גליון 1221 מתאריך 15 בפברואר 1961

א בו אינ ך >ודעת, גברת*־
קרא״ את החוברת שהדפסנו במיוחד למענך.
תוכלי להשיגה בכל פניך. של הבנק או לקבלה בביתך אם תגזרי
ותשלחי את התלוש שבשולי מודעה זו אל ת. ד ,245 .תל-אביב.

המס רי ד ה או ת ך בעיה כספי ת?
כתבי נא אל גב׳ א. ארטשטין, ההנהלה המרכזית בנק לאומי
לישראל בע״ם, ת .ד ,2 .תל־אביב. טפול אישי ינתן לכל פניה.

לי־ש־ ס ׳ ל ביעי מ

גא לשלוח את החוברת

״מה לי ולבנק לאומי?״ אל :

הכתונת

הבנק הצועד
עם הזמן

טל־אריאלי

שלושת הימים האחרונים...
למסירת כריכות העולם הזה הם יום
החמישי, ה־ 16 לפברואר, יום השני, ה־20
לפברואר ויום החמישי ה־ 23 לפברואר.
מתקבלות כריכות מכל השנים.

את הכרכים יש למסור (או לשלוח בדואר)
במשרדי העתון, גליקסון ,8תל־אביב, בימים
הנ׳׳ל בשעות שש עד שמונה אחר־הצהריים.
מחיר הכריכה: חמש לירות.

עמדתו של העולם הזה בפרשת לבון,
מתחילתה — ואולי עוד לפני כן — ועד
לסיום המערכה הראשונה שלה, בהחלט?
מרכז מפא״י של השבוע שעבר, נתלוותה
בתופעה צדדית. יחד עם הגברת זרם המכתבים
שחלה בחודשים אלה, שמנו לב
לעובדה מעניינת: רבים מן הקוראים ציינו
בי חינם חברי מפא״י, או אוהדים שהצביעו
עבורה בבחירות האחרונות.
מר, הביאם לכתוב להטולם הזה י ארשה
לעצמי לצטט, לשם דוגמה, את מכתבו של
מר נסים בן־הרוש, מתל־אביב:
בן 43 שנה אני נ־ום וחייב ׳אני להודות
כי הגליון האחרון של העולם הזה, שנפל
במיקרה לידי, חפן אותי סטונא מושבע
של העתון לדוגל בצידקתו.
תמונת פלוגת הבריונים מאור־יהודוז, מעשיהם
ה״סובים״ שפורטו, שוסרי ישראל
שהשתוללו לצד אזרחים מחזיקי־אלות בלב־ליבה
של תל־אביב סול הפגנה שקטה.
הביאו אותי למסקנה, שחיא איומה לגבי.
מסקנה זג אני חייב לספר גס לכם, למען
יקל לי: לאחר שנים של הצבעות עבור
מפלגת פועלי אר׳ן־ישראל, לא אצביע עוד
עבור מפלגה זו, כל עוד ישבו בה דיקטא־פורים
כבן־גודיון, בוגדים כאשכול, פחדנים
כשסחונית, קלגסים כאלסוגי, פרחחים כדיין,
שישים נרתעים נהרצפלד, מלחכי פינכהנגוברין, מוכי תסביך־גדלות כיוספטל ופרס.
נהפון הוא. אצביע נגדה ועבור מי שאמצא
לנכון. מעולם לא הייתי חבר רשום ב־מפא׳׳י,
אן תמכתי בה — וחייב אני להודות:
מתון עיוורון. פלוגת הבריונים השכורים
מאור־יהודה הביאתני למסקנה, כי חלק
גדול מתון 47 חברי הכנסת של ספא״י
יושבים בבית המחוקקים הישראלי לא בזכות,
אלא בחסד בריונים אחרים, המפוזרים
בכל פינה במדינתנו.
כתב קורא תל־אביבי אחר, אליאס מאיר:
שיא חדש עבר קול ישראל בשבת האחרונה,
בשותו את מאזיניו התמיסים והמים־
כנים, במהדורת החדשות של שעה שבע
בערב, שנפתחה בהודעת ההדחה על לבון
ואשר נסתיימה ב״מזכיר מפא״י מר אלמוגי
נראה בתום הישיבה ממהר לביתו של ראש־הממשלה,
כדי להוד־ע על תוצאות ההצבעה,״
האין זה מזכיר לכם מבצעים צבאיים
שהסתיימו בניצחון
מזהיר, כשמפקד הצבא
המנצח נושא
את ראשו של שר
הצבא המנוצח, בעודו
שותת דני, על
חנית, ועובר בדהירה
בעיר, אל ארמונו
של הקיסר, ומבשר
לו על הניצ־חון?
הקורא
מאיר, שחד ס.
דהר, כנראה עפסיד־י
רח התצלומים של
שר־הדתות
דויד בן־גוריון, כשר
הדתות, אף צירף תצלום נוסף לסידרה זו,
אותו גזר מתוך השבועון האמריקאי סיים.

רנה עוד מכתב, מחוך גל המכתבים של
חברי מפא״י מאוכזבים. כתב אותו אביעד
מנחמי, שדרות השופטים ,12 קרית מוצקין,
ודוזקא בחרוזים:
תשובת האזרח הפשוט, חבר מפא״י,
לקצב המסוכן ולפדשט העור:
קריעה־לגזרים של פנקס החבר במפא״י
והושטת יד באמנה לנשחט, ולחיי דרור.
טוף לריב ולמדון, לשינאת־אתיס
העולים לנו ביוקר 1
על שטיח׳אדום ילן לו לנוח לשדה־בוקר
ההחלטה הגנרלית ״לשחוט!״ היכתה גלים,
ואת הצמד־חנן ד בודאי שבבוא היום נחרים!

המיבצע העתונא־ של השבוע שעבר, בו
חדר אלי תבור •אל ישיבת מרכז מפא״י,
ובו ניסה שלמה אלינב להתקין מיקרופונים
באותה ישיבה, הביאו אף הם תגובות שונות•
בין השאר, רגיע למערכת מיברק מתו שב
ירושלים, ובו הקריאה הבהולה :״אנא,
שגרו את אלינב. מערכת החשמל של-
מקולקלת וקשה להשיג השפלאי שאפשר־לסמוך
עליו.״
ואילו קופאי תיאטרון אוהל, שנתבקש
לשמור שני כרטיסים עבור אלי תבור, לאחת
ההצגות שהתקיימו שם השבוע, השיב ב הומור
:״באולם או בתא האיוורור?״

העולם הזה ( 12.

מכתבים
הדחת לבון

וככז, דויד׳ בז־גוריוו בכל ואת ניצח —
ובירכו ומפא״י הדיח אוו לבוז ׳(העולם חוה
)1220 חרף מאמציכם, ועל אף אנשי־חרות
ואנשי־הטצפוז בטדינה הואת, ניצח. אני רק
•כול לאחל לו את ••ושר איחל יונה כסה
ללוי אשכול: יסים ארוכים ככל האפשר,
כיי שיספיק לשאת בהם את ייסורי המצפוז
ער אשר עולל ללבו! ולמדינה כולה.
דויד שייער, ירושלים
אני מציע שכל אורח חטתאבל על חיסול
הרטוקראטיה ישא על שרוולו סרט שחור,
על רקע כחול־לבז
יצחק בד־כוכבא, ירושלים
-.הדחת איש שנפל קורבו לויופים,
בטקום הדחת הוייפנים והטחפים עליהם,

נתן א. מנגן

״הפרשה׳ אצל ה שכני ם

כולם ירצו לחזור?

קראתי בענייו רב את סידרת המאמרים
על הפליטים הערביים (העולם הזה 1212
והלאה) .בדבר אחר מסכים אני עם אורי
אבנרי: וזה בנוגע לטרגדיה של הפליטים
עצטם. נדמה שרוב בני עמנו הרגיש את
תטעם המר של היות פליט.
על סמר סה קבע העורר שרק 200
אלף פליטים יסביטו לחזור? לדעתי, יש
לקחת בחשבון שכל הפליטים ירצו לחזור,
ולא המספר הקם! ביותר, הנוח לו.
אשר לכסף שיזרום, כביבול, ממעצמות
העולם. לכיסוי קליטת הפליטים: במצבה
הכלכלי הנוכחי, עם כל רצונה לשלום, לא
תוכל ארצות־הברית לפזר מיליונים, ואילו
נרית־הטועצות, הרי בסיסה המוסרי במרחב
השמי הוא רק בזכות הסיבסוד הישראלי־ערבי.
ביום בו יושג השלום, יעדיפו ארצות
המרחב אי־תלות, ואחת המעצמות שתסבול
מכד תהיה ברית־הטועצות.
נדמה שדבריו של הקורא עמום הייט נכונים,
ובהם הוא טוען שקודם חייבות להתבצע
הפיכות מדיניות במדינות ערב, ואחר•
בד יהיה קל לפתור את הבע״ה. לא רק
אנו חייבים לחתור לפיתרו! הבע־יה, אלא
נם הערבים.
שלמה שרגאי, חולון
תנו לום! לעשות את שלו. כבר עכשיו
מזהיר שר האוצר שבקרוב נסבול מחוסר
ידים עוברות. בעוד חמש־שש שנים, נתחנו
בפני הפליטים שיחזרו ארצה. הסוכנות היהודית
עור תראה בהם העתודה היחידה
ליישוב שממות הנגב. אתם צוחקים, מה?
חכו ותראו
דניאל אגוזי, מבריח
לא, בוכים.

למען השם

תיתנו רק בטפלנה ובשלטון רודניים־לטחצה.
הדחת לבוז היא פרי ברית־באושים בי;
צעירי־הזוהר ה״מטלכתיים״ של סר בו־נודיוז
לביו מנגנון הלחץ וההפחדה של
דאש־ספ״ח אלמוגי, שובר שביתות־הפועלים
טאו בנוסח ״חופי הברד״ ומעורר מסעי־הערצה
ל״אחד בדורו״.
ועד הסטודנטים, ליד החוג
הרעיוני ״לעומת״ ,תל־אביב
מעשה העתונאי אלי תבור ושלטה אלינב
אינו יאה ואינו נאה לעתונאים, אני
אישית פני האטלס
הייתי נוכח בהפגנה שנערכה לפני אולם
שטתי לב שהתחלתם לכתוב קוננו בה״א
.אהל״ וראיתי כיצר נצע מערכת ״העולם
הידיעה — הקוננו — כנראה מפני שבהזה
שיקר בנוכחות שוטר ואמר שבא להת
לשקר אנגלית וגרמנית (ואולי גם בשפות אחרות)
קין מיקרופונים. האם יאה לעתונאי
יצאתם נגד מוסיפים לשמה של ארץ זו את דלת־הידי־יינציג
החוק? בגליונכם הקודם
המשפט. אין מרחק עה, המקבילה לה״א הידיעה העברית. אינני
מר סהר ששיקר
בביתלביו המעשה שעשה בלשו גדול, אבל אני מניח כי יעצו לבם
רב ביו מעשה זה
לכם שום זכות מוסרית כד הבלשנים המלומדים היושבים במערכת.
שופרכם איו
אם כן. מקווה אני שתהיו עקביים ולהבא
ומקצועית להיכנס לאסיפת מרכז
מפא״י ,תכתבי, ביו השאר, השווייץ, התורכית, ה־כשם
שאינכם מתירים נוכחות עתונאים ב
האג, ואולי אפילו הקהיר. בירת רע״ם היא
ישיבות המערכת שלכם!
אחר, הערים המעטות שהצרפתים סום יפים
זאב וים,
ירושלים לשטן, כנראה מרוב סיספטיה, את מלת־הידיעה.

כמה שידוע לנו, כל המשתתפים בישיבות
חיים אטלס׳ תל־אביב
מערכת העולם הזד, הנם עתונאים, פרט
על פני האטלס, כפי שהקורא אטלס מעיר
למשתתפים הסמויים — כגון מכשירי האזנה
בצדק, אין מקום לתירגומיס: הקונגז זורם
— מסעם ראשי מפא״י ושליחיהם.
במדינת קונגו.
ציטטתם את פרופסור יעקב בראוור (העולם
הזה )1219 שהכיא את הפסוק התנ״כי: ריווח והפסד
,צעיר אנוכי ונימה.״ הריני מוחה בכל
אני מבקש מכם, אל תנלי לי את שם
תוקף על פניעה חמורה זו. ישנם גם
המניה שלכם. אם רק אדע מיהו — ארצח
,,זקנים״ לא פחות ניבוים.
אותו! איר יכול היה לשבש את השורות,
פועל־בניין ״צעיר״ ,יפו דווקא בבדיחה של חומר אברהם וילקוטיר־סקי
(העולם הזה?)1220 אני כבר יודע
כאהד טוידוייו אמר פנתם לבון כי אף
שיהודי אחד מכר את בית הועד הפועל
אס יודח, איו ספק כי עצר את גלגלי
ליהודי שני ויהודי שלישי שאל את הראהדיקטטורה
לשנים רכות.
שון :״מה יצא לד טוה הרי מכרת לו
ידידים יקרים, איואשליה מסוכנת
משהו שאינו שייך• לד והוא נתז לד צ׳ק בלי
טוו. הפר המתפרע מול מטלית אדומה לא
כיסוי. מה הרווחת מכל העניין?״ והתשובה
יעצור, בטרם יתקלו קרניו בגופות ובקור של היהודי — עירבוביה שלמה של אובנות
חד שים ...אנשי־הרוח שעמדו בנבורה
תיות. מה התשובה, לבל הרוחות?
•זקפו את גאונות רוחם טול מרעי הזקן,
דויד יסער, נתניה
מצווים עתה יותר
מאשר אי־פעם לעמוד ענה רבינוביץ לחיימיביץ :״עט הנובע שלו.״
איתר, לקראת הקרב הבא.
יובל רותם, ירושלים האזרח רוצה לצחוק
אגב הקאריקטורה של רוש, שלא הועתקה
כל הכבוד ללילי גלילי. אבל לפעמים היא
על־ידי ג׳רוסלם פוסט (העולם הזה :)1219
עוברת את הנבול. כמו בקאריקטורה היפאאי־אפשר
לסלוח לדוש שהחסיר מתוכה את
נית (העולם הזה .)1220 יפה מאור מצידה
הדון החצר, נחו א.
שהיא נאותה לצייז :״מזה צוחקים היפאאליק
מג, גבעתיים
נים״ .מה שאני רוצה לדעת זה: מה מצחיק
הקריקטורה המתוקנת והמושלמת, כהצעת בקאריקטורה הזו, הה?
נורית לביא, חיפה
הקורא מג — ראה ציור.
את זאת, הקוראה לביא, יש לשאול את
נכחתי בהצגה של ״טרי סט י וארם״ ,ש היפאנים.
נערכה במיוחד לפעילי ההסתררות. אורח־כבוד
באותה הצנה היה משה דייו
— נערות השבוע
••״•הופיע כלי התראה, שכז הושב על כיסא
בעוברי השבוע ברחוב, נתקלו עיני בשער
כמעבר. זח היד, בדיוק למחרת החלטת
החרפה של מרכז מפא״י. כשהניע המחזה של השבועון ״לייף״ .מופיעה בו סופיה
לשורה ״לא רוב קולות הוא קול הצדק״,
פרץ הקהל במחיאות־בפיים.
דויד לוי, תל־אביב
אבל לא משה דיין, מהו
ראשית, עלי להעיר כי טעיתם (העולם
הזה )1216 וכתבתם עדם קאסם במקום עצאם
קאסם. הוא כתב פעם למערכת ״העולם הזה״
מדוע מפלים את הדרוזים לרעה, והיגה
עכשיו עבר את הגבול לעזה. הוא תמיד
התרחק מלאומי וטעו שהוא יהודי בכדי לזכות
בבנות יהודיות, והכיר בחורות בשמו
הבדוי אני מקווה שיתנו לו סנה טובה
שם למען היהודיות שהלד עמו.
מרים אלמליח, באר־שבע

* המרגרינה עם חלב, בקנותכם 2חבילות חלבינז! דרשו
חבילת מפיות חינם.

כל נערה-יופיה בידי ה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי
להיראות יפה ומטופחת.
עוזרך הנאמן — הוא

ד 1יא ל 1ימ • 1 7זו

הקרם המפורסם לפי ד״ רלכ רן, פריס, המכיל ג׳ ד ה
רוי א ל /מגן על עורך ורקמותיו העדינות, סיזע
התהוות עממי פנים וממהר את ומן עורך *ל־ידי
פעילות של מחזור חזם.
המפיץ בישראל: לילית
פרסום צימס

מעפילים ככיוון הפור

אינני מבין איך אפשר להניע לבורות
בזאת, שגילה מחבר הושיטה ״ציונות אכזרית״
(העולם הזה .)1218
המחבר משווה את איסור־העליה המארז־קאית
עם ״המינהג בישראל להטיל עונשים
כבדים על צעירים ערביים, המנסים לעבור
א הגבול לארץ שכנה״ .הסבירו לאיש, שהערבים
יכולים לצאת את הארץ באופו
חופשי, כמה שרוצים; צויר רק שיפנו לשם
זה למשרד־החוץ ויקבלו את הדרכונים, אפילו
בהמוניהם.
העונשים הוטלו על הצעירים הערביים
הנ״ל לא בגלל רצונם לעבור לארץ שבנה,
אלא בגלל זה שהם ניסו לעשות זאת בדרך
בלתי-ליגלית.
א. הר־זהב, חיפה
הוא הזין לגבי יהודי מארוקו אשר, כמו
ערביי ישראל, מתקשים להשיג דרכון.
העולם הזה 1221

הרוה מול סופיה

סג/ד/י/מ׳ז

//11021 והביסוב>11.1ון ות\

לווו. משום מה נדמה לי שראיתי לא מזמז
שער כזה של ״העולם חזה״ .לא של סופיה,
אבל של הפוזה.
נחמד, גדין, נתניה
ערביי ישראל מתקשים להשיג זרכון.

במדינה העם זרוו שחור
השחר כאן, אחי׳ השחר! הבט נא בפניני.
בוקר חדש מפציע באפריקה שלנז הזקנה.
לנו. רק לנו יהיו מעתה האדמה, המיס,
ניהרותיהאיתן,
אפריקאי מסכן בן אלף שנות שיעבוד.
קוננו חופשיה, תרומית־מידות, תקום,
תצמח מאדמה שחורה.
קונגו חנפשיה׳ תרומיתימידות — פריחה
שחורה, הזרע השחור!
שעה ששחקנית הקאמרי, בתיה לנצס, קראה
השבוע את השורות הללו, במסיבה שנערכה
במועדון צוותא לכבוד אורחים מאסיה
ומאפריקה, היא לא ידעה כי כחבר השיר
שכב אותה עת מת, על אותה אדמת קונגו
שאהב. כי המחבר לא היה אחר מאשר
פאטריס לומומבה.
רציחת לומומבה בידי קלגסי הקוזיזלינג
מואיז צ׳ומבה (ראה בעולם) אינה מאורע
רחוק. תוצאותיו יורגשו בעולם כולו —
ובצורה מיוחדת, בישראל. כי במשך החודשים
המעטים שחלפו, הפן לומומבה בעיני
כל אפריקאי סמל מלחמתו של הגזע השחור.
רציחתו בידי שליט׳ הידוע כמשרת האימפריאליזם
הלבן, תביא בעיקבותיה גל של
שינאה אל כל מי שקשור אל אותו אימפריאליזם.
איבה
קיצונית זו תעמיד את ישראל בפני
העובדה האכזרית שאי־אפשר לרקוד על שתי
חתונות. מדיניות־החוץ שלה אינה יכולה
להיות מושתתת על שיתוף־פעולה ניכנע עם
מעצמות המערב — ויחד עם זאת על העמדת
פני ידידים־עוזרים לאפריקה. הזמנת עסקנים
לסמינרים ולסיורים אינה יכולה לבוא
כתחליף להתייצבות פוליטית חד־משמעית
— על כל פנים, לא בסערת־הכעס הכובשת
את היבשת השחורה עם היוודע העובדות
של רצח לומומבה.
אפילו את המחוזה המינימלי שמחייב הנימוס
הבינלאומי לא עשתה ממשלת ישראל.
את רחשי ההזדעזעות מן הרצח המחריד
הביע גוף שאינו מייצג את המדינה: מרכז
הפעולה השמית, אשר פירסם גילוי־דעת׳ בו
גינה את הרוצחים והביע את הזדעזעותו.
משלחה מטעם תנועה זו גם יצאה אל
מקומות ריכוזיהם של אורחים מאפריקה העושים
בישראל, כדי להביע את תנחומיה
והזדהותה עם הכעס אשר כל אפריקה שותפת
לו עתה .״תודה רבה,״ השיב אורח
מגאנה ,״מעודד מאוד לשמוע את נ־מת ההזדהות
והצער. יש רק להצטער על־כך שלא
משלחת של משרד החוץ היא העושה זאת.״
דיעות אינבוטיליז בהיסטוריה

01118

מועדון הים התיכו!
פו ת ח עונ ת 1961
• על אופי המועדון ועל החיים בכפרי
הנופש שלו — שאל את החברים שביקרו
בהם בשנה שעברה.
• על זכויותיו כחבר המועדון תקבל פרטים
מלאים במשרדנו.
ה מק ו מות מוגבל.
• מספר
ההרשמה: כל יום בין השעות 4—7
אחה׳־צ במשרדנו, רח׳ מקוד. ישראל 12׳
תל אביב, ת .ד , 109 .טלפון 61066

״דווקא בתקופה בה חוגג האדם את השתלטותו
הגדולה ביותר על הטבע, דוזקא
בתקופה זו, מופיעה בכל אימתה חולשתו
הגדולה ביותר של האדם, דווקא בימינו אלה
מתעוררים הגעגועים למנהיג־אב•
השאיפה האינפאנטילית למנהיג, הפחד ה־אינפאנטילי
לא פחות מפני הליכתו, אשלייה
זו הקיימת בארצות־הברית, למשל, ובמקומות
קרובים יותר עליהם איני רוצה לרמוז!
היא המביאה לכך שאדם בינוני בהחלט כ־אייזנהואר
יהיה למנהיג.״
דברים קיצוניים אלה השמיע השבוע פרופסור
יעקב סלמון, בהרצאה מטעם אגודת
שוחרי האוניברסיטה בתל־אביב.
המרצה, הנחשב לאחד ממנהיגיו הבלתי־מוכתרים
של מרד אנשי־הרוח בדיקטטורה
הזוחלת במדינה, נשא את דבריו בפני קהל
של כ־ 400 איש, שבאו להאזין לדברי המרצה
להיסטוריה של העת החדשה באוניברסיטה
בירושלים, לשמוע את דעותיו על
רקע מחזה ההדחה שהוצג שלושה ימים
קודם לכן באולם התיאטרון אהל.
היסטוריה פסיכולוגית. פרופסור
יעקב לייב טלמון 47 יליד פולין, שעלה
ארצה בגיל ,18 הינו איש־רוח שחונך ועוצב
באוניברסיטת ירושלים. הוא חיבר
ספרים בשטח ההיסטוריה החדישה, זכה
עבור אחד מהם (ראשיתה של הדמוקרטיה
הטוטאליטארית, שהופיע ב־ )1952 בפרס ישראל
למדעי החברה, ב־. 1956
״אי־אפשר,״ לדעת פרופ׳ טלמון ,״להסביר
את כל תופעות התקופה הנאצית והסטאלי־נית
במונחים היסטוריים מקובלים בימינו.
הם נוגעים לחיים של פסיכופתולוגיה חברתית.״
לאחר
שניתח את התופעות הכלליות בהיסטוריה
של זמננו, סיים פרופסור סלמון

באני מאמין ההיסטורי שלו :״איני מאמיל
בפרוגרס ישיר של ההיסטוריה אלא בהתקדמות
ספיראלית שלה. את ההיסטוריה יש
לראית כדראמה אחת בלתי פוסקת, בה
האדם והחברה חצויים בין האהבה לחרות
והכמיהה לגאולה. יודע אני שההיסטוריה
היא טראגדיה, אך בלי היסוד הזה היתד,
היא סריביאלית, חסרת־חשיכות, ולא היה
כדאי להתעסק בה.״

קלס תר
מקורות מקורב*
החלטת ההדחה׳ שקיבל מרכז מפא״י לפג׳
שבוע, חייבה אדם אחד להתפטר מתפקידו
בהסתדרות. בכל זאת הוגשו שתי התפס־רויות:
זו של מזכיר ההסתדרות פנחס לבדן
וזו של דובר ההסתדרות, לוי יצחק הירושלמי.
אלה שהכירו את השניים, ואת היה־

היסטוריון טדמון
טראגדיה ורציפות

סים ההדדיים שביניהם, לא היו מופתעים.
הם הבינו כי לוי יצחק הסיק עד תום
את המסקנה הנובעת מהזדהותו עם לבון
במלחמתו.
היו כאלה שהישוז את היחסים בין הירי-
שלמי לבין לבון לאלה שבין ביג׳י ונערי־החצר
שלו. מבחינה חיצונית, יכול להיות
מקום להשוואה כזו. שהרי בשני המקרים,
כאילו סובבים לוויינים סביב כוככי־לכת. אך
קיים הבדל עמוק מאד. ביג׳י מוקף גבאים
ושמשים, המחניפים לו ומעריצים אותו. לבון
( )57 חשוך־הבנים למד במרוצת השנים להתייחם
אל לוי יצחק ( )36 יותר כאל בן־משפחה
מאשר כאל נער־חצר. הוא מתייעץ איתי
בעניינים חשובים, מראה לו את גאומיו לפני
שהוא נושא אותם.
מוח, לא כוח. את דרכו לחדר הקטן,
הסמוך לחדר הישיבות של הועדה המרכזת,
בקומה החמישית של בנין הועד הפועל
בתל־אביב, החל לוי יצחק בשכונת מאה שערים
בירושלים. הוא נולד שם למשפחה
רבנים ידועה, גדל והתחנך בבית סבו, רבי
יוסף גרשון, רבה של שכונת מאה שערים
וראש ישיבת ויאה ששרים.
קראו לו אז יצחק נחום לוי. הוא היה
תלמיד ישיבת שיבת ציון, שם הצטיין כבעל
הכתב היפה ביותר בכיתתו. הוא גם היה
בעל המות החריף ביותר. תושבי השכונה
זוכרים אותו עדיין, בהיותו ילד בן 12
בלבד, מספר למבוגרים ממנו את חדשות
העולם הרחב. הוא היה קורא אתי העתונים,
ובין מינחה לערבית היה עומד על מדרגות
האבן בחצר בית־הכנסת, ומרצה בפני קהל
המתפללים על ענייני היום.
על אף חיצוניותו החסונה, לא היה לוי
יצחק בריא כפי שנראה. הוא הבין אינסטינקטיבית
כי לא בזריזות שריריו עתידו, אלא
במהירות מחשבתו. מה כן שבשכונתו היתד,
ההערצה נתונה תמיד למוח ולא לכוח.
חתונה מתוך־ אחכה. תושבי השכינה
ידעו בוודאות כי נכדו של רבי יוהף גרשון
אינו ככל נערי מאה שעתם, כאשר נשא לי
אשה. היתד. זו אלישבע, הבלונדית והנאה.
שכנתו־לחצר .״מי השדכנית?״ שאלו אנשי
השכונה. כי יק בדרך זו התחתנו בניהם.
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1221

ך!י וח רעה מהלכת אימים במשרדי־בן־
1גוריון, נעריו ומשרתיו — הרוח הרעה
של הבחירות.

פחד גדול נפל עליהם: הפחד
מפני הבוחר.

במשך חצי שנה ירקו בפרצופו של העם
הזה, דרכו על עקרונותיו הקדושים ביותר,
התעללו בתחושתו המוסרית, הסתירו מעיניו
את אשר יודע כל לבלר בוואשינגטון וב־קאהיר.

עתה
הם נחרדים עד לעומק נשמתם
נובח האפשרות שעם זה
יקום ויגיד להם את דעתו.
ובזאת — זו הפעם הראשונה ב־ 21 שבועות
— ר,ם צודקים.

ץ*י היה מאמין, עוד לפני שנה, כי
^ ) דויד בן־גוריון יברח מפני הבחירות
כמו חתול מפני המים?
מי היה מאמין כי יהיה מוכן להשפיל
את עצמו, להתחנף לעסקנים מדרגה ג׳,
לחזור בו מן המיכתב, בו חור בו מן ה־מיכתב
הקודם, שבו חזר בו מהודעתו הראשונה
בעניין ועדת־השיבעה?

מאחורי הקלעים ויכוח על הכור האטומי,
לא כדאי להרגיז.

לבן נמצא תחלץ* .אם אי־אפשר
לרתום את האויב הזומם לבלותנו,
הרי אפשר לרתום את זבד ששה
המיליונים. גם זה מום.

על כן נאמר לנו :״גורם אחר הנזניע את
מפא״י להתנגד לבחירות הוא משפט אייכמן,
העומד להיפתח בחודש הבא, ואשר ירכז
בישראל מאות עתונאים זרים העשויים
לקבל רושם מוטעה על ישראל כשיובלטו
לעיניהם הצדדים השליליים של חיינו הציבוריים.״
קודם
כל: למה. רושם מוטעה״? האין זה
רושם נכון? האם אין הפרשה ואין עסק־הביש
מראים את דמותו האמיתית ביותר
של המשטר במדינה?

ולהסיח את דעת ההמונים מן המאבק על
דמות המדינה.

המשפט חייב להידחות! קארל
מארבס אמר בשעתו בי הדת היא
אופיום להמונים. אל נרשה כי
יווצר בישראל מצב בו ישמש מש־פט־אייבמן
חאשיש־לאומה.

*ש המבקשים להביא נגד עריכת בחי,,רות
חדשות טענות של פיקחות פוליטית
מיקצועית.
הם אומרים לנו: נניח שתיערכנה בחירות.
נניח שמפא״י תאבד עשרה מאנדטים בכנסת.
אז מה? האם ישתנה משהו? האם לא יישאר
גם אז הצורך להרכיב קואליציה שבמרכזה
תעמוד מפא״י?

מי. היה מאמין כי האחד־בדורו יצטרך
להאזין להודעות של מזכירים קטנים על
אי־נכונותם לשבת עימו?
הוא — האיש שרק לפני שנה ורבע נחל
ניצחון מזהיר בבחירות ! שמפלגתו זכתה
לתוספת כוח חשובה על־סמך סיסמה שקראה
״הגידו כן לזקן!״

עתה הוא מנסה להימלט מן הבחירות
שתעמודנה כסימן הקריאה
:״הגידו לאו -לתעלוליו!״

ך) א נעים להגיד לבוחרים :״אני פוחד

כלשון פשוטה: אין אסון גדול
יותר לדמוקראטיה הישראלית מאשר
לשאול את פי הבוחר על
תעלולי מנהיגיו!

^ >לו היתה זאת תקופה אחרת, ייתכן
שהיינו שומעים עתה על מתיחות גוברת
בגבולות, והיינו נקראים לוזתר על הבחירות
כדי לעמוד כאיש אחד מול האוייב

האכזר הזומם לכלותנו.
אך אין מתיחות בגבולות. הממשלה האמריקאית
החדשה עלולה לראות מתיחות
כזאת בעין זועמת. ובשעה שעדיין נטוש

ף כל נימוקי ההגיון אינם מכריעים.
יש משהו שהוא חשוב יותר מן ההגיון
הפוליטי היבש, מן החשבונות הפרוזאיים.
יש כאן עניין של היגיינה ציבורית
פשוטה.

