גליון 1227 מתאריך 29 במרץ 1961

!י י זי מ 8

מה מסתתר מאחור מותה
המסתור, שד נורית ארדוט

וווו

הבוקר תפסתי את עצמי כשאני מרים את
שפופרת הטלפון, ומתחיל לחיי״ את מספרו
של ד׳׳ר שמשון יוניצ׳מן, כוי לשאלו לדעתו
על החלטת אחדות־העבודה•
משום מה, קשה להתרגל למחשבה שמת.
תמהני מדוע.
יש אנשים שאתה פשוט מתרגל למחשבה
שהם ישנם, שהם עומדים לרשותך, כשאתה
צריך אותם. שדי לך לתייג את המספר
כדי לשמוע את קולם.
ד״ר יוניצ׳מן היה (כימעט וכתבתי —
הוא) אחד מאלה.

לשבועון זה יש מודיעים ויש מוסרי־ידיעות,
המשרתים אותו שלא על מנת לקבל
כל פרס שהוא, מתוך הרגשת־חובה.
יוניצ׳מן (״דוקטור״ ,כפי שהייתי רגיל
לקרוא לו) היה הרבה יותר מזה.
לצידו של שבועון זה עומד מוסר בלחי־מוגדר
שאפשר לקרוא לו. טרסט המוחות״.

• מבחר הבדים העשיר
והססגוני ביותר לאביב תמצאו
אצל בראון את בילר בתל-
אביב, רחוב נחלת־בנימין 43
(טלפון ,)64005 בדים משוב חים
מתוצרת הארץ ותוצרת
חוץ בכל הצבעים מן האיכות
המעולה ביותר אצל בראון
את בילר. אל תקנה בדים
מבלי שתבקר קודם בחנותם
של בראון את בילר.

ח״כ יוניצ׳מן

+המתנות הנאות ביותר
לחג הפסח תמצאו בחנות
האלגנטית להלבשת גברים
ויקטור, תל־אביב, רחוב בן־
יהודה ( 6ליד מוגרבי) .הלבשה
לאביב ולימים החמים המתקר בים:
מכנסי טרילן ומוהייר
בגזרה האיטלקית האחרונה.
חולצות ספורט וקיציות, חול צות
בן־לון ללא גיהוץ. מבחר
עשיר של עניבות מרהיבות
עין, פיג׳מות, גרביים. לחלוצי
עונת הרחצה הודעה נעימה:
בגדי־ים חדישים בצורת סליפ
ובצורת מכנסיים.

#קידים1 תלמידים1 סטודנטים !
יורשננועוד היום לקודם החדש ל•
קצדנות עבריו /ו/או אגגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 8 £ 0 0
מטנהל: ה .בר־קפא (קססינסקי)
ו/ליאכיב 5רחוב גורדון .5
חיפה: בבית״הטפר ״במעלה׳
רחוב שמריהו לוץ .30
חצלחח מובטחת!

אנגלית •צרפתית
לומדים בשיסד, קלה ויסודית ב בי ר .״ ס, ק די מ ה ״ ת ״ א, ב ן ־י הו ד ה ,74 סל.20314.

נפתחים :

קורסים ואולפנים נוספים למבוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחה (ת ¥61-62419 חס .) 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
קבוצות נפרדות כאנגלית לגומרי ג׳־ח׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון
(למתחילים לביסוס הידיעות עד להכנה לבגרות).

הוא מורכב מאנשים שאינם יודעים איש על
השתייכות רעהו למוסד. אלה האנשים שאינם
מוסרים לנו רק עובדות, אלא גם
עוזרים לנו בעיכולן, בניתוחן, בהערכתו.
הדוקטור היה אחד החברים הקבועים
והמרכזיים בטרסט זה. בלי ספק היה אחד
אחד המוחות הפוליטיים הטובים ביותר
בארץ — אדם מפוכח, מאוון, ללא שיג־אה
וקנאות. מעטים הכירו את החיים הפוליטיים
של הארץ כמוהו, ומעטים ידעו
להסיק מידיעתם מסקנות כה הגיוניות וסבירות
בשעת הערכת המצב.
אם תמהת אי־פעם כיצד מצליח העולם
הזה לראות את הנולד, לנתח את כיוון
ההתפתחות זמן רב לפני הגיעה לשיאה,
הרי לך חלק מן התשובה. חברי־טרסט־המוחות
אינם זוכים לפירסום מעל עמודים
אלה. אין הם מקבלים פרם כלשהו. הם
שייכים לחוגים שונים ומנוגדים, ויש להם
רק מכנה משותף אחד — הם חושבים כי
שבועון זה עושה מלאכה חשובה.
איננו יכולים להודות להם פומבית —
אלא אחרי שנפטרו.

יוניצמן לא. הסתיר מעולם את חיבתו
להעולם הזה. כתוצאה מכך הפך, לעיתים
קרובות, למקשר בין העולם הזה לבין
אויביו. אנשים רבים בצמרת המדינה, שהרגישו
צורך להעביר לנו בקשה אישית,
או אף אינפורמציה מסויימת, השתמשו
בשרותו• הם סמכו על יושרו ועל יכולתו

לשמור סוד.
בכלל, יוניצ׳מן היה מקשר אידיאלי.
מעמדו בין הפוליטיקאים המיקצועיים היה
כמעט יחיד־במינו: לא היו לו אויבים.
מאחר שהיה חבר־כנסת של סיעה קיצונית
כמו חרות, לא בא לו מעמד זה בנקל. חייב
אדם להיות בעל אופי מיוחד כדי לשוחח
בזו אחר זו שיחה ידידותית עם דויד בך
גוריון ועם עורך העולם הזה.
אילו הייתי איש דתי, הייתי אומר: גם
אלוהים אהב אותו. הוא העניק לו מתת
אחרון — מות־נשיקה, תוך כדי שינה,
משבץ־לב.

• הכנה לבגרות כאנגלית ומתמטיקה לאקסטרנים

(מאי־דצמבר .)1961
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ו׳)

העולנ הזה 1227

מכתבים
הרקע המוסרי

לאחר ׳!!נרגעו במקצת הרוחות סביב ה־
״פרשה״ ,הייתי רוצה לסקור בקצרה את
עמדתכם בנדון.
כל עתוז חייב לדאוג לרקע מוסרי, בבואו
להגן על אדם סמויים — במיקרה זה לבון.
עמדתכם לצדו של
לבוז, שהיא כשלעצמה
אולי מוצדקת,
לא היתה לה ההגהה
המוסרית הנ״ל.
אפרש: לפני כמה
שנים הייתם אתם
שביקרתם קשות את
מר לבון, וכיניתם
אותו כאוייב הדמוק־ראטיה
ובחסר אידיאלים
טוסריים, כ־חקיין
לזקן, באקטי־ביסט
חריף סבך
נוריוז, וכו׳ וכר.
לאחר שלבון פוטר, כתבתם שהדמוקראטיה
הישראלית נחלה ניצחון חשוב, שהתבטא בסילוקו
של מר לבון.
אתם, שראיתם ב״טהנוני״ את אחד ה־או״בים
העיקריים לדמוקראטיה הישראלית,
אתם, ששרתם ושמחתם לסילוקו, באים עתה
ושופכים רטעות־תנין על סילוקו הבלתי-
צודק.
כיצר יכול עחונכם הנכבד לעמוד עכשיו
מאחורי אותו אקטיביסט שונא-ערבים, לתאר
את תכונותיו התרומיות? האם אין בזה
משום זנות עתונאית? האם אין בכר סתירה
גלוייה וברורה לעמדתכם אז?
...ישנה צביעות בעמדתכם. אתם מסתתרים
מאחורי לבון לא כדי להגן על הרמוק־ראטיה,
אלא בדי להשמיץ את מר דויד בן-
גוריון.
ד׳׳ר שמואל אבני, ירושלים
לא העולם הזה שינה את דעתו, אלא פנחס
לבון. העולם הזה לחם בו כאשר היה אקטיביסט
קיצוני, והטיף לקו ה״בטחוני״ של
דויד בן־גוריון. מאז למד לבון לקח סנסיונו
האישי והחל מנהל מאבק עיקבי נגד סכנת
ההשתלמות של ״אנשי הבטחון״ .העולם הזה,
שאינו לוחם מלחמות אישיות, אלא נאבק
על עקרונות, מוכן לשנות את דעתו על כל
אדם המשנה את יחסו לעקרונות אלה.
קראתי את מכתבו של העורר לנשיא
המדינה (העולם הזה )1224 והראיתי אוחו
לידידים ולמכרים רבים. כולנו נהנינו לקרוא
אותו, וכולם בדעה אחת עיטי. כל אות וכל
מילה כתובה בטעם וברגש. אלפים ורבבות
רצו לבטא זאת, אד לא ידעו איד.
אין לי ספק שהדברים ימלאו את התפקיד
למענם נבתבו. תבוא עליכם הברכה.
בנימין כהן, ירושלים
הרשו לי להעיר על המאמר ״הליבראלים״
(העולם הזה .)1226
תמהני באיזו זכות דורש אורי אבנרי
ממפלגה אחרת לצאת למלחמה פוליטית למען
העקרונות שהוא מאמין בהם — בשעה שהוא
עצמו. אינו מוכן להיכנס לזירה הפוליטית.
נוח הדבר מאוד לשבת במערכת ולהתוות
מדיניות חרשה, כפי שעושה מר אבנרי, ולבוא
בתביעות אל אחרים. אינני מזלזל
בתפקידו של עתוז (והפרשה אומנם הוכיחה
מה רבה היחה חשיבות פעולת העולם הזה
בשנים האחרונות) — אבל המיבחן האמיתי,
הוא הביצוע הפוליטי.
אני מצפה לכד כי מר אבנרי וחבריו לא
ישבו בבחירות אלה בחיבוק ידיים, אלא
יראנו לכד שהרעיונות שלהם יופיעו באלט־רנאטיבה
פוליטית מעשית בפני הבוחר.
אלחנן סגל, תל־אביב
פרופסור מסויים, המתננד לבחירות מפני
שהוא מתעב את צליליה של התעמולה
הווקאליודאינסטרומנטאלית, של המפלגות,
אמר :״אני שונא מוסיקה אלקטורית.״
אריה אמיתי, רחובדוז

צעדת שרתון

טוב עשה העולם הזה ( )1226 שכלל בגליו!
אחד את צעדת שרתון ואת צעדת
חולדה.
אני מציעה שתפרסמו זו בצד זו את
תמונות הצועדות והדוגמניות, כל אחת ב־

אוסנת שרתץ
חפולס הזח 18*7

אופנת הצעדה

לבוש האופנה שלה, ותשאלו את הקוראים
הזכרים: אילו היחה לכם הברירה, עם מי
הייתם מתחתנים?
רינה כהן, חיפה
אני מוחה בהחלט ננד הכתבה על הצעדה.
אפשר לחשוב כי כל הנערות החמודות האלה
השתתפו במיבצע יפה זה רק מפני
שנימאם להן לראות את בעליהן — או
להיפר.
חיים גדין, נתניה
מעשה בעלמה, שמה יוכבת,
שבכל צעדה היא כוכבת.
אך הנח — הופה הייו —
בל הסוד מתגלה:
בבית נימאס לה לשבת.

הנשק הקטלני

רציתי להציע לגב׳ לילי גלילי — יותר
נכוו, למר יקותיאל בן אבולפיה גרינברג
— נשק עוד יותרקטלני לתפיסת אייכמן
מאשר שבועון הראדיו נהעולם הנא , 1.1225
והוא :״הד החינוך״.
אני מבטיח פעולה מיידית, תורשניות,
ובראדיום של עשרים מטרים. המלצות מצו״־
נות מהסתדרות המורים ואירנון המורים
התיכוניים.
משד, ברקוביץ, תל־אביב
ההצעה הועברה למר גרינברג, תובא, בלי
ספק, בחשבון במיבצע לכידת הצורר מנגלה.

השם המפורש

לא זו בלבד שלילי גלילי סירסה את שטי
וקראה לי ״דויד בן־שאול״ ,אלא שבאותו
גליוז נם מוזכר שמו של משק עין־חשומר.
מאחר שנם אני מאותו משק, הרי אבקשכם
לתקן: עיו־שטר! כן, בן — השם של אלופת
ישראל בכדור־עף!
ם ג״מ דויד בן־אשר, צה״ל

לוחמי חרות העולם

אתם מרגיזים אותי. כל פעם שיש לי
חילוקי-דעות עם העולם הזה, מתברר לי
לבסוף שאתם צודקים — ואני איני אוהב
להיווכח שטעיתי.
כשטענתם, למשל, שלומומבה הוא גיבור
לאומי, וצ׳ומבה קלגס בלגי, פיקפקתי .״איד
ייתכן שהאחר כולו לבן, והשני כולו
שחור? הרי שניהם שחור:ם 1״ באו המאורעות
והוכיחו כי לומומבה הוא איש מעוף
והקרבה, וצ׳ומבה אינו אלא רוצח שכיר.
נאחד הגליונות, כאשר הכרזתם בכותרת
״הדתיים דוחים את ניג׳י״( ,העולם הזה
)1222 תמהתי :״מניין לכם בטחון עצמי
נ1ה? הלא תיראו כשוטים אם יחליטו
הדתיים להצטרף לממשלה!״ ושוב התברר
שצדקתם.
א. רון, חיפה
מדוע דווקא לומומבה הוא סמל השיחרור
בקונגו, ולא קאסאוובו? מעניין, אתם תמיד
צועדים יד ביד, ותחת אותן הסיסמות, כמו
כרושצ׳וב ועבד אל־נאצר. האם אי־אפשר
להסיק מכד מסקנה על אי־היותכם ״בלתי־תלויים״?
מדוע לא זעקתם נשלוחם־חופש
אחר, אימרה גאג׳ ,נרצח, אחרי שהובטחו
לו חייו?
יוסף אלמוג, תל-אביב
עורכי העולם הזד )1042( ,בחרו ב״לוחם־
החרות ההונגארי״ לאיש־העולם של שנת
תשי״ז, כשם שבחרו בפאטדים לומומבה
לאישיהעולם של שנת תש״ך.

אייכמן היהודי

מאחר ונודעה לי חשיבותו הציבורית של
עתונכם, החלטתי להפקיד בידיך את הטפול
בגילויו, תפיסתו ובליאתו של פושע־מלחמה
יהודי.
הפושע, לאו פרנקל, שימש קאפו מראשית
הנלייתה של יהדות בוקובינה בזמנו המשלוח
לטראנסדנייסטריה, פיקח יחד עם ה־נ׳נדרמיה
על התקדמות שיירת היהודים.
את הנחשלים, ביחוד קשישים וקשישות,
היכר, עד מוות. רוב המתים שהושארו בצדי
הדרך מתו מידיו, ומעוטם מידי הג׳נדרמים.
בגיטו מוגילב היה מנהל בית־הילדים.
הוא נגב את מזונם הדל של הילדים ומכר
אוחו. הילדים הורענו, הוכו, ורבים מאוד
מתו תחת המכות והרעב. בחיותו טמונה
על עליית־הנער מן הגטו, מנע בכוח עלייתם
של עשרות ילדים לארץ־ישראל, והוציא
אותם נכוה טחוד ׳הקרונות. את הורי הילדים,
אשר התקרבו אל המעון, היכה באכזריות
ומנע בעדם את הנישה אל ילדיהם.
בתור הגטו היה מתהלך כרוצח ומכה באכזריות
כל מי שלא מצא חן בעיניו.
במשך כל הזמן חיפשו אותו יוצאי גטו
מוגילב, בהם יהודים מרומניה, בוקובינה,
בסרביה ואוקראינה. הוא בוודאי ידוע ב־אירגונים
של יהודים אלה. בכל זאת לא
הצליחו לתפוס אותו עד היום.
לפני עזבי לפני זמן לא רב את אירופה,
סיפרו לי קרובי אודות מעשי הפושע, ובק־שוני
לטפל בתפיסתו בישראל. נודע לי בי
הוא כאן, וכי הוא מתחבא באחד המקומות
ליד נצרת. הוא מתכונן לעזוב את הארץ
בהקדם. נבהו בערד שני מטר, עיניו בחולות,
והוא בערד בן .60
הוא הגיע כאמור לפני כשלושה חודשים
מבוקרשט לישראל, בעזרת הסוכנות.
מאחר ואני חדש בארץ, ואיני יודע כיצד
לטפל בעניין וכיצד למצוא את העדים הדרושים
לשם הסגרתו לחוק, הריני פונה
אליכם בבקשה שתביאו להעמדתו לדי: של
אייכם! היהודי.
משפחתי נשארה ברומניה ולא אוכל לזהות
את עצמי עד בואם.

הברנדי המשובח ביותר
הסוכנים הכלליים:

חב׳ הכרם בע׳־מ. רח׳ לילינבלום .19ת״א. טל 65396 .

קורא, תו־אביב

מכתבים
פקגדליה (המשך)

וידויה של דליה רום (העולם הזה 1225
והלאה) הרתיח אותי רק משום נריבותכם
בטתז יריעה רחבה.
האם דליה רום, הרוצה לעבור את החייץ
בי! הלבז והשחור, ניסתה אי-פעם בחייה
להתרועע עם ה״בו-
שי״ שלנו — התימני
או הספרדי?
בעיית הכושי האמיתי
אינה בעייה, כי
כמה אפריקאים מצויים
אצלנו? אפל אם
דליה תאהב את ה־
״כושי״ שלנו, תעזור
לפתור את בעיית
הגלויות.
אני כשלעצמי איני
חושב שאהבתה
של דליה לכושי נובעת
מדרר הטבע.
עודנו זרים במנטא־ליות
שלנו לכושים,
רום
עם כל רצוננו להתיידד
עימם. ואם
התגאתה בכד ששברה את החייץ הזח כה
טהר, אני רואה בגישתה רק גישת סקרנות
לצבע האקזוטי, וגישה שבסיסה משיכה גופנית
לבלתי-ידוע לה.
ישראלי, קפה נסית, ניו־יורק,
ארצוודהברית

למעלה* מנואת, אלף
ישראלים,י׳ ,נשים
וגברים 14 כמותכם

הסטאטיסטיקה האחרונה הראתה שיש בארץ
פחות נשים מאשר גברים, ומכא! שלא
רצוי שהאפריקאים יתלבשו על בנות הארץ.
בשביל להתעסק עם בנות, ילכו נא לאירופה,
שם נמצאות מיליוני נשים יותר מגברים.
רווק,
נתניה

נותנים 6 ,אמונם
בבנק

האמת היא שכל ההורים, התלמידים והאזרחים
במנחטיה יודעים היטב את יחסה
השלילי של דליה רום להוראה, ונם ביישוב־ספר
כשלנו, ישנה דרישה מינימאלית ממורח
בישראל.
דליה חסרה מההוראה כיוטיים־שלושה
בשבוע, בממוצע. היא פוטרה לפי הצעת
סג! יו״ר המועצה, בהחלטה רשמית, לפי
דרישת ההורים ומחאות התלמידים, שמדדו
לה כמידתה, על־ידי יחם של בוז.
אי! זה לכבודנו להשוות את ראש־המוע־צה
שלנו לנערת־השטצות זולה זו. מיליוני
אנשים בעולם מאוהבים, אולם אי! זו סיבה
לזלזל בערכי־חינור מקודשים ולאבד את
הראש.
אגו מזמינים את כל אזרחי ישראל לבקר
בטנחמיח ולהיווכח אודות התקדמותנו ו־רמתגו.
משה
ר ,.אב לתלמיד נזכיתתה
של דליה, מנחמיה

ריסק ונ ע

האם אתה ביניהם?

פקידים :
תלמידים !
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקודם החדש ל•
קצרנות עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים׳ פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג* ( 0 0שמס ).
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אביב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית״הספר. במעלה*,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

מובטחת!

אם לא עכשיו
אימתי?
אם לא תצלם עתה,
בעונת השנה הפורחת והיפה
ביותר, מתי תצלם?
קנה סרט עוד היום! מבחר
מצלמות חדישות, מכשירי
הקרנה ואביזרים.
מסכי-הקרנה מרובעים תוצרת
״**ס*״ בגודל של
120/120ס״מ. אנו קונים
ומחליפים.
1־[ 1 1 1 1 1

ס י נטב ון
לגקיון הפסח!
סינטבון של נקה, ד״סבון ללא
סבון״ ,הוא באמת יוצא מן הכלל!
תני לסינטבון לנקות ערימת כלים,
ותוך שניות, אפילו במים קרים,
יקציף סינטבון ויבריק כלי זכוכית,

חרסינה, סירים ובו׳.
תני לסינטבון להכנס פנימה או
לנקות את ביתך! בכל סוגי העבודה
יוכיח סינסבון את עצמו כמהיר
יותר, יסודי יותר וחסכוני יותר.
עברי עוד היום להשתמש בסינטבון,
כי סינסבון יעיל פי 3מכל סבון
רגיל. כשרלפסה.

תוצרת ״נקה״
תוצרת איכות

את דליה רום אני מכיר עוד מהיותה
תלמידה בכיתה החמישית בתיכו! ו׳ .הדרכתי
אותה במיקצועות גדנ״ע.
לעתים רחוקות קורה שטדריד בבית־ספר,
שמעמדו הוא כשל מורח, יתיידד עם חניכה.
ואם זח קורה, סיס! הוא שחניכת זו הינח
יוצאת־דופז, וגודל אישיותה הוא כזה שהיא
לא תנצל ידידות זו כדי להפר משמעת,
וכו׳.
דליה היתה כזו. יש בה משהו מיוחד,
שאינד רואה אותו מדי יום ביומו. ראיתי
אותה בנסיבות שונות, ותמיד היתה מרכז
ההתעניינות, בחורה שיודעת לעשות שמח
ולא להיות זולה,בחורה מלאה טאקט, היודעת
בכל מקום איר להתנהג.
נם על יחסי-האהבה שלה ידוע לי לא
מעט. יצא לי פעם אחת לשוחח איתה על
נושא זה, מאחר שגם אני נתקלתי בבעייה
זו. יצאתי משיחה זו כשבלבי ההרגשה,
שאצל דליה בעיית־הגזע אי! לה מקום, אלא
אישיותו של האדם קובעת. אוי פעם לא
חסרו לה מחזרים. היו לה נם בני־עשירים
לא מעטים, ולא פעם ראיתיה במכונית
הדורה בחברת נבר דובר־אננלית וכר. היא
לא נקשרה אה לאחד מהם, אד ידוע לי
שהיה לח חבר ב! העדה התימנית (שאני
נמנה עליה) והערכתה אליו נדולה עד היום.
איני מאמי! אה לרנע שדליה לא הצליחה
בתפקידה בטורה, או שהזניחה את תפקידה.
אני מכיר את בני שליטא, ואם היה חלק
מהגורמים לסילוקה, אינני מתפלא.
אבשלום להב, צה״ל
נם אני הייתי בזמנו — ב 1853-ו־—1954
חיילח־ם ורח, ועלי ל-
צ״ז שדליה רום צודקת
בהחלט בכל הכתבה
שלה.
ראיתי פעם את
תמונתה של דליה
בעתון צבאי, ולידה
התמונה המצורפת
של חיילת אחרת,
הרומח לי מאוד.
אשר לי, הרי אני
עכשיו עקרודבית ואם
לילדה ולילד.
אם בעלי יראה את
תמונתי בעתון, הוא
יחלה מקנאה. כר זח.
כשמתחתנים — חסל
הכל. לכן אני סוב־החיילת
הדוסה
רהה להישאר אלמונית.
חיילת־מורה
לשעבר, בלי כתובת
נקווה כי הבעל לא יחלה למראה תמונת
החיילת, הדומה לפקרת־הבית האלמונית.

0( 190 הזח ע<8ו

א ש ליו ת רכות מתהלכות ברגע זד.
> ) בארץ. ואין מסוכנת מזו האומרת: צריכים
;עבוד בתוך המפלגות הקיימות•
הנה התקיים בתל־אביב, לפני שבועיים
כינוס של אנשי מפא״י צעירים. לאור מנו־רות־נפט
רומנטיות (מפאת הפסקה בזרם
החשמל) השמיעו דברים מהפכניים מאוד,
מן הסוג שהשמענו בשנים האחרונות במחר

הם אמרו: הדמוקרטיה במפא״י
התמוטטה. מפלגת פועלי ארץ־
ישראל הפכה מפלגת דויד כן
גוריון. הדחת לכון היתה מעשה
רודני. קכוצה דיקטאטורית, ה מסווה
את כוונותיה כפולחן ״כט־חוגי״
,השתלטה על המפלגה ועל
המדינה.

ו סבי

לחוסר־אונים. ההיסטוריה מככדת
את המעש, והיא כזה למחדל. היא
תעכור על פני כל המשתמט מאח ריותו.

אז שחר נעורי עברו על פני, כנד
עט מדי שנה, צעירים שטענו :״עלינו
לכבוש את המפלגות הישנות מבפנים!״

ראיתי אותם שנה אחרי שנה,
שמעתי את הצהרותיהם המפוצצות
ושופעות הכטחון, וראיתי
את סופם. איש מהם לא ככש
שום מפלגה מכפנים, איש מהם
לא שינה שום מפלגה תוך פעולה

אפשר לקנותו, הריהו מוצא את עצמו במהרה
מבודד, מנותק מחסידיו שעזבוהו לחשוד
כמטורף או כדון־קיחוט.
נפשו,

*^דם רגיל אינו נקנה בשוחד בלבד.
למע טי ם הציניקאים המוכרים את עצמם
בגלוי. לרוב האנשים דרוש ציד! ק רע וני
כדי לשקוע במעמקי הנוחיות של הכניעה.
למזלם, הם מוצאים צידוק כזה תמיד.

האיש אומר לעצמו: הנה, אני
אדם הגון. מוטכ שיישארו כמפלגה
כמה אנשים הגונים כמוני,
כי אנחנו יכולים להשפיע עליה
לטוכה. אם נפרוש ממנה, רק נפנה

הדוברים העלו על נס את ההתעוררות
ההמונית המציפה את הארץ בעיקבות פרשת
לבון, והזדהו עימד. בלב שלם. הם ביקשו
להשתלב בה, ואולי אף להנהיגה.
רוב המשתתפים באותה אסיפה היו צעירים,
אנשים העומדים בראשית דרך חייהם.
כאשר אנשים כאלה משמיעים דיעות
כאלה, אפשר היה לצפות שצעדם הבא
יהיה נועז ומכריע.

אפשר חיה לקוות כי אחרי לקח
זה יפנה פנחס לכון עורף ז למפלגה
זו. אפשר היה לדרוש כי ייגש
כראש מורם וכקומה זקופה להקמת
כוח פוליטי חדש.
במיקרה או לא במיקרה, הפך לבון קאטא־ליזטור
של כל כוחות ההתנגדות בעם-
אדם אשר ההיסטוריה העניקה לו זכות חד־פעמית
כזאת, חובתו היא להתעלות מעל
לחשבונות של עסקן. חובתו היא להניף
דגל פוליטי, אשר מסביבו יכולים כוחות־ההתנגדות
להתגבש.
היה על לבון לקום ולהכריז: כל הדוגל
בעקרונות שהשמעתי — אלי! אסור היה
לו לחכות למישהו — לא למפ״ם ולא לאח־דות־העבודה.
אילו נענו אלה לקריאתו וה׳ו
מתאחדות — מה טוב. לא היו נענות —
ניחא. ההיסטוריה היתד. עוברת על פניהם.
ואילו מסביב ללבון היו מתקבצים האנשים
ההגונים — ולא חשוב אם היו מאתיים אלף
או עשרים.
תחת זאת עומד לבון ומחכה. הימים היקרים
עוברים. יש האומרים כי מנוי וגמור
עימו להיאבק על נפש המפלגה, שהוא
מצפה ליום בו יירד בן־גוריון מן הבמה
הפוליטית, שהוא מתכונן ״לפעול מבפנים״.

אם כן -הריהו דן את עצמו

בימים אלה מנסה האנס גלובקה, מנהל
משרד ראש־הממשלה בגרמניה, להצדיק את
פעולתו למען הנאצים• בשעתו כתב את הפירוש
הרשמי לחוקי נירנברג — חוקי־התיעוב
הגזעניים, שסללו את הדרך לרצח
המיליונים והיוו סילוף זדוני של עצם המושג
חוק.
אומר גלובקה: השתדלתי לפרש את החוק
בצורה המתונה ביותר. לולא קיבלתי את
התפקיד על עצמי, היה בא נאצי קנאי וכותב
פירוש הרבה יותר חמור. ניסיתי להשפיע
מבפנים.

עיקרון זה נכון לא רק לגבי הנאצים,
אלא גם במשטרים ובאירגונים פחות מתועבים.

כול אדם הגון להיות חבר במפלגה
ישראלית, תוך מתיחת ביקורת על כמה
מדרכיה. בתנאי אחד: שהוא מאמין כי בעיקרה
זוהי מפלגה מועילה, ישרה ונאמנה
לעצמה.
יכ!ל אדם להצטרף למפלגה חדשה, מתוך
תיקווה להשפיע עליה מבפנים — כל עוד
היא חדשה באמת, ועדיין לא התגבשו
דפוסיה.

אולם היוזמים לא עשו זאת. ליד מנורות־הנפט
החליטו לחזור אל מפא״י — אותה
מפא״י בה השתלטו, לדבריהם, הדיקטאטו־רים.
הם הודיעו: אנחנו נפעל בתור המפלגה.
ניאבק על נפשה, נשתדל לכבשה מבפ-,ז
נים•

אמרו לעצמם: הנה, אנחנו
אנשים הגונים. האנשים ההגונים
חייכים להישאר כמקומותיהם, כדי
למנוע את התועכות הגרועות כיותר
ולעשות טוכ ככל יכולתם.
אם נלך, יכואו כמקומנו המנוולים,
והאסון יהיה שלם.

כל זה סכיר. אלא שמכירה מכך
ההכרה הפשוטה: שרק אדם כזוי
משרת מישטר כזוי. כל הנותן
את ידו לרודן, ויהיו נימוקיו טהורים
ככל שיהיו, הופך שותף לפשע.

אפשר
היה לקוות כי יקראו להקמת
כוח פוליטי חדש, שישתדל
לככוש את השלטון מידי מפלגת
כך־גוריון, ולהציל את המדינה מפני
הסכנה שהם עצמם מתריעים
עליה.

• 1תכן שאין זה צודק להאשים את
הצעירים, שהם, ככלות הכל, חסרי־נסיון
— שעה שגם קשישים ומנוסים משתעשעים
באותן אשליות.
פנחס לבון הודח על־ידי מפא״י מכהונתו.
רוב המצביעים בעד ההדחה האמינו בציד-
קתו הגמורה, וזו אושרה על־ידי רוב שרי
המפלגה עצמם. רוב חברי מפא״י הצביעו
נגד מצפונם, בתוצאה ממעשי־סחיטה גלוי
ומכוער של בן־גוריון. לעיני העם כולו,
הקריבה המפלגה רשמית את מצפונה ואת
ערכיה המוסריים — על מיזבח הסגידה לדיק־מאמר
כושל, אשר נפש ההמונים נקעה
ממנו•

חדש הוא פושעני ומתועב מטבע ברייתו.
אילו סירבו לשרתו והתפטרו, לא היו מסכנים
את עצמם, ואולי היו ממוטטים את
המשטר בראשיתו. אך כימעט כולם נשארו
בתפקידיהם. כיצד?

צטיירי נזפא״י בכיגמז וזהוזעוררגוז: צבי פסיגז גיצוזגן נטזרי
כה. קרה כדיוק ההיפך: המפלגות
ככשו אותם מכפנים ושינו
אותם.
להתמודדות בין
להכריז :״אפעל
האריה מבפנים!״
בלוע הארי, שוב
נשאר אריה. מה

כל מאבק כזה דומה
זאב וכבש. יכול הכבש
בתוך האריה! אכבוש את
אולם מן הרגע בו נבלע
אין קולו נשמע• האריה
נשאר מן הכבש?
הסיבה לכך נעוצה בעצם מהותה של
מפלגה ישראלית. אפשר לכבוש מפלגה
אמריקאית — כי בה נבחרים המנהיגים
על־ידי החברים, ועל כן יכולים החברים
להחליף את המנהיג.
שונה לחלוטין המצב בישראל. המפלגה
מקבלת את כספיה מן הקרנות הציוניות
או מתקציב המדינה. אין היא זקוקה לדמי״
החבר של חבריה. להיפך, היא משלמת דמי־חבר
לחברים אלה, בצורת אלף ואחת הטבות
של מישרה, שיכון, פרוטקציה ופרנסה.

העסקנים החולשים על הטכות
אלה יכולים לקנות כל אדם. הם
יכולים למצוא את הנקודה החלשה
ככל קכוצה מתמרדת. הם
יכולים לקחת את מנהיגה, ולהציע
לו מישרה כשגרירות ככוא*
נוס-איירס, או פרם ספרותי, או
רשיון ייכוא, או מקום ככנסת.
מה יכולה להציע קכוצת המתמרדים?
אפילו
נימצא בין המתמרדים אדם שאי-

את מקומנו לניכזים. ואילו אנו,
מה נעשה כחוץ?
כך זוכה האדם בהנאות העולם הזה והעולם
הבא גם יחד. בחוג ידידיו הוא יכ ל
להשמיע את דעות העולם הזח, להעמיד
פני ל! חם למען הצדק והמוסר. ובאותה
שעה עצמה הוא משרת את המפלגה השנואה
עליו, מקבל מידיה כבוד ופרנסה, ועולה
בסולם הקאריירה האישית•
איני רוצה להיכנס לניתוחים פסיכולוגיים.
האם חשב האיש בכנות כי יוכל לשנות
את המפלגה מבפנים, או שידע מראש כי
זה רק תירוץ כלפי חוץ? מן הסתם התערבבו
שתי הנימית בתת־הכרתו. ובסופו
של דבר, לא חשוב מה חשב — חשובה
התוצאה, והיא קבועה מראש.

ך א פעם תמהתי על מאות אלפי
/הפקידים, החיילים ואנשי־הרוח הגרמניים,
שעברו ללא קושי מן המשטר ה־דמוקראטי
אל המשטר הנאצי.
מדינה מודרנית זקוקה לאלפים רבים של
מומחים במאות שטחים. אין היא יכולה
לחסל את כל המנגנון הממלכתי של המשטר
הקודם, ולהחליפו בחבורת בריונים.
אי־אפשר היה, למשל, לקחת פרחח של פלו־גות־הסער
ולמנותו אחראי על המחלקה היפאנית
במשרך־החוץ. היה דרוש איש היודע
יפאנית — ומספרם של אלה היה מצומצם
מאוד. הנאצים היו זקוקים לשרותם.
כל המומחים האלה ידעו כי המשטר ה
מאת

אולם
ידידינו הצעירים כמפא״י
אינם נמצאים לא כמצכ זה ולא
כמצכ זה. הם רואים לפניהם מפלגה
שהמאכק על נשמתה ככר
הוכרע, שהפכה כוח שלילי כעיקרו.
מפלגה
זו נערכת למאבק־בחירות שיעמ!ר
בסימן הפרשה, ואין לה בר רה אלא להגן
בו ללא הסתייגות על עמדת ראש־הממשלה
ונערי־חצרו. כל האנשים שהתנגדו להדחת־לבון
— משה שרת, גולדה מאיר, זלמן
ארן, פנחס ספיר, מרדכי נמיר — יצטרכו
עתה להגן על ההדחה הנלוזה, ולשרת במישרין
את קבוצת נערי־החצר. הם יעשו
זאת — ויצטדקו באותם התירוצים.
האם הצעירים, שהתעוררו למען הדמוק־ראטיה,
מוכנים למלא אף הם תפקיד עגום
זה? אם יהיו חברים במפלגה, לא יוכלו למלא
כל תפקיד אחר. הם רק ישלו את עצמם ואי,
הזולת, ויספקו לאלפי חלשי־אופי את
התירוץ הדרוש להם כדי להימנע מהסקת
מסקנות בלתי־נעימות ממה שקרה.

הם יכולים לחזור ולספר לעצמם
כי הם עומדים לככוש את מפא״י.
הם יככשו את מפא״י כשם שהד
כוכים כוכשים את נייר-הזכוכים.
אל ירמו את עצמם, ואל ירמו אותנו.
יש רק דרך אחת לנהוג במפלגות מנוונות
— והיא להכניסן להסגר של היגיינה. איש
הגון אל יגע אף באחת מהן.

דרכם של האנשים ההגונים, אם
אומנם הגונים הם, מוכילה ככיוון
ההפוך: אל האחריות, אל ההעזה,
אל הקמתם של כוחות חדשים,
אל המאכק הגלוי על השלטון.

אורי

החוקרים וא עינו ודא חינו אוחם-
בנר!אתחודו ננשעיסשלא נשען.גדוע?
א נזה חיך נזכר פשע?
אגזוז בבגהז שרא היית נזזרזז בשגב שבירה, אירז נאנזז־וז
היגב זגזגאשנזזז בפשעיע שרא פשננגז?
א זז גז נזשגכנע כי הייה ננגנזד בכר ה\2ירה -רפגזגגז כר
עור רא ישגזנזשג נגדך בעינגיינז גגפניינז?
יכור רוזיגגז שאגזגז בגגעוז.
וזנזיענזך וזנזוזפרעע בענזודיע ארוז גזגא נזיגגזד־בנזינג. כי
הוא נכוזב בידי אדע שוזיוז נזעורב באוזר וזנזשפבויע שהנו־עירו
אוז וזארץ בשניע וזאוזרונווז. בעאעד וה הוא נזנעוז
רוזעתן את וזעעענווז נון ההוויה שעברוז עריו.
הוא רא תיעיד שעבר כנזותת. רגזיפך, כנועע בכר תנזש־פטיע
הגדוריע, שוזתנוזרו בשניע תאערונות בישראר, וזעת־

בכו הנאשנזיע בהודאות ובהודעות שהביאו רתע נו \2רב.
אורע בער נזאער וה נזעונן בכושר ניתוע ברתי־נובוי, פדי
הכשרתו הנזדעית, והיא העונודת רו בנעיונו רהעביד באופן
אוביי\2בויבי נזה 2ן רה רו.
נזאנזר וה נזעיר אור ער שארה שהתנזיהה רא פעע את
ה2ץ ורא הרציני: נזדוע הע נזודיע? נזה נזביא נאשעיע רכרר
תעירת ערות שאינה תרשיעה אותע ברבר, ארא *ף תהווה
עותר־הראיות היעיר נגרע? האע תושג הדבר בדרך שר
עינוייע, עעיבוה או פיתוי? האע שיבוות כארה נהוגות בשרותי
הבבועון והתשבורה שר ישראר?
התשובה הניתנת כאן תעורר תעשבה ברב כר הערר
רוכויות־האורע בתדינה.

