גליון 1222 מתאריך 22 בפברואר 1961

ר׳ אדר תשכ״א22.2.1961 .

הות״ס לא יכנש לממשלה

תשער:

וראש המפלגה הדתית
משה ת״ם שנירא

77(177־,7זנ 17ן לסואה זלנטדד,

נ ר ־ ה 1יכד11
תוך שאיפה להשריש כארץ
וכעם כולו את יום כ״ז כניסן,
שגקכע על ידי הכנסת כיום
הזיכרון לשואה ולגבורה, ולטפח
הווי של אחדות זיכרון
לחלליה, לניכוריה ולקרכנותיה
החליט יד-ושם כשעתו להפיץ כעם ״נרות זיכרון״ ,ש־יודלקו
כאותו יום ככל כית
יהודי לזכר קרובים, ידידים
ומכרים שנספו, ולזכר ששת
מיליוני היהודים שהושמדו.

לשם כך הוכרז בשעתו על התחרות
להגשת הצעות של נר כזה, ושורה
שלמה של אמנים הגישה דגמים. חבר
השופטים, ביניהם אמנים ואנשי רוח
ידועים, בדק את כל הדגמים המוגשים,
ובישיבה, שהתקיימה אור לכ״ז ניסן
תש״ך, החליט, שהפרס הראשון מגיע
לדגם שהוצג על ידי מר משה צברי,
והפרס השני — לדגם של הגב׳ זהרה

דגם ראשון
• בדגם הראשון נראה למעלה כעין פה פעור של איש מעונה
ונחנק. ראש הנר צמוד לחוליית שרשרת, המבטאת שעבוד. הנר הוא
יציקת ברונזה חלולה, והוא יכול להכיל כמות של שמן למאור שתספיק
ל־ 24 שעות, בערך. הפה הפעור הוא מקום הפתיל. הנר עשוי באופן
שאפשר לתלותו בקיר• גובהו — 0 14״מ.
#הדגם השני הוא בעל שישה קנים — סמל לששת המיליונים
שנספו. אפשר להדליק בו נרות׳ גורות חשמל קטנות עם מצברים
מיוחדים, או פתילי שמן.
דגם זד, מתאים בעיקר למוסדות, בתי כנסת וכדומה. גובהו כ־60
ם״מ. כל המזמין נר זיכרון ביד ושם יקבל תעודה (על שמו של רוכש
הנר) עם מספר סידורי. במשך הזמן תותקן ביד ושם כרטיסיה של
רוכשי הנר, עם המספרים המתאימים. מחיר הדגם הראשון 7.50ל״י
בארץ ו־ $ 5בחו״ל. מחיר הדגם השני — 40.ל״י ו־ $ 30 בחו״ל.

הזמנות נא לשלוח אל יד ושם, מדור ההפצה,
ירושלים, ת .ד.84 .

דגם שני

הנר מיוצר ככתי־יציקה מיוחדים ועוכר כדיקה קפדנית של אמנים
ומומחים טכניים.
הנר יסופק לפי התור שכו תתקכלנה ההזמנות.
מחיר הנר שווה לכל נפש.
על המעונינים להדליק את הנר ככ״ז כניפן שנה זו, להזדרז ולשלוח
את הזמנותיהם כצירוך התמורה כשיק, המחאת דואר, המחאת כנק הדואר
או בולים.
אפשר גם לשלם כחשכון כנק הדואר מם׳ 1040 ולציין מעכר התלוש
״ נ ר זי כ רו ן׳ ״.
הנר יישלח כדואר כאריזה מתאימה לפי כתוכת המזמין.

חלקה של תחרות ״נהג זהיר נמעונה למניעת תאונות נדונים
מאת:

כאשר נשאל ג. אוסטין, נהג משאית
לונדוני בעל ותק של 37 שנות נהיגה
ללא תאמר :,מה הן לדעתך שלוש השגיאות
השכיחות ביותר בדרכים?
השיב —
— אי מתן אותות ברורים ובעוד
מועד על כוונותיך,
— הערכה מוטעית של מרחקים ומהירות,
בעת עקיפה,
— חוסר אדיבות כלפי יתר המשתמשים
בדרך.
אותו נהג נכון גם להשיא עצה
לחבריו הצעירים, כיצד ברבות הימים
להשתתת עם הישגו הראוי לציון. ואלה
הם לדבריו שלושת הכללים העיקריים
לנהיגה בטוחה :
— לעולם אל תסתכן,
— שמור על חוקי התנועה,
— השמר תמיד מקשישים ומילדים,
החוצים את הכביש.
עובדות. מזה שנים מספר נטוש
בארץ ד,וכוח, מה הוא הגורם העיקרי
לתאונות בדרכים. כמעט כמספר הנוטלים
חלק בוכוח, כן מספר הדעות:
מרבים לתלות את הקולר בכבישינו
הצרים, המשובשים והעמוסים תנועה עד
לעיפה, מטיחים אשמה בהולכי הרגל
הבלתי זהירים, מטילים את עיקר האחריות
על רוכבי האופנים חסרי המשמעת,
על רוכבי האופנועים וד,קטנועים
הפזיזים ונעדרי הסבלנות, על

נ. תלניר,

מזכיר נללי, מועצה לאומית למניעת תאונות

משק הרכב המיושן והפגום ועוד ועוד.
אולם מה הן העובדות?
— למעלה מ־/3ג מכלל התאונות הן
תוצאה של התנגשות בין כלי רכב ונגרמות
באשמת לפחות אחד הנהגים,
המעורבים בהן.
— כ־ס/״ 80 מן התאונות, הנגרמות
כתוצאה מקלקולים מכניים ומכביש משובש,
אינו מגיע לעשירית מכלל התאונות•
זאת ועוד: אף תאונות אלו בחלקן
הגדול ניתן היה למנוע ע״י טפול
נכון ברכב ויתר תשומת לב לתנאי הכביש
ולמצבו.
בעל כרחנו מגיעים אנו למסקנה שהגורם
המכריע לתאונות הוא האדם האוחז
בהגה והתנהגותו.
מהקרה 1הנתונים שנתפרסמו בימים
אלה על התאונות בדרכים בשנת
, 1960 מעניקים חזוק נוסף לדעה זו.
מסתבר, כי בפעם הראשונה מזה שנים
רבות ולמרות הגידול הניכר במספר
כלי הרכב, נעצר גל התאונות ובסעיפים
שונים אף נרשמה ירידה קלה, במיוחד
במספר ההרוגים והפצועים קשה.
אולם מה קרה בעצם בשנה החולפת?
האם חל שפור ניכר במצב הדרכים?
האם פחתה בהם הצפיפות? או שמא
נתמעט במדה רבה מספר כלי הרכב
העתיקים והרעועים, הנעים בדרכינו?
ודאי שלא. אם אמנם חלה תמורה כל
שהי,
הרי זו תמורה נפשית. אין זאת,
כי אם גדלה תחושת הזהירות ותודעת
הבטיחות בקרב הצבור הרחב בכלל
וצבור הנהגים בפרט, ובזכותו הושג
אשר הושג.
פרסים. המועצה הלאומית למניעת
תאונות שמה לה למטרה להביא את
הצבור ובראש וראשונה את קהל הנהגים,
לידי הזדהות ומעשה אישי בשטח
זה. התחרות הארצית ״נהג זהיר 1961״
הנכנסת לשנתה העשירית, היא אחת
מפעולותיה של המועצה, המכודנת לתכלית

התחרות פתוחה בפני כל הנהגים,
מקצועיים כפרטיים וכן בפני רוכבי האופנועים
והקטנועים.
בתואר ״נהג זהיר 1961״ יזכה נהג,
אשר נסע במשך השנה לפחות 6000
ק״מ, לא נמצא אשם בעבירה על תקנות
התעבורה (פרט לעבירות שהן בבחינת
״ברירת קנס״) ולא היה מעורב
בתאונה באשמתו. בגמר השנה ידרש
כל משתתף לחתום על הצהרה ברוח
זו ונוסף לכן־ יבדק תיקו האישי במשטרה,
לשם אמות הצהרתו.
לנהגים שיצליחו בתחרות יוענקו תעודות
וסמלים וכמו כן ישותפו בהגרלות
מקומיות וארציות ויוכלו לזכות בטיסה
לחו״ל ובלוי חופשה שם, בסיור באניה
בנמלי הים התיכון ועוד פרסים רבים.

ישנן רשימות קטנות בהטולם הזה,
נשארות חקוקות בזיכרון זמן רב אחרי
שנשכחו כתבות גדולות ומרעישות יותר.
כזאת היא, ללא ספק, הרשימה על צעיר
בשם שמעון הורן, שהודפסה לפני שבע
שנים (העולם הזה .)848
השבוע נזכרתי שוב באותו סיפור .״דמותו
של שמעון הורן,״ כתבנו אז ,״התבלטה
עוד בנעוריו. כבר בצעדיו הראשונים של
הצעיר, יליד־פולין, הורגש שכאן מתגבשת
דמות — אם כי קשה היה עדיין לנחש
שתהיה זאת הדמות המושלמת של דור
ההמשך, אותם הצעירים שנועדו מטבע
בריאתם להמשיך את מיפעל־הענק של ביני
סג׳רה ודגניה, מייסדי ההגנה, כובשי הביצות
והשממה.״
״כבר בסניף הנוער העובד בתל־אביב בלטה
אישיותו המחנכת, בעלת הכשרון הטבעי
למנהיגות ולמונהגות. שמעון, אדיר
השפם, קנה לעצמו שם כמדריך מחונן. היא
לא השאיר ספק בלב חניכיו מה תעודתם
בחיים: להגשים במו גופם את חזון הדורות,
לגאול בזיעתם וביבלות־ידיהם את
שממות המולדת.
ואומנם, הקבוצה שהתחנכה על־ידו היוותה
הוכחה חיה לכושר השיכנוע שלו, יצאה ב־
1942 להתיישבות. הורן קיבל גם הוא את
דברי עצמו ברצינות, הצטרף לחבריו בקיבוץ.
אולם הקול הפנימי שקרא לו ליעוד
גדול יותר, נשגב יותר, לא השתתק.
לשווא ניסה בחצי־שנה של עבודה להתגבר
עליו, להטביעו בזיעה. כמעט בעל־כורח׳
החזיר אותו קול זה לרחובות תל־אביב.״

חברי מערכת העולם הזה שכתבו את הרשימה
לא ידעו כי הם מציירים את דמותו
הקלאסית של קארייריסט ישראלי. מאז הספקנו
כבר להתרגל לדמויות כאלה, בחייב
ומעל דפי העתונים. יתכן שזוהי הסיבה
מדוע רבים כל־כך זוכרים את מד, שנכתב
על שמעון הורן, דוזקא.
הצעיר, שהיה עורכו הראשון של אשמו רת׳
ביטאון הנוער של מפא״י, דומה כמעט
כהעתק־קארבון לגיבורים אחרים שהספקני
להכירם בינתיים: שמעון פרס, יגאל מוסת־זון,
שבתי טבת. כמוהם, גם הוא לא לחב
במלחמת העצמאות — ובחלוף הקרבות הפליט
פראזות נבובות על ערכים נשגבים,
תוך שאיפה קארייריסטית חסרת־מעצור.
ייעודו האישי של הורן הובילו אל משרד
האוצר. שלוש שנות־לימוד בארצות־הבריה
הכשירו אותו למלא את תפקיד היועץ הכלכלי
של ממשלת ישראל — התפקיד השביעי
בחשיבותו במשרד האוצר, אחרי לוי
אשכול — אף כי נמצאו אנשים שחלקו עי
הבנתו הכלכלית של הצעיר בן ה־.32
מינויו של הורן לתפקידו הנישגב היה
עובר בשקט, לולא נודע באותם הימים לציבור
כי אחת העצות הראשונות של משרד
האוצר, בקשר ליועצו הצעיר, היתה לרכוש
עבורו דירה בסך 12 אלף לירות — ששוויה
כיום היה מגיע׳ מן הסתם׳ ליותר מ־40
אלף ל״י. במדינה של ימי־הצנע, שלא
שמעה עדיין על דירות־שרד של לוי אשכול
עצמו ויתר חבריו לממשלה; שלא הספיקה
עדיין להתרגל למימרה האשכולית ״לא.
תחסום שור בדישו״ — נראה הדבר כשע-
רוריה לאומית.
אבל, כדברי־הסיום של אותה רשימה נ-
העולם הזה :״באוצר שיש לו יועצים כלכליים
כה מעולים, אין בעיות מבוטלות
כאלה מטרידות את מנוחתו של איש.״
שמעון הורן המשיר לעלות בדרגה, הגיע
ברבות הימים לתפקיד מנהל רשות ההשלד
עות של משרד האוצר בניו־יורק. שם עשה
את מלאכתו בציבעה, אך ביסודיות.

מדוע, בעצם, נזכרתי בסיפורו של הורן,
דווקא השבוע? מפני שהשבוע הסתיימה ה״
קאריירה המופלאה של שמעון הורן בשרות
מדינת ישראל.
המיבצע האחרון שביצע למען המדינה
היתה מכירת מפעל דשנים וחוסרים כימיים
למשקיעי־הון בארצות־הברית. שר הפיתוח,
מרדכי בנסוב, שבתחום משרדו קיים המיפ״.
על, הטיח כי זוהי גזילת נכסי־צאן־ברזל
של האומה וכי אין לתת מתנה כה יקרה
לידיים פרטיות, במחיר מבוטל.
מה יעשה שמעון הורן, אחרי שסיים בשקדנות
אישית עיסקה זו?
הוא התמנה למנהל כללי של אותה חברה
אמריקאית, שרכשה את המניות מממשלת
ישראל, בתיווכו הפעיל של שמעון הורן.

מכתבים
:זגיני הדמוק ראטיה

כחבתם על קבוצת הבריונים מאור־יהודה
והעולם הזה .<1220 אנשים אלה ידועים
ישיטצה עוד סיסי הבחירות. ביהוד יש
לציי; את ׳עני הפחדנים יוסח אבו־לחליב,
־ענק המצולם בעתונכם, שהיה מחוסר־כל ובעת
הפד לבעל מכולת ונהג בחברת מוניות.
בקרוב אה יישלח לאפריקה מטעם מפא״י,
על מנת לשמש במדריד נהנות.
שותפו של הנ״ל הוא אליהו סעדוז ,״ה־טליונר
הצולע״ ,סוחר ברשיונות.
שבת אחרי הפננת הסטודנטים נוכחתי
בוויכוח שהתנהל ביז יוסף אבו־להליב לבין
אנשים הגונים מאור־יהורה, אשר הוכיחו
אותו על מעשיו. יוסד מעז להגנתו שהוא
ט ::על הדמוקראטיה.
מצחיק, לא?
ס. ש״ אור־יהודה
־,מלחמה נגד ראש המכשלה מקדשת, כנראה,
את כל האמצעים קראתי את הבר,בה
של אלי תבור על ההפגנה. יחי
קפאתום! שוטרים מכים סטודנטים, כימעט
במו בקוריאה או בתורכיה. יחי הסטודנטים!
אד רבותי, אני הייתי שם. לא בתיאטרון
בחוץ בי; הקהל. אלה לא היו סטודנטים.
רובם, על בל פנים, היה מורכב מקו-
טוניסטים שזיהיתי אותם, מחרותניקים, אנש י מפ״ם ואחדות־העבודה. עם כתבו הכד
א1יניהלתי ויכוח
מושקה של ״קול העם״
עקרוני, מדוע דווקא הוא מגז על הדמו־קראטיה.
שקר
הם הדברים שנאמרו כאילו בפי
קהל על משה דיי; ושרת. כסה קיבל מחי־אות־כפים של אדם אחר בלבד, שרץ אחריו.
שוטר־ראשו של כסה לא נתן לאיש ״קול
ישראל״ לראיין אותו. ההמון לא היה זועם
בצאת חברי המרכז. הקומוניסטים, מארגני
ההפגנה, נעלמו או נלקחו למשטרה. חברי
המרכז עברו בשקט בתוך שורות הצופים
עד למכוגיותיהם.
יוסף אלמוג, תל־אביב
:שמע נימעט כמו יוסף אלנזרגי.

הסטודנטים והפד־טה

התופעה המעניינת והמעוררת ביותר בחיינו
הציבוריים, מאז קום המדינה, היא
פעילות אנשי־הרוח והסטודנטים, בקשר לפרשת
לבוז. אילו היו ערים לענייני הציבור
בעשר השנים האחרונות, כפי שהם
ערים כיום, יתכן שלא היינו מניעים לא:
שהגענו. אבל טוב מאוחר מאשר לעולם לא.
והעיקר: שלא ישקעו שוב בים האדישות!
נחמן לוין, ירושלים
הנני מצרה בזה פר של חמש ל״י, כתרומה
הועד הסטודנטים להגנה על הרטוקראטיה.
לצערי אין באפשרותי כרגע לתרום יותר.
בעילום שם, תל-אביב
העולם הזה יעביר את התרומה לקרן הפעולה
של הסטודנטים. כתובת למשלוח
תרומות נוספות: חשבון מס׳ 3790־ 56 בכל
סניפי בנק דיסקונט.

אין ברצוני להתייחם באופן כללי לצורה
ילאוכז, בעריבת הדברים שנאמרו בפגישת
הסטודנטים עם שמעון
פרם (העולם הזה
.)1221 ברצוני
רק לתקן את דברי
ססויימת:
בנקודה
לא אמרתי שזיקנתו
של בז־נוריוז ביישת
את צעירותו, כי אם
שבצער יש לקבוע
כי זיקנתו של ב;־
נוריון, בעניין הפרשה,
ביישה את
צעירותו. עם כל ה־יזסתינויוח,
ההשגות
וחלוקי-הדעות לרבים
מרעיונותיו ופעולותיו
בתקופת פפרלמד
עילותו
הציבורית עד 1 לפרשה, יש להצטער
בי אישיות כבן־נוריון הגיעה עקב סיבות
שלא כאז המקום לעמוד עליהן, למצב מביש
וכסובד זה.
צור פרלמן, תל־אביב

רמימשל הצכאי

תסלחו לי אם אחרוג מתחומי הפרשה
ואעבור מחדירה לתוך מרכז מפא״י אל
כניסה חופשית לפארלמנט הסטודנטים בירושלים,
שעל סדר יומו ההצעה :״יש לבטל
את המימשל הצבאי כיום.״
לצערי הרב, למחרת הדיון, ויתרתי על
ארוחת צהרים על מנת לקנות כמה עתונים,
בתיקווה למשש את תנובתם בקשר להחלטת
פארלסנט הסטודנטים ברוב קולות, בי יש
לבטל את המימשל הצבאי כיום. לתדהמתי
אפם. ביום המחרת ויתרתי על חצי
ארוחה, ושוב אפם. הברירה היחידה שעמדה
בפני: לחכות בעצבנות ליום הופעת
העולם הזה. לצערי העמוק — שוב אפם.
אומנם על ארוחת צהרים לא ויתרתי, כי
קניית העולם הזה היא בתוכנית.
אני מפנה את תשומת לבכם, כאיש הרחוב
הערבי הישראלי, כי יש לכסות את
החלטת הסטודנטים, ורואה בזה חשיבות
רבה.
א. עבד, האוניברסיטה העברית, ירושלים
העולם הזה ראה בנושא זה חשיבות רבת
עוד לפני החלטת פארלמנט הסטודנטים, ולא
חיכה להצבעתם כדי לדרוש את בימול ה־מימשל
הצבאי.

ז ׳אל,י ועוד ז׳אקי

ארבע דוגמניות ז׳אקלין (העולם הזה
<122)1היו פאנטסטיות. אני בטוח שאם
קנדי היה מוצא אחת מהן אצלו במיטה לא
היה מבחין אפילו שזו אינה אשתו המקורית
יגאל
ישין, תל־אביב
העולם הזה 1222

כן, אה ץ

מאחר וכמו כל ישראלי שסובל בגולה
באיזשהו מקום, נם אני קורא את העולם
הזה, אני יורע שאי־אפשר שהרמה תהיה
שווה בכל המאמרים שלכם. אבל גליונכם
האחרון נרם לי שארגיש מאוד לא טוב. אני
מתכוון למדור אמנות (העולם הוה )1218
אשר צריד לקחת את עורכו או כותבו,
לתלות אותו באוזנו, לדהור לו קרציות
מלוא החופז לתור ולהצביע הבגדים
עליו ולומר :״זה
האיש האשם בפרשה!״
או להושיב
אותו טול שאול ביבר
ערב שלם שיסבול
מהבדיחות של
ביבר באופן יסודי.
בקיצור, מה שאני
משתדל לומר זה:
מה לכל הרוחות המאמר
הזה על הפנטומימה?
האם ה־פאנטומיטה
נדבקה
כקרציה באוזנו של
עולם הבידור הישראלי?
את עולם הבידור
אדוני משווה
לבלב עזוב ואותנו
לקרציות, בז, אה?
האם האינטלקט של אדוני כל־כר צר שזה
מה שיש לו לומר על אמנות ניפלאה ששמה
פאנטומימה? אומנם מארסל מארסו עדיין
מוביל כטלד ברחבי העולם וטפיץ פאנטו־מימה,
אד ביהוד הישראלים הם אשר
מגיעים לכל מיני מקומות מנונדים וה־פאנטולימה
שהם עושים לא נראית כלל
וכלל כקרציה באוזני כלב בעיני הצופים,
אלא להיפר.
יכול אתה לומר שזה וזה אינם טובים
כאמני פאנטומימה, לפי דעתך, אבל דחילק,
אל תדבר על קרציות! ובכלל, אין זה
עידוד נאה לזוג צעירים אשר מנסים
ליצור יש מאין, וכל ברכותיאל להקת
״דימויות״.
אוד, טזלד שלא היית לירי כשקראתי
מאמר זה. ודאי הייתי מקרצף אותר ללא
רחמים.
ג׳וקי ארקין׳ ניו־יורק
איזה אריכות־דיבור מפי נציג אמנות־השתי־קה!

מיזוג
אויר ככפר

אני אחד התלמידים היושבים בתוך כל
הטוב ׳על הכפר הירוק. יש לי חברים בבתי
ספר חקלאיים אחרים ואני רואה את ה־הפלייה
הגדולה לטובתנו.
לפני חופש זה נתבשרנו מפי מנהלנו גרשו!
זק על שתי הפתעות: בניית מסר סינט-
סקופי בכפר, עם בל הברוד בו, וקניית משדר
בכסה שנתרם מחוץ־לארץ. וזה נוסה על
כל המותרות הרבים שבכפרנו.
יש, למשל, חדר מיוחד עם מיזוג אוויר
לחבר מפא״י חשוב הרוצה ללון בכפר, או
רק לנוח. לא פעם אנו שואלים את עצמנו:
מניין בא הבסה לכל אלה?
מסיבות מובנות, אבקשכם לא לפרסם את
שמי.
תלמיד, הכפר הירוק

אור העובדות

ברשימה על פורטוגל (העולם הזה <1210
כתבתם כי ״בפורטוגל, בדומה למדינת ישראל,
קיימים חוקי חירום, המאפשרים הטלת
מעצר אדמיניסטראטיבי ללא בירור משפטי
״.נכון, שבישראל קיימים חוקי־חירום —
ואתם מכירים את הסיבות לזה לא פחות
ממני — אבל אולי תואילו להביא דוגמה
אחת של מעצר אדמיניסטראטיבי בימינו?
השינאה מסנוורת אתכם ער כדי כר, שהיא
שוללת מכם כל שריד של אובייקטיביות.
א. הר־זהב, חיפה
האור שמערכת העולם הזה פועלת לפיו
הוא אור העובדות, הקורא הר־זהב, והוא
אינו ססנתר. העובדות: מעצר אדמיניסטרטיבי,
לפי חוקי החירום מימי המנדט, הוטל,
בין היתר, על מפקד הנוער הימי ,״זבולון״,
הלוי, שנכלא בראש־פינה בעת משפם מחתרת
צריפין למספר חודשים, וכן על יוסף מנקס
ויעקב חרותי — וזאת בנוסף ״לסיבות
הידועות״ — היינו על אזרחים ערביים ללא־ספור.

״חצי
לירה הוא סכום כסף לא גדול, לכל הדעות,״
אומרת החיילת.
אף לא קשה לחסוך חצי לירה מתקציב הוצאות היום
השוטפות. ולחסוך כדאי, כי כבר בסכום של חמש לירות
אפשר לפתוח חשבון בתכנית ״חסכון־פרס״ ,תכנית בה
תתווסף לירה אחת לכל שלוש לירות שחסכת
״חסכון־פרס״ -תכנית החסכון שלך!

נגקדיסקוגע לי שראל!

זה יחס ץ

בשנת 1957 נכנסה אשתי לבית־החולים
לחולי־רוח בבאר־יעקוב. אני טיפלתי בקבלת
כספי־הפיצויים שהניעו לה. ראיתי
שהנהלת בית־החולים לא ראתה בעין יפה
את ביקורי אצל אש־תי.
הם נתנו אפוטרופסות
על הכסף לאפוטרופוס,
ולי כבעלה
סירבו לתת
אותו. אשתי עשתה
שביתות־רעב למעני.
שאלתי את מנהל למה ביודהחולים
אני, כבעלה, שטיפלתי
ומטפל בה, לא
יכול לקבל את הכסף.
הוא ענה שמפני
שאני בן־אדם
עני אז פוחדים לתת
לי את הבסף. היו נותנים לי אם הייתי
עשיר והיה לי הרבה כסף חוץ מזה. כך
אמר מנהל בית־החולים.
במקום לעזור לי לקבל שיקום בעזרת הכסף,
הודיעו לי שיבקשו מהמחלקה הסוציאלית
של עיריית תל־אביב וטההלינה למלחמה
בשחפת שמטפלת בנו שלא יעזרו לנו.
זה יחם?
ג. קליין, תל׳אביב

יום אחרון לקבלת כריכות
״העולם הזה״ הוא יום שני 27 ,בפברואר ,61
בין השעות שש עד שמונה בערב במשרדי
״העולם הזה״ ,תל־אביב, גליקסון ( 8על־יד ככר
דיזנגוף) .כמובן שגם ביום חמישי זה, ה־23
לחודש, מתקבלות כריכות, באותן השעות,
במחיר חמש לירות הכריכה.

במדינה העם האנשים ההגו*1ם

ת שבץ העולםהזה 1222

ציונות

הפעם ממלא תשבץ זה שליחות של
ממש. שליחות היסטורית כמעט. הוא
מוקדש ע״י ציונה לד! שביט, מרח׳
דיזנגוף בת״א, בתודה עבור ליל־השבת
הנעים מ! ה־ 20 לינואר, וב־תיקווה
ששכח המיקרה הביש המים־
תורי מן ה־ 25 לינואר. אל תחפשו
הסברים, לא במאונך ולא במאוזן, ל הקדשה
זו. היא פרטית וציונה דאגה
שגליון העולם הזה בו תפורסם ההק דשה
יגיע לדן החביב, מה שלא גילחה
ציונה תגלו אתם בעת פיתרון ה תשבץ
הזה — את מיקצועה שלה.
מאוז )1 ; 1בוגרת
ביה״ם לאחיות
)4 .ממציא האינסולין
)10 .נזכר
לעיל )11 ,אופה
עושה זאת בבצק.
)13 אות בעברית.
)14״אני מתנגד״.
)15 הערצה )17 .ישז.
)10 עבורד )20 .אחד
הזמנים )22 .שלום
לד כתבה סא•
גז )25 .רסיסי לילה
)26 .מלד החיות
)27 .לרוב
בל ילד הוא כזה.
)30 רועש )32 .זכרונו
לברכה)33 .
בת־קול )34 .פרוסה.
)36 אי! בירושלים.
)37 מישחק במיש-
חקי מזל )89 .ישמח
)41 .בור שופ־בין
)42 .מצבה)44 .
מוסיקאי נודע)46 .
ממול )48 .אחד מארבעת
הבנים)50 .
מילת־זירוז )51 .חושב )53 .נחוץ לכלי רכב.
)55 מנהיג דתי )57 .מילת התפעלות)58 .
מילת גוה )59 .מבריאים )60 .מחלה בה
נעשים צהובים.
מאונד )1 :קריאודכאב )2 .מתקיים.
)3אחת מצורות המיתה )5 .חמישים ושש.
)6גוזל )7 .טילח הנשמעת הרבה בשירים
ישראליים )8 .עומס )9 .מה שמחפשים אצל
חולי־סכרת )12 .חזר )15 .אינו בריא)16 .
תלמיד רע זוכה בה ביומז )18 .נטור)21 .

פרשת לבון הביאה עימה תופעת־לוזי
אכזרית. העם היה מוכן להבין שדויד בך
גוריון ונערי החצר שלו ממלאים תפקיד
עכור במחזה הביש, וראה בפנחס לבון את
גיבור המחזה. אך על הבמה הופיעו גם
דמויות שבין שתי הקצוזת. היו אלה האנשים
ההגונים שהצופים האמינו בכנותם וביושרם.
כזה
היה לוי אשבול. הוא התעטף בגלימת
המתווך הישר׳ הממלא ללא משוא־פנים
שליחות מצפונית. בא יום ההכרעה במרכז
מפא״י ולוי אשכול הסיר מעל פניו את
מסזזה־ההגינות. הוא אשר הגיש את נוסח
ההצעה לחסל את לבון.
השבוע בא סופו של עוד מסווה הגון.
פנחס רוזן, האיש שאמר ״לא״ לבן־גוריון
ברגע המכריע, הפך להיות סמל של התקוממות
אנשי־הרוח נגד תעלולי ביג׳י ונטיותיו
הדיקטאטוריות. משום כך אף זכתה
מפלגתו להערצה גלויה מצד פרופסורים
כאזרחים פשוטים•
עד שבא מיכתבו של איש הארץ, יעקוב
רוזנטל( ,ראה עמודים 8־ .)9מיכתב מאלף
זה קרע את המסיכה מעל פני רוזן, הציגו
כעסקן מפלגתי מן הסוג הערמומי הרגיל,
המשמיע בפומבי הכרזות נגד בן־גוריון —
ובאופן פרטי מפלס לו דרך לשלטון דיק־טאטורי.
קשה
לאדם להשלים עם ניפוץ אשליותיו.
אולם, בסופו של דבר, אין דבר בריא
מזה.

נעימה את עלילת־הדם של הפרוטוקולים של
זקני ציון. טוען ודיילת :״בשנת . 1956
בשעה שהצרפתים תפסו אווירון עם חמישה
מנהיגי מרד אלג׳יריה, גילו בתוך המטוס
מיסמכים סודיים תעודה המעידה על
הרגשותיהם הגזעניות.״
חרות התעלם לחלוטין מהודעות צבא
השיחרור האלג׳ירי הרשמיות, המבקשות
מיהודי אלג׳יריה לראות עצמם כבני הארץ
וכאחים לנשק לפל״ן.
עם פירסום עלילת־דם, אודות הפרוטוקולים
הדמיוניים של זקני אלג׳יריה, קשר
היה לקורא הישראלי להתעלם מן השאלה:
האם הומצא סיפור־הבדים על־ידי המטה
ללוחמה פסיכולוגית של הצבא הצרפתי?
או שמא היה כאן, כטענות חמים הולכיב

מידת־חשטל )23 .כלל האוניות )24 .אות
במוסיקה )26 .אם שלהם )28 .בתוכה)29 .
בבדיקודדם זו יש אפשרות למנות את מספר
ברוריות-הדם )31 .מסד )32 .מתכת יקרה.
)35 סימז )37 .עליה ישנים )38 .שימחה,
דיצה )40 .מקומם של הימאים )41 .אחו.
)43 נמצא בים )45 .קול מפריע )46 .מכשיר
ליישור בגדים )47 .קבוצת אנשים )49 .ימאי.
)52 אות הניצחון של צ׳רצ׳יל )54 .לא
כבד )56 .בתוכי )58 .מרכז הגוף.

