גליון 1224 מתאריך 8 במרץ 1961

לפני חצי שנד, נפל מטוס ריסוס של
חברת נים־אודר מעל שדות המושב עוזה,
בנגב. טייסו, אמנון כרובי, נהרג. לא
היה זה מיקוד,־המוות הראשון של טייסי
נים־אוויר. תוך שנתיים, בהם התרסקו תריסר
מטוסי ריסוס של אותה חברה, מצאו
את מותם ארבעה טייסים. העולם הזה
( ) 1193 ערך חקירה מקיפה על הגורמים
לתאונות הקטלניות, הסיק בסופה את המסקנות
הבאות:
״מותו של אמנון כרובי חייב לשמש
תחנה סופית לדרכה של כים־אוויר עד
כה. אמר השבוע אברהם הכהן( ,איש כי0־
אעיר) לכתב העולם הזה :״אנחנו עומדים
תחת לחץ ציבורי קשה ועוין. הציבור לא
מתעניין..מה הסיבה לתאונות. הוא רואה רק
את התוצאות וצועק, :הפסיקו את הרצח׳!״
למרות הרגשתו של הכהן על יחס ציבורי

״העולם הזה״ ()1193

שני 130־* שאסור להח מי צ ם!

1ד ה
שנית...

פיטיגרילי, הסופר המפורסם כשנינותו והעזתו, מסיר את מסדה הצביעות שמעל ליחסים
שכינו לבינה.

קטעים מתוך הספר.:
היא היתר, מהלכת בצעד חגיגי, גאה על בתוליה, גאה על כך שבתוך ים־הפריצות הסובב
אותה, הריהי היחידה הנושאת את הוסת הקבועה שלה לכבוד ולתפארת...״
מה תמימה היא בתולה זו — חשב — מוזר שאותן הנשים שהעמידו את גופן להגרלה
במשך כל ימי חייהן והבטיחו פרסים ודאיים לכל המשחקים בלא יוצא מן הכלל, אותן הנשים דוקא
יודעות לחנך בצניעות חמורה כל כך את בנותיהן״...
ונרדם. הוא ישן כזאב שטרף שבע כבשים לארוחת הבוקר. הרקולס, שפתח בלילה אחד
את הקריירה לחמישים בתולות, לא עייף כמוהו.״
כדי להיות זונה נכבדה צריך להתחיל ככובענית וזמרת קברט. השלבים האלה הכרחיים
לזנות, כמו שהעתונאות הכרחית בשביל קריירה פוליטית.״
אנו הנשים לוקחות לנו מאהבים לא לצורך הלב אלא בשביל אברים פחות ספרותיים ובשביל
תפקידים פחות לא־ברורים.״

א שה שטן
ספורה הדרמטי של אשה מהחכרה הגבוהה, הנקרעת כין אהבתה הרוחנית לבעלה לבין
תאוות הבשרים הגסה לה היא משועבדת.

קטעים מתוך הספר:
הוא לקח אותה בלי להוציא הגה. גופו היה כבד. הכל באדם זה היה גם יותר מאשר באנשים
אחרים. והיא, בהיותה נתונה לתאוותו הגסה, השמיעה אנקה ג דול ה ...בגופה עבר גחשול בלתי־נודע
לה. בפניה נצטיירו הפתעה ופחד. היא חרקה שן ואז, לפתע פתאום, שרתה עליה מנוחה גדולה
ופניה לבשו ארשת של אושר עילאי...״
עדיין להטה מנשיקותיו של מארסל, והיא היתד, עצלה עד כדי כך, שלא יכלה לשוב הביתה.
היא התלבשה באיטיות ואחר־כך טילפנה לבעלה ואמרה לו שנתעכבה בשעת מדידת שמלה ושהיא
תצטרף אליהם במסעדה.״

שני הספרים הופיעו כתכנית ביס גדולה ובעטיפה מהודרת.
מחיר בל ספר 1.10 -ל״י.

עוין, אי־אפשר להתעלם מן ההרגשה שדוקא
חברת כינז־אוויר, אולי בזכות היותה חברה
מיוחסת השייכת למשקי העובדים של כל
הזרמים, נהנתה מיחס סלחני מדי. אין להסתפק׳
איפוא, במסקנות תעדת־ר,חקירה שהוקמה
לצורך׳ בירור פרטי־האסון האחרון.
כדי למנוע תאונות־אויר טראגיות נוספות
יש לאחוז בכמה צעדים דראסטיים:
• לבקר מחדש את נוהליד,עבודה של
החברה ולהעמיד את האשמים ברשלנות
לדין.
• לחייב את החברה להחזיק מספר
טייסים שיספיק למנוע את הלחץ על הטייסים
הקיימים ויאפשר להעסיקם בהתאם
לתקנות.
• לחוקק מיד חוקת־טייס מושלמת, שהחייב
את חברות התעופה החקלאיות, ושלפיה
ניתן יהיה להעמיד את העוברים על
החוק לדין.
אמצעים אלה הם, כמובן, רק אמצעי־משנה.
המשימה הגדולה החייבת להתבצע נוכח גל
התאונות הקטלניות, נוגעת יותר למשרד
החקלאות ולמשקים החקלאיים מאשר לחב־רות־תעופה.
אם ישראל רוצע־ ,להיות מדינה
חקלאית מודרנית ולהיעזר בחקלאותה בשיטות
חדישות, עליה להתאים את החקלאות
לשיטות אלה. לא ייתכן להשתמש במכשירים
של המאה העשרים, בחקלאות המתוכננת,
לפי שיטות תקופת מחרשת־העץ. שטחים
שרוצים לרססם במטוסים חייבים להיות
בעלי צורה מתקבלת על הדעת, בגודל מינימאלי
שלא יסכן את המטוס בתימרונים
מיותרים, ולא בשטחים שיש בהם מיכשולים.
זו אינה משימה קלה. והיא תחייב עריכת
תכנית מחזור־זרעים חדשה, לגבי חלק ניכר
מן החקלאות בארץ. אולם אין.מנוס מכך,
אם רוצים לה,מנע מתשלום בקורבנות־אדם
עבור תיכנון חקלאי מפגר.״

מאז פורסמה אותה אזהרה, לפני חצי
שנה, סיימו ועדות־החקירה את עבודתן.
אולם שום דבר לא השתנה. האשמים ברשלנות
לא הועמדו לדין. החברה לא הכפילה
את מספר טייסיה כדי שיוכלו לעמוד בלחץ,
לא נעשה נסיון לחוקק חוקת־טיים מושלמת.
השבוע, בשדות קבוצת ראש־הניקרה ליד
הגבול הלבנוני, נפל מטוס־ריסוס נוסף של
חברת כים־אחיר. טייסו, קרול לי, בעל
נתינות אוסטרלית — נהרג. הסיבה: הוא
ניסה לרסס שדה סלק קטן שנמצא באיזור
טופוגראפי קשה מאוד לרסום. מצפון לשדה
׳התרוממה גבעה גבוהה, מדרום לו היתד,
חורשת עצים ואילו במערב נמצא בית
ההבראה של משטרת־ישראל. בכל האיזור
ניצבים עמודי־חשמל הנושאים חוטים בעלי
מתח גבוה. כדי לרסס שדה כזה חייב
היה הטייס להיות אקרובאט.
המיכשולים שגרמו למות הטייס קרול
לי, היו בדיוק מן הסוג שהעולם הזר,
הצביע עליהם כעל הגורמים העיקריים למות
הטייסים.

מכתבים
הכוכב של לכון

״העולם הזה״ הפד להיות טנת האופיום
השבועית ׳פלי, וזה רק טאו החלה פרשת
לבוז. ני טזה
שישה חודשים,
טקדישים אתם
פאטר נדול להתפתחויות
הפרשה,
ובמאמר זה
אני מוצא את
העוברות המלאות
והניתוח הצלול
ביותר. אחרי שאני
נוטר לקרוא
את העמודים ה־טסוטנים
ב״כוכב
יעל לבוז״ ,אני
יורע טה קרה
בשבוע האחרוז — ולמה. וחשוב יותר: מה
עימד להתחולל בשבוע הקרוב — ולמה.
יהושע בן־צור, ירושלים
יפה מאד. נרמתם להתפטרות הממשלה.
עזרתם להרוס את מעמדו של דויד בז־גור־יון.
השפלתם את שטעוז פרס ואת משה
רייז. אבל הלא כל אלה מעשים הרסניים.
אם זה כל מה שביכולתכם לעשות — נכי
שלתם! אבל אם מתור המשבר הנורא הזה
תעזרו להצמיח שינוי לטובה — רק אז
אומר כי, העולם הזה״ הוא חיל־חלוץ של
בוהות המחר במדינה.
יורם ברמן, תל־אביב

רצח עמי

אמרתם כי פאטרים לוטוטבה אינו זקוק
לנו עוד (העולם הזה .)1222 טעות בידכם.
לומומבה לא נרצח פעם אחת, כי אם פעמיים.
העולם ראה בו מעיז יוסח אלמוגי
אפריקאי — וזה הרצח השני. יש להניח שרוב
שיריו לא פורסמו, או שפורסמו בכתבי־עת
בלתי-ידועים. לומומבה, המשורר המת,
מסובז יותר מהמדינאי הקורבן — ואויביו
.יודעים זאת. על בז חובה לאסוף את כל
שיריו ולפרסמם — למעז לא יהיה הרצח
השני מושלם.
פנחס כהן, יק נעם
האיש לומומבה מת, אבל הרעיון לומומבה
ישאר לעולם. בז, הוא ישאר וייהפד לדבר
מקודש ולסיוט נורא, שירדוף אחרי כוחות
האימפריאליזם ושביריהם באפריקה, עד ל־מינורם
המוחלט.
פתחי סלים, נהריה

מגן הדמוקרטיה

ישבתי עם עוד כמה מתושבי אור-יהודה
והיינו מתפקעים מצחוק — אם זה לא היה
כל־בד עצוב, .אין
אנו בריונים ואין
אנו גנגסטרים —
אלא מתנדבים מסורים
ללא שכר, והמבקשים
לשמור על
הסדר ועל הדמוקרטיה
האמיתית ״,הבריז
אליהו סעדוז,
מנהיג בריוני אור־׳
יהודה (העולם הזה
.)122::סיפורים כאלה
הוא יכול לספר
רק לעתונאי שלא
מכיר אוחו.
אנו מכירים היטב
את הבריון הנס
ס ע דון
אליהו סעדון. הוא
הבר מועצת אור־יהודה
מטעם מפא״י. השיטה שלו, בה הוא
משתמש בכל פעם, כשמישהו מחברי המועצה
משמיע דברים שאינם לרוחו: השלכת כסאות
והנפת אגרופים. דטוקראטיה אמיתית!
יחזקאל לוי, אור־יהודה

:כד אושוויץ

כרגע שמעתי בשידור החרשות של ״קול
ישראל״ כי פרקליטו של אייכמן אינו מסבים
שהשופט ד״ר בנימין הלוי יהיה בין
שופטיו של אייכמן, בגלל שהכריז במשפטו
של קסטנר, שאייכמן הוא שטן, ובזה פסל
את עצמו מלשפוט אותו. אני הייתי במחנות
ריכוז חמש שנים, והאדם שסרוואציום לא
מרשה לקרוא לו ״שטן״ הרנ תשעה אחים
ואחיות שלי, ואת הורי.
ישראל שטינברג ,18609/1 ,עכו

דים תור שנה אחת בקלפי. וככה: תזכו
לקולות נוספים, דווקא בקלפי.
אליהו מסעודה, רחובות
...בחיי, אחרי ששמעתי שהם דחו את
הצעת בז־נוריוז, הפסקתי לעשז בשבת.
צבי שרון, תל־אביב

המתגרשים

סידרת המאמרים על הנירושיז (העולם
הזה 1220 והלאה) רק הסבה תשומת-לב אל
מחלה נוראה, הפוגעת באחוז ניכר של אזרחי
המרינה. אולם מה הפיתרוז? זאת לא
הצעתם, ולדעתי נם אין מה להציע. כי כל
תרופה למחלה זו חייבת להיות תרופה אישית,
לפי מצבו של הזוג. תרופה כללית —
מעיז גלולת פלא נגד הנירושיז — יש רק
אחת: לא להתחתן. אבל זה עוד יותר נרוע
מאשר להתחתן ולהתנרש.
דויד ברגר, חיפה
לדעתי לא הייתם צריכים לפרסם את תמונתה
של הגברת שלום. ציינתם כי מקרים
כאלה, של התפרצות הבעל לחדר אשתו כדי
להפתיעה בחברת נבר אחר, הם נדירים יוד
סית. אם כן, מוטב היה להימנע מפירסומה
שנית. חוץ מזה, נרמה לי שכתבכם בילבל
אליהו כהן, תל־אביב
קצת את העובדות•
העולם הזה מצטער על הטעות שנפלה
באותה כתבה, ומבקש בזאת לתקנה תוך
בקשת סליחה מאת הגברת רבקה שלום.
הגב׳ שלום לא נתפסה על־ידי בעלה תוך
התעלסות באהבים במיטתה בחברת גבר
אחר, ולא נתפסה כלל תוך התעלסות ואף
לא צולמה במערומיה ״בשעת מעשה״ .התברר
כי אמנם התפרץ בעלה לדירתה, אולם
תמונת השער צולמה בחדר המדרגות של
הבית, לאחר שהגברת שלום נגררה מדירתה
לחדר המדרגות. לבושה נמצא לאחר מכן
על־ידי שומר, על רצפת ההול בדירתה. גרושי
הזוג לא היו קשורים כלל בהתפרצות
זו, וסודרו כמעט שנתיים לאחריה.

פרסום אטלינגר

מי יערוב?

כותב שורות אלה, רב ראשי לשעבר בעיר
גדולה באירופה, הפונה אל קוראיכם הנדיבים
להושיט יר עוזרת לאדם אשר כל קרוביו
נאבדו באושוויץ ואיז מי שיערוב לו
על הלוואה לביסוס פרנסתו.
נולדתי בשנת 1911 בבודאפשט, למדתי
בישיבת הימה פרשבורג, הייתי רב ראשי
ביונוסלאביה. בזמן השואה הייתי בהונגריה
ועליתי ארצה אחרי המהפכה. בהגיעי לארץ,
הלכתי למושב חקלאי, אבל העבודה הימה
קשה עלי. קילקלתי את בריאותי ולא יכול
עוד לעבוד סדיר במפעל. שכרתי לעצמי מחם!
עבודה, כרי לעבוד באופז עצמאי בכריכת
ספרים ישנים. הייתי צריד קצת ציוד
ועל בז אני פונה בעד עזרה לציבור, בתקוות
ישועה.
יצחק בלה ליכטמן. ,תל-אביב
קוראים המבקשים להתקשר עם הרב ליכטמן
יכולים לעשות זאת על פי כתובתו, רחוב
גורדון ,7במרתף, תל־אביב.

מעשה כלתי־נכון
מי החכם הזה שכתב כי את הקארי־קאטורה
ב,.דבר״ צייר בם (העולם הזה
?)1224 וזה דווקא בשעה שבאותו עמוד
עצמו, מתחת לקאריקאטורה, ציינתם את
שטו הנכוז של היוצר, היינו נבוז?
דויד פרוינד, תל־אביב
כבודם של אריה נבון ושל יוסף בס בעתונס
מונח: של נבון בדבר ושל בס בהארץ.
לכתב העולם הזה האחראי לשגיאה: אפס
בתבונה ציורית.

כרכה בכריכה

האמינו לי רבותי, ממש התמלאתי גאווה
שבת ישראל — ״צברית״ בלשוז הקודש —
הגיעה למעמד כזה, שכשהיא מתפשטת בבריכה
(העולם הזה )1224 כותבים עליה נכבדי
העתונים בעולם. זה מוכיח שאנחנו
אומה ככל האומות. יש לנו הבל: שוטרים

המגגנון ומחיר הביצה

כבז מטולה באחד המושבים של ההתיישבות
החדשה, התרשמתי מאד מן הכתבה על
מצב הלול בארץ (העולם הזה 121 כל הכבוד
על הפרטים הטדוייקים שפירסמתם,
אבל זה לא מספיק לכתוב על בעיית הלול
בלבד, היות וההתיישבות בכללה היא יסוד
לקיומנו ולבטחוננו. אם לא היסוד כולו, הרי
לפחות חלק ממנו.
לבז רק עתון כמו העולם הזה, שאינו
קשור באינטרסים מפלנחיים, יכול לתת לציבור
הרחב ידיעות מרו״קות על הנעשה
בתור ההתיישבות ובחקלאות בכלל.
...ל א משה דייז לבדו נכשל בתוכניות
הלול, אלא הכשילו אותו כל הטנננונים האדירים,
המתקיימים על השבוז החקלאי ה־מיסכז.
לא יספיק דף שלם בעתוז לפרט את
בל שמות המוסדות, חברות וחברות־בת, שלוחות
הסוכנות וארגוני ההתיישבות השונים,
שבגללם מקבל החקלאי מחיר כל-כד נמוד
עבור תוצרתו.
קורא, אי־שם

דליה לביא

טבל ההתפתחויות של השבועות האחרונים,
לא היתה תופעה מפתיעה יותר מאשר
החלטת המפלגה הדתית הלאומית שלא
להצטרף לקואליציה עם בז־גוריוז (העולם
הזה .)1223 יתכז שכטה מעסקני הטפלנה
סבורים שבזה איבדו הזדמנות בלתי־חוזרת.
או אני רוצה לומר להם: הרצוז־הטוב שזכיתם
לו בפעם הראשונה, בקרב הציבור
הרחב, שווה לכם הרבה יותר מכל מה
שדויד בז־נוריון היה יכול להבטיח לכם.
כי מה שהייתם מקבלים טמנו, הייתם מפסי-

ונגבים, יצאניות וכוכבות קולנוע. מה חסר
לנו, אני שואל אתכם?
נחמיה גורדון, ירושלים
רק החלק התחתון של ביקיני.
את מי מעניין כל סיפור הבדים על דליה
והביקיני שלה? היא רוצה להתפרסם? אהלן
וסהלאן! רוצה להתפשט? תבוא עליה האלי
יוחננון ק תל-אביב
ברכה!
או אולי: תבוא עליה הבריכה.

לא מעשן בשבת

העולם הזה 1224

וור ״ ימז 1ז * ו * 0ז * 0
מ מו ת הנ 1י 0ה החדישה

במדינה העם
ו כנו ת הנ סי עו ת
לו רצה דויד בן־גוריון להוכיח כי בהעדרו
הופכת ממשלת ישראל לשוק, הרי
הוכיח זאת בהחלט.
משבר אחרי משבר פקד את הממשלה —
אך זו הפכה לסוכנות־נסיעות• השרים הקשורים
במישרין במשברים החמורים ביותר,
פשוט ארזו את מזוזדותיהם, לקחו
את הכרטיסים הממשלתיים והצטרפו לצבא
השנוררים הממלכתיים, הפוקד מדי פעם את
יהודי הפזורה.
בארץ פרצה שביתת מורים חמורה (ראה
להלן ועמוד .)11 שלושים אלף תלמידים
מושבתים מלימודיהם. אך שר־החינוך מצא
את השעה כשרה לאיסוף כספים באמריקה,
נטש את המערכה 24 שעות אחרי שהבטיח
להורים כי לא יעשה זאת, .
לא פחות חמור היה אוסף המשברים החקלאיים,
שפקד את משק הלול, החלב והירקות
במדינה. במפא״י גבר החשש כי
שר־החקלאות יגזול בבחירות הבאות ממפא״י
לא פחות קולות מכפי שגזל ממנה שר־הצנע
דוב יוסף בבחירות לכנסת השניה. אך
בעוד שבתריסר מושבים שונים בארץ התכוונו
המתיישבים להפגנות נגד ״גנראל
מאנימייקר״ ו״גנראל קוקוריקו״ ,לקח דיין
חופש מתפקידיו ונסע למסע־שנוררות ב־ארצות־הברית.
היו
בממשלה שסברו כי העדר שני אוספי
הכסף הצעירים אינו בגדר אסון. אחד מאלה
היה שר־האוצר, לוי אשכול. כי אשכול
התפתח במרוצת השנים לויקטאטור גמור
של כל ענייני הכלכלה בממשלה. בתפקידו
הכפול כאיש־האוצר וכראש מחלקת־ההתייש־בות
של הסוכנות, יש לו שליטה הרבה
יותר רחבה על החקלאות מאשר לשר־החק־לאות
— כשליט התקציב, הוא מכוון למעשה
גם את סיכסוך החינוך. כך וכך אין אשכול
זקוק לדיין ולאבן, שאל שניהם אין לו הערכה
מופרזת•
אך אילו נשאל השבוע האזרח הישראלי
הממוצע מי מחברי ממשלתו נמצא בארץ,
מי בחופש, מי במסעות חו״ל ומי משחק
בברוגז .,היה נאלם. הוא לא ידע — וגם
לא היה מעוניין במיוחד לדעת.

*י 1111ג

המפעל: פרדס־חנה, ת .ד .17 .טל 719 .ג* 2זזדרה
המשרד: תל־אביב, רדז־ ברזיל• ן, טל 67696, 61379 .
חיפה. דחי הרצל ,1ת ד 0$ .ג 4טל 49251 .
ירזשלים רדז׳ שלום ציוו המלכה 2טל 27419 .

ב 7 1

ח ל׳ 13ת הד

ח בון ל ענ פי?§ 7 /
**1ל׳ 11צ ר 3ח 1

כתות ללמוד השפה
אנגלית

למתחילים למתקדמים ולמשתלמים נפתחות נ־ . 12.3.61

פרשים והרשמה
בשעות 6—8נערב.

שדו ׳ מסריר!19

*0121611

6 1 1 9 /3 /2

]דחא>ט1יז!לסד,י * 1 4לי#ביב
ציד א בן גגי רו ל ארלוזזרזב

אם אז היום יום הולדת
ואני כבר בת .5כשאהיה
גדולה כמו אמא שלי,
אדע גם אני לאפות
עוגות נפלאות.
איך היא מצליחה? פשוט
מאד ! היא משתמשת
בשמן ״אקסטרה״.ס0 .
של ״עץ־הזית״ — הטוב
ביותר גם לסלט, טגון
ובישול.

הנך עייף, עצבני, רגזן׳
ותשוש,
אתה מיוגע, שנתך נו דדת
בלילות ואתה קם
בבוקר עייף ורצוץ,
יכול לעזור רק /

טיפול באפיסוום
אהיחווח סעניק לו • 0
חדש את היי

רעננות, הכושר וחדוות החיים.
להשיג
בבתי המרקחת
המובחרים או אצל א. מם,
ת״א, כרמיה 3
פרסום צביון

יחסים אפריקאיים
גשרה מי ל•
הירצחו של ראש ממשלת קונגו, המשורר
פאטרים לומומבה (העולם הזה )1222 היכר,
גלים של זעם בציבור הישראלי.
אולם נרגשת וכנה מכולן היתה תגובת
תושביה הערביים של ישראל. היא באה על
ביטוייה, בין היתר, בשיר אשר פורסם
השבוע על־ידי ׳המשורר הצעיר ראשד
חוסייף .,היה זה ביטוי מאלף במיוחד —
כי הוא בא להזכיר לקוראיו, שבין שוחרי
חופש וצדק אין מפרידים גבולות וימים.
משיח מהפכן. כתב חוסיין:
אפריקה יוקדת /על עציה נצלה הנשם,
/אפריקה נוטפת דם /אפריקה יוקדת בזעם
/לאפריקה אין פנאי לאנחות /על
מותו של נביא שנעלם...
סי יביא את בשורת השיחרור לקדושים
/באם לא נשלח להם חללים נוספים? /
מי ימסור לקדושים את ברכותינו /באם
לא יהיו לנו שליחים? /מי ימסור לקדושים
כי מותם /היה לחרב אשר נעצנו
בחזה הפושעים /באם לא נשלח להם קדוש

עמו אינו קורא וכל אשר לסד /ב^ית־הכלא
התרבותי היה — לכוף קומה /את
מיכתבו פתחו ולא ידעו לקרוא /עד שהמשפטים
הפכו לגרונות זועקים /חופש
האדם הפך לקריאה...
בשומעה, אפילו ה״בורים״ קמים /ואת
הזרים ברמה תולים /את שכיריהם יוקיעו
לעמוד הקלון /לשוא ירצו בעמים שכירים
/ינסו להפוך ארצותיהם לאורוות /
אלג׳יריה שיברח את עצמותיהם /והכינה
מפגריהם מטעמים לעורבים /והם האמינו
כי אלג׳יריה שלנו בודדה במלחמה /עד
שגבעות קונגו הפכו לאלג׳יריה.
אפריקה, המוות הינו חוב הבוקר ללבנה.
/אפריקה, המוות הינו חוב האביב לגשם.
/וכל ההולך בדרכים, סופו להגיע /
הגשם חייב למות כדי להצמיח /אביב
* דבר שהוליד השבוע את ההגדרה
הבאה למהפכני־החינוך :״הופכים שאין להם

*• ואשר תורגם לעברית על־ידי העתונאי
ענואללה מאנצור.

ירוק ופרח מאדמת המולדת /הכוכבים
חייבים להיעלם • /אם חפצים הם בעלות
השחר /אין ברירה לגיבור אשר פצעיו
/מובילים מליל־העבדות אל הבשורה ...
אפריקה, שכחי את פצעיו ונשקי /באסיח,
את זעם ההמון הסוער /הפושעים, דמם
נושא חיידקים
אמש הקרבנו משיח שקם /היום משיח-
מהפכן העלנו זבח /ועל גבעות קונגו
נקיים את אלג׳יריה.

חינוך
ה כ דו רמתגדגד
השבוע הגיע מאבקם של המורים התיכוניים
לשלבו המכריע. ד,ם פתחו בקרב סופי
להשגת תביעותיהם. רצה מזלם הרע כי
העיתוי יהיה בלתי־מוצלח ביותר: קשה היה
למצוא שעה פחות מתאימה לפתיחת המאבק
— בדיוק בשעה שתושבי המדינה ועסקני-
המפלגות היו עסוקים בעניני הבחירות, שנראו
בוודאיות.
מפא״י, שחדלה מזמן לבחול בכל אמצעי
העשוי להיטיב את מצבה הפוליטי —
ראתה השבוע גם את מאבק המורים באור
המצב החדש, הכניסה אותו לחישובי מע־רכת־הבחירות.
מזכירות
מפא״י, שדנה בתביעות המורים,
העמידה פשוט את קולותיהם של אלף וחמש
מאות המורים התיכוניים ומשפחותיהם מול
הקולות של משפחות עשרים אלף המורים
היסודיים. חישוב זה קבע את עדיפות קולות
המורים היסודיים — הביא לדחיית דרישות
התיכוניים.
אמנם, שיקול זד, נראה מפוקפק. בעיני
רובם המכריע של המורים היסודיים, אין
מאבק התיכוניים נראה כפעולה עויינת להם.
המלחמה נגד התיכוניים היא מלחמתם הפרטית
של שלום לוין, מזכיר הסתדרות
המורים (היסודיים) וקומץ מרעיו. נצחונו
של לוין לא יביא למפא״י את קולות המורים
היסודיים. אך עסקני מפא״י לא
ידעו זאת. צדקת המורים התיכוניים הונחה
על מאזני הבחירות — והדבר עלול לעקם
את כל מאבקם.
170ל״י מינוס. אך המורים לא בחרו
בעיתוי זה. הוא נכפה עליהם על־ידי
השתלשלות מקרית של המאורעות.
כבר לפני שנתיים, כאשר פרצה השביתה
הראשונה, היה ברור לגמרי שזו היא ראשיתו
של מאבק ולא סופו. אותה שביתה נשברה,
למעשה, ללא הישגים של ממש. בעיק־בותיה
פרשו התיכוניים מהסתדרות המורים
הכללית.
פיתרונה של הבעיה היה תלוי בשני
אנשים בלבד — בשלום לוין, מזכיר הסתדרות
המורים הכללית ובשר האוצר, לוי
אשכול. משרד האוצר חולש על משכורותיהם
של המורים התיכוניים — למרות
שמשרד החינוך משלם אותן׳ לכאורה. אולם
האוצר מממן את שכר הלימוד המודרג,
המאפשר גם למיעוטי־יכולת ללמוד בתיכון
וכן משלם 20 אחוז מהמשכורת.
לאמיתו של דבר, גם אשכול וגם אבא
אבן היו מוכנים ללכת לקראת המורים
לפחות עד חצי הדרך — אף־על־פי־כן ״יש
קיר שאי־אפשר לפצחו,״ כפי שטען שר
האוצר. קיר זה אינו אלא מזכיר הסתדרות
המורים — שלום לוין.
פרישתם של המורים התיכוניים מהסתד־רות
המורים פגעה בפרססיג׳ה האישית של
האיש החזק של מורי ההסתדרות. עובדת-
מפתח זו היא שמכוונת כנראה את מעשיו,
מנחה את הצהרותיו ואת נסיונו להכריחם
לשוב לחיק הארגון שהוא מרכז.
המורים שניהלו שיחות רבות וממושכות
עם נציגי משרדי האוצר והחינוך נוכחו
לדעת, שלאחר כל התקדמות שהושגה ב־מו״מ
עם האוצר באה מייד נסיגה. המצב
הגיע לידי כך ששר החינוך הצהיר באחת
,1הזדמנויות. :או אני או הוא!״
הוא התכוון לשלום לוין.
שלום לוין ריסן את אשכול התקיף באמצעי
פשוט למדי. הוא איים שברגע בו ישיגו
המורים את תביעותיהם, יתבעו גם המורים
היסודיים העלאת שכר. הדבר היה עולה
לאוצר, נוסף למיליון הלירות שהיה עליו
להוציא עבור המורים התיכוניים, בעוד עשרים
וששה מיליון עבור היסודיים. לדבר
כזה לא היה אשכול מוכן להסכים.
עם תום הימים הראשונים של השביתה,
נזרק הכדור לידי שרי החנוך והאוצר. הם
לא עמדו מוכנים. כדור השביתה התגלגל,
כשאיש אינו מוכן להתנבא על מסלולו
הצפוי.
העולם הזה 1224

ך* מקהלה המדברת בניצוחו של דויד
ן $בן־גוריון החלד. בימים האחרונים מש־מיעד!
פזמון חדש.
״אנחנו נפתח תיקים!״ איים שמעון פרם.
״האיש המושמץ ביותר במדינה יהיה ל-
משמיץ!״ הודיע בן־גוריון על עצמו, והתכונן
לחבר מונולוג נוסף על הפרשה.
״בן־גוריון יגלה את האמת על הפרשה!•
חוזרים הכתבלבים השכירים למיניהם.

