גליון 1217 מתאריך 18 בינואר 1961

מפ&ד 1217

א׳ שכמ השכ״א18.1.1961 ,

המחיר 60אגורה

*וחדי
סע הסחיטה -
נסיו! להתחמק

11 הרע אח הנשיא
היצדח ואש=חוחנשלח
להינצל מהחפסוש?

״בתור קזרא קבוע טל פתונכם, חוני
להציע דרך טתוננם פשרה, לשם פמירת
המשבר בצמרת מפא״י. ראשיחסנזשלה ושר
הבנחזון הודיע שאין הוא סוכן לשבת ביחד
עם סר לבון. ובנן, הצפתי היא —
שיעמוד על הראש.״
מכתב זד״ שנכתב בכתב־יד של נער על
עמוד תלוש ממחברת, הגיע השבוע למערכת
בחתימת ״ר.ד ,.תלמיד חמישית, תל־אביב.״
הוא היה רק אחד מעשרות מכתבים,
שנכתבו השבוע לעורך העולם הזח
בענין סרשת־לבון. המכנה המשותף היחיד
שלהם: כולם, ללא יוצא מן הכלל, מצדדים
בעמדת לבון. איני זוכר אם שררה אי־טעם
הסכמה כה מוחלטת בץ כותבי המכתבים
למערכת בענין כלשהו.

כותב קורא שהנני מעלים את שמו,
מאחר שהוא עומד בראש ארגון חשוב
במדינה ונאלץ לנהל משא־ומתן עם ראש־הממשלה

בקראי את נזאמרן הראשי האחרון, נזכרתי בסיפור הבא:
״וישאל אלוהים את דויד: מה אתה עושה?
ויאמר דויד: את צאני אני רועה. ויאמר
אלוהים: לא! את עמי תרעה.
״אחרי שנים רבות — וישאל אלוהים את
דויד שנית: מה אתה עושה? ויאמר דויד:
את עמן אני רועה. ויאמר אלוהים: לא! את
צאנו תרעהו קורא
ותיק אחר, יצחק בר־כוכבא מירושלים,
השליך גם הוא את יהבו על התנ״ך.
בציינו כי הדברים נוגעים ״לצעירי ביג׳י
ולפרשה הידועה,״ הוא מצטט מספר מיכה,
פרק ב׳:
״הוי חושבי אוון ופועלי רע על משכבו־תם
/באור הבוקר יעשוה, כי יש לאל
ידם / .וחמדו שדות וגזלו, ובתים —
ונשאו / ,ועשקו גבר וביתו, ואיש ונחלתו.
״לכן כה אומר ה הנני חושב על
המשפחה הזאת רעה

פרסום או.־קי.

שינוי כתזבת -
הגזיווי \זמ*זוח *ת כ\זג\ז\ ,נזחגספי לה\־
דינו גול נ י לגזגזלסת הנזין ויימ פזבומייס
וור&טז, בדי לגזוונז יזיבדביגז ג\ז8יל\זז.

..ה ת קיי מ ת

הו גדלה

מסעל

נוזננעל 1מ!יי1

1...זתקי * ח ת •וגרלה

מתק**מת **1ור^דז עצ וממעין* תוג״סי

מ סוג ל

...מ תקיי מ ת הוגדלה

וממעל, מפיוז

כל תינוק י 1דע
כי שמן המזוקק בשיטת.ם0 .
הגו מזוקק יותר, מזין יותר
וטעים יותר.
לכן אמא שלי בחרה בשמן
״אקסטרה״ של ״עץ־הזית״,
כי אין טוב ממנו לטגון,
בישול, אפיה ובמיוחד
לסלטים.

כתב־אישום בסגנון חילוני יותר חיבר
עזריאל בר מירושלים, שגם שמו ידוע זה
מכבר לקוראי מדור המכתבים:
״מתי יימצא האיש, או קבוצת האישים,
יהיו מאיזה מפלגה שהיא, אשר יש להם
אומץ־הלב להציע בכנסת הצפת אי־אמון
בבן־גוריון —
״המזלזל ברשויות השרים,
״הבוסס את זכויות הכנסת,
״הרואה את כל המתרחש במדינתנו כעניינו
שלו ואין זולתו, כשדה אשר כולו
שלו,
״המסכן בדבריו ובמעשיו את עצם קיומה
של המדינה,
״ואשר בסופו של דבר אינו ראוי להיות
ראש־הממשלה במדינה דמוקראסית.״

אותה נימה בולטת במכתבו של חיים
דרור, איש רמת־השרון:
״כמה שנים דוגר הדון־גוריון פל מקומו?
איפה נשסע כדבר הזח, שאדם ישב
בלי סוף על מקומו, בלי לזוז ובלי לתת
גם לאחרים לשבת קצת? עכשיו הגיעה סוף ד
סוף שעתו של הלז! בים בו נשתחרר
מצפורניו נשאף אוויר מלוא ריאותינו, ונאמר:
ברוך שפמרנוו יהיה זה יום גדול
לכולא — היום ה־ 14 ביולי הישראלי. הבר,
נחוג יום זה כיום חדטוקראסיה בישראל,
נגיף דגלים ונשמיע מנגינות עליזות בראש
חוצות.
״לדון נוריון נאחל חיים ארוכים בשדה-
בוקר. הוא באדאי ייעלב מאד כאשר ינזכח
שהמדינה ממשיכה להתקיים יפה מאד גם
בלעדיו.״
ואילו ד״ר זק זק מתל־אביב, מצא אסוסי־אציה
מעניינת בין פרשת לבון ובריג׳יס
בארדו, אם כי, כפי שהוא מבקש להדגיש,
לא ברמה האסטתית :
״מה שקרה ל ת מונ תהל בריג׳ים בארדו,
בק שר לסרט האמת (העולם הז ה ,) 1215
ססמל גם את מצב האטת ב מ דינ תנו: גו ר מי ס
,מוסריים׳ מכסים את עירומה של בריג׳י *
בארדו על פני בניין מוג ר בי, ובדיו ק ב או ת ה
מידה מכסים גור מי ם, ב מחוניי ם׳ א ת האמת
בכל מע רו מי ה על דפי ה ע תונו ת היש ראלית.״
קול
ה מון כקול שדי.

*ו ד תגיי מזו ה גו ל ה

510
מסמלה סי ס

חעולס הזה 2! 7ו

מכתבים
סודי כהקלט
רצוף?מכתבי תמצאו קטע טסרט, שצולם
בישראל?פני ׳קבועות מספר. בדיוק באותו
זמן, כאשר ם םש?ת ישרא? הכחישה את
קיום הכור האטומי
בננב, וכאשר אתם
פירסמתם את תצלומי
הבור עם פס
שחור?אורר כ? התמונה
כדי?הסתיר
את מראה הבניינים
— צו?ם הסרט, שמטנו?קוח
הקטע המצורף,
באופן חופשי,
וכנראה בהסכמת
השלטונות. כי
הסרט מכי? לא רק
את הכור הסודי מבחוץ,
אלא נם את
המיבנים הפנימיים
וכל תהליכי המפעל.
בני מיקי, יליד
פתח־תקווה. העובד
מי קיפסקל
בעורד־סרטים בתחנת טלביויה, הביא לי את
הקטע הזה. הוא חלק מסרט שנשלה לתחנה,
בה הוא עובד, על־ידי סוכנות בינלאומית,
המצלמת סרטים עבור תחנה זו, בכל העולם,
וגם בישראל.
מאז עוזבי את הארץ, אני מנוי קבוע
של העולם הזה, וקשה לי להבין את הלעומת
הנישה החופשית
מסתורי!בארץ,
שיש לנציגי עתונות־חוץ.
ישראל פסקל, מונטריאול, קנדה

קומיסארים ללא קלסתר

בקשר להחרמת ההפצה של הספר ״עורף
ללא קלסתר״ ,מאת שמואל שצקי (העולם
הזח ,)1215 על־ידי ״ספרי״ ,סוכנות ההפצה
של הסתדרות העוברים, הנני להעיר:
״אין זו הפעם הראשונה ש״ספרי״ מחרים
תפוצה של ספרים וכתבי־עת עצמאיים, שאין
דמותם נראית לקומיסארים הרעיוניים
הקטנים, המצויים בי; כתליו.
נוהג ז׳דאנובי זה הגיע ער אבסורד
בפעולותיו האחרונות של מנהל ״ספרי״,
אברהם אביאל, שסירב בטענות־שווא לקבל
להפצה ( 10 עשרה!) טפסים של קובץ
״עכשיו״ האחרון. נראה שלדעת מר אביאל
אין המודרניזם של ״עכשיו״ ״בונה״ מספיק,
״פועלי״ מספיק. פקידו! זה ממלא, כנראה,
פונקציה ש? טנהל־תפוצה וגם פונקציה של
צנזור.
פעולות אלה ש? פקידים מקומיים נעשות
בוודאי בלי ידיעתם של המוסדות הטוסמכיס
כהסתדרות. אד הנזק שהו מסבות להסתדרות
ולשמח הטוב עומר ביתם ישר לאווילות!.
גבריאל מוקה מערכת
״עכשיו״ ,.תל־אביב

מו רךהר מי:
אורי * מ די

הוווב 0ר!ה

ראשהמערכת:
•לוסבאו

ובקשה. נם בערבית משתמשים בסילח זו,
אולם בעת שאומרים למישהו את הבקשה
הזו. נם בערבית, כמו בעברית, ננטרת בסוף
עם כ׳ רפה (סופית) ,אבל בערבית אין כ׳
רפה, אלא כ׳ דנושה, לכן ההגאי בערבית
היא חזקה.
בעברית יש לכתוב דחילר עם ר׳ סופית,
ולא עם ק׳.
משד, שהם, תל־אביב
קמה חירך.
עורומשמו רוב*ימו
נתבראשי:
*לי מנור

מיזוג קוראים
קראתי את מכתבו של מרדכי מזרחי מ־שכונת־התקווה
(העולם הזה .)1215 מר מזרחי
היקר: נכו! שיש במדינה צעירה כשלנו
תופעות כאלה, כמו שנתקלת בהן. אולם
טיזונ-עדות, כפי שאתה זועק לבצע, אינו
מתבצע תור 13 שנה או יותר. מה עשית
אתה כדי להתקרב, ואפילו כדי צעד אחד,
למטרה שנראית כה חשובה בעיניך?
מה שאמרה לד אותת אשה, אינו משקף
נכונה את מחשבות הדור הצעיר. חוץ מזה
אין לד נם צורר לזלזל ״בשם כמו נודווסר
או השד יודע טח.״
לשם הוכחת מכתבי זה, אבקשך להתקשר
לפי הכתובת:
-וסף מצגר, החייל ,27 חולון

רחוב גליקסוו * תל־אביב, טלפון ,26706
ת. ד . 166 .ספן לנזברקים - :עודספרס״.
חסוציא לאור: העול חחז בע״נו.
ופוס מפה • ח ס בע״נו, ת** ,סל 169 .ו .6
ההפצה: דוד סוי ל ובניו״ תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן הסודעוון.

העתון

עורך כיתוב:
**סי ויעז

צלם המערכת:
יעקב אגור

צייר דיפערכת:
וסי

מנרי המערכת:
שייע גלור, לילי גלילי, רויר הורוביץ.
רווזי ורד, יוסף אבו־חטדי, אביבה סמו,
אבנר הרי, שטעון צבר, עמום *יגן,
סילבי *ש* טלנה רחביה.

ביותר

הנ קרא

ב מ דינ ה

דוגמנית לדוגמה ץ
בקשר לתמונתה של בתיה בנדיקט בכתבה
על דוגטניוודהצילום (העולם הזה — )1216
אם זאת ״התוצרת המושלמת״ — אזי ראוי
הענף החדש של דוגמניות־הצילום שלנו
לתעודת-עוני.
(א) הבחורה המסכנה עומדת נוקשה כמקל,
או בול-עץ מוקפא.
(ב) אם מישהו היה מחזיק מחבת בצורה
המתוארת, בוודאי היה טקבל חת־

משחת 1ע לי
מצחצחו מבריק
צובע ו מ חד ש
מזין ו מרכך
בכל ה צב עים.

האשה במודעה

האם העולם הזה ( )1216 לא הפריז הפעם,
בטענה כי הבחורה העירוטה־למחצה שייכת
למודעה של חברה אמריקאית?

דוגמנית בר־צכי במודעה
כווצות קשה. הבחורה עומדת כאילו נפגעה
משיתוק.
(ג) מה פשר הבקבוקים המאגיים התלויים
בחוטים? אולי זאת הצגת הקוסם יוקי?
השחורה הבו(ד)
מה מסמלת הכפפה
לטת?
(ת) קשה להתרשם שפניה חדורות חן,
יופי, או אינטליגנציה.
ש. ריר, תל־אביב

פרס בבר־אילן

המודעה של ״הארטוג״
קשה לי לתאר חברה מסחרית שתעז
לשים תצלום כזה על מודעה של מוצריה —
אפילו בארצות־הברית.
אסתר אמונה, נתניה
לתשומת לבה של הקוראת אמונה, קטנת
האמונה — המודעה המקורית לחולצות
המפורסמות של חברת הארסוג (ראה תצלום).

קריאת ביניים

בנליוז האחרון של העולם הזה ()1216
כתוב, כי בתשובה לקריאת־ביניים שלי לגדעון
פט בקוננרם :״למה ירד מן הארץ?״
השיב הלה, כי עשה ואת כדי לפגוש אח
בני בניו־יורק.
ייתכן שמחמת הצורה הילדותית של
תשובתו — לא הבנתיה.
אם הכוונה היא לבר שבני השתלם בקליפורניה
בהנדסח־טכונות (מקצוע בו הוא
עובר עד היום הזה בארץ, במפעלים בעלי
חשיבות מיוחדת לפיתוחה) ,הריני לקבוע,
כי בני חש לחזור ארצה עם טיבצע־סיני —
עור לפני שגדעון פט ירד מן הארץ.
אברהם ארסט, ירושלים

דחילד, יא סידי

במכתבו ש? הקורא רני נבע (העולם הזה
,)1216 הופיעה המלה ״דחילק״ באות ק׳
בסוף.
דחיל חיא מלה ארטית־תלטודית ,״בדחי־לו
ורחיטו״ ,שפירושו יראת כבוד, חיבה
העולם הזה 1217

הרשו לי לשלוח מילות עידוד חמות
למנהיג החדש, תת־השר מר שמעון פרס,
על כי בלי מורא ובלי משוא־פנים, ואפילו
אחרי שעות העבודה, הוא נאנק ללא רתיעה
באותם המעיזים לסאב את אווירת היצירה
בארץ באמצעות פרי־עטם.
לא לחינם אתה עמל, מנהיג יקר. נדלים
בארץ צעירים המוכיחים שלא פסה הרוח
החלוצית. בתנופה הבאה מחדוות־יצירה
קונסטרוקטיבית, הסתערו באולם ההרצאות
על טיפוס חשוד אחר, שהציג עצמו בעתו-
נאי, ובלי ספק היה מסלף אחר־כד את
העקרונות הנעלים ש? ״הצנזורה וחופש ח-
עתונות״.
פ. ליבי, רחובות

אנטי־חסין
קראתי. קראתי את דבר העורר במדור
״קורא יקר״ (העולם
הזה )1216 ולמדתי.
למדתי על ״חסין
הערבי״ ,למדתי על
רבקה הפרוצה, ולמדתי
נם על עצמנו.
ובכז למדתי, שעל
אף ״מעמדה החברתי״
של רבקה הפרוצה
היהודיה, לא
שכחה זו את כבודה
העצמי והלאומי, ולא
הלכה שבי אחרי
״יופיו וכוח משיכתו״
של חסין. ואילו
לעומתה, ראיו

את חסין באור
שלילי ביותר. ראיכן־פורדו

שרברבז זה, הם
תהדר ביפי תארו, השפיל
לא רק את עצמו, כי אם את כל
החסינים באשר הם, בשוכחו את תורת
האיסלם ומצוות הקוראן, בבקשו אשה זרה
לו ולדתו. הכד ינהג לאומני, שהנו כה
קנאי ונאה לתורתו?
אמר שלום עליכם :״כל הטלאים רואה
האדם, פרט לטלאי עצמו ״.אולי איטרה זו
יפה גם לאותו ״הסח״ ,בטרם יכריז על
״מאבק״?
שלום בן־פורדו, ירושלים

קול המפרסם בע״מ

הספר שהרגיז נשים!

המהדורה הראשונה אזלה תוך שבועיים והופיעה המהדורה
השנייה של הרומן רב־המתח שעורר רוגז בחוג מסויים של נשים :

נ שים רעובות...
מאת אלי שגיא
והנה קטע מתוך מכתב של גברת אחת אל המחבר:
״אינני מאמינה כי במציאות ישנן נשים כאלה, כפי
שתארת בספרך. ואם הלכת בדרכו של הפילוסוף
אומו וינינגר, שמדבריו לקחת את המוטו לספר, הרי
לא הוא ולא אתה מכירים את נפשה של האשה
להשיג בכל דוכני הספדים
מחיר הספר 1.30ל״י

י א 2פי!נ

במדינה

• ההפוגה כפרשה תהיה זמנית וקצרה. אף אחד משני הצדדים
לא יפסיק את הוויכוח, אלא יעבירו כולו לידי דובריו בעתונים השונים. דוברים
אלה, שלא יציינו את מקור ידיעותיהם וטענותיהם, ידאגו לרתיחה מתמדת
מעל דפי העתונות ומאחורי הקלעים.

אפילו יצליח בן־גוריון להינצל מהתפטרות, לא יפסיק את

המאבק, אלא יחדש אותו בחריפות גדולה עוד יותר במישור המפלגתי. ביג׳י
הגיע לכלל מסקנה שהיתה זאת שטות מצדו להילחם גם בשותפיו בקואליציה
וגם ביריביו בספא״י. על כן ינסח עתה להבטיח הפסקת־אש בתוך הממשלה,
כדי לרכז •את כל הכוחות למלחמת הכרעה לחיסול לבון, נולדה, ספיר ועמיתיהם.
רק אס יצליח להשתלם באופן מוחלט על המפלגה, יגיע תור החשבון במישור
הממשלתי, במסע גדול לחיסול השותפים.

• מאבק גדול יתלקח בחרות סביב קביעת עמדה לגבי

הפרשה. בעוד שהחוגים הליברליים, ביניהם יוחנן באדר, אליעזר שוסטק,
שמשון יוניצ׳מן ואחרים, ידרשו בתוקף לתמוך בלבון כדי למגר את בן־גוריון,
הרי דווקא ותיקי האצ״ל בצמרת סבורים כ כמפלגת ימין אנטי-ערבית, על
התנועה לתת יד לקבוצת בן-גוריון־דיין־פרם, וכי השעה כשרה לקשור בפעם
הראשונה קשרים אמיצים עם צמרת השלטון. ההכרעה עדיין אינה ברורה, מאחר
שכמה מראשי התנועה, ביניהם איש האצ״ל אריה בן־אליעזר, לא קבעו עמדת
סופית לכאן או לכאן.

• על אך המאמץ לאיחודן מחדש של שתי מפלגות הש־מאל,
מסתמן ״ברוגז״ ביניהן, נם הוא על רקע הפרשה. ראשי מפ״ם

ס גו ר ת

רוח של אביב
מבחינה אחת היתד. ברכה רבה בפרשת-
לבון ובאיומי ראש־הממשלה לפרוש: הם
עוררו כוחות רדומים בציבור הישראלי,
אשר נראו כאילו מתו לפני תריסר שנים.
סטודנטים התכוננו לצעוד ברחובות למען
הדמוקרטיה. פרופסורים קמו ואמרו דברים
כדורבנות נגד הרודנות. נערות־זוהר החלו
קוראות מאמרים ארוכים ומשעממים. רוח
של אביב, של התעוררות אמיתית, אחזה
בארץ כולה.
גם חוש־ההומור הלאומי, שלא העז מעולם
לפלוש בפומבי למערכות המדיניות וה־בטחון,
התעורר לחיים. השבוע הפריח את
פרחו המלבב ביותר עד כה. היה זה כרוז
חתום בידי ״נאמני המפלגה״ ,שהופץ ברחובות
ירושלים. הוא פנה אל ״חבר המפלגה
ונאמן המדינה״ .היתד, זאת פארודיה מושלמת
על פולחן־האישיות של בן־גוריון.
שכיתות שכת ורעב. קרא הכרוז,
שהצחיק את הארץ כולה:
הזדעזענו למשמע דבריו של מזכיר הספ־

הצר\ז

סבורים כי על־ידי פירסום ראיונו ומאמרו של מאיר יערי, בהם קיבל על עצמו
חלק מן האשמה לפילוג, עשו את המוטל עליהם כדי לאחות את הקרע. הם
רוגזים על אחדות־העבודה שרא עשתה עדיין צעד מקביל להתפייסות, ורואים
בטכסיסיה האחרונים נסיון למנוע קילקול ללא״תקנה של יחסיה עם בן־גוריון.

• הסטודנטים של ד אוניברסיטה העברית בירושלים יערכו
הפגנת מחאה, בקשר לפרשת לבון. בעוד שמחאת האינטליגנציה על
סימני הדיקטאטורה של בן־גוריון נשארה עד כה מוגבלת להכרזות ולמינשרים,
מתכוונים הסטודנטים לתת לה בקרוב צביון המקובל יותר בין בני מעמדם בעולם
הרחב. המניע הישיר לקיום ההפגנה: סירובו של שמעון פרם להופיע בפני
פרלמנט הסטודנטים, אחרי שתחילה נתן את הסכמתו כדי להשתתף בדיון
פומבי על הנושא :״הפרשה: אות ׳אזעקה?״
• סוג אחר של הפגנות צפוי בגליל המערבי. יהיו אלה התושבים
הערביים של עכו, חיפה ורמלה אשר יפגינו ברחובות, נגד חוק ריכוז הקרקעות,
שעבר את קריאתו הראשונה בכנסת. בכפרים הערביים הופצו שמועות על
כוונה המסתתרת מאחורי החוק המוצע, לפיה יחוסלו כמה כפרים ערביים -
פארדיס, בית ג-אן ומרר — ואדמותיהם יועברו למינהל המקרקעין של
המדינה, לצרכי התיישבות יהודית. לפי שמועות אלה יועברו התושבים

.הערביים למקומות יישוב אחרים.

• תוך שבועות מעטים, יפתח משרד חדש של ״אל־על״
באמ רי קההדרו מי ת. יהיה זה מאמץ למצוא נוסעים בארצות אלה, עבור
מטוסי בריטניד, של אל־על, אשר יוצאו — כמיושנים — מקו ניו־יורק, עם

הפעלתם של מטוסי הסילון החדשים.

• עירית תל־אביב תפיק כקרוב סרט של 30 דקות, על ראש

העיר הראשון, מאיר דיזנגוף. בסרט זה ישובצו קטעי יומן ישנים,
שבעליהם דורשים עבורם סכומים גבוהים.

• הבחירות הכלליות של האיגוד הישראלי לשחמת בשבוע
הבא, יעמדו כסימן שי׳ כיבוש העמדות על־ידי הפועל. האיגוד,
שהצטיין עד עתה בהופעה בלתי פוליטית, עתיד להפיק סן השידוך תועלת
מרובה, שתתבטא בגישה בלתי־אמצעית לחלונות הגבוהים.

העם

לגה, החבר אלמוגי, על הסקת מסקנות
מצידו, באם ראש־הממשלה החבר ד. בן-
גוריון יפרוש.
חלחלה תוקפת אותנו למחשבה, כי גם
החבר אלמוגי יטוש אותנו. על סי נסמוך
ועל מה נישען? היאך נמצא דרכנו בלעדיו
— נציגם של אנשי־הרוח במפלגה?
התשוט ספינת המפלגה והמדינה ללא קברניט,
ואף ללא מצפן!
אסור, אסור שאסון כזה יתרחשנ
על כן נתגייס לפעולה — ומייד! ׳
הציפו את החבר אלמוגי במיברקי־תחנו־נים
לבל יעזבנו!
ארגנו משלחות, הכריזו שביתות־שבת ואף
שביתות־רעב, שגרו לו את נשותיכם ויל־דיכם,
עד לביטול רוע הגזירה.
המדינה בסכנה, המעמד בפני חדלון!
כולנו למערכה!
תופסק המלאכה, יושבתו החיים, אלמוגי
חייב להשאר! כי אס ילך גם הוא — מי
ישלח את המיברקיס לחבר בן־גוריון?!
עת לעשות!

פרשת אייכמאן
ג אסתטי
דובריה של ממשלת־ישראל וראש־ממ־שלתה
הצהירו לא אחת, כי מטרתו של
משפט אייכמאן אינה מצטמצמת בתחום
הענשת האיש בלבד. ערכו העיקרי הוא בכך,
שיביא לידיעת האנושות, בבירור, את ה־עת־ל
והפשעים שנעשו לעם היהודי, וישמש
מיפגן אזהרה מוסרי לשונאי ישראל בעולם.
למטרה זו מוכנה ממשלת־ישראל להסתכן
בהפיכת המשפט למשפס־ראוזה, להשקיע

מיליונים בהתקנת בנין מיוחד והקמת סגל
שומרים מיוחד לצורך המשפט! לאפשר למאות
עתונאים זרים להיות נוכחים במהלך
המשפט.
השבוע הסתבר שדווקא ממשלת־ישראל
היא המכשילה השגת מסרה זו, שהיא מעונינת
בה כל כך.
זכיון סודי. אחד מאמצעי ההסברה וה־פירסומת
המקובלים והנפוצים ביותר בעולם.
הוא האמצעי החזותי — הקולנוע והטלביזיה.
רשתות תחנות־הטלביזיה ויומני־הקולנוע
בעולם, מביאים אינפורמציה למיליונים
שאינם מקבלים אותה בדרך אחרת.
לכן היד, זה רק טבעי, שממשלת־ישראל
תדאג לכך שצלמי תחנות־ד,טלביזיה ויומני־הקולנוע,
יוכלו להסריט כל דקה במהלך משפטו
של אדולף אייכמאן. תחת זאת, כבר
כיום, חדשיים לפני המועד המשוער של
פתיחת המשפט, הודיעו הגדולות שבחברות
הטלביזיה ויומני־הקולנוע בעולם, שקרוב
לודאי שהן לא תצגנה כלל שום קטע מהמשפט
בתחנותיהן ויומניהן.
גרמה לכך גישה קטנונית, קצרת־רואי
ופרובינציאלית של האחראים לסידורי האינפורמציה
במשפט.
בסודי־סודות, ללא מיכרז וללא הודעה
פומבית אחרת, נמסרה הזכות הבלעדית לצילום
קולנועי במשפט אייכמאן לחברה
אמריקאית קטנה בשם קפיטול סיטי. זוהי
חברה בלתי ידועה, המקיימת כמה תחנות־רדיו
וטלביזיה בערי־השדה של ארצות־הברית,
אחת ממאות רבות כדוגמתה.
חברה זו התחייבה להסריט את כל מהלך
המשפט מתחילתו ועד סופו, לספק את
החומר המצולם לכל חברות הטלביזיה והקולנוע
בעולם, תמורת תשלום מצידן.
הפרת אמנת האו׳׳ם. כאשר חתמו
מומחי הממשלה על הסכם זה הם התעלמו
מכמה גורמים:
#חברת קפיטול-סים׳ התחייבה לצלם
את המשפט בשיטת וידיו־טיים. זוהי שיטה
חדישה של צילום על גבי סרט מגנטי.
המקליט בעת ובעונה אחת גם את התמונות
וגם את הקול. רק תחנות טלביזיה
מעטות בעולם מצוידות במתקנים המאפשרים
להן לשדר ישר מסרט הוידיו־טייס.
חברות שאין ברשותן ציוד כזה, תהיינה
נאלצות להפוך את הסרט הזה לסרט קולנוע
רגיל, תהליך ארוך, מסובך ויקר.
• תחנות־הטלביזיה ויומני־ד,קולנוע בעו לם
אינם מעונינים בשידור כל מהלך המשפט
מתחילתו ועד סופו. הם מעונינים בקטעי
השיא שבו• אולם לפי חישוביה של קפיטול
סיטי, תעלה הסרטת המשפט כמיליון ו־200
אלף דולר. בהתאם לזה היא חותמת את
החוזים עם החברות, דורשת סכומי ענק
עבור הזכות לקבל את כל צילומי המשפט.
היא אינה מוכנה לספק רק קטעים. חברות־הטלביזיה
הודיעו בפירוש שאינן מוכנות
לשלם סכומים אלה, לכן תוזתרנה על הצגת
המשפט בכלל.
למסריטים הישראליים, המייצגים את חברות
החוץ, חרה מאוד שהממשלה התקשרה
מאחורי גבם עם חברה זרה, שללה מהם
את אפשרות הצילום במשפט. כאשר פגו
לניצב יקותיאל קרן במשטרת־ישראל, שהוא
הרשות המוסמכת לגבי משפט אייכמאן,
הודיע הוא :״בית־המשפט אינו מוכן להרשות
ליותר מאשר צוזת אחד להימצא באולם
בית־המשפט.״
היתה זו טענה מגוחכת. שכן עד היום
טרם הורכב בית־המשפם שישפוט את
אייכמאן וממילא לא חיווה שום בית־משפט
את דעתו בענין.
כתגובה על החלטה זו החליטו המסריטים
מיים, שממשלת־ישראל מעונינת בצילומס.
הישראליים להחרים טקסים ומאורעות ושהם
הגישו תלונה לאיגוד הבינלאומי של
חברות־הטלביזיה ויומני־הקולנוע, שהודיע
כי יפנה לאונס״קו בתלונה על שממשלת־ישראל
הפרה, בהענקת זכיון פרטי לצילום
המשפט, את אמנת זכויות השגת האינפורמציה,
עליה חתמה באו״ם.
אולם הפגם האסתטי הגדול ביותר בפרשה
זו, היה קשור במנהלה של חברת קפיטול
סיטי, שקיבלה את הזכיון הבלעדי
והסודי לצילום משפט אייכמאן. שמו של
האיש — מילמון פרוכטמן. יהודי אמריקאי
שהיה תקופת מה בישראל, התגורר בקיבוץ,
ועזב את הארץ ערב מבצע סיני.
מילטון פרוכטמן הוא קרוב משפחה של
שר־המשפטים פנחס רוזן, האיש שבידי
משרדו מרוכז ניהול משפט אייכמאן.
למרות שאיש אינו חושד בשר־המשפטים
כי יש לו קשר להענקת הזכיון, יש פגם
גדול בעובדה שבזכיון כזה זכה, ללא
מכרז, דווקא קרוב משפחתו.
העולם הדה 1217

לפני חמש שנים בדיוק נתח ״העולם הזה־זבמעוכה-השבוע סיים אותה בית־המשפט

השער שעשה היסטוריה: גליון ״העולם הזה״
שמלאו לו בשבוע זה חמש שנים בדיוק.

זמן רב. קשה היה השבוע אף לעלות בזכרון את האווירה
הדון־קישוטית בה החל המאבק לפני חמש שנים.

כי משטרה כזאת הופכת בהכרח מכבש הסולל את הדרך
לדיקטטורה של הכוחות העומדים מאחוריה.

הכרזתי־מלחמה במזנון

שיחה כמשרד ביג׳י

ך* כרזת המלחמה באה במקום המתאים וברגע המתן
\ אים. היה זה בקיץ של שנת ,1955 כאשר סידרת
הגילויים של העולם הזה על מישטר הטירור החיפאי של
אבא חושי ויוסף אלמוגי הגיעה לשיאה. אלמונים הטילו
פצצות אל המערכת והדפוס של העולם הזה• בדפוס נפצע
פועל, התרסק קיר. במערכת הונחה פצצה רבת־עוצמה ליד
העמוד המרכזי של הבית, היתר. קוטלת עשר משפחות,
גברים, נשים וטף לולא חל קילקול בלתי־צפוי בנפץ•
האופוזיציה בכנסת הגישה הצעה־לסדר־היום על מקרים
אלה. הממשלה השיבה תשובה סתמית, הבטיחה חקירה
לגילוי הפושעים ומסירת תוצאותיה לכנסת( .עד היום לא
הובא איש לדין על פשע זה).
אחרי הח־יכוח נזדמנה פגישה מוזרה במזנון הכנסת. ליד
שולחן אחד ישבו עורכי העולם הזה. לשולחן סמוך הסבו
יחזקאל סהר, סגנו, עמוס בן־גוריון וכל צמרת המשטרה.
סהר הזמין אותי לגשת לשולחנו.

