גליון 1220 מתאריך 8 בפברואר 1961

העורך הראשי:
אורי אבנרי
ראש המערכת:
*לוס כהו
עורך משנה:
דוב איתו
כתב ראשי:
אלי תבור

רחוב גליקטון ,8תל־אביב, טלפון ,26785
מ. ד . 156 .סע! למברווים :״פזלמפרס״.
המוציא לאור: העולם חזח בפ״ם.
ו 9ום מסח סותם בע׳־ם. ת״א, סל 51139 .״
החפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית למוכן הסודיות.

העתון

הנקרא

צלם המערכת:
יעקב אגור

עורך ניתוב:
סקסיים נייו
צייר המערכת:
וסי

חברי המערכת:
שייוו נלור, לילי גלילי. רויר הורוביץ,
רותי ורר, יוסר אבו־הטרי, אביבה סטו,
אבנר פרי, שנועה צבר, עמום סיגו,
סילבי סשת, נולכה רחביה.

ביותר

במדינה

הפתרון לפצעי ה פני ם
ת וך זמן קצרפצעי פנים, פריחות ופגמים בעור הפנים יעלמו
תוך זמן קצר הודות ל

ם הפנ>ם 1^9 מכיל העור מרחו ימים

חומר אנטיספטי, חודר במהירות לנקבוביות י ומטהר אותן.
על עור הפנים שכבה דקה של פ ,1 4ותוך
ספורים יהיה עור הפנים חלק, נקי ויפה.

תוצרת ״י, ליאו״ מעבדות כימיות

״האם בן־גוריון הודיע לכם מראשי״ נשאלו
חברי המערכת ביום השלישי שעבר על
ידי קוראים מופתעים בחוצות תל־אביב.
הסיבה לאפתעתם: גליון העולם הזה, שעל
שערו התנוססה הכותרת ״בן־גוריון מתפטר
י״ הופיע שעה קלה בלבד אחרי המהדורות
המיוחדות של שני הצהרונים, שבישרו
את הידיעה לציבור, כשעה לפני שבך
גוריון עצמו הודיע על כך לממשלה.
דויד בן־גוריון אומנם הינו קורא קבוע
של העולם הזה, אך אין הוא נמנה עם
מוסרי־האינפורמציה הרגילים שלנו. איך, אם
כן, הצליח העולם הזה להשיג הישג זה?
כבר יומיים־שלושר, לפני הופעת הגליון
הגיע הצוות המיוחד, המטפל בפרשת לבון,
למסקנה כי התפטרות בן־גוריון אפשרית.
המסקנה התבססה על רמזים שונים וקטעי
אינפורמציה שהגיעו מכיוונים מנוגדים.
מאחר שהכל היו תלוי בהחלטתו של איש
אחד, אי־אפשר יהיה להיות בטוח מתי
תבוא ההתפטרות, ואם תבוא בכלל. נסיון
ארוך לימד אותנו כי בן־גוריון יכול לחזור
בו ברגע האחרון. כאשר הגיעה שעת־האפס
לחיבור הכתבה, בהתאם ללוח־הזמנים
הקפדני הדרוש להוצאתו התקינה של שבו עון
כזה, לא היה עדיין אישור סופי לידיעה.
על כן החליט הצרת לכלול אפשרות
זו במקום בולט בכתבה, אך להשאיר את
הדבר בספק־מה.
שעת־האפס של השער מוקדמת יותר, הן
בגלל הדפסת השער בשני צבעים׳ והן מפאת
הצורך לתת לצבע להתייבש. הצוות החליט
לשים על השער תמונה המראה את שלושת
גיבורי העלילה — דיין, פרס ולבון —
בשעת כהונתם המשותפת בצמרת מערכת־הבטחון,
ערב הקנוניה להדחת לבון• הכותרת
:״פעולות התגמול של משה דיין״ —
נוסח שכוונתו היתר, לפעלות דיין נגד
לבון ערב כינוס המרכז, תוך רמז לרקע
הפרשה המקורית.
בצהרי יום הזהיר אותנו אחד המודיעים
שלנו להיות מוכנים להתפטרותו המיידית
של בן־גוריון. שרי הממשלה עדיין לא חלמו
על כך. מאחר שלא הושג אישור אחר
לידיעה, החליט הצרת שלא להסתכן ב־פירסום
הדבר כידיעה מוסמכת, אך הכניס
בכתבה, שינויים שהבליטו אפשרות זו.
משך מספר שעות עקבנו במתיחות אחרי
התפתחות העניינים. סמוך לשעה שלוש
שוב לא נשאר ספק רציני לגבי כרנת ביג׳י
להתפטר — אם כי לא היה עדיין ברור מה
מסתתר מאחורי כרנה זו. כאשר נתקבלה
ידיעה מסויימת נוספת, ניתנה הפקודה המחישה
את פעימות הלב של כל עתונאי
אמיתי :״עצרו את המכונות!״
תוך זמן קצר הוחלפה כותרת השער.
בכתבה עצמה לא היה צורך אלא להחליף
את שלושת הסעיפים האחרונים ואת הכותרת•
עיקר הכתבה נשאר ללא שינוי —
מאחר שהערכות הצרת רק אושרו על־ידי
המעשר, של ביג׳י.
סמוך לשער, שבע כבר הופיעה בחוצות
תל־אביב המהדורה השנית של העולם חזה.
השבועון הקדים את כל עתוני־הבוקר בפיר-
סום עצם הידיעה על ההתפטרות, והוא

הקדים את הצהרונים בהערכת רקע המעשה.
אולם הקוראים ברחבי הארץ יכלו להתבלבל.
בשוק הופיע הגליוך בכמה מהדורות,
שונות זו מזו. כמחצית הגלימות נשאי

מהדורה שניה
את הכותרת החדשה בשער. כשני שלישים
כללו את הכתבה המתוקנת. דומני ששום
שבועון המוני בעולם לא השיג עדיין שיא
כזה של מהירות.
מכתבים איש מופת

אנגלית• צרפתית
לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה ״ ס ,.ק?ייי מ ״ 7 1ת״א׳ בן־יהודד ,74 ,טל.30314 .

כ* 16 ,15 לפברואר כפתחים :
• קורסים ואולפנים נוספים למכוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחה ס83 *1זו<זיחס 10 הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
• קבוצות נפרדות כאנגלית לגומרי ג׳־ח׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון
(למתחילים לביסוס הידיעות עד להכנה לבגרות).
• הכנה לבגרות כאנגלית ומתמטיקה (מאי־דצמבר .)1961
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ו׳)

תהיה אשר תהיה תוצאת המאבק —
דבר אחד ברור לעי. לבוז עומד כצוק
ננד הכוחות הנ תלים
והשחורים, ואינו
כורע ומשתחווה,
כמרדכי היהודי בדורו.
הצעתי
היא זאת:
יוכתר לבוז כ״איש
מופת״ של העולם
הזה, וזאת על אף
חלוקי־הדעות שהיו
לעתוז עם מר לבוז
בעבר. אני בטוח כי
חלק הארי של קוראי
העתוז ושל ישראל
כולה יצטרפו
לדעתי זאת.
יצחק בר־כוכבא, לבון ירושלים
הנני מאשים אתכם בצביעות, בשינוי־דעות
ובהשמצה זדונית נגד אנשי-ציבור. בפברואר
1955״ כתב העולם הזה ( )906 כי הדמו-
קראטיה הישראלית ניצחה עם הדחת לבוז.
בינואר ,1961 אתם כותבים כי דייז ופרם
ביצעו קנוניה מפורשת להדחתו של לבוז...
יוסצ אלמוג, תל־אביב
כדברי הרומאים- :א^מ׳ס 1ג
״ 11,1,18ז ס מ׳ א ^ מד ע?105 יונד 1111־1׳
• ״הזמנים משתנים, ואנו משתנים יחד
עימם.״

העולם הזה מודה כי שינה את דעתו עם
לימוד העובדות הסודיות נעם שינוי הנתונים
חפוליסיים.

גנרל מאנימייקר
אני מציע למנות את ״גנראל מאניטייקר״
לראש־הממשלה. בתפקיד זה לא יוכל להביא
כל־כד הרבה נזק כפי שהצליח להביא בשנה
אחת של פעולה במשרד-החקלאות, בשטח
העגבניות, החלב והלול (העולם הזה . 0219
חיים הרמון, ראשון־לציון
...קי ב ל תי מהסוכנות היהודית 200 תרנגולות
מטילות, והרווחתי איכשהו, כי המחירים
של הביצים היו יציבים. לפני כמד
זמז באו אצלי אנשי הסוכנות היהודית וביל׳
!55 ממני לבנות שתי סוללות וסככה לעופות,
על חשבוני, ובז אמרו גם באי־כוח ״תנובה״
ו״המשביר המרכזי״ .הוצאתי את הכסף ה
אחרוז ועשיתי כד.
עכשיו סחיר הביצים יורד ויורד, פשוט
על הפסד. מאיפה נקח כסר לחיות, בהתחשי
עם מחירי יום־עבודה בחורה, בגליל?
ברוך יואל, כפר שמאי

הפליטים: סכנה או סיכוי ץ
ת-י׳ את שכנינו ואת טובי האנוש

^ והלאה).יניק׳ מע> ים׳ העי

או־מאז
הזה

!ושידות
יוחדת לבירור הזה, שלצידו
הוצא פיתרוז מעשי, מוסרי ואנושי, ה־ניתז
נם לביצוע. כאחד המכיר את הער?׳
0׳ אני רואה פיתרוז זה כיחידי היכול
לשחרר אותנו מז הסיוט הנורא.
אפשר היה לצפות לתגובה הסונית מצד
חיול ם הזה 220ו

קוראי העתון, המנדים ענייז ועירנות בכל
שאלה טז השאלות ההתעוררות בעתון זה.
אד מה נגיד על כד שהתגובה האחת וה חידה לשאלת חיים זו שלנו, התבטאה במכתב
קצר על דבר צילומה של נערה
בלונדית טביז הפליטים (העולם הזה?)1216
מנדל כהן, תל־ארזה, ירושלים
הקורא כהן, מי שישב למעלה מעשר שנים,
עד סלחמת־הטצמאות, בארמונו של המלך
עבדאללה, בנה את בנייניו וניהל את ענייניו,
חוטא כלפי הקוראים. המערכת עיכבה
את פירסום סכתבי־התגובה עד לגמר ה־סידרה.
רעתי,
כצבר וכחייל בו 19 מנס-ציונה:
המלחמה נכפתה עלינו על-ידי צבאות
ערב, ונסתיימה בניצחון צה״ל עליהם. חיתה
זו מלחמה בת הקריב העם היהודי את
מיטב בניו ובנותיו. האם אפשר להחזיר לחיים
אח הבנים והבנות שנפלו? נכון שלא?
כד אי־אפשר להחזיר ארצה את הפליטים
זערביים שעזבו את הארץ מרצונם הטוב,בתיקווה לחזור כעבור שבועיים למדינה
היהודים המושמדת.
אילו היפסדנו את המלחמה, הרי הערבים
היי שוחטים אותנו אחד אחד, ואז
האם היתה יבולה להיות אפשרות של הה־זרה
הפליטים היהודיים לארץ?
דויד אפלבוים, אי־שס

:אצים בקנדה
זוכרים את הנאצי אנדרה בלפויל מסוראל,
במחוז קוויבק, שפוטר מעבודתו אחרי שהודיע
פומבית כי
יש להכניס את כל
היהודים לחאי־נא־זים
(העולם הזה
?)1209 ובכז, לאחר
בל מה שקרה, מחזירים
אותו לעבודה
במשרד־התחבורה.
אל יתמה הקורא
בי בקאנדה הכל אפשר.
דונמה אחת:
העיר מונטריאול מחולקת
לרשויות עירוניות
קטנות. כאשר
פרצה דליקה
בבנייז, ששוויו 600
אלה דולאר והעומד
ג ב עון
בדיוק על הגבול ביו
שתי שכונות, נערכה
ישיבה כדי להחליט איוו רשות עירונית
חייבת לשלוח את הכבאים שלה. האש לא
חיכתה לסיה הדיונים, וכיום עומד הבניין
שרוח כולו, ונם הוא שעוד לא התמוטט.
מיכאל גבעון, מונטריאול, קאנדה

״אכסודום״ כקאליפורניה
כקוראת קבועה של ״העולם הזה״ ,נדהמתי
בשעתו מביקורתכם על התסריט של
״אבסודום״.
אחרי שחזיתי בהצנת־הבכורה של הסרט,
יכולה אני לומר בפה מלא כי זהו סרט
בלתי־רניל. כאז מדברים על זה שיזכה בפרס
״אוסקאר״ של השנה. השחקנים נפלאים.
סאל מינאו מפתיע במישחקו המעולה,
כדוב לנדאו. פול ניומו ידוע באופו טיש•
הקו המיוחד. הוא נראה ממש כבחור ישראלי.
נם האחרים מצויינים. הסרט צולם במקומות
היפים ביותר בארץ, בצבעים נהדרים,
וטטש מדבר אל הלב.
אפילו בנרות לא תמצאו ״משנל הטוני
של הפלט״ח״ ,עליו כתבתם, בשעתו. בסד־הכל
זה סרט ניפלא, שיתרום רבות לטעז
ארצנו ולמען היהודים בעולם כולו.
דליה גלמן, בוורלי הילס,
לואליפורניה, ארצות־הברית
המעשים הפוריים של הפלמ״ח, שהוזכרו בביקורת
על הספר ;העולם הזה ,) 1172 הושמטו
מתוך התסריט, אשר פרטיו נתגלו בפעם
הראשונה מעל עמודי העולם הזה (.)1175

ארבע עיניים
מדוע לא נתנו לסרבאציוס מלכתחילה לראות
את אייכמן ב״ארבע עיניים״? הרי
הוא לא דרש לשמוע אותו ב״ארבע אה־

עיני אייכמן

עיני פדכאציוס
נהג קוראים הרון ואלמוני
כשהיינו בדרכנו לאילת, לא רחוק מנווה־מידבר
(היא מסעדה באמצע הדרד בי!
מצפה רמוז ויטבתה) פנשנו בשני בחורים
על קטנוע. הם התעניינו בנו מאוד, שאלו
לפרטים וגם הצטלמו במצלמה שלהם ושלנו.
בסופו של דבר נפרדנו, ושכחנו לקחת כתובת
אחד מהשני.
היות ואנו רוצים את תמונתנו, וכן לתת
להם את תמונתם, אנו מצרפים בזאת את
התמונה ומבקשים לפרסמה, נקווה שכל מי
שטכירם ויודעם ייסב את תשומת־ליבם
לתמונה, כדי שיתקשרו עמנו.
מתי ויפר, הרון, רחוב רמברנדט
,34 תל־אביב

( 1זכר) ( 1 :נקבה)
אינכם מתארים לעצמכם כמה נרגעתי
כשקראתי בכתכה ״חוק כמו סוס״ (העולם
הזה 9י )12 את הפסוק הבא :״היחסים בין
הזכרים לבי! הנקבות בארץ הוא 1ל־1״.
לאור בריתנו עם צרפת, והשפעת התרבות
הצרפתית על הארץ, חששתי כי היחסים
ביו הזכרים לבי! הנקבות בארץ הם, לא
פעם 2 ,ל־.1
אביאל רונן, רחובות
הקורא רונן ניצח את המגיה —י אחד: אחד.

רציני לגמרי
אני נערה ישראלית בת .17 אני מתכתבת
עם נוער יהודי בגולה. אחת מחברותי
לעט נמצאת באר־צות־הברית,
במוסד
סוציאלי יהודי, וחיה
בנפרד מהוריה.
אביה נוצרי ואמה
יהודיה, אורח־החיים
בביתה הוא נוצרי.
הנערה הנ״ל נקשרה
לדת היהודית, ועל
כן נפרדה מהוריה.
אני סיפרתי לה
על הנוער בארץ ועל
החופש של האזרח
במדינה מכל הבחינות.
היא משתוקקת
ס אן ר לעלות ארצה
ישראלית, ולהיות כמוני. אני פונה בסופר

אל המוסדות ה־מתאימים
שיעזרו לה להנשים את שאיפתה.
אני מקווה שלא תחשבו שהיות וגילי
קט; ,אני גערה פזי זה. אני מצרפת בזה
את תמונתי, שתראו שבל דברי רציניים,
כמו הפרצות הרציג י שניבט אליכם.
ז׳נס סופר, רמודגן

פ ר סי ם יקרי ערך

יוגרלו סןהחסם ;

סיסה

סיול
ספריה של 25 תקליטים ארוכי
ופר סי ם רבים נו ס פי ם

במטוס סילון של חב׳ ״אולימפיק״
לפרים וחזרה — עם דמי חופשה.
באנית שהם בים התיכון.

היקר

ה פרס

נגן

ביותר, אשר נו יזכה כל נהג זהיר

חייו־ וחיי הזולת!
׳מקומות ההרשמה:

בכל סניפי המועצה הלאומית למניעת תאונות!
בעיריות׳ במועצות מקומיות ואזוריות!
בכל תחנות ״דלק״- ,סונול״ ,״פז•!
במוסכי אגוד המוסכים!
בכל בתי הדואר בארץ.

המועצה הלאומית למניעת תאונות

שבוע אחרון לקבלת
כריכות שנת 1960
במשרדי ״העולם הזה״ ,תל־אביב, גליקסון ( 8על-יד
כיכר דיזנגוף).
מחיר הכריכה הוא — 5.ל״י הכרך.
שעות קבלת הכרכים: יום שני וחמישי בשבוע בין
השעות שש עד שמונה אחר־הצהרים.

השתוללות כרחובות

הרש! לי לפנות למספר נופים מטכווני
ומעצבי ספורט הכדורגל במדינה: להתאחדות
לכדורגל, להתאחדות השופטים, למרכז מכבי׳
לעתונות הספורט, בקשר עם מישחק בדורגל
(נכוו יותר לכנותו ההשתוללות• שנערכה
בשבת 28.1.61 על מנרש מכבי רחובות, במשחק
מכבי שעריים־רחובות נגד מכבי

חדרה.
ער לשריקת השופט לבעיטת־ ,11 לזכות
חדרה, התנהל הכל למישרין. מאותה דקה
הפד המי גרש לשדה־קטל. שחקני שעדיים
רחובות גידפו את השופט בקללות גסות
ונמרצות ודחפוהו, ללא הנבה מצדו. לנשר
או שהכל ניתן לעשות ללא הנבה, החלו
מכים בשחקני חדרה הצעירים. גבירצמז
קיבל סטירה, לפני שירה את בעיטת ה־11
השוער רוטמן הוכה פעמים רבות בכל חלקי
גופו, ולא היה שחקן אחר בקבוצת סבבי־חדרה
שלא ספג מכות נאמנות, עד כדי כר
שהשחקן חיים זוהר נלקח באותו לילה לבית•
חולים בחיפה, כשהוא סובל מהתקפת כליות
עקב בעיטה בבטנו. כל זה נעשה בטווח
קרוב מאוד לשופט, עד כדי־בד שעל מנת
להתעלם היה חייב השופט להפנות גבו
ברוב המקרים.
אחרי המישחק הוכו כמה משחקני חדרה
על־ידי הקהל, על שהשוו התוצאה.
במשד המישחק, כשניסה מאמן חדרה, מר
שלפנברג, לתת הוראות לשחקניו, הושתק
בגסות על־ידי כמה מסדרני ואנשי רחובות,
שהיו במינרש עצמו בעת המשחק.
רבותי, מתי תפסיקו ההשתוללות במגרשי
הספורט?
אבשלום לובין, חדרה

ניים״ — והרמז של העורר (העולם הזה

•! )121 על טכשירי-האזנה ברור.
למי זה איכפת עם סרבאציוס יסתכל בעיני
אייכם! ,ולהיפד? שיסתכלו שניהם ויתנו!
מרים
גולדין, טבריה
ארבע הסיניים — ראה תמונות.

עזרה לאשכול

ברצוננו לבקש את עזרתכם בחיפושים
אחרי שני אלמונים חביבים, אשר תמונתם
אצלנו ותמונתנו אצלם.
הדבר התרחש בטיול שאני ובעלי ביצענו
בסוכות. נסענו באופניים טמתולח עד אילת.

מהכתבה ״במקום לחם לילדים״ (העולם
הזה 8י )12 התברר לי כי השבועון ״ראדיו״
מפסיד חמש אגורות על כל חוברת נמכרת.
אני מציע, אפוא, להפסיק לקנות את
״ראריו״ ,פשוט כדי לא לגרום הפסדים
למערכת השבועון.
יגאל ישין, תל־אביב

פגישה כמדבר

זהירו $ 6ו

תלונת הקורא לובין, לשעבר שתקן מכבי
חדרה במשך שנים רבות, טעונה טיפול
מטעם המוסדות המוסמכים

שורק את אביטל
העולם הזה 1220

במדינה
העם
ה סגנון החדש

חדרה

המפעל: פרדס־ דו ג ה. ח .ד .17 .טל 2837/8 .

המשדר: ת ל ־ א בי ב, וחיב רזי לי ,3ט ל6 7 888 , 61378 .
חי פ ה. דח הרצל .1ח. ד 6308 .טל• 68251
י רו ש לי ם, ד ח• ש לו םציההמלבה 2טל 27418 .

״עיני דויד בן־גוריון מופנות לטווח רחוק.
הוא רואה שם יותר מכפי שהוא רואה
בסביבתו הקרובה. יש לו מזל שהוא לא
נתפס בעץ ולא נתקל בפרה. אבל לטווח
ארון אין כמוהו. הוא אחד בדורו
בעץ הזה, דויד בן־גוריון, נתלינו
בהמונינו. מדוע להוריד ממנו את החלומות,
את החזון? הכל צריך ליפול?
אני לא דיפלומאט גדול. לא ישבתי
עם אייזנהואר, ולא אשב עם קנדי. אבל
בן־גודיון, הוא עוד ישב עם קנדי. זה תלוי
בכם. הכבוד הזה דורש לנו!
י ש לכם כבר את הבמקום? הוא
כבר נולד? הוא כבר ישנו?
הדיסמאנץ בין בן־גוריון וביני, ובין
כל היתר, הוא איום. אל תשוו אותי עם
בן־גוריון! הוא יחיד! הוא מרחיק לראות!

הוציאו מראשיכם שתמצאו אחר!״
דברים אלה נאמרו השבוע על במד, פומבית
בישראל. הדובר לא היה עסקן שכיר,
שנשלח לנאום במעברה נידחת. לא היה זד,
גם צעיר מתחיל, שביקש לעלות לגדולה
בעזרת לשונו המלחכת. היה זד, אחד מוותיקי
מפא״י, איש שהפך דמות במדינה
— אברהם הארצפלד, איש ההתיישבות, בן
,72 מנהל בנק הפועלים, ראש המרכז החקלאי,
האיש הקובע בחצי תריסר גופים והברות
בעלי־חשיבות.
הוא לא אמר את הדברים בעיירודפיתוח,
לפני אנשים נחשלים שזה מקרוב באו. הוא
דיבר באחד ממרכזי הישוב הוותיק, ברמת-
גן. תוך כדי דיבור, עמדו הדמעות בעיניו,
וידיו הלמו בשולחן מרוב זעזוע פנימי.
ימי סטאלין. היה זר, אופייני לסיגנון
החדש, שהשתלט במדינה עם התפתחות
פרשת לבון, ככל שידי הדיקטאטורה נחשפו
יותר. לא במקרה דיבר הארצפלד בסיגנון
של ימי סטאלין בארץ מולדתו (אוקראינה).
אולם מה שנראה טבעי באוקראינה, עדיין
נראה מוזר בישראל. קריאות הביניים התכופות
הורידו את הנואם לא פעם מן המסלול•
ואפילו מומנטים קומיים לא חסרו.
כאשר הפליט הארצפלד, ללא מחשבה, :׳נעשה
תיכף הצבעה פה, ונראה מה יהיה!״
השיבו לו מיד קולות :״אדרבא, נעשה!״
הנואם נחפז לעבור לנושא אחר.

פר שת אייכמן

מועדון הים התיכון
פו ת ח עונת 1961
9על אופי המועדון ועל החיים בכפרי
הנופש שלו — שאל את החברים שביקרו
בהם בשנה שעברה.

על זכויותיך כחבר המועדון תקבל פרטים
מלאים במשרדנו.
מספר׳

המקומות

מוגבל.

ההרשמה: כל יום בין השעות 4—7
אחה״צ במשרדנו, רח׳ מקוד, ישראל , 12
תל אביב, ת .ד , 109 .טלפון 61066

ליובלהי ״ב ־

שולחו רדיו

במסגרת החגיגות למלאות י״ב שנים לביזז״ר ״בן־גל״ ,אנו מגישים
שולחן רדיו כשי־ לכל הרוכש אחד מהדגמים: מוצרט, שוברט,
ברהמם או טטרופוליטן (לפטיפון) מתוצרת ״בן־גל״ ,מד לתאריך
,28.2.61 עם קנית המקלט, יש לשלוח לת.ד 1639 .תל־אביב
תלוש זה בצרוף אשור על בצוע הקניה תוך התקופה המוזכרת,
והכולל את הפרטים הבאים: שם,
כתובת, שם הדגם, מס. המקלט
ותאריך הקניה.

אם טרם מסרת —
את כרך העולם חזה שלך לכריכה, אתה יכול לעשות זאת עוד השבוע.
שלח את הכרך בדואר או מסור אותו במשרדי העולם הזה ביום שני
וחמישי בשעות שש עד שמונה אחר־הצהריים. מחיר הכריכה :
חמש ל״י הכרך.

03ודהמר כו ת
מאז נתפס אייכמן בארגנטינה, לפני כתשעה
חדשים, היתד, כל ידיעה על פרטי זיהויו
ולכידתו בבחינת סוד ביטחוני חמור בישראל
(ראה להלן) .הצנזורה הצבאית שקדה על
כך ששום פרטים מהימנים על התפיסה לא
יפורסמו בעתונות בארץ. הידיעות היחידות
על התפיסה, הגיעו לישראל אחרי שפורסמו
קודם בעתוני־חוץ. הנימוק לצנזורה החמורה:
בטחון המדינה.
השבוע הסתבר כי הדאגה לבטחון 1המדינה
אינה חלה על סוג מסויים של אנשים
בישראל — פקידי הממשלה. היומון דבר,
החל לפרסם פרקים מתוך ספר שהופיע בבריטניה
בשם איך נתפס אייכנזן, אחרי שרכש
את הזכות הבלעדית לפירסום. כותב הספר
— משה (״מויש״) פרלמן, מי שהיד, עד
לפני זמן קצר פקיד ממשלתי, ראש שרותי
המודיעין בישראל ויועץ ביג׳י לעניני הסברה.
כדאי או מפר־סמכות. בקטעים שפורסמו
עד כה בדבר, מתימר מויש פרלמן
להגיש את התיאור המוסמך הראשון על
לכידתו של אייכמן. טוען פרלמן: אחרי שהגיעו
לישראל ידיעות על מקום הימצאו של
אדולף אייכמן, החליטה חבורה ישראלית,
שעל אנשיה נמנו אנשים שבשנים קודמות
עסקו בפעולות אחרות, לתפסו. אחד מאנשי
החבורה יצא לבואנוס־איירס, אירגן ששה
מתנדבים יהודיים לסייע בחקירה. אנשי החבורה
עקבו אחרי האיש בו חשדו שהוא
אייכמן, צילמוהו באמצעות מצלמת־סתר שהיתר,
חבויה במנעול של תיק עור. את הצי לומים
שלחו לזיהוי בישראלי.
* העולם הזה 1184 היה הראשון שגילה
כי אייכמן צולם לפני תפיסתו וצילומיו נש לחו
לזיהוי לישראל. העולם הזה, שפירסם
את הידיעה שבו׳ע אחרי תפיסת אייכנזן, לא
הורשה לפרסם את הידיעה במלואה, נאלץ
לנסחה בצורה זו :״מומחה לעבודות בטחון
וריגול 1הסביר כיצד יכולה פעולה כזאת להתבצע
— כצעד שיגרתי צילמו שליחי שירותי
הביטחון הישראליים, בחשאי, את כל אלה
שנכנסו לאותו בית. את הצילומים שלחו
לזיהוי לישראל.״

ממש פרלמן
מצלמה במנעול התיק
לדברי פרלמן זיהו החוטפים את אייכמן
סופית, אחרי שהביא פרחים לאשתו, ביום
השנה ד,־ 25 לנשואיהם.
סיפורו של פרלמן הוא מרתק למדי, אולם
הוא מעמיד את הקורא בפני אחת משתי
האפשרויות:
9או שמויש הוא בדאי וסיפורו אינו
אמיתי ומוסמך,
9או שסיפורו הוא באמת התיאור הנד
דוייק של החטיפה. אם אומנם האפשרות
השניה היא הנכונה — באיזו רשות משתמש
אדם שהגיע לאינפורמציה האמיתית בעת
שהיה פקיד ממשלתי, באינפורמציה זו לשם
הפקת רווחים פרטיים?
במיקוד. כזה מסתבר כי הצנזורה הישראלית
מביאה לתוצאה נוספת מאלה שהביאה
עד כה. עד עתה הואשמה בכך שהודות לה
זוכים הבוסים הפוליטיים של משרד־הבטחוך
לתועלת פוליטית־מפלגתית׳ מאחר שהצנזורה
פוסלת כל ביקורת ממשית עליהם. עתה
משהתירה הצנזורה לחביבם של נער־החצר
את אשר אפרה בעיקביות, במשך תשעה
חודשים, לכל העתונים — היא מביאה גם
תועלת אישית לאנשים הקרובים למלכות.

הגירו•
מי גילה באמת את אייכמן? האומנם היד
אלה שליחי הש.ב ,.אשר עינם פקוחה לא
רק על הנעשה בארץ אלא גם על שלום
יהודי העולם כולו? מתוך ההודעות הרשמיות,
ההרצאות ששודרו בקול ישראל וסיפוריהם
של דוברים שונים, כמו משה פרלמן
(ראה לעיל) ,אין כל ספק כי היתד. זו פעולה
בלעדית של הש.ב ,.מתחילתה ועד סופה.
השבוע׳ שעד. שהתקדמו ההכנות לעריכת
משפטו של אייכמן בירושלים, הושמעה סברה
אחרת על הצורה בה נתגלה הצורר באר גנטינה.
הגילוי, לפי גירסה זו, בא דרך
אגב. היה זה לפני כשנתיים, שעה שתושב
יהודי מבואנוס־איירם בילה בעיר קייט בה רים.
לפתע שמע קול •המדבר גרמנית. ליד
שולחן סמוך נסבו מספר אנשים, ששוחחו
ביניהם גרמנית באופן חופשי.
היהודי, אחד הפעילים המרכזיים של הת נועה
הציונית בארגנטינה, ניסה לתהות זיל
זהות דוברי־הגרמנית. לפתע נאחז התרגשות.
כי אחד משכניו, כך נדמה לו, לא היה אלא
אדולף אייכמן, אשר את פניו זכר האיש
מתוך צילומים בעתונות הגרמנית, מימי
מלחמת העולם.
מכתב לכי״׳י. מאותו רגע התחקה ה איש
אחר אייכמן, מסר את חשדותיו לפעי לים
הציוניים בבואנוס־איירס. מיד הורץ מכ תב
לשלטונות הבסחון בישראל. אך המכתב
התגלגל חצי שנה, מבלי שאיש ישים אליו
לב. ואז פנה אותו ציוני ישר אל דויד בן־
גוריון, בתביעה שיפעיל את הש.ב. ללכידת
אייכמן. רק אז, לפי גירסה זו, הוכנס הש.ב.
לפעולה.
היה זה כימעט מאוחר מדי. בין גילוי
עיקבותיו של אייכמן לבין כניסת הש.ב.
לתמונה, עקבו אחרי הנאצי המסתתר בלשים־
חובבים מבין חברי התנועה הציונית במקום.
בילוש בלתי־מקצועי זה כימעט שהבהיל
את אייכמן.
מן הרגע שביג׳י הורה לש.ב. לצאת לאר־
(המשן בעמוד ) 10
העולם הזה !220

^ יום הזה מתה מפלגת פועלי ארץ
בישראל. לשמע קריאות הבוז של הסטו דנטים
שנאספו בחוץ, לשמע טירטור־מנועי
מכוניות־ד׳,שיטורי, לשמע ארבעת נאומי האזהרה,
הר,ספד, הבגידה וההתחסדות.

כתוך האולם הצליף השוט של
כן־גוריון האב. בחוץ הלמו השוטרים
של בן־גוריון הכן. כף מתה.
מתה המפלגה שמילאה תפקיד כה מרכזי
בבניין הארץ, באירגון ההתיישבות וההגנה
ושאר גרעיני הכוח של הישוב העברי החדש.
מתה מפלגת הפועלים, שדגלה באידיאל
הגדול של העבודה המכבדת את הפועל.
מתה המפלגה הסוציאליסטית, שחתרה להקמת
חברת־עובדים של שוויון ואחווה.
מתה המפלגה הדמוקראטית, שהטיפה לחופש
האדם במדינה בת־חורין.

