גליון 1223 מתאריך 1 במרץ 1961

״בטח שילמתם שוחד לעסקן הדתי אשר
קולו הכריע בהנהלת הדתיים־הלאומיים נגד
ההצטרפות לממשלה,״ אמר לנו השבוע
קצין־שריון צעיר .״בכל זאת, איך העזת
להודיע על השער, יומיים מראש, כי הדתייס
לא יצטרפו ז נניח שהאיש שלכם היה
מת? או שהיתר, קורה לו תאונה בורו אל
הישיבה?״
בצורה פחות משעשעת, שאלו אלפי קור אים
אחרים של העולם הזה. את אותה השאלה.
איך ידעתם? כיצד העזתם לסכן את
הפרסטיג׳ה של העתון על נבואה זו, בשעה
שכל שאר עתוני המדינה עדיין טענו כי
הדתיים עומדים להצטרף כנראה לקואליציה
המצומצמת?
״כששמעתי בראדיו כי הנהלת הדתיים־
לאומיים החליטה שלא להצטרף, חשבתי
מיד על העולם הזה. בחיי, אתם נביאים!״
אמר לי השבוע עסקן מפלגתי חשוב.
חוששני כי אוחו עסקן, וגם כמה מן
הקוראים, עדיין אינם מבינים די צורכה את

פור > ם

רה׳״י

שמח
שער ״חעולם הזה״ 1222

ארקן

תל־אביב, רח׳ בן־יהודה 43
טלפון 22 1 36

רוזנברג א ת איכלר

אנגלית•צרפתית

יימדים בשיטה קלה ויסודית בביה ם. קדימה ״ ת״א. בן־יהודה ,74 טל.20314 .

הילד בוכה?
ברוב המקרים זהו סימן
שהוא רעב.
הפתרון הוא להגיש לו ארו חות
המוכנות בשמן הטעים
והמזוקק ביותר אקסט

הזית״.

נפתחים :

• קורסים ואולפנים נוספים למבוגרים (שסד, שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחה 83110ז6זזמ 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
• קבוצות נפרדות כאנגלית לגומרי ג׳־ח׳ יסודי, ד,׳־ז׳ תיכון
ולמתחילים לביסוס הידיעות עד להכנה לבגרות).

• הכנה לכגרות כאנגלית ומתמטיקה לאקסטרנים

(מאי־דצמבר .)1961
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרם ליום ו׳)

בטעמו העדין, בצבעו הצ לול׳
בערכו המזין אין כמוהו
לטגון, לבשול, לאפיה ובמ יוחד
לסלטים.

שיטת־העבודה של שבועון זה. איננו נביאים.
ה״נבואות״ שלנו, הנראות לעתים כ־.
נועזות, הן תוצאת חישוב קר ומדוייק,
המבוסס על ידיעה יסודית של הנתונים• העומדות
על שתי רגליים איתנות: האינפורמציה
וכושר־הניתוח.
אין הן יכולות לעמוד על רגל אחת
בלבד. כושר־ההערכה הטוב ביותר אינו
יכול לשאת פרי, מבלי שיעמוד לרשותי
שפע של עובדות. ולהיפך: ידיעת כל העובדות
אינה מבטיחה מסקנות נכונות, אם
אין ההערכה נעשית בידי אנשים בעי-
כושר־ניתוח צלול ומפוכח.

שער השבוע שעבר היה מבוסם על אינפורמציה
ועל הערכה. ידענו לא רק את
יחסי־ר,כוחות בתוך מפלגת הדתיים־לאומייב,
אלא גם הערכנו נבונה את המניעים ש?
האנשים השונים ואת שיקוליהם. צירוף
כל הגורמים האלה לימד אותנו מה תהיה
ההחלטה — ואוחד, פירטמנו על השעי.
כבטחון מוחלט, לפני שהמחליטיט עצמם
ידעו מה יחליטו.
לפי אותה שיטה פעלנו כאשר שמנו על
השער את תמונת הנשיא קנדי — יומיים
לפני שנבחר (העולם הזה .)1207 אותה
שיטה הדריכה אותנו כאשר ניבאנו כי
פנחס לבון עומד להיות לראש האופוזיציה
במדינה — שלושת רבעי שנה לפני פרוץ
הפרשה (העולם הזה .) 1162
איני אומר דברים אלה רק כדי להתפאר.
במקרים שהזכרתי, בא האישור לנבואות
בצורה מהירה וחותכת. נבואות אחרות יכולות
להתאשר רק אחרי זמן ניכר — כגון
אזהרתנו מפני הרם עמדות ישראל ביבשה
אפריקה. אולם יש נבואות שאישורן יכיל
לבוא רק אחרי שנים רבות — ואז יה־ד
מאוחר מדי לתקן את המעוזת. זר, הדין.
למשל, לגבי עמדת ישראל במרחב.
השאלה היא: אט העולם הזה נמצא צודל
בכל מיבחן מעשי של הערכה ואינפורמציה
— האם אין הדבר מחזק את ההנחה שאפשר
לסמוך על כושר־הגיתוח שלו גם בשטחים
שאינם מאפשרים בחינה כה מזורזת?

העולם הזה 1223

ם כחבים
בעיטה למעלה

השבוע האחרון היווה גל׳ כשק שיא לפרשת
לגוז. הטערכה שהתחילה לפיי חצי
שנה, כאשר דרש פנחס לבון את טיהור
•כסו, הסתיימה עם סירוב הדתיים לשכת
כססשלה אחת עם דויד בן־נוריוז. אס
יבוז הוא טיפוס שואוי־נקטה הרי בוודאי
התפלא ליבו בשטחה, בסקום גלותו.
השבוע שעבר הביא עטו שיא מסוג־אחר.
כוונה• לכתבתכם המצויינת על עטדת הטס־ליה
הדתית, אשר מצאה את ביטויה הטטצת
ביותר בעטור השער (העולם הזה ,)1222
בו קבעתם בפירוש כי הדתיים לא יכנסו
לטטשלה — וזאת בעוד שבמשד יוטיים
לאחר הופעת עתונכם היו כל עתוני המדינה
פלאים רמזים בי הדתיים בז יצטרפו למס־אברהם
רוט, חיפה
אני מסכים אתכם שהזקן חייב ללכת. אבל
ב.יאב לי הלב לראות אותו הולד דווקא בצורה
זו: סוכה, מושפל ומבוזה. טה שאנחנו
צריכים זה משהו המקביל למנהג האננלי
זל 101: 10>513־ 1ס אם נותנים למישהו בעיט ייראה הדבר לפתות בהעלאה בדרגה.
דניאל לוין, תל־אביב
איני יכול להבי! את שינאתו העיוורת
של אורי אבנרי לזקן. נשכח לרגע את
פרשח לבוז; האם אי! לדויד בדגוריוז
בכלל מעשים חיוביים?
אורי אבנרי טנטק את דרישתו לעריכת
בהירות מיד בקביעה שאיז לנו מה להסתיר
מהגויים. עצם שאלתו ״האם יהודונים אנחנו
בגטו פלונסק?״ מעלה את השאלה: למת
ר-וקא ניטו פלונסק ולא ניטו אחר? והרי
התשובה: כי מציון תצא תורד — וטפלונסק
יצא דויד בז־נוריוז.
חיים בירשטיין, נתניה
...קשה ל׳ להשתחרר ם! ההדגשה שפנחס
לבזז זכה להד אוהד, אצלכם ובכלל,
יא עקב עצם מאבקו כי אם בזכות המהוטה
שקמה סביבו, בזכות הפירוד שחל במפלגתו,
בזכות הסיכוי להרוויח רווחים פוליטיים.
מפלגתיים כתוצאה מהמשבר הנוכהי. כי
מה לפתע געשיחם טגיגי ההסתדרות ושותפים
ללבוז? האמנם טהרהת לבוז תצמח הסכנה
לדמוקרטיה?
מדוע לא מחרעמים אנשי-הרוח, הסטודנטים,
העחונות ועוד על העוברה הבלתי־דטד
קרטית שבתוד ישראל האחת חיים שני
נושי בני-אדם: החיים והחיים בקושי. כוונתי
יפער החברתי, למצוקה הכלכלית ולחוסר
הליכוד. הרי זהו הפירוד חיהודי עתיק־
.־ממיז, המסב! את קיומנו. בתחום זה היו
צריכות להיות הכותרות. לכאז צריכה לחיות
מכוונת תושית אנשי הרוח!
מקסים גנזר׳ סטודנט, ירושלים

המורה המוסווה

בפגישתו עם הסטודנטים (העולם הזה
)1221 אסר מר שמעו! פרם כי בז נוריוז
היה יחיד בדעתו, יעניין חינוך אחיד. כנראה
שכח מד פרם כי בז־נוריוז לא מילא כאז
אלא תפקיד מבצע של חזון רבו המוסווה,
זאב ז׳בוטינסקי ז״ל. ועוד דוגמת לצטידותו
יתורח רב זה: נאומו הנרגש של מר בך
גוריו; על ״ממלכת ישראל השלישית״ ,בליל
ההישגים בסיני. ואם לא רי הרי סיסמתו
,ממעמד לעם״.
אליעזר בוכני, גבעתיים

אפריקה המסכנה

מאמר ההספד של
אודי אבנרי על
פאטרים לומוטבה
(העולם הזח )1222
נכתב בלי ספק בדם.
אגל לא היה יכוהו
לזעזע אותי כשם
שזיעזעה ׳אותי התמונה
של אלמנת
לומוטבה המתאבלת,
שפורסמה באותו גליו!
.תמונה זו צריכה
לחיות סמלה של
אפריקה המסכנה.
שלמה כהן,
פתח תיקווה
הנני מתעב את
רצח לוטימבה כשם
שאני נגד רציחתו
של כל אדם אולם
דבריו של אורי אבנרי היו כולם משוא-
פנים לצד אחד — לצדהקומוניסטי של
הבעייה.
האם לומומבה פעל רק לפע! האחדות
של עמו? אהד מצעדיו הראשונים בתור
ראש ממשלה היה לאיים בעזרה שהובטחה
לו על-ידי הנוש המזרחי. מה היה קורה
אילו הגיעו כוחות רוסיים לקונגו, אילו
הצליחו מטוסי רע״ם להעביר יותר תחמושת
ללונדולה? קוננו היתה יכולה ליהפד ל•
קיריאח שניה.
גמן היידן, קרית ביאליק

דעת הפרופסור

לכתבתכם ״הספינקס פתח את פיו״ :לפני
מספר חודשים פורסם בעתו! ״יריעות אחרונות״
רעיון עם אישי־ציבור שוגים, שנשאלו
מה יחסם לרדיפת הכושים בדרום־אפרי-
קה ואיד, לדעתם, צריכה ממשלתנו להגיב
על כד.
היו כאלה שטענו כי מרינה צעירה בשלנו,
התלויה בכל מיני גורטים, אינה יכולה
לפעול נגד הרדיפות בזירה הטדינית —
רעה שאולי אפשר לחלוק עליה. אר לא היה
אחד שלא הביע את התנגדותו לעצם רדיפת
הכושים — חוץ טפרופסור יגאל ידיז,
שלא רצה להביע דעה.
לי לא טובו איר יהודי, או כושי, יבול
לא לענות על שאלה כזו. לדעתי זח מעיד
על פחדנות או אדישות שאי־אפשר לסלוח
אותו.
ממוט דץ, חיפה
העולס הזה 1223

ההיסטוריה אישרה

מצאתי עניי! רב בסידרת מאטריבם על
שבתי טבת (העולם הזה 1217 והלאה) .היה
לי העונג המפוקפק להמצא יחד אתו כטחנה
בבעלבק בלבנו! ב־ .1948 באותו זמז. עדייו
נקרא טבצ׳ניק ואני נקראתי גילבורד, אד
למרות הוטו שעבר משוכנע אני שאיש ם;
החבורה לא היה חייל באותה תקופה. כמה
מההבורה עברו איזשהו קורס של חיל־האוויר
וזה הבל.
עוד באותם הימים לא פיקפק איש בכר
שסבי עתיד להיות אדם גדול, ואבז ההיסטוריה
אישדה זאת.
אביק גלבוע, לוס אנג׳לס, ארה״ב

הדשות כשיקאגו

עד לפני שנתיים הייתי אוהד שדווי של
מפא״י ושל האחר בדורו. עם סיום שירותי
הצבאי נכנסתי לעבודה בתעשייה הצבאית,
אי־שם, המכורה למפא״י. הופעל עלי לחץ
כבר למרות שהכרזתי עצמי כאוהד, ולב־סוזי
נכנסתי כחבר למפלגה עם נקיפת מצפון
ורגשי־בושה. למותר לציי! שבבחירות
האחרונות לא הצבעתי עבור טפא״י, אם
בי היתה בי האהדה לרועה משרת בוקר.
אהדה זו חלפה כליל עם הופעת הפרשה.
בתור סטודנט ישראלי בשיקאגו, אני
נפנים עם יהודים רבים, איפר השם בך
גוריוז מקפיץ אותם לדום. בשבילם הוא
מנהיג האומה, מציל האומה — והוא גם
מתואר כאדם אשר גדולי העולם מסתכלים
עליו ביראת־בבוד כמו על נאצר, קאסטרו,
כרושצ׳וב ודה־גול. קשה ל׳ להסביר לאותם
יהודים טובים, התורמים הרבה למגבית,
את פרצופו האמיתי של בז־גוריוז, בי על־ירי
כד אזיק למדינה — וזאת איני רוצה
לעשות.
מענייז שהקונסוליות בארצות-הברית עובדות
קשת על הסטודנטים. כבר קיבלנו
״חדשות אחרונות מהבית״ כפי שהם קוראים
לסטנסיל שלהם ושם היה כתוב :״משלחת
חברי ושרי טסא״י אצל בז־גוריוז כדי
למנוע התפטרותו.״ זרקתי את הסטנסיל לסל.
ד. ש״ שיקאגו

אל פיסגת מצדה

בימים אלה התארגנה בירושלים קבוצה
הקוראת לעצמה ״חבורת המשוטטים״ .חברי
קבוצה זאת, יוצא׳ פלמ״ח, אצ״ל, לח״י
וצה״ל, שמו להם למטרה לטייל טרי פעם
לאתרים ומקומות היסטוריים אשר בהם
נלחם העם לשיחרורו הלאומי. כל טיול או
מסע מלווה בהסברים גיאונרפיים והיסטו־ריים.
לחבורת המשוטטים ׳בולים להשתייך
ננרים ונשים מכל הארץ בגיל 20 עד .40
הטיול הבא ייערך לפיסגת מצדה בט״ו
בניסז, התאריד בו נפלה מצדה בידי הלגיו!
הרומאי העשירי.
החבורה תעלה לפיסנת מצדה ותדליק
משואות לזכר נופלי מצדה ובל אלה שהקריבו
חייהם למען שיחרורו של העם.
יאחר מכו ימשיך המסע במידבר־יהורה,
עידבוקק ועיז־נדי. כל המעוניינים להשתתת
במסע זה ובשאר הטיולים יפנו לת.ד,545 .
ירושלים ויצרפו בול לשם קבלת תשובה.
חבורת המשוטסיש, ירושלים

כנות מכינות גם דרוזי

כבוד השופטת, הקוראה מרים אלמליה :
רחמנות!
נדהמתי מאור כאשר קראתי את חוות
דעתד הפזיזה וחסרת ההגיון ופסק-דינד
האבזר (העולם הזה )1221 נגד הנאשם
עצאם קאסם.
מכיוון שאני אחיו של ״הקרבז שלד״
כבוד השופטת מצאתי לחובה להגו על אחי
עצאם, אשר לדבריד עבר את הגבול לעזה,
ולהבהיר לד מספר נקודות אשר את, בתור
פרים אלטליח מבאר־שבע, איגד מכירה אותו
כמוני, בתור פואד קאסם, אחיו של הנאשם
עצאם.
טענת שעצאם התרחק מלאומו תמיר וטע!
שהוא יהודי ואה נשא שם בדוי כדי להכיר
בנות יהודיות. שקר וכזב!
עצאם תמיד התגאה בדרוזיות שלו כשם
שאני טתנאה בדרוזיות שלי וכשם שאת
חייבת להתגאות ביהדות שלר. עצאם תמיר
הציג את שטו האמיתי בפני בנות ובפני
בושה. בנות
מוסדות שונים בארץ, ללא
הכירוהי כעצאם קאסם, דרוזי, ולא כאברמו־ביץ,
יהודי. בנות טבונרות מבחינה שכלית
אינז שמות לב לשכג כי אם לבז־האדם שמאחורי
השם, ואילו את, מרים, בגלל עצם
העובדה שהשם ובעליו הם דרוזים, שמרת
טינה לאדם חה מפשע ואיחלת לו מנה טובה
וחרפה!
איישם במקומו — .בושה
פואד קאסם, רמה

הכחשה

״במדור הספורט (העולם הזח <1221 הופיעה
בתבה תחת הכותרת ״משחקים למכירה״
ובה קטע המתחיל במלים :״נוסובסקי,
העובד כסוכן מישנה
הכותרת הנ״ל ובז הקטע הנ״ל הם דברי
שקר וכזב, פרי דמיונו החולני של כתבכם.
דברים אלה משמיצים אותי וגרמו לי כבר,
ועור עלולים לגרום לי, אי:-עים ויות מרובות
ולהוות מיכשול רציני בקאריירה הספורטיבית
שלי ובעטדתי החברתית —
ואני מכחישם בבל תוקזי.
יאיר נוסובסקי׳ כפר־מבא
כתבתם כי ״מנהלי קבוצתו (של נוסובפקי)
החלו לחקור אם רק יד הטיקרה היתד
באז.״
בשם הנהלת החטיבה לכרורנל של הפועל
כפר־סיא, הננו טבהישים בכל תוקה דברי
שקר אלה. מעולם לא חקרנו ולא החלנו
לחקור ולא התכוונו לחקור ״אם יד הטיקרה
היתה פה״ .אנו בטוחים — ואיז איש ואיז
אפילו כתבת־כוב זו יכולים לערער את
בטתוננו זה — בהגינותו ובמוסריותו הגבוהה
של שוערנו המוכשר יאיר נוסובסקי,
ובטוחנו גם כי חששות והשדות, אותם
העלה כתבכם, אינם אלא דברי בלע. כתבתכם
זו פגעה קשות בשמו הטוב של יאיר
נוסובפקי, ובעקיפין באגודתנו.
הפועל, כפד־מבא

הופיעו גיוו״ס חדשים ומדהימים ער

מקצוע עתיק
הפסיכואנליטיקאי הנידיורקי ד״ר הארולד
גרינוואלד ישב מאחורי מכתבתו, נדהם.
למרות נסיונו העשיר, לא האמין למשמע
אוזניו ״מהו מקצועך?״ שאל את הפאצ־יינטית
החדשה שלו .״נערת טלפון.״ ״מה
כוונתך באומרו, נערת טלפון או. אני
הולכת עם גברלדירתו או לבית־המלון
בו היא מתאכסן. אנחנו באים ביחסים
מיניים ובעד זה הוא משלם לי.״
הנערה שאמרה זאת היתה בלונדינית
קטנת, דקת־גיזרד, ובעלת יופי עדין ומיוחד
במינו. דיבורה ותנועותיה היו בישניים, ולפי
לבושה אפשר היה לחשבה כסטודנטית לאמנות
או כנערה החיה בבית הורים בני
המעמד הבינוני.

מזונות דזגות
זו היתד, היכרותו של ד״ר גרינוואלד עם
סאנדרה, שלוידוייה האינטימיים האזין, במשך
השנים שבאו לאחר מכן, במסגרת
טיפולו הפסיכואנליטי. אחרי סאנדרה באו
אחרות, כמו סטלה היפר,פיה׳ הזמרת לשעבר
שנולדה בבית בורגני, ושנעשתה אחר כך
כוכבת קולנוע מפורסמת.
לאט־לאט החל ד״ר גרינוואלד לומד יותר
ויותר את בעיותיו של עולם הזנות *הא־ריסטוקראטי״
,סגנונו המיוחד, מנהגיו וחיי
היומיום שלו. להפתעתו מצא — כי ההשקפות
הרווחות על עולם זה בקרב החברה
ד,״הגונה״ הן מוטעות לחלוטין בכמה נקודות
חשובות, טעויות שמקורן בחוסר ידע.
ד״ר גרינזזאלד החליט לערוך מחקר מדעי,
חברתי ופסיכולוגי של עובדות המקצוע העתיק
ביותר בעולם.*.
על מנת לאסוף חומר למחקרו שלה גריני
ודאלד את הפאציינטיות שלו שתפגשנה אותו
עם חברותיהן. הוא קיים שיחות ממושכות,
אותן הקליט בטייפרקורדר, עם עשר ״נערות
טלפון״ ניו־יורקיות. עשר נוספות רואיינו
ע״י חברותיהן הפאציינטיות, בשאלות
שהוכנו ע״י החוקר. לדוגמה:

א;י אוהבת שיצדיפו כשדי

0 (111 1111! <1 1 .רווית־

קארן ק•

הגיל 26 :
נישואים; 1
שנות לימודים 11 :
מקצועות קודמים: דוגמנית, שחקנית
שנים כנערת טלפון8 :
וואיינה ע״י המחבר
המחבר: קארן היא גברת צעירה, דקת־גיזר־
,עירנית ולבושה בקפדנות. היא נולדה
בעיר גדולה בדרום ארצות־הברית ובאה
לניו־יורק בגיל שש־עשרה, כדי ללמוד
בבית ספר לדוגמנות. השאיפה הנוכחית
שלה היא להיות שחקנית מצליחה. החלה
לומדת אמנות המשחק לאחר שנישאה. בעלה
״אהב את העובדה שהייתי טובה במשחק,
אבל שנא את העובדה שזה לקח כל כך
הרבה זמן.״
היא היתד, עוזבת את הבית ב־ 6.30 בבוקר
ולא חוזרת עד 11.00 בלילה. הוא
התנגד לזה.
״ישנם מעט מאד דברים שמעניינים אותי.
אני מחבבת אנשים, אך לא דברים כמו
כדורסל או כדורגל. עברתי ניתוח של
המעי העיוור והם עשו לי משהו אשר מונע
ממני את האפשרות להכנס להריון. אני
מרגישה שהם עשו לי בזאת טובה אמיתית.
...ב א תי לנידיורק והתחלתי לעבוד כדוגמנית.
תמיד הרגשתי שעלי לבוא לניו־יורק
ולמצוא זוהר. לא רציתי להשאר בדרום,
לצאת, לעבוד ולהנשא. תמיד הרגשתי
שמשהו חסר בחיי, והייתי מדוכאה. פעם
ניסיתי לשלוח יד בנפשי.
אמי נישאה שש פעמים, אולם היינו
תמיד קרובות מאד. היא תמיד דנה אתי
על הנישואין שלה, וביקשה את רשותי.
היתד, זו תמיד אהבה, אהבה גדולה בין
* דו״ח גרינוואלד על הזנות, מאת ד״ר
האדולד גרינתאלד. הוצאת ״דע״ ,ספדי מדע
ואינפורמציה 192 .עמי. מהדורת כיס.
.20ו ל״י.

אמא לביני( .סטלה, שסידרה לי את הראיון
עם קארן, סיפרה שאף פעם לא ראתה את
קארן עם אמה מבלי שתהיינה רבות ביניהן,
לעתים במרירות ולעתים מזומנות אפילי
באלימות) .אמי נישתה תמיד להביא אות•
לבך שאבין אותה יותר משניסתה להבין
אותי.
התחלתי לקחת הרואין כשהייתי בניו־יורק.
הגבר הזר, הציג לי את הסם. הוא הרגיש
שלא היה חלק מחיי, ולפיבך לא הרגיש
שעשה משהו רע או אבזרי. היא היה מראה
לי סימנים קלים של חיבר. לעתים מזומנות
— דבר שגרם לי הרבה אושר. היו
אלה רגשי ההשתתפות שלו שמשכו אותי
אליו.
בגיל ארבע לקח אותי ידיד של אב־במכוניתו
ללמד אותי לנהוג. הייתי יושבת
רועדת בחיקו׳ והוא עשה משהו גועלי. בערב
הבא הוא ביקש ממני להצטרף אליו
שוב לנסיעה. הוא הסיר את התחתונית של-
ושיחק אתי• אני הסתכלתי בשעון שבלוח-
המחוגים של מכוניתו, וחשבתי :״זה כמעט
הזמן לנסוע הביתה. אני עוד מעם אהיה
בבית.״ לבסוף הוא הפסיק. אני חושבת
שלא יכולתי להראות פחד או הלם! הרגשתי
שעלי להתחיל לזוז לאט לאט. הוא
אמר לי שאסור לי לספר ואני אמרתי:
״בטח שלא.״ כמה שנים אחר־כך ראיתי אר,
הגבר הזד, משחק עם נערה קטנה אחרת.
יתכן אפילו שזו היתד, בתו.
״איך אני מרגישה בנוגע למין, עכשיו?
מצויים בי הרגשות החמים ביותר כלפי בן
זוגי. אני מגיעה בדרך כלל לאורגאזם, אבל
עלי לאהוב את אותו אדם על־מנת ליהנות
מזה. אני לפעמים חושבת להיות נשלטת
באופן מוחלט על־ידי גבר, ועלי להלחם בשאיפה
ז ו אני לא יכולה לסבול ללכת
למיטה בלי שיחה לפני כן. ברנש אחד היה
נוהג לומר שהיה נהנה לראות אותי באה
ביחסים עם גבר אחר לפניו. המחשבה הזו
לא עניינה אותי למרות שהרגשתי כלפיו
משיבה רבה. אהבתי את דיבורו הסאדיסטי:
״הייתי נהנה להצליף על ישבנך הקטן.״
הוא היה נוהג לסטור על שדי, למשוך ב־שערותי,
לסטור על פני ולבקש ממני לספר
לו שאני רוצה בכך. לא עודדתי אותו משום
שלא רציתי שיכה אותי חזק מדי. אני אוהבת
כשמחזיקים בי באותה מידה כמו שמשחקים
אתי. אני אוהבת ש-צליפו על השדים
שלי׳ אבל אני רוצה בגבר שיבין
מדוע הוא עושה את הדברים האלה, לא
לעשותם באופן מיבאני

מדוע הופכת אשח?זוגה?
הציבור הרחב חושב׳ ש״נערות הטלפון״
חיות חיי זוהר ותענוגות. ד״ר גרינוואלד
מצא׳ שאמנם הן מרוויחות לחודש בממוצע
סכום השווה לשלושת אלפים לירות ישראליות,
אבל כמעט מעולם אין להן כסף.
הכסף ״הולך״ לשוחד לבלשים, לבגדים אל־גאנטיים
ולקניית קאדילאק למאהב. כמעט
מעולם אין להן סיפוק ממגע מיני עם לקוח.
רבות מהן משתמשות בסמים משברים. כמעט
כל אחת מן הנערות מנסה, במוקדם או
במאוחר, להתאבד.
מדוע הופכת אשה לזונה? ״דו״ח גריני
וואלד על הזנות״ מפריך את שתי ההשקפות
המקובלות, כי הסיבות העיקריות הן כסף
או תאזור, מינית מוגברת. הוא מוכיח, כי
הסיבה נעוצה בהזנחה חמורה מצד ההורים
בתקופת הילדות. מבקרי העחונות האמריקנית,
שגמרו את ההלל על הספר׳ יעצו
לכל זוג הורים לעיין בו ולמצוא, עד כמר.
חשובה תשומת הלב שהם מעניקים לבתם,
לעיצוב אופייה וגורלה בעתיד.
ד״ר גרינוזאלד לא הסתפק בחקר הנערות
שבמקצוע. הוא מקדיש פרק מאלף גם לד,נרי,
מאהב מקצועי החי על חשבונן של
נשים ומספר על ילדותו האומללה, על בחלתי
בנשים ובעצמו. פרק נוסף מוקדש ל־בארי
,״לקוח נצחי״ של זונות אשר הופיע
אצל הפסיכואנליטיקאי על מנת להיגמל מהרגלו

הספר, שטפסיו ״נחטפו״ על־ידי הקוראים
בארצות־הברית׳ הופיע עתה בארץ׳ בתרגום
עברי, בדוכני העתונים.

,מודעה

המפעל: פרדט ־ חנ ה,

ת. ד 7 .ו, טל 19( 7/9 .

חדרה

המשרד: ת ל ־ א בי ב. ר ח׳ ב רזי לי . 7טל 67699 1779 .
חי פ ה. רח־ הרצל .1ת ד 4708 .טל 49251 .
יר 1ש לי ם רח• ש ל! ם צי ! 1המלבה 2טל 27419 .

ילדים יהודים רעבים כגטו וארשח
— לעולם!׳-
במדינה העם
ז״ןקא* ! 1ך
״עלינו להבטיח כי הדבר לא יקרה שנית
לעולם! לעולם!״
במילים אלה מסיים קולו של קריין אלמוני
את הסרט המוצג השבוע לראשונה
בבית־קולנוע תל־אביבי. הוא נושא שם ספרו
של אדולף היטלר, נזיין קאמף (״מאבקי״).
מבחינה עובדתית, אין הסרט מחדש הרבה.
קוראי העולם הזה, שקראו את סידרת מאמריו
של אורי אבנרי ״אייכמן: איש ותקופתו״*
,יתמהו עד כמה זהים דברי־הפרשנות
של הסרט לתוכן המאמרים. אולם נזיין
קאמפף נותן לצופה המזועזע משהו יותר
חשוב מן הידיעה היבשה.
הסרט מורכב כימעט כולו מיומנים נאציים.
הוא מראה את הפירר צורח, בקולו
הצרוד והמהדהד. הוא מראה את פני מאזיניו
— את חרדת־הקודש הדתית של עובדי-
אלילים, את התלהבותם של שיכורי־ניצחון
על סף האבדון, את תרועת־השימחה של
נוער אשר לא ידע עדיין כי יסיים את
דרכו בקבר־האחים של סטאלינגראד.
זהו המראה המזעזע. הוא מחריד אף
יותר מתמונות־הזודעה של הילדים הגוועים
בגיטו ווארשה. והוא חייב לעורר כל אזרח
ישראלי למחשבה: איך להבטיח שהדבר לא
יקרה כאן, בארצו? כיצד להחניק באיבם
כל גילוי של פולחן־המנהיג, כל איום על
הדמוקראטיה, כל הטפה לשינאת־עמים, כל

מכירת חיסול המלאי

נעליים משובחות
במחירים מוזלים

* ששימשה יסוד לספר מקיף, אשר הושלם
על־ידי אורי אבנרי בימים אלה והעומד
לצאת לאור בחודש הבא.