**רגע קבלת ההחלטה והכרזת המלחמה במיזנון
)2הכנסת, ועד לראשית החקירה השיטתית, חל עיכוב־מה.
בארץ החל מסע ההתרמה למען קרן המגן. בשבוע הראשון
של המסע, הקדיש העולם הזה מספר עמודים לאזרחים
הקטנים שנידבו את פרוטותיהם, טבעות־הנישואין שלהם
ומזכרותיהם המשפחתיות לרכישת נשק למדינתם.
למחרת הופעת העתון הזמין אחד מצעירי ביג׳י את
שלום כהן ללשכתו של דויד בן־גוריון, במשרד הבטחון
בקריה, כדי להציע לו נושא חדש לכתבה .״מדוע לא תכתבו
על אלה שאינם תורמים כסף לקרן המגן?* הציע האיש.
ובו במקום סיפק שמות של כמה אנשים, לדבריו ,״כדאי
להתעניין מניין בא הכסף שלהם, שאותו הם לא תורמים.״
היתד, זו התחלה של סידרה גדולה על משתמטי קרן
המג! .היא הקיפה את דרך ההתעשרות של לוייתני המשק
הישראלי. דובר בה על ספסרים שהתעשרו מע־סקות למען
(המשך בעמוד )8

הכיל, של(ג עו טר ח

1יג״׳מייזי״מי;גייי7־מי*׳*י6יי^#4ן£־*־

*-יגל*דג-י/י

*•,מיז8י .1 סזמר

>.חיני*׳-זמי

* ,גמ״* 1ז •זז-ייי׳ •

^־זי>ין׳^ 5מז 6ה?*מ י*״י*ו יד

אג* מאש•!

א״י׳דז*,-ג-.י,ז-זימיתזימ<
מז^עזדי8נ1׳ -ייי^י>1מי

,־*?מי^י ן ומ׳

ץ זוגג-׳,י־<ר>•ר*•^אתי ז

האשמה שאושרה סוף־סו?,על־ידי ביודהמשפט: כתם האישום של
זאב שטיינברג נגד יחזקאל סהר, שפורסם כגליון ״העולם הזה״ לפני

מאת

אודי אבנר׳
*ר שבס יעו? צדיק וקס, ורשעים ינשלו
ברעוז, בנפול אויבך אל תשמח, ובכשלו קל
יגל לבן

*** ני פסוקים אלה, מתוך משלי, עמדו השבוע לניגד
עיני חברי מערכת העולם הזה. הראשון כנבואה שהת־קי׳מה!
השני כעקרון מוסרי המקובל על המערכת מתמיד.
לא קל היה לעמוד בו. חמש שנים בדיוק אחרי שיצאה
המערכת למלחמה שנראתה חסרת־סיכויים, נגד צמרתה המושחתת
של משטרת ישראל, הטיל בית־המשפט המחוזי
בתל־אביב עונש מאסר וקנס על מי שעמד בראש הצמרת.
המיליונר יחזקאל סהר, המפקח הכללי של משטרת ישראל,
הורשע כעבריין פלילי.
אך נודע פסק־הדין ברחוב, לא חדל הטלפון מלצלצל במשרדי
המערכת. עשרות מבקרים, ביניהם אנשי־ציבור
ידועים, טרחו לבוא למערכת, למסור איחולים של מזל סוב.
ברחוב נעצרו חברי המערכת כל כמד, פסיעות על־ידי
מכרים, שלחצו את ידיהם בברכת ישר־כוח.
לא במקרה חל יום זד, תוך עיצומו של המאבק החמור
סביב הפרשה, בו נלחמה קבוצת בן־גוריון על עצם קיומה.
שני המאבקים לא היו קשורים זה בזה רק קשר אישי
ופוליטי. גם התפתחותם היתד, דומה. בשני המקרים היה
זה קומץ עורכי העולם הזה שפתח במאבק, לבדו נגד מנגנונים
שלטוניים אדירים. בשני המקרים נראו חברי מערכת
זאת תחילה כמטורפים, הסובלים משגעון־הרדיפה והחולמים
חלומות־בלהות. בשני המקרים הוכחו הגילויים הקודרים
ביותר של העולם הזה כאמת מעציבה, נתקבלו על־ידי דעת
הקהל ואושרו על־ידי מוסדות משפטיים ומדיניים.
בעוד המאבק הגדול נגד הדיקטטורה הזוחלת של נערי־החצר
הבן־גוריוניים טרם הוכרע השבוע סופית, הרי המאבק
נגד צמרת המשטרה הפך לנחלת ההיסטוריה. נצחון השבוע
רק אישר דברים שכל בר־דעת במדינה הסכים עמם מזה

ארבע שנים, בפברואר .1957 בותרת מוחצת זו, נגד מי שביהן אז
במפקח הכללי, נתנה לסהר אפשרו לתבענו למשפט של הוצאת דיבה.

בעומדי לידו התפתחה שיחה קצרה אך רבת־משמעות.
״אחרי שגמרתם את חושי,״ שאל ,״מי יהיה הקורבן הבא?״
עוד לפני שהספקתי לענות, התערב עמוס בן־גוריון,
כאילו בהלצה ,״עכשיו הוא יתחיל איתנו!״ אמר.
ידעתי שאין זו הלצה. גם אנשי המשטרה ידעו זאת,
כי בלי ספק כבר קיבלו את דו״ח ההאזנה לשיחות הטלפון
שלנו, בהן דובר על כוונותינו. הן לא היו פרי המקרה.
במרוצת עבודתנו על פרשות אחרות הגיעו לידינו מדי
פעם קטעי אינפורמציה, שכללו חשדות כבדים על מעשי
שחיתות אישית בצמרת המשטרה. אולם היססנו לנגוע בהם.
ידענו שתהיה זאת לא רק חקירה קשה ומסובכת, אלא גם
מלאכה מסוכנת, קריאת אתגר על אחד המנגנונים האדירים
ביותר במדינה. מה שינה׳ לפתע את דעתנו?
דקות מעטות אחרי התפוצץ הפצצה בדפוס שלנו, הגיע
למקום יחזקאל סהר. חוקרי המשטרה לא הספיקו עדיין
לפתוח בחקירה כלשהי. כתב למרחב, שהוא כיום שגריר
ישראל בליבריה, ניגש אל המפכ״ל .״מי עשה זאת, לדעתך?״
שאל. השיב יחזקאל סהר בלי רגע של היסוס :״אנשי
העולם הזח עצמם.״
באותו שבוע התקיימה ישיבת הממשלה. הפצצות הובאו
לדיון. הודיע שר־המשטרה, בכור שיטרית :״לדעת המפקח
הכללי, אנשי העולם הזח עצמם הניחו את הפצצות במשרדיהם.״
תשובה זו גרמה למהומה בישיבה, ולפי דרישת
כמה שרים (.שהודיעו לנו על־כך עוד באותו יום) נמחקה
התשובה מהפרוטוקול.
עתה הבינונו כי אין מיפלט מן המאבק. ידענו שראשי
המשטרה א־נם רק מושחתים אישית, אלא שהם מוכנים גם
לשקר, לזייף ולחסות על פושעים הפועלים בשליחות מנגנונים
ניסתרים. היינו משוכנעים כי מצב זה אינו רק סכנה
לעצמנו, אלא לכל אזרח חופשי במדינה.
* חקירת המעבדה של המשטרה הוכיחה לאחר מכן כי
קילקול זה לא תוכנן, מאחר שאי־אפשר היה לצפות לו
מראש. המשטרה העלימה מימצא מעבדתי זה מעיני הציבור,
כדי לחפות על מניחי הפצצה.

שער ״העולם הזה״ מיום ה־ 24 ביולי ,1957
למחרת פסק־הדץ של בית־המשפט המחוזי.

אתרי שרשרת שר מהלומות, הועמד בן־גוויון בבני ברירה אכזרית

נסעה

בדי

ך• יה זה הרגע הדרמאתי ביו תר, באמצע נ או מו של בן־גו ריון ב מרכז מפא״י. לפתע
/ /ן | נפתחה הדלת באולס־האסיפות של בי ת מפעל הפיס בתל־אביב, ובכניסה נראתה ד מו תו
של פנחס לבון. רחש־לחש עבר ב שו רות. ח ברי ה מרכז עצרו נ שימתם. לבון התיי שב באחת
ה שורו ת האחוריות. בן־גו ריון המ שיך בנאומו במילים אלד. תיאר סופר מעריב את שיא

המאורעות של השבוע, שאולי היה שיא הפרשו, כולו.
היה זה שבוע רע לדויד בן־גוריון. הוא התחיל בשורה של מהלומות רצופות, .כוחות
ביג׳י פתחו בנסיגה, עברו למנוסה מבוהלת, ולבסוף היו מוכנים להיכנע כניעה ללא־תנאי.
האיש אשר עוד לפני שבועיים נראה כאילו הגיע למרחק של צעד בלבד משלטון דיקטא־טורי
בלעדי, הפך בסוף השבוע עסקן מוכה, היה מוכן לחטוף כל טלאי כדי לכסות את
מערומי הפרסטיג׳ה שלו.
לא היה זה סוף המלחמה — אך היה זה סוף של סיבוב מכריע. בסיבוב זה ניצחה
הדמוקראטיה הישראלית נצחון מזהיר — נצחון שהפתיע את עצמה, הבהיל את אויביה.

״זהו סרטן:״

* 1ראשיתהש כו ע עוד נשם מסע־ההתעוררות של יוסף אלמוגי את נשימותיו האחרו־
^*!ות״-לא זה בלבד שכל השיטות החושיסטיות של אלמוגי לא הצליחו להביא ׳להתלהבות

כבוד

ציבורית לבן־גוריון, אלא שהצליח לעורר מתרדמתם את הדמוקראטים המהססים ביותר, להוכיח
להם כי אכן צפוייה סכנה מיידית וחמורה לחרות במדינה.
בן־גוריון וחבריו התכחשו למסע בפנים נבוכות. המהר׳׳ל החדש העמיד פנים כאילו אינו
מכיר את הגולם מחיפה.
אולם הנזק כבר נעשה. לפני שלושה שבועות יזמו אנשי־רוח פרו־לבוניים, לבקשתו של
זלמן ארן, גילוי־דעת ציבורי. בדי לאפשר ליכוד של כל אנשי הרוח של האוניברסיטה,
ניסחו את כרוזם בצורה כה מתונה, עד שבסוף לא היה ברור במה רצונם.
עתה, נוכח פולחן־האישיות הסטאליניסטי של אלמוגי והיומון הארץ, שקרא כמעט בגלוי
לדיקטאטורה של בן־גוריון, התעוררו אנשי־הרוח ליוזמה שניה, חריפה הרבה יותר. הם
ניסחו כרוז שפנה בגלוי נגד בן־גוריון, הגדיר את מאמציו כסכנה לדמוקראטיה הישראלית.
אחרי שפירסמוהו, מעל לרשימה רבת־רושם של פרופסורים ואנשי רוח אחרים, קראו
לאסיפה פומבית, חזרו על דבריהם בעל פה.
קרא דויד גולומב, בנו של המנהיג האגדתי של ההגנה, :אם בן־גוריון הולך לשדה־בוקר,
צריך להביא בחשבון את הצבא. צריך להביא בחשבון מרכזי כוח שירוצו לשדה־בוקר
ובחזרה. אני חושש מאוד לגורל הממשלה שתפעל אז!״
פחד גלוי זה מפני הסיכה צבאית של חסידי בן־גוריון עורר את ההיסטוריון בן־ששון
להזהיר מפני קיום מחתרת של נערי החצר :״מה שנעשה במטבחו של אליהו גולומב, הם
פשעים כשהם נעשים בשדה־בוקר ...דרך הכתיבה של הארץ הוא סימפטום למה שהביאה
הפרשה, זהו סרטן!׳׳

תיקו 18:18

ך * כרי אנשי״הרוח הנחיתו מכה מכרעת על נערי־החצר. הפגנה זו, בבואה אחרי
1יבול המאמרים של יום־הששי השחור בשבוע שעבר, הוכיחה בצורה חד־משמעית:
דעתם של טובי הוגי־הדעות ההגונים בארץ היא נגד דויד בן־גוריון. הודיע ניו־יורק טייסס
מתל־אביב, :׳הקהל בקולנוע מוחא כפיים ללבון יותר מאשר לבן־גוריון!׳׳
כמעט באותו זמן ירדה מהלומה שניה, חמורה עוד יותר. בתל־אביב התכנסה מזכירות
מפא״י — ובפעם הראשונה מאז ראשית הפרשה נערכה בה הצבעה ישירה, בן־גוריון נגד
לבון. נערי־החצר הציעו לתבוע את לבון לבדו לבירור, מתוך בטחון שלבון לא יסכים
לבירור כזה ויגורש מן המפלגה. אנשי לבון, לעומת זאת, הציעו לקרוא לבירור את כל
הנוגעים בפרשה•
כשנספרו הקולות, נדהמו חסידי האחד־בדורו. האיש ״שבלעדיו נדונה המדינה לכליון״
זכה במפלגה שלו רק למחצית הקולות. התוצאה היתד 18 ,נגד , 18 תיקו.
תוצאה מהממת. מזה שבועות חזר הארץ, עתון החצר של פרם, כמעט מדי יום ביומו
על אותה ידיעה: לבון גמור. הרוב הגדול של מפא״י יסלק אותו, כדי לפייס את בן־גוריון
הזועם. והנה נסתבר כי לבון רחוק מאוד מלהיות גמור.
לא רק הכמות קבעה. קבעה גם האיכות• נגד בן־גוריון התייצבו עתה כמה מן האישים
המרכזיים של מפא״י. פילוג מפא׳׳י על פי קודים אלה — מחצית נגד מחצית — היה
סותם את הגולל על המפלגה.
זה היה ברור לכל. ראשי מפא״י הם פוליטיקאים מקצועיים, על כן הסיקו מיד את

* 9נחם למדן לא היה יכול לענות על אוסף הטענות
24 וההשמצות שהיו כלולות בנאומו הגדול של דויד
בן־גוריון במרכז מפא״י, אותו כינה לבון בשם ״פאמפלט״״.
נאום־ד,תשובה הספונטאני שלו לא הוכן מראש אחרי קריאה
יסודית של דברי ביג׳י, לא יכול להזזת תשובה ממצה.
ואילו אחרי החלטת מרכז מפא״י, שהפסיק באופן שרירותי
את הוויכוח בנקודה זו, גם לא יכול ד,־ה לבון לפרסם
את תשובתו המפורטת.
אולם גם אזרח רגיל, שאין בידו האינפורמציה המיוחדת
המצויד, לבטח בידי לבון, כשר־ר,בטחון לשעבר, יכול
לעמוד בנקל על עשרות חצאי־האמיתות, ד,סילופים, עיוזתי־ההגיון
וההשמצות הכלולים בנאום ביג׳י.

שותפות עם זייפנים

^ ראש נאומו התלונן בן־גוריון׳כי
^ ש ל הציבור יודע סל מה מדובר״ .הא שכח להזכיר
כי הצנזורה, הכפופה לו אישית, היא המונעת בתדירות
מפני אזרחי ישראל לדעת את מהות עסק־הביש, הידועה
לכל ילד בחוץ־לארץ. שאר טענותיו עמדו על רמה דומה
של כנות. בין השאר:
9האישום שחברי ועדתיה שבע ה הס נ סי לי ם מוחלטים.
״לא היה לי כל ספק ביושרו ובתום־לבם של חברי הוועדה
— (אך) שיטת פעולת הוזעדה הביאה בהכרח לידי משוא־פנים,
עיוות־הדין וחצאי־אמת״ אם אנשים ישרי־לב מביאים
לעיודת־דין — הרי ההסבר היחיד הוא שהם מטומטמים.
9ציסוס מלא של מסקנות ועדת אול שן־דורי, כאסמכתא
לדבריו. אחרי שהוכח בעליל כי בפני ועדה זו הובאו
עדויות־שקר ומיסמכים מזוייפים, הרי עצב ההסתמכות על
מסקנותיה הוא מעשה של חוסר־ד,גינות. הוא גובל עם
שותסות־לעבירה — נסיון ליהנות ממלאכתם של המזייפים
והנשבעים־לשקר.
״ אין הרוב הגדול

הצדקת מינויו של ה שופט חיים כחן לוועדת־החקירה,

בניגוד לרצון לבון. גם הפעם לא הביא שום נימוק שיסביר
מדוע מינה מכל שופטי בית־המשפם העליון דודקא את
כהן, אותו הציע לבון בשעתו להדיח מתפקידו, ואשר
• באנגלית ובצרפתית
של כתב־ה שמצה.

כרוז או חו בו ת, לעתים ב מו בן

יי הוא מביט

בימי כהונתו כיועץ המשפטי היה ידוע כמשתף־הפעולה
הקרוב ביותר של ביג׳י.
העובדה שכהן הגיע בכל זאת למסקנות צודקות אמנם
מדברת בזכותו — אך אינה מצדיקה במאומה את בן־גוריון,
שאולי קיווה לתוצאה אחרת.
#הצדקת סירובו לטהר את ל בון, לפני התחלת המערכה,
אחרי שהוכח כי הקצין הבכיר הדיח קצין אחר לעדות־שקר
בפני ועדת אול שן־כהן .״אמרתי ללבון: אם אני אטהר אותך,

פירוש הדבר שאני מאשים את הקצין.״ אחרי גילוי עדות־השקר,
לא היתד, כל סיבה לכך ששר־הבטחון לא יאשים
את הקצין — אלא אם כן פחד מפני תגובתו( .בטענתו זו
הודה בן־גוריון, אגב, בפעם הראשונה שהוא גרם למערכה
הציבורית, ולא לבון)
׳ 9טרוניה מרה על כך שלבון הדליף שיחו ת פרטיו ת
לעתונות. היתד, זאת תלונה תמוהה מפני איש אשר עוזריו
אירגנו מנגנון שלם להדלפה יומיומית ושיטתית של ידיעות
סודיות. מנגנון זה, שזכה בחוגי העתונות לכינוי ״יונייטד
פרס״ ,ידוע לכל עתונאי בארץ• בניגוד לגילויי חסידי לבון,
לא נמחקו גילויי יונייטד פרם על־ידי הצנזורה, אשר בראשה
עומדים שר־ד,בטחון וסגנו.
9״אני מכיר (את) הצבא לא פחות מכל אחד מחברי
ועדת־השבעה, ואני יודע שלא י תכן כי קצין בכיר, בלי
הוראה מהרמטכ״ל, עשה דבר על דעת עצמו.״ אחרי שלבון
טוהר על־ידי ועדת־כהן וזעדת השבעה, הרי המסקנה המת
בקשת
מפסוק זד, הוא כי הקצין הבכיר קיבל הוראה
ממישהו אחר ולמעשה באים בחשבון רק שלושה אנשים:
האזרח בן־גוריון, הרמטכ״ל דאז, או מנהל משרד־הבטחון
דאז.
אולם עצם הפסוק כוזב לחלוטין. בימי כהונתו של דויד
בן־גוריון קרו מקרים רבים בהם ביצע הרמטכ״ל של אז,
משה דיין, פעולות שלא קיבל עליהן הוראה, או שחרגו
מן ההוראה שקיבל. כל ילד יודע זאת, וכל ילד יודע כי
ראשי מפא״י רצו לא פעם להדיחו מתפקידו. אך בכל
מקרה טען בן־גוריון בפני ועדת־החוץ־וד,בטחון שהוא אישר
את הפעולה, ושהוא מקבל עליה את האחריות.
9״ב מ שך שש שנות שרותו (לפני כ הונ ת לבון) ,היה
צח״ל נא מן בהחלט עלי שלא יע שה דבר על דעת עצמו,
ולא היה אף קצין בכיר אחד שיפעל ב לי הוראה אינני
יכול להעלות על דעתי שבז מן פרי שתי, בסוף ג 95ז, נ שתנה

הצבא לרעה.״ הסברה הרוזחת בציבור היא, כמובן, בדיוק
להיפך: שמשה דיין, שמעון פרס ואנשיהם דווקא נשארו
נאמנים לבן־גוריון, גם בזמן כהונת לבון. כל ההשתוללות
של מעשי־החבלה, זיופי המיסמכים, העלמת המיסמכים,
עדויות־השקר, קנוניות ואינטריגות, באה כדי לסלק את
לבון ולהחזיר את דויד בן־גוריון לכסאו. אנשיו באמת
״היו נאמנים עליו בהחלט״.

עסק־חביש השני

}}ץ או* טענותכיג׳ י אינן מפולפלות הרבה יותר. בין
9 /השאר:
׳ 9לבון הצדיק בשעתו את הפעולה בה נלכד (והתאבד)
אורי אילן, ואילו בעדותו בוועדת החוץ והבטחון ב־ 960ו
טען שהיתה ספשית ולא נעשתה על דעתו. זו טענה שטחית:
בן־גוריון עצמו נהג פעמים רבות לפי אותה שיטה עצמה,
הצדיק פומבית פעולה שלא הסכים עמה, ושבוצעה מבלי
שידע עליה. שום שר־בטחון אינו נוהג אחרת, אך כעבור
שנים, אחרי שפצעי המשפחות הגלידו מעט, מותר היה
ללבון לגלות את דעתו האמיתית.
׳ 9״מר לבון סיפר בוועדה כאילו מעשה הדומה לעסק־הביש
נעשה גם לפני בואו למשרד־הבטחון. זוהי עלילה
מרושעת״ .להיפך: זוהי אמת קדושה. בימי כהונתו של
דויד בן־גוריון כראש־הממשלה וכשר־הבטחון בוצעה פעולה
מסויימת, מזעזעת עד אין שיעור יותר מעסק־הביש המסו־יים,
בעלת אופי דומה, ובאמצעות מנגנון דומה. בעוד שעסק־הביש
המסויים היד, רק מטופש (ואילו הצליח, היה דויד
בן־גוריון הראשון שהיה מבקש לקבל את האחריות עליו),
הרי אותו מעשה גבל עם הפשע.
9לבון לא סיפר בשפת לממשלה את כל הנפשה במערכת
הבטחון. טענה מוזרה, כאשר היא יוצאת מפיו של אדם
שתיכנן במשך חודשים את מיבצע־סיני ביש־המזל מבלי
להודיע על כך לחברי ממשלתו, ישהקים כור אטומי בנגב
מבלי לגלות זאת לשרים.
׳ 9ועדת חבטחון, שלפניה אפשר היה לדבר מתוך
בטחון ני שום דבר לא יודלף היא עכשיו ועדת לכל
— חוץ לבטחון.״ ראש־ד,ממשלה שוכח כי קול ישראל,
הכפוף לו אישית, הקדיש מהדורת־חדשות שלמה לפירוט
עדותו הסודית של שמעון פרס בישיבה סודית של ועדת־

החוץ וד,בטחון.

לבון מרבו ־ וחברי מרכז מפא״ מקשיבים בדריכות ובחרוה לדברי הבום
המסקנה ההגיונית: אין אפשרות של הכרעה, דרושה פשרה. על כן הושגה תוך 24 שעות
פשרה שהשאירה את הכבשה שלמה, השביעה את הזאב לפחות למראית־עין.
שתי ההצעות אוחדו לאחת. הוסכם להעמיד את לבון לבירור, כפי שדרשו נערי־החצר.
יחד עם זה הוסכם להעמיד לבירור גם ״תופעות אחרות״ — היינו את יריביו. המזכירות
קיבלה פשרה זו ברוב גדול, נגד שני חסידי לבון (ששגו שגיאה טכסיסית, כי התנגדותם
עזרה לכתבלבי פרס לעורר את הרושם הכוזב כאילו ניצחו נערי־החצר) הפשרה סימלה
תזוזה גדולה לעבר לבון.

פגז עקר

הלומת חחצכעח כמזכירות, יחד עם מבול המאמרים למען לבון, התייצבות כל
המפלגות לצדו והופעת אנשי־הרוח, שיכנעה את בן־גוריון כי מערכתו הגיעה לכלל

משבר. כמו נפוליאון בווטרלו, הוא החליט לזרוק לתוך המאבק את העתודות האחרונות.
במקרה זה: את עצמו.
עד כה עמד בן־גוריון כאילו מהצד, הפעיל רק את מלחכי־פינכתו: תחילה פרס, אחר־כך
דיין, ולבסוף אלמוגי. טענותיו והשמצותיו הופצו על־ידי קול־ישראל, הארץ, וג׳רוסלם־פוסס.
עתה החליט ביג׳י כי עליו לקום במלוא שיעור קומתו, להתייצב לפני מפלגתו ולשכנע
אותה, בנאום מזהיר והיסטורי, להתלכד מאחוריו ולחסל את לבון במכה גדולה אחת.
לצורך זה בחר את הפורום של מרכז המפלגה — גוף גדול ובלתי־מגובש, שקל יותר
לכבשו בלהטוטים ריטוריים מאשר את הישיבות המצומצמות של המזכירות, המורכבת
מאנשי־מקצוע משופשפים ומנוסים.
הכל הוכן בקפדנות• ביג׳י כתב את נאומו, תיקן, כתב מחדש, ערך. התדפיס המשוכפל
נמסר לעתונאים לפני האסיפה. אותה שעה קיבלו עתונאי־החוץ תדפיס אנגלי, מתורגם היטב.
אך החל ביג׳י מדבר באסיפה הסגורה של המרכז, מאחורי חלונות סגוירם, וכבר
(המשך בעמוד )10

ישר בעיני ההיסטוריה!״
האמת הפשוטה היא, כמובן, שחברי הועדה הדליפו מה
שהדליפו מפני שסברו (בצדק) כי לכל העניין אין שום
קשר לבטחון, אלא לדמות המדינה. שום סוד בטחוני לא
הודלף, ולשוא מנסה בן־גוריון להעמיד את חברי הוועדה,
בני כל המפלגות, באור של בוגדים, המסכנים בזדון את
בטחון המדינה.
• לבון הציע לרמסכ״ל דאז, ולקצין הבכיר, לחסכים
ביניהם על נוסח משותף לעדות בפני ועזת אולשן־דורי.
אין זה גילוי חדש: הוא היה מונח לפני ועדת שבעת
השרים, שמצאה פה אחד כי לאור הידוע להם, מעשה זה של
לבון היה הגיוני במסיבות הנתונות. הדבר לא הפריע להם
לטהר את לבון.
כמה מן הטענות האלה הביא בך גוריון כמובאה ממכתב
שכתב לרוזן. כרגיל, שכח בן־גוריון כי גם לצד השני
יש העתקות ממכתביו. רוזן, הפייסני נדרך כלל, התרגז,
פירסם למחרת היום את הצד השני של חליפת המכתבים —
בו הסביר לבן־גוריון מדוע רוב טענותיו כוזבות ונובעות
מבורות בעניינים משפטיים.
ציטוט דברים קטועים, תוך השמטת הדברים הבלתי־רצויים,
הפך לשיטה אצל חסידי בן־גוריון. כך השמיט היא רץ
בשעתו ממכתבו של פנחס רוזן למערכת את המשפט
העיקרי, שטיהר את לבון*.

הזרזירים והעורב
וי שיא זעמו הגיע בן־גוריון בטענה כי לבון ״גייס״
/את כל אויבי מפא״י — חמת, מק״י, הכלליים, מס״ם,
אחדות־העבודה וכמה עתונים יומיים ושבועונים למלחמה.
אדם אחר יכול היה להתפתות לחשוב שאם עסקן מפא״יי
זוכה לאהדה בחוגים כה רחבים ושונים, ובקרב אנשים
בשבוע שעבר עשח הארץ מעשח חמור שבעתיים. חוא
העתיק מאמר אדוך של פרופסור אמריקאי, שסען כי
במדינות חדשות יכול להיות צורך במנהיג חזק ,״הירואי״.
הארץ הכתיר את המאמר בהקדמה שקישרה אותו בפירוש
סם הפרשה. אולם הוא מחק מתוכו קטע אחד, בו תזחיד
הפרופסור ספני סוג מסויים של מנהיגים, שאינם דסוקרא•
טייס, אלא מוטאליטארייס. הארץ חשש, בצדק, כי תיאור
המנהיג הדיקטאסורי ייראה בעיני קוראיו כתיאור מדוייק
של אופיו ומעשיו של בן־גוריון.

הגונים כה רבים, משמע שהוא מוכרח להיות הגון מאוד.
אולם ביג׳י רואה דודקא בגיוס כללי זה של כל מפלגות המדינה
(כולל מחצית מפלגתו שלו) סימן שלבון אינו צודק.
את תדפיס נאומו הכתיר בן־גוריון בכותרת ״האמת קודמת
לכל״ .אם אמנם תאמת קודמת לכל, מדוע אסור לחבר
מפא״י, המאמין כי הוא לוחם למען האמת, לזכות באהדת
חוגים מחוץ למפא״י?
אולם בן־גוריון עמד להרחיק לכת: בהביאו רשימה
ארוכה של עתונים, החל בתעולס חזה ומעריב, וכלה בחרות
ועל־המשמר, ניסה להוכיח שלבון לוחם במפא״י.
אולם בן־גוריון זכה לתמיכה מסויימת מחוץ לגבולות
מפא״י — תמיכה עליה נאמר ״לא לחינם הלך זרזיר אצל
העורב, אלא שהוא בן מינו.״
בעמדת בן־גוריון תומך, בכל האמצעים הכשרים והפסולים
עד להחריד, היומון הארץ. לבעל יומון זה, המיליונר גרשום
שוקן, יש רק אמביציה אחת בחיים — לשבור את ההסתדרות
הכללית של העובדים, אוחד. הוא שונא שינאה עיוורת
לצדו של שוקן התייצב אורי צבי גרינברג, פאשיסט
יהודי בהכרה מלאה, שתבע השבוע במאמר גלוי לפזר את
הכנסת, לשים קץ למישטר הדמוקראטי, לחולל הפיכה
צבאית ולכונן דיקטטורה של דויד בן־גוריון. באותה התלהבות
תומך בבן־גוריון ובנערי־החצר שלו הד״ר ישראל
(״אלדד״) שייב, אביר ״מלכות ישראל״ ,שהכריז זה מכבר
מלחמה על הדמוקראטיה, הסוציאליזם והתנועה החלוצית.
היתד. זאת רשימה הגיונית. בן־גוריון הסתיר בנאומו אחת
ממטרותיו — שבירת ההסתדרות ככוח עצמאי במדינה.
אולם הוא הכריז בפה מלא על מטרתו השניה: לשמור על
פולחן של ״בטחון״ ,שיתן בידי בעליו דיקסאטורה מושלמת.
לבון ״חילל את קדושת הבטחון״ (עמוד ,)12 בגלל ועדית־השבעה
״חולל דבר תבטחו!״ (עמוד .)13״אין פנחס לבון
כל־כך נאיבי לחשוב שהאדונים (יוחנן) באדר( ,משה) סנה
ממאיר) יערי ואחרים מתכוונים אן ורק (לפרס, זיין ובן-
גוריון) .יש לפנחס לבון די שכל לדעת, שהמלחמה שהוא
אירגן וגייס מתכוננתלחילולמערכתהבט ־
חון עמוד .)19
פסוק אחרון זה נקרא מן הכתוב, ולא נפלט מפיו ברגע
של חוסר־מחשבה. פירושו, בצורה שאינה נשמעת לשתי
פנים: אנשים כמו ד״ר יוחנן באדר ומאיר יערי הצטרפו
למערכת לבון מתוך מטרה ברורה לחולל את מערכת־

הבטחון, לפגוע בבטחון המדינה. מכאן מוביל רק צעד
להכרזה כי חרות ומפ״ם הן מפלגות־בוגדים, ושמקום
מנהיגיהן במחנה־ריכוז.

