גליון 1226 מתאריך 22 במרץ 1961

ש•!! גלזר

לעתים נדמה כי איש אינו מיטיב להעריך
את כוחו וחשיבותו של העולם הזה, כמו
יריביו. בעוד שידידינו מנסים לא פעם להתעלם
מקיומנו, מתוך נסיון להתקשט בנוצו־תינו
ולזקוף על חשבון עצמם את פרי
עמלנו הרעיוני והחינוכי, הרי יריבינו חולקים
לנו מחמאות ביד חופשית. הם מודים
כי לולא העולם הוה, לא היתד. הפרשה הו פכת
מעולם לתופעה חשובה בחיי המדינה.
הם גם מודים, כי העולם הוה, הוא שחישל
במרוצת השנים את כל הרעיונות המורמים
עתה על נס מתנגדי בן־גוריון.
אחד היריבים האלה הוא ד״ר ישראל
(״אלדד״) שייב, שהוא אולי איש־הרוח הרציני
היחיד במחנה הבן־גוריוני. לא מכבר,
במאמר על היערכות החזיתות הרעיוניות ב־עיקבות
הפרשה, אמר בין השאר :״מפי
שלונסקי הושמעו לגבי צה״ל דברים שהם
בערך כדברים שמשמיעים מארטין בובר ואורי
אבנרי. החזית המשותפת הזאת של
המיסטיקן הנצרני־יהודי, של איש העולם
הזה, חסידו של נאצר והנאצריזם, ושל
איש מפ״ם — חזית זאת לא במיקרה כמובן,
התייצבה באופן אוטומאטיובשמחה רבה
מאחורי לבון.״
אלדד־שייב, קישר בין דיעותיה של חזית
רעיונית זו לבין דעות הפרופיסור רוטד
שטרייך על תפקידו של צה״ל — והעמידן
מול דיעותיו של יגאל ידין. בעוד שידין
משקף את דעתם של המאמינים כי הצבא

הכיל כתבה על המישחק ועל תוצאותיו,
בתוספת תמונות של המישחק שנגמר זה
עתה. היתד, זאת ההודעה העתונאית הראשונה
על תוצאות המישחק.
קוראים רבים שאלו אותנו: איך זה
היה אפשרי? כיצד יכול שבועון להיות
אקטואלי אף יותר מעתוני־הערב?״ התשובה
צפונה בשיסות־העבודה של העולם הזה,
שהן יחידות במינן בשדה השבועונות העולמית.
בעולם
כולו, עוברים כמה ימים בין
סגירת הגליון (תהליך שנקרא בסלאנג
העתונאי האנגלו־סאכסי ,״להשכיב את ׳העתון
לישון״) לבין הופעתו ברחוב. הרכילות
המיקצועית מלאה מיקרים בלתי נעימים
שנגרמו בעיקבות פער־זמנים זה.
כך פירסם פעם שבועון בריטי מפורסם
על המלך
מאמר שמתח ביקורת חריפה
ג׳ורג׳ הששי, שעמד לבקר באפריקה הדרו מית
הגזענית. השבועון ״הושכב לישה״

כל נערה-יופיה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי
להיראות יפה ומטופחת.
עוזרו הנאמן — הוא

המהדורה השנייה
יום

רויאלויט גץ סמ
הקדם המפורסם לפי ד״רלברן׳ פריס, חנזניל ג׳ ל ח
רויאל, מגן על עורך ורקמותיו העדינות, ניזננז
התהוות קסמי פנים וממהר את גוזז עורך פל־ידי
פעילות של מחזור חדם.
המפיץ בישראל:

לילית

פרסום צימם

אנגלית •צו־פתית

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה״ס ״ ק ד * מ ה ״ ת״א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

נפתחים :

קורסים ואולפנים נוספים למכוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחה 0001,6188410 הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
קבוצות נפרדות כאנגלית לגומרי ג׳־ה׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון
(למתחילים לביסוס הידיעות עד להכנה לבגרות).

• הכנה רכגרות כאנגלית ומתמטיקה לאקסטרנים

(מאי־דצמבר .)1961
פרסים והרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ו׳)

המהדורה הראשונה

״זה דבר קדוש ביותר שיש לנו״
טוענים בובר־אבנרי־שלונסקי־רוטנשטרייך-ל-
בון כי ״צבאנו, בדומה לצבאות אחרים,
מופקד (רק) על מילוי התפקיד הבטחוני,
כדי להבטיח את אורח־החיים התקין של
המדינה.״
טוען שייב :״העם אוהב את צבאו יותר
מאשר כל עם בעולם, כי בא־נסטינקט
הבריא שלו, שטרם הרקיבוהו אנשי העו לם
הזה, וטרם רוקנו־,ו אנשי העולם הבא
הפילוסופי וכד וכד וכד.
חוששני כי בנקודה זו משלה אלדד את
עצמו. רוב רובו של העם, ובעיקר רוב
רובו של הנוער, של חיילי תש״ח וחיילי
סיני וכל החיילים הקרביים של דורנו —
דוגלים בתפיסה הרואה בצבא מכשיר תועלתי,
החייב לשרת את המדינה, ולהבטיח
את שלומה. רק מיעוט קטן רואה בצבא
אובייקט פולחני ,״ערך״ מקודש.
אך בדבר אחד צודק שייב. הפרשה
באמת גרמה לכך שהזרזירים הלכו אצל
העורבים. משני עברי המיתרס התגבשו
החזיתות הרוחניות ההגיוניות. כדברי שייב,
אין זה מיקרה שאנשים כמו לבון, רוטב־שטרייך
טלמון, בובר, שלונסקי ואבנרי
מוצאים את עצמם, להפתעתם, בחזית אהת
— חזית שהעולם הזה פעל מזר, שנים
כחיל־החלוץ שלה. ואין זה מיקרה שאנשים
כמו בן־גוריון (האב והבן) ,שיים,
יגאל ידין, שמעון פרס, אורי־צבי גרינברג,
שוקן ודיין, מוצאים את עצמם בחזית משו תפת,
נגדית. אולי אין שותפות זו נוחה
לכמה מחבריה — אך היא הגיונית וטבעית.
שנאמר: אמור לי מי חבריך, ואגיד לך
מי אתה.

אם נכחת ביום השלישי האחרון במיש־חק
בין ניבחרות ישראל וחבש לכדורגל,
ואם חזרת אחרי המישחק לתל־אביב ולגמה
ספלון של אספרסו כדי להשיב את רוחך,
יתכן כי הופתעת על־ידי מוכרי העתונים
שניסנפו בגליון העולם הזה. כי גליון זה

יום לפני נסיעת המלך. הוא הופיע
אחרי מותו הפתאומי.
אפילו שבועון זריז במו טיים, מכיל
לעתים ידיעות והערכות שהופרכו על־ידי
המאורעות עוד לפני הופעת הגליון.
שבועון ישראלי, המופיע בארץ קטנה
בעלת אוכלוסיה מצומצמת, נהנה מיתרונות
מסויימים בשטח זה. אין הוא נאלץ להדפיס
מיליוני טפסים, ועל כן הוא יכול
לצמצם בהרבה את הפער בין סגירת הגליון
לבין הופעתו.
אולם לא הסתפקנו בכך.
במרוצת השנים גיבשנו שיטות המאפתוכן
הגליון אף
שרות לנו לשנות את
תוך כדי הדפסתו. גם אחרי שהגליון
״שוכב לישון״ ,אנו גורמים לו לעתים
נדודי־שינה.
הגליון האחרון ניכנס למיטה עוד לפני
גמר המישחק הבינלאומי. הוא הכיל כתבה
על ההכנות למישחק, מלתת תצלומי אנשי
הניבחרת החבשית ופגישותיהם. אולם כל
זרועות העתון עמדו מראש במצב הכן.
אך נגמר המישחק, דהרו הצלם והכתבים
חזרה למערכת. היה צורך לכתוב את הכתבה,
לפתח ולהדפיס את התצלומים, לייצר
את הגלופות, לסדר את. הטכסט, לעמד
את העמוד, להחליפו במכונת־הדפום, להדפיס,
לקפל, לכרוך ולחתוך. יתכן כי בששעבר
השגנו שיא עולמי: כל הפעובוע
הללו
בוצעו תוך 93 דקות, על־פי לות לוח־זמנים מדוקדק ומשולב שעובד מראש
בקפדנות.
אם השיווית את הגליון שלך עם גליונור.
אחרים, יתכן ששמת לב לשינוי נוסף.
אחרי שהגליון כבר הלך לישון, נתקבלה
במערכת התמונה האחרונה של ליז טיילור,
בבית־ד,חולים. מאחר שממילא, כל מחלקות
הייצור של העתון עמדו במצב הכן, החליט
עורך הכתבה של ליז לשנות גם את
תמונות הכתבה הזאת.
בחלק מן הגליונות, תפוסה הפינה השמאלית
התחתונה של עמוד 13 על־ידי תמונה
המראה את ליז עם ילדיה. בחלק אחר
של הגליונות מופיעה באותו מקום, תמונתה
של ליז, כשהיא מובלת על אלונקה
לחדר־הניתוח.
בשוק הופיעו,
איפוא, בסך ה״

— שלוש 0 0 בל מהדורות שונות
של הגליון•

העולם חזה 1226

מכתבים
דשדטץ ולכית־הסוהר
כקורא ותיק התרשמתי עמוקות ממאמרו
•קל אורי אבנרי ,״התיק הסודי״ (העולם
הזה ,) 1224 בקשר לפרשה.
במאמר זה מאשים הכותב, בצורה שאינה
משתמעת לשתי פנים,
את מר בז־גוריו!
במתז ההוראה
לעסק־הביש, ואת
משה דיי! ואחרים
במעשי זיוף,
הונאה ועוד.
מעשים אלה, אם
אמת הם, כפי שסוע!
הכותב, אי!
לעבור עליהם בשתיקה.
התפטרות או
פיטורים של ראש־הממשלה,
דיין ות•
קצי! הבכיר, אי!
בהם די. יש להעמידם
לריז, ובמידה
ויימצאו אשמים במעשים
פליליים אלה,
רייבים יהי? להת את הדי! ,ואפילו אם
יהיה זה כרוך במאסר מטושד.
לעומת זאת, אם טענותיו של אבנרי
ה! שקר, אם מנצל הוא את העובדה שלרשותו
עומד עתו! אשר רבים קוראים
בו ואוהדים אותו — אחר דינו של אורי
ולרצות את עונשו
אבנרי, והוא:להישפט
בכית־הסוהר, במשך תקופה ממושכת.
אם קיים צדק בארץ זאת, נשארת ברי רה
אתת בלבד: בדנוריו! למאסר ואורי
— או אב-
אכנרי וידידיו לשלטו !

למאסר, ובדגוריוז
נרי וידידיו
הלאה בשלטון.
שלמה אביגד, ראשוז־לציון
בכל כתבותיכם בעני! הפרשה שכחתם
רק. דבר אחד: המאבק ביז בז־נוריוז ולבוז
לא התחיל בנקודה זו, אלא במאבק
על השלטה המעשי במדינה, כאשר טעז
מר לבוז כי ״ההסתדרות היא מעל המדינה״
,וכי איז ההסתדרות חייבת לקבל
קומוניזם
את מרות המדינה. כלוטר:
פשוטו כמשמעו.
העובדה שנערכה מלחמה בארץ בי! שני
ריקטאטורים, היא העיקרית.
מאימתי הפכתם להיות מניני הקומוניזם?
קורא,
אי־שם
מאימתי הפסקת להכות את • אשתך? בכל
המדינות הקומוניסטיות, עומדת המדינה
מ על להסתדרות הפועלים, ואין ההסתדרות
מהווה אלא זרוע מבצעת של המדינה.
כאחד שהפד לאוהדו של לבוז בשבועות
האחרונים, אני רוצה לשאול את מר לבוז
שאלה פשוטה :״האם ידע או לא ידע כי
מניות ״כור״ מועברות לירי המרצחים הגרמניים
(העולם הזה?)1225״.
אני מצפה לתשובה ברורה ממר לבוז!
י. נתן, תל־אביב
שיחדור כיסא ראש-הם םשלה מישיבודהנצת
של בז-נוריוז, יביא לנו בכנפיו, ביז יתר
המתנות, גם את הטלביזיה, שהומלצה על•
ירי ועדת מומחים — ושבז־נוריוז, שונא
ה״סינמאים״ ,אסר אותת עלינו.
חיים דרור, רמת־השרון

עוד תהיה דאיש־הגלבוע ההזדמנות. העורך
ייכנס לעובי הקורה של שאלה זו בספרו
צלב הקרם, העומד להופיע בעוד שבוע.

אחוות־עמים כרכבת שדים
זו תשובתי למכתבו של פואד קאסם מכפר
רמה (העולם הזה ,) 1223 בו טעז כי שיקרתי
כשכתבתי שאחיו, עזאם קאסם, העמיד פני
יהודי כדי ללכת עם בנות יהודיות, לפני
שעבר את הנבול (העולם הזה .) 1221
ובכז פואד: אני מאוד מצטערת, אבל מה
שאתה אומר זה שקר גדול. הוא באמת חי
בשם בדוי. אתה צריד באמת לבקש את
סליחתי, מאחר ואני יודעת את הדבר באום!
סודי. אם היית יודע את שמי האמיתי, אז
היית מתבייש לכתוב כך, כי אתה כבר
ביקרת בביתי, יחד עם אחותד הטורה.
אקווה שתדע לנקוט בדיבורים קצת יותר
יפים.
לאחיר מניע עור יותר גרוע מטה שאיחלתי
לו, כי אנחנו היהודים נחנו אמונה
בכם — לשווא. בושה וחרפת כפולה.
אם תרצה, אני מוכנה לשלוח לד את
תמונתו של עזאם קאסם, עם חתימת־ידו
מאחור, בשם ניסן אברמוביץ. וכדי לרמוז
לד טי אני, השופטת את אחיד :״איד
היה בלונה־פארק, וביחוד ברכבת־השדים?״
מרים אלימלך, באר־שבע
כדי לחסל אחת ולתמיד את הוויכוח בין
הקוראה אלימלך והקורא קאסם: נא לשלוח
למערכת את התמונה הנדונה.

דיוקן בשחור־לבן
סיפורה האישי של 1זורה דליה רום (העולם
הזה ,) 1225 משכנע רק בחלקו. אין ספק
כי יחסה אל האפריקאי
הוא כנה ועמוק,
ולמעשה איז
פלא בכד. דליה נולדה
וחונכה בארץ,
ובתור שכזאת סוב!
שעליה להיות משכמה
ומעלה מרגשי
גזענות מכוערים ו קטנוניים.
מה עור
שהערכים האישיים
של האפריקאים אינם
מוטלים בספק.
דליה אינה משכנעת
בטענתה כי פי טוריה
נגרמו ללא
הצדקה, מאחר והיא
מודה בעצמה בכד
רום לא החסירה, כי אתת, יטי-לימוד. יש, איפוא, להצטער על
בד שהיא טוענת, לדעת י מתור סילוף הרקע,
כאילו באו פיטוריה כתוצאה מידידותה
לאפריקאי.
יונה פיק, הרצליה
במילה אחת: סקנדליה!
אסתר גלעדי, סבריה
קראתי בעיוז אח דברי אנשי מנחמיה
המאשימים את דליה (העולם הזה .) 1225
יתכז שכל ההאשמות שלהם נכונות. אד דבר
אחר ברור לי: כל הסיבות הצודקות האלה
לא היו מביאות לפיטורי דליה, לולא *לי בתה
עם אפריקאי שזיעזעה את הנשמות
הטובות של מנחמיה.
שולמית ניידר, חיפה

חדחז למכתבו של קוראכם הנכבד, אליהו
מסעודה, מרחובות, שצייז כי החליט לוותר
על העישוז בשבת כאות הוקרה למפלגת הד־תית־הלאומיח,
על שהחליטה שלא להצטרף
לקואליציה (העולם הזה .) 1224 אם הכותב
הנכבד וחבריו רואים במפלגה הנ״ל את
דרכם, יצטרפו נא אליה ביום ההכרעה.
מ. פ ,.רחובות

הצעיף השכיעי

בטשקנו איז העולם הזה לינאלי כל-כר
אר אני רוכשו, לעיתים תכופות, על מנת
לראות את ארצנו במשקפיים קצת שונות,
ולעתים די צודקות.
אר בקוראי את העולם הזה 1223 ממש
אחזתני זוועה. כיצד יכולים אתם לפרסם
תמונה זו של הסרט ״טייז קאטפף״ ,ולכתוב

אני מצטרף בשתי ידיים למכתבה של
חיה הררית (העולם הזה ,) 1225 בפרט בעניין
החחסדותכם.
תודו שאתם די צבועים ,״בלי מורא
ובלי משוא־פנים״ .ובתשובות מחוכמות לא
תמיד אפשר להסוות את האמת.
א. הר־זהב, חיפה
אבל מותר לנסות, לאד

אונזר ר,אמס(*

טענות אנשי מנחמיה, מזכירות קצת
את הפסוק :״כמה מן החברים חכי הטובים
שלי הם יהודים, אבל
הרמן לויט, תל־אביב

אני חושב שנחפזתם לתת לגברת הררית
את הרשות לייצג את ישראל בסרט ״פלומה״
,ולבצע בו את חסטריפ-טיו ההיסטורי
של שבעת הצעיפים.
אני מציע: תמנה המערכת חבר־שופטים
של 12 קוראים, שייבחרו בהגרלה, ותוזמז
הגברת הררית לבצע את הריקוד בפניה.
הוועדה תחליט אם זה בסדר.
למרות שאני פוריטאני, אני מתנדב.
מי גרמן, רסת־גן
מעשה בקורא בשם דן,
שדווקא היה פוריסאן.
אך למען הצל
את כבוד ישראל —
להוריד צעיפים הוא מוכן.

איך נתפס אייבמן ז

בשורה תאומה לה ״עלינו להבטיח כי
הדבר לא יקרה בישראל״? אפשר לחשוב
שהנה מחר הופכים מנהיגינו לנאצים!
לעיתים מעריך אני את מאמריו של אורי
אבנרי, כמו ״אייכטז — איש ותקופתו״
ועוד, אד הפעם, אילו היה נופל לירי,
מט׳ע אינני יודע אם חיה יכול לכתוב
עור אי-פעם בחייו. יבוש לו.
אינכם חייבים לפרסם ואת במדור המכתבים.

,.דואר גלבוע

העולם הזה 1226

אני טיחה בכל תוקף נגד טענתה הכוזבת
של הגברת לילי גלילי, כאילו תפסח היא
את אייכמז, בעזרת השבועוז ״ראדיו״,
(העולם הזה .) 1225
זח היה ככה: יום אחד הלכתי ברחוב
בבואנום איירס, ומי אני רואה, אם לא
את מיודענו אדולף? למזלי היתה עמי משקפת.
הסתכלתי באייכטז דרד המשקפת, בצורה
הפוכה, כד שהפר קטז מאוד. בעודו
קטז, תפסתי אותו ביז שתי אצבעות והכנסתי
אותו לקופסת גפרורים. חזרתי במטוס
הראשוז של ״אל-על״ (פרם זח הוא לא
לפירסום!) ומסרתי אותו לשיז־ביח.
עכשיו מסתכלים בו רק דרד משקפת בלתי-
הפוכה, כד שהוא נורא גדול ולא יכול
לצאת דרד חור המנעול.
יגאל אוכמני, ראשון־לציון

הברנדי המשובח ביותר
הסוכנים

הכלליים:

חב־ הכר ם בע״נו, רח־ לילינבלום .19ת״א. מל 65396 .

ח״כים לוז, גוברין ובגין כ״מצודת זאב״
האס היתה כוונה?

במדינה העם

תשבץ הסו&סוחח 4226
יצחק דגני, מכנרת, הקדיש, ללא ספק,
מאמצים רבים לחיבור תשבץ זה
כדי להגיש לדור האספרסו דברי חי דודים
הולמים. אם מתקשה מישהו

בפיתדון ערך מסויים, מפנה אותו
יצחק דגני להוריו ולזקניו. הפעם,
מבטיח יצחק ,״ינערו הפותרים אבק
ממושגים שהסתתרו בחביון הכרתם.״

םאון ) 1 : 1״עד•
ברא ושכיב אדע-
רא״ ) 4 .נמל אנגלי.
תפקיד דתי.

) 11 אזל )13 .חלוץ.
) 14 נהר כמזרח, הגובל
במדינת קרבות
חצויה )15 .אחת הכבות
בנזיקין) 17 .
מתנועע )19 .ממית
ומרפא )20 .יאה לתוספת!
מציק)22 .
עור הראש ) 25 .עו־שת
ניתוח דתי)26 .
סופר יהודי אמריקאי
)27 .שיח אליהו
הנביא )30 .מבני
בנימיו )82 .מספר
צדיקי העולם)33 .
צמת רד )34 .לשד.
)36 גיל מדינתנו.
)37 עיקר החלב)39 .
יוסף נשיא צרפת
לשעבר )41 .משקולת
הבנאים)42 .
לאה )44 .השערה.
)46 צמח־בר בעל
ריח מעורר בחילה )48 .מכינויי המשפחה
של הכהנים )50 .משמש לתאורה )51 .סטייק
טיקראי 53 .יבנאל לפנים )55 .הספרדים
המיוחסים מוסיפים כינוי זה לשמם, ר״ת.
)57 שבט סופר )58 .אשר )59 גברת
פסלי השעווה )60 .מנהל חב׳ דשנים וחוטרים
כימיים.
סאונד ) 1 :אופרה לביזה )2 .עיר מצרית
קרומה )3 .ראשון הקצינים בתנ״ד.
)5נמצא )6 .הסופר המכובד, מהקלסיקונים
בצרפת ) 7 .בפול )8 .סופר ופלד בריטיים.
)9מנהיג אפריקאי ) 12 .וער )15 .עוצר.

) 16 איגוד טיקצועי לרושמי־תווים, ר״ת.
)18 סוחר חיתי ממולח )21 .אחד מארבעת
בנים באגרה )23 .אד )24 .אות בצליל.
) 26 ליבראל בריטי )28 .לישבה )29 .שליטי
מצרים משנת )31 .1254 פיל קטז )32 .הבי־נאטיסט
הראשון )35 .בנוודהחיל )37 .כינוי
תלמודי לחריר־טוח )38 .פרם, דוגמה)40 .
יש אומרים )41 .קיטור )43 .חזר )15 .פג־טומימאי
צרפתי )46 .אסתובב )47 .טוהר
והודח )49 .זוג )52 .חולצים ליונק)54 .
רבודה בישראל )56 .מגש )58 .מקלעת
פרחים.

הגטואיז המ ש חולד
מאמר אחד עורר השבוע הד נרחב בקרב
דעת־זזקהל האחראית. הוא נשא את הכותרת
״הקרקס הגדול״ .כותבו, המבקר
בועז עברון, גינה בו בחריפות את התכונה
מסביב למשפט אייכמן. הצבר המרצין
וגבה־הקומה, הביע את אשר מרגישים רבים
לנוכח הנסיונות הממלכתיים והפרטיים להפיק
מן המשפט פירסומת זולה ורווחים
כספיים (ראה להלן).
ככל שהתקרב המשפט, כן נעשה הקרקס
ססגוני יותר. השבוע התוזסף לו צבע נוסף
— הצבע הצהוב. הציע כינוס של המפלגה
הפרוגרסיבית בתל־אביב: לתבוע מן הציבור
לענוד ביום פתיחת־המשפט את הטלאי הצהוב׳
אותו נשאו יהודי אירופה בתחום
השלטון הנאצי.
מחווה קירקסי
״שפוך חמתך . .
כזה אינו פוגע רק בטעם הטוב, נוכח גדולתה
הטראגית של השואה שתידון במשפט.
כרוך בו גם נזק חינוכי שלא־יתוקן.
הציונות קמה כדי להוציא את היהודים מי
הגטו, ליצור מציאות חדשה, בה שוב לא
ייתכנו פוגרומים. היא י־צתה ליצור אומה
חדשה המשוחררת מן התסביכים של מיעוט
נרדף, וששוב אינה רואה את העולם
כולו כמחנה אוייב•
שאיפה זו של הציונות הוגשמה. משפט־אייכמן
עצמו הנערו במדינה חופשית, משמש
עדות לכך. ישראל יכולה לספוג מפלה
צבאית, ככל מדינה אחרת — אף שוב לא
ייתכנו בה פוגרומים. והאומה החדשה, שנולדה
בה, הולכת ומשתחררת מתסב-כי הרדיפה׳
מרוח ״עם לבדד ישכון״ ׳״שפוך
חמתך על הגויים.״
מה הטעם להנחיל לנוער חדש זה חוייה
מזעזעת, שתזהה אותה עם הילדים חררי-
האונים של הגטו י מה הטעם לזרוע בלבו
את ההכרה כי העולם כולו רוצה להשמידו.
וכי דרכו מובילה אל משרפות אושריץ?
הפחד ההפוך. חובה היא לדאוג לי י
שנוער זה יכיר היטב את נתיב־ר,אימים של
הנאציזם. אולם חובה זו אינה נובעת מן
החשש שגורל גטו ווארשה צפוי לאומה
בת־חורין זו, שהיא אדון לגורלה. החובה
נובעת דזזקא מן החשש ההפוך: שתחושת־הכוח
הממלכתית החדשה תנוצל אי־פעם על־ידי
דמגוגים חסרי־אחריות, לשם יצירת חיידקים
פאשיסטיים מקומיים.
מפלגות ביקוד במצוד ה

ך ך ען בועוך ל חידזני ס זחווובציס
עתון התשבצים והחידונים דזנפוץ ביותר

שפע תשבצים, חידונים מצויירים ושעשועים

תחרויות פרסים גדולות
הופיע גליון 91

מערבולת פרשת־לבון ומערכת־הבחירות
סוחפת לתוכה כל גוף המתקרב אליה. ה שבוע
גרפה גם את גופתו של דויד רזיאל,
ראש מיפקדת האירגון־הצבאי־הלאומי, אשר
שוחררה על־ידי ממשלת קפריסין והועברה
לקבורה בארץ (ראה ענוודינו 9־.)8
משום־מה סברו ראשי תנועת־חרות כי
דרושד, הלוויה צבאית כדי להבטיח את זכרו
של ראש־המחתרת. אברהם (״יאיר״) שטרן,
ידידו ויריבו של רזיאל, נקבר פשוט ליד
אמו, וקברו משמש יעד לעליית־רגל שנ תית•
אמו של רזיאל ביקשה אף היא כי
בנה ייקבר לידה, עם העברת עצמותיו.