האם לא יהיו חסרי ישע בלעדיו?
הסובר כך, אינו מבין את מהות הדינאמיקה
הרודנית. יתכן כי נערי החצר אינם
מסוגלים לנהל מאבק דמוקראטי. אך הם
לא יצטרכו לנהל מאבק כזה בבוא היום.
עוד לפני כן יעביר בן־גוריון לידיהם את
מכשירי הכוח. בהדרגה יחדירו לכל העמדות
את מלחכי פינכתם. כאשר יגיע זמנו של
בן־גוריון לרדת מן הבמה, כבר יהיה המאבק
על הירושה לאחר הכרעה מוחלטת.

אם יש צורף להילחם -מוטב
להילחם עכשיו.

פירושו הצלת הדמוקראטיה הישראלית, פירושו
החנקת הדיקטאטורה בעודה באיבה.
מול הסתדרות מלוכדת, המוכנה ללחום בכל
האמצעים האדירים העומדים לרשותה, לא
תוכל הדיקטאטורה המוסווית או הגלוייה להתקיים
אף יום אחד.
מפ״ם עשתה צעד בכיוון זה. אחדות־ה־עבודה
איכזבה וקיבלה על עצמה אחריות
מחרידה. עתה היוזמה בידי לבון. אם יפקיר
סיכוי מוחשי זה, מתוך תיקוות־שוזא שעוד
יוכל להיאבק על נפשה של מפא״י, הרי
יאבד את הרגע הגדול של חייו.

מתה מפלגת פועלי ארץ ישראל
וקמה על חורבותיה מפלגת העבדים הנרצעים, מפלגת משרתי
המנהיג, מפלגת הדיקטאטורה.

עיני האומה פקוחות. לא יעזרו מליצות
מתחסדות על ״שמירת מסקנות ועדת־השב־ער,״
.האומה יודעת על מר, נטושה המערכה.
היא תדון לכף חובה כל מפלגה שתמכור
את הדמוקראטיה בנזיד העדשים של המטבח
הקואליציוני.

יש רק ברירה אחת: להוציא מן
המגירה את הרעיון של קואליצית־ניר.
אם תשבענה כל המפלגות
אשה לרעותה שלא תשתתפנה בשום
מחיר בקואליציה עם כן•
גוריון, תיקבר הדיקטאטורה.

כשם שאין אשה שהיא קצת
הרה, כך אין מפלגה שהיא קצת
רודנית. זהו לקח ההיסטוריה.

מפא״י מתה. אל תחי מפלגת
בן־גוריון!

ך! אשלייה הראשונה שיש להישמר
| 1ממנה היא אשליית ״המלחמה בתוך
המפלגה״.

ותיקי המפלגה המנוצחים, עלולים
לנחם את עצמם באשלייה זו.
הם יגידו לעצמם* :בן־גוריון שולט, אך
אין הוא בן־אלמוות• יבוא יום כאשר יצטרך
לרדת מן הבמה הפוליטית. אז נתייצב
לקרב המכריע, נתלכד ונחסל את נעריך,חצר,
האוחזים כיום בשולי אדרתו.״
למראית עין, זוהי תקוזה סבירה. במשך
כל ימי הפרשה, הוכיחו נערי־התצר חוסר
כישרון מפתיע בניהול מאבק פוליטי. בן־
גוריון עצמו נאלץ לחלצם מן המיצוי פעם
אחרי פעם, להכריע את הקרב בכוחו שלו

•י זירה השנייה היא הזירה הממשל!
§ תית. כאן יעמדו מפלגות ישראל במיב־חן
— ולוזאי שלא יהיה זה המיבחן האחרון.
אל תחפש לה שוס מפלגה אליבי. אל
תעמיד פנים כאילו די בכך שבן־גוריון יוותר
על ביטול החלטת ועדת־השבעה. שהרי החלטה
זו עניינה את בן־גוריון כקליפת השום.
הוא לא לחם על שום מוסר, על שום
אמת. הוא רצה רק לחסל את לבון, לשבור
את המכשול האחרון לדיקטאטורה במפא״י.
הפרשה ירדה מן הפרק. עתה ניצבת שאלה
אחת ויחידה: האם יצליח בן־גוריון להפוך
את הדיקטאטורה במפא״י לדיקטאטורה במדינה?
האם מפא״י הטוטאליטארית תצליח
ליצור ישראל טוטאליטארית? האם מוכן
מישהו להיכנס למיטה הקואליציונית בצד
הנמר הזה?

כל מי שמסבים היום לשבת עם
בן־גוריון ליד שולחן הממשלה, נותן
את ידו לדיקטאטורה זו.

על מפא״י ההיסטורית, הסוציאל־דמוק־ראטית,
הפועלית, נתאבל.
נגד מפא״י החדשה, האנטי־סוציאליסטית,
האנטי־דמוקראסית, נתגייס.

ל ישלה את עצמו איש — ההכרעה
שנפלה במרכז מפא״י בשבת זו, אין
ממנה חזרה.

המפלגה נכנעה לתכתיב ברוטאלי, גלוי
ובלתי־מסווה של דיקטאטור. היא עשתה
זאת בעיניים פקוחות. העם כולו הזהיר
אותה. מיטב אנשי־הרוח התחננו על נפשה.
עוד במעמד הכניעה השפלה, צילצלו באוזניה
דברי התוכחה של שניים ממנהיגיה.
כאשר נכנעה המפלגה לאולטימאטום של
הדיקטאטור, ויתרה מראש על כל התנגדות
בעתיד. כי הדיקטאטורה אינה דורכת במקום.
היא דינאמית מטבע מהותה. היא מתפשטת.
היא כובשת. היא חותרת לניצחון סופי.
ואם המפלגה לא עמדה בפניה השבוע,
כאשר כל מנהיגיה עוד עמדו במקומם —
כיצד תתנגד להבא, אחרי חיסול חלק מן
המנהיגים האלה, אחרי אבדן עמדות־כוח
חיוניות, אחרי העברת שארית מפתחות
השלטון לנערי החצר?
לא, אין שיבה מכניעה זו. הרעל הדיק־טאטורי
שוב אינו מרפה מקורבנו אחרי
שנקלט בגופו. הוא עובר מאבר לאבר. הוא
משחית את החלשים. הוא מחסל את החזקים.
בדרכי הפיתוי, השיחוד והדיכוי, הוא
משתלט על הגוף כולו.
159 הקולות שאמרו ״כן״ לזקן במרכז
מפא״י, כרו את הקבר המוסרי, הנפשי,
למפלגה זו. היתה זאת ההצבעה האחרונה.
מהיום והלאה, שוב לא יצביע מרכז זה. כמו
הרייכסטאג הגרמני, הוא ישמש רק הד
לקול אדונו.

או בקוויזלינג של לוי אשכול.

אז יישארו למפא״י רק שלוש אפשרויות:
להכריז על בחירות חדשות, להציע מועמד
אחר לראשות־הממשלה, או להישאר באופוזיציה.

ך* סבנה החמורה כיותר היא סכנת
( | היאוש, סכנת רפיון־הידיים. אפשר ללחום
ואפשר לנצח. דווקא ההחלטה הרצחנית
של מרכז מפא״י מעידה על כך.
מעולם לא היה בן־גוריון כה חלש. מעולם
לא עמד כה מבודד מול רוב רובו של העם.
מפא״י היא מפלגת מיעוט במדינה. אפילו
עם הקוזיזלינגים הערביים שלה, אין לד,
אלא 52 מתוך 120 המקומות בכנסת. כל
שאר המפלגות, ללא יוצא מן הכלל, התייצבו
נגד בן־גוריון.
עתה נסתבר שאפילו במרכז מפא״י עצמה
זכה בן־גוריון בקושי לרוב של 60 אחוז.
ארבעים אחוז מן המפלגה שלו התייצבו
נגדו, אפילו תחת איום השוט של הרודן,
אפילו אחרי בגידתו המבעיתה של אשכול.

נז ההה רחירגנגה הגז ר כו: רגננ ר פני פיוור ההפ גנ ה
פנחס לבון ישגה שגיאה פאטאלית אם
יתפטר כיום מן ההסתדרות, מרצונו, מתוך
חשבון שהדבר יעזור לו לנצח מחר במאבק
על נסש המפלגה. המפלגה שנולדה בשבת
זו, שוב אין לה נפש. אין לוחמים על
נפשה של פלוגת קלגסים.

ך• יום יש להילחם -וקודם כל על
| ) ההסתדרות. זאת הזירה החשובה ביותר,
ובה אפשר הנצח.
בוועד הפועל של ההסתדרות יש למפא״י
רוב של 12 קולות. אם ששה מהם יצביעו
בעד לבון, או אם 12 ייעדרו בכלל מן הישיבה,
יוכל פנחס לבון להישאר המזכיר
הכללי של ההסתדרות.

הצעד ההגיוני הבא הוא פילוג
מפא״י ויצירת הריכוז החדש של
השמאל, שישלוט בהסתדרות.
מי שמתחמק מכך, אינו מבין את חומרת
הברירה. שמאל מאוחד, שישלוט בהסתדרות,

האינטרס של הדמוקראטיה הישראלית
קורא היום אל פנחס
לבון: אל תתפטר! הילחם על השלטון
בהסתדרות!
גם המוסר הפוליטי מחייב זאת. פנחס
לבון נבחר לתפקידו על ידי המוני הבוחרים
בהסתדרות, שנתנו את הרוב למפא״י מתוך
אמונה כי לבון הוא המועמד היחיד שלה
לתפקיד המזכיר הכללי. עסקני מפא״י אינם
יכולים לפטרו, כשם שעסקני המפלגה ה־דמוקראטית
בארצות־הברית אינם יכולים
לפטר את הנשיא קנדי.

אם מפא״י מבטלת את המנדט,
חייכת היא לפזר את הוועד הפועל
ולקרוא לבחירות חדשות בהסתדרות.
המוני פועלי ישראל יקבעו
ליד הקלפי אם רוצים הם במזכיר
כללי או בקומיסאר של נערי־ה־חצר,
בנציג עצמאות ההסתדרות

יחד עם שאר המפלגות, הם מהווים
רוב עצום כעם -רוב של
שני שלישים. זאת העובדה העיקרית
של השבוע.
ניצחון בן־גוריון — על כרעי תרנגולת
הוא עומד. הוא מזכיר את ניצחונו של
פירוט, מלך אפירום, שניצח לפני 2240 שנה
את הרומאים באסקולום, תוך כדי אבידות
ממאירות לעצמו. כמו סירוס, יכול בן־גוריון
לומר :״עוד ניצחון כזה, ואבדתי!״
רק בנו תלוי אם יהיה סוסו שלבן־גוריון
כסופו של פירוס, שגורש מאדמת איטליה
בבושת־פנים.

ך* דמוקרטיה הישראלית הפסידה
1 1קרב. היא לא הפסידה את המלחמה.
תוך כדי מהלך הפרשה, קמו באומה זו
כוחות רדומים, אשר איש לא האמין עוד
בקיומם. אל ניתן לכוחות אלה להרפות מן
המאבק הגורלי.

קרב אבוד יכול לקרב את הניצחון
-אם הוא מדרכן את ה מפסיד
למעשים אמיצים יותר, נמרצים
יותר, נועזים יותר.

בשבוע העשרים שר הפושה הכריע ווב קטנטן במוס המפלגה

השבת השחורה

ר מורטימר שלף את חרבו וקרא :״תהי מרי, מלכת אנגליה!״ המסך נסגר. המערכה
הראשונה נסתיימה• האורות באולם נדלקו.
׳קהל באי הצגת־הבכורה, ביניהם עתונאים, אנשי־ציבור וסופרים, יצא אל המסדרונות של
התיאטרון הקאמרי. רק אז נודעה לרובם, בפעם הראשונה, הידיעה המחשמלת: דויד בן־גוריון
התפטר. המעטים, שקראו את הידיעה בהוצאות המיוחדות של מעריב וידיעות אחרונות,
ובשער העולם הזה, הפיצו את הידיעה במרץ.
בשום מקום בארץ לא נתקבלה הידיעה כשימחה רבה יותר, כמעט בחגיגיות. כי לא
היה איש באולם שלא זיהה את תוכן המחזה עם פרשת־לבון. הקנוניה של אליזבט ונערי־חצרה
להביא לעריפת ראשה של מרי מתחרתה, בעזרת עדויות־שקר ומכתבים מזוייפים,
באמתלה של ״בטחון המדינה״ ,נשאה אופי אקטואלי למדי.

באופן מלאכותי תגובה אחרת. כתב עתונו של פרם, הארץ. :מחוגים שונים הגיבו בתדהמה
על התפטרות ראש הממשלה. בבתייהקפה ובמקומות ציבוריים שונים בתל־אביב היתה
הידיעה הזאת לשיחת רבים, ,המדינה זקוקה ליציבות, לא למשברים, והממשלה זקוקה לבן־
גוריון׳ — היתה דעת רבים אולם אפילו הארץ התבייש להביא לקוראיו ידיעה מגוחכת
זו בעמוד הראשון. הוא הסתיר אותה בתחתיתו של עמוד פנימי. .
למחרת התעוררו האזרחים, נטלו לידיהם את העתון ונוכחו לדעת כי השימחה היתד,
נחפזת מדי. המלכה אליזבט לא מתה. התפטרותו של בן־גוריון לא היתד, כניעה סופית.
לד,יפו: היא היתד, הג׳סטה העליונה של דיקסאטור.
אומנם, עצם הצורך בג׳טטד, כזאת הוכיח את עוצמת כישלונו של ביג׳י. הוא כבר זרק
לתוך המערכה את הכל — את מלוא כוחו הפוליטי, את כל נערי־החצר, את כל התחמושת
התעמולתית, את דגלי ר,בטחון, את פולחן האישיות, את האיום בהתפטרות• והנה, ארבעה
ימים לפני הישיבה המכרעת של המרכז, תשש מפני מפלה מוחצת שתקבור אותו תחתיה.
הוא לא יכול היה להרשות לעצמו להישאר במיעוט במפלגתו בפרשה זו.
על כן דרק לתוך המערכה את הנשק האחרון שנשאר לו — את ההתפטרות. כרגיל,
עשה פלסתר מדברי עצמו. למעשר, התכחש למכתב ששלח לממשלה לפני ימים מעטים
בלבד, כאשר החליט להעביר את המאבק מן המישור הממשלתי למישור המפלגתי. אז
קיבל עליו את דין ועדת־השבעה. עתה הפך את הקערה על פיה, התפטר כמחאה על מסקנות
אותה ועדה.
הכוונה לא היתד, להחזיר את המלחמה למישור הממשלתי. בן־גוריון היה זקוק לאולטי־היתר,
דרושה התפטרות ממש — מעשה שיסביר לכל עסקן מפלגתי את הצפוי לו: בחירות
מאטום דראמתי כדי להכריע את המאבק במפלגתו שלו. האיום בהתפטרות לא הספיק.
חדשות, ירידה של מפא״י, אולי אבדן משרתו שלו.
בן־גוריון הכניס את כדור ההתפטרות לבית־ד,בליעה של אקדחו, וקירב את האקדח למצח
המפלגה. הציבור עצר את נשימתו, שאל את עצמו: האם תוכל המפלגה להחזיק מעמד?
התוכל להתעלות מעל לעצמה, להוכיח אומץ־לב, לירוק בפני הסחטן — או שתכרע ברך
מול האקדח הטעון?

קבוצת הפועל־רוח יוצאת לקרב

הפגנת הסטודנטים ליד בית ״אוהל״ ,לפני הסתערות המשטרה
גם אתה, ברוטום?
היה משהו סמלי באותם רגעים מעטים בין שתי המערכות, כאשר צהל הקהל על התפטרות
ראש־הממשלה. על הבמה הצליחה, ההפיכה נגד אליזבט. בחיים הצליחה ההתקוממות העממית
נגד בן־גוריון. כך היה נדמה באותו רגע.
בתום ההפסקה חזר הקהל לאולם. המסך נפתח. נסתבר כי הניצחון על הבמה היה ניצחון׳
סרק. ההפיכה ניכשלה. אליזבט נשארה על כס המלוכה. היא החליטה לחסל את מרי, סופית.
בעזרת בוגד שפל ופחדני׳ הלורד לסטר, בוצעה. ההוצאה־להורג•
כאשר נסגר המסך, בפעם האחרונה, לשמע מחיאות־הכפיים הסוערות של הקהל, הרגישו
רק מעטים במועקה סתומה. הדמיון בין המחזה לבין הפרשה היה גדול מדי. האם יהיה
גם הסוף דומה?
כך החל השבוע ה־ 20 של פרשת־לבון בנימה תיאטרונית. הוא נשאר תיאטראלי עד
הסוף. אך הסימון לא היה הפאתוס הרצוף של סרידריך שילר. הוא דמה יותר לסיגנונו
של שקספיר, שאהב לערב פאתוס בקונדסות, להחדיר ליצן לסצנות הטראגיות ביותר. מחזה
הפרשה התגלגל בין הטראגדיה והפארסה.

חגיגת ערב ההתפטרות

וווו. ויה** ק

ף משך ערב אחד נדחקו חששות אלה לפינה. המוני תל־אביב הסתובבו ברחובות,
^ הסתודדו בבתי־קפה. אווירה של חג היתד, פרושה על העיר. כל אחד האמין כי ב ך
גוריון נכנע לדעת־הקהל, וכי החליט לרדת מן הבמה, אחרי שהאומה הביעה לו אי־אמון.
מה גרם לתגובת הגיל?׳ רוב אזרחי ישראל אינם שונאים את דויד בן־גוריון. אולם
התנהגותו בפרשה קוממה נגדו גם את חסידיו־לשעבר. צלילי הדיקטאטורה המתגבשת צרמו
את האוזניים הרגישות.
היתד, גם סיבה עמוקה יותר. משך תריסר שנים התחזקה בלב האזרח האמונה כי אין
כל ערך למעשי האדם הפשוט. כי אין לו השפעה על הפוליטיקה, שהכל נקבע על־ידי כת
אלמונית, בחדרי־חדרים• התפטרות בן־גוריון נראתה באותו ערב כניצחון העם, כהוכחה
לכך כי התעוררות האזרח הפשוט אמנם יכולה להשפיע.
תגובת־ההמונים הדהימה את נערי־החצר. הם עשו מאמץ נואש לטשטש אותה, ליצור

*900.

ך * אותו רגע חדרה הפארסה לתוך הטראגדיה. הגיעה שעתו של הליצן השקספירי. הוא
!— הופיע בדמותו של משורר־החצר, נתן אלתרמן.
מזר, מספר שבועות עשו אלתרמן ונערי־החצר נסיונות נואשים לביים הצגה כלשהי של
אנשי־רוח למען בן־גוריון. כל הנסיונות עלו בתוהו• אפילו מלחכי־הפינכר, ורודפי־הפרסים
הידועים השתמטו, בחששם מפני הבוז המקובץ של עמיתיהם.
עתה יצאה הפקודה לאלתרמן: לפעול, ויהי מה.
מסביב לאלתרמן קיימת קבוצה קטנה של ירחמיאלים משומשים. זוהי חברה של
ניצבים, הרגילים בשעת־הדחק להתעטף באיצטלה של מצפון ורוח, כדי לעזור להצגות־מטעם.
היא פועלת בשטח הרוח כפי שפועלים אגרופני פלוגות־הפועל של אלמוגי בחיפה
בשטח המעשה. על כן זכו לכינוי חזי־הבוז :״הפועל־רוח״.
בשעתו גויים הפועל־רוח כדי להגן על הצמרת המושחתת של המשטרה, כאשר פנתה
דעת־הקהל נגד סהר ועמוס. בעצם ימי המשפט, שגילה את עומק ההתנוונות במשטרה, קרא
אלתרמן לפגישת קבוצתו עם יחזקאל סהר, במטרה לפברק דעת־קהל רוחנית למען בנו
של ראש־ר,ממשלה. הוזמנו גם כמה עתונאים וסופרים מן החוץ.
סיפר לאחר מכן שלמה גרודזנסקי, הסופר המזהיר של דבר: בשיא הפגישה פנה אליו
בהתרגשות איש־קיבוץ מסויים וקרא לעומתו :״של נעליך מעל רגליך כשאתה מדבר עם
המפכ״ל של המשטרה! חה־חה־חה, לו היה ברל כצנלסון בחיים!״
מי האיש שהפליט פסוק היסטורי זה? גרודזנסקי לא גילה זאת, אך הדבר לא היה בגדר
סוד. היה זה איש מדגניה ב׳ בשם האפט, בכיין מיקצועי הרגיל להכניס נימה של פאתוס
מפוברק ומגעיל לדיוני המפלגה וההסתדרות.
עתה הופיע אותו האפט לצדו של אלתרמן בבית הפרקליט התל־אביבי, כדי לייצר ״חזית
שניה״ של אנשי־רוח, למען בן־גוריון. נוכחו כמה מקבלי־פרסים ממלכתיים לשעבר, וכמה
שקיוו כי הדבר יעזור להם להשיג פרסים ממלכתיים בעתיד. תיאר הארץ את המעמד,
ברצינות איומה :״כמה מהמשתתפים הזילו דמעות שעה שאיש דגניה ב ,,מר אברהם האפט,
פרץ בבכי בקראו לאנשי־הרוח בזעקה, :למה הם עושים ככה? איך בגד העם בבן־נוריון!׳״
גם שאר חלקי האסיפה לא היו נשגבים יותר. קומץ האנשים הרציניים, שמצאו לנכון
להופיע, הצניעו את עצמם, כדי שלא לבלוט• יוסף ידין, המגלם במרי סטיוארט את תפקיד
הבוגד לסטר, קרא הודעה שהוכיחה בכל הרצינות כי פרידריך פון־שילר (1805־ ) 1759 לא
התכוון כלל לפרשת־לבון כאשר כתב את מחזהו( .התלוצץ למחרת היום אחד השחקנים:
״זו הסיבה שידין אינו מצליח בתפקיד זה. הוא פשוט לא הבין את המחזה!״)
הדמעות של האפט והזעם חזי־הקוניאק של אלתרמן לא הולידו מהפכה רוחנית. הכנס
נסתיים בקול ענות חלושה. בן־גוריון נשאר מבודד בין אנשי־הרוח.

ארור החבר שיוציא

החוצה 1

^ ומנט הומוריסטי אחר סופק בעל־כורחו על־ידי הקאריקטוריסט המוכשר של דבר,
אריה נבון. הוא נתגלה כבלעם הפוך.
בנסותו לעזור לבן־גוריון׳ צייר נבון קאריקאטורה של כיסא ריק, ועליו מונחת מעטפה
הנושאת את הכתובת :״כתב התפטרות״ .מתחת לקאריקאטורה רשם נבון :״הדיקטאטור
הגדול״ .כוזנתו של הצייר התמים היתד, לשים ללעג את החוששים לגורל הדמוקראטיה,
לומר: איזה מין דיקטאטור הוא זה, המתפטר לו בשקט משלטונו?
אולם כאשר הופיע הציור, כבר ידע הקהל כי בן־גוריון כלל אינו חולם להתפטר, וכי
ההתפטרות לא היתד, אלא מעשר,־סחיטה גראנדיוזי בדרך אל הדיקטאטורה. רוב הקוראים
הבינו את הקאריקאטורה כך. שעות מעטות אחרי הופעתה, נדהם נבון כאשר צילצלו אליו
קוראים, שהשקפותיהם האנטי־בן־גוריוניות היו ידועות לו, ובירכוהו בהתלהבות.
לא כל האינטרמצו היה בגדר פארסה משעשעת. חלקו היה מגעיל. ושום דבר לא היה
מגעיל׳ יותר מאשר התקרית שאירעה בישיבת מזכירות מפא״י.
תיאר את המחזה הארץ הבן־גוריוני :״בדברי תשובתו לשלושת חברי הועדה המרכזת של
ההסתדרות שהודיעו על התפטרותם, השתמש מר לבון במילים חריפות, שהנוכחים בישיבה
הגדירו אותן בפני סופרנו כ׳בלתי־נסבלות בחיי מפלגתנו׳ .זעם מיוחד עוררה הערתו הפוגעת
בכבודה של הגברת יהודית שמחונית. למשמע הערה זו, קמה סערת־מחאה קולנית, שהרעידה
ממש את הקירות. מר שרת קפץ ממקומו, חיוור, כשפיו פעור לתגובה, אך מרוב התרגשות
לא הצליח להוציא הגה מפיו, ומר ארן התל לצעוד בכיוון לדלת. מר• י. אלמוגי, שניהל את
הישיבה, קרא אל מר לבון, :עד כאן, פנחס לבון, לא יותר!׳ בשוך הסערה אמר שר
היאוצר מר אשכול, כשדמעות. בעיניו, :ארור החבר שיוציא החוצה סוד איום זה מישיבת
המזכירות!׳״
מה קרה? חלק מן הקאריירה של יהודית שמחונית בשנים האחרונות קשורה בעובדה
שבנה, האלוף אסף שמחוני, נהרג בתאונת־מטום למחרת מיבצע־סיני. נערי־החצר הציניים
החליטו לנגן על נימה זו, לגייס את חללי צה״ל למלחמה נגד לבון. על כן הגישה יהודית

למען הדיעטצודה של ב־ג״ ונערי ווצוו
שמחונית למזכירות לא רק את מכתבי ההתפטרות, אלא גם מכתב שאמר :״אני נתתי הכל
למדינה, גם את בני בכורי. אל ילך בן־גוריון!״
הגיב לבון, בזעם צונן :״הפסיקי לנופף בזכר בנך!״ ואז אירעה התקרית שתוארה ביומון
בצבעי הפארסה.
מאחר שאיש לא ערך הצבעה בין ההורים השכולים בארץ, שרובם היו מתביישים להעלות
את זכר בניהם לצורך צבירת הון פוליטי, היתד, הערת לבון במקומה. היא פורסמה
לראשונה, למחרת היום, דווקא על ידי ביטאון מפא״י בשפה הפולנית.

לורד לשטר אשכול

טעי הפארסה לא יכלו להפסיק את הטראגדיה. היא הגיעה בעיקביות אל שיאה —
׳ 1/ושוב בלם הדמיון המחריד בינה לבין מרי סטיוארט של שילר.
כל הגיבורים כבר נתגלו — שתי המלכות היריבות, נערי־החצר של אליזבט, הזייפנים 1 ועדי־השקר, ואף האבירים שהיו מוכנים למסור את נפשם למען צידקת מרי. רק טיפוס
אחד נעדר: הלורד לסטר, הבוגד השפל ומוג־הלב, ידידה של מרי, שהפקיר אותה ברגע
המכריע, מכר אותה לאליזבט וקיבל על עצמו לארגן בעצמו את ההוצאה־להורג, כדי
להוכיח את נאמנותו.
עתה הוא נמצא בדמותו של לוי אשכול.
יתכן כי רק מחזאי גדול יוכל לחשוף את המניעים שהביאו את אשכול לבצע את המעשה
הבזוי. סיבה אחת נעוצה בלי ספק בהתבטלותו העצמית בפני בן־גוריון. בניגוד לגולדה
מאיר, שהיא אישיות עצמאית וגאה, אין אשכול אלא כלי בידי אחרים, קורבן של פולחן׳
המנהיג.
סיבה אחרת, פרוזאית יותר: כשר־האוצר, אין אשכול מעוניין בהסתדרות־עובדים חזקה,
המסוגלת לקום נגד מבול המסים וההיטלים. איש לא היה מעוניין יותר ממנו בהחלפת
לבון בקוויזלינג ניכנע, שיכבול את ציבור־הפועלים ויעזור להכניסו למסחטת המסים.
אם בכל זאת פעל אשכול כמתווך, משך 19 שבועות הפרשה, הרי עשה זאת מפני שחשש
מפני פילוג המפלגה. אולי חשב כי מוטב לסלק את לבון בהזדמנות אחרת, בשקט וללא
סערת־יצרים. אך מקורביו הזהירו מראש: כאשר תתגבש סופית הברירה בין בן־גוריזן
ללבון, יבחור אשכול במנהיג האחד.
אשכול לא הסתפק בכך. הוא ידע כי העלה על עצמו את זעמו של ביג׳י וכי עמדתו
במשטר של מחר מוטלת בספק. כמו לסטר של המחזה, החליט להוכיח את נאמנותו ולרכוש
חזרה את מקומו על־ידי הפגנת מסירות אישית. הוא החליט להיות בעצמו לתליין, להעלות
בזאת אף על דיין, פרס, אלמוגי ויוספטל.
כך קם אשכול בישיבת המזכירות, הציע בעצמו להדיח את לבון. הוא התנדב גם להביא
בעצמו את החלטת ההדחה בפני המרכז, ולנאום בזכותה.
בזאת הכריע את המאבק: עם הצטרפות אשכול לנערי־החצר, הובטח לבן־גוריון הרוב
במרכז. הכל ציפו כי יהיה זה רוב מוחץ, וכי כל שאר העסקנים, שנתנו עד כה יד ללבון,
ימהרו עתה לחקות את אשכול ולקפוץ על העגלה המנצחת, כדי להציל את עצמם ככל
האפשר.
למראה מעשהו של אשכול, לא יכול היה לבון אלא להפליט את המילים של יוליוס
קיסר, כשננעץ הפגיון האחרון בגופו :״גם אתה, ברוטוס?״

סטירודהלחי לבן־גוריון

^ מזכירות החליטה להדיח את לבון .״בנסיבות הקיימות במדינה ובתנועה לא יוכל
| 1פנחס לבון לכהן בשם המפלגה כמזכיר הכללי של ההסתדרות.״ הנסיבות הקיימות
היו — האולימאטום של דויד בן־גוריון.
החלטה זו היתד, בחזקת ניצחון איכותי של המיעוט. כי בצד לבון התייצבו מיטב המנהיגים
הוותיקים של מפא״י: פנחס ספיר, זלמן ארן, משה שרת, מרדכי נמיר, יונה כסה, אהרון
בקר, זיגמונד הרינג, בבה אידלסן ו, חיים צדוק. בהצבעה גלוייה זו הצביעו 11 בעד לבון,
לעומת 28 נגדו. יחד עם גולדה מאיר, שנעדרה באופן הפגנתי, תמך כימע שליש
בלבון — השליש האיכותי שריכז בתוכו את מיטב המשקל הסגולי של המפלגה.
למחרת היום היתד, ההצבעה חשאית. המוני תל־אביב טיילו ברחובות שטופי־השמש של
העיר, באוזירה של חג, מבלי לחוש כי במרחק כה קטן נערכה הכרעה גורלית על עתיד
המדינה. אך הרחוב לפני בית אהל לא היה ריק. אזרחים מודאגים הצטופפו מתחת לחלונות
המוגפים בתריסים, היו עדים להפגנת הסטודנטים ולהתקפה הברוטאלית של המשטרה
(ראה עמודים 9־.)8
כאשר חזרו חברי המרכז לאולם, אחרי הפסקה קצרה לאוכל ולספירת הקולות, נדהמו.

הקאריקטורה של נכון ב״דבר״
בלעם הפוך

שוטרים מכים סטודנטים בשעת ישיבת המרכז
כדור בבית הבליעה
אפילו אוהדי לבון הופתעו. איש לא לקח בחשבון את כוהה של הצבעה חשאית• מבין
288 חברי המרכז (כולל חברי הכנסת, שלפי חוקת מפא״י לא היו רשאים כלל להצביע
בעניין הנוגע להסתדרות) זכה בן־גוריון רק ל־ 159 קולות — רוב של 55.2אחוז. בעד לבון
הצביעו — 96 מיעוט של 33.3אחוז. חמישה נמנעו 28 ,אחרים פשוט השתמטו מן
ההצבעה — אולי לא האמינו בחשאיות.
למעשה הנחיתו חברי־המרכז סטירת־לחי איומה לבן־גוריון — סטירת־לחי שהיתר, מביאה
כל מנהיג אחר להתפטרות. אחרי שכבר התפטר, אחרי שהותנעו כל גלגלי פולחן־האישיות,
אחרי מסע־ההתעוררות הסטאליניסטי של יוסף אלמוגי, הצביעו רק 55.2אחוז בעד האחד-
בדורו. רוב זעיר במפלגתו שלו — בשעה שכל שאר המפלגות, מיטב אנשי־הרוח וכל׳
העתונים הבלתי־שכירים כבר התייצבו נגדו.
היתה זאת תעודת־כבוד למפא״י — אולי האחרונה לה זכתה.

