גליון 1216

הצג PDF מעבר לתצוגת תמונות עוד משנת 1961

עמוד 1

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 1 | מם פ ר 1216 המחיר 60אגורה פשיסטיים ומוחו המנהיג רוב מפאי׳י נגד

מם פ ר 1216

המחיר 60אגורה

פשיסטיים ומוחו המנהיג
רוב מפאי׳י נגד בן־גוויון

עמוד 2

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 2 | ;!נ ש רו !! השערות ! *3ם גערופ 71 זנה חברת ״ ארקיע ״ מזמינה אותך לחופשת החורף האידיאלית של השנה : 6י מי םבאילת, על חוף י ם ־ םוף. במוטל ״טרופיקנה 43ל״י במלת ״

;!נ ש רו
!! השערות !

*3ם גערופ 71 זנה
חברת ״ ארקיע ״ מזמינה אותך
לחופשת החורף האידיאלית של השנה :
6י מי םבאילת, על חוף י ם ־ םוף.
במוטל ״טרופיקנה 43ל״י
במלת ״ חו האל מו ג 113ל״י(בחדרים)
— 107.ל״י(בקמות)
פרטים והרשמה במשרדי ״ א ר לוי ע ״
ובסוכנויות הנסיעות

וגם בחלף א ל פוג

ולו?

רומן זעיר

׳1אםישלך
;! דאגותשער

פגגז לגזגזל?גז לנו 9גל טסר
.ב״רגביגגז?גגגגזנזי?גגז״ ,ב־גזציאגסגנזגזסיי?*׳ גזגגזלם גזל־אביד,

מז רג.בי\,
ג־זזי 3יגנז?ר ,2סולי 28ג 22
— הי 9ה, רגזגב הרצל ד.

צלילי ההוהינלה נו הג וההבדה גזגזגזילג לציאגצגז. הצב
הרגה ההרהוגו ה טאיר א ה רינה, גזו?רגיגז גזגגגגגלגז, נגצגגגי
בי הבר יה ההעלהג ההגג. ער טגנגגזי, הברהה הנגגבה, אהרה
לה •.״ריגה. א ה מצהר אטההב&יצב טגגצר ג ראי א ה מגר
הגיר בהגרה צמירה איגה צריבה להההלר מה מגר הגיה
הגגה בטלר אר, א ה\ לר מצה. גטי לביה גזג־?גזגז ג?גי
פ? ,14 רם הפגים הגפלא, המגטה אה ם גיר בריאים גרמגגיה
הגר גה\ ?צר״.
— --במבגר טבגמ הגרהה ריגה לגמהי מל מצהה
ההגבה •.״בלל לא יבגלהי להאר למצהי ט?יים?רם גפלא
ב־פ ,14ר? במה יט המם בהיי טלטגם, בטהלבהי לר?גר,
לא יטבהי אפילג רי?גר אהד, גבל גה הגרגה ל־פ .״ 14

*1\±ד*-ך אז /אגיעל

מדי סעם, מגיע לידי מכתב שיש לי החשק
להעתיקו כלשונו ובמלואו. מכתבו
הבא של קורא החותם רק בשם ״חסין
הערבי״ ,הוא אחד כזה. אולי אין הוא נעים
לקריאה לקורא עברי — אך אין ספק שהוא
מאלף בתוכנו ובסיגנונו.
חסין הוא, בלי ספק, בוגר בית־פפר
תיכוני ישראלי. על כל פנים, שפתו יפה
מזו של רוב המכתבים המגיעים למערכת.
להלן דבריו!
״ויומר קול ה׳ — גש וראית את עמי,
אשר בחרתיו לעצ מי ...ואני בן גוי אנוכי,
חתיכת נבלה ערבי מזוהם !!
״נעניתי לקולו, וירצה אלוהי צבאות
נסעתי לתל־אביב, עם הציוד הדרוש: תעודת־זיהוי,
רשיון־יציאה מהגיטו, וכמה לירות
״זו היתד, הפעם הראשונה בה ניסיתי
להיכנס לסקטור היהודי, מאז סיום הגימנסיה,
לפני שלוש שנים עברית אני
יודע קרוא וכתוב היטב, אבל לא הייתי
מוכן בשום אופן לקרוא לעצמי ״שלמה״ —
כמו שאמרו לי — כדי לרמות את היהודים
ויקבלו אותי בעבודה. חס וחלילה ! בן גוי
אני, ומעשה זה עלול לחלל את קודש עם
ה׳ ,ועלול לעורר את רוגז השמיים, אף־על־פי
שהוא עשוי לתת לי סיפוק נפשי לזמן

״בן עשרים וחמש אני, בעל גוף מלא
וחסון, מסוגל לכל מיני עבודות־פרך
נוסף לזה יפה־תואר, מלומד ומתאים לכו
שיות ולבלונדיות של ן יזנגוף

״בבוקר אחד, יבעוד קרני השמש משיקים
את צמרות העצים, הייתי משוטט על
שפת־הים, כשסרט של תמונות מסובבות
ומכאיבות עובר בדמיוני ניסיתי להציץ
מאחורי הגבנון החוצץ בין, שלמה׳ החסין׳
שקעתי בהרהורים
״ולפתע עצרה אותי נחמדה.
״— ,אתה רוצה?׳ ומבלי לחכות לתשובה
הוסיפה:
״— ,עשר לידות!׳
״אף־על־פי שאני בן משפחה מזרחית, שומרת
מסורת, לא נדהמתי הרבה חברים
סיפרו לי על תופעה זו בתל אביב
ואני יפה־תואר אני, בעל גוף מלא
וחסון במלים אחרות, ,מושך
״— ,כמה זמן נמשכת העבודה?׳ שאלתי
בעברית מזרחית ועדינה
״— ,זה תלוי בך ובהתנהגותך אתי,.
״חשבתי בלבי — בעוד שבוע ימים
יפוג תוקפו של הרשיון הצבאי, ואז אצטרך
לחזור ה בי ת ה ...יללה, יא חסין! בזבז
את כספך, ונהנית
״ליוויתי אותה לחדר מרוהט יפה
ישבנו זה מול זה, כשכל אחד מתכה לשני
לפתוח פה.
״— ,עוד לא הכרנו אחד את רעהו. שמי
רבקה.׳
״— ,אה,לאן וסהלן, שמי חסין.׳
״— ,מה? החציאה היא בקול שיגעוני— .
,אתה ערבי? !׳

״— ,החוצה! לא! לא! החוצה!׳

זאת המילה אשר הבנתי
״החוצה —
מבלי להפעיל שכל. את הסיבה כבר ידעתי
מאז הייתי בכיתה י״א.
״באשנב אנד שמעתיה כשאמרו לי: חתי־כת־ערבי,

״עזבתי את החדר, כשחיוך צהוב עובר
על שפתי ארורים הם החיים, אפילו
פרוצה לא רצתה ב״חסיך, עד שיקרא לעצמו
״שלמה״.
עלכל מצב חסין״
״ברוך אללה
— בגטו הגליל יישאר
יישאר ״חסין״
״חסין״ ,בגטו המשולש יישאר ״חסין״ ,בגטו
הנגב יישאר ״חסין״ ,וברחבי מדינת־ישראל
יישאר ״הסין ו״חסין״ לא יבוא
לידי התבוללות, סירבו אורי לובראני ואדוניו
או ה סכי מו ...ו״חסין״ מוכן להיאבק
נגד הבורא אם ירצה לו התבוללות.
״ושלום על ״חסין״ במאבקו

כפי שאמרתי — לא נעים לקרוא, אבל
מאלף. אולי יש לנו מה ללמוד מחסין
הערבי. לא על חסין, כי אם על עצמנו.

העולם הזה 1216

עמוד 3

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 3 | מכתבים תרופות לאלג׳יריה אחי נפל בטלחטת־השחרור, למען חרות עמו וחרות ארצו. על כז אני קוראת בהתרגשות על הקמתו של ועד ישראלי אשר יעזור לעם אהר — העם האלנ׳ירי —

מכתבים
תרופות לאלג׳יריה
אחי נפל בטלחטת־השחרור, למען חרות עמו
וחרות ארצו. על כז אני קוראת בהתרגשות
על הקמתו של ועד ישראלי אשר יעזור
לעם אהר — העם
האלנ׳ירי — להשיג
את אותה המטרה
(העולם הזה .)1214
מכל הפעולות שהוזכרו
אני תומכת
במיוחד ברעיוז לשלוח
משלוח של תרופות
ללוהטים בשם
עם ישראל — מכמה
טעמים:
(אז זאת תהיה
פעולה הומאניטרית,
הטביעה הזדהות עם
הלוחמים, מבלי לפגוע
בחייהם של חיילים
צרפתיים.
(ב) התרופות, הגולדמן
ארוזות
באריזות יש־רי.ליות,
והנושאות את אותיות השפה העברית,
יביאו ללוחמי אלנ׳יריה את ברכת
העם החופשי בישראל בשפה ברורה יותר

מכל נאום• י
אני מצרפת בזה חמש לירות כתרוטתי ל־מפעל
זה. הלוואי והיה לי יותר.
אסתר גולדמן, תל־אביב
העולם הזה יעביר את תרומת הקוראת נולד־מן,
וכל תרומה אחרת שתתקבל למטרה זו,
לוועד הישראלי למען אלג׳יריה החופשית.

ד. ו 1וגהוה

ראש המערכת:
שלום בהן

אחרי הכל, כמעט כל נבר יודע, פחות או
יותר, איד נראה גון* של בחורה.
משה יצחקוב, ניו־יורק, ארצוח־הברית
המממנו.

עורך משנה:
דובאיחו

למען המולדת
אני אזרח חדר אברהם, יליד אלנ׳יריה,
עליתי ארצה מאז זה חמש שנים. זה היה
בשנת .1955 נדתי בקריודגח, עברתי למשק
ניבעת־ברנר, משם לשרות בצה״ל. תמיר
שאפתי להיות שחקן־קולנוע, רציתי לברוח
להוליבוד, אבל לא מצטלם, בתור חייל
משוחרר, לעשות דבר זה.
לפני חודשיים הכרתי סטודנטית, הלומדת
בביודספר לשחקנים בפאריס. סיפרה לי קצת
על עצמה, ואמרה שנורא אוהבת את ארצנו.
חובבת את הצבא שלנו, ואולי בעזרת השם
— יבוא יום ותשרת בצה״ל ותתחתן עם
ישראלי.

רחוב נליקסון * ,תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד , 136 .סטן לנזברקים , :טולספרס*.
המוציא לאור: הטולם חזה בט״נז.
ופוס משה שהם בט״מ, ת־׳א, טל.31139 ,
החפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
הנזטרכת איננה אחראית לתוכן הסודעות.

הנקרא

העתון

צלם המערכת:
יעקב אנור

חברי המערכת:
שייע נלזר, לילי גלילי. דויד הורוביץ.
רותי ורד, יוסף אבו־המדי, אביבה סטו,
אבנר פרי, שמעון צבר, עמום קיגו,
סילבי קשת, מלבה רחביה.

ביותר

במדינה

גמול חסכון לחינוך תיבנן בע״מ
מי סו דהשלעיריתתל -אביכ -יפו

שמואל ואלד, חיפה
איז התפוח נופל רחוק טז העץ. אם הפרופסורים
מפרסמים גילויי־רעת משתמטים,
חסרי אומץ־לב ותוכן (העולם הזה — )1015
מה אפשר לדרוש מן הסטודנטים? מניין יקהו
דוגמה?
שולמית שפירא, ירושלים
הפרופסורים הנכבדים מזכירים לי את הבריחה
הצברית על החוטאים, שנידונו לבלות
את חיי־הנצח בגיהינום, כשהם שקועים
עד לצווארם בצואה. כשמתקרב חוטא
נוסף, הם צועקים לו :״דחילק, אל תעשה
נלים!״
דני גבע, רחובות
יפה שציינתם את התנהגותה למופת של
גולדה מאיר בכל הפרשה (העולם הזה .)1215
היא נוהגת בכבוד עצמי, ועלית לדעת כי
אנחנו, הציבור, יודעים להעריד ולהעריץ.
ביהוד בהשוואה למשהו כמו משה שרת.
נולדה היא ההוכחה החיה לעליונותה של
האשה בפוליטיקה!
אסתר לוינסקי, חיפה

שר הדתות
טדי שבוע בשבוע אנו רואים ב״העולם
הזה״ תמונות של
ביג׳י כשר־הדחוח.
השבוע עיינתי בנל-
יונות ישנים של
״העולם הזה״ ,ומצאתי
תמונה זו (העולם
הזה .)1094
נדמה לי שהיא המוצלחת
ביותר שבכל
הסידרה.
מה דעתכם?
שבתאי ירושלמי,
תל־אביב
העולם הזד, משאיר
את הבחירה לשר-
הדתות עצמו.
שד־־הדתות

יהד בילינו שלושה ימים, טיילנו לאור
הירח, ולבסוף הצטערה שהיא עוזבת אח הארץ,
בה בילתה כמה ימים. היא כתבת לי
את הפתק הזה:
״לאהובי היקר — אני כותבת לד מכתב
זה מפני שאני חושבת עליד. היום אני
מאחלת לבם כל טוב, שתרבו ותשמרו על
מולדתכם, למען הכבוד של עם ישראל בארצו
ובגולה.״
אברהם חדד, קרית־גת
הקורא חדד והאורחת הפטריוטית — ראה
תמונה.

שחיטה כחדרה
כאחר הקצבים הוותיקים ביותר במקצוע, שהם
כל השנים קורבן של אותו שוחט בחדרה,
שהזכרתם בכתבה ״מם זנב״ (העולם
הזה ,)1214 הנני שמח שנטצא עתוו שהעלה
את העניין בכל חומרתו. ברצוני רק להוסיף
עוברה מעניינת נוספת, הקשורה לכלל הקצבים
בחדרה.
עיריית חררה הקימח ביח־מטבחיים משוכלל,
וקיוותה שעל־ידי מחירים זולים תוכל
להביא את כל הקצבים באזור שישחטו את
בהמותיהם בחררה. אד הקצבים, אשר בשנות
הקיצוב לא עשו כלום, מפני שלא היחה
שחיטה, מסרבים עתה לשחוט בהמות מחוץ
לעיר, ומונעים בכר הכנסות מן העירייה,
שהבטיחה שאם יגדלו ממרי השחיטה, היא
תוזיל את טחירתת לקצבים בחדרה. בחדרה
יש עשרה שוחטים, אבל הם התרגלו שלא
לעבוד.
ראובן גרינשסיין, חדרה

זיווה השבוע

כפי ששמעתי, אתם מנלים עניין מיוחד
באישיות ושמה זיווה רודן.
אתמול נזדמן לי לחוות בראיון־טלביויה
עם אותה זיווה. זה חלק מתוכנית יומית,
בה מראיינים שחקנים שונים בביתם בהולימישהי,
האינדיאנים
בוד• זיווה הוצגה כשחקנית ישראלית מצליחה,
ומים ישראל לשעבר. בתוכנית זו
בשנת ,1932 כאשר הציעו חוגי הריאקציה
בגרמניה לעשות ברית עם הנאצים ולשתף \ צופים מיליוני אמריקאים, וביניהם נם מסאותם
בשלטון, אסר פר רב של יהודים.
הרושם שהשאירה זיווה עלי, ואני משער
פראנץ פודפאפן :
״מה יש אם הם נם על רבים אחרים, היה תפל מאוד. אינני
יודע מדוע, אבל משום־מה מתאמצת זיווה
קצת פראיים? תנו
להם לשחק בא י נד -לעשות רושם של נערה בעלת מוסר מפוקפק
יאנים, הם כבר ביותר. לשאלה מהו הדבר שהיא אוהבת
לעשות יותר מכל, אמרה שהדבר החשוב
יירנעו.״
הם נרנעו — אח ביותר בשבילה זה לאהוב. אהבתה הנדולה
רי רצח ששה מיל ביותר היא גברים. מובן שהזכירה ששירתה
בצה״ל.
יון יהודים.
בשנת 1960 אומר
אריה לוין, סטודנט,
ה״תייר״ פיאר ז׳יל־פילדלפיה,
ארצות־הברית
בר בה יוד מלבב ל
הזה״ פני פליטים
כתב ״העולם
( )1215 עג תנועה
...יו ת ר מכל דבריו ההגיוניים של מר
צרפתית: פאשיסטית אבנרי בסידרה על פתרון בעיית־הפליטים,
״אלה ילדים חב־שיכנעח
אותי דווקא
רה טובים, פאטריו־די
לכר
תמונת הפליטים הטים
אולי ...הם
צעירים שהפגינו נגר
משחקים בצופים, בוי־סקאוטס. אין לי ולהם
מר בז־נוריוו(העולם
שום דבר״.
חזה .)1215 אלה איהאם
לעולם לא נלמר?
נם פראי־מדבר. אלה
הנס כהן, תל־אביב
צעירים וצעירות שלא
היו בולטים לנודיסטים
כנידיורק
רעה גם אילו עברו
ברחוב דיזננוף, תל-
תמיד נהניתי ט״העולם הזה״ ,בארץ ובאביב.
למשל, הבלונאמריקה.
אבל בשבועות האחרונים פירסטתם
דית בשורה השנייה.
סידרת מאמרים על הנודיסטים וחייהם. המאמרים
היו די מעניינים. אד חיסרון קטן
חיים ה. זילברמן,
יש בהם: פירסמתם נם במה תמונות של
רנזת־גן
בחורות ערומות. לא יכולתי לקרוא את זה
כרכבת התחתית.
הפליטה הבלונדית באני
מציע שלהבא, אם תפרסמו
הפגנה—ראה תמונה.
מאמרים פליטה אלמונית
על הנודיסטים, אפשר גם בלי תמונות. כי
העזלס חזה 1216

צייר המערכת:
וקי

״גחלת״
• ״ גחלת באה להקל על ההורים את המעמסה של
תשלום שכר לימוד בבתי ספר על יסודיים, על ידי חסכון מיום הולדת
בנם, או בתם, ועד סיימו את חינוכו היסודי•
6״ גחלת תעניק לילדי החוסכים 67 משכר הלימוד
המודרג המכסימלי במשך 4שנות לימוד, בבית הספר העל יסודי,

יהיה גבהו אשר יהיה.
• ״ גחלת תחזיר את העודף לכל חו*ך, אשר יזכה בבוא
הזמן בשכר לימוד מודרג בסכום העולה על שליש החסר לשכר הלימוד.
• ״ גחלת תשלם לכל חוסך מענק בשיעור של ששה
תשלומי חסכונות חושייך באם יצסרף למפעל החסכון בשנה הראשונה
להולדת ילדו.
• ה או צ ר — יתן לכל חוסך הענקה בגובה של ס/ס 10 מדמי
החסכון, במזומן, כתום ששה החדשים לאחר שהבן או הבת התחילו
בלימודיהם בבית הספר העל־יסודי. הקופח מוכרת על־ידי האוצר כקופת
חסכון וכל ההסבות של החברה ושל האוצר משוחררות ממס־הכנסה.
• תקופתהחסכ ון — היא עד לגמר בית־ספר יסודי. מספר
חדשי החסכון וגובה התשלום החדשי נקבעים לפי גיל הילד. ככל
שרבים חדשי החסכון, פוחת התשלום החדשי של החוסך וגדל המענק
שניתן על־ידי ״גחלת״.
9שתישנותמעפר — נקבעו באופן חד־פעמי, כדי
לאפשר להורים הרוצים להימנות בין החוסכים, אך ילדיהם סיימו כבר
כתה ד׳ ,להצטרף לקופה עד לינואר ,1963 אף שילדיהם טרם סיימו
כתה ו׳.

טבלת תשלוסים לשנת 1961ס ׳
גיל

הכתה

אללי!

עורך כיתוב:
מקסים נילו

כתב ראשי:
אלי תבור

אללי

וי, וי —
מפא״ י
על ערש דווי —

העורך הראשי:
אורי אבנרי
חודשי התשלום

168

156 1 144 132 1 120 1גן 108 1

6—7א 96
7—8ב 84 1
8—9ג 72 1
9—10ד 60 1
חסכון חדשי

סה״כ
חסכונות

חענקת
״גחלת״
בטוח שנתי

3.65ל״י 613.20ל״י 726.80ל״י 2.20ל״י
2.30
—663.
—677
4.25
712.80
2.80
627.70
4.95
2.90
752.40
5.70
587.60
3.00
—542.
798 6.65
3.30
492.20
847.80
| 7.85
3.80
9.30
447.20
892.80
4.10
399.20
940.80
11.20
4.40
353.60
986.40
13.70
4.60
—311.
—1,029.
17.15

תקופת המעכר
4.90
269.60
1,070.40
22.30
10—11ה ן 48
5.00
225.80
1,114.20
30.95
|11—12ו 36 1
טבלת התשלומים לשנת 1961 חושבה לפי שכר הלימוד של

— 2000.ל״י, ל־ 4שנות לימוד בבית ספר תיכון. הישוב החסכון מתחיל
מחודש יולי כל שנה.

החברות בקופה היא חופשית. כל חוסר יהיה רשאי,
אם רצונו בפד, מסיבה כלשהי, להפסיק תשלומיו לקופה
וחסכונותיו יוחזרו בתוספת ריבית.

הבטח חינו ךעל ־י סו די לילדיך
ההרשמה ופרטים במשרדי :״ גחלת ״
רחוב מונטיפיורי ( 25 על־יד רחוב אלנכי) ,תל־־אכיב.

ש טו תהקבלה: בימי א׳—ה׳ מ־ 9.00 טד 2.00ו לפני־הצהריס; 3.30
טד 5.00 אחר-חצהרים. בימי וי וטרבי חג מ־ 9.00 טד 12.00 לפני־הצמר*•

עמוד 4

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 4 | מצעדג ׳ רקולי 1961 ההתפתחות הגדולה של אופנת הג׳רסי בעולם כולו וגם אצלנו בארץ היא תוצאה מכך שנבנו מכונות חדישות המאפשרות ייצור של בדים עשירים ביותר. כך שכיום

מצעדג ׳ רקולי 1961
ההתפתחות הגדולה של אופנת הג׳רסי
בעולם כולו וגם אצלנו בארץ היא
תוצאה מכך שנבנו מכונות חדישות המאפשרות
ייצור של בדים עשירים ביותר.
כך שכיום חליפת היום־יום מג׳ר־סי
ו 5ן שמלת אחר־הצהריים והערב

חברת ג׳רקולי מביאה השנה שלל
בדים ודוגמות בהתאם למגמת האופנה
החדשה כפי שהיא מוכתבת על־ידי
החייטות העילית. מתוך קשר הדוק עם
מרכזי האופנה הגדולים בעולם מעודכנת
ג׳רקולי לגמרי ומסוגלת למלא אחר
רצון גבירותינו ודרישות הלקוחות בחוץ
לארץ גם יחד.
ג׳רקולי מדגישה איכות מעולה, גזירה
טובה ועיבוד מעולה. גם במחירים דואגת
ג׳רקולי למחיר אחיד בארץ כולה.

שמלת פסים
עתה, באמצע העונה, מתגבש קו האופנה
האהוב וצרוף הצבעים המקובל
השנה הוכיח עצמו במיוחד כפרקטי לכל
מטרה המעיל הדו־צדדי. ג׳רקולי מביאה
שמלת־פסים רבת־רושם עם מעיל ובטנת
המעיל היא מאותו הארג כארג השמלה.
דוגמה זאת השאירה רושם רב בארץ
ובחוץ־לארץ, כי היא הולמת כל הזדמנות.
״משבצות
בריג׳יט בארדו׳׳ ,נוצרו על״
ידי חברת ג׳רקולי כחליפה של שלושה

הוא שם הסט. של
ג׳רקולי, המורכב משמלה
וממעיל דו־צדדי, בצבע חום־
קפח וקליפת הביצה, בפסים מצוללים.

״פיתד׳י

חלקים בצרוף צבעים יפה והיא חליפת
יום־יום אמיתית, בגד לכל גזרה. חליפה
זאת ניתנת ללבוש עד מאוחר באביב
ועוררה בתצוגות האופנה את התלהבות
הגברות. מערכת זאת גם נמכרה בהצלחה
לאנגליה ולארצות הצפון.

שלושה חלקים

הישראלי כיום שם טוב בעולם ותיירים
רבים קונים, בעת שהותם בארץ, כמה
מערכות ג׳רסי.
כמו בכל בד ובכל יצירת אופנה
צועדת ההתפתחות קדימה ותמיד נוצרים
בדים חדשים ודוגמאות חדשות.

לאחר ד,צד,דיים ולערב מביא ג׳רקולי
חליפה של שלושה חלקים עם מסגרת
שבכחול כהה עם לבן, היוצרת רושם
׳מקסים. חליפה אלגנטית במידה זהה
היא בשחור וחום. בלי מעיל נראית
חליפה זאת כשמלת ערב ועיבודה ימצא
חן בעיני כל גברת.
גם בדוגמות האחרות, אותן אי־אפשר
להראות כאן מחוסר מקום, אפשר לראות
את ההתקדמות הגדולה של ג׳ר־קולי
ברעיונות חדשים, שיטות עבודה
ובדים. הצלחה זאת מוכחת גם במכירות
לתיירים וגם ביצוא הישיר של ג׳רקולי.
פרסום צימס

ש תי קהכהודאה
אזרחי ישראל המעטים המקשיבים לשידורים
העבריים של ד,בי.בי.סי. הלונדוני
הופתעו השבוע לשמוע גירסה מפורטת
ביותר על ״עסק הביש״׳ ד,ממלאה מזה שלושה
חודשים את עתוני ישראל — מבלי
שהאזרח הרגיל יודע במה המדובר.
מאז איים דויד בן־גוריון בהתפטרות, הפך
עסק־הביש ידיעה עולמית. עד כה לא חקר
שום עתון זר חשוב את הענין ברצינות,
ומספר הגירסות השונות בעולם היה כמספר
הכותבים. אולם בשבועיים האחרונים הצטמצם
המעגל. גירסה מסויימת אחת החלה
קונה לה מהלכים בעתונים הרציניים בעולם.
טייס וניוס-וויק, שבועוני־החדשות האמריקאיים
החודרים לכל פינות ד,עולם, פיר־סמו
אותה. כן עשו, בתוספת פרטים פיקאנ־טיים,
יומון־ד,מיליונים הבריטי דיילי אכם־
פרס, וג׳ואיש כרנניקל, השבועון היהודי
המכובד. לה־מונד, החשוב בעתוני צרפת,
ואזזר סאעה, השבועון המצוייר הקאהירי,
הקדימו את כולם.
גבול הילדותיות. במצב זה, נתגלתה
עמדת הצנזורה הישראלית בכל גיחוכה.
היא מנעה מידיעת האזרח הישראלי גירסה
הידועה לכל קורא בעולם. ממשלת ישראל
אינה צריכה ואינה יכולה לקבל אחריות ל־

גירסה זו.
זהו נימוק הגובל עם ילדותיות. ממשלת
ישראל יכולה להכחיש רשמית כל גירסה
הנראית לה כפוגעת באינטרס המדינה. אך
עצם העלמת דבריהם של גדולי העתונים
בעולם יוצרת בהכרח את הרושם ההפוך!:
שתיקה כהודאה.
בחוגים גדלים והולכים שוררת דעה שונה
לגמרי על סיבת עמדתה של הצנזורה׳ הכפופה
לשר־ד,בטחון ולסגנו. היא לא באה
לשמור על אינטרס המדינה כלפי חוץ, אלא
למנוע מן האזרח ידיעה על הפרשה.

או דטימא טו !

ן -היא זוגסח בת שלושה
חלקים של חליפת אחר
הצהריים בצבע כחול כהה, עם מסגרת
לבנה כאת. מהדוגמות המבוקשות השנה.

משבצות

העם

האטום

מעסיקות במידה רבד, יותר ויותר את
החייטות העילית•
התכונות המיוחדות, הרב גוזניות
והדוגמות של הבדים, העלו גם בארץ
את ייצור הג׳רסי לרמה גבוהה. לגר׳סי

דו״ ,היא הדוג־מה
של חליפת יום־יום בת שלושה
חלקים עם מסגרת מעניינת במיוחד.

בם די 1ה

המעטים המחזיקים בידיהם את הגה
המדינה, הזדעזעו השבוע על־ידי אולטימא־טום.
לא היתד, זאת הודעת־ד,סחיטה של
ראש־הממשלה, אלא מיסמך רציני יותר.
ביום הרביעי האחרון העבירה ממשלת
ארצות־הברית לידי ממשלת־ישראל הודעה
שלא היתד, אלא אולטימאטום גלוי׳ מן הסוג
הנדיר ביותר בין מדינות: אם לא יינתן
לאמריקאים פיקוח מלא ומידי על הנעשה
בעיר־האטום ליד דימונה — תפסיק ארצות־הברית
מיד את תמיכתה במדינת־ישראל.
בממשלת ישראל פשטה בהלה. היה זה
האיום הקיצוני ביותר שהושמע אי־פעם מפי
ממשלת וואשינגטון. הוא כלל את האיום
בהפסקת כל המענקים, ההלוואות, ואולי אף
הטלת מס־הכנסד, על התרומות למגבית.
מדוע אחזה אמריקה בקו קיצוני זה? יתכן
כי היא חוששת ברצינות כי צפוייה סכנה
של ממש לשלום העולם מעיר־האטום. אך
יתכן גם כי היא מרוגזת על טכסיסי־ההס־וואד,
של ביג׳י, שנראו לה כמעילה באמון.
אל יתהלל ...אין זכות לממשלת אמריקה
לאסור על ישראל לעשות כאוות־נפשה
בשטח האטומי. אולם כאשר מדינה
מעניקה מאות מליונים למדינה אחרת, לצורכי
פיתוח, היא יכולה לדרוש פיקוח על כל
ענפי הפיתוח. לדברי ראש ממשלת ישראל,
עיר־האטום בנגב משמשת למטרות פיתוח
בלבד. הלקח: אל יתהלל אטומאי כמפתה.
מד, תהיה תגובת ישראל? התגובה הראשונה
היתד״ כרגיל, מאמץ של טישטוש:
עתוני ישראל נתבקשו לשתוק, או לפחות
להעלים את האופי האולטימאטיבי של הפנייה
האמריקאית. לגבי התשובה עצמה,
אבד משרד־החוץ עצות. רק דבר אחד
ברור: ממשלת ישראל אינה יכולה בשום
פנים להסכים לפיקוח הנדרש.

פרשתא״ כ מן
ה ה בו תשהשלאבאה
״הסנסציה העיקרית של משפט אייכמן,
בשנה הבאה, עלולה להיות ידיעה שתחשמל
את גרמניה ואת העולם. תו מ ה: לדברי
אייכמן היה הנם גלובקה ידידו האישי, נשא
עימו באחריות אישית להשמדתם השיטתית
של יהודי אירופה.״
כאשר פוצץ העולם הזה 1206 לפני
חודשיים, סקופ בינלאומי זה, גברה המתיחות
בחוגי הממשלה הגרמנית. הכל ציפו

להכחשה רשמית של ממשלת־ישראל, שתס־טור
את בון מן הצורך לנקוט בצעדים נגד
גלובקה. כי גלובקה הוא השמעון סרס של
גרמניה — עוזרו הראשי של קונראד (״הזקן״)
אדנואר, לו ימלאו השבוע 85 שנה.
ממשלת־ישראל לא הכחישה. בכך היא
אישרה, למעשה, רשמית כי אייכמן אומנם
מסר עדות קטלנית נגד גלובקה, לשעבר
ממנסחי חוקי נירנברג המתועבים, פקיד
בכיר במשרד־הפנים של הרייך השלישי.
לא היתד, זאת העדות היחידה. טען השבוע
מנהיג נאצי בכיר לשעבר: הגסטאפו
היה מוכן לשחרר מספר רב של יהודי יוון,
כתוצאה מהתערבות זרה. גלובקה מנע זאת.
השבוע הסיקה ממשלת בון את המסקנות:
נגד מזכיר־ד,מדינה הנס גלובקה, מנהל משרדו
של ראש־ד,ממשלה, נפתחה חקירה רשמית
מטעם פרקליט המדינה.

אפ ר א סי ה
מ ה לו מהבקזבלנקה
״הידוק יחסינו עם עמי אפריקה יביא את
השלום עם הערבים!״ הבטיח דויד בן־גוריון
לפני חודש. חסידיו ניסחו את הדברים אחרת
:״זוהי תנועת־איגוף גדולה. אנחנו מתבצרים
בעורף העולם הערבי, ובצורה זו
נפרוץ את טבעת החרם!״
השבוע הוכח רשמית כי היתד. זאת שטות.
כן הוכח כי ישראל לא תקנה בכסף ובמדריכים
את לב מדינות אפריקה השחורה,
תוך שיתוף פעולה עם הקולוניאליזם.
רשימה שחורה. בדאר־אל־בידה אשר
במדינת מאראקש (היא קזבלנקה במארוקו)
התכנסה ועידת־פיסגה של חמשת גדולי אפריקה
הניטראליסטית: מלך מאראקש ונשיאי
רע״ם, גאנה, גיניאה ומאלי. היעד: שיתוף־
פעולה ביניהם, כדי לעמוד במשותף נגד הסכנה
ד,ממאירה של הקמת גוש של קוזיז־לינגים
שחורים, שכירי צרפת, ארצות־הברית,
בריטניה ובלגיה, שיהוו רוב ביבשת.
בהשוואה למטרה חיונית זו, היו הלירות
הזעומות של ישראל שיקול מישני. גמאל
עבד אל־נאצר התנה את הסכמתו בעמדה
אנטי־ישראלית. אנשי גאנה ומאלי היססו.
אולם גם הם לא יכלו להתנגד כאשר הציג
להם השליט הערבי רשימה ארוכה של
מעשים ישראליים בשרות האימפריאליזם.
בין השאר: שיתוף־הפעולה הבריטי־צרפתי-
ישראלי בהתקפה על סואץ, תמיכת ישראל
בנשיא קאסאבובו נגד לומומבה, הצבעות
ישראל נגד מלחמת־השיחרור האלג׳ירית ולמען
הפיצוץ האטומי הצרפתי באפריקה.
בכל זאת עמדו הנשיאים השחורים על
שלהם: הם סירבו לנקוט עמדה נגד קיום
ישראל, אך הסכימו לגנות את המדיניות
של ממשלת ישראל.
״הוועידה מוקיעה החלטות
ועידת קזבלנקה נגד מדיניות ישראל יכולות
להיחשב למצע־מינימום לכל שיתוף־פעולה
עתידי בין ישראל ועמי אפריקה. עיקרם:
• דרישה לשלום בין ישראל והערבים,
תוך רמז כי הדבר תלוי רק בישראל.
״הוועידה מפנה את תשומת״הלב לסכנה
שמהווה בעיית־פלסטין לשלום ולבטחון במזרח
התיכון. כן מסיבה היא את תשומת־הלב
לעובדה, כי מצב זה יכול לגרום למתיחות
בינלאומית.״
• החזרת הפליטים .״הוועידה עומדת
בתוקף על הצורך למצוא פיתרון צודק
לבעייה זו, בהתאם להחלטות או״ם ולהחלטות
המדינות האפריקאיות־אסיאתיות בבאג־דונג,
כדי להחזיר לערביי פלסטין את זכויותיהם
החוקיות.״ החלטה זו יכלה גם לד,ת־פרש
כתמיכה בגבולות החלוקה, אך הדבר
הושאר במתכוון לוטה בערסל.
• ניטראליזס ישראלי .״הוועידה מציינת
במורת־רוח, כי ישראל עמדה תמיד לצד
האימפריאליסטים, בכל פעם שהיה צורך לקבל
החלטה חשובה בבעיות חיוניות הנוגעות
לארצות האפריקאיות, בייחוד לגבי אלג׳יריה,
קונגו והניסויים האטומיים. לכן מוקיעה
הוועידה את ישראל כמכשיר האימפריאליזם
והניאו־קולוניאליזם• לא במזרח התיכון בלבד,
אלא גם באפריקה ובאסיה.״
״אפתעה״ .משרד־החוץ הישראלי הודיע,
למחרת היום, שהוא ״מופתע״ .יתכן
שהיה מופתע פחות אילו סרח לחשוב מעט
על התוצאות של מעשיו**.
* מונח שכוונתו עתה: הקמת משטרים
של קוויזלינגים מטעם המערב בארצות שניתנה
להם עצמאות־להלכה.
* או אילו קרא ביתר פיון את העולם
הזה, שניבא התפתחות זו במדוייק מראש,
תבע בעוד מועד את שינוי הקו.
העולם הזה 1216

עמוד 5

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 5 | ר דויד בן־גוריץ ועוזריו חזרו בימים האחרונים כעמים אחדות על הטענה המוחצת כי העולם הזה לוקח חלק מרכזי במאבק על הפרשה מתיך שאיפה ״להדום את מפא מן הדברים מסתבר ש ש

ר דויד בן־גוריץ ועוזריו חזרו
בימים האחרונים כעמים אחדות על הטענה
המוחצת כי העולם הזה לוקח חלק
מרכזי במאבק על הפרשה מתיך שאיפה
״להדום את מפא מן הדברים מסתבר ש ש
לחסל במהרה את לבון, פן יעלה בידי
הע לם הזה, ומרעיו בעתונים האחרים, לבצע
הר פה זו.
לא נתווכח השעם על הערכת כוונותינו. אין
העולם הזה לוחם במפא״י — הוא לוהם
בדיקטאסורה. אך חוששני כי יש כאן קודם
כל טעות ביהם להערכת יכולתנו. העולם
הזה אינו מסוגל להרוס את מפא״י. לפי שעה
אין בכלל כוח במדינה המסוגל לעשות זאת.