ת ע מו להא כז רי ת ^
השבוע יצא השבועון הדתי המכובד,
פנים אל פנים, במאמר ראשי ללא תקדים.
תחת הכותרת ״תצא משלחת!״ מסתייגים
עורכי העתון ממסע־ההשמצה האנטי־מארו־קאי,
מרמזים על כך ש״הגל האנטישמי״
המציף, לדברי שופרי־התעמולה הממשלתיים,
את מארוקו, אינו אלא יציר־ידיהם של
תועמלנים ציוניים.
פנים אל פנים מוסיף ודורש הקמת ועדת
חקירה בלתי־תלויה שתחקור את מצב יהודי
מארוקו לאמיתו. הרכב־הוזעדה המוצע: הרב
הראשי של נתניה׳ דויד שלוש; הרב
שמריהו גור־ארייה, שייסד ישיבות ובתי-
ספר במארוקו ואינו איש פוליטי; אירבינג
בונים, מראשי היהדות החרדית באמריקה;
נתן ילין־מור, עורך אתגר ומפקד לוחמי
חרות ישראל לשעבר; אליהו אלישר, נשיא
הפדראציה הספרדית בישראל; יצחק שלום,
נדבן אמריקאי; הארי גודמן, יושב־ראש ה־תעד
הפועל העולמי של אגודת ישראל;
וצבי אלירז, אחד מראשי מערכת פנים אל
פנים.
זל:,י אלג׳יריה. הופעת המאמר של
פנים אל פנים לא היתה אלא תגובה טבעית
למלחמה התעמולתית רבת־ההיקף המתנהלת
מזה זמן רב בשתי החזיתות היהודיות התאומות,
של אלג׳יריה ומארוקו. גם השבוע
בלטו גיחות אחדות במאבק־פירסומת־וסילופים

• הודעות על פצצות שהוטלו בחנויות
יהודיות באלג׳יר. כבדרך אגב, צויין בסוף
הרשימות שהפצצות הוטלו על־ידי האול־טראם
הצרפתיים — אך הרושם הכללי נשאר
כאילו אנשי הפל״ן ביצעו את מלאכת־ההתנגשות.

מאמרי־אזעקה על מעצרם של 300
יהודים בראבאט ובערים אחרות, בעיקבות
הפצת כרוז בגנות המשטר הקיים במארו־קו.
מאמרים אלה עוררו תדהמה בין יודעי-
המצב של יהודי מארוקו. טוענת ״אישיות
תורתית־ציבורית חשובה,״ אשר דבריה צוטטו
בפנים אל פנים :״אין הדברים כן.
הייתי במארוקו ויודע אני מפי ידידי מה
נעשה בה בכל עריה ובכל כפריה ועלי לקבוע
במלוא האחריות שמצבם הכללי של
יהודי מארוקו ויחס ערביי המדינה אליהם
לא הורע במאומה, מאז הגיעה מארוקו לעצמאות.״
הגדיל
לעשות מכולם היומון חרות, שפרסם
ביום ו׳ כתבה סנסאציונית תחת
הכותרת ״מזזת לאלג׳ירי שיבוא במגע עם
יהודים.״ .בכתבה טוען כתב חרות בפאריס,
שוויילה המקורב לחוגי ז׳אק סוסטל הקיצוניים,
כי מיסמכים סודיים של הפל״ן
מוכיחים את גישתם הגזענית של אנשי
המהפכה האלג׳ירית.
מאלפת במיוחד היא ״הוכחת״ אמיתות
מיסמכים אלה — המזכירה בצורה בלתי־

איש חזק־ככוה ׳*דיך
מתת מסים מלחנזוז
וגוברים בישראל ובתנועה הציונית, חלק
נוסף של מערך ״התעמולה האכזרית״ של
הציונות ושל ממשלת ישראל, המנסות להביא,
בדרך זו, לפינוי רוב יהודי אפריקה
הצפונית לעלייתם לישראל?
דיעות הספינכס פתח את מי1
במאבק החריף וחסר־הכבוד על ירושת
ביג׳י, מזדקרת דמותו של אדם אחד העומד
כאילו מן הצד. הפרופסור יגאל ידין, שכולם
לוחשים את שמו כאחד מיורשי״העצר המיועדים׳
אם לא בשלב ראשון, או לפחות בשלב
מאוחר יותר, נהנה מכל היתרונות: כרמטכ״ל
לשעבר הוא בעל פרסטיז׳ה צבאית; כארכיאולוג
הוא עטור הילת המדע וכבוד החוקר.
ומעל לכל — כאדם שאינו נמנה על חצר
ביג׳י הוא נקי מחלק מן התככים המאפיינים
את מנגנון המימשל במפא״י.
לדמות ציבורית זו היה, עד כה, ליקוי
חמור אחד. איש לא ידע את השקפותיו של
ידיו•
השבוע פתה הספינכס את פיו. מעל דפי
הצהרון נזעריב, במיסגרת ויכוח על מיספר
בעיות־יסוד, השמיע הפרופסור יגאל ידין
את השקפותיו. היו אלה השקפות ריאקציי־ניות,
בעלות גון אפל, השם בצל אף את
מיטב מאמציהם של אטאטיסטים מנוסים כמו
שמעון פרס ומשה דיין.
קבע האיש החזק־בכוח של ישראל את
ה״אני מאמין״ שלו בקשר לבעיות עקרוניות:
• חו ק ת *יםוד :״אביא בראש דברי
את ה,אני מאמין׳ שלי. אני בעד זה שעונש
מוות ייכלל בחוקת העונשין של מדינת
ישראל אני בפרינציפ בעד זה.״
#צבא ובטחוןז ״עלינו להוציא כל
אשלייה מלי העם בישראל, כי ניתן להשיג
את השלום בתרופת־פלא של, רוקח
אני חושב שנתקרב אל השלום על־ידי בך
שקודם כל נפסיק קצת לדבר על השלוב
עם הערבים.
• מלחמהוש לו ם :״אילו הייתי
אנגלי׳ הייתי שייך לאלה המתנגדים לפירוק
חד־צדדי מנשק אטומי באנגליה.״
* משטר ״ ה חיי םהרצ וי במדינ
ה :״לדעתי הנוער שלנו לא נלחם כדי
ש־ 13 שנים לאחר קום המדינה יהיו האידיאלים
של חלק ניכר מתושבי המדינה רווחים,
קאריירה, חיים בתל־אביב, חיים ברחוב
(הסשך בענדוד )10
העולם הזה 1222

ף* ימי נעורי; זועזעתי בקוראי על יחס בני אתונה
—1למצביאם הדגול׳ מילטיאדס.
האפשר לתאר דוגמה חותכת יותר לכפיות־טובה מבישה?
מילטיאדס היה מנהיג המפלגה הלאומנית וחבר מועצת־המצביאים
של אתונה. בימי הפלישה הפרסית האדירה ליוון,
בשנת 490 לפני הספירה, תקף את האוייב ליד מאראתון
והנחיל לו תבוסה ניצחת. בראותו כי האדיב עולה על
אוניותיו כדי לתקוף את אתונה מן הים, הוביל מילטיאדם
את גיבוריו העייפים, מיד בתום הקרב, חזרה לאתונה —
בצעדה לילית מזורזת של 30 קילומטרים. הוא הציל את
אתונה מאבדון בטוח.

כיצד גמלה העיר למילטיאדם? היא הדיחה
אותו מכל השפעה. כאמתלה שערך מיבצע
צכאי ללא אישור הממשלה, הוטל עליו קנס
חמור. כאשר מת מפצעיו, היה איש מנודה
ועזוב.
לא פחות זועזעתי, כעבור זמן, כאשר סילק העם הבריטי
את וינסטון צ׳רצ׳יל מן השלטון. זה עתה הנהיג האיש
את עמו לניצחון מזהיר. תרומתו האישית לניצחון זר, היתה
מכרעת. היה זה הוא שליכד את הבריטים בשעתם המרה
ביותר, שהחזיר להם אמונה בעצמם כאשר עמדו לבדם
מול אירופה הנאצית העצומה, שעמד בראשם בימי הסער
והכיבוש.
והנה, רק הושג הניצחון, כבר נחפזו הבוחרים לסלק את
האיש מן השלטון. הם לא חיכו אף עד גמר ועידת־פוטסדם,
בה השתתף צ׳רצ׳יל עטור־הניצחון בשם בריטניה הגדולה.
באמצע הוועידה, בה הוכרע גורל העם החדש, הובס צ׳רצ׳יל
ליד הקלפי — ובמקומו בא אדם אפור וממוצע בשם
קלמנט אטלי.

לפליאה אילולא הפך האיש לעריץ נקמני אחרי
שנות־יטלטון כה רבות.
בן־גוריון לא נפל קורבן לחולשה זמנית, בלתי־צפויה.
שטות היא לומר כי ״הסתבך ולא היה לו מוצא אחר.״
האיש פשוט נפל קורבן לתהליך ההשחתה של השלטון,
שאין ממנו מנוס, ושאין לו תרופה. כי הוא נובע מו
המציאות היומיומית של השלטון, אף במדינה הדמוקראטית
ביותר עלי אדמות.

ך* ל שליט זוכה למידה רבה של פירסומת. אפילו האיש
רודף־פירסום חולני, כמו פוליטיקאים כה רבים, הרי
עצם פעילותו מביאה עמה פירסומת זו.
כאשר המנהיג פותח את פיו, מקשיבים הכל לדבריו.
העתונאים ממהרים להנציח כל מילה, כי. אכן יש חשיבות
למוצא פיו של המנהיג. העם שבחר בו רוצה ואף חייב
לדעת מה מתרחש בלבו, מה מחשבותיו׳ מה כוזנותיו.
המנהיג מכתן ומדרבן פירסומת זו, כדי לאחד מסביבו את
העם ולתת תוקף כפול לפעולותיו.

פירסומת זו, דרכה כדרך כדור־השלג. מחודש
לחודש, משנה לשנה, היא מגבירה את עצמה.
בשנה העשירית של השלטון כבר אין העתונות מפרסמת
בהרחבה רק את הנאומים הפוליטיים של המנהיג. כל שיעול

מפני שהאומה הצעירה טרם קלטה את חוב־מת־החיים
של הוותיקות, בפי שנוסחה על־ידי
הלורד ג׳ון איקטון הנבון :״שבע ישחית של טון,
ושלטון מוחלט שבעים ושבעה״.

ובהמשך הפסוק :״כל האישים הגדולים הם אישים רעים!״

ף ש השואלים את עצמם :״מה קרה לדויד בן־גוריון?
7כיצד הוא מסוגל להתנהג בצורה כזאתי האם השתנה
אופיו?״

אין בל מקום לפליאה זו. להיפך, היה מקום

מנהיג מנצח במלחמה, הריהו סבנה לאומית
למחרת היום. אותן התבונות שעזרו לו לנצח
כמלחמה, מבשילות אותו כתנאי השלום, המחייכים
גישה אחרת. הילת־הגיכורים שסביב
ראשו שורפת כל יריב. מי יקום נגד הגיבור
שהציל את המולדת, שהביס את האוייב אשר
קם לכלותנו?

אחרת היתה אומה זו מסלקת את דויד כן־
גורמן מן השלטון מיד אחרי מלחמת תש״ח.

ך* כנת המנהיג רבה עוד יותר אחרי שניצח במלחמה
כלשהי. שבע משחית השלטון — אבל השלטון שקם
במלחמה, משחית שבע מאות שבעים ושבעה.
בני־האדם אינם יכולים לעמות בפני הזוהר המלחמתי.
זה אחד הפגמים המובהקים של הטבע האנושי. גנראל
מנצח יכול להיות כסיל גמור. מעטים הגנראלים בהיסטוריה
שנתגלו במדינאים של ממש. אולם בימי־הקרב, כאשר
הפחד מכרסם בלב ההמונים והשואה נראית קרובה, המנצח
על הצבא נראה כגואל אלוהי. העם זקוק לאמונה, והוא
מאמין.

ף שראל אינה מדינה דמוקראטית ותיקה. לדמוקראטיה
7שלה אין שרשים אמיתיים במסורת הלאומית, גם לא
במציאות החברתית. האינסטינקט הדמוקראטי הראשוני,
כפי שהיה קיים אצל האתונאים והבריטים, בודדאי שחסר
עדיין לגמרי לאומה העברית החדשה.

לא כעונש על מעשים שעשה, אלא כדי למנוע מעשים
שייעשה.
תחת זאת הוענק לבן־גוריון כוח גובר והולך. הדברים
התגלגלו מפרשה לפרשה, עד לפרשת לבון. עתה, בפעם
הראשונה, נוכחו הרבים לדעת עד כמה כבר התבסס אצלנו
שלטון־היחיד. בפעם הראשונה נתגלה ברבים עד כמה כבר
התקדמו תהליכי ההתנוונות והריקבון המלוזים בהכרח שלטון
כזה.
בהנהגת. אנשי־הרוח, התקוממו ההמונים נגד מצב זה.
קולם הבלתי־מזוייף נשמע בחשכה של בתי־ד,קולנוע. השלים
ותלמידיו נתקבלו בדומיה או בשריקות. יריביו זכו לתשואות
סוערות — יום אחרי יום, הצגה אחרי הצגה, בכל בתיהקולנוע.
ובכל
זאת, עדיין אין האינסטינקט הדמוקראטי הבריא
חזק די צורכו. עדיין יכולים מנהיגי מפלגת סוחרי־הדת
להציע לתת יד לביצור שלטון־היחיד. עדיין מעז עסקן
ליבראלי־כביכול לשגר מאחורי הקלעים מיכתב כדי לשרת
אותה מטרה. עדיין מסוגלת מפא״י עצמה להציג את דויד
בן־גוריון כנציגה לראשוודהממשלה.
מדוע?

אנשים הגונים, עצמאיים, בעלי דעות תקיפות, שוב אינם
מחזיקים מעמד באתירד, זו. מקומם נתפס בהתלהבות על־ידי
אומרי־הן מיקצועיים׳ עדת מלחכי־פינכה וחנפנים. בצדם
של אלד, גדל גזע חדש: אנשי ד,קנוניות. אלה יודעים כי
המנהיג הקשיש הופך במהרה עובר־בטל, ששוב אין לו
הסבלנות לטפל באלף הפרטים הקטנים של המימשל. הוא
משלה את עצמו שהוא מנחה את הקו הכללי, וכי העוזרים
אינם אלא מבצעים. אך למעשה מתחילים העוזרים לעשות
ככל העולה על רוחם, תוך הכתנת המנהיג כרצונם על־ידי
ניגון על חולשותיו הידועות והטעייתו בדו״חות כוזבים.

ואילו האמריקאים הוסיפו סעיף לחוקת מולדתם המונעת
בעד נשיא אחד לשלוט למעלה משמונה שנים. החוק מנע
את הצורך בכפיות־הטובה.

המנהיג עצמו מתייחס אל משרתים אלה
בחוסר־סכלנות גובר והולך. בל ביקורת נראית
לו בחוצפה, פגיעה של עסקן הבטל־־בששיס
במנהיג האחד בדורו. הוא סכור, כבנות גמד
רה, כי ביקורת זו פוגעת כאינטרסים של המדינה.
בי אחרי בכלות הבל, המדינה זו הוא.

בך מגיע השלב הסופי, באשר המנהיג נקרא
בחיבה ובהערצה בשם ״הזקן״ .הוא חי כעולם
משלו, מנותק מכני-התמותה הפשוטים. העולם
משתקף לו מבעד לדו״חות הבוזבים של עוזריו
דברי החנופה של אנשי־חצרו נראים לו
כביטוי של רצץ העם. הערצת העם מגיעה
לשיאה, בדיוק כשהמנהיג הופך עובר-בטל
שחצן ומרושע.

בפיות־הטוכה זיעזעה את העולם בולו. אך
גורל מילטיאדם וצ׳רצ׳יל סימל את התבונה
העמוקה של שני עמים שהיו אבות הדמוקרא־טיה
בתקופותיהם: אתונה כימי קדם, בריטניה
כתקופה החדשה.

בראשית התהליך לא היה המנהיג אלא ״ראשון בין
שתים״ ,ראש־ממשלה שלא עלה על שאר השרים. אולם
אחרי עשרים שנה בשלטון, כבר אין השרים האחרים,
המתחלפים מדי פעם׳ אלא משרתים טכניים. רק האיש
הגדול עצמו הוא בעל הנסיון הדרוש, בעל הידע הנרחב,
בעל שיעור־הקומה ההיסטורי, כדי להחליט החלטות של
ממש. אין עוד איש המעז להמרות את פיו.

״שבנו ישוזיוז שרטון,
ושרטון טווזרט שבנויט ושבנוה!״
שלו, כל פיהוק, הופכים ידיעות. דעותיו של המנהיג על
גידול כלבים ועל מקורות שפת האסקימוסים הופכות
סנסציות. מי יעז להפריך דעות אלה ולהיראות בעיני
ההמונים כהדיוט נבער?

בך גדלה גדולתו של המנהיג באופן אוטד
מטי, ביחס ישיר לאורך שלטונו.
ההמונים מתרגלים לראות את תמונתו בחברת גדולי
העולם, כשהוא מנהל דיונים חשובים וחותם על חוזים
בינלאומיים. זיוום של הגדולים עובר אליו, בדרך של
אסוציאציה. גם העולם הרחב מתחיל. להעריצו, מתוך הרגל.
כי מנהיג שנשאר בשלטון אחרי עשרים שנה, עולה בוותקו
על רוב עמיתיו במדינות האחרות. ממילא הוא נראה מנוסה
יותר, מפואר יותר, חכם יותר.

ף* ל אותו זמן גדל והולך הפער בין המנהיג לבין שאר
^ העסקנים והפוליטיקאים במדינה.
האחרים באים והולכים. אין הם מספיקים לאסוף תהילה
רבה. המנהיג עצמו דואג לכך. כי שום מנהיג אינו אוהב
יורשים מהוללים מדי. מסביבו קיים תמיד מחזור גדול של
מנהיגי־מישנה. נערי־החצר של היום הם ד,עוזרים־ד,מודחים
של מחר. רק המנהיג לבדו נראה כסלע איתן, כצוק בים
המאורעות.

*.י ל אדם נוסה להאמין לכל הדברים הטובים הנאמרים
^ עליו. אדם נורמאלי, השומע במשך שלושים שנים
רצופות שהוא גאון יחיד־במינו מוכרח להאמין בכך, לבסוף,
בעצמו. זאת סוגסטיה הדדית, השפעת־גומלין בין המנהיג
והמונהג, המשחיתה את שניהם.

לכסוף, שוב אין העם מסוגל להעלות כלל
על דעתו כיצד יתקיים ללא המנהיג. מכל עכר
נשמעה השאלה :״את מי תשים במקומו?״
ואכן — את מי? אחרי שהאיש ניהל לבדו, במשך שנים
כד, רבות, את כל ענייני ד,מדינר״ הרי לא ניתן לכל אדם
אחר להוכיח את כושרו. ממילא מצטיירת התמונה: המנהיג
הוא איש־המעשה, הוא יודע את כל הסודות, הוא הנושא
בכל האחריות — ואילו מבקריו אינם יודעים אלא לצעוק
ולכתוב מאמרים. אפילו היה ערך כלשהו לרעיונותיהם —
מי יחלום להחליף בהם את האחד בדורו?
עד שמגיע היום המר והנמהר, כאשר מתגלה כי המנהיג
הדגול היה בכל זאת בן־תמותה. אלוהים אוסף אותו אליו.
הוא משאיר אחריו חור אדיר — כי כל מלחכי־הפינכה
אינם מסוגלים לנהל את השלטון אשר המנהיג עיצב אותו
לפי מתכונתו האישית הבלעדית.

אפילו על כיסמרק הגדול נאמר כי החלל
שהשאיר מאחוריו הביא לגרמניה נזק רב
שבעתיים מבל הטובה שהביא לה כחייו.

ך ו ויד כן*גוריץ שולם בישוב ובמדינה מאז .1933
| למענו ולמען המדינה, יש להרחיקו מן השלטון.

ועדה השרים

התייצבה נגדו, ממפלגות נידו אותו. העם התקומם נגדו, אנש

\ם הדת״ דוחים

* * היח לי טוהדתיים ״ 1זאת היתד. שאלת השבוע. האם יסכימו להציל את בן־
ןגוריון מן הבזיון הגדול ביותר של ימיו? האם יעזרו לו להחזיק בכיסאו. בעזרת
קואליציה מצומצמת? או שמא יאמרו לאו לתעלוליו — ויבאו בכך לעריכת בחירות
חדשות?
״ההכרעה תיפול ביום שלישי, בישיבת מרכז המפלגה״ ,נאמר תחילה. אך מרכז המפלגה
התכנס וההכרעה לא נפלה .״היא תיפול ביום חמישי, בישיבת הנהלת המפלגה *,נאמר
לאחר־מכן. בא יום חמישי וחברי ההנהלה התכנסו. לא במלון קאסטל, כפי שנקבע תחילה,
כי אם בבית פרטי. הם חששו משני הפגנות־מחאה בעת ישיבתם. הסתיימה הישיבה — ושום
הכרעה לא נפלה .״ההחלטה הסופית נדחתה לישיבת ההנהלה שתתקיים ביום שני בירושלים,״
הודיעו דוברי הד״לים.
במשך כל אותו זמן התנהלה מערכה ציבורית אדירה להשפיע על צמרת המפלגה הדתית
הלאומית .״שפירא מקווה לרוב בעד הצטרפות!* קראה כותרת ראשית בעתון אחד. קבע
עתון שני, מאותו יום :״קטנו הסיכויים להצטרפות הדתיים.״
חמש פעמים נפגש דויד בן־גוריון עם ראש המפלגה הדתית, משה חיים שפירא, כדי
להשפיע עליו. ואחרי כל פגישה, נשאר המצב ללא שינוי. במישחק מתיש זה, שדמה
לתנועת נדנדה העולה ויורדת ללא הפוגה, נדמה היה לרגע כי הוטל גורם מכריע, שיטה
את הנדנדה סופית לצד מחייבי ההצטרפות לקואליציה עם בן־גוריון. היה זה בדיוק ערב
כינוס הנהלת המפלגה, ביום חמישי האחרון. כותרת ראשית בידיעות אחרונות בישרה:
״רוזן יעץ לדתיים להצטרף לקואליציה.״
להוכחה, ציטט הצהרון — שכתבו הפוליטי ישעיהו בן־פורת אינו מנסה אפילו להסוות
את תפקידו כשופרו של ביג׳י ונערי־החצר שלו — מיכתב ששלח פנחס רוזן למשה שפירא.
במיכתב נאמר, בין השאר, כי השעה אינה כשרה לעריכת בחירות, ועל כן ממליץ רוזן על
הקמת קואליציה מצומצמת .״משתמע מעצם המלצתו בפני הדתיים,״ כתב בן־פורת ,״כי
המפלגה הפרוגרסיבית תתמוך בקולותיה בכנסת בכינון ממשלה מצומצמת.״
אפילו הציניקאים הקשוחים ביותר התקשו להסביר את המלצת רוזן. האיש שהכריז בפומבי
על התנגדותו לשתף פעולה עם דויד בן־גוריון, התערב עתה בצורה גסה׳ מאחורי הקלעים,
למען המשכת שלטונו של ביג׳י. אילו נהגו אנשי שפירא לסי כללי ההגינות, לא היתד,
דו־פרצופיות זו של רוזן מתגלה בציבור. אך שפירא רצה להשפיע על דעת־הקהל ועל
דעת חברי השורה של מפלגתו; על כן מסר את תוכן המיכתב לפירסום, בבקשו להציג את
המלצת רוזן כתועדת־הכשר לכשרותה של קואליציה מצומצמת.

ד) במידה מסויימת, מסתברת מאיגרתו של יו״ר מפלגתכם גם היפוכה של הנחתי לעיל:
כי למר שפירא הוא מצווה את ההצטרפות לממשלת בן־גוריון מטעמים ממלכתיים מסויימים.
משמע, אפשרי לפחות — מקטין את עצמו נותן העצה; הוא בעצמו ומפלגתו אינם יכולים
להתעלות לרמה ממלכתית, כביכול, אלא לטובת הדתיים הלאומיים הם מוחלים על כבוד זה,
ומשאירים בידיהם את ״זכות־היוצר״ ,יחד עם מפא״י, לממלכתיות.
ד ).אין בכוח שכלי לפסוק איזו משתי ההנחות היא הנכונה. אבל איזו תעודת־עניות
לעצמכם לגבי כל אחד מן ההסברים.
ו) באורח מחוכם נבחר גם המען לאיגרת, באשר יצר ההתפשרות נטוע בקרבו של מען
זה מנעוריו, וכותב האיגרת התערב על־ידי עצם שיגור איגרתו וקביעת מועדי השיגור
והגילוי, בהכרעות פנימיות של מפלגה אחרת, בשעה שהכרעה זו על חוד התער. שמוען
האיגרת והנהלת מפלגתו לא הגיבו כראוי, ובהחלטת ״לאו״ כפול לאלתר על הקטנה זו
והתערבות זו, הרי זה אולי אופייני להם. ולא התפלאתי על כך כפי שמהם לא התפעלתי
ואיש לא התפעל מהם מעולם׳ להבדיל מן ההתפעלות שאתם משכתם אליכם ובאורה
התחממתם.
באוירד, של ציניות שהשתררה בקרבנו, בעוונותינו הרבים, אולי היה סולח לכם
הצבור על איזו מעילה באמון. אבל איגרת יו״ר מפלגתכם מגלמת דבר חמור מכך,
היינו: משחק באמון. ולמשחק באמוני — על כך לא אסלח.
ביום ג׳ שעבר נפוצו בפרוזדורי הכנסת, על סמך רמזים בפירסומי עתון חשוב,
שמועות שלפיהן פנו הפרוגרסיבים אל ראשי הדתיים הלאומיים בעצות, כפי שבדיעבד
נתגלו ביום ה׳ מתוך פירסום איגרתו של יו״ר המפלגה הפרוגרסיבית. לא האמנתי
לשמע אזני, והחילותי בחקירה. גורם דתי־לאומי אישר השמועות. הוסיף הנמקות
ששמע מפי פרוגרסיביים, והזהירני מפני הכחשות העלולות לבוא. פניתי אל ראש
הנהלת המפלגה הפרוגרסיבית, ותגובתו נמסרה לי בשלשה שלבים. ברגע הראשון הוא

*על ק• 7א אסלח,,:

^ תדהמהש עו ררתכסיסו הדו־פרצופי של רוזן מצאה לד, ביטוי חריף וקולע.
| 1המבטא: נ׳יימס יעקב רוזנטל ,56 ,כתבו הפרלמנטרי של הארץ. רוזנטל, יליד ברלין ובעל
השכלה משפט ת רחבה׳ נחשב לאחד העתונאים הרציניים והמכובדים ביותר במדינה. הוא
בקי ענייני חוק וחוקה יותר מח״כים רבים, ויו״ר הכנסת המנוח, יוסף שפרינצאק, נהג
להיוועץ בו לא פעם בעניינים של נוהל ותחיקה.
הוא פירסם ״מיכתב גלוי לראשי המפלגה הפרוגרסיבית.״ אופיינית להידרדרותו של הארץ,
שמיכתב זה לא התפרסם מעל עמודיו — כי אם מעל עמודי עתון זר, מעריב. כתב
רוזנטל, הידוע נשומר־דת אדוק וכאיש בעל רמה מוסרית בלתי־מתפשרת:
״בעקבות איגרתו של יו״ר מפלגתכם׳ מדריכי המלומד בחיי ציבור מזה עשרות בשנים,
אל ראש המפלגה הדתית הלאומית, ובה עצה לדתיים הלאומיים להצטרף לאותה ממשלה
שבה יישאר נפקד כסאו של יו״ר המפלגה הפרוגרסיבית — נוטל אני רשות לומר לכם
את אשר בלבי, על איגרת זו של יו״ר מפלגתכם, שנשמרה בסוד עד יום ה׳ אתה״צ, שעת
פתיחתן של ישיבות הנהלות שתי המפלגות• מי אני למתוח עליכם ביקורת, באשר אינני
חבר מפלגתכם׳ וכלל בלתי־מפלגתי? ברם׳ לאחרונה אין כמותכם מי שזכה לאהדה מאת
עובדי־רוח לא־מפלגתיים, בגלל עמדתכם, ואין כמותכם מתפאר בכך, ומגלה הנאתו מאהדת
הזולת הבאה מהיכלי הרוח. שעה קלה נתפסתי גם אני לרחשי אהדה זו, באשר מזה זמן
הייתי חדור הכרה בקיום סכנה לדמוקרטיה בישראל: וכמה גדולה וכנה היתד, שמחתי
בצמיחת בעלי ברית להכרה זו ולרצון בהסקת מסקנות ממנה אף בחוגים ששלודת־נפשם
מול פני החמרת הסכנה הדהימתני.
והנה, החלטתם על ה״לאו״ המפורסם
שלכם, לא פעם אחת אלא שתי פעמים.
ו״הטבלתם״ החלטה זו. ואילו התחרטתם מז
ה״לאו״ ,החרשתי, אם כי מאוכזב בשד
הפיכת אמון ואמונה לאשלייה. אבל אתם
בחרתם בדרך אחרת, חדשה ו״מקורית״ ,לבידי,
האמון שתמימים, לרבות נוער ועובדי-
רוח, החלו לרחוש לכם: החלטתם את אשר
החלטתם, החתמתם את הנהלת מפלגתכם
על החלטה זו, אספתם זרי הזדהות מפעילי
מפלגתכם וסניפיה, קיבלתם קידות ותשואות
של מוקיריכם שבתוך המחנה ושמחוצה לו
— ובמקביל חלילה לא לחצתם את ידו של
מר בן־גוריון והלא אישים גאים וכנים

אלא יו״ר מפלגתכם, שיו״ר הכנסת הרא-
שיז היד. מכנה אותו כינוי חיבה ד,״חושן־
משפט״ ,דירבן בינתיים בחשאי ראש מפלגה
אחרת, ומהססת, לאותה ישיבה על אותו
שולחן עם אותו ראש הממשלה, שלגבי
המדרבן שוב אינם באים בחשבון.
לשון אחרת, לשון בני אדם התמימים שהאמינו
בכם היות והאמינו לכם:
א) אותו דבר ואותו איש שהם לדידכם
אסורים במגע ר״ל — למר חיים משה שפירא
מותרת הנגיעהבהם.
ב) למען תוכלו אתם להישאר עדיני
נפש ואיסטניסים, בדעת יו״ר מפלתכם לשלוח
אחר לקו האש — מעין חייל־תחליף,
שקנייתו היתד, מותרת אף כדין לפני כ־150
שנה.
ג) למען תוכלו אתם להיות ״שומרי
מצוות״ ,ביקש יו״ר מפלגתכם לשכור ״גד־ג׳יימס
יעקב רוזנטל, ש־ שבת״ — וראה אירוניה של גורל ,״גוי־

האשים את פנחס רוזן שבת״ המיועד הינו דוקא ראש מפלגה ה־י

בדדפרצופיות, בטקבות מכתבו לשפירא. מכריזה על נאמנות לדגל שמירת מצודת.

באחת הפגישות, בהן נדונו תנאי שיתוף הפעולה
עם מפיא״י. לידו, במרכז, איש הקיבוץ הדתי
משה אונא, שהציע לדחות את בקשת מפא משמאל: יוסף בורג. מימין: זרח ורהפמיג.

