, שקיבל חוות־דעת רשמית ומוסלוחמי־השיחרור*.

מכת
של הנהגת
שורה אחת. המעוניינים המתינו ב־קוצר־רוח
לבואו ארצה של הגליון הנדון של
לה סונר. הוא הביא להם הפתעה שלישית.
נסתבר כי קאר, או מערכת הארץ עצמה,
הפכו זבוב עלוב לפיל אימתני.
המאמר של פאבר־לוס הופיע בעמוד נידח
של הצהרון הפאריסאי החשוב. הוא היה
מוקדש כולו לתעמולה חריפה ביותר נגד
מישאל־העם של הנשיא דה־גול׳ אותו כינה
כרמאי בלתי־מוסרי, מאקיאבלי בלתי־מוצלח,
ועוד.
מתוך 102 השורות של המאמר, היתד, יק
שורה אחת ויחידה מוקדשת לעניין ששימש
כותרת ראשית בהארץ. כתב פאבר־לוס, כנראה
כדי לשכנע את יהודי צרפת להחרים
את המישאל :״אם תסכים הדיפלומאטית הצרפתית
לשיעבוד מביש: למשל, פעולה
מתואמת נגד ישראלי (אני לא כותב פסוק
זה באקראי).״
התועמלן הזר לא הביא שום הוכחה לטענה
המגוחכת, כאילו מעוניין מישהו ב׳
אלג׳יריה בבעייה הארצישראלית. הוא עצמו
הביא את הדבר כמשל היפותטי, אבל בשביל
הארץ, שהפך שופר ראשי של המדיניות
הקולוניאליסטית של שמעון פרס, הספיק
פסוק מקרי זה כדי להבהיל את אזרחי
ישראל.
חינוך נות! בסתר
אחד המוסדות הפחות ידועים של הט־דינה
הוא אף אחד הענפים ביותר: המחלקה
להנחלת הלשון ולהשכלה. החודש יכלו
תושבי ירושלים לחזות בתערוכה מקיפה,
שציינה את פעולותיו של גורם המשנה מדי
יום את חיי רבבות אזרחים חדשים וותיקים.
בבית האמנים הירושלמי הוצגו עשרות
דיאגרמות, מיסמכים וציורים*״ שציינו את
דרכה של המחלקה, השוקדת, תחת הנהגתו
של מנהלה, הד״ר שלמה קודש, על קידום
השכלת העם.
מספר ד״ר קודש :״הגורם המחנך ביותר
במדינה — הם האזרחים עצמם. לפני שנים
אחדות קראנו למתנדבים לבוא ולעזור לני
למלחמה נגד האנאלפבתיות. התגובה ה*
חוותידעת שאי שרה, אגב, את אשר אמרו
נציגים אחרים של ממ שלת אלג׳יריה,
באירופה ויבארצות־הברית, לעורך ולראש-
המערכת של העולם הזה.
** בין היתר: כתביו של ההו מריס טן ה־עוליה־החדש
אפרים קי שון.

העולם הזה 1215

כל הזכויות שמורות

תה ללא תקדים. לפני שנתיים לימדו 3000
מתנדבים קרוא וכתוב, עולים ווותיקים בא־אחד.
כיום, לאחר שוך ההתלהבות הראשונה,
עדיין יש 1970 מתנדבים כאלה.״
מיהם המורים־הנדבנים? מספר ד״ר קודש:
רובם — שוטרים, המוכנים על חשבון
שעות־הפנאי שלהם, לנסוע לאזורי־ספר ולמקומות
נידחים כדי להקנות את האלף־בית
ואת עיקרי החשבון לעקרות־בית, פועלים,
חקלאים וסתם אזרחים חסרי־השכלה.
יש גם אזרחים פשוטים, כגון חיים גמי,
תושב ירושלים בשנות ה־ ,50 היוצא לפרוזדור
ולמעבדות הירושלמיות ללמד עקרות׳
בית קרוא וכתוב .״תוכלו לראותו יושב
בשלווה אולימפית ושוקד על האותיות הגדולות
שהן מצירות, כשארבע נשים מיניקות
לידו את תינוקיהן, לאור מנורות־הנפט
באיזה צריפון מפוייח״.
14,4אחוז. קודש ,56 ,לשעבר פרקליט
מצליח בליטא ומנהל גימנסיה עברית,
רואה במתנדבים את גאוות המחלקה להנחלת
הלשון ולהשכלה. אף למחלקה הסתעפויות
רבות אחרות. כאלף מורים מיקצי־עיים
מנחילים את הלשון העברית למבוגרים
40 ,אחוז מהם בערים ובמושבות ו־60
אחוז בכפרים וביישובים קטנים. על אף

תתגלה יוזמה דרמאתית לאיחוד מס״ פ
ואחדות ־ העכודה, כהכנה להקמת הריכוז הגדול של השמאל החדש, ב שות־פות
עם צמרת ה הס תדרו ת וחוגים נוספים

מאחר ש היוזמ ה המע שית לפילוג

מפ״ם המאוחדת באה ב שע תו מצד השומר־הצעיר, תתחיל גס יוזמת־האיחוד בצורת
פנייה ציבורית רבת־רושם של אחד ממנהיגי מפ״ס המרכזיים. הדבר מוכן בסודיות
וביסודיו ת, תוך התיעצות מוקדמת עס מנהיגי אחדוית־העבודה על הנו ס ח
המדוייק.

לחץ חזק יבוא מלמטה, מתוך שתי המפלגות עצמן. כמה מן
היסודות הצעירים שהגיעו לכלל מסקנה שיש להחיש את התהליך, כדי ל שמור
על המוראל של האגף השמאלי במפא״י, ע שויי ם לנקוט ביוזמה כדי לדרבן את
מנהיגיהם.

גל המבתבים של ועדי־פועלים אל ראש הממשלה, כדרי
שה שיישאר בתפקידו, ילך ויגבר. מיבצע זה, האופייני לימיס השחו־רים
ביו תר של פולחן־ה אי שיו ת של סטאלין ב שעת הטיהורים הגדולים, מאורגן
על־ידי יוסף אלמוגי, כחלק מחו שב של התכונה לכינון פולחן־אי שיות בישראל.
קטע לדוגמה של חנופ ה מבחילה, ב תו ספ ת דקירה מוסווית בגבו של
״טוב ת מדינת־ישראל ועם ישראל שקולה כנגד כל אמת!״

לבון:

• לא מן הנמנע בי מדענים זרים, בעלי שם עולמי, יתערבו
במאורגן במשפטו של הפרופסור סיטה. מ שפטו של המדען הגרמני-
הסודיטי, הנאשם ב מ סי ר ת סודו ת מדעיים ל סוכן זר, עורר ח שדו ת בהוגים נרחבים
של אנ שי־מקצוע בחוץ־לארץ, מפאת אופיו החשאי וההרג שה כי ׳הנאשם

״אני רא גזוכן רשב\ז?זר איגזו!״
זאת, אין המצב אידיאלי: רק 301 אלף איש
יודעים קרוא וכתוב בעברית, ו־ 106 אלף
נוספים — קרוא וכתוב בלועזית.
14,4אחוז מאוכלוסית הארץ עדיין אנאל-
פבתית, אחוז גבוה מאוד, שאין להכחידו
בשיטות־לימוד שמרניות. לכן הוקמו, במ קומות
רבים, בתי־ספר אזוריים. דוגמה
אופיינית הוא בית־הספר במשען, המשרת
את המבוגרים הנצרכים בשטח התרבות של
היישובים משען, חלץ, בית־שיקמה, ברכיה
והודיה.
עד כה הוקמו 10 בתי־ספר אזוריים מעין
זה, בהם מקבלים המבוגרים, מלבד שעורים,
אף ארוחות־ערב, בשעת הלימוד שהיא לאחר
שעות העבודה — ותחבורה למקום
.החזרה ממנו.
לד״ר קדוש סיבות רבות להתגאות בהישגי
מחלקתו, אולם משום־מה גאה הוא.
ביותר על הישג אחר :״זהו אחד השטחים
המעטים במדינה בהם אין מריבה בינמפלג־תית.
באבן־ספיר משתתפים שלושה זרמים
מפלגתיים־התיישבותיים בפעולת־חינוך אחידה:
אנשי חרות׳ דתיים ואנשי ההסתדרות.״
יתכן כי זהו הישג מבוטל־ערך, בהשוואה
עם יתר הישגי המחלקה. אך במציאות של
ישראל הנוכחית, זהו הישג לא קטן —
בזכות עצמו.
מפעלים חובק זרועות עורם
בזה אחר זה הוטלו אל מתחת למיטה
הרעועה בדירת המרתף שברחוב בן־יהודה
178 בתל־אביב מכתביהם של ויליאם טובבן

אינו יכול להגן על עצמו כראוי. בכמה ארצות נעשים נ סיונו ת מע שיים לארגן
ועדות־מדענים להגנה על סיטה .׳נסיון כזה נעשה בישראל, מצד מדעני ה טכניון,
העוקבים בחש ש גובר ויה זיל ך אחרי צורת ניהול העניין.

• שערורייה פוליטית ממדרגה ראשונה תתפוצץ בישראל
באשר יפורסמו גילויים על תשלומי־שוחד של הימין הצרפתי
לגופים ולאישים ישראליים. הדבר נתגלה כנראה בחקירה סודית של
ממשלת דה־גול בפעילו ת הגופי ם והקרנות של אירגוני המתיי שבים הצרפתיים
באלג׳יריה, שיש להם אופי פא שיסטי מובהק. לפי ׳הידיעות הרא שונו ת מצרפת
נתגל ה כי קרנות סודיות של הקולונים שילמו כביכול מאו ת אלפי לירות למפל־גות,
לאי שים ולעתונים בישראל, כדי לנהל תעמול ה חריפה נגד הפל״ן, המכוונת
בעקיפין גם נגד דה־גול, ל מען אנשים כמו סוסטל. בין השאר מעורב בכך שליח
שבלט בי מים האחרונים בישראל בהפצת סיפורי־זוועה נגד הפל״ן.

• מתגבשת התנגדות בקרב צמרת חרות לקו המסורתי של
המפלגה, התומך ללא סייג כקיצונים הצרפתיים באלג׳יריה.
הסימן הרא שון ני תן אחרי נ או מו של מנחם בגין בקונג רס הציוני, בו קבע כי
הפל״ן הוא אויבו של העם היהודי ושל ישראל, וכי לוח מי אלג׳יריה הם אגסי*
שמים. כמה מחברי המרכז של תנועת החרות הביעו הס תייגו ת מדברי מנהיגם,
וכאשר עמד הנציג ה רביזיוני סטי מצרפת, פרידריך, לנאום, דרשו שאחד מחברי
ח רו ת הנזתונים־יותר יעבור על ׳הנאום מראש. דרי שתם נתמלאה.

יתבן שבקרוב תשמע על הריגת פושע מועד בשעת נסיון

לעבור את הגבול לירדן. המ שטרה מצידה מכחי שה את הדבר, טוענת כי
היא עו מדת ללכוד את האיש חי בכל רגע.

• בירור משמעתי חפר תקדים עומד להתברר כימים הקרובים
בוועדת האתיקה של אגודת העתונאים. הוועדה תצטרך
לברר א ת תלונת ם של מנהלי אולפני ההסרטה גבע, יצחק אגדתי ומרדכי נבון,
נגד מבקר־הקולנוע של היו מון דבר, זאב רב־נוף. ה שניים הא שימו את רב־נוף,
שהוא גם במאי סרטים, כי כתב בי קו ר ת קטלנית על הסרט איי לייק מייק, אחרי
שלא נכנעו לד רי ש תו למסור לו סרט לביום. תוך כדי בירור זח עשויים להתג־

לו ת מעשים בלתי־אתייס של מנהלי גבע

׳עצמם.

(המשך בעמוד ) 14

א׳א־ו־מס/יז 1.6*.

חילות, המשמשות רודלי־עירום לצלמים
במחיר אגורות (כמו מאולץ מונרו בתהילת
הקאריירד, שלה) וכלה בדוגמניות ידו־עות־שם,
המקבלות בעד כל צילים אלפי
דולארים המבוקשות אף בתעשיית הסרטים
— כמו סוזי פארקה למשל.
מיקצוע זה הפך לתורה בעלת חוקים
משלה• הרבה מחקרים פסיכולוגיים נכתבו
עליה ועל השפעתה על הקהל.
כמו כל תופעה באורח החיים המערבי,
הגיעה דוגמנות־הצילום לישראל באיחור
רב. בארץ, היא נמצאת כיום בחיתוליה,
בפי שהיד, המצב בארצות־הברית בשנות
השלושים ; אולם היא הולכת ומתפתחת
בצעדי־ענק. עוד לפני שלוש שנים, לא העזו
סוכני־הפירסומת להציע למפיסמ־ם להשתמש
ביפהפיות זוהרות לפירסום מוצריהם.
תעשיינים וסוהרים לא היו מפוגלים להבין
במה יכולה החתיכה להועיל לשיווק.
ובאמת, מה הקשר?

החתיכה המגרה תשומת־לב

ךןן 1״ ף רגליים ח שופו ת, אשה בעירום, ספרדיה עס מח שוף וחתיכה מפנים ואחור,
מ שמ שים כפירסו מ ת על ע טיפו ת תקליטים. פוזו ת אלה מו שכו ת את ת שו מ ת

הלב לתקליט ויוצרות קשר בתת־ההכרה בין הרצון ל שמוע את התקליט ולראות את התצלום.

תה רוצה שצעירה -יפר,פיה ו-
מושכת תעמוד לפניך שעה, שעתיים,
כמה שתרצה? אתה רוצה שתעמוד על הראש,
שתתרחץ באמבטיה או בחבית, ש־תפריח
לך נשיקות באויר? אתה רוצה,
אולי, שתתפשט ותתיצב בפוזות מגרות?
בבקשה. כל מה שאתה צריך הוא — לשלם
בעצם, זה לא בדיוק כך. נוסף לתשלום,
עליך למלא עוד תנאי אחד• עליך להיות
צלם. לא צלם חובב, אלא צלם פירסומת.
אם אתה כזה, אתה יכול לבחור את הנערה
בה תחפוץ מתוך מיבחר גדול למדי.
בלונדיית או שחרחורת, דקת־גו או עבת־מותניים,
עדינת־פגים או סכסית.
כי בישראל התפתח בשנתיים־שלוש האחרונות
מיקצוע נשי שלא היה קיים בה

קודם לכן — דוגמנית הצילום. זוהי הנערה
המחייכת אליך מעל דפי מודעות הפירסומת
בעתונות ומציעה לך לטעום סיגריה ממין
מסויים, להאזין לראדיו מתוצרת כלשהי
או לשתות אך ורק בראנדי תוצרת זו או
אחרת.
היא עצמה אינה דווקא חסידת התוצרת
שהיא מציגה• יתכן שבאופן אישי אינה
מעשנת כלל וגם לא שותה. אולם בצילום
היא חייבת להיראות מאושרת, מקסימה
ומלאת סיפוק. בשביל זה משלמים לה.
זוהי עבודה חדישה, שהתפתחה בעשורים
האחרונים בד בבד עם התפתחותה של ה־פירסומת
והתגברות חשיבותה בחיי הכלכלה.
בארצות המערב, בארצות־הברית או
באירופה המערבית, זהו כבר מיקצוע מפותח
ובעל מסורת משלו. יש בו הירארכיה
שלימד, של דרגות — החל מדוגמניות מת־

אסרת במכשירים קוסמטיים או אפילו משמשת
להם רקע, עשויה להשתכנע תוך מבט
אחד שאם תשתמש באותם המכשירים, היא
עשויה להיות מושכת לא פחות — מבחינה
חברתית ומינית כאחד.
מד, עושה, איפוא, דוגמנית־הצילום לפיר־סומת
של מכונת כתיבה, למשל, עמה היא
מצטלמת? כאן ההסבר הפסיכולוגי יותר.
ההנחה היא שכל בום מעוניין לא רק במכונת
כתיבה שימושית אלא גם במזכירה נאה
וקוסמת. על ידי שילוב המכונה במזכירה
דמיונית כזאת, יוצרים בלב המתבונן את
הקשר התת־הכרתי שבין מכונת כתיבה
מסויימת למזכירה היפה. אם אותו בוס
ילך לקנות מכונת־כתיבה, יש להניח שיקנה
דווקא את המכונה המתקשרת בתת־הכרתו
עם הנערה שהוא היד, רוצה בה.

תולדות הדוגמנות הצברית
וגמניות הצילום הראשונות ב
ישראל
היו נערות הזוהר שעסקו כבר

ך * םדמו ויין של פרנסוא־ רייכג־
^ באך, אמריקה המוזרה, המוצג בימים
נד, בארץ- ,ש סצינה העשויה לעורר חיוכים
בלב הצופים הישראליים. בסצינת זו
מגלים כיצד מצלמים בחורה עירומה בפיר־סומת
לאמבולנס. כיצד, איפוא, מתארים
לעצמם גאוני־הפירסומת האמריקאית שצילום
בחורה עירומה יבול להביא מישהו לקניית
אמבולנס דווקא מתוצרת ביח״ר מסויים.
הגורם הראשוני במעלה שהביא את החתיכות
למודעות־הפירסומת הוא הצורך במשיכת
תשומת־לב. בים המודעות המציף
את העתונות המערבית, קיימים סיכויים גדולים
יותר שיפהפיה נאה ומגרד, תמשוך
את תשומת־הלב למודעה בד, היא מופיעה.
חוק פסיכולוגי בלתי־כתוב הוא, שאין גבר
או אשה היכולים לעבור על פני תמונת
אשה יפה מבלי להביט בה. תפקידם של
עורכי־המודעות הוא לגרום לכך שמבטו
של המעיין יישאר נעוץ בתמונה עד כמה
שאפשר — ולבטח גם יבחין במוצר עצמו.
תמונת אשד, יפה מביאה תועלת נוספת
למפרסם: היא משכנעת. בתכשירים קוסמטיים,
השפעה זו ברורה למדי• אשד, המתבוננת
במודעה של אשה מושלמת, המת־

בתיה באמבטיה
בר־צבי,
מנסה

במיקצוע דומה — דוגמנות־האופנה. חלוצות
המיקצוע היו איפוא מלכות הדוגמנות
בארץ, מלפני שנים מספר, כמו רינה וייס,
אילנה רובינא ואחרות. באותה תקופה
אפשר היד, לראות את אותן הבחורות עצמן
מפרסמות בעת ובעונה אחת סיגריות, משקאות
חריפ־פ, מוצרי־לבוש ותכשירי־בית.
הן זכו למעמדן החלוצי משום שהיו נערות
הזוהר הידועות ביותר של ישראל מצד
אחד — ומצד שני, משום היותן הנערות
היחידות שהיו אז מוכנות להתיחס למיקצוע
זד, לא כעל דבר נחות־דרגה, מאחר שהיו
כבר רגילות להשתכר מיופין.

01519 ״ 1ך ך 1בתיה בנדיקט מבקעת ביצים(דבר
1 1 . 1 0 / 1 - 1במיוחד לצורך הצילום) על גבי יומן שנועד
לפרסם את הביצים המיוצאות לחוץ לארץ. הצילום: קרן־קידרון.

שלמדה לע שות,

ל שכנע

בא מצעו ת

שימו ש

ןימןןןןךיך הכוונה למכור מכונת־כתיבה, אבל הרושם הוא
שמוכרים גם את המזכירה — נלי דאורמן היא
^ 1 1111 11
השואפת למכור אשלייה זו• הצילום: חנוך היינריך, פוטו אטאר.

עוד אז, ולמעשר, גם כיום, סברונערות
רבות כי פחיתות־כבוד היא להן לשמש
כמפרסמות של מיצרכים. דעה זו מגיעה
לפעמים לידי אבסורד. דוגמנית־צילום ידועה
ומבוקשת מוכנה להצטלם כשמכשיר ראדיו
טרנזיסטור בידה, או כשהיא מכבסת ב־מסויימת.
אולם היאמסרבת
אבקת־כביסה
בכל תוקף להצטלם לפירסומת מרק־עוף,
כשתרנגול עומד על ראשה.
מספר צלם הפירסומת חנוך היינריך :״יום

ב סבון

לדוג,
חינם. מלכו כולן,
דוגי!?.

