גליון 1219 מתאריך 1 בפברואר 1961

ט״ד שבט תשכ״א1.2.1961 ,

המחיר 60אגורה

רקובהכוש שלמן

אנ טנ ת. פרריט־ פני מי ת 6 .מנורו ת
רמקול ״ .8כל הגלים

ם א ^01א£

ק פי טול ני ק
תל־אביב, רחוב הרצל 40
(פנת לוינסקי) ,טל 32642 :.

בדי ריפוד מובחרים ומודרניים

להשיג בכל בתי מרקחת ופרפומריה

כריכות שנת 1960
במשרדי ״העולם הזה״ ,תל־אביב, גליקסון ( 8על־יד
כיכר דיזנגוף) מתקבלים לכריכה כרכי ( 1960 וגם
כרכי שנים קודמות).
מחיר הכריכה הוא — 5.ל״י הכרך (כולל משלוח
בדאר, למעונייגים בכך) ,ואפשר לרכוש גליונות חסרים
במחיר 60 אגורה הגליון.
שעות קבלת הכרכים: יום שני וחמישי בשבוע בין
השעות שש עד שמונה אחר־הצהריים.

.העולםהזה שבועוןד־ חדשותהישראלי
המערבת וההנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס פשה שהם בע* ,8ד*-.״
פין . 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע״יק

פעם סיפר לי חבר כיצר נשאר לבדו
בשוחה מנותקת, כשהוא יורה ממיקלעו
לעבר האוייב המתקדם. היה ברור לו כי
תחמושתו תאזל תוך עשר דקות — ואז
יבוא סופו. בדיוק כשהגיע למסקנה זו,
שמע רעש מאחוריו. חצי תריסר משוריינים
משלנו בלטו על קו הרקיע, כאשר הם
דוהרים לקראתו.
שאלתיו איך הרגיש, אותו רגע. תשובתו
נחרתה בזכרוני. :יותר סוב.״

בימים האחרונים, אני נזכר כמעס בכל
יום בסיפור זה. כי מצבנו דומה לו במקצת.
מזה ארבע שנים וחצי אנו מתריעים בכל
שבוע מפני הסכנה הגלומה בגיבוש הבת
הדיקטאסורית של דויד בן־גוריון ונערי־חצרו.

לא חשד בנו שאנו עדת מטורפים?
מי לא האמין, לפחות, שאנו מפריזים עד־כדי
זוועה? כמה מאנשי־הרוח במדינה לא
עיקמו את חוממם למראה ה״צעקנות״ של
אנשי העולם הזה ,״רואי־השחורות״ המדכאים
את רוח האזרח?
עתה עומדים אותם אנשי־הרוח עצמב
בחזית אחת עימנו — ובפיהם אותה האזהרה
החמורה שהושמעה לפני שנים בעתון
זה. החשש מפני הדיקטאטורה במדינה שוב
אינו נחלתם של מטורפים. כיום זה ממש
דבר מכובד, כמעט סנובי.
הטובים בין אנשי־הרוח מודים כיום,
בכנות יפה, כי עשו לנו עח־ל. דומני כי
הביטוי ההולם ביותר לרוח החדשה ניתן
במכתבו של יוסף ליבם, מתרגם אפלטון
הנודע, בתשובה לאיש־הארץ שטען, כי משאמר
לפני שנה ״הגידו כן לזקן״ אינו
רשאי עתה לכפור בפולחן־ד,מנהיג של ה־אחד־בדורו•
טען ליבס:
״יש שאדם מבין תופעה מסויימת לא
בשלבה הראשון, ואפילו הוא פרופסור לפילוסופיה
מוב שמי שלא הרגיש בדבר
בתחילתו, לפחות יעמוד על כך בשלבים
מתקדמים יותר. בפי שנראה לי, הגענו
לשלב מתקדם מאוד.״
העולם הזה הכיר את התופעה המסויימת
והזהיר מפניה עוד בראשית השלב הראשון.
על כך השמיצונו, ביזונו, רדפונו
ונידונו. איך אנחנו מרגישים כיום, כאשר
אנו רואים את עצמנו בחברת אנשים בד,
מכובדים מכל הזרמים, מיטב הציבור האקדמאי
בישראל?
.יותר טוב.״

האם אתה זוכר את הקאריקטורה של
שמואל (.ברתור״) בק, שהופיעה מעל לכותרת
״המגדלור בחופי הכרך״ לפני כמעט
שש שנים, בגליון העזלם הזה (?)918
היה זה שבוע אחרי התחלת המערכה
הגדולה של העולם הזה נגד חושיסטאן —
משטר־הטרור של חושי ואלמוגי. הקארי-
קטורה הופיעה כליודי למאמר שתיאר מה
קרה בחיפה כאשר הופיע הגליון הקודם,
שהכריז מלחמה על החושיסטים. נאמר בו,
בין השאר:
״לא יבש עוד, הדיו על עמודי העתון,
כשהופעלה המכונה הגדולה. פקחים עירוניים
במדים איימו על מוכרי־העתונים. פקידים
עיויוניים בכירים התרוצצו בין החנויות.
אחד מעסקני הרוכלים הכריז חרם רשמי,
אסר על מכירת העתון, טען כי רוכליו
קשורים לחיים ולמוות עם אבא חושי.
״היה זה כאילו רצו ראשי העיר לאשר
בצורה חותכת, נלוייה לכל עין, יאת ההאשמה
שאומנם שולם הגאנגסטריזם בבית־העיריה.
מעולם לא הופגן שלטון האגרוף,
שלטון הכוח הגס, בחוצותיה של עיר, בצורה
כה גלויה כמו הפעם.
בקיוסקים עצמם נעלמו העתונים
מטווח הראייה. אחדים סירבו לסכור את
העתון בכלל. אחרים מכרוהו במחתרת, מתחת
לדוכן, כסו בימי־הזוהר של השוק השחור

מיהו אותו ״אחד מעסקני הרוכלים״ שאיר־גן
אז את החרם על העולם הזה, חרם
שנשבר על־ידי הקוראים עוד באותו יום?
שמו משה יצחק, האיש שהיה ממונה על
אירגון רוכלי חושיסמאן. השבוע הוא נידון
לשלוש שנות מאסר, מהן חצי שנה מאסר
ממש — על קבלת שוחד, איומים באלימות,
ועוד.
מי היה המקשר בין צמרת חושיסטאן
לבין יצחק, האיש שנתן את ההוראה? שמו
יעקב צרפתי, והוא עומד עתה לדין על
לקיחת שוחד מרוכלים.
אכן, מי שמאמין באמונות תפלות יכול
להגיע לכלל מסקנה כי רובצת קללה על כל
המרים את ידו נגד העולם הזה. יש גם
הסבר יותר הגיוני: אחרי שהעולם הזה
גילה ברבים את תעלולי שניים אלה, יחד
עם שאר שליסי חושיסטאן, נמוג הפחד

מפגי שלטון־הטדור. רודן שאינו מפחיד.
הריהו רודן אבוד. הרוכלים עצמם קמו
נגד נוגשיהם, והם חיסלו אותם.
ועוד פרט פיקאנטי מאותו מאמר שצי־טטתי.
בהמשך נאמר בו:
״אותו רגע התארגנה בסערכת התל־אביבית,
ממש מעצמה, עתודה מתנדבת. הראשון
היה הקורא אלי תבור, מרחוב זאנג
וויל ל , 1תל־אביב, שהופיע ביום החמישי
בבוקר, התנדב לנסוע מיד לחיפה, למכור
ברחובותיה גליונות של העולם הזה. תוך
שעות מעטות נרשמו עשרות רבות של
מתנדבים נוספים. הפעם לא היח צורן בשרותם.״
כעבור
שנים נתקבל אותו קורא, אלי
תבור, ככתב במערכת. עתה הוא הכתב
הראשי שלה.

הקורא צבי יהודאי מנתניה הצטרף, כנראה,
למסע־ההתעוררות של יוסף אלמוגי
ושלח לי פתק אירוני בזו הלשון:
״הייתי נורא מעוניין לדעת אין היה העם

,,מגדלור בחופי הכרך״
מגיב אילו הפסקת, או לפחות איימת להפסיק׳
את הוצאת שבועזנן, כל עוד לא
יקבלו את הדעות וההצעות שאתה וחבריך
מפרסמים בו.
״האם היו באים ומתחננים בפניך: אנא,
המשן? חזור בן מצעדן זה, המאיים חלילה
באובדן כלי כה יקר, אהוב, עדין, אמיתי,
וכוי וכר? באמת, מה יקרה?
״אתה הרי ספורטאי מבטן וסלידה. שמא
באמת תנסה?״
אין כל צורך בכך, הקורא יהודאי. דויד
בן־גוריון נבחר אחת לארבע שנים, בבחירות
לכנסת. משך ארבע שנים אלה הוא יכול
לעשות כעולה על דעתו, כי יחסי־הכוחות
בכנסת נותנים את השלטון בידו. יכו׳:
הוא לצפצף על העם — או כך, לפחות,
נדמה לו לאחרונה. יכול הוא לאיים בפרישה׳
מתוך אמונה שאיש לא יצליח להרכיב
ממשלה בלעדיו, וכי ישאיר אחריו תוהו
ובוהו. יכול הוא להפעיל את נשק הסחיטו
נגד המדינה, נגד הממשלה, נגד מפלגתי
שלו.
ואילו אנו, אנשי העולם הזה, נבחרים
אחת לשבוע. בכל שבוע יכול אתה, הקורא
יהודאי, ואלפים כמוך, פשוט להפסיק לק-
נות את העתון. הצבעת אי־אמון כזאת
תביא בעיקבותיה, אוטומאטית, לחיסוי
העולם הזה.
מאז נטלנו לידינו את העולמי הזח,
עמדנו עד כה 568 פעם בבחירות אלה —
הבחירות הדמוקראטיות ביותר במדינת ישראל•
עם הופעת גליון זה נערכת, השבוע.
הצבעת־האמון ה־.569

בראשית השבוע ערך התיאטרון הקאמרי׳
הצגה שלפני־הצגת־הבכורה למחזהו מוי
סטיזארט. התלונן לפני ידיד שנכח באולם:
״מה עשיתם לנו? אי־אפשר היה להקשיב
לדברי השחקנים, כי כל הזמן עבר רחש
באולם, :זה אלמוגי! זה פו־ס! זה אשכול׳!״
כמה מן הצופים אפילו באו לאולם מצויירים
בגליון האחרון של העולם הזה.

העולם הזה 1219

מכתבים

הייתי רוצה מאוד להיות במקום הבקבוקים
התלויים, הכפפה הבולטת ואפילו המחבת

משה נוסנבוים, תל־אביב
על האש?

האמת מעל דבל
אבז, דרך ארוכה עברתם; ואני יחד אתכם,
:איש טפא״י?שעבר והניר איילת־השחר,
•שפקד בצה״ל בהווה. יחד עם כ? סשפחתי,
הטונה 17 נפשות, אני קורא את העולם
הזה, אה שאיני מסכים׳ עם כ? השקפותיכם.
למשל, איני חושב שצריכים?החזיר את
הפליטים הערביים?ארץ
..כ? העם דוחים אהדה?אותו פקיד טס־
•כלתי, חי הסידוף, ולכם, שגיליתם את
.־חרפה שנעשתה בתור המשטרה, אני, וכל
אחר עד כמה שאני שומע ורואה, ובפרט
בצכא, רוחש?כם הערצה ולוחץ ידיכם.
יטען השם, א? ירפו ידיכם. אזרו אומץ
וגלו הכל. האמת מעל לכל. כי כ? העם
מאחוריכם. יותר נכון — כ? הנוער העברי.
ואני מקווה שכל זמן שיש עתוז העולם
דוה, לא יהיה צורר לקחת נשק בידיים, על
מנת להוריד אה כנופיית הרודנים השפלים
והכראיניקים, החיים על חשבוז העם.
...רק דבר אחד מפליא אותי: לאור
•את ששומרים עליכם בשבע עיניים, ומד
ירים כל פקיד מכם, ומגייסים מלשינים
מקצועיים בכסוי — אי־ בכל זאת אתם
מקבלים אינפורמציה מעודכנת ומהירה על
־:עשה בחדרי חדרים של מפא״י?
א. ה ,.חיפה

יש דיין ויש פרסום
בגלל השלג, קשה השבוע להשיג את העולם
הזה בוויליאטסבורג. אולי מנננוז
החושר כבר פועל כאז.
...אי ך זה מביא אורי אבנרי, בסיפורו
על צירה (העולם הזה ,)1210 כמדד למעי•
רותו הקרבית, את מספר ההרוגים של הנדוד,
שהיה, לדבריו, הגבוה ביותר בצה״ל?
אל ינסח להתחרות עם אלכסנדרוני!
לעומת זאת, צודק הכותב בדברו על
הפירסומת של דייו. כידוע, עזב רייז את
גדודו אחרי לור ורמלה. הנדוד המשיך
תחת טנ״ד חדש. ככל ואת לא פורסם שמו,
כו בזמז ששמו של ריי! פורסה בעתונים
אחרי כל פעולה.
בכיבוש לוד ורמלה לא הוזכרו יתר מפקדי
־:רודים, נם לא מולה כהן, מפקד חטיבת
יפתח, ומפקד־החזית יגאל אלוז. דייו היה
מפקד־הגדוד היחיד ששמו פורסם ב־.1948
ליפא ס.׳ וויליאוזסבורג,
ברוקלין, ארצות־הברית

שאזן שוט!?
המדור ״קורא יקר״ ,הטכוו! כרובו הגדול
להוכיח את גדולתו של העולם הזה, עושה
את ההיפך. דווקא לולא הייתם מפרסמים
את גדולת חעתון, ונשארים צנועים, הייתם
עולים בעיני הקוראים.
נם הסדור ״מכתבים למתי״ ,מתאים
יביטאונו של שרכז יותר מאיבר לעתו!
רציני.
אד דברים שליליים אלה יכולים להיבלע
במעלות של העתוז. העולם הזה עושה שרות
השוב לעצירת הדיקטאטורה של הדיקטאטור
הראשון לישראל אחרי אלפיים שנה, דויד
בדנוריוז. העולם הזח מצליח לעורר הד
גריל בכל הארץ. אינני מגזים *!:ומרי בי
העולם הזה יביא לביטול שיימוז מפא׳ י
בארץ, ולהנהגת שלטו! רטויראטי אמיתי.
שמעון, חיפה

־•פרשה והדיקטאטורה
בענייז רב והולר קורא אנוכי את המאט־ים
חפוליטיים. בעיקר מעניינת הערכתכם
יכיג׳י ולננופייתו.
מאמיז אנוכי כעת
שזוהי כנופיית
תסרת־טעצורים, אשר
עקרונותיה טאקיא-
בליסטיים, ומטרתה
שלטו! ושררה. ברור
לעיז כי כנופייה וו
אירננח קנוניה כצורה
השפלה ביותר,
ומזלה ש? מדינת
ישראל שהקנו־גיה
נחשפה בבל מערומיה.
אולם
קשה לי ל• רכון תביז כיצד אתם
מעלים לננד עיניכם
את האפשרות של הקמה דיקטאטורה במדינה.
האם אפשרי ר,דבר שצבא העם יקום
נכד העם?
ע. פלס, אי־טם
העולם הזה יקדיש בקרוב מאמר מקיף
לבעייה זו, ינתח את בל האפשרויות.

בתור בחורה ודוגמנית, אני רוצה להעיר
כי בתיה היא עתה אחת הדוגמניות הטובות
בצילום, נוסף להיותה בחורה יפה.
(אני איני פוחדת הקונקורנציה, כי אני
דונמנית־אופנה).
ש. א ,.תל־אביב

תעודות מזוייפות

מודבר ב״תפריט״
״מרז;״ ,פסיפרו של אורי אבנרי ,״הצד
השני של המטבע״?
שלום בן־פרדו, ירושלים

סהר והטעם הטוב

למרות כל התובז המוסרי והחברתי ש־בהרשעת
יחזקאל סהר (העולם הזה ,)1217
הרי בעיקר שמחתי בגלל העולם הזה.
רבותי, האמינו לי שזה היה לי יום
גדול, יום בו הוכחתי את צרקתכם ואת
הקו חנכו! בו נקטתם. זמז רב לפני סיום
המשפט, כשישבתי בחברת שחצנים, ירקו
בפרצופי כאשר ניסיתי לחזור על דבריכם
(למרות שתמיד גנבו ממני את העתוז,
ובתום קריאתם טענו •עזה גועלי) .עכשיו
הוכחתי לחברתי שהראש הוא המסריח, ולא
רק סהר, כי זה אחד מני רבים.
קורא, האוניברסיטה העברית, ירושלים
להל! מכתב ששלחתי למערכת ״הארץ״,
ושלא פורסם על־ידה:
מר משה שרת יכו? להאמין או לא
להאמיז בהגינותו ובנקיו! בפיו של יהז־קאל
סהר. א־ לצאת בהצהרה פומבית, אחרי
שבית־משפט אובייקטיבי מצא את סהר אשם
ואה פסק את דינו — לטעון כפי שטען
הח״ב המשוטט, שר־החוץ־לשעבר, ראש־המם-
שלה־לשעבר, שהוא מאמי! בצדקתו של אדם
שחוי־ב למעלה טבל ספק במת! ערות־שקר
ביודעין — זוהי ם טירת-לחי ויריקה בפני
ציבור־האזרחים, ובזיו! בית-המשפט.
אם סר שרת מצא חובה לעצמו לטפוח
על כתפו של מר סהר, יכול היה לעשות זאת
בשקט, ובצינעה, כפי שמחייב הטעם הטוב.
אד נראה שדווקא טעם טוב הוא אחת התכונות
בה לא מצטיינים מנהיגינו הדגולים,
לרבות מר שרת.
בני ליכטנשטין, תל־אביב

צ׳יק, בבקשה

גזר־הדין שהוטל על מר מסעוד קדר,
תושב מעברה, בעוון שבועת־שקר, בקשר לבחירות
העירוניות ברחובות (העולם הזה
— <1217 הפליא אותי מאור.
הסניגור, מר שלמה כהז־צירוז, הביא כל
ניפוק אפשרי להצלת לקוחו: עוניו, היותו
תושב מעברה, היותו מקבל־שוחר ולא נותד
שוחד, פסק־הדי! הטרי נגד יחזקאל סהר
שנידו! על אותה עבירה רק לם אסר-ע?-תנאי
— ובכל זאת קבע השופט שקדר ישב ששה
שבועות בביודהסוהר, ווה בעצם עונת־הק־טיף,
העונה היחידה בה הוא עובד.
המפלגה הדתית־לאומית נתנה שוחד לקרר,
כדי שיבחר בה. ראשיה של מפלנה זו
לא ישבו בבית־הסוהר בגלל עווז זה. מדוע?
האם מובנה המפלגה הדתית-לאומית לכל
הפחות לפצות את תושב־המעברה קדר בעד
הנזק שנרמה לו? אשמח מאוד אם אדע
׳•:אות־ מפלגה שלחה לקדר, באמצעות העולם
הזה, צ׳ק שם! לפרנסת משפחתו.
ציון חפץ, ירושלים
ד,עילם הזה יעביר ברצון למשפחת קדר
כל סכום שיתקבל מהמפלגה הנדונה.

אילן להיתלות בו

הקורא ש. ריד טוען במכתבו (העולם הזה
)1217 כי בתיה בר־צבי רומה בתמונה לעץ.
אם כן, זהו עץ אחד שאני מובן לתלות
אה עצמי עליו1
אורי זמיר, טבריה
לחמש הקושיות של הקורא ש. ריד, אני
רוצה להוסיף קושיה שישית: האם הנד
גבר או אשה?
אשר בירמן, תל־אביב

הוא מאיים ללכת ולהתפטר / .חנו לו
ללכת, וטח שיותר טהר! /שילד, וטתעלו־ליו
נרע קצת מנוח / ,כי זה איש עסקי־
־כיש בפועל ובכוח.
י. ד״ תל־יאביב

הסוד הכמוס
בתוכנית היומיומית בטלביזיה ״קאמרה
קארום״ (״מצלמה סובבת״) ,ראיתי את עיר
האטום שבננב, את כל המיתקנים מבפנים
ימבחוץ. לבז מפליא אותנו מאוד שבישראל
אפיה הכל סודיות, ולא נותנים לאזרחים
לראות אפילו תצלומים.
ורדה פראנק, הלסינקי, פינלנד

קאזאכלאן,
בקראי על ״מותו של קאואבלאז״ (העולם
הזה 217י) ,נזכרתי שאומנם ראיתי בעבר
הרחוק את תמונתו של משה מולכו. אחרי
חיפושים מצאתי את התמונה, שפורסמה ב-
ירחו! ״תפרים״ מחורש נובמבר 1919 ,וראה
הטונה).
אנב: האם טולבו־קאואכלאן זה איננו
העולם הזח 1219

דוגמנית בר־צכי במודעה

רק עכשיו הזדמנתי לקרוא את המכתב
שהופיע בהעולם הזה ( )1208 תחת הכותרת
,.רפואה מונעת״ ,ובו שואל רופא אחד למה
קצידהרפואה הראשי לא פירסם הכחשה חד-
משמעית על ההאשמות שהובאו בעחונות
בענ״ז זיוף תעודות, בה היה מעורב קצי!
של חיל־הרפואה. יחד עם המכתב פורסם
הסבר של דובר הצבא, בו הוא מצהיר
שבל הרופאים בחיל־הרפואה בעלי רשיונות
הם, ואי! הצבא טחוייב לבדוק את טיב
הרשיונות.
אי-אפשר שלא להתפלא באיזה קלות עוברת
הודעה זאת על דברים רציניים. רב
מספרם של הרופאים והקצינים בצה״ל,
שידועים להם השטות של האנשים שנגדם
מכוונים ההאשמות, והרואים בהודעתו של
דובר הצבא אישור בעקיפי! של ההאשמות
האלה. הם לא יכולים להבי! למה לא שומרים
על טוהר המעמד, ומובאת השאלה
הברורה אל קצין־הרפואה הראשי למה הוא
לא נוטל לעצמו את רשות־הדיבור ובא להג!
על אנשים הראויים לכך, או, במקרה
שהם לא ראויים להגנתו, לטה הוא לא
ממלא את חובתו הקרושה ומביא אותם
לדי! ומשפט, דבר שהוא מחוייב לעשות
לא רק במפקד, אלא כאדם ישר וכאורח
ממושמע של המדינה?
ד״ר ד. ר ,.תל־אביב

הוא גילה את גילה

כל הכבוד ל״פורד״ הישז, שהנצחתם אותו
ברחובות תל־אביב (העולם הזה — )1218
אבל לדעתי גילה אלסגור, הרוכבת בו,
מעניינת יותר. האם זה רק נדמה לי, או
הארנולמגור שהיא דומה באמת לפראנסואז ארנול (כשזו
ח״יחה יותר צעירה, כטוב!)?
אברהם חרון, באר־שבע
תצלוסיהן של ארנולמגוו־ — ראה תמונות.

סכנה או סיכוי?

לשאלתו של אורי אבנרי — ״הפליטים,
סכנה או סיכוי?״ (העולם הזה 1212
והלאה) — אני עונה בפה מלא: סכנה, ולא
קטנה.
עצם ההבנה מתהילה כבר בתוכז המאמרים
הנ״ל. העורך מציע לערבים הפליטים
פיצויים כספיים תמורת ויתור על רצון
החזרתם לארץ, וכדוגמה הוא מביא את הפיצויים
מגרמניה ליהודים. האם מדובר
בא! על עם שרצינו להשמיד? או שמדובר
על הפליטים הערביים שהגיעו לא! שהניעו
עקב רצונם להשמיד את עמנו באופו טוטאלי
ולרשת את השלל לעצמם, לפי תורת
היטלר?
חיים בורשטיין, נתניה
הריעות וההצעות שהובעו במאמרים אלה
מעידות לא רק על כוודמהשבה מזהיר, אלא
נם על עמידה איתנה על סולם הערכים
הנשכחים במשך שלושים השנים האחרונות.
לכר האנשים האלמוניים, שמצב זה מעיק
עליהם באין־שיעור, פותחות ריעות אלה
שער לתיקווה חדשה ולנשימה חופשית בעולם
הרוחני והמעשי.
הכוח הגנוז (אלוהים) יברר אתכם, וית!
לבם העוז להמשיך בדרככם הקשה!
תיאר, מרקוס, רנזת־הדר
כאדם הומאני, הכואב אח כאב בעיית
הפליטים, קראתי בעניי! את המאמר ה־רביעי
בסידרה. אד מתעוררות כמה שאלות:
(א) לפי חשבוני, תצטרר הממשלה לשים
כד של מיליארד דולאר לפליטים המובנים
להשתקע בארצות־ערב. לפליטים המובנים
לחזור, נחוץ לנו עוד סו של 400
טיליו! דולאר, כדי לשקם אותם. מג״! יבוא
כסף רב כל־כד
(ב) ממשלת ישראל מוכנה לשלם פיצויים,
אד שליטי ערב לוחצים ע? הפליטים
שלא לקבלם.
זג) מה בקשר לשינאת ישראל, שספגו
פליטים אלה?
(ר) לדעתי הפיתרו! לבעייה הוא הפיכה
מדינית בארצות ערב.
עמוס חייט, אכמנית גוער, עיז־גדי
תשובת העורך ( :א) אין ספק ני סכום
כזה, וגדול ממנו, יסופק לישראל בשמחה
על־ידי גורמים בינלאומיים, ברגע שתביע
נכונות לפתור את הבעייה( .ב) הפליטים לא
יקחו פיצויים, כל עוד לא תוכר עקרונית
זכותם לחזור( .ג) השינאה תסולק בהדרגה,
אם יסולקו הנסיבות שגרמו לה( .ד) איך?
התימנים מאריכים ימים
מדוע?המחקרים האחרונים נוטים
לקבוע את הסיבה לכך
בתפריטם, המכיל בעיקר
שמנים צמחיים.
הרי עדות נוספת לערכו
התזונתי של שמן ״אקסט רה״
של ״עץ־הזית״ ,השמן
המובחר והמזוקק בשיטת
• ס. ם .לכן — הנו מזוקק
יותר, טעים יותר, וגם
מזין יותר.

במדינה העם הפרשה הטובה
״זה דומה לשיטה הנושנה בת משתמש
העולם התחתון,״ אמר הרופא־הסופר ד״ר
יעקוב ווינשל .״שני גנבים מתחילים לפתע
להתקוטט באמצע הרחוב. מסביבם מתקהלים
סקרנים. בעוד אלה מסתכלים במתיחות
במכות, מריקים שותפי הגנבים את כיסי
הקהל.״
מבחינה מטויימת, היתר, זאת הגדרה קולעת
למה שנעשה השבוע בארץ. אומנם,
הקרב בין דויד בן־גוריון ופנחס לבון לא
היה מתוכנן. אולם בעוד הציבור כולו עוקב
בנשימה עצורה אחרי המאבק, מצאו כמה
וכמה אנשים במדינה את ההזדמנות כשרה
לעשות את שלהם:
9לוי אשכול הטיל על הציבור היטלים
אכזריים, שיורידו את רמת־המחייה.
בתקופה אחרת, היה הדבר גורם לזעקה
אדירה. הודות לפרשה, עבר הדבר כימעט
בשקם.
• משה דיין נגרר מכישלון לכישלון,
בתפקידו הממשלתי. אחרי עסק־הביש של
ד׳מאנימייקר* ,בא עסק־הביש של הלול(ראה
עמודים 16־ .07 בתקופה אחרת, היה הדבר
מחסל את הקאריירה שלו כשר החקלאות,
ואף יותר מזה. הודות לפרשה, בה מילא
דיין עצמו תפקיד מרכזי, לא שם איש לב
לעיסוקו הממלכתי ביש־המזל.
• מדיניות־החוץ הישראלית התנדנדה
תחת מטר של מהלומות אפריקאיות, שהעמידו
בספק את כל הישגי ישראל ביבשת
השחורה עד כה. משרד־החוץ יכול היה
רק למלמל, בחוסר־אונים מוחלט, מדי יומיים
:״אנחנו מופתעים.״
• משפט אייכמן נתקל בשורה של מיס־שולים,
שניבאו רעות למשרד המשפטים.
(ראה הנידון).
כל אלה, ורבים מעמיתיהם, יכלו רק
להיאנח בחשאי :״יבורך השם על הפרשה.״

אפרא סי ה
״משרתי האימפר״אליז״

אורח דיאלו
עין אוהדת וגישה מנוגדת
בהתערבותו של נציג ישראל, בעוד שיתר
המשתתפים הסנגאלים זכו להמלצת ׳ממשלתם
ונציגי צרפת.
דיאלו ,28 ,הוא בן לאחת המשפחות
המלכותיות של סנגאל. אל הפוליטיקה הגיע
על פי קריאת מנהיגי ארצו, אשר לפני
שנתיים פנו אל בני עמם להיאבק בשלטון
הצרפתי, עד למתן עצמאות מלאה. המנהיגיב
בגדו בדגל שהם עצמם הניפו, השאירו את
ארצם תחת שלטון צרפתי, במסווה של חברות
באיחוד הצרפתי. דיאלו לא בגד. ב־מישאל־העם
על עתיד סנגאל, ריכו סביבד
משכילים ויצא למסע בין השבטים שיאמרי
״לא״ לדד,־גול. מתוך 21 אלף ״לא״ שהוטלו
לקלפיות סנגאל, נספרו 18 אלף במחוז
קוזאמאס, שם הציג דיאלו את מועמדותו.
היה זה, על כן, מובן מאליו שאדם כזד
משתייך למחנה האפריקאי התובע את עצמאות
אלג׳יריה, תומך בפאטריס לומומבה
ומתנגד לניסויי־האטום במדבר אל־צחרא.
כאשר בא, עם יתר 70 משתתפי הסמינר,
לישראל, היה מוכן לראות בעין אוהדת את
המדינה. אולם שום הרצאה מבין אלה אשר
70 בני אפריקה ואסיה שמעו בבית פעילי
ההסתדרות בתל־אביב לא שינתה את עמדתם
באותן בעיות־יסוד — עמדה המנוגדת לחלוטין
למדיניותה הרשמית של ממשלת ישראל.
במצב כזה היה זה רק עניין של זמן עד
שיופיע ניצוץ שיצית את להבת ההסתייגות
הגלויה. ניצוץ זה ניתן באותה הרצאה
מטעם האגודה לידידות ישראל־בלגיה.

לפני שבוע נאמרו בתל־אביב כמה משפטים,
אשר מדינאי ישראל קיוז בכל מאודם
כי לא ישמעו אותם• היתד, זאת תיקוזת־שתא.
כי עצם מעשיהם של אותם מדינאים,
הם שגרמו לאמירת הדברים הבלתי־נעימים.
הדבר אירע בעת הרצאה, על ד,קונגו,
אותה ד,ירצה הד״ר משה מני, בחסות האגודה
לידידות ישראל־בלגיה. דקות ספורות
לפני התחלת הנאום הופיעה באולם קבוצה
בת כ־ 20 אפריקאים, משתתפי הסמינאר
האפרו־אסיאתי של ההסתדרות, בלבושם
הלאומי הססגוני. הם קראו בעתון מפא״י
הצרפתי, ל׳אינפרמסיון, על ההרצאה ומ־כיתן
שהשתוקקו לשמוע דעתם של ישראלים
על מאורעות ד,קונגו, באו במרוכז.
בכעס גובר הקשיבו לדבריו של המרצה,
שתיאר בצרפתית את מיפעל הבלגים ב־מושבתם־לשעבר.
סיפר אחד מהם השבוע:
״לא אמרנו מילה כאשר קבע כי בני הקונגו
עצלנים, אוהבים שיכר ונגועים במחלות־מין.
גם כאשר הכריז כי הצרות החלו רק
אחרי שפאטרים לומומבה התמנה ראש
ממשלה, ישבנו בשקט״.
רק אחרי שסיים הרופא, שהיה חבר המשלחת
הרפואית הישראלית בקונגו, הרים
אחד מן האורחים ד,אפריקאיים את ידיו
וביקש את רשות הדיבור.
היה ברור כי יתקוף את דברי המרצה.
ה ני צו ץ בא. יושב־ראש האסיפה החליט
למנוע את הוויכוח, שלל את רשות הדיבור.
כאן פקעה סבלנות האורחים .״משרתי האימפריאליזם!״
קרא אחד מהם. במעגל
שנוצר סביבם, התפתח ויכוה על פיצול-
האישיות המוזר של ישראל, בכל הנוגע
למדיניותה האפראסית. מצד אחד הגשת
עזרה טכנית ועריכת קורסים וסמינארים —
ומצד שני התנכרות שיטתית בזירה העולמית,
לכל שאיפותיהם של עמי אסיה ואפריקה
המשתחררים.
בלט במיוחד בין האורחים גבר תמיר,
בגלימה הצהובה של אנשי סנגאל. התבלטותו
לא היתד, מקרית. כי חאג׳ איבראהים דיאלו,
פרופסור למאתמטיקה לפי מיקצועו, יוצא־דופן
גם בארצו שלו. הוא איש אופוזיציה
מובהק, שזכה למילגה הישראלית אך ורק

הכותרת היתד, מעוררת זוועה :״דובר ה־פל״ן:
נמנע נויווזודי אלג׳יריה לעלות לישראל״
נאמר בה .״המורדים עשויים לדרוש
ביטול צו־כרמייה!״ על החתום: מוריס קאר
״שליח הארץ בפאריס״ ,אשר ליצנים ישראליים
בבירת־צרפת קוראים לו ״שליח פאריס
בהארץ״.
ואכן: ידיעתי של קאר, שהיכתד, גלים
בארץ וזכתה לתגובה רשמית נחפזת של
משרד־החוץ, היתד, מלאכת־מחשבת של זיוף
ערמומי. אילו חוברה על־ידי אגף הלוחמת
הפסיכולוגית של המטפ״ל הצרפתי באלג׳יר*
לא יכלה להיות מחוכמת יותר.
הודעה -או ״רשמים״? הידיעה
כולה היתד, בנוייה סביב לקטע אחד, שפורסם
ביומון הימני פיגארו. קאר עורר את
הרושם כי היתד, זאת הודעה מנוסחת מטעם
״דובר הפל״ן״ .האמת היתד, שונה לגמרי.
הפיגארו פירסם מאמר של סופרו י.ל.
מאטאי, על רשמיו האישיים משיחות עם
כמה ממורדי אלג׳יריה בתוניס. תוך כדי
כך הביא דברים שנאמרו לו, כביכול, על-
ידי ״אישיות הקרובה. לממשלה הזמנית של
הרפובליקה האלג׳ירית* .האישיות לא זוהתה
— ועל כן אין כל בטחון שהדברים
נאמרו בכלל, או בניסוח זה, בוודאי שאין
היא מהווה הודעה רשמית של הפל״ן׳ כפי
שטען קאר.
אולם אפילו הנוסח שפורסם, רחוק מל-
הצדיק את הכותרת של הארץ, או את הפירושים
הזדוניים שהקדים לו קאר. הנוסח
(המשך בעמוד )6

* השבוע הודה דיין בכנסת כי ייצוא
המאנימייקר נפל השנה בהרבה מן הייצוא
בשנה הקודמת, לפני שנכנס לתפקיד, ולפני
שהרעיש עולמות סביב תוכניותיו הגראנדיו־זיות.