שנירא עם חבריו

היה כולו זעם, והתבטא בנימה חריפה קיצונית — שהיתר, מוצדקת, מתוך הנחה כי
לא היו דברים מעולם. אודה ולא אבוש: התרשמתי מתגובתו, ושקלתי בקשה לסליחתו
על שהעזתי להטרידו במעשה קונדס, או על שנתפסתי למעשה קונדס.
לאחר שהסביר לי כי כמובן כל השמועות הן אוויליות, ומדוע הן אוויליות, הכתיב
לי נוסח הכחשה, משלו, והתיר לי במפורש לפרסמה בשמו, ולא בשם ״דובר״ אלמוני,
ואת ההכחשה פירסמתי ביום ד׳ שעבר בכותרת :״אין, עידוד׳ או, עצות׳.״ אותה שעה
היה מכתב יו״ר המפלגה הפרוגרסיבית בידי שר הפנים, ובו ״העידוד״ ו״העצות״ ,ואף
בצורה מדהימה, מאשר השמועות אשר ראש הנהלת המפלגה הפרוגרסיבית הכחיש
ברוגזא. ידע המכחיש? עודני נחרד מהנחה זו. לא ידע — חוסר הידיעה חמור פי כמה,
בהעידו על פגמים, ולא רק ״אסתטיים״ ,בהנהגת מפלגתכם והיחסים השוררים בה.
ואף בכל אלה לא סגי, אלא באותו המעמד ביקשני ראש הנהלת מפלגה זו — ונעניתי
למשאלתו ברצון, באשר מצאתי כאן פורקן לגישתי אני — לפרסם דברי הוקרה שהוא
ויו״ר מפלגתו קלטו מפי פרופסורים ואנשי־רוח אחרים• למשל :״מפלגתכם הצילה את
הציבור מהידרדרות לציניות ולניהיליז*״ ובזה התפאר, בלי להנמיך מבט, למחרת
שיגור האיגרת! ועוד קלטו מפי מדענים :״הוכחתם כי יש עוד גורם המוכן להילחם
על ערכים.״
רבותי — הואילו נא לקלוט מפי אזרח ועתונאי, הממשיך, מטעמים ממלכתיים, להתנגד
להקמת ממשלת בן־גוריון חדשה: יוכח אף לכם כי יש עוד גורם המוכן להילחם
על ערכים! והגורם הזה הוא הציבור הישראלי, לרבות הנוער ואנשי־רוח׳ ולא עוד
מפלגתכם שביקרה פגעתם, למרבה הצער!״

סוחרים בחדר־הישיבות

יכתב סוער זה היד, מונח לפני חברי הנהלת המפלגה הדתית, שעה שהתכנסו
*ו ביום שני לישיבת* בבית מאיר, בירושלים. בצירוף לכרוז ״מוכרים אותנו בנזיד
עדשים!״ שתלו צעירים דתיים בחוצות הבירה׳ ולתגובות ציבוריות בלתי־ספורות, לא

]!רוח הוקיעו אותו, הסטודנטים הפגינו נגדו

הותיר בהם כל ספק כי רובם המכריע של אזרחי המדינה מתנגד בכל תוקף להמשכת
שלטונו של דויד בן־גוריון.
הוויכוח שהתנהל לא יכול היה שלא להיות מושפע מן האווירה הכללית. כצפוי, היה
רוב הנואמים בעד הצטרפותלקואליציה מצומצמת — אולם רק בתנאי שמפא״י תבטיח
שורה ארוכה של טובות־הנאה: תיק כלכלי בממשלה; תיק הדתות! אגף עצמאי במשרד
החינוך לחינוך דתי תיכון; ביטול התחבורה בשבת! איסור החזיר! מינוי סגן שר חינוך.
בתום הדיון הסתמנו שתי הצעות. האחת — של משה אונא, איש קיבוץ שדה־אליהו,
שתבע לדחות לאלתר את הצעת מפא״י להצטרף לקואליציה מצומצמת ; השניה —
של ח״ב יצחק רפאל: לבחור ועדה שתברר את פרטי ההצעה של מפא״י, מתוך הנחה
יסודית שכל הסכם עם מפא״י חייב להבטיח ״תיקון המצב הדתי וענייני המימשל.״
ברגע זה ערכו רפאל ושפירא מאזן של הכוחות. היה זה מאזן שנטה בבירור לצד
ההצטרפות 12 :בעד 8 ,נגד. ההפגנות, הכרוזים, המחאות, מיכתבי־האזהרה, החלטת
הקיבוץ הדתי נגד הצטרפות לקואליציה — כל אלה לא יכלו לגבור על החישובים
המסחריים. כי בחדר הישיבות של בית מאיר לא ישבו שני מנייני מגינים על עקרונות
הדת היהודית, אלא עשרים סוחרים שגדלו במפלגה המספסרת בדת.
הנשיא חיים זזייצמן המנוח אמר פעם על משה שפירא :״הוא סוחר מתחום המושב.
יש לו חבית של דג מלוח למכירה — והוא ימכור אותה. לא איכפת לו מי הקונה
ולשם מה הוא קונה. העיקר, שישלם מחיר טוב.״
כך בדיוק הביט שפירא על העיסקה עם בן־גוריון — והוא ידע שמפלגתו הגיעה
לעמדת הכוח שלה ( 12ח״כים) הודות לגישה מסחרית זו. מן הרגע הראשון כרתה ברית עם
מפא״•׳ לפיה הבטיחה את תמיכתה העיוורת, תמורת תקציבים, דריסת־רגל בישובי
העולים, במנגנון הסוכנות ובממשלה.
גם אגודת ישראל, למשל, פעלה לפי אותו עקרון. אולם אותה קל יותר להבין. אין

התנגדות עממית
הפעם

שני

סטודנטים,

כמעט כמו בימים שאנשי ההגנה, אצ״ל ולח״י היו
מדביקים ברחובות הערים כרוזים נגד האנגלים. אן
המדביקים כרוזים נגד דויד בן־גוריו! בתל־יאביב.

אף לרגע אחד לא התעורר חשד בלב מפא״י כי הפקרת הדתיים עלולה להביא ניתוק
מוחלט של היחסים. כמו בעל רודף־נשים, היודע כי מספיק שישוב הביתה עם מתנה
לאשתו כדי שזו תסלח לו, סמנה מפא״י על יכולתה לרכוש בחזרה אהבת הדתיים.
כך קרה כאשר נטשו מפלגות הקואליציה את דויד בן־גוריון׳ בעיקבות פרשת לבון.
״לפחות נשארה לי האשד, הטובה והסלחנית,״ יכול היה ביג׳י לומר לעצמו ,״איתר. לא
יהיו לי בעיות.״ ואומנם, היתד, האשד, מוכנה לפתוח את זרועותיה לרוזחה. לשוזא צעקו
הילדים — בדמות צעירי המפלגה ונציגי הקיבוץ הדתי — כי אב כזה אסור להחזיר
הביתה. האם, בדמות משד, שפירא, היתד, מוכנה להבין ולהשלים — בתנאי שמתנת־הפיוס
תהיה ראויה לשמד״

להתמסר -כדי תנאי

מלושיב לאחד מחברי המפלגה הנואם. במפי
|1 1 1
*1 * 0 311
לגה, שלא הצטיינה עד כה בנוהלים דמו־
1 1 1 .1 ^ 71 1 1 1 1 1 11111
קראטייס, היתה להחלטותיו של שפירא חשיבות מכרעת. נאומו האחרון צינן את רצון ההצטרפות.

זו מפלגה ציונית! על כן יכלה לנהוג כמינהג היהודי הגלותי בין הגויים: לנצל אותם
ככל האפשר ולא להתערב בענייניהם. אך הד״לים הם מפלגה ציונית, אשר סיסמותיד,
קוראות להשתלבות בכל מערך החיים של המדינה. היא פשוט צחקה מאידיאלים אלה,
העדיפה לנהוג כאותו יהודי גלותי בין הגויים. מעולם לא שאלו עסקניה את עצמם אם
מאורע מסויים טוב או רע למדינה, כי אש: טוב או רע ל״יהודים״ .כלומר: נרודיח
מהעיסקה או נפסיד?
במחיר זה יכול היה בן־גוריון לבצע את מדיניות הבטחון והחוץ שלו, בהיותו בטוח
בלשון־ד,מאזניים הדתית בכנסת. סך־הכל, שילם תשלום קטן, יחסית: הקצבות מתוך
כספי משלם המיסים ושיחרור בחורי־ישיבה משירות בצה״ל.

ס ע 7חוז ר א? אשתו

ך פ ; יכשנ תיי ם התקלקלה אידיליה זו. עסקני מפא״י בשדה השמיעו קול אזעקה:
/״הדתיים מתעצמים בעזרתנו. בתקציבים שאנו מעניקים להם הם קונים אחיזה בין
ההמונים.״ לפי אומדן זהיר, חיים למעלה מ־ 30 אלף איש (מתוך כ־ 100 אלף בוחרים)
ישירות מכספי הד״לים — החל מטיפול בילדים וכלה בקבורת מתים. וככל שגדלים
המקורות הכספיים, גדל מספר התלויים, לחיים ולמודת, במפלגה.
בחירת חיים לבנון כראש העיר תל־אביב, במקום מועמדת מפא״י גולדה מאיר; והוז־לפת
הקואליציה הפועלית בקואליציה ימנית בירושלים, אחרי הבחירות הקודמות,
הבהירו למפא״י כי הדתיים הגיעו לעוצמה מסוכנת. הגולם שגודל בתחום ההנאות הכלכליות,
עלול לפלוש פלישה הרסנית אל תחום הפוליטיקה הבינמפלגתית.
אז באה התקפת המחץ של מפא״י על שותפיה הדתיים. נשלל מהם משרד הדתות,
כימעט חוסלה שליטתם על הרבנות הראשית. ההסתדרות הקימה מחלקה דתית בעלת
תקציב ניכר• .מוטב שנקנה את הקולות הדתיים ישר מהקהל הדתי,״ הסביר אז אחד
מראשי מפא״י, במקום לפנות תמיד לספסרים.״

ך* ך נראה ה!2צכ כאשר קם שפירא לסכם את הדיון בהנהלת המפלגה. ואז באד,
^ ההפתעה הגדולה. האיש שסימל את הרצון להצטרף לקואליציה בכל תנאי כימעט,
דיבר עתה בהסתייגות בולטת מרעיון זה .״בן־גוריון לא הבטיח שום דבר,״ גילה.
הסתבר כי הפעם ידע ביג׳י שעיני העם עוקבות אחר כל תנועה של ידיו, וכי לא בקלות
יוכל לחלק במתנה לדתיים את נכסי־צאן־הברזל של האומה. אומנם היה מוכן לשלם
מחיר יקר עבור חסדי הדתיים — אך לא מיד ולא בפרהסיה• יתנו תחילה לרוחות
לשקוט, יתנו לפרשת לבון להישכח — ואז ישלם אתנן כיד המלך.
להוכחת כוונותיו הטובות, יכול היה להצביע על אישור הממשלה להצעה שהעלה
לוי אשכול? ,הקים חברה דתית למיפעלי פיתוח — בעזרת מאות אלפי לירות מן
התקציב הממשלתי. תוכנית זו היתד, מונחת מזה שנתיים במגירת אשכול, כאבן שאין
לה הופכין. מיפרעה שנייה הגיש להם גיורא יוספטל, בקובעו כי כל מערכת המשפט
של משפט אייכמן, כולל השירותים לעתונאי חוץ, תושבת בשבתות.
עסקני הד״לים לא רצו להסתפק בהבטחות — וגם לא בתשלום סמוי. גישת ביג׳י
העליבה אותם — כי היא דמתה יותר מדי ליחס אל גברת מפוקפקת, שאין רוצים
להיראות איתר, בפומבי. אם הישגים, קבעו העסקנים, אזי הישגים גלויים, ללא דיחוי.
לא רק חוש הכבוד־העצמי של העסקנים נפגע. הם ידעו שהצטרסותם לקואליציה
תגרור אחריה התנגדות המונית כה רחבה, שהם יהיו זקוקים לכל התמיכה האפשרית
בתוך המחנה הדתי עצמו. כדי להשתיק את מצפון הדתיים החוששים מפני השתלטותו
הדיקטאטורית של בן־גוריון, יהיה עליהם לנופף בהישגים ממשיים למען הדת.
לזאת לא יכלה מפא״י להסכים. פרשת לבון הנחיתה עליה מכה כה איומה, שהיא
חששה להוסיף לה עוד הוקעה ציבורית כמוכרת זכויות האזרח לריאקציה הדתית. בן־
גוריון ביקש מן הגברת הדתית שתתמסר לו — ללא תנאי.
על זאת קשה היה למשה שפירא להמליץ בפני מפלגתו. על כן, כאשר התקבלה
הצעת־החלטה של ח״ב זרח ורהפטיג׳ כי המפלגה תדחה את ההכרעה למספר ימים,
״ומטילה על נציגיה -בממשלה להיפגש עם שרי המפלגות האחרות׳ בנסיון לחידוש הממשלה
במתכונתה הקיימת,״ היה ברור כי התשובה לדויד בן־גוריון היא ״לאו״.
שהרי אין ספק שהמפלגות האחרות יתמידו בסירובן• ״אני מקווה,״ אמר חבר הנהלת
הד״לים ,״כי בן־גוריון יבין את הרמז ויודיע לנשיא שאינו יכול להרכיב ממשלה,
ושלא יחכה עד שנאמר לאו מפורש ביום חמישי הקרוב.״

גנות דעי! ,העולם: קלגסי מובוטו היכו את רומוגגבת העול
ן נ * משךש בו ע ימים רגש העולם• בא
בירות תבל התפרצו ההמונים ושרפו
שגרירויות• בלונדון, ברומא׳ במוסקבה• אפילו
במרכז האו״ם, פרץ הזעם הקדוש, בעזרתו
הצילו צעירים בעלי־מצפון את כבוד
עמיהם.
בתל־אביב׳ שהתרגלה לאחרונה להפגנות,
צעדה׳ בתחילה, חבורה קטנה של אפריקאים,
בפאתוס שקט, בגאווה דוממת, בזעם אומר־כבוד.
הקהל ראה אותם — ולא הצטרף
אל תהלוכתם.
כעבור ימים אחדים׳ בצהרי יום שבת
הרדום, עתיד היה קהל זה אף להצטרף
לשוטרים ולפקחי־העירייה שהתנפלו בפראות
בלתי־מרוסנת על כמה מאות מפגיני
מק״י, שניסו להפגין לזכר פאטריס לר
מומבה• האלות המורמות והקריאות לחיי
הקודיזלינג צ׳ומבה היה אות קלון חמור
שבעתיים מן הדממה שקדמה להן.
אפשר היה להתייאש מן העם הזה׳ לחשוב
אותו לקהה־חושים, לולא ראינו את הזעזוע
העמוק בעיניים כה רבות, לולא חשנו
את הזעם והבושה והכאב שצבטו אתי
הלבבות.
לא׳ העם הזה, הנוער הזה — הם בסדר.
ההנהגה היא המשחיתה את המוסר הלאומי,
המחניקה את תגובה הטבעית של אומה
טובה והגונה.

^ הכתי אותו, מן הרגע בו שמעתי
\ 1לראשונה את שמו׳ שצלילו כה מוזר
לאוזניים עבריות.
פאטריס לומומבר — ,אז היה רק שם
ללא פנים. אבל הקול כבר היה קולו של

האיש שהכרנוהו לאחר מכן, קול שחצב
להבות בלב בני־עמו, בלב כל האגודה הגדולה
של בעלי־המצפון בעולם. הוא בקע
אלינו מבין האותיות המתות של הדו״ח על
ועידת העמים האפריקאיים, שהתקיימה באקרה
בדצמבר . 1958
אז הופיע בשם אומה שעדיין לא היתד,
קיימת׳ נציג ממדינה שהיתר. משועבדת לקולוניאליזם
המכוער והמטונף ביותר של
המאה ד,־ .20 הדברים שנאמרו אז על־ידי
פאטרים לומומבה, נשיא ״התנועה הלאומית
הקונגואית״ ,מצלצלים כיום כצוואה :״למרות
הגבולות וההבדלים האיתניים החוצצים בינינו,
לכולנו שאימי, אחת: להביא אושר
ליבשת זו, לשחררה מן הדאגה, לגאלה מן
הפחד מפני שלטון הקולוניאליזם. הלאה
הקולוניאליזם ומשטר השבטים! תחי האומה
הקונגואית! תחי אפריקה בת־חורין!״
אהבתי אותו מאותו רגע, ואהבתי את האיש
הזה גברה והתעמקה ככל שנתגלה
לנו יותר בדמותו האנושית• מעבר לתהום
הגזעים, מעבר למרחק היבשות׳ מעבר למחיצת
התרבויות והמסורות — אהבתי אותו
כאדם.
אדם גיבורי, שעמד לבדו נגד העולם כולו,
כאשר לא ייצג אלא את עצמו, ואת החזון
הגדול: איחוד מאות שבטים מסוכסכים נחשלים
באומד. חופשית ומתקדמת.
אדם טראגי, גדול בחיסרונותיו כמו
במעלותיו, אימפולסיבי וחסר־סבלגות מול
עריצים, גא ואומר־כבוד בשבי הנבלים.
משה רבנו אפריקאי, שהוציא את עמו
מביתיעבדים, ונקטל על סף ארץ־הקודש.

ישו שחור מנצרת אפריקאית, שכוחו במותו
גדול מאשר בחייו.
יאיר של קונגו, לוחם שיחדור שנורה על-
ידי קלגסי הכובש הזר, ואשר דמו יקום
נגד הרוצחים ויטאטאם מארץ מולדתו.
פאטריס לומומבה — בחמשים שפות השמיצה
אותו המכונה הגדולה של הבוסים,
שמצצו את דמה של קונגו במשך שלושה
דורות. מה לא נאמר עליו — על המטורף,
הקומוניסט? הפושע? כמה דברי־זדון מתועבים
נכתבו עליו אף בעתונים שלנו, המשמשים
הד למנגנון־ד,תעמולה הקולוניאלי,
שופר לסוכנויות־!,-ידיעות של המערב!
ובכל זאת — ביום מותו׳ מי לא הרגיש
בלבו כי הנה נרצח אדם גדול׳ אדם סהור?
מי לא הרגיש בלבו נבואה סתומה, שאיפה
נובטת, כי מותו של האיש הזה יתנקם ברוצחים
השפלים?

ץץי רצח אותו ידיו של מי שפכו
* ) את הדם הזה? על מצחו של מי חרותה
אות־קין זו עד קץ כל הימים?
מעולם לא בוצע רצח בצורה כל גלוייה,
לעיני כה רבים. אצבע העובדות מצביעה על
האשמים — ואיש מהם לא ינוקה.
פאטריס לומומבה ניבחר על־ידי הפארל־מנט
של קונגו, והפארלמנט חזר על בחירה
זו מספר פעמים׳ עד יום חיסול המוסד
הנבחר בידי כוחות־השחור. לומומבה ניבחר
בידי האומה. יוזף קאזאבובו ניכשל בבחירה
— ורק לכן ניבחר לתואר הנשיא׳ שלא
היה בעיני הבוחרים אלא פרס־תנחומים,
תואר חסר־ערך.

ביום העצמאות של קונגו, בנוכחותו של
מלך המדינה הקולוניאלית, בישר לומומבה
כי כוונתו לשחרר את קונגו שיחרור של
אמת. הוא הבטיח לסלק את הניצול הזר,
להביא סוף לפרק השחור שהחל כאשר ערך
המלך הבלגי בקונגו את המהדורה הראשונה
של גנוסייד מודרני — רצח־עם שזיעזע
בראשית המאה הנוכחית את מצפונה של
אירופה כולה.
הכרזת לומומבה החרידה את המשעבדים
והמנצלים, שקית להמשיך ולשלוט בקונגו
מאחורי הקלעים• על כן המרידו הסוכנים
הבלגיים את ה,,פורס פובליק״ — חיילי
צבא־החלאה השכיר׳ ששירתו עד אותו יום
את הכובש הזר נגד בני עמם. בפרובוקציה
זו נהרגו פחות מתריסר בלגים — ,אך
התעמולה הבלגית, ששוב מצאה לה הד
נאמן בעתוני ישראל, ידעה ליצור את הרושם
כאילו נרצחו מאות, כאילו נאנסו אלפים.
אך הנה העובדה המכרעת: אף במיקרה לא
נפגע אירופי מידי אזרחים קונגואיים. ה־
״פורס פובליק׳׳ לבדו עשה מד, שעשר.
בחסות המהומה הזאת הונחתה המכה
המכרעת. המעצמה האמיתית מאחורי הכובש
הזר היתה ״חברת המיכרות של קטאנגה
העילית״ — טראסט אדיר של אילי־הון
אמריקאיים, בריטיים׳ בלגיים ודרום־אפרי־קאיים.
טראסט זה מינה את מואיז צ׳ומבה,
סוכן שכיר במובן המגעיל ביותר של המושג׳
כנציג שלה בקטאנגה. כמצתת אדוניו׳
הודיע צ׳ומבה על פרישת מחוזו׳ בו
מרוכזים כל אוצרות־הקרקע של קונגו.
כנגד איום זה קרא לומומבה — הוא ולא
אחר! — את כוחות האו״ם לעזרתו. זאת
היתד, החובה הקדושה שהוטלה על דאג
האמרשילד: להחזיר את אחדות קונגו תחת
ממשלתה החוקית, ולהבטיח את שלום האירופים
מידי ה״פורם פובליק״ המשתולל.
אותה שעה הנחיתו הבלגים את המהלומה
השנייה שלהם. הם התקשרו עם קאזאבובו
המנוצח. העסקן השמן והמאוד,ב־בעצמו נפגע
מדחיקתו הצידה• כאיש־שבט ריאקציוני,
גם חשש מפני חזונו של לומומבה — שביקש
לחסל את פיצול השבטים ולאחד את
האומה. מרירות אישית, יומרה מנופחת ו־אינטרסנטיות
ריאקצוניות — מחומר זה
קורץ הקוויזלינג האידיאלי. ביוזמת הבלגים,
״הדיח״ קאזאבובו את לומומבה.
היתד. זאת בדיחה — לולא נתגלה עתה
פרצופו האמיתי של דאג האמרשילד. בשבוע
המכריע ביצע מעשה בוגדני שכימעט ולא
ייאמן: הוא חסם בפני לומומבה את תחנת־השידור
ואת שדות־התעופה. באומה פרימיטיבית,
הנמצאת בשלב הראשון של התעוררותה׳
גלי־האתר הם מכשיר חיוני להנהגת
ההמונים.
לא הבלגים הנחיתו המכה, אלא האמריקאים•
העובדות פורסמו בגלוי בעתוני אמריקה
(כגון השבועון סיים) ולא הוכחשו מעולם•
אפס מאופס במדים׳ בשם יוזף מובוטו,
נכנס ויצא במשך כמה ימים רצופים בשגרירות
האמריקאית. לפתע חולל ״הפיכה צבאית״׳
בעזרת כמה מאות חיילים משכירי
ד,״פורס פובליק״ .הפיכה מגוחכת של דיק־טאסור
מגוחך — אך הודות להאמרשילד
הצליחה. קאזאבובו, הקוזיזלינג הבלגי, נאלץ
לתמוך במובוטו, הקוויזלינג האמריקאי.
צ׳ומבה, הסוכן של ההון המערבי׳ תמך
מרחוק•
לומומבה היה מכותר בארמון ראש־הממ־שלה.
מן הבניין המנותק הנהיג את תנועת
השיחרור הקונגואית. זו השתלטה על מחוז
סטאנליוויל. לומומבה ניסה להגיע לשם,
נתפס, עונה פומבית, נכלא באכזריות. אך
אנשיו כבשו את מחוז קיבו, חדרו ל־קטאנגה
ולקאסאי. חזית הקוויזלינגים התמוטטה
לכל אורכה.
ואז, בוצע מעשה־הנבלה האחרון. גם בכלאו
עורר לומומבה את מצפון כולאיו.
ניצחונו היה ברור. אפילו בוואשינגטון החלו
מדברים על הצורך להקים קואליציה בהשתתפות
המנהיג הכלוא. הבוסים הסמויים
החליטו שיש לחסל את לומומבה.
מובוטו וקאזאבובו לא העזו לבצע את

התועבה בעצמם. לכך היה דרוש אדם שפל
עוד יותר, גאנגסטר שכיר שאינו נרתע מ־מאומה.
צ׳ומבה התנדב. תחת חוסמם של
חיילי האמרשילד, הועבר לומומבה הכבול
לאליזבסוזיל, נמסר לידי התליין השפל. הוא
הוכה באכזריות לעיני עחונאים זרים, הובל
לכלא מבודד ונרצח שם בדם קר מיד עם
בואו.
מי רצח את לומומבה? צ׳ומבה? יהיה זה
מגוחך להאשים את התליין השכיר, הכפוף
להוראות ״חברת המיכרות׳׳ .ארצו מנוהלת
בידי פקידים בלגיים, צבאו מונהג על־ידי
קצינים בלגיים והרפתקנים מכל קצווי העולם
הקולוניאליסטי.
מי רצחז הבלגים רצחו. מי איפשר את
הרצח? האמרשילד. מי נושא באחריות העליונה?
ארצות־הברית של אמריקה, מנהיגת
המחנה המערבי.

ך• משך כמה ימים קיווה העולם לשי
מוע קול חדש מוואשינגטון. שם ניכנס
לתפקידו הנשיא החדש, זה הצעיר בעל פני
הנער התם, שהבטיח לשנות את הכל.
היה זה רגעו הגדול. הוא יכול היה
לעשות מעשה דראמתי, שיבטא זעזוע אמיתי,
שיסייג אותו ממעשי קודמיו הציניים, שיוכיח
כי שוב אין אמריקה בת־ברית לכוחות
השחורים ביותר במרחבים המבקשים להשתחרר
מעול הקולוניאליזם החדש.
איש לא היה כה תמים להאמין כי אמריקה
השתנתה בין לילה. האינטרסים של אמריקה
לא השתנו ביום הבחירות, והם יכתיבו
לנשיא החדש את אותו הקו הכללי שהכתיבו
לנשיא הקודם. אך אפשר היה לקוות
כי לפחות מבחינה חיצונית יחול שינוי,
שלפחות בפרטי הביצוע תתרחק וזאשינגטון
מן הכוחות השחורים של הריאקציה ו־ד,שיעבוד,
אותם טיפח ג׳ון פוסטר דאלס.
והנה הוכח ששום דבר לא השתנה. קול
חדש בא מוואשינגטון — אך הוא אמר את
הדברים הישנים• בציניות מוחלטת הזהיר

ואש ממשלה ליו וגל עמו
אחרי מעשי קנדי — ומצפונם מתקומם נגד
בגידתו של האיש באידיאלים בהם התיימר
לדגול עוד לפני ימים מעטים.

ץ ידינו שלנו — האם הן נקיות?
1האם יכולים אנחנו, כאזרחי ישראל,
לטעון במצפון שקט — ידינו לא שפכו את
הדם הזה?
ממשלתנו הפכה אותנו שותפים לפשע
— ושום מלים חסודות של שרת־החוץ לא

פונסוא רומומבה, יתום בן 9

למען חרות אפריקה, לא למען שלטון החוק
בקונגו, אפילו לא למען הצדק האנושי היסודי
ביותר.
השבוע, למחרת רצח לומומבה, עליה לא
הגיבה ממשלת ישראל כלל, נשלח אהוד
אבריאל לסיור בארצות־אפריקה, כדי להכשיר
את הקרקע להקמת שגרירויות ישראליות
חדשות.
ואני אומר: חבל על הכסף. חבל על
הוצאות הנסיעה. חבל על כל אגורה ש־

הרעב -תוצאת מלחמת האחים הכפו״ה: ידו דיו גווית אמו
ג׳ון קנדי מפני ״התערבות זרה״ .בציניות
מוחלטת הביע עדלי סטיבנסון תמיכה במאמציו
של דאג האמרשילד למען השלום.
קול המצפון, קול החופש, קול הצדק האנושי
— קול זה לא נשמע. תחת זאת
נשמע החשבון היבש של עסקנים קטנים,
המשקיפים על כל העולם מעל לכוונת של
המאבק האנטי־סובייסי.
״כמה דיביזיות יש לאפיפיור?״ שאל סטא־לין
.״כמה דיביזיות יש ללומומבה המת?״
שואל קנדי. אולם פיקחותם של ציניקאים,
לעולם אינה משתלמת בטווח ארוך. למצפון
יש דיביזיות. מאות מיליונים באסיה, באפריקה
ובאמריקה הדרומית עקבו השבוע

יחפו על כך.
ידידינו באפריקה גינו אותנו לא מכבר
רשמית כסוכני האימפריאליזם. בקונגו נהגה
ישראל, כאילו רצתה להוכיח האשמה זו.
ממשלת ישראל לא נקפה אצבע למען חרות
קונגו• היא הכירה בקוויזלינג קאזאבובו,
כאשר הכירו בה שאר ההולכים בתלם המערב.
בהצבעה הראשונה והמכרעת באו״ם,
הצביעה בעד קאזאבובו (ובהצבעה השנייה,
ששוב לא היתד, חשובה, נמנעה מהצבעה).
עוד לפני כן הופיע נציג ישראל, יחד עם
שגרירי המערב, בשדה־התעופה — כדי
להיפרד מהסוכן הבזוי בדרכו לאו״ם.
שום קול ישראלי עצמאי לא נשמע. לא

תושקע בהקמת שגרירות ישראלית נוספת
ביבשת השחורה.
ממשלה שהיא משרתת המדינות הקולוניאליות,
ללא כבוד עצמי וללא עצמאות מינימאלית
— אין לה למה לקודת באפריקה.
היא תאבד את כל עמדותיה. היא תשניא
את עצמה על הכל. ורק בין הקודיזלינגים
למיניהם תמצא אוזן קשבת — כל עוד לא
יטואטאו אותם קוויזלינגים מכיסאותיהם,
על־ידי זעם הלומומבאים של מחר.
חבל על כל אגורה שתושקע בסמינארים
לאורחים אפרו־אסיאתיים בישראל. כי אורחים
אלה יצאו מכאן שתאי־ישראל ובזים־
לישראל. הם קוראים את ג׳רוסלם פוסט

ואת ל׳אינפורנזסיון, והם יודעים כי שפת
הקוזיזלינגים היא שפת העתונים האלה,
כשפת עשרות ביטאונים קולוניאליים שעוד
שרדו ביבשת השחורה.
אי־אפשר לרמות את כל הבריות כל הזמן.
אם מופיעים אנו באפריקה כסוכני הקולוניאליזם
המגואל־בדם וכשותפיו — מוטב
שלא נופיע שם כלל.

ך מוטב שידעו זאת אורחים מאפ־ריקה,
וידע זאת כל אשר אוזנו קשובה
בעולם: האומה הישראלית החדשה, המצפון
הישראלי, התחושה הלאומית של ישראל
— אין הם זהים עם המדיניות של ממשלת
ישראל הנוכחית.
כל הטוב׳ כל היפה, כל הנאצל בארצנו
— לבם בוכה על קברו של פאטריס לו־מומבה.
אנו
זוכרים: לפני 25 שנה שלחו הדודנים
הפאשיסטיים את קלגסיהם לספרד, כדי
לעזור לקודיזלינג אכזרי להטביע את לוחמי
השיחרור הספרדיים בנחלים של דם. ה־או״ם
של אז — חבר הלאומים — ביים
הצגה של ״אי־התערבות״ .בחסות הצגה
בוגדנית זו נשללה כל עזרה מן הרפובליקה
העומדת על נפשה, שעה שטאנקים ומטוסים
נאציים הגיעו באין מפריע לידי פראנקו.
רבים אמרו אז, גם בארץ־ישראל: מה זה
נוגע בנו? אך נסתבר כי נגע בנו: כי
צבאות היטלר, שאומנו בספרד, כבשו כעבור
מספר שנים את אירופה, ורצחו את אבותינו
ואמהותינו.
קונגו היא ספרד שנייה. הקלגסים, המטוסים,
התותחים של הקולוניאליזם זורמים
לשם כדי לרצוח את תנועת־השיחרור, להחליף
את הממשלה החוקית בסוכנים ריאקציוניים.
שוב נשמעים כל אותם הקולות המתחסדים
למען ״אי־התערבות״ — שפירושה
תקיעת סכין בגב לוחמי־החופש.
האם תהיה התוצאה אחרת? האם נתפתה
שוב לחשוב כי אנו נוכל ליהנות מחרות
וצדק, כאשר החרות והצדק נדרסים תחת
מגפי קלגסים במדינה אחרת? האם נתפתה
לחשוב כי לנו יהיו קיום ועתיד בעולם בו
מנצחת הציניות את המצפון?
קרן־אור אחת האירה בשמיים הקודרים
של המאבק הספרדי — הבריגאדה הבינלאומית.
למרות התככים הקומוניסטיים, שהיו
לבסוף בעוכריה׳ למרות הקנוניות של
סטאלין — היתד, הבריגדה התגלות מזהירה
של המצפון האנושי. לא לשווא שרנו את
שיריה כאשר יצאנו להגן על שכונת־התיקווה
בפרוס מלחמת־תש״ח.
אני מתפלל שתקום בריגאדה בינלאומית
בצד לוחמי־השיחרור בקונגו, וכי במיקרה
זה יתנוסס מעליה גם דגלנו הלאומי שלנו.
לא למען לומומבה, אלא למען עצמנו, למען
מצפוננו, למען המוסר הלאומי אשר בלעדיו
לא יהיה לנו קיום לאומי.
לומומבה אינו זקוק לנו עוד. שמו חרות
על לוחות־הברזל של ההיסטוריה, והוא
ייזכר לעד בכל מקום ובכל עת שם יתקבצו
שוחרי־חופש כדי להרים את הדגל הישן של
חרות האדם — האדם הלבן, החום, האדום,
הצהוב והשחור.

א ו רי אבנר ־

ו י ! 5פית

במדינה

כל הזכויות שמורות

• חוגים אופוזיציונייס, החושדים ככמה ממנהיגי המפלגה
הדתית כי בכל זאת ינסו להציל את כיג׳י, עשויים לתקוף
מנהיגים אלה אישית. בין השאר, מעיינים עסקנים אלה למסור לפירסוס
פרטים אינטימיים מחייהם של אותם מנהיגים, שנשמרו עד כה בסוד כמוס.

• צפה להפגנת־סטודנט״ם נוספת בתל־אכיב,

שתיערך נגד

הקמת ממשלה בראשותו של ביג׳י — בסוף שבוע זה. הוועד להגנת הדמו־קראטיה,
המארגן את ההפגנה, פנה למשטרה בבקשה לקבלת רשיון — אן גס
במידה ויתקבל רשיון כזה — עלולות להתחולל התנגשויות ברחובותיה של
העיר.