הממשלה קובעת את השבר האמיתי
של העובדים באד?,דרבים
שונות: על־ידי זיו?,מדד יוקר ה־מהיה,
מתן סובסידיות למיצרכים,
הטלת מיסיס שונים ועוד.
כאשר ההסתדרות אינה יכולה להילחם נגד
הממשלה, זהו מצב־ביש. הוא ניטל מן
המעמד העובד — הריב הגדול של אוכלוסי
המדינה — אפשרות להילחם על זכויותיו. .

פילוג מפא״י יביא להפרדת ה־

אלא לעניינים של מה־בכך.׳ הזזיכוהים האמיתיים
כלל אינם מגיעים אל הציבור.
הפיכת ההסתדרות לסניף ממשלתי, כמו
בארצות הפאשיזם, מהד גיסא, ובארצות ה־דמוקראטיה
העממית, מאידך גיסא, מוכרחה
להוביל למשטר טוטאליטארי.

במשטר הקיים כמדינה, רק ההסתדרות
יבולה להוות ריכוז־כו
חות המסוגל לעמוד מול ריבוז
הבוהות במנגנון הממשלתי. באשר

באילו רצה כוח עליון לטפוח
עד פני, ,ם של קטני,-,-אמונה. באו
המאורעות בבלגיה,

הוא מסוגל לכך, וכרגע הוא מקדיש
למלאכה זו את מ ביס זמנו, מרצו ויכולתו.

לנו, העומדים מן הצד, לא נותר
אלא לשאול: האם הריסת מפא״י
כידי בך גוריון תביא כרכה למד ־
נה, או תז1ק לה?

מאבק ך. ,ועליו: הבי. ביים נגד הדיכוי של
המנגנון הממשלר״• אנו מעורר רק הער״

ראבים בארצות ו גי

סו״ א,י״ש; טל, ון

** ה ״פירוש ,.הריסת מפא״י״? במצב
הנ כהי פירושה: פילוג המפלגה, כתוצאה
מן האגלטי מאטים של ראש־,׳,מג; ג;ה־בחופשה,־של־ערב־ברישה.
נניח,
לצורכי׳ הדיון, את התהליך הבא:
אם יצליח ראש־;־,ממשלה להדיה ז להון
מן ההסתדרות, או?גרשו ני פ יו״/־
כדו. כיב לבון נל היכ רות במפאי-י הרוגי
לום בעקדוג ת הס ציאי־ייזם, או ד,רוצים נהם־
תדר ו ת חזקה ועצמאית, א.׳ המתנגדים לדק־

ב!״,ד;״ נעו
טאמורה על
מה יהיר, מספרם? הדבר יד תלוי במידת
השל וה שיעוררו ט:.סי 2י נע! -החצר
בחוגים השונים יש. המג;.ה. אך־ המספר
המדייק אינו הישוב בו תי.

יש.״* נ/.ורעות ר,ב.פב ריש י;,:
ע;.מב, הבדז־ב ם את הצ 3 ,ב
ק דאים-לחיקוי. אי,-,עי בלגיה הם
נ ג הזה ס מדברים בלש, ן
ב״ רו־ ,:ורב יעודדו ד,ד עמוק בכל
מלנ! ״ התרב,ת, וכעדט בישר*
;:ל של פדשת־לבון.

א ב ייש בישראל רקע לאירועים מן

גירוש הריע ט ד.שוצ אל סטי נ.מפ־:,תבף
גורייון יביא ב־,כרה להקמת משלשת הדעה,
גד. ,ה ומאוחדת של השמאל — מ;:גת
פועלי ישראל בשובן האמיתי על ן:שש. יצש־רפו
אל,־ ,נזב״ם 1׳ אהדו ודה;;ב דר .,יה .׳ כא חד
ת בו ,:זו הפעם הראשונה, שלוש התנו עות
הקיבוציות הגדולות.

ברגע זר, יש ספק רב אם תהליך זר,
אי־מנם יתגשם. המפלגה אינה רוצה בפילוג,
ורוב עפקניה גם אינם רוצים בדיקטאטורה
של־ אביר־על־סום־לבן. יתכן מאוד כי יעלה
בידי רוב זד, להכניע את בן־גוריון ולהכריחו
לסגת. אך הפילוג אפשרי — ועלינו
לתת את דעתנו עליו.

** תוצאה הראשונה של ריכוז הן
) שמאל היא זו: בפעם הראשונה מאז קום
המדינה לא תהיה רפלגת־השלטון בממשלה
גם מפלגת השלטון־בהפתדרות•

זו מהפכה ממש.

משך תריסר שנים סבלה המדינה מכך
שהשלטון בהסתדרות והשלטון במדינה היו,
למעשה, היינו הך. ההסתדרות לא יכלת
למלא את תפקידה העיקרי: לייצג את האינטרסים
של המעמד העובד כלפי המדינה.
לעתים היה נדמה כי ההסתדרות שוב אינה
אלא זרוע מבצעת של הממשלה — גוף
המקבל פקודות, המרסן את המוני הפועלים.
במדינת ישראל במעט ואין מלחמת־מענד
דות מן הסוג המקובל במישטר קאפיטאלים־
טי סדיר. חלוקת ההכנסה הלאומית בין
המעמדות אינה נקבעת על־ידי מלחמה בין
בעלי־הון ועובדים• ,אלא על ידי הממשלה.

מוו״־י״ן ז,/ם, מור־

פצעים וו;ד,גים במאבק נגר הדנות ש,נג..ן
שר ובני־בו־ ת. נ ה הריאקציה•

מהות הפילוג השלכה יותר מאשר׳
חלוקת הכוחות המדוייקת.

מכלגה זו תהיה מפלגת הרוב
בהסתדרות, והיא תשלוט במער-
ולתיו .,ד,יא לא תוכל להיות שותפה
בממשלה, בה ישלטו גערי
החצר של בן גוריון, בעזרת קואליציה
עם יסודות ימניים אחרים.

תהייה זאת אופוזיציה בתוף
המישטר, לא נגד ו. אכל תהיה
זאת, בפעם הראשונה, אופוזיציה
של ממש -שמאל נגד ימין, בוח
נגד כוח, השקפה נגד השקפה.

^ ה רי שנות הקיפא־ן והאכזבה, רבה
הנט ה להתייחס לאפשרות זו בפסימיות
׳ובאי־אמונה• המסוגלת תנועת־העבודה
העברית לקום לתחיהז התחיינה עצמות
יבשות אלה?

רק איש אהד מסוגל ברגע זה׳
להרוס את מפא״י: דויד בן־גוריון.

אפראסיה, הנייטראליזם, ההתקשרות עם החוגים
המתקדמים בע לם ובמערב, היוזמה
לשלום במרחב. אפילו אין הדברים מגובשים
כרגע אצל לבין, הרי יוכרח ללכת
בדרך יזו, בתוקף ההגיון של המצב.

ה חן זז שר בדגיגז _ וזאס יט\פינ 1מר הפרשה?
רשויות. ההסתדרות שוב תהיה שני ריכוזים אלה הופכים לאחד,
גוף עצמאי, לוהט ותופס.
תלויה הדמוקראטיה על בלימה!
זהו תוכנם האמיתי של דברי לבון על

היה זאת גם מהכנת לגבי התפתחות סכנת ה״אטאטי-זס״ — הממשלתיזם של בן־
י 1־ הדמוקראטיה בישראל. יתכן כי זה
חשוב עוד יותר.
מזה תריסר שנים גוברת והולכת האדישות
של אזרחי ישראל בענייני הציבור.
גובר והולך הבוז למפלגות הקיימות. אפילו
גופים הרשים נתקלים בהומה כמעט־אטומה
של לא־א״בפתיות בקרב הנועל•

אחת הסיבות לכך היא שבתרי-
פר שנים אלה כמעט ולא היה
ויכוה של ממש במדינה. עניינים
היוניים ביותר לאזרח -כגון עירך
משכורתו, גובה מיפיו ומאה עני-
נים אחרים הנוגעים לחיי היום־יום
שלו -מוכרעים בחשאי, ללא ויכוח,
בשיחה פרטית כין פלוני,
איש מפא־״ י בממשלה, לבין אלמוני,
איש מפא״י בהסתדרות.
במחיצת הימים התעמקה בלב האזרח
ההרגשה כי כל הוויכוחים הנשמעים בשוק
הפוליטי אינם אלא כוזבים, אינם נוגעים

גוריון וגוריו• אדם פחות זהיר ועדין היד,
קורא לילד בשם אחד: טוטאליטריזם.

^ טאטיזם, טוטאליטאריזם

^ מישהו יכיל היה להתפתות ולהשתמש
בשם מפחיד עוד יותר: פאשיזם.

הפאשיזם הוא אטאטיזם פלוס
משהו. מה? השקפת-עולס לאומנית,
מיליטריסטית, אימפריאליסטית.
השקפת־עולם
זו קיימת בחוגים המלוכדים
סביב בן־גוריון. מעולם לא הסתירו
נערי החצר כי, לדעתם, המלחמה נגד הערבים
היא מלחמת־גצח, וכי יש לרכז את
כל כוחות האומה• בהזית המלחמה ה:את.
מכאן מדיניות־חוץ עקבית והגיונית: האוריינטציה
על החוגים הקולוניאליים ור,אימפריאליסטיים
במערב •,מיבצע־סיגי - ,כור אטומי.
פילוג מפא״י והקמתה של מפלגת העבודה
הישראלית יכשירו את הקרקע לביסוס האידיאולוגיה
הנגדית: האוריינטציה על עמי

.הסו: הבלגי? אפשר לשאול יאת בצפון
הר ז:ב, מל. במעבדת עמ-שב תליאביב ובקר-ת־גת תהיה השאלה עצמה מגוחכת.
יש באו •ן ב,ר:.ג׳,ית ;׳״בד — .הבורג;...נ
ד,,ג - ,הגיב•־
של אנשי הב שיו
לים, על מבובזי ״השב; נ;ת הה* .א. ת*.
כל אל,־ ,נ נ,ים כ ;נש כביב דגלם של
בן־גורהן, פרס ודיין. הם מרגישים באינם־
טינקט עליון בי זהו ׳הימין החוש —
הרוצה להרוס את ההסתדרות, ואשר הארץ
החדש הוא שוכרו הסר־המעצורים.

אולם יש בארץ גם פרוליטריון
מאות אלפים ההיים במשכורתמשפחתית של 200 לירות ופחות,
הסופרים בל אגורה, שאין ירם
משגת לקנות עתון או ללכת לקולנוע.
כאחד הימים יקומו המונים
אלה, כפי שעשו המוני כלגיה. מפ־לגת-שמאל
אמיתית, תוקפנית ולוחמת,
תמצא בהט בפיס איתן
לאלטרנטיבה שלטונית.

ון< והי התמונה העומדת השבוע לעיני

| כל יר־דעת במדינה. היא מהלכת אימים
על החוגים המרכזיים במפא״י, וממריצה
אותם לעשות את הכל למען כשרה. היא
קוסמת לחוגי השמאל, המכינים את עצמם
לכל מיקרה העשוי לבוא. רק נערי־החצר
של ׳ביג׳י, שהם חובבים הסרי מבט פוליטי,
מתעלמים ממנה בקלוודראש.

יתכן מאוד שלא תתגשם. בוהות
חזקים פועלים ברגע זה למניעתה.
אך עצם העובדה שיכלה לעלות
כאפשרות מעשית, מוכיח מה אדירה
חשיבותה של פרשת-לבון, לעיצוב
דמות המדינה.

עמוד 6

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 6 | יום השש׳ השחור״ של נושת לבון ־ נאשר קם המצפון הציבורי נגד 1נ חנו לא נמצאים כרוסיה;״ קרא פועל מגושם, בעל מיבטא פולני, העובד 4 באחד ממיפעלי מיפרץ חיפה. לולא

יום השש׳ השחור״ של נושת לבון ־ נאשר קם המצפון הציבורי נגד

1נ חנו לא נמצאים כרוסיה;״

קרא פועל מגושם, בעל מיבטא פולני, העובד

4 באחד ממיפעלי מיפרץ חיפה.
לולא קריאת ביניים זו, אפשר היה לחשוב כי אותר, אסיפר, אומנם התקיימה בבריתך,מועצות
של שנות העשרים, בימי ראשית הדיקטאטורה הטירוריסטית של סטאלין, בשיא
מאבקו נגד חברו־למפלגה, ליאון טרוצקי. על במת בית מפא״י בחיפה עמד מזכיר המפלגה
יוסף אלמוגי. באולם ישבו כ־ 700 פועלים, שהובאו למקום בטנדרים ובמוניות של המפלגה,
כדי לייצג את ועדי הפועלים במקומות העבודה. המטרה: הפגנה ספונטאנית של הזדעזעות
פועלית מן הרעיון שדויד בן־גוריון עשוי חלילה לפרוש מראשות הממשלה.
מה שזיעזע את אותו פועל ותיק היתד, התערובת האופיינית של חנופה פנטאסטית
למנהיג, ודרישות הלינץ׳ הגלויות נגד יריביו. מעולם לא נשמע סיגנון כזה באסיפה.
כמו באסיפה פאשיסטית, פשטו באלם בריונים מאורגנים, דאגו מראש להוציא בכוח
משקיפים זרים. בין השאר סולק סופר העתון הפועלי לנזרחב .״אנחנו רוצים כאן רק
עתונאים אוהדים,״ נבח בריון גברתן מפלוגות הפועל, פלוגת־הטירור של חושיסטן.
אחרי שטוהרה האווירה ממשקיפיב לא אוהדים, ניגשו החברים לסדר־היום• ״בן־גוריון
הוא משד, רבנו, הבן הבכור של עם ישראל, האיש שיצר את המדינה־״ קרא חנפן אחד,
תוך פזילה לעבר אלמוגי, כדי לוודא שזהותו תירשם בזכרון המזכיר .״אנו יכולים
לוותר על לוי אשכול, גולדה מאיר ופנחס ספיר,״ הוסיף שני ,״רק בן־גוריון ישאר!״
אחר קרא לעשות שפטים בלבון :״בדור הקודם היו קוראים אותו לדו־קרב של אקדחים!״
מזכיר מפא״י ניצח ביד אמונה על המקהלה המתרפסת. הוא עצמו היה הסולן הראשי.
במלים לוהטות בישר לעם מה יקרה לו אם יקום הדבר האיום ודויד בן־גוריון ילך לשדה
בוקר .״הבית השלישי יהיה בסכנה!״ הכריז, כמעט ביבבה. ואילו יריביו, אמר המזכיר
הם בוגדים במדינה. הם נועצים סכין בגבו של צד,״ל. הם משפילים את הצבא והורסים
את מוראל חייליו. מכאן עד לדרישה להעמידם אל הקיר היה רק צעד קטן.
ואומנם, דובר על מוות. אם עדיין לא על מותם של יריבי המנהיג, הרי על הקרבה־עצמית
של חסידיו. גילה אלמוגי, בשיא נאומו 15 :מוזתיקי המפלגה נשבעו לשבות רעב
עד מידת, אם בן־גוריון ינטוש את הנהגת האומה.
האסיפה עשתה את הכל כדי למנוע אפשרות זו: היא קיבלה החלטה ברוח אלפי
החלטות מסוג זה בתקופת סטאלין ומוסוליני: להביע אמון ללא הסתייגות ״בצידקת
דרכו של בן־גוריון״ .לא היתד, זאת תמיכה עניינית, בדרישה זו או אחרת של בן־גוריון.
היתר, זאת התבטלות מוחלטת של מפלגה טוטאליטארית בפני מנהיג יחיד.

הגורס מחיפה

לנצח. בכוח המנגנון נשאר חושי ראש עיריית חיפה, אך יומרותיו להיות פעם ראש ממשלת ן ישראל ירדו לטמיון.
אדונים חדשים עלו בארץ. בן־גוריון, שלא אהב את חושי מעולם, גידל דור חדש של
רודנים פוטנציאלים. אלמוגי, ד,קלגס מחיפה, החל פוזל לעבר הכוכבים החדשים.
ההזדמנות הגדולה באד, לפני הבחירות האחרונות להסתדרות ולכנסת. מפא״י היתה
פסימית. עסקניה הוותיקים חיפשו אדם נמרץ אך חסר יומרות, שיבצע את העבודה השחורה
של הבחירות, מבלי ליד,פך מתחרה רציני לשלטון. אלמוגי בא, ראה, אירגן והצליח. על־ידי
שימוש נרחב בשיטות חושיסטאן — טירור בעיירות נידחות, בתוספת פולחן האישיות
(״הגידו כן לזקן!״) ושימוש בתקציב אדיר שסופק על־ידי חברות ההסתדרות — הביא את
הקולות. למרבית מזלו נעזר על־ידי שורה של שגיאות חמורות מצד שאר המפלגות.
כתוצאה מן הבחירות עלה גיורא יוספטל, כלי־שרת מובהק שחונך ברוח הטוטאליטאריות
הגרמנית, ממזכירות מפא״י אל הממשלה• התפקיד התפנה. מכיוון שהשתררה שביתת־נשק
בין הוותיקים לבין נערי החצר של ביג׳י, חיפשו הכל מועמד טכני, כוח־ביצוע שקט.
במצב דומה בחרו פעם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית הסובייטית באיש־מנגנון צעיר, שקט
וחסר־יומרות בשם יוסף סטאלין, ושמו אותו בתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה.
כמו סטאלין, ידע אלמוגי לשתוק. משך שנה שלמה לא גילה את
שאיפותיו. בצמרת מפא״י החלו מדברים באהדה על ״אלמוגי החדש״,
אדם אינטליגנטי המבקש לרכוש השכלה וללמוד מפי הוזתיקים. עד
שבאה פרשת לבון והוכיחה כי אלמוגי החדש אינו אלא אלמוגי
הישן — בתפקיד חשוב יותר עד אין ערוך. איש־האגרוף של
חושיסטאן הפך לטירוריסט של הדיקטאטורה־בדרך.
תחילה העמיד פנים של מזכיר אובייקטיבי, כל־מפלגתי. אך כאשר
הגיעו ימי־הכרער, ונערי החצר הבטיחו לו לצרפו לחבורתם ולמסור
לו את תפקידו של פנחס לבון עצמו, הוסר המסווה. אלמוגי יצא
לפעולה — והאווירה במדינת ישראל החלה מקבלת את הצביון המעיק של חופי הכרך.
השבוע האשימו אוהדי לבון, ובראשם איש הקבוצה יונה יגול,
כי שוב אין פרשת־לבון בנמצא: יש רק פרשת אלמוגי. מסע הטי-
רור של מזכיר המפלגה, שהחליט להביא לעריפת ראשו של לבון,
הפך נושא בפני עצמו. יגול אף דרש לפתוח בבירור נגד אלמוגי,
על־מנת להביא לסילוקו מכהונתו.
פרשה זו הוכיחה כי אין דין מדינת ישראל כדין חושיסטאן. מד,

**חזה מחפיר זה לא היה, השבוע, יוצא׳ דופן. משך שבוע ימים אירגן מזכיר״
)3מפא״י המגושם מסע חסר־תקדים של לחץ, סחיטה וטירור כדי לביים הפגנות דומות
של פולחן האישיות. מזכירי הסניפים, הממונים מטעם המנגנון הארצי והמקבלים ממנו
משכורת, נדרשו — תוך איום באבדן משרותיהם — לדאוג לקבלת החלטות מתאימות
של סניפיהם.
רק חלק הצליח בכך. כמה סניפים קיבלו החלות הפוכות, בדרשם שגם בן־גוריון וגם
לבון יישארו בתפקידיהם. על אלד, ירד זעם המזכיר. אנשי סניף יפו, שקיבלו החלטה
כז&ת, נגררו כימעט בכוח למשרדו של אלמוגי. הם הוחתמו, תוך איומים, על החלטה
חדשה, המנוסחת כולה נגד לבון.
במקום שהיה ברור מראש שהרוב תומך בלבון, פשוט זוייפו החלטות. כך הוכרח עוזי
פיינרמן, מזכיר תנועת המושבים, לפרסם החלטה אנטי־לבונית, למרות שהנהלת התנועה
לא התכנסה בכלל, לא קיבלה עדיין כל החלטה.
דוגמה אחרת: אחרי שפורסם מיברק תמיכה של התאחדות עולי מצרים, איימו ראשי
התאחדות זו לפרסם הכחשה מאחר ולא נשלח שום מיברק כזה על דעתם. קול אלמוני
הזהירם טלפונית :״אל תפרסמו שום הכחשה. זה יהיה סוף ההתאחדות שלכם״
מזכירות מפא״י פירסמה בעתונים כי הגיעו אליה מאת מיברקים ומכתבים של סניפים
וחברים, כתובים ברוח פולחן האישיות החדש. כמו סטאלין בשעתו, שכתב במו ידיו
את הביוגראפיה הנלהבת של עצמו באנציקלופדיה הסובייטית, אך שהשמיע מפעם לפעם
דרישה פומבית להימנע מפולחן אישיותו, הסתייג גם בן־גוריון ממסע זה. הוא ביקש
להפסיק את משלוח המיברקים. דרישתו לא שיכנעד, את עוזריו. אלמוגי המשיך ביתר

מרץ במסע המביש.
כך הפך יוסף אלמוגי ,50 ,לגיבור השבוע. נשכחו שמעון פרס, משר, דיין ושאר העוזרים
המנסים, מדי פעם, להעמיד פני דמוקראטים. היוזמה עברה לידי האיש הגס וד,דורסני ביותר
בחצר ביג׳י. המהר״ל החדש קרא לגולם מחיפה•
לא היה איש מתאים יותר בארץ. יוסף אלמוגי, חניכו האישי של אבא חושי, גדל
באווירת הגאנגסטריזם האלים של הרודנות החיפאית. משך שנים ארוכות למד להפעיל
את פלוגות הפועל לשבירת עצמותיהם של יריבים פוליטיים. במשטר החיפאי, מילא פולחן
האישיות של אבא חושי תפקיד מרכזי ביותר. יוסף אלמוגי, יד ימינו של אבא, היה גם
הכהן הגדול והבריון הבכיר.
הארץ כולה הזדעזעה לראשונה ממעשי אלמוגי לפני תשע שנים, בימי מרד הימאים.
בראש המרד עמדו בחירי הנוער העברי, אנשי הפלי״ם של הפלמ״ח, שהיו בעצמם
התגלמות הגאווה המיקצועית והלאומ־ת של יורדי־הים העבריים. אפשר היה לחסל את
השביתה בנקל, ברוח טובה, מאחר שכל תביעות השובתים היו מקצועיות ובלתי־מופרזות.
אולם יוסף אלמוגי החליט ללמד את השובתים לקח, שלא יישכח בנקל בארץ כולה.
כך הופעלה המשטרה נגד הימאים. האוניות נכבשו בקרבות־דמים, ברחובות חיפה התנגשו
כוחות השלטון עם המונים זועמים. בעוד שד,ימאים נגררו לבית־הסוהר ולבית־המשפט
וגוייסו כטירונים לצבא, קרא אלמוגי לחלאת העולם התחתון להפר את השביתה, בעזרת
ימאים מקפריסין ומיתן.
אלמוגי ניצח — אך הימאות הישראלית לא החלימה עד היום מניצחון זה. אחרי שנשבר
עמוד־השדרד, של הגאווה במיקצוע, חדל מיקצוע הימאים לקסום לנוער. מבריחים והרפתקנים
מכל הסוגים חדרו לאוניות, קובעים את הצביון על אף אנשי המקציע הטובים שנשארו.

הל,לגס של חושיסטאן

ף* אותם הימים סבר אלמוגי כי כדאי לקשור את מרכבתו לסוסיו של אבא חושי.
! ״ חו שי נראה ככוח העולה, מנהיג שיעבור מחיפה לזירה הארצית כדי לכבוש את השלטון.
איש לא שמע עדיין על שמעון פרס, הסוכן הקטן של עיסקות נשק. משה דיין היה מפקד
אחד מיני רבים בצר,״ל — קצין שלא הצטיין במיוחד במלחמת העצמאות והיה רחוק מלהיות
גיבור לאומי. על אבא חושי, לעומת זאת, ידעו כבר כולם. עסקני המפלגות קינאו בו
ויראו אותו. הוא נראה כבעל סיכויים ממשיים ביותר לרשת את דויד בן־גוריון•
לפתע ירדה על חושי מכה ששמה קץ לחלומותיו. בשנת 1955 החל העולם הזה לפרסם
סידרת גילויים על משטרו של חושי, גילה בפעם הראשונה את שימות הגאנגאסטריזם
שהסתתרו מאחורי הגנים והחיוך האבהי. המושג חושיסטאן פשט בארץ ולא הירפה מחושי
עד היום• כאשר אישר מבקר המדינה את מימצאי העולם הזח, קוצצו כנפיו של חושי

אלמוגי

מה מזכיר המזכיר?

עמוד 7

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 7 | *סע הסווו וההארהה שד יוסר אלמוגי שאזרחי חיפה חייבים לבלוע ולסבול מידי פלוגות הפועל, אין מדינת ישראל מוכנה לעכל. אפשר להפחיד את הרוכלים בשוק תלפיות בחיפה,

*סע הסווו וההארהה שד יוסר אלמוגי
שאזרחי חיפה חייבים לבלוע ולסבול מידי פלוגות הפועל, אין מדינת ישראל מוכנה לעכל.
אפשר להפחיד את הרוכלים בשוק תלפיות בחיפה, אי־אפשר הפחיד עם שלם. הפעלתו של
הגולם מחיפה הוכיחה את עצמה כמישגה החמור ביותר שעשו נערי ביג׳י אי־פעם. יתכן
כי מישגה זה הוא שיביא סופית לקבורת שאיפותיהם.

כעלי המצפון

,וזו 1ן-י>ייז^ 8ז 1

^ כ ל מחלה חמורה ישנו רגע של משבר, כאשר מחליט הגוף סופית להיכנע או
ולהתגבר. המשבר אינו תמיד דראמטי. רגע כזה בא לפרשת לבון, בשבוע האחרון.
שום אירוע סנסציוני לא אירע. משך כל ימות השבוע הצטמצמה הפרשה בשיחות
חשאיות, בישיבות, בבתים פרטיים ובהתרוצצות של מתווכים. אולם משהו בכל זאת קרה.
נערי־החצר מתייחסים לעתונים כאל כלי־נשק טכניים. הם סופרים את העתונים המשרתים
אותם, כמו הארץ, ואת העתונים המכירים בצידקת לבון, כמו מעריב. אין הם מבינים מה
כוחם העצום של מאמרים, בהם מביעים בעלי־מצפון את דעותיהם ורגשותיהם. הם דומים
לסטאלין, ששאל בליגלוג :״כמה דיביזיות יש לאפיפיור?״
השבוע הוכח כי אין נשק היכול לעמוד נגד התעוררותם של בעלי־מצפון.
בפעם הראשונה מזה שנים רבות החלו מאות אלפים במדינת ישראל לקרוא מאמרים.
אזרחים מודאגים החליפו ביניהם את העתונים, הסבו איש את תשומת־לב רעהו לרשימות
שעוררו התרגשות בליבם. דבר, שבשנים האחרונות הפך שם־נרדף לסם־שינה, התעורר
לחיים והפך מיסמך מבוקש. בבתים פרטיים, ואפילו על שפת־הים, התקבצו אזרחים וקראו
איש באוזני רעהו מאמרים בקול רם. היתד, זו תופעה שהזכירה ימים מלפני קום המדינה.
במיקרה פורסמו כמה מן המאמרים החשובים ביותר על הפרשה ביום אחד: יום הששי
האחרון, שהפך יום ששי שחור לנערי־החצר. כתגובה על ראשית מסע אלמוגי, קמו מיטב
הסופרים והוגי־הדעות, הביעו את חרדתם במלים שנחרתו עמוק בלב קוראיהם. כך אמר— :
• שלמה גרודזנסקי, בדבר, במאמר מהדהד נגד נתן אלתרמן ושלמה לביא :״לפני שנים
אחדות, זמן מה לאחר משפט שורת־המתנדבים־עמוס בן־גוריון, הזמינני אלתרמן לפגישת
עתונאים וסופרים עם צמרת המשטרה בישראל• קיבלתי את ההזמנה ברצון אולי מתוך
סקרנות כלשהי לחידוש פיקנטי זה של משורר בתפקיד מתוזך בין המשטרה ואנשי־רוח
המארח ישב בראש, ועל ירו עזרו שניים מאנשי מזכירות מפא״י באותה שעה — איש
קיבוץ ותיק ואחד ממייסדי נהלל. והנה קם איש הקיבוץ ופנה, לחרדתי, אלי בזו הלשון:
״כותבים אצלנו על המפכ״ל של המשטרה היודע אתה מיהו מפכ״ל המשטרה של
נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר על מפכ״ל המשטרה חד״ חה, לו היה ברל כצנלסון
בחיים!׳ איש נהלל אמר כי הגיעה השעה לשלוח את משמיציה של המשטרה לעבודה בנגב.
רק כך אולי יירפאו מנטיותיהם החולדות להשמיץ את המדינה ואת נושאי עולה. אלתרמן
שתק מוטב לומר: כי אין ממשלות קדושות, אין ראשי ממשלה קדושים, אין רמטכ״לים
קדושים, אין מזכירי הסתדרויות ומפלגות קדושים, ואין משוררים לאומיים קדושים. זוהי
אמת קדו שה ...ראוי מאבקו של פנחס לבון במסע החיסול לתמיכתו של כל מי שרוצה
לראות בישראל חברה ומדינה דמוקראטית, ובמפא״י — מפלגה סוציאליסטית ודמוקראטית.״
>• אהרן מגד, במוסף הספרותי של למרחב, תחת הכותרת ״אחד ודורו״ ,אחרי ציטוט
דבריהם של חסידי בן־גוריון :״פסוקים אלה לקוחים לא מסידור התפילות, לא ממחזור של
ימים נוראים, לא מפיוטי סליחות, אף לא — להבדיל — מאיזו עצומה שהופנתה לפני
שנים לא רבות אל, שמש העמים׳ .לקוטים הם מתוך מכתב גלוי שנדפס בדבר תוארי
הפלגה אלה, של הערצה וקדושה, שאין הלשון העברית מכירה כמותם אלא כלפי האלוהות
בכבודה ובעצמה, ששום בן־תמותה לא זכה להם, ושצריך לגייסם מאוצר מליצה של
התנ״ך, הפיוטים והקבלה — נפוצים כלפי, האחד בדורו׳ לא מעכשיו. חסידיו פותחים
ב,אדיר הוא, בחור הוא׳ — וכל כ״ב האותיות אינם מספיקות להם, לקילוסיו מה קרה?
אדם אחד אשר לו העוז והשלטון (ואולי גם התפארת, הגבורה ובו׳) ,נתקל פעם בהתנגדות
חריפה. מישהו התייצב על דרכו. אין הוא יכול — אין הוא עשוי — להשלים עם כך.
ובכן מבקש הוא לעשות
מי שתואריו תוארי־אלוהות — הניצב על דרכוהוא שטן.
שפטים מי שהוא, מושיע וגואל׳ ,הוא מטבע הדברים גם קנא ונוקם, פוקד עיון על
מנהיגים ועל עסקנים שילשים וריבעים.״
• מאיר יערי, במאמר ראשי בעמוד הראשון של על הנזשמר :״מזדקרים והולכים כל
הסימנים להתגבשותו של משטר טוטאליטארי. חבורת הסוחטים והמאיימים, המסתתרת
מאחורי גבו של, האיש הזועם׳ אינה נרתעת מפני שום אמצעי, ובשצף מלחמתה מוכנה היא
לבזות את המדינה ולהעלות באש את שמה הטוב לעיני כל רק במשפטים מהסוג הידוע
היינו עדים למחזות כאלה, שהיו מלווים כרגיל עריפת ראשים ...לפנינו מעשה של לינץ׳
מוסרי ללא סייג וללא נקיפת מצפון הריאקציה בארץ מתלכדת מסביב לבן־גוריון
לא החשבון של אמת ושקר, של צדק ורמיסתו, של מוסרופריעתו הוא לנגד עיניה.
אינטרסנטיות מעמדית, בצורתה הגסה והשפלה, היא נר לרגליה נגד עינינו סכנת
מיפנה מדיני וחברתי, העשוי לכרות תהומות לרגלינו אם לא ייעצר המהלך, והמנצחים
על המערכה המתנקשת בדמוקרטיה הישראלית ובעצמאות הפועלים לא יירתעו — נדע
לקדם את פני הרעה ולהסיק את המסקנות המחייבות.״
• מאיר יערי, בראיון שנתן לכתבלמרחב אמנון דרור :״לפי הבנתי — חוט שני
מוביל ממכשיר ההאזנה שהוטמן בהדרי לפרשת לבון קבוצת אנשי ש.ב. נתפסה בחדרי,
נמסרה למשטרה, הכל נרשם בפרוטוקול ואף היה משפט כלשהו. ואתה יודע מה שאירע?
הם כולם שוחררו מבלי שהובאו אפילו לידי זיהוי אישי. איני יכול לאשר כי אומנם ההליכים
המשפטיים בארץ הם מעל לכל שיקולים פוליטיים הן זהו שלטון של ש.ב — .לית דין
ולית דיין ...לאור מה שהתברר בפרשה, יכולים להימצא אנשי בטחון או קצינים בכירים,
שינסו לנצל את קדושת ההגנה על המולדת ולהפנותד. נגד, אויב פנימי׳ .הן בן־גוריון עצמו
סיפר כי חבורה אנונימית יעצה לו לפזר את הכנסת ולכונן דיקטאטורה.״
י • חיים גורי, בלמרחב :״לא כל יום פורים, ולא כל יום יש לנו עסק ביש, אבל
האוזירה הזאת המחניקה, חדיית־השינאה, אותה אנו חשים יום יום למדנו לקח. אינני
חסיד של לבון, אמר לי חבר, אך הוא עשה שירות לדמוקראטיה הישראלית שלים בא
ומנהיג הולך, והארץ לעולם עומדת.״
בפעם הראשונה נפגשו באותו יום גם עורכי שני הצהרונים בדיעה אחת. אריה דיסנצ׳יק,
עורך מעריב, והרצל רוזנבלום, עורך ידיעות אחרונות, כתבו שניהם מאמרים זועמים נגד
טכסיסי ראש־הממשלה ועוזריו. כמעט כל שאר העתונים הצטרפו להבעת החרדה והסלידה.
רק עתון אחד המשיך לתמוך ללא הסתייגות בנערי החצר — ויתכן שהביא להם יותר נזק
מכל שאר העתונים. היה זה הארץ. שהעתיק בראש כל מאמריו מאמר ארוך מתוץ־לארץ,
שבא להסביר, באופן מדעי, מדוע זקוקים עמים חדשים לשלטון־יחיד של מנהיג ״הירואי״.
כדי שאיש לא יטעה, הוסיפה מערכת העתון הליבראלי לשעבר, בראש המאמר, הקדמה
שהזכירה במפורש את הפרשה.