שהצטיין החודש במיבצע אחר. השבועון
ל׳אכספרס, האוהד את הפל״ן, פירסס
מכתב של פרזזאת עבאס, ראש ממשלת אל־ג׳יריה,
שנתגלה לאחר מכן כזיוף אשר
פוברק באגף זה.

י ח סי םמרח ביי ם
לוחמה פסיכולוגית

העולם הזה 1219

** שפט אייכמן עדיין לא התחיל —
]*[ וכבר עומדת ממשלת ישראל במצב
מביש. עורך־הדין הגרמני סטר על לחיה
בפומבי. השופטים ממורמרים. חברי־הכנסת
והעתונים החשידו את כוונותיה ומעשיה.
קשה להעלות על הלב עניין צודק יותר
מאשר התביעה נגד האיש שלקח חלק מרכזי
בהשמדתם של מיליונים. והנה עומדת
ממשלת ישראל ומתגוננת לאורך כל החזית,
כאילו היתד, היא הנאשמת.

אם זה המצב עתה, לפחות
ששה שבועות לפני המשפט -
מה צפוי לנו כשעת המשפט עצ
מו? אילו בזיונות? אילו עסקי־כיש?

באמירה
של שכרון הנצחון. לא כן משפט
אייכמן. העולם יסתכל בו בשבע עיניים
מפוכחות, וכל פגם שיגלה בו ייזקף לזכות
הנאצי הנאשם.

^ הרי שנפסלה הצעתנו להעמיד
את אייכמן בפני משפט בינלאומי, בו
יופיע הצד הישראלי כתובע, הצענו למתר
בכלל על אביזרי המשפט.

הצענו להעמיד את אייכמן בפני
ועדת־חקירה, שתפקידה היחיד
יהיה לברר את האמת ההיסטורית,
ולהנציחה.

ועדה כזו יכלה לחקור את אייכמן מבלי
להיות כפופה לפורמליזם של חוקי הראיות.

בעולם! -מוכרחים להגיע לאבסורדים
ללא־ספור, להסתבך כעם
קי־כיש, להיגרר לבזיונות.
וזה בדיוק מה שקורה עתה, יום אתרי
יום.

ף כזיץ הראשון הוא עצם הרכב ביתן
| המשפט. מזה כמה שבועות הוא מסעיר
את שופטי ישראל.
אילו היד, זר, משפט אמיתי, היה מגיע
בדרך הנוהל הקבוע לידי השופט בנימין
ד,לוי, בתור נשיא ביתיר,משפט המחוזי
בירושלים. אולם הממשלה אינה רוצה כי
השופט הלוי יהיה אב בית־המשפט. אפילו
יש לד, נימוק: הד״ר ד,לוי ישב במשפט

הממשלה החליטה? לא, איש
לא שאל את הממשלה. דויד כן
גוריון הוא שהחליט.

האם החליט הוא? אפילו בזאת אין כל
בטחון. הוא קם בכנסת והודיע על המשפט
העתיד להיערך — שעות מעטות אחרי ש־אייכמן
הובא ארצה. אפילו האחד־בדורו אינו
יכול לקבל החלטה כל כך חשובה, בעניין
כה מקצועי ומסובך כעריכת משפט,
ללא שום, התייעצות עם מומחים, תוך שעות
מעטות אלה.

המשפט הפלילי הוא מכשיר. כמו כל
מכשיר, נועד למטרה מסויימת, ויעיל רק
לגביה. הוא נוצר במרוצת הדורות כדי
לדון בעבירות שבין אדם לחברו, או בין
אדם לחברה. כל המתכונת המשפטית, על
אביזריה השונים — הנוהל הקפדני של קבלת
ראיות, הזכויות הרבות המוקנות לנאשם
ולסניגור, ההגבלות החמורות המגבילות
את העדויות, הנוהל של בחירת השופטים
— כל זה נוצר על רקע של דיון
בעבירות פליליות רגילות.

אכסורד גמור הוא להשתמש במתכונת
זו בדי לדון ברצח שי
מיליונים, על רקע היסטורי של
יחסי עמים.

במאוחר הבינו זאת רוב המשפטנים והמדינאים
של המערב. הם מסתייגים כיום
ממשפטי נירנברג. לא בגלל פסקי־הדין —
אלה היו צודקים, לפי כל אמת־מידה מוסרית.
אלא בגלל ההרגשה הכללית כי המשפט
עצמו היה מגוחך ובלתי־יעיל, שהבסיס
החוקי שלו היה מפוקפק ביותר, שהוכתמה
המסורת המשפטית של המערב, ושהוחמצה
ההזדמנות לברר באופן יסודי את האמת
על תקופה היסטורית גורלית.
משפטי נירנברג נערכו למחרת המלחמה,

* בין השאר: במאסר שהתפרסם במדור
זה בנליון העולם הזה , 1184 שבוע אחרי
הבאת אייכמן.

כל זה פסול מיסודו.

האמת הפשוטה היא שממשלת
ישראל פוחדת שסרבאציום ישפיע
על אייכמן לרעה.

לא, הוא לא החליט. הוא פשוט
אמר מה שנכנס לו באותו רגע
לראש -לשם עשיית רושם, ל*
שם האפקט הדרמאתי.

אי־אפשר לערוד משפט על פשע
כזה, ועל אדם כזה.

הנקמה כאייבמן היא מוסרית
ומוצדקת. אך בינתיים מסתננים
למדינה נוהלים נפסדים ותקדימים
מסובנים. מחוקקים חוקים למקרה
מסויים, בשהמחוקק יודע בפירוש
למי הכוונה. קובעים נוהל לביצוע
עונש־מוות -נוהל שיישאר זמן
רב אחרי שאייכמן ימות. מתכו־נניס
לעריכת משפט־ראווה, דבר
הפוגע ככבוד המשפט.
^ ך הבזיון העיקרי רק התחיל. הוא
התחיל השבוע כאשר ירק הד״ר רוברט
סרבאציוס בפני התביעה הישראלית ויצא
את הארץ באופן הפגנתי.
ד״ר סרבאציוס רצה לדבר עם אייכמן
בארבע עיניים. הממשלה התנגדה. ושוב נאלהצה
להסתבך בנימוקים של צביעות
חשש מפני התאבדות הנאשם.
נימוקו של סרבאציוס צבוע לא פחות.
,הוא טוען שאינו רוצה לגלות את טכסיסיההגנה לאוזני השוטרים, הנוכחים בפגישות.
אך אפילו גרמני כמו סרבאציוס אינו כה
נאיבי עד כי לא שמע מעולם על קיומם
של מכשירי־האזנה.

ין טעם להאשים את היועץ המשפטי,
או אפילו את שר־המשפטים. הם ממלאים
תפקיד כפוי־טובה. לא הם הסתבכו.
ממשלת ישראל היא שהסתבכה.
הכל התחיל כאשר החליטה הממשלה להעמיד
את אדולף אייכמן לדין ולערוך לו
משפט ישראלי.

ואחרי שאמר מה שאמר — שוב לא
היתד, הנסיגה אפשרית• הממשלה, שאיש לא
שאל אותה, נאלצה לגשת לביצוע ההחלטה
שאיש לא החליט אותה.
כי כך מתנהלים העניינים במדינת ישראל,
שאמרה כן לזקן.

**<ן הרגע הראשון אמרנו כי עריכת
משפט פלילי בכלל, ומשפט ישראלי
בפרט, היא איוולת. לא סתם איוולת, כי
אם איוולת הרת־סכנות*.

נאשם מסויים, שמשפטו אף לא התחיל
עדיין?

נזרבאביזבו בא, גזרבאציזנז הזרך -נזה גרגז רבויגן?
היא יכלה לחקור אותו ללא נוכחות סניגור.
היא יכלה לנהל חקירה ממושכת, יסודית,
עקבית.
חקירה פומבית, אפילו באולם ענק, איננה
משפט־ראוזה. הכתם הזה, לפחות, היד, נמנע.
לא היד, צורך לבזות שופטים. לא היה
צורך לתת לסניגורים לנהל מישחקים משפטיים.
לא היה צורך לאפשר למישהו לעורר
את אהדת העולם לאייכמן חסר־ההגנה.

אפשר היה לנהיל חקירה -וכתומה
להעמיד את אייבמן למש*
פט־שדה קצר, תמציתי, ענייני.
משפט־שדה שהיה נגמר ביום
אחד, ושלמחרתו אפשר היה להוציא
את האיש להורג באמצעות
כיתת־אש, אם נדון למיתה.

ף* חת־ ללכת בדרך זו — הדרך הישרה,
4 1ההגיונית, ד,היגיינית — החליט מי שהחליט
(ליתר דיוק: החליט מי שלא החליט)
לערוך משפט של ממש.

ההחלטה הזאת -הצביעות
היתה מונחת ביסודה.
צביעות — כי אין אדם בישראל, ואין
שופט בישראל, שאין לו דיעה ברורה ומגובשת
על מעשיו של אייכמן.
צביעות — כי אין אדם בישראל, ואין
אדם בעולם כולו, שאינו יודע מראש את
פסק־הדין, ואת העונש.
צביעות — כי אי־אפשר למנוע ויכוח
על מעשי אייכמן והטיפול בו, וכל ויכוח
כזה (כולל מאמר זד ),הוא מבחינה פורמלית
בזיון בית־המשפט.
צביעות — כי משפט מסוג זה איני
יכול להיות משפט אמיתי, אלא אך הצגה־רבתי,
תוך שימוש באביזרי המשפט כאפק־טים
תיאטרוניים.

באשר הולכים בדיד ה צ בי עו ת-
אפילו בעניין המוסרי ביותר ש•

קסטנר, ופסק בכמה עניינים שיתעוררו מחדש
במשפט אייכמן.

איני יודע אם השופט הלוי צריף
לשבת במשפט אייכמן. יתכן שהיה
צריך לפסול את עצמו, ויתכן
שלא. אך דבר אחד אני יודע:
לא זה הנימוק האמיתי שבגללו
מנסים עתה להרחיקו מכס אב
בית־הדין.
הנימוק האמיתי הוא שהממשלה פוחדת
מפני השופט ד,לוי. הוא עצמאי מדי. הוא
איש־מצפון המסוגל להגיע לקיצוניות רבה,
כפי שהוכיח במשפטי קסטנר, מחתרת צרי-
פין וכפר־קאסם. אפשר לחלוק על כמר,
מקביעותיו של השופט הלוי במשפטים אלד,
(ואני מרשד, לעצמי לעשות זאת) — אך
מה זה נוגע למשפט אייכמן?

הממשלה פוחדת מהלוי -מה צורה
העצמאית בה הוא עשוי
לנהל את המשפט.
הממשלה החליטה לחוקק חוק מיוחד,
שכל מגמתו לשלול ממנו את האפשרות
לנהל את המשפט. הצביעות הולידה אבסורד.
החוק המוצע שולל מהלוי רק את
כהונת אב בית־הדין, אך מאפשר לו לכהן
כאחד משני השופטים האחרים• אך אם הלוי
פסול מלנהל את משפט אייכמן בגלל כהונתו
במשפט קסטנר — באיזה אופן הוא
רשאי להשתתף בו כשופט, ומן הסתם אף
לנסח את פסק־הדין?

ך• זיון זה אינו העילה היחידה לשינוי
^ חוקי הארץ. חוק״הלוי אינו החוק היחיד
שמנסים עתה לחוקקו אך ורק למקרהו
של אייכמן. שורה שלמה של סעיפי־אייבמן
עומדים לדיון.
הנה מנסחים סעיף כדי להסדיר את ההוצאה
להורג. האם אין זו צביעות מבישה
לדון — למעשה — בהוצאתו להורג של

היא העניקה לסניגור הקצבה ממשלתית —
אך היא חוששת כי הוא עלול לשמש מקשר
בין אייכמן לבין גופים ניאו־נאציים.
על כן לא ניתן לסרבאציוס לראות את
אייכמן ביחידות — ואף נעשו הכנות אבסורדיות
כדי למנוע זאת בשעת המשפט
עצמו, על־ידי הקמת מחיצות פיסיות בין
הנאשם וסניגורו.

אייכמן המבודד, המנותק מן העולם,
הוא מכשיר חסר־ידע בידי
חוקריו. אין הוא עושה לשנות את״
עורו. הוא עלול להופיע כנאצי
גא, לקטרג על ישראל ועל היהודים,
אפילו לעורר את אהדת
העולם כאיש נרדך.
ממשלת ישראל רוצה למנוע זאת, ועל כן
התייחסה לסרבאציום כסי שהתייחסה. אבל
אי־אפשר למנוע זאת — ועל כן נכנעה.
במשפט אמיתי, זכאי הנאשם להסביר את
נימוקיו ככל העולה על רוחו. הוא זכאי
לנאום נאומים נאציים. הוא זכאי להשמיץ
את מנהיגי המדינה והתנועה הציונית. הוא
זכאי לגלות דברים, אשר מישהו בצמרת המדינה
מעוניין באופן נואש למנוע את גילויים
ופירסומם.

כל הנסיונות למנוע זאת, לא
יועילו. כאשר עורכים משפט,
מוכרחים להעניק לנאשם את זכויותיו
המשפטיות. אפילו ברוך הדבר
בסכנה של בזיונות מחפירים.
כי מניעת הזכויות המשפטיות, עת העולם
כולו מסתכל, תהיה בזיון חמור עוד
יותר.

ן• דרך זו שהלכו בה, חרף כל האזהרות
ולמרות כל נימוקי ההגיון, שוב אין
בה נסיגה.
תגזשפט חייב להיערך — על אף כל הסעות
הצפויות בו.

יהיה זה צחוק הגורל אם יינתן
לנאצים לנקום את נקמתם האח רונה
ביהודים במשפט עברי, על
אדמת ישראל -כגלל האימפולסיביות
של זקן עקשן אחד, שאינו
מסוגל להתייעץ עם איש לפני שהוא
נואם את נאומיו.

במדינה(המשך מעמוד )4
המלא, :נקודה עדינה אחת׳ שאינה צריכה
להית נמנעת פיתרון, היא בעיית יהודי אל־ג׳יריה,
הרואים את עצמם צרפתים׳ ושאנו•
רואים בהם אלג׳ירים. אנו רואים במורת־רוח
את ביזת בית־הכנסת בקאסבה, יהיו האשמים
אשר יהיו. אנו מתנגדים לעלייתם השיטתית
טל היהודים לישראל.״
עליה ״שיטתית״ .לכאורה, היה נוסח
זה צריך לעורר קורת־רוח רבה בישראל.
כי הוא קובע, בין השאר:
• שהפל״ן רואה ביהודי אלג׳יריה חלק
בלתי־נפרד מן האומה האלג׳ירית, דבר הכולל
הבטחה מפורשת לשיווי־זכויות. כי באל־ניריה
של מחר יהיו הצרפתים מיעוט זר.
6שהפל״ן מגנה את חילול בית־הכנסת.
אין בכך חידוש, אתרי שהמופתי הגדול,
באבא עאמר, כבר פירסם הודעה בגנות המעשה
המתועב.
• שהפל״ן אינו מתנגד לעלייתם של
היהודים לישראל׳ כיחידים. ההודעה מדברת
רק בגנות עלייתם ה״שיטתית״ — היינו
לעלייה המונית המאורגנת על־ידי מוסדות
ציוניים, שיש בה כדי לערער את יציבות
המשק האלג׳ירי בימים הקשים של המעבר.
זהו בדיוק הדבר המרגיז את מנגנון־
התעמולה הציוני, הפועל בשיתוף־פעולר, עם
אגף הלוחמה הפסיכולוגית של המטכ״ל הצרפתי.
כי מנגנון זה מעוניין ביצירת פאניקה
בין יהודי אלג׳יריה, כדי להביאם לעלייה
המונית מבוהלת לפני הענקת העצמאות
לאלג׳יריה. ידיעתו הזדונית של קאר היתה
רק חלק ממסע מחושב זה, כמו הודעת דובר
משרד־החוץ, שבבדאי יודע את ההבדל בין
עלייה ״שיטתית״ ועלייה סתם .,
אשוח ככית־הכנסת. באותה ידיעה
של קאר מוצנע פרט סנסציוני, באילו
היה דבר של מה בכך: שהחיילים הצרפתיים
חיללו את בית־הכנסת בקאסבה בפעם השניה•
הם ערכו בו חגיגה של חג־המולד
הנוצרי, הקימו בו עץ־אשוח, קיימו בו
״מסיבת עליזים״ וקרעו בו ספרי תורה.
מודה קאר: למחרת היום נאסף המון עצים
של יהודים אלגייריים בבית־הקברות המקומי,
כדי להתאבל בעת קבורתם של ספרי־תורה
קרועים.״
פרס סנסציוני זה לא זכה להיכלל בכותרת
הרועשת של תארץ.

הייטמד מידיד•
כאשר הגיש זאב לוין, שגריר ישראל,
לפני שבועיים את כתב־האמנתו לנשיא קפריסין׳
הארכי־בישוף מאקאריום, נאנחו אנשי
משרד־החוץ לחזחה.
על־אף העובדה שממשלת הרפובליקה
הקפריסאית הצעירה הודיעה באופן בלתי-
רשמי לישראל, כי היא ממתינה להגשת
כתב־האמנתו של שגריר רע״ם, היו למשרד־החוץ
סיבות טובות לחשוש כי מינויו של
זאב לוין, מדרגת קונסול לשגריר, יידחה
כליל.
הסיבה: לחץ העדה התורכית הקפריסאית,
המונה כשליש מן האוכלוסייה של האי.
הכל למען העזרה. התורכים הקפריסאים
נמצאים במצב עדין למדי. כמיעוט
לאומי גדול, דומה מצבם למצב היהודים
במזרח־אירופה, לפני מלחמת־העולם השנייה.
אומנם יש להם ״מולדת שנייה״ ,תורכיה,
השוכנת רק במרחק עשרות קילומטרים
בודדים ממולדתם האמיתית. אולם דוזקא
קירבה זו מסבכת אותם בפוליטיקה הבינלאומית
המסועפת.
תורכיה מסוכסכת למדי עם רע״ם, עקב
תביעות גמאל עבד־אל נאצר לספח את
העיר אלכסנדרטה לחבל הסורי. מצב זה, יחד
עם עובדת היותו של שלים מצרים אחד ממגי-
שי־העזרה הראשונים לתנועת המרי היוונית-
הקפריסאית אי.או.קא ,.הופכת את הצמרת
האינטלקטואלית של המיעוט למקורבת ביותר
לישראל. ואילו ראשי הציבור היח־ני
בקפריסין זוכרים את היחס העויין של ישראל
למלחמת־שיחרורם, מזכירים את הדבר
אפילו בבקרם עתה בישראל•*.
״דווקא משום כך חששנו להכיר בישראל
לפני מצריים, ולחצנו על מאקריוס ברוח
זו,״ אמר השבוע אהד מראשי הציבור
(המשך בעמוד ) 10
• נעבור כמה ימים פירסם הארץ בידיעה
זעירה כי הבטאון הרשמי של הממשלה האל־ג׳ירית
קבע כי ״יהודי אלג״ריה אינם פולשים
קולוניאליים, אלא אלג׳ירים מאז ומתמיד.״

תמכו בשעתו במאבק הקפריסאי:
מפ״ם, תנועת־התרות, העולם הזה.

אם הדרך הזו נועדה לה מערש
למדינת ישראל —
היא תלן בה מד תום!
עד יראה העולם: את לבו של הפרם
תרטש היונה הנולדת היום!
ף* אשרכתה נתן אלתרמן, לפני תריסר
שנים, את השורות האלה, לא הכיר
עדיין את שמעון פרם. פרס לא היה בעיניו
אלא ציפור־טרף, סמל לאוייבי ישראל. כמשורר
לאומי, שכל מילה מדבריו חצבה
להבה בלב האומה, קרא לחלשים לעמוד
מול הכוח, לטרוף את הטורף, .
זה היה לפני תריסר שנים.
ביום הרביעי האחרון התבוננו ידידיו
של אלתרמן בבושה עמוקה במחזה שנגלה
לעיניהם:
בשעה חמש אחרי הצהריים התיישבו
ליד שולחן נסית׳ קפה הבוהימה התל״
אביבי, המשורר־הלאומי־לשעבר ומשורר־ה־הצר־בהוזה
נתן אלתרמן, וסגן שר־הבטחון,
נער־החצר שמעון פרס.
משך שעה וחצי עסקו השניים בקדחתנות
בעיסוק מיוחד־במינו. הם עצרו סופרים ו־אמנים
שהלכו לתומם ברחוב, ניסו לשכנעם
להצטרף לעצומה של אנשי־הרוח למען הא־חד־בדורו.
כדרכם של גברברים, השורקים
אחרי חתיכות עוברות, לטשו עין על כל
עובר־ושב, כדי לגלות אם הוא מועמד אפשרי.
ההצגה
היתד, דלה. רוב האנשים שנעצרו,
התחמקו ממתן תשובה, מיהרו להסתלק
מן המקום, כדי שלא להיות עדים לבושתו
של האיש בירידתו. כעבור שעה וחצי קם
פרם, הודיע שיש לו פגישה דחופה. הוא
פסע עד לפינת פרישמן, נפגש שם עם שר־החקלאות
משה דיין, שבא במכוניתו הרשמית.
אחרי שיחה קצרה התרחק פרם במכוניתו,
ואילו דיין ניגש לכסית, המשיך
במלאכה לצידו של אלתרמן.
אותה שעה הסתובב מזכירו של דיין
במסדרונות האוניברסיטה, ניסה להחתים
אנשי־רוח על אותה עצומה. הפרופסורים
דחו אותו בשאט־נפש, לא רק בשל טיב
בקשתו, אלא גם בגלל ניצולו של לבלר
ממשלתי, שכיר הציבור, למטרה זו.

״ צ עי ר א גו כי ו ג בז ה ״
ך* ךנערכה השבוע הפארסה של אנשי
הרוח הנגדיים. היא היתה אופיינית
לרוח השוררת בחצר ביג׳י. בעוד המנהיג
מתעטף באיצטלה של פילוסוף יתני, מפרסם
ברבים כי הוא שקוע בספרי אפלטון ו־שפינתה,
החלו נעריו בנסיון לגייס אנשי־רוח
בדרך שגייס אלמוגי את מזכירי מועצת
הפועלים.
הפרופסורים ידעו כי כדאי להם לעזור
לבן־גוריון — וכי שמם יופיע ברשימת־הזהב
של הצפויים לפרסים ולכיבודים. אולם
הם ידעו גם שאם ימכרו את עצמם בנזיד
העדשים של שררה, יביאו על עצמם את
הבוז המאוחד של עמיתיהם ותלמידיהם.
על כן היה היבול עלוב. הצטרפו נערי־השעשועים
המדעיים של בן־גוריון, שהשתלבו
מזמן במערכת נערי־החצר. הסך־הכל
היה כה אומלל, עד כי בן־גוריון עצמו רמז
לנעריו שלא לפרסם את הרשימה. הוא חשש
כי ההשוזאה בין שתי הרשימות תהיה קטלנית
לשמו הטוב.
בניגוד לביצי תנובה, אין אנשי־הרוח
נמדדים בתריסרים. לכל אחד יש משקל
סגולי משלו. כאשר המשיכו השבוע אנשי־הרוח
להשמיע את קולם נגד מסע־הטרף של
הדיקטאסורים הקטנים, רעם כל קול כתותח.
בין השאר:
• נתן הפרופסור מרטין בובר הישיש,
הנחשב לאחד מתריסר אנשי־הרוח החשובים
בעולם, ראיון בו התייצב במילים שקולות
אך חמורות נגד בן־גוריון, עימו שיתף
עד הזמן האחרון פעולה בהוצאת ספרי-
מופת.
הזכיר הפרופסור אברהם יעקוב ברא־וור,
כבדרך אגב, תוך פזילה גלויה לעבר
נערי־החצר, את הפסוק מתהילים קי״ם:
״צעיר אנוכי וניבזה!״
• הצטרפו חמישה מחברי וזאוץ, מרכז
התעמולה של ״יונייטד פרס״ ,לכרוז אנשי־

הרוח למען לבון. החמישה: הסופר המדיני
אריה סלפטר, הסופר בנימין תמוז, המבקר
בועז עברון, כתב־הנגב מורדכי ארציאלי,
כתב־המיעוטים עטאללה מנצור.

יורשו ש? כרעם

ך א היה זה הקול היחיד שבקע השבוע
/מדפי הארץ, וצרם את אוזני בעלי־חסותו
החדשים (ראה עמודים 9־.)8
חיוכים רבים בין חסידי לבון עורר
מאמרו של ד״ר ולטר (״פולס״) גרוס, ששימש
בכל הפרשה אחד השופרות העיקריים
של פרס ודיין. במאמר, שנועד לתרום
תרומה נוספת לקבוצה זו, נתגלה פולס
כיורשו של בילעם. כתב הוא, בדברו במפורש
על דיין, יוספטל, אלמוגי ופרס:
״רובם היו רגילים (בתפקידיהם הקודמים)

של כת זו. אם כך נראים נערי־החצר בעיני.
ידידיהם — מה פלא שדעת־הקהל הבלתי-
משוחדת החלה לחשוש מפני ניצחונם ב־פרשת־לבון?
המכה
האחרונה במאבק על דעת־הקהל
הונחתה על ידי התעוררות הסטודנטים. אין
דבר קשה יותר במדינה מאשר לאחד את
הסטודנטים ולגייס לפעולה פוליטית שאין
שכרה בצידה. השבוע הצליחו בכך, סוף־
סוף, נערי־החצר של ביג׳י, בצורה שלא
נעמה להם כלל. הסטודנטים של ירושלים
ותל־אביב התארגנו בצורה ספונטאנית, בהשתתפות
הבלתי־מפלגתיים, תאי כל המפלגות
מחוץ למפא״י, ואף חלק מאנשי מפא״י
עצמם. הם הרעישו את הארץ בהפגנות נגד
נערי החצר.
צעירי ביג׳י, המתיימרים לדבר בשם הנוער
נגד ״הקשישים״ ,מצאו את עצמם מבודדים

אבריאל אצל ביג׳י: מה לחש מפיסטו?
לפעול בהתאם להוראות מלמעלה, אך בתחום
סמכותם הפיקודית היו שליטים נל־יכולים,
אשר הכפופים למרותם נשמעו לפקודתם.
אף אחד מהם לא נתבע לשאת בעצמו באחריות
למעשיו לפני הכנסת ...כולם
רגילים להוציא סכומים עצומים של כסף,
שוב תחת ביקורת פארלמנטרית שאינה קפדנית
ביותר. רובם היו רגילים ...לתת
דין־וחשבון מלא רק לקומץ קטן של אנשים,
אם לא ליחידי־סגולת בלבד.
יתכן מאוד כי ממשלה, בה יהיה
מישקלם יותר משהוא היו ם ...עלולה להקנות
לשרים חופש־פעולה עוד יותר רב
משיש להם זמן רב; שהצנזורה הבטחונית
על העתונות תוחמר; ושתלן ותגבר ההרגשה
כי הדמוקראטיה הישראלית אינה מיסודה
אלא עניין של פרגוד, בעוד שכל הדברים
החשובים נחתכים בחדרי־חדריס.
הדמוקראטיה הישראלית עלולה להתנוון
(אם יתחזקו צעירים אלה) ,ונחמה
פורתא היא כי גם (הס) יעדיפו שלא להסיר,
תוך התחשבות ביהדות הגולה, את
התיפאורה הפארלמנטארית.
המנהיגים הצעירים של מפא״י היום
למדו לחייב את כל הסייגים שנאלצה המדינה
להטיל על חופש־האזרח, והטלת סייגים
נוספים אולי לא תכאיב להם, אס יעילות
של מיבצע כאילו תדרוש זאת
היתד, זאת למעשה הגדרה מושלמת של
כת דיקטאטורית מיליטאריסטית, כימעט פא-
שיססית — מפי אחד החסידים העיקריים

לחלוטין אפילו בקרב האינטליגנציה הצעירה
ביותר במדינה.

״כגר? מאנימייקר ״ ו ״זבגג וג מ ר כו ״
•יי• קרבעלדעת ־ הקהל לא התנהל
| | בחלל ריק. הוא הפך השבוע למערכה
העיקרית, כי מפא״י התקרבה בעיקביות
לרגע הגדול הקרוי, בלשון מלחמת־השודרים:
״רגע של אמת״ .זהו הרגע כאשר כל המסיבות
נופלות, כאשר המולת הקהל נאלמת,
כאשר היריבים מביטים הישר זה בעיני
זה — ונחתכת ההכרעה לחיים ולמוות.
החייב יח סביב הפרשה הסתיים, למעשה.
לבון יצא מנצח — מטוהר על ידי המוסדות
הממלכתיים, מוצדק על ידי 99 אחוז מדעת
הקהל. מולו התייצבו שוחרי־חיסולו. כל
ילד ידע מה מקור שאיפתם: הרצון להענישו
על כי פגע בפולחן־המנהיג של בן־
גוריון ועירער על ״קדושת מערכת הבס־חון״
,בצד הרצון לחסל את המיכשול היחיד
שנשאר על דרכם לשלטון דיקטאטורי במדינה.
אומרי־הן
ואומרי־לאו אמרו את מילתם
האחרונה. דעת האומה קבועה. הזייפנים,
המדיחים־לעדות־שקר ומבצעי־הקנוניות, ידועים
לציבור. הכל ברור וידוע. לא נשאר
אלא להכריע את ההכרעה הפוליטית —
לחסל את לבון או להשאירו.
נערי־החצר קיוז כי תהיה זאת הכרעה
פשוטה של כוח גס. הם האמינו כי כוח

ואש הגגשלח בארותת־הסקד במקום חופשתו: גסים ליגון דתה, מהוהו ־־
זה נמצא בידי דויד בן־גוריון — וכי הוא
יופעל וינצח ללא תקלה, כאשר יגיעו
הדברים להצבעה המכרעת במרכז מפא״י.
אולם הצעירים חסרי־הנסיון לא לקחו
בחשבון שאפילו הכרעת־כוח כזאת מושפעת
על ידי גורמים חיצוניים. המפלגה אינה קיימת
בחלל ריק. היא מופעלת בציבור, והיא
מושפעת בהכרח על ידי דעת הציבור.
הדבר נתברר חיש מהר כאשר התכנסה
השבוע מזכירות מפא״י והחליטה להעביר
את ההכרעה לידי 300 חברי המרכז. עם
סירובה המוחלט של גולדה מאיר לעמוד
בראש ועדת־הבוחן ולנצח על מישפם־הלינץ׳
נגד לבון, מתה ועדר, זו בטרם נולדה. המזכירות
עצמה נשארה מפולגת — מחצית מול
מחצית. לא היה מנוס מהעברת העניין
למרכז.
בראש המערכה התייצב שוב משה דיין,
שמינה את עצמו לתליינו הראשי של לבון.
דיין, שחבריו החלו מכנים אותו, אחרי
כישלונו החקלאי, מאחורי גבו ,״גנראל
מאנימייקר״ ,החליט לנקוט בקו המסורתי
שלו — ״זבנג וגמרנו״ .הוא חציע להעמיד
כסעיף יחיד על סדר־היום את הצעתו להדיח
את לבון, לערוך ויכוח קצרצר, ולהרים את
הידיים.
הוא לא לקח בחשבון את אישיותו של
פנחס ספיר, שנתגלה כאחד מאנשי־המופת
של הפרשה, בצידה של גולדה. הפליט ספיר:
הצער, זו מזכירה לו סוג של פעולות
שנקראו בהגנה בשם ״פעולות שק.״ משמע:
מתנפלים על איש בחושך, מלבישים שק על
ראשו ושוברים את עצמותיו באלות. אם
יוחלט על קו זה, הודיע ספיר, ירים הוא
עצמו את קולו במרכז וימה את השיטה.
מול עמדה אמיצה זו, לא נשארה למזכירות
ברירה אלא לפתוח את שערי המרכז
לרווחה בפני כל ההצעות האפשריות.

מאבק ע 73 7ג3ש

ן ףי הגיוי חייב כי ההכרעה במרכז
1 1תהיה בין שתי ההצעות הקיצוניות:
להדיח את לבון כבוגד במנהיג, או לציינו
לשבח על עמידתו האמיצה והמכובדת על
צידקתו ועל טובת המדינה. כך עומדים
הדברים לפני כל אזרח בישראל.