זה טכסיס נוסף כמלחמה הפסיכולוגית
אותה מנהל כן־גוריון מזה
24 שבועות נגד אזרחי ישראל.
מטרתו להחדיר להכרת הקהל את האמונה
שצדקת בן־גוריון היתר, מתגלה לעיני
כל, אילן אך פורסמו הסודות. אילו נפתחו
כל התיקים, כי אז היה נחשף פרצופו האמיתי
של פנחס לבון הנבל.
מבחינה זו, אין טכסיס זה אלא המשך
הגיוני של הדרישה להקים ועדת־חקירה
משפטית — תביעה שנעלמה ב־נתיים ב־אורח־פלא,
למחרת הדחתו של לבון.
אולם יש צד שני לפתיחת התיקים. למעשה
כבר החלה. סרס ושות׳ החלו מזמינים עתו-
נאים נבחרים, גם מניין מתנגדיהם, ולוחשים
להם ״סודות״ .העתונאים התרשמו. מכיוון
שאין להם מושג של ממש על עסק־הביש,
לא הבינו כי ה״סודות״ אינם סודות כלל,
ושאין להם כל קשר לשאלות האמיתיות
השנויות במחלוקת.

האמת הגנוזה של הפרשה. ואכן, אין פחד
מוצדק יותר.

אילו ידע הציבור את כל האמת
על עסק-הכיש -היתה קמה זעקה
בזאת של התמרמרות, צעקה כזאת
של סלידה, שאגה בזאת של
זעם לאומי, עד בי איש מן הגוג
עים בפרשה לא היה עוד יכול להראות
את פרצופו על כמה ישראלית.
איני
אומר זאת בעלמא. לרוע מזלי, אני
יודע כיום את האמת הזאת — אמת שאינה
ידועה בשלמותה אלא לתריסר אנשים בארץ.

אל אסון היסטורי שעד היום איננו
מסוגלים להעריך את גודלו.
שעסק הביש לא היה מקרה יחיד ויוצא־דופן,
אלא חוליה אחת בשרשרת של מעשים
פוליטיים ובטחוניים שהונחו כולם על־ידי
אותו קו עצמו — קו שנקבע על־ידי בן־
גוריון, עת כיהן כראש־ממשלה וכשר בטחון.
שההוראה לעסק־הביש לא ניתנה באמצע
יולי ,1954 כפי שנאמר בעדות־השקר בפני
ועדת־אולשן, אלא בראשית ,1954 ואולי עוד
בסוף ,1953 זמן ניכר לפני שפנחס לבון
התבסס בתפקידו החדש כשר־הבטחון.

שההוראה ניתנה, לפי בל הסי

ינני מהסם לזרוק אתגר בפני הנד
איימים בפתיחת התיקים ובגילוי הסודות
הנוראים:

אדרבה -פיתחו את התיקים!
את כל התיקים!
שימו את כל הקלפים על השולחן!

לא נייר פה ונייר שם, כסי שנראה
לבם כמועיל לכם -אלא את
כל הניירות, את כל העובדות, את
בל העדויות!
הפסיקו להעמיד פנים כאילו סירסום עסק-
הביש כולו עוד יכול להזיק למישהו או
למשהו ! כל העולם יודע במה המדובר,
העתונים: הנפוצים ביותר והחשובים ביותר
בעולם כבר פירסמו את העובדות המכוערות
בהרחבה. תנו לצנזורה הוראה כוללת ובלתי-
חוזרת — להעביר את כל העובדות הקשורות
בעסק־הביש ובהסתעפויותיו!

אם אינכם פוחדים מפני העובדות,
אם לדעתכם ״האמת קודמת
לכל״ -הפסיקו לקשקש בקומקום.
הפסיקו לחבר ״סיכומים״ ,שממילא
אין איש עוד מאמין להם. תנו
לפרסם את הטעון פירסום -ואז
נראה את משפטה של דעת הקהל.

^ ת ם לא תעשו זאת. כי אין פחד
\ £נו ר א יותר בעולם מאשר פחדכם מפני

שבסוף שנת 1957 ובראשית
1958 פעלה ועדת־חקירה, שגבתה
עדויות מלאות על פרטי עסק־ה־כיש,
זיוף המיסמביט ועדויות־ה־שקר.
קיומה של ועדה זו גשמר
עד היום כסוד.
שכתוצאה מפעולת ועדה זו, ידע דויד
בן־גוריון את כל פרטי הפשעים והעבירות,
וכן הפרטים המוכיחים את צדקתו של פנחס
לבון בעניין, באופן הרשמי ביותר, עוד
בסוף שנת 1957 או בראשית .1958 בן־
גוריון לא עשה מאומה בעניין, אלא הסתיר
את קיום הדו״ח.
שהרמטכ״ל דאז, חיים לסקוב, ידע את
הדו״ח — והגיב על כך כאיש הגון.

שאותו דו״ח הוגש כזמן בו לא
התיישנו עדיין עבירותיו של ה קצין
הכביר, כך שאפשר היה ל תבעו
לדין. הדבר לא נעשה.
שהתחלת משפטו של האדם השלישי, בו
נתגלו אותן העובדות שוב, נדחה ללא כל
סיבה סבירה במשך למעלה משנתיים —
דחייה שהבטיחה את התיישנות העבירות
של הקצין הבכיר, ושל עבירות שאפשר היה,
אולי, לייחסן למשה דיין. במשך שנתיים
אלה הוחזק האיש השלישי במעצר ללא
אישום, והופעל עליו לחץ כבד ביותר,
שלא לגלות את הידוע לו.
שהאדם השלישי סיפר את האמת על הפרשה
עוד לפני למעלה מארבע שנים לאלוף
פעיל בצה״ל וליגאל אלון.
שנעשה בשעתו הכל כדי לפזר את כל
הנוגעים בעסק־הביש ברחבי העולם, כדי
להקשות עד כמה שאפשר את גביית העדויות
מהם.
שפעולת ההשתקה הבלתי־חוקית מסביב
לעבירות ולפשעים שהיו קשורים בהסתעפו־יות
העסק־הביש היתד, כה יעילה׳ עד כי
לא היו מתגלים לעולם, אלמלא מלחמה פנימית
בין נערי־החצר של ביג׳י עצמם. רק
מלחמה פנימית זו, בה השתתפו חלקים
שונים של מנגנון־החושך זה נגד זה, היא
שהביאה לגילוי חלק מן העובדות•

מחר יפורסמו ״סודות״ אלה ברכים.
הצנזורה תקבל הוראה
להעבירם -ולמחוק אה בל השאר.
על הציכור יירד מטר של
קטעי־דכרים, השמצות ועובדות
מוכחרות. המטרה היא לכלכל את
האוייב -והאוייב הוא, במקרה
זה, דעת-הקהל הישראלית.
פתיחת־תיקים זו, אין כוונתה להביא לידיעת
האמת. כוונתה לטשטש אף את האמת
החלקית הידועה ברגע זה לציבור. ישמיצו
את פלוני; יגידו שסבו של אלמוני היה
רועה־זונות; וכי שלמוני התראה ב־ 13באוקטובר
,1954 בשעה , 16.37 עם סוכך
מודיעין ירדני מול תחנת־הרכבת של קופנ״
האגן. מי יבין כי פלוני אינו שייך לפרשה,
כי סבו של אלמוני היה קדוש, וכי שלמוני
ערך את הפגישה, שאין לה כל קשר עם
העניין, לסי הוראות הממונים עליו?
לא יהיה זה מיבצע ״פתיחת תיקים״.
יהיה זה מיבצע. בילבול מוחות״.

זמן קצר נמצאו אותם המיסמכים שרופים
— או כך, לפחות, נטען.

דיין גרבגן 1954 פגישה נגגריגז 2־פני ש־גו-1ש\ 2ר
ראשי המפלגות, חברי ועדת־החוץ־והבטחון
.של הכנסת, עורכי עתונים ואנשי־רוח, אינם
יודעים אמת זו. אילו ידעו, היו השערות
סומרות על ראשיהם.
בגלל עמדת מכווני הצנזורה — עמדה
אשר לפי מיטב מצפוני והכרתי אין לה
ולא כלום עם הצרכים האמיתיים של בטחון
המדינה והציבור — איני רשאי לפרסם את
הידוע לי. איני יכול אלא לבקש את קוראי
שיאמינו לי כי יודע אני על מה אני מדבר.
דומני כי אחרי נסיון השבועות האחרונים,
ראוי העולם הזה לאימון זה•
איני יכול לפרסם את הידוע לי — אך
רשאי אנוכי להשמיע טענות. אני מתכוון
לעשות זאת עתה. טענות אלה מבוססות על
עובדות מוצדקות — ויבוא יום כאשר יוכח
הדבר לעיני כל. עד אז׳ אין לי ברירה אלא
לבקש את אימון הציבור.

* 1א? אתם לא תעיזו לפתוח את כל
/התיקים, לפרסם את מלוא האמת על
עסק־הביש. כי אז הייתם נאלצים לפרסם
את העובדות הסודיות־כביכול, שיוכיחו את
אמיתות הטענות הבאות:

שעסק הכיש לא היה עסק ביש,
אלא מיכצע מטורף מבחינה מדינית
וכטחונית, מיבצע שלא יכול
היה להצליח מלכתחילה, ושכש•
לונו הבלתי־נמנע הביא על ישר
שננקטו
פעולות כלתי חוקיות
רכות בדי למנוע את גילוי האמת,
ובכללן השמדת כל החומר הרשמי
שנגע לעסק הכיש, דו״חים רשמיים,
העתקים של מבתכים רשמיים,
יומני פעולה, ועוד ועוד.

מנים, על ידי משה דיין, כידיעתו
שאיש לא נענש על מעשים אלה, אף
מסו־של
דויד בן־גוריון ואישיות
שקרו במשרדים הכפופים במישרין למרותו
יימת נוספת.
של דויד בן־גוריון — כשם שאיש לא נענש
שמשה דיין עשה בימי עסק־הביש מעשים על זיוף מיסמכים אחרים, דבר שנודע ל־מסויימים
שהשתלבו באופן אורגאני במהלך
בן־גוריון זמן רב לפני שהעבירות נתיישנו.
המצופה של המיבצע, וכי מעשים אלה היו

קשורים בתפקידו של אדם שהינו כיום שר
** באן שורה של טענות, הנוגעות
בממשלה•
במישרין לאישיותו של דויד בן־גוריון.
שבעת ביצוע עסק־הביש, היו תופעות. בין השאר:
של רשלנות פושעת שסייעו במישרין ל־שדויד
בן־גוריון חיפה ביידעים על מפי־כשלונו
המיבצעי המחפיר.
רי־חוק, עבריינים פליליים וחורשי־מזימות,
שגם אחרי כשלון זה, אפשר היה להציל
בשלבים השונים של הפרשה.
חיי־אדם, לולא גילויים אחרים של רשלנות
שדויד בן־גוריון שיקר פימים בלתי־ספו־פושעת
— רשלנות שהביאה במישרין לאבדן רות במהלך הח־יכוח על הפרשה.
חיים יקרים.
שדויד בן־גוריון שיקר פעמים בלתי־ספו־שראש־הממשלה
דאז, מר משה שרת, מסר
רדיפה מרושעת וחסרת־מצפון, ביודעו היטב
לאומה הודעה שהיתר, כולה, מתחילתה ועד
מזה שנים כי לבון צודק בעיקר טענותיו.
סופה, שקר וכזב, ביודעין ובדם־קר.
שמעשים אלה של חיפוי, שקר,
שהאדם השלישי מסר את עדות־השקר
לוועדת־אולשן אחרי שהתראה
עם משה דיין, שבחן אותו
ועודד אותו.

שבקשר עם עדות־שקר זו, שיקר קצין־
המילואים בשבועה בבית־המשפט — עבירה
שלא התיישנה עדיין. בכל זאת לא נתבע
עד היום לדין. כן לא נתבעו לדין קציני-
משטרה גבוהים, ששיקרו באותו משפט.
ששלטונות הבטחון ידעו בסוף 1957 על
קיום המיסמכים שהוכיחו את חלקו של
הקצין הבכיר בהכנת עדות־השקר. כעבור

רדיפה והזדהות מטילים על דויד
כן־גוריון אחריות בבדה לעסק־הביש
ולבל הנובע ממנו.

^ 4ני חתר על האתגך: ייפתחו התיקים!
יושמו כל הקלפים על השולחן! יוסרו
ידי הצנזורה מכל העניין!

לאותם הלוחמים למען האמת,
הצדק וטוהר הנשק העברי אין
מה לפחד מן הגילויים -בתנאי
שיהיו שלמים.

כניעת הות״ס, הסו/רקות
בן־גוויוו -א 1בח יר ות!

קברניט של ספינה נטרפת, זרק
דויד בן־גוריון בחודשים האחרונים את כל
המיטען המוסרי והפוליטי מן הסיפון הימה.
השבוע זרק׳ בייאושו, שני אוצרות יקרים
נוספים לתהום.
לראשונה זרק למצולות את הכבוד הייחודי
שאפף עד כר, את כס נשיא המדינה (ראה
נזיסגרת) .אותה שעה פגע פגיעה ממאירה
בכבודו של בית־המשפט העליון — אחד
הנכסים האחרונים שעוד נותרו במדינה
מחוץ לריב המפלגות.
לפני זמן־מה נודע כי בן־גוריון התייעץ
באופן פרטי עם השופט העליון חיים כהן
על הנאום בו העליב את חבריו בממשלה
(״משוא־פנים, חצאי־אמיתות, עיוות־הדין״).
כשנתעוררה סערה בכנסת סביב פגישה
תמוהה זו, נאלץ שר המשפטים להשיב. הוא
עשה זאת, השבוע, בהודעה צינית, בו חזר
על גירסד, צינית עוד יותר של כהן.
טען מי שהיה היועץ המשפטי של הממשלה
ומחוקק החוקים המבעיתים להגנת
.בטחון המדינה״ :בן־גוריון התייעץ עימו

החרד לעמדת המרות המשפטית העליונה
במדינה. כאשר זעזוע זה בא אחרי הזעזוע
שעורר הנשיא, היתד, השפעתו כפולה ומכופלת.

מברק
בהו? מאמריקה

ף ם שאר תכסיסי בן־גוריון ואנשיו עט־
^*דו השבוע בסימן השאיפה הנואשת למנוע
בחירות, בכל מחיר.
כלפי חוץ החלו נערי־החצר נוהגים כילד
השורק בחשכת הלילה כדי להשכיח לעצמו
את פחדו. בהודעות שונות העמידו פנים
כאילו הם מאמינים ברצינות שמפא״י תעלה
בכמה מאנדטים. אולם מאחורי הקלעים עשו
את הכל כדי למנוע ״ניצחון״ זה.
פניית הנשיא ניכשלה כאשר תישע סיעות
הכנסת — כל חברי הבית מלבד מפא״י
והקוויזלינגים הערביים שלה — דרשו במשותף
עריכת בחירות בהקדם. אולם טפא״י
קיוותה עדיין לנס. האם היתד, זו תיקווה
סבירה?

נס בכד
מחיר
רק על שאלה בלשנית, ביקש לדעת מכהן
מה דעתו על התוכן הלשוני של המושג
.משוא״פנים״.
מאחר שכהן לא היה ידוע עד כה כבלשן,
אלא כפקיד פוליטי, עוררה הודעה זו זעם
נוסף. העיר ברוך קורצווייל, המבקר הספרותי
הנודע, בלעג עוקצני :״יוגד רק למר
כהן, שבעיני האזרח הישראלי, וגם בעיני
אנשי־מחקר למיניהם, נחשב מר כהן ל מ שפ
טן. משום כך תיחשב כל התייעצות של
שר עם מר כהן בהתייעצות משפטית או
מדינית. לו ביקש ראש־הממשלה עצה בלשנית,
היינו צריכים לשמוע כי פנה אל
הפרופסור טור־סיני, או לפרופסורים קוט־שר,
חיים רבין, או לד״ר גוטשטיין.״
בכהונתו הקודמת, היה חיים כהן אחת
הדמויות המרכזיות והמסוכנות ביותר בחבורת
נערי־החצר. כאשר נתמנה לשופט
עליון, רצה הציבור להאמין כי שם קץ
לפרק בחייו והתעלה לאחריותו החדשה.
ההודעה בכנסת היתר״ על כן, זעזוע לכל
רק בשני מיקרים אפשר עדיין למנוע את
הבחירות בשעה מאוחרת זו:
י • אם יסכימו הדתיים, למרות הכל,
להצטרף לקואליציה מצומצמת.
#אם יסתלק בן־גוריון מתביעתו לעמיד
בראש הממשלה.
היו שהאמינו עדיין באפשרות הראשונה.
הם ציטטו את ח״כ יצחק רפאל, שהשמיע
דיעה זו. רפאל, שהפך זה מכבר סוכן גלוי
של מפא״י, קימה שאפשר לשכנע את שוללי
ההצטרפות, למרות כל ההחלטות, אם
תהיה מפא״י מוכנה להיענות בגלוי לכל
הדרישות הדתיות — ובעיקר לתת לדתיים
את השלטון על החינוך העל־יסודי.
היו גם דרכי־השפעה אחרות. מאמריקה
הגיע למשה שפירא מיברק מטעם ראשי
המפלגה שם, שהודיעו ברורות כי לא יתנו
אגורה למימון מלחמת־הבחירות הדתיות
בארץ. היו שלחשו כי שפירא, הדוגל בהצטרפות,
הזמין מיברק זה בעצמו. אך גם
כך היה מישקל לאיום זה.
תיקווה אחרת היתד, קשורה באפשרות
של תיווך דתי מחו״ל. פלג אחד במפא״י
עדיין מקיים יחסים טובים עם הרב סולוביי־צ׳יק
מבוסטון, המבקש להיות רב ראשי
אשכנזי בישראל — בתנאי שתהיה לכך
הסכמה כללית. מאחורי הקלעים נעשה נסיון
ראשון להשפיע על סולובייצ׳יק שיילתץ למען
הצטרפות הד״ל לממשלה. התמורה:
הזמנה ממשלתית לרב המכובד לבקר בישראל,
תוך רמד גלוי כי כאן תוגש לו כהונת

הרב הראשי על מגש.

האפתעה ש? בן־גוריון

נשיא נכבד,
אני כותב לך מיכתב זה בלב דואב ובצער עמוק.
כמו כל אזרחי ישראל, רציתי להאמין כי יש במדינה הזאת איש אחד שאפשר לתת בו
אימון בלתי־מסוייג•
רצינו להאמין כי יש מוסד אחד העומד מעל לגלים העכורים של החיים המפלגתיים.
לא דרשנו כי האיש הזה יהיה אחד־בדורו, שיהיה מלאך מן השמיים, או גאון.

לא היתה לנו אלא דרישה צנועה אחת: שיהיה הגון ונעלה מכל חשד.
שיהיה איש פשוט, כן, נאמן לעצמו ונאמן לאימוננו.
במשך שנים ארוכות, ראינו בך איש זה. רצינו להאמין, והאמנו.
ליווינו אותך באהבה בכל הופעותיו. מחאנו כפיים בראותנו את דמותך בקולנוע. קמנו
על רגלינו בהופיעך לפנינו בהזדמנויות חגיגיות.
אפילו אנחנו, אנשי העולם הזה, שאיננו רגילים לשים מחסום לפינו, שמרנו מכל מישמר
על כבודך ועל כבוד תפקידך. גנזנו כל ידיעה שיכלה לעורר ספק, כל בדיחה שלא היתד,
יאה לכבודך.

בי אמרנו בלבנו: הנה האיש ההסמל את המדינה.

לא חשוב מניין בא. לא חשוב איזה מפלגה הציעה אותו לכהונה זו. מן הרגע בו עלה
על כיסאו הרם, שוב אין הוא נכס של מפלגה זו או אחרת. הוא סמל האחדות הלאומית.

והנה באת אתה, נשיא נכבד, וסטרת על לחיינו.
את אימוננו התמים שמת ללעג ולקלס.
ועל זאת, נשיא נכבד, לא נוכל לסלוח לך.

ין ספק שאדם כמוך, החוקר את נסתרי ההיסטוריה, יודע כלל גדול אחד בחיי
\ 1אנוש: קשה לבנות, אך קל להרוס.
את אוצר האהבה, את אוצר האימון וההוקרה, אשר הצטבר במוסד הנשיאות, היה
צורך ללקוט במשך שנים ארוכות, יום אחרי יום, שעה אחרי שעה. אבל לבזבז אותו
אפשר היה ביום אחד, בשעה אחת.

אתה, נשיא נכבד, עשית זאת.
יתכן שמישהו דחף אותך לעשות מעשה זה. יתכן שהפעילו עליך לחץ, שהשפיעו עליך,
שהוליכו אותך שולל. אולם האחריות היא שלך.

אתה שברת משהו שהוא יקר־מציאות ושאין לו תהליך כהיי המדינה.
אתה שברת משהו ששוב אינו ניתן לתיקון. כמו כד חרס שנופץ לרסיסים ביד זדונית,
כך אמון הציבור לנשיאו. חדשים יחלפו, שנים יעברו — ולא אתה, ולא כל העתיד לבוא
במקומך, לא יחזירו את האמון הראשוני, הילדותי, התמים, ממנו נהנית עד לימים האחרונים.
גם על זאת, נשיא נכבד, לא נוכל לסלוח.

ך • תאפקנו כאשר התערבת במהלך הפרשה באחד משיאיה הקודמים.
1 1יהיה זה כאשר הגישה ועדת־השבעה את מסקנותיה, אשר טיהרו את מר פנחס לבון
טיהור מלא ומוחלט. ידעת — או חייב היית לדעת — כי מר דויד בן־גוריון רימה את
חברי הוועדה ונתן להם להבין כי יסכים לנוסח המסקנות, שתוקן על־ידו. בכל זאת ביזה
מר בן־גוריון את הוועדה ואת הממשלה, העליב את חבריו עלבונות צורבים והשפילם

חברי הממשלה רצו ככר אז להתפטר, כפי שחייבם צו ההגינות
האישית והציבורית. אז קראת לחברי הוועדה, ערבת ״סולחה״ בינם
לבין מר דויד בן־גוריון ומנעת בזאת את ההתפטרות.
ראינו והחרשנו. אמרנו
רק מיקרה הוא כי מעשה
שמא אין הנשיא יודע כי
חורש־מזימות להכין את

לעצמנו: שמא אין זה אלא מחודד,ו של אדם רודף־שלום. שמא
הנשיא תואם כל־־כך את הצרכים התכסיסיים של ראש־הממשלה.
הסולחה כוזבת, וכי היא רק מסך־עשן מאחוריו יוכל אותו זקן
הקנוניה הבאה.

ה 4פ לא יצליח המאמץ לשכנע את
הדתיים־הלאומיים לעשות את המעשה
שיעורר את סלידת הקהל, עדיין פתוחה
בפני בן־גוריון דרך אחרת.
מפא״י החליטה כי לא תציג שום מועמד
לתפקיד ראש־הממשלה מלבד בן־גוריון. יש
רק איש אחד היכול לשנות החלטה זו:
היו שהאמינו השבוע כי בן־גוריון מסוגל
ברגע האחרון לעשות מעשה דראמתי, להודיע
לאומה כי החליט לוותר על הכהונה,
על מנת למנוע ״שואת״ הבתירות וריב־האחים.
אילו עשה זאת לפני חודש, היה
הדבר מעורר כבוד. עתה ייראה הדבר רק
כהודאה בתבוסה, אחרי שבועות של תחנונים
והשפלה־עצמית. אך רבים במפא״י האנשים
הלוחצים בכיוון זה, כדי למנוע אסון
אחד הלוחצים העיקריים הוא לוי אשכול,
החושש כי עריכת בחירות השנה, עם כל
טחות ופעולות־הראווה שיהיו דרושות כדי
לקנות את לב הבוחר, תדלדל את אוצר
המדינה לחלוטין. מאחורי הקלעים תומכים
בדיעה זו ותיקי המפלגה, החוששים כי
הבחירות יביאו סופית להשתלטות נערי־החצר
של מפא״י.
דאגה חמורה עוררה גם הכרזתו של פנחס
לבון, שהודיע כי לא יסכים להופיע ברשי־מת־המועמדים
של מפא״י. ההודעה לא קבעה
אם לבון יימנע בכלל מהשתתפות בבחירות,
או שמא יסכים לעמוד בראש ריכוז שמאלי
גדול של מתנגדי בן־גוריון במפא״י, אנשי
מפ״ם ואחדות־ד,עבודה. הודעת לבון, שסיג־נונה
האומר־כבוד, הביא לו אהדה נוספת
בקרב הציבור, באה למפא״י כאפתעה גמורה,
הוציאה אותה שוב משיווי־משקלה
הרופף*.
לפתע החלו מופיעים כמה פירסומים
שעוררו תשומת־לב בין יודעי־דבר. הם נראו
כאילו באו להכשיר את הקרקע לפרישת
בן־גוריון. מערכת דבר פירסמה מספר מכתבים
בזכות הפרישה, תוך ציון מפורש
שקיבלה מיכתבים נוספים ברוח זו. שלמה
לביא, אחד החסידים־השוטים של בן־גוריון,
תבע פומבית את התפטרותו. דויד זכאי,
גם הוא בן־גוריונאי מושבע, הודיע שהוא

מאמין בנס של אי־קיום הבחירות. ואפילו
נתן אלתרמן, משורר־החצר, כתב במיכתב־תשובה
גלוי לישראל בר־יהודה כי הוא
עצמו היה מצביע בעד הצעתו של בן־גוריון
להתפטר.

* קודם לכן הודיע ביג׳י בי לא יופיע
ברשימה יחד עם לבון. כדי למנוע סשבר
מיידי, החלינוח מפא״י למנות ועדה שתברר
את הבעייה.

ן ינתיים חתרו המפלגות האחרות
* 1בכו ח מוגבר לקראת הבחירות, שכולן
קיוו להרויח בהן.

כאשר ניצלת את מעמד חג ההסתדרות, אליו התמנת לברף כנשיא
המדינה, כדי לשיר הלל למר דויד בן־גוריון הנעדר -שמענו והחרשנו.
אמרנו לעצמנו: רוצה האיש לאחות את הקרע, לזרות צורי על פצעים.
אולם מעשיך האחרונים שוב
הסאה — וחייב אדם לומר זאת,
** אשר הודיע לך מר דויד
^ להתפטרות הממשלה — היה

אתה לא עשית זאת.

אינם מאפשרים לבעל־מצפון להחריש. הפעם הוגדשה
אם הוא רוצה להישאר שלם עם עצמו.

בן־גוריון כי הוא מתפטר מכהונתו ומביא אוטומאטית
תפקידך להזמין מיד את הסיעות, לגשת להקמת ממשלה.

במשך ימים ארוכים לא עשית דבר. והיתד, סיבה לכך. התפטרותו של מר בן־גוריון
נועדה לשמש איום־של־סחיטה נגד מרכז מפא״י, כדי להכריח גוף זה להדיח את מר לבון.
.התנהגותך שלך תרמה תרומה חשובה להצלחת תכסיס מכוער זה, שנפש הציבור נקעה ממנו.
ישבת בחיבוק ידיים — עד אשר השלים מר בן־גוריון את מלאכת עריפת־הראש.

רק נחל מר בן־גוריץ ניצחון־פירום זה, ומייד התעוררת לפעולה.
הזמנת את נציגי הסיעות ואחרי סחבת ניכרת הטלת על מר בן־גוריון להרכיב ממשלה.
מר בן־גוריון לא קיבל על עצמו תפקיד זה. הוא רק הודיע שיברר את האפשרויות —
ושוב הרשית לו לסחוב את העניין ימים ארוכים. בצורה זו ביקש להרוויח זמן כדי
לשבור את התנגדות המפלגות, ששוב לא רצו לשבת ליד שולחן אחד עם איש כמותו.
לבסוף נאלץ מר בן־גוריון להודיע לך כי אין בכוחו להרכיב ממשלה.

ואז עשית את המעשה שלא ייעשה.

ןזמנת אלייך את נציגי הסיעות שהשתתפו בקואליציה שהתחסלה זד, עתה. על אף
י 1ההחלטות החד־משמעיות של כל הסיעות כי אינן מוכנות להצטרף לקואליציה זו,
בראשות מר בן־גוריון, ביקשת לשכנע אותן לחזור בהן מן ההחלטות שנתקבלו באורח
דמוקראטי, במוסדות הפנימיים המייצגים של כל המפלגות.

רשימת טענותיך בפגישה זו היתה העתקה מדוייקת של טענות הכת
הבן־גוריונית המבקשת להשתלט על מפא״י. ואבן, כעבור יום סירסם
דובר מפא״י הודעה בה אמר בי מפא״י אינה צריבה לדון מחדש
בהצעתך, מאחר שהצעתך תואמת בדיוק את החלטותיה הקודמות.

ניר -במהדורה הדשה

פעילה ביותר ריתה תנועת־חרות, שהעלתה
את ההצעה המקורית ביותר של השבוע:
להקים ממשלה חדשה, בהשתתפות כל חברות
הקואליציה האחרונה זולת מפא״י, תוך
תמיכת סיעות האופוזיציה. היינו: ממשלה
שתיהנה מרוב של 68 נגד 52 קולות.
היתר, זאת מהדורה חדשה של רעיון
קואליצית־ניר, תוך התאמה למצב שנוצר.
חרות לא ביקשה להשתתף בממשלה בעצמה׳
מתוך הנחה כי מפ״ם ואחדות־העבודה
לא יוכלו להסכים לכך ערב־בחירות. לעומת

מנתב גלוי של שוו ״השלם חזה״ לנשיא הנדזה

תצליח למנען כליל) עד לסתיו, מתוך תיקווה כי עד אז יישכחו תעלולי
מר כן־גוריון.
האם תפקידך, נשיא נכבד, הוא לעודד מגמה פסולה כזאת בעזרת תפקידו הרם?

ינני רוצה להיכנס לשאלה אם הפרת את חוק המדינה אם לאו. אני מניח למשפטנים
מ £להתווכח אם היתר, לך הזכות החוקית להימנע מהסלת תפקיד הרכבת־ד,ממשלה על
נציג תנועת־חרות, אם לאו.

אך מוסד הנשיאות, נשיא נכבד, אינו מבוסם רק על החוק. הוא
מבוסס גם על תחושת הציבור.
בנקודה אחת מאוחד ציבור זה מקיר אל קיר: הוא רוצה כי נשיא המדינה יעמוד מעל
למפלגות, להלכה ולמעשה, וכי ייזהר אף מרבב של חשד של משוא״פנים מפלגתי.
יתכן כי החוק היבש מרשה לנשיא המדינה לפעול כסוכן מפלגתי, לנהוג כתועמלן מפלגתי,
לבצע מעשים שהם בגדר תכסיס מפלגתי.

אולם הציבור אינו רוצה כזאת. כשעה שהתעלמת מרצון זה ועשית
מעשים הנוגדים אותו ניגוד חותד, שינית לנצח את דמות הנשיאות.
מהיום והלאה יסתכל הציבור בכס הנשיאות בעיניים אחרות. הוא יניח כי הנשיאות
אינה עומדת מעל למישחק המפלגה, אלא להיפר — כי היא מהחיה מכשיר במישחק זה.