• מערכת הכטחון של ישראל תשמש אחד הנושאים העיקריים
לויכוחים ציבוריים כחודשים הקרובים, בעיקר אם
יתחיל בקרוב מסע בחירות. בראש וראשונה תועלה ההצעה להקים
מועצה לאומית עליונה לענייני בטחון, אשר תפקח על הצבא וראשי הבטתון,
כדי למנוע הישנותם של צעדים חסרי־אחויות כפי שנעשו על־ידי ביג׳י ונעריו
בראש מערכת הבטחון. הצעה זו תועלה על־ידי רובן המכריע של המפלגות.

• מספר סיעות בכנסת יגישו שאילתות בקשר לנאומים
פומביים של סגן שר הביטחון שמעון פרס. בנאום שנשא סגן השר
לפני שבוע, גילח את תוכנס של דיונים סגורים בוועדת החוץ והבטחון. כן
גילה פרס באותה הזדמנות את זהותו של הקצין הבכיר.

• צפויים זעזועים חמורים למשק הארץ אם יגשימו נהגי

המשאיות את איומם להשבית את מכוניותיהם. הנהגים /שערכו
השבוע הפגנה ברחובות תל־אביב, דורשים להקטין את נטל המיסים המוטל

(המשך נזעמוד )4

דיזנגוף, זוהי סיבת משבר הנוער יש
להטיל מם כבד מאוד על כל תושבי תל־אביב,
למען קרן אחת בלבד, שהייתי קורא
לה קרן הציונות — ״קרן הכפר והספר״.
עלינו לחיות במשטר חמור של צנע,
במשטר שאינו המשטר הנוכחי של הטטאג־דרד
שבו אנו חיים ללא כל הצדקה מוסרית
או כלכלי ת ,..בשנים הבאות עלינו לחיות
בתנאים דומים לאלה בהם חיינו לפני , 10
12ו־ 13 שנה.״

חיים מס, העוסק בימים אלה בתירגום כתב־יד
של ספר חדש הכתוב גרמנית והמהווה
גירסה חדשה של תפיסתו של אייכמן.
מם, שמתרגם את סיפרו של היהודי האוסטרי
שמעון ויזנטל 51 מי שהיה
יושב־ראש הארגון העולמי של שוכני מחנות
הריכוז, טען :״ויזנטל הגיש עוד ב־,1954

לד״ר נחום גולדמן ולאריה אשל, קונסול
ישראל בווינה, דו״ח ארוך ומפורט, המוכיח
שאייכמן נימצא בארגנטינה. רק כעבור
מספר חודשים התקבל מכתב תודה על
ד״דו״ח המעניין והמטעה׳ — כי לדעת ה•
האידיאולוגיה הרצויה לעם חוגים הישראליים שטיפלו אז בבעייה שכן
ולמדינה ז ״אתה חייב לתת לנוער את אייכמן בדמשק.״
צד,״ל גם כאידיאולוגיה.״
עיקוב טלסקופי. ספרו של ויזנטל
מתאר את עבודת המחבר מאז סיום המלחמה,
עבודה שגולת הכותרת שלה היתד,
— זיהויו ואיתורו של אדולף אייכמן ב־מס
נשימה
בואנוס־איירס. אחרי המלחמה סיפרה תרה
בחוגי האוצר מקובל שעבודתו הקשה אייכמן, אשתו של הפושע הנאצי, כי התגביותר
של שר האוצר היא במציאת שמות רשה מבעלה זמן קצך לפני שנהרג. ויזנטל,
שחקר את אמה של תרה על נישואיה החדחדשים
למיסים. השבוע הפך אשכול את
היוצרות. תחת מסווה של שם ישן הוא זומם שים של בתה, גילה שארגנטינאי בשם קל־מנט
הוא בעלה החדש.
להטיל מם חדש.
כשמתה באוסטריה אמו החורגת של אייכ־לחוק
מס קנייה הישן מוסיף אשכול תיקונים
הקרויים ״תיקון מס׳ 3״ .בכל מקום מן, צילם ויזנטל בעזרת עדשות טלסקופיות
בחוק הישן בו מופיע המושג ״סחורה טעו את כל משתתפי ההלתייה — וגילה דמיון
נת מס״ מוסיף אשכול את המילה ״שירות״ ,מפתיע בין אחיו של אייכמן ובין קלמנט.
בפברואר 1960 הופיע במודעת־אבל על
מות אביו של אייכמן, שמה של תרה
אייכמן. מעובדה זו הסיק ויזנטל, לדבריו,
שסיפורה של גברת קלמנט על גירושה ועל
מות בעלה הראשון אינו אלא סיפור־בדים.
השבוע הסביר מס כי ויזנטל הוא שגילה
את אייכמן בדמותו של ריקארדו
קלמנט המפורסם, זמן רב לפני שגילוהו
גיבורי־ספרו של מויש. השתאת שתי ה־גירסות
מטילה ספק אם אומנם צדק היומון
דבר, כשתיאר את יצירתו של מויש
כ״סיפור האמיתי הראשון על נושא זה.
אותנטי, מדוייק ורציני.״

מסים
חדרה מכבי־אעו מתנדפים

עליהם. כן דורשים
מהכבישים, ובדבר
כנראה כל פעילות
בשביתה ובהשבתה,

חנהגיט דיון מחודש בתקנות בדבר הורדת רכב מיושן
איסור הסעת נוסעיו ברכב מסס. לעומת זאת לא צפויית
נוספת מצידם של נהגי המוניות, שאיימו אף הס בזמנו
בגלל עמדת ראשי האיגוד התל־אביבי, השייכים להסתדרות.

• השופט המחוזי ד״ר יוסף מיכאל לס ייבחר בנשיא ״בני

ברית״ בישראל, בבחירות שתתקיימנה בחודש אפריל. בחירתו
של השופט היא פרי מו*מ בין מפא״י והציונים הכלליים במיסדר זח. לפיו
יהיה איש מפא״י נשיא המיסדר, ואילו הכלליים יקבלו סגנות הנשיא ועמדות
מפתח אחרות.

• משרד הפנים יורה בקרוב על פיזור המועצה המקומית
קרית־בנימין ויפריז על הקמת מועצה ממונה. לאחרונה נשתבשו
סדרי המועצה המקומית סם פרישתו של אחד החברים מסיעת חרות, והכרזתו,
על היותו סיעה ״עצמאית״.

• דובר עיריית תל״אביב, אריה שטיין, יפרוש מתפקידו.
שסיין עומד להתמנות כמנהלה הכללי של גחלת — חברת גמול החיסכון ל־תיכוניים.

השנה תוכל לערוד נסיעת קיץ לברית־המועצות. הליברלי־זציה
של ממשלת ברית־המועצות כלפי תנועת התיירות בארצה הגיעה נס
לישראל ואשרות כניסה ינתנו כמעם לכל מבקש. אולם בל הטיולים יהיו
רק בססגך ת קבוצתית לפי תכנית ערוכה מראש. מחירו של טיול כזה בברית־

,המועצות לא יעלה על מחיר טיול לבריטניה, למשל׳. .

• תועלה הצעה להעכיר את הפיקוח על הפר סו מי של
סרטי הקולנוע כישראל מידי המועצה לביקורת סרטים ::לידי
המשטרה. ההצעה תבוא מצידו של הצנזור הקולנועי שוי גרי הטוען
כי מפיצי הסרטים ובעלי בתי־הקולנוע עוקפים בפירסומת הרעשנית לסרטיהם
את הגבלות הצנזורה.

ובכל מקום בו מופיע המושג ״סוחר״ הוא
מוסיף את הביטוי ״נותן שירות״.
כשתיקון צנוע זה יקבל את אישור הכנסת,
הוא יכלול סעיף קצר ( 3ב) :״שר האוצר
רשאי לקבוע בצו, שירותים טעוני־מס ואת
שיעורי המס המוטלים עליהם, באחוזים
ממחיר השירות או בדרך אחרת או בכמה
דרכים.״ כלומר — אחרי שד,קונצים, כלשונו
של אשכול, ייהפכו לחוק, יהיה רשאי שר
האוצר להטיל מס על אדם הסובל מכאבי־בטן
והמקבל את שירותיו של רופא, או
על אדם המתייעץ עם עורך־דין בבעיותיו
ך,משפחתיות.
כשהסביר השבוע עורך־הדין עמוס רוזוב־סקי
את מהותו של מס שירותים זה, סיכם:
״מתיקונים כאלו עד מס על נשימת אוויר —
המרחק קטן.״

פרשת אייכמן
גירסה נוספת
אחרי שנערי־החצר של ביג׳י העניקו למשה
ן״מויש״) פרלמן את הזכות להשתמש
בעת כתיבת ספרו, בסודות הבטחו־ניים
הקשורים בלכידת אייכמן (העולם הזה
,{1220 הביאו השרים פנחס רוזן ויצחק בן־
אהרון מיקרה זה לדיון בישיבת הממשלה,
השבוע. שר המשפטים תקף נוהג ניפסד
זה, לפיו הצנזורה משרתת את תועלתם
האישית של נערי החצר ואנשי־שלומם.
איש אחד שתקף השבוע פירסום זה היה

״המצב לא יוכל יותר להימשך כך. אנחנו
לא מוכנים לחכות עד שיקרה אסון. אם
הוא לא יכול לעשות את זר — ,שילך
הביתה.״ במילים אלה דרשה קבוצת אזרחים
חדרתיים, שנתכנסה לפגישה פנימית׳ את
סילוקו של אליעזר ברקוביץ, מפקד מכבי־האש
המתנדבים בחדרה.
אגודות מכבי־האש המתנדבים הוקמו עוד
בימי המאבק בבריטים. מלבד תפקידו־,כיבוי/
אותו מילאו, שימשו האגודות מסווה לפעולות
בטחוניות שונות — בעיקר להעברת
נשק ולאימונים גופניים שונים.
לאחר קום המדינה, השתנו העניינים.
ב־ 1959 הוחק ״חוק שירותי הכבאות״,
המחייב להעביר את כל אגודות המתנדבים
לפיקוחה של העיריה או המועצה המקומית
במקום. במקומות קטנים יותר, הוקמו
איגודי־ערים שמתפקידם לנהל את שירותי־הכבאים.
יחד עם כל האגודות, היתד, צריכה
לעבור גם אגודת מכבי־האש בחדרה לרשות
העיריה.
כאן התפוצץ העניין.
אנשי איגוד־הערים הכולל את חדרה לא
הסכימו שמפקד תחנת הכבאות בחדרה, אליעזר
ברקוביץ, ימשיך בתפקידו. להתנגדותם
היתד, סיבה רצינית.
הצריף הרעוע לא הספיק. תחנת
הכבאות בחדרה מוזנחת במיוחד• עובדים
במקום שלושה אנשים בשכר, שעה שהדרישה
המינימאלית ליישוב בגודלה של חדרה
הוא ששה עד שבעד, אנשים.
הביניין ׳בו צריכות היו להיות משוכנות
מכוניות־הכבוי אינו אלא צריף פח רעוע,
בלתי מרוצף, פרוץ לרוח ולגשם. הכבאי
התורן החייב להמצא בו יומם ולילה אינו
יכול, למעשה, לשהות בתוכו מחוסר תנאים
אלמנטריים. לכן נמצא התורן׳ לאמיתו של
דבר, בביתו כשהמכונית הצמודה אליו עומדת
רוב הזמן בחוץ, ברחוב.
הציוד עצמו מיושן וחסר. בשלושת הסולמות
שצריכים לשמש את בתיה של חדרה,
שבורים שלבים. מסכות־העשן הן בנות 10
שנים ויותר: משתי מכוניות הכבאות שבמקום
אחת היא משנת — 1938 אילו היתה
זו משאית היו מורידים אותה כבר לפני
כשנה מן הכביש.
ניהול התחנה עצמו אינו מאפשר כימעט
כל ביקורת. עד לפני שנתיים לא היו קיימים
ספרי־חשבונות. מכוניות־ד,כבאים עבדו בע־בודות־חוץ
עבור מע״ץ וגופים אחרים,
ייעז׳מז *חי 3ג*ז

הם עורכים הפגנות, שורחים משרחות, מדביקים נוחים ברירה ־ קוואים רהם:

״צבא ההגנה לדימוסראמיה״
** שעה היתד! שתיים אחרי חצות,
1 1באחד מלילות השבוע שעבר. קבוצת
סטודנטים עמדה בביבר דיזנגוף ודנה בבעיות
לימודים ועבודה.
לפתע צץ מאחת הפינות שוטר, התקרב
לאחד הסטודנטים, שהיה מרוח בדבק לבן
ואחז דלי, תפסו בידו ושאל אותו :״מי
אתה?״
הסטודנט הוציא בשלווה את תעודותיו והראה
אותם לשוטר .״הדבקתי כרוזים*,
הסביר הצעיר את מהות הדבק והדלי.
מספר אנשים שהסתובבו בסביבה התקרבו,
למראה השוטר והעציר. השוטר פנה לאחד
המתקהלים :״מי אתה? גם סטודנט?״
״כן,״ ענה הצעיר ,״אני סטודנט, אז

״אתה עצור. בוא אתי.״
מחזה כמעט־הומוריססי זה סימל, אולי
יותר מכל דבר אתר, את התגובה הרשמית
מול פני תופעת ההתעוררות של כוח המסוגל,
לפחות בפוטנציה לשנות דבר־מה במדינת
ישראל.

יציאה ממיגדז״השן
ך רחבי העולם, וכמעט בכל התקופה
^ החדשה, היוו הסטודנטים את הכוח הפעיל
ויהממריד, המוביל להפיכות. בישראל,
לעומת זאת, היוו הסטודנטים את הגוף הברור
ביותר במערך הפוליטי של המדינה —
הם פשוט לא השתייכו אליו. חלק לא קטן
מהאחריות לכך מוטל על כתפי הפרופסורים
שלהם, שהסתגרו במיגדל־השן שלהם, סירבו
להתערב או להביע דעה.
הכרוז של אנשי־הרוח, לצד לבון, היווה
נקודת־מיפנה. הסטודנטים, שהתנערות זו

היוזה מוכנה כלל להשלים עם מעשי העוול.

מבלי שיתנהל פיקוח על הכנסות והוצאות
הכספים.
במיקרה אחד, לפחות, נשרף צריף שעה
שמכונית הכבוי עסקה מחוץ לעיר בהובלת
מים. בשריפה זו נספתה זקנה שלא הצליחה
לצאת מהצריף בעוד מועד.
אנשי איגוד־הערים רצו לשים קץ לדבר,
לבחור אדם שיוכל לנהל את התחנה כיאות.
אך השפעתו ולחצו של מפקד התחנה מנעו
את הדבר עד כהקבוצת
האזרחים שהתכנסה עתה החליטה
לשים קץ לדבר ויהי מה. ביצוע ההחלטה
לא היה תלוי בהם בלבד: רק פעולה מהירה
ותקיפה היתד. מבטיחה לעיר ולאזור כולו
תחנה המסוגלת להשתלם בשעת הצורך על
כל שריפה אפשרית.
ר׳עילם אזח א&י .

עוררה גם אותם מיהרו לצאת בעיקבות
מוריהם. הם התכנסו והוציאו כרוז משלהם:
״הפרשה — אות אזעקה.״
הבעייה העיקרית שהטרידה את הסטודנטים
היתד, תוצאה של חוסר הפעילות,
רבת־השנים. מחדל זה הביא בהכרת להרס
רוחני של כל מנהיגות אפשרית בקרב הסטודנטים.
אותו גוף שהיה צריך להוות מקור
למנהיגות המדינה, נתגלה בהתמדה כחסר
כל אישיות המסוגלת לקום ולהוביל מישהו
לקראת מטרה כלשהי.
חוסר העניין שגילה רוב רובו של ציבור
הסטודנטים הביא לכך, שכל הפעילות התנהלה
על־ידי פעילי מפלגות מדרגה שנייה
או שלישית, מה שהביא, מצידו, לסלידה
גדולה עוד יותר של הסטודנטים מפעילות
ועשייה.
מעלתה הגדולה של התעוררות הסטודנטים
נעוצה בעובדה, שהיא לא היתד, פרי דחיפה
אינטרסנטית של מפלגה כלשהי — אלא
תוצאת השפעתם של אידיאלים.

הפשע -חוסר פשע
** יפרה ציפדרד^וטלולסב^זלממה

^ שסינית לספרות והיסטוריה של האוניברסיטה
התל־אביבית, על סיבות הצטרפותה
לתנועה :״המיקרה הספציפי של העוול ללבון
היה לגבי רק תופעה חיצונית. התנועה קמה
כתוצאה מהצורך להתריע על כל מעשה עוול
הנעשה. עליה להתקומם נגד כל דבר בלתי
מצפוני, עליה לבלום התרחשויות כאלו.״
הוסיף אורי פיק ,25 ,סטודנט למדעי
המדינה וסוציולוגיה :״אני פשוט התמרמרתי.
לא יכולתי להבין או לסבול, שמענישים אדם
שכל פשעו זה שהוא חף מפשע ! ״
חוסר נסיונם של האנשים התחיל להתבלט

כשהגיעה שעתה של הפעולה המעשית.
המחלוקת הראשונה התעוררה כשדנו על
תפקידיה של התנועה, אשר קראה לעצמה
התנועה להגנת הדמוקרטיה. התברר שנגע
חוסר־הפעילות הפריע לא רק לסטודנטים
האדישים מאתמול. גם פעילי המפלגות שהתרגלו
לחוסר כל מחשבה עצמית־יוצרת, נתגלו
כעקרים מבחינה זו, כשעמדו בפני הגדרת
מטרותיה של התנועה החדשה.
עצם הרעיון והעקרון היו יפים ונעלים.
אך כיצד מתרגמים אותם לשפת המציאות?
התביעה שתבעו הסטודנטים לא יכלה להישאר
צמודה לשאלת הדחתו של לבון בלבד.
ואומנם, מיד בישיבה הראשונה של היוזמים,
הועלו כל התופעות השליליות המאיימות
על הדמוקראסיה במדינה: העדר חוקה למדינת
ישראל; השחיתות וחוסר היושר במוסדות
ממלכתיים; הנפנוף המיותר בשוט הבט־חון,
תוך־כדי שימוש מתמיד בנשק הצנזורה.
היה ברור לכולם שהמלחמה על הדימו־קראטיה
לא תסתיים עם הדחתו או אי־הדחתו
של לבון. הם החליטו לצאת למאבק ארוך
וממושך, לתיקונם של כל הפגמים. גם העסקנים
המפלגתיים לא יכלו לעמוד בפני הלחץ
מלמטה, ולמרות חששם הלא־מוצהר מפני
קיומו של גוף פוליטי מתחרה לכאורה,
נאלצו להסכים לקיומה הקבוע של התנועה.

להתפזר. רק בכוח הלחץ מלמטה הפכה התהלוכה
להפגנה של ממש, שדחפה את המשטרה
לשימוש בכוח. לאחר מכן שותקה למעשה
פעילותה של התנועה, ומלבד מספר
שליחים שנפגשו עם סיעות הכנסת לא בוצעה
פעולה של ממש.

גס אוהדי מפא ״י

סיפר על ההחלטה יגאל לביב, תלמיד
האוניברסיטה בתל־אביב ומראשוני התנועה
להגנת הדמוקראטיה :״החלטנו ששאלת הסכנה
לדמוקראטיה אינה שאלה של תופעה
חד־פעמית, שאפשר לומר היכן היא מתחילה
והיכן היא מסתיימת. היה ברור, שהתנועה
אינה איזה גוף זמני שכל תפקידו להוציא
כרוז אחד או שניים, אלא צורך דחוף וקיים
כיום במדינה. אי־אפשר אומנם לומר שכל
הנוכחים בזמן ההחלטה היו שלמים איתה,
אך ההכרעה נפלה והיה צורך לפעול לפיה.״
הפעילות, המצומצמת בתחילה, התרחבה
והקיפה חוג גדל והולך של אנשים מחוגים
שונים. לצידם של אנשי־מפלגות מובהקים
כמו הירושלמיים ראובן קאמינר ובני קידר,
והתל־אביבים ישראל הראל וצור פרלמן, הלך
וגדל חלקם של הבלתי־מפלגתיים — דוגמת
דן ביתן מירושלים וציפורה רוטלוי מתל-
אביב. הופיעו ופעלו גם כאלה שהגדירו את
עצמם כבלתי־מפלגתיים אך אהדו את מפא״י,
דוגמת אורי פיק התל־אביבי.
סימן־השאלה הגדול, שהוצב בפני אנשי
•התנועה להגנת הדמוקראס־ה, היתד, שאלת
עתידה של התנועה. אך היו עוד כמה סימני־שאלה
קטנים, אותם היה צורך לפתור באופן
דחוף.
השאלה הראשונה היתה: מה עושים?
כאן כבר נגלתה ראשית המחלוקת בץ
האירגון התל־אביבי לבין האירגון הירושלמי,
בעיקר לגבי דרכי־הביצוע.
רוב ראשי התנועה הירושלמית גרס את
הפעולה המתונה ור,מיושבת. גם ההפגנה היחידה
שנקבעה על־ידם תוכננה למעשה כך,
ו לביב, חבר מפלגת־הפועליס־הס־ שתעבור בלי רעש מיותר. המסלול עבר
אוחזת, אחד ממארגניה וראשיה במקומות שבהם אין כימעם קהל — ומיד
של התנועה החדשה להגנת הדטוקראטיה !.לאחר נאומי המובילים נקראו כל המפגינים

כאחד כמיבצעי ההסברה של התנועה, נגד
הקמת ממשלה בראשותו של בן־גוריוץ,
הדביקו הסטודנטים כרוזים בתל-אביב :״בן־
גוריון לשדה בוקר!״
השבוע, כאשר חוליות התנועה לנתון הדמוקרטיה
יצאו, בפעם הראשונה, למאמץ־התר־מה
מרוכז שיאפשר להם להוסיף לפעול,
נראו סיכוייהם של חברי התנועה לתפוס
מקום חשוב בזירה המדינית בעתיד במבטי-
חים למדי. אך על השאלה עד במה תתורגם
הבטחה זו לשפת המציאות — יוכלו, מן
הסתם, לענות רק הסטודנטים עצמם.

נית של המועצה האיזורית עמק־חפר, עסק
בזמנו הפנוי בניסויים מדעיים — בתור
תחביב. תוך כדי-כך הגיע לגילוי הידוע,
אומנם למדענים, אך לא נוצל מעולם על־ידי
גוף מסחרי או ממלכתי כלשהו.
תגליתו של חיצין: הדרך הטובה להעשרת
מי־התהום הדלים של הארץ היא דווקא בעזרת
מי-השסם ונות ד,מתבזבזים בכמויות וה־נשפכים
אל י הים. מייד,שטפונות מכוונים
לאיזורי־חולות — הופכים חלק ממאגר המים
הטבעי של ישראל.
הגילוי הפד בעיני חיצין למטרה מקודשת.
הוא יצא במסע צלב ארוך ומייגע נגד
שיטות־ד,ניקוז ואגירת־המים המונהגות בארץ.
הממציא קרא בעתוניפ. טוען חי-
צין :״התוכנית המוצעת על־ידי אינה בבחינת
תגלית ואף אינה דבר בלתי״ידוע. אני מציע
לאגור את המים הזורמים בוואדיות הגדולים

של הארץ, באיזורי חולות. באיזורים כאלה
יוכלו המים לחלחל למעמקים ולהעשיר שם
את מי התהום במקום לזרום אל הים וללכת
לאיבוד.״
השימות הישנות של אגירת מים גרסו
הקמת סכרים באיזורי־אדמה כבדה, על מנת
להשאיר את המים על פני הקרקע ולהעביר
אותם אחר־כך לאיזורים אחרים להשקייה.
חברת מקורות, ששמעה על תכניתו של
חיצין עוד ב־ ,1956 הזמינה אותו אז למשר־דיה
והחליטה כי השיטה היא מציאותית.
ארבע שנים לאחר מכן קרא דויד חיצץ
בעתונים שחברת מקורות מבצעת עבור
תה״ד תוכנית דומה לזו שהוא עצמו הציע
קודם לכן. הוא מיהר לכתוב על כך למשנה
לנציב המים, מנחם קנטור, ובהשפעתו של
ח״כ אולמרט הסכים הנציב לקבלו ואף כתב
נתמשך בעמוד 4ו)
מים הממציא המגושל
כאשר ירדו, השבוע, הגשמים באיזור
הנגב, הרימו אנשי תה״ל, מקורות ומינהל
המים כוס ברכה. הסכר שנבנה בחולות
נחל שקמה, ליד קיבוץ זיקים, עמד במיבחן.
השטח נתמלא בחמישה מיליוני מטר מעוקבים
של מים והתוכנית, עליה עמלו מהנדסים,
פועלים וטכנאים משך שנתיים הוכיחה את
עצמה — לפחות בשלבה הראשון.
אותה עת ישב דויד חיצין בביתו שבחדרה,
תייך לעצמו חיוך מר. שש שנים נלחם
האיש למען הגשמתה של תוכנית זו —
ובשעת הצלחתה, לא נמצא מי שיכיר בעמלה,
יזכיר אותו ואת מאמציו.
חיצין עבד לפגי שש שנים במחלקה הטכ

ך י 1מדביקח סטודנ־ך
ך11
טי ת אלמונית בתל־

׳אביב, הקורא :״בן־גוריון — לשדה־בוקר!״
אנשי תל־אביב היו בעלי יוזמה ומרץ
רבים יותר. מלבד ההפגנה שתוכננה ליום
ישיבת־ההדחה, שלחו משלחות לחברי הוועד
הפועל של ההסתדרות, ערכו הפגנה ביום
ההדחה בהסתדרות. התל־אביבים שלחו משלחות
לאנשי הסיעות שקיימו את ישיבותיהם
בתל־אביב, המשיכו לקיים לחץ על כל האנשים
הקשורים בפרשה.

המודה מרחובות מוסרת ל״העולם הזה״ את הסינור

ץ ה שנתיים; שהנתבעת
מקיימת יחסים מיניים עם
נער, שכיום הינו לערך בן
16 שנים פלוס. דבר זה היה ידוע ברבים
ונודע לתובע בחודש יוני .1960 מיד כששמע
התובע את הדברים מפי הנתבעת, קיבל
הלם, חמתו עלתה, וכמעט וביצע מעשה רצח
בנתבעת, ואולי גם בנתבע מספר שניים.״
תיאור מפולפל זה, שהיוד. קטע מתוך
כתב־תביעה, שהגיש בעל ישראלי נגד אשתו,
לבית־המשפם המחוזי בתל־אביב, הסעיר תוך
יום אחד את המדינה כולה. כעבור יום הסך
סיפור הלוליטה הישראלי, אודות היחסים בין
נער בן 14 ואשד, נשואה בת ,22 אם לשני
ילדים׳ לסיפור סנסציוני המבוקש על ידי
עתוני העולם.
תושבי ישראל התרגלו כבר לשמוע על
סיפורי אהבים בין גברים מבוגרים ונערות
צעירות. אולם הסיפור שהתגלה לעיניהם
עתה, עם הגשת כתב התביעה המוזר, היה
חסר תקדים.
את הנוסך הרומנטי לעצם האשמתו של
הבעל את אשתו בקיום יחסים מיניים עם
קטין, הוסיפה העובדה, שהנתבעת הינד,
מורה ואילו הנער, שצורף אף הוא לכתב
התביעה כנתבע, היה תלמידה בבית־ספר
עממי בעת שהחלו היחסים ביניהם.
מה היה יכול להניע בעל, אב לשני ילדים,
להאשים את אשתו בהאשמות כה קיצוניות
בפומבי. פירט זאת הבעל, ששמו נאסר לפרסום,
בהמשך כתב התביעה שלו:
״כתוצאה מההלם שקיבל התובע הוא
אושפז במשך חדשיים בבית־החולים (לחולי
נפש) .התובע יצא מבית־ד,חולים במצב נפשי
קשה, הגובל במחלה פסיכית וחזר לאיתני
מבחינה רוחנית בסוף חודש דצמבר. כשניסה
התובע לחזור לביתו, ראה את כליו ובגדיי
של הנתבע (הנער) ואת שני הנתבעים מתגוררים
במקום מגוריו. לתובע אין כל אמצעי
קיום, אינו יכול לעבוד ולהשתכר כל עיקר.
נוכחותו של הנער בבית מעבירה את התובע
על דעתו׳ וגורמת לו עינויי נפש.
״הנתבעת הינד, מורה ומשתכרת למעלה
מ־ 200 לירות לחודש, ולפי מיטב ידיעותיו

של התובע, היא מפרנסת את
הנ״ל אשר עימו היא גרה.
התובע זקוק לצורכי מחייתו
המינימליים לסך 50ל״י לחודש, ובידי הנתבעת
האפשרות והיכולת לתמוך בתובע. התובע
מבקש להוציא צו האוסר על הנתבעים
להפגש ולהתראות, ובפרט לאסור על הנתבעים
להפגש ולהתיחד בדירת התובע.״

התרמיל רצה להתחתן

ך * סי פו ר שהסעיר רוחות המדינה, היה
1 1ידוע למעשה, מזה כחצי שניה לתושבי
המקום בו התרחשה עלילתו — רחובות.
יושבי הקרנות והנשים הרכלניות ידעו מזה
זמן רב לספר על היחסים המוזרים בין
המורה למלאכה לבין אחד מתלמידיה.
לפי סיפורים אלה החלה פרשת האהבים
בין הזוג, כאשר לבית־הספר בו לימדה
המורה הגיע בגו של מדען אמריקאי שעבד
באחד ממוסדות המדע בסביבה. בין הילד,
שהיה אז כבן 12 ובין המורה, נרקמו יחסי
ידידות. המורה התנדבה ללמד את הילד, שלא
ידע עברית, את השפה ואילו הוא מצידו
עזר לה בלימוד השפה האנגלית.
אולם בשנה האחרונה התברר לשכנים
שמלבד התפקיד של מורה לאנגלית, ממלא
הצעיר, שהוא עתה כבן ,17 עוד כמה וכמה
תפקידים, שאינם קשורים דווקא בתכנית
הלימודים של משרד התינוך. הוא היה כן
בית בביתה של המורה. הוא היה מוביל
את שני ילדי המורד, למעון־הילדים בבוקר.
הוא היה מביא את הכביסה למכבסה. הוא
היה יוצא ונכנס בדירה כבעל־בית לכל דבר.
כל זה אירע עוד בתקופה שהמורה היתד,
יחד עם בעלה, ונמשך גם כאשר נפרדה ממנו
לפני כתשעה חדשים. כאשר נעלם הצעיר
האמריקאי הקיץ, יחסו זאת בני עיירת הדרום
לכך, שהוריו התנגדו ליחסים שקיים עם
המורה, ניסו להפריד ביניהם ולשלחו חזרה
לארצות־הברית. אולם הצעיר חזר, שלח
למורה מברק ביום בו חזר :״בואי לראות
אותי ביום ראשון.״
הותיקים שבתושבי העיירה הדרומית׳ המ
כירים
ברובם זה את זה, עסקו במשך חדשים
רבים ברכילויות על המורה, בתו של אחד
הותיקים והנכבדים שבתושבי רחובות. הם
לא ניסו לברר מה האמת בשמועות, וכדרך
קרתנים נהנו להעביר זה לזה סיפורי עוזרות,
שכנים ותלמידים.
״המורה ברחה עם הילד לשלושה ימים
למלון גלי כינרת והאבא שלו בא ולקח אותו
בכח משם,״ אמר אחד הסיפורים.
אלה שתהו יותר על מהותם של היחסים
בין המורה לתלמידה לשעבר נטו לראות
בידידות בין השניים רומן אהבים אמיתי.
לדעתם הוא •התפתח תחילה בצורת רחשי
אהבה רגילים שרוחש תלמיד למורה הנערצת
עליו. רק מאוחר יותר, כשחיי המשפחה
של המורה הגיעו למשבר, והיא נמצאה במצוקה׳
העיז התלמיד לגלות לה את אהבתו
ואף הציע לה נשואין. לדברי אלה, הביע
הנער את רצונו לשאת את המורה לאשה
אף בפני הוריו, שהודיעו לו כי הוא עומד
ברשות עצמו ורשאי להחלים על דרכו לפי
הבנתו.
מה הסתתר באמת מאחורי גל השמועות
והלחישות?
בדירתה ברחובות, סיפרה השבוע המורה,
צברית אפיינית, בעלת קומה ממוצעת ששערות
שיבה בודדות נזרקו בשערה השחור,
את גירסתה שלה על מה שהביא את בעלה
להגשת התביעה נגדה. בפעם הראשונה,
גילתה את פרסי הטרגדיה, שהעלתה אותה,
אם כי בעילום שם, אל הכותרות. סיפרה
המורה לכתב העולם •הזה:

האב תקף עם בגו
ך* יום רביעי בשבוע שעבר, בא אלי
2״ בלילה מכר, והראה לי עתון ערב ובו
ידיעה סנסציונית על הבעל התובע מזונות
מאשתו. היד, כתוב שם רחובות ומורה, וכל
מיני דברים כאלה. זה היד, די מוגדר, לא
היה כל מקום לספק שהכוונה אלי.
לא התרגשתי במיוחד. ברגע הראשון
נראתה לי הידיעה כאבסורדית. הגיעו אלי

המלא עד נושת

שמועות שבעלי הולך להתנקם בי, אבל
לא תיארתי לי שמשהו כזה יתרחש. לאחרונה,
כאשר הוריו של בעלי באו אל הורי
כדי לדון עמם יחד במשותף על גירושין
בינינו, הם אמרו שבעלי אינו מסכים להיות
גרוש. לכל היותר הוא רוצה להיות אלמן
ועומד להתנקם בי•
מזה תשעה חודשים נפרדתי מבעלי. לפני
כעשרה חודשים הגשנו שנינו, בהסכמה
הדדית, בקשה ברבנות ברחובות, לאשר לנו
גירושין. שוחחנו בינינו והגענו למסקנה
שהנשואין שלנו נגמרו, ניגשנו לרבנות,
והגשנו בקשה בה נאמר שבעלי מוותר לי
על הילדים, שהוא יתמוך בילדים וישאיר
את רכושנו המשותף בידי.
קבעו לנו תאריך לבוא לדיון. בתאריך
הנקוב לא הופענו. כי בינתיים חלה בעלי
ונלקח למוסד לחולי־נפש. במשך כל אותו
זמן, עד היום הזה, ניסיתי לעורר את ענין
הגט מחדש, אולם בכל פעם נאלצתי לעכב
את הבירור עד שמצבו ירשה זאת.
מאז שבעלי נלקח לבית־החולים, הוא
לא גר יותר בבית. כשיצא מבית החולים,
יצא לקרובי משפחתו. לבית בא בם ך הכל
פעמיים. ובשתי הפעמים האלה תקף אותי.
בפעם הראשונה בא לבד. הוא פתח את
הדלת במפתח שהיד, בידו, ובאמצעותו יכול
היה להכנס לדירה בכל רגע שרצה. הוא
נכנס בשבע בערב. בלי לומר מילה התנפל
עלי, והיבה אותי. למזלי ישנו הילדים
בחדר השני ולא שמעו דבר. עם אחד השכנים
נסעתי למשטרה• המשטרה באה לביתינו
ובזמן שגבתה עדות ממני, נכנס בעלי שוב
עם המפתח שהיה ברשותו. הוא התחיל
להשתולל, והשוטר אילץ אותו להירגע.
כתוצאה מכך קיבל בעלי הוראה מהמשטרה
לעזוב את רחובות ולחזור אל הוריו.
זה היה במוצאי שבת. ביום שני בבוקר הוא
צילצל בדלת וכששאלתי :״מי זהי״ הוא
ענד, שהוא נמצא שם עם אביו. לפני שפתחתי,
שאלתי אם לא יתקוף אותי, ורק
שהבטיח שיהיה בסדר, פתחתי את הדלת.
שניהם, בעלי ואביו, החלו לחטט בדירה.
לפתע הבחינו כי הפטיפון האוטומטי שלנו
נעלם. מאז עזב אותי בעלי נשארתי ללא
אמצעי קיום, ועמדתי למכור את הפטיפון
.״איפה הפטיפון?״ שאלו אותי. הסברתי
להם שכדי להתקיים ולקיים את הילדים,
נאלצתי להעמידו למכירה. אם הם מתנגדים
לכך, אני מוכנה להחזיר אותו עד הצהרים.
כיוון שעדיין לא נמכר.
״לא! אנחנו רוצים את הפטיפון מיד!״
אמר אביו, ושניהם התנפלו עלי והיכוני.
רצתי למרפסת וצעקתי לעזרת השכנים. הם
גררו אותו לחדר וסגרו את הדלתות כדי
שהשכנים לא ישמעו את הצעקות. אולם
השכנים הזעיקו את המשטרה.
המשטרה לקחה את כולנו לתחנה ושם
פתחו נגד בעלי ואביו תיק פלילי על תקיפה.
את האב שיחררו בערבות, ואת בעלי השאירו
במעצר עד למחרת היום. אחד השוטרים
יעץ לי ללכת לרופא ולהוציא תעודה
רפואית על החבלות שנגרמו לי. הוצאתי
תעודה כזו. אולם כשניגשתי למשטרה,
ביקשתי מהם לבטל את התיק נגד בעלי.
עוד כשחיינו יחד הסברתי לו לא אחת׳,
שקורה שזוגות מגיעים למצב בו הם צריכים
להתגרש, אולם אין זאת אומרת שהוא
חדל להיות האב לילדים שלו, ואנו יכולים
להיפרד בשלום. בנימוק זה ביקשתי לבטל
את התביעה נגדו כדי שנוכל להתגרש בשקט.
המשטרה ביטלה את התביעה ובעלי שוחרר
בערבות תוך הבטחה לא לתקוף אותי.

כ! בסמ חבר להת שאנו
לנ מה העוג בגיל בשל

וכעו. מרוד גית, כן נוכח
דחה
וו? כדי הדבו אני מורו ולהב ראה אהבו ספר התחו משח

עם 1 את נמצא התחל לעבו; בבית שנתי אב רור
הפת כת בילדי ליף זרים, כעניי שיום
על ז
חיי
ב יכולת
לבקר

דיברנו על אהבה

ן *! ן ן * זוהי כתה ו׳ בבית ספר עממי ברחובות,
שגיבורת סיפור זה היתח המורה למלאכה
71 # 1 1 1 1ן
שלה. בין תלמידי כתה זו נמצא הנער האמריקאי, בנו של

מדען, העובד באחד המפעלים בסביבה, עמו התידדה המורה
למלאכה. הנער לימד את. המורה אנגלית, בעוד המורה עזרה
לו להשתלם בשפה העברית. הוא היה אז בגיל 12 שנים בלבד.

ך* תחתנתיעם בעלי בדיוק ביום הוו
1לדתי ה־ ,19 לפני שש וחצי שנים, אחרי
שהכרתי אותו במשך שלושה חודשים.
הנשואין בינינו באו כתוצאה של שידוכין.
הורי הכירו את הדודים שלו, ודרכם הכירו
את הוריו, והפגישו אותנו למטרת נשואין.

מקיים

ם יה עם תלמידה בן

זקופה סיימתי את חוק לימודי
זורים לחצו עלי במקצת, ראיתי
ביבי שהתחתנו ורציתי גם כן
זיים משלי. לשנינו היה ברור
ים לא מתוך אהבה.
לא דיברנו אז בכלל על אהבה.
י עליו הוא, שהוא בחור נחמד
1אביו בכריכיה, שעלה ארצה
פ מפולין. הוא היה מבוגר ממני

לו מקום עבודה בדפוס שלו,
!ופה מסויימת, קנה לנו דירה
ית משותף, נישאנו בחתונה חגי־

צי שנה ביקשתי מבעלי להתגרש.
ישואינו היו טעות. אולם בעלי
הצעה. הוא סירב.
; של חיים משותפים הספיקה
1לי שאין אנו מתאימים. אותם
עניינו אותי, לא עניינו אותו.
מורה למלאכה ורציתי להיות
ז. רציתי להוציא תעודת בגרות
לימודים. בעלי התנגד לכך, הוא
ביזבוז זמן על שטויות. אני
רוא ספרים והוא סירב לקחת
זשחק השחמת, למשל, הוא אחד
טלי. בעלי לא רצה מעולם ללמוד
״ירה ותמימה מדי׳ והשלמתי
החלטתי לעשות נסיו ן ולהוציא
זום האפשרי מהמצב שבו אני
הייתי בהריון עם הבן הראשון,
למוד לתעודת הבגרות, נוסף
:ית ולעבודתי כמורה למלאכה
את הבחינות עברתי אחרי
זהייתי בהריון עם הבת השניה.
זך כל השנים האלה המשיך לש־מצב
של חיים ללא לשון משום
משותפים.
ניסיתי למצוא ענין בעבודה ו־כחתי
שבכל זאת אין אלה תח־משפחה
מאושרים. היינו כמו
ימנו זה עם זה. כל אחד עסק
לו. לא דיברנו על גירושין עד
אחרי שש שנות נשואים, שוחחנו
והחלטנו שנינו שזה הסוף של
ין שלנו.

מכתב כתוב כדם
תל!*פת נשואינו אירעו כמר,

בהם התנהג בעלי בצורה שלא
:ינה. פעם אחת, כשבאה חברה
ובנו ושוחחנו על המרפסת. נב־

נסתי לרגע לחדר וראיתי את בעלי שוכב
על הספר .,קראתי לו והוא לא ענה. קראתי
לו כמר, פעמים והוא לא התעורר. ניגשתי
לנער אותו׳ והוא לא הגיב. נתקפתי בפאניקה
וצעקתי להורי׳ שגרו בקומה השניה,
שירדו. הם באו, שסכו עליו מים והוא
התעורר. אחרי כמה זמן, כשהורי הלכו,
הוא התנצל :״זה היה צחוק.״ עד היום
אינני מבינה מה רצה להשיג בזה.
בפעם אחרת, אחרי שהעליתי את ההצעה
להתגרש, מצאתי על השולחן מכתב כתוב
על־ידי בעלי, שבו הוא כותב שאינו רוצה
להתגרש. המוזר במכתב זה היה שהוא
היה כתוב בדם ובעלי כתב זאת בתוך המכתב
:״מכתב זה כתוב בדם.״
באותה תקופה לימדתי מלאכה בבית־ספר
עממי. לימדתי את תלמידי כיתות ה׳ ו־ו׳
פעם בשבוע — עבודות קארטונאז׳ .בין
שאר תלמידי כתה ו׳ שלמדו אצלי היה גס
נער, כבן 12 אז, בן למשפחה אמריקאית.
ידידות התפתחה ביני ובעלי לבין הוריו של
אותו נער, שגרו בקרבת מקום לביתנו.
אותו נער בא לארץ מבלי לדעת מלה
עברית. ראיתי שהוא ילד מוכשר מאוד. יום
אחד ראיתי אותו בבית־הספר מסתובב בחוץ.
שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא
סיפר לי שפטרו אותו משעורי האנגלית.
סיימתי אז את העבודה והלכתי הביתה. הוא
ליוזה אותי קצת ושוחחנו שיחה שיגרתית
שמשוחחים עם אדם שבא מחוץ־לארץ.
כשנפרדנו׳ אמרתי לו באופן סתמי, מתוך
נימוס, שיבוא לבקר אותנו. למחרת הוא
בא עם אביו וככר, נוצרה ההיכרות בינינו.
אחר־כו׳ כשהיינו כבר בידידות עם הוריו,
הייתי עוזרת לו לפעמים להכין את שעוריו.
אחרי כתה ו׳ ניתק כל קשר בין הילד
וביני. במידה שהיה קשר כזה, זה היה כשבאנו
לבקר את הוריו או כשהיה בא להזמין
אותנו אל בית הוריו.
בעלי עצמו היה ידיד שלו. הלכנו אפילו
פעם שלושתנו לקולנוע. בעלי היה משוחח
איתו והיה נוכח תמיד כשהיה בא לביתנו.
הורי הנער היו גם לוקחים אותנו לים במכוניתם.

היזדים ח6י 8מפשע
*ישהתכוננתי לבחינה באנגלית במס׳״״
גרת בחינות הבגרות, באתי אליהם בבקשה
לעזור לי להתכונן לבחינות. לפעמים
היה זה הנער, שהיה כבר בן , 16 ולפעמים
היתר, זו אמו, שעזרו לי בשעורי.
אחרי שהגשנו, אני ובעלי, בקשה לגט,
ואחרי שבעלי נלקח לבית־ד,חולים לחולי־

!״1צילומים אלה של המורה הרחובתית למלאכה, אשר בעלה
11 הגיש נגדה השבוע כתב תביעה לתשלום מזונות בטענה שהיא
סיס עם התלמיד שלה, נעשו בשעת הראיון שנתנה חמורה לכתב

? 1ך *1 | 1שהגיש השבוע תביעה נגד אשתו, בצילום שנעשה בשעת נשואיו לפני שש וחצי שנים.
111״ / 11 השניים נישאו כתוצאה משידוך בין ההורים׳ אחרי הכרות קצרה של שלושה חודשים
בלבד. רק אחרי ככור, חדשי נשואים וחיים משותפים, נוכחה האשה שנשואיה היו כשלון מלכתחילה.
נפש, נשארתי ללא אמצעי קיום והייתי במצב גרוע מבחינה
כללית וכלכלית. באותה תקופת משבר התהדקה הידידות ביני
לבין המשפחה האמריקאית.
בקיץ זה נשלח אביו של הנער׳ מטעם מקום עבודתו,
לוועידה בארצות־הברית וגם הבן נסע לקרובי משפחתו שם
לחופשת קיץ. הם חזרו יחד באותו יום.
ואז, השבוע, התעוררה פתאום המהומה בעתונות סביב
הידידות ביני לביג. אני סבורה שכל ההשמצות. וכל ספורי
הרכילות בעתונים, המהלכים עלינו, מטרתם היחידה היא
להטיל עלי כתם כנקמה.
אם באמת הגיש בעלי את תביעתו, כפי שהוא מציין זאת,
כדי להגן על ילדינו מחיים מושחתים, מדוע התעלם מהם במשך

״העולם הזה״ ובו תיארה את הרקע לכתב התביעה שהגיש בעלת
נגדה. הפנים נמחקו כיוון שבית־המשפט, בפניו מתבררת התביעה, אסר
את פרסום זהותם של כל הגיבורים המשתתפים בעלילה דרמטית זאת.

ישיי*

כל תשעת החודשים האחרונים, למרות שביקשת לא פעם שיבוא לראותם, בפרט
כשהילד, שהוא כיום בן ארבע, עוד היה
שואל עליו• באתי לבקר את בעלי בבית־החולים
וציפיתי לאיזו שהיא שאלה מצדו,
אולם הוא אפילו לא הזכיר את הילדים
במלה. האם הוצאת היחסים בינינו לעיני
כל עוזרת לגדל את ילדינו* באווירה של
טוהר ותמימות?
לא אחת הייתי נשארת במשך תקופה זו
ללא גרוש בבית, האם דאג אז לילדים?
הוא מעולם לא התעניין אם יש להם מה
לאכול או לא.
כתוצאה מהפירסום הזה הייתי נאלצת
לעזוב את עבודתי כמורה. שוב נשארתי
ללא אמצעי קיום. אם בעלי אינו סבור
שאני די טובה כדי לגדל את הילדים, מדוע
בשעתו, כשעמדנו להתגרש מתוך הסכם הדדי
אינו תובע אותם לעצמו? ביקשתי לפחות
שיקח את הילד, אולי הוריו יוכלו להחזיק
אותו, אולם הוא לא הביע שום רצון׳ לכך.
את העובדה שבעלי הגיש תביעה מעין זו
נגדי, אני יכולה להסביר לעצמי בכך שאינו
יציב בנפשו. אולם קשה לי להבין, כיצד
נמצאו עורכי־דין שיקבלו על עצמם לייצב
אדם כזה ולהגיש בשמו תביעה כזו מבלי
לבדוק את מניעיו, לפני שהם הורסים עתידם
של ילדים, שהם בודאי חפים מפשע.
למרות כל הצרות והעלבונות׳ שצעדו האחרון
של בעלי הביא עלי, אינני יכולה
לשנוא אותי. הייתי מאושרת לו יכולתי
לראותן בריא ברוחו וגופו, כדי שיוכל
לבנות את חייו מחדש.
אולי כשיקרא שורות אלה, יבין גם הוא,
שהנשואין אינם קשר לכל החיים, ושיש
מצבים בהם נאלץ זוג להיפרד. אולם יקרה
מה שיקרה בחיי הזוג, אין זה צריך לפגוע
בילדים, ואפילו כשניפרד, הוא צריך לזכור
שהילדים הם גם ילדיו שלו.

״הנער המאהב״ מסבו את גידסתו ער יחסיו עם המורה

״הצעה, לה נשואין ף
״מחר אני לא עובדת. הילדים לא יהיו כבית, כף
שהדירה עומדת לרשותנו הטוב כיותר היה
שחיית בא אלי הביתה בשעה שתיים בצהריים, אז
הכת ישנה ויהיה לנו כל הערב לרשותנו כדי לקרוא,
לשמוע תקליטים, ו מה שאנחנו רוצים
אחר־כן־ היה לנו גם בל הלילה. בבוקר הייתי מביאה
את הילדה אל המעון ואתה היית מחכה לי בבית
והיה לנו גם בל היום כתנאים אידיאליים ״.זהו

נוסח המיבתב שכתבה, כביבול, המורה לתלמידה,
אשר כעלה טוען כי הגיע לידיו. אולם גם מכתב זה
לא עזר לבעל להשיג את צו המניעה נגד אשתו,
שיאסור עליה להפגש עם התלמיד כן ה־ד .1השופט
יוסף לם, כפניו התבררה הפרשה, דחה את הבקשה.
לנער עצמו אשר אליו כאילו הופנה מיכתב זה,
יש גירסה אחרת על מהות יחסיו הממושכים עם
מורתו. פיפר הוא השבוע לכתבו של ״העולם הזה׳ז :

ך* חודש נובמבר , 1955 עליתי ארצה מארצות־הברית. הייתי
^ ״ א ז בן .12 זמן קצר קודם לכן בא ארצה אבי, שהוא מדען,
כדי לחפש עבודה. אחרי זמן קצר באג• לארץ גם אנחנו —
אמא, אני ואחי. קיבלנו שיכון בקירבת מקום־עבודתו של אבי
ושם אנחנו גרים עד היום.
בעיר מגורי, ביודלחם שבמדינת פנסילבניה, למדתי בבית־ספר
עממי. כשבאתי לארץ לא ידעתי מילה עברית. למרות ששנת
הלימודים כבר התחילה מזמן, נכנסתי לכתה ו׳ בבית־ספר עממי
ברחובות. אי־ידיעת השפה העברית הכבידה עלי מאוד ובתחילה
לא יכולתי להשתתף במספר שעורים.
סעם בשבוע היו לנו בתוכנית הלימודים שתי שעות מלאכה. היינו
עובדים בחדר־המלאכה על שלושה שולחנות־עץ ארוכים בעבודות
קרטונאז׳ .עשינו פנקסים׳ אלבומים, לוחות שחמת ועוד כל מיני
דברים כאלה• המורה למלאכה היתד, נ .היא התיחסה אלי כמו
אל כל התלמידים בכיתה, לא היה בידנו שום דבר מיוחד. קראתי
באחד העתונים שכאילו בשיעורים אלה כתבתי למורה מכתבי אהבה
במחברת והייתי קובע לה את מקום הפגישה שעה שהיא היתר,
עוברת בין השולחנות. זאת שטות. בשעור מלאכה לא היו בכלל
מחברות והמורה לא יכלה לעבור בין השולחנות.
משעורי־האנגלית בכיתה הייתי משוחרר. פעם, כשיצאתי לחצר
בשעור לאנגלית, פגשתי את המורה למלאכה. התחלנו לשוחח.
היא שאלה אותי מה אני עושה בחוץ. ס־פרתי לה כי אני משתעמם
ברוב השעורים, מכיוון שאינני מבין כל מה שמדברים והיא הביעה
את נכונותה לעזור לי להכין את שעורי.
קיבלתי את ההזמנה ומאז התחלתי לבקר בדירת־המורה. השעורים,
שהייתי מקבל ממנה, לא היו שעורים רגילים תמורת תשלום ;
מסעם לפעם היא היתד, עוזרת לי בהתנדבות. הכרתי גם את בעלה
של המורה והתידדתי איתו. היינו יוצאים יחד לבלות. פעם׳ אני
זוכר׳ גם הלכתי עם בעלה של המורה לבית גורדון, לשמוע
הרצא־ ,על ירח מלאכותי.
ככר׳ זה נמשך חצי־שנה — עד תום שנת הלימודים. כשעליתי
כיתה, לא לימדה אותי המורה למלאכה ונפגשנו רק לעיתים רחוקות.
בהתחלה היא ניסתה ללמד את אמא שלי עברית. אולם כאשר
אמא הביעה את רצונה לשלם לה עבור שעוריה, היא סירבה. אמי
קנתה לד, במתנה מישקל והשיעורים נפסקו.
במשך השנתיים הבאות נפגשנו לעיתים רחוקות, פעם בכמה
חדשים• המורה היתד, מזמינה אותנו לבקר בביתם ואילו אני
הייתי מזמין אותה לשמוע תקליטים אצלנו. אבל זה היה הכל.

נתונה במצב קשה• היא התחילה אז בדיוק ללמד׳ ולא יכלה
להסתדר עם הילדים. באתי אליה והצעתי לד, לעזור. אני זוכר גם
שבאחת ההזדמנויות, כשהיתה מאוד מדוכאת ומיואשת, אמרתי לה:
״לא נורא, לכל היותר, אני אשא אותך לאשה.״

״נראה אם נתחתן״

ז התחלתי לבקר בביתה בקביעות. התקשרתי מאוד אל
שני ילדיה והם התקשרו אלי. בהתחלה הייתי מביט אליהם
כמו אל סתם שני ילדים קטנים, אבל עכשיו הם מצאו חן בעיני.
שיחקתי איתם ושיעשעתי אותם. עם הגדול הייתי משחק גם כדורגל.
כדי לעזור למורה, הייתי לוקח אותם בבוקר למעון־ד,ילדים ומחזיר

יהנזטן נזענווד ) 11
לו :״ברור לגמרי שמינהל המים לא ינצל
ולא יתיר לנצל את תגליתו אלא בהסכמה
אתך בלבד.״
״אי־אפשר לחיות מזה.״ חברת
מקורות, שהזמינה בזמנו את דויד חיצין
לפגישה עם אחד ממהנדסיה, הכחישה את
העניין כולו. אנשיה טענו שקיבלו, בזמנו,
גלויה בעילום־שם, שהכילה תלונה. לאחר
שהזמינו את המתלונן׳ לא קיבלו מענה ושוב
לא שמעו ממנו עוד.
בינתיים עבר בירור תלונתו של חיצין
שלבים רבים ושונים — כולל בדיקה אצל
מבקר המדינה.
•לא היה לי הכוח ולא הכסף להמשיך
במאבק. הם הציעו לי שאתבע אותם לדין
— אבל זה כבר אינו באפשרותי ׳,אומר
האיש.
בינתיים עבר דויד חיצין לעסוק בעניינים
חדשים. הוא העלה הצעה בדבר התפלת מי־ים.
המצאתו אינה עוסקת בעצם ההתסלד״
אלא בשאלת העברתם של המי המזוקקים
למקומות שם הם דרושים.
מן ההכרה בו כשותף למפעל האגום בנחל
שקמה התיאש כליל :״אני יודע שכאן בארץ
אי־אפשר לחיות מדברים כאלה. אבל אילו
לפחות היו מזמינים אותי, להגיד לי תודה,
לברך אותי על העזרה הזעומה! כל מה
שזכיתי לו היה — התעלמות והתנכרות.״

דרכי אדם
עוערודיה ברבוו ת

שעורי־בית למורה

— —*86ש{63 0633^ 8$
שסיימתי את לימודי בבית־הספר העממי, עברתי ללמוד
בבית ספר תיכון מיקצועי. ואז׳ באותו זמן, קרה מיקרה,
והיחסים הידידותיים ביני לבין המורה נקשרו מחדש. נפגשנו באופן
מקרי בספרייה של מכון ודייצמן. המורה התכוננה אז לבחינות־בגרות
באנגלית ואני רציתי לגמול לה על עזרתה. התחלתי לעזור
לד. בשעורי־הבית באנגלית.
כנראה שהיחסים האלה לא מצאו חן בעיני בעלה. יום אחד
ישבתי בכיתה בבית־הססר המיקצועי ויחד עם כל התלמידים עניתי
על שאלות המיבחן בהיסטוריה. לפתע נפתחה הדלת ובפתח ניצב
בעלה של המורה. הוא היה נרגש מאוד. הוא אמר למורה שהוא
רוצה לשוחח איתי. יצאתי אליו החוצה למיסדרון ואז הוא התנפל
עלי והתחיל להכותני מכות־רצח. לשמע הצעקות, יצאו המורים
והתלמידים החוצה והפרידו בינינו. הבעל של המורה נלקח למשטרה
לא הספקתי לגמור
ואז חזרתי למלאאת המיבחן בהיסטוריה.
אותו, ובגלל העסק הזה קיבלתי ציון כימעס טוב במקום כימעס
טוב מאוד.
למחרת שמעתי שהבעל של המורה נלקח למוסד של חולי־נסש.
רציתי לדעת מד, העניינים, והלכתי לבקר את המורה בביתה.
היא וזיתה מאוד שבורה. היא סיפרה לי על כל היחסים בינה לבין
בעלז־״ ועל כך שהם הגישו בקשה להתגרש• ראיתי שהיא מאוד
מיסכנה והחלפתי לעזור לה.
באחד הימים, כשבמיקרה הייתי בביתה, ניכנס בעלה לדירה. הוא
מצא אותי שם וראה את המעיל שלי תלוי על הקיר ואת הספרים
שלי על השולחן והתקיף אותי ואת המורה. אני רצתי להזעיק את
המשסרה, שאסרה אותו. אבל אחרי זה הזהירו אותי השוטרים
שאעזוב את רחובות — כי הבעל הבטיח לנקום בי בהזדמנות אחרת.
למרות זאת, המשכתי לבקר את המורה. לא יכולתי לעזוב אותה
במצוקתה. היא ברעה ממש תחת נטל העבודה, עם הילדים והפרנסה.
ההורים שמעו אותו זמן, מפי כל מיני אנשים, סיפורים עלינו
ואמרו לנו שאנחנו צריכים להפסיק להיפגש כי מדברים עלינו
יותר מדי.
_ באותה תקופה, נסע אבי לארצות״הברית והוחלט שגם אני אסע
לחודשיים וחצי של חופשת הקיץ. נסעתי וחזרתי עם אבי באותו
יום, אם כי בל אחד מאיתנו חזר במטוס אחר.
תיכף שחזרתי, שמעתי שידידת המשפחה, המורה למלאכה,

במדינה

זהו צילומו של הנער, שתואר
^71111111
על־ידי בעלה של המורה כ״ילד״,
11111 1 .1 1 1
11.111
כשהוא עומד בגבו אל המצלמה, ליד כתב העולם הזה. למרות היותו
בן 7ו, הוא נראה מיושב בדעתו, למעלה מהמקובל אצל בני־גילו.
אותם משם. הייתי גם יוצא איתם לטייל ברחובות. כשהילדים היו
חולים, נשארתי לשמור עליהם בבית. לא תמיד המורה היתד,
יכולה לעשות קניות, ואז הייתי אני עושר, זאת בשבילד״
־-את לימודי בבית־הספר התיכון הפסקתי. עשיתי בחינות מוקדמות
לבחינות בגרות חיצוניות, ועכשיו אני מתכונן לבחינות הסופיות.
הורי ידעו על היחסים שלי עם המורה. אבי לא התנגד• הוא
אמר שאני יכול לבחור את דרכי בעצמי. אולם אמי מתנגדה מאוד
לקשרים אלה.
ואז, פיתאום, בא הפירסום הזה בעתונים על המשפט שהגיש
בעלה של המורה. כשאבי שמע על כך׳ הוא מיהר לקחת לנו
עורך־דין. אני רק לא מבין מה הבקשה הזאת של הבעל לאסור
עלינו להיפגש ביחד. הוא אומר שזה משפיע רע על הילדים. מה
הם רוצים מהחיים שלנו? אם אנחנו מתראים, מה זה שייך לילדים,
אם כך, שיוציאו צו מניעה שלא אתראה עם הילהים, אבל מה זח
שייך למורה?
כל העניין הזה אינו נוגע לבית־המשפט. ברבנות יש בקשה של
המורה ובעלה לגט, והרבנות צריכה לברר את זה. מה יהיה
הלאה — אינני יודע. זה תלוי בתוצאות המשפטים, ואז נראה אם
נתחתן או לא.

השעה היתד, שש ושלושים בערב כשהרב
המקומי של כפר־יבנה, אברהם אבו־חצירה,
עשה את דרכו בסימטה האפלה המובילה מן
המשרד לביתו. לפתע, נשמעו מאחריו צעקות
אשה :״איפה הרב׳ איפה?״ צווחה עליזה
גנון 30״אתה הרב, אתה?״ המשיכה כשהיא
מטיחה בפרצופו פיסת נייר כפולת־דף.
״אתה לא תתן לי להתחתן, אתה?״
הרב המופתע לא חשב הרבה. בתנועת ^
התגוננות אינסטינקטיבית סטר על לחיה
והרחיקה מעליו בבעיטת־רגל.
עליזה, שהיתר, בחודשי הריונה האחרונים,
תפסה את בטנה במקום הפגיעה .״לא די
שעשית אותי אומללה לכל החיים? אתה
עוד מרביץ לי?״ גנחה וקרסה תחתיה. אנשים
שנזעקו למקום העבירוה לבית־החולים —
ואילו הרב עצמו ניגש לתחנת־המשסרד,
הקרובה .״האשה התקיפה אותי״ התלונן
בפני השוטר התורן.
הודן ןה כפולה. לא היתה זו הפגישה
הראשונה בין עליזה לבין הרב אבו־חצירה.
עליזה, שהתגרשה מבעלה, החליטה להנשא
לאחד מידידיו, קבלה עמירה 32 שוטר
במשטרת רחובות. השניים פנו למשרד הרבנות
ברחובות על מנת להרשם לנשואין.
״בסדר גמור״ אמר להם הרב מרדכי בן
יצחק לאחר שבדק את תעודות הגירושין.
״רשמנו אתכם לנשואין. עתה חסרות רק
תעודות רווקות מן הרב של כפר־יבנה.״
השניים פנו מיד לרב אבו־חצירה, לשם
קבלת האישור המבוקש .״קודם עלי לערוך
חקירה״ ענה הלה.
השבועות חלפו והשניים נדחו בלך־ושוב.
לבסוף פקעה סבלנותם. הם ביקשו מעורך־
הדין הרחובותי משה חזן שייצג אותם.
״מחרתיים תגשו ותקבלו את התעודות״
אמר להם חזן, לאחר שיצא ממשרדו של
הרב. הוא לא ידע כי בד בבד עם כתיבת *
תעודות הרווקות כתב הרב אבו־חצירזז
מיכתב לרבנות בו טען כי לתעודתה של
עליזה אין תוקף — היות והיא הוצאה מידיו
בלחץ איומים.
כעבור יומיים נסעו השניים לרחובות.
״הנה התעודות״ אמר קבלה לרב בן־יצחק,
״תבדוק אם הכל בסדר ותקבע לנו את
החופה.״
הרב בן־יצחק פתח את התיק ועיין במים־
מכים .״הכל בסדר״ אמר ,״מחרתיים בשעה
11 נסדר לכם את החופה.״
החופה! הוסרה. בשעה היעודה הופיעו
קבלה ועליזה בלווית המוזמנים .״תצטרכו
לחכות קצת״ הוסבר לחתן .״הרב הספרדי
עדיין לא הגיע״ .״מד, זאת אומרת רב
ספרדי?״ טען קבלה ,״מה זה, יש ..שתי
דתות? לא איכפת לי שרב אשכנזי יעשה ״
את החופה״.
לבסוף הוחל בטכס. רבה של רחובות,
אלימלך בר־שאול, החל קורא את הכתובה.
״רגע אחד,״ אמר פיתאום ,״יש פה פתק
מהרב אבו־חצירה, שאי־אפשר לערוך את
העוגס

חזו 12*2

החופה.״ ויריעת־התכלת הוסרה מעל ראש

הזוג הנדהם.
״מה פרוש אי־אפשר?״ צעק קבלה אל
הרבנים שהתיישבו בצל ,״יש לנו פתק מהרב
אבו־חצירה ואנחנו לא ׳ יכולים ללכת נגדו,״
ענה בר־שאול.
המהומה שקמה במקום הביאה להתערבות
המשטרה. השוטרים שהופתעו למצוא במקום
את ידידם׳ יעצו לו :״תלבשו את הטבעות
ותסעו הביתה. מחר תבררו את העניין.״
למחרת ניגשו השניים למשרד הרבנות
ברחובות והגישו בקשה להיתר נשואים.
״נקבע לכם תור לבית־המשפט הרבני״ נאמר
להם.
יחסי־אישות ומשפט סודי. חלפו
חודשים אחדים ובני־הזוג נקראו לישיבת
בית־הדין. משהגיעו לבית־המשפט הושיט
להם המזכיר טופס נייר ״המשפט נערך שלא
בנוכחותכם וזה פסק הדין,״ הסביר להם.
״הרב אבו־חצירה טען שהעדים מפחדים להעיד
בנוכחותכם ולכן קיימנו ישיבה סודית.״
בני הזוג ניצבו המומים, עיינו. בפסק־הדין
.״על יסוד גביית עדויות רבות״ ,נאמר
בפסק החתום על־ידי שלושת רבני בית־הדין,
״מצאנו כי האשד, קיימה יחסי־אישות עם
הנטען, קבלה עמידה׳ עוד לפני שהתגרשה
מבעלה. אי־לכך אנו פוסקים כי היא אסורה
על הנטען וכמו כן אסורה היא לבעלה הקודם,
ממנו התגרשה״.
השבוע נגולה הפרשה בפני שופט השלום
הרחובותי, חיים אלוף, אשר עליו הוטל
לשפוט את עליזה על ״תקיפת״ הרב. למרות
שלפניו הונחה לדיון התלונה הפלילית׳ לא
ומנע השופט מלציין בפסק־דינו המאופק:
״לדעתי חרג הפעם הרב מן המקובל.״
מעודדים׳ עיינו השבוע בני הזוג בהגשת
עירעור על ׳פסק־הדין הרבני בפני בית־המשפט
הגבוה לצדק.
דת דקמת שהוו השנים
לפחות לאדם אחד במדינה היה השבוע
ברור כי לא כדאי להתעסק עם הדתיים. אין
הם שוכחים בקלות את מי שמנסה לערער
את ׳כיסא כבודם. לפני שבע שנים התפרסם
עורו־הדין דויד גנור, כאשר השיא במשרדו
את אהרון כהן עם הגרושה בלה בוסליק.
הרבנות עצמה סירבה להשיא את הכהן עם
הגרושה׳ התרתה בגנור שלא יעיז להשיאם
בעצמו.
מור לא נבהל׳ קיים את הטכס. הוא נתבע

אשר לא ייעשה, היינו ערך נישואין לכהן
עם גרושה. זאת עשה על מנת להעמיד את
בית־הדין בפני עובדה קיימת, כדי לעקוף
ביודעין את הדין בדרך אסורה.
תפקידו של עורך־הדין הוא לסייע לבית־הדין
להעמיד את הדין על תילו. המבקש
הראה בהתנהגותו שהוא מוכן למעול בתפקידו
הנ״ל של עורך־דין ואפילו לסייע
בתור עורך־דין ליצור מצב שבניגוד לדין.
משום כך אין הוא ראוי להופיע בפני בתי־הדין
הרבניים.״
גנור פנה מיד להסתדרות עורכי־הדין
בתלונה חריפה .״עצם הסמכות שלקחה
לעצמה הרבנות לשלול בעצמה רשיון מעורך־
דין, המחזיק רשיון מאת המדינה, מהווה
לדעתי פגיעה חמורה בזכויות האזרח וביחוד
במעמד עורך־הדין במדינה. אם כי אין רשיון
זה חשוב לי כל־כך, כי בלאו הכי לא
הייתי נוהג להופיע בבתי־הדין הרבני יותר
מאשר פעמיים בשנה.״
הרבנות ויתרה גם על הפעמיים אלה.
״פנינו למשרד הדתות להחזיר לך סך חמש
לירות שהמצאת בזמנו כאגרת רשיון.״ הודיע
לו מזכיר בית־הדין הרבני הגדול. לדידו
היה זה סוף הפרשה. אך פרקליטי המדינה
יהיו נאלצים להתמודד מעתה׳ באיום הדתי
החדש על פעילותם המיקצועית.