הפרשה אינה יבולה להסתיים בהדחת
לבון. יותר מדי קרה, יותר
מדי נתגלה, מבדי שנוריד את המסר
ונעמיד פנים כאילו בא הכל
על מקומו.
מעשי־נבלה מחרידים, זיופים, עדויות־שקר,
שריפת מיסמכים — כל אלה נתגלו
במוסד החשוב ביותר במדינה, ואיש לא בא
על עונשו.
אדם שטוהר מכל רבב, שכל עודנו היה
כי העז לקום ולהגיד בגלוי את דעתו ולהם־
רות את פי המנהיג — נרדף והודח, אחרי
שהממשלה כולה, כימעט כל העתונות, אנשי
הרוח ו״ 95 אחוז מדעת הקהל התייצבו באופן
חד־משמעי מאחוריו.
מעשה ההדחה עצמו בוצע בצורה מבישה
כשרוב המצביעים בעדה מצביעים נגד מצפונם׳
ואחרי שמזכירות מפלגתם התנגדה בפירוש
להצבעה חשאית, מחשש פן ישנו
רוב המצביעים את דעתם.
ומעל לכל: התפטרותו של בן־גוריון
ביזתה את ממשלת ישראל וסטרה את לחיי
המוסד הממלכתי העליון. ראש־הממשלה
התפטר מתפקידו הממלכתי ללא כל סיבה
ממלכתית, בניגוד מפורש להודעותיו הקודמות׳
אך ורק כדי להפוך את המשבר הממשלתי
לנשק בקרב שהתחולל במרכז מפא״י.

מי היה מאמין כי יילחם בכוחות
הייאוש כדי להקים קואליציה כלשהי
-קואליציה אומללה, עלובה,
מצומקת, שעצם קיומה יהווה עלבון
לאיש העומד כראשה?

/מפניכם־״ לא נעים להכריז בציבור:
״אני פוחד פחד־מוות מפני פסק־דין הבוחר.״
על כן יש צורך למצוא אידיאולוגיה שתוכיח
כי עריכת בחירות חדשות היא אסון
לאומי, חורבן בית שלישי — וכי כל הדורש
ללכת אל הבוחר אינו אלא בוגד שפל, עוכר
ישראל.
אפשר לקרוא הכל בידיעה של ״סופר
הארץ״ — אותה דמות מיסתורית שכבר
למדנו להכירה כשופר פרם ושות .,הוא
מגלה את סוד האיום :״האחריות הממלכתית
מכתיבה לנו לא להתלהב מבחירות שאין
בהן צורך!״ כי ״עריכת בחירות תכופות
גורמת נזק לגיבושה הפנימי של החברה
הצעירה שלנו ומערערת את השקט החיוני
במדינה!״ הן יביאו ״קלחת של ריב אחים״,
הן ״יכולות להזיק למספר ערכים הזקוקים
לחיזוק!׳
(אוי לאותו סוס כושל ושחפני ששמו
״ערכים״ ,אשר כל רודן מובס ועסקן בוגדני
מוציאו מן האורווה ורותמו לעגלתו, כל
פעם שזו נתקעת בבוץ עמוק!)

יגיד כבירור לא לזקן, יתכן בי לא
יוכל עוד לעמוד כראש הממשלה
שלמחרת הבחירות. לוח הזמנים
של הדיקטאטורה ישתבש.

אם כל אלה יעברו בשקט, מבלי
לתת לבוחר את האפשרות לומר
את דברו, הרי הגיע הזמן להגיד
קדיש על הדמוקראטיה הישראלית.

-ל אחד מאיתנו יודע זאת. לא רק
^ העסקנים, לא רק העתונאים, אלא גם
האזרח האחרון ברחוב. המצב כל־כך ברור,
עד כי אין ערך להתווכח עליו.

שנית: מה יש לנו להסתיר? האם אנו יהו־דונים
בגטו של פלונטק, שאנו צריכים לנהל
את עניינינו הפנימיים מתוך חשבון של ״מה
יאמרו הגויים?״ מדוע לא יעקבו עתונאים
זרים אחרי בחירותינו, כשם שהם עוקבים
אחרי הבחירות בארצות־הברית ובצרפת?

ובעיקר: מי מכריח את הממשלה
לקיים את משפט אייכמן דווקא
במועד זה? מי מפריע לה לדחות
את המשפט בשלושה חודשים,
עד למחרת הבחירות?
אין זו הערת אגב. קיימת סכנה כי מישהו
ינסה להפוך את משפט אייכמן לנשק פוליטי.
יש חוגים במפא״י הדוגלים דווקא בעריכת
בחירות מיידיות, מתוך חשבון כי
הן תיערכנה בדיוק בש־א הראשון של המשפט,
וכי פני הנאצי החטוף ישכיחו את
פני המזכיר המודח.
אין איש במדינה המעריך יותר ממני את
הצורך לחזור ולדון בתקופה הנאצית וללמוד
ממנה לקח. דווקא הפרשה הוכיחה כי קיימות
אצלנו מגמות ונטיות מן הסוג שהזינו
בשעתו את עליית הנאציזם. אך אל ניתן
לאייכמן לטשטש את בעיותינו הפנימיות,

לכאורה, זה הגיון קר. למעשה,
זח כזב.

מי שנותן היום את ידו להקמת
ממשלה חדשה של דויד בן־גוריון,
בדי למנוע את הכרעת הבוחר,
בורה לעצמו קבר מוסרי ופוליטי
לצמיתות.

יש הבדל גדול בין מפא״י בעלת 48 מג־דאטים,
לבין מפא״י בעלת 38 מנדאטים•
היא תצטרך להתחשב הרבה יותר בדעת
הזולת. חלקה בממשלה יקטן.
לא תהיה זאת אפילו אותה מפא״י. אם
יצליח בן־גוריון עתה להרדים את המדינה
ולצאת מן העניין בשלום, תיהפך מפא״י
סופית לפלוגת־סער אישית, הצועדת על פי
פקודתו של מנהיג יחיד. כל שאר החוגים
יסולקו בהדרגה — לא רק מחנה לבון, אלא
גם הבוגדים שניסו להציל את ראשם. יישארו
רק נערי־החצר, מלחכי הפינכה ואנשי האגרוף•
אולם
אם תצטרך מפא״י להתייצב עתה
לבחירות, היא תיאלץ להתלכד. היא תצטרך
לשים את תומכי לבון במקום מרכזי, ברשי־מת־מועמדיה.
היא תצטרך להצניע את
נערי החצר, שנואי העם, ולשים את הדגש
על אישים כמו גולדה מאיר, פנחס ספיר
ואף משה שרת.

כל אותן מפלגות שעודן פוסחות על
שני הסעיפים, כל אותן המשאירות לעצמן
דלת אחורית פתוחה לנסיגה מעמדתן, מוטב
שיבינו זאת: העם מביט בכן. העם רואה
אתכן.
מעולם לא היתד, דעת־הקהל הישראלית
כל כך מגובשת. מעולם לא היה הנוער של
כל המפלגות כה מאוחד בלחצו על מנהיגיו
הקשישים. כל מפלגה שתמכור את עצמה
עתה, בנזיד העדשים של תיק ממשלתי או
של הקצבה כספית, זעם העם ימחץ אותה
ביום הדין. תהיינה אז הבחירות כאשר
תהיינה: פשע זה לא ישכח.
האומה אינה רוצה עתה בממשלה של דויד
בן־גוריון. היא אינה רוצה בממשלה הבנוייה
על כחש ועריפת־ראש ובגידה במצפון. היא
מוכנה לסבול קואליציה עם מפא״י בלי
בן־גוריון. היא תשמח להקמת ממשלה של
קואליציית־ניר שתערוך בחירות בעוד שנה.

והעיקר: הפסד גדול בבחירות
יגחית מכה חמורה על הפרסטי־ג׳ה
של האחד-כדורו. אם העם

אולם יותר מכל רוצה האומה:
בחירות כלליות, לכנסת ולהסתדרות
-מייד !

במרינה
(המשך מעמוד )4
״הגברת אהובה (אהבה),״ היתד, התשובה
הפיקנטית. והזקנים הנידו ראש :״איי, איי,
בן 18 ומתחתן מאהבה
הוא המשיך להתגורר בשכונה, אך סיפוק
מלא לא יכול היה למצוא בה. תחילה עסק
בפעילות מפלגתית פושרת בהפועל המזרחי,
פירסם (בגיל )20 ספר על שבתותיה של
ירושלים והתחיל בחיבור רומאן מחיי עיר
מולדתו.
ב־ ,1950 כאשר יסדה מפא״י את הצהרון
שלה הדור, נתמנה יצחק נחום לוי להיות
סופרו הירושלמי. בספר הטלפונים היה
רשום :״לוי יצחק נחום׳ עתונאי הדור״ —
בלי מדכאות. הוא חשש כנראה שעבודה זו
תגרום להתנגשות בינו לבין תושבי השכונה.
על כן חתם על רשימותיו בשם לוי יצחק
הירושלמי. שם זה הוא כיום שמו הרשמי.
גיוס הי{,תומת. מלבד שם חדש נתן
לו הדור הזדמנות להכיר גם את פנחס לבון.
הידידות ביניהם התפתחה בהדרגה, עד כי,
בהתמנותו כמזכיר הסתדרות, לקח לבון את
לוי יצחק עמו לבית הועד הפועל.
הוא נכנס לתפקידו החדש אחרי הכשרה
מקצועית רצינית׳ כדובר מפא״י. בתפקיד
זה קנה לראשונה את עולמו בין העתונאים.
אפילו עתונאים שרגזו עליו על חלקו בכמה
מנבזויותיו של הדור — ששבק בינתיים
חיים — החלו מעריכים אותו בתפקידו
החדש.
המיבחן בא עם הצעדים הטרומיים הראשונים,
לפתיחת המערכה הציבורית סביב
״פרשת לבון״ .לצידו של לבון עמדו ערכים
נעלים. לצידו ניצב גם הצדק. אולם במלחמה

לבון והירושלמי

גיוס תותחים למען הצדק
על דעת־הקהל, דרושים לא רק היתרונות
המוסדיים, כי אם גם העתונים והעתונאים
שיבטיחו נצחון במערכה המעשית. בליכוד
העתונות לצד לבון׳ מילא לוי יצחק הירושלמי
תפקיד מכריע.
דוגמה בולטת היא זו של גיוס מעריב
למערכה, לצד לבון. צהרון זה הצטיין עד
אותו רגע כאחד השופרות הבולטים של
ביג׳י, דיין ופרס. לוי יצחק הזמין.את ראשי
המערכת לפגישה בביתו של לבון, ובמשך
שלוש שעות נערך בירור ער ונוקב, בלווי
מיסמכים ועובדות. כעבור ימים אחדים,
ניסה שמעון פרס לכבוש בחזרה את העמדה
החיונית, הזמין את עורכי מעריב לפגישה
ארוכה עמו״ אולם גם כתום ארבע שעות של
נסיונות־שיכנוע לא הצליח לשנות את דעתם.
״אנחנו יודעים מי הם, מקורות המקורבים
ללבון׳!״ הטיח פרס בכעס בראשית הפרשה,
״זהו לוי יצחק הירושלמי!״
הוא צדק. גם בכעסו צדק. כי לוי יצחק
הירושלמי ידע לספק לעתונאים את כל העובדות
וחומר־הרקע, שהפכו כעבור שעות מעטות
פגזים אדירים במלחמה הציבורית נגד
פרם ושות׳ .״יונייטד פרם״ ,חבורת כתבלבי־החצר,
היתד, חסרת־אונים ומגוחכת מול
התקפות אלה.
סטודנטים הפגנ ת־ שול־־ ם
מלחמת־כרוזים של יחיד נגד רבים התנהלה
השבוע בקרב ציבור הסטודנטים בירושלים.
שעתיים בלבד לאחר שתא הסטודנטים
של מפא״י פירסם גילוי־דעת, בו מושמצים
אישית כמר, מפעילי התנועה להגנת הדמוק־ראסיה,
הגיב סטודנט למשפטים, עקיבא

נוף ( )25 על־ידי פירסום כרוז הנושא את
הכותרת וידוי.
כותב נוף, בכרוזו המשוכפל :״אכן,
אני קיצוני׳ קיצוני עד קצה גבול, עד כלות,
בכל הנוגע לקיום הדמוקראטיה. אכן אני
משתייך, לתנועה שתוצאותיה הרס׳ הרם
כל המושחת, הרס כל המדכא, הרס כל
הצבוע שמר בן־גוריון מסמלם בישראל.
״חברי מזכירות תא מפא״י הכינו כתב־הגנה
שיבהיר את הפסוק שבד,ודעתם :״עקיבא
נוף ועוד אנשים מסויימים, שכל דרך
פירסום והתנהגות כשרה בעיניהם ולו אף
סילוף ושקר. להתראות בבית המשפט.״
עוד באותו יום קיבל נוף מיכתב התנצלות
ממזכירות מפא״י, בצירוף הבטחה להתנצל
באופן פומבי מעל גבי לוחות המודעות.
כשפירסם תא מפא״י׳ השבוע׳ גילוי־דעת,
בו הוא מביע את צערו ומבקש את סליחת
הנפגעים, טען אחד מפעילי מפא״י :״לפחות
כאן לא היו זיופי־מיסמכים, והיחיד שתבע
את צידקתו — ניצח.״

משטרה
ההגבלותשלא הגטדו
הפתעה מרה ציפתה באחד מימי השבוע
שעבר לכתבי־ר,משטרה של העתונות הישראלית•
כאשר הופיעו בבוקר, כמינה,גם, במטה
משטרת מחוז תל־אביב, נכונים לרשום מפי
הקצין־הדובר את שפע הסיפורים הטריים
ואת דברי הפרשנות שלו, הודיע להם הדובר
בפנים רציניות כי הסדר נוח ונעים זה בוטל.
מעתה יהיה עליהם להסתפק בידיעות היבשות
המופיעות כמחברת העתונות של
המשטרה.
לכתבים המאוכזבים קשה היה לקלוט את
החדשה. כי מאז מונה עמוס בן־גוריון למפקד
מחוז תל־אביב והחל בטיפוח ילד השעשועים
שלו, המדור המרכזי לעיקוב ובילוש,
קיבלו הם את ההרגשה כי יותר משרצו הם
עצמם לינוק, השתוקקו הקצינים והדוברים
למיניהם להניק אותם סיפורים.
לקורא הישראלי׳ ובמיוחד לקוראי ריצה־רונים,
נדמה היה כי מטה מחוז תל״אביב
הוא המטה הפעיל היחיד בכל משטרת
ישראל. סיפורי־מתח־וגבורה על פעולות אנשי
המחוז ומעלליהם של בלשי המדור הופיעו
בעתונים כמעט מדי יום, נתנו לקוראים
את ההרגשה הנשגבה כי הם שותפים לנעשה
בחדרי־החדרים של המדור הסודי ביותר של
המשטרה.
״לא להפסיק את היחסים.״ מי
שלא נהנו כלל ועיקר מהפירסום העצום לו

זכו עמוס וראש המדור, שלום ירקוני, היו
אנשי המטה הארצי של משטרת ישראל9] .
המטה החליט לרסן את מירוץ הפירסומת
של עמום וחבר קציניו.
בתקנות מיוחדות שהפיץ המטר, הארצי,
כעבור זמן קצר, אל כל היחידות במדינה,
בוטלו כל משרות הדובר. רק מפקד המחוז
בעצמו הורשה, באם רצונו בכך, למסור אינפורמציה
לעתונאים. אולם אז, נאמר בהוראות,
הוא נוטל על עצמו, באופן אישי׳ את
מלוא האחריות לדברים שיאמר.
הדובר היחיד שנשאר בתפקידו היה סגן-
ניצב דוד בן־ישי, ראש המחלקה ליחסי־ציבור
במטה הארצי.
הכריז בן־ישי׳ אחרי שדבר ההגבלות החמורות
נודע ברבים :״השמועות נופחו. הן
הובנו שלא כהלכה. לא חידשנו שום דבר
בפקודות החדשות. זהו צעד טכני־משרד״
גרידא. לא היתד, הוראה להפסיק את היחסים
עם עתונאים — אולם פה ושם הפריזו במסירת
דברים שהיה על המשטרה להוכיח
אחר־כך בבית־המשפם.
״אם העתונאי מוצא את הדברים האלה,
טוב. אך שקצין משטרה יגיד מצאנו טביעת
אצבעות׳ או יגלה שהנאשם הודה באשמה,
הרי זה מוקצה מחמת מיאוס.״
ההוראות החדשות לא החזיקו מעמד אפילו
שבוע אחד. בעידודו של עמום, הקימו כתבי
המשטרה זעקה גדולה. עמום עצמו נפגש
עם המפקח הכללי׳ יוסף נחמיאס, הסביר
לו כי העתונאים עלולים לנקום בכך שיפרסמו
ידיעות בלתי־נוחות למשטרה. הוא הזכיר
למפכ״ל את ההבטחות הבלתי־רשמיות
שנתן נחמיאס לעתונאים, כשנכנס לתפקידו.
המפכ״ל נכנע, הורה מיד להכין תיקונים
חדשים להוראות החדשות.
דובר מסד, מחוז תל־אביב חזר לתפקידו.
עתה שוב לא ייאלץ עמוס לתת בעצמו את
הדין על הדברים שהוא אמר, אומר ויאמר.

ך • רחובות ירושלים הידד,דו השבוע קריאות שלא נשמעו כמוהן מאז מלחמת
^*השיחרור נגד השלטון הבריטי — מסוג הקריאות שנשמעו ערב עלות מוסוליני והיטלר
לשלטון, לפני שני דורות.
״צדק ודמוקראטיה עדיפים!״ היה כתוב על כרוז ׳שנישא ברמה .״שלטון יחיד אינו
דמוקראטיה!״ נאמר בכרזה אחרת .״בחירים לא — נבחרים כן!״ הוסיפה כרזה שלישית.
היו עוד סיסמאות: לא תישא את שם הבטחון לשוא! לא רוצים איש עס מצפון מויש!
לית דין ויש מ. ד״ן! ההדחת וגס ירשת? ערנות ציבורית ערובה לדמולן ראטיה.
מלים רמות אלה נישאו מעל ראשיהם של כמד, מאות סטודנטים, שצעדו במעלה רחוב
בן־יהודה, בדרכם אל משרד ראש הממשלה. ההפגנה שלא צעדה שבוע לפני כן בגלל
המטר, מילאה עתה את הרחוב הראשי בקריאות הקצובות של משתתפיה.
היו אלה קריאות שהפעימו לבבות. אזרחים שעמדו תחילה על המדרכות הצטרפו אל
המפגינים .״העם מספיק סבל — כאן לא פורטוגאל!״ קרא אחד הסטודנטים והקהל חזר
אחריו .״בן־גוריון לך מכאן — קח את פרם ודיין!״ ״לא ניתן שלטון — למשה ושמעון!״
במדינה אשר ראתה את הפגנתי, הפוליטית האהרונד, לפני שבע שנים, נגד חוזה
השילומים מגרמניה׳ ואשר מאז שקעה בביצה של שאננות וציניות, היה עצם עריכת הפגנת
הסטודנטים מהפיכה. אותו הנוער שהואשם בקארייריזם ובאבדן כל דאגה לצרכי המדינה,
רעם עתה ברחובות :״בן־גוריון לשדה בוקר — במקומו יבוא אחר!״
הם התקדמו במעלה רחוב בן־יהודה ומשם כח־נו אל תוך סימטות צרות כדי לעקוף
את הכנסת, בדרכם למשרדו של ראש הממשלה. בהגיעם למטרתם טיפס אחד ממנהגיהם
על גדר, ובהצביעו לעבר דלת המשרד קרא :״פה יושב אדם שחושב עכשיו איך לרמות
את כולם. כל אלה שיקחו ממנו שוחד — בבוא היום הם ישלמו!״
סיכמו המפגינים את דרישותיהם: נגד מתן ריהאביליטציד, לבן־גוריון: נגד חיפוי על
עדויות־שקר וזיופים: נגד השתלטות פוליטית באמצעות מנגנונים׳ דרך הצבא או דרך
משרד הבטחון. אחר־כך סיימו בשירת התקווה, שמילותיר, נשמעו עתה כשיר מהפכני אמיתי:
״עוד לא אבדה תקוותנו להיות עם חופשי בארצנו!״

״הרביצו!״ פקד האיש

ך* מפגינים התפזרו, זרמו באופן טבעי הזרה׳ לכיוון מרכז העיר. עתה, ששוב לא^
ן | היוו הפגנה, לא ראו את עצמם נאלצים ללכת בדרך המגוחכת שהותודתה להם על־ידי
המשטרה, שעד, שנתנה להם את הרשיון לעריכת הפגנה. כך עברו — עדיין במספר
רב — מול בנין הכנסת.
בפנים הבית ישבו אותה שעה חברי הכנסת ודנו בחוק המרשה ללוי אשכול לד,טיל מם
נסיעות בכל גובה העולה על דעתו׳ על כל כרטיס נסיעה לחו״ל. הסטודנטים ביקשו
להשמיע קול אחר .״די־מו-קרא־טיה! די־מו-קרא־טיה!״ הם קראו.
מיד הגיעה למקום ניידת, ושוטרים החלו מבקשים מהסטודנטים להסתלק בשקט. סיפר
לאחר מכן סטודנט מזוקן :״בהתחלה התנהגו איתנו בעדינות. דחפו אותנו בשקט.״
לפתע הופיע בפתח בנין הכנסת גבר מוצק, בעל שיער מכסיף׳ לבוש חליפה כחולה.
בתנועה נמרצת פקד על השוטרים :״הרביצו!״ השוטרים היססו. אך האיש בכחול חזר
על תנועותיו ביתר תקיפות — ואז נשלפו האלות.
השוטרים יצרו שרשרת ארוכה, ותוך כדי הנחתת אלותיהם דחפו את הקהל הלאה.
״בוז! פחדנים!״ נשמעו קריאות. האלות הונחתו על גופות דחוסים. השוטרים חיכו ללא
הבחנה, גם בחורות טעמו את נחת זרועם כל אימת שנתקלו השוטרים בגרעין של התנגדות,
גררו את המתנגד אל תוך הניידת.
הסטודנטים לא התכוננו לקרב רחוב. הם נסוגו מן הרחבה. מתוך הבית נראו חברי־כנסת
מציצים אל הנעשה. קריאות הסטודנטים הגיעו לאזניהם והוסיפו חריפות לאוזירת
המשבר, המרחפת מזה שבועות במסדרונות הבית. הם יכלו לחזות בעוד נסיון של
השלטון לשבור באיבו כל גרעין של התקוממות עממית נגד דויד בן־גוריון.

עשרות מבוכים סביב לנון בועד הנוער

שוטדים דותפים סטודנטית וסטודנטים, שהפגינו מול בנין הכנסת בירושלים
ההפגנה פוזרה בלי כפפות משי. כי במלחמה הנטושה עתה בארץ שוב לא נותר
מקום לכפפות כאלה. במלחמה זו נאבקים בן־גוריון ונעריו על חייהם הפוליטיים.
כדי להציל את עורם הם מוכנים לכל. לא היתה שום סחיטה, שום איום׳ שום שפלות —
שום התבזות־עצמית! — שבן־גוריון לא היה מוכן לבצע, ובלבד להינצל מים הסלידה
העממית שאיים להטביעו.

רסיסים הטלניים

לידה זו הגיעה לשיאה כאשר נודעו פרטי הישיבה המבעיתה של מרכז מפא״י
^ בשבוע שעבר, והשתוללות הבריונים השכירים וד,בלשים נגד אזרחים שעמדו בחוץ.
עוד לפני שנקבע מועד ישיבת הועד הפועל של ההסתדרות, בה יגיש לבון את התפטרותו׳
התלכדו סיעות המיעוט בהסתדרות כדי להציע ללבון להתעלם מהצבעת־החרפה של מרכז
מפא״י. הם האיצו בו בגלוי להמרות את הדיקטאט הטרוריסטי של בן־גוריון ולהמשיך
בתפקידו בראש ההסתדרות. אם לא בעזרת קולות מפא״י, הרי בעזרת קולות המיעוטים
ואלה מתוך נציגי מפא״י שנשארו נאמנים למצפונם•
לבון בחר ללכת בדרך האופיינית לו .״מפא״י היא שבחרה בי למזכיר ההסתדרות, והיא
רשאית להורידניד קבע. הוסיפו מקורביו, בשיחות פרטיות :״אותו לא יסחבו בוכה ומיילל
אל הגרדום. הוא יצעד לשם זקוף.״
הוא הגיש את התפטרותו — ויצא מנצח. בתום הישיבה הקיפו אותו עשרות מברכים.
סיעות המיעוט חזרו והביעו את תמיכתן במאבקו; חבריו־למפלגה התנצלו — מי בפה
מלא ומי בשתיקה — על המעשה המלוכלך שנאלצו לעשות.
פרק א׳ במסכת הקרויה ״פרשת לבון״ הסתיים. לבון הודח — אך בן־גוריון היה
רחוק מאד מלהיות המנצח. הפרי שהוגש לו על מגש היה מר כטעם האכזבה.
היתד, זו רק התחלת צרותיו של הזקן. מתוך עקשנותו לחסל את לבון השתמש
בנשק־הסחיטה האחרון: ההתפטרות. תוך כדי כך העליב את חברי הממשלה בצורה גסה
וצורבת. הוא, אשר יום קודם לכן הכריח את סיעות הקואליציה להפגין סולידאריות־מאונס
כדי שתוכל הממשלה לזכות בהצבעת־אמון, הודיע שאין לו אמון בממשלה.
כאשר עשתה הסחיטה את שלה ומרכז מפא״י נכנע לסחטן, ניפנה בן־גוריון לאסוף את
רסיסי ממשלתו.
היו אלה רסים־ם קטלניים• כי בעוד שבן־גוריון המשיך להיות שקוע בתעלוליו, נמאס
המשחק לשותפיו• הוא עצמו לא ידע עדיין. איפה הוא חי. אך שותפיו ידעו ששוב אין
זה אותו דויד בן־גוריון שמפניו רעדו. כי במשך ששת חדשי פרשת לבון הרס ביג׳י במו
ידיו את האגדה שהוא פיקח, כל־יודע, ממולח ומצליח בכל מזימה ממזימותיו.
כל מה שהוכח באותו פרק זמן הוא׳ שקנטרנותו״ ושינאתו מעבירות אותו על דעתו;
שאינו שולט בעניינים; שהעתונות נגדו; שרוב העם מאס בו; שטכסיסיו הגאוניים־כביכול
רק הכניסו אותו בבוץ עמוק יותר ויותר. המפלגות שהתמרדו השבוע בדויד בן־גוריון
היו אותן מפלגות של תמול־שלשום! רק בן־גוריון שוב לא היה אותו בן־גוריון.

עלבוגות ע? ראש ביג׳י
נימה שבך דיברו השבוע כמעט כל מפלגות ישראל אל ראש מפא״י היתה
ן | חסרת־תקדים• עד כה היה זה בן־גוריון שקבע כי עם יערי לא יתווכח, עם כרמל לא
ישב יותר בממשלה ועם בגין לא ידבר. הפעם קמו האחרים וירקו לו בפרצוף .״מפ״ם
אינה מוכנה לשבת בממשלה שדויד בן־גוריון יעמוד בראשה,״ הודיעו נציגי המפלגה לנשיא,
כאשר קרא להם להתייעצות על הרכבת ממשלה חדשה.
״אינני מוכן עוד לשרת בממשלה של מר בן־גוריון,״ הודיע שר־המשפטים פנחס רוזן.
כשהן יוצאות מפיו של אדם אשר כמעט כל חייו הפוליטיים שיתף פעולה הדוקה עם
בן־גוריון, היתד, למלים אלה משמעות של גזר־דין מוות.
אחדות העבודה, אשר עמדת מפ״ם שימשה לה מורה דרך, הלכה אף רחוק יותר .״איננו
מוכנים לשבת בממשלה שבראשה עומד בן־גוריון או משה דיין!״ הודיעה.

ואילו הציונים הכלליים וחירות יעצו לנשיא: בחירות מיד! דויד בן־גוריון איבד את
אמון העם ואינו יכול לכהן גם יום אחד נוסף, כראש הממשלה.
אנשים שראו את בן־גוריון בימים אלה תיארו אותו כאדם שעולמו נהרס סביבו והשולח
את ידו להיאחז בכל קש, בתיקווה כי יינצל. הקש האחרון, במקרר, זה, היתר, המפלגה
הדתית הלאומית. כאשר עוד היתה קיימת אפשרות שהפרוגרסיבים עשויים בכל זאת
להצטרף לקואליציה, הציעו הדתיים לכרות עמם הככם, שאף אחת משתי המפלגות לא
תעשה דבר בנידון זה ללא השניה. השיבו הפרוגרסיבים :״אנו ממילא איננו מתכוונים
להצטרף, לכן גם אין צורך בהסכם.״
לדתיים עצמם היה ברור לחלוטין מה חשיבות העזרה שהם יכולים להגיש לבן־גוריון.
בלעדיהם, אין לו רוב בכנסת. כלומר: ייאלץ ללכת לבחירות. ומדבר זה פוחד דויד בן־
גוריון פחד־מוזת. הוא יודע שהעם הספיק להתבונן היטב בפנים האמיתיות שלו ושל
נערי חצרו. הזיופים, האיומים, השקרים והגידופים שציינו את הופעותיהם בפרשת לבון
עוררו סלידה בציבור. סכנתם הבלתי־מוסוזית לאורח־החיים הדמוקראטי הזעיקה את
מיטב אנשי־הרוח והנוער למלחמה בדיקטטורה המתוכננת שלהם. על כל אלה, יודע
בן־גוריון כי יצטרך לשלם, אם ילך בשלב זה לקלפי.
על כן היה מוכן לשלם מחיר מלא — כל מחיר, למעשה — לדתיים, אם יסכימו להצילו
מן ההכרח לעמוד פנים אל פנים מול הבוחר.