אולם במציאות של מפא״י, אין זו ברירה
מעשית. הלחץ הפיסי של בן־גוריון חזק
מדי. בין שני הקצודת — קלגסי המנהיג
וחסידי ההסתדרות — עומד הרוב הגדול
של מפא״י, שאינו רוצה בפילוג, אך שגם
אינו רוצה להביא לפרישת בן־גוריון. במקרה
של הכרעה קיצונית עשוי רוב זה להצביע
נגד מצפונו, למען ביג׳י.
כדי למנוע מצב זה, יקבעו ידידי לבון
קו־הגנה אחר: הם עצמם יציעו החלסת־גינוי
סתמית נגד לבון, שרוב צמרת המפלגה
עשוי לראות בה מוצא ומיפלט.
רוב זה אינו יכול לחסל את לבון בלב
קל. מלבד טעמי המוסר והכבוד העצמי,
כפי שגולמו באישיותם של גולדה וספיר,
ישנם לכך גם טעמים של פוליטיקה מעשית.
בין השאר:
9חיסול לבון, בשעה שהאומה כולה
משוכנעת בצידקתו, ומיטב אנשי־הרוח התייצבו
לימינו, עשוי להנחית מכה איומה
על מפא״י, להביא לה הפסדים גדולים בבחירות
הבאות, להכתים את המפלגה סופית
כעדת מלחכי־פינכה של מנהיג רודני.
9הדחת מזכיר־ההסתדרות, ומסירת תפקידו
לקוזיזלינג קטן, שהפועלים יתייחסו
אליו בבוז, עלולות לערער סופית את
שרידי המשמעת בציבור הפועלים, לדחקו
לזרועות השמאל, להמרידו נגד הפקעת
שכרו בידי לוי אשבול, לקעקע את המישטר
כולו.
9הקרבת לבון תמסור לנערי־החצר
שלטון בלעדי במפא״י, תביא בעקבותיה
בהכרח גם את חיסולם המעשי של המצביעים
עצמם.
בימים האחרונים שנותרו להצבעה, נערכה
היאבקות נואשת על נשמתו של כל אחר
ממאות חברי המרכז. כל צורות הלחץ הופעלו,
כל דרכי השיחוד נוצלו. אך ארבעה
ימים לפני שעת השי״ן עדיין נראה כי נערי
החצר הפסידו במערכה. המרכז יסתפק בגינוי
כלשהו, לבון יודיע שאינו רואה בכך
סיבה להתפטרות, ודעת־הקהל תתמוך בדעתו

כי התפטרות מרצון של לבון תהתה חיסול
מוקד־ההתנגדות היעיל היחיד להשתל
טות
הדיקטאטורים המבוצרת במערכת־הבט־חון
ומסביבה.

כינ׳י משחק במחבואים

ווירת אי־הוודאות נעשתה דחוסה
יותר בגלל עמדתו של ראש־הממשלה־בחופשה•
בן־גוריון שיחק מחבואים עם
המדינה, עם ממשלתו ועם מפלגתו. הוא
דמה לאוראקל של דלפי, המדבר ברמזים
שכל אחד יכול להבינם כרצונו.
משך כל זמן הפרשה, נזהר בן־גוריון
בהודעות. הוא הניח לרשת הענפה של
״יונייטד פרס״ וכתבלבי שאר נערי־הזוהר
להפריח לא רק את ההשמצות נגד לבין,
אלא גם את ההודעות על כתנותיו של בן־
גוריון, ביג׳י יכול היה להכחיש כל אחד
מהדברים שנאמרו בשמו, ועל־ידי שליחיו,
בטענו שלא הוא אמר אותם.
כך הודיע שלישו הצבאי השבוע, כי בן־
גוריון לא דרש מעולם את הקמתה של ועדת
בוחן — דרישה שנתקבלה בשעתו על ידי
מזכירות מפא״י אחרי שפורסם ברבים כי
בן־גוריון דורש אותה באופן אולטימאטיבי;
השבוע הופרח כדור־ניסיוני, לפיו הכחיש
ביג׳י, כי דרש אי־פעם, את הדחת לבון.
מה רוצה בן־גוריון? השבוע לא ידע זאת
איש. הוא לא הודיע כי יחזור בתום חופשתו
לתפקידו בממשלה. אפילו את מועד תום
החופשה לא הודיע. הוא לא הודיע שיחזור
רק אם יתקבלו תנאיו, ומהם התנאים. הוא
גם לא הודיע שיחזור אחרי חיסול לבון.
בחוגים חשובים בצמרת המדינה נפוצה
השבוע הדיעד, כי בן־גוריון מתכוזן לפרוש
מתפקידו בכל מיקרה — וכי הוא מעלים
החלטה זו רק כדי שנערי־חצרו יוכלו לטעון
באוזני חברי־המרכז שיחזור אחרי הדחת
לבון. לפי גירסה זו, מדוכא בן־גוריון אחרי
שהציבור כולו פנה נגדו. הוא החליט לצאת
לסיור של כמה חודשים בקהילות היהודיות
בעולם, כאזרח פרטי, להכתיר את עצמו
בכתר מאחד היהדות.
לפי גירסה זו, מקווה בן־גוריון למצוא בממשלה,
אחרי חצי שנה, מצב של קיפאון
מוחלט, כשנערי־חצרו והצמרת הקשישה
שקולים אלה נגד אלה, ומונעים כל התקדמות
אז יחזור כמושיע, יקבל על מגש לא רק

את ראשו של לבון, אלא את ראשיהם של
כל ותיקי מפא״י.
לא היתר, זאת השבוע הגירסה היחידה.
חוגים אחרים שמו לב לביקור מסתורי של
אהוד אבריאל אצל בן־גוריון במקום חופשתו.
אבריאל, שהיד, נער־החצר מס׳ 1
לפני עלייתם של פרס ודיין, חוסל לאחר
מכן על ידי הנערים האחרים ונשלח לגלות
אפריקה. היה זה הוא שהציע לבן־גוריון,
בראשית ,1955 לכונן בארץ דיקטאטורה
צבאית, לפזר את הכנסת ולמשול לבדו.

פאוסט כפרשת דרכים
ן* :אם לחש מפיסטו גם הפעם עצה
| | זו באוזני פאוסט־בן־גוריון? אנשים
חשובים במדינה מאמינים כי התוכנית להקמת
דיקטאטורה גלוייה עדיין קיימת בחוגי
הצעירים, וכי המשורר הפאשיסטי אורי
צבי גרינברג אינו דוברה העיקרי.
כאשר חולל השבוע שר־הבטחון של אל־ *
סלוואדור, בעזרת הרמטכ״ל והמפקח הכללי
של המשטרה, הפיכה צבאית באותה ארץ
וכונן דיקטאטורה חדשה, נשמעו גם בחוגי
מפא״י לחישות על ״הפתרון הסלתאדורי״.
איש לא ידע מה נעשה באותו רגע בלבו
של דויד בן־גוריון. אי־ודאות זו השרתה
מזה שבועיים דכאון עמוק בלב נערי־חצרו.
אותם שזכרו את הימים שקדמו להחלטת
הזקן לפרוש לשדה־בוקר, בסוף , 1953 הותקפו
בסיוטים קודרים.
ואז נפלה המכה: בן־גוריון חזר במפת־ע,
הודיע שמנוי וגמור עמו להתפטר. כדי לא
לתת סיפוק ללבון ולבני־בריתו, העמיד פנים
כי אין כל קשר בין החלטה זו לבין מהלך
הפרשה. אולם איש לא פיקפק: הזקן החליט
לפרוש מפני שהרגיש, זו הפעם הראשונה
מזה שני דורות, כי העם כולו נגדו.
מה יעשה הלאה? איש לא העז לנחש
האם זו פרישה סופית? האם זה דק צעד
בדרך הנקמה? הכנה ל״פוטש״ בבוא העת?
נסיון לסיים את הקרב האבוד, כדי לחדשו
במועד אחר?
רק הזקן ידע — והוא לא גילה.

- -מרים את העשן, מעיין בו במבט עצוב1 ,עדם מאחוריו -ומחליט להתפטר |

מה מריץ את סבי י

מקרנות המדתמה השתמט, אן לקרבות ציבוריים הוא אץ -תמיד לצד החזק

המוציא לע! מן ״הארץ״
^י מי ם הראשונים של פרשת־לבון ניגש אחד מן המשתתפים החשובים של הארץ
^ א ל העורך, גרשום שוקן,, .אני יודע מדוע אתה תומך בבן־גוריון ובצעירים שלו,״ אמר
ספק ברצינות, ספק בצחוק .״כי, בעצם, המשטר של בן־גוריון זהה בדיוק עם המשטר
בהארץ: יש שליט אחד, וסביבו כמה נערי־זוהר!״
הקבלה זו עמוקה יותר מכפי שתיאר לעצמו אותו סופר• מה שקרה בתריסר השנים
האחרונות במדינת ישראל, מצא לו חיקוי נאמן במה שקרה באותה עת במערכת הארץ.
בראשית המסע, היה הארץ קולקטיב מבחינה רעיונית. השתתפו בו אנשים בעלי אישיות
עצמאית ורמה מוסרית, כמו הד״ר משה קרן, שכתב את מרבית המאמרים הראשיים.
שוקן עצמו היה אומנם הבעל והעורך, אחרי שקיבל את העתון כמתנה מאביו העשיר, אך
בהיותו צעיר מעובדיו הבכירים והמכובדים, לא היתד. לו דיעה יחידה — או אפילו מכרעת.
בהדרגה השתנה מצב זה. האישים בעלי הדיעה העצמית עזבו, נפטרו או נדחקו לפינה.
שוקן נשאר שליט יחיד בהיארץ, בכוח ובפועל. סביבו אסף צעירים שזה מקרוב באו, כמו
ברוך בר ואברהם שודייצר, וידידים אישיים ממוצא גרמני, כמו וזלטר (״פולס״) גרוס. תגליתו
החביבה ביותר היתה שבתי טבת. קבוצה זו, יחד עם מזכיר־ה,מערכת פינקלשטיין,
מהזזה את ״הנהלת המערכת״ .לשאר עובדי הארץ אין כל השפעה על קו העתון•
אולם גם הנהלת המערכת אינה קולקטיב של ממש. שוקן עצמו הוא הקובע היחיד.
הדבר לא היה אסון, אילו היה שוקן אדם בעל דיעות מגובשות, השקפת־עולם עיקבית
ודיעה חזקה משלו. אולם שוקן נתון להשפעות חולפות, הסותרות לעיתים זו את זו.
סימפאטיה אישית לסופר מסויים יכולה להכניס את הארץ כולו למסע לחיים־ולמות, על
עניין שאיש לא שקל אותו מראש. ואילו קוראי הארץ, המדמים לעצמם כי לפניהם עדיין
הארץ שהכירוהו לפני תריסר שנים, עומדים משתאים מול תהפוכות אלה.
במצב זה יכול איש כמו שבתי טבת לקבוע את מדיניות הארץ — כשם שאיש כמו שמעון
פרס יכול לקבוע את מדיניות הארץ. וכשם שפרם סיבך את ישראל בהרפתקות צרפת, כן
סיבך טבת את הארץ בשורה של הרפתקות פרטיות, אשר עמדתו בפרשת־לבון היתד, רק
האחרונה והמבעיתה שבהן.

המשפחה של שין־טית

שהגיע ל?{תון, לא חלם איש ששבתי טבת יגיע לעמדת־מפתח כזאת. היתה דרושה
^ השפעתו של אריה גלבלום, שהיה אז סופר־כוכב של הארץ, כדי לשכנע את שוקן
לקבל את טבת לעבודה. שוקן, הפועל לפי אימפולסים רגעיים, קבע מיד כי הצעיר,
שתהילתו עד אותו רגע היתה כתיבת מאמרים כמו ״פזמוראי ראשון״ ,״שתי הלזזיות של
הרצל״ בבמחנה, יכהן כסופר לעניינים מדיניים.
נסיון זה לא עלה יפה. כעבור חודשים אחדים רצה שוקן לפטר את טבת• אסון זה
לעתידו של הארץ (ולעתידם של צעירי בן־גוריון) נמנע בקושי, הודות להתערבות ידיד.
טבת חדל לכתוב על מדיניות, החל מתמחה בפיליטונים. היה זה סוג מיוחד של פיליטונים:
כי בהם עשה טבת את חשבונו עם העולם. המכנה המשותף לכולם: לעג ארסי, כימעט
חולני, לאותה הסביבה בה גדל טבת עצמו בימי נעוריו, כבנו של נהג י משאית. הקצב,

זאת היתה מטרתו׳ של שבתי טבת, כאשר פירסס כמה
מכתבותיו בהארץ. מכריו מצביעים על פיליטון, בו הוא
משמיץ בגסות ארם הנושא את השם הדימיוני קיצוצקי, שהוא חבר מרכז הקואופרציה,
ואשר שמו ותפקידו דומים דמיון מפתיע לשמו של חבר הקואופורציה, יוסף קיצים.
בצן ור שלימה. את הפיליטון, נראה קיצוצקי הניבזד. גוזל חלב של תינוק חולה.

נתמה אישית

הספר, בעל־המלאכר, המבקש להיות בורגני זעיר — כל אלה זכו לטיפול שבועי קטלני
מצד שין־טית, אשר שפך עליהם קילוחים של חומצה גפריתנית.
לא רק את חשבונו עם החברה עשה טבת בפיליטונים אלה, אלא גם חשבונות פרוזאיים
יותר. הם גילו תכונה שליוותה את טבת ברוב כתיבתו: חוסר־היכולת הגמור להפריד בין
טרוניותיו ושאיפותיו האישיות ביותר, לבין תפקידו הציבורי והמוסרי כעתונאי המשרת את
הכלל לפי מיטב מצפונו.
כך, למשל, כתב סיפור על החבר קיצוצקי, עסקן מרכז הקואופרציה, שעזר, בין השאר,
לסלק ״אנשי אופוזיציה״ מקואופרטיב־התובלה ״שא משא״ .הוא תיאר את קיצוצקי האומלל
כרודף־בצע, מקבל שוחד, גוזל את החלב מפי תינוק חולה.
מיהו קיצוצקי הדמיוני, שהושמץ בארסיות כזאת? איש אינו יודע• אך זמן מר, לפני
כן נאלץ אביו של טבת, דוב טבצ׳ניק, לנטוש את הקואופרטיב לתובלה שלב, בגלל מריבות
אישיות. אחד האנשים שעוררו את חמתו היה איש מרכז־הקואופרציה, יוסף קיצים.

התערכות על 10 לירות

א הי תד! זאת הפעם היחידה בה השפיע אבא טבצ׳ניק, שהפך בינתיים לאחד ממנהלי
/הסוכנות היהודית, על הקו של מערכת הארץ.
״מעשה שהיה, כך היד״״ פותח מכתב שנכתב לאחר מכן למערכת הארץ .״מר טבת בא
באחד הערבים למשרדו של מר אפרים אילין בתל־אביב, ובפיו הטענה כי קייזר־פרייזר
מכרה לסוכנות היהודית שלוש מכוניות ג׳יפ ללא צביעה.
״מר אילין הכחיש זאת בו במקום, והסכים להתערב על כך עם מר טבת( .היתד, זאת
התערבות של 10 אלפים לירות מצד אילין נגד עשר לירות מצד טבת ).הטענה נבדקה,
וסופו של סיפור שמר טבת הפסיד עשר לירות. עדיין לא ברור אם מס־ההכנסה יכיר בכך
כבהוצאה מסחרית.״
עשר לירות אלה עדיין תלויות כיום במסגרת במשרדו של אילין, כמזכרת. אולם לא
היה צורך במזכרת כזאת. טבת נתן לאילין סיבה יותר טובה לזכור את הפרשה.
כי עשר הלירות כאבו לטבת. הוא החליט לדפוק את קייזר־פרייזר דפיקה ניצחת, ביותר
מעשר לירות• הוא כתב נגד ק״זר־פרייזר סידרת מאמרים שהרעישה את הארץ. התמונה
שנתקבלה ממנה היתד. כי זוהי פירמה רמאית, בלתי׳יעילה, שקרנית ובזבזנית, המוציאה
לשוק סחורה פגומה במחיר מופקע.
הוויכוח על כדאיותו של מפעל קייזר־פרייזר למשק הארץ היה ויהיה. אולם מאמריו של
שבתי טבת היו משהו אחר לגמרי: כתב־השמצה שבלטה בו הנקמנות האישית — ועל כן
הפריעו לוויכוח ענייני. קבע לאתר מכן היועץ הכלכלי של משרד־ד,תחבורה, יעקוב מלים,
שבדק את האשמות טבת:
״אחדות מהעובדות (של טבת) אינן מדוייקות. עובדות ׳אחדות הוא מתעלם מהן. פגמים
שהוא מונה ...יש ותוקנו מז,מן. חישובי הכדאיות לא־שלמים ולקויים. המסקנות לא
מוצדקות בשום פנים, מאחר שחן נשענות על ידיעות לא מלאות, לא מעודכנות ועל הערכות
מוטעות והתעלסות מגורמי־יסוד
בפרשה זו כבר היו כל הסממנים האופייניים למיבצע טבתי: הפרכת העובדות על־ידי
מוסד ממלכתי, וסירוב הארץ לפרסם תשובה מלאה של המותקף. כאשר נאות הארץ לבסוף
לפרסם את דברי קייזר־פר״זר, מחק מתוכם בקפדנות כל המשפטים שנגעו לשיטת־עבודתו
של שבתי טבת — כולל הקטע שצוטט לעיל. קייזר־פרייזר ביטל את משפט הדיבה שהגיש
נגד הארץ, אחרי שהעתון הבטיח להפסיק כל מסע השמצות מצד טבת.
בזאת לא נסתיים הענין. קרה דבר מוזר, ואולי חסר תקדים: נסתבר שמישהו מעוניין
במאמרי טבת מבחינה מסחרית. יבואני המכונית הזמינו בדפוס הארץ חוברת מהודרת,
מורכבת ממאמרי טבת, הפיצו אותה בחוגים המעוניינים, בחתימת טבת, בצירוף המלצתם.
טבת עצמו דאג להפגין את יחסו האוהד ליבואני המכוניות. באותה תקופה החל נוהג
במכונית־ייבוא פ ורד — אותה חברה שמנהלה בארץ עמד בראש המסע נגד קייזר־פרייזר.

האבירוהבתולהחסרת ־ הי ש ע
*י• לאותהת קו פ ה עלה בהדרגה כוכבו של טבת במערכת הארץ. שום כישלון עתונאי,
שום הכחשה, שום הוכחה של אי־אמיתות כתבותיו, לא הפריעה לקאריירה שלו.
מה הסב לטבת את אמונו הבלתי־מסוייג של שוקן? יש המוצאים לכך הסבר פסיכולוגי,
בדומה להסבר ליחסו של בן־גוריון אל דיין ופרס. לשוקן, איש מבודד ומנותק מן החברה
הישראלית, שגדל באווירה היהודית הגלותית בחוץ־לארץ, יש הערצה תידהכרתית לטיפוס
הצבר הנראה כגאה, בלתי־מתוסבך, זקוף. אין הוא מבין את התסביכים ואי־הבטחון
המסתתרים מאחורי החיצוניות השחצנית, הנוקשה, המבטלת את הזולת.
לולא תופעה זו, אי־אפשר היה להסביר כיצד נגרר הארץ לאחד מבזיונותיו הגדולים
ביותר: עמדתו בפרשת עמוס בן־גוריון•
כאשר אך החל העולם הזה בסידרת־ד,גילויים הגדולה, ב־ , 1955 אליה הצטרפה גם שורת
המתנדבים, הבין טבת כי הנה הזדמנותו הגדולה. מה יכול לסלול ביתר יעילות את הדרך
בפני עתונאי צעיר, מאשר להגן בחירוף־נפש על בנו של ראש־הממשלה, שהוא גם השליט
הכל־יכול במשטרה, בן־חסותם של הרמטכ״ל משה דיין ומנהל משרד־ד,בטחון שמעון פרם?
נער־הזוהר של שוקן מצא סוף־סוף את החיבור אל נערי־הזוהר של ביג׳י.
מאמריו של סבי טבת כבר הפכו חלק מן ההיסטוריה המשפטית. חמש שנים אחרי
שנכתבו, זכו לציון חסר־תקדים בישראל: הם גונו רשמית על־ידי בית־המשפט העליון של
המדינה, שהתפנה להקדיש להם תשומת־לב מיוחדת. אולם כאשר נכתבו, נראו לרבים
כתשובה ניצחת של איש־אמת למשמיצים זדוניים.
כתב מישהו, שזיהה את עצמו בשם ״א. דון, צד,״ל״ במכתב שפורסם בגליון הארץ
מיום ד,־ 13 במרס : 1956
״לגבי, ובוודאי לגבי כלל הקוראים, הוכיח שוב עורך הארץ את יושרו ואומץ־לבו
את נכונותו להילחם למען קצין־משטרה, שקצין זה אינו אלא קורבן להיסטריה המונית,
שמלביה הם עתונים ואנשים מסוגו של העולם הזה ועורכיו. דרככם זו מחזקת את אמונם
של הקוראים בערכו הרב של הארץ לקיומה של הדסוקראטיה הישראלית.״
טבת עצמו הסביר לאחר מכן את מיבצעו בצבעים מלודראמתיים :״נולד בלבי הרושם
שנגרם לעמוס בן־גוריון עוול, שמקפחים אותו בדברי שקר — ואולי דווקא משום אישיותו
של אביו, ואולי דווקא משום כוונות פוליטיות. היה נראה לי שדווקא הוא, סגן המפכ״ל
החזק במעמדו כל־כך כלפי חוץ, הוא החלש והסובל. סיפרתי רשמי אלה לעורך העתון,
וממנו קיבלתי הי תר...״
במלים אחרות: האביר ללא 1חת1וללא־דופי חש להצלת הבתולה חסרת־הישע. הוא לא
הזכיר כי במאבק זה עמדו מאחוריו כל מחלקות מנגנון החושך, מכונת־התעמוהה האדירה
של מפא״י והמדינה, מלוא עוצמתו של ראש־ד,ממשלה ונערי הזוהר שלו — וכי נגדו לא
עמדו אלא הכוח הדל והמבודד של העולם הזה, וקומץ החובבים של שור תהמתנדבים.

״ מו קצהמחמתמ או ם מו פקר
ן * וראי ״הארץ״ יכלו להשלות את עצמם כי שבתי טבת מגיש להם דו״ח אחראי של
חקירה ארוכה וממושכת, בה בדק את פרטי־הפרטים של גילויי העולם הזה ושורת

המתנדבים, שנגעו לעשרות פרשיות שונות
בחייו ובעיסוקו של עמוס בן־גוריון. כי
בהשענו על האוטוריטה של הארץ, העמיד
טבת פני שופט ובורר בין שני צדדים יריבים,
שופט שהגיע כביכול למסקנה כי צד
אחד צדק.
למעשה, היתה חקירתו של טבת פשוטה
הרבה יותר. קבע בית־המשפט העליון:
״אחרי הגשת המשפט, פירסם שבתי טבת
בעתון הארץ סידרת מאמרים בשם, עמוס
בן־גוריון — קורבן הרצח בדיבה׳ ,בהם נידונו
פרשיות אירס״ו, כורים, דירת ליגום
בפרטי־פרטיס. את האינפורמציה שלו קיבל
הכתב ממטה המשטרה, ובנוגע לפרטים אי
שיים — גם מעמוס בן־גוריון עצמו. מאמרים
אלה מהווים, למעשה, הרצאה מלאה של
הטענות שמר סהר ועמוס בן־גוריון השמיעו
אחר־כך בעדותם במשפט, להצדקת התנהגותו
של עמום בן־גוריון, ומטרתם הברורה
של טענות אלה היתה להשפיע על
דעת־הקהל לטובת עמוס בן־גוריון, בעוד
המשפט תלוי ועומד.״
מובן שהיו בגילויי העולם הזה עשרות
פרטים שאי־אפשר היד, להכחישם, אפילו
לא במירמה. כדי למלא את החסר, הוסיף
טבת למאמריו אוסף של קללות וגידופי־רחוב,
הנדירים אפילו בעתונות הצהובה מן
הסוג השפל ביותר בחוץ־לארץ .״מוקצה
מחמת מיאוס מופקר מלאכת הדיבה
והשקר קולמוס מורעל כשודדים בצוהריים
...צבועים וקרתנים התחסדות
קרתנית אלה היו רק פנינים בודדות
מן הערימה.
מי שטרח להשוות את מאמרי העולם הזה
עם מאמרי טבת, ידע כי טבת לא הפריך,
למעשה, אף אחת מן ההאשמות החמורות,
הסתפק בהשמצות בנוסח :״האשמות של
התידדות עם עבריינים, חיי הוללות, קבלת
מתגות־חינם, ונטילת שלל ברמלה ב־1948
(כפי שטען העולם. הזה) מבוססות על התחסדות
קרתנית של עורכי השבועון יותר
מאשר על עובדות של ממש.״
אולם הקורא הרגיל לא השווה את המאמעל־ידי
עתונו לכסות את משפטו בבית־המשפט המחוזי בתל־־אביב.
עד לקצה גבול היכולת ציין את חלקו
רים. הוא ראה את מאמרי טבת, שנשאו את
של שבתי טבת בפרשת עמום בן־גוריון.
בתמונה נראה טבת, כשבשורה האחרונה עומד עמוס. בין השניים
הגושפנקא של הארץ. התמימים האמינו להם
נראים שניים מעוזריו של עורך־הדין כספי, פרקליטו של עמוס.
אחרי שכתב סידרת מאסרים לטיהור שמו של עמוס, נשלח
— שהרי לא נעים היה לחשוב כי אכן צדק
תבע הצבר, חסר־התרבות וגס־הרוח: שהשופט העליון יסיר את חסינותו ויאפשר לו,
העולם הזה בטענו שצמרת המשטרה, הגוף האחראי לשמירת המוסר הציבורי ושלום האזרח
לטבת, לתבעו לדין על הוצאת דיבה! הוסיף טבת: אם השופט העליון מתבייש
רקובה ומושחתת עד היסוד.
להופיע כנתבע בפני שופט נחות, מובן טבת ללכת עמו לבוררות.
קבע בית המשפט :״מאמרים אלה (של טבת) הכילו אינפורמציה מגמתית ומסולפת,

וטענות־סרק שהיו עלולות להתעות את הציבור מערכה זו, שהתנהלה באמצעים נפסדים
״ריח החוצפה והיו הר ה...״
מעל דפי העתונות, היתה מעין הקדמה לטכסים, התביעה במשפט.״

חלל, מן המנגנון ך• דבר מצלצל כהלצה, או כגילוי עליון של בורות תהומית — אבל יש בו מידה
| | לא מעטה של פיקחות ערמומית. כי בצורה זו ניסה טבת ^עורר אצל הקורא ההדיוט
את הרושם כי (א) הושמץ על־ידי שופט יחיד, שלא בצדק, במשפט בו לא הופיע, על
* * אמריטבת פורסמו אחרי הגשת המשפט — בניגוד לגילויי העולם הזה, שפירסומם
מאמרים שלא הובאו למשפט( ,ב) כי לא נשארה לו כל דרך יעילה לקבלת סעד משפטי,
) 3הופסק ברגע בו הודיע עמוס בן־גוריון על כתנתו להביא את הענין לבירור משפטי.
וץ ג) שהוא מעוניין בבירור משפטי כזה.
אולם העולם הזה טרח לנסח תשובה עניינית לטענות טבת, להוכיח את אי־אמיתותן.
על טענות אלה חזר הארץ באותו יום במאמר ראשי. הקוראים לא ידעו כי גם מאמר
הוא עשה זאת במכתב ששיגר לעורך הארץ, לפירסום מעל דפי העתון• אופייני לרוח
זה נכתב על־ידי שבתי טבת בכבודו ובעצמו. אחרת היו אולי פורצים בצחוק למקיא
החדשה של הארץ, שהתגבשה באותם הימים והידועה כיום ברבים, כי מכתב זה לא פורסם
משפטים כמו :״המעציב בפרשה הוא שלמר טבת אין סעד משפטי מר סבת מחפש
על ידי היומון מעולם. העולם הזה נאלץ לפרסמו בעצמו (העולם הזה .)960
את צידקו
למעשה, לא היה צורך בתשובה זו. אך החל המשפט והופיעו העדים, והנה הסתבר לקהל
כל הטענות האלה, כמובן, כוזבות לחלוטין, כפי שיודע כל משפטן מתחיל:
כי התמונה שצויירה על ידי העולם הזה היתר, חיוזרת בהשוואה למציאות המזעזעת בצמרת
• טבת הופיע במשפט כעד, נחקר חקירת שתי וערב — ועדות דו היתה מונחת בפני
המשטרה. טענות העתון הוכחו שבעתיים — ואז נתברר כמה צדק עמוס, שלא הגיש
השופטים בעת מתן פסק־הדין.
משפט נגד העולם הזה הנפוץ, אלא נגד החוברת דלת־ד,תפוצה של שורת־המתנדביס, אשר
• מאמריו של טבת, כמו מאמרי העולם הזה, הוגשו כמוצגים במשפט, והיו חלק מחומר
נגעה רק לפרט אחד ממערכת השחיתות.
הראיות שהיה מונח לפני השופטים.
כבר באותו זמן אפשר היה לצפות כי הארץ יתנצל, או לפחות יסתייג ממאמרי טבת.
תחת זאת עשה את ההיפך: הכתב, שהשמצותיו הוכחו לעיני כל כמלאכת־שקרים בזוייה בפני טבת פתוחות כמה וכמה דרכים לקבלת סעד משפטי.
למשל: א) הוא יכול לדרוש כי יעמידו אותו למשפט סלילי, בעודן בזיון בית־המשפט על־נשלח
על ידי עורכו לכסות את המשפט עצמו. אלפי קוראי הארץ קראו מדי יום ביומו את
ידי עצם פירסום מאמריו, ב) הוא יכול לתבוע לדין את העולם הזה בעוון הוצאת דיבה
הדו״חות של שבתי טבת על מהלך המשפט, בו היה שבתי טבת הדובר העיקרי של צד
(בין השאר, בעקבות מאמר זה) ,ג< הוא יכול לדרוש פסק דין הצהרתי, תוך הבאת שורת
אחד. טבת בלט באולם עצמו, כחלק בלתי־נפרד מן המנגנון המסועף של שוטרים, אנשי
המתנדבים כצד שני, ולתבוע כי בית־המשפט יקבע שמאמריו אמת. אם חסרה לטבת הדרכה
ש.ב. ופרקליטים — ״שורת המגוייסים״ של עמום בן־גוריון.
משפטית על כך, מוכן העולם הזה ברצון להעמידה לרשותו, חינם.
הארץ לא התנצל אז. הוא לא התנצל כאשר בית־המשפט העליון גינה אותו גינוי חסר
השופט לנדוי, שכנראה נדהם תחילה מן המכתב, השיב לו לבסוף תשובה נאותה,
תקדים. הוא לא התנצל אפילו כאשר נדחתה סופי תבקשתו של עמוס למשפט חוזר, לפני
הראוייה לשופט ישראלי. הנוסח המלא:
חודש, ובזה נסתיים באופן מוחלט התהליך המשפטי בענין זה.
״אדון נכבד — אני חוזר על מכתבן אלי מיום .25.12.60 מטעמים הנעוצים בשמירה על
תחת זאת עשה הארץ מעשה שהדהים את המדינה, עורר את חמת עורכי־הדין, זיעזע את
פעזלתס התקינת של בתי־המשפט, אין זה מקובל ששופט ייכנס בפולמוס אישי על דברים
השופטים — והכתים את שם הארץ יותר מהשמצותיו של טבת עצמו.
שנאמרו על־ידו במילוי תפקידו השיפוטי. משוס כן, נבצר ממני להשיב לן בכתב על

גוף, הדברים שבמכתבך, לא כל שכן להתדיין אתך בצורר* כלשהי.״
״טעותן• מזדקרת לעין
אולם גם זה לא סוף הפרשה. הארץ נשאר נאמן לקו החדש שלו, עד הסוף המביש. כאשר
ך * יו מון ה מ בו ב ד פירסם חליפת מכתבים שאין לה תקדים אלא בדברי הגאות של
קיבל תגובות נזעמות של קוראים, וביחוד של עורכי־דין, על הפירסום המחפיר של חליפת־המכתבים
המחפירה, לא פירסם אף מכתב אחד.
• 1יוזף גבלם, ערב עלות היטלר לשלטון.
מכתב לדוגמה של הקורא שמואל רחביה, שלא פורסם, ואשר העתק ממנו נשלח לאחר
לא היה זה בזיון בית־המשפם במובן המקובל של המונח. היה זה ביזוי עצם מוסד
המשפט, גרירתו לתעלות־הביוב של כותב־פאמפלטים. בסימון גס, כדבר פרחח אל רעהו,
מכן למערכות העתונים האחרים:
״הפירסוס הרחב, כולל הבאמר הראשי, שנתן עתונכם למכתביו של שבתי מבת אל כב׳
פנה סבי טבת במכתב אישי אל שופט בית־המשפט העליון ותבע אותו לדו־קרב.
השופט העליון לנדוי, מעוררים סלידה. אין עתון הארץ, ולא כל שכן המערכת ששבתי
בסומכו על בורות חסידיו, העמיד טבת פנים כאילו פסק־הדין המוחץ של בית־המשפט
טבת נמנה עליה, מסוגלים להיות אוביקטיביס, מאחר והנכם צד בעניין.
העליון נגדו הוא מלאכת איש אחד. הוא ידע כי רק אזרחים מעטים יודעים שכל פסקי־הדין
״נוסח המכתבים, ועצם פירסומס, הס ממש עלבון ופגיעה במוסד השיפוטי הגבוה ביותר.
של בתי המשפט מנוסחים בלשון ״אני״ ,מאחר שבית־המשפט, אחרי שהוא מסכם את
עמדתו, מטיל את מלאכת־ד,ניסוח על אחד מחבריו. שאר השופטים מצטרפים לפסק־דין
כיצד זה פונה שבתי טבת; בפרהסיה אל כב׳ השופט העליון בלשון ״אתה״? יתר על כן,
לשון הזלזול וחוסר־הכבוד גובלים בבזיון ונסות־רוח. אותה הצעה נקלה לכב׳ השופט העליון,
זה, לכל פרטי פרטיו — אלא אם הם מסתייגים ממנו (או מפרט מסויים בו) בפירוש,
לוותר על חסינותו על מנת להתדיין בפני פורום מסויים (שמא לא יהא זה לכבודו של
בפסק־דין נפרד. פסק־הדין במשפט עמום, ובכללו ר,פיסקה על טבת, נכתב על־ידי השופט
השופט להופיע בפני שופטים נמוכים ממנו בדרגה) — ריח החוצפה והיוהרה עולה ממנה.
משה לנדוי, על דעת כל שלושת השופטים. תחת חתימתו של לנדוי הוסיף ממלא־מקום
האס באמת ובתמים חשב שבתי טבת כי כב׳ השופט לנדוי ירד לרמתו של ״החכם מכל
נשיא בית־המשפט העליון שמעון אגרנט :״אני מסכים״ ,וכן עשה השופט העליון אלפרד
•אדם״ ,או שהינו מעמיד פני תמיסל
ויתקון.
״מבלי לדון ולהעיר לעצם העניין, הרי האופן ונוסח הדברים, ההתמקחות והתגרנות,
טבת ניסה להחליש את המכה המשפטית, בטענו כי זוהי חוות־דעת של איש אחד, אשר
העקיצות והלשון הבלתי־מנומסת, ומעל לכל הפומבי שניתן, עשו שירות רע לענינו של
גרם עוזל אישי, בשרירות ובאיוזלת, הוא אף פנה אליו בלשון ״אתה״ .כתב טבת:
שבתי טבת.״
״מיד מזדקרת לטין טעותך אתה חורג כליל מסמכויותיך מותר לי לראות
(בשבוע הבא :״שבתי טבת -
(בקטע מפסק־הדין) תיאור מוסלף במידה •רבה יכולת לעמוד על כך מעצמך אס
דוברו של שטעון כרם״)
רצית לשום מסקנה ״מעין זו לא יכולת להגיע, אילו הסתמכת טל חומר הראיות״.