רק ״משפטית״!

ף לראייה ! ,בפעם חראשונח בקיום המדינה נקראה
| ישיבה סודית של הכנסת — לברר כיצד העיזח הממשלה,
לפי הצעת שר־חבטחון, למנות רסטכ״ל חדש.״
זהו, כמובן, שקר: הישיבה נקראה, לפי דרישת חרות,
לא כדי לדון במינוי הרמטכ״ל החדש, אלא לברר מדוע
התפטר הרמטכ״ל הקודם לפני סיום תקופת כהונתו. בעיניי
בן־גוריון גם זהו פשע: אין האזרח ואין נבחר העם רשאים
לדעת מה הסיבות שהמריצו את חיים לטקוב להתפטר (או
שהביאו בשעתו להתפטרותו של מרדכי מקלף).
סיכומו של בן־גוריון הוא, כמובן: דרושה ועדת־חקירה
משפטית. אין בכל הנאום הארוך אף נימוק אחד חדש מדוע
תעלה ועדה משפטית חדשה על ועדת־כהן (שהיתר, ועדה
משפטית) או על ועדת שבעת השרים, בני שש מפלגות —
כולל מפלגת ביג׳י עצמו. בן־גוריון אף לא ניסה לסתור
את דבריהם של רוזן ושאר המשפטנים, שהוכיחו לו בצורה
הגיונית כי ועדה משפטית, הכבולה על־ידי הפורמליות של
חוקי־הראיות, לעולם לא תוכל לחקור באותה יעילות כמו
ועדה חופשית של שרים, בעלי הבנה פוליטית וצבאית.
בן־גוריון גם לא הביא אף עובדה חדשה אחת שיש בה,
אפילו לדבריו שלו, לשפוך אור חדש כלשהו על עסק־הביש
הוא, לא ביקש אלא לסחוב את העובדות הישנות
והידועות דרך ועדה נוספת, מתוך תקווה קלושה שועדה
משפטית, המסוגלת לדון רק בראייות מובהקות, תגיע
למסקנה שאי־אפשר לדעת את האמת — וכך תבטל בעקיפין
את טיהור לבון.

כגוף שלישי

ן * כל 23 עמודי *,הנאום אין אף משפט אחד המעיד
* 2על דויד בן־גוריון כמו 5מילים המופיעות בעמוד האחרון.
בן־גוריון מדבר בו על עצמו — בגוף שלישי, כדרכם של
יוליוס קיסר ונפוליאון. קובע בן־גוריון, לגבי ״שר־הבטחון
הראשון והשלישי״:
״הוא מביט ישר בפני ההיסטוריה

סהר: הסוף
(המשך מעמוד )5
מערבת הבטחון, ואשר סירבו לתרום פרוטה
לקרן המגן, דובר בה על בעלי תעשיה,
שצברו מיליונים מאז קום המדינה, על אנשי
שוק שחור, על מבריחי מטבע ועמיתיהם.
בין השאר הועלו שמותיהם של שני אזרחים,
אשר עד אז לא הכירום בציבור. היו אלה
שלום ליגום ושייקה ירקוני.
משם הובילו החוטים את חוקרי העולם
הזה אל ידידיהם ושותפיהם של השניים.
במקום כבוד שכן סגן המפקח הכללי של
משטרת ישראל, עמוס בן־גוריון. חקירה
אחרת הובילה אל עיסקי המיליונים שפיתחה
משפחתו של המפקח הכללי עצמו, אחרי
שהבן עלה לגדולה במשטרה.
שעת השי״ן הגיעה ביום ה־ 18 בינואר
,1956 בדיוק לפני חמש שנים, עם הופעתו
של גליון העולם הזה ( )953 ברחובות תל־אביב.
על השער הצביעה יד מאשימה לעבר
יחזקאל סהר ועמוס בן־גוריון. הכותרת
הראשית :״האשמות נגד המשטרה — יחזקאל
סהר ועסקי משפחתו — עמוס בן-
גוריון ושותפו שייקר, ירקוני — מה התרחש
בוילה של ליגום? — בית המשפט העליון
בגנות המשטרה — מדוע שותק
שיטרית.״
הגילויים ירדו על הארץ כרעם. עוד באותו
יום אזל הגליון עד הטופס האחרון.
שבוע אחרי שבוע נמשכו הגילויים. פרשת
עמוס תפסה רק חלק בסידרה זו. עסקי
סהר נידונו בהרחבה, מעשי השחיתות של
כמה מן הקצינים הגבוהים האחרים תוארו
בפרוטרוט ונותחו. בגמר הסיבוב הראשון
היה דבר אחד בטוח: אי־אפשר היה לעבור
על הגילויים בשתיקה. אפילו שכידי־העט
של המשטרה לא הועילו.

2 0סיג ריו ת

5 0אג׳

המנוי -
סיג ל ת
תטיגגס ־,
111תרס

א 1ת 1בהסרת.

כתהצ עי רי םמח לי ט ה

ך * פו רנפל בישיבה חשאית. בין השאר
| 1נכחו עמום, משה דיין (אז הרמטכ״ל
של צה״ל) ,שמעון פרם, טדי קולק. הרכב
זה היה אחד הגילויים הראשונים להתגבשות
גוף חדש במדינה: קבוצת גערי־החצר של
ביג׳י, שסיימה כמה חודשים לפני כן בהצלחה
את הקנוניה המרופשת להדחת לבון.
גם פרס וגם דיין יעצו להתעלם מכל הגילויים.
אמר דיין :״תסתכלו על חושי.
הוא חכם. הוא לא הגיב על גילויי העולם
הזח, ולכן לא קרה לו מה שקרה לקסטנר.״
אולם עמום עמד תחת לחץ כבד (אם כי
אין הוכחה כי דויד בן־גוריון תבע ממנו
להגיש משפט).
סהר לא הגיש משפט. עמום החליט לפנות
לבית־המשפט. אולם עורן־־דץ זריז נתן
לו עצה מחוכמת: לא לתבוע לדין את העולם
הזה, שגילוייו היו פרי חקירה יסודית
ומוסמכת, אלא להגיש משפם נגד
גוף אחר, שגם הוא קישר אותו עם מעשה־שחיתות
.״הקהל הרחב,״ טען עורך־הדין,
״לא יבחין בהבדל. הוא ישמע כי עמוס בן־
גוריון הגיש משפט, וזה יספק אותו.״
כף הוכנסה למשחק קבוצה של סטודנטים
בעלי כוונות טובות אך חסרי נסיון
ציבורי. שורת המתנדבים, שהחלה את דרכה
כאגודה ללימוד עברית במעברות, בתמיכת
הסוכנות היהודית, הושפעה על־ידי האווירה
שנוצרה בארץ בעיקבות סידרות הגילויים
השונות של העולם הזה, החליטה
להקדיש אף היא תשומת־לב לטיהור צמרת
המדינה. היא פירסמח כמה חוברות־הסברה,
שהופצו בחוג מצומצם.
בחוברת שנשאה את השם סכנה אורבת
מבפנים נגעה השורה בקטע קצר, באנשים
שהוזכרו קודם לכן בסידרת העולם הזה
על משתמטי קרן המגן, שלום ליגום ושייקה
ירקוני. תוך כדי כך הוזכר עמום בן־גוריון.
עמום החליט לכוון את התקפתו לחזית
זו, אולי מתוך הרגשה כי זו החוליה החלשה.
אנשי שורת המתנדבים, שלא היו
מנוסים בניסוח קפדני, כללו בדבריהם כמה
מילים שמטבען אי־אפשר היה להוכיחן ב־בית־המשפט.
תחת להסתפק בקביעת העובדות
שסגן המפקח הכללי קיים מגע הדוק
עם חשוד בפרשת־שחיתות ממאירה, רמזה
החוברת של המתנדבים כי תיקו של שייקר,
אמנם נסגר כתוצאה ישירה מידידות זו.
מובן כי עמוס לא השאיר בתיק מיסמך
שיקשר בין ידידותו ובין סגירת התיק.
כך הוגש המשפט הגדול — לא נגד
העולם הזח, בעל התפוצה האדירה, על עשרות
האשמותיו החמורות נגד עמום אלא
נגד רמז דק אחד בחוברת בעלת תפוצה
מצומצמת.

_ ע דו ת ש הי א ״ ט רג די ה ״
^ ^ כי דז דין בארלהצ ^
ך* מ ה
^ עו שרותם למתנדבים. היה ברור לי
כי העולם הזח הוא צד סמוי במשפט —

מאחר שהקהל יראה בתוצאותיו אישור או
הפרכת הגילויים שלנו. לכן ניסיתי לשכנע
את ראשי שורת־המתנדבים למסור את המשפט
לידי פרקליט העולם הזה באותם הימים,
עורך־הדין שמואל תמיר.
תחילה היססו ואף סירבו, אולם לבסוף
נענו לבקשה — בתנאי שלא יהיה עורו־הדין
היחיד. כך הורכבה סוללה של שלושה
פרקליטים: תמיר, ארנולד אפלבוים ושלמה
תוסיה־כהן.
אחת העדויות המכריעות במשפט היתר.
זו של יחזקאל סהר. כשנחקר על־ידי תמיר,
נשבע סהר כי הוא מכיר את תיקו של
שייקר, ירקוני, ומתוך הכרה זו הוא קובע
כי שייקר, לא היה מעולם חשוד (״חם ושלום!״)
וכי שמו השתרבב לענין במקרה.
ממילא לא היה כל צורך בפרוטקציה של
עמוס או של פקודיו לטובת אדם החשוד בעבירה
פלילית (רמאות בכספי יהודים הרוגים
והברחת מטבע).
משפט עמוס התגלגל בערכאות המשפטיות.
בית־המשפט המחוזי עשה הכל כדי לטהר
את בנו של ראש הממשלה, אך הטיל דופי
כבד בכל שאר ראשי המשטרה, ובעיקר

סהר, אדי סלע, גבה ממנו עדות. על סמך
עדות זו אי־אפשר היה אפילד לחלום על
הגשת כתב־אישום רציני. לתביעה הכללית
לא הועברו אפילו מימצאי בית־המשפט העליון.
היועץ המשפטי התמרמר על כך
במיכתב סודי, אך קשה היה לתאר איך
יתגבר על ההכשלה הזדונית של קציני משטרה
בכירים. בדו״ת סודי אל שר־המשטרה
הודה היועץ המשפטי כי לא נותרה לו
ברירה אלא לוותר על האשמת סהר בסעיף
החמור של מתן עדות־שקר במזיד, ולהסתפק
בסעיף פשוט־חומרה של מתן עדות
שקר מתוך אי־זהירות.
ואז הסתבר כי המערכה של העולם הזה
בחינוך אזרחי נשאה פרי. אזרח קטן אחד
לא היה מוכן להשלים עם קנוניה שפלה זו.
הודות לאותו אזרח קטן הועברו דו״חות
סודיים אלה לידיעת מערכת העולם הזח.
פירסום סרטי הקנוניה לבזות את המשפט,
ולעשותו פלסתר, שינה את המצב. קנוניית
הקצינים התמוטטה. היועץ המשפטי הורה
לנהל את התביעה בכל חומרת הדין, ללא
כניעה למזימת הקצינים.
תובעת מוכשרת, סגנית פרקליט מחוז
תל־אביב, ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן, ניהלה
את התביעה בכשרון ובתקיפות. כל כשרונו
של הסניגור הוותיק (והיקר) יעקב שמשון
שפירא, בעצמו יועץ משפטי של הממשלה
לשעבר, לא הועילו. כאשר התכנסו השבוע
שלושת שופטי בית־המשפט המחוזי בתל-
אביב לקרוא את פסק־דינם, קבעו: סהר שיקר
ביודעין. תחת לשלחו לבית־הסוהר, פסקו
לו תשעה חדשי מאסר־על־תנאי, למשך
שנתיים, וקנס של 15 אלף לירות.
קבעו השופטים :״מעמדו של סחר נהרס.״

גבולות הרחמיס

^ פשר היה לרחם על יחזקאל סהר.

סהר -אחרי פסק־הדין
שייקח — חס ושלום!
בסהר עצמו. הוא כינה את עדותו בשם
״טרגדיה״.
בית־המשפט העליון, ששמע את עירעורם
הכפול של שני הצדדים, הפך את הקערה
על פיה, הרשיע את עמוס כמעט בכל הדברים
שיוחסו לו, הקטין עד למינימום את
הפיצויים שהוטלו על המתנדבים. תוך כדי
כך החמיר פי כמה את הקביעה לגבי סחר.
קבעו שלושת השופטים, בפסק־הדין שנוסח
על־ידי השופט העליון לנדוי :״סחר שיקר.״
פניה נוספת של עמוס למשפט חוזר נדחתה
בחודש האחרון בזילזול.
בינתיים סולק סהר מן המשטרה. לקראת
הבחירות לכנסת הרביעית הבינו ראשי־מפא״י
כי נוכחותו של סהר במטה הארצי
משחיר את פני השלטון כולו. תחתיו מונה
יוסף נחמיאס, אחד מידידיו הקרובים (ושכנו)
של שמעון פרם, איש משרד־הביטחון.
סהר נשלח, אחרי היסוסים רבים, לכהן
כשגריר בוינה, הנחשבת במשרדיהחוץ לבירה
בלתי־חשובה. אולם כאשר חרץ בית״
המשפט העליון את דינו וגינה את סהר
כשקרן, אי־אפשר היה לדרוש מן האוסטרים
להחזיק אצלם שגריר שהמוסד המשפטי העליון
של ארצו הגדירו כעבריין סלילי.
סהר שחזר ארצה דרש להעמידו לדין.

אזרח ק8זן ני 7ה
ך* שכונו חיה פשוט. הוא סמך על כך
| | שכל שותפיו לשעבר, אשר רובם מחזיקים
עדיין במשרות רמות במשטרה ובמנגנון
הממשלתי, יחסו עליו. אולי קיווה גם
כי התביעה הכללית תעשה את מלאכתה
רמיה, שלא תלחם ברצינות באדם ששיקר
למען בנו של ראש הממשלה. בשיטה המשפטית
הנהוגה בישראל, כמעט ואין אפשרות
לבית־משפט להרשיע עבריין אם התביעה
הכללית אינה פועלת נגדו כתיקונה.
וכך כמעט היד״ ידידו ופקודו לשעבר של

\ 4אפשר היה לטעון כי הי1רדר לדרגת
פושע פלילי מפאת טיפשותו. אפשר היה
לטעון כי לא היה אלא כלי־שרת קטן של
מנגנון דורסני ורומי, וכי סבר שהוא משרת
את דויד בן־גוריון.
אפשר היה גם לטעון כי הועלה כקורבן
על מזבח, כדי להציל את בנו של ראש־הממשלה.
והרי עמום בן־גוריון עצמו לא
התפטר, גם אחרי שנדחתה סוסית בקשתו
למשפט חוזר• ואילו ראש־הממשלה הקפיד
להזכיר את בנו באופן הפגנתי במעמד ה־בטחוני
העליון שהתקיים לפני שבוע, עת
התחלפו הרמטכ״לים של צה״ל. מדבריו
הסתבר כי בנו היה מליץ־היושר לחיים
לסקוב, היינו שהוא יועץ לשר־הבטחון.
כל אלה נקודות מקילות, כדי לרחם על
יחזקאל סהר. באופן אישי אני יכול לרחם
עליו. כשאר חברי מערכת העולם חזה,
לא שמחתי בנפול יחזקאל סהר, האיש שטעו
כי חברי ואני הנחנו פצצה והיינו מסוגלים
לרצח המוני לשם טכסים פרסומת
אולם דינה של המדינה אינו כדין הפרט.
כאשר המפקד הראשי של המשטרה _ האדם
שדברו יכול להמיט אסון על מאות
ואלפי אזרחים הנאשמים בעבירות — מסוגל
לשקר בבית המשפט, יש לרחם על המדינה,
ולא על השקרן.
אנו, אנשי המערכת, זוכרים עוד פרשה,
שצפה השבוע בזכרוננו. בשעת הכנת משפטי
של עמום בן־גוריון, החליט סהר לסלק
את קצין־ד,משטרה זאב שטיינברג, מתוך
חשד (כוזב) שהוא מוסר לנו אינפורמציה.
אילו הסתפק בהעברת הקצין לתפקיד נידח,
אפשר היה להבין, אם כי לא לסלוח. אילו
הדיחו, תוך שמירה על כבודו, אפשר היה
להבין, אם כי לא להצדיק. אך סחר חיקה
את ידידיו ממשרד־הכטחון, לגבי פנחס
לבון. הוא רצח את קורבנו בדיבה.
טען אז סהר, במיסמך שנמסר לפירסום
ברבים: שטיינברג התרועע עם זונות, קיבל
שוחד, התחבר עם אנשי העולם התחתון.
לולא חש העולם חזה להגנת הקורבן, יתכן
כי עד היום חיה נשאר שמו של זאב
שטיינברג, איש נשוי ואב לילדים, מוכתם
ובזוי. גם כך היה דרוש מאבק משפטי ארוך
ומייגע כדי להוכיח כי דברי המפקח הכללי
חיה שקר מתועב, וכי הקצין שטיינברג
מילא את תפקידו בכבוד.
שטיינברג, איש משטרה בדמו, נשאר
מודח. סהר יוצא עתה אף הוא לחיים
פרטיים( ,בניגוד לשטיינברג הוא מיליונר,
היכול לחיות חיים נוחים) .אולם הכתם
שהוא רצה להכתים בו את הקצין החף־
מפשע, רובץ עתה עליו.
״בנפול אויבך אל תשם ח, ובכשלו אל יגל
לבך:״ זה עקרון מוסרי נעלה. אולם כוחו
יפה רק כאשר הוא מחובר לפסוק הבא
אחריו :״אל תתחר במרעים, אל תקנא ברש עים
פי לא תהיח אחרית לרע, נר רשעים

מ פז מ נמק

הקונגרס צוחק
חהנחלה תישאר, אבל לא בדיוק
במדינה ציונות
הפשרה: עלה תאנה
אילו נכנס אדם זר׳ לאולם הענק של בניני
מאומת הירושלמי, שעות ספורות לפני
נעילת הקונגרס הציוני הכ״ה, בשבוע שעבר,
היה נתקל במחזה מוזר מאוד: צירי
הקונגרס, אוזניות לראשיהם, ישבו מול
במד, ריקה לחלוטין, צחקו צחוק אדיר,
אחדים מהם עד כדי דמעות.
לא נראתה לעין כל סיבה לעליזות זו.
למרות כל הנאומים וההחלטות המצלצלות,
הסתיים הקונגרס בכשלון מוחלט:
• המאמץ המייגע להרכיב את הנהלת
הסוכנות היהודית החדשה מקיר אל קיר
כדרישת נחום גולדמן, נשיאה הנמרץ של
ההסתדרות הציונית, לא נשא פרי!
<• לא נשא פרי אף המאמץ המייגע לא
פחות להרכיב את אותה ההנהלה, בגירסד,
מצומצמת (בלי חרות):
• מאידך, התרחבה התהום בין שתי
הקונפדרציות של ציוני אמריקה, על רקע
הבדלים אידיאולוגיים ,״מיקרוסקופיים׳ והבדלים
מפלגתיים ״טלסקופיים׳ ,כדברי
גולדמן עצמו.
סיבת צחוק הצירים לא היתד. קשורה

בקונגרס בכלל. באוזניות שלראשיהם נשמעו
התלוצצויות, בדיחות וחיקויים של נואמי הקונגרס.
המתבדחים: צוות המתרגמים ה־סימולטאניים,
אשר שכח לנתק את המיקרופונים.
אף לאחר שהבחינו המתרגמים בצחוק
הקהל לא נותקו המיקרופונים. להיפך,
הם המשיכו לבדר את הצירים, אשר אף
לא ידעו כי בישיבת הוועדה המתמדת, משבר
רדף משבר, וכי גולדמן עזב את הישיבה,
נסע למלונו.
״אמרתי להם כי אם עד חצות לא ירכיבו
את ההנהלה, אסתלק,״ הודיע. להפצרת מזכירתו
האדמונית, שישאר ויראה במה תסתיים
הישיבה, ענה :״אינני סקרן• אקרא
על כך בעתונים.״״
גולדמן מאיים. שעה וחצי בקע הצחוק
באולם. כאשר לא הצליח גולדמן, הצליח
קריין קול ישראל השמנמן והמזוקן, יוסף
רוזן: הוא איחד את כל המפלגות בגלי
צחוק אדיר• כאשר סחבוהו ידידיו לבמה
להשתחוות בפני הקהל, כמנהג כל שחקן,
נתקבל רוזן בתשואות, אשר לא נפלו מאותן
להן זכה בן־גוריון. אחדים אף רצו לפנות
אליו בבקשה שירכיב את ההנהלה.
צילצול פעמון צורם הפסיק את הצחוק,
הבריח את רוזן מן הבמה. ישיבת הועדה
המתמדת הסתיימה, ומאיר ארגוב עלה על
הדוכן, קרא בפני הצירים את נוסחת־הס־שרה
אשר ניסתה לשים עלה־תאנה על כשלון
הקונגרס :״הנהלת הסוכנות היהודית נשארה
בהרכב המפלגתי הישן, בעוד שעל הועד
הפועל של התנועה להיפגש לא יאוהר
מששה ימים אחרי יום העצמאות כדי לנסות
ולהרכיב הנהלה רחבה יותר.״ כלומר:
ההנהלה נשארה, אבל לא בדיוק.
הנוסחה סדנה לא כלפי הצירים, שחיו
מאשרים כל החלטה בשעה מאוחרת כל כך.
היא כתנה כלפי גולדמן, אשר אמר במפורש
כי לא יסכים להמשיך ולהיות נשיא
התנועה, אם ההנהלה תישאר בהרכבה הנוכחי.
מש שרת נעל את קונגרס בשירת
התקוח, נסע למלון המלך דויד, בירך את
גולדמן בשם הצירים על היבחרו מחדש
כנשיא, הודיע גם על החלטת הועדה. גולדמן
קיבל את הברכה, הצטדק על שנאלץ לעזוב
את הקונגרס משום שלא הרגיש בטוב. על
התפטרותו לא אמר דבר. השניים לחצו
ידיים, נפרדו בשביעות רצון.
הנשיא נשאר. היה זה אישור נוסף
לאי־נכונותו של גולדמן להיכנס לכל מאבק
העשוי לגרום לו אי־נוחיות. כדי להשתמט
מכך, היה מוכן לתתר אף על כבודו, להפר
את הבטחותיו•
ערב הקונגרס הודיע גולדמן למקורביו
כי יתפטר בהחלט, אם לא תצורף חרות
להנהלה. מפא״י התנגדה בתוקף פרט לשר
לוי אשכול) ,וחרות לא צורפה. לאחר מכן
איים גולדמן להתפטר אם לא תיבחר ההנהלה.
גם בפעם זו התפטר גולדמן מהתפטרותו.
הוא
נשאר.
דעות מחאה גרמנית
גולדמן איך להתפטר נזההתפטרות

הרמן דיטמר, מן העיר קלן בגרמניה
המערבית, שמת לקבל את מכתבו של ידידו
מישראל. כי דיטמר, גרמני נוצרי ואנטי־
(המשך בעמוד )10

!1 3 1 1 1 0
]1 3 0 1 1
קרס

בנה דיסקוגט
1לי שראל בע״מ י דחף הדרך לאושר — היופי
הדרך ליופי — עם רויאלויט,
קרם הפגים לפי ד״ר לברן, פריז. רויאלויט מכיל
ג׳לה רואיל, המגן על עורך ורקמותיו העדינות, מוגיע
התהוות קמטי פנים ומטהר גוון עורך על־ידי פעילות
מוגברת של מחזור הדם.

נ>ם ב7ן חפ1לן נה
חברת ״ ארקיע ״ מזמינה אותך
לחופשת החורף האידיאלית של השנה :
6ימים בא י לת, על חוף י ם ־ םוף.
במוטל ״טרום יקנה״ — 143ל״י
במלון ״חות אלמונ״ — 113ל״י(בחדרים)

— 107ל״י(בקמות)
פרטים והרשמה במשרדי ״ארקיע״
ובסוכנויות הנסיעות

וגם בחוף אלמוג
$דז,ד

העולם הזר 1217 .

ירח״י!
(ממשך מעמוד )7
הופיע הנאום ברחובות, בהוצאות מיוחדות של הצהרונים.
לא היה זה נאום שייכנס להיסטוריה כאחת היצירות הריטוריות ששינו את פני העולם.
מבחינה אמנותית, היה זה נאום חלש, ללא מיבנה, ללא חוט־שני הגיוני, ללא שיא וסיום.

בן־גוריון, שמעולם לא היה נואם מצטיין, לא עלה הפעם על עצמו.
מבחינה פוליטית היה זה נאום קטסטרופלי. תחת להבקיע בקעים בחזית יריביו, לסכסך
ביניהם, למשוך חלק מהם אליו ולבודד את לבון, הושג ההיפך. הוא דחף לזרועות לבון את
אחרוני המהססים, העליב במידה שודר, את לבון, את כל שרי־הממשלה (זולת נערי־החצר^
את מפלגות הקואליציה, את העתונות, את אנשי־הרוח ואת דעת־הקהל. מסתבר שכולם>
כולם מטומטמים, מרושעים ובלתי־הגונים, זולת דויד בן־גוריון לבדו ועבדיו הנרצעים.
אם אי־פעם יהיה דרוש לפרופסור לתורת הפוליטיקה המעשית דוגמה לנאום שאסור
למדינאי לנאמו, יטול לידיו נאום זה.
גם מבחינת החידוש שבו היה זה נאום בלתי־סנסציוני. ראש־הממשלה לא אמר בו שום
דבר חדש. הוא רק חזר, והפעם בשמו ועל אחריותו, את עשרות ההשמצות הבודדות
שהופרחו, בחודשים האחרונים, על־ידי השרות המסועף של ״יונייטד פרם״ .כך הוכח
כי הדברים שהוכתבו על־ידי שמעון פרס לכתבלביו, לא הומצאו על־ידו, אלא על־ידי ראש
הממשלה עצמו.

להכין נאום־תשובה ממצה ומוסמך. אדם אחר היה דוחה את תגובתו. אולם לבון חש כי
זהו הרגע: אסור לו להשאיר; לבן־גוריון את המילה האחרונה.
לבון, פולמוסאי מזהיר, סמך על עצמו, שיוכל לתת תשובה מוחצת גם בלי הכנה. מיד
כשסיים בידי את דבריו, ,הרים את ידו. לאלמוגי לא נותר אלא לתת. לו את רשות הדיבור.

החרטה גורלית
** צרפתים אומרים . :האדם הנעדר נשאר בלתי־צודק״ .אילו סיים בן־גוריון את
$ 1נאומו ורשות־הדבור היתח נמסרת למתווכחים, יתכן כי ביג׳י היה בכל זאת נוחל
את נצחונו, פשוט בלחץ בטחונו העצמי ונוכחותו המטילה אימה.
הדבר לא ניתן לו. כי בינתיים החליט פנחס לבון החלטה גורלית — אולי ההחלטה
החשובה ביותר של חייו. הוא הופיע באולם.
שעה קלה קודם לכן סיים את קריאת דברי בן־גוריון בצהרון. לא היתד, לו כל אפשרות

היה זה נאום מזהיר. כאשר נדפס למחרת
היום בעתונים, מתוך הדו״ח הסטנוגראפי,
נראה כמלאכת־מחשבת של בניין ותיכנון.
היתד, בו המזיגה הנכונה של להט ושל
הגיון, של תוקפנות והתאפקות. צעד אחרי
צעד לחץ ביג׳י אל הקיר. כאשר דיבר לבון
על הקצין ששינה את עדותו תחת לחץ מסתורי,
ניכרו בקהל סימנים של הזדעזעות
כנה. כאשר דיבר על דויד בן־גוריון, בלעג
צונן, הסתמנה האהדה בפני המאזינים.
לבון הביא לכמה גילויים. בין השאר:
• ההודעה כי בן־נוריון נזוכן היה להעיף
את הקצין הבכיר, בתנאי שלבון לא
ידרוש טיהור( .למחרת היום הכחיש זאת
בן־גוריון בשצף־קצף)
9שהקצין שהביא לו את ההוכחות על
הזיופים (ושנשלח אליו על־ידי פנחס ספיר)
טען לאחר תכן כאילו לבון הודח בפניו ב
היסח הדעת ונתן את ההוראה לעסק הביש,
״איך זה קורה, שראש הממשלה ושר הבט-
חון, שאדם הגון וטוב ושליח נאמן של ההגנה
וצר,״ל, שהשתתף בהרבה דברים מסוכנים
— מוסר עדות־כזב מטופשת כזו?
האם מרצונו הוא עשה זאת? מתוך ספורט?״
אחרי שינוי עדותה של המזכירה שביצעה
את הזיופים, הטיל גילוי זה אור נוסף על
חוסר־הערך במינוי ועדה משפטית שתדון
על־פי עדויות מסוג זה, של אנשים הכסופים
ללחץ אדיר.
• שסיסמכים אשר נגעו בפרשה, נעלמו
נזמשרד־הבטחון. היתד, זאת הודעה פומבית
ראשונה עלעובדה, שהיתה ידועה זה מכבר
ליודעי־דבר .״ניקו מחלקה מסויימת מהמ אות
מיבצעיות.״ עובדה זו, כמו כל שאר
העובדות על הזיופים ועדויות־השקר, היו
ידועות כבר בשנת — 1955 אך בן־גוריון
לא חקר אותן מעולם.
אי־אפשר היה להתנגד ללבון כאשר הכריז:
״אני מניח שאיש לא יגיד שקניתי את רוב
חברי הממשלה, חברי מפא״י, מפ״ם ואחדותהעבודה,
את שר־המשפטיס ואת היועץ המשפסי.
הס החליטו. הם שוכנעו מטיעוני והס הלכו בדרך שהלכו אני מצטער שראש הממשלה,
העמיד זאת כענין אישי שלו: הוא מול כל העובדות. אני מצטער על כן שהוא חפך עצמו
לצד, לצד הלוחם בכל האמצעים, ובכל הדרכים, ונגד כל המימצאים.״

פניה בחשאי

מנעו דחרונות

בנין מרכז מפא״י, בזמן הישיבה שנסתיימה בתיקו
ההיסטורי, אותה צילם צלם העולם הזה ממרחק ניכר.
מתוך התמונה הכללית הגדיל הצלם שני חלונות. בחלון העליון, משמאל, נראים ראשיהם
של חברי המזכירות, בחלון התחתון נראים רגליה של עובדת״הנקיון. עת הטיהור הגיעה.

109

ץ* שיצא כיג׳י מישיבת המרכז, היה ברור לו כי הפסיד את המערכה. העתודה האחרונה
בוזבזה, והיא לא השיגה נצחון מכריע ומיידי.
ביג׳י יכול היד. להתפטר בו במקום — אך הוא לא רצה להתפטר. הוא ביקש דרך לצאת
מן המבוי הסתום בו הכנים את עצמו. ואז בא לו רעיון: להניע בחשאי את הנשיא לפנות
אליו ואל הממשלה לד,שאר. כניעה לרצון הנשיא היתד, יותר מכובדת מכניעה לחבריו.
כך אורגנה פניית הנשיא, וישיבת הפיוס שערך הנשיא לביג׳י ולחברי ועדת־השבעד״
לולא יצאה היוזמה לכך ממשרדו של בן־גוריון, לא היה הנשיא מעז להתערב בפרשה.
אולם חברי הממשלה, אותם האשים בן־גוריון כמטומטמים, כמעוותי־דין וכשואפים
לחילול בטחון המדינה, לא היו מוכנים להקל על בן־גוריון את השיבה. עתה העמידו הם
תנאים: התכחשות פומבית מצד בן־גוריון לנאומו במרכז מפא״ה ויתור על ועדת־חקירה
משפטית, השלמה סופית עם מסקנות ועדת־השבעה כסוף פסוק בפרשה במישור הממשלתי.
בן־גוריון היד, מוכן להסכים גם לזה. המתוזכים כבר אצו רצו בדרכם כדי להשיג
נוסח־פשרה, שלא יבזה את בן־גוריון יותר מדי. בינתיים התכנסו מרכזי מפלגות הקואליציה,
חזרו במלים מוחצות על דרישתם לכניעתו של ביג׳י. אחרת, איימו, יתפטרו כולם כאחד.