ועתה -חלוקת השלל
^ מחרת יום ההצבעה שוב לא היה ספק מה דמות המשטר החדש במפלגה. מלבד
/בן־גוריון עצמו, שנשאר מנהיג יחיד ללא־עירעור, בלטו עתה המשרתים האישיים: משה
דיין, לוי אשכול, גיורא יוספטל, יוסף אלמוגי, עקיבא גוברין — ושמעון פרס, שקרנו ירדה
מאוד בימי הפרשה.
על הפרק עמדה עתה חלוקת־השלל. אם יתפטר לבון — מי יבוא במקומו? גם אלמוגי
וגם גוברין קיוז בסתר ליבם לזכות בפרס זה, ועל כן פעלו כפי שפעלו• אולם נערי־החצר
לא העזו עדיין לשים קוויזלינג גלוי או בריון של חופי־הכרך בתפקיד עדין זה. התגבש
הרעיון להרדים את חברי ההסתדרות על־ידי מסירת התפקיד זמנית לאיש בעל פנים ידועות
ומרגיעות — אהרון בקר, או אפילו זלמן ארן. בקר עצמו מיהר להודיע כי הוא מקבל
על עצמו את הכרעת המפלגה.
בינתיים עמדה מפא״י במצב מגוחך בהסתדרות. פחד־מוות נפל על נערי־החצר כי לבון
יזכה להצבעת־אימון בהסתדרות• הם ידעו: אפילו יתפטר אז, יישאר המנצח בעיני העולם
והמדינה. על כן התגייסה צמרת מפא״י למיבצע חסר־תקדים: להכריח את חברי מפא״י
בוועד־הפועל להצביע נגד האימון בלבון, נציג מפא״י, שהוא עדיין חבר מזכירות המפלגה
וחבר המרכז שלה.
אותה שעה נאלצה הצמרת החדשה להפגין ברבים את פחדה ההיסטרי מפני היריב
המנוצח והמודח. היא דרשה לסתום בכוח את פיו של לבון, לאיים עליו שיגורש מן
המפלגה אם יעז לענות לדברי ההשמצה שהושמעו נגדו על־ידי נציגי מפא״י בפומבי.
לא יותר קלה היתד, הבעייה במישור הממשלתי. מנוי וגמור היה עם נערי־החצר לסלק מן
הממשלה את שני האישים שגילו אומץ־לב למופת בכל ימי הפרשה, והמאוחרים בהחלטתם
למנוע בכל מחיר את השתלטות פרם ודיין במדינה: גולדה מאיר ופנחס ספיר. לעומת זאת
ביקש אשכול להשאירם לפי שעה בתפקידם, כדי להרגיע את העם והמפלגה. אתרי ככלות
הכל, רמז, אפשר לסלקם בשקט במועד אחר, כפי שסולק בשעתו שרת.
אם יסיקו גולדה וספיר את מסקנת־הכבוד ויתפטרו מן הממשלה ששוב לא תהיה אלא
אסיפת מלחכי־פינכה, מי יבוא במקומם?
נערי־החצר הפיצו ברבים כי בן־גוריון רוצה למסור את משרד־החוץ לדיין. העובדה
המדהימה כי איש זה, המיליטאריסט הקיצוני, ששנאת הערבים טבועה בדמו מלידה, הרפתקן
קל־דעת הקשור בחוגים החשוכים ביותר בעולם המערבי, אף מובא בחשבון כמגהל מדיניות־החוץ
של ישראל — מוכיחה מה רבה ההפיכה שחלה בשבת השחורה.
אם בן־גוריון לא יעז עדיין להרחיקילכת עד כדי־כך, יימסר האתנן זמנית, לאבא אבן —
דמות אומללה שהצליחה לאבד בשנה אחת את כל ההערכה שרכשה לעצמה בקרב הציבור
כששהתה במרחקים• כישרונו הגדול בגיבוש מליצות חסרות־תוכן יוכל למצוא לו מוצא
אידיאלי בתפקיד זה.
מה יהיה הרכב הממשלה בה יתחלק שלל זה? אחרי שהימין הודיע על סירובו להשתתף,
והשמאל יצא נגד בן־גוריון, לא נשארו אלא הפרוגרסיבים והדתיים. יתכן כי הפרוגרסיבית
ייכנעו, למרות העלבון האישי אשר פנחס רוזן ספג, ואילו בעיית הדתיים היא, לדעת
נערייהחצר, בעייה של מחיר בלבד.
קשה לדרוש מאזרחי ישראל שיתנו אימון כלשהו בממשלה של 67 קולות, מהם 5
ערבים 3 ,הכיפות השכירות של אגודת ישראל, המוכנות למכור את הסבתא שלהן כדי
לשרת בממשלה ולהצטרף למפא״י, ו־ 12 קולות הדתיים־לאומיים, אשר מנהיגם ישב
בוועדת־השבעה. לא יותר מכובד יהיה הרכב זה בתוספת ששה קולות הפרוגרסיבים —
אט רוזן יסכים לטעון כי היריקה בפרצופו לא היתר, אלא גשם.
ממשלה אומללה שתקום בצורה זו, ובהרכב זה, רק תגביר את תחושת המפלה
המוסרית שנחל דויד בן־גוריון בשבת השחורה.

צוות״השלם הזו!״מדווח: כך נראתה הישיג

חדרנו ל תוך
ארגעה מאנשי מערכת ״העולם
הזה״ ,שלושה כתכיס וצלם, כיסו
השכת את ישיכת המרכז שהתכנסה
להחליט אם להדיח את פנחס
לכון מתפקידו כמזכיר ההסתדרות.
כעוד שכתס וצלם כיסו
את הנעשה מחוץ לאולם, ניסו
שני כתבים אחרים להדור אל האולם
פנימה כדי לעמוד על המתרחש
שם. מדווח כתם ״העולם
הזה״ מחוץ לאולם :

נשום האהל

הוא אלי תבור, כתב העולם הזה, שבילה לילה שלם באולס
אהל כדי להאזין למחרת לדיוני מרכז מפא״י. בתמונה נראה
תבור בתא האיוורור מעל תיקרת האולם, כשהוא צופה לתוך האולם מבעד לפתחי היאיוורור.

צלם העולם הזה, יעקב אגור, מותקף על־ידי הקצין
שלום רקוני( ,מימין) כשניסה לצלם את ירקוני
מכה עתונאי. משמאל, תמונת ירקוני שנקלטה במצלמת אגור, כאשר שלח ידו כדי להכותו.

צלם ]}ל נלש

ט* הכרעה נפלה. זד, עתה נמנו קולות
| | ההצבעה החשאית על ההצעה להדיח
את לבון מתפקידו כמזכיר ההסתדרות.
חברי מרכז מפא״י נדחקו אל פתחי היציאה.
פניו של איש מהנוכחים לא קרנו. בהרגשה
של פושע המנסה להימלט ממקום הפשע,
רצו כולם לעזוב את האולם בו
נפלה ההכרעה. אך דבר זה לא ניתן להם.
איש לא נימלט. אחד־אחד, נאלצו חברי
המרכז לעבור את מיסדר הקלון המיוחד ש המתין
להם בחוץ, מיסדר־הקלון של מצפון
העם: מאות אזרחים, ויתרו על מנוחת-
השבת, נטשו את בתיהם וצבאו על פתח״
היציאה של אולם אהל. כל מי שרצה לצאת,
נאלץ לפלס לו מעבר בהמון הזועם.
משה דיין, שר־החקלאות, הופיע בארשת
של שחצנות. המיסדר חלק לו את המגיע
לו :״בוז! גנראל מאנימייקר!״
שמעון פרם עיקם את פניו חסרי־ההבעה
בטרם נאלץ לעבור בין שורות המצליפים:
״זר, לא ניצחון פרם! זה ניצחון פירוט!״
לוי אשכול, שר האוצר, שמילא את ד,תפ־תקיד
הניבזי ביותר בהצגה המלודראמטית ש נערכה
באולם, התקבל במחאות הגדולות
ביותר :״בוגד! בוז לתליין!״ השר הישראלי,
שהקריב את מצפונו, התמוטט עוד בהפסקת
הצהרים. שער, שאחד הנקהלים צעק לעברו:
״רק מצפון חסר לך?״ שאג השר בגסות,
בסיגנון פרחחי־הרחוב :״חמור גרם!״
ואף שר העבודה, גיורא יוספטל, התכבד
במנות זעם ובוז דומות.
לעומת זאת, שעה שיצאו מן האולם תומכיו
של פנחס לבון, הפך מיסדר־הקלון,
לפתע, למיסדר־כבוד. הקהל הריע להם.
יונה כסה, פנחס ספיר ואף משה שרת, שהציל
את כבודו בנסיגתו האחרונה לצד
לבון, הפכו לאהובי־הקהל.
״תהיה אתה ראש ממשלה!״ צעקו לעברו.
״זה תלוי בכם?״ שאל שרת בעצבנות.

הקלון והכביד
* <£יפדר הקלון והכבוד היה רק סי מו

הוא שלמה אלינב, כתב העולם הזה, שניסה לה׳

כנס לישיבת המרכז כשבידו מיקרופונים. הוא

נראה כשהרא מובל למעצר בידי אנשי המדור המרכזי לבילוש ועיקוב, יונה סירקיס ויצחק רונן.

ס £*93

*/של מאורע טראגי, נקודת מיפנה גורלית
בחיי האומה• אופיו של מעמד זה
נקבע מראש, עוד לפני שחברי מרכז מפא״י
הראשונים החלו נכנסים לאולם.
התכנסות מרכז מפא״י עמדה בסימן
של כנם פחדני, המסתתר מחמת העם מאחורי
פלוגות אגרוף, פרובוקאטורים, גדודי
שוטרים ועשרות אנשי בטחון בשרות המדינה.
החל מהבוקר עמדו שוטרי תל־אביב
במצב הכן, בניידות שלהם. מכוניות משטרה
עם מספרים אזרחיים ובתוכם שוטרים
לבושי-אזרחית אך חמושים באלות, ניצבו
בפינות הרחובות המובילים אל בניין אהל.
בבניין עצמו שוטטו עשרות אנשי המדור
המרכזי לבילוש ואנשי בטחון אחרים.
בפעם הראשונה נזעקו כל אנשי־השררה
של המדינה, להגן על כנם של מפלגה
פוליטית. ראשי המשטרה עצמם, המפקח
הכללי, יוסף נחמיאם וראש משטרת מחוז
תל־אביב, עמוס בן־גוריון, סיירו במכוניותיהם
בסביבה, כדי לפקח על המתרחש.
וכל זה — כדי לאפשר הכרעה ״דמוקרא־טית״
בתוך האולם עצמו.
הגיוס הכללי של כוחות הבטחון להגן
על מרכז מפא״י נועד, כביכול, למנוע בעד
הפגנת סטודנטים להפריע לכנס. אולם הפגנת
הסטודנטים בוטלה, למעשה, יום קודם
לכן מאחר שאחד מחברי תנועת הסטו דנטים
החדשה הודיע למארגנים, בשם
מזכיר מפא״י, יוסף אלמוגי, כי כל הפגנה
שתיערך לפני האולם תפוזר על ידי
פלוגות־אגרוף.
הסטודנטים ביטלו את ההפגנה. אך פלו

גות
האגרוף הועמדו בכל זאת במצב הכן.
כי יוסף אלמוגי אינו סומך רק על כוחות
ד,בטחון הרשמיים של מדינת ישראל. הפעם
גייס לא את אגרופני חיפה, כי אם קבוצה
ברוטאלית הרבה יותר.
עם תחילת הישיבה, הגיעו לשטח מספר
מכוניות ממעברת אור־יהודה• מתוכן יצאו
כנופיות של בריונים ובעלי־זרוע שהשתלטו
על הרחבה שלפני הבניין. בראשם בלט המנהיג:
אליהו סדון, חבר המועצה המקומית
באור־יהודה מטעם מפא״י, גאנגסטר אלים
שלא היסס בעבר להשליך כסאות ולהרים
אגרופים כלפי חבריו במועצה.
אותה שעד, התקבצו במדרכות ממול מאות
אנשים. רובם לא היו מאורגנים. היו אלה
אזרחים שמצפונם דחף אותם להיות נוכחים
במקום, סתם סקרנים וקבוצה של כמאה
סטודנטים מן האוניברסיטאות תל־אביב ו־בר־אילן,
שהפגינו מרחוק באמצעות כרזות

לכך ששוטרים ואנשי

1 1 1 9בטחון לבושים אזרחית 11111 השתתפו בפיזור הקהל באלימות. נראה בה
אזם לבוש אזרחית מפזר את הקהל באלה.
וקאריקטורות.
היתר, זו הפגנה שקטה. נציגי הסטודנטים
רק ביקשו לאפשר להם לשגר משלחת אל
ישיבת המרכז, כדי להביא בפני חבריו את
דבר הסטודנטים למען הדמוקראטיה. בקשתם
נדחתה.
עתה נכנסו לפעולה אנשי־האגרוף של
אלמוגי שבאו מסקייה. הם הסתערו לעבר
המתקהלים, והחלו להרחיקם מפתח־האולם
באלימות. עם זאת, ניסו לכסות את אגרוף
הברזל בכפפת־משי אידיאולוגית. כל אנשי
המלך מסקייה העמידו פני אוהדים אישיים
של בן־גוריון חילקו כרוזים נגד לבון.
״אין פה דמוקראטיה, אתם אומרים?״
צעקו הבריונים מסקייה ,״לכו לרוסיה!״
בתגובה על כך החלו הנוכחים לצעוק קצובות
:״ד־מו־קרא־טיה!״ ״ד־מו־קרא־טיה!״ חילופי
הדברים החריפו.
״לבון בוגד וחבלו!״ צעקו אנשי סקייה
״צריך לתלות אדם כמוהו!״
עתה הפכו חילופי הדברים לחילופי־מהלו־מות.
אנשי האגרוף הסתערו על הסטודנטים,
ניסו להוציא את הכרזות מידיהם. תוך כדי־כך
הגיעו ניידות המשטרה. שוטרים חמושי-
אלות הסתערו על הקהל, ובמהלומות החלו
להרחיקו מן הבניין. בהכותם ללא רחם על
ימין ועל שמאל, מבלי להבחין מי המוכה,
הצליחו להדוף את המפגינים אחורנית.
מיד נכנסו לפעולה גם אנשים לבושי אזרחית,
שוטרי המדור לעיקוב ובילוש. הם
הצטרפו לחבריהם במדים שהלמו באלותיהם
בקהל. היד, זה מעשה המנוגד לחוק המדינה,
שכן שוטר ללא מדים, וללא מספר זהות
אסור לו להשתמש בכוח לפיזור הפגנות.
הפליא לעשות מכולם שלום ירקוני, בחור
ישיבה לשעבר וכיום מפקד המדור לעיקוב

למעלה מל₪ה מבחוץ

וזמו־כז
ובילוש. הוא תקף את כתב על המשמר,
רומן פריסטר, באגרופיו. כאשר ניסר. יעקב
אגור, צלם העולם הזה לצלם את ירקוני
בהשתוללותו, הפנה ירקוני את זעמו כלפי
הצלם, חנק אותו כדי להוציא את המצלמות
מידיו.
המהומה הגדולה הוציאה את דרי הבתים
הסמוכים למרפסות. מלמעלה יכלו לעקוב
אחרי תוקפנותם של השוטרים .״בוז! נאצים!
פאשיסטים!״ נשמעו קריאות כנגד המשטרה.
אותה שעה החלו השוטרים לאסוף
חלק מהמתקהלים אל תוך הניידות. המכים,
הבריונים מסקייה עמדו מן הצד וצחקו;
ואילו סופגי המכות נלקחו למשטרה.
בחור צעיר ורזה, תלמיד גמנסיה שחש
לעזרתו של צלם העולם הזה המותקף, נאסר
מיד. ד״ר אורי פרנד, שהותקף על ידי
בריון מסקייה נעצר בעוד שמכהו שוחרר.
סטודנט ירושלמי אחד, שאליהו סדון תקפו
באגרופיו מאחור, נפצע בראשו. הוא ניגש
לקצין המשטרה י. אלון, שפיקח על יחידת
שוטרים במקום והצביע על סדון שהכהו.
הקצין עמד לעצור את סדון, אולם ברגע
זה הוציא הבריון פתק סודי והראה אותו
לקצין. המפקח אלון שיחרר אותו, הסטודנט
הפצוע נלקח בניידת למשטרה.
המהומה דעכה. עשרות שוטרים הקיפו
בטבעת את בניין אהל. חברי מרכז מפא״י
יכלו עתה להצביע בשקט, בבחירות חשאיות
מוזרות ביותר. כל אחד מהם קיבל פתק
מנוקב באמצעיתו. בחלק העליון היה כתוב:
״בעד הצעת אשכול״ ובחלקו התחתון :״נגד
הצעת אשכול״ .כל אחד מן המצביעים
נתחייב לתלוש את החלק בו בחר ולשלשלו
לארגז. מאלה שהצביעו בעד הצעת המזכירות
שמרו רבים את חלקו השני של הפתק,
כדי להוכיח כי הצביעו לפי הנדרש.

על מה שהתרחש בתוככי האולם,
מדווח אלי תבור, שצפה כמתרחש
מעל התיקרה:
**שך שעתיים לפחות, בליל שבת
האחרון, לא יכולתי שלא להזכר בתמונות
הבלהות מתוך אותו סרט־אימים של
שנות השלושים — פאנטום האופרה. היה
זה בעת שביליתי לבדי את הלילה בתוך
בניין תיאטרון אתל הריק והחשוך. כשאני
מגשש בדרכי באפלה, בין התפאורות והמסכים
של במת־התיאטרון, מדליק מדי פעם
אש בנר, בודד ונחרד בקולוידחריקה של
דלתות וקרשי־במה, נזכרתי בתמונות דומות
באותו סרט.
נאלצתי לערוך אותו טיול לילי, על במת
האהל, כדי לחפש דבר שלא ידעתי אם
אמצא אותו — את תא הלחשן שמתחת
לבמה. אלא שכנראה הגיעו שחקני התיאט־

ההסתערות

יחידת שוטרים במדים ובבגדים אזרחיים
הודפת את ההפגנה השקטח של הסטו־דנטים
לפני בנין אהל. השוטרים נהגו באלימות ובתוקפנות. בצד

רון המכובד לדרגה בה הם מסוגלים ללמוד
את כל הטקסט בעל פה, ואין להם עוד צורך
בתא לחשן. הוא אינו קיים בתיאטרונם.
למעשה, תיכננו, חברי למערכת ואני, את
ההסתננות לאסיפת מרכז מפא״י שעמדה
להיערך בשבת בבוקר, באולם זה, עוד
ביום הששי בבוקר. ערכנו סיור להכרת
השטח, בבניין התיאטרון, כדי לחפש אחר
מקום מחבוא ממנו אפשר להיות רואה ובלתי
נראה, ושומע ובלתי נשמע.
נזקקנו לאמצעים מסוג זה, משום שמארגני
האסיפה סברו, שהמעמד — בו
עמד להיחתך, אולי, גורל האומה ואשר
זכותו של האזרח היא לדעת כיצד נחתכים
— אסור לו להתקיים בנוכחות עתונאים.
מצאנו מספר מקומות העשויים לשמש
כמקומות מחבוא. בבמה עצמה לא יכולנו
לסייר, כיוון שעבדו עליה פועלים.
אחרי ביקור קצר זה החלטנו לחלק בינינו
את התפקידים• האחד יסתתר במקום המחבוא
מבעוד לילה — ואילו השני ינסה לחדור
לאולם בשעת התכנסותם של חברי המרכז,
לתסוס מקום מאחורי הקלעים של ה
מאור־יהודה,
שעוררה בפרובקציה את המהומה ליד
הבניין בו התכנס המרכז. אנשי־האגרוף לא נעצרו
למרות שהשוטרים חזו כיצד הס מכים אזרחים ומסיתים בקריאות :״את לבון צריך לתלות!״

נרוגת הבריונים

ימין של התמונה, באמצע, נראה מפקח המשטרה יצחק רונן, לבוש
אזרחית, מניח ידיו על מפגינה. במרכז נראים שוטרים ואיש המדור
לבילוש יונה סירקיס(בקרחת המבריקה) מסתערים על אחד הסטודנטים.

במה, כשהוא מוסווה כחשמלאי המטפל,
כביכול ברשת המיקרופונים של הנואמים.

ע? התיקרה -בדי מעיר
*•ליל-שכת נערכו בבדן תיאטרון
^ אהל שני מופעים פומביים. האחד —
סימפוזיון על עתיד הספורט במדינה —
נערך מטעם מפא״י בבית ארלוזורוב, שבקומה
הראשונה של הבניין. השניה —
הצגת הבוגד בתיאטרון עצמו — נערכה
באולם התיאטרון.
בעוד ששאר הצופים בהצגת הבוגד, עזבו
את האולם בתום ההצגה, נשארתי אני בתוך
הבניין. באולם עצמו לא יכול הייתי
להישאר ביתן שפועלי הבמה עסקו בהסרת
התפאורות ופועלי־הנקיון החלו לנקות את
האולם לקראת ישיבת מחר. עליתי, איפוא,
לקומה העליונה של הבנין, מספר מדרגות
מעל ליציע. במקום זה, ששימש פעם מר־פסת־גג,
הותקן גג רעפים המכסה על מכונת
איוורור גדולה. זחלתי מתחת למכונת־ה־איוזרור,
הנראית כמערבל בטון ענק, ונוכחתי
שבינה לבין קיר הבניו קיים רוזח צר.
יכולתי להבחין בכך באמצעות צוהר קטן
בקיר שליד מכונת־האיוורור. דרך צוהר זה
אפשר היה להשקיף אל במת־התיאטרון —
אולם ניתן לראות דרכו רק את המסכים.
משני המקומות הללו אי־אפשר היה לראות
את הנעשה באולם. חששתי שאי־אפשר
יהיה אפילו לשמוע את דברי הנואמים,
וקוראי־קריאות הביניים שיתיצבו למחרת באולם•
משום כך, ברגע בו השתרר חושך
בבניין התיאטרון ושמעתי את נקישת ה־הגפה
של השער החיצוני, ירדתי לערוך
סיור על הבמה עצמה, בתיקווה למצוא את
תא־הלחשן.
הסיור הארוך באולם החשוך לא העלה
דבר. החלטתי לחזור אל מקום המחבוא
הקודם, בחזח שבין המאוורר לקיר. מכיוון
שהיו לפני עוד שעות ארוכות עד לבוקר,
התקנתי לי מיטת־כיסאות בחדר־הכניסה
לחדר בו נמצא המאוורר. בחושך לא יכולתי
להבחין במבנהו של חדר זה. נרדמתי על
הכיסאות, ללא המעיל העבה, שאחר כך טענו
כאילו מצאוני מכורבל בו.
התעוררתי בשעה ארבע לפנות בוקר.
העיר אותי אור חשמל שחדר לחדר. אז
הבחנתי שהקיר המזרחי של חדר זה אינו
מגיע עד לתיקרה — אלא מסתיים כמטר
מתחת לה. מן המחיצה ועד לתיקרה נותר
פתח ששימש כניסה לעליית־גג רחבת־ידיים.
מתוכה בקע עתה האור. בסולם שהיה סמוך
על הקיר טיפסתי למבוא וגיליתי כי אינו
אלא שטח רחב ידיים, שתיקרתו המשופעת

נתמכת בקורות עץ.
האור החזק בקע מתוך 25 פתחים שהותקנו
בריצפת עליית־גג זו אשר גובהה, במקומות
אחדים, מטר וחצי ובמקומות אחרים
— חצי מטר בלבד. כשהתבוננתי למטה,
מבעד לפתחים גדולים אלה, שכל אחד נראה
כקבר חצוב, הבחנתי שאני נמצא, למעשה,
מעל תיקרת האולם. הפתחים המכוסים
ברשתות לא היו אלא פתחי־האיוורור
של התיאטרון. דרכם שואב המאוורר שבחדר
הסמוך את האוויר החם מתוך האולם.
היה זה מקום־תצפית אידיאלי. דרך הפתחים
ניתן היה להבחין בנעשה באולם כולו
ובמתרחש על הבמה גם יחד. למטה נשמעו
קולות של פועלים שעסקו בהסרת שרידי
התפאורה מהצגת יום אתמול. כעבור שעה
כבר נשמעו קולות אחרים: קולותיהם של
המתקינים את הבמה לקראת הישיבה.

קרחות ועשן סיגריות
ך* עליה כולה היתד! מכוסה בשכבות
( ; עבות של אבק, ועד מהרה התכסיתי גם
אני. נמנמתי לסירוגין, עד לשעה תשע בבוקר.
דרך אחד הפתחים, שהשקיף על
קדמת הבמה, ראיתי שהפועלים התקינו עליה
שולחן ארוך, כיסוהו במפה ירוקה. לידו
העמידו קאתדרה לנואם, ובצד המערבי התקינו
שולחן לכתבניות.
עד אז חשבתי שהתקנת במה לישיבה
כלשהי הינד, עניין פשוט. התברר לי שטעיתי.
כמה צעירים ונשים, עובדי מרכז
מפא״י, כנראה, עסקו שעה ארוכה בוויכוח
על עריכת־השולחן. לבסוף החלימו לקצרו
ואף החליפו את מפתו הירוקה במפה שנראתה
להם ירוקה יותר.
הכל היה מוכן, ואז הופיע יוסף אלמוגי
בכבודו ובעצמו. הוא היה עליז ושיפשף את
ידיו בהנאה. מיד הניח את מעילו החום
על הכיסא האמצעי שמאחורי השולחן, ובקולו
העבה הרעים הוראות לעובדים.
ראשוני חברי־המרכז החלו להיכנס לאולם.
הראשון שהופיע היה פרץ נטר, אותו חבר
מרכז שהציע בישיבה לגנות את המזכירות
על צורת טיפולה בפרשה. הוא הקדים לבוא
כדי לשכנע את אלמוגי להכניס את הצעתו
לסדר היום• בחיוכים רחבים קיבל אלמוגי
את ההצעה, שהוגשה בכתב.
אחר כך באה אחת מחברות המרכז שניגשה
מיד אל אלמוגי בשאלה מדוע לא
התפטר פנחס לבון בעצמו והביא לידי
הצורך בהחלטה להדיחו .״זה סתם, הוא לא
יודע מה שהוא עושה,״ אמר אלמוגי בביטול
,״הוא יודע כבר שהוא אבוד.״
אחד־אחד הופיעו שאר חברי המרכז. מ־
(המשך בעמוד )22

במדיח־־.

כל1־ ,זכויות ש מו רו ת

9י 1נו

• הפגנות״רכתי עשויות להתקיים ביום חמישי, כעת כינוס
מליאת הוועד־הפועל כבניין ההסתדרות כרחוב ארלוזורוב,
תל״אכיב. לא רק הסטודנטים מתכוננים להפגין נגד התפטרות לבון, אלא
קיימת גם אפשרות שהמוני פועלים יתייצבו לפני חבית. יתכן שהפגנות אלק
תהיינה חמורות יותר מזו שהתקיימה בעת ישיבת מרכז מפא׳־י.

• בישיבת הועד הפועל של ההסתדרות, שתיערך השבוע
בדי להצביע על אימון כפנחס לבון, תועלה ההצעה שההצבעה
תהיה חשאית וסודית. הצעה זו נועדה לאפשר לנציגי מפא״י
להביע בחשאי אימון בלבו! ,בניגוד להוראת מזכירות מפא״

שתחייב את כולם

להביע אי־אימון בלבון.

9חוגים מסויימים במפא״י מצדדים בעריכת בחירות כללהבחירות
יחול
חהר חי רו ח
מועד וו רי ר
יות לכנסת, בהקדם האפשרי. חשבונם• וזוזו ד יחול עריכת
בשיא משפט אייכמן, שישכיח מלב ההמונים את הזעם נגד בן־גוריון בגלל
הפרשה. בן־גוריון עדיין לא קבע עמדה סופית בעניין זה. אס יקבל את הרעיון
ימשוך ויחריף בכוונה את המשבר הממשלתי, כדי למצוא תירוץ לבחירות.

נערי־החצר ירכזו את כל כוחס בנסיון ליצור לעצמם
כמה יומית. אחרי שהפרשה הוכיחה כי פרם להארץ לא היה שום עתון
מ וכן לשרת עד הסוף, וכי אפילו הארץ היסס, אחרי שעמד על עוצמת הת
(המשך
מעמוד )4
מטינה, עקב מקרוב אחרי התקדמות המיב־צע.
על כן, כאשר הגיע סוף־סוף אייכמן
לנמל־התעופה לוד, לא יכול היה ביג׳י להבליג
יותר, מיהר להודיע לעולם כי הצורר
נתפס.

סטודנטים
3ד *!!א׳דות
״את היום הואשון בשבוע אנו פותחים
בבית הלל בשעה 20.30 בהרצאתו של שר־העבודה,
גיורא יוספטל, על הפרשה של
,בעיות כוח־האדם במדינה׳ .שימו גס לב
בן־עמי שילוני
לפותח הג׳ינג׳י המתוק,
(היסטוריה כללית, פילוסופיה) .בסיום ההרצאה
תינתן אפשרות לשאלות.׳׳
הודעה זו, שהופיעה בידיאתון של הסתדרות
הסטודנטים בירושלים, נשאה פרי. במועד
הקבוע, הופיע יוספטל באולם המרווח של
בית־הלל, הניח לפניו צרור עבה של ניירות,
שנועדו לשמש ראשי־פרקים להרצאה. אחרי־

נגדות קוראיו, הגיעו אנשי ביג׳י לכלל
מסקנה שחיוני ליצור עתון יומי משלהם.
האפשרויות: טיהור מוחלט של דבר
והפיכתו לבטאון־החצר של ביג׳י; יצירת
יומון חדש; או קניית אחד היומונים
הקיימים, שלפי השמועה מוכן להימכר.

$כתנועת החרות תועלה
מהדש השאלה אם לא בראי
לבטל את הסתדרות העובדים
הלאומית ולהצטרף להסתדרות
הכללית. טענת המחייבים• :אילו היו
פועלי חרות בהסתדרות הכללית, היתה
סיעתם הופכת במצב הנוכחי ללשון־
המאזניים המכרעת בפרשת לבון, והיא
היתה יכולה, יחד עם שאר הסיעות,
להוציא מידי מפא״י את השלטון בהסתדרות.

יחסי

ישראל־תונים

ישתפרו
בעתיד הקרוב. לפני
שנה חלה התקדמות בשטח זה, כאשר
ממשלת תוניס הסכימה, באופן סודי,
שנציגי ישראל ישתתפו בועדת הערים־
התא מות, העשויה להתקיים בשנת הבאה
בתוניס. בורגיבה חזר בו מהסכמתו
לכך (והביא להעברת הוועידה לארץ
אחרת) מפני שחשש לתת תחמושת בידי
עבד ׳אל־נאצר. עם הצטרפותו מחוש
לליגה הערבית, מבקש בורגיבה, יחד
עס קאסם, לשבור את המונופולין של
עבד אל־נאצר בעולם הערבי, ועל כן
יימנע מכל הפגנת־ידידות עם ישראל

כתב זה מזכיר את ברית־המילה המפואר
שנערך לבנם של הזוג בפרס, מנסה לערער
את טענתה של רנה כא לו לא ידעה עד
העליה לישראל כי בעלה יהודי. רנה עצמה,
שטענה כי במשפחתה הנוצרית היה ברית־המילה
נוהג רגיל ומקובל, מציגה לעומת
זאת תעודת־הטבילה שלה מלבנון, בה
היא מנפנפת כל אימת שבעלה מנסה לטעון
כי אמה היתד, יהודיה.
בהלכה היהודית קיים פסוק האומר כי
״יהודי הבא מעבר לים לארץ־ישראל וטוען
שיהודי הוא, נאמן הוא ואין בודקין בציציותיו.״
רנה עצמה הצהירה על יהדותה
בפני אנשי הסוכנות לפני ואחרי עלייתה
מפרס לישראל.
כהן־צידון אף זרק אתגר לומת בית
המשפט :״למעשה מבקשת התובעת לקבוע
מיהו יהודי, דבר שהמחוקק הישראלי טרם
החליט עליו.״ מען.
הראשון שהבין אתגר זה היה היועץ המשפטי
של הממשלה. הוא חש מיד כי
משפט זה יעורר הדים הרבה יותר חזקים
ממה שאפשר לצפות בפרשת אהבים והרפתקאות
רגילה.
השבוע פנתה עורכת־הדין איילה רוטנש־טרייר,
בשם מדינת ישראל, אל עזר־פיבנט,
הבעל, הציעה לו שהמדינה תייצגו במשפט.
לו היה מסכים, היתד, בידי המדינה כצד
במשפט, האפשרות לכוזן את מהלך הדיונים
כרצונה. להגיע לפשרה או להסכים לכל
תנאי במיקרה שהיתר, נוצרת סכנה כי בית־המשפט
יקבע תקדימים בלתי־נוחים לממשלה
בס־גיה הנוקבת ״מיהו יהודי״.
פנייתה של רוטנשטרייך איחרה את המועד׳
הגיעה אחרי שכהן־צידון קיבל לידיו
את ההגנה. אולם המדינה לא ויתרה בעניין
כה עקרוני. היועץ המשפטי כבר ביקש
מבית״המשפט להמציא לו העתקי החומר
המצוי בתיק, וקרוב לוודאי שאחרי עיון
בו, יודיע היועץ המשפטי רשמית לבית
המשפט :״המדינה מעוניינת בפרשה• היא
תופיע במשפט זה כצד שלישי.״

ה צ עי רי ם הזו ע מי ם

סביח ורנד פיכנט

מפ׳׳ם ואחדות־העבודה, המבקשים בצורה
זו להיחלץ מן הצורך להצטרף
לוועד הישראלי למען אלג׳יריה החופשית, כפי שדורשים ׳אוהדיהן בארץ ובעיקר
בחו״ל. העוקץ: בעוד שהצטרפות לוועד עלולה לקלקל את יחסי מפ״ם עם צרפת׳
להרגיז את משרד־החוץ הישראלי. ,מקווה מפ״ס כי הגוף החדש יהווה
מעין יציאת־ידי־חובה, מבלי להביא בעקבותיה כל סיכון כן מקווה מפ׳׳ם להח
תעודת־טבילה
ליהודית, ברית־מילה לנוצרי

זיק בשלטון הבלעדי בגוף החדש.
• משבר הלול יסעיר יותר ויותר את המדינה. אחרי שעד כה
התקוממו נגד משה דיין בעיקר תושבי ישובי״ההר החדשים, יצטרפו למלחמה
זו גם לולני המושבות הוותיקות, כמו רעננה, הרצליה, חדרה ומושבות הדרוס.
לולנים אלה, אשר כשלונו החרוץ של משה דיין בתיכנון ענף הלול מאיים על
עצם קיומם, חתמו השבוע על עצומה נגד שר החקלאות, מתכוננים לערוך
בעתיד הקרוב הפגנה רבתי לפני משרד החקלאות, בתל־אביב. כדי למנוע
היעדרות מכוונת של השר ממשרדו, ביום עריכת ההפגנה, שומרים מארגניה
את מועדה בסוד.