שוות אישי

ייי

...וותקייייזת הג דלה
נ1י 1 1 3ל הסיס׳

...נותקיינזת הגדלה

0 0 0

*7ה סי ס

...ניתקיינית ה גד לה

!סל הי

£2322223
..התקיימת הגדלה

527

וז 0ו 1ל ה סי ס

הקאריקטורה שלא פורסמה ב״ג׳רוסלם פוסט״
קאניבל — אבל לא בחו׳׳ל

..מתקיימ ת הגדלון

...התקיימת הגדלה

סססלה סי ס

מס מל

במרינה
(המשך מעמוד )6
התורכי בקפריסין לכתב העולם הזה :״ישראל
עשויה עוד להגיש לנו עזרר״ בייחוד
בשטח החקלאי והכלכלי. אסור לנו לקלקל
את הכל על־ידי מחוות שיעוררו תגובד
נמרצת בארצות־ערב. ובעצם, מה משנה
הכרה רשמית? מה משנה מי מתמנה קודם
לשגריר?״
הוסיפה אותה אישיות בחיוך של התנצלות
:״הרי אתם מכירים את הפיתגם, :אלהיט,
שמור עלי מפני ידידי. מפני משנאי י אדע להתגונן בעצמי׳.״

.מתקיימת הגדלה

מפעלה סי ס

נפת חו ת ב תו ת

ס טזדנ טי ם

בהדרכת מורים אקדמאיים מוסמכים

ד דווינו ת מו ק ד מו ת
ל ד חי גו ת 1כג רו ת

הנקודות בחרו 3ק1

* ללימוד השפה האנגלית

(למתחילים, למתקדמים ולמשתלמים)

* קורס מיוחד לאנגלית מסחרית
לפקידי ממשלה
=1111111־ הסטותטיס ש7
ולחיילים הנחה
= הא1נז1רסיט1ושלת״א
פרטים והרשמה
בשעות 6—8בערב.
פ ר > 6נ;?//ר?)אק1

• אל תצא לטיול בימי גשם וחורף אלה מבלי להבטיח את
בריאותך. צייד את קטנועך במגן־רוח אצל מנ ח ם, תל־אביב, רחוב
הרצל ,82 ותנעים את נסיעותיך ותבטיח את עצמך מפני הצטננות.
9הזדמנות בלתי־חוזרת במכירה הכללית אצל ויקטרו־ ,חנות
ההלבשה האלגנטית להלבשת גברים בתל־אביב, רחוב בן־יהודה 6
(ליד מוגרבי) .מבחר ההלבשה דוגמות 1961 במחירי סוף העונה,
הנחות מיוחדות — סוודרים חמים לחורף, מכנסיים מצמר וקורדרוי,
חולצות צמר ופלנל, דוגמות איטלקיות, מעילי גשם וג׳קטים
במבחר עשיר וססגוני.

הישמרו מפני הזאבות!

האצולה הלכה לעולמה
יחיו הדגנראטים !*

למה מלו המצרים את בנותיהם

כל המדורים הקבועים
עם שלל קריקטורות

״משהו התחיל לזוז,״ ציינו השבוע בסיפוק
מרבית הסטודנטים באוניברסיטאות
ירושלים ותל־אביב. אחרי שמוריהם יצאו,
במיסגרת כינוס אנשי־הרוח, להתריע על
העמדה האנטי־דמוקראטית של נערי ביג׳י,
התאספו עתר 24 ,סטודנטים ירושלמיים,
נציגי כל המפלגות, וקראו לאסיפת־הפגנה
שחזרה על דבריהם של אנשי־הרוח. לבקיאים
בהלך־רוחם של הסטודנטים היה ברור שגם
הפעם תגבר האדישות המסורתית על כל
פעילות שהיא.
הם הופתעו. שבוע ימים לאחר אסי-
פת־ההפגנה, התכנס בירושלים פארלמנט הסטודנטים,
שעל הכרעתו בשאלה עקרונית
״האם יש צורך בצימצום הפוליטיזציה בחיי
המדינה?״ נלחמו שעה ארוכה שני דוקטורים!
הח״ב פרוגרסיבי, שמעון כנוביץ, הח״ט
הקומוניסטי, משה סנה. ברוב קולות הכריע
הפארלמנט, לפי הצעת סנה, בזכות הפעילות
הפוליטית.
העיר על כך סטודנט למשפטים! ״עכשיו,
אחרי אישור של הרשות המחוקקת, אפשר
להמשיך״.
ההמשך בא חיש מהר. השבוע קראו הסטודנטים,
שקיבלו כנראה תיאבון הולך
וגובר לפעילות, לאסיפת עתונאים, בה הודיעו
על הקמת ״תנועה להגנת הדמוקרא־טיה״
המורכבת מתלמידי האוניברסיטאות
בירושלים, בתל־אביב ובסימינר הקיבוצים באורנים.
עוד באותו ערב נערכה אסיפת־עם
רבת־משתתפים באולם מוגרבי, בתל־אביב,
בה יצאו הנואמים להגנת פנחס לבון, התריעו
נגד מגמות דיקטטוריות של יריביו.
(ראה עמודים 6־.)7
את מצבו הנוכחי של ציבור הסטודנטים
ביחס לפרשה ותוצאותיה, סיכם סטודנט
למאתמטיקה :״כמו בגיאומטריה, הקו הוא
אוסף של נקודות, כך גם אצלנו. קבענו
בינתיים רק כמה נקודות, עתה נשאר למתוק
קו ולפעול במרץ לפיו!״

עתת 1ת

תמצאו בחוברת מס׳ 38 של

ו1וך י שחוט

תא שדר׳ מ סו •ק19
הירחון

לבידור

המצוייר

והומור

64 עמודים

60 אגורה

01316111:

6 2 1 9 / 3 >2

על פי הסכם מיוחד עם מעריב, מעתיק
ג׳רוסלם פוסט את הקאריקטורה היומית
של קריאל (״דוש״) גרדוש ממעריב. כאשר
הופעל הסכם זה לראשונה, לפני כשנתיים,
טיפל דוש בעיקר בנושאי שוליים של הזירה
הפוליטית הישראלית, וג׳רוסלם פוסט,
ביטאון גלוי של מפא״י, שמח לפרסם את
הסאטירה המאופקת.

מצב זה השתנה מאז החלה פרשת לבון.
מעריב היה בין ראשוני המתייצבים לצד
מזכיר ההסתדרות, ודוש חידד שוב את
קולמוסו לדקירות סאטיריות עמוקות יותר.
עם כל קריקאטורה כזו, גברו היסוסי עור-
כיו של נ׳רוסלם פוסט להשתמש ביצירות
של דוש. כי היומון הירושלמי עשה למען
נערי החצר של ביג׳י, באנגלית, את אשר
עשה הארץ בעברית — אולי גם ביתר
ניבזות. ג׳רוסלם פוסט ומעריב עמדו בשני
קצוות מנוגדים של המלחמה על הדמוקראטיה
בישראל.
השבוע פירסם דוש קאריקטורה, המראה
את מזכירות מפא״י בדמות טבחים, המבקשים
לערוף את ראשו של לבון דמוי־תרנגולת,
כדי להגיש את העוף השחוט
לביג׳י הרעב (ראה ציור) .את הקאריקטורה
הזאת לא פירסם ג׳רוסלם פוסט.
אליבא דעורכי הפוסט, יכולים כנראה
תושבי הארץ לדון בדרישות הקאניבאליס־טיות
של דויד בן־גוריון! אך להראות דבר
זה לקוראי חוצלארץ התמימים, ובכך לנפץ
את אשליותיהם אורית תכונותיו האנושיות
של המנהיג הגדול — את זאת אין ג׳רוסלם
פוסט מסוגל לעשות.

ב רי או ת
בי ת ־ חו די ס רד ראש
לרופאי וחולי תל־אביב, הסובלת קשה
ממחסור כרוני במיטות, היתד השמחה גדולה•
בקול תרועה נפתח השבוע בית־החולים
העירוני החדש ע״ש איכילוב.
גם 300 המיטות שנוספו עתה לחולי
העיר עדיין לא הספיקו. בעוד המספר המינימאלי
הדרוש לאלף נפשות הוא 2,9
מיטות, יעמדו, גם אחרי פתיחת בית־החו־לים
2,1מיטות בלבד לרשות כל אלף
אנשים.
14 שנה היו דרושות לתל־אביב כדי
לבנות את בית־החולים. משך שנים עבר
הבניין גלגולים שונים הניכרים עד היום
במבנהו ובארגונו. בבית החולים הכללי, שהיה
מתוכנן מלכתחילה כבית חולים ליולדות,
קטן מספר המיטות בכל מחלקה מן
המקובל 29 :במקום .40
מיקומם של חדרי הניתוחים הוא בקומה
העליונה, מה שמגדיל את תלותם במעליות
ובחשמל, ומסכן את עצם השימוש בחדרים
בשעת־חירום•
מנהלים ללא מנהל. העובדה המדהימה
ביותר היא שלבית־החולים החדש
אין עדיין מנהל. עם תחילת הדיון במינוי
מנהל, העלו סיעות מפא״י, אחדות־העבודה
והציונים־הכלליים בעיריד. שלוש הצעות נפרדות.
כיום
נותרה רק הצעתו של יוסף חלד,
סגן ראש העיר וראש שירותי הבריאות העירוניים
שהציע את ד״ר משד. לזר, סגן
מנהל בית־החולים ימב״ם. ,בהיפר״ הוא אף
הציע למנות שני מנהלים לבתי־חחולים
בתל־אביב: אחד לבית־ד,חולים איכילוב והשני
לבתי־החולים הדסה: ברחוב בלפוד וליולדות,
בקריה.
את ד״ר משה לזר הציע לבית־החולים
החדש.
המועצה הרפואית, המפקחת על בתי־החו־לים,
מתנגדת לצורת ההנהלה החדשה אותה
מציע יוסף חלד, דורשת לשמור על צביונה
הארגוני הישן של הנהלת בתי־המולים.
בשבוע שעבר התריע ח״כ הפרוגרסיבים,
ד״ר שמעון כנוביץ, בפרלמנט הסטודנטים,
מפני פוליטיזציה זו של שירותי הבריאות.
יוסף חלד עצמו מכחיש ההאשמות; ״כל
תעזלס הזח 1219

הויכוח הוא אדמיניסטרטיבי טהור. ר,וזעו
המנהל של בתי החולים ידון ויחליט בעוד
מספר שבועות.״
בינתיים מנהל את בית־החולים ממלא
מקום, דייר יצחק קויש, בית־החולים העירוני
הגדול של תל־אביב, מנהל מעצמו.
משמרה היכן מרקש?*
״פיגארו פה, פיגארו שם!״ שר הספר מסביליה
באופירה הידועה של ורדי .״פר־קש
פה, פרקש שם!״ שרו בשבועות האחרונים
דוברי משטרת ישראל, באחד המחזות
המתמיהים ביותר של תולדות הפשע
בארץ.
לראשונה שמע הקהל הרחב בישראל על
נחמן פרקש, יליד פולין בן ,25 לפני ארבע
שנים. היה זה אחרי שביצע שוד מזויין,
במחסני תנובה המרכזיים בתל־אביב. יחד
עם שותפו לפשע — שוטר במדים — נכנס
לחדר הקופה, שעה קלה לפני נעילתה,
הימם את הקופאי במכה על ראשו והסתלק
עם שלל של 7000 לירות. פעולה נמרצת
ומהירה של מי שהיה אז מפקד בולשת
חל־אביב, הקצין שטיינברג, הביאה לגילויו
ולמעצרו, על אף שרייתה זו עבירתו הראשונה.
משנעצר, הודה פרקש בכל פרטי השוד,
נשלח לארבע שנות מאסר. כאשר השתחרר,
לפני חודשים אחדים, הודיע שהוא
חוזר למוטב. אילו היתד. משטרת תל־אביב
בנויה על יסודות מיקצועיים מנוסים, היתה
שומרת מרחוק על האסיר המשוחרר, מוודאת
כי אומנם יחזור למוטב. אך תחת זאת,
החלו הבלשים עוצרים את פרקש כל
אימת שהיה צורך לעצור מישהו, על עבירה
כלשהי שבוצעה בעיר. סיפר השבוע אחד
מסמלי הבולשת :״לי עצמי נימאס לעצור
אותו, לשוב ולעצור אותו.״
לפרקש נימאס הדבר עוד יותר. כאשר
נעצר פעם נוספת, לפני כחודשיים, החליט
כי הגיע לגבול סבלנותו. הוא קפץ מניידת
המשטרה ונעלם, עוד בטרם הספיק לשמוע
מהשוטרים מה העילה למעצרו. רק למחרת
בבוקר קרא עליה בעתון: הוא חשוד ב־נסיון
לשדוד את ארנקה של חנת־נית תל-
אביבית, בשדרות־ח״ן.
מאז, הפך פרקש גיבור של תריסר
סיפורי־בלשים .״הוא ברח ממחבואו בנתניה
דקה לפני שהמשטרה הגיעה לשם״ ,סיפרה
ידיעה אחת .״פרקש עקב מרחוק אחרי
חיפושי המשטרה, בעזרת מי שקפת ...פר־קש
ניסה לעלות על אוניה בולגרית בנמל
הקי שון ...פרקש גנב ג׳יפ ופרץ מחסום
משטרתי ליד חיפ ה בתום כל ידיעה,
באה הבטחת המשטרה כי הנה, עוד מעט,
יפול סוף־סוף פרקש האיום לרישתה.
בחוגי העולם התחתון התל־אביבי, היו
השבוע ידיעות אלה נושא מרכזי לבדיחות.
המתבדחים על חשבון המשטרה ידעו כי
נחמן פרקש לא עזב כלל את תחומי תל
אביב. אלא שמשטרת תל־אביב שוב אינה
יודעת מה, נעשה בקרב עולם זד״
חיות חזק כגוו סוס
נשי ישראל אינן יכולות להתאונן על
מחסור בגברים. היחסים בין הזכרים לבין
הנקבות בארץ הוא 1ל־ ,1עם עודף של
כ־ 30 אלף זכרים. מצבן של סוסות ישראל
גרוע הרבה יותר. בין 26 אלף הסוסים
והסוסות הנמצאים בארץ, ישנם רק 40
סוסים המסוגלים להרביע. שאר הזכרים
שבסוסי ישראל, הינם או מסורסים או שהם
מסתפקים בחיי־משפחה שקטים, עם סוסו־תיהם
הפרטיות.
במיוחד מציקה הבעיה ל־ 20 הסוסות שבפארק
הלאומי הרמת־גני. סוסות אלה
הובאו לפארק כדי להעמידן לרשות מבקרי
הפארק הרוצים להשתעשע ברכיבה. ושבעת
הסוסים הזכרים הנמצאים בפארק הרמת־גני
הם, בלי יוצא מהכלל, סריסים•
אדם אחד שלא יכול היד, לסבול מצב
בלתי־טבעי זה היה מנהל הפארק הלאומי,
צבי קיר־מאיר. מבעד לחלון משרדו המרווח
ציפה בדאגה בגלויי־העצבנות שנתגלעו אצל
הסוסות .״מוכרחים להביא סום־הרבעה,״
קבע עבד אל־חפץ ואנס, סודאני, כהה־עור
המשמש סייס ראשי באורוות הפארק.
קיר־מאיר הבין כי אין לערער על עצתו
של מי ששמש לפני 32 שנה כסיים סוסי־המירוץ
של קפטן ווילפרסון, נציג חברת
של במזרח התיכון, אשר ישב אז בקאהיר.
הוא קם ונסע אל חוזת־הסוסים של משרד־החקלאות
אשר שוכנת בעכו.
מנהל החווה, ג׳ורג׳ אדם, הציג לפניו
סוס אדמוני מבריק .״זהו מינראף. סוס
מצויין,״ הסביר ,״גזע ערבי וחינוך אמריקאי.
תערובת מוצלחת מאוד. אתה יכול
העולם הזה 1219

לראות את תעודת הזהות שלו. זה לא
סתם סוס שמוצאים ברחוב — זה סוס עם
אבא ואמא.״
קיר־מאיר חייך .״בסדר גמור,״ אמר ,״אני
לוקח את הגבר הזה.״ הוא שילם את השכר
החודשי, בסך חמישים לירות, וחתם על
כתב־ערבות בו הוא מתחייב שלא להשתמש
בסוס ליותר מ־ 25 הרבעות בחודש.
״הוא עדיין לא התרגל למקום,״ הסביר
קיר־מאיר ,״קודם כל צריך לתת לו להירגע
ולהסתגל לתנאים החדשים. רק אחר כך,
בעוד ימים אחדים, נוכל לתת לו למלא את
תפקידו המיועד.״
פועלי הפארק נאלצו בינתיים להגביה
את הקיר החוצץ בין תאו של הסום לבין
תאי הסוסות השכנות. נזינראף הריח כנראה
בחושו הסוסי את היחום העולה מתאי־הסוסות
וכמעט ופרץ מגדרו בחמת־זעם.
״עלינו להיזהר,״ קבע אחד הפועלים ,״הוא
חזק כמו סוס.״

ה חי
יהללף זר. ביפו, בעת טיול כיתת תלמידי
בית־ספר לנערים קשיי־חינוך, הופתעה
המורה על ידי שירת הילדים בקול, לאורך

• ראש הממשלה הכא, לפי כל הסימנים: לוי אשכול.
אחרי התפטרות בן־גוריון, ואם לא יחזור לראשות הממשלה
בעצמו, תישאר הקואליציה הנוכחית על כנה. רק כנציגות
מפא״י יחולו שינויים. העיקר: תיק שר הכטחון יימסר לאישיות
בעלת עבר בטחוני, המקובלת על קצונת צה״ל. המועמד
העיקרי: שאול אכיגור. במקרה זה, קרוב לוודאי כי שמעון
פרס לא יישאר בתפקיד ם גן*שר הכטחון. אפשרות נוספת:
משה שרת עשוי לחזור לממשלה, אולי כתפקיד מרכזי. לגבי
גורלו של משה דיין אין בל בטחון שיישאר על כנו.
• צפה להודעה מוסמכת מטעם הממשלה הזמנית של
הרפובליקה האלג׳ירית על מקומם של היהודים באלג׳יריה
המשוחררת ועל זכויותיהם, כולל זכות־העליה. הודעה זו תהיה
מופנית במיוחד לציבור הישראלי, תוך מגמה להפריך את התעמולה העויינת,
המאורגנת על ידי מוסדות מסויימים, במגמה להגביר את הפאניקה בין היהודים
ולחזק את ידי צרפת. ההודעה, שתתקבל כתוצאה ממגע בין הפל״ן לבין
.,הועד הישראלי למען אלגייריה החופשית״ ,תהווה גילוי־דעת מוסמך וסופי,

• אוגדן ריד ייהפף לאחד מעמודי־התוון* של התעמולה
הציונית בארצותיהברית. עוד בהיותו שגריר בארץ השתלב ריד, נער־זוהר
אמריקאי סיפוסי, עם חבורת נערי־הזוהר של בן־גוריון. עתה יהיה אחד

״הוא הורנו אוז הלול!״
רחוב סואן :״יחי בית־ספר מפגרים
חופת״אירוח. בקריית־שמונה, לאחר שתושב
ביקש את ידה של בת משפחה מקומית,
אירחו הוריה את הצעיר, נאלצו לאחר
יומיים להגיש תביעה במשטרה, שעה שהתברר
כי החתן רק התסזן לזכות בכיבוד,
הסתלק כלעומת שבא, בלי כלתו
תנועה חד־סטרית. בכביש ירושלים־
תל־אביב, שעה שתושבת מושב צפרירים
נאחזר, באמבולאנס בחבלי לידה, יצא בעלה
לכביש, כיוון את התנועה שעה ארוכה,
פינה את הדרך מפקקי־תנועה מעכבים
מישחקים אסורים. בתל-אביב, טען נער
בן 13 שנמצא בדירה זרה כשתכשיטי בעלת
הבית בידיו, כי חדר למקום כיוון שהוא
משחק מחבואים עם חבריו אשראי
לטווח קצר. בחולון, לאחר שנערה אשר
הזמינה מונית נוכחה ששכחה את ארנקה
בבית, השאירה הצעירה בידי הנהג חזיה
בתור ערבון.

תזכי ר
בית המשפט יקבנו ויאשר
על השערוריה, שבהענקת זכיון בלעדי
לחברה אמריקאית לצלם את מהלך
משפט אייכמן, הודיע העולם הזה (,)1217
בציינו את הפגם האסתטי בעובדה שבעל
החברה שקיבלה את הזכיון הוא קרוב־משס־חד,
של שר־המשפטים, פנחס רוזן. השבוע,
בתשובה לבקשת צו־על־חנאי, שהגישו מסריטים
ישראליים נגד משרד ראש־הממשלה,
שינמק מדוע לא יבוטל הזכיון, הודיע בית־הדין
העליון, כי להבטחת זכיון על־ידי
גוף מינהלי אין כל ערך וכי בית־המשפט
הוא שיקבע את סידורי הצילום באולם.

הדוברים העיקריים של מנגנון־התעמולח הישראלי.

$נסיון למהפכה בהנהלת אגודת חעתונאים גתל־אביב,
עשוי להיעשות בהמשך האסיפה הכללית של אגודת העתז־נ
אי ם, ה ש בו ע. שמרנותה וקירבתת היתרה של הנהלת האגודה הקיימת
לחוגי המשמר הקיים, גרמו להתארגנות קבוצת עתונאים צעירים העומדים
• 1להציע שינוי בהרכב הנהלת האגודה, לנסות להכניס אליה צעירים שאינם
הולכים בתלם.
• צפה למרי נהגי־מוניות, במיקרה שנציגי ארגון־הגג של ועדי־הנהגים
בארץ, היושבים השבוע עם חברי רשות המחירים העליונה, לא יגיעו
לעמק השווה. התוכנית המקורית, שנדחתה זמנית עד לבירור המו״ם: כיתור
ירושלים על־ידי מאות מוניות מן השפלת; הפגנה המונית ממונעת סביב
בניין הכנסת, תוך הפעלת צופרי־המכוניות, עד לקבלת הבטחה למילוי חלקי
של תביעות הנהגים. לדבריהם, מקפחים האוצר ומשרד התחבורה את הסוניות
בעלות מנוע־דיזל הנאלצות לשלם דמי אגרת־רשיון שנתית בסך 1500 לירות עבור
מכונית בעלת שבעה נוסעים — לעומת אגרת בסך 750 הלירות אשר משלמים

הקואופרטיבים עבור אוטובוס בעל 70 מקומות.

לעומתם טוענים הקואופרטיבים לאוטובוסים כי הפעלת
המוניות, ובייחוד של מוניות־השרות, פוגמת בקיומם. הקואופי־סיבים
דנים עתה בהפעלת תוכנית סודית שסעיפיה העיקריים( :א) הקמת מיליציה
פרסית של סדרנים ובעלי־אגרוף למלחמה במוניות, ו(ב) פתיחת מערכת־הטרדה
ברחובות תל־אביב, בעזרת התנגשויות קלות, חסימת דרכים וכדומה.

• צפה לסולחה רשמית כץ מאמן ניכחרת הכדורגל היש־ראלית,
גיולה מאנדי, לבין הכדורגלן שייע גלזר. אחדי הסיכסוך
הגדול בין השניים, בעת מישחקי אליפות אסיה בקוריאה, שהסתיים בזריקתו
של שייע מהנבחרת, חזר שייע בשבועות האחרונים לכושרו, ולדעת כל
המומחים, הוא כיום שוב אחד הכדורגלנים המזהירים במדינה. למרות סינתו
לשייע, אין מאנדי יכול לעמוד בלחץ דעת־הקהל. לאחרונה שלח מתווכים
להכשרת הקרקע להשלמה בינו לבין שייע; מאמצים אלה יסתיימו, כנראה
בהחזרתו של שייע לניבחרת, כבר במישחקים נגד נבחרת חבש.

-ן יד*.וו>היוי 0יחוו 1ו ^ ווי וו וווז 1,י ! י י ו1*1ו 3

ו —וויוו ו

מדרומה על

ה*נ!?הפ־ה
מ כוויי ת
¥חו סיפור שנלקח כאילו י; ־ מאגו
דות אלף לילד. ולילד. או מסיפו י דקמ־רון
של בוקצ׳יו. במרכזו עומדת יפהפיה,
בעלת יופי מזרחי, מלאת אברים שופעת
חוה, הנמצאת כיום באמצע שנות זעשרים
שלה, ושעל גילה המדויק עדיין נטו ויכוח.
היפהפיה המזרחית שעלתה עם בע ה לפני
שלוש שנים מפרס, זרקה השבוע מציאות מיוניים הישראלית, העשירה בסיפורים
המתרחשים במציאות, סיפור מסעיר •מעורר
דמיון, מיוחד במינו.
טענה רנה עזר פיבנם, בבקשה : 1ית־ה־משפט
באמצעות פרקליטה, משה נ ובסקי,
להוציא צו המצהיר שלמעשה אינה נשואה
לבעלה :״בעלי חטף אותי, בעודי ילדה,
בנסיכות כוזיית ואנס אותי להיות אשתו.
אני ערביה נוצריה וכשחייתי עם בן יי, לא
ידעתי שהוא יהודי. אינני רוצה עוד לחיות
איתו. אני רוצה לחזור לדתי ולאמוג י.״
כאשר יצטרך בית־המשפט להחל׳ י אם
לתת את הצו המבוקש או לא, יהיו עליו
למצוא את האמת בין שני סיפורים סונים
זה מזה עד כדי קיצוניות — סיפוו ; של
רנה וסיפורו של בעלה, סביח עזר.
כדי להתחיל את הסיפור יש לחזור שבע
שנים אחורנית, אל נסיכות הנפט 1זטגה
כוויית, בחופו הצפון־מערבי של ה! ־פרץ
הפרסי. שם נפגשו לראשונה הערביה ^ידת
לבנון והיהודי יליד עיראק.

״הוא לקח אוניה כשב די״
**ז ספרת רנה בשארה חדד ער
נ י או ת ה היכרות:
נולדתי בבירות שבלבנון בשנת • 1939 יש
לי תעודת־לידה רשמית על זה• אבא סלי
קיבל עבודה בכוויית ואני ואמא שלי סני
אחי הצטרפנו אליו אחרי שלושה חוד ים.
אבא היה עובד שם במקום קצת יותר ו זוק
מהמקום שאנחנו גרים. האיש הזה, ג :יח
עזר, היה עובד בכוזיית בחברת ה !ט,
בתור סניטר שעושה סטרליזציה לזריי ית.
אבא שלי לא יופא, הוא לא גמר ות
לימודיו באוניברסיטה, אבל בכוויית כד
בתור רופא. אבא שלי עבד עם השייך סל
כוויית והיה חבר עם כל השייכים הגדוי ם.
פעם אחת עשה סביח עזר עבירה שצ וי
היה לו עונש באותה ארץ בגללה. אמרו לו
שאבא שלי יכול לעזור לו. יום אחד 1א
בא אלינו הביתה, וסיפר לאבא שלי מהעו •ן
שלו, ואבא הבטיח לעזור לו.

פעם שנייה הוא בא עם איזה נהג טקסי
שהלב שלו היה מלא ממנו למה שלא שילם
לו את הכסף שהיה מגיע לו. הנהג הזה בא
אל אבא ואמר לו :״אל תעזור לו, הוא
מתעסק בכל מיני דברים שאסור לעשותם״.
אז אחרי זה אבא שלי אמר לעזר שהוא
עצמו לא יכול לדבר עליו, אבל הוא יבקש
ממישהו שיעזור לו. אחרי זה היה עזר בא
לבית שלנו, אולי פעמיים, אלא שלוש.
אבא שלי ראה אותו שהוא לא בן־אדם כל
כך טוב שיתן לו להיכנס למשפחות טובות,
ואמר לו :״לא רוצה שתיכנס לבית שלי.״
בבית שלנו היה לנו שכנים ולהם היתה
ילדה שהיתר, לומדת יחד איתי. עזר היה
הולך אצלם. היה אומר לילדה שתגיד לי
לבוא וללמוד אצלה. הייתי אז בת .14
עזר היה נותן לילדה כסף, כדי שתביא
אותי אליהם, כי אבא שלי לא ד,ירשה לי
לצאת לשום מקום. פעם אחת, זה היה
כשאמא שלי נסעה ללבנון בגלל שהסבתא
היתה חולה, אמר לי אבא שלי :״אני אקח
אותך לעבודה במקום להשאיר אותך בבית״
— למה שבכודיית האנשים לא כל כך טובים
ואבא שלי פחד עלי ועל שני האחים שלי.
אמרתי לו :״יש לי קצת עבודה בבית,
אני גומרת ובאה אליך. אבא אמר שישלח
אלי נהג האמבולאנס שלו, עלי, באחת-
עשרה וחצי, לקחת אותי אליו. מי שמע את
הדיבור הזה? הילדה שהייתי לומדת איתה.
היא הלכה לבית שלהם, שם היה אז עזר;
והיא סיפרה לו מה שמעה.
הייתי מחכה שיבוא הנהג. פיתאום, בעשר
וחצי, בא סביח ואמר לי :״אבא שלך רוצה
אותך.״ אמרתי לו :״מה זה, אבא אמר
שישלח לי נהג.״ אז הוא אמה :״לנהג שלו,
עלי, קרה פנצ׳ר.״
האח שלי הקטן אמר :״אולי אבא לא
שלח אותו?״ אבל אני אמרתי לו :״אם אבא
לא שלח אותו, איך הוא יודע שהשם של
הנהג עלי? הוא לא מכיר אותו.״ אז נסעתי
איתו. ראיתי שהוא לוקח אותי לנמל. שאלתי
אותו :״למה זה אתה לוקח אותי לכאן,
זה לא המקום שאבא שלי עובד!״ הוא אמר:
״יש לי כאן איזו עבודה, תיכף אני גומר.״
רציתי לטלפן לאבא שלי שלא ידאג, אז
עזר אמר :״לא, לא, אל תרדי מהאוטו, אני
אלך לטלפן. אמרתי לו ״בסדר.״ אחרי שהוא
סידר כמה דברים, בא אלי ואמר :״בואי,
נלך לבקר אוניה בנמל.״ אמרתי לו :״ראיתי
כבר הרבה מזה בלבנון.״ אמר לי :״לא,
זה •אוניה ממקום אחר, באה מבומביי, יש
מה לראות הרבה דברים.״
אז אני הלכתי איתו. עליתי על האוניה.
״איך שעליתי על האוניה התחילה לזוז.
שאלתי :״מה זה, למה היא הולכת?״ אמר
לי :״זה לא המקום שלה, היא צריכה לעמוד
על המקום שלה.״ אבל ראיתי שהאוניה
הולכת לתוך הים, רחוק מהחוף• אז אמר
לי עזר :״ר,אוניה הולכת לפרס. האבא שלך
לא אמר לי שום דבר ואני באתי עליך.״
באוניה לא היה אף אחד, הוא לקח אותי
במיוחד, התחלתי לצעוק ולבכות. אמרתי
שאני צריכה לחזור לאבא שמחכה לי. הוא
ראה ואמר :״כאן אף אחד לא שומע אותך,
יש• רק מים ושמים״.

פגישה ע? הככיש
**ל אותה פרשה מספר סכיח
ע עזר:

זמן קצר בלבד לאחר שהגיעו
ארצה, בדירתם בבאר־שבע, לפני
שנשלל רשיון הרופא של סביח פביאנט.

היום אני בן .47 נולדתי בעיראק ולמדתי
רפואה באוניברסיטה של בגדאד. גמרתי את
לימודי ב־ .1937 היה לנו חוק בעיראק שאחרי
שאחד גומר ללמוד, מוכרח לעבוד

הוא חטף אותי!

טוענת רנה בשארה חדד, ננרביה קתולית ילידת ביירות,
האוסרת כי היא נחטפה על־ידי בעלה בהיותה עדיין
נערה צעירה בגיל ארבע־עשרה מנמיכות הנפט הקטנת כוויית, שם עבד בעלה כרופא.