שר הדתות בחופשה
נזה פרוש הפרישה?

נמיר, יונה כסה וזלמן ארן• .היה זה ריכוז כוח אדיר שמנוי וגמור היה עימו למנוע את
השתלטות הדיקטאטורה של נערי־החצר.
כאשר הגיע המתוזך, לוי אשכול, לשיחה הבאה אצל בן־גוריון, מצא שם אוזן קשבת
יותר. בן־גוריון ויתר על דרישתו להביא את לבון בלבד לבירור מיפלגתי, הסכים שהבירור
יקיף את כל הנוגעים בפרשה, כדרישת לבון. לעומת זאת דרש במפגיע למנות ועדת
חקירה משפטית, בקשר לעסק הביש.
לפתע זרק לבון על השולחן קלף סנסאציוני. הוא הודיע ללוי אשכול כי אין לו כל
התנגדות להקמת ועדת חקירה משפטית. מאחר שטוהר מכל אשמה הן על־ידי ועדת כהן
והן על ידי ועלת השבעה, היה מוכן להיטהר בפעם השלישית.
ואז נתגלה שהמאבק חדל מזמן להיות קרב בין בן־גוריון לבין לבון. כי ראשי מפא״י —
אשכול, גולדה, ספיר, נמיר ועימם רוב הגוארדיה הוותיקה — התנגדו בחריפות קיצונית
להקמת הוועדה. עלה על כולם משה שרת, שהזהיר במכתב לבן־גוריון, אשר את תוכנו
הדליף לעתונות, כי ועדת־החקירה תשמש ״קבר אחים״ למפא״י.
הצטרפו לחזית זו כל מפלגות הקואליציה. ביטול מסקנותיה של ועדת השבעה היתד״
קודם כל, סטירת־לחי על פניהן. מאיר יערי הודיע כי מפ״ם תפרוש מן הממשלה אם
תוקם ועדת־חקירה נוספת. אפילו הדתיים התעקשו. בירורים בתוך המפלגה הוכיחו כי
כניעה לבן־גוריון תזיק למפלגה יותר מפירוק הקואליציה.
עמדתו של בן־גוריון היתד, חלשה מאין כמוה. למרות שכתבלביו חזרו השכם והערב
כי בשבילו זה עניין ״מצפוני״ ,אי־אפשר היה בשום פנים להסביר במה טמונה המצפוניות.
כי עוד לפני שבועות מעטים היה זה בן־גוריון שהכריז בפרהסיה כי ״לעולם לא יגיעו
לחקר האמת״ .כל ילד הבין שחקירה נוספת לא תעלה שום עובדות חדשות, תערפל רק
עוד יותר את הנקודות הפשוטות עליהן נסב הוויכוח. קבע חיים גורי :״היא רק תגרור את
המשפט, המקובל כעצמאי וכטהור, אל תוך הזוהמה.״

שלוש האפשרויות

* • רב כינופן המכריע של שתי רשויות המפלגה — המזכירות והמרכז — לא היה
21 שום דבר בטוח, פרט לדבר אחד: הרוב במפלגה אינו רוצה בדיקטאטורה של בן־גוריון,
המבוססת על קלגסים כמו אלמוגי. בחוגים רחבים פשטה הדיעה שאם יש לחסל מישהו,
הרי זה אלמוגי עצמו. אם ינוצח ביג׳י, יסולק אלמוגי יחד עם פרס ודיין. אפילו ינצח
ביג׳י, לא יוכל להשאיר את אלמוגי בשום מקום, שם דרושה פשרה עם אחרים _ לא
במזכירות המפלגה וודאי שלא במזכירות ההסתדרות, בה דרוש שיתוף־פעולה עם מפלגות
השמאל ד,מתעבות את האיש.
השאלה הגדולה לא היתר, ביחס לגורלו של אלמוגי, אלא ביחס לגורל הממשלה. היו
שלוש אפשרויות:
י• פשרה שתשאיר את הסטאטוס־קוו בממשלה על כנו — דבר שנראה כימעט בלתי
אפשרי, מאחר שהוא מהודה הודאה של בן־גוריון בכישלונו המוחלט.
י• קבלת הדרישה להקים ועדת־חקירה, בניגוד לדעת חלק משרי מפא״י ושרי הקואליציה.
במיקרה זה יפרשו גולדה וספיר, תתפרק הקואליציה. בן־גוריון ונערי־חצרו יצטרכו להקים
קואליציה עם הימין, אולי אפילו עם חירות. אם לא יצליחו בכך, יצטרכו לפזר את הכנסת
ולערוך בחירות חדשות.
9בן־גוריון יפרוש ויקח עימו את דיין, פרס, יוספטל ואלמוגי. ממשלה חדשה, כנראה
בראשות לוי אשכול, תקום על בסים זהה עם הקיים. שרי מפא״י כבר הודיע בגלוי כי
אין תוקף להחלטת המזכירות, שקבעה כי שום חבר מפא״י לא יכהן בממשלה בלי ביג׳י.
במסדרונות מפא״י דובר גם על אפשרות רביעית: שבן־גוריון ניפח את הריב בסדנה
תחילה, כדי להטיל את המדינה לתוך תוהו־ובוהו. הפרישה תאפשר לו לנער את חוצנו
מתוצאות שגיאותיו, כגון האולטימאטום האמריקאי בקשר לכור האטומי (ראה במדינה).
אחרי תקופה קצרה יחולל הפיכה בכוח, יפזר את הכנסת, יכריז על מישאל־עם בקשר
סגישה סגורה כבית גורדה
לבחירות האיזוריות ויבצע בחירות מתוכננות שיתנו רוב מוחלט לחסידיו האישיים.
אולי השפיעה גם דעה זו, גרמה לכך שגברה הנטיה במפא״י להשלים עם פרישה זמנית
ריאקציה הפיתאומית והאחידה של דעת הקהל על הופעתו הדיקטאטורית
| ! הגלויה זיעזעה את מחנה בן־גוריון. עוד לפני שבועיים היה בטוח בניצחונו, חילק את או סופית של בן־גוריון. כפי שהגדיר זאת השבוע עסקן מפא״י, שהינו קרוב ללבון:
״אחרי שאלמוגי הפיץ בכל הארץ שהמדינה אינה יכולה להתקיים בלי בן־גוריון, חייבת
ר,מישרות המתפנות בין משרתיו. כתבלבי ״יונייטד פרס״ בישרו מדי יום ביומו :״בן־גוריון
המפלגה להוכיח שאין זה נכון. אחרי הכל, בן־גוריון אינו בן־אלמוות, ואם יאמינו ההמונים
לא יחזור אלא אם יסולק לבון.
עכשיו שאחרי בן־גוריון יבוא המבול — מה יקרה מחר, כשלא יהיה בן־גוריון? עם כל
אולם לבן־גוריון לא היה כל חשק לבלות את שארית ימיו בשדר,־בוקר. אומנם ביקר

הכבוד לזקן, הגיע הזמן להגיד לו
השבוע במאוזוליאום הגדול שהוא מקים לעצמו ליד המשק הנגבי, התייעץ עם מומחים
על טיב המוסדות שיוקמו במקום. אך הטכססן הוותיק הבין עתה כי נכנס לבוץ• הוא הכין
• תוך כדי כך התברר שהיה זה זלמן ארן הפרו־לבוני שיזם את מינעזר אנשי־הרוח
את הדרך לנסיגה.
מהשבוע שעבר, אשר יוזמיו ראו בו גילוי־דעת לצד לבו! /אף כי נוסזז במילים כלליות
יתכן כי הרגע המכריע לגביו בא כאשר נודע לו, שבדירתד, של גולדה מאיר התקיימה
וסתמיות.
ישיבה פרטית, בהשתתפות גולדה עצמה, לוי אשכול, אהרון בקר, זיגמונד הרינג, מרדכי

עמוד 8

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 8 | נאאאוו האחרון 111111 ואש הגווונוו ו *דני(!אססוו הגבנל ע 1ער הדמעות שער מנדלבאום ראה סבל רב, מאז החל משמש מעבר מן העיר העתיקה שבחלק הירדני של ירושלים לבירת

נאאאוו האחרון 111111 ואש הגווונוו ו *דני(!אססוו

הגבנל
ע 1ער הדמעות

שער מנדלבאום ראה סבל רב, מאז החל
משמש מעבר מן העיר העתיקה שבחלק
הירדני של ירושלים לבירת מדינת ישראל.
לא לשווא כונה המעבר, בפי תושבי נצרת
והגליל המערבי ,״שער הדמעות״.
מדי שנר, נוהגים אלפי ע, בים, נוצרים
ומוסלמים, לעלות לירושלים בחג המולד
כדי לחצות את שער הדמעות לעבר ירדן,
ואילו המוסלמים מצטרפים אל הם בחג הנוצרי
— נדי שיינתן להם לחזות בבני
קרוביהם העומדים במרחק מספר מטרים,
מעבר לגבול.
בהזדמנות זו נענו שלטונות ירדן, מפעב
לפעם, לתחנוני •;משפ; ת, הסכימו לתת
לכמה מהן לד,פגש ל־15־ 30 דקות. אך מאות
אנשים אחרים נאלצו להסתפק בכך שיחזו
בפני קרוביהם מרחוק, בצעקם בקול רב
לעבר גדר התיל :״ מו ח מד ...ח סין...
איפה אתה? אבא, אני כאן
הטלביזיה הכריעה. בחג המולד של
שנת 1960 חזר ונישנה מחזה זה׳.ישישים,
נשים וילדים, גבר־ם צעירים ונערות הגיעו
לגבול ישראל־ירדן בת קידה שיינתן להם
לפגוש בבני משפחתם ק מ ספר דקות.
כמו בכל שנה א: עו מחזות מזעזעים.
אשד, ישישה נשקה את נעליו של איש מ
הגבול. חיילי המישמרות השדאלית וה ו
דנית לא יכלו?הסתיר את ר״ נו,נש א,
החוק הוא חוק. ולמוסלמים אסור לוז. .
את ה.,בול — ולו?רבע ע לה•
אשתקד ניתנה למאות מוסלמים ההזדנד
נות?חבק את ש :,י׳ג
ודת ;,ו!
זתפ.־ת אנושית בצווים הארס !*סטראטיבייט
ה •בשים. סיבת הה. :ר הגד• ב מצאה בדה !!ו

ש־ במאי טזביוייד,
ג, י לצי.ם־ אתי מ פג• ת זמו ׳ ,ד* כ יו
;)|במא׳ ב״ה >ש/־טו.ה; ש;־ ד,״ה ימי,

8םמר. ה, .

משב. ד1

ד,:׳ד, ש׳ גרושי!**.
לרשיון ־ג;עכר,
?,הגיעי ש ים י ב.זג
הגז ליד, י נתק; ו בם דוב נ
רבות מה,־

ושת ונר; .לו בבירה ב•;:רוב הש;ט-.

רק יח־די ;:לה, ש_א• 20י

הס מש; ל .
ב ־״ בכיפר אהד ד וחסים , :תנו לי: הצי.

המחטים
.וקריא בשני ):ש; ,א
כך -ים !־:מר
איננה-׳.-ב קשתי ממנו ש־ז; לי לגשר. ב,

*:״בשנבנשג־ .א יכולג לדבר. האמן לי •
.או לא — .צי שלה לא דיברנו. רק ר,ט
הכל ..זה ב זו. בסוף אמרו לנו ש,ה
•נגמר. אז צעקת דרישת ש־,ום ל
אחר כך חזרנו. כל. אחד. לצדו של ג ד ״
התיל.״

״ארצוודהכרית מתבוננת לפלוש לקובה בכל רגע,״
הודיעה ממשלת קופה לפני שכוע ודרשה את כינוס
מועצת הבטחון לישיבה דהופה. אף התכנסה המועצה,
הודיעה ממשלת אדצות־הכרית על ניתוק יחסיה
הדיפלומטיים עב קובה. העתונות האמריקאית, מצידה,
הבליטה ידיעות שונות, אשד כולן הצביעו על
ההכנות הנעשות כמקומות שונים לקראת פלישה
לקובה. באחת מידיעות אלה סופר על שדה תעופה
שהוקם בגואטמלה שפנתה של קובה. במקום זה היה
קיים׳שדה תעופה קטן, אשר שימש את מטוסי הריסוס
של חברת מטעים אמריקאית. לפתע ניתנה

הוראה לחברה לפנות את השדה תוך שמונה שעות,
ובעבור ימים אחדים הוהל בבניית שדה תעופה
גדול, המסוגל לשמש למטוסי־קרב סילוניים. השדה
הושלם תוך חודש ימיב, כמחיה של מיליון דולאר.
כיום חונים בו מספר מטוסי תובלה גדולים, ואילו
משכיבו, במטעים הסמוכים, מתאמנים חיילים לפלישה.
וואשינגטון לא הגיבה על הידיעה, אך ככל
העתונים שמסרו אותה לא נותר ספק, בי המימון
והמאמנים נתרמו על-ידי ארצות־הברית. במאמרו
השלישי, מדווח ראש מערכת ״העולם הזה״ על
פגישתו עם קופאים גולים ועל ההכנות לפלישה לקובה.

1.1 3 01*3111

יוכלו לפעול נגדנו. עברו הימים שמאה
בחורים בספינת טיולים קטנה יכולים להשתלט

מאת

ד רגע השתררה דממה באולם המ־
/חודר. הקובאים ואורחיהם מתריסר
ארצות הפנו את מבטם לעבר הגבר הצעיר,
שנכנס דרך שער הארמון דימולאם. היו
: .סינים, רוסים, אלג׳יר־ם. כל אהד
מ .:דד,ים אלה, בובות עצמי ובזכ ר, ארצו,
,ז• •:עית מעניינת. אבל בעיניהם היד,
זפהות.יאדם מקניין עוד יותר, האיש שזר.
עתה נמס: ער המלחמה ראול קאסטרו׳
של פידל.
ראול הוא׳.בעל מיבנה מעודן׳,פנים מחו

הבטתם את באטיסטה עם 90 איש
״הו, אחינו, זר, עניין אחר. אז נלחמנו
רק בבאטיסטה. כיום הקונטר־רבולו־ציונר־ם
יצטרכו ללחום לא רק בממשלה, א׳ בצבא
השכיר של השלטון. הם יצטרכו ללחום בעם
הקובאי כולו. לכך אין להם כוח.״
״אפילו אם תבוא פלישה של קובאים
מעבר לים?״
ראו ל השתתק לרגע. א־ר המשיך בדיבורו
המהיר :״שמע, אנזיגו, הקב.צר ד,רקובה
ההיא לא תצליח לעיסות ש ם דבר.

התובע בדח

החל על דרוזים, אך לא על ערבים.

*!*יו מעתיכ קו לו של ראול. ירדתי ב־
* /ו מיאמי, עיר השעשועים, היושבת על
קצה הדרום־מזרחי של ארצות־הברית, מלאה
מבקרים מכל רחבי היבשת• בתי המלון
המפוארים, שהקטן והצנוע ביניהם יכול
להתחרות עם מלון דן או אכדיה, מצפה
השנה?׳פרוספריטי בלתי־רגיל. מאות אלפי
ו: מידים, שהיו רגילים לנה־ר מדי חורף
גוז הסמוכה, יבואו השנה למיארי, כדי
לה..איר בה 100 מיליון דולאר מרשרשים.
לא היד, כל קושי למצוא פליט קוראי.
כד־ ט א אפשר להסתובב חמש דקות ב־מיאסי
מבלי להיתקל במישהו, שזה עתה
גא מקובה. ביקשתי מאהד מהם להדריך
אותי בסבך האימונים שלהם. הוא יעץ
לי לפנות אל החזית המהפכנית הלאומית.
״זד, הארגון הרציני ביותר,״ הבטיח.
החזית המתסכנית י שבת בבית חד־קימתי,
באחר מרחובותיה ה־אשיים של
מיאסי. בכניכר, תלוי שלט שלא השאיר כלי
.:ו: יי ה יי, שסם כאן דוגלים בהי׳
כי תיג־־ר ׳סל מה שאנשי קאטטרו דוגל:־
ב־ .כי שבכל רחצי קובה אפשר
ל; 1:ת את ה וויזה :״קובה סי, יא:קי נו!״
רב כ::־ די,־סלט שעל הקיר :״קוב•־ סי,
תסיר, נ אי :״קובי כי, יאנקו סי!״
דייר ד. .דת קיבל את פני• זהו גבר
ה;־ ן, נמרץ, בן נ. ת־מאס יואסקם קאכזא־נישה
היד, פעם בברבודו. ה־א נלחם עם
אנשי קאסטרו; בסיירה אסקמבריי. להוכחת
ד פשט בתנועה מהירה את חולצתו
ד:ו ־ וי ״י, שה ד מס סה צלקות מדמע.לה
ועד לתג,־רד״ ,.זאת מזכרת מבאטיסטה,״
אמר.
מדוע, אם יכן, הגיע למיאמי? נאנח
תימס :״זד, הכל ב־לל -כרטיס קטן.״ והוא
הציג כרט-ם־חבר של גוף הקורא לעצמו
קונפדרציה בינאמריקאית להגנה על היבשת

הממ של הצבאי
ממשלת ישראל רואה בדר,־זים המתגוררים
בישרא. לאום נפרד. רב־ם מן הדרוזים :־
מם אינם שותפים לרעה זו• אהד מהם
היה המשורר הדרוזי ( )22 כמיח אל־קאסם,
שסירב להתיצב לשרות־ח בה ׳ בצה״ל *,פנה
אל נשיא המדינה, הציע לוותר על זכויותיו
האזרחיות ״בתנאי שלא אצטרך ללחוש נגד
אחי ללאום הערביים.״
0מ ח נעצר על־ידי המשטרה הצבאית,
הוכרח להתיצב. שלטונות צד,״ל נתנו לו
משרה נוחה — כמורה לעברית לחיילים הדרוזיים.
אולם התנהגותו נשארה ללא השפעה.
התהליך נמשך.
לפני מספר שבועות חצה דרוזי אחד״
חייל משוחרר, את הגבול, הסגיר עצמו
לחיילים הדרוזיים המשרתים בעזה. עתינות
קאהיר פירכמה בהרחבה את סיפוריו. הדרוזי,
תושב שפרעם לשעבר, אף שידר בראדיו
קאהיר, שימש בנשק תעמולתי מעולה בידי
רע״ם.
אמר הצעיר, בין השאר :״אם כי דורשים
מן הדרוזים לראות את עצמם כלאום נפרד
מהעם הערבי — דיר שאין הם חפצים הו
(המשך בעמוד <10

בדבורו אגטי־קומוניסט

1בין מורדים אנטי־פידליסטיים לבין כוחות המיליציה,
ן מתנהלת מזה חודשים. מספר המורדים קטן ונשקם
מוצנח על־ידי מטוסים ״מן הצפון״ .תמונה זו לקוחה מתוך סרט קובאי על מלחמת
הבאז־בודום בהרי סיירה מאסטרה, והיא מדאה אחד מחיילי׳קאסטרו שנפצע בשעת קרב..

דדות וזקן דליל. הוא היד, עם אחיו פידל
מן חיום הראשון, כאשר ירד למחתרת. אחרי
נצח.ן המהפכה נשא אשד, צעירה, זוברה
לנשק מן הסיירד, מאסטרה, וכבר הספיק
לייצג את ארצו בכל רחבי העולם, כשליח
מיוחד. עתד, בא להשתתף במסיבה שערכה
הממשלה הקובאית למשלחת של אלג׳יריד,
החופשית.
ניגשתי לראול קסטרו, ואחרי כמה משפטי
התוודעות שאלתי אותו :״מד, דעתך על
הקונטר־רבולוציונרים — מתנגדי המשטר
שלבנו, המכריזים על התקפה קרובה?״
הוא לא חיכה. אפילו שהשאלה תתורגם
במלואה, פרץ מיד בצחוק .״אנחנו לא
נבהלים מהם,״ השיב.
״בכל זאת,״ המשכתי ,״הרי אתם עצנד

להצניח קצת נשק מעל להרים? כן. לשלוח
כירה או שתיים של מתאבדים? כן. אבל
לפלוש, בפעולה צבאית רצינית? לעולם
לא בעצם, למד, לי סתם לדבר? אתה
הוזר מכאן לאמריקה, נכון? ובפן, עצתי
לך שתתעכב במיאמי. זהו מרכז הבוגדים
שברהו מקובה. שם הבסיס שלהם. לך אליהם
וראה בעצמך עם מי יש לנו עניין. יש שם
לא קבוצה אחת — מאד, קבוצות יש. מה־גאנגסטדים
הארורים של באטיסטה ועד לפוליטיקאים
ההיים בעולם של אתמול,
שמצאו כמה תמימים שיאמינו לפראזות
שלהם. הם לא יתאחדו לעולם. הו לא.
אפילו עם הכסף והנשק של היאנקים, אפילו
עם ספינות הפלישה של הצי האמריקאי.
הם לעולם לא יתאחדו. ובלי להתאחד, לא

— ארגון אנטי קומוניסטי, הנתמך כיום
על־ידי כל ממשלות אמריקה הלאטינית.
בקונגרס הרביעי של ארגון זה, שנערך בגואטמלה,
נבחר תומאס ואסקס כמשקיף
אנטי־קומוניסטי בקובה. היה זה עוד בימי
באטיכטה, ותומאס לא חשב שיש סתירה
כלשהי בין היותו, אנטי־קומוניסט לבין
היותו בארבודו.

חבלהכ חי ל ־ ה א וי ר
^ הדי נצהון המהפכה, הועבר תו־מאס
למטה חיל־האויר הקובאי, בדרגת
סגן .״פתאום,״ סיפר לי ,״הופיעו יום.אחד
שני חיילים במשרדי. הם הודיעו לי שיש
בידיהם פקודה לעצור אותי. הם לא ידעו
מדוע. אבל אני ידעתי שזר, בגלל התעודה
הקטנה שלי. הבולשת של קאסטרו מצאה
כנראה העתק.״
תומאס לא סיפר זאת, אבל כאשר ביקרתי
במטה חיל־האויר של קובה, וסיירתי בשדה־התעופה
הצבאי שליד הבאנה, ראיתי בצד
המסלול שלושה שלדים של מטוסי סילון.
״של באטיסטה?״ שאלתי את מלווי. הוא
היסס דקה ארוכה ולבסוף ענה :״לא, שלנו.
חיבלו בהם.״
״מי?״ שאלתי.
״מפקד חיל־האויר שלנו.״
מסתבר כי מפקד חיל־האויר, קולונל
לאנס, איש קאסטרו נאמן, בגד בו בהיותו

עמוד 9

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 9 | הבורחים מ <ובה עומדים בתור ארון לפני שגרירות ארצות־הברית בהבאנה. לפי אומד! רשמי, יצאו מדי יום כאלף קובאינז לארצות־הברית, מהם ב־סס ׳ 5מצויידים בהיתרי כניסה

הבורחים מ <ובה

עומדים בתור ארון לפני שגרירות ארצות־הברית
בהבאנה. לפי אומד! רשמי, יצאו מדי יום כאלף

קובאינז לארצות־הברית, מהם ב־סס ׳ 5מצויידים בהיתרי כניסה ובתעודות רשמיות.
השבוע סגרה ממשלת ארצות־הברית את נציגותה בקובה והתור להיתרי כניסה -נמוג.

המולדת מידי הקומוניזם הבינלאומי.
שאלה: אפילו אנשי באטיכטה?
תשובה: אפילו אנשי באטיסטה בתנאי
שיהיו בעלי עבר נקי.
שאלה: כמה קובאים נמצאים במיאמי?
תשובה: בסך הבל, איי מעריך אותם ביותר
ממאה אלף. מתיך אלה — 20 אלף
גברים, המסוגלים לשאת נשק והמוכנים
ללחום בקאסטרו.
שאלה: וכולם מאוחדיב?
תשובה: כן, כ־לם מאוחדים ברעיון של
שיחדור המולדת•
שאלה: וזאת כל האחדות שיש ביניהם?
תשובה: זה הרבה מאוד.
שאלה: זה חשוב, אץ כפי. אבל אינני
סבור שזה מספיק. האידיאל המשותף יכול
אולי לעזור במלחמת הגנה, בהרים. אבל כדי
לארגן פלישה של 20 אלף איש, צריך הרבה
יותר מאידיאל משותף.
תשובה: מלבד החזית יש עוד ארבעה
אירגוני־גג, המאחדים כל אחד חמש־שש
קבוצות. יתר הקבוצות אינן חשובות•
שאלה: ובעניינים צבאיים — יש לכם מטה
מאוחד?
׳תשובה: כל ארגון מקיים מחנות אימונים
ורוכש נשק. כל ארגון.מכין את אנשיו
לקראת הפעולה.
שאלה: ואין שום שיתוף־פעולה ביניכם?
תשובה: בראש המטה הצבאי של החזית
עומד איש־צבא ידוע ומכובד, בדרגת אלוף־
משנה. כאשר באטיסטה תפס את השלטון
?,1952י התפטר הקולונל הזה מהצבא. בא־טיסטה
הציע לו דרגת ג.יואל .,אבל ה; א
אמר שאינו רוצה לשרת ותר בצבא, ושהוא
יוצא מן החיים הציבוריים. רק כשראה
מה שקאסטרו עשה לקיבה, החליט -ללהום.
כשיודע על הפלישה, כל הסובאים ילבו
אחריו.
* זיד

ממשלת קאסטרו יוחזר לבעליו החוקיים.
שאלה; והקרקעות? האם תקחו אותן מן
האיכרים כד׳ להחזיר אותן לבעלי האחוזות?
זאת וזיתה שאלה קשת במקצת, והתשובה
ניתנה בהיסוס: המשטר יהיה. דמוקראטי,
אתה מבין, ועלינו לביד את זכויות האזרח
ואת רכושו.
שאלה: כלומר, תסלקז בכוח את האיכרים
מן האדמות שחולקו להם?
תשובה; אנהגו מקווים של* נצטרך לעשות
זאת. נדבר אל ליבם של בעלי־האדמות ונטי
ר להם שדווקא טובתם דורשת שהאיכרים
יהיו כ׳רוצים. נקח, למשל, אדם שיש
לו 100 אלף קבאלריזת נאמר לו: מספיק
לך בהחלט 10 אלפים קבאלרינת. זה יביך;:
לך מחיה ורמת חיים גבוהה מאוד. את
שאר סע האלף, חלק לא ברים. הממשלה
תשלם לך פיצויים.
שאלה: ואם בבל זאת יסרבו?
אין תשובה.
שאלה: זאת אומרת שבסופו של דבר
מטרתכם להצעיד את קובה שנתיים אחורה?
תש,בה:
אתה אומד זאת כאלו זה אסון,
איננו יה,״שבים כך. אינך• צריך להי, ת מושפע
ממה שראית אצל קא״־טרו. היא אמנם
ההרים את האדמות, אבל ד, א לא
אתן לאיברים. הוא הפכן וכוש ממשלה.
רכוש של קא״טדו ומק ,׳ביו — לא ים ל
העם הק בא״ .האברים העובד ••5ב קיא, פ .״
סיבים אינם עובדים למ.-ן עצמם, כי אב
למעי הממשי *!7,א,׳ מה זי.״! מיש ה ויזם י ,
למען בעלי־האומות ה
כאשד יצאתי מן הבג; הקט ,,מ. ר
הסואן של מי:.מ ,-לא יכלתי למצוא ..בי

אלא איחולי הב מ..ה בם.
מבלי להיכנס לנדייבמל הבעות ה,-יליט,
שהוא יצר> ,א יכולתי, שישראלי א
לברך על משטר שכריש חמשה מילין אב
רים עלייני־חיים מ, האשפה והפקיר ברי את
מקור מדו ־ג. על א,י ניר: ,ב.׳ בי ! מ
נה וחבריו במיאמי כבודים, לא יתכן ל חזר
את שעון ההיסטוריה אחורה.
עש קאסטרו או בלי קאסטרו, העם רק
באי ידע עתה לשמור על נחלתו.

עדיין בתפקיד. על־ידי חומצה הרסנית, הצליח
להוציא מכלל פעולה תשעה מטוסי־סילון,
להימלט מקובה לפני שהבולטת
הגיעה אליו. הדבר מסביר את רגישות הבולשת
לנוכחותו במטה חיל־האויר של קצין
כמו תומאס ואסקס, המחזיק כרטיס ׳של
משקיף -אנטי־קומוניסטי מטעם קונפדרציה
בינאמריקאית.
ישני החיילים שהודיעו לתומאס על מעצרו
הורו לו להישאר במשקדו עד בוא מפקדו,
שיסביר לו את סיבת המעצר. המפקד׳השתהה,
ובינתיים הוחלפו שני החיילים בשניים
אחרים. סיפר ־תומאס :״שמתי לב שבשעת
חילופי המשמרות לא מסרו שני החיילים
המוחלפים שום דבר לשני השומרים החדשים.
אפילו לא שאני עצור.״
כאילו היה זה הדבר הטבעי ביותר בעולם,
נ־גש תומאם לדלת חדרו, הודיע למיילים:
״אני יוצא לשתות קפה במזנון. אם מישהו
יבקש אותי, אשוב בעוד חצי שעה.״
ארבעה הודשים הסתתר במינזר קאתיולי,
עזב לבסוף את קובה בעזרת שגרירות
בראזיל.
20אלףלוה מי פ
** וד בהגאנה התקשר הגולה ה־חדש
עם טוני וארונה. מדוע דווקא עם
וארונה• ,מכל המנהיגים הגולים? ״כי הוא
היה ידוע כאדם ישר, כוליטיקאי נקי־כפיים.
זה• דבר בלתי־רגיל בקובה• ידעתי
שהוא התנגד לבאטיססה׳ ,ושאפילו התכודן
לארגן מחתרת לוחמת. הוא לא נלחם לצד
קאיסטרו. אבל הוא ידע על׳ קיומו ואיחל
הצלחה לאותו צעיר מזוקן בהרים.״
שלושה שבועות אתרי שקאסטרו נכנס ל־הבאנה,
הסתלק טוני וארונה. היה בדור
לו כי במשטר החדש לא יהיר! מקים למדי־נאי
האתמול. הוא הכריז על הקמת תנועה
בשם רסקאסה! ולהחזירו) ומיד ברח לוונצואלה.
באשר הגיע למיאמי, הצליח לאהד
סביבו המש קבוצות של גולים — דבר
שעדיין השאיר רמה עשרות קבוצות בלתי־מאוחדות
— והקים את החזית.
שאלתי את תומאס :״מי יכול להתקבל
כדובר בחזית?״
חשובה: בל קוראי הרוצה לשחרר את

בעיני אויביו

״...ואם תצליחו?,־״

ף* רג עזה נכנס להדר גבר מזדקן, לבוש
בהידור רב. תומאס הציג, אותו: ד״,־
אנטוניו וארונה, הא ש המקווה להיות יורשו
של פידל קאפמרו, כראש ממשלת
קובה.
המשכתי לשאול אתי השניים על הקשרים

כך נראה פידל קאסטרו, בסידרת קאריקטורות בעלון תעמד-
לתי, שהודפס במיאמי והועבר באופן בלתי־חוקי להבאנה.

בינם לבין יתד האירגונים. תחילה ניסו
להעמיד פנים כאילו קיימת לפחות אחדות
מיבצעית בין המחנות השונים;׳ שאלתי:
״וקולונל לאנס, מפקד חיל־האויר לשעבר,
גם הוא איתכם?״
״לא,״ השיב וארונה ,״היא רוצה להקים
צבא משלו ולהיות מפקדו העליון. הוא
אדם גאה מאוד; יותר מדי גאה.״
תוך חצי שעה היה ברור לגמרי, כי
ראול קאסטרו צדק לחלוטין: הגולים הקו־באים
מפולגים ומפוצלים, ללא כל סיכוי
שיתאחרו. אמיתי לוארונה; ״ראול קאסטרו
פיפר לי שאינו שש מפניכם. שאין לכם
הארגון והנשק הדרוש לפעולה ממשית.״
וארונה שתק. תומאס התערב,, :יכה ה א
אומד, הה? טוב, זהבה ונראה! אזי יכול
רק להבטיח שמצפה לו הפתעה גדולה. יש
לנו ד,־:ל: אנשים, מפקדים מנוסים, רובים,
תותחים, אוירונים.״
״ומניין בא הכסף לכל אלה?״
דומיה מוחלטת• לבסוף השיב וארונה:
״איננו רשאים לעזות על שאלה זו.״
״האם אפשר לבקר באהד ממהניתיכם?״
שוב תשובה שלילית.
״מה נותן לכם להאמין כי תצליחו?״
שאלתי.
השיב תומאס :״;אנחנו נצליח, כי העם
איתגו! העם הק באי הוא עם דתי, השומר
אימ ניט לכנפיה הק אתוליזמ. והפנסיה הקא־תול
ת היא נגד הרן וממיזם. ברגע -שננחת,
גל העם יקום לב ידנו.״
״נ: הי,״ אמדתי, ,״שתצליחו ותבישו את
קובה. מד, תעשו? ״
ת;סובת: נקים. מי;י ממי,ללה׳ זמנית ונקבע
רועד ילעריכת -בהי

שאלה: מ־ תעשו לקת::־טרו, אם תתפסו
אומו * ,וי?
תעזובה: קאכטרו? ה א לא מעניין אותי,.י.
אמנו כ:חבשים נקמוה, כי לשהדד
המולדת,
שאלה: ואיזה נ;:נכר תכוננו? מד, יה ת
גודלם של דרשי־ •:ם ה מהפכניים ש הולל
קאטטרו בהיי הר,מ וגי ם בכפר?
תשובה: יהיה־ זה משטר דמוקראטי, במיבן
המלא של המלה. הרכוש שהולאם על־ידי

הציורים מתארים ראיון דימיוני עס קאסטרו, הנראה בחס, בין השאר, כסאדיסט יורק אש.
בין השאלות בראיון הדימיוני: נזה דטולו על יאנקיס, על הוצאות להורג, על קומוניסטים.

