גליון 1228 מתאריך 4 באפריל 1961

מספר 1228

המחיר 60אגורה

שני

זגדוע מינה בן־גוהן את רבו!
לשר־הבטחון ואת דייו לומטכ׳־ל*

9 * 98₪

העורך הראשי:

העו&ס הוה

אורי אבנרי

ראש המערכת:
שיום כהו

עורך משנה:
דוב איוזו
עורך כיתוב:
נוהסים גילו

כתב ראשי:
אלי תבור
צלם המערכת:
יעקב אנור
רחוב גליקסון * ,תל־אביב, טלפון ,26785
ת. ד . 136 .מפן לסברקים . :עולמפרס״.
המוציא לאוד: העולם הזה בפ״מ.
ופוס משח פוהם בע״ס, ח״א, סל.31139 .
דוד טופל ובניו, תל־אביב. החפצה המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העת ון

הנקרא

2 0סיגריות

צייר המערכת:
וקי

חברי המערכת: אורי לילי יוסף אבנר

אלוני, שלמה אלינב, שייע
גלילי, דויד הולוביץ, רותי
אבו־חמדי, זיוה יריב, אביבה
פרי, שמעו; צבר, עמום
מלכה רחביה.

ביותר

נלור,
ורד,
סטן,

במדינה

ב א ריז ה בפ 1ל ה
הוצאת מ. מזרחי

השבוע מלאו 11 שנה לאותו יום, בפסח
,1950 בו רכשנו את חעולם הזה ופירסמנו
את גליוננו הראשון.
עוד תמהנו איך לחגוג את סיום השנה
ה־ ,11 שנה בה הוכיחה פרשת־לבון את
חשיבות קיומו של שבועון זה, ובה הגיעה
מלחמתנו ברודנות מנגנוני־החושך למיניהם
לשיאה. והנה באה לנו עזרה בלתי־צפוייה.
;מערכת ולבית אחד הע,רכים פרצו חוליות
הבולשת (ראה עמודים 9־ ,)8כדי לערוך
חיפושים אחרי מיסמבים סודיים ששימשו
יסוד ל״סקופ״ שפירסמנו בשבוע
שעבר. הפעולה השרירותית של המשטרה,
על סימני־הלוואי המכוערים האופייניים, היתד,
תוצאה של קנונייה בין שמעון פרם ועמום
בן־גוריון. היא היוותה אישור לכך כי
בתום השנה ה־ 11 עודנו נמצאים באמצע
המאבק, ואולי אף בראשיתו.

״דעתי על העולם הזה היא בדיוק כדעתו
של העולם הזה על־,״ אמר בשבוע שעבר
רב־אלוף ד״ר יגאל ידין לכתב שלנו, לפני
שסילק אותו בכוח מאיזור החפירות במידבר
יהודה.
ואכן, במיקרה זה אין הוא חשוד בגוזמה.
חבל שידין לא סיפר מה ראשיתה של
דיעה הדדית זו. כי לכתב, שהוא צעיר
בגיל ובתפקיד, היה יכול הדבר לשמש
חומר־לימוד מאלף ביותר.

היה זה בינואר .1951 אז היה העתון, בעיקר,
ביטאונם של החיילים המשוחררים
שחזרו ממלחמת תש״ח, בעיותיהם של נכי־מלחמה
מקופחים, של אלמנות־מלחמה מחו־סרות־כל,
מילאו את עמ,די העתון. כל חייל
משוחרר, שהאמין כי נעשה לו עוול, מצא
את דרכו אל שני החדרים הקטנים, בהם
נדחקו אז עורכי העולם הזה, כתביו ועובדי־מינהלתו.
באחד
הימים הופיעה משלחת של נכים.
נסתבר כי באה בשמם של נכים אחרים,
שלא יכלו לבוא בעצמם, בהיותם משותקים
שיתוק מלא, מן החזה ומטה. הם התגוררו
בביתן מספר 19 בתל־השומר, כולם באולם
אחד גדול. אחרי שנים של חיים־בצוותא
שוב לא יכלו לסבול את הדבר. הם תבעו
כי יעבירו אותם לביתן סמוך, המחולק
לחדרים קטנים, כדי שיוכלו ליהנות מפר־טיות
כלשהי. הנהלת בית־החולים סירבה,
והנכים התכוננו לפלישה בכוח.
מובן מאליו ששלחנו חולייה מוגברת לטיפול
בעניין. צילמנו את האנשים, גבינו
מהם עדויות ארוכות ומדויקות, הכינונו
כתבה מפורטת, ביקורתית, אך לא חריפה
מדי. לרוע המזל הזכרנו, בין השאר, ש־הרמטכ״ל
יגאל ידין אומנם הביא לנכים
מישחק של חצים, אך שזה היה סימן התעניינותו
היחיד בגורלם.
שעתיים לפני ההדפסה באה ידיעה שהדהימה
אותנו( .אז עוד היינו ירוקים מאוד)
הכתבה כולה נאסרה לפירסום.
קודם לכן, כבר הספקנו להדפיס את
הסיפרה , 19 בצבע אדום, במקום שהיה מיועד
לכותרת. לא נותר לנו אלא להשאיר
את העמוד כולו ריק. אם אתה קורא ותיק
מאוד, יתכן שהופתעת אז למראה עמוד
לבן, ובו הסיפרה 19 וכמה פסוקים מן

״מועדון הספר הטוב״
יצא לאור הרומן הסנסציוני

דו״ ח

מאת אירווינג וואלאס
העורך מישאל בין
׳ סיפורו של איש המדע ד״ר צ׳פמן,
הנשים על אודות הפרטים האינטימיים ביותר של חייהן המיניים.
נשים, המתנדבות לראיונותיו של ד״ר צ׳פמן, בין מתוך סקרנות
ושחצנות, ובין מתוך צורך דחוק לספר למישהו את האמת על
עצמן, על חייהן, אהבותיהן ושגגותיהן.
רומן מעמיק ומרתק שמוסר ההשכל שלו הוא כי הנשואין
מושתתים על יסוד בר־קיימא יותר מאשר המין לבדו, כי חמימות
אנושית ולב מבין חשובים יותר מן המדע.