ך תכן כי אדם אחד ראה את הנולד ודאג מראש כי המכשיר יימצא בידיים הנכונות.
כאשר נבחרת אתה, נשיא נכבד, בפעם הראשונה לתפקידך חרם, היו גם כמה
מועמדים אחרים. רבים סברו אז כי המועמד הטבעי מסעם מפלגת פועלי ארץ־ישראל הוא
מר יוסף שפרינצק ז״ל, שכיהן אז כיושב־ראש הכנסת, התפקיד הייצוגי השני במדינה.

מר דויד כן־גוריון הוא שהפעיל אז את מלוא כוחו כדי למנוע את
בחירתו של מר שפרינצק.
מר שפרינצק, שהיה מוותיקי הפועל־הצעיר (כמו מר פנחס לבון) ,לא נבחר. תחת זאת
ניבחרת אתה, שהנך שותפו הזדתיק של בן־גוריון בתנועת פועלי־ציון, וששיתפת עימו
פעולה בכל שלבי חייך — באיסטנבול, בארצות־הברית, בגדוד העברי ובאחדות־ר,עבודה.
לא הזכרנו זאת אז. האמנו כי קשרי העבר יאבדו את חשיבותם ברגע שתעלה לכם
הנשיאות, ותהיה לנשיא המדינה כולה.

האם היינו תמימים, נשיא נבכר?
הנשיא פון־הינדנכורג
אזהרה
מה טענת בפגישה זו?
אמרת שהבחירות הן אסון למדיני* .זוהי טענה מחפירה בכל מיקרה, וכשהיא באה מפי
הנשיא, הרי זו טענה מחפירה שבעתיים.
נפל דבר במדינה. התערערו חזיתות. נתגבשו זרמים חדשים של דעת־הקהל. נתגלו עובדות
מבעיתות. הקהל — ובראשו מיטב אנשי־הרוח והנוער המשכיל — תבע באלף פיות כי
תינתן לו ההזדמנות להביע את דעתו על המתרחש. זה צורך נפשי, צורך של היגיינה ציבורית.

אולם אתה, נשיא נכבד, קבעת בי הבחירות הן אסון.
מדוע? לאור מצב המדינה. אולם אותו מצב לא השתנה מאז התפטר מר בן־גוריון. והרי
מעולם לא היה המצב נוח יותר לעריכת בחירות. הגבולות שקטים. שום אירועים מדיניים
קובעים אינם צפויים בעתיד הקרוב. שום הכרעות גדולות ודחופות אינן עומדות על הפרק.
אם כן, מדוע אסון הוא לשאול את פי הבוחר? יש רק תשובה אחת לכך, נשיא נכבד: יש
אדם מסויים החושש מפני תשובת הבוחר, ואתה מבקש לעזור לאדם מסויים זה.

זה מעשה אנטי־דמוקראטי, בעל תובן חינוכי הרה־סבנות.
אולם לא הסתפקת בזה. הוספת ואמרת כי הבחירות לא יביאו לשום שינוי ניכר•
מניין לך זאת, נשיא נכבד? האם עומד לרשותך מכון לעריכת מישאל־גאלום? האם טרחת
לשאול מישהו, פרט לכמה עסקנים אשר הכיסאות רועדים מתחת לעכוזיהם?
לפי דעתם של מיטב הפרשנים, הדיעה הזאת כוזבת לחלוטין. קיימת אפשרות סבירה
שמפא״י תאבד בבחירות אלה עשרה או אף חמישה־עשר מאנדטים בכנסת. הפסד כזה ישנה
באופן מהותי את הרכב הכוחות בכל קואליציה עתידה, ובוודאי ימנע בעד מר בן־גוריון
לעמוד בראש הממשלה הבאה.

אכל גם זה אינו חשוב. החשוב הוא בי עצם השמעת דיעה זו היא
הודעה של תעמולת בחירות. בהשמיען* אותה, נשיא נכבד, הסבת את
עצמך לתועמלן מפלגתי ערב כחירות, הסועל למניעת תכוסה למפלגתו.
וכאילו כל זד, אינו מספיק, הוספת להשהות את המשך טיפולו, כינסת את נציגי
הסיעות בעצלתיים וגרמת לכך כי יתעורר הרושם שסחבת זו באה כדי למנוע בעד הכנסת
לקבל חוק־ד,בחירות לפני פגרת־הקייץ. וזה למרות שרוב מכריע של נציגי העם דורש
בחירות אלה? .

בזאת מעוניינת, במובן, מפא״י, החותרת לדחיית הבחירות (אם לא

זאת קיוותה חרות כי סילוק זמני של
מפא״י מן השלטון, אפילו במשך חדשים
מעטים עד לבחירות החדשות, תשנה לחלוטין
את האווירה בארץ•.
• רעיון שהועלה לראשונה מעל דפי
העולם הזה, למחרת הבחירות האחרונות,
מליידי ותיק־המחתרח החיפאי משה ברש.
הצעתו דמתח מאוד לזו שהושמעה השבוע
על־ידי חרות.

כדי להרכיב ממשלה כזאת, ביקשה חרות
כי הנשיא יטיל על מנחם בגין, כראש המפלגה
השנייה בגודלה במדינה, להרכיב ממשלה
חדשה. משפטני חרות — ובראשם בגין
עצמו וד״ר יוחנן באדר — מצאו כי אין
דחוק אומר בפירוש כי מרכיב־הממשלה
חייב לעמוד בראשה, או אף להשתתף בה.
חשבון צדדי: אפילו לא תצליח חרות להרכיב
ממשלה, יביא לה תפקיד־ההרכבה פרס־טיג׳ה
רבה, יפגין בעיני העם כי חרות
יכולה לשמש אלטרנאטיבה.

ך! תמימותנו הרכה,

שכחנו עוד דבר חשוב. שכחנו כי ברגעים מסויימים יש חשיבות

^ ,לעמדת הנשיא.
ו״ופ׳מו,! ,טו׳נית,! ,משותפת 7רוב רובם של אזרחי ישראל,
י ״י רי ׳<רו ־11־11
פעיל בפוליטיקה. היא רוצה כי הנשיא, כמו המלך הבריטי, יכהן רק בכהונה ייצוגית.

היתה זאת, כמובן, אשלייה. הכהונה הייצוגית של הנשיא יכולה
ליהפף, דווקא ברגעי הכרעה, למשהו חשוב כיותר.
בימים האחרונים, נשיא נכבד, הייתי שקוע בכתיבת ספר על עלייתו של אדולף היטלר
לשלטון. תוך כדי כך נאלצתי לחקור שוב את חלקו של נשיא המדינה הגרמנית, המארשל
פאול פון־הינדנבורג, בפרשה זו. איש דה היה ישיש הגון, שמרני ואהוד. העם בחור בו
לראשונה מפני שראה בו סמל לאומי, ומפני שהאמין כי תפקיד הנשיא ייצוגי בלבד. אך
ברגע הגורלי ביותר בתולדות האומה הגרמנית, היה זה הנשיא שהכריע, לבדו, בשאלה אם
להפקיר את ראשות״המדינה בידי היטלר אם לא. החלטתו הביאה אסון על גרמניה.
בשנה האחרונה נבחר מר ז׳וסף קאזאוובו לתפקיד הייצוגי של נשיא קונגו — וברי״
מכריע שינה את גורל המדינה והביא עליה אסון.

אינני רוצה להשוות השוואות שבוודאי אינן במקומן. אד תכין אל
נכון, נשיא נכבד, כי לאור דוגמאות מסוג זה איננו יכולים עוד להתייחב
כשוויון־נפש או בסלחנות לכהונת הנשיא, אחרי מה שקרה השבוע.
בפעם הראשונה נאלץ האזרח לשקול בכל החומרה את הסכנה הכרוכה בעובדה כ>
מפלגה, שגם בשיא הצלחתה לא היוותה אלא 40 אחוז מציבור הבוחרים, מחזיקה בידיה אח
כ, עמדות־המפתח במדינה: את תפקידי הנשיא, יושב־־ראש הכנסת, ראש־הממשלה, שרד,בטחון,
המפקח הכללי של המשטרה (ועוד כהונה לאומית מרכזית שאיני רוצה להזכירה)

ך פר ״ויקרא״ קובע :״אשר נשיא יחטא, ועשה אחת בכל מיצוות ה׳ אלוהיו אשו
^ תיעשינה בשגגה — ואשם.״ כהונת הנשיא כה חשובה, שאין להרשות לו לשגות
צר לי, נשיא נכבד, כי עלי להזכיר פסוק זה. ורו מישהו מוכרח להגיד את הדברים האלה.
עתון זה לא היסס מעולם למלא את תפקידו,
ולומר ראשון את החייב להיאמר, אף כשלא היה
זה תפקיד נעים. הייתי נמנע מכתיבת מיכתב
זה אילו ד,ירשה לי מצפוני לעשות זאת.

ככבוד רב,
הנשיא, ששיחק את מישחקה של מפא״י,
סירב להיענות לדרישת חרות.
גם המפלגות האחרות הודיעו כי אינן
מעוניינות. היה זה מישגה חמור. כי כל
אדם ברחוב הבין כי בבחירות הקרובות
יכולה מפא״י להחזיק מעמד רק בעזרת
הצנזורה מחד גיסא, והניצול הבלתי־מוגבל
של מנגנון הממשלה וכספיה מאידך גיסא.
סילוק זמני של מפא״י מן השלטון —
שימנע בעדה מלהפעיל בימי הבחירות לחץ

על היישוב הערבי ועל ישראל השנייה —
עשוי להפוך את כישלונה לתבוסה ניצחת,
עד כדי הורדת כוחה בשליש ויותר.
אולם המפלגות האחרות לא השתחררו
עדיין מאגדת בן־גוריון. הן פחדו לקבל על
עצמן את האחריות השלטונית, אפילו בת־קופת־מעבר.
הן גם לא האמינו אשה לרעותה.
העדר
זה של כוח־רצון ן, העזה ועצמאות
מחשבתית מצד המפלגות היה בולם לעיני
הבוחרים. בלי ספק ישפיע על הבחירות.

במרינה מסים מוו תלאחרחק ־ ר ה

פקידים 1

תלמידים !

״אם אני לא אגמור את החנות — יגמרו
ר,ם אותי,״ אמר בצלאל ויינשטיין כשחזר
מחקירת המחלקה המיוחדת של המשטרה
הכלכלית. משפט זה לא היה הדבר היחידי
שזעזע אותו יום את שותפו הוותיק, אברהם
מנורי, שניהל יחד עמו חנות סיטונית לכלי-
בית־ומטבח בתל־אביב.
כשהופיעו השבוע אנשי המחלקה הכלכלית
המיוחדת שליד משרד האוצר יהיה
ליבו של בצלאל שקט. הוא ידע שסיים את
השומה כמו שצריך ואין למס הכנסה מה
לבוא אליו בטענות. אנשי המס סברו אחרת.
״עליך לבוא אמנו לרבע שעה,״ אמרו לו.
״אל תדאג, עוד מעט אחזור,״ אמר ויינש־טיין
לשותפו ויצא איתם.
כעבור חמש שעות חזר ויינשטיין לחנותו
כשהוא רועד כולו מכעס וממאמץ.
״הם לא ישיגו את זה ממני. הם רוצים
שאני אלשין עליך ואני אמרתי שאני לא
יודע ולא אגיד.״ הפליט.
במשך יותר מארבע שעות החזיקו אנשי
החקירות את בצלאל במשרדם׳ כשהם חוקרים
אותו. מטרתם: לקבל פרטים בקשר
לעיסקה מיסחרית אשר ניהל לפני שנים
מספר עם אחד מסוכני בתי־החרושת לכלי-
מטבח.
סיפר אברהם מנורי, שותפו של בצלאל:
״אני לא יודע מה הם רצו מאיתנו. אנחנו
לא ניהלנו אז ספרים. מאיפה היה לו
לזכור עבור מה נתן את השיק הזה או
השני י״
בצלאל ויינשטיין, שהיה מוכר לשותפו
כאדם הסובל מלחץ־דם גבוה, לא היה מסוגל
להמשיך לעבוד. הוא הלך הביתה, לאכול
ולנוח.
עם בואו לביתו, החל מתאונן על כאב-
ראש חזק. הוא נלקח לבית־חולים ביילינסון
— שם נפטר כעבור עשרים וארבע שעות.
טענו השבוע אנשי ענף כלי־הבית בלישכת
המיסחר בתל־אביב :״אנחנו הקמנו ועדת־חקירה
ואנחנו נחקור את ההאשמות בדבר
סיבות מותו של ויינשטיין. אם אשכול רוצה
כסף, שיגיד וניתן לו. אבל לא נסכים
שאנשיו יהרגו אותנו בחקירות כגון אלה.״

סטודנטיס :

בריאות

הרשפו זוז היום ל קו רסהחד ^ו ל*
קצרנות עברית ו/או אנגלית
(שני הודשים, פעמיים בשבוע)

נ״אולסן גרג*
המנהל: ח .גר־קמא (קטסינסקי)
תל־אכיב: רחוב גורדו! .$
חיפה: נבית־הספר ״במעלה•
רחוב שמריהו לוין סג.

הצלחח

מובטחת:

ב שן ועין
המקדחה החשמלית של ד״ר יעקוב זיס־קין,
רופא קופת־חולים בנתניה, זימזמה
בין שיניה של ג׳קלין מרדו 24 כלכל
לקוחותיו של רופא־השיניים, לא הסבה
פעולה זו עונג רב אף לג׳קלין, ורתיעותיה
התכופות אילצו את האחות המקומית להעזר
בכפית, על־מנת לשמור את לשונה של
ג׳קלין מפגיעת חוד המקדח.
לפתע השמיעה ג׳קלין צעקה איומה וצנחה
מעל הכיסא, ללא הכרה. מפיה זרם
הדם בשטף עז.
נדהם, מיהר ד״ר זיטקין להזעיק אמבולנס,
אשר העביר את ג׳קלין לבית־החולים, שם
נאלץ הרופא לעמול כמחצית השעה על מנת
לתפור חתך באורך של שניים וחצי סנטימטרים
שנחתך בלשונה של האשד, הצעירה,
כתוצאה מפגיעת להב המקדח.
רשלנות או קפיצהז׳ ״מישר, ימים
נאלצה ג׳קלין, שהיתר, בחודשי הריונה האחרונים,
להתקיים על מזון נוזלי בלבד —
עד שהוצאו התפרים מלשונה. כעבור חודשים
מספר, כשכושר דיבורה התקין חזר
אליה, פנתה אל עורך־הדין ידידיה בארי,
הגישה באמצעותו תביעת פיצויים כפולה:
נגד הרופא ונגד קופת־חולים.
״הייתה זו רשלנות,״ טענה בתביעתה,
״הרופא לא נקט באמצעי־זהירות סבירים
כדי למנוע מיקרים מסוג זה.״ תביעתה לפיצויים
נסתכמה בסך של שבע מאות וחמישים
לירות.
מרכז קופת־חולים, אשר דחה את האשמה
בטענה כי ״התביעה קנטרנית״ ,הסכים להגיע
לפשרה עם הנתבעת .״אנו מוכנים
לשלוח אותה על חשבוננו לבית־הבראה,
למשך עשרה ימים המסתכמים בסכום של
מאה ועשר לירות,״ הודיעו במיכתב לפרק־ליטה.
ג׳קלין,
אשר הוצאותיה הממשיות דים־
תכמו בלמעלה מאלף לירות, דחתה סכום
מגוחך זה, עמדה על דעתה להביא את
הפרשה לערכאות.

ד 1ן | 1 1 *1התאהבו זו בזה — נערה לבנה ישראלית ונבר אפריקאי.
• 1״ * בסרם, בני הזוג הם ם טוונסים לרפואה המאמינים בעצמם

ובחיים. במציאות, הנערה מורה והגבר דיפלומאם מצליח, הנאלצים לוותר על אושר משותף.
חיים שלי היו די מעניינים, עד שאני,
אישית, סבלתי קשות, משתי סיבות:
התחלתי בתפקידי כמורה. בדרך-
ראשית, וזיתה שנה ראשונה שעבדתי בכלל
חייתי חיים מרתקים מאוד. אני אוהבת הוראה, רציתי נורא להצליח. ואחרי כל
לצייר ואני מציירת הרבה ובכלל אני אוהבת התיאוריות היפות שקיבלתי ולמדתי והאמנתי
סוג רציני של דברים. מתעניינת מאוד ב בהן, באתי פיתאום למציאות זו — והיא
אמנות ובספרות רצינית. למדתי גם שפוון, כל־כך שונה וקשה.
בצורה יסודית מאוד, ואני שולטת היום
שנית, לא קיבלתי שום עזרה. זאת היתד,
גם באנגלית וגם בצרפתית.
אוזלת־יד גמורה מצד מנהלת בית־הספר.
בפעם הראשונה שהכרתי את ידידי הלפעמים
הייתי יוצאת בהפסקה על מנת
אפריקאי עוד הייתי תלמידה. למדתי הוראה, להתחנן בפני המורים הותיקים שיגידו לי
בסמינאר הקיבוצים. אז לא היו לי, למעשה, מה לעשות, הייתי ממש אובדת עצות.
שום קשרים איתו.

ביליתי במסיבה אצל חברים והוא הוצג
״הייתי בוכה בל הזמן״
שם בפני. זו לא היתד, מסוג ההיכרויות הגי
עצמי עכרתי באותה תקופה
מחייבות. היה משהו תמים בהיכרות זאת.
\ ! משבר קשה. לא יכולתי להיכנס לכיתה.
ישבנו שנינו במסיבה הרועשת ושוחחנו.
סתם שוחחנו, אינני זוכרת אפילו על מה לא יכולתי להחזיק אותה. ואני הייתי אמיבדיוק,
אני רק יודעת שהוא מצא חן ב תית לכיתה, רציתי נורא ללמד אותם, לעשות
מהם בני אדם — ונתקלתי במין דבר נורא
עיני• אבל כמו שאמרתי — זו היתד, סתם
שכזה.
היכרות תמימה.
הייתי חוזרת לחדרי, במנחמיה, ופורצת
אחר־כך סיימתי את לימודי ויצאתי להיות
מורה במנחמיה. כשבאתי למנחמיה לא בבכי. פשוט הייתי נשכבת על המיטה וידעתי
עוד בדיוק לאן אני באה• וצריו לדעת בוכה, לא יכולתי לעשות שום דבר.
פעם אני זוכרת שהגעתי לתל־אביב בשמנחמיה
זה מושב נידח מאוד. איזה חור
במקום כזה שאף אחד לא בא אליו וכימעט היסטריה כזאת, שרק הגעתי הביתה, פרצתי
בבכי איום. הורי לא הבינו מה קרה.
שלא מכיר אותו.
לא התנגדתי ללמד את הכיתה, אפילו
הרמה שם היא למטה מהממוצע, מכל
הבחינות. עתון, למשל, היה מגיע במיקרה לא ביקשתי להחליף אותה. רק שאלתי
הטוב לפנות ערב: ולעתים קרובות לא היה אותם, פשוט :״למה נתתם דווקא לי את
הכיתה הזאת?״
מגיע כלל.
צפרא אמרה לי :״אף מורה לא יכול
הייתי צריכה לנסוע לטבריה, כדי לקנות
צורכי־אוכל. כדי לקנות בגדים וספרים — להחזיק את הכיתה הזאת. ממך אנחנו דוראותו
דבר. כמה פעמים נסעתי בעצמי לשים
יותר ואנחנו סומכים עליך.״
הם גם היו מרוצים ממני.
טבריה, יחד עם מנהלת בית־הספר שלי,
לפני שבאתי לכיתה, הם לא ידעו מר,
צפרא שליטא, על מנת לקנות כל מיני
זה תוכנית לימודים. היו שם ילדים שלא
דברים. במושב בצרכניה, אפשר לקנות רק
לחם ופתיליות. מגדלים שם רק מאנימייקר ידעו לקרוא ולא לכתוב. כיתה ח׳ ,שבה
ואת כל שאר סוגי הירקות הייתי צריכה לימדתי אנגלית, לא •דעה כמעט אלף־בית
אנגלי, לפני שבאתי.
להביא מהעיר.
פעם בביקור של אחד המפקחים, אבא

אוזדת־יד והסקרות ליסי, הוא אמר לי :״המנהלת אומרת עליך
שאת יותר מטובה, ושהכיתה שלך מתקדמת
שהגעתי לשס^^מח^או^לקבל מאוד.״
^ מורה חדשה ונתנו לי להיות מחנכת
בביקורו האחרון אמר המפקח :״חלו!
של כיתה, ו ,ו״ז׳ וללמד אנגלית בכיתה ח׳.
הטבה רצינית בכיתה, יש רק צורך להקפיד
הכיתה שאני קיבלתי, היתד, הכיתה הכי
יותר על הקישוט.״
קשה בבית־הספר.
דוזקא לי, שאני אוהבת כל־כך ציור! אבל
בכיתה זו התחלפו במשך השנה האחכל
קישוט שהיד, נתלה על הקיר היה נקרע
רונה ארבע מורות. היתד, זו כיתה שמורה,
כעבור שעד. קלה על־ידי התלמידים.
למעשה, לא יכלה להיכנס לשם. אלה היו

ילדים שנזקקו למוסד לילדים מופרעים.
הרגשה ש 7איסור
היה לי שם ילד הנמצא עכשיו במוסד.
הוא היה קם באמצע השיעור וזורק כיס ן• אז, בדיור! /באמצע המשבר הגדול,
אות. ככה פשוט: קם וזורק.
| פגשתי בו שנית.
או שהיה אחד, שהיה רגיל לעלות מדי
היה זה מיקרי לגמרי. לא התכוונתי לפיום,
בשעה תשע בבוקר, על כסא ולהודיע:
גוש אותו. הלכתי עם חברה ברחוב, ו־
״כאן קול ישראל! הרי החדשות ועיקרן פיתאום ראיתי אותו. שמחתי נורא, וחיתחילה.״
ואי אפשר היד, להפסיק אותו עד דשנו את ההיכרות ביננו.
שהיה גומר להודיע את כל חדשות היום,
בהתחלה היתד. זו היכרות רגילה. דיברנו
לשימחתה הגדולה של הכיתה כולה.
על הא ועל דא. מין שיחות כאלה שלא
בית־ספר נורמלי לא היה בשביל הילדים מחייבות. אבל כבר בשיחות אלד. נוכחתי
האלה, וזו ׳היתד, בסך הכל כיתה ו׳ .כל כמה צדקתי שהערכתי אותו אז.
הפרובלימות של המושב היו מרוכזות
קודם כל, הוא היה אדם מעניין שגם
בכתה הזאת.
בא ממרחק. יכול להיות שהיתר, זו גם

סיפורה האישי שר הטורה ממנחמיה אשר פוטרה עקב אהבתה רגנו אפריקאי

׳׳אנ לבנה והוא שחור!״
מין אכזוטיות שמשכה. אבל דיעותיו, שהן
כל כך שונות ורחוקות משלנו, ובכלל —
השקפותיו היו מעניינות כל כך! הוא מצא
חן בעיני.
אני מעריכה מאוד את הכנות, ובכלל,
אנחנו מוצאים היום בעולמנו מעט מאוד
כנות ואצל אנשים מעטים כל־כך! הוא היה
אדם ישר וכנה וזה היה בשבילי העיקר.
אחר־כך הרביתי להיפגש איתו. אינני
יודעת אם היתד. זו מין הרגשה של איסור
או מסיבה אחרת — אבל היינו נפגשים
בעיקר במקומות לא פומביים. במקומות
שקטים, שבהם אתה יכול לשבת עם ידיד
ולשוחח ולהעריך בחשאי את כל הטוב שבו.
היינו משוחחים על שירה. הרבה מאוד על
שירה, בעיקר על שירה אנגלית עתיקה.
*היתד. לנו שפה משותפת — והעיקר היה
שאהבנו. אהבנו מאוד מאוד.
טוב היה להלך יחד. היינו מטיילים ברגל,
בכל מיני מקומות שוממים, שאנשים אולי
לא היו נוהגים לבקר שם. או שהיינו נוסעים
במכוניתו הפרטית למקומות מעניינים,
לראות נוף, הרבה נוף.
גם השיחות היו תמיד מעניינות. לא הוקסמתי
משום דבר של מותרות או מהמכונית
שהיתה לו, כי לדעתי אלה דברים שבאים
והולכים. אוי לו לאדם שאת זה הוא מחפש.

קו ר ו די סטאנס

הכתי את האדפשכוללס^אלה

דליה רוס היא צכרית טיפוסית שסיימה
סמינאר למורים והתכוונה להפוך מיקצוע
זה לייעודה. אף לדליה רום קרה מיקרה
כיש. היא התאהבה בדיפלומאט אפריקאי.
המשך המעשה הוא גם סופו:
דליה פוטרה מעבודתה כמורה וזכות
ההוראה נשללה ממנה. הטענה הפורמאלית:
דליה הזניחה, כביכול, את
כיתתה. בסיפורה האישי המתפרסם
כעמודים אלה, מפריכה המורה את
הטענה כאילו הזניחה את התלמידים.
אם כן, מדוע מצא משרד החינוך• לנכון
לנקוט כצעד כה קיצוני, שפירושו הפסקת הקריירה החינוכית
שלה? המפקח המחוזי של משרד החינוך סירב לענות על שאלה
זו. הפרשה היתה עוברת, אולי, מבלי לעורר הדים ציבוריים כה
רבים, לולא עמדתם של הנציגים האפריקאיים בישראל. הס
ביקשו הסכר ממשרד החינוך, פנו אף למשרד־החוץ. ברור כי
צעדים דיפלומטיים אלה לא היו ננקטים על רקע של מעשה
רומאנטי פשוט. הם באו מכיוון שבלב אותם הדיפלומאטיס
כירסם החשד שהמורה פוטרה מפני שהתאהבה כאפריקאי. חשד
זה מחייב למחשבה רצינית את כל אזרחי המדינה, אשר סיסמתה
המוצהרת היא -ידידות בין העמים וגינוי בל אפלייה גזעית.
ריקאי בא לבקר אותי, ישבנו על המדרגות
לפני חדרי ובשיחה רצינית הסברתי לבני,
שאני לא מעוניינת להמשיך או אפילו להתחיל
איתו בשום יחסים יותר רציניים מידידות
גרידא.
זה פגע בו מאוד.
אומנם תיכף, במקום, כאילו לא הגיב —
אבל ידעתי שהדבר פגע בו.
יותר מאוחר, הוא שאל איתי אם אני
לא מוכנה להיות חברה שלו בגלל אפריקאי.
אמרתי לו שזה לא בגלל זה, או בגלל
אחר; אני פשוט לא מוכנה להיות חברה
שלו וחסל•
ידעתי שבכך העניין עוד לא נגמר. כל
החבר׳ד, הצעירים ידעו את האמת וגם ידעו
שהוא בעצם נפגע מהעניין. הם התלוצצו
על חשבונו.
הקינאה אכלה אותו טוב מאוד. ניהלנו
עוד מספר שיחות ואני זוכרת שהוא אמר
לי, לא פעם :״האפשרויות שלי להגיע למקומות
גבוהים רבות הרבה יותר משלך.״ אני
בטוחה שהוא התכוזן למשרד החינוך.
וכפי שנוכחתי עכשיו, כנראה שהוא צדק.
לא אומר שתמיד הייתי הכי בסדר בביתר,ספר,
מבחינת החיסורים. נכון שהיו
לי חיסורים, פה ושם. אך גם לפי דברי
המנהלת וגם לפי דברי המפקח הם היו
מרוצים ממני והיו מבסוטים מאוד.

משקשר, למצוא אותם בחיי יום־יום או
בחיים היומיומיים. לכן אהבתי אותו.
אולי אין בארץ דיעות קדומות או אפל־ייה
מיותרת, אבל ישנה מין זרות כלפי האנשים
ד,אלר״ בני גזע אחר.
זד. מתבטא במין קור כלפיהם וזה התבטא
גם באי־השלמה עם היחסים שלי איתו.
זר, לא מין דבר שאתה רואה אותו, אבל
כשנכנסתי איתו לקולנוע הרגשתי מ ש הו...
מין דיסטאנס, מין הסתייגות שמקשר, עליך
כל כך. למרות ואולי בגלל שיש לך כל כך
הרבה ידידים שמבינים אותך, כביכול.
הפכנו להיות ידידים טובים מאוד. הייתי
נפגשת איתו תמיד כשיכולתי. אהבתי אותו
ורציתי לראות אותו כמה שיותר• הזמנתי
אותו אפילו שיבקר במנחמיר .,אבל הוא
לא רצה. אולי פחד שהדבר עלול לפגוע במצבי
שם. על כל פנים׳ פעם אחת בא לבקר
אותי, ובזה בעצם התחילו הצרות.
אני לא יודעת איך בדיוק לתאר או להגדיר
את עצמי. כן חתיכה, לא חתיכה?
כן מושכת, לא מושכת? על כל פנים, כשהגעתי
למושב, הייתי נערה די נחמדה ואפשר
בלי צניעות מיוחדת לומר שהייתי
נערה שדי מצאה חן בעיני הנוער במושב.
בין השאר הכרתי שם את בני שליטא.
הוא מילא תפקיד די מכובד, יחסית לגילו:
יושב־ראש המועצה המקומית במנחמיה.