אולם תנועת־החרות, אשר טרם השתחררה
מן הסגידה הילדותית לסמלים צבאיים
שעבר זמנם, לא הסתפקה בכך. ערב העברת
העצמות טילפן מנחם בגין לשמעון פרם,
ביקש ממנו לערוך הלוזיה צבאית. פרם
השהה את התשובה, התקשר עם דויד בן-
גוריון, הודיע לבסוף כי הענין סודר.
קבורה שד סרן. בעיני כמה מחסידי
רזיאל עורר משא־ומתן זה מורת־רוח רבה.
היה זה מגוחך שאיש כמו פרם, שלא השתייך
מעולם לכל מחתרת לוחמת או יחידה
קרבית, יישאל ביחס לקבורתו של רזיאל,
שסיכן את חייו עשרות פעמים, הטביע את
חותמו על ההיסטוריה הצבאית של האומה
העברית החדשה.
מורת־רוח זו גברה, כאשר מצא בגין לנכון,
ברוחו האבירית הרגילה, להודות
פומבית לבן־גוריון ולפרס, על הזכות הגדולה.
בשעה הנוכחית, בפדוס מערכת־הבחי־רות
שתעמוד כולה בסימן סכנת הדיקטא־טורה
ה״בטחונית״ של בן־גוריון ופרס,
היתה הודעתו הפומבית של בגין מעין תעו־דת־הכשר
לשני האישים.
אך לשיאו הגיע הזעם כאשר נודע מה
הזכות שהעניק פרס לרזיאל המת. אלוף
אצ״ל נקבר כקצין נמוך בדרגת סרן —
החלטה שגבלה עם ליגלוג. הסיבה הרשמית,
המגוחכת: בדרגה זו נקבר רזיאל גם על־

ידי הבריטים.
מצעמשותף. ביום ההלווייה שלח פרס
זר־פרחים פרטי ומכונית קומאנדקאר צבאית,
נהוגה בידי חייל, להובלת הארון. בבית ר,קברות
הצטרפו להלודיה ששה סרנים, ו־כיתת־חיילים
ירתה מעל לקבר. הנשיא ו־ראש־ד,ממשלה
שלחו את שלישיהם.
מפא״י לא הסתפקה בכך. ערב ההלוזייה
שלחה כמה מראשיה, ביניהם יו״ר הכנסת
קדיש לוז וראש סיעת־מפא״י עקיבא גוב־רין,
לעבור על פני הארון ולשוחח עם בגין.
מחווה זה עורר תשומת־לב כללית בין
עסקני המפלגות, ובייחוד בצמרת הליבראלים
החדשים. הם ראו בכך רמו מכודן מצד
מסא״י כלפי הפרוגרסיבים, שתוכנו :״בשעת
הצורך נוכל להסתדר גם בלעדיכם, אפילו
עם חרות.״
בתוך חרות עצמד. ישנו מיעוט קטן, ש היה
מקבל מחוזה כזה בסבר פנים יפות.
טענתו: חרות קרובה לנערי־החצר של ביג׳י
בפולחן הצבא, במדיניות־החוץ הפרו־מער־בית
והאנטי־ערבית, בשלילת ההסתדרות,
וביחס הזילזול להתיישבות העובדת. מדוע
לא תיווצר ההתקשרות על־פי מצע כזה?
קבוצה זו התנגדה לתמיכה בפנחס לבון.
רוב חברי חרות שוללים גישה זו מעי קרה,
בהיותם סבורים כי עיקר תפקידה של
חרות הוא למנוע דיקטאטורד, של בן־גוריון.
אך הופעתו של ח״כ גוברין, הקומיסאר ה פוליטי
של נערי־החצר, במצודת־זאב, הבליטה
את הבעיה.

פרשת אייכמן
ס״זנס ושמו מ שפט
״הירשמו לסמינאר אייכמן!״ צרחה הכו תרת
הרעשנית של חוזר חברת תיירות אמ ריקאית
בקליוזלנד, אוהיו. החוזר, שנשלח
החודש לאלפי עורכי־דין יהודיים ברחבי
ארצות־הברית, הציע הצעה קוסמת ללקוחו תיו
הפטנציאליים:
״אל תחמיץ את ההזדמגות ההיסטורית
החד־פעמית של חייך! הירשם כבר עכשיו
(הסטן בעמוד )6
העולם הזח 1226

מ ר גי ת ה, ב פ או ס ט :״דווקא במקום בו חסרים מושגים,
\ £ש ם מזדמנת מילר. ברגע הנכון.״
ליבראלי.
ליבראליזם.
ליבראלים.
מילים יפות. מילות־קסם ממש. משכנעות ומעוררות־אימון
בשמיעה ראשונה.

אבל -אם מותר לשאול -מה הן אומרות?

^ יני רוצה להביע, בשלב זה, דעה על היוזמה ל־
\ 1הקמת מפלגה ליבראלית חדשה. עדיין אי־אפשר לעשות
זאת, לא לחיוב ולא לשלילה. עדיין לא נאמר לנו מ־ ,יהיה
מצע המפלגה, מה יהיה הרכבה המדוייק, מי האישים שיעמדו
בראשה.
על כן אין דברי אלה מהווים אלא היחהורים בקול רם
למשמע הודעותיהם של היוזמים עצמם. אולי יעזרו להם
הערות אלה לכוון את מאמציהם בכיוון הראוי.

ההזדמנות להכניס את עובדי חרות להסתדרות הכללית,
וכך לחזק את הכוח הבלתי־מפא״יי שם?
ייאמר נא בגלוי: כל הנימוקים האלה אינם משכנעים.
אם הרעיון קובע, הרי היו צריכים לעבדו לפני שהוזמנו
מפלגות. ואם הרעיון אינו קובע — מה מפריעים רעיונות
חרות?
נדמה כאילו נימוקים אלה באים לחפות על משהו. על
מה? שמא על פחדם של היוזמים פן תהיה חרות החלק
החזק ביותר בתערובת ותדחק את רגלי היוזמים עצמם?

פחד זה הגיוני למדי. אך ודאי שאינו הולם
מחשבה ליבראלית. ועוד פחות הוא הולם את
רצון הציבור, המבקש אלטרנאטיבה של כוח
למפא״י, והיודע בי רק איחוד הימין בולו
יובל להתחרות אי־פעם במפא״י -אם בכלל.
והרי כבר עתה ברור כי בהעדר איחוד כזה, תהפוך
מערכת־הבחירות למלחמת־אחים מרה בין הליבראלים לבין

אצל העומד מן הצד, מתקבל עתה הרושם
בי יצירת ליבראליזם ישראלי הוא תהליך
מכאני, מעין תרגיל של מעבדה. לוקחים ששה
גראס פרוגרסיביות ושמונה גראם ציונות־בל־לית,
מערבבים היטב, והנה מתקבלת התרכובת
הכימית ששמה ליבראליזם.

ך י הגיון מחייב כי תהליך יצירתה של תנועה״ליברא-
ן 1לית אמיתית יהיר. בדיוק הפוך.

קודם כל חייב לבוא הרעיון.
חייב לקום מישהו — או מישהם — ולהכריז: אלה
עקרונות הליבראליזם במציאות הישראלית. בהם אנו מאמינים,
ועליהם ניהרג.
והכוזנה אינה לחבילת מליצות נבובות וסתמיות, מן
הסוג הקרוי אצלנו ״מצע״ ,אלא בתריסר — או בעשרים,
או במאה — עקרונות מעשיים ברורים, שיהוד תשובה
ברורה לשאלות העיקריות של חיינו הלאומיים והחברתיים.

אחרי עיבודו של מים מן* כזה, יבלו היוזמים
להבריז: הנה דגלנו! בל אשר לדגל זה -
אלינו !
אם הדגל הזה מתאים לכל הפרוגרסיבים ולכל הציונים־
הכלליים — מצויץ. אם תנועת־חרות כולה סבורה כי דגל
זה זהה עם שאיפותיה — ניחא. אם מאה אלף אזרחים
אחרים — אנשי־רוח וסטודנטים ורופאים וסופרים וקיום־
קאים ופועלים — יתלהבו לדגל זה — מה טוב.
ואז יתכנסו כל האנשים הטובים האלה, אשר המצע הליבראלי
החדש מתאים להם — ויקימו יחד מפלגה חדשה.
יבחרו במוסדותיה, ויחליטו את מי לשלוח בכנסת, ומי
יעמוד בראש הרשימה.

זאת הדרך הנאותה -הדיר הליבראלית
להקמת תנועה ליבראלית.

מרכה הצער, לא בחרו הליבראלים החדשים בדרך
/זו. להיפך, הם נהגו כאילו חשוב רק הרכב־ד,כוחות
הממשי, ולא הרעיון. אך גם בדרך זו, המוטעית מיסודה,
הם נקטו בקו תמוה.

קודם בל החליטו את מי לצדן? למפלגה
וכעיקר, את מי לא לצרף.

תנועת־החרות, כך קבעו, פסולה. מדוע פסולה? האם
הודיעה חרות שאינה מסכימה למצע, שאינו קיים עדיין?
לא ולא. היוזמים חששו לפנות אליה — ונראה כי פחדו
דווקא מפני תשובה חיובית.
מדוע? אומרים היוזמים: בחרות קיימים יסודות הנוגדים
את המהות הליבראלית. אך הרי יתכן כי דווקא צירוף חרות
לתנועה החדשה, יחזק את אותם היסודיות החרותיים הקרו בים
לרעיון הליבראלי. אולי יחסל את כוחם של היסודות
הדבקים באותה ״מיסטיקה״ ,המעוררת את מורת־הרוח של
הליבראלים?
אומרים היוזמים: חרות רוצה לשבור את ההסתדרות.
האם שאלו? אולי מוכנה חרות לפרק סוף־סוף את הסתדרות
העובדים הלאומית, גוף שאבד עליו הכלח? אולי דווקא זו

האם הוזמן ז

ילו הוזמן, היה שואל את השאלה שהצגתיה בראש
\ £רשימה זו: מה זה ליבראליזם? מה זה ליבראליזם —
במציאות הישראלית?
רק אדם תמים מאוד יכול להאמין כי קבוצת־עסקנים זו
או אחרת תהווה אלטרנאטיבר, לדויד בן־גוריון ולאנשי־חצרו.
דויד בן־גוריון מייצג קו מדיני עיקבי וברור, הנובע
מהשקפת־עולם מגובשת. ככוח אלטרנטיבי יבוא בחשבון
רק גוף המצוייד בהשקפת־עולם מגובשת נוגדת, העשוייה
אף היא מיקשה אחת.

אין זה מיקרה שדווקא העסקן הליבראלי
פנחס רוזן ניצח על מלאבת־החקיקה, אשר
העניקה לישראל חוקים שאין כדוגמתם אף
בדיקטאטורות פאשיסטיות וקומוניסטיות. כי
מי שמסבים למדיניות־החוץ שלבן־גוריון, ממילא
נאלץ גם להסכים למשטר של חוקי-חרום
רודניים, למימשל צבאי קולוניאלי, לצנזורה
פוליטית.
הוא מוכרח להסכים למציאות, בה נרקמים עסקי״ביש
מאחורי גבה של הממשלה הנבחרת, ביה קובעים עסקיה,רכש
של תת־שר הבטחון את מדיניות־החוץ, בר, מוטמנים
מכשירי־ההאזנה בשולחנות של ראשי־מפלגות, בד. מחליט
ראש־ה,ממשלה, לבדו לערוך מיבצעי־סיני ולהקים כורים
אטומיים.
בשנים שעברו, לא הצטיינו יוזמי המפלגה הליבראלית
החדשה במלחמתם נגד תופעות אלה. המעטים שניהלו
מלחמה מסוכנת זו, באו דודקא מחוגים אחרים. כי לשם כך
היה דרוש יותר מסיסמה מושכת־קולות. היתד, דרושה
השקפת־עולם אלטרנאטיבית — יחד עם הכישרון לתרגמה
לשפתיו־,יומיום, ואומץ־הלב להילחם עליה מול כוחות-
החושך.

כמה מן היוזמים טוענים שיש יסוד כימי שלישי, הקרוי
״אנשי־רוח״ .לדעתם, דרוש גם יסוד אנונימי זה, בכמות
שעודנה בלתי־ברורה, כדי שהתרכובת תעלה יפה. אך
חלילה להם לערבב יסוד אחר — חרות — היכול רק
לקלקל.
אילו היד, המדובר בתערובת רגילה, לא הייתי בא לערער
על תסיסה זו. אך כשהמדובר בתרכובת — ביצירת מהות
חדשה שאינה ניתנת להפרדה — הרי תפיסה זו מפוקפקת
במקצת.

ואולי בראש המחנה הליבראלי כולו, צריכה לעמוד אישיות
כמו הפרופסור מארטין בובר.

גרארגובוון: ווה וה ריבדאריוגז?
חרות — תחת ששניהם יילחמו במפא״י. צדק שמעון פרס,
כאשר ליגלג על כך, השבוע :״לא נפריע להם לריב
ביניהם!״

כלל, מתקבל הרושם כי הליבראלים אינם לי־
^ ברא ליי ם כל כך במשיכת כוחות למחנה החדש.
אומנם דאגו היוזמים להזמין למסיבות, בבתים פרטיים,
כמה עשרות אנשים טובים. אולם מוזמנים אלה נבחרו
בהקפדה. הוזמנו אנשים בודדים, שאינם מייצגים כוחות
מגובשים או דעות מגובשות. אנשים מן הסוג אשר הצטר פותם
למפלגה קיימת אינה מערערת את שיוזי־המישקל בין
עסקניה.

במילים אחרות: אין אנו רואים לפנינו, קצי*
ני־גיום של צבא כובש, המעוניינים להגביר
את המחנה ככל האפשר, ערב הסתערות על
חיים ומוות. תחת זאת מצטיירת תמונה של
עסקני־מפלגה ממולחים, שהשתלטו על סיסמת־בחירות
מבטיחה, והמבקשים לשמור עליה
לעצמם.
גם הגישה לאנשי־הרוח עושה רושם דומה. דובר על
קבוצה מסויימת, בד,פד,גת פרופסור מסויים, שלא ראינוהו
מצטיין עד כר, במלחמה נועזת על ערכים ליבראליים. מה
עם כל האחרים? האם כולם סירבו?
לי נדמה כי בראש כל מחנה של אנשי־רוח ליבראליים,

ף בכן, מה זה ליבראליזם? אם לצטט את דבריו של
ג׳ון ברייט, המנהיג הליבראלי הבריטי הדגול, שנאמרו 1 בשנת : 1859״אני בעד שלום, בעד צימצום כוחות הממשלה
ובעד ריפורמה — כסיסמת המפלגה הליבראלית הגדולה,
מלפני שלושים שנה!״ בדרך זו הלך אותו ליבראל גדול,
ויליאם איווארט גלאדסטון.
וזאנציקלופדיה הבריטית קובעת :״הליבראליזם הוא אמונה
בערך האישיות של האדם. הוא משוכנע כי מקור.כל קידמה
טמון בהפעלתו החופשית של המרץ האישי. הוא דוגל
בשיחרור כל בני־האדם וכל הקבוצות, למען יוכלו לפתח
את כוחותיהם, במידה שדה אפשרי ללא נזק לזולת. הוא
מוכן להשתמש בכוח המדינה כדי ליצור אץ הבנאים בהם
יוכל כל פרט לשגשג: הוא רוצה למנוע ,,,ניצול־לרעה של
כוח השלטון, להעניק לכל פרט את האמצעים לפיתוח כיש־רונותיו
ולכונן שיודיון אמיתי של הזדמנויות״לכל.״
ברור שכל זה לא יתכן במשטר של חוקי־חירום, של
ממשל צבאי ושל טיפוח ״קדושת ד,בטחון״ .ואילו משטר זה
לא יחוסל, אלא אם כן תנקוט ישראל במדיגיות־חדשה
ותגייס את כל כוחותיה להתקפת־שלום גדולה, ממושכת
ועיקבית.

זאת האלטרנאטיבה היחידה. אין בל דרך
אחרת. אפשר לבנותה בבינוי ״ליבראליזם׳/
האם מתכוונים לכך יהמי המפלגה הליבראלית,
המרכיבים מוסדות לפני שאף החלו להתפנות
לעיבוד מצעם?

ך * שבוע, השליך אדם אחד אתגר זה, בפניה של ד,מפ־
( | לגה־בדרך. לא במיקרה עשה זאת דחיקא אחד הדוברים
העיקריים של המחנה הבן־גוריוני מאז ראשית הפרשה:
סופר הארץ, הד״ר ואלטר (״פולס״) גרום.
הוא שירטט בקווים כלליים את הדרך המעשית היחידה
המסוגלת להביא לשינוי פני המשטר בארץ. לצורך זד,
העתיק, בלא יודעין אך בדייקנות, את המצע השלם של
הפעולה השמית .׳הוא קבע כי זהו המצע הליבראלי היחיד
הבא בחשבון. והוא שואל:

האם אתם מוכנים לכך? האם אתם מובנים
להרכיב ממשלה מאנשים המאמינים כרעיונות
אלה, והמחוננים ככישרון ובאומץ הלב הדרושים
להגשמתם ז
יש להודות לסולם על כי הציג את השאלות בבהירות זו.
מן הראוי שיוזמי המפלגה הליבראלית יענו עליהן באותה
בהירות — לפני שיתוו למפלגתם החדשה דרך, העלולה
להסתיים במבוי סתום.

ח ^ ירד ** 1

רד*1
אבל
•3 1 1 3
האח (,״
זהו סימידבמ בצ ע

חנט

המסתיים ביום ו׳ 31.3.61
פרטים בכל כימ״ס
למוצרי ״אסקור״

במרעה
(המשך מעמוד )4
לסמינאר אייכמן, הכולל: נסיעה לישראל
(הלוך וחזור) הוצאות המחיה שם, כניסה
חפשית למשפס אייכמן. שר !המשפטים הישראלי
נתן את הסכמתו להרצות אישית
מפני משתתפי הסמינר על כל בעיות המשפט!

זה במחיר 1975 :דולאר.
״החלטנו לאפשר את ניצולה של הזדמנות
היסטורית זווז גם למשפחותיהם וידידיהם
של עורכי־הדין האמריקאיים. סידור זה בא
כדי לאפשר לעורכי־הדין את ניכוי, הוצאות
הסמינאר ממם ההכנסה.״
שתיקה כהודאה. עורך־דין אחד, לפחות,
לא התלהב מרוח החוזר, שיגר את
המיסמך בצירוף מחאה חריפה, לניספח ה־עתונות
בשגרירות ישראל בניו־יורק. תשובתו
של הניספח :״איננו רואים עצמנו חופשיים
לעשות דבר בנדון.״
הלוחם והאמיץ על כבודה של ממשלת
ישראל לא נואש. הוא שלח את טופס החוזר
לידידו בחיפה, ביקש ממנו להפנות את
תשומת לב הגורמים האחראיים בישראל לצורת
הטיפול המבישה, הניתנת בארצות־הברית
למשפט. האיש ביקש במיוחד להפנות
את תשומת־ליבו של פנחס רוזן,
שר המשפטים, לעובדה המביכה ששמו השתרבב
בעיסקד, המסחרית.
״שלחתי מיד את החוזר, בצירוף מיכתב
אישי, למשרד המשפטים, בבקשה שיעבירו
אותו לידיעתו של מר רוזן,״ סיפר השבוע
הידיד החיפאי .״מאז עברו יותר משבועיים,
אך לא קיבלתי עדיין כל תשובה. לא משר
המשפטים ולא ממשרד המשפטים.״

ש. ב .שדמ?
טענתו של המהנדס יליד־פולין ותושב־אוסטריה,
שמעון ויזנטל, כי הוא גילה לראשונה
את עיקבות אדולף אייכמן (העולם
הזה ,) 1225 , 1222 לא עוררה במדינה אימון
רב. כי לאחרונה רב מספר המעלים טענה
דומה.
אך השבוע קיבלה טענת ויזנטל חיזוק
מפתיע. כשנשאל נשיא ההסתדרות הציונית,
הד״ר נחום גולדמן, במסיבת־עתונאים אם
אומנם קיבל בשעתו הודעה על כך מויזד
טל, ענה בחיוב. גולדמן אישר כי ויזנטל
הודיע לו עוד בשנת 1954 כי אייכמן נמצא
בבואנוס־איירם, וכי הוא עובד שם בחברת-
מים.
הוסיף גולדמן :״העברתי אינפורמציה זו
לשרות־הבטחון האמריקאי.״
איש לא שאל את גולדמן מה הקשר בין
נשיא ההסתדרות הציונית לבין שרות־הבט־חון
של מדינה זרה.
מדע 9רסו ותשדו
מעטים מומחי־הפירסומת בישראל המגיעים
לרמתו של הד״ר ייגאל ידין. סיפורים
בלתי־ספורים, חלקם נכונים וחלקם בדויים,
מתהלכים על חולשתו זו, של הרמטכ״ל־לשע-
בר, וראש־הממשלה־בדרך, בין חבריו במק צוע
הנוכחי.
אחד מהם: פעם יצא ידין לחפירות, מלוזה
— כרגיל — על־ידי עתונאים. דקות מעטות
אחרי התחלת העבודה נתגלה, לפתע, כד
עתיק נהדר. הכל הופתעו. עוד יותר הופתע
ידין, כאשר נתגלה על הכד כתובת בצבע
טרי, ובו מסומן תאריך יום אתמול. עורכי
ההצגה שכחו למחקה.
השבוע שוב יצא הד״ר למיבצע ארכיאולוגי
במידבר יהודה. שוב היכתה הפרסומת
בתופים הגדולים. שוב נתגלו תגליות היסטוריות
חד־פעמיות כבר ביום הראשון. שוב
הכריזו על כך הראדיו והעתונים כעל מאורע
לאומי. אולם הפעם היתד, הפיררומת מלווה
עיסקה כספית.
שגריר בלתי־רצוי. קול ישראל הציע
למשלחת סכום של 10 אלפי ל״י עבור
הזכות הבלעדית לכסות את המאורע, סכום
הממומן בכספי משלם־המיסים• ברגע האחרון
בוטל ההסכם, כאשר שיכנעו עובדי
השרות את חנוך גבתון, מנהל קול ישראל,
כי ממילא אין לו ערך — יצר הסירסום של
ידין פשוט לא יעמוד במיבחן של הסכם
שיגביל את הפירסומת.
השבוע, כאשר התכנסו עובדי המשלחת
בבאר־שבע, הופיע במקום מיכה שגריר,
כתב יום! החדשות. הודיע קצין צה״ל, המטפל
במשלחת: הוא קיבל הוראה שלא
לתת לו להיכנס לשטח החפירות. שגריר
(המשך בעמוד ) 10

דייו..מגלה״ ורוזן מגיב :

יי שטויות!

ישלאשםלב לתאריך ההיסטורי: השבוע מלאה מחצית השנה לפרוץ פרשת־לבון.
תוצאות הפרשה מילאו את העתונים. אחרי כישלון הקנוניות האחרונות, נאלצה מפא״י
להחליט על עריכת בחירות חדשות. כל דרכי הנסיגה נסתמו כימעט סופית. תוך חצי שנה
נפל בן־גוריון מפיסגת תפארתו לבור העמוק ביותר של חייו. מפא״י ציפתה בחרדה לבאות.
השאלה הגדולה היתה: כיצד תופיע הפרשה במלחמת־הבחירות?
רבים רצו להימנע מטיפול בפרשה. בן־גוריון עצמו הבטיח למרכז מפא״י כי לא יפרסם
עוד שום הודעה, יימנע מכל ויכוח על נושא כאוב זה. פנחס לבון שתק ולא גילה לאיש
את קלפיו. בכל שאר חוגי המפלגה שררה המבוכה בנושא זה. הכל פחדו לנגוע בפרשת
עסק־הביש — אם מתוך אי־ידיעת העובדות, ואם מתוך פחד מפני מנגנון־החושך והצנזורה.

ה ק צי ןהבכירשכה

ךמצבזה נשארה היוזמה בידי נערי־החצר. השבוע גילו ברבים כי הם מתכוונים
ולהשתמש ביוזמה זו.
בעמוד מרכזי של ביטאון אנשי ביג׳י, הארץ, הופיע מאמר תחת הכותרת ״הדרכים המשונות
של ועדת־השבעה״ .הוא היה תמוה מכמה בחינות. ראשית כל, מפני שבניגוד למקובל
בעתון זה הובלטו בו קטעים שלמים באותיות שחורות שמנות (הקרויות בשפת־ד,מקצוע
״מרגלית־שחור״) .שנית, מפני שהמערכת מצאה לנכון להקדים למאמר את ההערה כי
״כותבת המאמר היא הסופרת הפרלמנטארית של דבר.״
מאז ראשית הפרשה החלו סופרי עתונים מסויימים לפרסם את דעותיהם בעתונים
מתחרים ויריבים, מתוך שהתנגדו לקו המערכת בה עבדו. בדרך זו הלך הסופר הפר־למנטארי
של הארץ עצמו, הד״ר יעקב
(״ג׳יימס״) רוזנטל, כאשר פירסם במעריב
מאמר חריף ביותר בזכות לבון. הארץ רמז
כי כתבת־דבר נאלצה לנקוט באותה שיטה.
הכתבת עצמה, ורה אלישיב, נאלצה ל הכחיש
את הדברים עוד למחרת היום, ב־
״הודעה אישית״ בדבר. טענה העתונאית הצעירה,
בתו של עסקן מפא״י ושגריר ישר-
.אל במוסקבה לשעבר :״הצטערתי אתמול
לקרוא בהארץ את מאמרי. מאמר זה פורסם
שם לא משום שנפסל לפירסום בדבר,
אלא עקב אי־הבנה ובניגוד לבקשתי
הודעתי להארץ שלא לפרסם את המאמר.״
כי עורך דבר לא פסל אותו, רק השהה
את פירסומו לצורך בירור ואימות.
אולם צורת־הפירסום לא היתר, תמוהה
יותר מאשר התוכן. היה זה כתב־פלסטר,
שהאשים את שרי־ד,ממשלה בפחדנות, בעי־וזת־הדין
ובטימסום.
הטענה העיקרית של המאמר: הקצין הב כיר
י, אומנם שיקר, זייף מי 0מ־כים,
הדיח לעדות־שקר ובנה מסכת עלילות
וכזבים, כדי להטיל על לבון את האחריות
לעסק־הביש. אולם הוא עשה זאת רק כדי
להוכיח את האמת — שלבון אומנם נתן
את ההוראה.
אם כן, מדוע טען הקצין הבכיר כי לבון
נתן את ההוראה בתאריך מאוחר יותר מן
היום בו החל ביצוע עסק־הביש עצמו? השיבה
ורה אלישיב, בכל הרצינות :״ועדת־השרים
התעלמה מן האפשרות שהקצין הבכיר אומנם
קיבל את ההוראה מלבון, אך לא זכר
מ תי ...קיימת אפשרות כי הקצין שכח את
היום המדוייק וזכר רק שבמהלך השיחות
הרבות וההכנות לעסק הביש קיבל הוראה
בעל־פה. אולם כדי לבנות לעצמו הגנה
כתבת אלישיב
משכנעת הצביע על תאריך מסויים, ובצורה
מי הנתיב?
כזאת הוא הקל על לבון את מלאכת ההגנה.
לפי טענה מסמרת־שיער זו מסתבר, כי הקצין שכח מתי קיבל (על פה!) את ההוראה
לפעולה המחרידה ביותר של מדינת־ישראל בתריסר שנות קיומה — וזה כבר שבועות
.מעטים בלבד אחרי המאורע, בהכינו את עדות־השקר בשביל ועדת אולשן־דורי. כמו כן:
• יש להאמין לקצין הבכיר, שנתפס בשרשרת ארוסה של זיופים ושקרים, אך אסור
,להאמין ללבון, שלא נתפס אף בשקר אחד.
• יש להאמין לקצין, אף שהקצין עצמו ויתר על כל חקירה נוספת שתטהר אותו —
וזה מייד אחרי שהתייעץ עם עורך־דין טוב.
• יש להאמין לקצין, למרות שנסתבר כי ההוראה לעסק־הביש ניתנה חודשים רבים,
ולמעשה למעלה מחצי שנה, לפני המועד בו קיבל, לפי טענתו הכוזבת, את ההוראה מלבון.

