גליון 1218 מתאריך 25 בינואר 1961

מספר 1218

ש נ זי 2 4

ח׳ שפט משפ״יא 25.1.1961 ,

מוקש סוק בהסתווות-
תיקו בדו־קוב במפא׳׳י

המחיר 60אגודה

ל 0ע 0

אני מ תנונ! לעטו ת היום דבר טלא עטי־תיו
בכל אחוז־עשרה שנות קיוסה של המערכת
הנוכחית: להעתיק כלשונו מאחד
שפורסם כבר פעם בסדור זה.
להלן ד בי׳ אליך, קורא יקר, סלפגי קרוב
לזזסש שנים. הם פורססו בגליו! העולם
הזה 959 מיום האחר במרס 956 ,ו :

ברגעים של הולשה (ולמי אין כאלה?)
אני מקנא באנשים מסוגו של שבתי טבח.
הם מחוננים בתבונה שלא תסולא בפז:
פצפון גמיש.
זהו מין מצפון שכזה המאפשר לבעליו,
ללא כל מקרה יוצא מן הכלל, להימצא ב־מחנהה
חזק, במחגה שכדאי להימצא בו. הב
יוצאים למלחמה בעוזל, להגנה על הצדק.
והנה, באורח פלא, הם תמיד מגיעים למקום
הנבון.
הנה קמו שתי חבורות של רשעים, טורח
המתנדבים והעולם הזה, והתנפלו במזיד, על
קרבן חסר־אונים, עמוס בן־גוריון. אחרי חקירות
של חדשים רבים, בהן השתתפו עשרות
אנשים, הגיעו שתיהן באופן בלתי־תלוי
זו מזו למסקנה הזדונית שעל עמום בך
גוריון להתפטר מיד. עוול זה לא נתן לשבתי
טבת מנוח. מצפונו הרגיש דירבן אותו לשנס
את מותניו ולחפש את הצדק.
ואיפה נמצא הצדק? כן, ניחשת. הוא נמצא
בפיו של השליט הכל־יכול של משסרת־יש־ראל,
בנו של ראש הממשלה ושר הבסחון,
האדם שמאחוריו מתיצב הכוח הכספי והפיסי
האדיר של מנגנון השלטון.
מה סוב ומה נעים לרודף־צדק כמו שבח־טבת,
שקנה לו במאמר אחד את תודתם
הנצחית של כל הגורמים העצומים האלה,
וכל זה מבלי להקריב אף שמץ משלוות־נפשו
ומסוהרו המוסרי!
לאנשים המקנאים, כמוני, בבעלי מצפין
נוח כזה, כדאי מאד לקרוא את המאמר הנידון,
שהופיע בגליון היום ר,ששי האחרון
של חארץ, ואת המשכו ביום השני.

אמנם, מצפון מסוג זה אינו יוצר תמיד
יצירות עתונאיות משובחות. גם מאמר זה,
שהתבשל בבית־התה של ירח טבת, סובל

כל נערה-יופיה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי

להיראות

יפה

ומטופחת.

עוזרך הנאמן — הוא

מכתב ללבון

ר• 1א ל1ימ • ז1זו 80 1
הקרם המפורסם לפי ד*רלב רן, סריס, המכיל ג׳ ל ח
רוי א ל, מג! על עורן ורקמותיו העדינות מונס
התהוות קמטי פנים ומטהר את גוון עורך סל־יזי
פעילות טל מחזור חרס,
המפיץ בישראל:

לילית

אני לא רוצה!
שום תחליף אינו בא בחש בון.
נסיתי פעם, ומאז —
אני דורש רק את שמן
״אקסטרה״ של ״עץ־הזית״.
שמן ״ אקםטרה ״ של
״עץ־הזית״ נפלא לסלט ואין
כמוהו גם לטגון, בשול ו אפיה,
הודות לשיטת. ס 0 .
בה הוא מזוקק.

מול הראי

ל ה ^ו ע בג ל נת > סוקחת (פ רפו מ רי ה

הספר שהרגיז נשים!
המהדורה הראשונה אזלה תוך שבועיים והופיעה המהדורה
השנייה של הרומן רב־המתח שעורר רוגז בחוג מסויים של נשים :

נשים רעבות,...

מאות טכחבי עידוד נשלחו לפנחס לבוז,
העומר על נפשו ועל נפש חהסתדר^ז י והדמוקרטיה.
הייתי אחד מאלה, שלא יכלו
בשעח נורלית זו
לעמוד מז הצד ול־הסתכל
איד מתכוונים
להרוס ללא תקנה
כל דבר מתקדם ויקר
בארץ הזאת. להלז
העתק מכתבי לם.
לבוז, ששלחתי לו
יחד עם שיר שהקדשתי

. ..הנני מאחל לד,
כפועל וכשייד ל־
״עמד״ במובן הטוב

של המילה
תצא ממערכה כבדה
וו שלם כגופר וב־רוחד,
וכי תדע להדום
— בעזרתנו,
יחר עמנו — את
ההתקפות חברות־השחר, המכוונות והטא״מוה
לא רק עליד, כי אם נם על הסתדרוחנו
היקרה, שבזמז האחדה עוטרת על נפשה
מפני הצרים עליה. התקפות בלתי-טרוסנות
אלה מסכנות נם כל חלקה טוכה שבדמו־קראטיה
שלנו הצעירה, שעודנה בחזקת שחיל
גרידא.
אחרי שבארזים נפלה שלהבת, קבל נא
שורות אלה כביטוי פשוט של פועל
למזכירו, ביודעו כי טאבקד — סאבקנו, וכי
בנורלד תלוי נם גורלו.
מאיר אחנעמי (גליק) ,חיפה

אנו קונים
מצלמות ואביזריהן,
פרוז׳קטורים מכל הסוגים
ומשלמים מחירים
גבוהים. מבחר עשיר
של מצלמות ואביזרים !
העתקת מסמכים!

הנה נעסוד טול המראה ונניד לעצמנו:
גם אנו שותפים לפרי נצחוז האטת!
כד התהלכתי השבוע בסיפוק נפשי גדול,
כשניגשו אלי המוז חברים שלי, ובפיהם
טילה אחת: צדק העולם הזח.
חזק, חזק ונתחזקו
יצחק בר־כוכבא, ירושלים

נביאי הדיקטטור
ובכן, שני

מאתא לי שגיא

מחיר הספר 1.30ל״י
1ויי י י
יוווי
< 1111
ו־וס י ון-ן ון ן-ווזו דוווווז

להשיג בכל דוכני הספרים

—* ייופיו 1יו ^ 1ש

מנקס

נביאי מלכות ישראל
אורי־צבי גרינברג
וד״ר ישראל שייב
— קוראים להפיכה
צבאית ולדיקטטורה
של בן־גוריון (העולם
הזה .)1217 מצא
מין את מינו.
דיקטטורח — פירושה
מחנות־ריכוז,
חיסול המשפט, בליאת
טתכגרים.
תמהני — טח חושב
על כר יוסר
טנקם, תלמידו לשעבר
של שייב, שכבר
טעם על נופו
את סיטני־ההיכרשל
דיקטטורח זו?
חיים דביר, רם ת־גן
העולם הזוז 1218

מכמה לקויים רפואים: שילשול של גירו־סים
ועצירות של עובדות•
גידופים מצויים בו בשפע! ״רצח בדיבה״,
״לינץ״ ,״מלאכת השקר״ ,״עט מורעל״ וכהנד,
וכהנה. לעומת מסר פורה זה, שדד, הטענות
העובדתיות סובל מבצורת תמורה,
אף שרובן של העובדות הכלולות בו כוזבת
לחלוטין. אחרי גשם הקללות, המתאימות
יותר לחדור המנוח מאשר להארץ,
:שארו העובדות היסודיות בלתי־מעורערות.
אף שאין טעם רב להתווכח עתה על
נושא זה, שלחנו מכתב מפורס למערכת
הארץ, ובו הוזמו כל הכזבים וחצאי־ד,אמיתות.
אני מקודד, שהעתון ההגון לא יחשוש
לפרסמו* .אולם בין כה וכה, אני סמוך ובטוח
כי האמת תתברר בבית־המשפט. אם
כבת וידידיו רמי־המעלה, שבחברתם בילד,
לעתים קרובות, רוצים להקדים את השופט
במאמרים שהם בבחינת בזיון בית־הדין,
ממקבל הרושם שהם אינם סומכים כל כך
על המשפט שהם עצמם הגישור,ו.

בסופו של דבר, סלע־ה,מחלוקת האמיתית
בין טבת לבינינו אינה ענין של עובדות
שהן ברורות לחלוטין, וגם איש כמו טבת
אינו מכחיש אותן למעשר ),אלא ענץ של
קנה־מידה מוסרי. ועל כך קשה להתווכח.
החתול יוצא מן השק כשמזכיר טבת ב־ריפרוף
את גילויי העולס חזח בקשר לשוד
הרכוש ברמלה. לדעת טבת, איש המצפון
הגמיש, נודף מהאשמה זו ריח של ״התחסדות
קרתנית.״
וכאן קבורים כמד, וכמה כלבים.
לגבי איש העולם הגדול, כטבת, גבר בריא
•חסון שבילה את מלחמת־העצמאות בחוץ־
לארץ, שוד הרכוש הנטוש בעצם ימי הקרבות
הוא ענין קרתני•* .הוא בז לאנשי
תפולם הזח ושורת הסתנדבים הלוקחים עני־נים
פעוטים שכאלה ללב. גם לא חשוב ב*
הארץ לא פירסס את המכתב, הכריח
את העולם הזד, לפרסמו מעל עמודיו.
״ הכוונה לנילו״ העולם הזה בדבר
העברת ויחוס סן הרכוש הננווש של רמלה
לרשותו טל עמום בן־נוריון בעצם ימי
הקרבות•

עיניו שמייג׳ר קרבי כצבא הבריטי, כמו
עמוס, בילה את מרבית מלחמת־ר,עצמאות
בג׳ובים בלתי־קרביים מגוחכים, שער, שאלפים
נד,רגו בחזיתות.
אולם אם זה בלתי־חשוב, הרי גם לא
חשוב שפקידים גבוהים מתחברים עם גנבים,
עוסקים בעסקים מפוקפקים והופכים
את לב המדינה הנצורה לביצת רקבון. רק
קרתנים מתרגשים.
אני מודה שקראתי את המאמר בצער
אמיתי .־־
לא הצטערתי על העולם הזה. אחרי מאות
מאמריהם של כתבלי הדוד וחבריהם, מחוסנים
במידה מסוימת גם עורכיו וגם קוראיו.
הכתבלבים נשכחו. העולס הזה נשאר.
לא הצטערתי גם על עצם העניין. האמת
תתגבר. מאמרים מסוג זד, רק יעזרו להפיצה
ברבים.
אולם הצטערתי על טבת עצמו. אין הוא
צעיר בלתי־סימפאטי או בלתי־מוכשר. אך
המצפון הגמיש והמוסר הנוח דוחפים אותו
לכיוון ממנו אין חוזרים.
הוא אופייני לעזובה המוסרית המתפשטת
כיום בקרב החוג הנוצץ התל־אביבי. כאדם
שהשאיר את מלאכת־הדמים של המלחמה
לאחרים אך חזר והתגייס עם תום הקרבות,
שקפץ ברגע הנכון מעל המשמר הבלתי־פופולארי
להארץ העשיר והמקובל, הוא הדובר
המושלם לסגנון הסנובי המנופח של
שיכבד, זו•
וחבל.

דברים •אלה נכתבו בראשית המאבק, כאשר
נצחונו של עמוס נראה לרבים כעדאי.
בינתיים עברו חמש שנים. בית-המשפס פסק
סח שפסק על עמום בן־גוריון ועל יחזקאל
סהר. גם לשבתי סבת נרה קבר מוסרי
(ראה כתבה) .ואילו טבת עצמו הידרדר
במדרון שבחר לעצמו — ״לכיוון ממנו אין
חוזרים״ *>

העורך חרמשי:
אורי •גנ רי
ראש המערכת:
שלום כהו

עורך משוה:
דוב איתו
עורך כיתוב:
מקסים גילו

בחב ראשי:
אלי תגור
רחוב גליקמזן ,8תד־אנינב פלפון ,26786
ת. ד . 136 .מען לסברקים :״עזלספרס״.
המוציא לאור: חפויס חזה בע״ס.
רפוס מסה שחם בפ״ם, ת״י 3סל.31 139 .
החפצה: דזד סומל ובגת, תל־אניב.
המערכת איננה אחראית לתוכן חמדדעות.

העתון

הנקרא

צלם המערכת :
יעקב אגור

צייר המערבת:
וסי

חברי המערבת:
שייע גלור, לירי גלילי, דויד יזורוגיז״
רוחי ורר, יוסח אבו־אסדי, אניגזז סטו,
אבנר מרי, שסעוו צבר! ,וסוס קיט,
סילגי סשת, סלכוז חזני ה.

במדינה

ביותר

ם כתבים
השולחים והגשלחים
קראתי את דברי המשורר חיים גורי כי
״כטחוז המדינה תלוי נם באמונו ש? האזרח
באלה השולצים אותו לפעמים למות״ (העולם
הזח .)1217 היה זה היקוי למשורר,
היבול להיות אבא של גורי ה! בגיל והו
בשירה, שכתב כשנת 1954 באותו נושא:
..אינני יודע אם מנעת אחריותם של השולחים
לנכונות הקרבתם של הנשלחים.״
זוכרים?
אליק מג, גבעתיים

הפסיכיאטור והמסרק
לפני שבוע גילה שמעו! צבר (העולם
הוח )1217 שניז הדברים שהשאירו אתריהם
חברי מרכז ספא־י כישיבה ההיסטורית ה־ספורסמח,
היה נם מסרק. חיפשתי את
המסרס ביו התמונות ולא מצאתי. האם נם
הוא נשלח אל הפסיכיאטור? ואס כז, מהי
הדיאגנוזה?
עקיבא ראובן, ירושלים
המסרק לא נשלח אל הפסיכיאטור. הוא
שמור במערכת ומחכה לבעליו שיבוא ויק־דוחו.
אם לא ״דרש המסרק תוו ששה חד
שים,
יימכר כרגיל, במכירה פומבית( .ראה
תמונה).

במקום עסקי־ביש

המאורעות האחרונים הוכיחו בעליל את
ההכרח בניכוש כוח אופוזיציוני מלוכד,
בברירה לשלטון מפא״י, אשר בחיסו יכול
היה לקרות מעשה (או את שורה של מעש
י ם ) בדונטת העסס־הביש. את לדעתו של
מר בדנוריוז היתה אח היתה הרפתקנות
צבאית.
נראה שמיותר לחזור ולהצביע טה פירו־שה
המעשי של הרפתקנות צבאית בתקופתנו
תקופת הטילים ופצצות הטיסו. בייחודלנכי עם אשר אח במלחמה ה.מסורתית״
קיקיונית, נמלחמודהעולם תשניה, הפסיד

מחצית בניו ובנותיו!
בטירה וניתן לסמור על השכל הישר ועל
האינסטינקט #לאומי הבריא, הרי יש לקוות
כי יוק• נו׳י פוליטי רחב, על בסים
של מדיניות גטחונית מוסכמת (טניעת
הרפתקנות, פיקוח פוליטי־אזרחי על הצבא
ותיכנו! לשלום) ,מדיניות־חוץ טופננת לשיפור
יחסינו עם כל המעצמות (ללא חוכמות
שמעין פרם על העליה מרומניה!) ובפנים
סטאטוס־קזו יכל המחלוקות הגדולות
ודת, הסתדרות, מסים) בצר מאמצים לבי
עיר השחיתות האוכלת ככל.
העולם הזה 1219

מוטב כר מאשר עוד עסק־ביש, עוד הר,
פתקה.
יוסף
לודיבגר, קרית־מוצקין

היה אריה

רבים כואבים כמו אורי אבנרי (העולם
הזה )1215 על מוחו של היקר באדם, אריח
לננט! ז״ל. איו ספק
שאין רבים כמותו
ליושר ולצדק.
היה בעל וחגר
נאמן שאין כדוג־מתו.
חוד,
זיתוני,
רמת־גן

מרד אזרחי

עלי לצייז שטרם
נתקלתי כארץ במאמר
כה מסית למרד
אזרחי כמו מאמרו
של אורי אבנרי
״שמאל — ימיו״
(העולם הזה .)1216
אפילו המפלגות הקיצוניות
במרינה לא
העלו במחשבתם קרידנגמן

למרד והוצאת
ההמונים לרחוב כמו המאמר הנ״ל.
אי־אפשר להתייחם בסלחנות למאמרים הבאים
אד ורק לערער את שווי־משקלו הנפשי
של האזרח, לגבי כל הבעיות האקסואליות
המטרידות אותו, והמנסה בכוח מחשבתו
להבחי! ביז טוב ורע. הניע הזם! להניח
לפוליטיקאים לעשות את מלאכתם!
פילים סיירי, תל־אביב

7 71111111ל
1 7111ן ״ 7 1 7 1 7111ל 71

דו׳׳ח לדכדובי

...בלוכדו! קר, ולישראלי בפרט. חסרה
לי השמש, כסו שאוסרים כא! באנגליה,
ולולא האש באח,
ספק אם הייתי יכול
להניע את ידי הקפואות
לכתיבה. גל־יו!
העולם הזה ה־מניע
לכאן מחמם
קטעה, בעיקר הודות
מוצפות־לתמונות
השמש.
אין ררר
טובה יותר לחוש ער
הארץ יקרה במה מאשר לצאת

סעט החוצה.
., .עתוני בריטניה
היו טלאים תנובות
על עני ן ״פצצת האטום״
של ישראל, פורט כאן רעש וננרם רציני עקב זאת.
ועור אגב: לתיאודור ביקל הולד כאז קלח
פנטסטי, כמו שאתם אומרים. הוא הופיע כאז
לפני שבועות מספר ברדיו ובטלביזיה. היה
טרוטם לראותו בטלביזיה ולשמוע את ״ערבה,
ערבה״ בביצועו. עורר התוכנית, שראיין
אותו, יצר מטנו דמות ממש, הרבה
יותר מנובב־קולנוע וזמר.
משד, פורט, לונדון, בריטניה

יהודים מארוקאיים במחנה־מעבר בצרפת אבלים על טביעת הספינה
גם הצבא הצרפתי מעוניין

אצל ה חיי ט רגיל לשאול :
מאיזה תוצרת הבד, מה טיבו וחוזקו?
במדינה העם
ציונו תאכזרית

טרסלמדלשאול: מאיזה חומר בנויים
הקירות והתקרות? מה חוזק החומר וטיבו?
ה אם החומר מעביר רטיבות? ה אם חודר
דרכו קור בחורף? האם מעביר הוא חו ם בקיע?

איטונג יענה על כל השאלות
ויפתור כל הבעיות,

אנגלית • צרפתית
לוסרים כשיסד, קלת ויסודית בגיה־ם ״קדימה״

ת-א, בן ייתורה 4ז• ,ל.36314 .

אנו מותחים :

קורסים ואולפנים נוספים למבוגרים (שפה שימושית, דקדו* כתיב,
הגנון ושיחר( ,מ 8311ז 6־\מס .) 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.

• אולפניות לתלמידי כתי״ספר

גומרי ג׳־ח׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון

לביסוס הידידות והכנה ל״בגרות .

טיפול אינדיבידואלי מקבוצות קטנות ועל־ידי מורים מעולים
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב• (פרט ליום ו׳)

לבו של כל אזרח ישראלי מתכווץ בשמעו
על רדיפת יהודים בארצות נכר. תגובתו
האינסטינקטיבית ד,יא לדרוש את הבאת
הנרדפים לישראל.
זוהי חובה קדושה. אולם לגבי חלק
מצמרת המדינה, הדוגל ב״ציונות אכזרית״,
מתבלבלים לא פעם היוצרות. אנשים אלד,
אינם נרתעים מלנפח את הטראגדיה היהודית
כדי לעזור למגביות! לערוך פרובוקציות
בארצות־חוץ כדי להמריץ את היהודים
לעלות! ואף להשתמש בפיפורי־זוועה על
רדיפת־יהודים כדי לקדם את מדיניות־החוץ
של ישראל.
השבוע שאלו את עצמם רבים בישראל
אם אין מישחק ציני ׳ מסוג זד. מתנהל
עתה גם לגבי יהודי מארוקו.
מול חוף מארוקו. עובדה אחת אינה
מוטלת בספק: ממשלת מארוקו מתנגדת
לעליית יהודים לישראל. התנגדות זו, מקורה
כפול! אי־הרצון לאבד את הכשרונות וההון
של היהודים העוזבים, והרצון להיענות
לדרישות הליגה הערבית.
כל ממשלה המונעת בעד תושביה להגר
באופן חופשי, אם רצונם בכך, פוגעת
בזכות יסודית של האדם. מבחינה זו, מגונה
איסור־העליה המארוקאית לא פחות מאשר
המינהג הישראלי להטיל עונשים כבדים על
צעירים ערביים, המנסים לעבור את הגבול
לארץ שכנה.
רקע זה מוכרח להוביל לטראגדיות. כאשר
טבעה ספינה עמוסת מעפילים יהודים
בחוף מארוקו, תוך אבדן חיי כל נוסעיה,
היה הזעזוע בישראל עמוק ומוצדק. תפקיד
ממשלת ישראל היה לפעול למען התרת
העלי׳ה.
מקור חשוד. אולם היא לא הסתפקה
בכך. החת זאת השתמשו חוגים רחבים
בישראל, בעידוד גלוי של הממשלה, בטרגדיה
של הספינה כדי לפתוח במסע־שיסוי
קיצוני נגד מארוקו.
מדי יום ביומו הופיעו בעתוני ישראל
ידיעות על חטיפת נערות יהודיות, פוגרומים,
מאסרים, עינויים ובדומה. רק קורא חד
עין יכול היה להבחין כי מקורן של ידיעות
אלה חשוד. רובן נבעו מסט״א, סוכנות
הידיעות הכפופה למעשה לממשלת ישראל
עצמה. אחרות באו מצרפת, הופצו על־ידי
מנגנון־התעמולה של הצבא הצרפתי, המבקש
להטיל אימה על יהודי אלג׳יריה ולשכנעם
כי גורלם באלג׳יריה עצמאית יהיה מר
(ראה להלן).
עתוני העולם התייחסו לידיעות בהסתייגות,
במידה שאינם משרתים את התעמולה
הישראלית או הצרפתית.
תגמול פוליטי? היו כמה סיבות
לאי־אימון במהימנות ידיעות אלה. בין
השאר:
ס האיש החזק במארוקו הוא הנסיך
מוליי חסן, יורש־העצר, הידוע כאיש ליברלי.
חסן ישב־ראש בוועידה הישראלית־ערבית
בפירנצה לפני שנתיים, עשה רושם
עז על כל הנוכחים כדוגל בשלום במרחב.
$אנשים ממארוקו שביקרו לאחרונה
בארץ ביניהם קרובים של אנשי־צמרת ביש
ראל,
סיפרו בשיחות פרסיות כי מצב היהודים
במארוקו שפיר, פרם להגבלות העליה.
הם תופסים מקומות מרכזיים במנגנון הממשלה.
חששם העיקרי הוא כי עמדות אלה
יצומצמו בהדרגה, עם התגבשות אינסלי־גנציד,
מוסלמית מקומית.
• התעמולה הישראלית התחילר, למעשה
למחרת ועידת־קזבלנקה, בה תמכה מארוקו
בהחלטות המגנות את מדינת ישראל* .יש
החושדים כי התעמולה הישראלית מהודה
תגמול פוליטי, באה להשחיר את פני מא-
רוקו בעולם, כדי לשכנע אותה להרפות מן
הקו האנטי־ישראלי( .שום תעמולה דומה
אינה מתנהלת נגד תוניס, העויינת את עבד
אל־נאצר וד,מחרימה את הליגה הערבית).
יתכן כי חשדות אלה מוגזמים, וכי החרדים
לגורל יהודי מארוקו פועלים, בכנות.
אך עצם עלייתם של חשדות אלד, בחוגים
רציניים במדינה מוכיחה מד, רבה הסכנה
ב״ציונות אכזרית״.

יחסים מרחביים
א צ״ר ב אלגייו־י ה
האם הצטרפו אנשי אצ״ל לקבוצות הפא-
שיסטיות של המנהיג האנטי־שמי אורסיז.
בימי מרד המיתרסים באלג׳יר בינואר?1960
לרבים מאזרחי ישראל היתד, עצם השאלה
נראית מגוחכת — לולא פסוק שהופיע השבוע
בצהרון הפאריסאי לה־מתד, החשוב
והרציני בעתוני צרפת. סיפר העתון, במאמר
מקיף על בעיית אלג׳יריה: אנשי־אצ״ל אמנם
לחמו בצד אנשי אורטיז.
כצד האנטי־שמים. לבי התכוון ה
עתון? לשליחי תנועת־החרות מישראל? ל-
חברי הסניף המקומי של בית״ר או הרות?
לה־מונד אינו מפרש את הדבר. אך הוא
מוסיף: רק מיעוט קטן מאוד מבין יהודי
אלג׳יר תומך בחוגי ״אלג׳יריה הצרפתית״,
החזית של הארגונים הקיצוניים של הקו־לוגים,
שרובם ככולם אנם י־שמיים מובהקים•
הרוב הגדול של יהודי אלג׳יריה שומר על
ניטראליות במאבק, תמה על מעמדו ברפובליקה
העתידה, מוכן לעבור לצרפת בשעת
הצורך**.
מוסיף לה נזונד: רק מעוט קטן מוכן
לעלות לישראל, אחרי שנודע ברבים מה
היה יחם הישראליים לעליה המארוקאית.
שביתות סמו בבלגיה
״ההסתדרות אינה מגינה עלינו — איש
אינו מגן עלינו! אנחנו מוכרחים להגן על
עצמנו• כל מי שמוכן למאבק ירים ידים!״
קרא יוסף שולרר בחדר־האוכל של מפעלי
קייזר-אילין בחיפה, באותו יום בו התפרסמו
(המשך בעמוד <6
* איש אחר שתנזך בהן: קוואמה אנקרו־מה,
שליט גאנה. אחרי שנזשרד־החוץ ניסח
השבוע להרגיע את הקהל הישראלי בהודעות
בלתי־נכונות, כגון הבטחה של או־קרומה
לשגריר הישראלי כי אינו מסכים
עם החלטות קזבלנקה, פירסם אנקרומה
הודעה רשמית נרגזת החוזרת על תמיכתו

בהחלטות.
** אולט הידיעות הראשונות שהגיעו ל-
אלג׳יריה על הקסת הועד הישראלי למען
אלסיריה החופשית עוררו הד ניכר בקה־-
לות.

העולם הזה 1218

ץ עדת החוץ והבטחון של הכנסת החן
ליטר .״לעבור לסור היום״ .היא לא תטפל
עוד בפרשה. הדיון הגדול, שהחל עם עדותו
של פנחס לבון, ושנפסק באמצע עם מינוי
ועדת־השבעה, תם ונשלם.

הועדה עברה ד״סדר היום״ .כאילו
לא קרה כדום.
הרוב הציע. האופוזיציה מילמלה משהו,
בחצי לב ובחצי פה, לגבי הניסוח. הידיים
הורמו להצבעה. וזהו זה.

ואתה עומד ומשתאה -ריבונו
של עולם, באיזו מדינה אנו חיים?

ך* ועדה עברה לסדר היום. משמע,
ן | הכנסת עברה לסדר היום. בי אין מליאת
הכנסת רגילה לדון בגלוי בענייני־בטחון
עדינים, בהאמינה שיש לפרוש את צעיף
השתיקה וההשתקה על עניינים אלה.
בפני הוועדה הובאו דברים מסמרי־שערות•
מחוץ לכותלי הוועדה הוסיפו אישים רמים
דברים מסמרי־שערות עוד יותר. ואילו המוסד
הנבחר העליון במדינה, הבטאון של
האדמה הריבונית ,״עובר לסדר היום״.
אילו היה זה הקונגרס האמריקאי, היתר,
ועדת־הסינאט עורכת חקירה יסודית בכל
ההאשמות ההדדיות, פרט אחרי פרט. אחרי
חודשיים של עבודה מפרכת היתד, מביאה
בפניי..הסינאט דו״ח שקול ואחראי של הרבה
רבבות מלים, שהיה משפיע השפעה עמוקה
על הנוהג והנוהל של מערכת־ההגנה להבא.

עולם של מפקד מחלקת קומנדו?
האשמה דומה הושמעה בפי אחד הכתב־לבים
העיקריים של שמעון פרם, אלקנה
גלי. אין שמץ של ספק שהיא הוכתבה לו
על־ידי שמעון פרס עצמו• טען גלי, עוד
בראשית סערת־הפרשה: בימי כהונתו ניסה
פנחס לבון לקנות את לב הקצינים בצר,״ל
על־ידי כך שד,ירשה להם לבצע פעולות
הרפתקניות במיוחד.
כנגד זה טען פנחס לבון כי גם מלבד
עסק־הביש תוכננו ובוצעו מאחורי גבו פעולות
שונות, אותן הגדיר כ״טפשיות״ ,ובהן
נהרגו בניהם של אבות ואמהות.

אולם ועדת החוץ והכטהון ״עוברת
לסדר היום״.

*•* האשמות ההדדיות מעוררות שאן
1לות חמורות ביותר, שאלות שאין כל
אפשרות להגזים בחשיבותן לעצם קיום
המדינה.

קודם בל: האמנם נבון הדבר,

הינם!

במשך כל ימי שבתו של האזרח בן־גוריון
בשדה־בוקר, הוא קיבל דו״ח רצוף וממצה
על הנעשה במשרד־ד,בטחון. גם דיין וגם פרס
דאגו לכך• ברור, איפוא, כי נודע לבן-
גוריון על הפקודות ד,הרפתקניות של לבון,
אם אמנם היו כאלה, עוד למחרת היום•
אם כן, מדוע הציע בן־גוריון ללבון, זמן
רב לאחר מכן, לעמוד בראש מוסד בטחוני
חשוב ביותר לשעת־חירום?

אכל ועדת החוץ והבטחון עוברת
על בל זה ״לסדר היום״.

ף* היה האמת בהאשמות ההדדיות
] 1כאשר תהיה, לדבר אחד מסכימים כל
ראשי־ר,ממשלה וכל שרי־ד,בטחון ״שכיהנו עד
כה בתפקידים אלה במדינת־ישראל: במשך
תקופה מסויימת שרר בצמרת מערכת־ה־בטחון
מצב של חוסר אחריות, של אי־אימון,
של קלות־דעת פושעת.

התקופה הנידונה לא היתה תקופה
חפרת־חשיבות. נבון ההיפך

^ חזר פנחס לבון על ההצעות המרחיקות־לכת
לרפורמה של מערכת הבטחון, אותן
הציע בשעה שסולק על־ידי נערי־החצר.
הצעות אלה היו סודיות. לא כן ההצעות
שהרשיתי לעצמי לפרטן, כעבור כמה ימים,
במדור זה. הן כללו, בין השאר, את ההצעות
הבאות: למנות מועצת־הגנה לאומית
עליונה, שתקבע הנחיות בטחוניות עקרוניות
מעת לעת; לחייב אישורה של מועצה זו
לכל מינוי צבאי בכיר; להטיל מרותה על
כל עיסקות־נשק ופיתוח נשק; לבטל את
המימשל הצבאי; להוציא מידי משרד־הבטחון
כל פעולה משקית בלתי־בטחונית; לצמצם
את ד,תעשיה הצבאית לייצור מוצרים צבאיים;
להוציא מידי משרד הבטחון את כל
מכשירי־התעמולה המכודנים לאזרחים; למנות
ועדת־עירעורים פרלמנטרית שתפקח על הצנזורה
הצבאית ותמנע ניצולה־לרעה למטרות
מפלגתיות וכיתתיות.