עמוד 10

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 10 | וסט פיי ת ר מדינה כל הזכויית שמורית קריאה גלויה ראשונה לבן־גוריון לבצע הפיכה מזויינת במדינה תושמע בימים הקרובים. המשמיע: המשורר בעל הנטיות (המשך מעמוד )8 —

וסט פיי ת

ר מדינה

כל הזכויית שמורית

קריאה גלויה ראשונה לבן־גוריון לבצע הפיכה מזויינת
במדינה תושמע בימים הקרובים. המשמיע: המשורר בעל הנטיות

(המשך מעמוד )8
— מתיחסים אליהם כאל שאר המוסלמים.
חייל דרוזי משוחרר סובל מאבטלה ומחוסר
שיכון.״
אחיו של השליח. שידור זד, חיכה
גלים בין חוגי: הדרוזים הצעירים שנותרו
בארץ. השבוע פשטה, תחילה מפה לאוזן
ואחר־כך בקול רם, שמועה שהדהימה רבים:
עדאם אל קאסם 27 אחיו של כמאל אל־קאסם,
דרוזי שנשלח בזמנו לחוץ־לארץ מטעם
משרד החוץ, לערוך מסע־הסברה פרו־ישראלי,
נמלט אף הוא מן הארץ.
עדאם הלך, עד לבריחתו הפיתאומית, בדרכי
אחיו, עסקן מפא״י מושבע, שהביא מעבר
לים מכונית אשר הוצאותיה והמכס שלה
שולמו, לדברי בני כפרו, על־ידי השלטונות.
עדאם סיים את חוק לימודיו באוניברסיטה
העברית, זכה בתואר עורך־דין, צורף ללשכת
התובע הכללי. בתחילה עבד כתובע
בנצרת, הועבר לאחר מכן, לפי בקשתו
שלו, לחדרה•
בשבוע שעבר לא הופיע הצעיר בביתר,משפט.
הוא חצה את הגבול לעזה, בד,ש
הפאשיסטיות,
אורי צבי גרינבך ג, הידוע כאחד ממקורביו של ביג׳י, אשר
יפרסם מאמר ובו פנייה אל צעירי בן־גוריון לשים קץ למצב הנוכחי,
לתפ וס את השלטון בכוח, לפזר את הכנסת ולהכריז על משטר צבאי.

• אחד הראשים הראשונים שיתגלגלו, אם ינצח בן־גוריון :
ראשו של היועץ המשפטי לממשלה ,.גדעון האוזנר. אחרי

שהאוזנר ניסה תחילה להתאים את עצמו לדרישות ביג׳י בפרשה, עורר את
זעמו של בן־גוריון כאשר גבה את עדותה של מזכירת הקצין הבכיר (שחיתה
לאחר־מכן מזכירת פרס) .בן־גוריון רואה בעדות זו נקודת־מיפנה בהתפתחות
הפרשה לרעתו, גמר אומר לחסל את האוזנר בהקדם האפשרי.

• צפה לפעולה נמרצת אף חשאית של שופטי בתי־המשפט
המחוזיים והשלום נגד כל נסיון לחוקק חוק שיאפשר בינון
ב תי ״ משפט מי ו ח די ם. האמתלה לנסיון ממשלתי זה באה בפרשת אייכמן,
,מכיוון שהממשלה אינה רוצה כי משפט אייכמן יובא בפני נשיא בית־המשפט
המחוזי בירושלים, בנימין הלוי, שהוא המוסמך לכך כחוק. טענת הממשלה:
הלוי הביע דעות על פרשת אייכמן בשעה שכיהן במשפט גרינוולד־קאסטנר,
פסול לשפוט בעניין זה( .אותו כלל חל גס על השופט העליון חיים כהן, שהיה
התובע במשפט קסטנר ).לפי החוק הקייס, קובע הנשיא של בית־המשפט
המחוזי מי השופטים שידונו בכל משפט מסויים בבית־המשפט שלו.

החלטות בצל פרישה. השבוע, ש
עות ספורות לפני תום הקונגרס, נשארה
עדיין העוגה בלתי־מחולקת• לא היד, ברור
כלל ועיקר כיצד יאכלו אותה ורוז הלפרין
טרם ויתרה על משרתה, לטובת ניומן וגולד־שטין.
המליאה התכנסה להצבעות על ד,צ־עות־ההחלטד,
של הוועדות בצל איום פרישתו
של גולדמן.
השינוי היחיד: הצירים כבר לא סיד,קו
ולא נרדמו כבימים הראשונים של הקונגרס.
מדי פעם בפעם קפצו על רגליהם, הצליפו
ביריביהם בקריאות ביניים: הרב שובוב,
צ״כ מארצות־הברית אל ספסלי מפא״י:
״אתם שולטים פה, ורוצים לשלוט גם שם!״
אברהם (״אברשה״) ארסט, אחד,״ע אל גדעון
פט (צ״כ) :״מדוע ירדת מהארץ?״ פט אל
ארסט :״רציתי לד,פגש עם בנך בניו־יורק!״
רגעי־המתח היו מועטים. רוב הצעות־ההחלטה,
דוגמת ״הקונגרס מכיר בקרן הקיימת
ובקרן היסוד־ר,מגבית המאוחדת לישראל,
יסודות חשובים לחינוכו של הדור הצעיר
להכרה ציונית״ מתקבלות פה אחד.
האווירה התחממה שוב כאשר ניסתה
מפא״י להגניב להצבעה במליאה הצעות־החלטה
אשר לא עברו דרך הוועדות. רוז
הלפרין בכובעה מספר ( 13 את מספרי 14
ו־ 15 השאירה לשתי הישיבות האחרונות)
קמה ממקומה, פנתה אל נשי הדסה :״קום
אנד גו!״
עשרות הגרלס, ובראשן רוז ד,לפריז, עזבו
בצורה הפגנתית את האולם. שרת נעל את
הישיבה .״השעה מאוחרת. מחר יום הנעילה,
עולים לקבר הרצל. צריך לנוח.״ אמר אחד
הצירים.
באולם נשאר רק הונא.

ה עו לי חמאדג ״ ר

מגמת הממשלה היא לחוקק חוק שיאפשר להקים בית־משפט
מיוחד ״לפש?{ים חמורים״ — ושמינויים אלה ייעשו על־ידי נשיא בית-

המשפט העליון. הסכנה הכפולה: האפשרות ששופטים יועברו מתפקידיהם אם
לא יהיו מקובלים על השלטון, וכך כי גורמים פוליטיים יוכלו להעביר
משפטים מיוחדים, למשל נגד אויבי המשטד, בפני שופטים שייבחרו על־יזם,
במקום השופטים המוסמכים לכך על פי החוק הקיים.

דרישת השופטים המתנגדים: לחוקק חוק להקמת בתי־משפט
מיוחדים רק למשפטים על־פי החוק לעשיית דין בנאצים.
בעניין זה כבר פנו השופטים לחברי־כנסת מסויימים ולאנשי ציבור.
• תישמע דרישה נמרצת להפסיק את ביצוע מפעל הירדן
עד לבדיקה כללית חדשה של בל החישובים שהוא מבוסס

ע לי ה ם. ספקות חמורים התעוררו אחרי פירסום טענותיו של ראש מחלקת־המחקר
של חברת מקורות, שטען כי חלה טעות חמורה בפיענות נתוני המדידה
של מי הירדן בארבעים השנים האחרונות, וכי למעשה קטנה כמות המים
בירדן בהרבה מזו שנלקחה בחשבון. אם יתאמתו טענות אלה, יתכן כי בכלל
לא כדאי לבצע את הטיית מי הירדן ואת העברתם לנגב, כפי שתוכננו לפני
חמש שנים. המצדדים בדעתו של המומחה טוענים כי הוא ניבא מראש גם את
כמות המים האמיתית בירקון, בניגוד למומחים האחרים, שהערכתם היתה הרבה
יותר גדולה.

• לא מן הנמנע שבקרוב תובל לחזות בהצגות תיאטרון
וכמופעי בידור בתל־אביב בלילות שבת, כדיוק כמו בחיפה.
אנשי הרבנות והמפלגות הדתיות עושים אומנם הכל כדי לשמור על הסטאטוס־קוו•
.אולם צעד ראשון לפריצת המצב הקיים נעשה לאחרונה על־ידי תיאטרונו
של פיטר פריי, שהחל להציג בלילות שבת באולם מוגרבי, למרות איומי הדתיים.
וכיסוי מודעות התיאטרון על הלוחות העירוניים בתור עונש.
• השנה לא תתקיים עדלאידע רבתי בתל־אביב. העיריה
תסתפק בעדלאידע לנוער, תגייס את עיקר תקציביה בשטח זה לקראת עריכת
עדלאידת־לילה ענקית בפורים .1962 במועד זה ייפתח יריד־המזרח הבינלאומי
בתל־אביב. העדלאידע תשמש אז אטראקציה גדולה לתיירים. מומחים ישראליים
אף ילמדו משיטות ארצות אחרות, ביניהן אף מאירגון קארניבאל ריו־דה־ז׳יאנירו
המפורסם.

אירו מאחוריו חובות הנאמדים בכמה מאות
לירות.

ציתות
הפיותוה עוג ה
כ״ה הנרות לא בערו זמן רב על עוגת
הקונגרס הציוני. רק נדמו נאומי־הברכה
החגיגיים הארוכים וכבר הוצאה העוגה מן
האולם המפואר של בנייני האומה הירושלמיים׳
אל משרדיהם הבלתי־גמורים — שם
החלו הסיעות חותכות אותה נתחים־נתחים.
משהתברר כי העוגה קטנה מדי לתיאבון
המתנפלים עליה הוחלט׳ כי יחלק אותה
נשיא ההסתדרות הציונית, נחום גולדמן,
בכבודו ובעצמו.
פסק גולדמן :״אם לא תקבלו את דעתי,
אפרוש לשדה־בוקר שבאריזונה!״
שאלת חלוקת העוגה לא היתד, השאלה
היחידה שעמדה על סדר יומו של הקונגרס
הציוני. בו בזמן שגולדמן מדד אותה מכל
צד ועבר, געשו שמונה ועדות, ניסו לקבוע
כיצד יצטרכו לאכול אותה במשך ארבע
השנים הבאות ומה גורל הנתחים שיקבלו
ממנה. כי מפא״י איימה הפעם להגיש להנהלה
הציונית עוגה מצומצמת, להעביר הרבה
מסמכויות ושטחי הפעולה של הסוכנות
לידי הממשלה.
שאלה חשובה לא פחות: האם תסכים רוז
הלפרין, מנהיגת נשי הדסה בארצות־הברית,
לוותר על משרתה כיושבת־ראש הסוכנות
בניו־יורק לטובת יריבה, עמנואל ניומן —
תנאי לפיו היה ניומן מסכים למינוי ישראל
גולשטיין למשרת יושב־ראש הסוכנות בירושלים?

בין
צירי הקונגרס הציוני, בלס במיוחד
גבר בשנות ד,־ 50 של חייו, מזוקן והדור
פנים. היה זה השליח הציוני מאלג׳יר, אחד
מרבני ר,קהילה,־ר,יהודית הגדולה של אל־ג׳יריה
( 150 אלף נפש) הדוגל בכך ש־
״יהיה שלום בין הצרפתים, היהודים והישמעאלים.״
לרב
השליח ניגש עתונאי ישראלי .״האם
אדוני מייצג את הד״לים בקונגרס?״ ״לא,
אדוני,״ ענה הרב.
״אולי סיעה עדתית־דתיתז״
״לא, אדוני,״ חזר השליח על תשובתו.
״אני מייצג את המפלגה הפרוגרסיבית.״
״דווקא את הפרוגרסיבים? איש דתי
כמוך?״
״אדוני, אני לא יודע על המפלגות
שלכם. מאלג׳יר״ה באנו ששה נציגים, כולם
בלתי־מפלגתיים. כאן חילקו אותנו למפלגות,
לפי מיכסות. כך הפכו אותי לפרוגרסיבי,
איש אחר למפא״י וכן הלאה — מבלי
שנדע, בעצם, מה זה.״

חקלאות
1גדוה הוז ר מו ח
הצעת־החוק לריכוז קרקעות הצליחה במים
אלה, לאחד את מרבית החקלאים
הערביים הזעירים, המפולגים בינם לבין
עצמם. כפי שהתבטא אחד מהם :״זו הפעם
הראשונה הצליח מישהו להביא לאיחוד כל
הכוחות שביישוב הערבי.״ האיש שהצליח
בכך, לא היד, גאה במלאכתו. מטרותיו היו
שונות לגמרי. שמו: משה דיין, שר החקלאות.
ההתנגדות
לחוק לאיחוד קרקעות היתד,
כה כללית שהצעת־החוק גונתה לא רק על־ידי
איגוד הסטודנטים הערביים, מרבית בני
השכבות המשכילות בגליל המערבי, ובמשולש
— אלא אף על־ידי חברי המועצות
המקומיות של הכפרים הערביים, שמרבית
חבריהם נמנים עם גרורות־מפא״י בסקטור
הערבי.
אגודת החקלאים מבני המיעוטים אף קראה
לקיום אסיפות־מחאה עממיות, שיתקיימו
בגליל המערבי, בנצרת ובמשולש. אנשי
המשטרה וד,ש.ב. יצאו מכליהם, למראה מאות
כפריים ערביים הזורמים לעבר אולם
קולנוע בוסתן שבעכו. כי היו ביניהם לא
רק אנשי אופוזיציה ותיקים אלא אף רבים
שתמכו, עד לפני שבוע, באנשי המימשל
הצבאי ובמזכירי ההסתדרות המקומיים.
חבלה כמקום הסברה. בראותם את
מידת־ההשתתפות ההמונית, פנו אנשי מפא״י
לחשמלאי היחידי במקום, שיכנעו אותו כי
אסור לו להתקין את הרמקול שעל הבמה,
העולם הזה 1216

עמוד 11

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 11 | הפיעוהן מחוץ לעיר. מזכיר אגודת החקלאים הערביים, נעים מכול׳ נאלץ לשגר מכונית מיוחדת לחיפה כדי להביא משם חשמלאי אחר. רק אז אופשר קיום האסיפה. גם אז לא שקטו

הפיעוהן מחוץ לעיר. מזכיר אגודת החקלאים
הערביים, נעים מכול׳ נאלץ לשגר מכונית
מיוחדת לחיפה כדי להביא משם חשמלאי
אחר. רק אז אופשר קיום האסיפה.
גם אז לא שקטו המחבלים. הם הציעו
לבעל אולם בית־הקולנוע לנעול את הדלתות,
ממש ברגע האחרון ,״למען בטחון המדינה.״
משסירב, הציעו לו דמי־פיצויים העולים
על התשלום המוצע על־ידי אגודת החקלאים.
גם הפעם סירב בעל הקולנוע ומזכיר האגודה
הורשה׳ סוף סוף׳ לשאת את נאומו.
מה עורר סערה עצומה זו? הצעתו של
דיין ל״התארגנות מחודשת״ של קרקעות,
שתאפשר הקמתם של 40 ישובים עבריים
חדשים. לשם כך, קבע שר החקלאות ,״אחרים
קרקעות, אם אין אפשרות לתת לבעליהן
אדמה אחרת.״
עוד מכשיר לדיכוי. מטרת הצעת-
החוק היא מתקדמת ויפה. נוסף למטרה
המוצהרת של הקמת יישובים חדשים׳ היא
באה לתקן׳ כביכול, עוול:
כתוצאה מירושות של דורות, מפוצלות
כיום האדמות בכל כפר ערבי כמו פסיפס.
פלאח אחד יכול להיות בעל תריסר חלקות
זעירות שונות, כשקילומטרים רבים מפרידים
בין זו לזו. יכולה להיות ברכה בחוק
המאפשר לאחד את כל האדמות של כפר
מסויים, ולחלקן מחדש באופן הגיוני׳ כך
שלכל פלאח תהיה חלקת־אדמה רצופה.
אולם ערביי ישראל הם למודי־נסיון. הם
יודעים כי לא מטרתו של חוק קובעת, אלא
צורת־השימוש בו. חוק המאפשר למשרדו
של משה דיין להפקיע אדמות׳ תהיה מטרתו
המוצהרת כאשר תהיה, סופו לשמש
מכשיר של דיכוי, אמצעי נוסף של דיכוי,
אמצעי נוסף של נישול והענשה בידי המימי
של הצבאי.

ח 1ק
מי תו ת בי ת ־ די ן
התבונן בתמונות בעמוד זה. הן מתארות
חלק מן השיטות, שהמציאה האנושות
להרוג כחוק אחד מבניה שסרח.
בשבוע האחרון עמדו שיטות אלה נגד עיני
ישראלים רבים, שעה ששאלו את עצמם:
באיזו שיטה יוצא אדולף אייכמן להורג, אם
יידון למוות?
אילו נתפס אדולף אייכמן לפני שש שנים,
לא היה הוויכוח מתעורר כלל. כי אז עוד
היה שריר וקיים החוק הפלילי המאנדאטורי,
אשר קבע (סעיף )38 כי ״עונש מיתה יוטל
על־ידי תליית העבריין בצווארו עד יציאת
נשמתו.״ הדוגמה נלקחה מאנגליה, שם היא׳
נהוגה עד היום, ברוב מקרי ההוצאה להורג.
שם, אגב, מציין בית־המשפט, בכל מקרה,
באיזו צורה יש לבצע את פסק־הדין.
מדינת ישראל ביטלה, ב־ 16 בפברואר
,1954 את עונש המוות. היא שמרה לעצמה
את הזכות החוקית להמית עבריין, רק במיקרו׳
שנשפט ונמצא חייב במיסגרת החוק
לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם או החוק
לתיקוני עונשין (בטחון המדינה) תשי״ז.
אולם עד כה לא הוצא איש להורג בישראל*.
ארבע מיתות בית דין. מסתבר, אי-
פוא, שאם יהיה צורף להוציא את אובר־שטורמפירר
אדולף א־יכמן להורג אין במדינת
ישראל חוק או תקנה אשר הקובעים
כיצד לעשות זאת. על כן, כאחד הצעדים
המשפטיים המשמשים הקדמה למשפט אייב־מן,
עיבד משרד המשפטים הצעת חוק חדשה
שתסדיר עניין פורמאלי זה. השאלה
היא כיצד יוצא להורג׳ האם באותה שיטה
ישנה מימי המנדט, או שמא תיקבע שיטה
אחרת? כדי לצנן מעט את ההתלהבות הקיצונית
של תובעי־נקם בנאצים, יש להזכיר
כי שיטה זו, לאחר שתיקבע בחוק, לא
תופעל רק במקרהו של אייכמן, הצורר,
כי אם תהפוך שיטת־קבע של מדינת ישראל.
על כן הקדישו אנשים כה רבים מחשבה
לשאלה.
המיבחר בלתי־מוגבל למעשה. בעצם היום
הזה נהוגות עשרות שיטות של הוצאה להורג.
קיים, למשל, הכיסא החשמלי האמריקאי;
תא הגאזים ר,מרעיל את הנידון בריח
של אפרסקים; הגיליוטינה הצרפתית, העודפת
את הראש. קיימת גם התלייה וכיתת־האש
החדישה יותר. בתימן נהוג לערוף את
ראשו של העבריין בכיכר העיר, במכת־שלח
חדה.
ספרי ההיסטוריה יודעים לספר כי עונש
המתת היה נהוג, למעשה, משחר תולדות
האנושות. חמורבי, הבבלי הגדול, קבע בי
פרט לדוד טוביאנסקי, שהומת ביריות,
אחרי שנערך לו משפט צבאי על בגידה,
בתחילת מלחמת העצמאות אב בית הדין
הצבאי: אלוף־מישנה בנימין גיבלי, כיום
נספח צבאי בשגרירות ישראל בלונדון.
העולם הז ה 1216

חוקיו עונש־רוות לעשרות פשעים קלים כחמורים.
החוק האנגלי, מצידו, מכיר כיום
בארבע עבירות מיתה• בתחילת המאה ה־19
היו באותה ארץ לא פחות מ־ 200 עבירות,
אשר העונש עליהן היה מוות. בדרך כלל,
נהוג עתה כי רק פגיעות בבטחון המדינה
ורצח בכוונה תחילה, ראויים לפסק־דין מ1זת.
גם התורה היהודית קבעה עונש מוות
על מספר מצומצם של עבירות, כגון: נשאת
השם לשוזא, ניאוף, עבודת אלילים,
אונס, כישוף. היה זה חוק מתקדם מאוד,
בהשוואה לחוקים שהיו נהוגים באותה תקופה.
החוק העברי אף קבע את הצורות
בהן יוצא פסק־הדין אל הפועל. אלה הן
״ארבע מיתות בית־דין״ המסורתיות: סקילה,
שריפה, הרג וחנק.
קובע ספר־התלמוד בפרק הדן על
הסנהדרין ואשר בו מפורטות צורות ההמתה:
את הנידון לסקילה מובילים אל
מעלה בית הסקילה, שהוא בית בן שתי
קומות, כשידיו קשורות מאחורי גבו ושני
עדיו עימו .״אחד מן העדים דוחפו על
מותניו והופכו על לבו.״ אם מת מעצם
הנפילה לקרקע — נחשב גזר־הדין כמבוצע.
ולא :״העד השני נוטל את האבן (הראשונה),
מותנה על לבו. אם מת בה — יצא. ואם
לאו, רגימתו בכל ישראל. שנאמר: יד
העדים תהיה בו לראשונה להמיתו ויד כל
העם באחרונה.״
לאחר שהנסקל נפח את נשמתו, היו
תולים אותו. אשד, שנסקלה לעומת זאת
היתה ניצלת מתלייה שלאחר המוות. את
הגופה היו מורידים מיד אחרי שנתלתה,
מאחר שכוזנת התליה היתר, להוכיח את
ביצוע גזר־הדין, לא להרבות בהתעללות.
את ההוצאה להורג על ידי שריפה מתאר
התלמוד כך :״היו משקיעין אותו ן החייב
במיתה) עד ארכובותיו ונותנים סודר קשה
לתוך הרכה, וכורך על צווארו. זד, מושך
אצלו וזה מושך אצלו, עד שפותח את
פיו. מדליק את הפתילה — בדיל, עופרת
או מתכת דומה — וזורק לתוך פיו ויורדת
(הפתיליה) לתוך מעיו וחומרת את בני
מעיו. ואם אינו רוצה לפתוח את הפה,
פותחין אותו בצבת.״
כי בניגוד לרושם שהמלה ״שריפה״ מעוררת,
אין הכוונה לקשירת הנידון על מוקד
והעלאתו באש, כי אם :״שתהיה שריפת
נשמה, וגוף קיים.״ צורה זו, אגב, נחשבת
למבאיבה הרבה פחות, ולמהירה יותר
מן המיתה החמורה יותר — היא מיתת הסקילה
באבנים.

הוצאה־להורג בתליה*

אפשר גם עם ריח אפרסקים
דין. קובע התלמוד: העץ אשר שימש לתלייה,
הסייף אשר שימש לעריפת ראש,
האבן אשר שימשה לסקילה, והחבל אשר
שימש לחנק — כל אלה יש לקבור יחד עם
ההרוג כדי שלא ישארו כמוסד קבוע להמתה.
״״במונחים של היום, כאשר רב ם מתושבי
הארץ התרבותיים סלדו מעצם הרעיון שיותקן
מיתקן־קבע להוצאה להורג, ושבשדות
המדינה יועסק תליין מיקצועי, פירוש
ההלכה התלמודית: הוצאה להורג על־ידי
כיתת רובאים. תהיה זו כיתה שתורכב לשם
מילוי תפקידה החד־פעמי והיא תתפזר חזרה
ליחידות השונות. הקלע יעשה את שלו וייקבר
יחד עם המומת, מבלי להשאיר גרדום
קבוע בארץ.

מ שפט
כדור מקר

את ביצוע מיתה השלישית, ההרג, מתאר
התלמוד כך :״מתיזין את ראשו בסייף, כדרך
שהמלכות עושה.״ רבי יהודה טען כי
יש להניח את ראש הנידון על סדן ולערפו
במכת קופיץ, היינו: גרזן. אלא שחבריו
ענו לו :״אין מיתה מנוולת מזו,״ וקבעו
שהראש ייערף ממכת סייף, מבלי שיונח
על האדמה או על סדן. שיטה זו נהוגה עד
היום בתימן.
השיטה הרביעית, החנק, מתוארת כך:
״משקיעין אותו בזבל עד ארכובותיו (ברכיו)
ונותן סודר קשה לתוך הרכה וכורך
על צווארו. זה מושך אצלו וזה מושך
אצלו, עד שנפשו יוצאת.״
הפירוש המדוקדק של צורות ההמתה למיניהן
אינו אומר כי ארבע מיתות בית־דין
היו הספורט הלאומי של הישראלים הקדמונים.
שהרי ידועה המימרה :״סנהדרין שהרגה
נפש אחת לשבעים שנה נקראת קטלנית.״
כי לחייו של אדם — לו גם פושע
— היה ערך, באשר היה אדם.

לא כן, מסתבר, בישראל של היום. על
רקע הנימה הסאדיסטית החבויה, שהתעוררה
בלבבות כה רבים בישראל עם פתיחת
הוויכוח על המתת אייכמן, מצאו כמד,
אנשים את העוז בנפשם להשמיע בקול רם
קריאה לדם. מה עוד שדם זה יוקז בשם
המדינה, החוק והצדק, קרא השבוע נציב
שרות בתי הסוהר, אריה ניר :״יש להחזיר
את עונש המוות לישראל, ולא רק למען
אייכמן.״
כלומר: לאחר שיותקן המיתקן שמטרתו
להמית את אייכמן, יש להשאיר מיתקן זה
על כנו ולהחזיקו כמוסד קבוע של מנגנון
המדינה, בין אם זה חדר גרדום, תא־גאזים
או כיסא חשמלי.
אין טענה חזקה יותר נגד הפיכת ההמתה
למוסד־קבע מאשר אותו פרק בהלכה העברית
הקדומה, הדן בארבע מיתות בית
• בתימן, על פגימה בכבוד האימאם.

בשעה חמש וחצי אחרי־הצהריים נשמעה
יריד, ממשרדי מינהל־המים בבאר־שבע. גבר
צעיר יצא מהמשרד במרוצה. ידיו לפתו
את בטנו. הוא רץ שלושים מטר בסימטה
החולית עד שקרם ונפל. שני פועלים שעבדו
במוסך סמוך מיהרו אליו. באותו רגע יצא
מהמשרד צעיר אחר. הוא דחף את המתקהלים
הצידה, העלה את הפצוע על ג׳יפ
ונסע לבית־החולים הדסה. כעבור שעות
מספר מת הפצוע בבית־החולים.
ההרוג היה ישראל שניידר ( )23 דמות
ידועה בתל־אביב שכונה קוקית בגלל השם
שנתן לג׳יפ שלו. הידיד שהביאו לבית־החולים
היה יוסף גרינבאום ( )26 חברו
לעבודה של שניידר. אקדוח התופי סבלי
של גרינבאום היה הכלי שפלט את הכדור
שגרם למותו של שניידר.
השבוע, כשנה לאחר המיקרה, דנו שופטי
בית־המשפט המחוזי בירושלים את גריג־באום
לשלושה חודשי מאסר וששה חדשי
(המשך בעמוד )14
* באדים אביבה, אחרי דיכוי המרד על-
ידי הקיסר היילה סיליאסיה. בפינה השמאלית,
למעלה, רגליו של התלוי; על האדמה:
צילו.

עמוד 12

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 12 | — -ז 5ד הצילום חייבת לאפר את פניה לפני בתמונה נראית בתה בנדי קט—בר־צבי, בשלב הראשון לצילום — האיפור, נעשה על־ידי הצלם, **/אר-ית־הבר־ת, המייצרים חולצות לגברים,

— -ז 5ד

הצילום חייבת לאפר את פניה לפני
בתמונה נראית בתה בנדי קט—בר־צבי,
בשלב הראשון לצילום — האיפור, נעשה על־ידי הצלם,

**/אר-ית־הבר־ת, המייצרים חולצות לגברים,
נוהגים לפרסם בעת נות האמריקאית
מזה שניט מודעות בנוסח כמעט אחי;׳ .בולטים
במודעה מעין זו רק עיי דברים:
בחורה עירומה לס,־וצח והשט הרטוג, רק
שורה או שתיים של אותיות קטנטנות, שבקושי
אפשר לקרוא אותן, רומזות משהו
מעורפל על חולצות לגברים. ההגיון שב־פירסומת
זו הוא פשוט. גברים אוהבים נערות
שאינן לבושות יתר על המידה. גברים
גם קונים חולצות לעצמם• כשהם רואים
נערות מצודדות, לא לישת יותר מדי,
הם רואים גם את השם הרטוב כשיבוא
מישהו למכור להם חולצות הרטוג, הם
יהיחסו לסחורתי באילו כבר ראו אותו׳ ,קודם
לכן. לדעת ההברה, יחס זה מגביר את
בישראל, עדיין לא הגיעו דוימניית־ו־צ־לוב,
המפארות את מודעות המפרסנים ה־שונ
י׳ ,לדרגה בר, הן מהוות כרס ימת בזכות

מלבד הדוגמנית עצמה חשוב בצילום הפרסומת הרעיון.
כל פרס בתנזונה חייב-להי.ת מחושב היטב. בתמ׳ונה נראית
בתיה (נם צלמי קרן־קידרון בשעת התיעצות לתמונת פרסומת לשמן מאכל.

410 עי 6ז

עצמן. תמיד הן מופיעית עם המוצר היתד,ן
מפרסמות, נשזר, בולט לא פחות מהן
— ולעיתים קרובות אף יותר מהן• ,דוגמנית־הצילום
תופיע תמיד נימה,יא -מעשנת סיגריה
מסויימת, כשהיא מחזי ־ת בקבוק־משקה
מסויים, או לובשת יפעיל׳ מסויים־
הסיבה לבך נעוצה, קודם כל, ביצרנים
ובחלק״ מיהמפרסגזט־ ,בישראל, אשר עדיין
לוו ירדו לעומקה של הפסינולגיה של ה־פירסומת
האמריקאית. לגביהם, פירסומת היא
מאמר שכנוע ארוך וצפיף.
סיבת נוספת: אין עדיין בישראל דוגמניות־צילום
מ קצועיות ומנוסות, בעלות מסורת
מיקצוע־ה, שתוכלנה למלא בעצמן את
תוננו של צ־לים־פירסומת.
כי דוגמניות־הצילים, עד במה שיראה הדבר׳מוזר,
הוא ריקצוע הדורש ידיעה בשט־הים
רבים, כישרון מיוחד ,״אינטליגנצ ה,
בוח עבודה וסבלנות אין קץ.
הצופה, המתבונן במודעת הפירסומת בה
מופיעה דוגמנית־הצילום, רואה לפניו תמונת

איר מוכרים חולצה

מודעת פרסומת אפינית לחולצות בעתונגת
האמריקאית. הדולמנית העירומה מושכת את
תשומת לב הקורא למודעה, המיועדת רק להשאיר את שם החברה המייצרת בוכרון׳הצופה.

הרעיון כבר ישנו, ו
המוכנה, חייבת להיות
הסינור כדי שיהיה מתו

מוגמרת. היא לא יובל לתאר לעצמו לשם
רד, דרושות תכונות ר. לדוגמנית, כל
זמן שלא יהוד, במי עיניו בשלבי־הולדתו של
הצילום ובתהליך הפקתו.

כיצד לשבור ביצים
*ראשיית הי\ז הרעיון. צלם־הפיר־*^סומת הייב להשוב על צילום־הדוגמ־ניר.
העומדת לרשותו, בצור״ .בפוזה וברקע
מקוריים בהחלט. הוא זקיק להכינה שתהיה
שונה מר ו ־ תבוגות־הסירסומת של דוגמי
ניות־הצילי־ם שהופיעו עד כה, כדי שהקורא
יידע להבדיל מיד יין המוות הושר. לתמינזז
.שכבר ראה, או בין תמונה, המכרסמת סיגריה
מסויימת לבין תמונה המפרסמת ס ־
גדיד, מסוג וער• האמת היא שהצלם, הוגה
הרעיון בדרד כלל, אינו צריך רעיון אחד
אלא לבחור . ,הצי תריסר רעיונית בבת
אהת. עליו למצוא רעיון שישכנע לא רק
אותי, אלא גס את סוכן הפירסומת ומת
המפרסם עצמו. הוא הייב להציע להם בתילרה, כדי שיבחרו במד, שישיא חן לבניהם.
כאן לא די שצלם־הפרסומת יציע רעיונית
כתיא־ר־ה או בציור עפרון. על־פי רוב
עלי־ להב־׳ דוגמאות מ־חש־ות. וכה מת׳
הילה
עבודתה של ד גט. ת־ר,צילום.
מצלמים׳איי.״ ,במצבים שונים ובתלם־
ישית שינות כש: בג ה, מן יי פעם, וגבע־חדשה.
את הנסייונ ת הללו מציגים ב
יזניפדסב, מבלי שהדוגמנית ;:צדה תדע אש
תרוויח אג דד•8 .נג־ז שעשהה עד כה. יתכן
;־גרעי ן לא לני..׳א קן בעי;,י ך־מפרסב וי
ג ברעיון נוישוייש — אשל
יתכן .
עם דוימגלת אה דת.
הרעיון בבי־ קי ל. הלה-ם } ליו. עתה צריו
לגשת לב לום הד ד. ממש. ז .־גג?-יודהצילונ£
עא אי־

חייבת, ק דש סלי
פ ר רגיל א א־ גור ׳מיק־1נע מיוחד לצילום,
ש ד,.יש ל •ז ש ויסתיר קר ם אחריש.
זהו הל״ג־ינימ של דוגמני ת־צי7ום בחוץ
לארץ. לארץ ׳,ד. א למו ח כ.יקצ ע זה. יש
לד, מילתה,ת־איכיר מיוחדת, היא יכולה לעניה
באמצעותה את כניה. היא י: לה
להדביק ריסים מלאכותיים ולהרכיב •ביצח
נפרית בהתאם ׳לכו נ התסרוקת וגבע ה..,.
שיעד
הנדרש מם
היא יכולה גם ׳ להאריך את ציפודנ ־ידיה
בכל א רך שיי 1באמצע ת ציפורניים
מלאכית׳ ת• לדו::מריות הצילום בי״.ץ אין
ציוד פגה, ויי בן ;:ף אינן יודע! ת להתאפר.
בעל־כורחם יחבבו הבלמים׳גם למאפוים.
אוזר כך באח הדומה לתילב שת. אם המד ־
בר בצי ל,ס בי: חציבות לתלב שת עצמה,
יש רק לד ..ג ב מנת הוויה לבושה ב׳
תלבושת מתא־מ .״ שתהל,ם כראוי את
ג:פ; .:אולם נש המדבר בכל מי־פידס מת
ל,.,בנה, העניין...ניגוב,־ הרבה י,תר. לא׳ וי
שהוביש ת.:ים > דוגמי ׳ :היא חייבת להצי
כ ;.בצורה כ .־״שתבליט ב וזר את
מר, שחיגבב־תאו בנה ׳ רבה להב ליט. ל -ב
דך עי, יה להי ת דם בל, ד גמניתתנלפוד״
לדעת לעמיד ולוזדגים בצודה טב־״ית וגי;־
שכנעת.
ושוב: לא די שהד גמנית תדע לעם ד
כראוי, לשבת כמו שצריך או. להשתרע על
מפה כפי שדורשים ממנה. עלית לדעת לעשות
דברים שאולי לא היו׳ עולים מעולם
על דעתה. ודווקא הדברים ד,בשוטים ביו־

ימה לצילום רי,

הצלם אריח קרן. כתפאורה לתמונה

משמטים!