אתגן זוגה

*• ה הציע בן*גוריון למשה שפירא, שעה שהשניים נפגשו בבית־המלון שבו בילו את
חופשתם? ראשית: את משרד הדתות ואת הרבנות הראשית. דויד בן גוריון שיצא
לפני שנתיים במלחמת חורמה על שני מעוזים אלה של המפלגה הדתית הלאומית, נכנע
לכל אורך הקו ,,זחל על ארבע כדי להציעם הזרה למשה שפירא.
הוא דיבר על הצורך החיוני להקים ממשלה, על משימות הדור, על חלוציות, על
נשיא ארד,״ב, ג׳ון קנדי. הוא גם הציע לשפירא לחוקק חוק איסור תחבורה פרט ת וציבורית
בשבתות, חוק שיאסור ניתוח פאתאלוגי, הפסקת עבודה במפעלים בשבת, הכרה באוניברסיטת
בר־אילן כבמוסד ממלכתי, מינוי ועדה פאריטטית שתברר את כל תלונות הדתיים של
השנים האחרונות. הכל היה מוכן להציע: כסף, השפעה, מישרות, כבוד.
אך הדתיים ידעו כי מחיר זה, גם אם הוא גבוה ומסחרר, לא היה אלא אתנן זונה.
היו פעמים לא מעטות שמפלגה זו קיבלה אתנן ומסרה את חסדיה, כמוסכם. בעזרתה
אף הצליחה מפא״י לבסס את שלטונה. אך הפעם לא יכלו מנהיגיה להגיע להחלטה
מוסכמת. הם ידעו כי עיני האזרח — הדתי והחילוני — בוחנות כל תנועה מתנועותיהם
והם ידעו כי הפעם יתנו יד לא לקנוניה פוליטית חולפת, אלא לתקיעת סכין בגב של
רוב אזרחי המדינה.
הזהיר אותם אחד מצעירי המפלגה :״אם תתנו יד עכשיו לדויד בן־גוריון ותעזרו לו
להקים ממשלה — תעשו בדיוק מה שעשו הפוליטיקאים ההגונים של גרמניה, ב־.1933
הם הקימו קואליציה עם היטלר ואיפשרו לו לתפוס באופן דמוקראטי וחוקי את השלטון.
הדבר הראשון שעשה באופן חוקי היה לחסל את הדמוקראטיה. כל הזוועות שעשה לאחר
מכן היו חוקיות. אפילו שריפת יהודים עשה בתוקף חוקים תופסים! כי את הבסיס לחוקיות
זו סיפקו לו כמה פוליטיקאים ע ודרים או מושחתים. היזהרו שההיסטוריה של עמנו
לא תשווה אתכם עם אותם הפוליטיקאים!״
על כן, על אף נטייתו הטבעית של שפירא להסכים להצעת ביג׳י, על אף שיצחק רפאל
לוטש עין על כסא ממשלתי, על אף נאומי ההאצה של שלמה ולמן שרגאי — היססו
הדתיים לומר כן לזקן.
כך קרה, ששבוע אחרי שבן־גוריון האמין כי סוף־סוף עלה בידו לחסל את לבון,
התהפכה הקערה על פיה. אם היה חסר לו אישור לכך, יכול היהלקבלו בכל בית־קולנוע
בו הוצג יומן על השתלשלות הפרשה. כאשר הופיע ביג׳י על הבד, השתררה שתיקה מוחלטת.
כאשר ניראה פרס, צעק הקהל ״בוז!״ כאשר הופיע לבון, פרצו מחיאות־כפיים מרקיעות־שחקים.
חושו הבריא של האזרח אמר לו היכן מונח הצדק.

במדינה
יחסי־חוץ
שיפור יחסי ם

עוד 5מיליון
בית־חרושת חדש למשקאות קלים,
של חברת ״תבורי־קריסטל בע״מ״.
נחנך בשבוע שעבר בבאר־שבע, ב מעמד
נציגי הממשלה, משרד המסחר
והתעשייה, משרד האוצר, ראש העיר,
נציגי התאחדות בעלי התעשיה ואור חים
רבים. בנייתו של המפעל החדש
החלה במרץ אשתקד, ובשבוע שעבר
נסתיימה הרכבת המכונות 300 .אלף
ל״י הושקעו במפעל, והציוד הובא
מאנגליה, ארה״ב, גרמניה, ובחלקו נר כש
אף בישראל. המפעל משתרע על
600מ״ר והוא יעסיק 30 עובדים.
תפוקתו — בשלב הראשון — תהיה
3500 בקבוקים לשעה ובעוגה הקרו בה
הוא מתעתד לספק 5מליון בקבו קים,
אשר ישווקו במחוזות הדרום
והנגב.
לאפריקה. מר יעקב תבורי (ב תמונה,
למעלה) מנהל חברת תבורי
בע״מ, הודיע עם פתיחת המפעל, כי
הוא מתעתד לצאת ב־ 17 לחודש זה
לאפריקה — לליבריה וניגריה —
כדי לחתום.הסכמים בדבר שיווק מש קאות
קלים מתוצרת ״קריסטל״ במדי נות
אלה. הדובר הוסיף עוד כי מש לוחי
נסיון יצאו כבר לאפריקה וכי
הבדיקות הוכיחו שאפשר יהיה לשווק
את תוצרת מפעליו שם ללא קשיים,
דרך נמלי אילת. לדבריו, משקאות
״קריסטל״ עומדים בתחרות הן מבחי נת
הטיב והן מבחינת המחיר עם
המשקאות מתוצרת דנמרק המצויים

בשוק האפריקאי.
בדברו על תוכניות הייצור של
מפעליו, הוסיף מר תבורי, כי בעונה
הקודמת שיווק מפעלו אשר בפרדס־חנה
.15 ,מליון בקבוקים שלי משקאות
קלים המהווים 25 אחוז מן התצרוכת
השנתית של ישראל. בעונה הבאה,
הוא ירחיב את פוטנציאל הייצור של
שני מפעליו, כדי 30 מליון בקבוקים,
אשר בחלקם הועדו כבר מהיום
ליצוא.
לאילת. בסיום דבריו עמד מר
תבורי על כוונותיו להגדיל את ה ייצור
של מפעלו בבאר־שבע לאחר
שיועמד לרשותו הציוד הנוסף אשר
הוא הזמין. כמו־כן, הוא סיפר על
תוכניותיו לבנות בית־חרושת למש קאות
קלים בתל־אביב, אשר יהיה
הגדול מסוגו במזרח התיכון ובית־חרושת
באילת.

במשרד החוץ נתקבלה ההחלטה בכובד-
ראש: צריך לעשות משהו לתיקון היחסים
בין ישראל לבין הארצות האפראסיות ש־השתבשו
לאחרונה.
פקידי משרד החוץ הרהרו הרבה. לבסוף
בחרו בקו שיכול לסתור, לדעתם, את ההשפעה
המזקת של ועידת קאזאבלאנקה
(העולם הזה )1216 ואת התסיסה בקרב האפריקאים
השוהים בישראל.
אי־לכך יצאו השבוע שניים מפקידי המשרד
למערכת דבר. כשעזבו את בית ה־עתון,
נותר על השולחן חוזר שהופץ מיד
תחת הכותרת לכל חברי המערכת, נשא את
התאריך 58.2.61
.משרד החוץ מפנה תשומת־לב כל העתו־נים
והעתונאים בארץ לנהוג מידה רבה
של זהירות בכתבם על ענייני אפריקה
ובעיקר על האפריקאיו העושים בארץ.
״לדוגמא: אין לכתוב כי בקבלת־פנים
מסויימת השתתפו שגרירי בריטניה וצרפת
וכמה שגרירים ממדינות אפריקה. הם טוענים
ובצדק — שבאפריקה יש מדינות שונות
ורבות, ואין לכתוב עליהם בנוסח ״כל
הנערים.״ הם מגלים רגישות רבה שאין
דבריהם, הרצאותיהם או הופעותיהם הפומביות
זוכות לאותה תשומת־לב שזוכים
לכך נציגים דיפלומטיים אחרים.
״אנו מביאים הערות מעטות אלה...
ומבקשים להקפיד בעניינים אלה, כי מטעמים
מובנים יש רגישות מיוחדת למה שנכתב
— או לא נכתב — בדבר, וכל מלה בעניין
זה מתורגמת כאן לידיעת הנציגויות הזרות
של אפריקה וממשלותיהן,״ מסיים החוזר.
עתה יבולה ישראל לישון במנוחה. ה־פרסטיג׳ה
שלה ביבשת השחורה ובאסיה —
ניצלה. שוב אין למשרד החוץ צורך לנקוט
בפעולות מיותרות — כגון שינוי הקו הפרו־אימפריאליסטי
באלג׳יריה ובארצות אחרות
של אפריקה.
משפט מדע ופ ש ע?
״אלוהים אדירים! אני הרוס! אני הרוס!
לא חלמתי שכה יחמירו!״ אלה היו המילים
היחידות אותן מסוגל היה להפטיר הפרופסור
קורט סיטר, לאחר קריאת גזר־דינו, הדן את
המדען בעל השם הבינלאומי לחמש שנות
מאסר.
בית־המשפט המחוזי בחיפה הרשיע את
סיטר )51( ,בקשר לארבעה סעיפים: שניים
המתייחסים ל״קיום מגע עם סוכן מדינה
זרה,״ ושניים — ״מסירת ידיעות העשויות
להועיל לאוייב.״ בשלושה סעיפים אחרים
יצא המדען זכאי.
מה היו הפשעים המחרידים בגללם נידון
איש־המדע לעונש מאסר כבד כל כך? את
זאת אסור לגלות, בעיקבות צו האיסור שהוטל
על ידי בית המשפט. פרקליט הנאשם,
עורך־הדין יעקב סלומון טען :״אילו הייתי
גיבור, הייתי מספר על איזה דברים הורשע
האיש. דברים שכל ילד יודע אותם בארץ
ומדבר עליהם עם חבריו, יום־יום. אבל אני
לא גיבור. לכן אשתוק ואבליג.״
״ זוהיטראגדיה לא רק עורך
הדין סלומון היה מזועזע. גם חבריו למיק־צוע,
כתבי־העתונות והשוטרים, נראו מדוכאים,
שעה שפרופסור סיטר, הוצא מאולם
בית־הדין, לבוש עדיין חליפה אפורה וענוד
עניבת־פרפר. במהירות סילקוהו הבלשים
לעבר המכונית האפורה של המדור לבילוש,
לאחר שנפרד במבט דומם מידידתו, יהודית
ארנון.
״זוהי טראגדיה! קרא אחד המשפטנים.
היתד, זו הגדרה קולעת, לסיום הדרך שהובילה
את אחד המוחות המזהירים של
אירופה, ממכלאות בוכנודלד לבית־הסוהר
העברי.
טראגדיה זו נתגלתה לראשונה לעיני הציבור
הרחב ביוני אשתקד, כאשר הפרופסור
סיטר. נעצר באשמת ריגול. סימה הואשם
על־ידי התביעה ב־ 170 פריטים. כל אחד
מן הפריטים ידוע היטב לקהל הרחב• אך
מבחינה משפטית — מהוזה גילויים עבירה
בטחונית. על כן הורשע סיטר, לאחר חודשיים
של דיונים רצופים.
את שמונת החודשים בהם ישב במעצר,
בילה מי שכונה על־ידי כתבי־החוץ ״מרגל
החלל,״ בכתיבת שורה של מאמרים מדעיים.
התלוצץ סיטר — .לפני מתן גזר־הדין :״אלה
המאמרים הטובים ביותר שכתבתי אי־פעם.״
(חמשו בפנזוד )10

הסטודנט, הציגו שאלות בקשו לפרשת

״במפלגה אין
ארבע שעות תמימות עמד השבוע שמעץ פרם מול מאתיים סטודנטים.
היה זה בכית ציוני אמריקה כתל־אכיב, כשהוזמן להסביר את עמדתו
כפרשה. אש צולבת של שאלות וקריאות־כיניים הוטחה כפניו מפיהם
של הסטודנטים. בעמודים אלה מגיש ״העולם הזה״ דו״ח מלא על השאלות
של הסטודנטים והתשובות של שמעון פרם, כאסיפה סוערת זו.
פתחרק בכמה נקודות קצרות, ש-
רצוני להעלותן, ואני מעדיף שישאלו
שאלות וישיגו השגות,״ הציע שמעון פרם
בפתיחת האסיפה .״אני אענה אחר־כך.״
״מפא״י היא מפלגה פוליטית,״ הכריז בהסבירו
את הדחת לבון ,״ובמפלגה אין
לחפש מוסר וצדק, אלא חישובים פוליטיים.״
הסטודנטים קמו בזה אחר זה, שאלו את
כל שאלותיהם, ורק לאחר מכן השיב פרס,
על כל השאלות במרוכז.

ראשון שאל פנחס הלמד, סטודנט
באוניברסיטת תל־אכיב:

לא עקבתי בצורה מדעית אחרי הפרשה,
ולא הכל חרוט בזכרוני. טענותי גם אינן
כנגד מפא״י. מפא״י הוכיחה עצמה בהצבעת
ד,־ 96 נגד ההדחה• הטענות הן נגד בן־
גוריון. שמענו שלפי חוקי המנדאט, הקיימים
עדיין במדינה, אפשר להעמיד את הקצין
הבכיר לדין. מדוע לא עושים זאת?
לשאלת ההתפטרות נקח לדוגמה את הקמת
ועדת השרים. בן־גוריון טוען שהוא מתנגד
מבחינה מצפונית לודעדת השרים. אך כל
התנהגותו נוגדת עקרונות מצפוניים. כל
הזמן הוא שתק, רק כשד,החלטות לא מצאו
חן בעיניו, התחילו העניינים. אדם מצפוני
היה מתנגד מלכתחילה.
אשר לשאלות הפורמליות: מבחינה פורמלית,
יתכן שמפלגה יכולה לפטר מישהו;
היא נתנה מנדאט ויכולה לקחת אותו. אבל
מכל העסק מריח, איך לקרוא לזה, ריח
של ספסרות. אם אני ניכנס לחנות ובעל
החנות יודע שאין להשיג את מה שאני רוצה
בשום מקום אחר, הוא מעלה את המחיר
וזו ספסרות. בן־גוריון יודע את ערכו והוא
ניצל את כל הזכויות שיש לו כדי

ביקורת? אם לא, מדוע ביקורתו של מר
לבון פוגעת בקדושת צה״ל?
#האם אתה מסכים עם דבריו של
גיורא יוספטל, כי לבון פגע בקדושת צד,״ל?
התוכל להסביר מה פירושה של קדושה זו?
האם היתד. קיימת קדושת ההגנה או ה־פלמ״ח?
האם לא השתמשו בנימוקים וב־אוזירה
כזו של קדושת הצבא גנראלים כפוך
שלייכר ופילסודסקי, להשלטת דיקטאטורה?
#שרת קבע כי היה ״קו של התעלמות״
מתביעותיו של לבון, וכן קבע שהיה ״נסיון
של חיפוי שתוצאותיו משוא פנים בכיוון
מסויים.״ האם מכיר אתה את האחראים לקו
זה של התעלמות, חיפוי ומשוא־פנים? אם
כן, מה דעתך לעשות כאחראים? אם לא,
האינך סבור שזה ליקוי במערכת הבטחון?
#כיצד אפשרי הדבר, שניתנו הוראות
כל־כך חמורות מבלי שראש ד,ממשלה, שר־הבטחון,
הרמטכ״ל וסגנו ידעו על כך? מי,
אם כן, נתן לדעתך את ההוראה?
#ידוע כי בקשר לפרשה נעלמו מיסמ־כים
ממקום שהיו צריכים להימצא בו. מדוע
לא יזמת חקירה בשאלה לאן נעלמו?

״איזה ערבויות יש יד 7הציע?״
ודד פילרסקי, סטודנט האוניברסיטה

* העברית בירושלים•
מה שברור היום לקהל הרחב זה שלא ברור
מי נתן את ההוראה. ברור שבוצע עסק
שיכול היה להיות הרה־אסונות למדינה. דבר
שני שברור הוא, שלבון לא נתן את ההוראה.
הגוף המבצע העליון במדינה לא
ידע על פעילות בטחונית שנעשתה. האם
במדינה בעלת הסדרים דמוקראטיים יכול ל־

יגאל לביב, סטודנט להיס•
י טוריה ופילוסופיה באוניברסיטת
תל־אביב, מוכיח דבריו בעזרת עובדות.

| * 4ך| 1ן 111 אדיה פיקוביצקי, סטודנט
| | למתמטיקה שימושית באוניברסיטת
תל־אביב, מתקיף את תת־שר־הבטחון.

ללחום על עניין שקשה להגיד שיש בו
כיסוי מוסרי.

התארע דבר שכזה מבלי שאף אחד ידע
עליו ועולם כמנהגו נוהג?
האם כאן לא טמונה סכנה לדמוקראטיה?
איזה ערבויות יש לך להציע לי שהממשלה
לא תיהפך לפיקציה והמנגנון ישתלם על
כל העסק, בלי מבקר מדינה ובלי כנסת?
ועוד שאלה: העתונות הבינלאומית כולה
מפרסמת את עניין העסק הביש. מדוע נמנעה
מהציבור הישראלי הידיעה? אולי מפני שהציבור
היה מגיב אחרת; אולי מפני ש•
היתה נעלמת השאננות מקרב הציבור?

״מדוע הערמת את האמת?״
* גאל לביב, סטודנט באוניברסיסת תל־

אביב:
האם אתה, כאחד הממונים על משרד ד,בטחון׳
ידעת את כל פרשת הזיופים והד,עלמות
ב־ ?1955 אם כן, מדוע העלמת את האמת?
אם לא, האם אין העובדה שממונה על
משרד ד,בטחון אינו יודע על תופעות אלו
.במשרדו מעידות על ליקוי במשרד הבטחון?
• האם לדעתך גילוי נקודות־תורפה במערכת
הבטחון זהה עם פגיעה בערכים?
אם כן, האם פירוש הדבר שאסורה כל

״בן־גידיץ גיסה.״״
יתן דניאל, סטודנט באוניברסיטת

תל־אביב:

שמעון נוס, שהופיע במועדו! בת״א, השיב:

מוסר וצדקרי
הערותיו של פרס היו מאה אחוז בסדר,
מבחינה פורמלית, אך השאלה היא אם אנו
יכולים להרשות לפורמליות כזו לסדר כך את
כל העניינים, חלק?
בן־גוריון ניסה להתפטר, להאריך את
חוק ההתישנות. אחרי שראה שכל זה לא
עוזר, עשה עניינים שאפילו חברי מפלגתו
ספיר וגולדה — ואני אומר לכם שגולדה
היא גבר — אינם רואים אפשרות להיכנס
לממשלה.
הסכנה האמיתית לדמוקראטיה היא בבן־
גוריון, דיין ופרס.
דוגמאות יש בלי סוף. לגבי בן־גוריון —
התנהגות בפרשת הנשק לגרמניה. לגבי פרס
— התנהגותו בענייני משרד החוץ, עם כל
ההאשמות שמטיחה גולדה, בפניו. ולגבי
דיין — התנהגותו בכל פרשת המשבר בחקלאות,
וביחוד אימרת־הכנף שלו, השבוע,
ללולנים :״אתם רוצים לעשות הפגנה? בבקשה.
אני רק מציע לכם, על מנת לחסוך,
לתאם אותה עם אנשי־הרוח• תפגינו ביחד!״

המנהיגות וסוס הבטחון
*\ריה פיקוביצקי, סטודנט באוניבר־
>£ם יטת תל־אביב:
הבעיה היא, כפי שהגדירו אותה באסיפת
הסטודנטים במוגרבי: יורות מנהיגות של
חזון ועולה מנהיגות של אדמיניסטרציה.
הטרגדיה של בן־גוריון היא, שהפכו אותו
לסמל עוד בימי חייו.
אשר לדמוקראטיה, קשה לומר שהיא
משתלהבת עם הסיסמות של הגידו נן לזקן,
או עם מעשי הפרובוקאטור מאור־יהודר,
שחילק כרוזי הגידו כן לזקן הצודק ושוחרר
ממעצר על־פי פתק.
פרס :״אתה ראית?״
כן, אני ראיתי. כל המנהיגות הצעירה
רכבה ועלתה על סוס הבטחון. לכן כדאי
אולי להזכיר את אימרתו של קלימנסו:
״המלחמה היא דבר יקר מדי מכדי להש
מיטה
העברית בירושלים, מאשיס את פרס.
אירה בידי הגנראלים.״ על אחת כמר, וכמה
בידי המנהיגות.

״כורם אחוזים פסיכוזה!״

/אחר־כך קם פרס להשיב:
תראו, קורה כאן דבר מוזר: יגאל שואל
למה לא ידעת? למה לא הסתרת? למה לא
חקרת? וכולי וכולי. קמים אנשים שעשו
חטא על גבי פשע ואומרים: תעמידו אותנו
לדין. קם פרם ואומר: תעשו ועדת חקירה
עם שופטים ותחקרו את הכל. שאלתם
אותי כאן שאלות אמור לי את שאלתך
ואומר לך מאיזו מפלגה אתה.
קריאות: מה זה נוגע לעניין? דבר לעניין!

אספר לכם על כך סיפור: ערבי מג׳נין
נשלח ללונדון, ללמוד ביום. כשחזר ביים
את ההצגה של שקספיר נו׳ איך קוראים
לה זו עם הנסיך מדנמרק.
קריאות מהקהל: המלט, קוראים לזה בערבית!

המלט. ושם ישנו המונולוג עם השאלה
להיות או לא להיות. כשהגיעו השחקנים
לקטע לה, פרץ כל הקהל באולם
בצעקות :״כן להיות! כן להיות!״ התרגז
נורא הבמאי, יצא לקהל ואמר :״תראו,
שלחתם אותי ללמוד שלוש שנים בלונדון.
תסמכו עלי שהבאתי גם את התשובה לשאלה
אחת!״
כך אני אומר לכם: תסמכו עלי שיש לי
תשובות לשאלות שלכם.
אבל ראשית כל, עלי לומר לכם: אם אתם
מקבלים את מסקנות ועדת השרים, אין לכם
יותר מה לשאול אותי. אינכם יכולים לומר
בדבר אחד כן ובשני לא, כי הרי ועדה וו
קבעה שהעניין נגמר, ואם הוא נגמר אין
יותר שאלות.
(לפנחס הלמר) :הגענו למסקנה שאין דרך
להעמיד את הקצין הבכיר לדין. אשר לבן-
גוריון, הוא הודיע מתחילה שאינו משתתף
בהצבעה. בתחילה גם לא היה ברור ש־הוועדה
תברר את השאלה. זו היתה צריכה
להיות ועדת טרפיק, שתקבע מה ייעשה בכל
החומר שנאסף• לא בהכרח היתה זו ועדה
שתחקור את האמת.
כל אלה שטענו נגד סילוקו של לבון,
צריכים לזכור שהוא לחץ על המרכז לסילוקם
של אנשים אחרים מהוועדה המרכזת.
לא שמעתי את רוסנשטרייך מתקומם אז.
מה יש? יש איפה ואיפה ז אם קם מנהיג

עומד שמעון פרס, כשהוא נשען על בקבוק המיץ,
מאזין לקריאת־ביניים עוקצנית, מוכן להשיב או
להתגונן מפניה ״פגישה״זול שהחלה בשעה 8.30 בערב, הסתיימה רק אחרי חצות הלילה.

מול הסטודנטים

חס לבון לא תבע להדיח את גיבלי.
קריאות: הוא תבע להדיח את מישהו. לא
ידוע את מי. צחוק בקהל.
הוא תבע להדיח את שמעון פרם, על־סמך
ההאשמות שלא טרח אף לוזדאן! יכול להיות
ששמעון פרס אדמיניסטראטור, אז כבר
מותר להעליל עליו עלילות? מדוע לא פיר־סם
בפומבי שדרש הדחתי על־סמך האשמות
שכלל לא ביררן? כיום אני אולי מדבר לחלל
הריק. כולם אחוזים פסיכוזה, עד שכל איש
שומע מה שברצונו לשמוע.
קריאות: גם עתוני־הערב אחוזים פסיכוזה?
גם הם משוחדים?
אינני יודע. אינני עורך עתון ערב. אחרי
הכל אינך יכול לשאול את השכן מדוע
התחתן חזקא עם אשתו!
קריאות: אתה מתחמק!
איש לא האשים את לבון בפומבי. הוא
החליט שהוא אשם —
קריאות: מואשם!
— מואשם, והחליט לטפל בדרך שהחליט.
אם היסוד הראשון של צדק הוא השיוויון,
אז שיעמדו שניהם בפני תנאים שווים ב־וועדת־חקירה
משפטית.
הנה, יחזקאל סהר נתן פירוש מסויים
למילה חשוד, והפרופסורים לא ניזעקו. הוא
נתן את הדין, חייו נהרסו, קיבל מאסר־על־תנאי
והוטל עליו קנס כבד.
קריאות בקהל: באמת מיסכן!
וכל זה בגלל משפט שנאמר או לא נאמר.
קריאות: ובגלל תיק שנסגר.
מה זה קדושת הבטחון?
קריאות: צה״ל, לא בטחון.
מותר לבקר את צה״ל, הבסחון, כמה שרוצים.
זה לא היה חילול הבטחון, זה הית
חילול האמת• זה היה שקר ולשקר אסור,
גם כשמדברים על תנובה, ולא רק על
בטחון. דבריו על קציני משרד הבטחון לא
הוכחו. הוא אמר שקניתי בית־חרושת בלי
אישורו. חברי ועדת החוץ והבטחון השתכנעו
שאין לכך יסוד. ואם אמרו שיש כת
צבאית, זה חילול האמת ולא חלול הבס־חון.
ראש
הממשלה אמר שהציעו לו דיקטא־טורה
— מותר עדיין במדינת ישראל לפרס
בעמדת התחמקות הציע הצעות טיפשיות, אך כל הזמן שלא
שהיתר, אופיינית לו: מקבלים אותן, המדינה עדיין דמוקראטית.
ודע שאל את גולדה מאיר!״
קריאות: מה עם הצעת אבריאל?
אינני יודע, תשאל אותו.
מספר חמש במפא״י ומכריז שיש בידו חומר
קריאות: מה אמר שרת?
סודי נגד חבריו, הוא אינו יכול להיות מנשרת
חושב כך. מותר לו לחשוב, אתווכח
היג במפלגה זו, כיום או בכלל. האם זה איתו במפא״י.
מותר רק ללבון לאסוף חומר, או לכל חבר
קריאות: אתה, בכל אופן, לא יודע מי?
מרכז מותר?
אני מוכן שתהיה חקירה משפטית.
אין הוא היחידי שעמד במצב קשה ב־מפא״י.
הוא עצמו העמיד רבים אחרים ב
מצב
קשה.
״סהר נתן את חדיך
קריאות: עובדה, שעד שהיא לא אסף חומר
•*עניין המהלומה ללבון, מפני שהוא
סודי לא טיהרו אותו. העלילו עליו, לכן
^ זוכה: לבון עשה קואליציה נגד מפלגתו.
אסף. איננו מבינים רמזים מר פרס, ספק
הוא איים על מפלגתו. אינך יכול לדרוש
עובדות!
ממני שאצביע למי שמפ״ם רוצה• שמפ״ם
אני ער לסתירות שמצא יגאל לביב. מה
ואחדות העבודה יעשו אותו מנהיג במפלג-
שמדאיג אותי זה שהוא מוצא תמיד סתירות
רק לכיוון אחד. יש בזה אולי יותר נוחיות תם. הוא הרי אדם אמיץ, כביר, חופשי,
מאשר שאיפה לבהירות. אשר לשאלות: פג־ אדיר — שיקחו אותו ויעשו אותו מנהיג

מתגונן

למפלגתם. למנהיג העם יש חובות. הוא
לא נבחר לנצח ואם אינו מתנהג כראוי,
מותר לפטרו. משלא עמד בחובות, ניטלות
זכויותיו. כל זמן שמצביעים, ישדמוקראיטה.
קריאות: גם בפורטוגל מצביעים! וגם ברוסיה!
קריאות:
מדוע בן־גוריון מוכן כעת לשבת
בממשלה בלי ועדת חקירה?
בן־גוריון עיזזר. לא פעם כבר יצא מדעתו.
ב־ 46 אמר באותו בניין אהל שדרושה מדינה
יהודית לאלתר. אמרו עליו שיצא מדעתו.
בהצבעה במרכז היו ארבעים אחוז נגדו
והוא לא נבהל. כשהוא העלה את עניין חבל
לכיש אמרו שהוא אנטי־חלוצי.
בעניין החינוך האחיד — הוא היה יחיד
בדעתו. בעניין הצבא האחיד — אותו דבר.
יש מי שדואג לחזון בכל המיקרים שהיה
לבחור בין חזון להרגל. כיום יש טענות.
וזו שיטה דמוקראטית למופת, שכל מי
שיש לו טענות, שכל מי שזורק הלצה,
הוא גיבור. הוא לא נבהל מלהיות רוב
גדול או רוב קטן במפלגתו, וקרה גם שהוא
כבר היד, במיעוט.
בעניין הצנזורה: האם היא מנעה באיזה
מיקרה להתקיף, להשמיץ, להוציא דיבה על
אחד מהאנשים הנבחרים?
קריאות: איך יכולים לדעת? האם קראנו
את המחוק?
אני משוכנע שפירסום הגירסה רק יועיל
לעניין הבטחון עצמו. אך כל זמן שפירסום
יכול להיות מסוכן — ולו לחיי אדם אחד
— אסור לנו לפרסם. אין חוק מיוחס. בן־
גוריון רצה בחוק ריטרואקסיבי על מנת...
קריאות: מדוע הוא מוזתר?
אתה יודע? אתה מדבר בשמו? מי גילה
לאיתן דניאל מה נעשה בליבה של גולדה
ושהיא גבר? מניין לך זאת? עובדת התפטרותה
אינה אומרת שלא תיכנס לממשלה. שום
דבר אינו אומר זאת•
קריאות: העתונים!
עתונים הם מקור לא מוסמך. הם מעוניי־נים
להכניס סיכסוכים. חוץ מזה, משטר
דמוקראטי מתנהל על־ידי אנשים חיים. יכול
להיות שבאוניברסיטה אין סיכסוכים והסטודנטים
כולם מלאכים עלי אדמות, אבל חוץ
מהם יש גם אנשים חיים וסכסוכים והתנגשויות.
מה התיאור הזה שדמוקראטיה היא
גן־עדן?

״ביג׳י עריץ ז זו רוחניות ז״

ראטיה, למרות שלא נוכח בישיבות
הממשלה• אני מסוכן משום שגולדה לא
רוצה בי. ומשה דיין מסוכן משום שד,ת־לוצץ.
קריאות:
יש לו הומור מפותח!
ואני לא בטוח בכלל שהוא אומנם אמר
את זאת ללולנים.
קריאות: שיכחיש!
אולי הוא עוד יכחיש. אבל הרי אי־אפשר
להכחיש הכל, כי לא יהיה זמן בשביל
לעבוד.
(המשך בעמוד )18

תצפית

במדינה

רי* •יזזכי-יית שמרי־־״

• הקצין הבכיר, ששירותו בצה״ל הופסק, יעזוב בקרוב
את הארץ. אחרי שוועדת השבעה הוקיעה אותו על חדקו בפרשת העסק

הביש, ואחרי שבתחילה רמז כי בכוונתו לפנות לבית־חמשפט לשם טיהור שמו,
קיבל הקצירלשעבר את עצת פרקליטו ונמנע מכל צעד העשוי לעורר מחדש
את כל ההמולה הקשורה בחלקו בפרשה. הוא ביקש היתר לעזוב את הארץ.

ובקשתו ניתנה לו עתה, אחרי שדויד בן־גוריון עצמו

• ועדת הפנים של הכנסת תברר את האשמות בהתנהגותה
של המשטרה כעת פיזור הפגנת הסטודנטים לפני מרכז
מפא״י. נציגי תנועת הסטודנטיס למען הדימוקרטיה נפגשו השבוע עם יושב-
ראש הועדה, יעקב ריפתין, והגישו לו את החומר עד התנהגותה של המשטרה.
בין שאר האשמות הועלו ההאשמות על כך ששוטרים שימשו כסדרניס בישיבת
מרכז מפא״י, שאנשי המדור המרכזי לבילוש ועיקוב בתלבושת אזרחית עסקו
בהכאת הנוכחים ושהמשטרה נהגה מידת איפה ואיפה ביחסה לסטודנטים מצד
אחד ולבריונים מאור־יהודה מצד שני. כחומר ראייה הוגשו צילומים וקטעים
אשר פורסמו בהעולם הזה 1220 בין המואשמים, קציני המדור המרכזי שלום
ירקוני, יצחק רונן ויונה סירקיס.