כל זה לא הוברר. אכל ועדת־ה•
חוץ־והכטחון ״עוברת לסדר היום״.

בשעת מינוי ועדת־השרים הוחלט שהיא
תטפל רק בשאלת מתן ההוראה לעסק־הביש.
נקבע בפירוש כי ועדת־ההוץ־והבט־חון
תטפל בכל העניינים הממלכתיים האחרים
שנתעוררו אגב הויכוח סביב הפרשה.

ואתה יבול רק לשאול ולתמוה :
מה צריך להיות אופייה של פעולה
הנראית הרפתקכית־מדי אפילו
בעיני משה דיין, מלך-מלכי*ההר־פתקנות,
האיש שיש לו השקפת־

בן־גוריון ונערי־חצרו מייחדים תופעה
זו רק לתקופה אחת של שנה וחצי• ואילו
לבון הרחיב את היריעה וכלל גם תקופות
אחרות. הוא דיבר על עסקי״ביש שקרו
בתקופות בהן כיהן דויד בן־גוריון כשר
ד,בטחון( .אין לדעת אם כלל בכך את המעשה
שהוזכר בשבוע שעבר על־ידי העולם
הזה במלים הבאות :״פעולה מסויימת,
מזעזעת עד אין שיעור יותר מעסק־הביש
המסויים, בעל אופי דומה, ובאמצעות מנגנון
דומה מעשה שגבל עם פשע.״)
האם האשמות הדדיות אלה נכונות? האם
באמת שרר אי־פעם מצב נורא כזה במוסד
האחראי ביותר במדינת ישראל? באיזו מידה
השפיע הדבר על ההתפתחות המדינית והצבאית
שהובילה למיבצע סיני, והאם אפשר
היה למנוע הידרדרות זו? האמנם סולקו
גורמיו לאחר מכן — ואם כן, איך? מתי?
על־ידי מי? ומה הערובות שלא יחזרו בעתיד
וימיטו שואה על המדינה?

ף עדותו בוועדת־החוץ־והכטחון

| מסקנות מסויימות על שאלה אחת בלבד.
היא טיהרה את שר־הבטחון־לשעבר, פנחס
לבון, מכל אשמה ביחס למתן ההוראה ל־עסק־הביש.
אולם
ועדת־השרים לא טיפלה בשאר הצדדים
של עסק־הביש — למשל באחריות
הישירה והעקיפה של מנהל משרד־הבטחון
והרמטכ״ל, או ברקע הפוליטי שאיפשר תיב־נון
פעולה מטורפת ופושעת כזאת. על אחת
במה וכמה שוועדת־השרים לא טיפלה במכלול
ההאשמות החמורות שהשמיע פנחס
לבון בח־עדת־החוץ לגבי עניינים אחרים, וגם
לא בהאשמות הנגדיות שהשמיע דויד בן־
גוריון על תקופת כהונתו של לבון.

הוועדה עוברת ״לסדר היום״.

והנה מאשימים כיג׳י, לבון,
דיין ופרס איש את רעהו כביצוע
פעולות הרפתקניות ,״טפשיות״
חסרות אחריות -ללא מתן פקד
רות חוקיות, מתוך שיקולים של
אינטרס אישי או קנוניה ביתית !

•באלות נבכדות, לכל׳ -הריעות.
אכל ועדת החוץ והבטחון ״עוברת
לסדר היום״.

אולם הועדה שלנו ״עוברת לסדר
היום״ .פשוט בך.

ץ עדת שבעת השרים הגיעה לכלל

עוברת לסדר היום — ונגד פנחס לבון
הוקמה ועדת־בוחן מפלגתית, מעין ״בית־דין
שדה״ מפלגתי, שתפקידו לדון אותו למודת
פוליטי על עצם העזתו להביא בפני ועדת־החוץ־והבטחון,
מוסד ממלכתי נבחר, עניינים
הנוגעים לבטחון האומה.

ץ* ל מה עוברת ועדת־החוץ־וד,בטחון ״ל־סדר
היום״?
מה הם העניינים הנראים בעיניה כה בלתי
חשובים, כה חסרי ערך לגבי עתיד האומה,
עד שאין טעם לעסוק בהם?
בנאומו במרכז מפא״י, לו נתן בהומור רב
את ״האמת קודמת לכל״ ,קבע ראש־הממשלה
ושר־הבטחון כי פנחס לבון נתן בשעתו
לצד,״ל פקודות כה הרפתקניות עד כי שני
רמטכ״לים, מרדכי מקלף ומשר, דיין, נאלצו
להתערב ולמנוע את ביצוען.

בדם — מתוך אמונה כי השיקול היחיד
לביצוע פעולות אלה הוא הצורך להרתיע
אוייב אכזרי.

הרם : 1954 הרוויה והדר ההרוגים ש2־ הנורה־נום רבים
בפי שמשתקף מדברי דוברו של סגן־
שר־הבטחון הנוכחי, בי אפשר לקנות
את לבם של קציני-צה״ל על־ידי
בך שמרשים להם לבצע פער
לות הרפתקניות, שאין להם קשר
עם צרכים מדיניים או צבאיים?
ואם כן — מי חינך קצינים אלה? מה
היתד, האווירה במשרד־ד,בטחון בשש השנים
שקדמו לכהונת לבון, אם מצא בו מצב זה?
ומה נעשה מאז כדי לשנות את הדבר?
מתי נודעו כל הדברים האלה לבן־גוריון?
מרדכי מקלף שוחרר מתפקיד הרמטב״ל
לפני שפנחס לבון נכנס רשמית לתפקיד
שר־הבטחון. אם אמנם מנע הוא בעד לבון
מלבצע פעולות הרפתקניות, שיכלו לסכן
את המדינה, הרי יכול היה הדבר לקרות
רק בתקופה בד, כיהן כשר־ד,בטחון בפועל,
עוד לפני פרישתו הרשמית של בן־גוריון
לשדר,־בוקר.

אם בן, מדוע הסבים בן־גוריון
למסור את תפקידו ללבון?

הגמור: היתה זאת תקופה מכר•
עת בתולדות המדינה. תקופה של
מתיחות מתמדת על הגבול. תקופה
כה נהרגו עשרות אזרחים ד
חיילים, עבריים וערביים, משני
עברי הגבול. תקופה של התקפות
ופעולות־תגטול. תקופה כה נקבע
ונתגבש הקו הרה־הסבנות שהד
ביל לאחר-מבן להתקפת-עזה ול־מיכצע
סיני.
זאת התקופה של קיביה — פעולה ש־זיעזעה
את העולם, בר, נקטלו עשרות נשים
וילדים, תקופת נחלין ומעלה־עקרבים•
האזרח הישראלי, הרוחש אימון בלתי־מוג־בל
למערכת ד,בטחון, היה בטוח באותם
הימים שהערבים לבום אשמים במתיחות
שהשתררה על הגבולות. הוא האמין כי
הצד הערבי לבדו שוחר מלחמה, מבצע
פעולות הרפתקניות. הוא השלים עם הצורך
לבצע פעולות־תגמול אכזריות ומגואלות

בל אחת מן ההצעות האלה חשד
כה וחיונית. היא היתה בזאת לפני
חמש שנים. היא חשוכה שבעתיים
ביום, באשר ענני התקופה האטד
מית הגיעו גם אל המרחב, ומעמידים
את המדינה כפני החלטות
חדשות ומיכחנים חדשים.
ועדת־החוץ־והבטחון ״עוברת לסדר היום״.

ץ* אזרח ישראלי, כחייל בחיל־המילו־אים,
כבוחר לכנסת, הריני מציע בזה
להעמיד על סדר היום את החלטתה של ועדת
החוץ וד,בטחון.
אני מציע להעמיד על סדר היום את
ההצעה הבאה: לחייב את ועדת החוץ וד,בטחון
לחזור בה ממעשה העריקה המחפיר,
ולדון בצורה אחראית בכל שאלות הגורליות
שהתעוררו בחדשים האחרונים, כתוצאה מן
הוויכוח על הפרשה.

פן תעבור האומה׳ העברית לסדר
היום על ועדת החוץ וחבטחון!
פן תעבוד הדמוקראטיה העברית
לסדר היום על הכנסת חסד
כדת בקרבה כזיון בזה:

במדינה
(המשך מעמוד )4

מצבר וח ! מרומם
אחרי גלוח הוא משתמש בפיטרלון.
פיטרלון מרענן ומחטה את העור
אם בתער או במכונה אחרי הגלחז.
ניסולוו מרחיק פצעונים ומונע גרויי עור,
אחר שמוש בפיטרלון, עורך יהיה
חלק וגמיש. להשיג בבתי מרקחת
!פרפומריות.

מס׳ . 10

באותו זמן קרא אחד השובתים, שנאם
ברמקול ארעי :״אשכול ובקר עושים
קנוניה ביניהם: אחד מעלה את השכר בששה
אחוז והשני מעלה את היוקר בעשרים
אחוז!*
בבית־חרושת לתינוק, תל־אביב, הסביר
פועל מבוגר :״למה שובתים? ״תראה את
השם של המפעל ותבין — כשיש תינוק
מוכרחים לעשות משהו כדי שיהיה לו
אוכל וחינוך־*
חברי מפא״י מתמרדים. אופייני
למאורעות הזמן האחרון היתד. רשימה של
י. שיוו בדבר. הוא הזכיר את החלטות
מרכז מפא״י מהחודש שעבר — ״חברינו
בממשלה ובהסתדרות נתבעים לפעול ליציבות
במחירים ולא להעלות היטלים ומסים
על המוני העם ושאל :״מאז קבלת
החלטות אלה היו העלאות בהיטלים ובמסים
וגל ההתייקרות גאה. גם הרשויות המקומיות׳
המתנהלות רובן ככולן על־ידי חברי
מפא״י וההסתדרות, מתכוננות להעלות את
המסים. משום מה עשו החלטות אלו פלסתר?
האם בקבלת החלטות והפרתן בנשימה
אחת אין פגם חברתי וחינוכי? האין ועדת
הביקורת של ההסתדרות והמוסד לביקורת
של מפא״י חייבים כאן לפעול ולקרוא לדין
כל אלו שהפרו את ההחלטות?״
הקריאה לדין, המכודנת לשרי מפא״י בממשלה,
נשארה ללא מענה.
לא היה זה מפליא, על כן, כי על אף
הקריאה ״קומוניסטים!״ שהשמיעו קברניטי
מפא״י, היו רוב ועדי־הפעולה מורכבים מפועלים
ותיקים, המחזיקים בכיסם פנקסי
מפא״י ואשר הצביעו א׳ בבחירות האחרונות.

התקציב

אם הנד
מורה־דרף

די ד די םבמקוד?ו
מוסמד

ובעל רשיון נהיגה למונית,
המעונין בעבודה קבועה,
קשה, אך מענינת( ,ולא רק
ב״טים כתוב־נא ל־
״דחף״ חיפה׳ רה׳ הרצל ,7
למספר . 10,838

כריכות 1960
החל מיום השני הקרוב, ד,־30
לינואר, יתקבלו במשרדי ״העולם
הזה* ,תל־אביב, גליקסון ( 8על־יד
כיכר דיזנגוף) כרכי ( 1960 וגם
כרכי שנים קודמות) לכריכה.
מחיר הכריכה הוא — 5ל״י
הכרך (כולל משלוח בדאר למעוניי־נים
בנך) ,ואפשר לרכוש גליונות
חסרים במחיר 60 אגורה הגליון.
שעות קבלת הכרכים: יום שני
וחמישי בשבוע בין השעות שש עד
שמונה אחר־הצהריים.

הודעותיו הרשמיות של משרד האוצר על
העלאות במסים ועל התיקרות בשורה גדולה
של מצרכים חיוניים. לקריאתו ענו מאות
פועלי המפעל! ״בלגיה! בלגיה, גם כאן!״
זה קרה לפני שלושה שבועות. השבוע
הקיפה קריאה זו רבבות פועלים ששבתו
במשך חצי־שעה, במאות מפעלים ברחבי
הארץ כולה.
הקריאה של פועלי קייזר-אילין הביאה,
במהירות שאיש לא ציפה מראש, להתארגנות
ועד־פעולה במפעלים רבים בחיפה,
ולפי דוגמה זו הוקמו ועדי־פעולה בתל-
אביב, בירושלים וברוב ערי הארץ. רק אתרנ
ו נוצר שיתוף ארצי, שהביא לשביתת
האזהרה רבת־המימדים של השבוע.
את ההנמקה הפשוטה ביותר להתעוררות
ספונטנית זו נתן הפועל אברהם לוי, כשהתאספו
מאות פועלי הסביבה בכיכר עלית
ברמת גן :״ההסתדרות אומרת שזה חבלה,
שזוהי הסתה. אבל תראה!״ הוא הצביע
על חוברת כחולה שבידו והסביר :״הנד״
שכר חודשי ממוצע של פועל מקצועי 299
לירות! של פועל בלתי מקצועי 156ל״י
והממוצע של כל הפועלים נשאר עוד פחות
מ־ 200ל״י.״
אי־אפשר היה שלא לקבל טענה זו,
כשהחוברת שבידו היא סקר בנק ישראל

״נו, קינדער, תראו לי בעצמכם איפה
אפשר לקצץ בתקציב ההוצאות — ואקצץ!״
אמר שר־האוצר לוי אשכול, בטון אבהי,
בישיבת מזכירות מפא״י, בתשובה לדרישות
לקצץ בתקציב ולבטל את ההיטלים החדשים.
מול הצהרה כזאת נשארו גם המתנגדים
הנמרצים ביותר להיטלים החדשים בידיים
ריקות, כי בתקציב המדינה, שהוגש בתחילת
השנה לכנסת, יש פירוט מדויק של כל הוצאות
הממשלה — וכל הוצאה נראית חיונית
וחשובה. קרוב לודאי שגם בין מומחי
האוצר, אין אדם אחד המסוגל לנתח בעצמו
את כל פרטי התקציב ולבקרם.
אולם אם קשה לעמוד על טיבו של
התקציב כולו, אפשר לפחות לנתח ולבדוק
פרטים בודדים וללמוד מהם שיעור. פרט כזה
הוא הסעיף הדן בשבועון רדיו של
סול ישראל.
אשליה יקרה. מתוך כשני מיליארד
הלירות של התקציב הכללי, הקציב האוצר
סכום של 100 לירות בלבד לשבועון הרדיו.
סכום פעוט, לכל הדעות. לדעת האוצר,
צריכות שאר ההוצאות של השבועון להתכסות
על ידי הכנסותיו. אולם הצצה קלה
בפירוט ההוצאות וההכנסות המצופות של
השבועון, כסי שהן מופיעות בתקציב המפורט,
מוכיחה כי שני הסעיפים אינם אלא
אשליה יקרר״
לפי סעיפי התקציב, מבסס שבועון ה־חס
ך נעמוד )10

אנשי״הרוח התקוממו, בן־גוויע

האקדח

ך* שבוע חשמונח״עשר של הפרשה עמד כולו בסימן המרד הגדול של אנשי־הרוח.
( | בזרם בלתי־פוסק הגיעו המכתבים לתיבת־הדואר 4017 ירושלים, שהפכה לסמל ההתקוממות
הרוחנית. מדענים, מחנכים, סופרים, סטודנטים — הצטרפו למיסקד הגדול.
הצעדים הראשונים של מרד זה, לפני חודש, עוד היו הססניים• דברו היה מגומגם,
פשרני עד כדי סישטוש. אולם השבוע היה הכל ברור וחד־משמעי. אנשי־הרוח התייצבו
בקומה זק ופר, ובפה מלא לימינו של פנחס לבון, במלחמתו נגד הדיקטאטורה הזוחלת של
בן־גוריון ונערי־חצרו.
לא היה זה מיפקד הד־פעמי, שנסתיים בחתימה סתמית. אנשי הרוח פעלו ברציפות לאורך
כל החזית, לא רק כחטיבה אחת, אלא גם כיחידים בעלי יוזמה. הם הציפו את העתונים
במכתבים ארוכים ומנומקים, השיבו בהגיון צונן ואכזרי לדברי־הבלע המעורפלים של
״יונייטד־פרס״ .הם עשו מעשים שאי־אפשר היה להעלותם כלל על הדעת לפני חצי שנה.
הבולט ביניהם: הודעתו של הפרופסור יעקוב טלמון שהוא מסתלק מכתיבת הביוגראפיה
של דויד בן־גוריון. סלמון, בן גילו של משה דיין 45 כוכב עולה בשמי האוניברסיטה,
פרופסור מן המניין להיסטוריה חדישה )1956( ,בשל ספרו דנזוקראטיח טוטאליטארית, ידע
לערוך את ההשוזאה המעשית בין פרשת־לבון לבין פרשות אחרות של ההיסטוריה החדישה,
שסללו את הדרך לשלטון רודני.

אף?א אחד תמף בביג׳י:

** רד אנשי־הרוה עשה רושם עמוק בציבור. הוא ליכד את דעת־הקהל של השכבות
}* /הנאורות נגד ביג׳י ונערי־חצרו. אילו נערך השבוע מישאל בשכבות אלה, לא היו
נמצאים אף 10 אחוז שיגידו כן לזקן.
מניין נבע כוח־מחץ כזה למרד אנשי־הרוח, במדינה שלא ייחסה מעולם ערך רב

שר הדתות בחופשה
לבון על מגש
לדעותיהם של פרופסורים וכותבי־ספרים ז היו לכך כמה וכמה סיבות. בין השאר:
• איש לא חשד׳ באנשייהרוח שהם משוחדים. רובם ידועים ברחוקים מכל עיסוק מפלגתי,
רחוקים שבעתיים מחוגים קיצוניים, השוללים את המשטר. כאקדמאים, גם לא יכלו להיות
קרובים מבחינד. מעמדית למזכיר ההסתדרות, המטיף נגד הפער במשכורות.
• עמדת אנשי־הרוח נגדה באופן בולט את האינטרס האנוכי שלהם. במדינת־ישראל,
הממשלה היא הקובעת במישרין או בעקיפין את מעמד אנשי־הרוח, מעלה אותם בדרגה,
מעניקה להם פרסים, חולקת להם כבוד. כל אחד מחותמי העצומה ידע כי הוא נכנם
אוטומטית לרשימה השחורה של דויד בן־גוריון — והביא את הקורבן בעין פקוחה.
• לעומת ההתעוררות הגואה לטובת לבון, לא נמצאה בכל המדינה אף קבוצה אחת
של אנשי־רוזז שתמכה בעמדת דויד בן־גוריון. מלאכתו של בן־גוריון לא נעשתה אלא על־ידי
כתבלבים שכירים, כותבי־מאמרים מדרגה חמישית. היו בין אנשי־הרוזז שהשתמטו
מחתימה על העצומה, כמו הסוסר־הכדאיניק משה שמיר, שמיהר להסתלק לארצות־הברית.
אך איש לא חתם על עצומה נגדית לטובת האחד־בדורו, תלמידם של אפלטון ושפינוזה.
עובדות פשוטות אלד, העלו את קרן אנשי־הרוח, שיכנעו את הקהל הרחב כי הוא עד
להתעוררות מוסרית אמיתית. זו הפעם הראשונה מאז קיומה, הפכה האוניברסיטה העברית
לגורם פעיל במאבק על דמות החברה העברית.
היתד, זאת תוצרת־לוזאי רבת־חשיבות של הפרשה. היא שינתה את השקפת הדור הצעיר,
שהתרגל לבוז לאנשי־רוח בכלל, לאנשי מדעי־הרוח בפרט. בהתמודדות בין ״אנשי המעשה״
מסוגם של דיין ופרס, לבין אנשי־הרוח מסוגם של הפרופסור (לפילוסופיה) רוטנשסרייו
והפרופסור (להיסטוריה) סלמון, זכו הפרופסורים בנצחון תעמולתי בלתי־מעורער.
נצחון מעשי זה בלט אפילו בעתוני פרם. במך כתב קצר אחד, שג׳רוסלס פוסט נאלץ
לפרסמו, הרס טלמון את כל מסכת השקרים שנבנתה בשקידה על־ידי בטאון מכור זה, במשך
חדשים. ואילו בעתונות השני של שמעון פרס, הארץ, ריסקו הפרופסורים ללא רחמים את
מאמרו של ולסר (״פולס״) גרוס, שהביע את טענות ״יונייטד פרס״ נגד אנשי־הרוח*.

גיצרת האקדח פתוחה

1 0ג שי כךגוריון עצמם הסיקו, כנראה, את המסקנה ממצב זה. הם הכירו בעובדה
שרודנים רבים הבינוה לפניהם: שדיקסטורר. אינה נוצרת תוך ויכוח על מוסר וצדק.
* הארץ נאלץ השבוע להיסוג מסט בפני זעם קוראיו (ראה עמודים 9־ ,)8פירסס כסה
מאמרים ומכתבים של מתנגדי נערי־החצר. מאחורי נוסך־עשן זח הסשיך חעתון לנצל סדי
יום ביומו את סורי־החדשות שלו לניהול המלחסח של פרם ושות׳ ,באיצסלח אובייקטיבית.

שדרש לבחור בינו לבין לבון. אותו נימוק שהביא לבירור הבלתי־צודק, מוכרח היה להביא
למסקנות בלתי־צודקות. כי האולטימטום של בן־גוריון כלסי מפא״י לא זח בלבד שלא
בוטל, אלא אף הוחרף• לחשניו הודיעו כי לא יחזור לממשלה אלא אחרי סילוק לבון. כדי
שהדבר יהיה ברור לגמרי, הוטל על הוועדה לסיים את עבודתה לפני שבן־גוריון יסיים את
״חופשתו״.
לבון עצמו לא הסתכל בחיננוק־ידיים בהכנות למשפט־הלינץ׳ .הוא שלח למזכירות מכתב
נמרץ, שגילה בהגיון צורב את מהות הפארסה. טען לבון :״האם בתנא ם אלה יכול
להתקיים בירור חופשי כשחברי הוועדה יעמדו תחת לחץ איום אקדח זה — בן־גוריון או לבון ז
מכתב זה הנחית את מכת־המוות על ועדת־הבותן עוד לפני שנולדה. גולדה מאיר שוב
נשארה נאמנה לעצמה, הודיעה שלא תשתתף בוועדה. ארגוב הודיע שלא ישתתף בלי גולדה.
שיטריח, איש נוח לבריות וחסר כוח במפלגה, שאינו רוצה לריב עם איש אך אינו יכול
לעמוד נגד בן־גוריון, מצא בכך הזדמנות נוחה לסרב אף הוא.
נערי־החצר צהלו. בפעם האלף ואחת הודיע שבתי טבת בשמם מעל עמודי חארץ כי
פנחס לבון מחוסל עתה סופית־לגמרי־לחלוטין. דיין, פרס, יוטפטל, אלמוגי, גוברין ושאר
משרתי בן־גוריון תבעו לסלק את לבון בלי שום בירור נוסף, כעונש על מכתבו החוצפני.
היה נדמה להם כי סוף־סוף הנצחון בכיסם. רבים במפלגה, שהיו משוכנעים לגמרי
בצידקתו המוחלטת של לבון, לא רצו שבן־גוריון יפרוש. נערי־החצר גם האמינו שאפילו
יפרוש בן־גוריון, תצטרך המפלגה כעבור ימים מעטים לקראו חזרה, להגיש לו את ראשו
של לבון על צלחת.
כאשר פירסם ניו־ינרק טיימס, אחד משלושת העתונים החשובים ביותר בעולם, ראיון עם
לבון, שהפכו לדמות בינלאומית, הגיע זעמו של המולך הזקן לשיאו• הוא דרש את
קרבנו, ובמהרה.

גולדה מאיר (בכניסה לישיבת מרכז מפא״י)
אמיצה מכל גבר

אדרבא: מכונני הדיקטטורות של הימין בדור האחרון שפכו קיתונות של לעג על אנשי־הרוח,
השיבו על כל טענה של צדק במכה של אגרוף. אמר הרמן גרינג :״כשאני שומע את
המילה, תרבות׳ ,אני פותח את הניצרה של אקדחי!״
השבוע פתחו בן־גוריון ומשרתיו את ניצרות אקדחיהם. בציניות גמורה, ללא כל נסיון
להסוות את הברוטאליות של עמדתם, הודיעו: לא חשוב מי צודק. יתכן שלבון טהור מכל
רבב. אבל הזקן רוצה שיחוסל — ועל כן יש לחסלו!
היסודות לכך הונחו עוד בשבוע שעבר. בן־גוריון הבין כי הפסיד את המערכה בממשלה,
וכי פתח חזית רחבה מדי. הוא החליט לחסל את החזית המיותרת בממשלה. הוא היה מוכן
אפילו לבצע נסיגה גלויה לעיני המדינה, לוותר על הכבוד העצמי. מן הסתם אמר לעצמו:
אם אצא מנצח מן המערכה במפלגה, עוד אספיק ללמד את שרי הממשלה לקח שלא יישכח
במהרה.
הכניעה בוצעח בזריזות ובחפזון• במכתב לפנחס רוזן התנצל אומנם בן־גוריון על
העלבונות שהערים על ראשי השרים, אך גם זאת מבלי לחזור בו מן המילים (״חצאי אמת,
עיוות הדץ, משוא פנים!״) עצמן או להכחישן ומבלי להודיע לממשלה כי יחזור לכהונתו
בכל מקרה, אחרי תום חופשתו בעוד שבועיים. להיפך, בכוונה תחילה השאיר את איום
ההתפטרות תלוי ועומד — הפעם לא כסחיטה נגד הממשלה, אלא כסחיטה נגד מפלגתו שלו.
אילו היו חברי הממשלה גברים, לא היו מסתפקים במחווה הריק של ראש־הממשלה.
הם היו מעמידים את בן־גוריון בפני הברירה: חיסול הפרשה מיד, ללא עריפת ראשים —
או התפטרות הממשלה. אולם רוב השרים היו מוגי־לב. אמנם הם ידעו היטב כי עמדתו של
לבון היא ברגע הזה קו־ההגנה העיקרי של הדמוקראטיה הישראלית. הם ידעו שאם יחוסל
לבון על ידי החלטה של מפא״י, תיכון דיקטטורה בן־גוריונית שלא תצטמצם במפא״י
עצמה, אלא תרוקן את הממשלה כולה מתוכנה.
אבל השרים לא רצו ללחום. היחידים שהיו מוכנים לכך — אנשי מפ״ם — ויתרו על
המאבק כאשר נוכחו לדעת כי אחדות־העבודה ערקה מן המערכה, מחשש סן תרגיז את
ביג׳י יותר מדי* ,הדתיים השלימו, כרגיל. פנחס רוזן, כנאה לגרמני אמיתי, הסתפק בפיסת־נייר
שהעניקה לו סיפוק פורמלי.
וכך עברה הממשלה ״לסדר היום״ ,כפי שעשתה זאת ועדת־החוץ־והבטחון של הכנסת
(דאה הנידון) .השרים העמידו פנים כאילו המאבק הגדול בין בן־גוריון ולבון — המאבק
בין דמוקראטיה ודיקטטורה — הוא באמת עניין פנימי של מפא״י. הם העבירו את ההכרעה
מן הזירה הכלל־לאומית, בה יש למתנגדי בן־גוריון רוב עצום, אל הזירה הפנים־מפא״יית,
בה יכול בן־גוריון להפעיל לחץ מכסימלי.
רק אדם אחד לא השתתף בבגידה פחדנית זו של ממשלת ישראל. שרת־החוץ, גולדה
מאיר, הצדיקה שוב את האימרה שנאמרה עליה פעם, בחיבה של הערצה! ״היא הגבר
היחיד בממשלה!״ באמתלה של מחלה נשארה בבית, לא השתתפה בישיבה.
היא לא הצילה את הענין — אך שמרה על כבודה.

ההכנות למשפט חלינץ׳

ן • רגע שחיה ברור

כי החזית בממשלה חוסלה, התרכזו קלגסי בן־גוריון להתקפה

^ המכרעת במפא״י.
המכשיר העיקרי שלהם היה צריך להיות, ועדת הבוחן״ ,שהיתר, צריכה לקום כדי לדון
בהופעת לבון וב״תופעות אחרות״ .נקבעו חמשה חברים, שלא נשאלו לרצונם, ושנאסר
עליהם מראש להתפטר: גולדה מאיר, בכור
שיטרית, מאיר ארגוב, בבה אידלסון ועמי
אסף.
היה זה הרכב שקול למדי. לפחות שניים
מתוך החמישה — שתי הנשים — נטו לצד
לבון• אולם המחזה עצמו היה פארסה.
כי כל הבירור היה מופרך מיסודו. כל
ילד במדינה יודע כי דברי לבון בועדת-
החדך וחבטחון אינם נוגעים למפא״י כלל,
מכיוון שנאמרו על־ידי שר־לשעבר על עניינים
ממלכתיים מובהקים — ענייני מערכת־הבטחון.
ואילו שאר דבריו של לבון, שנאמרו
תוך כדי מאבק מר עם מבקשי חיסולו,
היו עדינים בהשוואה למערכת ההשמצות
היומיומיות שנוהלה נגדו בהשראתו
האישית הישירה של שמעון פרם.
בכל זאת החליטה מזכירות מפא״י על בידור
זד״ כתשובה לאולטימטום של בן־גוריון,
• אולם נופ״ם פירסנזה הודמה אנזיצה,

זודיונח שחנסיון לחיסול לבון אינו ענין פנינזי
של מפא״י.

בלגיה חדשה
* * ולסגםהפעם נראה חשבונם של גערי־החצר מוטעה. המפלגה לא הימה מוכנה
לבצע חאראקירי, להפוך לפלוגת־סער של המנהיג.
היא לא רצתה להרגיז את בן־גוריון, להביא לפרישתו. אבל היא גם לא רצתה לשלם
לו את המחיר. מרד אנשי־הרוח עשה עליה רושם עמוק, שיכנע אותה כי בבחירות הבאות
תצטרך לשלם מחיר אכזרי ענור אמירת הכן לזקן. בישראל של ינואר , 1961 עדיין אין
מפלגה יכולה לפעול בחלל ריק, כנגד הכוח המקובץ של דעת־הקהל.
גם קול אחר השפיע השפעה עמוקה. ברחבי הארץ קמו ועדי־פעולה מסתוריים, שהשביתו
את הפועלים נגד צווי־ההתייקרות האחרונים של לוי אשכול. אנשי מפא״י האשימו את
מק״י, רמזו כי גם מפ״ם ואחדות־העבודה בוחשות בקלחת. אך בעיקר למדו הפועלים
הממורמרים מן הדוגמה הבלגית, היו מוכנים לאחוז בנשק השביתה לא נגד המעבידים, אלא
נגד המנגנון הממשלתי.
ההסתדרות הטילה על לבון לנהל משא־ומתן עם השרים הכלכליים, אסרה בינתיים (ללא
הצלחה) את השביתות. מאחורי ההחלטה הסתתר האיום שבמקרה שלבון לא יבוא על
סיפוקו, יקומו מאות אלפי פועלי ישראל ויערכו בלגיה חדשה.
האנשים הרציניים בצמרת מפא״י הושפעו עמוקות מהתפתחות זו. בניגוד לדיין, פרס
ושות׳ ,שאין להם שרשים בתנועת־הפועלים ושאין להם מושג על עוצמתם של מאורעות
סוציאליים, הבינו אנשי הצמרת הוותיקה שכאן מתגבשת סכנה חמורה למפא״י• הם שאלו
את עצמם: מה יקרה אם נדיח את לבון! האם קומיסאר ממונה, שייחשב לקוזיזלינג של
בן־גוריון, יוכל לרסן את הפועלים? האם לא יהפוך לבון עצמו מוקד התסיסה הפועלית?
לוי אשכול התכונן באותה שעה להגיש לכנסת חוקים חדשים, שהטילו על המדינה שורה
שלמה של מסים בלתי־פופולריים (דאה במדינה) .הוא נרעד מן האפשרות של התפרקות
״המשמעת הפועלית״.
כל השיקולים האלה, יחד עם הדוגמה האמיצה של גולדה מאיר והתחושה המוסרית של
רבים מאנשי הצמרת, מנעה גם השבוע הכרעה נגד לבון. שוב השתדלה המזכירות למצוא
פשרה• היא הטילה על חברי ועדת־הבוחן לקבל על עצמם את התפקיד בעל כורחם, אך
ביטלה לגביהם את גבול־הזמן הנוקשה להסקת המסקנות. את הדיון במכתבו של לבון דחתה
לישיבה הבאה — מכה נוספת לנערי־החצר, שקיוו לגינוי נמרץ ומהיר.