החיים בתקווה
הם גיבורי הסרט הנועז שנאסר השבוע אפילו
בצרפת, ארץ הולדתו, ושיוצג החל מן השבת
הקרובה בקולנוע ״בן־יהודה״ התל״אביבי.
השם המקורי של הסרט, שהעתקו היחידי מחוץ לצרפת הוא
ההעתק הנמצא בארץ, היה ״אני שחור והיא לבנה״ ,שם ההולם
בהחלט את רעיונו המרכזי של הסרט. אולם שם זה נאסר על־ידי
הצנזורה בארץ, שביקשה להסתפק בשם ״החיים בתקווה״ ,המבטיח
טובות יותר.
לא היתד, זאת ההתנגשות היחידה בין יצרן הסרט הצעיר, קלוד
ברנאר־אובר לבין הצנזורה. ברנאר־אובר שיצר את הסרט כמעט
בהמש אצבעותיו, בעשותו בו את רוב העבודה השחורה ובהשתמשו
בחבריו לתפקידי שחקנים, נתקל בחומת מכשולים. הצנזורה
הצרפתית רצתה בתחילה לאסור את הסרט לחלוטין ולבסוף

משטרה
״פר״ ,״קש״ ו״בן״
במשך חודשיים הצליח פושע תל־אביבי
לשים ללעג את מאמצי משטרת ישראל.
על אף כל ההודעות התכופות׳ כי הנה, עוד
מעט ייתפס, נשאר נחמן פרקש האיש המבוקש
ביותר על־ידי המשטרה. במיוחד הרגיז
הדבר את עמוס בן־גוריון, מפקד מחוז תל־אביב,
מאחר שפרקש ביצע את העבירה
המיוחסת לו במרכז העיר וברח מבין ידיהם
של שני בלשים מאותו מחוז.
הקש האחרון ששבר את סבלנותו של
עמוס היתד, דווקא רשימה היתולית, במדור
של לילי גלילי (העולם הזה .)1220 ביומנו
של קצין משטרה דמיוני, תיארה לילי את
הרדיפה אחרי פרקש׳ עד לשנת .1966 עמ! 0
החליט כי הפרסטיג׳ה שלו בסכנה — מה
עוד שיתר מפקדי המחוזות התבוננו כשימחה
בלתי־מוסווית לא־דו של מפקד מחוז
תל־אביב.
כדי לתפוס את פרקש ויהי־מה, העמיד
עמוס בן־גוריון את המשטרה על רגליה.
בהודעות שפורסמו השבוע, נמסר כי 120
שוטרים יוחדו למטרה זו. היו אלה רק
שוטרי המדור המרכזי לבילוש. הכוח הכולל
הסתכם בקרוב ל־ 300 שוטרים, מהם 16

נאלצה להסתפק באיסורו ליצוא (ובמיוחד
ובאיסורו להצגה לצעירים למטה מגיל . 18

ען רך־דין גנור ונדושה בוסליל,
הוא שכח, הרבנות לא שכחה

לדין על גרימת היזק ציבורי, נידון ל־50
לירות קנס.
מאז כימעט ולא טיפל יותר בעניני אישות.
אולם אנשי הרבנות הראשית לא שכחו לו
את חטאו. לפני כשנה, כאשר הופיע בבית׳הדין
הרבני־ בתל־אביב, שאל אותו פיתאום
אב ביודהדין, הרב שמואל ברוך וותר, אם
יש לו רשיון ׳להופיע בבתי־הדין הרבניים.
עורך־הדין הידד. כי אין* בידיו מיסמך כזה
וכי •מעולם: לא״׳ בי:־שי •ממנו להציגו. הוא
־*:ורש בגסות מבית־הדין,׳ באמצע טיעונו.
בתמימותו פנה
מע ש ה שלא
גנור לרבנית לראשית׳ בבקשה להעניק לי
רשיון לד,ופיע?;:לפניה8״-.ד,רבנות אפילו לא
טרחה להשיב. רק אחרי ששלח תיזכורת,
נתקבלה תשובו*:,
״לאחר העיון, הוחלט לדחות את.הבקשה
מהטעמים הבאים: המבקש הנ״ל ידוע בציבור
כמי שהעז בריש גלי לעשות מעשה
חעוז 1פ יוזזו 1

קצינים. לרשותם הועמדו עשר מכוניות־שיטור.
הכוח
חולק לשלושה חלקים, כל אחד
מצוייד בתחנת־אלחוט משלו. שמות התחנות
:״פר״ ,״קש״ ,ו״בך. המרכזת המייחדת
נקראה בשם ״רשת 10״ -.לפני התחלת
הפעולה, הסביר רב־פקד שלום. ירקוני, ראש
המדור ד,מרגיזי׳ כי פרקש מבוקש באשמת
שיד ונסיון לרצח, וכי ידוע שהוא מזויין.
על כז, סיכם, מותר לירות בו. מובן, הדגיש,
יש -לירות ברגליים. אך אם יפגעו יותר
גבוה — לא -יהיה בכך אסון.
פדר,ש י>פד! ,פרקש שם. מיבצע
״רשת״ החל ביום א׳ בבוקר ונמשך עד יום
ה׳ בלילה. במשך כל אותו זמן היו השוטרים
במצב חירום..
בידיהם היו״ כמה ידיעות:
• 9פרקש התחבא זמן קצר בביקתר, עזו־
(המשך בעמוד )16

ליבשת

אפריקה)

רק בתל אביב
השבוע חזרו בהם שרי המודיעין והתרבות הצרפתיים ואסרו
כליל את הצגת הסרט. כך שהמקום היחידי בו אפשר לראות את
״החיים בתקווה״ הוא תל־אביב.
כי ׳׳החיים בתקווה״ מציג טאבו מעל לכל טאבו: אהבה אסורה —
אהבה בין לבנה לשחור על רקע שנאה גזעית, התעלמות הורים,
איבת גברים לבנים והשפלות בלתי־פוסקות. אך אהבתם של:
הסטודנטים פרנסוא (פרנסוא ג׳ירה) ודניאל (גורדון הית) פורחת
למרות הכל על הרקע הנפלא של רובע הסטודנטים הפאר־סאי — ,
הרובע הלאטיני, הסורבון, אולפני האומנים, רציפי נהר הסייד
אולמות הריקודים וקפטריות הסטודנטים.
אהבתם פורחת והואיל והם חיים בתקווה, היא גם נושאת פרי
באחד המומנטים הנהדרים ביותר של הקולנוע הצרפתי.

במדינה
(המשך מעמוד )15

בה, על חוף הים, סמוך לנתניה.
#קטעי עתוינם שנמצאו בביקתה הוכיחו
שהוא עוקב בעימות אחר הכתוב ב־עתונים.

הסיפורים על הופעותיו בחלקים שונים
של הארץ מרמזים על כך שהוא נייד
למדי, אם בטרמפים, אם במכוניות גנובות.
המשטרה חילקה קרוב ל־ 4000 צילומים
של פרקש, בעיקר בין מוכרי־עתונים, נהגים
ועובדי תחנות־דלק. בנוכחות קהל זה, אפשר
היה להניח׳ יופיע פרקש.
האזעקה הראשונה באה מהצפון. ערבי
מחיפה, נאמר בידיעה שהגיעה ל״רשת 10״,
המכיי את פרקש מן התקופה בה ישב עימו
בבית־סוהר, ראה אותו בנצרת. הכוח האדיר׳
מזויין וחמוש, הטיל מצור על העיר•
כל הניכנס והיוצא נבדק אך פרקש לא
נתגלה.
ועוד אזעקת־שודא: פרקש בנתניה• הכוח
הועבר לעיר זו — באותה תוצאה.
?{ד מדינה? האזעקה השלישית באה
מחולון. בעל קיוסק, שחשדותיו התעוררו
בראותו את פרקש, הזעיק את המשטרה.
שוב נקראו ״פר קש״ ו״בן״ להטיל
מצור. אחרי שמבואות העיר נחסמו, הידקו
הבלשים את טבעת העיקוב עד שהגיעו ל-
פרקש עצמו. הם הלכו אחריו, עד שהגיעו
למחסן העלוב, בו התחבא.
ברגע בו הוציא את ידיו מכיסיו כדי
לפתוח את מנעול הדלת, נצטווה להרים את
ידיו. אחרי 69 יום, הגיע המצוד לסיומו.
עמוס בירך את השוטרים, הודה להם
על כי עמדו איתן מאחוריו. הודות להם
ניצלה הפרסטיג׳ה שלו.
נשארה רק השאלה של הכנת המשפט:
בימים הראשונים לאחר מעצרו, סירב פרקש
לשתף פעולה עם החוקרים, אשר נותרו
בידיהם רק הוכחות מסיבתיות — ואולי
גם עדות של עד מדינה.

0 *0 0

£ 30133£ם 1׳11ם?

תולדות

למבוגרים בלבד !
הופיעו

פיטיגרילי :

המורה הביישנית...
פיטיגרילי, הסופר
המפורסם בשנינותו והעזתו,
מסיר את מסוה
הצביעות שמעל ליח סים
שבינולבינה .

אשה שטן
ספורה הדרמטי שלאשה
מהחברה הגבוהה הנקרעת
בין אהבתה הרוח נית
לבעלה לבין תאוות
הבשרים הגסה לה היא
משועבדת.
שני הספרים הופיעו
בתבנית כים גדולה
ובעטיפה מהודרת.
להשיג בכל הקיוסקים
בארץ.

טבח מנוסה
במוני, אינו טועה אף־פעם.
השנים הרבות אותן ביליתי
במטבח מקנות משקל רב
לדברי :
אין טוב משמן ״אקסטרה״
להכנת הארוחה. שמן ״אקס טרה״
של ״עץ־הזית״ מזוקק
בשיטת.ס.כ< ולכן הוא מזוקק
יותר, טעים יותר, מזין יותר.

כל נערה־יופיה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי

להיראות

יפה

ומטופחת.

עוזרך הנאמן — הוא

ד וי א לוי ם • ין 1זו 8 0 1
חקרם המפורסם לפי ד״רלב רן, פדים, חסניל ג׳ ל ח
רויאל, מגן על עורך ורקמותיו המדינות, מזונ
התהוות קסמי פנים ומוזהר את גוון עורך ו־יד
פעילות טול סחזוד הדס.
המפיץ בישראל: לילית
פיסוס ציי פט

השבוע, אחרי חמש שנות מאבק׳ חייב
בית־המשפט העליון את בעל הנגריה אברהם
קריניצי, את שלום זיסמן, סגן ראש־עירית
רמת־גן, ואת יהושע פרושנסקי, מהנדס
העיריה, לשלם לאזרח בנימין תיק סכום של
3300 לירות — כפיצויים על סבל וצער
שגרמו לו.
לפני חמש שנים (׳הטולס הזה ,)957 הופיעו
באישון־לילה 30 פועלים, שנשלחו על־ידי
עירית רמת־גן, והחלו להרוס את עמודי-
האבן הירושלמית, הפילו גגון ועקרו את החלונות
של מלון עדן, השייך לבנימין תיק.
כשד,וזעקה המשטרה, נמלטו רובם. אלה
שנעצרו גילו כי פעלו לפי פקודת העיריה.
תיק, שסיכסוכיו עם קריניצי החלו שנים
רבות קודם לכן, החליט לתבוע את עלבונו.
הוא לא תבע את קריניצי, כראש העיר, לשלם
פיצויים. הוא תבע אותו כאדם סרטי,
כבעל־נגריה. היה בכך רמו דק לסיכסוך ישן
שפרץ בין השניים, בשנת ,1943 כאשר קרי־ניצי
ביקש מתיק שיזמין דווקא בנגריתו
הפרטית את הרהיטים למועדון שעמד תיק
להקים.
תיק תבע את בעל הנגריה, אברהם קרי-
ניצי׳ על הריסה ללא תוקף חוקי ולא את
ראש העיר — כי בחוק הנזיקין נאמר במפורש
כי ״משמשה של ממשלת־ישראל ופקיד
ציבורי יהיו אחראים לכל נזיקין אזרחיים
שיעשום, ואם ייתבעו על־כך יהיו נתבעים
מבחינתם הפרטית״.
הזוכה סירב לקבל את כספו. תיק,
הידוע בשל משפטיו המרובים עם העיריה,
אשר הפכוהו למומחה־זוטא במשפטים, ניצל
פיסקה זו. אולם השופט המחוזי שילה קיבלה
בקנטרנות. הוא הציע לתיק לצרף את העיריה
כנתבעת. התובע סירב. השופט דחה את
תביעתי.
השבוע קיבל בית־המשפט העליון את
עירעורו, חייב את בעל־הנגריה אברהם קרי-
ניצי, את סגן ראש העיר ואת המהנדס לפצות
את תיק על הנזקים שגרמו לו.
בכך לא ׳הסתיים העניין. ימים מיספר
אחרי פסק־הדין, כשהכניס תיק את הצו
לביצוע למשרד ההוצאה לפועל, הופיע פקיד
מחלקת המשפטים של העיריה וביקש לשלם
את הסכום. תיק סירב לקבל את התשלום.
״במשך כל זמן המשפט התרעתי בפני
מבקר המדינה ושר המשפטים על כך שה־עיריה
מבזבזת אלפי לירות בהגנה על אדם
פרטי. לא נעניתי. איש לא יוכל לחייבני
לקבל את התשלום מידי העיריה במקום
מהנתבע. לא תבעתי את ראש העיד. ואם

יוצא הסכום מכספי העיריה, בכל זאת, אדאג
שמבקר המדינה יתעניין בדבר,״ הצהיר.

דרכי־חיים
פועל־הדחק
כשהיה מוחמד בן סוליימן עבס הנג׳ר
( )27 בן חצי שנה, נכנסה לבית הוריו הדרוזיים
שבכפר ג׳לים ליד עכו אחת השכנות
וכשראתה את עיני התינוק הנוצצות, קראה
בהתפעלות :״איזה עינים נפלאות יש לילד!״
שעות מספר אחרי שהלכה התנפחו עיניו של
התינוק ונעשו לבנות. ההורים המבוהלים
לקחו אותו לרופא יהודי בחיפה, שרצה
לנתחו: אך ברגע האחרון נרתעו ההורים,
בשמעם בקול נשות הכפר שטענו כי הרופא
ישחית את ראיית הפעוט.
מוחמר התעוור. רק בהגיעו לגיל 20 ניכנס
לבית־החולים רמב״ם לטיפול. הוא עבר שלושה
ניתוחים בעין השמאלית וניתוח אחד —
בימנית. בעינו השמאלית כבר הצליח להבחין
בין אור לצל — ואפילו באנשים. הרופאים
ציוו עליו לנות בבית, לחוור אליהם, כעבור
זמן־מה, להמשך הטיפול.
הוא לא חזר. אביו, שעבד כשומר בישובי
הסביבה, טען כי חבל על הכסף .״דבר לא
יעזור.״ אמר.
גם העובדה שמשרד הסעד הישראלי התחייב
לשלם את מרבית סכום האישפוז לא
הזיזה את האב מהחלטתו שלא לתת אגורה
מכיסו למען בנו.
מסעות מוחמד. בץ האב והבן פרצו
מריבות. האב הינד, את הבן העיוור. באתד
הערבים גישש מוחמד בחדר, מצא רעל
עכברים ובלע אותו. אך הוא ניצל.
זמן־מה אחרי נסיון ההתאבדות, הצליח
מוחמד לעבור ברגל את הגבול ללבנון.
מטרתו היתר, להגיע אל הקהילה הדרוזית
שבלבנון׳ לנסות לגייס את עזרתה.
הוא נדד בלבנון ובסוריה. הסורים חשדו
בצעיר, המדבר עברית סובה, כי הוא מרגל
ישראלי, חקרו אוחו תוך עינויים וגרמו לכך
שיאבד שוב את מעט מאור־עיניו, שהושב
לו, איימו עליו בעונש־מוות אך הסתפקו
במאסר בלבד. אחרי שהשתחרר, הכיר את
הקונסול המצרי, ששלחו למצרים לטיפול.
גם המצרים איכזבוהו. הם דרשו סכום
עצום עבור הטיפול. מוחמר חזר ללבנון
ושם ביקש שהצלב האדום יחזירו לישראל.
בישראל לא התלהב אביו למראהו. לכן
עזב מוחמר הנג׳ר שוב את הבית, עבר מספר
קורסים למלאכה ונשלח לעבוד למען משכית
בחצור הגלילית. הוא אף עבר טיפול בביתר,חולים
הדסה בירושלים, וכתוצאה ממנו
השתפר מצבו במידת־מה.
מוחמר ראה את העתיד באור קלוש מאד
אולם אור זה הלך והווריד. הוא החליט
לעבוד במרץ לחסוך סכום־כסף ולרפא את
עיניו. בינתיים הגיש בקשה לעבור לדת
היהודית.
השבוע פינתה הרגשה סובה זו את מקומר,
לרגש של יאוש. בשעה שמשכית קיימה
מכירה כללית בהנחה עצומה, הודיעו לסו־חמד
כי מעתה והלאה יהיה עליו לעבוד
בקבלנות.
״בשביל זה צריך ראייה ,6/6״ קונן השבוע
מוחמד בפני ידידים שהצליחו להניאו לבל
יתאבד ,״ולי אין כמעט ראייה כלשהי. אולי
תהיה פעם. גם לא נעים לי לעשות סקאנד־לים.
אני רוצה לתיות בשלום עם כולם. לא
נולדתי ברחוב! אני רק רוצה לחיות כבן־
אדם׳ בשלום ובכבוד.״

החי
;גד סילוף. במושב גפן, מחו בני־משפחתו
של תושב שנפטר בגיל , 110 על
כי הרופא איבחן את סיבת המוות כ״טבעית״,
דרשו לקבוע את הסיבה האמיתית
שומר ישראל ינום. בהרצליה, נאלצו
30 עולים שנשלחו למקום על־ידי הסוכנות
היהודית לישון בתחנת המשטרה — מאחר
והפקיד שהיה חייב לקבל את פניהם נרדם
במיטתו, לא בא למקום המיפגע המיועד
בלי פיוס. בבאר־שבע, קרעו מהמרים מאוכזבים
את שלטי מיפעל הפיס מעל דוכני־ממכר
הכרטיסים, מאחר שכרטיסיהם לא זכו
בהגרלה החוק הוא חוק. בבאר־שבע
הכריחה המשטרה גננת צעירה למסור
את שמותיהם של שלושה ילדים שסחבו
מעות מקופסת קרן קיימת בגן־הילדים׳ עצרה
את הפעוטים, לאחר שהגננת גילתה את
מעשה־הסתיבה לירידתה, אשת קצין משטרה
גבוה ההר הוליד עכבר. בחיפה,
נבהל תושב שכונת הדר מעכבר שקפץ
לעומתו בפתח ביתו, מעד, נפל מאתיים מפר
במורד ההר, נחבל, נקע את רגלו וקרע את
בגדיו,
הטולן ז הזה?, 122

. .חפש אח האשה חפש את

האשה חפש את

האשד חפש את

קנקן בתוך

האעה חפש את האעה תפשא

בגד

שש דוגמניות קפצו השבוע לתוך 48 כגדי־ים ושחו בץ הפרוות
הדלילות שמילאו את חדר־האובל של ״דן״ .יומיים קודם לכן, כאותו
מקום, עם אותן עוגות־הקרם, כעזרת אותן הדוגמניות -שתציין צריף
ללמוד להלך -ועם אותו האיחור המסורתי, הוציא כית־החרושת
גליה־טריקוזה את הקולקציה הראשונה שלו לקראת העונה החדשה.
כחוץ ירד הגשם של חור ,1960 ?,ובפנים פרחו ניצני אופנת הקיץ .1961
כפן טרופז עושים זאת באופן לגאלי
כבר כשנה׳ אבל יתכן ואחדות מכן יסרבו
להסתובב לפני גברים זרים בתחתונים ורודים
.״רק לא ורודים! זה לא מודרני!״ תנמ־קו
זאת מתוך בורות. נימוק זה היה מתקבל
על הדעת, אולי, בסוף העונה שעברה, כש־הוורוד
עמד כמו שמן קיק בגרונו של כל
אופנאי. לדעת כל החייטים — הם לא חייבים
להיות צודקים — ישתפך הצבע הוורוד על
כל בגדי־הים שיוצגו השנה לראווה•
את בגדי־הים — הביקינים והבלתי־מבוק־נים
— יקשטו תחרים לבנים, מלמלות,
״שלא יגרד בור.״
סרטים וביריות החובקות את החלק העליון
של הירך.
מי שמבקרת בתצוגות כדי להיווכח
האפקט הפסיכולוגי, אותו מנסים ליצור כל פעם מחדש ששמלות הן כמו נרות־החייטים
בדרך זו, הוא האינטימיות• אשה חנוכה — אין להשתמש בהן — ,יצאה
בבגד־ים כזה צריכה לעורר אצל הגבר את מתצוגת־האופנה של גליה מריקוזה במצב־התחושה
שהוא נמצא בחדר־מיטות או בנוכ־ רוח מדוכדך. למרבית הצער, אפשר ללבוש
חוו* רקדנית קנקן בשימלה מופשלת•
כל אחד מן הדגמים שהוצגו.
מי אשמה בזה? מרים קלטניק׳ מתכננת־
״אם את עוקבת אחרי החדשות, ידוע לך
בוודאי שב. ב .לבשה שימלת־תחרים בחתונה האופנה של גליה, שהיא גם מנהלת־המיפעל,
האומללה שלה עם שארייה. ויש בזה האשד, היחידה בהתאחדות בעלי התעשייה
סמליות רבה, כשישראלית לובשת בגדי־ים וסגנית נשיאת הליגה למלחמה בשחפת שמאותו
בד,״ קבעה גברת גוטליב, יצור זעיר־ לעולם נשארת.
הונגארי שבוזדאי אין לו זמן להיכנס לשטוהיא
החדירה לאופנה הישראלית את היות
כמו בגד־ים. היא שהעיזה להביא ליש צעקה האחרונה של הצרפתים — השימוש
ראל את בגד־הים הוורוד פלוס התחרים. היא
בראפיה דוקרנית לחליפות ושמלות. סילביה
גם המוח המתכנן את בגדי־הים של בית־ — תמיד סילביה — היתה כלת־ראפיה מושחרושת
גוטקט, השייך במיקרה לבעלה.
למת ודוקרנית. בשימלת לאס ויגאס הדגימה
״אין מה לקנא בי שאני מבלה כל קייץ להפליא את טירוף שנות העשרים: זוהי
בסן טרופה״ נאנחה כשהיא נזכרת כיצד שימלה צרה, בסגול, המסתיימת בפליסה
ארבה מאחורי כיסאות־נוח לזוגות צעירים ברוחב של 20 סנטימטר.
השרועים על החוף, וגונבת מהם דוגמאות.
בשביל הסנובים מקיסריה הוצג דגם־גולף,
בשביל תצוגות־האופנה שלה בדן, כמובן. המורכב ממכנסי ברמודה לחולצה, בצבע
גמל.
השבוע הציגה את המים הגנובים: בגדיהגולף
זכה לתשואות־כפיים מצד שני
ים מוכספים, מוכתמים ומותאמים להזדמנויות
שונות כמו מסיבות־קוקטייל, בוטל־ גברים — היחידים באולם: אחד האחים
פארסי או מיועדים למלכות־יופי כרוניות. מאיר מליבריה, ובנו הג׳ינג׳י בן החמש.
פה ושם גם צצו בגדי־ים לנשים המוזרות
המתרחצות באמת.
התצוגה הזאת מלמדת שבחורה בבגד־ים
ובלי ז׳אקט עושה רושם הרבה יותר גרוע
מגבר בז׳אקט ובלי מכנסיים• הז׳אקטים
יכולים להיות יקרים מבגד־הים עצמו והם
תפורים כך שאפשר ללבוש אותם משני
הצדדים. בין היתר משתמשים לזה במגבת,
פרלון, כותנה, סאטן — והכל בתוספת
תחרים אנגליים איומים.

היא האופנה שתשלוט בחופי הרחצה השנה.

1 0 # 1 1 1מדגימה אותה הדוגמנית רות פליישר, מלכת
1 111 1 1
המים . 1960 ברמודה (מימין, עם פודל) הוא בגד־ים כתום לבנות הטיפשעשרה. ויק אנד
(באמצע) מיועד לנערות החייבות להתפשט כהרף־עין. מתחת לחצאית האפורה מבצבץ
ביקיני אדום. הכובע נקנה בסן טרופז. בייבי (משמאל) ,תלבושת־חוף בירוק־לבן, מורכב
מארבעה חלקים: מכנסי־שורט, ז׳אקט, ושני חצאי ביקיני. החיון והכובע אינם חלק מן הסט.

״אני לוקח אותו איתי לכל תצוגות־האופנה.
שלא יגדל בור,״ אומר מאיר־אבא.

הבל כהנחה

ויידון* —ז*וזיאו

הטרגדיה של מכירת״סוף־העונה היא,
שאינה מתקיימת בתחילת העונה.
זוהי, על כל פנים, דעתם האישית של די
הרבה אנשים, ולאו־דוזקא מטומטמים. הם
סבורים שהחורף יכול היה להיות חזזיה
בלתי־נשכחת, אילו אפשר היה לקנות את

מעילי־הגשם (בהנחה) לפני הגשמים
ולא לקראת הקייץ.
הם טועים, כמובן.
נניח שמכירת־סוף־העונה היתד, בראשית
החורף. כל אדם נורמאלי היה רוכש לו אז
מעיל (או חליפה, או שימלח, או תחתונים
ארוכים, או עניבת צמר) ,אם לא היה לו
קודם. וזה בגלל שתי סיבות:
א) בחורף קר.
ב) הוא יפסיד רק 80 לירות במקום ,100
בגלל 20 אחוז הנחה.
המצב שונה, לעומת זאת, כשהמכירה
מתקיימת כמו שהיא באמת, בסוף החורף.
ברור כבר מראש, ששום אדם נורמאלי, שקפא
כל החורף, לא יקנה מעיל אחרי ימי־הקור.
ושוב — משתי סיבות:
א) בקיץ חם, אומרים.
ב) למה לבזבז כסף?
״אבל אם הוא יקנה מעיל עכשיו, יהיה לו
מה ללבוש בחורף הבא,״ יטענו כמה אמהות
ד,מלבישות את הגוזלים המלוכלכים שלהן
בחמישה מספרים גדולים ממידתם, וחונקות
אותם בבננות.
קשה למצוא טענה טיפשית מזאת. משום
שאם מישהו הסתדר חורף אחד בלי מעיל,
הוא יוכל להסתדר בלעדיו הרבה יותר —
בחורף הבא.
ובכלל, בחורף הבא, האופנה מתחלפת.

התוצאה היא, שמכירות־סוף־העונה בסוף
העונה אינן טרגדיה כל כך גדולה. להיפר.
הן עוזרות לאנשים לחסוך כסף.
כסף, כמובן, אינו הכל. אך אין זה נימוק
משכנע לזרוק אותו לזבנים. משום כך,
הדרך הפשוטה ביותר לשמור עליו בבאלא־גאן
המכירות, היא: לא לצאת 30 יום
מהבית• אלא שגם זה לא תמיד עוזר. נשים
רבות מודות שאפילו בחדר סגור קשה להן
להתעלם מהמכירות. כי המודעות האיומות
צורחות גם מכל פינה של עיתון, ורק
סאדיסט מיקצועי ידרוש מאשר, לקרוא עיתון
בעיניים עצומות.
נשים כאלו ישמחו בוזדאי לשמוע שאין
דבר קל ונעים יותר מאשר להשתתף במכירות,
בלי לבזבז כסף — או כמעט בלי:
• נכנסים לבית־מסחר גדול ומודדים
בנחת את הבגדים היקרים ביותר. אחר־כך,
כשאין כבר מה למדוד, פונים בכעס לזבן
ואומרים ״לא מצאתי כלום.״ ואז הולכים
לבית־מסחר אחר. בכמה שעות אפשר לעבור
את הידועים ביותר בעיר. מזבנים אין מה
לחשוש. האתיקה שלהם אינה מתירה לרצוח
לקוחה בחנות.
9נכנסים לחנות ומודדים את כל החליפות
במקום. כעבור שעתיים קונים מעיל
יקר מאוד, משלמים בהנחה של 20 אחוזים
והולכים הביתה להרגיז את הבעל. אסור
גם להזניח את השכנה. למחרת מחזירים
את המעיל בטענה שבעצם התכוונו למכנסיים
סגולות. מובן שאין שם מכנסיים כאלו (צריך
לברר קודם) .מקבלים את הכסף בחזרה.
9במקרים קיצוניים, כשמרגישים דחף
עצום לקנות משהו — לא חשוב מה —
רצים לשוק הכרמל וקונים סוזדר או סמרטוט
אחר, בחמש לירות, בלי הנחה של 20
אחוז. שם כל השנה מכירה־של־סוף־העונה.