בידי התפתל. בפניו היו רק שתי דרכים:
• להתפטר מיד, יחד עם נערי־החצר שלו מתוך תקוזה קלושה שיורשיו לא יוכלו
להתגבר על התוהו־ובוהו ויקראוהו חזרה לפי התנאים שלו.
• להיכנע בפרהסיה, לעיני כל העם והמפלגה, להידבק לכסאו. היתד, זאת גלולה מרה.
אולם כמה מיועציו יעצו לו לבלעה, מתוך חשבון כי יוכל לחדש את המערכה ביתר
שאת בחודש הבא, אחרי שתסיים ועדת־מפא״י את בירור ״התנהגותו של לבון״ ו״יתר
התופעות״ .אז, קיווה בן־גוריון, אולי יהיה המצב נוח יותר, והוא יוכל לעשות ביריביו
שפטים שישמשו לקח בהיסטוריה.
אפילו תקווה זו נראתה, השבוע, רחוקה מאד מהתגשמות.

במדינה
(המשך מעמוד )9
נאצי, מצא חובה לעצמו — כמו גרמנים
רבים אחרי המלחמה — להתייחם בידידות
מיוחדת למדינת היהודים, כדי לכפר על
עוונות עמו.
אולם כאשר לקח את המכתב לידו, נדהם.
אחרי בדיקה נוספת, נטל לידו גליון־נייר,
הכניסו למכונת־הכתיבה שלו, כתב את השורות
הבאות לידידו בישראל:
.יש לי אליך שאלה ביקורתית מאד. ביקורתית,
כי הדבר הרגיז אותי.
.ובכן: ישראל הרי מדינה חופשית. יש
לה ממשלה דמוקראטית, המושתתת על עקרונות
ההומאניזם. כך, על כל פנים, סיפרו
לי כאן. כך אמרו לי ישראלים. כך ראיתי
בטלביזיה המקומית, וכך הוסבר לי במשלחת
הישראלית׳ שם ביקרתי לא מכבר.
.והנה אני קובע׳ שיש אצלכם משהו כמו
צנזורה על מכתבים. אני משער כי זד, פירוש
הפתיחה הנוספת של המעטפה. הריני מצרף
בזה את המעטפה.
.אם השערתי נכונר״ אנא הסבר לי: מדוע
פותחים מכתבים פרטיים? מי נתן למי את
הזכות לכך? אם יש לך הזדמנות לדבר עם
בן־גוריון, עשה זאת בכל התוקף האפשרי.
זה מתחיל עם צנזורה בדואר, וזה נגמר עם
מכשירי־האזנה. ולבסוף בן־גוריון חדל להיות
בן, והופך אדולף*.
.ואנא, אל תספר לי שמדינתכם חיה במי
צב־מלחמה מתמיד, ושזה צורך של בטחון-
המדינה, ומה שעוד רגילים לספר במקרים
כאלה. אני נגד זה, ואני מגיש בזה את
מחאתי!״
חקלאות היכן חקו הכחול*
.קום התיצב בחלקת שדה שעורים, עוג
לך עוגה, ושטח תפילה כחוני המעגל: רבונו
של עולם, שלוש שנים דלות ולא די לך?״
לאחר שלוש שנות בצורת, נשמעה השבוע
עצה זו — כפי שנוסחה בעלונו של
קיבוץ להב — כתרופת־פלאים יחידה העשויה
להועיל.
צפונה לבאר־שבע, נשמעה המלה בצורת
לפחות מוגזמת. תושבי צפון הארץ וסביבות
תל־אביב הורגלו מחדש, בשבועות האחרונים,
לשטפונות ברחובות ולגשם ללא הפוגה.
הם אף לא תיארו לעצמם שבו בזמן שבתל-
אביב ירדו בשבוע שעבר 94,6מ״מ גשם,
ירדו בבאר־שבע 5,6מ״מ בלבד. מתחילת
העונה ועד עתה ירדו בתל־אביב 342מ״מ
ואילו בבאר־שבע ירדו 48,8מ״מ בלבד. גבעולי
החיטה והשעורה, שכמות מים כזו
אינה מספיקה להתפתחותם, נראים קטנים
וחלשים. כבר כיום ברור ש־ס /ס 50 לפחות
מהיבולים בנגב — אבדו.
תקוות ואכזבות. בשנותיה הראשונות
של המדינה האמינו כולם, שישנה אפשרות
ממשית לישוב הנגב כולו. הממוצע של
שלושים שנות משקעים (שנערך למעשה תיאורטית,
לפי השתאות) הראה בבאר־שבע
228מ״מ לשנה, משנת 1901 עד .1930
גבול הכדאיות של גידולי הפלחה ללא
השקייה הוא 200מ״מ לפחות. לפי חישובים
אלה כתנה ההתישבות החדשה לנגב.
אך הקו הכחול, המסמן במפות המיטאו־רולוגיות
את גבול 200ד,מ״מ — נע לאיטו
צפונה. כיום עובר קו זה בין עזה לחברון,
כשרובם הגדול של משקי הנגב נמצא על
גבול הכדאיות. הממוצע לשנים !931—60
הוא מאתיים מ״מ בבאר־שבע — ניראה שגם
ממוצעי זה עדיין אינו סופי: בשלש השנים
האחרונות ירדו בבאר־שבע כל שנה פחות
מ־ 170מ״מ.
בשנים האחרונות נעשו נסיונות לפתרון
הבעיה בעזרת גשם מלאכותי. בחורף 50־49
זרעו קרח יבש מעל לעננים. ההצלחה היתד,
קטנה יחסית והסיכום הרשמי לא הראה על
כדאיות בהמשך הנסיונות.
כל מי שהקשיב בשנה שעברה להודעות,
בתום מהדורות החדשות של קול ישראל,
שם לב להודעות שחזרו ונשנו כמעט מדי
ערב — .לאחראים על התנורים במשקים
השונים — להדליק את התנורים.״ אלה היו
נסיונות נוספים כהמטרת גשם מלאכותי.
תחילתם בחורף 51־ ,1950 בחפצי־בה ובס־רוד.
לאחר מכן פוזרו תנורים בכל הארץ,
ואף פותחה שיטה סטאטיסטית מיוחדת לב*
הכותב הגרמני סבר, כנראה, כי. בך׳
הוא שמו הפרטי של בן־גוריון.
העולם הזה 1217

דיקת יעילות השימוש בתנורים אלו. השימוש
בתנורים מתבסס על העובדה שהחומד
המאויד בהם (יודיד הכסף) גורם להתגבשות
המים בעננים, ולירידתם כטיפות ארצה. השנה
נפסקו הניסויים. כנראה שהשירות המי־טאורולוגי
לא ימשיך לנסותם — לפחות
עד סוף הסיכומים הססאטיסטיים.
תרופה לכאב ראש. הבעיות הכלכליות
שנוצרו עקב הבצורת דורשות פתרון.
הסובסידיות — המשמשות כיום מוצא —
מהוות כאב־ראש ולא תרופה ממשית. נוסף
על כך קיים איחור מתמיד בתשלום פיצויי
הבצורת, והדבר מעמיד את החקלאים באור
של מבקשי חסד.
ההצעה שהעלו לאחרונה כלכלנים נועזים
נתקלה בהתנגדות החקלאים. ההצעה: להקים
קרן ביטוח חקלאית, שכספיה יבואו מכים
החקלאים ומקופת המדינה. קרן כזו תצטרד
לפצות את החקלאים בשנות בצורת, על
חשבון שנות שפע יחסי. אך גזברי המשקים
חוששים שהדבר יביא לתשלום גבוה מצידם
ולהתחמקות מצד הממשלה, שבצורה זו
אף תתחמק מתשלום הסובסידיות.
כנגד הצעות אלה העלו משקי הנגב
הצעה משלהם: השוואת מחירי המים באיזורם
עם אלה שבצפון. אולם גם הצעה זו אינה
מזדהה עם הגיון כלכלי. ישנם ארבעה גורמים
קובעים בכלכלה חקלאית: קרקע, מים,
הון וידים עובדות. ייצור יעיל פירושו —
שימוש רב יחסית בגורם הזול. בדרום זול
גורם הקרקע אך יקר גורם המים. בצפון
המצב הפוך: המים זולים והקרקע יקרה.
השוואת מחירי המים תביא לביזבוזם. לא
יהיה שום גורם כלכלי שיכתיב למשק כמו
נירים, למשל, לא לגדל צמחים בזבזני־מים,
כמו אספסת. לשם השוואה: מחיר המים
באזור להב׳ כיום, הוא שבע אגורות למ״ק.
באיזור עמק הירדן המחיר הוא פחות מאגורה
למ״ק.
תן נשם ! בשבועות האחרונים הסתמן
מוצא, שיכול להתקבל על דעת כולם כפתרון
יסודי. זהו, בשפת הכלכלנים. ,פונקצית
הרוזחה החברתית.״* בחישוב כזה, אם ית־
* פונקצית הרווחה החברתית (800131
מ0ב101 זגו* 6־ )5*61*81 מתחשבת בעובדה שרוו־חתה
של חברה תלויה בגורמים שונים, מחם
כלכליים מהורים (הכנסה לאומית וחלוקתה)
ונוהם בסחוניים וחברתיים. כל הגורמים יחד
קובעים רווחה חברתית מסויימת. ההבדל
בין עקרון הפונקציה לבין סובסידיות רגילות
הוא בכך, שהסובסידיות נכנסות לתוך
מאזן המחירים ומשפיעות על רווחיו או הפסדיו
של החקלאי רק במידה קטנה ביותר.
׳התשלומים מחישובי הפונקציה צריכים להגיע
ישירות לידי החקלאי ולקבוע את רמת
חייו ורתחתו.

שר החקלאות דיין
עוד עסק־ביש

קבל, יובא בחשבון שלא גורמים כלכליים
בלבד קבעו את מיקומם של חקלאי
!הנגב. הוא יכיר גם בכך, שלצורך בטחונה
של תל־אביב, יש הכרח בקיומם של להב
ונתל־עוז, יכניס זאת לחישובי כוס הקפה
ברוול.
על פי ״פונקציות הרתחה״ ,תונהג השוזאה
יחסית של תנאי־החיים בנגב ובספר, עם
תנאי־החיים הממוצעים בארץ. בעזרת חישוב
מדויק של כמות המים שתגיע עם קו־הירדן
— אם וכאשר תגיע — וידיעה יותר מדו יקת
של המשקעים, ניתנת לקביעה כדאיותו
של כל משק ומשק. את ההפרש בין רמת
כדאיותו, לבין הממוצע הארצי, יקבל כל
משק בצורת מענק ישיר מאוצר המדינה.
בינתיים מרימים חקלאי הנגב את ראשם
מגבעולי החיטה הגמדיים, וזועקים לשמיים:
תן גשם!

כגמ״ם קצוצות

הכללי של משרד החקלאות, כי בעקבות
ההוראה יבוא עסק הביש.
הלולנים נאלצו לקנות את האספקה ללו־לים
בשוק הלא רשמי, לשלם במקום 160
לירות לטונה גרעינים 230 לירות לאותה
הטונה. הם החליטו כי מוטב להם לשבור
את הכלים, הוציאו כמויות עצומות של
ביצים ובשר לשוק. תרנגולת, שההוצאות
על גידולה היו עשר לירות, נמכרה בהרבה
פחות מחצי הסכום הזה. היצוא הופסק גם
הוא, כמעט כליל.
אולם מפקדי משרד החקלאות שכחו, תוך
כדי הכנת מבצע הקיצוץ, להודיע על כך
לבוני הלולים. בישובים החדשים הוצאו
מאות אלפי לירות על בניית סוללות ולולים
חדשים. כך נוצר המצב, שהמשקים הצעירים
מפגינים ודורשים תרנגולות, הלולנים הותיקים
מפגינים ודורשים שיקחו מהם את התרנגולות
— ולעקרת־הבית יש בחילה מרוב
תרנגולות וביצים.

עזזונווז

סערת פרשת־לבון הסיחה את תשומת
ליבו של האזרח הישראלי מעסק הביש הגדול
של המונימ״קר. בעת אחרת ובמדינה ״דק עובדות ו אחרת
•היה עסק זה מספיק כדי לשים קץ
למחרת ראש־השנה, לפני עשר שנים, נתלקריירה
של שר החקלאות. אולם פרשת -קבל במערכות בישראל חוזר כתוב במכונת
לבון הסיחה גם את הדעת מעסק ביש חמור כתיבה מקולקלת. בראש החוזר היתה ידיעה
עוד יותר: הפרשה המבולבלת של הביצים. על כך, שההסתדרות הכללית עומדת לעזוב
הבולבול החל כאשר התברר השנה לפתע, את האינטרנציונל המקצועי. במשך שלושה
כי ישראל מייצאת יותר מדי ביצים לחו״ל, וחצי חודשים שלאחר מכן הגיעו החוזרים
בכל יום. צורף אליהם מכתב, שהדגיש כי
מעל למיכסה שנקבעה לה על־ידי ממשלת
ארצות־הברית בלחץ מדינות השוק האירו הידיעות אינן לפרסום אלא לנסיון. סוכנות
פאי. מדינות אלה ראו בייצוא הישראלי תח חדשות ישראלית בלתי תלויה ניסתה את
רות בלתי הוגנת, מכיוון שהתרנגולות היש עצמה.
ראליות נהנו ממספוא וגרעינים אמריקאיים,
כתום תקופת הנסיון זכה חיים בלצן
שהוענקו חינם, והטילו לכן ביצים זולות ( )50 המייסד, העורך, המנהל, הכתב והטל־יותר.
הלול הישראלי היה מסוגל לספק פונאי הראשון, לקבל את חודת־דעתם של
הרבה למעלה מהמיכסה של 200 מיליון הביחבריו־למקצוע
במערכות העתונים. היא היצים
שנקבעה.
תד, קטלנית :״זה לא עברית. זה לא ידיעות.
בשנת האחרונה יוצאו 300 מיליון ביצים. למי זה נחוץ?״
המדינות החקלאיות של אירופה יצאו מקלי־את
הרגע בו כל אדם אחר היה מתיאש,
פתן וממשלת ארצות־הברית הודיעה לממ בחר בלצן להסתערות התאבדות. הוא הודיע
שלת ישראל שהעודף ירד מהמיכסה של לכל הלועגים כי מעתה והלאה יצטרכו
השנה הבאה. היה צורך בצימצום דרסטי לשלם עבור השרות — אחרת לא יקבלוהו.
של לול הישראלי.
כך קמה סוכנות החדשות הישראלית הבלתי
בהתאם למסורת המפורסמת של מפקדי תלויה, סוכנות עתי״ם (עתונות ישראלית
משרד החקלאות, לא נשמר הדבר בסוד. מאוגדת) .העתונים עוד לעגו קצת, אבל איש
הלולנים, שרק שנים אחדות קודם ידעו כי לא כפר בחשיבותה של הסוכנות הבלתי־הם
עושים מעשה חלוצי ועוזרים לכלכלת תלויה היחידה, מהולנד ועד אפריקה.
המדינה על־ידי כל ביצה שהם מפרישים
תחילה ;עבדו ללא תקציב. החליטו כי כל
ליצוא, שמעו בחלחלה על תכנית לקיצוץ עתון ישלם בדיוק את אותו הסכום, כדי
אכזרי בכנפיהם. נודע כי משרד החקלאות שלא יהיה עתון שמן ועתון רזה. מאחר של־יתיר
את ההדגרה רק בעונות מסוימות בש עתונים הקטנים גס לא היה כסף, לא קיבלו
נה, יאסור אותת ביתר הזמן.
שום עתו׳ן. בלצן נטל מחברת ועפרון והתמפגינים
כעד ונכד. השמועות לא חיל בעבודה.
סיפרו על שום הגבלה בהיקף ההדגרה,
לאט לאט הצטרפו כל העתונים. היו להם
שתורשה תוך פרק הזמן המותר על פי טענות שונות. אולם טענה אחת מעולם לא
החוק. הלולנים הסתערו על הביצים העזובות הושמעה על־ידי איש, ועל כך גאוות עובדי
במחסנים, גילגלו אותן ישר למדגרות, כדי עתי״ם ומנהלם. איש לא טען כי קיימת
להוציא משם רבבות חדשות של מטילות. אפלייה פוליטית במסירת הידיעות. בלצן,
משרד החקלאות נקט מיד בפעולת עונ המגדיר את עצמו כבלתי מפלגתי עד כדי
שין. הוא צימצם ללולנים החכמים את ה חולניות, העביר את השקפותיו ל־ 42 כתביו. י
מספוא והגרעינים, הורה למועצת הלול להו וידיעות כמו הידיעה הראשונה על ההסתדציא
את ההוראה הרשמית. כאשר חתם יושב־ רות איין מועברות יותר .״רק עובדות!״
ראש מועצת הלול, אברהם עופר, על ההוראה, קבע השבוע בלצן, כאשר חגג 10 שנים
לפני כחצי שנה, כבר ידע עופר, סגן המנהל
(המש[־ בעמוד )14

ניתוחים נלאסט״ם בישראל: מ׳ עובו אותם, רשם מה -מי עוש

אף חדש-תור

שניה, סבורים שהטבע קיפח אותם
בצורה זו או אחרת. היופי המושלם
חיה מאז ומעולם נושא הערצה של
האנושות. הוא שימש השראה לאמנים בכל
שטחי היצירה, הפך לסמל לא רק של שלימ
ו ת אסטתית, אלא לשלמות נפשית ורוחנית.
רק היהדות ניסתה ללמד את תורת ״שקר
החן והבל והיופי״ .כי יחד עם הערצת
היופי נולדה גם הקנאה. רק בודדים התברכו
בתכונות יופי מושלמות.
^ 1זה אתה קורא אף — זה צוק
סלע!״ קורא בלעג אחד מידידיו של
סירנו דה ברז׳ראק, בעל האף האגדי, במחזהו
של הצרפתי אדמונד רוסטנד (ראה
תמונה למעלה בה מגלם חוזה פרר את
דמותו ואפו של סירנו).
בגלל אפו סובל סירנו לאורך כל המחזה
צרות צרורות, שהגדולה בהן היא אי היענותה
של אהובת לבבו לאהבתו. אילו היה
סירנו חי במאה ה־ ,20 קרוב לודאי שלא
היה סובל בגלל יאפו, ואדמונד רוסטנד לא
יכול היה לחבר מחזה על עלילות האף.
הוא יכול היה להכנס בפשטות אל הרופא
המנתח הקרוב ביותר, שהיה מבצע באפו
ניתוח קל במשך שעה, וכעבור חודש לכל
היותר לא היה נשאר בפניו שום סימן שאי־פעם
היה לו אף אחר.
אין צורך באף ענקי כדוגמת זה של סירנו
דה ברז׳ראק, כדי לסבול בגללו. עובדה
היא שכל אדם שני כמעט, ובמיוחד כל אשה

בחברה המודרנית, בה הפך היופי לפולחן
המוני, הבא לידי ביטוי בבחירות מלכות־יופי
ובעבודת כוכבים קולנועית, מצביעים
חוקרי הנפש על תסביך, כמעט שיגרתי, אצל
אנשים הסבורים, שלו היתד, להם צורת
פנים שונה, היו מצליחים יותר גם בחייהם
החברתיים וגם בהתקדמותם הכלכלית.
במקרים פחות נפוצים, מתפתחים תסביכים
עמוקים יותר.
אלא שכיום אין דבר פשוט יותר מאשר
לתקן את צורת הפנים, ויחד עם זאת להיפטר
מתסביכים. הרפואה המודרנית הפכה
את הניתוח הפלסטי לאמצעי המוני, זול
יחסית ובטוח מבחינת תוצאותיו, ליפוי
צורתו החיצונית של האדם. באופן תיאורטי
יכול היום אדם לשנות את צורת
אפו, את בליטת אזניו, את מבנה עיניו,
צורת שפתיו ואף את המתיחות של עור
פניו, כרצונו, לפי בחירה. הוא יכול להזמין

לעצמו את הפרצוף עליו הוא חולם.

המלחמות עזרו להתפתחות
>* ניתוח ׳הפלסטי כמקצוע העומד
1 1בפני עצמו נולד רק בראשית המאה,
ב־ .1915 רק לפני 23 שנים נוסד בארצות־הברית
הארגון המקצועי הראשון של העוסקים
בענף רפואי זה. שתי מלחמות העולם
שהתחוללו במאה הנוכחית, קידמו את המקצוע
והפכו את הניתוחים הפלסטיים לתופעה
המונית, הנפוצה והולכת, יותר מאשר
בכל המאות שקדמו גם יחד.
כי עצם אפשרות הניתוח הפלסטי היתד,
ידועה כבר בימי הרומאים, שרופאיהם נהגו
להעביר פיסות עור ממקום אחד בגוף
למקום שני. הם עשו זאת לא כדי להעלות
את .-היופי, אלא כדי למנוע כיעור. למעשה,
עוסק עד היום רובו של ענף הניתוח
הפלסטי בחיסול פגמי כיעור. חלקי גוף
שנכוו, פצעי מלחמה ותאונות, ילדים שנולדו
עם שפת ארנבת שסועה או אצבעות
דבוקות ,־צלקות מלידה או כתוצאה ממחלת
— תיקונם של אלה היה מטרה בפני
הרופאים בכל הדורות שעה שפיתחו את
גאולה גיל, ששהתה מספר שנים 1
הניתוח הפלסטי.
הברית, חזרה משם מם צורת אף
תוך כדי כך הם למדו, שאפשר ורצוי
גם לשפר צורתם של בני־אדם נורמלים, ההבדל הקטן חולל בה שינוי ענק וחיא חפכת לי
לעזור לטבע במלאכת היצירה של אנושות
יפה יותר.
בארצות־המערב הניתוח הפלסטי הוא תו־

הזמות

וידו יה האישי שד אשת חברה רועה:
ך זם אחד נקלעה לידי תמונה ישנה שלי.
י התבוננתי בעצמי, ולפתע החלטתי שאינני
מוצאת תן בעיני. בהזדמנות, כשהייתי אצל
מץ קימור יהודי
הקוסמטיקאית שלי׳ שאלתי אותה בהיסח
הדעת אם גם היא רואה בפני את מה
ך* חלטתי שבמקום לשנות את אופיי
שאני רואה. היא החליטה שכן.
ואז כנראה קיבלתי את התסביך שלי, או ! 1בהתאם לצורת האף שלי, מוטב עבורי
יותר נכון התחלתי להבחין שהיה לי כזה. ועבור כל הסובבים אותי, לשנות את אפי
זה היה האף שלי. באותו זמן כבר היה בהתאם לאופיי.
תמיד ישנם כאלה השואלים :״איזו זכות
לי מושג־מד, על הענין שנקרא ניתוח פלסטי.
אבל תמיד חשבתי שזה נוגע למי שיש לו יש לאדם לשנות את אשר ניתן לו על־ידי
חטוטרת עקומה על האף. לי מעולם לא היה הטבע?״ לדעתי זה אבסורד. אנחנו, הנשים,
הולכות למספרה ומשנות את תסרוקתנו
דבר כזה. להיפר, היה לי אף שהמון אנשים
החליטו שהוא יפה. בעצם גם אני סברתי בהתאם למה שנראה בעיננו מתאים לגו.
כך. אלא שלפתע הבחנתי שאותו אף יפה נשים עם שיער חלק עושות סלסול תמידי,
ונשים בעלות שיער מתולתל מישרות ומחשלי
מנהל דו־קרב תמידי עם הפנים שלי.
הוא היה דמות בפגי עצמו, משהו שלגמרי ליקות את שערותיהן. אנחנו עושות מסג׳ים
כדי לשנות עגולים וקמורים משונים בגוף.
לא הולך עם הפנים יחד.
אנחנו מתלבשות ומכסות את גופנו הטבעי,
אז התחלתי בפעם הראשונה לעיין בע־בצורה
שתתאים להופעתנו. אנו מסתירות
תונים מצויירים על אפים. עד אז התיחסתי מצח גבוה בשיער, ומגביהות מצח נמוך
לאף כאל אבר שצריך להריח בו ולפעמים על ידי כובע. למה אין לנו הזכות להביע
לטפל בנזלת שבו. מכאן הוא הפך למשהו את חושנו זה לטעם מסוים גם על־ידי בחירת
שחושבים עליו. כל אף שראיתי אז בעתונים האף שלנו?
המצויירים מצא חן בעיני יותר מהאף שלי
כל דבר שאדם בוחר מייצג את טעמו,
עצמי.
ובהתאם לכך, את אופיו. כשאתה נכנס לבית,
כשהתחלתי לחשוב עליו, עלה׳ בדעתי הרי הריהוט, הספרית, התקליטיה וכל שאר
שאולי הוא מהווה את התשובה שניקרה
הדברים, מבהירים לך מיד את אופיו של
המון זמן במוחי. תמיד שאלתי את עצמי: האיש הגר במקום, ומיד ידוע לך מיהו.
למה כמעט כל אדם שאני פוגשת בו, קובע הדבר היחיד בחיינו שאין אנו מסוגלים
אחרי הכרות של כמה שעות :״בעצם ברגע לבחור, הוא בעצם הדבר שמייצג אותנו
הראשון שראיתיך, לגמרי לא חיבבתי אותך. יותר מכל — הפנים שלנו. אם הפנים האלה
עשית עלי רושם אגרסיבי. רק בהיכרות אינם מבטאים את אופיינו וטעמנו, הרי
שניה הגעתי למסקנה שאת דווקא שונה לח הדרך היחידה לביטוי האני האמיתי שלך
לוטין מהופעתו — הרבה יותר מעודנת, היא בכך, שאתה בוחר בעצמך את פניך.
עצורה וחביבה.״
הלכתי לרופא ושאלתי אותו אם יש בימשך
זמן רב, לפני שעלה בדעתי שהגורם כולתו לנתח את אפי בהתאם לבחירתי וקוי
לשאלות אלה הוא האף, ניסיתי לברר אם האופי שלי. החלטתי שמשהו באף שלי היה
זו צורת הלבוש שלי, או התנהגותי. הסתבר די בסדר. זה הקו היוני הישר שבו, וזה
שדווקא אלה לא עוררו שום ביקורת. להיפך י,
מתאים לאחד מקוי אופיי, שהיא תבונת
אלה יהם שעזרו להביא למחשבה שבעצם הדוגרי — ישר לענין. אף היתה באף זר,
אני שונה ממה שאני נראית, במבט ראשון. התקמרות יהודית, המעידה על גישה עקיפה
הגעתי למסקנה ששני אנשים יכולים ללבוש, לדברים. לכן בקשתי להוריד את הקימור
לעשות ולומר את אותם הדברים, ומשום 1הזה מהאף הישר.
מה יעשה כל אחד מהם רושם שונה. ואז
הרופא התפלא רק שלא עשיתי זאת מזמן.
ניצנץ במוחי רעיון — זה האף העושה את הוא צילם אותי בפרופיל ומלפנים, ושלח
זה. תפסתי. שיש לי אף שנראה אגרסיבי אותי הביתה. כשבאתי אליו בפעם הבאה,
ושמשום מה גורם לשינוי אופיי בעיני
הבריות.

12ט

היו התמונות מוכנת. הוא כיסה את תלקי
׳הפנים בניר שחור, והשאיר גלוי רק את
האף. גם את הגבנונית הקטנה על האף
כיסה, והראה לי כיצד יראה אפי אחרי
הניתוח.
במשך כמה ימים המשיר הרופא להתעמק
באף שלי. הוא היה מושיב אותי על כסא,
מתישב ממולי, וכמו בודהיסט בפגודה שלי,
היה יושב בלי נוע ומסתכל על פני במשך
חמש דקות.
מכל הניתוח ותוצאותיו, היו חמש דקות
אלה, במשך שלושה ימים, הסיוט הגדול
ביותר לגבי. אני לא יודעת אם מישהו מכם
יכול לשאת לשבת על כסא ללא נוע כשמישהו
מהפנט אותך ממול, ואתה אינך יודע
לאן להפנות את עיניך. אחרי סיוט קטן
פביולח, האצילה הספרדית שחפכה
ובלתי כואב זה, קבענו את יום הניתוח.
רונה למלכת הבלגים, עם נשואיהן
אומרים שהרופא המנתח, העושה את ד,ני -בודואן. לפני נשואיח עשתה פביולה, ניתוח פלסטי!
תוח הפלסטי, מוכרח להיות גם פסל. דבר
אחד שהתפללתי אליו בליבי היה׳ שרופאי
אינו פסל אבסטרקטי ובעל התקפות של אב־סטרקטיות
ברגע הלא נכון.

המונה

כמו פוסע חדש
יזתי את חפצי והלכתי לבית־מחו־

\ 1לים הפרטי, שם היה צריך להתבצע
הניתוח. הויכוח היחידי ביני לבין הרופא
היה על ההרדמה. הרופא טען שהמקרה שלי
הוא הניתוח הראשון שלו שביצע בהרדמה
מלאה. בדרך כלל נוהגים להרדים רק את
אזור האף. אולם בשום פנים לא הייתי
מוכנה להיות עדה לניתוח שנעשה על עצמי.
העמדתי את הרופא בפני הברירה :״או הרדמה
מליאה, או שאני נשארת לחיות גם
את המחצית השניה של חיי עם האף הטבעי
שלי.״
עד כמה שאני זוכרת נכנסתי לחדר הניתוח
בשעה ,11 כשאני כולי כמו מסננת
מרוב זריקות. התעוררתי בפעם הראשונה
בשעה שתיים. ראיתי זוג עיניים ענקיות
שהרטיבו את שפתי ונרדמתי שוב. התעוררתי
שוב בתשע וחצי בלילה, ואחות־לילד,
ישבה ליד מיטתי כל הלילה. היתד, לי הרגשה
די רעה. רציתי לה,רדם ולא להתעורר
ויאולט, אחת הספריות הידועות של
לעולם. הרופא טוען שההרגשה הרעה הזאת
החברה הגבוהה בתל־אביב, שינתה ז
היא תוצאת ההרדמה המליאה .״אם היינו את צורת אפה, ,דבר שחולל שינוי עצום בהופעתה הח

הספרית

אותם וכמה זה עולה?

פעה נפוצה מזה עשרות בשנים. הוא עבר
כבר מהתחום הרפואי הטהור לתחומם של
מכוני־היופי, המעסיקים רופאים מנתחים
במיוחד לצורך זה.
בישראל זוהי תופעה צעירה יחסית. עד
לפני 20 שנה היה רק רופא אחד שביצע
ניתוחי יופי ממש. הסיבה העקרית לכך
היתד. שתושבי הארץ לא האמינו ולא
ידעו שבארץ אפשר לבצע ניתוחים כאלה.
הם גם התבישו להופיע בפני ידידיהם עם
אף חדש. מי שכבר רצה לעשות ניתוח
פלסטי, היה נוסע לחו״ל, שוהה שם תקופה
ארוכה, מבצע את הניתוח וחוזר בתקרה
שמכריו לא יבחינו בשינוי.
רק במלחמת השחרור, כשלארץ הגיע
רופא־מנתח־פלסטי בעל נסיון, במטרה לבצע
ניתוחים פלסטיים אצל נפגעי מלחמת־העצ־מאות,
הוקמה לראשונה יחידת הניתוח הפלסטי•
בעקבותיה החלו רופאים נוספים
לעסוק בשטח זה בלבד.

נגד אף יהודי
^ יום מבוצעים?ישראל^עשרינללד
*ייי תוחים פלסטיים מדי חודש בשטח היופי
בלבד, מבלי לדבר על תיקוני פגמים בלתו
טבעיים. ברובם הם ניתוחי אף, ומיעוטם
תיקון אברים אחרים ומתיחת פנים, להסרת
קמטי זקנה או שקים מתחת לעיניים. חלק

זיוה לפני

זיוה שפיר־רודן, באחת התמונות הראשונות
שלה שהתפרסמו בארץ. היא היתה כבר
בתקופה ההיא נערת זוהר, אולם אפה הרחב פגם בשלימות יופיה.