מדוע ה מודים?
נשברו המעצורים ההגנתיים של הנחקר,
הופרע כח־השיפוט הרגיל שלו, והוגברה
בהרבה נכונותו להיכנע לסוגססיה.
י • האם הופצץ מוחו של הנחקר ב־גורמי־התרגשות
כה רבים (כגון שינויים
תכופים בעמדת החוקרים ובשאלותיהם) עד
כי התבלבל והרשיע את עצמו (אפילו בצורה
כוזבת)?
י• האם ננקטו אמצעים כדי לפגוע בכושר
הגופני של הנחקר או להתיש את
מוחו, עד כדי התמוטטות הפעולה הרגילה
של המוח וכוח ההתנגדות שלו — נוסף
על שלושת הגורמים הנ״ל?

כ 7אחד מודח!
ך* אשר מתחיל ^ זנחקרלה ^ ^

(בתמונה, באמצע) שיתף פעולה סם חוקרי שרות־הבטחו
ן, מסר הודעה ארוכה ומפורטת ביותר, אשר
מילאה תפקיד חשוב ומכריע במשפט, אשר נסתיים בהרשעתו ובעונשימאסר ממושך.

פרופסור סיטה

ך* עםקראתי באחד הספרים את ה־קטע
הבא :״המשטרה לא היתד. משיגה
הרשעות רבות בבתי־המשפט, אילו אמרו
בל החשודים לחוקרי המשטרה שישיבו רק
על שאלות שיוגשו להם בכתב, באמצעות
עורכי־דינם. והרי זכותו של כל חשוד היא
להשיב כך.״
לעומת זאת רואים אנו כי במקרים רבים
קל למשטרה לשכנע אנשים נורמליים, יודעי״
־חוק ואפילו לא אשמיט, לחתום מרצ!נם על
הודאות המרשיעות אותם. וכל זה בגלל
נכונותו המופרזת של החשוד לשתף פעולה

מאת
עם השוטרים, ולענות על כל מיני שאלות
חמורות, מבלי שיעמוד לידם עורך־דין ויגיד
:״מרשי יענה על כך רק בבית־ה־משפט.״
כיצד
מצליחים החוקרים לעורר בלב החשוד
נמנות זו לשתף עמם פעולה? מה
השיטות לסחיטת הודאות, הנהוגות במיש־טרה
של מדינות רבות, ובכללן ישראל?
הבה נסתכל בשיטות המקובלות אצלנו, שאני
עצמי התנסיתי בחלק מהן.

ך* די

הכרכים שר פאבדום
דהשממיז?

החוקר לנסות ולעורר בלבו רגשות של
דאגה ואשמה. עליו ליצור בו מצב של
ם כסוך נפשי פנימי, אם עדיין אין בו כזה.
אף אם הנאשם אשם באמת, יש לבלבל את
הפעולה הנורמלית של מוחו, כדי לערער
את כושר־השיפוט שלו.
יש להביא את הנחקר לכלל מצב בו יעדיף
את העונש — בייחוד אם הוא כרוך ב־תקודד.
שבתום העונש ייסלח לו הכל —

על המשך המתח הנפשי בו הוא שרוי, או
שהנחקר הצליח ליצרו.
בכל מקרה שתשמעו כי אנשים חתמו במשטרה
על הודאות ״מרצון״ ,בניגוד לאינטרס
האישי שלהם, והביאו על עצמם עונשי
מאסר — עליכם לחקור אם השתמשו נגדם
בשיטות שהומצאו על־ידי פאבלוב לשבירת
התנגדותן של חיות. איוואן פטרוביץ׳ פאב־לוב,
מדען רוסי שזכה לפרס נובל בשנת
,1904 פיתח את חוק הרפלקס המותנה*.
מבלי לרצות בזאת, סלל את הדרך בפני
הטכניקה הנהוגה כיום במדינות מסויימות

לסחיטת הודאות ולהשגת שינוי־דעות פתאומי•
טכניקה
זו מבוססת, בין השאר, על הכללים
הבאים:
• שבירתם בכות של דפוסי־התנהגות
קיימים.
• יצירת דפוסי־התנהגות חדשים, הרצויים
לחוקרים, באמצעות דרכי־המרצד,
שונות ומחוכמות.
על כן, כאשר תשמעו על ״הודאות מרצון״
,עליכם לשאול את השאלות הבאות:
• האם עוררו החוקרים, בכוזנת תחילה,
דאגה בלב הנחקר? גרמו אצלו להתרגשות
המוח?
• האם האריכו את תקופת המתיחות עד
לנקודה בה התעייף המוח? אם כן, הרי
* דוגמה מפורסמת: פאבלוב וזאכיל את
כלביו, דרך־קבע, לקול צלילי פעמונים. כעבור
זמן, פעלו תהליכי־העיכול של הכלבים לשמע
צלילי הפעמונים בלבד, גס מבלי שניתן
להם לאכול,

חקירה, מתגלים במוח הנורמלי שינויים
מרחיקי־לכת, בדומה לאלה המתחוללים
במוחו של איש נורמלי כשהוא נמצא
בלב המון נלהב. השיטות האינדיוידואליות ו־ההמוניות
להתשת ד,מ,ח של הפרט מבוססות
על אותן ההנחות, ומביאות לאותן התוצאות.
במצב
כזה, עולה נכונותו של הנחקר להיכנע
לסוגסטיה, דבר המאפשר לחוקר
לשכנע גם איש חף־מפשע כי הוא אשם.
אותו מצב עלול להביא גם לשינוי מוחלט
בדפוסי־התנהגותו של הנחקר, כן שהוא
מרגיש בצורך לחתום על הודאות, בניגוד
מוחלט להתנהגותו הרגילה.
בשלבים מסויימים של חקירת שתי־וערב
תחת לחץ, יכול הנחקר להרגיש כיצד גובר
בו הרצון להודות, וכיצד שוב פוחת רצון
זה. הוא מדגיש שקורים לו דברים מוזרים,
שדעותיו משתנות מרגע לרגע, בגלל התנודות
בפעולת מוחו.
במוקדם או במאוחר, ישתלטו עליו דפו־סי־ההתנהגות
החדשים, והוא יודה. מאותו
רגע משתדל החוקר כמיטב יכילתו לייצב
את השינוי שהושג, ולמנוע בעד הנחקר
מלחזור לדרכי מחשבתו הקודמות, עם הפחתת
הלחץ הרגשי.
אינני מתיימר לדעת את הכל על נושא
זה, אך בימינו שוב אין טכניקה זו שרוייה
בסודיות• היא הפכה נחלת הכלל. י;יא מתוארת
בספרו של אלכסנדר וייסברג, קשר
השתיקה, המלמד מה יכול לקרות לאנשים
בעלי מחשבה עצמאית במשטר דיקטאטורי,
ואפילו במשטר דמוקראטי שאינו מקפיד על
שמירת זכויות האדם. ברוח דומה מתוארים
הדברים גם בספריהם של סופרים אנטי-
סובייטיים כגון הזמנה למוסקבה של סטי־פולקובסקי,
האוטוביוגראפית של ארתור
קסטלר, אלף־תשע־מאות־שמוניס־וארבע של
ג׳ורג אורודל, וכן בדו״חים ובגילויים שפורסמו
על־ידי הממשלות השונות.

ירידת משקר הגוף
^ חדי שנתפרסמה השיטה הכללית,
קל יותר להבין את הוואריאציות המקומיות
של טכניקה זו.
אם מופעל הלחץ הנכון בדרך הנכונה,
במשך תק.פת־זמן די ארוכה, אין לאדם
נורמלי סיכוי רב להימנע מהתמוטטות. רק

אדם יוצא־דופן, או חולה־רוח, יכול להתנגד
בהצלחה במשך זמן רב מאוד.
אדם נורמלי הוא נורמלי פשוט מפני שהוא
מושפע בנקל על־ידי סביבתו. הוא נתון
להשפעות. דווקא חולה־רוח מחוסן יותר
מפני השפעה חיצונית.
כל חייל קרבי יודע שיחידה לוחמת מגיעה
בהכרח לשלב של התמוטטות כאשר היא
מוחזקת בחזית במשך זמן רב מדי ללא
הפסקה. חיילים בלתי־נורמליים יוצאים לעתים
מכלל זה. ואילו החוקר המנוסה יכול
לעורר מתח נפשי רב יותר, בהתמדה רבד,
יותר, מאשר צלפי האוייב בחזית.
מד, השיטות המעשיות המופעלות במשטרים
דיקטאטוריים?
נעשה הכל כדי לעורר דאגה, לזרוע הר־גשת־אשמד״
לבלבל את הקורבן, ליצור מצב
בו שוב אין הוא יודע מד, יקרה לו בעוד
רגע. מצמצמים את כמות המזון שלו כדי
להביא לאבדן משקלו ולפגיעה בכושרו
הגופני. אדם שמשקלו הרגיל הוא 75ק״ג,
קל יותר להביאו להתמוטטות נפשית כאשר
יורד משקלו ל־ 60ק״ג• נעשה הכל כדי לשבור
את דפוסי־התנהגותו הרגילים.
איך מעוררים דאגה? קודם כל מזהירים
את הנחקר שיעבור עבירה פלילית חמורה

;_1ע1יוו1ו עט ט, ,ן,יטו*
1/1111 1 1שהורשע ברצח הד״ר
ישראל קסטנר, מסר בחקירה חודאה מפורטת.
כמוהו עשה זאב אקשטיין. במשפט
ניסו סניגוריהם לבטל את ההודאות האלה.

במדינה
העם

יי1<:א0מ181ש11מ?

702

ז״1422 4

הפסקת־גו פ ש
מרבד של פרחים כיסה את הנגב, ריחות
האביב התפשטו בארץ. בפר! ם תג הפסח,
שוב ירג שו רבבות ישראלים דחיפה פנימית
לנטוש את דירותיהם, לטייל בארץ,
להיזכר ביופיו של נוף מולדתם.
הם יעשו זאת במרץ כפול, ביודעם כי מיד
לאחר פסח תתחיל תקופה שלא ירבה בה
הצחוק. משפט אייכמן יעלה לעיני האזרח
הישראלי את הימים הקודרים של השואה.
מאבק־הבחירות יזכיר את שיאי האיוולת
של עסק־הביש, ואת הסכנות הפנימי.ת שנתגלו
בפרשה. ואילו מדיניות־החוץ של
ישראל מתקרבת בעיקביות אכזרית לפשיטת*
רגל (ראה להלן).
כאשר יאחלו אזרחי ישראל זה לזה ״חג
שמח״ ,ייעשו זאת הפעם מתוך הכרה כי
עליהם להשתמש בהפסקת־נופש זאת כדי
לצבור כוח לימים הבאים•

מדיניות
לקראתה שו א ה

אהרון כהו

שרות־הבסחון, עד שהבין את מהלן העניינים
ועבר לאיישתוף־פעולה טוטאלי. הש.ב
טען, לאחר מנן, כי ״נתגלו סתירות !הודעתו-.

אם יספר למישהו — לידידיו . ,לקרוביו,
ואפילו לאשתו — שהוא נחקר על־ידי המשטרה.
כך מנתקים אותו מכל עצה מפי
אותם בני־האדם, אשר הוא רגיל להתייעץ
עמם בתנאים רגילים. ניתוק זה מגביר את
דאגתו ומתיחותו. כאשר ש! ב אין הוא
מסוגל לעמוד בפיתוי ומגלה את הסוד למישהו,
הרי בריר לו כי ביצע עבירה וצפוי
לשנים ארוכות של מאסר, אפילו לא
עבר כל עבירה אחרת.
כך נוצרת בו דאגה חדשה: שמא יוודע
הדבר לחוקריו. בשעות הארוכות, שבהן
הוא נתון לחקירת שתי־וערב, תעיק עליו
דאגה נוספת זו, ותחיש את התמוטטותו.
אפשר להגביר את המתיחות בדרכים
י רבות • .למשל, אפשר להשמיע בסביבתו
קולות של יריות. או שאפשר לדח!ת את
משפטו שוב ושוב לשם יצירת אי־ודאות
ומתח.

״אנו יודעים הכל!״

• בדי לגלות את כל הסיבות האפשריות
שיכלו להביא למאסרו. יתכן כי מצא את
(הנזשו בענזוד )24

אלה?

• האם קיים שיתוף פעולה הדוק בין
ממשלת ישראל ו/או הימין הישראלי לבין
אירגונים אלה?
שאלות ממין אלה החלו מבצבצות לאחרונה
בחריפות רבה בצרפת. בין השואלים:
אנשי הממשלה הצרפתית ופעילי הפל״ן.
תוקע סכין בגב. אם היה מישהו
מעוניין לשכוח שאלות אלה, הרי דאגו ה־פאשיסטים
עצמם להזכירן. השבוע נעצו
סכין בגב ידידיהם הקרובים ביותר.
בביטאון הפאשיסטי ריווארול הופיעה
כתבה סנסאציוגית. נושאה: העזרה הרבה
אשר הישראלים הושיטו ל״אולטראס״ הצרפתיים
באלג׳יריה, אשר מנהיגם — האנטישמי
ג׳וזה אורטיז — נידון לא מכבר
למוזת בהעדרו, על־ידי בית־דין צבאי דה־גוליסטי.
טען
הביטאון הפאשיסטי, הקרוב לחוגי
אורטיז: בין היהודים האלג׳יריים ישנם רבים
הדוגלים באידיאל הגזעני הניאו־נאצי ,״בדומה
לצברים בקיבוצים הישראליים״ .צעירים
אלה עובדים למען האירגונים הפאשיס־טיים
המזויינים, בהדרכת שליחים מישראל.
בין השליחים האלה נמצא אחד ז׳אן
מאסיה, איש־אצ״ל שנפצע במלחמת־תש״ח.
לאחרונה נעלם מביתו באלג׳יר. או שנאסר
על-ידי השלטונות, או שירד למחתרת, כיתר
המנהיגים הפאשיסטיים, שפתחו במסע־סרור
כללי נגד השלטון הדה־גוליסטי.
מאחר שאביה הרוחני של הריאקציה
האלג׳ירית־הצרפתית הוא ז׳אק סוסטל, ידידם
של שמעון פרם, משה דיין ומנחם בגין,
המקיים בפאריס משרד בהנהלת איש־חרות,
היה זה סיפור מעניין.
היסטריה כירושלים. מדוע פירסם
העתון סיפור זה? הכוזנה היתה ברורה לחלוטין•
הפאשיסטים רצו להרוס סופית את
הידידות בין ממשלת דה־גול לבין ממשלת
בן־גוריון, להכריח את ישראל (ואת יהודי
אלג׳יריה) להתייצב נגד כוונת דה־גול להתפשר
עם הפל״ן.
בעצם, לא היה דרוש מאפר זה כדי ליצור
אוירה של היסטריה במשרד־החוץ הירושלמי
גם בלעדיו היה ברור כי היחסים בין ישראל
לבין צרפת מתקרבים לשואה.
המלחמה האלג׳ירית נראית כרגע כמתקרבת
לסיומה. צרפת מוכנה להעניק לאלג׳יריה
עצמאות מוחלטת, לא תדרוש אלא את הבטחת
האינטרסים שלה בקשר לנפם אל־צחרה.
ברגע שיושג הסכם מעין זה, תהיה
צרפת מעוניינת להשתלב במהירות האפשרית׳
במערך הערבי של מארוקו־תוניס־אל-
ג׳יריד״ היא תושיט יד לליגה הערבית. הידידות
עם ישראל, שנולדה כתוצאה ממל
חמת־אל׳יריה ונועדה לפתוח חזית שנייה
נגד קאהיר, תאבד את ערכה בעיני צרפת,
תהיה לפתע למעמסה.
ואילו האלג׳ירים — הם יזכרו כי ישראל לחמה
בהם בימיהם השחורים ביותר, כאשר ניספו
למעלה ממיליון בני אלג׳יריה במלחמת־ה־שיחרור
של עמם•
תשוכת מכדס־פראנס. במצב זה נשאר
רק גוף אחד בישראל, בעל תוכנית-
פעולה בקשר למצב שנוצר. היה זה הוועד
(המשך בעמוד )6

ת ל • אביב היכלהתרבות ״
מוצאי-שבת 1לאפריל ב 8.30-בערב
לצד,״ל :״קולנוע תל־אביב״ ,יום א׳,
ביום ב׳,
וב־ 9לקהל הרחב :
ירושלים :״בנייני האומד״״ ,מוצ״ש,
יום א׳,
חיפה :״ארמון״,

ב־6:45

ב־8:30

* לומדים 7ע * י ר :״אנו יודעים את
הכל. כדאי לך להודות!״ הדבר מבלבל
ומביך אותו — ביחוד כאשר אין לו מה
להודות. וייסברג מספר על חקירה שעבר
ערב מאסרו:
״העברתי במוחי את כל מאורעות עשר
השנים האחרונות• חשבתי על כל אדם
שהיה לי מגע עמו, או שהחלפתי עמו
מכתבינב לבסוף לא מצאתי דבר שיכול
היה לעורר חשד סביר כלשהו לפתע
עלה בזכרוני מקרה שאירע לפני שנים
רבות, וששכחתיו מזמן. שלוזת־הלב שעוד
נותרה לי, נשברה לחלוטין. חשבתי בלבי:
ריב! נו של עולם, זה בוודאי העניין שהם
מתכוזנים אליו!״
היה זה מקרה קטן, ללא כל קשר עם
הפשעים אשר בגללם נחקר, כביכול. אולם
עברו עליו עינויים נפשיים. הוא תהה אם
להודות בעניין או לאו.
לפני מאסרו ניתנו לו הוראות, המראות
היטב כיצד אפשר ליצור בא. פן מלאכותי
רגשי אשמה ודאגה:
״לך הביתה וחזור הנה מחר. בינתיים,
חשוב על כל חייך. חזור מחר וספר לנו
מתי באת, בפעם הראשונה, במגע עם
האוייב, ומה היו הרעיונות שהביאו אותך
לכך. אם תודה באופן חופשי ותוכיח לנו
שאתה מתכונן ׳;היות מעתה אדם נאמן
לנו, נשתדל כמיטב יכולתנו לעזור לך.״
המאסר עוד מגביר את הפחד. מן הרגע
שהוא מוכנס לתאו בכלא, מנותק האסיר
לחלוטין מן העולם החיצוני. יכול לעבור
זמן רב עד שמגלים לו אפילו מה ההאשמות
המיוחסות לו. יש דרכים רבות כדי
להאריך את תקופת המתיחות שלו. כך,
זמן רב לפני התחלת החקירה, יתכן שכבר
הסתלפה דרך מחשבתו.
בינתיים פישפש יומם ולילה בזכרונו,

• האם פעלו שליחי תנועת־החרות ב־אירגוני
המחתרת הפאשיסטית האנטי־שמית
באלג׳יריהז
• האם סופק נשק ישראלי לאירגונים

כרטיסים:
תל־אביב :״רדיו אוניון״ ,דיזנגוף ,116
״כנף״ ,״רוקוקו״ ,״במד,״ ו״לאך.
ירושלים: ש .כהנאז
חיפה: גינצבורג־יובל, נובה.
מיוצגים בישראל על־ידי ג. גודיק וו. ה .רוברט
פרסום בלקין

מכירת חיסול המלאי

נעליים משובחות
במחירים מוזלים

סלון עדין
תל־אכיכ, רחוכ אלנכי 92

תצפית

בל וזזבויות שפודות

• אל תשים לב לשמועות, המופצות לאחרונה, כאילו חוסל
״האדם השלישי״ ,שהוא העד החי העיקרי לפרשת־לבון. שסועות עקשניות

כאלה נפוצות לאחרונה מדי פעם. מאחר ש״האדם השלישי -נמצא בבית־סוהר,
ומחכה שם לבירור עירעורו, ממשיכים מוסדות המדינה להיות אחראים לבסחונו.

• השלטון במפלגה הליבראלית החדשה יהיה כידי משה

קול, כשותפות עם יו0ף ספיר. הפרוגרסיבי והצ-כי התחברו, הקימו
את הכוח המרכזי. קרבנות המצב: פנחס רוזן ויזהר הררי אצל הפרוגרסיבים,
יוסף סרלין אצל הצ-כים.

• כעקבות הקמתה של המפלגה הליבראלית, צפויה החלשת
מעמד מפא״י בהסתדרות הציונית. שתי הפדרציות הציוניות
בארצות־הברית — זו של רוז הלפרין וזו של עמנואל ניומן, ינהלו סיד לאחר
הקמת המפלגה החדשה משא־ומתן לאיחוד האירגונים. הדבר יביא ליצירת גוף

--שיהיה שווה במספרו למפא״י, יקצץ את כנפיה בהסתדרות הציונית.

• מפא״י תקים בבחירות הקרובות שלוש רשימות עדתיות
למען הערבים, דבר שיביא בהכרח לחידוד היחסים בין העדות. בעוד שעד
כה היו כל הרשימות הערביות של מפא-י מעורבות, הרי תהיינה הפעם
רשימות נפרדות לגמרי — אחת למוסלמים, אחת לנוצרים ואחת לדרוזים.
ממילא ישתנו גם רוב המועמדים לכיסאות הקוויזלינגים של מפא-י.
• מפ״ם תוציא עתון יומי כשפה הערכית. החל מהאחד במאי,
ייהפך השבועון אל מרצאד (״המישמר )-ליומון, כדי להתחרות ביומון המפא-יי
אל־יום. יהיה זה חלק ממלחמת־הבחירות על הקולות הערביים, הדרושים למפ-ם
כדי לשמור על משקלה, נוכח התחזקותה המחודשת של סק-י ברחוב הערבי.
• אתה תצמיד להחליף את מקלט־הראדיו שלף, אם תגשים

נמרינה
(המשך מעמוד )7
הישראלי למען אלג׳ירית חופשית, שפעל
פעולה שקטה כדי ליצור גשר של הבנה
בין שני העמים.
בין השאר, פנה הוועד בשבועות האחרונים
לעשרות אישים בצרפת ובצפון אפריקה,
בבקשה להביא בפני הממשלה האלג׳ירית
את רחשי האהדה של חלק מן הציבור הישראלי,
ואת תקוותו לקיום יחסים הגונים.
השיב השבוע פייר מנדס־פראנס, ראש־ה־ממשלה
לשעבר ואיש־אימונם של התוניסים*,
במכתב לוועד :״רשמתי לפני את ההנחיות
שהעברתם לי אפעל ברוח זו ואודיע לכם
על התוצאות.״
היחסים בין הוועד הישראלי לבין הפל-ן
עוררו דאגה בארצות השכנות. השבוע פיר־סם
פלסטין הירדני ידיעה כאילו הכחישו
דוברי הממשלה האלג׳ירית ,״באמצעות הליגה
הערבית״ ,את פגישותיהם עם חברי
הוועד הישראלי•• במרכז האו״ם. אולם האופי
הכוזב של הידיעה בלם בסיגנונה, עד כי
לא הועתקה בכל עתון ערבי אחר( .בין
השאר טען פלסטין כי הפל״ן דיבר על
״המהפכה הערבית של אלג׳יריה״ ,בעוד
שהפל-ן משתמש תמיד במונחים ״אלג׳ירי״
או ״מוסלמי״ ,מאחר שחלק ניכר מן העם
האלג׳ירי הוא ממוצא בדברי, בלתי־ערבי),
״לבל היותר עוד לפני שבועות

רעיון פרו־אלג׳יריה הוכרז על־ידי שמעון
פרם ושות׳ כתקיעת סכין בגב צה״ל.
האיש הפעיל. בכל משבר חשוב,
חייב הד״ר נחום גולדמן להתערב, לגלות
״פעילות״ וליצור כותרות. פעולתו השבוע:
פניה לצרפתים שידאגו ליהודי אלג׳יריה.
היתר זו התגרות גלוייה בפל״ן, נסיון נוסף
לזהות את היהודים עם האימפריאליזם המובס.

לגולדמן לא היה זה איכפת• הוא
השיג את הכותרת שלו.
רדיו סימני דרך
כאשר פרץ נפוליאון בונפארט מגלותו
באי אלבה וצעד לעבר פאריס, השתקף
המאורע בסידרה של כותרות בעתון הצרפתי
סזניסר, כלהלן :״המיפלצת ברחה
מכלאה״! ״העריץ נחת בחוף צרפת״! .הגד
ראל מתקרב לגרנובל״; ״בונפארט מתקרב
לפאריס״! .המוני פאריס מקבלים בהתלהבות
את פני הקיסר הנערץ״.
לפני שנתיים נהג קול ישראל לקרוא את
לוחמי־השיחרור האלג׳יריים בשם ״הטרוריסטים״
.לפני שנה קרא להם בשם ״המורדים״•
השבוע החל מכנה אותם בשם
״הלאומנים״.

חקלאנת
ד.י * רן! חיו ת ־ היוו ר

גזגזי עזוזגן

וז ר אונזי

הממשלה את תוכניתה להקים בארץ רשת של משזרים אדירי־עוצמה שיפעלו
לפי עזיטת איפנון־התדר (פ.מ ,).בניגוד למשדרים הנוכחיים, המבוססים על שיטת
הגוון התנופתי (א.מ .).השיטה החדשה אמנם תבטיח קליטה טובה יותר, אך
תחייב את החלפת כל מקלטי־הראדיו בארץ. תוצאה שניה: היא תביא לידי ניתוק
המאזינים הישראליים מתחנות־השידור בחוץ־לארץ, מאחר שהמקלטים החדשים
יוכלו לקלוט רק קומץ תחנות חזקות ביותר, הפועלות באירזפה בשיטה החדשה.

• לוכדי אדולף אייפמן וחוטפיו הישראליים, עשויים לצאת

מאלמוניותם. אין זה מן הנמנע, כי אחרי סיום משפט אייכמן, יקבל דויד
בן־גוריון את כל משתתפי המיבצע, יעניק להם ציון־לשבח לאומי.

• משרת מנהל כללי של בית־החולים ״רוטשילד״ בחיפה,
תיפול, בפי הנראה, בחלקו של מנחל המחלקה האורטופדית
הד׳׳ר פרום. קרול שיין, שהוא עולה חדש וקרוב־משפחה של ראש העיר
אבא חושי. המישרה פנויה זה למעלה משנה.

• קרוב לוודאי ש״הבימה״ לא תגשים את תוכניתה לסיור

הופעותב לונ דון. התיאטרון הלאומי קיווה כי יקבל הקצבה ממשלתית לכיסוי
הוצאות הנסיעה, אולם עד כה טרם הובטחה הקצבה כזאת. נוסף לזאת, התרבו
הטוענים, בין חברי התיאטרון, שהנסיעה עלולה להרוס את התיאטרון, ביחוד
לאור העובדה שהמחזות שיציג בלונדון יהיו כולם מ־ושנים, ולא יזכו לתשבחות
הביקורת.

• הזמרת הכושית המפורסמת מהליה ג׳קסון תבוא לסיור
הופעות בישראל.
• תשמע בקרוב על סירחון חדש בהתאחדות לכדורגל.
הפעם הוא יתעורר סביב פרשית המיכרזים לעבודות הסדרנות במשחקיו הבינלאומיים,
באיצטדיון רסת־גן.

• צפה לבך שבמסע התחרות (הראלי) של המכוניות כישראל,
תזכה הקיץ, כמקום הראשון, המכונית העממית של
קייזר־פרייזר.

מעטים טענו דוברי הצמרת הישראלית כי
פעילות הוועד הישראלי גובלות עם בגידה
במדינה. השבוע השתנתה הנימה במידה
רבה.
כתב אחד מדוברי מנגנון־החושך, כתב
מעריב שמואל שגב :״תמימה לחלוטין היא
האמונה הרווחת עתה בקרב חוגים, מתקדמים׳
בישראל, כי תמיכה במורדי אלג׳יריה,
נגד צרפת, ברגע האחרון ממש לפני חיסול
המרידה, תבטיח לישראל את אהדת הממשלה
האלג׳ירית העצמאית לעתיד לבוא.
אפשר לצפות לכל היותר לבחירה אלג׳ירית
בין קו אנטי־ישראלי פעיל, כמגמת נאצר,
לבין מדיניות אנטי־ישראלית פאסיבית, כדוגמת
תוניס.״
היו כלולה בפיסקה זו שתי הודאות
חשובות:
• שפעולת הוועד יכולה להעביר את
אלג׳יריד, מפסים של איבה מסוכנת לפסי־ניטראליות
מתונה, דוגמת זו של חביב
בורגיבה, המקיים קשרי־דואר עם ישראל
ומשתתף בכינוסים רשמיים בהם נוכחים
נציגי ישראל.
• שהוועד היה מועיל עוד יותר אילו
החל בפעולתו לפני שנתיים־שלוש, כאשר כל
• בימי שלטונו של מנדס־פראנס העניקח
צרפת עצמאות לתוניס. כתוצאה מכן הפכו
ראשי השלטון התוניסי ידידים אישיים של
המנהיג היהודי, וקשרים אלה מילאו תפקיד
חשוב בהכנת השיחות הקרובות בין
דה־גול והפל-ן.
•• עורכי העולם הזה אור• אבנרי ()1958
ושלום כהן ()1960

ביום החמישי, בשבוע שעבר, נערכה
חגיגה מיוחדת במינה על הר־הכרמל השופע
עצי־אורן. מתחת לכיפת השמיים, בחסות
עצים מצילים, נאספו כמה מאות נכבדים
לטקס נטיעת העץ החמישים־מיליון
בישראל.
יוזם המעמד החגיגי היה קיסר פיתוח
הארץ: יוסף וייץ, ממנהלי הקרן הקיימת
לישראל, שהוא גם מנהל רשות הכשרת
הקרקע ואב לשני בנים — שאף מאווייהם
נתונים לפיתוח הארץ.
בטקס נישאו נאומים ארוכים. ומשעממים
ובכללם אחו מפי שר־האוצר לוי אשכול,
שהשווה את גידולם של עצים לגידולם של
בנים, ברומזו בכך, כנראה, לעלייתם המסחררת
של שני בניו של יוסף וייץ לצמרת
המוסדות המיישבים.
לב אשכול גצבט. אחד מאלה שהיע־דרם
בטקס החגיגי בלט לעין, היה הד״ר
עמיהוד גור, שמשפחת 3וייץ נזהרה היטב
מלשגר לו הזמנה. בשעת החגיגה בדיוק,
הצהיר בירושלים עמיהוד גור 62 בנו של
הבלשן העברי המנוח יהודה (הסילון העברי)
גור־גרזובסקי:
״אין לי עוד מה לעשות כאן בארץ.
החלטתי לשרת עמים אחרים, המוכנים להעריך
את תרומתי לפיתוח ארצותיהם. אני
עוזב את הארץ מיד לאחר חג־הפסח, לשרות
של שלוש שנים בתורכיה. אם יימצא לי
מקום כאן בתום תקופה זו, אשוב, ולא״.״
אותה שעה נמשך בעבר החיפאי המחזה
החגיגי המרומם. וייץ האב העלה על
נס את פעולות הקרן הקיימת לישראל בייעור
הארץ, מאז קום המדינה. התעלם
מן העובדה שבכלל חמישים מיליון העצים
שניטעו, יש לזקוף מיליונים רבים על חש־ברנה
של מחלקת הייעור הממשלתית, שחוסלה
ביוזמתו לפני למעלה משנה, כדי
שכל פעולות הייעור בארץ תימרסנה לבנו,
שרון. וייץ דיבר בהתרגשות גם על פועלו
של האגרונום המנוח, עקיבא יעקב אטאיד
גר, מייער קרית־ענבים, בן־שמן וחולדה —
שהיה ממונה על וייץ, עד שהלה הצליח
לדחוק את רגליו ולתפוש את מקומו.
עובדה אחרת שוייץ נזהר מלהזכירה:
פסיעות מספר ממקום החגיגה השתרעו
אדמות הייעור ממשלתיות, ובן שטח יערות־אורן
שנרכש ויוער שנתיים לפני עלותו
של אטינגר לארץ ישראל• שמו של מייערן
ורוכשן של אדמות אלה מידי בעליהן הגרמניים:
יהודה גור־גרזובסקי, אביו של
עמיהוד שביצע את עיסקת הרכישה בהיותו
אחד ממנהלי אפ״ק ב־.1916
אמר לוי אשכול, בין השאר: אינני יכול
לסבול כריתתו של עץ צעיר. כל א־מת
שאני רואה טרקטור, הפוגע מתוך רשלנות
בעצים צעירים. נצבט בי ליבי!״
רגישותו של שר־האוצר הפליאה אחדים
מבאי הטכס, שנזכרו כי רק לפני שנה סייע
אשכול ללא נקיפות־מצפון מיוחדות, לכרית־תם
של ותיקי הייעור בארץ, ולחיסולה של
מחלקת־הייעור הממשלתית, על מיתקניה ועובדיה.

העולם
הזח !237

ה־ 27 של הנו ש ה שוב סעו הוויכוח, או השארה האמיתית:
חד המשלים שר אפלטון מתאר
את מצבם של אנשים הכבולים במערה,
ללא יכולת לראות את הסתת. בחוץ מתהל כים
אנשים, אך האסירים אינם רואים אותם.
הם רק רואים את צל האנשים המושלך על
הקיר, מולם. לגבי האסירים, צללים אלה
מהווים את חיי העולם המוחשיים.
בעיני הקהל הישראלי, משתקפת הפרשי,
הגדולה בצורה דומה. הוא קורא בעתוניו
רמזי־רמזים של דברים מיסתוריים, הנוגעים
לאנשים בלתי־מזוהים, ולמאורעות שאין לו
מושג על טיבם. הוא רואה כי דוברי
הצדדים מתווכחים ביניהם בחימר, שפוכה
— אך אין הוא יכול לעקוב ברצינות אחרי
דבריהם.
יתכן כי הקהל היה מרגיש יותר בנוח,
אילו ידע כי רוב־רובם של המתווכחים
עצמם נימצא באותו מצב עצמו, מבלי
להודות בכך. הם התווכחו על עניינים של
מה־בכך הקשורים בפרשה, סבלי לדעת את
הפרסים העיקריים.
הצדדים המעוניינים שקדו לספק כמה
.סודות״ מקוטעים לדובריהם, כדי לתת
תוקף לטענותיהם. כל אחד מדוברים אלה,
שקיבל נתח קטן של סוד בלתי־חשוב,
השלה את עצמו כי הנה הגיע ללב ליבה
של הפרשה. בביטחון עצמי עילאי, החל
מבשר לקהל את בשורת מספקי־הסוד. אולם
כל הדוברים האלה ידעו רק מעט יותר
מקוראיהם.
השבוע הגיע הדבר כמעט לידי גיחוך.

דוברי־לבון פגז בזירה אחרת. הוא הופיע
בדמות ספר בשם הפרשה, בחתימת אליהו
חסין ודן הורוביץ, סופרי למרחב ודבר.
אף שמישהו שקד להפיץ שמועות כי
הספר עומד להיות מוחרם בכל רגע על־ידי
הצנזורה, לא היתד, צפוייה לו סכנה כזאת.

ספר זה הוא רק הראשון בסידרה. יבואו
אחריו ספרים נוספים. כתב אחר של למרחב,
אמנון דרור, כבר השלים למעלה ממחציתו
של ספר חדש, שיטיל אור על צדדים
אחרים של הפרשה, ובעיקר על העסק־הביש
עצמו וצדדים הלוטים עדיין בערפל.

ך * היעשה פנחס לבון? הוא נהג
1* 1כספינכס — ואיש לא ידע אם אמנם
יש לספינכס זה ס ד׳ או לא.
רבים האמינו השבוע כי לבון הסתלק
למעשה מן הקרב, וכי פעולתו בחודשים
הקרובים תצטמצם בהנחתת מספר מכות־פתע
על המערך הבן־גוריוני. השבוע שיבח
את מפא״י באוזני מאזינים דתיים צעירים,
העמיד פנים כי הוא מאמין בסיר,ורה
ובעתידה.
התוצאה הראשונה של הסתלקותו מן
המאבק הפוליטי הממשי: התפוררות הסיכוי
לריכוז השמאל. השבוע הודיעה אחדות-
העבודה שלא תלך עם מפ״ם אפילו ברשי-
מת־בחירות משותפת. הנימוק הגלוי: ה־תיקווה
לקלוט קולות של מפא״י, שלא
ילכו לרשימה משותפת. הנימוק הסמוי:
אי־הרצון לשרוף את הגשרים אל מפא״י.
כמד, מחסידיו של לבון עדיין האמינו כי
יפתיע את הציבור, כפי שכבר הפתיע אותו
פעמים רבות בחודשים האחרונים. טענו הם:
הוא שומר את תחמושתו לשעה המכרעת.
ולראייה: לבון לא גילה עד כה אלא חלק
קטן מן הידוע לו על עסקי־הביש השונים.
בינתיים נדד לבון מקיבוץ לקיבוץ, הסביר
את הצד שלו בפרשה, חתר תחת עמדת בן־
גוריון ונערי-החצר.