מוקש־סרק

>יו פני כן פוצצו נערי־החצר עוד מוקש אחד. הוא הידהד בכותרות העתונים, אך במפלגה
עורר רק חיוך של זילזול.
שלושה מנציגי מפא״י בוועדה המרכזת של ההסתדרות, הודיעו למזכירות המפלגה
שאינם רוצים עוד לשבת עם לבון, התפטרו מתפקידם. לא היה להם שום נימוק — זולת
רצונם למצוא חן בעיני ביג׳י•
ברגע הראשון היה נדמה כאילו הצליח בן־גוריון לפתוח חזית חדשה, לערער את עמדתו
ההסתדרותית של לבון מבפנים. אולם הסיכום היה לטובת לבון: שבעה נציגי מפא״י האחרים
נשארו נאמנים לו. עמדתו נשארה בלתי־מעורערת, והסתלקות משרתי בן־גוריון רק
חיזקה אותה. בזירה זו נשאר ביג׳י במיעוט בולט.
בתום השבוע השמונה־עשר, עדיין היתד, התוצאה של הקרב בן־גוריון־לבון — תיקו.
עובדה זו לבדה היתד. נצחון מזהיר ליריב החלש יותר — ונצחון מפתיע לדמוקראטיה
הישראלית, שגילתה בעצמה כוחות רדומים שאיש לא העז עד כה להאמין בקיומם.

צו ההשתקה במפא״י (קאריקטורה של זאב כ״דכר״)
זעזוע של מצפון

קלסתר של ס־א־ניק3 :יו1ו שבתי טבת, האיש שגונה על־ידי בית־המשפט העלי!

דוח שדא דחם

ההזחה. לא ברור מתי החליט סבי טבצ׳ניק לטפס בכל מחיר ובכל האמצעים אל מרומי
המעמד השליט בחברה. אך הדבר ניכר בו עוד בשלב מוקדם.
אומנם, כחניך השומר הצעיר לא יכול היה לתת ביטוי רב לתכונה יסודית זו, אם כי
הקפיד תמיד להתבלט. חבריו בגדוד מעוז של קן צפון תל־אביב זוכרים אותו בעיקר
כמתופף. הוא גם ידע לספר סיפורים — בעיקר על סבי — וכתב בעלוני־הקיר של הקן.
איזה רושם עשה אז? חבריו שמו לב בעיקר לשחצנותו ד,נובטת, שהתבטאה בשאיפה
מוגזמת להיראות ״גבר״ .גם כיום הדבר הראשון שכל מכר חוש שם אליו לב בהופעתו
של סבי הוא יציבותו הבלתי־טבעית, שכולה אומרת יוהרה והתנשאות גברתנית. בעומרו
ובלכתו הוא דומה לקצין צוער גרמני, מן הסוג שאמרו עליהם ש״בלעו מטאטא״.
פסיכולוגים מסבירים זאת באי־בטחון פנימי, שמוצא לו פיצוי בהעמדת פנים נוקשות.
על מזבח גברתנות זו אף הקריב טבת את כשרונו האמיתי העיקרי: המוסיקה. אחרי
שלמד במשך תריסר שנים פריטה על פסנתר אצל מורים דגולים כמו בוך ופראנק פלג,
ויכול היה לקוות לקאריירר, מוסיקאית רצינית — זנח מקצוע זה, ואף הסתיר את יכולתו
האמנותית מעיני החבריא. מדוע? הסביר השבוע אחד מידידיו הקרובים ביותר :״פסנתר,
זה לא נחשב לכלי גברי!״
יתכן כי תפיסה מסולפת זו, ששמה את כל הדגש על ההופעה החיצונית, היתר, הסיבה כי
הנער שבלט כל כך בערבי הקן לא הצליח מעודו להגיע למעמד אליו הגיעו נערים פחות
בולטים אך בעלי תכונות אחרות. סבי טבצ׳ניק לא נבחר למוסדות המרכזיים של השומר
הצעיר, גם אחרי שהפך מדריך.
חיש מהר נסתבר כי התנועה העריכה אותו נכונה. הגיעה שעת־המיבחן העליונה בחייו
של כל חניך תנועת־נוער חלוצית: שעת ההגשמה. בשעה זאת חייב כל קניו לומר אם הוא
יוצא לקיבוץ, או שהוא עורק מתנועתו ונשאר בעורף העירוני. חבריו של סבי הלכו
כהשלמה לקיבוץ מזרע, שהיה משק־ספר מול הגליל הערבי. סבי, הגבר הנוקשה למראית־עין,
נשאר בעיר.
אופייני לאיש שלא זר. בלבד שבגד בערכים להם הטיף הוא עצמו לחניכיו, אלא שלא
היה לו אף היושר הנפשי היסודי להודות בחולשתו. תחת זאת הלך בדרך הקלאסית של
המשתמט ד,מתוסבך: הוא ערק אך העמיד פני אדם החייב לעשות זאת מטעמים חיוניים
וזמניים בלבד. בשעה שחבריו חרשו את שדות העמק ושמרו בלילות בנשק בלתי״ליגאלי,
עבר סבי טבצ׳ניק לירושלים, נתקבל ככתב ביומון מפלגת השומר הצעיר משמר, חתם בשם
ט. סבי
מהווה
נושא לאחד נוסיפודי הילדים של שבתאי טבת, בסיפור זה,

!1 1 1 9 / 1 1 1התוף של עמי, מתאר טבת הווי שהיה קרוב לליבו בעת שהוא עצמו
שימש נמתופף בהשומר הצעיר. ציור זה מתאר את שיא מאוויו ע 1ל עמי כמתופף בצופים.

6*9י שי בההיתהסו די ת, חברי ועדת האתיקה של אגודת העתונאים התל־אביבית
( | הסתגרו באחד החדרים של בית־סוקולוב המפואר לדון ביושר המקצועי של אחד
הכתבים הידועים בארץ.
הכתב, לבוש כדרכו בהידור קפדני, יצא ממכוניתו המבהיקה, אותה הביא מחוץ־לארץ,
התייצב לפני הוועדה. האישום: הוא פגע במוסר העתונאי כאשר פירסם, לפני חמש שנים,
בימי משפט עמוס בן־גוריון, סידרת־מאמרים שהוגדרה על־ידי המוסד המשפטי העליון
במדינה כ״אינפורמציה מגמתית ומסולפת טענות־סרק שהיו עלולות להטעות את
הציבור״.
הנאשם, כתב הארץ בן ד,־ 34 שבתי טבת, מצא מיפלט בצרה שניה. הוא הזכיר כי זה
עתה הוגשה נגדו קובלנה פלילית בעוון בזיון ביודהמשפט .,בקשר עם אותה סידרת־מאמרים.
הוא ביקש לדחות את הבירור על הגינותו העתונאית עד לאחר שיתברר גורל קובלנה זו
נגד הגינותו האזרחית.
לא היו אלד, הצרות היחידות שפקדו את שבתי טבת בשבוע האחרון. בחוגי עורכי־הדין
נערכה התייעצות על קביעת עמדה ציבורית שתוקיע את טבת על פירסום מכתבים מעליבים
ושחצניים, אותם היפנה לשופט העליון משה לנדוי. מטר של מכתבי מחאה באותו ענין ירד
על מערכת הארץ. מכתב מעין זה לא פורסם על־ידה, כמינה,גר.,
בקרית־ד,טכניון בחיפה עמד טבת בפני התקפת־מחץ חסרת־תקדים, כאשר זימנה מערכת
הארץ פגישה עם. הסטודנטים. בזה אחר זה קמו עשרות סטודנטים, התקיפו את טבת
במשפטים חריפים על עמדתו בפרשת עמוס בן־גוריון ובפרשת־לבון. קרא אחד הסטודנטים,
אחרי ויכוח של כמה שעות :״ואני אומר לך, שבתי טבת, שאתה עתונאי גרוע!״ חבריו
הסטודנטים הביעו הסכמה קולנית.
כמה ימים לפני כן, בפגישה עם הסטודנטים בבית־הילל בירושלים, עמד טבת בפני
התקפה דומה, בה הוקע כמנהל תעמולת־כזבים לטובת אנשי־השררה במדינה. בשני המקרים
נאלץ עורכו, גרשום שוקן, לחוש לעזרתו — ללא הצלחה.
כיצד הגיע עתונאי מבטיח, בעל ותק של 15 שנים, אל עמוד־הקלון — מוקע במידה
שווה על־ידי השופטים, חבריו למקצוע, קוראיו ודעת־הקהל?
האירוניה היא ששבתי טבת הגיע אל שפל הכשלון העתונאי והאנושי בגלל רדיפתו
חסרת־המעצורים אחרי מטרה אחת ויחידה: ההצלחה.

מ תו כ ה, מ ד רי ך -אךלאמג שי ס

—״ 11811 זו־^1ו>ז1י8ו
•— אלכך חו נ ך סבי טבצ׳ניק על־ידי מדריכיו. אולם הדרך חותמתה לו על ידי אופיו,
שבלט מגיל צעיר מאוד.
ההתחלה היתה רגילה. טבצ׳ניק הצעיר היה בן השיכבה האמידה של מעמד הפועלים.
אביו היה נהג משאית, הגיע בהדרגה למעמד רם־יחסית של חבר בקואופרטיב שלב. אמו
היתד, גננת ותיקה. התנאים בבית לא היו דחוקים במיוחד, יאך גם לא היו בבחינת פיסגת

3גד קגוגיות משרד-הבטחון

; 666הורבע ישב ט. סבי במערכת משמר בירושלים. אמנם כתב על דברים פעוטי־ערך,
כגון ״קול ירושלים בן עשר״ ,״השעה — רגע לפני העוצר״ ,״סטודנטים מאיימים
בשביתה״ .אולם כעתונאי ידע כי הענינים מתבשלים, מתקרבים למשבר גורלי.
הוא היה בירושלים כאשר פוצץ מלון המלן דויד -כאשר הוטלו העוצרים הגדולים. לא
היה דרוש דמיון רב כדי לנבא כי מתקרב היום בו יועמד כל צעיר עברי בארץ בפניי
המיבחן העליון. כמו בשעת־ד,הגשמה, בתנועה החלוצית, יצטרך כל אחד ואחד להחליט
אישית — להתנדב או לערוק.
באביב ,1947 כאשר העולם כולו עקב בחרדה אחרי הטרגדיה הארצישראלית הדוהרת
לקראת מ־בחן־הדמים, תמהו קוראי משמר לראות את השם ט. סבי מתנוסס מעל לציון
הכת בת :״ניו יורק, סוף אפריל״ .הכתב הצעיר עבר לארצות־הברית, לצורך ״השתלמות״.
משם כתב מאמרים על ״מסייד, וורדו״ ,״דרך החיים האמריקאית״ ,״האנטי־שמים באמריקה״.
לרוע מזלו של הכותב המחונן, לא עוררו מאמרים אלה את ההד הראוי להם בארץ. כי
הארץ היתד, עסוקל, ביריות הראשונות של מלחמת־ד,עצמאות.
בסוף נובמבר 1947 פרצה המלחמה ממש. מדי יום ביומו הופיעו על עמודי משמר המסגרות
השחורות המבעיתות, שבישרו את שמות הצעירים שמסרו את נפשם ב־ 24 השעות
האחרונות. חבריו של סבי, חניכי השומר הצעיר, שהתגייסו בינתיים לפלמ״ח, בלטו כמגיני־שיירות,
ספגו את המארבים הקטלניים הראשונים.
בפברואר ,1948 שלושה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, כתב ט. סבי מאמר בשם ״המאורעות
בארץ — בראי העתונות האמריקאית״ .בעיקר התלונן על כך ש־ 1750 עתוני־הבוקר בארצות
הברית הבליטו את כוח הערבים, והגדילו את קורבנות היהודים. מבת עצמו לא התפתה
להאמין לתעמולת־זוזעה שקופה וכוזבת זו. הוא לא דאג לשלום הישוב — ונשאר בארצות־הברית.
משם המשיך לכתוב על נושאים כמו ״תעמולה אנטי־שמית בין הכושים״.
אולם סבי לא הירד,ר רק בגורל ארץ־ישראל והיהדות. כבעל השקפת־עולם מארכסיסטית
מגובשת, עמד גם על סכנת הבטחון המאיימת על המוסדות הנבחרים והמנגנון הממלכתי, תוך
עליית הבוסים הבטחוניים. על כך כתב מאמר רציני וממצה מפילדלפיה, בו העלה על נם את
עמדתם האמיצה של אנשי־הרוח, ובראשם הפרופסור אלברט איינשטיין, שחתמו באותם
הימים על עצומה המתריעה בפני השתלטות הגנראלים האמריקאיים.
״שומר־הפף של הדמוקראטיה — הפיקוח האזרחי על הממשלה — הולך ונעלם,״ הזהיר
איינשטיין .״לא זו בלבד שאנשי־צבא נוטלים לידם עמדות־מפתח במשרד החוץ ובחברות
ממשלתיות, אלא שהצבא פורש את השפעתו על המדע, החינוך והתעשיה!״ 25 אנשי־רוח
אמריקאיים חתמו על הכרוז הזה. לא היד, להם חסיד נלהב יותר מאשר אותו לוחם נגד
קנוניות מערכת־הבטחון, ט .סבי מתל־אביב הרחוקה.

אפוס בעיר־הקיט

* 63 אמר היסטורי זה על הדמוקראטיה האמריקאית הופיע בגליון משמר ההיסטורי
לא פחות. הוא נשא את התאריך 14 במאי .1948 ,העמוד הראשון של אותו גליון
הכריז :״היום הכרזת המדינה והקמת הממשלה״; ״יפו חתמה על הכניעה״; ״גוברת ההחתמה
על המילוזה הלאומי״; ״נכבשה תחנת־ד,ראדאר בבידו״; נכבש הכפר בריר בנגב״; ״נמשכים
הקרבות בדרך ירושלים — קאוקג׳י תפס מינזר לטרון והציב בו תותחים״; ״כפר דרום שוב
באש התוקפים״; ״יחידות סוריות תקפו את דן״; ״כפר עציון עולה באש!״
יתכן כי גם בימים אלד, היה הישוב הלוחם זקוק לדיווח על הנעשה בפילדלפיה ובהארלם
שבניו־יורק. אולם לט. סבי לא ניתן להמשיך ולהקדיש את עטו הברוכה למלאכה זו. כי
בניגוד לתנועת השומר הצעיר, שלא באה בתביעות לחניכיה שערקו מן ההגשמה, החליטו
מוסדות הישוב להתעניין במעשי הצעירים הבריאים שלא ראו צורך לחוש הביתה ולהגן
על מולדתם במשך כל חמשת החודשים שעברו מאז ראשית המלחמה, בהם נפלו אלפים
מטובי הנוער העברי.
מוסדות הישוב הודיעו לצעירים אלד, שעליהם לחזור הביתה. וכך עלה סבי טבת, באיחור
של חמישה חודשים, על האוניה נזארין קארפ שעגנה בנמל ניו־יורק. היא היתד, צריכה
להביאו לחיפה בסוף מאי.
אולם בדרך קרתה תקלה. הקברניט האמריקאי לא התחשב בפלישה הלבנונית לארץ־ישראל,
עגן כדרכו בביירות, לפני הגיעו לחיפה. שתי מחלקות של חיילים לבנוניים ניצבו מול כבש
האונייה, הורידו ממנה את שבתי טבת, יחד עם עוד 22 ישראלים חוזרים ו־ 41 צעירים
אמריקאיים, שהתנדבו ללחום בארץ במס1זה של תנועה חלוצית שקראה לעצמה ״קרקע
ועבודה״.
כעבור שנים ידע טבת לתאר אפיזודה זו בצבעים הירואיים מאוד. בשבועון ד,ש.ב. רימון,

*וקו על־ידי קוראיו, נתבע למשפט פלילי

שנזעק להגנתו בימי משפט עמוס בן־גוריון, נאמר בראיון עמו :״סבי טבת ישב בתקופה
מאי־ספטמבר 1948 בשבי הלבנוני, כחייל צה״ל.״ אפשר היה לחשוב כי החייל הקרבי טבת
נפל בשבי לאחר קרב, תוך מילוי תפקידו בחזית.
האמת היתר, פרוזאית יותר. טבת לא היה חייל צה״ל. הוא נעצר בשעה שאונייתו עגנה
בביירות, בילה ארבעים יום בקסרקטין עזוב של הצבא הצרפתי, בעיר־הנופש היפהפיה
בעלבק, הידועה בעולם כולו כעיר אידיאלית לבלות בה את חודשי הקיץ. מאוחר יותר
התלונן טבת מרה כי נאלץ לאכול שם פיתות ואוכל שלא היה אלא ״בדיחה״ .הוא לא
יכול היה לדעת כי באותם הימים יצאו אלפי לוחמים לקרב, כשמנת־הקרב שלהם כריך
של ריבה, שנמעך בין הכדורים שהחזיקו בכיסם מחוסר אשפתות.
״לבסוף,״ כדברי טבת עצמו ,״בכל זאת, לאחר שעלינו ללבנונים ממון רב שלא נמצא
לו כיסוי בתקציבם לשבויים ולאסירים, נתן לנו (הקונסול האמריקאי) ויזות לארצות־הברית.״
כך נסתיים האפוס של שבי בעלבק: טבת הוחזר לארצות־הברית, שהה כמה ימים
באי המהגרים אלים, ליד ניו־יורק, ובתחילת אוגוסט ( 1948 חודש לפני התאריך שהוזכר
בביוגראפיה הרשמית של רימון) הגיע סוף־סוף למדינת־ישראל.

כ? העם צבא -אבר . .

• 1שראל, אוגוסט — 11(48 היתד, זאת זירה מגואלת בדם בניה. זה עתה נסתיימה
7קרבות נגבה, לוד ורמלה. הנגב היה מנותק, הגליל הוחזק בידי הערבים, פתיל
חייה של ירושלים היה דק ואפוף־סכנות ככביש בורמה. הצבא המצרי התכונן לסיבוב
הבא שיביאו לשעירי תל־אביב.
הקרבות המרים ביותר של המלחמה — חולייקאת, משלטי הצומת, עיראק־סואידאן,
פאלוג׳ה, כיבוש הגליל, מיבצע עין, עוג׳ה אל־חפיר ואבו־עגילה — כל אלה עוד היו מעבר
לאופק העתיד•
הגדודים, שהתרוקנו מלוחמים, זעקו לכל צעיר בריא שיכול להחזיק רובה. זרם הגה״ל
והמח״ל עדיין לא הגיע. בחוצות הארץ התנוססו הפלאקאטים של שר־הבטחון דויד בן־
גוריון :״כל הארץ — חזית! כל העם — צבא!״
אפשר היה לחשוב כי חניך השומר הצעיר, הגבר בהא הידיעה, שנבצר ממנו ללחום בעד
מולדתו במשך שמונת חודשי המלחמה, יחוש עתה להתייצב בין הלוחמים המתייצבים לקרב•
הוא לא עשה זאת.
מאוחר יותר מצא טבת הסבר מוזר ביותר למחדל זה: מאחר ששוחרר מן השבי בתידדך
האמריקאים, דרשו הלבנונים התחייבות מאמריקה שהוא לא ישרת שרות קרבי. נימוק זה
לקוח מן הספרות המלחמתית, בה מוחלפים שבויים על ס• אמנת ג׳נבה׳ תוך התחייבות
הדדית כזאת. אלא ששבתי טבת לא היה מעולם שבוי־מלחמה, לא שוחרר או הוחלף על פי
אמנת ג׳נבה, וממילא לא חלה עליו התחייבות תיאורטית זו.
אולם בשנת 1948 היה עצם הרעיון של מילוי התחייבות כזאת (גם אילו ניתנה!) בדיחה
תפלה — מסוג הבדיחות של משתמטי אותם הימים, שהסתובבו בתל־אביב. כי אותה שעה
שירתו בארץ מאות אמריקאים, כמו אלה שעלו על אונייתו של טבת עצמו, אשר שרותם
בצה״ל יכול היה לעלות להם באובדן אזרחותם האמריקאית, אילו נתגלה.
האמריקאים מברונכס ומברוקלין לחמו ונפלו בארץ־ישראל. שבתי טבת הפך פקיד
ממשלתי.

חטיבת סארקר 51

מרד

נגד מאמריו של סבי טבת, בקשר לפרשת לבון, התבטא

בשבועות האחרונים בפומבי. היה זה בפגישות מערכת

הארץ עם סטודנטים בירושלים ובחיפה. בתמונה: עו רן הארץ גרשום שוקן, כשהוא משיב
על התקפות הסטודנטים, כאשר משמאלו יושב שבתי טבת, שהשתתף אף הוא בויכוח.

נמנע ממנו אפילו לקחת. ,חלק בחווית חייהם של החיילים הקרביים בימי שלום, על
מסעותיהם, אימוניהם המפרכים, לילות השמירה והסיורים בשבילים ד,ממוקשים שלאורך
הגבולות. כי שבתי טבת עלה במהירות מפתיעה לדרגת סגן־משנה. במקום חת־מקלע גש
אחז בנשק העדין של איש־הרוח: עט הפארקר. הוא הפך כתב בשבועון צה״ל במחנה,
שתיאר במליצות פאטריוטית את חייהם ומותם של החיילים הקרביים למען המולדת. אפילו
קורם קצינים לא עבר.
באכסניה צבאית זו התחיל וסיים שבתי טבת את שרותו הבטחוני.

דוברו ש? שמעון סרס

ך* י כחזרו לארץ נזכר טבת שהוא, בעצם, איש השומר הצעיר, מפלגה שנכנסה
בינתיים לקואליציה של הממשלה הזמנית. מרדכי בנטוב הפך לשר־העבודה־והבינוי.
הוא התקשה למצוא לו פקידים — כי מיטב הנוער, אנשי השומר הצעיר, לבש חאקי
והתבייש להיראות במשרד. נוער זה קרא ללבלרי העורף בלעג מר ,״חטיבת פארקר 51״.
אולם שבתי טבת היה חכם יותר. הוא הבין את המשמעות הממלכתית של עובדת הקמת
המדינה. הוא הבין כי הנה נוצרת, בעצם ימי הקרבות, פקידות ממשלתית אדירה —
המעמד השליט של המדינה החדשה. הוא רצה להצטרף אליו בעוד מועד, בעוד האחרים
עסוקים• מה עוד שהוצעה לו מישרה רמה, צמודה למרכבתו האישית של שר. בגיל 22
הפך הגבר הצעיר והחסון, בעל ההופעה הגברית המשכנעת, לדובר משרד־העבודה־והבינוי.
אולם כאן קרה לטבת מה שעתיד היה לקרות לו כמה פעמים במירוצו הקדחתני אל
הפיסגה: הסוס שלו מת באמצע הדרך.
הממשלה הזמנית התפרקה עם בחירת הכנסת הראשונה, בינואר .1949 הקואליציה מתה.
מרדכי בנטוב חדל להיות שר־העבודה והבינוי. שבתי טבת חדל להיות דוברו.
התירוץ הרשמי לדחיית הגיוס נעלם. סוף־סוף הגיע תורו להתגייס• אלא שלרוע המזל
נפסקו בינתיים הקרבות, האויבים חתמו בזה אחר זה על הסכמי שביתת־נשק. כך נמנע
מטבת גם בתאריך מאוחר זד, ללחום למען מולדתו.

(כיצד הגיע שבתי טסת למעמד זה {
עד כך בכתבה הבאה כסידרה זו).

שבתי טבת, בשעת פגישת מערכת הארץ עם
*1171
הסטודנטים של הטכניון, אשר נערכה השבוע

בחיפה. עיקר טענות הסטודנטים: סבי טבת סיבן את הארץ בעמדה חסדת־כבוד, בתומכו
בצורה חסרת־הגינות בבעלי השררה במדינה. הגיב טבת :״אתם קוראים את העולם הזה, כי

שקריו וחצאי־אמיתותיו מעניינים אתכם יותר!״ השיב אחד הסטודנטים, במשפט שהיווה,
למעשה, סיכום הערב :״אם הארץ הוא עתון כל כן טוב, והעולם הזה עתון כל כן רע —
מדוע לא אמר שום בית־משפט על העולם הזה. מה שאמר על הארץ?״ לשאלת זו לא ניתנה
תשובה כלל, לא על־ידי שבתי טבת עצמו, ולא על־ידי מישהו מן הנוכחים באותה פגישה.

ן* סף ד,סל, אין זו קאריירה צבאית יחידה במינה. חיא מבישה, עלובה, מעוררת רחמים.
אד מאות אחרים הלכו בדרך דומה.
אלא שמאות אלה לא הגיעו לאן שהגיע שבתי טבת. הם לא גילו במאוחר את תחושתם
הבטחונית, את זיקתם העמוקה לצבא ישראל ,״המושמץ בידי פנחס לבון״.
ואילו שבתי טבת נהנה משני העולמות. המשתמט מן הקרבות של , 1947/48 הפך לדוברו
הראשי של שמעון פרס, שגם הוא לא שרת יום אחד בחייו ביחידה צבאית, לא השתתף
מימיו בפעולה צבאית אחת, לא שמע מעולם שריקה של כדור שנורה לעברו. המתופף
של השומר הצעיר, שלא יצא להגשמה, הפך למחצצר הראשי של סגן שר־הבטחון, שלא
יצא לקרב.
אכן, מדינת ישראל היא מדינת החופש, הסובלנות והסלחנות בשום מדינה אחרת לא
יכול היה להיווצר מצב בו הדובר הראשי של מערכת־הבטחון, האיש היוצא מדי יום
חוצץ נגד ״הפוגעים בכבוד צה״ל״ ו״ד־,מערערים את מוראל החייל הישראלי״ הוא שבתי
טבת.

תזג פי ת׳

בל הזכויות שמורות

• החלטות קזבלנקה עומדות לשים קץ לירח-הדכש כץ
ישראל וארצות אפריקה הלאומנית. לא מן הנמנע כי הצדדים הבאים

יהיו החזרת השגרירים משני הצדדים, השארת ראשי השגרירויות בדרג מיופי־כוח
בלבד. תופעה אחרת תתחולל בישראל עצמה: בעוד שפד כה נראו משתתפי
הקורסים השונים מאפריקה כחסידייישראל נלהבים, חס יתחילו עתה למתוח
ביקורת נלוייח על מדיניות־החוץ הישראלית. הסערה שחוללו משתלמים מקונגו
ומאלי השבוע באסיפה של הועד לידידות ישראל־בלגיה, היא רק סימן ראשון.
תוצאה אפשרית: סינון קפדני של המשתלמים, שיוזמנו להבא לישראל,
קבלת חסידי־המערב בלבד.

• הסטודנטים לא אמרו את מלתם חאחרונח, במאכק

הציבורי ם כי כ פרשת לכץ. אחרי שערכו את הפגנתם הראשונה, לפני
שבוע, התכנסו נציגי הסטודנטים הירושלמיים סם נציגים מיתר מוסדות החינוך
האקדמאי, החליטו לנקוט בפעולה, נוספת. כצעד ראשון יוציאו כרוז, בו
יביעו את חרדתם לדמוקרטיה במדינה, ולגורל המדינה. הס גם תחליטו להחתים
את כל הסטודנטים על מינשר אנשי־הרוח, שאף חם הביעו את חרדתם לשלום
הדמוקרמיח בישראל.

• לא תחיה זו הפעולה העממית היחידה, הצפויה כימים

חקרוכים. ופדי הפעולה, שנבחרו במיפעליס רבים, ואשר אירננו את שביתת־המחאה
של השבוע, יתכנסו לתיכנון המשך הנואבק נגד העלאות הנזחירים.
הכינוס הראשון יתקיים עוד השבוע בחיפה, ובו ישתתפו נציגי הועדים מרחבי
הארץ. על סדר היום: שביתה ממושכת, מלווה בהפגמת־רחוב, שיאלצו את לוי
אשכול לחזור בו מן ההיטלים הכבדים שהיו לאחרונה מנת־חלקס של מיצרכים
חיוניים.

• אף־על־פי

שההסתדרות

הסתייגה

פומבית

מאירגון

שכיתת־חמחאה, היא תתמוך כדרישות הפועלים. סל המאבק נגד
האוצר יפקח פנחס לבון עצמו ויש להניח כי יעמיד חזית נוקשה. אל
תתפליא אס יואשם, כתוצאה מעמדה זו, בנסיון להתנקם בדרן זו בלוי אשכול
ובשרי ממשלח אחרים, על עמדתם בפרשה.

• אפשר לצפות, כמידה רכה של ודאות, כי לוי אשכול
ייכנע לדרישת הפועלים ויפחית לפחות חלק מן ההיטלים
החד שי ם. אולם קיצוצים אלה בתקציב לא ילוו נסיון לחסון בהוצאות
המופרזות של המנגנון. את החור שיתהווה ינסה אשכול לסתום על־ידי הטלת
מסים שונים בדרן זו יזכה לתמיכת רוב אנשי מפא״י והקואליציה הממשלתית,
אשר ימצאו בה מוצא להשבעת הכבשה הפועלית מבלי לפגוע בזאב המנגנוני.

• מאמצים מזורזים לחיסול המשכר בקכוצת הכדורגל של

מבכי תל־אביכ ייעשו בימים הקרובים. הנהלת הקבוצה עומדת
לחתום חוזה עם המאמן היוגוסלבי ברוצ׳יץ, שאימן לאחרונה את קבוצת הפאר
הספרדית ברצלונה. כמו כן ייעשה כנראה נסיון נוסף לסלק את העסקן זלמן
קליאוס מהנהלת הקבוצה, בטענה שהוא גורם לסיכסוכים בין שחקני הקבוצה,
לבין מאמנה וראשיה. לסיכסוכים אלה מייחסים את ירידת המוראל בקבוצה
הגורמת להפסדיה האחרונים.