מהראש לרגליים

^ ^ 1זהו בגד־היס המקורי, כפי ש׳
1 9 0 1משתקף בז׳ורנאל ישראלי מימי
תל־אביב הקטנה. שימו לב לגזירה האלגנטית
של מוצר זה, המצאת בית־חרושת גליה.

י£שאו!

זהו הדגם הסופי — כפי שלוב־
1 9 0 1שות אותו כיום. חתול שחור,
העשוי באטיסם עם תחרים, אינו שונה מן
הדוגמה של .1931 ההבדל הוא באורן המוסר.

^ ?1 • 9פשאת

חפשאו1

הורידי מהר את הנוצות מן הראש — לרגליים. וימיה, הסנדלר של דויד, מצמיד
נוצות בת־יענר. בגובה י של 10 סנטימטר לנעלי-ערב הרקומות פנינים פודריה־פנס
היא המצאה צרפתית נוספת, בשביל נשים שאף פעם לא מספיק להן הזמן. מצויינת
לתיאטרון ואופירה כעט״נוכע אפשר גס להתבשם. לא — לא בדיו. ממלאים אותו
בבושם וכותבים בו על השימלה, על האוזן או על כל מקום אחר לגכרת עם
הקאמליות: עבורך במיוחד, גם אם אינו מכיר אותך אישית, יצר הכובען פרידל
שטאובר ממינכן טורבאן מז׳רסי זהב עם ענף קאמליות מלאכותיות, המכסה לגמרי צד
אחד של הפנים. אפשר להסתיר בזה עין פוזלת. מיועד לקוקטילים ואירועים מיוחדים אחרים.
אינך חייבת להיות שחפנית אבל זה מוסיף אם רק הכר מפריע לך להתמרח
בלילה בקרם — אל דאגה. בכל חנות אמריקאית מוצג למכירה כיסוי־מישנה הסופג את
השומן ואינו מעביר אותו לכר. הבעל אינו מחוסן, לעומת זאת אחרי השמרטף
בא השמרהורים. באמריקה הוקם ארגון של ״הורים ללא הורים.״ הוא מכודן להורים צעירים
המרגישים צורך לדבר על בעייותיהם עם מישהו אך החסרים ייעוץ משפחתי.

,חפשאתהאשה מ פש א ת

ה אי ש ה ...חפש את ה א שד .

ספרים מקזר מסע מבוכת כארץ אשליות

ארבעה ישראלים ובל אמריקה
(מאת חנון ברטוב; 208ע׳; ספרית פועלים)

הם ארבעת בני משפחת ברטוב שיצאו
לכבוש את ארצות הברית של אמריקה
בראי־מבטם הבוחן והמדקדק. גישת המחבר
היא גישתו של בן ארץ קטנה התר במקום
בו המידה הקובעת היא העוצמה ומימדי־הענק.
חנוך
ברטוב מתאר בדרן־ מקורית את
מרבית קורותיו והרפתקא־ותיו ביבשת החדשה•
הוא הגיע לאמריקה עמוס דיעות־קדומות
וידיעות מסולפות. מנקודת מבטו

של צבר ישראלי שאינו חפץ לאבד את
ייחודו בארץ מטשטשת זו, בחן מחדש את
כל ידיעותיו ודיעותיו, גיסה להתאימן
לאמת.
תיאורו הפלאסטי מיטיב להמחיש את
גדלותה של אמריקה, מבלי להעלים את
הניגוד הבולט והממשי המפריד בין אמריקה
של טכנולוגיה מפותחת לבין אמריקה של
נוף פראי וסואן.
האמריקה של ברטוב היא ארץ של שגעו-
נות שפויים, האוחזים בכל זר מקרוב בה,
מכניעים אותו, לעתים, לתאוזתיהם. ארבעה
ישראליים וכל אמריקה, הוא, לכן, סיפור
מלחמתו של ברטוב באמריקה, התופסת
אותו ורוצה לאנסו למינהגיה.
טירוף מכירה. שיגעון המכוניות —
שאיש אינו יכול או מוכן לח־תר עליהן;
טירוף המכירה הכללית — בה מוכרים
כולם את הכל; תאודת הטלויזיה המטריפה
את דעתם של גדולים כקטנים — אלה רק

שבוע אחרון

תחנות־מסע אחדות, בדרך־ההיכרות עם
אותם הדברים ההופכים את אמריקה למה
שהיא.
גם ברקה של הוליוזד וגם זוהרה של
לאס וזגאס אינם מצליחים להסתיר את פניה
האתרים של אמריקה — שדותיה הרחבים
ודרכיה בלילות, אנשיה הטובים והרעים
ושלל צבעוניותה המסחררת.
אמריקה של ברטוב אינה ארץ של חברות
התיירות למיניהן. זוהי ארץ פשוטה במקצת,
אולי אפילו בנאלית; אך בשפתו של
הסופר היא הופכת למיוחדת במינה וביהודה.
אינטרמצו כדרך ספרותית. כל
ספריו של חנוך ברטוב 34 קשורים בצורה
זו או אחרת בארץ ישראל החדשה.
שלושת ספריו הראשונים (החשבון והנפש,
; 1953 שש כנפיים לאחד ; 1954 ,השוק הקט!
) 1957 ,עוסקים בארץ עצמה ובבניה.
גם ארבעת הישראלים עוסקים, אומנם, בכל
אמריקה — אך הם שמים במיוחד את

לבם לפגוש את היהודים ואת הישראלים
היושבים שם, רואים את מה שמסביבם
בעין המיוחדת — והמשוחדת — של ישראלי
אמיתי.
המספר הצבר, בן פתח־תקוזה, הספיק לעבור
— כמו רוב בני־דורו ילידי שנות
העשרים — כברת דרך לא קצרה, עוד
לפני שגילה את אמריקה.
בגיל 17 התגייס לצבא הבריטי, שירת
גם בבריגאדה העברית. לאחר מלחמת העולם
למד בירושלים היסטוריה וסוציולוגיה,
הספיק תוץ־כדי־כו להשתתף במלחמת יה״
שיחרור כסמל מק״בים בחי״ש. לאחן מכן
היה חבר בקיבוץ עין־החורש, ובתור קיבוצניק
הוציא את שני ספריו הראשונים
לאור. לאחרונה שלח כתבות ליומון למרחב
בכסותו בכשרון רב את המירוץ לנשיאות.
מציע המחבר לכל ישראלי שאומנם יצי
ליח להגיע לארצות־הברית :״השאירו את
אמריקה בגבכם ואל תשכחו בשובכם,
לקחת עימכם את עצמכם.״

שסע אחרון

נסיפור הפרברים)

הגדול ,

הכרטיסים אזלו ל־ 12 ההצגות הראשונות -המכירה נמשכת להצגות שבוע אחרון כתל־אכיב, לפני צאת הלהקה לפאריז
בתל-אביב: כקופות ״הבימה״ ,רוקוקו, לאן, כנף, ראדיו־אוניון. בחיפה: נמשכת מכירת הכרטיסים להצגות נוספות אחרונות.

א 1ש!ם
ודיו קו בעת
המועמד לתפקיד ראש־הממשלד״ ד וי ד
בן־גו ריון, שהורגל לאחרונה להפגנות סוערות
סביבו, היה נבוך מאוד בשבוע האחרון•
כאשר בא לבית הנשיא בירושלים
כדי לקבל מידיו את ההוראה להרכיב ממשלי״
הופתע מכך שאף עתונאי לא נוכח
במקום• הוא לא ידע שהעתונאים נכלאו
סרס בואו באחד מחדרי בית הנשיא, הוצאו
משם רק אחרי שקומתו הנמוכה של ביג׳י
נעלמה מאחורי דלתות לישכת הנשיא.
״איפה הייתם?* שאל את העתונאים מזכירו
של ביג׳י, יצהקנבץ, .סגרו אותנו בחדר׳״
התלוננו העתונאים, כנראה מטעמי
בטחון.״ .מטעמי בסחון?״ חייך נבון . ,ה אם
רצה מישהו לתקוף אתכם אתרי
ביג׳י הגיעה למקום גם רעייתו, ולה
ב ך גו ריון, בלודית מנהל משרד ראשיה־ממשלה,
תדי קו ל ק. .מה אתם רוצים
פה?״ התרעמה •ולה על העתונאימ ״לדבר
עם ראש הממשלה,״ השיב אחד מהם. .איזה
ראש ממשלה, אין שום ראש ממשלה׳ יש
בן־גוריון!״ קראה סולד״ .אבל לפי החוק
הוא עדיין ראש הממשלה!״ הסביר לה אחד
הנוכחים .״חוק! חוק! חוק! — אני קובעת
אם הוא ראש ממשלה או לא!״ סיימה פולה.
לבסוף רואיין ביג׳י בצאתו מלישכת הנשיא
פחות מאושרת מפולה, היתד, אשת
ראש ממשלה אחר, בעלת שם דומה. פו לין
לו מו מבה, אשת ראש הממשלה הקונגואי
שנרצח, התאבלה על בעלה בפומבי בחוצות
ליאופולדוויל. היא קרעה את בגדיה, גזזה
את שערר. השליכה את נעליה מעליה וצעדה
חשופת־חזה ברחובות העיר. אגב,
פסוק אחד משירו של לומומבה, אותו הקדיש
לאשתו בעת שכיהן עדיין בתפקידו
אומר. :גם לך זכות תהילה, ואולי גם
קינת האבלים הפתעה לא נעימה
במיוחד נגרמה לאחרונה לראש מחלקת ההתיישבות
של הסוכנות היהודית, ר ע נן
ויי ץ. רענן שלח טופס אחד מספרו, דרכנו
בהתיישבות ובחקלאות, לראש ממשלת בריטניה׳
הארדלדמק מי לן. כעבור שבועות
מספר קיבל את הספר חזרה בצירוף
הערת משרד ראש הממשלה הבריטי :״ההספד
אינו מעניין את ראש הממשלה״ .

אל מוג• או ס ף
כאשר נפגשה משלחת מטעם תנועת הסטודנטים
למען הדמוקראסיה עם שר הפנים׳
משה חיים שפירא, כדי לשכנעו
שהמפלגה הדתית הלאומית לא תצטרף
לממשלה בראשות בן־גוריון, פנה השר
אל הסטודנטים בתרעומת :״איפה הייתם
בשעת פרשת ילדי טהראן?״ ״היינו בגן,״
השיב לו הסטודנט יגאל לביב התמרמרותם
של מובילי המשאות בישראל נגד
מדיניות הממשלה כלפיהם, שהביאה אותם
להפגין עם משאיותיהם בחוצות תל־אביב
ביום שישי האחרון, נובעת לדבריהם׳ בין
השאר, גם מיחסם של השלטונות לעצם
המיקצוע. מספרים אנשי ועד הפעולה של
ארגון נהגי המשאיות. :כאשר בא משה
דיין לחסל את הרפתות בנחלת־יצחק, שאלו
אותו הרפתנים :״מה נעשה?״ .ניתן לכם
רישיונות למשאיות!״ השיב השר רק
פסיכולוג יוכל לקבוע ברורות את משמעות
תחביבו של מזכיר מפא״י, יוסף אלמוגי
— איסוף מציתים. לאחרונה התפאר אלמוגי
בכנסת במצית חדיש שיוצר במיוחד
להצתת מקטרות. אמר לו אחד העתונאים:
.זו המצאה מיושנת. עכשיו יש מציתים
שהם גם מדליפים.״ השיב לו אלמוגי :״אני
מכיר לעתה עתה רק מדליפים שהם מציתים״
אחרי שגמר לאסוף את כל הכסף
של יהודי אמריקה למלן המגבית,

החליט לידי מגופי לחזור לישראל. לפני
צאתו לדרך, הספיק דידי לעשות עוד שני
דברים: מסיבה והצגה. ההצגה היתה כאשר
מיפעל המילוזה אירגן רגע היסטורי בו
הקדיש הסופר ליאון יורים את כתב־היד
המקורי האמיתי והיחיד של הספר אכסודוס
לספרית מרומאן• מובן שגם הארימרומאן נכח במקום — וגם דידי. מאחר
שדידי היה הישראלי היחיד במקום׳ הוא
הוצג על־ידי אנשי המילוזה כארי בן־כנען
המקורי, מתוך הספר. המסיבה, לעומת
זאת, היתד. מסיבת־סרידה, אשר המושבה
הישראלית בניו־יורק ערכה לדידי. וכך הג-
ציח אותה דידי למען ההיסטוריה. :ידידינו
הירודים מן העיר נוה־ירק, נפרדו מאיתנו
במסיבת השכבה (אורגיה) מפוארת
ישראלי אתר שיבוא מארה״ב הוא שייקח
אופיר, שיופיע בהצגות פנטומימה בארגונו
של אברהם (״פשנל״) דשא. פשנל רצה
לערוך הצגה של כוכבים ישראלים בחו״ל,
הזמין גם את הדודאים, את אריק דכיא
ועוד. אולם רק שייקר, יכול היה להתפנות.

קליאוט

גורש

כוכב חדש נוסף השבוע למישמרת הצעירה
של המשוררים הישראליים: העתונאי
שלמה שמגר. הוא הושפע מאוד מרצח
ראש ממשלת קונגו, פאטרים לומוכד
כה, חיבר לכבוד מאורע זה שיר שראה
אור על דפי מוסף השבת של ידיעות אחרונות.
קטעים מתוך השיר :״הסכינים אז
נשלפו /הוא ועוזריו חיש נשחטו / ,זזה
סופו האידיוטי /של פאטריס הפאטריוטי.
חטאו בזה שלא ידע /שעל מנש — אין
מזינה /לא מספיק רק לקשקש /ואת
הבלגים לגרש אם כן ימשיכו הקונגים/,
(זה את זה לטרוף רוצים) /כי אז מכל
ילדי הגן /ישאר רק צ׳ומגה הקטן

אגודת העתונאים החיפאית החליטה, בזמנו,
להוציא ספר של עתונאי חיפה והצפון• בין
שאר ההכנות להוצאת הספר, הוזמנו מודעות
ממיפעלים שונים, כולל עירית חיפה.
בישיבה האחרונה של מועצת העיריה היה
אחד הסעיפים על סדר היום: תמיכה כספית
בסך 250ל״י לספר אגודת העתונאים החיפאית.
ראש העיר, אבא חושי, חייך
בסיפוק כאשר אושרה התמיכה פה אחד.
הוא לא ידע כי האגודה החיפאית ביסלר,
בינתיים את תוכניתה להוציא את הספר.
גרם לכך משה רון, מזכיר אגודת העתו־נאים
התל־אביבית, המוציאה מדי שנה כפר
עתונאים משלה: רון ראה בספר החיפאי
תחרות בלתי־הוגנת, איים על העמונאים
החיפאים בניתוק קשרים עם עתונאי תל־אביב
נחת רבה יותר חזה משה רון
מבתו, שולמית רון, הנישאת השבוע לבעל
מועדון־הלילה הבאר־שבעי בר־שבע,
שמואל קראום. השניים ניפגשו לפני
חצי שנה בתל־אביב, וכבר בליל הפגישה
הראשון שלהם החליטו להינשא. תחילה
דיברו על הנשואין בצחוק: לבסוף הפך
הדבר לרציני. מתל־אביב יבואו לחתונה ה־עתונאים,
ואילו מבאר־שבע השייכים הבדואים
אחד שרצה הרבה ונמצא מפסיד,
היד, לאחרונה זלמן קליאוט, המנהל
הסכני של אגודת הכדורגל של מכבי תל־אביב.
קליאוט, שסם על חשבון אגודתי
במשך ארבעה ימים באירופה כדי לחפש
מאמן לקבוצה, לא הסתפק בתשלום ההוצאות,
תבע מקבוצתו, בחזרו ארצה 120 ,
דולאר דמי־בילוי במשך ארבעה ימים. בתגובה
על כך החליטו חבריו להנהלה לשחרר
אותו מכל תפקידיו בהנהלת האגודה
ומינו כמנהל טכני את אברהם ליכר
בדרך מקורית ביותר סתר השבוע הפסל
איזי בף יעקב, הידוע כ״איש המרתפים״.

פולין לומומכה מתאבלת על בעלה
גס תהילה, גם קינות אבל

את בעיית מציאת השם הנכון למועדון־
הלילה החדש שלו, העומד להיפתח על
שפת־ימה של תל־אביב, מתחת לכיכר לונדון.
איזי עסק בצביעת תיקרת המועדון,
כשהבחין לפתע בעכביש גדול הזוחל לעברו.
מרוב בהלה השמיט מידו את דלי
הצבע שפגע באריה בייגל, אחד מבעלי המקום.
לזכר מאורע זה החליט איזי לקרוא
למועדונו: העכביש רינה בן־מגחם,
שהתפרסמה בשנה שעברה בזכות ספרה
הדווקאים, העוסק בר,וזי הלסביות וההומו־סכסואלים
בישראל, עומדת לעורר סערר.
ספרותית חדשה. הגורם: ספרה הצלע, העומד
לצאת בקרוב רפאל חלפרין
זכה לאחרונה בפי הישראלים בניו-יורק
לכינוי :״מר ישראל בשפת האידיש״ .גרמה
לכך הופעתו בתוכנית הטלביזיה הפוסולא-
רית שאנל .5הקריין, שראיין את ד,לפריו׳
הפציר בו לדבר עברית — אולם ד,לפריו

9ס\>ן ז וושבוע
• שר הפנים, משה שפירא, למשלחת תנועת הסטו־דנסים
למען הדטוקראמיה :״הפרשה נשלחה אלינו כצו הפרשה
על מנת שנוכל להגשים את תביעותינו.״
• הפרופסור יעקב מלמון :״העלאת סענת שעת-
חירום וסכנה לאומית היא אמצעי בדוק של כל משטר עריצות.״

אות־ביניים בעת נאומו בכנסת :״לכל אדם יש חוט של מחשבה,
ואם מפסיקים אותו באמצע, הוא לא יודע להמשיך אחר־כך.״
• דובר מערכת הכטחון, בהודעה לעתונות :״הנהלת
המשק של מערכת הבטחון הורתה לכל יחידות משרד הבטחון
לבדוק את המצב התקין של המזוזות.״

• יעקב וילן, הבר קיבוץ נגבה, במועצת מס״ם :״מי
האמין שהסטודנטים שלנו מוכנים לספוג מכות למען רעיונות?״
• ח״כ חרות, יוסן? שופמן, בעת דיון בכנסת על התנהגות
המשטרה בפיזור הפגנות הסטודנטים :״תמיד התלוננו
אצלנו על אדישות הנוער. וכאשר פעם אחת התחיל הנוער להתעניין
במה שמתרחש במדינה — הוציאו עליו את הצבאות.״
• שר המשטרה, ככור שיטרית, ברוגזו על קרי-

• ח״פ אחדות העכורה, ישראל כר־יהודה:

העולם אזה 222י

״אני מבכר חוק לא כל־כך טוב אבל שינהגו לפיו — מאשר
חוק טוב שלא יצייתו לו.״
• חי הסירו(? ,שנאשם בהעברת התכתבות בין היועץ
המשפטי לקציני משטרה, לידי העולם הזה :״אם מקומם של
חשודים כמו סגני המפקח הכללי עמום בן־גוריון ואברהם
זלינגר בראש משטרת תל־אביב ובראש לשכה 4(6הרי מקומי
שלי בבית־הסוהר.״

התעקש ועמד על כך שידבר אידיש

נערת־הזוהר הבלונדית, גילדה דורן*
סולל, חזרה השבוע לאולמי בית־המשפט.

היד, זר, בעת שביקשה מבית־הדין לצוות על
בעלה, עמיה י סולל, להגדיל את דמי־המזונות
שהוא משלם לד״ עד שיקבלו את
הגט, מסכום של 400ל״י לחודש — ל־600
ל״י. נימקה גילדה את דרישתה לסכום כה
גבוה :״אני נערת־חברד, ומוזמנת למסיבות
דיפלומאטיות. גם השגריר האמריקאי, אוג*
דן ריר, מזמין אותי.״ העיר לה השופט
יום(? לאם :״ריר נסע כבר.״ ״אבל שגרירי
גאנה וליבריה נשארו׳״ הסביר פרקליטה.
גילדה לא זכתה להגדלת דמי־מזונו־חיה
יותר מזל היה לכוכבת להקת
סיפור הפרברים, המופיעה בישראל —
ג׳אן קנדה. היא התיידדה עם הצעיר הישראלי,
אבי זידאב, בנו של איש התאחדות
האיכרים יצחק זיו־אב, עומדת להינשא
לו בתום סיוריה של הלהקה
כאשר הבחינו כמה משחקני הקאמרי במזכירת
תיאסרונם, רחל׳ה כהן, כשהיא
ניכנסת בפתחו של מינזר צרפתי ביפו,
אחוד, אותם חרדה. הסיכוי שרחל׳ה הדקה
תיהפך לנזירה, לא הלהיב אותם ביותר. עד
מהרד, התברר שאין מקום לסכנה. רחל׳ה
מבקרת במינזר, בסך הכל, כדי ללמוד צרפתית
מסי אחת הנזירות.

בדיחת השבוו*
מספר יום(? הירשנזץ, המפיץ הישראלי
של הסרט מיין קאנזפף, המתאר את
עלייתם ומפלתם של הנאצים :״שני גרמנים
יוצאים מהקולנוע, אחרי שחזו בסרס מיין
קאמפף. שואל האחד את חברו :״נו, איך
מצא חן בעיניך הסרט?״ ״אני אומר לך,״
משיב השני ,״הספר מצא חן בעיני הרקה
יותר.״

י 75ל ()3ל ^ ת /ת ^/י ל ^ ר ל
הידעתם ש

צרפתיה אחת מתוך 3מתאכזבת מנשואיה...
* צרפתיה אחת מתוך 5נישאת מתוך אהבה
^ צרפתיה אחת מתוך 6בוגדת בבעלה
.ץ אשר. הבוגדת בבעלה עלולה להיות קרבן לעובדה
שאין מבינים לרוחה ...או שלא באה על סיפוקה...
*ג פרוצות אינן קיימות יוצרים איתן הגברים
הם היוצרים אותן —
סיכומים אלה הם חלק מתוך מחקר — בין אלפי
נשים בצרפת — שהוליד את יצירת הפאר של
המאה ה־.20
סרט האספקלריה בו הכוכבות האמיתיות הן— :
אתן הנשים בכל אתר ואתר...
בבימוי: רנה קלייר, הגדי דקואן, ג׳ן דלנואה,
גץ פול לשנואה, מישל בואסרון, כריסטיאן ג׳אק,
הנרי ורניי.
ובהשתתפות: מרטין קרול, דני רובין, ג׳אן פול
בלמונדו, אנני גיררדו, רוברט לאמורה, פייר מונדי,
נואל רוקובר.

שהקנים מונפור ולאמורה באפיזודת הבדידות ב״הצרפתיה והאהבה,,
ילדים נולדים מכרוב

קזרנוע
ס ר טי ם
תוצרת המין ותאתבה

קפה נמס ״ אריםטון ״ מיוצר לפי תהליך חדיש: לכן
הוא חריף שסכוני יותר. לספל קפה דרושה כפית שטוחה
בלבד. קופסה אחת מספיקה ל־ 40 עד 50 ספלים.

קפה

נמס

ט עי ם יו תר

מיוצרע״* ארומגויקתעשיהמזוןב ׳ ג ־ מלוד
פרסום או—קי

הצרפתיה והאהבה חן, תל-אביב;
צרפת) היא אינציקלופדיה קולנועית לבעיות
המוצר הלאומי מספר אחד של צרפת —
האהבה. להנצחת עליונותה של האשה ה־צרפתיה
בשטח זה על בד הקולנוע, התגייסו
שבעה מגדולי הבמאים של צרפת, החל ברנה
קלייר וכלה בכריסטיאן ז׳אק׳ שבעזרת
תריסרי אלילי הקולנוע הצרפתי הפיקו יצירה
קולנועית אמנותית, שנונה ומהנה.
האינציקלופדיה מורכבת משבעה סיפורים
אפיזודיים המקיפים את חיי־המין והאהבה
של הצרפתיה החל מגיל הגן, בו מספרים
לה שילדים נולדים מכרוב, דרך הבעיות הכרוכות
בהתפתחות החזה ובשמירת הבתולין
ועד לחיי הנשואין שהינם רק תחנה
לגירושין.
כל אחד מהסיפורים נוצר על ידי צוזת
שונה. כל סיפור נכתב בידי תסריטאי אחר
והמוסיקה שלו נכתבה בידי מוסיקאי אחר.
מה שמקשר ביניהם הם קטעים סטאטיס־טיים
מצויירים ומבדחים.
המיוחד שבסיפורים אלה הוא שאין בהם
שום דבר מיוחד. הם מטפלים במקרים הנדושים
ביותר של כל אחת מבעיות האהבה
של הצרפתיה, ולרוב הם מסיימים ללא כל
פואנטה או התחכמות. דודקא צורת טיפול
זו היא המשווה ליצירה הקולנועית אופי
של מחקר מדעי כמעט.
לשמור אד לא לשמור ץ חיי האהבה
של הצרפתיה מתחילים בגיל בו היא מתהילה
לתהות על סוד הולדתם של ילדים,
מביאה את הוריה במבוכה בשאלות ישירות
על הנושא (ילדות בבימוי הנרי דקו־אן)
.כשמתחילים שדיה לצמוח, היא מעריצה
את אלילי הבד והזמר׳ מפלרטטת מתוך
סקרנות עם בני־גילה, מחזרת אחרי מבוגרים
ממנה ונפגעת עד עומק נפשה כשרופא
נשים מבקש ממנה להתפשט (בגרות בבימוי
ז׳אן דלנוא).
הצרות האמיתיות מתחילות כשהיא מתחילה
להתעסק ברצינות עם בחורים המעמידים
אותה בפני הבעיה: לשמור (על
הבתולין) או לא לשמור? כפי שהסרט מסביר,
אין ההתלבטויות נמשכות זמן רב
מדי (בתולין בבימוי מישל בוארין).
נישואיה של הצרפתיה אינם התחלה של
חיי אושר׳ אלא תחילתם של מריבות אין
סופיות. סיפור זה בהשתתפותם של מרי
ז׳וזה נאט וקלוד ריש, בבימויו של רנה
קלייר, הוא הטוב שבסיפורי הסרט.
אולם הנשואין אינם הסוף. אחריהם באה
פרק הבגידה (בבימוי הנרי וארנה) ,הגירושין
(בבימוי כריסטיאן ז׳אק עם אני
ג׳יראדו ופרנסוא פרייה) והבדידות (בבימוי
ז׳אן פול לה שאנואה עם מרטין קרול,
סילביה מונפורט ורוברט לאמורה) שהוא הסיפור
המקורי ביותר בסרט.
למרות שפע היוצרים והמשחקים יש
בסרט אחידות אוירה. וגישה, העושה את
הסרט לשלימות אמנותית אחת.

הערצת הנוכרי
פנימה והחוצה נגח, תל-אביב; ברי•
סניה) הם הכיוונים היחידים בפרשות דרכי״

החיים של טיפוסים מסויימים, שהקומדיות
הבריטיות אוהבות לטפל בהם בחיבה יותר
מאשר בביקורת. הכוונה לנוכלים הבריטיים
החביבים, המבצעים גם את הנורא שבמעשי
הפשע בחיוך ציני על השפתיים ובהבעה
תמימה של ילדים המבצעים מעשי שובבות.
דרכי חייהם היחידות הן — פנימה והחוצה
מבית־הסוהר.
משום מה, דווקא הבריטים הם המציגים
את הנוכלים שלהם בחיבה הגובלת בהערצה
וכאשר הם מסגירים אותם בסופם של סרטיהם
לידי החוק, כפי שדורשת הצנזורה,
הם עושים זאת בצער רב ותוך הדגשה,
שעליונות החוק הינד, פרי מקרה אומלל
בלבד.
פנימה והחוצה היא קומדיה מצויינת ברוח
זו. חבורה עליזה בראשה עומד פיטר
סלרס, הקומיקאי הרציני שדווקא חוסר ה־העויות
המוקיוניות שלו הוא המצחיק, מרצה
תקופת עונשין בבית־סוהר מתקדם. החבורה,
הופכת את כלאה לבית־הבראד, ממש,
מנצלת את הגישה החדשה אל האסיר להשתלטות
גמורה על ניהול בית־הסוהר.
מתוך הכלא מתכננת החבורה, יחד עם
ידיד שנשאר במקרה בחוץ והמתקשר עמה
בתחפושת כומר (סיר ווילפריד וויט־הייד),
שוד נועז של יהלומי מהרדג׳ה מזרחי, תוך
בטהון שהמצאותם בכלא תשמש להם אליבי
מצוין•
השוד הגאוני מצליח, אולם במקרה ולצערם
של בולם, מנצחים לבסוף שוב שומרי
החוק המטופשים.
קומדיה רעננה ומשעשעת, אולי הסובר,
בקומדיות הבריטיות שהוצגו לאחרונה.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• כנים ואוהבים (תל-אביב, תל־אביב)
בנה הצעיר של משפחת כורים מתלבט
בין נערה האוהבת ואינה מתמסרת לבין
אשד, המתמסרת ואינה אוהבת בסרט הנאמן
למקור — היצירה הספרותית של
לורנם.
• משפט נירנכרג (מקסים, תל-
׳אביב) משפטם של פושעי המלחמה הנאצים
על רקע פשעיהם במלחמת העולם השניה
ומה שקדם לד•
סטלה (זמיר׳ תל־אביב) מלינה מרקורי
סוערת ומסעירה כמלודרמה על מוסר
האהבה של זמרת באר.
• בלדה להייל (אורלי, חיפה) חופשתו
האחרונה של חייל רוסי בן 19 בסרט
מרטית.
• הגנראל דה לה רובדה (מירון,
חיפת) נוכל ופחדן הופך לגבור מחתרת איטלקי•
ויסוריו דה פיקה בסרטו של רו־ברטו
רוסליני.
• המעגל התשיעי (הבירה, ירושלים)
סיפור רומיאו ויוליה בין צעיר קתולי
וצעירה יהודיה ביוגוסלביה שבתקופת שלטון
הנאצים.
• הייי ה (ציון, ירושלים) קומדיה
צ׳אפלינית של בילי וילדר על פקיד העולה
לגדולה בזכות העמדת דירתו לנאפופי
הבוסים. ג׳ק למון, שירלי מקלין.
העזלס הזה * 22ו

בק ור אצר פסיסאנאריטיקאי בלי ת 1ר
ואנליזה של חלום הקוטב הדרומי
מרד ה ח לו מו ת
בגלל חלומות־זוועה שהייתי חולם, התחילו
אצלי נדודי־שינה. כל לילה היה פוקד
אותי חלום־ביעותים אחר, שהיה מדיר שינה
מעיני והייתי בא לישיבות המערכת עם עגולים
שחורים סביב עיני. המצב הגיע עד לידי
כך שהחברים חשבו שהתאהבתי בינשוף. כל
מה שניסיתי לעשות כדי להקל מעלי את
הסבל, ולגרש את החלומות, לא עזר אל
להיפך, עוד החמיר.
כשבאו מים עד נפש וחיי נהיו ללא נשוא,
ריחם עלי הבר אחד, ונתן לי עצה שאלך
ואבקש טיפול אצל פסיכואנאליטיקאי. שמעתי
בקולו, והלכתי להירשם אצל פסיכואנאלי־טיקאי,
לטיפול. באתי אל הפסיכואנאליטיקאי
והוא אמר לי שהוא רושם אותי בתור,
ושאבוא אליו בעוד חודשיים וחצי, ביום
רביעי, בשעה ארבע ושלושים אחר הצהרים.
שאלתי אותו :״איזו מין חכמה היא זו, לתת
לי לחכות חודשיים וחציי הלא אני טובל
עכשיו?״ ענה לי שהוא רק יכול לפתור
לי את תיסבוכות הנפש׳ לא את תיסבוכות
הזמן ואם אין לי סבלנות לחכות חודשיים
וחצי, אז הוא מוכן לתת לי כתובת של
קוליגה אחד שלו שאינו כל־כך מטופל ב־פאציינטים
וההוא יטפל בי מיד.
הלכתי אל הקוליגה של הפסיכואנאליסיקאי
וסיפרתי׳לו על ביעותי־הלילה שלי. אמרתי
שאני רוצה טיפול. שאל אותי הקוליגה:
״איך הגעת אלי?״ עניתי לו שהקוליגה שלו
שלח אותי אליו, כי אצלו היה תור ארוך
ולא יבול היה לקבל אותי לפני חודשיים
וחצי. כאשר שמע זאת הקוליגה, כעס מאוד,
ואמר ששקר טפל בו הפסיכואנאליטיקאי.
הלוא הקליינטורה גדולה מאוד אצלו, אפילו
יותר מאשר אצל ההוא. ואם אני רוצה לקבל
טיפול, עלי לחזור אליו בעוד שלושה
חודשים ורבע, ביום שני בבוקר, בשעה עשר
ושלושים. אמרתי לו :״הלא נאמר לי שאצלך
התור יותר קטן?״ אמר לי, שזה לא רק
שקר, אלא ניבזות. שהרי הפסיכואנאליטי־קאי
ההוא לא רצה אלא להשמיץ אותו,
וכאילו לומר: לי אין זמן לקבל אותך,
מפני שאני רופא טוב והרבה מחכים אצלי
בתור: אבל אצל הקוליגה שלי תוכל לקבל
טיפול מיד, כי אין הוא רופא טוב ואין
אצלו תור של חולים.
כששמעתי את זה, נהיה לי עוד יותר חושך
בעיניים ואמרתי שאם יניח לי לחכות כל־כך
הרבה זמן, אמות בוזדאי מעוגמת־ה־נפש.
כששמע את זה, נפתח בו הלב הרחמן
שלו. הוא אמר שפיקוח נפש דוחה
אצלו הכל ואם אסכים לשלם עשר לירות
לביקור, יואיל לקבלני מיד.
הסכמתי לשלם עשר לירות לביקור והוא
קיבלני מיד. הכניס אותי לחדרו, השכיב
אותי על ספה, וביקש ממני לספר לו את
חלום־הביעותים האחרון שלי. אני נשבע
לכם, שזכרו של חלום־הביעותים האחרון
שחלמתי רדף אחרי כל אותו יום, אבל
דווקא ברגע זה — פרח מזיכרוני. כשסיפרתי
את הדבר לרופא, חייך ואמר שזה
מעודד מאוד ששכחתי, וקוראים לזה נגטיב
טראנספרנץ, וזה מוכיח שאני מתנגד לרפוי,
וזה סימן שהטיפול כבר משפיע. בינתיים,
עד שאזכר בחלום האחרון, הוא מוכן
לשמוע חלום אחר.
כמו שמבקש ממגי הרופא לספר לו איזה
חלום וכבר פרחו כל החלומות הקודמים
והלכו בעיקבות הראשון. על זה ניחם אותי,
ואמר שוב שזו־ ,סימן מעודד מאוד. לקח
ממני עשר לירות ותמורתו נתן לי עצה,
שלמחרת בבוקר מיד לכשאתעורר, ארשום
לי את החלום שחלמתי במשך הלילה —
לבל ילך לאיבוד במשך היום.
עשיתי כמיצודתו. הלכתי הביתה ובלילה
כששכבתי לישון ונרדמתי, חלמתי חלום-
ביעותים. כשקמתי בבוקר, לקחתי ניר ועט
לרשום את החלום — והנה אינני זוכר
כלום מן החלום, לבד מן האימה שנדפה
ממנו.
ככה זה נמשך כמה לילות וכמה בקרים,
עד שהלכתי אל הרופא וסיפרתי לו שה־

נגאטיב טראנספראנץ שלי כל־כך חזק, שאני
שוכח כל חלום מיד ברגע היקיצה. על
זה ענה לי הרופא שאין עלי להיבהל —
כי כזאת קורה כימעט לכל אחד: הוא גם
השית לי עצה: שלפני לכתי לישון, אניח
לידי ניר ועפרון ומיד אחרי שאחלום חלום,
אקיץ, וארשום אותו.
עשיתי כמיצזותו. הנחתי לידי ניר ועפרון,
ומיד אחרי שחלמתי את חלום־הביעותים
הרגיל שלי, התעוררתי ורשמתי וחזרתי
לישון. כשקמתי למחרת בבוקר, נטלתי לידי
את מה שרשמתי והנה איני יכול לקרוא
דבר — כי רשמתי את הדברים בחושך,
וכל האותיות התבלבלו. על זה אמר ל־,
שעלי להשאיר את האור דלוק כשאני הולך
לישון.
השארתי את האור דלוק כשהלכתי לישון,
אבל לא הצלחתי להירדם בגלל האור. ומשלא
עצמתי עין כל הלילה, שוב לא חלמתי
דבר, ולא היה לי מה לרשום לאור האור.