היו;!׳ הדיג בציד

גמחת הצילום

הכל
זי דוגמנית־צילום הדשה לפיד־יר
אבקת־כביסוז. כעבור יום
וככו לפני: לא לכרסם את ה;
שאלת חיים ומות, הם אמרו.
ז כבר איים שיעזוב אותה אש
פיע. הם מוכנים שהיא תוכיע
למוצרי קיסמסיקה, אולם לוב—
בשום פנים לא!״
ול חלוצות דוגמנות הצילום בואר
בלעדי זמן רב. אם תחילת
מונותיהן, גדל הביקוש מצד
הדוגמניות העלו את המחירים,
מים שהגיעו עד למאה לירות
ה בודדת המתפרסמת. הן אף
ארגון פרטי, במסגרת משרד הרעל,
קבעו העדיפים מיוחדים
פירסומן ויופין.
;י הזר, לא לא נמשך זמן רב.
זוהרו של ענף הדוגמנות בכלל,
מניות חדשות למחזור. מחוסר
!ן בדוגמנות האופנה, פנו רבות

שעח^-כלאשה

בארגז ובמימה
ומשמאל

מ שתמ שו ת

שפורסמה עד כה היא תמונתה של שחקנית
האהל, רינה פז( ,ראה שער) המופיעה כ־פירסומת
למכשיר־עיסוי חדש. הדבר עדיין
תלוי בשמרנות המפרסמים והיצרנים, החוששים
בפירסומת מעין זו.
כאשר צלם אחד צילם בחורה בעלת מחשוף,
כפירסומת לכרמל מורחי, לא התקבלה
התמונה — משום שהמפרסמים חששו
מבעליו הדתיים של המיפעל. וכאשר קסי
מטמור הצטלמה עם כתפיים חשופות, כ־פירסומת
לשמן מסויים, דרש בעל בית־החרושת
שיכסו את כתפיה.
עובדה ראויד, לתשומת לב: בין כל דוגנד
ניות־הצילום המועסקות בארץ, יש רק תימנית
אחת — יונה לוי מלהקת עינבל. לעובדה
זו מספר סיבות: אידיאל היופי המקובל
בישראל מושפע מהיופי המערבי ובעיקר מן
היופי ההוליבודי. המפרסמים רוצים שהדוגמניות
תהיינה בעלות יופי נוסח אמריקה.
בנית עדות־המזרח, הבאות ממשפחות
השומרות מסורת אינן נוטות על נקלה

מלכת ה מיס

של יצרך נקניקי
כי רק הוא

דוג מניו ת

הצילום

למ שיכת

ת שומת־הלב.

מימין: רחל ב דזין ב ת מונ ת פירסו מת לבירה (פו טו אטאר),
שתי דוג מניו ת בתנוחת־ שכיבה, בפירסו מת למוצרי קרם( .הצילום, קרן־קידרון).
להסכים ליד,פך לדוגמניות־צילום.
אכן, זרם המועמדות הנדחק לעבר ד,מיק-
צוע החדש גובר והולך מיום ליום. אולפן
הצילום החדש של הצלמים קרן־קידרון,
שנפתח לא מכבר והעוסק בעיקר בצילומי
פירסומת, מוצף בנערות המבקשות ליהפך
לדוגמניות־צילום• לפחות תיקווה אחת קיימת
עבורן, להגיע למעמדן של דוגמניות הצמרת:
לא לעולם חיסן. כי הטראגדיה של
דוגמנית־הצילום נעוצה בכך שהיא מסתיימת
מהר. מגיע היום בו נמאס לקהל ולמפר־סמים
לראות אותה בעשרות מודעות, מפרסמת
עשרות מוצרים, והיא נגמרת. ברגע
זר, מוכנות 12 אחרות לתפוס את מקומה.

מי יפולה להיות דוגמנית־צי־לום?
מה היא העבודה חמוש•
קעת בצילומי הדוגמנות? מה קורה
מאחורי הקלעים של ממלכת
דוגמנות־הצילום? -על כך בהמשך
ההידרה בשבוע הבא.

מביא להרגשת תענוג וסיפוק בעת הרחצה בו. בתיה, העוסק ת ב דוג מנו ת
צילום כתחביב ואמצעי תעסוקה, נמנית כיוס על צמרת דוגנזניות־הצילום
בארץ, מבוק שת על ידי מפרסמים ״דב-ס. הצילום: קרן־קידדון.

5לום. אחדות היו אפילו מוכנות לעבוד זמן־מר.
— להתפרסם ולרכוש מעמד. נערות־זוהר סתם,
ומועמדות למלכות, שחקניות־תיאטרון ידועות —
ת שלא היו דוגמניות מיקצועיות, החלו לראות בלום
אפשרויות לפירסום ולרווחים לא מביטלים.
באותה מידה בה גדל הביקוש.
דשות כבשו את השוק. כי כאשר מצליחה דוגמנית
3ה מסויימת, מיד עטים עליה גם בעלי מוצרים
רשים שתצטלם כדי למכור את מוצריהם.
לטות בשוק מספר דוגמניות־צילום שעוד לפני שנ־
:לתי ידועות.
; רונאי, מועמדת למלכת המים , 1958 דוגמנית־יינת,
הפכה לאחת מדוגמניות־הצילום המבוקשות
קר לתצלומי־פירסומת למוצרי־אופנה, ט־גריות ומש־בנדיקט,
סגנית מלכת המים ,1959 נמנית כיום
דוגמניות־ד,צילום, מופיעה כפירסומת למוצרי־בית,
?טיקה•
לביא, הדוגמנית הבלונדית, עולה חדשה מפולין,
לפני נשואיה, החודש, ליצרן נעליים וינאי, אחת
המבוקשות ביותר בכל שטחי הפירסומת, ולא רק
ת בת־יער, גם היא, עד לנשואיה לסטודנט ישראלי
דצות־הברית, דוגמנית מבוקשת ביותר, שחסרונה

עדיין מורגש היטב בשטחי הפירס־מת.

הדיר לתצרומי-עירום

111(11*1118016 וישווו*ו 8 >8* ^ 1
•־* דוגמניות הצמרת יש תנאי־עבודר,
. /־מים למדי. הן מקבלות עד 150 לירות
לצילום פירסומת אחד. כשהן מדגימות
תוצרי־אופנה, הן מקבלות עד 20 לירות
עבור כל שמלה שהן לובשות. המבוקשות
ביותר משתברות, לפעמים, כאלף לירות
בחודש. נוסף לדוגמנות־הצילום הן עוסקות
גם בדוגמנות אופות, בת הן מקבלות כ־70
לירות לערב. משכורתן החודשית מגיעה
להרבה יותר מזה.
מלבד דוגמניות־תצמרת קיימות דוגמניות
מפורסמות פחות. מספרן רב• הן עובדות
בשכר של 20 או 30 לירות לתמונת־פירסומת.
החדשות מוכנות להופיע גם בצילומים
נועזים ביותר ובפוזות הכרוכות
אף בעבודה מפרכת. אולם בניגוד לדוגמניות
הצילום בחו״ל, אין חברותיהן הישראליות
מרבות, עדיין, להצטלם בתמונות אירופיות
או תמונות־עירום ממש.
תמונת דוגמנית־תצילום הנועזת ביותר
3יי

חן ועדה

כמו

נוי מ

מרגול

יונה לוי (משמאל) היא בת עדות המזרח היחידה בין דוגמניות־הצילום.
שאר הדוגמניות עונות על דרישת אידיאל היופי ההוליבודי,
(מימין) המדגימה על גופה בגד־ים חדיש( .צילום: קרן־קידרון).

במדינה
(המשך מעמוד סי)

נשיא ליבריה, אדולף שרף, נשיא אוסטריה,
דאג האמרשילד, מזכיר האומות המאוחדות
ועוד עשרות קברניטי־עולם. לא כל המכתבים
שהיו מיועדים לכתובת זו הגיעו
אליה. חלק מהם הגיע בטעות את מרכז
האומות המאוחדות בניו־יורק.
מכתבים אלה גרמו לכך שמשטרת ישראל
תעמיד למשפט את אוסקר סלציאנו
בעודן גרימת נזק ציבורי.
האיש שעורר את מרכז האו״ם ואת מרכז
ההסברה והמודיעין של האו״מ באתונה לחקירה
נמרצת, אינו אלא יהודי בן ,55 עולה
חדש מרומניה וחולה במחלת־לב קשה.
אוסקר סלציאנו, שהיה בעלם של שני
עתונים ברומניה, הגיע ארצה אחרי טלטולים
קשים׳ כשהוא חסר־אגורה. הוא לא רצה
:לבקש עבודה בעתונים הרומניים הישראליים׳
כי סרב לעבוד בפיקוח שכיריו בעבר.
לעומת זאת נזכר כי ברומניה עסק תכופות
בהוצאת ספרי ביוגראפיה אודות אנשי-
מדע, מדינאים ועוד. עתה מצא לעצמו נושא
חדש וקוסם: סלציאנו החליט להוציא
לאור ספר ביוגרפיות של האישים הפועלים
בעולם למען השלום. משך מספר חדשים
עיין בעתונים מקומיים וזרים, רשם לעצמו
את שמות האישים ולבסוף שיגר את 40
המכתבים הראשונים. הוא הסביר למקבליהם
את תכניתו, ביקש תולדות־חיים ותצלומים,
הבטיח להדפיסם באלבום. ראש ממשלת
קמבודיה, נשיא קוסטה־ריקה ומזכיר ה־

1957 קרא לי מיכאל סימון, ממשרד החוץ,
ובירך אותי על המיפעל. שלוש שנים אחר־כך
מאשימים אותי בדברים כאלה. וכל זה
בשביל מאכסימום 200 לירות עלובות שיצא
לי מזה בחודש.״
עבודה תעסוקה בבי ת־הוזולי ם
השוטר היומנאי של הנפה הדרומית ביפו
רגז. הוא היה רגיל לקבל תלונות על מהומות
וקטטות בלשכת העבודה. עתה הבין
מדוע שלחו, הפעם, את הזקן שניצב לפניו
במקום להודיע על כך טלפונית.
כאשר החל הזקן להסיר את חולצתו ומכנסיו,
הבין היומנאי, כי הפעם היה דורש
העבודה המוכה ולא פקיד הלשכה.
על זרועו ועל מפשעתו של ארמנד כוח־בוט
( )61 הכחילו מספר חבורות גדולות
וטריות. בוחבוט סיפר כי באותו יום בא,
כמנהגו במשך חדשים רבים, לנסות ולזכות
ביום עבודה. בבית ציפו אשתו חולת־הלב
וששת ילדיו הקטנים לפת לחמם.
״אולי כבר תתן לי פעם מטאטא או
כביש?״ התחנן בפני הפקיד אדון מרדכי.
״בשבילך אין לי עבודה כזאת. בשבילך
יש לי חפירות לטלפונים,״ השיב הפקיד
בחוסר סבלנות. בוחבוט ידע היטב מהן
חפירות לטלפונים. הוא ידע כי גוו הזקן
לא יוכל לעמוד בעבודה המפרכת. לכן חיכה
שכל דורשי העבודה יסתלקו.

נאשם סלציאנו
מנהיגי העולם מ תח ת למיטה

או״מ היו הראשונים שהשיבו בחיוב.
כאשר פנה מרדכי לסגור את הלישכה במעודד
מההיענות המשיך סלציאנו בשי^ ערב׳ ניגש אליו בוחבוט, יליד מרוקו, תפס
גור מכתביו. כ־ 800 איש נענו.
בידו והגישה אל פיו לנשיקה מזרחית.
עתה הוא הודיע לאישים כי מחיר ה״אדון
מרדכי, יש לך ילדים? אז אתה יודע
אלבום יהיה 28 דולאר .״אינך מ חויי ב שלילדים לא חשוב כלום. הילדים רוצים
לקנותו. תמונתך תופיע באלבום במקום אוכל.״ הפקיד נבהל מתפיסת היד, הרים
מכובד אם תקנה ואם לא,״ כתב למנהיגים. את מוט הברזל, בו רצה להבריח את הדלת
מתוך 500 האלבומים שהדפיס, מכר ה־ החיצונית, והכה בה בחזקה בזרועו של
עתונאי לשעבר, עד כה 230 ,בלבד 60 .בוחבוט .״שכטר, בוא תראה מה הוא רוצה
מהם שלח, ללא תשלום לראש ממשלת יש לעשות לי הממזר הזה!״ צעק לפקיד השני.
ראל׳ למזכיר האו״מ ולמספר אנשי־דת.
שכטר מיהר לעזרת חברו ובשתי בעיטות
עזות במפשעתו של הזקן הצליח להעיפו
לאדנו אין כסף. שר־החוץ התורכי,
ראש־ממשלת פרס, השאח הפרסי ואחיו ה מעליו. בשארית כוחותיו נגרר בוחבוט
המוכה לתחנת המשטרה הקרובה.
נסיך שלחו את התשלום המבוקש. או־נו,
לעומת זאת, שלח רק ששה דולאר, ביקש
קרוב־משפתה יעץ לו לפנות לעורך־דין.
עורך הדין אמנון חלד פנה במכתב אל
אלבום זול :״אין לי יותר כסף,״ כתב.
בינתיים ביקר אצל סלציאנו ידיד בשם מנהל שרות התעסוקה בתל־אביב, ביקש
הסבר מיידי. הזקן הוזמן לבירור דחוף.
מרקוביץ, עולה מרומניה ששמע על מפעלו
״מדבריו של הזקן לא הבנו בדיוק כאילו
וביקש להפיץ את ספרו בעת מסעו לחו״ל.
סלציאנו מסר לידיו ספר לדוגמה. הספר
הכו בו הפקידים,״ הכריז דובר השרות
עדיין לא היה מכורך. כעבור חודשים מספר אחרי הפגישה .״אולם אם יתברר בחקירה
קיבל מכתב ממנהל מרכז ההסברה של ה־ המשטרתית כי אומנם כך היה, יעופו האנאו״ם
באתונה, ג׳יימם אוריק, בו מחה או־ שים המעורבים בפרשה בלי רחמים.״
ריק על שימוש בשם האו״ם להפצת הספר.
לבוחבוט הבטיחו בינתיים :״תבוא ביום
״רק מרקוביץ אשם,״ טוען סלציאנו. ראשון, ניתן לך עבודת נקיון בבית־חולים.״
״הוא הדפים כריכה כזאת שממנה אפשר
היה לחשוב שהספר יצא בהשראת האו׳׳ם.״
סלציאנו הודיע לאוריק כי הוא מוציא את
הספר באורח פרטי לחלוטין, התנצל על המיסמך הנעלס
המיקרה וביקש לא לשתף פעולה עם מרקו־ההמולה
היתה גדולה, בתחנת הרכבת
ביץ. הוא אף הודיע על כך למשרד החוץ התל־אביבית, באחד מימי ששי של הקייץ
ולשגרירות התורכית.
האחרון, כאשר סלמן חליל, שרוף רמזי ו־באשר
לסיגנון המכתבים, מכחיש סלציאנו
פריד אמון, חיילים דרוזים ביחידה של משבכל
תוקף כאילו ניסה להציגם במכתבי מר הגבול שבדרום־הארץ, עלו לקרון ההאו״ם•
״כולם בארץ ידעו על כך והכירו רכבת. בקרון האחרון המתינו עד שהמבקר
את המיפעל מתחילתו,״ הוא קובע• .ב־ הראשון נקב את כרטיסיהם והחלו מיד

משפט

לפלס לעצמם דרך אל הקרונות הקידמיים,
כדי למצוא מקום ישיבה.
לאחר שעברו יותר ממחצית אורכה של
הרכבת, נתקלו לפתע בכרטסן השני, יונה
שבתאי, אשר עשה את מסלול־הנקוב שלו
מצדה השני של הרכבת כלפי מרכזה. הוא
היה עסוק, אותה שעה, במכירת כרטיסים
לחייל שעלה בתחנת הרצליה. אליה הגיעה
בינתיים הרכבת. משבקשו השלושה לעבור,
חסם המבקר את הפתח בגופו .״כרטיסים
בבקשה,״ דרש. מספר סלמן חליל:
״ערכי מלוכלך.״ ״אמרתי לו, תן לי
לעבור כי המבקר השני כבר נקב לי את
הכרטיסים׳ .אבל הוא דחף אותי חזרה בגסות
והכה אותי במנקב על ידי• התרגזתי
מאוד ואמרתי לו שלא ידחוף ושלא יכה
ודחפתי אותו ממני. משראה ככה, תפס
בידי בכוח ואמר, ערבי מלוכלך! אם לא
הייתי בתפקיד, הייתי מרסק חמישים כמוך!׳.
על כך כבר לא יכולתי לשתוק לו. הרמתי
אגרוף והכיתי אותו בפרצופו.
״מיד קמה מהומה בקרון. שוטר שנמצא
במקום הפריד בינינו ולקח עדויות. אמרתי
לו שהוא לא צריך לקחת עדויות משני
החיילים שאיתי, היות ואנחנו מיחידה אחת
והם יבואו איתי כשיהיה משפט. ביקשתי
ממנו שיקח עדות מסמל חיל האודיר שהיה
במקום, אשר העיד בכתב כי המבקר השתמש
נגדי בביטויים מעליבים ופוגעים.
״בתחנת הרכבת בחיפה, נלקחתי לתחנת
המשטרה ושם רשמו את המיקרה. ביקשתי
לדעת את שמו של השוטר שרשם את ה־מיקרה
ברכבת, אבל אמרו לי שלא צריך
היות והוא ממילא יבוא למשפט ויביא את
עדותו של סמל חיל האוויר.״
השבוע הגיעה הפרשה לבירור בבית־המשפט
המחוזי בתל־אביב. סלמן חליל וחבריו
ליחידה קיבלו חופשה מיוחדת על
מנת להגיע לבית־הדין. המבקר הביא אתו
את העד שלו — החייל שעלה בתחנת
הרצליה. לאחר ששמע השופט את טענות
שני הצדדים מסר את רשות הדבור וה־ ^
חקירה לבא־כוח התביעה הכללית• חקירתו
של נציג המשטרה היתד, קצרה והפגנתית.
הוא פנה אל העד האחרון, רמזי שרוף.
״אמור לי, האם שלושתכם חברים טובים?״
״בטח, הרי אנחנו חיילים ביחידה אחת.״
״תודה, זה מספיק.״
חקירה בבית־הדין. נציג המשטרה
חזר וישב במקומו. השופט חזר ופנה לנאשם
.״אני מפקפק בנכונות הגירסה שהשמעת.
נראה לי שכל המעשיה תוכננה מראש׳
על ידיך ועל־ידי חבריך. כל השטויות
הללו מצוצות מן האצבע.״
״אדוני השופט,״ טען הנאשם .״כשהיינו
ברכבת, רשם השוטר את עדותו של סמל
חיל־האודיר אשר איננו מוכר לי או לחברי•
בתחנת המשטרה בחיפה הבטיחו לי
כי גם השוטר שהיה ברכבת וגם העדות,
יובאו בזמן המשפט. את השוטר אינני רואה
באולם. לכן אבקש לפחות לחפש בתיק התביעה
את העדות שמסר הסמל, בה ציין
כי המבקר היה זה שפגע בי ועלב בי.״
החי תלמידים חכמים
כ לי שי ניי ם 1בחיפה, התלוננה תיירת
אמריקאית במשטרה על אבדן מערכת שיניים
תותבות, גרמה לשיגור פאטרול מיוחד
לחקר מקרה האבידד, ברחובות העיר, פיצתה
את הקצין שפיקד על המיבצע, עם שו בו
כשהשלל בידיו׳ בנשיקה מצלצלת —
לאחר שהשיבה את שיניה לפיה
קריאתב רווז הבר. בטבריה, צדו אלמונים
את שני ברווזי־הכנרת האחרונים
ששטו במימי הים, ערכו בהם זבח, כילו
בזה את השריד האחרון של להקות־הברוודם
הגדולות שחגו בסביבה לפני שנים אחדות
שוו הלפח. בהרצליה, רבה אשד, עם
בעלה השתוי, זרקה עליו צלחת׳ גרמה לו
למעוד, ליפול ממדרגות הבית — לתוך
פו| אשפה שעמד ליד הדלת האחורית
לאחרמ?£שה. בתל־אביב, עצרה ניידת
משטרה את אליהו שותט בעוון שוטטות
כ ל תי ״ מ ס פי ק. בתל־אביב, לאחר
שתלמידי כיתה ז׳ של בית־ספר תיכון נתבקשו
על־ידי המורה לציין, במשאל סודי,
את הגורם המטריד ביותר בחיי־הלמורים,
כתבו 64 אחוז :״המורה.״
תגובתו של השופט היתה מוזרה במיוחד•
״זהו זר״״ אמר לנאשם .״העדות איננה
ותשכח ממנה!״ הוא פנה שנית לסיכומיו׳
הצהיר :״אני מוצא אותך, לפיכך,
אשם בתקיפת עובד מדינה בתפקיד. אינני
מוצא כל סיבה מקילה סבירה ואני דן
אותך לחודש מאסר.״

במדים
ך יכור הרומן הוא רב־סרן דני אגדתי,
חניך הגדנ״ע, איש פלמ״ ח לשעבר
כ מפקד
ומפקד פלוגה ב חי״ר, המ שמ ש
קורס סמלים קרביים בב סיס הדרכה של
צה״ל. אין הוא שבע רצון מתפקידו כקצין
צבא־הקפע. מצד אחד, מעיקים עליו תנאי
העבודה המפרכים והבלתי רגילים של איש
צבע־הקבע; ומצד ש!ני בא לידי ה תנג שו ת עם
מפקד הבסיס, סגן־אלוף מלכיאל שוורצמן.