גיבוש של כת לאומנית מיליטאריסטית?
בעבר היו בני־הארץ מסתכלים על תעודה
כזאת רק מנקודת־ראות אחת: מזודית־הראייד,
של הקורבן היהודי הנרדף. כיום, אחרי שקמה
מדינת ישראל, ואחרי שצמחו הכלים
הממלכתיים של הממשלה והצבא, נוספה
לכך נקודת־ראות שניה: זווית־הראייה של
האזרח המבקש למנוע את עלייתו של נאציזם
חדש במהדורה ישראלית — סכנה
אשר סממניה הראשוניים נתגלו לעיני כל
בפרשת־לבון.
על כן חובה כפולה היא ללמד את הדור
החדש בישראל את תולדות הנאציזם. על
בית־הספר הישראלי לדאוג כי כל ילד עברי
בגיל 13 ומעלה יראה את הסרט. יחידות
צה״ל, ועדי־עובדים, תנועות־נוער וכל שאר
מיסגרות החיים המאורגנים במדינה, חייבות
להבטיח שלא יהיה אדם בישראל שלא יכיר
מיסמך זה.
למען ייחרט על לוח לבו של כל אדם
במדינה סיכום הסרט, בנוסח הנוגע לו:
״עלינו להבטיח כי הדבר לא יקרה בישראל
לעולם! לעולם.״

יחסים אפריקאיים

הצד ה שד

אי־שם בישראל. ויכוח בין קבוצת אפריקאים
לבין קבוצת ישראלים.
האפריקאים רגזו על כי נואם ישראלי
אמר, לא מכבר, כי עדיין יש אוכלי־אדם
ביבשת השחורה.
״מניין לכם שאין?״ שאל אחד המתווכחים
הישראליים .״אתם לבטח לא נתקלתם בהם.
אבל הרי יכול להיות שבאיזשהו מקום עוד
יש שבט כושי האוכל בשר־אדם?״
״ואנחנו קראנו,״ השיב אחו האפריקאים,
״כי היהודים מכניסים דם של ילדים נוצריים
למצות שלהם.״
(סוף בעמוד )6

סלון עדין

תל־אביב, רחוב אלנבי 92

העולם הזה 1223

ך* א מכבר ערך עתון־ערב גרמני סימ־
/פוזיון על בעיוודהשעה. השתתפו בו
כמה גנראלים־בדימוס, שקנו לעצמם שם,
בשעתו, כקציני־המטכ״ל של הוירמאכס.
כדאי לשים לב לדעותיהם׳ כפי שהושמעו
בפרהסיה, לצורכי פירסום ופירסומת. בין
השאר נאמרו הדבירם הבאים:
גנראל־לויסנאנט ארוזין פון־סטאופן :״עלינו
לחיות במשמר חמור של צנע. אין לעם
הגרמני כל זכות מוסרית לחיות בסטאנדארט
הנוכחי שלו. יש להוריד את רמת־המחייה
של ההמונים אל משטר־הרעב ששרר אצלנו
למחרת המלחמה•״
גנראל־מאיור גינתר פון־מאנהיים :״הנוער
חייב לראות בצבא את האידיאולוגיה שלו׳.
פלד־מרשאל היינץ זיידליץ :״יש להחזיר
את עונש־המוות למדינה׳.
אוברסט הורסט פון־האסלברג :״קודם כל
עלינו להפסיק לדבר על שלום!״
אדמירל קורט טירפיץ :״׳אני שייד לאלה
המתנגדים לפירוק חד־צדדי של הנשק האטומי׳.

הוא
מגדיר את עצמו הגדרה מוח לטת.
אם נימנע משימוש ככיטו•
יים חריפים, הרי נגדירו כך: ריאקציונר,
שוכיניסט ומיליטריפט.
יכול אדם לדגול בהורדה זמנית של רמת־המחייה,
למען הכפר והספר. גם לנין וגם
מייסדי התנועה הקיבוצית דגלו פעם ברעיון
כזה. אולם כאשר מחוברת תביעה זו לדרישה
להפוך את הצבא לאידיאולוגיה ולהפסיק
לדבר על שלום, הרי יש לה משמעות
אחרת לגמרי. תוספת הדרישה להנהגת עו־נש־המוזת
— סימן־ההיכר הקלאסי של הריאקציונר
המובהק ביותר — רק משלימה
את התמונה.
אין צורך להוריד את רמת־המחייה של
ההמונים בישראל. להיפך, אפשר וצריך

שומעו על רצח לומומבה. אך קרוב לודדאי
כי לבו ידאב ביום בו יצא הקלגם הצרפתי
האחרון מתחומי אלג׳יריה החופשית.

הוא לא יהיה יחיד כרגשות
אלה. ירגישו כדיוק כמוהו גנרא-
לים צרפתיים ואיטלקיים, אדמירלים
כריטיים וספרדיים, ואפילו
אלופי הצכא הפולני הגולה של
הגנדאל אנדרם, כאנגליה.

* כול אדם לבוא ולהגיד: גם זו לטובה.

י אמר ז׳בוטינסקי שלא נהיה אומה אמיתית
כל עוד לא יהיו לנו גנבים עבריים ויצאניות
עבריות. אפשר להוסיף כי — להבדיל אלף
אלפי הבדלות — לא נהיה מדינה אמיתית

ודמיון זה אומר דרשני.

** ל כל אחד מחמשת הפסוקים הנ״ל
^ אפשר להתווכח. כל אחד מהם נאמר גם
על־ידי אנשים שלא היו דוזקא יונקרים פרוסיים,
או מפקדי־צנחנים צרפתיים, או אלופים
בפולין של פילסודסקי.
אולם צירופם יחד הוא הקובע. כל צליל
מצלילי־ההימנון הגרמני שימש פעמים בלתי-
ספורות לחן לשירים אחרים. אולם כאשר הצלילים
מופיעים יחד, בסדר מסויים של התווים,
הרי מתקבלת המנגינה המחרידה אותנו
על כורחנו.

כאשר אדם אחד אומר את כל
חמשת הפסוקים האלה יחד, הרי

תיתכן רק מסקנה אחת: הוא אימץ לו
השקפה זו בדרך החיקוי. תחת לגבש לו
השקפה היאה לקצין עברי במדינה חלוצית
מתקדמת, השואפת להכות שרשים במרחב
ולשאת את דגל חרות־העמים, הוא מנסה —
ביודעין או שלא־ביודעין — להיות כקצי־נים
במדינות־המערב השוקעות, שדמותם
מצטיירת מעל עמודי הספרים.

יגאל ידין הוא אחד מ״אנשי ה•
כטחון״ שטופחו וחונכו על-ידי
דויד כן־גוריון -ויש להניח כי
דעותיו מייצגות את דעותיה של
כת זו כולה. השאפתנות הפוליטית
שלו אינה נופלת מזו של דיין ופרם,
אולי אף עולה עליה. ידץ
אינטלקטואלי יותר משני נערי־חצר
אלה, והוא ניגש להגשמת
שאיפותיו כצורה הרכה יותר יסודית
ומפוכחת.

כאשר נשמעו דברים כגון אלה לפני עשרים
וחמש שנה, ראו בהם את סימן־ההיכר
של קצין־הוורמאכט היהיר, שקבר קבר ל־דמוקראטיה
הגרמנית, שפלס את הדרך לעליית
היטלר לשלטון.
בימים בהם מוצג בארץ הסרט מיין
קאמפף, המראה בצורה מזעזעת לאן הובילו
דברים אלה עצמם, האם לא נתקף
לבנו חלחלה כאשר מגיעות לאוזנינו שוב
הסיסמות הפרוסיות הישנות?

^ ס הגעת, קורא יקר, עד כאן — חייב
\ £אני להודות שהולכתי אותך שולל.
כל הקצינים הגרמניים האלה, ששמותיהם
הוזכרו לעיל, לא היו ולא נבראו. אין
גנראל־מאיור גינתר פון־מאנהיים, ואין אדמירל,
קורט טירפיץ• המצאתי אותם.
אבל לא המצאתי את הדברים אשר שמתי
בפיהם. הם באמת נאמרו. הם יצאו מפיו
של גנראל־בדימוס, שהצטיין כקצץ־מטכ״ל
בימי מלחמה.
אולם לא בגרמניה נאמרו הדברים, אלא
בישראל, ולא על התרמאכס מדובר, אלא
על צה״ל. הגנראל שאמר אותם, בסימפוזיון
של צהרון הוא רב־אלוף יגאל ידין.

מניין לו השקפודעולם היאה ל־יונקר
כעל-אחוזות כמו אותו פלד•
מארשאל נושא אסון, פאול סוף
הינדנכורג, מצכיא הקיסר ומכתיר
הפירר?

ייד כאן זו בעיה אישית, ואין מה
^0לעשות לגביה, מלבד להצטער על אבדן
דרכו של גבר שאינו חסר־כשרונות, ושיכול
היה להביא ברכה.
אולם ידין אינו איש יוצא־דופן, ואין הוא
אדם בשולי החברה. הוא שייך למעמד
מסויים המתגבש במדינה. הוא ילד־טיפוחיו
של אישיות מסויימת. ויש לו שאיפות מסו־ 1
יימות. עובדות אלה הופכות את הבעייה
האישית של הגנראל־בדימוס לבעייה ציבורית
ממדרגה ראשונה — בייחוד בשלב זה
של התפתחות פרשת־לבון.

דכרים אלה מזכירים את ימי
הזוהר של היונקרים הפרוסיים.
שוב מתנגנת כהם המנגינה הישנה:
להוריד את רמת־המחייה
של ההמונים, להחזיק את העם
כמשטר של צנע, להחזיר את עו•
נש־המוות, להפסיק לדכר על שלום
ולהפוך את הצכא לאידיאל העליון
של הדור החדש.

חוץ מזה, כל הפרטים נכונים.
הניסוח שצוטט לעיל הוא ניסוח
מדוייק. ורוח הדכרים הוא רוחו
של יונקר פרוסי. על כל אחד מפסוקים
אלה, אפשר להכיא מאה
פסוקים של גנראלים גרמניים, כימי
הרייך השני והשלישי, שאמרו כדיוק
את אותם הדכרים.

מטה בצבא־מחתרת אשר ינק מן הרוח של
תנועה סוציאליסטית מתקדמת.

בשנים האחרונות צימצם את פעולתו הפוליטית
הגלוייה למיבצע אחד, רב־משמעות:
החתירה לשינוי שיטת־הבחירות. במיבצע
זה, שנועד לכונן בארץ שלטון־יחיד של
מפלגה אחת, הסרה למשמעתו של מנהיג
אחד, לא היה לביג׳י נושא־כלים נאמן ממנו.
יתכן כי כתוצאה מן ההתעוררות הציבורית
העצומה של פרשת־לבון תדעך הקאר־יירה
הפוליטית של משה דיין ושמעון פרם,
כשם שדעכה לפני מספר שנים הקאריירה
של אהוד אבריאל וטדי קולק. דור של
נערי־החצר הולך, ודור של נערי־חצר בא.

להעלות אותה• דבר זה כרוך. בחתירה נימי
רצת ותכליתית אל השלום במרחב — שלום
שיוריד את נטל החימוש משכם העם, ויפתח
בפניו אופקים חדשים לייצור ולמסחר.
הוא מחייב להפסיק לדבר על המלחמה,
ולהפוך את השלום השמי לאידיאולוגיה העיקרית
של הנוער.

הוא מחייכ כי כראש המדינה
יתייצכו אנשים חדשים כעלי מעוף
ותנופה מחשכתית, המוכשרים לנהל
מדיניות חדשה ונועזת. כקיצור:
אנשים שהם ההפך הגמור
מגנראל-כדימוס.
גנראל ידין לא נשאל באותו סימפוזיון
לדעתו על כל בעיות המדינה והעולם. על
כן לא הביע את השקפת־עולמו המלאה. אך
דומני שאיני עושה לו עיזל אם אשלים את
המעגל בעצמי כלהלן: איבה מוחלטת לתנועה
הלאומית הערבית, אוריינטאציה גמורה
על המערב, תמיכה בברית עם הקולוניאליזם
האפל ביותר של צרפת ובלגיה, כדי לקיים
את ישראל כראש־גשר לבן מול פראי־המדבר.
איני סבור כי ידין שפך דמעות בעת

אם לא יהיו לנו גנראלים־בדימוס החושבים
כמו עמיתיהם בארצות אחרות.

ככל זאת, זוהי תופעה מתמיהה.
הגנראלים הגרמניים והפולניים היו
כני מעמד מסויים מאוד. תפיסתם
הריאקצוניות־הלאומנית־המיליט־ריסטית
היתה מיקשה אחת -
כיטוי נאמן לאינטרסים הכלכליים
ולמסורת הרוחנית של מעמד אשר
גדל כתקופה הפיאודלית.

מעמד זה שנא את הדמוקראטיה, שהתפשטה
באירופה עם המהפכה הצרפתית.
הוא תיעב את תנועת־הפועלים, שקמה עקב
המהפכה התעשייתית. הוא זמם לשבור את
הסתדרויות־העובדים׳ לסלק את האידיאולוגיה
החתרנית של אחוזת־העמים. כפי שהוכח,
היה מוכן להיעזר לצורך זה בפיררים, ב־מחנות־ריכוז
ובפלוגות־סער.
אולם ידין אינו יונקר בן יונקר. אבותיו
לא שתלו לפני מאות בשנים תפוחי־אדמה,
באחוזות אדירות בפרוסיה המזרחית. להיפך,
הוא בן למשפחה שהיתר, מעורה במסורת
החלוצית של ארץ־ישראל• הוא פעל כאיש-

אם יקרה
יורש-העצר,
נערי-החצר,
חן המנהיג.
ופולחן ידין

כן, יהיה יגאל ידין
מנהיגם המוכתר של
נושא־הדגל של פולפולחן
כן־גוריון מחר,
מחרתיים.

ף • פרשת ״ ל כון השכיל ידין לעמוד מן
1הצד הוא לא הבליט את עצמו אפילו
בנסיוז־הנפל לארגן בעלי-שם לצורך הפגנה
נגד אנשי־הרוח שהכריזו מלחמה על ה־דיקטאטורה
הזוחלת (נסיון שבעליו זכו,
בינתיים, לתואר ״אנשי האנטי־רוח״).
יגאל ידין שומר על עצמו. בדמיונו, הוא
רואה את עצמו בדמותו של דה־גול ישראלי,
אביר ללא־רבב הממתין בסבלנות עד אשר
ייכנסי חיי־הציבור למצב של אנארכיה. אז,
הוא מקווה, תקום קריאה ציבורית גדולה
לאיש העומד מעל לריב המפלגתי הקטנוני,
לגנראל המנצח המקובל על כל שכבות העם.
הגנראל ייענה לקריאה, יציג את תביעותיו,
ואחרי שהכל יסכימו כי ישלוט של־טון־יחיד,
ישליט סדר — לפי תפיסתו שלו.

זהו חלום אופייני של יונקר. ידין
אינו הגנראל־כדימום הראשון, וגם
לא האחרון, החולם חלום כזה. ייחודו
ככך שהוא היונקר העכרי ה ראשון,
פרי-הכיכורים מכית־האול-
פנא ה״כטחוני״ של דויד כן־גודיון.

במרינה

הננו שמחים להודיע
שקבלנו

סוכנות בלעדית
לישראל

לשרות מכשירי מיקסר

(סוף מעמוד )4

הישראלי נרעד .״איך אתה יכול להגיד
דבר כזה־״ התרתח ,״הרי זאת עלילת־הדם
השפלה של האנטי־שמים! זהו שקר מתועב!״
״כך אתה אומר,״ השיב האפריקאי בנחת,
״אין ספק שאתה צודק. אך מניין לך שאין
באיזשהו מקום בעולם כת יהודית קנאית,
הרוצחת ילדים נוצריים ומכניסה את דמם
למצות?״
חיננך מורים 3131׳

תיקונים עם

חלקים אורינינליים
באחריות גמורה

אנו מציעים

שרות ביטוח
של מכשירי ״קנווד״
תמורת תשלום שנתי נמוך.

בקרוב יגיע משלוח של
כלים מודל 1961
פרטים נוספים

״סרס״ .3ב10 .״מ
תל־אביב, רח׳ לבונטין ד,
טלפון 6 5 7 3 6

שימו לב
בל מכשיר ״קנווד״ אנגלי
אורגינלי נושא עמו
תעודת אחריות של החכרה
בלונדון עם כתבתנו
בישראל אשי מקנה
זבות לשרות חנם לתקופה
של 6חדשים.
בצלום הסר ט קובע!
8ח £ 1*011 ^ 111 וו׳וזז 3 5

3ק4ו
ל ע לו םבתנועהוב תו ך
או ל ם ״ 34

3קז
הסרטבעלהגר עין ה ע דין
להגד לו ת 240
16ח 0יוו $ 6 1 0 0 1

ל צ לו מי םמוצלחים 3 0 0
ל ה שיג בבלבת• מסחר
ל צרב• צי לו ם.

סו כני ם .

ב רנ ד

ת ל -אביב. ש ד׳ ר ו ; 1שילד 5ו
ט ל65421 .

כעשרים וחמישה אלפי תלמידי בתי־ספר
תיכוניים עלולים למצוא את עצמם׳ מיד
לאחר חופשת פורים בחופשה נוספת שתוענק
להם אולי לא לפי בקשתם אך שתהיה,
כנראה לרוחם. סיבת החופשה: שביתת
מורים, עליה החליט אירגון המורים התיכוניים.
האירגון
האחד מהווה חלק מהסתדרות
המורים, המסונפת להסתדרות הכללית של
העובדים העבריים — ונקרא חטיבת המורים
התיכוניים.

האירגון השני נושא את השם
המורים התיכוניים והוא גוף שפרש לפני
כשנתיים מהסתדרות המורים.
התנגדותה של הסתדרות המורים לשביתה
ולתביעות התיכוניים הביאה, בעיקבותיה
לפרישה ולהקמת הגוף החדש. האירגון החדש
מאגד כיום כ־ 1500 מורים, חלקם הגדול
בעלי־השכלה אקדמאית.
טענו השבוע מורי האירגון, המתכוננים
לשביתה :״הצרה שלנו היא, שאפילו אשכול
אינו מתנגד לדיעותינו ולתביעותינו ומכיר
בצידקתן. הוא פשוט פוחד שאם יעלה לנו
את המשכורת׳ ייאלץ לעשות זאת גם עם
המורים בבתי־הספר היסודיים.״
4 : 5או .6 : 5שאלת השכר ושיטת
חישובו מהוזת את בעיית־היסוד ואת סלע־המחלוקת
העיקרית בין המורים לבין משרד
החינוך. המשכורת לתיכוניים נקבעת, למעשה׳
על־פי השוואה למשכורת היסודיים. בעיקר
חשוב הדבר לגבי תוספת הוותק• על
כל חמש לירות נוספות שמקבל מורה יסודי
כתוספת ותק, מקבל המורה התיכוני שש
לירות.
טוענים על כך נציגי המורים התיכוניים
באירגון:
״מכל ארצות אירופה כימעם היחס הוא
לא של חמש לשש, כמו שנהוג אצלנו,
אלא — שלוש לארבע׳ כלומר: על כל שלש
לירות של היסודיים מקבלים התיכוניים ארבע
לירות. התוצאה המעשית היא, שהמורה התיכוני,
החייב ללמוד חמש עד שש שנים
על־מנת להשיג את תוארו האקדמאי, מתחיל
בעבודתו שש שנים לאחר שעשה כן המורה
היסודי — ובמשכורת נמוכה ממנו. ההפרש
בשכר בא כתוצאה מהפרש שנות הוותק,
אותן הפסיד התיכוני, שעה שהקדיש זמנו
וכספו ללימודים. מורה כזה יקבל משכורת
שוזר, לזו של המורה היסודי בגילו׳ רק
כשיהיה בן .59—60״
עד 1954 היה יחס המשכורות והתוספות
בין סוגי המורים שלוש לארבע. באותה
שנה החליטה ועידת הסתדרות המורים, בה
היוד המורים התיכוניים־האקדמאיים מיעוט
מבוטל, לשנות את הסדר ולקבוע את
היחם — חמש לשש — כמחייב.
״הטעות האופטית של הסתדרות המורים,״
טוענים אנשי אירגון המורים ,״נובעת מהעובדה
שהם חרדים פן יפגע שינוי יחם
התוספות במורים היסודיים. האמת היא
שהחישוב נקבע לפי משכורת המורים היסודיים,
כך ששינוי היחס אינו יכול לשנות
את שכרם המהווה בסיס.״
האוצר מצידו, החושש ששינוי היחס ישנה
את חישובי המדד׳ מוסיף התנגדותו לשינוי
זיוף נוסף בקביעת רמת־החיים הממוצעת.
כיוון
שכך, מקופחים המורים לא רק
לעומת כל האקדמאים האחרים שהקדישו לא
יותר מהם — ולעיתים אף פחות — ללימודים׳
אלא אפילו לעומת מורי בתי־הספר
היסודיים.
לאחר משא־ומתן ארוך ומייגע, עבר הדיון
דרך שתי ועדות שלא הצליחו להגיע לעמדה
שתתקבל על דעת כל הצדדים. היחיד העומד
כאבן־נגף בדרך לפיתרון סביר הוא שלום
לוין, מזכיר הסתדרות המורים הכללית. אם
יצליח אבא אבן לגרום לפרישתו של המזכיר
העיקש, ייפתחו סיכויים מחודשים ליישוב
הבעיה, ולא, יקיימו המורים התיכוניים
את החלטתם לשבות עד למציאת הסדר
סופי אשר ישביע את רצונם.
ארגון

ך* שבוע התחיל כמכה ניצחת למעמדו של דויד בן־גוריון. הנהלת המפלגה הדתית
| 1הלאומית התכנסה במלון קאסטל בתל־אביב׳ כדי להשיב סופית על פניית ביג׳י
להקים עימו קואליציה. מריטת־העצבים שנמשכה למעלה משלושה שבועות רצופים,
הגיעה סוף־סוף לנקודת־הכרעה. כאשר הורמו הידיים כתום שש שעות של ויכוח, ו:י.תן
היה לספור את תשובת הדתיים, לא היו אנשים מופתעים יותר מן המצביעים עצמם. בעד
ההצטרפות לקואליציה הצביעו שיבעה, נגדה התייצבו שמונה — בעוד -שישה נמנעים.
עד לרגע האחרון לא יכול היה אף אחד מאנשי־צמרת המפלגה הדתית לקבוע בוודאות
מה תהיה תוצאת ההצבעה. כי במועצות המפלגה דיברו העסקנים דבר אחד _ ואילו
בליבם פנימה חשבו דבר אחר. היו כאלה שהכרזותיהם הפומביות חייבו אותם להצביע
בצורה מסויימת; אולם בהיותם משוכנעים כי כדאי להצביע אחרת, השפיעו על חסידיהם
וחבריהם להרים נגדם ידיים — או לפחות להימנע מהצבעה.
״כשספרנו את הקולות,״ סיפר אחד העסקנים׳ ״היינו כמו אותו רב שביקש מקהילתו
לתרום יין למען הנצרכים, ערב פסח. הוא העמיד חבית גדולה בחצר בית־הכנסת וביקש
מכל בעל־יכולת לשפוך אל תוך החבית את תרומת־היין שלו. כאשר בא למחרת בבוקר,
מצא כי החבית מלאה — מים. הסתבר כי כל תורם אמר לעצמו, :כולם יתרמו יין. לא
יקרה מאומה אם אכניס שני בקבוקים של מים.׳ כך בדיוק קרה לנו. אני כשלעצמי,
התרשמתי מן הכוחות החזקים שדרשו הצטרפות לבן־גוריון. אמרתי לעצמי: אם כל כך
הרבה רוצים, בטח יהיה. הקול שלי לא ישנה את המצב, אבל לפחות אוכל אחר־כך להגיד
שהייתי נגד המעשה הזה.״
כמיהה זו, להיות מסוגל ״להגיד שהייתי נגד המעשה הזד״״ היתד, הגורם המכריע. דויד
בן־גוריון, שקיווה כי ימצא את חבית המפלגה הדתית מלאה ביין, גילה לתדהמתו כי
לא היו. בה אלה מים.
גם אז לא אמר ביג׳י נואש. האיש שהתפרס במשך שבועות מפני שותפיו לשעבר, כשהוא
מתחנן בפניהם כי יצילו אותו ממצבו הביש, בלע שוב את גאוותו ופשט את ידו מחדש.
אחרי שהכריז שאם הדתיים לא יתנו תשובה עוד לפני שבוע, יודיע לנשיא כי לא יוכל
להרכיב ממשלה, חזר בו מהחלטה זו. גם אחרי שהמפלגה החליטה סופית נגדו, לא החזיר
את המנדאט לנשיא. שליחיו המשיכו בנסיונם לשדל מישהו. שוב הופעל לחץ על
הפרוגרסיבים, ושוב הובאה ההצעה להצבעה במוסדות המפלגה. ההחלטה שלא להשתתף
בקואליציה היתה הפעם מוחצת עוד יותר מקודמותיה.
אך נטרקה דלת זו בגסות לפניהם, ואנשי ביג׳י שבו לדבר על הסיכוי שהדתיים ישנו
את דעתם ובכל זאת יצילו אותם מבחירות. העובדה שתימרוניהם נראו משוללי־כבוד
ומאוסים בעיני האזרח, לא מנעה מהם להמשיך ולהתבזות. כי על אף ההכרזות הרברבניות,
פחדה מפא״י פחד־מוות מפני בחירות.
פחד זה דחף אותה לחיפוש הצלה בקנוניה מן הסוג העלוב ביותר. במסדרונות המפלגה
החלו מדברים על התיקוזה החדשה: שמפא״י תשלוט כממשלת מיעוט, בעזרת הערבים שלה
ושלושת הקולות הקנויים של פועלי אגודת ישראל. היא ניסתה לשדל את הפרוגרסיבים ואת
הד״לים שלא יצביעו נגדה בכנסת, יאפשרו לה להתקיים על־אף היותה במיעוט. בסוף
השבוע לא היה ברור עדיין מד. תהיה התשובה הסופית לסוג זה של פיתוי.

מפא״י נגד כיג׳י

^ יימתסכרה /כ י אם ייאלץ דויד בן־גוריון, בכל זאת, ללכת לבחירות — ינצל
\ /את ההזדמנות כדי לערוך חשבון יסודי עם כל יריביו. חשבון כזה נדמה היה לו כי
י ערך לפני שלושה שבועות, כאשר אילץ את מרכז מפא״י להדיח את לבון. אולם הכנעת
מרכז המפלגה פעלה כבומראנג, פגעה בבן־גוריון עצמו יותר מאשר פגע בו הריב הממישך
עם לבון. כי הצבעת המרכז הוכיחה כי מיעוט ניכר מבין מנהיגי המפלגה הינו נגד
דויד בן־גוריון.
גם הצורה בה עזב פנחס לבון את תפקידו כמזכיר כללי של ההסתדרות באה לזרות
מלח על פצעי ביג׳י. תחת להיות הוקעה והדחה בקלון, הפכה פרידתו של לבון למעין
עינוי־קדושים׳ שהוסיפה אהדה למזכיר המודח. בן־גוריון, שהאמין כי יצא מנצח בהתמודדות,
מצא את עצמו מנוצח — ודוקא על־ידי היריב שחוסל לכאורה.
על כן, לדעת מקורביו, ינצל את הבחירות לעריכת חשבון סופית. את כוונתו זו
הבהיר היסב השבוע, בישיבת מזכירות מפא״י, כאשר הודיע: לבון לא ייכלל ברשימת
מפא״י, כל עוד דויד בן־גוריון עומד בראשה. עסקנים פשרניים, שקיוו כי מן הרעה של
הבחירות תצמח למפא״י לפחות טובה אחת — טובת הליכוד והאיחוד — הבינו כי לא
העריכו נכונה את העלבון הצורב אותו חש דויד בן־גוריון מזה חודשים.
לא רק בן־גוריון עשוי לראות בבחירות הזדמנות לחסל סופית את מעמדו של לבון
במפלגה. מעוניינים הרבה יותר ממנו הם משה דיין ושמעון פרס. שנים ארוכות התכוננו
לקרב המכריע על הירושה. לפי לוח־הזמנים שלהם, נועד קרב זה להתחולל רק בעוד
שנים אחדות. אולם עתה, משהחלה המערכה באופן בלתי־צפוי, מוכנים הם לנצל את
ד!,־,זדמנות ולנהל את המלחמה עד תום. לא רק אותה מלחמה מצומצמת בה מעוניין
דויד בן־גוריון׳ כדי לקבוע כי הוא הבוס המוחלט של מפא״י — כי אם מלחמה מקיפה
ויסודית, שמטרתה לקבוע כי הם — נערי ביג׳י — יורשי־העצר הבלתי־מעורערים שלו.
לשם כך הם מעוניינים לא רק בדחיקת רגלו של פנחס לבון מהמפלגה. ברגע בו יגיע
מועד סילוק החשבונות, בעת שתורכב הרשימה לכנסת, יבקשו להרחיק גם את כל
אוהדיו של לבון, יחד עם כל אותם ותיקי־ר,מפלגה העלולים להפריע להם לרשת את
השלטון. פירוש הדבר: פילוג במפלגה. אך דיין ושות׳ מוכנים לפילוג זה. הם השלימו
אפילו עם כך שמפא״י המצומצמת תפסיד תריסר קולות בבחירות — ובלבד שבתוך המפלגה
לא תישאר כל התנגדות, כל ביקורת.
מפא״י החדשה, כפי שהם מתארים אותה, תהיה מפלגה טוטאליטארית: מפלגה שתדגול
בשינוי שיטת הבחירות ובכינון משטר חד־מפלגתי: מפלסת שתישען על דיקטאטורה גלויה.