הספר מכיל 430 עמוד -מחירו 5. -ל״י
ההפצה הראשית:
מזרחי, רחוב אלנבי ,60
טלפון ,64755 תל־אביב.

למשפחת העולם הה — לחג החרות — זר
פרחים!

ברכה בר־כוכבא, ירושלים
תודת המערכת לקוראה ברכה, בת השבע,
על הפרחים היפים שציירה בגלוייתה.

אגנרי לבית־הסוהר:
בתנובה למיכתבו של שלמה אבינר (ה
עולם הזה , 11226 שהתרשם עסוקות ממאמרו
של אורי אבנרי ״התיק
הסודי״ (העולם
הזה ,) 1224 אשאל
אוחו שאלה קטנטונת.
האם
העובדה שאורי
אבנרי ,״המשמיץ
והמעליז״ ,טרם
הובל באזיקים לבית
הסוהר, ואף לא נדרש
לתת את הדי;
על השמצותיו, אינה
טלזפיקה לשלמה אבי נר
על מנת שיבקש
את המסקנה המתבקשת
מאליה? והרי ידוע כי השמצות 1־
הוצאת־דיבה הם פשעים כבדים במדינה דמו־קראטית,
ולא בל שב; שעה שהדברים נוגעים
לראש־ממשלתה של הארץ.
אצבעותיו של אורי אבנרי אינז מכילות
חומר למאמרים כה נכונים. המאמרים אינם
מצוצים משם.

מיכאל פרס, נתניח

בזה לא נסתיים
העניין.
רצה המיקרה ו־הוזמנתי
באותו ערב
להצגת־בכורה באו־לם
אוהל שם. ועוד
דין חו ק ר
רצה המיקרה שאשב בדיוק מאחורי מושבו
של רב־אלוף ידין, שלא הכיר את פני.
באמצע ההצגה, בזמן ההפסקה, ראיתי
את ידין קורא אליו את עורך השבועון הצבאי,
שה ה אז, עדיין, בעל תפוצה ניכרת
בצ בור האזרחי. לא יכולתי לעקוב אחרי
כל השיחה (ואין ג׳נטלמן מאזין לשיחות
הזולת) .אך התוכן הוברר לנו למחרת בבוקר.
הנכים הודיעו לנו כי חולייה אחרת
באה לצלמם ולכתוב עליהם כתבה. כשהתעקשו
הנכים ואמרו כי לא ידברו עם איש
אלא עם נציגי העולם הזה, טענה החולייה
כי נשלחה על־ידינו.
בשבוע שלאחר מכן הופיע בשבועון
הצבאי כתבה גדולה על מצב הנכים בביתן
. 19 היה זה שיר־הלל למאמצים שהושקעו
למענם, ובעיקר לרב־אלוף יגאל ידין, שתואר
כאיש הלוקח חלק פעיל בנזאמצים
אלה.
הכתבה שלנו נשארה אסורה.

לסיפור השבוע היתד. תוספת משעשעת.
ידין ציווה להחזיר את הכתב שלנו, מחפירות
מידבר יהודה, במכונית צבאית
מי. חדת לבאר־שבע. בדרך פנה החייל אל
הכתב, בבוז אינסופי :״אתה איש העולם
הזה, אתה? אתה לא מתבייש שתפסו אותך?
אחרי שהחברים שלך הסתננו למרכז מפא״י,
אתה לא יכול להגיע אפילו אל החפירות?״
אותו חייל לא ידע כי כל אותה עת
השתתף בעבודות החפירה, מתחת לחוטמו
של ידיו, שליח שני של העולם הזה, שהיה
מצוייר במצלמה. בין השאר צילם את יגאל
ידין ברגע שהלה היה עסוק בחקירת השתי־וערב
שערך לכתבנו, שכלל לא טרח להכחיש
את זהותו, אלא נרשם ונתקבל לעבודה
בשמו המלא. תצלום זה צולם בחשאי, ועל
כן התקבל מטושטש במקצת (ראה תמונה).
מכתבים ברכת הפרחים

צ׳פמן

התנ״ך (״לכן המשכיל בעת ההיא יידום!״).
הפסוקים סופקו לנו על־ידי בעל הדפוס,
משה שוהם, מוותיקי
היישוב, שהוא גם
חובב תנ״ך.
כבר אז היו לנו
שיטות להשגת אינפורמציה
בשקט, מאחורי
הקלעים. עוד
באותו יום נודע לנו
כי ההוראה לאסור
את פירסום הכתבה
באה מפי הרמטכ״ל,
שהתפנה מעיסוקיו
כדי לקרוא את המאמר.

עתה סיימתי את קריאת ספרם של
הורביץ וחסיז על הפרשה. ספר זה מטיל
צל כבד על דויד ב דנו ריוז, דיי; ופרם,
והאשמות פליליו ת על הקציז הבכיר.
בכל זאת מעורר הספר תמיהה גדולה.
הספר, שנכתב במידה רבה מפיו של לבוז
או בהשראתו, מציג את לבוז כצדיק נטור
בדורו, אדם ללא רבב. ולבוז, נם אם הוא
צודק בענייז הפרשה, אינו אדם ללא רבב.
בז קובעים המחברים בוודאות שלא בז־גוריו!
,לא דייז ולא פרם, אחראים —
הז במישרין והז בעקיפיז — למתז ההוראה
בעניי ז העסק־הביש.
לעומת זאת קובע אורי אבנרי, באחד ממאמריו
האחרונים, כי בז־נוריוז הוא שנתז
את ההוראה לביצוע העסק־הביש, ובז דייז
ופרס זייפו ושיקרו לאחר מבז, על מנת להעליל
על לבוז שכאילו הוא אחראי למתז
ההוראה.
אם אבנרי הוא שקרז ומעליל, מדוע הוא
מסתובב חופשי בינינו? מדוע לא יתבעוהו
לדיז על הוצאת־דיבה ולא יתנו לו התבודדות
ממושכת בבית־הסוהר? ואם אבנרי
צדק — מדוע לא הביא ידיעותיו והוכחותיו
ללבוז ולמחברי-הספר?

שלמדי אבינר, ראשון־לציון
מחברי הספר לא פנו אל העורך, לא לפני
פירסום חנדאנור הנדון ולא אחריו, כדי לקבל
מפיו אינפורמציה מוסמכת.