״ ז ה, ב מו בן, שטויות ! ״
ך * גיבשריהמשסטים פנחס רוזן, מיד אחרי הפירסום :״זה, כמובן, שטויות מה
| | שהיא כו תבת ...אינני מוכן להתווכח עם הגברת הזו, אשר כנראה קיבלה איזה
אינפורמציה מאיזה מקורות.״
הוסיף כתב למרחב :״גירסה זו מבוססת על צירוף שרירותי של גזרי־דברים, שהוצאו
מהקשרם, על התעלמות מהוכחות חותכות הסותרות מגמות אלה.״
מניין באו ״גזרי־הדברים״? לשום בר־דעת לא היה ספק: המאמר הוכתב כולו, מאל״ף
ועד ת״ו, על־ידי שר־החקלאות משה דיין, שהוא גם ידיד אישי של הסופרת ר,פרלמנטארית.
כמו העסק־הביש עצמו, קרה גם עסק־ביש קטן זה דיזקא כאשר שהה דיין באמריקה.
לא היה זה הדבר היחיד המעיד על שיטה. לא פחות חשוב הוא שהצנזורה הבטחונית,
הכפופה לשמעון פרם, העבירה במאמר זה, בפעם הראשונה, פרטים שנפסלו עד כה בכל
העתונים אהחרים. בין השאר: העובדה שהמיסמך המפורסם, אשר העתקתו זוייפה על־ידי
הקצין הבכיר ומזכירתו, היה מכתב שנשלח למשה דיין באמריקה (בו הודיע הקצין הבכיר,
כביכול, כי קיבל הוראה עלבון. דיין הממולח טען ליתר זהירות שאינו זוכר מאומד.),
ורה אלישיב הסתמכה במאמרה על קטעים של מיסמכים שאסור היה לה לראותם או
לדעת את תוכנם. בין השאר: דו״ח אולשן־דורי ודו״ח ועדת־השבעה, שלא הוגש עד היום
לממשלה מטעמי בטחון (לשרים נמסרו רק המסקנות) .נערי־החצר היו מוכנים לפרסם קטעים
מסורסים אך סודיים אלה, מתוך מגמה לבלבל את הקהל וליצור אווירה של אנדרלמוסיה.
לפי כל הסימנים, היתד, זאת רק התחלה.

בשבועות האחרונים אץ בימעט עתון חשוב בעולם, שלא הקדיש
מאמרים ארוכים וממצים לפרשודלכון. בתוצאה מכף יודעים הקוראים
כחו״ל על הפרשה יותר מאשר הקורא הישראלי הממוצע.
מאמרי העתונות הזרה בוללים לרוב שני הלקים: אחד הדן בהשפעת
הפרשה על חיי־הציבור הישראליים, ואחד הנותן נירפה על
מהות עסק-הביש ופרטיו. מעניין שכל העתונים הזרים נוקטים בקו

אוהד ללבון ומותחים ביקורת חמורה על כן־גוריון ונערי־חצרו.
בדי לתת לקורא הישראלי מושג על מאמרים אלה, המביעים את
דעת העולם על הפרשה, מוסד ״העולם הזה״ ,להלן, קטעים ממאנד
ריהם של ארבעה עתונים חשוכים כארבע ארצות .״העולם הזה״
אינו מוסר את גירסות העתוניס על העסק הביש, מסתפק בפירסום
הקטעים הנוגעים לעניינים הפוליטיים הפנימיים של מאבק לבון ויריביו.

הברשה -ב עיני העוד
השבועון האמריקאי טיים (״זמן׳׳) היה אחד האחרונים
בעולם שהקדיש כתבה רצינית לפרשה. השבועון הימני,
הנפוץ בעולם בלמעלה משני מיליוני טפסים בשבוע, נקט
בשנים האחרונות קו אוהד לישראל.
מאחורי המשבר עומד, כרגיל׳ ראש הממשלה דויד
בן־גוריון ,74 ,שהחלטתו נחושה כי פרשת לבון תיושב
בדרכו שלו, או בכלל לא. בגלל צנזורה ממשלתית נוקשה,
לא ידע עד כה איש — מהי בדיוק פרשת לבון.
בחקירות סודיות טיהרו בתי־המשפט, ואפילו הממשלה
הישראלית, את לבון מכל אחריות (למעשה הביש) .רוגז
ונסער מזילזול זה בדעותיו, התפטר בן־גוריון מראשות
הממשלה, אילץ את מפלגתו, מפא״י, לבחור בינו לבין
לבון, שהודח כמזכיר כללי של ההסתדרות. אולם צופים
בבתי־הקולנוע הישראליים קראו בוז ליופני־חדשות של
בן־גוריון, מחאו כפייו לאלה של לבון.

...ע תונאים ישראליים גילו (את פרטי הפרשה) ,איימו
לפרסם את החדשות בעתון בריסי לבון טען כי
חתימתו זוייפה ובן־גוריון גמר אומר להגן על המזייפים
ולהתנקם כלבון על כי המרה את סמכותו.
בעקשנותו הרגילה, מתכוון בן־גוריון להשאיר בחיים את
הפרשה שפילגה את הארץ במשך שש שנים.

ל׳אכספרס הקדיש לפרשה שני עמודים שלמים השבועון
הצרפתי, המקזרב לחוגי מאנדם־פראנס, לקח חלק
פעיל במרד אנשי־הרוח נגד דה־גול בעניין אלג׳יריה, ונחשב
לביטאון העיקרי של האינטליגנציה הליבראלית הצרפתית.
במבט לאחור, נראית תוכנית (המעשה הביש) כמעשה־טירוף.
רוב המומחים האירופיים סבור כי מעולם לא
היה יכול מדינאי אחראי, חבר בממשלה רצינית, להרשות
ביצוע של תוכנית כד, שגעונית. אולם אחרים טוענים,
כי באוזירה ששררה במזרח התיכון בשנות ה־ ,50 מה
שנראה כיום כבלתי מתקבל על הדעת, היה רגיל לגמרי.
(בעת שירותו כשר הבטחון) לא יכול היה לבון לסבול
על העין,
את דיין, הגיבור בעל התחבושת השחורה
החייל בעל הפציעות הבלתי־ספורות ,״התפארת הלאומית׳׳.
הוא גם לא יכול היה לסבול את שמעון פרם, הצעיר
ממנו בהרבה, דינמי ועליז, הסוס הפאבוריטי של בן־
; גוריון, אן גם יוזם או פעיל בכל המיבצעים החשאיים,
כל משא ומתן סודי, כל תימרון הדומה למזימה
היו דרושות חמש שנים, לפני שנוצר בקיע בחומת ן השתיקה, שמאחוריה הסתיר פנחס לבון את מרירותו
והרגשת הקיפוח שלו. על חמש שנות חוסר־אונים אלה,
ביקש להתנקם בהשליכו את עצמו, בגוף ונפש, אל הקרב.
עתה הגיע אל שכרו! בעיני ישראלים בלתי־ספורים, קשורים
שמו ודמותו עם כל המאבקים הגדולים — מאבקי
הצדק, הכבוד, זכויות־האדם. קומתו הגבוהה, פניו הקמו טים
והדקים של איש משכיל, הפכו פופולריים כפי שהיתר,
הדמות המוצקה, תווי־הפנים הנוקשים, והבלורית הלבנה
הבלתי־רגילה של אויבו, בן־גוריון האגדי.

כאשר התכנס מרכז מפא׳׳י לישיבת ההדחה, הורם
לזכות לבון קולו של הפרופסור רוטנשטרייך, מנהל הלימודים
הפילוסופיים באוניברסיטה העברית. בין עסקני
המפלגה, לא מצא אלא תמיכה אחת חשובה, תמיכתו של
ראש הממשלה לשעבר, משה שרת. שניים אלה מייצגים
היטב את הקואליציה אשר, בקרב העם, תומכת בלבון:
אנשי הרוח, ומתנגדי המדיניות ״הנוקשה־׳ של בן־גוריון.
בן־גוריון וידידיו יודעים היטב כי הפרשה לא הסתיימה.
התנהגות לבון יצרה פרשה חדשה, היחידה החשובה כיום:
והיא פרשת היחסים בין האיגודים המיקצועיים לבין
המדינה. כראש ההסתדרות, הוכיח לבון כי יכול היה
להבים את ראש הממשלה עצמו, לשים לאל את החלטותיו,
ולגרום במתכוון לקרע ברשות המבצעת.
כיום, שוב אין ״התורכים הצעירים״ של חצר בן־גוריון
מסתירים את מטרתם. לגביהם מדובר בחיסול הכוח

הבלתי־מוגבל של ההסתדרות, ב״השתחררות״
הביטוי שבו הם משתמשים — מאפיטרופסותה הכלכלית
והמינהלית, בצימצום תפקידה למיסגרת של הגנה על

זכויות מיקצועיות של העובדים. מגיני לבון, מצידם,
מבינים כי הם מגינים על עצם עתידה של ההסתדרות.
כל השגרירים היושבים בתל־אביב הודיעו לממשלותיהם:
מאחורי לבון מסתמנת מדיניות אלטרנאטיבית עבור ישראל.
אין זה מיקרה שאנשים כמו שרת, בקרב מפא״י,
מגינים על פנחס לבון — בתמיכת כל מפלגות השמאל —
נגד בן־גוריון, שמעון פרס ומשה דיין.

על רקע מדיני זה אין רבים מידידי לבון אוהבים
לדבר. עבורם קיימת רק הדראמה האישית של אדם בודד,
אשר שום דבר לא היה חשוב בעיניו, מלבד היותו חף
מפשע. אומנם הוא קומם את האיגודים המקצועיים נגד
הממשלה! אומנם הוא שבר לשניים את מפא״י! אומנם
הוא הטיל דופי בבן־גוריון האגדי, על כי חיפה על
קנוניה! אומנם מסבכת פרשתו חלק מן המטכ״ל בקנוניה
אפלה של זיופים. לבון לא ידע כי הוא עתיד
לקומם נגדו את ערכאות השלטון ולעורר את זעמו של
המנהיג הקדוש, ראש הממשלה הבלתי־מתחלף של מדינת
ישראל, ויהודה מטרה לפעולות בלתי־ספורות של השירו תים
החשאיים האדירים של ארצו. אילו ידע זאת, יתכן כי
היה מקבל פשרה. אך לגבי מגידו, המדובר היה בעצם
עיקרון הצדק. אנשי־הרוח, האידיאליסטים הסוציאליסטיים
הוותיקים, שאינם רואים את ישראל אלא כארץ של חופש :
פעילי האיגודים המקצועיים הצעירים שאינם רוצים מדינת
משטרה, בה יתפסו פולחן הגיבורים הזקנים והצנזורה
הצבאית, את מקומם של חוקים עליונים — לא קיבלו
את ההסבר של ״טובת המדינה״.

* 601:31:01ק 6 $ו 71
ספקטייטר (״צופה׳׳) הוא שבועון שמרני, נדן הרציניים
והחשובים ביותר בבריטניה. להלן קטעים ממאמרו של
ארסקין צ׳יילדרם, כתב־חוץ נודע ובנו של שר בממשלת
אירלנד, שהתפרסם לא מכבר בשבועון זה. צ׳יילזרס,
שביקר גם בישראל, עורר לא פעם את זעם דוברי ממשלת
ישראל כתוצאה ממאמריו ומספריו, בהם עמד על הקשר
בין מדיניות־חחוץ הישראלית לבין מגמות מדינות־המערב.
זה חמישה חודשים מזועזעת ישראל, כימעט בהתמדה,
על־ידי משבר פוליטי, שהביא עתה להתפטרות מר
בן־גוריון. במדינות המערב ניתחו הפרשנים בהרחבה את
פרשת לבון ואת השפעתה על מדיניות־הפנים בישראל.
דובר על תפקידה השנוי־במחלוקת של ההסתדרות, בה
כיהן לבון כמזכיר כללי! על התנגשות האישים וההשקפות
בתוך מפא״י, על הסערה הממשמשת ובאה בשאלת
ירושתו של בן־גוריון. אך מתחת לכל אלה, מונחים
בשורשי המשבר, כמה מן הסודות העוטפים את רוב
ההיסטוריה הקרובה של המזרח התיכון,
שום עתון ישראלי, ושום כתב זר בישראל, לא הורשה
לתאר את ההתחלות האמיתיות של פרשת־לבון, אלא
במלים ״עסק־ביש משנת 1954״ שאושרו על־ידי הצנזור.
כל השאר נפסל על־ידי הצנזורה הקיצונית ביותר שפעלה
אי־פעם בישראל, מחוץ לתקופות של מלחמה ממשית.

פרשנים מערביים רבים, וכן רבים מן הישראלים
עצמם, רואים בתימהון ובדאגה את נסיונות הממשלה
למנוע כל פירסום של פרטי ״עסק־הביש״ משנת .1954
עובדות־היסוד ידועות ברבים. אילו הודתה בהן ישראל
עתה, כעבור קרוב לשבע שנים, היה הדבר מזיק לה
פחות מאשר מראה הכתמים הלבנים העצומים בעתודה,
החופשיים בדרך־כלל. אולם קיימות סיבות טובות אחרות
המסבירות מדוע אי־אפשר לפרסם את פרטי פרשת־לבון.
בפברואר 1955 החליף בן־גוריון את לבון כשר בטחון,
באופן פיתאומי ושרירותי. נסיבות פרישתו של לבון
ממשרד־הבטחון, וההחלטות האיסטרסגיות שהיו כרוכות
בכך, מהוות את הסודות אשר בן־גוריון משתדל כל כך
להסתירם• כי ״עסק הביש״ של 1954 הביא לשינוי כללי
של כל האיסטרטגיה הישראלית, אשר מאותו רגע והלאה
צעדה לקראת כיבוש חצי־האי סיני.

גילוי פרשת־לבון היה מוציא לאור לא רק את סודות
האיסטרטגיה הזאת, אלא גם את הסיכסוך בין קו ה״דו־קיום״
לבין קו ה״אקסיביזם״ שפרץ בצמרת הישראלית
באותן השנים. מסתבר כי איש לא סיפר למשה שרת,
שהיה אז ראש הממשלה, על תוכניות משרד־הבטחון.
שרת דגל, בדרך כלל, בדו־קיום. בן־גוריון ודיין דרשו,
ואף השיגו ,״אקטיביזם״.
בין החודשים פברואר ונובמבר , 1954 הורעו בהתמדה
היחסים בין בן־גוריון לבין שרת. אותה שעה הכין
האיסטראטג הישראלי המזהיר את מיבצע־סיני (ותוך כדי־כך
פלש, בין השאר, לאזור המפורז של, ניצנה, שכבישיו
היו חיוניים להתקפה על סיני) .בנובמבר 1955 נטל

בן־גוריון לידיו את תפקיד ראש־ממשלה, והוריד את
שרת לדרגת שר־חוץ. מאז השתלט האקטיביזם כליל,
בעזרת צוות שכלל את בן־גוריון, שמעון פרם ומשה דיין.
בין התאריכים הרבים שיש להם חשיבות בהיסטוריה
הקרובה של המזרח התיכון, יש משמעות רבה ליום
ה־ 18 ביוני . 1956 ,במצרים נחוג באותו יום רשמית
״יום הפינוי״ — יציאת החייל הבריטי האחרון מאזור
תעלת־סואץ. בישראל התפטר באותו יום משה שרת
מתפקידו כשר־חוץ, מבלי לתת כל נימוק, פרט לזה
ש״לא מצא אפשרות לכהן בממשלה אשר בראשה עומד
בן־גוריון״ .הוא ציין שרצה להתפטר עוד בנובמבר . 1955
באותו זמן הוחלט על מיבצע־סיני. כמו פתיל של
פצצה, הביא עסק־הביש של 1954 להתפוצצות זו, שהחרידה
את העולם. על כן הוטל על הצנזורה למנוע את
פירסום פרטיו.

דר שפיגל (״הראי׳׳) הוא שבומון־החדשות העיקרי בגרמנית
המערבית, בעל עמדה ותפוצה דומות לאלה של העולם
הזה בישראל. דר שפיגל הקדיש לא פעם כתבות־שער
חיוביות לאישים ישראליים, כמו בן־גוריון, שרת ודיין,
אן יחד עם זאת לא נמנע מלהעלות על נס את רעיונות
העולם הזה. דר שפיגל הוא ליבראלי בהשקפתו הכללית,
ושנוא על המשטר הקיים בגרמנית.
מזה זמן־מה משמיעים עתוני ישראל רמזים קודרים
על ״עסק־ביש״ מסויים. הכתמים הלבנים, והשמות המסורסים
של קצינים גבוהים, מעידים על תקיפות הצנזורה,
המבקשת להסתיר את הנסיבות שגרמו למשבר החמור.
...למעשה התחילה הפרשה עוד בינואר , 1954 כאשר
ניכנס איש האיגוד־המיקצועי, פנחס לבון, למשרד־הבטחון.
לבון הסביר לכל שהוא אינו רואה בעין יפה את הערצת
החובה שמעריצים הקצינים הישראליים את הבום שלהם,
דויד בן־גוריון, אשר התפטר זה עתה. כי מזה שנים
קיימת איבה בין ביג׳י (כפי שהוא נקרא בישראל) ולבון.
האישים המרכזיים במשרד־הבטחון — ביניהם הרמטכ״ל
שתום־העין, משה דיין, אז בן — 40 לא היו מוכנים
להאזין לדבריו העוקצניים של לבון על אדונם. כעבור זמן
קצר מצא לבון עצמו, מבודד מיועציו הצבאיים.
דיין וחבריו מרדו בלבון בעיקר מפני שהלה דחה את
תוכניותיהם שוחרות־המלחמה. תפיסותיו של משה דיין הם-
תסכמו בדיעה שיש לסכסך בין עבד אל־נאצר לבין תומכיו
הפוטנציאליים בעולם, ושיש לחסל אוייב זה מבחינה צבאית,
בעזרת המערב.

כישלון עסק־הביש נוצל על־ידי דיין וחבריו כדי
להיפטר משר־הבסחון השנוא עליהם. כאשר ביקש שרת
המזועזע הסברים משר־הבטחון, וכאשר לבון הכחיש כל
אחריות מצדו לעניין, המציאו הקצינים פקודת־מיבצע
מזוייפת, שכללה את המלים המכריעות :״בפקודת שר-
הבסחון לבון״.
בקיץ , 1960 הודה האדם השלישי בפני שופטיו כי
שיקר ביודעין בשנת , 1955 כאשר טען כי לבון נתן את
ההוראה לעסק־הביש. הוא קבע כי פקודת־המיבצע, שהוגשה
על־ידי הקצינים, היתד מזוייפת.
הודאה זו עודדה את לבון, באוגוסט , 1960 לדרוש
רהביליטציה פומבית. כאשר ניסה בן־גוריון למנוע את
טיהור יריבו, גייס שר־הבטחון לשעבר את מפא״י נגד
ראש־הממשלה שלה. שר־הבטחון נדחק לפינה על־ידי חברי
מפלגתו, עד כי נאלץ להסכים לוזעדת־חקירה של שרים.
הוועדה טיהרה את לבון מכל אשמה.
בכל זאת סירב בן־גוריון, בעקשנות, לקבל את מסקנות
הוזעדה, שאושרו על־ידי רוב ממשלתו. כך גרם למשבר
ממשלתי. ברור כי בן־גוריון חושש מפני אבדן הפרס-
טיג׳ה של משה דיין, שר־החקלאות, בו רואה ראש־הממשלה
בן ה־ 74 את יורשו. הוא חושש גם בפני
תוצאות מרחיקות־לכת עוד יותר•

כי החקירה הוכיחה, טען הח״כ הקומוניסטי סנה בפארל־מנט,
שאת הפקודה לעסק־הביש נתנו קצינים ש״התייע־צו
עם אישיות שלא היתר, מוסמכת לכך, מבחינת החוק,
אך אותה ראו הקצינים כמוסמכת.״
הזקן התרגז ותבע מן ״המשמיץ והפחדך סנה, לוותר
על חסינותו הפארלמנטרית ולפרש את שמה של אותה
אישיות. השיב הקומוניסט :״אתה מתרגז כאילו ידעת
מי האיש.״

המטוס הגרמני הטיר פצצותיו. המג״ד הבריטי נהוג. רירו מת ״מיסטר בן־משה־ _

ד 1ידרייאל

הראש על הכתפיים: ארונו של ראש מיפקדת הארגון הצבאי
הלאומי, על כתפי יעקוב מרידוד ומנחם בגין, כמצודת־זאב.
<תי שמעתי את שמו לראשונה?
1זה היה במיסדרון חשוך, בנית־ספר
ביל״׳ו בתל־אביב. הצטופפנו שם, נערים
בני 16־ , 17 והתווכחנו בלהט של יאוש.
בכל הוויכוחים חזרו ונשנו שני שמות:
״בח״ ו״יאיר״.
שנתיים לפני כן הצטרפנו לארגון ה צבאי
הלאומי בארץ־ישראל. באנו בקבו צות
או ביחידים, מבית״ר, מן התאים
הלאומיים, מבתי ספר, ממקומות עבודה.
אחדים חונכו לכך משחר ילדותם, על״ידי
הורים רביזיוניסטיים. אך רובנו באנו כתוצאה
מהחלטה אישית, מתוך שמאסנו
בקו ה״הבלגה״ של ״המוסדות הלאומיים״.
לא ידענו מי הם מפקדינו. האיש הרם
ביותר בעינינו היה מפקד הפלוגה, האדריכל
אביאל כץ. מעליו שכנו ״הם״ ,המפק דים
המיסתוריים, להם רחשנו אימון עיוור.
רק דבר אחד ידענו: מעל לכולם עומד
המפקד העליון, זאב ז׳בוטינסקי, דמות
אלוהית בה הגינו בחרדת־קודש.
ואז באו ימי חורבן־העולם, בקיץ . 1940
חורבן כפול. העתונים הודיעו על התמו טטות
צרפת, שנחשבה עד אז למעצמה
הצבאית העיקרית בעולם. ואילו אצלנו, ב עולמנו
הקטן, היה חורבן מחריד עוד יותר.
האירגון התפלג.

האשה מתעלפת: שושנה רזיאל, המורה שהתידדה עם רזיאל ושטרן
בשגרה כבניין בו התקיימו פעולות הארגון, מתעלפת כשבעלה מורד לקבר.

מאת

אודי אבנר

מי התפלגו? מדוע התפלגו? תחילה באו
שמועות סתומות. לאחר מכן הודעות ב־חצי־פה.
אחר כך נאומים באולמות חשוכים,
מפי דוברים שלא ראינום. ולבסוף השמצות
הדדיות מזוזיעות. וכך שמענו בפעם הרא שונה
את שמו.
שמו היה ״בח״ .זה התחרז עם ״קח״.
לא ידענו אפילו שאלה ראשי־התיבות של
בן־חנניה, מפקד הקנאים שלחמו ברומא.
את שמו האמיתי — דויד רזיאל, או ״רזי״,
שמענו רק לאחר מכן.
ומולו — ״יאיר״ .גם שם זה שמענו אז
לראשונה. גם שמו האמיתי של איש זה —
אברהם שטרן — נודע לנו רק כעבור זמן.

חייל מול מהפכן

״פאשיסט״ מול ״סובן פורשת״
* * ה גאמר על בח באותם מיסדרונות
^ואפ לי ם? אנשי יאיר טענו שהוא מכר

את האירגון לאנגלים. הם טענו ששוחרר מן
המעצר בסרפנד, למחרת פרוץ מלחמת־ה־עולם,
מפני שהתחייב לדאוג לכך שהאיר״
גון יפסיק את מלחמתו. הם האשימוהו ש הפך
סוכן האינטליג׳נם, שמסר יהודים לידי
הבולשת הבריטית.
אנו, הנערים, ידענו כי יש שמץ של אמת
בטענה אחרונה זו. כי אחדים מאיתנו הועסקו
במשך חודשים ב״תפקיד מיוחד״ .תפקיד
מיוחד זה היה בילוש אחרי אנשים
שהיו חשודים כחברי ם ק״פ (המפלגה ה קומוניסטית
הפלשתינאית) .באותם הימים
— ימי־הזוהר של ברית ריבנטרום־מולוטוב
— הטיפו הקומוניסטים נגד מאמץ־המלחמה
ה״אימפריאליסטי״ .האירגון הצבאי הלאומי
בלש אחריהם ומסרם לידי הבריטים שכלאום,
עינום, ובמיקרה אחד גם רצחו איש.
טענות חסידי בח, רובם חניכי בית״ר, לא
היו פחות מרות. הם אמרו כי יאיר סוכן
פאשיסטי, שהוא מוכן לתת יד לאיטלקים
ולגרמנים, אויבי העם היהודי.
ידענו כי יש שמץ של אמת גם בטענה
זו. כי חסידי יאיר במיסדרון האפל, טענו
בשצף־קצף כי המערב כבר הפסיד את ה מלחמה,
וכי הגרמנים עומדים לנצח. חוץ
מזה, האם לא אמר ז׳בוטינסקי עצמו שהוא
מוכן לתת יד אף לשטן, אם יביא הדבר
להשגת המטרה?
כל זה היה מעורפל מאוד, מלוזה בחשדות
הדדיים מבעיתים. מדוע שיחררו הבריטים
את רזיאל? מדוע שיחררו לפתע את יאיר,
כעבור חצי שנה? האם בגדו הרביזיוניסטים?
שמא ז׳בוטינסקי אינו האיש החכם ביותר
עלי אדמות? שמא היו כל אמונותינו, בשנתיים
האחרונות, תפלות?

חיילים ללא מדים, אף בכר לא אלמונים: מפקדי אצ״ל כראש ההלוויה.
כמרכז: מנחם בגין, יעקוב מרידוד וחיים לנדאו, כיום חכ״י חרות.