במדינה
(המשך מעמוד )6
רדיו את המחזור הכספי שלו על תפוצה של
30 אלף גליונות לשבוע. הוצאות הייצור
וההפצה של 30 אלף גליונות אלה מסתכמות
בחצי מיליון לירות לשנה• לפי חשבון זה
מסתבר, שהוצאות־ייצור של כל גליון היוצא
לשוק הן 22 אגורות. אחרי ניכוי דמי־ההפצה,
נשארות לשבועון רק כ־ 17 אגורות.
כלומר, על כל גליון היוצא לשוק, מפסיד
השבועון, עוד לפני המכירה, חמש אגורות*
וזה בתנאי שכל 30 אלף הטפסים המודפסים
יימכרו עד האחרון.
לפי הודעת שבועון הרדיו הוא מוכר
כיום 10 אלפים גליונות לשבוע. כלומר:
שליש המספר שעליו בנוי התחשיג המופיע
בתקציב המדינה.
אולם גם מספר זה אינו אלא אחיזת־עיניים.
כי רדיו אינו נמכר כיום אלא ב־
5000 טפסים — בקושי מחצית הכמות ש
קול-ישראל
מתרברב בה, ושישית מן התקציב.
כלומר: ההכנסה מן המכירה היא בקושי
שישית מזו שקבעה בתקציב המדינה
— וגם תפוצה זעירה זו היא בסימן
ירידה מתמדת.
בסעיף ההכנסות ממודעות מופיע סכום
של 104 אלף לירות לשנה. הכנסה זו נקבעה
לפי אומדן שבכל שבוע יתפרסמו 200
אינטש מודעות. כמות המודעות המופיעה
בגליונות שבועון הרדיו האחרונים, היא
בהרבה פחות ממאה אינטש לשבוע. והסיבה
גם מובנת: על אף הלחץ הממשלתי, אין
המפרסמים מעוניינים להדפיס מודעות בעתון
בעל תפוצה כה זעירה.
לפי תסשיב זה מסתבר, שבעוד שהוצאות־הייצור
של השבועון יעלו על חצי מיליון
לירות לשנה, הרי שההכנסות יהיו בקושי
בסך 85 אלף ל״י. מאזן שבועון הרדיו בשנה
אחת עשוי להסתכם, א פוא, בגרעון
של 400 אלף לירות לפחות — גרעון שלוי
אשכול יהיה חייב לכסותו מן התקציב
השוטף. גל ההיטלים האחרון נועד בחלקו
לכסות גם גרעון זה׳ שבתקציב הממשלה
מופיע כמאוזן בהחלט.
לאזרח, שחוייב החל מהחודש, לשלם יותר
עבור כיכר הלחם שלו, אין אפילו הנחמה
כי הוא חוסך מזון מפי ילדיו למען צרכיה
החיוניים של המדינה. כי בין מאות הפריטים
השונים והמשונים של תקציב ממשלת
ישראל, העלון הצבעוני והמשעמם, המוצא
לאור על־ידי שירות־שידור משעמם עוד

יותר, הוא רק דוגמה אחת מני רבות.

חינזך
בית ־ ספד מיו ח ד לגמר
בית ספר רמים
מלא משוגעים.
בית מפר רנניס
כולו עצלנים.
זחו שירם של תלמידי בית־הססר הממלכתי
דננים בקרית שמונה. אין זה שיר היתולים
או שיר שכוזנתו להרגיז מישהו. בית־הספר
רמים אינו בית־ססר סתם. זהו בית־ ספר
מיוחד.
החלטות חפוזות. עצם ההחלטה להקים
בית־ספר. מיוחד אינה יוצאת דופן.
כאלה קיימים 536 בכל הארץ. תלמידים
הקרויים מיוחדים, ישנם גם בקרית שמונה.
לפני כשנה הוחלט להקים את בית הספר.
העניין היה כה דחוף, שאף סרבו לדחות
את פתיחתו — כסי שהציע מנהלו יחזקאל
אגא — עד למציאת מיבנה הולם. בית•
הספר משוכן כיום במספר צריפים רעועים
ומיושנים הגדורים בתייל דוקרני.
אותם עקרונות דחופים קבעו, שמספיקה
הסתכלות אובייקטיבית של כל מורה, בכל
בית־ספר, כדי לקבוע מי יישלח לבית־ססר
זה. לא היו מבחני אינטליגנציה ואף לא
בדיקות מיוחדות אחרות. מנהל בית־ספר
במקום הודה :״אני שלחתי, למשל, את
כל התלמידים שעשו לי צרות.״ כל חטאם
של המיוחדים היה — מידת שובבותם הגדולה
מן הרגיל.
ילדים אלה לא השלימו עם ההחלטה
המוזרה:; .דים לכך מספר התלמידים שלא
הופיעו לבית־הספר, והרהיטים שנשברו בידיהם
של אלה שהופיעו.
עד גם השיר המוזר, שהפך להימנון התלמידים
במקום.
קיפוח ופיקוח. משרד החינוך התלהב
בתחילה מרעיון בית־הססר, אך עם פתיחת
הלימודים היו בו 120 תלמידים ושני מורים
בלבד. חדשיים לאחר מכן, כבר היו שם
שבעה מורים, אך חלקם לא מוסמכים.
קיימת הוראה במשרד החינוך, שעל כל
מורה בבית״ספר מיוחד לעבור קורס השתלמות
לחנוך כזה. סרט למנהל בית המסר
ולמורה אחת, שלא עמדה עדיין בבחינות,
לא עבר איש מהמורים של רמים קורס
כזח.
מאז תחילת שנת הלימודים, לא ביקר
מפקח ברננים. המפקחת על החינוך המיוחד
בצפון תירצה את אי־הוסעתה בעומס עבודה
מרובה. העוזר המיוחד, שמונה על ידה,
ביקר בבית־הספר פעם אחת בלבד, הבטיח
לבקר שנית, שכח את הבטחתו.
המורים עצמם היו ממורמרים עקב האדישות.
שום מורה, מאלה שלימדו בשנה
שעברה, לא הסכים להמשיך וללמד כאן
גם השנה.
הסובלים הממשיים מהמצב, חיו, כמובן,
הילדים שהפכו מיוחדים בצורה מיוחדת
כל־כך ועלולים לסבול כל יפי חייהם.

משפט
ש בו עקטלני
נציגי הש.ב. רתחו. התביעה הכללית יצאה
מגידרה. אזרחי המדינה שקראו על כך בע־תוניס
פערו פ׳ד,ם בתמהון. כיצד קרה שמרגל
מסוכן, שהואשם בריגול בינלאומי, ישו־לח
חופשי עד לבירור משפטוי
הסיבה שהשמיע חבר קיבוץ שער העמקים
אהרן כהן, בבקשתו להשתחרר מן המעצר
שכפה עליו ד,ש. ב ,.היתה: כי הוא
סובל ממחלת לב. עבור השופט בנימין זוהר,
היתד זו סיבה מספקת. הוא החליט
לשחרר את כהן עד לעריכת משפטו•
ההחלטה חדלה להיות מתמיהה, כאשר
פירסם העולם ר,זח 1103 כעבור ימים מספר,
פרט אנושי נוגע ללב: כי השופט זוהר
עצמו סובל ממחלת הלב, יכול להעריך
נכונה את מצבו של כהן.
!השבוע תבעה מחלת־הלב את קרבנה.
הנשיא התורן של בית המשפט המחוזי
בחיפה, בנימין זאב הרצל זודר, אחד מוותיקי
השופטים מימי המנדאט׳ נפטר. לבו
של יליד פתח־תקוה בן ה־ 55 חדל לפעום.
שני ארונות באולם. לא היתד, זו
המכה היחידה שנפלה על שופטי חיפה השבוע.
באותו יום שבת שבו נפטר השופט
זוהר, נפטר עמיתו השופט המחוזי רב טוב״
בין 58 גם הוא קרבן התקפת־לב. כאשר
התכנסו אלפי מוקירי זכרם — שרים, מש־יממונז

סטנים׳ אזרחי חינגה ואנשים שגורלם גגזר
באולמי המשפט של העיר — כדי לחלוק
כבוד אחרון׳ היו מונחים זה לצד זה באולם
המשפטים המרכזי שני ארונות.
כל שופטי חיפה היו שם — פרם לשופטת
השלום לובה פורטונה. היא שכבה בבית-
חולים, סובלת עדיין מן הפצעים החמורים
שנפצעה עוד בתחילת השבוע.
היד. זה בשעה שהשופטת פורטונה נסעה
במכוניתה של מרי הים, אשתו של הקברנים
זאב הים. בדרך עצרה הנהגת, כדי לעזור
לנוסעת שניה לרדת מן המכונית. השו־ססת
פורטונד, נשארה לשבת לבדה, על
המושב האחורי של המכונית.
לפתע החלה המכונית לנוע. גברת הים
הספיקה רק לצעוק לעבר השופטת :״תפסי
את ההגה! תפסי את ההגה!׳׳ השופטת ניסתה
לעבור אל המושב הקדמי, לעצור את
המכונית בלחיצה על הבלמים ולהשתלם על
ההגה. ד.יא לא הספיקה לעשות זאת. המכונית,
שהידרדרה אחורה, במידרון, ירדה
מן הכביש, אל ערוץ. השופטת נפצעה קשה,
תובלה במצב מסוכן לבית־החולים.
היא החלימה מפצעיה. אך חוגי המשפט
בחיפה, שסקרו את השבוע הקטלני, הביעו
ספקות כבדים בכך, אם מערכת המשפט בחיפה
תוכל להתאושש במהרה מן המהלומה
האכזרית שנפלה עליה תוך זמן כד. קצר.

תל־־אביב
הסתע רו תכל לי ת
״נכון שבת״ים וחולון ותל־אביב הם מדינה
אחת, אבל לא ביחס לפלאפל,״ קבע
בראשית השנה סגן ראש עירית תל־אביב
משד. גולדשטיין. הוא אמר את הדברים בפגישה
עם משלחת רוכלים, שבאה אליו לברר
את ענין חוק העזר לרוכלות, שעמד
להתקבל במועצת העיריה.
תוך כדי שיחה התברר לגולדשטיין, כי
חמישה מבין שבעת חברי המשלחת באו
ממקומות שמחוץ לתל־אביב: שניים מחיפה,
אחד מלוד. אחד מרמלה ואחד מחולון. כאשר
הסביר להם, כי תל־אביב אינה יכולה
לספל ברובלים ממקומות אחרים, ענו ,״מה
יש, כולם יהודים. כולם עובדים וחיים בנד
דינת־ישראל*.
מאז ועד עתה נוספו בעיר כמה מאות
רוכלים ללא רשיון. עד שהתארגנו קבוצות
קבוצות, הקימו לעצמם שווקים משלהם,
מבלי לשאול אם יש לעיריה תוכניות אחרות
לגבי המקומות הללו.
כל מדרכה — שוק. אומרים שכאשר
רוצה אדם להכיר אופיר, של עיר, עליו
לבקר לא רק במוזיאונים ובמקומות תרבות
אלא גם בשווקים׳ ששם מתבטאת עממיותה
וחיוניותה של העיר. אם קביעה זו טובה
גם לגבי תל־אביב, הרי שהיא חיונית למעלה
מכל המשוער. חיוניות עד כדי סכנה.
12 שווקים גדולים וקטנים קיימים בתל׳
אביב. אלה הם המאושרים. מלבדם קיימים
עוד עשרות שאינם מאושרים, מתרכזים על
מדרכות הרחובות הראשיים. כאלפיים רוכלים
ממלאים את העיר. רק לאחוז זעיר מהם
רשיון. תחילה ניסו להילחם בהם. כשד,נגע
פשה ואי אפשר היה להשתלט עליו, הודתה

מתאבד דהאן
נם שמחה זגס יגון
העולם הזח *וגו

כאילו העיריה בחצי־פה בקיומו החוקי,
כשגבתה מהם כמה אגורות בכל יום בעד
שירותי הנקיון שסיפקה למקומותיהם•
״אין שום אפשרות להמשיך וללכת לפי
הקוים והדרכים הישנות בהן הלכנו עד כה .
בשטח הרוכלות,״ הכריז בשעתו גולדשטיין,
במועצת העיר. כשהובא לדיון חוק העזר
החדש. איש לא התנגד לו. הוא גם הודיע
על תכנית להקמת שלושה שווקים מרכזיים,
אשר יקלטו את הרוכלים שיזכו ברשיון.
על האחרים נגזר עונש כליה.
שר הפנים אישר השבוע את חוק העזר
העירוני וקבוצות השוטרים והפקחים יצאו
להסתערות רבתי.
חקלאות ממיל החודרות
מפלצת מאיימת על ישראל. גודלה: כרבע
סנטימטר. היא פוגעת באחד מעורקי־החייס
של המדינה׳ יצוא ההדרים, ועולה לישראל
מדי שנה, מיליונים בלירות. שמה: סראטי־טיס
קאפיטאטה. כינוייה: זבוב הים התיכון.
פגע הזבוב, אויב ההדרים מס ,1 ,אינו
בעייה ישראלית בלבד. הפרי המיוצא על-
ידי מרבית ארצות הים־התיכון, המייצאות
תפוזים, אשכוליות ולימונים, והמאוגדות
באירגון איזורי רב־עוצמה כלכלית, פגום
כתוצאה מנזקי חרק זד. ודומים לו*.
ההתאגדות חימ-תיכונית של פרייהדר׳ בה
חברה גם המועצה לשיווק פרייהדר הישראלית,
משקיעה מיליונים במחקר, חילופי-
אינפורמציה ובכנסים, בהם משתתפים מיטב
האנטומולוגים•• והחקלאים.

השבוע ננעלה כניקוסיה בירת
קפריסץ, ועידה אופיינית מעץ זו.
מדווח מקסים גילן, שליח ״העולם
הזה״ בקפריסין והישראלי היחיד
שכיסה את חקולוקיום האנטומד
לוגי הראשון לבעיות פרי ההדר
כים התיכון:
הישראלים עמדו על הגובה. אם כי האווירה
הבינלאומית והמדעית ד,שליווה היתה
שונה מאוד מרוח הפלמ״ח, יכלו להתגאות
גם כאן כי ״ראשונים תמיד אנחנו״ .חלוציות
מסוג חדש נסתמנה במעשיהם של
הטכנאים, החקלאים, פקידי־הממשלה הבכירים
והאנטומולוגים שכונסו לדיון יבש למלחמה
באויב המשותף.
ראשון בין שתים היד, מכין הקולוקיום,
מנהל אגף המטעים של משרד החקלאות הישראלי,
זלמן רפפורט. רפפורט, רחב־הגרם.
שקט ההבעה, הוא הרוח החיה של הוועידה,
חי בזמנו, שנים רבות, בין הבדואים של
דרום הארץ ועזר להם בבעיותיהם. כיום
משמש הוא כאחד מאנשי־הקשר המרכזיים
של ארגון ההדרים הים־תיכוני.
לא זו בלבד שהישראלים היוו גורם מנחה
מבחינה ארגונית: הם תרמו גם את התלק
הענייני והמדעי הרציני ביותר של הדיונים
המרכזיים.
שותפים בעל־כורחם. לקולוקיום
קדמה פעילות קדחתנית של האירגון הים־
תיכוני. מזה שנים אחדות גוברת מכת זבוב
הים־ו•,תיכון י, פוגעת בפרי של הארצות הכד
שתקות באיזור, מספרד ועד ישראל ומקם־
ריסיו ועד אלג׳יריה וטוניסיה. מרבית המדינות
המייבאות נאלצו להפעיל תחוקה מיוחדת
כדי למנוע את הכנסת הפרי הפגום
לגבולותיהן. דבר זה גרם לנזקים עצומים
— ובעקיפין לחיזוק הגוף האיזורי.
כך נוצר מצב בו יושבים זה בצד זה
מייצאים ואגרונומים, פקידים ומדענים השייכים
לא רק לארצות המתחרות בינן לבין
עצמן על שווקי פרי ההדר (כגון ספרד
וישראל. למשל) אלא אף אנשים השייכים
לקבוצות אוכלוסיה העוינות זו את זו —
למשל, הקולונים הצרפתיים באלג׳יריה ונציגי
הממשלה התוניסאית.
משך ששה ימים ישבו באולם ההרצאות
של מלון לזרה המפואר שבניקוסיה, בין
היתר, האנטומולוג דויד נאדל מישראל וס־קוטו
לא מאססה קלאנדה מאלג׳יריה; שר
החקלאות התוניסי אונאללה מד אל חביב
והמנהל הישראלי של פרדסי פאסורי הקפריסאים׳
אריה גורדון? המדען הבריטי הנרי
וויליאמסון ומנהל הקולוקיום זלמן רפפורם.
• האקריות, עש־הפרי, מחיקים אחרים
וזנזכעריס את קליפת פרייתהדר עד כי אין
לו שימוש מסחרי — או אף מרקיבים את
הפר׳ עצמו.
** אנשי־המדע העוסקים בחקר החרקים
למיניהם — במיוחד, לצורכי־חקלאות.

משתתפי הקולוקיום לפרי הדר בסאלאמיס*
גם עש וגם חוק עויין
חסרו רק ארצות ערב המזרחיות, המחרימות
את הארגון בגלל השתתפות ישראל.
גם שיטת הדיון לא היתד, שמרנית. במקום
הרצאות מייגעות, שאיש אינו מאזין
להן מלבד המרצה, נתקיים הדיון בשיטת
״השולחן העגול״ .אחד המדענים הציג שאלה,
הציע פיתרון או תיאוריה — וכולם
ערכו דיון ער סביב נקודה השנויה במחלוק
ת תירגום סימולטאני איפשר לכל המסובים
לעקוב אחר הנעשה.
לבסוף נוסחו מספר החלטות, המכוונות,
כולן כאחד, להידוק־יתר של השיתוף האי־זורי
ולקשר של איזורי־מסחר־וחקלאות עולמיים
אחרים.
בחלק השני של המאה העשרים, שעה
שהמרחקים שוב אינם מפרידים לא בין
אנשים ולא בין מוצרי״ארצות, מתחילה להסתמן
צורה חדשה של שיתוף כלכלי ומדעי,
כפוי לעתים על הנוטלים בו חלק, העשוי
למוטט, יותר מכל תעמולה׳ חומות־הזרות
המפרידות בין עמים ומדינות בתחום החקלאי,
תופשת ישראל אחד המקומות הראשיים
ביוזמה המקרבת יום נפילת המחיצות המ לאכותיות
הללו.

אסונות
ה אי ששמתבשמחה
השעה היתד, שעת צהרים כאשר עלתה
יוספה בשביל המוליך לבית חברה, הפסל
מאיר דהאן, בכפר האמנים עין־הוד• עוד
לפני הבית קראה בשמו. אולם כל מענה
לא בא. היא היתד, מודאגת. שבוע קודם
לכן מצאה את מאיר בחדרו, כשהוא נבוך
למראה הופעתה הבלתי צפויה. בחיוך תמים
אמר לה אז :״אם היית מאחרת בעשר
דקות, היית נתקלת בהפתעה.״ הוא לא
פירש מה מהותה של הפתעה זו. אולם יוספה
חששה.
היא נקשה מהתרגשות על דלת חדרו של
מאיר. שום תשובה לא באה. היא הזעיקה
שכנים שפרצו את הדלת. לעיניהם נגלתה
גופתו של מאיר דהאן בן ד,־ ,26 כשהיא
משתלשלת בחוט חשמל מוז התקוע בתקרה.
על הרצפה, לרגלי הכסא ההפוך, היתה מונחת
דפדפת מכתבים ובה מכתב קצר :״לאמא,
לשלמה, למשה ולאורי. אהבתי אתכם בחיים•
ואוד,בכם במותי — מאיר.״
חקירת המשטרה קבעה: התאבדות כתוצאה
מדכאון נפשי.
חצצור לצפרים. אלה שהכירו את מאיר
דהאן בחייו, לא יכלו למצוא אמת
בקביעה זו. ד,ם ידעו כי מאיר התאבד מסיבות
שהמושג דכאון נפשי אינו הולם אותן.
מאיר היד, טיפוס מוזר לגבי התקופה
והחברה בה חי. בעולם של היום, כל מי
שמאמין בערכים של צדק מושלם ואתוז,
אנושית טהורה, הוא אדם מוזר. נוסף לכך
היה מאיר, לדעת אמנים רבים, גאון.
הוא היה בן למשפחה בת חמישה בנים,
שאביו׳ חייל בצבא הבריטי, נהרג בתקופת
מלחמת העולם השניה, כשהגרמנים טיבעו
את האוניד, בה נסע. מאיר נשלח לכפר־הע־בודה
בתל־מונד. שם הכירו אותו כפרא־אדם.
ד,יה בו מטען אנרגיה עצום. שהוא
לא ידע כיצד לשחררו. רק כשהצטרף לקיבוץ
גבים בנגב, מצא את האפיק לשחרור
האנרגיה שבו: הפיסול. המשק אף הקציב
לו שני חדרים. ביום היה מאיר עובד במט
עים,
ואת שעותיו הפנויות היד, מקדיש
לפיסול.
כאשר הכיר את הפסל רודי ליהמן בירושלים,
התל ללמוד אצלו. בעקבותיו אף הלך
לכפר האמנים עין־הוד. כשבא לעין־הוד,
הבטיח למוכתר תכפר לא להפריע לאיש,
ביקש רק מקום לישון ורשות ללמוד אצל
ליהמן. המשק סיפק לו מצרכי מזון, ושלושה
ימים בשבוע היד, מאיר שוהה בעין־
הוד.
את יצירותיו לא היה מוכר מעולם. פעם,
ביקשה ממנו מעריצה פסל של זוג יונים.
כשקיבלה אותן, ביקשה לשלם. אריה נטל
את זוג היונים וניפץ אותן. הפסל היחיד
שמכר היה פסל של זוג הג׳ירפות, שניצבו
בגן־האם בחיפה. הבטיחו לו שהג׳ירפות
יוצגו בתערוכה בינלאומית בניו־יורק. הוא
קיבל תמורתן 1500ל״י. למחרת הלך וקנה
לו חצוצרה ב־ 400ל״י. הוא לא ידע לחצצר.
אולם כשהשמש היתד, שוקעת בעין־הוד,
היד, מוציא את החצוצרה ומחצצר לצפרים,
כדבריו.
מלבד האמנות התעניין מאיר בפילוסופיה
זזהודית לזרמיה השונים. הוא למד יוגה
והיה עושה תרגילי יוגה, היה מדבר בהתלהבות
על גלגול נשמות, ותקופות מסויימות
אף הסתגר והסתגף כפקיר. כדי לחיות היה
עובד בשמירת שדות.
שני ווים כתקרה. כתוצאה ממחשבה
מעמיקה מאס מאיר בעולם בו חי. הוא טען
תכופות שאינו מתאים לעולם זה. למרות
זאת היה איש חברה, עליז. מושך גערות.
מכריו טוענים שבתקופה האחרונה היה לו
ויכוח ארוך עם עצמו, בשאלה: להיות או
לחדול. הוא האמין בהכרה, שאם ימות יכנס
לעולם יפה יותר וטוב יותר.
השבוע, הגיע מאיר דהאן להחלטה הסו-
פית בשקט נפשי ביצע את התאבדותו. הוא
סידר את חדרו׳ לבש את בגדיו היפים ביותר.
את החבל שעמד לכרוך על צווארו
ליפף בפיסת סדין לבנה.
בתקרה היו נעוצים שני ווים. האחד היה
וו עבד, וחזק. השני וו קטן ועדין. דהאן
תלה את עצמו על הוו הקטן.
אמרו חבריו :״אין צורך להתאבל עליו.
הוא מאס בעולם, ולכן עזב אותו בשמחה.״
הוני השד נורא כל כף. בנצרת הועמד
המום צורץ, תושב מגדל־העמק לדין, באשמת
תקיפת פקיד חברת השיכון ענזידר,
טען להגנתו :״התקפתי אותו משום שלא
הסכים להעביר אותי לדירה אחרת, שאין
בה שדים עזרה ראשונה. בבאר״
שבע, אחרי שליב זינדר התלונן במשטרה כי
מזר, ארבעה ימים הוא שומע יללות חתול
בוקעות מתוך בית־חרושת לגזוז, לוז יכלה
המשטרה לפרוץ למפעל, מצאה סדק בקיר,
הגישה דרכו לחתול חלב ומזון כדי שיש־תתק
השבץ לטווח קצר. בתל-
אביב, הטיל בית־המשפט קנם של 50001
לירות על רואה,־חשבון, שנאשם באי״ניהול
ספרים על הכנסתו חמור המורד
תייס. בפאסוטה, בגליל־העליון, נעצר נער
בן , 14 על שחתך את אוזנו של חמור,
שנכנס בטעות אל שדהו.
• מימין, זלמן רפפורט, באמצע מנהל
האגף להגנת הצומת ד״ר גרינברג, משמאל,
נציג משרד החקלאות הקפריסאי.

ספורט
כדורגל
מ שחק הפחד
״אתם עוד תגיעו אלינו ואז נראה לכם
מי אנחנו,״ איימו שחקני ואוהדי הפועל
סבריה על שחקני הפועל מחנה־יהודה. זה
אירע כמחזור האחרון של משחקי ליגה
א׳ בעונה שעברה. רטבריינים עמדו על
סף עלייה לליגה הלאומית, כשיצאו למגרש
הפועל פתח־תקוזה כדי להתמודד עם הפועל
מחנה־יהודה. כדי לעלות לליגה הלאומית
היו הטבריינים זקוקים לנצחון ולהפסד
של קבוצת שמשון ששיחקה אותה
שבת בקרית־חיים.
רק אחת משתי התקוות התקיימה. השרשו־נים
הפסידו. אולם הטבריינים לא עלו לליגה
הלאומית, משום שנוצחו על ידי הפועל
מחנה־יהודה ובתוצאה סנסציונית — .4:1
איש לא האמין אז למשמע הידיעה. אוהדי
הספורט היו בטוהים בי נפלה טעות: כי
הטבריינים היו טובים לאין שיעור ממארחיהם•
ברדתם
כועסים מן המגרש הפתח־תקודאי,
כשהפסד בלתי צפוי גזל מהם את כתר האליפות,
הבטיחו הטבריינים לנקום. השבוע
התכנסו שחקני הפועל מחנה יהודה כדי
לדון באותה אזהרה. הסיבה: בשבת עליהם
לצאת למשחק בטבריה .״בשום פנים ואופן
לא אסע לטבריה,״ אמר השבוע אחד משחקני
המפתח של הקבוצה ,״אני עדיין זוכר
את הבעת פניהם של השחקנים הטברייניים
כשהבטיחו לנקום. אני מפחד לשחק שם.״
הוא וחבריו זכרו כיצד בסיבוב הראשון
בעונה שעברה שברו הסבריינים בטבריה
מספר משחקני הקבוצה, שחלקם הוכרחו
לשכב שבועות בבית־חולים.
דויד שוייצר, מאמנה של הקבוצה, אינו
יודע מה לעשות. אין בכוחו לשכנע את
שחקניו שיצאו לטבריה .״הם טוענים במוקף
שלא יסעו ואין לי אחרים במקומם,״
סיפר שוייצר השבוע. הדרך היחידה הנראית
לשחקני מחנה־יהודה, כדי לצאת מן הסבר
היא, כפי שהגדיר אותה אחד משחקניה :״רק
התערבות פעילה של מרכז־הפועל וההתאחדות
לכדורגל, והבטחה כי איגוד־השופטים
ישלח לשם שופט ממדרגה ראשונה, שידע
להשתלט על המשחק, תשכנע אותנו לצאת
לשם. גם אז תרעדנה רגלינו, ולא יהיה
כל פלא אם נפסיד שם ובהפרש גבוה.״

האליל מו 1שן
השבת חזר יעקב חודורוב אל שער
קבוצתו, הפועל תל־אביב, לאחר הפוגה
ארוכה מחמת פציעה. חודורוב נפצע באימון
האחרון, לפני המשחק הראשון של נבחרת
ישראל בקוריאה, ומאז לא התאמן. אר
לאחרונה, עם בואו של המאמן קולמאר
לד,פועל תל־אביב, ומשהחלימה רגלו, חזר
חודורוב לאימונים והוחזר לשער. הוא לא
היה צריך לגלות יכולת מצויינת• כי שחקני
בני יהודה היו יריב הלש, נדחקו במרבית
שלבי המשחק להגן על שערם, הפסידו
בתוצאה .3:0אולם במספר זינוקים מרהיבים׳
הוכיח חודורוב כי עדיין יכולתו עמו,
למרות גילו (.)34
שעות מספר אחרי המשחק, עם היפעת
עתוני יום ראשין, הזדעזעו גם מעריציו
הנלהבים ביותר של חודורוב. בעתוני איהו
יום פירסמה תמונתו, כשהוא לבוש תלבושת
כדורגל ליד שערו, ובפיו תקועה סיגריה•
היתד, זו מודעה של חברת סיגריות.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שספורטאי
ישראל מופיעים במודעות פרסומת. נחום
סטלמך הופיע במודעת פרסומת לבירה, רפי
לוי במודעה ובסרסון של שלגונ-ם. כמעט
כל כדורגלני המדינה מפאריס בתמונות׳ הם
עטיפות של גומי־לעיפה. אלא שהפעם הופיע
חודורוב כשהוא מעשן — דבר שאינו הולם
ספורטאי. בארצות אחרות היה מעשה כזה
פוסל את עושהו מלהמשיך לעסוק בספורט.
ולא רק עבור התשלום הכרוך במודעה כזו.
אולם ב־שראל, מקום שההתאחדות אינה
מקפידה לשמור על חוקת החובבות בכדורגל,
הרי למרות סערת הרוחות שהתעוררה
השבוע בין עסקני הספורט עקב פרסום
המודעה, עתידה מודעתו של חודורוב, שאלפי
ספורטאים צעירים רואים בו אליל
ושואפים להידמות לו, לשכנעם לעשן
כמוהו.
העוקץ בכל הפרשה — חודורוב עצמו
אינו מעשן כלל, סולד מעשן הסיגריות

נקמהבמ כוני ת
כפר־סבא עמדה השבת במרכז ההתעניינות
של המחזור הראשון של הסיבוב השני

בליגה א׳ .שחקני הפועל המקומיים שיתפו
שוב בהרכבם את השוער המצטיין יאיר
נוסובסקי, שנפצע לפני למעלה מחודשיים,
אירחו את מכבי שעריים־רחובות לקרב
צמרת מכריע.
אילו היד, מזג האויר נאה, היה מגרש
הפועל כפר־סבא צר מהביל את אלפי הצופים
שהיו באים לחזות במשחק• אולם מן
השמיים נלחמו בגזבר הפועל כפר־סבא.
המגרש היה בוצי ומלא שלוליות מים. איש
לא תיאר לעצמו כי השופט יאשרו ככשר
למשחק. אולם ראובן פריזנר, אחד השופטים
הבינלאומיים של ישראל, הגיע בשעה היעודה,
קבע כי הוא יקיים את המשחק.
רק אז פתחו המקומיים את הקופות, מכרו
כמה מאות כרטיסים והמשחק החל. את מר,
שאירע במגרש קשה לזהות עם כדורגל,
כי השלוליות הפריעו לשחקנים לכוון את
הכדור כרצונם, וכאשר קרב לאחר השערים
היו צריכים לבעוט בו כמה פעמים עד
שזז ממקומו.
עד לדקה ה־ 80 הלך הכל למישרין. האורחים
והמארחים החמיצו הזדמנויות רבות
לכיבוש שערים, ויאיר נוסובסקי היה השחקן
המצטיין בשדה. וכאן התרחשה הטרגדיה
המקומית. סיפר אחד משחקני הפועל
כפר־סבא :״החלוצים שלנו היו בהתקפה,
כשלוטוטובסקי שלנו בעט לפתע מתוך
ערבוביה כדור חזק, שעשה דרכו לשער
הריק של שעריים. כאן, במרכז השער ניצב
מגן שעריים, אבשלום שוקרי, שהדף בידו
את הכדור. שמענו שריקה והיינו בטוחים
כי פריזנר אישר את השער. אולם במקום
להורות על המגרש סימן הוא על נבדל בכיוונו
של חלוצנו מאיר טוביאש. הדם קפא
בעורקינו. לא הספקנו לחשוב הרבה כשלפתע
נראו כמה אוהדים חמומי מוח קופצים
מעל גדר המגרש, ורצים לעברו של השופט
כדי לפגוע בו. המשטרה שהועמדה עוד
קודם לכן במצב הכן. השליטה סדר והמשחק
נמשך עד לסיומו החוקי״.
אולם אוהדיה של הקבוצה המקומית לא
השלימו עם פסילת השער. הם ניסו לפגוע
בשופט הנתנייתי, ורק בהתערבות המשטרה
הועבר פריזנר לחורי־ההלבשה, ומשם בניידת
לתחנת המשטרה. הקהל, שלא הצליח
לפגוע בשופט עצמו, כילה זעמו במכוניתו
שחנתה בקרבת המגרש, ניפץ את זגוגיותיה
ופגע בצמיגים.
פריזנר חזר לביתו כשבפיו סיפור שונה
לחלוטין :״עוד לפני שהכדור פגע בידו
של השחקן משעריים, שרקתי לנבדל של
חלוץ כפר־סבא ואיני מבין כלל מדוע רגשו
הרוחות?״
אלא שהפעם לא הפריעה סערת הרוחית
לנעשה במגרש. המשחק הגיע לסיומו החוקי.
שתי הקבוצות לא נוצחו והנקודות התחלקו
ביניהן•

במסלול
דרביבמגרש מנגז ד ק
נחום סטלמף, הולך בדרכי אלי פוקס,
יעקוב חודורוב ויהושוע גלזר ועומד לפרסם
את זכרונותיו בספר שייקרא :״הראש,
הכדור והרשת יגאל נריפל, נציג
בית״ר בהנהלת התאחדות הכדורגל, ייתבע
כנראה לדין על מסירת הודעה כוזבת למשטרה׳
בה האשים את עמקן אגודתו׳ מאיר
פנקס, בזיוף חתימתו שחייני ישר*
אל עשויים לצאת לאירופה ביולי .1961
הזמנה לתחרות בינארצית נגד. לוכסמבורג
הגיעה השבוע, ומצפים עתה לתשובות חיוביות
גם משוייץ ואוסטריה פוף סוף
יסיים הפועל תל־אביב את משחקי הליגה
שלו במגרש באסה המפורק, לאחר שיארח
בשבת את מכבי תל־אביב לדרבי התל־אביבי
הגדול התאחדות שופטי
הכדורגל הישראלית, עמדה בפני הכרעה
בקשר לקביעתו של השופט, שישפוט במשחק
גמר־הגביע בט״ו בשבט. מאחר שהתקבל
ד,עקרון, ששופטים בכירים ששפטו
כבר במשחקי גביע לא ישפטו בהם פעם
נוספת, נשארו כמועמדים לשיפוט רק מנחם
אשכנזי, אברהם דודאי ואריה בן־רובי.
מנחם אשכנזי נפסל מכיון שהיה בעבר הלא
רחוק איש הפועל פתח־תקזזה, אחת הקבוצות
המשתתפות בגמר. דודאי נפסל כיון
שאישיותו מעוררת עדיין מורת־רוח בקרב
שחקנים רבים. לפיכך, הוחלט סופית על
מועמדותו של א רי ה 3ףרוכי 45כשופט
המשחק, שינוהל הפעם בטקס רציני,
כולל מצעד תזמורות לפני הפתיחה. בין
היתר הבטיחו השתתפותם ראשי עיריות,
שרים והרמטכ״ל צבי צור.