עגב גיי ת ״ מאגי מי יקר ״ -כ שי

7א מסיבות רומאנטיות
*צרה האמיתית התחילה בכך ש

א הי ה כ חו ר די י נחמד, כבן ,25
| | ונראה שמצאתי חן בעיניו. לימים נדמה
היה לו שהוא התאהב בי — כך על כל
פנים אמר לי. אבל לא רק הוא אמר לי.
בעצם, כולם ידעו שזה כך.
כעת, כשעלתה כל הפרשה בעתונות, הוא
סיפר להם שחדרי היה מלא מתנות. זהו
כמובן גילוי רציני. אם כבר מדברים על
מתנות זה הוא שהיה מביא לי אותן. הוא
היה בא אלי כל יום, מביא לי שוקולדים
וסוכריות, שקדים ובוטנים וכל מיני דברים
כאלה. לאחרונה היה אפילו מביא לי עגבניות
מאנימייקר לחדר, כמתנה.
אני זוכרת שהיינו יושבים ערב ערב על
המדרגות שליד החדר בו גרתי — ושוחחנו.
היו להם כל מיני רגשי נחיתות, לבני
מנחמיה. הם טענו כל הזמן שאני מזלזלת
בהם ובמקום בו הם חיים. האמת היא שלא
זילזלתי במושבה. אני פשוט טענתי כל
הזמן שמנחמיה היא מקום שאין לו עתיד
ואין כל אפשרות להתפתח בו מבחינה
אישית. וזה נכון.
לא היו שם בכלל חיי־תרבות. היה פעם
בשבוע סרט שנקרע שלוש פעמים כל
מערכה. לא היו שם אף פעם קונצרטים,
ובכל התקופה שאני הייתי שם, במשך
שמונה חודשים, לא היתד, אפילו הרצאה
אחת. אבל מעולם לא זילזלתי בהם.
ערב, אחד, זה היד, לאחר שידידי ד,אפ־

! ! מנהלת בית־הספר היא גיסתו של בני
שליטא, יושב־ראש המועצה. בעיני המנהלת,
צפרא שליטא, לא מצא חן העניין שפגע
באח־ו של בעלה.
עכשיו, לאחר מה שקרה, היא טוענת שהם
הזהירו אותי כמה פעמים. כמובן שהדבר
לא נכון. האמת היא שלא הם פיטרו אותי
אלא אני הסתלקתי משם, בעצמי, כי לא
יכולתי יותר•
כפי שאמרתי, היו מספר חיסורים —
אבל קצב עבודתי ותשומת־הלב הרבה שהקדשתי
כימעט לכל ילד וילד יכלו לכסות,
ולמעשה אף כיסו, על חיסורי. גם ר,חיסורים
לא היו מסיבות רומאנטיות, אלא תוצאת
המשבר הקשר, שעברתי בתחילת השנה.
כשנודעה פרשת אהבתי לאפריקאי׳ החלה
להירקם סביבי מסכת של שקרים וצביעות.
לצפרא עצמה היו איתי כמה שיחות בשאלה
הזאת. כל פעם ששוחחנו היתה ״מנסה
להבין״ אותי — כך לפחות היתד.
טוענת. אני זוכרת, פעם, שהיא אמרה:
״אני, במקומך, לא יודעת מה הייתי עושה.״
אבל למרות שכל העניין לא נגע לה,
התנהגה בכל העניין כאילו היתד, זו אינטריגה
אישית, שהיא אחראית לביצועה.
אבי היה בא לפעמים לביקור. הוא היה
נכנס גם למנהלת׳ על מנת לקבל את חוות־דעתה
עלי. האמת היא שלא רק שלא הזהירה
אותי — אלא שאפילו לאבי סיפרה ש
היא
מרוצה ממני מאוד.
בעת ביקורו האחרון של אבי, היא הזמינה
אותו אליה ואמרה לו :״אומנם אני
מרוצה מאוד מדליה; היא מורה טובה וחרוצה;
אבל תדע שיש לה חבר אפריקאי.״
לא שזה איכפת לי. הורי אומנם לא ידעו
מכל העניין — אבל בסופו של דבר הייתי
מספרת להם עליו. מה שלא היה הגון
בכל העסק היה שהיא התערבה בדבר שאינו
עיסקה. בסופו של דבר, זכותי היא
להודיע או לא להודיע להורי בקשר ל־עניני
הפרטיים.
זה הגדיש כבר את כל הסאה. הרגשתי
שיותר אני לא יכולה לסבול. אלא שגם
אז עוד לא החלטתי להסתלק. החיסור האחרון
שבגללו קמה כל המהומה היה בגלל
מחלה פשוטה.

״אבא מיהר?משטרה״

ותו יום שנסן ןתי מבית־הספר, הייתי
\ 1חולה. גרוני כאב. הפסקתי את השיעו
רים
באמצע היום ונסעתי לתל־אביב, לרופא
גרון. הרופא יעץ והמליץ על מנוחה, ואני
מילאתי אחר המלצותיו.
כעבור מספר ימים הזדמן אבי במיקרה ל־מנחמיה
ושם התברר לו שאני נסעתי. הוא
נבהל ומיהר למשטרה.
דווקא ביום הזה כבר באתי הביתה. לא
רציתי להפחיד את הורי עם מחלתי ושכבתי
בינתיים אצל חברה, עד שהבראתי.
בינתיים השתמש בני בהזדמנות, על מנת
להתנקם בי על כל הצרות.
הוא שלח מיד מיכתבים למשרד־החוץ,
על יחסים שאני מקיימת עם דיפלומאט
אפריקאי, ולמשרד החינוך — על התרשלות,
כביכול, בעבודתי.
נו, וסוף הסיפור ידוע — פיטרו אותי,
כביכול, מעבודתי•
משרד החינוך לא הסתפק בזה שהתחשב
בכאלה מין דוקומנטרים, מלאים בשקרים
והשמצות, אשר נכתבו על־ידי אדם אינ־טרסאנטי
מתוך רצון לנקמה אישית. הם לא
רק הודיעו לי על פיטורי; אלא גם הצהירו
כי שללו את רשיון ההוראה שלי. כלומר:
לאחר כל־כך הרבה שנים ומאמץ ורצון להיות
מורה — לא אוכל עוד להיות כזאת.
אני חושבת שכל העניינים עוד יסתדרו.
אולם מכאיב לי שכל הדברים האלה קרו
מפני שאהבתי אפריקאי.
עכשיו אני נאלצת, לפחות באופן זמני,
לא להתראות איתו. והוא חסר לי.
כשהיינו יחד, לא היה חסר לי דבר. לא
היד, חסר לנו שום דבר. הכל היה לנו.
לא היינו צריכים ללכת למועדונים או
לכל מיני מקומות שכאלה. היה לנו מעניין
ביחד. לא היינו זקוקים לתיזמורות או לכל
מיני דברים שכאלה. לא היינו, למשל, אף
פעם אחת בבאר — למרות שהיו לנו כל
האמצעים לכך. היה לנו מעניין ולא היה
איכפת לנו שום דבר אחר ומאף אחד וזוהי
אהבה.
כל העניין פגע בי מאוד, אולי אפילו יותר
משבו• אני לא יודעת מתי זה יהיה אבל
אני בטוחה — בכל אופן, אני מקווה —
שהעניין הזה של אפלייה ייעלם. אני חושבת
שזה העניין המפחיד ביותר וד,גועלי ביותר
שיכול להיות.
ואני לא יודעת אם בימי חיי פגשתי או
אפגוש במישהו שיהיה לי אליו כל־כך אימון
וכל־כך הרבה הערכה כמו לאדם הזה אותו
אהבתי כל־כך.

בחברה מלאת הדעות הקדומות, הביאו ילד לעולם והמשיכו לקוות ביחד. בחיים
נכנעו שני בני הזוג לתנאים הקשים, ממשיכים לקוות — אבל כל אחד בצורה נפלדת.

תצפית

במדינה

כל הזכויות שמורות

השכוע, לפני שהוחלט סופית על עריכת הבחירומ ולפני
שהתגבש מערך המפלגות אף כאופן גולמי, מתקבלת התמונה
הראשונה הבאה של סיכויי הבחירות (אם תיערכנה בקיץ
: ) 1961
• גודל ההפסד של מפא״י (מ־ 5עד 15 מאנדטים) יהיה
תלוי בכמה גורמים ( :א) חופשת גושים גדולים מימין ומשמאל, שיוכלו
לשכנע את הבוחר שיש אלטרכאטיבה למפא״י( ,ב) הופעת פנים חדשות
בכל המפלגות, במקום הפנים הישנות של העסקנים המשעממים את הקהל.
אם יישאר המערך הישן על כנו, עשוי הפסדה של מפא׳׳י להיות מינימאלי ולא
1--ישתנו יחסי־הכוחות העיקריים.

• סיכויי הגיבוש של גוש שמאלי מלוכד תלויים בעיקר

בפנחס לבון. לבון לא השמיע עדיין כל רמז על עמדתו בבחירות, ויש
להניח כי יפרסם את החלטתו — לכאן או לכאן — רק ברגע האחרון ממש.

אם יאות לבון לעמוד בראש ריכוז שמאלי, שיכלול את

מפ״ם, אחדות־העבודה, חברי מפא״י ובלתי־־מפלגתיים, עשוי
גוש זה לזכות ב־ 30 מאנדטים. כרבע מזה יושג בכוחם של בוחרים שירצו
להביע בדרן זו את מורת־רוחם מהתנהגותו של בן־גוריון, ושלא יהיו
שמאליים דווקא.

אין להניח כי לבון יופיע ברשימה עצמאית של פורשי־־
מפא״י.
אם לא יופיע לבון בבחירות בכלל, אין להניח כי מפ״ם ראחדוית־העבודה
יתלכדו ברשימה משותפת. המיכשול העיקרי: התיקחה (המפוקפקת

פיתוח
אנ שי המערות
הידיעה הבאה פורסמה השבוע בעתוני
ישראל:
״סכום של •אלף דולר לנטיעת עצים ב־
״יער הקדושים״ נאסף היום בצורה ספונטנית
בעת ביקורם של ם 9איש, חברי קבוצת
חסטצ׳ססר של בני ברית בניו־יורק,
ב״מערת הקדושים״ הסמוכה לאשתאול.
״מערה זו נבנתה ע״י הקק״ל בתרומת
מסדר בני ברית.

פשעים
ע ס קי ח מו צי ם
איך אפשר להתעשר ממלפפונים חמוצים,
רקובים במקצת?
כדי למצוא את התשובה לשאלה זו אין
צורך להיות גאון כלכלי. מיכאל נתן (,)35
נשוי ואב לשני, ילדים, שעלה מבולגריה
לפני 11 שנים, לא למד כלכלה מימיו.
למרות זאת מצא את התשובה.
במקלט קטן לחולון ארז את המלפפונים
החמוצים בשקיות ניילון. כל מה שהיה
עליו לעשות אחר־כך היה לקרוא עתונים.

גור-העץ \זאזזר\־\
ביותר) של אחדות־העבודה לזכות בקולות שינשרו ממפא״י שמאלה. לעומת
זאת מקווה מפ״ס (כנראה בצדק) כי קולות אלה יעברו ישר למפ״ם, כתוצאהן
מעמדתו התקיפה־יחסית של מאיר יערי בפרשה. יתכן כי אחדות־העבודה גס
לא ותרצה לשרוף סופית את הגשרים לאיחוד עם מפא״י ברבות הימים.

• סיכויי ההקמה של גוש ימני תלויים אף הם בספק.
ה פ רו ג ר סי בי ם מקתיס להקים גוש ליבראלי שרשימתו ומוסדותיו יהיו
מורכבים משלושה שלישים שווים( :א) הפרוגרסיבים עצמם( ,ב) הציונים
הכלליים( ,ג) קבוצה של אנשי־רוח, בהנהגת הפרופסור אקצין, שהבטיחה לגייס
נם כסף רב יאם יתקבלו דרישותיה.
פגי סכנה זו, מוכנה חרות לוויתורים מרחיקי־לכת כלפי
כדי לקדם
הציוניס-הכלליס, ואולי אף להקים עימם גוש ליבראלי־לאומי על בסיס של
1 --שוויון גמור. יתכן מאוד כי בעיית המקום הראשון ברשימה תיפתר על־ידי הרב
אבא הילל סילבר, שרמז כי הוא מוכן לעמוד בראש רשימה כזאת.
הכל תלוי, איפוא, בציונים־־הבלליים, שיש להם חופש־הבחירה.
מבחינת כדאיות ההן צטרפות, יתכן כי האיחוד עם חרות קוסם יותר. מאידך
פותח איחוד עם הפדוגרסיבים את הדרך בפני הצטרפות לקואליציה מפא״יית
עתידה.
לא מן הנמנע שלא יהיה שום איחוד, מאחר שכל מפלגה מקווה
לזכות ממירא מהפסד מפא״י. במקרה זה יופיעו כל הרשימות כרגיל, אך
הפרוגרסיביס יצרפו כמה אנשי־רוח לרשימתס

• בצד הדתי אין סיכוי לשינוי.

איש אינו מעוניין להתאחד עם

פועלי אגודת־ישראל, הנראים כמחוסליס.

• רובע ואדי סאליב בחיפה, עומד להתעורר שנית, בעיקבות
החלטה אליה הגיעו מספר עסקנים מקומיים המבקשים לעורר שוב את תשומת־לב
הציבור למצב השורר בוואדי. מצב השכונה כיום גרוע פי כמה מהמצב
1השואתי מלפני שנתיים. הצעד הראשון אשר יינקט: כינוס של עתונאיס
והפגנה שקטה לפני בנייני מוסדות עירוניים בחיפה,

מדי יום מתפרסמות בעתונים מודעות של
מבקשי עבודה, שבלהיטותם אחר מציאת
מקום תעסוקה מוכנים אף להשקיע את
חיסכונותיהם במקום זה.
תוך מספר ימים אסף מיכאל נתן חצי
תריסר מחפשי־עבודה כאלה. הוא הציע להם
להיות סוכנים למכירת מלפפונים חמוצים.
תמורת זכות זאת היה כל אחד צריך להשקיע
סכום — מאלפיים עד שלושת אלפים
לירות. האנשים הסכימו, נתנו את כספם
למיכאל.
אולם סוכנים של מלפפונים חמוצים זקוקים
למכוניות ונהגים• מיכאל נתן מצא
גם את אלה. הוא גילה שלושה נהגים שתמורת
מקום עבודה היו מוכנים להשקיע
כסף. בכסף זה הלך מיכאל למיגרשי מכירת
מכוניות ישנות, שילם תשלומים ראשונים
עבור שלוש מכוניות, וקיבל את שלושתן.
תוך חודש אחד, מבלי שיהיה עליו למכור
אפילו מלפפון חמוץ אחד, רכש מיכאל
לעצמו רכוש של רבבת לירות — ושלוש
מכוניות.
אולם הוא לא הסתפק בזה!
מזכירות סביב שולחן. מיכאל
רצה לצבור עוד כפף, והפעם בעזרת צינורות
מקולקלים בדירת האזרחים. הוא רכש
משרד מהודר במרכז חולון, הכנים אליו
ארבע מזכירות חינניות שישבו סביב שולחן
אחד, הודיע לתושבי חולון שהוא יבצע
כל מיני תיקונים בבתיהם. תמורת קבלת
העבודות דרך המשרד שנקרא בשם תיבה,
היו מבצעי התיקונים צריכים להשקיע כספים
משלהם.
הכל הלך יפה — עד לחודש הראשון,
כאשר היה צריך מיכאל לשלם משכורות
לעובדיו. הוא דחה אותם בחודש, קיווה
לשלם בעזרת הכנסות משרד התיקונים את
חובות מיפעל המלפפונים. אלא שעסק ה־

תיקונים לא הלך כל כך טוב, ולמיכאל נתן
לא נותר מה. לתת לעובדיו. אחרי שנואשו
להוציא ממנו את כספיהם באיומים ובכוח,
פנו כל העובדים למשטרה, התלוננו על
מעבידם.
אנשי המשטרה לא הופתעו. עוד לפני שנה
האשימו את מיכאל במעשים דומים בעזרתם
הוציא 45 אלף לירות מ־ 16 איש. אלא
שמשפטו טרם החל• עד לבירור המשפט
הוסיף מיכאל להוציא כספים באותן השיטות
.״אם כבר לשבת — לפחות בעד סכום
.גדול יותר!״ אמר מיכאל.

משפט
צ בו! טרי
השעה היתד, שמונה בבוקר, בקירוב,
כאשר ד״ר פליקם גולדנברג 52 יצא מביתו
והחל פוסע לעבר מכונית הדופין
השחורה שלו, שחנתה ברחובה הראשי של
רחובות. הוא הספיק לעבור מרחק קצר,
כשלפתע שמע מאחוריו טרטור מטוס צורמני.
המטוס
הקטן הנמיך טוס ונסק מיד
חזרה. ד״ר גולדנברג לא הספיק להפנות
את ראשו כשהרגיש לפתע כי כל׳ גופו
מכוסה בנוזל ריסוס חריף, שהומטר עליו
מעל. נרגז, חזר הד״ר לביתו והחליף את
בגדיו. משפנה שנית לעבר המכונית, נדהם.
נוזל הריסוס שכיסה אף את מכוניתו, העלה
כתמים על גבי הצבע השחור והמבריק.
הד״ר ניסה לנגב כתמים אלה במטלית
רטובה — ללא הועיל. הנוזל החריף צרב
את הצבע, שהושחת כליל.
נזק פעוט? גולדנברג, אשר הקפיד
לשמור על ברק מכוניתו החדשה, לא השלים
עם הגודן החדש. הוא מסר אותה לצביעה
מחודשת, פנה לחברת כימ-אמיר, לה שייך
המטוס בתביעה לתשלום דמי הנזק.
מנהלי חברת כיס־אוויר התעלמו מן התביעה
.״אנו חברה קבלנית,״ טענו ,״ובתוקף
חוזה מיוחד עם נותן העבודה, אנו מוגנים
בפני תאונות מסוג זה.״
באמצעות עורך־הדין ידידיה בארי, הגיש
גולדנברג תביעה נגד המועצה לשיווק פרי
הדר, אשר העסיקה את מטוס הריסוס.
מנהל המועצה, ישראל כהן, דחה אף הוא
את התביעה .״הנזקים העלולים להגרם לאזרחים
פרטיים הם פעוטים, לעומת הערך
הרב שמביאה פעולת הריסוס,״ טען השבוע
בנימוק הגנתי כושל .״אין ספק שבמקרה
זה ניצל הדוקטור את הנזק המועט שנגרם
לו כתוצאה מתקלה טכנית במיתקן המטוס,
על מנת לחדש את הצבע במכוניתו. לא
נסכים לכל פשרה. אנו מוכנים ללכת למשפט.״

הנפגע היה מוכן.
מוסר זנו תמאולתרת
כשהחליטה הוצאת דע המוציאה לאור
ספרי מדע ואינפורמציה, לפרסם את מחקרו
של הפסיכולוג האמריקני, הד״ר הארולד
גרינוואלד על הזנות, שכחה להביא בחשבון
כמה פריטים בפסיכולוגיה של הפרסומאים
הישראליים.
אגף נערות־הסלסון שבענף הזנות שימש
נושא למחקרו של הפסיכולוג האמריקאי,
אשר זכה להערכה רבה מצד האנתרופולוגית
הידועה, פרופסור מארגרט מיד, המבקרת
לוסי פרימן והשבועון סיים.
אולם משניגש לבעיית ההפצה של המחקר
המדעי בארץ, נתקל המו״ל בקשיים.
הצהרונים סירבו לפרסם מודעה בשכר
על הספר, מאחר שבכותרת המודעה נזכר
שם הספר: דו״ח גרינוואלד על הזנות. רק
לאחר מחיקת השם המפורש הסכימו עתוני
הערב לפרסם את המודעה — אם כי במקום
מוצנע בלבד.
אך בעיות ההפצה היו קשות יותר.
אותן חברות הפצה המוציאות לשוק את
הפורנוגרפיה הדוחה ביותר, סירבו להפיץ
את המחקר המדעי — בטענה שהמילה
״זנות״ אינה יאה לספר שהם מפיצים.
המוציא לאור נאלץ להדפיס סרטי נייר,
שנשאו את המילים ״נערות הטלפון״ .סרטים
אלה הודבקו על המילה ״זנות״ שבשער.
השבוע הופיע בשוק הספר בעל הכריכה
המאולתרת. כל מי שהסתכל על הספר היה
יכול להבחין מיד, מבעד לסרט הנייר השקוף,
בשם האמיתי — שמשך בדרך זו
(המשך בעמוד ) 14
חעולנז הזה 224 וי*

מה עושים 30 אלו תלמידי הגימנסיה שיצאו לחופשה, עם פרוץ שביתת המזרים?־

סינבאד הגיח -גחנו חוור
**ודעה צהובה קטנה תיארה הש־בוע
את מצב החינוך בארץ, כפי שלא
יכול היה לתארו שום דו״ת מיקצועי:
״לרגל שביתת בתי הספר התיכוניים״,
נאמר במודעה ,״יתקיימו החל מהיום 6.3.61
ובמשך כל ימי השביתה הצגות שחרית.
סרטי השבוע: חנית הקרב וסינבאד המלח.״
המודעה הקטנה שחולקה על־ידי בעלי
בית־קולנוע סמדר שבירושלים, סימלה גם
את מצבו של ציבור בן שלושים אלף
תלמידים, שלא נותר לו אלא למצוא בילוי
מתאים לשעות הפנאי.
בעלי בתי־הקולנוע אומנם הריחו בעניין
עיסקה מסחרית מכניסה — אך הגורמים
האחראים למצבו של המורה התיכוני, לעומת
זאת, לא היו מרוצים ביותר מהמצב.
ואילו המורים התיכוניים עצמם היו עסוקים
בסבך בעיות־השכר שהעיקו עליהם,
וביתר המאבקים הציבוריים שנתלוו לשביתה.
לא היה קיים שום גורם קובע שהיה עלול
להתרשם מהתוצאות הצפויות.

פנאי עד לחיפה
•ץ למידי השמיניות היו היחידים שן
1התרגשו. הם התאספו, רטנו וכעסו על
השביתה, העלולה לגרוע מסיכוייהם בבחינות
הבגרות הקרובות. אך הם לא התייצבו
נגד מוריהם.
קראו השבוע תלמידי השמיניות בבתי־הספר
בבירה, בגילוי־דעת שהוציאו לרגל
השביתה :״אנו קוראים להמשכת הלימודים
בשמיניות ללא דיחוי ויחד עם זאת —
למציאת פיתרון מוצדק ומידי לבעית המורים
השובתים.״
הנהלת ארגון המורים התיכוניים קיבלה
משלחת של תלמידי השמיניות. חברי ההנהלה
קיבלו את טענות הנערים, אישרו באופן
חד־פעמי את כינוסם של התלמידים
בכיתות על מנת לאפשר למורים להתוזת
להם תכנית לימודים לימי השביתה, לקראת
בחינות הבגרות.
חבריהם הצעירים של תלמידי השמיניות,
התלבטו בבעייה חשובה לא פחות :״מה
לעשות עם הזמן החופשי שבא, ככה
פיתאום?״ חלקם הגדול קיבל ברצינות ובסיפוק
את יוזמתם של בעלי בתי־הקולנוע.
אחרים ניסו למצוא לעצמם עיסוק מבדר.
רובם הגדול עדיין לא התמצא דיו במצב
החדש. הם מצאו את עצמם לפתע, באמצע
האביב, בחופש גדול. החופש הגדול של
השביתה.
יעקב אורמן ולייבלה שסילמן, מגבעתיים,
תלמידי השישית והחמישית, היו עסוקים
מאוד בבוקרו של יום שני. הם מיהרו
להגיע לנתניה :״אנחנו עומדים כבר יותר
משעתיים על הכביש ואיש מהנהגים לא

אוסף אותנו. מה יהיה?״ שאלו.
ללייבלה לא היה מה לדאוג. היה לו פנאי
להגיע אפילו לחיפה. רק ליעקב היו סיבות
למהר:
״אצלנו בבית הספר שובתים לעת עתה
רק יום אחד: שביתת סולידריות. מחר אני
מוכרח להגיע בחזרה. אבל לא נורא. הם
צריכים להחליט, מחר, אם לשבות ממש או

כי לא כל המורים התיכוניים בארץ היו
מאוחדים בתביעתם להטבות בשכר. הסתדרות
המורים, עם מזכירה, שלום לוין,
בראש, התנגדה בכל תוקף לשביתה. אירגון
המורים התיכוניים, לעומת זאת, בו מאורגנים
רוב המורים העל־יסודיים בארץ, הכריז
על השביתה, הפסיק בכך את הלימודים
הסדירים בסוג זה של בתי־ספר.

״ כ פו ף אכו גי דפק .״
ך • רו בלא התעניינו התלמידים בסיבות
/השביתה או בסיכויי הצלחתה. מה
שעניין אותם במשך הזמן שקדם לפרוץ
השביתה היה: ישבתו או לא ישבתו?
סיפר יוסי רובינשטיין, תלמיד שביעית
ביולוגית, בתיכון עירוני ה׳ בתל־אביב :״לי
לא משנה כן שביתה או לא שביתה. אני
בטוח רק בדבר אחד: בסוף אנחנו נידפק
ונצטרך ללמוד במשך כל חופשת הפסח.״
תלמידים אחרים היו פסימיים הרבה פחות
ממנו. הם לא התעמקו במיוחד בבעיות
העתיד הרתוק והלא־מדשג .״פסח זה בעוד
המון זמן ובינתיים עושים חיים.״
יוסף ריין ומשה גלר גרים ברמת־גן
ולומדים שם בגימנסיה דביר. בשבילם גבעתיים
ורמת־גן איננו מקום שנועד לעשות בו
חיים. מה עושים? לוקחים כל אחד את זוג
האופניים ויוצאים לתל־אביב לחפש את החבריה
ולצחוק מהבד
בעצם אין צורך להרחיק לכת. ניגשים
לתיכון חדש, שבדרך חיפה, וצוחקים על
כל הדפוקים ,״מסכנים באמת! כבר יש פעם
בשנה חופש שלא מן המניין — אז בית-
הספר שלהם פיתאום ציוני ולא משבית את
הלימודים.״
בית ספר תיכון חדש הוא אחד משני בתי־הספר
בתל־אביב שלא קיימו את השביתה
במלואה. אך גם בבתי־הספר הבלתי־מושב־תים
התנהלו למעשה רק 30 אחוז מהלימודים.
סיפרה
דינה זכאי, תלמידת השישית בבית
ספר זה :״בסך הכל באנו היום לבית־הספר
בשביל שעתיים. אבל לא נורא אם ינהיגו
סדר לימודים כזה כל השנה. אני הייתי

ך 1ף ה | 1ע | 111 באחד מבתי הקולנוע התד
1 * #11 אביביים הייתה גדונסה בבני־
11 0111#
נוער שהעבירו את זמנם החופשי בבילוי החביב עליהם.

11121 היו יונה שבץ ואיריס אייזנברג, תלמידות השישית, אשר
| 11 1לא ידעו מה לעשות בעודף זמנן החופשי. ה! התלבטו שעה
} ( 111
ארוכה לפני הקולנוע, החליטו לבסוף לא להיכנס לסרט, המשיכו בטיולן בחוצות העיר.
ברצון מוותרת על המאתימטיקה והספרות
והתנ״ך וכל שאר המיקצועות — ונשארת
עם הביולוגיה, ההתעמלות והגדנ״ע. בכלל
גדנ״ע זה הכי כיף. גם כן לימודים! וחצי
יום גדנ״ע.״
שאר תלמידי בית־ספר זה היו מאושרים
פחות ממנה. סידרו אותם, הכריחו אותם
לבוא ללימודים שעה שכל שאר חבריהם
לוקחים איש את אופניו או את עצמו או
את חבריו — ויוצא לטייל לירקון או לכל
מיני מקומות אחרים — קולנוע דן, למשל,
או קולנוע תמר. בכלל, יש המון זמן.
יוצאים לרחובות.

חברים. רק מעטים מעיזים לנסוע מחוץ
לעיר, בטרמפים.

״אם לא נשבות -נמעל.״

* * שהלוימכית ־ הספר ״ במר ״ בעיר
1״ 1שליד פתח־תיקווה, הגיע העירה ויצא
לראות אותה. הוא הסתובב בעיר וסקר את
כל מה שיש לראות כאן:
״מה יש בעצם לעשות? ישנים חצי הזמן
ובחצי השני רוצים לכייף. איך? אני לא
יודע. בטח נלך לסרט.״
ואז רצו כולם, לסרטים.
דינה זכאי ורוני פלד הלכו למיין קאמפף.
החופש הזה אינו מתוכנן. הוא לא נכנס יונה שבץ לאיי לייק מייק וחיים, משה
אפילו לרשימת התיכנונים של תנועת הנוער. ויעקב מירושלים ילכו כנראה לחנית הקרב
אז פשוט סובלים מעודף זמן. יותר נכון — ולסינבד המלח.
היחידים שלא יהיו מרוצים הם ההורים.
סובלים מעודף שינה.
״ועד ההורים המרכזי מוכן באופן עקרוני
״מה אתה חושב אנחנו עושים?״ שואל לתמוך בדרישותיהם של המורים,״ הכריז
משה גוטליב מבית הספר אחד העס ,״ישנים יושב־ראש הוועד, חיים קוסובסקי־שחור:
עד שעה עשר בבוקר ואחר־כך מתחילים ״לי עצמי יש בן בשמינית. ואני עצמי,
לעשות חיים.״
אישית, אולי חושב שהמורים צודקים בתביהמושג
לעשות חיים הוא מושג מאוד לא עותיהם להעלאת שכרם. אבל לגבי השביתה
ברור, לכאורה. אך עבור רוב־רובם של עצמה אני מוכרח להגיד שאנחנו רואים בכך
התלמידים זהו גם מושג מוגבל למדי: נוס ״לכל הפחות, חוסר רצון טוב — בכך שכללו
עים על אופניים לירקון, או הולכים לבקר במיסגרת השביתה את השמיניות. כל זמן
שיש תיקווה, לא היה צריך להוציא את
התלמידים. לפחות לא את השמיניות.״
ההורים לא הסתפקו בהכרזות. הם החליטו
להתאסף בשבוע הבא על מנת לדון
בנקיטת אמצעים לחיסול השביתה. האמצעים
שהזכירו היו כלכליים בעיקר: הפסקת שיעורים
פרטיים אצל המורים השובתים והפסקת
תשלום שכר־לימוד לבתי־ספר.
המורים ראו את הסכנה שבמאבק ההורים,
החליטו לכנסם כדי להחליף דעות.
הם עצמם התכוננו לשביתה ארוכה וממושכת.
סיפר בנימין מאייר, מנהל הכיתות
התיכוניות בבית־הספר הריאלי בחיפה:
״אנחנו לא ילדים ואי־אפשר לעשות מאיתנו
צחוק. ההצעות האחרונות של אשכול מעידות
על חוסר נכונות מוחלט להיענות
לדרישותינו. ובכן — נשבות.
״אם נהיה הגונים, כביכול, ולא נשבות —
נמעל בתפקידנו. הוראה, לגבי, זה ייעוד
ולא מיקצוע בלבד. אנחנו נאבקים על דמותו
של בית־הספר התיכון. הוא בא להבטיח
שהאנשים המוכשרים אומנם יגיעו אלינו
ולא יברחו להם למקומות בהם יציעו להם
סיכויים יותר מבטיחים.
״עם כל הצער על הסבל שעלול להיגרם
לתלמידי השמיניות, מוטל עלינו התפקיד
לדאוג לדמותם של בוגרי בתי־הספר גם
בשנים הבאות״.
על מזבח נעלה זה של העתיד, הוקרבו —
לפחות זמנית וחלקית — תלמידי ההווה.
של לימודים עובר על עמירה פורת, ענת קורן ושרה
לאופר, מתיכון חדש, בו לא מתקימת השביחה במלואה. האחרונים שהצטערו על כך היו התלמידים
הן מחכות לרגע בו יוכלו להצטרף לחבריהן וחברותיהן, המבלים בנעימים.
עצמם.

יום רגיל

הייצוא היחיד שר ישראל המתפשט גס

מדוע הן

בהם היא משתתפת מנסים לדמות אותה עד
כמה שאפשר לבריג׳ים בארדו — כמו בתמונה
זו׳ הלקוחה מתוך הסרט קאנדיד.