דיין, חורש המזימות

ךיעודשדוברה ־ דיין קיימה את המתח
^ סביב הפרשה מעל עמודי הארץ, ירו

סודו שד חספינפס

״מידה שר שפרות״

ךמאורעהעיקרי היה המשך הוויכוח
| 1מעל דפי הארץ, בין ורה אלישיב,
כתבת דבר, לבין שר־המשפטים, פנחס רוזן.
אחרי שורה הודרכה על־ידי משה דיין
ופירסמה מאמר־ביקורת ארסי נגד ועדת־השבעה,
תוך הפצת כמה קטעי־אינפורמציה
סודיים (העולם הזה ,)1226 הגיב השר
השבוע בצורה חסרת־תקדים.
במאמר ארוך נקט השר הייקי סימון
חריף ביותר. הוא הקדים כי ברור לו שלא
ורה אלישיב כתבה את המאמר, אלא
אדם המצוי בתיקים הסודיים. מבלי להזכיר
שמות, רמז בגלוי למשה דיין ולשמעון
פרס. על כן, הודיע רוזן, לא יתווכח עם
.הכותבת״ ,אלא עם. כו תב המאמר״.
אחרי שהשתחרר בדורה זו מכבלי הג׳נ־טלמניות,
העמיס רוזן על. כו תב המאמר״
כמה וכמה ביטויים חריפים. הוא ייחס לו
,מידה לא קטנה של שפלות,״ הוסיף כי
גם השר לוי אשכול, הגיב על המאמר של
חברתו־למפלגה במילה. נבזות״.
ורה לא נשארה חייבת. בהעדר דיין,
השוהה עדיין בארצו ת־הברית, נעזרה על־ידי
ידידים אחרים מאותו חוג, הגיבה על
ההגבה. לקהל הרחב לא היתד. כל אפשרות
לעקוב אחרי הוויכוח, שסובב סביב נקודות
פורמאליות חסרות־חשיבות. ביניהן: האם
חרגה ועדת־השבעה מסמכותה? האם היתד.
רשאית לקבוע כי מסקנותיה מהוות סיכום
גם ורה לא יכלה לערער את העובדה
הפשוטה, הבלתי־פורמאליסטית: ששבעה שרים
ממולחים, בעלי נסיון עשיר בענייני
המדינה, ראו ערימה גדולה של מיסמכים
ועדויות, וקבעו לבסוף פה אחד, ללא כל
הסתייגות, כי לבון לא נתן את ההוראה.
לא לוורה — ולא לקהל הרחב — היה
מושג על מהות רוב החומר המזעזע הזד״
לעומת זאת חזרה ורה לטענה המופצת
מזה זמן־מה על־ידי נערי־החצר (אחרי שנלאו
מתריסר טענות קודמות ומנוגדות) :שהק צין
הבכיר אומנם שיקר ביחס למועד בו
קיבל מלבון את ההוראה, אך שאין הדבר
מוכיח מאומה. לדברי גירסד, זו, לא היתד,
הוכחת שקר מתועב זה מספקת כדי לקבוע
כי לבון לא נתן לקצין את ההוראה בתאריך
אחר.
קשה לתאר טענה מופרכת יותר, היות והקצין
מעולם לא טען כי קיבל את ההוראה
בתאריך אחר. יתר על כן, בעוד שוורד.
אלישיב — ומאחוריה משה דיין, שמעון
פרס, יצחק נבון ועמיתיהם — לוחמים
בשצף־קצף למען טיהורו של הקצין הבכיר,
שותק הבכיר עצמו שתיקה מוחלטת. הוא
ויתר על כל חקירה העשוייה להוכיח את
צדקתו _ העלולה להוכיח את אחריותו.
לעבירות חמורות שטרם התיישנו.

דעיכת מדורת הוויכוח. קרוב לוודאי כי
בן־גוריון תומך בקו זה. מדוע?
ברור לגמרי כי הפרשה תעמוד במרכז
מערכת הבחירות. למפלגה, אשר בראשה
עומד דויד בן־גוריון, לא תהיה כל ברירה
אלא להגן על הקו הבן־גוריוני בפרשה,
להתייצב במלוא משקלה מאחוריו. תוך כדינ
ו יתלבטו בהכרח חסידי ביג׳י, נערי־החצר,
ואילו ות׳קי המפלגה יידחקו בהכרח לפינה.
כך יביא הוויכוח על הפרשה, בהכרח, לטיהור
צמרת המפלגה מכל היסודות ה־עויינים
את נערי־החצר.
אם היה ספק בכך, הרי באה מפא״י
עצמה והקימה השבוע את מטר,־הבחירות
שלה. בראשו: דויד בן־גוריון, שיקבע את
קו ההסברה ואת דרך הפעולה. תפקידים
מרכזיים אחרים נמסרו למשה דיין, לשמעון
פרם, לגיורא יוספטל וליוסף אלמוגי. לוי
אשכול כבר הורחק ממרכז ההכרעות, הופקד
על העניינים הפנימיים של המפלגה.
למשה שרת לא נמסר בכלל תפקיד מוגדר.
איש לא הזכיר את גולדה.
תהיה כאשר תהיה תוצאת הבחירות:
מפא״י תצא ממנה בצבאו הפרטי של בן-
גוריון. היתי, בכך לפחות נקודה חיובית
אחת: בן־גוריון ונעריו לא יוכלו להתחמק
מאחריות אישית לכל כישלון העשוי לבוא
על המפלגה ביום הבחירות.

הדיכאון המוזר

הסיבה הפשוטה: לא היה בו חומר חדש
לגבי העסק־הביש. לעומת זאת, הכיל הרצאה
טובה של טענות לבון לגבי השתלשלות
חצי־השנה האחרון.
הספר נכתב במהירות, תוך ויתור על
נסיון רציני לגלות חומר חדש. בכל זאת
הכיל כמה פרטים חדשים, המחזקים את
הדברים שעיקרם ידוע לציבור. בפרשו את
יריעת היחסים בין לבון, דיין ופרם בתקופת
העסק־הביש, ואת השתלשלות החקירות ה ראשונות,
הוא מהווה תומר־קריאה מאלף.
בפרט מעניין תיאורו של דיין כחורש״
מזימות ויוזם קנוניות.

כך מובטח לפחות דבר אחד: המערכה
לבירור הפרשה לא תשתתק. ככל שיתקרבו
הבחירות, כן יתרחב מסע זר, בהכרח.

צבא בן־נודיון

ך* יו כמה אנשים שלא ראו התפתחות
1 1זו בעין יפה. ביניהם: חברי צמרת
מפא״י מסוגם של לוי אשכול, משה שרת,
גולדה מאיר.
אלא שדעתם של אלה שוב אין לה מישקל
רב במפלנתם. צעירי ביג׳י, שמסרו את
החומר לוורה אלישיב, החליטו למנוע את

ך* מפלגות האחרות ;א שררה השבוע
לאווירת אופטימיות. מלבד הליבראלים
החדשים, שקיוו להישגים, שררה פסימיות
מוזרה בכל המפלגות, מחרות ועד מפ״ם.
אחת הסיבות היתד. כספית: אף למפלגה
אתת אין כסף לבחירות. רק הליבראלים
קיוד לתרומות עשירות. אפילו מפא״י
היתה נתונה במצב כספי קשה. אך המפלגות
האחרות ידעו כי מפא״י תוכל לקבל
את הכסף מהחברות ההסתדרותיות. לא
לחינם משמש הלל כהן, ראש חטיבת הבניין
של סולל־בונח, כגזבר המפלגה.
האשים השבוע מאיר יערי: שלטון מפא״י
במנגנון ההסתדרות מבטיח לה את השלטון
במדינה. כי ״מנגנון (ההסתדרות) לא זו
בלבד שהוא מקיים את המשק ומפרנס את
עצמו, אלא במידה רבה הוא מממן גם
מסע־בחירות.״ חוץ מזה ״הוא מקור פרנסתם
של מרבית חברי מפא״י, המגינים על
פרנסתם זו, בכל האמצעים שבידם.,״
לא רק הגורם הכספי דיכא את המפלגות.
מדכאה אותן גם הידיעה כי אף אחת מהן
אינה מוכנה ללחום ברצינות את מלחמת
הפרשה, לגלות לציבור את הטעון גילוי,
להסיק מסקנות מחייבות. ראשי המפלגות
חוששים אפילו לחקור את פרטי הפרשה,
שרויים ברובם באי־ידיעה ממאירה לגבי
פרטיה.
בגלל חוסר אומץ־הלב של המפלגות,
הססנותו של לבון ואי הופעתם של כוחות
פוליטיים חדשים, עשוי דויד בן־גוריון להחזיר
לעצמו בשבועות הקרובים את היוזמה.
אם יצליח בכך, יוכל לצמצם בהרבה את
התבוסה הצפוייה למפא״י בעיקבות הפרשה.

במרעה
פיתוח
א כזי ב־ ב ל• א כז ב ה
פעם נחשב הכפר הנטוש א־זיב שליד
ראש הניקרה, לגל אבנים כימעט חסר־ערך.
ליתר דיוק: האפוטרופוס על רכוש הנפקדים
מכר לת.שב נהריה בשם ליברמן את
כל אבני הכפר, תמ!רת אלף לירות.
כיום, אי־אפשר להעריך את שרידי הכפר
בכסף. בראש וראשונה אחראי לכך א. תו
מתבודד יוצא־דופן, אלי אביבי (העולם הזה
,)1208 שהתיישב בין החורבות וניהל מלחמה
בת שמונה שנים על זכותו ;היאחז במקום•
ה!דות לו, אף הופסקה הר-סתו השיטתית
של הכפר, שה! א אחת הפינות המרהיב!
ת ביופיין בארץ.
כאשר ראה אביבי חברי קיבוצים הורסים
מיבנים שלמים, כדי להוציא אדני״ברזל
לבנייה במשקיהם — הזעיק את המוסדות
לש מור אתרים היסטוריים. כי הבניינים שנהרסו
בצורה זו ניבנו בחלקם בימי הצלבנים,
אשר בנו אותם על ים! ד! ת הכפר
ר.פ ניקי־העברי הקדום, שניצב במקום.
כאשר ראה משאיות משטרתיות מ.בילות
את האבנים המסותתות של בנייני הכפר
לבניית בית הבראה של המשטרה, ליד ראש
הגיקרה, הריץ תקונה נזעמת למפקח הכללי
— וזה הורה להפסיק את ההריסה.

המפעל: פרדש־חנה, ת .ד .17 .טל2 ( 37/• .

כאשר תיכננה המועצה האיזורית, איזור
״פיתוח -לתיירות, שעיקרו חיסול החורבות
האכזוטיות והקמת מיבני־קיים מוורניים
וקרירים, נטש אביבי את בדידותו והזעיק
את העתונות ואת אוהבי הטבע, עד שהמועצה
נכנעה.

חדדה

ב /סעדה פיניקית. השנה באה טוף-
סוף הגאולה לכפר א־זיב, שה.א אכזיב או
כזיב המיקראית. מנהלי סועדון הים התי־ניז
באו מפארים לחפש מקום למחנה־קייט
שיתקיים בישראל. המקום היחיד ששבה את
ליבם היה חופה של אכזיב. בעיני רוחם
ראו את הכפר בדיוק כשם שראה אותו
אביבי עצמו: משומר, מטופח, מזרחי.

המשרד: תל־אביב. דחי ברזיל* ,3טל<7 137* .
חיפה. דח• הדבל . 1ה ד 430 • .טל.

< * 251

ירזשלים דחי של 1ם צי ה המלבה 2טל 2741* .

רכבו ת נוספות

בערב פס ח

הוצאת מ. מזרחי
רומן השבוע

״מועדון הספר הטוב״

הנהלת הרכבת מגבירה
לנוחיות הקהל את מערכי
הרכבות הרגילות ומפעילה
רכבות נוספות בערב
פסח, יום ו׳ 31.3.61
• מירושלים לתל־אביב
בשעה 1 2 .3 0

• מתל־אביב לירושלים
בשעה 1 0 .1 0

• מתל־אביב לחיפה
בשעה 1 5 .0 5

• מחיפה לנהריח
בשעה 1 0 .5 0

• מנהריה לחיפה
בשעה 1 2 .3 2
מ תל־אבי ב
ישירות בלי

הרכבות כל לירושלים הן
העברה בלוד.
הקהל מתבקש להקדים את נסיעותיו
לפני החג ולחזור ביום
א׳ אחרי החג ברכבות של
אחרי־הצהרים.

גראנד הזטל

מאת ויקי באום
בכשרון מבריק, בקסמי קולנוע,
מתואר בית־המלון הגדול, בחינת
עולם שלם. מתרחשות בו
דראמות, טרגדיות. ובפסיפס
הגדול של החיים האלה מת:ל־טת
אהבתם המוזרה של אשה
גלמודה וגנב מלונות מקצועי.
ביותר של הטוב הרומן
הסופרת. הדגולה ויקי באום.
ההפצה הראשית: מזרחי, אלנבי
,60 טלפון ,64755 תל-אביב.

רבבות מוצאי־שבת כקו
תל־אכיב חיפה ביום
1 .4 .6 1יוצאות מת״א:

0 0 .0 5

2 1 .3 5

מחיפה :

כושית (העולם הזה )1224 מטעמי סלידה
או איבה גזענית. השבוע, יצאו שתי נערות
יפהפיות וכהות־עור, בהאשמה חפרת־תק־דים
נגד הצברים: הן טענו שצברים מפלים
כושיות לרעה — מרוב אהבה.
״הם כל כך מעריצים אותנו שאינם מעיזים
להתקרב אלינו - 1ייבבה גלריה היגדון,
אחת השחקניות המרכזיות של הרביו האמריקאי
סיפור הפרברים, טרם עלותה על
המטוס .״החברים היחידים שהיו לי בישראל
היו עובדי השגרירות האמריקאית,
הגיטאריסט מאריו והזמרת נחמה.
״יתר הצברים — ובמיוחד הבחורים היפים
שבהם — היו לוטשים בי עיניים,
מרחוק. אבל הם לא העזו אפילו לדבר אלי.
מה קרה להם, בעצם? האם אני נראית
כטורפת־גברים?״
קאבאלירים כני .10 עמדה דומה,
וקיצונית לא פחות, ביטאה חברתה ללהקה,
הפורטו־ריקאית השחומה והנהדרת, איבין
אוטון, מן הדמויות הראשיות במיוטיקול.

בברכת

מועדים לשמחה
הנ הלתרבבתי שר אל

השבוע הגיע נשיא המועדון לביקור נוסף
בארץ, כדי לסקור את עבודות הבנייה של
המחנה, שלפי התוכנית ישקוק בעוד חודשיים
מאות נופשים צרפתיים. הוא הזמין
את אביבי ואת אשתו החיננית, תמר, לביקור
אצלו במלון דן, לשיחה על עתיד המקום.
עד אז חשב אביבי כי החלק הדרומי של
הכפר המשוחזר יהיה נחלת המועדון, ואילו
הפינה הצפונית תשמש שמורה פרטית שלו,
בה יעמוד המוזיאון הפרימיטיבי, שהקים
במו ידיו, וכן אכסנ ה שהקים בכית־האבן
של המוכתר הקודם. תחת לחץ רבבות
המבקרים, אף עיבד עם בעלי־הון מקומיים
תוכנית של מסעדה גדולה, בצורת אוניה
פיניקית באורך של 35 מטר. את דגם האודה
סיפק לו מנהל המוזיאון הימי בחיפה.
אולם
כל תוכניות המיסחור, נראו בעיני
אביבי כרעה הכרחית.
תוכנית המחר. לפגישתו עם טריגאנו
הצרפתי, ציפה אביבי בחרדת־מה. הוא קיווה
ליצור יחסים טובים, אך לא ידע עדיין על
איזה בסיס יתכן הדבר. כאשר הסתיימה
הפגישה, הילכו אביבי ואשתו כסהרורים. מה
שהוסכם עם הצרפתים נראה להם כחל!ם:
• החלק הצפוני של הכפר, בו יושב
עתה אביבי, ייהפך כולו לשטח מוזיאוני
משוכלל.
• המוזיאון הנוכחי ישופץ ויורחב, האכסניה
תחוסל, תיהפך, גם היא, לאגף במוזיאון.

• הספינה הפיניקית תיבנה — אך לא
כמסעדה — כי אם כמישכן־קבע לתערוכות
ימיות.
• גדר המחנה תועתק, כדי לאפשר גישה
חופשית לקהל הרחב עד לנקודת־התצפית.
• החוף, בחלקו של אביבי, יוכשר כדי
להתקין בו נמל קטן, שם תעגון אוניה
פיניקית של ממש, לשיים בסביבה.
• מנהלי המועדון יפעילו את השפעתם
הרבה על טדי קולק ועל משרדי הממשלה
השונים, כדי להבטיח — בשיתוף ע מם —
את מימון התוכנית.
• הכנת תוכנית מפורטת והערכת ההוצאות
הדרושות תיעשה כבר בשבוע זה,
על־ידי חברת ההנדסה התל־אביבית, המקימה
את מחנה הנופש.
• המנהל והאחראי הבלעדי לכל השטח
הזה, יהיה — אלי אביבי.

אורחים
צ ב רי מ ע די מי ם כו שיו ת?
לאחרונה הועלו טענות של אפלייה אנטי-

רקדנית אוטץ
הצברים מסתכלים, מסתכלים ומסתכלים
״הצברים מסתכלים, מסתכלים, מסתכלים —
וזה הכל. נדמה לי שהמגע ההד! ק היחיד
שהיה לי עם צברים אירע בשסנת התקווה.
הלכתי לטייל בשכונה הזאת, יחד עם עוד
במה חברות. הסתובבנו, ולבסוף התיישבנו
על ספסל, לנוח. ואז ניגשו אלינו כמה
צברים ופתחו בשיתי״
״אלא שלכל העניין היה פגם יסודי אחד*,
מסיימת איבון ,״המג. דל ביותר שבצברים
הללו, בחור בעל עיניים משגעות, לא היה
אלא ילד בן עשר. אחיהם הגדולים של
הקאבאלירים שלנו, אומנם סובבו אותנו
מרחוק — אבל לא העזו אפילו לנסות*.
עם יציאתן מן הארץ של גלוריה ד,ינ־דון,
הכושית בת פמדלפיה, ואיבון א טון,
בת לקובאי ולפורטו־ריקאית מניו־יורק,
אבדה סופית הזדמנותם של צברים רבים שהיו
נענים, מן הסתם, לאתגרן הקיצוני של
היפהפיות. אולם קריאת־הקרב לא תהיה
לשווא. סיכמה גלוריה :״אולי בעתיד לפחות,
ייהנו אחרות במקום בו היינו צריכות
להתבודד, שלושה חודשים

מדע
ש תי פני םראלוף
הארכיאולוג פנחס בר-אד,ון הרגיש עצמו
שלא בנוח. ביום השביעי לעבודתה של מש-
לחת־החקר־הארכיאולוגית במדבר־יהודה, אחרי
ששאר ראשי מחנות המשלחת כבר אספו
מימצאים שעוררו ך,ד רב, עדיין לא מצאו

העולם חזה 1227

לפני הצביעה,
אחרי הצבי עה...
תמיד ניקי! ניקי מקלון הפלא,
המנקה הכל, מרחיק את לכלוך הצבע
ועתר בנקיון ביתך לקראת הפסח.

כשר לפ ס ח

ידין ואנשי המערות במדבר ייהודה
בשיטות מנגנון החושך
אנשי מחנהו, בנחל משמר׳ כל מימצא בעל

ערד•
אנשי המשלחת שפעלו עם בר״אדון, שיתפו
עצמם באכזבתו. כי בר־אדון, הסימפאטי
והאהוד, אינו רואה בארכיאולוגיה קרדום
לחפירת פירסומת. אולם ביום הרביעי האחרון
השתנה מאזן ההישגים. אנשיו של בר־אדון
גילו את התגלית החשובה ביותר. בין
תגליות המשלחת.
באחת המערות חשפו מטמון של מאות
כלי ברונזה ונחושת, שהיו עתיקים בכשלו־שת
אלפים שנה ממימצאי תקופת בר־כוכבא.
כל המומחים הרציניים העריכו תגלית זו כחשובה
ביותר, מבחינה מדעית בינלאומית.
כשנודעה חשיבות המימצאים לאנשי המשלחת,
התלוצץ אחד מהם :״צייר להזהר
ממסתננים מעבר לגבול הקרוב *.השיב לו
כתב קול ישראל, מיכה שגריר. :הסכנה היחידה
היא מסתננים דוברי ;עברית ממחנה
ידין, שיבואו לגנוב את ההגליות.״
ההסכם בוטל. אימרה זו שיקפה יותר
מכל דבר אחר את היאוירה שיצר במשלחת
גנראל־המערות 1״ר יגאל ידין. בשבוע השני
לפעולות המשלחת, עדיין היה נדמה כי
משימתה העיקרית לא ״נועדה אלא להרמת
קרנו שלי ידין. למשלחות המבקרים הנכבדים

רקדנית היגדון
אן אינם מעיזים להתחיל

^לון נולס 1וזת 1227 .

שמיהרו לחזות בתגליותיו, דאג ידין לציין
כי הד״ר יוחנן אהרוני. סקר כבר את המערות,
בהן מצא הוא את מימצאיו.״
אולם שיטתו של ידין, למכור את הזכות
לעשיית פירסומת לעצמו רק למי שמוכן
לשלם במזומנים, גרמה לכמה תקלות. מעריב,
לו הובטחה בלעדיות הפירסום תמורת
6000ל״י, ביטל את ההסכם, אחרי שידיעות
על המשלחת הוגנבו גם לעתונים אחרים.
לעומת זאת נתקלו עתונאים, שניסו לבקר
בשטח החפירות, מבלי לשלם, במכשולים
רציניים. כתב למרחב, יצהר פורטנוי, שניסה
להגיע למקום בדרך מסוכנת לבדו,
התהפך עם רכבו בואדי צאלים, שכב פצוע
מספר שעות עד שחולץ.

כתב ״העולם הזה״ .שהצטרה למשלחת
ן־מתנדב לעבודה, נאלץ
לעזוב אחרי חקירה כסגנון מנגנון־
החושד. מספר הכתב, חיים ה־נגבי:
שעתיים
אחרי שהגעתי לשטח, כאחד החברים
הרשומים של המשלחת, הציגו בפנינו
את הטימצאים שהתגלו עד כה. אותה שעה
עבר יגאל ידין מאדם לאדם והתעניין. :אתה
חדשי אהה מה שמך אתה לומ

לולא ההמשך׳ היתה קבלת פנים זו נראית
ידידותית ונאה. אמרה אחת העובדות:
.זו הפעם הראשונה שאיש חשוב כזה פונה
אלי ככה.״ אחרי סיום ההכרויות, ניגש אלי
ידין ולקח אותי הצידה. .שמע,״ פנה אלי,
״מד, פתאום אתה מתעניין בארכיאולוגיה?
יש לך ענין בזה?״ ״כן,״ עניתי לו. ,עבדתי
כבר עם משלחות אחרות באשדות־ים וב־קרית־גת.״
״שמע׳
בחור,״ אמר לי ידין ,״שרות־הידי־עות
שלי מסר לי שנשלחת מהעולם הזה.
איך הגעת דווקא למחנה הזה?״
״מילאתי טופס בקשה להצטרפות וקיבלתי
אישור על כך. יש בזה משהו לא כשר?״
שאלתי אותו.
הסביר ידין :״תבין, יש לנו הסכמים עם
כמה עתונים, כמו במחנה?״
.מדוע זה צריך להפריע לי?״ התעניינתי.
״שמע,״ ניסה ׳דין להצדיק את עצמו.
״דעתי על העולם הזה היא בדיוק כדעתו של
העולם הזח עלי. אבל פה זה ענין אחר.
פרינציפיוני• אני לא רוצה שיהיה על פיקוח
משך עשרים וארבע שעות ביממה.״
״לא באתי לפקח עליך,״ השבתי ,״התנדבתי
לעבוד כאן.״
״טוב, ידידי הצעיר. אני אברר את הענין
ואודיע לך מיד.״
הוא נכנם לאוהל הקשר, חזר לאחר שיחה
טלפונית קצרה .״תראה, ידידי,״ אמר ,״סע
למחנה ב׳ ותברר את העניינים עם יוסף
אבירם (המנהל האדמיניסטרטיבי של המשלחת)
,קח איתך את החפצים, ולהתראות.״
על שיחתו הטלפונית של ידין, סיפרה אחת
העובדות שעמדה לידו באוהל־הקשר :״הוא
נתן הוראה לאבירם, לשלוח א,׳ חך הביתה,
מיד, ללא הסברים.״
אבירם קיבל אותי כשהגליון האחרון של
העולם הזיה בידו :״אחרי כתבה כזאת, אף
אחד לא יחזיק אותך פה.״ באותו לילה,
שבע שעות אחרי שהגעתי לשטח החפירות,
הוחזרתי לבאר־שבע.

ח לו קתהפר סי ם של ניקי נ מ שכ ת
תמורת 50 ,20 או 100 אריזות ניקי, תוכלי לקבל
פרסים לפי בחירתך, כל יום בין השעות 1—8לפנה״צ,
באחת הכתובת הבאות:
תל־אביב: נקה חימיקלים ( )1952 בע״מ, רח׳ הירקון .154
חיפה: חברת אקא חיפה בע״מ מעלה השחרור .23
ירושלים: מ .את י. ברנדיים, דרך אגריפס .8

י״ניקי - -תוצרת. נקה - -מופץ ע״י ״אקא״

תעלומת הישראלית שנהרגה בארגנטינה בנסיבות מסתוריות

בעסבות
מג גדה

אלדוט *
ך* שם יוזף מנגלה התנוסס השבוע מ!
1על דפי עתונים מסביב לכדור הארץ.
הדברים שנכתבו עליו דמו יותר לתסריט
בלשי זול, מאשר לידיעות עתונאיות מבוססות)
פרי״עטם של כתבים רציניים. סיל־גרף,
למשל, ג׳פרי תרסבי, כתב דיילי אנס־פרס
הלונדוני, מארגנטינה:
באחד מבתי־הנולון של עיר־הרחצה היפח
מאר״דל־פלאמה, שעל שפת״ימוז משוטטות
נערות במכנסיים שחורים ובסנדלים מוזהבים,
מתגוררים שמונה צעירים שתקנים.
הם טוענים כי בואו לבלות חופשה. אולם
כל אימת שהם יוצאים את המלון — הם
חמושים בנשק. קבוצת התיירים השתקנים
מתוארת כקבוצת קומאנדו ישראלית, המאמינה
כי הרופא הרוצח, יוזף מנגלה, נמצא
במאר־דל-פלאטה או בסביבותיה.
בסגיבה נמצאים גם ששה רוסים, הנושאים
עימם רובי־צייד. אולם לא לשם צייד,
כנראה קצין בולשת ארגנטיני סיפר לי,
כי מצא פעם •את -התיירים״ הרוסים באחד
היערות הסמוכים, כשרוביהם בידיהם. הם
טענו כי יצאו לצוד .״אבל סניור ׳,אמר
לי קצין הבולשת. ,הרי אין אדם יוצא
לציד בחליפה מהודרת ובכובע אלגנטי
המשוך עד לאף׳.
כתב אחר, לא פחות מהימן, ידע לספר כי
בראש קבוצת התיירים המסתוריים מישראל
עומד אדם בשם דויד. שם זה, הוא משוכנע,
אינו שמו האמיתי, כי אם כינוי מחתרתי
— אותו כינוי שנשא בשעתו ראש קבוצת
הלוכדים של אדולף אייכמן.
משטרת ארגנטינה, מצידה, הוסיפה אף
היא למבול הידיעות. היא גילתה כי מלבד
הישראלים הבלתי־קרואים והרוסים המשונים,
מתחקים אחרי מנגלה גם שליחי ממשלת
מערב־גרמניה. כי הגרמנים אינם רוצים
בהישנות פרשת תפיסתו של אייכמן, ביקשו
מהארגנטינים, עוד לפני כשנה, כי יסגירו
לידיהם את מנגלה המבוקש.
משטרת ארגנטינה עצמה, שנעלבה קשות
מחטיפת אייכמן, נשבעה כי אם ימצא מישהו
את מנגלה בתחום ארצה — יהיו אלה בלשים
ארגנסיניים.

מית הסוכגת
ך התרחשויות המוזרות במאר־דל־
1 1פלאטה, היו רק חלק מן הידיעות על
מנגלה. קדמה להן ידיעה מפוצצת עוד יותר,
שהופיעה לראשונה בצהרון לה־ראסדן של
בואנוס איירס.
בהיוזדע על חטיפת אייכמן, בשעתו, היה
צהרון זה אחד העתונים המעודכנים ביותר
בעולם, ידע לגלות את פרטי המיבצע בדייקנות
יסודית. עתה הודיע, באותיות שמינות,
כי סוכנת ישראלית יפהפיה, שרדפה
אחרי מנגלה בשליחות הש.ב. הישראלי, נרצחה
בהרי ארגנטינה על־ידי מהתרת נאצית
— משהתקרבה יתר־על־המידה אל מחבואו
של מנגלד״ שם הסוכנת היסה, לדברי
העתון: יהודית אלדוק.
קבע העתון הארגנטיני: היא היתה חברת
הנציגות הדיפלומאטית הישראלית בגרמניה,
נשלחה לארגנטינה כאשר נודע כי מנגלה
מתחבא שם. היא הכירה את מנגלה מתקופת
היותה במחנה ריכוז בגרמניה, ומאז נשבעה
לנקום בו. גחייתה נמצאה בערוץ עמוק
* תמונת הפאספורט שלה, שפורסנזח ב׳
צהרון ידיעות אחרונות.

בהרי בארילוקה, לשם יצאה לכאורה לטייל,
אך למעשה: לגלות את מנגלה.
מיהי יהודית אלדוק זוז ומה האמת בסיפור
של לה ראסון?
תשובה חלקית ניתנה על־ידי שגרירות
ישראל בבואנוס־איירס, יומיים לאחר פיר-
סוו הסיפור. קבעה השגרירות: המדובר
באזרחית ישראלית בשם נורית אלדום, ולא
יהודית אלדוק. היא לא נמנתה על הסגל
הדיפלומאטי של שגרירות ישראל בגר־מניה,
מפני שאין לישראל שגרירות בגרמניה•
לעומת זאת, נמסר, עבדה כפקידה
במשלחת הקניות בבון, הגיעה לארגנטינה
כדי לבקר את משפחתה• בינה לבין שרותי
הבטחון הישראליים — אין כל קשר.

״נורית הגננת״
כאורה, אפשר היה לצפות כי בזאת
/יסתיימו כל הניחושים הפאנטסטיים סביב
הסוכנת היפה. אולם הרדיפה אחרי מנגלה
נראתה כמטרה כל־כך מובנת מאליה ל-
נוקמים יהודיים, שהדמיון הציבורי לא רצה
להרפות במהירות כזאת מן התיאוריה של
לה ראסון אודות מות הסוכנת. על כן,
נשאלו השאלות: מיהי נורית אלדוטי מה
קשריה עם הפושע המבוקש? האם רדפה או
לא רדפה אחריו מטעם הש.ב.ז
על שתי השאלות הראשונות קל יחסית
להשיב. נורית נולדה בגרמניה לפני 49
שנים, למשפחה יהודית אמידה. אביה נפטר
בהיותה עדיין עלמה צעירה. שנתיים
אחרי עלות היטלר לשלטון, עזבו כל יתר
בני המשפחה — אמה, אחיה ושש אחיותיה
— את גרמניה. הם בחרו בארגנטינה

כמולדת חדשה, ורק נורית מכל המשפחה
החליטה לעלות לארץ־ישראל.
בארץ הצטרפה לקיבוץ, התחתנה ברבות
השנים עם אחד מחברי אותו משק• אך
הנשואים לא עלו יפה, ונורית עזבה את
בעלה ואת הקיבוץ, עברה לגור בתל־אביב.
היא ניצלה את מיקצוע הגננות שרכשה
בקיבוץ, עבדה בגדילדים בתל״אכיב. עד היום
זוכרים אותה הורים וילדים רבים כ״נורית
הגננת*.
לאלה שהבירור ,,לא קל לשכוח את נורית.
היא היתה יפה במידה בלתי־רגילה: בלוג־דית־בהירה,
בעלת פנים מחוטבות היטב,
עיניים כחולות וקומה בינונית.
נורית נישאה שנית, לצעיר תל־אביבי
ממוצא גרמני — אף גם הפעם ניכשלו
נשואיה. היא התגרשה שנית, גם הפעם מבלי
שתלד ילדים. סיפר השבוע אחד מקרובי
בעלה השני :״היא היתה אשה כל כך ניפ־לאה,
שכאשר התגרשה, רגזנו על בעלה
והמשכנו לקיים יחסים הדוקים איתה —
שהיתר. זרה לכאורה — ולא איתו, שהיה
בן המשפחה.״
חתימת הסכם־השילומים עם גרמניה שינתה
את חייה של נורית. הביקוש הרב ל-
יודעי־גרמנית פתח בפניה פתח מעניין יותר
מן הגננות, והיא ניכנסה לעבוד בחברה
פרטית לסידור פיצויים אישיים מגרמניה.
משם אל מנגנון משרד־החוץ, כפקידה במשלחת
הקניות בקלן, היתד. הדרך קצרה.
הופעתה הנאה, אישיותה, הרקע התרבותי
שלה, ידיעת השפות הרבות עשו ממנה
פקידה אידיאלית של שרות החוץ.
כאשר יצאה לבון, לפני כשנתיים, נשאה
עימה דרכון־שירות. מאחוריה השאירה רק

את משפחת בעלה הקודם, ודוד — אחי
אמה.

כ גי ש ה

בכדא קג כו ד מז

* * סתכר, א י פו א, כי נורית לא נמנתה
3׳ על מנגנון משרד הבטחון; כי באמת
נסעה לארגנטינה כדי לבקר את משפחתה
הענפה! כי לא עברה בגיהינום מחנות הריכוז
ולכן לא יכלה להישבע נקם על מה
שעשה לה שם ד״ר מנגלה. אפשר רק לקבוע,
על פי הנחות אלה, כי נהרגה בתאונת
הריס, ללא כל קשר עם מנגלה.
אלא שאפשר גם לטעון אחרת. היא
אומנם לא ישבה במחנות ריכוז, אולם היא
נולדה בפראנקפורט — עירו של מנגלה.
היא היתה בת — 49 כלומר בשנתיים בדיוק
צעירה ממנגלה. האם לא נפגשו השניים,
בימים שיהודים וגרמנים חיו זה לצד זה,
בפראנקפורט?
משפחתה היה אומנם בארגנטינה, והיא
באמת נסעה לבקרה. אבל האם עובדה זו
לא יכלה לשמש אליבי טוב, הסוזאה למטרות
נסתרות לנסיעתה?
והעיקר: נסיבות מותר. התיאור המלא
היחיד שהגיע ארצה, כלול במכתב שנשלח
על־ידי חברתה הטובה של נורית בארגנטינה,
אל משפחת בעלה הקודם בתל־אביב.
כתבה החברה: נורית יצאה לטיול בהרים,
בחברת קבוצה שלמה של ישראלים. על
ישראלים אלה לא נאמר דבר בסיפורים
שהופיעו בעתונים•
במחנה של מטפסי־הרים בבארילוקה ,״התלבש*
עליה מטייל גרמני. השניים יצאו לטיול
וכעבור שעות אחדות חזר הגרמני
והודיע כי נורית נהרגה בתאונה. שלושה
ימים חיפשו עד שמצאו את גופתה, עמוק
באחד הערוצים. הגרמני שהיה איתה בעת
מותה — נעלם.
נשאלו השאלות! מי היו הישראלים שבחברתם
יצאה נורית להרים? מי היה הגרמני
שהשפיע עליה לצאת עימו לבד? האם
היה נאצי שגילה כי גורית וחבריה מתחקים
אחרי מנגלה ומרעיו — והוטל עליו לחסלה?
מכריה
של נורית בישראל הגדירו את
כל ההשערות הללו כ״פאנטסטיות* .אולם
בכל הקשור לעניינים אלה, אין דבר פאג־טסתי
מדי. הכל יתכן.

מוו ת

ב ח גי ם

ך * היהחידתה של נורית אלדום כ!
1אשר תהיה, דבר אחד ברור: יוזף מנגלה,
שעקבותיו נתגלו בבירור בארגנטינה
לפני כשנה, נמלט שוב.
מדוע, בעצם, ניתנה חשיבות כזו למנגלה ז דווקא?
אומש לא היה הרוצח הנאצי הגדול
ביותר שנימלם. אולם את מלאכת ההשמדה
ביצע בתקופה ובתנאים שהערימו נגדו עדויות
רבות של אנשים חיים. כי ד״ר יוזף
מנגלה היה הרופא האחראי למחנה ההשמדה
אושודיץ, מחודש מאי 1943 ועד כיבוש
המחנה, באפריל .1945 קדמו לו מרצחים
אחרים בתפקיד זה, שפשעיהם מחרידים לא
פחות• אולם דווקא מפני שהוא היה האחרון,
ושמתחת ידיו עוד נשארו יהודים
רבים בחיים — על סף הכלייה, אותה לא
הצליח להגשים עד תום — השתמרה רשי{

פשעיו.
תפקידו העיקרי של מנגלה היה ה״סלק־ציה*
.כלומר: מיון אסירי המחנה לשני
סוגים. סוג אחד היד. מורכב מן הגברים
והנשים שהיו מסוגלים עדיין לעבוד בשביל
מכונת־המלחמה של הרייך — עבודה מפרכת,
שסופה מזזת בתאי־הגאזים, כשלדים
נטולי־כוח. הסוג השני: הזקנים, הילדים,
האמהות. כל אלה נשלחו ישר לתאי ה־גאזים
. .לפי אומדן. כללי, שלושה יהודים
מתוך כל ארבעה, שהגיעו למחנה — נשלחו
במישרין לתא המוות.
עדי־ראייה שנשארו בחיים מתארים אותו
בפעולה: צעיר (היה אז בשנות השלושים
הראשונות שלו) וגאה, בעל שפם גזוז בקפדנות,
היה ניצב בתחנת הרכבת או
ברחבה הראשית של המחנות לבוש מדי
ס ,.0.כשמקל בידו. בתנועות מקלו הידד
מסמן לאיזה משני התורים יש לצרף כל /
אדם ואדם: מי לעבודה, מי לתאי הגאזים.
העיד אחד מניצולים אלה :״אכזריות
קרת־דם וסיפוק סאדיסטי השתקפו בפניו
של מנגלה בשעת מילוי תפקידו, בקיץ
,1944 כבוחר האנשים אל תאי הגאז במחנה
ובטראנספורטים שהגיעו לבירקנאו. בפניהם
של רופאי .0ם. אחריהם אפשר היה לראות

אייבמן נחטף ויועמד לדין כירושלים. מארטין
כורמאן חוסל על־ידי רופא יהודי בארגנטינה.
מנגלה מסתתר אי־שם בארגנטינה, בשסוכנים
ישראליים ואחרים מחפשים אותו. עשרות נאצים
חשוכים החלו שום חוששים לחייהם. הם פוחדים
כי מתוך האפלה יגיחו לפתע נוקמים יהודיים -
אם כסוכנים רשמיים של ממשלת ישראל, אם

כ״מתנדבים״ פרטיזאניים. אולם פעולת הנקם לא
החלה עם אייכמן וכורמאן. מיסמך סנסאציוני זה,
המהווה חלק מן הארכיונים הסודיים של אירגון
ההגנה, שופך אור לראשונה על מיכצע מקיף
לסילוק חשכונו של העם היהודי עם מרצחי הם.ם.
פרטי הגילוי כלולים כעדות רשמית, שנמסרה מפי
איש הבריגאדה היהודית לשעצר, שלום גלעד:

חיים לסקוב וגאיו זורע השתתפו בגיבצע נו הוצאו להורג ואשי הס. ס.
ך יהתגייסי לבריגאדד,־היהודית, לא נמניתי עם חברי־ההגנה; אולם כאשר קם דבר מטעם
,1* £מוסדות, ואורגנה קבוצה מיוחדת מבין חברי־הגנה נאמנים, סנה אלי ישראל כרמי, מרכז
הקבוצה, והכניסני בסוד התכנית. הקבוצה, שכל אנשיה שרתו בגדוד השני של הבריגדה־היהודית,
מנתה את הרס״ר כרמי (שהיה פקודו של שלמה שמיר, המכונה ״פיסטוק״,
בדרגי־הפיקוד הפנימיים, מטעם ההגנה) ,חיים לסקוב, הסגן זרודינסקי (הוא ״זרו״ ,היום
אלוף זורע) ,משה קרפוביץ, מרסל טוביאס (קצין־קבע מן הצנחנים) ,דב כהן (איש אצ״ל,
שנהרג בהתחפשו למיור בריטי בעת הפריצה מכלא עכו) ,ועוד. בין השאר נמנה על קבוצה
זו חבר אחד, בלונדי תמיר בעל חזות ״ארית״ טהורה, שסייע לנו בגרמנית הרהוטה שבפיו.
שמו היה קלאוס, והוא משרת היום בחיל־הים.