שנתיים בשביל הממשלה. אני עברתי שלוש
שנים. הייתי עובד בקירקוק ואחרי זר,
עבדתי בחברת הנפט בבצרה. ככה זה היה
עד שנת .1943
ואז, בגלל עניין אישי, הלכתי לפרס.
הייתי שם כמה חודשים בלי עבודה. לכן
לקחתי תעודת־זהות פרסית והתחלתי לעבוד
בתור רופא• הייתי מסתובב בטהראן, בתור
רופא פרטי. משנת 1951 עד 1954 עבדתי
בחברת הנפט בעבדאן.
בזמן הזה היה בפרס הסיכסוך של מו-
צאדק. אני הייתי מאוהבי השאח והיו שם
אנשים נגד השאח וגם כן נגדי. אז האד
לים, לפני שהלכו מעבדאן, אמרו לי:
״תבוא איתנו לכוזיית ותעבוד אצלנו.״
מפני שלא נתנו ליהודים לד,כנס לכוויית,
שיניתי השם שלי לשם פרסי עזרפיבנט —
והלכתי לכזזיית. עבדתי שם, בערך שנה. היה
לי הכל. היה לי כסף טוב וחיים יפים.
יום אחד נהגתי במכונה שלי והלכתי העירה
לכוויית. מבית־ד,חולים שם עבדתי עד
לעיר יש איזה שלושים קילומטר. ראיתי
בדרך בחורה שהיא מסתכלת על טקסי
שיבוא ולקחת אותה. השם שלה היה אודט
חנה. היא סיפרה שהיא מלבנון ולמדה באנגליה
להיות אחות• היא אמרה שבאה
לבית־חולים לחפש עבודה, ולא נתנו לה.
אני אמרתי לה :״אקח אותך לבית־חולים
ותיכף אסדר לך עבודה.״
בדרך הראתה לי את הבית בו היתר,
גרה. למחרת באתי לקחת אותר, לעבודה
בבית־חולים ואז הכניסה אותי הביתה. היא
גרה עם משפחה אחת מלבנון; אז ראיתי
את הילדה רנה חדד. היא היתה בת 19
בערך, לא כל כך יפה. ראיתי על הפנים
שלה שהיא חולה. אבא שלה היה אח בבית
חולים ממשלתי. הילדה היתד, צהובה והיתר,
יושנת מרוב חום. טיפלתי בה קצת.
ככה הייתי בא אליהם כל יום, כדי לקחת
את אודט לעבודה. כל פעם שהייתי בא
לבית שלהם, הייתי רואה כמה שמה, מי0כ־נה
ושבורה בבית, וכמה שהחיים שלה לא

טובים. באותם הימים ביקש האבא של רנה
ללכת כמה פעמים לחנות שלהם, להביא
להם דברים. היינו הולכים עם כל המשפחה.
זה לקח בערך שלושה חודשים. שכרתי
בשבילם בית גדול והבאתי להם כל מיני
דברים. לקחתי להם גם ראדיו ושטיחים.
את רנד, לקחתי שתעבוד איתי בביתר,חולים,
במחלקה של הילדים. היא עבדה
בערך חודש וחצי. פעם סיפרה לי שאבא
שלה חושב שאני רוצה לקחת אותה, והוא
לא רוצה לתת לי אותר, אלא את אחותה
הגדולה שעוד נשארה בלבנון. היא ביקשה
ממני :״תדבר עם אבא ואמא!״
הלכתי לאבא שלה ואמרתי לו :״אני
רוצה את רנה והיא רוצה אותי.״ הוא
הסכים לזה, והתחתנו בכוזיית בחתונה
ממשלתית.
בזמן הזד, גמרתי את השנתיים שלי
במקום והיה לי מספיק כסף. רציתי לחזור
לפרס. לא אמרתי אז לרנה שאני יהודי,
כי בכוזיית אסור היה לגלות זאת.
חטפתי אותה? איך זה יכול להיות?
בחורה זה עפרון שאפשר לשים בכיס ולקחת?
אי־אפשר לנסוע מכוזיית לפרס בלי
ביקורת. נסענו באוניה בפרס נתנו לי
תעודות של החתונה וכתבו השם שלה בדרכון
שלי. בטהראן היא חיה כמו מלכה.

״הייתי אסירה״
** ל חייה עם סביח ׳עזרפיכנט
ע כפרס מספרת רכה :
כשבאנו לפרס, לא ידעתי שום מלה בפרסית.
עזר דיבר משהו עם השוטר בנמל,
נתן לו כסף, וככה נכנסנו. הוא שם אותי
בבית. לא הכרתי אף אחד, אסור היה לי
לצאת והיתה לי שומרת מיוחדת• לא ידעתי
מה לעשות. אמרתי לו שאני צריכה לכתוב
מכתבים לאבא ואמא שלי, שלא ידאגו. הוא
היה לוקח את כל המכתבים בכים שלו.
ראיתי שאין לי ברירה ואמרתי לו,; :יותר ס טוב נתחתן משנהיו־ ,ככה״.

הוא היה אומר לי שהוא נוצרי. אמרתי
לו :״אצלנו הנוצרים, יא עני, מתחתנים
בבית־כנסת.״ אז הוא אמר :״יותר טוב
שנתחתן ממשלתי. אם נרצה להפרד פעם,
זה יותר טוב. אם נתחתן בכנסיה, לא נוכל
להפרה״ הוא הביא לבית שלושה אנשים,
לבושים ציביל. הם כתבו משהו. הוא אמר
לי שכותבים חתונה. חתמתי על הנייר, בלי
לדעת מה יש שם.
במשך הזמן התחברתי עם הטבח והצלחתי
להוציא דרכו מכתב לאחותי בלבנון. אחרי
חודש וחצי ישבנו פעם ואכלנו ארוחת
צהריים; פיתאום הגיע דואר. הוא ראה
את הדואר ונבהל. כשפתח את המכתב, נפלה
התמונה של המשפחה של אחותי והבנתי
שהמכתב בא מאחותי. הוא התחיל לחקור
גותי איך הוצאתי את המכתב ונתן לי
מכות. הטבח שראה את זה נתן לו מכות
בחזרה. הוא פיטר את הטבח ועבר מבית
לבית כדי לשנות את הכתובת. אחרי כמה
זנן ן באו אחותי ובעלה מלבנון לפרס והיו
מחפשים עלינו. בהתחלה לא מצאו את
הכתובת. אבל הם נשארו 13 ימים במלון,
ובסוף מצאו אותנו. בזמן הזה היה לי
כבר ילד וילדה בת שלושה חודשים.
הבעל של אחותי בא אלינו הביתה• כשבעלי
לא היה בבית, הלכתי איתו לבית
מלון ושם פגשתי את אחותי. כשראתה
אותי נפלה. אמרתי לה שבעלי לא כל כך
בסדר אלי. אמרה :״בואי ניקח את הבגדים
והילדים ונלך״ .אמרתי :״אני לא יכולה,
למה שפה בפרס, אם אני צריכה לצאת
מהעיר, צריך שהבעל יחתום לי.״
עשיתי את מה שהייתי מוכרחה לעשות.
לא הייתי יכולה ללכת עם אחותי. לא
יכולתי לעזוב את הילדים. לקחתי את
אחותי ובעלה אלינו הביתה. כשבא סביח
וראה אותם, לא האמין שזאת אחותי. עשינו
אוכל והתחלנו לדבר. זה היה בקיץ והייתי
לובשת דקולטה והיו לי סימנים מהמכות
שלו. אחותי ראתה ואמרה מה זה. העוזרת
סיפרה לה הכל. בעל אחותי, שהוא בן
דוד של אמיל בוסתני, חבר הפארלמנט בלבנון,
רצה להרוג אותו. אבל אמרתי לאחותי
:״אולי אני יכולה להסתדר אתו

ךןץן * מ תמונה קיבוצית של המשפחה, בה נראים הבעל הרופא,
י אשתו ובנם הבכור קאמיל. לבן נערך ברית־מילה.
במסורת יהודית לפי טענת הבעל, מטעמים רפואיים לפי דברי האשה.
הם ראו שלא יכולים לעשות בשבילי שום
דבר ונסעו. אבל אחותי שלחה את הדודה
שלי לסרס. היא באה וראתה איך המצב
ורצתה לקחת אותי. אמרה :״תני לי את הילדים
ואת תבואי אחריהם״ .אני חתמתי
שתיקח את הילדים על הפספורט שלה, אבל
היו צריכים גם את החתימה של אבא.
פעם אחת הלכנו לנשף אצל משפחה יהודיה.
זה היה ראש השנה היהודי. אני לא
ידעתי שהם יהודים והלכתי איתו. אפילו
אם היה אומר לי שהוא יהודי לא היה
איכפת לי. אז הם אמרו ״שנה טובה״ בעברית,
כששתו את היין. אני לא הבנתי.
אמרתי :״מה אומרים?״ ובעלי אמר לי:
״אומרים לחיים, זה בכורדית.״
יצאתי החוצה והילדה של המשפחה באה
אחרי. אמרתי לה :״מה זה שנה סובה?

בישראל

סביח עזר עם ילדיו, אותם הוא מסתיר
עתה מעיני אשתו ומאהבה הרוצים
לקחתם ממנו. האשה הגישה תביעה להחזרת ילדיה אליה.

את לא יודעת שגם הוא יהודי?״
הלכנו הביתה ולא דיברנו שום דבר.
אחר־כך בא מכתב מהאח שלו מהארץ
ובעלי לא היה בבית. קראתי את המכתב
שהיה כתוב בעברית וערבית. האח שלו
כתב, יא עני :״אנחנו כאן בארץ, תבוא
גם אתה.״
מתי שבא בעלי נתתי לו את המכתב
והוא נבהל. אמר :״זה שום דבר.״ אמרתי
לו :״אני יודעת הכל. למה אתה לא אומר
לי שאתה יהודי? בוא, ניסע לישראל.״ רציתי
לפחות שנהיה עם המשפחה שלו.
בפרס הוא היה חייב הרבה כסף, וגם
תפסו אותו שאין לו רשיון להיות רופא:
אבל לא עשו לו עוד משפט מפני שהוא
הבטיח שישלחו לו את הרשיון מעירק.
הלכנו לסוכנות ובאנו לארץ.

כ? האמריקאים דקדד
( ל ל אותה תקופה מספר סביח
> עז ר:

מאשים הבעל סביח עזר פביאנט, הטוען כי נשא את רנה כחוק וכי
״ ודד
״ \ 11ן 1היא נטשה אותו ואת שני ילדיהם בגלל הרפתקת אהבים עם צעיר ערבי.
ען גם, כי אשתו ניסתה להכניס את הילדים לכנסיה. רק בעזרת המשטרה, שיחרר אותם.

861

בפרס חזרתי לעבוד בתור רופא, בטהראן
ובאחואז. עבדתי גם בדספול, בחברה אמריקאית.
היינו עושים חיים טובים והיו לנו
הרבה עוזרים בבית. אז כבר אמרתי לה שאני
יהודי. ב־ 1956 נולד לנו הבן, קמיל
וב־ 1957 הבת — קמיליה. כשנולד הבן,
עשינו לו ברית מילה גדולה. שבע ימים
ושבע לילות כל האמריקאים והנשים שלהם
היו רוקדים אצלנו.
היה לנו בית גדול. רק בהול לבד היו
לנו ארבעה רהיטים. קניתי לאשתי תכשיטים
מזהב והיא שלחה מתנות לסז־יית,
לאבא ואמא שלה. היינו כותבים מכתבים
לכיזיית ולבירות, לדודה ולאחות שלה.
קיבלנו מהם תמונות יפות וגם אנחנו שלחנו
תמונות• האחות שלה עם בעלה באו
לבקר אותנו והביאו מתנות. הדודה שלה
גרה אצלנו חודשיים בדיוק.
בזמן הזה רציתי לבוא פה, לארץ. היה
לי כסף טוב והמשפחה שלי היתה בישראל•
ב־ 1958 היא אמרה לי :״נלך לישראל,
למה היו לי מכתבים מחברים ומהמשפחה
כמד, טוב בישראל.״
עלינו ארצה וקיבלתי עבודה בבאר־שבע,
בתור רופא משרד הבריאות. אחרי כן התפטרתי,
כי רציתי לעבוד באופן פרטי.
המשכורת לא הספיקה לי.
כל הזמן חיינו בשלום ובאהבה. בערך
שנה וחצי היינו בבאר־שבע. היה לנו בית
טוב. היו בבית שלנו שני עוזרים והיד. לנו
נהג פרטי, לאוטו ולג׳יס שלנו.
אחרי שחזרתי פעם מהמילואים, קיבלתי
הודעה :״הרשיון שלך נשלל. אתה לא
רופא.״ אמרו שהתעודה שלי מזוייפת. סגרתי
את הבית והמרפאה ובאתי לתל־אביב.
הלכתי לסוכנות וסיפרתי הכל. אמרו לי:
״לא יכולים לעשות לך בלום. תלך לעבוד
בנצרת.״
שלחו אותי למעון אקדמאים בעפולה.
שבע חודשים לא עבדתי. הייתי הולך כל
יום לתל־אביב לקבל את האישור לעבודה
ולא ידעתי מה יש בבית. בינתיים נגמר
כל הכסף.
יום ששי אחד, לפני ששה חודשים,
ישבתי בבית. באה המשטרה ולקחה ממני
את הכלים של רופא. אמרו :״נשלל ממך
הרשיון ואתה טיפלת באחד, שהיה חולה.
לקחו אותי למעצר, שבוע ימים. כל הזמן
שהחזיקו אותי, אשתי לא באה לבקר אותי
וגם לא הילדים. עוד לפני זד, ראיתי ש־

האשה שלי לא כל־כך בסדר. אני בעל ומבין
איך אשד, צריכה להיות.
ערבי אחד בשם אחמד ראה אותי דואג
ובוכה שאשתי לא באה. הוא סידר לי
ערבות והשתחררתי. באותו יום הלכתי
לבית שלי וראיתי שהבית סגור. פתחתי
אותי ונכנסתי. חשבתי שאשתי השאירה
פיתקה, אבל לא ראיתי שום דבר. כל
החפצים והאשה וגם הילדים אינם.
הייתי מסתובב בעפולה והלכתי לכל המקומות,
גם בנצרת ובחיפה, אבל אף אחד
לא ידע להגיד לי איפה אשתי. רק נודע
לי כי ביום בו הלכתי למאסר, בשעה
ארבע וחצי, בא ערבי אחד, לקח הילד,
הילדה והאשה שלי — והלך.

הקונסול אמר -״התגרשו,,:
**משיכדררנה״״בסיפורה-היאד׳
£- 1איך שבאנו לארץ, האשד, הראשונה שהוא
התחתן איתר, בעיראק והביאה לו
שישה ילדים שמעה שהוא פה. האחים שלו
אמרו לו שיעזור לה בכסף, שלא תעשה
רעש. הוא לא רצה לעזור לה והיא כתבה
למשרד הבריאות שהוא לא רופא בכלל ואיך
עובד בתור רופא. לקחו ממנו הרשיון
וכתבו עליו בעתון.
באנו לתל־אביב ונשארנו אצל האבא שלו,
חמישה חודשים. הוא לקח מאבא שלו כסף
ואבא שלו גירש אותו מהבית. נתנו לו בית
בעפולה. עזבנו את באר־שבע מפני שגם
אחרי שלקחו לו את הרשיון היה מטפל
בחולים והמשטרה היתה מחפשת אותו.
באנו לעפולה עילית ושם תפסה אותו
המשטרה ושלחה אותו לבאר־שבע. שיחררו
אותו בערבות. כל יום היה עושה לי יותר
ויותר צרות. לא נתן לי לצאת מהבית
ולדבר עם אף אחד. אם הייתי מדברת עם
מישהו היה אומר :״את פה ערביה בין
יהודים, ואני אשבור את הראש שלך.״ הוא
זקן ממני, בערך בן חמישים. פעם בא אלינו
הביתה לעפולה, אחד מההסתדרות, רצה
להתחתן אתי. הוא הביאאפילו פרחים
לבעלי ואמר :״אני רוצה את הבת שלך.״
פעם אחרת הייתי עושה בשר בשביל
הילדים. אמרתי לו :״לא רוצה אותך יותר.״
הוא לקח את הסכין ורצה לתת לי• הילדים
ראו ובכו נורא. הילד אמר :״אני אביא הלך משטרה.״ הוא יצאמהבית והילד
אחריו. לקחתי את הילדה וברחתי איתר,
לרמות־ים. באותו זמן התכוננו לעבור מעפולה
לרמות־ים והיה לנו שם כבר צריף.
הלכתי לקונסול השוייצרי שהוא בארץ במקום
קונסול של פרס, ואמרתי לו שאני
רוצה לעזוב את בעלי ולחזור למשפחתי.
הקונסול אמר :״יותר טוב התגרשי ממנו
ותסעי עם הילדים.״ בגלל הילדים חזרתי.
יום אחד נסענו לנצרת לעתונאי מישל
חדד, לראות אם הוא לא במיקרה קרוב
שלי. החברים שהיו שם הבטיחו לנו לבוא
לקחת אותנו בטיול בג׳יפ, לטבריה ולנהריה.
אבל במקום זה שהיה צריך לבוא בא
בחור אחר, מנצרת. שמו היה מורים מוסו־ליני
סאלם.

מוסוליני מופיע
ך* אן נכנסת לתמונה הצלע השלישית
של המשולש. מורים, הצעיר בהרבה
מסביח עזר, הוא בן לאיטלקי, יליד נצרת
שלמשפחתו יש מוסך בעיר זאת. מספר
(המשך בעמוד )16

ספורט
ש ע רו ריו ת
תרמית 130 רטאית
בין אלפי אוהדי הספורט שנהרו השבת ל־איצטדיון
באסה ביפו, לדרבי התל־אביבי
בין מכבי והפועל, לא היה גם אחד שלא
צעק חמס. למחרת כתבו העתונים כי מה שאירע
במיגרש ומסביב לו היה בגדר שערו־ריה.
האמת היא, שזה היה פשע פלילי.
איצטדיון באסה נמצא עתה בתהליך של
סירוק, לקראת הרחבתו. שניים מיציעיו
פורקו לחלוטין. משני יציעים נוספים, נשאר
רק אחד. קיבולת המיגרש כיום היא רק
רבע ממה שהיתה בעבר. למרות זאת,
.מכרה אגודת הפועל תל־אביב המארחת
כרטיסים לכל היציעים, כאילו עמדו על
תילם. רק צופים שהגיעו למיגרש כשעה
וחצי לפני המישחק זכו להיכנס. אלפי
בעלי כרטיסים אחרים, שהגיעו מאוחר יותר,
נשארו בחוץ — אחרי שהשערים ננעלו
משום שלא היה מקום יותר בפנים. גם
הנכנסים נאלצו לעמוד משך כל המשחק.
המגוחך בכל העסק היה שנמכרו כרטיסים
ליציעים שאינם קיימים במחירים גבוהים
יותר מאשר ליציע שעדיין שרד —
ושלמעשה לא היתד. שום מחיצה בינו לבין
שאר היציעים.
אנשים פרטיים המבצעים מעשים כאלה
מואשמים בסעיף פלילי של הונאה והוצאת
כסף בטענות־שוזא. משטרת ישראל אינה
יכולה לעבור לסדר היום על מעשר, תרמית
זה. והאחראים לו בהפועל תל־אביב וב־התאחדות
הכדורגל חייבים לתת את הדין.

הנזרצפה 33.־ ם יוצ
החרושת הסצויד
החדישות 1ל פי
הסבסיח את הטיב

כ דו רג ל
המוגיל מברצ׳רונה

מרצפ1ח 33.־
פרדס ח
מל. חדרה 8

ליובל

במסגרת החגיגות למלאו
שולחן רדיו כשי לכל
ברחמם או מטרופוליט
.28.2.61 עם קנית הו
תלוש זה בצרוף אשור
והכולל את הפרטים הב!
כתובת, שם הדגם, מם
ותאריך הקניה.

הי־ ב ־

שולחן

רדיו

נ י״ב שנים לביח״ר ״בן־גל״ ,אנו מגישים
!רוכש אחד מהדגמים: מוצרט, שוברט,
(לפטיפון) מתוצרת ״בן־גל / ,עד לתאריך
זלט, יש לשלוח לת,ד 1639 .תל־אביב
על בצוע הקניה תוך התקופה המוזכרת,
ים: שם,
המקלט

ד *יש לט״ו בשבט !
פאר הריה 1המודרני המתאים לביתך,
לון מרהיבות עין, ספות מערכות ומס מ 1£א £8ם
וכורסאות ומאויר

א .־ וזו ב ס הי
ח ־אביב, רחוב הרצל 39

חדרי שי! ז וחדרי אובל, הבל לפי טעמך

א1גלית•צרפתי!
למתיי* בעיסה קלה זיסידית סניה׳*

ק111׳״1י״ת-א, בן־יהודח ,34 מל•20314 .

אגו פותחים :
• קורסים ואודפגים נופנ ים למבוגרים (שפה שימושיה, דקדרי^ כידג,
ממון ושיחה (מ6?-83**0זי .)00 הלמזדים בכל שעדת הפוקר וזזעדזב
• אולפניות לתלמידי. תי ״ ספד נומרי ג׳־ח׳ יסודי, ה׳״ד תיכון
לביסוס הידיעות והכנה ל .,גרות״ באנגלית ובמתמטיקה.

גויפוד אינדיבידואלי ג: ן בוצות קטנות ועל־ידי מורים מעולים

פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ו׳)

השבוע, יתגשם חלום ישן של השתתפות
הקבוצה במישחק־הגמר על גביע המדינה.
אומנם קבוצה זו זכתה כבר תשע פעמים
בגביע, בתולדות נזישחקו גביע הכדורגל
בארץ, אולם מאז זכו בו לאחרונה ב־
1939 לא עלה בידי שחקני הקבוצה לחזור
על מיבצעי־העבר.
השחקן היחיד מהקבוצה התל־אביבית
ששיחק כבר בעבר במישחקי־גמר הגביע,
הוא שוערה, יעקב חודורוב. אז היה חודו־רוב
שוער צעיר, באגודת הפועל ראשון־
לציון.
אילו היו אוהדי הפועל תל־אביב ופתח־תיקוזה,
שתי הקבוצות המשתתפות במישחק
הגמר, מאמינים באמונות תפלות — הרי
שעל התל־אביבים לעלוז יותר מהפתח־תיק־וזאים.
כי חוק בלתי־כתוב הוא בתולדות
הכדורגל הישראלי, שאין קבוצה בארץ המסוגלת
להציג יכולת ניפלאה פעמיים בשבוע
אחד. כימעט תמיד אירע שדווקא הקבוצה
שניצחה בשבת שלפני מישחק הגביע
הפסידה במישחק עצמו; ואם אומנם
יפעל חוק זה גם הפעם הרי שלהפועל
תל־אביב, שהפסידה השבוע במישחקה נגד
מכבי תל־אביב, יתרון על הפועל פתח־תיקווה,
שגברה השבת על קבוצת מכבי
בעירה 2:4בהציגה יכולת מזהירה.
מבחינת הטכסים סביב המישחק וההילה
הממלכתית האופפת אותו יהיה מישחק־

,הייתי חפץ לגלות בישראל את מולדתי
השנייה,״ אמר השבוע ליובוסה ברושיץ׳,
מאמנה של קבוצת הכדורגל הספרדית הנודעת
ברסלונה, לנציג מכבי תל־אביב, שטס
אליו במיוחד כדי להחתימו על חוזר,
אולם ברושיץ׳ לא הגיע השבוע לישראל
כפי שקיוו אוהדי הקבוצה ושחקניד, רק
השליח, זלמן קליאוט, חזר ובפיו ידיעות
שאינן מעודדות ביותר. כי המאמן היוגוסלבי׳
כיום מאמנה של אחת הקבוצות הטובות
בעולם, ואשר הביא קבוצה זו לניצחון
היסטורי על ריאל מאדריד, בקרב על אליפות
אירופה, יוכל להתפנות לבוא לישראל
רק לאחר שיפוג תוקפו של חוזהו הספרדי
— בעוד ארבעה חודשים. חוץ מזה, הוא
דורש משכורת של אלף דולאר לחודש*.
שום קבוצה ישראלית אינה יכולה להרשות
לעצמה לשלם סכום כזה למאמן.
״שמעתי הרבה על ישראל,״ סיפר ברו־שיץ׳
לקליאוט, .הייתי מאמן ניבחרת הכדורגל
של מצרים, בעת מלחמת סיני. הייתי
מאושר לראות את החיים בישראל, לא כפי
שצויירו בעיני על־ידי הערבים.״
;סיעה מיותרת. הנהלת מכבי תל-
אביב תצטרך, השבוע, להחליט אם להביא
את ברושיץ׳ למרות התנאים הכספיים שהציג.
לפי כל הסימנים היא תדחה את תנאיו׳
אם כי יתרון נוסף לקבלת ברושיץ׳
טמונה בהודעתו :״אני נוהג לאמן את כל
קבוצות האגודה, יהיו כמה שיהיו• שבעה
ימים אאמן קבוצות ילדים, נוער ובוגרים.״
אם לא תתקבל הצעתו של ברושיץ׳ ,תצטרך
מכבי תל־אביב לבחור בין המאמן היוגוסלבי
מונסידר זבונימיר, המאמן כיום
את קבוצת הכדורגל מאסייה בספרד, ובין
הוגו ריינר, מגדולי הכדורגלנים של הכוח
ווינה וכיום מאמן קבוצה מהליגה הראשונה.
דבר אחד ברור: את העונה הנוכחית
תצטרך מכבי תל־אביב לסיים עם מאמנה
הישראלי. צחוק הגורל הוא שדווקא בשבת
בה ערך עסקן האגודה חיפושים אחר מאמן
שיוציא את הקבוצה ממשברה הנוכחי, הציגה
מכבי תל־אביב את אחד ממישחקיה המזהירים
בעונה, גברה על קבוצת האפתעה של
הפועל תל־אביב בשיעור .0:1
כשחזר זלמן קליאוט, השבוע, בידיים
ריקות, לא יכלו אוהדי הקבוצה שלא
לשאול את עצמם לשם מה היה צורך
להוציא אלפי לירות לנסיעת העסקן, כדי
לשמוע את תנאי־עבודתו של ברושיץ/
דבר שאפשר היה לעשותו בשיחה טלפונית
או באמצעות מיברק. הנימוק שקליאוט לא
היה כבר מזמן בספרד, לא נראה כמשכנע.

המנזגדו-מפסיד
22 שנים ציפתה קבוצת הכדורגל של
הפועל תל־אביב לרגע הגדול. ביום הרביעי,
* גיולה מאנדי, מאמן הנבחרת הישרא׳
לית, מקבל 750 דולאר לחודש.

שחיינית שרצר
עזיפות בבריכה סגורה
הגמר ר,־ 22 בתולדות הגביע, הגדול והמעניין
מכל אלה שקדמו לו. אולם ספק אם
מתח המישחק עצמו יוכל לעלות על המתח
שהושג במישחק גמר הגביע האחרון, לפני
שנתיים, כאשר מכבי תל־אביב גברה על
הפועל פתח־תיקח־ה בתוצאה 3:4אחרי שהוליכה,
עשר דקות לפני הסיום, ביתרון .0:4

ש חי ה
הישגי בוינה
מעטים הם השחיינים הישראלים הנוהגים
להתאמן גם בימי החורף הקרים. באוסטריה
קר יותר מאשר בישראל. למרות זאת נמצאת
שם עונת השחייה בעיצומה. הגורם העיקרי
להבדל זה בין שחייני ישראל לאוסטריים
נעוץ במחסור בבריכות שהייה סגורות
בישראל.
למרות זאת זכתה השבוע שחיינית ישראלית
בהישגים מצויינים. הסיבה: היא עשתה
זאת באוסטריה. דורית שרצר, לשעבר אלופת
ישראל במשחי־פרפר, הלומדת רפואה באוניברסיטת
וזינה, לא שבחד, את עיסוקה
הספורטיבי ובשעות הפנאי שלה היא מזנקת
לבריגה הסגורה של אגודת הכה המקומית
כדי לשפר את כושרה.
השבוע, באליפות של שתייני הכוח מכל
אוסטריה בה השתתפו 200 שחיינים ושחיי-
ניות, היתה דורית הבולטת מכולם. היא
השאירה מאחוריה במרחק רב את כל
יריבותיה, זכתה בשני מקומות ראשונים
במשחים למרחק מאה מטרים בסגנונות
החתירה והפרפר.
העולם הזח *21-9

ישראלית לסיור־הופעות של חצי שנה בארצות אירופה.
כל השחקנים כבר הופיעו בסיפור הווסט סייד, אך לא
באופן אחיד. חלקם הופיע במחזה בברודביי, בשנתיים בהן
הוצג שם המחזה; חלקם היה בלהקה שהציגה את המחזה
בלונדון; ויתרם הופיעו רק בסרט שבוסס על מחזה זה.
עתה, משך השבועיים שנותרו עד להצגת הבכורה, הם
עורכים את החזרות המכשירות אותם לעבודת־צוזת.
אין זו משימה קלה להקים תיאטרון במיוהד לשם
הבאתו לישראל. הוצאות־ההחזקה של להקה כזו במשך
חודש עולות כרבע מיליון לירות. הדבר יתכן רק משים
שההצגה שלביצועה הוקמה הלהקה, מבטיחה הצלחה מראש.
סיפור המיוסיקל הוא הסיפור השקספירי של רומיאו
ויוליד .,אולם בעיבוד האמריקאי נשאר מעט מאוד משקספיר.
המחזה המוסיקאלי נוצר על ידי שלושה: הכוריאוגרף ג׳רום
רובינס, שהציע את רעיון המחזה וביצע את הכוריאוגרפיה
שבו; המלחין ליאונרד ברנשטיין, שחיבר את המוסיקה
המסעירה; וארתור לורנס, שכתב את העלילה והפיזמונים.
רומיאו ויוליד, המודרניים שייכים לשתי כנופיות־נוער

היא היאמנות שהכוכבים, קנדה וגרולי
צריכים היו ללמוד במיוחד לקראת
הופעתם במחזה זה. קודם לכן היו שניהם זמרים בלבד.

היא רגלה של גלוריה הידן, הכושית היחידה
בין 36 אנשי הצוות של הצגת הווסט סייד

סמורי, היא, רקדנית. בלס בת ,20 ילידת פנסליבניה.

** ה היה קורה לו תיאטרון ישראלי, הבימה למשל,
]*ן היה מעלה על במתו מחזה על מלחמת כנופית־נוער
משכונת־התיקודה בחבורת בני־טובים מצפון תל־אביב?
במציאות התיאטרונית הישראלית, בה שוררת בצורת
גמורה במחזות מקוריים, אין גם טעם לחשוב על כך. אולם
באולמות ובחדרים האחוריים של בית הבימה עוסקים
כיום כמה עשרות צעירים וצעירות בהפקת מחזה על
נושא דומה. אלא שמלחמת כנופיות־הנוער אינה מתרחשת

בסך הכל הופיעה עד כה ב־ 60 הצגות של המהזה; אולם
ג׳רום רובינס, שבחר בעצמו את הצוות העומד להופיע
במחזה בישראל, העדיף אותה.
מספרת ג׳ין :״נתנו לי את התפקיד, הפעם, פשוט מפני
שאני יותר טובה מאלה שהופיעו לפני. זה היה המאורע
הגדול והחשוב בחיי, כשג׳רום רובינם הענייה לי את
הכבוד בבחרו דווקא אותי להופיע בתפקיד היפה והקשה
ביותר שנכתב אי פעם עבור אשד.,״

המ־שחק
התסווה דון גרולי הוא המבוגר שבלהקה. דון חושש מאוד להודות
שהוא בן ,27 משום שהתפקיד אותו הוא משחק נועד
לצעיר בן .20 אולם האיפור, והמישהק על הבמה עושים
אותו לצעיר יותר. לגרולי, זמר־אופרה שהופיע בהצגות
טלביזיה היתד, כבר קאריירה הוליבודית. הוא הופיע בסרטים
כפירי אריות ודרום פסיפיק, ובסרט ג׳יג׳י נשמע קולו,
למרות שלא הופיע בו בעצמו. גרולי, יליד מיניאפוליס,
הופיע גם במועדונים בניו־יורק ובלאס־ווגאס, עם ארית
פיאף ובטי הוטון, ושיחק משך תשעה חודשים במחזה
המוסיקלי גבירתי הנאווה• גם הוא התחיל את הופעותיו
בווסט סייד סטורי בתור מחליף. כשקיבל את התפקיד
הראשי בברודביי באופן קבוע, התחלפו במשך המש ההצגות
הראשונות שלו שלוש יוליות.
הקהל הישראלי, וביחוד החלק הגברי שבו, אינו ממתין
עד להצגת־הבכורה. כבר כיום צובאים עשרות צעירים בפית־חי
בית־הבינזה בנסיונות לצוד את החתיכות מברודביי.

בשכונת התיקווה, כי אם במנהאטן שבניו־יורק. וסיפור
,הפרברים, שהצגת הבכורה שלו תיערך בהבימת בעוד
שבועיים, למרות שהוא מופק בישראל לא יהיה כלל ישראלי.
סיפור הפרברים הוא המיוסקל האמריקאי ווסט סייד
סטורי, שהצגתו בישראל מהווה חידוש ללא תקדים לא
רק בחיי־ר,אמנות בארץ, אלא גם בתולדות התיאטרון באיזו
ארץ שהיא. כי המחזה מופק, בעצם, על־ידי מפיק ישראלי,
האמרגן. גיורא גודיק; יחד עם זאת, כל מה שיהיה בו,
החל מהתיפאורות והתלבושות וכלה בשחקנים ובמדריכים,
*יובא מהחוץ.
אין זה עוד יבוא של להקה מהחוץ. רוב השחקנים
שיופיעו בסיפור הפרברים לא שיחקו יחד מעולם. המפיק
הישראלי רכש את התיפאורות של ההצגה שנערכה בברוד־ביי,
ובעזרת שותפו האמריקאי הרכיב צוות של 36 שחקנים,
רקדנים וזמרים ועוד תריסר מוסיקאים, מנהלים ועובדים
$טכניים, שיפיקו את המחזה בישראל. מכאן יצאו בתור להקה

יריבות, האחת של מהגרים פורטוריקאים במנהאטן והשנייה
של בני טובים אמריקאים. על רקע מלחמת הכנופיות
והשינאה העדתית מתפתחת האהבה הטראגית.

מזמוטים פומביים
שדות הצעירים העובדים מבוקר עד ערב על

^ *11 •1נערות המקהלה של המיוסקל האמריקאי הן
רקדניות שהיו צריכות ליהפד גם לזמריות. הן
רוקדות שרות ומשחקות. בתמונה הן נראות בחזרה בהבימה.

יג־ המחזה, בחדרי בית הבימה.,לא עברו ברובם את גיל
ד,־ .22 למרות זאת, הם חייבים להיות אמנים רב־גוניים
עליהם לדעת לשיר, לרקוד ולשחק בעת. ובעונה אחת.
מלבד ההצגה הם הביאו לישראל גם הודי תיאטרוני מיוחד
במינו — הווי של שחקנים צעירים ותוססים, שנעוריהם
פורצים מהם ללא הפוגה• בין חזרה לחזרה אפשר לראות
אותם בבית הבימה כשהם מתמזמטים ומתנשקים בפומביי,
או לועסים גומי־לעיסה, תוך־כדי ריקוד באלט מודרני.
שני כוכבי הלהקה, הממלאים את תפקידי רומיאו ויוליה,
הם ג׳ין קנדה ודון גרולי• ג׳ין, צעירה בלונדית נמוכת־קומה
ושופעת־חיות, היא ילידת אוקלהומה, בת לאב רופא
ולאם המשמשת כפרופסור למאתמטיקה. היא החלה את
הקאריירה המוסיקלית שלה כפסנתרנית, בגיל שבע; למדה
מוסיקה בניו־יורק והפכה לזמרת־אופרה. למיוסיקלס הגיעה
כשהופיעה בנשקיני קייט ובפגוש אותי בסנט לואיס.
כשהועלה סיפור הוסט סייד בברודביי, היתד, ג׳ין מחליפה
למחליפה של השחקנית הראשית, והופעתה הראשונה על
הבמה בתפקיד מאריה, היא יוליד ,.היתד, כשהמחליפה
הראשונה חלתה אחרי המערכה הראשונה, באחת ההצגות.