** רב היחידה הוקדש, הפעם, ל-
נושא הנאמנות. עשרות קצינים, סדירים
ואנשי מילואים, מילאו את אולם ההרצאות
הגדול והקשיבו להרצאת הבכורה של
מפקדם החדש.
״נאמנות,״ אמר מפקד הבסיס ,״זה דבר
גדול! חייל שממלא פקודה של מפקדו,
אפילו אם הוא בטוח שהיא לא נכונה —
זאת נאמנות למפקד. בן־אדם שעושה דברים
נגד רצונו והבנתו — לטובת המפקד שלו
— זאת נאמנות. חייל ששומר על השם
של היחידה ושל המפקד שלו, אפילו אם
הם לא בסדר — זו נאמנות ליחידה ולמס־קד•
ומי שלא מתנהג ככה הוא פושע. חייל
שהולך ומשמיץ את הממונים עליו הוא
בוגד וניבזה. אשד, שהולכת עם אחרים
שעה שבעלה בחזית, היא בוגדת ומנוולת.
אסור לסלוח לה ואסור לסלו חלאף אחד
שאיננו נאמן. צריך להיות נאמן תמיד. מפני
שחוסר נאמנות זה דבר שהורס. זה הורס
את היחידה, זה הורם את המפקדים, זה
הורס את הבן־אדם, זה הורם את המשפחה
--א ת הכל.״באחת ה הז ד מנויו ת מספר דני אגדתי את
צרו תיו לא שתו:

״את יודעת, הצבא זה אוסף של כל
הסוגים והטיפוסים של בני-אדם. יש בו
כל מיני מינים. אכסטרה וברארא, חומר
טוב וזבל. מוכשרים באמת ולא־יוצלחים,
חרוצים ועצלנים, פקחים ומטומטמים, אבל
אחד כמו הבום שלי לא פגשתי. האם לא
הבחינו אלה שנתנו לאיש הזה דרגות
סגן־אלוף, שהם גורמים לו עוזל? סגן־אלוף
שוזרצמן זה, נראה בעיני כולם סתם כ־סדיסט
ומנוול; אבל אני אינני בטוח, נדמה
לי שהוא מיסכן מ או ד ...ואולי אני טועה.
אולי הוא באמת סתם ניבזה. באימונים
עדיין לא ביקר, מבקש לדעת שבוע ימים
מראש מה חושב כל אחד מאיתנו לעשות
בכל שעה משעות היממה, מבלבל את ה־מוח
עם איזה ראש־גשר מטופש, מאשים
אותנו בפינוק וחוסר־עצמאות, נושא נאום
משונה ומוזר על הנאמנות, נוסע לצהלה
ומגיע לגבול, מתחמק ממסע הסגל למצדה,
ומנסה להגיע בקומנדקאר לפיסגת המצדה.״

ההברה עושים כסף
״מה נשמע, צביקה?״ שאל דני בצעדם
יחד אל המשרד.
״הכל בסדר,״ השיב צביקה .״אגב׳ שמעת
מה אומרים כאן החברה?״
״לבטח השמצה חדשה,״ הפטיר דני.
״החברה מספרים,״ אמר צביקה ,״כי
מפקד־הבסיס שלנו, הינו, בין השאר, בעל
מכון לספורט, מסוגו של מכון ש מ שון.״
״מה אתה שח?״ התפלא דני.
״מסתבר,״ הוסיף צביקד״״ כי המכון שלו
מצוי בטבורה של תל־אביב באחד מרחובותיה
הסואנים ביותר והוא מנוהל כעת על־ידי
מאמן שכיר הלוקח אחוזים מן ההכנסות.״

מרדכי יעקובוביץ היה, לפני מספר ט בו עו ת, רביסרו
ב שרות־קבע טל צה׳׳ל. הוא עזב את ה שרות אחרי שלא
הותר לו לפרסם, ב היו תו במדים, את ספרו ״ב שרות קבע״,
העומד להופיע בימים הקרובים. להלן מספר יעקזיבוביץ
על המאבק לפרסום ספרו. הקטעים מ תון הספר, הניתנים
בעמוד זה, מסבירים מדוע התנגד צה״ל בחריפות לפירסוס.

,.אינני נמנה עם קוראיו הקבועים של העולם הזה, ורחוק
אני להזדהות עם תוכנם של חלק ניכר מהדברים המתפרסמים
בו. אלא שלמרבה התדהמה התברר לי לפתע־פראום,
בימים המעטים שעברו מאז הסרתי את ׳המדים, אחרי 16
שנות שרות בטחוני — כי העולם הזה, עם כל הסתייגותי
ממנו, הוא בכל זאת העתון הבלתי־תלוי היחיד בארץ.
אני הייתי סבור, לתומי, כי ישנה בארץ עתונות חופשית
בלתי־תלויד .,לצערי נדהמתי להיווכח כי עתונות כזו א־נה
קיימת בישראל. העובדה, שעתוניס נכנעים בזה אחר זה
ללחץ המופעל עליהם מגבוה, בעניין שלא חלות עליו מיג־בלות
הצנזורה, אומרת דרשני. יאם העולם הזה הוא, כפי
שהסתבר לי, המיפלט האחרון, העתון היחיד בו עוד אפשר
לפרסם מה שלבך חפץ, בין אם הדברים מוצאים חן בעיני
הרשות, ובין אם לא — כי אז יש מקום לדאגה. ואני אומר
זאת כאוהד מפא״י וכמעריץ של דויד בן־גוריון.

תוך־כדי שירותי בצה״ל, חיברתי רומאן המתאר את חיי
אנשי צבא־הקבע. זהו נסיון ראשון מצדי לכתוב רומאן,
וכמובן שבחרתי לכתוב על נושא שאני בקי בו היטב.
ניסיתי׳ לפי מיטב יכולתי, לתאר את חייהם של הקצנים
המשרתים בצבא־׳הקבע, ולשם כך הסתייעתי בעלילה שקצתה
התרחשה למעשה, וקצתה היא פרי דמיון. הרבה לבטים
עברו עלי בעת כתיבת הספר. לא מעט הקרבתי על מ־ז־ח
שמו הטוב של צה״ל, עליו ביקשתי לשמור בכל מחיר.
אבל אילו נקטתי בשיטת כתינד, מסוג הטלית שכולה
תכלת, שאינה הולמת את המציאות — שהרי ״אנשי צבא־קבע
אינם מלאכים״ כפי שהכריז לא מכבר ראש הממשלה
— הייתי חוטא ומחטיא.
אין לי טענות אל הצבא, שהביא אותי לכך שנאלצתי
להשתחרר משרות־קבע בצה״ל, כדי שאוכל לפרסם את
ספרי ברבים. ז,יי,י זכותו של האיש הממונה על כך בצבא,
לאסור עלי את פירסום הספר כמות שהוא, או להציע לי
לשנות ולהשמיט קטעים, כשם שזכותי היא לסרב לעשות
כן. זכותו של הצבא למנוע בעד אדם, כל עוד הוא לובש
מדים ועונד דרגות, לפרסם ספר שאינו לפי טעמו.
לא עם הצבא יש לי ויכוח, אלא עם הצנזורה. ובעצם,
עם אלה העומדים מאחוריה. כי הפרשה עצמה החלה מרגע
שהצנזורה אישרה, סוף־סוף, אחרי חודשי השהיה מרובים,
את הספר לפירסום. רק הוחתם הספר בחותמות הצנזורה,

אחד הצהרונים, אשר ביקש לפרסם את הספר בהמשכים
ואף קיבל את אישור הצנזורה לכר נאלץ לפתע,
בעיקבות לחץ שהמערכת לא יכלה לעמוד בו, לוותר על
תוכניתו. הצהרון השני׳ שגם אליו פנו מגבוה, סירב אף
הוא לסטות מן הקו הרשמי, לאחר שדאגו להסביר לו עד
כמה מזיק הספר לבטחון המדינה.
כאשר פנה בעל דברים אלה אל מערכת צהרון זה בבקשה
לפרסם תגובה בעניין זה, היא נמנעה מלפרסם את ׳המאמר.
כן, בשם הבטחון, מנסים להחניק, להשתיק ולמנוע
פירסום דברים׳ וכל זאת רק משום שהדברים אינם מוצאים
חן בעיני אנשים מסויימים, שעל טעמם הטוב או הרע
אפשר להתווכח. אך בעניין זה אני מרשה לעצמי לא לקבל
את דעתם. אינני רואה את עצמי פחות ציוני או פחות
צה״לי מהם.
בטחון המדינה ושמו הטוב של צה״ל יקרים לי לא פחות
.מאשר למישהו אחר וזכויותי* בהקמת המדינה ובביצור
בטחונה אינן נופלות מזכויותיהם של אותנ אלמונים הבוחשים
בצורה מוזרה מאחורי הקלעים ואשר עשו כל מה
שביכולתם כדי למנוע את הופעת הספר בשירות קכע;
וכשמניעת הופעת הספר הוכהה כבלתי־אפשרית — פעלו,
לפחות, למנוע בעד העתונים מלהגיב עליו.״

רב־סון בצה״ ל חיבר ספר על חייהם של קציני צבא הקבע ־ ונאלץ להתפטר
״מעניין, מעניין,״ אמר דני.
״שמעתי כי גם סרן מנהיים הוא בעל
רכוש שאין לזלזל בו. יש לו דירה בת
שלושה חדרים ברחוב דיזנגוף, כרם ענבים
בפרוזדור ירושלים, בוסתני־שזיף בשומרון,
והוא מתגורר עם אשתו בקיבוץ, שם מועסקת
אשתו כגננת בשכר.״
״שמע!״ קרא דני, .אם זה נכון, החברה
האלה עושים כסף!״
״כל עוד אין הדבר נוגד את החוק הצבאי
מדוע לא יעשו זאת?״ אמר צביקה.
״בעצם, אין כל סיבה שלא ייעשו זאת,״
אמר דני בליגלוג .״הרי עבודתם הצבאית
נעשית בידי אחרים.״
ידידיו של דני יעצו לו להימנע מהחרפת
היחסים עם מפקדו ולעשות הכל כדי לא
להגיע ל׳קרב־מגע׳ עמו .״מוטב לך״ —
אמרו — ״לצאת ידי חובה באמירת, כן
המפקד, מאשר לבוא איתו בריב. שכן
בהירארכיה הצבאית לא תמיד קובעים ההגיון,
הצדק והיושר — אך לעולם קובעת
הדרגה!״
לאחר המשפט, ישב צביקה המזוקן בחדרו
של וני, הביט בו ארוכות ואחר־כך
פתח ואמר :״דני, אני צעיר ממך אבל
תרשה לי לומר לך מספר מלים. אין ספק
שהדברים ידועים לך, אך טוב לפעמים
לשמוע אותם נאמרים מפי אחר. יש מפקדים,״
אמר ,״המוצאים את הדרך אל פקודיהם
והרואים בהם עוזרים נאמנים בעבודה,
שותפים שווים למשימה; מטים להם אוזן
קשבת, מבינים לרגשותיהם ומסייעים להם
בהדרכה ובעצה, בהנחיה ובמעשה ויש״
— הוסיף צביקה לאחר שתיקה קלה — ״יש
סוג אחד של מפקדים שעוד נותרו פה ושם
בצה״ל, שאינם אלא אנשי שררה, שואפי־נקם,
קטנוניים, ההולכים בדרך הקלה של
צווים, פקדונות ותלונות; המרבים להציק
לפקודיהם, למרר את חייהם, אשר ברומו־תם
מבקשים הם להאפיל על חוסר־ידיעה,
על היעדר כשרון ועל תסביכי־נפש. אבל
זכור היטב — אלה הטובים וגם אלד, הרעים
משמשים מפקדים בצבא. אלה וגם אלה
מייצגים את הסמכות הצבאית, מייצגים את
המטה הכללי׳ מייצגים את הרמטכ״ל.
דני ידע כל זאת היטב. הוא לא נזקק
לעצות ידידיו ולהרצאותיהם הגם שהכיר
להם תודה על כך. ספרים רבים קרא בנושא
זה. שנות שירות מרובות מאחוריו. כל
טירון לומד זאת מוומו הראשון, אין חדש
תחת השמש, אלא שעם זאת חשוב בעיניו
היה לעתים, לשחות נגד הזרם, לומר —
ולו רק לפעמים — ״לא, המפקד־״ הוא
גדל וחונך נצבר חופשי, במשטר דמוקראטי.
מתוך עמקי הכרתו נבעה התביעה שדעתו
תישמע לפחות, אם לא תתקבל. מבקש
היה לנמק בדרך ההגיון ולהשפיע על קבלת
החלטות — כל עוד לא ניתנה הפקודה.
לא אחת התרעם דני על הבריו, על שהם
ממלאים פיהם מים ומניחים לו לנהל לבדו
את המאבק, שהוא גט מאבקם .״אין עם
מי לדבר,״ אמר לעצמו ביאוש ,״מוטב
לומר, כן, המפקד ולעשות כמיטב
יכולתי. מוזר, בחורים אלה הסתערו על
עמדות, יחידים, ניהלו התקפות באומץ ובכשרון,
הובילו חיילים לניצחון — וכשבא
הדבר לידי התנגשות עם נמושה כמו
שוורצמן — הם מקפלים את הזנב ובורחים.״
אלא שהעתיד הוכיח לו, לדני, כי הצדק
עם חבריו.

הקצין -נהג אשתו

יונתן אמר :״אני מכיר קצינים שאת

סידור־העבודה לרכב עושות נשותיהם ואילו
הם עצמם אינם אלא סתם נהגים ותו לא.״
״וכמה קצינים גבוהים מנצלים את נהגי-
הם בסידור עינייניהם האישיים בהחלט!״
התריע מוסה.
״מגיע להם,״ אמר דני שנפשו נקעה מ־ההלקאה
העצמית הזאת ,״ומגיע לכולנו
לעשות נסיעות פרטיות. אתם יודעים מה
מעמדם ומשכורתם של קצינים כמונו בארצות
אחרות? מפעם וחצי עד פי שלוש
ממשכורתנו. ובמשכורות כאלו אפשר לשמור
על רמת־חיים ועל פרסטיג׳ה של קצין;
והצבא שלנו מבין את זה, אבל מאחר שאיננו
יכול להעלות את משכורתנו ואת
רמת־חיינו, מפני שאשכול ועוד כאלה לא
יתנו לו, הרי הוא מסייע לנו בעקיפין.״
״המשכורת של הקצינים הגבוהים שלנו,
אינה נמוכה כלל,״ אמר מוסה.
״ראשית כל היא נמוכה ביותר, בהשוואה
לצבאות אחרים,״ ענה דני שהלך והשתל־הב
.״ושנית, אין זה עניין של משכורת,
אלא גם של מעמד ורמת־חיים. אתה יודע
מה זה אלוף־משנה בצבא אחר? זה בריגדיר,
זר, פולקובניק. זה אדם אמיד, בעל
עמדה. הוא יכול להרשות לעצמו להחזיק
בית הגון, עם משרתים ומכונית. הצבא
שלו נותן לו משרת אישי ונהג ותוספת
ייצוג. ואצלנו, מה? קדחת. יש אלופי־משנה
שהייתי מתבייש להכניס לביתם אדם מחוץ
לארץ. ואתה עוד מיילל שהוא מנצל את
הרכב שלו לצרכים פרטיים ושולח את הנהג
שלו לשוק.״
״נכון,״ אמר הסרן הקירח .״אתם מכירים
את הבדיחה שהולכת אצל האזרחים
בארץ, :לגברת רבינוביץ יש שני בנים.
אחד קצין בצבא הקבע וגם השני, שין׳
כולם צחקו, צחוק לא נעים, כיידעו שלעצמם הס צוחקים.
״גרוע מזה,״ אמר דני .״הזלזול הזה
יש לו מהלכים בצבא, בין החיילים. וזאת
היא הסיבה שהמשמעת בצה״ל ירודה.
באיזה צבא בעולם יקרה שקצין יגיד לחייל
לרדת ממכונית ולעזור לתקן תקר, והחייל
יענה לו, זה לא תפקידי.׳״
״למי זה קרה?״ שאל מוסה.
״לי,״ אמר דני.
״אז מה עשית?״
״הורדתי לו סטירת־לחי שהראש שלו
עשה סיבוב מלא. וזה לא היה הסוף. העמידו
אותי למשפט בגלל זה ובקושי יצאתי
בלי עונש• זהו. ככה בונים משמעת ב־צה״ל
ופרסטיג׳ד, לקצינים במדינה.״

ילדה לא כר״כן הגונה
בכניסה למלון ניצבה זיוה, אשד, צעירה
ומקסימה שבעלה משרת בחיל הים כקצין
באחת המשחתות.
• ״הלו, מותק,״ קרא דני מעשר,־קונדס•

״הלו,״ השיבה וקולה לא אמר מורת־רוח.
דני ומוטי נעצו בה מבטים.
״מד, עושה כאן ילדה בשעה כה מאוחרת?״
שאל דני.
״סתם, שואפת רוח.״
״נערות הגונות כבר ישנות מזמן.״
״כאן אולי אני לא כל־כך הגונה,״ אמרה וצחקה•

אני מבין
זיוה התבוננה בשניו־,ם, אחרי כן השהתה
מבטה על דני.
״בוא לישון, דני,״ אמר מוטי בטפחו על
שכמו .״עוד מעט יהיה בוקר.״
״איני עייף כל־בך,״ אמר דני.
״אז אלך בעצמי,״ הפטיר מומי. הוא
קד קידה קלה .״לילה טוב,״ אמר ועלה
לחדרו. דני וזיווה נותרו לבדם.
דני חש עצמו שלא בנוח. מעולם לא
התנסה בכמו זאת. לא היה בטוח אם
אומנם היא רוצה בו — יותר מכך; לא היה
בטוח אם הוא רוצה בה .״זו תהיה הבגידה
הראשונה שלי״ — הבריקה מחשבה במוחו,
אך הוא דחה אותה. אחר־בך החליט
— ״לעזאזל. יהיה מה שיהיה. ננסה ונראה.״
שלח ידו ואחז בה. היא השעינה
את ראשה על כתפו. דני ליטף את שערה,
את מצחה ומשכה אליו. היא כרכה את
זרועותיה סביב צווארו ונצמדה אליו.
״אינני יכולה להמשיך — בוא.״ אט־אט
ירדד, על ברכיה כשזרועותיה חובקות את
ירכי דני הניצב עליה. הצמידה ראשה אל
בטנו וחבקה אותו בכוח, בעידית. דני ירד
אף הוא על ברכיו וכך עמדו חבוקים,
מתמכרים לנשיקות לוהטות, ארוכות עד
כלות הנשימה. דני חש שפניו בוערים
ונשימתו מתקטעת. היא משכה אותו והפילה
אותו עליה.
כששלח יד אל מתחת לחצאית שלה, אמרה
באוזנו בלחישה לוהטת, קצרת־נשימה :״אם
תגמור לפני, אני ארצח אותך.״ דני צחק
וסתם את פיה בשפתיו בכיה, עד כי שיניו
כמעט חתכו בשפתיה הבוערות. כשירד
עליה במלוא כובד גופו, נתמלטד, אנקר,
מפיה ודמעות עמדו בעיניה. הלילה הלך
וגעש סביבם בהלמות תופים עולה וגוברת,
בקצב גואה וגובר ורועם. ומשהגיעה סערת
התופים לשיאה, נלפתה אליו לכל אורך
גרדה וגנחה :״די!״

שנים התעלו נעשו מפקדים טובים וראויים
לשמם. רק מעטים ביותר נשאו את דרגותיהם
לשווא; ואלה דווקא היו הקורבנות
הראשונים של הסלקציה שהצבא עשה, בהזדמנויות
שונות, בקרב הקצונה, .הטיהורים׳
הגדולים פלטו את רובם החוצה וכיום
יש אולי עוד אחדים, אלא שהם
מהווים מיעוט מבוטל.״
״כן, חביבי,״ אמר סרן קשיש אחד .״אבל
נוסף לכל צריכים מזל. אתה יכול להיות
קצין מצויין, באיזו חיל שהוא ואם לא
הולך לך, אז לא הולך.״
״בטח,״ אמר דני ,״בצבא, כמו בכל מקום,
נחוץ מזל. עם כישרונות מזהירים, אתה
יכול ליפול לידיו של בוס מטומטם —
והקאריירה שלך •אבודה. ואתה יכול להיות
בינוני למדי, אבל ליפול לידו של בוס טוב
והגון — והקאריירה שלך מתחילה!״
״חוץ מכל זד״״ הרעים בקול הסרן הקשיש
,״נחוץ גב. נחוץ מישהו שידחוף
אותך. והמישהו הזה צריך שיהיה בעל־עמדה
בצבא, צריך שיהיה לו גב --״
״נזוז,״ הציע אחד המתווכחים .״עלינו
עוד להרוויח את לחמנו.״
כחצי־תריסר קצינים יצאו וצעדו בחבורה
בשביל המרוצף היוצא מחדר־האוכל
בכיוון הקנטינה .״קחו למשל, את זאביק.
בימי המערכה בסיני, הכניס את כל הגדוד
שלו אל תוך שדה־מוקשים ותחת אש משוגעת
פרץ לו דרך אל יעד האויב. המעשה
היד, לשיחת־היום ורבים רואים בו עכשיו,
את המפקד האידיאלי בהא־ד,ידיעה. לו
המוקשים פעלו חלילה — היה הורג במו־ידיו
גדוד שלם, ואז היו מעמידים אותו
למשפט, בלי ספק; עושים ממנו עפר ואפר;
משמיצים אותו כמו שלא הושמץ מפקד
מימיו; היו טוענים נגדו, ,כיצד יכול לעשות
דבר כזה — להוביל גדוד שלם בתוך שדה־מוקשים
של האויב בלילה--
בקו־האש הראשון׳ ?״
״הלך לו קלף, לזאביק. לילה אחד עשה
בתוך שדה־מוקשים ועכשיו כל השערים
נפתחים בפניו.״