* מהירי החלב ומוצרי החלב יועלו כאחוז ניכר כימים
הקרובים. כדי לאזן את הגרעון בחישובי התקציב עם ביטול חלק מן ההיטלים
על הסיגריות, יבטל האוצר חלק מן הסובסידיות על מוצרי חלב.
כסגנו של מנהל ״קול ישראל״ ,חנון גיבתון, יתמנה בקרוב צבי
משה קנר, איש הריאדיו הישראלי לשעבר, אשר הושאל למחלקה העברית של
הבי.בי.סי. ועומד לחזור בקרוב ארצה.

• מספר עתונאים, חברי אגודת העתונאים, עומדים להעלות
כפני האגודה את התביעה שזו תתייצב בגלוי לצד שלושת
הכתבים שנעצרו השבת על-ידי המשטרה בעת שחדרו
לבניין ״אוהל״ ,בו נערכו דיוני מרכז מפא״י. לעומת זאת קיימת
תביעה מצד אחרים להעמי דלדין בפני ועדת האתיקה של האגודה את אחד משלושת
המסתננים, כתב חרות, החבר היחיד באגודה, מבין שלושת העצורים.

כרית-מידה מול תעודת־טכירה.

עתונחז

העלולה להפריע לו בכך.

• יקום כארץ עוד גוף נוסף
למלחמה בקולוניאליזם. היוזמים

להיות בתחילה.
הבעל הנתבע פנה אל עורך־הדין שלמה
כהן־צידון, המומחה לדיני־א־שות, בבקשה
שייצגו. הפרקליט הסתער ללא היסום על
כתב־התביעה גדוש סיפורי־הרפתקאות• ״התובעת
היטעתה את בית־המשפט בכך שלא
גילתה את שמה האמיתי, ראני עזר־פיבנט,
אלא הגישה תביעה בשם רנה פשרה חדד,״
קבע כהן־צידון מיד בסעיף הראשון של
כתב־ההגנה שלו.

כן הרים את עיניו כדי להשקיף על האולם.
מולו ישבו ששה טטודנטים, נוסף על
הפותח, הג׳ינג׳י המתוק.
מאחר שהאולם נראה גדול מדי לקהל זה,
עבר האירוע כולו לחדר מס׳ 16 באותו
בניין. לא היה זה השינוי היחיד: שר־העבודה
עבר על הרצאתו בהטף, הסתכל
כל כמה דקות בשעון. לבסוף סיים את
ההרצאה מבלי לנגוע במחצית הניירות שהבא
עימו.
לא היו שאלות.

משפט
מ־ה והודיה?
עשרות סקרנים מנסים בימים האחרונים
להתחנף לשמשי בית־המשפט המחוזי בתל־אביב
בתיקווה שישמרו להם מקומות ביום
תחילת משפטה של היפהפיה מכוויית (העולם
הזה 218ז) .זהו משפט מיוחד במינו.
כתב־התביעה, שהגישה האשה, מרתק ו־סביח
עזר־פיבנט חטף, כביכול, את הצעירה
הלבנונית שהתגוררה בכוויית, מבית אביה,
את הצעירה הלבנונית, שהתגוררה בכוזיית,
העבירה לפרס ומשם לישראל. האשד, ביקשה
כי מאחר ולא נישאה מעולם לבעלה כחוק,
והינה נוצריה מלידה, יש למנותה כאפוטרופסית
על שני ילדיהם.
כאשר הוגש השבוע כתב־ההגנה ציפתה
לצופים אכזבה. נראה היה כי הדיון לא
יהיה כל רומאנטי ואינטימי כפי שהבטיח

בשבוע האחרון היה משה רון, מזכיר
אגודת העתונאים התל־אביבית, עצבני בצורה
בלתי רגילה. גרמה לכך ידיעה שהופיעה
במדור תצפית בהעולם הזה, ואשר בישרה
על תיכנון הפיכת־חצר בבחירות לאגודת
העתונאים התל־אביבית.
רון ,)57( ,המשמש בתפקידו כמזכיר של
האגודה מזה 22 שנה, ידע להתגבר בשנים
אלה על מספר אופוזיציות חלשות — כמו
נסיון־הסרק של אנשי למרחב, לפני שלש
שנים, לחולל הפיכה באגודה. הפעם הריח
רון הפיכה חריפה יותר, מצד העתונאים
הצעירים (עד גיל )30 המהוזים 40 אחוז
מכלל 450 חבר״ האגודה.
רון מיהר לבדוק את רשימת המועמדים
לוועד, כדי לחפש את הנציג האפשרי של
הצעירים. הוא גילה כי ברשימת הממליצים
על העתונאי זאב שיף כמועמד לוועד החדש,
מופיע מספר רב של צעירים. בלי לבזבז
זמן, הזמין רון את שיף ( )28 כתבו הצבאי
של הארץ, כדי לחקור אותו אודות ההפיכה
המתוכננת. שיף השיב לתומו כי התבקש
על־ידי מספר עתונאים צעירים להציג את
מועמדותו.
משה רון לא נרגע. הוא ניסה לשכנע כל
עתונאי עול־ימים שנקלע בדרכו כי הוא,
בעצם, בעד מתן ייצוג במוסדות האגודה
לעתונאים הצעירים ד,מופלים לרעה, לעומת
הוותיקים. בעוד שד,וותיקים, בעלי הדרגות
הגבוהות, היושבים ליד שולחנות־העריכה,
זוכים ל״גמול תפקיד״ ,תוספת מאמץ עבור
כל שעה נוספת שהם עובדים, משרתים הכתבים
הצעירים ללא חישוב של שעות, מנוצלים
על־ידי בעלי העתונים מבלי שיזכו
להגנת האגודה.
״לפטר את המלשין!״ רון לא הסתפק
בהרגעת הרוחות בלבד. הוא החליט
לקבוע בעצמו את רשימת תישעת העתונאים
שייבחרו לוועד החדש. לשם כך סייע מאחורי
חמול ם חזה 1220

הקלעים ליצירת גושים של מצביעים. כך,
למשל, סייע להקמת גוש של עתונאי דבר
ומעריב, שהתחייבו להצביע בעד מועמדי
שני העתונים.
עוד לפני הבחירות ניסה רון לפסול את
מועמדותו של שיף׳ בטענה ששניים מהע־תונאים
שהמליצו עליו אינם חברי האגודה.
בו במקום, חתמו שניים מחברי הוועדה המתמדת
על מועמדותו של שיף.
בעת ההצבעה, שנערכה בבית־סוקודוב,
נתקל משה רון בהתנגדות החריפה ביותר
שזכה לה מימיו. היה זה בעת שעל הבמה
עלה סופר הארץ, מידד שיף ודרש :״לפטר
את המלשין משה רון!״ מיד התעוררה, סע-
רת־רוחות בין הנוכחים. בלחץ הוותיקים חזר
מידד שיף מהכרזתו, אולם המשיך. להסביר
מה הביא אותו לדרישה זו.
נסתבר כי מידד שיף נתבע לוועדת האתיקה
בעיקבות תלונה על נאום שנשא בחוג
סגור של תלמידי גימנסיה ברמת־גן. .שיף
רצה לדעת כיצד הגיע הדו״ח אל מעבידו,
גרשום שוקן, שאינו חבר אגודת העתונאים.
רון השיב לו כי בישיבת ועדת־העורכים
מסר עורך מעריב, אריה דיסנצ׳יק, את. ה־מיסמך
לידי שוקן. כששמע זאת דיסנצ׳יק,
קפץ ממקומו ברוגז :״אני לא מסרתי שום
מיסכך לשוקן. בנוכחותי מסרת אתה, משה
רון, את המיסמך לשוקן.״
קמה התרגשות עצומה. כל חברי האגודה
תבעו לדעת מה אמר מידד שיף בהרצאתו
הסגורה. הדברים הוקראו בפניהם. פגי רבים
מהנוכחים החווירו. כי בין דבריו של ד,עתו־נאי
השנון בלטו פנינים, כגון :״יש עתוג־אים
מקבלי־שוחד, בורים, הדיוטות, ועמי
ארצות, שאינם יודעים לצרף מילה למילה,
כל מי שלא הצליח להיקלט במיקצוע אחר
הופך עתונאי. הסתכלו על הפרצופים האומללים
שמסתובבים בביודסוקולוב, ד,שלומי־אלים!״
טען
שיף :״דברי סולפו במזיד. התכוונתי
לומר שבית־סוקודוב הפך מיפגש לכל מיני
אנשים מלבד עתונאינ.״
שמור לי ולא אשמור ל ף. גם ההאשמות
החריפות ביותר שהוטחו כלפי רון
לא הכריעו את מעמדו. כשנודעו תוצאות.
הבחירות, הוברר כי רון ניצח. מועמדי הגושים
שהקים נבחרו. עובדה מאלפת: כל
שלושת מועמדי דבר נבחרו בקולות אנשי
דבר ומעריב; ואילו מועמד מעריב, משה
ז׳ק, לא קיבל את קולות דבר, נשאר בחוץ.
בין ההחלטות שקיבלה אסיפת האגודה״
נכללה גס החלטה לגנות כל נסיון לפגוע
בחופש־העתונות ולהפעיל לחץ ואיומים על
עתונאי בעת מילוי תפקידו. כן הביעה הא־סיפר,
את צערה על שהצנזורה הצבאית מונעת
פירסום ידיעות שאינן ביטחוניות.
הצעות ההחלטה שלא התקבלו באסיפה
היו מעניינות יותר:
0החלטה לבטל את רשימת המועמדים
לשיכון מטעם האגודה, בטענה שנערכה תוך
פרוטקציה.
@ הצעה לערוך ביקורת חדשה על סדרי
הכספים באגודה, אחרי שבדו״ח הקודם רית׳
גלו ליקויים והתברר שלא נכללו בו פרטי
המשכורות של עובדי האגודה.
• החלטה לגנות את חבר־הכנסת מאיר
ארגוב, על שכינה בפומבי את העתונות הישראלית
בשם צרה.
בדיחת־היום באסיפה היווה הגילוי כי
חביב כנען, נציג הארץ בוועד החדש, עומד
להציג את מועמדותו של חברו לעתון, שבתי
טבת, כחבר ועדת האתיקה.

גם מי שרוצה לעקוב אחר תהליך זה אסור
לו להביט בפני השמש בלי זכוכית כהה.
אף בשעת לקוי קיימת סכנה לראייתו של
העושה כך.
ליקוי־החמה של 1961 הוא, לגבי חלקים
מסויימים של העולם, ליקוי מוחלט. בארץ,
יכסה הוא רק 80 מפני השמש. משך השעתיים
ו־ 39 דקות של הליקוי אפשר יהיה
להבחין בבירור את התהליך.
גורמי הליקוי הם היערכות מיוחדת במינה
של הגופים השמימיים. בעצם, נמצא
הירח, בדרכו החודשית במסלול שמספיב
לכדור הארץ, פעם בחודש בינו לבין השמש.
יום זה חל בראש החודש העברי
או יום אחד קודם לו.
אולם השלישיה לא נמצאת תמיד בקו ישר
(ראה תמונה) .ברוב המקרים נראה הירח
כעובר מעל לשמש או למטה ממנה. רק
לעתים רחוקות עובר הירח בדיוק על אותו
הקו.
כאשר מסתיר הוא את השמש מהעיניים
נוצר מה שמכונה ליקוי מלא. כשמכוסה
אך חלק — נוצר ליקוי חלקי.
הקרב הופסק בחושך. בידי האסטרונומיה
האפשרות לחשב לקויים לאלפי שנים
מראש וכן לקבוע תאריכים מדוייקים של
לקויים שהיו בזמנים הקדומים ביותר. בעזרת
לקויים בודדים הנזכרים בכרוניקות ועל
מצבות עתיקות אפשר היה לקבוע בודאות
תאריכים של מאורעות חשובים.
כך, למשל, ידוע שהקרב בין הלודים והמדים,
שהתנהל על נהר הילס, נפסק ביום
28 במאי 585 לפנה״ס ובו ביום נכרתה ברית
בין הלוחמים. הקרב נפסק בגלל לקוי־חמה,
שהטיל פחד מוות על צבאות שני הצדדים.
כיום שוב אין פוחדים. החושך ישעשע, לכל
היותר, את אלה שהטבע נתן להם הזדמנות
לחזות במיפגן נדיר זה.
חקלאות שבעה מהם
״כל מה שאנחנו רוצים זה שיתנו לנו
להמשיך ולעבוד, שיתנו לנו לאכול את
הלחם שלנו בכבוד,״ זעקו 80 אנשי כפר
מישר, שהפגינו השבוע בבניין מועצת הלול
כשעינם הזהירה של כתריסר שוטרים
עוקבת אחרי כל תנועותיהם.
כפר מישר הוא אחד משבעת הכפרים
המשתייכים למועצה איזורית גדרות, ליד
גדרה, המתפרנסים כמעט אך ורק על ענף
הלול, .
תוכנית הרס־הלול המכונה על ידי נאמניו
של ״הגנראל מאנימייקר״ בשם ״התיכנון החדש״
,גזרה כלייה גם על שבעת הכפרים
האלה.
חלקם הגדול של אנשי הכפר עדיין טרם
למדו עברית די הצורך, אך את העובדה

שהדרך הבטוחה ביותר להפסיד כסף בישראל
היא לעסוק בחקלאות, הם למדו על
גופם וכספם. סיפר פליקס קרלסבד, אחד
מאנשי הכפר :״לי יש לול בינוני, אפילו
קטן 900 ,מטילות בם ך הכל. אוכל למספר
כזה של תרנגולות עולה לי בכל יום 31
לירות. עבור הביצים שהתרנגולות מטילות,
אני מקבל, בסך הכל 24 ,לירות ליום. כל
יום אני מפסיד על הלול שלי שש לירות,
רק על אוכל. אני כבר לא מדבר על הוצאות
והשקעות אחרות. כל מה שאני חי זה על
הלוואות וחובות.״
בפני טענות אלה לא היה לאנשי מועצת־הלול,
למעשה, מה לענות. אומנם הבטיחו
להעלות את מחיר קניית־הביצים אצל המתיישבים
— אך רק לאחר שיצמצמו את מספר
המטילות של כל מתיישב מסוגו של פליכס
במאתיים, לפחות.
אך גם קיצוץ זה לא היה אלא חלק קטן
מאסון גדול. שבעת הכפרים לא היו האחרונים
ברשימה. בצד כיסלון, הבולט בכפרים
שנידונו למוות על ידי דיין (העולם הזה
9י 2ו) עמדו עוד עשרות כפרים על סך ה התמוטטות
שנגזרה עליהם בשל תיכנון
לקוי.
איימו אנשי מישר :״אם עד יום חמישי,
השבוע, לא יציעו לנו פיתרונות שיתקבלו
על דעתנו, נעמיס את האנשים והילדים
על מכוניות ונבוא לשבת כאן בבניין מוע צת
הלול עד שיימצא מוצא.״

פשעיה
שו דדאודה־!ס
בשעה שראש המדור המרכזי לעיקוב
ובילוש, שלום ירקוני, היד, עסוק מאוד, יחד
הווי ספורט הטלת הגרזן. בתל־אביב
לאחר ששוחטי הארץ כינסו ועידה, ייסדו
ארגון וקיבלו החלטה הקוראת לכינוס ארצי
של כל השוחטים בפועל, שיגר תושב מכתב
הצטרפות, בציינו ששיחק בעבר בקבוצת
הכדורגל של הפועל רמתיים השתתפות
מלאה. בקיבוץ נחושה, נעצר חבר
קיבוץ לאחר שהטיל חזיז לחדר־האוכל, בעת
הצגת סרט מלחמתי, כדי להמחיש לקהל את
זודעות המלחמה עבודה מעשית.
בהרצליה, בעת הצגת הסרט הבה נשרוד
באנק קטן, בקולנוע תפארת, גנבו אלמונים
כספת שלמר, מסניף באנק הפועלים השכן
בעיקבות המשטרה. בשומרון,
החלו נערי אחד הקיבוצים בקיום טוטו־פארקש,
בנסותם לנחש את המקום בו יתגלו
למחרת, כדברי המשטרה והעתונים, עיק־בות
השודד המבוקש קריאת חתול
הכר. בחיפה, לאחר שפקחי העיריה הובאו
מספר פעמים כדי להרעיל חתולים שהטרידו
את מנוחתם של תושבי העיר התחתית בלילות,
נתברר כי קולותיה,ייללה המרגיזים
הופקו על ידי קבוצת צעירים שנהגה לשוטט
באיזור בלילה.

מדע
אמרהלפני חצהו־בסין
העתיקה, שעה שנסתמן לקוי־חמה,
נהגו התושבים להלום על תופים ולהרים
קול המולה, למען יפחידו בדרך זו את הדרקון
אשר עמד לזלול, לדעתם, את השמש.
לו התגוררו אותם סינים בישראל, ב־15
בפברואר זה, אין ספק שהיו משמיעים קול
המולה גדול: כי ליקוי־החמה העומד להת־חוללה
בתאריך זה הוא הגדול ביותר בארץ
מזה 25 שנה.
רק לא להסתכל בשמש: אלה שירצו
לעקוב אחרי הליקוי חייבים להיות
מוכנים עוד בהשכם בוקר. ב־ 8.36 יתחיל
הירח לכסות חלק משטח השמש. משך 79
הדקות הבאות תלך הפגימה ותגדל, עד
שבשעה 9.55 יגיע הליקוי למכסימום (ראה
תמונה) .מכאן ואילך שוב יקטן וילך עד
שהפגימד, האחרונה תיעלם בשעה • 11.15
• חישובים אלה נעשו בשביל תל־אביב,
על־ידי מרדכי הקה 43 מאתימטיקאי ו־פיסיקאי
שסיים חוק לימודיו בעיר ילדותו,
קרקאו שבפולין. לגבי יתר חלקי הארץ
עשוי להיות הבדל קל. בדרום הרחוק, למשל,
ובאילת, יימשך הלקוי בשתי דקות
פחות מאשר בשפלה.
העולם הזה 1220

עם אנשיו, בהנפת אלות על המפגינים ליד
מקום אסיפת מרכז מפא״י (ראה עמודים 9־,)8
נתקבלה עבורם קריאה טלפונית דחופה.
איש מהם לא היה פנוי לטפל בה.
הקריאה היתד, בלתי־שיגרתית: הפועל
חיים אדרי הודיע על נסיון שוד נועז בביתר,חרושת
ליהלומים של אפריים חוצ׳נר.
כאשר הגיע אדרי העובד גם בשבת לביתר,חרושת,
גילה צעיר חשוד שעמד בתצפית
ליד הכניסה לקומה השלישית של בית־החרושת.
דלת הכניסה עצמה היתד. פרוצה.
אדרי עבר על פני הצופה. מיד נוכח שגם
שני.מנעולי הדלת הפנימית היו פרוצים. ליד
קופת־הפלדר, בקצה האולם, עסקו שני צעירים
רעולי־פנים בריתוך הקופה בעזרת מכשיר
ריתוך ושני מיכלי־חמצן גדולים.
״עכשיו אנחנו עובדים:״ ״מה אתה
רוצה?״ שאלו השניים את אדרי .״באתי
לעבוד.״ ענה• להם הפועל בפחד .״עכשיו
אנחנו עובדים.״ הם הסבירו לו בפנים
מאיימות.
בכל זאת קמו, אספו מספר כלים ויצאו
מהמקום, יחד עם חברם. אדרי המבוהל חשש
להשמיע הגה. רק משנעלמו השלושה, מיהר
לטלפון והזעיק את המשטרה.
במקום אנשי מדור הבילוש העסוקים הופיעו
במקום, כעבור זמן־מה, רק שוטרי
הנפה הצפונית. המיכלים העזובים וסנטימטר
מרותך אהד מתוך ששת הסנטימטרים של
הקופה העבה, העידו על מה שקרה. השודדים
עצמם — נעלמו.
השוד וחוסר־האונים של המשטרה עוררו
השבוע דאגה מרובה בחוגי תעשיית היהלומים,
לפני שבועיים, בשבת, נעשה נסיון
דומה לפרוץ לבית־ד,חרושת ליהלומים אורח
שברחוב כנרת בתל־אביב. אז לא השלימו
השודדים את מלאכתם בגלל התרוקנות מיכל
החמצן. הפעם הפריעם הפועל.
השבוע שאלו עצמם התעשיינים מי יהיה
הקורבן הבא ומי, אם בכלל, יפריע בפעם
השלישית לשודדים.

בשסגיז 10.20

בע! .0ה 11.00
ב ./הבזה ־

התקדמות ליקוי החמה ביום ד׳ הבא
בסין — תופים נגד הדרקון

תזכיר
הלחץ גובר
הלחץ על ישראל בשאלת פליטי־ערב
הולך וגובר. משרד־החוץ הישראלי הגיע
לאותה מסקנה שהוסקה על־ידי עורך ח־
(המשך בעמוד ) 14

ישראל תופסת מקום בצמות מדינות העולם באחוז הגירושין מהם הגוומים להוס ו!

מדוע ה מתגרש

ך* ריקת מפתח בתוך מנעול־הדלת
1 1פיצחה את דממת הלילה. מיד אחריה
נשמעו מספר חבטות. הדלת נפרצה בתנופה.
הזוג ששכב במיטה, בחדר הסמוך, לא
הספיק להתרומם. אפילו את מערומיהם לא
הצליחו לכסות. בזק של מצלמה הבזיק,
פעם ופעמיים, אל מול פניהם הנדהמים.
אחר־כך נדלקו האורות והזוג המופתע
ראה את הצלם בחברת גבר נוסף — בעלה

מאז שככה אותה פרשה — שהסתיימה
בגירושי הזוג אחרי שהבעל ישב מספר
חודשים בבית־הסוהר — לא פורסמו ברבים
פרשות דומות. אין זאת אומרת שלא
אירעו כאלה. רק בחודשים האחרונים רעשו
תושבי חיפה אחרי שנפוצה בעיר הידיעה
על עסקן הסתדרותי מסויים שצילם את
אשתו במיטה עם עסקו הסתדרותי אחר.
ואילו באחד משיבוני צפון תל־אביב, פר־

מדי שנה בבתי־הדין הרבניים בארץ, יגיע
מהר אל המסקנה כי הבגידה של אחד מבני
הזוג מהתה עילה נפוצה ביותר לבקשת גט.
מיעוטן של בקשות אלה מבוסם על אינפורמציה
עובדתית ועל עדויות ממשיות של
בגידה• בשטח זה מרבים לפעול בע־קר
משרדי החוקרים הפרטיים, שצצו בשנים
האחרונות בערי הארץ כפטריות אחרי הגשם.
תמורת תשלום, גבוה למדי, מוכנים

אתה. בעלי התחיל לצאת אתה והמצב
בבית היה בלתי נסבל. בגללה הוא מעליב
אותי ומתיחס אלי גרוע. אינני יכולה להמשיך
לחיות אתו כי האשד, הזאת הרסה
לנו את החיים. אני מבקשת לחייב את
בעלי לתת לי גט ולשלם לי מזונות.״
או דוגמא אחרת של בקשה, מצד צעירה
בת ,26 אם לילד, נשואה מזה ארבע שנים
לקצין בצבא־הקבע. מספרת המורה הצעירה:
״אחרי שנולד שם הילד) הייתי נאלצת
להפסיק לעבוד. משכורתו של בעלי
לא הספיקה עתה לקיום המשפחה. על רקע
זה פרצו בינינו מריבות, וכדי להשלים
כמה שבועות התחלתי לקבל מכתבים מבעלי,
בהם סיפר לי שחדל להיות נאמן
נסעתי עם הילד אל הורי, בגרמניה. אחרי
לי. הוא עצמו הציע לי במכתבים שאני
יכולה להביאם כהוכחה, שנתגרש. חזרתי
לארץ והסכמנו על גירושין, אולם בעלי
תבע שהילד ישאר אצלו. כשתבעתי שהילד
יעמוד תחת פיקוחי, חזר בעלי מהסכמתו
לגירושין.״
המבקשת פנתה לבית הדין בבקשה להכריז
על בעלה כבוגד ולהכיר בהתאם לכך
בזכותה על בנם.

סטאטיסטיקה של גרושין

זהו פון* הדרן .,שלושת הרבנים כתמונה למעלה,
חברי כית־דין רבני, הם התחנה האחרונה בדרכו של
בל אהד מכין שבעה זוגות נשואים. על הסיבות
והגורמים המביאים עד לתחנה סופית זו יסופר
כרשימה זו. מאחר שאותו נושא עצמו מועלה בימים
של האשד. שהיחד. במיטה בחברת גבר זר.
זהו מחזה שבדרך כלל נוהגים להציגו,
בכיסוי המערומים, כמובן, במלודראמות הו־ליבודיות.
באופן יותר תדיר מופיעות תמונות
המצולמות במקרים כאלה בעתונות־הסנסאציונית
האמריקאית. בערים מסויימות,
בארצות־הברית אף קיים מיקצוע מיוחד
במינו: צלמים העוסקים ומתפרנסים מצילומי
נשים בוגדות, בשעת מעשה.
לפני כשלוש שנים נרעשה מדינת ישראל
כולה בעת שניתן פומבי לצילום מעין זה,
שנעשה בארץ• אומנם׳ לא היתד, זו הפעם
הראשונה בה השתמשו בישראל בשיטה זו:
אולם היתד, זו הפעם הראשונה בה הובא
עצם הצילום, והרקע של הפרשה כולה,
לידיעת הצבור: סיפורם המפורסם של רופא
העיניים התל־אביבי, הד״ר אליהו שלים,
ואשתו רבקה.
בחשכת־הלילה הפתיע הדוקטור — שבא
בחברת צלם ומספר בריונים — את אשתו
שעה שהתעלמה באהבים במיטתה, בחברת
גבר אחר. היא צולמה במערומיה בשעת
מעשה (ראה שער) .תחילה נראה המעשה
הבארברי כפעולתו של בעל קנאי שרצה
לנקום בדרך זו באשתו. אולם כאשר התפתח
משפט פלילי בעיקבות הפריצה והצילום,
התברר הרקע האמיתי לפרשה.
משפחת שלום היתד, משפחה הרוסה.
למעשה לא חיו בני הזוג יחד מזה זמן
רב. המוצא הפשוט ביותר היה, כמובן,
להתגרש. אולם חילוקי דעות על החזקת
הילדים של בני־הזוג ועל חלוקת הרכוש
מנעו מבנייה,זוג להתגרש. חוקי־הדת המיושנים,
לפיהם נחתכים דיני האישות בישראל׳
מנעו מתן גירושין בדרך של הכרעה.
הרופא ערך את סצינת צילום אשתו, בשעת
בגידתה. כדי לכפות החלטה חד־משמעית.

אלה על כמת תיאטרון ״זווית״ ,המציג את המחזה
״אהבה שכזאת״ ,ביקשה המערכת שנים משחקני
״זוית״ ,פנינה גרי ועמום מוקדי, להדגים כפני צלם
המערבת במה מסיכות המביאות לידי גירושין.
הדגמותיהם מוצגות בתמונות כעמודים אלה.

צד, שערוריה אחרי שפקיד במוסד ממלכתי
ניסה לצלם את אשתו בשעת בגידתה, אולם
מצא אותה בחברת גבר אחר — כשהיא
מסבה עימו לשולחן בלבד.

הגורם מס : 1 ,בגידה
** קרים מסוג זה, למרות נדירותם,
(*< מהווים דוגמה קיצונית ורעשנית לאחת
הדרכים העיקריות בהן מגיעים חיי־משפחה
של זוג אל סיומם. אולם מי שיכול לעיין
באלפי התיקים של בקשות גיטין הנערמים

חוקרים פרטיים לספק לאחד מבני־הזוג
ידיעות ועדויות על מעשי הבגידה המשפחתית
של האשד, או הבעל.
אולם לרוב מסתפקים המבקשים בסיפורים
שלהם בלבד. מספרת אשד, באמצע שנות
השלושים שלה, בבקשת הגט שהגישה לבית־הדין
הרבני:
״אנחנו נשואים 12 שנה והמצב המשפחתי
שלנו היה בסדר. לפני כמה חודשים הכיר
בעלי אחת מהקליינטיות שלו (הבעל מחזיק
בבעלות של חנות לממכר עתונים וצרכי
כתיבה, כפי שהסתבר) שפיתתה אותו לחיות

ה 1 1 1 1 1 1 2 1המתערבת בחיי הזוג משמשת לעיתים
1 1 1 1 1 1 8 8 1 1קרובות גורם מכריע לגירושין. תמונה
זו לקוחה מההצגה אהבה שכזאת בתיאטרון זווית.

ף* ין הבקשות, בעיקר בין אלה שאינן
מוג שו ת דרך עורך־דין הדואג לנסח
עילות גירושין לבית־הדין, אינן חסרות גם
האשמות סתמיות כמו בקשתו של איש־עסקים
תל־אביבי, המציין בכתב הבקשה של־לגרש
את אשתו :״אשתי חיה חיים בלתי
מוסריים עם כל מיני גברים שאפילו אינני
מכיר אותם.״
בישראל לא נערכה עדיין סטאטיסטיקה
על גורמי הגירושין, אולם האנשים העוסקים
בכך, עורכי־דין ודיינים, מוסרים כי
בין העילות הרבות והשונות לבקשות־הגי־רושין,
צועדת טענת הבגידה בראש.
האם יש להסיק מכך שערעור הערכים
המוסריים בחברה הישראלית היא הגורם
העיקרי להרס חי־משפחות רבות? אנשי מדע
ישראליים המטפלים בבעיות חיי־המשפחה
נוטים לקבל דעה זו. אולם האמת היא
שאין לטענה זו על מה להסתמך, אפילו
אם היא נכונה.
הנסיון הוכיח שרק במיקרים מועטים
הסיבה המוצהרת לבקשת הגירושין היא
הסיבה האמיתית המביאה את אחד מבני
הזוג לבקש גט. ודווקא כאשר הטענה המוצהרת
היא בגידת בן־הזוג, יש להניח שהסיבה
האמיתית לגירושין רחוקה מכך.
לעובדה זאת, קיימים מספר גורמים:
• לרוב, הבגידה של אחד מבני הזוג
אינה סיבה לכישלון חיי־המשפחה, אלא
תוצאה של כישלון החיים המשותפים בין
בני הזוג.
י • לטענת הבגידה, אם היא מוכחת,
יש יותר סיכויים לשכנע את בית־הדין הרבני
לתת גט׳ מאשר לכל סיבה אחרת.
• העובדה שהקולנוע והספרות מרבים

¥ 1 0 *1״רק זה?׳ היא תמהה.
״אין יותר!״ משיב הי

בעל. המחסור מביא להחרפת יחסים.

לתאר כי
לש ד.נצ
לראות ז
חייהם י

1* 4ד,מג
מעטות 1
בות למו
כי יש
בצמרת, המתגרש ראל את
בה, מיד
הרשימה.
שין באך
נפשות (
תה שנה
היה השן אותה בגירושין
היום. ד1,
פת משב המלחמה מאז הלן
בהדרגה. האחרונוו שיעור
וגם לפי במקום להתגרש. בשבעו לגביהם * התגרשו מושג ע
לדעת ש
תקופה ז
11 זוגוד התגרשו האמת
כי ד,זוגה
נמנים ב
ולכן סם
רק כשבו
אחת ומו
לחיות יר
סטטיסטי?
ואינה נע

מצוד

^ חיי ה ב)
גירושין.
לחיות יח
מזמן ליז לפחות זוג, שחיי
ילדים: ר,נ
פחה שאינ
אין יברי;

1 0 ,ן הבעל שקוע בעבודתו. הוא מ
1 1 1 1ייי 1זמן ותשומת־לב יותר מאשר 1
יוצאת לבלות לבדה. דוגמא אופיינית להתחלת

1נ ₪בארץ?