כפי שהסביר לנו כרמי את המצב, התנהלו באותה עת פעולות־נקם
של יהודים כנגד גרמנים. פעולות אלה היו ספונטאניות, לא־מאורגנות
ובעלות אופי פרוע. נתקכלה החלטה ב״הגנה לקחת את העניינים לידיה
ולהעניש אך ורק פושעי־מלחמה גרמניים שפשעיהם מוכחים ואשר
בשל התעסקותם, כעיקר נגד היהודים, עלולים הם להיות פטורים בלא־

האורב גוחן מעליו וכורך את זרועותיו מתחת לסנטרו -על גרונו -
ככעין חניקת־זקיך הפוכה, ובהמשכה של תנועת־החכיקה־־חנירה, היה
האורב נופל אפרקדן על המזרן, המבליע כל רחש. הנפילה לאחור,
תוד חביקת ראשו של הגרמני, היתה חונקת אותו ושוברת את מרפקתו
כהרך־עין.

א! תו קצין־ס.ס. שאשתו ליוותה אותו עד לטנדר, לא הספיק להוציא אף הגד, מפיו, לאחר
שרגלו דרכה על מדוכת־הירכתיים של הטנדר. ולפי ״השיטה״ ,הרפיתי אני מן המצמד בו
ברגע שהרים הגרמני את רגלו השניה מעל הרצפה, והמכונית ניזהר, קדימה בזניקה. האשה
ד,גרמניה לא חשדה כלל — או לא הספיקה לחשוד — שבעלה איננו כבר בין החיים.

אחד הימים נמלטה קצינת־.0ס. ממחנה־מעצר אנגלי הסמוך לבסיסנו, שנמצא באותה
* * ע ת בסרביזו (במשולש הגבולות של אוסטריה, איטליה ויוגוסלביה) .מאז בואה של
הבריגדה־היהודית אל טרביזו, הוקם שם מחנה של פליטים יהודים, שאנו דאגנו לנוחיותם
ולקיומם.

ל ס קו ב

!ורע
בלום מידי הבריטים או האמריקאים. את פושעי המלחמה שפשעו גם
נגד כני עמים אחרים, הוחלט למסור לבולשת הבריטית, לטיפול נום!*•

תחילה נזקקנו לרשימת חשודים. קיבלנו רשימות בדרכים שונות. לי זכורה דרך אחת.
יתפשנו פולני ששירת את הגרמנים, דחסנו בו מזון ומשקה, ואמרנו לו :״ידוע לנו שאתה
פולני ולא גרמני, ושעשית מה שעשית בלחץ מגבוה״ אין אנו רוצים לפגוע בך לרעה, אך
כדי להוכיח שאכן מצפונך נקי, שב ורשום לפנינו את שמות הפושעים האמתיים ואת
מקומות ד,ימצאם היום.״ הפולני הנפחד ערך רשימה בת עשרות שמות. לא,זר שהיינו
מוודאים את אשמת הגרמני החשוד (בדרך כלל התחקינו על עקבות הקצינים הגבוהים־יותר
בשורות ד,ס.ס ,).היינו יוצאים לדרך. היינו מושחים בבוץ את סימני־הזיהוי ש, הטנדר
שלנו, מתחלפים בסימני־הדרגה, כדי להכביד על זהויינו במקרה של תקלה — ונוסעים. ברוב
המקרים יצאה הקבוצה כולה, והיינו מתחלפים בתפקידים לעתים מזומנות. בדרך כ,ל,
שימשתי אני כנהג, ואילו קלאום, ד,״ארי״ שבחבורה (אביו היה קצין גבוה בגסטאפו! אמו
היתד, יהודיה! האב הבריח את המשפחה לונדונה כאשר החמירה רדיפת־היה דים בגרמניה,
וקלאוס עלה ארצה והתחנך בבן־שמן א היה הדובר שלנו. כולנו ענדנו על זרועותינו סרטי
מ.צ. אנגליים (בזאת נעזרנו על־ידי העובדה, שלבריגדה היתד, משקרה,־צבאית משלה).

בהגיענו אל הכתובת שבידינו, היינו מתדפקים על הדלת. איש מאתנו
לא היה אומר דבר, לפי שלכאורה לא ידענו גרמנית. קלאוס היה שואל :
״האם כאן גר פלמוני? מבקשים לראותו במפקדה הבריטית. כדרך
בלל, לא נתקלנו כהתנגדות. היינו יוצאים את מקום־הישוב, מרחיקים
לכת ולכם וה מטיחים בפני הגרמני את האשמותינו ואת פסק-הדיו
שהוצא כנגדו מטעם ה״הגנה״ היהודית — ומסלקים אותו מן הדרך.
במרוצת הזמן פיתחנו שיטות שקטות, מהירות ויעילות לטיפול באנשי הם.ס. שנפלו
לידינו. אחת השיטות סייעה בידינו, לפחות פעם אחת, לצאת בשלום מ״עסק ביש׳.-
דפקנו על דלתו של קציך ם.ס. גבוה, ואשתו פתחה לפנינו את הדלת. קלאוס ביקש לקחת
את בעלה ״למפקדה הבריטית״ ,אך היא נתמלאה חרדה ואמרה שלא תניח לו ללכת.
אמר לה קלאוס בנימה בוטחת ופסקנית :״היכנסי אל המטבח יייכיני קפי -י י שיר י׳ח, ר־נחזיר
את בעלך אליך.״ הגרמני יצא את הבית ופנה אל ירכתי הטנדר, כדי לעלות עליי ׳־־
וכאן עמדה להשתבש תכניתנו• אשתו נלזזתה אליו אל הטנדר. אילו היה הוא נכנס פנימה
ומתמלא חשדות — או אילו היתד, היא רוצה להחליף עמו עוד מלים אחדות בהיותו בטנדר,
היתד. תכניתנו מסוכלת. כאמור, סייעה בידנו ״השיטה״.
הטנדר שלנו היה סגור, במסעינו אלה מכל צדדיו ביריעות קנבוס. על רצפתו נפרשו
מזרנים רבים. באפלולית ששררה בו היה אורב אחד מאתנו -או שניים. כפי שיודע כל
מי שעלה אי־פעם על טנדר, נוהג העולה עליו להשעין את רגלו על המדוכה האחורית,
לנסות קדימה מתחת ליריעת־ד,קנבוס וכמו להתגלגל פנימה. את ד,נסיה הטבעית הזאת של
הגוף, היד. מנצל האורב בתוך הטנדר.

בו כרגע שראשו של הגרמני היה משתרבב אל תוך חאפלוליוג, היה
לעתים סימני־עייפות, ואולי אף ׳סימני אי־בטחון
נפשי -״ו נוכח הרצח ההמוני של
אנשים בריאים. י אך פניו של מנגלה -־קרנו
תמיד בטירזף־שינאה לכל שאינו נאצי. הוא
ידע להתעניין במחלתו של איזה אסיר,
ולעתים אף דומה היה כאילו הוא עשוי
להשתתף ברגשות האדם. אך מיד עם תום
התעניינותו מסוגל היה לשלוח אותו חולה
עצמו אל תא הגאז את עבודתו ־ היה
עושה תוך כדי פיזום אריה מטוסקר.,״
כדוקטור לפילוסופיה — נוסף על היותו

דוקטור לרפואה — ידע להעריך את
הנקודות הדקות יותר של החיים. את
פעולות המיון הגדולות ביותר, למשל, היה
עורך דווקא בימי־חג יהודיים.

העצמות נשלחו?ברלין

ך• כתבה אי שום שהגישה התביעה
^ ש ל העיר הגרמנית פרייבורג, מפורטות
ההאשמות נגד מנגלה: המתת אנשים על־ידי
הזרקת פנול, בנזין או אוויר לתוך ורידיהם!

אל המחנה הזה הסתננה קצינת ה*ס.ס. הבורחת, בהעמידה פני פליטה מהונגריה. כפי
שכבר אמרתי, סייעה בידינו העובדה, שלבריגדד, היתד. משטרו׳,־צבאית משלה. לאחר שגילו
הבריטים כי קצינה זו נמלטה ממעצרה, הפיצו בכל תחנות ד,מ.צ• את תצלומיה — מפנים
וצדודית — שצולמו בעת מעצרה. עברנו במחנה־ר,פליטים וזיהינו אותה. כאשר פנינו
אליה בגרמנית, היתממה ואמרה שהיא יודעת רק הונגרית. זו לא היתד, כל בעיה. בחור
הונגרי פנה אליה ואמר :״אניה של מעפילים מהונגריה עומדת להפליג לפלשתינא. ארזי
חפציך בשקם ובואי אתנו.״ היא נאלצה לבלוע את ריפתיון ונסעה עמנו בטנדר. בפעולה
זו ישבתי עם זרו מאחור ואילו כרמי נהג. הפקודה שנתן לנו כרמי היתה :״כאשר אתרחק
למקום נידח די הצורך במרומי ההרים, אצפור בצן.פר המכונית. זה יהא האות לסילוקה.״
וכך היה. צעקתה האחרונה בגרמנית היתה :״ואס׳יאיסם לוז מה העניינים כדילוזדא
את מותר״ ירד. בה כרמי, ואנו שיווינו לגופה ולסביבה אופי של מקרר,־אונס אלים.

כרוב המקרים הבאנו את הנאצים אל קו־כיצורים קטן בהרים. שם
היו מערות מבוצרות, נידחות. רוב הנידונים למוות היו מאבדים את
שחצנותם הנאצית כשמעם בי יהודים אנו .״רחמו על אשתי וילדי ! ״
שאלנו את נפשנו כמה צעקות כאלה שמעו אותם נאצים כמחנות־ההשמדה,
מפי קרכנותיהם היהודיים...

ך א עולותינו נמשכו — עד במה שזכור לי — כמחצית השנה (התאריכים אינם זכורים
לי) .היינו פועלים כמעט מדי לילה בלילו, והתמדנו בכך עד שעקרנו למקום אחר ופעולותינו
פסקו. לא נתפשנו אף פעם אחת, הגם שלפני סוף פעילותנו החלו האנגלים מבינים שמשהו
נרקם מתחת לחוטמם, לסי שמשפחותיהם של המחוסלים היו מתלוננות על שהבעל, האח
או האב נלקחו לחקירה במפקדה הבריטית, וטרם חזרו לבתיהם. חושבני שלא ה.טל עלינו
חשד מכיון שפעלנו כמ.צ. בריטי, והסנדר שלגו היה חולף ביעף בכבישים שעליהם הוטל
עוצר־לילה, והיה עובר על־פני מחסומים בריטיים — שלא הגיבו למראה טנדר ״משלהם״.
בשלהי פעילותנו הגיעו מן הארץ מונדק והחברה מהפלוגה הגרמנית של הפלמ״ח,
שאומנו לפעולה נגד גרמנים. הם צורפו אלינו. אולם בחור אחד שביקש לפעול עמנו נחקק
בזכרוני יותר מבל האחרים. אביו של אותו בחור (המשרת היום בצבא הקבע, עד כמה
שידוע לי! שמו נמחה מזכרוני) היה יהודי, ואילו אמו גרמניה נוצריה. היתד. לו אחות
שגדלה ברוח אמה•
כאשר הגיעה שיירתנו למרחק של כחמישה קילומטרים מן העיר שטוטגארט, מקום
הולדתו, ביקש הוא לערוך ביקור בביתו. הוא לקח עמו את תת־מקלע טומיגן שלו ואת
אופנועו (הוא היה סמל־קשר) ונסע לביתו. אמו ואחותו התנכרו אליו. כאשר שאל היכן
אביו, השיבו לו :״מת״ .בחקירתו הודו האם והאחות שהאב הושמד בידי הגרמנים. הן לא
רצו לומר מי גרם למותו או למסירתו לידי הנאצים• רק באיומי הטומיגן שלו, פצו האם
והאחות את פיהן.
כאשר חזר הבחור אלינו -,נראה כאדם שעולמו נהרס. הוא בכה כילד. יצאנו עמו, גילינו
את האחראים למות אביו וחיסלנו אותם.

השלכת קופסות גאז לתוך תאי הגאז! זריקת
תינוק לתוך אש, לעיני אמו! רצח בת
14 בפגיון! מתן הוראה לרצוח אסירים
שסירבו לכתוב לקרוביהם שהם מקבלים
טיפול סוב במחנה.
את מעשי הזוועה האיומים ביותר שלו
היה מקשט באיצסלה של עריכת ניסויים
מדעיים. סיפר לאחר מכן הרופא ההונגרי,
ד״ר מילקוש גיסלי:
״בשעת בואו של טראנספורט אחד, הבחין
מנגלה בין הבאים באדם גיבן כבן .50 לידו

עמד נער תמיר, כבן ־ ,15 בעל מום ברגלו
האחת. רגלו הימנית של הנער, הנתונה
במיבנד, ו׳ של פלדה, היתד• קצרה ונעולה
נעל אורטופדית בעלת סוליה גבוהה. היו
אלה אב ובנו. ד״ר מנגלה היה סבור כי
לפניו דוגמה קלאסית של ניוזן הגזע היהודי•
הוא קרא להם לצאת מן׳השורד, ו הו ר ה״
לאיש ס.ס. להוליכם אל המ ישרפה מספר .1
״היה זה סמוך לשעת הצהרים והמיש־רפה
מספר 1לא הופעלה באותו יום. ישב־
(תמשך בעמוד )16

מכל סכום שהנתבע אנגל ישיג משלטונות
מם־ההבנסה עבור האינפורמציה אשר ימסור.
י • התובע טרח רבות בעניין זה, משנת
1955 ועד סוף שנת — 1960 דהיינו, במשך
חמש שנים — ואף קיים פגישות וישיבות
עם פקידים בכירים במשרד האוצר, לרבות
נציב מם־ההכנסה.
• עם גמר העניין׳ עליו נמסרה האינפורמציה
המתאימה׳ היה האוצר מוכן לשלם
לנתבע רק סכום פעוט, שאינו עומד ביחס
למה שהוסכם תחילה. אולם אחרי משא
ומתן אתן־ ומייגע, הושג הסכם, לפיו ישלמו
שלטונות מם־ההכנסה לנתבע סכום של 6000
ל׳׳י. התובע טוען שהסכום של 3000ל׳׳י
מגיע לו כשכר טרחה, או כשכר ראוי עבור
ניהול משא ומתן להשגת ההסכם הנ׳׳ל.

מלשין או נוקם ז
ך• יתה זו הפעם הראשונה בה -נח־

נוקל־ם זד־גמן
ף ין כל שיטות גילוי העבריינים, הט
פחות מכובדת היא המלשינות. המלשינים׳
גם כשתרמו להשגת מטרות נעלות
ביותר, לא זכו אלא לבוז ולקלון בעיני כל
חברה המכבדת את עצמה.
דוגמה בולטת לכו היה יחסם של אזרחי
ישראל, כאשר נודע לפני ארבע שנים על
קיומו של שירות ממלכתי מיוחד שהתבסס
על מלשינות.
הש.א ,.שרות האינפורמציה של משרד
האוצר, אשר נועד לאסוף פרטים על נישומי

1 1שפה לעיני־כל אחת משיטות איסוף-
האינפורמציה של מס־ההכנסה הישראלי. היא
לא עוררה כבוד כלפי איש מהנוגעים בדבר.
ההסתייגות הראשונה היתה׳ כמובן׳ ממוסר
האינפורמציה עצמו. הדמות שצויירה בעיק-
בות הפירטומים, היתד. דמותו של מלשין
מיקצועי. אולם סיפורו של אנגל, הרווק
המזדקן, המתפרסם בעמודים אלה בפעם
הראשונה, מסביר את הרקע האישי שהביא
לפעולת ההלשנה — שבמיקרה זה היתד,
פעולת נקמה׳ תוצאה של טראגדיה אישית.
מה היה חלקו האמיתי של עורו־הדין
בעניין זה? מקם זליגמן 58 הוא אחת
הדמויות הבולטות ביותר בין עורכי־הדין
בישראל. זליגמן׳ יליד וולם, התפרסם בתקופת
המאנדט במשפטי אסירי אצ״ל ולח״י —
ובייחוד בעת שהגן על דב גרונר. הוא מכהן
כנשיא גדול של לישכות הבונים החופשיים
בישראל, וכיושב־ראש איגוד ישרא_ 5חבר-
הענזים־הבריטי.
כדי להבין את עמדתם של הנוגעים בדבר,
יש צורך לדעת את פרטי העיסקה בין

כים לתשלום של 6000ל׳׳י בלבד, תמורת
האינפורמציה — וזה בשעה שהתביעות,
אותן הגיש האוצר נגד אוקבה בעיקבית האינפורמציה
של אנגל, טרם הגיעו לסיומן
וטרם ידוע מה תהיינה הכנסות האוצר מהן.

מס־ההכנסה, נעזר לרוב גם באינפורמציה
שסופקה על־ידי מלשינים מיקצועיים — נאלץ
להתחסל, ולו רק באופן רשמי, בעיקבות
לחץ דעת־הקהל והעתונות.
משום כך, ניתן היה להבין, השבוע, את
יחסם השלילי של ישראלים רבים כלפי אדם
אותו לא הכירו רובם אישית — בנימין
אנגל, סוחר מראשון־לציון, שהתפרסם כמי
שהיה מוסר אינפורמציה לשלטונות מם־
ההכנסה.
הגילוי נודע בדרך מקרה. הלשנותיו של
אנגל, שסופקו, למעשה׳ עוד לפני חמש
שנים, יתכן ולא היו נודעות לעולם, לולא
מחלוקת כספית אשר פרצה בין האיש לבין
פרקליטו, עורך־הדין מקס זליגמן.
השערוריות התפוצצה כאשר זליגמן הגיש,
השבוע׳ תביעה אזרחית נגד לקוחו לשעבר,
בנימין אנגל. התביעה היתד, חטרת־תקד ם.
זליגמן תבע מלקוחו שכר־טירחה או שכר
ראוי, שלא שולם לו, ושלדעתו היה מגיע לו
עבור שירות שביצע עבורו.
השירות: תיווך בין אנגל לבין שלטונות
מס־ההכנסה, לשם מסירת אינורמפציה על
אדם שלישי: ותיווך בקשר לשכר האינפורמציה׳
אותו דרש אנגל עבור שירותו.
זליגמן עצמו פירסם, בגילוי־דעת מפתיע,
את כל הפרטים של הפרשה, בכתב־התביעה
אשר הגיש לבית־המשפס. מען הוא, בין
השאר:
• הנתבע (בנימין אנגל) פנה בראשית
שנת 1955 למשרד המובע (זליגמן) כדי שהתובע
ינהל משא ומתן עם שלטונות מס־ההכנסה,
שמטרתו — להגיע לידי הסכם,
לפיו ימסור הנתבע אינפורמציה תמורת תשלום
במזומנים.
י• התובע (זליגמן) ניהל את המשא והמתן
עם שלטונות מסיד,ד,כנסה, השתתף בישיבות
רבת במשרדי מס־ד,הכנסה׳ בהן מסר
הנתבע את האינפורמציה המתאימה, הגיע,
לבסוף, לידי הסכם תשלום לנתבע.
<• הוסכם במפורש בין התובע לבין הנתבע,
שזליגמן׳ התובע, יקבל 50 אחוז נטו

מס־ההכנסה הפר סוד
*ץ שה עוד יותר להסביר את צעדו של
זליגמן, בעת הגשת התביעה נגד אנגל
׳ובפירוט מעשיו של זה. אחד מיסודות
הסכם בין אנגל לבין מם־ההכנסה, היה ש-
שמו של האיש ישאר סודי, אפילו כלפי
פקידי מס־ההכנסה. סודיות זו הופרה תחילה
על־ידי אנשי מס־ההכנסה. אבל עצם הצגתו
של אנגל כמלשין בעיני הציבור, בכתב־התביעה
אותו הגיש זליגמן, הוציאה את
שמו מתחום הסודיות.
קרוב לודדאי שעניין זה יובא בקרוב ל-
דיון במועצה המשפטית, שתצטרך להחליט
אם פעולות מעין אלה, מצד עורו־דין, אינן
חורגות מגדר האתיקה המיקצועית.
מלבד המחלוקת אם מגיע לעורך־הדין
מקם זליגמן שכר־טירחד. או לא, שנויה
במחלוקת בין הפרקליט ולקוחו נקודה נוספת:
מי יזם את הפנייה למם־ההכנסה? אנגל
מייחם גם לפרקליטו חלק בעניין. לעו־מת
זאת, טוען זליגמן. :בנימין אנגל בא
אלי, והציע לי לבצע עבורו פעולת־תיודך
מסויימת אצל שלטונות מם־ההכנטה. תמורת
זאת הציע לי חמישים אחוז ממה שיקבל.
אילו היה מציע לי סכום אחר, הייתי מקבלו
גם כן. מאז שקיבל את הכסף ממם־ההכנסה,
השתמט תמיד מלשלם את חלקי.״
מכל מקום, קיים בעיסקה זו צד, אשר
נקם בעמדה שלילית מכל הבחינות, עמדה
המעוררת ביקורת קשה במיוחד. זהו הצד
היחיד שנהנה מן העיטקה: משרד האוצר
ושלטונות מס־ההכנסה.
יהיה יחסו של הציבור כלפי בנימין אנגל
ופעולתו כאשר יהיה — דבר אחד ברור:
שלטונות מס־ההכנסה נהגו כלפיו בחוסר-
הגינות, כאילו כדי לתקן את הפיתגם העתיק.
:ולמלשינים בפני מס־ההכנסה, לא
תהיה תקודד׳..
כאשר היו זקוקים שלטונות המם לאיג״

מ הרוויח
מגילוח אוקכה*
משרד האוצר לבין בנימין אנגל, ביניהם
תיווך זליגמן עצמו.
האינפורמציה שאנגל מסר לשלטונות מסר,הכנסה
נועדה להוכיח כי מיפעל תעשייתי,
מהגדולים והוותיקים בארץ — המיפעל ל-
ייצ ר סכיני הגילוח אוקבה, שאנגל, בתקופה
מסויימת, עבד בו — העלים במשך
שנים רבות חלק גדול מהכנס, תיו.
בעיקבות אינפורמציה זו, תבע מם־ד,הכנסה
לדין את חברת אוקבה ואת בעלה, יהושע
קלוצמן. נציב מס־ההכנסה תבע מהם לשלם
למס־ההכנסה את ההפרש שבין המם החל
על ההכנסות, עליהן הצהירה החברה, לבין
ההכנסות האמיתיות, כפי שנראו בעיני מס־ההכנסה.
התביעה
הוגשה בארבעה תיקים נפרדים.
אחד מהם — הנוגע לשומת השנים 56־1955
— הסתיים; אחד עדיין תלוי ועומד ושניים
נמצאים בבירור משפטי.
בתיק הראשון תבעו שלטונות מם־ההכנסה
מחברת אוקבה תוספת של מם בשיעור של
כ־ 200 אלף ל׳י. אולם לבסוף הסכימו שלטונות
המס לפשרה, לפיה תשלם אוקביה רק
20 אלף ל״י.
עמדתו של זליגמן בעסק זה שנוייד. במחלוקת
בעיקר סביב שתי נקודות: זליגמן
עצמו הצהיר כי ההסכם עם מס־ההכנסה היה
על תשלום של 25 אלף ל״י לאנגל, תמורת
האינפורמציה שמסר. במכתב, אותו כתב
זליגמן לזאב שרף, הממונה על הכנסות
המדינה, ב־ 25 למאי , 1960 כדי לזרז את
התשלום המגיע לאנגל, אומר הפרקליט:
•בתחילת 1956 ביקר מר ישראל גריד
שטיין (סגן נציב מס־ר,הכנסה) במשרדי, ובנוכחות
מרשי, הצהיר כי לאחר התיעצויות
שקיים במשרד האוצר, יהיה האוצר מוכן
לשלם סך של 25 אלף ל״י ויתכן כי סכום
זה יגיע אף ל־ 30 אלף ל״י; באותו מעמד
הוסכם בפירוש כי סכום זה ישולם למרשי
אף אם שלטונות מס־ההכנסה יגיעו לידי
פשרה עם אותו מיפעל.״
למרות הסכם זר״ היה זליגמן מנכן להם־

סיפורו האישישל ב!!-1

פורמציה מצד אנגל, הם היו מוכנים להבטיח
לו הרים וגבעות ישראל גרינשטיין,
סגן נציב מס־ד,הכנסה, הבטיח הכל: תשלום
בסכום גבוה, אפילו במיקרה שתושג פשרה:
סודיות מוחלטת: ביטול עיכוב היציאה
מטעם מס־ההכנסה שהוטל על אנגל.
האוצר לא שמר אף על אחת מהבטחותיו

מו1

\£ח רי מה שכתבו עלי העתונים,
לפני שבוע, בטוחים כל אלה שהכירו
אותי כי אני מלשין מיקצועי. בראשון־
לציון, עיר מגורי, רוצים לעשות לי לינץ׳.
אני מפחד לחזור הביתה, עזבתי את הבית
שלי ולפעמים, כשאני נאלץ לשוב לביתי,
אני עושה זאת באישון לילה.
כל מי שהיו לו פעם צרות ממם הכנסה,
בטוח שאני הוא זה שהלשנתי עליו והודעתי
לשלטונות המס על העסקים שלו.
האנשים בראשון התנפלו על אדם אחד ה־נושא,
אמנם, את השם אנגל אבל אין לו
כל קשר איתי. אפילו לבת שלו עושים
צרות.
זה הרס אותי. אף פעם לא הייתי מלשין
מיקצועי. אם עשיתי מה שעשיתי, ומסרתי
למס הכנסה על העניינים של בית־החרושת
אוקבת, הרי זה רק בגלל טראגדיה אישית.
רק האנשים הבודדים שמכירים את הרקע
של כל הפרשה ויודעים מה היה עניין
אוקבה, מבינים שבכל חיי לא הילשנתי על
מישהו אחר.
ואם הייתי מוכן לסכן את שמי ואת הכבוד
שלי — זה רק בגלל העוול שנגרם

היום אני בן .66 אני חי בארץ כבר 20
שנה, וכל השנים האלה אני גר בראשון־
לציון. כל אחד בעיר הזאת מכיר אותי
ויודע מי אני. עליתי לארץ מפולניה, שם
הייתי סוכן של חברה גדולה לייצוא וייבוא,
בגדיניה. אני אירגנתי את כל העסקים של
החברה הזאת למזרח הקרוב. בין השנים
1939—1936 הייתי בא כל חודש לארץ,
אירגנתי יבוא של בשר ועופות לארץ־
ישראל.
עשרה ימים אחרי שפרצה מלחמת העולם
השניה הצלחתי לברוח דרך רומניה, ולהגיע
ארצה. הבאתי איתי כמה קילו זהב ובכסף
הזה קניתי לי משק גדול בראשון־לציון
והתחלתי לגדל בו חזירים ועופות• היה לי
אז דיר־החזירים הגדול ביותר בארץ.
בתקופת המלחמה, כשהיה בארץ מחסור
בבשר, אני סיפקתי בשר לאנגלים וגם
לאמריקאים, חוץ מההספקה לאיטליזים. הייתי
אזרח ישר ומכובד.
עד היום אני שומר איתי תעודה שהוצאה
ב־ 1949 על־ידי נשיא המועצה בראשון
לציון, הדוקטור אליקום אוסטשינסקי, בה
נאמר• :הננו לאשר בזאת כי אנו מכירים
היטב את מר בנימין אנגל, אזרח מושבתנו
מזה שמונה שנים. מר אנגל ידוע לנו כאדם
חרוץ, ישר ונאמן. במיקרים רבים אף
הוכיח נדיבות־לב למופת על־ידי הגשת תרו־

בנייני מפעל סכיני ־הגילוח ״אוקנרר שאת !1
של גרינשטיין לאנגל.
תחילה הופרה הסודיות. לא רק ששמו
של אנגל נמסר לגרינשטיין: סגן הנציב אף
לחץ עליו להופיע בפני חוקרים נוספים של
מם־ההכנסה.
פרטי העיסקד. שנערכה ביניהם נודעו גם
ללישכת מס־ההכנסה ברחובות, שטיפלה ב־מיסיו
של אנגל. מיד, או לכל היותר תוך
זמן קצר, נודעה זהותו של מוסר האינפורמציה
לאנשי א וקבה ולאנשים רבים אחרים.
למרות הבטחתו של גרינשטיין, סירבו

אנשי לישכת מס־ההכנסה ברחובות להרשות
את יציאתו של אנגל מהארץ.

תגרנות שד שוק
ך* מיוחד לא שש האוצר לשלם את
^ הפרם הכספי שהובטח לאנגל עבור
מסירת האינפורמציה. תחילה טענו אנשי האוצר
כי לא מגיעה לאנגל כל תמורה, כיוזן
שהאינפורמציה שלו לא כללה הוכחות.
היתד, זו טענה מוזרה, לאור העובדה ש־

אנגל, האיש שקיבל 6000ד י עבוד ״אינפורמציה״

ותללהל שין!

מות בעין יפה למיפעלים צבוריים, לעולים
חדשים ולנזקקים בכלל. ראוי מר אנגל לעזרה
בכל מישאלותיו.״
בזמן שהאנגלים ברחו מפה, קניתי מהם
הרבה ציוד צבאי. לא לקחתי את זה לעצמי,
אם כי אז עוד לא היה לנו צבא.
נתתי אז להגנה שבע מכוניות מליאות שי־מורי־בשר־ודגים.
ככה, במתנה. ואילו לאצ״ל,
נתתי 200 מזרונים ו־ 200 מיטות.
כשהוקם צבא הגנה לישראל, עזרתי גם
לצבא• אני עמדתי בקשרי־מסחר עם האנגלים,
שחנו בסרפנד. ידעתי שהערבים רוצים
לקנות מהם חומרי־בניין, מלט וברזל,
כדי לעשות ביצורים. קניתי את כל החומרים
האלה והפסדתי על זה הרבה כסף —
רק כדי שהערבים לא יוכלו לקנותם.
הנה, יש לי עוד תעודד, בכים, חתומה
על־ידי מפקדת מחנה צריפין של צה״ל וזה
מה שהיא אומרת* :הנני מביע את רגשי
תודתי ואד,דתי העמוקים על יחסו המופתי
והראוי לציון, בתתך למחננו כתרומה, שולחנות,
כיסאות ופוטלים, לשם ריהוט ספריה
וחור קריאה מרכזיים. ספריה זו מביאה
ברכה למאות חיילים השוהים בה בשעת
מנוחה, ובלי עזרתך הנדיבה לא היה עולה
בידינו לפתוח מיפעל חיוני זה, היות ומן
הנמנע היה להשיג את הציוד הדרוש ממקורות
צבאיים. נזכור את דריכותו הנפשית
ורוחב הלב שגילית.״
גם בפני השק״ם, בזמן שעוד לא היד, לו
כלום, פתחתי את כל המחסנים שלי ואמרתי:
תקחו הכל מה שהעינים שלכם רוצות,
אם תהיה לנו מדינה — תשלמו; ואם
לא — לא תשלמו. אחרי הקמת המדינה
שילם לי השק״ם בדיוק מה שאני שילמתי
לאנגלים. לא הירוזחתי על זה אפילו מיל.

י די ד ״ המשפחההנאמן
ן * ר א שון ־ ל ציו ך י הי ה ׳לי ידיד־ נעורים
. 2בשם גופסי קלוצמן. הכרתי אותו עוד
בפולניה, היינו ידידים מילדות. כשהגעתי
לארץ, התברר שהוא בעל בית־החרושת ל־סכיני־גילוח
אוקבה.
בשנת 1943 הוא הסתבך עם שלטונות מס
ההכנסה של המנדאט, ואני עזרתי לו עם
הקשרים הטובים שהיו לי• אז נאלצתי
להקריב את עצמי, כדי לעזור לו! עשיתי
את זה.
אחרי זה, קשרי־ידידות ביני לבין קולצ־מן
היו כל־כך הדוקים, שלא היה יום בו
לא אכלתי אצלו בבית. הייתי ידיד המשפחה.
אבל את האוכל שאכלתי אצל קלוזד
מן לא אכלתי בחינם. כל פעם שלחתי כמו
יות
גדולות של בשר, וזה היה בזמן שבארץ
לא היה בשר. מד, ששלחתי הספיק
לעזור גם למשפחות אחרות.
כך ניכנסתי לעסקים של אוקבה. חיסלתי
את המשק שלי ובמשך ארבע שנים, מ־1948
עד ,1952 עברתי לארגן את הייצוא של
אוקבה.
בשנת 1950 הייתי, יחד עם קלוצמן, בציריך
שבשוזייץ, ועשיתי הסכם איתו לייסד
בארצות־הברית פירמה בשותפות לשנינו,
לייצוא סכיני־גילוח. השותפות היתה פיפטי־פיפטי.
לא עשינו שום הסכם או חוזה בכתב,
הכל סיכמנו בעל־פה. כי המילה של
קלוצמן היתד, בשבילי כמו שטר חתום.
כאשר מכרתי את המשק שלי בראשון־
לציון, בשנת ,1949 החלפתי את הכסף ל־דולארים
ושלחתי אותו בדרך שחורה לאר־צות־הברית.
זה היה סכום כסף גדול. נסעתי,
אם כן, לאמריקה — ושם התחלתי
לארגן בניו־יורק את היצוא של אוקבה.
ייסדתי חברה והתחלנו לעבוד. אבל אחרי
זמן קצר היינו צריכים לחסל את העסק.
זה היה באשמתו של קלוצמן. הוא שלח
דברים אחרים לגמרי ממה שהזמינו, ולא
היתד, לי ברירה אלא לחסל את השותפות.

האשה כשופטת
^ שחזרתי מארצותדזכריתלבשנת
, 1953 באתי לקלוצמן ואמרתי לו שיתן
לי מה שמגיע לי, ואני אלך לדרכי
ולא אתעסק עוד בעניינים של אוקבה. ואז
הוא עשה לי פיתאום חשבון שלא מגיע
לי שום דבר, ושבכלל לא עשה איתי שום
שותפות בעסק הזד, של היצוא לארצות־

1ס1תיו המועלמות מסו אנגל למס־ההכנסה
בעיקבות אינפורמציה זו הגישה פרקליטות
המדינה ארבע תביעות נפרדות נגד א קבה.
באחד השלבים של התביעה הראשונה נגד
אוקבה, דרש ארוזין שימרון, פרקליט התביעה,
מאנגל ידיעות נוספות בקשר לתביעה.
הוסכם בין שימרון לאנגל שהאחרון
ידאג להמצאת עובדות נוספות, ואילו שיממן
ידחה את בירור התביעה. אולם שעד,
שאנגל עסק באיסוף חומר נוסף, חיסל שיממן
בחיפזון את התביעה, באמצעות פשרה

שהסתכמה ב־ 10 אחוז בלבד מהסכום שתבע.
כאשר נאלץ משרד האוצר, בכל זאת,
להתייחס לבעיית תשלום התמורה הכספית
עבור האינפורמציה שסופקה לו, נמצאה
טענה חדשה. בישיבה שקויימה במשרדו של
נציב מס־ההכנסה, הדוקטור תיאודור ברוש
בתל־אביב, הודיע ברוש כי לסגנו, גריני
שטיין, לא היתד, הסמכות להסכים לתנאים
שבהסכם עם אנגל, ולא להבטיח את הסכום
שהובטח. ברוש הסביר כי הפרם הכספי ל

שאינני צריך להטריף את שמי.