הפרשה אן? תועלה במליאת הכנסת.

סיעת הציונים הכלליים, אשר

תסתמך על אות! העובדות -תגיש הצעה לסדר היום, לד ון בהנתהגות המשטרה|.
לא מן הנמנע כי גס סיעת מפ״ס תגיש הצעה דומה לסדר היום.
• אל תחשוב בי פנחס לבון סיים את מאבקו. מנוי וגמור עם5
מזכיר ההסתדרות המודח לשוב אל הזירה הפוליטית בהקדם ,׳אחרי גמר חו פ ש תי ^
הקצרה במשק חולדה. לפי כל הסימנים, יהיה המשך. פרשת לבון״ מסעיר!
הרבה יותר מן הפרק שהתחולל עד כה.

• יחסה של נפאל לישראל ישאר ידידותי, למרות הדחתו*
של ראש ממשלתה, קוירלה.

עדות ליחס זה יכולה לשמש הזמנתו שלץ^,

(המשך מעמוד )8
הם נתפרסמו בעתונות המדעית, בישראל
ובארצות־חוץ.
הסיבה האמיתית שגרמה שהפרופסור ה־צ׳כי־סודטי
יובא למשפט, היו קשריו עם
סוכן זר, איש אחת הנציגויות הדיפלומאטיות
בישראל. פגישות אלו לא ידע סיטר,
להסביר לחוקריו, לשביעות רצונם.
איש מחתרת כוכנוולד. עברו של
סיטר, רומאנטי די צורכו, גם ללא תוספת של
משפט־ריגול. בנה של מורה כפרית גרמנית־סודטית,
שהתגוררה בצ׳כיה, הגיע בגיל
צעיר מאוד לדרגת מרצה באוניברסיטה הגרמנית
שבפראג. בעת כיבוש חבל הסודסים
על־ידי הנאצים, הגן בתקיפות על היהודים
הרבים. חלק מהם ניצל הודות למאמציו.
לשיא הגיע שעה שנשא לאשה יהודיה.
הנאצים לא יכלו לעבור על כך בשתיקה.
זמן קצר לאחר מכן נשלח המדען הצעיר
למחנה־ההסגר בוכנוולד, כאסיר פוליטי. הוא
שהה בו שש שנים, היה מפעילי ומיוזמי
המחתרות האנטי־נאציות הרבות שקמו בו.
לאחר המלחמה עבר ללמד באוניברסיטאות
בבריטניה, ומאוחר יותר — בארצות־הברית•
רק לאחר שעינו של הסנאטור בעל הנטיות
הפאשיסטיות, ג׳ו מק־קארטי, פזלה לעברו,
נאלץ לעבור עם משפחתו לאמריקה הדרומית.
משם הגיע למשרתו כמרצה לפיסיקה
בטכניון העברי בחיפה.
כעבור שנים אחדות, עזבה אותו אשתו,

עם ההחלטה. השבוע הגיש ערעור על פסק-
הדין בפני בית־הדין הגבוה לצדק.

פר שת לסן
מנוח ת ה דו ח ם
הרחק משאון אלות השוטרים המכים את
הסטודנטים המפגינים ברחבת הכנסת; הרחק
מתככי מסדרונות בית הוועד הפועל של
ההסתדרות; ביישוב כפרי הסובל כולו בתור
עצי־האקליפטוס ואשלים, בילה פנחס
לבון, מזכירה המודח של ההסתדרות, את
יום חופשתו הראשון לאחר סיימו את תפקידו.
על מדרכות־המלם החוצות את קבוצת
חולדה לאורכה ולרוחבה, התהלך בשעות
הבוקר הגבר כסוף־השיער בלווית חברו הוותיק׳
אתו בילה לילות רבים בחדר משותף,
אפריים אבנרי — כשהוא מתעניין בכל
הנעשה סביבו.
הם פסעו על המדרכות, כשמדי פעם עוצרים
אותם חברים ומברכים את לבון לשלום.
הם עברו ליד הכיתות ההומות, נכנסו
לחדרי־האוכל להציץ בתוכנית השבוע וחזרו
לחדרו של החבר פנחס לבון בשיכון הוותיקים,
ללגום ספל תה של בוקר בחופשה.
לחבריו הוותיקים של פנחס לבון היתד,
חופשתו של לבון מאורע רציני וחשוב.
לבון לא ביצע מחווה של הליכה להתיישבות.
הוא לא יצא לטיולי־בוקר ארוכים
מלווים בשיירות עתונאים ואף לא התנדב

א וזד

״הגיח כן -מזגזכן...״
מרכז הפועל למפלגתו חטוציאליסטית של קוירלה, לשגר משלחת ספורטאים
לכינוס הפועל. למרות שההזמנה שוגרה לפני הדחתו, החליט המשטר המלוכני
בנפאל להתיחס להזמנה כאל הזמנה ממלכתית, לשגר ספורטאים לכינוס
הישראלי.

• שינויים מרחיקי־לכת יחולו בקרוב בגתי־הדין של חיפה

אשר נפגעו קשות על־ידי מותם של השופטים המחוזיים בנימין זוהר ודוב
טובבין. במקומם ימונו כנראה שני שופטי בית־משפט השלום — השופט
הצעיר והשנון יצחק זיגלמן והשופט אריה סטוצקי. רשם בית־משפט השלום,
ישראל אפלבויס, יתמנה כשופט שלום.

שינויים קיצוניים ייערכו כזמן הקרוב כ״ראדיו״ ,שבועון

קול׳ישראל. נוכח התפוצה הדלה של העתון, המגיעה בקושי לעשירית
הכמות המצופה, הוחלט על החלפתו של עורך השבועון, עמוס גורדון. אם
אחרי החלפת העורך לא תגדל תפוצת העתון, הוא ייסגר.
• סרט ישראלי יופק כשיתוף פעולה עם פולין. תסריטו של
סרט זה׳ ששמו הזמני הרא ״סיפורה של עדינה קנטור״ ,נכתב על־ידי מנחם
צוריאל, מנהל בית־הספר הממלכתי באילת, ומספר על תולדותיה של משפחת־עולים
מפולין, הגרה באילת. התסריט עובד בגרמניה ויוסרט, כנראה בביומו
של רפאל נוסבאום, בארץ ובפולין.
• השבועון ״קולנע״ יימכר כימים הקרובים. הקונה יהיה
בעליו של השבועון המתחרה, עולם הקולנע. בכך תגיע לקיצה התחרות בין
שני השבועונים ,׳אלא אס כן יחלים הרוכש להוציא את שני השבועונים גם
יחד בנפרד.

ס תועלה הצעה חדשה בי התואר ״תיאטרון לאומי״ לא
יהי תואר קבוע של תיאטרון אחד, אלא יוענק מדי שנה או
שנתיים לתיאטרון אחר, לפי השניו השוטפים. מכיוון שתואר זה
נושא גם הענקה כספית חשובה מהממשלה, יעורר ויכוח ער. המציעים: אנשים
הקרובים לתיאטרון הקאמרי.

נישאה למדען־אורח, נסעה עימו ועם בנו
של סיטה, בן ה־ ,16 לקאנדה. קשה היה לו
למדען להתגבר על מיקרה זה. מאז נראה
מדוכדך — בייחוד על העדרו של בנו האהוב.
רק כעבור זמן־מה התנחם בחברתה
של הפיזיוטראפיסטית יהודית ארנון, העובדת
בבית־חולים חיפאי.
סיטה, אדם נעים־הליבות ושיחה, היה
מקובל מאוד בכל שכבות החברה בחיפה.
את שהותו בחיפה גיוון בנסיעות בהן ביקר,
בין השאר את אחותו ואת אביו הגרים
עדיין בצ׳כיה. בית־הדין קבע כי העביר בעת
נסיעות אלה ידיעות העשויות להועיל ל־אוייב.
קורט
סיטה לא שיער שעקבו אחריו. עינם
של שרותי הבטחון היתה פקוחה על המדען
הדגול — בעיקבות אזהרת האף.בי.איי
האמריקאי, מיום בואו ארצה.
אם כי בית־המשפט לא קבע את מניע
המעשים שהביאו את סיטה לספסל בית-
הדין, לא מן הנמנע שהסוכנים הזרים עימם
עמד בקשר, הפעילו עליו לחץ, בקשר לגורלם
של בני־משפחתו בחוץ־לארץ. אחותו
של סיטה, למשל׳ נשואה בצ׳כיה ליהודי.
אלא שהשופטים יעקב אזולאי, יצחקכהאן
ואוגניה וינוגרדוב, לא התחשבו בכך• הם
ציינו בפסק־דינם :״אם יש להחמיר בדין
לגבי אדם מן הרחוב, שנתפס ברגע של
חולשה לא כל שכן אדם שתפס עמדה
כעמדת הנאשם.״
עורך־הדין סלומון, שביקש לדון את
שולחו לשמונה חודשי מאסר — תקופה
.אשר ריצד״ למעשה — לא היה תמים־דעים

לגזוז את הצאן.
לכולם היה ברור שחופשתו של לבון
הינד, אך פרק ביניים בין שני שלבי־מאבק,
ושבתום חופשתו יחזור פנחס לבון לתל־אביב
להמשיך ולהילחם על דמותן של ההסתדרות
ושל המדינה.
פרימוס כצריף העץ. לחברי חולדי,
הוותיקים, לא היה פנחס לבון דמות חדשה.
יחד עם ראשוני תנועת נזרדוניה, אשר עם
מייסדיה הוא נמנה, עלה לבון והקים את
הקבוצה. אחת החברות הטובות של פנחס
לבון מאותה תקופה, פשקה אבנרי. מספרת:
״אני זוכרת, למשל, אח התקופה הראשונה
של חולדה, כאשר פנחס היה רק
בפעמים הראשונות שליח. אז מצב השיכון
בקבוצה לא היה טוב כמו היום. אז כל
משפחה היתה צריכה לאמץ לה אדם שלישי,
שיגור איתה. זה הפרימוס המפורסם. הפרימוס
שלנו היה פנחס^.הוא היה גר אצלנו
כשבא לשבתות וחגים או סתם, בכל הזדמנות
ושעה שהגיע למשק•
״אני זוכרת במיוחד, את ההתרגשות שאחזה
אותנו במלחמת השחרור ביום שלפני
פינוי הילדים. היה זה פנחס שבא אותו
יום לקבוצה ותבע בתוקף: פנו את הילדים. .
״אני זוכרת שכל החברים התנגדו לכך.
והתנגדותם היתד, בסדר, מפני שלא נתקבלה
עדיין פקודה לפנות את הילדים. אבל
פנחס התייצב בתוקף לצידנו, לצד החברות.
והחברות היו תמיד חלק מהלוחמים. אבל
כשהדבר נוגע לילדים — הבינונו את הסכנה.
״אני
בעצמי כל כך התרשמתי מהתוקף
חע#1ז מזו׳

לכון כחצר משק חולדה

לגון משוחח עם חברי המשק

״אני זוכרת אותו,״ אמרה פשקה׳ ״כשהיה פרימוס אצלנו בחדר
בו תבע פנחס את הפינוי, עד שלמרות שלא
נתקבלה עדיין החלטה, ירדתי למחסן לארוז
אוכל לילדים ויותר מאוחר, כשנתקבלה
בכוח הקואליציה של פנחס והחברות ההחלטה
לפנות את הילדים, היה הכל מוכן.
״ואני אומרת שאולי זה לא נכון, אבל
יש לי הרגשה, כאילו היתר, זו איזה מין
נבואה או ראיית הנולד מצידו של פנחס.
למרות הפינוי, הפציצו את בית התינוקות
והוא נהרס כולו. שלושה חברים נהרגו.
״גם אחרי הפינוי, כשישבנו בתל־אביב,
היה זה פנחס שבא כמעט יום־יום לשאול,
ליעץ׳ לעזור, ואשתו שהשתדלה להביא יום-
יום משהו לילדים, למרות שלא היה להם
יותר משלנו.״
מחיר האמת .״ידענו כל הזמן והיינו
משוכנעים עוד ב־ 1955 שהצדק איתו,״
ממשיכה פשקה .״אנחנו מכירים אותו ואנחנו
יודעים שהוא לא ילחם על דבר שאיננו
צודק.
״אחרי נאומו של שרת, בו זיכה אותו
מהאחריות לפרשה, ערכנו מסיבה פנימית
לגמרי ואני זוכרת במיוחד את דבריו של
חבר אחד באותה מסיבה, הבר שמעולם
לא התעסק בפוליטיקה והוא עובד, כל
ימיו, בקבוץ — בדיר. ואני זוכרת, כל הזמן
מה שהוא אמר, :ידעתי שפנחס לא יעשה
שקר בנפשו!׳ ואת זה ידענו כולנו, על כל
פנים רובנו הגדול.״
הוסיף חבר ותיק אחר, מראשוני המשק׳
חנוך קאמינסקי:
״היו כמה פרשיות קשות, גם אצלנו.
היו זמנים שהיו קשיים בקבוצה. בהתחלה,
בזמן המנדאט, היתה פה פעם מחלת טיפוס
ויותר מחצי החברים חלו בה והקבוצה
סבלה ונדמה לי שלולא הוא שעמד וארגן
ועודד והחזיק את האנשים יכול להיות
שהקבוצה היתד. מתפרקת.״
השלים חבר נוסף, דוד עופר:
״אנחנו מכירים אותו בתור אדם כן, בתור
אדם שתמיד החשבנו את דבריו ואת ידיעותיו,
שרצונו נבע מנכונותו לבצע דברים
יחד איתנו.
״מעצם ההתפטרות באמת לא התרשמנו.
סוף־טוף הוא כבר התפטר גם מתפקיד שר
חקלאות, ולא התרשמנו. רק אחר כך הרגשנו.
אנחנו מכירים אותו בתור דובר אמת
וזה פגע בנו מה שאמרו עליו.
״בחייו היום־יומיים אף פעם לא ראינו
ששיקר. לא נוכחנו גם בפעילות הציבורית
שהוא משקר. הוא על כל פנים, אפילו לא
השתייך לסוג מסויים של דמאגוגים זולים,
לא רק שלא היה שקרן, אפילו דמאגוג לא.
אפילו אנשים עם דעות שונות משלו שאולי
התנגדו לדיעותיו, העריכו אותו תמיד כדובר
אמת.״

ההורים לצבא, אך לא נמצא עבורו מקום ב־בית־החולים
הצבאי המתאים. הוא הוכנס למוסד
הפרטי, בו קיבל טיפול־בהרדמה.
באמצע הטיפול הודיע הצבא כי התפנה
מקום לאישפוז הקצין, והוחלט להעבירו
לתל־השומר, כי שם לא יעלה הטיפול בכסף.
שליחים שוגרו לבית־ד,חולים, ביקשו ממג־הלו
רשות להעביר את החולד, הצבאי לבית־חולים
צבאי. הרומז הסביר בי במצב בו
נתון החולה, מסוכן יהיה לעוררו מתרדמתו
הממושכת.
אך מספר רופאים שנשלחו לבדוק
את החולה בבית־ד,חולים הפרטי, קבעו כי
אפשר להעבירו ללא חשש. נשלח אמבולנס
צבאי שהעבירו לת־השומר.
כעבור יום מצאו עובדי בית־החולים את
לואיס ירחמיאל מת. הוא כרך את הסדין
סביב צווארו והתאבד.

דרכי אדם

•ריקה ל מזכ ר ת

השעה היתד, שבע בבוקר כאשר יצאה
רנה כהן ( )23 לעבודתה כרגיל׳ אלא שבתחנת
האוטובוסים ליפו הזדנב הפעם תור
ארוך ולכן העדיפה לנסוע במונית .״עד
בית־החולים הצרפתי,״ אמוד, לנהג המונית
שנעצר במקום. בפינת שדרות־ירושלים ירדו
כל יתר הנוסעים ורינה, שישבה במושב
האחורי׳ נשארה הנוסעת היחידה.
המונית המשיכה בנסיעתה וכשהגיעה סמוך
לבית־ד,חולים הצרפתי, ביקשה הנוסעת
מן הנהג לעצור. .אני אעצור לך בסוף
העליד״״.הודיע הנהג ,״המהלך הראשון אצלי
התקלקל. אם אעצר כאן, לא אוכל להמשיך.״
תשובתו של הנהג עוררה חשד סתום בלבה
של הנוסעת. היא פנתה לעבר הדלת

ופתחה אותה .״עצור, או שאני קופצת!״
קראה לנהג, כשהיא משרבבת מחצית גופה
מבעד לדלת .״אני אקפוץ! אל תחשוב שאין
לי דם!״
בינתיים הגיעה המונית לקצה ד,עליה
ונהגה האיט את נסיעתו. בטרם הספיקה
המונית לד,עצר כליל, קפצה הנוסעת ונחבטה
בקיר בית־ד,חולים. למזלה לא נפגעה .״מד,
אתה חושב, מנוול,״ התנפלה על הנהג,
״חשבת שתפסת לך פריירית?״ לשם הדגשת
יתר הטיחה בפרצופו יריקה.
הבעל מתערב. נהג המונית, יעקב
סטאצ׳י, נותר נבוך והמום .״בוודאי קמה
על צד שמאל׳״ תשב לעצמו, מחר, את פרצופו
במטפחת ועזב את הנוסעת ההיסטרית
על שפת הכביש. אך רינה כהן היתד, משוכנעת
בכוונותיו השפלות של הנהג, רשמה
את מספר מוניתו והלכה להתלונן במשטרה.
חלפו שבועות מספר ומן המשטרה נתקבלה
תשובה כי לאחר חקירה הוברר שאמנם
חלה תקלה במערכת־ההילוכים של המונית,
ומשום כך יש לקבל את הסברו של
ר,נד,ג, כסביר.
אך מד, שנתקבל כנימוק סביר בעיני
המשטרה, לא קנה את מקומו בהגיונם של
רינה כהן ובעלה שם־טוב. הם החליטו לגמור
את החשבון בעצמם. למחרת, שעד,
שפסעו השניים ברחוב, הבחינה רינה במונית
ונהגה .״הנה הוא!״ אמחה לבעלה, ושניהם
נחפזו אל המונית, שעה שזו כבר החלה
לנוע .״עצור, מנוול!״ קרא הבעל, ונעמד
במסלול־הנסיע׳ה. הנהג עצר בחריקה.
״אתה מביר את הגברת הזאת?״ שאל אותו
שם־טוב.
הנהג, אשר פרטי התקרית כבר נשכחו
מלבו, השיב ,״לא.

צבא
טי פו ל מו סמר
שיחת היום בבית״החולים הממשלתי תלד,שומר
היא אודות קצין ההדרכה לוא־ס
ירחמיאל.
הקצין הצעיר נתקף תוך־כדי שירותו
בצבא בדיכאון נפשי עמוק. רופאי הצבא
שבדקוהו קבעו שאין צורך לאשפזו בבית־חולים,
החליטו להסתפק בהמלצה למתן
חופשה ממושכת.
למשפחה נראה העניין חמור יותר. הם
התקשרו עם בית־חולים פרטי. הרופא קבע
כי ירחמיאל זקוק לאישסוז מידי. שוב פנו
רוע->4ס חזוי 122:1

לכון מתכדח עם ילדי חולדה
רע מנוחח קצרח לפני המערכח חחדשח

״זאת ד,פריירית הזאת, זאת שקפצה מהמכונית
שלך ניסה הבעל לרענן את
זכרונו של התופס־בהגה.
״בן כן אני נזכר אמר הנהג, אך
לא הספיק לסיים את המשפט, כי באותו רגע
תפס אותו הבעל־הנוקם, גררו החוצה כשהוא
חובט בו באגרופיו. לאחר שהעוברים
ושבים הפרידו בין השניים, מיהר סטאציי
לעלות למוניתו כדי לנסוע למשטרה. לפני
שזז מן המקום, הספיקה רינה לכבדו ביריקה
נוספת :״עכשיו כבר לא תשכח אותי!״.
גם החוק לא שכח. בעקבות תלונתו של
נהג המונית, אשר הפך בינתיים לניד,ג דן,
הובא השבוע הזוג כהן לפני שופט־השלום
בתל־אביב׳ שמצא אותו אשם בתקיפה. העיר
התובע המשטרתי, סמל ארנשטם, שעד, שאסף
את ניירותיו :״אני מקווה שלא אקבל
בשביל זד, יריקה בפרצוף למזכרת, מן
הנתבעת.״

בריאות

היכן ה א חיו ת *

״אתם מחוללים ניסים, ממש ניסים,״
התפעלו בשנים האחרונות כל הרופאים האורחים
שביקרו בבתי־ד,חולים הישראליים.
בכך לא התכוונו לתרופות פלא, אלא ביקשו
להביע את התפעלותם מנס הפעלת בתי החולים
ללא כוח־אדם מספיק•
לא פחות מ־ 2000 אחיות מוסמכות חסרות
כיום בבתי־ד,חולים בישראל — ובתי־חולים
חדשים עוד נפתחים. עם מספר המיטות
הגדל, הולך ומחמיר המחסור בכוח־אדם.
בתי הספר לאחיות מצפים לתלמידות והן
אינן באות•
בבתי־החולים מתגברים על הבעייה בצורה
הפשוטה, היחידה האפשרית. כל אחות עולה
בדרגה אחת. את מקום האחיות המוסמכות
החסרות, ממלאות האחיות המעשיות ואת
מקומן של אלו ממלאות צעירות, החסרות
כל הכשרה מקצועית.
כדרכה של פלורנס. משרד הבריאות
אינו יכול להרשות לעצמו פתרון כה קל.
מחלקת האחיות במשרד הבריאות, החליטה
לחקור באופן יסודי את הסיבות שבגללן
אין הצעירה הישראלית הממוצעת מתלהבת
לרעיון של חבישת הצניף הלבן.
הסקר שנערך על ידי הנזכון לחקר חברתי
שימושי הראה, שלמרות העובדה שפלורנס
נייטינגל, האחות הראשונה עוד מימי מלחמת
קרים, נשכחה מזמן, עדיין רבות הצעירות
שבוחרות במקצוע האחות, מאחר שהן
ריאות בו ייעוד. רוב התלמידות החליטו
להיות אחיות בגיל בית־הספר התיכון או
בגמר בית הספר העממי, כאשר עמדה בפניהן
השאלה: מה לעשות בחייהן? רק
בודדות ציינו כסיבות שהניעון להיות אחות:
רכישת מקצוע הנותן עמדה בחיים; רובן
גילו כי הניעה אותן התשוקה לעזור ולרפא.
״רציתי להיות רועת־צאן,״ כתבה אותה
תלמידה אלמונית מבית הספר לאחיות שליד
בית־ד,חולים רוטשילד בחיפה .״זוהי
עבודה הכרוכה בבדידות, התמזגות עם
הטבע הדומם.״ אך היא פסלה אפשרות זו
מסיבות אישיות .״ואז נזכרתי בחלום נעורי,״
גילתה הצעירה, ילידת רומניה, השואפת
עתה להיות מיילדת ,״להביא אנשים חדשים
לעולם טהור וחדש.״
״זהו המקצוע לבחורה נבונה, אמיצה,
המשך נעמוד ) 12

במדינה

אולי קשה לו
לראות...
אבל קל לו לחוש בקלות
את טעמו הנפלא של
שמן ״ אקסטרה ״ של
״עץ־הזית״.
שמן ״ אקסטרה ״ של
״עץ־הזית״ מזוקק בשיטת
.ס ולכן כל ארוחה
המתובלת בו עריבה
אפילולחיכם של
המהדרין מן המהדרין.

האם

שמבת?

הרזייה

מובטחת

באולפן לאה פלטשר
ת״א, אבן־גבירול 50
טלפון 27682
הליכה נעימה

(המשך מעמוד ) 11
ובעלת אופי,״ קבעה תלמידת־אחות נוספת.
מקור עידוד למפענחי השאלונים היו גם
ההורים. רובם חייבו את רצון בנותיהם
לבחור במקצוע האחות. איש לא ציין שהסכמתו
באה בגלל האפשרות לדחות את
השרות הצבאי.
הפתעות תבואנה. שלב זה של
פיענוח המבחן לא הביא להפתעות. בינתיים
מצפים אנשי משרד הבריאות לתוצאות הסופיות
של הסקר .״הוא יגלה לנו מה
צריך לעשות, כדי שפלותם נייטינגל שוב
תשמש דמות ראויה לחיקוי.״
בינתיים לא נותנים אנשי משרד החינוך
את דעתם לשאלה חשובה לא פחות ממחסור
תלמידות צעירות: מדוע רבה כל כך הנשירה
מהמקצוע בין בוגרות בתי־הספר לאחיות?
סקר כזה, או ייערך, יביא בלי
ספק לגילויים מפתיעים הרבה יותר מאלה
שגילה הסקר הראשון.

תעלומות
המת הח•
המכתב שהחזיק בידו שאול לוי, קצין
תחנת המשטרה במג׳ד אל־כרום, נשא את
חותמתו וחתימתו האישית של מוכתר הכפר
בית־ג׳אן שבגליל.
במכתב, ששוגר עוד בשנת 1954 לארצות
הברית, סיפר אחד מאנשי הכפר לקרובו
שם, שדודו מוחמד אחמד זאידן מת ונקבר.
מאחר שדוד אחר באמריקה, שמת לפני
מוחמד הותיר את הונו למשפחה, ביקש
כותב המכתב למהר ולשלוח לו את הירושה•
הוסיף הכותב נימוק משכנע :״נשאתי
לאשה את אלמנת דודי ומפרנס את היתו,
מים
המסכנים.״
מודעו האמריקאי, שהעריך מאוד את מעשהו
של הכותב, מיהר למכור את רכוש
הדוד העשיר ושלח את התמורה לכותב
המכתב.
שש שנים חלפו מאז זכה האיש בירושה.
אלא שיום אחד התייצב מוחמד אחמד
זאידן בפני קצין המשטרה, כשבידו תעודת
זהות, המאשרת כי, בניגוד לכתוב באותו
מכתב, לא מת עדיין.
ידידו של היועץ. הדרוזים מבית־ג׳אן
יודעים לספר שעניין הירושה נתגלה, משרצה
המת־החי לקבל פיצויים תמורת אדמותיו
המופקעות. לתדהמתו נוכח לדעת, שמישהו

הקדימו.
אילו היה זה מכתב רגיל, לא היתר, מתעוררת
בעיה רצינית. הכותב היה נאשם
בתרמית ונושא בעוונו. הבעייה שהתעוררה
היתה קשורה בחותמתו ובחתימתו של כבוד
המוכתר. חתימה זו אישרה שכל הכתוב
במכתב — אמת. נהוג, שכאשר מגיעה החקירה
המשטרתית למוכתרים, הופכת היא
להיות עדינה במיוחד.
המוכתר, דמות לא אהודה במיוחד בכפרו,
פירסם בעיתון הערבי אל-יום מלים ספורות,
בהן הרגיע את אנשיו, בטענה שחתימתו
זויפה וידו לא היתה במעל.
משטרת ישראל, מצידה, לא מיהרה לאשר
או להכחיש. למרות שהעבירה את המיסמך
לזיהוי עוד לפני חודשיים, עדיין לא הגיעה
למסקנות. כי המוכתר בעל החתימה, נגיב
עלי אל־יוסף, הינו איש אמונו וידידו האישי
של אורי לובראני, יועץ ראש הממשלה
לענינים ערביים.

מאמר שני בסידוה-סיבה נוספח חן:
הצבדיות הקרירות

*י* כ יצאו מהאולם הקטן של בית(
1הדין הרבני ברחוב יבנה בתל־אביב,
כשפניהם קורנות. בחוץ חיכו לכל אהד מהם,
לגבר ולאשר, כאחד, ידידים וקרובי־משפחה,
שסובבו אותם מיד ,״נו?״ שאלו הידידים.
״הצלחנו,״ אמרה האשה .״זה בסדר, זה
אושר,״ אמר הגבר הצעיר לידידיו.
שניהם היו צברים צעירים, כבני .25 אלה
שנכחו במיסדרון נדבקו קמעה מחיוכיהם.
זקן מרופט, המקבץ נדבות במיסדרונות,
ניגש אליהם בשקשקו בקופסת־הפח החלודה
שלו :״מזל טוב! מזל טוב!״ אמר.
אחד הידידים שסבבו את בני־הזוג נפנה
אליו בזעם :״איזה מזל טוב? הם התגרשו.״
אין זה מחזה רגיל. רובם של המצטופפים
במיסדרונות ובאולמות בתי־הדין הרבניים
וממתינים לבירור משפטי־הגירושין שלהם,
הינם זועמים, רציניים, קודרי־פנים וממורמרים.
תכופות, אפשר לשמוע צעקות וחרפות
מפי המתדיינים. לעיתים פורצות
תגרות־ידיים במיסדרונות. אולם קיים מיקרה
אחד, בי המתדיינים במשפט־גירושין יוצאים
שבעי״רצון ומחייכים: כאשר שני בני־הזוג
גם יחד מבקשים את הגט ומחכים רק לאישורו
של בית־הדין.
ההבדל בין אלה לבין שאר המתדיינים
פשוט: היתר באים למשפט הגירושין בגלל
מצב שנכפה עליהם, כשצד אחד רוצה בגט
והשני מסרב. אלה המבקשים מרצונם את
הגט הם הנמלטים — הגירושין עבורם הם
הדרך לפיתרון ולהצלה.
זוהי, למעשה, גם התשובה לשאלה המעסיקה
את הסוציולוגים העוסקים בחקר בעיות
המשפחה וד,מתקשים עד היום להשיב על
השאלה: מה מביא לגירושין? הם יודעים
היום את כל הסיבות והגורמים המביאים
להרס חיי־ד,משפחה. הם יודעים את הרקע
המלא והמניעים של זוגות שהתגרשו. אולם
הם מתקשים לעמוד בפני כמה עובדות.
אותם הגורמים המביאים זוגות לגירושין
קיימים אצל לא פחות — ואולי אצל יותר
— משפחות, שאינן נפרדות. נשואים המסתיימים
בגט אינם שונים בהרבה ממספר רב
של נשואין אחרים, שאינם באים לקיצם.
ד,נסיה לחלק נשואים לשני סוגים —
נשואים שיתקיימו עד עולם ונשואים שיסתיימו
בגירושין — מופרכת מיסודה. משפחות
רבות, שבחייה,ן קיימים כל המניעים
הדוחפים זוגות אחרים לגירושין, ממשיכות
לחיות יחד.

מהו, איפוא, ההבדל בין נשואים המסתיימים
בגט, לבין נישואין כושלים אחרים?
התשובה היחידה שאנשי־המדע יכולים
לתת על כך היא: כאשר שני בני־הזוג נמצאים
במצב של בריחה — האחד מפני השני
וכל אחד מפני חייהם המשותפים —
בריחה המעמידה אותם ביכולת להתגבר על
הסבל והמבחנים הקשים הכרוכים בגירושים
— רק אז מתירים את נשואיהם.