בחיי־משפחה על רקע המשו־שפיעד,
על מבקשי הגירושין
:גורם זה את הסיבה לב שלון
פים עם בני־זוגם.

מקום בצמרת

איפוא, הסיבות האמיתיות
זוגות בישראל לידי גירושין?
יינות בעולם, שבהן יש חשי־ניני
בשטח זה, כמו בישראל.
ופסת בשנים האחרונות מקום
דת המדינות בהן רב מספר
>ני עשר שנים, תפסה ישם
השני בשיעור המתגרשים
ארצות־הברית שצעדה בראש
נד, שנה היה שיעור הגירו־
:רית , 2.5כלומר על כל אלף
סיד, הממוצעת התגרשו באו־ת־הברית
2,5זוגות. בישראל
:אותה שנה .2.13
, 1950 היתד, שנת השיא
יאל מאז קום המדינה ועד
אותה בכך, שזו היתד, תקו־זוגות
רבים שנישאו בשעת
•קע מתאים לחיים משותפים.
ר הגירושין בישראל ופחת
הנטיה מראה שבשנתיים
גדל שיעור המתגרשים.
שין בישראל הוא כיום , 1.23
ר זה, תופסת ישראל עתה
ומש המדינות בהן מרבים

חלוקת רכוש.
אולם בישראל יש בעיות ותופעות המיוחדות
רק לה, הגורמות לכך שזוגות
נכשלים, ימשיכו לחיות יחד:
• הקושי בקבלת גם בפני בתי־דין
רבניים, אלא אם כן שני בני הזוג מסכימים
ללא מחלוקת על הגירושין.
• הממדים המצומצמים של המדינה
מגבירים את הפחד מפני הפרסום, שהוא
אחד הגורמים המונעים גירושין.
• דעת קהל המוצאת עדיין טעם לפגם
בגירושין עצמם, ומפלה שלא מדעת את
הגרושים. בישראל עדיין לא שוררת ההכרה
בשכבות הרחבות, שהנשואין, כמו כל
יחסים אנושיים אחרים, יש להם סיבות
אוביקטיביות להיות נדונים לכשלון מלכתחילה.
6קשיים,
יותר מאשר בכל ארץ אחרת
בהשגת דירה לבן־הזוג, הנפרד מחברתו
לחיים ומשאירה בדירתם המשותפת.
גורמים אלה מביאים לכך ששיעור הזוגות
החיים בנפרד, או זוגות הממשיכים לחיות
יחד למרות הכשלון שבנשואיהן, הוא גבוה
ביותר בישראל. ואם הסטטיסטיקה של הגירושין
בשנים האחרונות מעידה על כך

שכל זוג שביעי מתגרש, סבורים אנשי המדע
העוסקים בבעיות חיי המשפחה בארץ,
שהכשלון בחיי הנשואין הוא נחלת כל
משפחה חמישית.
משום כך יש חשיבות לעמוד על התופעות
הגורמות להרס משפחות בישראל.

אי־התאמה
^ שנה תשובה אחת״לשגלה -בפי•
המתגרשים, כאשר הם נשאלים לסיבות
גירושיהם: אי־התאמה .״הגענו למסקנה שאנחנו
לא מתאימים,״ כותב זוג, בכתב
בקשה משותף לבית־הדין הרבני לאפשר
להם להתגרש .״אחרי שבע שנות נשואים
נוכחנו כי אי־התאמה גרמה לכשלון נשו־אינו,״
כותב זוג אחר.
אי־התאמה היא הגדרה יפה מאוד ולרוב
גם נכונה. אלא שלמעשה זוהי הגדרה כוללת
ומופשטת מאחוריה מסתתרות סיבות
מוחשיות יותר. רק כאשר הכודנה באי־התאמה
היא לחוסר סיפוק בחיים המיניים,
מהווה הגדרה זו סיבה בפני עצמה.
אם כי אנשי המדע, נוטים למצוא בכל
גירושין של זוג את היסוד של אי־התאמה
מיני* .הרי המניעים הדוחפים בני־זוג לגי־

ים הראשונים של שנת , 1960
כבר סטטיסטיקה מוסמכת,1ל 1342 זוגות. כדי לקבל
מעותו של מספר זה, יש
הנישאים בישראל באותה
< 76 זוגות. כלומר, על כל
ים, שנישאו באותם חדשים,
גות.
השוואה כזאת אינה מדוייקת.
גרשו במשך שנה אחת אינם
גות שנישאו באותה שנה,
ה מדוייקת יכולה להעשות
ות כל הזוגות שנישאו בשנה
כמה מזוגות אלה מוסיפים
בור 15 שנה, למשל. אולם
את כמעט ואינה אפשרית,
שום מקום בעולם.

יוד -מו?עת גירושין
ם ישנם זוגות רבים, שותפים
נכשלו, הנפרדים ללא
!קום ישנם זוגות הממשיכים
ות שיחסיהם ההדדיים הפכו
הממאירים את חייהם. יש
יסר סיבות טובות, מדוע
לו, ימשיך לחיות יחד: ה,חברתי
והכלכלי של המש־שר
גירושין; תקודה שד,נשו־פשו
הזמן; שיקולים של

בגירה

היא הסיבה הראשונה במעלה בנימוקי המבקשים גירושין. דונמה אופיינית: הבעל חוזר
הביתה באופן בלתי צפוי, מפתיע את אשתו כשהיא נמצאת בחברת גבר זר. גברים
התופסים את נשותיהם כשהן בוגדות בהם, מרבים לבקש גירושין, יותר מנשים התופסות את בעליהן.

שיכרות וקלפים

הבעל משתכר ומתמכר למשחק הקלפים.
לא רק הזנחת אשתו, אלא תופעות-לוואי
אחרות, כמו הפסד כספים ושינוי האופי, מרחיקים את בני הזוג זה מזה.

רושין הם אחרים לגמרי. הנה חלק מהסיבות
האמיתיות בגללם מתגרשים בישראל:
ס הזנחה. החיזור לפני הנשואים הוא
בגדר חלום רומנטי. רבים מתפכחים אחרי
תקופת נשואים, כשהחיזור הרומנטי הנלהב
נעלם, ונוכחים שחייהם עם בני זוגם אינם
כפי שתיארו לעצמם. זוהי הסיבה העקרית
שבגללה צועדים זוגות, המתגרשים אחרי
שנת נשואים אחת עד שנתיים, בראש המתגרשים
בישראל.
ההתפכחות מביאה בעיקר לטענה של הזנחה.
נשים טוענות כי בעליהן חדלים להקדיש
להן תשומת לב וזמן, אינם מתפנים
לבילויים חברתיים. גברים טוענים כי נשותיהם
מזניחות את תפקידן כעקרות בית,
מתמכרות לטיפוח זוהר חיצוני במקום
לטפח את חיי המשפחה.
מצוקה כלכלית. חוסר אפשרות ה קיום
מההכנסה המשותפת של בני־הזוג
גורר בעקבותיו מרירות וסיכסוכים המוליכים
לגירושין. בעיקר נגרם הדבר כאשר
אין הבעל מסוגל לקיים את המשפחה בהכנסתו
בלבד והאשה נאלצת לעבוד גם כן.
ד,ד,כרה מצד האשד, העובדת, שהיא מסוגלת

לגירושין גם במקום שנשים שאינן עובדות
לא היו מרשות זאת לעצמן.
הרפתקות אהבים. בגידות מקריות
של הבעל והאשה, הנעשות בדחף רגעי,
למרות שחיי המשפחה שלהם הם תקינים
ובריאים, מביאות לגירושין. הטענה, שבמקום
שהנשואין הם בריאים אין מקום
לבגידות מקריות, היא מופרכת. עובדה היא
שנשואין שהיו להם כל הנתונים להיות
מוצלחים ומאושרים נהרסים בשל אי־נאמ־נות
מקרית ולפעמים רק חשד של אי־נאמנות
כזאת.
בדרך בלל הגברים הם הקיצוניים במקרים
כאלה. נשים מוכנות יותר מהם להשלים
עם בגידה אפיזודית ולהמשיך בחיי
משפחה תקינים.
התערבות מבחוץ. הבדיחה הנצחית
על החותנת, נשארה עדיין במציאות כעובדה
מרה. לא מכבר נערך בבית־דין רבני ב־תל־אביב
משפט גירושין בין בני זוג,
שניהם בגיל ,24 שביקשו גט בהסכמה
הדדיך ן. הרבנים, בשיגרת הנוהג, ניסו ל־ ,
השכין שלום־בית בין בני הזוג, ותוך כדי
כך התברר, שהצעירים נדחפים לגירושין
כל אחד מצד משפחתו הוא. משפחותיהם
של בני הזוג גרו עמם בבית משותף
אחד. הדיינים דחו את הבקשה מזמן לזמן,
ולבסוף ביקשו בני־הזוג עצמם לבטל את
הבקשה. הם מצאו דירה הרחק ממשפחותיהם
והשלימו זה עם זה.
כאשר מתערב בחיי המשפחה גורם נוסף
מלבד בני הזוג, גדלים הסיכויים לכשלון
הנשואין ככל שגדל מספר המתערבים. כי
במקום לחיות בהרמוניה ובהתאמה עם
אדם אחד, חייב כל אחד מבני־הזוג להתאים
עצמו לחיים עם כמה וכמה אנשים.
אלת הם היסודות העקריים לגירושין
בישראל. מלבדם יש עוד הרבה מאד
סיבות וגורמים משניים. תוך כדי חיי
הנשואין עלולים להתגלות באחד מבני
הזוג תכונות אופי שליליות, שבן־הזוג
השני לא הכירם מקודם, כאכזריות רוחנית
וגופנית, המתגלה בדרך כלל דווקא בזוגות
הנשואים מעשר שנים ומעלה. סיבות אחרות,
שלמעשה נובעות ממקורן כתוצאה של
אי־סיפוק מיני ונפשי בחיי הנשואים, הן
שיכרות והתמכרות לסמים או למשחקי
קלפים של אחד מבני־הזוג.
גורם נפוץ אחר הוא ביצוע מעשה
פלילי, ללא כל קשר לנשואין, מצד אחד
מבני־הזוג שבדרך כלל הוא הבעל. נשים
שבעליהן נתפסו בעת ביצוע עבירה פלילית
והושמו במאסר, הן תופעה נפוצה בין
מבקשות הגירושין. סיבות אחרות, כפויות
על פי רוב׳ הן מחלות גוף ונפש הפוקדות
את אחד מבני הזוג, ומשפיעות על השני
לבקש גירושין.

ספנרם

במרינה

מצב רוחו מרומם...
אחרי גלוח הוא משתמש בפיטרלוך
פיטרלון מרענן ומחטה את העור
אם בתער או במכונה אחרי הגלוח.

בי ס ר לון
מרחיק פצעונים ומונע גרויי טור,
אחר שמוש בפיטרלון, עורך יהיה
חלק וגמיש. להשיג בבתי מרקחת
ופרפומריות.

(המשך מענזוז 01
עולם הזה 1212 והלאה) בסידרת ״הפליטים
— סכנה או סיכוי שהאו״ם עשוי
לקבל עוד השנה החלטה שתדרוש מישראל
לתת לפליטי־ערב את הבחירה בין שיבר,
לישראל לבין קבלת פיצויים. לפי הערכות
משרד־החוץ, יצטרפו לדרישה זו גם המדינות
הידידותיות לישראל, נוסף על מדינות
הגוש המזרחי ומדינות ועידת־קזבלנקד״ הדרישה
נתחזקה עם שידור טענות ההיסטוריון
האנגלי הגאוני, ארנולד טוינבי, שד,ישווה
את יחס ישראל לפליטים ליחס הנאצים
ליהודים. אות־אזהרה נוסף: מינויו •של
מי שהיה ראש סוכנות הסעד לפליטי־ערב,
ד,נרי לאבואיס, לתפקיד מרכזי בממשלת
קנדי. לאבואיס ידוע אף הוא כתומך נמרץ
בעקרון הבחירה יעקוב ( ״ז׳ אלו ״)
צרפתי נידון למאסר יום אחד ולמאסר על
תנאי של חצי שנה, בתוספת קנס, על קבלת
שוחד. בשבוע שעבר גילה העולם הזה
( ) 1219 כי היה זה צרפתי שאירגן, מטעם
עיריית חיפה, את חרם הקיוסקאים על
העולם הזה, בשבוע הראשון של המערכה
על חושיסטאן ב 1955 הכרמלית,
צעצוע־חלומותיו של אבא חושי, הפסידה
בשנת הפעלתה הראשונה לא פחות מ־900
אלף לירות. עובדה זו כלולה בדו״ח מבקר
המדינה, שיפורסם בקרוב. ההפסדים נגרמו,
בין השאר, בשל התיקונים הניכרים, שבוצעו
בכרמליוז, אחרי האסון שפקד אותה לפני
11 חודש• אסון זה נשמר בסוד כמום, עד
אשר חשף אותו העולם הזה 1174 באחד
הסקופים הגדולים שלו הקאדי של
יפו, שייך טאהר חמאה שנעצר על־ידי
המשטרה והואשם בלקיחת שוחד (העולם
הזה ) 1176 זוכה השבוע על־ידי השופט
המחוזי אליעזר מלחי שאישר בכל את גילויי
העולם הזה בפרשת עלילת השוחד.

בריאות
מאוכלאת הי ע ר?
״מיד עם רדת החשיכה, הם מזדחלים
מתוך קינם, מסתדרים בשורה עורפית, כשראשו
של האחד נוגע בקצה־בטנו של חברו
ויוצאים לחפש טרף.״
תיאור דראמאטי זה עוסק במזיק המאיים
זה למעלה משמונה שנים על המשך קיומו
של יער האורנים הישראלי. המזיק, טודאי

כדורגל
ה ג פי ע הו א ש לגו
עיני 40 אלף צופים היו נשואות אליו.
מזיע ונרגש, כשעיניו נוצצות, צעד כדורגלן
הפועל תל־אביב, דני גולדשטיין, לעבר השולחן
עליו ניצב גביע המדינה לכדורגל. מאחורי
השולחן חיכה לו נשיא המדינה, יצחק
בן־צבי, מכורבל במעיל כהה, בגלל מזג
האוויר הסגרירי — כדי למסור לו או. הגביע.
דני׳ הצנום וגבה-הקומה, זכה להגשים
את חלום־כסופיו של כמעט כל כדורגלן.
הנשיא מסר לו את הגביע ולחץ את ידו.
כשהוא מחזיק בידו האחת את הגביע הענק
ובידו השניה את מכסהו, החל דני לרוץ
מסביב לאיצטדיון הרמת־גני, כשכל חברי
קבוצתו, הפועל תל־אביב רצים מאושרים
בעיקבותיו, לקול תשואות הקהל.
רבים מבין הצופים לא ידעו כי דני קיבל
את הגביע בשם קבוצתו, שגברה כמה דקות
קודם לכן במישחק־הגמר על הפועל פתח״
תיקוה בתוצאה , 1:2משום שהוא ראש הקבוצה.
לגביהם היה זה דבר מובן וטבעי
שדני יקבל את הגביע.
כי הכדורגלן הצנוע, שעד לפני שבועות
מספר סבל ממשבר במשחקו וכמעט ולא
הוכלל בהרכב קבוצתו, היה הכדורגלן הטוב
ביותר על המיגרש. הוא נע כשד מקצה אל
קצה, היווה את הרוח החיה בקבוצתו, הובילה
לניצחון ההיסטורי, אחרי שכבש את
שער שוויון, שעה שהיריבים הובילו בתוצאה
0:1מהדקה הרביעית למישחק.
הצעיר זכה כככוד. כאשר נטלה קבוצתו,
בפעם האחרונה, את הגביע, לפני 22
שנה, עדיין לא היה דני בחיים. הוא בן 21
בלבד. ולגבי חבר קבוצתו הוותיק, הכדורגלן
יעקב חודורוב, היתד, זו טרגדיה־זוטא שדווקא
השחקן הצעיר זכה בכבוד הגדול.
״לא ישנתי בלילה שלפני המישחק,״ סיפר
דני אחר־כך .״כל הלילה חלמתי שאני הוא
שאכבוש את שער הניצחון. אומנם טעיתי
בחלומי, אבל כבשתי שער לא פחות חשוב.״
דני גולדשטיין הוא בן למשפחת כדורגלנים.
גם אחיו בני שיחק בשורות הפועל
תל-אביב, משחק עתה בארצות־הברית, שם
הוא לומד. בן־דודו הוא יוסף גולדשטיין,
כדורגלן מכבי תל־אביב.

הענק נמצאים גם מספר אלופים אולימפיים.
סיפורי־ההצלחה העתידה של כינוס הפועל
עוררו חרדה בקרב מארגני המכביה הששית
שתיערך שלושה חודשים אחרי כינוס הפועל.
לכן החלו גם הם בשיגור סיטוני של שליחים
לחוץ־לארץ. אנשי מרכז מכבי העולמי
הפנו את מבטם, בעיקר, לארצות־הברית.
המכבים בארצות־הברית הקימו ועדה מיוחדת
לארגון ספורטאים למכביר״ בראשה
עומד פראד שמאלץ, מארגן המילות גיינזס,
הידועים באולימפיאדה האמריקאית של האולמות
הסגורים. עד כה כבר הצליחה ועדה
זו להבטיח את השתתפותם של כמה אלו־פים
אולימפיים במכביה. ביניהם: קופץ המוט
הנודע, דון (״טרזן״) בראג, ג׳ון תומאס,
אלוף הקפיצה לגובה וביל ניידר, בעל מדליית
הזהב האולימפית בהדיפת כדור־ברזל.
עדיין אי־אפשר לקבוע איזה כינוס ספורטאי
יזכה במקום הראשון במספר הכוכבים
שיופיעו בו. אולם דבר אחד ברור: מהתחרות
בין שתי האגודות ייהנו, לפחות, חובבי־הספורט
הישראליים, שבפעם הראשונה יזכו
לשפע כזה של ספורטאים בינלאומיים.

ארגונים אין אמון כמאמי ׳ ם
איגוד מאמני כדורגל אינו פאטנט ישראלי.
אולם הוא גם אינו פאטנט שאסור לחקותו.
לכן הקימו מאמני הכדורגל בישראל איר־גון
מיקצועי משלהם, ולאחר מאמצים רבים
קיבלו את חסותה של ההתאחדות לכדורגל.
הכל היו בטוחים כי צרות המאמנים חלפה
.״האמנו כי בעיותינו הכספיות והאיר־גוניות
נפתרו. אולם ההפתעה היתד, גדולה,״
סיפר השבוע אחד מראשי האיגוד.
לדבריו מסתבר כי ההתאחדות לא קיימה
אפילו אחת מהבטחותיה. האיגוד נשאר חסר־תקציב
ואף העזרה האירגונית שהובטחה
לא ניתנה.
באחת האסיפות האחרונות של הנהלת
האיגוד הוחלט לבחור באלוף־מישנה שמואל
סוחר כנשיא כבוד של האיגוד. מנהליו היו
בטוחים כי סוחר שהיה בעבר מרכיב ניב־חרת
הכדורגל והועף מתפקידו, ימצא לו בתפקיד
זה כר נרחב כדי לנהל את מלחמתו
בעסקני ההתאחדות.
הם צדקו. כבר באחת הישיבות הראשו־

פרסום או־קיי

דני גולדשטיין (מסומן בחץ) מבקיע את שער השויון במשחק גמר־הגביע

בית־הספר
לנהגות-

גבעת־רמבם,
רחוב מסין 21
טל 33979 .

מען פרטי:
טל 62507 .

114

בפעם האחרונה — עוד לא נולד
התהלוכה, מכונה כך בשל הרגלו לצעוד
עם חבריו לצייד, בשורה עורפית, ומשום
שהוא שוכן בקינים הטודיים מקורי־משי,
אותם הוא מייצר.
השבוע ניסו אנ ש /המכון לחקר היעור
להציב שורה אחרת של לוחמים מול שורת
טוזאי התהלוכה: שורה של תלמידי בית-
הספר. לשם כך כינסו את מורי הטבע
והחקלאות התל־אביביים כדי להעמידם על
סכנת האויב הקטן והנזק הגדול שהוא גורם.
טודאי התהלוכה, שחדר ארצה מקפריסין,
לפני 25 שנה, אינו רק מסוכן בשל הרגלו
לזלול בכל פה את מחטי־האורנים. חמורה
יותר הסכנה האורבת מצדו לבני־האדם.
הזחל מכוסה השיער, הוא הוא המסכן
את בריאותו של האדם: לכל שערה קרסים
מיקרוסקופיים, הנאחזים בעורו של בן־אדש
נשברים ומחדירים את הרעל שבשערות לתוך
העור האנושי. רעל זה גורם לדלקת־עור
קשה ואפילו לחום גבוה. ידוע מיקרה אחד
של מוזת כתוצאה מפגיעת טודאי התהלוכה.
הזחל הזולל. שערה החודרת לעין,
גורמת לדלקת חמורה, לליקויי־ראייר, חמורים
ואף לחוסר־יכולת לראות כתב־יד רגיל.
ארסיותן של שש מאות אלף השיערות
המצויות* על גופו של כל זחל היו ידועות
(חמשו בעמוד )16

למרות יכולתו הבולטת ככדורגלן, נעדר
פעמים רבות מהרכב קבוצתו. גופו הצנום
נוח מדי לפגיעה, ובחמש השנים האחרונות
לא שיחק שנתיים בשל פגיעות במשחקיב.
״עכשיו אני מתחיל את הקאריירה שלי,״
אמר דני המאושר כשמיהר עם חבריו להילולה
הגדולה בקפה אריאנה ביפו, שם שתו
המנצחים שמפניה מגביע הכסף בו זכו.

מפעלים
ת ח רו ת ב רו כ ה
מאז ומתמיד סבלו ספורטאי־הפועל בישראל
מרגשי־נחיתות כלפי חבריהם המכבים
— לפחות בשטח אחד. המכביד״ שד,מכבים
היו מאורגנים מדי ארבע שנים, מיפעל ספורטאי
בקנה־מידה בינלאומי, רוממה את שם
מכבי, העמידה בצל את כינוסי הפועל.
הפעם החליט מרכז הפועל לשוות לכינוס
הפועל שייערך בסוף חודש מאי, השנה, אופי
בינלאומי גדול יותר מאשר לכל המכביות.
למטרה זו סובבו נציגי הפועל ומזכיר המרכז
ברחבי העולם, מאירופה עד למזרח הרחוק,
שיכנעו ספורטאים ידועי־שם ואגודות
ספורט־פועלים להשתתף בכינוס.
בין המשתתפים שהבטיחו לבוא לכנס-

נות בהן השתתף, הציע סוחר לנתק את
הקשר הרופף בלאו הכי ולחזור לימי ראשית
הקמת האיגוד.
הלם אחר הלם. השבוע קיבלו ראשי
המאמנים הלם נוסף. הם קראו בעתונים כי
התאחדות הכדורגל הליברית פנתה להתאח דות
הישראלית בבקשה להמליץ בפניה על
מאמן ישראלי שיהיה מוכן לאמן את ניב־חרת
ליבריה ואת ניבחרת בתי־הספר התיכוניים
שלה. בידיעות נמסר גם כי ההתאחדות
הישראלית קיימה משא־ומתן עם
מספר מאמנים, ללא ידיעת האיגוד.
מאוחר יותר נודע למנהלי האיגוד כי אחד
המאמנים אף הוזמן לשיחה מכינה במרכז
הפועל, שם הוצע לו לצאת לליבריה בהתאם
לתנאי־החוזה. הוא סירב, כשם שסירבו
כל המאמנים, עימם באה ההתאחדות במגע.
בתום השבוע החולף נפגשו מנהלי האיגוד
עם ראובן דפני, מנהל רשות הספורט
במשרד החינוך. בסיום הפגישה הציע דפני
כי איגוד המאמנים יעבור לחסותו. ההצעה
התקבלה בהתלהבות והנהלת האיגוד מכינה
עתה תקציב, כדי למסרה למנהל רשות
הספורט, שהיה הראשון שהבין, כי איגוד
מאמני כדורגל הוא מוסד חיוני ביותר.
העולס הזה 1220

אנשים
נחמה הנ ד ל ולו מו מב ה
הקומיקאי שמעוןדז ׳ יגאן היה אחד
מאלה שהתנדבו לבדר את ראש הממש
המתפטרת׳ דוידדןגורי ״ ,במקום חופשתו
ולשכך את זעמו. יחד עימו הביא ה קומיקאי
גם את אשתו והציגה בפני ביג׳י
ופולה, שאלה פודהבךגוריץז ״וילדים
אין לכם?״ ״לא,״ ׳השיב דז׳יגא!׳ .ואז שאלה
פולה את שאלתה הנצחית :״למה?״ השיב
לה דז׳יגאן על כך :״מי כמוך יודע שלא
תמיד יש נחת מהילדים במסיבת
יום ההולדת של הכנסת, הגיב ח״כ הצ״כ
יוטה ספיר בדרך מקורית על קריאתו של
המשורר אוריצדיגרינברג לדויד בן־
גוריון, להקים דיקטאטורה לאומנית בישראל,
תוך ביצוע הפיכה צבאית. ספיר ניגש אל
אורי צבי, שהוזמן למסיבה (מאחר שיהיה
חבר הכנסת הראשונה מטעם חרות) ושאל
אותו :״מדוע׳ בעצם, אינך משנה את שמך
לשבתי צבי סוף סוף הסתבר מהו
הקשר בין פנחסלדון לבין המשורר הגרמני
פרידריךשילר, מחבר המחזה טרי
סטיוארט, שיצירתו מלפני 150 שנה נתקבלה
על ידי רבים כתיאור מושלם של הפרשה.
הקשר: אחד מנאמניו העיקריים של לבון,
ת״כ מפא״י יונה כסה ,׳הוא חבר קבוצת
שילר׳ ליד רחובות, אשר הוקמה על ידי
תנועת גורדוניה בהנהגת לבון טען
אברהם שלונסקי באותו נושא :״פריד־ריך
שילר הצטרף לכרוז אנשי הרוח
אגב, מאיר ווייסגאל שלח מחו״ל מברק־ברכה
לשחקני מרי סטיוארט, בזו הלשון:
״נשקו בשמי את כל הגברים. את הנשים
אנשק כבר בעצמי כשאחזור בתגובה
על אסיפת הוועד לידידות ישואל־בלני׳ה, שגרמה
עלבון לאפריקאים שנוכחו בה, עומד
מועדון צוותא לערוך השבוע ערב המוקדש
לידידות ישראל־אפריקה. נחמה הנדל תשמיע
בערב זה, אליו יוזמנו האפריקאים הנמצאים
בארץ, שירים אפריקאים, ואילו השחקנית
בתיה לנצט תקרא משיריו של
פאטרים לומומבה שתורגמו לעברית
מסיבה רבת־רושם ערך השבוע הועד
הישראלי למען אלגייריה החופשית, לכבוד
משתתפי הסמינאר האפרו־אסיאתי של ההסתדרות,
העושים בישראל. היוזמה למסיבה
זו יצאה אחרי שנודע על התקרית באסיפת
האגודה לידידות ישראל־בלגיה. בתקרית זו
בלט׳ כזכור, הצעיר מסנגאל, האג׳ איב״
ראהים דיאלו. הוא גם התבלט במסיבת
הוועד למען אלג״ריה׳ בה נוכחו אורחים
מגאנה, ניגריה, מאלי, אפריקה המרכזית
ונפאל. בשם הוועד בירכו את האורחים
נתן יליך מור ועורך־הדין שלמה כהך
צידון, שאמרו כי רצו שהאורחים יידעו
כי במדינת ישראל ישנם גם גופים הדוגלים,
ללא־הסתייגות, בעצמאותה המוחלטת של
אפריקה כולה. הורמו כוסות לחייהם של
גיבורי אפריקה: ראש ממשלת קונגו, וראש
ממשלת אלג׳יריה, פרחאת עכא״
. .מכל נואמי מפא״י שנחלצו בליל־שבת
האחרון להגן על מפלגתם ועל דויד ב ך
גוריון מפני ההאשמות של דיקטאטורה, הב״
ריק במיוחד תת־שר הבטחון, שמ?ן ון פרם,
שנאם בחדרה. פרס התגלה לפתע כהוגה״
דעות מעמיק וחריף־לשון. הנה מיספר מוב־אות
מדבריו, לדוגמה :״כשנודע שיש תיבת
דואר שכל מי שכותב לשם נהיה איש־רוח׳
התחילו רבים לכתוב. זוהי התעסקות פס־טיבאלות
בדמוקראטיה אם הממשלה
הפכה לשופטת, מדוע לא תשפוט גם את
י. סהר איזה מין ראש ממשלה אתם
רוצים? קצין יחסי־ציבור שהולך ומלטף כל
אחד? אני לא רוצה להגיד דני קיי — זה
יותר מדי אבסורדי. אבל אתם רוצים אדם
שנבהל מפני ערבים, יהודים, מפני ציונים?׳׳
איזה פולחן אישיות יש כאן? יש

אופורי (גאנה) ומונודו (ניגריה) ; מישלין(אפריקה המשוונית) ושמהון (דאהומיי) עם ילין־מור
אחרי תקרית בלתי־נעימה בגלל הבלגים —

סירי עלי (גאנה) וכהן־צידון

מונודו (ניגריה)
— קריאה למען אלג׳יריוז חופשית

אישיות ולא פולחן, מה לעשות שביג׳י הוא
משכמו ומעלה לשיא הגיע פרס בעת
שאחד הנוכחים שאל אותו :״היה מי שהציע
לביג׳י לתפוס את השלטון בכוח — זד,
סכנה או לא?״ השיב פרס :״משטר דמוק־ראטי
לא מספיק להיות דמוקראטייאם מישהו
מציע הצעה טיפשית.״ כאן שיסעו אותו
קולות מהקהל :״מי הציע? מי זה?״ התגונן
פרס :״מאיפה אני צריך לדעת?״

חפר וג,,ין מ אג ש פ ״ ד ד
״ההצגה חייבת להימשך!״ אחר עיקרון
זה של שחקני התיאטרון מילא לאחרונה
שחקן תיאטרון זוטא׳ אליעזריונג. יונג
היה צריך להשתתף בהצגת המחזה שהציג
תיאטרונו ׳בטבריה. באותו יום נערכה הל־וויתר,
של אחותו׳ שנפטרה בנס־ציונה. הוא

לקח מונית מיוחדת מבין־העלמץ ונסע ישר
להצגה בטבריה. הוא הצליח להגיע לפני
תהילה ההצגה, ואיש מהנוכחים לא הרגיש
במישחקו את האסון שעבר עליו לפני מספר
שעות תיגרת־אגרופים אירעה השבוע
בסיום משחקיו־,כדורסל שנערך בין כדורסלני
הפועל תל־אביב לקבוצת מכבי דרום. באותה
תחרות נוכח עתונאי הספורט הוותיק, נ ח
קליגר, הידוע כאיש מכבי. בתום התחרות
ניגש אל קליגר כדורסלן הפועל, משה
(״מאכטי״) מאור, ואמר לו :״דרישת שלום
לך ממאמן גלאנואסאריי,״ היה רמז דק בדרישת
שלום זו. כי כדורסלני הפועל תל־אביב,
שחזרו לאחרונה ממישחק כדורסל
בתורכיה נגד הקבוצה גאלאטאסאריי, במים־
גרת התחרויות המוקדמות על אליפות אירופה,
טוענים שקליגר הוא אחד הגורמים
להפסדם. קליגר היד, נוכח בטורניר כדורסל

פסו>ן י העזסע
• פנחס לגון, בתגובה על דברי לוי אשכול במרכז
מפא״י :״יתכן ויש בינינו חילוקי־דיעות יסודיים על המושג
ערכים. אף פעם לא התחריתי בשר־האוצר ביכולת הפירוש
הגמישה של ערכים.״
• מיצה שרת, בישיבת מרכז מפא״י :״לא הכבוד והצדק
משמשים נר לרגליני, כי אם הפתן והחשבון!״
$ד״ר הרצל רוזנבלום, עורך ידיעות אחרונות :״יכול
אדם להיות עצבני, זכותו היא. אך במיקרד, כזה עליו להסתגר
,בחדרו ולד,תעצבן שם בגפו, ולא לבלבל את הקהל ולעצבן
ביחד עם עצמו את כולם.״
• יונה פפה, בקריאת־ביניים לעבר לוי אשכול, בישיבת
מזכירות מפא״י :״אני מאחל לך הרבה בריאות, כדי שתוכל
לשאת ביסודי המצפון על מה שעוללת.״

חסולס הזח 2*0ז

בישמו שרסטנה (ניפאל)

9לאריפאל 1פ, כתב הניריורק טייטס בירושלים :״משה
דיין הוא דמות מעניינת מאוד בשביל העתונות — אבל לא
בשביל הדמוקראטיה.״
יהמשוררבנימיןגלאי :״אפילו אם בן־גוריון צדק,
הוא צדק באופן בלתי־צודק!״
9שלמהבר ־ שביט, שחקן הבימה״ ״למרות העובדה שגיבורת
המחזה העושה ניפלאות בהביטה, היא עיוורת־חרשת־אילמת,
אין שום קשר בין המחזה לבין הפרשה!״
אברה 5קריניצי, ראש עירית רמת־גן, בהסבירו מדוע
לא התקין תא רה בפארק הלאומי :״תנו לצעירים ליהנות׳
מהטבע והחשיכה!״ .
יאברהםשלונסקי, על מבקרי התיאטרון בארץ :״כוונותיהם
הן כתנות קין ודבריהם דברי הבל.״

שנערך בבלגיה׳ בו השתתפה גם גאלאטא-
סאריי, ולדברי אנשי הפועל מסר למאמן
הקבוצה התורכית פרטים על שיטת־מישחקם
של שחקני הפועל. בתגובה לדרישת השלום,
השמיע קליגר כלפי מאכטי הערת־ביטול
ומאכטי הסתער עליו באגרופים, היכר,ו קשות
והפילו לארץ שחקנית־הקולנוע
ההוליבודית, ג׳ץ מאנפפילד, הצהירה סד,יא
מוכנה לערוך אפילו הצגת סטריפטיז
לעיני ניקיטה כרושצ׳וב, אם הדבר
יקרב את השלום. כששמע על כך הפזמונאי
חיים חפר, העיר :״היא רוצה להוכיח
לו בכך ששני גושים יכולים לחיות בשלום.״
אחרי ההחלטה על הדחת לבון, במרכז מפא״י,
הירשתה לעצמה מפא״י לערוך ביום שישי
את הסימפחיו־ו על היופי הישראלי. מובן
שהמתתכחים לא ידונו על הצדדים האסתטיים
של הפרשה• במקום האדריכל יצחק
ישר, שסירב להשתתף בסימפוזיון בו משתתפת
גם מלכת־היופי רינה יצחקוב׳
יהיה המתווכח הגברי הפסל קוסו אלול.