שנים, כדי לא להעלות את הוצא
הכרוכות בהחלפת הדגם כל שו
שנה 1912 ,׳ ייצרו כבר באוצות־ז
אלף מכוניות לשנה. מדגם־טי יו!
מכוניות. אולם רק בידדות מ
כיום בעולם. גיבורת הסיפור*
מהן 49 .שנים הן אמנם תקופ
בפרק חייו של האדם, אולם בח
הן תקופה של זקנה מופלגת•
מתי עלתה ארצה? זאת אין לד
אבל היא ותיקה מאוד, לפחות
קנה אותה ערבי ירושלמי אמיד1 ,
אחת המכוניות הראשונות שנע
ירושלים. כאשר מת בעליה נש:

גילה אלמנור, שחקנית

התיאטרון הקאמרי, עו1״;
. 10 צרת ביום גשום מכונית זקנה של פורד.
)<4י זוכר היום מה קרה ב־?1912
היו אלה הימים הטובים, שלפני מלחמת
העולם הראשונה. אירופה טבעה בשפע כלכלי׳
במנגינות ולסים ובאופדות, ואיש
לא חלם על מלחמה קרונה. רק פר, ושם
היו כמה מלחמות זעירות. איטליה פלשה
ללוב וכבשה את טריפולי מידי התורכים.
גם מדינה בשם מונטנגרו ניהלה בבלקן יחד
עם בסרביה מאבק נגד תורכיה. סין הכריזה
על עצמה כרפובליקה. אך באותה שנה,
לפני 49 שנים, ארעו עוד מאורעות שנחרתו
בזכרון ההיסטוריה. אנית הענק טיטאניק
טבעה על אלף וחמש מאות נוסעיה. בקוטב
הדרומי ניהלו אמונדסן וסקוט מרוץ אל
הקוטב. בשטוקהולם נערכה אולימפיאדה
ובארצות־הברית נבחר וזדרו וילסון לנשיא.
בן־גוריון היה אז בן ,26 יוסף אלמוגי
היה בן שנתיים, ואילו מנחם בגין, משה
דיין או ג׳ון קנדי לא נולדו עדיין.
זאת היחה השנה בה נולדה גיבורת
סיפורנו.
היא נולדה במפעלי הענק של פורד
בדטרויט שבארצות־הברית — אחת הראשונות
ממכוניות דגם־טי המפורסם של הנרי
פורה שהקים תשע שנים קודם לכן את
מפעלי המכוניות שלו. פורד הזקן, שהיה
אז צעיר, חשב באותם הימים על הפקר,
המונית של מכוניות. הוא המציא את שיטת
הייצור בשרשרת, העלה את שכרם של הפועלים
כדי שיוכלו בעצמם לרכוש מכוניות
ונתן את הדחיפה למהפכה התעשייתית
הגדולה בארצות־הברית. אז גס המציא את
דגם־טי — דגם שעתידים ד,יו. לייצרו במשך

חיוו של אושר עלופני

תו ספיד!

צועקים הנהגים ורוכבי האופניים המלווים את
מכונית הפורד הישנה בחולפה ברחובות תל־אביב.
רובם נכולם אינם כולים להסתיר את חיוכיהם טובי־הלב למראה המכונית.

יהי•׳ ן

פאנציו ועשרות סקרנים

ומה 940 בות
וארו
¥יזת
ובה
•נית
יוק.
גונה. יתה צות
דיין

יכולת. אלא שאיש שוב לא הביט על פרטים
אלה. מכוניות חדישות הציפו את הכבישים
ויורשיו של אותו ערבי, פשוט התביישו
לנסוע במכונה הזקנה. הם מכרו אותה
לבעל מוסך וייס בירושלים, ששיפץ איתר.
כדי שתהווה מוצג מוזיאוני
וצבעה מחדש,
ומופע מבדר בעדלידות.
השבוע, אחרי שנים רבות שלא ביקרה
בתל־אביב, הביאו אותה לביקור קצר. היא
עמדה במשך כמה י?וים בחדר התצוגות של
מבויישת ונכלמת. מסביבה
חברת פדרד,
ניצבו הדגמים החדישים ביותר של תעשיית
המכוניות האמריקאית, מבריקות, ארוכות

זנב ורחבות שת. כל מי שהתבונן במכוניות
אלה בהתפעלות, חית נועץ בה מבט של
צחוק ובוז .״מאיפה הוציאו את הטרנטה
הזאת?״ היו האנשים שאלים ,״איך יכלו
פעם לנסוע במכוניות כאלה?* אולי כדי
להציל אותה מתסביך נחיתות, ואולי כדי
ליצור קצת יחס של כבוד כלפי הזקנים,
הוציאו אותה לטיול קצר.

חייד אחד שר אושר
ך* אמת היא שלא קל היה לאלף אותה.

1כמו סוסה עקשנית שמזה שנים כבר
הוסר העול מעל צזזארה, סירבה להשמע

י* > 0ן זן ין יי ייין * בחדר התצוגות של מוסך פורד, יש מכוניות יפות
ותדישות בהרבה מהמכונית מודל שנת .1912 אף־
01111 ^ 1111 8 1 1 1 ¥
על־פי־כן, מעוררת המכונית לנתיקת הימים, סקרנות ויחס של יראת כבוד מהול בלעג.
באנגליה קיים מועדון מסונף של בעלי־מכוניות־ישנות, המקיים תחרויות וכינוסים מלאי
עניין, שבהם מודל־טי אינו יכול להוות סנסציה לעומת שאר הדגמים העתיקים המופיעים שם.
נית עצמה אלא למראה האנשים הנאלצים
לנסוע בה• ורק כשמבחינים, שהנוסעת אינה
בת גילה של המכונית, אלא צעירה יפר,פיה,
מתהילים הניחושים בקולי־קולות :״מה זה,
מבריטים עוד פעם את איי לייק מייק?״
אבל לנהגי המכוניות אין זמן לחשוב.
הם מתרשמים ונובעים הלא ההולכים על
המדרכות מניבים ביתר עירנות. תחילה
הם נעצרים בתמהון. אחר־כך פוקחים עיניים
לראות אם אין זה חלום. ורק אחר כך
מתפשט חיוך של פניהם. הצעירים שבהם
רצים מיד בעקבות המכונית :״איזה מין
זה?״ ״מתי ייצרו אותתי.״ ״כמה היא
עולה?״ וכאשר מתברר להם כי שוויה של
המכונית, לאוספי קוריוזים כמובן, הוא
30 אלף לירות, כמהירן של שלוש מכוניות
חדישות, הם מתיחסים לעובדה כאל הלצה
טובה :״ממתי טרנטם שוות כסף?״
כשאנשים ברחוב רואים מכונית חדישה
ומאורכת, הם מזכים אותה במבט של קנאה
בלבד. אבל הפורד ,1912 הצליח לעשות
יותר מזאת. מעל גבה של המכונית, יבלה
גילה לרא־ת שורות שורות של אנשים,
פועלים ואנשי עסקים, מבוגרים מגילה של
המכונית וצעירים ממנה, כשהם מתבוננים
במכונית החולפת כשהבעה כמעט אחידה
נסוכה על פניהם — חיוך של אושר. מראה

והמכונית הזקנה בעלת הצופר המטרטר,
חוזרת אל המוסך שלה, שם מחכה לה
שלווה ארוכה, עד היום בו תגיע לידיו של
אספן מכוניות עשיר. אבל היא יודעת דבר
אחד — חיוך שכזה לא תעלה אף אחת
ממכוניות הפאר המשוכללות, תוצרת ; .1961

;מכוניות זקנות יש לפעמים תקלות. נהג המכונית
כדי לברך את התקלה בגוף המכונית, כשגילה
יו לחזות במחזה מתבוננים בו בסקרנות גלויה.

להוראות הנהגים. לפחות הצי תריסר נהגים
מנ!סים ניסו לשלוט בה, ולשוא. הם פשוט
לא ידעו כי המכונית הירוקה־שחורה, בעלת
אופני העץ, מצוידת רק במעצורי־יד ומהל־כיה,
שניים בלבד, נמצאים בדוושת הרגליים.
כל סיבוב קל בהגה של המכונית־ בת שגי
המקומות, הפנה אר, גלגל ה בתפנית הדה.
לראשונה נגחה ב:מת זעם דופן של
מכינית חדישה. ,צעירה ממנה ב־ 49 שנה.
לצעירה נמעכה הדלת. לה, לא אירע דבר,
אף לא שריטה קלה• אחר כך לא יכול היה
נהגה לעציר אותר, במרוצתה והיא נתקעה
בקיר המוסך.
רק אז הסכימה להיכנע ולצאת לטיול
קצר במלוא מהירותה — 20 קילומטר
לשעת.
באהד הרחובות היא פגשה את ג לה. היא
מבוגרת מגילה קצת י תר מבסליים. בשקט
היא יכולה להיות בגיל אמה של גילה.
ואף על פי כי כשעצרה אותה וילה בתנועת
יד של בקשת טרמפ, היא נעצרה. וכך.
בהתב־־רות קלה של יום גשום, יצאו השתיים
לסבוב ברחובות הע ר.
נהגי המכוניות ברחובות העמוסים היו
נאלציש להאיט את מה רותם, לא רק משום
שחסמה את דרכם, אלא גס ביחס של יראת
כבוד. א׳־־אפשר לעבור בכביש, לשפשף את
העיניים בתדהמה למראה כלי, שכאילו נלקח
ממוזיאון ארכיאולוגי, ולא להתפעל מהעובדה
שהוא עדיין ממשיך לנסוע.
אחרי ההלם בא החיוך. לא למראה המבו־

רק בימי חול

קוראת כרזה של סרנו ברקע כשמכונית שחיתת רגילה
לחלוף רק על פני שלטים של סרטים אילמים, עוברת
ברחוב בן־יהוזה. האם יש משמעות לגבי המכונית גם בשלט השני המכריז: מדע ופשע?!

ייי * י6

י ״י 13

אנשת
והפקיד אותו בידי במאי שעדיין לא הוציא
לעצמו שם עולם.

תיאטרון
פי גמא לו ןהפוך
צ׳ין צ׳ין (התיאטרון האינטימי) מחזה
יותר אינטימי מזה שהציג התיאטרון האינטימי
בהצגת הבכורה הראשונה שלו אי־אפשר
היה למצוא, אפילו אם היו מחפשים
מחזה כזה בנרות. האינטימיות של צ׳ין
צ׳ין, פרי עטו של המחזאי הצרפתי פארו־סואה
בייאדו, נובעת לא יק ממספר השחקנים
המצומצם המופיעים בו אלא מהבעייה,
שהיא בעייתם האינטימית של איש ואשה
שבני זוגם בגדו בהם. תוך נסיון להתיר את
קשר האהבה הבלתי חוקי, המאיים להרוס
שתי משפחות ולגזול את אשרם של אלה
שניצחו, מתפתחת דרמה אנושית מזעזעת
דרמה כל־כך מזעזעת, עד שהיא הופכת
לקומדיה.
בבית־קפה פריסאי נפגשים השניים לראשונה.
היא: פאמלה פופי־פיק, אנגליה שב־עורקיה
זורם דם סקוטי. הוא: סזאריו גרי־מאלדי,
שבעורקיו נוזל מיץ עגבניות, פופי־פיק
קרת־המזג, מנסה לדרבן את האיטלקי
חם־המזג לפעולה, אך הוא אינו מסוגל
לשום דבר, מלבד להטביע את יגונו בכוסית.
לאט לאט משתכנעת האנגליה ששותפה לסבל
אינו חדל־אישים כמו שהוא עושה רושם׳
ושהטבעת היגון באלכוהול היא גם כן
פעול!״
כשהגיעה ליידי פופי־פיק למסקנה זו
ועירתה לשפתיה את תוכן הכוסית הראשונה,
התחיל תהליך שאפשר לקרוא לו פיגנוליון

פנטומימאים אורן ובלישר
דמויות +

דימויים

דינוויות

בריברס. הליידי המחונכת והמנומסת, שבינה
ובין פסל שיש קר לא הפריד דבר מלבד
צבע השיער, הפכה לייצור אנושי חם —
לאשה.
השניים מתחילים להשתכר בצוותא ובשב־רות
זו הם מוצאים את אושרם. גרימאלדי
מפזר את רכושו לכל הרוחות ופאמלה
משלחת מן הבית את בנה. מה שבעיני הבריות
נראה כהידרדרות לשפל המדרגה, רואים
השניים כפיסגת הישגי החיים. כשני
קבצנים חסרי־בית, מתחילים הם לנדוד בעולם,
כשלבם קל וכשכיסיהם תפוחים מבקבוקי
היין והיי״ש.
מחזה אנרכיסטי זה, שהפרוזה הפשוטה
שלו פיוטית כליל ירח, בוימה על־ידי ניסן
נתיב בצורה מעניינת ביותר ובמיקצג שהלך
וגבר עם התפתחות העלילה ושהגיע לשיאו
רק בתמונה האחרונה. משחק מקצועי מוצלח׳
אם כי לא מבריק ביותר, ביצעו שני
השתקנים: זאב ברלינסקי בתפקיד האיטלקי
גרימאלדי ובת־שבע גארנט בתפקיד ד,אנ־גליה
פאמלד. פופי־פיק.
אם נשאר עוד לומר כמה מלים טובות,
כדאי לומר אותן על האמרגן אברהם בו־גאטיר
שהעז׳ בג׳ונגל התיאטרוני העבות
של ישראל, לא רק להקים תיאטרון מסחרי
אלא גם להעלות על קרשיו מחזה בלתי־רגיל

פנטומימה
תחייתהמ תי
מאז ביקורו הראשון של הפנטומימאי
הצרפתי מרסל מרסו בישראל, לפני 11
שנה, נדבקה אמנות הפנטומימה לגבו של
עולם הבידור הישראלי כקרציה באזני כלב
עזוב. כל המאמצים שעשה עולם הבידור
לנער מעל עצמו את הקרציה עלו לפי שעה
בתוהו.
תחילה היה זד שייקר. אופיר, שבמסגרת
התיאטרון הקאמרי הקים את הלהקה הראשונה
לאמנות האילמת. אחרי הצלחתו הקולנית
של שייקר, בארצות־הברית נדמה
שנסתם הגולל על הפנטומימה. אך אי־משם
צצה פתאום להקתו המצוינת של ודילי.
ווילי, שאהבתו הגדולה נגלתה לו בהיותו
חבר קיבוץ בנגב, הוכיח את עצמו כאמן
בעל רמה בינלאומית. הצלחתו הגדולה ביותר
באה לו דוקא במוסקבה המפונקת.
הצלחה זו עודדה אותו לעבודה שיטתית,
עם צוות מורחב. נדמה היה כי הפנטומימה
תצליח, על אף הכל, לכבוש לעצמה מושב-
קבע באמנות הישראלית.
עם מותו הטראגי של חיילי נדמה היה שבזה
הקיץ הקץ. אך מיד דרך מחדש כוכבו של
הפנטומימאי סמי מולכו. כאשר נסע מולכו,
לפני זמן קצר, לאירופה נדמה היה שסוף
סוף נפטרו מנגע הפנטומימה.
השבוע הוכחה סברה זו כמוטעית. מודעה,
שהודבקה על לוחות הפירסומת של עירית
תל־אביב, הודיעה על הופעת להקת פנטומימה
חדשה.
תחביבכצה ״ ל. הלהקה נקראת בשם
דימויות* והיא מורכבת משני פנטומימאים:
אלי אורן וקולט בלישר. אורן 29 יליד
קזאבלאנקה במרוקו, שהיגר לצרפת בהיותו
בן שמונה וקיבל שם חינוך טכני של כימאי
לעורות, הוא פנטומימאי ותיק, אם כי לא
מיקצועי. עוד בהיותו נער למד ריקוד
אכספרסיבי ופנטומימה אצל סגל וסימון
טאנטא בפאריס. בהיותו סטודנט הטכניון
של ליאון, היה מנצל את חודשי החופשה
הארוכים להופעות במועדוני־לילה שונים.
לאחר שעמד בבחינות וקיבל את דיפלומת
הכימאי שלו, עלה ארצה ישר לתוך שורות
צה״ל, למילוי שרות חובה.
לידיעותיו הטכניות בכימיה של עורות,
לא נמצא בצה״ל כל שימוש. לעומת ואת,
נמצא שימוש רב לכישרונותיו האמנותיים
במחול ודרמה. אורן לא החמיץ כל הזדמנות
להופיע במסיבות חטיבתיות וגדודיות.
על הפגנת כשרונותיו אלה אף זכה, שלוש
פעמים בזה אחר זה, לפרסים ראשונים.
הצלחות אלה היקנו לו בטחון ואמון בעצמו
ומיד לאחר שהשתחרר מהצבא החל לחשוב
על הפיכת תחביבו האמנותי למקצוע.
לא חסרו יועצים שהבטיחו לו כי תהיה
זו דרך קצרה מאד לאבדון; שהוא ירעב
ללחם ויעזוב את האמנות בייאוש. אך הרעיון
לא נגנז.
כיון שעוד בהיותו בצבא בא במגע עם
להקת הפנטומימה של ודלי ואף השתתף
זמן־מה בתכניתו המפורסמת, האדרת, של
גוגול, החליט אלי אורן להמשיך את השרשרת
שנותקה עם מותו של ודלי. לשם כך
חיפש לעצמו בת זוג, שאיתר, יוכל להופיע
בתכנית אמנותית מלאה. לאחר חיפושים
רבים, נתקל כמעט במקרה, בנערה שהגיעה
לא מזמן מצרפת, בשם קולט בלישר, בת
לבעלת סלון תפירה מפורסם.
קולט בלישר 21 נערה חטובת גו, ששימשה
דוגמנית בסלון של אמה, התלהבה
מיד מרעיונו של אלי אורן. גם היא, כאורן,
קיבלו חינוך דרמטי בפאריס, באולפנה של
סימון פונדאר. כנערת זוהר, חלמה גם
היא על קריירה אמנותית. על בסיס משותף
זה הוקמה להקת דינזויות.
קרוב לעשרה חודשים ארכו החזרות של
שני הפנטומימאים על תכניתם הראשונה,
המורכבת משבעה קטעים. כל קטע הוא
סיפור אליגורי בתנועה, שחיבר אלי אורן,
ובלודי מוסיקאלי של סייפ־ריקורדר, מתוך
יצירותיהם של גרשווץ, אופנבך ופול
דיוקה.
הצגת הבכורה של דימויות, שתיערך השבוע,
תוכיח אם יצליח סוף־סוף עולם
הבידור הישראלי לנער מעל עצמו את ה־קרציה
הזו ששמה אמנות הפנטומימה, או

* צרוף של דימויים ודמויות.

כאשרחיבו שילו את..מוי סטיואוט״לא ח!

פר ש ת דבון
עד הב מה

גדולי המדינה, שרים וחת״שרים, קציני צבא בכירים והמזכיר הכללי של ההסתדרות,
יהיו השבוע אורחי כבוד בהצגת הבכורה של המחזה מרי סטיוארט בתיאטרון הקאמרי.
הם עלולים להיות מופתעים מאוד ממהלך ההצגה. קרוב לוודאי שהם ימצאו בשחקנים
המופיעים על הבמה את דמויות עצמם. כי העלילה שיעלה הקאמרי על במתו איגד, אלא
עלילת הפרשה והעסק הביש המסעירים את המדינה — אם כי בלבוש שונה ועל רקע אחר.
כאשר החל חתיאמרון הקאמרי בהכנות להצגת טרי סטיוארט עדיין לא היתה הפרשה
גורם לסערה ציבורית• ובוודאי שגם פרידריך שילר, אשר כתב את המחזה ב־ ,1800 לא
יכול היה להתנבא על התעוררות הפרשה בישראל. אף־על־פי־כן, מעיד הדמיון המופלא
בין פרשתה של המלכה הסקוטית, מרי סטיוארם, שהתרחשה ב־ ,1587 לבין פרשת לבון
ב־ , 1961 כי ההיסטוריה, כתמיד, חוזרת על עצמה. אגב, שילר כבר גרם אי־נעימויות לרודנים.
כאשר הוצג מחזהו דון קארלוס בברלין הנאצית, היה הקהל פורץ בתשואות ממושכות
אחרי המשפט :״הוד מלכותך, השאר לנו חופש המצפון!׳׳ המחזה הורד מהבמה כעבור כמה
הצגות בלבד, בפקודת רודני הרייך השלישי.
דרוש רק קצת דמיון כדי לראות בפרשה ההיסטורית המתרחשת על ד,במד״ את הפרשו,
המתרחשת במציאות הישראלית. גיבורת המחזה נידונה על־ידי שופטיה לעריסת ראש, משום
שהאשימו אותה בפגיעה כבטחון המדינה. היא טוענת כל הזמן שהמיסמכים שהוכיחו
האשמה זו מזוייפים. רק אחרי שחיסלוה, מתברר שהמיסמכים בפרשה היו באמת מזוייפים.
המלכד. אליזבט (חנה מרון) ,רודנית בריטניה באותה תקופה, יכולה בשינויים קלים
לשבת על כסא ראש ממשלת ישראל כיום. ואילו מרי סטיוארט (אורנה פורת) שארתה,
הנתונה מזה שנים במעצר ומצפה לפסק־דינה, אם כי אינה מוכנה להכיר בזכותם של
שופטיה לשפוט אותה, היא התגלמות דמותו של פנחס לבון.
גם שאר הדמויות המשחקות תפקיד בפרשה הישראלית — שמעון פרם, משה דיין,
יוסף אלמוגי, לוי אשכול ויונה כסה — מופיעים במחזה בני־דמות, המשחקים בפרשת
מרי סטיוארט את התפקיד שהישראלים ממלאים בפרשת לבון.
להלן כמה קטעים, מצוטטים לא בסדר כרונולוגי, מתוך מחזהו של שילר על הפרשה.
מרי סטיוארט מבקשת פגישת פניס־אל־פנים
עם חמלסח אליזבס, כדי להוציא את
צדקתה לאור.

מ לי ! אשכח את כל אשר הייתי. אשכח
את כל אשר אני עכשיו. אני כורעת ברך
,לפני האלוהים, אשר רומם או ת ך ...אבל
!,טי לבך לרחמים, ואל תניחי שאהיה מושלכת
מבוישת׳ ובזכותך המלכותית הושיטי
לי ידך, לד,רימני מן השפל.
א לי זכט: יאה לך מקומך. וגם אני מודה
לאלוהים, שלא אני היא הכורעת לרגליך...
מעלימה אני עיני מן הרעות אשר גרמת לי
כמלכה, ורק מתוך חובת אחות הסכמתי
לפגישה, אם כי בכניעתי לטוב לבי פתחתי
פתח לגנוי על שהשפלתי את כבודי.
מרי: נהגת בי לא כדין. כי גם אני,
כמוך׳ מלכד״ ואת הפכת אותי לאסירה.
כמבקשת מחסה באתי אליך, ואת רמסת חובה
קדושה של הכנסת אורחים. גולת את
משרתי, את ידידי, את חרותי. הפקי־ת אותי
לסבל וחרפה. אך לא אזכור כל זאת. את
לא אשמת ולא אני אשמתי. השד הוא שהטיל
שנאה בלבותינו ...אינני אלא צל של
מרי סטיוארט. אינני משתוקקת לגדולה.
ברת רוחי עד תום. לכי׳ משלי בטוב ובשלום.
נגמור בזד, הכל, אחות. אמרי רק
זאת :״מרי׳ בת־חורין את,׳׳ תביעותי כולן
על כתר מלכותך בטלות ומבוטלות.
אליזגט: לכרות חוזה עם גזע צפעונים.
מי יערוב לי שבצאתך מכאן לא תחדשי את
מזימות הרצח. בכוח בטחוני, בכוח לבדו.
מ רי: מה צורך לך בכוח? לו רק מינית
אוחי ליורשתו לכתר, דבר אשר זכותי היא

1 1 1 ^ 1 *111 נוזכיר השלטון ומארגן
הפגנות החנוונים, חוא
\11111 / 1
לורד בוורלי, אותו מגלם זלמן לביוש.

נ על העיבוד הישראלי
לקבלו, רק אהבה היתד, בינינו, אהבת אחות.
אלייזבט: יורשת לכתרי? הנה המזימה.
עכשיו נגלו פניה. הכל נגמר, מיליידי סטיו־ארט׳
שוב אין בך סכנה ל אי ש...
מרי אחות, אחות — ,אלי, רק אורך
רוח תן לי.

יועציה של השליטה זנים באסיפית חמד
בירות והמרכז, בגורלה של זו שהעיזה לקום
ננדח.
סיר עמיקז פאודט: היא שלחה ידד,
הרחק מעבר לכבליד, ובלפיד מלחמתי אזרחים
הציתה מרד נגד המלכה. חיזקה ידן של
כנופיות רוצחים. ארור היום שבו קיבלנו
בזרועות פתוחות את זו הלנה הכוזבת.
ק נ די: בזרועות פתוחות? למן היום
שבו הציגה כף רגלה על אדמתה של אנגליה,
ומחסה ביקשה מאחותה — הושמד,

בבית־הבלא.

סיר פאולט משום שהיא שקועה
במזימות ובבגידה׳ ומקווה לפרוש את שלטונה
על כל האי מתוך קירות הכל א...
אין סבכת ברזל שתעמוד כנגד ערמתה.

לורד בוורלי: היא בזה לנו! היא תבוז
לנו תמיד! גם בעלותה על הגרדום.
סיר פאולט נ אבל אנחנו לא הקפדנו
על סדרי בית־המשפט. מדוע לא הובאו עדי
המלך מול פניה?
סוורלי נ בזד, אסור היה להסתכן. אינך
מכיר אותה. כוחה גדול מדי --
פאולט: אבל בזה פתחנו פתח לאויבינו
להוציא דיבה על משפטה של אנגליה! וכל
הזהירות שבה נהגנו במשפט תיראה בעתת
הדין!
כוורלי: עם זאת, אפילו המיתה האל
בדרך הישר, היו אוייבינו מכנים אותנו:
רוצחים!
פאולט: יאמרו להם ככל אשר יאמרו!
בוורלי: אך גם אם לא יהא מותה
טבעי כל כף, לא יוכל איש להוכיח זאת,
והשאון אשר יקום יהיה קטן מוי
פאולט: לא השאון העיקר. עיקר הוא,
שנהא צודקים!

איש חתככים, לורד לאסנור, טנדח את
פרצופו.
מורטימר: אתה הרם שכשרים, ואהובה
של ה מלכה...
לאסטר: בזאת טעות היא בידך. אמת,
כוחי גדול, אבל גם הוא לא יעמוד לי נגד
עד עוין, ולו מן הקטנים, אם יתקפני מן
הצד הזה, שחולשתי רבה בו.
מורטימר: על נטיות לבה של המלכה
אליו, יודעים הכל...
לאפטר אילו ידעו בני־אדם בשל
איזו מיטת־קוצים קנאו בי. כלי משחק ועבד
לתהפוכות רוחה העריצה. לרגע מלוטף:
וכעבור שעה — נדחה בבוז צונן.
לאפטר (בסצינה אחרת) :כאן בחצר ה

בררו איש התככים ויועץ השליטה,
11 1רוברם וודלי, לורד לאסטר, שעל
הבסה משחק את תפקידו, יוסף יזין.

ל מיוצג במרי סטיוארט בדמות מרי עצמה, אותה
י| משחקת אורנה פורת. בפרשה המועלית במחזה
היא נופלת קרבן לזיופי מסמכים, המביאים לעריפת ראשה.

נראית בתמונה בחדר האיפור ליד תמונת המלכה אליזבם בשבועון לייף.
זאת אין איש אשר יתיר דבר ללאסטר. אין
איש שיאסור עליו דבר, לבד ממלכתי.
א ליז ב ט: מד, אוכל לומר? אני מאמינה
לך ולא מאמינה. ומי הוא העומד מאחורי
כל הזוועות האלה?
לאסטר: על הסטיוארטים למות. שלומה
ובטחונה של מלכתנו תובעים את ד<־
קרבן. עצתי היא — שתומת מיד.