בש״משתדם״ להתגרש

ך * יו ם

מ ר בי ם 7וגו תלה תג ר ^! אשר

1י לפני מאה שנים. העליה הגבוהה והמתמדת
במספר הזוגות הנפרדים מעוררת את
הבעיה — מה גורם להרס הגדל והולך,
והמבהיל בממדיו, של חיי־ר,משפחה?
בישראל אין סטאטיסטיקה לשם השוואה.
אולם אפשר להשתמש לצורך זה בסטאטיס־סיקר,
שנערכה בארצות־הברית, בה אחוז הגירושין
דומה למצב בישראל. במאה השנים
האחרונות גדלה האוכלוסיה של ארצות־הברית
פי .300 מספר הנשואים בשנה גדל
פי — 400 ואילו מספר המתגרשים גדל פי
.4000
העליה במספר הגירושין אינה יכולה
להעיד על עליה במספר הכשלונות שבחיי
הנשואין. היא מעידה רק על עליה במספר
הזוגות הנמלטים אל מחוץ לחיי־נשואים
בלתי מאושרים.
כיום יש גם הרבה יותר ניתוחי־סרטן
מאשר לפני 50 שנה. אולם אין זאת אומרת
שמספר הנפגעים בסרטן גדל ! האמת היא
שמספר רב יותר של מיקרי־סרטן אובחנו
בתור שכאלה. אם אדם מחזיק במשרה אחת
כל חייו, אין זאת אומרת שהוא מאושר,
מצליח ומלא סיפוק. זה עשוי רק להעיד
שאיש זד. לא מצא דרך לשנות את מצבו.
תנאי־החיים החברתיים שהשתנו בישראל
הם שהביאו לכך שיותר זוגות נשואים, אשר
חייהם נהרסו, יברחו אל הגירושין. העלייה
ברמת־החיים הביאה לכך שיותר אנשים יכולים
להרשות לעצמם את ההוצאות הכרוכות
בגירושים. השקיעה של האוטוריטה הדתית,
והגברת זכויות האשה, המעניקות לה יותר
חופש־בחירד,־ופעולה, מהווים אף הם גורמים
מסייעים.
גם הליברליזם במחשבה הוא אחת הסיבות
לריבוי גירושין. למרות שבישראל עדיין
מתיחסים רבים אל גרוש או אל גרושה

כאל אוו ביריב ואשד,
לילדי
על די
להלינ
עיקרי גירוש
חיי־מ׳

הווי

מצכ; * 3
0 *2 ,7277 0 1 *7 1 0

הובחה בולטת: בחל-אביב, זוכה
אזרח מאשמת אי־נשיאת תעודת־זהוי, לאחר
שהוכיח לשופט כי בעת העבירה לבש בגדים
בלבד על פיו יקום דבר:
בראשון־לציון, לאחר שאזרח קיבל במשטרה
בחזרה ארנק עם מיכתבי־אהבה המתחילים
במילים ״אוצר שלי,״ זכה להזמנה מפקיד
השומה המקומי, לבוא ולהסביר העלמת
הכנסה משלטונות מס ההכנסה הלבה
למעשה: בתל־אביב, לאחר שתייר הובס
במישחק שחמת על־ידי שחקן־יריב מדרג
בינוני, צנח על שולחן־המישחקים, נפטר
כעבור זמן קצר משבץ־לב כוח
ההרגל: במיגדל אשקלון, כאשר הופיע
עבריין מועד בתחנת המשטרה כדי לרצות
את עוזנו, התברר לשוטר התורן שהאיש
כבר סיים את תקופת מאסרו, כבר הטעה
בעבר את המשטרה כדי לזכות במספר ימי-
מנוחה על חשבון בית־הבלא גיבור
השעה: בתל־אביב סיפרו ילדי כרם־התי־מנים
בגאווה כי תיאטרון הבימה עומד להעלות
מחזה אודות קבוצת הכדורגל שימשון:
סיפור הפרברים.

מסדרון לגירושין

תמונה אפיינית מנזסדרון בית־הדין הרבני בתל•
אביב, בו נחרצים גודלות זוגות חנשואין לגט.
מקום זה מהווה לכל אחד משבעה זוגות הנישאים בישראל, תתנה סופית בחייו המשותפים.

לשיאה
כ־ס/״סג יורדת מגיעה
נשואין
נש ואין
אל נפו הסיב גירושי צעיריב זמן ק:
השי*
ביחד ו
גדלים, יותר מאחד
זוגות ׳
גרשים.
בעד, י׳ מספו רתי שי
עם ילי
/0״ 4ב,

גם וקאריירה
זוהי תופעה בפני עצמה. חמש נשים מוכשרות
אלה, מייצגות תופעה המסתמנת כץ
המתגרשים בישראל -גירושין הנגרמים
בתוצאה מהעדפתה של האשה את הקריירה
על חיי הנשואין. כל אהת מהן, אחרי
גירושיה, עומדת ברשות עצמה, מהווה
אישיות בפני עצמה. אולם, האם הקריירה
המובטחת כיום לנשים מוכשרות בשטחים
שונים בישראל, היא הגורם לגירושיהן?
אין ספק שהאפשרות לקריירה מקילה על
נשים להתגרש כמקום שנשים אחרות לא
היו עושות זאת. אולם בהרבה מקרים
הסיכה האמיתית לגירושין היא כישלון
של חיי נשואין הנובע מסיבות שונות.
טובה איש־בסית, קוסמטיקאית

ג׳ני קלי, ציירת

יהודית אמיר, שחיקנית

ירדנה פליגלמן, דיילת

אילנה רובינה, זמרת-דוגמנית

עבר מפוקפק, הולכת ומשתנה דעת־הקהל לגירושין.
יינוי הבולם ביותר, מאז קום המדינה, בתנאים המג־הגירושין
— היא העובדה שחיים משותפים של בעל
עוד בבחינת הכרח כלכלי, כשם שהיו בעבר. הדאגה
וי־הזיקנה, לקיום מינימאלי — כל אלה הוטלו עתה
לאשר, יש אפשרויות רבות להשגת קאריירה לעצמה,
ירך שאינה תלויה בבעל. וזהו, אולי הסימפטום ה)
היה קיים לפני עשר שנים, והמשתקף בעלייה בזנים
האחרונות. רבות הנשים בישראל המיותרות על
כדי לעמוד ברשות עצמן ולהשיג קאריירה עצמאית.

גירושין ״חדשים״ ו״וותיקים״
^*• 1יז1ז,,ז<ס^ >18 יו 1 .י, ^8ו-י. .יש
שהסטטיסטיקה על הגירושין בישראל אינה

ומעמיקה, אפשר ללמוד ממנה כמה פרטים מאלפים.
אירושין בישראל, לפי אורך תקופת הנשואין, מגיעה
נשון בזוגות המתגרשים אחרי שנת נשואין אתת.
מתגרשים נפרדים אחרי שנה לנשואיהם. העקומה
־גה ככל שגדול מספר שנות הנשואין; אולם היא
א שני בזוגות המתגרשים אחרי 10 עד 14 שנות
! 1מהמתגרשים בישראל עושים זאת לאחר תקופת־שכת
מ־ 10 עד 14 שנה. ס/ס 50 מכל המתגרשים בישר־תוך
חמש שנות נשוא־הם הראשונות.
׳נקודות־השיא בעקומה, שונות. לשיא הראשון, לי
שנה אחת, מביא בעיקר ריבוי הנשואין בין זוגות
נינם מוכשרים די־הצורך לחיי־נשואין, ומגלים זאת
חרי שקשרו יחד את גורלם.
יני נגרם מסיבה אחרת. זוגות רבים ממשיכים לחיות
גלל ילדיהם. רק לאחר 10 עד 14 שנה, כשהילדים
מרשים לעצמם לשים קץ להיי־הסבל המשותפים.
שר בארצות אחרות, מהווים הילדים בישראל גורם
׳משפחה מעורערים• ״ 570/של המתגרשים בארץ הם
לדים. ככל שגדל מספר הילדים, כן קטן מספר המתג
מהמתגרשים הם בעלי ילד אחד. זוגות בעלי אר־מהווים
רק אחוז אחד מן המספר הכללי.
אחרים מעידים על ההשפעה שברקע התרבותי והחב־וגות
לגבי גירושיהם. בעוד שילידי־הארץ, שהתחתנו
הארץ, מהווים >־ 150/מכלל הנישאים, מד,וזים הם רק
מתגרשים. בשאר קשרי הנשואין, שבין ילידי הארץ

לעולים חדשים, ובין העולים החדשים לבין
עצמם, שיעור הגירושין הוא כשיעור המתחתנים.
יוצא בכך שיש בישראל לזוגות המורכבים
משני צברים יותר סיכויים לחיי־משפחה
מאושרים.

כישלון-הנשואיפ והבגידה

הבדל? ? רקי ^ ההב ^ והתר-
| ן בותי של הנישאים אינם אלא גורם
משני ליצירת קונפליקטים בתיי־ר,נשואים
שלהם, המביאים, בסופו של דבר, לגירושין.
בדרך כלל מסתתרים מאחורי כל
הגורמים לגירושין, שנמנו ברשימה הקודמת
בסידרה זו סיבות שונות לגמרי. אולם
אליהן אפשר להגיע רק על־ידי מחקר
ממושך וממצה.
בישראל מסוגלים לספר על כך רק הפסיכולוגים.
בין האנשים שנמצאו בטיפולם,
נמצאים, כמובן, גם בני־זוג רבים שהתגרשו.
טרם נערך מחקר על נושא זה, אולם הפסיכולוגים
הישראליים יכולים לספר מנסיו־

נם מפפר אחד הידועים שבהם:
״אחת מהנשים שביקרו אצלי, אשד, בת ,36
התגרשה אחרי תשע שנות נשואים. היו לה
שני ילדים, שנמסרו בעיקבות הגירושין
למוסד. היא באה אלי בקשר לבעיות אחרות
לגמרי, אולם תוך היכרות עימד, עמדתי על
תופעה מעניינת.
״האשד״ ילידת הארץ, היתד, משוכנעת כל
הזמן שתנאים חיצוניים הם שהביאו לגירושיה
מבעלה — שיצאו לפעול בהסכמת שניהם.
היא נישאה לחקלאי, גם הוא צבר בן
לדור שלישי בארץ, בעל־רכוש באחת המושבות.
במשך שבע שנים גרו במושבה, ולדבריה
היו חייהם מאושרים. הבעל התעשר,
והם עברו לגור העירה, לפני שנתיים, רכשו
דירה יפה ומכונית מפוארת. רמת־החיים

שלהם עלתה פי כמה על רמת־החיים ממנה
נהנו במושבה.
״כתוצאה מכך חל גם שינוי במעמדם
החברתי, ובניגוד לחיי־ד,משפחה השלווים
שניהלו קודם במושבה, היו להם עתה חיי־חברה
סוערים. הם נהגו לצאת ולבלות
לעיתים תכופות, יחד עם בני מעמדם. כתוצאה
מכך החלו מסתמנים מעשי אי־נאמנות
קטנים, אצל שניהם. מעשים אלה הלכו והתרחבו,
ובמשך הזמן הפכו לבגידות. הבעל
היה חי עם נשים אחרות, ואף האשד״ כפי
שהודתה, התפתתה מספר פעמים לגברים
נשואים שבחברתם.
״הבגידות הולידו מריבות וסיכסוכים.
ובעיקבותיהם החליטו בני־הזוג להיפרד. האשד,
היתר, משוכנעת שהתמורה בצורת-
חייהם היא שהרסה את משפחתם.
״רק אחרי שהכרתיה מקרוב יותר התברר
שנשואיה היו כישלון מלכתחילה. האשד,
היתד, פריגידית, בגלל סיבות שונות, ולא
באה על סיפוקה המיני בחיי־ד,אישרת שלה
עם בעלה — מהרגע הראשון לנשואיה.
אולם היא לא עמדה על כך, ותת־ההכרה
שלה יצרה חומת־מגן, כשפיתחה בה תכונות
אחרות שהיו עשויות להביא לה סיפוק,
כפיצוי לחוסר־הסיפוק המיני.
״במאוחר, לאחר שחיי־נשואיה נהרסו,
למעשה, לאחר עשרות התנגשויות עם
בעלה, על רקע גורמים שונים היא חיפשה
את סיפוקה המיני מחוץ למיסגרת הנשואין
שלה. לא בגידתה היא שהביאה לכישלון
נשואיה ; כישלון הנשואים הוא שהביא׳
לבגידתה-.

אי־סיפור - ,גורם ראשי

< 0 8ויויקו
ך פ פסיבולוג ידוע אחר, אשר בין
האנשים שבטיפולו מצויים מספר גרו שים,
מוצא אצל כולם את אי־ר,סיפוק המיני

בחיי־הנשואין כגורם לכישלונם.
פסיכולוג זה פיתח, על סמך נסיונו,
תיאוריה מעניינת:
״אחוז הנשים הקרירות מבחינה מינית,
הוא גבוה בישראל יותר מאשר בארצות
אחרות. הגורמים לקרירות מינית הם, בדרך
כלל, אורגאניים וסוציאליים. בארץ משחקים
הגורמים החברתיים, כמו חינוך, דת ומסורת,
תפקיד נכבד. ביחוד אופייני הדבר לגבי
ילידות הארץ.
״דוזקא בין אלה שגדלו בסביבד, בה ניתן
חינוך חופשי כמו בקיבוץ, למשל, רב יותר
מספרן של הנשים הקרירות מבחינה מינית.
כנראה שיש משהו פסול בשיטות החינוך
הנהוגות בארץ ובאווירה התרבותית והמוסרית
בה גדל הנוער — משהו הגורם
לריבוי הפריגידיות.

כמעט כל הרומאנים הגדולים, המגוללים
סיפורי אהבה מרשימים, מסתיימים בונואז
הס חיו באושר ובשלווה. זהו מוצא קל
מאוד. כי אלה שהיו רוצים להמשיך את
סיפורי־האהבה הגדולים היו צריכים לתאר
כיצד גיבורים, לאחר שהצליחו להינשא ולהתחיל
בחיים אפורים, היו צריכים לעבור
כמד, שלבים בלתי־נעימים. רק שייקספיר
מצא פיתרון, בהרגו את רומיאו ויוליד, שלו
ברגעי־השיא של אהבתם. אילו היו ממשיכים
לחיות ספק אם היו חיים באושר.
אבל רוב האנשים אינם מתים עם קץ
הרומאן שלהם. ואין נשואין שאין בהם
התנגשות כלשהי על רקע מיני, כלכלי או
חברתי — התנגשות המסתיימת לעיתים
בגירושין.

האס גם החור, הנהוג כמדינת
ישראל מכין זאת?
על בך בהמשך הפידרה כגליון
הבא :״דרך היפורים לגירושין.״

׳ י -יי — י13-י

טואגדית אישית של

בדית מ
שחקנית פרנסואז ארנול עם משה דיין
יש צרות לגנראל?
אנשים חיבוקיו ש ל סעדון
שר התחבורה, יצחק כן־אהרון, נוכח
השבוע כי לא די בנאומים בכנסת ובמסעות־עונשים
כדי להפחית את מספר התאונות-
בדרכים. דווקא בתקופה בה נמצא השר בעיצומה
של מלחמה נגד תאונות הדרכים,
הייתה מכוניתו של השר אשמה בגרימת
תאונה, ליד פתח־לשכתו בתל־אביב. השר
התיישב במכונית ונהגו, שמיהר להוציאה
ממקום חנייתו, לא נוהר די הצורך, פגע
קשה במכונה שעברה אותה שעה בכביש
כאשר הסתיימה ישיבת הוועד הפועל
של ההסתדרות בה התפוטר פנחס לבון,
הוקף לבון באנשים רבים שלחצו את ידו
וברכוהו. בלט מכולם גבר בריא־בשר שבשעה
שלבון יצא מאולם הישיבות חיבק
אותו בהתרגשות, לחץ את ידו וכימעט
בכה. ספק אם פנחס לבון ידע מי האיש:
היה זה אליהו סעדון, מנהיג כנופיית
הבריונים מאור־יהודה, ששבוע קודם לכן
הפגינה נגד לבון לפני ישיבת מרכז מפא״י.
סעדון עצמו הפיץ אז כרוזים נגד לבון, חרף
וגידף אותו בקול רם. מה גרם לאהדתו הפתאומית
של סעדון ללבון? התברר ש־הצלמים•
סעדון דאג שהמצלמות ינציחו
את לחיצת־ידו עם לבון, דרש מהם לספק
לו את התמונות במהירות האפשרית
ראש עירית רמת־גן, אכרהם קריניצי,
נכנע סוף סוף לדרישות לעברת את שמו.
הוא הסכים לקבל את הצעתו של הד״ר
חיים גמזו, לשנות את שם משפחתו ל־קרי־ניצן.
אלא שהוא מחכה למועד מתאים
לחילוף השם. המועד הנראה לקריניצי ביותר
להחלפת שמו — יובל ה־ 80 שלו, בעוד
חמש ישנים אלמנתו של הד״ר ישראל
קאסטנר מאמינה כנראה בגורל. היא פתחה
לאחרונה חנות למכירת כרטיסי־פיס, ברחוב
דיזנגוף בתל־אביב קול־ישראל שהחרים
את קולם של קרייניו לרשותו הבלעדית,
אסר עליהם להשמיע את תמורת תשלום
מחוץ לראדיו, גרם להחלפת הקריינים ב־יומני־התדשות.
קריין היומנים הוא עתה
השחקן יוסף ייין מועדון אכסקלו־סיבי
מיוחד במינו נפתח השבוע לחברה

הדיזנגופית. המועדון אינו אלא מסעדת
קליפורניה, שבעלה, אייכי נתן, חילק
את מפתחותיו ל־ 100 אנשים תמורת תרומה
לאימשיל פוליו. בעלי המפתחות יוכלו לבוא
למסעדה אחרי חצות, כששאר האורחים
יעזבו, לערוך שם מסיבות וחגיגות
חמישה אנשי־ציבור שנאספו השבוע לסימפוזיון
במיסגרת מועדון בוסתן המפא״יי
כדי לענות על השאלה ״האם יש יופי ישראלי?״
לא ידעו להשיב תשובה משכנעת
על שאלה זו. היחידה שקלעה למטרה בתשובתה
היתה דוזקא מנחת הסימפוזיון, העתו־נאית
מירח אברך. היא התיישבה באמצע
הוויכוח לצד שולחן המתווכחים, שילבה
את רגליה זו על זו. לא היה לה צורך
לומר דבר. הרגליים החטובות היו התשובה
הברורה ביותר לשאלה.

ש ר של פ רנ סו אז

עוד צעירה ידועה בחברה התל־אביבית
עומדת להצטרף למיסדר הגרושות ההולך
וגדל משבוע לשבוע. אין זו אלא השחקנית
לשעבר ועורכת חוכניות־ראדיו בהווה{? ,דנה
שכיט, העומדת להתגרש מבעלה
מאיר ורכה. אגב, מאיר מתגרש בפעם
השלישית. גירושיו הקודמים, זכו להד בציבור
ובעתונות, כאשר התגרש מעורכת־הדין
תמר הד לאמרגן גיורא
גודיק, המארגן את הופעות המיוסיקל
סיפור הפרברים בישראל, נגרם השבוע
כאב־ראש רב• דקות מספר לפני ההצגה
הראשונה של המחזה בישראל, שנועדה לצבא,
התברר כי התיזמורת אינה מוכנה
כלל לנגינה וכי גם החשמלאים אינם שולטים
כראוי במערכת התאורה. ההצגה בוטלה
כוכבת הלהקה המופיעה בישראל,
ג׳ין קנדה, שהיתר, מחליפה של מחליפה
לכוכבת ההצגה בברודביי קרול לורנס,
מתמרמרת מאוד על כך שחברי הלהקה
שוכנו בדירות פרטיות ולא במלונות סוג
א׳ ,כפי שהובטח להם. טוענת ג׳ין: אצל
המשפחה שם אני גרה עתה אין לי פרטיות.
אינני יהודיה, מדעו אני חייבת לסבול?״
כפירסומת להצגה בישראל ואחר־כך
בשאר ארצות אירופה, גוייסה גם כוכבת
הקולנוע הצרפתיה׳ פננסואז ארנול.

9ס>1ן• השבוע
0פנחסלבוןנ ״אנשים שסללת דרכם לקאריירה והעלית אתם ברמות הסולם
של ההירארכיה — אין לסמוך עליהם בשום פנים ואופן; ואנשים שנתת להם אי-
פעם משהו מבחינה רוחנית ומוסרית ולא נתת להם שום דבר חומרי — אלה
עומדים במיבחן העיתים.״
9הנ״ל ז ״בין נציגי הציבור יש כאלה שמעמדם וערכם נמדד ל&י סוג
המכונית בה הם נוסעים!״
9ח״ב מפא״י, הרצל ברגר, למשלחת סטודנטים :״למרות שכולם שונאים
את בן־גוריון, הם אוהבים אותו.״
9אבא חושי, ראש עיריית חיפה, בדרישה לפטר את יעקב צרפתי, חבר
מועצת העיריה מטעם מפא״י, אחרי שהורשע בדין על לקיחת שוחד :״אין אנו
אוכלי־אדם, ואין אנו יכולים לאכול אנשים על שעשו שגיאות.״
9שגריר ליבריה בישראל, ארנסט ג׳רום יאנסי, בתגובה על
רשימותיה של יעל דיין על ליבריה :״לו היתד, עומדת ברמה אחרת, הייתי מזמין
אותה לוזיכוח.״
9העתונאי הנריק רחמן, על מינה,ג אכילת החומוס בישראל :״הישראלים
הם חומוסכסואליסטים.״
9העתוגאית מידה אברך, בהציגה את הצייר ד״ר יוחנן סימון, בסימפוזיון
על היופי בישראל :״יוחנן סימון הוא מומחה ליופי — הוא נולד
לאם צרפתיה.״
שי -בשש

>1111

בעלה ג׳ורג׳ קראדון( ,אגב, לפני חודשים
מספר הודיעה השחקנית על גירושיה
ממנו) יהיה הפרסומאי של ההצגה כשתבוא
לפאריס. פרנסואז, ד,מתאכסנת במלון דן,
מעדיפה לאכול את ארוחותיה מחוץ למלון.
היא סועדת צהרים וערב במסעדת
קסבה, שם מוגש לה בשר בלתי־מבושל
לחלוטין. מה יש לה לספר? הנה מונולוג
קצר של החתולה הצרפתית המפורסמת:
״אני חוזרת עכשיו מיפאן, ארץ ניפלאה.
קניתי למזכרת קימונו. הופעתי שם בטלביזיה
עם אייב מונטאן. כן, נכון שהעברתי
לו מיכתב מסימון סניורה שלו בפאריז.
מה היה כתוב במיכתב? סודות• אהבה, כמובן.
אה, הכל מוגזם. כל הרומאן הזה
בינו לבין מארילין מונרו הוא באמת מוגזם
ראיתי אותו בטוקיו, כל יום הוא מטלפן
פעמיים לסימון בפאריס. ז׳ורז /בעלי, הוא
גם כן יהודי. רק ירד מהמטוס, נישק את
האדמה. הוא אחד הפירסומאים הגדולים בצרפת.
הוא מפרסם את האלהמברה, את
ר,לידו, את בריג׳יט בארדו וכמובן — אותי.
אחיו של בעלי הוא ממנהלי יוניפרס. לפעמים
דואג לי לתפקיד. שמעתי שדיין עוסק בחקלאות.
אבל זה לא אומר שהוא לא גנראל.
הוא ישאר תמיד גנראל. גם האבא שלי
נשאר כזה. הוא נחמד ומקסים מאוד, דיין.
מעריצים אותו כאן? לא? יש לו בעיות?
כמובן שהייתי רוצה להפגש עמו. מה מספר
הטלפון שלו זיווה שפיר־־רודן
הגיעה סוף־סוף לפיליפינים והחלה בעבודות
ההסרטה של הסרט סאנדאר. כותבת זיווה:
״הפיליפינים הם הרבה יותר יפים מהיפאנים.
הם תמיד מחייכים. אנחנו גרים עכשיו בתוך
יער, שבו גרים התושבים בבתים קטנים
שהם בונים בעצמם מקש ועצים — על
עמודים. הילדים כולם רצים, עירומים כים־
עט. עם חולצות, אבל בלי מיכנסיים. הילדות
מכוסות קצת יותר.״ באותה מידה בה
התרשמה זיווה מהפיליפינים, התרשמו הם
ממנה. העתון הנפוץ ביותר בפיליפינים,
מאנילה טיימס, הקדיש לה את העמוד הראשון
של התוספת המצויירת שלו. כותב ה־עתון;
״למרות שזיווה נמצאת כאן רק
שבוע, נשבעים הפעילים שבין גברי האי
כי זיוזה תוכננה במתכונת שנועדה להסעיר
גברים. אומרת דודה, :אני יכולה באורי
להאיר חדר חשוך׳ לכן אין טעם להביא
אותי לשם.׳ כאשר נשאלה אם היא מתלבשת
כמו מארילין מונרו, השיבה, :זיווה רודן
היא זיווה רודן, אני אינני כמו אף אחת
אחרת הדוגמנית הצרפתיה נדיח
בדאון חזרה ארצה. אחרי שהודיעה כי
תשהה במולדתה עד שמחזרה הישראלי,
אברהם שניאוי, יקבל את הגם מאשתו,
לא יכלה נדיר, להתאפק וחזרה אל
שניאור, לפני שקיבל את חופשתו מאשתו
מקסים סלומון, בעל מועדון מינוס
206 בטבריה, התייאש לחלוטין מגידול
ברוזזים בכינרת, בחוף מועדונו. הברוזז
הלפני־אחרון שלו נורה לאחרונה על־ידי
צייד. .במקום ברווזים החליט מקסים לגדל
תוכים. לשני התוכים הראשונים שהזמין,
הוא מתכונן ללמד את המשפט :״כה אמר
משה צחו־ — טבריה היא עיר קייט בינלאומית!״
השגרירות היוגוסלבית בישראל
היתד. השבוע במבוכה גדולה. בתחילת
השבוע התייצב בשגרירות שופט הכדורסל
היוגוסלבי אנדרי כדוסאביץ,
שבא לשפוט בתחרות הכדורסל בין גאלאטא־סאראי
והפועל תל־אביב. מכיוון שאיש לא
קיבלו בשדה־התעופה, בא לצירות וכעבור
זמן קצר נעלם. אנשי הצירות חיפשוהו בכל
העיר, עד שמצאוהו כעבור 24 שעות ב־בית־מלון
קטן.

ך י* ילד שלנו ירגיש את הצורך לחיות
( | כגבר ולא יהיה מסוגל לכך. הילד
שלנו לא יוכל לעולם לשאת אשד, ולהוליד
בנים. הוא יהיה גלמוד וערירי ויסבול
הפרעות נפשיות וגופניות קשות בגלל רש־לנותי
של המוהל פריד,״ כתב השבוע זוג
הורים, עולים מעיראק, לבית־המשפט המחוזי
בירושלים בבקשם לחייב את הרב דויד
פריד מאשקלון ואת מדינת ישראל, שמינתה
אותו לתפקידו, בתשלום פיצויים בסך 38
אלף לירות.
באחת הסימטות הצרות של אשקלון קוננה
האם באוזני שכנותיה, שבאו לנחמה
על האסון :״הוא הרג לי את הילד. חאלס,
לקח ממנו את העולם. אני חולה כל הימים
י בגלל הילד. לא ישנה בלילה. רק חושבת
על החיים שלו.״
החיים של הפעוט בן השנתיים יהיו בלי
ספק מרים מאוד. כי בנם של העולים מעיראק
נפל קורבן להפקרות השוררת כיום
בישראל בשטח המילה. יומיים אחרי שנימול
בידי המוהל דויד פריד מאשקלון, נוכח
אביו של הפעוט, פועל במיפעל הצינורות
יובל־גד, כי מקום המילה השחיר. הוא מיהר
עם בנו לבית־ד,חולים קפלן.
כעבור שבוע חזר לקחת את התינוק.
״תיכף ראיתי שמשהו לא בסדר,״ סיפר
השבוע האב. אמרתי לרופא :״אני נתתי
לכם ילד שלם ואתם מחזירים לי פחות
חתיכה.״ הרופא ענה :״אתה יודע בעצמך
שהיה פצע שחור. אז השחור הזה נרקב
לגמרי והיינו צריכים להוריד אותו. עשינו
את כל המאמצים אבל לא היתר, ברירה.
או שהמוהל קשר יותר מדי חזק או שחתן־
; יותר מדי.״
כשהבין האב מה שהבין, מיהר למוהל
עשית לילד שלי!״
בצעקות:״תראה מה
המוהל לא התרגש .״עכשיו אני לא יודע
מכלום.״ ענה לאב.
״ייתכן אפילו שלא אני עשיתי את הברית

פנחס רבי, שעורר סערה
בחוגי הרבנים בארץ, נאשר
הפיץ את ספרו נגד המילה. רבי תירגס
את ספרו לאנגלית ומתכונן להוציאו בבריטניה.

השולל

הזו,״ הסביר השבוע המוהל פריד• ״במשך
השנתיים שעברו מאז מלתי כבר יותר משלוש
מאות ילד. באשקלון מלתי כבר
אלפיים ילדים. אלפים מלתי ברומניה, לפגי
שעליתי ארצה. אף פעם לא היה לאף אחד
טענות אלי. להיפך׳ כולם אמרו שאני עובד
בסדר ובזריזות. במיקצוע שלנו לא מקבלים
דיפלומה. ככה זה.״

גדלי סוסים כפצע שותמ
ך* כה זה״ פירושו שאין אפשרות ל-
שנות את הדברים. ולבן אם כתוב,

עוט מאשקלון, שנישל בצורה לקויה עשרות וינוח עקרוני

לה: שחיטה או ניתוחי
למשל, בספר ברית-אברהם שנדפס בהונגריה
כ•• ״במיקרה של שטף דם בלתי רגיל
מהמילה יש לסתום יפה את המקום זורם
הדם בגללי סוסי וללחוש לחשים,״ יש להניח
שנמצאים בעולם עד היום מוהלים הבטוחים
כי זו השיטה הבדוקה והבטוחה ביותר
לעצור בעד זרימת הדם מהפצע השותת.
המילה היא ניתוח. לא ניתוח מסובך,
אן בכל זאת ניתוח. ואם ינסה אדם בישראל
לבצע ניתוח כלשהו, אפילו הרבה יותר
פשוט מניתוח המילה, מבלי שיהיה רופא
— הוא עלול להיאסר על־כך. אבל מילה
— זה משהו אחר. מילה מותר לכל אחד
לעשות. אין חוק שיאפשר לפקח על עבודת
המוהלים.
בישראל פועלים כיום מאות מוהלים• רק
130 מהם נמצאים תחת פיקוח כלשהו.
פיקוח זה מתבטא בקיומה של ועדה משותפת
מטעם משרד הבריאות, משרד הדתות
והרבנות הראשית, הבודקת את כשרותם
הבריאותית וההלכתית של המועמדים לתפקידי
מוהלים.
המוהל בעל הנסיון, המופיע בפני ה־

וימשיכו למסור לידיו את התינוקות הרכים, חוקי הניתוח האלמנטריים. ואפילו הוא זקן
למילה.
שידיו רועדות ועיניו כהות.״

ההפקרות גיצחה
ך* פני שנתיים אזר שר-הבריאות ה/מפ״מי,
ישראל ברזילי, עוז — והחל
בניסוח חוק מיוחד נגד ההפקרות במיקצוע
עדין זה. אך החוק לא הונח על שולחנה
של הכנסת. הוא גם לא הגיע לכלל דיון
בשום דרג אחר• הוא פשוט נגנז.
כאשר שמעו החוגים הדתיים על סדנתו
של ברזילי, הם הקימו קול זעקה גדולה
ומרה. החוק הוסר מסדר היום והמוהלים
הפרטיזאנים המשיכו להשתולל.
בעוד משרד הבריאות על פקידיו ושרו,
נכנע זמנית להפקרות, המשיך במלחמה זו
אדם בודד, אזרח אשר היה רחוק מבעיות
רפואה או דת. היה זה פקיד בית־משפס
השלום בתל־אביב, פנחס רבי.
ביום בו פורסמה בעתונות תביעת הפיצויים
של ההורים מאשקלון, הוצף חדרו
הקטן של רבי במבקרים .״מזל טוב, אולי

״להחליש בוח תאוות־המישנל״
ן • כי מזכיר כינוסים של רבנים, בהם

1הוגשו תזכירים של עשרות רופאים
מומחים, שביקשו לבטל את המילה. הוא
מביא את דעותיהם של חוגים יהודיים ולא
יהודיים על עניין המילה.
הפילוסוף היהודי פילון הסביר בעיקבות
הרודוטוס כי מטרת המילה היא לקנות ולטהר
את אברי ההולדה ולמנוע בעד׳ מחלות.
אך הוא מוסיף ואומר כי על־ידי כריתת
הערלה חפץ המחוקק להחליש את כוח
תאוות־המישגל .״אין זו שאלה מוסרית. זהו
נסיון להחדיר את ההכרה המדעית בכך שכל
סוגי החיתוכים, לרבות חיתוך הערלה, מזיקים
לפעולות הדם וההורמונים בגוף. נביא
את העובדות המדעיות והן תכרענה. ההגיין
הבריא והמבחשבה המדעית יתגברו על
הרגלים דתיים מקובלים מדורות. מנהגי החיתוכים
יבוטלו וייעלמו, כמו שבוטלו הקורבנות
ואמונות אחרות במשך דורות.