ך״זד״דזדז הי *ו 1־ 1וי
סיפר השבוע הזמר אברהם וילקומיר
סקי: יענקלביץ ניגש אל רבינוביץ ומציע
למכור לו את בניין התעד־הפועל, תמורת
מיליון לירות. רבינוביץ מסכים אחרי עמידה
על המקח׳ שואל מיענקלביץ עט נובע וחותם
על צ׳ק של מיליון לירות. אחרי שיענקלביץ
מסתלק עם הצ׳ק׳ שואל חיימוביץ את רבי־נוביץ
:״בשביל ימה לך כל העסק? הוא מכר
לד בניין שאינו שייך לו׳ ואתה נתת לו צ׳ק
בלי כיסוי! אז מד, הרתחת מב לזה?״ עונה
בלי כיסוי! אז מה הרתחת מכל זה?״ עונד,
בדיחה אחרת של וילקומירסקי: איך עו שים
דו־קרב בברית־ד,מועצות? פשוט מאוד:
שני אנשים נכנסים לבניין ד,נ.ק.וו.ד. מי
שיוצא חי, הוא המנצח.

במדינה

דחילק!
כל החברה שלנו, לא
״מרביצים״ ארוחות סתם.
אצלנו על השולחן עולים
רק דברים טובים, מוכנים
כמובן בשמן. אקסטרה״
של ״עץ־הזית״.
בסלטים אנו שמים מנה
כפולה משמן משובח זה —

המזוקק בשיטת
עכשיו אתם יודעים למה.

הזדמנות אחרונה!
למסור השבוע במשרדי •הדולס
הזה״ ,תל־אביב, גליקסון ( 8על־יד
כיכר דיזנגוף) כרכי ( 1960 וגם
כרכי שנים קודמות) לכריכה.
שעות קבלת הכרכים: יום שני
וחמישי בשבוע בין השעות שש עד
שמונה אחר־הצהריים.

(המשך מעמוד ) 15
גם בימי קדם, ובתולדות הקרימינולוגיה
העתיקה, ידועים מיקרים של הרעלה תוך
שימוש בארס הזחלים. ארסיות השערות אינה
סגה לאחר מות הזחל ואף שערות
המתעופפות באוויר או המונחות על הקרקע
מסוכנות לגבי מטייל או עובר־אורח. בהזדמנות
אחת, אף בוטל תימרון צה״ל לאחר
שרוב החיילים שהשתתפו בתימרון החלו
סובלים מדלקת, בכל חלקי גופם, לאחר
ששהו בחורשת אורנים הנגועה בזחלי ה״
סחיאי.
למרות העובדה שהזחל מצוי בארץ בכמויות
גדולות מאד ואשר זהותו נקבעה
בבירורו עוד ב־ , 1953 מתנהלת פעולת ההדברה
בעצלתיים• לפעמים ניכרים גם סימני
חוסר־זהירות וביזבוז, שהביאו להתפשטותו
של המזיק על שטחי־יערות נרחבים יותר
ויותר.
לפני שנתיים הוזרם דם חדש למערכה
נגד האויב הקטן, על־ידי האנטומולוג יוסף
הלפרין שנזעק ומזעיק השכם והערב נגד
הזחל. הלפרין הוא אף האיש שתיכנן את
כנסי־ההסברה של המורים. אם יצליחו מאמציו
ומאמצי חבריו, ייהפכו תלמידי ביתי
הספר בקרוב, מקורבן הזחל הזולל לאויבו
בנפש היעיל ביותר.

דרכי אדם
מ כ רי ו תי קי ם
ארבעים ושלוש שנים עברו עד שהגיע
איסר דרוקר, פועל במיפעלי וילק! בחיפה,
למסקנה כי עליו להתחתן. יום אחד, כש־דרוקר
— יליד פולין שעלה באונית מעפילים
ארצה — שכב בחדרו והירהר כיצד
להחלץ מבדידותו, נכנסה לדירה בה גר
התופרת סוזי דנה 37 שהביאה חצאית ל־בעלת־הבית
.״תכיר בבקשה,״ אמרה בעלת
הבית ,״זו שכנה שלי.״
מאז אותה פגישה החלו איסר וסתי
לטייל יחד בקריית־מוצקין, מקום מגוריהם.
אולם איסר לא מצא ב סוד את בת־הזוג שחיפש.
.יש לי חובות ואני לא מבוסס,״
היה עונה לידידיו ששאלוהו על תכלית.
בסתר ליבו קיוזה למצוא בת־זוג באמצעותה
יוכל להתבסס. סוזי לא התאימה לדרישה זו.
היא התגוררה בדירה שכורה עם שתי אחיו תיה.
איסר החליט לחפש בת־זוג באמצעות
שדכן, פנה למשרד השידוכים החיפאי הנאמן.
כמקום רב־סרן השדכן מורים אלס־פארנה
קיבל בחביבות את לקוחו החדש,
החתים אותו על התחייבויות והבטיח לסדר
לו פגישות. יום אחד, כשהופיע איסר במשרדו,
לחש לו :״מצויץ שבאת. יש לי כאן
בחורה שתכננתי להפגישה עם רב־סרן אחד.
הוא לא בא, אז תיכנס אתה.״ כאשר נכנס
איסר לחדר בו ישבה המועמדת פרץ בצחוק,
יחד עם המועמדת עצמה• .אנחנו מכירים
זה את זו מזמן,״ הודיעו השניים לשדכן.
כי הבחורה היתה סוזי דנה .״בסדר,״ אמר
השדכן ,״לא אחשיב לכם זאת לפגישה.״
הפגישה המקרית שיכנעה כנראה את
סוזי ואיסר כי עליהם להינשא, למרות הכל.
הם נישאו, שלחו הזמנה לחתונה לשדכן
שבמשרדו נפגשו שנית. כאשר קיבל מורים
השדכן את ההזמנה, מיהר לשלוח לאיסר
דרישה לתשלום דמי־שדכנות בסך 190
לירות. איסר סירב כמובן לשלם את הסכום,
ומורים אלספארנה תבע אותו לדין.
שופטת השלום ליובה פורטונה, בפניה
התברר המשפט, זיכתה את איסר בקבעה:
״הסתבר לי שהנאשם הכיר את אשתו זמן
רב לפני שהזדמנו במשרדו של השדכן.״
אולם השדכן לא נואש. הוא עירער בפני
בית־המשפט המחוזי. טען עורך־דינו יוסף
קיסרי• :השופטת המלומדת טעתה בפסק־לקנות
בית ואינו
דינה. אם אדם מעוניין
יודע שהבית ליד מעונו עומד למכירה, ובאחד
הימים נודע לו באמצעות מתוזך־דירות
כי אפשר לקנות את הבית, האם לא יקבל
מתווך־הדירות את שכרו אם יקנה האיש
את הבית?״
נראה שנימוק זה שיכנע את שופט ביתי
הדין המחוזי משה עציוני, שחייב את איסר
דרוקן לשלם לשדכן את דמי־שדכנותו. קבע
השופט :״יכול גבר להכיר אשה במשך
שנים, מבלי לדעת שהיא מיועדת לו לאשה.
במשרד השידוכים,
אולם ברגע שהכירה
ברור לו כשם שברורלה שהיכרות זו
נערכת למטרת נשואים ולא לשם ידידות
בלבד״.
השבוע עיין איסר דרוקר בהגשת ערעור
לבית המשפט העליון .״נעשה לי עוזל,״
טען. מורים אלספארנה עצמו עזב בינתיים
את הארץ, נסע לעסוק בעיסקי־שדכנות בתורכיה.

ניצר
נרתם ״הארץ לעגלת פרס ושות?,׳ ת
ן* מכתבים שהגיעו בחודשים האחו
| ם למערכת הארץ היו מן הסוג העשוי
להדאיג כל עתון. על אחת כמה וכמה
כשזרם המכתבים גבר עם כל שבוע נוסף
של המערכה הציבורית סביב פרשת־לבון.
במכתבים הביעו קוראי העתון את סלידתם
מן הקו בו נקט הארץ בפרשה זו — בתוספת
הודעה כדוגמת זאת :״נא להפסיק את
משלוח העתון אלי, החל מהיום!״
אילו היו אלה הקיוסקאי, הירקן ופקיד
קופת חולים בטבריה אשר ביקשו למחות
נגד קו העתון, היתר, בכך סיבה מוצדקת
לדאגה. אבדן־קוראים המוני הוא המכה הקשה
ביותר היכולה ליפול על עתון. אך
המכתבים שהגיעו להארץ היו מדאיגים יותר
לאין ערוך. כי האנשים אשר הודיעו כי
הפסיקו לקרוא את העתון נמנו עם העילית
החושבת של המדינה. בלטו ביניהם פרופסורים,
מדענים, אנשי־רוח ומשכילים לרוב.
גל זה של מכתבים, בבואו אחרי הביקורת
הקטלנית שהוטחה בפני עורך הארץ
בשתי פגישות עם סטודנטים, סיפקה לו
מזון למחשבה חמורה. בשתי הפגישות, אשר
נערכו בבית הלל בירושלים ובקריית הטכניון
בחיפה, ביקשה מערכת הארץ להסביר
את עמדתה בפרשה. בשני המקרים
מצאה את עצמה מותקפת מכל עבר על־ידי
סטודנטים, שהאשימו אותה בעשיית
מלאכתם של נערי־החצר של ביג׳י. כמטרה
עיקרית להתקפתם, יעדו הסטודנטים את
שבתי טבת.
התקפות הסטודטנים וסלידת אנשי־הרוח
דחפו את עורך הארץ, גרשום שוקן, לפגישה
שלישית. ביוזמתו, נפגש בסוף השבוע
שעבר בירושלים עם קבוצת פרופסורים
ואנשי־רוח שכללה, בין השאר, את פרוס׳
יעקב טלמון, ד״ר א. בן־ששון, ד״ר שמואל

שבתי טבת, מן השבוע הראשון של הפרשה,
לעבר לבון. הוא לא שם לב —
או שלא היה איכפת לו — כי תוך כדי־כך
השחיר את פני הארץ עד ללא היכר. אין
לדעת מתי — אם בכלל — יינקה העתון
מבוץ זה.
אלפים רבים מבין קוראי הארץ, אשר
ראו בו, משך שנים ארוכות, עתון ליבראלי
תרבותי, הבינו כי תמונה זו חדלה להיות
מציאותית. הם הבינו את השינוי המהותי
שנגלה לעין־כל בפרשת לבון: הארץ חדל
להיות עתון המוסר אינפורמציה אובייקטיבית,
הפך לשופר תעמולתי, כלי־שרת של
לוחמה פסיכולוגית. שינוי זה בעמדת הקוראים
טמן בחובו סכנה ממשית למעמד
היומון: לא רק סכנה לפרסטיג׳ה הציבורית,
כי אם סכנה כלכלית פשוטה. קוראים
מאוכזבים, שהסתפקו עד כה בהארץ, החלו
מביעים את דעתם :״חבל שאין עתון־בוקר
אחר שיתפוס את מקום הארץ!״
הלך־רוח זה היה ברור לגמרי לגרשום
שוקן• אם הירהר מי הכניס את הארץ
לבוץ זה, מי גרר אותו למלא תפקיד כה
בזוי במערכה זו, לא היה צריך לחטט
הרבה. כל חבר במערכת, כל קורא, יכול

היה להצביע על האיש: שבתי טבת•
אומנם מצויים במערכת הארץ עוד כמד,
נערי־זוהר של שוקן, כמו ברוך בר ואב רהם
שוזייצר, המנהלים מזה זמן רב פלירט
גלוי עם נערי־החצר של דויד בן־גוריון.
שווייצר אף נפצע לפני כשנתיים בתאונת־דרכים,
בהיותו הנוסע היחיד של ג׳יפ
הנהוג בידי משה דיין, שהיה בדרכו ל־נאום־בחירות.
לא פעם הוזכרו כתבים אלה
כמועמדים לתפקידים ממשלתיים, במנגנון
משרד־החוץ. אך איש מהם לא היה מוכן

ביטא*
אטינגר ועוד. הוא, העורך הבקי בהילכות
החיים הציבוריים, התכוון לפקוח את עיני
הפרופסורים התמימים לכמה מעובדות־החיים
הפוליטיים, ולחלקו של הארץ בפרשת לבון.
כאן ציפתה לשוקן הפתעה נוספת, נעימה
פחות אף מן המהלומות הקודמות. הפרופסורים
הוכיחו את עצמם בקיאים לחלוטין
במתרחש במדינה. הם גם ידעו להסיק
מסקנות ביתר צלילות־הדעת מתלמידיהם.
סיכם אחד מהם את הדעה הכללית של הפרופסורים
:״מה שאתה עושה דומה למעשיהם
של עתונים מסויימים בגרמניה, שעזרו
להיטלר לעלות לשלטון!״
שוקן ,49 ,יליד העיר צוזיקאו שבגרמניה,
הזדעזע עד עומק נשמתו. כאדם שעלה
ארצה בדיוק עם עלית היטלר לשלטון, ב־
, 1933 התרעם בריתחה עם ההשוזאה הכפולה
— הן השוואת תפקיד הארץ לזה
של העתונים שאיפשרו את עליית הנאצים;
הן השודאת שלטון ביג׳י ונערי־החצר שלו
לחבורת הקלגסים של היטלר. אך הפרופסורים,
המתונים בדרך כלל בדיבוריהם,
עמדו בשלהם .״אל תרגש,״ השיב אחד מהם,
״אנחנו עוקבים אחר הנעשה במדינה ויודעים
מה שקורה. כזה בדיוק תפקידך. אותו
סוג של כוחות עולה במדינה, ואותו סוג
של שירות אתה משרת אותם!״

לשרת את פרס ושותפיו בדרך סילוף זדוני
ותעמולת־כזבים.
מלאכה זו עשה שבתי טבת.

סרסור לדבר מזימה
* * ובתיטבת נכנס לפעולה כאשר הס*
/תבר כי דויד בן־גוריון הגדול נשאר
לפתע בלי עתון רציני משלו. אפילו דבר
התקומם נגדו. ואילו היומון האנגלי הכושל
ג׳רוסלם פוסט, המוחזק מעל לפני המים
רק הודות לסובסידיה כספית אדירה של
מפא״י, הינו חסר כל השפעה בציבור ה

הבוץ נזרק, הבוץ חוזר
ך* וראי ״הארץ״ לא ידעו על פגישה
מדכדכת זו. אבל את תוצאותיה יכלו
לקרוא בשבוע שעבר — במידה רבה,
לתמהונם — מעל דפי הארץ עצמו. בגליון
אחד של ערב־שבת הופיעו לפתע שלושה
מאמרים לטובת פנחס לבון, שלושתם על
עמוד אחד. בעתון, שכל שטחו ושבחיו
היו שמורים עד לאותו רגע לטובת נערי־החצר
של ביג׳י, החלו מופיעים מאמרים
ברוח הפוכה לגמרי.
מאמרים ספורים אלה ביטאו את ההלם
ששוקן קיבל מפגישותיו עם נציגי הציבור
החושב במדינה וגם את הסתייגות רוב
ממאמרי טבת, אך לא
חברי המערכת
יכלו לשנות את פני הארץ. היו אלה פנים
מוכתמים בשיכבה סמיכה של בוץ. בוץ
זה הושלך בשקידה ובעיקביות על־ידי

ד״ר ואלסר גרוס, ידיד 111 נעוריו של שוקן וחברו

ללימודים ביאוניברסיטה של היידלברג, כותב
את רובם של המאמרים הראשיים בהארץ.

מול התקנת הקוראים גד =

כמה מחברי המערבת של הארץ עם הסטודנטים של הטכניון בחיפה — פגישה בה

ישראלי. מפא״י מפסידה עליו כסף אך ורק
מפני שהיא רואה בו כלי־תעמולה, לאחיות
עיני ציונים בחו״ל ואנשי המושבה הזרה
בישראל. כלי כזה לא יכול היה לסייע ל־בן־גוריון
במלחמתו הקשה נגד דעת־הקהל בארץ העתון שניבחר לתפקיד זה היה הארץ.
המוציא־לפועל העיקרי של תוכנית זו: סבי
טבת, שכבר הוכיח את נאמנותו בפרשת

עמום בן־גוריון (העולם הזה .)1219
סבי עשה את המוטל עליו ביסודיות.
תחילה היה צורך להסדיר את ההסכם
בצורה רשמית. גרשום שוקן זימן בביתו
את חברי הנהלת המערכת של הארץ• סבי
הביא לשם את שמעון פרס. באותה פגישה
נקבע כי הארץ יתייצב לימין פרס ושותפיו,
יהמה יסוד המיבנה העתונאי שזכה לאחר
מכן לכינוי ״יונייטד פרס״.
פגישה זו, בה שימש טבת סרסור המקשר
בין גדולי המשטר לבין מערכת עתונו,
גם ביססה את מעמדו של טבת בחוגו הפנימי
של עורך היארץ. אף שאינו נמנה
רשמית עם חברי הנהלת המערכת, החל
משתתף בקביעות בישיבותיה. הכתב בדרגה
,5לא זו בלבד שהוכנס לחוג העורכים׳
אלא שהחל נוטל חלק פעיל יותר ויותר
בעיצוב דמותו של העתון.
הוא שינה את פרצופו הציבורי של
הארץ לא רק תוך כדי דיונים מקצועיים
בישיבות הנהלת המערכת. לכתב השאפתן
והמתנשא היתר, גישה ישירה לשוקן, ובשיחות
אישיות אלה הצליח לסבך אותו
יותר ויותר בצידו של פרס.
קשריו של טבת עם פרס עצמו היו
ישירים לא פחות. הכתב היה אורח קביע
בלישכתו של פרם, במשרד־הבטחון בקריה.
כתבלבים אחרים, שגוייסו אף הם ל״יונייטד
פרס״ ,הופתעו ממידת החופשיות שטבת
הרשה לעצמו שם. סיפר אחד מהם, כעבור
זמן :״הוא טילפן ישר מלישכתו של פרס
למערכת הארץ, הכתיב את הידיעה ישר
בטלפון!״ כתבים אחרים לפחות העמידו
פנים כאילו הם מעבדים את ידיעותיהם
בעצמם, וכדי לצאת ידי חובה, הלכו למקום
נייטראלי כדי לטלפן.
טבת נאלץ להפסיק נוהג זה, כאשר פורסם
הדבר ברבים, בהעולם הזה. תחת לערוך
ביקורים במשרד־הבטחון, החל מגביר את
תכיפות ביקוריו בדירתו הפרטית של שמעון
פרם, בשיכון נטה בתל־אביב. כמעט
מדי יום היה מתדפק על דלת ביתה של
משפחת פרס, ממתין לעתים עד התפנות
פרם מעבודתו. סגן שר־ד,בטחון בא הביתה,
למסור לסופר הארץ את הקומוניקאט האח
רון
אשר בפירסומו הוא חפץ.

נבזיות בלבוש אובייקטיבי
ך* כתבשןךי ^ אות ^ ז מ ^ חשב
| 1לאחד הממעטים בכתיבה, גילה כושר
יצירה בלתי־צפוי. הוא המשיך בכתיבת
מדורו האישי, ששוב לא דן בנושאים פילי־טוניים.
הוקדש עתה להשמצת פנחס לבון

ולהגנה על תעלולי ביג׳י ונעריו. אך יצירות
אלה היו רק חלק קטן מכלל כתיבתו של
שבתי טבת•
האיש, שהוכיח לפני שנה את אפסותו
ככתב הארץ בפאריס , ,ואשר הוחזר ארצה
מפני שלשוקן לא השתלם להחזיקו בדרגת
במשכורת, החל ממלא מדי יום, סורים
שלמים של העתון.
תוספת זו של עבודה לא נשאה את
שמו של מחברה, כי אם הופיעה תחת
הציון ״מאת סופר הארץ״ .עתונאי יכול
להביע דעות אישיות מעל גבי עתון. זוהי
זכותו, אפילו אם הוא מבכר לנצל זכות
זו לצד זה או אחר של פרשה מסויימת.
אולם ההגינות המיקצועית מחייבת כי
הבעת־דעה זו תיעשה בגלוי, תחת שמו— .
או שהעתון כולו יודיע על עמדתו. כי אז
ברור לקורא שזוהי דעה של האיש או
העתון. מאמרים אלה נבולים לחלוטין מן
הידיעות, החייבות להיות אובייקטיביות.
חברו־למערכת של סבת, למשל, וזלטר
(״פולס״) גרוס, תקף בחריפות את לבון.
אולם זאת עשה, לרוב, במאמרים חתומים,
כהבעת־דעה גלויה.
שבתי טבת בגד בחובה מקיצועית זו,
הלביש את דעותיו ונבזויותיו האישיות במלבוש
של ידיעות מוסמכות ,״מאת סופר
הארץ״ .את שם הארץ ניצל כדי לנהל
מערכה פסיכולוגית, לפרסם כידיעות מוסמכות
שמועות זדוניות ואיומים.
דויד בן־גוריון עצמו לא אמר כמעט
מאומה בכל הפרשה• את האולטימאטומים,
ההשמצות, האיומים, הדרישות והעלבונות
הביאו אחרים, בשמו. כך יכלו צעיריו
למלא את חלל המדינה באח־ירת־אימים,
מבלי שתחול עליהם כל אחריות, ומבלי
שביג׳י יתחייב לדבר. כאשר היו דבריהם
עוברים את הגבול, היתה פשוט מתפרסמת
הודעה קצרה, כי הדברים לא נאמרו על־ידי
בן־גוריון.
• שוקן התנגד תחילה לשלוח את
טבת לפאריס, ניכנע רק נאשר טבת איים
להתפטר ולנסוע בעזרת מוסד ציבורי אחר.
סייעה לכניעת שוקן העובדה שהסתבר כי
טבת לא רצה לנסוע לחו״ל כל־נך מתוך
סיבות מקצועיות, נמו מתוך סיבות אישיות.

הותקף שבתי טבת קשות על תעלוליו העתונאייס בשולי פרשת פנחס לבין. פגישה זו,
בצירוף פגישה נוספת שנערכה בירושלים וחילופי־דעות בין שוקן לבין מספר פרופיסורים,
גרמו לעירעור בטחונו של שוקן בתבונה שבגרירת הארץ אל תוך הבוץ, על־ידי שבתי מבת.
תפקידו של סבי היה לשמש שופר עיקרי
ליצירת אווירה זו .״סביטאג׳ של הדמו־קראטיה,״
הגדיר אחד מחברי מזכירות מפא״י
את מלאכתו של סבי טבת• המלאכה נעשתה
בעשרות כתבות וידיעות, אשר מן הרגע
הראשון ניסו להטיל דופי במניעיו של
לבון, ואשר חזרו השכם והערב על נימה
אחת: לבון גמור; מחר יערפו את ראשו.

סילו!?

-והכח שה

^ יןדברהמסביר את חלקו של
טבת, כדובר פרם ושמד, יותר מן
המאמרים והידיעות שהוא עצמו כתב ב־הארץ.
כבר בסוף ספטמבר, כאשר אך החלה
פרשת לבון, כתב טבת :״באמת מפליא,
שדווקא פנחס לבון, היחיד במפא״י כולה
הממרה את מרות היחיד, הוא אשר יזדקק
לה. מפליא לא פחות, משום שבן־גוריון
מסרב — ומאד מתקבל על הדעת בגלל
מידה של הגינות — להיעתר לתפילה לרוב־חסד
ולגודל משפט של יחיד, מתקומם פנחס
לבון ומכריו מלחמה נגדו אני רוצה
להאמין שפנחס לבון עושה נד משום הרגשת
העוול המעביר אותו, אולי, על דעתו.״
כעבור שבוע ימים, שעה שוזעדת־החקירה
הצבאית שהוקמה על־ידי בן־גוריון עצמי,
בראשות השופט העליון חיים כהן, חקרה
בפרשה, ביזה טבת את הוזעדה, בקובעו
כי הקצינים יכחישו את האשמות־הזיוף וה־שידול
לעדות שקר — ״ומכאן ההשערה
שלא יעלה בידי וועדת כהן להגיע לאמת
שונה מזו שאליה הגיעו ה״ה אולשן ודורי
(שלא מצאו הוכחות ני זוייפו מיסמנים
נראה שמר שרת לא התחשב רק בפרשה
אלא התיחס ברצינות לטענת הגורמים הבט-
חוניים, כי מר לבון אינו מתאים לתפקיד
שר בטחון.״
כעבור תקופה קצרה הכחיש שרת עצמו
גירסה זו, בקבעו שאילו ידע על הזיופים,
לא היה מפטר את לבון — וכי לאחר
שנודע לו, הריהו רואה את לבון כמטוהר.
לעתים הסתבך ״סופר הארץ״ בשקרים
גסים כל־כך, שהעתון היד, נאלץ להכחישם
כעבור יום־יומיים. כך, למשל, הודיע ב־3
לאוקטובר :״בין היתר אמר ראש הממשלה
שלפני ועדת השניים באותו זמן היו שתי
גירסאות, והוועדה דחתה את גירסתו של
פנחס לבון והעדיפה את הגירסה השנייה.״
כעבור יומיים באה ההכחשה :״ממלא
מקום יושב ראש ועזת החוץ והבטחון
מבקש בזה להודיע, על דעת הוועדה כולה,
ני ראש הממשלה לא אמר דבר זה או
דומה לזה.״

שו טההפחדה
^ כלשגברה האהדה הציבורית ללבון,
^ וככל שהסתבר כי אומנם נפל קורבן
לקנוניה שפלה, ב־ , 1954 כן נעשו התקפותיו
של טבת אישיות ונבזיות יותר (הארץ
:)18.10.60״בחוגים המתנגדים למר לבון
במפא״י מתגבש רצון להגיב על המסע בו
פתח המזכיר הכללי של ההסתדרות, במסע
נגדי בו יוטח נגדו שהוא הנהיג ״משטר
יחיד״ בהסתדרות, תוך שימוש ביד קשה
באלה שלא הסכימו בכל להשקפותיו

מר לבון לא חדל לראות עצמו מועמד
פוטנציאלי לתפקיד ראש הממשלה, כיורשו
של מר בן־גוריון.״
כעבור שלושה ימים כתב טבת :״אילו
בירר שר הבטחון (לבון) את המיקרה החמור
המכונה ״מיקרה ביש״ בו במקום, ייתכן ולא
היה צורן בוועדת חקירה. אם לא עשת כן,
עניין זה אומר דרשני, ולא לזכותו של מר
לבון. נניח לרגע שכל הדברים האלה —
קנוניה ב״וועדת השניים״ ,הסתרת עדותו של
מר פרס מפני מר לבון, ב:זבוז מליונים,
העובדה שקצינים שקרו או הדיחו לשקר —
נכונים, המותר להפליט אותם בציבור סתם
כן 1 כל המסע שהוא עורן, מבחינה
ציבורית, פסול מכל הבחינות. הוא אינו
יכול אלא להעיד על הכוונות השליליות של
עורכיו.״
טבת ניסה לרמוז כי לבון ניהל את כל
מערכתו הציבורית רק מתוך שאיפות אישיות
וכי נופף בסיסמאות מדיניות־חברתיות
רק כהסוואה .״יהיה בזה לא מעט מן
הגיחוך,״ כתב ,״אם מרגע שמר לבון קיבל
סיפוק אישי, יתנדפו כמאליהן הסיסמאות.״
הסיסמאות לא התנדפו. על כן היה צורך
לנופף בשוט ההפחדה. כתב ״סופר הארץ״,
( :)31.10.60״ראש הממשלה מר ד. בן־
גוריון ייחלץ מעתה למערכה אישית נגד
סר פ. לבון לדעתו פגע מר לבון
במערכת הבטחון וגם במר בן־גוריון עצמו
ואין לסלוח לו.״
אולם לא רק בהבעת־דעות שירת סבי
טבת את ביג׳י ונעריו. אף במסירת עובדות,
עיח־ת הארץ את המציאות. כך, למשל,
תיאר את תוצאות ישיבת מזכירות מפא״י,
שהתכנסה כדי לדון בהזהרה שהשמיע לבון
באזני העתונות, מפני סכנת האטאטיזם:
״מזכירות מפא״י נזפה בלבון. במיבחן־הכו־חות
מצא עצמו המזכיר הכללי של ההסתדרות
במיעוט, והוא נוכח שצמרת מפא״י
אינה מוכנה לתמוך בו במאבקו נגד ב.ג
ראשי המפלגה מתנערים מתכסיסי המאבק
של מר לבון ואינם מוכנים לע ודד ו
תוצאות ישיבת המזכירות משאירות את סר
לבון מבודד במערכתו, כאשר נם רוב ידידיו
ב תון צמרת מפא״י מסתייגים ממנו
וזועמים עליו.״ ושוב, מונף שום החיסול:
״מתנגדיו של מר לבון בתון מפא״י מתכוננים
לעורר גם ״חטאיו* האחרים של המזכיר
הכללי של ההסתדרות, ביחוד התקפותיו
על מערכת הבטחון.״
דברים אלה הובאו כידיעה עתונאית, לא
כמאמר המביע דעות אישיות. הם קשורים
במאורע שקרה, ואשר קוראי הארץ יכלו
לצפות כי עתונם ידוזח עליו ביושר. לשם
השוואה, אפשר לצטט את הבוקר מאותו יום
( ) 18.12.60 על אותו נושא :״מרבית הנואמים
הביעו מורת־רוח על הצורה בה התבטא
מר לבון במסיבת העתונאים, שקיים
בבית סוקולוב, לרגלי ארבעים שנות ההסתדרות,
כלפי ראש הממשלה, הצנזור, והאשמותיו
על טיפות תורה אטאטיסטית בצמרת
המדינה. אולם בד בבד עם הסתייגות הנואמים
מן האופן שבחר מר לבון להעלות
נקודות פולמוס אלה — הם גינו ברובם
את מסע הלחישות המתנהל נגד מזכיר החס־
(המשן בעמוד ) 18

מר משה משל בן ,36 נשוי, אב ל־ 3בנות, היה פועל
בנין ועתה בעל מספרה, הגר בשכונת אברמוביץ,
ראשון לציון.

זכה ב 30-אלף לירות, בהגרלת מפעל הפיס
מספר ,4/61 במשותף עם
מר יצחק סיקפיץ בן ,23 נשוי, פועל במפעל פלסטי
ועתה פתח חנות. מספר האנרת .364781

רומן זעיר
צלילי \זוזונוי?\ו ורגזו גחגזבחז הזזוזילו לציאובת.
הרוח תוזר וגז ם תשאיר אזז ריזזז\\ ,ר?רוי\ז הזוצזלזו, גוצזצה
כי חבריה החגולחו החוו. גור שוווחי, חברחה החובה, אחרה
לה.־ *ריוה, את נוצחר אשחה בחצב שווצר \ ראי אח גוור
פויך בחורה צגוירה איוה צריכה להתהלך גום >\ור בוים
בגוח כשלך אך, את\ לך >.וצה. גשי לבית חרעחח ו?וי
ם? ,14 רם הבוים הובלא, החושה את בויך בריאים ורגוווים
תוך זח\ ?צר״.
--כ ח בו ר שבוח הורתה ריוה לוחחי חל גוצתההחובה •.״כלל לא יכולתי לתאר לחצחי ש?יים?רם ובלא
כ־פ ,14ר? כחת יש חחם בחיי שלשום, כשהלכתי לר?ור,
לא ישבתי אבילו רי?וד אחר, וכל זה הורות ל־פ.״14

ק פי טול ני ק
תל־אביב, רחוב הרצל 40
(פנת לוינסקי) ,טל 82642 :.