אשר זכתה חיה הררית בתפקיד
הראשי בסרט המיליונים בן־חור, וכאשר
הלכה בעיקבותיה שחקנית ישראלית אחרת,
אילנה עדן, וקיבלה את התפקיד הנשי הראשי
בסרט התנ״כי מגילת רות, היה מקום
להניח ששמן של כוכבות הקולנוע הישראליות
יעורר בעתיד הקרוב, בקרב צופי־הקולנוע,
אסוציאציה של סרט תנ״כי.
חלפו רק מספר חודשים מאז יצאו סרטים
אלה לשוק וכבר ברור כי הנחה זו מוטעית.
סקירה קצרה של סרטיהן האחרונים
של כוכבות־הקולנוע אשר ישראל תרמה
לעולם, תביא להנחה אחרת לגמרי.
לא רחוק היום בו יהיה שמה של כוכבת־קולנוע
ישראלית קשור — בתודעתו של
צופה־הקולנוע ברחבי העולם — במין ובעירום:
9חיה
הררית השלימה זה עתה הופעה
בסרט מלכת אטלנטיס. כימעט לכל אורך
הסרט׳ שעלילתו — סיפור דמיוני על טייסים
הנוחתים בטעות ביבשת האבודה — מופיעה
חיה בלבוש מלכותי החושף את גופה
מהצח־אר עד מתחת לטבור. בסצינות בודדות
היא מופיעה מופשטת עוד יותר, כאשר היא
רוחצת עירומה לגמרי בבריכה המלכותית
של מלכת אטלנטיס.
9בפיליפינים עסוקה עתה זיווה שפיר־רודן
בהסדטת סרט־ההרפתקאות ההוליבודי
נדאמאר בר היא מופיעה במספר סצינות
אירוטיות נועזות, כמו סצינה של אונס
על סיפון אוניה. היצרנים ההוליבודיים, המוגבלים
על ידי הקוד ההוליבודי, שאינו
מאפשר להם להציג עירום בסרטיהם, מצאו
לגבי זיווה תכסיס מקורי. הם הלבישוה
בחולצה דקה — ותו לא. מתחתה אין היא
לובשת דבר. במהלך הסרט מתרטבת זיזזה,
חולצתה נדבקת לבשרה והיא מופיעה כאילו
עירומה.
9בצרפת הוצאו עתה לשוק שלושה
סרטים בהם מככבת התגלית החדשה של
הקולנוע הצרפתי — דליה לביא• סרטה הראשון
והרציני ביותר, קאנדיד, לא יגיע
כנראה לארץ. הסרט, שהוא עיבוד מודרני
של סיפורו הנודע של ח־לטיר, עשוי לפגוע
במשטרים מסויימים, במספר מדינות דמורך
ראטיות לכאורה, וממשלת צרפת אסרה בשלב
זה את הוצאת הסרט מתחומה. אולם שני
סרטיה האחרים של דליה לביא, ערב על
החוף ומחול ספרדי, כבר הגיעו ארצה ובקרוב
יוצגו גם בבתי־הקולנוע הישראליים.
בין השאר הם יראו בסרטים אלה את
דליה לביא כשהיא מתפשטת כפי שרק
כוכבות צרפתיות מעטות, כולל בריג׳יט
בארדו, העזו להתפשט לפניה.
בסרט ערב על החוף — המספר על סופר
צרפתי צעיר שנקלע לתוך ודילה גדושת־נשים,
שם הוא פוגש בנימפה היוצאת אליו
מתוך המים ומתמסרת לו מיד — מרפיעה
דליה במספר מועט של צילומי־עירום רחוקים
ומשוטטים. בתמונות קרובות יותר
המוסרית של שלוש השחקניות הישראליות,
ואילו בסרט מחול ספרדי׳ מופיעה דליה
בסצינות ארוכות כשהיא עירומה לחלוטין.

הצגת מערומים -תגאי
יש איניל״יכול^הסיל^מציר?*^,

על החוו 7,7

פיעה כנימפה מיסתורית היוצאת מתוך הים.

\ £דו ת זה, מסקנות כלשהן לגבי רמתן
המוסרית של שלוש השחקניות הישראליות.
שהמשותף להן היא רק העובדה ששלושתן
ילידות חיפה. תמונות־עירום בקולנוע אינן
עוד בבחינת פורנוגרפיה. כימעט כל צנזורה
בעולם מקבלת היום סצינות־עירום
בסרטים, כשהן נעשות בטעם טוב ובחוש
מידה, כחלק משלימותה האמנותית של היצירה
הקולנועית.
אף־על־פי־כן, כאשר מתברר שכמעט כל
ישראלית המפלסת לה דרך בעולם הקולנוע
נאלצת׳ בשלב מוקדם או מאוחר יותר, להציג
את מערומיה על הבד, יש בכך כדי
לצרום עינו של כל ישראלי ולהביאו לכך
שיראה בהצגת המערומים לא רק הכרח
מקרי אלא גם שיטה.
כי בסופו של דבר ישנה בידי כל שחקנית
— אפילו שחקנית מתחילה — הברירה
להסכים או לא להסכים להופיע בסרט
מסויים שתפקידה בו מחייב התפשטות. והעובדה
שהישראליות שהצליחו לחדור לעולם
הקולנוע, אינן נוטות לדחות תפקידי

סובסידיות: נוכנות־הקולנוע החיפאיות

וזפשטות
די לעורר את השאלה: מדוע הן

1אהת. שלוש הישראליות, חיה,
למעמדן לא רק בזכות כישרון
** בעיקר בגלל יופיין — בגלל
יופיין — השונה מן המקובל כ
בולות
להמשיך ולזכות בתפקידים
ובודדאי שלא בזכות כישרונותיהן.
,1מכל קצווי תבל, מסתערות על
נאבקות בצפרניהן כדי להשיג ולו

גם תפקיד־ניצבת קטן ביותר. לכיוזן שכישרונותיהן
הדראמאטיים טרם זכו להערכה נלהבת׳ נאלצות הישראליות
להעזר בתכונות־גופן כדי לזכות בתפקידים.
מובן שלכל אחת מהשתקניות יש סיבה משלה. בגללה
היא מסכימה להתפשט בסרטים. בפרט יש סיבה
מיוחדת לדליה לביא, שתמשיך להתפשט גם בסרטים
הבאים.
סוכניה של דליה הועידו לה את התפקיד של יורשתה
של בריג׳יט בארדו בקולנוע הצרפתי. לצורך זה
הופיעה דליה בסרטה הראשון, קאנדיד, כאחותה התאומה
של ב.ב. תיסרוקתה ואיפורה בסרט זה נועדו

מגלה זיווה שפיר רוזן חלקים מגופה החטוב בעת הסרטתו של מ
£4 4 1} . 1הסרט סאמאר -י כמו בתמונה זו בה משתקף חזה מתחת
לחולצה רטובה, כשהיא מופיעה לצידו של השחקן האמריקאי הידוע ג׳ורג׳ מונטגומרי.

הכריחו היאיטלקיס גם את חיה
הררית לחשוף את גופה לצורך
ויבלה את ההתפשטות כחלק מהעבודה.

אין יצרני־הסרטים מסתפקים רק
! 1ביופיה של דליה. בסרטה הרא§

שון הופיעה בלבוש, בשאר סרטיה נאלצה להתפשט.

לשוות לה דמיון מאכסימלי לאלילת הקולנוע
הדועכת — עד כדי כך שבתמונות
רבות נראית דליה ממש כבריג׳יט. אפילו
תנועות גופה ושפתיה הותאמו לצורך החיקוי,
כאן התברר שאם צריכה דליה לשמש כ־תחליפד,
של ב. ב .עליה לעשות זאת עד
הסוף ולא רק בעווית פנים ותסרוקת. עליה
גם להתפשט ולהסעיר את דמיונם של צופי
הקולנוע בעולם בתמונות־העירום שלה.
אילו היתד, כל אחת משלוש החיפאיות
מייצגת את עצמה בלבד לא היה הדבר
איכפת לאיש. אלא ששלוש השחקניות הישר־

אליות מייצגות לא רק את עצמן כי אם
את ישראל כולה .״כוכבת ישראלית״ מודבק
לכל אחת מהן. הפירסומת הנעשית לכל
אחת משלושתן מדגישה כי המפורסמת
היא השחקנית היפה ביותר והכישרונית
ביותר בישראל. משום כך נבדקים ההתפשטות
והעירום לא רק בשמה הפרטי של
השחקנית אלא גם בשם ישראל.
שחקניות הקולנוע הישראליות חייבות
לקבל עובדה זו לתשומת ליבן. אחרת יתקבל
הרושם כי העירום הוא הייצוא העיקרי
של ישראל.

מנשק השחקן הצרפתי הצעיר הנרי ז׳אק הו את השחקנית הישראלית
בעלת ההצלחה המסחררת בשדה הקולנוע בצרפת, דליה לביא, בסרט ערב
אהבה סוערת, בה מופיעה דלייה בבגד תחתון שקוף, מתפשטת לבסוף לגמרי.
081

8 1 1 0 1 ״ 1מתנפל השחקן האמריקאי הידוע ג׳ורג, מונטגומרי על זיווה שפיר־רודן בסרט ההוליבודי
^ 1 1 1 1 4 )1סאמאר, אשר עלילתו מתרחשת כמעט כולה על גבי סיפון אונית־עבדיס. בסצינה
ארוכה של התאבקות ואונס על גבי סיפון האוניה נקרעים הבגדים מעל גופה של זיוה שפיר.

אגשים

במדינה

ל׳ -יי

(הסטן ממסוד )10
תשומת־לב רבה הרבה יותר מאשר היד.
גורם, לו הודפס כפשטותו, בלי צנזורה
מוסרית.
החי במסיבת עיתונאים לפתיחת הה פצה
של נר הזיכרון, אשר יודלק
לראשונה בכ״ז גיסן תשכ״א הוא
יום הזיכרון, הסביר מר י. ל.
ביאלר, נציג משרד־הדתות והנ הלת
״יד ושם״ ,את החשיבות
הרבה במשימה זו של החדרת נר
הזיכרון לשואה ולגבורה לכל בית
יהודי בארץ ובתפוצות כזיכרון
נצח.
קיים חשש פן ברבות הימים
יישכח אבדן שליש מהעם היהודי
בגזלה בקרב הדורות הצעירים ה באים
אחרנו, בדומה לאותו אדם
הבורח מן הכאב. כבר עתה קיימת
גטיה בקרב הנוער להתרחק מפר שה
כאובה זו.

שירות עצמי. בתל־אביב, נתן בעל־קיוסק
נדבה לקבצנית צעירה, רטן כשהיא
רכשה אצלו בדמי־המתת ממתקים, גילר.
לתדהמתו שלא היתד. זו אלא ילדה המחופשת
לכבוד חג הפורים ללא פניני
לשון. באילת, עצרו שלטונות הביטחון,
עם שובם ארצה, שלושה צעירים שחצו את
הקווים לירדן, כחשודים ביציאה בלתי־תו־קית,
נאלצו לשחרר אותם לאחר שנתברר
שהבחורים עסקו רק באיסוף צדפים
דאגת אם. בעכו, לאחר שמנהלת נפת
עכו לא התקינה תנורי־חימום במשרדיה,
גרמה לירידה תלולה בכושר עבודת הפקידים,
באה למשרד אמו של עובד המקבל
קהל, הכריחה את בנה להתעטף בשמיכת־פוך
שהביאה עימד הדרך הקצרת.
בחיפה, עישן חייל משוחרר בהפגנתיות
בבית־קולנוע, סירב להפסיק לפי דרישת
שוטר שנכח באולם, טען כי ברצונו להישלח

מרסוש מו
עסקן פרוגרסיבי גילה השבוע פרט שעורר
חיוכים רחבים בירושלים: בשיחה בין
חברי סיעתו עם נשיא המדינה, יצחק כן*
צבי. הוזכרה דרך אגב גם האפשרות של
הקמת ״קואליציה של ניר״ .על כך הגיב
הנשיא נימרצות :״רבותי, דד. לא בא בחשבון.
דיברתי עם (נחום) ניר, והוא אמר
לי בפירוש שאינו מעוניין לעמוד בראש
הממשלה עסקן אחר של הפרוגרסי־בים,
ח״כ הד״ר שמעון כנוכיץ, הוי
דיע לחברי מפלגתו הודעה מסוג אחר: הוא
נוכח, בתור רופא ולא בתור פוליטיקאי.
כי ביג׳י איבד כל קשר עם המציאות
בעיקבות הוזיכוח סביב סיסמת חיל־האויר
״הטובים — לטייס!,״ נפוץ השבוע הסיפור
הבא על מפקד חיל־האודיר, עזר ויצמן.
לפני נסיעתו לחו״ל, באחד מביקוריו בבתי-
הספר התיכוניים׳ שנועדו לשכנע את תלמידי
השמיניות להצטרף לחיל־האוזיר עם גיוסם,
פגש עזר בקבוצת תלמידים שהסתובבה ב־מיסדרון
בעת השעורים. לשאלתו מה הם
.עושים בחוץ, השיבו התלמידים כי סולקו
מכיתותיהם. השיב להם וייצמן :״אין דבר.
הטובים — עפים סוף סוף
התברר כי תת שר־ו־,בטחון, שמעון פרם,
שינה את שם משפחתו מפרסקי לפרס בגלל

י היות ומדינת ישראל הטילה על
״יד ושם״ את המשימה להשריש
בעם א.ת תודעת השואה ולטפח
הווי של אחדות זיכרון.לקרבנותיה
ולגבוריה הרי אחד מן האמצעים
לכך הוא נר הברונזה הקטן בצורתו
האחידה.

סוד הגאולה
/הדגם שזכה בפרס הראשון מבין
80 הדגמים בתחרות, הוא מעשה
ידי אמן יליד ירושלים ובוגר
בית־הספר לאומנות ״בצלאל״ ,מר
משה צברי בן ה־.25
הדגם אשר זכה בפרס השני הוא
מעשה ידיה של הגב׳ זהרה ש״ץ
והוא ישמש כנר זיכרון למקומות
ציבוריים, בתי־ספר ובתי־כנסת.
משימת הזכירה תודגש בכל
מפעל של בנייני הזיכרון ההולכים
•ומוקמים עתה וכן על בית־הכנסת
המיוחד תכתב אמרתו של הבעל־שם־טוב*
:משיכתה נמשכת גלות,
ובזכירה סוד הגאולה״.
בבית־כנסת זה יותקן אותו גר
זיכרון מן הדגם הראשון ויהיה
דלוק באופן קבוע. גם בתערוכה
שתפתח בבניין החדש יוצג נר ה זיכרון
בין יתר המוצגים.
המפיץ היחידי בארץ ובחוץ־
לארץ יהיה ״יד ושם״ .כל הקונה
נר, יקבל בצרוף לו תעודה מיוחדת
מ״יד ושם״ .שמותיהם של הקונים
יירשמו בכרטיסיה של רוכשי הנר.
כמות הנרות שתופק עד ליום
הזיכרון הוא 20,000 והיציקה של
הנרות נעשית בבתי מלאכה נבח רים
בירושלים ובבני־ברק.

עטיפת המריבה -לפני ואחרי הצנזורה
רק דא במודעות
לביודהכלא ליומיים, לזכות לפחות לשיכון
ארעי השוק הפרסי. בתל־אביב,
מחו תושבי שיכון עולי בבל באוזני
העיריה, נגד שמועה כאילו עומדים להקים
שוק בקירבת מקום, העדיפו צורכניה או
סופרמארקם, דרשו ״אווירת מגורים שקטה,
כפי שמקובל בארצות התרבות.״

תזכיר
סשהמשטדה פו עלת
יחס המשטרה לחופש חעתונות
התבטא השבוע בשתי פעולות של משטרת־ישראל
כלפי כתבי העולם הזה. בעוד שמיהרה
להעמיד לדין את כתב העולם הזה,
אלי תבור, באשמת חדירה לדיוני מרכז
מפא״י בבנין האהל, יחד עם עתונאי נוסף
שהסתתר באותו בניין, שלמה נקדימון מחרות
(העולם הזה ,)1220 הודיעה המשטרה
לכתב אחר של העולם הזח, אבנר פרי,
שהוכה וניירותיו נלקחו ממנו בעת נאומו
של שמעון פרס בפני סטודנטים באוניברסיטת
בר־־אילן (העולם הזה — )1213 כי לא
מצאה חומר להעמיד את המכים לדין
ימים מספר לאחר שאהרון ביצ׳צ׳ו פנה
לבקש עזרת חפולם הזה 1221 בחיפושיו
אחרי פיתרון תעלומת מותו של בנו משה,
הפר היועץ המשפטי את קשר השתיקה,
שיגר מכתב לאב השכול בו הוא מודיע כי
פתח בחקירת העניין רק עכשיו,
שנה וחצי לאחר העלמה של פנינה כהן,
בת ה־ ,17 אשר גולגלתה נתגלתה בימים
אלה בחוף תל־ברוך (העולם הזה ) 1223
מצאה המשטרה לנכון לשחזר את דמותו
של האדם המיסתורי אשר בחברתו נראתה
הצעירה נוסעת באופנוע טרם הירצחה. לו
נענתה המשטרה לתביעת אחות הנרצחת,
בזמנו, ערכה את הרקונסטרוקציה אז —
יתכן וקל יותר היה לגלות את עיקבותיו
של הפושע המסוכן המסתובב כיום, באין
מפריע ברחבי הארץ.

חיבתו המיוחדת לעוף הטורף. הדבר היה
לפני 16 שנה, בעת ששמעון פרס יצא עם
מסע של הנוער העובד דרך הר־הנגב לאילת•
כאשר הגיע המסע לביקעת עובדה,
זכה פרס בשמו החדש. סיפר הוא על המאורע
:״ברדתנו אל הביקעה גילינו קן של
פרס. טיפסנו בדי להציץ בו. אחר כך סיפר
לנו ד״ר מנדלסון רבות על העוף הזה. בעקבות
טיול זד, החלטתי לשנות את שמי
מפרסקי לפרס כמו בכל שנה עמד
גם השנה במרכז הבאלאגס — ד,באל של
אגף המטה הכללי בצה״ל — הגליון המיוחד
של עתון אג״ם במתכונת העולם הזה,
הנושא את השם חאנ״ם הזה• העתון
ערוך בתבניתו המדוייקת של העולם הזה
על כל מדוריו. בין השאר הופיעה בו
תמונה של הרמס״כל, צבי (״צ׳רה״) צור,

הנראה כשהוא מחסל את הלול הפרטי שלו
בחצר ביתו בהתאם לפקודת רמטכ״ל אחר
— משה דיין בנשף המסכות של
אגודת הציירים, שנערך השבוע במלון שר־תון
החדש בתל־אביב, היתר, אחת התלבשות
המקוריות ביותר תלבושתה של העתונאית
מידה אברך, שהתחפשה לעגבניית מאני-
מייקר. היא קיוותה כמובן למצוא בין
הנוכחים את משה דיין האמיתי, אולם
תחתיו מצאה רק תחפושת של משד, דיין,
מאחוריה הסתתר הצלם אריה קרן.

ה א דון -וקו לו

במסיבת פורים של עובדי משרד האוצר,
זכר, שר האוצר, לוי אשכול, בארבע הגרלות:
קופסת ממתקים, זוג גרבי ניילון,
רעשן, ותבנית לאפיית עוגות מיד
עם בואו של שר החקלאות של קאטנגה,
סילבסטר קילונדה, לישראל -קיבלו
עובדי קול־־שראל הוראה חמורה שלא לפרסם
על כך שום ידיעה. סיפר אחד מעורכי
החדשות :״גם בלי ההוראה לא היינו מכניסים
את הידיעה לחדשות. אני מכיר את
קול אדוני בשגרירות גאנה בישראל
נחוג חג הפורים כאשר שלושת ילדיו של
השגריר הגאנאי כדיאקו פוקד, אקוללה
בת העשר, יהו בן השמונה וגאנד, בת
הארבע התחפשו בתלבושת ליצנים
בתחילת השבוע חגגו הגאנאים שוב, כאשר
שגרירות גאנה ערכה מסיבה לרגל יום העצמאות
של ארצה במועדון בוסתן. למסיבה
הוזמנו כל הסטודנטים האפריקאים הלומדים
בישראל. באותה הזדמנות סיפר השגריר
הגאנאי, בדיאקו פוקו, על מיקרה שאירע
לו לפני כשבועיים בעת שהלך בשוק הכרמל
בתל־אביב ועוברים ושבים קראו לעברו
״כושי! לומומבה!״ אמר פוקו בנאום
נלהב :״אם יקרה לכם מה שקרה לי אל
תפגעו מזה. תסלחו לאלה הקוראים לכם
כושי — הם אינם יודעים מה הם עושים.
אם יקראו לכם כושי תענו להם בחזרה
במילה כושי ובכך תוציאו את הרוח ממפרשיהם!״
מישה אידלכרג,
אחד מראשי הליגה לידידות ישראל־ברית־המועצות,
הודיע על נכונותו להקים ליגה
לידידות בן־גוריון—לבון .״אולם בתנאי
אחד״ ,אמר מישה ,״שמפ״ם לא תקים ועד
משלה לידידות לבון—בן־גוריון הצייר
משה ברנשטיין, שחזר לאחרונה מצרפת,
הודיע לכל ידידיו כי הוא עומד לערוך
שערוריה גדולה בעת חלוקת פרם דיזנגוף
לציור לארבע ציירים ישראליים, השבוע. הסיבה:
לטענתו של ברנשטיין הפסיק הצייר
אריאלי, אחד מארבעת מקבלי הפרם, להציג
את תמונותיו בתערוכות אגוד הציירים אחרי
שלא זכה בפרס לפני ארבע שנים. השנה
החל להשתתף מחדש בתערוכות וציירים
רבים הבינו מתוך כך כי הוא יקבל השנה
את הפרם. אלא שברנשטיין לא עורר שום
שערוריה בהיכל התרבות. הסביר הוא אחר־כך
:״הרגשתי לא טוב!״

וטיול•!
דיד• -

לחה־יה נדירה זכה השבוע הצייר אליהו׳
גרא. הוא היה עד ראייה, כאשר אשתו

ילדה השבוע בן זכר. הוא עמד מאחורי
דלת חדר־הלידה בבית־החולים וצפה בכל
תהליך הלידה. מה היתד, תגובתו? הוא רץ
מיד להקיא את כל קרביו החוצה
הבמאי דויד לוין, שהגה וביים את תוכ־

9ס>1ן• חשבוע
• ח ״ כאחמדדהר, מסיעת המיעוטים של מפא״י, בתגובה על חוק ריכוז
אנחנו מתנגדים עקרונית לחוק הנדון,
הקרקעות שהוגש לאישור הכנסת :״אין
אלא רק לסכנות הקונקרטיות הגלומות בו.״
הלב לנ ס...
• ד וי דזכאי בדבר :״בכל זאתואף־על־פי־כן עוד מקודד,
הוא אינו נס גדול, הוא אינו מחוץ לגדר הטבע — רק התפכחות כלשהי ואנו
מחוץ לבחירות.״

• מפקד לח־״ילשעבר, גתן יליך־ מור, חבר הוועד הישראלי למען
אלג׳יריה חופשית, בתשובה למיכתב שהאשימו כי בגד בזכר יאיר :״אין איש
מאתנו יודע להעלות מתים באוב, אך יכול הייתי לטעון כי יאיר, אשר ידע
להעביר את המחתרת הלוחמת מן המשעול הפתלתול של תגובות־נגד־ערבים לדרך
עשוי גם היום להפתיע את המקהלה
המלך של מלחמה בשלטון הזד, היה
הצורמנית של השיגרד, האנטי־ערבית ולבקש דרכים חדשות להבטחת חרות
האומה העברית במולדת.״
• המליונר האמריקאי, לירכיי רוגוזץ :״בארץ יש יותר מדי אנשים
הרוצים לחטוף וכל אחד חושב מה יוכל לחטוף: ואילו טובת הארץ דורשת
אנשים שיחשבו איך לכלכל את העניינים.״
• ס קו פהש בו ע — כותרת בהארץ :״סניגורו של אייכמן יחתור לזיכויו!״

העולם חזי! 1224

מה קורה נאשר זמרת ישראלית יוצאת עם אמרגנה לחו״ל?

ששון ועריה -עצובים
י ום ידם מגיעים ארצה סיפורי־סחר-
חורת של אמנים ישראליים העושים
בחוץ־לארץ. לקריאתם נראה כל אמן ישראלי
היוצא לחפש את מזלו בניכר מצליח יותר
מקודמו. משום כך אין זה פלא שחלומם
היחיד של אמני ישראל — זמרים, שחקנים
ופאנסומימאים — הוא לנסוע. נדמה להם
כי רק יזכו להגיע לחופיה של ארץ זרד,
וכבר מונחת ההצלחה בכיסם.
אלא שלמעשה אין הדברים פשוטים כל
כך, ובין החלומות למציאות קיים עדיין
פער גדול. כזהו גם סיפורה של זמרת ישראלית
צעירה, שיצאה אף היא לקצור
הצלחה בחו״ל; סיפור המאפיין את מה שמתרחש
בעולם הבוהימה הישראלי. יש בו הכל
— רומאן־אהבים, הרפתקאות על פני בירות

אירופה, סיפור־בלשים בו מעורבות כמה
משטרות — ורק סיפור ההצלחה נעדר ממנו,
משום מה. אולם אל דאגה! ההאפי־אנד
חותם גם סיפור זה.
לפני חודשים מיספר יצאה הזמרת עליזה
קאשי לכבוש את אירופה. עליזה 24 צעירה
חיננית ילידת פרם, הגיעה לפיסגת
הקאריירה שלה כזמרת בארץ רק לפני
כשנה. היה זה בעת שנערך פסטיבאל הזמר
הישראלי הראשון. ברוב קולות ניבחר שירם
של אריה לבנון ועודד אבישר, ערב בא
כשיר, שקיבל את הפרס הראשון. יחד עם
השיר זכו לתהילה גם מבצעיו — הזמר
שמעון בר והזמרת עליזה קאשי.
קולה של עליזה נשמע מאז בראדיו יום־
יום; היא הפכה לזמרת מבוקשת. לגבי זמרת
שהתחילה את הקאריירה שלה בלהקת
הנח׳׳ל הצבאית, עברה לאחר־מכן ללהקת
בצל-ירוק האזרחית, היתר, זו התגשמותו
של חלום.
בין אלה שהתרשמו משירתה של עליזה
היד, גם צעיר בעל מרץ והופעה, בשם ששון
רג׳ואן 21 יחד עם שני שותפים הקים
ששון, אותה עת, משרד לאמרגנות לריכוז
הופעות חלטורה ברחבי הארץ.

ואז הציע לה רג׳ואן לצאת אל מעבר
לים, שם יוכל לארגן עבורה קאריירה בינלאומית.
מובן שעליזה לא רצתוז לוותר על
הזדמנות שכזאת, הסכימה לה ברצון.
כדי לא לעורר את חשדותיהם של נושיו
בקפה נוגה, דאג רג׳ואן להפיץ כי עליזה
יוצאת למסע הופעות בצרפת לבדה, בהתאם
לחוזים שחתם, וכי הוא עצמו יישאר בישראל
כדי לשלם את חובותיו.
וכך עלו יום אחד עליזה וששון על
סיפון אוניה, בנמל חיפה, כשעל החוף
מנפנף להם בידו ידידה של עליזה, צבי
וינטרויב, שלא הבין כי אחת הסיבות לנסיעה
היתד, כרוכה בנסיונו העיקבי של
רג׳ואן להפריד בינו לבין עליזה.
בפאריס, שם קיוותה עליזה לראות וללמוד׳
סידר לה אמרגנה הצעיר הופעה
במועדון־הלילה שחרזאד, שם שרה ארבעה
שירים, שניים ישראליים, אחד בצרפתית
ואחד באנגלית. אלא שאחרי שבועיים נאלצה
עליזה, לעזוב את המועדון כיוון שלא היד,
בידה רשיון־עבודה מתאים.

האמרגן הצעיר ידע לנצל את הפופולאריות
בה זכתה עליזה, הציע לד, להשתתף
בתפקיד כוכב בהצגת רביו ישראלית אותי
אירגן ואשר נשאה את השם ישראל .1960

ההכנות להצגת ד,רביו הישראלי המקורי,
כביכול, בהשתתפותם של אמני קפה נוגה,
החלו בקדחתנות. כעבור מיספר שבועות
התקיימה הצגת הבכורה החגיגית של התוכנית
שזכתה להצלחה דווקא בקרב אזרחי
ישראל השנייה. תושבי רמלה ולוד, עכו
ובאר־שבע, נהרו בהמוניהם לראות את ד,רביו
— במרכזו הוצבה הזמרת עליזה קאשי.

האמרגן חיזר במכונית

לא שתוף זמן קצר התברר שהא-
\ £מרגן הנלהב, בנו של אחד מבעלי
קולנוע קסם לשעבר, לא היה מעוניין רק
בקולה של הזמרת הצעירה. הוא החל לחזר
אחריה, והיא נראתה בקביעות לצידו. רג׳ואן,
תמיר־הגוף, היה נוטל את מכונית אביו
משמש כנהגה של עליזה — עליה סיפר
בחוג מכריו שהיא ידידתו האישית.
אלא שעליזה לא היתד, מעוניינת כל־כך
בחיזוריו של האמרגן שלה. אותה שעה
היתד. כבר מאוהבת בצעיר אחר. היה זה צבי
וינטרויב 25 דמות תל־אביבית מוכרת,
בנו של התעשיין דניאל וינטרויב, המנהל
יחד עם אביו מיפעל יציקה.
צבי התמיד לבקר במועדון הלילה עונזאר־ביאס,
בו היתר, עליזה מופיעה בלילות, ובין
השניים נקשרה ידידות הדוקה. אלא שד,אידיליה
של זוג הנאהבים לא יכלה להימשך
זמן רב — במשרד האנזדגן נפל דבר.
ד,רביו הישראלי לא הגשים את התיקיות
בו תלו מארגניו והמאזן הראה על הפסדים
ניכרים, שנבעו, בעיקר, מהמשכורת המנופחת
ששולמה לכוכבים. כאשר הורידו ששון
רג׳ואן ושותפיו את המסך האחרון על ההצגה,
התברר להם כי שקעו בחובות המסתכמים
ברבבות לירות.
האמנים שהופיעו בהצגה לא קיבלו את
משכורתם. הם לא התיאשו, הוסיפו להאמין
כי רג׳ואן ישלם להם את משכורתם. ביניהם
היתד, גם עליזה, שהוסיפה להיראות בציבור
בחברתו של אמרגנה, מהודר־הפנים.