יכולנו עדיין לדעת זאת אז, ב ימים
הקודרים של — 1940 אך מאחורי
/ימי
התפרצות הריב הפיתאומי בין בח ויאיר,
עמדה שאלה היסטורית.
יתכן מאוד שהפילוג עצמו לא היה אלא
פרי שרשרת של מיקרים. רזיאל ושטרן היו
ידידים בנפש משחר נעוריהם, עוד מהימים
בהם שרתו שניהם, כמפקדים צוערים, ב־אירגון
שנקרא בפי היישוב ״הגנה ימנית״

או ״הגנה לאומית״ .,אז היד• רזי מפקד
גונדה (מחלקה) ושטרן היה סגנו. שטרן
כתב שירים, ורזיאל תיקן את סיגנונם העברי.
יחד הועברו מירושלים לתל־אביב,
ויחד כתבו חוברות־הדרכה בשם ״ד. ראש״
— ראשי התיבות של דויד־רזיאל־אברהם־
שטרן. יחד נשארו באצ״ל כאשר התפלג
האירגון ב־ , 1936 וכל החלק הלא־רביזיוניס־טי
שלו חזר להגנה הכללית. וכאשר הודחו,
בזה אחר זה, שני המפקדים הקשישים שין
הארגון, ורזיאל הפך ראש מיפקדתו בנובמ בר
, 1937 היה שטרן חבר המיפקדה, ומנהיגה
הפוליטי.
ידידות זו החזיקה מעמד למרות (ואולי
מפני) שהשניים היו טיפוסים שונים והפו כים.
רזיאל ראה את עצמו כחייל מיקצועי,
מפקד הצבא העברי. הוא קרא ספרות צבאית,
חקר את מערכות נפוליאון בעזרת
מפות, אהב לבלות את שעות הפנאי שלו
בבתי־הקברות הצבאיים של הבריטים. שטרן
ראה את עצמו כמהפכן, מנהיג תנועת־שיח־רור,
וביקש את השראתו במלחמת־השיח־רור
הגדולה.
שניהם דגלו בעצמאות האירגון, זילזלו
בתנועה הרביזיוניסטית והסתייגו מהתערבותו
של ז׳בוטינטקי בניהולו המעשי של אצ״ל.
אך היה הבדל עקרוני בגישתם. רזיאל הכיר
במרותו העקרונית של ז׳בוטינסקי, כמנהיג
פוליטי, לא תבע לעצמו אלא את העצמאות
המגיעה לרמטכ״ל הכפוף למרות המדינית.
ואילו שטרן טען כי, במלחמת־שיחרור,
התנועה הפוליטית והאירגון הצבאי, חד
הם — וכי ממילא חייבת המיפקדה הצבאית
להוות גם את הממשלה.
מבחינה זו, יש הגיון מסויים בכך ש־רזיאל
נקבר בבית־קברות צבאי רשמי, ו אילו
יאיר נקבר, כאזרח רגיל, בצד אמו.
רזיאל, היה חייל מיקצועי, ככל איש־ פל־מ״ח,
ורק מיקרה הוא שכפר במרות מנד
שלת־בן־גוריון (״ההסתדרות הציונית״) והכיר
במרות ממשלת־ז׳בוטינסקי (״ההסתדרות
הציונית החדשה״)• יאיר היה תופעה
מהפכנית: האזרח הלוחם, הנוטל לידיו את
הנשק כדי למגר משטר רודני.

שלוש דיביזיות מפולין

והרווי 11 ייו * א11
^ ך יש פיכה נוספת, חשובה עוד
יותר, לכך שהמשטר הקיים בישראל
מוכן לכרות שלום עם זכרו של רזיאל, אך
אינו יכול לנהוג כך כלפי יאיר המת.
סיבה זו מצאה את התגלמותה בגורמי
הפילוג של , 1940 ובדרך מותם של השניים.
זאב ז׳בוטינסקי לא הטיף מעולם למרד
בעם הבריטי. הוא הבחין בין ״אנגליה הטובה״
,היושבת בביתה ויוצרת שם את התרבות,
לבין ״אנגליה הרעה״ ,שנציגיה
שולטים בארץ־ישראל ומפרסמים ספרים־לב־נים.
הוא קיווה כי הפגנות הכוח של אצ״ל
שיכנעו את ״אנגליה הטובה״ שהיישוב העברי
מהודה שותף חזק ויעיל יותר מאשר
אחרי שאירגון־ההגנה הכללי התפלג,
במאורעות 929ו, לאגף הסתדרותי ולאגף
אזרחי. האגף הימני קרא לעצמו כבר אז
״האירגון הצבאי הלאומי״ ,אן שם זה כימעט
ולא נודע עדיין ברבים.

״אלוהים ליגץ ב חר תנו זה היה שיר בית״ר,
פרי עטו של זאב ז׳בוטינסקי, בתקופת פיקודו של
רזיאל, שהיה גם מפקד בית׳׳ר בארץ. מרדכי רזיאל,

אביו של דויד, שם ידו על ארון בנו. יושב, כשהרובה
בידו: תרזי, העד היחיד למותו של רזיאל, על ידי
מטוסים גרמנים, ליד העיירה העיראקית פאלוג׳ה.

הערבים. מטרתו הסופית היתה הקמתה של מדינה עברית, אשר תשתלב במערך האימפריה
הבריטית. מבחינה זו היה ז׳בוטינסקי ממשיך דרכו של הרצל, שקיודה כי מדינת היהודים,
תהווה חומה מערבית נגד הערבים הפראיים.
רזיאל, שבתור חייל סירב להתערב בקביעת המדיניות, קיבל השקפה זו. ואילו שטרן
מרד בה. הוא היד. האדם הראשון בתולדות האומה העברית החדשה שקבע כי אנגליה —
הטובה והרעה כאחת — היא אוייב. הוא לא רצה לשכנע את הבריטים לתמוך במדינה יהודית.
הוא רצה להקים מדינה עברית תוך סילוק הבריטים.
תחילה לא נתגלה ניגוד זה. בסוף שנות השלושים הגו רזיאל ושטרן במשותף בתוכנית
שהתאימה לשתי התפיסות, עיקרה: לארגן על אדמת פולין שלוש דיביזיות (כ־ 40 אלף איש)
של חיילי אצ״ל, בתמיכת ממשלת פולין ותוך קבלת הציוד הדרוש מידיה* .בשעה היעודה
התכוונו להעלות את הכוח הזה על אוניות, להנחיתו בחופי ארץ־ישראל. אותה שעה היה
על אצ״ל להתקומם בארץ, לכבוש את מרכזי השלטון ולהכריז על הקמת המדינה היהודית.
התוכנית הנועזת התקרבה לביצועה הממשי. בעוד ששטרן מקדיש את עיקר כוחו
לניהול המשא־ומתן בפולין ולאירגון אצ״ל שם, הוכיח רזיאל את כישרונו האירגוני הרב
בגידולו ובחישולו של האירגון כאן. הכל היה מוכן — כאשר פרצה המלחמה שניתקה
את יהדות פולין מן הארץ, וקברה את כל התוכנית סופית, במשרפות של אושוזיץ.

תגובה על המאורע הגדול,

מי האוייכז

הבליטה לפתע, בכל החריפות, את הניגוד היסודי

( 1בין שני הצעירים.
בעיני ז׳בוטינסקי, בדיוק כמו בעיני יריבו חיים וייצמן, היה זה מובן מאליו, שיש להושיט
את כל העזרה לבריטניה הגדולה. כמו במלחמת־העולם הראשונה, ביקש ז׳בוטינסקי גם
הפעם לשכנע את הבריטים שהם זקוקים לגוף ממלכתי עברי בקרבת הסואץ, וכי כדאי
להם להקים צבא עברי שיילחם תחת פיקודה.
רזיאל החייל קיבל קו עקרוני זה, תוך שינוי־מה. הוא התנגד לגיוס בני הישוב לצבא
הבריטי, אך הסכים בהחלט לשביתת־נשק לכל ימי־המלחמ׳ה. הוא קיודה כי אצ״ל יתחזק
(המשך בעמוד 06

שלום לעפרו: דויד רזיאל נקבר בפעם השלישית, הפעם כירושלים. על
שפת הקבר הפתוח: הרב הצבאי, אביו של רזיאל, שתי אחיותיו ובגין.

* התמיכה הפולנית נרכשה תחילה על־ידי ז׳בוטינסקי, ששיכנע את הפולנים האנטי׳
שמיים כי כדאי להט להיפטר בדרך נאותה זו מן היהודים שלהם.

כסדינה

אין לי דאגות
אני יודעת כי בני משפחתי
נהנים ממזון טעים ומזין
— מאז התחלתי לבשל את
הארוחות ולתבל את הסל טים
בשמן אקסטרה. ס .ס
של ״עץ־הזית״.
שמן ״אקסטרה״ .ם 0 .של
״עץ־הזית״ הנו הטוב ביותר
לסלט, טגון, בישול ואפיה.

פרסום זג״סס

שי נו י כ תו ב ת -
חוזי ווי הוזפזוח אוז בוזבוזו. וז\ז?1פז לוזו־דינו
נול בג לוזזזל?וז וזוזיווייגו נוזבונזייגז
וזרו*פז, בדי לוזוונז נוינגביוז. בוזפילוזז.

הפתרון לפצעי הפנים
־ תיד זמן קצר
פצעי פנים, פריחות ופגמים בעור הפנים יעלמו
תוך זמן קצר הודות ל
קרם
הפנים 1^ 9 מכיל העור מרחו ימים

חומר אנטיספטי, חוור במהירות לנקבוביות
ומטהר אותן.
על עור הפנים שכבה דקה של פ ,1 4ותוך
ספורים יהיה עור הפנים חלק, נקי ויפה.

תוצרת ״י! ליאו ״ מעבדות כימיות

אלה פיצג׳רלד ומריו אוסקר פיטרסון
היכל התרסת
1לאפריל
אלה פיצג׳רלד, מלכת הג׳ז — אשה
בעלת. קול לאלה פיצג׳רלד המוני
חסידים בעולם כולו — גם בארץ הם
ייהנו ממופעיה, ללא כל ספק
אוסקר פיטרסון נחשב אחד הפסנתרנים
המעולים
(נ. דונביץ — .הארץ״)
אלה הינד. כיום הטובה בזמרות הג׳ז
והבלוז
אוסקר פיטרסון מצטיין כפסנתרן,
בנגינתו המלודית והשקטה, כמעבד ומלחין

>ש. בן־פורת — ״ידיעות אחרונות״)
גברת פיצג׳רלד היא לכל הדעות אמן
בעל שעור קומה בינ ל או מי...״
(י. לפיד — .מעריב״)

(המטן מפנזוד )6
חזר לירושלים, ואל אשתו, היפהפיה, מזה
חודש.
מייד נפתח משא־ומתן חדש. תוצאותיו:
שגריר הורשה להצטרף למשלחת• ,קול ט־ראל
שילם למשלחת סכום של 2500 לירות.
סכום זה הוגדר כ״תרומה״.
בינתיים מכרה המשלחת זכות בלעדית
נוספת למעריב, תמורת 6000 לירות. הצה־רון
הורשה להעביר את כתבותיו במטוס
לתל־אביב. צלם־עתונות פרטי, שביקש לצלם׳
גורש בכוח. כי צה״ל הבטיח את הזכות
הבלעדית לצילום לשבועונו ;.כושל,
בעל התפוצה האפסית.
טיהור כטדווני. בינתיים הרגישו עובדי
המשלחת שנפתח כאן מקור טוב להכנסות
צדדיות. הם מסרו תמונות וכתבות
לעתונים אחרים• התוצאה: טיהור בטחוני
בקרב העובדים החשודים. מרשימת העובדים
הנוספים, שעמדו להצטרף למשלחת
בשבוע הבא, הוצאו כמה שמות חשודים
נוספים, כי לא כל אורחי־פרחיאולוג רשאי
לעשות פירסומת ליגאל ידין. זכאי לעשות
זאת רק מי שמוכן לשלם עבור זכות זו.
חקלאות הסגנון החדש
״הסימון הוא האיש!״ קובעת אימרה צרפתית.
באותו צדק אפשר לומר כי הסימון
הוא המשטר.
בשבועות האחרונים יצאו אירגוני־החקל־אים
השייכים לימין ממועצת־הלול. טענתם,
שהוכחה כצודקת: מועצת־הלול הורסת את
ענף הלול.
משרד־החקלאות לא קיבל את הדין בחי־בוק־ידיים.
הוא גם לא ניסה לשכנע. בראשו
עומד גנראל בדימום, היודע לפקד. לידו
מכהן איש־אימונו, אברהם עופר, סגן מנהל
משרד־החקלאות, שהוא גם יושב־ראש מוע־צת־הלולהצהיר

השבוע עופר :״מי שישתלב ב־מיסגרת
התיכנון — נשמור על קיומו והכנסתו.
ומי שיהיה מחוץ לתיכנון -יוכה
ויניח את כספו על קרן־הצבי.״
התיישבות קיבוץ למכירה *
לאנשי קבוץ הראל, השוכן בהרי ירושלים,
לא היה ברור השבוע עתידו של הקבוץ
בו הם חיים כחמש שנים. במשך שבו עות
אחדים מתנהל למעשה מאבק על קיומו
של ביתם, בין מוסדותיו של הקיבוץ־הארצי
השומר־הצעיר לבין הדוקטרינה הכלכלית
של ד״ר רענן וייץ, מנהל מחלקת ההתייש בות
של הסוכנות היהודית.
קיבוץ הראל הוקם מיד לאתר מלחמת
השיחרור, על־ידי יוצאי חטיבות הפלמ״ח
השונות ובייחוד על־ידי יוצאי חטיבת הראל,
שרצו להנציח בדרך זו את חטיבתם. הקיבוץ
הוקם במקום הקרבות המרים ביותר על
הדרך לירושלים — מול לטרון.
״* היה זה בתקופת העליה הגדולה, בתקופה
בה הוקמו יישובים לעשרות, בכל רחבי
הארץ. מספר לא קטן של מושבים הוקם
באותן השנים גם בהרי ירושלים, ליד קיבוץ
— קיבוץ
הראל הצעיר ושכנו הקרוב
נחשון.
הגיבעד עליה הוקם המשק נמצאה עד
מהרה כבלתי־מתאימה ליישוב, והנקודה הועברה
למקום חדש, הרחוק כשלושה קילומטרים
ממישכנה המקורי.
קיללת קץ. הקיבוץ הצעיר התפתח
במהירות, הפך לאחד הקיבוצים הידועים
בארץ׳ בעיקר בגלל פעילותו הרעיונית שלא
התאימה תמיד לקו הרשמי של מפ״ם. הסטיה
השמאלנית גרמה לפירוקו של קיבוץ הראל
ולעזיבתם של כל מייסדי הקיבוץ, שנפגעו
מיחסה של תנועתם אליהם, ניבאו בשיחת־הקיבוץ
האחרונה שלפני העזיבה הכללית:
.במקום הזה לא יקום יותר קיבוץ
שומרי. קללת קין רובצת על המקום הזה.״
מזכירות הקיבוץ הארצי, שלא האמינה
עד הרגע האחרון שהמשק יינטש, נאלצה
להזעיק גרעין שנועד להשלים קיבוץ אחר,
על מנת להחזיק בנקודה שנעזבה ולנסות
להקים בה משק מחדש.
כעבור ארבע שנים הודה מאיר יערי,
בשיחה פרטית, בסעוותש טעתה מזכירות
הקיבוץ הארצי, שגרמה לפירוק הראל. אולם
קללתם המרה של אנשי הראל הראשונים
לא הירפתה מהמקום.
רובם הגדול של אנשי הראל החדשים
לא החזיקו מעמד, מיהרו לעזוב את המקום,
ואנולס חזה 1226

השאירו אותו, במשך שנים ארוכות, עם
מספר מצומצם מאוד של מתיישבים, שנז דקקו
כל הזמן לעזרת פלוגות מיוחדות,
שגוייסו למטרה זו בקיבוצים שונים.
המאבק האחרון על הראל התל לפני
שבועות רבים. רענן וייץ החלים להנהיג
באיזור הראל את השיטה שהצליחה, לדעתו,
בחבל לכיש — ושלפיה מרוכזים המוסדות
הציבוריים והרפואיים של מושבים רבים
במרכז כפרי אחד. לשם כך היה זקוק מרכז
התיכנון של הסוכנות לשטח מתאים. הגורל
נפל על הראל.
פקידי הסוכנות ניצלו את מצבם הקשה
של אנשי הראל, הנאחזים בציפורניהם באד־מתם
הדלה. הפקידים תבעו ממנהיגי השומר
הצעיר לפנות את הקיבוץ, על מנת שיוכלו
להקים בו את המרכז הכפרי המיוחל. כפיצוי,
הבטיחה הסוכנות להקים עבורם קיבוץ,
אחר בחרובית שליד כפר מנחם, דרומית-
מערבית להראל.
לאנשי קיבוץ הראל והקיבוץ הארצי לא
נראה הפיתרון המוצע. הם תבעו משהו אחר.
תקציב מוגבר מובן מאליו. רענן
וייץ היה מוכן ללכת לקראתם. הוא הציע
להעביר את אנשי הראל לקיבוץ שדה יואב,
שליד נגבה, להעניק למשק תוך־כדי־כך את
מעמד־הקבע שלו כקיבוץ, וכמובן — גם את
תקציב הפיתוח המוגבר.
לכך היו אנשי הקיבוץ הארצי אולי נוטים
להסכים; אך בינתיים התערבו אנשי קיבוץ
הראל והכריעו הכרעה משלהם.
הם לא נאותו לעזוב את המקום ולעבור
למקום חדש .״כאן התכוונו להקים את
ביתינו,״ אמרו אחדים מהם ,״ואין לנו שום
כוונה להחליף בית זה בשום מקום אחר.״
״נקשרנו למקום,״ טענו אחרים ,״עבר
עלינו כאן הרבה ואין אנו רוצים דווקא
עכשיו, כשנראים סיכויי־ביסוס באופק, לע בור
מפה.״
אך בעיני רענן וייץ לא היה אלה נימו קים
משכנעים דיים :״מהו המחיר של
סנטימנט למקום מסויים ושל פרחי־הבר
שצומחים בו — זוהי סוגייה שאינני יכול
להעריכה,״ אמר מנהל מחלקת ההתיישבות,
״עבורי קיים רק החישוב המשקי והכדאיות
הכלכלית.״
עבור אנשי קיבוץ הראל היו קיימים גם
פרחי־הבר שצמחו בביתם. השבוע הודיעו
אנשי הקיבוץ הארצי לסוכנות, שהם אינם
מוכנים למכור את הראל אפילו במחיר שני
ישובים חדשים.
הגיב על כך רענן וייץ :״זוהי התנגדות
הנובעת מטעמים סקטוראליים־כיתתיים. כבר
הצלחתי לשכנע אותם בדברים אחרים ואצ ליח
גם הפעם.״

צו מד! ,׳
לאיזה צד נוטים ערביי ישראל במאבק הפוליטי
הנטוש בין ירדן לבין רע״ם?
אפשרות לבחון עמדה זו ניתנה השבוע,
כאשר הסתיים צום הרמאדאן של המושל מים.
תום הצום של חודש הרמאדאן נקבע
על־ידי בית־דין שרעיי עליון, בפניו מופיעים
שני עדים המעידים כי ראו את הירח
בהתחדשותה על סמך עדות זו מודיעים על
הפסקת ה צו*
בישראל אין מוסד דתי מושלמי גבוה בעל
סמכות הודעה שכזו, לפיכך מקבלים ערביי
ישראל את החלטות המוסדות הדתיים העליונים
בארצות המושלמיות השכנות.
בירדן הודיעו השנה על ביטול הצום בליל
שישי. אולם המצרי* שלא היו מוכנים
ללכת בעיקבות הירדני* הודיעו שאצלם
טרם נראה הירח בהתחדשותו ורק
כעבור יום נוסף בישרו על ביטול הצום.
בעיקבותיהם הלך אותו חלק של ערביי
ישראל המאזין לקול הערבים הקד,ירי. ו אילו
שוחרי גלי רבת־עמון יכלו ליהנות מהפסקת
ה צו* 24 שעות מוקדם יותר.

תעלומות
״אל חגע 3כסף זה1:״
הצעיר הבלונדי, סמוק־הפני* שניכנס
לבניין המטה הארצי של המשטרה בתל־אביב,
ביקש למסור הודעה .״שמי משה
היימן,״ סיפר לקצין שקיבלו .״גילי .25
מיקצועי — מעביר טסטים במיגרש הרישוי.
חברי לעבודה, יעקוב רוטקופף, הציע לי
לחסל תיק שיש לי במשטרה — תמורת
תשלום של מאתיים לירות.״
יעקוב רוטקופף 24 לא היה זר לאנשי
המשטרה. זה מספר שבועות שהוא מרצה
את עונשו כאסיר־חוץ, בעיקבות תאונת־דרכים
בה היה מעורב. בשעות הבוקר
המוקדמות היה מופיע בבניין המשטרה, ברחוב
השחר שוהה שם במשך היום —

העול ס חזה 1-226

איש־התיישבות מסביר את רקע מת־האיכוים 1גד דיין

נגד ״גנראל קוקוויקו!״
מאמר זה נשלח למערכת ״העולם הזה״ על•
ידי אחד מראשי תנועת ההתיישבות, המבקש
לשמור על עילום־שם. מאמר זה בא כתגובה

וכהשלמה למאמר על נושא זה, אשר הופיע
לפני כמה שבועות בגליון ״העולם הזה 1223
ואשר נשא את הכותרת ״מרד האיכרים״.

* * ת ם זוכרים את הוועידה החקלאית התשיעית בפתח־ל
תקווה, בינואר?1960 בכל זאת, עיינו שוב במה שנאמר
אז. זה לא יזיק.
כך אמר, למשל, יעקב שוורצברג :״לצערנו, אפשר לקרוא
מעל דפי עתון ההסתדרות דבר, דעות על חקלאים החולבים את
תקציב המדינה במקום לחלוב את פרותיהם!׳׳ אז צחק מהלצה
זו השר שלנו, משה דיין, וצעק בקולי־קולות :״ידידנו שוורצברג,
אין לקיים מדינה בלי חקלאות!׳׳
אני יכול להוסיף: אין לקיים חקלאות, בלי שר־חקלאות של
ממש.
שודרצברג הזהיר מפני סכנה גדולה: סכנת החובות האדירים
הרובצים על כל משק .״נטל הריבית גדל והולד,״ אמר ,״הוא
הגיע לממדים שיש בהם כדי לאיים על עצם קיומו של המשק!״
אחריו דיבר ציר אחר בוזעידה, דויד ברסקי :״קשיים רבים
אלה, יש והם הופכים יסוד והוכחה לסיסמות וזמירות חדשות.
לא אחת אתה שומע, או קורא, כי הנה חלף תורה של החקלאות.
תפקידה נגמר. ריווח והצלה יבואו ממקום אחר — מהתעשיה,
מהתיירות. יש מי שטוען: גמרנו, אין יותר מים, אין יותר
קרקע, יש עודפים של יצור חקלאי, עודפי חלב, ביצים, עגבניות.
אין צורך בחקלאות.״
וכך אמר יוסף שמבי, ממושב־העולים פדיה :״בכל הדברים
ששמעתי כאן, אף אחד לא בירך את אלוהים. אני מברך את
אלוהים שבשמיים ואני מברך את הפטיש שהיכה אותנו. הפטיש
הוא המשבר בענפי־החקלאות. גזירת השם היא: בזיעת אפיך
תאכל לחם. לא באנו לשחק; אנו רוצים קיום. באנו וראינו את
הקיבוצים וההתיישבות הוותיקה. כל הכבוד להם. קיבלנו את
התורה הזאת מפיהם, כפי שכתוב: נעשה ונשמע. כל הכבוד
לסוכנות היהודית. לא היתד, לה כל כוונה רעה. רק לא תיכננה
מה צריך להחזיק בלול: שקאלים או תרנגולות? הפכו אותנו
לתחנת נסיונות — על חשבון המדינה ועל חשבון הזיעה שלנו.
״הוכחנו את עצמנו למדינה. אמרו לנו תעשו עגבניות —
עשינו. אמרו לנו: תעשו סלק — עשינו. ומכל זה אין קיום.
הגענו למצב כזה, שכל השטחים מפסידים כיום. חלק מהמושבים
החכירו את אדמותיהם לבעלי אמצעים, לפרדסנים. מה
יהיה על הכפר? תעשו ממנו מעברה של פועלי־דחק?
״הוצאות השיווק מסתכמות ב־2ם אחוז, נכון, יש לתנובה
הוצאות. איני מאשים אותה. אבל מה נשאר לחקלאי? 52
אחוז? ואיפה הזרעים, המים, העבודה, הזבלים, החמרים
והריסוס?״
ומה טען א. פיילר? ״אמש ניסה החבר לוי אשכול לחזור
לאותה טענה שאינה עומדת במיבחן המציאות, וטען שוב לגבי
משלחות העולים: אתם עדיין אינכם יכולים לקיים את עצמכם,
אבל הישובים הוותיקים כבר מסודרים! אני רוצה להיעזר בדברי
שמואל דיין כדי להזים את טענתו של לוי אשכול. שמואל דיין
כתב, :המשבר בחקלאות הולך ומחריף. משקינו הוותיקים, בני
הארבעים וחמישים שנד״ שהושקעו בהם הון רב ועמל של
שני דורות אשר לא יוערך בכסף, אינם מקיימים את עצמם.
החובות עולים וגדלים.׳ ההפגנה של מתיישבי ישובי העולים
באה בתוקף אותה זכות מוסרית שעליה דיבר שמואל דיין.
״ההסתדרות החקלאית צריבה להיות יוזמת המאבק נגד העוול
הזה. עוסקים פה בכל מיני מאבקי־סרק, במקום לראות שואה
גדולה הולכת ובאה — ואין מקשיב. מאות מפעלים חקלאיים
ייפגעו: שלושים אלף משפחות חקלאיות שהן מאה ושלושים
אלף נפש. מה יהיה עליהם? — הם יבקשו לחם! כבר לא נדבר
על שבעים וחמישה אלף פועלים מהסקטור החקלאי, חוץ מרבבות
פועלים ערביים.״

חפציהם האישיים, אם על־ידי הלוואות בריבית קצוצה, או
בקבלת אשראי מאירגוני־קניות — להקים בתי־אימון, סככות
וסוללות, בא המשבר והנחית עליהם מכה אכזרית. לבעלי
החובות אין אפילו מד, לעקל. המטלטלים כבר נמכרו מזמן.
אי־אפשר גם שלא להזכיר את תנאי־השיכון האיומים, שאינם
מאפשרים לחקלאי לנוח אחרי עבודתו. משד, דיין אומר: השיכון
אחרי הביסוס. אשכול קבע: קודם רי־תיכנון. זאת אומרת:
״היות ואנחנו עומדים בפני תיכנון מחדש, והואיל ועדיין אין
איש יודע מה לעשות איתכם, טוב שהאטנו את הביסוס, וממילא
גם את השיכון.״ התוצאה: לא שיכון ולא ביסוס. שר אחד
משלים את השני, אמר אברהם הרצפלד עצמו, על צמד־חמד זה.