הקורבן

בן השנתיים. בגלל אסון
המילה שלו התעורר
השבוע הויכוח על מהות מיקצוע המוהלים.

אחת את הטעויות המדעיות שמכיל, לדעתו,
הספר.

״הפארטיזנים -אסון״.

•0101111ך אידיאלי הוא ז״ר יעקוב חזן, רופא ורב כאחד. חזן ( )59 הוא
אחד הידועים והאהודיס שבין המוחלים בתל־אביב. חזן מקיים
רשימה מדוייקת, בת עשרות שנים, של בל התינוקות שמל. בצילום, חזן בפעולה.
תעדה, צריך רק להוכיח כי הוא בריא בגופו
ויודע את ההלכות הקשורות בביצוע
המילה. המוהל המתחיל, מתחייב גם לעבר
תקופת התמחות אצל מוהל ותיק יותר —
ורק לאחר מכן הוא מופיע שוב לפני ה־תעדה
— בה יושבים גם מספר רופאים —
מדגים את עבודתו וזוכה להסמכה.
אכן, לוועדה הזאת אין כל סמכות חוקית.
בתי־חולים ומוסדות־רפואה אחרים מקפידים
אומנם, שלא להעסיק מוהלים שאינם מצויירים
בתעודת סמיכות של התערה הבוחנת;
אולם אלה אינם שטח־הפעולה היחיד של
המוהלים.

אבותיהם ואכות־אבותיהם
** אות מוהלים אחרים פועלים במדינה,

ביחוד בריכוזי העולים• כשבא מוהל
כזה, זקן ותיק מכפר פרימיטיבי בצפון־
אפריקה למשל, ומתחיל להפעיל בטבעיות
גמורה, את סכינו על תינוקות סביבת־מגוריו
בארץ, לא יהיה מי שיוכל לעכב
בעדו. זקן כזה יכול להיות חולה, או
שחפן. הוא יכול שלא לדעת נטילת ידיים
מהי. אין שום חוק שאפשר להפעיל נגדו
כדי להפסיק את מלאכתו ההרסנית.
קשה גם להסביר לאנשי כפרו כי המוהל
שמל את אבותיהם ואבות־אבותיהם מסכן
את חיי הילדים. הם פשט לא יאמינו —

0י 1ך 11ך* תן א הרב דוד פריד ( )54 מאש־קלון.
אולם הוא וחבריו יכולים

להמשיך במלאכתם באין מפריע. אין חוק שיעכב בעדם.

עכשיו תצליח.״ ברכו אותו האנשים —
חלקם בכנות אך הרוב הגדול באירוניה
בלתי־מוסתית.
כי פנחס רבי (רבינוביץ) בן ה־ 62 הוא
הלוחם התקיף ביותר בכל הקשור בחיתוכים
באברי־המין. הוא נלחם לא רק בשיטות
הפסולות ובחוסר הפיקוח על מוהלים,
שאינם בקיאים במלאכה. בספר בן
כ־ 200 עמודים שהוציא לפני כשנה הוא
ניסה להסביר כי המילה לא רק שאינה
מועילה לבריאותו של הנימול אלא אף
מזיקה לאדם.
רבי שקד על ספרו במשך עשר שנים
רצופות הוא עיין וחיטט בכל חומר שהופיע
בדפוס על נושא המילה .״גם בתחילת
המאה ה־ , 19 עם הנהגת הרפורמות באירופה,״
כתב רבי בספרו ,״צצו בין יהודי
המערב תנועות התנגדות לברית־מילה. גם
המתונים דרשו בדיקת המילה לאור התקדמות
מדע הרפואה. הם דרשו תקנות להשגחת
הממשלות על המוהלים, בגלל מקרי־אסונות•
טענו היהודים המודרניים: בדיני
שחיטה, אפילו בשחיטת תרנגולות, החמירו
ודרשו לימוד וסמיכה, ובברית־מילה המסכנת
חיי ילדינו היקרים, אין שום השגחה
ותקנות, מי מוסמך להיות מוהל. כל הרוצה
— מקצץ וגוזר בבשר ילדינו הפעוטים.
כל, כלי קודש,׳ אביון ובטל נעשה
מוהל בישראל. אפילו הוא בור גמור ב־

אפילו המטרה המקורית הפריהיסטורית
הסירוסית, כפי שקבעו הרמב״ם ואחרים, שהכוונה
במילה היא להחליש את תאוות ה־מישגל
ולסרס ולהפחית את הפוטנציה המינית,
לא הושגה. כי גם במטרה זו השיגו
את ההיפך, כיוון שרבים מהנימולים נגועים
בתאוות מין בלתי מרוסנת. חיים הם בגירוי
מיני פיסי ופסיבי מתמיד, והרבה מהם
שוקעים בתאודת־מישגל בלתי מרוסנת.
מי שמכיר את הנימולים במזרח, את התורכים,
הפרסים והערבים באסיה ובאפריקה,
יודע את יחסם הגס והפראי לאשה,
את שיחותיהם הפורנוגראפיות בעניני מין
מתוך משיכה לא טבעית לחיי זנות ולהרקת
זרע. מאכלים רבים ותבלינים רבים ששמים
במזון בארצות המזרח, משמשים למטרה
אחת ויחידה: לעורר ולהרגיז את התאווה
המינית. בעלי המילה הפכו לבעלי־תאודה
חולניים, בעלי רגשות מיניים לא נורמליים.
מצד שני, נהפך חלק מהם לאינפאנטילי
בגוף וברוח.״
החוגים הדתיים התנפלו בשצף־קצף על
רבי, שהסתתר תחת הפסבדונים צ. בר־טובת
ועל ספרו• ״רק השטירנזר הנאצי והפרוטוקולים
1של זקני ציון יש ביכולתם להתחרות
כאנטישמי ה,עברי׳ ,ה,מתקדם׳ ,הזה שלפנינו״
,כתב רופא דתי בהצופה ״קשה היתה
עלי המלאכה לקרוא ספר משמיץ ומבולבל
זה,״ מודה הרופא הכותב, ומפרט אחת ל־

ף* פרו ש ל רכי אין לו סיכוי שית־
^ קבל באווירה השוררת בישראל כיום.
אולם עבודתו לא היתר, לשווא. לפחות חלק
אחד של ספרו — החלק הדן בפיקוח על
המוהלים — זכה לתשומת־לב רבה.
גילה השבוע אחד המוהלים הוותיקים
והמנוסים בתל־אביב, הרב ד״ר (לרפואה)
יעקב חזן :״הועדה המחלקת את האישורים
לא יכולה להיות אחראית עבור המוהלים,
כשם שהאוניברסיטה המחלקת דיפלומות
אינה יכולה להיות אחראית בעד פעולות
הרופאים שהיא מלמדת. המוהלים הפארטי־זנים
הם ממש אסון. בוועדה נתקבלו הרבה
מכתבים מאת רבנים במעברות וישובים
מרוחקים בהם מתחננים שיבקשו את עזרת
המשטרה נגד אנשים המציגים את עצמם
כמוהלים וגורמים לאסונות חמורים —
ואפילו מיקרי מוזת אצל התינוקות שהם
מלים.״
כאשר מוהל פארטיזני כזה מצליח לקשור
קשרים עם רופאים או אחיות בבתי־חולים,
הס מפנים אליו הורים — ואז מובטח עתי-

פחות מובטח הוא עתיד הילוד הרך שאבריו
הצעירים נחתכים בידיים מזוהמות,
נמצצים בפה ששיניו מרקיבות וליחתו נושאת
חיידקי מחלות.
״יכול להיות שהמשפחה היא שלא שמרה
על הנקיון,״ מסר השבוע הרב פריד את
דעתו על האסון שקרה לתינוק אותו מל.
״ובגלל זה הוא קיבל אינפקציה. כמו שפעם
הלכתי לבקר ילד, יום אחד אחרי המילה,
אני פותח את התחבושת ונהיה לי שחור
בעיניים. המקום היה מכוסה אבקה שחורה.
״שאלתי
מה זה. אז האמא של התינוק
אמרה לי שבאה אשר, זקנה שגרה שם ואמרה
לה שאם רוצים שהפצע יבריא מהר,
צריך לשפוך עליו אבקה של פחמים• טוב
שהעברתי אותו מהר לבית־החולים. יכול
להיות אפילו שהילד הזה אותו הילד ששמו
לו פיח. אני כבר לא יכול לזכור.״
גם נציג משרד הדתות בזזעדה המפקחת
עם מוהלים שליד הרבנות הראשית, דב
כהן, מסתייג מאוד מתביעת המשפחה .״זה
נראה לי כנסיון לסחיטת כספים,״ הוא מנסה
להצטדק. אולם אפילו הוא מודה כי רק
התעורר היועץ המשפטי של משרד הדתות
להכין חוק מוהלות.
עד אז, מודה כהן :״לפעמים חותכים
פחות מדי, אז צריך לחתוך עוד פעם. לפעמים
חותכים יותר מדי, אז זד, מתרפא —
לפעמים זה קשה. אבל מוהל שיחתוך ויוריד
אבר שלם — צריך להיות עודר.״

15-0

ספ 1רם
כדורגל
אץ־ לגצח בפרשה
על מישחק הכדורגל שנעיד השבת,
בו גברה מכבי תלי־אכיב
על מכבי נתניה בתוצאה ,3:4כותב
שייע גלזר:

צורת ה א לגנ טי ת -במבחר
מגוון של קומבינציותצבע ונ יו ת

ה מכוני ת
ה מופל אה ביותר
בלויבה וביופיה

ס אן

המפיצים בישראל:

חברה א״י לאוטומובילים בע״מ

ת״א, חיפה, ירושלים
אפרוני

ידע משווייץ וצרפת
לתוצרת המזון הישראלית

דמי מנוי שנתי על ״העולם הזה״
בארץ ובחוץ־לארץ, במשלוח דאר רגיל — 25ל״י.
במשלוח דאר אויר: לקפריסין — 30ל״י: לכל
ארצות אירופה (כולל תורכיה) ,פרם ומושבת הכתר
עדן — 40ל״י; לדרום־אפריקה, חבש, ליבריה,
ניגריה, רודסיה, גאנה, בורמה וסיאם — 50ל״י;
לארצות־הברית, קנדה, קובה ומכסיקו — 60ל״י.

...מתקייוזז* הבדלה

נומנגז, הסיס

...מ ת קיי מ ת הג דל ה

״.בוזבק״בביב הבדלה

511311הפיס

...בוזבדף ימת הבדלה

53311ה 9י ס

511311ה 3י 8

1זזזז!^.1ז01ז1
...מזבקיינז ת הבדלה

991 58311י 8

...בבובקייבהב הבדלה

53311 זז 3י 8

...ודתקיינווב הבדלת

58311 הפי1ז

הרי האלפים באירופה מהווים מאז
ומתמיד מקום משיכה למטפסי הרים
משוויץ ומצרפת. לבושים במדיהם ה ססגוניים,
מצויידים בחבלים ואביזרי
טיפוס הם מסתערים מכל כיוון אל
הפסגה הנשאת בין העננים הכחולים.
בדומה לעמיתיהם משוויץ, הצר פתים
(הידועים כאניני טעם במאכ ליהם)
נושאים עמם צידה התופשת
מינימום מקום אך מספקת מקסימום
קלוריות, למשל: הממרח הצמחוני
המיוצר על טהרת שמני צמחים, שמ רים
ותבלינים טבעיים (ללא חמרי
שמור וצבע) ,לפי המרשמים של בתי
חרושת הידועים בשווייץ ובצרפת.
סגולתו העיקרית של הממרח הצמחוני
טמונה בעובדה כי הוא מכיל
ויטמינים 8וקומופלקם 8ו־ .0
בתור מזון שעבר תהליכי יבוש מיו חדים
הוא לא רק נוח לאחסון (לטי׳־
לים, פיקניקים ומופעי ספורט) אלא
גם הני מזון מרוכז לילדים (נוח לע מל)
ומבוגרים כאהד. כאמור נסיון
האלפיניסטים הוכיח בעליל כי ה ממרח
הצמחוני הוא מקור כוח אידי אלי
הודות לויטמינים והחלבונים ה מצויים
בתוכו.
בארץ, מיוצר הממרח הצמחוני ע״י
חב׳ ״מטע״ לפי המרשמים המקוריים
של בתי החרושת בשוויץ וצרפת. הממרח,
הארוז באריזה היגיינית של
קופסאות פח בנות 100 גרם, נתחבב
במהרה על הצבור הרחב. טעמו, כ טעם
כבד הנשמר הודות לשיטות
ייצור מודרניות ושמוש בחומרים טב עיים
בלבד.
ובאם עוררנו את קנאתם קנאתכם
על האלפיגיסטים השוויצריים והצר פתים
הרי גחמה פורתא ניתן למצוא
אולי בממרח הצמחוני של ״מטע״
המרוח על כריכים בעת יציאה לע בודה׳
לטיול או לתחרות ספורטיבית.

לפני שאני מתחיל, יש
לי כמה מלים
לחבר פנחס לבון
לא יודע אם הוא
מדורי ספורט, אב
לא — אז תגידו?
שאני כאן אומר
בתור יחבר הסת
חבר לבון, אל
כל הפרשות נגמר
הנה תיקח אותי,
היה עסק ביש. לא הייתי טוב, והזקן זרק
אותי. כולם חשבו שאני כבר גמור. אבל
הוכחתי את עצמי והזקן לקח אותי בחזרה.
אז אל תבהל מזה שאתה עכשיו לא בניב־חרת.
תעשה אימונים ותעלה את הכושר,
ואז תראה שיחזירו אותך גם כן.
זה באמת משמח אותי שגיולר, מאנדי מצא
לנכון להחזיר אותי לסגל הניבחרת לפני
המישחק עם הקבוצה התורכית גאדאססראי.
יש לי איתם חשבון ארוך, עם התורכים
האלה. נתתי להם כבר המון גולים. שלושה
נתתי להם פה, כשניצחנו אותם ; 1:5שניים
נתתי להם בתורכיה, כשהם ניצחו אותנו
; 2:3ועוד שלושה נתתי להם עם ניבחרת
תל־אביב. תספרו ותראו כמה זה סך הכל.
אבל זה היה לפני הרבה זמן. מכל השחקנים
ששיחקו אז, נשאר רק אחד מכל צד.
אני והשוער של גאלאטסראי׳ טורגאי, שקיבל
ממני כבר שני גולים. אני לא חושב שהיום
יהם ירצו לקנות אוחי כמו שרצו אז, אבל
נקווה, ביחד איתכם, שגם הפעם יזכרו אותנו.
או להתראות ביום רביעי, ברמת־גן.
22 שנה -בשביל נוף. יש הרגשה
אחרת בכלל כשכותבים על ניצחון במישחק.
אחרי כל־כך הרבה הפסדים מפתיעים שהיו
לנו העונה, לא היה נעים כל־כך לכתוב.
סוף סוף, מה תירוצים אפשר להמציא על
ההפסדים? אי־אפשר להשתמש באותם התירוצים
כל שבוע.
עכשיו, שניצחנו את מכבי נתניה, אחרי
שגם שבועיים קודם ניצחנו את מחזיקת הגביע,
הפועל תל־אביב, יש מצב־רוח סוב.
אפשר לכתוב. זה מזכיר לי את הנשף שהפועל
תל־אביב עושים בהיכל התרבות, לרגל
זה שהם סוף סוף זכו בגביע 22 .שנה הם
אספו את הכסף והכוחות בשביל הנשף
הזה. אם אנחנו היינו צריכים לעשות נשף
כזה גדול אחרי כל פעם שלקחנו את הגביע,
היינו מזמן פושטים את הרגל.
עכשיו הגענו לתיאור המישחק בשבת.
קחו בחשבון שהתוצאה שהשגנו היא די
מפתיעה, למרות שמכבי נתניה עוד לא
הקבוצה הכי טובה בארץ. זוהי הקבוצה
הידועה בתור הנאחס שלנו.
הם שכחו כבר את הימים ההם, לפני
כמה שנים, כשעוד היו עושים בארץ מסחר
בכדורגל, ואנחנו היינו עומדים בטקסי בצד
המיגרש שלהם ומחכים. הם היו אז בסכנת־ירידה.
אז הנהג שלנו איחר בכוונה למיגרש
והפסדנו .0:3אחר־כך, במישחק ידידותי,
הכנסנו להם תשע. אבל כמו שאתם רואים,
כשהילדים גדלים הם שוכחים.
עכשיו הם נהיו לי פיתאום חכמים. נלחמים
איתנו על באמת. פעמיים דפקו אותנו
חזק, במישחקים האחרונים. הוציאו אותנו
ממישחקי הגביע ובהתחלת העונה הכניסו
לנו שלוש בנתניה ושברו לנו לגמרי שני
שחקנים. והחוצפה הכי גדולה שגם במישחק
הזה, השבת, רצו לנצח. למטרה זו אפילו
עשו סולחה בין השחקנים שלהם שרבו,
והיינה, שמהמשחק הראשון נגדנו לא הכניס
גולים׳ ניכנס לו מוטור באיזה מקום, התחיל
לרוץ, לתת את הנשמה, והבקיע לנו שני
גולים.
המזל שלנו היה שהחלוצים שלנו לא שיחקו
עם הידיים בכיסים. אפשר היד, להגיד שזה
דווקא היה אחד המישחקים החזקים של
החלוצים שלנו אלא שההגנה קצת קילקלה
את הרושם. את הגול הראשון הכניס להם
גולדשטיין, אך לא הספקנו להתנשק והם
החזירו גול, השובבים. תיכף הגדלנו את
היתרון עם עוד שער. אבל רק גמרנו להתנשק
והם הכניסו לנו שניים. במזל הישוויתי
את התוצאה בסוף המחצית•
היינו כבר מבולבלים מלספור את הגולים,
והכי מיסכן היה המאמן, יוסלה מרימוביץ.
כשהכנסנו גול צעק הקהל :״איזה מאמן
מצויץ!״ כעבור רגע, כשקיבלנו גול, צעקו
כולם :״המאמן לא שווה פרוטה.״ ככה זה
חיפולס הזה ! 221

היה כמד, פעמים, ויוסלה לא ידע אם הוא
מאמן סוב או לא. עד שבחצי שני הבקיע
בכר את שער הניצחון וכולם עכשיו יודעים
שיוסלה מאמן טוב.
לפני הסוף יש לי עוד בקשה קטנה אליכם:
אולי אתם יודעים אצל מי אפשר להשיג
תמונה שלי מבקיע שער עם כדור? מישהו
ביקש אצלי תמונה כזאת. הלכתי לכל הצל־מים,
אבל אין להם. הם אומרים שאני מכניס
את הגולים כל־כך סהר, שהם לא מספיקים
לצלם.

משח קי ל מ כי ר ה
הפתעת מישחקי השבת בליגה א׳ ,היווה
ניצחונה של קבוצת הפועל הרצליה על קבוצת
הפועל כפר־סבא, בתוצאה •2:4
המנצחת, הפועל הרצליה, היא בין קבוצות
התחתית של הליגה, מועמדת אפשרית לחזרה
לליגה ב׳ ,ממנה עלתה לפני שנה. המנוצחת,
הפועל כפר־סבא, צעדה לפני שבוע
במקום הרביעי בטבלת הליגה, נמצאה בתוך
המירוץ לאליפות.
בהפועל הרצליה נטו לייחס ניצחון זה,
בעיקר, למישחקו של החלוץ אליעזר רביוב.
אליעזר 25 מסגר במיקצועו, שיחק מילדות
בקבוצת הנוער של הפועל פתת־תיקווה, ביחד
עם אתיו יהודה רביוב, שהצליח להגיע
עד להרכב הראשון של קבוצה זו. אליעזר
שיחק׳ לעומת זאת, בהפועל מחנה־יהודד,
— קבוצת־האחות.
בכורה נגד קבוצת עצמו. בתום
הסיבוב הראשון של מישחקי ליגה א׳ ,יצאה
הפועל הרצליה, שמצבה היה בכל רע, לגייס
תגבורת לקבוצה. אליעזר רביוב צורף אליה.
בהופעתו הראשונה במדי הרצליה, דווקא
נגד קבוצתו לשעבר — הפועל מחנה־יהודה
— חרץ אליעזר את גורל המישחק, הבקיע
את שני השערים לזכות קבוצתו.
הכפר־סבאים המנוצחים ראו במישהו אחר
את האשם למפלתם. הם שמו לב לעובדה,
שדווקא שוערם שלהם, יאיר נוסובסקי, היה
חלש מאוד השבת, נשא לבדו את האחריות
לשני השערים שספג. היתד, זו עובדה מתמיהה,
לנוכח הצטיינותו של נוסובסקי בחודשים
האחרונים׳ שהביאה לכך שגיולה מאנד
יציינו כאחד משוערי העתיד של ישראל.
גוסובסקי, העובד כסוכן־מישנה לשיווק
ממתקים, בין השאר גם בהרצליה, עמד הפעם
בשערו כאילו כפאו שד. מנהלי קבוצתו
החלו לחקור אם רק יד ר,מיקרה היתד, כאן.

ל כו לנו או ת ה הבעיה...
היכן לסדר א ת חפצינו?
הפתרון הקל :״עשה זאת בעצמך־ ע ם

״מדפנע

• חלקיה ניתנים בקלות להרכבה עצמית,
להגדלה והגבהה לפי הצורך
• מצופה בצבע המרטון שרוף בשלל
גוונים דקורטיביים
• הרהיט המודרני — נאה, יעיל ויציב

כו ךהמ בי ד

• זויתן באורך סטנדרטי של 30ם״מ

התמוטטותם המוחלטת של כדורגלני
מכבי פתת־תיקווה, בעת ששיחקו השבת על
מיגרשם, נגד מכבי חיפה, הביאה במבוכה
את אוהדי הקבוצה. דווקא בשעה שנראה
היה כי קבוצה זו מתאוששת מעט, וכי נשקפים
לה סיכויים להחלץ ממקומה בתחתית
הליגה הלאומית, בא ההפסד בשיעור 1:5
לחיפאים בברד ביום בהיר. במישחק אחד
שפגו הפתח־תיקוואים שליש מכל השערים
שספגו ב־ 11 משחקים קודמים.
לשחקני הקבוצה היה הסבר לכך — השוער
גולדרינג, שקלם שערים טיפשיים, הביא
לירידת המוראל בין השחקנים. אומנם לקבוצה
יש שוער טוב יותר — חיים בוו —
אולם בוך מסרב מזה מספר שבועות לשחק
עם קבוצתו. אחרי שמאמן הקבוצה לא הרכיב
את בוך במישחק הפרסטיג׳ה נגד הפועל
פתח־תיקווה, נעלב השוער הוותיק, ערך
שביתת־בית בסרבו לשתק.
עתה מנסים עסקני־הקבוצה לפרוט ע?
נימת הלוקאל־פאטריוטיזם של השוער, כדי
שיחזור לעמוד בשער קבוצתו ולהצילה ממפלות
נוספות.

• תומכים ולוחות ב־ 4מידות שונות

נגד הזדי ם
בחודשים הקרובים עומדים להתזזסף שלושה
מאמני כדורגל ישראליים לאיגוד המאמנים
במדינה. השלושה, המסיימים את לימודיהם
בבית־הספר הגבוה לספורט בקלן,
גרמניה, הם: אברהם בנדודי, לשעבר שוער
ניבחרת ישראל ומכבי תל־אביב; מקם ווד־ניאק,
לשעבר איש הפועל כפר־סבא; ואלכסנדר
קליין, איש הפועל קריית־חיים.
באותה מידה שגדל מספר מאמני־הכדורגל
הישראליים המוסמכים, כן קטנים והולכים
מקומות־הקליטה והעבודה עבורם. האופנה
שפשטה בקבוצות־הצמרת של הכדורגל הישראלי,
להעסיק מאמנים זרים, פוגעת
בסיכויי התקדמותם של המאמנים המקומיים.
נגד תופעה זו עומד לצאת בקרוב אלוף־
נושנה שמואל סוחר, נשיא איגוד המאמנים
הישראלי. סוחר, הדוגל בדעה שעתיד הכדורגל
בארץ תלוי במידת התפתחותם של
המאמנים המקומיים, עומד לצאת במסע הסברה
בקבוצות, כדי להסביר לשחקנים —
המעדיפים בדרך כלל מאמנים זרים ומצפים
שיביאו לקבוצתם את הישועה — את העדיפות
באימונם על־ידי מאמנים מקומיים.

לספרי ה
ל מ שרד
למסבח
לחדרה שינ ה
לחדר הילדי ם

דרוש ,,מדסנע״ בחנויות לחמרי בנין
וציוד משרדי

פלי !

קורם לקוסמטיקה
ולהרחקת שערות
המחזור החדש יפתח
ב־ 20.2.61

סלון ג׳ורג׳ס
קוסמטיקאית מדופלמת
רח׳ בן־יהודה ( 84 בחצר) ת״א

מציע לך
אם ברצונך להגות ממלא ערך ההנחה של

מכיר ת סוף ה עונ ה
דרשי מוצרי ״תלוה מודל״
מוצרי אופנה בגיזרה חדישה
ובבצוע מושלם
להשיג בחנויות אופנה מובחרות

9690״ במפלגה איו מו סר וצדק!״

עג! לו ת
שפתחת

באריזה כפולה
37 אגזרזת

(המשך מעמוד )9
יש פרופסור ורדה, שאמר שבן־גוריון
עריץ• זו אמת? זו רוחניותז זה שיקול,
דעת? זה עושה רושם טוב בעולם?
קריאות: תתח־כח איתו, אל תבטלו סתם.
זכותי לבטל אותם. הם אומרים שאני מסוכן
לדמוקראטיה. זה הילול? זה לא ביטול?
וזה על סמן־ עובדות?
יכול להיות שהמנהיגות החדשה של מפא״י
היא אדמיניסטראציה. אם כי אני שמח לציין
שהאינפורמציה ממקורות לא מפא״יים.
קריאות: תקן אותה!
אתקן אותה, במקום שנבחרתי מקולות
שהפסידו מפלגות אחרות בבחירות הוגנות!
קריאות: הגידו כן לזקן! הגידו כן לדק ן
הצודק! מה עם איש־הרוח מאור־יהודה?
אני אגיד לכם משהו, בקשר לכך. גם
אני קראתי את הכרוז שהוצא על־ידי חבר
מפא״י מאור־יהודה. הוא איננו איש־רוח ויש
לו גם שגיאות כתיב.
קריאות: אבל יש לו שרירים!
ראית?
קריאות: ועוד איך! הרגשתי אותם!
אני יודע שהוא נכה, אבל יכול להיות...
מה שרציתי לומר זה שיש לו חוש מסויים
לדראמטיות במישור מסויים, אבל משום כך
הרי לא נזרוק אותו מהמפלגה?
קריאות: הוא היכר, והמשטרה שיחררה
אותו על־פ־ פתק.
ראית אותו מכה — פנה למשטרה!
קריאות: מה אתה מתחמק?
גם בעיני לא מצאו חן כל הסיסמות של
הבחירות• היססתי הרבה בקשר להגידו כן
לזקן, אך לא דעתי בלבד מכרעת.
הזכירו את קלימנסו בקשר לדיין. דיין
היה גנראל גדול. גדול מאוד, אפילו. ואיש
לא יפסלו משום שהיה גנראל גדול. החלטותיו
מובאות לממשלה והוא יושב בה.
קריאות: הוא יושב באריאנה!
איזה זכות יש בקלימנסו על מנת ל־פסלו?
אני אביא לעומתו אימרת חז״ל:
״אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו*.
רצוני לסיים בדבריו של ריצ׳רד קרוסמן.
באזכרה לוזיצמן אמר שהמקום היחידי בו
פגש דמוקראסיה עממית אמיתית היא ישראל•
בסך הכל אני מרוצה שציבור הסטודנטים
התעורר בבעייה לא ידועה. אך עליכם
לדעת שאם בישראל יש דמוקראטיה
עממית ממש, חלק לא קטן בכך יש?מפא״י.

״הפרופסור שארץ— סאשיסט
ך גמר הסיבוב הראשון. מתחיל סיך׳

הציבור בפני אכילת מאכלים׳ דברי מאפה וממתקים למיניהם
הנמכרים ברחוב ללא הגנה בפני אבק, חרקים וזיהום אחר —

ולבן עלולים להעביר מחלות או לגרום יהרעלח
ממזון ;

הננו להזכיר כי ״ הסרטהכחול ״ הוא סמל הצטיינות
והמלצה למסעדות המקפידות על מלוי תנאי התברואה

וההיגיינה.

בחר לאכול בבית־אוכל
בעל ״הסרט הכחול״!

ספקט רול מרחיק כל כתם

ג• בוב שני של שאלות, תשובות — והתחמקויות.
פותח את הסיבוב מיכאל מנר,
סטודנט לשעבר לכלכלה וסוציולוגיה:
אני אשמח לשמוע ממקור המקורב לראש
הממשלה, שלחם כל הזמן לעניין עקרוני,
מדוע אינו ממשיך יותר במלחמתו זו, ומדוע
הוא מסכים לשבת בממשלה שלא תתקן את
העודל שנעשה? מדוע, אחרי הדחת לבון,
נפסקה לפתע המלחמה?
שנית: אשמח לשמוע מדוע מסא״י חוששת
מבחירות?
ואשר לדבריו ולציטוטו של מר פרס את
הפרופסור שאקי: נראה שלא לחינם נאחז
הפרופסור המכובד דווקא לצידם של מצדדי
בן־גוריון. אני, למשל, אחד המעטים אולי
• שהיתר, להם הסבלנות לקרוא את ספריו
עד הסוף. ואני יודע, לכן, שהפרופסור שאקי
פאשיסט מוצהר, תלמיד חסידי מוסוליני.
פרם: אני מציע שעל כך תתווכח איתו.
קריאות: הדבר ידוע ומוצהר לא מהיום.
אני גם שמת לשמוע שמר פרס מצהיר
שאין צורך בכוח — להבדיל מידידו הקרוב
״זבנג וגמרנו*.
אשר להכחשת סרס בדבר היעלמות המסמכים
שמר פרס טען ושאל ״מניין לך?״
ובכן, ח״ב בר־יהודה אמר זאת אמש בפומבי,
בקולנוע הוד.
פרס: אני מציע שהשופטים יחליטו.
אבל זו הרי אינה חקירה משפטית. זו
חקירה בלשית רגילה: האם נעלמו מיסמכים
ועל־ידי מי?