התנועה

למרות שרוב משתתפי ההצגה מופיעים
בה כמעט שנתיים, הם עורכים סדי יום
חזרות מפרכות במשך שמונה שעות, כמו הרקדניות בתמונה.

המלחמה על היפהפיח מ סו׳
(המשך מעמוד )13

מורים מוסוליגי על הדרך בה הסף
למאהבה של רנה :

הבנק והגברת
״גדול חלקה של האשד. הישראלית
בארגון תקציב הבית כבכל ארץ מ פותחת.
הולך ורב גם מספר הנשים
המנהלות בעצמן עסק, בין אם זה
עסק במקצוע השייך במישרין לעולם
האשת, כמו סלון לתפירה, מכון ל יופי,
מספרה וכדומה, ובין אם זה
במסחר ובמקצועות החפשיים. ורבות
מאד הנשים, העובדות במשכורת וב שכר
בכל המקצועות, משופטות ופרק ליטות
ועד לפקידות, זבניות וכדומה.
אין אנו נבדלים בכל זה מארצות
מפותחות אחרות.

בדבר אחד אנו נבדלים: באופן
יחסי קטן הוא מספר הנשים המנהלות
חשבון בבנק. מעטה בין הנשים הידי עה,
מה רבים, שונים ומגוונים ה־שרותים
שיכול הבנק לתת לה. עוד
רבות הנשים המסכנות את כספן על־ן
די שמירתו במגרה, בארון־הבגדים
!ובמקומות־מחבוא דומים ; וביחוד
רבות מדי הנשים, אשר טרם גילו
שגם מתקציב ביתי לא גדול —
אפשר לחסוך מה שהוא לקראת הע תיד
הבלתי צפוי.

נראה לי, שמרבית הנשים חושבות
עדיין ״מי אני ומה אני, מה לי
ולבנק לאומי?״ לדעתן, הבנק הוא
בשביל אילי המסחר והתעשיה, בש ביל
אגשים עשירים, בשביל מי שיש
לו הרבה כסף. זוהי טעות מוחלטת!
במלים אלה פתח בשבוע שעבר
ד״ר פרדר, מנהל בנק לאומי, מסע
הסברה נרחב כדי להסביר לאשר. ה ישראלית
את התועלת שתוכל להפיק
מן הבנק ומשרותיו המגוונים.

יום פתיחת המסע צויין כ״יום
האשד.״ בכל סניפי הבנק בארץ. לג־עזים
המבקרות בו ביום בסניפי הבנק
:ענדו פרחים וחולקה חוברת הסברה,
העונד. על השאלה ״מה לי ולבנק
1:אומי״ .במשרדו הראשי של הבנק
:תל־אביב נתכנסו נשים ידועות־שם,
אשי ארגוני הנשים, עתונאיות וכי
־ומה למסיבה עם הנהלת הבנק (ראי
זמונה למעלה: מנהל בנק לאומי,
־״ר פרדר, בשיחה עם האופנאית
:יולד. בר).

הבחור הזה שהבטיח לקחת את משפחת
עזר פביאנט לטיול שללו לו בדיוק באותו
זמן את הרשיון. הוא היה מתקן את הג׳ים
שלו במוסך שלנו. הוא בא אלי ואמר :״אם
אתה חופשי היום, הבוא. נעשה טיול קטן.״
ירדתי אצלם לעפולה. הכרתי את סביח
והכרתי את רנה. נטענו לטייל בעכו ומאז
עבר חודש ולא ראיתי לא אותו ולא אותה.
אחרי שפעם אחת ישב במעצר, בא אלי
סביח למוסך ואמר :״יש לי בנמל יפו
מכונית ווקסחול ועוד כל מיני דברים טובים.
אני צריך כסף בשביל המכס ובשביל
שמירת האוטו בנמל. תלווה לי את הכסף
ואני אתן לר את האוטו שתשכיר אותו.״
נתתי לו 540 לירות והזמנתי אותו ואת
אשתו אלינו, לארוחת צהריים.
בזמן שהיו אצלנו, הלכה רנה עם האחיות
שלי וסיפרה להן כי בעלה גנב אותה
כשהיתה קטנה והיא לא מכירה אף אחד
בארץ. החזרתי אותם הביתה. הוא אמר לי:
״ביום ראשן ון ניסע לנמל ותיקח האוטו.״
הוא ביקש ממני עוד כסף. הבטחתי שאם
יהיה לי, אכנס אליו ביום ששי ואתן לו.
ביום ששי אחרי הצהריים ירדתי לעפולה.
אני דופק על הדלת ואני רואה אותה.
״איפה בעלך?״ שאלתי.
״בשביל מה אתה צריך אותו?״ ענתה.
סיפרתי לה שהבטחתי לו להביא כסף בשביל
האוטו והבאתי .״איזה אוטו?״ שאלה.
״אין לו בכלל אוטו ואין לו שום דבר.״
אחר כך אמרה לי להתרחק ממנו. אני
מסתכל איך שהיא, אשתו ומדברת ככה.
התחלנו לדבר ואמרתי לה מה ששמעתי.
התחלתי להיכנס בענין. בעלה ישב אותו
זמן במאסר. אמרתי :״תבואי אצלנו הביתה,
תגורי עם הילדים, בינתיים, או תלכי
לבית־נזירות.״ לקחתי אותה עם הילדים
לבית־הנזירות ג׳רמרהוספיס, בחיפה. אחרי
כמה ימים בא בעלה אלי ושאל :״איפה
אשתי?״ אמרתי :״לא יודע.״ לקח ממני עוד
עשר לירות והלך.

מעשנת בכלל. השוטרים אמרו לי שהיא מפחדת
ממני, מפני שאגי רוצה להרוג אותה:
הם אסרו אותי ואחר־כך שוחררתי בערבות.
הלכתי שבור ואני בוכה כל היום. ה־עינים
שלי ככה נזלו מים. הלכתי לפנסיון
הגרמני לראות הילדים בעינים שלי, ושמעתי
שלקחו הילדים שלי למנזר, בעין־
כרם שבירושלים. הלכתי לעין־כרם. אמרו
לי: אין לנו השמות כאלה של הילדים.

״חיפשתי את הירדים שלי״
ך• משיך סכיח עזר כסיפורו :
ן וימים ולילות הייתי מסתובב וכל היום
והלילה אני בוכה על הילדים שלי. יהודי
אחד, דויד ויסמן, ראה אותי בוכה. הוא
אמר :״אני אעזור לך.״ סיפרתי לו כל
העניין. נסענו יחד לירושלים. הוא עשה
תוכנית. ניכנס לפנים המנזר, בעין־כרם.
אמר שרוצה לרשום שלושה ילדים שלו
לשם. בינתיים אמר שרוצה לראות איך
הילדים ישנים ואיך המקום שלהם. אבל הם
לא נתנו לו. שמענו כי ביום ראשון לוקחים
את הילדים מהמנזר לכנסייה. עמדנו
וחיכינו אבל הילדים שלי לא היו שם•
שאלנו נזירה אם יש במנזר ילדים בשם
קמיל וקמיליה. אמרה שלא. הראינו לה את
התמונות שלהם יאז הכירה אותם. נתנו
לנו להיכנס למנזר. אחת מהנזירות קראה
בשם :״צוהל.״ בא צוהל וראיתי שהוא הילד
שלי, קמיל. הוא בא אלי בלי נעליים
ותיכף אני לקחתי אותו ונישקתי אותו והוא
אמר :״אבא, אבא, תיקח אותנו מפה.״
למחרת, באנו עם המשטרה והם באו אי־תנו
למנזר וראו שקיבלו את הילדים בלי
תעודות־זהות. הם נתנו לי את הילדים
בחזרה. נתתי את הילדים לטיפול למשפחה
אחת, במקום שם אני גר, ברמות־ים. אני

שלושים משפחות כסל
ץ* סלון — ישוב הררי קטן, בדרך ל־
^ רמת רזיאל, בואך ירושלים.
כסלון — נקודה קדמית של התיישבות
ההר, מול מובלעת חברון—בית־לחם.
כסלון — כפר נקי ומסודר, שבתיו נקיים
ומטופחים, ואשר תושביו הולכים בקומה
הזקופה של אנשי־הרים.
כסלון — כפר שנידון למוות.

תיקתוק עם הזמן
^ ידיעה קצרה שנתפרסמה השבוע,

** ל שלב זה ביחסיו עם אשתו
ע מספר סביח עזר :
אחרי כמה זמן חיפשתי את האשה והילדים
בנצרת. ראיתי ילדים משחקים ברחוב
והם אמרו לי :״אתה רוצה קמיל
וקמיליה? הנה הם שם.״ ראיתי הילדים שלי
משחקים ברחוב, מלוכלכים. אמרתי להם:
״איפה אתם גרים עכשיו?״ הראו לי —
״בבית הזה.״ היה קרוב לבית ערבי אחד.
חשבתי שאשתי הלכה למכירים. דפקתי על
הדלת. ערביה זקנה ושלוש בחורות פתחו
את הדלת. אמרו לי :״מה אתה רוצה?״
אמרתי :״זה הילדים, אצלכם. איפה האמא
שלהם?״ נכנסתי בפנים וראיתי החפצים שלי
בבית שלהם והמזוודות שלי שהכרתי. אבל
הם אמרו לי שלא יודעים כלום.
רק אחר־כך נודע לי שאחד הילדים של
הזקנה, שמו מוסוליני, הלך עם אשתי למקום
אחר. חיפשתי אותם בחיפה, בעפולה
ובצריף שלנו ברמות־ים. נכנסתי לצריף בשעה
11 בלילה. ראיתי: החלונות היו פתוחים
והמיטות לא כל כך מסודרות. תיכף
הבנתי שהם היו כאן בלילה. יא עני, ראיתי
סימנים כמו רגל, איו אומרים? עיקבות.
הכיתי בבית אך לא באו, בלילה הזה. כל
הלילה נשארתי ער, לחכות ולראות, מה ה־
7־ 8101 הזאת. מה קרה למשפחה שלנו.
חזרתי לעפולה עם הילדים. הייתי רוחץ
את הבגדים שלהם ב־ 12 בלילה. בא שוטר,
ראה אותי בוכה• סיפרתי לו הכל. למחרת
באה המשטרה וסיפרה שנודע להם שאשתי
תבוא לעפולה למשטרה. אמרו: רוצים שאתה
תדבר אימה או תיקח אותה. כשראיתי
אותה במשטרה אמרתי לה :״חבל על השם
שלנו. למה את עושה ככה? תעזבי את כל
השטויות הזה. תראי מה היה לנו פעם
ועכשיו אין לנו קצת כסף, את עוזבת במקום
תעזרי לי ולילדים שלך.״
נסענו ביחד לג׳רנזני־פנסיון, שם גרות
נזירות נוצריות. היא הלכה בפנים ואני
חכיתי לה שתחזור. חכיני שעתיים, אני
והילדים, עד שראתה אותנו נזירה אחת ושאלה
אותי אם אני מכיר את הבחורה
שבאה איתי. אמרתי לה :״זאת אשתי והנה
הילדים שלה.״ היא נראתה מופתעת :״אתה
בעלה?״ אחר כך סיפרה שמה אמרה שהיא
בחורה שבאה משוזיצריה. הנזירה טילפנה
למשטרה. הם לקחו אותנו לתחנה, בחיפה.
שם הפרידו בינינו וחקרו אותנו לחוד.
נכנסתי לראות מה איתה וראיתי שהיא
יושבת בחדר של הקצין, שמה רגל על
רגל ועישנה סיגריה. עד אז לא היתד,

השפעיהמקולל

רפאל קמחי ,45 ,החרד לגבי תנובת לולו.

״מוסוליני הלך עם אשתי״

משה סנובסקי, ש־
^ 1י 1היה השבוע מטרה
להתקפותיהם של חוגים דתיים וארגוני נשים
על שהגיש מעד משפטי במקרה העשוי,
כביכול׳ ,להעביד ילדים יהודיים £צרות.
בעצמי הייתי כמו מת. לא יכולת*׳לעשות
שום דבר.
שמעתי שאשתי גרה עם מוסוליני. הוא
עזב את נצרת ועובד עכשיו בתור נהג
של שגרירות בתל־אביב. אני הגשתי לרבנות
תביעה שיעשו שלום־בית והם הוציאו
צו, שאסור לאשתי לעזוב את הארץ
במשך שנה.
מסבם עזר פכיאנט: אני רוצה את
הילדים שלי. אני רוצה שתהיה להם אמא
כמו לכל אחד. הערבי הזה הרם את החיים
שלי. הוא לא כל כך טוב. איך זה עושים
דבר כזה? באים והורסים את החיים של
משפחה טובה!
טוען מורים מוסוליני: לפני כמה
זמן בא אלי עזר עם האח שלו, לגרג׳
ברחוב סלמה, איפה שעבדתי ואמר :״עשית
חיים אתה, לא חשוב. כמה שהפסדת עליה
אני אשלם. העיקר תחזיר אותה אלי.״
אומרת רנה: אני לא רוצה אותו
יותר. אני לא רוצה איתו שום דבר, אפילו
שיגיד, לי שלום ברחוב. באתי לישראל כי
ידעתי שכאן יש חוק אחד בשביל כולם.
הוא חשב שבגלל זה שאני ערביה ואין
לי פה אף אחד הוא יכול לעשות אתי
מה שהוא רוצה. די, במדינה של דימו־קראטיה
אני לא מוכנה לחיות עם מי
שאני לא אוהבת.

^ נאמר כי ועדה אזורית לסקר חקלאי,
מטעם משרד החקלאות, הודיעה שיש לחסל
מספר כפרים, אשר אין להם אפשרות־קיום.
אחד מהם הוא כפר אדרת, בחבל לכיש.
מה שהוועדה לא ציינה, הוא שכפר אדרת
עודנו ריק ממתיישבים. בתיו עומדים על
תילם, כספי הציבור הושקעו בו — ולפני
שיספיק גם מתיישב אחד להתנחל בו, נמצא
שאין לו זבות קיום ויש לחסלו.
אולם אם שערוריית אדרת היא שערוריה
של ביזבוז כספים ושל תיכנון לקוי, הרי
חיסולו של כסלון הוא מעשה־כסילים המאיים
על חייהם של בני־אדם, לא רק על הרכוש.
מדוע הוחלט כי יש לחסל את כסלון?
30 המשפחות היושבות בו קשורות אליו
קשרי־זיעה, סבל ואושר. גם דם הקיזו שם.
במעלה ההר מתנשאת מצבה לאחד מתושבי
המקום, שנורה ונהרג כאן בידי מסתננים
מעבר לגבול. מתיישבי המקום ילדו כאן
בנים ושיכלו חברים. הם הפכו את שיכוני־הסוכנות
לבתי־אב בישראל, סיקלו בידיהם
טראסות זעירות כדי לטעת עצי נוי ופרי.
כאשר הושלמה, לפני כשבועיים, סלילת
כביש אספאלט למקום, ראו בכך התושבים
עוד עוגן שיבטיח את החיים במקום, וגם
קשר קבע אל העולם שבחוץ.
ליד כל בית עומד לול חדש, מלא תרנגולו
מכרכרות. עקרות־הבית עוברות בין
הלולים ואוספות את הביצים אל תוך סליהן.
פעם ביום מגיעה משאית מירושלים האוספת
את התנובה. לפי כל הסימנים: כסלון הוא
ישוב משגשג ומאושר.
אלא שמתחת ליסודות אלה מונחת פצצתי
זמן קטלנית. תושבי המקום יכולים לשמוע
את תיקתוק מנגנון־התופת, העלול להרוס
בכל רגע את ביתם. סיוט התיקתוק אינו
מרפה מהם. :הם שומעים אותו בלילות
הקרה של הרי ירושלים, ובצאתם לעבודה
בערפילי שחר. כאשר הם נפגשים במזכירות
או בצרכניה, או בשעה שהם מפגינים
ליד משרדי הסוכנות בבירה, נושא שיחתם
היחיד הוא: הפצצה המאיימת עליהם בכליה.
פצצה זו הונחה על־ידי שר החקלאות
משה דיין. שמה: התמוטטות ענף הלול.

מגטאליות ש? סליקים
ץ* שק הרול בישראל נחשב ׳לאחד
}/המפותחים בעולם• המדינה עומדת במקום
השלישי בעולם — אחרי ארצות-
הברית וקאנדה — בתצרוכת הביצים של
תושביה, וכושר הייצור שלה נחשב לגדול

ואש הועד

נוכלוף בושכילה,
,30 נווהיר• :ח־לול
הציל אותנו. חיסולו יביא לניווננו!״

| ? ל | ל 1ן ^ ך 1ח שייך לאברהם אלמליח, בן ה־ ,28 שעלת ממארוקו. אלמליח,
י י״* המקיים אשה וארבעה ילדים, נאלץ לחסל לולו בשל מחלת
העופות. בגלל כישלונו של דיין בייצוא ביצים, עלולים יתר תושבי כסלון להיות במצבו.

נתיב העינויים״^.
ולולו של אהרן פרידה, מקשה על החיים.

ז ה נדון למוו ת
׳שרמו את מתיו הנישרון האיום שר שו ההתראות משח ז״ן
ומפותח במיוחד. היא מסוגלת לייצר, כיום,
1300 מיליון ביצה ו־ 40 אלף טונות בשר־עוף
לשנה.
מצב מרנין וממלא־גאווה, לכל הדעות. אך
במציאות הישראלית, פירושם של מספרים
אלה שואה בעלת מימדים לאומיים. כי השוק
הישראלי יכול לקלוט רק כשליש הביצים
המיוצרות.
מה לעשות ב־ 800 מיליון הביצים וב־
4500 טונות בשר־העוף הנותרות?
״לייצא!״ יאמר כל ילד. אך ישראל אינה
יכולה לייצא כמויות כאלה. היא מקבלת את
מזון־העופות חינם, מארצות־הברית, כסעד
כלכלי! וחוק ארצות־הברית אומר כי לא
יוענק סיוע לארץ זרה, עד שלא יהיה בטוח
שהענקה זו לא תפגע בכלכלתה של ארצות
הברית ו/או מדינה ידידותית אחרת. יצוא
של ביצים ובשר־עוף מישראל לאירופה•
יפגע פגיעה רצינית בכלכלתן של דנמארק
והולאנד.
משה דיין, אשר על אף הגיעו לדרגת
שר לא השתחרר עדיין מן המנטאליות
של מפקד גדוד במלחמת תש״ח, חשב שאפשר
להתחכם עם העולם. הוא החליט שמדינת
ישראל יכולה לא רק לייצא את
העודפים העצומים של תוצרת הלול, אלא

ך ך!ן1ן ן אחד מתושבי כסלון מדגים
1711131 את מצב התושבים: כמו
ביצה שנמעכה ביד אכזרית ותיזרק לאשפה.

שהיא אף יכולה לשווק בחו״ל כל כמות
נוספת שלולניה יהיו מסוגלים לייצר. שר
החקלאות בנה ענף מרכזי בכלכלת המדינה
על ההנחה כי אפשר להערים על האמריקאים,
ההולאנדים והדניים, כשם שבוני
הסליקים של ההגנה הערימו על חיילי המנדאט
בארץ־ישראל.
אלא שאם אפשר לטמון במחבוא תת־קרקעי
עשרה רובים גנובים ו־ 50 רימונים
מוברחים — אי־אפשר להעלים מעיני העולם
800 מיליון ביצים לשנה. מה שכל
פקיד במשרד החוץ, או במשרד המסחר ו־התעשיה
יכול היה לנבא .,קרה: הדנים וההולנדים
גילו את ההסתננות הבלתי הוגנת
מישראל, התלוננו באוזני האמריקאים, ואלה
ציוד על ישראל להפסיק את ייצוא הלול,
או להסתכן בהפסקת הסיוע בעודפי־מזון.

תחבולות פדמ״חגיק בדימוס
שהדי ין לא היה צריך להיות נביא י
ו לו גם נביא בעניין שהתפתחותו העתידה
היתד. ברורה כל־כך. הוא גם לא היה
צריך לגלות את הכישרון הכלכלי המינימלי
כדי להעריך את סיכויי הייצוא הזה. די
היה לו לעיין בדו״ח שנשלח למשרד החקלאות
על ידי אדם מוסמך לחוות דעה בנידון:
מרדכי פארן, הנספח החקלאי בשגרירות
ישראל בלונדון.
הזהיר פארן בדו״ח ארוך ומנומק, שנשלח
לפני למעלה משנה וחצי למשרד החקלאות:
אסור לתכנן ייצוא נרחב של תוצרת
הלול. אסור שבעתיים לבסס איזושהי תוכנית
משקית על נסיון ליצוא כזה. אזהרה זו
פורסמה בשעתו במדור תצפית של העולם
הזה, שהסתמך על הדו״ח הפנימי.
דיין לא ראה את עצמו מוגבל על־ידי
חוות־דעת פסימיות כאלה, של סתם אנשי־מיקצוע.
הוא — איש המעש, איש ההסתערות
— יוכיח במעשים כי אנשי המיקצוע
אינם מבינים במיקצועם. הוא החליט כך
בקשר לעגבניות נזוניסייקר, נגד עצות אנשי
המדע והמיקצוע. כי רצה להגשים את חזונו
הפרטי! הפיכת משרד החקלאות לגורם־
הראווה הראשון במדינת ישראל ובכלכלתה
— קרש קפיצה למישרות רמות ומפוארות
יותר בצמרת השלטון.
חקלאי ישראל וכלכלתה — ועימם מאות
אלפי עקרות־הבית — נוכחו לדעת על
בשרם, כי עגבניות מזן חדש אינן גדלות
על־פי פקודת־מיבצע של רב־אלוף בדימום.
האולטימטום של ארצות הברית להפסיק
בייצוא הביצים, מלמד עתה, במחיר יאוש
וייסורים, כי שוק זר אין כובשים על־פי
• 300 מיליון הביצים שיוצאו בשנה שעבדה
נשלחו לפי פירוט זה 60 :אחוז ל
איטליה; 16 אחוז לגרמניה המערבית; 6
אחוז לשווייץ; 3אחוז לקפריסין; 2.3אחוז
לאוסטרליה; 2אחוז לצרפת; 0.7ו אחוז
לאנגליה, מאלטה, ארצות מזרח־אירופה וצפון
אפריקה.

תחבולה של פלמ״חניק בדימום.

חולבים ע? בטוח!
^ מה נוגע הכישלון המחריד של משה
^ דיין לכפר כסלון? את התשובה אפשר
לקבל מפי תושבי הכפר.
סיפר השבוע אהרון פריזר 30 שעלה
מתונים והמתגורר בכסלון עם אשתו ושלושת
ילדיו :״לפני שנה באו לכאן שליחי
הסוכנות ואמרו לנו שהוחלט לבסס את
כפרנו על ענף הלול. הם נתנו לכל אחד
מאיתנו 300 מטילות, ומדריך מיקצועי לכל
הכפר. כל ביצה שיכולנו לייצר מצאה קונה.
באנו לסוכנות ודרשנו שתשלים את המיכסה
שלנו, שהיא 600 מטילות למשפחה.
״הסוכנות ראתה שלמדנו את המיקצוע,
ושאנחנו כבר יכולים להתקיים מהכנסות
הלול, והיא נתנה לכל משק עוד 300 מטילות.
גם אז מצאנו קונים לכל ביצה שיצרנו.
ולא רק זה. באו אלינו מהסוכנות ואמרו
לנו, :אתם רואים שאפשר להתפרנס
יפה מהלול? למה לאי תגדילו בעצמכם את
הלולים שלכם? תעשו קצת מאמץ ותבנו
עוד לולים. לישראל יש תוכניות גדולות לייצוא.
כמה שתייצרו — תוכלו למכור
לייצוא. אין לכם מה לחשוש. אתם הולכים
על בטוח,.
״עשינו מה שיעצו לנו. אפילו קישרו
אותנו עם בעל־מסגריה בירושלים, שבנה לנו
את הלולים החדשים קצת במזומן והעיקר
בשטרות• נכנסנו לחובות מעל לראש. ולמה
לא אם המדינה באה אליך ואומרת לך
,אתה הולך על בטוח! המאמץ שאתה עושה
עוזר לכלכלה של המדינה!׳ מה יש לנו
לפחד?
״ועכשיו? עכשיו כולם מושכים את הידיים
שלהם. איפה יצוא, איפה הרחבה, איפה
שוק? שחטו אותנו. קיצצו את הכנפיים
שלנו. המסגר רוצה את הכסף שלו. המש־ביר
המרכזי רוצה את מחיר התערובת.
בית־האימון רוצה את החוב שמגיע לו
בשביל הפרגיות שקנינו ממנו בשביל להרחיב
את הלול 200 .לירות חובות יש לי
כל חודש. אם יהיה לי מזל החודש, ארויח
100 לירות. מה אעשה בהן: אקנה אוכל
לילדים או אשלם שטרות?״

בת המקום

ואמה, העוזרת לה להחזיק את בובותיה.

גתיב חיסורים
ך• יסורו של פריזה משקף את תולדות
^ הכפר כולו. הוא הוקם לפני שמונה
שנים, כמשק חקלאי שיתבסס של 25 דונאם
מטעים לכל משפחה. היו, אומנם כמה
מומחים שפיקפקו ביכולתם של סלעי הדי-
יהודה לקיים חקלאים. אך יוסף וייץ, הבום
הגדול של הקרן הקיימת לישראל, הכריע
אישית .״אני מכיר כל שעל אדמה בארץ
הזאת,״ הכריז ,״ואני יודע שיש מספיק
אדמה טובה במקום הזה.״
כך, על סמך בטחונו האישי של עסקן
בעל־זכויות, נחתך גורלם של עשרות משפחות
עולים. בראשונה הובאו לשם עולי
(המשך בעמוד )21

אס השבעה

דים• .אם ייהרס הלול, לא יהיה לחס לילדיה.

אנש1

קזלמע

סרטים

לסקוב 2מ 8ת גולדה
הסוד הכמוס ביותר במדינה היו השבוע
תוצאות תחרות־הגולף שנערכה הע: ת בין
שחקן הקולנוע דגי קיי, לבין שר החינוך
והתרבות, אננ א א כן, במיגרשי הגולף
בקיסריה. השניים הסכימו ביניהם 1 ,ו לפני
ה&ישחק לא להודיע מיהו ר,מנצו אולם
דני קיי עקף את ההחלטה בהצהיו אחרי
המישחק ברמז :״לו הייתי מודיע ז י תוצאות
המישחק, הייתי גורם למשבר משלתי
בישראל למשבר מסוג או * גרם
דני קיי בעת שנוכח השבת בקוג ־ט התזמורת
הפילהרמונית ברבכל התרבו בתל־אביב,
בו הופיעה הכנר״ה אידה *נדל.
עד להפסקה לא הרגישו הנוכחים ב: י קיי.
אולם כשהבחינו בו, אחרי ההפסקו ישבו
כל הזמן כשעיניהם מופנות אחורנ למקום
בו ישב קיי והקשיב י ישן
במיטתך,״ היה כתוב במכתב שקיו !ה השבוע
שרת־החוץ, נולדה מאיר כותב
המכתב לא היה אחר מאשר הרמטב ל לשעבר,
רם־אלוף חיים לסקוב. לסקוב
מיהר להוסיף פסוק המסביר את: וונתו:
הוא מתגורר עתה בבית אסכם בג ־יורק,
המקום בו נהגה שרת־החוץ להתאכ 1בעת
שהותה שם. לסקוב קיבל את הו ר בו
היתד, מתגוררת גולדה גילוי 1סטורי
מעניין גילה השבוע הסופר־החוקר דויד
תדהר. הכותרת שהתנוססה מעל נאומו
המפורסם של דויד בן־גוריון, נ תקף
את פנחס לבון במרכז מפא״י, זכירה
לתדהר כותרת דומה. היד, זה של ; של
חוברת, שנכתבה בידי העתונאי ד,מג ־ 1בן־
ציון כץ ב־ ,1933 ואשר דנה בפרש רצח
חיים ארלוזורוב. שם החוברת :״ד,אם קודמת
לכל״ .שם זה בדיוק שאל ביג׳י לעצמו

כאשר חיבר את נאומו האחרון
במסיבת חגה הלאומי של אוסטרל ; שהתקיימה
השבוע במלון דן, בעוד ז סגריר
האוסטרלי בישראל ג׳ון מיל מ> מילן
משמש כמארח, בלטו בשלל הדיפלו: נסיות
המהודרות שתי נשים. האחת היתד1 ,בא־רונית
הונו דה מאם, אשת ז סגריר
השוודי, שהופיעה בחליפה שחורה נ ולראשה
כובע עשוי פרוזה אפורה. אול: את
תשומת הלב הכללית משכה דווקא *שתו
של המזכיר השני בשגרירות ברית־הג עצות
בישראל, אנטולי קוטליארנקו, שהופיעה
בכליפה הדוקה שזורה חוטי־כנ י וב־פרווה
לבנה הצגת הבכורה של מחזה
מרי סטיוארט בתיאטרון הקאמרי חפכד,
להפגת אהדה ענקית לפנחס לבון ,׳נוכח
בהצגה ובמסיבה שנערכה לאחריה 1 .לבדו,
נוכחו בהצגה גם השרים גיורא יו! 2ט ל
ואכא אכן, שהרגישו עצמם שלא: נוח,
נוכח אהדתו של הקהל ללבון. משה •יין,
ימנע מעצמו אי־נעימות זו, בהודיעו שאין
יזמנו פנוי להצגה ההקבלה וערך
העולם הזה בין עלילת המחזה לפרשת לבון,
ניקלסה בקהל. לפני ההצגה קיבלה א *נה
פורת, המשחקת את תפקיד מרי: ,רכה
בזו הלשון :״ללבון מרי — מרד
יוסף ידין, הממלא במחזה תפקיד ! קביל
לזה שממלא שמעון פרם בפרשה, זמר:
״אחד מהאנשים החשובים במדינה אמ לי:
אם שמעון פרם היה נראה כמוך, היה מגיע
ר,רבד. יותר רחוק במסיבה שו רכה
לאחר ההצגה לחץ לבון בחמימות או ידה
של אורנה פורת המגלמת על הבמה בת־גורלו.

אמרגן על הגמדי
מה שקורה בדרך כלל רק בסרטים ולי־בודיים
או אוסטריים אירע לאחרונה לז זרגן
הישראלי, ששון דג׳ואן. רג׳ואן ,׳ עסק
בישראל באירגון הופעות של אמני: מה
זעירה בערי־השדה, ניכשל כאמרגן ו סאר
חייב כסף לאמנים. הוא לקח עימו את
הזמרת ע לי ל ה קא״טי ונסע עימד, לצ פת,
כדי לארגן עבורה הופעות שם. בגלל וסר
רשיון־עבודה, לא יכלה עליזה להופיע כמקום
אחד בקביעות, עברה ממועדון־ ילה
אחד למשנהו. לילה אחד, שעה ששהה מו־עדון־לילה
פאריסאי בו הופיעה ע׳ זה,
התבשם רג׳ואן. השעה היתה כבר מאו ורת
והאורחים המעטים שנותרו במקום 7זעו
את רג׳ואן שר לעצמו כטוב ליבו ביין. הם
הזמינוהו לגשת אל הבמה. רג׳ואן, שמי •לם
לא היה זמר ולא שר, עלה על הו זה,
נפל את המיקרופון והחל לשיר. במי רה
נוכח במקום אמרגן לונדוני ששמע את
שירתו של רג׳ואן. הוא ניגש אליו זיד
והציע לו חוזה .״האם אתה מוכן לה !יע
כבר מחר בלונדון?״ ,שאל. ששון לא ־,י-
סס, השיב מיד בחיוב, בהיותו עדיין דיי ים־
יין, וחתם על החוזה. הצלחתו היתד; ,ם־
תיעה. במקום לעשות קאריירה לעליזה, ז 8ה

אפוס אפסי

אשוח חג־מולד
קאריירה לעצמו• כיום הוא אחד הזמרים
הפופולארים ביותר בלונדון, מופיע בטלביזיה
ומקליט תקליטים אכזבה נוספת
גרמה השבוע מפא״י לחבריה. ברגע
האחרון בוטל סימפוזיון שעמד להיערך
במועדון בוסתן, השייך למפלגה, על הנושא:
האם יש יופי ישראלי? בסיפמוזיון
עמדו להשתתף, בין השאר, העתונאית
טירה אכיר, שידיעותיה בנושא זה
התרחבו לאחרונה, אחרי שביצעה ניתוח
פלאסטי באפה, והאדריכל יצחקישר,
שמלבד טעמו האסתטי הוא ידוע גם כבן־
זוגה של היפהפיח תמררפ פו ר ט. מוציאי
לעז, אולי מחוגי לבון, טענו כי הסימפוזיון
בוטל אחרי שכמה ממנהיגי
מפא״י טענו שאין השעה כשרה לוזיכוח
על יופי במפא״י. אולם הסיבה האמיתית
היא שהוויכוח לא נערך כיוון שיצחק ישר
הסכים להשתתף בוויכוח לפני שידע את
שמות שאר המשתתפים. כאשר נודעו לו
חבריו לוויכוח, ביטל את השתתפותו
לכבוד מיוחד זכה השבוע הכתב הצבאי
הוזתיק רב־סרן (מילואים) יוחנן (״דובז׳ה״)
גולדברג: ביטאון בית־הספר לפיקוד ומטה
של צבא ארצות־הברית, מיליטארי רביו,
פירסם מאמר ממצה שלו, על הנח״ל. היה
זה המאמר הראשון של ישראלי, המופיע
בביטאון החשוב.