כחירות־חאקי

^ משך 13שנות קיומה של המדינה, הספיקו אזרחי ישראל ללכת ארבע פעמים
^ 2לקלפי, לבחור כנסת. מה יהיה אופי הבחירות שייערכו הפעם?
ההיסטוריה הבריטית יצרה את המונח ״בחירות חאקי״ .היד אלה בחירות שנערכו
בעיצומה של מלחמם הבורים בדרום־אפריקר״ לפני כ־ 100 שנה. הן נערכו על ן קע של
תופים וחצוצרות, של דימאגוגיה מיליטאריסטית קיצונית. קול ״הבטחון״ נישא ברמד״

.מבחירות ומשלא הצליחו, איימו בנשק חוש :

וצבעו היה צבע מדי החאקי של הצבא. כל מי שהתנגד למדיניות המלחמתית של הממשלה
כינה בוגד. כי האויב׳ כך אמרו אנשי הממשלה, בשער!
גם בישראל, לפי כל הסימנים, יהיו הבחירות לכנסת והחמישית. בחירות חאקי״ .במרכז
המערכה התעמולתית יעמדו, ללא ספק, אנשי־הבטחון. הם לא יסתפקו בסיפור מעשיות על
ימי הפלמ״ח ומלחמת העצמאות או בגילוי עיסקות סודיות של רכישת נשק מצרפת. הפעם
יגררו למערכת הבחירות את ״הבטחון החי״ של .1961
לא מן הנמנע שאלמנטים בלתי־אחראיים סביב בן־גוריון יפרו את השקט הסובב עתה
את המדינה. כבר עתה מתנהלת מערכת־תעמולה מרוכזת, שמטרתה להכין את דעת הקהל
לקראת אפשרות כזאת. קבע ביג׳י׳ בישיבת מזכירות מפא״י: הקו העיקרי בהסברה חייב
להיות — .הגברת הכוננות הבטחונית לאור האיום המתמיד מצד מדינות־ערב להשמיד את
ישראל.״ מובן מאליו, שמול סכנת השמדה מיידית כזו, חייב העם לוותר על רעיון
עריבת הבחירות וסילוק אנשי ה״בטחון״.
הרחיק לכת עוד יותר מאמר ראשי של דבר :״בגבולות שורר שקט, אין כימעט
מעברות, מותר להשתולל קצת. אך ייתכן כי קרוב מאוד ׳היום שבו תופר האידיליה.״
מי יפר את האידיליה י כיצד י מתי? על שאלות אלה לא ענו אנשי ביג׳י. הם רק העלו
אותן ונתנו להן לרחף באימתנות בחלל המדינה. לאזרח מותר היה רק לחפש רמז בדברים
שהוכתבו על־ידי פרס ושות׳ לכתבלביהם. כאשר פרצה פרשת לבון, האשימו כתבי ״יונייטד
פרס״ את שר־הבטחון לשעבר כי ביצע תקריות־גבול שלא מתוך צרכים בטחוניים טהורים,
אלא מתוך שאיפדז למצוא חן בעיני אנשים מסויימים. האנשים שהיו מסוגלים ליהעלות
אשמה זו, מסוגלים גם ללכת רחוק יותר באותו כיוזן.
חשבון אפשרי כזה יהיה חשבון מוטעה. תוצאותיו יהיו שונות לחלוטין ממה שנערי
ביג׳י מתארים לעצמם. כי הציבור של היום שוב אינו אותו ציבור תמים של אז. אחרי שנערי
ביג׳י הרסו במו ידיד,ם את האמון באל הנורא ששמו ״בטחון״ ,שוב אין האזרח מביט על
אל זה באותה הערצה והכנעה עיוזרת.
קאריקאטורר, כמו זו של בס, בדבר, הלועגת לשני פרופסורים על כי הם שוקעים בוויכוחי־סרק
על מהות הדמוקראטיה, שעה שמתחתם מוצת פתיל של פצצה הקרויה ״סכנת השמדה
לישראל״ יכלה לעורר, פעם, חרדה בלב האזרח. כיום היא מעוררת רק חשד. עד כדי
כך התרחקו נערי ביג׳י מרחשי־רוחו של הציבור.

איום התיקים

וף מריץ ונערי* אף מאיימים להשתמש בנשק אחר, במערכת הבחירות. אלה התיקים

^ ה סודיי ם• ״אני האדם המושמץ ביותר במדינה,״ אמר ביג׳י, בפגישה עם מרכז המפלגה
הדתית הלאומית ,״לא אירתע מלהיות האדם המשמיץ ביותר במדינה!״
תלמידו שמעון פרס לא פיגר אחריו. בפגישה עם צעירי המפלגה הדתית׳ שנערכה ערב
הכרעת המפלגה, הזהיר :״אם נצא לבחירות, נפתח תיקים, נילחם בכל כוחנו ולא נסכים
לוותר על מעמדנו למחרת הכחיש את הידיעה, אך סופר הצופה, שמסר אותה׳ עמד
על נכונותה. כאשר התנדפו ההכחשות והכחשות־הנגד׳ המשיך לרחף באוויר איום ה״תיקים״.
איזה מין תיקים הם אלהז קיים, קודם כל, הסוג הראשון: התיקים הבטחוניים. כתבים —
אולי גם של עתונים עדינים — ייקראו למשרדים בטחוניים. אחד מאנשי בינ׳י ישלוף
כמה מיסמכים סודיים, המרשיעים כביכול אדם זה או אתר. באותו רגע יקבעו אותם אנשים׳
שהם ראשי מערכת הבטחון, כי גילויים אלה שוב אינם ״בטחוניים״ ולכן מותר יהיה
לפרסמם. לא כן גילויים של הצד שכנגד. הוא יהיה כפוף לצנזורה חמורה. תיוזצר, איפוא,
תמונה מסולפת, בה ישתמשו ביג׳י ונעריו בצנזורה כבנשק.
קיימים גם תיקים אחרים. אלה הם תיקים המכילים אינפורמציה על חייהם האינטימיים של
אנשי־ציבור מסויימים, או עבירות כלכליות שהמשטרה נצטוותה לעצום עליהן עין.
מנגנון החושך, המאזין בקביעות לרבבות שיחות טלפון, והפותח אלפי מכתבים, אסף
חומר זה במשך שנים. עתה, עם והשמעת האיום לפתוח את התיקים, ביקשו להבהיל את
אנשי המפלגות האחרות ולהכניעם לרצון ביג׳י.
הסכנה באיום זה היא שגם לצד השני יש תיקים משלו• אומנם לא מושלמים ומדוקדקים

מכניע־ ביג״

הם האנשים האחרונים שהיאנרחים ציפו מהם ני ינחיתו לו
סטירת־לחי מכרעת. בתמונה נראים שניים מחברי הנהלת
הד״ל, דויד נוימן ורפאל בן־נתן, כשהם יורדים במדרגות, אחרי שהצביעו נגד ההצטרפות.

כתיקי מנגנון החושך — אבל תיקים מסוכנים לא פחות.

מפדגת פוערים ז

* 4היעשה לבון מול התפתחויות אלה? האם יקבל את התנכלות בן־גוריון בשקט,
או שמא ישיב במלחמה?
אפשרות אחת היא שייענה להצעות מפ״ם ואחדות העבודה, יסכים להקים יחד איתן
גוש גדול של השמאל — מעין תנועת פועלים דמוקראטית. במיקרה זה יהיה מובטח לתוועה
זו מעמד חזק מאוד בכנסת החמישית. רבבות אזרחים יצביעו בעדה, רק כהפגנה נגד
בן־גוריון, אפילו אם לא יזדהו איתר, מבחינה מעמדית.
קיימת גם אפשרות שנייה: לבון יעמוד מן הצד, ישאר נאמן למפלגתו גם לנוכח
והשתוללותו של בן־גוריון. חשבונו במיקרה זה: להישאר איש מקופח, שנעשה לו עוול,
ולחכות עד שתבוא ההתעוררות בקרב המפלגה׳ נגד תעלולי דיין ופרס.
אולם עשוי גם להתפתח מצב־ביניים, בו תתנער המפלגה עצמה לפעולה. עד כה נקרעו
חבריה בין האולטימאטומים של דויד בן־גוריון לבין תביעת־וחצדק של לבון. מתוך הרגל,
ומתוך חשבון כי בן־גוריון חשוב מאוד למפלגה, נכנעו לדרישותיו. אלם בחלק מהצמרת
מתגבשת הדעה כי הקרב בין לבון לבין
ביג׳י מצעיד את המפלגה לאבדון נימהר.
הם יודעים כי בחירות בתנאים הקיימים
עלולות להנחית מכה מחרידה על המפלגה.
על כן החלו אחדים מהם שואלים את עצמם׳
אם בכל זאת לא תיתכן פשרה — על חשבון
בן־גוריון; אם ויתור על ראשות־ממשלד,
של בן־גוריון לא תהיה עדיפה על עריכת
בחירות•
לפני שלושים שנה הופיע ספר עברי,
פרי־עטו של יהושע ה. יבין, מי שנועד
להיות ברבות השנים חתן התנ״ך השני של
ישראל. ספר זה, ירושלים מחכה, עורר
סערה ציבורית, כאשר תיאר את מנהיגי
ההסתזמת ומפא״י — מנקודת השקפתו
של רביזיוניסט שרוף. יבין העניק שמות
בדויים לגיבורי ספרו, אך המסודר, היה כה
שקוף שאפשר לזהות בקלות את הגיבורים
האמיתיים. בקטע אחד כותב יבין:
בן־הקוץ (כינוי לבן־גוריון) ,שישב רגעים
אחדים כמבולבל, קם עתה והודיע:
״רבותיו דעו, שאני יצאתי מן ההסתדרות.
אני אעבוד כמו פועל פ שו ט ...ארוויח את
לחמי שלום לכם
״נידמה,״ סינן עתה ברשע (ברל כצנלסון^
״שחברנו בן־הקוץ מראה סימני התרגזות
עצבים אני מבין את זאת הרוגז הרב
בזמן האחרון העייפות ה מ רו ב ה ...מובן
שכל זה משפיע חושבני, שלטובת הענין
כדאי היה שאנחנו ניתן לזמן־מה חופש להבינו
בן־הקוץ, כדי שעצביו ינוחו והוא
יוכל לשוב רענן ובריא לעבודה

לואריקאטורה זו של אריה נבון, שהופיעה השבוע
בדבר, ממצה את קו ההפחדה, בו ישתמשו ביג׳י
ונעריו, קו זח מיועד ליצור בחלת־שווא׳ כאילו עלולה לפרוץ מלחמה.

השבוע נישנה מעמד זה כימעט בשלי;
מותו. דויד בן־גוריון הודיע לצמרת מפא״י
כי אם לא תתקבל דרכו, יחזיר את פינקם
המפלגה שלו וילך לשדה־בוקר. בישיבה
שכונסה בדחיפות בביתו, ושנמשכה עד
שתיים לפנות בוקר, אף הציע כי לוי
אשכול יהיה ראש הממשלה — ובלבד
שלא ייערכו בחירות. חבריו דחו את הרעיון.
ייתכן כי בקרוב יגיעו החברים בכל זאת
לאותה המסקנה, שאליה הגיע ברשע לגבי
אמר :״חושבני, שלטובת
בן־הקוץ כאשר
אמר מזכיר המפלגה הדתית־הלאומית בנימין
כדאיהיה שאנחנו ניתן לזמן־מה
שחור׳ כאשר נערכה ההצבעה עלהצטרפות ל־ והעניין
קואליציה. שחור, פוליטיקאי מפוכח, מעריך את דעת הציבור. חופש לחברנו בן־הקוץ.״

במדינה
מפלגות
*ל הזעם
אפילו בחלומותיו המבעיתים ביותר לא
חלם משה דיין על הדרדרות כזו. רק
לפני שנר. וחצי רץ הגנראל כובש סיני מאסיפה
לאסיפה, כדי לקצור את הערצת
ההמונים. כשהילת־גבורה ופירסום עולמי
מרחפת מעליו, השמיע אז דיין את דבריו,
כשקהל השומעים מאזין לו בחרדת קודש.
השבוע, יומיים אחרי שנחלץ בעזרת המשטרה
מקריאות הבוז של לולנים מפגינים
בפתח משרדו בקריה( ,ראה מסגרת) עמד
דיין באסיפת מפלגתו באולם אהל בתל־אביב,
מזיע ונבוך, ניסה להדוף את גלי
הזעם והאכזבה שהתנפצו מול פניו בקרי-
אות־ביניים ממורמרות ובלתי־פוסקות של
הקהל, ובתגובות צחוק ולעג להסבריו.
דיין ניסה לעמוד בדבריו על שלוש נקודות
עיקריות, הנוגעות בולן בפרשה: עמדתו
של בן־גוריון בפרשה, הדחת לבון וכרוז
אנשי־הרוח. בנצלו את כל כישרונו הריטורי,
השתדל דיין לעקוף דברים ולסלף עובדות.
טען הוא, בין השאר•
הדחת לבון היתה אקט דמוקראטי
טהור. היא נעשתה ללא שום אמצעי לחץ
וכפייה. לקריאת ביניים. האם הצגת ה־אולטימאטום
מצד בן־גוריון בנוסח, או הוא
או אני׳ והתפטרותו לא היוז לחץ?״ —
לא ענה.
הצכא כאגדה .״אני הייתי מציע לכם
לדרוש כי הקצין ששירת בצה״ל יבוא על
דעת עצמו ויציע להגיש מיסמכים של צה״ל
בפני איזושהי ועדה,״ אמר הנואב. דיין
התעלם מהעובדה שהיה זה הוא עצמו אשר
הגיש לוועדת החוץ והבטחון מיממכים בקשר
לפרשת לבון שאינם נוגעים ישירות
לעסק הביש.
• הגנראל בדימום הצטרף למנסים להפוך
את צה״ל למיטוס לאומי. בהסתערו
על חבר מרכז מפא״י, הפרופסור נתן רוטנ־שטרייך,
סילף דיין במתכוון את דבריו של
רוטנשטרייך באסיפת־חברים בחולדה .״הוא
יצא נגד הסיסמה, :הטובים לטיס׳,״ טען
דיין ושאל :״אז מי ילכו, הגרועים לטייס?״
״האם גיטו ווארשה אינו ערך מקודש לעם
ישראל? האם אנחנו רוצים שבישראל יתרחש
גיטו ווארשה שני?״
• בעברו להתקפה על שאר המפלגות,
טען דיין :״בר־יהודה קורא לנפץ את אגדת
בן־גוריון.״ קרא צעיר בקריאת ביניים :״בן־
גוריון ניפץ אותה בעצמו.״ הקהל מחא
כפיים.
דיין הצליח גם הפעם להופיע כחברמן
הצברי בעל הלב הטוב י והדמוקראט. כאשר
הסתערו סדרני מפא״י על קוראי קריאות־הביניים,
היה זה הוא שהרגיע אותם, בצורה
הפגנתית, ערך הצגה שלמה — כיצד משה
דיין מרשה לקרוא קריאות.
כאשר רבו הקוראים׳ יעץ דיין לשלוח
לו את השאלות בפתקים. על שולחנו נערמו
הפתקים בזה אחר זה• בתום נאומו, הסתלק
דיין מבלי לענות על השאלות. טען יושב־ראש
האסיפה :״קראתי את כל השאלות ואני
רואה שמשה דיין השיב על כולן.״
סהר ולכון. האיש השני שנחלץ יחד
עם דיין להגן על ביג׳י היה שמעון פרם.
הוא הופיע באסיפת עובדי התעשייה האווירית
ושדה התעופד; בלוד, כשפיו טענות
דומות לאלה של דיין.
אמר פרם :״במה טוב פנחס לבון מיחזקאל
סהר? מדוע נשפט לבון על־ידי
שרים וסהר על־ידי שופטים, ובגלל מלה
אחת שאמר על חשוד אחד שאינו חשוד,
נקנס ב־ 15 אלף >5ירות — וכך נהרסו חייו
והקאריירה שלו?״
״דויד בן־גוריון אינו איש יחסי־ציבור
ואינו דגי קיי. הוא הנונקונפורמיסט הגדול
ביותי במדינה׳ותמיד הלך נגד הרגלים ונגד
דעת־הרבים.״
בתום נאומו איפשר פרם לנוכחים לשאול
שאלות, בתנאי שכל אחד יאמר לפני שאלתו
את שמו ומקום עבודתו.
כשנשאל על הקואליציה המצומצמת עם
הדתיים, השיב פרם :״לכפייה דתית לא
נגיע. נחלק כמה תיקים, שישנם לחלוקה.
זה יהיר כמו משפחה שיש בה אבא דתי
ושלושה ילדים לא דתיים. אם הילדים רוצים
לעשות נשף דווקא ביום שישי, שיחפשו
מקום אחר ולא בבית. יש צורך בהתחשבות
וזאת איננה כפייה. לא צריך לשכוח שגם
חלק מחברי מפא״י הם דתיים.״

משבר החקדאות מקבל מימדים שד שואה: רודנים מפגירם,

מדד האיסיים

ן* מושבי הדרום מהלכת תוכנית
^*מחרידה. מתיישבים, שעלו ברובם לקרקע
לפני 8־ 10 שנים, מסתודדים ביניהם:
״אתה מוכן?״ הם שואלים איש את רעהו.
והשאלר עוברת מכפר לכפר :״מוכנים?״
למה צריכים להיות מוכנים? מה היא
התוכנית שאין מדברים עליה בפירוש ואשר
עצם קיומה נשמר בסוד כמום?
זר המנסה לחקור בפרשה ולגלות את
הסוד המחתרתי, יכול להבין כי המדובר
במעשה הפגנתי. אולם ההפגנות, הרי כבר
היו. מתיישבי כפר מישר הפגינו לפני שלושה
שבועות והתפזרו בשקט. מתיישבי כפר
חצב בדרום, הפגינו לפני שבועיים על־יד
הכנסת: המשטרה התערבה וראשי המתיישבים
פוצחו באלות. השבוע התקבצו סביב
משרד החקלאות בתל־אביב חקלאים מוותיקי
ההתיישבות בשרון, בני העליה השניה והשלישית,
כדי להפגין את זעמם .״בוז!״ קראו
למשה דיין כאשר יצא ממשרדו. אחדים
מהם נופפו בפניו באגרופם .״גנראל מאני־מייקר״
הצליח להתחמק רק לאחר שהמשטרה
הרחיקה את המפגינים שהשתרעו על
הכביש, מנעו ממכוניתו לזוז.
בכל אחת מן ההפגנות הללו, באו החקלאים
לזעוק חמס. הם ראו לנגד עיניהם הרם
מוחלט של מעמדם, פשיטת־רגל כלכלית
ואבדן כל חיסכונותיהם• שנים של עמל,
פחד וזיעה ילכו לטמיון. כל אחת מן ההפגנות
הללו הסתיימה ללא תוצאה. השר
או הפקיד קיבל או לא קיבל משלחת של
המפגינים׳ הבטיח או לא הבטיח לעשות
משהו — ושום דבר לא קרה.
אם כן, איזה צעד הפגנתי מתכננים מתיישבי
הדרום בסודי־סודותז הלא הפגנה נוספת
תפוזר אף היא, אם בכוח ואם בשלום,
ואין להניח שישיגו יותר מאשר השיגו
הפגנות קודמות. הדבר ברור למתיישבים
עצמם, שהרי החליטו כי לא יערכו יותר
הפגנות־סרק כאלה. הם מדברים על דבר
הרבה יותר קיצוני.
הם החליטו, לא פחות ולא יותר, לפוצץ
את מיפגן יום העצמאות. גילה אחד המתיישבים,
שעה שניסה לשכנע אנשים ממושב
אחר :״לא ניתן שיחסלו אותנו בשקט. גם
לא נעשה אותה שגיאה שעשו חברינו האומללים
שהפגינו. נעלה לירושלים ביום
העצמאות, בשעת המיפגן של צה״ל, בחגיגות
הבר־מיצווה של המדינה. ברגע מסויים
נפלוש למסלול המיצעד ונשתטח לפני המכוניות
המפוארות בהן יגיעו השליטים למיפגן.
נעשה את זה לעיני הדיפלומטים הזרים,
לעיני העתונאים מכל העולם, לעיני האורחים
מאפריקה ומאסיה. אנחנו שולחים להם
מומחים לחקלאות — שיראו במו עיניהם
את המומחיות של משה דיין כאן, בארץ.

וועד חיווס

״מה יעשו? בבקשה! שהזקן יתן הוראה של הסוכנות, יחד עם משרד החקלאות,
לטאנקים ולג׳יפים להתקדם על גופותינו! למסקנה כי הפיתרון למצבו הדחוק של
אשכול ודיין כבר חיסלו אותנו: שהזקן מושב מישר הוא הלול. מה עוד שבאותה
יהרוג אותנו! אבל צד,״ל לא ירמוס אותנו.
תקופה היו משוכנעים כי אפשר לייצא
כי צה״ל זה הבנים שלנו. הם יודעים בדיוק
ביצים ללא הגבלה. הם גם דרשו מהמתיי־ *
מה המצב בבית.״
שבים להשקיע בענף זה ביוזמתם האישית.
כך, בעידוד ממלכתי, נכנם הכפר לחובות

המרד האזרחי של מיליון וחצי לירות — שהושקעו כולן
בפיתוח הלול. מכיוון שהסוכנות כבר נתנה
ין שו ם טפלן כי תוכנית זו היא את כל ההלוואות שיכלה לתת לפי תקציב
\ ן אחת המסוכנות ביותר שהועלו אי־פעם ההתיישבות שלה, פנו המתיישבים למקורות
בקרב אזרחים במדינה. כי החקלאים — פרטיים: בנקים, סוחרים, קבלנים וסוחרי-
אספקה. לא היה כל ספק כי יוכלו להחשיבואו
למיפגן ברבבותיהם מכל רחבי הארץ
— מתכוונים להפוך את המאורע לנקו־ זיר את ההלוזאות, מתוך ההכנסות הבטודת־מיפנה
בחיי המדינה. למראה השוטרים, חות של הלולים החדשים.
המשטרה הצבאית והחיילים שינסו, אולי

לסלק את החקלאים מן המסלול, הם מאמינים
ה גג ר א? 7אששרקדב
כי הקהל הרחב יתערב לטובתם. תהיה זו,
מרידה גלויה במשטר הקיים בארץ.
ך• הכנסות היו רחוקות מאוד מלהיות
מה דוחף את המתיישבים לתוכנית זוז ן ) בטוחות. כל פיתוח הלול לא היד, אלא
מד, מניע חקלאים מפליטי־השואה, יחד עם חלום תעתועים של משה דיין ושל לוי
עולי עיראק ובני היישוב הוזתיק לצעד כזה? אשכול. כאשר הסתמנה ההתמוטטות באופק,
והאמריקאים הודיעו כי לא ירשו ייצוא
אפשר לתת לכך תשובה במימדים לאומיים.
קל יותר יד,יד, להבין את הגורמים, אם בלתי־מוגבל כל עוד מקבלת ישראל עודפי-
מזון חינם, קיוו החקלאים כי משה דיין
ידובר בכפר אחד לדוגמה. זהו כפר מישר,
ידע להתייצב בראשם וללחום למענם. שהרי
שנוסד ב־ 1950 ליד גדרה הבילו״ית.
כיום יושבים במישר 57 משפחות. אין שם זהו תפקידו של שר חקלאות: להבטיח
שיגשוג המשק החקלאי וקיום הוגן לאנשיו.
בני נוער — כי כאשר עלו המתיישבים אר״הצענו
לצפצף על מתנת המזון מאמריצה,
היו גלמודים, שארית־ד,פליטה של שואת
אירופה, ללא ילדים. הם התחתנו אחרי ש קה,״ סיפר אחד מנציגי האיכרים ,״הצענו
שוחררו מהמחנות, התיישבו בכפר הדרומי לקנות באופן חופשי בשוק העולמי את כל
האספקה הדרושה ללול — ולהיות חופשיים
של המפלגה הפרוגרסיבית, מתוך תקווה
לבנות מחדש את משפחותיהם ואת חייהם. מכל הגבלה בייצוא שלנו.״
כלומר: הלולנים היו מוכנים ללחום, לצאת
זרע ההתמוטטות נזרע עוד עם התחלת לקרב גלוי עם לולני אירופה, לכביש את *
תיכנון הכפר. רבע מחלקות הכפר לא ניתנו השוק במלחמת־ד,תחרות קשה• היו להם כל
לעיבוד, בהיותן אדמת כורכר. חמשה דונם
הזכויות להאמין כי אדם בעל עבר צבאי
של פרדס, שהובטחו לכל מתיישב, ניתנו
יעריך את רוח־הלוחמה וינהיגם בקרב זה.
להם רק לפני שנתיים. יש בכפר חמש רפלצערם
הרב גילו כי גנראל אינו תמיד
תות בינוניות. ירקות אין מגדלים, כי אין שש לפקד, ולהנהיג. כחייל שהתרגל למשזה
איזור של ירקות. את זאת ידעו רק
מעת, הוא גם יודע לקבל פקודת אחרים.
אחרי שנים ארוכות של נסיונות־שוזא
כך קרה שמשה דיין איבד את הרגע הלשווק
ירקות• רשת ההשקייה שהונחה ל גדול של הקאריירה האזרחית שלו, שהיה
גידול ירקות, נרקבת באדמה מבלי שנוצלה
מאפשר לו להוכיח את עצמו לא רק כמצביא,
או הכניסה את תמורת הבלאי.
אלא גם כמנהיג בימי שלום. תחת להתייצב
הענף העיקרי הוא הלול. עוד לפני שבע־ בראש החקלאים — הרכין ראש ללוי
שמונה שנים ראו כעשרים משפחות כי
אשכול. כי אשכול לא רצה ליזתר בשום
ענף זה הוא מן המכניסים ביותר — אופן, על מענק מאמריקה. מתוך הרגל של
בעיקר בגלל משטר הצנע והשוק השחור.
פושט־יד, חשש להחזיר נדבה. ויתור על
אותן עשרים משפחות התעלמו מתיכנון עודפי מזון לענף הלול היה מניע, לדעתו
הסוכנות, שלא היה בו כדי למצוא פרנסה. של אשכול, את האמריקאים, לחשוב שאולי
בה בשעה שיתר המתיישבים היו שקועים יכולה ישראל לוותר בכלל על עודפי־מזון
בניסויים עקרים להתפרנס מגידול ירקות — ,או אפילו על מענקים כספיים.
ניצלו משפחות אלה את הדרישה בשוק
זוהי תורת־חיים עקרונית של פושט־יד.
והתבססו כלולנים.
אולם בצידה היו גם מניעים מעשיים, שהניעו
לפני כשנתיים הגיעה מחלקת ההתיישבות
את לוי אשכול לדחות את הצעת הלולנים.

התארגן במושב אמונים בדרום. אנשי
המושב לא השלימו עם תוכניות ההרס,
של שר־החקלאות, משה דיין, איימו לנטוש את משקם ׳אליו באו

מרצונם הטוב. איום הכפר הזעיק את כל המוסדות למציאת פיתרון.
אנשי ועד החירום -,ברון שוורץ 38 ,וגואל דבני ,36 ,מבקשים
רק דבר אחד :״שיתנו לנו להרוית את הלחם שלנו בכבוד!״

איכרים פושטים וגר, כבדים מתפרקים
ממשלת ישראל מקבלת אומנם את עודפי
המזון חינם מארצות־הברית, אולם אין היא
מחלקת אותם חינם ללולנים. היא מוכרת
אותם במחיר השוק העולמי או למעלה מזר״
הכנסה זו מסתכמת ב־ 11 מיליון לירות לשנה.
כסו• זה יאבד לאוצר המדינה, אם יוותר
לוי אשכול על עודפי המזון. לא זו בלבד,
אלא שהוא יצטרך לתקציב דולארים מקופת
המדינה, כדי לרכוש את המזון בשוק החופש .לכן קיבל את תביעת האמריקאים.
לשווא צעקו הלולנים שהם מוכנים לוזתר
על מזון אמריקאי, וכי ביכולתם להפוך
את ענף הלול לשודד, לענף ההדרים. אשכול
אמר למשה דיין לקצץ את הייצוא — ומשה
דיין נטל על עצמו להכין את הוראות הביצוע
של מיבצע זד״
הוא בחר בדרך פשוטה ומהירה: לקצץ
את כלל הלולים ב־ 23 אחוז. השר שמונה
על אחד המשרדים החיוניים ביותר בכלכלת
האדן היה עסוק מדי באינטריגות של פרשת
לבון כדי שיוכל להקדיש לתפקידו הממלכתי
את תשומת־הלב הנחוצה. על כן קיבל את
ההחלטה ׳ הפשטנית והקלה ביותר.
שעות ארוכות — כימעט יום אחרי יום
— היה מסתגר בחדרו שבקריה עם יוסף
אלמוגי, כדי לתכנן את מסעות ההפחדה
והתעמולה בפרשת לבון. אין פלא, איפוא,
שלא היה לו פנאי לשמוע את דבריהם של
מומחי משרד החקלאות, האנשים שהכשרתם
המיקצועית והמדעית הכינה אותם לתת
עצות נכונות בשעות משבר כאלה. אותם
יועצים גם היו נגד ההרחבה המטורפת של

כתחנה ממושכת, בה תיעצר רכבת השאיפות
הפוליטיות של דיין.