מהלקוחות מגיע ישר לכתובות הרופאים,
אחרי שהם רואים את תוצאות הניתוח על
פני חבריהם. חלקם מגיע לרופאים באמצעות
מכוני יופי.
מכוני היופי אינם עושים בעצמם את
הניתוחים, אולם הם מיעצים ללקוחותיהם
מה ואיך לעשות. מכון היופי הפעיל ביותר

ן״קנית ל׳ פנים חדשות!־
עושים לך הרדמה חלקית,״ אמר ,״אין ספק
שהיית מרגישה טוב כבר כעבור שעה.״
למחרת אחרי הצהרים הרגשתי נפלא.
ביום השני כבר הורשיתי לעזוב את בית־החולים.
ניגשתי לראות את האף שלי. המראה
לא היה מעודד ביותר. אפי היה מכוסה
ברטיית גבס ועליו כמה סימני דם. מעל
הרטייה ראיתי כתמים כחולים ונפוחים.
עיני היו קטנות׳ והן עוד הלכו וקטנו מיום
ליום. באותו רגע יכולתי לקבל בשקט
את תפקיד פרנקנשטין. החלטתי לא להסתכל
על עצמי שבוע.
רציתי לחסוך לבני משפחתי את ההלם
שבעצם הניתוח ולא הודעתי להם דבר.
עברתי לגור בבית ידידים, ולמשפחתי אמרתי
שאני יוצאת לחופשה ארוכה. לידידי היה
ילד בן שנה. אחרי שסובב אותי חמש פעמים,
הגיע למסקנה שאני כלב ושיחק איתי
בהתאם לכך. הרגשתי קצת לא נוח לשבת
עם ידידי ליד שולחן אחד ולאכול עמם.
אולם על תגובות אנשים אחרים לא חשבתי,
לא היה איכפת לי. להיפך, אני קיויתי שיגיבו
איכשהו — אחרת סבלתי לשוא.
אני מרגישה גם כיום שהיתר, לי הזכות
המליאה לשנות את אפי. יש לי ידידה שכל
שבוע קונה כובע חדש וכל כובע נראה
שונה מהקודם. למה אסור לי לקנות אף
חדש ולהיראות שונה? אני משוכנעת כיום
שאני אשמור על אפי החדש כל חיי, הוא
פשוט מוצא חן בעיני. אבל אם ארצה בעוד
שנתיים באף אחר, אשנה אותו שוב, בדיוק
כמו שאני מוכנה לקנות בכל חודש שמלה
חדשה.
דומני שאין אשה שבתקופת חייה לא
שינתה לפחות שבע פעמים את תסרוקתה,
או את צבע שערה. היא עושה זאת לא
משום שתסרוקחה הקודמת לא התאימה לה,
אלא מפני שנמאסה לה. מדוע לא תשנה גם
את אפה במידה שנמאס לה ואינו מוצא חן
בעיניה?

הסבה על שיכון חדשי
ף* כשן* ש בו ע אחרי שהורידו מאפי
**את הגבס, היה אפי עדיין נורא נפוח
ולא רציתי להתבונן בו. החלטתי שיקח
חודש עד שאראה בעצמי ואראה לאחרים
את האבר החדש. אחרי כחודש חזרתי

הביתה• הורי ידעו שאני חוזרת אחרי חודש
חופשה מחוץ־לעיר. אמי קיבלה אותי בהתלהבות,
וקראה :״רואים שנחת, את נראית
נהדר, הרבה יותר יטה מכשיצאת.״ אבי
הגיש לי בירה ונקניקיות, וישב ופיטפט
איתי שעה ובכלל לא הרגיש בצורת אפי
החדשה.
עד שאחי׳ שידע על הניתוח, הוציא אותי
מהחדר וסיפר על כך לאבי. כשנכנסתי חזרה
לחדר, קרא אבי :״מה, השתגעת? מה פתאום?
אינני יכול להסתכל עליך. הקול קול
בתי והפנים לא שלה.״
זה ארך לו שבוע עד שהתרגל. הרופא,
שבאתי לבכות על צווארו על כך, הסביי
לי שזאת פשוט קינאה. הא הסביר :״אביך
יצר אותך, הוא עשה מה שעשה, לפתע
בא אדם אתר ושינה אותך.״
עד עכשיו׳ ששה שבועות אחרי הניתוח,
עדיין לא קיבל אפי את צורתו המושלמת.
כשאני רואה מכרים, אני מרגישה כמו מישהו
שמראה לידידים שיכון חדש ובלתי
מושלם, ומסביר להם :״כאן תהיה מרפסת,
פה ישברו קיר ופד, יהיה המטבח.״ אני
מסבירה :״פה יהיה יותר צר, פה עוד יש
נפיחות, הקצה יפול במידת מה.״
כשהתחלתי לצאת בין אנשים זה היה
משעשע נורא. המון אנשים פשוט חדלו ׳
להכיר אותי. הייתי משוכנעת שאני יכולה
להיכנס לחדר מלא אנשים ולרכל על עצמי,
ואיש לא ידע שאני נמצאת ביניהם.
אלה שמבחינים בשינוי שחל באפי׳ וכתוצאה
מכך בפני ובצוותי כולה, מסתכלים
עלי בחצי עין. אני נרד,גת לומר להם :״זאת
לא אשמתכם שאינכם מכירים אותי. קניתי
לי אף חדש.״ אני נוהגת להתלוצץ על חשבון
זה. יש אנשים שחושבים שלא נעים
לגלות לי שהם יודעים. אני עושה זאת במקומם.
במקום שיעשו זאת מאחורי גבי,
אני מקילה עליהם ומאפשרת להם להרגיש
נוח בחברתי.
הכי מוזר הוא שאני מרגישה שאנשים
התחילו להתיחס אלי פתאום אחרת. הרבה
אנשים מתחילים לחבב אותי ישר ממבט
ראשון. והאבסורד הוא שגם בטחוני העצמי
גדל עקב גישה זו של האנשים. אבל, בעצם,
זאת תעודת עניות לאנושות• .הרי נשארתי
אותו האדם. שום דבר בי לא השתנה.
ואף על פי כן, או לי...

עוד לפני שעברה לארצות־הברית, נותחה
זיוה בישראל על־ידי מנתח פלסטי, אשר
הצר את אפה, הישווה לו אופי עדין ביותר, שהלם את צורת פניה.

זיוה אחדי

בשטח זה הוא המכון התל־אביבי של האחיות
נינה,־בלה. הבלה שבאחיות, בלה
שאקי, שהיתר, עצמה אסיסטנטית למנתח
פלסטי בעת לימודיה בפאריס מספרת:
״משנה לשנה גדל זרם המבקשות לעשות
ניתוח פלסטי. אם לפני עשר שנים זה היה
אחד למאה היום זה אחד לחמישים. גברים
ישנם גם, אבל הרבה פחות. הצרה היא
שכאן עדיין מתביישים שיראו שעשו ניתוח
פלסטי. אשת מתביישת להודות שהיא עורה
לטבע, אלא רוצה שיאמרו שהיא נולדה
יפה• צריך לשם כך להמציא הרבה דברים
לנשים שלא רוצות שיכירו שביצעו ניתוח. יי־במקרה
כזה מציעים לצבוע את השיער, או ׳
להחליף תסרוקת. אז אנשים יחשבו ש־האשה
נעשתה יותר יפה בגלל הצבע או
התסרוקת ולא ישימו לב.״
לא מכבר ערך פסיכיאטור אמריקאי, ה־ד״ר
ויין ג׳יקובסון, מאוניברסיטת קליפורניה,
מחקר עבור אגודת המנתחים הפלסטיים
האמריקאית. במחקרו זה, ניסה למצוא את
המניעים המביאים נשים לביצוע ניתוח פלסטי
באפן. מסקנותיו היו מפתיעות. הוא גילה
שכמעט כל אלה מתוך מבצעות הניתוחים
הפלסטיים שהיו מתחת לגיל ,20 היו יהודיות.
שאיפתן לשינוי צורת האף, נבעה
בעיקר משאיפתן למנוע אפליה גזעית, בגלל
צורת האף היהודי.
אלה שהיו בגיל מ־ 21ל־ ,30 היו בעיקר
פרוטסטנטיות, שלרובן היתד, הצלחה מקצועית
בשטחי התעסקותן. הן ביקשו לשנות
את פניהן שעה שההצלחה במקצוען הנבחר
הבליטה את חוסר יכולתן הרגשית בעניני
חיזור ונשואין. לנשים מעל לגיל ,30 היה
בדרך כלל מניע אחיד: מאמץ לנישואין.
בישראל טרם נערך מחקר דומה על מניעי
הנשים המחליטות לבצע ניתוח פלסטי באפן.
אולם סקירה שטחית מוכיחה כי
המניע העיקרי הוא הרצון לנשואין• משום
כך מועט הוא אחוז הצעירות המבצעות
שינויי אף. רק בגיל מאוחר יותר, כאשר
הן נוחלות כמה אכזבות, ומגיעות משום
מה למסקנה כי דווקא צורתן החיצונית היא
המפריעה להן להשיג בעל, הן מחליטות על
צעד זה. כמו כן רב הוא מספר הנשים
שהתגרשו זה עתה או העומדות להתגרש,
הבוחרות לשפר את צורתן הטבעית. כאן
פועלת, נוטף למניע הנשואין, גם השאיפה
להתחיל חיים חדשים בפרצוף חדש.
רק בודדות הולכות אל הניתוח הפלסטי
כדי להראות פשוט יותר צעירות, בשאיפתה
הטבעית של כל אשה.

בה אפשר לעברו והחליטו לעשות זאת.
כי הקסם הגדול שבניתוח הפלסטי הוא
בעובדה שהוא קצר, אינו נמשך יותר
משעתיים, אינו מכאיב, אינו משאיר סימנים,
ומאפשר לעובר אותו להרגיש כאדם
חדש. וכל זה במחיר של כ־ 400ל״י.
ומה הן 400ל״י, בשביל אף חדש? !

בגליון הבא, המשך הסידרה:
איך עושים את זה? מה התוצאות?
ומה ההשפעות הנפשיות
של הניתוח הפלסטי?

בלי כאבים וסימנים

ס ו ח?—1וז0
ף* ין אלה שעברו עד כה את ניתוחי
^ היופי בישראל, יש נערות שחלמו לה־בחר
כמלכות־יופי, ואמנם בשנתיים האחרונות
נבחרו שתיים שתקנו את אפן כמל־כות־יופי,
אם כי לא בבחירה הגבוהה
ביותר. יש אמניות המרגישות את הצורך
לשינוי צורתן כדי לשפר את הופעתן בפני
קהל. יש כאלה שמתוך קרבתן ועסוקן
במקצועות הקוסמטיקה הבחינו ביתרונות
שהניתוח הפלסטי מסוגל להן ובקלות

בת המוחיג ״1:דיסז
ראש ממשלת ישראל, הנראית בתמונה בחברת
אמה פולה, היתר, מחלוצות הניתוחים
הפלסטיים בישראל ששינתה את צורת אפה.

במדינה
(המשך ססנזוד ) 11

למפעלו• .תפקידה של עתי״ם לא להוקיע,
לא להתריע — רק להודיע.״
חיפה תיקון טעות
כדרכם בכל יום שני בשבוע נאספו גם
הפעם חברי הנהלת עירית חיפה לדיון שיגרתי
קצר, בו הם מאשרים ״פה אחד״ הצעותיו
של אבא חושי. אלא שהשבוע לא
היתד, הישיבה שיגרתית כל עיקר. ראש
׳העיר נראה זועם, סר וזועף. לפתע׳ בלי
אומר ודברים, שלף את גליון הצופה, ציטט
ידיעה חתומה בידי כתב היומון הדתי בחיפה,
יהודה עזריאלי, ממנה משתמע כי כל
יום בו מופעלת הכרמלית גדל הגרעון
בקופת העיריה.
הרעים חושי, בפנותו אל איש המפלגה
הדתית הלאומית בהנהלת העיריה, ישראל
לבנון :״תרסנו את סופרכם, או שתסיקו
מסקנות ביחס לישיבתכם בקואליציה.״
מושי הוסיף ברוגז, כי אם יחזור אותו
סופר לחטוא, יסיק הוא את המסקנות. לבנון
התנצל, הבטיח לפעול לתיקון העוולה. אלא
שכאן קפץ רוגזו של משרתו הנאמן של
חושי, ח״כ יעקב כץ מסיעת פועלי אגודת
ישראל. הוא עלה אפילו על חושי, רמז
כי הדברים שיצאו מתחת ידו של כתב
הצופה לא פורסמו על דעת כותבם בלבד.
לבנון החוויר, חזר והתנצל ובלבד שלא
תאונה כל רעה לשותפותו בקואליציה. הוא
לא רק הבטיח. נאמן לדיברתו תבע את
יהודה עזריאלי לבירור, בו ידרוש ממנו
פיצוי נאות על ה״השמצה״ .הפיצוי: כתבה
שתוכיח את כדאיותה של כרסלית, ילדת
טיפוחיו היקרה של חושי.

ע\ק>ות
48 ייי
אגורות

פצועה לוי
עזה כמוות —
משפט מחיר שד ממש
״המקרה הזה הוא לא כל-כך איום
כמו אבל הוא שיקר ולגבי העונש אין
צורך להוסיף הרבה לאור המגמה שנסתמנה
בפסקי־הדין האחרונים,״ סיכם התובע במשפטו
של מטעוד קדר .״פה אין להטיל
קנס גבוה כמו מכיוון שהוא לא כמו
אחרים והוא תלוי בחסדי הזולת. הוא לא
אדם שהציבור בישראל ילמד ממנו איך
לנהוג.״
מסעוד קדר הואשם במתן עדות שקר,
לפני כשנה, בפני השופט המחוזי יוסף לם.
היה זה בעת בירור תביעה לפסול את הבחירות
לעירית רחובות, בגלל שוחד שניתן
לבוחרים על־ידי המפלגה הדתית־הלאו־מית.
קדר, שהצהיר תחילה כי קיבל כסף
עבור קולו וקול אשתו, שיקר בבית־המשפט
ולם ציודה להעמידו לדין על־כך.
באולמו של השופט מרדכי קנת, שהיה
יום קודם־לכן אב בית־הדין שגזר את
דינו של יחזקאל סהר (ראח מנזוד ,)5שררה
אוירה מתוחה. שני הצדדים ניסו ללמוד
מגזר־הדין הטרי. גם התובע עצמו, עורך־
הדין אהרון שדר, לא עשה השתאה בין
המקרים, טען כי המקרה הזד, אינו איום
כמו ...מבלי להזכיר את השם המפורש
של יחזקאל סהר.
מצידו, ביקש הסניגור שלמה כהן־צידון
להתחשב בכך, כי עתה היא עונת הקטיף,
העונה היחידה שבה עובד קדר ברציפות.
הוא הזכיר את גזר־הדין של סהר, שנדון
למאסר על תנאי, ביקש שלא לשלוח את
לקוחו למאסר ממש.
״הנאשם ייאסר ממש לששה שבועות,״
הדגיש קנת בגזר־דינו.
מלבד גזר־הדין החמור ריחפה עוד שאלה
באולם בית־המשפט. מדוע זה הביאו למשפט
רק את פועל הדחק העני, שקיבל את הלירות
העלובות עבור קולו, ולמה שכחו
להאשים ולהעניש את משלמי השוחד?
״אני רק שופט,״ קבע קנת ,״אני שופט
את מי שמביאים לי.״

הוכחה חיה
החלבן. מנחם זיכל עמד בפני השופט
ורעד. שמונה פעמים כבר הובא למשפט על
שמכר חלב ללא רשיון, וכל פעם שילם
קנס. אך הפעם שמע את התובע טוען בחריפות
בלתי רגילה. השוטר שייצג את התביעה
הסביר לשופט את הנזקים העלולים להיגרם
לבריאות הציבור אם אנשים שאינם מקפידים
על נקיון המזון ימכרוהו לאזרחים
תמימים.
זיכל התכתץ, כשנת עליו מבטו של השופט
ישראל דב זוהר .״הנאשם הופיע

פועל דקה אהבה בבית־המשפט בבגדים מזוהמים. לכן מתקבל
על הדעת שהוא מחלק חלב בבגדים מזוהמים
עוד יותר,״ קבע השופט ופסק :״שבועיים
מאסר על תנאי, למשך שנתיים.״

דרכי חיים
אהבה יאסודה
לדקירות הסכין שדקר השבוע אליהו לוי
( )21 את אחותו שרה 17 היתד, מטרה
ברוחה: להפסיק את קשריה עם הצעיר
הערבי יוסף דקה 20 שכן יפואי.
הידידות של השכנים הצעירים נשמרה
בסוד למעלה משנתים עד אותו יום מר,
בחנוכה השניה, כשהלך הזוג לקולנוע בצפון
תל־אביב. בלי להבחין בשום אדם מוכר,
נפרדו השניים לאחר הסרט, במרחק ניכר
משכונתם, סחנה ב׳ .למחרת איים אבי הנערה
על אמו של יוסוף :״שמי לא אבו־אליהו
אם לא אהרוג את בנך!״
משפחת לוי שלחה את שרד לקרובים
בבית־שאן׳ וכשהפרשה נראתה כגמורה, קיבל
יוסוף מכתב :״אני חוזרת למרות האיומים.״
עוד באותו לילה הופיעה שרה בביתו.
למחרת, לפי הצעתו של יוסף, התיצבה
במשטרה, סיפרה שם על אהבתה, על רצונה
להתחתן ועל איומי המשפחה. השוטרים
נתנו לה הזמנה עבור חתנה המיועד, ומשזה
הופיע במשטרה מצא את עצמו עצור, מובא
לבית משפט, מואשם באונם ונעצר ל־>!1
יום.
אחרי המעצר שוחרר יוסף בערבות אביו
ולהפתעתו פגש בביתו את שרה .״אבי גירש
אותי ואמר לי ללכת לבעלי,״ הסבירה. גם
בשלב זה נראתה הפרשה גמורה. הזוג
הצעיר׳ שלא חלם אף פעם להעזר במשפחת
לוי, התחיל לתכנן את חייו .״קניתי לה
בגדים ושעון, הוצאתי 300ל״י,״ סיפר הבחור
.״אני לא עובדת, כי יוסף אמר שאשר,
לא צריכה לעבוד,״ הוסיפה חברתו.
לא שווה כדור 1סיום כזה לא נראה
למשפחת לוי. בשלב הראשון הופיע האב
בביתו של יוסף דרש כסף עבור הבת,
(חמשן בטנווד )18
הפועם חזה 1217

גשם, שלג, רוח קרררר /הכל סגור ומסוגר
/אין קפה, אין כסית, ולא בר /לעזאזל,
חוזרים לעין הוד — הכפר.
מה יש דן, רק לך מותר?

זחיפאיות בלבד

( )1217/75 אינו רוצה שתחשדו בו חלילה
שהוא ירושלמי. ואם הוא מתגורר
בירושלים, אין זאת אלא משום שהוא
עד שלא הפכתי את הקור לתחביב, סבלתי נזמנו קשות.
אבל עכ שיו שנינו מרוצים י— גם אני וגם הקור.

( ) 1217/68 בן ,17 טוען ש בי רו ש לי ס ^ ארל ^ ר לו ח ^
גם משעמם נורא. לקולנוע נמאס כבר ללכת, כרטיסי תיאט־רון
עולים ביוקר, את מבינה, כך שאם את מוכנה להסתפק
בחברתו, ואין ספק שזר, הרבה, אני בטוחה, הרי כל מה
שנותר לך לעשות הוא לכתוב אליו. אגב, אינך חייבת
להיות יפהפיה, הוא מוכן להסתפק גם בסימפטית.
בחור צנוע, לכל הדעות.

על פרשת דרכים
גם ( )1217/69 בת ,17 תלמידת בית־ספר חקלאי —
וקשה לה להחליט אם לצאת לגרעין, לצאת לצבא, או להמשיך
בלימודים מסיבה זו אני כותבת לך, רותי,
ומבקשת לקשר אותי עם מישהו שעמד בפני אותה בעיה,
ורצוי מסביבות חיפה.״
והרי נאמר כבר :״אין חכם כבעל נסיון.״

גובה: מטר שמונים

עוד שתיים כנ״ל 1217/78.אלא שבשביל לכתוב
אליהן, עליכם להצטייד במטר שמונים גובה, וקצת
סבלנות.

אוהבות לצנוח

אף פעם לא יכול תי להבין כיצד זח אותו שלימזל שלא
היה מספיק טוב לני שואין, הפך לאב של הבן ה מצ טיין ביותר
בבית־ספרו.

תארו לעצמכם מה כבר יכולות שלוש נערות חיפאיות
בגיל הטפש־עשרה לבקש• לא נכון! אבל גם לא טעיתם
הרבה. ולמה דווקא צנחנים? מפני ש מילדות בבר
אהבנו לצנוח מכל מיני מקומות. החל מהמיטה, ומקוות
שזה יגמר באווירון.״
עכשיו אתם מבינים? יפה. ובכן, אס אתיז שלושה צנחנים
(רצוי משוחררים) המוכנים לתת ל־( )1217/79 פרק
בצניחה, למה שלא תכתבו אליהן? יכול להיות נחמד,
באמת.

מחפש את העזר

כן, אלוהים מצא לאדם עזר כנגדו, ואני רוצה
שתסייעו לי למצוא את העזר כנגדי,״ כותב (.)1217/71
אולי תגלה לי ידידי הצעיר ( )17 היכן היית אתה,
כשאלוהים חילק את העזר? מכל מקום אתה צודק כשאתה
אומר שמחובתי לעזור לך. ואין זאת רק חובה, גם
תענוג.
ובכן, על ד,״עזר״ להיות תלמידה, כי ״אני תלמיד די
,טוב, עם ובלי מרכאות״ .עליה להיות ענתה ולא סנובית.
והעיקר, זה בת האיכר, כלומר שלא תהיה שמנה, כי
״אני אלרגי לשמנות.״
אז אחרי שירדנו לסוף דעתך, אבקשך להתאזר קצת
בסבלנות, ואין ספק שתקבל את מה שמגיע לך — בדואר.

נשמע מפי אשה, אחרי הרצאה על הפ סיכולוגיה של
הילז :״איזה ביז בוז ז מן זה היה, יאם כי אני מוכרחה
להודות שהיתה ז ו הרצאה חינו כי ת

מבוקשת שותפה

עד כה, הסתפק ( )1217/80 בקריאת המכתבים המתפרסמים
במדור זה, אבל עכשיו החליט שהוא כבר די בשל לקחת
חלק פעיל בו. אז בואו נמסור לו את רשות הדיבור:
״גילי 22 אביבים. גובה 170ם״מ• לאחר שרות צבאי
(חיל ר,אויר) אני עובד בשרות התעופה האזרחית. בשעות
הפנאי אני אוהב לעסוק באלף ואחד דברים. ובשביל אותם
עיסוקים נפלאים, ברצוני למצוא שותפה חמודה, אשר בחבר־תר,
אוכל להרגיש את עצמי חופשי. עליה להיות כבת 20־
,18 הופעתה החיצונית סימפטית ושקטה, וכן, גם אופיה.
ונוסף לכך תל־אביבית אשר אוהבת את החיים כמו שהם.
כלומר, לפעמים שקטים ולפעמים סוערים, אך בעיקר
מעניינים.״

נ סיון — זה לא מה שקרה לך, אלא מה שע שית עם זה.

התכתבות לשמה

דומני שכבר ציינתי פעם כי לכל אחד מאתנו יש מטרה.
המטרה של ( )1217/72 היא התכתבות לשמה. ולא התכתבות
שמטרה בצידה, אם כי היא מודה שאין כל רע בזה,
להיפך! אבל היא באמת ובתמים מעוניינת (אך ורק) בהתכתבות,
אז מד, יש? מלבד זאת היא טוענת, ולא בלי צדק,
כי יש לי חבר, וחבר טוב. אז אם אצליח לעניין
מישהו מבלי כל אותן מחשבות סחור סחור, ברור יהיה
לי שהמאמץ יהיה כדאי.״
מוכן להמר על המאמץ?

...מל 1זמ0ואי\

יופי פנימי

או שמא מעדיפה את טיפוס כ־(?)1217/73
״הנני בן .30 צבר. גובה: מטר שבעים. מעוניין להתכתב
(בינתיים) עם בחורה עד גיל .25 איני מבטיח לה בילויים
במועדוני לילה אקסקלוסיביים. לאליל הנוער אלביס פרסלי
אינני סוגד. את שיריו האחרונים של אנקה אינני מכיר.
מה שאהוב עלי, הם הדברים היפים הנותנים טעם וצבע
(מד, עם ריח?) לחיים. כמו, למשל, ספרות יפה, מוסיקה,
מראות טבע אויר לילה ספוג ריח פריחת הדרים, תמונות
המביעות אופי פנימי (הוא בטח לא מתכוון לאבסטרקט).
הרצאות, סרטים ומחזות. אני מבטיח לאותה נערה שתסכים
להתקשר אתי, ידידות כנה, ומעל לכל, הבנה וגילוי לב.״
אינני יודעת למה את עוד מחכה, ובכלל, מה כבר אפשר
להפסיד בעסק שכזה?

את השיר הזה לא כתב בן־אמוץ, וחיים חפר לא אימץ
אותו• את השיר הזה כתב 1217/74 שחפץ בעילום שמו,
מסיבות המובנות מאליו.
חרהשו, ניצ׳יבו, כולו בטיח /במוסקבה בבולשוי, אני
חתיך / .אופרה ברובל כולם לראות רוצים /שם וסילי
גם חרושצ׳וב ועבדול חכים.
פצ׳המו, קקפז׳יביסטי, למה לא /את אניושה אני תופס,
ימח שמו /זה פסל, זה קרמלין, הנה. גן /אניושינקה
תפסה ספסל.

נשואין זה מוסד נפלא. אולם, כמו מכל מוסד סגור
אחר, מנסים להימלט גם ממנו לפעמים•
נשואין זו הגרלה אשר בה מהמרים הגברים על
החופש והנשים — על האושר.
להתחתן פעם אחת, זו חובה, פעם שניה — שטות.
בפעם השלישית — זה כבר שגעון.
פרד מונוסון :״בתשעים ושמונה אחוז — אשתי אינה
מכירה אותי. ואם היא בכל זאת מחזיקה מעמד, זה
בגלל שני אחוזים שאף הם בספק .״

ציפור(!סנה לחסה ל•

אגרת מן הארץ ״הגעולה״

לא אכזיבו

מי מוכן לכתוב לשתי נערות תל־אביביות כבנות ,20
המעידות כי הטבע העניק להן חוש הומור ״חריף״ במיוחד,
נוסף לכל יתר המעלות (בעיקר חיצוניות) אשר עד כה —
לא אכזיבו. כך לפחות, הן חושבות.
אתם? אז בבקשה לפנות אל 1217/77 ואני חקתה שלא
תתאכזבו.

ב״מיואש אך מלא תקוות למצוא את מבוקשי״ מתחיל
מכתבו של 1217/70 ואם כל הדרכים מובילות לרומא,
הויה דולורוס ה שלו מובילה אל נערה אלמונית מחיפה, ש־תאות
לשמש לו בת־לוויה.
מן הסתם יעניין אותך לדעת כי כבר מלאו לו ,20 וכי
בין יתר תחביביו, נמנים גם שחמת ופוליטיקה.
אז אל תגידי לי שאינך מעוניינת בפוליטיקה!

חוויו ־ 11 וווו! ווו

עדיין לא נשתל

שחמת ופוליטיקה

כל אדם אוהב את עצמו יותר מהאחרים. ובכל זאת,
מ שפטו על עצמו אינו רב־ערך בעיניו, כמ שפטם של אחרים.

צחוק צחוק, אבל הסטודנטים אצלנו על הגובה (.)1217/76
״בחוץ, גשם ירושלמי דק. בפנים, מועקה אפורה של
אדם שנתלש מעולמו שלו ועדיין לא נשתל בעולמם של
אחרים. רואה את, רותי! אני מצוי כאן זמן רב, ואולי
משום כך כל הפרצופים בקו המוביל לקרית האוניברסיטה
זרים לי. עדיין איני בולע ספרים, ובינתיים יושב לי מול
החלון ותוקע מבטי בטיפות הקטנות, מתוך ידיעה שהיא
(מי זאת היא?) לא תבוא מן החלון ואף לא מן הדלת.
היכן את נערה? היכן החיוך שכה הסר כאן בין הכתלים
הזרים לי? ירושלים היא עיר ציורית, חסרת חום אנושי.
יותר מדי זרים עברו בה, מכדי שתקדיש, ולו גם רגע
קט של מחשבה, לזר נוסף. אולי ישנה מישהי הרחק מכאן
שתעשה זאת במקומה?״

התענוג שבחברתו

מענין, איך ניחשת?
למעשה הסטודנט שלנו הוא חיפאי, וגם מבטן, ובתור
שבזה היה רוצה להעניק מכשרונותיו לחיפאית (דווקא) כבת
18־ .16 וכשרון, משמע: ריקודים, בילויים וכולי וכולי
וכולי.
או 1אינך חיפאית? כמר, הבל.

זו הי אופנ ת . 1961 כך, על כל פנים, קבעו אילי פאריס.
האשה שתתהלך ב ר חו בו ת העולם האלגנטי של הקיץ הקרוב
תהיה בעלת ראש קטן, מכוסה כובע קטנטן הדומה לפיסריה
שטוחה. שערה יפול בפוני קצרצר על מצחה, עיניה י היו
גדולות ו ת מי מו ת, ריסיה מתולתלים וללא כל סי מן של עפרון
שחור. היא תהיה חיוורת, ולכל אורכה — דקיקה. בגדיה,
שלא יצטיינו ברוחבם, יצטנפו סביבה, כשהם מדגי שים אך
בקו שי את גיזרתה. היא תח שוף את ברכיה עד לגובה רב,
כ שהן. נ תונו ת ב תוך גרביים בהירות, כמעט לבנות. בסך
הכל, תשתדל להיד מו ת לגיראפה הארוכה וודאצילה.

נוסף ל היו תו נשיא בית המ שפט המחווזי, נבחר הד״ר
נתן בר־זכאי לשמש כנשיא לשכת ״ חיר ם״ של הבונים
החופשיים. כשנתבקש הנשיא החדש לה שיב על הברכות
שהומטרו עליו במסיבת שנערכה לכבודו, ענו* ״לאיש אחד
נולד בן. כאשר שאלו את האב המאו שר ל שלומו של הבן
ואם מלמדים אותו כבר לדבר, ענה: לדבר בינתיים לא, אבל
ל שתוק — כן מיודענו פרדמונופול נראה באחת
ה שבתות כשהוא מטייל להנאתו על גג מלון דן. לשאלה
מה דעתו על מזג האויר הקייצי, אמר :״דבר אחד אינני
יכול להבין, מדוע יהודים טובים באמריקה נוסעים למיאמי
ביץ׳ אם אפשר לע שות את או תו הדבר כאן, ועוד הרבה
יותר בזול ובק שר להמ שכיות הפרשה, נזכר יוסף
אלמוגי שבז מן מלחמת העולם השניה, כאשר הוחזק
ב שבי הגרמנים, קיבל יום אחד מיברק מא שתו, שנולד לו
בן. בת שובה למברק ענה לאשתו 01 ץ ןן!ן ן 0המשיכי).