אליזבם בשיחה עם המזכיר חמארגן מחאות
עממיות.
א ליז ב ט: מה עוד רוצח העם? דבר
מילורד.
בוו ר לי: ראשה של מרי סטיוארט. אם
יש בדעתך לנצור את החרות׳ אשר זכו בד,
בני עמך ברוב עמל — חייב ראשה ליפול!
אם ברצונך למנוע להבה אשר תפרוץ מאופל
המבצר שבו יושבת מרי סטיוארט ותאחז
בממלכה כולה — חייב ראשה ליפול!
א לי זכט: ובכן, מילורד!
פוו ר לי: מותה הוא לך חיים: חייה —
אבדנך!

אליזבט וחשר המנסח לפשר.
לו רדש רו פ ב רי: הוד מלכותך, יאריך
האלוהים את שלטונך. ומי יתן שהשלום
והרווחה אשר נתת לאנגליה, לא יקנו במחיר
השם הטוב, שהוא יקר מכל.
א לי זכט: ישמור האל! אף לא רבב על
שמה הטוב של אנגליה!
שדופב רי: אם כן, תני דעתך על אמצעי
אחר לשמור על בטחון הממלכה. מותר,
של מרי סטיוארם יכתים את שמך הטוב.
כי אין לך זכות לדון אותה למוות•
א לי זכטנ טועים, איפוא, לדעתך, הפרלמנט,
מועצת המדינה, וכל בתי־הדין אשר
הכירו בזכותי.
ש דו סכרי: לא רוב קולות מוכיח את
הצדק, וקול הפרלמנט של אנגליה אינו קולו
של העולם. ואל תאמרי: בטחוןהמדינה
סותםכלטענהאחרת. ולצדקתו אל
תטעני שאנוסה את לקבל עליך את רצון
העם.

אליזבט מאיימת, אך אידה אומרת בדיוק
מה רצונח.
א לי זכט: ההמון עיור ובור כקש לפני
הרוח, אבוי לאיש ששם בו מבטחו. אתה
יכול ללכת. וקח נא את הגליון בחזרה.
בידר אפקיד אותו.
סי ר וי לי אםדויסץ (נותן מבטו בג•
ליון ונחרד) :הוד מלכותך! שמך חתום!
הגזר נפל?
א לי זכט: רפו אותי לחתום, אף כי
פיסת נייר אינה גוזרת כלום. שם בלבד
אינו ממית.
ד וי ס ץ: אך שמך על הנייר הזה גוזר
הכל וגם ממית גורלה של מרי סטיוארט
ייחרץ, משיצא הגליון מתוך ידי.
א ליז ב ט: אמת, האלוהים הפקיד משא

כבד של אחריות על שכמך. שא תפילה
אליו שיאיר את תבונתך — הריני מניחה
אותך לחובותיך.
דוי סון: אל תניחיני הוד מלכותך, קודם
שפירשת את רצונך. האם הפקדת גליון
חתום זד, בידי כדי שהכתוב יבוצע מיד?
א לי זכט: בכך תפסוק אתה, בתבונתך.
תיסון: כל תבונתי, מלכה, היא למלא
את פקודותיך. מר, פירושו המדוייק של
הכתוב?
א לי זכט: עיין בו ותדע.
דוי סון: רצונך איפוא שיבוצע מיד?
א לי זכט: זאת לא אומר מבלי לרעוד.
דוי סון: רוצה את שאמתין, לא לעשות
מאומה?
א לי זסט (בחוסר סבלנות) :כל רצוני,
שלא תטריד אותי הפרשה האומללה הזאת
מכאן ולהבא!

חבר• חכת חשלטת מודיעים למר• ספיד
ארס את נזר דין המוות.
כוורלי: וכי סבורה הנך, שתואר המלכה
כשלעצמו מתיר לך להצית מלחמת אזרחים
בארץ הזאת מבלי שתיענשי? על מה
נסמוד את בטחונה של המדינה?
מ רי: אינני מוציאה עצמי מרשותו של
המשפט: רק בשופטים אד כופרת.
בוו ר לי: השופטים! כיצד גבירה? האם
ניצבת לפני עדת פחותי אדם, שנלקטו מקרב
בני האספסוף? האצילים והטובים מבני הממלכה
חרצו עליך דין.
מדיג אין הם אלא משרתי הכו ח!...
ואלה הם שופטי? מילורד, נהיה נא גלויי-
לב. אומרים שכל ליבך נתון לטובתה של
אנגליה ולשלומה של המלכה. אני מאמינה
בזאת. אך משום כך חייב אתה להזהר שלא
לראות בטובתו של השלטון את דבר הצדק.
מזרלי: טובתו של השלטון היא הצדק
היחיד!
מרי: לא מילורד, את הצדק אין לתלות
בטובתו של אי ש!...
פדוילי: שותפה היית לבבינגון בקשר!
מ רי: שותפה? היכן ההוכחות? היכן
המסמריח?
כוו ר לי: המסמכים הוצגו בבית הדין.
מרי: הם נכתבו ביד אחרת! וכך יצאתי
אשמה על פי עדות של משרתים, בוגדים
במלכתם! ומשום כך בלבד פסולים הם לעדות.
ונוסף על כך: שמעתי כי יש חוק
באנגליה אשר לפיו חייב העד המאשים לתת
את עדותו בפני הנאשם עצמו. האין זה כך?

אל ההמון שנתקבץ: אני הוא מזכירה של
המלכה מרי, ואני טפלתי על גברתי אשמת
שקר. המכתבים, שעליהם העדתי, היו מזויי־פים,
והריני מקולל לנצח.
אליזבט סוענת שלא הבינו אותה כראוי.
אליזכט: הגליון!
דויסון: אינו איתי.
אליזכט: אבד?
דויסון: הוא בידיו של בוורלי.
אליזכט: ובכן, כך שמרת את פקודתי.
האם לא ציוויתי כי אתה תחזיק בו?
דויסון: במחילה הוד מלכותך, פקודה
כזאת הן לא נתת.
אליזבט: האם הוריתי לו למסור את
ססק־הדין לבוורלי?
,דוי ס ץ: לא באלה הפילים ממש, הוד
רוממות.
אליזכט: כך, איפוא — נתת לדברי
פשר משלו. הטלת פירוש מזוהם על משפטי.
אוי לך אם יבוצע פסק־הדין, בתייך
תשלם.
אליזכט (ליועציח, אחדי שנודע לח
דבר ביצוע פסק הדין) :ואתם ביצעתם אותו
בחיפזון, מבלי לדעת רצוני תחילה. היד,
זה פסק דין צדק, העולם לא יערער עליו,
אבל אתם חטאתם בנסותכם לבלום את נטיות
ל טו הרחום. על כך מנודים אתם מלפני!

פסק הדין בוצע. מרי סטיוארט חוסלה.
רק אז מתבררת המעות.
שרוססרי: שמועזית הגיעו לצינוק שאישרת
את פסק הדין. כשנכנסתי לתאו של
קרול׳ הביט בי פרוע ראש, לפת ברכי, הטיח
מצחו באבני הרצפה עד שזב דמו׳ פתח את
החלון וקרא מבעד לסורגים לעבר הרחוב,

זמתווך, המנסח לשכן
חסת השליט, הוא לורד
שרוסברי, שבתפקידו מופיע אברהם בן־יוסף.

אשכול

ספרים שירה העויד הו אהספר
מה מביע את תוכן הספרי נגד הדעה
הרווחת בציבור, שאת תוכנו של ספר
מבטאות המלים, יצא השבוע המו״ל הצעיר
מיכאל מנר (.)27
דעתו של מנר ה־א, שאת תוכנו של ספר,
ביחוד אם ספר זה הוא ספר שירה, חייבת
לבטא גם צורתו החיצונית של הספר, הנייר,
סידור הדפים וצורת אותיות הדפוס.
להוכחת צדקתו, הוציא־לאור ספר אחד הנראה
יוצא־דופן ושונה משאר הספרים שיצאו
עד כה בישראל׳ .
הרעיון להוציא ספר שירים באופן שכל
צורתו תזדהר, עם תוכן המלים, עלתה בדעתו
של מנר כאשר הציע לו המשורר
אהרון שבתאי, סטודנט צעיר ומעשן מקטרת
הלומד בשנה הראשונה באוניברסיטה בירושלים,
להוציא לאור שירי־אהבה־סיניים, אותם
תירגם מאנגלית לעברית.
מנר החליט להוציא את השירים בצורה
דומה, עד כמה שאפשר, לספר שירים סיניים
ממש. לשם כך, חיפש ומצא אצל ידיד
ספר סיני עתיק, אותו החליט לחקות.
כיון שהאות העברית הרגילה מצליחה
בקושי להלום שירי אהבה עבריים, ולא
כל שכן סיניים, החליט מנר להמציא אות
עברית מיוחדת שתזכיר בצורתה את הסימנים
הקליגרפיים הסינים. לשם כך חיזר
על פתחי ציירים רבים, עד שמצא עקרת־בית
בשם רות בר־ארז, שהצליחה לצייר
אותיות עבריות בסגנון שהיה, לדעת מנר,
גם אינטימי וגם סיני במידה מספקת לתרגומי
שיריו של אהרון שבתאי.
אותיות אלה, שצויירו על גליונות מיוחדים,
הדפיס מנר בדפוס אופסט על נייר
בריסטול מוטבע צהוב, שאותו קיפל בצורת
מניפה וכרך בכריכת בד קשה, כדוגמת אותו
ספר סיני עתיק.
כבר בימים הראשונים להוצאת הספר,
הוכיח המו״ל מנר, שהתנסה עד כה בהוצאה
לאור של חוברות המערב הפרוע ו־עתון
סטודנטים פרטי בירושלים, שרעיונו
הצליח: אוהבי שירה רבים עטו על הספר
החדש. שירים כמו:
גשם קל על האבק הקל /הערבות בחצר
האכסניה /יוריקו ויוריקו עוד ועוד / ,אך
אתה, אדון, מוטב לן לקחת יין טרם פרידתך
/ ,שכן רעים לא יהיו עמך /בבו אן
בשערי גו.

הביעו תוכן חדש בצורה החדשה.

הכל תלו בטיב המלו
אילו היה משרד העבודה מחלק את פרס
קפלן ליעול ופריון־עבודה גם לסופרים ו־

כריכות שגת 1960
החל מיום השני הקרוב, ה־ 30 לינואר, יתקבלו
במשרדי ״העולם הזה״ ,תל־אביב, גליקסון ( 8על־יד
כיכר דיזנגוף) כרכי ( 1960 וגם כרכי שנים קודמות)

לכריכה.
מהיד הכריכה הוא — 5.ל״י הכרך (כולל משלוח
בדאר, לניעוניייים בכך) ,ואפשר לרכוש גליונות חסרים
במחיר 60 אגורה הגליון.
שעות קבלת הכרכים: יום שני וחמישי בשבוע בין
השעות שש עד שמונה אחר־הצהריים.

נפת חו ת כ תו תחד שו ת
כיום 29.1.1961
בהדרכת מורים אקדמאיים מוסמכים

ל ב חינו ת מו ק ד מו ת
ל ב חינו ת בג דו ת
דצמבר 1961
פרטים והרשמה
בשעות 6—8בערב.

> 6י 6׳ /0סר ז המע/ת

דה׳ אנט1נן 1דסקי^!,ג- 7אב ז 1

מאחורי הדואר באבן־גבירון

= ה1ז 11ד הסטזדנטים ש7
ב האוניברסיטה של וזייא

עתונאים, הרי אין ספק שההומוריסטן אפרים
קישון היה זוכה בו ראשון.
מאז עלה ארצה מהונגריה לפני שתים־
עשרה שנה, הספיק קישון, נוסף על הטור
היומי שלו בצהרון מעריב, להוציא לאור
שבעה ספרים• שלושה ספרי הומורסקות,
שתי קומדיות, קובץ סאטירות, קובץ מערכונים
ורומן סאטירי. שפע זה, שיכול היה
להספיק כמפעל חיים שלם של סופר אחר,
נראה לו, לקישון, כיבול דל, ועל־כן הוציא
בימים אלה עוד ספר נוסף, שמיני.
מתוך כמה מאות פיליטונים והומורסקות
שפירסם בשנים האחרונות במדורו חד־גדייא,
בחר קישון ב־ ,60 שנראו לו כטובים ביותר,
וכינסם בספר מיוחד בשם: הכל תלוי.
שלל הנושאים בו מטפל קישון בספרו
החדש הוא רב־גווני, ומקיף כמעט את כל
הפגעים שהמדינה סובלת מהם, ובעיקר את
אותם הפגעים שאיש אינו אחראי להם.
מה שמציין את ההומורסקות בחבל תלוי,
הוא הסימון הקישוני המיוחד, המורכב
ממישחק וצרופי־מלים, בהם מתחלפים הצליל
והמשמעות זה בזה, לעתים באופן
שרירותי. סגנון זה מצחיק במיוחד את
הקוראים שהעברית אינה שפת אמם, הרואים
במעשה הפארודיה, שקישון עושה משפת
עבר, נקמה פרטית שלהם. לדוגמה כש־דלפונים
מובהקים מאושכלי־משכורת נקלעו
לאוקינוס זה של סחורות מסחררות וטבעו
בהן עד גג ראשם להתרושש״.
בסגנון מיוחד זה, בתוספת של סלנג
עממי, מלים ארמיות, וניבים נדירים מן
המישנה, הרכיב קישון סיטואציות מבדחות
ומשעשעות, שמוסר הד,שכל שלהן אינו בא
בסוף הסיפור אלא דווקא בראשו.
תפאורה נאה להרפתקאות גיבורי ההומור־סקות
של קישון, משמשים עיטוריו של
דוש, ידידו וכמוהו עולה מהונגריה. עיטורי
שחור־לבן אלה חורגים, לפעמים, מתחום האילוסטרציה
ומספרים סיפור בפני עצמו.
העולם הזה 1218

*ימיי

חפש אה האשה חפש את האשה חפש את האשד חפש את האשה חפש אה האטה חפש ;

ס 9ר 9וז, ס 9ס ר לא

״חבצלת השרון״ — תסרוקת שהותקנה על־ידי
שרה־מול־היכל־התרבות כראש יהודית צרפתי

״פנטזיה״ -תסרוקת של הספר מישה אשר
הותקנה על ראשה של הדוגמנית רחל אשפנזי

על המועדון לאמני התסרוקת דובר כבר מזמן, לפני חמש או אולי עשרים
שנה. מוסד שישמור על הרמה של המקצוע, שיגנה את כל מי שיספר בכוונה את
אוזני הלקוחה, היו בבחינת צו־השעה.
הענין קצת התעכב בגלל הרבה נמוקים חשובים ולא כל כך. ,אבל גם משום שהיה
קשה לשמור על רמה שלא היתה. רק אחרי נשואי פיגרו בהיכל התרבות הוחלט להקים
סופית את המועדון. הוא נולד לפני חודשיים. עשרים ספרים משולהבים השתתפו בהולדתו.
הסיסמה :״תחי הברבריות על הראשים!״ ברבריות מלשון ברבר, ספר בלע״ז.
למה נוסד המועדון? ״מפני שהמים הגיעו עד הצוזאר,״ יילל מורדבי קוסטין, מנהל
המועדון, שנולד לפני חמישים שנה במספרה של אביו בפולין .״כל ספר עושה לו כאן
שבת ומוריד את הרמה. מה זאת רמה? פשוט מאוד. זה כמו שיודעים מה זה סופר טוב.
קשה להסביר.״
הוא הבטיח לערוך כל שלושה חודשים תצוגת תסרוקת בינעירונית. החברים יביטו
וילמדו. יש להם עוד הרבה מה. אחת לשנה, בחודש מאי, תתקיים תצוגה ארצית. בדן
או בשרתון או באכדיה. מאי הוא חודש שמח מאוד, לדבריו, כי היהודים ניצחו בו את
המצרים. זה יהיה משהו גראנדיוזי, בערך כמו החידון התנ״כי, עם מאות מוזמנים, לא
רק ספרים. אולי גם ייבחר אלוף הספרים, או חתן המספריים.
״אני תקווה שבפסטיבל התסרוקות העולמי, באלף תשע מאות ששים ושלוש, ישתתף
בפועל צוות מומחים משלנו, ולא רק בתור משקיפים, כמו שהיה לחרפתנו הגדולה
השנה, בפריס. אפילו המרוקאים והתוניסים השתתפו בתחרויות!״
המועדון לאמני התסרוקת פתוח לפני כל אחד, מלבד (א) אנשים לא־הגונים. ספסרים,
למשל, יכולים להזיק לשם המוסד( .ב) אנשים שבכלל אינם ספרים ג) ספרי גברים.
(ד) אנשים שאינם רשומים בארגון לספרים הארצי( .ה) אנשים שאינם מתכוננים לשלם
חמש לירות לחודש דמי־חבר.
ספרי ישראל יהיו מאוחדים במועדון. לא כולם, רק 600 ספרי־הנשים. זה גן־העדן אשר
19 המייסדים — 7נשים ו־ 12 גברים — חולמים עליו. ש־ 400 ספרי־הגברים פלוס מאות
הסלונים הפרטיים ידאגו לעצמם. סלון פרטי זה סלון שאינו רשום בארגון הארצי של
הספרים.
קוסטין רוצה מאוד להתריע על תופעה שלילית אחת בישראל :״בזמן האחרון התחילו
איזה טיפוסים להתעסק בבתי־ספר לספרות־נשים בשביל ביזנס, לא ללימוד. אני קורא
לזה בית ספר לספרות נשים. במקום ללמד שנתיים, כמו באורט, פותחים קורסים ל־4
חודשים ב־ 500 לירות ומוציאים ספרים לשוק. איזה בעלי־מקצוע הם יכולים להיות? היום
גם בעל חנות נעליים יכול לפתוח מספרה, אם יש לו עשרים אלף. שהממשלה לא תחלק
רשיונות לאנשים שלא גמרו בית־ספר ולא עברו בחינות, זה מה שנחוץ לנו. בהזדמנות
זאת הייתי רוצה למסור אזהרה לגברות הנכבדות, שעושות פרמננט בחצי לירה בקורסים
מפוקפקים: רחמים, קצת רחמים. הפסיקו ללכת שם, ולהרוס את עתיד המקצוע. לא
נורא אם תוסיפו עוד שבע לירות, ותעלו את המוראל שלנו!״
סיוט לילי רודף את המנהל, שהוא ספר נשים וגברים: גברים בפרמננט מסתובבים
בחוצות. פשוט לא משתלם להיות היום ספר גברים .״היה אולי סדאי לעודד נשים
לגלח גברים. ככה זה ברוסיה. בישראל יש לנו רק חיפאית אחת.״

מישה פה, מישה שם

את תצוגת התסרוקות הראשונה במחזור, שמר קוסטין היה בה הקונפראנסייה,
אי־אפשר היה שלא לראות אחרי הקדמה מדכאה זו.
300 הצופים שדרכו איש על רעהו בחצי גורן באולם היכל המלאכה, היוו קהל פחות
או יותר, מקצועי, אם לוקחים בחשבון שגם חופפות ומטאטאות במספרות הן מקצועיות
בפוטנציה. החלוקים הלבנים נשארו בבית. הגופות בחליפות הכהות עשו רושם נורמלי
עד הצוואר. הראשים המוזנחים גילו את משלח־היד. במרכז הזיעו שלוש נשים ושלושה
גברים — נציגי המועדון — על ששה ראשים, שהזיעו עוד יותר. הקורבנות מרצון היו
כמה כתכניות צעירות ושתי אמהות לבנות־עשרים.
״מישר( ,פה) ,מישר( ,שם),״ נאנקו החופפות בתחתוניות המעומלנות, כשאחרי שעה
הוציא הספר הפופולרי מוילנה ראש פומפאדורי מנצנץ מבין אצבעותיו. רחל אשכנזי,
מועמדת מקצועית בתחרויות־יופי, סחבה את הפנטזיה הזאת (זד, שם התסרוקת) כמו
אלכסנדר מוקדון את הקרן שלו. מישר, היה נרגש, כמו כל ספר, ממחיאות־הכפיים :״נכון,
יש לה פנים וגוף. אבל כמו שאת מביטה עליה, התאמנתי עליה שלוש פעמים לפני
התצוגה!״
היה שם גם דויד, שהיה לו נסיון קטן עם הראשים של ענת לביא, שושיק לביא,
סוגיה מיל ודומות. גם הוא קצר תשואות עם השטיפה השחורה שלו, אבל פחות. ספר
אחר, עשה אילוזיון בזילבר ראש עם נואנסים של בז׳ בעשר דקות.
המשתתפות האחרות יצרו ראשים פחות מבריקים. אבל היה מעניין לשמוע מפי אשה

בת ארבעים לדבריה) שיש לה ארבעים וחמש שנות נסיון.
מעודד מכל התצוגה יצא ילד בן שמונה, שבעצם הוא בן 15 בן ספר מבת־ים והתלמיד
המצטיין באורט, שנה שניה. קוראים לו ספר־העתיד, או מיכאל קרייטר• הוא החליט

״דליה״ -תסרוקת של הספר דויד, אותה
קרא על שמה של הדוגמנית, שהיא פקידה.

סופית להיות ספר נשים, אחרי ששמע את ההודעה שסיימה את הערב :״חברים, אנחנו
מעלים שוב את המחירים.״

לא רק לאלמנות

רוצי מהר לקנות פיג׳מה שחורה, אם את בעד אלגנטיות במיטה, ואם בכלל את לבושה
בה ..לא זה בלבד שתמיד נעים ללבוש דבר חדש, שחור הוא השיגעון האחרון. מתאים
לרוב הנשמות. גם לאלמנות, למלאך־המוזת ולעורכי־דין. בנמנמה שחורה מתירים לך היצרנים
הצרפתיים לשחק פוקר עם אורחים, ולקבל בבוקר את החלבן, ולא דוזקא דרך הור המנעול
גם הפנינים השחירו החורף. בית
דיור מקשט אותן בזהב לקורבנות
המגפה השחורה היו אף העיניים. צלליות
שחורות על העפעפים נותנות לעיניים
אשליה חמודה של אוקיאנוס, שכל אחד,
בלי יוצא מן הכלל, מוזמן לטבוע בו
הנשים מוגנות כפליים יותר מגברים
מפני קור והן מזיעות בטמפרטורות גבוהות
יותר. ידעת מזמן, את אומרת?
תעשיית הגרביים הצליחה להביא לעולם
המצאה מרעישה: הגרביים מהזהב.
זאת לא אומרת שתהיי שווה בהם יותר.
למעשה, אלה גרביים רגילים, שחוטי הניילון
או הפרלון בהם מושחזים בצורה
פריזמטית, והאור הנשבר עליהם נותן את
אפקט •הזהב דיור המנוח, לפני
שהיה כזה, לא הסתפק בטיס דיור שלו.
היו לו אמביציות אחרות. אבל רק לאחר
שמת, נוספו להרמון הריחות שלו דיוראמה
ודיזריסימו הצעירות. אומרים שהן טובות
יותר מד,עלומה הזקנה.

אסור לפתות גערות
למה דא כדאי לצברית הגונה גד,גר

לאמריקה? מסבירה זאת רשימת החוקים
הנמצאים במדינות שונות שם: במינסוטה
אסור לתלות בגדים תחתוניים של גברים
ונשים על אותו חבל כביסה. באינדיאנה
אסור לפתות נערות צעירות בשיעורי־החלקה
על הקרח. אסור לירוק נגד הרוח במרילנד.
אשד, באילינוי, המודדת יותר מששה דברי
לבוש באותה חנות, מבלי לקנות דבר,
צפויה למאסר. בקנטאקי אסור לנשים ללכת
לאופרה או לתיאטרון בבגדי־ים, אם אינן
מזויינות באלות האמזונות כרד
תות״השד גילו לפני שלושת אלפים שנר,
בגד־־ים חד־כתפי
שכתף חשופה אפקטיבית יותר כשהשניה
מכוסה. אחר־כך גילתה זאת אשת טרזן. בקיץ
יגלו זאת האמריקאיות. תלבושות־הים ובגדי־הרחצה שלהן יכסו כתף אחת (ראה תמונה),
אולי גרמו לכך הגברים, מתוך דבקות לעקרון כי ״טיים איז מאני״ .אגב גיבנשי, האופנאי
הצרפתי, משתמש כבר מזמן בפרינציפ הזה בשמלות־הערב שלו משחת בסיס
לאמה היא המוצר האחרון של היופיינים הצרפתיים. הפנים נראים בה שקופים ומנצנצים.
כמו כל דבר, מפחדים מזה בהתחלה. אחר־כך מתרגלים. הדוגמניות של שאנל הגיעו לשלב ב׳.

כשאת נשרפת -הפריג׳ידר לעזרתך

רופא אמריקאי מלום אנג׳לס מציע מי־קרד, כתרופה יעילה ביותר לכוויה. ברגע שאת
מתחילה לעלות בלהבות, רוצי לפריג׳ידר כמה שיותר מהר, ושימי על הכוזיות קומפרסים
ממי־קרח. הכאב יחלוף מיד. סימנים לא ישארו, אומר הרופא הגואל, אחרי ניסוי מוצלח
במאה וחמישים אנשים צלויים הגסיכה סוראייה מחרימה עקרונית את חייטי
האוס קוטיר הצרפתיים. לפני עשר שנים מסרה שמלה לתופרת פריזאית קטנה, ז׳אן מורן,
ונשארה אצלה. כנראה שזה עזר לה, כי שחקן־טלביזיה אמריקאי רצה עכשיו להתחתן עמר,
אבל השאח קינא וקרא לה לחזור מיד לאירופה. אחרת יפסיק את דמי־המזונות.

א נ שן 0

__הניתוחים
מאמו שני:
הפלסטיים בישראל

תיאום ר,\.וף והנסש
בשקם ובצנעה, ללא הרעש המלוזד. הופעתם
של כוכבים, הגיע השבוע לישראל כיכב
הקולנוע דני קיי. האדם הראשון אשר
בא לקבל את סניו במלון השרון מים עם
בואו לשם, במוצאי יום שבת, היה שר החקלאות
משה דיין, שעלה מיו לחדרו
של קיי, נשאר שם משן יותר משעתיים.
האדם השלישי בסגישה זו היד, מנהל לשכת
התיירות הממשלתית ממי דה־שליט
למרות חופשתו הנמשכת זה שבועות
מספר לא נסש ראש הממשלה את פעילותו
לגמרי. במשרד יושם החברות בירושלים
נרשמה לאחרונה חברה בשם מוסד לתיאום
הגוף והרוח, שהון היסוד שלה הוא ששת
אלפים לירות. מקימי החברה הרשומים הם!
דויד כן*גוריון (כתובתו בתל־אביב) ,תל־אביב,
הד״ר משה פלדנקרייז, שמעון

פרס, מאיר וייסגאל, אהרון קציר,
יגאל אלון ואהרון מפקין
בשעת ראיון שנתן שר־הפנים לשעבר ישר*
—יהודה לעתונאי, הזמין מנהיג
אל כו

אחדות העבודה כוס קפה. המלצרית שהגישה
לו את הכום, שכחה לצרף כפית. היא הבחינה
בכך מיד, עמדה להביא כפית, אולם בר־יהודה
עצר בעדה בתוקף. הוא תלש מפנקסו
דף נייר, קיפל אותו, ובחש באמצעותו את
הסוכר בקפה האיש בעל המכונית
המפוארת ביותר בישראל, הוא ראש העיר
החדש־ישן של נתניה, עוכד בך עמי.
הוא בעלה של מכונית מדגם קרייזלר אימי
פריאל, שמחירה בשוק המכוניות השראלי
38 אלף לירות בביתו של המזכיר
הראשון בשגרירות גאנה בישראל, ושופט־הכדורגל
בשעות הפנאי אקי ;אטי האדיב,
נערכה השבוע מסיבה מיוחדת במינה. היא
נערכה לכבודה של אשת הנספח, דיאנה,
שסיימה קורם של שלושה חודשים באחד
המשקים במסגרת הנחיל. היא הופיעה למסיבה
לבושה במדי נחיל, וסגן מנהל משרד
הבסחון אלוף מרדכי (.מוקה״) לימץ
נשא לכבודה נאום ברכה והעניק לה את
תעודת הגמר. מסמר הערב היה מיופה
חכח הגאנאי בישראל גורדון קוצ׳ו,
שנשא נאום נלהב בזכות ידידות גאנה בישראל,
דוזקא ביום בו התפרסמה הודעתו
של נשיא גאנה, קואמח אנקרומה, כי
לא יחזור בו מהחלטות ועידת קאובלנקה.
בניגוד להחלסות ועידה זו, שגינו את
ישראל כמכשיר בידי הקולוניאליזם, הצהיר
קוצ׳ו כי גאנה בחרה בידידות עם ישראל,
דוזקא משום שלא היד, לה קשר עם הקולוניאליזם
באותה מסיבה ערך המזכיר
השני בשגרירות הגאנאית, אדן קורסה
טקס גאנאי לפיוס האלים. הוא נטל בקבוק
שמפניה בידו, טיסטף את תכנו על השטיח,
תוך כדי תפילה לשלום אנקרומה וביג׳י,
אותה הפנה ל־ד 7האלים שהגאנאים מאמינים
בהם ערב צאתה מהארץ, דאגה
אשת השגריר האמריקאי שפרש, אן לואיז
ריד, לקחת מזכרת מישראל. המזכרת: תסרוקת
ישראלית. היא בילתה את השעות
האחרונות לפני הנסיעה בסלון התסרוקות
של ויאולט בתל־אביב.