מה תתן לזקן?
לאור המצב, אני מניח כי סיסמת־הבחי-
תנו. בקשיש —
רות תהיה הפעם:
אלי מעין, באר־שבע
לישיש1
העולם הזה 1228

זה מכבר לא צחקתי כל־כד הרבה כמו
שצחקתי אחרי שקראתי במאמרו ׳צ? העורך
״נייר זבובים״ (העוקם תזה ) 1227 את הפסוק
״מן הרגע בו נבלע הכבש בלוע הארי,
שוב אי! קולו נשמע. האריה נשאר אריה.
מה נשאר מן הכבש?״
מה נשאר ממנו? בדיוק מה שיישאר מז
הצעירים שיישארו בטפא״י — אם העורך
התכוו! למה שאני מתכווו.
דויד גולדמן, רמת־גן
הבה נשאיר את הוויכוח ברמה פארלמנטרית!
אני חושב שעל העורר לחדול מלעורר את
התקווה הכוזבת שבבחירות הנוכחיות ישתנה
משהו. ברור כי נם אחרי הבחירות תשלוט
קואליציה בראשות מפא״י, בראשות דויד
בו־גוריוז. הנסיון הוכיח שאין הבדל בין
קואליציה של מפא״י עם הימין או השמאל.
כל מה שאפשר לקוות בשלב זה הוא להכניס
לכנסת כמה אנשים בעלי אומידלב,
ריעות מקוריות וטוהר אישי, שישמיעו את
האלטרנטיבה האמיתית מעל במה זו ויקללו
שם את השותפות האילמת בין המפלגות.
איני רוצה להזכיר שמות — אך כמה
מן האנשים שאני חושב עליהם מסתובבים
במערכת שלכם או מסביבה.
מה בנונע?
חיים שפיר, חיפה

דות מאחור, ואת תמונת הדוגמנית, אשר
הגב שלה נראה על השער.
ובכן, אם מותר לחזור על שאלתה של
הנכרת כהן הנכבדה: עם מי הייתם מתחתנים?
אבקש תשובה ם; הקוראים.
שושנה זילברג, תל־אמיב
מתחת לתמונה של הצועדות שהופיעה בפינה
השמאלית העליונה של הכתבה, כתבתם
:״הפקידות הן חיילות כמו כולן
לא לכבוד הוא לכם לפרסם דברים כאלה.
או שמא הסתפק המפרסם ברושם שעושות
המצולמות? האם עושות אנו רושם של פקידות?
לידיעתכם:
אנו נח״לאיות, נאוות הנח״ל,
ולא עסקנו מעולם בפקידות.
מס׳ אישי ,396068 צה״ל
396068 היקרה (או שמא מותר לקרוא לך,
כאות חיבה ,״ 068 היקרה שמא תזהו
את עצמכן ב שמותז

אשת השגריר
בכתבה על

מי יעצור את מי/
...במאמ רו ״הפליטים — סכנה או סיכוי״
קובע אורי אבנרי כי הדרך שהוא מציע
תפתור את הבעייה. האם חשב מר אבנרי על
כר שברגע בו תודה ישראל בקיום בעית
הפליטים, מבלי לקבל ערבויו ת לשלום, ילחצו
על ישראל לקבל את הפליטים ללא ערבויו ת
ממשיות לשלום?
שנית: לגבי הצעות לטדיניות־חוץ ישראלית:
האם חשבו העורכים על כר שברגע
שנעזוב את צרפת, אין לנו שום ערבויו ת
שעמי אפריקה ואסיה יחפצו בנו? אז נשאר
קרחים מכאן ומכאן. האם נאומי הד״ראד
קרומה באו״ם יעצרו את המצרים בדרום?
למרות המגרעות יש להעולם הזה יסודות
חזקים, המשרתים מטרה נכונה, ובאסיפת
שמעון פרס בקולנוע ״צפון״ ראינו כי הנוער
אינו אדיש לגילויי העולם הזה.
אליעזר רבינוביץ, ירושלים
העורך לא טען כי החזרת הפליטים צריכת
לבוא אחרי השלום — אלא להיפך, שהחזרת
הפליטים תיצור שלום מבלי שהדבר
יהיה תלוי באיש. הד״ר אנקרומה אולי
יעצור את המצרים — אן הק רא רבינוביץ
לא יעצור בעד הצרפתים לכרזת שלום עם
קאהיר.

פני התכשיט
אני חושב שיה די חוצפה להראות חצי
פרצוף של נערה,
כפי שעשיתם בכתבה
על התכשיטים
במדור ״חפש את
האשה״ (העולם הזה
.) 1227 מה הייתם
אומרים אילו שילמתי
את חצי המחיר
עבור הנליון?
למדתי בבית־הספר
שפני בתורה מורכבים
משני חצאים,
ואין לי כל יסוד להאמין
כי הבחורה
הנדונה יוצאת מכלל
זאת,
לעומת

יש לי היסוד להפרצוף כי האמין
החצי
השני
יהיה די נחמד.
מה עם החצי הישראל
דביר, רחובות
שני?
מה אתו( 7ראה תמונה)

נתיב לנשר כשמים
נוריאל!

כל הכבוד לאופנוע!
יתהלל חוגר כמפתח״.
(העולם הזה )1227 הדפים את תמונתי
בזינוק על אופנוע בחולות חולון. ומה נדהמתי
לקרוא מתחת לתמונה את הכותרת
״אופנוען נוריאל בפעולה״.
בירי נמצאת התמונה המקורית, וכל אחד
ממעריצי הרבים, יזהה אותי בנקל כציון
עמר, האופנוען הירושלמי המכונה ״הנשר
השחור״.
ציון עמר, ירושלים

לפקידות תמיד אנחנו
הגברת דינה כהן יכולה ללעוג במיכתבה
(העולם הזה )1227 לדוגמניות, ולהעטיד ל-
צירן את נערות הצעדה. זה מאוד תלוי
בתמונות שבוחרים.
אני, למשל, הייתי מציעה להסתכל בצד
השני של המטבע — ליתר דיוק, בצד השני
של הנערות. למשל: תמונות הנערות הצוע
הארחי-פרחי-אולונים
במידבר
יהודה (העולם חוה
,) 1226 מצאתם משום
מה לנכון לציין כי
מר מיכה שנריר,
איש הראדיו, חזר
״אל אשתו היפה־פיה,
מזה חודש.״
אם כבר, אז כבר,

איפה היא?
שמואל חלדי, ירושלים תצלומה של עליזה
שגריר, ראה תמונה.