הקטנים והגדולים

** דאיל שו ב אל כפר מישר. ההחלטה
^ לקצץ את הלול ב־ 23 אחוז היתה כ־פסק־דין
מוות• הסביר את המצב אחד המתיישבים
:״אני מסכים שאין לנו ברירה
ומוכרחים לקצץ. אבל לקצץ בהגיון, ובצדק.
בכפר שלנו יש 85 אלף מטילות. יש אנשים
שיש להם 10 אלפים עופות, וכאלה שיש
להם דק .700מ־ססד מטילות אני יכול
לכסות את הוצאות המחייה שלי. אם מורידים
לי 23 אחוז — אני מחוסל. אבל אם
יורידו לזה שיש לו עשרת אלפים, אפילו
יותר מ־ 23 אחוז — לא יקרה לו כלום.
הוא יכול להמשיך ולהתקיים כמו מלך, אף
עם 5000 מטילות — או אפילו אם יחסל
לגמרי את הלול. את שלו כבר עשה.״
אנשי מישר ראו רק את התמונה המקומית
של כפרם. תמונה -מצומצמת זו יכולה לשמש
בועה נאמנה למצב במדינה כולה. ישנם
כפרים — בעיקר בהתיישבות החדשה —
אשר כל חישובי־קיומם מבוססים על ענף
הלוי .1לעומתם קיימים ישובים ותיקים יותר,
בהם מהוזים ענף הלול רק מקור־הכנסה נוסף,
במשק מגתן. קיצוץ שתה ב־ 23 אחוז, אומנם
לא יפגע בלולנים הגדולים, אך עלול לפגוע
פגיעת־מתת בלולנים הקטנים.
ישנו גם פגם אחר לקיצוץ האחיד. ה־כדאיית
המשקית של כל לול בנויה על ניצול
מלא של כוח־העבודה
ישל המיתקנים. אם משפחה
יכולה להתקיים מ־
706 מטילות, הרי שקיצוץ
הלול ב־ 23 אחוז
אין פירושו קיצוץ ההכנסה
ב־ 23 אחוז — אלא
שכל חישובי הרתחיות
והכדאיות משתנים .״אם
מקצצים מכל לול — אז
הורסים את כל הלול-
נים,״ סיכם ת: שב מישר,
״אז יותר כדאי שיחסלו
את מחצית הלולים ויתנו
לנותרים אפשרות
להתקיים בגודלם המלא.״
במונחים
כלל־ארציים:
במקום להורות על קיצוץ
של 23 אחוז בכל
לול ולול, ובכל כפר
וכפר, מוטב היה לקבוע
כי כפרים מסויימים לא
יעסקו כלל בגידול עופות;
והנותרים, אשר
ימשיכו להתקיים מענף
הלול, יוכלו להבטיח לעצמם
קיום הוגן. את
הכפרים שיחסלו את ענף
הלול, יהיה צורך לפגות
על־ידי פיתוח ענפים
אחרים, או אפילו
על־ידי פיתוח תעשיית*.
אנשי מושבות
השרון והמרכז,
צעדו כשהם קוראיס בכרזותיהס :״לא ניתן לה יוס את אנם ר ולן יכול, כמובן,
/להתעלם מציד הקיבנינו
בזיעת אפינו! בעד אפשרות קיום ללולן מעבודתו!״
צוץ. אך לביצים שייצר
מעל למיכסה החדשה, לא ימצא להן קונה
הלול ובדו״חים שהגישו לפני שנתיים ובמחיר
הרשמי. הלולן יצטרך לפנות לשוק
שלוש שנים, קבעו כי יהיה זה סיכון חסר־סיכוי,
אם תהמר החקלאות הישראלית את
השחור, למכור ביצים במחצית המחיר אשר
עלה לו ייצורה. הוא גם יצטרך לקנות
עתידה על ייצוא של ביצים.
תערובת לעופות; אולם תערובת במחיר
אולם כאשר השיאו אז את העצות המיק־צועיות,
חלם דיין על כיבוש מעמד כל רשמי יקבל רק עבור המיכסה המקוצצת.
כלי בצמרת המדינה, בשיטות שכובשים עבור העופות הבלתי־חוקיים יצטרך לקנות
בהן בדרך כלל מיתחם פלוגתי. את תורת מזון במחיר מופקע. הברירה: לשחוט את
״זבנג וגמרנו״ רצה להעתיק לחקלאות — העופות. אולם בעד קילוגרם עוף הוא
שכולה בנוייה על בדיקות מדעיות ממוש מקבל פחות מלירה אחת.
כלומר: בכל דרך שיבחר — יפסיד. אם
כות והתחשבות במאות גורמים מיקצועיים.
הזמן גם דחק, כי דיין חלם סוף־סוף על ימשיך לקיים את הלול בגודלו הנוכחי, יפסיד
על הביצים ועל התערובת. אם ישחט
גדולות ונצורות מענייני החקלאות במדינה.
— שחם את פרנסתו.
בהיותו שוקע בחלומותיו הפוליטיים מר־כך
אירע, שלמעלה ממחצית תושבי מישר
קיעי־השחקים, זנח את אחריותו היומיומית עומדים בפני פשיטת־רגל. הם חייבים כסף
למשרד שבינתיים הופקד בידיו. כאשר הת לבנקים׳ לסוחרים, לסוכנות. כדי לכסות את
מנה לתפקיד שר החקלאות, אחרי הבחירות
ההלוואות הראשונות, לוו כסף בריבית שחותחנת־האחרונות,

היה ברור כי תהיה זו רק
רה. כל יום בו מחזיקים את לולם, מצטבביניים
אל כיסא שר־החוץ או אפילו אל
רים חובות נוספים — ואין ממי ללוות.
ראשות הממשלה.
המצג החברתי בתוך הכפר ירד לנקודת האולם
השואה המאיימת עתה על החק אפס. איש אינו עוזר לרעהו — כי אין כל
בטחון שיוכל מחר להחזיר את ההלוואה.
לאות בארץ מאיימת גם על עתידו הפוליטי
לנגד עיניהם ניצבת דוגמתו של התושב
של דיין. תחנת־הביניים עלולה להתגלות

התקוממות הוותיקים

האחוא׳

שר־החקלאות משה דיין, שלא הצליח למנוע את המשבר העובר עתה
על החקלאות. הוא אף הגביר את המשבר, בהיותו אחראי ישיר לשני
כשלונות חמורים: כשלון עגבניות מאנימייקר וכשלון תוכנית הייצוא של ביצים ישראליות.

פליכם קרלסבאד, שפשט את הרגל ונשאר
חייב 33 אלף לירות — מלבד חובותיו לסוכנות
היהודית. בעלי־החובות התל־אבי־ביים
חשו היטב את המכה. לא מפני
שחובותיו של פליכס קרלסבאד מסתכמים
בסכום גדול כל־כך — אלא מפני שהם
רואים בעיניהם עשרות ומאות פליכסים
נוספים. בכפר מישר עצמו אפשר לצפות
לשלושים פשיטות״רגל נוספות תוך חודש
ימים — אם לא ייעצר תהליך החיסול.
המתיישבים חייבים — בערבות הועד
שלהם — קרוב למיליון־וחצי לירות. השטרות
מתגלגלים בשוק באין פורע — ולא
יהיה פורע. הסוחרים יודעים שכספם אבוד,
אולם אינם רוצים עדיין להודות בכך בגלוי
— ואינם נוקטים צעדים חוקיים לעיקול
רכוש החקלאים, מתוך חשש שעל-
ידי כך יגרמו לגל של פשיטות־רגל.
מצב זה לא יוכל להימשך. תושב אחרי
תושב יוכרז כפושט־רגל; ואחרי התושבים
הבודדים יפשטו כפרים שלמים את הרגל.
לא כפר אחד, גם לא עשרה כפרים —
כי אם מאות. אם יימשך תהליך זה יחלו
המשפחות לנטוש את בתיהן; כפרים שלמים
יתפרקו ומיליארדים של לירות אשר ־־.ושקעו
בהתיישבות החדשה יופקרו או ילכו
לטמיון. שלא לדבר על שנות העמל, וה־תיקווה
שהמתיישבים השקיעו.

מחרה בכר האברים
*£זרח כרחוב יכול לשאול את עצמו:

מה פתאום כל הרעש הזה? מה הנבואות
השחורות על התמוטטות החקלאות?
הרי בסך הכל מדובר בענף אחד בלבד! ולא
בחיסולו הגמור, כי אם רק בצימצומו.״
דברים אלה יכול לומר רק מי שאינו יודע
מה נעשה כיום בחקלאות. אומנם באה
נקודת־המשבר בעיקבות הכישלון הגדול
של תוכניות הפיתוח של ענף הלול. המפגינים
הם לולנים החשים את משב כנפי
ההרס על פניהם. אולם הפצע הוא עמוק
הרבה יותר — והוא פגע כימעט בכל אברי
הגוף החקלאי.
ענף הרפת, למשל, עומד בפני שואה ואנדרלמוסיה
שאינן קטנות מאלו של הלול.
עד לפני שנים מעטות, היה צו החקלאות
העברית: לפתח את הרפת ככל האפשר.
לפני שנה הכריז אשכול — בתפקידו הכפול
כראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות
היהודית וכשר האוצר של מדינת
ישראל — כי הפרה היא אויב המדינה.
הוצא צו לשחוט אותה.
שוב היה זה משה דיין שניהל את מיבצע
השחיטה. הוא התנהל בקצב, ועודנו מתנהל.
ישובים לא מעטים, אשר התגאו עד כה
בתנובת החלב של פרותיהם, מובילים אותן
לבית־המטבחיים. התוצאה צפויה מראש:
צימצום אכזרי של עדר החולבות, ומחסור
בחלב המסתמן כבר עתה באופק.
התרופה של משרד החקלאות: משה דיין

הזמין פרות חולבות מחו״ל. אלא שהן ירודות
לאין ערוך בטיבן מאלה המובלות מדי
יום לשחיטה בארץ. תנועת המושבים, בעיקר
אנשי מושבים ותיקים כמו נהלל,
כפר־ויתקין ובאר־טוביה, הודיעו על התנגדותם
הנמרצת לייבוא זה• ״לא ניתן לפרוק
את הפרות מהאוניה!״ הכריזו ,״שמשה דיין
ילמד אותן לשחות לחוף!״

המאנימייקר והשואה

ך* ענף היסודי השלישי בחקלאות,
ן | ענף הירקות, עומד גם הוא על סף
משבר תמידי. מדי עונה מובלים למזבלות
עודפים שנוצרו בגלל תיכנון לקוי, והאוצר
משלם עבורם סובסידיות מכספי משלם־
המסים• פרשת המאנימייקר היא רק הידועה
בכולן, לא היחידה.
דיין נטל את הטיפול בעגבניה כשהיתה בעלת
סיכויים טובים לייצוא. אולם במקום לפתח
באופן מדעי והדרגתי את שיטות הייצור,
הגידול והשיווק בחו״ל, שוב ניסה את תיאוריית
״זבנג וגמרנו!״ התוצאה: כישלון
שהסתכם בהפסדים כספיים ניכרים לחקלאים;
בושר, ושבירת הסכמי־ייצוא עם קונים
פוטנציאליים; הבאשת ריחו של זן בעל־סיכויים,
עד כדי כך שהפך שם־נרדף לקללה
באוזני כל חקלאי בארץ.
כל אלה לא נוצרו בימיו של משה דיין.
הוא רק נתן להם את הדחיפה האחרונה,
שהביאה להתפוצצות הבועה. עוד בשלב
דתיכנון של ההתיישבות ההמונית, נטל
לוי אשכול את האחריות לידיו. בגללו לא
הצליח אף שר חקלאות — החל בפנחס
לבון וקדיש לוז, וכלה במשה דיין — להוציא
את ההתיישבות מן התלם המסוכן.
מה יהיה גורל רבבות המשפחות שהפקידו
את עתידם בידי מתכנני החקלאות? האם
ייאלצו לנטוש את בתיהם ואת שדותיהם
ולבקש יום עבודת־דחק בלשכות?
ביאושם הגובר והולך העלו אחדים מהם
את רעיון המחאה הרבתי, ביום מיצעד העצמאות.
אולם ברור כי מחאה זו לא תפתור
את בעייתם. בצד המיואשים המציעים
הפגנות, נמצאו גם כאלה הקוראים לחבריהם
שלא להתייאש .״השרים ניכשלו!״ קרא אחד
מהם ,״זה לא אומר שאנחנו צריכים להרים
את הידיים ולהיכנע. נילחם! נמצא בעצמנו
את הדרך להציל את קיומנו. נתארגן, נדון
יחד, נעלה הצעות ונשמע מומחים שאינם
כפופים לשרים או לפוליטיקה. באיזשהו
מקום אנחנו חייבים למצוא מוצא!״
היתד, זו הבעת אי־אימון מוחלטת בצמרת
משרד החקלאות והסוכנות. אולם היה בה
גם משום הבעת אימון בחקלאים עצמם.
השאלה היתר, רק: האם יימצא בקרב חקלאים
אלה הכוח וכושר־המחשבה לתקן את
אשר קילקלר המנהיגים? ואם יעלו את ההצעות
הנכונות — האם יזכו לתמיכה הדרושה
מצד מוסדות המדינה לביצוען?

תונווי ת

במדינה

כיל הזכויות שמורות

• אל תצפה לצעדים מפתיעים מצד פנחס לבון בעתיד

משטרה

המיידי. על אף שמנוי וגמור עם המזכיר המודח ליטול חלק פעיל במערכה
הפוליטית, ישמור לעת עתה את מוצא פיו ולא יתחייב לשום קו מסוייס,

המספרי סורפו

במטרה לתת תחילה לבך גוריון ואנשיו לגלות את קלפיהם לעיני הציבור.

ניצב עמוס בן־גוריון, מפקד משטרת
מחוז תל־אביב, כינס השבוע את העתונאים
בלישכתו כדי לבשר להם על הישג מזהיר
נוסף של מוחות המשטרה בפיקודו. אחרי
עיון במספרים סטאטיסטיים, מצא עמוס עובדה
שהפתיעה אותו. בעוד שבשנת 1960
גדל מספר הפריצות בארץ כולה ב־13.4
אחוז, הרי בתל־אביב גדל האחוז ב־10.1
אחוז.
עובדה אחרת שנסכה בו גאוזה היתד
שמספר העבירות נגד הרכוש במחוז תל־אביב
בשנה האחרונה היה רק 42.8אחוז
מכלל העבירות נגד הרכוש שבוצעו בארץ.
בעוד ארבע שנים קודם לכן היה חלקו של
מחוזו בשטח זה 49 אחוז.
כתבי־המשטרה מיהרו לקבל סטאטיסטיקה
זו כניצחון גדול של עמום, העתונים היומיים
יצאו בכותרות :״אחוז הפשיעה ב־תל־אביב
ירד.״
האמת היתד, כמובן אחרת.
אחוז הפריצות עלה בתל־אביב בשיעור
קטן יותר מאשר בשאר המחוזות — ואילו
בסוגי עבירות אחרות מחוץ להתפרצויות
ועבירות נגד רכוש, עלה שיעור
הפשיעה יותר מאשר במחוזות אחרים.

לפי סברת אנשים המקורבים ללבון, אין צורך שהוא עצמו יפעל לעת עתה,
מאחר שדויד בן־גוריון מזיק לעצמו במו ידיו.

• נושא מרכזי בדיונים הציבוריים כשבועות הקרוביס
ישמשו הרמזים על הקמת גוש פועלי של מפלגות השמאל.
צעד כזה יהיה תלוי במידה מכרעת ביחסו של פנחס לבון, מאחר שאחדות־העבודה
אינה נוטה להקים חזית משותפת עם מפ״ם בלבד. גישושים ברות זו
נעשו לאחרונה אצל לבון׳ אולם הוא סירב לנקוט עמדה.

• הסיכויים להקמת חזית ״ליבראלית״ של הפרוגרסיבים
והציונים־הכלליים קלושים למדי. בעזד שהצ-כ מעונייניס להצטרף
לגוש ימני, לקראת הבחירות החדשות• ,אין בהצעות הפרוגרסיבים כדי למשוך
אותס-לאיחוד. בין עסקני הצ׳־כ קיימת הסברה כי הצעת הפרוגרסיביס, לצרף
רק חלק מהציונים־הכלליים, באה רק לצרכי תעמולה, כשהפרוגרסיבים מנסים
להעמיד פנים ככוח מרכזי במערך ליבראלי. מטרת תעמולה זו: לרכוש את
אהדת אנשי־הרוח.

• לעומת זאת, קיימים סיכויים ממשיים יותר של איחוד

כלשהו 5ין הצ״ב לבין חרות. הדבר ייתכן, עקב מאמציהם של רביזיו־ניסטים־לשעבר,
הנמנים על הצ״כ, וגם מתוך הנחה כי בגין לא יתעקש הפעם
על עניינים של פרסמיגיה אישית.

• מפלגה אחת הצופה בחרדה לאפשרות של בחירות היא
פועלי אגודת ישראל. אחרי שבנימין מינ׳ן מכר את חבריו הדתיים והצ־

שח״ל (״שירות חלוצי לישראל״) לאילת,
נהיה חיש מהר לראש ועד המתיישבים,
החזיק בעמדה זו עד שבא מן הצפון איש
מפלגה אחר, חנוך ננר. עם התפרקותו ה־בלתי־חלוצית
של השירות עלה יהודה צפונה׳
אך המשיך במשימות ציוניות גם שם:
הדריך נוער בהדסים ועין־כרם. מאוחר יותר
עבר לעבוד ב״דבר״ ,עד שקיבל מילגה ללימוד
במכון להשכלה ולמחקר שבבית־ברל.
שלטון
ממושך משחית. משסיים שם
את לימודיו, ירד שוב לאילת, החל פועל בזירה
ציבורית. הוא סירב לקבל כל שכר
עבור פעילותו זו׳ השתכר כחוצב־שחם
פשוט במחצבי אבן וסיד.
אך יהודה לא מצא את מקומו בעיר הדרום:
גיורא יוספטל, אז מזכיר מפא״י, היה
מעוניין באנשים רוחניים פחות, חזקים יותר,
דאג לסילוקו של יהודה צפונה.
ואומנם, אחרי זרתוסטרה וכצנלסון היה
איש פלונסק הנימרץ גיבורו הנערץ ביותר.
רק לאחרונה החל יהודה מרגיש כי קיימות
סתירות קלות בין חזונו של ביג׳י לבין
דרכו .״מדוע, למשל, אם במקום אחד כותב
אתה כי יש לכבד אדם (ואפילו הוא יריבו)
לפי סגולותיו כאדם, מסרב אתה להעלות את
עצמותיו של ז׳בוטינסקי ארצה?״ שאל יהודה
את מנהיגו, במיכתב מנומק, עליו לא קיבל
כל תשובה עניינית.
סתירה אחרת נראתה ליהודה כחמורה
יותר :״בהיותו בשדה־בוקר, כתב ביג׳י ב־ניו־יורק
טייטס רשימה, מדוע לא שלטון
ממושף, בה הוא טוען כי שלטון ממושך
משחית את השלים וכי מוטב שיפרוש בעוד
מועד.״ הוא הצביע בפנייה ששונה לחברי
מפא״י מעל דפי למרחב, יומון לאחדות-
העבודה. למכתב זה אף לא ציפה לקבל
תשובה.
המסקנה ההגיונית. המשבר הגדול
בא עם פרוץ הפרשה .״היה זה כאילו ראיתי
לפתע את מיסטר הייד במקום את ד״ר
ג׳קיל,״ אמר יהודה בהדגישו בדיו כחולה
את דבריו של משה שרת בקטע-עתון׳ בו
התפרסם הדו״ח המלא של ישיבת הדחת
לבון במרכז מפא״י :״מזמן נראה לי כי
לא הכבוד והצדק הם נר לרגלינו, בחיי
המפלגה, אלא הפחד והחשבון.״
יהודה לא ניסה להתחמק מן מסקנות
שהתבקשו מאליהן :״שרת יכול לאמר את
הדברים האלה ולהשאר במפלגה. אני —
לא!״ אמר.
השאלה היחידה אשר הטרידה אותו עתה
היתר. טכנית גרידא: כיצד לצאת בכבוד?
״לזרוק את פנקס שלי לפח זבל לא רציתי,
לאחר שכיבדתי אותו משך 17 שנה. לא
רציתי גם לשלוח אותו לאלמוגי: לא אצלו
נתקבלתי למפלגה,״ הסביר.
בשבוע שעבר פתר יהודה גם את הבעיה
האחרונה: הוא נסע מירושלים לכינרת, אל
קיברו של כצנלסון, התייחד עם מורהו שעה
ארוכה, השאיר את הפינקס על הדשא לרגלי
המצבה

וזגירגז פוריבו 1961
המשק אלה שרגזו באמת על רברבנותו של
עמום ועל עיודרונם של הכתבים, שלא קיבלו
מביג׳י־זוטא סטאטיסטיקה על סוגי פשיעה
אחרים, היו מפקדי וקציני מחוזות
המשטרה האחרים. אמר קצין בכיר במחוז
משטרה אחר :״עמוס מנסה להראות שהוא
מוצלח מכל שאר הקצינים, אבל הוא לא
הצליח להוריד את האחוז הכללי של הפשיעה
בתל־אביב — שאינו עומד בשום יחס
לאחוז האוכלוסיה של תל־אביב מכלל אוב־לוסי
המדינה.״

טרף לממשלה כשר הדואר, נודה למעשה על־ידי המחנה החרדי הקיצוני, שב־קולותיו
נבחר לכנסת. ואילו המפלכח הדתית הלאומית לא תהיה מעוניינת בו,

בראותה בו מכשלה יותר מאשר תוספת־כוח. לפי כל הסימנים, לא יצליחו אנשי
מינץ לעבור אף את אחוד החסימה, בכוחות עצמם.

• הדתיים־הלאומיים, מצידם, מעריכים פי בבחירות הכאות
יזכו לתוספת של שניים, ואולי אפילו שלושה, מנדטים
ככנסת. הערכה דו בנויה על ההנחה שהם יקבלו את קולות הדתיים שניתנו
למפא״י בבחירות האחרונות.
• הפסד אחר למפא״י צפוי ברחוב הערבי. מאז שינוי הקו של
הקומונידם כלפי רע״ם, חזרה מק״י להיות שוב גורם פעיל בין ערביי ישראל.
גורם נוסף: נוכח מצבו האומלל של דויד בן־גוריון, נחלש במידה רבו! פחדם

דרכי אדם
על קבר ברל

של ערביי ישראל מאנשי המימשל הצבאי.

יהודה בן־משה נולד בברלין, ב־,1922
ללא חוש הומור ובאמונה איתנה כי בני
אדם מקיימים את אשר הם מטיפים. כך
קיבל ברצינות בלתי־מסוייגת את תורת הציונות,
עלה ארצה בגיל ,17 התנדב מיד
לבריגאדה, בילה שש שנים בפלוגה 6של
לסקוב. לסיסמת־חייו אימץ את אימרתו של
זדתוסטרה :״אדם צריך לדעת שני דברים
בלבד: תמיד לאמר את האמת ולקלוע ישר
למטרה.״
מורו וגיבורו העיקרי של יהודה היה
ברל כצנלסון. כאיש מפא״י נלהב ובעל
כושר־ביטוי־וניתוח חד, המכר, ישר לשורשי
העניין, ניכנס יהודה בתום מלחמת העצמאות
למחלקת ההסברה של המפלגה.
בהיותו נאמן לעיקרון כי יש לקיים את
אשר מטיפים לאחרים, ירד יהודה עם אנשי

• צפה להגברת המערכה סביב הנסיונות החדשים להעכיר
את חוק ריכוז הקרקעות, שהוצע על־ידי שר החקלאות. למרות
שמשה דיין שינה למעשה כימעט לגמרי את הצעתו המקורית, ימשיכו ערביי
ישראל להתנגד לחוק. דיין ישתדל להעביר בכל מחיר את.הצעתו, עוד״בכנסת
הנוכחית,

בראותו

בדבר

ענייך של ־ פרסטידח,

זזוצאת־לוואי:

פילוג

בתוך
.החוגים
התומכים במפא׳׳י ביישוב הערבי, על רקע הצעת החוק.

• צפוייה הגברת העלייה מארצות דרופ-אמריקה.
• גילויים על מתן שוחד במיסגרת משרד המשטרה עלולים
להתגלות, בעת בירור משפסו של ניאשס בהוצאת כספים בטגננות־שווא,
לשם מתן שוחד לפקידי משטרה להקלת תנאיי־מאסרו של אזרח נידון.

חלוץ הגלים
כל אזרח בישראל משתמש. מדי יום בכפתורים
או במסרקות• אולם רק מעטים יודעים
כי פריטים שיגרתיים אלה מכילים,
בין השאר, חומר כימי מסויים, שאינו אלא
רעל מסוכן המאיים על חייו של כל הנוגע
בו או אפילו הנושם בסביבתו — שכאשר
הוא נמצא בנפרד ולא בתרכובת חומר זה
הוא הפנול — מוצר כימי המופק מפחם.
לתעשיות הפלסטיקה, הצללויד ולבידי־העץ,
הדבקים והצבעים, זהו חומר חיוני
ביותר. התעשייה הישראלית צורכת כאלפיים
טונות פנול בשנה — מתוך התיצרוכת
העולמית המגיעה ל־ 600 אלף טון — המובאים
אליה בעיקר מבריסניה.
אולם הבעייה כיצד להעביר את הסנול
מבריטניה לישראל, אינה בעיה מקומית בלבד,
זוהי בעייה עולמית. התכונות המיוחדות
של הפנול מקשות על הובלתו ממקום
למקום. בטמפרטורה רגילה, הופך הפגול
למוצק. כדי שיהפך לנוזל, דרושה טמפרא־טורה
של 60 מעלות צלסיוס. עד כה היה
מקובל להעביר את החומר בצורתו המוצקת,
בתוך חביות, דבר שייקר את התובלה.
איש לא ניסה להעביר את הפנול בצורה
נוזלית — בגלל הסיכון הכרוך ב־חילופי־הסמפראסורה,
העלולים להפוך את
הפנול לרעל משמיד את כל הקרב אליו.
ללא תקדים. השבוע הגיעה לישראל
מיכלית גרמנית קטנה בשם פלמה, כשבמי־
(המשך בענזוד )14

״ -ד ד״ הטוגס״חזגן

תה קורה כאשד כתב ״העולם הזה״ תבקש לכתוב סינור מבור לקראת פורים

חשבי-מבש שד העדלאיוע
־־ מאת

ש מ עון

ל ־פני זמן מה, הטילה עלי המערכת
לכתוב כתבה קלילה ומבדרת על העדלאידע.
הרמתי שפופרת הטלפון וקבעתי פגישה
עם מר גרשון פורמן, ראש מדור האירועים
בעיריית תל־אביב, הממונה על ביצוע העד־לאידע.
בינתיים, עד שתצא הפגישה אל
הפועל׳ הלכתי לראות איך עושים את הבובות
הגדולות לתהלוכה. הלכתי וראיתי
איך ממלאים את ישבנו של אחשורוש
בסמרטוטים ישנים, איך מדביקים גליונות
מעריב לנוער ישנים על בטנו של המן הרשע,
ואיך צובעים בשחור את זקנו של דון
קישוט, שאף הוא משתתף בתהלוכה.
אחרי שראיתי את הבובות, הלכתי לפגישה
עם פורמן. שוחחנו בלבביות על מסלול
העדלאידע ועל חלקי התוכנית, ואחרי־כן
לקח אותי אורי, סגנו של פורמן, לבית־הספר
בילו, לפגוש את הציירת פרידל — שהיא
הממונה על העדלאידע מבחינה אמנותית.
אחרי שראיתי ושמעתי הכל, חזרתי למערכת
והעורך שאל אותי* :נו, יש חומר?״
עניתי לו שהחומר הוא לא כל כך איי־איי־איי,
אבל עם קצת מאמץ אפשר לעשות ממנו
קוצו של צבר בינוני, והלכתי הביתה לעבוד.
למחרת בצוהרים, בעודי עובד על החומר,
והנה מגיעות אלי שמועות מוזרות. מגועות
אלי שמועות. שגרשון פורמן משתולל. מסתובב
בין עובדי העדלאידע ומחפש את האיש
שסיפק לי אינפורמציה על משכורות ועל
ענייני הכספים שאינם׳ כביכול, בסדר, ומסי
פר על החקירות שערכתי, כביכול, ועל
עינויים פסיכולוגיים שעיניתי את הציירת
פרידל׳ כדי להוציא ממנה אינפורמציה —
ושעכשו הבל אבוד, כי העולם הזה כבר
יודע הכל.
כששמעתי את הדברים הללו, הזדקפו
אצלי האוזניים. חשדי עוד התגבר למחרת
היום, כאשר ביקר אצלי מישהו, שלדאבוני
איני יכול לגלות את שמו, ולחש לי באוזן
שלחינם חושד אני בגרשון פורמן — כי
גרשון פורמן תינו אדם ישר בתכלית וכל
מה שעשה, לא עשה בשביל עצמו אלא
לפי דרישה מפורשת מצד העירייה, הזקוקה
לכמה עשרות אלפי לירות לכיסוי גירעון
באיזה מקום אחר — שאין לו כיסוי
בתקציב.

איד לחפש עניין מפוקפק ץ

כששמעתי את כל זה, כבר היה לי ברור׳
שמשהו אינו בסדר, אך לא ידעתי מה. את
זה הייתי צריך לחפש. אבל אני, בכל הקא־ריירה
הארוכה שלי בעתונים, מעולם לא
שימשתי ריפורטר לעניינים מפוקפקים, ולא
רק שלא ידעתי איך לחפש עניינים כאלה,
אלא גם לא רציתי, מפגי שאני, אישית,
סולד מזה.
הייתי כבר מוכן לוותר על כל העסק
כולו, או להטיל אותו, במיקרה שאין ברירה,
על מישהו אחר מחברי המערכת׳ אבל חושי

צבר

ההומור שלי לא נתן לי מנוח. סוף־סוף
כספי העדלאידע אינם כספים פרטיים; ואם
משהו באמת לא בסדר, צריך להתריע על
זה ולא להסתתר מאחורי נימוקים של סלידה
אישית.
איך שלא יהיה, כדי לצאת ידי חובה, וידי
חובה בלבד, הלכתי לאחד הפקידים החשובים
בעיריה, שהוא במיקרה ידיד שלי,
ושאלתי אותו, כיצד הוא מסביר שהעלו את
תקציב העדלאידע השנה בארבעים אלף לירות
יותר מהשנה שעברה אף־על־פי שמשתמשים
בכל החומרים שנשארו. כשרק שמע
הפקיד החשוב הזה במה מדובר, מיד אמר
לי :״שמע, שמעון. עשה לי טובה אישית.
אל תערבב אותי בעניין הזה. עשה מה
שאתה רוצה ואם משהו לא בסדר, אני לא
רוצה לחפות על אף אחד — אבל אותי
תעזוב, ובכלל, בשביל מה אתה צריך אותי?
לך לגולדשטיין, סגן יושב ראש העיריה,
שהוא ממונה על העדלאידע, ושם תוכל
לשאול שאלות. אבל אותי תוציא מהעניין.״
משונה מאוד. זה כבר האיש השני תוך
יומיים שמבקש ממני לא לגלות את שמו
ולהוציא אותו מהעניין. כאילו שאני עומד
לפוצץ פצצה אטומית.
הלכתי למסיבת העתונאים. הבאתי איתי
מצלמה, כדי לצלם את פורמן, אף־על־פי
שעוד לא ידעתי בשביל מה; אבל אמרתי
לעצמי שכדאי לעשות זאת, על כל מיקרה
שלא יבוא. ישבתי במסיבה ושתיתי תה.
בעוגה לא העזתי לגעת, כדי שלא יאמרו
עלי אחר־כך שירקתי אל הבאר ממנה אכלתי
עוגה. צילמתי את גרשון פורמן, שנראה
קצת חיוור, ורשמתי כמה דברים שנאמרו
באותו מעמד על־ידי גולדשטיין; וכאשר
נגמרה המסיבה, עמדתי ללכת — והנה
קורא לי פורמן ומבקש ממני להשאר רגע
כי הוא רוצה לדבר איתי.

,,אתה חושב שמעדתי?״

״אינני יודע בשביל מה אתה צריך את
כל זה,״ פתח פורמן .״אתה סתם נובר בתוך
העניין. האם אתה באמת חושב שאני
מעלתי?״
עניתי לו שאינני יודע ושזה בדיוק מה
שאני רוצה לברר, ואני לא יודע מה הוא
מתרגש כל־כך. אם העניינים בסדר — אז
אין לו כל מקום לדאגה, ושום חיטוט של
העולס הזה לא צריך להטיל עליו אימה.
אילולא הפאניקה י שתקפה אותו עצמו. לא
הייתי מעלה בדעתי בכלל לברר. הייתי כותב
קוצו של צבר מצחיק, על הבובות
וכיוצא בזה, ובבך היה נגמר תפקידי.
המשכנו לדוש.במקצת בנושא, עד שפורמן
אמר פיתאום שהוא מוכן לתת לי לעיין
בדו״ח הכספי של העדלאידע, בתנאי שלא
אפרסם ממנו כלום. אמרתי לו שזה בדיוק
מה שרציתי לבקש ממנו, אבל אני מוכן
להבטיח שלא אפרסם דבר מן הדו״ת, רק

אחשוורוש, המן ושות׳
במה ממלאים את דון קישוט?