צמד־חמד אשכול־דיין

*חקלאים מהווים 17 אחוז מהמפרנסים בארץ, מלבד
! 1הפועלים השכירים של ה* המגיעים אלף משפחות• שירותי
אחסנה, הובלה, אריזה ועיבוד התוצרת, שיוזק ומכירה —
מספקים עוד 12 אחוז של המפרנסים. בלי החקלאים לא יהיה
קיום ל־ 45 אחוז של המפרנסים בארץ.
זוהי תמונת המשבר הקיים כיום בחקלאות. לפי הסקר שנערך,
מקבלים המתיישבים החדשים בנגב, עבור יום־עבודה, ארבע
וחצי לירות במשק־שדה. במשק מעורב: שלוש וחצי לירות.
אני מקנאים בפועלי־הדחק — כי עבור השכר שלנו אנו עובדים
קשה מאוד.
המתיישבים החדשים, שהינם זריזים מטבעם, רצו להתקדם
בכוחות עצמם ולצאת מן המצב המחפיר שבו הם נתונים.
כשראו שענף־הלול מכנים, השתדלו כל אחד — אם ממכירת

עד שהוא מסיים את עבודתו וחוזר לעיסוקו
במשרד־ד,רישוי.
במשך הזמן קשר לו רוטקופף יחסים
הדוקים עם אנשי המשטרה במקום.
ומכשיר הקלטה. עלאבקה
היימן עצמו נרשם בתיקי המשטרה כי
נשפט על גניבה — ותביעה אחרת נגדו עומדת
בפני ברור משפטי.
לאחר שבוע הוזמן היימן שנית .״אנו
מעוניינים לתפוס את רוטקופף בזמן לקיחת
הכסף,״ הוסבר לו ,״ניתן לך חבילת שט

״אגי
בעד מ 7חמה״

ך* אשר מסרו את תיק החקלאות למשה דיין, חדרה תקח־ה
^ ללב החקלאים. לא לקח לו זמן רב לדיין כדי לנפץ את
ד,תקודד .,הוא ברח מהמערכה, הכניס אנדרלמוסיה למשרדו. אוי
ואבוי למשרד שכזה, שד,אגרונום אטינגר היה צריך להיעזר

שר החקלאות
הטון צריו להשתנות
בטייפריקורדר, כדי להוכיח את אמיתות דבריו. השר גירש
אותו מהמשרד. קמה מהומה: היתכן שאיש יקר ומלומד,
הידוע בעולם כמומחה לירקות — משחירים את פניו כך? ומי
המגרש? עם כל הכבוד: בסך הכל משה דיין. רק תחת לחץ
עצום מצד כל הגורמים הוחזר אטינגר למשרדו, על אפו וחמתו
של השר.
אני רוצה לצטט נד,ללי פחות מפורסם משר־החקלאות, אבל
קצת יותר רציני, יגאל הורביץ, שאמר :״במושב הוותיק 25 ,
אחוז מהחברים לא איזנו את תקציבם. ואם במושבים הוותיקים
כך — קל וחומר במושבים החדשים. המושב הוותיק אוכל את
הונו. אבל יש כאלה שכבר אין להם הון לאכול. במושב ותיק
בעמק יזרעאל, למשל, שנוסד לפני 35 שנה, עומדים למכירה
לא משק אחד, ואין מי שיקנה את הרכוש ב־סססב לירות.
״הטון צריך להשתנות. לא טון של בכי, כי אם טון של
מלחמה! אינני מאמין בהפגנות כאלה שיושבים על הכיסא
ומקפלים את הפלקט, ומחכים לרשות־ד,דיבור. זו הפגנה יהודית
סימפאסית מאוד. אני בעד מלחמה אחרת.
״יש מושבי־עולים שאין להם מר, לאכול, ויש מושבי עובדים
שיש להם קיום• אני רוצה לחיות בדיוק כמו אחרים. אני עובד
כמו אחרים — אולי יותר — ואני רוצה שלמשפחתי יהיו
אותם התנאים שיש ליתר עובדי המדינה. לכן אני אומר:
הטון שלנו איננו מובן. יש לשנות את הטון!״
השר שלנו, חופר־ד,עתיקות, לא הבין את הפירוש של מנה
נדנה תקל ופרסין. כעת קצת מאוחר. הוא עומד בפני מרד-

איכרים.

רות, עליהם. פוזרה אבקה פלואורסנטית,
הנדבקת ליד המחזיקה בשטרות. נוסף לכך
נצייד אותך במכשיר־׳הקלטה זעיר, אותו
תפעיל בשעת הפגישה. כשתצא, תאותת
לשוטרים שבמקום, והם ישלימו את המלאכה.״
היימן
הינהן בראשו לאות הסכמה.
בשעה היעודה נכנסו היימן ורוטקופף אל
צריף העץ, הניצב במיגרש הרישוי. מפקח
המשטרה המתין במיזנון הסמוך, ושוטר
לבוש סרבל העמיד פנים כי הוא מטפל

במנועו של טנדר שחנה בכביש. משיצא
היימן מן הצריף וסימן בידו, ניתר המפקח
ממקומו וחסם בגופו את פתח הצריף.
״אני מהמשטרה,״ אמר לרוטקופף המופתע
,״אל תתנגד בשעה שאערוך חיפוש
על גופך.״
רוטקופף הופשט עד לבגדיו התחתונים,
אך החיפוש לא נשא תוצאות.
תעלומת מיגרש הרישוי .״היכן הכסף?״
שאל המפקח .״על אידה כסף אתה
(המשך בעמוד ) 14

הקפה היה ט שו וכמוהו המוצגים, בתצוגת

אופנת שו
אוטנסוסר, מנהל המלון.
הלב התכווץ מהזלזול הבלתי מוצדק, ממנו
סבל המנהל הישראלי גם מפי צופים
נוספים. אחד המלצרים, אדם בעל מצפון,
היה עצוב מאוד :״כל הכבוד למיסטר פאג־לה,
המנהל האמריקאי! אבל זר הפרחים
שזירה שמרת נתנה לו, מגיע דרקא לאוטנ־סומר.
עוד לא מכירים אותו כאן, מפני
שהוא סוס־העבודה הצנוע במלון.״
המנהל המקופח גילה אחר־כך, מה מסוגל
שבוע ההרצה של שרתון לעולל לבן־אדם
שהיה פעם בריא. משך השבוע הוא ישן
רק שעתיים, איבד את כל מה שהצליח
להוסיף למישקלו, בעת שניהל את מלון
רמת־אביב, ושכח אפילו בו כמה הוא.

עם מאריזץ בקוריאה
* * י שהיה מעוניין בשמלות שהוצגו
בתצוגה, יכול היה להיתכח כי בעונה

הדרום־אפריקאית. אביזר

— אשר האורך הקודם עוד יכול היה להסתיר
מה שלא בסדר אצלן.
הברכיים קיבלו חופש ויספגו, אחרי הרבה
שנים, מעט שמש ואתיר! ואילו החצאיות
יהיו גזורות בקו אלכסוני ועשויות ממשי
או מאורגאנזה. הצבע השולס באופנת־הא־ביב
מזכיר את אופנת הבגדים התחתונים —
הכל ורוד. גם צבע הקלמנטינה שאינו מתאים
לרוב הנשים, הוא באופנה.
מה שקורה באופנת הנעליים — אשר
הוצגו על־ידי סלון מרה — אי אפשר היה
לראות בדיוק. הן הוסתרו, כרגיל, על־ידי
הראשים הקרחים שבשורה הראשונה. אלה
שהצליחו לראות, אמרו שזה בסדר: סוליות
ועקבים עוד יש, ברוך השם.
מרוב נימנום (או סקרנות) ,לא הרגיש איש
מהנוכחים בגבר ממושקף, שמן ומאובק,
שהציץ לרגע לאולם ונמלט מיד עם אשתו
לקומה העליונה. ההומריסטן ארט בוכתאלד
— שחזר באותו ערב ממחנה הארכיאולוגים

קור ביאס
״זה הע
לזכור * שעתונים סוב עבו
בגאתה, ב
יחד עם נ
״למה >
עליו מיש כשמבטו ובהמוני 1
גאולה בו
החן והיו!
היא ני1 שחרחורת יפה שגידי
דה של ג
ברור, א
הבינו שב
טרח ללחו

אופנת שנות העשרים חוזרת. שנזלה דו־חלקית זו, בסיננון
הצ׳ארלסטון בצבע מנדרינה, מודגמת על ידי ג׳ון — הדוגמנית
בלתי־נפרד משמלה זו: היא פית סיגריה ארוכה ואלגנטית.

ך* קפההפושר, המוגש במלון שרתון,
} | אינו אולי הטוב שבעולם, אבל חדרי־הנוחיות
שם הם בסדר גמור. אף אחד במלון
לא יוציא הגה מפיו אם מישהו יכנס
לחדרי הנוחיות, וישתמש שם בליטר מי־סבון
ריחני, או ינגב את ידיו ב־ 30 מטר
של המגבת, הנמצאת בתנועת מסלול מתמדת.
באווירה מרתחת דומה, על מסלול אולם
העצמאות של המלון, זחלו השבוע באי־

טיות משגעת חמש דוגמניות שהחליפו, תוך
שעתיים 43 ,דגמי תלבושות־נשים לאביב,
אותם מנסה בית־האופנה איווניר להלביש
על הישראליות, השנה 600 .המוזמנים לתצוגה
— שלא שילמו פרוטה עבור הכניסה,
אך שתיים וחצי לירות עבור כוס
קפה — לא נמנו, בעצם, עם החוג הלובש
בגדי־אופנה יקרים. יותר משבאו להסתכל
על הדגמים, הופיעו במקום כדי שההיסטוריה
תזכור שהם נוכחו בתצוגת־האופנה
הראשונה שנערכה בשרתון.
פעם אפשר היה להיות סנובים רק בדן
או באכדיה; מעתה המילה האחרונה בשטח
זה, הוא המלון החדיש הזה. לכן קילקלו
הרבה מכשפות את מנוחת יום השבת של
בעליהן, הכריחו אותם למחוא כף בכוח
לביקיני מנוקד. אשר חשף את המתגייס הדקות,
שהביאה איתר, הדוגמנית ג׳ון מדרום־
אפריקה. גם לרגליים של זיודה שמרת, עוד
הרהיבו עוז למחוא: אך בפעם השלישית
נמאס להם, ותחת ממלכת השמיים על כל
מאורותיה — אותה בנה הצייר ז׳אן דוד
על התיקרה — מצאו גברים רבים את
השלווה בנימנום מתקתק, כשרק נשותיהם,
חברות ויצ׳ו ברובן, ערות בעל כורחן,
כדי לדעת מה לרכל כשידובר על התצוגה
בחברה הגבוהה.
רק פעם אחת הקיצו הבעלים בבהלה,
לקול התשואות הנשיות — כששמלת צ׳אר־לסטון
בצבע מנדרינה ריחפה כימעט מעליהם.
ואין פלא שהדגם באופנת שנות העשרים,
זכה לפופולריות הרבה ביותר: מרבית
הנוכחות נזכרו בתקופה היפה ביותר
בחייהן, לפני כארבעים שנה.

!(ישחק הפיגיאמה

אפשר לשחק בתלבושת ברוקאט בצבעי
שחור וזהב הנקראת ערב בבית. בנזיקרה
הצורך זה יכול להיות גם לילה בבית.

הערב היה אומנם מאורגן להפליא, אבל
בשביל הגברים, התחיל הערב עם ההגרלות,
כשתיזמורת מנדלבאום השתתקה, סוף־סוף.
גבר צנום, שלא חילק קפיר, והתרוצץ בין
השולחנות הרגיז את כל הצופות שלא היו
שקועות בחלום של שנות העשרים שלהן.
״הטיפוס הזה לא מרגיש שהוא מסתיר,״
צוזחה חברת ויצ״ז קרה ושופעת־שומן.
היא נחנקה מן הקרם כשמלצר מפוטר
מדן לחש לה, כי האיש אינו אלא מיסטר

אורם העצמאות

המרחח של מלון שרתון, בו נערכה
בית־האופנה של תצוגת־האופנה
איתניר, שפתחה את תצוגות־האביב. על המסלול במרכז האולם, באורן

הקרובה, אם יהיה לישראליות די כסף כדי
במדבר יהודה — היה סבור, כנראה, למר להתלבש
כפי שאיווניר רוצה, יהיו כימעט
אה הטיפוסים באולם, שדי לו במוצגים
חסרות־חזה! ואת מותניהן אפשר יהיה למארכיאולוגים
ליום אחד• ידידו, צלם־העתו־צוא
רק בירכיים. מלמטה קצצו עוד כמה
נות מינהרד פרנק תלף, שחילק לכל מי
סנטימטרים ואימללו עוד כמה אלפי נשים
שחשב שיש לו סיכויים אצלה, כרטיס־בי־

של כ־ 35 מטר, מדג
תלבושת־ים בשם נעו
אולי שם תלבושת־•! והממציאה אנשים פחו
פרנק תלף
כאן? עם ו
מד, שמה1 ,

כאשונה שד

התאמץ מאוד ונשאר באולם.
;משעמם ביותר שאני מסוגל
^תוזדה האמריקאי בן ד,־,31
טייס, לייף וווג משלמים כסף
ילומיו. הוא עצמו מציין
,זדמנות, שנלחם בקוריאה —
ין מונרו.
תחפש יופי גם כאן,״ ריחם
צלם הסתכל מסביבו ביאוש,
במלצרים צהובים וירוקים
מזדקנות — עד שבאה השל
לאה פלטשר, ממציאת
אליו, כשהיא מחזיקה בידה
לת .״תכיר בבקשה ישראלית
אמרה יצרנית החתיכות. ידיין
מונרו מילמל משהו לא
לאה פלטשר ובת־סיפוחיה
:מר העניין. הצלם אפילו לא
\ הדק המצלמה. השחרחורת

סטריפטיז

בקונצרט. זיווה שמרת, סגנית מיס תבל,
מתערטלת מז׳אקט עשוי פרוות ברייטשואנץ
מקושט במיסגרת פרסת מינק לבנה. מתחת לז׳אקט נמצאת שמלת

הישראלי הנבוך ענה בגימגום :״הבחורה
שראית היא גילה גולן.״

3סבונים לחדר
ץ צוגת האופנה הסתיימה בזה, שן
4קרן־הילד של ויצ״ו הרתיחה אלף
לירות מן ההגרלה שנערכה בין הצופים.
בעד סכום זה, זכה טיפוס הונגרי בתריס־זז
ואילו כתבת על־המשמר זכתה בבגדים.
היא התחננה שזה רק לא יהיה ביקיני /סוף־
סוף מפ״ם עוד רוצה להיכנס לקואליציה עם
הדתיים.
מהערב הגדול הזה נעדרו שתי דמויות,
אשר תרמו הרבה לעיצוב דמותו של המלון.
האחת היתד, מים פלורט קניגהאם,
אותה סחבו כל הדרך מניו־אינגלנד, כדי
שתהיה מנהלת־המשק במלון. החזקה המז דקנת,
שבחייה הארוכים והבודדים חנכה
כבר חמישה בתי־מלון, היא האשד, היחידה
בהנהלת המלון, ועליה מוטל התפקיד שאורחיו
ירגישו את המגע ך,נשי בחדריהם הפרטיים.
את המחזור הראשון של החדרניות
הישראליות הספיקה כבר סלורט לסלק.
״לימדתי אותן את שיטות שרתון בחדר
המיטות,״ הסבירה הגברת. הכוונה היתה
כמובן רק לסידור המיטות.
״יש לנו שיטה מיוחדת לסדר את ה
סטרפלס
עשויה יאף היא מפתות ברייטשואנץ. שט התלבושת :
קונצרט — מיוחד למינויי התיזמורת הפילהרמונית הישראלית. את
פעולת העירטול אין לעשות, כמובן מאליו, בשעת הקונצרט עצמו.

מצעים, אבל מה שהיה קשה להכניס לחדרניות
הישראליות לראש, הוא שיש להקפיד
כי בכל חדר יהיו שבע מגבות, שלושה
סבונים במישקל 30 גראם ושסיח־רחצה
לאמבטיה. זה כל־כך קשה לתפוס?״
את האחריות עבור הירוק והצהוב המסנוור
של בגדי־המלצרים, נושא צבי תל־פלד
37 כל תלבושות עובדי־המלון הם
פרי רוחו• תלפלד אחראי גם לאופנת המלצרים
בדן, ובאכדיה.
מיסטר פנאלה, המנהל האמריקאי של
המלון, נתקל לפני כחודש בבובת־עץ יש ראלית,
בדמות רקדן עינבל, אבל בלי
רגליים. הקרש נתן לו את הרעיון המקורי
לתלבושת המלצרים בחדר המכבים. זהו חדר
המקנה למלון את האווירה הישראלית שלו
— באר חשוך עם גריל ותיזמורת ג׳אז.
בלכסיקון המלון הוגדר החדר כך :״כאן
שוחזרה צורת הבנייה המיוחדת לתקופת
המכבים ובתוך זה אפילו המנורות המוארות
בשמן! וכן מאכלים ישראלים אופיי-
נים, שתוכננו. במטבח שרתון בבוסטון, הניצלים
על גריל פתוח, כמינהג הימים ההם.״
אפילו המוסיקה של תיזמורת ד,ג׳ז בחדר
המכבים, מזכירה את מלחמות יהודה
המכבי.
מיסטר פנאלה קרא לעזרה את צבי
תלפלד, מנהל בית־ד,אופנה מדים. על מה
שאירע אחר־כך סיפר צבי, שחזה אשד,

מגושם תלוי מעל ראשו במשרדו. החזה
שייך לגוף עירום של נערה המביטה בכמיהה
בכלב גזעי — מעל לוח־שנה אמ ריקאי.
סיפר וולפלד :״פאנלה ביקש ממני
שאתכנן לבוש של מלצר מימי המכבים.
אני לא זוכר הרבה עליהם. אבל מה ש עשיתי
מתקרב לאמת, אני חושב. נלחמתי
הרבה על הרעיון שלי. פנאלה רצה למשל
אבנט רחב, כמו שיש לרקדני עינבל. אמרתי
לו שבאבנט כזה נחמד מאוד לרקוד
הורה, אבל לא להגיש סטייק. הוא שוכנע
שסרט צר מתאים יותר.״
כעת, כל מי שירצה להיזכר בנס־חנוכה,
יוכל לעשות זאת בד,עפת מבט חטוף על
תלבושת מלצרי־ד,מכבים המקוריים: עוזר
מלצר לבוש בחולצה ירוקה עם ריקמת־זהב
על החזה, הנקשרת בעזרת סרט שחור
מעל מכנסיים שחורים. למלצר עצמו יש
כבר כתפיים רקומות על החולצה ואילו ל־מגיש־היין
רקום אשכול ענבים על החזה.
על יד הגריל מסתובבים טבחים בתלבושת
צהובה מכף רגל ועד קודקוד.
אחרי שחזו גם בתצוגת־אופנה זו, מיהרו
הצופים לפשוט בחדרי־המלון כדי לראות
את אופנת חדדי־המיטות מבפנים. זה לא
מצא חן בעיני תייר אמריקאי, שסקרנים עו ררוהו
משנתו• הוא יצא בפיז׳מה למיסד־רון
וצעק :״האם אי־אפשר לקבל מעט פרטיות,
כאן?״

הדוגמנית רותי פליישר, מלכת המיס , 1960
קיבוץ. התלבושת מורכבת מארבעה חלקים —
0מרמז לארבעת הפלגים בתנועה הקיבוצית.
ה נאלצו להוסיף ולמשוך את תשומת־לבם של
עייפים.
וף ידיו ישראלי :״איזה מין בחורות מכירים לי
ים שמנות כאלה! למה אתם לא מראים לי את
גולן, למשל? או משהו באותה רמה, לפחות?״

מרבת שותון

היא זיווה שמרת הלבושה בבגד־יס לבן,
בחגורת תכלת הנושא את סמל שרתון
הרקום על גבי החגורה. אפשר לחגור גם חגורה עם סמל מלון דן.

אלופת הריביירה

היא השמלה המודגמת
על־ידי הדוגמנית
שרה, ממשי לבן מנוקד בשחור. המטרה: תלבושת לגן.

מצפיז!

כל הזכויות שמורות

• הסתדרות העובדים הלאומית לא תתפרק, למרות ימיזותיה
של הסיעה הליברליית בהסתדרות, המבקשת ממנה להצטרף, להסתדרות העובדים
הכללית. כזכור, טענו אנשי הסיעה הליברלית כלפי ראשי ההסתדרות הלאומית
שלו היו גם הם בהסתדרות, אי־אפשר היה להדיח את לבון.

• למרות השמועות החוזרות ומופצות על־ידי חוגיס מעוג־י
ינים, לא יסע פנחס לבון לוזוץ־לארץ. השמועות הנפוצות מזה מספר שבועות
טוענות בעקשנות שבידי פנחס לבון נמצאים אפילו כרטיסי הנסיעה, לעומת
זאת מתכוון פנחס לבון להכנס בכל המרץ למערכת הבחירות כשהויא צופה
בעניין אל סיכויי האיחוד של מפ״ם עם אחדות העבודה.

• למרות פנייתם הפורמאלית של אנשי המפלגה הליברא לית
את נחום גולדמן, כרכר הצטרפותו למפלגתם, בימעט
שאין סיבוי לצירופו של המנהיג הציוני. אנשי המפלגה הליבראלית,
מסתייגים ממרבית דיעותיו של נשיא ההסתדרות הציונית, בכל
למדיניות החוץ והבטחון. על כן היתה הפנייה מחושבת מראש
לא יוכל לקבלה, למרות שהוא היה היוזם הראשון של איחוד
והצ״כ והנהו מועמד טבעי לראשות הרשימה לכנסת ולתפקיד
אלטרנטיבה.

מה שקשור
כן שגולדמן הפרוגרסיבים ראש־ממשלה

• מצב מוזר יווצר בעירית תל־אביב עם הקמת המפלגה
הליבראלית, כי חלקה יהיה בקואליציה וחלקה באופוזיציה. הדתיים אינם
נוטים להקים קואליציה חדשה בלי מפא״י, עס הפרוגרסיביס והציוניס־הכלליים.
• צפה למכירה כללית של נכסי מפא״י. מפא״י, שנתקלת בקשיים
בגיוס כספים לבחירות, החלה למכור מיגרשים שונים בתל־אביב, בשווי של
שלושה מיליון לירות.

במדינה
(המשך מעמוד <11
מדברי״ ענה רוטקופף. ואכן — לא היד,
כסף על גופו. השטרות נמצאו, מאוחר
יותר, חמישה מטרים מפתח הצריף.
במטה המשטרה נבדקו ידיו וכסיו של
רוטקופף במנורה אולטרד,־סגולית. למרבה
ההפתעה לא נמצאו עליהם סמני אבקה. אנשי
המשטרה נאלצו לשחררו מחוסר הוכחות.
בשעה ערב מאוחרת הובא היימן למטה־המשטרה,
נחקר בקפדנות. תחילה עמד
על גירסתו כי מסר את הכסף לרוטקופף —
אך לבסוף נשבר .״התבלבלתי ובשעה ש יצאתי
מהצריף זרקתי את הכסף. אני מסוכ סך
עם רוטקופף וניסיתי להכניסו לבוץ.״
משפטו של היימן עשוי היה להסתיים
במהרה — אלא שבביודהמשפט שינה הנאשם
את דעתו .״איימו עלי במשטרה,
ולכן נאלצתי להודות כי ביימתי את הענין.
אבל באמת מסרתי את הכסף לרוטקופף!״
עתה יצטרך בית־הדין לענות גם על שתי
תעלומות אחרות: מדוע לא השמיעה המשטרה
את סליל מכשיר ההקלטה שהופקד
בידי היימן? ואם אומנם נמסרו השטרות
לרוטקופף, לאן נעלמו סימני האבקה?

תזכיר

אין זה יוני•! זגיבוד•
בדיוק לפני שנה

פירסם העולם הזה

המשוריינות

סמל השריון אינו מציל אותן מפני הגשם.

מדו ע
^ מרה הדס פרטקין, מרמתיים :״צע-
דה — זה בכלל לא בעיה בשבילי. זו,
למשל, הצעדה החמישית שלי .״השארתי
את שלושת הילדים אצל הסבים, ונסענו
אני ובעלי — וצועדים.״
סיפרה נילי הורקין, מתל־אביב :״אני
מורת דרך באגד ורואה תמיד את הנוף
מבעד לחלונות. טוב פעם אחת ללכת ברגל
ולראות את כל מה שמסבירים, מקרוב.״
הוסיפה יעל רבון התל־אביבית :״פשוט,
טוב פעם אחת לצאת מכל העסק ולצעוד
בשדות. אני כבר עושה את הצעדה החמישית
בארץ, וצעדתי גם פעם אחת כד,ולנד.״

״מגד רא אבדה תיסגתיגג.
• צפה לירידה תלולה של הכנסות המגבית באמריקה. אחד
הגורסים לכך הס פיטפוטיו התכופים של ראש־המסשלה על חיי־הרוח של יהודי
אמריקה, שעוררו נוורת־רוח כללית, שס. אך הסיבה העיקרית נעוצה ברושם
הקשה שעשתה פרשת־לבון. יהודי אמריקה, שהם בעלי תודעה ליבראלית
קיצונית, נפגעו קשה מן הכתמים הלבנים בעתוני ישראל, ומן הכתבות על
קיום כת מיליטאריסטית בישראל. בייחוד השפיעו הכתבות השליליות שהופיע,,
בעתונות הלא־יהודיית, מאחר שיהודים רבים מרגישים שראשי ישראל הלבינו
את פניהם בעיני שכניהם הנוצריים.

• לאחר כישלונו של הסמינאר חאפרו־אסיאתי בחפיפת
תלמידיו לידידי ישראל, דנים בחוגי משרדי־החוין על חיסולו
בקרוב.
• קיימת תוכנית לפיה יוצג בישראל סרטו של פרמינג׳ר,
״אכסודוס״ ,בהצגת בכורה באיצטדיון רמת־גן, בפני קהל של
15 אלן? צופים. תחילה חשבו לקיים את הצגת הבכורה ביום העצמאות,
אולם בגלל חשש שגורמים מסויימים המתנגדים לסרט עלולים לפורר רעש
סביב הצגת הבכורה, תתקיים ההצגה, כנראה, שבועיים אחרי חג העצמאות.
עתה מבררים רק את האפשרויות הטכניות של ההקרנה באיצטדיון הרמת־גני.

• צפה לסערה סביב נסיונה של מפא״י לנצל את חגיגות
50 השנה להתיישבות הקיבוצית לתעמולת הבחירות שלה.
נסיון זח יתקל בהתנגדות חריפה מצד שאר מפלגות השמאל.

• קבוצת הכדורגל של מכבי תל-אביב מבררת את
האפשרות לצרף לשורותיה את הכדורגלן החבשי המצטיין
לוצ יאנו. לוצ׳יאנו, שהופיע בישראל בתפקיד החלוץ המרכזי בשני המישחקים
של ניבחרת חבש, מתלהב מאוד מהארץ והביע את רצונו להשאר כאן. מאחר
שהוא כדורגלן חובב, לא תתעוררנה בעיות סביב צירופו. יתכן גס, במיקרה
שהבירור ישא תוצאות ממשיות, שאל לוצייאנו יצטרף גם אחיו הצעיר המשחק
בניבחרת חבש, ואשר לא שותף בשני המישחקים בישראל. כמו־כן, מתנהל
משא־ומתן בין מכבתי ת״א למאמן היוגוסלבי של נבחרת חבש בקשר
לאפשרות שיאמן את מכבי בעונה הבאה.

• חידוש מעניין יונהג בבניין החדש של ״התיאטרון
הקאמרי״ .החידוש: מערכת אוזניות שתאפשר לצופים בשלוש שורות
באולם — והכוונה לתיירים — להאזין לתרגום סימולטאני של הטכסט העברי
על הבמה. התרגום יישמע מפי אותם השתקנים שעל הבמה, שיקליטו את
הטכסט על טייפרקורדר, באנגלית.