איך מודים /־
האלמוני שכתב את
הכתבה ״מדוע הם
מודים?״ (העולם הזה )1227 שכח עוד
שיטה אחת, שהונהגה בארץ — עוד לפני
קום המדינה, כשההגנה חטפה את קצין ה־אצ״ל,
ידידיה סנל, הי״ד, שנרצח לאחר מכן.
הם הזריקו לו זריקות סקופולאמין, תכשיר
המרופף את רצון־העמידה של האדם, ומשחרר
את לשונו.
קיימות ארצות בהן השתמשים בזריקות־סקופולאמיז
ותכשירים היפנוטיים אחרים,
נם בעת חקירה משטרתית. מביאים את הנחקר
למצב של היסטריה, או של התמוטטות
עצבים, ואחר־כד מזריקים לו ״זריקות הרגעה״
.לאמיתו של דבר אין אלה אלא ״תכשירי
שיכנוע״ ,שאינם משאירים סימני ם
פיסיים. לאחר חתימת הודאתו של הנאשם,
שוב לא נשאר סימן — זולת סימדהזריקה
מנחם גפני, באר־שבע
הפעוט.
כשקראתי את המאמר, הבינותי פיתאום
מדוע נחפזו להוריד, בישראל, את סרטו
של אלק נינם ״השבוי״ ,בעל השם הבינלאומי,
לאחר ימי־הקרנה מועטים. הוא פשוט
מגלה שיטות אשר מוכרות למדי לאלה
שאילצו להסיר את הסרט מן התוכנית.
אילה כהן, תל־אביב
בצדק מסביר כותב המאמר כי החוקרים
משנים את התנהגותם לסירוגין, נוהגים
בזעם וב״טוב לב״ .לפעמים אף מתחלפים
שני חוקרים. ה״רע״ מפנה מקום ל״טוב״,
אשר מציל, כביכול, את הקורבן המתמוטט
מציפורני חברו. מכאן ועד להפיכת החוקר
ה״טוב״ לכעין דימוי־אב המור אד נדיב —
הדרך קצרה. ואוי למי שמתפתה להאמין
ב״אבהיותם של רודפיו!״
גב׳ פרל, חיפה

גילה והקרסוליים

ביחס לפסקה על הגברת גילה בכתבה על
״אופנת שרתון״ (העולם הזה 1226 יש
שלוש אפשרויות: או שהצלם האמריקאי שהזכרתם
הוא קצר רואי, או שכתבתם לא
דייק, או שמא כתבכם צריך לשפר את טעמו

בנשים.
במיקרה אני מכירה את גילה נולן. לא
רק שהיא יפה מאוד — ולא נערת״זוהר —־
אלא שהיא נם התברכה באי שיות מלבבת.
האם אתם חושבים שלדעת־הקהל האנגלית
אי! טעם מעודן? הלוואי והיינו מגיעים
לקרסוליהן.
מין נקבה, תל־אביב
של מיז כתבת העולם הזה, שגם היא,
לפי כל הסימנים, ממין נקבה, טוענת שטעמה
בנשים אינו זקוק לשיפור נוסף. שאר
חברי המערכת מוכנים לקבל שיעורים מן
הגברת גולן.

סקנדדיה (המשך)

מה שעשו למורה מטנחטיה, זה היה בסדר.
מעל דפי העולם הזה כבר קראנו לא פעם
סיפורי אהבה דומים, אד עד כה הם קרו
לנו עם ערבים ועם נוצרים. זו לנו הפעם
הראשונה שאנו מתנסים באהבה נם עם

כושים.
כושי אפריקה עוד לא מכירים אותנו כלבך
טוב. הם יודעים שאנו ״עם ניבחר ואור
לגויים״ ככתוב — וחשבו בתמימותם שאנו
באמת כאלה. הם לא הבינו שהכוונה היא
בעצם שאנו רק נדריך את הגויים איר
להיות טובים, אבל זה לא מחייב אותנו
לנהוג לפי אותם הכללים, כי אנו ממילא
כבר עם ניבחר.
עכשיו למדו האפריקאים להכיר אותנו
נם מן הנסיון, ואין חכם כבעל הנסיון.
ברכתי לדליה ולירידה האפריקאי —
חזקו ואמצו!
אוטו שפיץ, רמת־השרון

נופש הצייד
טוב לקרוא (העולם הזה )1227 שאלוף
מאיר זורע לא רק נוטע ב״אל על״ ,לטיולי
ייצוג בארגנטינה, כחבר המשלחת לטקס
השבעת הנשיא פרונדיסי, אלא עוסק נם,
מפעם לפעם, בצייד נאצים.
אמנון ברכה, תל־אביב

העולם הזה 1228

במדינה העם יורש־ כ ד ־ כובבא

תשבץ רעו!1ם ה!ה 1227
ציון הראתי ויהודה יש ראל
ניגשו אף הם,
כפותרים קבועים של
מדור התשבצים של ה עולם
הזה, להטיל משי מה
משלהם על אחיהם
לצרה (או לתענוג ).כות בים
ציון ( )21 ויהודה
19״נוסף על היותנו
ספורטאים ו אנו גם
תשבצנים ולא נאכזב.״
בסדר, אל תתאכזבו,
טוב?