הברית. ביקשתי ממנו שילך איתי לבוררות
או לדין־תורה. הוא סירב.
אמרתי לו :״אתה יודע מה? ניקח את
אשתך בתור שופטת.״ הוא הסכים.
ישבנו אצלו בבית, ואשתו היתר. צריכה
להיות השופטת בינינו. הטענה שלו היתד.
שהוא אף פעם לא דיבר איתי על אירגון
ייצוא של סכ־ני־גילוח לארצות־הברית. הוא
שיקר רימעם בכל פרט. אני נדהמתי ושתקתי.
מרוב תדהמה לא ידעתי מד, לענות
לו. אשתו ראתה אותי כך, ואמרה :״מה
אתה שותק, מר אנגל, אם יש לך טענות
לבעלי — דבר!״
אמרתי לה* :מה אני יכול לדבר, אם
בעלך אומר שלא אמר לי כלום?״
הייתי אז במצב קשה מאוד. הייתי דחוק
מאוד בכסף, וכאשר קלוצמן הציע לי 5000
ל״י כדי שאעזוב את כל העסקים איתו
ולא יהיו לי יותר דרישות אליו — הסכמתי.
הוא עוד עשה לי חשבון שמד,כסף
הזה מגיעות לו 2000ל״י. לא היתד. לי
דרך אחרת. הסכמתי גם לזה.
אולם לאחר מכן המשכתי ללחוץ עליו
ולבקש ממנו ללכת איתי לבוררות ולדין״
תורה. ראיתי שמן היסודות שאני בניתי
לו הוא הרוזיח מיליונים. ואני לא קיבלתי
מזה כלום. הוא יצא אדם עשיר ואני —
אחרי שנות עבודה מפרכת, ואחרי שאיבדתי
את משקי ואת כספי בחוץ־לארץ —
נשארתי מחוסר־כל.
הוא אפילו לא שילם לי מה שהיה מגיע
לי בתור סוכן של בית־חרושת. אפילו אם
הייתי רק סוכן פשוט, היה מגיע לי, לפי
חשבוני, בהתאם לאחוזים מהיצוא שאירגג־תי,
כמה רבבות ל״י. מהיצוא לפולניה
בלבד הגיע לי סך 35 אלף ל״י.
עורך־הדין מקס זליגמן הכיר את כל
העניינים שלי עם אוקבה. הכרתי את זליגמן
כאשר מכרתי את המשק שלי בראשון־לציון•
זליגמן היה עורך־הדין של האדם שקנה
ממני את המשק. אחר־כך לקחתי אותו
בתיר עורך דין שלי, והוא הכיר את כל
מה שהיה.
פעם אחת, זר. היה בערך בשנת ,1955
אמר לי אדם מסויים * :שמע, אתה טיפש
גדול. למד. שלא תמסור על קלוצמן לשלטונות
מס ההכנסה?״ הייתי לקוח שלו
והיינו גם ידידים טובים. הוא הכיר את
סודותי וידע שקלוצמן גזל ממני סכום
כסף שעבדתי עליו שנים רבות.
פעם אחרת אמר לי האיש :״מדוע אתה
כל־כך סובל ב,זינם? אני, במקומך, הייתי
מוסר אותו למס הכנסה.״ הוא גם אמר לי
שאוכל לקבל הרבה כסף עבור זה.
עניתי לאותו איש כי את העוול שעשו
לי אני רוצה לנקום — אבל אינני
רוצה להטריף את שמי הטוב. הוא ענה

ת כל המשאדמתן בעניין הכספי
\ 4עם האוצר ניהל מר זליגמן. פעם אחת
הוא הביא למשרדו את גרינשטיין, סגן
נציב מס־ההכנסה, והוא אמר לי שהאוצר
אינו מוכן לשלם יותר מ־ 25 אלף ל״י
עבור האינפורמציה. אני הסכמתי על הסכום
הזה והתנאים בינינו היו שזליגמן יקבל את
הכסף אחרי שמס־ההכנסה יודכח שאפשר
(המשך בעמוד )22

מוסרי אינפורמציה למס־ההכנסה הוא לא
יותר מחמישה אחוזים מהסכום המתקבל.
תחילה, הציע ברוש לאנגל אלף לירות• בשלב
מאוחר העלה את הפרם ל־ 3000ל״י.
היתד, זו תגרנות של שוק, שנמשכה במשך
מספר שנים. בסופה הסכים האוצר
לשלם סכום של 6000ל״י.
לכן, עיסקד, מפוקפקת זו היא הדוגמה
הטובה ביותר שד,מלשינות, כאמצעי להשגת
אינפורמציה עבור גופים ממלכתיים, פוגמת

במיסר הציבורי ואינה מביאה ברכה אף לא
לאחד מן הצדדים.
אין ספק שגילוי עבריינים והעמדתם לדין,
כפי שנעשה בפרשת אוקבה, היא חובה
ממלכתית. אולם ישנם אמצעים בדוקים יותר
לגילוי עבריינים מאשר אלה שנתגלו בפרשה
זו. כי בסופו של דבר, נמצאו הגורמים,
אשר עסקו בגילוח ההכנסות הנעלמות
של מיפעל סכיני הגילוח, בעזרתה
של מלשינות, מגולחים מכבודם.

כל החזירים מתו
^ איש סיפר לי, כי יש לו פקיד
• 1בכיר במשרדי מס־ד,הכנסה בירושלים
והוא יכול לסדר שאת האינפורמציה אוכל
למסור במשרדו, כך שאף אדם לא יכיר
את שמי — אפילו לא מר ישראל גרינש־מיין,
סגן נציב מס־ההכנסה.
ועוד אמר לי האיש, שאני יכול לבקש
עבור האינפורמציה שלי 50 אלף ל״י. אני
בהחלט לא ידעתי שבשביל דברים: אלה אפשר
לקבל כסף.
שאלתי את זליגמן אם מם־הכגפה יכול
להבטיח כסף ולא לתת והוא ענה לי שוה
בלתי־אפשרי, כי הוא יעשה איתם הסבם
בכתב.
בכל זאת עבר זמן רב עד שיכולתי
להחליט אם לעשות דבר כזה, או לא. בזמן
הזה חזרתי לגדל חזירים. ב״ 1956 הייתי
בארצות־הברית, וכשחזרתי שוב עשיתי דיר
של חזירים. השקעתי בדיר הזה 40 אלף
ל״י. חלק גדול מהכסף הזה לקחתי בהל-
ודאות. אחר־כך, רוב הכסף הלך לאיבוד —
מפני שהיתר, מחלה בדיר והחזירים מתו.
כל אותו זמן, היה זליגמן בקשר עם
מס־הכנסה. הרבה פעמים אמרתי לו כן ולא,
בקשר למסירת האינפורמציה, וגם כתבתי
מיכתבים לקלוצמן שאם לא יביא לבירור
את הסיכסוך שבינינו אני אמסור אותו
למס הכנסה. על זה אמר לי קלוצמן שהוא
מוכן לשלם למס־הכנסה חמש פעמים יותר
ממה שאני דורש ממנו — ובלבד שלא
ישלם לי. כתבתי לקלוצמן שאם חבר אחד
ישבור את האמון של החבר השני, אז
הוא מנוול. ואם החבר השני יעשה את
אי תו הדבר — אז שניהם או ישרים או
מנוולים• ההבדל הוא בזה שאחד שבר את
האמון של חברו כדי להרוויח: ואילו השני
עשה זאת כדי להגן על עצמו.
בסוף השתכנעתי שאם אמסור אינפורמציה
למס־הכנסה אף אדם לא ידע מזר*
ואפילו את הפרס הכספי יקבל העורך־דין
שלי בשבילי.

,,אתה יכול לסמיד:״

בעק בו ת מנג ל ה
(המשך מעמוד ) 13
תי בחדרי בשעה שניכנס אלי איש הם.ם.
המשגיח, וקרא לי לצאת אל השער. שם
עמדו האב ובנו ומלוום. הוא מסר לי איגרת
כתובה בידי ד״ר מנגלה שתוכנה היה
כלהלן! ,חדר הניתוחים של גח־יות, מישרסה
מספר — 1לערוך בדיקה קלינית אצל שני
הגברים, לוודא את כל הנתונים הגופניים
ולחבר תעודת בדיקה שתכיל את כל תוצאות
הבדיקה. תשומת־לב מיוחדת יש להקדיש
לבדיקת הגורמים למומים הגופניים.
.ידוע לי גם תוכנה של האיגרת השנייה,
שלא קראתיה, ושהיתד. מיועדת לאובר-
שאר־פירר מוספלט.
.בדקתי את השלוחים בחדר עבודתי.
האב היה סוחר טכסטיל מלודז׳• מומו בעמיד
השדרה בא לו כתוצאה מרככת
(ראכיטיס) מאוחרת. מחלות אחרות או סימנים
להן לא מצאתי, אפילו לאחר בדיקה יסודית
ביותר. לאחר מכן שוחחתי עם הנער,
שהיה בעל הופעה חיצונית נעימה ועיניים
נבונות, אך שבור לחלוטין מבחינה נפשית.
.בקול חד־גודני סיפר על שרשרת אין-
סופית של מאורעות איומים, מכאיבים ו־מעציבים,
שנמשכו לאורך חמש שנות חיי־הגיפו.
בגיל עשר הוכנס עם הוריו אל
מאחורי חוטי־התיל. אמו עדינת־הרגש לא
עמד לה כוחה זמן רב בסבל זה, ושקעה
במילאנכוליה ודיכאון. היא נפטרה כבר ב־
״נה הראשונה לחיי הגיפו. מאותו זמן נשאו
בצוותא, האב ובנו, את חיי הגיפו העגומים.
עד שהגיעו אל המישרפה מספר .1
.סמל דראמתי הוא לחיי, כי אני, רופא-
אסיר, חייב לערוך בהם בדיקות קליניות
קפדניות, ולאחר ששניהם ילכו למחית,
אהיה חייב לנתח את גופותיהם. חשתי ב־יגמותי
את לעגו המר של גורלי ואת חוסר
האונים שלי, עד כי עצבי נמתחו כדי התפקעות.
.בדקתי
את הנער בשארית כוחותי• ברגלו
הימנית הבחנתי במאלפורמאציות מלידה.
ניכרו בה סימני ניתוחים, שהסבו לרגלו
שתתקצר. אך בעזרת תחבושות אורתופדיות
נתאפשרה לו ההליכה. מום אחר בגופו לא
מצאתי.
״שאלתים אם רוצים הם לאכול. הם קיבלו
מנה גדולה של בשר ומאקארונים ממטבח
הזונדר קונזאנדו. הם לא ראו, כפי הנראה,
אוכל כזה מזה זמן רב, לפי שאכלוהו ברעבתנות
רבד -אותה שעה לא ידעו כי
זוהי סעודתם האחרונה.
״לא חלפה שעה והופיע אובר״שאר״פירר
מוספלם. האב ובנו נורו ונהרגו בחדר
השריפה של המישרפד-
״לאחר מכן נותחו הגופות. אני עצמי לא
יכולתי לנתחן. מסרתי את המלאכה לאחרים
ורשמתי רק את הדין־וחשבון. הניתוח לא
העלה תוצאות אחרות מאלה שנמצאו כבר
בשעת הבדיקה.
.היה זה מיקרה רגיל, שנועד לסייע
ל״ביסום״ התיאוריה על נחיתותו של הגזע
היהודי ולשמש למטרות תעמולה. לפנות־ערב
הגיע ד׳׳ר מנגלה, אשר שלח באותו
יום למוות כעשרת אלפים איש. הוא בדק
בעניין רב את דו״חות הבדיקה וניתוחם
של שני הגברים בעלי המום. ואז הכריז:
,גוזיות אלה אסור לשורפן. לאחר פריפארא-
ציה יישלחו למוזיאון האנטרוסולוגי בברלין.׳
.לאחר
הפריפאראציה, הורכבו השלדים
על־ידי מומחה. ד׳׳ר מנגלה היה מרוצה
מאוד והביא אל המישרפה מספר רופאים,
כדי להציג בפניהם את השלדים. הרופאים
נהגו בהם בחשיבות רבה, מיששו בידיהם
עצמות שונות, והשתמשו בביטויים מיקצו-
עיים, משל היה לפניהם מיקרה חד־פעמי
בתולדות הרפואה. שני השלדים נארזו
בשקי־נייר חזקים ונשלחו לברלין, כשהם
מסומנים כמשלוח דחוף נפל חשיבות מל-
חסתית*.

הקפואים צועקים
** די 8עם> בהגיע משלוח חדש של אטי־
*זרים, היה מנגלה בוחר 100 או 150
מהם, בריאים לגמרי, ומעמידם בקבוצה
נפרדת: לא לעבודה ולא לתא הגאז. תחת
זאת היה. נותן הוראה להמיתם ביריות.
את הגופות היו מבתרים ושולחים למכון
הבקסריולוגי, לתירבות חיידקים. לצורך זה
משתמשים בכל מקום בסוסים. מנגלה החלים
כי חבל על הסוסים.
חידוש אחר שלו: הוא היה מוציא את
דמן של נשים צעירות, עד שאלה נשארו
תשושות לחלוטין. את הדם שלח לבתי־החולים
הצבאיים, לעירוי. את הנשים השליכו.
בעודן בחיים, למשרפות.
מכל הפעולות הללו, רכשה אושח־יץ לעצמי•
שם כזה בשטח. הרפואי* בגרמניה,

שרופאי ס.ס. אחרים החלו מקנאים במנגלה.
אחד מאלה היה רופא בשם ם. ראשר, שהתמחה
בניסויים לחימום אנשים שקפאו.
כתב ראשר, לראש הס.ס. היינריך הימ־לר.
:אילו הועברתי אל יחידות ה.0ס. וניתן
לי לנסוע לאושודיץ, היה זה פשוט יותר
לערוך את ניסויי. שם אוכל להבהיר בניסוי
רב־היקף את חימומם מחדש של הקפואים.
״אושוויץ
הוא מקום מתאים מכל הבחינות
— יותר מאשר דכאו — לניסוי נרחב
מסוג זה, לפי שאקלימו קר יותר ומאחר
ששטח מחנה אושוזיץ הוא גדול ואין הדבר
עשוי לבלום כל־כך. כי שפני הנסיונות
צועקים כשהם קופאים יתר על המידה*...

משיכה לתאומים

ך* עולות אלה היו אומנם עיקר פעי*
-לותו של מנגלה. אולם נוסף לתפקידיו
.התקינים* ,היתה לו גם התעניינות משלו.

קות־שתן ותוצאות הבדיקות נשלחו לברלין.
אצל תאומים מביצה אחת נעשה עירוי־דם.
שתינו, למשל, קיבלנו כל אחת 350 סמ״ק
של דם מגברים־תאומים! תגובתינו על כך
באה בצורת כאבי־ראש חזקים וחום גבוה.
״ד״ר מנגלה עשה הכנות לניסויים של
הזדווגות־באונס של תאומים מביצה אחת,
על מנת לוודא אם אומנם יהיו הילדים הנולדים
מהזדווגות זו תאומים אף הם. לכן
לא נתן לנו להישלח מהמחנה לעבודה בגרמניה,
וחיפש לנו בני־זוג מתאימים. ל־טענותינו
כי דבר כזה לא יתכן, השיב בפסקנות
כי אנו אסירות, ולכן לא נוכל להורות
לו כיצד לנהוג בנו.״
עוד עדות חיה, מפיו של רופא־אסיר,
ד״ר ויליאם יורקוביץ:
.אחד הילדים מקבוצת התאומים שנחקרה,
מת מוות טבעי• בשעת הבדיקה הפאתולו־גית
של הגופה נמצאה איזו אנומאליה באורגאניזם
של חלל החזה. ד״ר מנגלה,
היה אחוז בולמוס מדעי, החליט לבדוק אם
במרינה מנגנון
ס פ רו תמק צו עי ת
איך אפשר להיות פקיד טוב במדינת
ישראל?
השבוע נחלצה הסתדרות הפקידים להרמת
הרמה המיקצועית של עובדי העט ור,לבלרים
בישראל, פירסמה על לוחות המודעות
את הספרות הטכנית שהיא מוציאה
לאור, ואשר בעזרתה יוכל הפקיד להתמחות
במיקצועו ולעלות בשלבי הסולם ד,מנגנוני.
במודעה מופיעים תצלומי־עטיפות הספרים
המיקצועיים:
• קובץ תרגילים בהנהלת חשבונות.
• קובץ מיבחנים למנהלי חשבונות
מדופלמים.
י• קובץ מיבחנים בהנהלת חשבונות.
• פרקים בחשבונאות.
• עיקרי מס הכנסה.
י • משפט מסחרי.
• מינהל וארגון.
• הילכו ת הבנקאות.
• ניהול חבר עובדים.
• כתיבה במכונה (בשיטה עיוורת).
• הנהלת השכונות.
• כתבי דויד בן־גוריון (ביבליוגרפיה).

הכנסת
גו לדהנגד על

נורית אלדוט (יושבת, שניה משמאל) בתל־אכיב
רדיפה בהרי ארגנטינה

פעולת מנגלה כאושוויץ: מיון לעבודה או למוות
לסילוק חשבונות העבר
הוא בחר לעצמו, כשטח למחקר. מדעי*
מיוחד, עריכת ניסויים בתאומים• בכל טראנ־ספורט
שהגיע היה מפנה הצידה את התאומים.
הם היו זוכים לאוכל טוב יותר,
לתנאי־שיכון נוחים יותר — ומשמשים
שפני־נסיון לנסיונות השטניים ביותר שמסוגל
להעלות מוח עקום על הדעת.
דוגמה מני רבות הוא סיפורן של־ שתי
יי-אחיות תאומות מפראג:
.בשעת חיסול החלק השני של המחנה
המשפחתי של יהודי ציכיה, ביולי , 1944
נבחרו בתוכו עשרה זוגות שלי תאומים.
צולמנו ושוקפנו במכשירי רנטגן מכל צד,
וד״ר מנגלה חקר את הפרטים של מיבנה
גופנו, את הגובה והמישקל, את טביעות
אצבעות הידיים והרגליים. לאחדים נעשו גם
תבניות הלסתות. עשו לנו בדיקת־דם ובדי
אמנם
מופיעה אנומאליה דומה גם אצל אחיו.
״הוא הגיע למחנה במבמירו, נתן לילד
טבלת שוקולדה ולקחו עימו במכונית, בהבטיחו
לו כי הם יוצאים לטיול. הטיול
נסתיים בחצר המישרפה, שם יצא מנגלה
ממכוניתו יחד עם הילד, הוציא את אקדחו,
ירה בילד בראשו וציווה לנתח את גופתו,
כדי שיוכל להיווכח אם אומנם זהה האנו־מאליה
של שני י האורגאניזמים.״
זהו האיש שמעצמות הכיבוש כללו את
שמו בין פושעי המלחמה המבוקשים ביותר!
האיש שקבוצות הנוקמים היהודיים חיפשוהו
אחרי גמר המלחמה כדי להוציאו להורג
(ראה סיסנרת); האיש שסוכנים ישראליים,
רוסיים, גרמניים וארגנטינים מבקשים ללכוד
באמריקה הדרומית! האיש שנורית אלדוט
חיפשה — או לא חיפשה — בהרי בארילוקה.

גולדה מאיר ( )62 שונאת את יעל דיין
( •)22 כמו ברוב ד,שנאות בין נשים, אין
זו שינאה התלוייה בדבר.
היתד, זאת גולדה שהטילה ויטו מוחלט
על כל נסיון להסריט בארץ את ספרה של
יעל, פנים חדשות במראה. טענה גולדה,
אז: הספר משמיץ את הנוער הישראלי ואת
צה״ל.
בינתיים מצאה גולדה חומר־דלק נוסף ל־שינאתה.
יעל כתבה סידרת־מאמרים ארוכה
על רשמיה באפריקה. בעוד שיש מערערים
על כושרה הספרותי, לא היו מערערים
על כישרונה ככתבת חדתמבט ומהירת־תפי־סה.
בין השאר הטילה בתו של שר־החקלאות
אור על אחת הפרשות המושתקות במדינה:
התנהגות שליחיה באפריקה-
סיפרה יעל: בכל ארצות אפריקה חיים
הישראלים בחברה סגורה. אין הם באים
במגע חברתי עם האפריקאים. האפריקאים
העובדים עמם נעלבים מיחס זה, משוזיס
את הישראלים לבריטים, אשר גרו קודם לכן
בבתים בהם גרים עתה הישראלים. הישראלים
נראו כתופעה קולוניאלית חדשה, מש־ניאים
את המדינה על בני אפריקה•
פשע נוסף של יעל: היא תיארה בכנות
את המצב השורר בליבריה, בה שולט אחד
המשטרים המושחתים ביותר עלי אדמות,
המיודד עם ישראל.
״זו? { לי ל ה כתבותיו־ .של יעל
עוררו התלהבות בין האפריקאים בישראל,
ובעיקר בין הגאנאים, אך מורת־רוח טבעית
בין הליברים• גם ח״כ יצחק רפאל הזכ רן
לגנאי בכנסת, בשאלו את שרת־החוץ לאמיתות
הדברים.
היתד -.זאת הזדמנות של זהב לגולדה,
לשפוך סוף־סוף את לבה ביחס ליעל. הודיעה
היא בכנסת. :אני מודה בפגם בתרבות
שליי לא קראתי את רשימותיה של אותה
סופרת כשכתבה על ענייני הארץ, ולא כשכתבה
על אפריקה. פש-ט אינני מחשיבה את
מה שהיא כותבת. אתמול, לאחר הזכרת
רשימותיה התעניינתי בדבר, ואני אומרת
שזו עלילה לכתוב רעות, ובהכללה זו,
על נציגינו באפריקה. אץ זו אמת, כשם
שלא נכונים הדברים שכתבה הסופרת הזו
;על הנוער הישראלי*.

פרשת אייכמן
ה פ קי דהק טן
תשובה :״לא, זה ל א ...זח לא סוכר לי
כלל, זה לא אומר לי כלום*.
תשובה.:אינני יכול למסור מל זח פרסיס,
אדוני תספקד*
תשובה :״נם כן לא כל אלה שמות
שיאני שומע אותם בפעס הראשונה*.
המשיב היה אדולף אייכמן. מציג השאלות:
פקד לם, מלישכת 06 של משטרת ישראל.
התשובות לקוחות מנוסח פרטיכל החקירה
שנערכה ביום ה־ 2בפברואר — 1961 הקטע
הראשון של עדות אייכמן שנמסר השבוע
לידיעת הציבור. הוא דן בגזילת רכושם
של יהודי הונגריה.
הדבר נמסר כמעט במיקרה, כאשר השיבה
העולם חזח 1227

התביעה הכללית על בקשתו של יהודי
הונגרי, שתבע להביא את אייכמן לחקירה
במשפט פרטי על גזל רכושו. אולם פירסום
קטע זה היה, לכל הפחות, מישגה פסיכולוגי
חמור.
תעלומת הרכבת. כי לפי קטע זה,
קיבל הקהל את הרושם שאייכמן משתמט
מכל השאלות, וכי אין לחוקרים אלא מושג
קלוש על מיבנה השרותים הנאציים וחלוקת
הסמכויות ביניהם. בשום מקום לא גילה
החוקר ידיעה מוקדמת, שיש בה כדי להכריח
את הנחקר לגלות זיכרון טוב יותר.
יתכן כי היה זה רושם מוטעה, וכי החקירה
השלמה, המשתרעת על אלפי עמודים,
תיתן תמונה אחרת• אבל בבר קטע זה
מגלה במידה רבה את הקו האייבמני: כי
היה פקיד קטן במנגנון גדול, כי עסק רק
במישלוח. יהודים למחנות, וכי כל שאר
שלבי התהליך — הפקעת הרכוש, עבודת
הפרך, ההשמדה הסופית — לא היה כלל
בתחום סמכותו.
אולם היה לקטע זה משמעות נוספת, שרק
קוראים מעטים יכלו לעמוד על טיבעה. אחת
החידות העיקריות בפרשת אייכמן היא:
מה קרה לרכבת של דברי־ערך גזולים,
בשווי של מיליונים רבים, שנעלמה בסוף
המלחמה בדרכה מהונגריה אל הרייך? היו
שחשדו כי הרכוש נפל לידי גופים יהודיים
מיסתוריים, בתיווכו של קסטנר. היו שטענו
כי קורט בכר גזל את הרכוש. על כן
אי־אפשר היה להשקיט, השבוע, את השמועה
כי גם ממשלת ישראל מעוניינת לטשטש
פרשה זו, וכי זו הסיבה שלא ננקט קו
תקיף יותר בחקירת הפרשה•

תל־אביב
ה מנ ש רי ם

לפני למעלה משלוש שנים, החלה עירית
תל־אביב בחיסול שכונת הצריפים נורדיה,
במרכז תל־אביב. היא מכרה את השטח
לחברה פרטית, וזו נכנסה במשא־ומתן עם
תושבי הצריפים כדי לשכנעם, תמורת פיצוי
כספי מתאים, לעזוב את צריפיהם.
למטרה זו בנתה החברה במקום שני בנייני
מגורים בני שמונה קומות, בהם ניתנו
דירות בתנאים נוחים למפוני הצריפים.
אולם רובם של תושבי השכונה, טרם
הסכימו לעזוב את צריפיהם. בנצלם את זכות
החזקה שיש להם, יכלו הם לדרוש מהחברה
את הפיצוי הכספי הנראה להם. וכך
נשארו בשכונת נורדיה עשרות צריפים
מבלי שהחברה תוכל לפנות את דייריהם,
ולהגשים את תוכניות הבנייה שלה, למענן
רכשה את השטח.
מצב זה לימד את העיריה לקח. משום
כך, כאשר עמדה בפניה בעיית חיסול שכונת
צריפים אחרת בעיר, שוב לא עשתה
זאת בשיטה הקודמת, שהיקנתה למפונים
עמדת־כוח ויכולת לעמוד על דרישותיהם.
תיירים עם מפות. כ־ 36 דונאם קרקע,
המשתרעים בין מלון דן לבין מלון
שרתון, על חוף ימה של תל־אביב, שימשו
לאחרונה נושא התענינות לבעלי־הון שונים.
משקיעים רבים הביעו את נכונותם לשלם
עבור קרקע זו סכומים של מיליוני לירות,
כדי להקים שם שורת בתי־מלון נוספים.
בביקורו האחרון בארצות־הברית, ניהל
ראש עירית תל־אביב, מרדכי נמיר, משא־ומתן
עם קבוצת משקיעים שהסכימה לרכוש
את השטח תמורת סכום של שבעה
מיליון לירות. בתוכניתה היה להקים על
קרקע זו בתי־מלון, סביבם ישתרעו מיג־רשי־חנייה
רבים ופארקים קטנים. כתוצאה

העולם חזח 7גגי

ממשא־ומתן זה, החלו כבר תיירים רבים
להסתובב בשטח, עם מפות בידיהם, לתכנן
את מה שייבנה במקום.
הצרה היתר, ששטח יקר זה אינו ברשותה
של עירית־תל־אביב. על השטח נמצא בית
איחוד הקבוצות והקיבוצים (,הבית ה־אדום״)
,מועדון זבולון, בתי־החרושת של
דלפינר ולבקוביץ, ושתי שכונות צריפים,
בהן מתגוררות 250 משפחות וקיימים 20
בתי עסק.
שמן של השכונות מעיד על סוג הקרקע
עליו הן הוקמו. מחלול — בחוק העותומני,
הוא שם לאדמה ללא בעלים. למעשה שייכת
האדמה לממשלה שהחבירה אותה לעירייה.
בזמנו, היה זה מאיר דיזנגוף, ראש העיר,
שהאיץ בתושבים לפלוש לשטח אדמות זה.
כי לפני שלושים שנה, היה צורך למנוע
את התפשטותו של בית־הקברות המוסלמי,
השוכן צפונית לשכונת מחלול, להכריח
את ערביי יפו לקבור את מתיהם ביפו.
דיזנגוף, שעודד את הפלישה למקום,
אפילו לא דרש מהתושבים תשלום לעיריה
תמורת הזכות לגור בצריפיהם: ועד היום
אין תושבי השכונות משלמים לעיריה פרד
טה. כתוצאה מכך, רכשו לעצמם חזקה על
הקרקע עליה הם יושבים, כאילו היו בעליה.
קי בו צי םכע די מ דון. פקידי העיריה
ניסו תחילה לשכנע את תושבי השכונות
לעזוב את צריסיהם תמורת פיצוי כספי.
עם בעל בית־החרושת דלפינר סוכם שיקבל
180 אלף לירות עבור שטח בית־החרושת,
ולהסכם דומה הגיע גם עם בעל בית-
החרושת לבקוביץ. לאיחוד הקבוצות והקיבוצים,
המחזיק בבית האדום, לא היה צורך
להבטיח תמורה כספית. הובטח לשתפם בבעלות
המלון, שייבנה על אותה קרקע.
לתושבי שכונות מחלול, רובם ככולם
אנשי שכבות מרודות, הציעו סכום של
6000 לירות תמורת צריף של שלושה חדרים.
היה זה סכום מגוחך. בכסף זה לא
יכלו בעלי הצריפים לרכוש אפילו חדר
אחד במקום אחר.
כשראו אנשי עירית תל־אביב שלא יוכלו
להכריח את התושבים לעזוב את צריפיהם
בדרך זו, החליטו להתחכם להם.
הדרך היחידה להוציא את התושבים בכוח
מהמקום היא להפקיע את הקרקע. אלא
שזכות ההפקעה שמורה רק לשר האוצר,
וגם אז — רק אם השטת המופקע נועד
למטרה ציבורית.
והנזק יום אחד, בחודש ינואר השנה,
הודיע שר האוצר בעתון הרשמי כי הוא
מסמיך את חברת מזרה וביצרון, חברה
לשיכון בע״מ, להפקיע את קרקעות שכונות
מחלול לצורכי ציבור. חברת עזרה וביצרון
הוציאה לאחר מכן צו הפקעה לאדמות אלה.
היתה זו פעולת הסוואה מחוכמת. עירית
תל־אביב לא רצתה להופיע בצבור כמנשלת
עמלים, המקפחת את זכויותיהם, לשם כך
עשתה זו במקומה חברת עזרח וביצרון.
אלא שחברה זו אינה אלא חברה פיקטיבית
— למעשה, העיריה עצמה.
מאחר שעד לשנת 1955 אסור היה לעיריות
להקים חברות בע״מ, הוקמה בשנת 1937
חברת טזרה וביצרון, שהיתר״ למעשר״ הבררה
עירונית — אולם לא הופיעה בתור
שכזו. מניותיה שייכות לחברי מועצת העיר,
משרדיה נמצאים במשרדי העיריה, והאדמות
שהיא בונה עליהן הן אדמות העיריה.
דיור לעם או נישול העם ) מטרתה
המוצהרת של חברה טזרה וביצרון — ש־יושב־ראש
חבר המנהלים שלה הוא אליעזר
שכטר, סגן ראש העיר — ה־א, :להכין
עבור השכבות העניות של הישוב דירות

חוקר לם ונאשם אייכמן
לא יודע נלוס

מרווחות, יפות לבריאות וזולות, במחיר
מינימאלי*.
הקניית זכות ההפקעה לחברה זו היתד,
מאפשרת לעיריה לנשל את כל תושבי שכונות
מחלול, עוד לפני שישולמו להם פיצויים,
לפי ראות עיני העיריה•
החור היחיד בתוכניתה המחוכמת של ה־עיריה
היד״ שהפקעת אדמות כדי למכרן
בסכומים אסטרונומיים לחברות פרטיות,
אינה מטרה ציבורית.
קבוצה אחת מקרב תושבי השכונה
החליטה לצאת כבר עתה למערכה, בטרם
ימצאו את עצמם ברחוב. היא הגישה צו
על תנאי נגד חברת טזרה וביצרון, שתנמק
מדוע לא תבוטל הפקעת אדמות מחלול.
טענו התושבים בבקשתם, שהוגשה השבוע
לבית־המשפם:
• החברה סונוורה מהרווחים הענקיים
שהיא עומדת להפיק אחרי ביצוע ההפקעה,
אחרת לא היתד, ניגשת לנישול המוני כזה
של משפחות ממקומות מגוריהם.
#ההפקעה אינה נעשית למטרה ציבורית.
אין שר האוצר יכול להסמיך חברה
לקבלת מקרקעים על מנת שזו תעבירן אחר־כך
הלאה ותעשה רווחים. עשיית רווחים באופן
פרמי — אינה מטרה ציבורית.
התושבים אף דרשו דבר, שאיש לא יכול
היה לכפור בצדקתה: אם עירית תל־אביב
עומדת להרוויח מיליונים מהשטח שהם
יושבים עליו, טענו, מגיע להם חלק מרווח
זד״ חלק שיאפשר להם לפחות לרכוש דירות
אנושיות במקום אחר•

הקרב ונד ה מי ל ״וני ם
שייך טאהר חמאה הקאדי של מוסלמי
יפו, לא נשא חן בעיני שלטונות המדינה.
כל זמן שעסק רק בדיני האישות של בני
עדתו, לא הפריע הדבר לאיש. אולם מן
הרגע בו החל להילחם להחזרת כספי ההקדש
המוסלמי בישראל לרשות העדה המוסלמית,
הגיש שורה של תביעות על כספים
אלה, החלו אנשים מסויימים בממשלת ישראל
להסתכל לעברו בעין זועמת. אילו היה
הקאדי מצליח בתביעותיו, היה הדבר גורם
לאוצר המדינה הפסדים של מיליונים לירות.
אילו יכלו, היו אנשים אלה ממנים קאדי
אחר, נוח יותר משייך טהאר חאמד.
וכך, לפני כשנה ורבע, נפלו, כרעם משמיים
בהירים, האשמות לקיחת שוחד נגד
הקאדי — שהביאו למעצרו, הגשת משפם
נגדו והפסקת עבודתו בתור קאדי, שכן לא
יתכן שאדם נגדו תלויה האשמת לקיחת
שוחד, ישפוט אנשים אחרים.
עם הפסקת עבודתו של הקאדי, נפסק
באופן אוטומאטי הדיון בתביעות, אותן
הגיש הקאדי כבא־כוחו של אלוהים, לו
שייכים כספי ההקדש.
עד סוף חדורות. אולם לרוע המזל,
יצא הקאדי של יפו זכאי מהאשמת השוחד
שהוטחה נגדו. מיד הואשם בפעם השנייה,
בהאשמה דומה. שוב לא יכול היה הקאדי
לשפוט את בני עדתו, וממילא לא לייצגם
בתביעות כספי ההקדש.
המשפט נמשך חודשים ארוכים, ובסופו יצא
הקאדי זכאי פעם נוספת. אולם גם עתה לא
יכול היה לחזור לעבודתו. פרקליטות המדינה
הודיעה שהיא מגישה משפם שלישי.
מצב זה יכול היה להימשך עד סוף הדורות.
הקאדי לא היה חוזר לעבודתו, וכספי
ההקדש היו ממשיכים לזרום אל
קופת האוצר. אלא שכאן ביקש פרקליטו
של הקאדי, עורך דין יצחק בדישי. את

התערבותו של בית־המשפט העליון.
השבוע החליט בית־המשפט העליון שהתביעה
לא תוכל למשוך את הגשת המשפט
השלישי נגד הקאדי כרצונה, תהיה
חייבת להגישו, אם רצונה בכך, באמצע
אפריל. אולם, קבע בית־המשפט, משרד הדתות
לא יהיה רשאי עוד להפסיק את עבודתו
של הקאדי עד תום בירור התביעה,
והוא יחזור לעבודתו כקאדי, בראשון למאי,
מבלי להתחשב אם יוגש נגדו משפט.
אחרי יותר משנה, ייפתח בחודש מאי
מחדש בית המשפט השרעי ביפו. הודיע הקאדי
:״ברגע שאחזור לעבודתי, אמשיך
בתביעותי לכספי ההקדש.״

רמת־גן
לחץכ רי־ ה קו ד ש
איזוהי העיר הקדושה ביותר בישראל?
ישנם כאלה הסבורים כי ירושלים היא
עטרת הקודש הישראלי. אולם רבני רמת־גן
עומדים על דעתם כי עירם היא הקדושה
ביותר. ולא רק משום שלא משחקים שם
כדורגל באיצטדיון העירוני בשבת — רמת־גן
היא גם העיר היחידה בישראל בה אין
אפילו איטליז אחד המוכר בשר טריפה.
אברהם קריניצי, שידע כיצד לאסוף את
קולות הבוחרים הדתיים בעירו, דאג לכך
שלא ישתלם לאיש להקים ברמת־גן איטליז
לבשר טרף, אפילו אם אין בחוק שום סעיף
האוסר זאת בפועל.
והנה, התרחש הדבר מפניו יגורו כל דתיי
רמת־גן. אברהם חלפון, בעל שני איט״
ליזים משגשגים בגבעתיים, רכש חנות
במרכז רמת־גן, מול בניין המועצה ברחוב
ביאליק, והחל לבנותה מחדש ולשפצה כדי
להקים בה איטליז חדיש — בו יימכר גם
בשר לא כשר. מיד הוזעקה הרבנות. היא
הוכיחה כי רמת־גן אינה הפקר.
העיריה סירבה להוציא רשיון בנייה לשיפור
החנות. מהנדס העיר טען כי קיימת
תוכנית, שאומנם טרם אושרה, לבדת לכל
הבתים ברחוב ביאליק עמודים ולהכניס
את החנויות פנימה. מאחר שאין שום
חוק בארץ האוסר הקמת איטליזי טריפה,
היה זה תירוץ מספיק כדי לדחות את פתיחת
האיטליז.
לחץ וסחטנות. שנה ורבע נמשך הויכוח
המשפטי• חלפון קיבל רשיון בנייה
— ואז סירבו לחדש את רשיון האיטליז
שלו. למרות זאת, השלים בעל־העסק את
שיפוץ החנות בה הושקעו רבבות לירות.
כשראו זאת רבני רמת־גן, הציעו לרכוש
את החנות ובלבד שלא ייפתח האיטליז. חל־פון
היה מוכן למכור: אולם הרבנים רצו
לקנות את החנות מתחת למחיר הקרן.
השבוע, כשבא חלפון כמינהגו לבית־המיטבחיים
ברמת־גן כדי לרכוש בשר עבור
איטליזיו בגבעתיים, הכריזו המנקרים שביתה.
הם הודיעו שלא ימשיכו לשחוט ולנקר
עד שחלפון לא יעזוב את בית־המט־בחיים.
אחרי ארבע שעות של שביתה, הס״
התחייבות לא למכור לחלפון בשר.
המנקרים לא התעניינו כלל בגורל תושבי
רמת־גן וגבעתיים, שעשויים להישאר
ללא בשר. בעיניהם חשובה היתד, רק העובדה
שלא יימכר כל בשר, המיועד לאיטליז החדש.
אחרי ארבע שעות של שביתה, הסכים
חלפון לעזוב את בית־המיטבחיים כדי
לאפשר הספקת בשר לתושבי העיר.
אולם רבני העיר לא הסתפקו -בניצחונם.
מיד לאחר מכן הודיעו, כי אם תפתח
החנות, ינפצו חלונותיה, ויערכו הפגנות.
הכל מותר כשקדושתה של רמת־גז בסכגד״

ר,וך חו1
סרטים
הג און בתפקידהג און
נווד ונאץ (חן, תל־אביב; בריטניה) הוא
עיבוד קולנועי של רומאן, פרי עטו של הסופר
הבריטי הישיש ג׳ויס קארי 73שנקרא
במקורו פי הסוס. את הסיפור עיבד
לתסריט אלק גינס, שתפר את התפקיד המרכזי
לפי מידות עצמו. אם קיים אדם המעריך
את כישרונו ויכולתו של אלק גינס
— הרי זה גינס עצמו.
השחקן לא הסתפק בכך שכתב לעצמו תפקיד.
הוא יצר דמות אשר ניכר, כי הוא אוהב
אותה! וכשהוא חי בעורה, ברור שאין זה
אלא אלק גינס עצמו, סוכן הפירסומת שהפך
לאחד מגדולי שחקני הבמה והקולנוע
הבריטי — כפי שחפץ היה להיות.
קיר גדור וצביטות. גיבור העלילה
היא דמות אוניברסאלית: אמן יוצר — ב־מיקרה
זה צייר — המקובל על סביבתו
כמטורף. בעוד שציוריו נמכרים בסכומים
שהיו עשויים להפכו לעשיר מופלג, חי הוא
עצמו חיי־עוני, בספינה בלויה על חוף התמזה,
כשבגדיו נושאים עליהם עדיין את
זכרונות הארוחות שאכל בימי נעוריו.
לכסף אין ערך בעיניו, אלא שעה שהוא
צריך לרכוש בו חומרי״ציור ! דרישות ה
תשבץ

הווו

חה לולא התאהב בבתו של מורד (אלזה
מארטינלי) הרוצה לרשת את מקומו של
המלך. מה הוא לא עושה בשבילה? צריך
לחסל גדוד פרשים המסתער עליה? הוא
יעשה זאת. יש צורך לחלצה ממבצר? הוא
מטפס בעזרת סכינים אל חומה תלולה
בגובה מאה מטר — ופשוט גונב אותה.
הוא מציל את המלך ממוות, מפיל את הרשעים
בפח, עושה שלום בממלכה — ובעבור
כל זאת הוא מקבל את העונש הגרוע
ביותר — את אלזה מארטינלי.
הפסקות ארוכות כין הרוגים. הסרט
ארוך יתר־על־המידה, ומגושם. סצינות
קרבות־הסיף שבו מזכירות, אומנם, את
מנקרי בית־המטבחיים לפני השחיטה, אבל
ההפסקות במהלך הקרב, בין הרוג להרוג
ארוכות מדי. ז׳אן מארה מפגין את
כוח אחוריו בהצליחו להתיישב על גב סוס
בקפיצה מראש מיגדל! אולם זה הדבר היחיד
שיש לו.
הסרט לא היה שטה את הצלולויד עליו
הודפס, לולא היה לקפיטן מארה, סאנצ׳ו
פאנסה בדמות בורוביל. בורוביל, הקרח
ובעל החוטם המעוקם, לועג כל הזמן לשחקנים
ולעלילה בה הוא חייב להשתרבב.
הוא עושה מסרט־ההרפתקאות סאטירה עליזה,
מכניס עליצות גם בסצינות־הרצח המחלחלות
ביותר.
בורוביל הוא הדבר היחיד שכדאי לראות

גו ג <2 2 7

יהודה אלמליח, תושב ירושלים, חיבר תשבץ זה כאות מחאה על
כי התשבץ הקודם היה קל מדי, כהופעת בכורה בפני קוראי
״העולם הזה״ ובעיקר-למען הקדישו?/בחורה אחת מנתניה, שהיא
קוראת מושבעת של ״העולם הזה״ ,ומתעניינת בתשבצים.״
מאתן )1 :פוחז.
)4שמם של הנוצרים
שערכו מסע לכיבוש
ירושלים)10 .
תואר הולנדי)11 .
בן נוח )13 .פה של
חית סרף )14 .דרגה
בצה״ל )15 .כינוי
לתושב ארה״ב)17 .
על כל בית )19 .כלי
למים )20 .נחמד,
מושך לב )22 .התגברות
התנודה)25 .
מטבע צרפתי• )26
גחלת )27 .משקה
קר )30 .לסייר)32 .
46 בגימטריה)33 .
שניים )34 .מילת־צער
)36 .אדון)37 .
כלי המגן בפני לכלוך
)39 .נצח ישראל
לא ישקר )41 .אשתו של אלקנה)42 .
תן• )44 משבטי ישראל )46 .חלק מורם של
פני האדמה )48 .אוניברסיטה ידועה)50 .
מילת גוף )51 .במתינות, לאס, במוסיקה.
)53 ניב, בת״לשון )55 .אחד עשרה)57 .
מילת זרוז )58 .דורון )59 .אחת מיצירות
שקספיר )60 .אדם המשמיע קולות בשנתו.
מאונך )1 :פסל צרפתי ידוע )2 .מטבע
יפאני• )3חלון קטן )5 .בן לווייה לכל גוף.
)6בזו )7 .מעשה פלא )8 .חלק הרגל)9 .
פילוסוף יהודי גדול )12 .קדומת־שם סקו־טית
)15 .תנובת האדמה )16 .חברה לסיו

אהבה
שלו מצטמצמות בצביטה בעכוזי נשים
טעונות שומן! הדבר היחיד שהוא מחפש
כל חייו הוא — קיר גדול יותר, עליו יוכל
למרוח את צבעיו, שלעולם אינם מתקבלים
כפי שראה אותם בעיני רוחו.
זוהי דמות טראגי־קומית, תמימה כילד
ושופעת הברקות כליצן־קירקס. גם שעה שיורדים
לסוד מהותה, אין לדעת אם היא התגלמות
של טירוף דעת או גאוניות.
כמה אנשים מסוגו מסתובבים בחוצות כל
עיר? כמה גאונים־בכוח יושבים בין כותלי
בתי-הסוהר או בתי־התמחוי? אלה האנשים
הנזרקים אל שולי החברה ובאותה שעה מקנים
לה את תרבותה.
גינס, המזכיר מאוד בסרט זה את ז׳אן
גאבין, בהקבצן העליז שלו, מציב בסרט
עליז וחמים זה אנדרטה של כבוד לאותם
גאונים־מטורפים, המשמשים כפילפל המחייה
את טעמה התפל של החברה האנושית האפורה.