ספורט כדורגל צעקות ווושות גורי

טל הפסדה של מכבי תל־אכיב
לשמשון תל־אביב כשיעור ,1 :3
כותב שייע גלזר:

פ ר מז ם

הגבר

האלגנטי

עורף

קניותיו

•4 55 מבחר גדול ועשיר של
חליפות, מכנסים, מעילים,
חולצות, עניבות, חגורות וכו׳

נצו

להשיג
אצל1

צ.וו•

צלנו בו
־111

תאנחלת בגי מין 3
אצר ״הוד״ \ 2ניו1
ב ה הנ ה יפה ו כי ה

הגבר

האלגנטי

עורף

קניותיו
אצלנו 9רסוס העליון

אחרי המשחק שנתנו
בשבוע שעבר
נגד האוסטרים׳ חשבנו
שהמשחק עם
שמשון תל־אביב ילך
לנו קל. ד,שמ־שונים
האלה קנו להם
בזמן האחרון
שם של קוטלי״ענ־קים.
אבל מי נבהל
משם? אנחנו הרי
מכירים אותם. הרבה באמת לא יצא לנו
לשחק איתם׳ מפני שאף פעם לא היינו באותה
ליגה׳ אבל רק לפני 4שנים במשחקי
הגביע׳ שיחקנו נגדם בירושלים וניצחנו שש
או שבע אפס, אני לא זוכר בדיוק כמה.
אבל רק התחלנו את המשחק, התברר
שמשהו השתנה בכרם. פשום לא יכולתי
להכיר את אותה הקבוצה שאני דווקא הייתי
פעם אוהד שלה, כשהיתה חלשה. השמשונים
התחילו לשחק במרץ ובהקרבה, והחברה
שלנו התתילו להבהל גם מהכניסות שלהם
ורוח־הקרב, וגם מהצעקות של קהל האוהדים
שלהם, שכל הזמן צעק :״קדימה
שמשונים!׳׳ מילא, חשבנו, שיצעקו. מצעקות
לא נכנסים גולים.
מאמן כסוי טובה. עוד לא הספקנו
לקבל את העצבים בחזרה, וכבר נכנס לנו
הגול הראשון. חיתח ערבוביה ליד השער
שלנו, השוער לוין יצא אל הכדור, אבל
הוא ברח, ומדינה, לא מדינת היהודים, אלא
מדינת השמשונים, בעם את הכדור לשער.
ככה הלך חצי המשחק לאיבוד. בחצי
השני ניסינו להתקיף קצת כדי להשוות לפחות,
אבל תיכף קיבלנו מקלחת קרה על
הראש. אחד המגינים שלנו דיבר עם מישהו
מהקהל, ולא שם לב שמוסרים לו כדור.
שמשוני אחד חטף את הכדור, רץ איתו עד
השער והשופט שרק פנדל, שממנו יצא גול.
עכשיו זה הרגיז אותנו באמת. תיכף
לקחתי בעיטת קרן אחת ועשיתי ממנה שער.
לקתתי שאנס. בעטתי בעיטה כזאת עם
רגל ימין בנטיה שמאלה, שאז הכדור או
שיוצא החוצה בכלל או שנכנס בפנים. הפעם,
כמו במקרים קודמים שכבר קרו לי,
זד, היה בפנים.
המשכנו להלחם כדי להשוות את התוצאה,
ואז הכניסו לנו את הגול השלישי.
עכשיו שלא יה״ה לכם הרושם שהפסדנו
במקרה. לשמשון היה מגיע הנצחון כמו
כלום. הם משחקים עם מרץ רב׳ רצים על
כל כדור, ואפילו אבוד, וגם טכניקה יש
להם קצת. היום בליגה בכה זה, לא מספיק
לשחק כדורגל סכני, אלא צריך גם לשחק
חזק ובמרץ.
מה שאני לא מבין זה את מוסי ליטבק,
המאמן החדש של שמשון. כמה פעמים
לקחנו אותו איתגו למכבי תל־אביב כשנסענו
לחוץ־לארץ? ועכשיו הוא כבר לא זוכר
כלום, ומלמד את החברה שלו לנצח אותנו,
כמו שלא ניצחו אף קבוצה קודם. זה יפה,
ככה עושיסז

בנצחון. אך דני בן העשרים, בעל מבנה
גוף בריא וחזק, התגבר על כאבי הראש
שלו, המשיך לשחק עד לשריקה.
הוא גילה יכולת נפלאה באותן הדקות
שהיה המום. הוא שם ללעג את כל הגנת
הפועל פתח־תקוה. מהירותו איפשרה לחבריו
החלוצים להטיל מצור על שערו של ויסוקר.
חגיגה ככית־חולים. במחצית נבדק
דני על ידי רופא מקומי. זה טען כי אסור
לו להמשיך לשתק לפני שיבדק בבית־החולים
הסמוך, אולם דני לא נכנע. מששמע את
1השריקה לתום ההפסקה, היה הראשון שעלה
שוב לשדה. איש מבין הצופים לא הרגיש
כי דני אינו בסדר בכל מאת האחוזים.
עשר דקות לפני סיום המשחק, כרע דני
ונפל. זה אירע על קו האמצע מול היציע
הראשי. איש העזרה הראשונה של מכבי
חיפה לא שם ליבו לכך גם לא השופט
אריה בן־רובי, שהיה עסוק בפיקוח על
הדקות האחרונות של הקרב. הראשון שראה
את שמולביץ זוחל במאמץ אל מתוץ למגרש,
היה יצחק מאיה, איש העזרה־הראשונה
של הפועל פתח תקוה. הוא מיהר אליו, השכיבו
והחל מטפל בו במהירות.
אולם דני לא נכנע גם בפעם זו, הוא
חזר לשדה, הספיק להחמיץ הזדמנות לשער
שני עד לשריקת הסיום, שבישרה כי מכבי
חיפה ניצח.
חיפה רעשה• .הכל היו מאושרים מן הג־צחון.
רק האורחים מפתח־תקוה ודני שמול־ביץ
היו עצובים. הפתח־תקואים, יצאו את
האיצסדיון בדרכם חזרה לאם־המושבות ואילו
דני עשה את הדרך הקצרה עד לבית החולים
רמב״ם, שם קבעו הרופאים כי נפגע
בזעזוע־פוח עוד בדקה השנייה למשחק.
במסלול שטיח אדו לנשיא
למרות שכדורגלני הקבוצה האוסטרית
א? .ן. נראץ, העושה עתה בישראל,
לא שיכנעו איש בשני משחקיהם הראשונים
(נגד מכבי תל־אביב והכח, בהם ניצחו בתוצאה
,)1: 2מספרים שחקני מכבי חיפה,
שנוצחו על ידי הקבוצה בארצה לפני מספר
חדשים, כי הקבוצה המשחקת בארץ אינה
דומה לקבוצה שניצחה אותם. כמה מהטובים
שבכדורגלני הקבוצה לא יכלו להשתחרר
מעבודתם ונשארו בבית ק בו צ ת
כית״ר נתניה, המאומנת על־ידי הכדורגלן
הותיק יוסף מלר, והמשחקת בליגה
ב׳ במחוז צפון ב׳ ,היא קבוצת הכדורגל
היחידה במדינה, בכל הליגות, שטרם נוצחה
באף אחד ממשחקי העונה הנוכחית
ההתאחדות לכדורגל עסוקה עתה בחיפושים
אחרי השטיח האדום, עליו יצטרך
לרדת הנשיא מתאו שבאיצטדיון רמת־גן,
למגרש, כדי לברך את השחקנים לפני משחק
גמר הגביע שיתקיים בט״ו בשבט.

איר נפלו גבורים
״איפה אני? מדוע אני כל כך מטושטש?
מה קרה לי?׳׳ שאל דניאל (דני) שמולביץ,
שחקן קבוצת הכדורגל של מכבי חיפה׳
במחצית המשחק השבת בין קבוצתו והפועל
פתח־תקווה. משנענה כי הוא באיצטדיון
העירוני ובמחצית משחק הליגה נגד הפועל
פתח תקוה, מיהר שמולביץ לשאול :״ומה
התוצאה?׳׳ חבריו לקבוצה, מאמנם דוד (דו־ג׳ר
).פרקש, וכל חברי ההנהלה מיהרו להסביר
לו כי הקבוצה מוליכה ביתרון של
שער אחד, שהובקע כבר בדקה הרביעית.
אולם שמולביץ לא זכר מאומה על אף
העובדה כי שהה במגרש עצמו משך כל
45 הדקות של המחצית הראשונה ודייה
המצטיין בה. כבר בדקה השנייה של המשחק,
דקותיים לפני אותו רגע דרמטי כששפירא
הבקיע את שערו של ויסוקר, התגגש שמו־לביץ,
תוך ׳התרוממות גבוהה, עם מגן
פתח־תקואי׳ נפל מלוא קומתו ארצה ונזקק
לטיפול רפואי. הטיפול נמשך רק דקות
ספורות ודני קם על רגליו לתשואותיהם
הסוערות של אלפי אהדי הקבוצה, שצפו
מן היציעים במתרחש. הם ידעו כי אם דני
ירד מן המגרש, אפסו סיכויי התיפנים לזכות

כדורגל שמולביץ (ימין)
גבורה בזעזוע מוח

העולם הזח 1217

סיטוו האיש שד החייל הצעיר שגום
להתאבדות חבותו במושב זוהו בלכיש
למחרת פגשתי אותה בדרך הביתה• היא
מסרה לידי מכתב. היה גשם שוטף והגעתי
הביתה רטוב לגמרי. אבל דבר ראשון
פתחתי את המכתב. היא כתבה לי. :לבי
היקר מיכאל. מיום שראיתי אותך אהבתי
אותך. מיום שאתה התארסת, אהבתי אותך
יותר׳.
למחרת, כשפגשתי אותה, שאלה אותי:
.נו, מצא חן בעיניך?״ ומיד אמרה לי:
״יש לי עוד משהו להגיד לך ואת היתר
תבין לבד.״ היא נתנה לי עוד מכתב .״כש־אתה
עובר ליד ביתי,״ כתבה לי במכתב הזה
,״אני פותחת את החלון ומסתכלת בך
והלב שלי נשרף.״ הרגשתי שגם אני

כבר שהאמא שלה, את ידה, אמרה לי שיותר
כדאי שאלך קודם לצבא ואחרי זה היא
תהיה בגיל חתונה והוריה בטח יסכימו.
הלכתי לצבא. לפני שהלכתי, הבטיחה
לי שלא תלך לסרטים ולא תלך לבלות במשך
שנתיים־וחצי שאני בצבא. הייתי בא
כל שבת הביתה. שבועיים לפני המקרה נכנסתי
לבקר את אחותי החורגת והיא סיפרה
לי ששמעה שהורי מרסל אמרו, שאם יראו
אותה מדברת אתי יהרגו אותה. היום הם
מעיזים להגיד שלא ידעו שאנחנו אוהבים
או בכלל חברים. במשך שבועיים לא דיברתי
אתה. פחדתי לחיים שלה.
ביום ראשון אחד חליתי ורופא מקצין-

לא אמדתי לה להתאבד!

ץ׳*דסל ואני לא דיברנו אף פעם על
^ 1התאבדות. לא ידעתי שהיא הולכת לעשות
את המעשה הנורא שעשתה. יום
אחד לפני מותה של מרסל קיבלתי ממנה
את המכתב הזה :״אהובי היקר מאוד
מיכ א ל ...אתמול כל־כך רציתי לאחוז בידך
ואתה לא רצית לנשק לי. הבט כמה
שאני נחמדה אתך, אף־על־פי שאינך מדבר
אתי. אני אומרת לך שלום ואני תמיד רוצה
לדבר אתך ואתה מרים ראש ומסתלק. וגם
לא רצית לקחת שום דבר מאצלי. מיכאל,
היה נחמד אתי. בוא אלי בבוקר, אל מזל.
אני אהיה שם בשעה תשע וחצי ואני אסביר
לך את הכל וגם שאתה פגעת בי, אין
דבר! הכל יהיה בסדר יקירי. אתת לא תתבייש

.אני שוב לא אוהבת את הורי ואת בל
המשפחה. ואני לא יכולה לשכוח אותך לעולם.
אם אני אשכח אותך אהרוג את
עצמי ודי!״
תארתי לעצמי שהיא רק מנסה למשוך
אותי אליה על־ידי זה שהיא מאיימת ש־תהרוג
את עצמה, אם תהיה מוכרחה לשכוח
אותי. לא ידעתי שהיא מתכוונת ברצינות.
עכשיו,
כשהלב שלי בוכה על מרסל, זה
לא כל כך מפני שאהבתי אותה. כמו מפני
שאני מרחם עליה. חבל עליה, מסכנה.
כשהכרתי את מרסל, לפני שנה, עבדנו
שנינו בדילול סלק הסוכר של מושב זוהר.
הייתי כבר מאורס לדייזי רקח מאותו מושב.
עבדתי כמה ימים יחד עם מרסל. הכרנו
גם מקודם, כמו שמכירים כל האנשים מהמושב,
אבל לא היה בינינו שום דבר
מיוחד.
עד שביום אחד פנתה אלי בזמן העבודה
ואמרח לי בשקט! ״אתה יודע, הלב שלי
מלא לבתם ממך.״ שאלתי אותה ממה הלב
שלה מלא. היא אמרה שאינה יכולה להגיד
לי. באותו זמן היא לא רצתה אפילו להגיד
לי את ההרגשה שלה. התביישה. אמרתי
לה :״אני יודע שבפעם הראשונה את מתביישת
להסביר לי, אז תכתבי לי את זה
בכתב. שלא יחיה פנים אל פנים.״

א מ שז תיאטרון זכות קדימת דסיסונא•
עולם הבידור הישראלי נוכח השבוע בה־תקפת
המחץ הראשונה של התיאטרון המסחרי
של האמרגן אברהם בוגטיר.
אחד־עשר יום לפני הצגת־הבכורה של
המחזה צ׳ין צ׳י! על ידי התיאטרון האינסי־מי,
עוד לפני שהיה סיפק בידם של הבמאי
והשחקנים להכין את עצמם לטבילת האש
הראשונה, כבר יצא בוגסיר למכור את
ההצגה, שבאופן רשמי עדיין אינה קיימת
לסוחרי־אמנות סיטונאים.
כמו כל שוק אחר, מחולק גם שוק ההצגות
האמנותי לקוניבדקמעונאים ולסוחרים*
סיטונאים. הסוחרים־הסיטונאים הם נציגי־מוסדות,
כמו הסתדרות העובדים הכללית,
צה״ל וההתיישבות העובדת׳ הקונים הצגות
העו ל 8הז קזאזי

מא ת

מיכאל

מתחיל קצת לאהוב אותה.

המכתב האחרון
** אז היינו מעבירים בינינו מכתבי אה־ן
בה, כדי שלא יראו אותנו אנשי המושב
ביחד. אצל עדות המזרח מחמירים בדברים
כאלה מאוד. אמרתי לה שהבנתי שהיא
רוצה שאעזוב את דייזי. היא אמרה לי ש־לזב
היא רק רוצה שאדע שהיא אוהבת
אותי מאוד.
פעם, כשהיינו יחד שלושתנו, פרץ ריב
ביני ובין דייזי בגלל מרסל ועזבתי את
דייזי. מאותו יום התחלתי גם להיפגש עם
מרסל והמשכנו גם לכתוב מכתבים. שאלתי
אותה אם אמרה להורים שלה שהיא אוהבת
אותי. מרסל, ששני בחורים אחרים ביקשו

.כר הכרתיה!

פיטום׳

העיר מגדל אמר לי להישאר יומיים בבית.
לולא הדבר הזה יכול להיות שמרסל היתה
עדיין חיה. ביום ראשון בלילה הביא לי
אחי מכתב ממנה. המכתב האחרון. היא
שאלה למה לא רציתי לקחת את הגזוז והעוגה
שהיא שלחה לי. היא ביקשה שאבוא
למחרת אל משפחת מזל ויונה רחמני לדבר
אתה. למחרת באה ושאלה למה איני רוצה
לדבר אתה. סיפרתי לה מה ששמעתי על
הוריה ושאני רוצה שהיא תשכח אותי.
היא אמרה שלא איכפת לה. שהיא בין כה
וכה רבה אתם כל יום.

ד.ד.ט 100 .אחוז

* 1שחיינו שם בא פתאום אחיה וקרא
^ לה לבוא אתו. אחרי רבע שעה בערך

מרסל מי מוני, בתח־ , 16 כפי ש חצ ט מז ח ב שעת
עבודתה ב שדות חנו תנ ה, יחד עם בני־נוטר אחרינו.

רק בשפת העבודה בשדה חתידדו מרסל ומיכאל. בתחומי המושב מזעם שלא דיברו ביניהם.
שלמות בהנחה מסחרית ניכרת.
בעוד שהתיאטרונים הקיימים אינם מעדיפים
את הסוחרים־הסיטונאים על פני יתר
הקהל, מזמינים אותם להצגות הבכורה הרגילות
יחד עם עתונאים, מבקרים ועורכי-
עתונים, החליט האמרגן בעל החוש המסחרי
שכוח הקנייה הגדול של הסיטונאים זכאי
להקלות מיוחדות.
למטרה זו שכר את אולם בית ציוני
אמריקה והכין הצגה מיוחדת לתריסר אנשים
שאפילו לא מילאו שורה שלמה אחת
באולם המכיל 362 מקומות־ישיבה• בין המוזמנים
האכסקלוסיביים: יהושע רביב, מ־התער
הפועל של ההסתדרות, סגן אלוף סמו־אל
ורב־סרן לירן מצה״ל, יהודה עידן מתנועת
הקיבוץ המאוחד ומספר רכזי־תרבות
צעירים מקיבוצי השומר הצעיר.

צי 1ר
מחוץ לצל
דבר ידוע ה וזב ששני ציירים, החיים ו*
מציירים יחד, משפיעים זה על ציורו של זוב

תופעות כאלה נתגלו גם אצל ציירים גדולים
כמו ון־גוך ופול גוגאן, לאחר שחיו
יחד בכפר צרפתי בשם ארל.
לתופעה כזו ציפו גם מבקרי האמנון
בישראל, כאשר נפתחה השבוע, בגלריח
צ׳נזרינסקי. תערוכתה של הציירת אודרי
ברגנר, שהיא אשתו של הצייר יוסל ברגנר.
אף על פי שהסיכויים להשפעה כזו היו
רבים — כי יוסל ברגנר הינו צייר בעל
סגנון אישי מיוחד במינו, שזכה להערכה
רבח לא רק בארץ אלא גם מחוצה לה —
ציפתה למבקרים הפתעה. ציוריה של אודרי
היו משוחררים לחלוטין מכל זיקה לסגנונו
המיוחד של בעלה. האשה התגלתה כציירת
בעלת שיעור קומה ואישיות משל עצמה,
שמצאו את בטויים גם בציורי השמן וגם
בהדפסות המונוטיים.
זוג מאוסטרליה. בניגוד לסגנונו העדין,
הגרוטסקי/סוריאליסטי של יוסל, ומערכת
צבעיו השקטים, מצטיינים ציוריה
של אודרי בצבעים עזים ובמשיכות מכחול
נמרצות בסימון אקספרסיוניסטי מופשט

שמעתי צעקות ששתתה רעל. הלכתי הביתה,
לקחתי את בגדי הצבא שלי ונסעתי לבית־החולים.
לא רצו לתת לי לראות אותה.
אמרתי שקיבלתי חופשה מיוחדת בשביל
לבוא אליה• שאלתי את הרופא אם אפשר
יהיה לראות אותה מחר. הוא אמר :״אם
היא תחיה עד מחר.״ הכל הסתובב לי בעיניים.
בקושי
הגעתי עד לוד. רציתי לקנות
פרחיו! ולהתאבד, אבל מוכרים את זה ברשיון
מיוחד. שמעתי שבחורה אחת שתתה
פעם אקונומיקה ומתה. אז קניתי בקבוק
ושתיתי אותו בבית דודתי. הכל שרף לי
בפנים ונפלתי עם הבקבוק. בן דודי הביא
אמבולנס ולקחו אותי לצריפץ. כשהתעוררתי
לא יכולתי להפסיק לחשוב עליה. נזכרתי
איך היתה פוגשת אותי בשביל המוביל
למושב ואומרת בצחוק: שלום לך חייל.״
אחרי ששה ימים, יצאתי מבית החולים.
נכנסתי ישר לחנות של ערבי בלוד. קניתי
ד.ד.ט. שכתוב עליו 100 אחוז, נסעתי
בשבת לבית הקברות של זוהר. סידרתי
אבנים מסביב לקבר שלה שלא יעלו עליו,
ושתיתי את הבקבוק. ערבי שעובד בשבת
מצא אותי ושוב הצליחו להעביר אותי
בזמן לבית־החולים.
אני יודע שהמשפחה שלה טוענת שאני
האשם בכל האסון שבא עליהם. אבל האמת
היא שאני אומלל לא פחות מהם. הם יכלו
למנוע את האסון אם היו מתנהגים אליה
כמו אנשים מתקדמים. אני יודע שאחיה
הגדול עמום, שהיה חבר קיבוץ והוא
מתקדם יותר, רצה לדבר אתי אבל האב
התנגד. האב הוא איש קשר״
עכשיו שמעתי שבני משפחתה של מרסל
הרסו לנו את כל הבית. אחי וגיסתי, שנסעו
אחרי שברחנו משם לבלות פעם את
השבת במושב, היו מוכרחים לברוח קילומטרים
ברגל, אחרי שמשפחת מימוני התנפלה
• עליהם והיכתה אותם.
וכל זה מפני שלא לקחתי ברצינות את
דבריה של מרסל בת וד ,16 שאמרה לי
פעם :״אם לא תתחתן אתי אתחתן עם האדמה.״
במקצת.
עדינות רבד, יותר, הפגינה אודרי
בציורי המונוטייס, שהיא טכניקה מיוחדת
של הדפסה, בה מורחים כל צבע בנפרד על
לוח זכוכית ואחרי כן מניחים עליו את
הנייר הסופג לתוכו את הצבע.
ייחודה של אודרי ברגנר כציירת שאינה
מושפעת מסגנונות של אחרים, מגלה אישיות
חזקה לא רק בתחום הציור. כבר במקום
הולדתה, באוסטרליה, גילתה אודרי
עוז רב, כאשר נישאה, כבת למשפחה לא
יהודיה במלבורן, ליוסל, בנו של זכריה
ברגנר, אחד מגדולי סופרי אידיש הידוע
בכינויו — מלך רביץ׳.
השניים, שנפגשו לראשונה באקדמית זד
אמנותית נשיונאל גאלרי ארס סקול, במלבורן,
עלו ארצה לפני עשר שנים והתיישבו
בשכונת הציירים בצפת. עם הצלחתו
האמנותית של בעלה, שהיתר, מסחררת
לסי קנה מידה ישראלי, עברו לתל־אביב וכאן,
במהירות, אם כי מסחררת פחות,
גילתה האשה שיש ים בה מספיק כשרון
שלא לעמוד בצל בעלה.

נעמי שמר והגביע של ״הופה־היי״ :במראה, במיכל למשקה ובאגרטל לפרחים
אי־אפשר לתת חצי לנוו״ל

אנשים

בסדיש.
(המשך

מעמוד ) 14

הכוכבת חיכתה לויין

כמינהג השוום המוהר של הערבים .״מה
פתאום כסף?״ השיב יוסף ,״אם בכלל או־צ-א
כסף׳ זה בשביל לקנות לה בגדים,
אבל לא בשבי׳,ך. גם אצל היהודים זה כבה.״
בשלב השני התכנסו כל הגברים של משפחת
לוי, פנו ;ביתו של יוסף בקראות:
״פה יהיה דם, נהרוג את הערבים!״ התוצאה
היתד, פצועים משני הצדדים. שרה, שהפכה
בינתיים בת־בית של משפחת דקה, מנעה
מיוסף להשתתף במכות. לא רצתה שבעלה־לעתיד
יכה את אביה.
בהמשך הסיפור הצטרפה המשטרה לעזרת
משפחת לוי, שבאה לקחת את בתה. אך זו
השיבה :״לא רוצה ללכת אתם, רוצים להרוג
אותי!״
נזכר השבוע יוסף :״המשטרה אמרה
שאני הפכתי לה את השכל. אני לא החזקתי
אותה בכוח. זה אהבה. הגבר הוא כמו כלב
אצל אשה, והיא שאומרת מה לעשות — לא
הוא!״
לבסוף הלכה שרה לבית הוריה. אך הפרדה
מלאכותית זו לא מנעה ממנה לשלות
ליוסף מכתבים מירושלים, בר,ם תיכננה את
חייהם בעתיד .״עוד אחזור,״ הבטיחה. הש בוע
חזרה — ובכך כמעט מצאה את מותה.
אחיה, ש׳ שב בחנות הירקות שלו, הבחין
בה, שעה שהגיעה לשכונה׳ רץ אליה בסכין
שלופה. מבלי לומר נמה נעץ פה את
הפלדה.
בבית־החולים טענה שרה שהוריה הרסו
את חייה .״לא רוצה לראות אותם. איפה
יוסף?״ שא,ה. יוסף לא בא. המשטרה אסרת
עליו את הביקור ואף הציעה לו לעבוד
למקום אחר.
כשהוא יושב בחברת משפחתו הגדולח
הסביר יוסף :״בנוכחות השוטרים הם מקללים
את דת מוחמד ואנו שותקים. לא רוצים
צרות, רק שישמרו עלינו שנוכל לעבוד.
הם מאיימים ברצח ובאים למקום העבודה׳
וכשהמשטרה תפסה אצל אחד אקדח, הסביר
לו הקצין שאני לא שווה כדור!״

הגדרה קולעת של המצב, אליו נקלע תת־שר
הבטחון שמעון פרס בעקבות הפרשה,
נתן השבוע ש מ עון פרם בחוג ידידיו:
״אני מרגיש כמו אחד שהולך בג׳ונגל ורואה
פתאום אריה. אני פונה אחורנית והנה
נמר. אני מנסה לברוח ימינה — זאב,
שמאלה — ברדלס, אני עולה על העץ
ומתישב על כוורת דבורים. אין לי ברירה
ואני מלקק דבש האדם היחיד, שסירב
להענות לפניה להצטרף לחוג אנשי־הרוח,
שקמו השבוע להתריע נגד תופעות פולחן
האישיות במדינה, היה הסופר משה שמיר.
נימק שמיר את סירובו לחתום על
כרוז אנשי הרוח :״אני מביע את דעתי מעל
דפי העתונות, ועבור זה אני מקבל כסף.״
כל קשר בין סירוב החתימה, לבין העובדה
ששמיר עומד לצאת בקרוב בשליחות מוסד
ממלכתי לחו״ל הוא מקרי בהחלט
נשיאת נשי הדסח בארצות־הברית, רה
הלפרין, שהתפרסמה בקונגרס הציוני בזכות
מבעיה המרובים, התלבטה מאוד באיזה
כובע מ־ 15 הכובעים שהביאה עמה, תופיע
בפני מצלמות־הטלביזיה, שצילמוה עבור
הטלביזיה האמריקאית• כשנמלכה לבסוף
בדעתה ובחרה את הכובע המתאים, התברר
כי הכובע גדול מדי עבור מסגרת הצילום,
והיא נאלצה להופיע ללא כובע בכלל
כאשר ישבו גדולי מפא״י, לוי אשבול.
פנחס ספיר ומרדכי נמיר, בחדרו של
פנחס לבון, בבנין הועד־הסועל של ההסתדרות
כדי לשכנעו להגיע לנוסח של פשרה
בקשר לפרשה, הסבו נהגיהם של הארבעה
ביחד באחד ממסדרונות הועד־הפועל. כאשר
הבחין בהם לוי אשכול, שאל אותם :״מה
אתם עושים פה ביחד?״ השיב לו נהגו
של לבון :״זוהי ישיבת נהגינו!״ ענה אשכול
:״אולי אתם תהיו פעם מנהיגינו!״
שר־החקלאות משהדיין החמיץ
פגישה עם מכרה ותיקח. היה זה בעת ש-
מטוס הסילון של אייר פראנס, חנה השבוע
בלוד בדרכו מפארים לטוקיו. בין הנוסעים
שירדו לחניה בת שעה במקום,

היתד, גם כוכבת הקולנוע פרנסואז אר־נול.
פרנסואם התאכזבה מאוד שדיין, אותו
הכירה בביקורה הקודם בארץ, לא בא לקבל
את פניה. היא ניסתה להאריך את חניית
המטוס כדי שתספיק לבקרו, אולם החברה
הודיעה לה בצער שהדבר אינו ניתן לביצוע.

השופט
ממציא חידושי

כידוע, זכה יצחק (״אייק״) אהרונו־ביץ,
מי שהיה רב החובל של אניית־ה־מעפילים
יציאת־אירופח, בשבחים רבים בסיימו
את לימודיו במחלקת התובלה הבינלאומית
באוניברסיטת־ואשינגטון. באוניברסיטה
ציינו אותו כאדם, שזכה בציונים
הגבוהים ביותר מיום שהוקמה הפקולטה.
השבוע, הגיב אייק על ציון לשבח זה:
״שטויות, הדבר רק מוכיח את רמתן הנמוכה
של האוניברסיטאות בארצות־הברית״
במשרד התיאטרון הקאמרי, תלה
מנהל התיאטרון, יעקוב אגמון, שלט,
עליו מצויירים ארבעה מנהיגי שבטים אינדיאנים,
ועליו הסיסמא! ״יותר מדי ראשי
שבטים, פחות מדי אינדיאנים!״ האם יש
בזה רמז למצב בתיאטרון להקת
בידור חדשה תקום בקרוב. היא תהיה מורכבת
מחברי להקת תל־אביב חקטנח יוסח

בנאי, ארברט חזקיהו ויונה עטרי.
במאי הלהקה יהיה שמואל בונים, ותוכ
ניתה
הראשונה תקרא בשם .333 כשנשאל
בנאי לפשר השם, הסביר :״זה מפני שאנחנו
ארבעה משתתפים! כל שחקני הלהקה הם
בני !28 ומספר הטלפון של המשטרה הוא
999 פסל ישראלי צעיר זכה בפרס
גדול בלונדון. הפסל, מנשקה קדישמן,
השתתף בתחרות להקמת אנדרטה ענקית
ליד מרכז תרבות ממשלתי בלונדון. סכום
הפרס שהוא עתיד לקבל עבור זכיתו הוא
אלף לירות שטרלינג, אחד הפרסים הגדולים
ביותר בתולדות הפסול בעולם שופט
בית־המשפס העליון, צבי כדנזון, ידוע
גם כבלשן.חובב. השבוע הציע השופט שניים
הזוי עבודה עצמית. בירושלים, חדרו שני
ילדים בני 12 לחנות־ירקות, אכלו תם, חי־עץ,
גנבו סכוף כטף מהמגירה, החליטו למת,
ח את המשטרה ולהודיע לה כי גנבים
פרצו לחנות, לא ידעו שהטלפון מחובר בשלוחה
נ! ספת לביתו של בעל הזנות, שתפס
את הזוללים עוד לפני בוא המשטרה
הצלחה מפוצצת. בתל-אביב, פירסם
הצהרון מעריב ידיעה תחתה כותרת ״הצלחה
לתיאטרון זוית באילת,״ הודיע בגוף הידיעה
כי השחקנים התלוננו על התנהגות הקהל
שפיצח גרעינים, אכל והתהלך בשעת ההצגה
טיפול כהלם חשמלי.
בשכם, ירדן, הוציא בית־משפט השלום צו
נגד חברת־החשמל־הישראלית לתשלום 60
אלף לירות שטרלינג, על שהפרה את התחייבותה,
שניתנה ב־ ,1947 לאספקת חשמל
סדירה לעיר התחרות כלתי־הוגנת.
בירושלים, אחרי שעובדי משרד־האוצר
סיימו את הכנת תקציב המדינה ואת
פרטי העלאות המסים, הכריזו על התנזרות
מקניית מיצרכים במזנון המשרד, משום
שבעל־המזנון העלה את מחיריהם של במה
מצרכים.