בצבא צריפים גג
׳ .,ווו 11

— 1— 1111 וו ווזיז

דני ישב והאזין כל העת, כילד, את ארוחתו
והלך להשתתף בוזיכוח :״תסלחי _לי,
אבל מרבית הקצינים בצה״ל הצדיקו את
המעמד שניתן להם והם ראויים בהחלט
לדרגותיהם. חלקם היו ראויים לדרגותיהם
עוד מלכתחילה. בזמן הקוגיוקטורה כמו שאתה
אומר — וחלקם, לאחר שבמרוצת ה־

0169

ובלעדיהם

838

במאמרו השג׳ מתאו ואש מעונת ״העולם הזה״ את פגישתו

מאת

שלו כהן

ן י כמוכן,״ סיימתי את דברי ,״הייתי
מאד רוצה לפגוש את ד״ר קאסטרו.״

בן־שיחי, איש משרד־החוץ של קובה, עיין
ברשימות שבידיו :״ריפורמה אגרארית, בסדר.
צבא, בסדר. כלכלה, בסדר. חינוך,
בסדר. עם כולם אפשר לסדר פגישות. אבל
עם פידל, אני חושש שלא תהיה כל אפשרות.״
הוא
הסביר :״פידל עסוק מאוד, בזמן
האחרון. אתה יודע, כל הידיעות על פלישה
הוא היה חולה, אתה מבין, וחזר
לעבודה בלי מנוחה מספקת. לכן הוא עייף
מאוד עכ שיו ...כן, אני יודע כמה שזה
חשוב. יש עוד 12 עתונאים זרים בהבאנה
המבקשים לראיין אותו. אנחנו מנסים לארגן
עבורכם מסיבת־עתונאים משותפת, שתוכלו
כולכם לשאול אותו מה שאתם רוצים. גס
בשביל הטלביזיה והראדיו. אבל הוא מסרב
לקבוע מועד אני באמת מצטער,

לפתע הפסיק הגבר הצעיר את דבריו.
״רגע, רגע,״ אמר לי,, ,אולי יצא משהו
מזה.״ להלן הסביר לי בפרוטרוט כיצד אוכל
לפגוש — עוד אותו לילה — את ראש
ממשלת קובה, ד״ר פידל קאסטרו רוז.

מים. ובכן, אמרתי לעצמי, זהו פידל. זהו
האיש שבגיל 34 מצליח להעמיד את העולם
כולו על רגליו. זהו האיש המאיים לשנות
את מאזן־ד,כוחות בעולם. הוא עבר מאיש
לאיש, לבוש מדי חאקי פשוטים, ללא כובע,
התקרב באיטיות אל פינתי. כשהיה קרוב
מאוד, פנה אליו מלווי :״פידל,״ אמר לו —
בקובה, כולם קוראים לו פידל — ״זה
עתונא־ מישראל. העתונאי הראשון שהגיע
אלינו מישראל.״
הוא הושיט את ידו• ״אנקאנטאדו,״ אמר,
״האם אתה מדבר ספרדית?״
עניתי בספרדית צולעת מאוד :״אני רק
מבין. מדבר בקושי. נוח לי הרבה יותר
לשוחח באנגלית או בצרפתית.״
הוא שאל אותי, באנגלית, מזה כמה זמן
אני בקובה. מסוג השאלות הנימוסיות ששואלים,
כאשר מתכוונים לנתק את השיחה
תוך דקה או שתיים. עניתי :״דוקטור,
נסעתי למעלה מ־ 20 אלף קילומטרים כדי
לפגוש אותך, וכדי לקבל תמונה נכונה על
המהפכה הקובאית. הדבר חשוב לא רק
כדי ליצור רושם נכון בישראל הקטנה. הוא
גם חשוב, מפני שמה שכותבים בישראל הקטנה
משפיע לפעמים על מיליוני אנשים
מחוץ למדינה ...על יהודי ארצות־הברית,
למשל.״
הוא מיצמץ בעיניו, כשוקל את דברי,
נראה שקו זה של מחשבה עיניין אותו .״אם
כן,״ השיב ,״כדאי בהחלט שתראה כל מד,
שאפשר לראות בארצנו.״ לפני שיכולתי
להוסיף כי ברצוני, ראש וראשונה, לשוחח
איתו אישית, נד בראשו לעבר אחד ממל 1זיו
והחליף עמו כמה מלים מהירות וקצרות.
אחר־כך הושיט שוב את ידו ואמר :״גוד״
ביי, היה נעים להכירך. אני מקוזה שחברי
יעשו את הכל כדי להנעים לך את ביקורך״
— והמשיך בדרכו.
התאכזבתי, אבל מה אפשר לעשות? אם
אין לו זמן, אין זמן. האכזבה פינתה את
מקומה להרגשת שימחה. אותו מלח־ה, ש־קאסטרו
שוחח איתו, פנה אלי :״פידל אמר
לי לסדר לך פגישה איתו.״ הוא התבונן
בלוח־זמנים קטן שהחזיק בידו, והמשיך:
״בעוד יומיים הוא יוצא לסיור באוריינטה,
כדי לנוח ולפגוש את העם. לא ידוע עדיין
מתי יחזור. כמה זמן תישאר בקובה?״
הסברתי לו כי זמני מוגבל. על כן הציע:
״אני קובע לך פגישה למהר, בשעה 11
בבוקר. במשרד ראש הממשלה. בסדר?״
ועוד איך! הודיתי לו והתיישבתי במקומי.

״פארדון:״ קרא ההמון

תכוגנתי כפידל. הוא לא נראה
ן 1נרגש במיוחד. האיש הגדול, בעל הזקן
השחור הארוך ומשקפי־הקרן העבות, ישב
בנחת על כיסאו ועישן סיגאר קובאי ריחני.

אני יודע שרגילים לכתוב ״סיגאר ריחני״
בכל מיקרה. אבל האמת היא שרק לסיגא־רים
של קובה יש ריח. ליתר הסיגרים יש
רק עשן•
הוא הקשיב קשב רב לנאומו של מזכיר
התאחדות הסטודנטים. לא כן הקהל. הפראזות
של הסטודנט לא עניינו אותו, כנראה.
אחרי קרוב לשעה תמימה של חוסר־מנוחה,
פרץ הקהל בקריאה אדירה :״פידל! פידל!
פידל!״ פשוט לא רצה לשמוע יותר את
הסטודנט. המיסכן לא יכול היה להמשיך.
דבריו נבלעו בהמולה ואפילו שאון הרמקולים
היה חסר־תועלת• ואז פצחה התיזמורת
בנגינת ההימנון הלאומי. כולם ניצבו דום,
שרו את ההימנון — והשתתקו. בשקט שהושב
בצורה כה פאטריוטית, הצליח המזכיר
לשאת את דברו עד תום.
השעה כבר היתה מאוחדת למדי, במונחים
שלנו. אך פידל אינו איש המוסכמות.
כאשר ניגש סוף־סוף למיקרופונים, היתד,
השעה 11 בלילה. הוא דיבר עד שתיים
בבוקר — נאום קצר יחסית• הוא נאם
בפאתוס שקט, לא כנואם כי אם כאיש־שיהד,
נלהב ומלהיב. הוא דיבר במשפטים איטיים,
כשהוא מדגיש כל סוף־פסוק, כך שכל משפט
נשמע כשיא חדש.
הוא עמד ישר, כששתי זרועותיו שלובות
מאחורי גבו. כף יד ימין היתד, מונחת בתוך
כף יד שמאל, כששתי האצבעות המראות
מתוחות ויתר האצבעות מכווצות. מדי פעם
היה מנופף יד אחת, כדי להדגיש נקודה
מעניינת במיוחד. הרושם שעשה היה מצויין,
רחוק מאוד מן הדמות המצחיקה, המצטיירת
בעיני קורא העתונות האמריקאית.
הוא דיבר על הכל. כאשר הזכיר את
הבוגדים, הלוחמים במהפכה, קמה זעקה
חדשה מקרב הקהל :״פארדון! פארדון!״
שאלתי את שכני המשולהב מה פירוש
הזעקה, שגם אני מצאתי את עצמי משמיע
אותה. הוא ענה לי :״אל הקיר! אל הקיר!״
עברה בי צמרמורת קלה.

מותו ש 7פחארדו
**ו מחרת כ הו ק ר, צילצל הטלפון בחדרי.
/קול מחוספס הודיע לי, קצרות :״אנחנו
מאוד מצטערים, אבל לא תוכל לפגוש
את ד״ר קאסטרו היום. הוא נקרא באופן
דחוף מחוץ לעיר. לא ידוע מתי יחזור.
אתך הסליחה.״
״יחי הבלאגן,״ אמרתי לעצמי במרירות,
״יחי החופש הבלתי־מוגבל. קבעת פגישה?
אז מה יש? הוא לא מוכרח לקיים אותה!״
ההנמקה הסתמית לביטול הפגישה נראתה
לי כנוסחה קלאסית של התחמקות. רק
בשעות הצהרים נרגעתי מעט. מכל מכשיר
ראדיו, בקע קולו של פידל• היה זה נאום

הספד, ליד קברו הפתוח של אחד מידידיו
הקרובים ביותר, שהיה גם רופאו האישי.
עתוני הבאנה הביאו את הסיפור בעמוד
הראשון. הסתבר כי קמזאנדאנטה (רב־סרן)
ד״ר מנואל פהארדו היה מפקד של גדוד
מיליציה בסיירה אסקאמבריי, האזור ההררי
בו מתרכזת לאחרונה ההתנגדות המזויינת
למשטר קאסטרו. אחד מתושבי המקום הודיע
לו כי ראה קיוצת־מורדים מעבירה
נשק, שד,וצנח ממטוס, אל נקודת־ריכוז של
המורדים בהרים.
בראש יחידה קטנה יצא פהארדו — ותיק
קרבות השיחרור בסיירה מאסטרה ואחד ה־ברבודוס
החשובים ביותר — ללכוד את
מבריחי הנשק. הוא הצליח לגלותם, אך
בקרב הקצר שפרץ, נהרג. הספידו קאסטרו:
״אם היד, רק קומאנדאנטה, היה זה מפני
שבצבאנו אין דרגה גבוהה יותר. איבדנו
רופא, מורה וחייל. מי אשם במותו?״ השיב
פידל עצמו: הפנט אגון, הוא משרד הבטחון
של ארצות־הברית.
״הם רוצים לחסל את המהפכה,״ המשיך
קאסטרו ,״הם רוצים שארצנו חשוב ותהיה
ארץ של עושק וחושך. לשם כך הם מצני־חים
נשק מעל לסיירה אסקאמבריי. נשק
לבוגדים הרוצים להשיב על כנם את השודדים
של אתמול, שמצצו את דם העם ואינם
מוכנים להיכנע לצדק של המהפכה. לב
הבוגדים מלא היום שימחה — אך אני
נשבע לכם: תהיה זו שימחה קצרה מאוד.
כי לבנו מלא כאב על מות פהארדו, אך
הוא גם מלא החלטה לנקום את דמו. כל
העומדים בדרכה של המהפכה — יחוסלו!״
מסביב לקבר נשמעו קריאות הסכמה.
באזני הידד,דה הקריאה של אמש :״פארדון!
פארדון!״

צל וגס אוד

** י אוה 3את פידל? במאמר הקודם
(•*ז דיברתי בהרחבה על אלה שאינם אוהבים
את הצעיר המזוקן השולט בקובה. את
כולם אפשר להבין: בעלי המטעים האדירים
שאדמותיהם הוחרמו: המיליונרים, בעלי
מיפעלי הסוכר והטבאק; הביזנסמן האמריקאי
שחברותיו האדירות הזלאמו ואשר הצלחת
קסטרו מאיימת על מעמדו בכל אמריקה
הלאטינית; האזרח הממוצע של ארצות־הברית,
הרואה בניצחון המהפכה הפידלים־
טית ניצחון קומוניסטי אימתני: הפוליטיקאים
של המשטר הקודם בקובה, שברחו
למחרת הניצחון של פידל ואנשיו; רוב
רובד, של הכמורה הקאתולית, אשר פידל
מאיים על שלטונה; בעלי עסקים בינוניים,
וסתם ק ובאים שחיו מתעשיית התיירות, המתקשים
עתה במחייתם.
אלה הם גורמים חזקים מאוד, בתוך קובה

פידל מגיע

*59דחפהשלפ ני האוניברסיטה של
1 1הבאנה היתד, כבר מלאה. לפחות 20
אלף איש הצטופפו שם — לכאורה אן
ורק סטודנטים, למעשה ערבוביה אדירה
של תלמידי המיכללה וסתם אזרחים. השעה
כבר היתד, שמונה בערב, כאשר הגעתי למי
קום. ידידי ממשרד החוץ סידר לי מקום
על במת הנואמים. מסביב ישבו כבר אנשי
הצמרת. אפשר היה להכיר את מעמדם, על
פי הזקנים שעיטרו את פניהם. אלה היו
הבארבודוס, חבריו־לנשק של פידל קאכטרו,
מימי הקרבות בסיירה מאסטרה•
כעבור מספר דקות הופיע עוד בארבודו
על הבמה. אי־אפשר היה לטעות לגבי זהותו
של האיש. כן: ראש הממשלה, הבארבודו
מספר אחד. קריאה גועשת עלתה מקרב
הקהל :״פידל! פידל! פידל!״ נדמה היד,
שהיא לא תיפסק. פידל הרים את יד ימינו
אל הקהל בתנועה שובבה, והקריאות גברו.
הוא עמד כך כמה דקות, מנופף בידיו ומחייך,
עד שד,ד,מולה פחתה במקצת. רק
לאחר מכן ניפנה להחליף ברכות עם יתר
יושבי הבמה.
כל אותו זמן עמדתי מן הצד, סופג רש*

שותפיו של פידל

הם ח מי ש ה מיליון איכרים
קובאיים, יאשר בפעם הראשונה
הפכו אדונים לאדמותיו הע שירות של האי. הם נהנים מרווחי
עמלם, אשר עד לפני שנתיים היו זור מי ם לכיסי אילי ה הון
המקומיים והזרים. ב מ קו ם חו שו ת עלו בו ת, הקי מו לעצמם כפרים

שיתופיים מודרניים, כדוג מת ה קו אופר טיב הרננדס סאיס (ימין).
עבור פועלי העיר, הקימה הממ שלח שיכוני ם עממיים מר היבי
עיין, כגון זה המתנ שא ב ת מונ ה משמאל. שכר־הדירה נקבע על
פי נוב ה הכנ סו תיו של ה מ שתכן, ותש לו מיו ה חוד שיים נח שבי ם
למיפרעה על ח ש בון רכי שת הדירה, ההופכ ת רכו שו תוך מספר שניט.

עם קאסטה, ואת השינויים הגדודים שהנהיג קאסטה בקובה
עצמה ומחוצה לה. מתוך שורותיהם גוייסו
מטילי הפצצות בהבאנה ומפיצי־ד,כרוזים ה־אנטי־פידלסטיים;
אחדים מהם לוחמים מל-
חמת־גרילה בהרי סיירה אסקאמבריי. אלה
שמחוץ לקובה מאיימים שבקרוב יפלשו ובינתיים,
על־ידי החרם הכלכלי החמור, מצליחים
להחניק באיטיות את הכלכלה של האי
הירוק. עד לפני שנה, קנתה, למשל,
ארצות־הברית מקובה שלושה מיליון טון
סוכר. היא שילמה חמישה סנט הקילו,
שעה שמחיר הסוכר בשוק העולמי היה
שלושה סנט ורבע. את ההפרש במחיר
שילמה, כדי שר,יבוא לא יתחרה בתוצרת
המקומית — ובמידה לא מבוטלת מפני
שרוב תעשיית הסוכר הקובאית היתד, ממילא
נתונה בידי משקיעים מארצות־הברית
והרווחים נכנסו לכיסם.
כיום מוכנים הרוסים לקנות מיליון טון
סוכר קובאי לשנה, במחיר השוק העולמי.
בהסכם שחתם לפני שבועיים בפקינג, מכר
ארנסט (״צ׳ה״) גיבארה, הבוס. הכלכלי של
קובה, מיליון טון נוספים לסין העממית.
את המיליון הנותר תצליח קובה, מן הסתם,
למכור בשוק העולמי. יתכן מאוד כי יקנו
אותו מתווכים, שיעבירו אותו לארצות־הברית.
אבל גם או, פירוש הדבר: הכנסה
של 52,5מיליון דולאר פחית מן המחיר
שארצות־הברית נהגה לשלם עבור אותה
כמות.
כאשר מוסיפים לזר, הפסד של למעלה מ־
100 מיליון ל״י לשנה, תוצאת אובדן התיירות
הצפון־אמריקאית, ושיתוק כמעט
מוחלט של תעשיית הטבאק המקומית, מגי־

הקואופרטיב על שם מננדס נמצא כ־150
קילומטרים מזרחה לד,באנה, באזור מטעי
הסוכר. הגעתי לשם בקאדיראק אדום ,1959
שהועמד לרשותי על־ידי הממשלה. בשביל
משטר מהפכני, זה בכלל לא רע. קיבל
את פנינו מנהל הקואופרטיב, סיקסטו או־רטה,
איכר חייכני בן ,40 שעזב את משקו
הפרטי כדי לבוא הנה. הוא הסביר כי
המקום נקרא על שם מננדס, כי ישו זה
היד, מנהיג פועלי הסוכר בקובה, והאיש
שניסה לארגן אותם נגד מעבידיהם ד,נצ־לניים
.״האמריקאים הציעו לו מיליונים כדי
שישתוק,״ הסביר לי מדריכי, באמונה שלמה
,״אבל הוא לא שתק.״ על כן נורה ונה־רק
בדם קר, על־ידי סרן של משטרת
באטיסטה. הסרן נתפס חי עם התמוטטות
משטרו של באטיסטה, אך בשעה שהועבר
בטנדר מהפכני אל הכלא, ניסה לברוח.
הוא נורה ונהרג.
הקואופרטיב יושב כיום על 540 קבא־לריות.
*,המעובדים בידי 382 הברים. החברות
כאן אינה מחושבת כפי שהיא מחושבת
בקיבוץ ישראלי, שם גם האיש וגם
האשד, הם חברים, ובד,תגבר בניהם נחשבים
אף הם לחברים. כאן רק ראש המשפחה
הוא הבר בקואופרטיב. אולם לעבוד —
יכול כל אחד מבני המשפחה בגיל העבודה.
הם מקבלים שכר יומי של שניים וחצי
פסוס, ויש להם חשבון פתיח במכולת
המקומית. בסוף השנה מחלקים את הרווחים
בין החברים, לפי מספר ימי־ד,עבודה
שכל אחד עבד. כך שבסוף השנה יכולה
הכנסתו של איכר להסתכם בלמעלה מ־

1שק ניד׳ העם

טינ ה וזן הקצה אל הקצה את מאזן הכו חו ת ב תו ך לוובוז
עצמה. נזיד אחרי נצחונו, פירק קאסטרו את הצבא ה סדיר,
הקים תחתו מיליציה עממית, בת קרוב לחצי מי ליון מתנדבים, אשר צויידו בנ שק
רב. נשק ח שוב ליא פחות מן הרובים האוטומאטיים: שיעורים רא שונים בקריאה וכתיבה.
מעוניינ ת לדבר י שירות אל העם, מלאה קובה בכ רזו ת ו מודעות, המדגי שות את הי שגי המי שטר.