עזו׳
ה מו בו קטר ,
הקפיטן (תמר — תל־אביב; צרפת) מח־רים
וטיולים בארץ )18 . .נלחם במדיינים.
)21 אדמת הנגב )23 .בת־קול )24 .שקט.
)26 נהרה• )28 מחלקי הגוף )29 .סירה
ונציאגית )31 .השתאות )32 .מאמר עיוני על
נושא מחיי החברה )35 .מכנויי האל)37 .
אדם האחראי למקום מסויים )38 .ראש
׳ממשלה אסייתי )40 .לירה ישראלית (ר״ת).
)41 מושחז )43 .בתוכו )45 .תבלין לדברי
אסיה וגלידה )46 .אדם ישר )47 .נותן אור.
)49 מילת גוף )52 .מזמר, שר )54 .ממונחי
הרדיו )56 .למשל, רודוס או פורמוזה)58 .
משחק האשקוקי.

זיר את צופי־הקולנוע אחורנית אל התקופה
העליזה של סרטי לן פיסאן בלאד, שלו־שת
המוסקטארים ולרוזן ממונסה נריססו;
סרטים שאינם אלא מוזיאונים להמון חרבות
ואקדוחים ישנים, קירקסים לפרשים נועזים
ועלילות־אהבה ברמה של רומאנים למשרתות.
כמו
תמיד, מוגשת סוכריה זו על מקל של
היסטוריה . 1661 :צרפת. לואי ה־ 13 הוא
ילד חסר־בינה שזה עתה מתחיל למזמז
נערות בעת ריקוד המינואט. אמו שוכבת
עם ראש הממשלה, היא רוצה להמית את
בנה. ראש הממשלה — את כל השאר.
אבל תמיד, נוצר קרע במטוזה־המזימות
של הרשעים ההיסטוריים• הפעם שכחו שבצרפת
קיים עוד אציל בשם אביר, את
קפסאנג (ז׳אן מארה) ,שהיה יושב במנו
בסרט
זה. מי שחובב גלויות״נוף ומעשי
אקרובטיקה וליצנות של קירקס, יתכן ויוכל׳
אף הוא, למצות מעם הנאה מביצועים
אלה.
תדריך ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• עד כלות הנשימה( .מקסים -
תל־אביב) סרט־בש, רה לסיגנון קולנועי חדש.
סיפור אכסיסטנציאלי המשתמש בדרכי־הבעה
ההורסות כל מסורת וכל מוסכמה. ז׳אן
פול בלמנדו רוצח, גונב ומחזר אחרי ג׳ין
סיברג, בסרטו של ז׳אן־ליק גודאר• שם
שצריך לזכרו, להבא.
@ פוליאנה (הוד — תל־אביב) היילי
ממס משחקת את מישחק־הא!שר ומרפאה
עיירה שלמה באגדה פיוטית וציורית. ג׳ין
טימן.
+החיים בתיקווה (בן־יהודה -
תל־אביב) סטודנטית צרפתיה יולדת לסטודנט
כושי בסרט אנטי־גזעני גדוש להטוטים
קולנועיים לשמם.
• הדירה (סטודיו — ירושלים) פקיד
עולה בדרגה, בזכות דירתו העומדת לרשות
נאפיפי־הבוסים. ג׳ק למון ושירלי מקלין
ביצירה צ׳אפלינית של בילי וילדר, .
י • זעקת הפרפרים (מוגרבי -תל-
אביב) סרט סוציאלי המנסה להוכיח שלא
כל בני הפרברים חייבים ליהפך לפושעים.
ברל איבס, ג׳יימס דארין.
• רק כימי חול (מאי -חיפה)
גלוריפיקאציה של הזנות כאמצעי להשגת האושר,
בסרט יטני של ז׳ול דאסין. מליגה
מרקורי.

• תמימים ופראים (ארסו!

חיפה) חיי־המין ועוד נימוסים של אסקימוסי־הקוטב,
בסרט־הרפתקאות מאלף. אנטוני

קוויו•
חעוגם חזה 1227

ספורט
כ שי ש פנ אי
על משחק הכדורגל שנעיד ה־שכת,
כו גכרה מכבי תד-אביב
על מכבי יכו בשיטור ,0 :3כותב
שייע גלזר:

זה שאני נמצא בעונש ואינני יכול להשתתף
עוד במישחקים, נותן לי אפשרות לעשות
דברים שאני לא יכול לעשות כל
שבת. ק ,דם כל, אני יכול לבקר שחקנים,
מפני שאינני משחק בעצמי• ושנית, אני
יכול ללכת עם אשתי בשבת לקולנוע.
הלכתי לרא!ת את עצמי ביומן שמציגים
בקולנוע על המישחק נגד חבש. הספקתי
רק לראות איר עושים לי פאול. את הגול
שאני נותן מראים כל כך מהר, יותר
מהר ממד, שאני מכנים אותו. אחר־כך
רואים איך שלוקחים אותי על הכתפיים
וברמקול מודיעים שאני הייתי גיבור ה־מיש,זק.
אז אחרי שראיתי את גיבור ה־מישחק,
נשארתי גם לראות מי יהיה ה,
גיבור
בסרט.
הקבוצה שלי עלתה לשחק נגד מכבי יפו.
מאז שהם קיימים בכלל בהיסטוריה, לא
הצליחו אנשי מכבי יפו לנצח אותנו. אבל
השבת הם חשבו שתפסו מציאה. למה?
מפני שבגלל זה שאני ועוד שחקן נמצאים
בעונש ועוד כמה שחקנים פצועים, ורפי לוי
באוסטרליה (עושה חיים הממזר) ,היה צריך
להעלות להרכב הראשון הרבה שחקני מילואים.
העלו באמת את אלה האחרונים שנשארו.
יותר אין. אם היה אחד מהוועד
במקום, היו מעלים אותו לשחק, גם כן.
מצויין כמילואים. אז בגלל שהייתי

ווו1ווווווחוווווזזוווווווווחוווזחזוווווווווזון ז

כדורגל

• שחקן חובב לא יקבל בשום פנים
ואופן תשלום, ו/או מענק, ו/או ערבות להלוואה
מאגודה, ו/או הנאה כספית אחרת
באופן ישיר או עקיף.
זהו תקנון החובבות של ההתאחדות לכדורגל
בישראל, שנועד להבטיח כי כדורגלני
ישראל לא יהפכו למקצוענים. האמת
היא שתקנון זה נשאר מצוזת־אנשים־מלומדה
בלבד. איש אינו מקפיד לשמור עליו.
לא רק שבאגודות שונות משחקים כדורגלנים
מקצועיים ממש, המקבלים משטרות
מלאות מאגודות־הס, אלא שרוב כדורגלני
הליגה הלאומית וליגה א׳ מקבלים כספים,
הענקות, הלוואות וערבויות להלוזאות במי־רה,
שלפי תקנון החובבות, שוללת מהם
כל זכות להיקרא חובבים.
על גומי־לעיסה. משום כך עשתה הנהלת
התאחדות הכדורגל את אחד המשגים
הגדולים בתולדותיה, כאשר החליטה לאסור
על בית״ר תל־אביב לשתף במשחקיה את שני
הכדורגלנים המקצוענים, שהובאו לעזרת הקבצה
מדרום־אמריקה (העולם הזה .)1224
השופט המחוזי יוסף לאם, בפניו הוגשה
על־ידי ב־ת״ר, בעקבות החלטת ההתאחדות,
בקשת צו־מניעה לקיום משחקי הליגה הלאומית,
אמנם לא הוציא את הצו המבוקש.
אולם הו קבע בהחלטתו שאם בית־המשפט,
שישפוט במקרה זה, ימצא, שהחלטת בית־הדין
של ההתאחדות היא מוטעית, יהיה
צורך לחזור על המשחקים בהם לא ניתן
לשחקני בית״ר האמורים להשתתף.
בעקבות קביעות אלה עומדת בית״ר להגיש
ערעור על שיתופם של עשרות שחקני
הליגה הלאומית במשחקים, ולהוכיח כי הם
מקצוענים. לא יהיה דבר פשוט מזה. דיה
העובדה שכל הכדורגלנים האלה קיבלו תש־

אופנוען נוריאל כפעולה
קפיצה מעל לירקון
צופה ולא שחקן, אני יכול פעם אחת לבקר
את החברה שלי. באמת, חם שיחקו מצויין.
תוך רבע שעה הכניסו החברה שלושה
גולים. שניים מהם הכנים וילנסקי ואחד
גולדשטיין. אבל האמת היא ששני גולים
בישל בן־הרוש. אף פעם לא ידעתי מה זה
לבשל. כשאתה במגרש ותוקע את הגול,
אתה קורא אחר־כך בעתון שאתה אומנם
הכנסת את הגול אבל בישל אותו מישהו
אחר. עכשיו ראיתי שהטבח אצלנו זה בן־
הרוש. הצרה איתו שהוא רק מבשל את
,הג, לים אבל אינו אוכל אותם.
החברה שלנו יכלו בקלות להכניס יותר
גולים. את מכבי יפו כמעט ולא ראו על
המיגרש. הפעם היחידה שראו אותם, זה
היה בהפסקה — כשהלכו לשתות תה• אם
לא הכניסו להם יותר גולים זה רק בגלל
שאחרי 0:3התחילו לזלזל. חוץ מזה המי־ל,אים
לא רצו שיגידו שהם מצליחים יותר
מההרכב הראשון. סוף סוף הם גם חברים
שלנו, ולא נעים להם שאנחנו נתחיל לשחק
במילואים.

א חי ז ת עיני
שחקן כדורגל ייחשב לשחקן חובב אך
ורק אם ימלא אחר כל ההוראות כדלקמן:
• שחקן חובב לא יקבל כל תשלום
ו/או מענק, ו/או כל סובת הנאה אחרת
עבור משחקו, פרם לתשלום עבור הפסד
ממשי של שמות או ימי מבודה, וזאת רק
במידה ומנכים סשכרו במקום עבודתו.
העולס הזח 1227

לום עבור הדפסת תמונותיהם על מעטפות
גומי לעיסה, כדי לפסלם כחובבים•
להתאחדות הכדורגל לא תהיה ברירה אלא
לחז, ר בד, מפסילת שני הכדורגלנים הזרים
של בית״ר, או לסגור את מגרשי הכדורגל.

אופנועים
א לי פו ת ה תו רו ת
מדי שבת אפשר לראות אותם שוב: שני
תריסרי אופנוענים, הדוהרים במהירות מסחררת
בחולות חולון, מקפצים על מכשולים,
מרחפים באויר, מתהפכים וממשיכ ם לדהור.
חידוש מסורת תחרויות האופנועים לפני
שנה, דירבן עשרות אופנוענים מכל הארץ
להירשם לאליפות, שתיערך בעוד שבועות
מספר, בחולות שיכון ג׳סי כהן בחולון.
האימונים הקדחתניים לקראת התחרות כבר
־הפילו מספר נפגעים, שתוך נס-־ונם להכיר
את המסלול, איבדו בפציעתם את האפשרות
להשתתף בתחרות. שני אלופי האופנועים
מהשנה החולפת, אבא׳לה כהן ואברהם
נוריאל, לא ישתתפו בתחרות השנה,
אולם בינתיים הגיעו רבים אחרים לרמתם,
בניגוד לתחרות בשנה שעברה, מבטיחים
המארגנים הפעם סדר מופתי בשעת התחרויות,
שישמר בעזרת המשטרה• אם תצלחנה
התחרויות, תעמוד בפני המנצחים
משימה חדשה: לקפוץ את רחבו של הירקון,
מגדה אל גדה, בעזרת מקפצה.

הברנדי המשובח ביותר
המובנים הכלליים:

חב׳ הכרם בע״מ. רח׳ לילינבלום ,19ת״א. טל 65396 .

אנש־נו

ליז כמיטה
מה מוסתר?

ה בו סאתהשטקר!
הזדהות למופת עם תפקידו הססגוני,
הוכיח הממונה על מערכת הזיקוקין דינור
במשרד ראש הממשלה. שמו: אפרים
די־נור גל של מיברקי־ברבה מטעם
פקידי משרד החוץ, שהציף את המזכיר
השני של שגרירות ישראל בחוף השנהב,
אברהם פרימון, עורר אצלו הפתעה.
במיברקיהם איחלו לו חבריו מזל סוב לרגל
הולדת בנו. מביתן שלפרימן לא נולד בן
לאחרונה, החל לברר את הגורם למישלוח
המברקים• הסתבר כי בעת שהוקמה השגרירות
הישראלית החדשה בחוף השנהב,
שלח פרימון למשרד החוץ בירושלים מיב־רק
בנוסח היתולי :״נולדנו במזל טוב.׳׳ בדרך
השתבש נוסח האיגרת, התקבל בירושלים
כך :״במזל טוב נולד לנו בן
סיפור משעשע סביב תוכנית ששודרה בקול
ישראל, נודע לאחרונה. לפני פורים
תיכנן איש קול ישראל, ין ןל!ב כן־הרצד,
תוכנית מיוחדת לעריכת מישאל־טלפוני בין
אישי־ציבור, שישודר ברדיו סביב השאלה:
למה אתה עומד להתחפש בפורים? בין
השאר פנה גם לראש עירית חל־אביב,
מרדכי נמיר. נמיר הבטיח לתת לו
תשובה מאוחר יותר. בינתיים נואש בן־
הרצל מהרעיון ונטש אותו. לימים נודע לו
כי מרדכי נמיר מחפש אותו — ״חי או
מת. הוא מיהר להתקשר טלפונית
עם ראש העיר, מאחד מבתי״הקפה. נמיר,
שהיה סבור שמתחילים להקליט אותו, ציוזה
עליו מיד :״הכנים את השטקר!׳ וקרא בפניו
את נוסח תשובתו לשאלה. כל העניין
לא היה נעים לבן־הרצל. הוא צילצל ל־נמיר
שנית, הודיע לו שההקלטה הראשונה
השתבשה והפעם הקלים באמת את תשובתו
של נמיר — ובגללה ערך את התוכנית
עליה ויתר קודם לכן נוכחותו של
ציר צ׳כיה בישראל, מילוסלכ רוז׳ה,
בטקסים פומביים, גורמת לא אחת לתקריות
משעשעות. מילוסלב דומה דמיון מפתיע
לשמעון סרס, נראה ממש ככפילו. לא
אחת ניגשים אליו אנשים ומתחילים לדבר
עימו עברית — בחשבם כי הוא פרם
העדר חוש לפירסומת גילה הרמטכ׳׳ל,
רב־אלוף צכי (״צ׳רה׳׳) צור. בעת שסקר
את צועדי הצעדה ברחובות, ניגש אליו
שדרן גלי־צה׳׳ל, יאיר אלוני, הג ש לו
את המיקרופון וביקשו לחזות דעתו על
הצעדה. צ׳רה כיסה בידו את המיקרופון

אינה מצויה בכיסם. הם משמשים דוגמנים
ונימלט מיד אל מכוניתו, מבלי לומר דבר.
לתספורת בבית־הספר, זוכים לתטפורת־חינם

ולמענק של 100 פראנק הצייר המזוקן
ה שו עלה * דו מ
התיאטרון הקאמרי דחה את הצגת הבכו ועב־הפנים, אלישע גת, אינו מוכר לאחרה
של המחזה שועלים קטנים, שעמדה להת רונה גם לידידיו הקרוביו. הסיבה: הוא גילח
קיים ב־ 11 באפריל. הדחייה באה משום ש את זקנו, שהיה סם/ו המיסחרי במשך שנים
באותו יום מתחיל משפטו של אדולף רבות. כיצד הסכים אלישע לוותר על הזקן?
אייכמן. הסביר מנהל הקאמרי, יעקכ בסורים השנה החלים להתחפש לכחול־הזקן.
אגמון . :אי־אפשר שבאותו יום תתקיימנה אי לזאת פנה למספרה, ביקש שיצבעו לו
שתי הצגות בכורה, ביהוד שאצלנו יציגו את זקנו השחור לכחול. אלא שהצביעה
שועלים קטנים ובירושלים שועל גדול היתד, כל כך יסודית, ששערות הזקן החלו
בתערוכת משפחת הקיבוץ, ביריד המזרח, נושרות בקצב רציני עם עד עכשיו
ייערך מוסע פסטיבאלי סאטירי בשם זה היה השם חנה אחרוני שמה של זמרת
קורה במשפחה. האיש שביים את המופע, ישראלית מחוננת ומצליחה, הרי מעתה זהו
בו ישתתפו כ־ 100 איש, הוא זאכ חכ־ שמה של להקה ישראלית שלמה שחנה אחצ
ל ת, חבר בית־אלפא, שהיה עוזר־במאי רוני משמשת ככוכבתה. עימד, יחד מופיעים
ש הפסנתרן גינטר שפרכר והכנר
לפדריקו פליני בדולצ׳ה זיפה. בין האליאס
כריסקין. להקת חנה אחרוני
משתתפים במופע נמצאות ארבע נשים
מניקות, להן הובטח שמיד עם תום ההו נמצאת עתה בסיבוב גדול ברחבי ארצות־פעה
יקבלו הסעה מיוחדת כדי שתססקנה הברית וקאנדה, שבתומו תצא לסיבוב בלהגיע
בזמן ההנקה. בין היתר, יש בהצגה ארצות אמריקה הדרומית. רק בחודש ספקטע
המספר על שני אנשי פלמ׳־ח שסתחו טמבר מתכוננת חנה לחזור ארצה, מכיוון
בית־חרושת לנקניקים. שני אנשים כאלה שהיא חתומה כבר על חוזים עד סוף .1961
קיימים באמת, והם חבריו לשעבר של חב דוגמה מהביקורות להן זוכה חנה, ברשימת-
צלת, שמזה זמן רב שאף להזכירם בפומ ביקורת על הופעתה בהוליבוד, באולם ה־בי
משתתף אחר של תערוכת משפחת שריין, לעיני 7500 צופים :״למרות שההקיבוץ
הוא הצייר שמואל כ׳׳ץ, שהיה תוכנית החלה באיחור של חצי שעה, היתד.
הערת אהרוני שודר. את הציפייה.־ אגב,
ממונה על הצד הגראפי של התערוכה. את
כל הציורים צייר כ״ץ בבית, מאחר שאשתו הפירסומת מכריזה כי חנה שרה בעברית,
צריכה ללדת בכל יום בתוכנית האח אידיש ו— ישראלית מסעדת קאלי־רונה
של מיצער הפיזמונים בקול־ישראל, פורניה, ברחוב דיזנגוף בתל־אביב, הפכה
ראיינה הקריינית רכקה מיכאלי את ה השבוע לחנות ממכר ספרים. בין הגשת מנת
זמר כני כרמן, שאלה אותו. :כיצד אדם ראביולי להכנת מנת קאנלוני, עוסקים הכמוך,
שאין לו קול בכלל, התחיל לשיר?׳ מלצרים במכירת ספרים — ספריו של בעל
השיב לה בני, המופיע עתה בתוכנית מיו המסעדה, אייכי נתן, שכר התאווה, שהוחדת
של שירי־מלחים מסרי עטו, במסעדת פיע השבוע בשתי מהדורות, עברית ואנגלית.
כליף ביפו :״יש הרבה זמרים עם קול, כדי לעשות פירסומת לספרו, החליט אייבי
שאיש יודעים לשיר. לי אומנם אין קול, להפוך בעת מכירת הספר לאמרגן, לארגן
אבל יש לי לב נעמי שמר, שעז הופעות־בידור תחת השם אייבי נתן מציג,
בה את הארץ לשנה לסיור בארצות־הבריח, להפיץ בדרך זו את שמו ברבים. ההופעה
חוזרת בימים הקרובים, אחרי העדרות של הראשונה היתד, להקת מריו סנטה?!רוו,
חודשיים בלבד. מה שגרם לכך, הם געגועיה בעעתיים. אולם רק יום לפני ההופעה התב.ב.
כסרט
לבתה הללי, שנשארה במושבה כינרת ברר לאייבי כי אורכה של התוכנית, אותה
מה נגלה?
עתון הבידור האמריקאי הרציני, ווראייטי, מגישה השלישיה, הוא חצי שעה בלבד.
הקדיש רשימה ארוכה להצלחתו של ד,פנ־ הוא נאלץ לגייס אמנים נוספים, והפסיד
סומימאי סמי מולכד בגרמניה. כותב ה־ בהצגה חלק ניכר ממה שירוויח בספר. אולם דיבה, מלכת בלגיה, הנסיכה פאכיולה
עתון, בין השאר :״זוג ישראלים כבשו אייבי אינו מתייאש• :ההתרגשות שלפני — ודליה. היתד, זו כניסה ברגל ימין לאת
גרמניה בסערה. השניים, הסנסומימאי ההצגה היתד, שווה את כל הכסף.״
עולם התיאטרון האנגלי. מה עוד שהתברר
לדליה כי חבריה לספסל הלימודים, שהפכו
סמי מולכו ואיש יחסי־הציבור שלו, יורם
בינתיים לכוכבים נודעים, ערכו לכבודה
הראל, עוררו סנסאציה מוזרה בגרמניה•

צ ה קבלת־פנים חגיגית מסיבה מסוג
בבקשה מיוחדת במינה פנה הפיליטונאי
הישראלית המפורסמת ביותר בלונדון, ב אחר נערכה לאחרונה במועדון עונזר־כייאם,
יוסיחזקיונה,
אפרים קישון לחברי להקת
המציגה בתוכניתה אחד ממערכוניו. הוא שבועות האחרוניו, היא דליה פן, שחק בתל־אביב. היתר, זו מסיבת־פרידה כפולה:
ביקשם לעשות אחרי הצגת מערכונו הפסקה נית ישראלית צעירה 23 בוגרת האקדמיה לג׳יל קנדה, כוכבת הווסט סייד סטורי,
גדולה יותר — כדי לאפשר לקהל לצחוק. המלכותית לדראמה בלונדון. אחרי שסיימה ולתמר רפפורט, שנסעה לניו־יורק• באת
שרותה הצבאי בארץ, חזרה דליה ל אותה מסיבה הציע הבמאי, שמואל כ ד

לונדון, לנסות את מזלה על בימת התיאטנים,
לקנדה, למלא את התפקיד הראשי בע
ברית, אידי ש ־ וישרא לי ת
רון שם. בעת שהותה בארץ, צולמה הצעי הצגת אירמה המתוקה, אותה הוא חושב ללאישיות
פופולארית ביותר בין הישר רה היפהפיה לסרט טלביזיה, עבור אחת הפיק בישראל מתברר שלא רק דיילות
אלים בפאריס הפך לאחרונה מישל פור״ התוכניות הפופולאריות ביותר באנגליה — אל־על מוצאות את עתידן תוך־כדי הגשת
ט ל, שוערה לשעבר של קבוצת הפועל המצלמה הנודדת• היה זה סרטון על נשי׳ סוכריות ומעטפות הקאה בשחקים. לא פחות
חיפה. פורטל, שהתקבל לשורות קבוצת ישראל, אותן ייצגו גולדה מאיר, רות מהן מצליחים גם הדיילים. דייל אל-על,
כדורגל פאריסאית, לא יכול היה להתחיל דיין וטוראית ראשונה דליה סן. כשנודע משה פרנס, עומד לשאת בקרוב לאשר,
להופיע בשורותיה לפני תום תקופת ההסגר לעורך התוכנית, מייקל כארסלי, כי צעירה דרום־אפריקאית, בת למשפחת מילשלו.
כדי להתפרנס, בינתיים, נוסף לתמיכה דליה חזרה ללונדון — הזמינה למסיבת יונרים, שבבעלותה כמה מועדוני־לילה בשהוא
מקבל מהקבוצה גם בתקופה שאינו יום־ההולדת של תוכניתו, שם חיכתה לה
יוהנסבורג בתיה לאנצט תהיה
מופיע, החל פורסל ללמוד את מיקצוע ה הפתעה. כי רק כשנכנסה דליה למסיבה, הכוכבת שתייצג את ישראל בפטסיבאל הספרות,
שהוא מיקצוע מכובד ומכנים ב נודע לה כי נבחרה לאשת השנה של ה סרטים בקאן, השנה. היא נוסעת לשם יחד
פאריס. מאז הוכנס פורטל לבית־הספר ל טלביזיה עוד באותו ערב שודרה תוכנית עם בעלה, הבמאי פיטר פריי, והסרט
ספרים, רצים אליו כל הישראלים שהפרוטה
מיוחדת בה הופיעו מלכת פרס, פארה איי לייק מ״ק, שידגים בפני העולם את
ההומור הישראלי כשיוצג סרטה האחרון
של בריג׳יט כארדו, רסן על הצוואר,
תהיה לצופים רבים האשליה כי הם
רואים את הכוכבת עירומה לחלוטין. למעשה
דוזקא בקטע זה לבושה ב.ב. כשם
• בו עזעכ רון, במאמר־ביקורת על השתתפות צה״ל בסכום של 200 אלף י
שלא היתד, מכוסה מעולם. הלבישו אותה
לירות במימון המשלחת הארכיאולוגית למידבר יהודה. :כל פעם שנקראתי לשרות ף׳
בבגד פלאסטי צמוד לגוף, שצבעו כצבע
מילואים, קיבלתי מהמחסנאי שמיכות בלות, קרועות, ממורטות ...הבינונו שבעד י
העור רסן על צוזאר מסוג אחר היה
יותר מטוסים, תותחים ומרגמות, לא נורא אם נרעד קצת בלילה ואם נאכל זיתים: ש לכוכבת הקולנוע, אליזכט טיידור.
במקום בשר. אבל לרעוד בקור ולא לאכול בשר כדי שלפרופסור יהיה נוח יותר !
בחדרה בבית־החולים הצבוע בצבע קרם, בו
באכספדיציות שלו — זה כבר ענין אחר׳.
היא מתאוששת מהמתלה שעוד לפני 15
• אלו ף־ מ שנד! דינה וו ר ט, מפקדת הח״ן :״הבעיה שלנו אינה איך להחזיק |
יום איימה להמיתה, היא חבושה סביב
את החיילת במחנה, אלא איך להחזיק את הוריהן מחוצה לו׳.
צווארה באגד מתכת המסתיר את הנקב,
+ראשהממשלה, ד וי ד כן ־ ג ו רי ון. :מה זה עתוש?! עתונם היום !
אותו ביצעו הרופאים בצווארה, כדי להצילה
קוראם ומחר שוכחם׳.
מחנק. אלכסנדר, אחד מגדולי ספרי פאריס,
הוזמן אליה במיוחד כדי לסרקה במיטת
• ש מו אלאכיחד, עורך השבועון הדתי פנים אל פנים, בהגיבו על |
חולייה. מאז חלתה, קיבלה ליז 200 קילומאמריה
של ורה אלישיב אודות הפרשה בהארץ. :בכל ההגדה של פסח אין מזכירים ;
גרם של מכתבים ממעריצים, המאחלים לה
את שמו של משה רבנו. ש בהגדה של ורה יש דברים הנכתבים בשם משה מבלי !
החלמה.
ששמו יוזכר׳.

• נחום שו ר, חבר קיבוץ כפר מנחם, בוועידת השומר הצעיר, שדנה בשאלות !
הנוער :״נוער הזהב הוא במיקרה הטוב ביותר חברה לפירוק ערכים בערבון בלתי י
בדיחתהש בו ע
מוגבל׳.
סיפר אחד מעובדי מפעלי ק״זר-אילין
• ה שו מרהצ עי ר, בסיסמה לעידוד השתתפותם של חברי החטיבה הצעירה
שיקחונו ן בחיפה :״מאז מונה אלוף־מישנה כנימין
בטיול למידבר יהודה :״אנו לא אדישים — למושבים קשים! לכן המכוניות
ג׳יכלי לתפקיד בכיר בחברה, יש לפועלים
לטיול יהיו בעלות כיסאות מרופדים!׳
כתובת לפנות אליה. הם באים אליו תמיד
בתלונה, :אדוני המנהל, המכונה מזייפת׳׳.

9סמף חשב1ע

>זעודס חזת ד מי

כיצד הפך הוזג״ן־ לרב־מבר בעולם הגדול
ומדוע גדדו הצפרנים האדומים ממקום למקום
תורה שבעל פה
לפני שאסביר כיצד הפך התנ׳׳ן להיות
הבסט־סלר הסוב ביותר בעולם, אני צריך
להסביר לכם מה זה תנ-ך. התנ״ך הוא
ספר עבה וגדוש (כמעט 2000 עמוד!) ,מודפס
באותיות צפופות מאוד, עם נקודות למטה
ולמעלה, התנ׳׳ך מחולק לשלושר, חלקים —
תורה, נביאים וכתובים, שמראשי התיבות
שלהם הרכיבו את שם הספר. כל חלק
וחלק, מחולק לפרקי משנה ובסך הכל יש
בו עשרים וארבעה פרקים. הייתי גם יכול
לספר לכם את התוכן של התנ׳׳ך, אלא שאז
לא היה נשאר לי מקום, לא לטוסבראהינדי
ולא לציור השבוע, יחוץ מזה, אם הייתי
מספר לכם את התוכן, לא הייתם קוראים
את הספר וזה לא יפה לעשות. מספיק לכס
לדעת, שהספר הוא חשוב מאוד, וכל המבקרים
כמעט בלי יוצא מהכלל מהללים אותו
(אפילו ששם המחבר לא ידוע!) ואם אינני
טועה, הוא זכה ליחס חיובי גם מצד הד״ר
קורצוויל.
אבל ביקורת בלבד אינה מספיקה, ויש
עוד כמה סיבות להצלחה המסחררת שזכה
לה חתנ-ך• ונציין את הסיבות לפי סדר
חשיבותן: א) ראש הממשלה קורא אותו
כל שבוע בחוג ידידיו: ב) הוא נמצא
ברשימת הספרים שמשרד החינוך ממליץ
עליהם בפני תלמידי בתי הספר; ג) יש
ארגון העושר, לספר הזה תעמולה בחינם
ושמו: החברה לחקר המקרא בישראל (ת.ד.
,7024 ירושלים, רחוב המלך ג׳ורג׳ ,45
טלפון מספר .)24525
אין כל ספק ששתי הסיבות הראשונות
מספיקות לבדן להפוך כל ספר לבסט־סלר,
אך אין זאת אומרת שהסיבה השלישית
מיותרת, או שמותר לכם לזלזל בה. נהפוך
הוא. החברה לחקר המקרא בישראל, היא
כל כך פעילה, שלעתים היא ממעיטה את שתי
הסיבות הראשונות. הכותרת של פעולותיה
הם אותם הכינוסים הארציים המפורסמים,
שהיא עורכת כל שנה לכבוד התנ׳׳ן, או
חלקים ממנו.
כיוון שהשבוע התקיים הכנוס הארצי
התשיעי של החברה, הלכתי גם אני לשם,
כי חשבתי לי, שאולי יתן לי הכנוס הזה
רעיונות חדשים שיעזרו לי למכור את
שני ספרי המסעות שלי שיצאו בהוצאת
שוקן, ושלא נמכרים, לדאבוני, כל כך טוב.
כשהגעתי לאולם קולנוע אוריון בירושלים,
איפה שהתקיים הכנוס, מצאתי שהמון
אנשים נדחפים בדלת. היו שם נערים
חובשי כיפות מנוער בני־עקיבא לשעבר,
סטודנטים, והמון אנשים מבוגרים, בחלקם
חברי הנהלת הסוכנות ובחלקם לא, ובין
אלה שלא היו חברי הנהלת הסוכנות בחלקם
היו חברי כנסת ובחלקם לא, ובין האחרונים
גם דוד זכאי מדבר.
את הכנוס פתחו כמו שפותחים כל כנוס
מדעי, בחמש עשרה דגלים לאומיים עם
מגן דוד, ובמחיאות כפים ס,ערות לבן־
גוריון, ראש הממשלה ושר הדתות. ההמונים
הרחבים שלא היה להם איפה לשבת,
ניצלו את ההזדמנות ותפשו את חמשת
השורות הפנויות שהיו מסומנות בשם —
צה״ל. אינני יודע מדוע סימנו חמש שורות
בשם צה*ל. יתכן שהתכוונו שחיילי צה-ל
ישבו שם, אך כיון שהחיילים לא באו,
נשארו השורות פנויות, ומי שלא היה לו
איפה לשבת, ישב שם. עכשיו, אחרי שכולם
התישבו וגמרו למחוא כף, התחילו נאומי
הפתיחה, בעברית יפה ונמלצת, והסבירו
לקהל, כי הכנוס מוקדש לערכי חכמה
וחינוך בתנ״ן על פי הספרים: משלי, איוב
וקוהלת. וכן לנושא: המלך כורש בחזון
הנבואי ובתולדות שיבת ציון.
כיון שהיו ששה פותחים ומברכים, אי
אפשר לחזור מלה במלה על כל מה שאמרו,
אלא רק על הדברים החשובים. הד״ר משה
זילברג, יו״ר החוג התנ״כי, בביתו של
ראש הממשלה, אמר למשל, שמסרת החברה
זה ללמוד תורה לשמה ורק לשמה ואחר־כך,