בדי ריפוד מובחרים ומודרנ״ ם

דמי מנוי שנתי על ״העולם הזה״
בארץ ובחוץ־לארץ, במשלוח דאר רגיל — 25ל״י.
במשלוח דאר אויר: לקפריסין — 30ל״י: לכל
ארצות אירופה (כולל תורכיה) ,פרס ומושבת הכתר
עדן — 40ל״י; לדרום־אפריקה, חבש, ליבריה,
ניגריה, רודסיה, גאנה, בורמה וסיאם — 50ל״י.
לארצות־הברית, קנדה, קובה ומכסיקו — 60ל״י.

שביטאג׳

בקב לנו ת

(המשך מעמוד )17
תורות, נשמר שרת וסר אשכול מזהירים
בגלוי, שאם אומנם קיימות כוונות *חיסול*
כלפי לבון, הרי שהם מתקוממים, ויתקוממו
נגדן, בכל נוחם הניסה הכללית שהוש מעה
לאחר דברי לבון היתה, שיש להסתפק
בהתנצלותו על ביטוייו החריפים באותה
מסיבה ולראות בכך •את הענין כמחוסל.״
קטע זה, מתוך הבוקר, מבהיר היטב את
מלאכתו של טבת. כאשר הודיע בהחלטיות
חוזרת ונישנית, כי לבון למעשה מחוסל,
רק דיבר מתוך הגיגי לבו. כי לבון, באותם
הימים, נהנה מתמיכה כמעט כללית. לא היה
ספק כי דעת־הקהל, רובה ככולה, מתייצבת
מאחוריו. גם בתוך מפא״י עצמה נהנה
מתמיכד רחבה ביותר ואף מתמיכת רוב
עסקני המפלגה, במוסדותיה השונים.
על ידי חזרה והדגשה נישנית, כי לבון
גמור, קיוו אויבי לבון שיצליחו להחדיר
עובדה כוזבת זו להכרת הציבור, כאילו
היתד, אמת.

״ האחדו הי חי ד ״
ן* וגמהאהדת, אופיינית להפיכת ה!
ארץ ממכשיר אינפורמטיבי לכלי תענזו־לת׳
,פורסמה למחרת היום. בכותרת רועשת,
בעמוד הראשון התנוססה הכותרת :״ב.ג.
יעשה חשבון עם לבון על תעלוליו בחודשיים
האחרונים ובימי היותו שר הבטחון״,
מה הם תעלולים אלה ז איש אינו יודע
עד היום, כי בן־גוריון לא פירסם אותם.
פשוט לא היו קיימ-־ם מעולם, מלבד בדמיונם
המאיים על תועמלניו .
כאשר סיימה ועדת־השרים את חקירת
פרשת הזיופים במשרד־הבסחון, ידעו ביג׳י
ונעריו מראש מה תוכן הדו״ח. הם הבינו
כי ברגע שיפורסם, תונחת על ראשם מכד,
מוחצת. על כן הקדימו את פירסומו בהדלפות
ובסילופים, אשר הגיעו לשיאם בבוקר
בו ניתן הדו״ח לפירסום.
הכותרת הראשית של הארץ, באותו בוקר,
הודיעה; ״ועדת השרים: לבון לא נתן ההוראה.״
ומיד מתחת לשורה ראשונה זו,
הוספה שורד, שניה, שכל כוונתם לטשטש
את הרושם של קביעת השרים* :בן־גוריון:
המסקנות אינן משקפות את כל האמת.״
בגוף הידיעה ציטט העתון בהרחבה את
דברי ההתקפה של בן־גוריון נגד לבון —
דברים שגרמו להתפטרותה של גולדה מאיר
ולמשבר הממשלתי שגרם לבסוף להתפטרותו
של בן־גוריון. בין השאר :״ועדת השבעה
מאמינה למר לבון — שהוא אדם שלא
כולו דובר אמת — ואין היא מאמינה לקצין
הבכיר היו עוד מקרים, בעת תקופת
כהונתו של מר לבון נשר הבטחון, ש הוא
נתן הוראות חמורות שהיו יכולות

לגרום הרבה נזק.״
המאמר המשיך* :כפי שנודע לסופרנו,
העירו על כמה נקודות בתוך מסקנות ועדת
השבעה מי העיר? ניחוש סביר: שמעון
פרס. דוגמה מתוך אותן ״הערות״ :״הועדה
קבעה שמר לבון לא נתן את ההוראה,
אך אין היא מציינת כלל כי בתכנון העסק
ביש היה לו למר לבון חלק, אם כי היו
לפני. הועדה עדויות ברורות
רק אחרי שציטט ארוכות את דברי יוסם־
טל והודיע כי ״בינתיים נמסר (על״ידי מי?)
כי הצעירה שמסרה עדות על המכתב המזו־ייף
חזרה בה מעדותה,״ התפנה הארץ למסור
על עצם מסקנות ועדת השרים. את
זאת עשה בכותרת קטנה, בתחתית העמוד.
היתד, זו הצהרה גלויה של עמדת העתון:
את עיקר החדשות של אותו יום ראה לא
בזיכויו של לבון על־ידי ועדת השרים,
כי אם בדברי השמצה בלתי־מוכיחים, בשמועות
ובהחשדות שהושמעו מפי ביג׳י ונעריו.
מרוב להיטות, אף עודתו דברים שנאמרו
על ידי שר המשפטים פנחס רוזן, כדי שיסתבר
מהם גינוי ללבון. השר שלח מכתב
הכחשה, אך הארץ השמיט מתוך מכתב זר,
את המשפט האחרון, שזיכה לגמרי את
לבון. רק אחרי שרוזן שיגר מכתב־מחאה
חריף, תיקן הארץ את ההשמטה המבישה.
שער, שוועדת השרים מצאה כי אכן זוייפו
מיסמכים, כדי להטיל את האחריות למעשה
הביש על שכמו של לבון, קבע טבת :״היחסים
שיצר מר לבון עם כניסתו למשרד
הבטחון, עם הרמטכ״ל, עם המנהל הכללי
של המשרד ועם קציני צה״ל בכירים, הם
הם אשר הביאו להשתלשלות העגומה של
העניינים, אשר בסופו של דבר לבשה צורה
של מאבק בו לא נעדרו תככים ואף זיופים.״
כלומר: אומנם זוייפו מיסמכים לסילוק
לבון — אבל הוא האשם בכך.
ושוב האיום :״על המפלגה להיכנס עתה
בעובי הקורה של היריב הגדול שנתעורר

ב־ 1960 בתוך המפלגה ולפעול לחיסולו המוחלט.״

12 לינואר התכנסה מזכירות מפא״י
לישיבה נוספת. דיוזת ״סופר הארץ״ :״אשר
למהותה של ההחלטה שנתקבלה על-ידי מזכירות
מפא״י בעניין ועדת הבירור, יש לראות
בכך כישלון גלוי לתומכי לבון, אם כי
לא מפלה גמורה.״
ושוב, לשם השוואה, ידיעה מתוך הבוקר
של אותו יום, באותו עניין :״בהצבעה
על שתי ההצעות לא הצליחה אף אחת מהן
להשיג את הרוב הדרוש, ונוצר מצב של
תיקו.״

הוא;זרק זפרביס
ף * סופו של דכר הצליחו טבת, ויתר
^״כ תבלבי ״יונייטד־פרס״ ,להחדיר ללבוש?
כל עסקן מפא״י — החל בלוי אשכול
וכלה באחרון חברי המרכז — את האיום
הגדול: מאחר שבן־גוריון החליט לחסל
את לבון, לבון למעשה כבר מחוסל. כל
מי שיתמוך בלבון — יחוסל עימו•
מאמצים ממושכים אלה נשאו פרי. בשבת
האחרונה נמצא הרוב שיצביע נגד לבון.
בחוגים רחבים נשאלה השאלה: מד, יהיה
שכרו של טבת? אלה שציפו כי טבת יזכה
לפרס חומרי, יתאכזב, אף שטבת חי ברמת־מחייה
העולה, על זו של עמיתיו. לא זאת
היתה מטרתו של הכתב הצעיר, אחוז־ד,שאיפות.
בראשית הקאריירה שלו קבע בן הנהג
מטרה לעצמו: לחדור לחברה הגבוהה של
רמי־היחס — ועל־ידי שירותו לעמוס בן-
גוריון ב־ , 1955 ועתה לנערי ביג׳י, סבר כי
הגיע אל ההצלחה הנכספת. הוא, הנער הפשוט
מצפון תל־אביב, הפך בן־ביתו של
שמעון פרם, מגינו של דויד בן־גוריון,
שופרם של שליטי המחר.
לגבי דידו, השיג — לפחות חלקית —
את מטרתו.
אלא שאנשים מסוגו של טבת אינם מצליחים
להגשים את שאיפותיהם עד תום
כי בעיני בעלי־השררה, יש ערך למשרתים
כאלה כל עוד מסוגלים להמשיך ולהגיש
את שירותם. ברגע שנחשף פרצופם האמיתי,
ברגע שהוקעו על תעלוליהם ואיבדו את
אימון הציבור — בא, תו רגע אבד ערכם.
ישנה חוקיות קבועה בעניינים אלה: ברגע
שאדם כמו סבי טבת גמר לשרת את שירותו
— משליכים אותו אלד, שנהנו משירותו
כמו לימון סחוט.
ישנם כמה תקדימים לכך. הבולט בהם
הוא מיקרהו של המחזאי יגאל מוסינזון.
גם הוא נחלץ לפני חמש שנים להגן על
עמום בן־גוריון. הוא נשכר לכתוב, תמורת
כסף, מחזר,־הסתה נגד העולם הזה ועורכיו.
דויד בן־גוריון עצמו היה נוכח בשורה
הראשונה, כאשר הועלה זרוק אותו לכלבים
על קרשי הבימה. אך תהת ללכת בדרך שיעץ
לו מוסינזון ולרסק את עצמות עורכי
העולם הזח, העדיף הקהל להפגין את בוזו
ליצירה ולמאזיניה. הוא החרים אותה, עד
שהבימה נאלצה להורידה בבושת פנים,
לאחר מספר הצגות זעום.
מוסינזון, אשר עד לאותה עת נחשב למחזאי
עולה, איבד את עולמו. את אלפי
הלירות שקיבל מקרנות סודיות של מנגנון־
החושך ביזבז — ונשאר חסר מקור הכנסה,
כי הקהל נידה אותו ודחה את יצירותיו.
ואילו ביג׳י ונעריו — אלה ששכרו את עטו
של מוסינזון וסיבבו אותו — ניערו את
חצנם ממנו. ברגע שהוקע בציבור, שוב
לא היה שווה פרוטה עבורם. כיום הוא
יושב בארצות־הברית, ושמו בארץ עדיין
מוכתם בבוץ שהוא הערים על עצמו.
שבתי מבת דומה במידה רבה ליגאל
מוסינזון. כמוהו התחנך בתנועת־נוער חלוצית,
כמוהו העמיד פני ״גבר״ נוקשה
ומתנשא — וכמ,ד,ו ידע להשתמט מן הקרבות
של מלחמת העצמאות. לשניהם לא הפריעה
עובדת היותם משתמטים, כדי להתייצב
להגנת אלילי ״הבטחון״ הישראלי.
מוסינזון נזרק לכלבים על־ידי אותם
האנשים שהוא ביקש לשרתם. שבתי טבת
עומד ברגע זה בנקודת־המיפנה. התועלת שפרם
ושות׳ עלולים עוד להפיק ממנו מתקרבת
לנקודת האפס. מחר שוב לא יהיו
זקוקים לשרותו. גם הוא יהפוך לימון סחוט.
סבי עצמו הראה סימנים שגם הוא נבהל
מן הביקורת הציבורית, הפריח כמה משפטים
לזכותו של לבון, כתב למחרת השבת
השחורה כי תוצאות ההצבעה הן ניצחון
ברור של לבון. אולם שינוי זה אין בו
כדי לשנות את פסק־דינה של דעת־הקהל.
הפולט הזח 1220

ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. נל אחד מהגוש־תתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה,
יזכה בפרס של עשר ל׳־י שיוענק מדי שבוע.
הזוכה השבוע הוא: ראה התשובות לקשקשת.

ט עו ת
לעולם צודקת
חמעזיחן מעשה כעלמה ושמה ל,לרה,
שנסעה להשתזף כסהרה.
לפתע מראה! בום!
נשמע כיקום -
וקלרה כבר לא בטהרה.
אליהו משה, רחובות

התנגשות בין אוטובוס ומינית.
(הבוקר)
נח אברהמי, תל־אביב
מצא מין את נזוניתו
מכרז מפא״י יתכנס בימים הקרובים.
(דבר)
שלום לוי, רחובות
לא מתחייב לקבל את ההצעה הזולה
ביותר.

מעשה כעלמה ושמה ל,לרה,
ששירי בטחון היתה שרה.
היא רצתה להכיר
הקצין הבכיר -
והיום ב היא גרה.
ח. ברשם, ירושלים

מעשה כעלמה ושמח קלרה,
שאחרי המובחר היתה תרה.
כגסות וכלי לב
דחתה כל אוהב -
ועכשיו לא נותרה לה גם
בררה.
אביחיל מזרחי תל־אביב

אגדותמ־ ד ד

שעור קצר בטאקט
אילנה זכותא פקידה ממשלתית. מכיוון
שהממשלה מתערבת פה כמעט
בכל עניין, אני צריך לטלפן אל אילנה
פעם בפעם. ומכיתן שאילנה זכותא
פקידה ממשלתית, אני מבקש את שלי,
והיא עושה את שלה. ומה עושה היא?
יום אחד ראיתי שיר שלה באיזה
עתון. אחרי השורה הראשונה, כבר
ידעתי מה זה, אבל רשמתי לי את שם
השיר ואת שם העתון.
כעבור כמה ימים שוב הוצרכתי לאילנה
זכותא (במקום שיש ממשלה,
רבותי, אין ברירה ).אמרתי לה :״בוקר

הקרקע נשמטת מתחת

הכותרת הנכונה לקשקשת שבצד שמאל היא :
לראשו של כן־גוריון. והשולח היחיד של התשובה הנכונה הוא
זו הצרה שאת שמו וכתובתו של הקורא, ששלח לי את הכותרת המוצלחת הזאת,
איבדתי. עכשיו איני יודעת למי להעניק את הפרם לו הוא ראוי בלי ספק. לכן אני
פונה אל הקורא היקר ומבקשת ממנו להתקשר אתי, כדי שאוכל להעניק לו את
הפרם הנכסף.
ועכשיו הגיע הזמן שתשלחו לי כותרת לקשקשת החדשה (למצה) ואני מבטיחה
שלא אאבד יותר את כתובותיכם.

טוב. בטרם ניגש לעניין, רציתי להגיד
לך שקראתי שיר שלך בעתון פלוני.
ניפלא. נהניתי מאוד.״ אמרה אילנה מה
שאמרה, ואחרי שכבר נדמה לי לפי
קולה כי הכנתי את הרקע, ניגשתי
לעניין.
שוב לא עשתה מה שביקשתי. חקרתי
את ידידי מהשין־בית, והוא דיווח לי:
״היא אומרת: מידד מנסה להחניף לי,
אבל אני יודעת בעצמי שזה שיר ניס־לא.
וכולם אומרים לי כך.״
אילנה זכותא פקידה ממשלתית, ולפי־כך
מדפיסים אותה בכל העתונים, כי
אין יודע מתי יוצרך לה. שוב ראיתי
שיר שלה באיזה עתון. רשמתי לי את
שם השיר ואת שם העתון.
כשטילפנתי אל אילנה, אמרתי לה:

״קראתי את השיר שלך בעתון אלמוני.
מה זה קורה לך? כבר כתבת שירים
הרבה יותר טובים.״
שוב לא עשתה מה שביקשתי. מה
אעשה? אגיש צו־על־תנאי? ארצח את
אילנה? חקרתי את ידידי מהשיו־בית.
דיוזח :״היא אומרת מידד רשע.״
שוב ראיתי שיר שלה, על ניר של
בית־שימוש.
כשטלפנתי אליה הפעם, אמרתי לה:
״דרך אגב, אילנה, קראתי שיר שלך.
הופתעתי כמה התאים לאחידה. יש לך
כישרון נדיר להתאים את המילים לנסיבות!״
הפעם
עשתה מה שביקשתי. ידידי מ־השין־בית
דיחח לי :״היא אומרת: מירד
בסדר גמור. מבין עניין.״

מעשה כעלמה ושמה קלרה,
שבעיר פתח־תיקוה היא גרה.
על כמותה התרעם
השומר הזועם
עת אמר: זה לא נוער, זה

אמוץ גל, קבוץ גבולות

מעשה כעלמה ושמה קלרה,
שהיתה מייללת ושרה.
אך בין ילל לשיר
ההבדל לא כביר -
עי בקול מזוייף היתה שרה.
יואב כהן, תל־אביב

מעשה בעלמה ושמה ל,לרה,
בשכונת מונטיפיורי היא גרה.
עד שחורף אחד
קצת גשם ירד -
ומאז היא שוחה כמוסררה.
עודד שגיא, קבוץ להב

/לכתוב חמשיר

ועכשיו הגיע חזמן
חז־ש, קצר /על
שמחהגר /וזח יחשב לקריאת
תגר /כל אשר גלובוס חורג או חגר
/בינתיים נשב לעשן סיגר /ונחכה
פ 1חאויב ינזוגר.

מעשה בעלמה,

מיומנו של
קצין מ שטרה

4 .1 2 .1 9 6 0איבדנו את עיקבותיו של נחמן פרקש במערת־התאו־מים
בהר־טוב, אך מצאנום שוב למחרת היום ליד חניתה. עוד היום
נתפוש אותו.
5 .1 2 .1 6 9 1ממיפקדת הצי האמריקאי העבירו לנו עיקבות משונים
שנתגלו על קרקע האוקיאנוס האטלנטי. אחרי בדיקות המעבדה,
גילינו שאלה הם עיקבותיו של נחמן פרקש שנעלם שלשום, ברגע
שעמדנו לעצור אותו בכסית. העברנו את האינפורמציה לאינטרפול.
אנו עומדים לתפוש אותו כל רגע.
1 9 .4 .1 9 6 2המאמצים הבינלאומיים נשאו פרי. סיר אדמונד הי״
לארי, כובש האברסט, גילה למפקד הסקוטלמ״יארד, שהעיקבות,
בשלג ההימלאיה, שחשבום בטעות •לעיקבותיו של איש השלג —
היאטי, אינם אלא עיקבותיו של נחמן פרקש. שלחנו היום חוליה,
מורחבת לנפאל ואנו מקחים שתוך כמה ימים יחזירו אותו כבול
באזיקים.
1 2 .1 .1 9 6 3החוליה חזרה מנפאל בידים ריקות. נחמן פרקש
שוב הצליח להתחמק מרודפיו, בעברו את הגבול לטיבט. אבל אין
לנו מה להתייאש. כל אחד יודע שסוף־סוף יפול בידינו.
2 4 .3 .1 9 6 4משיקאגו הודיעו על אלמוני במסכה ששדד את
הבאנק אוף אמריקה. כשהשחינו את שיטות העבודה של השודד
האלמוני עם שיטות עבדתו של האיש המבוקש, נחמן פרקש,
נוכחנו שהן זהות לחלוטין. ביקשנו את המשטרה האמריקאית
שיעבירו אותו לידינו, אז הם אמרו שעוד לא תפסו אותו. איזה
לא־יוצלחיס הם השומרים שמה !
2 1 .7 .1 6 9 5תקחתנו, שמעולם לא אבדה, על תפיסתו המהירה של
נחמן פרקש, קיבלה היום עידוד רב עם הודעת האקדמיה הסובייטית
למדעים שעיקבותיו של האדם הניאנדרטאלי במערות אלטמירה
בספרד, אינם כה עתיקים כמו שחשבו קודם. אין להוציא מכלל
אפשרות שאלה הם עיקבותיהם הטריים של הפושע הנימלט —
נחמן פרקש. אנו משווים עכשיו את הציורים באותה מערה •עם
הציורים שהשאיר אחריו פרקש, בסנטיאגו דה־צ׳ילי. תוך יום־יומיים
לכל היותר, נוכל להביאו לפני השופט, שיוציא פקודת מאסר.
8 .1 0 .1 9 6 6אתמול שלחנו את השוטר מס׳ 519284 עם פקודת־מאסר,
ללחיון המקיף את כדור־הארץ מעל לשני הקטבים• אותות
הראדיו שידרו הודעה מעניינת, שהאיש המבוקש, נחמן פרקש,
מסתתר בתוכו. כיוון שהשוטר בושש לחזור, ביקשתי להביא לפני
את תיקו האישי, כדי לציין לגנאי את התנהגותו. מה התפלאתי
לראות ששמו של השוטר מם׳ 519284 הוא נחמן פרקש• על דבר
כזה לא נסלח לו. ברגע שיחזור משליחותו, נעמידו לדין משמעתי.

מזה צוחקים ה>פנים

תחזית מזג האויר -מדע אן אמנות?
ומה מס ת תר מאחורי הספרות 1 16420־17441
מזוג אויר מופ שט
יצאתי לטייל בשמש, כשאני לובש חולצה
יום אחד
קצרת־שרוולים. לא הספקתי להרחיק לכת, והנה התקדרו
וגשם שוטף ניתך ארצה. התוצאה: נוזלת.
פני השמים
למחרת הייתי כבר חכם יותר. יצאתי מן הבית בגשם
מתחת למעיל הגשם
השוטף, עם מטריה, מעיל גשם,
הייתי מכורבל בשתי אפודות, חולצת צמר, גופיה ותחתונים
ארוכים. לא הספקתי לזוז והנה התבהרו פני השמים
והשמש יצאה בכל זוהרה וקרניה חיממו אותי כאילו
הייתי עטוף בדוד שמש אולימפיה. התוצאה: נוזלת.
לאחר ששפכתי את לבי בפני מי ששפכתי, נתן לי הלה
עצה :״למה לן־ להסתכן? הרי יכול אתה להקשיב לתחזית
מזג האודיר בראדיו, ולפי זה תדע כיצד להתנהג.״ קיבלתי
את עצתו והתחלתי להאזין לתחזיות מזג האוזיר בראדיו,
ולפי זה התנהגתי, אך גם הידע הזה לא הציל אותי
מנוזלת, כי התחזיות לא חפפו לגמרי את המציאות המרה.
כאן עלה במוחי הרעיון לראות פנים אל פנים את האיש,
שתחזיותיו קובעות את גורל הנוזלת שלי. נסעתי לשדה־התעופה
לוד ושם, מצאתי את מנהל מרכז החזוי בפועל
מר מיכאל לוי.
האיש הצנום, בעל הפנים המאורכים, הביט בי במבט
נוגה ואמר :״אתה אינך הראשון וגם לא האחרון המתאונן
על אי־דיוקים בתחזיות מזג האוויר. אני כבר רגיל לזה.
ביחיד רבים הדייגים והחקלאים המתאוננים, בטלפון או
במכתבים, על תחזית לא מוצלחת בעניין טמפרטורות המינימום,
מפני שזה גורם להם נזקים כספיים. אבל אל
תחשוב שכולם רק מתאוננים. אני מקבל גם תשבחות,
לפעמים. ובכלל, לא נכון להגיד שהתחזיות תמיד מטעות.
״יש לנו מזל כזה, שאנחנו יושבים על גבול המידבר,
שאין בו תחנות תצפית ועל גבול הים, שגם בו אין תחנות.
אז ממה שנשאר לי, אני רק יכול לעשות תצפיות בערך.
זה מזכיר לי בדיחה אחת, שבאה אשה ערביה לרופא
ואמרה לו שכואב לה. אז הוא אמר לה שתתפשט• אז היא
אמרה לו שמה פתאום להתפשט? שיגיד ככה את הדיאגנוזה.
אז איך הוא יכל להגיד ככה? אותו הדבר במיקצוע שלנו.
יש כל־כך הרבה נתונים חסרים, שאי־אפשר לבוא ולהגיד
בדיוק נמרץ שברחוב דיזנגוף פינת פרישמן ירד גשם
בשעה חמש ובכיכר המושבות בתשע.״
שאלתי אותו :״אם כך, אז למה אומרים שהמטאורולוגיה
היא מדע? זה הרבה יותר דומה לאמנות.״ לדבר הזה הס כים
מיכאל לוי מיד. אומנם זה מדע, אבל לא כל־כך מדע
מדוייק, וזה בעצם עניין של אינטואיציה, כמו באמנות.
אם זה כמו אמנות, אז מגיע לאנשים גם לדעת, לאיזה
סוג של אמנות זה שייך, מפני שכל אחד כבר יכל לתאר
לעצמו שלמוסיקה זה בטח לא נוגע, ובוודאי שלא לאמנות

התיאטרון. כיוון שאני בטוח שאף אחד לא ינחש, הריני
מרשה לעצמי לגלות את הסוד: המטאורולוגיה שייכת ל־אמנות
הציור המופשט, אבל בהבדל אחד קטן, שאת תח־זית
מזג האוויר לא מציירים על בד או על נייר לבן נקי,

באגן הים התיכון. את הציור אתם יכולים לראות בעמוד.
אחרי שגמר לצייר, שאלתי אותו לשם מה נחוצים לו
המספרים שעל סליל הניר. על וה ענה, שהמספרים האלה
אינם סתם מספרים, אלא כתב סתרים של מצב מזג ה־

ו >41 )0 >0100

ציור מופשט על גכי מפת ים התיכון שצייר למעגי מיכאל לוי
אלא על נייר משומש שקודם הדפיסו עליו מפה.
ביקשתי ממיכאל שידגים בפני כיצד הוא יוצר את היצירה
ששמה תחזית מזג. האוויר. מיד לקח אותי לוי אל
החדר הקיצוני, מקום שארבעה טלפרינטרים טירטרו בו
בלי הרף, ומכל טלפרינטר התגלגל סליל ניר שבו מודפסים
•.ספרינו לוי תלש פיסת־ניר ממוספרת כזו, פרש מפה
לפניו ובשני עפרונות — אדום וכחול — התחיל לצייר
לפני את תחזית מזג האוויר, כפי שתהיה בעוד שש שעות

1111111

אוזיר בתחנות אירופה. המספר , 16420 למשל, הוא חיבור
של שני מספרים 420 :ו־ .16 המספר 16 מציין את האזור,
איטליה, והמספר 420 מציין את מקום התחנה — מסינה.
אם נדבר בשפת האמנים, אז המספרים הם המודל שבלעדיו
אין לאמן השראה. אחר כך באה המספר 17441 שפירושה:
— 1אלף רגל גובה, שהם 300 מטר בקירוב 74 .זה כיוון
הרוח לפי המצפן המקובל בתחנות מטאורולוגיות, ו־ 41 זה
כבר אני לא זוכר מה, אבל גם כן דבר חשוב.
הרעיון לצייר מפה של מזג האוויר לפי מספרים של טלפרינטר
מצא מאוד חן בעיני. החלטתי לנסות גם אני את
כוחי. המספר שבחרתי לי היה .469995000 לפי המספר

2.1.1 !£ 026 1 ^00 2

״י 95516
ן * 31713ת ! <4 4 2 0 •( 744
?21 21513 31707 3 1 * 1.4 52218 :4)4<.3 3221ו 71ד #0 :ג . 16

קטע מאינפוימצית הסתרים שר הטדפרינטר
הזה, יצא לי ציור ריאליסטי למדי (למטה) שפירושו: אשה
בגיל העמידה ( )46 התלוננה במשטרה ( )999 שבגלל החמסין
( )50 יש לה כאב ראש (.)00
עם כל הכבוד שאני רוחש לאמנים אלמונים אלה, ש־יצירותיהם
לעולם אינן מוצגות בתערוכות, קשה היה לי
להשלים עם העובדה, שכל מה שיש לבני־אדם להגיד בעניין
מזג האוזיר, זה לצייר ציורים ולרוץ בגשם עם מטריה
ובארומטר. על זה ניחם אותי מיכאל לוי באמרו שיש גם
נסיונות להשפיע על מזג האוויר באופן פעיל, אך נסיונות
אלה עדיין לא הוכתרו בהצלחה מלאה. עדיין לא מצאו דרך
להוכחי שהגשם, אותו הורידו באופן מלאכותי, באמת ירד
באופן מלאכותי. לחלוב עננים זה לא כמו לחלוב פרות.
לכן נאנח מיכאל לוי שוב, ואמר:
״לפעמים, כששואלים אותי מה דעתי על המיקצוע שלי,
אני אומר את האמת, שחיזוי מזג אוויר זה אומנם התעסקות
נחמדה מאוד, אבל בתור מיקצוע, זה די עלוב.״

ציור ריאליפטי על גבי מפת אירופה של מזג אויר מס׳ 469995000

א 841

כה אמר טוסבר אהינד*:
עד ששתי נפשות מוצאות זו את זו, הן מאבדות זו
.את זו.

כ. כ .כמכונות הקארטינג
תחליף לשגעון
קולנזע סרטים
הפו שע ביו הדין
משפט נירנכרג (מקסים;

תל־אביב;
צרפת) בא להמחיש בפני אזרחי ישראל מה
יהיה אופיו של משפט אדולף אייכמן בירושלים.
זהו סרט תעודתי. המורכב מעריכה
של קטעי יומנים שצולמו בזמנים שונים
במקומות שונים. בעיקרו׳ מתעכב הסרט על
משפטם של פושעי־המלחמה הנאציים שנשפטו
בפני בית־דץ בינלאומי של כובשי
גרמניה. היה זה משפטם של אישים כגרינג,
הס, דניץ ותריסר אישים אחרים שנתפסו
על־ידי המנצחים.
אין זה סרט משפטי. הוא אינו מתעכב
על נאומי הקטגוריה ועל טכסיסי־הסנגוריה
במשפט. מגמתו היא אחת: להציג את טענותיהם
של הנאצים להצדקת מעשיהם, מול
המעשים שעשו במציאות, כדי להמחיש בפני
הצופה את הסכנה בנאציזם ובתנועות דומות.
כך, למשל, מורכב קטע־־ בסרט מצילומו
של אחד הנאשמים, ההאשמות המועלות נגרו
ודברי הסברו והתבוננותו. ואחריהם באים
צילומי אותו נאשם בזמנים שונים, מיום
עליית הנאצים לשלטון ועד סוף המלחמה.
המטרה הוחטאה. הצילומים האוטנטיים.
ביחוד אלה מהתנהגותם השחצנית של
חלק מהנאשמים בבית־המשפט, הם מרתקים
ומזעזעים כשלעצמם. אולם צורת העריכה
של הסרט מחטיאה את המטרה. היא אינה
מגובשת ונראית לפעמים כהסרת מטרה
ברורה. סיפור תולדות עלייתה של המפלגה
הנאצית, מתערבב עם צילומי פשעי־ר,מלחמה,
וההקבלות בין התמונות השונות אינן קולעות
תמיד.
ההקבלה הטובה ביותר היא זו בין צילום
הסצינה בו טוען אחד הנאשמים כי אינו
זוכה למשפט הוגן, לבין צילום סצינה ממש׳
פטם של המתנקשים בהיטלר בבית־משפט
נאצי, המהווה דוגמה של משפט נאצי הוגן.
גם דברי הפרשנות המלוים את הסרט
אינם מבריקים ביותר. למעשה נוצר הסרט
בשתי גירסות שונות של דברי פרשנות.
הגירסה הגרמנית היא מאופקת יותר, מדגישה
את סבלו של העם הגרמני משלטון
הנאצים. הגירסה מוצגת בישראל, היא אולי
חריפה לגבי צרפתים, אולם בעיני יהודים
היא נראית מרוככת מדי.
חיסרונו הגדול ביותר של הסרט נעוץ בעובדה
שבעיית ההשמדה של העם היהודי
מוזכרת בו רק בסוף, כלאחר יד, בעוד
שהדגש מושם בסרט על פשעי מלחמה כמו
הפרת חוזים עם מדינות ופשעי מלחמה
בקרב.
למרות חסרונותיו, זהו סרט שכל ישראלי
הרוצה להכיר את הרקע /עליו יתנהל משפט
אייכמן, חייב לראותו.