עים לגדעון של כ־ 250 מיליון דולאר לשנה.
הרוסים, הצ׳כים והסינים הבטיחו כולם
הלוזאות נוחות. לעומת זאת מוציאה קובה
סכומים ניכרים על רכישת נשק בגוש המזרחי.
בדיחה נפוצה בהבאנה אומרת :״יש
לנו מזל שקובה עשויה משעם. אחרת היתר,
מובעת בים תחת מעמסת הנשק החדש.״
מכל מקום, אין ספק שבלי חידוש כלשהו
של יחסים כלכליים עם ארצות־הברית, יפקוד
את קובה בעוד שנד,־שנתיים משבר
כלכלי חמור.
אלה הם הצללים המעיבים עתה על שמי
קובה הכחולים. אבל אין רק עננים. יש
גם אור — אור רב.

ישו גורה וגהרג
ף קח, למשל, את הקואופרטיב החק־
** לאי על שם חסוס (ישו) מננדס. הקואופרטיב
החקלאי דומה במקצת לקיבוץ ישראלי.
מספר משפחות מתאחדות, ביישוב
אחד, מעבדות את אדמת היישוב במשותף.
אין האיכר יכול למכור את אדמתו, ואין
היא מחולקת לחלקות פרטיות• כל האדמה
שייכת לכל הקואופרטיב והיא מעובדת
במשותף. אפילו חלקות ביתיות לגידול ירקות
אין. הכל משותף.

700 פסו, בתוספת חלקו ברווחים. לשם
השוואה: שכר שנתי ממוצע של תושבי המקום,
לפני המהפכה 200 :פסו (פסו אחד
שוות לדולאר אמריקאי) .את הרודחים היה
בעל האחוזה מכנים בסוף השנה לכיסו.

7א רק 8ו3ר
ן״* הגדלה העצומה בהכנסתו ר,שנ-
1ז תית של האיכר נובעת משתי סיבות.
הראשונה! הרווחים מחולקים בשלימותם
בין האיכרים עצמם. השנייה, שהיא גם
חשובה יותר לכלכלה הלאומית של קובה:
הפועל החקלאי עובד עתה 12 חודש לשנה,
לעומת שלושה או ארבעה חודשים קודם
לכן. כי עד להפיכה, היתד, התקלאות הקו-
באית מבוססת על גידולים חד־ענפיים. מיליון
דונם של קני־סוכר באזור זה: חצי
מיליון דונם של סבאק באזור אחר. בגידול
הסוכר, למשל, עובדים רק בין החודשים
אוקטובר־ינואר.
במשטר הקודם היה האיכר־הארים עובד
את ארבעת החודשים בשכר, מנסה להתקיים
מרווחיו בפרק־זמן זה 12 חודשים בשנה.

דונם.

קבאלריה:

שטח

קרקע השתה 7־: 32

התוצאה! עוני ממאיר, אשר קשה לנו לתאר
אותו. אפילו הכפר הערבי הנחשל ביותר
בארץ־ישראל — עוד לפני קום מדינת ישראל
— חי בתנאים טובים יותר. הריפורמה
ר,אגרארית שינתה תמונה זו במידה רבה
והיא משנה אותה עוד יותר, בקצב מסחרר.
אין כיום אזורים שלמים, שגודלם כגודל
ישראל כולה, המוקדשים לגידול יחיד. ב־חסום
מננדס, למשל, מגדלים, מלבד הסוכר,
גם עגבניות, פלפל, בצל ופירות שונים.
״מטרתנו,״ הסביר לי אחד מראשי אינר״א
(המוסד הלאומי לרפורמה אגרארית) ״היא
לא רק לתת את האדמה לאיכרים ולהבטיח
להם קיום צודק• חשוב לא פחות בשביל
קובה׳ הוא לשחרר את עצמנו מן התלות
בתוצרת חקלאית זרה. אנחנו רוצים לספק
את כל צרכינו בחקלאות ואף לפתח תעשייה
מקומית.״ עבור קובה, הארץ הברוכה
בשפע של מים, באדמה ניפלאה ובשמש
לוהטת, תהיה זו משימה קלה מאוד, יחסית.
כיום
היא מייבאת בצל מישראל, חיטה
מקנדה, חלב משומר מברית־ד,מועצות, ירקות
מיובשים מד,ולאנה כל אלה אפשר
לגדל במקום. על־ידי כך תוכל קובה לא
רק להבטיח עצמאות כלשהי במחייתה, אלא
גם להשתחרר מן התלות בתנודות של שוק
הסוכר העולמי — ואף להבטיח עבודה
רצופה לחמשת מיליוני האיכרים שלה.
חוק הריפורמה האגרארית, שהוחק לצורך
זד, לפני שנה וחצי והנושא את חתימותיהם
של ראש הממשלה פידל קאסטרו,
שר החוץ, שר המשפטים ונשיא הרפובליקה,
קובע:
6לפני המהפכה החזיקו 1.5אחוז
מבעלי הקרקעות ב־ 46 אחוז מן האדמות
החקלאיות.
6מעתה לא יוכל אדם אחד, או חברה
אחת, להחזיק יותר מ־ 4000 דונאם, אלא
אם הוא מעבד אדמות אלו ביעילות כזו,
שיבולן מגיע לממוצע הלאומי, בתוספת 50
אחוז, במקרה זה, יוכל להחזיק עד 13400
דונאם. משוחררים מהגבלה זו הקואופרטיבים,
הזכאים לחלקות גדולות הרבה יותר
של אדמה.
ס כל יתר האדמות — מעל למינימום
שמותר לאדם 1או לחברה להחזיק — עוב
רוח לבעלות המדינה, תמורת תשלום פיצויים
לבעליהן, בשסרי־חוב ל־ 20 שנה מראש.

כל משפחת־איכרים זכאית למינימום
חיוני של 266 דונאם.
• איכר או פועל חקלאי, שאין לו,
עדיין, המינימום החיוני הזה, יקבל חלק
מאדמות המדינה או מן האדמה שעליה עבד
עד כד, כפועל ואשר הוחרמה מבעליה,
מפני שהיא עולה על המאכסימום החוקי ש,
מותר
לו להחזיק.
9לאיכרים זכות לרכוש בכספם, מן
המדינה, תוספת של אדמה, עד למאכסימום
של 665 דונאם, בתנאים נוחים.
• אסור למכור את הקרקע — אלא
למדינה. אפשר להעבירה אך ורק בירושר״
בתוך המשפחה.

פידל קאסטרו, דו קטור
למשפטים, שבגיל 26
עמד בראש קבוצ ת סטודנטים ואנ שי רוח,
אשר פלשה לקובה של באטיסטה. היתת זו
התחלת המרד, שהביאה או תו ל שלטון לפבי
שנתיים בדיוק, ב היו תו בן .32 לזכר קרבות
המורדים בהרים, נ שבע לא לגלח את זקנו,
נתן ב כן כינוי לכל לוח מי הסיירה מאסמרה,
לוס בארבודוס, כלומר — המזוקנים.

המנהיג

בהשתייכות למחתרת. ערב אחד, בהיכנסו
לקולנוע, ניגש אליו קצין משטרה והחל
מתקוטט עמו. כעבור דקה שלף הקצין
הפרובוקטור את אקדחו. האח השני, שראה
זאת, ניסר, להתנפל על הקצין. שני האחים
נורו ונהרגו במקום. עתה תלויות תמונותיהם
על קירות בית־הספר של הקואופרטיב
הנושא את שמם.
בית־הספר כשלעצמו הוא מוסד למופת.
רחב, נקי, יפה. החוק מחייב לימוד חינם
חובה מגיל שלוש עד גיל .14 ואומנם,
בכיתות בית־הספר, אפשר לראות פעוטים
לומדים את הא״ב. אפשר גם לראות נערים
ונערות בני שמונה ו־ 13 יושבים בכיתה
מיוחדת ולומדים גם הם את הא״ב. בימי

באטיסטה לא הלכו לבית־ספר.
רוכה כדלי
האחים סאים הוא קואופרטיב של מגדלי
איכרים בקואופרטיב חסום מנגדם טבאק, כשלוש מאות קילומטרים ממערב
1 7גרים בחושות עלובות, בעלות גגות להבאנה, באזור פינאר דל ריו. נכנסתי
של עלים מדקלי־הקוקוס. הצריפון העלוב לבית שבחרתי במקרה. אשה שחורה, לבושה
ביותר במעברת סקיה עולה לאין ערוך על שימלה צבעונית נקיה, ישבה במרפסת
ועילעלה בשבועון מצוייר. היא הציגה את
חושיה אלה. יש חשמל — וזה הכל. אין
מים בבתים, אין בית שימוש, אין אמבטיה. עצמה כטופאסה יאנז ,35 ,שנולדה לא
אין חלונות ורק שתי פתחי־הדלתות משמ רחוק מכאן. מילדות עבדה במטעי הטבאק,
התגוררה בחושה הרגילה של הפועלים
שים לאיוזרור. הסביר פליקס קרוס,28 ,
שנולד במקום זה ועבד עבור בעל האחוזה החקלאים של קובה. אחרי הריפורמה האג־הקודם,
מגיל שמונה :״הבתים באמת נור רארית הצטרפה, עם בעלה ותשעת ילדיהם,
לקואופרטיב זד״
אים. אבל כיום יש לנו אוכל, כל 365
לפני חצי שנה נכנסו לביתם החדש:
הימים של השנה. יש לי זוג נעליי ט ובגדים
שאני מחליף אחרי העבודה. ויש לנו גם שלושה חדרים מרוהטים בטעם — ובתוכם
תיקזות.״
חדר אחד מרוהט במיטות־קומה, כמו באוניה,
עבור -הילדים. קודם ישנו ארבע־התיקווה
המיידית של קרוס ויתר חברי
הסוס מננדם גלויה לעין. היא מונחת בשדה חמשה במיטה אחת. יש מים זורמים בבית,
הפתוח, סמוך לחדשות העלובות. אלה הם אמבטיה ושני חדרי שימוש. במיטבח עומד
תנור־גאז מבהיק. טומאסה עצמה אינה
יסודות הבתים החדשים של תושבי המקום.
הקואופרטיב שלהם נוסד לפני שמונה חוד עובדת בשדות: יש לה מספיק עבודה עם
שים בלבד. הם מקווים כי במלאת שנה הילדים.
ליסודו, יוכלו כבר החברים הראשונים
הבית אינו דומה לבתים הנבנים בישראל
להיכנס לבתיהם החדשים. את הבניה יממנו
במיסגרת השיכון העממי, או דיור לעולה,
מריוזחי הסוכר שלהם.
למשל. זהו בית חד־משפחתי, המוקף גינה,
ואשר ברובעים מסויימים של רמת־גן והראפשר
לדבר על תוכנית הבתים של חסום
צליה היו מגדירים אותו בחווילה. באחד המננדס:
כדאי יותר לתאר את המציאות של
חדרים עמד דלי פשוט ובתוכו — שלושה
קואופרטיב אחר, ותיק יותר. זהו יישוב
(המשך בעמוד )22
על שם האחים לואיס דסרחיו סאיס, ז ר

080*1

א 3שיס
ח גנ דשהב ^ו׳ גו ־ ס
כאשר נכנם ראש־הממשלה, דויד כן
גו ר מן לבנייני תאומה, בפתיחת י הקונגרס
הציוני, עברה לפתע השמועה בין הנוכחים:
״הוא הולך עם לבון.״ השמועה עוררה
התרגשות רבה באולם, אולם ישראלי שנוכח
בסביבת תפוצת השמועה העמיד את
הצירים הזרים על טעותם :״זה לא״לבון,
זה נבון, מזכירו של ביג׳י עלייתו
של פגחם לכון אל במת המוזמנים של
הקונגרס לא עברה בלי פרשה. לפי התוכנית
היה עליו לעלת יחד עם חברי הוועד הפועל
של ההסתדרות הציונית בשעה שמונה ועשרים.
לבון עמד על כך כשיעלה יחד עם
הנהלת הקונגרס וחברי הממשלה בשמונה
וחצי. לבסוף נמצאה פשרה• הוא עלה בשמונה
עשרים וחמש — לבד ציר
חרות בקונגרס הציוני, ד״ד יוחנן כא״
דר, ערך את חשבון הזמן שהוקצב לנאומים
בקונגרס ביחס למספר הנואמים שביקשו
רשות דיבור ומצא שלרשות כל
אחד מהם תעמוד דקה וחצי. אמר באדר:
״זה יהיה קונגרס של קריאות ביניים
היערן עמיהוד גור, שסולק בזמנו ממשרתו
כדי לפנות מקום לשרון וייץ, חזר
לפני שבועות מספר ארצה אחרי שפעל משך
שנתיים כמומחה־יעור של האו״ם באמריקה
הלאסינית. השבוע יצא גור שוב את הארץ,
בדרכו ליוזן, לתקופה של ששה שבועות.
מסתבר כי הוא יצא לפי הזמנתו של חבר
הפרלמנט הבריטי נואל כייקר, שהוא מצאצאיו
של לורד ביי רון. השניים נפגשו
באתונה, יצאו משם לטירתו של ביירון,
האיש שמילא תפקיד חשוב במלחמת השחרור
היוונית נגד התורכים. הטירה שוכנת
על אי קטן ליד אתונה. המשימה שהטיל
בייקר על גור: לערוך סקר לשיקום כל
האי מבחינת השבחת הקרקע והייעוד.

בב׳שד. דיגידומ טי ת
אחד מראשי תנועת החרות באילת• ,כמד
אל מלצר, פיתח תיאוריה מקיפה על
חוכמת שלמה• טענתו: שלמה קיים את
השלום במרחב על־ידי כך שנשא לאשר.
את בנות כל המלכים בארצות השכנות.
הסיק מכך את המסקנה האקטואלית ח״כ
חרות, ד״ר שמשון יוניצ׳מן :״חבל
שדויד בן־גוריון מעדיף את פולה על פוליגאמיה״
נתיב של יסורים עוברת לאחרונה
אהת מנשות החברה האהודות בתל-
אביב: מאלה, אשתו של הרופא־סופר ד״ר
יעקד וייכשל. מאלה, חובבת מושבעת
של כלבים וחתולים, ראתה שאחד מששת
חתוליה אינו מרגיש בטוב. בנסותה לדחוף
מזון לפיו, נשך החתול את אצבעה. מכיוון
שבעלה חשש פן החתול נגוע בכלבת, מיהרה
מאלה להפקיד את חית־הבית בידי
המוסד הוטריאנרי הממשלתי, קיבלה בעצמה
מספר זריקות מכאיבות נגד כלבת.
כעבור יומיים הופתעה על־ידי מכתב ממשלתי,
שאיים עליה בעונש מאסר, אם לא
תמסור את החתול מיד לוטרינאר הממשלתי
לתקרית דיפלומאטית גרם כמעט
כתב הג׳רוזלס פוסט, פול כהן. כהן, שנשא
לו לאחרונה אשה, בילד, את ירח-
הדבש שלו במלון מפואר בציריך שבשוויץ.
כשיצא לטייל עם אשתו החדשה לגרמניה,

0 9ו>ן*

כ.ב : .ערומה, ב,ההליך של הלבשה, לבושה למהדרין
הרבנות איימה בהפגנות
קיבל ממכבסת המלון חבילת־בגדים, מאחר
שמסר את בגדיו לכבוס. רק כעבור מספר
ימים, התברר לו, בגרמניה, שקיבל חבילה
לא לו. הוא הודיע על כך למלון בציריך,
ובעלת מלון זה גילתה לו כי הציל את
העסק שלה מאסון גדול: חבילת בגדיו של
כהן נמסרה בטעות לדיסלומאט מצרי ש־התאכסן
באותו מלון, ואילו כהן לקח את
בגדיו• המצרי ראה כמובן בטעות זאת
מעשה־חבלה מכודן מראש, הגיש תלונה
למשטרה ותביעת פיצויים נגד בעלת־המלון
על סכום של כ־ 150ל״י. ערך החבילה
האמיתי, בה היו כמה חולצות ישנות, כ־30
ל״י חלוקת היין הפומבית של בעל
מסעדת שמש הירושלמית, יחזקאל שמש,
ביום ־הולדת בנו של השאח הפרסי, לא
היתד. לשווא. השבוע קיבל שמש מכתב
מטהרן, במעטפת בית־המלכות הפרסי, בו
מודה לו השאח על איחוליו ועל המחודד,
שעשה למענו ירח־דבש מקורי בילה
השבוע משה גרי, בנו של יעקב גרי,
מי שהיה שר המסחר והתעשייה. גרי
הצעיר, המשמש מזכיר מועדון הגולף בקיסריה,
שהה משך כל ירח הדבש שלו
על מיגרשי־הגולף, כשהוא ורעיתו צועדים
על הדשא וחובסים בכדור.

מטצ טי על כ. ב.
״העסק הביש״ של רחוב דיזנגוף עומד
להסתיים. המדובר, כמובן, בפרשת מסעדת
קליפורניה. הרמטכ״ל ישאר על כנו. אייכי
נתן עומד לרכוש את חלקם של שותפיו
במסעדה, בסכום המגיע לרבע מיליון ל״י,
ולנהלה מחדש. לפני שיכניס שיפורים במקום,
עומד אייבי לערוך סקס הלודיה למסעדה
הקיימת. יהיה זה הנשף המוזר של
השנה. המוזמנים יצטרכו ללבוש שחורים.
יהיה עליהם לחסל את מלאי המזון שנשאר
במסעדה ולנפץ את כליה לתוך קבר מיוחד
שיכרה במקום שחקן התיאסרוך הקאמרי
לשעבר, תיאודור ביקל, גרם
לסערה עצומה במלחמת הגזעים בארצות־הברית.
בכינוס השנתי של איגוד שחקני
הבמה האמריקאים, הציע ביקל שהשחקנים
יחרימו כל אולם בו נהוג להפריד בין
הצופים הלבנים והכושים. הצעתו התקבלה

ח ש בו(]

• ש ר ־ החקל או ת, משה דיין, על פעולתו של שר־החקלאות משה דיין:
״הרחבת הדייג בים־סוף היתד, הפעולה החשובה ביותר של ממשלת־ישראל בשנת
״.1960
• היומץ ״ ה בו ק ר ״ ,בדווחו על ישיבת הממשלה, בה הוגשו לשרים מסקנות
ועדת השיבעה :״ביממה האחרונה הצליחו להניא את גברת גולדה מאיר לבל תתפטר,
אבל ניתן להבין שד,שהייתה של ההתפשטות אינה בשום פנים ויתור על כוונה כזו.״
@ ר ה הליפרין, נשיאת ׳הדסה העולמוית, בהגיבה על דברי דויד בן־גוריון, שכל
מי שגר בחוץ־לארץ הוא חסר אלוה :״האם האלוהים שלנו הוא אלוהים גיאוגראפיי!״
• ש מו אלל בי א, איש עין־חרוד, במאמר־השמצה נגד פנחס לבון שפורסם
בדבר לפי בקשתו של דויד בן־גוריון :״דויד בן־גוריון — באמת רובץ עלי חטאת,
שמינה את הלזה בתור שר־הבטתון. מחטא זה לא יטהר עצמו ראש מדינתנו במשך
כמה שנים גם אם נסלח לו על שגגה.״
• ח ״ במפא ״ יישראלק רג מן, בישיבת מזכירות מפא״י :״פעם שיחררה
מפא״י את הממשלה מלבון, עכשיו על הממשלה לשחרר ממנו את ההסתדרות.״
• ח ״ במפא ״ י ע קי ב א גו ברץ, בתשובה לתביעת פנחס לבון שמפא״י
תנהג בדין אחד לגביו ולגבי ביג׳י :״כמובן יש דין אחד לכל חברי המפלגה, אבל
מהו הדין — את זה המפלגה קובעת.״

וזכתה לתגובות אהדה בעתונות האמריקאית
שחקן האהל לשעבר, ודוגמן־הפירסום
אוסקר שמיר, נעלם במפתיע מהארץ,
בהשאירו אחריו חובות. חבריו לתיאטרון
שחיכו לו בכסית בשעה הקבועה לנסיעה
מחוץ לעיר, נאלצו לגשת לדירתו על מנת
לברר את סיבת אי־הופעתו. אחרי הדפיקה
הראשונה בדלת, יצאה בעלת־הבית באומרה:
״אוסקר נסע הבוקר לקנדה זיווה
שפירירודן זכתה בתפקיד ראשי בסרט
האמריקאי סאמאד, שיוסרט כולו באיי הפיליפינים,
לשם טסה השביע. סיפור העלילה
עוסק בתקופת כיבוש הפיליפינים בידי
הספרדים. זיווה משחקת תפקיד של אסירה
באוניית־אסירים הנשלחת לאי סאמאר. את
ימי־חוסשתה מתכננת זיווה לבלות בד,וגג־קונג
אברהם (״סורמללו״) ג׳נה,
הדמות הירושלמית הידועה, בעל מועדון־
הלילה ונהג־המונית לשעבר, ידוע כלץ
לכל שעה. תמיד יש בפיו סיפור מבדח או
אימרה קולעת. אולם אפילו ידידיו הקרובים
ביותר אינם יודעים כי מאז הקמת
המדינה נושא סורמללו על ליבו נטל של
צרות, אותן אינו מספר לאיש. כשנה לפני
הקמת מדינת ישראל השקיע סורמללו את
כל כספו ברכישת מסעדה ברחוב בן־יהודה
בירושלים. כאשר פרצו המאורעות, הוחרמה
המסעדה והפכה למועדון החיילים
נחשון. עד עכשיו עלו כל מאמציו הממושכים
של סורמללו להחזיר לו את המקום
בתוהו. הוא אפילו לא זכה באיזו שהוא
תשלום כפיצוי לטיפול יסודי ביותר
זכתה השבוע בתל־אביב כוכבת־הקולנוע
הצרפתיה בריג׳יט בארדו. כאשר הוצגה
תמונת־ענק של גבה החשוף בחזית קולנוע
סוגרבי, כפירסומת לסרטה החדש האמת,
קיבלה הנהלת־הקולנוע הוראה דחופה ממד
כיר המועצה לביקורת סרטים ומחזות להסיר
מיד את התמונה. למרות שאותה
תמונה עצמה מופיעה בסרט וגם בתצלומי-
הפירסומת הקטנים, קיים סעיף מפורש
בחוקת המועצה, האוסר לפרסם תמונות־עירום
מוגדלות. אותה שעה הגיעה המשטרה
לבנין הקולנוע, כדי להסיר את תמונת
העירום. לדברי המשטרה היה צורך בהסרת
התמונה מאחר שהרבנות הראשית איימה
לערוך הפגנות מול הקולנוע. לבסוף מצא
מנהל הקולנוע, גכי מוגרבי, פשרה.
פעוליו טיפסו על בריג׳יט, כיסו אותה בבד
כחול. כאשר החל הגשם ביום ראשון, ניצח
הטבע את הרבנות: הגשמים והרוחות הסירו
את הבד מגופה של בריג׳יט ישראלים
מגיעים לכל מקום ולכל תפקיד• כתב הקולנוע
הישראלי שאול בן־עטר, הסך
לסוכן סירסומת של חברת סרטים אמריקאית
בספרד, דווקא.