אם אמצא שהכל באמת בסדר. במיקרד,
שהדברים לא יהיו בסדר, מחובתי לפרסמם.
על זה התכעס פורמן ואמר שהוא לא מוכן
לקבל תנאים כאלה. רצה עוד להגיד משהו
אבל התחרט. החלטתי לחטוף שיחה עם מר
גולדשטיין.
הלכתי למגישה בשעה היעודה, יתד עם
כתב אחר של העולם הזה. הגענו בזמן ונכנסנו
לחדרו של גולדשטיין, שקיבל אותנו
די בלבביות ומסר לנו את סעיפי ההוצאה
השונים של העדלאידע. הנה הם:
18.000 לירות
הוצאות בטחון:
35.000״
הכנת דגמים:

מגבירי קול ותיזמורות 8.000

3.000
פירסום:

14.000
משכורות:

8.500
אמנים־ציירים:

5.000
במה למוזמנים:

1.500
ביטוח:

5.000
רכב:

98.000
ם ה״כ
הכל טוב ויפה, חשבון הוצאות לעילא.
אפילו השטן לא יכול לפתוח כאן פה. עכשיו
רציתי דעת קצת יותר פרטים. מה זה
שמונה־עשרה אלף לבטחון? האם משלמים
למשטרה?
״חס ושלום,״ אמר גולדשטיין ,״המשטרה
לא מקבלת כסף. זו הוצאה על 3000 חביות
בשביל חסימת הכבישים, חבלים, שילוט,
הכנת מיגרשי־חנייה ודיגול.״
חשבתי על זה, ופיתאום עלה בדעתי —
מה פיתאום שלושת אלפי חביות? האם אין
לעיריה חביות מוכנות מהשנים הקודמות?
על זה תיקן גולדשטיין את עצמו ואמר
שבאמת יש אלף חביות מקודם, ומכינים רק
אלפיים חביות חדשות.
באותו רגע ניכנס לחדר גרשון פורמן
והצטרף אלינו. כששאלנו אותו אם הוא
מוכן, אולי, לברר לנו את מספר החביות,
חזר על גירסתו הראשונה של גולדשטיין
( ;)3000 אבל אחר־כך, כששמע את התיקון
שכבר קיבלנו, הסכים גם כן להוריד אלף.
בינתיים החלים גולדשטיין לברר סופית
את מצב החביות וביקש מאחד הפקידים
שימציא לו את המקור. לאחר חיפוש־מה
נמצא החשבון המקורי והנה הוא לפניכם:
6.000
1.000 חביות נוספות
9.500
הובלה
1.500
חבלות
1.000
רכישת חבל
2.000
שלטים, צביעה
1.000
דיגול
21.000ל״י
סה״ב
אני חשבתי ש־ 18 אלף לירות זה לא נכון
— והנה מסתבר שזה עוד בזול.

עדך מעשה בחביות

אהרי החביות, הגיע תורו של הסעיף

בעניין הכנת דגמים ב־ 35 אלף לירות. כאן
הסביר לנו גולדשטיין, שהמדובר בסכומים
שבין 200־ 150 לירות, שנמסרו ל־ 45 בתי
ספר ול־ 16 בתי־נוער, לקניית חומרים, כדי
לבצע את הדגמים אשר ישאו בתהלוכה.
עשיתי חשבון אריתמטי פשוט ויצא, שאם
אפילו קיבל כל בית־ספר וכל בית־נוער 200
לירות, הרי זה לכל היותר 12.200 לירות.
אחר־כך נזכרתי שבעצם יש לי רשימה
רשמית של בתי־הספר המשתתפים בתהלוכה,
וברשימה הזו לא מופיעים יותר מ־ 20 בתי-
ספר ותשעה מועדונים, המשתתפים בתהלוכה
עם דגמים משל עצמם. אם כך, אין
סעיף זה יכול להסתכם ביותר מ־ 5.800 לירה.
על מה הוצאו, איפוא, שאר 29.200 לירות?
למחרת השיחה עם גולדשטיין ופורמן,
החלטתי לברר את ענין החביות. אף־על־פי
שלא נמסר לי (כי לא שאלתי) שמו של
הקבלן המסדר את החביות ברחובות תל־אביב
בשביל העיריה, מצאתי אותו בנקל:
קבלן זה אינו אלא קבוצת שימשו! .לא
הכדורגל, אלא קבוצת שימשו! ,מובילת
המשאות, המעבירה קופות, ארונות ורהיטים.
החברה עם המנוף הגדול, מרחוב הקישון.
הלכתי למשרד שימשו! ושאלתי אותם מי
יוכל להציב לי 500 חביות בצפון תל־אביב,
בשביל איזו חגיגה פרטית ביום העצמאות?
על זה עטה לי האיש משימשון שהגעתי
בדיוק למקום הנכון, ואני נמצא עכשיו במשרד
מציבי־החביות הכי טובים והכי זולים
בעיר. כדי לשכנע אותי, הוסיף ואמר, שאפילו
העירית מציבה את החביות לעדלאידע
באמצעותם, והם מציבים בשביל העיריה
2500 חביות 2500 לאורך מסלול העדלא־ידע?
ומה שנוגע למחיר — הוא הבטיח
לי שלא יקח ממני יותר ממה שהוא לוקח
מהעיריה, דהיינו: שלוש לירות ורבע בשביל
חבית. אם תעשו חשבון, יהיה הסכום
שהעיריה משלמת בשביל הובלת 2500חביות,
סך 8.125 לירות.
״הכל טוב ויפה,״ אמרתי לו ,״אבל אינני
יודע היכן אשיג חביות להציב.״ על זה
אמר לי איש שימשו! שאין לי מה לדאוג,
מפני שהעיריה משאילה חביות כאלה לכל
דורש, חינם־אין־כסף. הוא נתן לי את הכתובת
של משרדי ההנדסה של עידית תל־אביב
בשדרות הקרן הקיימת, ואמר לי לפנות
למר צפרוני קומה ב׳ ולומר לו שדויד
משימשו! שלח אותי,
עד שגמרתי לברר את עניין החביות,
ביזבזתי עוד חצי יום והגעתי לידי אפיסת-
כוחות מוחלטת. הגעתי למסקנה שלעמוד על
משמר טוהר המידות והחשבונות — זה
באמת לא משתלם, ואפילו אם זה היה
משתלם, זה לא מתאים לאופי שלי. החלטתי
בליבי שזו לי הפעם הראשונה והאחרונה
שאני לוקח עניינים כאלה על עצמי ואם
עוד פעם יזדמן לי לשמוע שבאיזה מקום
יש עניינים שאינם בסדר, אעשה את עצמי
כלא שומע.

הישראלית, היוושח אח

מקומר של בריג׳יט באורו, בקולנוע הצונח׳ ,עוווה

לביא

הנה הן, התמונות הסנסציוניות של המאורע
שהסעיר את דמיונם של ישראלים
רכים, כשבועיים האחרונים -דליה
לכיא, כובכת הקולנוע הישראלית שהפכה
לנצינת הסרט הצרפתי, מאכדת
את חלקו התחתון של הביקיני הזעיר
שלה ככריכת המלון ״קופאקאבנה פא־לאם״
כריו־דה-ז׳אנירו. לעיניהם של
עשרות צלמים ומאות אורחי־המלון שצפו
כיפהפיה הישראלית -שכבשה
תוך ימים ספורים את כראזיל כולה -
אירעה התקרית העדינה. דליה נכנסה
לטבול כמי-הכריכה. רק קפצה למים,
החליטה כי הם קרים מדי עכורה
ושחתה לעבר סולם־הכריכה כדי לצאת.
שעה שעמדה לצאת, ניתק הגומי של
בגד-הים הפלאסטי -ומכנסיה נשרו.
דליה, שבאה כמכוכה, שמרה על קור•
רוחה, הצליחה להגיע כמרוצה יוחדרה.

על יבש

דליה לביא מתפשטת ליד בריכת מלון קפאקאבנה בריו, דקות מספר
לפני שנכנסה לבריכה בה אבד החלק התחתון של הביקיני שלה,
הצלמים הברזילאים עקבו אחריה כל הזמן, הנציחו את התקרית הבלתי נעימה והסנסאציונית.

בקרנאבאל

לביא בקארנבאל בריר
דה־ז׳נירו הבירה, בו
היוותה היא את אחת האטרקציות העיקריות.

הסמבה הסוערת

הפנציד

שלוש תמונות אלה צולמו בשעה שדליה איבדה את מכנסי־הרחצה שלה. בתמונה למו
צורחת בבריכה כשהביקיני נשר. בתמונה משמאל היא מקבלת את הביקיני אחר
מהמים ובתמונה מימין היא לובשת שוב את מכנסיה. בתמונה למעלה, בתוך הכותרת, היא רצה לעבי

דליה (במרכז) בריקוד סאמבה סוער, בנשף אשר
נערך במסגרת הקרנבאל בריו, בו שימשה דליה
כנציגת הקולנוע הצרפתי. כל טתוני בראזיל, אשר. פירסמו את תמונותיה של דליה בהבלטה

רבה, ציינו כי היא היפה מכל
כי היא ישראלית, למרות שהופיעה כ
תקרית איבוד הביקיני הביאה לדליה

נסציה בויו־דה־זיאגירו

ן* אשר נערה מאבדת את בגד־הים
שלה בפומבי, וה מאורע שוודאי ישאר
חרוט בזכרונה. כאשר המאבדת היא איזושהי
כובבנית באחד החופים של ערי פסטיבאל־הסרטים,
זוכה היא לכל היותר לכמה שורות
בעתונות המקומית. אולם כאשר סוכנויות
הידיעות הבינלאומיות דואגות להפיץ
ידיעה על כך לכל עתוני העולם; כאשר
עתונים בעלי תפוצת־מיליונים מקדישים למאורע
שכזה עמודים שלמים מלווים בתמונות
— אות הוא שהנערה איבדה את בגד־הים
היא אישיות בינלאומית מוכרת.
דליה לביא׳ הצעירה בת ה־ ,19 שנולדה
בחיפה וגדלה בשבי-ציון, זכתה למעמד זה
.תוך תקופה קצרה עד מאוד. לבריג׳יט
בארדו היו דרושות ארבע שנים עד אשר
זכתה ליהפך למוסד כל־עולמי. שחקניות
מוכשרות, שהן נוסף לכן יפהפיות, עמלות
בכל האמצעים ובכל הדרכים כדי להגיע
למעמד כזה. הישראליות, שזכו ליהפן ל־כוכבור״.קולנוע,
לא הגיעו עדיין אף למקצת
הפירסום לו הגיעה דליה.
היא עשתה קאריירה קולנועית מסחררת
תוך שנה אחת. מאז נישאה לסוחר טכסטיל
יהודי־צרפתי ועברה לגור לפאריס, הופיעה
דליה לביא בשלושה סרטים צרפתיים חשובים׳
מבויימים על־ידי סובי הבמאים, כשלצידה
משחקים גדולי הקולנוע הצרפתי.
בקאנדיד — סרטה הראשון — משתתפים גם
שחקנים כמישל סימון ופייר בראסר. בערב
על החוף, מופיעה מארטין קארול;
ובסרטה האחרון, מחול ספרדי, היא משחקת
לצידו של שחקן מנוסה כפיטר ואן־אייק.

חד עם הופעתה בסרטים אלה, זכתה
דליה להגיע למעמד של כוכבת בינלאומית,
שתעשיית הקולנוע הצרפתית מצאה
לנכון למנות אותה לנציגתה בפסטיבאל
הסרטים הבינלאומי שנערך החודש בריו־דה־ז׳אניירו,
יחד עם קארנבאל הענק הנערך
שם באותה תקופה. יחד עם דריו מורנו,
היהודי יליד תורכיה שלא הצליח להקלט
בארץ, זכה להצלחה מסחררת כשחקן וזמר
בצרפת; ויחד עם מאריסה פאבן, אחותה
של פייר אנג׳לי, הגיעה דליה לבראזיל.
ואז אירעה התקרית שהעלה אותר, לכותרות
כל עתוני בראזיל. הנה מה שכתבו
עליה חשובי העתונים במדינה זו:
״מליאת חיים ואינטליגנטית (מדברת שש
שפות, בוגרת קורם דראמטי, ציירת ורק־דנית)
,הפתיעה דליה לביא את כולם בגופה
האלוהי. דליה היא התגלית הניפלאה ביותר
של הקולנוע הצרפתי בשנה האחרונה, זכתה

קולנוע אשר הופיעו אי־פעם בבראזיל. כולם ציינו
ז הקולנוע הצרפתי וכיורשתה של בריג׳יט בארדו.
זום עולמי, לו זוכות רק כוכבות קולנוע בודדות.

לכינוי, בריג׳יט בארדו חדשה׳ .היא עצמה
מתנגדת לכינוי זה, .אני פשוט דליה לביא׳
אמרה,״ כתב אחד העתונים.
״הישראלית מתפשטת,״ הכתיר עתון ערב
ברזילאי נפוץ את כתבתו על דליה .״כאשר
התפשטה דליה,״ כתב אותו עתון ,״היו
לה סיבות לכך, והן התגלו הרבה יותר
ארוכות ממה שאפשר היה לתאר.״
אם היה זה תכסיס פירסומת או לא —
על כל פנים, בעקבות מאורע זה, הפכה
דליה למלכת הפסטיבאל בריו, לאטרקציה
העיקרית בקארנבאל שנערך שם• והאמת
היא שיותר מאשר יצגה את הקולנוע הצרפתי,
היא ייצגה את ישראל.
אלה המכירים את דליה התקשו להאמין
שהיא איבדה את בגד־הים שלה במתכוון,
כאמצעי פירסומת. הם זכרו את השערוריר,
שהקימה לפני כשנה וחצי, כאשר התפרסמה
תמונתה שלה על שער עתון הקולנוע הישראלי
עולם הקולנוע. היא הופיעה אז
בסרט הישראלי חולות לוהטים. צלם גרמני
צילם אותה בפוזה בה היה זה חשוף
ברובו. דליה עצמה נפגעה מפירסם התמונה,
טענה כי הצלם צילה אותה בלי ידיעתה.
כי למרות אופיר, הסוער, הקפידה דליה
בארץ על גינוני הצניעות המקובלים.

ולס שנה אחת של חיים מול זרקו־
^ין ר־ מצלמות־הקולנוע הצרפתיות, ומספר
חודשים של תהילה קולנועית, שינו כנראה
בדליה כמה ערכים. למרות קפדנותה ושמי
רנותד, של משפחת בעלה, שאסרה עליה
אפיל -להלך במכנסיים בחוצות פאריס או
לנסוע במטרו, נוכחה דליה כי ההצלחה
הקולנועית הולכת בד בבד עם העירום.
וכן• הסכימה דליה בסרטד, השלישי, מהול
ספרדי, להתפשט לגמרי בשעת הצילומים,
ואף להתעלס בעירום במיטה עם שותפה
לסרט, פיטר ואן־אייק (ראה שער ותמונות
בעמוד זה) .כאשר הגיעו תמונות העירום
הראשונות של דליה לארץ, השבוע, ואחדות
מהן פורסמו בעולם הקולנוע, שוב לא
היה בעובדה זו כדי לעורר ביקורת נגדה
— כפי שעוררו בשעתו תמונותיו־,עירום
של זיווה שפיר־רודן. כי ככוכבת־זוהך בתעשיית
הסרטים הצרפתית, היה ברור שד,התפשטות
היא חלק מתפקידיה• כיורשתה
של בריג׳יט בארדו היא ירשה לא רק את
הפירסום — אלא גם את האמצעים לכך.

על עבודתה בקולנוע הצרפתי,
הופעתה בסרטים והתחלת צילומי־העירום
שלה -בכתבה שניה ב־גליון
הבא של ״העולם הזה״.

אהבה צרפתית

שנציגותיה היו עד כה חתולות־המין הצרפתיות,
מומחשת על־ידי השחקנית הישראלית — דליה לביא.

הוא שמו של הסרט אשר מתוכו לקוחות שלוש תמונות
אלה, בהן נראית דליה לבייא כשהיא מתעלסת במיטה
כשהיא ערומה לחלוטין, יחד עם השחקן הצרפתי הידוע, פיטר ואן־אייק, שגם הוא ערום.

מחול ספרדי

במדינה

רק עוד
מספר ימים

כמו כל עקרות הבית
הנבונות, סמכי גם
את על טקסטיל שמפו
לכביסת כל האריגים
העדינים: צמר, משי
ונילון.

(המשך מעמוד )10

מכירת

סוף העתה
הנחה ממשית של

2070

על כל הסחורות המוכנות

כליה 180 טון של פנול בצורה נוזלית.
היה זה מיבצע חסר־תקדים שעורר סנסאציה
בעולם התעשייתי. עתוני־הכלכלה בעולם,
ובראשם הפייננשל טיימס הלונדוני הקדישו
לכך את כותרותיהם הראשיות. ישראל
זכתה לחולל הפיכה בשדה תובלת הפנול.
המיכלית הגרמנית נחכרה על־ידי חברת
גדור, הישראלית, חברת מיכליות ומאגרים
לחימיקלים שבהנהלתו של שמואל (״סמי״)
יוחננוף. כאשר פרקו השבוע פועלים —
מצויידים במסיבות גאז ולבושים בבגדי־הגנה
מיוחדים, בהם נראו כאנשי־חלל —
את מיטען האוניה, יכול היה סמי יוח־ננוף
להתגאות על הצלחתו, פרי העזה
אישית.
כשנשאל יוחננוף, מדוע דווקא הוא החליט
לנסות ראשון את שיטת התובלה הנועזת,
הסביר :״רווח של 50 דולאר למונה,
שהוא רתח של 100 אלף דולאר לשנה,
הוא שידרבן אותנו.״ לאחר היסוס קל
הוסיף :״מה אפשר לעשות — ישראל היא
גם היחידה בעולם שמובילה מים למרחק
350 קילומטר.״
פשעים מותו ש ד בוס
אליהו דביר, מנהל כוח האדם במיפעל
רשות החולה, ישב בחצר המיפעל במכוניתו
והאזין לחדשות הצהריים. לפתע התערבבו
בקולו של הקריין ארבעה קולות
נפץ עזים. שלושה כדורי אקדח שולחו לעברו
של דביר ( )35 על ידי צבי דוקטורמן
( ,)38 אחד ממנהלי העבודה.
שני הכדורים הראשונים החטיאו. השלישי
פילח את לחיו ונתקע במוחו. הוא רכן על
ההגה. מת• כעבור שניה צנח גם רוצחו על
האדמה, מתבוסס בדמו. את הכדור הרביעי
שלח דוקטורמן אל מצחו שלו.

תוצרת ״נקה״
המפיצים היחידים:
חברת נורית בע״נז

של דביר.
״כנהוג במחנה־ריכוז, אין משטרת קרית־שמונה
מאמינה בעונשים מופשטים,״ כתב
העולם הזה לפני כארבע וחצי שנים ,״הדרך
הקצרה ביותר אל הצדק הוא הקו הישר
בין אגרופו של הקצין לפרצופו של האיש
הראוי לעונש.״ ׳הקצין היה אליהו דביר,
מפקד המשטרה המקומית.
האנשים הראויים לעונש, היו כל אלה שלא
סרו למשמעתו הבלעדית של הבוס הגדול
— ולא של דביר עצמו: מחוסרי־עבודה
ומפגינים טעמו, לעיתים קרובות, את נחת
אגרופו ואלתו של דביר. גברים ונשים
כאחד הוכו. עשרות מתושבי המקום שמרו
לו טינה עזה בליבם.
אחד מהם היה כנראה צבי דוקטורמן.
תעלובחת גולגול ת בוהה ום 3י! גילוח
רוצח אכזרי מסתובב חפשי במדינה, כצל
בלילה. אולי הוא יושב ליד נערה צעירה
באוטובוס. אולי מהלך הוא מסביב לספסלים
עליהם מתחבקים זוגות צעירים. ואיש
אינו עושה לתפיסתו.
לפני כשנה וחצי חטף איש זה את
פנינה כהן, נערה צעירה ותמימה, אנס
אותה בכוח, רצחה, ביתר כנראה את גופתה
וקברה בשדה הפתוח. הסיכויים שרוצת
נעלם זה ייתפס אי־פעם הם קלושים ביותר,
במדינה בר, דרושים 300 שוטרים כדי
לאתר פושע מוכר ומפורסם כנחמן פרקש
(העולם הזח .)1222

לפני שנה וחצי היו סיכויים אלה גדולים
הרבה יותר. אולם כאשר באה אחותה של
הנרצחת — שהיתה אז רק בחזקת נעלמת
— לתחנת המשטרה להתלונן על היעלמה
המיסתורי של אחותה, בת ד,־ ,17 שלחו אותה
הביתה,, .היא בטח הלכה עם חבר ועושה

יד ושם מודיע
כי 2הדגמים של
״נר הזיכרון״
מוגנים לפי מספרי
הרשום:

.2656 ,7 ,8 ,9
יעל־ים

רהט את ביתך ברהוט מקורי
דוגמאות סקנדינביות חדישות
ריהוט סלוני וחדרי שינה

או ש״ינ ס ק
תל־אביב, רחוב הרצל 56

פאר ביתך

ריהוט 1ו 1ובס קי
תל־אביב, רחוב הרצל 39

ריהוט מודרני מרהיב עין -ספות
נהדרות -כורסות נוחות -חדרי
שינה וחדרי אוכל חדישים ביותר.
מחירים מיוחדים — תנאים נוחים.
ביח״ר לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטיין מציג
דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים

דוינ ש ט יין בית החרושת:
בית המסחר:
תל־אכיס,
מרכז וולוכלסקי
דחוס מס׳ 2
טלפון 82525

תל־אכיס,
רחוס הרצל 43
טלפץ 83575

פועלים כמסיכות־גז פורקים מטען רעל סחיפה
בכל כפתור ונזסרק
הפועלים מיהרו משולחנות האוכל, נעצרו
בתדהמה ליד שתי הגופות, הזעיקו אמבולנס
ומשטרה. החוקרים בדקו את הסביבה
הקרובה, החלו מיד בחקירת הרצח וההתאבדות.
אך החקירה הסתיימה במקום
בו החלה :״הם לקחו את סודם אל הקבר,״
הודה מפקד הנפה לאחר חקירה חסרת
תוצאות.
הכוס מתחת לכוס הגדול .״הרצח
היכר, בתדהמה את תושבי קרית־שמונה,״
כתבו העתונים על דביר שהיה בעבר מפקד
תחנת המשטרה בקרית״שמונה. ניתן היה
להבין כאילו למרות כל החקירות לא נמצאה
שום עילה להירצחו של דביר — החרוץ,
היעיל והישר. רושם זה לא היה
עדכני. כי לא לאדם אחד בקרית־שמונה וסביבתה
היה חשבון ארוך עם קצין המשטרה
לשעבר, אליהו דביר.
דביר היה, בתקופת כהונתו כמפקד המשטרה
בקרית־שמונה, שליט כל־יכול במקום.
הוא ניצל את מישרתו עד קצה־גבול-
היכולת, הוא היה אחד האחראים לשלטון
הטרור שהקים במקום אהוד אבריאל( .העולם
הזה .)977 משטרת קרית־שמונה, בפיקודו,
היתר, מוסד מיוחדי במינו. היא שירתה חוק
וסדר. אולם היו אלה חוק וסדרים שהוכתבו
על־ידי הבום הגדול של המקום,
אהוד אבריאל, שהיה גם למעשה, מפקדו

חיים,״ קבעו השוטרים ביום בו נעלמה.
השבוע נתגלתה במיקרה גולגלתה של
פנינה בשדה ליד תל־ברוך.
לו היו השוטרים מקדישים בשעתו קצת
יותר תשומת־לב לסיפורה של האחית, הדסה
כהן, היו מגלים בו כמה פרטים מוזרים
וחשודים שעשויים היו, אולי, לעורר אותם
לפעולה נימרצת יותר• הדסה גילתה לחוק־ריר,
כי יום לפני היעלמה של פנינה אחותה,
הלכו •שתיהן לטייל יחדיו. בדרך עצר
אותן צעיר שחרחר בלתי־מוכר, שנטפל אל
פנינה וביקש שתצא איתו למחרת לרחוץ
בים.
פנינה סירבה — אך הצעיר לא ד,ירפה.
לבסוף הוא הסכים לצרף אליהם זוג נוסף
וקבע מקום פגישה בשכונת התיקווה, שם
מתגוררת משפחתה של פנינה.
״יש עשרות נעדרים״ .למחרת, ביום
השני של ראש־השנה תש״ך, לקתה פנינה
את בגד־הים שלה ויצאה מן הבית. יותר
לא חזרה. רק כעבור ימים אחדים, הוזמנה
הדסה למשטרה כדי לנסות לזהות את הצעיר
המיהתורי באלבום־הפושעים. היא לא גילתה
דבר. מאז לא הוזמנה יותר.
״כשילד קטן הולך לאיבוד, אנחנו מגייסים
מאות שוטרים לחפשו. מבוגר, זה
משהו אחר. יש עשרות מבוגרים נעדרים,״
הסבירה אז המשטרה.

רהיטי בית ומשרד מוכנים ולפי הזמנה
חעולנו הזח 1223

רק השבוע, כעבור שנה וחצי, הוזמנה
הדסה שוב להופיע באופן דחוף במשטרה.
משנכנסה לתחנה, קרא לעברה הסמל :״פני־נה
כהן״ .ליבה פסק מפעום. אולם הוא
חזר בו מיד :״התבלבלתי בשם.׳׳ התנצל
איש המשטרה. אחר כך הראו לה שרידי
בגדיה של אחותה. היא זיהתה אותם מיד.
במיוחד את בגד־הים הכחול.
שוב ביקשו ממנה פרטים על הצעיר ה־מיסתורי.
שאלו אותה אם אחותה היתה
בתולה ואם היו לה חברים קרובים.
למחרת נלקחה לשדה שליד תל־ברוך ונאמר
לה כי ילדים גילו במיקרה, בעת
מישחק, את הגולגולת ושרידי־הבגדים, .היא
בטח נרצחה ונאנסה,״ חיווה אחד השוטרים
בקור־רוח את דעתו המיקצועית. הוא הוסיף:
״חבל שלא גילינו את זה קודם, אז אפשר
היה אולי למצוא עיקבות.״
״לא יכולתם לגלות קודם,״ התייפחה
הדסה ביאושה. ,כשבאתי קודם, אמרו לי
השוטרים שהיא בטח עשה חיים.״
כל מה שנשאר מחיים אלה היתה גולגולת
בוהה, שרידי־הבגדים וסכין גילוח.

דרכי אדם
בית־רזבראה

כולם התפלאו על עבד־אל לטיף דעם
( .)55 שוטרי־הליווי, שנראו כננסים ליד
הערבי הענק, פקידי בית־המשפט שהכירוהו
מ־ 58 הופעותיו הקודמות כנאשם בגניבות
והתפרצויות חמורות, והשופט ישראל דוב
זוהר. הפורץ המהולל הובא הפעם כנאשם
בעבירה פעוטה: גניבת שני מדאליונים חס־רי־ערך.
.מה קרה לדעם שהתל לעסוק
בקטנות?״ שאלו אותו.
הנאשם לא השיב. חייך את חיוכו החנפני
והמסתורי ושתק.
הוא הודה בעבירות. לא אמר אף מילה
להקלת העונש .״חודש אחד מאסר.״ פסק
יבשות השופט זוהר.
כהרף־עין נעלם החיוך מעל פניו של
הנאשם .״למה רק חודש אחד חאכם?״ שאל
את השופט בקול תחנונים. אחר כך, בקול
שקט יותר, הסביר למלוויו. :חשבתי יתן
שניים שלושה.״
לא מספיק לרפואה. השופט זוהר
לא הבין. .מה אתה רוצה להגיד?״ שאל
בסקרנות. דעם התעורר .״אדוני,״ אמר כשידיו
הגדולות פרושות לפניו כבתפילה.
.לא מזמן יצאתי מבית־הכלא שאטה, שם
היה טוב. ישבתי הרבה שנים כבר בבתי־כלא,
ואני יודע איך זה. כשיצאתי הרגשתי
כאבים. הרופא שבדק אותי אמר שאני צריך
ניתוח טחורים. אמרו לי שזה צריך לעלות
500 לירות. מאיפה אקח את הכסף הזה?
אני כל הזמן שם.
.אין לי אף אחד. לא משפחה. לא חברים.
מי יתן לי כסף? גנבתי כדי להיכנס קצת
זמן. תן קצת יותר יא־חאכם! תן כמה
שאתה רוצה. רך שיהיה מספיק בשביל הניתוח.
ברכת אללה עליך,״ סיים ,״אבל חודש
אחד לא מספיק לרפואה.״
אורחים אהבה ער הקרח
אל בית המשפט המחוזי בחיפה נכנס
בשבוע שעבר גבר נאה׳ דובר צרפתית. היה
זה מורים לקלר, מנהל להקת פאריס על

הקרח. הוא ביקש להשיג צו שיאסור על
לאון פריי, צעיר המחליקים בלהקה, לעזוב
את הארץ .״יש לי חוזה,״ הסביר ,״ופרישתו
מן הלהקה תחבל בהופעות.״ לקלר
התאכזב לשמוע כי אין אפשרות לעכב את
הנער — היות ולפי החוק הצרפתי הוא
נחשב לקטין.

סיפר השבוע לאון פריי (:)19

״כשהצטרפתי ללהקה, לפני כשנתיים, לא
חשבתי כלל על עתיד של מחליק. אחי,
שהופיע בלהקה בפאריס, מזה חמש שנים,
סיפר לי כי הלהקה עומדת לערוך סיבוב־הופעות
בעולם והוא יוכל לצרפני כעובד-
במה. הטיול הגדול קסם לי. עזבתי את
עבודתי כצלם והצטרפתי ללהקה. בשעות
הפנאי הייתי עולה ומחליק על הקרח. אחר
כך התחלתי להופיע כמחליק מן המניין.
אהבה ממבט ראשון. יום אחד,
בבוקרשט, ביקש ממני המנהל לקבל את
פניה של רקדנית חדשה בשדה־התעופה.
כשירדה הרקדנית מן המטוס, התפלאתי
לראות כי היא ממש בת גילי. לחצנו ידיים.
,שמי רמונד דיראן׳ אמרה.
הבטתי בה לרגע ואז, כמו שאומרים הצרפתיים,
הרגשתי שזו אהבה־ממבט־ראשון. לא
הייתי בטוח שזו גם הרגשתה, אך לאחר
מספר שבועות התברר לנו כי אנו מאוהבים.
אחר־כך, כשהגענו לישראל, צמתה אהבתנו
והתפתחה. במועדוני־הלילה, שהיוו את
מקומות הבילוי העיקריים של חברי הלהקה,
לא הרבינו לבקר• רמונד, שהיתר, בעבר רקדנית
קלאסית, לא אהבה את אוזירת הבארים,
לכן העדפנו לבלות ביחידות.
החודשים עברו והחלטנו להתחתן. ניגשתי
אל המנהל וביקשתי שיאפשר לנו לחזור
לצרפת, .אי־אפשר ששניכם תעזבו׳ אמר לנו,
,זה יקלקל את כל ההצגה׳ .בלית ברירה
הסכים לשחרר את רימונד בלבד, אשר הפליגה
לצרפת על־מנת לחכות לי שם.״
ישראל, ששימשה קרקע לאהבתם של השניים,
הצמיחה השבוע גם פיתרון. איתן
גרוס, צעיר רחובותי אשר התאמן על
משטח הקרח של הלהקה הצליח, לאחי•
חודשי אימונים, להגיע לרמה הדרושה ונתקבל
כמחליף — במקומו של פריי הנוסע
אל אהובתו בצרפת. גרוס, שערך את הופעת
הבכורה שלו בפני הקהל החיפני, זכה לתשואות
סוערות, הוחתם על חוזה הופעות
סביב העולם כשליד שמו מתנוסס התואר
״אלוף ישראל בהחלקה על הקרח״.