״הוא ממש ילד.״
*ץ ותה תקופה אירעה ההתנגש-ת

הראשונה בין עליזה לבין אמרגנה.
חיזורו של רג׳ואן אחריה נעשה תקיף יותר
והוא פנה אליה, במה שהיא מכנה ״הצעות
אישיות מובנות״.
כעבור תקופה קצרה הצליח רג׳ואן לסדר
לעליזה הופעה נוספת במועדון־לילה בשאנז
אליזר״ שם הופיעה במשך חודשיים. הזמרת
הצעירה החלה למשוך את תשומת־ליבם של
מגלי־הכישרונות והתמנה אף להקליט תקליטים,
כפי שהיא מספרת — אלא שלא
עשתה זאת מכיוון שהיה עליה לחתום חוזה
לפיו תישאר בצרפת שלוש שנים, כדי לפר־סב
את תקליטיה.
יום אחד החליטה עליזה כי די לה כאמרגן
שלה. העובדה שלפי ר,סכם בעל־פה
היה רג׳ואן מקבל שליש מהכנסותיה,
לא מצאה חן בעיניה. הסבירה הזמרת:
״הוא בן ,21 ממש ילד, הוא כוח־עבודה
גדול• אך חסרים לו נסיון וקשרים. הוא יודע
אנגלית, אבל בצרפת אין זאת סחורה.״
חיזורו המתמיד של רג׳ואן אחריה מחד
והמיכתבים שקיבלה מאהובה בישראל, מצד
שני, גרמו למריבות תכופות ביניהם. יום
אחד פרצה מריבה בין השניים באוטובוס
עירוני בפאריס, שם הסיח האמרגן המאוכזב
מטר קללות וחרפות על עליזה .״מזל
שהנוסעים לא הבינו עברית,״ סיפרה עליזה.
המריבה הסתיימה בכך שרג׳ואן הטיח
כלפיה :״אני אהרוס אותך! לא תוכלי לחזיר
לארץ!״ האמרגן נעלם מעיניה של הזמרת
יחד עם תמונות הפירסומת שלד״ קטע־העתונות
אודותיה ומקלם־קול חדיש.
כאשר באה עליזה, למחרת, לחפש את
רג׳ואן בבית־המלון שלו, נאמר לה כי הוא
חזר לישראל. הזמרת נשארה לבדה.
אלא שלא אלמנה ישראלית. כאשר שמע
ידידה הישראלי׳ צבי וינטרויב, על מה שאירע
לה, יצא מיד לפאריס כד לגאול את
הכיפה האדומה מידיו של הזאב. עליזה
הגישה תלונה רשמית במשטרה נגד אמרגנה
לשעבר, אולם אי־אפשר היה למצאו.
התברר שבלילה בו עזב אותה ששון,
הוא הלך להשתכר במועדון־לילה פאריסאי.
שם, כשהיה כבר שיכור לחלוטין, האיצו בו

עליזה קאשי
הוא אמר עליה
ידידיו ליטול את המיקרופון ולשיר להנאתם.
הסתבר ששירתו, בליוויה של תיזמורת המועדון
המעולה, הרשימה אמרגן לונדוני נודע,
שהחתים את ששון, בו במקום, על חוזה־הופעה
בטלביזיה האנגלית. למחרת כבר
פס רג׳ואן ללונדון כדי לעבור מיבתני־קול,
חזר לפאריס, וכעבור ימים ספורים סם שוב
ללונדון על חשבון האמרגן — כשבידו
היתר־עבודה להופעה כזמר באגגליד״ תוך
תקופה קצרה התפרסם רג׳ואן, הפך לזמר
מיקצועי ותקליטי־שיריו הוצאו לשוק.
גם מזלה של עליזה החל להאיר לר, עתח
פנים, אם כי בכיוון אחר. כאשר נפלה
לזרועותיו של ידידה הישראלי, שבא לנמרים
להצילה, החליטו השניים להינשא, המשיכו
את שהייתם בעיר האורות, שם בילו
ירח דבש מוקדם בן שלושה שבועות.
כאשר חזרה עליזה השבוע לארץ, היתד,
דרכה הראשונה למשטרה, שם הגישה תלונה
נגד אמרגנה לשעבר, האשימה אותו
בגניבת חפצים וכסף בסכום של 2500 לירות.
רק אחרי שאביו של רג׳ואן הבטיח
לשלם את הנזקים, הסכימה עליזה לבסל
גס תביעה משפטית פרטית.

נית במת שידה, אותיות ,1960 התהלך השבוע
נרגז מאוד על המבקר ד״ר חיים
גמזו. במיכתבים ששיגר למערכות העתו־נים
-תקף לוין בחריפות את גמזו — לא
על הביקורת הקטלנית בה זיכה המבקר את
תיאטדונו, אלא על העובדה שגמזו בא
להצגה, התחיל מיד עם הרמת־המסך לכתוב
את הביקורת במקום ישיבתו, וכשסיים,
תוך כדי הצגה, את כתיבת הביקורת —
עזב את האולם באופן הפגנתי אל
הנוף התל־אביבי חזרה, אחרי הפסקה של
למעלה משנתיים, דמותו של דידי מנוסי,
שהגיע ארצה אחרי שהייה ארוכה בארצות־הברית
וסיור על פני אירופה. דידי היה
אורח רשמי של ממשלת ספרד במשך חודש
הפוזנו חזה *122

ימים, סייד בספרד על חשבון הממשלה,
במכונית פרטית• הוא זכה לכבוד הגדול
בזכות הצעותיו לממשלת ספרד כיצד למשוך
תיירים יהודים לארץ זו, בדרכם לישראל:
על־ידי סיורים באתרים יהודים היסטוריים
גילה אלמגור זכתה שוב בתפקיד
ראשי בסרט המוסרט בישראל. היא תגלם
את דמותה של נערה שוויצרית בסרט הצרפתי
תני לי עשרה מיואשים, שהסרטתו
החלה בכפר מיוחד שהוקם לצורך ההסרטה
ליד שדה־בוקר אין מה לדאוג, לא
כל תפקידי כוכבות הקולנוע בסרטים ישראליים
נתפסו כבר. התעשיין וילם ואן
ליר, שהוא חובב קולנוע, עומד להסריט
בקרוב קומדיה קצרה בחוף קיסריה, בהש
תתפותם
של גדעון זינגר ויעקב כר־סירה.
מי שחפרה לו עדיין היא נערה
צעירה ושחרחורת, שתהיה יפה אבל גם
מעניינת הבוהמה התל־אביבית זכתה
במקום כינוס חדש. בתחתית כיכר לונדון
בתל־אביב, במקום שהיה עד עתה מועדון
ביטניקים, נפתח מועדון־לילה חדש בשם
העכביש. המיוחד שבו: האורחים אינם יכולים
לפטפט כרצונם כל הערב, אלא חייבים
לשמוע תוכנית של שני גיטאריסטי׳ם׳ זמרת
אחת, אסתר אשד — והכל בהנהלתו
האמנותית של יוסי ספרא, הקורא גם
משיריו ומשירי אחרים אגב, אסתר
אשד, עומדת בקרוב להינשא שנית. הפעם
— לגיטאריסם המלווה אותה בעכביש, ש
הוא
גם מדען במכון וויצמן.

גדיחת הי! 1לו ע

סיפר הזמר שמעון ישראלי: שלוש
נשים־ מתו ועלו לשמים. שם ראיין אותן
שומר הסף .״מה עשית בחיים?״ שאל את
הראשונה .״הייתי צנועה וחסודה, שמרתי
מצוות ולא סטיתי מדרך הישר,״ השיבה.
״היכנסי לגן־עדן,״ הורה שומר הסף, ושאל
את השנייה כיצד ניהלה את חייה .״צמתי
והתפללתי כל הזמן,״ השיבה זו .״היכנסי
לגן־עדן,״ הורה גם לה. ובפנותו לשלישית
שאל :״ומד, עשית את בחיים?״ השיבה:
״הייתי רקדנית־בסן במועדוני־לילה.״
״היכנסי לחדרי,״ הורד, שומר הסף•

סקנדינביה

,את הנוף נתן אלוהים, את היתר מוסיפים אנחנו,״ נהוג לומר בסקנדינביה. תמונה זו, בנוף המרהיב של שוודיה, משמשת כהוכחה.

רפני שבוננוגז נוגופר זונכוז ווברנו
וונזנננפנז הנוגן אנדינאבינו נו.א.נו. שירננו
שר נזבננס־י-נוירנן די.נוי ,8.נזנוגן שר א\1
גן נפננואגן נננו רוגו אנג׳רנו, נזננר רגן ובוב
הצפוני. כהב ״הננורנו נזונז״ היה הננהו־

נאי וזישרארי היזויד שוזוונון רוושוזווף
.בב\־ינו\\-7זבכור\ז, כאורוו וזווברוז. בנננזו־רינו
ארה \זוא נוונור ננר ונרגן נזרשנזי
הננויננה הנזננניינה, נבנניגן ראה אשר
ראה בארצנו שר נוארוויננזנוגונדינביינו.

שירות מיוחד שהונהג בסקנדינביה: הנוסע יכול
להזמין מכונית מראש, לקבלה ברדתו מהמטוס.

ך* אטרקציה העיקרית היתד, צריכה
ן | להיות סיסת הבכורה עצמה. כלומר:
מבירת דניה שבצפון אירופה, ועד לבירת
הסרטים. שבחוף המערבי של ארצות־הברית.
ואומנם, היתה זו טיסה הראויה להיזכר.
בחצות בדיוק המריא מטוס הענק משדה
התעופה החדש של קופנהאגן, אחד המרשימים
בעולם, כשפנו מועדות צפונה, אל
הקוטב הצפוני.
הטיסה, הנמשכת קרוב ל־ 14 שעות, הופסקה
במקום אחד בלבד. היה זה נמל־תעופה
שנכבש בין שלגי גרינלאנד — נקודת־חלוץ
של עולם הסילון, על ״גג העולם״.
אחרי חנייה קצרה: הלאה לקאליפורניה
שטופת־השמש.
אולם הטיסה הנוחה והמהירה, השירות
האדיב להפליא, האוכל הניפלא ואפילו יופיין
של הדיילות הבלונדיות — כל אלה לא יכלו
להתחרות עם קיסמי־המסע שלפני הטיסה
ואחריה. הכוזנה לשהות של מספר ימים

עיירה נורבגית טיפוסית, לרגלי אחד ההרים הגבוהים
אשר לאורך החוף. זהו נוף טיפוסי של פיורד צפוני.

בסקנדינביה, בדרכי מהארץ לארצות הברית
— ובחזרה.
כאשר נחת מטוס הקאראבל שהביא אותנו
מהארץ לקופנהאגן׳ היתה השעה שעת
ערב מוקדמת. בדרך כלל, אחרי טיסה של
חצי יום, כשמגיעים לתחנה הסופית בערב,
נוטים ללכת לישון. אך לא בקופנהאגן.
הנסיעה ברחובות העיר משדר,־התעופה מצליחה׳
איכשהו, להשרות עליך רוח של
הרפתקה ורעננות.
אתה מתייצב במלון — אגב, בתי־מלון
מצויינים, במחירים המפתיעים בהגינותם —
מקבל חדר, מסדר את חפציך — ומגלה שאינך
יכול לשכב לישון. הניאון קורא לך
החוצה. ויותר מן הניאון: הפנים הידידותיות
שאך הספקת לחטוף בהן מבט. לפתע,
אתה נזכר בשיר של דני קיי, קופנהאגן
הניפלאה.

יפה הטיבולים״ שאלתי את ה־
זוג הראשון שפגשתי. ואז נוכחתי
לדעת שכל הסיפורים על ידידותם של ה־סקאנדינבים
לזרים •המבקרים בארצם לא היו
אלא אמת לאמיתה. הזוג לא רק הראה לי
היכן הטיבולי, אלא אף אירח אותי.
מה הוא, בעצם, הטיבולי? אפשר לקרוא
לו גן־שעשועים• ואומנם יש בו קארוסלות,
רכבות־שדים ואולמות־ריקודים. אך אין זה
סתם לונה פארק. שלל הפרחים והאורות,
הסירות הקטנות על פני האגם המלאכותי,
צלילי המוסיקה בכל מקום, תיאטרון פתוח,
הצגות באלט — כל אלה משרים על המקום
אווירה של אגדת קסמים.
כאשר נפרדנו אחרי חצות, קשה היה לי
להאמין כי רק בבוקר הייתי בתל־אביב
לא הייתי מעלה על דעתי שבסוף היום
אראה בזוג מארחי ידידים לכל החיים.

•י* ביקור בקופנהאגן היה ביקור מקו
| רי, כביכול, כלומר: דרך אגב, מכיוון
שהייתי צריך לטוס ללוס אנג׳לס, נקלעתי
בבירת דניה. הסתבר לי כי נוסעים רבים,
מגיעים לעיר זו, בדרכם מקצה העולם אחד
למשנהו. לא לחינם זכתה קופנהאגן לכינוי
השיר העליז — דרכה עוברים נוסעים מן
המיזרח הרחוק ומאמריקה, המשתמשים בקו
הצפוני — מעל לקוטב — כדי לקצר את
זמן הטיסה שלהם.
רבים מנוסעים אלה מנצלים את המעבר
בקופנהאגן, מאריכים את שהותם בין מטוס
למטוס כדי לטעום מתענוגות העיר.
וכאשר הם טועמים, קורה להם מה שקרה
לי: הם מחליטים להקדיש זמן ממושך יותר
לארצות הסקנדינביות. ואומנם, בדרכי חזרה
מארצות־הברית, ניצלתי את כרטיס־הטיסת
שלי כדי לבקר גם בשוזדיה וגם בנורווגיה.
ההפתעה הראשונה שציפתה לי בשטוק־הולם,
בירת שוזדיה, היתד. לשמוע עברית.
שני בחורים שוחחו ביניהם בחופשיות בשפה
זו. הם בלטו בשערם השחור, בין
הבלונדים שמסביבם. אולי נכון יותר לומר:
הבלונדיות מסביבם. כי כל הבא לשטוק־הולם
אינו יכול שלא לשים לב לעובדה כי
הנשים רבות יותר מן הגברים. וכל אחת
מהן — יפהפיה.

אשר ליחס השוזרים אל תיירים, הוא אינו
נופל במאומה מזה של הדנים• אפשר אפילו
לטלפן ל״מיס טוריסט״ — העלמה תיירת
— ולבקש ממנה עצות כיצד לבלות את
הזמן.
העיר בנויה על 13 איים ואם מתחשק לך
לדוג דגים, אתר, נכנס לאחת מעשרות הסירות
הקטנות, ועוסק בספורט הזד, בלב
ליבה של עיר. אם אתה רוצה לפגוש את
השוזדי בביתו, עומד לרשותך שרות בשם
״שוודיה בבית״ .זהו אירגון מיוחד במינו.
משפחות מקומיות מוסרות שם את מספר
הטלפון שלהן, ואם אתה רוצה לפגוש
רופא, עתונאי, פועל — אתה יכול להרים
את שפופרת הטלפון — ובו במקום אתה
מוזמן לביתם.
שאלתי את המארחת, בשדה התעופר״
מניין לקחו כל כך הרבה בחורות יפות
לטיפול באורחים. היא צחקה :״כל שנה
בוחרים את מלכת היופי של שטוקהולם,
קוראים לה מלכת -אגם מאלאר. היא וסגניו־תיה
הרבות משמשות מארחות מטעם העיר.
אני מקווה שאתה מרוצה מהמינהג הזה...״
ועוד איך! מה הפלא, איפוא, שבשנה
שעברה הוציא הקונסול השוזדי 9000 אשרות
לתיירים מישראל?
יסגת־הר מושלגת, פיורד כחול
מכוסה מיפרשים לבנים, פארק המכיל
אוסף אגדי של פסלים — כל אלה נכללים
בתחום העיר אוסלו, בירת נורוזגיה. זוהי,
לדעת רבים, אחת מעשר הערים היפות בעולם.
היא
נוסדה לפני יותר מאלף שנה —
בשנת ,911 ליתר דיוק — על־ידי מלך
ויקינג. ועד היום, כשאתה מטייל ברחובות
העיר, נדמה לך כי הענקים הבלונדים יהפכו
בין רגע לשודדי־ים מימי־קדם. אבל שודדי־הים
אדיבים וידידותיים להפליא•
אם אתה אוהב ספורט וטיולים — זאת
הארץ בשבילך. עונת־הקיץ היא עונת־פלאים.
אתה יכול לנסוע כמו מלך, להיכנס ישר
למכונית שהוכנה לך על־ידי חברת התעופה
או להעמיס תרמיל על גבך ולתפוס טרמפים.
חדר בבתי־המלון הטובים ביותר אינו
עולה יותר משלושה דולאר ליום. כך שד,קצבת
הדולארים שלך יכולה להובילך רחוק
מאוד בארץ הפיורדים וההרים.

דבר הנעים כיותר בכל הנסיעה הזו,
( | היה שלא נאלצתי להיאבק עם שום
תוכניות וחישובים. כי סקנדינביה מעוניינת
כל כך שהתיירים ייהנו, שהיא מעמידה
לרשותם עזרה ההופכת את בעיות הנסיעה!
בין ארץ לארץ לפשוטות עד כדי־כך שנדמה
לך שאתה נוסע מחיפה לתל־אביב.
כל סוכן נסיעות יכול לארגן לך מסע
שלם, עד לפרטי־פרטיו. אתה יכול אפילו
להיכנס למשרד ם.א.ס ,.למשל, ולבקש מהם
שיזמינו עבורך מקום בבית־מלון בדרגה
זו או אחרת; להבטיח לעצמך כרטיס לטיול
בהרים של נורווגיה או בפיורדים של שוודיה.
ואז, מן הרגע שאתה עולה למטוס,
אין לך מה לעשות אלא להתכונן בנפשך
להנאה מלאה.

יפהפיה שוודית זו מסמלת את כל הקסם
והחן המלוטש של בנות ארצות סקנדינביה.

כך נחרת בזיכרון טיול בסקנדינביה: שמחת־החיים
הטבועה על פניה של שוודית זו, היא
החוויה המלווה את האורח בזמן שהותו שם.

גן עדן לחובבי דיג: בכל מקום בשוודיה
זורמים נחלי־הרים ואגמים מלאי דגים.

מועדון־לילה בקופנהאגן, אשר צר מציג תוכנית בידור בינלאומית.

קולנוע

מגיש סידר ה מיו חדת

מנסיקה קלאסית נבחרת
6תקליטים מאריכי נגן
״ 12 מתוצרת חברת דקא
אנגליה

יצירות
ב אך בסהובן בראמס

מובחרות דבורדאק היידן
ויואלדי

מאת:
פרסל צזאר פראנק
שוברס

שחקנים גאסמן ולודוביזי ב״אנו חוזרים כתשובה״
חשפניות בטוטו כדורגל

אפשר לד,רשם ולקבל את התקליטים מתקליס אחו ועד — 6
לסי בחירת המזמין :
.1בכל החנויות, תחנות ההרשמה; הסוכנויות וגובי ״הארץ״
במחיר 10.50ל״י התקליט.
סרטים 113שדה רו צ ח

.2במשלוח על ידי הדאר — בגובינא — במחיר 9.75ל״י התקליט.
המעונינים לקבל את התקליטים באמצעות הדאר —
מתבקשים להודיע על כך ע״ם הכתובת :״הארץ״,
המפעל להפצת מוסיקה, ת .ד ,233 .תל־אביב.
המחיר המוזל יהיה בתוקפו — רק עד סיום מפעל ההפצה.

הקץ
לפצעי פנים...

פצעונים ופריחות בפניך
נעלמים על־ידי קרם הפגים
הנפלא פ , 14 החודר במהי רות
לנקבוביות עור הפנים
ומשמיד את החיידקים המזיקים,
מנקה את העור
וגורם לדיזנפקציה. כבר
לאחר ימים מספר העור
נעשה חלק, רענן, נקי ובריא.
יעל־ים

זעקת הפרברים (מוגרבי — תל־יאביב;
ארצות־הברית) היא ההמשך הישיר של אחד
הסרטים ׳הטובים שהפיקה הוליבוד לפני כשש
שנים — דפוק על כל דלת. בעוד שאותו
סרט עסק בנסיבות שהביאו את ניקי
רומאנו, צעיר איטלקי בשיקאגו, אל ביטא
החשמלי אחרי שהורשע ברצח שוטר, עוברת
עתה העלילה אל בנו הבלתי־חוקי של אותו
אדם, הנושא אף הוא את השם ניקי רומאנו.
ניקי תמאנו (ג׳ימם דארן) גדל עם אמו
באחת משכונות העוני של שיקאגו. האם
(שלי וינטרס) המוצאת את פרנסתה כמלצרית
במסבאות וכמארחת במועדוני־לילה,
מקדישה את הייה לבנה, מנסה למנוע שילך
בעיקבות אביו• וזוהי למעשה הנקודה ׳המרכזית
של העלילה: האם מסוגל נער —
הגדל בשכונת עוני, בין זונות וגנבים, כשחבריו
הם עבריינים צעירים — ליד,סך
לאזרח ישר ומועיל לחברה?
השופט הקרים חייו. האם אינה בודדה,
במשימתה לגדל את בנה כאזרח הגון.
לעזרתה מתגייסים כמה מתושבי השכונה:
שופט מחוזי בדימום, שהפך שתיין כרוני
(ברל איבס); זמרת כושית שטופת־סמים
(אלה פיצגרלד); יצאנית, מתאגרף בושי ונכד,
קטוע. רגליים. .הם מחליטים לאמץ את
ניקי כבנם ולסייע בחינוכו.
ניקי. גדל בשכונה כפרח זר. הוא מתגלה
כפסנתרן מוכשר, עומד לזכות במילגה, בסיועו
של עורך־דין שהגן על אביו, שבבתו
(ג׳ין סיברג) מתאהב הצעיר. אלא שבלגע
האחרון נהרס עולמו. אמו מתאהבת בסוחר־סמים
(ריקרדו מונטלבאן^ מתחילה להשתמש
אף היא בסמים משכרים. כשמגלד, זאת
הבן הוא עומד לרצחו, אולם נלכד במלכודת.
האפוטרופסים שלו, ובראשם השופט
המזדקן, האוהב בסתר את אמו של ניקי,
נחלצים לעזרתו. השופט מקריב את חייו
וניקי ניצל מהסביבה בד, גדל.
בביומו של פילים ליקוק זהו סרט מרשים,
שאינו נופל מחלקו הראשון, שד,וסרט לפני
שנים. הוא גדוש פעילות, משכנע, וכמה
סצינות שבו, מסוגלות לזעזע אף בעלי עצבים
חזקים. ברל איבס ושלי וינטרס מנצחים
על צתת שחקנים מצויין, העושר, את הסרט
לחוזייד, ריגשית, נוסף למשמעות החברתית
שבעלילתו.

ה חו ב בי םוהחש פני ת
אנו חוזרים בתשובה (תנור -תל-
אביב; איטליה) הינו אף הוא מהדורה חדשה
של סרט שנוסחתו הקודמת נוסתה בהצלחה.
הפעם חוזר אל הבד צוות השחקנים של
הקומדיה האיטלקית אנו הגנבים, קומדיה
מבריקה שהוצגה בארץ לפני שנתיים, זכתה
אז בהצלחה קופתית.
הגנבים נשארו אותם גנבים תמימים וישרים,
שמוחם מטושטש -במקצת ושבעצם
אינם גנבים כלל אלא מחוסרי־עבודד, החולמים
על ביצוע גניבד, אחת גדולה שתשחרר
אותם לכל חייהם בדאגות כלכליות.
מחבורת הגנבים של הסרט הראשון חזרו
בתשובה רק שניים. ,סוסו ומרצ׳לו מאסטרו־

יאני, שאינם מופיעים הפעם בחבורה. במקומם
נוספה חשפנית חמודה (ויקי לודוביזי)
המנסר, בכל כוחה לחקות את ג׳ולייטד,
מסינר — ,ולפעמים אפילו מצליחה בכך.
שוד דופק כמו שעון״ גם עלילת
אנו חוזרים בתשובה עוסקת בתיכנון שוד
גדול. פפה (ויטוריו גאסמן) מתאגרף חובב!
מאריו (רנטו סאלבטורי) רוכל ממתקים
בקולנוע: ושאר בני החבורה מתכוננים לש;
דוד את קופת טוטו־הכדורגל במילאנו. הרתח
הצפוי להם — 90 מיליון לירטות. היתרון
הגדול שבשוד זה הוא שהאיש שצריך
לד,שדד מסכים לכך. ד,מיסכן פותה על־ידי
קסמיה של החשפנית והחליט לשתף פעולה
עם השודדים.
בפעולת השוד עצמה דופק הכל כמו
שעון, הצרה היא רק שהשודדים הם שודדים
חובבים, איש איש על חולשותיו האישיות,
המאיימות לקלקל את המיבצע. לבסוף,
למרות כל הטעויות, מצליחים הגנבים לחזור
לרומא עם המיזוודה, גדושת הכסף.
אלא שאז אין איש מהם רוצה עוד בכסף.
כל אחד חושש שהממון עלול להחזירו
לבית־הסוהר. הם מפקירים את המיזתדד,
בגן ציבורי, אחרי שהודיעו על כך למשטרה.
צרתה של קומדיה מעין זו היא שהצופה
נאלץ להשתת אותה לחלקה הראשון: ובד,שתאה
כזאת היא יוצאת מפסידה. החלק
השני פחות מבריק ואינו מפתיע כל כך.
למרות חיסרונות אלד, נשאר סרט זה בגדר
קומדיה משעשעת, גדושה במצבים קומיים
ותעלולים מבדחים.
תדריך ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזר, ממליץ לראותם:
• מיין קאמפף (ארמוך דוד -תל•
אביב) אחר מתת של מחלת־רוח המונית
בד, לקד, עם שלם — סרטי תעודד, היסטוריים
מסבירים את עליית הנאצים ומתארים
את זתעותיהם.
• החיים כתיקווה (בן־יהודה -
תל־אביב) אהבתם של סטודנט כושי וסטודנטית
צרפתיד, לבנה, בסרט אנטי־גועני על
רקע צילומי־אתירד. ניפלאים של פאריס.
• הצרפתיה והאהבה >חן -תל-
אביב) הצרפתים מחזקים טענתם להמצאת
האהבה, בשבע אפיזודות ריאליסטיות מתייר,אד,בר,
של הצרפתיה. שבעה במאים מביימים
את מיטב כוכבי צרפת.
• פנימה והחוצה (גת -תל־אביב)
קומדיה בריטית על שודדים עם אליבי מושלם׳
המשמשת עילה לסאטירה על בתי־הסוהר.
פיטר סלרס.
• איי לייק מייק (הוד -תל־יאביב;
תל־אור — ירושלים) קומדיה ישראלית עם
הומור אידישאי, על נשואי־פספורט. בחיה
לאנצט, זאב ברלינסקי וגדעון זינגר בסרטו
של פיטר פריי.
ס אמריקה המוזרה (חן -ירושלים)
המגוחך והמוזר שבאורח־החיים האמריקאי
בעדשומיו האנושיות של הצרפתי,
פרנסוא רייכנבאך.
9הדירה (ציון — ירושלים) קומדיה
צ׳אפלינית של בילי ויילדר על פקיד העולה
בדרגה בזכות העמדת דירתו לנאפופי
•הבוטים. ג׳ק למון, שירלי מקלין.
העולם הזח 1224

אגי מקחה שסוף סוף תהיה שביטה!
כותב גימחיסט צעיר ביומנו האינטימי
מציאה של שמש

תב׳ אני חושב שאני בסדר גמור. גם המחנך
אמר היום להורים שלא צריך להבהל מזה
שעברתי לשישית עם מספיק בקושי בעברית.
זה זמני מאוד, מפני שאני מקבל כל
יום בערב שיעורים פרסיים עם המורה לעברית.
אני מתקדם מאוד. אתמול הלכנו
לקולנוע להצגה שנייה וראינו את ״העכזבה
הגדולה״ ,עם בתי דיזזיס שכבר לא רואים
אותה בסרטים הרבה זמן. המורה הראתה
לי את כל השגיעות בטרגום העברי שהוא
בכלל לא בסדר. כשהבלש אומר למשל באז
בתרגום כתוב:
אנגלית *טס 1מ111
זרוקאותוהחוצה, בזמן שצריך
להיות כתוב: תבאטאותוהחוצה .
אבל המורה לא יודעת מה זה 1מ101£ 111פ1

למדנו תפול בילדים קטנים ואיך מחבסים
חיסולים ועוד כל מיני דברים כאלה ואנשיו
אפילו דייסה אני כבר יכל לבשל לבד בלי
עזרה מהצד. רצינו גם ללמוד לטקן גרבים
אבל ראינו שזה ילך על חשבון הלימודים
אז הפסקנו.

17/2/60 הלמודים הורגים אותי
אני עובד קשה מאוד בלימודים עכשיו
ואין לי הרבה זמן להכין שעורים, מפני
שמיד אחרי הצילצול האחרון, אני רץ לגן,
להוציא את הילדה של המורה לעברית
ולקחת אותה הביתה, ואחר כך להספיק
למקולת לעשות כצת קניות. הקניות לא
גוזלות לי הרבה זמן, מפני שפתחו על

זה יתן לנו זמן לנוח ולעבור על עוד כמה
שגיעות שנשארו לי בכתיב. ואם נמצא סידור
לילדים, אולי נוכל ללכת יחד להצגה
יומית בקולנוע.
כבר מזמן לא הלכנו לקולנוע מפני שאין
מי שיעשה לנו בייביסיתינג. אז אנחנו מם-
חלפים בזה. פעם אני יושב ופעם היא
או ביחד.

5/3/61 סוף סוף שכיטה!
אחרי כל כך הרבה זמן שאנחנו מחכים,
סוף סוף עשו את השבימה. אני יודע שהמורים
צודקים וצריך להוסיף להם על
המשקורת מפני שהמשקורת לא מספיקה.
אני יודע את זה מהמורה לעברית, שבקושי

1/0/57 היום הראשון ככיתה חדשה
סוף סוף אני יושב בחמישית. רק היום
באתי ואדיין קשה לי להטרגל. מהחברים
הישנים שלי מכיתה ח׳ ,רק שנים עברו אתי
לגימנסיה. את אפריים הכניסו למגמה ה־ריעלית
ואת מוטקה בומברג לכיתה שלי.
את התלמידים האחרים איני מכיר, אבל הם
בתח יותר מוצלחים ממוטקה זה, שאני
כבר לא סובל אותו מכיתה ג׳ .הוא רצה
לשבת אתי יחד על אותו ספסל אבל לא
נתתי לו, וכשהתאקש תקעטי לו מכות,
עד שנכנס המחנך החדש והפריד. בתור
עונש על המכות, הושיב אותי בספסל הראשון
ואמר שישים עלי עין. אמרתי לו שהוא
מפחיד את הזבובים.
אחרי השיעור הראשון עם המחנך החדש,
שקראנו לו ג׳וחה מפני שהוא מנענע את
האזנים שלו כשהו מתרגז, נכנסה חתיכה
אחת נחמדה שניענעה את ה אני לא יודע
איך כותבים את זה בעברית בלי שגיעות,
ואמרה שהיא המורה לעברית ותעשה שיעור
היכרות. קרצתי לה בעין אבל לא הרגישה.
כנרעה שאני לא קורץ טוב. צריך ללכת
עוד פעם לחיים שילמד אותי.
בהפסקה הגדולה הלכנו לשתות אקספרסו
וחזרנו אחרי הצלצול. המחנך נורא כעם
ואמר, שאם עוד פעם נאחר, יכניס לנו
הארה ביומן. סיפתח מחורבן מאוד בשביל
היום הראשון.