בדי ח ת השבוע
סיפר השבוע הצייר גרשון גרא :
אמריקאי בגיל העמידה נכנם לבית־מלון
אמריקאי ודרש חדר עם שתי מיטות. מאחר
שלא בא בלווית אשתו, ואף לא בלווית
גברת אחרת, שאל השוער אם אינו מסתפק
בחדר של מיטה אחת, שמחירו זול הרבה
יותר .״אני משלם!״ ענה האיש ברוגז ,״תן
לי חדר של שתי מיטות.״ גם למחרת היום
לא הופיעה שום אשה, ושוב סירב האיש
לעבור לחדר של מיטה אחת. לבסוף, כעבור
שבוע, לא יכול השוער עוד להתאפק ושאל:
״למה, בכל זאת, אתה צריך חדר של שתי
מיטות, העולה כפליים?״ השיב האיש :״אה,
ההרגשה הזאת — להתעורר בבוקר ולראות
שהמיטה השנייה ריקד!,״
ספ1רט כדן רגל
האלופה הזועמת
״שבת שחורה לתימנים!״ זו היתה הדיעה
שרווחה השבוע בכרם התימנים בתל־אביב
ובשכונת שעדיים הרחובותית. בי קבוצות
הכדורגל של שתי שכונות אלו, נחלו השבת׳
אחרי תקופה ארוכה, את תבוסותיהן
הראשונות על מיגרש הכדורגל.
היה מעד,ו דומה בגורלן של שתי קבו־צות־שכונה
אלו — שמשון תל־אביב ומכבי
שעדיים. שתיהן משחקות השנה בפעם הראשונה
בליגה גבוהה יותר מזו ששיחקו בה
בשנה שעברה. שמשון החלה רק השנה את
משחקיה בליגה הלאומית ושעריים חזרה
ב־ 1960 לליגה א׳ .כל אחת מהן היוותה
הפתעה — בליגה שלה.
שמשון לא הפסידה עד השבת אף אחד
במשחקיה בליגה הלאומית, ואילו שעריים,
המובילה בראש טבלת ליגה זר, לא נחלה,
עד כה אף היא אפילו תבוסה ב־ 12 משחקיה.
רק השבת נשברה שרשרת המזל של שתי
הקבוצות האלה גם יחד. שמשון הפסידה
במשחקה נגד מכבי פתח־תקוה בשעור ,3 :0
נחלה את הפסדה בכבוד. ואילו מכבי שע־ריים
הפסידה במישחקה נגד הפועל מחנה־יהודה
בשעור .3 :2אלא שקבוצה זו לא
היתד, מוכנה להשלים עם כישלונה.
מאג? יזוך־עדתי. מה שהרגיז את
אנשי שעריים במיוחד היתד, העובדה שההפסד
בא להם מרגלי הקבוצה התימנית
השנייה בליגה א׳ .הקרב בין שתי קבוצות
אלה פירושו לא רק מאבק על נקודות, אלא
גם מאבק פרסטיג׳ה תוך־עדתי. וכך קדה,
כשהמישתק עמד דקות מספר לפני סיומו
בתוצאה 3 : 2לטובת מחנה־יהודה, ששחקני
שעדיים אבדו את עשתונותיהם׳ גרמו למהומה
גדולה ולהפסקת המישחק — דבר
׳העלול לעלות להם ביוקר.
היה זה בדיוק שלוש דקות לפני הסיום.
השופט פסק בעיטת־קרן לזכות שחקני שעדיים.
הם ראו בבעיטה זו את ההזדמנות האחרונה
להשוות את ׳התוצאה ולזכות, לפחות,
בנקודה אחת ובכתר של מסיימי הסיבוב
הראשון בליגה ללא כל הפסד.
כל שתקני שעדיים, מלבד השוער, הצטופפו
סביב שער מחנה־יהודה. בתחום
16׳המטר שלפני השער היו למעלה מ־15
שחקנים. בעיטת הקרן נבעטה, ותריסר שחקנים
התרוממו אל הכדור. איש לא יכול
היה לראות מה קרה בדיוק, אבל הכדור
היה בשער. שחקני שעדיים החלו ל׳התחבק
ולהתנשק. לפתע החווירו: שופט המישחק,
דוד שפירא, הורה לפסול את השער, טען
כי הוא הובקע ממכת־יד של חלוץ שעריים
יצחק מזרחי.
תוך כדי התאוששות ׳הסתערו שחקני שעדיים
על השופט, ניסו לשכנעו, בתנועות
ידיים ובצעקות, שיחזור בו מפסילת השער.
כשהשחקנים החלו למשוך בבגדיו של
השופט ולהשמיע נגדו איומים, חזה שפירא
את העלול לקרות. בטענה שהוא הולך לד,־
תיעץ עם שופט הקו סנה אל מחוץ למיגרש
— וניצל את ההזדמנות כדי להמלט לחדר-
ההלבשה ולבקש את חסות המשטרה.
כדורגלני שעדיים השלימו בינתיים עם
מה שקרה: אולם אוהדיהם, שבאו במאו־תיהם
למיגרש סירבו להשלים. הם הצטופפו
סביב חדר־ההלבשה, איימו על השופט
בקולי־קולות. תגבורת משטרה שהגיעה ל-
העודס חז ה 1216

מערש הפתח־תיקוואי הצליחה להוציא את
שלישיית השופטים בדרך צדדית.
בית״הדין של ההתאחדות לכדורגל יצטרך
להחליט בימים הקרובים אם להעניש את
מכבי שעריים ובאיזו צורה. אולם המגוחך
הוא שקבוצת שעריים הפסידה את שמה
הטוב דווקא בקרב שלא שינה לגביה בנד
אוניה. גם אחרי ההפסד היא נשארה אליפת
הסיבוב הראשון.
האוהדים של הקבוצה לא איבדו את קור־רוחם
:״כשם ששמשון יצא בשלום מצרה
דומה, כן נצא גם אנחנו,״ אמרו בבטחון.
איגרוף אשור להרגיז
שמואל גרין הוא מתאגרף־טירון בהפועל
תל־אביב. יחד עם מתאגרפים אחרים, עלה
גרץ בליל־שבת האחרון לזירה שהוצבה
בקולנוע נוגה היפואי כדי להשתתף בתח־רות־איגרוף
גדולה. אולם בעוד שחבריו ספגו
מכות והיכו על הזירה׳ ניצחו או נוצחו
וירדו ממנה לקול תשואות הקהל, נאלצה
המשטרה להתערב כדי להוריד את גרץ
מהזירה בכח.
גרין התמודד עם יצחק אברהם ממכבי
רמת־גן. כבר מכותיו הראשונות לא מצאו
חן בעיני שופט הזירה הבינלאומי אברהם
גרונובסקי. המתאגרף־הטירון לא ידע להבחין
בין מכות חוקיות ובלתי־חוקיות והשיפט
נאלץ לעצור בעדו מדי פעם.
התערבותו של השופט הרגיזה את גרץ
עד מאוד. תחילה, רק גער בו על שהוא
מפריע לו, בהחלטותיו׳ להכות ביריבו כרצונו.
לבסוף נעלב גרין עד עומק נשמתו,
הסתער על השופט להכותו.
קהל אוהדי האיגרוף, שבדרך כלל שש
לכל תיגרה, יצא הפעם לעזרתו של השופט.
מספר צופים קפץ אל הזירה כדי להפריד
בין המתאגרף לבין השופט. גדין היה משולהב
עד כדי כך שהיכה בכל מי שניסה
לקרב אליו, כולל חברו לאגודה׳ המתאגרף
הוותיק דוד לוי.
רק כשנכנסו לזירה גם מספר שוטרים,
חזרה שלותו של גדין אליו, והוא קיבל
בקור־רוח את פסילתו .״אני לא אשם,״
התנצל ״השופט הזה הרגיז אותי.״

**קוריות, הגיון, התמדה, סבלנות. יש כאן לדעתי כל
התקוות שתגיע למטרותיה הנשגבות, אם תמשיך כפי שהתחילה:
היצירות אשר חיברה בזמן האחרון מבטיחות לנו זאת.״
את הדברים האלה כתב המלחין הישראלי הנודע פאול בן־חיים אודות
פסנתרנית ומלחינה ישראלית חדשה.
המלחינה עליה נכתבו דברי השבח הללו שיחקה השבוע עם
חברותיה בחצר בית־הספר היסודי יהודה המכבי בתל־אביב. היא
לא היתד, שונה מיתר הבנות. היא רק היתד, שקטה מעט וביישנית
יותר.
״יש לנו רבות כמותה,״ אמר עליה מנהל בית־ספרה יום אחרי
שהופיעה בקונצרט־הבכורה שלה בפני קהל נלהב, בנגנה כמה
מיצירותיה, פרי־עטה. קביעה זו היתד, מוגזמת. לפחות מבחינה
אחת שולמית רנד יחידה במינה — ולא רק בין כותלי בית־הספר
יהודה המכבי כי אם במדינה כולה: היא בגיל 13 בלבד, אך נחשבת
למלחינה גאונית. יצירותיה הגיעו עד לאופוס מספר .29
יחד עם זאת, המלחינה היא ילדה ככל הילדות, תלמידה מצטיינת,
המשתובבת עם התלמידים ומשתתפת בכל פעולותיהם. אין היא
רוצה בתשבחות ושירי הלל. שולמית רנד בחרה להגיע לפסגה בדרך

הקשה.

פסנתר במקום שמרטף

<1י< —1זזו*וונ3ס*,680ו1זזו><>,8וזז*3ז88
**9׳ ולמית החלה בדרכה הקשה בגיל שש. עד אז לא שמו
הוריה לב לעובדה כי ילדתם יוצאת־דופן, אף־על־פי שבמקום
לדבר היא נהגה לשיר. בגיל שש ביקשה פיתאום שיקנו לה פסנתר.
היא לא הציגה את דרישתה באופן סתמי אלא אף הציעה להוריה
דרך נאותה כיצד לממן את רכישת הפסנתר: הקטנה גילתה להורים
המופתעים שהיא יודעת כי הם משלמים לשמרטף עבורה, כשהר
יוצאים לבלות .״אני אהיה גיבורה. אשאר לבד ואת הכסף תקחו
בשביל לקנות את הפסנתר,״ הציעה.
נגד הצעה מקורית ונועזת כזאת לא יכלו ההורים לעמוד. הם
הידקו את החגורה וכעבור חצי שנה היה בבית פסנתר.
מאז לא ידעה הילדה עוד שירים בלי מנגינה. יום אחד היא
באה אל אמה וזמזמה את שיר השיכורים מתוך אי המטמון. האם,
שידעה כי לשיר זה אין מנגינה, שאלה את בתה היכן שמעה את
המנגינה שהיא מפזמת .״מה זאת אומרת,״ ענתה לה הילדה ,״את

היא הובאה למומחים מוסיקליים, אשר קבעו כי יש לה שמיעה
אבסולוטית. מורתה לפסנתר, מרים בוסקוביץ, העבירה אותה לידי

גאונית בת 13 ניגנה השבוע; כמה ם־ 29 יצירותיה וסמנה•
גולף החובטים הגדולים
אלפי אזרחים ישראליים החפצים לעשות
חיים ולבלות עם החברה הגבוהה, יוכלו
לעשות כן׳ חינם אין־כסף, ביום שני הקרוב•
יהם יוכלו לעלות על אוטובוסים שיעמדו
לרשותם בערים הגדולות ולנסוע למי-
גרשי־הגולף של קיסריה. שם, על כרי הדשא
הירוקים המפוזרים על החולות, יוכלו
לשהות במחיצתם של בני משפחת־רוטשילד
שיתקבצו לצורך זה מכל חלקי תבל, ואף
לטייל בחברת הלורד רוטשילד מאנגליה ושר
החינוך אבא אבן, על האחו המטופח.
עצם הטיול הזה פירושו ספורט. כי בגולף׳
בניגוד לענפי ספורט אחרים׳ אפשר
לצפות במישחק רק תוך־כדי הליכה בעקבות
המשחקים, לאורך מסלול של שבעה קילומטרים.
המאורע
שיאפשר לאזרחים פשוטים ועניים
לחדור לתחום המועדון הסגור ולחזות
במישחק, העולה למשתתפיו, מדי שעה, כעשר
לירות׳ יהיה הפתיחה החגיגית של מועדון
הגולף בקיסריה. התחרות בין הלורד
רוטשילד ושר החינוך תהיה רק אטרקציה
קצרה. האירוע המרכזי של פתיחה חגיגית
זו, תהיה תחרות בין שני אלופי גולף —
מהמפורסמים בעולם.
100 מטר לחכמה. יתכן ששמם של
סם סנץ והרי וויטמן ידוע מאוד בין חובבי
הגולף בעולם, אולם בארץ שמעו עליהם
רק מעטים. סניד ׳האמריקאי וויטמן האנגלי
נמנים בין בעלי החבטות החזקות ביותר,
בין שחקני הגולף הבינלאומיים. כלומר —
הם מסוגלים להעיף את כדור־הגומי הנוקשה
והקטן במכת מחבט־גולף אחת, למרחקים
גדולים ביותר. סניד, שהרוויח עד כה
300 אלף דולר בתחרויות־גולף מיקצועיות׳
מסוגל להעיף את ׳הכדור על פני 18 מסלולים
באורך שיבער, קילומטר, ב־ 59 חבטות.
ויטמן עושה זאת ב־ 58 חבטות.
כלומר: כל חבטה של כל אחד מן השחקנים
מעיפה את הכדור למרחק שלמעלה
ממאה מסר.
אלה שירצו לצפות במשחק בין השניים,
יצטרכו להצטייד בסלי־מזון או בכריכים.
הזמן ׳המשוער של המישחק הוא שלוש וחצי
שעות.
העולם מזה 3ז 10

״אינני

ילדת

לא מרגישה שזאת היא המנגינה של השיר הזר? ,תיכף מרגישים
שזאת היא.״
למורה, שלימדה לנגן בפסנתר היתה מביאה בכל שיעור מנגינה
לשירי־ילדים, אותם היתד, מוצאת בספרים. פעם שלח המורה שניים
מהשירים לקול ישראל. הם שודרו בביצועה של מקהלת ילדים.

בעלה אלכסנדר אוריד, בוסקוביץ, כדי שילמדה קומפוזיציה.

יצירות מתקופה מאוחדת

ולמית למדה את התורה ואף שיננה אותה בפועל! היא
כתבה שירי־ילדים וסונטינות לחליל (כלי האהוב עליה במיוחד)
ויצירה לכינור ולפסנתר. עד שלפני זמן מה ישבה וחשבה מה
תענה אם ישאלו אותה ביום מן הימים כמה יצירות הספיקה לכתוב.
הילדה בת ד,־ 13 החליטה לתת מספר סידורי ליצירותיה .״אני לא
מחשיבה כל דבר שאני כותבת כיצירה. אני מחשיבה רק יצירות
מהתקופה המאוחרת,״ מדגישה שולמית בענווה.
בין כל המתנות אותן קיבל רב־אלוף חיים לסקוב לפני פרישתו
מן הצבא מצויה גם מתנתה המקורית של שולמית.
היא פגשה את הרמטכ״ל במסיבה שערכה ידידת־ד,משפחה. שולמית
הוזמנה לנגן במסיבה. לסקוב שוחח איתר, ושאל מדוע לא
תחבר יצירה שתתבסס על חזון העצמות היבשות. שולמית ענתה
שאינה יודעת מד, זה, כי בבית הספר עדיין לא למדה את ספר
יחזקאל. לסקוב לקחה לצד והסביר לד, את חזון העצמות היבשות.
שולמית הקטנה והרגישה התרשמה עד לעמקי נשמתה מסיפורו
של הרמטכ״ל, חזרה הביתה וכתבה יצירה לקול ולפסנתר. אחר־׳
כך כתבה ללסקוב כי מאחר שהבינה את החזון הודות לו, וחיברה
בעיקבות זאת את היצירה, היא מבקשת את רשותו להקדישה לו.
לסקוב שמח מאוד על הכבוד, נענה בשמחה ובחיוב.

מלחינה -כגיל 13
וי ווו— 1

,3-111,״ 1 1וו
ציוני־אמריקר״ יוצאת שולמית ר
(במרכז התנוונה, בבגדים כהים, צווארון לבן) לשחק עם חברי

בבית־הספר

זו *יוו 635י|

*י* מחאתם של ההורים כנגד כל נסיון להדביק לה את ה/תואר
ילדת־פלא, שותפת גם הילדה. בשביל מה ילדת־פלאז
אני ילדה ורוצה להישאר ילדה ורוצה להמשיך לחבר מוסיקה. אז
למה צריך לחבר את השניים ולקבל מין תוצאה מוזרה שכזאת?״
אומרת שולמית רנד בטבעיות גמורה.
״ברוב המקרים, בלתי־אפשרי להגיד כי מוסיקאי מוכשר הינו
מלחין אמיתי לפני שהגיע לגיל שלושים או יותר,״ קבע פאול
בן־חיים .״אצל שולמית רנד אפשר מצוא את כל הנתונים ההכרחיים
בשביל המלחין — כבר בגיל .13״

מדוע

השתתפתי בקונגרס הציוני הרא שון

וחצאי ־ צירים שאי נם מקבלים אוזניות
מסיבות בלתי תלויות בי, לא יצא לי
להיות ציר באיזה שהוא קונגרס מן ה־קונגרסים
הציוניים. בקונגרס ה־ ,1ה־ ,2ה־,3
ה־ ,4ד,־ ,5ה־ ,6ה־ד, הייתי צעיר מדי, מתחת
לגיל התקן. בקונגרסים ד,־ ,8ד,־ ,9ה־ ,10 וה־
,11 למדתי בגן ילדינו והגננת סירבה לשהרר
אותי, כפי שתבעה התנועה הציונית. אחר
כך, בקונגרסים ה־ , 12ה־ , 13ר 14ה־ ,15ה־
, 16ד,־ ,17ר,־ ,18ד,־ 19 וה־ ,20 סירבו לשחרר
אותי מבית הספר העממי מאותה סיבה עצמה.
אז, באה מלחמת השחרור, וכשהכל כבר
היה בסדר הפכתי פתאום להיות אנטי־ציו־ני,
ובך הפסדתי גם את ד,־ ,21ד,־ ,22ה־23
ור,־ .24 השנה, כשמתקיים הקונגרס ה־,25
הייתי קרוב להפסיד גם אותו, אבל ברגע
האחרון נודע לי, שבן־גוריון (איני כותב
ראש הממשלה מפני שענין זה מעורפל
עדיין) אמר, שלתנועה הציונית אין עתיד,
וזה העלה את האפשרות, שאולי זה הקונגרס
האחרון, ואוי לי אם אחמיץ גם
אותו, כמו שהחמצתי כבר פעמיים את קרקס
מדדנו.