תר הם הקשים ביותר.
׳מספר הצלם׳ אריה קרן :״צילמתי צילום
עבור משדד החקלאות. זה היה צריך לה ת
צילום ללוח שנתי, שעליו תתנוסס פירם־מת
ליצוא ביצים מישראל ל!.יץ־לארץ. דוימנית־הצילום
היתד, בתיה בר־צבי. וגיא היתד,
צרבה להדגים כיצד ר,יא׳עוברת בצים
לתוך קערה גדולה. אלא שבתיה כשוט לא
ירעה איך עושים ו:ת דה כמו שצריך. כ מעט
יום שלם הייתי צריך לגמר אותה לשכור
ביצים — עד שת:ועת־ר,יד תראה טבעית.״
זוהי׳ רק דוגמא פעוטה למספר דברים שדוגמנית
צילום צריבת לדעת. הצלם יכול
לדר. ש ממנה לעמ יד על הראש או לנגן בחליל,
לנהוג בקטנוע או לאפר את גבותיה
עבור צילום: היא נ בה >״ש ת ;את •בי־ י
קלות, כא/יו היא רגילה לוה מאז ו:,;£פי;5

ייד

היסודיס

ד. לאהכל. עכשידיתוח־ר״של

/הדרישה הגדולה ביותר — ההבעה. ה־איפור,
העמידה והפעולה אינם מושלמים,

בון)

עמוד 13

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 13 | נמנית פגם. ק-יז -הסעה -ד ׳גמנ׳ת־הצילום. צדיכה לדעת לד: תעו פניה כל ד,בעז שתידרש. לשוב כך ה ל.. .רירה פטום להילית שתקנית. דד, הטבה ולרוע צלנד הביך בים נוהגים

נמנית
פגם.

ק-יז -הסעה -ד ׳גמנ׳ת־הצילום. צדיכה לדעת
לד: תעו פניה כל ד,בעז שתידרש. לשוב
כך ה ל.. .רירה פטום להילית שתקנית.
דד, הטבה ולרוע צלנד הביך בים נוהגים
לממשי >ר.שת*נים בשחקני׳ודתיאגר ן, דד.יו
כשהן אינן ענו ת על

כר, למשל, הפכה שחקנית

הקאמרי גיל־ א זיג? דר לאה;; כדוגמניות־״־
הו ד ת צי;תר.
רק אחרי דל אנה באת פע־לת־הצילוש
עזנניה. ה >.אינה רתול״את דר בלחיצה על
ר;,;,צלמה. די. זוהי כעולה ארוגה ומייגעת
הימשזית לפערים שעלת. על ו.גלם להיזא ט
את ד! ;ע לתמונה. כשד,רקע היא טבעי
ויה י ילוש אלנו• נעשה בהו: ן ,עליו לדו. זר
א הו ולהביא את הדיגמרת למקום. אח,״־
כך חייבת הדוגמנית למצוא את המקום ה־מיווייק,
ברקע. ורק אז היא מתחילה לעצב
את הצורה שדורשים ממנה. הצלם אינו

מקבל כל ד:,ר הקל.ת, ך• :,משנה
הוא י־ק, מתרגז,׳ 21ל ׳ 11
כרע פ

ציי• ת ל בסבלנות.

נ סוף הבל מ. כן. הצלב מצלם. דנני.־נו.
אולם. וער לא ג:מ;־ .רק זנחרי שד-י ׳.ל:-
הציל מ ברר לפעמים • ,י ו יד לעש
מהדש; .ב דהו שלא נש רה מעלם מ;ש ה3ל
;£ר רט כעשה,׳ א יד ט צ־; ח! בעיני מד
נל׳ץ ה יינה, אי ב ::ני ד,דר.י־ יית עצמה >א
;:ן פניה ש״. :מונה --ואו מרד !:ש

גל הענייי!•
תדור שלא פיל צי־לים־כירס מת נעשה בדרך
זו. חלק מהצלמים יהלל ׳־״מפויסמים
ע, יין אוב ד;;.׳ריש עד כד* כ!־ .אך צילום
כיוס,מת ראוי ל .-.זו דורש מרוגמנית׳ה־צילום
לעבור את כל השלבים שבדרך ר,־סו־ריב.
מובן
שיוסף לכל התכונות המפורטות,

מקבלת דוגמנית
־ת עמידתה מפי
״ שמן התלי ע

מפסל

הבונה זו יותר ו־;״ם־ עצמו. צלמי ה
מום מעשבים לצלם נעי־ות פ, שג ר ת שאינן
יב ח־ במציאות על אנה 7ו;ן יצית ג-
מראות, א/,ם י נס,צ*בשעת הצרור.

זיו ח׳ר ־^־

ך״ £.2 8הייא ׳ ע ק ביו: למצוא באך ן
•י ׳ את הדוגמנית המושלמת מסוג זה, ה־לרפרף
באתב־עת מסחרי אנש קאי, ולהזות
בדוגמגי •ודהר לום המיסיע ת במידעית־ו כרי
לראות שהטיפוס הכללי של דיומניות־הע׳-לובז׳
שונה מזה של דוגמניות־הצילום בארץ.
בהוץ־לארץ, ד ימניתיהבלוב אינה רק
מושלמת ויפה — אזיא גס בעלת יופי
מייחד: היא אינה -ק בעלת הבעה נשית --
אלא גם הבעה היוצרת אימין: ובעיקר: היא
מבוגרת. דוגמנית־הצילוש בחוץ־לארץ הינה
תמיד אשד, בשנות השלושים של חייה.
הגיל ה ממ יציע של ד־גמניירדהציל־ם בארץ
היא — שנות הטיפערעשרה. רוב הב הרות
במיקצוע זה ב:־ץ; עושות זאת או
ל: ס הפקת פירמידת שתקדם אותן לקראת
יא,״יירה במתית אי ק לנוע ת — או פשוט
לשש הצלחה בהברה; או לשם רווחים מהו:
ם,־׳יכולת להשתכר בשטחי אחר — או כדי
לעשות טיבה למכרן המפרסם והצלם. הן
;;־:ןראת בכך מיקצוע כגל מיקצ,ע מכובד
אחר. עובדה היא שכימעט כל דוגמנית־צילום
שנישאה, חדלה לעסוק בשטח זה.
הישים הנודדות הממשיכות לאחד נישואיהן,
הן הדוגמנית הבלונדית לאה שוורץ, בתיה
בר־צבי ורות שדון, אשת האדריכל.
יחס זד. למיקצוע, נובע בעיקר מהדעה
הכללית הרווחת עדיין בארץ כלפי דוגמנות־הצילום,
אותה דעת ששררה רק לפני שנים
מספר כלפי דוגמנות־ו־,אופנה. דוגמנית־ה־אובה
נחשבת כיוס כבר לבעלת מיקצוע
מביבד ומעמד הברתי. יעברו עוד כמה
ובמה שנים ער שדוגמנית־הצילום תזכה בהברה
דונזה.
את הדעה הכללית מבמל יהסס של הגב־וים
׳ ל-ריקצוע זה• בעיד שכיום יש כבר
הרבה י ק ׳פצות על דוגמנות־הצילום, קשה
מא ד להשיג דוגמך צילום ראוי לשמו. רק
גברים מעטים עבדו בשנים האהרונות כדוג־מני־צילום
מיקצועיים. התחיל בכך כתבה
׳:ולנוע עיטור גלביצקי הלומד עתה דיס־ליג״יט
ה באוניברסיטת פאריס ועומד להירד

חד!ה

כץ, בתמונת פירסתות
קרן־קדרון, לצבע ציפורניי!
לצורך זה הדביקה חווה לציפורניה ציפורנים
ארוכ;ת מלאכותיות (ראה גם שער)

פך לדוגמן־צילום בינלאומי (ראה מדור
אנשים) ,אתריו באו שהקן האהל אורי שמיר,
והשחקן העולה הדש אלי ת מא. שאר דוגמני
הצילום המופ עים במודעות הארץ, הם
בדרך כלל חובבים המופיעים בצילום אחד
אי י ש.0״:
על החשיבות שיש לדוגמנים־גבר״ם בפיר־ם.
מת יבול להע׳יד רק סיג ר אחר מפי
הפירט! מאי אמנון אריאלי :״שימוש מופרז
בנשים לפירסומת, מביא לפעמים נזק, כשהמדובר
הוא לא בפירסונלת לתצשיר נשיים
מ בהקים. אם הקהל מת ;יל להתרגל לתמונת
נעיר, המלווה מוצר מסויים, כמי משקה
חריף למשל, הוא ניטה להתיהם אליו כמוצר
נשי. נוכהר, בכך הברת הסיגריות ר,אמרי
קאית מרלבורו, שגילתה כ־ הקהל הרחב
מתיהם לסיגריה גזתיצרתה בסיגריה נשית.
היא החלה לברכם את הסיגריה בעזרת וברים
אלימים, ספורטאים, מלחים וכדומה.
חייך זמן קצר, חזרה הכיגריר, להיות סיגריה
גברית, ומסירתה עלמה פי כמה.״

על וווויס בתקרה. אדם מ-יוחד מכין את התאורה הנאותה עבור הצילום
וא לו הצלם השני מכין אותה שעה את המצלמה לצילום הם פי.
צילום תמונות פירסומת, מצרין עבודה והכנה רבה לפני בצוע הצילום.

נורית בת־יער, תנסה למכור
בעזרת עיניה ואצבעותיה ס־ז,
במודעה שאינה אומרת דבר על הסבון. פוטו אטאר.

על דוגמני,־־הצילום להיות קודם כל יכה,
בעלת. גוף מושלם ובעלת חן. גם כשיש
לה כל הדרוש, היא ׳עדיין אינה מהאימה
לכל צילום. יש דוגמנית בעלת י!בי גש,
המתאימה לפירסום מ צרים אורים ודוגמניות
בעלות יופי עיין, המפדכמ־ת מוצרים אחר
ש• לגלם ולמפרסמים יש דרישית עונות
לגבי דוגמג ת הבאה לכרסם סבץ־בבפה,
ממונית או בגד־ים מהשר לגבי דוגמנית
שתמינתד, צריבה לפאר מודעה למוצרים
קיכמטיים או דבריי! ,כיה.
את חושבת שיש לך את כל התכונות
הנדרשות, שאת יפה, מ שבת,יודעת לעמוד,
יודעת ללבוש הבעה, סבלנית וכ והדרך
כבר פת הה 3ך להיות דוגמנית
צילום?! רגע אחד, יש עוד ברם נוסף שאותו
קשה בדי, ק להגדיר. ו את פוטו־גניו??
ד:..ם את ;ראית בעדשת המצלמה
בדי,ק כבי שאת נראית במציאת?!
׳עובדה היא שמספר נערות־זוהר, דוגמניות
מושלמות •ויפהפיות מוכרות, שניסו
לתפוס עמדה בדוגמנות־ר,צילום, נכשלו רק
משום שלא היו פוטוגניות — זוהי התכונה
להיראות יפה גם בתמונה. למעשה חשובה

!§1111
? 113 \ 21 ?11? 1י כך נראית תמונת הפרסומת המוכנה. הדוגמנית הדורה זח״כנית.
111י 8ן ן הבקבוקים המרחפים באויר משמשים את האטרקציה המושכת
תשומת לב וענין. אין סימן לכל ההכנות המייגעות שקדמו לצילום תמונת פירסומת זו.

עמוד 14

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 14 | ...נדז 11ףימז 1חג ד ^ ח מ בו גנ לחפים ...וזתק** מ ת הגדלמ ...מת קייהזז הגדלה נ 91עלה 9י מ מספלה פי 9 ..המקיי מ ת הגרלה מפעלה סי ס .,.מתקיימת הגרלה ..מ תקיי מ ת

...נדז 11ףימז 1חג ד ^ ח

מ בו גנ לחפים

...וזתק** מ ת הגדלמ

...מת קייהזז הגדלה

נ 91עלה 9י מ

מספלה פי 9

..המקיי מ ת הגרלה

מפעלה סי ס

.,.מתקיימת הגרלה

..מ תקיי מ ת מגילו,

הרוג שניידר

אקדח ירה לבד

מפעלה פי ס

מפעלה פי ס

..מת קיי מ ת הגרלה

הספלהסיס,

בלנערה-יופיה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי

להיראות יפה ומטופחת.
עוזרו הנאמן — הוא

רויאלויט •

ג׳לה

הקרס המפורסם לפי ד״ר לכרן, פריס /המכיל
רויאל; מגן על עויד ורקמותיו העדינות, מונע
התהוות קמטי פנים וממהר את גת! עורך פל־יד׳
פעילות של מחזור הדם.
המפיץ בישראל:

לי לי ת

פרסום צימס

דברי סריגה וכל הא ריגים
העדינים מכב סים
אך ורק בקצף רך
ללאאלקלי של

ט ק סנוי ל

תוצרת נקה תוצרת איכות. המפיצים היחידים חב׳ נורית בע״מ
פרסום או.־קי,

אנגלית • צרפתית
לווודים בשיטה קלה ויסודית בביה׳׳ס ״ קדימה ״ ת ׳ א, בן־יהודז! ,74 טל.20314 .

אנו פותחים :

קורסים ואולסניס נוספים למכוגרים נשפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחה (מ*! 832ז6זו*ס .) 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.

• אולפניות לתלמידי כתי־ספר גימרי ג׳־ח׳ יסודי, ה׳־ד תיכון
לביסוס הידיעות והכנה ל״בגרות 8£, 1,17£11£?1;££מ{83^£58
טיפול אינדיבידואלי כקבוצות קטנות ועל״ידי מורים מעורים
פרסים והרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב• (פרם ליום ו׳)

ינ 1י

(המשך מעמוד )11
מאסר על תנאי, בגלל גרימת מותו של
חברו.
כולם ברכו את גרינבאום על קלות העונש.
רק משפחה אחת לא השלימה עם
גזר־הדין. אמו, אביו, אחותו ואחיו של
ישראל שניידר ישבו קפאים נדהמים, שמעו
את דברי־השופט בהתמרמרות.
תאונה ואסון. ישראל שניידר היד, בן
עיר טיפוסי שלא חלם לרדת לנגב. כשהשתחרר
מן הצבא בדרגת קצין, חזר הביתה
לעבוד יחד עם אביו. האב עבד עם מכונית-
מיכל בד,רקת בורות־שופכין. ישראל מסר
את המכונית השנייה לתיקון, נסע איתה
נסיעת־נסיון לפני שדאג לסידורי הביטוח.
הבלמים התקלקלו, המכונית עלתה על מדרכה,
שברה את רגלו של עובר־אורח. ישראל
הציע לו 4000 לירות כפיצויים, האיש
ביקש ,5000 השופט פסק למעלה מ־10
אלפים. ישראל ואביו נאסרו פעמים אחדות,
כשלא עמדו בתשלמים החודשיים העצומים.
ישראל שהרגיש עצמו אשם בכל, החליט
לרדת לעבוד בנגב כדי להשתכר יותר
כסף. גם שוטרי רמת־גן יעצו לו לעשות
זאת, הבטיחו לא לחפשו שם.
הוא עבד במינהל־המים יחד עם גרינבאום,
במדידות־שסח. בבית סיפר כי הוא מרוצה
מעבודתו ורק עם גרינבאום אינו מסתדר.
הוא אף סיפר כי ורינבאום, שהיה ותיק
ממנו בעבודה אילץ אותו לצאת לעבודה
המסוכנת, לעיני הליגיונרים, ללא חיפוי.
כאשר ביקשוהו הוריו לעזוב את עבודתו,
אם אינו נותן אמון בחברו לעבודה, ענה:
״וכי מה הוא יעשה לי כברי יהרוג אותי?״
אף־על־פי־כן השתכנע, שלח הודעה כי
יחזור הביתה ביום ראשון עם חפציו. באותו
יום לפנות ערב סיים את האריזה. כשעמד
לצאת מהמשרד, נפלט הכדור הגורלי מאק־דוחו
של גרינבאום.
להורים הודיעו תחילה כי היתה זאת התאבדות.
אחר־בך סיפרו להם כי בעצם היתה
זאת תאונה. במקביל לחקירת המשטרה
ערך האב חקירה משלו. הוא התייחס בהשד
לכל מה שנאמר לו על המיקרה. המשטרה
הבטיחה לו כי גרינבאום יואשם לפי סעיף
( 212 הריגה) .העונש המאכסימלי על סעיף
זה: מאסר עולם.
כשהגיע יום המשפט ציפתה לאב הפתעה.
סניגורו של הנאשם הודיע כי שולחו יסכים
להודות אם הסעיף יוחלף ל־( 218 הריגה
שלא מתוך רשלנות פושעת) .שהעונש ה־מאכסימלי
עליו: שנתיים מאסר.
התביעה הסכימה• הנאשם הודה. וכשנאשם
מודה אין השופטים שומעים עדויות והוכחות
אלא מרשיעים לפי ההודאה ופוסקים את
העונש.
ההורים רצו לערער. הסבירו להם כי הם
אינם צד במשפט. כך לא ניתן להם להעלות
מספר נקודות תמוהות שאיש לא טרח
להעלות:
#בבניין הסמוך למשרד מינהל המים
היתה תחנת מגן־דוד־אדום. גרינבאום דחף
את הנאספים שביקשו לעזור לפצוע ונסע
בג׳ים שלו לבית־החולים הדסה המרוחק.
#במקום להסביר את מעשהו במשטרה
ולהביע חרטה, סירב גרינבאום למסור
עדות לשוטרים, טען שידבר רק בבית־המשפט.

הוא הכיר את כלי־הנשק, ידע שהוא
מקולקל ובכל זאת טען אותו. אף־על־סי־כן
לא הואשם ברשלנות.
״את כל כספי וכוחי אקדיש מהיום לגלות
את האמת על מותו של בני הבכור*.
הצהיר האב הקשיש והחולה עם סיום המשפט.
ואומנם נראה כי גזר־הדין אינו עדיין
המלה האחרונה בפרשה זו. כצעד ראשון
פנה האב, השבוע, לבית־החרושת האנגלי
המייצר את האקדוחים נובלי בבקשה לקבל
את חוזת־דעת מומחיו על המיקרה• ״זאת
רק ההתחלה,״ הבטיח האב השכול.

מ שטרה
ב מי לוי חבקידוי
עבדאללה גבאי הזקן והחרש פסע ברחובות
החשוכים של שכונת טלביה׳ בשעה
חמש והצי לפנות בוקר, כאשר לפתע זנקת
לקראתו דמות חשוכה מבין עצי־הזית הסמוכים.
האלמוני אחז בגופו בחוזקה, קרא
לעובר־אורח אחר וביצע באלימות־יתר חיפוש
בכליו של הישיש הנפחד, שסלט קרי־אות־אימה
:״ערבים! ערבים!״
גבאי ( )62 מיהר למשטרה, התלונן על
מעשה־תקיפה וקבל שהוא פצוע. הוא גם
העיר שניסו לקחת את מכשיר־השמיעה
שלו. בדיקה רפואית גילתה שבר בידו הימנית
שמנע ממנו לעבוד משף חודש ימים.
להפתעתו של גבאי, התברר לו בעת הגשת
התלונה, בתחנת המשטרה שב־מיגרש
הרוסים, כי התוקף אינו אלא שוטר. מצוייר
בתעודה הרפואית, פנה הנתקף לעורך־הדין
עמנואל רוזובסקי, שהגיש תלונה ללישכה
הפלילית של משטרת ירושלים.
הלישבה הפלילית היססה, אך הקימה לבסוף
ועדת־חקירה משטרתית המורכבת ממפקח
ומסמל ראשון. ועדה זו קבעה כי
״השוטר דניאל אלברט פעל כפי שפעל
במיסגרת סמכויותיו החוקיות כאיש משטרה.״
עובדות
תמוהות. היתה זו קביעה
מוזרה לגבי מיקרה בולם של פגיעה גופנית,
אולם הוועדה נימקה את הכרעתה בכף
שהשוטר הכין מארב ללכוד איש או אנשים
שהטמינו רימוני־יד בסביבה. כיסו של גבאי
נראה כנפות מדי בעיני דניאל אלברט, מדי
גם שנראה כאילו והישיש דיהססן בהליכתו
מחפש דבר־מה.
הסבר הוועדה לא היה מספק עד הסוף.
התנהגותו של השוטר לקתה בחסר: הוא לא
זיהה את עצמו, מיד עם פנייתו לקורבן׳
פגע בו קשות מבלי להשתמש בכללי־זהירות
המקובלים על שוטרים העוצרים חשוד. כן
השאירו השוטר במקום, מעולף למחצה וחש
ברע, מיד עם סיימו את החיפוש מבלי
לדאוג לגורלו.
השוטר עצמו טוען, בעדותו, כי הציג
תעודת־שוטר בטרם ערך חיפוש ופנה לפתוח,
לאחר מכן׳ את מכשיר־השמיעה של
הנתקף ״מאחר והכפתור של המכשיר עמד
על, סגור׳.״
השבוע הגיש פרקליטו של הנתקף תביעת
פיצויים אזרחית על סך 10 אלף לירות
נגד השוטר ומעבידו, משטרת ישראל. קודם
לכן פנה למטה הארצי של המשטרה בבקשה
לשלם את דמי־הנזיקין מחוץ לכותלי
בית־המשפט. אך מפקדי המשטרה, שלא גינו
את התקיפה הברוטאלית, לא ראו עתה
צורך במתן פיצוי לקורבן.
העולם הזה 1216

עמוד 15

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 15 | חפש את האשה חפש את האעה חפש את האשה חפש את האשה חפש את האעה חפש וזיוס בשס( 1באחמסר* כל תינוק יודע שאמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות. הסיפור על

חפש את האשה חפש את האעה חפש את

האשה חפש את האשה חפש את האעה חפש

וזיוס בשס( 1באחמסר*
כל תינוק יודע שאמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי־מוגבלות. הסיפור על מוכר־העתונים
הקטן, שגמר את חייו כמיליונר, בעל חנויות־שרשרת או מלך־נעליים, מוכר
אפילו לנשים. עם קצת פחות הגזמה, והרבה שינויים, זה גם הכיפור של מצקין —
כפי שהוא מספר אותו.
לפני ארבעים שנה פתח האבא חנות זעירה עם ויטרינה גמדית לבגדי־גברים, ברחוב
נחלת־בנימין שבתל־אביב הקטנה. החודש נפתח ברחלב אלנבי בית־הזכוכית שלו, בן שלוש
הקומות, בעל מרחב ענקי הנותן הרגשה של אולם־ריקודים. כמה זה עלה? המצקינים
שותקים. אולי מתוך צניעות, שהיא מידה יפה בימי מס־ר,הכנסה.
הפירמה קנתה את עולמה בזכות מעילי־הגשם שלה — משום שבישראל אין הם
נרטבים, ומשום שהקליינטים הבריטים של השרשרות — וולפסון, מרקם יאנד ספנסר
והארודס, הצליחו להכניס רבע מיליון דולאר לקופת־המדינה.
שישים דגמים למעילי־גשם לנשים תוכננו השנה על־ידי החברה. לגברים זרקו רק חמש־עשרה.
בוואריאציות האלה אפשר לשיר בגשם, לטייל בערפל, לאהוב במעונן חלקית, לנשום
באביך, להביט בים גבה־גלי ולחלום בשקע ברומטרי. בשמש אין הם נרטבים.
מרבית הדגמים הנשיים מזכירים את ה־ 011 00318 הגבריים. הגיזרה פשוטה,
חלקה ואסופה בחגורה. הצוזארון מטדי שחור, פרוזה, או סריג (ראה תמונה) .הביסנה
מרופדת בספוג־ניילון, ונוספת לה בגב חצי ביסנת טדי ( 130ל״י)• בתצוגת־האופנה זוטא,
שנערכה בבנין החדש, נכחו גם הפודל־טדי בצבעי פסטל — מעילים מסולסלים / 8ד
שלשמנות אף אסור לחשוב עליהם ( 145ל״י).
תלבושת נאה היוזה קומפלט של מעיל 7/8מבד אקיזא־פרל, מצבע ברונזה וחצאית
מאותו החומר( .ז׳קט 89ל״י, חצאית .)25
למחלקת־הנשים נוספו גם שמלות מג׳רסי ושמלות־ערב, שהזכירו שמלות־בוקר. הסבר
לכך נתן אחד משלושת האחים מצקין:
״אין לנו פרטנזיות לתפור פאנטאזיות, אנחנו לא מתכוננים למכור שמלות שיתלו בארון ״
מי תתלה אותן על הגוף? זאת השאלה.

_קודקוד למטה

הבחורות כאירופה

מסתובבות בחולצות־צמר שאינן גזורוח ע ס ^ וליי ^ שמת (
מלפנים ומאחור, אלא בצורת משולש, כש־הקודקוד
כלפי מסה (ראה תמונה
כניו־יורק, בפאריס ובלונדון יעריכו
אותך יותר מאשר כאן אם תופיעי למסיבת
קוקטייל במכנסי־קטיפה מהודקים לגוף, ו־חולצת־סארי
מבריקה עם פראנזים בשוליים.
לאמיתו של דבר, נמצאות השמלות בכלל
בתהליך של ירידה עצומה. תופעה זו היתה
עשויה לעודד גברים רבים, לולא נמצאו
מכנסי־הנשים בתהליך הפוך הגברים,
לעומת זאת, זכו החורף בגרביים צבעוניות.
הדוגמאות רועשות ביותר. סוליות־הגעליים
דקות מתמיד, והעקבים מקרת ומגומי
הצרפתיות שוב עשו זאת• בפאריס
סורגות הן אפודות מסרטים, מחבלים ומשרו־כי
נעליים. מלבד העובדה שהתוצאה אורי־גינאלית
מאוד, ד,־א גם מפריעה לאנשים
רבים להתאבד. מורגש מחסור בחבלים.

כמה זמן ז־ כמה כסף?
בניגוד למה שסובריס אנשים רבים,

חתיכות אינן נולדות. מייצרים אותן. להיוולד
זה רק עניין של יפהפיות, גננות ו־מיפלצות.
המתכון
לייצור חתיכה אינו מסובך, ומוגש
(לא על־ידי ויצ״ו) שוזר, לכל נערה, בנוסח
״עשי זאת לעצמך״ .חוטפים איזשהו גוף,
בן 20 פלוס או מינוס, ובתנאי שלא יהיה
מרובע או משולש, מטביעים אותו בסיר עם
צבעים, מודלים, וקווים מודרניים — מטפטפים
קורט מיס דיור. שופכים סכם מתמונות, כמה עיניים ניאו ריאליסטיות מאיטליה
(במקרים שלגוף צמוד גם ראש) ובוחשים. הגוויה שמוצאים מתחת למכסה — היא החתיכה.
לחתיכות בינוניות נחוצות 30 שעות־טיפול בשבוע: חצי שעה בבוקר, שעה בערב,
שעתיים מנוחת־צהריים, שעתיים בשבוע במספרה, שלוש וחצי שעות — שונות. סך הכל:
1440 שעות״עבודה אינטנסיביות לשנה. שלא לדבר על מינימום של 170 לירות לחודש..
יש נשים ששלושים שעות בשבוע אינן מספיקות להן כדי לבזבז את כל הכסף שהבעל
נותן (או לא נותן) להן. בתיה כנדיקט, סגנית מלכת המים ודוגמנית־צילום, הנשואה
לבעל נקניקיות בר־צבי, מבקרת שלוש פעמים בשבוע במספרה, מתאפרת שלוש פעמים
ביום, ישנה עד הצהריים. הוצאות־הקוסמטיקה שלה מסתכמות ב־ 60 לירות לחודש, נעליים

— 65 לירות לחודש; אביזרים — 100 לירות לחודש, בגדים — 300 לירות. בזמן הפנוי
מקניות־חובה (אם נותר לה) היא קונה עוד בגדים, או מחדשת את העיניים.
בקצת פחות זמן וכסף מחזיקה את עצמה רוחלה כהן, המזכירה של התיאטרון הקאמרי.
פעם ביזבזה את כל המשכורת על עצמה. כיום המשכורת גדלה ונשאר לה קצת עודף.
כדי לשמור על הכושר, רוקדת רוחלה שעתיים לשבוע, הולכת אחת לשלושה שבועות
למכון־ליופי, ופעם בשבוע למספרה. יש לה 50 זוגות נעליים חורפיות, בקיץ על ששה
זוגות סנדלים. הפרינציפ שלה — לגחיע ברעב, אך בתוך שמלה יפה.
לעומת זאת מסתפקת הדוגמנית לאה שווארץ, ב־ 50 לירות לחודש. היא לא הזכירה,
בחישוב, את השמלות שהיא מקבלת מאילנית — הפירמה שלה. רבע שעה, בקושי, מוקדש
לגופה. הגובה שלה אוסר עליה עקבים. באלרינות עולות בזול. היא אומרת* :חתיכה
אינה זקוקה להרבה כסף. קחי אותי, למשל.״
שתי נשים שאינן משקרות, אבל לא גילו את האמת, הן זהבה כרליכסקי, ממנהלי
עומר ניאס, ו?ן דה מכנס, אשת־התחביב.
זהבה אינה יודעת מה זאת מספרה• עדר, אינה מאמינה בקוסמטיקאיות. כדי שלא יחשבו
שהיא מטורפת, היא זורקת איזה חמש לירות לחודש לקרמים. שתיהן כמעט ואינן קונות
בגדים, שונאות את הראי, ובעצם — אין להן הוצאות בכלל. אבל בסופי של דבר, הן
לבושות וסרוקות ומרגיזות אחרות. מוזר. אולי תגלינה לנו את הסוד?
הזמרת מדן, אירקה רוסי, לוחמת בזעם נגד חתיכיות העולה בכסף. לחתיכה
מספיק 111€כ< ואבר טוב אחד בגוף, אפילו אם שאר החלקים מפחידים. לדבריה, חתיכה
היא זו המבליטה את היפה שבה. לא צריך בשביל זה הרבה כסף.

בפאריז הפתיע רוג׳ה ווידיה, יצרן הנעליים של דיור, את לקוחותיו בדנמי־פאר של נעליים
שתיכנן בעת השראה. הנעליים עשויות מארינים, ורובן מכוסות רקנוה עשירה. העקבים,
דמויי־נר, אינם דקים וגבוהים. השפיצים מתעגלים ומסתיימים בריבוע קל. לנעליים נוספו

לשונות ענקיות מרחפות. מימין: נעל מדמשק, אדוס־שחור. הלשון מקושתת. שניה מימין;
נעל־בית מסאטן ורוד, עם לשון נטויה, רכוסה באבן־חן. שניה משמאל; רקמת זהב וסורקיז,
עם עקבי־נר קצרים. משמאל: רקמת לימונים מוזהבת. הלשון בדמות חיזרקה, עשויה מעור פריך.