פשוט ביותר, לכסות את הפתם, להניח לחמר לפעול
ולהבריש. הכתםנעלם ללא השאר רבב.
מחיר השפופרת 1.50ל״י להשיג בבתי מרקחת ופרפומריות

המישור הממלכתי

** ור פרלמן, סטודנט באוניברסיטת תל•
אביב, חבר רביבים:
סלח לי שאקרא לך שמעון. אני פשוט
רגיל לדרך דיבור זאת• ובכן, שמעון, דווקא
מפא״י ולא המפלגות האחרות, שעכשיו
מתערבות, כביכול בענייני מפא״י פנימיים,
היא שהכריזה שהפרשה היא עניין למישור
ממלכתי. אך ביסוד העניין מונחת העובדה
שבשאלת הדמוקראטיה ישנם דברים שהצמיחו
את הפרשה, ולא כפי שמנסים להעמיד
זאת, כאילו הפרשה הצמיחה סכנת חיסול
לדמוקראטיה. ביסודו של דבר, זהו מאבק

על דמותה של החברה במדינה. אי־אפשר
לומר על לבון שהוא רק מספר ברשימה,
כשהוא מסמל משהו. אנו עדים להתערבות
ממלכתית במישור הסתדרותי.
אשר לבן־גוריון: אוכל רק לומר שזקנתו
ביישה את צעירותו. הוא ואנשיו מנסים
להכניס תוכן חדש לדמוקראטיה. ואינך יכול
להגדיר את הרגע המדוייק בו נהרסה ה־דמוקראטיה.
היא נהרסת קודם כל מבפנים.
איך הגדיר זאת מישהו? בן־גוריון אומר
לא ״אני ואפסי עוד״ ,אלא ,״אני ועוד
כמה אפסים״.

ר ו סן ז קיו סו, סטודנט באוניברסיטת תל־אביב,
חבר תא־הסטודנטי־ם של מפא״י:
העוזל שנעשה לדמוקראטיה הוא לא במה
שאנשי־הרוח כביכול טוענים, אלא בכך שסמכות
מבצעת נטלה על עצמה סמכויות שיפוטיות.
על כן היו צריכים לצעוק הסטודנטים
ולא להפגין הפגנות־סרק. נוח למפלגות
להסתדר ליד שולחן הממשלה ולהסתתר
בגיבוי של סטודנטים. הסכנה לדמוק־ראטיד,
היא דווקא בבחירות שעלולות ליהפך
למישחק. אחת לשנתיים יצביעו — זוהי
הסכנה האמיתית!
הסיבובהאחר ון

ובה גי ע תורו של פרם להשיב. ה־
11/שעה היתד, כבר אחר חצות, על כן
נעשו התשובות קצרות ומהירות יותר:
ראשית, ברצוני להעיר שאני מייצג כאן
רק את דעותי שלי. עכשיו, בתשובה למיכאל
מנר: בן־גוריון הודיע על התפטרותו
מיד עם הגשת המסקנות. הוא רק דחה
אותה לזמן־מה, וכל חברי הממשלה ידעו
שהוא התפטר למעשה. הוא גם לא תבע
ועדת חקירה, אף פעם אחת• רק אם לבון
רוצה ובדרך משפטית. אין דרך אחרת לגביו.
ומי שמכיר את בן־גוריון כמוני, יודע
שישנם כל הסיכויים שהוא ימשיך להילחם
על כך גם הלאה. הוא אינו פוחד להיות
לא־פופולארי.
שמחתי ששמחת ששיניתי את דעתי והפסקתי
להאמין בכוח. אני מצטער רק שסידרת
את השקפת עולמי ריטרואקטיבית לצורך
זה. אני מקודד. שעכשיו לפחות אתה
מאמין לי, אם כי יש לי הרושם שאתה
עדיין חושד בי. ואומנם אני בעד שימוש
בכוח, אבל רק כשמתקיפים את ישראל.
קריאות: איזה פאטריום!
אשר להיעלמות המיסמכים: כל הכבוד
לבר־יהודה וכל הכבוד לבית־קולנוע הוד.
אבל אני מציע לא לברר זאת בבתי־קולנוע
אלא בבתי המשפט. דרשת ועדת חקירה
ציבורית — בבקשה! אם כל אחד יביא
עורך־דין ולא תר,יד, זאת תחרות נאומים —
בבקשה! אני שמח שלפחות בנקודה זו
הגענו לעמק השווה.
אמר צור שלבון פוטר במישור ההסתדרותי
על־ידי מישור ממלכתי. אך ישנם שלושה
מישורים. ישנו גם המישור המפלגתי. הצביעו
בבחירות בעד רשימה שבראשה עמד
דויד בן־גוריון. המפלגה היא שמחליטה אם
היא רוצה צוות או מריבות, איומים או לא.
טענת שכשמשטר דמוקראטי פוסק להיות
כזה, קשה לקבוע את הרגע• איך אפשר
להנהיג בישראל משטר בלתי־דמוקראטיז
קריאות: גם בגרמניה אמרו שאי־אפשר
וגם שם הנהיגו!
יש קצת הבדלים בין גרמניה לישראל.
אל תומר לי שמשום שבגרמניה יורד גשם
נקנה מיד מטריות.
קריאות: איש לא אמר שזר, אותו דבר.
אמרנו רק שזה אפשרי מבחינת האקלים
הרוחני והאווירה.
במפא״י ישנם עשרות אנשים שאומרים
לא לזקן. קרה משהו ל־ 12 חברי המזכירות?
קריאות: חכה, עוד יקרה.
דברו על פולחן אישיות: איפה? במרכז
מפא״י? בדבר ז
קריאות: מה עם ג׳רוסלס פוסט? מה עם
אלמוגי?
ליוסף: גם אני סבור שלא לכבוד הכנסת
הוא לערוך בחירות כל שנה. אך אם מאשימים
את מפא״י שהיא שולטת בכוח, לזה
יש רק שופט אחד — המצביעים. שם יש
לכל אחד רק קול אחד — לאיש־הרוח כמו
ללולן — שיחליטו! מפא״י מוכנה ללכת
להתמודדות הזאת.
על ההסתדרות היא זרקה רק מלה.
ולבסוף, חושבני שכל עניין המצאת הדחליל
ששמו סכנה לדמוקראמיה בא לשרת
רודחים מפלגתיים ולא את הדמוקראטיה. במשטר
של שורת מפלגות קטנות, אין שום
סיכוי לשינוי המשטר או מנהיגיו, אם המפלגות
מעוניינות לכבוש את השלטון ולשנות
את המשטר, יש להצליף את שיטת הבחירות.
מעולי חזח 1231

ממצולות אטלנטיס, ושינון

מפי ס *וו־׳א ולבעלה הראשון

חיה ח1ו־ה

א ל בוב

ן* ל זמן שלא היו לישראל כוכבות^
ל,ולנוע משלה, היו החסידים הנלהבים
של אלילי־הבד נאלצים להסתפק ברכילות
אודות כוכבי־הקולנוע הזרים, ההוליבודיים
בעיקר, כדי למלא את סקרנותם על הנעשה
בחייהם הפרטיים של הכוכבים. כי צופה
הקולנוע המושבע אינו מוכן לקבל את שחקן
הקולנוע בדמות שהוא מופיע לעיניו על
הבד בלבד. פולחן הכוכבים הצמיח את
התשוקה לדעת לא רק את אורח־חייו או
את דעותיו של הכוכב, כי אם גם את פרטי־הפרטים
של חייו האינטימיים ביותר׳ החל
בפלירטים שהוא מנהל וכלה בצבע הבגדים
התחתונים שלו.
זריחתן של כוכבות־קולנוע ישראליות,
בשנים האחרונות, הנחשבות, למרות שהן
מופיעות בסרטים זרים, לכוכבות ישראליות
צרופות, היפנתה את אפיק ההתעניינות
של עובדי־פולחן־הקולנוע הישראליים
אל חייהן ופעולותיהן של זיתה שפיר־רודן,
אילנה עדן, דליה לביא וחיה הררית.
האמת היא שכוכבות אלה — להוציא את
זיתה רודן — עשו מעט מאוד כדי לספק
תאתת־סקרנות זו. מלבד זיתה, אין הן
מנהלות רומאנים סוערים בפומביי ! אינן
מצהירות הצהרות מפוצצות! ואינן נישאות
ומתגרשות, לעיתים תכופות ביותר. רק
בשבוע האחרון תיקנה קצת דליה לביא את
מאזנה בשטח זה — כשאיבדה את החלק
התחתון של הביקיני שלה, לעיני מאות צופים,
בבריכת מלון בריו־דה־ז׳ניירו.
עתה הצטרפה למעגל גם חיה ההרית,
כוכבת בן־חור, שהגיעה השבוע לישראל,
לחופשה בת שבועיים. חיה היא עתה כוכבת
בקנה מידה בינלאומי ממש. מלבד הופעתה
בענק־הסרטים שיוצרו אי־פעם, ומלבד החוזה
הארוך המחייב אותה לעמוד משך
חמש שנים הבאות לרשות חברת סמרו־גולדוין־מאייר,
היא שחקנית מבוקשת מאוד
באירופה. מאז סיימה את הופעתה בבן־חור,
הספיקה חיה להשלים עוד שני סרטים במלאה
בהם תפקיד ראשי: השותף הסודי,
שהוסרט בלונדון עם סטויארט גרנג׳ר: ו־אטלנטיס,
שהסרטתו הסתיימה זה עתה ברומא,
בהשתתפות שחקנים כאמדיאו נזארי
וז׳אן לואי טרינטיאן (מאהבה של בריג׳יט
בארדו לשעבר).
כבר עתה, עוד בטרם השלימה את עבו־דות־ההקלטה
של אטלנטיס, רודפים אחריה
בהצעות לתפקידים נוספים עד ישראל. ההצעה
האחרונה היא של חברה צרפתית,
העומדת להפיק סרט גדול בשיתוף עם
אולפנים גרמניים אודות המרגלת האגדתית,
מאטד, הארי. לחיה מוצע התפקיד הראשי,
תפקידה של מאטד, הארי, הרקדנית ההולנדית
שריגלה לטובת הגרמנים במלחמת העולם
הראשונה, הוצאה לבסוף, להורג בצרפת.
החברה אף שלחה לישראל את תסריט הסרט,
כדי שחיה תתן את הסכמתה להצעה,

יכולים להוזת חוג״ידידים קרוב ויומיומי.
יהיה לי די זמן להתידד עם בני חמישים.״
למרות זאת שוררת בקרב ידידיה של
חיה הדעה שהיא עומדת להינשא בקרוב.
מיהו, איפוא, המועמד?
חיה היתר, נשואה כבר פעם, דיזקא נשו־אי־אושר.
בעלה היה נחמן (״בובי״) צרודני־צר׳
מהנדס׳ שנכנס, יחד עם חיה, לעסקי-
הקולנוע. כיום הוא מנהל היומן של אול־פני
ההסרטה הישראלים, ושותף בחברת
ייצור והפצת סרטים ישראליים.
הם התגרשו לפני כשנתיים, לא בשל
מריבות בעיקבות כישלון נשואיהם, אלא
מתוך הסכמה הדדית בהכרה שהקאריירות
הנפרדות של שניהם אינן מאפשרות להם
חיים משותפים.
חיה בילתה שנים מספר בחו״ל במאמץ
עקשני לחדור לתעשיית הסרטים. כשהוחתמה
על החוזה להופעה בבן־חור, היה ברור ש־הקאריירה
שלה תחייב אותה לשהות רוב
הזמן מחוץ לארץ. בובי, שניסה תחילה להצטרף
אל חיה בניכר, גילה כי מקומו
בארץ. כתוצאה מכך נפרדו השניים, נשארו
ידידים לכל דבר.

היה כאנטיניאה, מלכת אטדשיס
אחרי קריאת תסריט זה.

מיהו

המועמד 1

ף 1נה כי כן, נמצאת חיה במרומי-ר-,
| | פיסגה הקולנועית, מקבלת תפקידים
שכל כוכבת חולמת עליהם. למרות זאת׳
אין צופי־הקולנוע בעולם יודעים עליה הרבה
— מלבד התפקידים אותם היא מגלמת.
הסיבה לכך נעוצה בעיקר בעובדה שחיה
הררית קורצה מחומר אחר לגמרי מיתר
כוכבות־הקולנוע. היא צעירה משכילה בעלת
רמה־אינטליגנטית גבוהה, חריפת־לשון ו־פיקחית,
בעלת ידע והתעניינות בשטחים
רבים. למרות שהיא מכירה בחשיבותה של

הפירסומת לקאריירה שלה, ויודעת להעניק
ראיונות אף לעתונאים שנונים, היא מסרבת
להתיר להם לחדור לתחום חייה הפרטיים.
אף יעל־פי־כן נפוצו לאחרונה שמועות עקשניות
הטוענות כי חיה הררית עומדת להינשא.
מכידדן שלא ניתן אישור מוסמך
לידיעה זו, נלוו אליה ניחושים שונים אודות
המועמד להיות בעלה של הכוכבת.
תחילה הועלה שמו של שחקן הקולנוע
האמריקאי, קרי גראנט׳ שהפך לאחרונה
למחזרה של זיתה רודן: אחר־כך דובר על
במאי־הקולנוע בזיל דירדן.
חיה עצמה ביטלה את כל הניחושים האלה
במחי־יד• טענה היא :״הכוכבים הנערצים
בעולם כולו אינם בני דורי, ואינם

בודדה בניכר

ולס חיה הררית איננה טיפוס של
\ £אשד, המוכנה להקריב את כל חייה למען
הקאריירה שלו. בביקורה הקודם בארץ,
לפני מחצית השנה, הודתה כי היא
רוצה להקים משפחה ולגדל ילדים. הצלחתה
הקולנועית המסחררת, עם כל הזוהר והכבוד
שבה, אינה תחליף נאות לחיי״משפחה.
חיה הרגישה בכך ביחוד בעת שהותה
בלונדון, הקיץ, בעת עבודות־ההסרטה של
השותף הסודי. היא חלתה לפתע, ועברה
ניתוח של התוספתן. בימים אלה היתד,
רחוקה מידידים וקרובים, נשארה בודדה.
בין כל האנשים שלחברתם הגיעה חיה,
בארצות־הברית ובאירופה, אין אף אחד
היכול להוות מועמד רציני לנשואין. מסיבה
זו ששה חיה לנצל כל הזדמנות לקפוץ
לחופשה לישראל. כאן היא חוזרת לא רק
לבית־הוריה — אלא גם לדירתה הישנה
בשיכון מפ״ם בתל־אביב, בה מחזיק עתה
בעלה לשעבר — אם כי מספר הטלפון
של הדירה רשום עדיין על שמה.
נחמן צחזניצר, בעלה לשעבר, הוא תמיד
הראשון בין מקבלי־פניה, מארחה העיקרי
ולמעשה גר עימד, בעת שהותה כאן.
השניים אינם מסתירים את ידידותם הנוכחית,
מקבלים יחד אורחים ועתונאים, ומצטלמים
כששניהם לבושים בחלוקי־בית.
עובדות אלה הן שהביאו את ידידי־הזוג למסקנה
כי חיה הררית תינשא בקרוב —
וכי בעלה השני יהיה בעלה הראשון —
נחמן צרווניצר.
כאשר נשאלה על כוזנתה להינשא, השיבה
היה השבוע :״לעת עתה, לא!״

חננה לצילום

על בימת הצילומים של הסרט
אטלנטיס, באולפני צ׳ינה צ׳יטה
ברונוא, נוכינח חית הררית את תסרוקתה ואיפורה לקראת הצילום.

חופשת־בית

נחמן (״בובי״) צדווניצר, ממנו התגרשה לפני שנתיים.

בשעת אחת הסצינות באטלנטים, לובשת
1חיה הררית את בנדי־המלכות של אנטיניאה,
כשהשחקן ז״אן לואי טרינטיאן לוטש אליה עיניים מעריצות.

טרגדיה של חפיסת סבון בחצי לירה
ואריה קרח שמגרדים בן את הגב
מעמ דו ת ב מי םחמים
המצב בימים אלה הוא כזר״ שבתל־אביב
נשארו רק האנשים הישרים, הבריאים והחסמים.
כל האחרים, החולים ור,עקומים,
כל אלה הסובלים מפגור מטאבולי והורמו-
נאלי, מהפרעות ואסקולאריות, מארטריטיס
דאפורנזאנאם, משגרון, ממחלת פרק הירך,
מספונדולוסיס, מדלקת הפרקים הכרונית, ממחלת
באכאראב, מקדחת השיגרון, מפארי־אסריטיס,
מהסתיידות הכסתות, מקשיון הכתף,
ממחלת הרקמות הרכות, ממתנת,
מנשית, מגרוי נאורולוגי ממתיחות או מנזק
ברצועות העמוקות, מנזק או הרס המדחף
הבין חולייתי, מספתדילוסיס צוארית, מ־

קבלתי כרטיס והלכתי לעמוד בתור• עד
שהסדרן יקרא את המספרים שלנו, הריני
מסתכל סביבי לראות באיזו חברה אני
נמצא. חברה טובה. צעירים וזקנים מהמעמד
הבינוני הנמוך. מאיפה אני יודע את המעמד?
מהמעילים. אף מעיל של איואניר
או של מדים או של או.ב.ג. הסדרן קורא
את המספרים שלנו ואנו נכנסים, תחילה
לחדר קטן שארבע גודיות שרועות בו על
ספות ומכורבלות בשמיכות, אחר כך לחדר
חזי אדים שחציו בריכת טבילה חציו
פרוזדור, להבנס בו לחדר ההתפשטות וההלבשה.
חדר
ההתפשטות וההלבשה מלא מיטות
עץ וקליפות של תפוחי זהב. על המיטות,
גוזיות חנוטות נאנחות אי אי אי. מסביב,
על הקירות תלויים בגדים על ווים. אני

״מה חבל? אותי שלח לכאן דוקטור
ביאלר. גם הוא יודע מה שהוא עושה.״
״בשביל מה שלח אותך?״
״יש לי טאנדופאריוסטיטיס במצב מתקדם.״
״ולי
יש דלקת כרונית של הטפולות גם
כן במצב מתקדם.״
״ואיך אתה מרגיש עכשיו?״
״יותר טוב. הרבה יותר טוב. אבל יש
לי עוד חמש עשרה פעמים להתרחץ עד
שאפשר יהיה להגיד ברור אם יש שפור.״
״וכמה לקחת כבר?״
״אתה מתכוון אמבטיה או בוץ?״
״אתה גם לוקח בוץ?״
״בודאי. אם אני כבר פה, אז למה שלא
אקח בוץ? הדוקטור שלך לא אמר לך לקחת
בוץ?״

זו הבריכה הרגילה כבנין הישן המוקדשת לבני המעמד הכינוני הנמוך
טורטיקוליס שרירית מטאנדופאריוסטיטים,
מסאנדובאניניטיס, מאפיקתדיליטיס, משתוק
אחרי פוליו, משתוקים ספיאסט״ם, משתוקים
נסבצ״ם, מסקלרוסיס, נזולטיפלאכם, מטאבאס,
מסירינגומאליה, מדלקת כרונית של המפולות׳
ממצד הרחם, מהיפונזונוראה, מארוסיו
קארביציס, מדלקת כרונית של הערמונית,
מטחורים, מדלקת פקקית כרונית של הורידים׳
מספחת, מגרבת, מיבושת לוע אף
וגרון, מדלקת הקנוקנות, מקצרת השאוף
ומאלרגיה, נסעו להתרחץ בחמי טבריה.
אף־על־פי שכל כך הרבה מחלות מפוצצות
ירדו על טבריה, אין רחובות העיר מרוצפים
פגרים כמו שאפשר לחשוב, ואילו
ראיתם את כל החולים הללו, כיצד הם
.מקפצים מבריכה לבריכה ביום, וממועדון
לילה למועדון לילה בערב, הייתם סבורים
שלא המציאו את המחלות הללו אלא כדי
להשתמט משירות מלואים, דבר שרוב החולים
מכחישים אותו בכל תוקף.
אחרי הוכחות כבדות משקל כאלה, אין
ברירה אלא לקבל את סגולות הרפוי של
טבריה ומעינותיה החמים כעובדה מוגמרת.
השאלה נשארת רק — מה יש בדיוק באותן
המעינות המכיל את כוח הרפוי, מפני שאני
אישית, אינני מקבל את הגירסה שמה
שמרפא, אלה הם המים החמים.
כדי למצוא את סוד סגולת המרפא
של מעיינות הישועה הלכתי לשם בעצמי,
טבלתי בכמה בריכות ואת המימצאים שמצאתי
אני מביא לפניכם.

מוצא לי יז פנוי, מתפשט ותולה עליו את
בגדי, וערום כביום היוולדי אני הולך לטבול
בבריכה. אני רואה שתי דלתות לפני.
על אחת כתוב ״ 38 ועל השני ־ .39 אני
פוסח על שני הסעיפים, כי איני יודע מה
יותר טוב בשבילי, ה־ 38 מעלות או ה־39
מעלות. אני מחליט שכל המרבה הרי זה
משובח והולך אל ה־־.39
חדר ה״י 39 הוא הפרוזדור דרכו באתי
לפני רגע• הפעם אני ערום ויורד לבריכה.
המים חמים ונעימים אבל צריך לדחוף כמה
אנשים, לפני שאני מצליח להיכנס לתוכם.
שנים על־ידי משוחחים:
״טוב, אה?״
״מצוין. אין מה להגיד. חצי חיים מחזיר

״לך קל להגיד חצי חיים. אבל אתה יודע
מה זה בשבילי?״
״מה זה כבר יכול להיות?״
״אל תגיד ככה! אני כמעט שהלכתי
למות, עד שהרופא שלי, דוקטור גריקוביץ׳
שלח אותי לכאן. אתה מכיר אותו?״
״את מי?״
״את דוקטור גריקוביץ׳.״
״מאיפה הוא?״
״מסוסנוביץ.״
״אני מביאלוסטוק.״
״אז אתה לא מכיר אותו?״
״אולי לפי הפנים. אבל ככה, לסי
השם, לא.״

סיפורים על מעשי גניבה, שאחדים מהם
ממש מסמרי שיער. הכי מזעזע היה סיפור
אחד ששמעתי, על איש אחד שגנבו לו
חתיכת סבון בחצי לירה.
היה איש אחד ברמת־גן שכל חייו התרחץ
בסבון כביסה וכאשר היה רואה מישהו
מתרחץ בסבון רחצה ריחני, היו יוצאות
לו העינים, אבל לא יכול היד, להרשות
לעצמו לוכסוס כזה. כאשר שלח אותו ה־רופא
לחמי טבריה, החליט האיש, שבהזדמנות
חגיגית זו יממש את חלום נעוריו
והלך וקנה לו סבון רחצה ריחני בחצי
לירה. זה שסיפר את הסיפור, נשבע לנו
שהסבון היד, באמת מצוין וריחני, כמו אלה
הסבונים שהבחורות מביאות מחוצלארץ,
והנה אתמול בא ההוא להתרחץ וגנבו לו
את הסבון. אם היו גונבים לו את המכנסים,
לא היה מדבר. אבל סבון בחצי־לירה? על
זה עשה סקנדל גדול והלך למשרד ואמר,
שאם לא ימצאו לו את הסבון תיכף ומיד,
יגיש תלונה למשטרה וגם ישלח על זה
מכתב למערכת של עתון, ויכתוב שם,
שבטבריה גונבים סבונים.
כיוון שחמי טבריה רגישה מאוד למכתבים
למערכת, הבטיחו לאיש, שיחנו לו
סבון אחר• אבל האיש לא הסכים, ודרש
שיעשו חיפוש אצל כל באי בית המרחץ
וביחוד אצל העובדים. כמה שניסו להרגיע
אותו, לא הלך, עד שהתערב בסוף שוטר
אחד ואמר לו, שאם לא יסכים לקחת סבון
אחר שגם כן שווה חצי לירה, לא יתנו
לו יותר להיכנס להתרחץ, על זה האיש
הסכים בסוף, אבל הלך וקנה לו שרשרת
ברזל עם מנעול. עכשיו, מתי שהוא נכנם
למים, הוא כובל את הסבון בחצי לירה
לצינורות של הביוב.
לא הספקתי לשמוע את סוף הסיפור על
הסבון בחצי־לירה והנה בא אלי הסדרן ואמר
שכבר מספיק נחתי. הסיר ממני את השמיכה
ושלח אותי להתלבש.
התלבשתי ויצאתי מהבריכה הרגילה ולקחתי
כרטיס לבריכה הגדולה. הבריכה הגדולה,
היא הבריכה העתיקה שמעליה כיפה
מקומרת בנוסח התורכי היכולה לקלוט
לקרבה בשעות הדחק, כמה מאות מתרחצים.
בריכה זו, שמחיר הכרטיס אליה הוא רק
לירה ורבע לראש, היא הבריכה העממית
שאליה באים להתרחץ גם תושבי טבריה
הבריאים.
מידת העממיות של הבריכה הגדולה היא
כל כך גדולה, שאיש כבר לא מאמין שם
אחד לשני ואף אחד לא תולה את הבגדים
שלו בחדר ההלבשה, אלא לוקח את הבגדים
אתו לתוך הבריכה, ושם הוא תולה אותם
על וו ולא מסיר עיניו מהם עד שהוא
מתלבש.
לתוך הבריכה הגדולה הזו נכנסתי והפעם,
למוד נסיון, עם כמה תפוזים בכיסי. תליתי
את בגדי על אחד הוזים והלכתי לחפש אח
אריה השייש המפורסם, זה האריה שמספרים
עליו שאם אשד, עקרה רוכבת עליו,
עתידה היא ללדת הרבה ילדים. אינני יודע
מה מספרם של הנשים העקרות במדינת
ישראל וכמה מהן רוכבות על האריה, באותן
השעות שהבריכה פתוחה לנשים, אך מה
שראיתי שנשאר מאותו אריה, יכול בקושי
להידמות לכלב. מרוב רכיבות, נשרו לו
כל השערות והשייש המחוספס נהיה חלק
כאילו ליטשו אותו בנייר זכוכית. יתכן
שהיו יכולים להיות לי עוד סיפורים על
האריה ועל חבר מרעיו שהשתכשכו באותו
זמן בתוך המים שחומם הגיע לכדי חמישים
מעלות, אילולי איש אחד עם שפם
וכרס גדולה שהלך כל הזמן בעקבותי ושאל
אותי אם אני רוצה עסוי טוב?
עכשיו אתם בטח רוצים לדעת אם אני
יותר בריא או יותר חולה ממה שהייתי
קודם. על הדבר הזה אני עוד לא יכול
לענות לכם, מפני שהרופא עוד לא מרשה
לי לרדת מהמיטה כדי לגשת לסניף זמנהוף
של קופ״ח ולעשות שם בדיקה כללית•

״אתה חושב שזה יעזור ליז״
״מה אתה מד ב ר ...אתה יודע מה זה
אמבטיה בלי בוץ? חבל על הכסף...״
כאן החלטתי שמספיק לי והתחלתי לזוז
כלפי החוצה, אבל הטאנדופאריוסטיטיס עצר
בעדי:
״מה אתה יוצא? הרי רק עכשיו נכנסת!״
״אסור לי יותר מעשרה רגעים.״
״אתה בטח פעם ראשונה פה• אה?״
אישרתי במנוד ראש שאני פה פעם
ראשונה, ויצאתי. בחדר ההלבשה השכיב
אותי סדרן על מיטת עץ מכוסה בסדין
ועטף אותי בכל מיני שמיכות עד שהפכתי
מומיה חנוטה כמו האחרים. היה לי די
נוח ואולי הייתי גם נרדם, אלא שקולות
הכרסום והמצמוץ סביבי לא נתנו לי מנוח.
הוצאתי עין החוצה וראיתי שכל הגזזיות
המכורבלות סביבי מוצצות פלחים של
תפוחי זהב.
מציצה ואכילת פלחים של תפוחי זהב,
היא חלק בלתי נפרד מהווי המרחצאות.
אין איש נכנס להתרחץ בלי שלושה, ארבעה
תפוזים, שאותם הוא לועס בזמן המנוחה
שלאחרי הרחצה. זמן זה הוא גם הנוח
ביותר לחלופי אינפורמציה וחדשות. עיקר
החדשות בחדר ההלבשה של הבריכה הרגי־ י
לה, בבנין הישן, הם הסיפורים על הגניכה
אמר טו סברא הינ די
בות.
ביתן שכל הבגדים תלויים בחדר אחד
משותף, חושש כל אחד מגנבים. ואין
פעם היו מסמיקים מבושה. היום מתביידרך
יותר בדוקה מהפגת חשש גנבים, כמו שים להסמיק.

דין סמוקוול ומרי יור ב״בנים ואוהבים׳׳
האנזא מגבירה תשוקה

ישראל
המלחמהב״מרחמת״
משך כספר ימים, השבוע, עצרו רבים את
נשים,תם. הידיעה כי המועצה לביקורת סרטים
ומחזות מהססת אם להתיר להציג בישראל
את הסרט מיין קאנופף, וכי כמה מחבריה
טוענים לקצץ חלקים בסרט זה, עוררה
תדהמה.
כי מיין קאמפף הוא סרט תעודתי יחיד
במינו. זהו סרט המורכב מקטעי־יומנים
מראשית המאה עד תום מלחמת העולם השנייה,
מיסמך המתאר בעריכה, ההופכת אותו
לסרט אמנותי, את עליית הנאצים ואת זוועותיהם
במלחמה.
חשיבותו של סרט זה היא שהוא מהווה
היסטוריה מצולמת של עליית הנאציזם. אולם
כמד. מחברי הצנזורה טענו כי מאחר שהדגש
בסרט מושם על תקופת־הזוהר של הנאציזם
ועל הצלחתו ההמונית של היטלר( ,קטעים
שהם אגב מזעזעים ביותר) חייבים בקיצוץ.
מפיץ הסרט, יוסף הירשנזון, עמד בתוקף
על התנגדותו לכל קיצוץ. לבסוף נאלצה
השבוע הצנזורה לוותר. הסרט יוצג במלואו
בישראל, במקביל למשפט אייכמן.