כיון שהחלטתי ללכת ולראות את הקונגרס,
הלכתי וראיתי את הקונגרס. נכנסתי
לבנין הבלתי־מדשלם של האומה, כשאני

אלא רק בזכות הרעש הבוקע ממנו. זהו
רעש מיוחד במינו, המורכב ממלמול וקול
לחש, שרק לעית־ם רחוקות מתערבב בו
קול המצמוץ.
אולם המזנון היה אולם גדול, מלא שולחנות׳
ועל כל שולחן סיעה. ארבעה, חמשה
או ששה אנשים רכונים מעל השולחן, מתלחשים
ומסתודדים. על מה מסתודדים שם?
את הדבר הזה רציתי לגלות. כיידן שהצגתי
עצמי כציר ציוני נסיתי לדחוק את עצמי
לתוך הקבוצות המתלחשות, אך כל אימת
שהתקרבתי, היו מיד מפסיקים לדבר. רק
פעם אחת הצליחה אזני לגנוב חצי משפט:
— ,חמישה מנדטים זה בדיוק עשרה פרצג־סיס
וחצי והשתתקו.
בסוף ניגש אלי יהודי אחד ושאל אותי
באידיש:
•אתה ציר לקונגרס?״
״כן,״ עניתי.
,למה אתה משקר?״
״אני משקר? מאין לך שאני משקר?״
״מפני שאני מכיר את כל הצירים, וכל
הצירים מכירים אותי. אתה הושב שאתה
תצליח לסדר אותנו? אתה שוכח, שאנחנו
היינן צירים גם בקונגרסים הקודמים, ואחרי

המהפכני, לקפיטליזם היוצר ולחנוונות ד,גו־נד״
ומסיבה זו, אין לי מספיק דם לעשות
מהם פרודיה ועלי להסתפק בציטוט.

דונמה שד פרתה ציונית פזריה
ישר מן הקונגרס

,ה תנו ע ה הציוני ת ינקה את כוחה מ מצוקת
הגולה וממ קו רו ת יניקה שהוכנו ו הוכ שרו
במשך דורות. מקור יניקה זה דלל ב תפוצות
עצמן והוא הולך ודועך. ויש לע שות
פעולה גדולה ל שיבת העם לציונו ת —
להכשרת העם ויהדות המחר, זה הדור
הצעיר שבגולה. ב מקו ם מצו ק ת הגולה יהיה
למקור היניקה החדש — ודאות הגאולה
וקיום האומה.״

כך ישבתי ביציע, והקשבתי למסע היגון
של המדינה־בדרך־חזרה, והסתכלתי בתמונתו
הגדולה של בנימין (תיאודור) זאב (ודלף)
הרצל 44 הניצבת בקצה הבמה. בראותי
את זקנו של הרצל, היו עולים בי הרהורים
וזכרונות ילדות על זקנו של הרצל בספר
מיקראות שעליו הייתי מתאמן בציור ובכתבה
תמה.
אחר כך,הקשבתי לשמחה הגדולה שאפפה
את באי הכנס כאשר עלה על הבמה

יחיאל דהבני כקונגרס ה־5צ
״יש פד, ענין כזה, שיש צירים שלמים
ויש הצאי־צירים. הציר מקבל נורא יחס,
והחצי־ציר או הסגן־ציר, רק חצי יחס. למשל:
אוזניות. הציר השלם מקבל אזניות
והסגן־ציר — לא מקבל. ככה זה גם עם
תיק ציר, שהוא לא מקבל, ואינפורמציה
נותנים לו רק חצי, ועוד כל מיני דברים
בלתי חשובים. לפעמים הם בסדר, אבל לפעמים
הם לא מסכימים, ודורשים אוזניות,
תיקים ואת כל האינפורמציה. אז מה אני
יכולה לעשות? רק להסביר ולהסביר ולהטיף
להם ציונות.״
לא הייתי מאמין שבקוגגרסיס הציוניים
נהוגה אפליה חמורה כזו בין צירים וחצאי־צ־רים,
אך התנחמתי בכך שממילא זה אולי
הקונגרס האחרון, מפני שבן־גוריון אמר,
שלציונות אין עתיד — וכידוע, מצליחים
נבואותיו של בן־גוריון, כשאינן נוגעות
לפרשת לבון, להתגשם.
ברגע שהרהור זה עולה במוחי, מתקרב
אלינו איש זקן עם שפם לבן עבה.
״תפוס אותו מהר!״ קוראת אלי נערת
המודיעין .״זה העגלון של הרצל!״ ברור
לכל אחד שתפסתי אותו מהר, כי חבל
להשמיט מציאה כזו מהיד. המתארים אתם
לעצמכם מד, זה? עגלונו של הרצל!
עצרתי את יחאל דד,בני 82 שאלתי אותו
אם הוא ציר לקונגרס .״בטח! בטח!״ ענה,
והוציא מיד את ארנקו כדי לשלוף משם
שתי תעודות חשובות: מכתב ממנהל הרכבת
ותדפיס של תצלום. במכתב של מנהל
הרכבת היה אישור נסיעה חופשי ברכבות
ישראל שהסתיים במלים אלה :״ב מו חני ש׳
לבותיהם של מבקרי הכרטיסים ברכבת תמלא
גאווה ו שמחה כאשר תנת 1להם הז כו ת
להסיע את האדם אשר שימש מוליך ו מורה
דדך לנשיאה של המדינה בדרך.״

מימין לשמאל: תיאודור וולף הרצל, ארגעה נכרים אלמונים ויחיאל דהכני לפני 63 שנה
מציג את עצמי כציר מאחת המדינות הדרים
אמריקאיות. הצמדתי לדש מעילי את סמל
הקונגרס, ובעברית רצוצה עברתי את מחסום
הסדרנים שעל־יד הדלת, שהחוז לי
קידה עמוקה.
אחרי שעברתי בתחפושת זו את מחסום
הסדרנים, הגעתי למזנון. המזנון של הקונגרס,
זה משהו מיוחד במינו. אין ד-,א
מיוחד במינו בזכות המאכל והמשקה או
בזכות יופי הארכיטקטורה או המלצריות,

עשרים וחמשה קונגרסים אנו כבר מכירים
אחד את השני יותר מדי סוב.״
ראיתי שכאן לא ילך לי. אז שיניתי את
הפרינציפ וחזרתי למעמד העתונאי שלי ובתור
שכזה הלכתי לשמוע את הנאומים
באולם הקונגרס.
כאן אתם צריכים לזכור שנאומי הקונגרסים
הם הנאומים שמהם נוצרה אחר כך
מדינת ישראל• הם אבן היסוד לקוממיות
ולעצמאות, לציונות החלוצית, לסוציאליזם

עורך הדין חיים קרונגולד (סגן אב בית
דין הקונגרס) וציין קבל עם ועדה שלא
הובאו בפני בית־הדין כל תלונות על מעשי
זיוף או מרמה, כי אם השגות בלבד.
אי־שם, בין פרוזדור אחד לשני, נתקלתי
בנערה נחמדה, נערת מודיעין.
״איך הענינים?״ שאלתי אותר״
״לא רע,״ ענתה ,״אלא שהחצאי־צירים
לא מוכנים להשלים עם גורלם.״
״חצאי־צירים? מד, זרי חצאי־צירים?״

התעודה השניה, היתה תדפיס של תצלום
מלפני 63 שנה, ובו נראה יחיאל דד,בני,
בחברתו של הרצל ועוד כמה גברים בסגנון
פרנץ יוזף. ר,ם עומדים עמידת נוח בסימטא

יפואית.
״מה דעחך על התנועה הציונית?״ שאלתי
את מורד, הדרך לנשיא המדינה בדרך.
״טובה מאוד, טובה מאוד,״ ענה מר
דהבני.
״ואיך אתה רואה את עתיד התנועה?״
״טוב מאוד. אתה יכול לכתוב: טוב
מאוד.״
״ומה בענץ זה שבן־גוריון אומר שלא
טוב?״
״מה שבן־גוריון אומר הוא בטח צודק,
מאה אחוז צודק!״ ואחרי תשובה זו הוציא
דהבני מכיסו שעון כסף, הקריב אותו
אל אוזנו, ואחרי שראה שהשעון הולך,
כיוון אותו לפי השעה שהורה שעוני שלי.
״עכשיו אני צריך ללכת,״ אמר .״השעון
הזה הוא השעון שנתן לי הרצל במתנה,
ואף פעם עוד לא התקלקל. ששים ושלוש
שנה, ואף פעם עוד לא התקלקל. זה שעון
טוב מאוד.״

כה אמר טו סברא הינ די
בלכתך אל האשה, אל תשכח לקחת
אתך כמה טבליות פלגין.

קולנוע ישראל חזרה רציומת
הגל החדש של הקולנוע הישראלי הוא
אחד מגלי העלייה החדשה. כך לפחות סבור
הבמאי הצעיר נלו ליביאנו 35 העוסק
עוזה בקדחתנות בהכנת הסרט הישראל־המקורי
החדש חזר ה לאדמה, שיצרניו מת-
כישים להודות בעובדה שהוא סרט ציוני.
החידוש המעניין: מוסר־ההשכל של סרט
המטיף לצניעות ולחיי־מסירות, לשמירה על
החוק ועל הסדר ולתנועה מן •העיר אל
הכפר, יינתן על רקע תיגרות־זונות במוע־דון־לילה,
הוללות בני־טובים בלב תל־אביב
והתמוטטות־עצבים של גיבור רגיש ומתוח.
״זהו סרט ניאו־ריאליסטי,״ טוענים במאי
הסרט ומשתתפיו. ציונות ניאדריאליסטית
זו מבוצעת על־ידי צוות המורכב׳ כמעט
ללא יוצא מן הכלל, מעולים חדשים ולא
כל־כך חדשים: לביאנו, הבמאי (רומניה);
המפיק והתסריטאי, ואלאדג׳י (מצריים); הרקדנית
בילהה לוקר, אני טומא (רומניה);
יונה שווארץ (בולגריה); ועוד.
את הוותיקים יותר מייצגים, לעת עתה,
שולמית קפלנסקי ואברהם ארגמן. מה שחסר
לסרט׳ המופק בתקציב מצומצם, הם
רק השחקנים הראשיים. המועמדים שפנו
אליהם עד כה, ביניהם ישראל יצחקי, סרבו
להופיע בסרט.

סרטים
מ־נידראמד. כ בד ה
האמת (נזוגרבי; תל־אביב; צרפת) הוא
סרט שזכה לפירסום הגדול ביותר שאיזה
סרט יכול לזכות בו, רק משום שבעת הס־

מסוים, בו מצטלבים שני ׳הסיפורים בנקודה
הגיונית, מתבררת מגמתו של הסרט.
קלוזו רצה להציג אמת פשוטה: שערכי-
המוסר של נוער אינם זהים כמעט בשום
נקודה עם ערכי־המוסר של המבוגרים באותו
דור עצמו. לשם כך הוא מציג את
סיפוריה של ב.ב ,.סיפור של בת עיירה
הנקלעת לפאריס, נסחפת להדי החיים הבוהמי,
שוכבת עם גברים רק כדי להיענות
לצורכי גופה, ואותה שעה אינה רואה שום
קשר בין אהמה טהורה ואמיתית לבין
יחסי מין.
מצד שני מציג קלוזו את אותם הדברים
שב.ב. עושה אותם בצורה פשוטה, טבעית
ותמימה כמעט׳ כפי שהם משתקפים בעיני
השופטים וחבר־המושבעים המבוגרים. כל
מעשה שעשתה מקבל בעיניהם משמעות
אחרת, חמורה ואנטי־טבעית.
דור המבוגרים אינו יכול ,־לפי מוסד־ההשכל
של קלוזו, לשפוט את הנוער. אין
לו כל נקודת־מגע עמו, וממילא אינו יכול
להבין את מעשיו ומניעיו.

בריחה מוול־ם טרי ט
אשליות (תל־אביב; ארצות־הברית) הוא
סרט בלתי רגיל לגבי תעשיית הסרטים
תהוליבודית: לא בשל עלילתו או רמתו
הקולנועית אלא משום מוסר ההשכל שלו,
העומד בניגוד גמור למה שהוליבוד נהגה
להטיף עד כה.
העלילה בנוייה על רומאן שיגרתי, אם
כי טוב למדי, שיצא מעטו של הסופר הנודע
ג׳ון או׳הרה. צעיר, בן לבעל מפעלי-
פלדה׳ חוזר לביתו בתום המלחמה. הצעיר
(פול דומן) מוצא בית הרוס, אם שיכורה
ומופקרת, ואב הנושא כל הזמן בליבו את

ת שבץ הו1וח 0חוה 1215
זאב יואל, מכפר סבא, זקוק לפירסום
תשבץ זה — לדבריו ״סריקת עידוד״.
אנו מזריקים לו זריקה זו בגסימחה, ני
היא בהחלט מלאה בחומר משובח. זאב
הוא בן 25 ואם עדיין שום בת כפר־מבא
לא החליטה להיות סבתא לנכדיו,
ניתנת ההזדמנות לקוראות העולם הזה

שחקניות טומא ושוורץ

לשלש את התשבץ כשהוא פתור לזאב

היצאניות הן ציוניו ת

יואל עצמו, כפר־סבא, רח׳ ארלוזורוב .39

רטתו אירע המשבר בחיי־הנשואים של ברי-
ג׳ט בארדו: היא ואף בעלה, ז׳אק שרייה,
ניסו להתאבד. משום מה משכנעת פירסומת
זו את ׳הקהל י לחשוב שהוא יחזה בסרט
זה את בריג׳ט בארדו עירומה יותר, מינית
יותר ועושה את מה שהיא עושה תמיד —
אם כי בצורה נועזת יותר.
במידה מסויימת זה נכון. בכמה סצינות
בודדות מביאה ב.ב. את כל הנשים שבאולם
לידי הסתרת פניהן מרוב בושה. בשכבה
עירומה מתחת לסדין ובנענעה את עכוזה
לקצב מנגינה סוערת, או בהשתרעה על
המיטה בפישוק רגליים שעה שהיא ממתינה
שמאהבה יזנק אליה, יוצרת ב.ב. סצינות
מהאירוסיות ביותר שנראו על הבד.
אלא שאלה ד,ם קטעים בודדים. הסרט
עצמו הא הרציני והכבד ביותר בו הופיעה
אי־פעם, ונועד לא רק לגרות יצרים אלא
בעיקר לגרות למחשבה. ב.ב. עצמה מתגלה
לא רק כחתולת־מין אלא כשחקנית אופי.
האמת המצטלבת. מיגרעתו הגדולה,
ואולי היחידה, של סרטו של ג׳ורג׳
(״שכר האימה״) קלהו, היא בכך שחולפת
יותר ממחצית הסרט עד שמתברר מה הוא
רוצה, בעצם, להגיד. הוא מורכב משתי עלילות
המוצגות במקביל. מצד אחד עלילה
משפטית: ב.ב. מובאת לערכאות, בפני חבר־מושבעים׳
באשמת רצת מאהבה. מצד שני
— רומאן־האהבה המוגש תוך־כדי המשפט
בפלש־בק, בו מתאהבת ב.ב. במנצח צעיר
(סמי פרי) ,ארוש אחותה, מותחת אותו,
בוגדת בו ולבסוף רוצחת אותו.
אף אחד משני סיפורים אלד, אינו מד,
שהצופה מצפה לו. הדראמה המשפטית
היא רגילה וכמעט נעדרת־מתח. רומאן־
האהבים, בו מרבה ב.ב. לשכב עם יל
ארחי־פרחי — אף הוא בנאלי. רק ברגע
העולם הזה 1215

זכר בנו המת. בכוחות עצמו מנסה הצעיר
לסלול לו דרך לחברה הגבוהה ולמעמד
כלכלי של איל־הון.
הוא כובש לבבות נשים. אחת מהן (ג׳דן
וודוורד) הוא נושא לאשה. אשתו דוחפת
אותו לקאריירה גבוהה יותר והוא מגיע
לוול־סטריט. בבולמוס מסירותו לקאריירה
העיסקית שלו הוא מאבד את אשתו, שאינה
מוכנה להשאר לילה־לילה ללא גבר במיטה,
בוגדת בו עם אהובה יהקודם.
הבעל מגלה את בגידת אשתו, מתאהב
וכנה (אינה
בעצמובבת־עיירה רגשנית
בלין) .אולם הוא אינו יכול להרשות לעצמו
להתגרש. גירושין פירושם עבורו סוף הקא-
ריירה בחברת אילי־ההון של וול־סטריט.
אושר עדיח עד עושר. כמה סרטים
אמריקאים עסקו בבעיות דומות? רק לאחרונה
הוצג בישראל הסרט אהבה ב מחבוא,
׳המטפל בנושא דומה. אלא שהפעם העזו
יצרני הוליבוד להציג גיבור בשר ודם.
ניומן אינו גבר בודד וסובל, הנאלץ להשלים
עם גורלו המר. הוא מקבל החלטות
ומגשים אותן במו ידיו. הוא לא רק מגיע
להכרה מה אווילית ם יסמת־יהתיים־האמריק-
איים, הקובעת כי אין דבר חשוב יותר
בחיים מאשר להגיע לעושר ולעמדה רמה
— וכי צריך תמיד להתפייס עם אשתך,
ולחיות עמה באושר לעולמי עד.
גיבור הסרט׳ לעומת זאת, שורף מאחוריו
את כל הגשרים, מוותר ללא דרך־
ביניים פשרנית על הקאריירד, שלו ועוזב
סופית את אשתו החוקית למען האושר
המתגלם בזרועות אהובתו הפשוטה,
הבמאי מארק רובסון קפץ בסרט זה קפיצה
גדולה קדימה מאז ביים את פייטון
פלייס. הוא נרגע, התעדן, ומגיש ללא אמצעים
זולים סיפור כן ומשכנע.

מאוזן )1 :קורה
)4 .סופר ישראלי
)10 .בז נוח.
)11 מסולם. התווים 10| .
)13 מועד )14 .רעל.
)15 מגמה לצד.
)17 מזמר )19 .מדף.
)20 כריכה, חיתול.
)22 כלי ללישת
בצק )25 .למאור.
)26 מעוז, טישכז.
)27 הנשיא ה־ 18 של
ארה״ב )30 .נחל ביהודה
)32 .מילת־קריאה
)33 .עיר שכבש
יהושע)34 .
פלא )36 .שחקו קולנוע
אמריקאי)37 .
עור שוכן הרים)39 .
מגונדר )41 .כפר בגליל
)42 .זמז)44 .
משקה חריף)46 .
אישיות תנכית)48 .
מורה )50 .ישז)51 .
המשרד.
מעבודות
)53ר״ת של משורר
מתקופת ההשכלה.
)55 תאר הולנדי )57 .אוניברסיטה ידועה
בארצות־הברית )58 .אם )59 .צמח הגדל
במים — בעל עלים גדולים )60 .מושב
בנגב.
סאונד )1 :שיטה לחקר דעת־הקהל.
)2גבוה )3 .כמוש יבש )5 .אישקוקי)6 ,
הגאוז הידוע )7 .מוסמר אוניברסיטה)8 .
לא עלה )9 .דמות בספרות הרוסית)12 .
אנקול )15 .בנו של השאח הפרסי )16 .טעם,

סברה )18 .עץ הגדל ביערות אסיה)21 .
מילת־אזהרה )23 .מין הצאן )24 .מחפש,
מטייל )26 .צמח בושם )28 .זז )29 .מסכת
בסדר נזיקין )31 .צמח למרפא )32 .מלל,
קול )35 .כלי-עינויים )37 .יחידת חום,
קאלוריה )38 .הכביד, לחץ )40 .קרם)41 .
מילת־הגבלה )43 .אות במוסיקה )45 .ציוז.
)46 רעה )47 .נחל בדרום הארץ )49 .ישז
ומשומש )52 .היושב במרומים )54 .דר.
)56 נרו יאיר (ר״ת) )58 .תו מוסיקאלי.