עין הוד
דוח גרודה באה
כפר האמנים עין־הוד, ליד חיפה, ידוע
כמיקלט של טיפוסים משונים לא מועטים:
לא זו בלבד שציירים מפורסמים כמארסל
יאנקו יושבים בו אורח־קבע — אלא אף
בית־הספר לבאלט והאולפנא ללימוד קראמיקה
הביאו לבתי־האבן שבמורדות ההר
אורחים מוזרים.
החודש הצטרף אורח לא קרוא לחבורה:
בביתו של יעקב הילל, בעל בית־החרושת
לצבעי־ציור הילל שהוא גם בעל חווילה
בעין־הוד, הופיעה רוח־רפאים. כך אמר
הילל עצמו וכך טענו ידידיו ושכניו.
רעש מוזר נשמע בלילות. חפצים זזו
ממקומותיהם. היה מי שטען שזוהי רוחו
של בעל־הבית, ערבי שנמלט במלחמת־ה־שיחרור
יחד עם שכניו, נהרג על הגבול —
השאיר את הכפר בידי כוחות צה״ל.

נרצחת כהן
מוספה?מוות בנתניה
לא איש מבוגר ומכובד כהילל יתמודד
עם פולש מסוכן מעין זה. לאחר לילות
נידודים הרבה החליט בעל החווילה למצוא
שומר־בית הולם, שידע להגן, בהעדרו, על
המקום — לא רק מפני גנבים אלא אף נגד
גורמים עוינים שלא מעלמא הדין.
מ סי בו ת ־ הו ר דו ת. שומר לעת מצוא
נמצא לבסוף, בדמותו של פאול סמית (,)30
צעיר אמריקאי, ענק־קומה ואחד מיושבי
ניצן וכסית הקבועים. סמית, שהשתתף כ־ניצב
בסרט אכסודוס, אינו עובד מאז בעבודה
קבועה׳ נענה מיד להזמנה, עבר לגור
בחווילה המיסתורית.
מאותו יום החלו שומעים שכני־הבית,
אל נכון, קולות בלתי־רגילים. יללות, צווחות
ומוסיקה בלתי־מוגבלת שבקעו מבעד
לסדקי הדלת והתלונות• אומנם היה מי שטען
שאין אלה אלא הדי מסיבות־הוללות,
אשר סמית מארגן בטירתו החדשה, בחברת
ידידיו הבוהמיים — אולם רבים מבני״
הכפר קבעו הלאה, בעקשנות, שהרוח מגלה
גם עתה פעילות בלתי־רגילה.
השבוע באה חופשת־החורף של פאול
סמית אל סיומה. כאשר בעל־הבית הופיע
לפתע בביתו בעין־הוד, הוא גילה לא רק
שיירי מסיבות־הוללות פרועה ונזקים רבים
בריהוט: הוא אף גילה שמישהו — כנראה
הרוח — סחב כעשרים לירות במזומן שהונחו
באחת השולחנות ממגירות הבית.
סמית וידידיו מן השפלה הושלכו החוצה.
הבית ננעל. עתה שוב מייללות הרוחות —
הטבעיות והעל־טבעיות — ובית הילל ממתין
לאדם שיפדה אותו מכוחות השחור.

החי

נאהבים פריי ודיראן
בקאזילאק לאושר בצרפת
העולש הזה 1223

כ ש מו כן הו א. בבית־ג׳אן, הגליל המערבי,
נעצר נסיב סעיד טאפש, לאחר
שניסה להצית את אמ> בעת ריב משפחתי,
טען להגנתו :״עשיתי שטות
סוף ה עו נ ה. באשקלון, כאשר נעצר תושב
בעת גניבת כובע לפורים מחלון־ראוזה,
הודה הנאשם שזוהי הפעם השלישית שהוא
גונב מאותה החנית — מאחר שהכוב־עים
שגנב קודם לכן עבור בנו הקטן,
לכבוד פורים, לא מצאו חן בעיני הילד
ת ש לו םמלא. בבאר־שבע׳ שעה
שנהג אוטובוס ביקש מפקיד עירוני לשלט
עבור כרטיס, הנחית הפקיד מכת־אגרוף על
פניו של הנהג, שבר את משקפי־השמש
שלו, פצעו בעינו, טען שאינו מוכן לשלם
בדרן׳ אהרת ה מ ין המט רי ד.
בחיפה, לאחר שתושבי רחוב מסויים בעיר
התחתית התלוננו כי ״נשים לא הגונות
מטרידות אותם מדי לילה,״ טמנה המשטרה

מלכודת, עצרה פרוצה, גילתה שאין זה
אלא גבר צעיר ומופרע שהתחפש לאשה
כלב מי שאכין־ 1בראש־העין,
לאחר שבעלה של תושבת רב עם מאהבה,
נשך את הגבר באצבעו, קטע את פרק
האצבע העליון של הבעל הקנאי.
תזכיר הלוי •ש בדין
״אינני יודע אם השופט המי צריו
לשבת במישפט אייכמן. יתכן שהיה צריך
לפסול את עצמו ויתכן שלא. אך דבר
אחד אני יודע: לא זה הנימוק האמיתי
בגללו מנסים עתה להרחיקו מכס אב בית־הדין,״
קבע אורי אבנרי בהנדון (העולם
הזה .)1219 השבוע, לאחר שחוק מדינת
ישראל שונה, כדי שהשופט. העליון, יעקב
אולשן, ולא נשיא בית־המשפט המחוזי בירושלים,
ד״ר בנימין הלוי, ימנה את אב
בית־הדין, מינה אולשן את השופט העליון
משר. לנדוי לאב בית־הדין• אך הלוי, הרשאי
לקבוע את יתר ההרכב, מינה את עצמו
ואת ד״ר יצחק רווה כשופטי אייכמן. על
כך הגיבה ההגנה בערעורו של ד״ר רוברט
סרבאציוס, הטוען שר,לוי אינו יכול שלא
להיות משוחד לרעת שולחו — כיוון שכבר
הביע את דעתו על אייכמן, שעה שהגדירו,
בעת משפט קאסטנר־גרינוזאלד, כה״שטן״,
לו מכר ד״ר רודולף קאסטנר את נפשו
אחרי שהעולם הזה היד, הראשון שעמד על
הפגם האסתיטי שבר,תרת פירסומו של ספרו
של משה (״מויש״) פרלמן כן נתפס איינמן
(העולם הזה )1220 ועל העובדה שד,צנזורה
התירה למויש לפרסם פרטים שעל שאר
העתונים במדינה נאסר לפרסמם, הגיעה הפרשה
לידי בירור ממשלתי. השבוע הסביר
שר האוצר לוי אשכול בישיבת הממשלה:
״שום מוסד רשמי שיכול היה לספק לפרימן
חומר לא סיפק לו חומר כזה.״ הוסיף על
כך כתריאל כ״ץ, מזכיר הממשלה :״כמדינת
ישרא־ ,אין חומר רשמי על תפיסת אייכמן.״
לדין פלילי, בעתן בעילת ילד למטה
מגיל ט״ו, החליטה המשטרה להעמיד את
המורד, מרחובות על יחסיה עם תלמידה הצעיר
(העולם הזה 1222״המדינה
מעוניינה במשפט. היא תופיע כצד שלישי,״
כתב העולם הזה ( )1220 על משפט החטיפה
מבתית (העולם הזה .)1219 השבוע החל
המשפט. המדינה יוצגה גם על־ידי נציג האפוטרופוס
הכללי וגם על ידי נציג התביעה
הכללית של מחוז תל־אביב. השאלה העיקרית
היתד, השבוע: אם יקבע השופט כי הזוג
לא נישא, יקבע על־ידי כך תקדים מסוכן
לגבי אלפי הנשים הנוצריות בישראל שלא
נישאו מעולם בנישואים דתיים.

ספ1רם כדורגל אלוהי בזו דמ&רש
על משחק הכדורגל שנערף השבת,
בו גברה מכבי פתח־־תקוה
על מכבי תל־אביב בתוצאה ,0:1
כותב שייע גלזר:

״^ 1ז א £א 1זאס £80ז א1־• 6א 80£1ז £1.1 0 * 8
שני ה סי לוניםהטו בי ם כ יו ת ר
ב קו התעופההא רו ך ביו תרבסורם

• המכירה הכללית נמשכת
במחירים נוחים ללא תקדים,
בחנות האלגנטית להלבשת גב רים
ויקטור, תל־אביב, רחוב
בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי) .שם
תמצאי את המתנה הנאה וה עליזה
ביותר לבן־זוגך: עני בות
מרהיבות־עין, חולצות ל עונה
ומכנסיים חמים בגזרה
חדישה. אפודות וז׳קטים. אפנת
,העונה היא אפנת ויקטור.
• מבחר הבדים העשיר
והססגוני ביותר לעונה תמצאו
אצל בראון את בילר בתל־אביב,
רחוב נחלת־בנימין 43
(טלפון ,)64005 בדים משוב חים
מתוצרת הארץ ותוצרת
חוץ בכל הצבעים מן האיכות
המעולה ביותר אצל בראון
את ביל ר. אל תקנה בדים
מבלי שתבקר קודם בחנותם
של בראון את בילר.

הוצאת ליד ור
הופיעו ספרי הכיס הבאים :

. 8בעקבות הסוכן האבוד
מאת ג׳והן סיצ׳לס

רומן מרתק, רב מתח, המתאר את
ה־אפ.בי.אי. בפעולה

המחיר 95 אג׳

.9מסע האיבה
מאת מרגונז גוויל

דומן בלשי
סיפונה של מאוסטרליה מרתק שלא

שעלילתו מתרחשת על
ספינה הנוסעת בדרכה
לאנגליה. זהו רומן
תוכלו להניחו מידכם
סיום קריאתו.

המחיר — 1ל״י

כמו כן הופיע בסידרת הפרש
(ספרית רומנים קצרים מחיי
המערב הפרוע)

מס 7 .אישמבמישרי
36 עמ׳

סג אג׳

רומן ענק מחיי המערב הפרוע

הקרב על העמק

ע גו לו ת
שטוחות

ב א ריז ה כ פו ל ה
37 אנ!ר 1ח

אחרי מה שהיה
בת, כולם בטוחים
התעשרתי פתאום. כי
חברים באים לבקש
וזאות ואפילו אשתי
רשת שאגדיל לה
התקציב. בהתחלה
הבנתי מה קרה,
הגרלת מפעל הפיס
תה כבר ביום חמ

״מה אתם רוצים, פ• י י ׳
איפה יש לי כסף?!״ אני שואל. אז הנה מה
שעונים לי :״מה עם הכסף שקיבלתם בעד
המשחק שמכרתם למכבי פתח־תקוה?״
האמת היא, שאם הייתי יושב בשבת ביציע,
ולא רץ כמו טמבל על המגרש,
הייתי נם אני בטוח שהמשחק הזה נמכר.
תראו מה שקרה שם: מכבי פתח־תקוה,
קבוצה שחייה על זכרונות בלבד ובקושי
מצליחה לתפוס פה נקודה ושם חצי נקודה,
לוקחת ממכבי תל־אביב שתי נקודות. ואילו
זה היה קורה במזל — מילא. אבל
הצרה היא שזה היה מגיע להם בהחלט.
שלוש שנים שהם כבר לא יודעים למסור
מסירות כמו שצריך או לבעוט לשער. ופתאום
הם עולים על המגרש ונהיים לי
קאנונים. איזה משחק?! אפשר היד, לחשוב
שהם קיבלו כמה שחקנים מריאל מאדריד.
אתם תשאלו בטח :״איפה היתד, מכבי
תל־אביב?״ אז מה שאני אענה לכם, צריך
לתת לכם להבין׳ שאלוהים בא לפעמים גם
למגרשי הכדורגל.
גם מטאטא יורה. לא הייתי מאמין
בזה בעצמי עד השבת. אבל עובדה, מה שעשינו
לא הלך לנו. רצינו למסור מסירה
והרגל הסתובבה. בעטנו בעיטה ערבית והכדור
שינה את הכיודן. בעטנו לשער והכדור
פגע דודקא בקורה.
קיבלנו גול הכי טיפשי שיכול להיות. השוער,
חיים לוין, השמים כדור שתפס מ־בעיטת
קרן, ואיזה שחקן פתח־תקוואי שלח
רגל והכנים לנו לרשת• היתה לנו הזדמנות
נהדרת להשוות, השופט שרק פנדל לטובתנו.
אז מה עושה אלוהים? אהרונסקינד
בועט את הכדור ישר לידי השוער.
זהו מה שנאמר: כשאלוהים רוצה׳ גם
מטאטא יורה — וגם שחקני מכבי פתח-
תקווה לומדים לשחק כדורגל.

אערזת
מ ש בר בויוסק
יותר מאשר על הישגיו של הכדורגל הישראלי,
מתגאה התאחדות הכדורגל בישראל,
על שלום־הבית שהושג בד, בשנים
האחרונות. עצם העובדה שעסקני הפועל
ומכבי, שהיו בעבר יריבים בנפש והביאו
מדי פעם את ספורט הכדורגל למשבר,
יושבים יחד ומקבלים החלטות משותפות,
נראה להם כהישג הגדול ביותר שלהם.
השבוע, נראה היד, שהישג זד, הוא אחיזת
עיניים בלבד וכי מתחת לפני שטח הרוגעים
של פעילות ההתאחדות, מתחוללות
קנוניות המאיימות לפוצץ את ההתאחדות.
רק שככר, סערה אחת, סביב אישור המשחק
בין דכח תל־אביב והפועל כפר־סבא,
שהסתיים 8דקות לפני המועד, וכבר צצה
ועלתה סערה חדשה. היא התחוללה סביב
שיגורה של קבוצה ישראלית לטורניר הכדורגל
הבינלאומי העומד להיערך בפסח
בניו־יורק.
ההתאחדות תתפוצץ: המשא והמתן
על שיתופה של קבוצה ישראלית בטורניר
זה החל לד,ערך עוד הקיץ, בשעת
המשחקים האולימפיים ברומא. מארגן הטורניר
יושב־ראש התאחדות הכדורגל ה־ניו-יורקית,
מר קוק, נפגש ברומא עם זלמן
קליאוס -נציג מכבי תל־אביב, ועם מנחם
הלר, נציג הפועל פתח-תקוה, חתם לבסוף
על חוזה עם נציג מכבי על שיתופה של
מכבי תל־אביב בטורניר.
חוזה זה היה טעון אישורה של ההתאחדות
לכדורגל. הרוב של הפועל בהתאחדות
דחה מדי פעם את האישור. הטענה הרשמית
ד-יחה: בטורניר ישתתפו קבוצות חזקות,
ששום קבוצה ישראלית לא תוכל להתמודד
עימן בכבוד. מאחורי הקלעים טענו נציגי
הפועל כי האישור לא ינתן, מאחר שזלמן

קליאוט חתם על ההסכם מאחורי גבו של
הלר, וכי בעצם צריכה הפועל פתח־תקוה
לייצג את ישראל בטורניר.
לאנשי מכבי היה ענין חיוני בנסיעה.
ראשית, היא היתה דרושה להם לשם גיבוש
הקבוצה והעלאת המוראל שלה, אחרי ש־שחקניה
לא נסעו מזה שנים לחוץ־לארץ.
שנית׳ ר,ם עדיין התרעמו על ההתאחדות
שביטלה לפני שנד, את החוזה שהיה למכבי
תל־אביב לסיבוב הופעות בקוסטה־ריקה וביבשת
אמריקה• לסיבוב זה נמכרו כבר
כרטיסים מראש וההתאחדות היתהנאלצת
לשלם מקופתה אלפי דולארים כפיצויים אחרי
שלא אישרה למכבי את הנסיעה.
השבוע, אחרי שלא הגיע אישור ההתאחדות
לנסיעתה של מכבי תל־אביב, הגיע
לארץ מארגן הטורניר, קוק, כדי לברר מד.
העניינים. אנשי הפועל עמדו על דעתם כי
באם תיסע קבוצה ישראלית לטורניר, תהיה
זו הפועל פתח־תקוה. אולם האמרגן האמריקאי
מעוניין לשמור על חוזהו עם
מכבי, ששמה בארצות־הברית ידוע הרבה
יותר משם האגודה הסתח־תקואית.
באם לא תאושר נסיעתה של מכבי, איימו
נציגיה בהתאחדות בפיצוץ ההתחרות והקבוצה
תסע ללא אישור, דבר שיגרום למשבר
המור בחיי הכדורגל בארץ.
שחיה ברו*ו בבדיקה
שתייני ישראל עוסקים במיקצועם בורך
כלל בימות הקיץ. אולם עסקני השחיר. הישראליים
מתחילים בעיסוקיהם כבר בחורף.
כך קרה, שעוד לפני שראשוני השחיינים
הישראליים קפצו לבריכות השהיה, כבר
רעשו המים מחיכוכי העסקנים.
לנבחרת השחיה הישראלית מצפים הקיץ
כמה מופעים בינלאומיים, מלבד הופעותיה
במסגרת כינוס הפועל והמכביה. לשם כך,
מינתה לפני שבועות אחדים ועדת השחייה
שליד ההתאחדות לספורט בישראל, את יוסף
סלקי ונחום בוך כמאמני נבחרת ישראל
בשחיה. טלקי, איש הפועל גוש־זבולון,
מונה כאחראי על נבחרת הצפון ואילו בוו,
איש בריודמכבים־עתיד, התמנה כמאמן נבחרת
הדרום. שניהם יחד היו צריכים להכין
את השחיינים שמהם יורכב הסגל הלאומי.
ד,שדיינים עצמם סמכו על מינוי זה. הם
ידעו כי בוו הצעיר השתלם לאחרונה ב־ארצות־הברית
אצל מלך מאמני השחיר ,,בזב
קיפוט, ספג שם את שיטות האימון החדישות
ביותר וידע להחדירו בכשרונות הישראליים.
פעולתו ליד המאמן הוותיק טלקי
היתר, עשויה לקדם את הנבחרת.
היחיד שלא שבע נחת מהמינויים היה
סלקי עצמו. הוא, שהיה מאמן ראשי של
נבחרת ישראל בשחיה בשנים האחרונות,
ואף ליוד אותה למשחקים האולימפיים ברומא׳
הרגיש את עצמו נפגע, שנחום בוו
הצעיר זכה לתואר דומה לשלו. הוא החליט
להתעלם ממינויו של בוך.
״ לאאשבאיתו ״ .כאשר הציע בוך
לטלקי לזמן ישיבה בה יקבעו את השחיינים
שיוזמנו לסגל השחיר. ולהתחיל מיד
באימונים, לא השיב סלקי כלל על פנייתו.
כשחלפו שבועות, וטלקי לא הראה שום
רצון לשבת יחד עם בוך, פנה בוו לאברהם
(אברשד ).גינזבורג, רכז השהיה במרכז הפועל,
התעניין לפשר התעלמותו של טלקי
ממנו. ענה גינזבורג :״טלקי אינו מעוניין
לשבת איתך ליד שולחן אחד.״ אברשה עצמו
לא ידע להסביר את פשר הסירוב.
״נשב יחד ונקבע את הסגל,״ הציע גינז־בורג
לבוך. אולם בוך סירב בטענה, ששני
המאמנים הם החייבים לשבת יחד ולקבוע
את שתייני הסגל .״אם אינו מוכן לשבת
עמי, הוא יכול להתפטר,״ הציע ברך.
עסקני מרכז הפועל התעלמו מסיכסור
המאמנים. הם זימנו את שחייני סגל הצפון
למחנה אימון בבריכה הסגורה בבניין
ינזק״א בירושלים, הזמינו נוסף לשח־ייני
הפועל גם 4שחיינים ממכבי חיפה.
״זוהי פעולה הנוגדת את המוסכם,״ טענו
עסקני השהיה של מכבי, שאיימו לפרוש
מוזעדת השהיה ולפוצץ את נבחרת
השהייה כולה. הצעתם לבוך לזמן בינתיים
את נבחרת הדרום ולאמנה נתקלה בסירוב
מצירו :״או שאנחנו עובדים יחד, או שלא
נעבוד כלל.״
במאמצים למנוע את המשבר, הושגה
פשרה. בשבוע שעבר נפגש נחום ברך עם
גינזבורג, ויחד קבעו שניהם את 22השחיינים,
שיוזמנו לסגל הלאומי. האימונים
יתחילו בימים הקרובים. אולם בוך מחזיק
בדעתו כי יש להחליף את טלקי אם ימשיך
לעמוד בסירובו להיפגש עמו.
העזלס חזה 1223

קולנוע סרטים שחור 11ל גבי לבן
החיים כתיק וו ה (בן־יהודח -תל
אביב; צרפת) הוא סרט נועז, הן מבחינת
נושאו והן מבחינת צורת הטיפול בנושא.
זהו סיפור אהבתם של סטודנט כושי
(לרפואה) וסטודנטים צרפתיה, המוגש בדרך
שוברת־מילגרוודומוסכמות־קולנועיות, ומרשימה
בגישתה.
כבר בתחילת הסרט ברור כי מגמתו של
קלוד ברנר־אובר׳ הבמאי בן ה־ 25 של הסרט,
היא מלחמה בגזענות. הוא עושה זאת
בצורה קיצונית וברורה. עוד באחת הסצינות
הראשונות של הסרט נושא פרופסור בטור־בון,
נאום ארוך בפני תלמידיו בגנותה של
הגזענות מאיזה סוג שהוא — של הצרפתי
נגד הערבי מאלג׳יריה, של הלבן נגד השחור,
של השחור נגד היהודי ושל היהודי נגד
הערבי. מיד אחר־כך עובר הסרט לטיפול
קצר באנטישמיות.
אהבה בהמשכים. אולם משימתו
העיקרית של הסרט היא להילחם נגד השיני
אה הגזעית הנפוצה ביותר בעולם — שינאת
האדם הלבן לאדם השחור. דניאל (גורדון
היית) ,בן לרופא אפריקאי, לומד רפואה
בפאריס. במסעדת־סטודנטים הוא פוגש בס־תסוא
(פרנסוא ג׳רה) ,בת למשפחה זעיר־בורגנית
צרפתית. הם מתאהבים כגבר ואשד,
ולא כבושי ולבנה.
זה מה שקורה בחלקו הראשון של הסרט.
בהמשכו, הם ממשיכים לאהוב, במיטה, על
ספסל הלימודים, על ספסל בשדרה, ליד

אולם למראה הסרט מסתבר כי צופי
הקולנוע בישראל לא הפסידו הרבה בצפייתם
זו. סרטו האחרון של במאי התנ״ך ססיל
ב• דה־מיל, הוא אולי המפואר והענקי שבכל
סרטיו ההמוניים. יש בו יותר אנשים
( 25 אלף ניצבים) ,יותר סוסים ויותר תפאורות
ענק מאשר בכל שאר סרטי ההמון
שלו. אולם בסיכום זה מסתיימים הפלוסים
ומתחילים המינוסים.
מגרעותיו של הסרט, בתסריט, בעבוד
הסיפור התנ״כי לפי הנוסחאות ההוליבו־דיות,
ביומרותיו ההיסטוריות ובדמויות
המגוחכות שבו, אינן חשובות כלל, כיוון
שאלה פריטים תפלים בסרט. עיקרו בחזיונות
המון מאופק לאופק, כתפאורות נהדרות
של מצרים הקדומה, בתיאור המוני
של סבלותיהם של בני ישראל הבונים את
פיתום ורעמסם, במאות המרכבות המייצגות
את רכב פרעה ופרשיו ובשיא הסרט —
שהוא אחת התמונות הקולנועיות הנהדרות
ביותר אשר צולמו אי־פעם — יציאת מצרים.
סצינה המונית זו היא ללא ספק גולת
הכותרת של פעולותיו של במאי התנ״ך
דה־מיל. קשה פשוט להבין כיצד היה
מסוגל להשתלט ולביים תמונה מעין זו.
משה -סמל הצדק. דה־מיל ניסה
להכניס גם מעט אידיאולוגיה בסרטו. משה
(צ׳רלטון הסטון) אינו רק מנהיג העבדים
הישראלים, אלא גם נציג הצדק האנושי
וסמל השאיפה לחרות ולחופש. פרעה,
בקרחת הזורחת של יול בדינר, הוא עריץ
חסר מצפון, סמל לרודנות הרצופה.
שחקנים אחרים, הבולטים במשחק מבין

מה הפלא?
שיני חזקות יותר
הודות לק ארוטין
המצוי בחלבינה* של ״מטע־״
• המרגרינה עם חלב. בקנותכם 2חבילות חלבינה,
דרשו חבילת מפיות חינם.

מפעלי רדיו ״בן־גל״
חוגגים את יובל הי״ב
ל פני י״ב שנים

בני ישראל עובדים בפרך כ״עשרת הדיברות״
קרחת זורחת לפרעה
תחנתימטרו ועל גדות הסיינה. אהבתם היא
רגילה — ממש כאהבת גבר ואשד, לבנים,
כשרק מדי פעם עולים בליבם הפיקפוקים,
שמא הבדלי הצבע בעורם יפריעו לאהבתם
בעתיד.
כל צילום בסרט הוא מלאכת אמנות בפני
עצמה. צילומי־ד,אווירה של חופי הסיינה;
צילומי רחובות פאריס בלילה, צילומי שני
זוגות הרגליים, השחור והלבן, במיטה —
מקסימים ממש. אלא שלמרות הסימליוו!
הטמונה בהם, כביכול, אין הצילומים תורמים
לעצם התפתחות העלילה. להיפך; יחד
עם מוסיקה אלקטרונית רעשנית הם אפילו
מפריעים לעלילה, מרגיזים.
הפלה דתיגרה. בסופו של דבר, שוב
חוזר הבמאי ליעודו של הסרט. הגיבורה
הלבנה ניכנסת להריון; הוריה מגלים זאת,
מנסים לשכנעה להפיל. הכושי הגאה מסתבך
בתיגרה עם חנווני לבן, שכלא נער כושי
במקרר. קבוצת בריונים לבנים מכה כושי
׳המטייל עם נערה לבנה. אהבת דניאל ופרג־סוא.מולידה
פרי — ילך כושי.
׳ הצנזורה הישראלית הוכיחה בפעם נוספת
את איוולתה בקצצה מהסרט מספר קיטעי־עירום,
המהווים חלק בלתי־נפרד מהעלילה
והרעיון.
למרות כל אלה — זהו סרט חשוב,
שצריך לראותו.

לא חדוגח !
עשרת הדברות (אלנבי, פאר, תל-
אביב; ארצות־הברית) הגיעו לישראל אחרי
שעשו סבוב בן 4שנים בכל העולם. מפיצי
הסרט, שחששו כי יוחרם בארצות־ערב,
הביאוהו לישראל רק אחרי שאספו את כספי
הקופות של בתי־הקולנוע במזרח התיכון.
הסולם הזה 1223

ההמון, הם אדוארד ג׳ .רובינסון כבוגד
ישראלי וסיר סדריק הרהזיק האנגלי בפרעה
האב.
מכל הדיברות לא הקפיד דד,־מיל לשמור
בסרט זה על דיברה אחת — לא תרצח!
הטעם הטוב בסיפור האנושי שמאחורי
המחזה ההמוני, נרצח גם כאן.

הוקם ביח״ר ״בן־גל״ ,חלוץ

תעשית הרדיו בארץ.
למרות שתקופה זו נחשבת לקצרה יחסית, התפתח
המפעל במידה רבה, הן בשטחו והן בהיקף יצורו.
גאוות המפעל על דגם ״מוצרט״ ,אשר צלילו וכושר
קליטתו יכולים להתחרות גם במקלטים מתוצרת חוץ.
לרגל שנת היובל, החל המפעל במפקד ארצי של כל
בעלי אחד מדגמי המקלטים מתוצרת רדיו ״בן־גל״;
עם פתיחת חגיגות היובל תתקיים הגרלה בין כל אלה
אשר יענו לקריאת המפקד, ובה יוגרלו פרסים יקרי
ערד•
נוסף לכך מעניק רדיו ״בן־גל״ שולחן רדיו מהודר
לכל הרוכש בין התאריכים ,28.2.61—15.1.61 אחד
מארבעת הדגמים: מוצרט, שוברט, ברהמם או מטרו־פוליטן
(לפטיפון).
תדריך ואלה הסרטים החוצניס בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• מייןקאמפף (ארמון־דוד — תל־אביב)
— ראה במדינה.
• משפטינירנכדג (מקסים תל-
אביב) מיין קאמפף מהסוף להתחלה —
משפטם של פושעי המלחמה הנאציים, על
רקע מעשי־ד,זוועה שלהם.
• הצרפתיהוהאהבה >חן -תל-
אביב) הצרפתים טוענים לזכות ההמצאה
של האהבה בשבע אפיזודות, שיגרתיות אך
משעשעות, על התפתחות יחסי־המין־והאהבה
של הצרפתיות. מיטב הבמאים מביימים את
מיטב הכוכבים.
• פ ני מהוה חו צ ה >נת -תל־אביב)
קומדיה בריטית על שודדים בעלי אליבי
מושלם, המשמשים עילה לסאטירה על בתי־הסוהר.
סיטר סלרם.
• ה די ר ה (ציון —ירושלים) קומדיה
צ׳אפלינית של בילי ויילדר על פקיד העולה
בדרגה בזכות נאפופי־הבוסים בדירתו. ג׳ק
למון, שירלי מקלין.
• הגנראלדלהרובדה (מירון -
חיפה) נוכל ורודף־נשים הופך לגיבור־מת־תרת
איטלקי. ויטוריו דה סיקה בסרטו של
רוברטו רוסליני.

היי יפה בפורים
עכשיו, בזמן החגיגות והנשפים, משתמשת כל אשה
המקפידה על הופעתה החיצונית ב ״ דיסקרטן ״ ,
האמצעי היעיל להרחקת שיער בלתי רצוי.

נשים נבונות

-ב״דיסקרטן״ משתמשות!