םאוזז )1 :פקעת
)4 .עוף סי ס בעל
רנלים ארוכות מאוד
)10 .ב טנ ה<11 .
נ יל מצוות )13 .א-
חורי הנוף ) 14 .מחבר
האופרה ״הקלע
החופשי״ ) 15 .בקטי־ריולוג
צרפתי) 17 .
עליוז ) 19 .תל-חר-
בות )20 .ממחזותיו
של שקספיר) 22 .
רב־ם נ )25 .מעבר
צר בין הרים)26 .
חיטט )27 .מהנדס
יהודי־הוננרי שהראה
את הדרר לבניית
ם פינת־אוויר) 30.
קינה על מת)33 .
כלל ה אוניו ת במדינה
)34 .פרי־בוסר.
)36 נטול )37 .כוס
נביע )39 .מכונה בשם
החכם ממיר־פילר
)41 .שיח קוצני
)42 .מודד) 44 .
מכריז )46 .טבח, הריגה )48 .מנש)50 .
תואר הולנדי )51 תבואת השדה, הצומחת
מעצמה )53 .אסיפה, כינום )55 .נוזל בנוף.
)57 עריכת תספורת לעדר כבשים )58 .איש
שיבה )59 .מי צירו תיו של ורדי )60 .סוג
של נעל חורפית.
סאונד )1 :נתיבי-אויר בלגיים )2 .סוג
אדמה בנגב )3 .קומפוזיטור הוננרי)5 .
מידת־נוזלים ) 8 .מכלי־העבודה של הננר.
)7מילת־זירוז )8 .יישוב בעמק יזרעאל.
)9עיבוד ו שינוי מננינ ה על-ידי העשרתה
בטונים ) 12 .גירושין )15 .קומפוזיטור ספר

״אילו
היד. שמעון בר־כוכבא חי היום
ומורד בכובש הזר, היו דויד בן־גוריון ויגאל
ידין עורכים סיזון ומוסרים אותו לבולשת
הרומאית!״ אמר השבוע במרירות
אחד מראשי לח״י.
היתר. מידה רבה של אמת בהערה זו,
שקבעה את הפרספקטיבה ההיסטורית לקאר־ניבאל
הארכיאולוגי הנערך לאחרונה סביב
מסע חוקר־העתיקות במידבר יהודה. בניצוחו
של יגאל ידין, ובהשתתפותו האישית
של הסולן דויד בן־גוריון, פתחה התיזמורת
הרשמית בשיר־הלל לגיבור המת, שכל סדנתו
היתד. לפאר את החיים — ולזהות את
ביג׳י, ידין ושות׳ עם המורדים המהוללים.
לצורך זה היה על אנשי הרימום־העצמי
להתעלם מכמה וכמה עובדות היסטוריות.
אחת מהן: בר־כוכבא לא חיפש בני־ברית
במחנה האימפריאליסטי, כדי להילחם נגד
עמי המרחב, כפי שעושים בימינו בן־גוריון
ונערי־חצרו. להיפך: בר־כוכבא מרד באימפריאליזם
המערבי (רומא) ,מבלי להיגרר
אחרי האימפריאליזם המזרחי (פרס).
תוך כדי־כך, ניסה המדינאי המזהיר לקשור
קשרים עם שאר עמי־המרחב. לדעת החוקרים,
תיאם את מרידתו עם מרידות אחרות
במרחב, כגון המרידה בלוב. הודות לכך,
הגיע להצלחות הרבה יותר גדולות מאשר
המרד של הקנאים, ערב חורבן הבית.
מטרתו של בר־כוכבא היתה, בלי ספק,
להבטיח את עצמאות ישראל על־ידי ברית
עם השכנים, ונייטראליזציה של המרחב
במאבק בין שני הגושים העולמיים.
אילו דגל בהשקפה כזאת היום, היו
מכריזים עליו מהלליו הנוכחיים כעל בוגד
במדינה וסוכן הערבים.

מחבוא מי ס תו ר׳
ככל שמתקרב מועד משפט אייכמן, כן
מתגלים סודות נוספ-ם על מעשיו מאז
תום מלחמת־העולם. השבוע גילה המהנדס
שמעון ווייזנטל, הטוען בספרו כי היד,
הראשון שגילה את הימצאו של אייכמן
בבואנום־איירם, כמה פרטים מאלפים.
בשנת 1947 נתן אחד, קארל לוקאס,
הצהרה בשבועה — כי ראה במו עיניו את
גופתו של אייכמן המת. לוקאם זה הנהו
כיום פקיד במשרד־החקלאות הצ׳כוסלובאקי.

ם דיני1ת
ו הי רו ח ש לו !
עם עלייתו של ג׳ון קנדי לכס הנשיאות
באמריקה, נפל פחד גדול על מכווני המדיניות
הישראלית. הם חששו כי קנדי יגשים
את הבטחתו, ינקוט ביוזמה תקיפה להשגת
השלום במרחב.
מדינאי הקריה ראו רעיון זה בעין זועמת
מאוד. כי דבר אחד היה ברור להם, כמו
לכל בר־דעת בעולם: כל הסדר של שלום
בין ישראל ועמי־ערב יצטרך לכלול החזרת
חלקית של הפליטים, והסדר בעיית רכוש
ה״נפקדים״ בישראל.
השבוע הסתבר כי משרד־החוץ לא ישב
בחיבוק־ידיים נוכח סכנת השלום. לפני
חודש הריץ איגרת תקיפה לממשלה האמריקאית.
הדרישה העיקרית: שלא לנקוט
בשום יוזמה למען שלום כולל במרחב,
מאחר ״שהשעה אינה כשרה לכך.״
לעומת זאת, ביקשה ממשלת ישראל כי
האמריקאים יפעלו בכיוון אחר: להפסקת מש־לוחי־הנשק
האנגלו־אמריקאיים לארצות־ערב.
מאחר שבירושלים היו בטוחים עדיין, לפני
חודש, בהמשך הידידות עם צרפת, נראה
צעד כזה כמועיל לישראל*.

פרשת אייכמן
תחזיתרא שונ ה

די, מחבר הבאלט ״האהוב השטני״)16 .
רבי אברהם בן־דויד ) 18 .נואל )21 .גרול.
)23 ארוז 306 )24 .בנימטריה )26 .רוחב
כפול אורד כפול נובה )28 .שליח )29 .מה-
זיראור )31 .יצירה מוסיקלית קצרה מנוננ ת
בקצב מהיר וחי )32 .חוטר מלוהט הנפלט
ם בם ז-האדם ה )35 .רנל )37 .עשב רב־שנתי
ממשפחת המורכבים ) 38 .מיז תנין)40 .
שופט מחוזי )41 .תו מוסיקלי )43 .רגע.
)45 מחבר האוראטוריה ״המשיח״)46 .
פקדם )47 .מטבע רוסי ) 49 .לכי באוטובוס.
)52 נסתיים תוקפו )54 .בעל־חי במים)56 .
מער )58 .כלי עינויים.