או לפני זה׳ ברך את שני נציגי הממשלה ישבו מוזמני הכבוד והנואמים. לפני כל זה? ועל זה ענה, שכורש זה לא
הפרסית שהואילו לבוא ולשמוע את השב־ מוזמן כבוד העמ׳דו בקבוק סודה וכוס מלך אלא אישיות מיוחדת במינה.
ואלה מעלותיו של כורש הגדול:
חים שד,כנוס מחלק לעם הפרסי בכלל ולמלך זכוכית וכן הציבו על השולחן שני אגרט־א.
מגדולי המצביאים.
כורש בפרט. באותה דרך הסבירו את הגישה לים ובתוך כל אחד מהם, צרור של
ב. מגדולי המדינאים.
המדעית של החברה שאיננה מתיחסת צפרנים אדומים. כיון שצרור הפרחים הסתיר
ג. רב חסד וגדל נפש.
ד. סבלן מיוחד במינו בעניני אמונה ודוב
ה. בעל רוח נדיבה כלפי שונאיו ואויביו.
אילו בכך נסתיימו מעלותיו של כורש
הגדול, דיינו. על אחת כמה וכמה, שהיו לו
עוד מעלות, שהחשובה ביניהן היתה, שהיה
מייסד האימפריה הגדולה ביותר עד זמנו.
את האימפריה הזו לא קיבל בירושה, אלא
כבש לעצמו בכוח. התחיל ממדינה קטנה
בשם •אנשן ותוך 11 שנה כבש את כל
האימפריה הגדולה שהשתרעה מהודו במזרח׳
לגבול יון במערב׳ וכו׳ .ולא עוד, אלא
שאימפריה זו גם החזיקה מעמד 200 שנה.
אחר כך הגיע הנואם אל הנקודה המרכזית
במעלותיו של כורש והוא התפקיד
השליט הגדול בשיבת ציון הראשונה. כמובן
שלא שכח להזכיר בהזדמנות זו שכורש
אמנם העלה ארצה הרבה יהודים׳ אך כל
ההרבה שלו, לא הגיע אלא לשליש ממספר
היהודים שעלו ארצה אחרי הקמת המדינה.
חבל רק שהנואם לא הזכיר את שמו של
השליט שהיה אחראי לעלייתם ארצה של
יהודי פרס אחרי הקמת המדינה, כי אילו
הייתי יודע את שם השליט הזה, הייתי
מיד מציע שיכניסו את שמו בסוף ספר
התנ״ך, במקום שמו של כורש.
לאחר שכילה ראש הממשלה ושר הדתות
את מחקרו המדעי המפליא בציור דמותו
של המלך הפרסי, נשם הקהל לרווחה והחל
לעזוב את האולם, למרות שנשארה עוד
הרצאה אחת על חכמת ישראל וחכמת בני-
קז־ם של הפרופסור שמואל ייבין. ייתכן
שלא היה בעזיבה זו משום נימוס ודרך
ארץ, אך מה כבר יכל להוסיף פרופסור?
את הסיפור על הכנס הארצי התשיעי
לתנ״ך כבר גמרתי, ולא נשאר לי עוד
להוסיף עליו שום דבר, אלא שלמחרת
טכס הפתיחה, קניתי את ידיעות אחרונות
ושם מצאתי את תגובתם של שני הנציגים
הפרסיים לנאומו המדעי של דוד בן־גוריון,
וכיון שאני חושב שהתגובה תהווה סיום
נאה למאמר, הריני מוסר אותה מלה במלה:
.על מלכנו הדגול, כורש הגדול, למדנו

כאן, מפי ראש ממשלתכם, אולי יותר
משיכולנו ללמוד מכל ספרי ההיסטוריה
בפרס מולדתנו. אנא, תרגמו את דברי ראש
הממשלה לפרסית והעבירום נא אלינו לטהרן,
למען נוכל לפרסמם ברבים ולהביאם
לידיעת הציבור בארצנו. היו אלה דברים
יפים, יסודיים ומלבבים מאוד. מחקרו של
ראש ממשלתכם על אישיותו של כורש
דמותו של המלך בורש, כפי שנצטיירה לי מהרצאתו של ראש־הממשלה המלך ראוי למוקרה מיוחדת.׳׳
אולי מכירים אתם מישהו היודע לתרגם
לתנ״ך כמו שמתייחסים אליו החוקרים לזה שישב מאחוריו, את מראה האולם עברית לפרסית? יש לי עבודה בשבילו.
הגויים, שאינם יודעים כל כך טוב עברית, והקהל, אחז בו האיש והזיז אותו הצידה,
וכאשר אינם מבינים איזה פסוק, הם אומ כדי שלא יסתיר. אבל הצרה היתה,
שגם ציור השבוע -מאת פייגל פנקסו
רים עליו שהוא משובש ומתחילים להפוך במקומו החדש, הסתיר אגרטל הפרחים
את הסדר ולחפש מחברים שונים ותקופות את הנוף, אם כי הפעם, למישהו אחר. מיד
שונות. אנחנו לא כאלה. אצלנו אין חכמות. אחו האיש האחר באגרטל הפרחים והזיז
כאשר אנחנו איננו מבינים איזה פסוק, אז אותו הלאה, אך גם במקומו החדש לא
אנחנו משאירים אותו בלתי מובן לדורות החזיק האגרטל מעמד, כי שוב הסתיר
הבאים, מפני שמתוך ידיעת תכונות עמנו, למישהו את מראה האולם. כך נדדו שני
אין אנו פוגעים בסם ר.ד
אגרטלי הצפרנים האדומים ממקום למקום
ובשום מקום לא יכלו לבוא אל המנוחה
אחר כך אמרו שצריך ללמוד תנ״ך מפני
שזה מביא לטיפוח הרצון הלאומי ושספר ואל הנחלה, כאילו לא היו פרחים, אלא
זר של יהודים נודדים ונרדפים שראשם
קוהלת מלמד, שהחיים הם פונקציה של
הטוב והרע. בהמשך דברי החכמה הללו האדים בארגמן פוגרומים.
הסתבר, שהיום זה לא בדיוק 2500 שנה
בינתים, בעוד הדרמה של הצפרנים האדולהכרזת
בלפור של המלך כורש, מפני שלא מים נמשכת בכל עוזה, וכל אחד מנסה
יודעים בדיוק מתי נתן כורש את ההכרזה, לדחוף את האגרטל למישהו אחר, קם שר
אבל הטעות — כך אמרו — לא יכלה הדתות ממקומו, כדי לשאת את נאומו
להיות אלא שנה אחת פחות או שנה אחת המרכזי על הנושא: דמותו של וזנזלך נורש.
יותר.
דמותו של המלך כורש, היא דמות
כל אותו הזמן שנמשכו דברי הנאומים, מענינת מאוד. למה? מפני שבו מסתיים
התחוללה דרמה קטנה על הבמה שאפשר התנ״ך. וכאן שואל דוד בן־גוריון את
שליט כח אמר טוסבר אהינדי:
לקרוא לה בשם — הדרמה של הצפרנים השאלה: מה זכות מיוחדת זכה לו
לא יהודי, לסיים את ספר הספרים? האם
האדומים, והסיפור של הדרמה הוא כזה:
כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו
אי אפשר היה למצוא יהודי לתפקיד מכובד
על הבמה ניצב שולחן ארוך שמאחוריו
פתת לו בית מלון.

לאמשתללהל שי ן !
(המשך מעמוד ) 15

חופ שה ב ס קנ דינ בי ה
סקנדינביה היא הרבה יותר ממונח גיאוגרפי. סקנדינביה המודרנית
היא אחד האזורים המתקדמים, המשגשגים והשלווים ביותר בעולם.
כאן תמצאו מסעדות הדורות, גלריוה אגדתיות לאמנות ותיאטרונים
ידועי שם תוך כמה דקות נסיעה מיערות שקטים, זרמי נהרות עזים
ופסגות מלכותיות. תוכל להצטרך לקהל עליז במועדוני לילה, או
להתבודד בחיק הטבע. ומפני שהטבע היה כה נדיב לחלק זה של
העולם, טיולים לאזורים הכפריים הם בידור פופולרי. בכל אשר תפנה
תמצא אכסניות, בתי מלון ומוטלים נוחים, אוכל נפלא וכבישים טובים.
קשר מהיר מכל בירות אירופה במטוסי הסילון. קרבל״ וקשר לטוקיו,
לום אנג׳לם וניו־יורק בסילוני ס 0-8ס.
פנה לסוכן הנסיעות שלך או אל
משרדי ס.א.ס
תלאביב
טל 67858 .

י רו ש<לים
טל3 3 41 .

גנ 11ל 1 1 3 0 1 1לוזעור ו 1י 1 3ן
מיסודה של עירית תל־אביב־יפו
הקלות מיוחדות תנ תנ ה
לנרשמים עד סוף מרס שנה זו.
ההרשמה*
מ שרד׳ גחלת, דח׳ א לנ בי 91
ה כני ס ה מרח׳ מו מ\י פי, ר׳.

להגיש על סמך אינפורמציה זו, תביעה נגד
•אוקבה.
בינינו סוכם גם, שאפילו אם האוצר יעשה
פשרה עם אוקבה, הוא יצטרך לשלם
את הסכום הזה. ביקשתי גם שאם ארצה
לעזוב את המדינה, מס־ד,הכנסה לא יעצור
בעדי בגלל החשבונות שלהם. איתי.
גם את זה הבטיח לי גרינשטיין בעל־פה.
עוד לפני שמסרתי את האינפורמציה,
שאלתי את זליגמן אם הבטיח באופן חוקי
את כל התנאים, כדי שלא יהיו אחר־כך .
אי־הבנות. הוא שם את ידו על ליבו ואמר. :
״אתה יכול לסמוך על זליגמן!״ אני הבטחתי
לו שהוא יקבל את מחצית הסכום
מה־ 25 אלף הל״י שהובטחו לי.
לאחר מכן נפגשתי כמה פעמים עם י
גרינשטיין במשרדו של זליגמן ומסרתי לו
אינפורמציות.
מה שמסרתי להם היו קלקולאציות מפורטות
על דרכי־הייצור של סכיני־גלוח, לפיהן
אפשר היה לראות מהם הרמחים האמיתיים
של אוקבה. במשך התקופה שעבדתי
בא וקבה לא היה סוד שנסתר מפני. אחר
כך הודיע לי זליגמן שאני צריך לדבר עם
עוד מ, מ,זה של מס־הכנסה, בשם מר שטינברג.
בהתחלה
סירבתי: אבל זליגמן אמר. :אם
התחלת, עליך להמשיך.׳׳
אחרי כן הוא הפגיש אותי עם עוד
מומחה של מס־הכנסה — מר ביגלמן, גם
כן במשרדו של עורך־דין זליגמן. מאוחר
יותר, הייתי צריך להיפגש עם הפרקליט
שימרון, שרצה שאני אהיה גם עד תביעה
~ אבל לזה כבר לא הסכמתי.

ה 8כ 0מילולי 7דא עדים
•<* ד למשפט נגד אוקבה, היו לנו
( 2עוד פגישות. פעם בא ישראל גרינש־זליגמן,
ואמר שר,איני
מיין למשרדו של
פורמציות הן מיקצועיות, וכי יש למס־הכנסה
תועלת רבה מהן.
אולם כאשר היו צריכים לתת את הכסף,
התחילו אנשי מס־הכנסה לטעון שבעצם,
בכל מה שמסרתי, אין הוכחות נגד אוקבה.
לישיבה עם נציבות מס ההכנסה, בה היו
צריכים לסדר את עניין התשלום, הלך
זליגמן לבדו, אני לא רציתי ללכת. כשחזר,
סיפר לי זליגמן שנציב מס־ההכנסה, הדוקלו
שמשלמים
טורתיאודור ברוש, אמר
רק חמישה אחוז מהסכום שהאוצר מקבל
מהתביעה. ביקשתי מעורך־הדין שלי שיראה
לי את ההסכם שחתם עם מס־ההכנסה, ואז
הוא אמר לי שאין לו הסכם בכתב•
לא יכולתי להבין זאת. הרי בזמנו קבענו
בפירוש שיהיה הסכם בכתב. אך לא היה
בכוחי לעשות דבר, כי לא היו עדים להסכם
המילולי שלי עם זליגמן.
אחרי שראיתי מה העניינים, נסעתי בעצמי
לירושלים, לגרינשטיין, לברר את הדבר.
ואז הוא אמר לי שיש בשבילי כסף. לא
שאלתי כמה כסף. אמרתי לו שאת הכסף
הזה יקבל עורך־הדין זליגמן, עבורי.
בינתיים נסע גרינשטיין לארצות־הברית.
כשעליתי למר ברוש להתעניין מה עלה
בגורל הכסף, הוא אמר לי רק :״אין הוכחות.״
אחרי־כן ניסיתי שוב להתקבל לראיון
אצלו — אבל הוא סירב.
מאוחר יותר, נסע גם זליגמן לארצות־הברית,
ושהה שם מספר חודשים• כשחזר,
באתי אליו בטענות :״מה עם הכסף?״ זליגמן
ענה לי* ״אין כסף!״ אבל אחרי סיכסוכ-־ם
רבים איתו, הוא כתב מכתב לממונה על
הכנסות המדינה, זאב שרף, בו ציין שהוסכם
בינינו בפירוש שאפילו עם מס־ההכנסה
יעשה פשרה עם אוקבה — אני אקבל את
המגיע לי.
קיבלנו תשובה על המכתב הזה, שאת העניין
אפשר יהיה לסדר רק אחרי שגריגש״
סיין יחזור מארצות־הברית. חיכינו. כשגריג־שטיין
חזר, נסע זליגמן לאוצר בירושלים
כדי לברר מה עם התשלום.
רק אחרי ויכוחים של שלושה חודשים,
הסכים האוצר לשלם לי 6000ל״י. כאלה,
בערך, היו ההוצאות שלי כדי להשיג את
האינפורמציה הבדוקה בשביל זה נסעתי
במיוחד לארצות־הברית. לא היתד, לי ברירה
והייתי נאלץ לקבל את הסכום הזה.
אחרי זה דרש זליגמן ממני שאשלם לו
חצי ממה שקיבלתי. לא חשבתי שזה מגיע
לו. בתור עורך־הדין שלי הוא היה צריך
לעמוד על קיום ההסכם, שהאוצר ישלם
לי כל מה שהבטיחו. אם האוצר היה
משלם לי את 25 אלף הל״י שהבטיח, הייתי
נותן לו את החצי.

וממם הזח 1837

. .חפש את

האשה חפש את

האשה חפש את

האשה חפש אח

האטה חפש את

האעה...חפ ש א

כיצד מחריס
תסכשיסיפ לסיסגע סמסיסות

י בדואית הפרימיטיבית יש נקודת־השקפה מענ/ינת
למדי על תכשיטים. היא עונדת אותם כדי להרחיק
גברים. הנזם שבאפה הוא חגורת־צניעות המגנה על שפתיה
מפני מגע לא־משפחתי. קילוגרמים של מטבעות, התלויים
על צווארה, מסתירים את הזד, ממבטיהם התודאתניים של
פרחחי המידבר. וזה רק חלק קטן ממה שהיא סוחבת
עליה וממה שמוצג, השבוע, במרתף מועדון־התיאטרון.
ארבע שנים התרוצצה אודה הגדיש קוישזון הרזה, אשת
מנהל המיעדון, במאהלי הבדואים ועל שפת־ימד, של עכו —
שם סיננה בעקשנות של פרד חרוזים פניקים בחול — עד
שהצליחה ללקט את השלל המוצג השבוע בתערוכה הנושאת
את השם ההיסטורי ״התפתחות התכשיט הישראלי.״
150 הדגמים חולקו לארבעה נושאים: תימני, בדואי, עתיק
ומודרני. בעצם, קשה לקרוא לנושאים אלד, התפתחות. כולם
כאחד מונחים במקום אחד — גוף האשה.
שייך ערבי, מספרת אווה, עזר לה לאסוף את החלק
הבדואי של התכשיטים. כתמורה הוא הוזמן לפתיחת
התערוכה, אך כל אנשי צד,״ל, שעזרו לה בחיפ, שים, לא יכלו

המישקל הזה כרוך על צווארה של נערה דקת־גוו. רחמים,
באמת.

מה לעשות ב* 5אימהות עובדות
ף• מדור הזוזל^ד^כצדק^ן ל?^ל^^ן
^ ה די בו ר לדגים. יתכן שהסיבה לכך נעיצה בעובדה שאין
לדגים מה להגיד. אולם השבוע, שלא באשמתם, הם הפכו
לאורחי המדור. וזה — כשבמרוצת הזמן התברר שמחוץ
למשה דיין קיים עוד מישהו האונס בקביעות את עקרותו,בית
הישראליות — לאכול. גם הוא סותם להן את הפה,
אבל בדגי־ים.
האיש המגן בחירוף־נפש על זכויות דגי־הים אינו אלא
מנהל ענף הדייג במים מתוקים, הדייג־לשעבר, בר־אילן. הוא
לא נראה טיפוס כזה. גם יקר, וגם חלוץ הדייג בכינרת.
בר־אילן הגיע למסקנה המשונה שרק תערוכות מסוגלות
לחנך את המכשפות הישראליות בכל הנוגע לדגי־ים• הוא
מסתפק, לעת עתה, ב־ 30 תערוכות לשנה, בכל רחבי הארץ.
איך עושים כל אחת מתערוכות־הדייג הללו? אין דבר
פשוט מזה (אלא אם כן נמנעים מלערוך אותן בכלל).
לוקחיו 30 קילו דגים וחמש אימהות עובדות. את הדגים
מקבלים, גם בכמויות העולות על הדרוש, מהוועדה לשיפור
ושיווק דגים.
המיצרך השני נפוץ עוד יותר. יש ממנו עודפים גדולים
בשוק.
ההכנות לתערוכה מתחילות יום וחצי לפני הפתיחה. חצי
היום הראשון מ! קדש ליצירת הרקע הפסיכולוגי. מכסים
חדר קטן של 4x4בתמונות דגים מאושרים, המנפנפים
לשלום בסנפירים, או סתם מחייכים בלי ראש בין שני
גושי־קרח. גם ראש של דג על צלחת, עשוי להיות אפקטיבי
מאוד, כמובן על גבי פלאקאט•
אין דבר חשוב בתערוכה מן הסיסמות. סיסמה וולגארית
כמו ״אכלו דגים״ ,פסולה מראש. רק משוגע או תינוק
אוכל כשמכריחים אותו• סיסמה כמו ״הצבע דג״ ,לעומת
זאת, אינה בעלת תועלת רבה. מה פיתאום דג? למה לא
חמור?
גם הסיסמה ״דגים טריים יום־יום״ עלובה למדי — משום
שהיא מזכירה לקונות, דגים לא טריים. לעומת זאת, משפט

נזם כאן* רחל׳ה: תכשיטים בדואים

ענק של ענבר וכס!* ,מעשה ידי עזז
התערוכה נמשכת רק יומיים! מתוך התחשבות בנחירי

הצופים.
סיום הטקס הוא החלק המשעשע — וגם פיתרון לתעלומה
הגדולה: אנשים תמימים ודאי תוהים מה עושים בכל
המאכלים הללו. את הסוד מגלה מאטילדה מושקוביץ, מארגנת
תערוכת הדגים שנערכה השבוע בתל־אביב, שהיא גם
המרכזת של המדור להדרכת והגנת הצרכן:
,החברות שהשתתפו בהכנת המאכלים עושות לעצמן
מסיבה עליזה. במסיבה אוכלים את המוצגים שטרם העלו
צחנה.״
את היתר ודאי מחלקים חינם.
״התפלאתי לראות שחמישים אחוז מהמבקרים הם גברים,״
אומרת מאטילדה ,״רווקים שרוצים להשתלם בכיוון מסויים,
אבל גם הרבה נשואים שסוחבים הנה את נשותיהם בכוח.
אני בהחלט חושבת שאפשר להגיע לשלום־בית בעזרת דגים
טובים,״ מסיימת המארגנת.
בעוד המארחת מדברת, נכנסו לחדר שני בחורים צעירים.
״את רואה?״ אומרת ד,־א בסיפוק ,״גם. הצברים שלנו מתעניינים
בבישול.״
המדריכה נתנה לשניים לטעום סוכריד, העשויה ממילוי־דגים
.״זה הכל?״ התרגז אחד הבחורים ,״במודעות היה
כתוב שיתנו כאן לאכול!״
לבסוף, אי־אפשר היה להסתלק מבלי לשאול את בר־אילן
כמה שאלות אישיות. איזה דגים אשתו מגישה לו?
״איזו מין שאלה זאת?״ נדהם הלוחם לאמנציפאציד, של
דגי־הים ,״קרפיונים, כמובן.״

לבוא. זה היה מסכן את הנגב. כשמסתכלים במוצרים, לא
יודעים בדיוק או אומנם הושגה מטרד. זו.
החלק המעניין ביותר הוא המודרני. יש שם איזה דג־שטן
העשוי מכסף עם שתי עיניים שאינן אלא אבני־חן. שטני
נורא. בייחוד המחיר.
חלק הארי של התכשיטים המוצגים הם מעשר,־ידיו של
נחמיה עזז. זה האיש המטפס על הקירות! הוא טיפס, למשל,
על הקיר המרכזי שבקומת הקרקע של בית־מלון חדש בתל־אביב
וקישט אותו בתבליטים, פסלים ומיני דגמים של ארכיטקטורה
ישראלית עתיקה. גם שם, כמו בתכשיטים, הכל
מודרני מאוד.
האשד, המעוניינת, יכולה לתלות על צווארה סרט כסף
חצי־מעוגל,,ממנו נשפכת דמעה ענקית של ענבר. או לתקוע
לתוך החזה סיכות־קראמיקה חסרות־צורה.
יש שם גם פרסה של סוס העשויה, כמובן, מכסף, והסו־בבת
את הצוואר בשתי קצות ה משובצות שתי אבני־חן.
אפשר להיחנק מזה, אבל לא כדאי.
מוצגי־התערוכה תלויים מן הקירות. אפשר עוד להבין
איך שד,מלט הכבד של המועדון נושא את מישקל־הענק של
הכסף הקלוע והאבנים הגדולות; קשה יותר לתאר את

ת פש א ת

דג מלוח בסרק

מחרוזת קראמיקה, מעשה ידי רות צרפתי
כגון ״יוכבד אוכלת דגים,״ מוצלח יותר. אשד, אמיתית
טועמת דבר־מה רק לאחר שמישהי אחרת הקדימה אותה.

עודפי-דגים ישגים -הי 03
ך• שחפיסמות והתמונות המשפח תיו ת ^ ל ה מי ם
מוכנות - ,פונים לחלק הלא־חשוב של התערוכה! תפריטים.
אין זו בעיה. יש המון ספרים ועתוניס יומיים. די
להעתיק שלושים מירשמים.
לפני שעת האפס מניחים את המאכלים והנשים בצורה
דקוראטיבית־שיגרתית: הדגים על השולחן, הנשים לידו.
מקשטים אותם (את הדגים) בפטרוזיליה רעננה, ועלי־חפה
מוריקים. זה הכל.

האשה חפש את זזאשה חפשאתהאשה חפש את

ופנת העניבות הגיעה לישראל. היא תטפס על כל
צוזאר, בין אם היא נטוי מעל לחליפה, שמלה או חולצה.
קרוב לוודאי שמרבית הנשים ייראו בה רע מאוד. שלא
לדבר על האומללות שנולדות עם סנטר צמוד לחזה. אבל
לוותר על עניבה — זד, פשע. הרי לכל בעל יש עניבות!
כל חומר יכול להיות עניבה. עור, ניילון, חבל, משי, סרט
אריג־שמלד — ,וכמובן, עניבת הגבר המפיספסת או המנוקדת.
יש הנקשרות בצד, כמו מטפחת. ויש הנענבות בתוספת
צווארון נוקשה וחד. האורך אינו מוגבל. מותר לעניבה
לעבור את הקורקבן. כדאי גם לזכור שבא פנה כזאת
טמונה, לפעמים, ההפתעה: למשל, כשמוציאים דג־מלוח
במרק כוריפיטפוט ה א הטירוף האחרון של הארכיטקטים
האמריקאים. זהו, בסך הכל, חור גדול במרכז
חדר האורחים. יושבים׳ סביבו ומדברים על אותם השטויות
עליהן משיחים סביב שולחן נורמאלי. הבור דקוראטיבי
מאוד, אפילו. השאלה היחידה היא מה עישים בו כשאתרי
ששד, חודשים הוא נמאס פיתאום? ציירת אחת מילאה
אותו מים והתהילה לגדל דגי־זהב. אשה פראקטית אחרת.
הכניסה בו בגדי חורף. אבל אף אשה לא השתמשה עדיין
בפיתרון המקסים, אותו מצא דיפלומאט אחד: מכסים את
הבור בשטיח דק וממתינים למסיבת הקוקטייל הבאה.

האשה...חפש

האשה חפש את

האטה.

. .חפש

מ דו ע ה מו די ם
(המשך מסמוד )7

כל הסיבות, פרם לסיבה הנכונה. יתכן כי
התחיל להאמין בניחושיו, כאילו היו אמת.

גם החוקר מאמץ

אופן רשמי אסור לחוקרים, אפילו
^ במשט רי ם ׳דיקטטוריים, לקבל הודאות
כשאין הם מאמינים באמיתותן. אדם המבין
את התהליך, מזלזל בהכרח בערכה
של תקנה זו. כי אפשר ואפשר להשיג
הודאות כוזבות לחלוטין, אשר גם הנחקר
וגם החוקר מאמינים לבסוף בנכונותן.
כיצד? תחילה טוען החוקר באוזני הנחקר
שהוא אשם בפשע, ומנסה לשכנעו בכך
(אם הנחקר עדיין לא השתכנע בדבר).
אף אם הנחקר חף מכל פשע, יכול להיות
כי המתיחות הארוכה, בה היה שרוי,
הפחידה אותו עד כי הוא מוכן להאמין
לכל דבר. אם אין הוא אדם יציב, יכול
הוא לקבל את נקודת־ההשקפה של החוקר
ביחס לאשמתו.
אם גובר לחץ החקירה, יכול לקרות
שהנחקר כאילו מנגן בחזרה את התקליט
הישן. כלומר, הוא מתחיל להודות בפשעים׳
שהחוקר טען בחקירות קודמות כי
בצען. החוקר, השוכח כי אותם פשעים
לא היו תחילה אלא פרי ניחושיו, מרומה
עתה בעצמו. נראה לו כי הנחקר הודה
עכשיו באופן ספונטאני כי ביצע את
הפשעים, כפי שחשד כל הזמן.
בדרך כלל נוטים לשכוח כי העיפות
והחרדה מגבירים בלבו של החוקר את

מייד אחרי שביצע, כביכול, את הפשע.
יכול להיות כי נאסר רק אחרי חקירות
ארוכות, ואחרי תקופה ארוכה של מתיחות
ואי־ודדאות. כך או כך, כאשר מואשם החשוד
רשמית, מביא הדבר להחמרה קיצונית
של דאגתו והתרגשותו. חלה הפרעה זמנית
בפעולת שכלו. זה הרגע בו קיימת נכונות
מכסימלית להיכנע לסוגסטיה. ברגע זה
אפשר להניע את האדם למסור הודאה,
המגבירה בהרבה את סיכוייו לצאת חייב
בדין, ולעתים גם הודאה הכוזבת לחלוטין.
לאחר מכן יכול החשוד לבלות את כל
הזמן עד למשפט, ובזמן המשפט, בנסיון
להבין מדוע חתם על הודאה זו ״מרצון״,
ולנסות להוציא את עצמו מן התסבוכת
בה הכניס את עצמו.

״העיגויים באים מגפגים.״
ך* כשיו״עלי להספיד ״את תפקידה

. 9של מכונת־האמת בתהליך זה. ידוע כי
אין לסמוך על מכש ר זה, וכי אין תוצאותיו
מתקבלות כעדות בבית־המשפט. אולם בידי
חוקר מנוסה, הופכת מכונה זו למכשיר
יעיל ביותר כדי להפחיד את החשוד
הבלתי״מנוסה, ולהכריח אותו למסור הודאה׳
גם כשהוא חף מכל פשע.
אפילו העלתה המכונה תוצאות שליליות,
יכול החוקר להעמיד פנים כאילו התוצאה
היא חיובית, בנסיון להשיג הודאה. הוא
נחפז לעשות זאת מייד, לפני שהחשוד
החלים מן המתיחות הנפשית הכרוכה
בבחינה. החוקר מחזיק בידו את כל הקל-
פים הפסיכולוגיים, בעוד הנחקר חטר־אונים.
הצהרה מאלפת על שיטה זו פורסמה
על־ידי מי שהיה סגן המפקח הכללי של
משטרת ניו־יורק. הוא אמר :״שיטתי הרגילה
היא לרשום את הודעת הנאשם בדיול
בצורה שהוא מסר אותה. לאחר מכן, אחרי
שאספנו אינפורמציה נוספת, אנו חוקרים
את האיש שנית, ומצביעים על השאלות
המתעוררות לאור אינפורמציה חדשה זו.
לאחר מכן אנו מנתחים את הסתירות בין
ההודעה הראשונה והשניה. למחרת היום
אנו חוקרים את האיש שוב, מנתחים שוב
את הסתירות ומהדקים את הרשת סביבו,
אם העובדות שנאספו רומזות על אשמתו.
אנו מביאים אותו לידי כך שידבר שוב
ושוב, יום אחרי יום. לבסוף, אם הוא אשם,
הוא מוכרח להתמוטט ולגלות את כל הסיפור.
״במקרה של חשוד פיקח, זריז ומשכיל,
המס! גל להשיב תשובה חזקה על כל השאלות׳
אנו ממשיכים לחקרו עד שאנו מגלים
את נקודתו החלשה. את הסיפור הראשון
הוא מספר בצורה חלקה. הוא ממשיך
להיות חלק בכל חקירה שלאחר מכן. אך
הסתירה מתחילה לבלוט יותר ויותר מדי
פעם. חקור אותו שוב ושוב, והוא יתמוטט•
מובן שאם הוא אומר את האמת,
הוא יספר שוב ושוב את אותו סיפור.
אך השקרן ייכשל באחת החקירות. אין
הוא יכול לזכור את הכל. בהכרח הוא
שוכח משהו שסיפר בפעם קודמת.
״מעולם לא היתה, דרגה שלישית׳ *.אתה
פשוט מכניס את החשוד למלכודת נפשית,
ואז יתמוטט בכל פעם. זאת, כמובן, אם
הצלחת ליצור בקע בעדותו. קשה מאד
להשיג הודאה אם אין לך מראש ידיעה
קטנה כלשהי, כדי להתוות את קו החקירה.
אך אחרי שמצאת את הנקודה החלשה,
יתרחב וילך הבקע בעדותו של האיש, עד
שהוא מתבלבל לגמרי ומבין כי העניין
אבוד• ההגנה שלו נשברה. הוא נתפס
במלכודת. ברגע זה הוא פורץ בדמעות.
העינוי בא מן המוח שלו, לא מבחוץ.״

1111*11 *3 1

(עם אמו, ברגע ש־
י י חזר ממצרים) פותח

פל־ידי חוקריו למסור את כל הפרסים על
שהותו במצריים ,״כדי לעזור לבמחון המדינה.״
ההודעה המפורטת שמסר היתה
העדות היחידה שהביאה להרשעתו במשפט.

הנכונות לקלוט סוגסטיה, לא פחות מאשר
בלב הנחקר. אין זה תפקיד קל, או פשוט,
לסחוט הודאות. לבסוף משכנעים החוקר
והשקר איש את רעהו באמיתות ההודאה.
לסי החוק הבריטי, האמריקאי והישראלי,
אין להכריח אדם למסור עדות או לענות
על כל שאלה שיש בה כדי להפל לו. בכל
זאת מודים אנשים רבים, במצב של דאגה
ומתיחות, בפשעים גדולים וקטנים, אפילו
אחרי שהוזהרו בקפדנות כי הודאותיהם
ישמשו עדות נגדם.
בשלוש הארצות חייבים החוקרים להקאסור
פיד
על תקנות חמורות ביותר.
להם לאיים באלימות, או להבטיח הבטחות
כל שהן• בכל זאת מודיעים העתונים מדי
יום ביומו על הודאות ארוכות ומפורטות,
הנמסרות והנחתמות על־ידי אנשים מסוג
זה. יתר על כן, המודים מתעקשים לצייר
את מעשיהם בצבעים השחורים ביותר.
לאחר מכן יכולים הנאשמים להירגע,
לשוב לפעילות נורמאלית של מוחם ולחזור
בהם מהודאותיהם. אז, כמובן, זה
מאוחר מדי.

רגע של משכר
ך * ניסויים של״פאבמב^ שד^ן ך
1 1זור לאדם להבין מדוע קורה הדבר
לעתים כה קרובות. השופטים, השוטרים
ורופאי־הכלא יודעים היטב כי ההודאות
המפורטות והאמיתיות ביותר נמסרות לעתים
קרובות על־ידי הנאשמים דודקא מייד
אחרי שהואשמו בפשעים חמורים.
מדוע? יכול להיות כי החשוד נאסר

אי־שיתון? כעורה טוטאלי
לזל 5ליש להוסיף כי בטכניקה כזאת
>• יכולים האמת והכזב להתבלבל ללא
מוצא, הן במוחו של החוקר והן במוחו
של הנחקר. אם אין ״נקודה חלשה״ קיימת,
יכול החוקר ליצור אותה בדרך של סוגסטיה׳
אם מנוי וגמור עמו לסחוט הודאה.
השיטות רבות, ואין בכוונתי לכתוב
ספר — אם כי זהו רעיון טוב. ברצוני
היה רק להדגיש כי רבים מסרו עדות
בניגוד לרצונם, מפני שרצו ללכת במה שנראתה
להם כ״הדרך הנכונה״ .הם החליטו
להילחם בחוקר, תחת להימנע מכל ויכוח עמו.
הם היו מטיבים לעשות אילו ריכזו את
כל כוחם הנפשי כדי לקיים קו של אי־שיתוף־פעולה
טוטאלי — למרות שגאוותם
האישית ונטייתם הטבעית דוחפת אותם
לבחון את אומץ־לבם ואת כוחם בהתמודדות
עם החוקר.
* שיטת־חקירח תוך עינויים נזסוייסים,
שיוחסה פעמים רבות לנושטרתארצוודהברית.

היטלו וננות גרמניה -מה היה סודו?
^ בר אחד חסר להיטלר הצעיר לגמרי: ידידה. כל אדם, גם העני ביותר, יכול למצוא
\ אהבה, רעייה. היטלר לא מצא כזאת — לא כשהיד, סמרטוטר בווינה, לא כשהיה רודן
של גרמניה. כשהתחתן לבסוף עם אווה בראון, שעות מעטות לפני התאבדותו, לא היו אלה
אלא נישואין פורמליים עם אשד, שנצמדה אליו כמעט בכוח.
מסביב לחיי המין של אדולף היטלר נרקמו אגדות בלתי־ספירות. כל הביוגראפים שלו,
כל חוקרי התקופה הנאצית, ביקשו לפענח את הסוד. כי אי־אפשר להבין אדם כמו היטלר,
ואף לא את השקפת־עולמו המסולפת, מבלי לעמוד על צד זה של אופיו.
תועמלני המפלגה טענו במשך שנים ארוכות שהמנהיג נשאר רווק כדי להקדיש את כל
חייו לגרמניה• היתד, זאת נימה כמעט דתית, כאילו היה הפירר נזירה שנישאה לישו

מאת

אורי אבנר

המשיח. דיטריך אקארם, שהשפיע מאוד על היטלר בשנים הראשונות של המפלגה, טען
כי המנהיג צריך להיות רווק, כדי שכל אשה תוכל לדמיין לעצמה שהוא שייך לה.
בחוגים פנימיים התהלכו שמועות פחות עילאיות. תחילה סברו רבים כי היטלר הוא
הומו־סכסואלי, חשש שהיה קרוב לגבי מנהיג של מפלגי, שכה רבים מראשיה סגדו
לאהבת־גברים. מדי פעם חשדו בו שהוא מקיים יחסים מיניים עם רים, עם מזכירו רודולף
הם (אותו כינו, בשל כך ,״העלמה הם״) ,ועם מנהיג הנוער ההיטלראי באלדור פון־ש ראך
(אותו כינו ״בובי״ ,מילת־החיבה הגרמנית לילד קטן).
שמועות אלה היו כוזבות. היטלר נמשך כל חייו לנשים. אולם יחסיו עם המין היפה
היו מוזרים ביותר, העידו בלי ספק על סטייה מינית.
לדברי ידיד־נעורים מתקופת הגימנסיה, היה היטלר מאוהב משך ארבע שנות נעורים
בנערה בלונדית בשם סטפאני, עמה לא דיבר מעולם. הוא העריץ אותה מרחוק, עקב אחריה
כשהתהלכד, ברחוב בחברת אמה, כתב לה שירי־אהבה (,למשל :״המנון לאהובה״) ,אותם
לא שלח, אלא הראה לידידיו בלבד. הוא לא ניסה מעולם להתקרב אליה.
בימי שירותו בצבא, תמהו חבריו־לנשק על כי אינו מקבל מכתבים משום אשה, א־נו
יוצא לחופשה, אינו מנסה להתעסק, כמוהם, עם הנשים המעטות שנזדמנו בדרכם. קודם
לכן פרץ בזעם היסטרי מפני שמישהו צבט בנוכחותו את ירכיה של מלצרית.