21/5/58 אחרי חופש פסח
עוד מעט מתכוננים לבחינות השליש השלישי.
אני בסדר גמור, רק עושה המון
שגיעות בעברית. המנהל אמר שככה לא
ילך, ואני מוכרח ללמוד לכתוב בלי שגי־עות.
אני באמת לא יודע למה אני עוד
כותב בשגיעות מפני שאת השיעורים לעברית
אני באמת עוהב. אני תמיד שמח
לראות את המורה לעברית נכנסת לכיתה,
ואני יושב בשורה הראשונה, ומסתכל עליה
כמה שהיא יפה ומתלבשת בחולצת טריקו
עם שרוזלים קצרים והחצאית שלה ירוקה
עם משבצות. תמיד מתי שהיא מתקנת לי
את החיבורים ואומרת לי, למה יש לך שגי־עות
כאלה נורעותי אני מתבייש, מפני שאני
באמת רוצה למצוא חן בעיניה. אז אני
חושב לי שהכי כדאי להגיד לה שהיא תלמד
אותי לכתוב עברית בלי שגיעות באופן
פרטי, אולי ככה ילך לי יותר טוב״
המחנך, כשאמרתי לו את זה, אמר שזה
ראיון טוב מאוד ושזה מראה שיש נחונות
מצדי להתקדם ואמר, שילך בעצמו לדבר
אתה על זה. אחר כך חזר ואמר לי שהיא
מסכימה. יש לה ראות נורע מחודדות.

5/12/58 כעמצא השישית
מחוץ לקצט שגיעות בעברית, כשאני כו־

הגימנזיסט הצעיר למד עברית ככל המרץ שעמד לרשותו ויומנו היה מלא ציורים מהמין הזה.
* 011 אני רואה שהיא בכלל לא יודעת
אנגלית. לכן הצעתי לה, שאם ערב אחד
היא מלמדת אותי עברית אז בערב השני
אני יכל ללמד אותה אנגלית. היא הסכימה.
זד. בכלל המאלה שלה שהיא תמיד מס־קימה
וזה עוזר לי הרבה מאוד אחרת, לא
הייתי כל כך מתקדם אצלה.

25/6/59 אני עולה לשביעית
היום קיבלנו את התעודות ואני רואה
שעברתי את כל הבחינות בסדר ועפילו בעברית
קיבלתי מספיק .+זה מראה שאני
מתקדם אבל לא מספיק• אמרתי למורה ש־כדעי
שניסה בחופש הגדול ביחד לנהריה,
שנוכל ללמוד ביחד מה שיותר שעות ביום
בלי שיפריעו. הכל היה כמעת בסדר, עד
שיום אחד היא אמרה לי שלא יכולה לצאת
אתי לכל תקופת החופש הגדול. רק לשבועיים,
מפני שאין לה איפה לשים את
הילדים. ראיתי שקשה לה עם השיעורים
הפרטיים, מפני שאין לה עוזרת והילדים
צריכים תפול אז הצעתי לה, שאם היא
תלמד אותי איך מתפלים בילדים קטנים,
אוכל לעזור לה כצת.

ידינו סופרמקת ואפשר לגמור את כל הקניות
במכה אחת. עם הילדים אני יוצא
לטייל רק פעמים בשבוע, מפני שביום
שלישי אני עושה קצת כביסה של חיתולים
וכל יום בשש רוחץ את התינוק. זה נורא
נחמד לרחוץ את התינוק במים חמים. הוא
צוחק כל כך נחמד ומטיז מים על כל
החדר. בשביל השיעורים בעברית כבר אין
לי כל כך הרבה זמן כמו קודם, אבל
המורה אמרה שאם אכתוב את המיכתבים
בשבילה, תתקן לי בהזדמנות זו את השגי־עות
שלי ותראה לי איך כותבים נכון.
באנגלית היא טופסת מהר ועכשיו אני
כבר לא צריך להסביר לה את הסרטים.

9/5/60 המחשולים בדרף
אני לא יודע מה רצה ממני האיש הזה
שטפס אותי ברחוב וצעק עלי שאעזוב את
אשתו. אני לא יודע מה הוא רוצה ממני
ועל איזו אשד, הוא מדבר. או שהוא משוגע
או שיש לו טעות, מפני שמחוץ למורד,
לעברית אני לא מכיר אף בחורה אחרת
וגם אין לי זמן בשביל זה• עכשיו אומרים
שתהיה שבימת מורים. הלווי ותהיה שביטה.

מסתדרת עם המשקורת ועשיתי כבר תוכניות
לצאת בחופש פסח לקתוף כותנה
ולעזור לה קצת בכסף, מפני שהיא הייתה
בסדר גמור אתי ולא לקחה ממני תשלום
אבור השעורים בעברית. אני כמעט שכבר
לא עושה שגיעות בכתיב. עכשיו,
כשתהייה השביטה, אוכל לנצל את כל הזמן
ונלך כבר סוף סוף להצגה יומית, אולי
אפילו היום. חבל שלא עושים הצגות קולנוע
לפני הצהרים כמו שהיו פעם מזמן,
הצגות למחוסרי עבודה.
מאחר ולא פרסמתי אלא קטעים נבחרים
מהיומן נשארו בידי עוד הרבה דפים אור־גינליים
שאני שומר אותם אצלי ובהם גם
הרבה ציורים מענינים על שיטות הוראה
חדשות לגמרי לעברית. ואולי אפילו לשפות
אחרות ואס יזדמן לבעל היומן לקרוא את
המדור הזה, שלא יתבייש לבוא ולקבל את
היומן בכוונה השמטתי מכאן את שמו.

כה אמר גוו סב ראהע די
אל תסתכלי בזקנקן אלא במה שיש בו.

ן7*^ 71־

11 ווו^1וון! 11111111ו>ווו

וו וו ו ו 111 ויו —

1^ 11

שגי כדורגלנים ישראליים גמעו, שגייס נקנו ־ זהו המאזן ן!שו1

אבספודם ואימפורט

ן״״^ 11־ ! 1״ ך עם כדור בידו סנפ|
ט | נף רפי לוי לשלום, ו לעבר מעריציו לפני שעזב השבוע את הארץ.

פ.צ. לימה -בוטאפוגו 2:2

לימה >סי״צ) .מישחק הכדורגל על
גביע הכדורגל של ארצות ררום־אמרילו׳ה בין
קבוצת הכדורגל הפרואנית פ.צ לימה לבין
הקבוצה הברזילאית בואפוגו הסתיים אמש
ללא הכרעה, לעיני 60 אלף צופים. במחצית
הובילה קבוצת בוטאפוגו בתוצאה ,0:2כשה־חלוץ
הברזילאי המהיר יהודה כהן הבקיע
את השער הראשון בדקה ה־ — 12 ואילו
י: הקיצוני הימני, חיים בנימיני, כבש את
השער השני בדקה ה־ .37 אולם במחצית השנייה
הצליחה הקבוצה הפרואנית להשוות
את התוצאה שעה שמקשרה השמאלי, יעקב
(יעקי) מזרחי כבש שערים בדקות 58ו־.60

בית״ר שעדיים
כילו 2 :5

-הפועל כפר

(עתי״ם) בית״ר שעריים קצרה אתמול ניצחון
משכנע על יריבתה מכפר ביל״ו כשה״
ביסה אותה בתוצאה הגבוהה .2:5את השערים
לטובת בית״ר הבקיעו חואן פרננדז
( ,)11 פדרו קריסטובו ( )31 ,26 פריץ שיקל־גרובר
( )50 וג׳ו׳ני סמית 87 את השערים
לטובת הפועל הבקיעו מיגאל חנטו ()17
וחימנז ריבה (.)73

שתי ידיעות ספורטאיות אלה יכלו להיות
לקוחות מפיליטון פורימי היתולי, לולא
התרחשו השבוע שני מאורעות בעולם הספורט
הישראלי שהצביעו על כך, שאם בעוד
כמה שנים תופענה ידיעות מעין אלו בעתו־נות
הספורט, לא יהיה בכך משום הפתעה.
כי השבוע הפך שוק הכדורגל הישראלי
משוק לאומי סגור לשוק בינלאומי. שני
! כדורגלנים ישראליים, רפי לוי ממכבי תל־אביב
וג׳רי חלדי מהפועל פתח־תיקווה, המריאו
במטוס לאוסטרליה על מנת להצטרף
לקבוצת הכדורגל הכוח, בסידני. באותו
שבוע עצמו הופיעו שני כדורגלנים מקצו עיים
זרים, קרלום בוסטמנטו מפרו ואנטוניו
,בוגוצ׳י מארגנטינה במדי בית״ר תל־אביב,
1במישחק הליגה הלאומית נגד הפועל חיפה.
היה זה צעד ראשון בתהליך, שאם לא 1 יושם לו קץ בעודו באיבו, עלול להביא
למצב בו יופיעו כדורגלנים ישראליים בקבוצות
כדורגל מיקצועיות בפינות נידחות
בעולם, בעוד שבארץ ישתקו כדורגלנים
מיקצועיים זרים בקבוצות הישראליות הלאומיות.

תנבורודחוץ

צ ט דיון המבביהד בתל-אביב ראה
כבר בשנות קיומו הארוכות שמחות
רבות ,׳אולם שמחה כפי ששררה בו השבת
ביציעים ועל המיגרש לא הורגשה מזה
שנים רבות.
על המיגרש התמודדו ביניהן שתי קבוצות
הליגה הלאומית: הפועל חיפה ובית״ר תל־אביב.
לכאורה לא היה צריך להתרחש
במישחק זה שום דבר מיוחד. שחקני הפועל
חיפה עלו למישחק כשלזכותם 17 נקודות
| בליגה, כשקבוצתם צועדת במקום השלישי
בטבלה. הבית״רים הצליחו להשיג, על למיש־
| חק זה, שלוש נקודות ליגה בלבד, הזדנבו
*יי — 2 0

בסוף הטבלה. כל אוהד ספורט במדינה סתם
על קבוצה זו את הגולל. היה ברור שהיא
מועמדת ודאית לירידה לליגה א׳.
אולם מנהלי הקבוצה ואוהדיה לא ויתרו
בקלות על מקומה של בית״ר תל־אביב
בליגה הלאומית. אחרי שנואשו מהתגבורת
שהזרימו לקבוצה בתחילת הסיבוב השני של
מישחקי הליגה בצורת שלושה מכדורגלני
בית״ר ירושלים, שלא הושיעו את הקבוצה,
החליטו מנהלי הקבוצה להביא תגבורת
מבחוץ.
היא הגיעה בצורה של שני כדורגלנים,
שבאו השבוע מארצות־הברית ועלו השבת
לשחק במדי בית״ר. איש בישראל לא שמע
עד השבוע את שמותיהם של בוסטמנטו בן
ה־ 29 ושל בונוצ׳י בן ד,־ .28 גם כשעלו על
המיגרש, ידעו עליהם הצופים רק זאת שהם
גוייסו לבית״ר מקבוצת הכוח ניו־יורק. אף-
על־פי־כן, נהרו שבעת אלפים צופים לחזות
במישחקם, קהל־שיא במישחקי בית״ר בשנים
האחרונות.
ואומנם — אותם האוהדים שבאו לבחון
את טיבה של התגבורת החדשה לא אוכזבו.
שני הכדורגלנים הדרום־אמריקאיים הציגו
הצגת־כדורגל בעלת איכות בלתי־רגילה,
במיגרשי הכדורגל בארץ. בשליטה פאנסם־
קבוצה יהודית בלי יהודים
טית בכדור ובמבצעים אישיים, הם עוררו
מיד את התלהבותו של הקהל. נדמה כי גיי ^ ב 7בדוד 5לני״ישראל שלא
בקבוצת בית״ר כולה הוזרם דם חדש. אולם
יתמודד עוד עם שני שחקני היבוא,
השניים התבלטו מעל לכל.
הם רפי לוי וג׳רי חלדי. שניהם עלו ביום
הם בעטו בעיטות אדירות לשער ממרחק,
תיעתעו בשחקני היריב בלהטוטים, מסרו1
לחבריהם החלוצים מסירות־פז ליד שער
היריב. שחקני בית״ר עצמם לא היו רגילים
למישחק כזה. בדקה ד,־ ,67 למשל, קיבל
החלוץ הבית״רי דוידוף מסירה על קו ה־, 16
בעמדו לבדו מול השער. אולם הוא בעט
את הכדור הרחק, לדגל הקרן. כשנשאל
דוידוף לסיבת ההחמצה, השיב :״אף פעם
בחיים לא קיבלתי מסירות כאלה!״
בדקה ה־ 11 כבש בוסטמגטו את השער
הראשון לזכות בית״ר ממרחק 20 פטר;
ואילו בדקה ה־ 81 קיבל בונוצ׳י מסירה
ממרכז המיגרש, התקדם עימה עד לשער
וכבש את שער הניצחון לקבוצתו.
קהל אוהדי בית״ר, שמזה שנים לא תזה
במישחק כזה של קבוצתו, יצא מכליו .״בגין
לשלטון!״ קראו האוהדים -ביתר עוד לא
נפלה!״ .כאשר מישהו משחקני הפועל פגע
שלא במתכוון באחד השחקנים הזרים, היה
הקהל מוכן לטרוף אותו. השתקנים עצמם,
רצו לעבר הקהל, לאתר שהבקיעו את
רפי לוי
השערים, כדי לקצור את התשואות — מחזה הולך בלתי רגיל בישראל.

שמילוביץ׳ נוכח בינתיים לדעת שהוא
יכול לעשות עסקים עם כדורגלניו גם מחוץ
לקנדה. הוא החל להשכיר שחקנים לקבוצות
שהיו זקוקות לתיגבורת. בוסטמנטו ובונוצ׳י
עברו לשחק, העונה, בהכות ניו־יורק, שהיא
קבוצה מיקצועית מוסווית: שחקניה מקבלים
משכורת בעד עבודתם במקומות עבודה
פ׳קטיביים ולא עבור משחקיהם.
בניו־יורק נשכרו השניים לשירותה של
בית״ר תל־אביב על־ידי אוהדי חרות באר-
צות־הברית. כשנשאל מנהיג חרות על כך
השיב :״שמעתי את שמותיהם בפעם הראשונה
בראדיו, ביום שבת.״
אוהדי־חרות בניו־יורק אף שלחו את הכדורגלנים
לארץ, על חשבונם. הם גם המשלמים
את שכרם ( 450 דולאר לחודש).
כיון שכך, אין הכדורגלנים הדרום־אמריק־איים
מקבלים, למעשה, שום משכורת בארץ,
והם יכולים להופיע כאן כשחקנים חובבים.
אוהדי בית״ר המקווים לישועה לזמן ארוך,
יתאכזבו. השניים ישהו בישראל רק שלושה
חודשים, עד תום מישחקי הליגה. לעונה
הבאה כבר שכרה את שירות רגליהם קבוצה
הולנדית, הנמצאת אף היא במצוקה בארצה.

--ייבוא

ולאברהם מנצ׳ל, כדורגלן מכבי חיפה• התנאים
היו קוסמים למדי. המועדון האוסטרלי
הבטיח לשחקנים כרטיסי־טיסה
׳הלוך ושוב ומשכורת של 2500 לירות שטרלינג
לשנה( .כ־ 12 אלף לירות ישראליות).
כדי שלא יאבדו את זכויותיהם בכדורגל* ^
נים־חובבים, היתד, האגודה האוסטרלית מוכנה
לא לציין בחוזים המוצעים כי הם עומדים
לקבל תמורה כספית עבור משחקיהם.
לעומת זאת התחייבה האגודה לספק לכדור־גלנים
מקומות־עבודה, שם יקבלו את ׳השכר
שהובטח להם.
רק רפי לוי וג׳רי חלדי חתמו על החוזים.
ג׳רי חלדי, הרץ המצטיין, עשה זאת משום
שעד עתה לא הצליח להסתדר בכל עבודה
שהיא וההצעה נראתה עבורו כאפשרות
להתבסס בחיים. תוך שנתיים באוסטרליה
יכול ג׳רי לחסוך כ־ 20 אלף לירות ישראליות,
וכשיחזור לארץ שוב לא יהיה תלוי
באיש.
אולם לגבי רפי לוי, אליל הכדורגל הישראלי
ושחקן־מפתח בניבחרת הישראלית,
היתד, הבעייה חמורה יותר. כי רפי הוא ציר
חשוב בניבחרת ובקבוצתו, מכבי תל־אביב,
לגבי שתיהן גורמת נסיעתו אבידה רצינית,
במשך חודשים רבים נעשו מאמצים למנוע
את נסיעתו של רפי ולאפשר לו להתבסס
בארץ, כדי שיוכל להמשיך לשרת את הכדורגל
הישראלי. אולם רפי העדיף, אחרי
התלבטויות, לנסוע בכל זאת לאוסטרליה.

וים צוא —--

ג׳רי חלדי
הולך

העולים לא שמעד על ישראל
י—<ן ^ |1ז ־ח 0ד>נ2י 1>11 זז* 01ו;
•-עתונאים שרצו לראיין את שני

| | הכוכבים הזרים, לא הצליחו לפגשם. אנשי
בית״ר הסתירו אפילו את מקום מגוריהם.
רק היומון חרות פירסם ידיעה כי השניים
הם עולים חדשים שהצטרפו לבית״ר.
האמת היתד, כמובן אחרת. בוסטמנטר
ובונוצ׳י לא רק שלא שמעו עד בואם ארצה
את שם בית״ר; אפילו את שם ישראל ל.א
ידעו. הם אינם יהודים, ורק גורם אחד מקשר
בינם לבין היהדות: האמרגן שלהם.
וזהו הסיפור שמאחורי בואם של שגי
הכדורגלנים הדרום־אמריקאיים:
במונטריאול שבקאנדה חי יהודי עשיר,
קבלן בניינים בשם שמילוביץ׳ .שמילוביד
זה בנה את איצטדיון הכדורגל בעיר. אולם
כדי שבאיצטדיון יהיו גם צופים, היה צורך
לפתח את ספורט הכדורגל בקאזדה. שמי-
לוביץ׳ ,שהוא גם אוהד ספורט, החליט
להקים קבוצת כדורגל משלו. הוא גייס
מארצות דרום־אמריקה למעלה מתריסר שח קנים
מיקצועיים, שהופייעו בטובות שבקבו צות
הכדורגל בארצותיהם, הרכיב מהם את
קבוצת קונקורדיה־נוונסריאול.
כל קבוצות הכדורגל הטובות בקנדה הן
זרות. האחת היא קבוצת־מהגרים אוקראינית,
השנייה הונגרית והשלישית — אוסטרית.
קבוצתו הדרום־אמריקאית של שמילובי׳ך
עלתה על כולן. היא זכתה בשנה החולפת
באליפות ובגביע המדינה גם יחד.
בוסטמנטו ובונוצ׳י נמנו על שחקני קת־קורדיה.
הם קיבלו שיכונים בבניינים אשר
בנה שמילוביץ׳ ,גרו שם עם משפחותיהם,

בוסטמנטו

בונוצ׳י

שלישי, השבוע, על מטוס ממנו ירדו ביום
חמישי בבוקר על אדמת אוסטרליה — שם
יצטרפו לקבוצת הכוח־סידני.
קבוצת הכוח־סידני היא קבוצה השייכת
למועדון יהודי — אלא שאין בה אף שחקן
יהודי אחד. מנהלי המועדון היהודיים, שכסף
לא חסר להם, החליטו לייבא שחקנים יהודיים
מבחוץ; השחקנים הישראליים היו
,ראשונים בתור.
באמצעות סוחר כדורגל ישראלי הופנו
הצעות הקנייה למספר כדורגלני־ניבחרת יש־
;ראליים. מחוץ לרפי ולג׳רי, הופנו ההצעות
גם לגדעון טיש, כדורגלן הפועל תל־אביב,

על הסיבות שהביאו אותו לנקיטת
צעד זה, סיפר השבוע רפי
לוי לכתב ״העולם הזה״:
״עוד לפני כחצי שנה היתד, לי הצעה
להצטרף לקבוצת כדורגל מיקצועית —
בדרום־אפריקה. ההצעה היתד, קוסמת וחשבתי
ברצינות לקבלה ולנסוע לשנתיים לד־רום־אפריקה.
אולם כשנודע על דבר־יההצעה
שהוצעה לי, התחילו כל מיני גורמים לה־ *
ציע לי הצעות קוסמות אחרות, כדי שאשאר
בארץ.
מובן שאם היתד, לי הברירה להסתדר
בארץ, הייתי מעדיף להשאר כאן• כשום

בשוק הכדורגל בישראל

נסטוס

כך יצאתי לדרום־אפריקד. רק לחודשיים.
לפני נסיעתי נפגשתי עם אבנר ישראלי,
המטפל מטעם משרד החוץ בספורט ואשר
היה אז נציג •הממשלה כלפי הספורטאים.
הוא ביקש ממני להישאר בארץ והבטיח
לסדר לי הלוזאה ממשלתית כדי שאוכל לרכוש
מניה בחברת התחבורה דן.
כשהייתי בדרום אפריקה מצאו תנאיי-
החיים חן בעיני. כתבתי להנהלת קבוצתי
כי מציעים לי להישאר שם. הם כתבו לי
תשובה וביקשו ממני לשמור על הבטחתי
לחזור — תוך הבטחה שכשאחזור יפתרו
את כל בעיותי.״

״אמרו רי לחבות״
ך* שחזרתי מדרום־אפריקה, פני-

תי לכל אותם האנשים שהבטיחו לי
עזרה וביקשתי שימלאו את הבטחותיהם.
בדיוק אז עמדה הנסיעה לקוריאה על הפרק.
ביקשו ממני לחכות עד שנחזור מסיאול.
כשחזרנו, עמד המישחק נגד קפריסין על
הפרק, ושוב ביקשו ממני לחכות עד אחרי
המישחק.
בינתיים נפצעתי במישחק נגד מכבי־נתג־יה
וקרעתי שריר ברגל. הפציעה היתד,
רצינית והיה ברור שלא אוכל לשחק במשך
כמה חודשים. ואז כל המוסדות והאנשים
שהבטיחו לי עזרה התעלמו ממני
ודחו אותי בלו ושוב. בגלל היותי פצוע
שוב לא הייתי דרוש להם באותו רגע, ולכן
שכחו את הבטחותיהם.
חבר הנהלת מכבי תל־אביב, מרדכי עצמון,
היה היחיד שרץ בשבילי וניסע לעשות הכל
בשבילי, למרות היותי פצוע. אולם אז
הופיע זלמן קליאוט, שניכנס זה עתה לד,נ־הלת
הקבוצה והציע לסדר לי, ביחד עם עוד
שני כדורגלנים, תחנת־דלק בתל־אביב. אולם
שום דבר לא יצא מזה.
גם גיולה מאנדי, מאמן הניבחרת, רץ
הרבה בשבילי — להתאחדות הכדורגל ולמוסדות
הממשלה ; אבל אפילו הוא לא
היה מסוגל להשפיע עליהם לעזור לי.
ואז פגשתי בארץ תיירת מאוסטרליה,
בתו של נשיא מועדון הכדורגל של הכוח
סידני. יצאתי איתר, תקופה מסויימת, ודרכה
הגיעה אלי ההצעה להצטרף לקבוצה.

״אבטיח את עתידי״
ף• הדה פרצה ו כונ ס ה ^ לבהב?

_ 1ל ביז מרדכי עצמון, גיולהמאנדי וראובן
דפני מראשות הספורט• דפני ניסה להשפיע
עלי להשאר בארץ. זה לא היה קשה, כי רציתי
להשאר. הסברתי לו את מצבי והוא אמר
שמצידו הוא מבין שמגיע לי מה שביקשתי
ואם הבעיה לא תמצא את פיתרונה הוא
עצמו יעזור לי לעזוב את הארץ.
אולם הפעם לא הייתי מוכן לסמוך על
הבטחות בלבד. ביקשתי שיתנו לי ערבות
שאומנם ימלאו את ההבטחות. ערבויות
כאלה לא היה אף אחד מוכן לתת. הוחלט
לפנות להתאחדות ולבקש הלוואה וקבוצתי
היתה צריכה לערוב שההלח־אה תוחזר.
הנהלת ההתאחדות לא היתד, מוכנה לאשר
לי את ההלוואה. אחד המתנגדים הראשיים
היה דווקא חבר הנהלת קבוצתי, זלמן קלי-
אוט. לדעתי, הוא עשה זאת משום שהיה
מעוניין שאסע הוא ידע שנסיעתי תחליש
את מכבי תל־אביב ואז יוכל הוא להופיע
כמושיע הקבוצה ולהשתלט עליה.
כשראו זאת אנשי מכבי תל־אביב, הבטיחו
לי שהם עצמם ימצאו לי סידור בעוך
כמה חודשים. אולם שום ערבות ממשית
לא היתה לכך. אם הייתי מוותר על הנסיעה
לאוסטרליה — אינני יודע אם היתד, מזדמנת
לי עוד הצעה כזאת. לכן החלטתי לנסוע.
במשך השנתיים שאהיה באוסטרליה אוכל
לחסוך כסף ולקבל בחוזרי ארצה כל מד,
שרציתי — אבל בכספי שלי ולא מתרומות
אחרים. השבוע, לפני נסיעתי נפגשתי גם
עס גיולד, מאנדי והוא נתן לי את כל
העצות כיצד לשמור על עצמי ולשחק
בקבוצה מיקצוענית.
כל הדיבורים האלה המהלכים עכשיו ברחוב
כאילו רצו לתת לי הלוואות ולסדר
אותי בעבודה — הם שקר. אם באמת היתד,
בתנה למצוא פיתרון לבעייתי היד. מספיק
זמן לכך מאז חזרתי מדרום־אפריקה.״
ספ1רט כדורגל
ריקה ביו םבהיר
על מישחק הכדורגל שנעיד השבת,
בו גברה מכבי חיפה על
מכבי תל־אכיב כתוצאה ,1 :2
כותב שייע גדזר:
אתם בעצמכם יודעים
שבזמן האחרון
לא כל־כך איכפת לי
לכתוב על הפסדים
שלנו. התרגלתי לזה
ואינני מתרגז. אבל
על ההפסד הזה בחיפה
אני באמת צריך
להתלונן. אם מגיע
לנו להפסיד ואנחנו
מפסידים — בבקשה.
אם מנצחת אותנו קבוצה שלא היה מגיע
לה הניצחון — גם כן, כל הכבוד. אבל
להפסיד רק בגלל זה שהשופט במישחק לא
היה בסדר, על זה אי־אפשר לעבור בשתיקה.
אני בעצמי לא יודע מה קרה לשופט הזה,
פריד. אני דווקא מכיר אותו כשופט טוב
ומדוייק. אני אפילו ידיד שלו. כשאנחנו
נפגשים ברחוב אנחנו אומרים שלום, שלום.
אבל על המישחק הזר, הוא פשוט לא הצליח
להשתלט, ואני חושב שהוא הרס לצופים
את ההנאה מהמישחק, שלא לדבר על השחקנים.
בשתי
ידיים. במחצית הראשונה היינו
בפורמה. הכנסנו את הגול הראשון וגם
אחרי שד,חיפאים הישת את התוצאות, עדיין
ד,תקפנו. והנה, כשהתוצאה היתד ,1:1 ,אני
מקבל פיתאום כדור מימין, רואה שהשוער
החיפאי הפקיר את השער ומשמונה מטר
אני נוגח זבנג לתוך השער. למרות שהיו
שם חצי תריסר שחקנים, עשה הכדור את
הדרך שהראיתי לו. אבל פיתאום הוא
יוצא החוצה. מה קרה? פשוט מאוד,
המגן החיפאי וואנו הוציא אותו ביד. ולא
ביד אחת אלא בשתי הידיים. זה לא היה
צריך להיות פנדל אחד אלא שני פנדלים.
כולם ראו את זה. אפילו וואנו בעצמו אמר
לי אחר כך :״נכון, נגעתי ביד.״ רק השופט
לא ראה את זה והמשיך את המישחק.
מהרגע הזד. התחילו החיפאים להתקיף
ואנחנו עברנו להגנה. אבל כדורגל כבר
לא היה במיגרש. פיתאום שחקן חיפאי
אחד, שאני לא רוצה להזכיר את שמו
מפני שבין כה וכה יש לו מספיק צרות,
תופס את גיסים בכר שלנו וחונק אותו.
אתר־כך הוא קורע לו את החולצה. אחר־כך
הוא יורק לו בפנים. והשופט רץ עם המשרוקית
בפה ולא רואה שום דבר.
אחר־כך התחילו החיפאים לבעוט לשער
שלנו ממצבי נבדל, אבל איזה מצבי נבדל?
אפילו עיוור יכול היד, לראות אותם. והשופט
עזב אותם — ורק מזל היה שלא הצליחו
להבקיע לנו שערים.
בעצם, שיחקנו יותר בתופסת מאשר בכדורגל.
עלי בעצמי עמד שחקן אחד, אלון,
דובק. ובגלל זה שכל קבוצה מעמידה עלי
סטופר מיוחד אני מכניס כל שבוע סטופר
לניבחרת השבוע.

•ותר מד• שחק ! ,
״ 11 כדורגלנים לקבוצה המשחקת כדורגל
— זה יותר מדי!״ למסקנה זו הגיעו השבוע
אוהדי שתי קבוצות כדורגל בליגה
א׳ — מכבי חדרה והפועל באר־שבע.
שחקני מכבי חדרה נסעו השבוע לקריית־חיים,
כדי להתמודד נגד הפועל המקומי.
אולם שנים משחקני הקבוצה לא הופיעו
למגרש והחדרתיים נאלצו לעלות רק עם
תשעה שחקנים. במשך 20 רגע שיחקו תשעת
החדרתיים נגד אחד־עשר יריביהם משחק
מלא הקרבה מבלי שהקהל ירגיש כי
למארחים יש יתרון כלשהו. רק כעבור 20
רגע חל שינוי במהלך המש!יק• החדרתיים
שכחו כאילו לשחק כדורגל, התמוטטו וספגו
חמישה שערים. הסיבה: בדקה ד,־ 20 הצטרפו
שני השחקנים שאחרו.
ברמת־גן שיחקה קבוצת הפועל באר־שבע
נגד הכח המקומי. עד לדקה ד,־ 60 של
המשחק שלטו שחקני הכח במגרש, עשו
בו כרצונם, הבקיעו ארבע פעמים את שערם
של כדורגלני הנגב. בדקה ר,־ 60 חל
מפנה. הבאר־שבעים התאוששו, החלו לתקוף
את שער הכח, הצליחו להבקיע את שער
הכבוד. הסיבה: התל מהדקה ר,־ 60 שיחקו
שחקני באר־שבע במשך חצי שעה ב־8
שחקנים בלבד. שניים משחקניהם נפצעו
וירדו מהמגרש ואילו שחקן שלישי הורחק
עוד קודם לכן על־ידי השופט.