אתהאשה ח־&שאה

האשה תכשא.מ

האשה חפי ׳ או, :יא;י <ה חפש

א ת ; 1אשה חמש >זרז ויוא 17ה

עמוד 16

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 16 | ד,משטרה. לאחר שנים אחדות על החוף׳ הצלי ח הרמאי, סוף טוף, לקבל עבודה כמ־כואני על אוניית־הכשא הר־חכרנזל, שעמדה להפליג לארצות־הברית .׳,באתי לקבל את תעודת היושר

ד,משטרה. לאחר שנים אחדות על החוף׳
הצלי ח הרמאי, סוף טוף, לקבל עבודה כמ־כואני
על אוניית־הכשא הר־חכרנזל, שעמדה

להפליג לארצות־הברית .׳,באתי לקבל את
תעודת היושר ־שלי, הו׳,״־ע יש, ליצות לש!טר
ת ק ץ חייתה שבגליל הופתעה
> 7 !1׳ 11 ני ש לוש שינים, אמי. בוס׳ :הק׳ יל: ד,־ומנא י״ ״שיל י-ל כאל דגי.״
־•ץ במ -.־רוח תוקפני .״השפשיים
כעב ר שנ ,״ת ט 2ן ךן ד,הירך מעל
:גי• ־ג,ש..מישיש״ ביער שלי!״ הבריז וייץ.
פניו. כששמע חי אי את שמו, זעף.
ג; דדש כ; השש ,׳״סלם ^ 10 ממה; ר
״או, זת אתר אנחנו מהסשים אותו ...
הדש ; -ל לו, אשר בא נ, הגישי לטי־ל
די ד,ובל לתא המעצר .
כבר ד
ר,,רן־ה קיימת הסמוכים.
ותלו נת קלו בד בבר משטרתי שבנמל יבש/ .׳אתה עצור אתר, ע בריין נמלט.״
.הרב -,תשלום שנתי של 10 עד
דגן גיסה להסב יר כי מ!ודו לא היד,
אילף ל״־ .ר קיבוץ סירב, ובמשך שלוש
ילי י. בלשר,י, ולכן אינו
מעורב בעבי
ש לא יבול ה ר, לקבל כל׳ הלוואה מן
יכול י, החשב כעבדיל ן ובוודאי יי*/רז•
עדית, ד,קעי: מיאנה להוציא אישור שהסברי
׳לא ז ! ע / ,ו* א ד!,־על־* .לקרון־רכבת
בוץ ר:,רבן אי; הייב לד, דבר.
ונשלח לבאר־שבע בי יווי שו טר.
;.שנה ד ,־סדר העניין. במקום 15 אלף ל״י,
הסבים וייץ לקבל תשלום שגת־ של כ־.0־2
במשטרת באר־שבע הזכירו לו כי ׳לפני
ל״י, עבור ר,שימי ש ב ערות ״שלו״ .תנאי
שנתיים, שעה שעבד כטרקטוריסט על טרקבלתי־כתוב
של ההסכם׳ :המתה תשמור את טור של מחלקת עכורות ציבוריות ניתק
הסכום בסוד, על מנת שלא ייוודע לקיבו־כבל
טלפון של משרד הדואר. השוטר הסצים
כמו. מעל־,־החמישה וקריית־ענבים, ה ביר לו כי הדואר תבע נזקים והמשטרה
משלמים ברוב תמימותם לקק״ל את אלפי לא הצליחה לאן ר את דגן מזה שנתיים.
הל״י שתבער, מלכתחילה.
״זה ענין פעוט׳,תודה ונגמור מהר,״ ניכר,
השוטר בבאר שבע לעזור לדגן•
צבא
אך דגן 32 שהניע ארצה בשחייה לאחר
שקפץ מעל סיפון אוניית־הנשק הבוערת של להתייצב האצ״ל, אלטלינה, סירב להשלים עם העובדה
כי הוא עבריין נימלט. לא הודה.
מאחורי ארגיריס אדאמופולוס ,54 ,מתרק
חתם על ערבות ושוחרר.
משכת דרך ארוכה של ייסורים ורדיפות.
בהיותו עדיין בן ,23 גורש מיוון מילדתו,
כ לי מסמר — אץער כו ת, כעבור
כי מלבד היותו מורה לספרות יוונית, היה
ימים מספר חזך לבאר שבע — הפעם ב־גם
קומוניסט. מצרפת גורש לפני שמתה
ליזזית עורך־הדין אברהם פישמן. הם ביקשניב,
מאותה סיבה. כאשר הגיע לישראל
שו לראות את גליון האישום• המיסמך לא
ב־ ,1952 הסתיימו הרדיפות, אך הייסורים
נמצא. השוטר אשר טיפל בענין נעלם.
נמשכו.
״אם אין אישום, אין ערבות,״ הודיע דגן,
ארגיריס היווני־אורתודוכסי הוא בעל ל בסרבו לתת ערבות. השוטרים סירבו.
פישמן מיהר אל השופט אליהו נאווי,
אשר, יהודיה, ילידת רומניה. הם נפגשו לפני
ביקש להחזיר לו את הסכום ששילם נ21
שנה, בסורבון, וכיום ייט להם שבעה
גולל לפניו את כל הסיפור. נאווי ציודה
ילדים. אך. הזוג אינו נשוי, כי גם הדת
להחזיר מיד את סכום הערבות.
היהודית וגם הדת היוונית־אורתודוכסית אינן
מכירות בגשואי־תערובת, ואילו יוזן וישראל
כאשר הופיע דגן כעבור ימים מספר
אינן מכירות בנשואין אזרחיים.
במשטרת הנמל חייכו לעומתו השוטרים
לגבי בני הזוג, לא הפריע הדבר. הבעיה
בחביבות .״אנו מצטערים, אבל העיקר שי
החלה מסתבכת רק כאשר גדלו הילדים -
הכל נגמר.״ נגן הורד, להם, עלה על
אוניה אחרת — הר־הגלבוע — זחסל־נ
הגיעו למעמד אזרחי עצמאי. מהי דתם?
לידידיו׳ הבטיח כי הדבר הראשון שיעשה
קבע פקיד הרישום בשער העלית: יהודית.
בשובו יהיה לתבוע פיצויים מהמשטרה על
ציון זה אף הועתק אל תעודות הזהות שמעצרו
והנזקים שנגרמו לס
ניתנו לילדים. בהיותם יהודים, דינם כדין
כל אזרח בן דת זו. בין השאר: עליהם
לשרת בצד,״ל.
השינוי לא ׳צינה. עד כה התעוררה
הבעיה רק לגבי הבת הבכורה, אנדרומאק*,
הסהנהה מז וז ״ מ׳ ת
בת ר,׳ .20 בהגיעה לגיל הגיוס, הגיע אל
חידה :״בעל הי מסוכן מטבע בריאתו.
צריף משפחת אדאמופוילוס בעכו מכתב משיניו
חדות ויש לו תכונות אכזריות —
לשכת הגיוס. אנדרומאק לא התייצבה, כי
ועל כל אדם בר־דעת לאחוז באמצעי־אביה
סבר שבהיותה נוצריה, ואזרחית זרה,
זהירות מפניו. מנהגו לנשוך כל זר וחלש
פטורה היא משרות. ליתר בטחון דאג להחאו
קטן, כשהוא מבחין, מתוך אינסטינקט
ליף רשמית את הדת הרשומה בתעודת האנוכי,
שאפשר להתגבר עליו.״ מר, זה?
זהות. במקום יהודיה, נכתב עתה כי אנדרו־איש
אחד שהציע .,השבוע, כיתרון לחידה
מאק היא יווניה־אורתודוכסית.
היה שופט השלום יהודה טרייביש. החיה
הית־הגיוס לשכת השינוי
לא שינה דבר.
המחרידה שטרייביש תיאר במילים אלה
סבורה כי חילופי־!־,דתות לא היו אלא התבגוף
פסק־דינו: כלב קטן.
חכמות פורמאלית. על כן השיבה בפורמא־היד,
זה כשהגישה המשטרה משפט נגד
ליות משלה: על פי החוק, חייב כל ת שבהפועל
יעקב ׳ גרינשטיין, על שבמשך חמש
קבע במדינת ישראל לשרת בצבא, ללא הבשנים
לא הש בסכנה הצפויה מכלבו הזעיר
דל דת, לאום או גזע. למעשר, משוחררים
לילדי הסביבה, איפשר לו ״על־ידי פחזותו
מכך המוסלמים והנוצרים, על אף היותם
ורשלנותו הפלילית״ .למרוט ילד בן ארבע.
אזרחים• אם כן, חייבת גם אנדרומאק —
נוסף לחגורה. הקולעת קנס טרייביש את
בין אם היא יווניה אורתודוכסית, ילידת
הפועל י־ 40 לירות. אלא שנמצא מי שחלק
צרפת ואזרחית -צרפתית, לב ן אם היא
על פיתרגן החידה של השופט טרייביש.
יהודיה, עולה לישראל — ללבוש את הכאשר
הובא פסקלהדין לערעור, בפני בית־חאקי
של צד,״ל.
המשפט המחוזי, בהרכב של שלושה שופדעת על נתקבלה
אף זו דעה
י משפטית
טים. ,לא. יכלו השופטים להסתיר את חיוכיבית־המשפט
המחוזי בחיפה, אשר חייב את
הם, פסלו את הרשעתו של גריגשטיין.
אנדרומאק להתייצב — או!
היא ־ לא התייצבה. לפני שבוע נפתחו
שערי ביתיר,כלא המרכזי לנשים, והעלמה
אדאמופולום נמסה לרצות שם שלושה חודפו
געבגנבפ טו ר, באבו-גרש, לאחר
שי מאסר, על השתמטות משר! תה הכבאי.
שאלמונים גנבו אקדח־מלכודת היורה בלו־כאשר
תצא משם, תעמוד לפג ר — ,מלכוחז
על ההדק, פירכמד, המשטרה מודעות הד,שאלות
אם היא יהודיה או נוצריה, אם
מבקשים את הגנבים לד,זד,ר כל דא*
היא ישראלית או נוכריה — מה יקרה אם
לי םנעצר. בקרית־גת, נעצר מש־ אלימי
שוב תסרב להתגייס?
על התפרעות במקום ציבורי, בשעת שכרות
ק ני הכמ שיי פ ה. בעכו, לאחי שיעד
בן 15 נהג להפנים מוט ברזל לבקע של
קיר בית־הרושת למאגנטים, לסחוב ׳ בדרך
זו את-המאגיטים הקטנים, נעצר הילד עלהנמלט

תלעות בעל־המיפעל סי כון
מ ק צו עי. בירושלים, שעה שפקח י עימיכאל
דגן היד, נרגש מאוד כאשר נכרוני
בא י לגבות קנם עירור על אי־הסרת
נס בשער נמל חיפה ופנה לעבר תחנת
אשפה מחצר בית בשכונת נחלת־אחים, התחלק
על שיירי־מזון המפוזרים בחצר הבית.,
* אחת מיפהפיות האגדה היוונית, אשתו
של הקטוד, גיבור טוויה.
שבר את רגלו.

משפם

הוזי

מ ש טרה

הוועדה הגשוחנת

הראשית של הרשות הישראלית להחזרת
הפליטים ונציגות הפליטים הערביים, כפי
שהצטיירה לעיני הצי ר שמואל בק, בציור שפורסם לפני שש שנים בהעולם הזה (.)877
בציור נראה מומחה ישראלי מסביר לחברים הערביים את תוכניות השיקום של הממשלה.

*ג&יזהכמהשכובות חוזרים שרי ישראל על אזהרה חמורה: המדינה עומדת יפני
בעיית ממאירה של מחסור בידיים עובדות. יהיה צורף לגייס נשים וזקנים לעבודה.
אחרי שתים־עשרה שנה של עלייה בלתי־מוגבלת, בהן קלטה. המדינה בממוצע 100 אלף
עולים לשנה — משוועת המדינה לפועלים, לחקלאים, לעובדים מכל הסוגים.
אותה שער, מכריזים שרי־המדינה על תוכניות לקליטת המיליון השלישי, תוך עשר השנים
הבאות — שוב עליה של 100 אלף. איש לשנה• אלא שהפעם שוב אין איש יודע ׳בדיוק
מניין־ לקחת מיליון זה. מקורות העלייה פשוט נדלדלו. ,לפי שעה.
שתי עובדות אלה המחסור בידיים עובדות, והנכונות לקלוט מיליון איש — הן
הרקע המציאותי לדיון על קליטת הפליטים הערביים שיבהרו בשיבה לישראל. במאמרנו
הקודם הגענו לכלל מסקנה שיש להתכונן לשיבתם של 200 אלף פליטים, תוך עשר
שנים — היינו לשיבת 20 אלף נפש בכל שנה.
במדינה בה הסריט עובדים, ובה קיים תכנון מעשי לקליטת מיליון תושבים נוספים, לא
תר,־ה.זאת בעייר, כלכלית חמורה ביותר.

הנצים להחזרת הפליטים

ה פ לי טי ם ד לפי איז־ ,סדר? מי יקבע את התור? כיצד ייקבעו

י ף יחזר*
העדיפויות?
קבענו בראשי־הפרקים של תוכניתנו כי ״תור החוזרים ייקבע על־ידי המדינה, תוך
התחשבות בגורמים הכלכליים והבטחוניים״ .זוהי אחת התביעות המרכזיות, אשר המדינה
חייבת לעמוד עליהן. כי בד, תלויה במידה רבה הצלחת הפתרון — לטובת כל הצדדים,
אף כי החששות מפני שיבת הפליטים מיפרזים באופן היסטארי, הרי יש בהם גרע־ן של
אמת. חזרה מבוהלת, בלתי־מחובננת וכפוייה, יכולה באמת לעורר בעיות בטחוניות וכלכליות
חמורות ביותר. לא כי פתרון שיבוצע בצרה תוכניתית ויעילה.
למחרת הודעתו החגיגית של נשיא־ר,מדינה על המדיניות החדשה לפתרון בעיית־הפליטים,

מאח

אבנ 21
תקום בישראל הרשות להחזרת הפליטים. תהיה זאת ועדה בינמשרדית, בה ישתתפו נציגי
משדד־הבטחזן, משרדהאוצר, משרד־המסחר־והתעשיה, משרד החקלאית, משרד־המשטרה,
משרד־דהינייך והתרבות, משרד־הסעד ומשרד־הבריאות. אם כבר -היה קיים אז מיניסטריון

מיוחד לעניני המרחב ישתתף, כמובן, גם נציגו.
בראש .־:רשות יעמוד הנציב לעניני הפליטים — אדם בעל תנופה ומעוף, שיש לבחרו
מבין כוהות־הבשיזע המעולים ביותר במדינה.
לידי הרשות. הזאת יגיעו הדו״חים של הוועדות המשותפות שחקרו את רצון הפליטים.
אם. יתברר, למשל, בתום החקירה, כי 200 אלף פליטים בחרו בשיבה, תוכל הרשות לגשת
לעבודה המעשית. בהצהרת המדיניות החדשה התחייבה המדינה להחזיר את הרוצים־בכך
בעשרי מכפות שנתיות שזזת. לכן תבחר הרש ת ב־ 20 אלף הפליטים שיוחזרו בשנה
הראשונה של הביצוע. כיצד תעשה זאת?

כחירה כאמצעות מכונות

*• 1114111^1י88—3086811
,ף* עתה מי שאל של הפליטים, תמלאנה הוועדות המעורבות שאלון מפ!רט ביותר על
- 4כל משפחת פליטים. שאלון זה יכיל את כל השאלות הדרושות לגבי הרכב המשפחה,
עברה, חינוך יניה, כושרם המקצועי, ועוד ועוד.
שאלונים אלד. יימסרו ל&כוגות־המיון הגדולות של הרשות. כך תיווצר כרטיסיה אדירה.
של כרטיסים ;־נוקבים, שיכילו את >^ל האינפורמציה על זהות הפליטים המבקשים לחזור.
בבוא־ ליהוד את המועמדים, הראש־נים לשיבה, תקבע הרשות את ההנחיה ההגיונית כי
לן־אישיונה ׳יחזור החומר האנושי הבטוח ביותר, הנוח ביותר לקליטה.
.בישיבת. הוועדה הגממשרדית יקום, למשל, נציג שרותי־ד־,בטחון ויקבע: אנו רוצים
פגו שים, בגיל העמידה. שיש להם ילדים מתחת לגיל בית־הספר. קדעלזנו, זהו האלמנט
הבטוח ביותר — הילדים לא ספגו חינוך עויין שיטתי, ואילו ההורים נמצאים בגיל
שירחיק: אותם־ מהרפתקות מסוכנות.
אחריו יקום נציג משרדי,חקלאות ויקבע: יש במדינה כך־וכך אלפי דונמים של אדמה
הררית• ,שאינה מתאימה לעיבוד בטרקטורים, ועל כן נשארו בלתי־מעובדים. על אדמה זו
אפשר ליישב׳ מיד כך־וכך אלפי פליטים שעיבדו בעבר אדמות מסוג זה.
•נציג מעזרד־המסחר־והתעשיה יקבע: בעיירות הפיתוח הבאות יש צ רך בכך־וכך אלפי
אנשים •שאפשר להקנות להם בנקל כושר טכני •מסולם תבן כי האיש יציע לכונן מיד
קורסים מתאימים להכשרה מקצועית במחנות־ד־,פליטים, כדי שהפליטים ירכשו את המקצועות,
הדרושים לפי התיכנון, ע ־ד בתקופת המתנתם לשיבה).
נציג משרד־החינוך־והתרבות ידווח על אפשרויות הקליטה של בתי־־ספר החדשים, דבר
שישפיע על היקף המשפה ־ת י שתיבחרנה לשיבה באותה שנה. וכן הלאה ובן הלאה•
אחרי שיובאו יה שיון בי הצרכים וההפתייגויות של כל המשרדים הממשלתיים, יהיה
בריר למדי אילו משפחות מעוניינת הרשות לקלוט בשנה הראשונה. הנחיות אלה יועברו
למבונות־המיון׳ החלשות. כרטיסי כל משפחות הפליטים יועברו דרך המכונה — שתוציא

בנקל את 4000 המשפחות המתאימות ביותר להנחיות אלה.
יהיו אלה ..4000 המשפחות שיוחזרו בשנה הראשונה.
אל נשלה את עצמנו כי בכך חיסלנו את כל הסכנות והבעיות. כל פעולה חברתית
כרובד, בסכנות, ותמיד תתעוררנה בעיות בלתי־צפויות. אולם התיבנון היעיל וההגיוני

עמוד 17

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 17 | מאמר חמישי בסידוה: נו יפתרו הפליטים את הבעיות הכלכליות של ישראל יצמצם סכנות אלד, למינימום ההכרחי. יישאר מה שנקרא, בלשון צבאית ,״סיכון מחושב״. 4000 המשפחות

מאמר חמישי בסידוה: נו יפתרו הפליטים את הבעיות הכלכליות של ישראל

יצמצם סכנות אלד, למינימום ההכרחי. יישאר מה שנקרא, בלשון צבאית ,״סיכון מחושב״.
4000 המשפחות הראשונות תעבורנה את הגבול, עם חפציהן הדלים, כדי להתחיל בחיים
חדשים. זאת תהיה שעת־האפס האמיתית.

זח 7א ייעדה אכורח!

ס* #שאלההרא שו נ ה תהיה שאלה כלכלית. מי יממן את שיקום המשפחות האלה? ובדרך
} ן אגב: מי יממן את תשלום הפיצויים לאותם שבחרו בוויתור על זכות־השיבד— ,
שיתחיל אף הוא סמוך לאותו מועד?
הדבר צ-ילצל כפרדוכס, אך הנהו אמת: מכל הבעיות הקשורות בפתרון בעיית־הפליטים,
אין בעייה פשוטה יותר מן הבעייה הכלכלית הטהורה.
יש לכך סיבה פשוטה. כוחות אדירים בעולם מעוניינים בפתרון בעיית־הפליטים -אם
מפני שהיא מעיקה על מצפונם, אם מפני שהם רואים בה סכנה מוחשית לאינטרסים
שלהם. מדינות כמו ירדן, סעודיה ולבנון רואות בפליטים אלמנט חתרני, המונע את
יציבותם של המשטרים הקיימים במרחב. ארצות־הברית ובריטניה חוששות בצדק מפני
הסכנה שהמוני הפליטים המיואשים יפנו אל הקומוניזם ויהוו חיל־חלוץ למהפכות קומוניסטיות.
יתכן כי ברבות הימים יגיעו גם עבד אל־נאצר וקאסם למסקנה זו. האו״ם,
המייצג את מצפון העולם והמשקיע סכומים אדירים בעצם קיום מחנות־הפליטים, שואף
בכל כוחו לחיסול -הבעייה.
ממשלת ארצות־הירית וארגון האומות המאוחדות מוכנים להקדיש מאות מיליוני דולארים
לשיקום הפליטים — אם אמנם קיים בטחון כ• הדבר יביא סוף־סוף לחיסול הצרה. הדבר
לא ה יבטח לי רק בשיחות אישיות רבות עם מומחים אמריקאיים ואנשי האו״ם בניו־יורק.

לבין שר־הבטחון דאז, שאולי יהיה מעוניין במינימום של חוזרים. ויכוח דמיוני — אך עצם
הרעיון עוזר לנו לעמוד על השינוי העצום שיחול ממילא בכל תפיסותינו כאשר ניגש
לביצוע מעשי של פתרון הבעייתי.
יתכן כי שר־האוצר דאז ידרוש כי הפיצויים לפליטים, המוותרים על השיבה, ישולמו
בחלקם בצורת בסירות ישראליות. לא מן הנמנע כי מדינות־ערב יקבלו בשלב מסויים
הצעה כזאת, למשל אם תהיה קשורה בהבטחה להחיש את שיבת החוזר־ם. יהיה זר, עוד
צעד גדול אל השלום — צעד שפירושו התחסלות החרם הערבי, וראשיתו של מסחר
נורמלי בין ישראל ומדינזת־ערב.

הכטחון הוא דינאמי:

^ ין להכ חי ש כי הבעייה הבסחונית המורה יותר מן הבעייה הכלכלית. כל הפליטים
^ 4שונאים ברגע זה את ישראל. בניהם חונכו ברוח זו במשך שנים. אותם אשר יחזרו
לישראל — האם לא יהוו בה גייס חמישי?
כדי להכניס סבנה זו למסגרת הגיונית, כדאי לקהת בחשבון כמה נימוקים של הגיון.
ראשית: דשינאה היא אמנם יצר אי־ראציונלי, אן סיבותיה הן לעתים קרובות ראציונל־ות
בהחלט• כיום יש כיבד, הגיונית מאד לשינאת הפליטים הערביים את ישראל. השמיטו את
הקרקע מת־:,ז לסיבות אלה, שימו במקומן סיבות טובות לאהדה — והנה ישתנו הרגשות.
שנית: רוב בני־האדם פועלים על־פי נימוקים הגיוניים, כאשר נוגע הדבר לאינטרס
האישי שלהם. אדם השונא באמת את ישראל, לא יחזור אליה — כאשר הוא יכול לקבל
דולארים טובים ולביית חיים טובים בארץ ערבית. יחזרו׳ אותם הפליטים שירגישו כי
יוכלו להסתדר במדינה אשר רוב תושב ד, עבריים.
שלישית: לערבים שיחזרו ושיזכו לשיקום בישראל, יהיה אינטרס היוני בשלום.

סבנה בטהונית או ידיים עובדות: פליטים במחנה עזה בימי הכיבוש של ^׳בצונ סיני
הוא נאמר בצורה מפורשת וחדימשמעית בשורה ארוכה של הודעות רשמיות, כגון זו של
שריד,חוץ האמריקאי המנוח, ג׳ון־פוסטר דאלם.
יהיר, צויר לנהל משא־ומחן על גובר, הסכומים ועל מהותם. חלק יינתן מן הסתם
בצורת מענקים, כמו השילומים מגרמניה• חלק אחר יבוא בצורת הלוזאות־לזמן־ארוך־מאד,
בתנאים נוהים, ואולי בלי ריבית בכלל.
דבר אחד בטוח למעלה מכל ספק: כל הכסף הדרוש לשיקום הפליטים׳ ולתשלום הפיצויים
יבוא מקרנות־חוץ. מדינת־ישראל לא תצטרך להוציא אף לירה אחת מתקציביה השוטפים.

עסק מצויץ למדינה

•ס* היפך הוא נכון.

וזד, פרט מרבזי, הנשכח לעתים קרובות בויכוחים הנרגשים

ן 1על סכנת הפליטים.
מבחינה כלכלית גרידא, יהיה פיתרון בעיית־ד,פליטים עסק מצויין למדינת ישראל.
נגדיר את הדבר כך: ממשלת ארצות־הברית תעניק לאוצר הישראלי עשרת אלפים דולאר
כדי לשקם את משפחתו של מוסה עבד אלמג׳ד במשק חדש בהרי ירודה. בעיני גזען
יהודי, עבד אל־מג׳ד הוא ״גוי״ .אולם לגבי כלכלן, המשק אינו לא גויי ולא יהודי. רוא
חלק מן המשק הלאומי. הטרקטור, הפרות, התרנגולות, יהוו תוספת לאמצעי־ד,ייצור של
ישראל. התוצרת שיפיק עבד אל־מג׳ד, תתזזסף לתוצר הלאומי. המסים שהוא ישלם
ימלאו את קופת־האוצר.
מבחינה זו, קיים הבדל גדול בין החוזרים הערביים לבין העולים היהודיים —
לטובת החוזרים. העולים אינם מביאים עמם, ברובם, הון. הערבים, לעומת זאת, יביאו
הון של ממש, במטבע זר. הם יהוו נכס כלכלי.
אין זה מן הנמנע כי בבוא היום ידרוש לוי אשכול — או מי שיבוא עד אז במקומו —
להפעיל את כל אמצעי־התעמולה כדי לשכנע את הפליטים לחזור לישראל. הוא יגיד
לחבריו בממשלה :״הפליט החוזר מעשיר את המדינה. הוא מביא עמו הון בינלאומי, והוא
מספק ידיים עובדות. לעומת זאת, הפליט, המוזתר על זכותו לחזור, הוא הפסד נקי
בשבילנו. אנו משלמים לו פיצויים בדולארים טובים, שקיבלנו מחוץ־לארץ — ודולארים
אלה מעשירים את המשק הלאומי של מצריים, עיראק או קנדה.״
בעל דמיון מפותח יכול לתאר לעצמו ויכוח הריף על נושא זה בין שר־האוצר דאז

הם יידעו — כמו שיודעים כיום ערביי -ישראל — שבמקרה של מלחמה אמיתית בין
ישראל ושכנותיה, יהיו הם הקורבנות הראשונים. לכן לא היו ערביי ישראל מעולם סכנה
אמיתית לבטהון המדינה — כפי שהוכיחו תריסר שנות קיומה, ובכללן ימי מיבצע־סיני.
ואם זה הדין בימים שהמדינה מדכאת את המיעוט הערבי שלה, כולאה אותה בגטו של
רשיונותימעבר ומונעת ממנו כל רגש של שותפות במדינה — הרי תהיה הסכנה קטנה
עוד יותר כאשר יזכו הערבים לשוויון גמור. מובן מאליו ששוויון זה הוא תנאי מוקדם
לכל פתרון בעיית־הפליטים.
א ן פיויוש הובר שיש להתעלם מן הסכנות הפוטנציאליות. יהיר, צורך להגדיל את
תקציב הש.ב ,.לפקוח עין, לגלות ולגרש את קומץ המרגלים והחבלנים שיסתננו למדינה
בזרם החוזרים. אולם זו מלאכה טכנית, ויש להניח כי שרותייהבטחון הישראליים מוכשרים
די הצורך כדי לעמוד בה.
יש לכלול גם סבנה פוטנציאלית זו במסגרת הרחבה של תפיסה בטחונית כוללת. עלינו
להתעלות מעל לתפיסתו הבט,זוגית של סגן־מישנה באגף המודיעין, ולסגל לעצמנו את
היקף התפיסה המתאימה לאלוף־מישני! .תפיסה זו אומרת: הבטהון איני דבר סטאטי.

הוא דינאמי.

בטחון כצל האטוס

113^ 8*3^ 89י 1
^<1צ פ קיו ם בעיית־הפליסים יוצר מתיחות י בטחונית. במצב זה לקוי בטחונה של
ישראל, אפילו לא היה בר, אף אזרח ערבי אחד, ואילו באוזירד, אחרת, שתיווצר בהכרח
בעיה פיתרון הבעייה, יבול בטחון המדינה להיות יציב הרבה יותר, אפילו יהיה בד,
מיעוט ערבי ניכר. הלבר יהיר, תלוי בתמונה הכללית. כי באווירה החדשה יהיה הרבה
יותר קשה לשליט ערבי לגייס בקרב המוניו את השינאה ההיסטארית שתהיה דרושה
לעריכת התקפה צבאית על ישראל.
הממשלה הישראלית שתבצע בבוא היום את פיתרון בעיית הפליטים, לא תהיה ממשלה
שחבריה חדורים שינאה לערבים. תהיה זאת ממשלה החותרת לשלום, המתייחסת בהבנה
לשאיפות הלאומיות של הערבים, שלא תתלה תקוות באלופי הדיכוי באלג׳יריה. ממשלה
כזאת תשנה את המעמד הפוליטי של המדינה — דבר שיפיג ממילא את המתיחות הבטחונית.
בתקופת האטום, הפורשת את כנפיה גם על המרחב שלנו, יהיו הסכנות הכרוכות
בפיתרון בעיית־הפליטים קטנות עד אין שיעור מן הסכנה האיומה הכרוכה במצב הנוכחי.

עמוד 18

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 18 | אנשים מי ד ד שיף: ציונו תשלבעיטות אך את, עקרת בית נכבדה, יכולה לוותר עליהם. קני ניקי־מקלון הפלא המנקה הכל — ושימי קץ לטלטול חמר נקוי בבקבוקים כבדים (המכילים

אנשים

מי ד ד שיף:

ציונו תשלבעיטות

אך את, עקרת בית נכבדה, יכולה
לוותר עליהם. קני ניקי־מקלון הפלא
המנקה הכל — ושימי קץ לטלטול
חמר נקוי בבקבוקים כבדים (המכילים
לפחות 850/0מים) .ניקי קל,

בידיעה שפורסמה במספר עתונים על
השערוריה שפרצה בעת הלוויתו של הרב
דויד רחמים, רב העדה הבבלית בירושלים,
בעת שהתברר לבני־משפחתו כי כמה
מאבריו הפנימיים הוצאו בבית־החולים, הושמט
רק פרט אחד: שהרב דויד רחמים היה
אחיו של הרב הספרדי הראשי יצחק
רחמים ניסיס. הרב ניסים עצמו ביקש
למנוע את פירסום הידיעה שהמנוח הוא
אחיו, מאחר שגם בחייו ניסה, מטעמים
אישיים, לא לפרסם את הקירבה ביניהם
האם גילה ראש עירית תל־אביב,
מרדכי נמיר, מכשיר האזנה בביתו? בחוגי
הצמרת פשטו השבוע שמועות עקשניות
שאומנם כן הדבר, וכי נמיר קיבל התנצלות
רשמית מפי ראש מנגנון־החושך, שהסביר
את הדבר בטעות בכתובת. כל הצדדים,
כולל נמיר ואנשי מנגנון־החושך,
הכחישו את העניין בתוקף, טענו להד״ם
יעל דיין לקהה השבוע את האורח
שלה, במאי הקולנוע ניקיל ריי לטיול
באילת במכונית של אמד״ ליד מצפה רמון,
נעצרה המכונית על ידי שיירת מכוניות
שהתעכבה במקום בגלל הבוץ. היה צורך
להמתין 3שעות עד שתפתח הדרך. ראה
אחד הנהגים את יעל ואמר לה :״אבא שלך
היה עוקף את כולם ועובר.״ יעל התרגזה,
נכנסה למכונית, עקפה את כולם ועברה
בדרך הבוץ סיפר ד״רנחום גודד־מן,
נשיא ההסתדרות הציונית, מעשה ביהודי
שנסע ברכבת מקיוב לאודיסה. לאותו יהודי
לא היה כרטיס ומדי פעם, כשהמבקר היה
בא ונוכח בכך שאין לו כרטיס, היה בועט
בעכוזו. ראה זאת שכנו, ושאל אותו, :לאן
אתה נוסע, בעצם?׳ ענה היהודי, :עד להיכן
שיהיה לי כוח לסבול את הבעיטות
בעכוזי.״ המשיל גולדמן נמשל למשל: יש
כיום לציונות מטרה סופית. השאלה היא
אם יהיה לה כוח להגיע אליה בכל הבעיטות
שבועטים בה עתה כאשר שחקני
התיאטרון הקאמרי, יוסף ידין ו
אורנה פורת, הופיעו בהצגת נדנדה
בשניים בעפולה, הרגיזה אותם מאוד העובדה
שהקהל באולם מפצח גרעינים בקול
רם. בהפסקה יצא יוסי אל הבמה וביקש
מהקהל, ובמיוחד מהחיילים היושבים בשורות
הראשונות, לא לפצח גרעינים. כאשר
הסתיימה ההצגה, הופיעו שני חיילי צר,״ל
מאחורי הקלעים, הכחישו בתוקף שהם פ־צחו
גרעינים וביקשו ג?מנו להתנצל על כך בפומבי•
יוסי יצא שוב לבמה, ביקש את
סליחת חיילי צה״ל וסיים :״לפחות פרשה
זו חוסלה פגישת העלאת־זכרונות
נערכה השבוע בין חברי הלהקה הצבאית
הראשונה של צה״ל, שנוסדה עוד לפני שקמו
ה״טרונים״ למיניהם, מן החישמרון ועד
לצ׳יזבסרון. חברי הלהקה, שמואל סגד.

תוצרת ״נקה״ ,מופץ ע״י ״אקא״.

תקופה. בין השאר התברר שה״טרוך הראשון
של צה״ל היה הבנדיטרון, בו היו
חברים בר־שביט, ינאי ואליקום שפירא,
ושתפקידו היה להצטלם ראשון על ה־טאנק
בדגניה ולעשות צרות לשרגא פרידמן
באותם הימים חיפשו במאי עבור הלהקה•
הבמאי יוסף פסוכפקי (מילוא)
אמר שיבוא אז לקחת במאי בשם גרשון
פלוטקץ, שהיה מביים חגיגות בקיבוץ
הארצי, אבל מחוסר ידיעות על עברו
נמנע, לבסוף, מלקבלו בביטאון
מועצת פועלי חיפה, חיפה העובדת, פורסם

מה אתה אומר...
לבוא ילבקור
אמא שוב
העוגה בשמן
של ״עץ־

היה כדאי
אלינו —
אפתה את
״אקסטרה״
הזית״.
זה כבר באמת לא סוד —
כל תינוק יודע ששמן
״אקסטרה״ המזוקק ב שיטת
0 .0 .מוסיף טעם
טוב לכל מאפה, תבשיל
וסלט.

הוא צריך בקבוקים...
בשר הכונו למבצע פרסים חדש
ואספו את האריזות שד ניר,י
פרסום או.־קי.

שרגא פרידמן; יוסף זידברג, אלי־קום
שפירא, שדמה כר־שכיט ומאיר
ינאי, התכנסו בביתו של המלחין
יששכר מירון, העלו זכרונות מאותה

וה^דר

לא הפרשה. הפרה.
מקודם מסרו בשם
יודעי־דבר (הבדואים) כי
תר,יה בצורת. נחה דעתי.
לא אוכרח לאכול
מאנימייקר וביצים, יהיה
לי תרוץ לא להתרחץ, ולא
אצטרך לקנות נעליים.
אחר
כך היה גשם
קטן. אמרו יודעי דבר׳
(דוברי משרד־החקלאות)
זה כלום. נחה דעתי.
אחר כך גשם גדול, ונרטבו
רגלי ורעדתי וראיתי
כי אין זה עניין,.
אני מוכרח לקנות נעליים.
שמתי
יד בכיס ומצאתי
שילינג חדש.
מטבע יפה, אבל לא
מספיק לקנות מסתיק. אמרתי בלבי:
״די להיות עצלן. כל עבודה שיציעו
לי, אקבל. אני צריך כסף.״
צילצל הטלפון. מדבר גוגו. הרוצה
אני עבודה? מה׳ מצעדי גבר כוננו.
״מה העבודה?״ כך וכך .״כמה תשלם?״
״כמה אתה רוצה?״ אמרתי :״שבעים
ותשע לירות ועשרים גרוש.״ אמר:
״מדוע?״ לא ידעתי. אמרתי :״בגלל
מזג האויר.״ אמר :״טוב.״ אמרתי:
״מתי תשלם?״ אני מכיר אותו. אמר:
״תן עבודה ותקבל כסף.״ גם הוא מכיר
אותי.
מיהרתי ועשיתי את העבודה והבאתי
לגוגו. כתב לי צ׳ק מאוחר. אמרתי:
״בזה תקנח. לי תתן מזומנים.״ אמר:
״אין לי.״ אמרתי :״אני קורע את העבודה.״
הוציא חמשים־ושמדנה לירות
ושלושים גרוש ונתן לי. אמרתי :״והשאר?״
אמר :״עשרים וחמישה אחוז

י !י י

ו -ו 11ו

הסיפור הבא: הזמרת
הופיעה באחד הימים בנודר,־שאנן. לפני שנכנסה
לאולם, הופתעה הזמרת מהמון גדול
של ילדים שביקש ממנו אורטוגראפים• בשעת
ההופעה עצמה, שנועדה לקהל מבוגר,
נוכחה הזמרת כי הילדים ממלאים את
מרבית האולם. רק אחרי ההופעה, כאשר
אחד המארגנים ניגש אליה בשאלה:
״תגידי, יש לך כל כך הרבה קרובי
משפחה?״ ,הבינה הזמרת מה התרחש.
הילדים החתימו אותה על ניירות שאחר כך
רשמו עליהם :״נא לתת כניסה חופשית״
וכשד,ניירות החתומים בחתימת־ידה בידם,
נכנסו אל האולם השיר היווני ילדי
פיראוס מתוך הסרט דק בימי חול, הוא(
מועמד רציני לזכיה בתואר השיר הזר של
השנה בארצות־הברית. חברות התקליטים
האמריקאיות מתכוננות להפיץ שיר זה בצורה
מסחרית, כשהוא מושר על־ידי זמרות
מקומיות• חברת תקליטים גדולה שמיינה
את ההצעות לביצוע, השאירה רק ארבע
מועמדות סופיות: אידי גורמיי, דוריס דיי,
דינה שור, וגאודה גיד, הישראלית
שחקן הקאמרי עמנואל כן־עמוס, מופיע
לאחרונה כששרשרת דקה מנחושת ענודה
סביב קרסולו. זה יראה אולי תמוה, אבל
בן־עמום עונד את השרשרת כתרופה בדוקה.
העניין התחיל בכאבי השיגרון מהם
סבל בן־עמוס. הכודיאוגראפית רות הריס
היא שיעצה לו לענוד את הנחושת כסגולה.