״חוג גשי 8יפית״

^ ימים הראשונים של המפלגה, כשעוד היו בה יריבים שלא הכירו בו כבמנהיג
^ יחיד, האשימו אותו אלה בכך כי שוררת אווירה מופקרת בסביבתו. אחד מהם כתב לו:
״המנהיג הוא אדם בעל אופי של אמן, ואין למדוד אותו באמית־מידה קטנוניות. יש
להרשות לו להינפש בחוג נשים יפות. אך עליו להבין כי הוא עומד בכל מעשיו בחיים
הציבוריים, וכי ידונו את הערך האידיאי והחברתי של המפלגה, על פי התנהגותו.״
בשנים לאחר מכן, נודע מדי פעם כי יש להיטלר חברה, וכי הוא עומד להתחתן. הוזכרו
שמותיהן של נשים שונות — אחותו של נהגו, אחותו של א־ד מידידיו, כלתו של ריכארד
ואגנר• לעתים הביא עמו לאסיפות בחירות וולגאריות, שנוכחותן עוררה רוגז אצל מנהיגי
המפלגה. אולם כל היחסים האלה נעצרו באופן פתאומי, עם הגיעם לשלב מסויים. נראה
כי בכל פעם היתד, זאת האשד, שהפסיקה את הקשר. מדוע? מה גילו?
מד, היה הסוד של היטלר?
אחד האנשים שהתעשר הודות להיטלר היה הצלם האישי שלו, היינריך הופמן. ניתנה
לו הזכות הבלעדית לצלם את המנהיג — זכות שהיתה שווה הרבה מיליוני לירות. לדברי
אוטו שטראסר, השיג הופמן זכות זו כאשר תפס את היטלר משחק משחקים מגונים עם
בתו בת ד,־ 13 בחדר־החושך של מעבדתו. היא נישאה לאחר מכן לפון־שיראך, מנהיג הנוער.
אגב, גם אווה בראון עבדה אצל הופמן, ושם הכירה היטלר. היא ניסתה להתאבד
פעמיים, בראשית היכרותם, אך לבסוף השלימה עם המצב וקיבלה את היטלר כמו שהיא.
אשד, אחת שזכתה להטבות מידי היטלר היתד, לני ריפנשטאל, שחקנית ובמאית־קולנוע
מפורסמת, לה ניתנה, כמה פעמים, הזכות הבלעדית להסריט את כינוסי־המפלגה השנתיים
בנירנברג. ריפנשטאל רצתה לזכות ביחסים אינטימיים יותר; לבסוף זכתה בהזמנה לבילוי
לילה עם הפירר. היא סיפרה על כך מיד לכל חבריה בתיאטרון, הבטיחה להם לספר
למחרת היום את הכל. סיפר אחד מהם, לדברי שטארסר:
״למחרת בבוקר מיהרנו כולנו לדירתה של לני, מתוך תקווה שסוף־סוף יתגלה לנו הסוד
שאפף את חייו הפרטיים של הפירר• אולם לני היתד. מאוכזבת נורא. הפירר נתגלה לה
כאונאניסט. יותר מכן לא רצתה לגלות.״

הטדגדיח שד גרמה

ך* טרגדיה הגדולה בחיי היטלר היתד, קשורה בגרטר, ראובל, בתה הצעירה של
1 1אחותו החורגת, שניהלה זמן־מה את משק ביתו. הוא קרא לה גלי, היא קראה לו
״הדוד אלף״ .הוא לקח אותה לכל מקום, גם לאסיפות ולישיבות, שוב למורת־רוח עוזריו.
האהבה בינו ובין בת־האיכרים הבלונדית, מלאת־הגוף, שלמדה זימרה ורצתה להיות שחקנית,
היתה גלויה לעיני כל.
ואו, לפתע, ירתה גרסה בעצמה באקדחו של היטלר, בדירה בה גרה עם אמה ועמו.
הכדור חדר ללבה. המשטרה חקרה, נחפזה לקבוע שזו אמנם התאבדות. היטלר נראה שבור.
באותם הימים ניהל משא־ומתן חשוב, ערב הגיעו לשלטון, אך נראה כי לא יכול היה
להתרכז. עוזריו הציבו משמר לידו, מחשש פן ינסה להתאבד. צייר חסר־כשרון, שהנציח
במקרה את גלי, נתמנה לאחר מכן, והודות לכך, לראש אגודת הציירים של הרייך השלישי.

קטעים מתוך ״צלב הקרס״ ,ספרו של עורך ״העולם הזה״ המופיע השבוע

א הבו תיו של היטלו־מה
קרה? שמועה אחת אמרה כי היסלו
או הימלר רצחו את הנערה, אחרי שהיטלר
תפם אותה מתנה אהבים עם נהגו. היה ידוע
כי היטלר היה רגיל לסגור אותה בחדרה
ולנעול את הדלת, וכי סבל ביהם אליה מ־קינאה
חולנית. לפי גירסה אחרת, גילתה גלי
את הם. ד הנורא על נטייתו המינית, והדבר
זיעזע את הנערה הרגשנית עד שהחליטה
להתאבד. בתיק המשטרה נרשם כי בשעה ש־היטלר
עזב את הבית בפעם האחרונה לפני
ההתאבדות, צעקה גלי שהיא רוצה לחזור לווינה
והוא צעק שהוא אוסר זאת.

אחרי פירסום סידרודהמאמרים של
אורי אבנרי על ״אייכמן: איש ותקו־פתו״
כגליו־גוו! ״העולם הזה״ ,פנו
קוראים רבים אל המחכר ככקשה
לכתום ספר שלם על תולדות הנאציזם.
כחודשיים האחרונים שקד
אורי אכנרי על מלאכה זו, והשכוע
עומד להופיע ספרו, המכיל 280
עמודים. להלן כמה קטעים מתוף
ספר זה, שמטרתו -לדב רי ההוצאה :
״לקרב את עלילות הנאציזם לעולם
המושגים של האדם הישראלי,
כצורה שתדרכן אותו למחשבה.״

* *עג*ת מעד לכר
ה, אם כן, היה הסוד? יש שהסתפקו

בקביעה כי הוא סבל מביישנות חולנית,
שמנעד, בעדו להתקרב לנשים. אולם ר! ב ה־ביוגראפים
והחוקרים הגיעו למסקנה שיד,ט״
לר ה ה למעשר, מאס! כיסט (אדם הנהנה מסבל גופני) ,אונאניסט או אף אימפוטנט גמור.
אין זו תופעה נדירה שגבר מאסוכיסט יצטיין כלפי חוץ בברוטאליות מוגזמת, יעריץ
את הכוח הגס ויטיף למדיניות־כוח קיצונית. יתכן גם שיש קשר קבוע בין אימפוטנטיות
מינית ובין הלאומנות המיליטריסטית הקיצונית.
די לעיין בספרו, ס״ן קאמפף, כדי לוזדא כי האיש לא היה נורמלי מבחינה מינית. הספר
מכיל קטעים מוזרים על העגבת ועל הזנות. הדברים נאמרים בהפרזה קיצונית כזאת, עד
שאינם משאירים ספק כי דמיונו של הכותב עסק בנושאים אלה בלהט חולני.
את הזנות כינה היטלר ״חרפת האנושות,״ ודרש ללחום בה באמצעות נישואין מוקדמים.
אך היטלר עצמו לא התחתן. הוא תבע להעסיק את הנוער בספורט, כדי להסיח את דעתו
מן היצר המיני. אך היטלר עצמו לא עסק בשום ספורט. הוא גינה בחריפות את המיניות
הש!פעת של הקולנוע והתיאטרון. אך הוא עצמו ד,ירבה לראות סרטים ומחזות.
בדברו על הצורך להלחם בעגבת, הגיע לקיצוניות רבה עוד יותר. הוא תבע להעלות
מלחמה זו לראש דאגותיה של המדינה. לערוך מיבצע אדיר, להקדיש לכך את כל אמצעיי,תעמולה,
כדי ״לדפוק לתוך ראשי הבריות ולשכנע את האומד, כולה כי הכל, העתיד או
ד,ש! אה, תלויים בפתרון בעייה זו.״
קשה להניח שאפשר למנוע את העגבת על־ידי דיבור על נושא זה מבוקר עד ערב.
הרעיון עצמו נובע מדמיון חולני.
קטע אחר מתאר בפרטי־פרטים את האדם ״הנתקל בדרכו במגיפה זו, כשהוא במצב של
שיכרון. אחרי ששתה כל כך הרבה, אינו יכול לדון על המעלות של היפהפיה שלו, דבר
הידוע היטב לזונה החול ה ...אחר כך, כשבאה האפתעה הבלתי־נעימה, אין הוא יכול אף
להיזכר בזו שהעניקה לו אושר זה
קטע זה הביא לשמועה כי היטלר חלה בעגבת, אחרי שקיים מגע עם זונה יהודיה בווינה.
גירסה זו יכולה להסביר הרבה — אבל אין לה על מה להסתמך.

היהודי משחית נערות

ך כלל, נדמה כאילו יש קשר סמוי בין תחושה ש? אי־בטחון מיני לבין השקפה
^ גזענית קיצונית. בדרום ארצות־הברית חוזרת ונשנית בקביעות מכוערת הנימה כי ״הכושים
יאנסו את נש! ת נו•״ כושים נידונו למודת, או נהרגו במשפטי־לינץ׳ ,אחרי שרמזו, כביכול,
רמזים פורג! גראפיים לעבר נשים לבנות. מאחורי רוב גילויי השינאה האנטי־כושית
מבצבצת האמונה כי הכושים עולים על הלבנים בפוטנציה המינית שלהם, אמונה המרגיזה
שבעתיים גברים בעלי כוח־גברא לקוי. גם בתעמולה האנטי־שמית חוזרת הטענה כי היהודי
החזירי שופע כוח מיני, ומתקבל הרושם כי תועמלני־הגזע אמנם האמינו כי מבחינה זו
עולה היהודי על הגבר הארי.
היטלר עצמו כתב בספרו את המלים המאלפות הבאות :״הנער היהודוני שחור־השיער
אורב לנערה התמימה במשך שעות, כשעל פניו הבעה של שמחד, שטנית. הוא מחלל אותר.
בדמו, וגוזל אותה על־ידי כך מעמה הוא משחית באופן מתוכנן נשים ונערות כאשר
מלים אלה באות מפי אדם שהיו לו בעיות כה חמורות במגע עם הנשים, הן אומרות
דרשני. דמותם של כמה מן המטיפים ללאומנות גזענית בישראל יכולה לעורר בלב המסתכל
חשד דומה.
בפרק אחר של מיין קאמפף כתב היטלר :״בוזינה, יותר מאשר בכל עיר אירופית
אחרת ...בלט הקשר של היהדות לזנות, ועוד יותר למסחר־הנשים. מי שעבר בערב
ברחובות ובסימט,ת שכונת ליאופולד, ראה מעשים מסויימים על כל צעד ושעל, אם רצה
בכך ואם לא. מעשים אלה נשארו חבויים מעיני רוב העם הגרמני, עד שהביאה המלחמה
את החיילים הגרמניים אל חזית המזרח, שם יכלו, ליתר דיוק — נאלצו, לראות מעשים
דומים.
״ראיתי בפעם הראשונה כיצד היהודי מנצח בחוש עסקי צונן וחסר־בושד, על מסחר־החטא
בין חלאת הכרך. תחילה עבר בי רטט קל. לאחר מכן התלקח זעמי כשלהבת.״
מסתבר כי הסמרטוטר שהיה עתיד להיות מנהיג האומה הגרמנית לא עצם את עיניו,
אלא עקב בעניין אחרי ״מסחר החטא״ .שמא למטרה זו הסתובב בשעות הערב בסימטות
האפלות? האם התבטאה גם בכך סטייה מינית?

היטלר בשנת , 1934 שנה אחרי תפיסת ה־שלטון
בידי הנאצים.

גזע ומשכב זבד

ך״ א רק אופיו המלחמתי וחינוכו המק/צועי
מנעו בעד ריס להסתדר בחברה
הסדירה, אלא גם סטייתו המינית. אי־אפשר
להבין אותו, ואת הזרם המיוחד שייצג בתנועה
הנאצית, מבלי להתחשב בתופעה זו.
ההומוסכסואליות היתד, תמיד פופלארית
בשיכבה העליונה של גרמניה, ובייחוד בצמרת
הצבא. נרקמה סביבה אידיאולוגיה
שלמה, שהוסברה על־ידי פרופסורים מכובדים.
האידיאל הגזעני כולו, הכותר כתרים
לצעיר החסון ויפר,־ד,גוף כסמל הגזע העליון,
ריח ה, מוסכסואליות נודף ממנו. הוא הדין
לגבי האלהת התכונה הקרויה ״גבריות״ ,ש־שמצאה
לה גם מהלכים אצלנו, בצד,״ל.
באוניברסיטה של ברלין קתדרה לאיש בשם
כאשר הגיעוהנאצים לשלטון, הוענקה
אלפרד בוימלר, שפירסם ספר בשם ברית־גברים ומדע. לא היה זה אלא שיר־הלל ל״צעיר
בעל הנטיות הגיבוריות, הפונה עורף לחברה, המבקש את הידיד בן גילו או הקשיש ממנו,
שהתלונן על התפוררות היחסים בין המורה
המחפש אתהחבר ואתהמנהיג.״ אחרי
והתלמיד בגמנסיה, טען בוימלר בזעם :״ישנם אלפי מקומות בהם יכול גבר לפגוש באשה,
אך אין אף מקום אחד שם עומד גבר ליד גבר, שם נפגשים גברים ...עולמנו הוא עולם
ללא ידידות. כיצד מתייצב הגבר בפני עמיתוז כאמצעי למטרה, כחבר לעסקים, כקולגה,
או כמתחרה על האשה. בתחרות זו מפסידים שני הצדדים — את זמנם. אנשים בעלי אופי
חלש מושפעים על־ידי היחסים האירוטיים ויוצאים מחברת הגברים. הם נעלמים מזירה זו,
מתחתנים או שוקעים ביחסים אירוטיים. היחס האירוטי בא במקום הידידות. בעוד שיחסי־הדידות
יש להם קשר עם המדינה, הרי ליחסים אימטיים אין קשר כז ה ...הדמוקראסיד.
יכולה להתקיים רק במקום שם שולטת האשד, ,שם שולטים היחסים עם האשה, אך לעולם
לא במקום שם שולטת הידידות. הגרמני הוא בעיקרו בעל אופי מלחמתי, הוא גבר, הוא
נולד לידידות. לכן אין הדמוקראטיה יכולה לשגשג בגרמניה. כי בדמוקראטיה שופטת
האשד, את הגברים.״
משכב־הזכר גבר בימי המלחמה העולמית הראשונה. במשך ארבע שנים ארוכות רבצו
מיליוני גברים בחפירות, רחוקים מכל אשה. הבית היה רחוק, והחייל הרגיל לא חזר אליו
אלא פעם־פעמיים בשנה. היה זה גן־עדן להומוסכסואליים, בייחוד לקצינים, ואחת הסיבות
לכך שאנשים אלה אהבו את המלחמה וראו בשלום אסון. אחרי המלחמה חדרה ההומוסכסואליות
אל הארגונים הצבאיים הפרטיים, בהם מילא רים תפקיד מרכזי. הוא העביר את הסטיה
שלו אל ד,ם.א. הנאצי.
צמרת פלוגות־הסער היתד, מועדון הומוסכסואלי. הדבר הפך לשערוריה ברחבי גרמניה,
אך היטלר עצמו לא התרגש. הוא היה מוכן להשתמש בכל אדם, יהיו סטיותיו כאשר יהיו,
בתנאי שהביא תועלת לתנועה.

״דא איכפת לי״
ך* לוגות*הסער משכו אליהן מאות אלפי צעירים בגיל ההתפתחות. רבים פותו להצטרף
* 5למחנה הסוטים. ב־ 1927 הצליח אחד האבות, בעל עתון, להגיע אל היטלר עצמו
ולהתלונן בפניו על השחתת בנו, שנאנס על־ידי אחד מראשי ד,ס.א. השיב היסלר :״אדוני
היקר, אני יודע את הכל. אבל מה אני יכול לעשות? הס.א. אינו גן־ילדים!״ כאשר התייצבה
בפניו משלחת של גנרלים ואצילים, כדי להתלונן נגד רים ועוזריו, השיב להם הפירר
בגסות :״לא איכפת לי כלל אם הם מ מלפנים או מאחור!*
מסביב לרים התקבץ חוג של מפלצות מבעיתות• הפסיכולוגיה החדישה מלמדת כי
ההומוסכסואליות היא לרוב תוצאה של הפרעות נפשיות. ההרמון הגברי של רים, שכמעט
כל חבריו היו פושעים פליליים, שהורשעו בכל החטאים מרצח בדם קר ועד לאונס, השתלט
למחרת המהפכה על המשטרה הגרמנית. המפלצות הפכו מפקדי־משטרה, ויכלו לתת פורקן
חופשי לסטיותיהם השונות, כולל סאדיזם מחריד. אולם היטלר הכריח את רים, לכל הפחות,
להתחתן, כדי לטשטש את השערוריה. בימיו הראשונים של השלטון נפוצה בגרמניה הבדיחה
כי רים תלה מעל למיטת־הכלולות שלו סיסמה יוונית מתוקנת :״ההלך, בבואך אל הפירר,
הגד לו כי ראית אותנו שוכבים כאן, כפי שציוותה המולדת.״

ביב־השופבץ שד וינה
ך או אחרת, דבר אחד ברור: בגלל סטיותיו לא היה היטלר מסוגל לבוא במגע
נפשי הדוק עם נשים. האהבה, המסוגלת לעתים לרפא נשמה מופרעת, להביא לה שווי־משקל,
לקרבה לצדדים העדינים של החיים, נמנעו ממנו. האיש לא היה מס. גל להעריך
את ר,אשר״ עת. נאי מסויים, שערך פעם רשימה של כל המקרים המעטים בהם העניק היטלר
חנינה לנידונים למוזת, גילה שבכל המקרים, ללא יוצא מן הכלל, ניתנה החננה לרוצחי־נשים.
הנשים
יכולות להתנחם בכך כי גם על הגברים לא היתד. להיטלר דעה הרבה יותר טובה.
האיש שהכיר את העולם בבית־המחסה, שבל מכריו היו סמרטיטרים לא־יוצלחים כמוהו,
הגיע למסקנה הפשוטה כי האדם ה א ביסודו מכוער ומטומטם, ושקל להשתלם עליו
על־ידי פניה ליצריו השפלים. בערמומיות הצינית של איש מופרע, אך פיקח, יצא לנצל
את חולשות הזולת. השקפה צינית זו, אותה הביע בגלוי בקטעים בלתי״ספור ם של ספרו,
עזרה לו להגיע לשלטון באופן שהגיע — ולרצוח תוך כדי כך את נפש האומה הגרמנית.
אפשר לומר כי עתידה של גרמניה נחתך באותם השנים בביבי־השופכין של וינה, שם
גיבש אדולף היטלר את אופיו.

קטע אחר של הספר, המטיל אור על הקשר בין האידיאלים הנאציים לבין סטיות מיניות,
בא אגב תיאור תולדות חייו של ארנסם ריס, מייסד ומפקד מלונות־הם ער, שנורה בפקודת

אווה בדאון(משמאל) עם שתי אחיותיה

£8953£נ 6 £ 5
בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד מן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזנה
בפרס של עשר ל״י שיוענק מדי שבוע. הזוכים
הפעם: אלה ועמנואל זוהר, האחראים לנתם הלבן.

טעות

לעולם צו דקת
התביעה הוגשה באמצעות היועץ המשפטי
לממלה (מעריב)
ב. גדעון, חיפה
ככה זה כשאין ממשלה.
הצפרדע חיה כ־ 15 שנים מטעם משרד
החינוך והתרבות (הארץ)
א. אלוני, תל־אביב
מעל או מתחת למים?
המשלחת שבראשה עומד פרופסור יגאל
דיין (ידיעות אחרונות)
אמנו זך, תל־אביב
נתקבלה על-ידי שר החקלאות משה יוין.

לקשקשת האחרונה קיבלתי ים של כות
רות.
המוצלחות ביותר: גמל בעל שתי
דבשות עם רכשת רזרבית, יחיאל
כהן, חל־אביב; חזה של ג׳ין מאנספילד
לאחר שנעקצה על־ידי יתוש, וכן
מה שגרם תינוק תאוותני לאמו,
ש. ירושלמי, תל־אביב; פניו הקורנים של
משה מאחורי לוחות הכרית מעמי־נדב
קיכלי, באר־שבע; יול כרינר מטייל
כין הרי הכרמל, מאורי שלגי וגיורא
גת, היפה, קטע של יטתי אצבעות
מרגל משתתף בצעדת ארבעת
הימים, ממרדכי סטינגר, תל-אביב.

מזה צוחקים האמריקאים

חסעזירו!
מעשה כגברבר, שמו אבכר,
שאחר עלמות מחזר
העלמות כלי בושה
לו ילדו כבר שלושה
והיום שמו: אב־אב־אב־אכנר.
אמנון ח. דנקנר, ירושלים

כיוון שהולך לכם קלף משוגע השבוע,
נראה מה תעלו בחכותיכם למראה הקשקשת
הבאה (למסה):

מעשה כגברבר, שמו אבנר,
על קטנוע הוא טם, ממהר.
כף, ללא מעצור,
הראשון שבתור,
הוא טס: לעולם האחר.
דוד ברבי, תל ־אביב

״לא אזיז את המנהרה שלי! כשום פנים לא!״

אגודה מקצועית
היה איש עשיר; ונכבד, כי עשיר; ועבדו
בשבילו פועלים, כי עשיר.
בא אליו אחד הפועלים, ואמר. :בבקשה,
אולי אוכל לקבל את שכרי?״
אמר העשיר. :נהנית מהעבודה?״
אמר הפועל. :כן. אני חרוץ ואוהב
לעבוד.״
אמר העשיר. :מכיוון שנהנית, עבודתך
שברך. בשביל תחביב אין משלמים שכר.״
בא אל העשיר פועל אחר, ואמר . :בבקשה,
אולי אוכל לקבל את שכרי?״
אמר העשיר :״נהנית מהעבודה?״
אמר הפועל. :לא. לא נהניתי. עבדתי
רק מפני שאני צריך את השכר.״
אמר העשיר :״אם כך, אין עבודתך שווה
הרבה. עבודה טובה נעשית בשמחת־יצירה.
לא אוכל לשלם בשביל עבודה הנעשית
בלי מסירות.״
בא אל העשיר פועל אחר, ואמר :״בבקשה,
אולי אוכל לקבל את שכרי?״
אמר העשיר :״נהנית מהעבודה?״
אמר הפועל :״רגשותי הם עיניני הפרטי.
הואל נא. עבדתי, ואני רוצה את שכרי.״
אמר העשיר :״איך אתה מדבר אלי? אין
זה הטון בין פועל לעומד בראש המיפעל.
אתה גורם דמוראליזציה. יהיה עלי לפנות
לפורום מכויינג״

הסיפור הוא בעצם כזה, שכבר כמה שנים
מתגלגלת בחצרנו עצם. קשה לי כבר לזכור
מי הביא את העצם, אבל עובדה היא
שיש לנו עצם, ומאז שהעצם אצלנו יש
לנו צרות.
תחילתן של הצרות בכך, שכלבי השכונה
באו אלינו מתוך תיקווה לזכות בעצם. אילו
היה זה רק כלב אחד, מילא. אך האסון
הוא שבאו הרבה כלבים, וכל אחד מהם
רצה את העצם לעצמו. כך היו נובחים
בקזלי־קולות ולא ׳ נתנו לאף אחד לישון
— ומה שיותר גרוע, גם לא נתנו זה לזה
לנגוע בעצם.
כשנופחנו שכל עוד העצם אצלנו לא ניפטר
מהכלבים, לקחנו את העצם וזרקנו אותה

אגדות מידו־

לא ידע הפועל איזה פורום, אבל תשלום
לא קיבל.
חשבו הפועלים מה יעשו כדי שיקבלו
את שכרם. נדברו זה עם זה ועם פ עליו
אחרים, כי לא יעבדו בשביל אותו ברנש.
כלומר, שביתר.
לבעל המטבע, הדעה. ביקש אותו עשיר
מעושי דברו, ונכתב בעתו נים כי השביתה

חזון העצם היב שה
לים. שוטר שראה אותנו רשם לנו ראפורט,
מפני שאסור לזרוק עצמות לים, ובכך
הכריח אותנו למשות את העצם מן הים
ולהחזיר אותה לחצרנו.
כשראינו שלא נוכל להיפטר מהעצם,
חפרנו בור בחצר, בור עמוק, אולי שני
מטר, כי רצינו לסלק את העצם מה שיותר
מהר ושלא יהיו לנו יותר צרות.
איך שאנחנו חופרים את הבור, בא אלינו
שכן אחד, ושאל אותנו מה אנחנו ע שים.
ענינו לו שאנחנו מתכוננים לקבור את
העצם. על זה אמר, שלא נעיז לעשות את
זה, מפני שנביא על ראשנו צרות צרורות.
״איך זה?״ שאלנו א! תו .״האסור כבר
לקבור עצמות במדינת ישראל?״
על זה ענה השכן שאולי אין חוק האוסר
קבורת עצמות יבשות, אבל אם אין אגו
רוצים שיום אחד תבוא לחצתו משלחת

אינה מוסרית וכי השובתים ראויים לעונש
חט! ר משום שהם מחבלים במשק הארץ,
ואסור להעסיק אותם בכלל.
חשבו הפועלים מה יעשו. היה שם בעיר
לא־יוצלח אחד, חברם למיקצ׳ע ומהגרועים
שבהם• גם הוא חשב מה יעשה, שהרי
לעבודה ממש אין הוא מוכשר. אמר לפועלים
:״אתם צריכים אגודה מיקצועית. אני
אארגן אתכם לאגודה מיקצועית, והאגודה
המיקצועית היא תדאג לאינטרסים שלכם
בפני המעסיקים.״
לא ראו הפועלים דרך אחרת, ובכן עשו
אגודה מיקצועית, ואותו לא־יוצלח, הד מה
לכינה, היה למזכיר כללי נצחי של האגודה
המיקצועית.
בא המזכיר הכללי של האגודה המיקצו־עית
לפני העשיר ואמר :״אני המזכיר הכללי
של האגודה המיקצועית.״ אמר העשיר
:״נעים לי מאוד. מה אוכל לעשות
בשבילך?״
אמר הכינה. :משכורת טובה ואוטו
ונסיעות לחוץ־לארץ וכרטיסים לכל הפרמיירות
ואני כבר אמסור לך מה אומרים
פועליו ותדע מראש להכשיל את כל מזימותיהם.
סמוך עלי. יד רוחצת יד.״
מאז אין סכסוכים בין העשיר לפועליו.
ואם תרצו ואם לא תרצו, אין זו אגדה.
ארכיאולוגית בראשותו של הפרופסור יגאל
ידון, ותתחיל לחפור בו חורים, מוטב לנו
לוודא קודם אם אין זו במיקרה עצם של
אחד מלוחמי בר־כוכבא, מפ;י שאוספים
עכשיו את העצמות האלה, הפזורות בכל
הארץ, כדי לקב! ר אן תן בטקס צבאי בהר
הרצי.,
״אבל איך נוכל לדעת אם העצם שלנו
שייכת לאחד מלוחמי בר־כוכבאז הלוא אין
עליה שום סימנים, מלבד אולי כמה חריצים
שחרצו עליה שיני הכלבים?״
עתה ענה השכן שאין לנו מה לדאוג.
הוקמה כבר ועדה, בראשותו של הרב הצבאי
הראשי, הבודקת את כל העצמות
היבשות במדינה.
הוצאנו את העצם וסתמנו את הבור, ועכשיו
אנחנו שומרים אותה בארון עם
משמר כבוד מלא, המתחלף כל שמונה
שעות, ומחכים לבוא הוועדה. אנחנו רק
מקווים שהיא תבוא מהר - ,מפני שאין
לגו כוח לעמוד הרבה זמן על הרגלים.

מעשה כגברבר, שמו אבנר,
שאהב חמשירים לחבר
גם ללילי שלח
חמשירון נאלח
וזכה הוא כפרס, הממזר.
דן לאור, ירושליס

מעשה כגברבר, שמו אבנר,
שאחרי כתולה הוא חיזר.
את ידה לבקש,
הבחור התכושש
והיום הוא מחזיק את הנר.
יחזקאל ליפשיץ, פתת־תקוה

מעשה כגברבר, שמו אבנר,
שישב כטעות על מסמר.
חיש גילה על השת
(בקשקשת הבט!)
פצע גדול כיותר.
ר• גופר, תל־אביב

אלה ועמנואל זוהר, רחובות

מעשה כגברבר, שמו אבנר,
שאחרי כל לוליטה חיזר.
בנימפונת אחת
הוא נעץ המבט -
וכעינו השמאלית התעוור.
זהבה גרוס, רמת־גן

מעשה כגברבר, שמו אבנר,
על אחת, ושמה רונית, הימר.
כשניסח -או־לה־לה! -
להסיר ש מל ת ה...
את שיניו הוא מאז משחזר.
פנחס פלג +יעקב בכר, חיפה

רב תודות לכם, שהפסקתס לחתום על
החסשירים בראשי תיבות• עכשיו לפחות
יכולים אנו לדעת, עם מי יש לנו עסק.
כיוון שכן, נוכל להתחיל במחזור חמשירים
נוסף, והפעם לא. על גברבר, אלא על גבר
ססש: חיו חיה גבר שמו לי ש...

כשלם
המלוזמה הקרה
ו 4בריפ׳ פחת
״המלחמה הלא־נכונה, במקום הלא־נכון,
במועד הלא־נכון כך הגדירו הגנראלים
האמריקאים את מלחמת־קוריאה. השבוע
התקרבו למלחמה עוד פחות נכונה, במקום
ובמועד עוד פחות נכונים. המקום: לאוס.
הצד האירוני בפרשה: האמריקאים עצמם
גרמו למצב זה. אחרי שסרן־הצנחנים
קונג־לה, חולל בשנה שעברה הפיכד, ניט־ראליסטית
במדינה, ומסר את ראשות־ה־ממשלה
לנסיך סובאנה פומה, יכלו האמריקאים
להשלים עם המצב.
אולם היה נדמה להם, כי להם מותר
להתחכם. בהפיכה נגדית גרשו את קונג לה
מן הבירה, הקימו בה ממשלה של קוויז־לינגים
אמריקאיים. אז החלו הצרות. הצבא
הניטראליסטי התחבר עם הצבא הקומוניסטי,
קיבל עזרה מן המדינות הקומוניסטיות
הסמוכות. ואילו אנשי הצבא הפרו־מערבי

תעשה זאת! זה יפתח שערי אנטי-שמיות!״
כשרות כבית הלבן. למחרת היום
ההיסטורי, בו נתמנה כס! עמד לנשיאות,
הופתע מאיר על־ידי מיברק מטעם אותו
אירגון יהודי עצמו. נאמר בו כי המינוי
מהודה ״ניצחון לחזון האמריקאי של שוויון
הגזעים והדתות.״ המיברק גם ב-־קש ממנו
להביע תמיכה בהצהרת האירגון כי אין
״קולות יהודיים״ ,וכי כל האמריקאים יצביעו
אך ורק בהתאם למצפונם כאמריקאים.
מאיר קרא לעוזרו ואמר לו :״בראדי,
ענה להם שאגי תומך בלב שלם בהצהרתם.
אחר־כך התחל מיד לעבד את הבוחרים
היהודיים בניו־יורק, בקאליסורניה ובאילינוי.
אם לא אזכה ב־ 80 אחוז במדינות אלד״ אפסיד
בבחירות.״
כפי שציפה מראש, לא חסרו ההשמצות
במערכת־הבחירות, שנסתיימה בניצחונו של
מאיר. מאה מנהיגים פירסמו קול־קורא שעורר
את ״הבעייה הדתית״ .הם שאלו:
״האם יכול אדם, המאמין בדת היהודית,

1 (1ב תו תחמ1ונ:
ביום 2.4.1961

קורסים מקיפים ויסודיים
* מחלקה לחשבונאות
• הכנה לבחינות ביניים של רואי-חשבון
מוסמכים
• הנהלת חשבונות סוג ג׳
• הנהלת חשבונות למתקדמים סוג ד׳

* מחלקה ללימודים טכניים
• שרטוט טכני של מכונות
• שרטוט טכני של בנין

* מחלקה לשפות

אנגלית (למתחילים, למתקדמים ולמשתלמים)

• אנגלית מסחרית

* מחלקה להכנה לבחינות בגרות
ולמוקדמות
• למוקדמות ולבגרות דצמבר 1961
ווייוווו ת

חאו ׳ 1נ ו 1׳9וודשו

חל־ אנינ

ב ר טי ם והרשמה
ב שעו ת.

§ _ 3 .8 3 0עדג

ר ח אנ טזקולסקי ^ ח ל -אביב
) לי ד א בו גבי רו ל ארלוזזווב

הנשיא קנדי(עם כתו ואשתו)
מקום לא נכון, מועד לא נכון
יא גילו כל נטיה לבזבז את חייהם במל חמה
שלא הבינו את פשרה..
הם נעו בשטח, ירו בתותחים החדישים
״בכיוון הכללי של האוייב״ ,דגו דגים, התעלסו
עם בנות המקום ושתו לשכרה. כבו
דהיסטים אדוקים, לא רצו להרוג רני־אדם.
חזור חלילה. כאשר עמדו הכוחות ה־קומוניסטיים־הניטראליסטיים
לנצח במלחמה,
איימה ארצות־הברית בהתערבות צבא־ת
גלוייה. הנשיא קנדי הוכיח כי היא מוכן,
לא פחות מג׳ון פוסטר דאלס ,״להגיע אל

עברי פי פחת של המלחמה.״
אלופי צבא ארצות־הברית נחרדו נוכח
אפשרות המלחמה, אולם ברגע האחרון הראתה
ברית־המועצות, השבוע, נכונות לפשרה.
עתה לא דרשו האמריקאים אלא את
החזרת המצב אותו הפרו הם עצייס: הקמת
ממשלה נייטראליסטית, בהשתתפות השמאל
והימין כאחד, תוך סילוק האמריקאים והסובייטים
גם יחד.

ארצות הברית
הנוו 4יא היהוד
עד לפני שנה, היה דבר אחד קבוע נ־ארצות־הברית,
כמו אנדרטת החרות: שרק
נוצרי פרוטסטנטי יכול להיות נשיא אר־צות־הברית.
ג׳ון קנדי הקאתולי הפר כלל
זה. בחירתו הביאה כימעט אוטומטית לשאלה:
האם יכול גם יהודי להיות לנשיא

ארצות הברית?

השבוע פירסמו מספר שבועונים
אמריקאיים פיליטון שד ההיסטוריון
אלברט פורשפאן. שפורסם
לראשונה כביטאון יהודי
דתי. להלן קטעים ממנו:

הכל התחיל בחיעידת המפלגה בשנת
( 1984 בחיי!) .כל המועמדים הבולטים לכס
הנשיאות נפסלו בהצבעות שנמשכו עד אין
סוף. לפתע צף איכשהו שמו של יעקב
מאיר, ראש־העיר האהוד של מיניאפולים.
יהודי! האם נעז למנות יהודי כמועמד לנשיאות?
האם יש ליהודי סיכוי לנצח בבחירות?
ההצבעה
ה־ 40 החלה. לפתע נמסר למאיר
פתק, בו נתבקש לקבל באופן דחוף משלחת
של המועצה האמריקאית היהודית ליחסי־אנוש(
.הוא לא ידע כי באותו רגע המתינו
לו משלחות של שלושה אחרים).
ראש האירגון אמר :״יעקב, אנא, אל
העולס הזה 1227

להיות אובייקטיבי ביחסו לישראל האם
יצטרך להסתלק ממסיבות ממלכתיות חשובות,
בגלל הגשת מאכלים בלתי־כשרים?
היקים בבית הלבן עץ־אשוח בחג המולד?״
מנבית אמריקאית מאוחדת. כך
הפך יעקב מאיר לנשיא היהודי הראשון
של ארצות־הברית. ממשלתו של מאיר הקפידה
על רמתה המוסרית, אך לא עברו ימים
רבים ויריביו החלו ממלמלים כי ענייני המדינה
נחתכים במיטבח שלו (ליצן אחד
טען שהם מוכרעים בשני מיטבחים שונים
— האחד בשרי והאחד חלבי).
בכל יום שבת בבוקר היה צורך להקים
בכוח את בנו של הנשיא, חירם, בן ה־,15
ואת בתו דבורה, בת ה־ ,25 כדי שילכו עם
הוריהם לבית־הכנסת, לעיני הצלמים.
מובן מאליו שהיה רק חבר יהודי אחד
בממשלה. כפי שאמר מאיר לאחד מידידיו:
״אם רציתם ביהודים רבים יותר בממשלה,
הייתם צריכים לבחור עוד פעם בנשיא
קאתולי.״
הנשיא העביר תיקון לחוקה, על פיו התמנה
סגן־נשיא מיוחד לענייני מגביות. ואכן,
לא עבר זמן רב לפני שהמגביות באו במקום
מס־ההכנסה. הטכניקה שהוכיחה את עצמה
במגבית היהודית המאוחדת הופעלו לטובת
ארצות־הברית. איש לא הניד עפעף כאשר
טילפן נשיא חברת הפלדה האמריקאית
לנשיא ג׳נראל מוטורס ואמר לו :״או שתתרום

סיגארים תזוז. הפעולה העיקרית של
ממשלת מאיר היתה בשטח החינוך. הוא
הנהיג חינוך אקדמאי חובה.
לימי הקיץ הוקם סניף של הבית הלבן
במלון פונטיינבלו במיאמי־ביץ׳ .הנשיא עבר
מחדר לחדר, חילק סיגאריבק מילא את כוסות
האורחים בגזוז, ופיקח על מישחק־הקלפים.
הוא היה נשיא פופולארי.
יעקב מאיר שירת בהצטיינות במשך שתי
תקופות־כהונה קדחתניות. כימעט ולא נמתחה
עליו ביקורת שלילית. איש לא העז
להשמיע דברי ביקורת, מחשש פן ייחשב
לאנטי־שמי.
ממשלת מאיר שברה את קליפת המסורות
והדעות הקדומות, שאבד עליהן הכלח.
כאשר סיים מאיר את תפקידו, גאתה התחושה
הדמוקראטית עד כדי־כך, שהיה ביכולתו
לבחור בעצמו את יורשו. יורש זה ניבחר
לנשיא, למרות כל המיכשולים, הפך לנשיא
הכושי הראשון של ארצות־הברית.

הצעד הנכון

בכל עת יהנו בני ביתך
ואורחיו אם תגישי להם

כמו במשחק השחמט, כן גם
במטבח, צעד נכון מביא
לנצחון.

תה ויםוצקי
מם׳ 518 המעולה
בטעמו ובטיבו.

הצעד הנכון במטבח —
שמוש בשמן ״אקסטרה״
0 .0 .של ״עץ־הזית״.

מוגש בקופסת פח מהודרת
המתאימה כמתנהלחג .

כך תזכי באהדת כל בגי
ביתך, שיהנו מארוחות
טעימות ומזינות המוכנות
בשמן ״אקסטרה״ 0 .0 .של
״עץ־הזית״.

כשר לפסח

תדל ד פו ע ק *

לקראת חג הפסח -בפרום האביב
הצעות מיוחדות לריהוט חדיש אצל

רהיטי אושינסק׳
תל־אביב, רחוב הרצל ,56 טלפון 86797

חדרי סלון מתוכננים על־ידי מיטב האדריכלים -ספות
נוחות וכורסאות נאות — מבחר של מערכות רהיטים —
תנאיסנוחים.
מוכן ובהזמנה.

לקראת הפסח פאר ביתך אצל

תל־אביב1,ורחוב 1והרצלכ 039ק* ריהוט ריהוט מודרני מרהיב עין — ספות
נהדרות -כורסות נוחות -חדרי
שינה וחדרי אוכל חדישים ביותר.
מחירים מיוחדים — תנאים נוחים.

מספר 1227

שנה 24

י״ב ניסן תשכ״א29,3.1961 ,

המהיד 60

סימון שד האיש הכווח־ ממעופס רינץ׳:

אגודה