הגש את הדחי השנייה
אל שורת הרווקים המבוקשים והרווקות
המבוקשות בתל-אביב, עומדים לחזור בקרוב
העתונאית ברוריה אבירן, כתבתו
בת ר,־ 21 של השבועון לאשה ובעלה, המשורר
המזוקן 27 דויד (״סיכום ביניים״)
אבירן. אחרי נשואים של קרוב
לארבע שנים, הגישו השניים בימים אלה
כתב־בקשה משותף לגט לבית־הדין הרבני
בתל־אביב. בכתב־בקשד, זה מציינים האבי-
דנים, כי אין ביניהם כל חילוקי־דעות ומבקשים
לאשר להם גירושים מיידיים, ללא
ההשהיות המקובלות אורח נכבד
לחג המולד היה השנה לנערת הזוהר הישראלית
גליה ארקין, הנשואה עתה ל־איש־עסקים
יהודי במארסיי. האורח: שחקן־
הקולנוע היהודי אדי קונסטנטין, שתפו
לאחרונה לידידה האישי של גליה.
לכבודו של אדי הדליקה גליה עץ־אשות

מיוחד לחג המולד. אדי עיין באלבום-
התמונות הפרטי של גליה ובו תמונות מישראל,
והתעניין מאוד בארץ, מאחר ש־בתוכניתו
להסריט כאן סרט יעל
דיין, מצאה לה לבסוף גם בן־זוג ישראלי.
היא נראתה לאחרונה יוצאת בחברתו של
השחקן הצעיר אריק איינשטיין איש
התיאטרון הקאמרי, השחקן אילי גור־ליצקי,
עבר לאחרונה ניתוח במיתרי-
הקול שלו. זוהי כנראה אחת הסיבות שלאחרונה
שוררת דומיה במשרדי הקאמרי
אילנה רוכינא זכתה לתפקידה
הראשון כזמרת בארצות־הברית. היא עולה
על אוניה ישראלית העורכת סיור־תענוגות
באיים הקאריביים, ותשיר בפני המיליונרים
היוצאים לטיול זה אייכי נתן,
בעל מסעדת קליפורניה, החלים להפגין
בפעם נוספת את אהדתו לספורט הישראלי.
הוא יספק משקאות ומאכלים חמים, חינם
אין כסף, ליושבי תא הכבוד של נשיא המדינה
בתחרות הכדורגל על גביע המדינה
התחרות על בחירת מלכת הדיילות
העולמית תיערך בזמן הקרוב בפארים. מוע־מדותיה
של ישראל לתחרות זו הן, הפעם,
דיילות אל-על ארנה יגנס, ויהודית
שטראוך בהצגת •אהבה שכזאת
בתיאטרון זווית, ישנה סצינה בה סוטרת
השחקנית גיזלה אנסקה על לחיו של
השחקן תיאודור תומא. אחרי 125 הצגות,
בהן סטרה גיזלה בכל כוחה על לחיו
השמאלית של תומא, טפחה הלחי. השניים
מצאו פיתרון. מעתה סוטרת גיזלה רק על
לחיו הימנית של השחקן בשעה ש־עתוני
ישראל הודיעו בגאווה על השתתפותם
של חמישה ישראלים בתחרות הבינלאומית
להתקשרויות ראדיו, עדיין המתין הישראלי
יאיר כן־ניסים לקבל את הפרס בו
זכה בתחרות לשנת .1959 יאיר, שמונה
השבוע למהנדס הראדיו של הדואר באילת,
זכה בתחרות הקודמת במקום ראשון באליפות
העולם ובפרס הגביא. השבוע הוא
קיבל מכתב ממארגן התחרות בניו־יורק,
בו הודיעו לו כי כנהוג בתחרויות אלה
ביקש המארגן למסור את הגביע לנציגות
ארצו של המנצח בניו־יורק, כדי שתעבירו
ארצה. אילם הקונסוליה הישראלית בניו־יורק
לא התלהבה מהנצחון העולמי, סירבה
לקבל את הגביע שנשלח לכן בדואר
רגיל.

ארמון הקרח (חן; תל־אב־ב; ארצות־הברית)
הוא הכינוי שהדביקה הסופרת האמריקאית
היהודיה עדנה (״ענק״) פרבר
למדינה ה־ 49 של ארצות־הברית — אלסקה.
עדנה פרבר, שהתנסתה בכתיבת אפוסים
היסטוריים־לאומיים־מלודראמסיים הפורטים על
רגשות הגאוזה הלאומית של אזרחי ארצות־הברית,
כותבת את סיפוריה בצורה המזכירה
יותר ערכים הלקוחים מתוך אנציקלופדיה,
מאשר סיפורים אנושיים רגילים.
גם ארמון הקרח, שנועד לרומם את האפוס
של חלוצי אלסקה, ואת מלחמתם למען
צירופה לארצות״הברית של הטריטוריה הגדולה
ביותר שבגבולותיה, כמדינה שוות
זכויות, גובל עם מאמר מצולם על אלסקה
— מאמר גיאוגראפי, היסטורי, כלכלי,
המוגש לצופה האמריקאי בדרך היחידה בה
הוא מוכן לקלוט עובדות ודיעות — בעזרת
רומאן באנלי.
באלסקה יש קרחונים, הרים מושלגים,
אסקימוסים, ובעיקר — דגי סלומון, עליהם
מבוססת כלכלתה של המדינה, השולה
יותר דגי סלמון מכל יתר ארצות תבל
יחדיו. יסודות אלה הם גם יסודותיו של
הסרט ועליהם מושתת האפוס המקיף שלושה
דורות ממלחמת העולם הראשונה עד ימינו.
הנאה משומרת וקפואה. ריצ׳ארד
ברטון ורוברט ראיין, מגלמים שני טיפוסים,
המשתדלים מאוד להיות אופייניים לחלוצי
אלסקה. הראשון הוא קארייריסט, המגיע
לאלסקה כדי לעשות כסף ועושה אותו.
מפועל בית־חרושת לשימורי סלמון הוא
הופך לבעל אימפריה של בתי־חרושת ומכרות,
מתנגד לצירופי של המדינה לארצות־הברית,
כיוון שהדבר עלול לפגוע בעסקיו.
ראיין,
לעומת זאת, הוא האידיאליסט,
דייג ממוצא שוודי, הנושא לו אשה אסקי-
מוסית למרות ההפלייה הגזעית השוררת
בארץ, והופך לפוליטיקאי הנלחם לצירופה
של אלסקה לארצות־הברית.
למרות הניגודים ביניהם, קשורים השניים
קשר הדוק, כל ימי חייהם. הם עובדים יחד,
אוהבים את אותה הנערה (קרולין ג׳ונ1)0
ילדיהם נישאים זה לזה ומתים יחד, והנכדה
שהילדים משאירים לשנים מביאה
אותם באחרית ימיהם להכרה שבעצם שניהם
פועלים למען מטרה אחת — אלסקה.
הרומאן עצמו הוא מלאכותי במידה בלתי
סבירה, מאחר שכל הצרות שבעולם וב־אלסקה
מתרחשות דוזקא לשניים. לעומת
זאת, הגיבורה האמיתית של העלילה —
אלסקה עצמה — ממלאה בסרט תפקיד
משני של תפאורה לסיפור, שבעצם יכול
היה להתרחש גם בכל מקום אחר. מעט
הנופים של המדינה הצפונית משולבים
בסרט בצורה בלטי־טבעית, ללא קשר לעלילה
ואילו רובו מצולם באולפני־הוליבוד.
האפוס של ארמון הקרח מקפיא את הנאתם
ורגשותיהם של הצופים.

ת ד רי ך
ואדה הסרטים המוצגים בשבוע זח בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם :
סמטלה (זמיר — תל־אביב) מלינה
מרקורי טבעית וסוערת בסרט יווני על
מוסר־האהבה של זמרת באר.
• האמת (מוגרבי — תל־אביב) ברי-
ג׳יט בארדו אוהבת ושוכבת, בורחת ורו־צחת,
בסרט של ד,נרי קלוזו על י!סותר,
של האמת בהתאם לגילו של המשקיף•
איי לייק מייק (הוד-תל-אביב;
תל־אור — ירושלים; פאר — חיפה) קומדיה
ישראלית על נשואי־פספורט בהומור יהודי.
בתיה לנצט, זאב ברלינסקי וגדעון זינגר
בסרטו של פיטר פריי.
• תמימים ופראים ( אופי ר -ת ל-
אביב) חיי־המין ושאר אורחות־החיים של
אסקימוסי הקוטב, בסרט מאלף. אנטוני קודיך.
• הגנראל דה לה דוברה (הבירה
— ירושלים) נוכל ופחדן הופך לגיבור־מח־תרת
איטלקי. ויטוריו דה סיקה בסרטו של
רוסוליני.
• עד ראיה (הדר — חיפה) ילדת־הפלא
היילי מילם בסרט מתח על ידידות-
אמת בין ילדה קטנה לבין רוצח שחייו
תלויים בה.
מעז?ס הזח * •121י

אם נ 1ת תיאטרון ברשת סטויארט
מארי סטיוארט (התיאטרון הקאמרי),
הוא מחזה היסטורי מאת פרידריך שילר,
על הפרשה שהקיפה את מותה של מלכת
הסקוטים, בימי שלטונה של אליזבט, מלכת
אנגליה.
אף־על־פי ששילר דן במלכת הסקוטים
אין המחזה מקמץ באפשרויות תצוגתיות
רבות־רושם, שרובן מנוצלות ביד אמונה,
ובכך הן מכסות במידה רבה על מיגבלותיו
!של שילר כמחזאי. במקום שישתנה אופיים
של בני־האדם בלחץ האירועים, משתנים האירועים
בלחץ אופיים של בני־האדם. בצורה
זו הופך שילר את מחזותיו לפרק מזהיר
בשיעור היסטוריה ופרשנות מדינית.
פרשנות זו, הסבוכה ביחסי־אנוש, מוסיפה
נופך רב למחזה, בהאירה באור דראמטי
פרשות אקטואליות יותר, שאנו נתונים בעיצומן.
דבר זה מייחד את מארי סטיוארט
ומאמת את המימרה הנדושה שההיסטוריה
חוזרת על עצמה.
סיפור המעשה של המחזה, שהקבלתו
למאורעות ישראל של היום, עורר רעש
עוד בטרם הוצג, מספר על מסכת התככים
בחצר־המלכות האנגלי, שנרקמה כדי להוציא
להורג את מארי סטיוארט בשל זכותה לכתרה
של אליזבט. ההתנגשות בין הצורך לשמור
על הצדק, ולו רק למראית־עין, לבין ההכרח
להיפטר מאויב הלוטש עין על כס המלכות,
הולידה זיופים, עדויות שקר ועודת־ה־דין,
תוך התחסדות השליטים.
הקהל הישראלי, שההקבלה למאורעות האקטואליים
בישראל מלהיבה אותו, פורץ
תוך כדי הצגה בתשואות בכל מקום בו
נזכרת המילה ד,״פרשה״.
בימויו המהוקצע של גרשון פלוטקין היקנה
להצגה מימד היסטורי משכנע, ובתוך המי-
מד הזה, סונה מקום ריק, כמו בתוך זירת
מתאבקים, למאבק שתי המלכות: חנה מרון
(אליזבט) מזה, ואורנה פורת (מרי סטיוארט)
מזה. ההתמודדות בין שתי המלכות מרתקת
״כרומאן בלשי.
חנה מרון מגלמת את אליזבט השליטה
כדמות אנושית, שמתחת למסוזה הבוז והיוהרה
שהיא עוטה לצורך רפקידה המלכותי,
בוערת מדורה של קינאה ושינאה
כלפי מרי היפה והנערצת. כבר שנים
שלא נראה מישחק נהדר כזה על במה
עברית. חנה מרון לובשת בתפקיד זה דמות
בלתי־רגילה עבורה, פורצת במשחקה מכל
המסגרות המקובלות של משחק תיאטרוני,
שהקהל הישראלי רגיל להן. זהו ללא ספק,
אחד הגדולים אם לא הגדול ביותר, בתפקידיה
הדראמטיים.
גם שאר השחקנים התעלו מעל לרמה
הרגילה, זולת יוסף ידין, בתפקיד הרוזן
לסטר, מאהב המלכה, ועודד קוטלר בתפקיד
סר אדוארד מורטימר. אף שנים אלה,
על אף מישחקם החיצוני, הבלתי־משכנע,
מצליחים לפגום בהצגה המצויינת. אינם תרומה נכבדה להצגה מוצלחת זו, שתהיה
ללא כל ספק מסמר העונה, תרם גם צייר־התיפאורה
דני קרוון שהצליח, באמצעים
פשוטים ביותר לתת למחזה ההיסטורי רקע
הולם, אם כי מצועצע במקצת.

נוסעי האוניה שנכבשה בלב ׳ 0מתאמנים בתרגיל הצלה

500*0
1401*10
וניית־טיולים לבנה היטילה השבוע
עוגן מול חוף העיר רסיפה בבראזיל.
סאנטה •ליבראטאד הגיעה לתחנתה הראשונה.
כאשר יצאה לדרכה, שבוע קודם לכן, נקראה
סאנטה מאריה והיא היתר, גאוות הצי
של פורטוגאל. חרטומה היה מופנה צפונה,
אל מיאמי שבאדצות־הברית, אחת מתח-
נותיה בהפלגות־העינוגים הקבועות שלה,
בין ליסבון ונמלי אמריקה הדרומית.
אולם לפני שיכלה להגיע למיאמי, התחוללה
על סיפונה דראמה, שהיתר, לקוחה ישר
מתוך ספרי ההרפתקות של שודדי־הים מדורות
עברו. במיבצע מדהים השתלטה
עליה בכוח הנשק קבוצת נוסעים, ששינתה
את כיוון ההפלגה והסבה בצורה דראמטית
את מבטי העולם למשמרו הרודני של שליט
פורטוגל, אנטוניו סאלאזאר (ראה בעולם).
המורדים עלו לאוניה בנוסעים רגילים,
בנמל לה זיארה שבוונצואלה. הקברניט,
מאריו מאיה, התבונן בסקרנות ב־ 70 הנוסעים
שעלו בכבש המחלקה הרביעית, כשהם
נושאים מזוודות כבדות. אך כעבור שעה
קלה שכח אותם והתמסר לנשפיה היומית.
צלילי השימחה לא חדרו לבטן האוניה
הגדולה, בת 20 אלף הטונות. שם, במחלקה
הרביעית, בילו את הזמן 70 הנוסעים המיס־תוריים
בסבלנות אפורה. הם חיכו לשעת
האפס.

סארוד־ה בגרוש
עסל! בי ש (להקת אילון) הוא שם התוכנית
החדשה והאקטואלית של השלישית
המרובעת (ברוך נדב, מרדכי ירון, איתן
,לב +:המלווה על האקורדיון גד מן) ,שזו
התוכנית ה־.12 להם בניגוד לעסק הביש הממשי, מורכב עסק
הביש של להקת אילון מפיזמונים וממערכו־נים
בלבד, ללא כל תופעות ציבוריות אחרות.
חוץ מזה יש לו גם סוף• החלק הראשון
של התוכנית הנו פארודיה אקטואלית
על הצגת אופרה בגרוש, אף היא
ביש לאמבוטל. עסק בפארודיה זו מופיע מלך הקבצנים, ביצ׳ם,
כסוכן של מיפעל הפיס, ומקי סכינאי כאחד
מלולייני העסקים החדשים של ישראל,
המנסה להקים עסקים פורחים בקרית־שמונה,
ולהניח צינור חלב לאילת. החלק
השני של התוכנית מורכב ממערכון קצר
של הייבלום — לעזאזל החיים, העיקר הבריאות
— מפזמונים של דן אלמגור, יחיאל
,מוהר ועמום אטינגר.
התוכנית נעימה ומעלה חיוכים רבים על
שפתי הצופים, אך אינה מצליחה להגיע
לרמתם המצויינת של אמני מועדון התיאטרון,
למרות ששתי ההצגות בויימו על ידי
אותו הבמאי — שרגא פרידמן.
מפעי. חדה 9ן12

גאלוואו ־ המהפכן
מאיה. אחר כך, תחת איום האקדחים השלופים,
הורה לו לשנות את כיוון ההפלגה.
״אנחנו לא ממשיכים למיאמי,״ הודיע אדונה
החדש של טאנטה מאריה ,״שנה את הכיוון
מזרחה.״

הרדיפה
ף* איש שנתן את הפקודה לאי היה
ן £זר לקפטן מאיה. כל פורטוגאל הכירה

את אנריקה גלוואו• כאשר כינס, למחרת
בבוקר, את 139 הנוסעים הנדהמים, הסביר
מה הניע אותו לפעול :״איננו שודדי־ים,
כי אם אזרחים הנאבקים על חופש מולדתנו.״
בפני
גלודאו עמדה בעיר, דחופה: קצין
המשמר, שנפצע בעת תפיסת האודה, היה
זקוק לטיפול רפואי מיידי. רופא האודה
שיכנע את גלוואו להורידו בנמל הקרוב
ביותר. גלוואו הסכים. וכך, לעיניו המשתאות
של קולונל בריטי, הטילה סאנטת
וראויה עוגן מול העיר סאנטה לוסיה, באחד
מאיי הים הקאריבי. סירה שהורדה מן האודה
הגדולה הביאה לחוף את הקצין
הפצוע — ואת הידיעה הראשונה על תפיסתה.
קולונל דויד מק־גון ידע מה עליו לעשות.
הן קולונלים רבים לפניו עשו זאת, באי זה.
הוא קרא :״שודדי ים!״ ומיהר אל מעגן
צי הוד מלכותה. כעבור חצי שעה יצאה
הפריגאטה רותסיי לרדוף במלוא הקיטור
אחרי האודה הפורטוגאלית. סאנטה מאריה,
ד,אוניה החדישה והמשוכללת, הצליחה להתחמק.
אך מעל גלי האתר הוזעקו אודות
נוספות ומטוסים של חצי תריסר ארצות,
כדי להמשיך ברדיפה.
כתום שבוע, חדל המצב להיות כה פשוט.
ממשלת ליסבון חזרה אומנם וטענה כי
גלוואו ואנשיו אינם אלא שודדי־ים, אך
בעולם התקבלה יותר ויותר הטענה כי לא
היה כאן מעשה פלילי, אלא פעולה מהפכנית
פוליטית. על אחת כמה וכמה שאנרי־קר.
גלודאו 66 הו אדמות פוליטית ידועה.
איש בעל עבר של לוחם במשמרו של סלא־כאשר
הטילה סאנטה מאריה, ששמה הוחלף
בינתיים להחופש הקדוש, את עוגניד, מול
בראזיל, היה ברור כי גלודאו מצא תומך
בנשיא החדש ז׳אנין קוזארדוס, שזה
עתה התמנה כראש המדינה הגדולה והעשירה,
אשר בניה מדברים פורטוגזית ואשר
פעם היתד״ מושבת־הפאר של פורטוגאל.

צרור בחדר ההגאי
עתם הגיעה ב־ ,07.2׳ 0בדרך ל

מיאמי. השיבעים התחלקו לארבע חון
ליות, עברו בריצה מסיפון לסיפון, כשאקד־
| חיהם בידיהם או תת־מיקלעים צמודים ל־חזיהם.
הנוסעים
היו כבר כולם בתאיהם ורק
אנשי המשמרת עדיין היו ערים• חוליה
אחת חלפה על פני התאים, הודיעה לנוסעים
:״אנחנו נוטלים לידינו את הפיקוד על
האודה. אל תזוזו. לא יקרה לכם כל רע.
נביא אתכם בשלום לתעודתכם. כאן פורטו־גאל
החופשית!״
חוליה אחרת רצה לכיוזן חדר ההגאי.
קצין המשמרת הבחין באנשים החמושים.
חינוכו הימי אמר לו כי אלה פושעים מן
הסוג הגרוע ביותר: שודדי־ים. כאשר נדרש
להרים את ידיו ולהיכנע, סירב. צרור קצר
היפילו ארצה.
לפתע נפתחה הדלת. בפתח ניצב הקברניט
.״עצרו אותו!״ .קרא מנהיג האנשים
החמושים לאנשיו, בהצביעו לעבר קפטן

״סאנטה מאריה שגגת מול חופי בוזיר ן

גא 1םהמרצה

1ס 1כ נ
״תנו את כל הנשמה שלבב את כל
הדם! הוכיחו לכולם עוד פעם > ,זתם ראויים
לכל ההישגים שלכם! בססו ת המקום
השלישי! פצ׳ה, אני יודע שאתה אוהב את
הכדור, אבל אל תשהה אותו! 1 ,בר אותו
הלאה. ואתה, אלי, אתה תאחז ת הג׳חש.
ואתה קינדל, אתה תוכיח למל ־״ שאתה
יכול ללחום. לא רק למלכה 1כיח זאת
גם לקבוצה וגם לי
בך נפתח נאום הדימרצה של נ סי ליטבק,
מאמן הקבוצת הכדורגל שמשון זמן קצר
לפני הקרב הגורלי עם מכבי חיפה. אל
תחשבו, שאם אני כותב — ״ו ;רב הגורל
אז זה רק ענין של תפאו 1המליצה,
כי הרי כל אחד יודע שה! ישחק בין
מכבי חיפה ובין קבוצת שמש ו לא היה
כל כך גורלי. אבל בקבוצת משון, אין
הבדל בין גורלי ובין לא־כל־כן גורלי, והכל
אצלם גורלי ואוי לו לזד שלא יקח
את זה בחשבון.
ששמעתי את זעקת הקרב של אחרי מומי, נסעתי לאיצטדיון, כדי יראות איך
זה השפיע על המישחק. הצרה היא, שאני
מבין בכדורגל, כמו שחמור !בין במרק
כל ימי חיי לא 1זיתי יותר
פירות.
משנים־שלושה מישחקים. אבי מה, מה
שחסר לי בהבנת מישחק ה דורגל, יש
לי עודף בהבנת הקהל שבמיע וק, ועל הקהל
הזה אני מוכרח להגיד לכם, שזה
היה קהל בריא שהלוואי ויה ז לי קהל
כזה בהלוויה שלי. לא רק י קמו בשבת
בבוקר וויתרו על שינה, הנ גם לקחו
אתו כמה טונות פפיטאס וגו !ינים, וקול
הפיצוח היה כזה חזק, שהאב יקאים כבר
עמדו להגיש מחאה אטומית ־!דשה.
איך שהתחיל המישחק וה ופט שרק,

החברים שלו, נקים קבוצה לזכרו•
״הקמנו את קבוצת שמשון, והיינו אז
בליגה מיוחדת״ ,ויום אחד שיחקנו נגד
הפועל יפו, והיה איזה ענין שהענישו אותנו
לשנה אחת. כאשר הפסיקו לנו את הפעולה
של האגודה לשנה, באו כל מיני פליטים

יש לנו ספריה. איזה ססרים יש שמה?
יש שם ספרים על ביאליק, על טשרניחובסקי
ועל טרומפלדור. ככה, כמו שאומרים,
ספרים של המולדת.
״אבל׳בשביל־ כל זה׳ ,אנחנו צריכים תקציב.
תקציב, זרד כסף.־׳וזה אף אחד לא

אותו, והוא שמח לעזור. גורביץ׳ כבר
נהיה חולה על שמשון, וגם ליטבק כרוני.
״שחקנים אצלנו זה לא בעיה. אם יש
אחד בשכונה שיודע לשחק ולא ישחק
אצלנו, אז אנחנו נגרש אותו מכאן. לאחד
כזה אין מקום אצלנו. הנה בנימיני, היה

כאשר לוף מציל גול, אז בל הקהל קם על רגליו ומריע ואחד מרעים ברעשן של סורים

מאיזו קבוצה, נפל והתעלף, א
אמר :״שמעת? עד פה שמעו ;
זה היה כזה פיצפוץ, כמו שנ בו
ככה זה יצא שכאשר נג ר
היתד, התוצאה בסך־הכל אסם־ פ:
אצלי הרושם שקבוצת שמשו! זו
איאיאי, כמו שאומרים. על זה
מישהו, שלא אחפז להוציא נ 1פ
זה שאלך בערב למסעדה ש׳ פ
התימנים, ושם אראה את הכת ש
הלכתי בערב לכרם התיג ים
של פצ׳ה. חשבתי לפגוש ש! ז!
של הקבוצה, שאול סיניאני ס
מעקלי הרהיטים של ד,מחי ;ה
לפועל של עירית תל־אביבי ע
אותו מפעם אחת שהוא בא ה
את הרדיו כאשר פיגרתי ב של
לעיריה. אבל במקומו מצאתי שב
יוסף, המכונה אלמוגי, עוד המ
אלמוני נהנה שיש מישהו שב
קבוצת שמשון, ביחוד אתרי מי
כזה, ושאל אותי מה אני ו צד.
שמשון. אמרתי לו שאני רו: ז י
ומה שיספר יותר, זה יותר זוב
אלמוני וסיפר:
״זה היה עוד בזמן מלחמת זשו
שתים־עשרה שנה, שחבר או ־ 7
שון רוזי, שהיה שחקן מכבי זל־בטנטורה.
אז אחרי הקרבות מרנ

ופלשו למועדון שלנו. יום אחד באה המשטרה
ולקחה את כולנו, גם את הד,נ״
הלה, לביח־הסוהר לשבוע. שאלנו, מה זה?
אז אמרו לנו שזרקנו פצצות־הסחדה למוע־דון.
אבל מה? לא הוכיחו שום דבר,
ויצאנו זכאים.
״אחרי זה, היינו שלוש שנים בליגה
אלף, והיה לנו מישחק אחד עם מכבי
חדרה. זה היה מישחק כזה מיוחד. בשבילנו
זה היה מישחק קובע, אבל בשבילם לא.
מהרגע הראשון התעללו בנו, ובזדון נשלח
אלינו השופט בכר. מה אפשר לעשות?
יש לנו אוהדים כאלה פנאטיים. הסבלנות
שלהם פקעה, וארבע דקות לפני הסיום,
נכנסו למיגרש. תאמין לי, לא פגעו בשופט,
אפילו לא נגעו בו. אבל מה עשו לנו?
הוציאו אותנו לשישה חוד שים...״
פתאום הפסיק יוסף יוסף בסיפורו ואמר:
״שקט! תנו לשמוע חדשות!״ עשינו שקט
ונתנו לשמוע חדשות, אבל שמענו רק
תוצאות של משחקי־כדורגל. רק אחר־כך
נודע לי שדבר אחר, מלבד תוצאות של כדורגל,
לא נחשב כחדשות, במסעדה של פצ׳ה.
אחרי שהרדיו גמר לשדר את החדשות,
חזר אלמוני והמשיך בסיפורו:
״אל תחשוב שאנחנו, קבוצת שמשון, רק
קבוצה של כדורגל. נכון שאנחנו רק
קבוצה של כדורגל, אבל יש לנו גם מועדון.
היית כבר במועדון שלנו? ראית את
הפינג־פונג ואת הספריה? לא ראית את זה?
אז תשמע: זה מועדון של הנוער של השכונה.
אנחנו רוצים שהנערים בשכונה יהיו
מחונכים, ושיהיו בחברה טובה. בשביל זה

בהפועל חיפה ועבר לשמשון תחת לחץ ואיומים.
עכשיו מה? עכשיו עשו ממנו קצין
על אוניה, ושבעה חדשים הוא על הים.
יש אצלנו אוהדים כאלה, פנאטיים, שאמרו,
שאם לא יורידו אותו שיבוא לשחק
בקבוצה, יפוצצו את האוניה ויתקעו את
החרטום שלה בחול.
״דע לך שיש לנו מחלקה שאנחנו קוראים
לזה נ.ק.וו.ד. אם שחקן עושה יותר
מדי קונצים, נעדר מאימונים או מתרשל,
אנחנו תוססים אותו ומכניסים לו מכות.
אתה יודע מה זה חאראזאנה? אלה מקלות
כאלה, שוטים שמרביצים.
״הכי בריא אצלנו, זה להיות בסדר ולנצח.
כשאנחנו מפסידים, אז הנשים לא
מדברות אתנו. הן יודעות שאנחנו עצבנים,
ואסור לדבר אלינו. רק מתפללות שננצח.
כשאנחנו מנצחים, יש לנו מצב־רוח טוב
לקחת אותן לקולנוע...״
אחרי ששמעתי את כל האמת על קבוצת
שמשון, רציתי לשלם וללכת, אך אחד משני
האחים פצ׳ה, שעמד במזנון, לא רצה לשמוע
מלה על כסף. ניסיתי להתעקש ולתת־ודבח,
אך מישהו הניח כף ידו על שכמי
ולחש :״האם ספרו לך שאצלנו יש מחלקה
כזה שקוראים לה נ.ק.וז.ד. בשביל כאלה
שעושים יותר מדי קונצים?״

כה אמר מו סברא הינדי

כפר שנדון למוות
(הנזשך מעמוד )17
תימן. הם נלחמו בסלעים וברוחות תקופה
ממושכת, ומשלא יכלו להחזיק יותר מעמד,
עזבו את המקום. מחזור חדש — של עולי
רומניה — עבר את אותו נתיב חיסורים,
מתחילתו ועד סופו. המטעים אומנם ניטעו,
אך העצים לא יכלו בשום אופן להכות
שרשים. כי סנטימטרים אחדים מתחת לפני
הקרקע הגיעו לסלע.
אומדן המטע האפשרי לכל משפחה ירד
מ־ 25 דונאם ל־ 4דונאם. מטע אפרסקים בן
330 דונאם הוכרז כחסר־סיכויים, ועתה,
אחרי חמש שנים של טיפול והשקעות,
הוחלט לעקרו.
אחרי הרומנים הובאו צפון־אפריקאים. הם
ירשו את העוגמה, היאוש ולחם־החסד של
קודמיהם. הם אפילו לא חישלו את עצמם
באשליות חקלאיות, תלו את תיקוותם רק
ביים־הדחק העלוב והמעליב .״אל תאמר
כסלון, אלא כשלון,״ התמרמרו התושבים.
באותה אימפולסיביות מדהימה, בה קבע
כי בכסלון יוקם ישוב חקלאי, החליט יוסף
וייץ לפני שנתיים, כי במקום זה אין סיכוי
לחקלאות. הצעתו: להפוך את בסלון לכפר־עבודה,
שתושביו יתקיימו מעבודות־היעור
של הקק״ל. איש לא בדק אם יצמחו שם
יערות ואם יערות אלה יוכלו לקיים עשרות
משפחות. העיקר שוייץ קבע כי אפשרות
כזו קיימת.
אלא שהפעם לא יצאה תוכניתו לפועל.
המועצה החקלאית, אירגון של ישובים חקלאיים
השייכים בעיקר למעמד הבינוני, התערבה.
היא דרשה לבסס את כסלון על ענף
הלול .״הם אינם מספיק אינטליגנטים בשביל
זה,״ היתד, תשובת המוסדות המיישבים.
רק כאשר צץ רעיונו של משה דיין לכבוש
את שוק הביצים האירופי, נמצא כי אנשי
כסלון מחוננים בכל זאת במנת־השכל הדרושה.
נציגי
הסוכנות לקחו אותם לסיור במושב
בית־מאיר הסמוך י, כדי שיראו את לוליו
המשגשגים .״גם אתם יכולים לגדל עופות
כאלה ולחיות כמו שחיים אנשי בית־מאיר,״
הבטיחו. אנשי כסלון ראו, קינאו והשתב-
נעו להיות לולנים.

גך־עדן ש? טפשיס
ך* יום מייצרים בכסלון 400 אלף ביצה
ן | לחודש. ההכנסה החודשית, שלעתים
היתד, מסתכמת ב־סד לירות עלובות, עלתה
בהדרגה ל־ 300 ואפילו 400 לירות. סיכם

הם לא ידעו שהם חיים בגן־עדן של טפשים
— גן־העדן של משה דיץ.
ואז באר, לפתע ובאכזריות ההתפכחות.
באלפי לולים בארץ המשיכו רבבות תרנגולות
להטיל מיליוני ביצים שאי־אפשר היה
לייצאן. הממשלה קיצצה בסובסידיה שלה,
מחירי השוק החופשי ירדו לשפל הדרגה.
הסוחר של כיסלון המשיך, אומנם, לשלם את
המחיר שנקבע בחוזה, אולם הוא החל
מקפיד יותר ויותר לא לקבל יותר ביצים
מאשר התחייב לקבל בחוזה. הגיע אף הזמן
בו הוא לא היר, מוכן לקבל ביצים בכלל.
הוא עשה חשבון, כי כדאי לו יותר לשלם
את 1500 לירות הפיצויים הכרוכים בהפרת
חוזה, מאשר לקנות ביצים במחיר גבוה.
עתה עומדים לולני כסלון בלי חוזה־מכירה
— כלומר: בלי כל בטחון כי אומנם
יוכלו למכור את הביצים במחיר שיבטיח
להם קיום. מהכנסה חודשית של 300־400
לירות, ירדו ל־ 100 לירות או פחות.

צו קיצוץ

*ץ רופת משרד החקלאות למכת
( !העודפים האדירים היתה: צו קיצוץ
ב־ 23 אחוז במספר המטילות של כל לולן.
לצורך זה נהגו כאילו לכל לולן לא היה
אלא מספר התרנגולות הרשמיות שניתנו לו
על ידי הסוכנות או נקבעו לו במיכסות
ממשלתיות. הם התעלמו מן העובדה כי
כל לולן הגדיל את לולו בשיעור ניכר —
דווקא בהמרצתו של משרד החקלאות, בעת
שהיה שיכור מחזון היצוא הבלתי־מוגבל.
יתכן כי ישובים מבוססים, בשפלה או
בעמק יזרעאל, יכולים להתקיים מענפי־המשק
האחרים, גם אחרי קיצוץ כנפי הלול. לא
כן כסלון, הבנוי על סלעים ולולים. ברגע
שייהרם הלול — לא יהיה ממה לחיות. על
ידי קיצוץ מיכסת הביצים של כסלון ב־
40 אחוז, יקטן עודף הביצים מ־ 200 מיליון
ל־ 792.080.000 ביצה וייהרס כפר בישראל.
בפי דוד גרסטן, מזכיר ארגון מגדלי
העופות, היתה השבוע הצעה לפיתרון הבעיה
:״יצוא משק העופות הכניס לממשלה
עשרה מיליון דולאר. הצענו להשתמש בעשרה
מיליונים אלה, כדי לקנות בשוק
הבינלאומי מזון לעופות. בצורה כזו היינו
משתחררים מן ההגבלות האמריקאיות. אין
לי ספק שהיינו מצליחים, בתנאים אלה,
לא רק להפוך את הלול לענף כדאי אלא
גם להרחיב בהרבה את היקפו״.
מה היתד, תשובת הממשלה להצעה זו?