>< חכרת התיירות הממשלתית, בתארה את ישראל, במודעה שפורסמה
השבוע בעתונים אמריקאיים :״רומאנטית כמו כוכב של שעת־ערביים. נוצצת כמו
ים הספיר. עדינה כמו פרח טרופי. ישראל — ארץ זבת חלב וירחי־דבש.״
#זאב יוסיפון ז ״במסדרונות הקונגרס שמעתי אומרים שבן־גוריון עשה
מעשה --י ודורש שכר מפנחס!״
#זאב יוסיפץ :״לו נמצאו ליצני־חצר לצידם של בן־גוריון ולבון — לא
היינו מגיעים לאן שהגענו .״
#ראש־ממשדה כחופשה, דויד כן־גוריון, כפי שצוטט בשבועון
האמריקאי סיים :״העולים החדשים הם ברובם בעלי עור כהה, יהודי מזרח מפגרים.
אם לא תועלה דרגתם של יהודי המערב, לא יעצור שום דבר את ישראל מלהדרדר
למעמד של מדינה לבאנטינית.״
#הדמן כהן, פיסיקאי של חברת ראן האמריקאית :״בשנת 1969 יוכל גם
הוטנטוט לייצר פצצת אטום!״
#פקיד בכיר במשרד המסחר והתעשייה :״משר״ו הוא הראשון
שעבר לאוטומאטיזציה מליאה — עובדים בלי ראש ובלי ידיים.״

שודמית דכנת

פסו(! 9חשבוס

אני צריך לנכות מם*
הכנסה ועשרה גרוש
בול. זה החוק״.
חוק הוא חוק. לקחתי
את הכסף. יספיק לנעליים
ועוד יישאר למס־תיק.
אני מקווה• כבר
מזמן לא הייתי בחנות
מעליים.
נכנסתי הביתה. מצאתי
דואר. נייר אדום. אם
י*א תשלם וכוי. ארנונה.
תשע־עשרה לירה. הלכתי
לדואר ושילמתי. חזרתי
הביתה. דופקים על
הדלת. ועד־הבית. הועלתה
אגרת החברות• במקום
שלושים, חמישים
לירה. ואני חייב מס־הבית.
נו, טוב. כמה?
עשרים לירה.
נשארו תשע־עשרר, לירה ושלושים
גרוש. אולי יספיקו לזוג־נעליים, אולי
יספיקו לנעל אחת. בגשם אדדה על
רגל אחת.
באה הגברת• אולי יש לי כסף? (איך
זה נודע לכולם?) צריך לשלם בשביל
הטלפון וחסר לה. כמה? תשע לירות.
מה לעשות? נתתי לה. אמרה :״הועלתה
אגרת הראדיו, ויש לי רק עשר לירות.
לא נשלם כעת, נשלם אחר כך וגם
קנס.״ נתתי לה.
נשארו לי חמש לירות ושלושים
גרוש. עגמתי. אמרתי בלבי: אקנה בקבוק
קוניאק ואשתכר. הלכתי לחנות.
אין קוניאק במחיר כזה. הועלה הבלו.
נכנסתי לבאנק, החלפתי את חמש הלירות
בשילינגים חדשים, נתתי לבני
הקטן שישחק בהם. בשביל זה עוד
טובים המטבעות.
ואומנם, מודה השחקן, מאז עברו כל כאביו.
...ישראלים שיתבוננו בעיון במודעות הפרסומת
לבגדי־גברים המתפרסמות לאחרונה
בשבועונים הצרפתיים הגדולים, יוכלו
למצוא שם דמות מוכרת. זוהי דמותו של
עיטור גדכיצקי, לשעבר כתב של שבועון
קולנועי בארץ, סטודנט לדיפלומא-
מיה בפאריס המתעתד להכנס בקרוב לעבודה
במשרד־החוץ הישראלי. עיטור שהוא
יפה־תואר, החל לעסוק בדוגמנות־צילום בפאריס
כדי להשתכר למחייתו ולשלם את
שכר הלימוד. למרות שבפאריס יש לכל
דוגמן סוכן משלו המארגן צילומים עבורו,
הצליח עיטור לעלות במהירות בסולם־ה־הצלחה
של דוגמני פאריס. צילם אותו גדול
צלמי אירופה, סם דוין, ובעזרת תמונות
אלד. התקבל לעבודה אצל סוכנות הדוגמנים
החשובה ביותר באירופה, דוריאן די,
מי שהיתר, בעצמה דוגמנית מפורסמת ושד,נחילה
את התואר לאחותה, הכוכבת
סוזי פארקר אתם זוכרים
את אריה דהולה, במאי הסרטים הישראלי
שהסריט את עיר האהלים ומרטיט אחרים
של הקרן הקיימת? להולה, שירד לגרמניה,
מנצל כנראה את העובדה שגם הגרמנים
הפכו ציוניים. הוא קיבל לידיו בימוי
סרט גרמני עלילתי ארוך עוד ישראלי
שמנסה להצליח בניכר הוא יצחק קדי־שזון,
מנהל מועדוני התיאטרון בתל־אביב
וחיפה. קדישזון רוצה לעסוק גם הוא בסרטים,
לפחות בניהול ייצורם. הוא נוסע
לאירופה ולארצות־הברית כדי להשתלם ב־מיקצוע.

דיחתהש בו ע

אריס

סיפרה השבוע מנהלת האופרה,
דה־פיליפ :״יום אחד בצהריים, כשהייתי
בדרכי הביתה, עצר אותי קבצן אחד וביקש
ממני אוכל. מאחר שהייתי רעבה בעצמי,
הצעתי לקבצן להיות אורחי והזמנתי אותו
לארוחה במסעדה קרובה. כשגמרנו לאכול,
קראתי למלצר לשלם את החשבון: והנה,
חשכו עיני; לא מצאתי את ארנק הכסף
שלי. הקבצן, אחרי שהבין מה קורה, הוכיח
את עצמו כג׳נטלמן אמיתי, שלף את ארנקו
ושילם בעד שתי הארוחות. הצעתי לו ש־נקח
טקסי ונסע לביתי, ושם אחזיר לו
את כספו. אז מה אתם חושבים הוא ענד,
לי? ״או, לא גברת! סידרת אותי פעם
אחת עם הארוחה, את רוצה לסדר אותי גם
עם הטקסי?״
העו׳לפ

1216

עמוד 19

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 19 | ספורט כדו רגל קדא רקעםזר על משחק הכדורגל שנעיד השבוע כין מכבי תל־אכיב לקבוצה האוסטרית גראץ, ואשר הסתיים בהפסד המכבים כתוצאה : 1צ, ועל חופשת מכבי תל־אכיב

ספורט
כדו רגל

קדא רקעםזר

על משחק הכדורגל שנעיד השבוע
כין מכבי תל־אכיב לקבוצה
האוסטרית גראץ, ואשר הסתיים
בהפסד המכבים כתוצאה : 1צ, ועל
חופשת מכבי תל־אכיב בקפריסין,
כותב שייע גלזר:
תמיד אמרתי שמכבי
תל־אביב לא משחקת
כדורגל בארץ הנכונה.
לא מבינים אותנו כאן.
שחקני הקבוצות היריבות
לא נותנים לנו לנצח,
או רק בקושי, וגם
כשאנו מנצחים, אומרים
שהיינו גרועים מאלה
שניצחנו אותם. זה בעצם
די נכון. כי היריבים
שלנו כאן פשוט לא מתאימים לנו.׳
אבל תנו לנו רק לשחק נגד קבוצה זרה,
שנהיה בהרכב מלא או לא, ואז תראו מה
זה מישחק. הנה, ראיתם מה היה השבוע
נגד הקבוצה האוסטרית גראץ, שניצחה
אותנו . 1:2הם אומנם ניצחו, אבל המישחק
היה שלנו• אני בעצמי לא זוכר את מכבי
משחקת ככה בשנים האחרונות.
שאלו אותי למה אנחנו לא מראים אותו
משחק בליגה, ולמה אני שבשבועות האחרונים
הייתי די חלש על המיגרש, נתתי דווקא
הפעם מישחק טוב? אני באמת לא יודע
מה להגיד לכם. אולי זה קרה, הפעם, בגלל
הבן שלי עדי, בן השלוש, שלקחתי אותו
בפעם הראשונה למישחק של ממש והוא
היה קמיע־הלאקי שלי. חצי שעה הוא
בכה :״למה אבא לא נותן גולי״ ואחרי שהכנסתי
את גול הכבוד, הוא הפסיק לבכות
ואפילו בא לשתות איתנו תה בהפסקה.
ואולי זה בגלל שהגויים נתנו לנו שני
גולים בחמישה הרגעים הראשונים, אז
התרגזנו באמת והתחלנו לשחק ברצינות.
בכל אופן, עובדה היא שהיינו יותר טובים
מהאוסטרים ובחצי השני פשוט שלטנו ב־מיגרש
— ורק בגלל המזל הרע והשוער
הטוב שלהם החמצנו הזדמנויות. חבל שלא
ראיתם איך הם היו מבולבלים ברגעים האחרונים
של המישחק. הם בעטו כל הזמן
את הכדור לטריבונות ולאאוט. איפה דייה
פעם מצב כזה בארץ, שקבוצה זרה תיצטרך
לשחק ככה?
כדאי שנפסיד : 2:1המישחק הזה
קצת הזכיר לי את המישחק ששיחקנו בשבת
נגד הפועל ירושלים על אותו מיגרש• שם
היה המצב בדיוק הכוך. אנחנו היינו יותר
גרועים, אבל הכנסנו שני גולים, והירושל־מיים
הכניסו כדורגל ולחצו כל הזמן להש־תת.
אבל תאמינו לי בתור שחקן: שאנחנו
נפסיד שתיים אחת אבל שנדע ששיחקנו
יותר טוב.
אלא שאת זה אפשר להרשות רק במיש־חקים
נגד קבוצות זרות. בליגה העיקר
הוא הנקודות ולא המישחק.
איך אתם רוצים שנשחק מישחק טוב
נגד קבוצה כמו הפועל ירושלים שמשחקת
כל הזמן בשיטת האופסיידים? המגינים
שלהם עולים עד אמצע המיגרש. אתה רק
מתחיל לרוץ לעבר השער שלהם והם כבר
מכניסים אותך למצב נבדל והשופט פוסל
אותך. אלא שהפעם זה עלה להם ביוקר.
יתכן שהגול שהכנסתי להם היה ממצב
נבדל. אבל כמה גולים כבר הכניסו לנו
ממצב כזה!
הסום הזקן גיצח. אולי לא שמתם לב
שלא היינו שבוע בארץ. כי בשבוע שבין
המישחק נגד, הפועל פתח־תיקתה לזה נגד
הפועל ירושלים, יצאנו לנופש בקפריסין.
מה עשינו שם? עשינו חיים. טיילנו, התאמנו,
נחנו, והלכנו למועדוני־לילה. המארחות
והרקדניות זוכרות את כל הישראלים
שביקרו שם לפני חדשיים. רק סטריפטיז
כבר לא רואים שם. אחרי שהישראלים נסעו,
שלחו את החשפניות חזרה ליתן.
החברה הלכו ום לראות מירוץ־סוסים.
חיים לוין, השוער שלנו, הלך להמר. הוא
שם את הכסף על הסוס הכי זקן והצולע
שהשתתף בתחרות. אבל דתקא הסוס הזה
זכה וחיים הרוויח עשרה שטרלינג. איך
זכה הסוס הצולע? פשוט: הסוס שהגיע
ראשון נפסל. השני נפל באמצע — והשלישי
זכה. מה שמראה לכם שלא צריך לזלזל
בסוסים זקנים.

המתרחש על מיגרשי־הכדורגל רק דרך
העתונות. כי בדרך זו התגלתה לעיניהם
תופעה בלתי־רגילה. היא היתד, קשורה
בקבוצת הכדורגל הפועל תל־אביב•
הפועל תל־אביב, בעבר אחת מקבוצות־הצמרת
של הכדורגל הישראלי, איבדה בשנה
שעברה את מקומה בצמרת, סיימה את הליגה
אי־שם באמצע טבלת הדירוג. כשהחל
מחזור מישחקי־הליגה, העונה, נכנסה אליו
הפועל תל־אביב ברגל שמאל. שני מישחקיה
הראשונים היו תבוסות מוחצות — נגד
הפועל פתח־תיקווד ,4:0 ,ונגד הפועל חיפה
.5:2אפילו אוהדי הקבוצה הנאמנים ביותר
כבר החלו לחפש להם קבוצה אחרת.
לפתע, כאילו התהפך הגלגל. בשבעת
מישחקיה שלאחר מכן השיגה הקבוצה ששה
ניצחונות רצופים ותיקו אחד, הגיעה לגמר
הגביע, ותופסת עתה את המקום השני
בטבלת הליגה. בשבעת משחקים אלה ספגה
הקבוצה רק שער בודד אחד, הבקיעה .20
אין ניסים בכדורגל. השחקנים הקוצרים
היום ניצחונות בשם הקבוצה, הם אותם
השחקנים שהובסו בשעתו בשמה. תוך ששה
שבועות הם לא למדו מחדש לשחק כדורגל.
אפילו מאמנם ההונגרי החדש, יאנו קולמאר,
שנכנס לעבודה בקבוצה רק לפני חודש וחצי,
טרם הצליח לשנות את אופי מישחקה.
אוהדי־הקבוצה תולים אומנם בו את סיבת
ניצחונותיה האחרונים .״הרי עדיין לא עשיתי
כלום והם התחילו לנצח,״ אמר השבוע יאנו
קולמאר, אחרי ניצחון קבוצתו על מכבי נתניה
0:4״מה יהיה כשבאמת אעשה משהו!״
מוראל חדש ומחדש. יתכן שהמאמן
ההונגרי עצמו עדיין אינו מבין את פשר
השינוי שחולל בקבוצה. הוא פשוט הכניס
בה מוראל. זהו, כנראה, הדבר החשוב ביותר
החסר לקבוצה עד כה. רוב הקבוצה
מורכב מצעירים כישרוניים. אולם רובם
חיו בתקופות האחרונות באווירה של תככים
ושל בוסיזם בתוך הקבוצה.
כשיעקב חודורוב עדיין שיחק בקבוצת
הפועל תל־אביב, היה הוא הרוח החיה —
אבל גם הרוח ההרסנית שלה. הוא היה, בעצם,
הבוס הגדול. ממנו פחדו כולם.
אחריו עבר השלטון למאמן אדמונד שמי־לוביץ.
אדמונד, תככן וסכסכן מטבעו, הרס
את הקבוצה מבפנים. הוא נקט בשיטת
הפרד ומשול, סיכסך בין השחקנים והביא
למצב שבו לא היו מוסרים כדורים זה לזה.
עם-סילוקו של שמילוביץ ובואו של קול־מאר,
החלה הקבוצה בחיים חדשים. לא היה
אפילו צורך באימונים נוספים. אולם קול־מאר
דאג להעלות מיד את כושרם של שחקניו
החדשים. הוא מקדיש את כל זמנו
לקבוצה, מזמין כל שחקן לא־מון אישי.
אמר השבוע אחד משחקני הפועל תל-
אביב :״אנחנו פשוט אוהבים אותו, ומשתדלים
לנצח לא רק בשבילנו אלא גם
בשבילו.״

מ קו בצמרת
האם מתרחשים ניסים בכדורגל?
שאלה זו שאלו ודאי את עצמם רבבות
חונני־הספורט, העוקבים בדרך כלל אחרי
העולנז חזה 1216

מאמן קולמאר
כשאוהבים, סנניסים

ק 1לנש
סרטים
הםלאשכ חו
המענלהתשיעי (חן; תל־אביב; יוגוסלביה)
הוא כינוי למחנה ריכוז והשמדה
נאצי. המעגל עצמו אינו נושאו של הסרט.
הוא רק משמש בחלק מהסרט רקע לעלילה
אנושית, מזעזעת ומחרידה.
זהו סרט בלתי־רגיל, לפתות מהבחינה
שכיום שוב לא מייצרים סרטים כאלה. כי
הסרט אינו מסחרי, אינו רק מבדר או מס-
מר־שיער; זהו גם סרט בעל שליחות.
עלילתו: סיפור־אהבה תמים בין נערה יהודיה
לבין צעיר קאתולי ביוגוסלביה שבכיבוש
הנאצים — אהבה המובילה את שניהם
לגורלם האכזרי המשותף.
צחוק הגורל הוא שדווקא יוגוסלביה, אחת
מארצות אירופה שנשארה כימעט ללא יהודים
וממילא ללא בעייה אנטי־שמית, מייצרת
דווקא היא, את הסרט האנטי־אנטי־שמי הטוב
והמרשים ביותר שהוקרן בשנים האחרונות.
יש הרבה מן החיוב בעובדה, שמדינה שאינה
מעצמת־סרטים, מפיקה סרט אנטי־נאצי
טוב, שעה שנוטים לשכוח ולהשכיח את
זוועותיהם של הנאצים ולייצר סרטים דווקא
על הגרמנים הטובים והאנושיים.
נשואי־הצלה. הסרט מגולל את קורותיה
של נערה יהודיה, כבת ,17 תושבת
זאגרב• רות אלקלעי (דוסיקה זאגרק) ,מוצאת
מיקלט אצל משפחה קאתולית, ידידי הוריה,
אשר נשלחו למחנה ריכוז. המשפחה מסתירה
אותה — לא מתוך אהבת יהודים
אלא כמעשה־חסד לידידים טובים. כדי להבטיחה,
משיאים ההורים הקאתוליים את רות
לבנם, סטודנט האוניברסיטה (בורים דובור־ניק)
.הצעיר מתיחס אל נשואיו הפיקטיביים
כאל מהתלה, עד שמתברר לו שהם פוגעים
בו. ידידותיו שוב אינן רוצות לצאת עימו,
חבריו הסטודנטים לועגים לו, תולים על
גבו את הטלאי הצהוב של היהודים.
תוך כדי התמרדות בהוריו, שכפו עליו
נשואים אלה, מתברר לצעיר שהוא מאוהב
ביהודיה: אלא שהיא אינה רוצה ביחסים
עימו — משום שהוריו לא יסכימו שבנם
ישא יהודיה באמת ובתמים.
באחד הימים׳ כשהעיר כולה נמצא:ת במי־קלטים
בשעת אזעקה, יוצאת רות החוצה
אל העיר הריקה ומתעופפת כציפור־דרור
בכל המקומות בהם פחדה להמצא. פרנץ
(״עמק השלום״) שטיגליץ, הבמאי, הפך
סצינה זו לתמונה פיוטית הנוגעת־ללב.
בסיומה נתפסת רות ונשלחת למחנה־ריכוז.
הצעיר הקאתולי מנסה לשחרר מהמחנה
את אשתו היהודיה. הוא חודר למחנה־הריכוז
ולעיניו נגלות מתזות־הזוועה: ילדים
מוכנסים לאוטובוס גאזים, נשים בלויות ויחפות
מועבדות בפרך בעבודה שאין לה
תכלית, סוהרים מרקידים את האסירות חס־רות־האונים.
הוא מצליח להוציא את אהובתו
— עד לגדר. השניים מוצאים את מותם
על הגדר המחושמלת בדרכם לחופש.
יש בסרט כמה סצינות בלתי־שכיחות
ובלתי־נשכחות למשל: שני הגיבורים מדגימים
בפנטומימה־של־אצבעות פגישת זוג בגן
העירוני. בסרט מישחק משכנע — בייחוד
לצידה של דוסיקה זאגרק, הנראית יותר יש־

ראלית ויהודיה מחיה הררית — ובעיקר,
יש בו ביום מצויץ, ההופך אותו לסרט
שכדאי לראותו למרות הזעזועים הנפשיים
הנגרמים לצופה היהודי בתמונות מסויימות.

י שראל

חמצ לי ח־ מ פ סי ד

אחד מחוקי הכלכלה של המציאות הישראלית
קובע כי בישראל אסור להצליח. אם
אתר, נכשל בניהול מפעלך, לא תשלם מיסיס,
תזכה בעזרה ממשלתית ובהלוואות
פיתוח. אם אתה מצליח, תשלם הרבה מיסיס׳
ותהיה חייב לקחת הלוואות בריבית
שחורה.
השבוע הסתבר כי חוק דומה חל גם על
תעשיית הסרטים הישראלית: אסור לייצר
בישראל סרט טוב ומסחרי. כי ככל שהסרט
מוצלח יותר ויותר — צופים הולכים לחזות
בו — יגדלו הפסדיהם של יצרניו.
הדוגמה המוחשית לכך ניתנה עם הצלחתו
של הסרט הישראלי איי לייק דייק. היטל
המיסים המוטל על כרטיסי קולנוע בארץ
נקבע על־ידי העיריות והרשויות המקומיות,
בשטחן מוצג הסרט. לעיריות אין סכום מס
קבוע. הן גובות בהתאם להחלטה לגבי כל
סרט בנפרד.
על סרט שלא התעלה לרמה ונכשל מבחינה
מסחרית, הוטלו מיסים בשיעור של
/,״ 25 ממחיר הכרטיס. אולם לגבי איי לייק
דייק, המצליח, נקבע שיעור המס ל־ס/ס.50
הנימוק הפורמאלי בו השתמשה העיריה להצדקת
הטלת ד,מימים הגבוהים :״זה אינו
סרט חינוכי.״
הגיעה השעה שענייני עידוד הסרט הישראלי
והטלת המס עליו יקבעו בחוק רשמי
של המדינה. אין כל הצדקה לכך שד,עיריות
תהיינה שותפות ב־ס/ס 50 לרווחים מהצגות
סרטים ישראליים ותגרומנה להפסדים ליצרנים,
ולחיסול כל כדאיות לייצר סרטים
ישראלים על בסיס מסחרי.
תדריך ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בער•
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
.איי דייק מייק (הוד; תל־אביב;
תל־אור; ירושלים; פאר; חיפה) קומדיה ישראלית
על נשואי־ד,פספורט, ארוכה אך משעשעת.
בתיה לאנצט, זאב ברלינסקי וגדעון
זינגר בסרטו של פיטר פריי.
• תמימים ופראים (אופיר; תל-
אביב) חיי־המין ושאר אורחות־החיים של
אסקימוסי־הקוטב בסרט מאלף. אנטוני קווין,
כדחור (אסתר; תל־אביב) סרטראווה
היסטורי, מעמיק יותר מהמקובל בסרטים
מעין זה. צ׳רלטון הסטון מנציח דמות
גיבור עברי חיובי וחיה הררי תמטיפה
לנצרות.
9אמריקה המוזרה מת; תל־אביב)
המוזר והמגוחך באורח־החיים האמריקאי
כפי שמשתקף בעדשות־מצלמותיו האנושיות
של הצרפתי פרנסואה רייכנבאך.
רק כימי חול (פאר; תל־אביב)
גלוריפיקאציה של הזנות כמיקצוע מאושר,
בקומדיה חמימה ואנושית של ז׳ול דאסין.
מלינה מרקורי.
המאבק הגדול (מירון; חיפה)
הפחדנים הם גיבורי־ד,מלחמה האמיתיים בסרט
פאציפיסטי איטלקי׳ על רקע מלחמת־העולם
הראשונה.

עמוד 20

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 20 | קמהעל פו.ר טרי של כרי ש ומבצע צבאי לשחרזר הקסבה האלש על הכבי ש הולך לו איש על הכביש. גורר נבלה שריחה כבר הבאיש. גורר וגורר כוחו כבר התיש ועדיין גוהר נבלה על

קמהעל פו.ר טרי של כרי ש

ומבצע צבאי לשחרזר הקסבה
האלש על הכבי ש
הולך לו איש
על הכביש.
גורר נבלה
שריחה כבר הבאיש.
גורר וגורר
כוחו כבר התיש
ועדיין גוהר
נבלה על הכביש.
אמר! לו ליאיש
שעני! זה מביש
הן אי־אפשר,
סתם כן,
לגרור נבלה על הכביש.
אבל האיש
צעדו החיש
ואמר:
פגר זה
שכביכול הבאיש,
אינו נבלה
אלא פגר כריש,
ואת קבורתו
אי־אפשר להחיש,
כי עדיין הוא חי
נושם ומקיש —
הנה רק הבנקר
בלע איש קשיש.
ועל זה
לא וו תה תשובה לאיש,
וכל אחד
הפטיר חיש:
עסק ביש!

שלב א׳ של המבצע הצליח. עכשיו היינו
בתוך הקסבר, פנימה בלב ארץ האוייב.
קלירי מסרה את המעיל למלתחה, תמורת
מספר 25 מפלסטיק, בעוד אני סוקר בעין
הודרת את סביבתי, כשאני הורת כל דבר
ר,יטב בזנרוני:
קירות כחולים• אור מפזז ומרקד על
גבש;שי טיח. אי־שם בפינה נופלים צלילים
נוגים מתוך פסנתר שחור, ומתפזרים בין
שולחנות ערוכים. מיזרקד, חשמלית קטנה
זורקת אל־על סילוני מים דקים. כמה שולחנות
תפוסים ובמד, פנויים.
מלצר בחליפת־ערב קד קידה, ומוביל
אותנו לשולחן מוצנע בפינה הימנית, המכוסה
אף ׳הוא במפה לבנה, ועלייה ערוכים
כלים למשתה כאילו של מליונרים: צלחות
חרסינה עדינות, כפות ומזלגות כסף, יזיס־

אהד) עם קצת.יין לקינוח.
אחרי,שחיכינו כמה זמן, והמלצר המאוכזב
ניקה בזמן הזה את השולחן מכליו
המיוחדים, קיבלנו, מתיך קעריות חרס !על
גבי צלחות חרסינה, את מרק הבצלים
המיוחל׳,שמראהו היה דומה למרק׳פטריות
כהה־פנים, שעל גבו צפות שלוש קוביות
להם קלוי, בספינות מלחמה מהסרט בן־חור.
החזקתי את קערית המרק המהביל בין
כפות ידי, והסתכלתי בשלוש קוביות הלחם
הקלוי הצפות עליו• ,ובזברוני עלה מרק
הבצלים הצרפתי שבשוק, הסיטונאי האל,
בפאריס. עלה בזבה ני אותו מרק בצלים
רותח, שיצא זה עתה מן התנור, ופניו
התימים בגוש מוצק של גבינה צהובה
שהחום התיכה ועשאד, צמיגה כגומי, שהיה
נמתח מן הפד, בחוטים חוטים, כמו

הצלחות, הספלים, הממלחות, הסכינים והמזלגות.
מספיק. אם אגיד לך את שם הסוכן,
יגנבו לי גם אותו.״
כשראה גטלן שאני מאוכזב על שאין
מגלים לי את שם הסוכן הצרפתי, החליט
לפצותני ולקה אותי החוצה, להראות לי
את מחסן המיצרכים. טועים אתם אם אתם
חושבים שאגלה לכם איפה מחסן המצרכים,
מבני שבטח תגנבו אותו, אם תדעו
את הכתובת. אך נדי לפצותכם, אספר
לכם מה ראיתי באותו מחסן מיצרנים.
ראיתי שם קופסאות שימורים של מרק
הצבים המפורסם, ושל מרק. סנפיר הכריש.
היתד, שם קופסת קרטון סינית, ובה
מין חומר יקר מציאית שממנו עושים ה־סינים
את מרק קינ״הציפורים. בחיי שראיתי
את כל זה. בעיניים שלי ראיתי, שבה אה ה.

ט ב חי ם גנובי ם ׳ 5מ ת קו
כחבר הוועד הישראלי למען אלג׳יריה
הח.פטית, יצאתי בשב ע שעבר למבצע־השדה
הראשון שלי, והצלחתי לשחרר את
הקסבה ממרק בצלים.
הקסבה נמצאת, כמו שכל ילד יווע,
בצפון תל־אביב, ברחוב ירמיהו. לא קל
׳להגיע לשם, ובעיקר לא ברגל, ואחרי שמגיעים
לשם, קשה מאוד להיכנס פנימה,
מפני שלתוך הקסבה מוביל רק פתח אחר,
שמאחורי! עומד שומר, שלא נותן להיכנס
למי שאינו ענוב עניבה.
אחרי שניתחתי את האינפורמציה שקיבלתי
משרותי הביון, הגעתי למסקנה שעל הסתננות
יחידים אין בכלל מה לדבר. צריך
חליפת־ערב, עניבה והרבה כסף. לכן החלפתי
למצ,א לי שותפים כאלה, שיכלו לסייע לי
מהאגפים. את שני השותפים מצאתי ברהב
דיזנגוף• שני ציירים מכובדים, בעלי אומץ
והעזה: שלמה ויתקין וקליר יניב•
אחרי שהגענו לעמק השווה בענ ן טכסים,־
הקרב שננקוט בהם, ואחרי שבדקנו את
מצב התחמושת, שהסתכמה בסכום כולל
של שמונה־עשרה לירות, יצאנו לדרך.
כדי שלא לבזבז את תחמושתנו הדלה על
אמצעי תחבורה יקרים, הפלגנו לשם באוטובוס,
ואחרי שירדנו בתחנה מספר ,5בפינת
שדרות נורדאו, המשכנו קצת ברגל ובך
זה יצא, שבשעה 24.00 בדיוק נקשנו בפתה
הקסבה.
שומר הדור בלבושו פתח סדק צר, שהספיק
לו בקושי להוציא עין אחת החוצה,
כוי לפקור אותנו מכף רגל עד ראש. לאייש
מאתנו לא היתד, עניבה, ואני כבר לא
מדבר על חליפת־ערב. הייתי מובן שיסגור
בפנינו את הדלת, לכן מיהרתי לתקוע את
כף רגלי בחריץ הצר שנפתח, אך הפעולה
היתד, מיותרת. היה לנו באותו יום איזה מזל
יוצא מן הכלל, מין נם מן השמים, שלמרות
שלא היו לנו עניבות, הניח לנו שומר־הסף
להיכנס.

לוגמים מדל! בצלים אפוד גהפכה פהולה לצלילי פפגתר נוגים.
בדולח וכוסיות זכוכית ליין. חוץ מזה היו
שם עוד כמד, כלים, שבלי אנציקלופדיה
מימוסי־שולהן איני יכול לומר לכם מה
שמם, או למד, הם משמשים.
המלצר קד קידה נוספת (לקוד הם יודעים,
הא?) והניח לפנינו 1ומ! 6ג. כל מסתרי ארץ
האוייב, כתובים בשפתו המקורית, היו
פרושים לפנינו• ך,יה כאן ט 61;165 3זג6י01
עעפט 0וגס?.186 מוז 1_70ג? 016 )16 3631
וכבר אין מד, לדבר על <1מ 31* £111(113ו01
6נ 1מ( ? 131 אט.ז <16׳ ) 130111 או 06 1( 6.מ 1ומ £
31313נ 11 מג ^ 0311 וגם 1ד31 ומ 1131501• 01
ואפילו ,>1680316 סיגט 310003 תאמינו
לי שדר,־גול היה מובן לשלם הון תועפות
בשביל לקבל את כל מסתרי הקסבה בכו
שהיו ידועים לנו באותה שעה.
אחרי שהכל היה פרוש לפנינו, התחלנו
לדון מה אפשר לשחרר מהקסבד, הזו. אילו
היו לנו אמצעים בלתי־מוגבלים, לא היינו
מהססים לשחרר את הקסבה מכל ה ט!\161נ,
אבל כמו שכבר אמרתי לכם קודם, המטרה
שלנו, היתד, מוגבלת באמצעים, ולכן ר,ז־מננו
שלוש פעמים מרק בצלים ( 1.50 כל

דבק נגרים טרי.
אבל מה טעם להקים זררונות עתיקים מר;
בצן, כשמרק הבצלים הישראלי שלי הולך
ומצטנן?
לגמנו את המרק בכפות הכסף הנאות,
ואחרי שקינהנו ביין, ביקשתי מהמלצר שיזמין
אלי את בעל העסק, כי רציתי לראות
בעיני הבשר שלי את האיש שהעביר את
מרק הבצלים של יפת לאוהלי שם.
האיש שהוצג לפני היה אמיל גטלן. א־ש
נהמו ונעים שהיד, י מלא גאווה על הקסבה
שלו.
״אצלנו,״ .כך אמר אמיל גטלן ,״זה לא
מסעדה סתם. הבאנו את הדברים הכי טובים
מכל העולם, ואת הטבחים הכי טובים.
ומה שאין לי היום, אני יכול להביא מחר.
אצלי אין אוכל שאין. כל מה שרוצים
אפשר להזמין אצלי. יש לי סוכן אחד בפאריס,
ששולח לי כל דבר שאני צריך,
וכל ספציאליטה.״
״ומי הסוכן הזה אם אפשר לדעת?״
שאלתי את מר גטלן.
״זה לא אספר לך. מספיק שגנבו אצלי
את הטבח הראשון ואת הטבח השני, את

כשחזרתי אחרי מהסן ד,מיצרנים לשני
רעי, שחיכו לי בקסבה, החלטתי שכבר
פעלתי מספיק למען נצחונו, של אלג׳-־ריר,
החופשית באותו ערב, וביקשתי את החשבון.
עכשיו, ידעתי, יבוא מחיר הנצחון.
בארשת קפואה הניח המלצר חשבון הפוך
על צלחת. כהרף־עין שלח כל אחד יד כדי
לתפוש בחשבון. לא כל־כך בשביל לשלם,
כמו בשביל לראות כמר, רשום בו. כיוזן שאני
הכי מיקצועי בחשבונות של מסעדות,
הצלחתי להניח עליו את כפי לפני כולם.
לא נורא. לגמרי לא נורא. אחת־עשרה
לירות וארבעים אגורה• לא נורא. בכלל לא
נורא, ביחוד אם תקחו בחשבון שזר, כולל
גם מרק בצלים וגם יין וגם הצצה במחסן
הפרודוקטים. ואם תקהו בחשבון שנתנו לנו
להיכנס בלי עניבות, אז זה בכלל הצי חינם.

בה א מר טו סבראה לנ די
לא רודפים אחרי המזל, רק יושבים בצד
ומחכיב. כשהמזל עובר, שמים לו י רגל על
הזנב.