ז הו תוכנה הפ שוט של מודעה זו, הניצבת באחד מרחו־
0 *1^ 111
בותי ה הראשיים של הבאנה. כסו כל ארץ, אשר ממ שלתה

#111
מעוניינ ת לדבר י שירות אל העט, מלאה קובה בכרזו ת ו מודעו ת, המדגי שו ת את הי שגי המי שטר.
(המשך מעמוד ) 17

רובים• זד, הזכיר לי, במקצת, את ישובי
הספר שלנו .״זה בשביל להגן על המהפכה,״
הסביר לי הגבר של הבית, אידל־פונסו
א־גלסיאם רודריגז.
״המהפכה,״ אמרתי לו ,״היא דבר מופשט.
איך מגינים עליה ברובה?״
הוא חשב מעט והוסיף :״המהפכה, זה
לא דבר מופשט. זה הבית שלי. המהפכה
נתנה לי אותו. זו גם העבודה שלי. היא
נתנה לי עבודה, כל השנה, בשניים וחצי
פסו ליום והרווחים מעבודתי נכנסים לכי
סי. אם מישהו ינסה לקחת את זה ממני —
אהרוג אותו. אם הוא יהרוג אותי? לא
איכפת לי. כי בלי הבית הזה ובלי העבודה
ובלי בית־הספר לילדים שלי — אני לא
מוכן לחיות יותר!״
מה הפלא שפידל קאסטרו מאמין בכוחם
של איברי קובה לסכל כל נסיון נגד
משטרו? אידלפונסו קרא את מחשבותי. הוא
הצביע אל קיר בחדר השינה שלהם, שהיה
מכוסה כולו בתמונות של הבארבודוס. מעל
לכל התמונות היה מודבק צילום גדול של
פידל קאסטרו .״זה ישו החדש,״ אמר לי.
במשך שהותי בקובה, נועדתי לשמוע משפט
זה מאות פעמים :״זה ישו החדש.״
מן הזוג שאלתי את
לפגי שנפרדתי
אידלפונסו וטומאסה מה תוכניתם לעתיד
הקרוב. הם הביטו זה בעיני זו ועל פניהם
התפשט חיוך ילדותי :״אנחנו מתכוונים
סוף־סוף להתחתן.״

כודב ממדים

ן * שאלה הראשונה שעלתה במוחי,
9ן אחרי שביקרתי בבתים החדשים של
איכרי קובה, היתה: האם זאת מציאות כללית,
או סתם תעמולה? האם הכפרים האלה
אופייניים למהפכה, או שהם רק מהדורה
חדשה של כפרי פוטיומקין הרוסיים, שכל
מטרתם ראווה? שאלה זאת הפניתי לעובד
של שגרירות ארצות־הבריח, שביקש לשמור
על אלמוניותו. הוא הודה :״זאת לא תעמולה.
קאסטרו באמת נותן להם בתים מצו־יינים.
הוא באמת נתן להם אדמה ועבודה.
הוא לקח את כל העושר האמריקאי שהיה
כאן, את כל העושר הפאנטסטי של המעמד
השליט לשעבר, וחילק אותו בין האיכרים.
זה לא עלה לו כלום — ובזה הוא קנה
את מיליוני עלובי־החיים של קובה.״
הוא גם בונה רובעים שלמים של מגרדי־שחקים
בערים הגדולות, במשכנות פועלים,
בתנאים נוחים כל־כך שאין המוח הישראלי
מסוגל לקבל אותם. הוא גם הכריז כי איש
לא ישלם יותר שכר־דירה לבעל הבית שלו.
אם הוא גר בדירה מזה 15 שנה, י־חשב
השכר ששילם משך שנים אלה כמיפרעה
על חשבון רכישת הדירה. עליו להמשיך ולשלם
את אותו הסכום החודשי במשך חמש
שנים נוספות, כדי שדירה זו תיהפך רכושו
הפרטי. אם גר בה עשר שנים בלבד, תעבור
הדירה לרשותו בעבור עשר שנים נוספות.
פשוט אין יותר בעלי בתים גדולים

בקובה. לכל משפחה דירה פרטית משלה.
לא פחות מהישגי המהפכה בחקלאות וב־שיכון,
הוא ההישג בשדה החינוך. בכל
פינה של קובה אפשר לראות שלטים המכריזים
:״מיפעל לביעור הבערות, הירשם
כאן!״ או :״הבערות אינה פגם אישי
שלך, היא בעיה לאומית!״ 60 אחוז מבני
קובה לא ידעו בימי באטיסטה קרוא וכתוב;
כיום ירד אחוז זה, לפי הסטטיסטיקה
הרשמית, ל־ 40 אחוז. השיטה המופעלת לחיסול
הבערות היא התקפת־מצח כללית.
כל בוגר של בית־ספר תיכון מוזמן להתנדב.
בתום קורס של שלושה חודשים, אחרי
שעות העבודה, מוסמך המתנדב ללמד קרוא
וכתוב.
התלמידים הם בני כל הגילים: מגיל 14
עד גיל .80 הם מתכנסים שלוש פעמים
בשבוע, לומדים לראשונה את מיסתורי
האות הכתובה. יאיתי אותם בכפרים ובערים,
אבל המחזה המרשים ביותר היה
במחנה צבאי.
הגעתי למחנה קולומביה כאורח משרד
החינוך הקובאי. מימרה עממית קובעת כי
זה המחזיק במחנה קולומביה שולט בקובה.
זוהי, למעשה, עיר בתוך עיר; משהו בדומה
למחנה הצבאי שהבריטים הקימו בצריפין:
בתי מגורים לקצינים, קולנוע, בריכות
שחייה, קסרקטינים, מיגרשי־אימונים ומים-
דרים. ובמרכז: חוזילה מבוצרת, בה היה
באטיסטה מתגורר בעתות מתיחות. מכאן
ברח, במטוס שהמתין לו בשדה התעופה
הצבאי הסמוך.
כיום קוראים למחנה קולומביה בשם
סיודאד ליברטאד — עיר החופש. שליש
המחנה שונה עד ללא היכר, הפך למערכת
בתי־ספר אדירה. השליש השני נמצא
בתהליך של שינוי דומה. בשליש השלישי
יושב עדיין הצבא של קאסטרו ואנשי המיליציה
המגוייסים. בבניין המטה הכללי
שוכן משרד החינוך. בעוד שנה ילמדו כאן
20 אלף תלמידים, מגיל בית־ספר יסודי ועד
לבית־ספר מיקצועי ותיכון.

חיסול הצבא המיקצועי
ף יגשנו לשער המישמר של המחנה
ג* הצבאי. פה ושם נראה חייל בודד,
חמוש באקדח או בתת־מיקלע. בצל הבתים
ישבו אנשי המיליציה, מחלקות־מחלקות.
הם לבושים במכנסי חאקי וחולצות כחולות:
תערובת של חיילים ופועלים. בגלל
איום הפלישה מן החוץ, הם משרתים שלושה
חודשים בהתנדבות; משכורתם משולמת
מחציתה על־ידי הממשלה, מחציתה על־ידי
המעביד. כדי להבטיח ששום מיפעל לא
ייפגע על־ידי גיוס עובד חיוני, קבע החוק
כי רק אלה המרוויחים פחות מסכום מסו־יים
יכולים להיקרא לשירות.
מיליציה זו היא כוחו האמיתי של פידל
קאסטרו. למזלו, מיד עם ניצחון ההפיכה,
הבין כי הצבא הסדיר הוא אוייב מסוכן.
זהו הגורם ההופך חדשות לבקרים את השלטון
בכל ארצות אמריקה הלאטינית.

אומנם _פידל קאסטרו ניצח מפני שהצבא
הסדיר החליט שנימאס לו לתמוך בבאטיסטה
וסירב להגן על הבאנה בפני הבארבודוס,
אך קאסטרו סירב לכרות עמו ברית. את
הקצינים והחיילים אשר אפשר היה להוכיח
נגדם ביצוע מעשי עינויים ורדיפת מהפכנים
הוציאו להורג או הכניסו לבית־סוהר. את
רוב האחרים פיטרו מהצבא. רק מעטים,
חיילים פשוטים בעלי עבר נקי, נשארו במדים.
הצבא הסדיר מורכב כיום במידה ניכרת
מהבארבודוס עצמם .״שאיפתנו היא
להגיע ליום שבו לא יהיה לנו צבא מיק־צועי
בכלל,״ סיפר לי אחד מקציני המחנה,
״כי צבא מיקצועי הוא מטבעו מוסד בורגני,
בעל מחשבה מוגבלת, הנוטה רק להבטיח
את זכויותיו ואת מעמדו, אפילו אם
הדבר מנוגד לאינטרסים של העם.״
על כן מושם הדגש על המיליצה. לפי
אומדן בלתי־רשמי, נמצאים כיום בקובה
למעלה מ־ 400 אלף אנשי מיליציה. זוהי
הוכחד, של אמון עילאי מצד פידל קאסטרו,
למסור נשק בידי 400 אלף אזרחים. אם
יאבד יום אחד את אמונם, הוא אבוד. כי
בידי העם מצוי עתה הנשק החוקי לשינוי
המשטר — דבר שלא היה כמוהו בהיסטוריה
של קובה.
בהשוואה לגמאל עבד אל־נאצר, למשל,
הוכיח פידל קאסטרו את עליונותו בשלוש
נקודות אלה: הוא חילק אדמות לאיכרים,
הוא חיסל את הצבא המיקצועי, הוא הקים
וחימש צבא עממי. כל אחד מצעדים אלה
הוסיף לכוחו בין ההמונים.

המהפכה והכנסייה
עצם, לא על זה התכוונתי לכתוב
^ כאן, כי אם על מיבצע ביעור הבערות.
ובכן, נחזור לסיור. במחנה הצבאי• יותר
ממחלקות המיליציה ויותר מעמדות המישמר
התרשמתי ממחזה אנושי, שהתנהל על
מרפסת החווילה אשר שימשה, פעם, כביתו
של פולחנסיו באטיסטה. כ־ 20 חיילים ישבו
לאורך שולחן־עץ ועקבו בריכוז ניכר
אחרי צעירה שחומת־עור. היא לימדה את
האלף־בית. בשקידה, באיטיות, העתיקו את
האותיות שנרשמו על לוח שחור. לצידם —
על הריצפה או על השולחן — היו מונחים
הכלים להם הס רגילים יותר: אקדחים או
תת־מקלעים.
היה שם, למשל, אוסביו סילביירה: סמל
שב־שיער בן ,48 אב ל־ 11 ילדים. הוא
נולד בסיירה מאסטרה, למשפחת איכרים
מרודה. בילדותו ביקר שלוש שנים בבית־ספר
— ״וזה רק מפני שגרתי בכפר גדול.
בהרים ממש, לא היו בכלל בתי־ספר.״ הוא
הצטרף אל לוחמי קאסטרו, משרת עתה
בצבא הסדיר. שלוש פעמים בשבוע, ארבע
שעות ליום, הוא לומד קרוא וכתוב. בערבים׳
בשובו הביתה, הוא משווה את הישגיו
עם אשתו.
אוסביו סילביירה גילח את זקנו ונראה
מרוצה מחלקו, כסמל בצבא. לא כן סמל
אחר, בשם אנטוליו איללוג׳יו סאנשס אם-
קאלונה. גם הוא בא מהסיירה ולחם עם
אנשי קאסטרו• אלא שהוא לא גילח עדיין
את זקנו, והדבר מסמל אצלו נדר לא
לשקוע בחיים הנוחים של העיר. סביב צווארו
תלויה שרשרת עם צלב. אבל על קיר
חדרו, מעל לתמונה של ישו, תלויה תמונה
של פידל. בלבו של אנטוליו מנצח לאט-
לאט פידל את הצלב, במלחמה החשובה ביותר
המתנהלת עתה בתוך קובה.
סיפר הבארבודו בן ה־ :36״קודם היה
מנהל העבודה מכה אותנו ובועט בנו.
הכומר היה מייעץ לנו לסבול בשקט, להיות
נכנעים ולחפש צדק בעולם הבא. המהפכה
לימדה אותנו לדרוש צדק בעולם הזר״״
היא גם מלמדת אותם קרוא וכתוב בבתי-
ספר ששוב אינם נתונים להשפעת הכנסיה,
מתארת את הכמורה כבת״בריתם של בעלי
האחוזות והיאנקי. אלה הם רק צעדים ראשונים
של המלחמה בכנסיה. צעד חדש
מסתמן באופק: השבוע הוטלה פצצה בכנסיה
בהבאנה. אנשי קאסטרו יודעים גם כי
הכנסיה עוזרת למבוקשים להימלט והיא
מבריחה הון תועפות, בדולארים לחוץ־
לארץ.
ייתכן שחזית אנטי־קלריאקלית זו —
יותר מן החזית הכלכלית או מן המתנגדים
המתרכזים בפלורידה ובמחתרת בקובה
— היא שתכריע את מעמדה של
המהפכה הקובאית. ישו הראשון וישו השני
נלחמים ביניהם על הגורם החשוב
ביותר בקובה של : 1960 האיכר, שזקף,
סוף־סוף, את קומתו ויודע להעריך את
כוחו.
ספרים מקור
המציאות האסורה
עורן? ללא קלסתר (מאת
219

הוצאת

שמואל שצקי,
המחבר ) 1960 הוא פרי־

ביכורים ספרותי של חבר קיבוץ תל־קציר,
אשר מהווה תקדים ראשון לנסיון־כפייה ספרותי
מסוג חדש: חרם־הפצה מצד מוסדות־התרבות
של ההסתדרות הכללית.
שצקי ,26 ,איש נח״ל ויליד חדרה, ניסה
להעלות, בכנות בלתי־מעורערת ,״ם כי בכתיבה
פגומה במקצת, את הווי הריקנות
והשידפון של בני הדור שגדל בארץ לאחר
מלחמת העצמאות. סיבה זו די היה בה
כדי לעורר התנגדות כללית.
תחילת ההתנגדות באה מקרב חבריו למשק,
כולל מזכירות משק תל־קציר, השוכן
ליד הגבול הסורי. לאחר ששמואל קרא באוזניהם
כמה פרקים מובחרים מתוך יצירת־ביכוריו
(״ ה ת מסרות לרעיון, ה תנדבו ת והקרבה
מה נשאר מ או תו עמוד תווך רוחני?
נותר הבלוף התע מולתי. עם שוך קרבות
ת ש״ח מתה הרוח הגדולה ע 154

החליטו החברים: המשק לא יעזור להוציאו
לאור.
שצקי לא נואש. הצעיר, החליט, להוציא
את ספרו לאור במו ידיו.
הצייר?{זר. לשם כך החל שולח את
כתב־היד למספר הוצאות־לאור, בפסחו על
הוצאות ההסתדרות ועס־עובד, אותן ידע
כעוינות מראש לרוח הספר. הוא נתקל בסירוב
אחר סירוב, לרוב על רקע ספרותי.
הצעיר לא נואש. כדי להבטיח מימון-
עצמי, התנדב לשירות־הדרכה בתנועת־הצו־פים,
בה חונך אף הוא וממנה יצא לנח״ל.
בשעותיו הפנויות עבד בבניין ובכל עבודה
אחרת שנזדמנה לדרכו.
הוא ניגש בעצמו לבית־דפום, ועל אף העובדה
שלא היה לו מושג על ענייני־מו״לות,
דאג להדפסתו, ערך הגהות במו ידיו, התרוצץ
למצוא כורך.
כאשר נסתיימה הדפסת הספר, היה שמואל
שצקי שקוע בחובות. איש לא עזר לו במאמציו
— מלבד הצייר גרשון גרא, שתרם
את עטיפת־הספר, לא ביקש שכר עד אשר
תכניס היצירה רווחים.
ההפתעה המרה ביותר באה ברגע בו ניגש
שצקי להפיץ את קלסתר ללא פנים, דרך ספרי
מוסד ההפצה־ של ההסתדרות הכללית. מאחר
וכבר היה למוד נסיון, ביקש לברר אם הספרים
המופצים עוברים צנזורה. שאלה תמימה זו
עוררה את חשד מנהל ספרי, אביאל .״ה־

עטיפת ספרו של שצקי
ההסתדרות הטילה מים

ספר יועבר לשניים מפעילי מחלקת התרבות
של ההסתדרות, בן־אריה ורביב,״ נאמר
לו. בינתיים נתקבלה היצירה להפצה.
כעבור ימים מספר קיבל שצקי גלריה
בהולה: המוסד ההסתדרותי החליט להחרים
את הפצתו של הספר.
״לו היתד, בספר פורנוגראפיה, הייתי
מבין,״ מתלונן הצעיר פשוט־ההליכות ו־כחול־העיניים
.״אבל כולם כותבים פורנוגראפיה,
אז אותי זה כבר לא מעניין.״
לעומת זאת כוללת היצירה, שמשהו מן
הבוסר בדרך־כתיבתה, ביקורת חברתית, תיאור
מציאותי של חיי־הקיבוץ והעיירה. בישראל
של 1960 די בכך, כנראה, כדי שההסתדרות
תנסה למנוע את הפצתה.
העולם הזה 1015

בעקבות הפרשה
בעריכת לילי גל>ל>

כדדי ה75 שחק:
בבעקבחז הפרשה יכולים לשחק, בעזרת
קוביה ואסימונים, עד ארבעה אנשים. לכל
משתתף אסימון אחד. כל אחד זורק תחילה
את הקוביה ומי שקיבל את המספר הכי
גדול, נקרא האדם הרא שון והוא המתחיל
במישחק. המשתתף שהעלה את מספר הנקוה
ש ני ,
האד ם
דות השני בגודלו, נקרא
ומשחק שני וכן הל&ה, עד האדם הרביעי.
אפשר לצרף גם אשה כמשתתף חמישי,
והיא נקראת המזכירה, ומשחקת אחרי
האדם הרביעי.
במקום אסימונים, אפשר להשתמש במטבעות
החדשות של חמש אגורות, הדומות
ממילא לאסימונים•
לפני שמתחילים במישחק, מניח כל אחד
את אסימונו במישרד הבטחון. זוהי המשבצת
הלבנה המוקפת גדר־תיל, הנמצאת בקצה
השמאלי של הלוח.
האדם הראשון זורק את הקוביה, ולפי
מספר הנקודות שהעלה, מזיו את אסימונו
לאותו מספר, וממתין לאחרים, המשחקים
לפי הסדר, באותו האופן. כל אחד זורק
את הקוביה בכל פעם זריקה אחת בלבד.
הגיע אסימון כלשהו למיספר ,9הרי
שנפל בדיוק לתוך העסק הביש, ובתור
עונש חייב האסימון לחזור למשרד הבטחון,
ומשם להתחיל אתי כל המישחק לגמרי מן
ההתחלה.
משתתף שהגיע למספר ,17 מצא את המזכירה,
המוסיפה לפי הוראות שורה נוספת
למכתב המקורי. כיזזן שכך, עליו לקפוץ
ישר למספר ,26 כדי להעיד בפני ועדת
אולשן־דורי.
במספר 23 טס משה דיין אי־שם באמ
ריקה,
והמגיע למספר זה טס יחד אתו לצב,
בו חוזר בן־גוריון משדה־בוקר לממשלה.

ועדת אולשן־דורי. מחכים כאן עד
שגומרים למסור עדות* לא משחקים סיבוב
אחד.
)34 הוא מספר ביש־מזל. כאן מתפטר
לבון מתפקידו כשר הבטחון, אחרי שוועדת
אולשן־דורי לא ניקתה אותו מחשד
מתן ההוראה. מפסידים שני סיבובים.
)35 בן־גוריון חוזר משדה־בוקר. מזל
גדול. קופצים למספר .39
)39 לבון דורש לטהר את שמו. קופצים
ישר לוועדת כהן במספר .46
)46 ועדת כהן. מי שקפץ לכאן בזכות
מספר ,39 ממשיך בהגיע תורו, אך האחרים,
שהגיעו בזכות הקוביה, חייבים להישאר
סיבוב שלם כדי למסור עדות.
)51 מי שהגיע למספר זה, נפל ישר
לתוך המספריים של הצנזור הצבאי והעונש
הוא: לחזור לוועדת אולשן־דורי, למספר

)57 ועדת כהן מטהרת את לבון. זכות
לזרוק את הקוביה פעם נוספת.
)61 בן־גוריון זועם ודורש ועדת־חקירה
משפטית. זורקים את הקוביה פעם נוספת,
ולפי מספר הנקודות הולכים אחורנית. ככה

)64 ועדת־השרים דנה במי נ תן את ההוראה•
זכות זריקה נוספת בקוביה למי שהגיע
למקום זה.
)64 ראש הממשלה ברוגז על מסקנות
ועדת־השבעה. נא לחזור למספר .35
מי שחזר ראשון למשרד־הבטחון, הוא
המנצח.

מישחק מותח ומעניין לילדים, לנשים ולמבוגרים. מישחק אינטליגנטי מאוד, מפתח את
כושר המנהיגות ואת האיניציאטיבד, הפוליטית. הומצא על־ידי ראש־הממשלה, כתחליף להשכלה
ציונית של חברי מפלגתו, ונוטה בהצלחה גם על־ידי חברי מפלגות אחרות.
* -אם שאיפתך להיבחר אי־פעם לכנסת! שחק בבעקבות הפרשה!
* — א ם יעדת את בנך למנהיגות! שחק בבעקבות הפרשה!
אם אינך מכין מה בותפים העתונים ! שחק בבעקבות הפרשה!*
אם אינך תופשת על מה בעלך מדבר! שחקי בבעקבו תהפרשה!*

מצאאתהדרךבמ בו ך !

כן־גוריון רוצה לטרוף את לבון. יש רק דרך אחת להגיע אליו. האם
ימצא אותה? נסה נא אתה, הקורא, למצוא את הדרך במבוך זה.

ט״ז טבת

המחיר 60 אגורה

וע חדש בי שראל:

וע שוה
צילום