מו שר שם •דיים ב כי סי
העתונאי יוסף (,נץ״) ויניצקי, שיצא
זה עתה מבית החולים אחרי דלקת כליות
קשה, שבר שיא עתונאי חדש. במשך שמונה

שגרירה כדימום ריד, אצל ויאולט
מזכרת לפני הנסיפח
שבועות מחלתו המשיך במסגרותיו היומיות
הקבועות בעודנו, ובהיותו מנותק מהחוץ,
כתב שורה שלמד, של פיליטונים מחיי בית־החולים,
כולל אינטרביו עם מלאך המוות.
נוסף לכך היה זה הוא שגילה ביום בו
פרץ המרד החבשי, כי אחד ממפקדי חיל
המשמר המלכותי, הקולונל ד׳אסטה, נמצא
בבית־ד,חולים תל־השומר, בו שכב. במסוה
חולה, לבוש פיג׳מד״ הסתנן לחדרו של החבשי,
ומבלי שהלה ידע כי לפניו עתונאי,׳
קיבל ממנו ראיון פחות מאושר היה
עתונאי אחר, כתב הארץ שמעון סאמט,
שהגיש תלונה לועדת האתיקה של אגודת
העתונאים, על שחברו לעתון, יאיר קוטל
ר, חדר לתחום עבודתו. הסיבה: קוטלר
התחיל לפרסם ידיעות על בית־ד,חולים העירוני
החדש בתל־אביב במסיבת עורכי
הארץ, עם הסטודנטים של הטכניון בחיפה,
ניהל פרופסור ערי ז׳כוטינסקי את האסיפה.
אלה מבין הסטודנטים שביקשו
את רשות הדיבור, שלחו אליו פתקים, ורק
כשז׳בוסינסקי היה קורא בשמותיהם, היו
הם קמים לשאול. לפתע קרא ז׳בוסינסקי
מן הכתוב את שמו של הנרשם הבא: יעקב
דוססרובסקי. איש לא ענה• הוא חזר על
השם בפעם נוספת ובפעם השלישית. רק
כשהגיבו הנוכחים בצחוק רם, הבחין ז׳בו־טינטקי
כי היתד, זו מתיחה. יעקוב דוסטרוב־סקי
אינו אלא יעקב דורי, מנהל הטכניון
גרשון סלוטקין, במאי
ההצגה מרי סטיוארם בתיאסרון הקאמרי,
עומד לעזוב את הארץ יום אחד בלבד אחרי
הצגת הבכורה של המחזה. חבריו טוענים
כי תיכנו את יציאתו בצורה שלא יהיה
בארץ בעת שתופענה כאן הביקורות על
המחזה שביים הזמרת יעל ישי״
שרז, המכינה עתה את התכנית הבאה ללהקת
מועדונה הצרפתי השעות הקטנות,
נסעה לירושלים לדירתו של הפזמונאי דן
אלמגור, כדי להזמין אצלו פזמונים. רק
כשהיתה בפתח הדירה אמרו לה גזירות,
השוכנות במנזר שכן לביתו של דן, כי

בסמן׳ חשבון!
$הפרס סו ר י עי[ ככץ, מיוזמי גלוי הדעת של אנשי הרוח, בפגישה עם שר !
העבודה גיורא יוספסל. :אני מוכן להסכים עמך בשלושה דברים — שמשה שרת
היה ראש ממשלה גרוע, שפנחס לבון היה שר בטחון גרוע, ושדויד בן־גוריון ן

היה אזרח גרוע.״
• מ ז כי רמפא ״ י יו סףאלמוגי :״אנשי הרוח מקימים רעש כמו שהקימו |

בזמנו אנשי ואדי־סאליב.״
• שרהחקלאותמשה דיין, בעלון פנימי של מפא״י. :אנו חיים בתקופה 1
בה חייב כל ילד למנות את השאלות העיקריות העומדות בסד המדינה — הבאת !
מים מהצפון לנגב! בטחון בגבולות! התנדבות לצנחים.״
9סי ד ני סי לכר מן, חבר הפרלמנט הבריטי וציר מפ״ם לקונגרס הציוני |
בתשובה לשאלה על רשמיו מישראל. :המדינה צועדת במהירות לקראת לבונטיזציה.״
0ח ״ כמק ״ ימשהסנה . :הרודן הוא תקיף כאשר פוחדים ממנו! הרודן ן ן הוא מוג לב כאשר מתגלה התנגדות רצינית כלפיו.״
9ש או ל כי כ ר, על רב־החובל ירמיהו הלפרין, :זהו האיש שהמציא את הים.״ [
• פ רו פ סו ר?{די ז׳ כ ו טי נ ס קי, בהציגו בפני עורך הארץ את הסטודנטים |
של הטכניון, :הרשה לי להציג בפניך מושב זקנים.״
ע ס קן מ פ ״ םאפ רי ט ריינ ר, בנאום שנשא באסיפת הסטודנטים להגנת |
הדמוקראסיה :״מי שדורש וועדה משפטית, זקוק לודעדה רפואית.״

מר אלמגור איננו בבית. מרוב הפתעה
החליקה יעל לאורך 18 מדרגות השיש המובילות
לדירה, נפגעה בגבה, נאלצה לשכב
כחודש רתוקה למיטתה. כפיצוי על הסבל,
חיבר לה דן פזמון על נפילה ט־ 18 מדרגות
שיש את הסיפור הבא נוהג לספר
מזכיר מפא״י, יוסף אלמוגי . :אם בא
אליך אדם, ומשתמש בשיחה עמך 20 פעם
במילר, מוסר, הכניס את הידיים שלך לכיס,
מפני שהוא עומד לגנוב אצלך. אדם
ישר אינו מדבר על מוסר לעיתים קרובות
מדי*.

ף• שנת 782 לספירה, קבעה האקדמיה
* 1הפאריסאית לרפואה, הי ניתוחים פלאם־
טיים אינם בגדר אפשרויות הביצוע של
הרופאים, וכל מי שטוען, כי ה, א יכול
לבצע ניתוח פלאסטי, להעביר חלקי עור
ובשר מחלק אחד של גוף האדם לחלק אחר,
אינו אלא רמאי ־נוכל.
כאשר קיבלה האקדמיה של פאריס ד,ח־לטה
מכרעת זו, עדיין לא היה ידוע לחבריי׳׳
כי כאלף שנים קודם לכן, כבר בוצעו
ניתוחים פלאסטיים כטכניקה גבוהה מאוד
בהודו. הודו היתד, מולדת הניתוחים ה־פלאסטיים,
לא משום שמדע הרפואה בה
עמד על רמה גבוהה מאשר בשאר חלקי
תבל. היא פשוט נזקקה להם יותר מכל
ארץ אחרת. היה זה מינה,ג מקובל בין
השבטים ההודיים, בעיתות מלחמה, כאשר
היו נלקחים חיילים בשבי, לציין את עובדת
השביה על גופם של הנשבינג לשבויים
היו כורתים את אפם ואת אמיד,ם והיו
משחררים אותם. אלפים ורבבות של אנשים
כרותי אף יאוזן חיו אז בהודו, עד
אשר מצאו הרופאים המקומיים פתרון. הם
ביצעו ניתוח בפני הנפגע, העבירו חלק
ממרכז מצחו והפכו אותו לאף. במרכז
המצח התהוותה אמנם שקעררית, אולם הנפגע
חזר וקיבל פני אנוש.

אבן היסוד ט<ר הגימנסיה
מספר גברים ידועים עומדים לסיים ב
קרוב
את חיי רווקותם ולהנשא. שמעון
3ר, איש רביעיית מועדון התיאטרון, עומד
לשאת לאשר, את שושנד) לגדם, בתה של
הצלמת הידועה חגה לגדם. מתנתה של
הצלמת לזוג הצעיר לא תהיה תמונה בגודל
טבעי כפי שאפשר היד, לצפות, אלא כרטיסי
מיסד, לבילוי ירח הדבש באירופה ומכונית
אדם אחר העומד לד,נשא הוא
שחקן הבימה, שלמה כר־שכיט, שלא
לפני זמן רב סיים את נשואיו לשחקנית
יהודית אמיר. בר״שביט עומד לשאת את
יהודית נכון חתונה אחרת תביא
לקיצו של רומן ממושך. אלי גלד, נוכל
הסרטים המרצה עתה את עוונו בבית־הסוהר,
נרשם לנשואים עם שרה עמרם, הישראלית
שבילתה בירדן, הכירה אותו כש־נרשמה
לאחד מקורסי המשחק המדומים
שלו, ועדיין מאמינה כי הוא אדם ישר
גם בימי החורף הקרים והגשומים ביותר
אפשר לראות על חוף ימה של תל־אביב,
שני גברים, עירומים למחצה, המשחקים
פינג־פונג בכדור גומי. השניים אינם אלא
יעקב כן״סירה, איש רביעיית נזועדו!
התיאסרון, ומרסל לוסוכיצ׳י, הבמאי
הצרפתי המביים עתה באהל, והנוהג להתרענן
בדרך זו לפני החזרה תרצה
אתר, שחקנית התיאטרון הקאמרי הצעירה
גילתה אומץ לב בעת שחתמה על כרוז
אנשי הרוח, המתיצבים לצידו של לבון. כי
תרצה היא בתו של המשורר נתן אלתר״
מן, הניצב בפרשה מצידו השני של המתרס
בביתו של אכרהם די״ויאן, מזכיר
אגודת השומרים, שמורה אבן גזית אחת,
עליה הוא שומר מכל משמר. אבן זו היא
אבן היסוד של הגמנסיד, הרצליה ז״ל שעמדה
ברחוב הרצל בתל־אביב. בעת שהרסו
את הגמנסיה, עבר דרויאן ברחוב,
ורצה כמעט לבכות כשראה כיצד הורסים
את אבני היסוד. הוא ניגש לקבלן, ביקש
ממנו רשות לקחת את אבן היסוד עמו.
הקבלן הסכים מיד לבקשה, והאבן ניצבה
למזכרת בבית דרויאן בכפר־סבא.

בדיחת השג 111
מספר אילן אפשטיין, גזבר הלשכה
הצעירה בתל־אביב: שני יהודים רצו להתפלל
במנץ, אבל הם היו רק שניים. אמר
יהודי אחד לשני: אני ואתה, זה שניים! אתה
ואני, עוד שניים! שנינו ביחד זה עוד שניים
וביחד אנו שש. מנקודת מבטך אנחנו עוד
פעם שש• ביחד אנחנו שנים־עשר. אז שנינו
יכולים ללכת ד,ביתד*-

סיפור זד, יש בו כדי להסביר, מדוע
התפתח מדע הניתוח הפלאסטי בישראל,
מאמצע שנות הארבעים רעד היום, במידה
שבאופן יחסי עולה על מידת ההתפתחות
בארצות אחרות, להוציא את ארצות־הברית,
בריטניה וצרפת, באותה תקופה. סיום מל
חמת־העולם־השניה, ועלייתם של רבבות
משוכני מחנות־הרכוז הנאציים באירופה לישראל,
גרם לכך שאחוז הנזקקים לניתוח
פלאסטי בארץ, עלה במידה ניכרת על האחוז
בכל ארץ אחרת. אלפי אנשים אבדו
במחנות־הרכוז ובמלחמה את צלם האנוש
שלהם. כשאל אלה הצטרפו כעבור שנה-
שנתיים גם נפגעי מלחמת־העצמאות, הפך
הדרישה הגדולה למנתחים פלאסטים הביר,ניתוח
הפלאסטי לצורך לאומי כמעט.
אה גם לריבוי המנתחים, שעד אז כמעט ולא
היו מסוגם בארץ. כך נוצר מצב שכיום
מספר מנתחים פלאססיים
ישנם בישראל
ממדרגה ראשונה, עד שאפילו קוסת־החולים
של ההסתדרות־הכללית יכולה להעניק לחבריה
את אפשרות הניתוח הפלסטי.
מבחינה זאת טוב מצבם של הנזקקים
או הרוצים בניתוח פלאסטי בישראל, ממצבם
של הדומים להם אפילו בארצות״הברית,
שם הגיע מדע הניתוח הפלאסטי לשיאו. נד
שרוצה לעשות ניתוח לצרכים קוסמטיים
בארצות־הברית, חייב לנדוד לפעמים ממדינה
למדינה עד שימצא רופא מתאים. רוב המנתחים
הפלאסטיים מרוכזים בסביבות עיר
׳ הסרטים הוליבוד, שם הניתוח הפלאסטי
נפוץ ומקובל בין השחקנים. וגם אז, עשוי
ניתוח כזה לעלות בסכומים מאלף דולר
עד שלושת אלפים דולר.

אףכ מו ב קו זגמן
ך 0כיו ם, ישנם רופאים כלליים רבים,
שאינם ממליצים בפה מלא על הניתוח
הפלאסטי, למי שאינו זקוק לכך באופן
חיוני מסיבות רפואיות או פסיכולוגיות. ה״
רופאים גם מזהירים מפני מנתחים העוסקים
בניתוחים פלאסטיים ולמעשה אינם מוכשרים
לכך. בי המנתח הפלאסטי חייב להיות
מחונן בתכונות נוספות מלבד יכולת הניתוח
שלו. יכול להיות מנתח מבריק שלא יוכל
לעולם להיות מנתח פלאסטי.
כדי להיות מנתח פלאסטי עליו להיות
גם אמן וגם פסיכולוג. כל המנתחים זד
פלאסטיים הטובים, עוסקים גם בפיסול ובציור
מחוץ למקצועם הרפואי. זהו כשרון
חיוני. לא די שיהיו מצויירים בחוש אסתטי,
עליהם גם לדעת להעביר חוש זד, מהדמיון
למציאות• כי מלאכה של עשיית אף חדש,
היא מלאכת יצירה אמנותית, ששלביה דומים

כך אנ שו דשנות

׳אלה הם שרטוטים רפואיים של צורות אפיס
מקובלות, שאותם שואפים בני־האדס בדרך
כלל לשנות מטוס סזהס פוגמיס בצורת מראה פניהם. חקו העבה מראה את צורת האף

במידה מסויימת לבנית בית•
המנתח, כמו המהנדס, סוקר תחילה את
שסח הבניה. הוא מצלם את הפנים, ומשתקע
כמה ימים בהתרשמות מהם. אחר־כך הוא
מניח גבס על פני האיש לו הוא עומד
לבנות אף, ולפי תבנית נגטיב זו הוא יוצר

בזה. אבל אף כזה לא יתאים לפנים שלה.
אין לי זבות לעשות לה את הניתוח הזה.
אני יכול לקצר אף, אבל אחר־כן־ אני
לא אוכל להאריך אותו שוב כמו שהיד.,
אין לנתח אדם שלא זקוק לכך.״
ועתה, מספר עובדות על הניתוחים הנד

הטבעית לפני ביצוע הניתוח הפלאסטי, ואילו הקו המרוסק מראה את צורתו של האף
אחרי ביצוע הניתוח הפלסטי. באפים מסויימים כמו השני משמאל• ,יש רק לנתח, ואילו
בשאר צורות האף הנראות בתמונות, יש צו רן בתוספות בשעות ביצוע הניתוח הפלאסטי.

סיים נשלחים אל המנתחים על־ידי פסיכולוגים,
כדי לשחררם מתסביך נחיתות הנובע
מצורתם החיצונית.
• ביחס לארצות־הברית או צרפת, עדיין
קטן אחוז מבצעי ניתוחי היופי בישראל
והוא עומד בשיעור של אחד לעשרים לעד

מניעים המביאים אנשים לביצוע ניתוח
פלאסטי, לשינוי צורת אפם או מתיחת עור
פניהם, יש לפעמים גם כמד, מקרים יוצאי־דופן
מבחינת הענין האנושי.
שלא לדבר על אותה גערה, שאחרי ש־ניתחה
את אפה נבחרה למלכת־יופי, הרי

נבנה אף חדש

תבנית של פני האיש. מתבנית זו הוא
עושה כמה העתקים, עליהם הוא מנסה לע־שות
את השינויים ובוחן כיצד מתקבלת הצורה
החדשה של הפנים. אז הוא יושב
ומשרטט לעצמו תכנית עבודה, כמו מהנדס־בנין,
איפה לחתוך ואיפה להוסיף. רק אחר־כך
הוא ניגש למלאכת הבניה ממש.
נוסף להיותו אמן, צריך המנתח להיות
גם פסיכולוג. טעות היא לחשוב שכל אדם
שיכנס למנתח פלאסטי ויבקש להתאים לו
אף כרצונו, יוכל לעשות זאת תמורת תשלום.
המנתח חייב להיות משוכנע שאכן
יש סיבה רצינית בגללה עליו לבצע את
הניתוח. סיפר המנתח, ד״ר יוליוס קראוז:
״את רוב האנשים שבאים אלי לבצע ניתוחים
פלאסטיים, אני שולח חזרה. באה למשל
בחורה יפה, שיש לה אמנם אף ארוך
אך מתאים לפנים שלה. היא ראתה אף
בצורה אחרת בקולנוע, ורוצה גם כן אף

לאסטיים בישראל:
• מכל אפשרויותיו של הניתוח הפלאסטי,
נפוצות ביותר בישראל שתיים: ניתוח
אף, ומתיחת עור־הפנים.
מתיחת עור־פנים היא ניתוח בו אפשר
לסלק קמטים מפנים כך שיראו צעירים
ב־ 15 שנה מגילם. פעם היה כחך ניתוח
כזה ביסודית המנתחים היו מותחים את
עור הפנים עם השרירים ומתיחה זו היתד,
משפיעה על כיווצי הפה. כיום מבצעים ניתוח
זה על־ידי הפרדת העור משרירי הפנים,
וקיצור חלק ממנו כשהוא בנפרד.
סימני הניתוח נשארים מאחורי האזניים ומעל
המצח, מתחת לשערות. על מתיחת עור־פנים
זאת אפשר לחזר כל חמש שנים.
• רובן של מבצעות הניתוחים ה־פלאסטיים
בארץ הן נשים בנות שלושים־
פלוס.
• חלק ניכר ממבצעי הניתוחים הפלאס־

מת ארצות אלה, באופן יחסי למספר ה־אוכלוסיד״

רוב מבצעי הניתוחים הפלאסטיים
בישראל הם בני עדות המזרח.
לשתי העובדות האחרונות כדאי להתיחם
ביתר אריכות, כי הן כוללות בחובן משמעויות
חברתיות מענינות.
האחוז היחסי של מבצעי ניתוחי היופי
בישראל, הוא קטן למרות המחירים הזולים
במחירי הניתוחים, משתי סיבות: בישראל
עדיין שוררת בקהל הרחב דעה קדומה נגד
מבצעי ניתוחי יופי. ובישראל עדיין אינו
פועל ומשפיע הגורם הכלכלי, שהוא אחד
הדחפים הרציניים לביצוע ניתוחים כאלה בארצות
המערב. שם זהו כמעט חוק כלכלי
— נשים מכוערות וזקנות כמעט ואינן
יכולות לקבל תעסוקה. והמדובר אינו רק
בשחקנים או באמני־במה אחרים, אלא גם
לגבי נערות שמקצוען מזכירות או זבניות.
בארצות אלה זהו נימוק מכריע. רבבות
נערות מבצעות ניתוחים פלאסטיים כדי להיראות
יפות וצעירות יותר ולקבל עבודה.
בישראל חל חוק זה בינתיים רק לגבי
מקצוע אחד — הדיילות. מספר נערות ישראליות,
שרצו להגשים את חלומן ולהיות
דיילות־אוויר או קרקע, היו צריכות לעבור
ניתוחים פלאסטיים ולהתאים את עצמן לדרישות
האסטתיות של מקצוע זה.

כושי יחסוך עורו

הנעורים חוזרים

זוהי השחקנית האמריקאית הידועה אדית מייזר, בת
השישים. בתמונה הקטנה למטלה משמאל היא נראית
לפני שעשתה את מתיחת עור־חפנים. בתמונה הגדולה, חיא נראית צעירה ורעננה יותר.

* * שמעות מיוחדת יש גם בעובדה, ש!*
רוב מבצעי הניתוחים הפלאסטיים בישראל
הם בני עדוודהמזרח. הפסיכולוגים
מסבירים עובדה זו בתסביך־נחיתות הנובע
מגוון העור. ואם אין ביכולתם של הפסיכולוגים
לעזור לאלה בשינוי גוון העור,
הם מנסים לשחררם מתסביכי־נחיתות על־ידי
ביצוע ניתוח פלאסטי באחד מתווי
פניהם, שיתן להם את ההרגשה כי הם
השתנו, ועל־ידי כך יטול את הסיבה לתס־ביו•
כיום
עוד אין אכשרות להעביר עור
מאדם אחד למשנהו, ולהפוך את עורו של
כושי ללבן• אולם אנשי המדע בתחום הניתוח
הפלאסטי חותרים לקראת מטרה זו.
כוונתם אינה אמנם גזעית, אלא רפואית
טהורה• יש צורך באפשרות להעביר עור
מאדם אחד לשני, כדי להציל נפגעי כוויות,
שבהפגע שליש מעורם, הם מתים. כיום
כבר ישנם כמה הישגים בתחום זד״ ואנשי
המדע נוכחו לדעת שבעבוד מסוים בתוך
מקרר יש אפשרות להרכיב עור אחד על
גופו של אדם שני. אולי בקרוב לא יהיה
בגדר מליצה לשאול: היהפוך כושי עורו?
בתוך שסע הסיפורים על הסיבות וה
מקרים
אלה מתרחשים לרוב אצל אנשים
מבוגרים ואזרחים אפורים. מר ב. היה נשוי
לאשתו משך 15 שנה ותמיד סבל בגלל
העובדה שהיא נראתה מבוגרת ממנו. הוא
שמע על אפשרות מתיחת עור־הפנים והאיץ
באשתו לבצע ניתוח זה. האשד, חששה
מאוד מהניתוח, סרבד, לעבור אותו.
כשהבעל הביא את אשתו כמעט בכוח לרופא,
סירב הרופא לבצע את הניתוח, משום
שלא ראה ברצונו של הבעל סיבה
מספקת. האיש היה כה מאוכזב וממורמר,
ובלילה בו חזרו מהרופא, דקר את אשתו
בפניה. הוא ישב אמנם בבית־הסוהר על
כך אולם אחרי הדקירה היתה האשה נאלצת
לעשות ניתוח פלאסטי למחיקת הצלקת,
וביצעה אז גם מתיחת עור־פנים. כיום
חי הזוג באושר.

במו שיניים תותבות
פני מנתח אחר הופיעה צעירה בת
^ ,19 יפה במידה מספקת, כשבידה מכתב
המלצה מפסיכולוג ידוע לבצע ניתוח לשינוי
צורת האף. המנתח שלא מצא כל פגם
בצורת האף ובהתאמתו לפני הנערה, דחה
אותה. הוא התקשר עם הפסיכולוג ורק
אחר־כך הסכים לבצע את הניתוח, למרות
שלאחריו נפגם קצת יופיה של הנערה.
הסיבה: הנערה היתה על גבול מחלת־נפש
בגלל שנאתה לאמה. החמירה את
המחלה העובדה שהנערה היתה דומה דמיון
מפליא לאמה מבחינה חיצונית, ולא
יבלה לשאת זאת, בתת־הכרתה כמובן. הסרת
הדמיון בינה לבין אמה פתחה פתח
להבראתה הנפשית.
במקרה אחר לא יכלה אשר, בגיל העמידה
להתרגל לצורת אפה החדש, היתד,
משוכנעת כי אחרי הניתוח היא נראית
גרוע מאשר נראתה לפניו, והרופא היה
נאלץ לעשות תיקון נוסף באף.
וישנם גם מקרים, שגברים באים לבצע
ניתוחי יופי, למרוח שהם נשואים, מבוגרים
ובעלי־עמדה. לרוב, אלה הם בעלים
לנשים יפות במיוחד המרגישים דיסהרמוניה
בהופעתם, הכעורה לדעתם, ליד נשותיהם.
למעשה, כל אף חדש או מתיחת פנים
נוספות, היוצאת מתחת לידיהם של המנתחים
הפלאסטיים היא סיפור טראגי או
עליז, שיש לו רקע פסיכולוגי והיסטוריה
ארוכה מאחוריו.
אמר השבוע אחד המנתחים הפלאסטיים
הידועים בארץ :״היום מתיחסים אל הניתוח
הפלאסטי עדיין כאל פלא. בעוד עשר שנים,
יתיחסו לזה ממש כמו אל הרכבת שיניים
תותבות.״

הצגת חינם באולם מזגרבי למטה
מביאה לכלל יאזש מהפנט איטלקי
א רנ בו ת

נ סי ח

ב כ סי ת

שואלים אותי לעיתים קרובות מה טעם
אני מוצא לשבת בכסית. האין כבר בתי-
קפה יותר זולים׳ יותר נקיים׳ ויותר נעים ם
ממנו? על זה אני רק יכול לענות, שבכסית
קורים דברים כאלה שלא קודים בשום מקום
אחר, ואם אינכם מאמינים לי, אספר לכם
מה קרה לי שם ביום השיש־ האחרון:
ישבתי בכסית ביום שישי בצהריים והנה
נכנם מישהו ואומר, שיש הצגת חינם באולם
נזוגרבי למטה. מה מציגים? מציגים
היפנוזה. ולמה בח נם? מה יש, חינם זה
כבר לא כסף?
אז קמנו והלכנו כולנו לנזוגרבי למטה.
היינו ביחד אולי מאתיים, אולי שלוש מאות
איש, ותפסנו כמובן את כל המקומות הטובים,
השמורים כרגיל למבקרים האמנו־תיים.
המסך
נפתח, ועל הבמה עלה אורי לוי,
שהקרחת שלו מהפנטת כידוע את השערות,
והודיע לנו, שעוד מעט יעלה על הבמה
המהפנט הידוע מאיטליה, דוקטור הנריקו
צ׳יקראללי, שיערוך ביושבי האולם כמה נס־יונות
מדעיים.
דוקטור הנריקו צ׳יקראללי עלה על הבמה.
איטלקי נמרץ, עם אף נשר יהודי
ועצמות לחיים בולטות, שקצת שערות
שיבה לבנות הסתננו לתסרוקתו השחורה,
המשוכה לאחור בקפידה.
באנגלית, שתורגמה לעברית על־ידי אורי
לוי, מסר לנו הדוקטור ראשי־פ־קים של
ההיפנוזה המודרנית:
(א) ההיפנוזה אינה משפיעה על חלושי
האופי, אלא על החזקים.
(ב) מטרת הנסוי היא להוכיח, שההיפ־

עיניו המהפנטות של דוקטור הנריקו צ׳יקראללי מסיאנה. נעוצות בארנבות־־הנפיון
עשינו כמו שנתבקשנו, ואו התגלה שהיו
בינינו כאלה שהופנטו והיה להם קשה לחזור
ולנתק את אצבעות ידיהם. את הנוחים־
להיפנוט אלה העלה הדוקטור על הבמה,
וחזר לחפש ארנבות נום פ.ת.
האולם חולק לשני חלקים: צד שמאל וצד
ימין. כל צד קם בתורו, נעץ מבט במהפנט
שעמד על הבמה ועצם את עיניו. צ׳יקראללי
נתן אות וצלילי מוסיקה של פרנץ שוברט
הידהדו באולם. הפקודה היתה — להתנועע.
להתנועע שמאלה וימינה, כמו בתפילה. מי
שהצליח להתנועע יותר טוב מאחרים, נקרא
לעלות לבמה בתור ארנבת־נסיון.
בין ארנבות־הנסיוי שהצליחו להתנועע ונקראו
לעלות על הבמה, היה גם השחקן
זאב ברלינסקי, שזו לו הפעם הראשונה מאז
ימי ילדותו, שנקרא לעלות לבמה בלי
תשלום קבוע מראש. ברלינסקי עלה, וראו
איזה פלא: לא הספיק לעלות וכבר נתקף

ביושבים וביקש
לקול צלילי התשעת
הנבחרים.
״תרימו ידיכם

ידו קדימה, נעץ את מבטו
מהם לעצום את העיניים.
מוסיקה של שוברט נרדמו
״ועכשיו,״ אמר הדוקטור,
לאט־לאט
אתם בטח רוצים לדעת אם מישהו הרים
את הידיים לאט, לאט? כן. שלושה מתוך
התשעה הרימו את ידיהם, ואצבעותיהם, התחילו
לנגן על פסנתר בלתי־קיים. אחד מתוך
התשעה הצטנף על כסאו ונרדם לגמרי, ורק
בקושי הצליח המהפנט להעירו בתום ההצגה.
שנים אחרים התעוררו מיד, אבל
השימו עצמם ישנים כדי לא להפריע, ובזווית
עיניהם עקבו אחרי מהלך העניינים.
מהלך העניינים התנהל לאיטו. היו כמה
כשלונות, אך היו גם כמה הצלחות. מפריסה
על פסנתר בלתי־קיים, העביר צ׳יקראללי את
קורבנותיו לתוך גן פת־ח שירד בו גשם,
לתוך רכבת מלאת פישפשים ולאולם־קול־

שלבים שונים בתרדמה ההיפנוטית. האשה שבצד ימין רושמת בגיר
על לוח שחור, האיש באמצע פורט על פסנתר, והחייל נראה המצדיע.
נוזה אינה בלוף, אלא עובדה מדעית.
(נ) הוא ליא עושה את זה בשביל להר־היח
כסף, אלא בשביל מגבית להקמת מרפאה
ומעבדה למחקר היפנוטי בעיר מולדתו,
סיאנה שבאיטליה.
(ד) שהוא דוקטור לכלכלה ולפסיכולוגיה,
ולא להיפנוזה.
אחרי דברי הקדמה אלה ניגש דוקטור
צ׳יקראללי לבחירת שפני הנסיון.
כל היושבים באולם נתבקשו לשלב אצבעות
ידיהם, להחזיקם מעל לראש, להסתכל
ישר לתוך עיניו החודרות של הדוקטור,
ואחרי כן לעצום את העיניים ולחכות עד
שהמהפנט יספור — אחת שתיים . .
שלוש.