( ) 1174 דו״ה מקיף על הכרמלית, בו גילה
כי רכבת הכבלים החיפאית עובדת למעשה
בהפסד ניכר, עלתה לעירית חיפה 11 מיליון
לירות במקום שבע מיליון לירות שנקבעו
לכך בתקציב. בין השאר קבע העולם הזה
כי בכרמלית נוסעים רק מחצית ממספר הנוסעים
שהיו עושים את הרכבת התחתית
לרנטבילית .״אפשר לקבוע בוודאות שמספר
הנוסעים בשנה לא יעלה על שמונה או
תשעה מיליון,״ קבעה הרשימה, חמישה
חודשים בלבד אחרי הפעלת הכרמלית. ב שעתו
הוכחשו הפירסומים בתוקף, על־ידי
דוברי עירית חיפה. השבוע פירטם מבקר
המדינה דו״ח על הכרמלית, אישר את כל
גילויי העולם הזח. קבע המבקר: ההפסד
בשנה האחרונה הגיע ל־ 793.6אלף לירות...
ההוצאות יתכסו רק אם תסיע הרכבת 13.4
מיליון נוסעים במקום 7.2מיליון בשנה
ה חול פ ת ...מחיר הקמת הרכבת עלה 10.6
מיליון לירות במקום 7מיליון לירות
שבוע אחרי שהעולם הזח 1225 גילה
על העיסקה, לפיד, רכש משרד הבטחון 40
מכוניות לארק ממיפעלי קייזר פרייזר בחיפה,
עבור קציני צר,״ל, בהקשר עם העסק תו
של אלוף־מישנה בנימין ג׳יבלי כפקיד
בכיר בחברה, הודיע משרד הבטחון כי התוכנית
לרכישת מכוניות עבור קציני צד,״ל
בוטלה, לא הכחיש את העובדה ש־ 40 מכוניות
כבר נרכשו תלונה שהוגשה
נגד בריון מפא״י מאור־יהודה, אליהו סעדון,
שמעלליו פורסמו בהעולם הזה (,)1216
על תקיפת סטודנט לפני בניין אהל, בעת
ישיבת־הדחתו של לבון, לא זכתה לטיפול
המשטרה. תלונתו של הסטודנט מנחם דיין,
שהתלונן כי הוכה על־ידי סעדון, נדחתה
על־ידי המשטרה בטענה :״אין במיקרה זה
עניין ציבורי פרשת שני ה כדורגלנים
המקצועיים מדרום־אמריקה,
שצורפו לבית״ר ת״א, פורסמה לראשונה
בהרחבה בהעולם תזה 1224 עם כל הגילויים
על עברם המקצועי• השבוע החליטה
התאחדות הכדורגל לפסול את השניים
מלהשתתף במשחקי בית״ר.

הדס פרטקין (״אני ילידת 1924 ולא יו תר״)
נילי הורקין (״אני ילידת 1936״) ויעל
רבון ( )24 היו רק שלוש מתוך אלפיים אזר חים
אשר עברו את גיל העשרים ואשר
התייצבו לצעדה — כדי לשכוח במשך ארב עת
הימים את כל יתר 361 צרות השנה.
ל־ 13 אלף האזרחים, מבוגרים, נוער ו חיילים,
שנרשמו לצעדה, היו ודאי טעמים
שונים ומשונים. אולם למאות הצעירות
וד,מבוגרות, הקשישות והאמהות בנות השלו־והארבעים
פלוס — היתד, הצעדה בעיקר
בריחה ברוכה מכל מה שרגיל ומובן במשך
כל השנה.
הן נהנו לא רק מן היכולת לראות סוף
סוף את הארץ במו עיניהן! לדידן היה
העיקר — שזונחים למשך ארבעה ימים
תמימים את שולחן המורים, את בעיות הילדים!
את מכונת־ד,כתיבה המתקתקת ואת סיר

1 1 11114111 תה, מגדל זקן כמו אנשי
נורבגיה, ומקווה לצעוד איתו נם בהולנד.

הדתיות

הז תלמידות האוניברסיטה בר־אילן, אשר וטלו חופשה מ! הלימודים,
לבשו אפודה חמה, ענדו את סמל האוניברסיטה על בגדיהם ויצאו
לדר! עם יתר חברותיה! הצועדות :״שתרשום את המספר כמו שצריך,״ אמרו התלמידות.

צו עדו ת?
הבישול המחכה לארוחת הצהריים .״לכל
הרוחות — שיטפלו בילדים, פעם אחת, הסבא
והסבתא,״ טענה אחת•
היד, זה מסע הרפתקאות מלא תענוגות
אסורים! יוצאים לשדה וישנים באוהלי־סיי־רים,
על הרצפה ממש; אוכלים את הנקני־קיר.
הקרה שנמעכה כל הדרך בתרמיל ה ארוז.
לצועדים ולצועדות לא נותרו מיתרות
— הטרנזיסטור שכיטעט
מלבד ״פיניה״
כל אחד מהם נשא.

הצד השני

הנוף האנושי. באיזשהו מקום הרי מוכרחים
לסחוב אה הסימיה ואת התחבושת האישית.

סיבה נוספת הניעה את הנשים לצאת
לכבישים. כל אחת מהן חלמה, בסתרי־ליבה,
כי אולי תהיה היא המאושרת שתיבחר
לצעוד, השנה, בצעדה ההולנדית דמפירס־מת,
בניימיכן. לא חשוב שקר בלילה, בלי
שמיכת הפון־! ומה יש אם הרמקול מעיר
בחמש וחצי בבוקר, העיקר, כפי שאומר
השיר, היא הרוח.
הגשם שהחל ממטיר, לאחר הקילומטר
הראשון, רק הוסיף טעם טוב לעשרים ו תשעת
הנותרים אשר עוברים מדי יים. כי
בעיני הבנות, הדבר החשוב ביותר הוא,
שאפשר פעם אחת בשנה לזרוק את הכל
ולברוח אל חוסר־האחריות הניפלא, אל
העליצות המדבקת ואל השימחה שבהישג
הגדול — צעדה במשך ארבעת ימים.

גיימיכן גאה דחודדח
* * ריום ריטד 23 נולדה בניימיכן ו־לצעוד

הספיקה

צעדות:

הפקידות-
להן.
היום צועדים

הן חיילות, כמו כולן. אתמול עוד ישבו במשרד, מילאו טפסים,
הגישו תלונות וניסו לצאת כל ערב הביתה. אך היום לא איכפת
— ואפילו בגשם ובקור :״אל תצחקו, אנחנו רוצות לנסוע להולנד.״

״אבל אצלכם זה הרבה יותר יפה. בל־כד
הרבה שימחה וכל־כך הרבה שירה וכל־כך
הרבה אנשים שרוצים רק שי ד־־ שמח.
זה פשוט נפלא,״ היא אומרת בחיוך.
מירל שלכסרמן 21 הפיליפינית מליב־סנת
העיניים, לא שמעה על צעדה עד שבאה
לישראל, לפני ארבעה חודשים• מייל,
שהיא בת לאב יהודי לטבי ולאם פיליפינית,
לומדת עברית ומתכוננת לקרוא לכל משפחתה
להשתקע בישראל :״אנחנו יהודים —
לאי״ על הצעדה היא אומרת :״זהו משהו
שלא ראיתי ולא שמעתי על שכמותו מעולם.״
סלימן
איוקולה הגיע לישראל מניגריה
המערבית, לפני שבועיים בלבד. הוא רוצה
ללמוד נגרות. כששמע, יחד עם חבריו, על

הצעדה — לא היו מוכנים לוזתר על ד־חווייה.
למרות שלא התאמנו קודם לרן,
התעקשו ויצאו לצעוד — יחד עם כולם.
מאסיה, מאפריקה ומאירופה הגיעו הנה
— על מנת לצעוד. על מנת להידבק בשיגעון
שתקף את ישראל לפני כשבע שנים,
תוקף מאז את אזרחי ישראל מדי שנה בשנה,
בחג הפסח, מוביל אותם בסך ובשירה
במסלולים השונים העולים ירושלימה.
אסתר דינור מתל־אביב רצתה גם בעולם
הזה וגם בעולם הבא. היא לא ויתרה על
בעלה, למרות שהוא איננו צועד. היא פשוט
הביאה אותו איתה, לחולדה :״מד, יש? ש יכין
הוא את האוכל בזמן שאני צועדת עם
חברתי בתיה,״ היא מגחכת.
גם רותי רוזנבלום ( )20 לא ויתרה על
החברה, לזמן הצעדה :״הבאתי איתי שש
בנות• צעדנו יחד בזמן הצבא, וכבר גדע
לעשות שמח. אני משתגעת אחרי הצעדות!
בעיקר מפני שאפשר לעשות בהן שמח.
פשוט, להשתולל, ולשיר, ולרקוד ולשמוח.
תביטו סביב! איך שכולם שמחים! בכלל,
איך אפשר שלא לשמוח עם כל־כך הרבה
אנשים נחמדים?״ היא שואל. אם לשפוט
על־פיה, היא צודקת.
ככה הם ישבו, מסביב לבמה, בערב הפתיחה.
אלפים־אלפים של אנשים ונשים, ש־נימאס
להם ובאו פעם אחת לצעוד. לצעוד
הרחק מן השיגרה ומהשיעמום — לצעוד לעבר
השימחה והבילוי.
בלילה הראשון של הצעדה כימעט שאי־אפשר
היה לישון. מכאן נגינת מפוחית, ומשם
זימרת נערות; ועל הכביש זוגות מסתודדים.
רק במטה הצעדה דולק האור, כל
הלילה :״מה אפשר לעשות, מישהו צריך
לארגן את כל העסק.״

שלנטרמן( ,ו ,)2היהודיה
הפיליפינית, צועדת עם אנשי
האולפן בו היא לומדת את השפה העברית.

סול״מן
מוד בישראל

איוקולה0 2המוסלמי
שבא ממערב ניגריה לל—
אן אינו מוותר על הצעדה.

! ״ 1 0 1רוזנבלום ( )20 התל־אביבית, לא
וויתרה מל מריחת האודם על
י יי1
שפתיה, אפילו בליל הצעדה חראשון.

בשער מחנה הצועדים ניצב השוטר הצבאי
הרדום :״אתה רואה, אני דוזקא אוהב
מלחמות. לכן התנדבתי למשטרה הצבאית,״
הוא אומר, ונרדם בחזרה•

דויד רזי אל
(המשד מעמוד )9
במלחמה, תוך שיתוף־פעולה עם הבריטים. למקורביו הסביר כי למחרת המלחמה תהיה
בריטניה חלשה, ואז תגיע שעת־הכושר להקמת המדינה.
הקו של יאיר היה בדיוק הפוך. אין הוכחה כי הוא עצמו האמין בניצחון הנאצים. אולם
אחרי שהגיע לכלל השקפה עקרונית, כי בריטניה היא אוייבת האומה העברית, ראה
במלחמה שעת־כושר בלתי־חוזרת. הוא היה
מוכן לקבל עזרה מכל אויבי בריטניה, ובעיקר
מאיטליה, כדי להנחית את המכה המכרעת
על הבריטים בשעת חולשתם הרבה ביותר,
בעודם עסוקים במלחמה לחיים ולמוות.
כאשר הכריז רזיאל על הפסקת פעולות
אצ״ל, מיד עם פרוץ המלחמה, ראה יאיר
בכך בגידה גמורה. העובדה שבאותה שעה
שוחרר רזיאל ממעצר, בעוד ששטרן וחבריו
נשארו כלואים, הוסיפה דלק למדורה. במיב־תב,
שהוגנב ממחנה־המעצר החוצה, טען
שטרן כי רזיאל מעל באימון חבריו ובגד
בחובתו. רזיאל נרעש עד עומק ליבו. כש־שוחרר
גם שטרן, התפטר רזיאל מתפקידו
כראש־המיפקדה. שטרן התכונן להשתלט על
האירגון כולו, לא חלם כלל על פילוג.
ההמשך היה מיקרי. אריה אלטרמן, עס קן
רביזיוניסטי, שהאמין יותר מכל חבריו
בצורך להשתלב במערך הבריטי, יירט את
נושא מיכתב־ההתפטרות. יחד עם חבריו
שיכנע את רזיאל לחזור בו מהתפטרותו,
כדי להציל את אצ״ל מידי שטרן האנטי־רביזיוניסטי.
רזיאל נענה להפצרות אלה —
וכך נולד הפילוג ששיסע את אצ״ל.

שרזיאל ייצג את העמדת הציונית.
מי שהאמין כי ״העם היהודי״ העולמי הוא הגוף הקובע, מוכרח היה להסכים בשנת
1940 כי הנאצים הם האוייב העיקרי, וכי במלחמה נגד הנאציזם מהווים הבריטים בן־ברית
הכרחי. מבחינה זו לא היה קיים הבדל בין וייצמן לבין ז׳בוטינסקי, או בין בן־גוריון,
שרת ורזיאל. ואילו הקו ההפוך, זה שיאיר דגל בו, היה סביר רק על פי ההנחה ההפוכה:

מוות בשכונת פדודגטין
לאחורי הוויכוח הגדול התחבאה
] 1שאלה עקרונית עוד יותר, שאיש לא
עמד עליה בשעתו בבירור: מיהו נושא ההיסטוריה
העברית בימינו? היהדות העולמית
או הישוב העברי בארץ?
״כימים אדומים של פרעות ודמים״ :דויד רזיאל ,״כלילות השחורים של י או ש״ :שושנה רזיאל, נישאה
רזיאל, שנולד בשם דויד רוזנסון בשנת
1910 בסמרגון, ליטא, בא לארץ בהיותו בן ליד אופניו האהובים, כאחת התמונות האופייניות לדויד חמש שנים אחרי שהכירה אותו. הנישואים ארכו
שלוש — בגיל הרבה יותר צעיר מאשר לאותם הימים. בעיקר אהב רזיאל לרככ על סוסים. שנתיים, ומאז מותו לא נישאה שושנה כשנית.
שטרן. רזיאל היטיב לדעת עברית, והוא נראה
כי האינטרס של האומה העברית החדשה בארץ קודם לאינטרס אחר, כולל האינטרס היהודי־לרבים
בצבר טיפוסי. אולם בוויכוח ההיסטורי תפס שטרן עמדה כימעט כנענית• ,בעוד
העולמי.
• לא לגמרי במיקרה. מייסד קבוצת הכנענים בארץ, יונתן רטוש (שקרא לעצמו אז בשם
אוריאל שלח) ,הגיש ליאיר, ממון למועד הפילוג תזכיר מפורט בו הציע, בין השאר, לבמל
את הדגל הציוני, לנתק את הקשר הרעיוני עם יהודי הפזורה, להקים מדינה לאומה
העברית החדשה.

על כן היה זה טבעי כי רזיאל ושטרן ראו אותה שעה איש ברעהו בוגדים. על כן היה
זה גם טבעי כי הרוב המכריע של דעת־הקהל הציונית בארץ חשב את שטרן לא רק
לפורש, אלא למטורף מסוכן, שיש להרגו ככלב שוטה.
כאשר ניהלנו את המינוחים המרים שלנו בחשכת המיסדרונות של בית־הספר ביל״ו,

סיכוי חדשל עציר ת ת הליד ההתקר חו ת

כי אליקסיר הוא תכשיר המבוסם על חומר ביולוגי
טבעי הנקלט בנקל ע״י עור הראש ומביא לשרשי
שער. סיבי ליצירת
השערות חמרים חשובים

כי בראש בקבוק, אליקסיר מורכב מכשיר לעיסוי
עור הראש שפעולתו מגבירה את זרימת הדם
פעולתם. את ומעוררת השער לשרשי

כי אליקסיר הוכן על בסים נסיון אישי של עשרות
שנים בתחום הטיפול בשער הראש, התכתבות
עם חוקרים בעלי שם בינלאומי ומחקרעצמי .

כי שורש שחדל להצמיח שער איננו בהכרח שורש
מת וניתן במקרים רבים להפעילו להצמיח שער חדש.

נסה

כבר

להשיגו:
המכשיר
היום בבתי

והתכשיר
את מרקחת,

הוגשו

אליקסיר

בפרפומריות לרושם

הפטנסיס

רובין

ובמספרות
ב׳ .1961

כבר דיברו מתוך גרונו ההשקפות השונות האלה — אף שאיש מאיתנו לא ראה עדיין את
הדברים באור כה ברור. איש מאיתנו גם לא חלם, אותה שעה, שתוך שנתיים קצרות
ימותו שני המנהיגים — ושכל אחד ימצא את מותו בעקביות של טרגדיה יוונית, בהתאם
להשקפתו שלו.
יאיר נשאר מבודד לגמרי, בראש אירגון קטן שקרא לעצמו ״האירגון הצבאי הלאומי
בישראל״ (להבדיל מאצ״ל ״בארץ־ישראל״) .אנשיו טענו כי חסידי רזיאל מוסרים אותם
לבולשת הבריטית. אנשי יאיר עסקו במעשי־שוד לפי מיטב המסורת המהפכנית, הרגו
קציני־משטרה בריטיים ועבריים. לבסוף נתגלה יאיר בעלית־גג בשכונת פלורנטין בתל־אביב,
נכבל ונורה כשהוא חסר־אונים.
איש לא חלם אז כי על דמו של יאיר יקום אירגון חדש — לוחמי־חרות־ישראל, הוא
לח״י — שהיווה חיל־החלוץ של מלחמת־השיחרור, ויטביע את חותמו גם על אצ״ל ועל
הפלמ״ח, עד לסילוק הבריטים מן הארץ.
כמו כל השקפה עקבית, מצאה גם השקפתו המהפכנית של יאיר את תלמידיה וממשיכיה,
אחרי מות יוצרה. יורשי יאיר, ובראשם נתן ילין־מור (אז: פרידמן ילין) ,הכריזו מלחמה
על האימפריאליזם באשר הוא, ביקשו להעזר באוייבת העיקרית של בריטניה (ברית־המועצות),
טבעו בתום המלחמה את הסיסמה המהפכנית ״ניטראליזציה של המזרח התיכון״ כדי
להשתלב במאבק האנטי־אימפריאליסטי העולמי. שלחו את אליהו בית־צורי ואליהו חכים
להוציא להורג בקאהיר את השר הבריטי, הלורד מוין, הניחו את היסוד לשותפות מרחבית,
עברית־ערבית, נגד האימפריאליזם.
כל זה היה המשך ישיר ועיקבי של תורת יאיר.

מוות ליד פאלוג׳ה

*** ונח לגמרי היה סופו של רזיאל. הוא לא מת מכדור בריטי, אלא להיפך — הוא
^ מת בשירות הבריטים, כאשר חש להציל את האימפריה בשעתה הקודרת ביותר.
אחרי הפילוג לא חזר רזיאל לאיתנו. אירגונו היה שבור, הקופה ריקה, הוא עצמו
מדוכא ומיואש. לשוזא המתין לתשובת הממשלה הבריטית לתזכיר שהגיש לה עוד ביושבו
במעצר: שאצ״ל יקים בארץ ובפולין יחידות־גרילה למלחמה בנאצים, וכי תמורת שרות זה
יספקו הבריטים נשק לאצ״ל ויסכימו להגשים את מטרותיו בתום ,1מלחמה.
קשה להחזיק מחתרת ללא פעולה. פילוגים נוספים שיסעו את אצ״ל. לבסוף איבד
רזיאל כליל את השליטה המעשית על האירגון. אותה שעה קיבל, לבסוף, הזמנה בריטית.
היה זזה באביב .1941
מצב האימפריה במרחב נראה מיואש. במיבצע חסר־תקדים כבשו הצנחנים הגרמניים את
האי כריתים. צבאות רומל פלשו לתוך מצריים. הצבא הגרמני העיקרי התכונן לפלוש
לברית־המועצות. בסוריה התבססו סוכנים גרמניים בחסות השלטון הודישאי. ואילו בעיראק
חולל לאומן ערבי, בשם ראשיד עלי אל־כיילאני, מהפכה נגד הקוויזלינגים הבריטיים וקרא
לעזרת הגרמנים.
היה נדמה כי תוך זמן קצר יפלשו הגרמנים למרחב מן ד,קווקז, ממדבר לוב ומכריתים,
יתחברו עם ידידיהם בסוריה, באיראן ובעיראק וינתקו במסה אחת הן את עורק־החיים
של האימפריה והן את פתיל־החיים של היישוב העברי.
כדי לקדם את פני הרעה, החליטו הבריטים לכבוש קודם כל את בגדאד מידי המורדים
הערביים. חיל־מצב בריטי מנותק עוד החזיק מעמד בשדר,־התעופה של חבאנייה, כ־100
קילומטרים מבגדאד. הבריטים הריצו אליו תיגבורת מעבר־הירדן, התכוננו לפרוץ מחבאנייה
לבגדאד.
אותה שעה קיבל רזיאל הזמנה: להעמיד לרשות הבריטים מספר אנשי אצ״ל, דוברי
ערבית. מבלי להודיע על כך לאיש, פרט לאשתו שושנה (וגם ליה לא גילה את כל האמת),
יצא רזיאל עצמו לחבאנייה, בחברת יעקוב מרידור ושני חברי האירגון סיקר, ותרזי, ילידי
עיראק וסוריה.
התפקיד שהוטל עליהם היה כפול: לאסוף למען המודיעין הקרבי הבריטי ידיעות על
הנעשה בבגדאד ובדרך אליה, ולפוצץ את מיכלי דלק־המטוסים ליד בגדאד, אשר בלעדיהם
לא יכלו המטוסים הגרמניים לפעול למען המרד. רזיאל עצמו הוסיף לכך תפקיד שלישי,
בלתי־רשמי: להרוג את המופתי הירושלמי, אמין אל־חוסייני, ששהה בבגדאד כשותפו של
אל־כיילאני.
ביום השלישי, ד,־ 20 במאי , 1941 התקרבו ארבעת אנשי אצ״ל, יחד עם מג״ד בריטי
ושלישו, במכונית צבאית בריטית לעיירה פאלוג׳ה, השוכנת בין חבאנייה לבגדאד. בדרך
נעצרה המכונית לפני שטח נרחב שהגרמנים דאגו להציפו במים. רזיאל שלח את מרידור
וסיקר, לצאת ברגל לפאלוג׳ה ולאסוף שם ידיעות.
השניים התקדמו 14 קילומטרים, סיירו את מערך האוייב, עברו על פני חטיבה עיראקית
שלמה שנתקעה בשטח המוצף. כמה פעמים שמעו מעל לראשם את זימזום המטוסים
הגרמניים, שיצאו להפציץ את הבריטים בחבאנייה.
בערב חזרו לבסיס. שם חיכתה להם בשורת־איוב: המכונית של רזיאל הופצצה על־ידי
מטוס־קרב גרמני. רזיאל והמג״ד הבריטי נהרגו, השליש איבד את שתי רגליו. רק תרזי
יצא ללא סריטה, אך סבל מהלם קשה.

עם פיית זהב

הסכם סודי בבגדאד

אנגלים בחבאגייד! לא ידעו מה שם האזרח הזר, שנהרג למענם. הם קברוהו בשם
| 1״בן־משה״ ,השם שהופיע בתעודותיו, שהוכנו במיוחד לשליחות זו. הגופה הוטמנה
בארון מתכת, כדי להעבירה בבוא המועד למולדתה.
כעבור שנה הוטסה אשתו של רזיאל, שושנה, לבית־הקברות של חבאנייה. האנגלים
התכוננו להקים על הקבר מצבת־עץ חדשה, עם השם האמיתי. תוך כדי כך נשאלה האשד.
מה היתד. דרגתו של רזיאל באצ״ל. שושנה, שלא ידעה אנגלית, ענתה בעברית שהיתר. לו
דרגת ״אלוף״• .האנגלים לא הבינו את המילה, שאלו :״אולי זה קפטן?״
שושנה לא ידעה כי ״קפטן״ פירושו ״סרן״ .היא חשבה כי הכוונה לקברניט של אונייה,
היינו מפקד ראשי, וענתה בחיוב. כתוצאה מכך נרשם על המצבה :״סרן דויד רזיאל, נולד
ב־ , 1910 נהרג בקרב .20.5.41״ מיקרה מוזר זה הביא לכך שלמפקד הראשי של האירגון
הצבאי הלאומי, הוענקה השבוע הזכות להלוזייה צבאית בדרגת סרן (ואה במדינה).
כל עוד נטוש היה המאבק בארץ־ישראל, לא הזדרזו הבריטים להחזיר ארצה את גופתו
של מפקד האצ״ל. עם קום המדינה הוגברו המאמצים. לבסוף, אחרי הפצרות רבות, היו
הבריטים מוכנים להעביר את הארון לקפריסין, וממשלת עיראק הסכימה לכך. התנאי
המפורש, משני הצדדים. שהדבר יישמר בסוד כמוס, כדי לא להביא את ממשלת בגדאד
במבוגר.,
השלב הבא היה להעביר את הארון ארצה. האנגלים דרשו שיעבור זמן־מה כדי. לטשטש
את עיקבות העיסקה עם ממשלת עיראק. בינתיים נטשו האנגלים עצמם את האי. העניין
עבר לידי ממשלת קפריסין העצמאית, שנאותה לאחר זמן־מה, לשחרר את הארון. הוא
הגיע השבוע ארצה — 20 שנה פחות חודשיים אחרי מותו של רזיאל, שבועות מעטים
אחרי יום הולדתו ה־.51
מה היה רזיאל עושה אילו חי כיום? אמרה לפני מספר שנים אשתו, שושנה, שהיתה
גם ידידתו של יאיר (העולם הזח :) 867״אברהם שטרן היה מוצא את מקומו במדינה,
עומד בראש מפלגה, יושב בכנסת — או שהיה מעדיף, כדרכו, לפעול מאחורי הקלעים.
אולם רזי היה מרגיש את עצמו אומלל מאוד. יתכן שהיה משרת בצה״ל. אך יתכן יותר
כי היה פורש לקרן־זוזית, כותב ספרים.״
ואילו מבחינה פוליטית היה רזיאל קרוב יותר לקו והמדינה מאשר שטרן. יאיר היה מורד
בלי ספק נגד משטר המשלב את ישראל במערך הקולוניאליזם המערבי, ממשיך במלחמתו
על עצמאות המדינה, תוך חיפוש אחרי שותפים במרחד. ואילו רזיאל, שדגל באוריינטציה על
המערב, היה תומך מן הסתם בעמדה נר, נוקטת ביום תנועת־החרות•.
• דרגות אצ״ל, שהופקעו ברובן לאחר־נוכן, פל־ידי צח״ל: ראש־קבוצה, סגן, סמל,
גונדר, סרן, אלוף.

העולם הזה ו

עתון התשבצים והחידונים הנפוץ כיותר

שפע תשבצים, חידונים מצויירים ושעשועים

ת ח רויו ת פרסים גדולות
הופיע גליון 91

תשלומים מתקבלים בכל סניפי הבנקים בעיר.
כל סניפי הגביה של העיריד, פתוחים לקהל בכל
יום משעה 7.30 בבוקר עד 6בערב, ללא הפסקה.