ה ש בו ע

• משה שרת, אחרי שבית־המשפט המחוזי בתל־אביב אישר בפסק־דין את •

קביעתו של בית־המשפט העליון שיחזקאל סהר העיד עדות שקר, במכתב גלוי ן!
! ליחזקאל סהר :״אני מאמין ביושר ליבך, בהגינות אופייך והנך קרבן להסתבכות !
| טראגית.״
• פרפסור נתן רוטנשטרייף ז ״הרס הוא תהליך מיכני הפועל תוך ן

\ זמן קצר, ואילו בנין הוא תהליך אורגאני, המצריך זמן ממושך. במירוץ בין 1
\ הרס ובנין כוחו של ההרס עדיף, כי מהירותו רבה יותר.״
ההיסטוריון כן־ששון על דויד בן־גוריון :״הסכנה אינה באנשים !
| רעים, אלא באנשים טובים ההולכים בדרכים רעות.״
• אליעזר ליבנה ז ״אלמוגי נוהג לפי סיסמת הנאצים: רייך אחד, עם

י אחד, פירר אחד!״
• המשורר חיים גורי :״בטחון המדינה תלוי גם באמונו של האזרח
| באלה השולחים אותו לפעמים למודת!״
• אלו(* עזר וייצמן, מפקד חיל־האויר :״סיסמת חיל־האויר היא לא רק |

|,הטובים לטיס׳ ,אלא גם, הטובות לטייסים׳!״
אפרים תידון, נשיא התאחדות בעלי הקולנוע בהציגו סרט ישן על !

! נחום סוקולוב :״ועתה תשמעו את המנוח בכבודו יבעצמו.״
• חיים דהאן, מלך השטח הגדול, בבית־משפט־השלום בתל־אביב :״מהקנסות 1

שאני משלם בבית־המשפט כבר אפשר לנטוע עוד יער של קרן־קיימת.״

מחידושיו לשימוש אזרחי ישראל. את מילת
הסלנג ״להשויץ* מציע השופט להחליף
ב״להזע״ ואילו במקום בייבי־טיטר, מציע
השופט ברנזון את המונח ״נטורי טליה״.
חמישה חדשים אחרי שזכתה בגביע, בבס־טיבל־הזמר
בפזארו, איטליה, עבור שירה
הופה־היי, קיבלה סוף־סוף המלחינה־פזמונ־אית,
נעמי שמר, את הגביע לידה. התעכבותו
של הגביע נגרמה בגלל סיבות שונות.
הד״ר עמנואל גרדנוויץ, המו״ל
של השיר, שנוכח בתחרות, לא התפנה לשאת
אותו ארצה בשובו• הגביע נשאר
תקוע בידיה של מבצעת השיר בפסטיבל,
הזמרת זמרה אדנת. אלא שזמרה היא
סטודנטית במילגה, וידה לא השיגה לשלוח
את הגביע בדואר. רק כאשר נחלץ לעזרה
מרדכי בן־ארי, המנהל המסחרי של אל•
על, שהעביר את הגביע עד לתל־אביב, זכתה
נעמי לראותו. לאלה התמהים מדוע לא
זיכה הפסטיבל את נעמי בפרס כספי, אלא
בגביע בלבד, מוכנה היא למנות את יתרונותיו
של הגביע על הפרס הכספי :״אי-
אפשר לתת חצי ממנו למו״ל שלי, וחוץ
מזה הוא שימושי יותר.״ (ראה תמונות).
אולם נעמי לא הספיקה להשתמש הרבה
בגפיע. יומיים אחרי שקיבלה אותו, טסה
לסיור בלונדון ובניו־יורק דרך מקורית
לשמירת יחסיה עם בחיר־לבה, מצאה אילנה
רוכינא. מיד בהגיעה לארצות־הברית, שלחה
לאורי זוהר סרט על מכשיר־הקלטה,
עליו הקליטה את רשמיה והשתפכותה, בצירוף
סיגר גדול אחד כדורגלני
שמשון תל־אביב, היו כל כך נסערים ומאושרים
השבת, אחרי נצחונם הגדול על
מכבי תל־אביב, עד שמרוב שמחה סיימו
כולם את הלילה במשטרה. הם כל כך רעשו
וצהלו בחגיגתם, שמשמר שוטרים עצר את
כולם באשמת הפרעת הסדר. אוהד הקבוצה
הנלהב, עורך־דין עמיקם גורביץ,
נאלץ להתרוצץ כל הלילה כדי לשחררם
אגב, ישנם סיכויים שבקרוב יהפכו
כל אנשי שמשון לבעלי מסעדות. אחרי
פצז ה צדוק, פתח השבוע גם שלמה
דחש, המעסה של הקבוצה, מסעדה חדשה
בכרם התימנים, בשם אש־9ר. המעניין הוא
שדחש הוא קצב במקצועו והגיע לעיסוי
אחרי שלמד אנטומיה באורח ממשי בשעת
עבודתו כקצב באטליזים נירה
צדיק ויעקב (״יאשה״) כץ, שניהם חברי
להקת־הנח״ל לשעבר ששהו בשנים האחרונות
בלונדון, חזרו ארצה, אחרי שיעקב
הספיק להתפרסם בזכות אירוסיו (שהתבטלו)
למלכת היופי זיוה שמרת. בדרכם
חזרה עברו דרך הקאזינו המפורסם של
מונטה־קארלו. בדיוק כשנפתחה דלת ה־קאזינו,
ניצבו בפניהם המיליונר היווני
אונאסיס בחברת ידידתו זמרת האופרה
מריה קאלאס. יחד עם הזוג היתה גם
כוכבת הקולנוע האיטלקיה, סילכנח מא*
נגאנו. הזוג הישראלי ערך היכרות מקומית
עם השלישיה המפורסמת, ואף העז לבקש
זכות לבקר על היאכטה המפורסמת של
אונאסיס. במקום זה קיבלו רק טרמפ לניצה,
הזמנה לארוחת ערב ובילוי במועדון־
לילה עם ד,שלישיה.

בדיחת השבוע
מספר המבקר בועז עברון :״פעם היו
שני סיני ם ...ותראו כמה יש היום.״
וזעזזיס הז ח 1217

היה היה ח״ד קע בעד גוו שד ענק,
לב שר זהב וחגיגות שד נעו בן 15

*• ה שלום מולכו?״ שאל הרמטכ״ל,
*!*/רב־אלוף צבי צור, את מלצר בית
ציוני אמריקה. כי היד, זה מינהג קבוע של
צ׳רה, בבואו לבית ציוני אמריקה, לשאול
על שומר־הלילד, משה מולנו, הענק שפעם
היה חייל בגדוד הרביעי של הסיבת גבעתי.
״מולנו
מת,״ ענה המלצר ופניו של ה׳
רמטנ״ל קפאו קמעה בצער עמוק וננה.
כי יותר מכל חייליו מימי הקרבות, שמר
מולנו על קשר עם המפקד, הרבה לבקר בביתו
כדי להתייעץ עמו בכל בעיה. לצ׳רה
היה קשה במיוחד להאמין כי האיש החסון
הלך לעולמו. כי יותר מאשר היה
חייל־לשעבר, היה משה מולכו אגדה.

המעטה האימתגי

ך) יפור אחד מתאר כיצד הופיע מולכו
^ בפעם הראשונה במחלקה הקרבית ש
מות!

אליה
נשלח. בן 46 היה או, בעוד שגיל
יתר חיילי המחלקה נע בין 18ל־ 20 שנה.
צעיר מכולם היה ד,מ״מ, שנראה כנער חמודות.
מולכו נכנס לצריף בצעדי מלח מתנדבים
והציג את עצמו :״שלום ממזרים־
אני שמי משה מולכו. אני לא חייב גיוס!
אני רק באתי בלב יהודי שלי להציל את
המולדת. אני גיבור גדול!״
סיים את הצהרתו ופנה לעבר מיטתו הצבאית.
החברה פרצו בצחוק. מולכו הזדקף.
״ממני לא עושים צחוק!״ הכריז ,״אני
כבר הוצאתי יותר שיניים לאנשים ממה
שיש לכולכם שערות על הראש. שמונה
שנים ביחד אני ישבתי בבית סוהר בגלל
המכות שנתתי. אני יש לי ידיים של בוקס.
מי שיתחיל איתי, אני עושה ממנו פיתה
פלאפל. מי שיהיה טוב איתי — אני כמו
אבא ש לו...״
שוב פרצו רעמי צחוק. מולכו ניגש לאחד
הצוחקים, לפת אותו בעורפו והרימו
כאילו היה כלבלב. הוא ניער אותו באוויר,
צעק אל תוך פניו המבוהלות :״ממזר
בן ממזר! אתה עושה צחוק מאדם שיכול
להיות אבא שלך ״ והוסיף עוד כמה קללות.
ד,מיסכן פירפר באזזיר עד שהחייל החדש
הירפד, ממנו .״עכשיו תהיה ילד טוב ותראה
שיש לי לב זהב.״
י כך היה. אגשי המחלקה — כולם בעלי
עבר קרבי מהולל — קיבלו את הענק כאיש
חברתם ועד מהרה גילו את לב הזהב
שמתחת למעטה האימתני. המעטה היה אימתני
במיוחד, בשל כתובות הקעקע שכיסו
את כל גופו העליון של מולכו. על זרועו
השמאלית, היתד, מקועקעת הכתובת ״חרות
או מוזת!״ את חזהו עיטרו ציורים של
לב נעוץ בחץ, של עץ ענף הנושא את
הכותרת ״אני אוהב אותך מולדת״ ,ושל
שני לוחות הברית• ״ציירו לי אותם כל
פעם שהייתי בבית־סוהר,״ סיפר לחבריו.
יום אחד גילו הסוהרים האנגלים כי כתובת
הקעקע שעל זרועו הימנית אינה אלא
סמל ״רק כך!״ של האצ״ל. הם ניסו למחוק
את הסמל בדקירות סכין. הסמל נשאר,
מכוסה ומשוסע בצלקות ארוכות.

עזרה לו להתאושש מן ההלם על מות אמו.
הוא פקח את עיניו, התבונן סביבו ופנה
ישר לליכשת גיוס. כי אז כבר החלה מלחמת
תש״ח.
״אתה זקן מדי!״ השיבו לו פקידי הליש־כה.
כדי להוכיח את הד,יפו שבר על ראשם
שני שולחנות. הם נתנו לו מיד תעודת
חיול, שלחוהו לבסיס של קשישים. אך
מולכו רצה ללחום, לא לשחק בחיילי* על
כן נשלח לאחד הגדודים הקרביים ביותר
בכל צה״ל.
מן היום הראשון החלו נרקמות סביבו
אגדו* עד כי כיום, אי־אפשר כמעט לברור
ביניהן את האמת מן הדמיון. פעם, למשל,
אומרת האגדה, שכב עם מחלקתו בתוך
ואדי. אש מיקלעים חזקה של האויב ריתקה
את כולם. מפקד המחלקה הבין כי אם לא
ייחלצו מן המלכודת, לא יישאר איש מהם
חי. המצרים יאתרו אותם, יחסלום בכמה
פגזי מרגמה. הוא נתן פקודה לאנשיו לקום
של ולהסתער על עמדת המיקלע. האנשים נשארו
קפואים מפחד.
אז נכנס מולכו לפעולה. הוא עבר בשפיפה
מאיש לאיש, גער בו :״קום וניתן
להם באבי אביה* אל תפחד, קום!״ והוא
רץ ראשון במעלה המדרון, כשהוא צווח,
בניגון ספרדי של שמחת תורה, את הפסוק:
״יהוד, מלך, יהוד, מלך, יהוד, ימלוך לעולם
ועד!״ בעקבותיו הסתערה המחלקה כולה,
כשיתר החיילים חוזרים אחריו על התפילה.
הם פרצו אל תוך העמדה המצרית, כבשוה
אחרי קרב קצר. אך מולכו לא נרגע. הוא
השתולל כמי שאבדו לו כל חושיו, ריסק
עצמות בידים ריקות. היה צורך שהחובש
יזריק לו זריקת־הרדמה, כדי שיירגע. כאשר
התעורר, כעבור 30 שעות, שוב היה נסוך
על פניו חיוך של תינוק תמים.

גיבור בסרט עלילתי
*8כריו לגדוד היו רגילים לראות את
ן | מולכו סוחב לבדו את שלושת מקלעי
המחלקה, עד לנקודת ההיערכות וממנה חזרה
לבסיס. ארגזי התחמושת הכבדים היו
בידיו כנוצה, כאשר היתד, חוזרת המחלקה
מפעולה, צעד מולכו תמיד האחרון. ואז
היה מופיע עמום כמו פרד ופניו הרחבים
מתבקעים בצהלה. מלבד הנשק והתחמושת
היה סוחב עמו תריסר תרנגולות לקומזיץ
מחלקתי.
הסוד הגדול של משה מולכו באותם הימים
היה פשוט: בפעם הראשונה בחייו היה
אהוב ורצוי בחרבתו. חבריו ממש העריצו

אותו — והוא השיב להם אהבה אבהית.
את העבודות הקשות והבלתי־אהודות ביותר
בצבא היה מקבל על עצמו מרצון. במיוחד
העריץ את ד,מ״מ הילדותי שלו. לכל מקום
רץ אחריו כמו כלבלב.
אדם כזה מצא את דרכו באופן טבעי
אל הג׳יפים של שועלי שמשון. כך קרה,
שכאשר ירדו צלמי העתונות מתל־אביב,
לראות את החזית, עטו על משה מולכו.
החייל המזוקן וד,מרושל, חובש הקסדה, הפך
דיוקן מפורסם בכל רחבי העול* כסמל
החייל העברי של מלחמת העצמאות•
אשתו אסתר, אותה נשא אחרי שיחרורו
מן הצבא, יודעת לספר עוד פרק מאגדת
בעלה: כיצד נפצע קשה בקרב. היה זה,
לדבריה, ליד כפר עפא, ישוב ערבי קטן
בנוי מחימר ומדם של חיילים מצריים וישראליים,
בצילו של מיבצר עיראק סוויידאן
הנורא. שני לילות רצופים ניסתה פלוגתו
של מולכו לחדור לכפר, אך המצרים התבצרו
בו ביסודיות בלתי־חדירה.
בלילה השלישי הורה המפקד לכל אנשיו
לשכב לישון מוקדם, כי עם שחר ינסו
שוב לפרוץ, הפעם אחרי ריכוך ארטילרי.
למולכו לא היה אימון בארטילריה. הוא רק
ידע כי יש לפנות מעבר דרך הגדרות והמוקשים
של המצרים. כאשר נרדמו כל אנשי
היחידה עלה על ג׳יפ עמוס חומרי נפץ,
נסע עד לגדר המצרית. שם הניח את חומר
הנפץ, הפעילו ופרץ פירצה אדירה בביצורים.
בדרך חזרה עלה על מוקש. כשחזהו
מלא רסיסים, וכל גופו שותת דם, הצליח
לחזור ליחידתו. כמו גיבור בסרט עלילתי

תינוק תמים מסתער
**שה מולכו עלה ארצה בהיותו בן

*; .30 הוא עזב את בית הקפה הקטן שהיה
לו בעיר בורסה שבתורכיה, התגנב
ארצה ללא תעודות. הוא השתקע בשכונת
התקווה, תל־אביב, הפך במהרה דמות ידועה
בכל שכונות העוני של העיר. גם החוק
הכיר אותו מקרוב, כי מולכו תמיד
נכנם לצרות. בגוף המגודל שכן מוח תמים,
כשל נער בן .15 מוח זה לא היה מסוגל
לשלוט על השרירים האדירים, שהיו עושים
שמות כל אימת שמולכו השתכר או
דימה לעצמו שנעשה עוול למישהו.
כאשר שמע כי פרצו מאורעות בשכונות
הספר, היה חודר ליפו ונטפל לערבי הראשון
שנקרה לדרכו. התוצאה, לרוב: עוד
כמה חודשי מאסר• אהבתו הגדולה היתד,
אמו הקשישה. על כן, כאשר נפטרה זו,
הילך כמטורף. הילדים החלו רודפים אחריו
ברחוב, צועקיו עליו כעל משוגע. חרפה זו

מפקד חטיבת גבפתי. מימין: צבי צור, אז מג״ד של מולכו, כיום רמטכ״ל של צה״ל.

לאן

הספיק רק ללחוש :״הדרך פתוחה!״ לפני
שאיבד את הכרתו.

השראה 7מחזה
** וא החלים גם מפגיעה נוראה זו.
| | אך ימיו כחייל קרבי חלפו ללא שוב.
הוא השתחרר כנכה מלחמה, ניסה להסתדר
בחיים חדשי* כי לסורו כאיש ריב ומדון
לא רצה לשוב. על כן, כאשר פירסמה מועצת
פועלי חיפה קריאה למתנדבים שיעלו
על אניות כמלחים, נענה בשימחה רבה. העובדה
שהאניו־ת היו מושבתות, בגלל מרד
הימאים, וכי קריאת מועצת הפועלים באה
אחרי שהמרד נשבר בכוח הזרוע, לא עניינה
אותו. דברים כאלה היו נשגבים מהבנתו.
משך
שנתיים הפליג כאיש סיפון. באותה
תקופה נשא לאשה את אסתר בת־דודתו,
נכנם לגור בבית ערבי נטוש ביפו. כאיש
נשוי ירד שוב ליבשה, התקבל, בשל נכותו,
כשומר־לילה בבית ציוני אמריקה בתל-
אביב. שם שקע באלמוניות השיגרתית של
אזרח פשוט ואפור.
אלא שאזרח אפור זה נתן השראה לאחת
הדמויות הססגוניות ביותר של התיאטרון
העברי. המחזאי יגאל מוסינזון, אשר שימש
תקופת־מה כקצין־תרבות של גדוד צ׳רה,
הכיר שם את מולכו. הוא תירגם היכרות
זו לדמות המרכזית של מחזהו, קזאבלאן.
כך קרה, שעל אף היות גיבור המחזה מא־רוקאי,
דיבר ניב ספרדי מובהק של יוצאי
תורכיה ויוון, התנהג כמשה מולכו יותר
מאשר כבן העיר קזאבלאנקה.
במחזה התלבט קאזאבלאן המשוחרר בבעיות,
הקליטה החברתית בחברה אשכנזית־ברובד״
מולכו לא התלבט. הוא לא התעמק
בהתנגשויות עדתיות־חברתיות, הסתפק במילוי
תפקידו ובניהול חיים צנועים בשכונתו.
לפתע, לפני חודשים מעטים, חש בכאבים
חזקים בחזהו. אשתו ובני משפחתה
אילצוהו בכוח ללכת לרופא. הקביעה: התקפת
לב. הכאבים תכפו, אך מולכו סירב
לקבל כל טיפול יפואי .״אני אלך לרופא?״
שאל בן ה־ 58 בתמהון ,״אני מפחד ממחלה?
תראו, הגוף שלי כמו ברזל!״ לא פעם היה
נתקף כאבים בלילות השמירה הארוכים.
הוא היה חורק בשיניו ושותק, כשמסביבו
מתנשא הבית הגדול, הריק מאדם.
שוב פקדה אותו התקפה חזקה, בביתו,
בנוכחות אשתו. היא מיהרה להזעיק רופא.
מולכו התרומם ממיטתו, נופף אגרוף אדיר
מול פני הרופא המופתע .״לך לאמא שלך!״
צעק עליו ,״אני לא אמות!״
ובכל זאת מת. אחרי שלקח את משכורתו
בבית־ציוני אמריקה ובילה שעתיים בהצגה
יומית של קולנוע יפואי, עלה בצעד מאושש
לדירתו• אשתו לא היתד, שם.
כעבור דקות ספורות הופתעו השכנים
לשמוע את כלבו של מולכו מיבב בפתח
דירתם .״בחיי,״ אמרה השכנת לבנה הצעיר,
״הוא בוכה כאילו הבעל שלו מת.״
היא לא ידעה כמה נכון ניחשה.
*!0230X8

מזה צוחקים חצדפתים

ם3£895פ53פ9נ
.ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. כל אחד מהמש*
התפיס ב חיבו ר ה חו מר המתפרסם ב ע מו ד זח,
יזכה בפרס של עשר ל״י שיוענק מדי שבוע.
שלח חו מר מתאים, וזכה גם אתה בע שר לירות.

וזסטזירזן מעשה בעלמה בשם לילי
שקראה: לא אני, בעלי לי!
הוי אלי, מי יתן
וסוף סוף אתחתן
אנא רותי, את לילי הצילי ! י !
אמוץ גל,

קבוץ

גבולו ת

מעשה בעלמה ושמה לילי
שערכה לה מדור בה אוילי
כשהעיר לה קורא
שהדבר לו חורה
ענתה: אם אין אני, מי לי?
לאחר ה עז רו ת של כמעט חוד ש
ימים (מה אפשר לע שות כ שעול ם
הבד והעולם הביש דחו את העו ל ם
הבא?) הנה לכס כותר ת הק שק שת
האחרונה (למעלה) :״שמעת מה

אמר אלמוגי בישיבה האחרונה
של מזכירות מפא״י?״
להש הה*ל לאוזן הפילה ב־נ
3כי
קורא

אביב. בצער הפעם

ה ג ׳ ונגל, ששלח אות ה ההיקר
ראובן ריבלין מתל־שאר
הקוראים, אני מציינת
רב ו ביגון קודר, לא הצליחו
לקלוע למטרה, ולכן אני

ש. סופר,

תל־אביב

מעשה בעלמה כשם לילי
שרצתה להיות כמרילין
התאהבה חיש מהר
ביהודי וסופר
אך הוא אמר לה מיד :
שקי לי
גילה בליכפלד,

קרטי ורוחב לב בנדבות. עכשיו עומד
כל מפעל חיינו בסכנה, ואגו מביעים
את הזדעזעותנו מהדיבורים על ההתפוררות
הצפויה כביכול, ועל השיטה הבלתי
מקובלת של עריפת ראשים.

תל־אביב

באספה שהתקיימה לאחרונה בחצר
לשכת הסעד של מ חוז המרכז, בה ש ת תפותם
של קבצנים ופו שטי יד מכל פינות
ודארץ, הוחלט לפרסם גי לוי דעת
לציבור, ולהחתים עליו גם את אותם
הקבצנים שלא נכחו במקום.

קול קורא שר פושטי היד
מעשה בעלמה ושמה לילי
שפגשה בגבר גלילי
וכשאותה הוא שאל
ואת, מה תאמרי על
לו מסרה את תשובת פיטיגרילי.
מ. סופר, תל־אביב

ובזה, נדמה לי, כדאי לסיים את
החמשירים על עלמה בשם לילי ולהתחיל
בסדרה חדשה שתתחיל במילים:

מעשה כעלמה ושמה קלרה

הזדעזענו עד עומק לבנו נוכח הגלויים
האחרונים בציבוריות הישראלית ובצמרת
השלטון והמפלגה. אין אנו, כקבצנים
ופושטי יד, באים לגרוע מהישגיו של
ראש הממשלה דויד בן־גוריון, אך
דוחים אנו את התביעה לבטל את
מסקנות ועדת השבעה, כיוון שמעשה
כזד, מהודה סכנה לדמוקרטיה ומגביר
את כוחם של המנגנונים.
במשך שתים־עשרה שנה לחמנו ופשטנו
יד למען המדינה, כדי להוריש
לדורות הבאים מדינה בעלת צביון דמו
כבר
מאז שסילקו את חברינו מהרחבה
שלפני בית־הכנסת הגדול ומכבר
מוגרבי, התרענו על השיטות הפסולות
שהשלטון משתמש נגד אזרחיו שומרי
החוק, ואנו מזכירים בזה לציבור שהיינו
הראשונים להתריע על כך.
על הכרוז ח תו מי ם: ז ל מן המ שוגע,
לייב דוחובס קי, קליינ מן הק טן וקליינ מן
הגדול, אברשה הפיסח, נפו לי און בתא־פרטה,
נימים לוי ו הגבי רו ת: פייסה,
ברוניה ומזל השחורה.
האסיפה הביעה את תקוותה שגם חוגים
אחרים יצטרפו לפעולה ה מבורכ ת
של הועדה היוז מ ת, ו בו ב מקום הו חלט
ל שלוח מברק עידוד לבן־גו ריון שלא
יתפטר ולמנהל ל שכת הסעד, שלא יפסיק
את ת שלום הת מיכה, הדלה גס בלאו
הכי.

ה>דעת א ת הארץ?

נותנ ת לכס עוד סיכוי אחד להוכיח
את עצמם. הנה הק שק שת הבאה
(למטה) .מה בנוג ע לכותרתד

ל עו ל ם צו דקת
בספק־דינו ציין ה שופ ט כי אינו
מא מין לגירסת הנאשם( .על המשמר)
אליק מג, גבעתיים
אך נתן לו ליהנו ת מהספק.
ה שק ש שבר את צואר הג מל (דבר)
ירוחם ניר, תל־אביב
השאלה היא: מה היה ב תוכו?
בע קבו ת שר החקלאו ת מ שה נייד
אברהם יפת, תל־אביב
(ידיעות אחרונות)
הלך גם משה דיין, הרמטכ״ל לשעבר

סיסמה זו עדיין נשארה על גדר הבית בשדרות ירושלים ביפו, ליד בית החולים דג׳אני, מהימים בהט
כמעט גרמה עיסקת מכירת־חנשק לממשלת גון למשבר ממשלתי חמור. אכל מה אשם בזה פנחס לבון?

קולנוע סרטים אחותה עוד אידיה
מטלה (זנויר; תל-אביב; יוון) הוצג בישראל
לפני שנתיים, סהצגת בכורה שנערכה
בקולנוע זוהר בפרברי תל-אביב. הסרט דיבר
יוונית, הופיעה בו שחקנית בשם מלינה
מרקורי, שאיש לא שמע את שמה. הסרט
עלה וירד מבלי שיבחינו בו, אף מבקר
אפילו לא הטריח את עצמו לראותו.
עתה, כאשר הפסה מלינה מרקורי לשם־
דבר, עקב הופעתה המזהירה ברק בימי
חול, מוצג הסרט שנית בקולנוע קסן בתל־אביב.
הוא מושך בעיקר את הקהל שחזה
כבר ברק בימי חול, המוצג זה השבוע
השביעי. למעשר״ כדאי יותר לראות סרט
זה לפני שרואים את משנהו.
אהגה עם סכין. סמלה הוא כרם יווני
טהור, מבוסס על מחזה יווני, מבויים בידי
במאי יווני (מורסל קאקויניס) ,שחקניו יוונים
והרקע שלו יווני. אחרי שרואים סרט
זה מתברר שזיול דאסין, שביים את רק

ברחוב לסמלה, או מתנותיהם של רוכלי
השוק. המעניין הוא, שסרט זה, למרות
שאינו מגיע ברמתו הטכנית ובגיבוש הרעיון
שבו לסרטו של דאטין, הינו יצירה
קולנועית בעלת עומק, מבויימת במקוריות
המגלה בפעם הראשונה את יוון כארץ בעלת
יכולת קולנועית בלתי מבוטלת.

אורגיית הגוויות
מדע ופשע (תמר, תל־אביב; בריטניה)
הוא סרט הנאחז בהתרחשות היסטורית
שאירעה בתחילת המאה שעברה, כדי להעלות
על הבד את אחד מסיפורי האימים
והזוועה, שסיפוריו של פרנקנשטיין נראים
לידם כאגדות לילדים טובים.
עצם הנושא הוא מקפיא דם — שוד קברים.
המדובר בפרשה הידועה של צמד הנוכלים
בארק והייר, שעסק לפני כ־ 140 שנה,
באדינבורג שבסקוטלנד, בהוצאת גוויות מקברים
ומכירתן למורי רפואה. באותה תקופה
עדיין אסור היה לפי החוק לנתח גוויות
לצרכי הוראה. אולם נמצאו מספר מתים רופאים, כמו הד״ר אלכסנדר נוקם, שהיו
מוכנים להשיג גוויות בכל מחיר, לקידום
מדע הרפואה.
כאשר גברה הדרישה לגוויות, מצאו שני
הנוכלים שיטה קלה יותר להספקתן. הם
פשוט היו רוצחים אנשים בודדים, מוסרים
את הגופות לרופאים זמן קצר אחרי הרצח.
כשנתפסו לבסוף, הוצא האחד מהם להורג.
השני, ששימש כעד המלך, שוחרר. אולם
נשרפו במשפט לינץ׳ ,ואילו הד״ר עיניו נוקם יצא זכאי מלפני המועצה המדעית. המשיך
להורות רפואה.
זוועה וליצנות. סיפור מעין זה אפשר
להגיש בצורות שונות. הבריטים הגישו או תו
בקור־רוח אפייני, תוך הצגת הפרטים
המזעזעים ביותר, כולל שיטות הרצח של
צמד הנוכלים, הוצאת הגוויות מהקברים והטיפול
בהן בביתו של הרופא.
כדי להקל קצת ממעמסה זאת על הצופה,
גיוונו יוצרי הסרט את יצירתם בכמה סצינות
של אורגיות סוערות, שכמויות העירום
בהן הן מהגדולות שנראו בסרט כלשהו,
הצליחו אף לשלב את הזוועה עם העירום
בהציגם את גוויתה של גיבורת הסרט כשהיא
חשופת חזה.
הטוב שבשחקנים הוא פיטר קאושינג
בתפקיד הד״ר נוקם. גונבי הגוויות מגבירים
את הזעזוע, בשלבם סאדיזם עם הומור
וזוועה עם ליצנות.

תווובץ הסו&ס חוה 1217
והפעםתשבץ שר שני ח ב רינז
ב ני 16 שהודריבת ר ה רוג ערב

ו מנ ח ת

תשבץ עודר פכבונזן ו ש אור
2ן רנ ר, נזתר ־ א בי ב

מלינה מרקורי ב״סטלה״
זמרת, לא פרוצה
בימי חול, לא היד, בעצם כל כך מקורי, וסרטו
אינו אלא פיתוח הנושא של סטלה, תוך
שימוש באותם אמצעים, ולפעמים אף באותן
סצינות, המופיעות בסרט זה.
סמלה היא מלודרמה. זהו סיפורה של
זמרת־רקדנית (מלינה מרקורי) של באר קטן
בפיראוס, אוהבת חיים ואוהבת שירה וריקוד.
היא אחותה התאומה או אפילו הבכירה
של איליה ברק בימי חול. היא אמנם איננה
יצאנית כמוה, אולם בעלת השקפת עולם
וערכי מוסר דומים. היא אוהבת גברים אולם
אינה מוכנה להשתעבד להם. היא אינה מו כנה
לוותר על חירותה תמורת נשואים,
וכאשר נמאס גבר עליה, אינה מהססת להחליפו
באחר.
כך היא מחליפה משורר יפה ועשיר ככדורגלן
אלים ושחצן. אולם כאשר עומד
הכדורגלן לשאתה, היא בורחת ביום החתונה
לזרועותיו של סטודנט צעיר. לפנות בוקר,
אחרי שכל אחד מבלה את הלילה בנפרד,
מוצא הכדורגלן את סטלה בקרן רחוב, נועץ
סכין בגבה ומחזיק אותה בזרועותיו עד
מותה.
מתנותב שו ק. סממניו העיקריים של
סרט זיר, הם השירה היוונית וריקודי־העם
המקומיים, תיאור ההווי העממי, ובעיקר משחקה
הדינמי והסוחף של השחקנית הכעורה־יפה,
בעלת הקול העמוק.
ז׳ול דאסין לקת כנראה מסרט זה, שהופק
לפני חמש שנים, לא רק סממנים אלה, אלא
סצינות שלימות כמו הערצת אנשי ההמון
העולם הזה 1217

הסרט הישראלי הבא שיוצג, הוא סרט
שצולם כבר. אף־על־פי־כן לא שמע עליו
עדיין איש. כי הסרט, שעדיין אין לו שם,
לא יהיה אלא סרט דוקומנטרי שיורכב מקטעי
יומנים שצולמו בארץ החל מלפני 35
שנה. החומר נמצא בידיו של נתן אקסלרוד,
בעל יומן כרמל לשעבר. הוא נכנס לשותפות
עם אברהם (״פשנל״) דשא, ויחד הם יפיקו
את הסרט. היועץ האמנותי הוא אורי זוהר,
ואילו עורך הקטעים ומגישם יהיה הבמאי
יואל זילברג.
בדומה למצעד פזמוני הישוב היו זמנים,
עתיד גם סרט זה, שיציג קטעים החל ממשחק
כדורגל לפני 30 שנה וכלה בבואו של
וייצמן לארץ, להצליח בזכות הסנטימנטים
לזכרונות העבר.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בטרי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• המעגל התשיעי >חן, תל-אביב)
אהבתם של צעיר קתולי וצעירה יהודיה,
על רקע זוועות הנאצים, בסרט יוגוסלבי
מצויין.
• איי ליילן מייל! (הוד, תל־אביב;
תל־אור, ירושלים; פאר, חיפה) בעיית נשואי
הפספורט, בקומדיה ישראלית של פיטר
פריי, עם הרבה הומור יהודי. בתיה לאנצט,
זאב ברלינסקי, גדעון זינגר.
• תמימים ופראים (אופיר, תל-
אביב) חיי המין ושאר אורחות החיים של
אסקימוסי הקרח, בסרט מאלף. אנטוני קוין.
• כן חור (אסתר, תל־אביב) סרט רא־ווה
היסטרי מעמיק מהרגיל, בו מגלם צ׳רל־טון
הסטון דמות חיובית של גיבור עברי,
ואילו חיה הררית היא דוברת הנצרות.
• האמת (מוגרבי, תל־אביב) בריג׳יט
בארדו אוהבת ושוכבת, מותחת ורוצחת, בסרט
רציני של הנרי קלוזו על יחסיותו של
המוסר בהתאם לגיל.