תשבץ הסו&ס וחג 1223
אריה בן־טל, מחבר התשבץ, הוא בן
,23 עוסק בחינוך, חובב נוי (דגים,
פרחים ונערות) וקורא בשיטתיות את
העולם הזה. ביום גשם טורדני אחר,
החליט אריה לתרום את חלקו שלו
לעתון האהוב עליו; זנת לשעה קלה
את הדגים, הפרחים והנערות והקדיש
חלק מזמנו לחיבור תשבץ שבועי זה.
םאוזז )1 :רא־שח
)4 .זכה?בינוי
גנראל מאניטייקר.
)10 מבשר, קוסם.
)11 קריאת-צער)13 .
שניים )14 .עווז)15 .
חד־תא )17 .רטוב.
)10 מנעו? )20 .כ?י-
תחבורה )22 .בירה
מפוצלת )25 .טהפש.
)10 יצירה של אמי?
זולה )27 .צמח־בר
דוקרני )30 .ממלא
מקום )32 .סופר אמריקאי
)33 .נוטר
? )34 נהר באפריקה
)36 .מנכים
אותו מהמשכורת )37
נטסז, נשמר )39 .פעולה
שהוחלט עליה
ונעשתה )41 .מחברת
פיזמונים ישראלית.
)42 יחם ילדה לאמה
)44 .דחילק
)46 אינו מתוק)48 .
מילת שאלה )50 .י•
שז )51 .תואר אצולה
)53 .אבל )55 .קיים )57 .משמש למאור.
)58 אסור לעבור עליו )51 .בקר עומד בראשו
)60 .לחם פשוט, קמח גם.
מאוגד )1 :בהמת־משא )2 .מידת־נוז־לים
)3מסער )5 .מעולם השאול )6 .פורז
מוסר )7 .שמונה עשר )8 .איש הקרח)9 .
מחבר הספר ״עיר היונה״ )12 .תריסר)15 .
אבי יצחק )16 .הדבר החשוב ביותר בלימודים
)18 .טיבח: מבדר )21 .קבוצה דתית.

)23 בסולם הקולות )24 .אבי אבנר)26 .
גמד )28 .חי במים )29 .ראש ממשלה לשעבו
ומשורר )31 .אחר מבני יעקב )32 .גוויה
)35 אבר בגור )37 .פזיז )38 .עובד בזבל,
)30 שרוי בתענית )41 .אמתחת )43 .סימז
)45 ניסתר, סודי )46 .מאביזרי האפוח
)47 בולש, מתעניין )49 .חורבז )52 .הואר
הולנדי )54 .בר־מינז )56 .דראמטורג, סחבו
פינמאליוז )52 .חייב.

ספרים
מק 1ר
בי ת ה כו כי ם

כלנ ערה־יופי ה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי

להיראות יפה ומט ופחת .
עוזרו הנאמן — הוא

רו אלו־ם • ז 1ע 1גזו 8 0
חקרם הנזפורסס לפי ד׳־רלב רן, פריס, חמניי ג׳ ל ה
רוי א ל, מגן פי פורד ורקמותיו העדינות, מונע
התהוות קמטי פנים ומסהר את גוון עורך על־ידי
פעילות של נחזוור הדס.

המפיץ בישראל: לילית
פרסום ציטט

מכירת חיסול המלאי

נעליים משובחות
במחירים מוזלים

סלון עדין
תל־אביב, דחוס אלנכי 92

להשיג גנל גת מרקחת זגופומריה

• העולםהז הי ״ישבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והסנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,26785ת. י.
• 136 מען מברקי: עולמסרס • דפוס משה שהם בע״ם, ת,*-
סין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזה ב ל* -

ק ר או לו פי ס ל (ק.צטניק 256 ,עמודים,
הוצאת עם הספר) — כבר בדפים הראשונים
נדחף הקורא בכוח לתוך הגיהינום של
אושמיץ, אשר אינו מרפד, ממנו• הוא ממשיך
לקרוא כשקרביו מכווצים, עד שהוא
מסתגל לכך, מתרגל לזוועה שאין בה הפוגה.
רק כשהוא מרים את עיניו מן הספר אל
העולם הנורמאלי, אל הילדים הסובבים
אותו, פוגע בו מלוא הכאב של יהודים
כמוהו שנמרטו מסביבתם השלתזד, לתוך ה־פלאניטה
הנוראה של אושוויץ — אשר רק
שש שעות מפרידות בה בין שובע לרעב
ואשר כל מישנה ועבירה קטנה, כגון במיון
לגנוב חתיכת לפת רקובה, עונשם אחד —
ערימת הגוויות.
בכל זאת הם אינם ניכנעים. בכל מאודם
הם רוצים להישאר בחיים. לשם כך דרוש
פונקציה, תפקיד בסגל המחנה, שיביא עמו
עוד מנת לחם.
פיפל היא פונקציה. פונקציה איומה של
ילד והחייב לשמש כ״מלכה״ ובמאהבת של
ראש הבלוק. כאשר ראש הבלוק מואס
בו, הוא רוצחו במו ידיו.
מוני, גיבור הספר, נער בן ,12 עם עיני
קטיפה שחורות ״בבתולים של ילדה״ —
הוא פיפל. כל שאיפתו היא להישאר פיפל
עד ליום בו תגמר הזוועה והוא יוכל
לחזור להיות ילד שהוריו מפנקים אותו
בכינויי־חיבד .,הוא למד כבר את כל השיטות
ויודע מתי לפקוח עיניו כדי לעורר
את תאוות ראשי הבלוקים ומתי להסתתר
מפני המוות.
לפני הקורא נגולים מוסדות המחנה, אשר
החשוב ביניהם הוא המחראה־הבורטה, בה
עוברות מיד ליד חבילות מרגרינה חצי־נמסה
תמורת יהלומים, סיגריות תמורח שיני־זהב.
מתוארת דמות הפושעים, חולי־הנפש.,
שנבחרו בשל אכזריותם לנהל את המחנה,
והאסירים הדוברים לשונות שונות שהובאו
מכל קצוות אירופה הופכים לעם אחד —
נזוזלנזאנים — צללי אדם מחוסרי־בשר־ונשמה,
שרק שביב־חיים והרדיפה אחר
עוו־טיפת־מרק מקיימים אותם.
כשרצ לוי. אם אפשר לחלק את זוועות־הגיהינום
לפי דרגות, הרי התמונה הזו
היא המזעזעת ביותר:
ריח נקניק מטוגן הרעיד את נחיריו.
הוא נעצר תחתיו בטבואי המחראה. הוא
בלע את הריח אל קרביו כדבר של ממש.
ספגו בעד נקבוביות העור המיובש, בכל
אבר ואבר משלדו.
המחראה היתה חשוכה. רק בסופה הר־.
שיפה משאבודהמיס כלפי מעלה פיזוזי־אור
אדמומייס, כאילו עולה שם המנוע בלהבות.
נקניק מטוגן ! את כל מלאי הנקניק גנבו
מסחסנו של שסוליק! טפח על פניו ריח
אותו נקניק שהיו מטגנים בשבילו טבחי־הבלוקים.
ומוזר: אותו ריח שהבחילו עד־להקיא
בעבר התנפל עליו כאן עכשיד בגי־רוי־פרע
דשיסה בו בסחוד׳ש את רעבונו
הקודם. הוא שתה את הריח, חש אותו בפיו
כדבר צמיג וסמיך. הריח דבק בלשונו ופיטם
את פיו. הוא התחיל ללעסו בשניו כשהריח
מזיל עסיס מדגדג בחריפותו. הוא גמע את
העסיס, אן רעבונו לא הופס. אדרבה, שבעתיים
השתולל ונתפרע בו.
בתור, לאורך הקיד שליד השער האחורי,
עמדו צללי־אסיריס ופניהם אל הפתח הצר
של סשאבת־המים, קודחים׳ בבולמוס־תאווה
וקוצר־רוח.
...בפד פתח המשאבה היתר, מדורה בוערת
מפיצה אור לתוך חשכת הבלוק. פיוסר
אבא׳לה הקדוש ישב על הקרקע בשיכול־רגליים
אצל. האש וליבה את המדורה בהשליכו
לתוכה גזרי־עץ נוספים. לשמאלו עמדה
תיבת־מטזא מלאה גושים של בשר נא,
במאכלת ארוכה קצב פיוטר את הבשר
מנות־מנות, שקלן בידו, ואס נראתה לו
מנה גדולה מכפי הצורן, מיד היה מבתרה
לעותיים, ואת הבתרים הטיל למדורה.
בשר! נתחי־בשר! את כל מלאי הבשר
גנבו סן המטבח! מזמן שהוא אוכל את
מרק־האסירים לא מצא בו אף פעם אחת
שריד וזכר לבשר. אף אחד נואסירי־הסחנה
אינו יודע שהמרק צריך להכיל גם בשר.
גונבים פה הכל. לאחר שנה תמימה במחנה
חשב שהכל ידוע לו, והנה מסתבר שהגרמנים
מספקים בשר אלא שהסוחרים הם
המוכרים אותו בטרם יגיע לדוודים, במנת־בשר
כזאת יכול היה להינצל ולהישאר
בחיים.
בשבעה ימי־לחס יחויב איש־איש מהם
תמורת נתח כזה של בשר קלוי. מחר,

לעת חלוקת־הצהרים, יפדה מהם זיגמונט
את מנודלחמם, והם יעמדו מעד ויביטו
בהיסוג חלוס־עשרים־וארבע־שעות־של־אושון יץ
אל בין ידיו טל זיגסונם. גס חלום־הלחם
של מחרתיים, יילקח מהם, בחלומם על
הימים הבאים אחריו. לא את לחסם אלא
את חלום־לחסם הם מעביטים ומוכרים כאן
עתה. בעת חלוקת־הלחם יעמדו תחתם מרוקנים
ומנוקזים. עד שיוטלו לקרטטוריון
שוב לא תדענה ידיהם מנת־לחם. עכשיו הם
מרטיטים מקוצר־רוח, אינם יבולים להתאפק
ולחנות, ואין בהם גם אחד הנותן לעצמו
דו״ח ני בזה נפרד הוא מלחם לכל חייו.
פומף־פומף פומף־פומף התמיד
סנוע־הסשאבת בפעימותיו, כשהוא בולע את
נפצוצי המדורה של בשר חי, דם, חלב ועץ.
סביב התא התרוצצו משרתי־בלוק רצוא
ושוב, גרפו נתחי בשר זבי־מיץ לוהטים
מתון האש וערכום על האדמה מוכנים
לחלוקה.
עיני האסירים פקעו מחוריהן בתשוקה.
רגליהם לא יכלו לשקוט על טסדן. לב כל
אחד מהם רעד בתפילה שיפול נתח גדול
בחלקו. הנה ההוא, שם, נן־נן, ההוא נראה
גדול יותרו אן הדיבור אסור פה באיסור
חמור. משרתי־הבלוק מסתובבים ועינם בכל,
בשל הגה קל עלול אתה להפסיד הכל.
התור והמזל, רק הם יקבעו סח יהיה גודל
מנתן.
כל שלד חוטף את הנתח הצורב בשתי
ידיו, מגפפו אל לבו, מצניעו תחת האפודה,
מלקק את טיפות־הדם מן האדמה ורץ להסתתר
׳אי־נזה, יחד עם נתח החיים שנמצא לו.
...פיוטר ישב על האדמה לפני חאש.
בדומיה עשה מלאכתו, נשבסדק־פיו הקפוץ
סיגריה לא מודלקת המזוקרת כלפי חסמו.
לחםאחד סן הסליקיצילנו .
להב־המאכלת שביד פיוטר ניצוץ באדמומית
זרה לאורה של הסדורה.
השער האחורי נפתח: זיגמונס! הוא רץ
בצעדים סרודים למול פתח־המשאבה ושלח
דבריו מסה אל פיוטר. זה לא נשא אליו
ראשו. בשקידה אילמת הוסיף לנתח את
הבשר לנתחים, ובזה אחר זה הטילם לתוך
האש. לאחר־סכן, ברא שיהפון ראש, גיששו
ידיו מאחוריו וגררו אל האור שתי עצמות
ארוכוודארוכות, מנוקרות מבשר. הוא הניחן
על האדמה לרגלי זיגמונט, וחזר לעיסוקו.
זיגמונט שח להרימן וכונן פעמיו אל מחיצתו
החשוכה של הבלוק.
מוני ניתר הצדה. רק חורי־המחראה הפרידו
עתה בינו לבין זיגמונס. פתאום נעצר
זיגמונס תחתיו. הריח מציאותו של זר
באפילה. עינו נתחדדו ובלשו נבזזו. נשימתו
של סוני קפאה. מבטו וממר אל צלליתו
של זיגמונט.
״מי שם?״ זרק זיגמונט.
מוני לא נשם.
זיגסונס זינק מעבר לשורת־חורים. שתי
העצמות המנוקרות בידיו המורמות הלבינו
באפלה, בלהביט ממורטים.
״מוני, זה אני, סוני!״ קרא ברטט.
ידיו של זיגסונס הורדו. חקרנית ננעץ
מבטו בפניו של מוני:
״פיפל מזוע לא זיהית את עצמך
מיד? רק עוד רגע אילו שתקת, היית גמור.״
זיגסונט הניח ידו על כתפו של סוני
והוליכו עמו צעד־בצעד, דרן רעים שווי־מעלה:
״פיפלו
טוב שמצאתי אותן. עכשיו תביט,
אתה רואה? אלו הן העצמות של בניאק.
פיומר מחלק אותו שם למנותו״
מיהו ״ קצט ״ י ק לא פחות דרמאתי
הוא סיפורו של מחבר הספר. קצטניק, שפירושו
״אסיר בק• צט( .ראשי חיבות של
מחנה השמדה) ,הוא שם־עם שרק ידידים
מעסים מכירים את האדם המסתתר מאחוריו.
גם יחידים אלה מכירים רק שם ישראלי של
אדם נעים־הליכות ומתון־דיבור• אפילו אשתו
אינה יודעת מאין בא ומה מיד, שמו הקודם.
ספרו
הקודם, בית הבובות, זבד, לתפוצה
רחבה ותורגם לשורה ארוכה של שפות,
ביניהן אנגלית, צרפתית, דנית, בולגרית,
יפאנית. אנשים רבים׳ שהתרשמו מן הספר
וניסו להתקשר עם מחברו — ביניהם מלך
דנמארק — נאלצו לשגר מכתביהם אל הכתובת
היחידה המופיעה בכריכת הספר: נינה
אשרמן, אשתו הצברית של המחבר, המייצגת
את קצמניק המיסתורי בפני העולם.
שם אחר המופיע בכל ספריו של קצטניק,
הוא שם משפחת פרלשניק הפולנית, ובניה:
הארי, דניאלה ומוני. האם בשם זה טמון
סוד עברו של קצטניק? האם הוא הארי?
האם דניאלה, גיבורת בית הבובות, היא
אחותו? האם מוני, הפיפל, הינו אחיו?
את זאת יודע רק קצטניק עצמו.
העולם הזה * 22ו

בן 17 נזוק מהלימודים, סולק מעבודתו והואשם ע דיו׳ המשטוה באיש נו צ ח

אהבה ונקמה בגימנסיה
משטרת ישראל פתחה השבוע תיק פלילי נגד אדם הנאשם באיום כרצח. תיקים מסוג זה
הם שיגרתיים למדי, אולם המיוחד במקרה זה היה שהנאשם בו אינו אלא נער כן ,17 תלמיד
והניד תנועת נוער חלוצית -טיפוס אופייני של נער ישראלי, מן הסוג אותו אין מוצאים,
בדיד כלל, כין הנאשמים כפשע זה. זהו סיפורו האישי של הצעיר, המספר על הרקע
והגורמים שהביאו אותו לידי האשמתו החמודה. מערכת ״העולם הזה״ מצאה לנבון לפרסם
את סיפורו במלואו, למרות שלפי עדויות של אנשים אחרים המעורבים כענין, אין הוא
מדוייק ככל פרטיו -מאחר שיש בו כדי לשפוך אור על הווי מסויים בנוער הישראלי,
על תפיסות חברתיות ומוסריות שבו, שאינן ידועות כיותר לצבור הרחב במדינת ישראל.
ף יום רביעי האחרון קיבלתי הודעה מן המשטרה
*״ שעלי לבוא לחקירה. נבהלתי מאוד, כי לא ידעתי על
מה רוצים לחקור אותי. כאשר הופעתי למחרת בתחנת
המשטרה הודיע לי השוטר החוקר כי הוגשה נגדי תלונה
על איום ברצח. המתלוננת היתה היא — הנערה בת ה־16
שהיתר, חברתי במשך כשנתיים. היא מסרה למשטרה כי
איימתי עליה ברצח וכי הרמתי עליה סכין.
כששמעתי את ההאשמה, כימעט ושותקתי מרוב תדהמה.
מאין בא לנערה זו רעיון כה שפל? אומנם לפני כשבועיים,
כשעברתי ברחוב, ראיתי אותה. היא צחקה אז לעומתי.
אמרתי לה שתפסיק לצחוק לי בפרצוף, אחרת אכה אותה.
למרות שהסברתי זאת לשוטר, האשימו אותי ושיחררו
אותי בערבות עצמית. עצבי התערערו. צעקתי ובכיתי.
ביקשתי שיבינו כי אינני פושע. האם בגלל עלילה של בת,
שרוצה להתנקם בי צריכים להכתים אותי כפושע?
הבת הזאת הרסה אותי. בגללה התמוטטו עצבי. בגללה
הפסקתי את לימודי בבית־ספר תיכון ערב והפסדתי את
מקום עבודתי. גם חברי מסתכלים היום עלי בעיניים אחרות
וחלק מתרחקים ממני. וכל זה למה? בגלל תעלוליה של
ילדה שהרסה את חיי.
הכל התחיל לפני כשנה וחצי. אני הייתי אז בן 15 וחצי.
ניכנסתי לכתה החמישית של בית־ספר תיכון ערב. רציתי
להשיג תעודת בגרות, השכלה גבוהה, ובכלל עתיד. בכיתה
זו הכרתי אותה. היא היתד, אז בת ,14 ילדונת תמימה
ועליזה. תחילה לא הסתכלתי עליה אפילו, כי היתר, בשבילי
רק ילדה קטנה. אבל כששמעתי את הסיפורים שהלכו עליה,
!התחלתי להתעניין בה.
אחד הבנים סיפר שהוא בילה איתר, בגן, ושהם התנשקו
בשדרה והיא אף התפשטה לעיניו. תמיד היו כמה חברים
מלוזים אותה הביתה ובפי כל אחד מהם סיפור משלו על
יחסיו עימה. היא היתד, נחמדה ומושכת והתחלתי להתקרב
אליה. כשעזבה את חברה האחרון, נהייתי אני לחבר שלה.
אולם עוד אז, כשהתחלנו, היא אמרה :״אין אתה בעלי
ויש לי הרשות לצאת עם כל אחד שארצה.״
ואומנם, למרות שהיינו חברים, היא יצאה עם כל בן
שהזמין אותה לנשף או לסרט. תמיד רבנו על כך׳ אך
תמיד נכנעתי. הרגשתי שהיא משחקת בי, אך היא נתנה
לי את כל מה שרציתי ולכן המשכתי להתראות עימה. הייתי
מוציא עליה עשרות לירות. פיזרתי עליה כספים אך ורק
כדי שתאהב אותי. פה ושם רמזה לי שהיא אוהבת אותי,
אך הבנתי שהיא מחבבת רק את כספי.

חדש. כל הבנות אוהבות אותו ורק אני השגתי אותו.״
התהלכתי כסהרורי.
הפרידה היתד, אומנם קשה אך השלמתי עימה. מכיוון
שאת החברה הקודמת שהיינו בה — חברה סלונית —
עזבנו, לא היתד, לי חברה. נכנסתי לתנועת־הנוער בה היא
היתה. לא שמתי אליה לב׳ כאילו לא הכרתיה, אך היא
כנראה חשבה אותי לקרש קפיצה מחבר אל חבר, ויתכן
שגם ידעתי על מין יותר מהחברים שלה; ושוב התחלנו
לה,פגש, מפעם לפעם. אחר כך היא ביקשה ממני להתראות
לעיתים תכופות יותר.
היא היתד, מצלצלת אלי, אל מקום עבודתי, ואומרת:
״הבום נסע. אני נמצאת לבד במשרד, משעמם לי, אנא,

התלונה המשטרטית הראשונה
יו לי כמה חכרה קרובים, שסיפרתי להם מה

״אינני יודעת מדוע אגי נותנת ז ך׳
משך חודש בער־ נפרדנו. זה היד, בגלל חבר חדש
!״ שצץ לה באופק. אך הם נפרדו בסוף, ואנחנו חזרנו
להיות חברים. כשהוריה לא היו בבית, הייתי מבלה בביתה
ערבים שלימים. היא היתד, מרדימה את אחותה ואנחנו היינו
נכנסים לחדר הסמוך. תמיד היתד, אופרת לי :״אינני יודעת
מדוע אני נותנת לך, מכיוון שאיני אוהבת אותך כל כך*״
אך אנחנו קיימנו יחסים מאוד קרובים בינינו, אם כי לא
שכבנו ממש.
פעם, כשחזרנו מאוחר הביתה, תפס אותנו אביה כשאנחנו
מתנשקים בחדר המדרגות וכל חולצתה פתוחה. אך הוא
לא העיר לי על כך דבר.
אני אהבתי אותה וכדי להוכיח לה זאת, כפי שרצתה,
קניתי לה מתנות רבות. יום אחד החליטה להיכנס לתנועת־נוער.
תמיד הייתי מחכה לה אחרי הפעולות. לטייל היא
לא הסכימה אף פעם. רק לד,שאר בבית או ללכת יחד לסרט.
כך הלכנו תישעה חודשים. ואז יצאתי להבראה. כשבוע
ימים הייתי במקום נופש מחוץ לעיר, לשם נשלחתי ממקום
עבודתי. היא הבטיחה לי כי לא תצא עם אף אחד, בהעדרי.
אך כשהייתי בהבראה, קיבלתי ממנה מיכתב בזו הלשון:
״קבלתי את מכתבך ואני נהניתי לקרוא שאתה מבלה
טוב ולא משתעמם. אני שמחה שאתה בחדר טוב והאוכל
טוב. אני מבטיחה לא לאכול אותך אם תשמין. שלומי טוב
מאוד וגם אני מבלה יפה. הכרתי ילד אחד נחמד מאוד,
אבל הוא יותר מדי פילוסוף, וגם המחמאות שלו הן כאלה,
לדוגמה, :את באמת אצילית.׳
״אבל אל תחשוש, אינני מתכוננת לצאת עם טיפוס כזה.
לצערי לא אוכל לבוא אליך לבית־ההבראה, משום שזה
לא ישתלם לי ולך וגם הוצאות הדרך הן מיותרות. חבל.
נכון שרצית להביא לי מתנה משם? אז אני רוצה שתקנה
לי כזאת סיכה לבנבנה, כמו שלובשים, ואז אוכל לעשות
תסרוקת בננד״ טוב?!
כשחזרתי לעיר, הבאתי לה את המתנה. את המתנה היא
קיבלה אך לא אותי. היא פשוט אמרה :״יש לי חבר

תוך זמן זה היא יצאה גם איתי וגם עם עוד חבר. ניסיתי
להשפיע עליה שתעזוב אחד משנינו כי באופן כזד, לא תוכל
להמשיך. אך היא לא הסכימה להיפרד עם אף אחד משנינו.
יום אחד, כשבאתי ביום ששי בערב לתנועה׳ נוכחתי
שהיא וחברה אינם. ידעתי שביום זד, הוריה אינם בבית
והיא נמצאת שם לבד עם החבר. מכיוון שתמיד טענה כי
אינה מקיימת יחסים עם איש, מלבדי, הסתקרנתי ניגשתי
לביתה. ואומנם תפשתי את שניהם באותו מצב בו היתר,
משחקת איתי.
קיבלתי הלם. כל אותו שבוע חשבתי לעזוב אותה. כך
זה לא יוכל להמשך. לא יכולתי להסכים שהיא תשחק בי
כך. באותו שבוע, כשחזרנו מסרט אמרתי לה כי אני
מפסיק להיות חבר שלה ושתמשיך ללכת עם החבר שהיא
מעדיפה על פני. היא בקישה ממני שלא אכעס וכי בעצם
היא אוהבת אותי מאוד. היאהבטיחה לי לעזוב את החבר
הנוסף וללכת רק איתי. נכנעתי. בזמן שהיינו בתדר המדרגות
נכנסו פיתאום השכנים וראו אותנו. היא נבהלה
ופחדה שהשכנים יספרו מה שראו להוריה. אינני יודע אם
השכנים סיפרו להורים או לא, בכל אופן הוריה לא הגיבו.
יום אחד, כשר,שיכבה בתנועת הנוער יצאה לאכול פלאפל,
היא הודיעה לשנינו כי היא גומרת גם איתי וגם איתו
ויש לה חבר אחר. אז התחילו להגיע אלי כל מיני שמועות
מהחברה שהיא מספרת שמעולם לא היתד, חברה שלי ושאני
סתם לחצתי עליה שתצא איתי. כשניסיתי לברר איתר, מה
מקור השמועות האלה, היתר. טוענת שהיא בכלל לא מספרת
זאת וזה פרי דמיונם של החברה בלבד.
אחר־כך באו אלי חברים וספרו שהיא מספרת כי לפעמים,
כשהייתי בא אליה הביתה היתד, אמה מוסרת לי
שהיא איננה בבית ומגרשת אותי מכל המדרגות. היא
סיפרה שהיא יצאה איתי רק מרחמים ותמיד השגתי אותה
ברמאות. כמו זה שהייתי קונה 5כרטיסים לקולנוע והייתי
מבטיח לה שיוצאים עם עוד חברה. אך כשהיינו מגיעים
לקולנוע הייתי מוכר את שאר הכרטיסים כדי לד,שאר איתר,
לבד. סיפורים אלה הכאיבו לי ולא הבנתי למה היא גורמת
לי בושות כאלה.
פעם אמרה לי :״אתה כמו קוץ בלבי. אינני יכולה לשכוח
אותך, למרות שאני רוצה זאת. על ידי הסיפורים האלה
אני מכניסה לתת הכרתי שאיני מאוהבת בך ואתה אפם
בשבילי.״ וכך היא המשיכה בסיפוריה שהשפילו אותי
וטחנו את רגשותי לאבק.
איך יכולתי להוכיח לחברה שכל דבריה מצוצים מן
האצבע? חשבתי שזה יעבור — ושתקתי. יום אחד, בהפסקה
בבית־ספר, היא ישבה על כיסאי כדי להרגיזני. ביקשתי ממנה
לקום, אך היא קראה לי שם גנאי. היו חברה בסביבה וראו
זאת. דמי עלה לראשי וכל כעסי התפרץ החוצה. קראתי
לה לפתע :״חתיכת זונה!״ ומכאן החלו כל צרותי.
זד. היה לפני חנוכה. הזמנתי את הכיתה למסיבה בביתי.
אך היא שיכנעד, את הבנות שלא יבואו, והזמינה אותן
למסיבה בביתה. הכיתה התפלגה. הנשף שלי נהרס.

פרידתם היא אשר הביאה לשורת מאורעות שגרמו לתלונות
במשטרה ולהתערבותם של שומרי החוק באהבתם של השניים.
בוא אלי.״ הייתי משתחרר מעבודתי בטענה שאני מרגיש לא
טוב והולך אליה.
היא היתד, סוגרת את המשרד ואפילו כשדפקו הלקוחות
בדלת — המשכנו במשחקינו. כך קרה לעיתים די תכופות.

״אתה כמו קוץ ברבי״
ף* מקוב עבודתי הזהירו אותי שיפטרו אותי אם
!״א מ שיך להחסיר. כשאמרתי לה שאיני יכול לבוא אליה,
התרעמה :״לא נורא, אם יפטרו אותך תקבל פיצויים, ובין
כה קשה לך ללמוד טוב.״ לא עבר זמן רב ופוטרתי
מעבודתי.

| $שהיא גורמת לי, והם יעצו לי לא לשתוק. אז ניגשתי
אל כל מי שהכיר אותה וידע עלי את הסיפורים הנפוחים
שלה, גם את הצד שלי,.
כעבור ימים מספר קיבלתי מיכתב מהמשטרה שאבוא
לחקירה. שם הודיעו לי שנתקבלה נגדי תלונה שאני משמיץ
את הבת הזאת וכי אני מספר שהכנסתי אותה להריון.
אחרי שסיפרתי את גירסתי, שוחררתי. זה לא היה הכל.
הורי קיבלו הזמנה לבוא לשיחה עם מנהל בית־הססר והוא
הודיע להם כי אני מסולק מבית־הספר, באופן סופי.
״אסור שתלמיד ישמיע את המלה הזאת״ (״זונה״) הוא אמר.
הוא גם טען שאני חומר־נפץ בבית־הספר ומוטב שאחד
ראיתנו לא ילמד מאשר גם הבת וגם אני נחדל ללמוד.
חשבתי שעולמי נהרס. סיפרתי למנהל את כל קורותינו,
דיברתי עם המורים, הכיתה הגישה עצומה עם חתימות
כל התלמידים כדי שיחזירוני, אך מאום לא עזר. גם בקשתי1
למחלקת החינוך של העיריה, שיכנסו את המועצה הפדגוגית,
כדי שיחליטו בעניני — נדחתה.
הייתי מדוכא. חשבתי שאמות. סיפרתי הכל להורי, רבתי
איתם וברחתי מהבית• הסתובבתי ברחובות ללא עבודה, ללא
בית־ספר, ללא בית.
לבסוף הסכימו להעביר אותי לבית־ספר ערב אחר. נכנסתי
לאותו בית־ספר. ניסיתי ללמוד, אך לא הלך לי. דרך
הלימוד והחומר, היו שונים מקודם. הפסדתי חומר של
חודשיים ונוכחתי שפשוט חבל על הזמן ועל. המרץ.
כל מי שמכיר אותנו שמע על סילוקי מבית־הספר ועל
כל הפרשה, אינו יודע, למעשה, את הרקע לכך. אני רוצה
עתה לשאול מעל במה ציבורית: האם סילוקי מבית־הספר
היה מוצדק? מדוע גרמו לי את העודל הזה והרסו את
עתידי?
מדוע לא כינסו את המועצה הפדאגוגית כדי לדון בסילוקי
מבית־הספר? אילו היו עושים זאת, אפשר היה להשתיק
את כל הרכילות בתחילת הדרך, מבלי ששנינו נינזק.
אבל בזה לא נגמרו צרותי. אחרי שחזרתי מהמשטרה, שם
האשימו אותי באיום ברצח, הזמינו אותי לוזעדת חברים
בתנועה והודיעו לי שאני מועמד לסילוק מן השיכבה
בגלל זה שאני מעשן. כנראה שהבת הזאת מנסה לסלקני
גם מהמקום האחרון שיש לי בו חברים. אז מה נשאר לי
לעשות עכשיו?