עמוד 21

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 21 | אם נ 1ח כ שלם תיאטרון צרפת ה טי רו ףהנסוכן נשואיו שר האדץ מיסיסיפי(הבי נדה; נוחזח מאת פרידרין דן רננואט; תרגום — נתן זן ; הבימוי — צבי פרידלנד) הוא מחזה

אם נ 1ח

כ שלם

תיאטרון

צרפת

ה טי רו ףהנסוכן
נשואיו שר האדץ מיסיסיפי(הבי
נדה; נוחזח מאת פרידרין דן רננואט; תרגום
— נתן זן ; הבימוי — צבי פרידלנד) הוא
מחזה אולטרה־מודרני, שכמו כל ביטוי של
אמנות מודרנית אינו זוכה באהדתו של
הקהל המתקשה להבינו ואף מרגיז את
המבקרים — מאחר שאינו כפוף לחוקים
לפיהם הם נוהגים לחרוץ את משפטם.
מחזהו של המחזאי השוויצי׳ מחבר ביקורה
של הגברת הזקנה, הוא אוואנגארדי
עד לקיצוניות. בעצם בחירתו עשתה הבימה
צעד נועז. אולם הבינוה ביטלה את ערכו
של צעד זה, שעה שמסרה אותו לביום בידי
במאי שלא ירד לעומקו, ובכך שלא טרחה
להכין את הקהל לקראתו. קהל החוזה במחזה
זה ללא הכנה מוקדמת, ללא הדרכה
והסברה, משול לבן ג׳ונגל המתבונן בציור
אבסטרקטי.
דירנמאט כתב את האדון מיסיסיפי לפני
עשר שנים. מאז טרח, שינה הוסיף והשמים
הרבה במחזה. הבינוה מציגה את נוסחתו
האחרונה — מחזה גאוני׳ מבריק וסאר־קאסטי.
דירנמאט רצה להעלות במחזה זה
על הבמה לא פחות מאשר תמונת העולם בו
אנו חיים כיום, על כל המתרחש בו.
החדר המשמש רקע להתפתחות העלילה
אינו אלא בבואת העולם — מתמוטט, צבוע
ומתחסד, בו מזרח ומערב מחסלים זה את
זה׳ בו שולטים הפוליטיקאים חסרי־האידי-
אלים, בו אין ערך ליחסי־אנוש, האהבה היא
מזוייפת, עשוית גבס, המשפט הוא קריקטורה.
המדע עוזר להמית במקונ 1להחיות,
והצדיקים המעטים שנותרו בו הינם דמויות
מגוחכות.
זוכה כסמל למוסר. את בבואת העולם
משקף דירנמאט על פניהם של חמשת גי־בורי־המחזה׳
בצירוף מקהלה של שלושה
אנשים. מיסיסיפי, הגיבור( ,שמעון פינקל)
תובע כללי במדינה אלמונית, הוא סמל כל
המושחת והרקוב בעולם המערלי. הוא מסמל
את הפאשיזם, הקולוניאליזם (״אני עוסק
באיסוף תחריטים ישנים, נופים אידיאליים,
המשקפים לנגד עיני את מצבו הבראשיתי
החף מכל פשע של הטבע״) ,את המשפט
המסולף, התוק הצבוע והאמונה העיוורת.
אנסטסיה (עדנה פלידל) ,זונה גשמית
ומכובדת החיה רק את חיי־הרגע היא סמל
למוסר המערבי. נשואיהם של מיסיסיפי
ואנסטסיה, שרצחו את בני־זוגם הקודמים,
מאפשרים לשניהם להתקיים איכשהו יחד,
למרות שנשואיהם הם בבחינת גיהנום לכל
אחד מהם.
סנט־קלוד (מישר, אשרוב) ״אזרח ברית־המועצות,
קולונל בצבא האדום, אזרח כבוד
של רומניה, חבר בית הנבחרים האלבני
וחבר הפוליטביורו של הקומינפורם״ הוא
סמלה של העריצות והמהפכה לשמה המת־עטפת
באיצטלת הקומוניזם.
הגראף בודו פון איבלווה (יוסף בנאי)
אינו אלא הקריקטורה של הישרים והתמימים
בעולם המתמוטט ואילו שר המשפטים (ארי
קופאי) הוא נציגם של הפוליטיקאים האופורטוניסטים
(״אידיאלים זה דבר טוב ויפה,
אבל עלי להשאר צמוד לאפשרי, ולדעת
להסתדר בלעדיהם, אם אינני נושא באותה
שעה נאום.״)
ביודמשוגעים רציני. דמויות אלה
שילב דירנמאט בעלילה בלשית־פוליטית, ההולכת
ונעשית מטורפת לקראת סיומה,
מבולבלת וחסרת שחר, ממש כמו העולם
עצמו. לצורך זה השתחרר דירנמאט מכבלי
הדראמה המקובלים, הפך את המחזה על
ראשו בהקדימו את הסוף להתחלה, בהש:
תמשו באמצעי־תפאורה בלתי רגילים ובמצבים
בלתי הגיוניים, ובעברו חליפות מסיג־נון
גרוטסקי לטראגי.
הבמאי פרידלנד לא ירד לעומקם של
הדברים ובמקום להעלות מחזה מטורף של
בית־משוגעים גדול אחד, התיחס ברצינות־יתר
לפרטים, ולהוראותיו של המחבר, הכתובות
באותה ציניות, בה כתוב המחזה
עצמו. מבין השחקנים מצליחים רק
פינקל ובנאי לשאת את עומס תפקידיהם.
עדנה פלידל הורסת את חלקה במחזה, כהת־עסקה
בחיקויי קולה של חנה מרון במקום
לשחק. ארי קוטאי לא רק שאינו מעורר
דמיון לפוליטיקאי המצטייר במחזהו של
דירנמאט, אלא אף בולע את משפטיו בצורה
שקשה להבינו. גם מישה אשרוב רציני
ומאופק למדי בתפקידו.
למרות זאת נשאר עדיין במחזה כות רב,
המסוגל, כשלעצמו, לספק חוויה מעניינת
לשוחרי תיאטרון טוב.
העולם הזה 1216

כילבולמ תו כנן
הפעם ירד המסווה לחלוטין. בפעמים קודמות,
כאשר הצביעו מדי פעם למעלה מ־90
אחוז מן האוכלוסיר, המוסלמית באלג׳יריה
למען צרפת, העמידו הכל פנים כאילו היתד
זאת הצבעה חופשית — כמו הצבעת ערביי
המשולש למען מועמדי מפא״י. השבוע
לא היתד כל העמדת פנים.
״להחרים את ההצגה:״ ערב ה-
מישאל, עברו ראשי המשטר הדה־גולי ב־מיפקדות
הצבא הצרפתי באלג׳יריה, הודעו
לכל מפקד מקומי: אתה אחראי אישית
להצבעת המוסלמים במחוזך. אם המוסלמים
יצביעו ״לא״ ,יהיה זה סוף הקאריירה
הצבאית שלך. כי פירוש הדבר יהיה, כי
אתה מצביע ״לא״.
המפקדים הבינו את הרמז• וכך, משך
שלושה ימים, הופיעו מכוניות הצבא הצרפתי
בכל כפר ועיירה, העמיסו את המוסלמים
על המכוניות, הובילום בעזרת
תת־מקלעים אל הקלפיות. במקומות שהיתה
התנגדות, נערך טבת. התוצאה: כל המוסלמים
שהצביעו, הביעו אמון גדול בנשיא
דה־גול. משמע: הצבא נשאר נאמן
לנשיא.
אולם האפתעה הגדולה באה בערים. שם
אי־אפשר היה לערוך טבח, ולא להוביל את
הבוחרים במשאיות צבאיות. כי בערים
פקוחה עינו של העולם. ובערים קיימים
עתה רובעים שלמים ששום חייל צרפתי
אינו מעז להראות בהן את פניו, אלא אם
כן מוכן הוא לקרב־רחוב סוער.
בערים שולט הפל״ן, כפי ששלטה הסוכנות
היהודית בערים העבריות של א״י המנדטורית.
בהתאם לפקודת הממשלה הזמנית
של הרפובליקה האלג׳ירית, החרימו
המוסלמים את ההצגה. למעלה מ־ 30 אחוז
מתושבי אלג׳יריה, וקרוב ל־ 90 אחוז מן הבוחרים
המוסלמים בערים, נמנעו מהצבעה.
היה זה אחד הניצחונות המכריעים ביותר
של מלחמת־השיחרור. ב־ 8בינואר הוכח
סופית כי הפל״ן מייצג את העם האלג׳ירי.
רימה שוב. שונה לגמרי הגנראד היה המצב בצרפת עצמה. למעלה ממחצית
הבוחרים הצביעו בעד דה־גול. כמעט רבע
וכמעט רבע נמנע מהצבעה.
הצביע נגד,
דוברי המישטר, בעיקר קול ישראל, מיהרו
להודיע כי והו ״ניצחון מזהיר של הנשיא
דה־גול!״
ניצחון — בשביל מה? ההצבעה עצמה
נערכה על שתי שאלות חסרות כל משמעות,
בנוגע להקמת רשויות של קח־יזלינגים
מוסלמים באלג׳יריה. חלק מאומרי ה״כך,
האמין כי דה־גול יתחיל עתה במשא־ומתן
עם הפל׳׳ן, כפי שרמז ערב המישאל. חלק
אחר האמין כי ההיפך נכון: שעתה יקים
דה־גול ממשלה אלג׳ירית של קוזיזלינגים,
יגביר את המלחמה בלוחמי־השיחרור.
טען סרבאן־שרייבר, עורך ל׳אכספרס:
״השאלה האמיתית במישאל היתר, צריכה
להיות כך: האם אתה נותן אמון בכושרו
ובכוונותיו של דה־גול, למרות שאינו יכול
לגלות את כוונותיו ברבים, ולמרות שאינו
יכול לגלות כיצד השתנו דעותיו מאז כישלון
שיחותיו עם נציגי הפל״ן במלן? האם
אתה מאמין כי הוא חותר להשגת התנאים
הטובים ביותר כדי להיכנס למשא־ומתן
לשלום עם הלאומנים האלג׳יריים?״
מיד עם גמר מניין הקולות הודיע הנשיא:
לפי שעה אין לו כל תוכנית לחדש
את המשא־ומתן עם הפל״ן. הגנראל הערמומי
הצליח שוב לרמות את אזרתיו.
אם כן ואם לא אף שמיבצע־המירמה
הצליח, כמו כל מישאל־עם מסוג זה, לא
השתנה מאומה. השינוי האמיתי בא מכיוון
אחר, וחשיבותו רבה לגבי העתיד.
ערב המישאל התכנסו נציגי שלוש מפלגות
השמאל של צרפת — מן הקומוניסטים
ועד מנדס־פראנס, מהם אומרי ״כן״
ומהם אומרי ״לא״ .הם הסכימו על מצע
אחיד :״אנו מאשרים כי צורך חיוני הוא
להיכנס למשא־ומתן עם ממשלת אלג׳יריה
הזמנית, שהיא הנציגה העיקרית של הכוחות
הלאומיים באלג׳יריה.״
הכריז מנדס־פראנס :״לולא היד, נערך
כל מישאל, הינו אומרים: משא־ומתן. מאחר
שנערך מישאל־עם, אנו אומרים: משא-
ומתן. אם יהיה רוב לכן, אנו נומר: משא-
ומתן. אם יהיה רוב ללא, אנו נומר: משא־ומתן.״
המישאל,
בו ניצח דה־גול הודות לתמיכתו
המלאה של הצבא — המתנגד לשלום ב-
אלג׳יריה — לא קירב את השלום. הוא
רק הגביר את הבילבול המתוכנן.
(המשן בעמוד )23

ר־״ 7=?7 7ככ׳/דדד־

השבץ !1216 010 05111:1

יוסף מגלד, כרך בתשבץ זה את שתי
אהבותיו. אהבתו לספרות בלשית, ש־גיבוריה
ממלאים את התשבץ במאוזן
ובמאונך ואת חברתו, אהבתו השנייה,
שתרמה את חלקה בחיבור התשבץ
והתמונה המצורפת אליו. יוסף מבטיח

במכתבו כי קשת לפתור תשבץ זה
ומוסיף כי מל דבריו אפשר לסמוך
כמו על אגרות חוב ממשלתיות. כאמור
אנו מגישים לכם הפעם תשבץ קל
זה של יוסף מגלד שברתו האלמונית.
כאב־ראש נעים.

מאוזן )1 :ארם

ענק )4 .סופר מתח
אנגלי מפורסם)10 .
אות עברית )11 .הקלח
החזק )13 .נהר
בצפוז הארץ)14 .
לבוש הודי)15 .
רמות שקספיריוז. ר)1
שני עמודים)19 .
לא עבה )20 .ראש
ממשלתו הוא 30
מאוזן )22 .חידק.
)25 דולק בחנוכה.
)26 נמצא בפנים.
)27 תיבתו של נוח
נעצרה שם )30 .ראש
ממשלתו של 20מאווז
)32 .לא ישן.
)33 עיר עתיקת.
)34 מנת אוכל)36 .
לא עדין )37 .אדון.
)39 שליח, רץ)41 .
מופיעה במשפט)42 .
ענף )44 .אחר מספרי
המתח של
אגתה כריסטי)46 .
שם המשפחה של 3
סאונד )48 .שלהבת, להבה )50 .תז)51 .
ממגורה בחיפה )53 .זכות הלא של המעצמות
)55 .קריאת צער )57 .מלת שלילה.
)58 בתוכו )59 .צפור המבשרת את החורף.
)60 פפת.
מאונד )1 :מנורת חשמל )2 .נהר באיטליה
)3 .שמו הפרטי של הסוכן הפדרלי
שהתפרסם בפקחותו בספרות הבלשית)5 .
מכשיר ענו״ם )6 .כלי רכב )7 .לנשיאת
כלי אוכל )8 .שושנה )9 .בכל סגריה)12 .
לנשיאת מצרכים )15 .עוד הפעם )16 .מפעל

נושא פרסים )18 .דמות בלשית מפורסמת
של אנתה כריסטי )21 .קרומת שם הולנדית.
)22 מקוה מים )24 .כועס )26 .מעלה...
בידו )28 .לא טוב )29 .דמותו הבלשית של
4מאונד )31 .בכל יום ח מי שי )32 ...לא
דק )35 .נמצא בים )37 .צעיף )38 .פקח.
)40 דואר אוויר )41 .ענן )43 .צווארון.
)45 הבאת סחורות )46 .לתלית בגדים)47 .
התכחשות, גרוש )49 .מקום )52 .אחורי
הגוף )54 .נהר אפריקאי )56 .מנעול בטחון
)58 הניע.

עמוד 22

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 22 | ״זה היה בתאריך , 26.10.60 בשעה ,20.26 נאשר הגעתי לתחנת־היאוטובוסים של קו , 19 ברחוב אלנבי פינת הרחוב יונה הנביא. אז ראיתיה לראשונה. היא היתה נפלאה. יפה מאוד.

״זה היה בתאריך , 26.10.60 בשעה ,20.26 נאשר הגעתי
לתחנת־היאוטובוסים של קו , 19 ברחוב אלנבי פינת הרחוב
יונה הנביא. אז ראיתיה לראשונה. היא היתה נפלאה. יפה
מאוד. לבשה שתלה צהובה, עם צווארון בצורת וי, ונעלה
נעלי בייבי. בידה החזיקה תיק־יד קטן, ודיברה עם חברתה,
שהיתה לא רעה לגמרי.
והנה עליתי אחריהן לאוטובוס, ותיכף ומיד תפסתי את
המקום מאחוריהן, ניסיתי להתחיל אתה, כלומר הקדשתי לה
תשומת־לב חזקה, אבל ידעתי שזה לא הזמן ולא המקום,
ובכלל הייתי כבר צריך לרדת, ני היה עלי להגיע לתחנת־הרכבת
ולחזור לחיפה, לצורך תפקיד בטחוני שלא ניתן
לדיחוי, אשר הוטל עלי מטעם מקום עבודתי.׳׳
מתחיל להיות מעניין, דא? ״אז ירדתי בכאב־לב מהאוטובוס׳
ואז לפתע נזכרתי ברותי, וידעתי שזהו זה. כעת אם
רותי חושבת שהתיאשתי, אז היא טועה. החלטתי להכיר
נערה זו בכל מחיר, ורק את תוכלי להציל את המצב, אני
בטוח. אז רותי

אז, כאמור, אני בן ,20 יליד הארץ, בעל
שיער שחור, וגובה,י מתנשא ל״67׳ 1מ׳,
כרגע אני משרת בצה״ל, ועדיין נותרה לי
עוד שנת־שרות אחת. הייתי רוצה להתכתב
עם נערה כבא ,17 מתל־אביב או סביבתה,
על כל נושא, החל בספרות וכלה בקולנוע.
אני אוהב לטייל בארץ, אבל נמאס לי
לעשות זאת לבד, והייתי מעדיף, כמובן,
לעשות זאת בחברת נערה חביבה.״
כמובן.

לבש מכנסיים כחולים

אל אלוהים, שוב? כן! זה קרה ים לץ.)1216/62
״זה היה במוצאי־שבת ד,־ 8באוקטובר, באוטובוס מס׳
,32 הנוסע ליד־אליהו מעניין שכל הניסים קורים בדרך

גערת השב 1פ

סטודנט ציוני מאמריקה

( )1216/63 בתור עולה חדש של המחר, העברית שלו,
אני מוכרחה לומר — דווקא תעמוד לו.
״אני סטודנט ציוני מאמריקה. והשנה הנני לגמור לימודי
במחלקה של מינהל מיסחרי במחללה (כך!) של קליפורניה.
יש ברצוני לבקר בארץ־ישראל בקיץ. זד, יהיה ר,בקור
השתיים שלי בארץ, ואולי לתמיד. אני רוצה לכתוב עם
בחורה ישראלית שגם תהיה מוכנה, או נכונה לפגוש אותי
בישראל. אני רוצה שהבחורה תשלח פוטו במכתב הראשון.״

עסק הביש

מעולם לא תאר לעצמו, ולו לרגע, כי יזדקק אי־פעם
לעזרתי. והנה ראו זה הפלא, אותו גבר׳ שקרא למדורי
״פינת ד,חבוב והבדיחה״ ,ושגיחך למקרא מכתבים בהם
מספרות נערות כי רבים מחזריהן, וכו׳ וכו׳ — הנה גם
( )1216/60 מצא עצמו באותו עסק־ביש, וכל זאת אחרי שהתייאש
מהמצוי, וגילה שבעצם אינו שונה מהאחרים. ואם
הוא כבר מודה שהוא אחד מהחברה, אז בואו ונעזור לו
במציאת הרצוי. והרצוי, משמע, וערה בגיל הטיפשעשרה,
בעלת תכונות זהות לשלו. זאת אומרת נערה שאינה אוכלת
מסמרים, אינה מעשנת חשיש, לא נגועה בשגעון הגדלות
ולא באהבה מופרזת את ארנקו של הזולת•
בקיצור, אם את מזהה עצמך עם הרצוי (לו) ,מוטב
שתזדרזי ותשגרי לו מכתב אכספרס, כדי שתספיגי לחגוג
יחד אתו את יום הולדתו ה־ ,21 שיחול בקרוב.
עד מאה ועשרים (שנים).

היו זמנים, כשהקושי היחידי בהחנית מכונית היה —
הסכמת הנערה. ואילו היום

בטוח זה לא מילה. אבל אם לא תגיד לי מי אתה, וכד,
כתובתך, לא אוכל להביא לך את היפהפיד, בנעלי־ד׳,בייבי.
ובכן ,)1216/59( ,הזדרז.

ליד־אליהו) בסביבות השעה 12.15 אחרי־חצוח. אני עליתי
לאוטובוס בתחנה המרכזית והתישבתי לידו כשהתפנה
המקום. בתחילה לא שמתי לב אליו, אבל כשהרגשתי את
מבטיו התחלתי לבחון אותו. הוא לבש מכנסיים כחולים
וחולצה משובצת כחול־לבן. שערותיו חומות, משופם, עיניו
ירוקות־חומות. אחז בידו משהו שנראה כמו תכנית של
הצגת תיאטרון.
כשקם לרדת, שמתי לב שהיה גבוה. ירדתי באותה תתנה,
ברח׳ גבורי ישראל פינת לה־גארדיה, ומשם פנינו לכיוונים
שונים. תאורי: חולצה אדומה, חצאית שחורה צרה, נעליים
לבנות על עקב, עיניים חומות, שעד חום ותסרוקת גבוהה.
ועכשיו, רומי, אני מוכרחה לפגוש את הבחור הזה,
ממש מוכרחה. אני רק מתלבטת בבעייה שיתכן ואינו קורא
את העולם ווזה.״
אם אינו קורא את העולם הזה, אין הוא שווה אותך,
מותק.

¥ 15 אזל £00191££ 70 511ש

התבונה העיקרית

שמה: חבצלת ז־ון. מקודם: מזל זמאדי (היא לא רצתה
להיות דמארי מס׳ ,2בחרה להיות רון מס׳ .)1תימניה
ממש :׳היא הבכורה מבין 11 אחים ואחיות, שהקטן בהם
הוא בן שנה וחצי.
על כן היתה צריכה לעבוד. כמעט בכל: החל במשק־בית,
בגיל שבע, וכלה בהדרכת נוער עבריין בירושלים.
״אני אוהבת, בחורים יפים,״ טוענת הרווקה בת ה־,24
החברה אומרים
ומוסיפה :״בשביל להסתכל!״
יי*.11111 181 אינני סבירה שיהיה לך קשה לשכנע את (,)1216/61
אז גם לכם מותר להסתכל. תוכלו למצוא אותה כל יום
שנשמע כבחור כן וחסר־יומרות.
בקפה נוגה, מחכה לעבודה, ורוקמת בינתיים מפות־שולחן.
״להודות על האמת, כבר מזמן חשבתי לכתוב אליך, ה יא שרה בעומר כיאם, ובחגי ההסתדרות — שירים סורותי,
ולתנות בפניך בעיה זו. רותי, אני כבר בחור כבן
ערים בעיקר, למרות שהיא רווקה אוהבת שירים רוגעים.
,20 ועדיין לא הצלחתי ללכוד לי ידידה. אולי זה בגלל שהעכשיו
מקליטים אותה אפילו בקול ישראל.
חברה אומרים שאני ביישן. אני לא חושב כך בדיוק. אבל
תיקוות לעתיד? להופיע ברביו ישראלי, אם יקום, להחזיר
אולי באמת יתכן שהצדק עמם.
את החובות שעשתה כאשר קנתה לה ראדיו וטייפ־רקורדר.

נחשו שלוש פעמים מה אומרים החברה על (<1216/64
נכון, איך ידעתם? אז הן שתיים בגיל שש־עשרד. וכל מה
שנחוץ להן, הם שניים. כמובן ששניים בעלי הופעה
חוש שאוהבים שיודעים והתכונה העיקרית:
״שלא יהיו ריקניים,״ או לפחות שירגישו שהם לא.
ואם אתם דווקא רוצים לדעת משהו עליהן, אז ככה —
הן בעלות הופעה חוש אוהבות ומקוות.
גם אני.

עד שלא פגשתי את בעלה של נירה, לא האמנתי שחיא
קצרת־רואי.

נמצאת במצב

לא שלא הולך לה או משהו כזה, אלא שהיא נמצאת
עכשיו במצב של בדידות, היא טוענת, ואתם יודעים מה
קורה לבחורה במצב ביש זה. נכון, היא אומללה (.)1216/67
מי היא? טימינריסטית בת .19 שלמרות רצינותה, אוהבת
חברה, בילויים ומסיבות.
תוכל מן הסתם להציל את המצב, אם אתה סטודנט שלא
עבר את ר,־ .23 ואם אתה במקרה דתי, אז מה טוב. כי
מציון תצא תורה ודבר ד׳ מירושלים.

ש בו ע של>ש>:
הוצאת ספרים אחיאסף בע״מ ירושלים
כבר הופיע הספר של

רב־סרן מרדכי יעקוכוביץ

בשירות קבע רומן זהו הספר הראשון המוקדש כולו לחיים של ציבור
אנשים, אשר בידיהם מופקד ביטחון המדינה — ציבור
המשרתים בצבא הקבע.
המחבר מתאר את דרך חייו של דני — קצין צעיר,
בן דור הצברים, שכל חייו היו קודש לביטחון המדי נה
! ומסביב לסיפורו של דני נרקמת מסכת של טיפו סים׳
חוויות, בעיות ולבטים השייכים כולם לעולמם
של משרתי צבא הקבע.
המחבר, ששירת מנעוריו ב״הגנה״ ואחר כך בצה״ל,
מיום היווסדו, פורש את יריעת סיפורו בלי כחל ושרק
ובלי לגסות להבליע ביקורת ולטשטש פגמים.
מחיר הספר הוא 4.80ל״י.
להשיג אצל כל מוכרי הספרים בארץ.

עמוד 23

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 23 | ב שלם ניגריה תפשאתהאשד. בלב מהפכת אפריקה המשתחררת, מזדקרת בעייה חיה ופוריה במיוחד: האשד, השחורה. מה מצבה, שעה שהגבר שלה משתחרר מעול קולוניאלי? כיצד היא חיה?

ב שלם

ניגריה
תפשאתהאשד.
בלב מהפכת אפריקה המשתחררת, מזדקרת
בעייה חיה ופוריה במיוחד: האשד, השחורה.
מה מצבה, שעה שהגבר שלה משתחרר מעול
קולוניאלי? כיצד היא חיה?

מדווחת כתסת ״העולם הזה״,
שרה לונדנר, מאיבדן שבניגריה :

נתחיל עם רופאות־האליל. אחד ממכרי
האפריקאים לקח אותי במכוניתו לרופאת־אלילים
אחת. המכונית נעצרה ליד חצר
עזובה. בתוכה ניצב בית הבנוי מלבני־חמר
וגג־פח. בפתח הבית עמדה אשר, קמו־סת
פנים: שיניים רבות חסרו בפיה. היא
צעקה משהו, בשפת היורובה, ומיד הסביר
מכרי: אסור לנו להמס לתחום החצר
עד אשר נטבול את ידינו בכדי החימר המלאים
יין דקל, המפוזרים ליד הפתח.
טבלנו את ידינו והאשה חייכה לעברנו
בהנאה. נכנסנו לבית־החמר. על ריצפתו היו
מפוזרים סחבות, עורות של בעלי־חיים שונים,
נוצות של עופות, ראשי קופים מיובשים,
דגים יבשים — הכל בערבוביה.
כששאלתי מה כל החפצים הללו, הוסבר
לי שבלעדיהם אין האשה מסוגלת לעבוד.
כל כוח קסמיה נתון בהם. בעזרתם היא

אישה ניגרית
בעייה פוריה

מרפאה שברים רציניים, בידיהם וברגליהם
של לקוחותיה. שבר ד,נרפא בבית חולים,
כעבור ששה או שבעה חודשים, נרפא בידיה
כעבור שלושה חודשים בלבד.
רופאת־ד,אלילים הזמינה אותנו לאגף השני
של הבית. שם שכבה על הריצפה אשד,
צעירה, כשרגלה נתונה בסד העשוי קרשים
שטוחים הקשורים -זה לזה. את הסד קושרים
מעל לשבר ומתחתיו שמה רופאית־האליל
את הזוז׳ו (קסם) .הקסם מופק מן
העלים שבקדרה, בה היינו נאלצים לטבול
ידיים. הטבילה הזו נעשית על מנת למנוע
את הכנסתם של רוחות רעים וזרים.
מלודי התרפס בפני האשד :,הוא נראה
כמהופנט על־ידי אישיותה. רופאת־האליל פופולארית
עד מאוד בין הילידים, הטוענים
כי כוחה המאגי רב.
כעבור זמן־מד״ כשחשתי שגם אני מוקסמת
למדי, נפרדתי ממנה לשלום, לאחר שקיבלה
ממני דאש — מתת כסף. שמחתי
שהיא לא הפכה אותי לחתול: אמרו לי
שהיא מסוגלת גם לזאת.
הגעל היולד. רופאת־האליל היעילה הזאת
משמשת גם כמיילדת. כשאשר, כורעת
ללדת, קוראים לה והיא לוקחת את התינוק.
במיקרה שהיולדת מתקשה ללדת, נושכת
לה הז׳ודו (כפי שמכנים אותה) את
האוזן בחוזקה. האשד, המיסכנה מקימה
צווחות איומות — אך יולדת את ולדר, במהירות.
בענייני
לידות יש לכל שבט מנהגים
משלו. בשבט מסויים לוקחת הסבתא את
העולם הזה 1216

התינוק. בשבטים אחרים קושרים את האשת
לעץ, בידיה וברגליה, בעוד שהבעל המסכן
חייב לשכב על ר,ריצפה ולהתפתל, תוך
צעקות כדי להרחיק את הרוח הרעד, מאשתו.
באפריקה אין אהבה — מן הסוג הקיים
בארצות אחרות. אפריקאי אחד שאל אותי,
פעם, מהי אהבה. הסברתי כמיטב יכולתי
שיש מושגים שונים למונח אהבה, כגון
אהבת־הוריס, דאגת ילדים להוריהם, אהבה
לאשר, וכד.
על כך ענה לי בן־שיחי כי אצל האפריקאים
אין אהבה כזו בנמצא, זולת אצל
אלה המנסים לחקות את הארופיאן. האפריקאי
האמיתי מתחתן רק על מנת לקיים
את הדור. אשד, המוצאת חן בעיניו חייבת
להיות חזקה, בריאה ויפה. להורי האשה
משלמים כ־100־ 150 לירות שטרלינג, בהתאם
להשכלה. כשהאשה נמאסת על הבעל,
הוא יוצא וקונה לעצמו אחרת. את נשותיו
אין הוא חייב לכלכל: על האשד, מוטלת
הדאגה לעצמה•
כל הנוחיות לתינוק. טעות היא לחשוב
שהעם האפריקאי הוא חם מזגה ההיפך
הוא הנכון. האפריקאים מבצעים עבודה כלשהי
באיטיות רבה• אחרי נשים אין הם
להוטים במיוחד: נשים עירומות מהלכות
בערים ואינן עושות רושם על אף אחד.
בניגריה חיים שלושה שבטים לדולים.
נשות כל שבט שונות מאלה של השבט
האחר. ההבדלים. רבים וחזקים.
בני שבט היורובה, למשל, נקראים בפי
השבטים האחרים ״האנשים העצלים״ .הליכתם
איטית. לעולם אינם ממהרים. אפילו
לא לאכול, זהו השבט הפרימיטיבי ביותר
בארץ זו. גברים וילדים מסתובבים בשוזקים,
ומבקשים נובות־מזון. סתם ככה, הנשים
מוזנחות ביותר ומלוכלכות. הן יושבות
ברחוב ומוכרות בוטנים ואגוזי־קולה מרים,
המכילים קפאין. לעתים מסתכם פדיון המכירה
של יום שלם בחצי־שילינג בלבד.
חלק גופן התחתון של בנות יורובה בולט
מאוד. התינוק יושב כמו על כיסא מרופד
ומבסוט מאוד. יש לו את כל הנוחיות.
אם הוא רעב, חושפת האם, תוך כדי הליכה,
את שדיה ומעבירה את השד מתחת
לזרוע. התינוק מסתדר בעצמו, דוחף את
ד,פיטמת את תוך פיו ויונק.
שבט היורונד, נוהג לצלק את הפנים ואת
יתר אברי הגוף, פסים־פסים• מינהג זר, בא
עוד מימי העבדות, כאשר פורטוגזים ויתר
בני הגזע הלבן באו לאפריקה לראשונה.
הצלקות נועדו לשמש כעין תעודת־זהוי. לכן
חורטת כל משפחה סימן על פני הילד.
שבט האיבו, במזרח ניגריה, הוא החשוב
ביותר. בני השבט גאים במוצאם ורובם
יודעים קרוא וכתוב. הם אינם מצלקים את
פניהם. רובם בעלי קומה גבוהה. גם הנשים
גבוהות ורזות.
כאן בא על ביטויו תהליך שיחדור הנשים.
הן עובדות בבאנקים, משמשות זבניות בחנויות
ופועלות בבתי-חרושת לסיגריות
ולשימורים. הן אף עובדות בסופרמרקט.
גם הגברים עובדים בתור פקידים ורובם
למצוא משרה בתור מלצר או שואפים טבח בביתר, של משפחה אירופית.
שבט ההאוסה מורכב מאנשים חרוצים
פיקחים וערמומיים. אנשי הד,אוסר, דבקים
בדת מוחמר. כושים אלה שומרים מאוד על
מיצח־ת האיסלאם. הגברים כהי־העור וחדי-
החוטם סוחרים בדברי־אמנות, חריטי־עץ־ושן,
מלאכת־מחשבת, סלים קלועים, ועוד.
הנשים נוהגות ככל אשד, מוסלמית שומרת״
יושבות בבית, באגף־הנשים, במסורת,
חלקו
האחורי של הבית. כשהן יוצאות
לרחוב הן מכסות את פניהן בבד דק. מעולם
אין הן מהלכות לבדן ברחוב. את
מצרכי המזון מביא הגבר מן החוץ.
עניים ומערומים בג׳ונגל. העירוניות
שונות מאוד מנשות־הסבך, בנות ה־ג׳ונגל.
רק לעתים רחוקות אפשר לראות
באיבדאן אשד, עירומה, או מעורטלת למחצה
— לרוב בקירבת הנחל. שם כובסות
נשות־הסבך, כשהן עירומות לחלוטין. לכל
היותר, הן מכסות במקצת את חלק גופן
התחתון — שמא יעביר במקום איזה כומר.
העוני והדלות משוועים. המחסור נשקף
מעיני כל אשד, וילד. בני השבטים הללו חיים
ממה שהם קוטפים בסבך. הנשים צנומות,
רזות וקמוטות־פנים. אשד, שהגיעה לגיל
40 נחשבת לישישה — ואף נראית כזו.
הגבר מסמל את הכוח, למרות העובדה
שאינו עושה הרבה. כשאשר, פוגשת במכר,
היא תופשת ביד שמאל את זרוע ימינה וביד
ימין נוגעת בריצפה ומשתחווה ארצה.
עד אשר הגבר יענה לה, אין היא זוקפת את
קומתה. לעתים היא נופלת ארצה, מלוא־קומתה.
אפילו כשהתינוק צמוד אל גבה.

הועד רועען
ארג״רה חופשית
הוועד. הישראלי למען אלג׳יריה החופשית קורא לכל אדם בישראל — ללא הבדל דת,
השקפת־עולם והשתייכות מפלגתית — להצטרף לוועד הישראלי למען אלג׳יריה חופשית,
כדי להגיש תמיכה מוסרית לאומה האלג׳ירית הלוחמת, ולהשפיע על ממשלת ישראל
לקביעת עמדה חיובית למלחמת השחרור האלג׳ירית.

תמיכה של ישראל בשאיפת העצמאות האלג׳ירית מתחייבת מנסיונד, כאומה שקמה
מתוך מלחמת־שחרור, ומצרכיה המדיניים החיוניים בהוזר, ובעתיד.

התייצבות ישראל לימין תכיעת העצמאות האלג׳ירית, וקשירת
יחסי־ידידות עם האומה האלג׳ירית, ישמשו פתח להפסקת האיבה בין
ישראל למדינות השכנות. דבר זה ישחרר אותה מן ההכרח לקבוע את
יחסיה ע 3המעצמות על־פי נכונותן לספק לה נשק, ומן המעמסה של
מירוץ־זיון שאין לו תכלית.
שינוי עמדתה של ממשלת ישראל בבעיית אלג־יריה תסיר מעליה את הכתם של הזדהות
עם מלחמה קולוניאלית, ותפיג את רגשי החשדנות כלפיה, ההולכים ומתפשטים במדינות
אפריקה החדשות, החשובות למערכת יחסיה המדיניים והכלכליים של ישראל בעתיד.
יחסח האוהד של מדיית ישראל לתביעת העצמאות של האומה האדג׳ירית יבטיח את
חייהם ושלומם של 150 אלף תודי אלג־יריה, ואת זכותם לעלייה לישראל, אם יבחרו בכן.

מתוך אמונה באידיאלים הנעלים של האומה הצרפתית הגדולה, ששימשו דגל לטובים
שבאנושות, מימי המהפכה הגדולה ועד למינשרם של אנשי־הרוח הצרפתיים נגד מלחמת
אלג׳יריה בימינו אלה — קוראים אנו לממשלת צרפת להיות ראויה למסורת זו —

9על־ידי הברה בזכותה הבלתי״מעורערת של האומה האלג׳ירית
לעצמאות, שהוכחה במלחמת־שיחרור רכת־־קרבנות־וגבורה ובהפגנות
המונים ;
• על־ידי הברה בממשלה הזמנית של הריפובליקה האלג׳ירית,
בנצינה יחידה של האומה האלג׳ירית;
9ועל־ידי משא־ומתן ישיר עם ־ממשלה זו לפינוי הצבא הצרפתי
מאלג׳יריה, והעברת סמכויות השלטון לידי הממשלה הזמנית.
מתוך אמונה באופייה המשחרר של מלחמת־החירות האלג׳ירית, קוראים אנו לממשלה
הזמנית של אלג׳יריה החופשית להשתית את חיי המדינה האלג׳ירית החפשית על בסים
של חופש ודימוקרטיה, ועקירת כל תופעה של הסתה לאומנית ושל הפלייה גזעית ודתית.
מתוך דאגה לגורלם של 150 אלף יהודי אלג״ריה, ונוכח השמועות על הסתה נגדם
ועל פגיעה בחייהם וברכושם, פונים אנו בתביעת אל ממשלת צרפת לאפשר למשלחת

ישראלית בלתי משוחדת לבקר באלג׳יריה, לחקור לאמיתות השמועות ומקורן, ולהציע
אמצעים להבטחת שלומם ועתידם של היהודים.

ארבעים ושלושה אזרחים, אנשי־ציבור ועתונאיס מבל החוגים, ייסדו
השבוע רשמית את הוועד למען אלנ׳יריה החופשית, המושתת על
עקרונות אלה. אם מצפונך ודעותיו תובעים ממך הזדהות עם לוחמי-
השיחרור, הצטרך ליוזמת הוועד והקדש לה מכוחך, מזמנך ומכספך.
פנה בהקדם האפשרי אל הוועד, באמצעות תא־דואר ,3006 תל־אכיב.

עמוד 24

פתח כ-PDF פתח כתמונההעולם הזה - גליון 1216 - 11 בינואר 1961 - עמוד 24 |

חזרה לתחילת העמוד