הגידו ט
לשוער ש1 שחקנית כלינדה לי כחייה (ימיו) ,וכמותה (שמאל)
,רחמים אין סופיים׳4

אנשים
פר ש ת מתושלח
ד״ר שמשון

עם מותו הסתאומי של
יוניצ׳מן, שנפטר משבץ־הלב, לא אבד רק
אחד הח״כים האהודים ביותר של תנועת־חרות.
הציבור הפסיד גם ספר, שהיה מכה
גלים. כי יוניצ׳מן, שהחליט להתפטר מן
הכנסת, התכונן לכתוב ספר שיחשוף את
חיי־האהבה של מנהיגי ישראל בדור האחרון.
בין השאר אסף חומר על אהבותיו
של זאב ז׳בוטינסקי, שהבטיח לשפוך
אור חדש על דמותו של מנהיג זה. כן התחיל
לטפל בחטאי־נעוריו של דויד כן
גוריון ושל שורה ארוכה של מנהיגים
חיים אחרים בישיבת הנהלת המפלגה
הפרוגרסיבית, בה דנו על הקמתה של
המפלגה הליבראלית, היה דח־קא מנחם
טילם, מראשי העובד הציוני בעד האיחוד
עם הצ״כ. התפלא על כך אחד מחברי ההנהלה
:״אתה הרי עבדת פעם אצל ספיר!״
השיב לו הלל זיידל, המזכיר הנימרץ של
העובד הציוני :״פעם הוא היה עבד אצל
ספיר, עכשיו ספיר יהיה עבד אצלו.״ כולם
הבינו את הרמז. כי טילם, שעבד כפועל
בפרדסיו של ח״ב הצ״ב, יוסף ספיר,
הוא עתה מנהלי יכין־חזו״ל, שפרדסיו של
ספיר קשורים בה גיבור אחר של המאורעות
השוטפים הוא אהרון כקל, יורש
פנחס לבון בהסתדרות• יש הטוענים כי לאחרונה
מבריכים פקידי הוזעד הפועל איש את
רעהו בברכת :״בקר טוב4 פרם מאלף
על אופיו של אדולף אייכמן, גילו לאח רונה
אנשי הבטחון הממונים על שמירתו.
התברר כי אייכמן אינו אוהב בצל. בתקופה
הראשונה לשהותו בכלא עדיין התגבר. על ה מאכלים
המתובלים בבצל שהוגשו לו. אולם
לאחרונה קיבל רשות להוציא בעצמו את
הבצל מהאוכל המוגש לו יחזקאל
סהר סיפר השבוע כיצד החליף את שם
משפחתו, סחרוב, לשם עברי :״עם ייסודו
של צה״ל, הכין מישהו הודעה לעתונות עם
שמות הקצינים, יגאל פייקוביץ (אלון).
יגאל סוקניק (ידין) ועוד. אבל הזקן
התנגד. הוא רצה לראות שמות עבריים. ניגש

לכל אחד מאיתנו ודרש, שבו במקום —
נשנה את שמותינו. רבים בחרו בכינויי המחתרת
שלהם. אבל הבינוי שלי במחתרת
היה מתושלח. לא יכולתי לתאר לעצמי,
שאקרא יחזקאל מתושלח.״ כך הפסידה
מדינת ישראל את פרשת מתושלח.

אותנו למראה העליצות השגעונית המביאה
לתהילה רגעית הצגתו החדשה של
הקומיקאי שמעון דג׳יגאן, מוקדשת
ברובה לתיאור סאטירי של הפרשה. אחד
ר,מערכונים מראה את ביג׳י כראש ישיבה
ואת משד,׳לה, שמע׳לה ואבא׳לה כבחורי
ישיבה. ביג״י מבקש משמעל׳ה להתחיל
בקריאת התנ״ך וזה קורא :״בראשית ברא
אלוהים את השמים ואת הארץ,״ כאן מפסיק
אותו ביג׳י ואומר :״לא את הארץ, את דבר.״

כובינו שר ציר צ״ל
קודיו קורפה, המזכיר הכלכלי בשגרירות
גאנה בישראל, סיפר השבוע סיפור
מאלף אודות שיעור, אותו מלמדים בקורם
הדיפלומאטית של גאנה. הבעיר, המוצבת
בפני הדיפלומאטית היא: אתה מוזמן למסיבה
רשמית, ולפתע יוצא וינססון צ׳רצ׳יל,
לוקח את כובעך מהמלתחה והולך הביתה״
מה תעשה? הפיתרון לבעיה: רוץ למלתחה,
קח את כובעו של צ׳רצ׳יל, השג אותו והתנצל
בפניו :״סלח לי אדוני, בטעות לקח תי
את כובעך ראש עירית באר־שבע,
דויד טוכיהו, הסביר השבוע את
אחד הגורמים לריב בינו לבין סגנו, דוד
חכם, שהביא להתפטרותו: חכם ביקש לעצמו
שומר ראש על חשבון העיריה, בטענה
שתפקידו כראש מחלקת הסעד מסכן
את חייו: סוביה התנגד למינוי וחכם ראה
בכך עלבון אישי שגריר בורמה בישראל,
הלה מאונג, ערך השבוע מסי־בת־פרידה
לאנשי הסגל הדיפלומאטי לפני
עזבו את ישראל כדי להתמנות שגריר
בורמה בבריטניה. השגריר שיבוא במקומו הוא
אלוף־משנה מאונג מאונג, ראש מחלקת
ההדרכה בצבא הבורמאי. למאונג, שביקר
לפני חצי שנה בישראל, ניתנה הברירה
לבחור באיזו ארץ בעולם הוא רוצה לכהן
— הוא בחר בישראל כשגריר כלינדה לי, כוכבת הקולנוע האנגלית
שמצאה השבוע את מותה במכונית ש דהרה
במהירות של 160 קילומטר לשעה
והתהפכה בארצות הברית (ראה תמונה),
זכתה במותה לתגובה הנרגשת ביותר דווקא
בעתון אשר כימעט ולא הקדיש לה בחייה
אף מילד, אחת. האובסרוסורה רומאנה,
עתון הוואתיקן, הקדיש. לבלינדה הספד עם
מוסר השכל :״רחמים אינסופיים ׳ אופפים

9ס(1ן• השבוע
• יחזקאלסהר, שהורשע בעוון עדות שקר :״במדינה שלנו, כל עוד שאתה
על הסום, משתחתים לך: כאשר אתה נופל מן הסוס, בועטים בך: וכאשר אתה
קבור לגמרי, עושים לך יום סרט.״
• שמעוןפרם: מדוע מחליפים את השם הלועזי, פרוגרסיבי, בשם לועזי
אחר — ליבראלים? אולי לשם יצירת סכסאפיל פוליטי !״
• דו דטוביהו, ראש עירית באר־שבע שהתפטר, בהגדירו את עצמו :״אני
ביטוי של אותה ישראליות שהולידה את הדחף. אני חלק של התפתחות זו, שהביאה
למדינה.״
• קודיוקורסת, מזכיר כלכלי בשגרירות גאנה בישראל :״הדיפלומטים אינם
משקרים. הם רק אומרים את האמת בצורה נעימה יותר.״
סהגראפיקאית צי ל ה (אשתו של דידי) מנוסי :״אסור שאשה תהיה
תלויה על צוואר בעלה כאבן־ירכיים.״
• אוריקיסרי, בתגובה נוספת על תמונתה של דליה לביא על שער העולם
הזה :״לו עבר שלמה בן־דויד בחוצות ישראל באחד מימי השבוע שעבר, וראה את
השער האחורי של העולם הזה, ממהר היה בודדאי להגיה את פסוקו המפורסם
והפיוטי על האחות הקטנה, ששדיים אין לה.״

לידתו של משיח
סיכסוך פרץ בין שחקני הקאמרי הצעירים,
אילי גורליצקי ועודד קוטלר.
לאילי, העומד לשחק תפקיד מרכזי במחזה
החדש של הקאמרי, שועלים קטנים, הוצע
להשתתף בסרט תנו לי עשרה מיואשים, בו
מופיעה גם אשתו, גילה אלמגור. אילי
ביקש מחברו לתיאטרון, עודד, שיחליף
אותו במחזה. עודד סירב והביא שלושה נימוקים
טובים לסירובו :״אני מתכונן לבחינות
בגרות, לא מזמן התחתנתי, וחוץ מזה
התפקיד לא טוב.״ כל מאמצי שחקני ה־תיאסרון
לשכנעו, עלו בתוהו• כשהועלתה
הצעה בהנהלת התיאטרון, לחייב את קוטלר
לקבל את התפקיד, לא הסכים אילי לכך.
בינתיים אין השניים מדברים ביניהם
העתונאי הצעיר, שאול 3ן*עטר, שהועסק
לאחרונה כאיש יחסי־ציבור של חברת סרטים
אמריקאית גדולה בספרד, נסע במיסגרת
עבודתו למספר ימים לפאריס. מכייזן שאשרת
הכניסה שלו פג תוקפה, ניגש לשגרירות
הספרדית בפאריס, לחדשה. השעה
היתה שעת צהריים והקונסוליה היתד, סגו רה.
כל הסבריו, כי הוא צריך להמריא עוד
באותו יום למאדריד, לא הועילו. לבסוף
הסכים אחד הפקידים להראות את דרכונו
לקונסול. כעבור מספר דקות יצאו כמה
פקידים בהולים, והכניסו את בן־עסר בכבוד
גדול לקונסוליה, שם חתם לו הקונסול
במו ידיו על אשרת הכניסה. לישראלי
המופתע הוסברה גם סיבת הכבוד הרב:
אנשי הלשכה נוכחו, לפי הדרכון, כי בן־
עטר נולד ב־ 25 בדצמבר בירושלים —
תאריך הולדתו של ישו. על מנת לא להסתבך,
במיקרה שיתברר שנולד משיח שני,
סידרו לו הקאתולים האדוקים את הדרכון
במהירות ביקורו הקרוב של שייקח
אופיר בארץ, יהיה סיור להכרת השטח
לפני שישתקע שוב בישראל. הוריה של
אוהלה, אשתו, כבר הכינו דירה למשפחת
אופיר, ליד היכל התרבות. אולם שייקר,
טוען שאינו אוהב קונצרטים מאמר־ביקורת
רציני, גדוש מילים לועזיות, הופיע
ביום השישי האחרון בהא רץ, בגנות בית-
הספר הגבוה לאמנות הבמה, אשר בראשו
עומד מבקר התיאטרון של הארץ, הד״ר
חיים גמזו. בין השאר סען בעל המאמר:
״לא זו בלבד שבית־הספר מתיימר ללמד
לשחק, דבר ששום בית־ספר אינו יכול לעשות׳
אלא שהוא אף מבטיח תעודד״ שערכה,
הם כקליפת השום בחיי התיאטרון שלנו.״
ממש כמו ערך ההצטיינות המקנה אותה,
או :״בחיי התיאטרון הישראלי דומה
הקמת בית־ספר למישחק להקמת פקולמה
למדעי הרוח על הנוגה.״ בעל הרשימה
חתם בשם א. ז ,.והוא אינו אלא השחקן

אורי זוהר.

תם מאמינים למה שמראים לכם
בקולנוע? אני לא. בכל אופן עד הזמן
האחרון. תמיד היו מראים לי סיפורים על
שחקניות מיסכנות, שזרקו אותן מהתיאט רון
ואף אחד לא רצה לתת להן עבודה.
אבל יום אחד, השחקנית הראשית היתה
חולד, ואז המיסכנה קיבלה את התפקיד
והצילה את כולם. או סיפורים על גנראלים
זקנים שלא רצו לתת להם השתתף במלחמה.
אבל כשהמפקד מת, נתנו גם להם ואז הם
ניצחו במלחמה.
תמיד אמרתי שזה שטויות. לא יכול
להיות דבר כזה בחיים. והנה באים החיים
בעצמם ועושים לי את אותו הדבר. עוד
לפני שבועיים לא ידעתי בכלל אם אני
משחק נגד החבשים או לא. קודם כל —
הייתי בעונש, ואסרו עלי לשחק חודש.
מזה היו כבר כמה מישחקים בינלאומיים,
בזמן האחרון, שלא היו צריכים אותי
כל-כך.
אבל בסוף הסתדר הכל כמו בסרטים.
חננו אותי מהעונש, אבל רק למישחקי

מאת

שייע גלזר
הניבחרת: ומאנדי הודיע שהוא מכליל אותי
בהרכב. היתד, לי באמת אמביציה עצומה
לא לאכזב אותו ואת האוהדים שלי, שהגרון
כבר כואב להם לצעוק ״שייע! שייע!״ גם
במישחקים שאני לא משתק.
על החבשים לא ידענו שום דבר. הם היו
בשבילנו כמו חתול בשק. אפילו לא ידענו
אם הם משחקים עם נעליים או בלי. לא
התיחסיו אליהם כל־כך ברצינות, כי ידענר
שבארצות אפריקה לא היה להם הרבה זמן
לשחק כדורגל.
אבל רק התחיל המשחק — והחתול יצא
מהשק. התברר שיש לו צפורניים יותר
גדולות משחשבנו. אני רוצה להגיד לכם
שאפילו איך שהם שיחקו במישחק הרא־שין,
הם עולים על כל הקבוצות ששיחקנו
נגדם בזמן האחרון. הם הרבה יותר טובים
מניבחרת קוריאה שניצחה אותנו. הם גם
יותר טובים מכל הקבוצות ששיחקנו נגדן
באליפות אסיד. המערבית.
אני התחלתי לשחק בתור קיצוני שמאלי.
קיבלתי כמה כדורים אבל לא סיכנתי הרבה
את השער. בתפקיד קיצוני קשה לסכן שער״
ביחוד שהקבוצה לא משחקת. תפסנו יום
גרוע במיוחד. היו צריכים להביא למיגרשו
שעונים מעוררים כדי לעורר את החברה,
אתם יודעים מה שקרה׳ ואתם רוצים בטון
שאני אסביר לכם למה זד קרה, אבל אני
יודע זאת בדיוק כמוכם. עובדה שהיינו
רעים.
רק הקהל ראה שאנחנו לא בפורמה, וכבר
התחילו לשרוק ולצעוק בוז, כאילו עשינו
את זה בכוונה. זה באמת לא כל־כך יפה.
הקהל צריך לדעת שלא צוחקים מאנשים
שמתחלקים על בננות. הצעקות רק הרגיזו
אותנו, במקום לעודד.
כשמאנדי ראה שזה לא הולך, הוא הכניס
אותי לתפקיד החלוץ המרכזי. זה תפקיד
שאני מרגיש בו הרבה יותר טוב מאשר
בתפקיד הקיצוני. הרבה זמן כבר לא שי חקתי
בניבחרת בתפקיד הזה, אולי מזמן
המישחקים נגד תורכיה, לפני עשר שנים.
אני בעצמי יותר נהנה מהמישחק כשאני
משחק בתפקיד החלוץ המרכזי. הרבה יותר
נעים לראות את הרשת לפניך, מאשר לראוו/
את הבק.

השעו הואשון

אשר הבקיע שייע נלזר לשער הניבחרת החבשית
במחצית הראשונה של סישחק־הגומלין, בין ניבחרות
חבש וישראל. שייע (אינו נראה בתמונה) פרץ מצד שמאל, בעט ממרחק של 14 מטרים

לעבר הפינה הימנית של שטר חבש. בתמונה נראה השוער החבשי המצויין מיכאיל
גילה, כשהוא מונק כלפי הכדור אשר נבעט לעבר שערו — לשווא. הכדור הלבן (הנראה
בפינה הימנית של התמונה) עושה דרכו לשער. התוצאה — אחד אפם לטובת ישראל.

אשר הבקיעו השחקנים החבשים כשתי דקות אחרי ששייע
גלזר הבקיע את השער הראשון. המקשר השן ואלי של
הניבחרת החבשית, קאבאדה (משמאל, נושא את המספר 10 על חולצתו) הצליח לפרוץ

את ההגנה של הניבחרת הישראלית, בעט לפינת השער. בשער נראה השוער הישראלי
יעקב ויסוקר, כשהוא מתבונן מהקרקע אל הכדור המפרפר בתוך רשת שערו. התמונות
בעמוד זה צולמו בעזרת טלסקופ מיוחד המאפשר צילום מזוויות בלתי רגילות.

שעו השוויון

באחת ההתקפות הבודדות שהתקפנו, קי בלתי
מסירה משלמה לוי, פרצתי לשער
ובעטתי לפינה בצורה, שלפי הנסיון שלי,
השוערים לא מצליחים כל כך לעצור אותה.
הבאתי אומנם את הניצחון — אבל גם אני,
כמו כולם, הרגשתי שד,חבשים היו יותר
טובים מאיתנו.

השועליס הזקנים
•• מרו ת שהזמיגו גם אותי להצגת
/הווסט סייד סטורי עם כל הניבחרת,
עדיין לא הייתי בטוח שאני משחק במישחק
השני. עד יום לפגי המישחק לא ידענו מי
משחק ומי לא. וכאשר הודיע מאנדי שהוא
מרכיב אותי למישחק השני בתור חלוץ
מרכזי, הרגשתי שמוטלת עלי אחריות, ואם
אני יכול או לא — אני מוכרח לכבוש
איזה שער.
הצלחתי לעשות את זה אחרי חצי שעה
של מישחק, בערך. שוב פרצתי כמו במיש־חק
הראשון ומאותה זווית קשה בעטתי
לאותה פינה, והכדור היה עוד פעם בפנים.

אבל לא עבדו כמה רגעים והחבשים כבר
הישוו.
גם הפעם עלו עלינו החבשים בכמה דברים.
יש להם קונדיציה טובה ואוויר; הם
משחקים מסירות שטוחות מדוייקות מאוד,
בטאקטיקה יוגוסלבית. מה שחסר להם זה
בעיקר נסיון. ועובדה — שכדי לנצח אותם
היינו צריכים לשחק בלחימה חזקה, צורת
מישחק שבדרך כלל אנחנו משחקים רק
נגד קבוצות שעולות עלינו בהרבה.
לנו, למעשה, היה מספיק לצאת בתיקו,
כדי לעלות לשלב הבא של מישחקי הגביע
העולמי. אבל ידענו שאם נגמור הפעם
בתיקו, הקהל יצעק עוד פעם בוז, הה
הדבר שאנחנו הכי לא אוהבים. אז המשכנו
להילחם במרץ.
ואז פסק השופט מכת 11׳ מטר לטובתנו.
בעצם את הבעיטה הזאת היה צריך לבעוט
אמציה לבקוביץ. אבל סטלמך ביקש לבעוט
ונתנו לו. כי החברה ידעו שמחוץ לתחרות
בין ישראל לחבש מתנהלת במישחק התחרות
בין סטלמך לביני, על מי יהיה מלך
השערים הבינלאומי. במישחק הראשון נגד
החבשים עמדנו תיקו , 16:16 אבל הגול

5^ 555

שייע גלזר כדי להעביר את הכדור מעל
ו של המגן החבשי החוסם ׳אותו. הכדור
הלבן נראה מעל לראשם של שני השחקנים. בשער מוכן השוער החבשי לקלוט את הכדור.

מספריים באויו =

הראשונה

שהכנסתי במחצית
למקום הראשון.
אז נתנו לסטלמך הזדמנות להשוות. והוא
היה מאה אחוז. אלא שלא עבר הרבה זמן
והחבשים הישוו עוד פעם. היתר, לי הזדמנות
מצויינת להבקיע שער כשעמדתי מול
שער ריק אחרי שהשוער נשאר לשכב על
הארץ.
כולם חושבים שפיספסתי. אבל, למעשה,
הכדור היה בדרך החוצה ואני רק ניסיתי
לשנות את כיוונו — ולא הצלחתי.
רבע שעה לפני הסוף הכנסתי את הגול
השלישי. אבל אל תמחאו לי כפיים — זה
מגיע לכל הקבוצה.

3ק ד ״ זממונ

^ י11

רגע של מתח ליד השער החבשי.

י 1 1 1 * 11 *1
השוער החבשי מוטל על הארץ,

הרחק מהכדור, כששערו ריק. שייע גלזר (הנראה במרכז, בלבן)

עט אל הכדור בין המגינים החבשיים כדי לבעטו לעבר השטר.
אולם הכדור, שחיה בתנועת בשעת הבעיטה, יצא החוצה. מימין
נראים השחקנים הישראלים יאנג ושמואלביץ, רצים אף הם לכדור.

העלה

אותי

ביציאה מהמיגרש לא יכולתי כימעט לעבור.
תפסו אותי על הידיים, כמו בתורכיה
לפני עשר שנים, סחבו אותי דרך כל
המינהרה עד החוץ. אם אסם רוצים לראות
איך זה היה, תלכו בשבוע הבא לקולנוע.
יראו את זה ביומן.
עכשיו, אחרי הניצחונות האלה, כבר הש לימו
רבים עם זה שאני עוד לא גמרתי
עם הכדורגל. אני מרגיש נהדר וכדורגל
אני אוהב לשחק, אז למה שאתלה את
הנעליים על הקיר? אתם רוצים לקרוא לי
שועל זקן — בבקשה. אבל אם ככה, אז
באנגליה כמעט לכל הכדורגלנים צריכים
לקרוא שועלים זקנים. שם, לפני גיל 40
לא מתחילים להעריך אותך ועד גיל 30
אתה משחק רק בנבחרת הצעירה.

נסיעת בת 1לץ במסנית העממית החדשה
וכיצד מקבל את פניה הקהל המזפתע
דגם של מכונית
אפרים אילין הוא יהודי עם לב חם. כל
פעם שהיה נוסע במכונית שלו בכביש ורואה
את הטרמפיסטים, הפושטים יד לצדי
הדרך, היה לבו מתחמץ בקירבו, עד ש החליט
שיבוא יום והוא ייצר מכונית ישראלית
עממית, שתהיה זולה ורחבה במידה
מספקת לקלוט בתופר כל טרמפיסט, אפילו
עני, לבל יזדקק לרחמי הבריות, כמו ש אמר
פעם חז״ל אחד זכרונו לברכה :״מוטב
לפשוט נבלות בשוק ולא לפשוט יד בכביש.״

ישראל ברע״ם ובקמצ׳טקה. ייתכן שגם התכוננו
לייצר את המכונית במחתרת ולמכור
אותה בסודי־סודות מתחת לדלפקים, אילו לא
קיבלו במקרה מפעלי ק״זר פרייזר
לעבודה את האלוף־משנה, בנימין ג׳יבלי, ה שונא
סודות ומחתרות מטבעו. כבר ביום
הראשון שהוא בא לעבודה, לקח אתו ה־אלוף־משנה
את המכונית, והצטלם אתה בפוזה,
ולאחראים כבר לא היתד, ברירה,
אלא להציג את הסוד הגדול שהתפרסם, לפני
הקהל הרחב.
כאשר העמידו את המכונית לתצוגה לפני
הקהל הרחב, בבית הדר בתל־אביב, ראיתי לפני
משהו אדום ומרובע, כמו גוש של גבינה

פ רו ם!!! המכונית הישראלית העממית כלי בנימין ג׳יבלי
לב, זה רק דגם. במכונית ממש, יהיו כאלה
סרטים, שאפשר יהיה למשוך את הדלת
פנימה!״ בכל זאת נכנסתי וישבתי בפנים,
ואחר כך יצאתי וניסיתי לפתוח את המכסה
בשביל לראות איך נראה המנוע, והנה שוב
פעם אני שומע את הקול ׳האומר :״למה לך
לפתוח את המכסה? מה שתראה שמה זה לא
זה מה שיהיה באמת. תבין, זה רק דגם,
עם מנוע שני צילינדרים וקירור־אחייר• ב מכונית
הממש, יהיה מנוע של ארבעה צילינדרים,
וקירור־מים!״

״מה זה? ג׳יפ אמפיבי או הליקופטר?״ שאל קהל הסקרנים
תחילתה של המכונית, כמו תחילתו של
כל דבר טוב, במחתרת. תיכננו את המכונית
במחתרת, נסעו בה במחתרת על פני כל
אירופה לנסיון, והביאו את המכונית ארצה
במחתרת, כדי למסור אותה במחתרת
לבדיקת הטכניון העברי בחיפה.
מה היו תוצאות הבדיקה של המכונית?
דבר זה עדיין לא ידוע, וייתכן שגם לא
ייוזדע לעולם, מפני ששומרים את תוצאות
הבדיקה בסוד, שלא יגיעו לאוזני אויבי

הולנדית מצופה דונג, ובו חורים גדולים
בשביל החלונות. הצצתי דרך החלונות וראיתי
בפנים שש מקומות ישיבה של
ברזנט מתוח. נסיתי להזיז קצת את החלון,
והנה שמעתי לידי קול שאמר :״אל
תשים לב, זד, רק דגם. במכונית ממש, לא
יהיו חלונות מפלסטיק, אלא מזכוכית.׳-
אחר כך פתחתי את הדלת כדי להיכנס
פנימה. איך שאני מניח את ידי על ידית־הדלת,
והנה חזר ונשמע הקול :״אל תשים

אחרי ששמעתי את הקולות האלה, כבר
לא ידעתי אם המכונית הזו באמת יכולה
לנסוע, או שזה רק דגם, והמכונית ממש
היא שתסע. לכן ביקשתי, שלפני שאתחיל
להשמיץ, שיתנו לי לא רק לראות,
אלא גם לנסוע בה קצת, ועל זה פתחו
תחילה את העיניים, מפני שהבקשה שלי
היתד, מוזרה מאוד בעיניהם. רגילים היו
לשמוע בקשות של אנשים שרצו למשש
את המכונית, לפרק אותה, ולשבת בתוכה.
אבל לנסוע? בסוף הסכימו והציגו אותי
לפני רוני כהן, שיהיה הנהג שיאחוז בהגה.
יצאנו ממקום התצוגה במהלך הראשון,
וכמעט שדרסנו כמה סקרנים, שהצטופפו
ליד הדלת. יתכן שהתחלה כזו לא כל־כך

משאלי מיוחד: כיצד היית אתה מתכנן מכונית ישראלית?
״ /י. נהז

כף רואה את המכונית הישראלית המשורר משה כז־־שאויל

עם הופעתה של המכונית העממית־הישר
אלית החדשה בפני הציבור הרחב, פרצו
חילוקי דעות לגבי צורתה החיצונית. בעוד
שחלק מהציבור קיבל את הצורה החדשה
בהתלהבות, הסתייגו ממנה כל היתר.
היות ובעל מדור זה איננו גורם ביקורת
הרסנית, אלא ביקורת קונסטרוקטיבית, ערך
מישאל בציבור וכל מי שהביע דעה שלילית,
או אפילו לא הביע דעה בכלל, על צורתה
של המכונית הישראלית החדשה, נתבקש
לצייר אלטרנטיבה. כלומר: כיצד היה ד, ו א
מעצב את פניה של המכונית, אילו ניתן לו
הדבר.
מתוך ארבע מאות חמישים ושבע הצעות,
נבחרו ארבעה דגמים שימושיים, והקורא
ישפוט.