באימת־ציבור נוראה. שיניו נקשו וברכיו
רעדו, ולא יכול היה להוציא הגה מפיו,
ובהזדמנות הראשונה שהמהפנט היפנה עיניו
ממנו, קם ונמלט חזרה למקומו. בלי
שהתכוון לכך, גילה ציקך אללי סוד כמוס
של שחקני התיאטרון: שאימת־ציבור, זה
בסך הכל שאלה של תשלום.
ארנבות הנסיון שלא נמלטו, נשארו על
הבמה. הדוקטור ערך עוד שני מבחנים, כדי
להשאיר על הבמה רק את הטיפוסים הרגישים
ביותר, והניתנים בקלות להיפנוזה. את
אלה הושיב על כסאות־עץ, כשידיהם על
ברכיהם, והנסוי המדעי החל.
דוקטור צ׳יקראללי הפנה לקהל את גבו,
וכמנצח על תזמורת סימפונית שלח את

נוע. המהופנטים בכו וצחקו, בהתאם לסרט
שכביכול ראו לפניהם. רק חייל צעיר אחד
ישב מאובן על מקומו, לא בכה ולא צחק.־
את כפו השמאלית הרים למעלה כמו בברכת
מועל־יד. נאצית, וידו הימנית גיששה
באויר.
אחרי ההצגה הלכתי להקביל את פני
דוקטור צ׳יקראללי. מצאתיו סר וזעף .״איזה
מין קהל נתתם לי היום? ביקשתי קצת
שיתוף־פעולה, ובמקום זד, מתחכמים אתי.
מה זה? חסרה לכם כבר רוח ספורטיבית?
אי־אפשר להצליח במאה אחוז, אם אין רצון
לשתף פעולה!״
כיוון שמצאתיו זועף, דחיתי את המשך
שיחתנו ליום המחרת. אין דבר מסוכן יותר

מוויכוח עם מהפנט הנמצא במצב־רוח רע.
גם כך איני יכול להתברך בשווי־משקל.
נפשי יוצא מהכלל, וזה עוד חסר לי, ש־מהפנט
מרוגז יתן בי עין רעה.
למחרת בבוקר נפגשתי שוב עם דוקטור
צ׳יקראללי בחדר האורחים של מלון ירקון.
מעל לשולחן מלא קטעי־עתונות, תכניות
ותצלומים, הסביר לי המהפנט את דרכו
בחיים.
״היפנוזה, זה כשרון טבעי אצלי. איך
גיליתי זאת? במקרה. באמת במקרה. זה
היה לפני שלושים וחמש שנה, בעיר מולד־ .
תי סיאנה, כשהייתי עדיין סטודנט. ישבנו,
כמה סטודנטים, ושיחקנו קלפים ופתאום,
זה ששיחק מולי ושהסתכלתי בו בלי כוונות,
כמו שמסתכלים תמיד בבני זוג למישחק,
נרדם. ניסינו להעיר אותו, ולא הצלחנו.
נבהלנו נורא וקראנו לרופא.
בא דוקטור אחד, נדמה לי שזה היה
דוקטור סולהטיני, ובדק אותו. הכל היה
אצלו בסדר, רק ישן. סולדטיני הרים לו
את עפעפיו והכיר מיד שזו שינה היפנוטית.
קרא לכולנו, ושאל אותנו — מי זה שניטה
לעשות פה חוכמות בהיפנוזה? לא ידענו
על מה הוא מדבר. בחיי, גם אני לא. כיוון
שהכחשנו שיש לנו איזו שהיא יד בענין,
ציודה על כל אחד מאתנו לגעת בנרדם.
כשהגיע תורי, ונגעתי בו — התעורר.
מאז אני יודע שיש לי כוח היפנוטי, וכך
התחלתי להתעניין בזה וכבר סבבתי בכל
העולם בהצגות של היפנוזה, וביחוד היפנוזה
המונית, שזה קשה מאוד.״
אחרי זה הפך הדוקטור צ׳יקראללי את
הגלגל, ובמקום לענות לי על השאלות, החל
לבקש ממני תשובות:
״אמור לי• אתה הרי מכיר את האנשים
פה. איזה מין קהל היה לי אתמול? הזה
הקהל הרגיל שלכם?״
״חס ושלום,״ עניתי לו .״אילו היה זה
הקהל הרגיל, היו כל האמנים פושטים פה
את הרגל. את כל אלה שבא• ,אספו ב־נסית.
אלה אנשים שאף פעם עוד לא שילמו
י כסף בשביל כרטיס להצגה. כל אחד מהם
בטוח שהוא יכול לשים עשרה מהפנטים
בכים הקטן שלו. ראית, למשל, את השמן
הגדול ההוא, שישב בשורה הראשונה וצעק
״שמעון צבר לבמה! שמעון צבר לבמה!?״
זה דן בן־אמוץ, שיש לו מהפנט פרטי
קטן בשם חיים חפר. אז מה אתה רוצה —
שלבאלה יהיה יחס של כבוד לאמנות?
למדע?״
״אם כולם הם כאלה אצלכם, אז אין לי
מה לעשות! מוטב לי להסתלק מכאן מה
שיותר מהר!״
״חלילה וחס! רק זה עוד חסר לנו, שכולם
יהיו כאלה. יש גם קהל שקונה כרטיסים,
ושיש לו דרך ארץ לצפונות המדע.״
״אם כך, אז אולי אשאר פה עוד חודש,
ואחר כך אסע לטהרן. אומרים לי שהפרסים
משתגעים אחרי היפנוזה.״

או מ ד טו סברא הינ די

״אם אתם מחפשים איש מאושר, אז
הסתכלו עלי. אני איש מאושר שלא חסר
לי שום דבר, אפילו לא מרה שחורה.״

קולנת!
סרטים

או ר פי או ס ה חו ר ג׳

חמין הנמלט (גת, תל־אביב; ארצות־חברית)
מכוסס על מחזה של מנסי ויליאמם.
עובדה זו דיה כדי להבטיח לסרט מנה גדושה
של אלימות, יצרים מופרעים, דמויות
מטורפות וסטיות מיניות. כי זהו השטח בו
הצליח ויליאמס להפוך ממש למשורר ריחו־לניות
שבאדם.
המיוחד במחזהו זה של ויליאמם, שהוא
עצמו השתתף בעיבודו לתסריט, הוא בכך,
שהוא מהוה השלכה של סיפור קלאסי לרקע
עיירה אמריקאית דרומית ונידחת. הסיפור
הוא אגדת. אורפיאום ואורידיקה. יוצרים רבים
ניסו להלביש את טרגדיות האהבה העתיקה
בלבוש מודרני, לתת לה פירוש משלהם.
בקולנוע מפורסמות ביותר הן יצירותיהם
של ז׳אן קוקסו כורתו של אורפיאוס ושל
קאמי, אורפיאו נגרו.
אורפיאוס של ויליאמס (מרלון ברנדו) הוא
נווד חסר בית, מנגן גיטרה חסון־גוף ובעל
נשמד, של ילד, הסבור כי הנשים חפצות
בו כפר־הרבעה בלבד, ולכן הוא מואס בהן.
אורידיקה (אנה מניאני) היא אשתו של בעל
חנות כל־בו, כילי, רשע, הנוטה למות מסרטן.
חייה עם זקן זה הם הגיהינום הפרטי
שלה. היא ממשיכה לחיות בגיהינום זה,
משום שהיא מאמינה שרק בדרך זו. יעלה
בידה יום אחד, לגלות את האנשים ששרפו
את אביה ואת רכושו, מאחר שהגיש פעם
משקה לכושים.
הבעל שרן? את האבא. אורסיאום
מוצא את אורידיקה, שעה שהוא מנסה להתחיל
בחיים חדשים. הוא מקבל עבודה בחנותה.
תחילה מנסה להשיג אותו מפלצת
אנושית אחרת. זוהי שכבנית צעירה ומופרעת
(ג׳ון וודודרד^ שהיתר, פעם מטיפה
דתית והפכה לאקסהיביציוניסטית כדי ללמד
לקח את משפחתה ואת החברה. אולם מר־לון־אורפיאום
דוחה אותה ברגע שהוא נוכח
שכל חפצה רק לשבב עמו.
ברנדו מתאהב במניאני. מתחת למיטת
בעלה הגוסס נוצרים יחסי־אהבה מוזרים,
בין גבר צעיר לאשר, על סף נבילתה. אולם
ברגע שברנדו עומד לברוח מהעיירה ולקחת
את אורידיקד. שלו עמו, היא מגלה, שבעלה
הוא זה ששרף את אביה. היא נשארת כדי
לנקום בו, לחגוג את פתיחת המגדניה שלו
ביום מותו. אלא שלפני מותו הורג אותה
הבעל. אורפיאום׳ שלא ברת מהגיהינום, נדחף
לתוך הלהבות בהם העלה הבעל את
ביתו, על ידי שומרי החוק.
,כמו בכל אגדות אורפיאום בפירושיהם השונים,
מסתיים גם סרט זה בסיפור על
רוחו של אורפיאוס הנשארת בעולם ועוברת
מדור לדור. באורפיאו נגרו של קאמי, זוהי
הגיטרה שמסמלת המשכיות זו. במין הנמלט
זהו המעיל, עשוי עור הנחש, העובר לידיה
של השכבנית המופרעת.
תחתונית _ סמל מסחרי. יצירתו
של ויליאמס היא כבדה ומעיקה, ככל שאר
יצירותיו. יש משהו מרגיז בחולניות המופרזת
המוצגת בה. אולם אם לקבל את ויל־יאמס
כרות שהוא, הרי צמד שחקנים כבת־

דו ומניאני, בנוסף לדמות המשנית של ג׳ון
וודוורד, רק תורמים לאיכותה של יצירתו.
ברנדו, שקט מאופק וילדותי, הוא כוכב
הסרט. ואילו למניאני, שגם הפעם אינה
מסירה מעליה את סמלה המסחרי — התחתונית
השחורה, היו כבר סרטים עדיפים.

מ מותח א ת מי*
המעגל המסובן (מקסים, תל-אביב;
בריטניה) נמנה על סוג הסרטים שאם מספרים
את מהלך עלילתם שוב אין טעם לראותם,
ואם לא עוסקים בעלילתם אין מקום
לבקר את חסרונותיהם או לשבח את מעלותיהם.
זהו
סרט בלשי המבוסס על שלושה יסודות:
מתח, מסתורין והפתעה. הבריטים
הוכיחו בשנים האחרונות כי דווקא בסוג
סרטים זה הם עשויים להפתיע. למרות שאינם
יכולים להתחרות עדיין בהמצאות וטב־סיסים
כשל אלפרד היצ׳קוק למשל, הרי
תחליפים כמו קור־רוח בריטי אופייני׳ הומור
ומשחק משובח מספיקים בהחלט.
במרכז הסיפור עומד רופא לונדוני צנוע,
ד״ר לאטימר (גיון מילס) ,שהסקוסלנד־יארד
טופלת עליו אשמת ביצוע רצח, במסגרת
נסיון לתפוס כנופיית נוכלים בינלאומית,
שמרכזה בברלין. אלא שבמהלך הסרט אין
לדעת מי מותח את מי, הרופא את המשטרה
או המשטרה את הרופא, ויחד עם שני
צדדים אלה נסחף גם הצופה לשורה של
השערות ופתרונות המתבדים תוך דקות
מספר.
משחקו של ג׳ון מילס הוא ערובה להנאה
קולנועית, למרות העלילה הצולת בקצת
מבחינה הגיונית.

תשבץ 1216 319 091113
תדריך אלה הסרטים הנזוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם•
סשלה (זמיר, תל־אביב) מלינה מרקורי
טבעית ומשוחררת יותר, בסרט יווני
על מוסר האהבה של זמרת באר.
• המעגל התשיעי (ח! ,תל־אביב)
אהבת רומיאו ויוליד, של צעיר קתולי וצעירה
ביוגוסלביה תחת הכבוש הנאצי.
• איי ליילן מייל! (הוד, תל־אביב)
פאר, חיפה; תל־אור, ירושלים) קומדיה ישראלית
על נשואי פספורט מתובלת בהומור
יהודי. בתיה לאנצט, זאב ברלינסקי וגדעון
זינגר בסרטו של פיטר פריי.
• תמימים ופראים (אופיר, תל-
אביב) חיי המין ושאר אורחות־החיים של
אסקימוסי הקוטב, בסרט מאלף. אנטוני קודין־
• האמת (מוגרבי, תל־אביב) בריג׳יט
בארדו אוהבת ושוכבת, בורחת ורוצחת, בסרט
של הנרי קלוזו על יחסיותה המשתנה
של האמת בהתאם לגיל.
• יל, בימי חול (פאר, תל־אביב)
גלוריפיקציה של מקצוע הזנות בסרט מלא
שמחת־חיים של ז׳ול דאסין. מלינה מרקורי.
• ה די ר ה (אורלי, ירושלים) עלייתו
של פקיד קטן מכות העמדת דירתו לנאפופי
הבוסים. ג׳ק למון, שירלי מקלין.

שחקנים כראנדו ומניאני ב״המין הנמלט״
עור נחש למזכרת
העולם הזה 1218

״שמי אלימלך פרנק ואני אחד מאלה
הזוכיס לסייס ה שנה את
התיכוניים,
זמן

לפתור

עף־ מל־פי־כן
ת שבצים,

לי מו די ה ס
מצאתי

ולמענכם

לחבר אחד. אגב, אני לא ה מצאתי את
הפסוק, כל ההתחלות ק שו ת /אף ש יתכן
שזה יהיה הדין גם לגבי, כש־תפתרו
תשבץ זה, י צי ר תי האחרונה.״
מאוזן )1 :מכתב
באחריות)4 .
תחבושת )10 .חברת
דלק בינלאומית)11 .
מטבע יפני )13 .בז.
)14 רוב נחת)15 .
ר׳ משה בז מימוו.
)17 ממציא הטלפוז.
)10 מנעול בטחו!.
)20 רעש )22 .שם
עיירה ערבית בעמק
זבולוז )25 .יחידת
חשמל )26 .דמות
שקספירית )27 .רא־שוז
המושבים)30 .
אור )32 .כיח)33 .
מסולם החווים)34 .
רוח רעה )30 .נע.
)37 כלי נשק)39 .
בגללה פרצה מלחמת
טרויה )41 צוק,
סלע )42 .סוד)44 .
להבה )46 .סיבוב.
)48 מכשיר מדידה.
)50 מלת גוף)51 .
שיר סיפורי נושא
אופי עצוב)53 .
אגם )55 .נהר באפריקה )57 .יבשה מוקפת
ים )58 .רק )59 .זללנות )00 .אף.
מאוגד )1 :ראש עירית פתח־תקווה.
)2חלוץ, הסיר )3 .מיז גז )5 .זקז)6 .
שכונה )7 .שלוש מאות וחמישים )8 .חז,
נוי )9 .מעשה קונדס )12 .מספר פרקי ירמיהו
)15 .רוגז, רועם )16 .מסור )18 .צמח
בר רב שנתי )21 .מלת ברירה )23 .בז בקר.

)24 מלת שאלה )26 .נטל התעופה)28 .
אדמת הנגב )29 .סופר ומחזאי ישראלי )31
חבר מנהלים )32 .אחת מחברות ההסתדרות.
)35 עני )37 .מלאכותי )38 .בושה )49 .אדם
בארמית )41 .זוחל לאט )43 .מיז )45 .אנשים
רבים )46 .שוטף כלים )47 .חוזה,
אמנה )49 .בכי )52 .מלת שלילה )54 .תז.
)56 אילו )58 .לאט.

ב שלם
ארצות־הבריוז
בן המאה ה־סג
כאשר נולד ג׳ון פיצג׳ראלד (״ג׳אק״) קנדי,
כבר היה דויד בן־גוריון מנהיג ותיק, עסק
בגיוס גדוד יהודי בארצות־הברית. כאשר
אך נכנם לגימנסיה, כבר היה בן־גוריון
ראש ממשלת המדינה־בדרך.
עובדה פשוטה זו היא שהפכה השבוע את
השבעת הנשיא ד,־ 35 של ארצות הברית לנקו־דת־מיפנה
עולמית. איש. לא ידע עדיין מה
יעשר, קנדי, אם יהיה נשיא טוב או רע,
חזק או חלש. רק נקודה אחת היתר. ברורה:
הוא הנשיא הראשון שנולד במאה העשרים,
אחרי התמוטטות העולם של לפני־מלחמת־העולם־הראשונה.
הוא בן הדור שלחם
במלחמת־העולם השניה, ושגיבש את
השקפותיו הפוליטיות בעולם החדש, שקם
אחרי הירושימה.
לא כן ־ גו ריון. כמעט כל העולם היה
מוכן לתלות תקוות גדולות בצעיר שעלה
לגדולה• הכל קיוד כי יגש במרץ חדש, ללא
ד־עות קדומות, לבעיו^ הגדולות המטרידות
את העולם: פורמוזה׳ ,ברלין, פירוק הנשק,
פליטי ׳פלסטין, שיחרור אפריקה. הגישה
הכללית היתה :״הזקנים הכניסו את העגלה
לבוץ. הצעיר יוכל להוציא אותה.״
למראית־עין היתר, זאת אמונה נאיבית.
אולם היה טמון בה לפחות גרעין אחד של
אמת: גישה חדשה יכולה לעתים להביא
ברכה רבה במדיניות. קשה לדרוש מזקן
בן 74 כמו בן־גוריון, שעלה לגדולה בתור
לוחם בערבים, לשנות לפתע את גישתו
בערוב חייו ולהפוך מומחה להשגת שלום
עם הערבים. קשה היה לדרוש מאייזנהואר,
בן המאה ה־ ,19 להבין את המהפכה האדירה
של שיחרר עמי אסיה ואפריקה.
לא דיין. לא רק גילו של קנדי חשוב,
אלא גם אופיו. אין הוא שונה רק מבין־
גוריון הזקן, אלא גם מדיין, בן גילו.
כי בעוד שדיין עלה לגדולה במפלגה
טוטאליטארית, תוך סגידה בלתי־פוסקת למנהיג
ואמירת אמן אחרי כל גישותיו
ותורותיו, הרי קנדי הוא איש חפשי, שעלה
בכוחות עצמו, שמרד בכל הזקנים ואינו
חב תודה לאיש. לעומת הגישה הפשטנית
של דיין (״זבנג וגמרנו מצטיין קנדי
ברצינות עמוקה של אדם שגדל בבית אינטלקטואלי,
שקרא אלפי ספרים ואף הפך
הוגה־דעות בעצמו.
קנדי אינו רק איש דור הספוטניק. הוא
גם משוחרר מכבלים רעיוניים ופוליטיים
שיכלו לקשרו לדור אשר אחרוני נציגיו
שולטים עתה בגרמניה המערבית, בפור־מוזה,
ברפובליקה הדומיניקאית ובישראל.

23י ! ן !#זר3־
ט 1נ נ 1י

א• ! 3ר
(*267

מלא טו 1

וזי סז דני ם

ברית המן עצווז

ל ב רי או ת ך

דידה שלסאל •

שתה מיץ 7ן בעי
מפרי ה״דד מרי

תהיה תמיז* בריא

סינטבון —
לכל נכון

לא חשוב אם הנך מכבסת כביסה,
שוטפת כלים או רוצה בית ומטבח
מבריקים. סינטבון הנו אמצעי הנקוי
החסכוני והיעיל ביותר, בעל קצף
רב גם במים קשים ומי־סיד. חוק
סי שלשה מסבון־כביסה רגיל. עקדת
הבית המודרנית משתמשת רק 1 ,־
סינסבון__ .

סאלי בלפרדג׳ ה־פהפ־ה מצאה ידידים
רבים בעולם, וגם בישראל. כי הצעירה
( ,)24 בתו של סופר אנגלי שמאלני אשר
גורש מארצות־הברית כחשוד בקומוניזם,
טיילה בארצות רבות, ובכל מקום משכה
בדרך הטבע את תשומת־לבם של צעירים.
השבוע נסתבר כי לא תמיד כדאי להיות
ידידה של סאלי. האיש שגילה זאת הוא
קונססאנטין סטראמנטוב 23 סטודנט רוסי.
טדי־פוי וספסר. מאלי הגיעה לברית-
המועצות כחברת המשלחת האמריקאית לפסטיבל
הנוער הדמוקראסי, שהמשיכה את
דרכה לסין העממית על אף האיסור החמור
מטעם ממשלת וושינגטון. לאחר מכן השתקעה
סאלי במוסקבה, קיבלה עבודה כתור־גמנית.
בשעות הפנאי שלה כתבה ספר
שהסך לרב־מכר: חדר במוסקבה, בו תיארה
את הטיפוסים בהם נתקלה.
הספר לא מצא חן בעיני הסובייטים.
השלטונות גם לא האמינו כי הטיפוסים
הס דמיוניים, כפי שטענה סאלי :״כל דמות
המופיעה בספר היא דמיונית, וכוללת תכונות
של אנשים רבים.״ הם חיפשו את
הגיבור, מצאוהו בדמותו של סטראמנטוב,
שהתיידד עם הצעירה הבלונדית המושכת.
הסטודנט הועמד בפני בית־דין־חברים של
תלמידי מוסקבה, הורשע כ״טדי־בוי, ספסר,
אדם שהידרדר במדרון עד גבול הבגידה.״
הוא רצה לכלות. בינתיים הספיקה
סאלי לבקר במרחב, סיירה באדצות־ערב,
בילתה כמד, שבועות בישראל (בעיקר במשק
גן־שמואל) כדי להכין ספר יחדש.
צעירים עבריים וערביים חיזרו אחריה, עד
שחזרה ללונדון כדי להשלים את היצירה.
טענה סאלי השבוע, בתגובה על ססק-הדין
המוסקבאי :״סטראמנסוב היד, נאמן כמו
רבים, אך קל־דעת במקצת. היא לא היה

חילופי משמרות (קאריקטודה של פזים ב״ל׳אכספרם״)
דור החלל במקום דור האבירים
מעוניין בפוליטיקה. הוא רצה לבלות.״
מה קרה לו עתה? סיפרה סאלי :״נדמה
לי שהוא עובד בקיוב, ושהוא די מבסוט.״

אלג׳יריה
•שברירה
מנהיגי חרות ושמעון׳פרס רגילים להשודת
את האירוסים באלג׳יריה לישוב העברי ב־ארץ־ישראל
לפני מלחמת־השיחרור .״האירופים
לא יברחו,״ הם טוענים ,״הם ילחמו
בערבים וינצחו אותם. בסוף זה יביא לחלוקת
אלג׳יריה, בדומה לחלוקת ארץ־ישראל,
תוך כדי מלחמה.״
אין טענה כוזבת מזו. כי ישנו הבדל
מהותי בין הפשל והנמשל. הישוב העברי
עמד במבחן מפני שכל אחד מבניו ידע
באמת כי ״אין ברירה״ .לא היתד, קיימת
מדינה עברית אחרת. ואילו למיליון דוברי־הצרפתית
באלג׳יריה יש ברירה. הם יכולים
להפליג לצרפת בין־רגע, להסתדר יפה בארצם
ובמולדתם, הזועקת לידיים עובדות.
השבוע היתד, הברירה ברורה לחלוטין.
למחרת כישאל־העם של דד,־גול הבינו גם

סופרת כלפרדג׳
חידיד אינו טדי־בוי

הקולונים הקיצוניים ביותר מ שוב אין
תקומה ל״אלג׳יריה צרפתית״ .כי בערי אל
ג׳יריה צייתו ההמונים להוראות הפל״ן,
ואילו בצרפת הצביע הרוב הגדול בעד סיום
המלחמה* .הדגול התכונן בגלוי למשא־ומתן
עם הפל״ן. הצבא לא היה מוכן למלתמת־אזר־חים•
האירופים שאלו את עצמם: מה לעשות?
התשובה לא היתה ברורה. הקולוגים הקיצוניים,
השונאים את הערבים, ארזו את
מזוודותיהם, הכינו הכל לשיבה לצרפת. ואילו
מאות אלפים אתרי* האוהבים את
אלג׳יריה ורואים בה מולדת שניה, תהו
אם אמנם יובלו להשתלב ברפובליקה החדשה
שתקו* כפי שהבטיח פרחאת עבאס.
דגל על השולחן. מה דעתם של לו-
חמי־השיחרור עצמם על המצב החדש שנתהווה?
דו״ח מעניין על כך נכתב בידי
ז׳אן דניאל, הסופר־הכוכב הצעיר ויפה־התואר
של ל׳אכספרס, יהודי יליד אלג׳יריה.

כתב דניאל, כמאמר בשבועונו:

האזנתי לשידור תוצאות מישאל־העם באחד
הבתים הציוריים והקודרים של הקאסבה
באלג׳יר, בהם נוצרת עתה ההיסטוריה של
המהפכה האלג׳ירית׳ אחרי שהיוותה נושא חביב
על כותבי ספרי״הפשע. ישבנו, עשרה איש,
על מחצלות סביב שולחן נמוך. השעה
היתר, סמוכה להתחלת העוצר. כיתות
החיילים הקולוניאליים טרם תפסו את הגגות,
כדי לפקוח על הנשים שנתנו, בלילה
שעבר, את הקצב לשירים הלאומניים. על
השולחן היה פרוש דגל־משי של הפל״ן.
בקאסבה של אלג׳יריד״ שנסרקה ו־הותקפה
אלפי פעמים, בילו צעירים אלה
את הערב כאילו היו מתונים. כיצד?
״הצבא יודע,״ ענה אחד הצעירים ,״שאם
יתקרב הנה סיור, כדי לבדוק את זהותנו,
להכריח אותנו לבחור או מי יודע מה,
הרי תקום הקאסבד, כולה בקדחת של
התלהבות, כי אנו מוכנים למות.״
״כן,״ הוסיף שני ,״מאחר שאנו מוכנים
למות, הרי אנו חופשיים.״
כוגדים הפכו קנאים. אם כן, מה
קרה לפרובוקאסורים, לכל המוסלמים ששיתפו
פעולה עם הצנחנים הצרפתיים?
השיב לי אחד:
״דעתו של מנהיגם נטרפה עליו. החרטה,
ושינאת הזולת, הפכוהו חולה־רוח. האחרים
הפכו לוחמי־שיחרור קנאיים. הם היו הקיצוניים
ביותר בימי המהומות סביב ביקורו
של דה־גול. הם כל־כך קנאיים עד כי
אינם מצייתים להוראות (הסל״ן) .אלד, הם שחיללו
את בית־הכנסת. אנו מתנגדים לזה.״
״איננו מסכימים,״ אישר צעיר אחר .״למרות
שירו עלינו מבית בו גרים יהודים!״
* לא רק אותם שהצביעו ״3ן״ ,אלא
גם הקומוניסטים, שהיוו רוב בין מצביעי

ה״לא״

העולם הזה * 21ו

אין לי מושג מי או מה היא. אבל העובדה שהשכילה
לשלוח תמונה, ובאותו זמן לחפות טל זהותה האמיתית —
אומרת דרשני וכך היא כותבת:
״איני יודעת מה תגידי עלי, אבל
זו אני. אני קורצת כאן לכל אותם
הבחורים אשר מבינים משמעותה
של קריצה. את שסי לא אגלה, רק
אוסיף שאני תל־אביבית ומסתובבת
הרבה ב ניחשתם, בדיזנגוף. אז
כל המבינים משמעותה של קריצה,
מוזמנים לדיזננוף, והמוצא אותי
הראשון — זוכה.״
מאמינים שזאת באמת התמונה
שלה?

ה,,אני״ שזה

יש לי חשד נוראי שאת הפילוסופיה של ()1218/81
כבר קראתי באיזה מקום.
״למרות שאינו נלמד באוניברסיטות, אף לא בבתי־ספר
תיכוניים, ה״אני״ הוא מקצוע, ואולי היפה והמעניין בכולם.
שהלא הוא נלמד כל יום, כל רגע — או אפילו כל שניה —
מחדש• (ולכן) קשה לסכם ככה סתם את כל שנלמד ב״אני״
שלי. עוד יום, ושוב יתווסף משהו חדש. אך בראשי פרקים,
ולאו דווקא העיקריים, ה״אגי״ שלי מסתכם בשבע־עשרה
שנות קיום מלאות ודחוסות. מדף ספרים הכולל מדיימון
ראניון ומשפס רצח, ועד פרנסוא ודון ושירה. בשאיפה
ליטול באהבה את כל הטוב והיפה, שמסוגלים החיים להע־

ניק לי, ולהתייחס בהבנה אף למכוער
ולמזוייף שבהם. להבין כי כל אלה המתיימרים
להיות את שאינם, רק מנסים בעצם
ליצור לעצמם אמת חדשה, עקב התאכזבות
מזו הנוכחית.
״ויש גם צדדים אחרים. אלה שקל לכותבם,
אך לפעמים קשה להבין• בבית־הספר
כתבתי על ״הדור הצעיר והשואה״ ,כתבתי על
״הדור הצעיר והשפעת הסרטים״ .כתבתי על
״הדור הצעיר ו למכביר. מעולם לא
הטילו עלינו לכתוב על ״הדור הצעיר״ ותו לא. על הדור
הצעיר שעליו אני נמנית, זה שאיננו גרוע כל כך. זה האוהב
להתרגש לפעמים, כאשר שרים את שירי מלחמת־השחרור.
זה האוהב לקרוא, ללמוד, לטייל. זה האוהב לאהוב״.
עד כאן ה״אני״ שלה. מסקנה: אם אין אתה לה — מילה?

כמקרו^זצורך

( )1218/82 אינו מרבה בפיוטים על עצמו, פרט לעובדה
שהוא בן ,22 ותלמיד הטכניון שבחיפה.
על הבחורה, שתרצה לכתוב אליו, להיות חיפאית,
קרוצה מחומר אססתי, ושתדע, אם נחוץ, לומר גם לא.

יד הצנזורה
רוצה שתדעו שאם אינו שם לב לסגנונו, הוא עושה
זאת משום שהוא בטוח כי יד הצנזורה ממילא תעשה בו
כרצונה. אבל לצנזור לא איכפת. אז דבר, בן־אדם (.)1218/83
״לא מזמן כתבתי לחיפאית אחת (דרך מדורך) וכפי
שסברתי, לא נעניתי. ברצוני עכשיו לזכות באותו העונג,
ולא לענות לחיפאיות אחדות, שבוודאי תרצינה
לכתוב לי.״
ומי הוא? ״אני בוגר בי״ם תיכון העומד להיכנס
לאוניברסיטה. ברצוני שהכותבות אלי תהיינה נערות
בנות — 17 ,18 ותשלחנה תמונה במכתבן הראשון. אני
מבטיח לענות לכל אחת ואחת לפי הסדר, ולא רק ליפה
ביותר. דרך אגב, רצוי שיהיה לה משהו נוסף לקלסתר־הפנים
היפה (הוא בטח מתכוון לרגליים) ושתהיה מסביבת

תל־אביב, משום שגם אני תל־אביבי. למעוניינות בצורתי
החיצונית: איני דומה לבורים קרלוף, אך המידות שלי
הן .80 ,58 ,80 :גובה 1.80 :ומשקל 72 :ק״ג. משכנע?״
משכנע זה לא מילה.

הטופס הרגיל

עבור שגי גחלאי״ם צעירים שחובבים אחם־יודעים־מה,
ושלרגל תפקידם נפלו (כך הם טוענים) למקום שומם
בנגב, דרושות שתיים מהטופס הרגיל — למטרות
התכתבות.

ציפור >ן סנה לחשה לי
בוקר אחד נכנס למשכית מיודענו פיי ר ז׳ילבר, וביקש
ת׳מ 10א (כותונת לילה) .בקשתו
(באנגלית) לקנות
המוזרה הביאה במבוכה את הזבנית אליה 9נה, אלא שמאוחר
יותר התברר כי הוא בטצם התכוזן ל־ 0£ 5018.נפמסא
(שמלת ערב) .מוסר השכל: הזהרו בתרגומים אגב,
עוד באותו יום, נראה ז׳ילבר כשהוא מנצח על חבורה
עליזה שנתכנסה למסעדה היפואית כליף, ואשר משכה את
תשומת־לב הנוכחים במקום. על החבורה נמנו יעל דיין,
אשר ספרה השני, קנא בנפחדים, יצא בינתיים לאור באנגלית,
ומצפה לפרסומו בארץ בבוא העת, הבמאי מרסל לו פו כי צ׳י,
אשר הוזמן לביים בתיאטרון אהל, ושבזכות זה זכה לתואר
סובריסש ! ,פנינ הזלצ מן עם בן־לוויתה הקבוע, שהוא
גם נהנה האישי ובעלה אל תשאלו אותי מדוע
מ א רי ש ה הי ג ר, המארחת היפהפיה של אולימפיק, חזרה
בה מההחלטה להינשא לבחור לונדוני עשיר — שאלו את
ג׳וג׳ו בחבוש יש להניח ש מי כהסיכא לי, הידוע
יותר כ״מיכה היפה״ ,לא יוסיף לפאר בנוכחותו את מנוף
בבר של מלון דן, ותחת זאת ילמד את תורת השמרטף
(בייבי סיטינג בלע״ז) ,מאחר והוא נשא לו אשה שהיא
אם לשני ילדים מנשואין קודמים מרננים שמיום
שהקוסמטיקאית המצליחה ע ליז ה עו ל ש התלבשה טל
יעקב (יענקלה) נורוק, היא ירדה פלאים (במשקל, כמובן).
ואגב, כשנשאלה עליזה אס היתה מוכנה במקצועה לטפל גם
בגברים, השיבה :״בשביל התענוג כן. אבל לא בשביל כסף.״

א1#ס0

חגע שו ד. אמקור ־
הו אחגהצרכן בי שראל
ולכן ישותף קהל הצרכנים במבצע ענק,
מיוחד במינו וראשון מסוגו:

11111
כל הקונים מכונות כביסה, מזגני
אויר, מקלטי רדיו ״ אמרוו ״
ומכונות אספרסו ביתיות ״פליזון״
ביומיים מסוימים, במשך תקופת
המבצע, יקבלו את מחצית

כספם בחזרה.
בל הקונה מקרר ״אמקור״ (בגמר
חשבון) באותם ימים, יקבל חינם
מקלט רדיו ״זמיר״ של ״אמתן״.

התאריכים שנקבעו מראש, נש מרים
בסוד בפקוח ועדה צבו־רית,
ויפורסמו בבוא המועד.

דרוש פרטים מלאים בכל
כימ״ם למוצרי ״ א ס קו ר ״.

סי כויי ךלחצי ־ חנםכבר
ה ת חי לו -הזדרזלקנות
מו צ רי ״אמקור ־ ותעשיר
משק בי תךב מו בחר ביו ת ר

המפיצים: אמפא

רמה שכולם מחכים
כל הלהקה המקורית מברודחאי מגיעה לישראל

מספר 1218

שנ ה 24

ח׳ שגט תשכ״א25.1.1961 ,

המחיר 60א ג ור ה

הקאד״דה

בית המשנט העליון
גינה אותו!

הוגשה נגדו
נן ונרנח בלילית!

אגודת העתונאים
חוקות את מוסדו
המקצועי

אסיבות סווא.האוץ
מגנות את תעלוליו