זזה המרכבה לדרכה ונסעה. אני תוהה כה
וכה, לדעת מה לעשות, והנה אני רואה
שאינני לבדי, כי עוד אשד, זקנה אחת איחרה
את המרכבה. האשה, הנראית בעיני
כאלמנה (כי הינה לבושה שחורים) מודאגת
מאוד, אך אני אומר לה שלא תדאג, כי
סוף־סוף לא נשארה לבד ואנו יכולים להמשיך
את דרכנו ברגל יחדיו.
אנו צועדים יחד לעבר הקוטב הדרומי,
על גבי מישטח־הקרח הקפוא, וסביבנו חושך
מצרים; רק בוהק הקרח הלבן מאיר את
הדרך. כך אנחנו הולכים, עד שבדרך אנו
רואים אור. אנו מגיעים אל האור — והנד,
מועדון לילה לפנינו• האלמנה הזקנה רוצה
להיכנס ולראות, כיוון שמעולם לא ביקרה
במועדון־לילה; אך אני מתנגד לכך בנימוק
שעלי למהר ולהגיע למחוז חפצי לפני עלות
השחר.
ביתן שהתעקשתי, אנו ממשיכים ללכת
עד שאנו מגיעים בסוף לקוטב הדרומי. ה

זה נתן לי הרופא כדורי־שינה חזקים,
שהטילו עלי תרדמה גם בהיות האור דלוק
— אלא שאז כבר לא התעוררתי כדי לרשום
את החלום.
לאט־לאט חדרה ההכרה למוחי שאין
חלומותי רוצים להיפתר בידי הרופא, וטוב
להם שהם ממררים לי את החיים. כמובן
שעם דבר זד. לא הייתי מוכן להשלים.
לכן החלטתי בליבי, שלא אכנע עד שלא אתפוס
לפחות חלום אחד.
הרבה זמן ארכה המלחמה ביני ובין
חלומותי, ופרטיה של מלחמה זו מונחים
אצלי למשמרת באיזה מקום והם לא מקום
לכאן. מה שכן מקום לכאן הוא, שסוף־סוף
תפסתי חלום אחד, ובתרועה גדולה הבאתי
את השבוי אל הרופא הפסיכואנאליטיקאי.
ביקש ממני הרופא לשכב על הספה ולספר
לו את החלום, כדי שנוכל לעשות אנאליזה.
וזה סיפור החלום שקראתי לו בשם:

קוטב הדרומי הוא בסך הכל עיירה קטנה,
שהממשלה בנתה מכספי תקציב הפיתוח.
הוא מורכב מרחוב ראשי אחד, כמו בעפולה,
ומשני צדדיו — בתים קטנים, מלבד מלון
אחד גדול בן שש קומות, שבו אני מבלה
את הלילה.
בבוקר אני קם ויוצא לטייל ברחוב. החושך
עדיין פרוש, מפני שבקוטב הדרומי
הכל הפוך והשמש זורחת רק בלילה. אני
ממשיך לטייל ברחוב, עד שאני מגיע לקצהו
— רשם אני רואה חנות אחת פתוחה,
חנות של רהיטים ישנים. אני ניכנס
פנימה ושואל את בעל החנות מתי סוגרים
כאן את החנויות? אז הוא עונה לי, שכאן
בקוטב, הכל הפוך. היום הוא לילה
והלילה יום: ואת החנויות סוגרים רק בבוקר,
השכם. כשאני יוצא מהחנות, אני
מרגיש שאני נושא משא כבד, ואז אני נזכר
שקניתי בחנות תנין באורך של ארבעה
מטר.
כשגמרתי לספר את החלום, ראיתי את
הרופא כשהוא מחכך את כפות ידיו בהנאה.
״עכשיו,״ אמר ,״נעשה אנליזה של החלום
בדרך האסוציאציה.״ הוא שאל אותי, אם אני
יודע מר, זו אסוציאציה? עניתי לו׳ שנדמה
לי שאני יודע. אבל לא היה מזיק לי לדעת
למד, הוא מתכוון בדיוק. על זה ענה לי, שהוא
מתכח־ן לזה, שאומר לו ללא בושה
וללא כל נסיון לביקורת עצמית כל מה
שעולה בדעתי, כשיעלו לפני פרטי החלום.

הוא התחיל בזה ששאל אותי מר, עולה
בדעתי כשאני חושב על מאדגאסקר? חשבתי•
ועלה בדעתי אי .״ומה עולה בדעתך כשאתה
חושב על אי?״ חשבתי, ועלה בדעתי
חלה של שבת, שדומה בצורתה לאי של
מאדגאפקר .״ומה עולה בדעתך כשאתה
חושב על חלה של שבת?״ על זה כבר לא
עלה בדעתי כלום. רציתי אומנם לגרום
נחת־רוח לרופא׳ ולומר לו שעלה בדעתי
קמח, אבל חשבתי שבשביל העשר לירות
שאני משלם לו כל ביקור, מגיע לי התענוג
הזה, שלא לגרום לו נחת־רוח.
־לעשות לכם קיצור דרך, בלי שיפול
עליכם הסימון שלי למעמסה, אגיש לכס
את האסוציאציות של אותו ביקור ואותו
חלום בצורת טבלה: סאדאגסקר הציר הדרומי אי הציר הצפוני
חלד, של שבת
שושנת הרוחות

מצפן

מחם

חוטי־תפירה

חליפה

שבת

חלה של שבת
מרכבת דואר
אלמנה זקנה
| צבי אבל פרה ארון מתים בשר ארון בגדים דגים שולחן
הלה של שבת
מפד, לבנה

חלה של שבת

המסע אל הקוטב הדרומי
אני עוזב את האי מאדגאסקר, שאני נמצא
בו לרגלי איזה עניין לא בדור, והולך
אל הציר הדרומי. כיוון שהים קפוא, אין
לי כל קושי ללכת על גבו ברגל. אני הולך
והולך, עד שאני מגיע בסוף אל חופי די־אנטרקטיקה,
שמשם — עד כמה שאני זוכר
— יוצאת עוד מעט מרכבת־דואר אל הקוטב
הדרומי. אני חושש שאאחר את המרכבה,
ואני מחיש את צעדי. כימעט שהגעתי
אל החוף ואל המרכבה — והנה

אף־על־פי שהנחתי לפניכם רק טבלה חלקית׳
אתם כבר יכולים לראות את החוקיות
שבאסוציאציות שלי, שכמה שאינן
נמשכות, תמיד הן נגמרות באומו דבר, בחלה
של שבת — להוציא רק את שרשרת
האסוציאציות שעוררה חנות הרהיטים הישנה,
שנגמרה במחוך בעל הרבה שרוכים.
תחילה חשבנו שנפלה כאן טעות, אבל כמד,
שחזרנו ובחנו את השרשרת, תמיד הגענו
למחוך עם הרבה שרוכים.
כיוון שהיוצא מהכלל רק מאשר את הכלל,
לא היססנו להגיע לכלל מסקנה, שהחלה
של שבת היא שורש הרע, ובה טמון
המפתח לביעותי־הלילה שלי. אך כדי לחשוף
את התסבוכת הנפשית, שמקורה נעוץ בשלוש
מילים תמימות אלו — חלה של
שבת, לא די היד. בחלום אחד. לכן ציודה
עלי הרופא הפסיכואנאלימיקאי להביא לו
עוד חלומות, שצירוף פתרונות כולם אולי
יבתק את הקשר הגורדי.
כשחזרתי הביתה מאותו ביקור, חזר גם
חלום הקוטב הדרומי, והוא שגילה, כפי
הנראה, לשאר חלומותי את קורות ביקורי
בחדר הרופא. כששמעו החלומות את ההרפתקאות
שעברו על חלום המסע לקוטב
הדרומי, חלף מהם כל הפחד שפחדו מן
האנליזה, ובמקומה התעוררה הסקרנות ויצר
השעשוע, והם לא רק שחזרו אלי מן ה־שיכחה,
אלא עוד באו והתנפלו על זיכרוני
כולם ביחד, וכל חלום רצה שאגיש אותו
ראשונה לרופא. ביתן שכולם התנפלו עלי
ביחד, וכל אחד צעק :״אני קודם!״ לא
היתד, לי ברירה אלא לבקש מהם שיסתדרו
לפי התור. הקודם בראש והמאחד בסוף.
כיודן שהחלומות אינם שידים, לא בגודל ולא
בעוצמה׳ התחילו הגדולים והחזקים
שבהם לדחוק הצידה את הקטנים והחלשים
ולתפוס מקום בראש. על זה כבר לא
יכולתי לשתוק, ופסקתי להם ברורות שאפסיק
את ביקורי אצל הרופא עד שלא
ישליטו ביניהם סדר, כדי שלא יחשוב אותי
הרופא למשוגע.
מאז אני יושב ומחכה שישלימו סדר, אך
העניין אינו מתקדם בכלל.

כה אמר גן וסבראה>3ד>
כל כך הרבה זמן הייתי עני• עד שהתרגלתי.

אצל רופא העיניים
אמשז תיאטרון

11x0שד בר־כוכב א

>יי<י11א

ארבע עיניים ועפרון

הוא ראה את הנולד
אבל הלבינה* של ״מט;
המכילה קארוטי
וראיתו השתפרה.
* המרגרינה עם חלב.
:ם 2חבילות הלבינה, דרשו חבילת מפיות חינם.

511410110 מוצו 7ה> 1ש
ן צמו.משי1נ״17 ן ו
אשר הצהינו
,שוקיי מנעלים חימ״סב״נ׳

(סאת

נתו

שחם, תיאטרון זוטא) הינו כלי מצויין, אלא
שתוכנו אינו ברור כל־כך. נתן שחם בחר
במיפעל להפקת מתכת בנגב, משהו המזכיר
את דימונה, כדי לרקום סיפור על מלחמת
הדורות. מצד אחד: ערן, מפקד חטיבה לשעבר
שהתפטר מהצבא עקב מלחמתו על
עקרונות והמנהל עתה את המיפעל. כנגדו
מתייצב סגנו ד״ר ממרא, אשר לפי כל הסימנים
אינו עומד כנגדו, כי אם לצידו. הוא
היה סגנו בקורס המ׳׳כים של ההגנה, כ־מפקד־גדוד
וכסגן־מפקד חטיבה. יחד עמו
התפטר מצה״ל.
אלא שבלב הסגן התמידי מכרסמת קינאה
איטית .״הרי אין לשער שבר־כוכבא ניהל
את המרד לבדו, לא הוא לבדו נלחם, ולא
הוא לבדו פיקד על הגייסות — היו לו
עוזרים! אבל מי מכיר אותם?״ הוא שואל
במרירות את המזכירה שהוא אוהב׳ שלומית
קפלנסקי.
מתוך דברי התרעומת שלו, מסתבר כי
הוא אשר מסר לעתונאי שביקר במיפעל את
רוב החומר המאשים, שבגללו הקימה הנהלת
המיפעל ועדת־חקירה ושלחה את נציגה
(אליעזר יונג) לבדוק את המצב מקרוב.
תוצאות החקירה תלויות במשפט אחד: האומנם
יעץ ממרא (מאיר ינאי) לבום שלו
(זיגמונד טורקוב) לא לכרות את המערה
המערבית במקום שהוא כרה אותה? הוא
טוען שכן, ערן והמזכירה זוכרים אחרה.
לכן, כאשר מבקש החוקר לשוחח עם
מנהל המפעל, דורש ערן כי השיחה תתנהל
בארבע עיניים — ועפרון .״כי איננו
יודעים מתי נזדקק למלה מסויימת!״
מעלתו הגדולה של מחזה זה היא המיק־צועיות
הרבה שבו• הוא שוטף, מהיר, שייך
לנוף הארץ ולבעיותיו. המשחק, בכללותו,
הוא אולי הטוב המוצג על במד, ישראלית.
ביהוד מתעלה טורקוב לדרגה של וירטואוז.
אולם עם רדת המסך על הבמה הזעירה,
ממשיכות לנקר השאלות שלא קיבלו מענה
במחזה. מה רצה שחם לומר: שהדור הצעיר
מושחת? שאין ביזבוז של כספי הציבור?
שהזקן תמיד צודק?
הדבר מצער במיוחד, כאשר נמצא מחזאי
עברי היודע כיצד לומר — אך אינו יודע מד,
לומר.
תערוכות ליצנים באוויר

תערוכת יוס׳ל ברגנר

המנוי-
ס יבלת
חפז בווג,
ס* 9ר>\
.או\ז\ בה^רגז.

סי נט ב ון
לכל נכון...
סינטבון של נקה, ה״סבון ללא
סבון״ ,הוא באמת יוצא מן הכלל;
תני לסינטבון לנקות ערימת כלים,
ותוך שניות, אפילו במים קרים,
יקציף סינטבון ויבריק כלי זכוכית,
חרסינה, סירים ויו׳.
תני לסינטבון לכבס כביסה או
לנקות את ביתך; בכל סוגי העבודה
יוכיח סינטבון את עצמו כמהיר
יותר, יסודי יותר וחסכוני יותר.
עברי עוד היום להשתמש בסינט־בון,
כי סינטבון יעיל פי 3מכל
סבון רגיל. כשר .
תוצרת ״ נקה תוצרת איכות.
שמח פורים
עם צלומים תנציח !

• מבחר מצלמות גדול
ומחודש לקראת החגים
והאביב.
• סרטים בעלי רגישות
גבוהה ( 25-0דין) במיוחד
לצלומי פנים!

צלם היום ותהנה בימים
יבואו !

• העולםהזה שבועון החדשות הישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב׳ גליקסון ,8טלפון ,26785 ובד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״ם, ת׳׳ב
סין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה בע־׳נד

(ביתן רובינש
טיין,
מוזיאון תל־אביב) שנפתחה השבוע,
היכתה את שוחרי־ומבקרי־האמנות בתדהמה.
שלושת הנושאים להם היו מורגלים, בציוריו
של יוס׳ל, הפכו לחלק בלתי־נפרד מסגנונו
האמנותי — נעלמו מתמונותיו החדשות.
את מקום שלושת הנושאים — הליצנים,
מנורת־הנפט והפרימוס — וכן תשבץ החלונות
השחורים על קירות לבנים, מילאו
במפתיע מלאכים, חפירות ארכיאולוגיות ו־תמונות־נוף
הנגב והערבה. חילוף הנושאים
מלוזה בחילוף סיגנון. במקום הצורות הברורות
והרישום הקווי העדין, מופיעות
עתה צורות מטושטשות ומשיכות־מיכחול
עבות, ציבעוניות ונועזות.
יוס׳ל ברגנר, בנו של הטופר האידי מלך
ראביץ׳ ,הנשוי לציירת אודרי ברגנר (העולם
הזה ,)1217 לא תיאר לעצמו ששינוי זד,
בסיגנונו, הנראה לו כהמשך טבעי לעבודתו
הקודמת, יתקבל בתדהמה כללית על־ידי
מעריציו, והוא מגיב :״מדוע אומרים
לי שהליצנים והלוליינים שלי נעלמו? כל
מה שעשיתי הוא, שהשמטתי את הקרקע
מתחת רגליהם והם, כדי לא ליפול, הצמיחו
לעצמם כנפיים.״
בעוד שמבקדי־האמנות מסכימים להסבריו
של יוס׳ל ומקבלים את השינוי בסיג־נונו
כהתקדמות לקראת תקופה הדשה ביצירתו,
בה יגבר כוח־הביטוי הצבעוני על
הרומנטיקה הסיפורית, מביעים האספנים
אכזבה כלשהי; הם חושדים בסיגנון החדש.
אולי בא סיגנון זה למלא תפקיד של
סוס טרויאני שיכניס את יוס׳ל לשעריד, הנעולים
של האמנות האבסטרקטית?
התאונן הצייר ברגנר באוזני ידיד :״אני
לא יודע מד, לעשות עם האספנים. הם באים
לתערוכה, טופחים לי על הכתף ושואלים
אותי היכן יוכלו לקנות את התמונות הישנות
שלי, מהסימון הקודם.״
העולם הזה 1222

ספורט כדורגל שלושה שורה אחת

על מישחקי השבוע בכדורגל
מספר^שייע גלזר:

כ רי׳ ם ^ -א בל שי
אהיה מיקצועי ממש•
לשחק׳ ובין מישחק למישחק לנסוע על הקו
לירושלים, זה קצת יותר מדי.
בהתחלה היה המישחק של הניבחרת נגד
גאלאטאסראי. היד, מבול שלם באותו יום,
אז דווקא שמחתי שמאנדי לא הכליל אותי
בקבוצה הראשונה, מפני שלפחות יכולתי
לעמוד בצד, לבוש בטריינינג. אבל כשעבר
חצי המישחק, והניבחרת לא הראתה תוצרת,
התחיל הקהל לדרוש את כספו וצעק :״שייע!
שייע!״
אז עליתי לשחק במחצית השנייה. אומנם
גם ההתקפה שאני שיחקתי בד, לא הצליחה
להבקיע גולים לתורכים, אבל לפחות התקפנו.
ממד, שהעתונים כתבו, אפשר היה לראות
שעתונאי־הסמיט לא מבינים שום דבר. הם
כתבו שבתור חלוץ מרכזי הייתי חלש. בכלל
לא נכון. הייתי מקשר ימני פורץ, ואילו
סטלמך היד, החלוץ המרכזי מאחור.
לא פחות משלושה גולים. אחר־כך
הלכתי למישחק הכדורסל של מכבי נגד
התורכים וחשבתי שאולי שם יתנו לי לנוח.
איפה! כשמכבי היו מופסדים התחיל הקהל
לצעוק, שוב פעם :״שייע! שייע!״ ביקשו
ממני להתלבש, המשוגעים. איך שהתחילו
המכות, לקחתי את אשתי והסתלקתי. בקושי
אני מתחמק ממכות בכדורגל, אז אני צריך
עוד לסבול מכדורסל?
בשבת שיחקנו נגד בני־יהודה, בשכונת־ד,תיקווה.
הבקעתי שם את הגול הראשון,
והכשרת, את הקרקע, כמו שאומרים בקרן
הקיימת, לגול השני. אחר־כך הבקענו עוד
שלושה. בני־יהודה היו מבולבלים מרוב
גולים, עד שבטעות הכניסו גול לעצמם.
ביום ראשון עלינו לשחק נגד הכדורגלנים
של גאלאטאסראי. אנחנו אומנם לא הזמנו
אותם לארץ, הזמין אותם מרכז הפועל. אבל
קבוצות הפועל פחדו לשחק נגדם, אחרי
שראו שזאת קבוצה מצויינת שאפילו הניב־חרת
לא יכולה לנצח אותה. הפועל תל־אביב
וכל השאר פחדו כנראה על השם שלהם
ישלחו את מכבי לחטוף מכה ולהפסיד.
אבל מכבי מתאימה כנראה להיות קבוצת־הייצוג
של הכדורגל הישראלי. הם אומנם
ניצחו 2:3׳ אבל זה היה לנו הפסד בכבוד,
בייחוד ששניים מהגולים שקיבלנו היו טיפשיים
והוכנסו באשמת ההגנה.
לפני המישחק ניגש אלי מאטין — השחקן
הגדול ביותר שלהם, שבגלל שהיה פצוע לא
שיחק כאן — וביקש להצטלם איתי למזכרת.
הם זוכרים אותי, התורכים האלה. אבל גם
הקהל שלנו לא שכת אותי. כל המשחק צעקו
:״שייע! שייע!״ אפילו שאהרונסקינד
הבקיע את הגול, צעקו :״שייע!״
איך הם צועקים? אני באמת לא יודע
מאיפה הם לוקחים את הכוח.

11*01 כפול
כבר עם תחילת מישחקי־ד,סיבוב השני של
הליגות השונות בכדורגל, היה ברור כי
זירת־ד,התעניינות עברה ממישחקי הליגה
הלאומית למישחקי ליגה א׳ .דירוג הקבוצות
בליגה הלאומית לא הותיר עוד מקום לספק
בקשר לדירוג הסופי. אם לא יהיו הפתעות
מרעישות — ואין כאלה, לאחרונה, בליגה
הלאומית — תוכתר שוב הפועל פתח־תיקווה,
הצועדת בראש הטבלה בהפרש שש נקודות
מיריבותיה, בכתר האליפות; ואילו בית״ר
תל־אביב תנשור לליגה א׳ .מצב זה הוריד
את המתח ממישחקי הליגה הלאומית.
לעומת זאת, עדיין אין לדעת מה יהיה
הדירוג הסופי בליגה א׳ .לפחות לחמש
קבוצות יש סיכוי לזכות באליפות, ובעיקר
למכבי שעריים ולהכוח רמת־גן.
המישחק המעורר את הסקרנות הגדולה
ביותר בליגה זו, בין אלה שנערכו השבת,
התקיים ברחובות בין מכבי שעריים לבין
הפועל טבריה, הטוענת אף היא לכתר זה.
בחמשת מישחקיד, האחרונים לא זכתה שעדיים
אף בניצחון אחד; ואילו טבריה התקדמה
בדירוג בעזרת ניצחונות רבי־שערים. הטבר־העולם
הזה 1222

יינים עלו למישחק כפייבוריטים, ביחוד
לאור העובדה שמקבוצת שעדיים נעדרו
שלושה שחקנים מרכזיים. אולם שחקני השכונה
הרחובותית ניצחו במפתיע — .0:3
מעטים מהצופים הבינו את סוד הניצחון.
הוא היה טמון בכך שלפני שבוע קיבלה
שעדיים מאמן חדש לנסיון. המאמן, יצחק
(״צוזאנציג״) מגדל, שהעלה לגדולה, בעבר,
את קבוצת הפועל לוד בליגה ב׳ ,התריס
לעבר אנשי הקבוצה עם התקבלו לנסיון:
״אתם אצלי בנסיון כמו שאני אצלכם
בנסיון.״
הניסיון הכפול ׳הצליח. שחקני שעדיים
הסכימו לקבל את צוואנציג כמאמנם והוא
הסכים לקבלם כקבוצה. יהיה עליו להזדרז.
בפני הקבוצה נותרו, העונה, שמונה מישח־קים
בלבד — והם אשר יקבעו אם מכבי
שעריים תצליח לעלות לליגה הלאומית.

כדורסל

המנקה הכל, מפתיע
את קהל עקרות־הבית
בסידרה חדשה של

מישקוו מריר
״יש סעיף מפורש בפקודת המשטרה הקובע
מד, תפקידה של המשטרה. אם יש לד,
חשש אם מתקהלים ברחוב, חייבת המשטרה
לנקוט בצעדים כדי למנוע הפרעת־התנועה.
זהו תפקידה של המשטרה, היא
חייבת לשמור על הסדר.״
דברים אלה אמר השבוע בכנסת שר
המשטרה, בכור שיטרית. הוא ניסה להצדיק
בהם את התערבות כוחות־ר,משטרה בהפגנה
השקטה של הסטודנטים, לפני ישיבת מרכז
מפא״י שנתקיימה באולם אהל.
ביום שישי השבוע היתד, שוב התקהלות
גדולה, התקהלות של כאלפיים איש. היא לא
נערכה לפני מרכז מפא״י, כי אם באיצטדיון
הכדורסל ביפו. היה קיים חשש חמור להפרעת
הסדר. רק כמה ימים קודם לכן היתד,
התפרעות גדולה באותו מקום עצמו.
אף־על־פי־כן, לא נמצא במקום כוח משטרה
שיספיק לשמירה על הסדר. לו היה כוח
כזד, בנימצא, היתד, ישראל יכולה למנוע
מעצמה תקרית דיפלומאטית בלתי נעימה.
פוגרום כיציע. בליל־שבת נערך באיצ־מדיון
הכדורסל היפואי מישחק בין אלופת
תורכיה בכדורסל, גאלטאסראי, לבין מכבי
תל־אביב. היד, ברור מראש שלא יד,יד, זה
מישהק רגיל. התורכים — שהפסידו יומיים
קודם לכן על מיגרש זה בתוצאה 39:54
לאלופת ישראל בכדורסל, הפועל תל־אביב —
רצו להוכיח כי הפסד זה היה מקרי, המכבים,
שנאלצו לוזתר השנה, בפעם הראשונה,
על תואר האליפות שלהם לטובת כדורסלני
הפועל׳ עלו למעשה לשחק נגד הפועל, להוכיח
כי הם מסוגלים לגבור על גאלאטסראי.
כיוון שכך, גם ניבחרו כשופטים דווקא
שני שופטים הידועים כאנשי מבבי תל־אביב,
שאול כספי ושמואל שומאכר.
המישחק על המיגרש היה חריף ורב־תהפוכות.
התורכים הובילו במחצית ביתרון
של ,27:30 כשהקהל המקומי מעודד את
המכבים — ואילו כדורגלני גאלאטסראי ישבו
ועודדו את חבריהם ד,כדורסלנים. במחצית
השנייה החריף המישחק. השחקנים הפכו
גסים יותר, הירבו בעבירות. ביחוד התבלט
בכך זוהר כהן, המכבי. שני השופטים התעלמו
מפגיעותיו ו־ 45 שניות לפני שריקת־הסיום
הובילו המכבים בתוצאות .63:66
כאן פרצה השערוריה — שהביאה להתפרעות
המונית ששמה קץ למישחק.
כיצד התחילה ההתפרעות? על כך קיימות
גירסות שונות. מבירור כל ׳הגירסות מצטיירת
התמונה הבאה:
כדורגלני גאלאטאסראי, שישבו בין הצופים,
התמרמרו על השופטים המתעלמים
מפגיעויתיו של זוהר כהן. הם פתחו בקריאות,
השמיעו אף חרפות, בשפיר, התורכית.
בסביבתם ישבו כמה ישראליים?וצאי תורכיה,
שהבינו את דבריהם, הגיבו על כך
בחרפות־נגד. מדיבורים עברו לאגרופים. תיג־רת־ר,ידיים
בין הכדורגלנים התורכים לבין
שכניהם, הפכיה לתיגרה כללית. כאשר הוציא
אחד התורכים מסרק מכיסו, חשבו הסובבים
כי המסרק הוא סכין וד,תיגרר, הפכה
לפוגרום.
״אל תקנא כישראלים 1״ מאמן הקבוצה
התורכית, ד״ר עלי אוראס, נחבט
באלה בראשו ונפצע. הכדורסלנים נסחפו
אף הם לתיגרה, וחלקם הוכה. כאשר הגיעה
המשטרה למקום, שככה כבר המהומה והתורכים
עזבו את המיגרש בזעם צודק, על
הכנסתיו•,אורחים הבלתי־צפויה.
למרות שהרוחות נגרעו והתורכים התפייסו,
תישאר תקרית זו כמישקע מריר ביחסים
הספורטאיים בין ישראל לבין תורכיה. אמר
אחד מכדורסלני מכבי :״אני לא מקנא בקבוצה
הישראלית הראשונה שתופיע בתורכיה!״

תמורת 20 אריזות, גיקי״
אחד הפרסים לפי בחירתך: כף ומזלג
לסלט (אמגט) ; צלחת לעוגה מקריסטל
פלסטיק (כתר); מסחטה (אמגט); קערה
עס מכסה(ברלט); 3צלחות מלב! (כתר).

ת מור ת 50 אריזות ״ניקי״
אחד הפרסים הבאים: קערה לבצק
(כתר) ; מיכל לחמאה (אמגש ; סל לחס
(ירסינה) ; מיבש סכו״ס (אמגש ; מגרה
ל סב ו״ ם (בר לש.

תמורת ססו אריזות ״ניקי
אחד הפרסים הבאים: צלחת גדולה
מקריסטל פלסטיק (כתה ; סט לתבלינים
(אמגט); סט לדגים נאמגש.

אפשר לבחור את פרסי ״ניקי״ ,כל יום חול,
בין השעות 1—8לפנה׳־צ, באחת התחנות:

תל־אביב: נקה חימיקלים ( )1952 בע׳־מ, רחוב הירקון .154
חיפה בע׳־מ, מעלה השחרור 2
חיפה: חברתאקא
ירושלים: מ .את י. ברנדייס, דרךאגריפס .8

1 9 X 1 1 1 7 5ס י 1י 7ן י
פרסום ״או־קי״

או. תסתפקנדיבוריס
ענ תוווונזוז..

עשהנ מני ע תן!

נהג ־ זהיד !941 זד

ואיו! אקסקלוסיבי
הסווה :״היחסים בינינו
מהווים ותמימים!״*

המאהב בן ה־ :17״הצעתי
לה לה י ות אשתיר

שיא הוואמה בכיתה:
הבעל היכה את המאהב
לעיני תלמיוי בית־הספו