גם סרוואציום אינו יכול לקוות ברצינות
כי בית־המשפט הישראלי יחליט שאינו
מוסמך לדון את אייכמן. אם כן, יכלה להיות
רק כוונה אחת לפרקליט: להפנות את
תשומת־לב העולם, מחדש, לפרשת החטיפה.
התחזית: קו־הגנה תקיף ונמרץ׳ שיחשוף
את כל חולשותיה של ממשלת ישראל
בפרשת אייכמן.

פרקליט סרוואציום
אפוף חשדות
הוא לא גילה בשעתו כי הוא גיסו של
אייכמן.
עתה נמסר לווייזנטל כי הצ׳כים מתכוננים
לתבעו לדין, או לפחות להרחיקו משרות
המדינה. ההצהרה עצמה לא נשארה בתיק,
אלא הוחזרה לאשתו של אייכמן, אחרי
שהשופט שלל את מהימנותה.
החודשים החסרים. בח־יידיו, שפורסם
בשבועון לייף, טען אייכמן כי נמצא
במחנה־שבויים אמריקאי, בשם הכוזב אקמן,
במשך ששה עד שבעה חודשים (מיוני 1945
עד פברואר ,)1946 לפני שהצליח להסתלק.
ואילו ווייזנטל טוען, על סמך חקירותיו, כי
אייכמן היה באותו מחנה רק כששה שבועות,
עד ליולי .1945
השאלה: מה עשה אייכמן בשאר הזמן?
קרוב לוודאי כי בילה חמשה חודשים במחבוא,
אותו אין הוא רוצה עתה לגלות. מציין
ווייזנטל: היה מעניין לחקרו בשעת המשפט
בעניין זה, כדי לגלות על מי הוא מחפה.

הנעלם הגדול במשפט אייכמן, שיתחיל
בשבוע הבא, הוא הסניגור.
מה כוונתו של הד״ר סחזאציוס? אין זה
מפליא כי בגלל עמדתו המיוחדת הוא אפוף
חשדות. יש הסבורים כי הוא סוכן ממשלת
ישראל, המשלמת לו. את שכרו, וכי הוא
ניכנע לה בכל, עד־כדי הסכם סודי להעלמת
פרטים שאין ממשלת ישראל מעוניינת לגלותם•
אחרים חושדים כי סרוואציוס נשכר על-
ידי חוגים ניאו־נאציים, ומטרתו להבאיש
את ריח המדינה.
השבוע ניתן הרמז הראשון על קו ההגנה
של הפרקליט הגרמני. הוא תבע לקרוא כעד-
הגנה, את קברניט המטוס שהביא את אבא שופ ט־ ה שו פטים
אבן׳ את אלוף מאיר זורע ואת שאר חברי
אין ספק רב בעולם לגבי פסק־דינו של
המשלחת הישראלית לארגנטינה — ואשר בית־המשפט הישראלי נגד אייכמן. אולם
לפי טענת העתונים הארגנטיניים הובא בו קרוב לוודאי כי הוצאתו לפועל של פסק־אייכמן
לארץ, במצב של הרדמה רפואית. הדין יעורר ויכוח עולמי, שיעמיד בצל אף
כן ביקש הפרקליט להזמין את אחד ממנהלי את הוויכוח סביב הוצאתם להורג של הזוג
אל על.
1רוזנברג וציריל צ׳סמן.
כבר עתה מבזיקים באופק הברקים הרא*
השבוע הביע דויד בן־גוריון טוב את
שונים של סערה זו. אחד מהם: מאמר רציני
בטחונו בהמשך ידידות צרפת, אפילו אחרי
שפורסם בביטאון התאחדות הסטודנטים של
השלום באלנ׳יריה. האסמכתה: הרושם ה־אוניברסיטת
פלורידה, ארצות־הברית.
מישי שקיבל מאישיותו של דה־נול, בשעות
כותב הביטאון האמריקאי :
הספורות שבילה במחיצתו, בעת ביקורו
״משפטו של אדולף אייכמן שוב ירכז את
בצרפת.
(המשך בעמוד )7
העולם חזה 1228

מאמר ראשון: הרקע הסמוי לפרשה
שגה 1954 היתה שגה הפרשה, שגת נמז2ן י-הביש, השנה
בה ג\2בנגה דרך ההריגה נגד ההם־.
הה \2דה בשגה ה? הה הר\2נג מההן י־הביש? כיבד הפך
פגדנז רבה (השהאר, בה2ן ב צבאי) הא\ 2היביהה 2ן יבגגי,
בראשיההשגה, ראגייבב הגהשבנג שר גנגדי־ההצר, בסיגפה?
הרגנג הגכגנז רהפין יד שר־הבההה -גהדגנג נהר \2ההגג כפי
שסיגרגן?
בם־ידרה גג, הגבה אגרי אבגדי רפרגש בפנגה הדאשגגה אה
הירינגה הרהבה שר האגרגגגה אגהה שגה -גרפרשה
בההאה רנגגבדגה שגהגרג כהגצאה הההפגצצגה ה״פרשה״.
תיאגר גה יהן השגבה רשארגה הגגשגבגה הרבה יגהר
האשר, הי גהן אה ההגראה״ .רהשר: הדגנג גיהגה
ההגראה? הה 2ן יגג היגגהיה רהשיג אירג הצריה הנגב\2־
הביש? האב גבע העבגן־הביש הגזגבר־האהריגה גה\2רגה־הדנגה
שר הישהג, אג הישהב— אג שהיה ההשך ר2ן ג הדיגי
ההגשב שר צהרה ההשהר?
איש הכר הגגגנגיב ברבר רא ביפר נגריה ביפגר גה
בהרגאג -כי איש ההב איגג הנגגגיה בכך.