כוכבים
משחקיםמ סו כני
מאז מותו של כוכב הקולנוע ג׳ימם דין,
בתאונת דרכים קטלנית, הפכו מירוצי־הטירוף
במכוניות ישנות לפולחן בקרב בני־הנוער
בארצות־הברית ספורט חדש, כתחליף —
הקארטינג.
הקארטינג׳ שפירושו מירוץ־עגלות, הוא
העולם הזה 1220

מירוץ מכוניות מיוחדות במינן. מכוניות
קטנת אלה בנויות משלד העשוי צינורות
מתכת, מנוע קטן, ארבעה גלגלים, הגה ומעצורים.
הן מסוגלות להגיע למהירות של
80 קמ״ש ולבצע את כל התימרונים אשר
מבצעת מכונית חדישה.
יתרונה לגבי מכונית רגילה — שהיושב
בה הוא חופשי, אינו סגור בתוך תא כלשהו.
היושבים במכוניות הקטנות עורכים ביניהם
תחרויות על מסלולים מסוכנים ביותר, מבצעים
תימרונים מסובכים, מתנגשים במתכוון
בחבריהם. במיקרה הגרוע ביותר, הם עפים
מתוך המכונית הקטנה אל חבילות הקש
שמסביב למסלול. הסיכויים שיפגעו קטנים
ביותר.
ב.ב. לא התלהבה. הספורט החדש
התפשט בארצות־הברית במהירות מסחררת,
וכיום יש שם לספורט החדש כמיליון חובבים.
בשנה האחרונה פרץ הספורט גם לצר פת.
תוך שנה נבנו 80 מסלולים, בערים
שונות, ועד עתה הוציאה הנוועצה הצרפתית
לקארטינג תשעת אלפים רשיונות תחרות.
הספורט החדש הפך למוקד־משיכה בעיקר
לגבי כוכבי־הקולנוע הצרפתיים. מדי יום
ראשון אפשר לראות את כל כוכבי הגל החדש
הצעירים, כשהם דוהרים במהירות
מטורפת במסלול שבעיר דוביל, מתנגשים
זה בזה ומתעופפים.
לאחרונה הגיע הקארטינג גם לקולנוע.
בסרט מושכות על הצוואר, בביומו של ואדים,
מופיעה בריג׳ט בארדו כצעירה המשוגעת
לקארטינג. גם במציאות עוסקת ב.ב.
בספורט זה, אולם אינה נלהבת ממנו בחבריה-הכוכבים
הגבריים. היא אינה מחבבת,
בדרך כלל, נהיגה.
יום אחד אחרי שהחלה את אימוני הנהיגה
שלה׳ במסלול ארמון ההגנה בפאריס, אירע
אסון המוות הראשון בצרפת בספורט זה.
צעירה בת , 18 ליליאן לאוול, איבדה את
׳־שליטה על ההגה בעת המירוץ, התנפצה
עם מכוניתה על קיר הזכוכית של בניין,
עפה 15 מטר, ונמעכה כשצנחה לרחוב.
האסון הפחיד את ב.ב. ועברו מספר שבועות
עד שהסכימה לחזור למסלול האסון.
תדריך ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הז ה ממליץ לראותם:
9פטלה (זמיר — תל־אביב) מלינה
מרקורי טבעית וסוערת בסרט יווני על מו־סר־האהבה
של זמרת־באר.
• האמת (מוגרבי — תל־אביב) ברי־ג׳ט
בארדו אוהבת ושוכבת, בורחת ורוצחת,
בסרטו של הנרי קלווו על יחסיותה של
האמת.
איי לייק מייק (הוד — תל־אביב;
תל־אור — ירושלים; פאר — חיפה) קומדיה
ישראלית עם הומור יהודי על נשואי פס פורט.
בתיה לנצט׳ זאב ברלינסקי, בסרטו
של פיטר פריי.

9הגנראל דה לה רוכרה (הבירה

— ירושלים) נוכל ופחדן הופך לגיבור־מח־תרת
איטלקי. ויטוריו דה סיקר, בסרטו האחרון
של רוברטו רוסליני.
9תמימים ופראים (אופיר -תל-
אביב) חיי־המין ושאר אורחות־החיים של
אסקימוסי הקוטב, בסרט מאלף. אנטוני קווין.
9חמים וטעים (הדר — חיפה) ג׳ק
למון ומרילין מונרו בקומדיה מטורפת על
רקע מלחמות הגאנגסטרים בשנות העשרים
בשיקאגו.

ת״ מהשדס הזה !220
לפניכם תשבצו של רענן מרחובות,
שצירף אליו את הסיפור הבא :״שמי
רענן קפרא, ואני בן .14 אבי קורא
מושבע של שבועונכם, כך שתמיד
נמצא ״העולם הזה״ בביתנו — אלא,
שאליה וקוץ בה. אבי נהג לעיין תחי לה
בעתון ולמסור אותו לידי רק ל אחר
שהוציא או כיסה את כל העמודים
שלא התאימו לי — לדעתו. סופו של
דבר נשאר רק עמוד התשבץ. עתה,
משבוטלה הצנזורה ביום חגיגת בר־המיצווה
שלי, אני שולח תשבץ משלי״.
אנו מגישים תשבץ זה בהוקרה לכל
הילדים ששאר עמודי ״העולם הזה״
מודבקים ומכוסים בשבילם על־ידי
אבא־אמא, הדורשים רק את טובתם.
מאוזז )1 :על
שטו נקראת פרם
הקדומה )4 .נשיא
שבט חימאר בתימן,
נתיהד ולחם בנצרות
)10 .נמצא בים
)13 .נוזל משרף־
עצים, המשמש לברק
)14 .בתוכם.
)15 טלד המושלמים.
)17 מגש )19 .מרכז
הגוף )20 .מבצע
הפתוח בחולה)22 .
עיר עתיקה בצפוז־אפריקה
)25 .גבוה.
)26 אסוז, צרה)27 .
קבוצת איים וולקניים
באוקיאנוס השקט
)30 .נחש)32 .
בבקשה )33 .זו)34 .
תואר הולנדי)36 .
למאור 37 .לב,
שיברוז־לב ) 39 .מדינה
מושלטית)41 .
מוראה )42 .נוזל
בגוף )44 .כפרי משוויץ
)46 .פיסיק־אית
צרפתיה )48 .טיובלי הדאנובה)50 .
ענק )51 .שגיאה )53 .קיבוץ בשרון)55 .
גיבור אגדודעם שוויצית )57 .חלק מהאתרוג
)58/ .חוט מתוח למדידה ) 60 .וו.
טאונד )1 :מלד במלכות ישראל )2 .מיז
מנעול )3 .כלי שמרתיחים בו מים )5 .נהר
באפריקה )6 .ייז שטים )7 .ברוז פאספילד,
שונא ישראל )8 .תיאטרון ישראלי )9 .נהר
אגדי )12 .מילת גוף )15 .עדי )16 .הבירה
הצפונית בסיז )18 .המשוט של הדג)21 .

תבואה )23 .מצבה )24 .חינה )20 .יוטוז
מנוקד )28 .חומר לא מוצק ולא נוזל)29 .
שחקנית קולנוע, ששיחקה ב״ארץ רחוקה״.
)31 מביאי הגשם )32 .סוג עץ )35 .בכי.
)37 פאה נוכרית )38 .אדמה פוריה)40 .
עומד ליפול )41 .זאת )43 .לא מתוק)45 .
תחרות סירות ) 46 .חברה המייצרת מצלמות.
)47 מקום מישכז בני אדם )49 .אם ישם־
עאל )52 .נצח )54 .לולא )56 .לעצמי)58 .
לא כבר.

ח ד דנו לתוךהמרכז

הצגת בכורה ארצית

(סוף מעמוד )7
בעד פתח־האיוזרור אפשר היה להבח׳ץ ב־קרחותיהם.
הראשונים שבאו תפסו מקומות
באמצע האולם בשורות האחרונות דוזקא.
כל אחד מהם תפס מקום בודד משלו ואיש
לא הצטרף לחברים שכבר ישבו. כמה מהם
עיינו בעתונים. יתרם ישבו בארשת רצינית.
ההמולה באולם גברה. מבעל לחרכים
חדרו אלי לא רק קולות המשוחחים אלא גם
עשן סיגריות סמיך שאיים להחניקני.
הישיבה החלה באיחור, בעשר עשרים
וחמש, במקום בעשר. תפסתי לי מקום מעל
לשולחן־הנשיאות, ושעה שאלמוגי פתח את
הישיבה, החלתי לרשום רישום סטינוגרפי
ממהלך הדברים.

סר ס הרביו המק סי ם

שומרי הראש של כיג׳י
**ל שולחן הנשיאות ישבו, מלבד

רק עוד השבוע
יתקבלו במשרדי ״העולם הזה״ ,ת״א. גליקסון ( 8ע״י
כיכר דיזנגוף) לכריכה כרכי ( 1960 וגם כרכי שנים
קודמות).
מהיר הכריכה הוא — 5.ל״י הכרך (כולל משלוח
בדאר, למעוניינים בכך) ,ואפשר לרכוש גליונות חסרים
במחיר 60 אגורה הגליון.
שעות קבלת הכרכים: יום שני וחמישי בשבוע בין
השעות שש עד שמונה אחר־הצהריים.

על כל
וו₪ורות

13מךו ^ יניי
א נ1

מזכרים

אד ורק את הסחורות
ה רגי לו ת, באיכותו
הי דו ע ה, הנמכרות
א צ לנו
ימות

במ שך

השנה !

צימגו

אלמוגי ומזכירו, גם משה שרת ולוי
אשכול. אלמוגי עצמו הוציא את חפיסת
סיגריות הסונטבלאן שלו, ממנה היה שולף
סיגריה אחרי סיגריה ומציתה במצית אדום.
בידיו היה פטיש עץ חדש, בו היה מקיש
כל אימת שהושמעו באולם קריאות־ביניים.
הסערה פרצה מיד עם פתיחת הישיבה,
אחרי שהמרכז דחה את הצעת גינוי המזכירות,
של פרץ נטר, שזכתה בקול של המציע
בלבד, הודיע אלמוגי כי לא יהיו ויכוחים
ורק שניים ישאו נאומים. אחד בעד הצעת־ההדחה
של לבון ואחד נגדה.
האסיפה הפכה ליריד. כל אחד צעק מספר
אחר של נואמים. לבסוף התקבלה הצעתו של
חיים שורר, ששניים ידברו מכל צד —
בעד ההצעה ונגדה.
תוך כדי סערת הרוחות לא יכול היה
אלמוגי להשליט סדר. ומשה שרת נטל את
הפטיש מידיו והשקיט את האולם בעצמו.
ואז החל לדי אשבול לשאת את נאומו, בעד
הצעת המזכירות. הוא דיבר בשקט ובשלוזה,
ללא ההתלהבות המאפיינת אותו. מדי פעם
פרצו גל־צחוק באולם. לשיא הגיע הצחוק
כאשר כינה את משה שרת, בפליטת פה,
״ראש הממשלה ושר־הבטחון לשעבר.״
בשעה שלוי אשכול סיים את נאומו,
הבחנתי פיתאום בראש המציץ לעבדי מאותו
חדר. תחילה סברתי שזה חברי, שחדר
לבניין וטיפס גם הוא לכאן, מחוסר
מקום האזנה אחר. אולם הראש הפך לשניים,
ואחרי הראשים באו גם גופות. הם רצו ישר
אלי והזמינוני לבוא איתם. הלכתי.
באפלולית עליית־הגג לא יכולתי להכירם.
רק כשירדנו לחדר המדרגות התברר לי
שאלה שומרי־הראש של דויד בן־גוריון.
הצגתי בפניהם את תעודת העתונאי שלי,
ואחד מהם מיהר לקרוא אנשים נוספים.
היו אלה אנשי משטרה במדים אזרחיים,
בלשי המדור המרכזי לבילוש ועיקוב, והאחראי
לסדרני מפא״י במקום, גברתן בשם
מגן. הוא היה תוקפני במיוחד, ובעת שצעק
:״מה עשית לנו? בגללך יכולים לפטר
אותנו!״ חטף מכיסי חבילת הניירות עליהם
רשמתי את דברי־הנואמים.
כשהרמתי את קולי על צורת התנהגות זו,
מהרו חבריו להרגיעו כדי לא להפריע לאסיפת
המרכז. הם החרימו את הניירות. מכיון
שבמקום בו היינו לא היתד, יציאה אל
מחוץ לאולם, נאלצו להובילני דרך האולם
עצמו, לעיני הנוכחים.
במיזנון האחל, לשם הובילונו, ציפתה לי
הפתעה. מצאתי במקום את חברי למיקצוע,
שלמה נקדימון מחרות. התברר שגם הוא,
ללא שום ידיעה עלי, חדר בבוקר לאולם
ונתפס לפני. למעשה הובילה תפיסתו גם
לתפיסתי. כי רק אחרי שגילו את מחבואו,
קיבלו עשרות אנשי הבטחון במדים אזרחיים
ששמרו על האולם ועל המסדרונות
הוראה לערוך חיפוש יסודי נוסף.
זמן קצר, עד שלקחונו למשטרה, היתד,
המצאותנו במיזנון אטרקציה לחברי המרכז,
שיצאו מן האולם והתבוננו בנו. אנשי ה־בטחון
עצמם, אחרי שהשלימו עם תפיסתנו,
היו רגועים והתלוצצו על חשבון העניין.
למקום הגיע גם שלום ירקוני, מפקד המדור
המרכזי לבילוש ועיקוב. הוא פנה
אלי :״איפה שיש סירחון, שם צריך למצוא
אותך?!״
״מרכז מפא״י זה סירחון תמהתי.
״לא,״ ניסה ירקוני להסביר את עצמו סוב
יותר ,״איפה שיש משהו בלתי־חוקי, שם
אתה נמצא.״
״האם אתה רוצה להגיד שמה שעושה
מרכז מפא״י כרגע זה בלתי־חוקי?״ תמהתי.
ירקוני עלה ברוגז במדרגות.
כעבור שעתיים, אחרי שהואשמנו כחוק
בהשגת גבול במטרה להרגיז, שוחררנו בערבות
עצמית. כאילו כדי להוכיח לנו שכל
הסתננותנו היתד, חסרת תכלית, סירסמד,
מפא״י, בפעם הראשונה בתולדות ישיבות
המרכז הסגורות, את פרוטוקול הישיבה.

סל מה שאירע בכניסה לאולם
ה״אהל״ .מדווח שלמה אלינב, שניסה
לחדור לאולם דרך הכגיסה
הראשית :
ך יסיתי להיכנס לישיבת מרכז מפא״י
1בדרך הפשוטה ביותר — דרך השער
הראשי. אולם מכיוון שעדיין אינני חבר
המרכז, ניסיתי לגלם דמות שלא היתד.
עלולה לעורר שאלות מצד הסדרנים•
בעוד מועד, הכנתי לעצמי שני טיקרופונים
ישנים, אחד מיקרופון שולחן והשגי טיק־רופון־ניצב
מווסת קול (״אמפליפייר״) וסליל
של חוסי חשמל בתוך קופסת סרטנים ישנה.
לבשתי בגדי עבודה ובציוד זה המתנתי
במערכת, הרחוקה מרחק שני בתים בלבד
מאולם האהל, בו התכנס המרכז.
כחצי שעה לפני הישיבה הזמנתי מונית,
נכנסתי לתוכה עם כל האביזרים וביקשתי
האהל.
מהנהג הנדהם שיביאני לבניין
״איזה אהל?״ הוא לא הבין .״האהל הזה!״
הצבעתי בידי לעבר הבניין, בפינת הרחוב.
הנהג התחיל לנסוע. אולם הוא לא היה
עדיין משוכנע לחלוטין .״לאן אתה צריך?״
שאל אותי שוב .״לבניין האהל, שם יש
ישיבת מרכז מפא״י ואני צריך להביא לשם
מיקרופונים.״ עניתי.
״אז למד, אתה לא הולך ברגל?״ שאל.
לפני שהספקתי להשיב לו, תפס במה
העניין .״אהה,״ אמר וחייך חיוך רחב.
הוא הביא אותי עד לפתח הבניין. השעה
היתד, עשרים לעשר. רק, אנשים בודדים
התהלכו על המדרכה. לפני שער הכניסה
הצטופפו אחדים מחברי המרכז. הנהג יצא
בעצמו ועזר לי לשאת את מכשירי לפתח.
נדחפתי עם הציוד בין חברי המרכז ונכנסתי
למסדרון. משני הצדדים היו שולחנות
ועליהם רשימות חברי המרכז. כל מי
שנכנס היה חייב להזדהות ואף לרשום את
שמו. באמצע, בין שני השולחנות, הותקן
מעבר צר שהספיק למעבר אדם אחד. מסביב
עמדו חבורות של סדרנים ואנשי־בטחון.
ליד אחד השולחנות ניצב חבר מרכז אחד
והזדהה. בנסיוני להיכנס פנימה, הזזתי
אותו מעם. הסדרן שהבחין בכך, ניגש אלי
ואמר :״רגע, אל תדחוף, תיכף תיכנס!״
הוא פינה לי דרך בין האנשים והייתי
בטוח שהנה אני נכנם לאולם. באותו רגע
תפסה יד בצוארון חולצתי. שמעתי קול:
״החוצה!״ ומישהו משך אותי אחורנית, אל
מחוץ לכניסה.
ניסיתי להעמידו על טעותו ולהיכנס חזרה,
אולם זה לא עזר. מסביבי התקהלו כל מיני
אנשים, לבושי־אזרחית, שזיהו את עצמם
בקציני משטרה. לא היה להם עדיין דבר
נגדי. הם רק רצו לדעת מי אני.
אמרתי להם שאני רוצה להתקין את המיקרופונים
באולם. כנראה שלא שיכנעתי
אותם. הם חיטטו בקופסה, בתוכה הונחו
חוטי־חשמל, ולקחו אותי ד,צידד״ שני אנשי
משטרה לבושים אזרחית, הספל יונה סיר־קים
והקצין יצחק רונן, תפסו אותי בכתפי
ודחפוני בגסות לג׳יס שחנה ליד המערכת.
היה זה ד,ג׳יפ של שלום ירקוני. הוא
ישב בפנים• ״שב, שב,״ הוא הציע לי,
״יש לך תעודות?״ הצגתי את תעודת־ה־עתונאי
שלי. אז תפס הצחוק את ארשת-
הרצינות על פני השוטרים .״עכשיו הבל
מובן,״ אמר אחד מהם.
לקחו אותי למטה המחוז החדש, ברחוב
מוצקין. שם חקרו אותי לא פחות מאשר
שמונה חוקרים. את המיקרופונים העמידו
בצד, סקרו אותם בחשדנות הולכת וגוברת.
תחילה גם לא ידעו במד, להאשים אותי.
לבסוף, אחרי התיעצויות, החליטו להאשי־מני
בסעיף 286 של החוק הפלילי האומר:
״כל הניכנם לרכוש המוחזק בידי אחר, מתוך
כוונה להרגיזו, יאשם בעודן.״ כן האשי־מוני
בסעיף — 374 התראות כאחר.
רק כשהורידו אותי, להובילני לתחנת הנפה
הצפונית שם שוחררתי, הבנתי מה
הציק להם .״בינינו לבין עצמנו,״ אמר אחד
ממלווי ,״איפה מכשיר־ההאזנה, איך רציתם
להקליט בפנים?״
אחרי ששוחררתי, חזרתי לרחבת בניין־
האהל, היתד, שם עדיין התקהלות גדולה.
זמן קצר אחר כך החלו חברי המרכז לצאת.
חלקם עמדו ושוחחו ביניהם על מה שעבר
עליהם בישיבה. שמעתי שניים מהם משוח חים:
״תפסו
שני עתונאים, אחד מהעולם הזה
והשני מחרות עם מיקרופונים״
״נו, מה עשו איתם?״ שאל איש־שיחו.
״מסרו אותם למשטרה.״
״זד, הכל? היו צריכים לשבור להם את
העצמות!״
כששמעתי את דבריו, ניצבתי לפניו :״אני
האיש שתפסו אותו עם המיקרופונים אתה
רוצה לשבור לי את העצמות? !״
לרגע הם השתתקו, נדהמים. אחר־כך פרץ
אחד מהם בצעקות :״מרגל! שפירן!״
העולם הזה 1220

חפש את 111

ו ..חפש את האטה...חפש את האטה...חפש את האטה...חפש את האטה...חפש את האטה. ..חפי:

1(1חת
צער גיחל ע

אלף קוסמטיקאיות מסתובבות כעת במדינה, אבל רק אחת מהן הוא גבר
אמיתי. שמו: מאיר ודאלדמן. הוא במיקצוע עשר שנים. הספציאליטה שלו — הרחקת
שערות.
״היהודים והיהודיות הם טיפוסים שעירים מאוד,״ הוא מסביר ,״אין פלא שהאנטי־שמים
מציירים במקומם גורילות!״
באות אליו המון טראגדיות שעירות על שתיים, היכולות לשמש, לדבריו, בסיס
רציני לרומאן או אפילו לטרילוגיה — אלא שפשוט אין לו הזמן הדרוש. להעלותן
על הנייר.
״לתשעים אחוז מהנשים צומחות שערות על השדיים, במיוחד באיזור הפיטמה. זה
דוחה באופן נורא את הגברים,״ מגלה וואלדמן .״הנה, לא מזמן באה אלי סטודנטית
ירושלמית: משביל־החלב שלה ועד לסנטר צמחו שערות כמו יער. מה שהפאציינטים
קוראים בצחוק צערות( .צרות פלוס שערות).
״היא היתה מיואשת לגמרי. כשהיו מלטפים לה במיקרה את הגב, היתה נרתעת
כאילו השערות צמחו לה גם מאחור. כבר היתה בגיל ,21 ועוד לא היה לה אף
פעם בחור.
״שיחררתי אותה מן השערות ואני מרגיש שהחזרתי לחיים בחורה, שהיתר, מתאבדת
במאה אחוז,״ אומר החזק, המחפש זה חמישים שנה את האשד, המתאימה. באה
בחשבון, אם בכלל, רק קוסמטיקאית מדופלמת.
אומנם ישנם אסונות המצטמצמים רק באיזורי הסנטר, השפם, הירכיים או השוקיים.
אולם התיאוריה של המורט המוסמך מתנגדת חריפות לקביעת תחומים בשטח זה. משום
שהשערות הן קאפריזיות, טוען הוא, אפילו יותר מהגברות המצמיתות אותן. בקיץ
הן מתמרדות לגמרי ומכל סנטימטר מרובע הן מחייכות בחוצפה לכל ברנש בעל עיניים.

אשה יפה, קוסמטיקאית מכוערת
אנשים כוואלדמן לוקחים ברצינות גמורה את הלקוחה. הוא בעצמו פיתח שיטה
מיוחדת בעניין .״בהתחלה הן מתביישות מאוד, וזה לוקח לי שעות לשכנע אותן להוריד
את החזיר, או להרים את החצאית. אבל אחר־כך הן אסירות תודה. מצלצלות אלי
ומבקשות עוד טיפול — רק אצלי, לא אצל האשה שעובדת אתי. בפעם השנייה הן
מתקלפות בלי בעיות — מפני שאני עושה כל דבר ביסודיות.
״ובכלל,״ מסכם ד,קוסמטיקאי ,״לנשים יש יותר אמונה בגבר. קחי, למשל, את
הצרפתים האלה. את פרננד אוברי ואת ז׳אן דאטן, שמכתיבים לאשה בעולם את
האלף־בית של הקרמולוגיה.״
גם גברים באים לקנות תיקוזת בחדר הוורוד שלו• בשימחה הוא עוזר להם להתמרח
בקרמים, לנשום אדים ולהיפטר מהפרווה שלהם .״יש לי אמן אחד שבא אלי כל
חודש, לעשות את הרגליים. טיפוס מאוד עדין. מצד שני, בא שחקן כדורגל אחד,
שהתחתן לפני שנה וחצי. ממש ערב החתונה התחנן לפני שאטפל בפנים שלו. עכשיו
הוא דווקא חי באושר עם אשתו.
״גם מנהל מוסד ממלכתי אחד בא אלי, עם אשתו. אבל מלבד עוד כמה דגים
שמנים של היישוב הוותיק, שדורשים טיפול קוסמטי עם מסג׳ים בפנים, באים הרוב
להוציא את השערות מהאף, מהלחיים, מהגב והגבות. מאיפה שלא תרצי.״
הגבר הקירח, בעל העיניים התכולות, שנולד ברוסיה הלבנה, השתגע עוד בגיל עשר
להיות רופא. הגורל האכזר לא רצה לאמלל אותו, ועזר לו לפתוח את הסאלון בדיזנגוף.
עכשו, בכנס ר,קוסמטיקאיות שהתקיים בשבוע שעבר, הוא נחנק בכבוד בין מאות
השמלות, כמו דג בעודף מים, והצטער מאוד שהסיסמה הלא־רשמית של הכנס היא
״אין אשד, יפה. יש רק קוסמטיקאית מכוערת״ ,הוא רצה שתהיה זאת סיסמה רשמית.
עוד כשהיה גובה של קרן־היסוד, לפני שפתח את הסאלון, הסתחררו עקרות־הבית
מוזלדמן. גם כיום מרגיזים פני־ד,תינוק
שלו את הקוסמטיקאיות המיובשות.
האם הוא מקבל טיפולים קוסמטיים?
״מה פיתאום? עוד לא השתגעתי!״

מגבות שחורות?סמודכטיס
המשקפיים שיצילו מגירושץ :

אלפי זוגות מאושרים ולא־מאושרים,
מצטיידים במשקפיים המאירים ואינם
מעירים. חיוניים לאינטלקטואליות, הקוראות
בלילה, ולגברים, הנוחרים לצידן.
משקפי־הפלא חסרות זגוגית, ומעל ל־מסגרתן
צמודות שתי נורות זעירות,
המחוברות לחוט חשמל דק( .ראה תמונה)
.למרבית אכזבתם של רבים, שום
סכנת־מוזת אינה צפויה למרכיבות אותן.
הזרם חלש מדי מיץ תפוזים
הוא סוד הברק בעיניה של מישל
מורגאן. היא סוחטת לתוכן חצי תפוז
ליום. אם גם את סובלת ממאזוכיזם,
למה לא? המועצה לשיווק פרי־הדר
ומשה דיין ממליצים אמא,
איד נולדים ילדים אינה רק
הפרובלמה של השואלים, אלא גם של
האמהות הצריכות לענות. הצרפתים
מצאו פיתרון מדעי אף לזה, בצורת
תקליט המפרט בצורה חינוכית את
עובדות־החיים. ברגע שהשאלה מתחילה
להציק לקטן, רצים אל הפאטיפון ומניחים
את המחט המאניה ה שחורה
המטיילת באירופה הדביקה
את המגבות. גברים וסטודנטים ימצאו
בהן ענין רב גרבי ניילון רקומים בפרחים, במשבצות ובצורות גיאומטריות,
מבערות כבר חודשיים את הרגליים — של הצרפתיות, כמובן. המכסיקאי קאנטינפלאס
מסתדר איתן טוב מאוד, בעיניים עצומות — כפי שרואים בתמונה.

נקיץ ניצחי ויחמור ירוק

כפפות מיחמור

8י — ו *וזן יו£1
1^ 0 1
אינן מתלכלכות לעולם. שיפכי עליהן דיו, מרק, הריקי עליהן

את בל הבקבוקים שבארון. אלא שיש רק כפפות אפורות. פגשת יחמור ירוק
,״לא אמרתי לך להפסיק לצבוע את השערות? עכשיו לא נותרו לך שערות
לצבוע!״ נזף, לפני אלפיים שנה, מחבר אמנות האהבה, אובידיום, בפילגש הקרחה
שלו לצבעי הפסטל של כלי-המיטה נוספו השנה האפור והאגוז. עם
פסים כהים, המשתלבים בפיגזמה של הגבר בפאריס יושבים אנשים
מיוחדים, שתפקידם אינו רק למרר את חיי הנשים, אלא אף להמתיק את חייו של
המין האחר. הם תיכננו עבורו סינור מלא־שיק, מצוייר בשחור־לבן, בשביל
המיטבח. המחצית העליונה היא בצורת חולצה צמודה לעניבת פרפר אלגנטית,
התחתונה בצורת אפודה. הפרינציפ של הסינור הוא לתת לגבר את ההרגשה שהוא
מוזג קוקטיילם, כשלאמיתו של דבר הוא רק מדיח סירים, בעוד אשתו לוגמת

קוקטיילים בדירה אחרת עשרות נגרים מזיעים ברובע סנט־הונורה הפריסאי
על מאות כורסות וספות בסגנון לואי ה־ .14 בחודש הבא ישבו וישנו בהן מלך ערב
הסעודית ונשותיו גם השאה הפרסי הזמין אצל אותו נגר כמה מאות
מאותו סיגנון, אחרי שפארה דיבה זרקה החוצה את כל הרהיטים של סוראיה.
קורטל הוא בד כל־כך חדיש, שעוד לא הספיקו לעשות ממנו שמלות.
הממציא שלו, מהעיר קאלה שבצפון צרפת, מבטיח שאשר, בשמלה כזאת לא תתחשמל,
ולא תתלכלך לעולם ככר יש ראי שאינו מתכסה באדים בחדר האמבטיה.
האמת העירומה נראית בו מצוין. כשמדליקים את הנורה בחלק העליון של הראי,
מונע צפוי סמוי של חומר מוליך־חשמל את הצטברות האדים כשהפוליטיקה
הכניסה את ג׳קי קנדי לבית הלבן — עשו אותה האמריקאיות לקיסרית האופנה
שלהן. במספרה הן מזמינות ראשים א־לה־ג׳קי, ובבריכה חובשות כובעי־ים חדשים בשם
ג׳קי. לשנה דרישה עצומה לדוגמניות עם פרצופי ;׳ק־ ,שארבעה מהם צוחקים למעלה.

חזרה אל הג׳יראפה

ללא התחשבות מינימאלית בגברים, הפכה 1961 את האשד. לג׳ירפה
אנמית, חסרודסכם. מסתבר שלאשה עצמה הרבה יותר נוח להיות בהמה סובר,
ומנומרת, מאשר להיות אשד, סתם. כל מה שנחוץ לה, וזד, יש לה ממילא, זד,
מוח גמדי, לשון ענקית וצוזאר מתוח מלידה או מסקרנות. גם הקרניים אינן בעייה.
כל ג׳ירפה תסכים בחדווה להצמיח אותן לחברתה ולד,יפו. מה שעושה את
הג׳ירפה לאנושית, החליטו הפריסאים, הם אריגים בכל סולם הגוונים של
סמרטוטים דהיים. החזה נעלם. חזיות אינן חיוניות. ראית ג׳ירפה בחזיה?
מארק בוהן, הגאון הנחבא של בית־דיור, רץ ב־ 184 דגמים שהלביש על
14 הדוגמניות שלו ( 6שחורות 1 ,יפאנית 7 ,בלונדיות) .השמלות קצרות
עוד יותר מתמיד, המותניים נמוכות, והמעילים ללא כפתורים. בוהן מטורף
לאפור ובד, ויכול לסבול איכשהו, גם פאסטלים אחרים.
ג׳אק הייס תיכנן את יצירותיו על שש דוגמניות חומות, ואחת זהובה.
השמלות המרחפות שלו מאריגים שקופים. כמעט חליפות־הפרפר נדבקות
על הירכיים.
פ״ר באלמן חושף את החמוקיים העליונים, ומעניק לאשר, ירכיים דקיקות
של שחפנית. הוא עושה זאת באריגים שקופים־כמעט, בצבא ירקרק.
תמונה של אמו מ־ , 1914 נתנה השראה לדסש. צבעים של לבני־נשים,
וזרוד ולבן, אהודים עליו.
ג׳אק נריף מעדיף סיגנון קלאסי בחליפות עם שרוזלים מוכנסים. תחתוניות
מגעילות אותו.
הזוג לאנבך קא ם טילו יצאו בלא פחות מ־ 200 דגמים. הם מבטיחים שמלות
רגילות, הדורות וקלילות, העוטפות את האשה כמו עורה. הגב שלהן חשוף
עד למותניים. הצבעים בסולם הלבן.
רק לאשה, נינה ריצ׳י, לא היה כלום נגד שמלות שקופות לגמרי, אותן תיבננה
לחליפות שלה ז׳אקטים ארוכים מהרגיל• המעילים מחתיכת ארג אחת, ללא תפר.
הדוגמניות של נינה צועדות בלי חזיות. אחדות אף משטיחות את חזן בפיסת־בד.
שאנל נשארה שאנל, עם ההידור הפשוט שלה. היא מאפרת, ומסרקת את הדוגמניות
בעצמה.
השמלות של מאגי רוף לבנות, חסרות שרוזלים, אבל מכוסות בפרתת.
גיי לה־רוש הוסיף קפלים לשמלות הקצרצרות שלו. המעילים צרים בגיזרת
הקארדיגן.
קארדין מחבב שמלות בצבע המאנדארינות.

*שה.. .חפש את האטה. ..חפש את האטה. ..חפש את האטה. ..חפש את האטה ...חפש את האטה. ,.חפש אה האטה...

חפש

מספר 1220

שנה 24

ב״ב שכט תשכ״א8.2.1961 ,

דוגתח קיצונית:
בעל תשדן צילם את אשתו בשעת בגידתה

המחיר 60אגורה