סרסיס
ש טי פ ת־ מו ח מסויי מת
ה ש בוי (גת — תל־אביב; בריטניה) הוא
קארדינאל קאתולי במדינה מסויימת, בה
שולטת מפלגה מסויימת; הערצת המוני העם
להשמן נראית מסובנת למפלגה. אי-
לזאת, נאסר הקארדינאל — וכעבור תקופה
מסויימת הוא מופיע בבית־המשפט קבל עם
ועדה ומוסר הודאה! ״בגדתי, חטאתי, עוזיתי.
אתם חשבתם שבתקופת הנאצים הייתי גיבור
המחתרת! למעשה, הייתי בוגד ומסגיר.
אתם הערצתם אותי כשליחו של האלוהים!
למעשה, הייתי מרגל של הוזאתיקן,
גונב תרומות וסוחט וידויים כדי למכרם
אחר־כך למשטרה.״
הסרט אינו מפרש באיזו מדינר, ובאיזו
מפלגה מדובר. אולם פרטי העלילה תואמים
את פרשת הקארדינאל מינדצנטי, שנאסר
בזמנו בהונגריה, מסר כעבור תקופת־מאסר
מסויימת הודאה דומה. אילו היו יצרני-
הסרט נוקבים בשמות ובשמות־מדינות, ספק
אם אפשר היה להציג את הסרט בכל אותן
המדינות — כולל ישראל — המקיימות
יחסים ידידותיים עם הונגריה.
החוקר והוידוי. ההתעלמות מציון השמות
הופכת, דוזקא היא, את בעיית הסרט
לכללית יותר. עתה המדובר אינו רק
במיקרה של כהן דת מסויים — אלא בכל
אותו מיקרים מאלפים, בהם מוסרים אנשים
שלא חטאו הודאות בחטאים שביצעו, כביכול.
כיצד מוציאים מהם הודאות אלה?
על כך מנסה הסרט להשיב בתיאור שטי־פת־מוח
פסיכולוגית, הנערכת לחשמן (אלק
גינס) .אין מענים אותו. הוא נמסר לטיפולו
של רופא ועורך־דין חריף־שכל (ג׳ק הוקי*
נם) העורך, משך חודשים ארוכים, אנליזה
של אישיות הקארדינאל, עד שהוא מוצא את
נקודת־התורפה שבו. בלחצו על נקודה זו
הוא מצליח לסחוט מהשבוי וידוי מרצון
כאילו כדי לכפר על מצפון בלתי־טהור.
העולם הזה 1221

את התמורה הזו המתרחשת בנפשו של
האדם העובר שטיפת־מוח, קשה מאוד להבהיר
בצורה חזותית• אפילו מישחקו המצויין
של אלק גינם אינו די משכנע כדי להבליט
את התמורות המתחוללות בו. אולם המגרעת
העיקרית שבפיתוח עלילה זו, היא
בכך שהיא מבוססת כולה על דיאולוגים
ארוכים ומסובכים שאחרי נקודה מסויימת
הקשר אל הצופה.
מאבדים את

תשבץה סו & סהו 1221 5
יהודה אוחיון הוא בן ,23 יליד מא־

הפחוהת אוו ה

בנים ואוהבים (תל-אביב -תל-אביב;
אוצחז־וזברית) היא יצירתו הפחות מפורסמת
של הסופר האנגלי ד(.ויד) ה(.רברט)
לורנס, שהתפרסם בזכות סיפרו מאהבה של
ליידי צ׳טרלי. למדות שאת בנים ואוהבים
כתב לורנס 15 שנה קודם לסיפרו הידוע,
נחשבת יצירה אוטוביוגרפית ופסיכולוגית
לטובה שביצירותיו.
מעמיקה זו
לורנס, בנו של כורה־פחמים בעיירת־מיכרות
ליד נוטינגהם, הצליח לצייר ביצירה
זו תמונה נאמנה של חיי הפרובינציה באנגליה,
בתחילת המאה, כרקע לניתוח פסיכולוגי
של ההבדל בין תשוקה לאהבה.
מות האם -שיחדור. דין סטוקוול
הוא, בסרט זה, בנו של כורה שיכור, ש־חיי־הנשואים
שלו נהרסו, בעיקר עקב הבוז
שרוחשת אשתו למיקצועו ושאיפתה ל-
העלית את בניה לגדולה. האם (ונדי הילר)
מטפחת בבנה תלות קיצונית בה, גורמת
על־ידי כך להרס רומאן־הנעורים שלו עם
בת־כפר פוריטאנית (הסטר סירס) האוהבת
אותו באמת — דוחפת אותו לרומאן מפוקפק
בזרועותיה של גרושה תאוזתנית (מרי יור).
הבן מקריב למען אהבתו לאמו לא רק
את עתידו כצייר, אלא גם את חיי־האהבה
הפרטיים שלו׳ ורק עם מותר, הוא משתחרר.
מעלותיו העיקריות של הסרט הן באווירתו,
שאבק־הפחם מורגש בה על כל מטר
צלולויד, ובמישחק המעולה של כל אנשי־הצוות.
מזה זמן רב לא נראה בסרט הוליבודי
מישחק כה מרשים. ויש לכך סיבה
טובה: ארבעה מחמשת בעלי התפקידים
הראשיים הם שחקנים בריטיים.
תדריך ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם :
• משפט נירנברג ;מקסים — תל־אביב)
מדגם מוגדל של משפט אייכמן, בסרט
צרפתי־תעודתי על מהלך המשפט ההיסטורי
של פושעי המלחמה הנאציים ועל
פשעיהם.
9איי לייל, מייל( ,הוד — תל־אביב;
תל־אור — ירושלים) קומדיה ישראלית עם
הומור יהודי על נשואי־פספורט. בתיה
לנצט, זאב ברלינסקי וגדעון זינגר בסרטו
של פיטר פריי.
9סטלה (זמיר — תל־אביב) מלינה
מרקורי תוססת וסוערת בסרט יווני על מוסר
האהבה של זמרת־באר.
0רק כימי חול (פאר — תל־אביב)
מלינה מרקורי תוססת וסוערת בסרט יווני
על מוסר־האהבה של יצאנית.
9אורפיאו נגרו (סמדר -ירושלים)
אגדת אורפיאוס ואורידיקה מודרנית, על
רקע הקארניבאל של ריו־דה־ז׳אניירו.

רוקו, הנמצא בארץ וו השנה החמי שית.
התשבץ שלו נחשב ליצירה ה ראשונה
שלו במולדת, היות ויהודה
אוחיון שירת בצנחנים וגר בישוב
ספר (כפר בלום) אנו רואים חובה
לעצמנו להביא יצירה זו לידיננת קור־אינו,
תוך תיקווה שהיא תזכה את
מחברה בפרס ישראל, או באשה נאה.
מאוזן )1 :קי-
בוץ בנליל העליון.
)4סופר ישראלי.
)10 שרוי בתענית.
)11 מילת הסכמה.
)13 מילת זירוז.
)14 מצוי בכל רימוז
)15 .ריקוד ישראלי
)17 .מזמר.
)19 אוי )20 .גס,
ברח )22 .עקרת הבית
עושה זאת)25 .
שליח )26 .גורל.
)27 נכנסו בכוח.
)30 איש ישר)32 .
נהר באיטליה)33 .
עדה )34 .נהר באפריקה
)36 .מטבע
יפאני )37 .פרי
טרופי )39 .ספינת
בעה ע״י ההגנה.
נשק סורית שחוט־
)41 גורל )42 .מיז
מנעול )44 .נגינת
הפעמון )46 .אשפה.
)48 בז )50 .מצוי
בזמר ישראלי מסוג
מסויים )51 .ז׳וק )53 .משטח לבב אנוש.
)55 איש־דת )57 .שניים )58 .שנולד לפני
זמנו )59 .התמחות )60 .זה מה שאתה עושה
עכשיו.
מאונך )1 :לא אוהב לעבוד )2 .טפקד
מחלקה )3 .לאחר רכישת דירה יש לדאוג
)5 מקומה בפה )6 .נמל ישראלי עתיק.
)7אי בים האירי )8 .נמל ישראלי עתיק.
)9חשיבות )12 .טשטש למאות )15 .בדיחה.
)16 רוב עם )18 .שאיפת כל ספורטאי)21 .

לא מתוק )23 .דר )24 .תיבת דואר (ר״ת).
)26 תואר גרמני )28 .תינוק )29 .מדינה
בדרום־אמריקה )31 .שמו הפרטי של מאנדי.
)32 מדריד אותנו בחושד )35 .לעצמי)37 .
עיר בישראל )38 .אחד מהיסודות הכיטיים.
)40 עוף טורף )41 .שמו הפרטי של משורר,
מבקר וסופר אמריקאי )43 .שופט ישראלי.
)45 צליל לא נעים )46 .שוטר רובע)47 .
נהר באפריקה )40 .עוני )52 .מאברי גופנו.
)54 ממום מויטב )56 .בתוכו )58 .פרוסה.

**ונידו*

על כ ל
הסחורות

—ן• ו^ 3 1מ
יי * ן
מוכרים

אנו

א ך ורק־ אתהסחורות
ה רגילו ת,

ב אי כו תן

הי דו ע ה,

הנ מכ רו ת

אצלנו
ימות

נמשך

יומומכה כמ;צר
הפחד הוביל לרצח?

השנה !
בעולם קונגו
זרע ה ש חרור

צימלי

ח־רה־מי
ג׳דרג׳ ואל
עממי מציג!

חאג׳י בבא
משרתם של
2האפנדים

* א 51₪
מוצר לה>1נת
ן צנזר.משיונ״7ון
אשר הצהירו

1ר31׳ 0ו31

קומדיה מוסיקלית מזרחית
2מערכות ז־ 12 תמונות
המשתתפים:
י• בודו, ס .דמארי, ל .נג׳אר
א, טובי, א .ארגמן, י .באשי
א. אליאס ע. זהבי

מקהלה. תזמרת • בלט

לוה ההצגות:
הצ ג ות ב כ ור ה
יום ג׳ 14.2מוגרבי ת״א
יום ד׳ 15.2היכלפתח־תקוה
יום ה׳ 16.2מוגרבי ת״א
יום ו׳ 17.2אורה היפהמוצ״ש 18.2רמר, רמת־גן
2הצגות 6.30—9.00

.העולםד. ז ה ,-שבוע ון החדשות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ר-ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, תיייג
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו*ל: העולם מזה בע־נב

מה קרה ללומומבה? זאת היתה השאלה
שהידרדר, השבוע מעל פני כדור הארץ כולו•
העובדות היסודיות, שהעלו שאלה זו,
היו מעטות: ראש ממשלתה החוקי של
קונגו, פאטריס לומומבה, הוסגר על־ידי
ז׳וזף קסאבובו, לפני שלושה שבועות, לידי
אויבו הגדול, ראש ממשלת קאטאנגה מואיז
צ׳ומבה. השבוע הודיעה ממשלת הקוזיזלינג
צ׳ומבה: לומומבה ושני חבריו ברחו.
ברגע הראשון נראתה אומנם אפשרות שהשלושה
הצליחו להימלט מן החווה החקלאית
המבודדת, רכושו של מתיישב בלגי.
ההודעה הרשמית של צ׳ומבה אמרה כי
לומומבה וחבריו הצליחו להתגבר על שני
זקיפים תורניים, לקחו מהם את נשקם וברחו
במכונית פורד של המשטרה, שחנתה
בחצר החווה. במכונית היה דלק לנסיעה של
100 קילומטרים, והיא נמצאה עזובה, עם
שני הרובים, בתעלה המרוחקת כ־ 60 קילומטרים
מחוזת־המעצר.
התגובה השקולה ברחבי העולם, למשמע
הודעת צ׳ומבה, היתר, חשדנית ביותר .״הודעה
זו,״ אמרו עשר מדינות חברות ה־או״ם
,׳׳אינה אלא מסווה, והיא מבשרת
הודעה קרובה על מותו של לומומבה.״ על
כן דרשו מדאג האמרשלד לחקור מיד את
נסיבות היעלמו של לומומבה.
מי זוד פחד. אם אומנם נכונות השמועות
כי לומומבה נרצח — מדוע עשה
זאת צ׳ומבה, בסיועם של יתר משרתי האימפריאליזם
בקונגו?
התשובה ברורה לגמרי: מתוך פחד. כי
על אף מאסרו הממושך, על אף השפלתו
ועינוייו, נשאר פאטריס לומומבה סמל של
איחוד קונגו• כאשר גם נשיא ארצות־הברית
ג׳ון קנדי הציג דרישה פשרנית לשחרר את
לומומבה ולהבטיח את איחוד קונגו, הבינו
הקתיזלינגים שחילקו את הארץ הגדולה
ביניהם, ני סופם מתקרב.
אלא שבתקופה הקצרה שתפס את מרכז
החיים הציבוריים בקונגו, הספיק לומומבה
לגבש כוח חזק, שנכנס לפעולה גם ללא
הנהגתו הישירה. כוח זה, שבראשו התייצב
אנטואן גיזנגה, מחזיק עתה ביותר ממחצית
שטח קונגו. לפי כל הסימנים, סופו של
כוח זה לנצח, על אף הקלגסים השכירים
של הקוויזלינגים, אשר גוייסו בין הגזענים
של דרום אפריקה ובלגיה הפלאמית. גם
מטוסי הסילון שנקנו בכספי חברת המיב־רות,
לא יועילו נגד זרע האיחוד והשיח-
רור שזרע פאטרים לומומבה.

א ר צו ת־ ה ב רי ת
פ עול ה שמית
״היכולים אנשים לבנים להיות אנטישמיים?״
שאלה כותרת גליון־הנייר המודפס,
שנמצא השבוע בתיבות־הדואר של תושבי

בירת טכסאס, ביניהם גם ישראלים.
במבט הראשון היה נדמה כי זהו כרוז
דתי, המסיף לאחוזה. אך הקריאה לימדה כי
תוכנו הפוך. הכרוז הבלתי־חתום הכיל את
אחת ההשמצות האנטי־שמיות הקיצוניות ביותר
שהופצו אי־פעם בארצות־הברית.

קם; הכרוז המלא, תוך ציטוט
;•שרות פסוקים מן התנ״ך:

״היבולים אנשים לבנים להיות אנטישמיים?
״מובן
שלא, כי הגזע הלבן הוא צאצא
שם, בנו של נוח. השקר הנתעב ביותר
עלי אדמות הוא זה הטוען > 1היהודים
של ימינו הם שמיים, או ישראלים. יהודה
שכב תחילה עם כושית. לאחר מכן התערבו
היהודים בפרסים (האפים הארוכים!).
יהודי אירופה המזרחית הם בני יפת, התערבו
עם מונגולים וקיבלו את הדת היהודית,
וכלל לא היו שמים מבחינה גזעית. על
כן, היהודים הם ישראלים כוזבים.
״האירופים הצפוניים הלבנים הם ישראל
האמיתית. הסאכסים (זאקסים) הם בני יצחק
(איואק) .דנמארק — המארק (ארץ) של שבט
דן. הדגל הבריטי, הקרוי יוניון ז׳אק —
פירושו איחוד יעקוב ת׳אק).
ברושצ׳דב היהדדי .״אלוהים בירך את
האימפריות הקולוניאליות. אפילו את העבדות.
״אסור
לשמים הלבנים לערב את גזעם,
או להצטרף לאו״ם האלילי. הכלכלה האמריקאית
הראשונית היתד, מבוססת על זכויות
הקניין הפרטי, לא על עקרונות הקאפי־טאליזם.
הקאפיטאליזם היהודי (רמאות הריבית!)
והקומוניזם היהודי אינם אלא שני
צדי אותו מטבע (ידידות הקאפיטליסט איטון
וכרושצ׳וב)•
״אלוהים ברא את ישראל השמית הלבנה.
עמים שלא ישרתו את עמי ישראל הלבנה,
יאבדו. האזינו, כל המערב השמי (״וייראו
ממערב את שם יהוה,״ ישעיהו ל״ט ).ישו
יחזור רק לעשרת השבטים הלבנים שלישראל.
״אמהות
— הלבישו את בנותיכן ! בעלים
— פרנסו את נשותיכם! הגנו על חוג
המשפחה, על גזעכם ועל אמריקה!
קורבנות היטלר -חיים 1״המדינה
הקומוניסטית החדשה, ישראל, היא תרמית.
״ששה מיליוני היהודים, שנהרגו על־ידי
היטלר, גרים כיום בארצות־הברית. המשים
מליוני הנוצרים הלבנים, שנהרגו על״ידי
הקומוניסטים, בהנהגת היהודים, באירופה
המזרחית מאז ,1917 מתים לגמרי.
״האמריקאים הראשונים ייסדו רפובליקה,
היינו שלסון של אנשים אחראיים. היוונים
המציאו את הדמוקראטיה, היינו שלסון האספסוף
הנבער, שהיה כישלון מוחלט. ואלה
שלבי הירידה של הדמוקראסיה: מדינות־הסעד,
אחר־כך הסוציאליזם, לבסוף הקומוניזם.
במדינת קומוניסטים אין אמת, אין
חופש, אין אגודות מיקצועיות.
״היהודים, שהתערבו עם כושים גויים ועם
אסיאתים גויים, גם הם גויים.
״השמים הלבנים צריכים לחזור לאלוהים.
אחרת יטבעו בביצה של דם.
״אב מחבר שורות אלה הוא שפל, כי
אז התנ״ך הקדוש היא שפל.״
העזלס הזה 1221

גוויה נמשתה מהים. המשטרה טועות: התאבדות. האב:

״בני נרצח!״

משח?א שב הביתה
ץ^ס&ר אהרון ביצ׳צ׳ו: ביום ראשון בבוקר יצא
)3משה מהבית, כמו כל יום. כמה ימים קודם הוא אמר
שלא רוצה יותר לעבוד במחסן של הביצים איפה שעבד
כבר הרבה שנים וסחב ארגזים. אמרתי לו: בסדר, אתה לא
רוצה יותר? כואב לך כבר הגב? לא צריך. תעשה לך
חודש אחד חופש. אחר־כך נראה מה יש. בערב הוא לא
חזר. חיכיתי עד אחרי הצגה שנייה בסינמה ואתר־כך עד
אחרי הזמן של הבאלט של הקרח. גם אז לא בא משה
הביתה.
בשעה אחת בלילה לקחתי את האופניים והלכתי לחפש
אותו. חשבתי אולי יהיה על־יד המקומות של ד,קבב,
בתחנה המרכזית. כל ה־ 26 שנה שלו אף פעם לא נשאר
בחוץ, בלילה, רק כשהיה בצבא. לפעמים היה אוהב
לעמוד ולהסתכל, ככה סתם, על אנשים.
הוא לא היה שם.
משם נסעתי באופניים לרחוב אלנבי. הוא לא היה על

חדי שאמר לי לחכות, דיבר בשפה אחרת עם
\ | מישהו בפנים, וקרא לי לבוא ולראות. לקחו הצידה
וילון מחלון קטן ואמרו לי להסתכל. דרך הזכוכית ראיתי
אותו. הוא שכב על עגלה, עם הבגדים. הפנים שלו, שהיו
תמיד שמנים, היו עכשיו רזים מאוד. מהעין השמאלית
יצא דם כמו מים. הסתכלתי עוד קצת וראיתי שגם
הבגדים עם הרבה דם. זה היה דם חדש. גם בצד על
השערות הבלונדיניות שלו ראיתי דם.
שאלתי את הרופא מה קרה. הוא אמר שהילד שלי זרק
עצמו על הים ומזה הוא מת.
עשיתי חשבון שאני מוכרח לקחת את הבגדים שלו, לדעת
מה היה. שיהיה לי דוקומנט ביד• הלכתי לסדר את הלוויה
ולשים מודעה בעתון הבולגרי. שאלו אותי בעתון אם
לכתוב שהוא זרק על הים או מת מסתורי. אמרתי לכתוב
מסתורי. לא ידעתי באמת אם זרק עצמו על הים.
למחרת בבית־ו־,קברות רציתי לראות מקרוב את הבן

מ 1משה ביצ׳צ׳ו 26 פועל במח סן נזיצים שקט
י ^ 3״ | וצנוע, הבכור מ שני בניו של הסנדלר, ב ת מונ ה
האחרונה אשר צולמה לפני שנפטר בנ סי בו ת מי סתו ריות.

אין דבר. זה לא מחולה, ואני בן־אדם עני, אני יכול
לכבס אותם וללבוש בשבילי.
הוא הביא לי את הבגדים. ראיתי שהחולצה אינה בין
הבגדים. ביקשתי גם את החולצה. עוד פעם הוא אמר שזה
לא טוב, מלא דם. אמרתי :״אין דבר.״ אז הוא אמר שזרק
החולצה לזבל. שאלתי איפה הזבל, אני אקח מהזבל, אין
דבר. הוא אמר שהאוטו בא ולקח את הזבל. עשיתי חבילה
מהבגדים שנתן לי והבאתי אותם לסנדלריה שלי שהאשה
לא תראה ולא תהיה חולה מזה.

״8ה לא ימצאו שום דבר״
^ חדי יומיים הלכתי למשטרה, לשאול איך זה היד,
\ 1בדיוק. אני לא מאמין שמשה זרק עצמו על הים.
הוא היה תמיד שקט. אף פעם לא אמר שום דבר רע.
שאלתי את השוטר אם מצאו משהו. אז שמעתי מהשוטר
דברים כאלה :״אני מצטער שאתה אדם ללא אמצעים כספיים,
ולא כדאי לך לבזבז כסף אחרי עורכי־דין, כי שום
עיקבות לא תצא מזה. זה לא משטרה בולגרית. פר, לא
ימצאו שום דבר.״ לא עשו לי חקירה. לא שאלו אותי
שום דבר על הבן. שלי ועל החיים שלו ועל החברים שלו.
בסוף הקודש הזמינו אותי למשטרה, לתת לי את השעון
של משה. בא איתי עורך־דין. היד, שם סמל אחד שמכיר
את העורך־דין. סיפר לו שהוא הוציא את משה מהמים. אמר
שזה היה בארבע בבוקר. כששאל אותו העורך־דין למה
היו שם בארבע בבוקר, אמר הסמל שחיפשו גוויה אחרת,
משבוע ימים, ובמקום זה מצאו את משה ביצ׳צ׳ו.
אני כימעט בטוח שהמשטרה יודעת מה קרה כאן. זה
למה שהם התנהגו אלי ככד, כל הזמן. לא רצו לספר לי
כלום ולא רצו לתת לי את הבגדים שלו ואת החולצה
זרקו• הם אמרו לי :״אנחנו משתתפים בצערך, אבל אין
לנו נקודה אחת איפה להתחיל בחקירה. אם היה לנו חוט
אחד, אנחנו יכולים לעשות גדול גדול.״
ביקשתי קופי מהבדיקה באבו־כביר. אמרו לי שרק רופא
או עורך־דין מקבלים. ביקשתי עורך־דין לכתוב. עד היום
הוא לי קיבל תשובה.
הם לא עזרו לי, אבל נתנו לי עצה. הם אמרו לי :״אתה
בן־אדם עני, לא כדאי לך לתת כסף לעורך־דין בשביל
שיעבוד בעניין הזה. הוא לא ימצא שום דבר.״ אמרתי להם:
״תודה רבה בשביל העזרה הגדולה.״
אני רק רוצה לדעת אם היו מדברים ככה ומתנהגים
ככה אלי אם לא הייתי סנדלר עני שעובד בצריף קטן
מעץ, ולא מדבר סוב עברית. אני חושב שגם עני זה
בן־אדם.

ן -ן * ן ן ליזה ביצ׳צ׳ו, שלא הסירה את בגדיה השחי־
1 1דים מיום מו תו של בנה, שותפה לדעת בעלה
ועוזרת לו ב חיפו שיו, בסרבה להאמין כי בנה התאבד.

דיו ^ ד אהרן ביצ׳צ׳ו, סנדלר עני, שעלה מבולגריה
\ 91ו 3אחרי קוס המדינה, ידוע ביו שרו. בידיו הוא
מחזיק את הגופי ה ה מגואל ת בדם בנו בכורו, משה.

_ הנודד עם החבילה המנואלת בדם
ךיצ׳ צ׳ ד שנואש מעזרת המשטרה סנבב ביז כל

המדרכות, הייתי בדיזנגוף ובשוק הכרמל — וחזרתי הביתה.
חשבתי מה אשאל אותו ומד, אגיד למשה בבית. איך
שהוא לא חושב שאבא ואמא שלו דואגים בלילה שהוא
לא בא. אבל לא יכולתי לשאול אותו. הוא לא היה בבית.
אז כבר התחלתי לדאוג לו הרבה מאוד.

שלי, אבל האיש שעובד שם דחף אותי. אמר לי :״זה לא
יפה, ואסור.״
כשעשינו את ר,לוזיר, היה שם בן־אדם אחד בלונדיני, לא
מהמשפחה. היו רק כמה אנשים בלוויה ושאלו אומי כולם:
״מי זה האיש?״ אמרתי שאני לא מכיר אותו. כולם אמרו
לי ללכת לראות מי זה. שאלתי אותו :״אדוני, אתה חבר
של הבן שלי?״ הוא אמר :״לא.״ שאלתי :״אתה מכיר
משה?״ הוא אמר עוד פעם לא. זרק כמד, פעמים אדמה
והלך, ברח כמו ציפור. כמה מהדודים הלכו מהר לראות
מי זה. אבל הוא כבר לא היה.
למחרת הלכתי לאבו־כביר לקבל את הבגדים של משה.
הרגשתי כבר שלא רוצים שאני אדע מד, קרה באמת.
חשבתי אולי לא ירצו לתת לי הבגדים. חיכיתי עד שהרופאים
וכולם הלכו. באתי לפועל שמטאטא וביקשתי הבגדים של
הבן שלי. הוא אמר שזה לא טוב. זד, עם דם. אמרתי

ביפו וגולל בפניהם את סיפורו. אחד מהם
1״ מכ ריו
נתן לו את כתובת היועץ המשפטי, האדם האחרון המסוגל
לעזור לו, לדבריו .״תלך אליו, אולי שם לא יהיה חשוב
שאתה עני,״ הציע לו הידיד.
השבוע נטל הסנדלר אהרון ביצ׳צ׳ו את חבילת הבגדים
המוכתמים בדם, חיבר מכתב ליועץ המשפטי בירושלים
ועלה לבירה לבקש את הצדק. משך כשעה סובב במשרד
המשפטים• אמרו לו שהאיש הגדול איננו. רק לבסוף הסכים׳
מחוסר ברירה, למסור את המכתב לידי אחד הפקידים
שהבטיח לעזור לו, אחרי ששמע את סיפורו.
״כמה ימים אחרי ביקורו בירושלים באה תגובת מטה
המשטרה :״לעת עתה אין כל חשד שהיד, כאן מיקרה של
אלימות. נמצאה סריטה קלה על המצח, שבאה כנראה
מהסלעים. אבל מאחר שהאיש התחיל להשמיע את טענותיו
תיגבה המשטרה עדויות.״

״זרי! את עצמו 7ים״
*** כבתי לנוד! קצת ולחשוב מה לעשות. בהתחלה
חשבתי לנסוע למשטרה, אבל תיכף אמרתי לי שלא
כדאי. ידעתי שהם יגידו לי שם ״מה יש, הוא ילד קטן?״
לא רציתי שיצחקו ממני. חיכיתי עד חמש בבוקר.
לפני שש הייתי במשטרה ביפו. ישב שם בחור בלונדיני
אהד, על־יד השולחן. שאלתי אותו :״אולי יש איזה בחור

״דם חדש״

ו מין

דם זקן, מרופט־לכדב ועצוב־מבט סובב בשבועות
האחרונים במערכות העתונים היומיים. בידיו נשא
ך,ודעה ופנייה לציבור — אותה ביקש לפרסם תמורת
תשלום. הצצה אחת בגליון־הנייר שהחזיק בידיו הספיקה
לעובדי המערכות. הם דחו את האיש, בתירוץ כלשהו,
התחמקו מפירסום הפנייה.
אהרון ביצ׳צ׳ו לא היה אחד המופרעים המרבים להטריד
עתונאים. הוא רק ביקש את עזרת הציבור בחיפוש אחרי
מי שגרם למותו של בנו, משה .״ב־ 12 לדצמבר 1960 בני
ביצ׳צו משה יצא מביתו ביפו, סחנה־דרויש, רח׳ 403 מס׳
, 11 בשעה שבע בבוקר; וכל היום לא חזר.״ נאמר בהודעה,
״למחרת בשעה שש בבוקר פניתי לתורן משטרת יהודה־הלוי
והוא הודיע לי כי בני טבע. אבל הוא לא טבע —
אלא נרצח באכזריות, והוטל לים. הוכחה לכך יכולים
לשמש בגדיו אשר היו מוכתמים בדם.
״אני אדם פשוט, סנדלר לתיקוני נעליים, ובכל זאת אני
מוכן לשלם לכל אדם שיעזור לי לדעת את האמת. האם
מישהו ראה אותו ב־ 12 לדצמבר?1960 בני היה בן .26
בלונדיני, נמוך — גובהו 162ס״מ.
״אני אינני מפלגתי, וכפי שציינתי אדם פשוט, ומאוד
אודה לאדם שיעזור לי לפענח את התעלומה הזאת.
כתובתי: ביצ׳צ׳ו אהרון, צריף לתיקוני נעליים. גיבעת־הרצל
.95 בתודה. אביו.״
הפנייה המזעזעת לא עוררה הדים. איש לא מצא עניין
בזקן העני ובבנו המת. אף לא המשטרה, אשר גילתה
אדישות מוחלטת. אדישות שהכריחה את האב הזקן והשבור
לצאת ולבקש עזרה בחוצות העיר•

כאן, בבית־הסוהר, משד, ביצ׳צ׳ו?״ חשבתי אם אשאל בית-
סוהר הוא לא יצחק ממני גם אם לא יהיה שם. השוטר
הזד, לא ידע כלום, אבל שוטר אחר שמסתובב שם בא
אלי כששמע את השם. הוא שאל :״אתה מחפש את משה
ביצ׳צ׳ו? הוא היה בסדר?״ והלך בפנים.
הלכתי אחריו. אמרתי לו :״תגיד לי אדוני, למה אתה
שואל אם הוא היה בסדר? מה יש? תגיד לי, תגיד לי אני
האבא שלו.״ השוטר שישב בכניסה נכנס. הם דיברו
סיקונדה אחת והשוטר הראשון בא ואמר לי :״אדוני, תלך
ליהודה,־ר,לוי, שם הם יודעים מה יש.״
ביהודה,־הלוי היה סמל אחד בחוץ. שאלתי אם יש
בבית־הסוהר שלהם בחור משד, ביצ׳צ׳ו. הוא אמר שיש.
היא אמר לי לשבת. הראה לי תעודת־זהות וקופת חולים
של משה. הם היו מלאים מים. הוא אמר לי :״הבן שלך
זרק את עצמו לים.״
״מתי זה?״ שאלתי אותו. הוא אמר :״בחמש וחצי
מצאנו אותו.״
השוטר אמר לי שהוא עכשיו במכון הפאתולוגי, באבו־כביר.
הלכתי לשם. היה עוד סגור. כשבאתי הביתה שאלה
ליזה, איפה משה. אמרתי לה שהוא בהדסה, שקיבל מכה
ברגל מטכסי. בדיוק היתד, אצלנו שכנה. סיפרתי לה מה
אמר השוטר והיא אמרה שתלך אתי לאבו־כביר.
אמרתי לפקיד שאני רוצה לראות את הבחור שאמרו
שזרק עצמו על הים. הפקיד אמר שאנשים מהמשפחה לא
יכולים לראות. רק אנשים אחרים• השכנה אמרה שהיא
לא יכולה לראות דברים כאלה. אמרתי שאני מוכרח לראות
הבן שלי בעיניים שלי.

מה אמת בידיעה שנפוצה

עם שובה שר המבנה?