^׳ 9דיכ^ס0-

מעודדת מבחינת הבטחון בכבישים, אבל
זה מוכיח שהמכונה הישראלית העממית ב־.
אמת נוסעת. ואכן, רק התחלנו לזוז, וכבר
נשמעו קריאות התפעלות בין הקהל, ואחד
אפילו צעק לעומתנו :״כמה אתה רוצה
בשבילה? בעד חמישים וחמישה גרוש אני
קונה אותה בליינד!״
כשראיתי שהמכונית באמת נוסעת, בי קשתי
מרוני כהן שיסע למשרד הרישוי.
כיוזן שזה היד, יום שישי בצהריים, לא
היו שם הרבה אנשים, אך גם המעטים ש היו,
עזבו מיד את כל עיסוקיהם האחרים
ובאו לראות אותנו.
״תראו מה זה? תראו מה זה?״ קראו בהתפעלות.
״אתה
יודע מה זה? זו מכונית משוריינת!״

נכון! זה ג׳יפ אמפיבי!״
״מה אתה מבלבל את המוח! אתה לא
רואה שזה מין כזה של הליקופטר?״
״איזה הליקופטר בראשך? אתה לא רואה
שאין לו כנפיים!״
יש לו

״להליקופטר אין בכלל כנפיים.
דק פרופלור!״
״אז תראה לי את הפרופלור?״
״באמת שאין. כנראה שזה שק״ם נייד
לחיילים!״
״ואני אומר לך שזו מכונית משוריינת!״
ככה שמענו כל מיני דעות וניחושים על
טיבו של כלי-׳הרכב החדש, עד שזזנו משם
ונסענו לכסית. שוב פעם התנפלו עלינו
הסקרנים בשאלות:
״מותר לגעת? לא נושכת?״
״אל תגע! תכופף את הפח!״
״איזה מודל זה?״
״מודל מהירח!״
״לא. אסדת־נחיתה יפאנית!״
״אתה שתוק. אותך לא שאלתי!״
״למה מרובעת? למה לא עגולה?״
״אם היו עושים עגולה, היית שואל למה
לא מרובעת!״
עשינו עוד כמה סיבובים ברחובות, ובשום
מקום לא סבלנו מחוסר תשומת־לב.
המכונית, את זה אני מוכרח לציין, קיבלה
ד,כל בשתיקה ונשמעה בצייתנות כמעט עיוז־רת
להוראות הנהג, ורק מפעם לפעם היה
המצמד חורק, בעיקר בזמן חילופי המהל כים.

תוציא מזה מסקנות,״ אמר רוני כהן.
״עדיין איני רגיל למכונית הזו, וזו אשמתי
שלי שהמהלכים חורקים.״
מה זה חשוב אם המהלכים חורקים או
לא? ממילא זה רק דגם. השאלה היא אם
הם יחרקו גם במכונית ממש, כשיתחילו
לייצר.

מפונית כשם ״גבריאל״ מציע
הגיאולוג עמוס גלאי

כה אמר טוסבראהינדי
כף נראית המכונית בעיניו של
הפסיכיאטור ד״ר יהושע שמריך

והבמאי דן קדר צייר
את המודל הזה

הכושי לא החליף עורו, הנמר לא חבר בורותיו
ורק לי אין מזל.

ק1לנ1ע סרטים פמו מוסיקה רוד״שה
עד כלות הנשימה (מקסים -תל־אביבי,
צרפת) היא סרט העשוי, ללא ספק,
לשמש סימן־דרך בהתפתחות אמנות הקולנוע•
זהו סרט שהצופים יוצאים ממנו מחולקים
בדעתם. חלקם יאמרו: סמרטוט וגועל־נפש.
יתרם יגידו: יצירה אמנותית גדולה.
אין ספק שהאחרונים יצדקו. כי אותם צופים
שישללו את הסרט, יעקמו את חוטמם
גם למראה ציור אבסטראקטי ויסתמו את
אוזניהם למשמע מוסיקה חדישה.
עד נלות הנשימה מספר בפעם הראשונה
סיפור אכסיססנציאלי בדרך קולנועית. את
מה שעשה ז׳אן־פול סארטר לפילוסופיה
האכסיסטנציאלית• בספרות, עושה ז׳אן־ליק
גודאר, מבקר סרטים צעיר 30 שזה לו
סרטו הראשון, בקולנוע.
גודאר, יליד שוזייץ, נעזר בסרט זה בשניים
מגדולי הבמאים של הגל החדש הצרפתי,
פרנסוא ( 400 המלקות) טריפו, ו־קלוד
(הדודנים) שאברול: אולם עזרתם הצטמצמה
להצעת הרעיון לסרט. כי התס־

אף צילום לא נעשה באולפן. הצילומים
הם ללא תאורה, מתבהרים ומתכהים בהתאם
לחוזק השמיט. זויות־ההסרטה מעניינות,
אך לא מתחכמות. העריכה של הצילומים
היא גאונית. מכניסה קצב אף לסצינות
השקטות ביותר. השחקנים עצמם אינם
משחקים. הם חיים מצב, שהומצא עבורם
רגע קודם לכן, מבלי שיחזרו עליו או
ידעו מה יהיה המשכו.
בצורה זאת הגיש גודאר את י עלילה
חסרת־התוכן בצורה מהממת. אם לתאר זאת
בדימוי ווקאלי, דומה סרטו למערכת תופים
שקצבם והדם גובר והולך עד לאקורד הסופי
— המוות.
סרט זה הוא פתח לדרך ביטוי העשוי
לשנות את סיגנון הסיפורת הקולנועית בעתיד.

אינפנטיריות
רצחנית
תל-במערכות ספרד (מיגדלור
אביב; ארצות־הברית־אימליה) הוא עדות נוספת
לאבדן האמונה הדתית אצל האמריקאים.
אחרי שרק לפני שבועות מספר, בסרט
חייה הכפולים של מרזה, הפכו נזירה ל־

סיכדג ובלמונדו ב״עד כלות הנשימה״
כסף, מיטה, מוות
ריט לסרט, שייצורו עלה בסכום של 90
אלף דולאר, נכתב על פני שלושה עמודים
בלבד. הכל: פיתוח העלילה, הדיאלוגים,
מקומות הצילום וזווית־ההסרטה, נוצרו בדרך
של אימפרוביזציה, מדי יום הסרטה
ביומו.
כך קורה, שאחידותה של היצירה נובעת
מהשתלשלות מיקרית של מאורעות, ולא
מאופיים או מרצונם של הגיבורים — ממש
כמו בספריו של סארטר.
אוסף של מיקרים. זהו סיפור חזי
פסימיזם וניהליזם מוסרי. גיבורו הוא צעיר
מנותק מעברו וסביבתו, החי חיים של רגע
מבלי לחשוב מה יילד הרגע הבא. הגיבור
(ז׳אן־פול בלמונדו) גונב מכונית, דוהר
בה במהירות מופרזת, רוצח שוטר״תנועה
שבא לעצרו, בורח חזרה לפאריס. שם הוא
מחפש שני דברים: כסף ואשר, למיטה. את
הכסף הוא מוצא באמתחות לקוחות־בארים,
אותם הוא שודד בחדר־ד,נוחיות — או
בארנקי מכרותיו.
את החברה למיטה הוא מוצא בדמות
סטודנטית אמריקאית (ג׳ין סיברג) ,המוכרת
עתונים למחייתה. היא הרד, ללדת לגבר אחר.
היא אדישה ותלושה כמוהו. היא אוהבת
להתעלס ולשכב, לא חשוב עם מי. לרגע
היא מנסה לשתף את עצמה בדראמה של
הנרדף על־ידי המשטרה — וברגע שני היא
מסגירה אותו•
מה שקורה לגיבורי הסיפור אינו חשוב:
חשובה הדרך בה מוכיחים המאורעות את
עיקר האמונה האכסיסטנציאלית — הטוענים
כי החיים הם אוסף של מיקרים, וכי
לאדם אין שליטה עליהם. סופו של האדם,
אחד הוא: מוות.
מערכת תופים. כוחו הרב של הסרט
טמון יותר בצורת עשייתו מאשר בעלילתו*.
* זרם פילוסופי חדיש, העוסק באפני־ישותו
של האדם ומטעים את הצד הטרגי
שבגורלו.

העולם הזה 226ו

יצאנית, הם הופכים בסרט זה יצאנית לנזירה
ושליחת־אלוהים; ומכומר צעיר הם
עושים סוציאליסט, מהפכן וחבר למיטה של
זונה — מבלי שיהיה ברור מה גרוע
בעיניהם ממשנהו.
כל הדברים הטובים האלה מתרחשים דווקא
בעת מלחמת האזרחים הספרדית, ב־, 1936
לאורכו של אחד הסיפורים האנפנטיליים ביותר
שזכו לעלות אי־אז על הבד. אוזה גאר־דנר
מגלמת יצאנית בטבעיות, ואילו דירק
בוגארד הוא כומר הלוקח אותר, תחת כנפיו.
ג׳וזף קוטן משחק את העתונאי האמריקאי
שתום־עין, המספר את הסיפור, וזיטוריו דה־סיקה
מעצב קאריקטורה של גנראל מהפכני.
מהמהפכה עצמה נשארו רק תיאורי רצח
המוני ודגלים קומוניסטיים: ודווקא חייליו
של פרנקו מתוארים כרוצחים, אבל בעל•
אופי אנושי. הם לפחות נותנים להתוודות
לפני הרצח.
תדריך ואלה הסרטים המיוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
ס פוליאנה (הוד — תל־אביב) היילי
מילס משחקת את מישחק האושר והופכת
חיי־עיירה שלמה, באגדה פיוטית ונלבבת.
• מיין קאמפף (ארמודדויד -תל-
אביב) ניתוח שלאחר־מוזת־בלתי-סופי, החו שף
מחלת־רוח של עם שלם. ההיסטוריה
של עליית הנאצים וזוזעותיהם, כפי ש צולמו
על ידם.
• הצרפתיה והאהבה >חן -תל-
אביב) הצרפתים טוענים לזכות המצאת האהבה
בשבע אפיזודות על חיי־המין־וד,אה בה
של הצרפתיה, בבימוים ובמישחקם של
טובי אמני־הבד הצרפתיים.
• אמריקה המוזרה (ח! -ירושלים)
המגוחך והמוזר שבאורח החיים האמ ריקאי׳
דרך עדשותיו האנושיות של הצרפתי׳
פרנסוא רייכנבאך.

הסוכנים

הכלליים:

חב׳ הכר ם בע״מ. רח׳ לילינבלום .19ת״א. טל 65396 .

אממת
תקליטים המשקפיים שלהכלל

מגיש סידרה מיוחדת

מוסיקה קלאסית נבחרת

תקליטים מאריכי נגן

״ 12 מתוצרת חברת דקא
אנגליה
יצירות באך בסהובן בראמס

מאת:
מובחרות דבורדאק היידן ויואלדי
פרסל צזאר פראנק
שוברט

התקליטים

אפשר להרשם ולקבל
לפי בחירת המזמין :

מתקליט

אחד

הסוכנויות

ועד

וגובי

בכל החנויות, תחנות ההרשמה׳
במחיר 1 0 .5 0ל״י התקליט.

במשלוח על ידי הדאר — בגובינא — במחיר 9.7 5ל״י התקליט.

למדן ׳שלחוה, ויתנו לה בושם /,ואת
שאו הבושם, חמו׳ לתכריכיה /.צניעותה
היא שקר, היא רק מעושה /כי התנוק, כבר
בתוך כריסה•
הוי דודזזיה מוואדי באנה /,קומי לן
והתבשמי! /חברן נסע לצנעה /ומבטנן
נשמע כבר בכי.
בבתיהם של רבים מיוצאי־תימן, הסתובב
השבוע, על לוח הפטיפון, תקליט, ממנו
בקעו צלילי שיר תימני ידוע זה.
במיסדרונות בית־משפט השלום בתל־אביב,
הסתובבו אותה שעה מספר אנשים,
להם היה קשר ישיר לאותו תקליט.
מה מתאים לאמא ז בבוקר שבת,
הקיש שלמה מוקעא על דלתה של אחותו,
בשכון נווה־שולמית אשר בגדרה. אורה
בן־ישי 26 פתחה את הדלת .״יש לי בשבילך

כשעל כתפה תלוי הטמבור גדול־המידות.
כמו מזוזה .״השכנים שלי כבר לא
מדברים איתי,״ טענה שעה שהגישה לבית־המשפט
בקשה לצו־מניעה, שיעכב את
הפצת ר,עטיפות .״בשיכון קוראים לי דוד־חיה.
אומרים לי שאחי השתמש בי כמו
מזוזה. לקישוט בלבד.״
בית־המשפט דחה את הבקשה .״כדי לטעון
על גרימת צער ובושה, יש להוכיח
כי הבושה נגרמה בעיני הציבור כולו,
ולא בעיני חוג מצומצם בלבד,״ נימק
השופט את פסק־דינו .״כשאני מסתכל דרך
משקפיים של כלל החברה, אינני סבור
שגיבורת השיר חייבת להזדהות בהכרח
עם הדמות המצולמת.״

בידור

בהריון מתמיד

ייסיחזקיונה הוא שמו של ולד חדש
בעולם הבידור הישראלי, הנמצא בהריון

״הארץ״

המעונינים לקבל את התקליטים באמצעות הדאר —
מתבקשים להודיע על כך ע״ם הכתובת :״הארץ״,
ד ,233 .תל־אביב.
המפעל להפצת מוסיקה, ת.
המחיר המוזל יהיה בתוקפו

— רק עד סיום מפעל ההפצה.

המק די ם להזמין -י ק די םלה אזין!

פקידים !
תלמידים !
סטודנטים י
הרשמו עוד היום לקודם החדש ל־

קצרנות

הוצאת מ. מזרחי
רומן ה ש בו ע
שלמה מוקעא ואורה כן־ישי, ער עטיפת־המדיבה

עברית ו /או אנגלית

״כי התינוק, כבר בתון כריסה

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 8 8 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אכים: רחוב גור מן .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

מובטחת!

סודה של ג׳סיקה

מאת פירל ס. בוק
הרומן הראשון מחיי אמהדגולה שהסופרת ריקה
פירסמה
בשמה האמתי.
סיפורה של אשה שהעמידה
את כבודה העצמי של
משפחה אמריקאית רבת־אהבה
במבחן. השפעה המנצחת
בסופו של דבר
את התשוקה הלוהטת לכסף
ולמעמד חברתי.
ההפצה הראשית:
מזרחי, אלנבי ,60
תל־אביב — טלפון 64755
הישראלי החדשות
שבועון
״העולם הזה״,
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,76785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזהבע״מ.

הצעד״״ סנה אליה שלמד, לאחר שהסב
לשולחן ,״חתמתי על חווה הקלטה עם
חברת מקולית, ואני צריך עכשיו זמרת
שתלווה אותי. החלטתי לקחת אותך.״
בעלה של אורה התנגד .״בשביל מד,
צריכים את כל זה?״ שאל את גיסו.
״היא כבר אמא לילדים, ולא מתאים לה
להתעסק בדברים כאלה.״
שלמה החליט ללחוץ על הנקודה הרגישה
.״אני רואה שהמצב שלכם לא כל־כך
טוב,״ אמר לבעל ,״היא תוכל להרוויח
חמישים לירות על כל הקלטה.״
השיבנוע הכספי הכריע את הכף. לאחר
ימים טיפסו השניים במדרגות הבניין בו
שוכן אולפן ההקלטה.
״קרה פנצ׳ר,״ הסביר לה שלמה, לאחר
שיצא מחדר־המנהל .״מתברר שהאולפן תפוס
היום. בינתיים, כדי שלא נפסיד זמן
נוכל להצטלם כבר היום בשביל המעטפה.״
תו!? ליצאנית. לבושה בגדים תימניים,
אותם שכרה במיוחד, וכשהיא מחזיקה
טמבור בידה, הצטלמה אורה עם אחיה
בפוזה רבת־רושם.
כעבור יומיים חזרה אורה לאולפן, הק ליטה
עם אחיה שני שירים, לתקליט אחר.
עברו שבועות מספר, ואורה נדהמה.
בשוק הופיעו שלושה תקליטים מאריכי־נגן.
רק בתקליט אחד שרה היא עם אחיה.
למרות זאת נשאו שלושה התקליטים את
תמונתם המשותפת. את עיניה משך במיו חד
שיר אחד דודחיה.
היא זכרה את פרחחי״הרחוב בתימן
שרים שיר זה, ומספרים בו כיצד תלו
תופים על צווארה של בחורה שסטתה
מדרך הישר, וכל איש שעבר על פניה
ברחוב, היה מקיש בתוף. כדי להיזכר
בעלילת השיר, לא נחוץ היה דמיון רב.
על גבי העטיפה היתד, אורה מצולמת,

מתמיד. ד,תעבר, בשנה האחרונה בלבד,
כחצי תריסר פעמים, הפיל כמה נפלים —
והילדים שהוליד אינם גדלים לעולם.
היצור החדש אינו מיפלצת, כפי שאפשר
להתרשם משמו, המורכב למעשה, משני
שמות פרטיים ושם משפחה אחד: שמותיהם
של שלושת חברי הלהקה: יוסי (בנאי)
(אבנר) חזקי (הו) ויונה (עטרי) .עוד לפני
שנולד עשו לו בחינת נסיון אחת, שהצליחה.
שני שחקני תיאטרון הבימה והזמ רת,
שהיתר, חברת להקת הנח״ל, זכו
באשראי עצום בדעת הקהל בהקשר עם
שלישית תל־אביב הקסנה של חיים חפר
ודן בן־אמוץ, אשר סיפקה את יצר ההתרסקות
על העבר של הישראלים.
הפעם מופיעים יונה, יוסי וחזקי בתוכ נית
סאטירית מורכבת מפיזמונים (מוצלחים)
וממערכונים (מוצלחים פחות) ,פרי־עטם
של מחברים כדן אלמגור, יוסי גמזו,
ע. הלל, אפרים קישון, עמוס קינן, גבריאל
דגן ושבתאי טבת. אלא שגם הילוד החדש,
סובל מהמחלה השיגרתית של במות
הסאטירה הישראליות — אנמיה, חוסר־דם
לטפל בבעיות אקטואליות.
— בהם אפשר
מלבד כמד, פיזמונים
למצוא הרבה רצון טוב וגם ניצוצות אק טואליים
— מטפלת התוכנית שוב במי־סים,
בביורוקרטיה, בעניינים שבינו לבינה.
כישרונם הקומי, וחינם הטבעי של שלושת
חברי הלהקה, מחפים על חולשתם של
חלק מן המערכונים. כוכב־ההצגה הוא אבנר
חזקיהו, המזכיר את קומיקאי הסרטים הבריטי,
פיטר סלרס.
יוסי בנאי מפיח את רוח־החיים על הבמה
ויונה כובשת את הצופים בשחקה את
הפיזמונים שהיא שרה. שלושתם יחד מהווים,
את היצור הסימפאטי והתרבותי ביותר
שעל במת ההומור הישראלי.

הסולם הזה 1226

הייתי מפסיקה לפרסם מכתבים מסוג זה של 1226/89
אילמלא ידעתי כי לפחות אחד, מתוך כל חמשה תכשיטים
אבודים, אומנם נמצא לבסוף.
״ודאי תכני מכתבי כבאנלי, רגיל, כמו כו ל ם ...וכר.
אך מה יכול אני לעשות, כשהמקרה לא פסח גם עלי,
והיכני מכה אכזרית — היכולה ליהפך לאפיזודה נעימה, באם
יהי רצון מלפניך? ובכן, היה זה ביום חורף רגיל, בדרכי
מעבודתי לארוחת־צהריים, כשראיתיה. היא נסעה בקו
מס׳ , 12 לעבר הקריה בתל־אביב, ולבשה את מדי חיל-
האוויר, בדרגת רב״סית.
״היא היחד. שחרחורת. שער קצר, אף חמוד ופה ניפלא.
אך יותר מכל, הרסוני מבטיה. אינני סבור כי מישהו
היה יכול לעמוד בפני מבטה, בפני עיני התכלת, המעוטרות
בריסים ובגבות שחורות. עיניה היו ניפלאות מכל
אשר ראיתי מעולם, והן רודפות אותי כל הזמן. אני
מוכרח למצאה, ויהי מה.
כדי להקל על הזיהוי, ברצוני להוסיף כי אחזה בידה
מעטפה חומה, ארנק כסף, ועוד השגחתי בטבעת ירוקה
על אצבע ידה השמאלית. איני יודע מה היא תגיד( ,ואם
בכלל) כאשר תקרא שורות אלה. לא איכפת לי, שתגיד
מה שתגיד, העיקר שתאמר זאת — לי.״
זה מצלצל כל־כך יפה — שמא תשלח לי תמונה שלה,
אחרי שתמצא אותה?

אולי נוכל להבריחו בכוחות משותפים?״
והדברים מכוונים אל 1217/76
״כדי שלפחות אני לא אהיה נעלם מוחלט
לגביך, הרי מוטב שאציג את עצמי. שמי
( ,)1226/92 צברית מזה 17 שנים (פחות
חודשיים) .ילידת חיפה. תלמידת תיכון בתל-
אביב. עוד פרטים? אוסיף הכל, אם אקבל
ממך מענה כלשהו.
״ובכן, בחור, בין אם טיפות הגשם
הירושלמי הדק עדיין דולפות על החלון
המטושטש, ובין אם לאו. בין אם הכרת כבר מי מהפרצו־פים
בקו המוביל לקרית־האוניברסיטה — הרי אני מחכה
למכתבך.״

״שום דבר לא ישפר מראיה של נמרה בעיני גבר, כמו
שלוש כוסיות וויסקי בקיבתו.

חצי משכילה

אולי תפסיקו להטות כל־כך את המלה שיעמום? וזה
מכודן גם אל 1226/91 שבגיל 18 טוענת שנורא־נורא
משעמם לה, ולכן היא רוצה (ואם כבר) להשתעמם ביחד.
ובשביל זאת, עליך להיות סימפאטי, וכמובן גבוה, ו
משכיל. למה ״שאני מתה למשכילים, למרות שאני רק
חצי משכילה.״
במיקרה ותחליט לכתוב אליה, ואני בטוחה שכן, שאר
אותה, בבקשה, על איזה חצי מדובר?

אישי בהחלט

״העצב איננו אורחך בלבד, אתה שאינך שתול עדיין.

מה כנוגע ץ
אין כל סיבה שלא תכתבי אל 1226/93 ולו לפחות
לחלצו מן הפח.
״נפלתי בצרה, ומבקש הייתי ממך שתעזרי לי לצאת
מצרה זו. מאז גיוסי, נעלמו כל אלה שהיו חברי. ואחרים,
ובעיקר אחרות — לא באו במקומם. ולכן כל מכתב
מנערה, החושבת את עצמה לחתיכה, יוסיף לי עדוד רב
— ואולי שותפה לבילויים בזמן חופשותי.״
על עצמו :״אני צבר, המשרת כיום בצה״ל, ומשום
שאני מחשיב את עצמי לאחד מהחברה, הצטרפתי לחיל
הכומתות האדומות.״

דחילק, תן אש :

פוטוגגית מבטן ולידה

רק הסתכלו עליהם! איזה צמד־חמד! ואין זאת פירסומת
לסיגריה, חי נפשי! מעניין על מה הם חשבו ברגע זה —
שואלות 1226/95 אשר מצאו את התמונה מתגוללת
בהצטלבות פינסקר־בוגרשוב, בתל־אביב. בעצם מה זה

עוד סטודנט ישראלי 1226/94 המשתוקק למשב־רוח
ישראלי, הקורא אליך מאוניברסיטת קליפורניה.
הקריאה מופנית אל אותה נערה המסתתרת מאחורי
18 אביבים, ושהינה פוטוגנית מבטן וכמובן, מלידה.
חובת ההוכחה חלה במכתב הראשון. או קיי?

רציגות מסורתית
אם אתם שלושה בחורים רציניים ומסורתיים, בני
19־ , 18 הואילו בטובכם להתקשר בהקדם (ורצוי מוקדם
יותר) עם (.)1226/97
כי גם הן כמוכם — שלוש נערות רציניות ומסורתיות,
להן נחוצה נוכחותכם למטרות רציניות — כך לפחך ת
הן טוענות•
ועל כן, וכמו שאמרתי תמיד, כל דבר הטומן בקרבו
מטרה, שווה את הנסיון• אז אולי תאמרו לי למה אתם
— שכמותכם!
מחכים,

סתם כך

( ,)1226/90 שהוא קורא ותיק של העולם הזה, והעוקב
בנאמנות אחרי מדורי, החליט סוף־סוף לנסות.
והתכלית, אם אינך יודעת, זו אותה ״ גערה הגרה
בסביבות תל־אביב, שאינה גבוהה במיוחד — כי אינו
מן האוהבים לטפס. שאינה פיקחית במיוחד — זה מייגע.
שאינה חתיכית במיוחד — זה שיגרתי. אלא סתם בחורה
טובה ונעימה — כי עם כאלו אין בעיות, הוא חושב.

גבר נשוי חייב לשכוח את שגיאותיו. אין טעם ששני
אנשים יזכרו את אותם הדברים.

משנה? העיקר ששתינו מצאנו את התמונה ושתינו
והחלטנו שאנו צריכות לראות את השניים בצבעים ובגודל
טבעי. אפילו הסכמנו שאני אתלבש על הימני, אשר לו
זרועות של פלח, ופרצוף של מלאך. ואילו השני, בעל
שיער העורב ותמימות של יונה — יהיה בשביל חברתי.״
אהבה מתמונה ראשונה.

חוש כתיבה
חמשת חושים שניתנו. לאדם,
אומרים שניתנו כמתת.
אולם יש אומרים כי קיים חוש אחר, חוש נוסף,
אשר יקרא — חוש כתיבה.
ידידנו 1226/86 למשל — שהוא בן ,24 בוגר הטכ ניון
— ,מעוניין בנערה, שנוסף לחושים הרגילים תהיה
מחוששת גם בחוש כתיבה.
במידה ואין לך חוש כזה, או שאולי טרם גילית אותו
(גם זה יכול לקרות, מה?) ,תוכלי תמיד למצוא לו
(לחוש) תחליף, בצורת עיפרון וניר.

ציפור >ן0נת יחע!ת לי
לפחות תריסר נשים נוצצות בתל־אביב, הכריזו על
הערצתן הבלתי־מסוייגת, לרווק בן ה־ ,48 בעל פני קאזא־נובה
וידי־הזהב, הלא הוא המאסטרו סרג׳יו צ׳ילי־בי
״ ק ה. אולם נראה שהדבר לא הרשים ׳אותו במיוחד,
והוא אמר, לפני צאתו את הארץ השבוע :״הנשים בארץ
אומנם יפות מאוד! אבל הגברים שלכם, ממה מיה! כל :
כך מכוערים! נמה בדבר הדור הצעיר} הצעירות הצבריות
בטוחות למדי בעצמן. ואילו את הצעירים הייתי שולח
לאירופה לשנה־שנתיים, ללמוד קצת נימוסי ודרך־אדץ.״
המאסטרו אינו יכול לשכוח איך ערב אחד, אחרי שניצח
על קונצרט, ניכנס אליו; יאל מאחורי הקלעים, צעיר
אלמוני, ועוד בטרם הציג את עצמו, טפח לו על שכמו
ואמר :״היית בסדר גמור, צ׳יליבידקה! אולי תבוא לבקר
אצלנו בקיבוץ? החברה שלנו אוהבים מוסיקה!״

ט 31ז

להברקת רהיטי
פוליטורה

אודנל

לטהור האויר
מריחות

ב ר קי*

לנקוי והברקת
שמשות וחלונות

מנ ק ר.
כ דנ מי ט
לבגדים ובדים

חומרי ״פזכים״ יעשו עבודתך
0071

ס 77)/׳ ס / 2מדמ.

— י י ייוי .׳