הידיעה הקטנה, שהתפרסמה ב־ 19 ביולי ,1953 לא עשתה שום רושם על הציבור. ראש־הממשלה
ושר־הבטחון, דויד בן־גוריון, יצא לחופשה. השר משה שרת נתמנה לממלא־מקום
ראש־הממשלה, והשר פנחס לבון לממלא־מקום שר־הבטחון.
איש לא חלם אז כי חופשת ראש־הממשלה תימשך שלושה חודשים, וחופשת שר־הבטחון
— חמישה חודשים. איש לא חלם כי בעקבות החופשה תבוא פרישה גמורה מן
הממשלה.
ורק מעמים מאוד ידעו כי חופשה זו אינה אלא מעשה של סחיטה ממדרגה ראשונה,
וכי היא תשמש פתיחה לשנה של קנוניות, מזימות, הרפתקות ועיסקי־ביש למיניהם.

גזביח־יבג\ז שר בן־גגריגן
: 1 2 .7 .5 3בבר־ת־המועצות נמסר ני לברנטי בריה, ראש הבולשת, נאסר. התובע מסכם
את טענותיו במשפט מחתרת צריפי! .משרד־החוץ הישראלי עובר לירושלים.
: 1 4 .7 .5 3מתיחות גוברת באזור סואץ. נואנקים בריטיים תופסים עמדות במבואות אים־
מעיליה. שר־ההדרכה המצרי, סלאח סאלם, קורא לעם המצרי להתכונן לקרב המכריע
לסילוק הבריטים מאיזור סואץ.
: 111.7.53 נמסר ני המשא־והמתן הברימי־מצרי לפינוי אזור התעלה, שנפסק בחודש מאי,
עומד להתחדש. הנשיא אייזנהואר נו תב איגרת אישית לנשיא מצריים, הגנרל מוחמר נגיב.

מאת

אור א 3גרי

: 2 0 .7 .5 3הנריביירוד, עוזר שר־החוץ האמריקאי לענייני המיזרח התיכון, מודיע כי חימוש
הערבים חשוב יותר מאשר חימוש ישראל.
: 2 7 .7 .5 3נחתם הסכם הפסקת־האש לסיום מלחמת קוריאה.

מה היתה מטרתו של דויד בן־גוריון, כאשר נטל לעצמו חופשה בלתי־מוגבלת?
אין לטעון כי הזמן היה שקט, ומתאים לחופשה כזאת. אומנם, לאורך הגבולות שרר
עדיין שקט יחסי. היחסים עם מצריים היו כמעט ידידותיים. ב־ 23.7.53 חתמו קצינים מצריים
וישראליים על הסכם בו התחייבה כל אחת משתי המדינות לתת מיקלט לספינות הצד
השני הנקלעות אל חופיה, ולהחזירן בשלום לצד השני. אך השמיים הבינלאומיים התקדרו.
ברית־המועצות התכוננה לחדור למרחב. הממשלה האמריקאית החליטה לקדם את פני
הרעה על־ידי החתמת כל מדינות ערב על הסכם־הגנה קיבוצי, אנטי־סובייטי, מעין אמנה
אטלנטית במהדורה ערבית. חתימת הסכם כזה היתד, מביאה לזרם של נשק אמריקאי
לארצות־ערב ולשינוי מאזן־הכוחות לרעת ישראל.
כמה שבועות לפני כן ביקר שר־החוץ האמריקאי, ג׳ון פוסטר דאלס, בישראל ובארצות־ערב.
הוא הביא למוחמד נגיב אקדח בעל לחיי־דר, שי מן הנשיא אייזנהואר. בשעת הביקור

התרשם כי מצריים תצטרף לחוזה־ההגנה המערבי, בתנאי שהבריטים יסתלקו קודם לכן
מן הבסיס שלהם באיזור תעלת־סואץ — השריד האחרון של הכיבוש הבריטי. דאלס התחיל
ללחוץ על הבריטים בכיוון זה.
התפתחות זו היתד, עדיין לוטה ערפל. חשוב יותר היה צד אחד של המצב, והוא שעמד
לנגד עיני דויד בן־גוריון. שנה לפני כן קידם בברכה את המהפכה המצרית, בהנהגת
הגנראל נגיב, שסילקה את המלך פארוק. אולם כעבור זמן קצר חדלה המהפכה למצוא חן
בעיני ראש ממשלת ישראל. מאחורי נגיב נתגלתה הנהגה צעירה ודינאמית; בראשות סגן־
אלוף נמרץ בשם גמאל עבד אל־נאצר. הנהגה זו החלד, מטיפה לשיחרור המולדת המצרית
ולאיחוד עמי ערב.
משחר נעוריו התרגל דויד בן־גוריון לראות בפילוג הערבים תנאי מוקדם לבטחון
היישוב העברי בארץ־ישראל. הניצחון המוגבל של צר,״ל במלחמת תש״ח היה אפשרי רק
מפני שצבאות ערב שנאו זה את זד, והתחרו איש ברעהו. מאז פחד בן־גוריון מפני עלייתו
של מנהיג ערבי מוכשר ומזהיר, שיאחד את עמי ערב. בחודשים הראשונים של 1953 היה
נדמה לדויד בן־גוריון שמצב זד, ממשמש ובא.
אדם אחר, בן תקופה אחרת, היה מגיע, אולי, למסקנה הפוכה. הוא היה מבין כי התנועה
הלאומית הערבית עתידו; לנצח, וכי על כן כדאי לנסות להתקרב אליה בעודה זקוקה
לעזרה. המאבק סביב תעלת־סואץ היה יכול לשמש הזדמנות מצויינת לכך. כי דור שלם
של מצרים התחנך על ברכי הסיסמה :״פינוי!״ סיסמה זו היתד, קדושה בעיניו, כמו
הסיסמה ״עליה חופשית — מדינה עברית!״ בעיני הדור העברי. אילו תמכה ישראל במאבק
המצרי לסילוק האנגלים מן הסואץ, יתכן והיה הדבר משנה את פיזדן ההיסטוריה של
המרחב*.
אולם בן־גוריון, אדם שהתבלט ועלה לגדולה על רקע מלחמת היישובי העברי נגד הערבים,
כלל לא חשב על כיוון כזה. הוא הסיק מן ההתפתחות בדיוק את המסקנה ההפוכה:
שיש להחריף את המצב הבטחוני לאורך הגבולות ולהנחית על הערבים מספר מכות צבאית
מכריעות, שישברו את התנועה הלאומית הערבית בעודה באיבה. קו זה נקרא בשם
״אקטיביזם.״
בן־גוריון לא מצא תומכים לקו זה בצמרת המדינה. הממשלה היתד, מבוססת על
קואליציה של מפא״י, ד,ציונים־ד,כלליים והדתיים. יחד עם משה שפירא ופרץ ברנשטיין
הצליח משה שרת ליצור בד, גוש מוצק נגד תוכנית בן־גוריון.
גם שרת לא חלם על השתלבות במרחב. הקו העקרוני שלו היה זהה עם הגישה הבן־
גוריונית. אולם הוא חשש מפני הרפתקות צבאיות, האמין כי ישיג את המטרה בדרכים
דיפלומטיות, תוך השתלבות מוחלטת במערב.
כך מצא את עצמו בן־גוריון במיעוט, בכל פעם שהציע לממשלה תוכנית אקטיביסטית.
גם לא ד,־ד, טעם לפוצץ את הממשלה, כי מפ״ם (שהיתה אז מאוחדת) התנגדה לאקטיביזם
* כפי שטען כבר אז העולם הזה, בעשרות כתבות על נושא זה.