שזוהי

המפ רו רו ח צי ההרא שונ ה ש־
ישראל מצעד ה 1מ 1י שהיו

ב חז ם

ב חי בנר

רהם, נו מו יםרהפ תי עבר עיו ־
קרנר

נו ת נום וג זה, עור כ הנ הוכ הנ ה,

מאוזן )1 :פרופסור
שנאשם בדגול.
)4צירות )10 .נכוה.
)11 אותו אכלו במדבר
)13 .מספר
הצדיקים )14 .אדם
שאינו משכיל)15 .
נליל קרום בעבר
הירדן )17 .הרם
טחוב )19 .מתרומם.
)20 משחקני הסרט
״חסים וטעים״)22 .
מהרי הארץ)25 .
מתקיים )26 .ארגון
האומות המאוחדות.
)27 קריאה לצבא.
)30 ננב )32 .רוח
רעה )33 .קסמים,
כשוף )34 .איננו בירושלים
)36 .תבואה
)37 .אשת במיהיוונית, תולוגיה שבגללה
פרצה מלחמה
)39 .מחתרת עברית
בזמן מלחמת
*הראשונה.
העולם
)41 מתקן זכוכית.
)42 יום טוב )44 .מחוז בשוויץ)46 .
הורשה )48 .נהר באפריקה )50 .במרכז
הפנים )51 .כמות העבודה ביחידת זמן.
)53 מצוקה )55 .מצבה )57 .סוג אדמה.
)58 מוקף מים מכל עבריו )59 .עיר בהודו
)60 .חברה ישראלית ליצור סיגריות.
סאונד )1 :בנד עבודה )2 .הנבול
המערבי )3 .קהל רב )5 .נמצא בים)6 .
כותב )7 .מנהיג דתי )8 .סופר אמריקאי
ידוע )9 .סדר חום )12 .למאור )15 .מכרסם
תח־קרקעי )16 .אחד הנביאים )18 .שמו
הפרטי של שגריר ארה״ב בארץ )21 .נמצא

פכטמן

בתור הראש )23 .נכוה )24 .בכי קינה.
)26 נהרה )28 .מנהל ״דו־רה־פי״ לשעבר.
)29 מנשיאי ארה״ב )31 .ממבקרי המוסיקה
בארץ )32 .תופעה חרפית נדירה כארץ.
)35 מלת שאלה )37 .מתנועות המחתרת
במלחמת השחרור )38 .סרט צרפתי מפורסם.
100 )40 אלף רופיות הודיות )41 .זותי.
)43 שם דורכים את הענבים )45 .החי על
חשבון אחרים )40 .אחריו בא בדרך כלל
הנרעוז )47 .עונה )49 .שימשה לשמשון
ככלי הרב )52 .כלי לנשיאת מצרכים)54 .
פקודה )56 .קדומת שם צרפתי )58 .הורה.

הועד הישראלי למען אלג׳יויה חופשית

ש אלו תות שובו ת
בטבועייע האזזרהיגז \2ייע ״הוועד היעזדארי
רהען ארג׳ידיה זזוהשיה״ שהי העיבה!
עההאיע _ אוזה רכהביע היעזדארייע בבי ת
שאלה: האם אתם סכו־דים
כי מותר לנו לגשת
לבעיית אלג׳יריה גישה
מוסרית גרידא, מתור
התעלמות מן האינטרסים
הממלכתיים שלנו?
תשובה: אין סתירה בין עמדה מוסרית
עקרונית לבין האינטרס האמיתי של המדיני אם מתקבל הרושם כאילו יש במקרה
כלשהו סתירה בין האינטרס לבין המוסר
— סימן הוא שהערכת האינטרס מוטעית,
או שהתסיסה המוסרית פגומה.
גישה מוסרית עקבית משרתת תמיד את
האינטרס ארור־הטווח של המדינה — אפילו
אם נראה, בטעות או בטוזח קצר, כאילו
היא פוגעת באינטרסים שוטפים.

שאלה: כהכרזת היסוד
שלכם למדתם גזירה שווה
כין מלחמת־השיחרור הישראלית
באנגלים, לבין
מלחמת השיחרור האל
ג׳ירית בצרפתים. אם
כן, איד אתם מסכירים
את העובדה שרכים מ־לוחמנו
לשעבר תומכים
כצרפתים הדורשים ״אל־ג׳יריה
צרפתית״?
תשובה: אדם המונע את אשר הוא תבע
לעצמו, אותו השיג בדם טובי הלוחמים,
הוא צבוע.
בימי מלחמת־השיחרור בארץ היינו כמהים
לכל גילוי של אהדה וסעד שבא אלינו מחוץ
לארץ. אנו מאושרים כי יש ביכולתנו עתה,
כאזרחים במדינת־ישראל החופשית, להעניק
את אהדתנו ועזרתנו ללוחמי־שיחרור אחרים.

שאלה: האם אתם לוח מים
כצרפת?
תשובה: לזב
איו צרפת אחת ישנה צרפת של לא-
גאירד, אורטיז ופוז׳אד — צרפת הפא-
שיסטית, האנסי־שמית, האנטי־ערבית, של
ממשיכי מסורת וישי, של שוחרי הדכוי
והניצול, וישנה צרפת של סארטר, ז׳אנסון
ומנדס־פראנם, צרפת של המהפכה הגדולה,
המבשרת שוויון אזרוי ולאומי לכל, השוחרת
חרות לעצמה ולאחרים. בצרפת זו אנו תומכים,
ולנצחונה אנו מצפים•

שאלה: באיזה פתרון
מוחשי של בעיית אל-
ג׳יריה אתם דוגלים?
תשובה: אנו דוגלים בכינון אלג׳יריה
כמדינה חופשית, ריבונית ובלתי־תלויה.
אין אנו סבורים כי תפקידנו, כגוף זר,
להשיא עצות לצדדים לגבי פרטי הפתרון.
אנו תובעים כי ממשלת צרפת תפתח ללא
דיחוי במשא־ומתן ישיר עם הממשלה הזמנית
של אלג׳יריה׳ כדי להשיג הסדר שיביא
להגשמת המטרה הנ״ל, תוך כינון
משטר דמוקראטי וחילוני, המבוסס על
שוזיון מוחלט בין כל תושבי אלג׳יריה ויבטיח
את הזכויות האזרחיות של בני כל
הדתות והלאומים בה.

שאלה: על ם מד־מח אתם
קובעים בי הממשלה ה-
אלג׳ירית הזמנית היא
הגו!? היחיד המייצג את
העם האלג׳ירי?
תשובה: באומה הלוחמת לחרותה, ההנהגה
הלוחמת מייצגת תמיד את האומה כולה.
כל עוד שולט הכובש הזר בארץ ומשתמש
בכל אמצעי־הדיכוי — הצבא, הבולשת,
מרתסי־העינויים וקרנות השוחד — אין
אומה יכולה לבחור בהנהגה באופן חופשי.
אם עוד נותר ספק כל שהוא בסוגיה זו,
אחרי שש שנים של מלחמה אכזרית ורבת־דמים,
באה התקוממות־ההמונים בעת ביקורו

גזומרוב, ואזזה רכהבי־וזוץ. מזרון ״דך
רהרן כהה הן השארוה אט 1ד בט 1ארו בהעי־בות
ארה ותשובותיהם־ נמר דוברי הוועד

של דה־גול, והוכיחה את הדבר סופית• ההימנעות
המוחלטת של העם האלג׳ירי ב־מישאל
האחרון, בכל מקום שם אי־אפשר
היה להפעיל במלואו את הלחץ הפיסי של
הדיכוי הצרפתי, מאשר אף הוא את הדבר.

שאלה: האם לא ידוע
לכם כי הממשלה האל*
ג׳ירית החופשית עושה
את רצונו של עכר אל•
נאצר? האם לא ברור
בי לאחר הענקת העצמאות
לאלג׳יריה תצטרף!
גם היא אל אויכינו?
תשובח: הדבר תלוי בנו.
אם ישיג העם האלג׳ירי את חרותו, כשהוא
משוכנע כי מדינת ישראל פעלה נגדו
בכל שלבי המאבק, בהגישה סעד מוסרי
ומדיני למדכאים — אין ספק כי אלג׳יריה
החופשית תהיה אנטי־ישראלית.
בדיוק את זאת אנו באים למנוע. אנו
מבקשים להפעיל את דעת־הקהל בישראל
קו ממשלתנו, ובינתיים
כדילשנות את
להוכיח לעם האלג׳ירי במעשים כי חלק
ניכר מדעת־הקהל הישראלית תומך במאבקו.
אין אנו מבקשים לסכסן־ בין הממשלה
האלג׳ירית לבין ממשלת הרפובליקה הערבית
המאוחדת, התומכת במאבק האלג׳ירי
במלוא כוחה. רצוננו להבטיח שמדינת אל־ג׳יריה
החופשית המקיימת יחסי־ידידות גם
עם רע־׳ם וגם עם ישראל, תוכל לשמש גשר
הבנה בינינו לבין שכנותינו.
המדינה האלג׳ירית החופשית תהיה גורם
חשוב, ואולי מכריע בעולם הערכי. על כן
מגוחך לראות כמנהיגיה כלי־שרת בידי
מישהו. הדבר הוכח בעליל בעצם ההתעניינות
שגילתה הממשלה האלג׳ירית הזמנית
בהקמתו של הוועד הישראלי.

שאלה: ישראל הצביעה
כשעתו כאו״ם למען עצמאות
לוב, וכבל זאת
התנכרה לוב לישראל ד
הצטרפה לליגה הערבית.
גם מארוקו הצטרפה
לליגה ומנהלת מדיניות
אנטי-ישראלית.
תשובה: אין ערך להפגנה חד־פעמית,
אחרי גמר המאבק.
ישראל לא תמכה בשאיפות־השיחרור של
לוב, אלא בשעה שזו היתד, זקוקה רק לאישור
פורמלי. לוב משמשת גם היום בסים
לכוחות זרים, ועצמאותה פורמלית בלבד.
ידידות של ממש נוצרת ומתחשלת בעת
צרה. על כן אנו משוכנעים כי עתה הזמן
להפגין את אהדתנו לעם האלג׳ירי הלוחם.
הקשרים שיוזצרו עתה, כאשר העם האלג׳י־רי
זקוק לכל קורטוב של עזרה ותמיכה,
יקבעו את היחסים בעתיד.
תמהים אנו באיזו זכות מוסרית מגנים
את מארוקו כיום אותם החוגים בישראל
שעזרו לצרפתים בכל שלבי מלחמת־ד,שיחדור
המארוקאית, הארוכה ורבת־ר,קורבנות.
האם לא דחפו את מארוקו לידי האויבים
הקיצוניים ביותר של ישראל? האם אין
נושאים הם באחריות המוסרית להפסקת
ד,עליה ממארוקו, שהביאה בימים אלה לטרגדיה
המזעזעת של ססינת־המעפילים שנטרפה?
האם אין משתדלים הם כיום להביא
לאותה טרגדיה ביחסינו עם אלג׳יריה של
מחר?

שאלה: האם לא הוכיחו
אנשי הפל״ן את איבתם
ליהודים כשעה שחיללו
את כית הכנסת
בקסבה של אלג׳יר?
תשובה: איש אינו יודע מי חילל את
בית־הכנסת• בעוד התועמלנים של הקולו־טוענים
כי המעשה בוצע
נים הצרפתיים

אנו הצפהך (דעותיך הובעיע ה הך הורהוה
עמי רוזזהי־הט1הדדור. הצבודף ריווהה הוועד

בידי אנשי הפל׳׳ן, טוען הסל״ן כי המעשה
בוצע דווקא על־יד* פרובוקאטורים שכירים
של הקולוניה
בעצם ימי המהומות גיסו תועמלני וד
קולונים להפיץ שמועות על רצח המוני של
יהודים ובריחתם המבוהלת מן הקסבה —
שמועות שהופרכו כולן, והוכחשו אפילו
על־ידי השלטונות הצרפתיים•
יתכן כי בית־הכנסת חולל בידי יסודות
דתיים קנאיים, שראו בימי המהומות שעה
כשרה לפורקן יצריהם. רוצים אנו לעזור
לפל-ן להשתלם על יסודות אלה, וללחום
בדעות הקדומות האנסי־יהודיות הרווחות
עתה באלג׳יריה כתוצאה מן התמיכה הישראלית
בצרפת.
תמוה בעינינו שאותם האנשים, המכחישים
בכל תוקף כאילו מייצג הפל״ן את
העם האלג׳ירי, תובעים מן הפל״ן להשתלט
בימי מהומות ואנדרלמוסיה על כל
אחד מתושבי אלג׳יריה המוסלמים.
כיצד מטיל מישהו אחריות לחילול בית-
כנסת על ממשלה היושבת בנכר, וד,משוללת
אפשרות לשלוט באזרחיה — בעוד
שאיש אינו מטיל על ממשלות גרמניה המערבית,
צרפת וארצות־הברית את האחריות
למקרים החוזרים והנשנים של חילול בתי-
כנסת. והרי לאותן ממשלות יש אמצעי־שלטון
למכביר — משטרה, בולשת, בתי-
משפט ובתי־סוהר.
מדוע אין המקטרגים מציינים כי באותן
המהומות, שפקדו את כל רחבי אלג׳יריה,
לא נודע על אף מקרה יחיד של פגיעה ביהודים
או בבתי־הכנסת? הרי בעיר אלג׳יד
עצמה ישנם עשרות בתי־כנסת יהודיים !
ברשות הזדעד הישראלי נמצא חומר
עשיר, המוכיח כי תנועת״השיוזרור האלג׳י-
רית רואה ביהודי אלג׳יריה אזרחים שוזי־זכויות,
הרוצה לראותם גם כאזרחים שווי־חובות.
חומר זה הופץ במרוצת השנים
באלג׳יריה עצמה, בין לוחמי צבא־השיחרור
וחברי המחתרת באלג׳יריה ובצרפת. חברי
הממשלה האלג׳ירית הבטיחו לנציגי הוועד
הישראלי, בשיחות שהתקיימו לאחרונה באירופה
ובמרכז או׳־ם, להפיץ כל חומר ישראלי
אוהד לא רק בין יהודי אלסיריה׳ אלא
גם בתרגום ערבי בשורות צבאה.

שאלה: מהו הקו שאתם
רוצים כי ממשלת ישראל
תנקוט בו?
תשובה: אנו רוצים כי ממשלת ישראל
תכיר בממשלה הזמנית של אלג׳יריה החופשית,
תנצל את ידידותה עם צרפת כדי
לשכנעה לשים קץ למלחמה, תצביע באו״ם
למען חרות אלג׳יריה, ותגיש לעם האל־ג׳ירי
כל סעד מוסרי, מדיני וחומרי אפשרי.
יתר על כן, אנו מאמינים כי הדבר חיוני
כדי להציל את העמדות הישראליות באפריקה
המתעוררת וברחבי אסיה• בסופו של
דבר, אולי יעזור הדבר גם להציל את צרפת
מהידרדרות לזרועיתיו של משטר פא־שיסטי,
גזעני ואנטי־שמי, שתוצאותיו לגבי
שלום יהודי צרפת מי ישורן.

שאלה: האם אץ פירוש
הדכר אוכדן המקור החשוב
ביותר לציוד צב
אנו בנשק החדיש?
תשובה: מקור זה ייסתם ממילא ברגע
שצרפת תיאלץ לסיים את מלחמת אלג׳יריה,
תיר פשרה או נסיגה. מאותו רגע תאבד
צרפת את העניין בברית־ד,נוחיות הומנית
שלה עם ישראל, ותשתדל לרכוש בחזרה,
עד כמה שאפשר, את עמדותיה בעולם הערבי׳
כפי הנראה, על חשבון ישראל.
לעומת זאת, מאמינים אנו כי יחסי הידידות׳
שייודצרו עם העם האלג׳ירי, יתרמו
תרומה חשובה להפגת המתיחות במרחב,
ישפיעו על יחסינו עם שכנינו ויספקו לישראל
את התחליף היחיד לנשק חדיש —
השלום.

וה^דש רה הכווזך, הוהוך והכעפך פגה
אר הוועד. באהצעוה הא־ רואה ;3006ה״א
(מודעה) —
בשלם המלחמה הקרה
משחק המרבי
מוסקבה :״צבא המורדים בקונגו, בפיקודו
של אדוף־מישנה סובוסו, מוגר אתמול
בקרבות במחוז קיבו
קול אמריקה :״צבא המורדים בקונגו,
הנאמן לפאטרים לומוסבה, התקדם אתמול
במחוז קיבו, למרות התנגדותם טל הנוחות
הנאמנים לממשלה המרכזית של הנשיא
קאסאבובו
מוסקבה :״צבא המורדים בלאום נעצר
אתמול על־ידי כוחות הממשלה, בפיקודו
של הסרן קונג־לה . .
קול אמריקה :״צבא המורדים בלאוס,
בפיקודו של קונג־לה, נהדף אתמול על־ידי
כוחות הממשלה מצפון לנויאנסיאן
הודעות מסוג זה, על המהלכים השונים
בלוח השח־מת העולמי, הבליטו את גיבושם
של כללי מישחק חדשים. בלאום, בקונגו,
ואולי מחר בקובה, יוצרים כללים אלה
מציאות כמעט אחידה.
מלחמת־אזרחים עולמית. מלחמת־העולם
השלישית, שהתחילה עוד לפני סיום
מלחמת־העולם השניה, אינה אלא מלחמת-
אזרחים עולמית. שני הגושים העולמיים
חוששים להתמודד זד, עם זה במלחמה
גלוייה, חזיתית, שתביא על שניהם כליה
אטומית. תחת זאת המציאו שיטת־מלחמה
חדשה. שדות־הקרב העיקריים שלה: המדינות
הבלתי־מפותחות והחדשות.
כאשר ראש־הממשלד, כמדינה פלונית אינו
נראה לגוש א׳ ,שולח גוש זה לאותה מדינה
סוכנים, כסף ונשק. כעבור זמן־מה פורצת
הפיכה. גוש א׳ מכריז כי הממשלה החדשה
היא החוקית כתוצאה מכך נאלץ ראש־הממשלה
הקודם לבקש עזרה מגוש ב׳,
וגוש ב׳ מכריז שהוא מהווה את הממשלה
החוקית.
אף אחד משני הגושים אינו שולח חיילים
להשתתף במלחמת האזרחים — כי נוכחות
חייליו יביא להפעלת חיילי הגוש השני,
ואולי למלחמת־עולם. הוא שולח סוכנים,
כסף, נשק, ואולי ״יועצים׳־ .לעתים הוא
גם שולח טייסים משלו מתוך הנחה שאי-
אפשר להוכיח מי מטיס את המטוסים שהוא
השאיל לממשלה ה״חוקית*.
אסיר או מפקד? בקועו עזרו האמריקאים
להפיל את ממשלת לומומבה,
באמצעות הפיכה שבוצעה על־ידי השוכן
האמריקאי מובוטו, באישור הסוכן הבלגי
קאסאבובו. לומומבה, שביקש עורה סובייטית,
נכלא על־ידי חיילי מובוטו שר,יכוהו
והתעללו בו פומבית. נראה כאילו המערב
זכה בניצחון מזהיר.
השבוע היד, הדבר מוטל בספק. חסידי
לומומבה כבשו למעלה ממחצית שטח
קונגו, וצבאם התקדם לאורך כל החזיתות.
לומומבה עצמו יצא מזמן מתאו, התהלך
במחנה הצבאי בו נעצר, אוכל בחדר־האוכל
של הקצינים. השבוע שוב לא היה ברור
אם הוא כלוא במחנה או שולט בו.
הסוס מובוטו נראה בעל סיכוי רב
להפסיד במירוץ. המערב, שר,מר עליו, חשש
לאבדן כל הכסף שהכניס לקופה.
סוס מוכשר יותר. בלאוס לא היה
מצב הסום המערבי מזהיר הרבה יותר.
הסרן הניטראליסטי קונג־לה חולל הפיכה
מזוייגת, הקים ממשלה שזכתה להכרה רשמי
ת האמריקאים מיהרו להקים נגדו צבא
בפיקוד הנסיך הימני סוטי נוסאבאן, שכבש
את הבירה והשלים בה ממשלה משלו.
כדי להבלים את חוקיותה, הטיס לבירה חלק ,
מחברי הפרלמנט. הם הביסו בכידוני חיילים
של פומי, בחרו בממשלתו.
ראש־הממשלה שנתמנה על־ידי קונג־לה
התרחץ בשפת־ימד, של מדינה שכנת סירב
להתפטר. ראש־הממשלה שנתמנה על־ידי
פומני ישב בבירה אך חשש להתקיף את
קונג־לה. קונג־לה עצמו העלה את חייליו
למטוסים שסופקו על־ידי הסובייטים, ד,צ־ניחם
באחד המשלטים החשובים של לאוס.
השבוע היה נראה כי גם בלאוס המרו
הרוסים על הסום המוכשר יותר.
שחקן נוסף. מישחק זה אפשרי רק
במדינה שם אין מנהיגות המלכדת סביבה
אומד, מגובשת ומאוחדת השאלה הגדולה
היא: האם הדבר אפשרי גם בקובה?
ד-תיכנון האמריקאי קבע כי מתנגדי סידל
קאסטרו יפלשו לאי, יקימו בה ממשלה
מתחרה, ינהלו מלתמת־אזרחים. אך למרות י
ההכנות האדירות, שזכו לפרסומת רבתי,
לא יצאה עדיין הפלישה לפועל. תחת זאת
החל קאסטרו עצמו לשחק במישחק, להמר
על סוסים אופוזיציוניים ברחבי אמריקה הלאסינית העולם חזה 1217

גילרים סגסאציעיים על האופי הנסתר שר
חברי מרכז מפא״י -לפי מימצאים מדעיים
האחרים נמצאו על גבי קופסאות סיגריות
קשקוש־שיעמום זה הקשקוש שאדם עושה
בזמן שהוא מקשיב למישהו אחר. פסיכו ריקות, בתוך גל של זנבות סיגריות. ליד
קי ש קו שי ם ק ליניי ם
קופסת כנסת 6היו 17 זנבות, ואחד מהם
לוגים אומרים — ומה שאומרים, הפסיכולוגים
אני לא אחראי במאה אחוז — ש היה עדיין עשן, וליד הדובק פילטר נמצאו
שלושת הציורים שאתם רואים בעמוד זד״
מתוך קשקוש־השיעמום אפשר להבין יותר 12 זנבות, מהם שניים בלי פילטר• זאת
אינם מעשי ידיהם של פיקאסו או שמעון את נפש האדם מאשר מכל דבר אחר, להו אומרת שהצייר בא לישיבה עם עשר
סיגריות בלבד, ואחרי שגמר לעשן את כולן,
צבר. אלה הם קשקושי שיעמום של אחדים ציא את כתבות ניבול־הפה שעל קירות
ברוב עצבנותו זרק את הקופסה, וביקש
מחברי מרכז מפא״י, בשעת הישיבה ההים־ בתי־השימוש הציבוריים.
סורית, ביום החמישי שעבר, בבנין החדש
סיגריות ממישהו אחר.
הסיבה נעוצה בזה שהקשקושים האלה
של מפעל הפיס.
פתקה אחת בגודל נורמלי, שעליה כתוב:
אינם רצוניים, אלא תת־הכרתיים, ולכן אינם
כדי שיהיה לכם ברור על מה אני מדבר, מסתירים את האמת. כמו שכתב פעם האז
הסיפור הוא כזה: הלכתי באותו אחר־פסיכיאטר,
ד״ר שוסברגר, מנהל כפר־הצהריים
היסטורי לבנין החדש של מפעל העבודה לחולי־נפש ליד ירושלים:
הפיס, כדי להאזין לנאומו הטוסבראהינדאי
כבר בגיל הרך מנסה הילד את

של ראש־הממשלה נגד לבון. כיודן שלא כוחו במיני קשקושים שצורתם מתגבשת בהייתי
אז עדיין חבר מרכז מפא״י, לא נתנו לי, מרוצת הזמן. עם השנים מתחילים ציוריו
כמובן, להיכנס, והסתפקתי בזה שהשגחתי לשקף את כושר הסתכלותו, את תפיסתו
נמצאה על שולחן־הנשיאות, ליד המקום
על המהומה שהקימו ציידי האוטוגרפים. היו
אלה ילדים בני ,12 שגובהם הממוצע לא ואת הבעתו כאחד. נוסף על־כך עשוי הציור שישב בו אלמוגי, אבל לא ברור לי אם
עלה על 1.30 מטר, והאי־קיו שלהם לא עלה לגלות, למבין בכך, פרטים חשובים על זה כתב־היד שלו. חוץ מזה מצאתי בשורה
הכוחות הפועלים בנפשו של המצייר, לבטים ד,־ 15 מסרק בצבע חום, ובאורך של שמונה־עשר
סנטימטר. החבר הנכבד, שמרוב השד־יודע־מה
איבד את מסרקו, מתבקש לבוא
למערכת ולקבלו, אם עדיין נשארו לו
מספיק שערות על הראש.
את שלושת הציורים לקחתי אל פסיכיאטר
אחד ידוע, שמסיבות בלתי־מובנות איני
יכול לנקוב בשמו, ורשמתי מפיו את האנליזה
לכל ציור. על הציור הגדול, הנמצא
בצד ימין, אמר:
״זה ציור מאוד טיפוסי של אדם בעל
אופי בלתי־גמיש, עם רצון לארגן את עצמו.
אם אינך מבין מה זה, אסביר לך בדיוק.
האיש הזה אין לו אופי יוצא מהכלל מיוחד.
כיוון שהוא לא בטוח בעצמו, הריהו מנסה
לארגן את עצמו על־ידי שליטה מתמדת
ובלתי־פוסקת בכל מה שהוא עושה או
מדבר.״
זה השני, הציור הזה על כנסת ,6זה
איש מפוזר .״קודם כל, הוא הקשיב יפה
למד, שמדברים, ומתוך פיזור, היד. חוזר
על אותן האותיות עוד פעם ועוד פעם.
אני לא יכול להגיד לך למה הוא התכוון
יכול להיות
באותיות האלה 3 . 0 . 0 .
שאלה ראשי תיבות של 4 01311*11311-מ01 זי
1*111166 מז ס 0מ 110 ויכול להיות שלא. אולי מי יכול לפענח את ראשי־חתיבות?
אלה ראשי־ה תיבות של שם המקשקש עצמו*.

זד. השלישי, שצייר על דובק פילטר
חברי המרכז, רק שלושה השאירו חומר
(למטה) הוא הטיפוס הכי מעניין מכולם.
לאנליזה פסיכולוגית• אבל גם ככה זה
״אני חושב שהוא צריך לקבל טיפול. זה
עצוב מאוד. סוף־סוף, מי הם חברי המרכזז
זה הציור של האיש אשר אץ לו אופי יוצא
טיפוס פאראנואידי, חשדן ומלא־פחד. מוזר היום הם חברי מרכז מפא״י, ומחר יכולים
הנשיאות.
מהכלל מיוחד, שמצאתי על שולחן
מאוד. החזרה הזאת על העיניים היא מוזרה להיות תת־שר־הבטחון, או מזכירי ארנון
פאתאלוגי.
יותר או פחות
טיפוס זה מאוד.
אמהות עובדות, או אפילו כאלה שיש להם
הוא מפחד, אבל הוא גם תוקפני מאוד.
על ,67 שרדפו אחרי כל אחד שלא היה סיבוכים פנימיים ופתרונם וכיו״ב.״
מה להגיד במועצת פועלי חיפה.
אנאלפבית במידה מספקת שלא לדעת לחובכן,
חיפשתי במקום הזה קצת קשקושי־ העיניים האלה, שהוא מצייר כאן, מסמנות
תום את שמו על נייר לבן.
שיעמום, כדי לפענחם ולגלות מה הרגישו שני דברים. מצד אחד זה פאראנואידי, כמו
,מה אתה עומד כמו גולם! הנה גולדה!״ חברי המרכז בשעה שדיברו ראש־הממשלה, שאמרתי לך, אבל תחת המילה פאראנואידי
אלמוגי ולבון. אחרי שהפכתי את כל ה מסתתר גם מוסר־כליות של רגשי אשמה. כהאמר טו סבראהינדי
״אולי תרצי לחתום לי?״
,לך ילד. אל תפריע!״
אולם, מצאתי שלשה ציורים, פתקה ומסרק. הוא חושב שאחרים יכולים לראות מד,
על שלושה דברים העולם עומד, אבל אף
,טמבל. למה אמרת אולי? אין לך שכל. ציור אחד, זה שמצאתי על שולחן הנשיאות, שהוא חושב ואז הם יכולים להגיב על זה.״
ככה לא ילך לך. תגיד בבקשה ״
אחד לא יודע איפר״
׳ אני חושב שזה מזל גדול שמכל 265
היה מצויר על גליון ניר לבן. שני הציורים
,ומי זהז״
,אתה לא יודע מי זהז זה אשכול.״
,חכה כאן. אחתום לך אחרי שאצא.״
,תראה! תראה מי בא! זה בן־גוריון.
ראית את השערות הלבנות שלוז״
״למה לא ניגשת אליו שיחתום לך?״
,אני לא ניגשתיז בטח שניגשתי, אבל
לא נתנו לי לגשת. אחד ז׳לוב תפש אותי
וזרק אותי הצידה כמו זבוב.״
,הנה שרת הולך. רוץ אליו!״
,אין לי מה לרוץ. כבר יש לי אותו
שלוש פעמים.״
לאט־לאט התכנסו כל נבחרי מפא״י ונבלעו
באולם שבו מגרילים את המזל. קולו
של אלמוגי, ואחרי־כן קולו של בן־גוריון,
בקעו מחור המנעול של דלת צדדית, שאז־גיהם
של ארבעה עתונאים היו צמודים אליו
בעלוקות. סוף־סוף הצלחתי לראות את
מקור־ההדלסות הראשי.
ככד. הסתובבתי בחוץ, עד שנגמרה הושיבו״
וכל חברי המרכז יצאו לפרוזדור
לשתות תר, לאכול עוגה ולהתווכח
בקול זה הציור, שצייר על נכי קופסת הסיגריות ,,דובק פילטר״ ,האיש, שהפפיפיאטור אומר עליו, שהוא
רם. באותו רגע נכנסתי פנימה והתחלתי
לנבור בגל הניירות המקומטים שעל שולחן־ פאראנואידי וצייד טיפול. הריני מבקש, בכל לשון של בקשה, את הצייר הנכבד שלא יתבייש, ויפנה
מיד, לטובתו ולטובת אלה מחברי מפא״י שבחרו בו, אל הפסיכיאטור המחוזי הקרוב ביותר למגוריו.
הנשיאות, כדי למצוא קשקושי־שיעמום•

^ 6יז *ון

מספר 1217

א׳ שבט תשכ״א18.1.1961 ,

חמחיד 60א ; ורה