• העולםהזה * .שבועון החדשות הישראלי
ממערכת וזזמגהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,36785 ובד.
• 136 מען מברקי: עולפפרס • דפוס משד, שהם בע*נב ת־א,
סין < .זועורך הראשי: אורי אבנרי. הפו׳-ל: העולם הזה בע״נב

אנשים
חופשתו של לבון

הוצאת מ. מזרחי
״מועדון הספר הטוב״ מציע
לקורא העברי את מיטב
הרומנים החדישים שהופיעו
לאחרונה באירופה ובארה״ב.

)1הסוסה הירוקה
מאת מוסל איימה

)2הסנה הבוער
מאת צ׳רלס סורגנדל

0הלילה הנצחי
נדאת אליסטייר מקלי!

)4ביתן הנשים
מאת פירל ס. בוק

)5מלון טליירן
מאת פאול בונאר

)6אי האושר
מאת א, י .קרונין

)7אחוזת האמיצים
מאת פרנק ירבי

)8טייסי האתמול
מאת נוויל שום

)9אהובי האינספקטור
מאת יאז זה־הארטוג

)10 חזרה לפייטון פלייס
מאת גרייס מטליוס

הספרים מופיעים כולם במתכונתם
המלאה, ללא
קיצורים והשמטות, מודפסים
על נייר משוכח, מכורכים
כריכה קשה.
ההוצאה קכעה לספרים מחיר
ללא תקדים של 2.50ל״י
כל ספר.

ביום הראשון לפני שבוע הירצה מזכיר
הכנסת משה רוזטי בפני חוג ציוני בריטניה
בתל־אביב, בנוכחותו של השגריר
הבריטי סיר פטריק הנקיק, על סיורו
בארצות אסיה. בין שאר דבריו אמר רוזטי:
״הבודיזם אינו רק דת, הוא הרבה יותר
מזה — הוא דרך חיים.״ כתב הג׳רוסלם
פוסט׳ פיל כהן, שנוכח בהרצאה, רשם
את תוכן המשפט :״הבודיזם איננו דת,״
קם ורץ להביא את הידיעה לעתונו. כאשר
ראו אנשי מערכת היומון בשפה האנגלית
את הידיעה, לא האמינו למראה עיניהם.
כתבת העתון לאה כן־דור, צילצלה לרהט,
על־מנת לברר אם אומנם באמת פסל
את הבודיזם כדת. כששמע רוזטי על כך,
נדהם אף הוא, אמר :״אינני רוצה להיכנס
בצרות כמו ביג׳י פנחס לבון
נאלץ לקצר את חופשתו בחולדה ולחזור לדירתו
התל־אביבית. הסיבה: מיום שהגיע
למשק, החלו חברי-הקיבוץ ללחוץ על המזכירות
לתת להם את החופשה השנתית המגיעה
להם כדי שיוכלו לשהות במחיצתו
של לבון. גם אלה שלא קיבלו חופשה עזבו
את עבודתם כדי לשבת בחדרו ולשוחח עמו.
כדי לא לגרום לשיתוק העבודה במשק,
קיצר לבון את חופשתו אגב, בקרוב
עומדים להופיע שני ספרים על פרשת לבון,
שניהם כתובים על־ידי חסידיו. את הספר
האחד יכתוב מי שהיה דובר ההסתדרות
ואיש־אמונו של לבון, לוי יצחק הירושלמי,
ואת הספר השני — חבר מערכת
למרחב, אמנון דרור סימני הפרשה
נתנו אותותיהם בשר האוצר, לוי אש־כול,
שאמר בנאום תשובה לח״כ מק״י,
תופיק מוכי :״יש לי עוד נימוק׳ אבל
שכחתי אותו

ציוניותו של 1—111
באזכרה, במלאות 30 יום לרצח פטריס
לומומכה, סיפר שגריר גאנה בישראל,
כדיאקו פוקו, על יחסיו עם ראש ממשלת
קונגו שנרצח :״ראיתי אותו לאחרונה
בלונדון׳ בספטמבר של השנה שעברה. הוא
עמד לטוס לניו־יורק והתגורר במלון ריץ
בלונדון. יום אחד יצאנו יחד מהמלון, ו־הותקפנו
על ידי כנופייה של תדי בויס.
נאלצנו להתגונן באגרופינו• אמר לי לומומ־בה,
אחרי התיגרה :״אתה רואה, ידידי
פוקו? העולם מלא בעיות.״ אחר כך אמרתי
לו שלום וזאת היתד, הפעם האחרונה שראיתיו״
באותו מעמד זכה השגריר
הגאנאי לתשואות, כאשר שאל :״אם לחיה
כמו אייכמן עורכים משפט הוגן, מדוע לא
הגיע משפט כזה ללומומבה המדינה
הזאת עומדת בשנה הקרובה בפני משימות
חשובות,״ אמר ח״כ מפא״י, חיים צדוק,
בכנסת. שיסע אותו בנקודה זו מנחם
בגין :״משימות או מזימות
נשיא קר! התרבות אמריקה־ישראל, סס
רובין, הפועל רבות למען שלום ישראל־ערב,
מלבד פעילותו למען התרבות הישראלית.
בין השאר מעניק רובין מילגות
לצעירים מאפריקה ואסיה, הרוצים ללמוד
בישראל. אולם רובין יודע כי הדרך לשלום
בין ישראל לערב אינה מובילה רק דרך
אפריקה אלא גם דרך מוסקבה. לכן, במסיבה
השנתית של הקרן שנערכה בלוזית

כן הופיעו לאחרונה ספרי הכיס:

9ס1
שר המשפטים, פנחס רוזן:

ספרית מסתורין:

)1פסיכו

מאת רוברט בלון

(מוצג בהצלחה בקולנוע ״אופיר״)

בספרית מלחמה:

)2הצוללת מס 227 .
מאת קנט פולמן
מחיר כל ספר כים לירה אחת
להשיג בכל בתי המסחר לספרים
ואצל המפיצים.

זורין, רוכץ ואנדרסון
לקהיר, דרך מוסקבה, בניו־יורק
סעודת־ערב חגיגית במלון ואלדורף אסטוריה
הניו־ינ-רקי לכבודו של גדול אמרגני אמריקה,
סול יורוק, הזמין רובין גם את נציגה
הקבוע של ברית המועצות באו״ם,
ואלריאן זורין. ההפתעה היתה שזורין
כיבד בנוכחותו את האסיפה הציונית, היה
אורח־כבוד יחד עם אישים כמו הזמרת
הכושית מאריאן אנדרסון, יאן פירס
וארתור רובינשטיין. בנאומו בסעודה
לא הסתיר רובין את חלומו הגדול. אמר
הוא בין השאר :״האם זה בלתי־נמנע לקוות
שיבוא יום וקבוצת רקדנים מצריים תופיע
בתל־אביב והתיזמורת הפילהרמונית הישראלית
תנגן שוב לקהל נלהב בקאהיר?״
שגריר ישראל בשוויץ, יוסף לינ״
מון, וציר ישראל בבריטניה, אריה מירון,
יהיו נציגי ישראל בקונגרס בינלאומי
שייערך בווינה לדיון מחודש בחוקי הטקס
הדיפלומאטי. לישראל יש עניין מיוחד בקונגרס
זה, כיוון שכבר צעדה הראשון
בשדה הטקס הדיפלומאטי היה כרוך בהפרת
הכללים. היה זה בעת שאהוד אכריאל,
הציד הישראלי הראשון בצ׳כיה, עמד להגיש
את כתב־אמנתו לנשיא הצ׳כי. לפי כללי־
׳הסקס ביקר קודם לכן אצל שר־החוץ של
אותה מדינר, ומסר לו׳ במעטפה פתוחה,
העתק של כתב־האמנה. בדרך כלל אין שר־החוץ
פותח את המעטפה לפני שהנשיא
מקבלה. אולם הפעם ביקש אבריאל מהשר
את כתב האמנה לקריאה, כדי לוודא אם
הוא נוסח כחוק. ואומנם התברר כי
כתב האמנות אינו כתוב בנוסח המתאים.
הוא נשלח חזרה לירושלים ואבריאל נאלץ
להמתין עד שיגיע כתב־אמנתו החדש
מי שחסך לעצמו גינוני־טקס דיפלומאטי,
הוא שמעון (״גבעתי״) אבירן. לאבידן,

ח<0בו 0

״דויד.בן־גוריון הוא באמת שר ר,בטחון — |

שר הבטחון העצמי!״
• הפרופסור אפרים אורבך, בתגובה על מאמרו של אבא אבן נגד !
אנשי־הרוח :״רשאים היינו להניח שמי שחונך על ברכי הדמוקראטיה המערבית |
ודוגל באידיאלים שלה, יקדם בברכה את, קריאת־התגר המושמעת מעל קאתדראות׳ |
— גם כשהיא נשמעת מעל קאתדראות שלנו, כשם שבוודאי מסכים היה לקריאת־תגר !
המושמעת במסיבות דומות מעל קאתדראות של אחרים והיה רואה בה סימן > י מובהק לדמוקראטיה.״
• שמעון פרס, תת־שר הבטחון :״אני בעד קואליציה מצומצמת ביותר — :
מפא״י עם מפא״י.״
$אליהו סעדון, מנהיג בריוני אור־יהודה, שעמד בראש מפזרי־ההפגנה לפני ;
מרכז מפא״י, בראיון עם עתונאי :״אין אנו בריונים ואין אנו גאנגסטרים — אלא !
מתנדבים מסורים ללא שכר, המבקשים לשמור על הסדר והדמוקראטיה האמיתית.״ !
• שרהתחבורה, יצחק כן ־ א ה רון :״אני שונא את אלה השואפים :
להיות קאפיטליסטים — אולם את הקאפיטליסטים אני דווקא מחבב, איתם אפשר <

לדבר.״
• הזמר שמעון ישראלי :״הלוואי שדויד בן־גוריון ייכנס לממשלה באותו •
הכבוד שפנחס לבון יצא מההסתדרות.״
• דויד זכאי, בעל המדור קצרות בדבר• ״לא לפי האוניברסיטה העברית אנו !

חיים• כל השנים הרבות האלה ולא מפי כל מדען ומומחה התופס קאתדרה בה.״

איש הקיבוץ הארצי של השומר־הצעיר,
הוצע לראשונה להיות שגריר ישראל בקובה
של פידל קאסטרו. אולם אבידן דחה
את המינוי מנימוקים משפחתיים.

הדוגמה ש ר מירמוביץ
שופטת השלום הראשית בחיפה, מרים
שטקרמן־וורדינסקי, הוציאה השבוע
כתריסר נערים מאולמה אחרי שהתברר לה
שאלה הם. תלמידי בית־הספר חוגים שהת־חמקו
מבית־הספר שלהם כדי להאזין למשפטים.
פקדה עליהם השופטת :״תגידו
למחנכת שלכם, שעליה להופיע אצלי מחר
בבוקר! ברור? אתם יותר מדי מסתובבים
פה שופט אחר, אם כי לשעבר, היה
עסוק בבעיות אחרות. כרוף גלעדי, מי
שהיה שופט שלום ראשי בתל״אביב, עומד
להיפרד מאשתו הבלונדית היפהפיה, אחרי
10 שנות נישואין ושני ילדים. הסיבה:
אי־התאמה הנטיה שפשטה לאחרונה
בקהל צופי־התיאטרון, לחפש בכל מחזה
המוצג בארץ רמז לפרשת לבון, הרגיזה
את שחקן תיאטרון זוטא, מאיר יגאי,
כיוזן שגם במחזה המוצג על־ידי תיאטרונו,
ארבע עיניים ועיפרון, מוצאים קשר לפרשה.
אמר ינאי :״כל מחזה דומה לפרשה. אפילו

הבאלט על הקרח. גם שם יש קיפאון״
חוש של הסתגלות מהירה למצב גילה
השבוע מתופף דו־רח־מי עממי, אכרהם
סינ ד ל. באחת ההופעות של הצגת וזאנ׳י
באבא, נשר מידיו של השחקן, יעקב
כידו תפוח אדום. התפוח צנח על תופו
של סינדל שישב בין חברי התיזמורת, למרגלות
הבמה. הוא לא התבלבל, הרים
את התפוח ונעץ בו את שיניו לקול מחיאות
הכפיים של הקהל הזמרת עליזה
קאשי, שהופיעה בתוכנית הראדיו מוסיפה
משאנז אליזה, בבריסל, עומדת לחזור לארץ
בעתיד הקרוב. המטרה: נשואין
מחקה הקולות אריק אמיר הקליט השבוע
בביתו, עבור קול ישראל, קולות של התנגשויות•
הוא הקליט קולות של התנגשות־אופניים
ומכונית, של התנגשות שתי רכבות,
של מטוס חד־מנועי במטוס סילון. שמעה
זאת בתו בת ה־ 12 ויעצה לו :״אבא, אולי
תקליט את קול ההתנגשות ביו בן־גוריון
ולבון יוסדה מירביץ, במומן
כדורגל ובעל חנות לצרכי־ספורט, יזכה לציון
לשבח מלישכת התיירות הממשלתית על
דוגמה למופת של ״הסבר פניך לתייר״.
לפני מיספר חודשים ביקר בחנותו תייר
שביקש להשאיל זוג מחבטי־טניס לשבת,
כדי שהוא ואשתו יוכלו לשחק במישחק
האהוב עליהם, לפני עזבם את הארץ. יוסלה
נתן לתייר את המחבטים מבלי לקחת אגורה
— ואף מבלי שרשם את שמו. התייר
עזב את הארץ ויוסלה לא קיבל את המחבטים.
השבוע, אחרי שחלפו חודשים מאז
אותו מאורע, הוחזרו לו המחבטים על־ידי
נהג לישכת התיירות. התברר שהמשאיל
היה ראש המגבית היהודית בשיקגו
וזיווי הזח 12*6

את הכותרת הנכונה לקשקשת בצד
ימין שלח הקורא יואב צבר, תל־אביב
והיא: שני תמנונים הולכים שלו־בי־זרוע.
כותרת כימעט דומה היתר.
גם לנינה גריל, כפר־סבא: תמנץ
שלקח את עצמו כידיים. רפי
ליפשיץ מכפר גנים׳ הציע: חתונה

בעריכת לילי גלילי

קולקטיבית של ארבעה זוגות

שילשולים ויעקב לוי מחיפה שלח
תשובה דומה בגלויית־דואר: בלט תולעים
על הפרס. עתה אני מצפה
מכם לכותרת מתאימה לקשקשת שלמטה.

מוזמנים משתתפים. כל אחד מחמש־תתפים
בחיבור החוסר המתפרטס בעמוד זה,
יזכה בפרס של משר ל״י שיוענק מדי שבוע.
הזוכה השבוע הוא הקורא אמוץ גיל, גבולות.

לעולם צודק ת האוצר העם). טבריה אופיום

הסמים החדשים של משרד
מכבידים על הפועל (קול
אמנון שיחור,
נמו שנאמר: המסים הם
להמונים.
שניהם הרגישו לא נוח, בקיברתו
של זה נדבר).
ח. ל ,.תל־אביב
קירבה מפחידה למדי.

הנס הגדול

אגדות מ*דד

היה איש, אלי שמו, והכל קרה לו
כמו שצריך לקרות. גדל אלי כמו שצריך,
למד כמו שצריך, קיבל עבודה
כמו שצריך, עבד כמו שצריך, נשא
אשה כמו שצריך וגידל ילדים כמו שצריך,
למד כמו שצריך, קיבל עבודה
אותם כמו שצריך, והכל היה זיפת.
כל יום התחיל כמו היום הקודם, חוץ
משבת, שהתחילה כמו השבת הקודמת,
ויום ראשון, שהתחיל כמו השבוע
הקודם. וכל יום נמשך לפי השעון.
כלומר זיפת.
ותמיד, גם ביום וגם בלילה, ביחוד
כשהיה לבדו, זאת אומרת כשהיה באמבט
או בבית־השימוש — ,כי אצלנו
אין אדם יכול להיות לבדו אלא במקומות
כאלה ולפעמים גם שם לא — אבל
כשהיה לבדו, היה אלי חולם על המאורע
הגדול, על הנס שיבוא פיתאום.
מה יש? מדוע לא? הלא יכול לקרות
פעם איזה נס, איזה דבר שיבוא פית־אום
ו — ו — ישנה את הכל. של א
יקרה הכל כמו שצריך.
בכל פעם שהיה אלי שומע על מד,פ־

כה גדולה אי־שם בגיאוגרפיה או על
מלחמה או על רעש הארץ או על רצח
או על תאונת־דרכים נוראה או על
מטוס שהתפוצץ, היה חושב: הנה קרה

משהו, ובכן, מה זה משנה בשבילי?
אבל זה לא בשבילו קרה.
היה הולך ברחוב ומסתכל על הפרצופים
וחושב: איזה איש יבוא פית־אום
ויביא משהו יוצא מן הכלל?
וכמובן שהיה קונה פיס בכל שבוע.
ובכל יום ששי היה עובר על רשימת
הזכויות וחושב :״אה! אולי היום?׳׳
ובאמת כבר פעמיים זכה בשתי לירות.
אבל שתי לירות לא שינו את גורלו.
יום אחד אמרה לו מרים, אשתו:
״היה פה איש אחד ושאל עליך ולא
רצה להגיד למה ואמר שיבוא עוד פעם.״
חשב אלי: אולי זה הוא?
ובערב בא האיש עוד פעם והוא היה
לבוש יפה ודיבר בטון תרבותי מאוד
ושאל אם אלי הוא בן־אחותו של בונים
סורוקה, שהיגר לצרפת לפני הרבה
שנים. אלי לא ידע מי זה בונים סורו-
קה אבל אמר ״אולי״ .והאיש אמר שהוא
בנו של בונים סורוקה, ואחרי שסעד
אתם בערב, הוציא מאלי מאה לירות,
נעלם.
ושוב קונה אלי פיס בכל שבוע.
חסשימן מעשה בעלמה שמה הגר,
שהחליטה לטעום מסיגאר.
וקירות הבתים
עד עתה רוטטים
מהדי־שיעולה הגיגר.
אמוץ גל, קיבוץ גבולות

מעשה בעלמה שמה הגר,
כ״הארץ״ כתבה מאמר.
כטעות נגד פרם -
כוונו חיצי ארס
ועכשיו היא סופרת ״דבר״.
עמיקם בריל, רנזת־דויד

מעשה בעלמה שמה הגר,
שפגשה יום אחד כגכרכר.
היא אמרה: נו, תעיז!
הוא היה בה זריז
שהיום כבטנה יש עוכר.
י. מ .תל־אביב

מעשה כעלמה שמה הגר,
ודה אף מעוקם בשופר.
פעם נתפם זה האף
כין הדלת לסף -
ובחוץ עוד מטר נותר.
וו. ארוך, ירושלים

הידעת א ת הארץ?

מזה צו ח קי ם ה או ס ט רי ם

מעשה בעלמה שמה הגר,
שהכריזה בכית תגר.
על מנת להרגיז
היא רקדה לה סטריפיטיז
ועתה היא תושבת סוגר.
אברהם דגני, חיפה

מעשה בעלמה שמה הגר,
שאילפה אריות בסוגר.
פעם, כבוקר יום סתיו
הפנתה את הגב -
סופה היה מר ונמהר.
יורם ברנשטיין, תל־אב-יב

מעשה בעלמה שמה הגר,
שעשתה עסקים עם תגר.
הרוויחה, הפסידה
הפסידה, הרוויחה -
ועכשיו לא נותר לה דבר.
חיים אפלבוים׳ חיפה.

תמרור לעתיד מצוייר על קיר
ברחוב תרצ״ז ביפו, המכודן את
תנועה לרואה המזלות לוי יצחק
ירושלמי?) .הקורא דויד יצחקי,
אבאב, הנציח את התמרור.

בית
ה(התל־

ההיענות
לקריאת־התגר על העלמה
שווה הגר, היתד, מעל לכל המשוער.
לכן נעשה דבר מוזר, ונבקש משירים,
שזמנם קצת עבר, כמו למשל! מעשה

כילדה שמה לוליטה...

מחזה ישראלי בתיאטרח אידיש עם בלט
1בז צד עלתה לארק הדח־ר העשירה מאמריק א
נקמה של א שכגזי ט
ללכת או לא ללכת? זאת השאלה שניקרה
במוחי כשראיתי לפני את המודעה עליה
היה כתוב:
התיאטרון האידישאי האהוב

של מקם פרלמן
עם השחקנית הנודעת ג׳יטה גאלינא

במחזה המוסיקלי הגדול
עם בלט

אחר כך — אין צורך בתוכניה בתיאטרון
אידישאי. הקהל מכיר את כל השחקנים עוד
מחוצלארץ.
המסך נפתח. על הבמה רואים מעברה.
צריפונים, קיוסק וחמסין. עולה חדשה רוצה
לחזור לגולה מפני ששם יותר קריר (צחוק
רם באולם) .מוכר הגזוז מסביר לה שבארץ
יותר טוב, אבל היא לא משתכנעת, עד
שבאה מלכהלה •הקטנה, בתו של שייקר,
ברזילי ונכדתו של שמייל ברזילי, ואומרת
שבמדינת ישראל טוב מאוד ושהיא אף פעם
לא תיסע לחוצלארץ (הקהל נזוחא כף!) אז
אומרים לה :״איך את אומרת ככה? הלוא

זה כלב. תדעו לכם, שבתיאטרון הזה מתים
למחוא כפיים, וכשלא נותנים הזדמנות למחוא
כפיים, הם מוחאים כפיים מזעם.
שייקר. ברזילי הוא האבא של מלכד,׳לה.
הוא שואל אותה אם היא אוהבת אותו. ועל
זה עונה הילדה, שאבא שלה הוא הכי חשוב
לה בחיים והיא תאהב אותו לנצח, ותשמע
לכל מוצא פיו ותלמד סוב ותעשה תמיד
שיעורים וכשתיגדל, תעשה קאריירה כמו
המיניסטר גולדה מאיר. על זה התחיל הקהל
להזיל דמעה׳ מפני שכל אחד נזכר, שילדיו
שלו אינם מכינים שיעורים ואינם שומעים
לקול אבא. שייקה ומלכד,׳לה שרים ביחד

במערכה השנייה אנו מוצאים את עצמנו
בבית הדודה העשירה בניו־יורק. הדודה מחכה
לחתנה הצעיר בקוצר־רוח; אבל החתן,
הלוא הוא שייקר, גיבורנו, התאהב בינתיים
בבתה הצעירה שהביאה אותו מארץ־ישראל.
טראגדיה. כל הקהל משתתף בצערו של
שייקר, האוהב את הבת, אבל מוכרח להתחתן
עם האמא שלה מפני שהיא מימנה את
הכרטיסים ונתנה את האפידייביט. איש אינו
יודע איך יחלץ חביב הקהל מן התיסבוכת,
אבל שייקר, יש לו שכל בראש והוא מציג
את עצמו לפני הדודה כפסיבי שנפגע בזמן
המלחמה במערכת־ד,עצבים. הקהל משתגע

כעל לאבספורט
(ילדים עד גיל 5
חייבים בכרטיס 50 אגורה)

היו הרבה סיבות בעד כן ללכת; והיו
הרבה סיבות בעד לא ללכת וקשר. היה לי
להחליט — כמו אותו הארבעים־רגליים
שהיה פוסח על שני הסעיפים. בסוף, הכריע
ד,באלט את הכף בעד כן ללכת; כי אין דבר
אהוב עלי יותר מריקודי־באלט.
ההצגה התקיימה בקולנוע קסם, באיזה
מקום מרותק, ברמת־גן, שאוטובום נוסע
לשם פעם בחצי שעה. אף־על־פי שהקולנוע
עמד בלב השממה, בסוף העולם, היתה ד,רחבי׳
שלפניו מלאה אדם וכל דוברי״האידיש
שבסביבה, התלקטו ובאו. בעוד הם מחכים
להצגה, התחילו לדבר פולנית.
פשפרשם ושצ׳יפויורק, וצ׳לוביק ושרש־פשרצ׳קי,
וג׳ונקויה ובורצ׳י פצ׳ילפשרצ׳פרש
— זה כל מה שאפשר היה לשמוע בישימון
הזה. ואני הייתי אותו נער יהודי שנשבר,
בין גויים, וכל משאת נפשו לעלות לארץ
ישראל.
סוף־סוף, באיחור של חצי שעה, נפתחו
הדלתות ונכנסנו פנימה. הקהל שמילא את
האולם עד אפס מקום, יכול היה לשגע
מקנאה כל תיאטרון עברי. תוכניות לא
מכרו שם, כי — ודבר זה נודע לי רק

פך רוקד הבאלט את רקוד הטוריאדור הספרדי מול הקיוסק במעברה
אבא שלך עומד לנסוע לאמריקאי״ אז היא
עונה :״אבא שלי אף פעם לא יסע לאמריקאי״
אז אומרים לה :״את חושבת שאנחנו
לא יודעים? הלוא אבא שלך נוסע
לאמריקא בשביל להתחתן עם הדודה שלו.״
אז מלכלה רוקעת ברגל ימין ואומרת:
״אני יודעת שאבא שלי לא יסע, מפני
שאבא שלי גיבור וגיבורים לא עוזבים את
הארץ!״ (מחיאות כפיים סוערות).

התימני צדוה, המדבר אידיש

את דואט האהבה ורוקדים טאנגו. ואלה
מילות הדואט:
ילדתי ילדתי,
את לבדך בליבי.
אני אנצור אותך
אשמור אותך, בתי.

לשמע השיר, פורץ הקהל בבכי מר. האיש
היושב לפני מלטף את שערותיה הזהובות
של בתו ולוחש לה בקול חנוק מדמעות:
פיתאום פורץ הקהל בשאגות צחוק גדו ״את שומעת איך הם שרים?״
לות. אני מסתכל בבמה בשביל לראות מה
מצחיק אותם — והנד. אני רואה שלתוך
עכשיו הגיע תורו של הבאלט, שלושה
המעברה נכנס תימני. אני יכול לתאר לעצ זוגות רקדנים באים למעברה ורוקדים לפני
מי אשכנזי במעברה של תימנים. אבל תימני קיוסק הגאזוז את ריקוד הטוריאדור הספרבמעברה
של אשכנזים המדברים אידיש זה די• הקהל מאבסוט אלף. זה לא קהל שמוכן
דבר באמת מצחיק ומה עוד, שהדביקו לתימני להסתפק בטאנגו או פסדובלה. הוא רוצה
זקן תיש, פיאות, וטלית המבצבצת מבין באלט ולא איכפת לו איפה, אפילו במעברה.
כנפות המעיל חסר •השרוולים.
אחר־כך מתחילה העלילה להסתבך קצת.
הקהל מתגלגל מצחוק. אל תחשבו שהם יש איזו דודה עשירה באמריקא שהיא אלמצוחקים
מזה שהוא מדבר אידיש. זה בכלל נה בת 49 שהתאהבה בשייקה ברזילי, שהוא
לא מצחיק אותם, מפני שאידיש מצלצלת גם כן אלמן, לפי צילום ששלח לה אביו של
פה כשפה הטבעית ביותר ואילו היה עולה שייקה. שייקה לא רוצה להתחתן עם הדודה
קאטו לבמה ואומר :״אהן א תירוץ — קאר־ שלו, מפני שהיא זקנה מדי בשבילו; אבל
אביו אומר לו שלא צריך לשים לב לגיל,
טאגו מוז פריהער אונטערגעהן״ ,לא היה
מפני שיש לה הרבה כסף. בינתיים מגיעה
מצחיק אף אחד. כאן הצחוק הוא של נקמה.
זו •הנקמה הגדולה של הלבנים, נגד השחו בת הדודה מאמריקא עם אפידייביט ושני
רים, הרודפים אותם כל היום וקוראים להם כרטיסים לשייקה ואביו, ששלחה האמא שלה.
ווזווז. כל הלחץ שנלחצים פה בכור ההיתוך תוך כדי מסירת הכרטיסים מתאהבת בת־המתפרץ
החוצה בצורת צחוק פראי, כאשר הדודה בחתן של האמא שלה. הקהל מלא
התימני בעל •הציציות התחיל לספר שיש התפעלות ממזלו הטוב של שייקר ,,שקיבל
לו ששה עשר ילדים ושכח באותו רגע שיש אפידייביט בקלות כזו, והם מאיצים בו שלא
יתחשב בהפצרותיה של מלכה׳לה בתו,
לו בעצם שבעה עשר, מפני שבפעם האחשהיא
נגד לעזוב את הארץ, ושיסע לאמ־רונה
ילדה אשתו תאומים.
ריקא, ואחרי שיסתדר שם, יביא גם את בתו
גיבור המחזה, מקם פרלמן אהוב הקהל, אליו. אבל מלכה׳לה, שהיא בעלת תודעה
בדמותו של שייקר, ברזילי עולה לבמה. ציונית חזקה, מסרבת לעזוב ובזה נגמרת
שוב פורץ הקהל במחיאות־כפיים, שסוערות המערכה הראשונה.

מחוכמתו העילאית של מקס פרלמן, העושה
העוויות מצחיקות לפני הדודה, שכל כך
נבהלת מד,מטומטם הזה, עד שהיא מוותרת
עליו מיד לטובת בתה. אחרי החתונה היא
כועסת קצת שרימו אותה, אבל הזוג הצעיר
מחליט לנסוע לישראל.
מי שחושב שבזה נגמר המחזה אינו אלא
טועה. יש עוד מערכה אחת, האחרונה, ובה
חוזרים אנו לארץ־ישראל. במקום המעברה
עומד עכשיו שיכון שניבנה בכספה של
הדודה העשירה. אף אחד כבר לא סובל
מחמסין, מפני שלכל אחד יש פריג׳ידר
ומאוורר חשמלי. שייקר. ואשתו הצעירה,
שהיא גם בת־הדודה שלו, מחכים לבואה
של הדודה שבאה להשתקע (סוף סוף!)
במדינת ישראל. ובהזדמנות זו הם מנסים
לשדך אותה לאביו של שייקה. כיוון שבתיאטרון
האידיש שום דבר לא הולך פשוט,
מחבלים שוב תחבולה ושייקה מתחפש לאשר,
וזה נותן לו הזדמנות מצויינת להצחיק
את הקהל עד הסוף הטוב, כשכל אחד נשוי
לכל אחת וכו׳.
המחזה נגמר. הקהל ניצב ברגעים אלד,
בקושי על רגליו. אחרי כל־כך הרבה בכי
וכל־כך הרבה צחוק, כבר אין כוח ללכת
הביתה, אבל השעה מאוחרת ואין ברירה.
הגברים כסופי״השיער חוזרים לדבר פולנית
ועוזרים לנשותיהם ללבוש את המעילים עם
פרוות שועלי־ד,נחושת ואני אומר לעצמי:
איזה מזל יש לי שזכיתי סוף־סוף לראות
תיאטרון אמיתי.