ת שבץ
העוד הזה 1219 יהודה אלמלם, תושב ירושלים, ב!
,22 מגיש בזה לקוראי העולם הזר,
את תופעת הבכורה שלו, בצירוף דברי
ברכה חמים לחוג אוהבי־התשבצים,
עמהם הוא נמנה מזה תקופה ארוכה.

כסלון או נשרוו?

בתשובה לשאלה זו תלוי גורלן של 30 משפחות.
אחרי שמונה שנים של קשיים, הצליח סוף־סוף הכפר
ליצור לעצמו בסיס לקיום. כשלון מדיניות הלול של משרד החקלאות מאיים להרוס את ההישג.

אחד מפעילי ההתיישבות באזור :״תוך שנה
אחת הצלחנו להפוך ישוב של פושטי־יד
ליישוב חקלאים, החי מזיעת אפו ומידעו
המקצועי.״
הם התקשרו עם סוחר מוסמך, בעל רשיון
מטעם מועצת הלול לקנות ביצים בסובסי־דיה,
אשר התחייב לקנות את תוצרת הלול
של כסלון עד ר 15-,בינואר, תמורת לירה
וחצי הקילוגרם. היד, זה מחיר גבוה יותר
מזה שתנובה שילמה — כי באותם הימים
היתד, הדרישה לביצים גדולה מן ההיצע.
אנשים, שעד לפני שנה לא חשבו לקנות
יותר מאשר את המיצרכים החיוניים ביותר
החלו קונים אז שמלות חדשות לנשותיהם
וצעצועים לילדיהם. במקום הלחם והמרגרינה,
הופיעו על שולחנם מעדנים ופירות.
העולם הזח 1219

״ההצעה נדחתה. הממשלה הודיעה כי היא
מנוגדת למדיניות המענקים הכללית שלה״.

ראיית הנולד
ושכי כסלון לא התעמקו בחישובים
| 1נעלים אלד״ הם רק ידעו כי עתידם,
שעד לפני זמן כה קצר נראה להם מבוסם,
נראה להם עתה נואש ואימתני• אולם דוזקא
מפי כפריים פשוטים אלה נשמע המשפט
המסכם של הפרשה כולה.
אמר רפאל קמחי ,45 יליד תורכיה,
בצטטו מימרה צרפתית 161•, 0*681״ :ז01ז\ג001
זזסזוס־זק למשול, זר, לראות אתהנולד״.
היה זה הדבר היחידי שמשה דיין לא עשה.

מאוזן )1 :כלי
נשק )4 .קשור לידיעת
הארץ )10 .מטבע
יפאני )11 .עניו.
)13 לא עבה)14 .
שמו הפרטי של
טפקד היל האויר.
)15 נדלים בגן)17 .
מסמר )19 .אות עברית
)20 .שבר את
צימאונו )22 .שמת
בעלה )25 .לא כבד.
)20 חומר בערה.
)27 דרגה צבאית.
)30 אחד הרמטכ״־
לים 32 .ך פקודה)33.
מילת שאלה)34 .
מילת צער )37 .נמצא
במצב מאווז.
)39 שם לילדה. י)4
בלי תשלום)42 .
איש־דת )44 .ריבוי
טבעי )46 .מישבן
לנזירים )48 .מזמר.
)50 מקום גבוה)51 .
התאהד )53 .סוג עץ.
)55 חי במים )57 .חתול
בשק )58 לא קר )59 .נערכות באולימפיאדה
)60 .אדם מצחיק.
סאונד )1 :שם ילדה )2 .תואר הולנדי.
)3שיטת סיבחז למכוניות )5 .אחת מצורות
המים )6 .חלל )7 .לא טוב )8 .שם מכונית
צרפתית )9 .הבירה )12 .מתנה )15 .תבל.
)16 מורה החיות )18 .ציר הולנדי)21 .
מילת תנאי )23 .חומר צביעת מבריק)24 .
מילת גוף )26 .כלי למים )28 .נכוה)29 .
מדליקים בליל שבת )31 .אחד מספרי ה־

תנ״ד )32 .יום שאין אוכלים בו )35 .אינו
ישן )37 .חוטר יקר ממנו עושים כלים
יקרים )38 .בז אדם )40 .מספיק )41 .מושחז
)43 .לועג )45 .מחבר אופרות ידועות.
)46 מאזניים )47 .יצירה אפית סיפרותית
תיאורית גדולה בלי חרוזים )49 .זרם
אויר הבא ממקום בעל לחץ בארומטרי גבוה
למקום בעל לחץ בארומטרי נמוד ) 52 .שלוש
מאות ושש )54 .תבואה )56 .נב )58 .כלי-
מלחמה עתיק.

המץ כבתי המשפט
ספד לסבתא
אהבה חופשית ויחסי מין
מעבד למסף הברזל
אליזבט טיילור -
האלמנה העליזה

מה ווים חלק מהנ וש אים
המתפרסמים בגליון החודש של:

קיננדד־הירחון
החדש להומור ובידור
המצטיין בסוגו

לן י 3דד־מצטיין

עשרות קריקטורות
מאות בדיחות
מכלול הומורסקות
שפע תמונות וקוריוזיב

כל זה בגליון אחד בלבד של:

ק י עד ד־

בשלם
כ דו רהארץ
פנים חדשות במראה
״הולך לו!״ אמרו העסקנים השבוע
בקינאה ברחבי וזשינגסון. כוונתם היתד.
לנשיא ג׳ון פיצג׳ראלד קנדי, שזכה להודיע
על שיחדור שני הטייסים שהופלו בשנה
שעברה בקירבת הגבול הסובייטי, ועל
שיחרורו הקרוב של טייס מסוס־הריגול
פראנסיס פאוארס.
הישג זה לא הושג על־ידי קנוי בגלל
כישרונו. הוא נובע מעצם השיטה האמריקאית,
המביאה להחלפת ראשי־ר,שלטון
לפחות אחת לשמונה שנים• יש בכך חוב־מת־חיים
עמוקה.
אוצר בכלא. מדינות הסובלות ממנהיגים
זקנים, שאינם רוצים לזוז גם אחרי
עשרות שנות שלטון, כמו פורטוגאל וישראל,
מאושרות פחות. מנהיגים כאלה אינם
מסוגלים ליזום שינויים קיצוניים במדיניות־החוץ.
הם עמוסים מסורות ושיגרות שאינן
מאפשרות להם להתאים את עצמם לתמונה
העולמית המשתנה.
אולם איש חדש, כמו קנדי, חופשי לגמרי.
הוא יבול להעמיד פנים כאילו משלוח מטו־סי־הריגול
על פני ברית־ר,מועצות היה
עניינו הפרטי של הנשיא הקודם, ולהסתייג
מכך בפה מלא. הוא יכול, אם רצונו בכך,
לנקוט קו חדש לגמרי כלפי קובה או סין

כמו הדת הנוצרית, היתד, משגשגת פחות
לולא נפל מנהיגה בידי מעניו.

פו ר טוג ל
דגל מרים הקדושה
העולם בולו מחא כפיים. מאז עלה הדגל
הכחול־לבן על תורן ספינת־המעפילים
של ההגנה יציאת אירופה (בלועזית: אכסו־דוס)
מול חופי ארץ־ישראל המשועבדת,
לא עוררה שום ספינה סערה בינלאומית
כמו אונית־הנוסעים המהודרת, ששטר, השבוע
באוקינוס האטלנטי. היא נשאה את
השם הסמלי סאנטה מאריה (״סריס הקדושה״)
— שם האוניה בה גילה כריסטובל
קולומבוס, לפני כמעט 469 שנה את העולם
החדש.
מאחורי מסך השקט. המעשה עצמו
הזכיר ימים עברו — ימי החולצות האדומות
של גאריבאלוי, ימי מורדי אירלנד ופו
לין — כאשר קומץ אנשים היה מסוגל,
במעשה נועז אחד, לשנות את פני ההיסטוריה.
זאת
בדיוק עשה המהפכן הפורטוגאלי
המיקצועי אנריקה גאלודאו 66 באשר השתלם
בלב־ים עם קומץ נאמניו על האוניה
הגדולה, הניף בה את נם המרד נגד העריצות•
אף שממשלות אימפריאליסטיות כמו
ארצות־הברית ובריטניה (יחד עם קול ישראל)
מיהרו להכריז עליו כעל שודד־ים,

הירחון החדש להומור ובידור
64 עמודים

60 אגורוד.

ב רלין 04.00
מערבולת של תככים ואפיו ית זע ריגול מסוכנת נרקמות על
שני אזוריה של הבירה ד.גרנ ית
לאחר מלחמת העולם השניה.

רתי בלייק
עתינאי לונדוני מטעם ה״איב ננ
פזסס״ חושף רשת אכזרית 8ל
מרגלים ומרגלים נגדיים בס ור
מתח ממדרגה ראשונה.

הופיע בספר כים
75 אגורות
לחובבי יצירות

ר 1.פי ע:1

אש המרד
שכיל הנקמה
הזהב הארור
קירכי נמלט הלילה
כופר נפש
הנפט הארוס העריק הטירה הספרדית
האלמנה השחורה
קולט 45

ספורי המערב הפרוע האלה׳
פרי יצירתו של הסופר

ארצ׳ יברמן

הופיעו בכמויות מצומצמות. במידה
ואין להשיג את אחד מהם בקיוסק
מסוים, תמצאוהו בקיוסק סמוך.

68 עמודים גדולים

45 אג׳

אשר! -עלמה -עקרת ב ח
הופיעה הסדרה
השבועית עבורך:

סדרת ספורים אמיתיים
חוברת השבוע:

16 עמודים

סו ד

העבר

15 -אגור ת

הפצה ראשית:
׳׳ סלע ״ שינקין >54ת״א, טל 35 .

העממית. הוא נמצא בעמדת מיקוח עד אין
שיעור יותר טובה מאשר הנשיא היוצא.
עלייתו של קנדי לא שינתה, כמובן, את
המצב הכללי על פני כדור־הארץ, מצב שמקורו
באינטרסים קרים ובניגודים מהותיים.
אך היא יכולה להביא לשינויים רבים וחשובים
על פני השטח. נראה שזוהי גם דעתו
של ניקיטה כרושצ׳וב. שיחדור שלושת הטייסים
האמריקאיים הוא, בעיניו, השקעה
כדאית. קרוב לודדאי שלצורך זה בלבד
שניר עליהם בכלא עד עתה.
קונגו כוח העינויים
יש דרכים רבות בהן יכול מנהיג לשרת
את מולדתו• אך איש לא שירת את ארצו
בדרך מקורית יותר מאשר פאטריס לומומ־בה.
הוא יושב בבית־הסוהר, סופג מכות
ויריקות.
בארץ שסועה ומפגרת כמו קונגו, החסרה
תודעה לאומית והמפולגת לשבטים עויינים,
דרוש סמל אנושי גדול כדי לעורר התלהבות
מאחדת. לומומבה המעונה, המושפל
והמוכה, הפך סמל כזה. שעה שהועבר
ממחנה ליד ליאופולדוויל (שם החלו כולאיו
להעריצו ולהישמע לפקודותיו) לכלא ב־קטאנגה
הפורשת, תוך מכות גסות, השתחרר
העם הקונגואי בהדרגה ובהתמדה מעול
הקוויזלינגים.
בהנהגת אנטואן גיזנגה, סגנו לשעבר,
התקדמו חסידי לומומבה השבוע לאורך כל
החזיתות, בשלושה כיוונים, לעבר ערי־הבירה
של קאזאבובו, מובוטו וצ׳ומבה
הבוגדניים, שהחלו לשתף פעולה ביניהם,
מרוב בהלה.
קרוב ליזדאי כי הלאומיות הקונגואית,

הצליח גאלוואו להפנות את זרקור העולם
לעבר שלטון־החושך הנשכח.
פורטוגל• היא אחד משלושת המיבצרים
האחרונים של הדיקטאטורה הפאשיסטית בעולם,
בצד ספרד והרפובליקה הדומיניקא־ית.
מבחינת המשטר והשיטות, דומה משטרה
לדיקטאטורה של מוסוליני, שקדמה לו
בשלוש שנים. אך בניגוד למוטוליני ול־היטלר,
הצטיין הדיקטאסור של פורסוגאל
בתבונה נדירה אחת: השתקנות. בעוד ה־פאשיזם
הגרמני והאיטלקי הרעישו את העולם,
עלו ונעלמו, נשארה העריצות בפור־מוגאל
ובמושבותיה שרירה וקיימת, מאחורי
מם ך עבה של שקט.
את ד,מם ך הזה קרע הסופר־המהפכן גאל-
וואו השבוע במכה אחת, כאשר הניף את
דגל המרד על מרים הקדושה.
55 שנות רודנות. הדיקטאטורה של
הפרופסור (לכלכלה) אנטוניו אוליביירה דה
סאלאזאר ( )72 מתקיימת מאז ,1926 כאשר
תפס את השלטון. הכלכלן האוניברסיטאי,
שנתבקש כעבור זמן קצר להציל את משק
ארצו, עשה את מבוקשם של הקושרים —
במחיר הורדת רמת־החיים ההמונית לדרגה
של חרפת־רעב ממש, הטלת מישטר של
טרור ואימה על האוכלוסיה האזרחית בעזרת
הצבא.
טרור זה חובק את כל תחומי החיים.
בחודשים יוני־יולי ,1960 למשל, נידונו במשפט
סודי־שיגרתי 25״מהפכנים״ .רובם
יושבים בבית־הסוהר בלאו הבי, מזה זמן
רב, ללא משפט חוקי, כי בפורטוגאל, בדומה
לישראל, קיימים חוקי־חירום, המאפשרים
הטלת מעצר אדמיניססראטיבי בלתי•
השם, שמקורו במושבה הרומאית
פורטוס קאלה, ניתן בסאה ה־ 12 לממלכה
החדשה, שנקרעה אז מגופה של ספרד. ה־אוכלוסיה
כיוס: קרוב לתשעה מיליון.

וכליאתו ללא בירוד

מוגבל על אזרח,
משפטי.
סעיף זה הותקף בחודש אוקטובר האחרון
על־ידי קבוצה של עורכי־דץ, הכוללת
את מיטב המוחות המשפטיים של
ליסבון, בירת פורטוגאל. בין פרקליטים
אלה: יושב־ראש התאחדות עורכי״הדין של
הבירה, עו״ד אנסוניו מאסדו! עו-ד טאב־יירה
דה־קוסטה, ממנהלי התיאטרון הנסיוגי
של העיר: והאחים קארלום ומאדיו קאל-
בראנדאו, שנעצרו בעבר פעמים אחדות בשל
השקפותיהם הדמוקראטיות.
משפטנים יוועי־שם אלה יצאו בתביעה
לפנות לאו״ם בבקשה להגן על זכות שד
לחתם, הסטודנטית־לשעבר מאריה אנחלה
וידאל קאמפס העצורה מזה שבע שנים במצודה
חשוכה וגדושת־טחב•
מאריה, אם לילד קטן ופעילה בעבר למען
הדמוקראסיה בין הסטודנטים, ריצתה
זה מכבר את עונש־המאסר שהוטל עליה.
בריאותה כה רופפת, שנשקפת סכנה לחייה.
אך בהתאם לצו אדמיניססראסיבי, היא
מוחזקת עדיין במעצר ,״מטעמי בטחון המדינה״
.השלטון אף מסרב להעבידה לבית־החולים
של הכלא.
מלקות למשרת. כאשר הצהירו הפרקליטים
כי הם מגישים חלונה לאו״ם
(אחרי שלאחרונה גינתה ועדת־הנאמגות של
האומות המאוחדות את פורטוגאל בקשר
למושבותיה האפריקאיות אנגולה ומוזאנד
ביק) ,נעצרו מיד. פנייתם לאו״ם, בו חברה
אף פורטוגאל, היד. פשע נורא מדי, בעיני
השלטון, כדי להשאירם חופשיים.
היחס לאנגולה ולמוזאמביק, אתרוני מיב־צרי־הפאודאליזם
הלבן באפריקה, מחוץ ל־דרום־אפריקה,
מהווה פרשה בפני עצמה.
זהו, אולי, המקום היחיד בעולם בו עדיין
מדברים בכל הרצינות על ״נטל האיש הלבן״
,ובו מלקים משרת כושי המדבר בגנות
אדונו.
גם באנגולה ניכרת תסיסה מהפכנית
ניברת. למרבה הפליאה, לא נובעת תסיסה
זו רק מחוגי הכושים, השוחרים לחרות
דומה לזו לה זכו מיליוני מבני־גזעם ביבשת
השחורה. היא מופיעה בעיקר דווקא
בין הקולונים הפורסוגאליים
סאלאזאר נאלץ עתה להפעיל באנגולה.
כלפי הלבנים, את אותם האמצעים המופעלים
נגד הכושים. החודש יצאו אנשי האופוזיציה
שבגולת־בראזיל בהאשמה כי בדצמבר
1960 הוצאו להורג, ונקברו בין
הימות כלא לואנדה, בירת אנגולה 25 ,
עצירים מדיניים לבנים.
למרות זאת ממשיכים המהפכנים, המאורגנים
בתנועות־מחתרת סדירות, את פעולתם
למען ״אנגולה חופשית״ .לא ברור עדיין
אם כוונתם לאנגולה בלתי־תלויה מסור־טוגאל,
אך בעלת שלטון גזעני לבן — או
אם המדובר במדינה אפריקאית דמוקראטית
ועצמאית, בעלת שוזיון־זכויות לבושים ול־לבנים.
המורדים
גילו את אמריקה. ב-
פורטוגאל עצמה מאורגנת האופוזיציה
פחות: האיש שהממשלה עצמה הטילה עליו
לשמש ראש־אופוזיציה, גנראל חיל־האודיר
הומברטו דלגאוו 53 נאלץ להימלט באפריל
1959 לבראזיל, מאחר וסאלאזאר
סילף את מהלך הבחירות ומנע בחירות
חופשיות. שום נציג חופשי לא הורשה
לספור את הקולות — ואף־על־פי־כן נאלץ
הרודן להודות כי כרבע הבוחרים הצביעו
בעד מתנגדיו.
עתה הצהיר דלגאדו כי גאלוואו פעל כ;
איש תנועת־המרי שלו, מרידדה־ז׳אניירו,
בירת בראזיל, בה הוא מכתן כראש ממשלת
גלים. טענו שהבחירות היו מעניקות לו
רוב אילו נספרו הקולות באופן חופשי,
דרש דלגאדו להתייחם למורדי סאנסר, מאריה
כאל מהפכנים אמיתיים.
פניה זו היתר, במקום. כי גאלוואו, ה־קולומבוס
החדש, גילה את אמריקה החדשה:
גם ארצות־הברית וגם בריטניה נחפזו תחילה
להצהיר כי יסייעו לסאלאזאר לתפוס
את המהפכניים. בטענה כי בין 600 נוסעי
האוניה הלכודה נמצאים נתינים אמריקאים
ובריטיים, כינתה ממשלת ארצות־הברית את
המהפכניים ״שודדי־ים,״ ציוותה על אוניות־המלחמה
שלה לתפוס את הסאנסר, מאריה.
רק הכרזתו של גאלודאו כי יפוצץ את האמיר,
אם ינסו ליירט אותה, וכי הוא מוכן
להוריד את הצוות ואת נוסעי האוניה לחוף
מבטחים — מנעה תפיסת האוניה.
אך גורל האודה שוב לא היה חשוב.
בעוד כמד, חברות־קולנוע כבר התכוננו
להסריט את האפוס של סאנמה מאריה, ידע
גאלוואו כי השיג את מטרתו: הוא בישר
את ראשית הקץ לרודנות במולדתו.
העמס הזה 12!9

י11--

רו־ ־!111

1־וחו

דון—11111-

״סמדר,אני מת!״ הוא צעק. היא ]יתרה סמיסתה. בחוץ היה חושו

₪הוואבד־ף
עשי ורבע כלילה התעוררה סמדר
—1כץ משנתה. החדר היה חשוך וקר. החלון׳
אותו סגרה לפני שנרדמה, היה עתה
פתוח. הרגשה של אימה מילאה אותה. היא
רצתה לקום, לסגור את החלון, כשסיתאום
הוחרדה מצעקת־כאב, שבאה מכיוזן החלון
הפתוח .״סמדר, אני מת, יריתי בעצמי!״ —
זעק הקול, אותו זיהתה מיד. היה זה קולו
של ידידה, החייל אריה רייזר.
״יופי!״ השיבה סמדר.
היא ניתרה ממיטתה עד לחלון. היא
הציצה החוצה. בחצר הסתובבה שכנה מכורבלת
במעיל עבה .״שמעתי יריד״ סמדר!״
אמרה לה האשה בפחד. סמדר ביקשה מן
השכנה לקרוא לשכנה אחרת, קרובת־משפח־תה.
קרובה זו היתר. צריכה להרבות בחיפושים
.״תסתכלי, סמדר, הוא שוכב גוסס!״
נשמע קולה בחשכה.
סמדר לפתה בשתי ידיה את אדן החלון.
כעבור רגע פנתה לאחור, לבשה מעיל,
יצאה אל החצר. אריה היה מוטל על גבו,
ללא תנוער״ לידו היו מונחים אקדח צבאי,
כדור ותרמיל ריק. מסביב נשמעו צעקות.
שכנים יצאו מבתיהם, המשטרה הגיעה,
קצין־משסרה שאל את סמדר שאלות. היא
לא ענתה. היא לא שמעה ולא הבינה מה
הוא רוצה ממנה .״הייתי רוצה לשאול אותך
מספר שאלות״ אמר לה הקצין. סמדר
התבוננה בו בחיוך סתמי .״אולי אתה רוצה
קפה? ניכנס לדירה.״
הקצין. ביקש ממנה להפסיק לחייך. אך
סמדר לא יכלה לשלוט בעצמה. היא עדיין
לא הבינה מה כל הרעש. היא קיוותה כי
כל העניין יסתיים בכי טוב, כפי שקרה
בפעמיים הקודמות, כשהודיע לה אריה שהוא
מתאבד.
אולם הפעם, כשהעלו את אריה הדומם
למכונית־המשסרה, היה ברור לה כי הסיום
יהיה סראגי יותר.

היא קראה ״יופי:״
ך* מחרת, עוד לפני שהלכה למשט

/רה, קראה סמדר את החדשות על פניהם
של שכניה וידידיה בבת־ים .״אריה
מת!״ אמרו לה, הפנו את פניהם ממנה.
§ היה ברור לה כי כולם מאשימים אותה
| במותו. היא רצתה להתגונן, להסביר, לז
עוק,
לספר, אך היא לא ידעה כיצד.
רק כאשר ישבה אחרי־הצהריים בפני
קצין־החקירות של מטה הנפה הדרומית,
ניתנה י לה בפעם הראשונה ההזדמנות להבין
מה קרה, לשפוך את ליבה.
החוקר הקדיר את פניו כאשר הודתה
סמדר בעובדה התמוהה שכאשר שמעה את
הקריאה ״סמדר, יריתי בעצמי!״ צעקה,
מבלי לחשוב ,״יופי!״
״לא ידעתי מה קרה. לא חשבתי מה אני
אומרת. הייתי המומה מפני שהתעוררתי
בפתאומיות כזאת!״ הסבירה סמדר. כאשר
סיימה את סיפורה, היה ברור גם לחוקר
שהיתר, סיבה לצעקה ״יופי!״
ההרגשה הראשונה של סמדר, כשהתעוררה,
היחד. כי השתחררה סוף־סוף. החוקר
לא האשים אותה. גם משפחתו של אריה
לא האשימה אומד״ למעשה• רק כמה מן
הידידים עדיין ממשיכים להטיל עליה אה
האשמה. הם לא ידעו את הסיפור.
סמדר כץ, הדומה לצברית אופיינית, נאה
וחטובת־גוף בת ,18 הכירה את אריה רייזר
( )20 לפני כחצי שנה. היא תושבת בתייס
מיום שעלתה עם הוריה מפולין, לפני 11
שנה. היא היתד, חברה בתנועת הצופים
ביפו, פקידה במשרד גדול של עורכי־דין
בתל-אביב, אחרי שנטשה את לימודיה התיכוניים
בתום הכיתה השביעית.
רייזר בא גם הוא ממזרח אירופה. הוא
נולד כאשר פרצה מלחמת־העולם השניה,
נלקח למחנו,־ריכוז, כשהיה בן ארבעה חי־דשים
בלבד, התינוק היחיד במחנה. איש
לא האמין שיחזיק מעמד אף שבוע אחד.
אך הוא חי בגיהינום עד גמר המלחמה,
עלה עם הוריו ואחותו מרים ( )16 לישראל.
עד לפני שלוש שנים התגוררה המשפחה
בבת־ים. אז עברו לתל־אביב. אריה נטש
את בית־הספר התיכוני כדי ללמוד בביר-־
הספר הטכני של חיל־האוזיר וכדי להתגייס
לצבא.
הוא הכיר את סמדר, מראייה, זמן רב
לפני שהחלה ידידותם. לא פעם הזכיר אותה
באוזני חבריו ומשפחתו, כמי שבה היה
בוחר לידידה. אך לא היתד, לו הזדמנות
להתחיל.

,,בלעתי כדורי־שיגה:״

צריכה לעשות זאת אז,״ סיפרה השבוע לחברותיה
,״אבל הרגשתי שהוא זקוק לי.
הוא היה כל־כך מיסכן!״
חודשיים אחרי ניסיון ההתאבדות הראשון
בא הניסיון השני.
זה היה למחרת ריב חסר־ערך, אחד מרבים,
שבעקבותיהם היו נפרדים ברוגז ושבים
להיות ידידים כעבור שעתיים. אריה
הופיע בביתה, המתין עד שהוריה הלכו,
ביקש שתצא איתו. סמדר ביקשה שישארו
בבית אריה התרגז וישב בשקט. שתיקתו
הרגיזה אותה .״נדמה לי שדרכינו נפרדות!״
היא אמרה לו, אחרי דממה ארוכה.
״כן, בוודאי,״ ענה לה בשקם ,״את תמצאי
לך חבר אחר — וזה יהיה הפיתרון
שלי.״ הוא הוציא מכיסו אקדח, הניחו על
הספה.
סמדר נבהלה שוב .״אתה בכלל יודע לירות?״
ניסתה להסיח את השיחה, אך לא
יכלה להסתיר את התרגשותה, פרצה מיד
בבכי .״מה עשיתי לך שאתה מציק לי?״
התייפחה. הוא נרגע :״אני מקיזה שזה
יישאר בינינו,״ ביקש ממנה.
״לא הבנתי אותו. חששתי מפניו. הרגשתי
חובה כלפיו. הוא היה כל־כך חסר־ישע!
הוא היה מתחיל פיתאום לבכות
ולהתרפק עלי. הרגשתי שמה שאני צריכה
לתת לו, זה קצת אהבה אימהית,״ מספרד.
סמדר.
אחת החברות גילתה לה כי הוא ערק מן
הצבא, אחרי שסחב מהמחנה את האקדח.
אריה הכחיש, טען כי הוא נמצא בעיר בתפקיד.
רק אחרי שסיפרה לו סמדר כאילו
ביקרו אנשי המשטרה הצבאית בביתה וחיפשו
אחריו, הודה כי ערק, הבטיח לחזור
למחנהו. בשמונה בערב באותו יום קיבלה
ממנו מיברק, בו הודיע כי חזר למחנה.
חצי שעה לאחר מכן הופיע בביתר״ ,ביקש
לא לספר לאיש כי לא חזר.

קול בוכה כטלפון
שלב זה התערבו גם הוריה של סמדר,
דרשו שתנתק את יחסיה איתו.
״ההגיון הבריא אומר לי שעלי לד,פסיק,״

1מרות שעבר לתל-אביב, המשיך
/אריה להתרועע עם ידידיו מבת־ים, ציפו ,להזדמנות להכיר את סמדר מקרוב.
ההזדמנות באה לו במיקרה לפני כחצי
שנה. באחד הערבים ניגש לתא־טלפון בבת־ים.
סמדר היתד, בתוכו. כמה שאלות סוד
מיות, והשניים ערכו היכרות רשמית.
הצעדים הבאים של ידידותם הורו דודקא
על העזה מצידו. יחד עם כמה ידידים,
הופיע אריה בביתה ללא הזמנה, גילה כי
היא ניתקה באותו שבוע את יחסיה עם
החבר שלה, הציע לר, מיד את ידידותו
כתחליף.
סמדר לא היתד, זקוקה לתקופה ארוכה
של היכרות כדי לקבוע שמחנה הריכוז, בו
אריה את ילדותו, השאיר צלקות
בילד,
עמוקות בנפשו. הוא היה עצבני מאוד. לעיתים
קרובות התפרץ. היד, עליה להרגיעו
ברכות אימהית. תוך־כדי-כך היו מתראים
ויוצאים יחד יום־יום לבלות.
הזעזוע הראשון בא כבר חודשיים אחרי
ההיכרות במוצאי־שבת יצאו יחד, קבעו
פגישה נוספת למחרת. ביום הראשון בא
אריה למשרדה, הודיע כי לא יבוא אליה
הביתה, כפי שנהג לעשות תמיד, אלא יפגוש
אותה ברחוב. כאשר נפגשו אחרי העבודה,
חיבק אותה לפתע, ואמר :״תשכחי
אותי, בלעתי בדורי־שינה. אין לי מקום
בעולם הזה!״
*׳ס״מדר ״נבהלה מאוד. היא סחבה אותו למונית,
הביאה אותו לביתו. היא רצתה להשקותו
חלב, אך אריה סירב. הוא רק
התחנן שלא תספר מאומה להוריו.

שיעוד ליד החזון

אקדח על הספה
•** התאבדות לא הצליחה. סמדר לא
! 1הזכירה מעולם את ד,מיקרה. היא גם
לא ניתקה את יחסיה עימו .״אולי הייתי

הודתה ,״אך הרגש אומר לי שאני חייבת
להמשיך. הוא יהיה הסר־ישע לבדו.״ סמדר
ניצחה.
אריה חזר למחנה. הוא הצליח לצאת מן
העניין בלי עונש מאכר.
ארבעה ימים לפני ר,מיקרה יצאו לחזות
בסרט בן־חור. במיקרה נגעה במעילו, הרגישה
כי האקדח עודנו שם. סמדר החלה
לפחד. הוא הביא אותה עד למונית לבת־ים.
בפעם הראשונה לא ליווה אותה הביתה.
הוא אף הציע שייפרדו, ישארו רק ידידים
ולא חברים. סמדר הסכימה מיד.
בימים הבאים הוא טילפן ללא הרף למשרדה
.״מדוע את לא רוצה להיות ידידה
שלי? מדוע את סוגרת לי את הטלפון?
מדוע את עונה לי שאת לא פנויה כשאני
מבקש ממך לצאת איתי?״ הוא שאל בקול
בוכה.
ביום השלישי בערב נודע לה כי הוא
נמצא אצל ידיד הגר לידה, וכי בילה שעות
רבות בשוטטות ליד ביתה. היא שלחה לו
פתק, ביקשה שיפגש איתר, אצל ידידה. הוא
לא בא. כשחזרה הביתה, ראתה אותו
ממהר להיעלם .״מדוע אתה בורח מפני,
אם אתה מטלפן בכל פעם?״ צעקה אחריו.
״אני מנסה לשכנע את עצמי שאני בא
לחבר הזה, אבל למעשה אני בא בגללך!״
ענה.
באותה פגישה הגיעו שניהם למסקנה כי
מוטב שייפרדו ממש. כאשר פרצה, בדרך
הביתה, בבכי, אמר לה :״אני מתענה כשאת
בוכה!״ ונעלם•
ביום הרביעי אחרי־הצהריים טילפנה אמו
של אריה אל סמדר. היא היתד. מודאגת
מאוד, סיפרה שאריה מופיע בבית רק כשעות
שהיא ובעלה בעבודה ואחותו ב־בית־הספר.
הוא לא ישן בבית. סמדר נתנה
לה את כתובת החבר בבת־יס. אך אריה
לא היה שם.

דזיא
״הוא חיה כל־כן מסכן!״

ף* יום החמישי טילפן אליה עשרות
לפע מי ם. בכל טעם מצא תירוץ אחר.
הוא ביקש את עורך־הדין, מעבידה, סיפר
שיש לו עניינים משפטיים לסיפולו. לבסוף,
כשנמאס לה העניין, מסרה את השפופרת
לידי המתמחה במשרד. באוזניו פרץ אריה
בבכי מר .״אדוני, אדוני, אני רוצה את
סמדר!״
באותו יום ראתה אותו אחותו מרים
בתל־אביב. היא ניסתר, לגשת אליו, אך
הוא ברח מפניה ונעלם.
בערב בא• אריה המתין עד שהוריה של
סמדר יצאו מהבית, דפק על החלון .״אם
זה אריה, אל תפתח. יימאס לו והוא יילך,״
אמרה סמדר לאחיה מחדר האמבטיה. כשנכנסה
לחדר, עמד אריה בחלון הדירה, הנמצאת
בקומה הראשונה .״למד, אתה מפריע
לי? הרי החלטנו יחד שנגמור!״ התחננה
בפניו. הוא פרץ בבכי, וראשו נעלם
ממסגרת החלון.
סמדר שכבה במיטתה, קראה את ספרו
של קרונין, האושר. בחוץ, בלילה הקר,
עמד אריה ליד החלון הפתוח, ניסה לעורר
את תשומת־ליבה על־ידי שיעול. אחיה הקטן
התלונן שהרעש מפריע לו להכנת השעורים
.״אז תגביר את הראדיו!״ היא
הציעה לו.
אריה לא נשמע יותר. סמדר הניחה את
הספר מידיה, נרדמה.
בחוץ, ליד החלון, כשלחייו רטובות מדמעות,
כיוון אריה רייזר את האקדח ל־ליבו
וירה.

יפהמיה נ!:7ויית ־ הגיבורה של טרגדיה ישראלית ״