בה אמר טו ס בו אהעד >
האהבה היא מיטת סדום׳ אבל אפשר
לשכב בה.

בשלם

צבא ״הפרצופים האיומים״ כקטאנגה
נצחון המת

קוננו
״ואמני לומומבהי׳
״הוא בא! וכעת לא נוכל לגבור עליו,
משום שכבר הרגנו אותו פעם!״ הפליט השבוע
אחד מקציני־צבאו של קאסאוזבו, שעה
שחיל־החלוץ של צבא אנטואן גיזנגה, יורשו
של פאסריס לומומבה שנרצח על־ידי
שונאיו׳ הגיע לעיר פורט פראנקי, מרחק
560 קילומטר מליאופולדוזיל, מבלי להתקל
בכל התנגדות.
הוא לא היה יחיד בדברו על לומומבה
כעל אדם חי. בקונגו וברחבי עולם טענו
משקיפים מדיניים, רופאי־אליל ועתונאים
זריזים, בתמימות־דעים מופלאה, כי לומומ־בה
עודנו חי — לפחות בלבבות נאמניו
ובדמיון הציבור.
השבועון טייס האמריקאי הגדיר, למשל,
את פאטרים לומומבה ,״שהוכיח כי ערכו
רב יותר שעה שמת מאשר בימי חייו.״
דבר הישראלי, אשר בדומה לרוב העתוגות
הישראלית לא נסה מעולם ליחס אוהד
לתנועת השיחרור הקונגואית, הכתיר ידיעה
ראשית ״נאמני לומומבה מתקדמים אל ליאו־פולדוזיל״
— כאילו המנהיג המת, ולא
יורשו הזריז גיזנגה, פיקד על הצבא שנע
לעבר בירת קונגו.
ספרד שנייה. אם מותו של לומומבה
נראתה השבוע כנקודת־מיפנה העשויה להביא
לליכוד כל שוחרי החופש של הארץ
השסועה, היד, מוקדם מכדי לטעון שכוחות
אלה עומדים על סף הניצחון.
כי מולם נערך מחנה אדיר, חמוש ומצוייר
היטב, הנהנה מכוח עצום, שבראשו
התייצבו הקולוניאליסטים הבלגיים, ששבו
עתה לקונגו דרך דלת קאטאנגה האחורית,
הקימו את ״לגיון הפרצופים האיומים,״ בפיקודם
של קציני־צבא בלגיים, נאציים וצרפתיים,
שהתמחו ברצח המונים באלג״ריה.
כך, נוסף, לפחות לצד כוחות השחור, פרט
נוסף המקביל למה שהתרחש בספרד לפני
25 שנה, שעה שצבאות מוסוליני והיטלר
סייעו לגנראל הפאשיסטי פראנסיסקו פראנקו
לתפוס את השלטון, ערכו טבח המוני.
אלא שהפעם טרם הופיעה, מן העבר השני,
בריגאדה בינלאומית המורכבת מבני־חורין,
המוכנים להגן על עצמאותה של ארץ רחוקה.
גרמה לכך, אולי, העובדה שהנשיא החדש
של ארצות־הברית, ג׳ון פיצגראלד קנדי,
התייצב בפעם הראשונה, מאחורי תחבולותיו
של מזכיר האו״ם דאג האמרשילד (ראה
להלן) .יתכן גם שיותר ממדינה אחת המתינה
כדי לראות כיצד יפול הפור —
בטרם תתחייב לפעולה מעשית.

ארצן ת־הברית
מא1ן ש לי ל,
כאשר ניבחר נשיאה החדש והצעיר של
ארצות־הברית, ג׳ון קנדי בן ה־ ,44 לפני
שלושה חודשים, חיללוהו הכל כליבראלי
ומפלס־דרך, אדם שישנה את מדיניות אר־צות־הברית
לחלוטין. גם כיום מושמעות
דעות דומות: הנשיא בדימוס, הזייט אייזג־האור,
התלונן השבוע כי קנדי ״שמאלני
ונתון להשפעת האיגודים המיקצועיים.״
לאור טענות אלה, מה מרמזים הצעדים
העולם הזה 1223

בהם נקט הנשיא החדש בשבועות הראשונים
של כהונתו?
• ישראל״ערב. בעוד שבעת מסע־הבחירות
הבטיח קנדי למצוא פיתרון סופי
וקבוע לבעיית המתיחות הישראלית־ערבית,
הצהיר הנשיא המאמריקאי, השבוע, כי דחה
את מאמציו בכיוון זה, לאחר התיעצות עם
מומחיו. המסקנה: חוגי הפקידות הבכירה
והוותיקה בסטייט דפארטמנט הסבירו בינתיים
לקנדי כי כל צעד בכיוון זה, בהיערכות
הנוכחית, ירגיז את הערבים, יפגע ב־פרסטיג׳ה
של אמריקה במרחב — אם לא
׳יהיה מלווה הצעות לפיתרון בעיית הפליטים.
הצעות כאלה יפגעו בממשלת ישראל.
• קונגו. קנדי הצהיר לפני שבוע ואחריו
שב והצהיר שגריר ארצות־הברית לאומות
המאוחדות, עדלי סטיבנסון, האינטלקטואלי
והליבראלי־כביכול, שהוא תומך בקו
של מזכיר האו״ם, דאג האמרשילד. קו זה
אינו אלא תמיכה עקיפה בכוחות הדיכוי בקונגו,
הטלת הסגר על יבוא נשק לנאמני
גיזנגה, אי־התערבות במשלוחי־ד,מטוסים ה־סילוניים
והמרגמות המועברים לצ׳ומבה.
• המלחמה הקרה. מאמצי ההתקרבות,
בהם החל ניקיטה כרושצ׳וב, נתקבלו
במחמאות אדיבות אך בחוסר־מעשה מצד הנשיא
האמריקאי, החושש להיכנס למצב בו
יצטרך לנהל, בשלב מוקדם מדי, משא־ומתן
ישיר עם השליט הרוסי.
• קובה. קנדי הצהיר השבוע, בלשון
שאינה משתמעת לשתי פנים, כי הוא תומך
בהפלת משטרו החופשי של קאסטרו; ובעת
ששיגר משלחת אשר תחקור את צורכי-
התזונה של אמריקה הדרומית, הכיר גם
במשטר הדיקטאטורי של שלטון ״ 14 משפחות
בעלי־ההון״ במדינת סאן סאלבאדור
— לאחר ששליטים פאודאליים אלה הדיחו
את המשטר הדמוקראטי־למחצה ששרר קודם.
המאזן המסתבר: כפפות משי, דינאמיות
— וקו־יסוד שאינו שונה במאומה מזה של
דווייט אייזנהאור.

החי
מי שומר על השומרים ץ בג׳ורג׳יה,
ארצות־הברית, בבית־הסוהר המרכזי בו משתמשים
בכלבי־גישוש כדי לאתר אסירים
נמלטים, נאלצו הסוהרים להפעיל את האסירים
כדי לגלות עקבותיהם של כמה
כלבי־שמירה שחפרו מנהרה מתחת לגדר,
ברחי על נפשם דיוק פטאטיסטי.
בקאל׳ה, צרפת, נולדו אשתקד, לדברי הס־טאטיסטיקה
המקומית 1890 ,ילדים — מהם
945 ילדים ו־ 945 ילדות כמוהו כן
הם. במאדריד, ספרד, נתקבלה עצומה על־ידי
תושבי מחוז לה מאנצ׳ה, המבקשת מן
הממשלה להקים מצבה דמויית טחנת־רוח
לזכרם של דון קיחוטה וסאנצ׳ו פאנסה
הצגה מגרה. במועדון־הלילה הפריסאי
המפורסם לידו, מחו החשפניות לפני ׳ההנהלה,
על כי כלב־הים המאולף מורים, בן
ד,־ ,3גונב להן את ההצגה, מסרב לרדת
מן הבמה, זוכה למיטב מחיאות־ר,כפיים של
הקהל החוק הוא חוק. בניו־אורלי־אנס,
ארצות־הברית, הגיש שוטר מקופי
דו״ח נגד חברו לסיור, לאחר שהשוטר השני
שבר, בשעת לילה, חלון ראוזה בו
השתקפה דמותו שלו, בסברו בטעות כי
מולו ניצב משוטט חשוד.

תשבץ הסג&ס הוו 1223 .

יצחק פווכסמן ועמי שווארץ, שניהם
בני , 22 פתחו כנראה חברה לחיבור
תשבצים — שהרי הם מבקשים מ־פותרי־התשבץ
שלהם לשלש להם את
פיתרונותיהם לפי הכתובת: יצחק
םאוזז )1 :מזכיר
ההסתדרות לשעבר
)4 .אחד מנשיאי
ארה״ב )10 .לא
חם )11 .מבני נוח.
)13 שפל-רוח)14 .
מובז )15 .מריש.
)17 קריאת צער.
)19 מטוס רוסי.
)20 נינוח )22 .סופר
עברי )25 .חבלי!
מזרחי )26 .אסון
)27 .כוכב)30 .
ממטוסיה של חב׳
אווירוז בע״ט)36 .
נהר באפריקה)37 .
מיז מחכת )39 .עורך
עתו! ״דבר״)41 .
בתה של ז׳רביז׳.
)42 לחם )44 .עבודת
קודש )46 .חרוט
)48 .מכינויי
האל )50 .ארבעים
ואחד )51 .״בים״
בעברית )53 .כלי
נגינה )55 .נהר ביבשת
השחורה)57 .
בשבילו )58 .מיכלול־אוניות )59 .מאכל גרמני
)60 .שלפוחית.
סאונד )1 :זללן )2 .תבואה )3 .אסור
לעשות תשבע )5 .מונומנט )6 .טוכז)7 .
שחקדקולנוע אמריקאי )8 .שטו הפרטי של
אם! מפוחית הפה )9 .מצוי בסיגריות)12 .
ארוז )15 .שרשרת )16 .מעשה העד בבית־משפט
)18 .״אשרי ביתד״ )21 .מסולם-

פרוכטמן ועמי שווארץ בע״מ, רמת־חן,
רח׳ המר! דב .16 השניים עובדים
בשעות הפנאי שלהם בחברת ״אל על״
ומצרפים שם, בוודאי, בכ שות משו תפים,
מנוע מאתן למנוע מאונך.

הצלילים )23 .מבני יעקב )24 .עיר־כהנים.
)26 חיה גדולה מאוד )28 .מטבע יפאני.
)29 מושבה גלילית. מעמד, בלעז )32 .שפת־נהר
)35 .מסולם־הצלילים )37 .פרי)38 .
ששערותיו בהירות )40 .איצטבה )41 .נופש.
)43 גב )45 .בהתחשב עם )46 פרי ארע־ישראלי
)47 .אה )49 .אחי-הבעל )52 .אילו.
)54 תור )56 .מידת נוזלים קדומה׳ 58 .
פקודה.

אסשז
תיאטרזן

שירה לאור זר קורי
אותיות 1061

(תיאטרון במת שירה;

הוא שם תוכניתם הראשונה של ארבעה
חלוצי כסית: דויד לוין, עמוס מרוז, נפתלי
יבין ומרדכי בוסתן.
חלוציות התיאטרון החדש — בעת שהקמת
תיאטרון חדש הפך לשיגרה יומית —
היא בכך שבמה זו אינה מעלה על קרשיה
מחזות או מערכונים׳ אלא שירה עברית
חדשה, שלאור נסיון העבר של המולי״ם
אין לה חסידים רבים בישראל.
משך שעה וחצי הקשיב הקהל לשרשרת
בלתי פוסקת של 62 שירים, שנורו בפא-
תוס רב ובמהירות שקשה היה לעקוב
אחריה, מגרונם של השחקנים עמום מרוז
ונפתלי יבין, בלווי מוסיקה מוקלטת וזרקורים
ציבעוניים. תוצאות המיבחן. 1:1 :
מצב התיקו הושג, כשמיד עם תחילתה
של התוכנית נחלק הקהל לשני מחנות
מנוגדים וקיצוניים. בעוד שחלק אחד —
שבראשו עמד המבקר התיאטרלי של הארץ
ומנהל בית־הספר למישחק, חיים גמזו —
שלל את רעיון תוכנית השירה מיסודו,
קיבל החלק השני של הקהל את ההצגה
הנועזת בהתלהבות, שהתבטאה במחיאות
כפים סוערות, תוך כדי הצגה.
על אף הדעות החלוקות לגבי ערכו של
הנסיון, שררה אחדות־דעות כימעט כללית
לגבי כמה ליקויי ביצוע: יותר מדי שיריב
מפרי־עטו של הבמאי עצמו (רבע מכלל
השירים) :גודש וערבוביה של סיגנונות;
רמתם הנמוכה של חלק מהשירים.
לאחר נסיון של עשר הצגות, מהן שלוש
הצגות לפני קהל עירוני, עם תפוסת־אולם
ממוצעת של 150 איש להצגה, נראה בכל
זאת שהתיקו המספרי הוא ניצחון מוסרי
להצגה בימתית של שירה עברית צעירה.

הרשליה מ בגד א ד

סוד סוף הופיע
הדומו הגדול על:

ססארג

מחנה השבויים שמפקדיו וחייליו היו לא פחות מאשר קצינות
ס. ם .אכזריות, נקבות מטורפות מין וכמיהה לדם. רומן
הכתוב כידי מייקבאדן קצין התעופה האמריקני שהזה
מבשרו את מוראות מחנה שבויים זה.

קטעים מתוך הספר:
קצינת ד,ס.ס. נשכה את שכמו בעצבנות :״אם תפרה אותי׳ הוא
יהיה ילדנו, מייק. קודם חששתי שלא יהיה דבר גרוע בעולם מאשר לאבד את
האמונה. עכשיו, לפתע׳ זה אינו ח שו ב
״הצרה אתכן, כלבות מצחינות, שכמוכן כמו כל נקבה, אתן

יודעות מה שאתן רוצות — אבל מנסות להשיג זאת בדיוק בצורה הפוכה.
בימי ההונים והגרמנים ששרצו על גדות הריין כמו עדרי חזירים בביצות,
היו הזכרים אונסים את הנקבות והכל היה כתיקונו. הגבר היה מרוצה והאשה
היתה מרגישה עצמה מושפלת ודרוסה כפי שהטבע יצר אותה. היום׳ אתן —
נקבות נאלחות — הולכות לעולל מעשה אונס — שזוהי זכותו הביולוגית של
הזכר — ומה יוצא מזה? עולם הפוך, נכון? ואם אחת מתעברת, מיד מקימים
קול יללה כאילו מצאו מפלצת מתחת לבגדים שלה. ישו — למה ציפיתן?
סאלי שכבה עמי במשך שבוע שלם, בכל מקום, בשתי החצרות. אולי חשבתן
שאני הולך לגדל עובר בבטני?״

״ 0טאלג ״13 מאת מייק באדן׳ הוא הרומן הריאליסט־ ב־ותר שפורסם
עד כה בשפה העברית.
״סטאלו ״13 .נותן לילד את שמו האמיתי, אינו מסתתר כאחורי העמדת
פנים וחושף בעיות אינטימיות ואישיות ממדרגה ראשונה והופכן לעלילה
מרתקת שלא היה מסוגה אצלנו.
״סטאלג ״13 הינו ריאליזם מעבר לכל גבול. ספר שרק לפני עשרות שנים
היתה כל צנזורה בעולם מחרימה אותו כשיקוץ.

הופיע כספר כיס בהוצאת ״ינשוף״ 1 -ל״י

הופיע

גליוןחגיגי של

הירחון המצוייר לבידור והומור

כשלל תחפושות
פורימיות
מקוריות ,
עליזות

ומשעשעו ת
החוברת — ללא שינוי במחיר
משלוחי־מנות מיוחדים במינם
64 עמודים 60 9אגורות
להשיג בכל דוכני המכירה

חאג׳ יבאבא (דדרח-מי עממי) צריכה
להיות קומדיה מוסיקלית מזרחית, על־פי
המחזה המפורסם של קרלו בולדוני, שהופק
גם כיצירה קולנועית. כפי שהוא מועלה
על במת דו־רה־מי עממי, זהו קיטש אינפאג־טילי
ברמה של הצגת־חובבים•
חאג׳י באבא, דמות אגדית שהומצאה על
מישקל עלי באבא — כעין הרשל׳ר, מאסטרו־פולי
של באגדד — הוא׳ במחזה זה, משרתם
של שני אפנדים. האפנדי האחד אינו
אלא נערה (אסתר טובי) שהתחפשה בדמות
אחיה אשר נהרג בבצרה, באה לבאגדד
כדי לגלות את רוצחו ולקבל את ירושתו
שהופקדה בידי אחד מאצילי־העיר (סעדיה ,
ומארי) .האפנדי השני הוא אהובה של הנערה,
הדולק אחריה כדי להחדרה אליו.
חאג׳י באבא( ,יעקב בודו) הופך למשרתב
של שניהם בעת ובעונה אחת, מבלי שאיש
מהם ידע על השני. כאשר מגלים, לבסוף,
את שירותו הכפול, הם סולחים לו בזכות
העובדה שהם מוצאים זה את זו.
הצגת־״נוגה״ .עלילה באנלית וילדותית
זו, האופינית למחזות מוסיקליים מעין
זה, צריכה היתה לשמש אמתלה להצגת־ראווה
של תילבושות מזרחיות, באלם אורינ־טאלי
ושפע של מוסיקה ופיזמונים מלבבים.
בהצגה הישראלית הפכה התיפאורה לעיקר.
הצוות הגדול של משתתפי המחזה, כעשרים
במספר, הורכב ברובו משחקני־החל־טורה,
המחפשים עבודה בקפה נוגה התל-
אביבי. הבאלט מצטמצם להופעתן חסרת־הטעם

של שלוש רקדניות שמנמנות, המנסות לנע־נע
את עכוזיהן בפארודיה של ריקוד בטן
ערבי, ואילו המוסיקה, שנכתבה על־ידי
אחד׳ ש. ברזובסקי, מתאימה יותר למחזה
אידי של גולדפדן מאשר למחזה מזרחי.
התיפאורה והבימוי של אריה אליאם,
שנעזר על־ידי איש הבימה, ישראל בקר,
הם בבחינת שני אויבים, שאי־אפשר לדעת
מי מהם מפריע יותר לשחקנים. מהערב־רב
של דמויות, המסתובבות על הבמה מבלי
לדעת איך ולמה, בולטים ארבעה בלבד. לילית
נאג׳ר, הזמרת השרה שירי רועים
ישראליים בקומדיה המזרחית, מחפה בקולה
על אי־יכולתה הדרמתית. יעקב בודו, שאינו
מצליח לחרוג משיגרת הדמויות הקומיות
שהוא רגיל לגלם, נושא על כתפיו את
משא ההצגה כולה. ואילו סעדיה דמארי ואסתר
טובי, המתגלה כאן כשחקנית — נוסף

על היותה זמרת — הם השניים היחידים
שאפשר לומר עליהם שהם משחקים. חבל
שג׳ורג׳ ואל, בעליו של התיאטרון שהתחיל
לקום על רגליו בזכות שני קוני לטל,
הסתבך בהצגה מפוקפקת כזו, בה הושקעו
25 אלף ל״י•
העולם הזה 1223

שהוא דרך אגב, בן .24״
עבדי הנאמן! לשרותך אני תמיד. יש
עוד בעיות? ממני, רותי.

לתשומת־לב הקורא א. סידון:
עליך לציין מעל גבי מעטפה סגורה ו־מבויילת
את המיספר המתייחם אל אותה
נערה, ואנו מצידנו, נעביר את המיכתב לתעודתו.
פרוצדורה זו מתייחסת רק לפעם
הראשונה. המשך ההתכתבות נעשה ביניכם
ישירות, תודה לאל.

לקראת כחיגות הבכרות
הדרישה לסטודנטים היא כה גדולה, עד
שאני מתחילה לחשוד כי יש לסטודנטים
משהו, ככלות הכל, שאין לאחרים. גם הן
( )1223/84 רוצות בשני סטודנטים, הגם שבתקופה
זו הן אומרות הזמן הפנוי
העומד לרשותנו הוא בבחינת מותרות, כי
אנו מתכוננות בקדחתנות לבחינות הבגרות.״
אף־על־פי־כן, ולמרות קדחת הבחינות,
תוכלנה מן הסתם למצוא גם זמן פנוי להשתעשע
בחברתכם, או על־ידכם, אם תימצאו
(כמובן) ראויים לכך. ואני חוששת שכן.

למה אני צוחקת? לא, שום דבר מיוחד.
רק נזכרתי איך הבוקר, כאשר ערכתי את
הביקור המסורתי שלי אצל השכנה, שמעתי
את דני אומר לאמו :״אמא׳לה! אני רוצה
אחות קטנה אתה יודע מה?״ אמרה
לו אמו ,״אולי נחכה עד שאבא יחזור מ
חוץ־לארץ, ואז נדבר אתו על זה אה!
זד, לא קונץ,״ ענה לה דני ,״אני רוצה
שנכין לו הפתעה.״

?כ חמים -לגחמה

— 4,1.61 היודעים אתם מה זה אומר?
זה אומר שמלאו לה עשרים ושניים אביבים.
זד. אומר שהא בי ב כה קצר הוא,
והחורף כה ארוך הוא. זה אומר שקר לי.
כן, קר לי ליסוב בעולם ערפילי זה, ללא
לב חמים לנחמה. עייפתי, רותי. האין זה
משום שמעולם לא חיפשתי אותו לב? שמעולם
לא עשיתי דבר למצאו? כי אם ציפיתי
בפינתי קפואה, למען יבוא הוא אלי?

״והרי יודעת אני, שאם אדם חפץ בדבר־מה,
עליו להילחם עבורו! אלא שאיני יודעת
כיצד עושים זאת, או אולי יראה אני את
החיים. ובינתיים, האביב חולף עובר לו,
ולי קר, אוי מה קר. אזי נרדמת אנוכי
קפואה, והאילן האהוב ליד חלוני שוב אינו
רונן כתמול, ושייקספיר שוב אינו ניצחי
ואני תוהה: האם חיה אנוכי בקצהו הנכון

של העולם? או — אולי למרות הכל יש
אף כאן חום חבוי, אי־שם, המצפה שיגלוהו.
אוי רותי! בוערת אני בכמיהה, בכמיהה
עזה ללב אנושי חם! התושיטי ידך לי לעזרה,
למצאו?״
שמע! כן, אתה שם. האם אתה שומע
אותי? ובכן, הנה הכול, קח מיד עט וכתוב
אל 1223/85 ואל תיפתח לי זוג עיניים
בוהות. מה יש, אינך מבין? אתר, לא מספיק

רחל רחל

אני חוששת ש( )1223/90 לאקונית, משום
שאין לה מה לומר, מלבד שהיא סמינרים־
טית ורוצה להתכתב עם יצור אנושי. כאילו
שלא ידענו• נושאים להתכתבות? הכל
מכל. ואם היא רוצה תמונה? כאילו שאינכם
יודעים. אגב, האם סיפרתי לכם שהיא
בת?18 ובכן, היא באמת כזאת.

מזכרת נצה

סליחה, מה השעה/־

והנה עוד מיכתב מהסוג שאני משתגעת
לקרוא 1223/86 ותאמרו — זד, לעולם
לא יגמר?
״זה קרה ביום שישי 13.1.61 בשעות
הבוקר המוקדמות. נסעתי מרמת־גן באוטובוס
.55 עליתי בתחנה השנייה, ברחוב ארי
לוזורוב, והתיישבתי ליד נערה שאטנית עם
עיניים כחולות. בתחנה המרכזית ירדתי ואז
הבחנתי בה. מיד לאחר מכן, עליתי לאוטובוס
מס׳ ,4והנערה הופיעה אחרי. אינני
יודע איך, אבל מצאתי את עצמי יושב
לידה, ולפתע נפגשו עינינו והיא חייכה. גם
אני. לאחר דקות ספורות, אמרה היא:
״סליחה, מה השעה?״ אמרתי לה שאין לי
שעון היות ואיבדתי אותו( .אגב, זה כבר
השעון השני שאני מאבד השנה. מוכשר,
לא?) בקיצור, ירדתי בתחנה של ביתד,כנסת
הגדול, והיא — אחרי. משם המשכתי
לרחוב אחד־העם, אלא שלפתע נעלמת
מן האופק.״ סוף הסיפור הרי ידוע
לכם, רחמנא ליצלן•

נינזעט שנישקתי לטיפשעשרה, אותה
שמעתי אומרת באוטובוס :״אי־אפשר לשחק
איתו, בחיי. נל פעם שאנו משחקים מישחק
קטן וחברותי, הוא מנסה מצח. טיפוס כזה׳
בחיי!״

בשוט, בת משק

עושה רושם חבוב מאוד )1223/89( ,זה.
״נמאסו עלי השיחות על החתיכות, ומסיבות
הצ׳א־צ׳א־צ׳א — שבסופו של דבר
יוצאים מהן במפח־נפש, הרגשת ריקנות,
וצער על ביזבוז־הזמן. החלטתי שצריך
לטהר את האוזירד : ,ולזאת דרושה בת־משק,
פשוטה, נעימה, ובעלת אופקים רחבים,
אז רותי, דחילק, הדביקי לי מספר,
ומספר שכזה שלא ירתיע את עבדך הנאמן

שנותי, ועד כה הצלחתי להוכיח אותו רק
בעזרת פינקס יוצא־צבא. נוסף לזאת (ולא
רק אומרים) — אני יפה־תואר. אדם ככול
אדם אחר, ובכל זאת עם משהו המאפיין
שחקני תיאטרון״.
הוא בטח לא מתכוזן לחיסרון כים! אבל
שקט! לא חשוב; עכשיו המורה מדבר:
והסיפור על מוסיקה קלאסית, מתמטיקה
ריאלית, ספריה, טיולים, קולנוע,
וכו׳ — אומנם מאוד נדוש, אך זו המציאות.
וזהו בערך מה שאפשר לכתוב במצב כה
משועמם. אז הייתי רוצה להכיר נערה
שתאהב גם היא את כל הדברים הנדושים
שהזכרתי, רצוי שתהיה יפה ויחד עם זאת
— צנועה. טיפוס של קיבוצניקית, אם כי
נשמע מוזר לחפש קיבוצניקית בתל״אביב,
אבל בכל זאת. למעשה יכולה להיות גם
מקיבוץ, לא משנה.
״ולסיום: ברצוני להוסיף, שאיני מתכונן
להחליף שניים־שלרשה מכתבים בלבד, אלא
ברצוני להיפגש אם אותה נערה לאחר
מכן.״
המורה! אני מקודד, שתסלח לי על שתיקנתי
את שגיאות הכתיב שלך, טוב?

עליהס
לא כדאי לדבר

תיירת אמריקאית שביקרה באחד ממחנות
צה״ל, הנציחה תמונה זו׳ בה נראה (/ 87־
,)1223 הידוע יותר כמיקי, בחברתן של
שתי חיילות־חמד.
במיכתב שקיבלתי מהתיירת,״ כותב
מיקי ,״התבקשתי בכל מחיר למצוא את
אותן חיילות, ולהעביר לידיהן העתק מתמונה
זו. אז אם תוכלי ל וכו׳ —
אהיה אסיר תודה.״
על לא דבר, על לא דבר.

נשמע ספי ארנבת זה היח פשוט
מאוד. קוסס אחד אמר הופ, ו הופ יצאת
מהשרוול. עכשיו אחד, מבי! אין נולדת?״

כודד ככרך

שמעי, הפעם יש לך עסק עם מישהו
רציני. וכי הכרת פעם מורה שלא יהיה
כזה 1223/88
״תל-אביב היא כרך סואן וגדוש צעירים.
במקום שכזה, קשה לבן־אדם להרגיש טוב
בשעה שהוא בודד לכן החלטתי להעזר
בך. ובכן, נהוג שמי שכותב צריך להציג
את עצמו תחילה, ואומנם זה לא כל־כך
רציני, אבל ...טוב, פה אני מוזתר. ואם
כן, גילי לא עונה למראה: כלומר, אני
נראה הרבה יותר צעיר מעשרים ושש

מפני שאם פו קחחידש נראה
בזמן האחרון בגפו, אפשר להבין; כי הרי
אין עם מי לצאת — הוא כבר יצא עם
כולן ומה הפלא שלדינ ה דורון
הולך קלף משגע, עם הכישרונות והעיניים
שלה — גם זאת חוכמה ואל תגידו
לי שלא שמעתם על הרומאן האחרון
של אתם יודעים מי. כן ! זה המתאהב
בכל יום שני וחמישי, ובכל זאת, רק אלוהים
יודע איך נשאר נאמן לעצמו• ובכן,
זה קרה לו שוב. ומעשה שהיה, כך היה:
יום ששי. השעה שעת חצות, כאשר לפתע
נפתחה הדלת — והיא הופיעה. הוא נשאר
עומד על מקומו, כמי שכפאו השד.
יכולתי לשמוע את לבו דופק כשהמבט
הזה — המבט שלה — מזעזע אותו כמוסיקה.
ואז הוא לקח נשימה ארוכה, ועם
שארית כוחותיו אסף אותה אל בין זרועותיו.
כן, הם רקדו. לעולם הוא לא ישכח
את דפיקות לבה, שהלמו בפטישים על חזהו.
לעולם לא ישכח את המנגינה הזאת, שתאמה
להפליא את התופים ברקותיו. אכן,
היתה זו אהבה ממבט ראשון. ולא נשאר
מקום לספק, כי השניים נועדו זה לזו. אלא,
שאלייה וקוץ בה. כי למחרת, כאשר
פרש לפניה את מרבד קסמיו, ועליו את
עצמו, וכל אשר לו, אמרה :״אתה באמת
נחמד מאוד, אבל עלי לחזור אל בעלי.״
אז אני שואלת אתכם, למה זה תמיד קורה
לאייכי נתן, שאם הוא כבר מתאהב באיזו
אשד — ,היא שייכת למישהו אחר?
אבל ניחא, על זאת באמת לא כדאי לדבר.

־ 9 9 .נימ

כולל מסיםואחריות

דיפטיבון האוטומטי!!מחצרי

ר 11ט196111
נ צ חון

ל אי כו תי

לאחר השיפורים הרבים שהוכנסו בפטיפון ה חדש
״רונטון״ ,מודל ,1961 האוטומטי למחצה.
המחיר — 99.ל״י בלבד כולל מסים ואחריות.

* מנוע בעל ארבעה קטבים
* ארבע מהירויות
* עצירה אוטומטית מדוייקת
* ניתן לחיבור גם למקלט
סטריופוני

* דרוש הדגמה בכל חנויות הענף
!! ״1ה גם במזוודה (— 13.ל״י בלבד)

לאנשי צבא וכוחות הבטחון בחנויות השק״ם

*תמונות אקסקלוסיביות: דליה לביא מאבדת את הביקיני שלה בברזיל

דלה 9103111

111*1*1

? 32י 8