עוד יותר מן הציונים־הכלליים. המפלגה היחידה שהיתר, קרובה לבן־גוריון היתה תנועת־החרות,
ואותה שנא בן־גוריון יותר מכל.
לכן יצא בן־גוריון לחופשה בלתי־מוגבלת. אולי קיזזה כי עצם האיום בפרישה יטיל
מורא ופחד בלב השרים האחרים, וכי אלה ייאלצו להיכנע לסחיטה זו ולקבל את שלטונו
הבלעדי בענייני חוץ ובטחון.

נורייהו עזר משה דיין
: 8 .8 .5 3ארבעה חיילים ישראליים נהרגים ליד הגבול הירדני.
תגמול ישראלית.

: 1 7 .8 .5 3השאה הפרסי נמלט מארצך.
: 1 8 .8 .5 3בכפרים ירדניים שונים לאורך הגבול נהרטים בתים ונהרגים תושבים, בפעולת
: 1 9 .8 .5 3הצבא הפרסי מפיל את הממשלה הלאומנית של מוצאדק, ומחזיר את שלטון
השאח.
: 3 9 .8 .5 3השולטאן של מארוקו מודח על־ידי השלטון הצרפתי, בעזרת סוכנים מקומיים.
: 3 9 .8 .5 3הירדנים מחזירים את גופותיהם של חמישה מטיילים ישראליים, שנהרגו
בדרכם לפטרה .־כ־ 20 פליטים נהרגים בהתקפת־אש ישראלית על מחנה פליטים ברצועת־עזה.
: 3.9 .5 3ספינה ׳וזנית בשם פארנון, נעצרה בפורט סעיד בדרכה מחיפה לאילת, כשהיא
מובילה מיטען של אספאלט( .כעבור ימים מעטים שוחררה הספינה יחד עם מיטענה,
והדבר נתקבל כצעד המאפשר תחבורה ימית תקינה בין אילת וחיפה).
: 1 3 .9 .5 3נשיא מצריים, מוחמד נגיב, מבקר בבית־כנסת יהודי ומוסר ליהודי מצריים
את ברסתו לראש־השנה.
: 1 7 .9 .3 5לונדון מודיעה כי יש סיכויים להסכם קרוב עם מצריים בעניין פינוי תעלת־סואץ.

בעוד
שבממשלה לא תמך איש בקו הבן־גוריוני, מלבד פנחס לבון וגולדה מאיר, החלד,
מתקבצת סביב המנהיג הקשיש, בן ד,־ ,67 חבורה של נאמנים אישיים.
הכוכב הראשי שהחל דורך בשמיים הבן־גוריוניים היה משה דיין. במלחמת תש״ח לא
הצטיין האלוף הצעיר במיוחד, לא כמג״ד ולא כמפקד איזור ירושלים. שדה, דיין, אלון,
אבידן ותריסר אחרים האפילו עליו. אולק עתה התחיל בן־גוריון לראות בו מישענת

קיביה: ההרוגים שזיעזעו את ועת הקהל
עיקרית. תואר הרמטכ״ל היה בידי מרדכי מקלף, חייל מיקצועי שקט ואחראי, שלמד בצבא
הבריטי שאין לתת למשרדיו־,בטחון להתערב בעניינים צבאיים ממשיים. אולם דיין כבר
הגיע לדרגת ראש־אגף המטה־הכללי, היה החייל מספר 2של צד,״ל, והיועץ מספר 1של
שר־הבטחון־בחופשה.
דיין דגל באסכולה של ״זבנג וגמרנו״ .בעיניו היה גם בן־גוריון הססן מדי. הוא היה בטוח
כי הערבים לא יסכימו לעולם לשלום עם ישראל, וכי שלום זה — אילו הושג — היה
אסון לאומי. לדעת דיין היה שלום כזה מביא להתפרקות המתח הלאומי ולהתנוזנות המדינה.
על כן דגל דיין במלחמה. בדאג האמרשילד ראה ״שליח הצביעות המתחסדת״ ,כפי שהתבטא
פעם על קברו של חבר. הוא חשב את עצמו לדיפלומאט מוכשר יותר ממשה שרת,
אותו שנא מקרב־לב, ועל כן היה מוכן לנהל את מדיניות המדינה לבדו, מאחורי הקלעים.
בלית ברירה היה מוכן לכפות את הקו שלו על הממשלה, להעמידה בפני עובדות
מוגמרות. תוכניתו היתד, פשוטה בתכלית: להביא במתכוון להחרפה קיצונית של המצב
ד,בטחוני, לסכסך בין הערבים לבין מעצמות המערב, ולחסל את הכוח הערבי במלחמה.
לא פחות חשוב היה אהוד אבריאל. הלה דגל בהקמת דיקטאטורה של בן־גוריון, בעזרת
הצבא. הוא יעץ לבן־גוריון לפרוש מכל תפקידיו, לחכות עד שהעם יקרא לו בחזרה —
ואז לסלק בכוח את כל העסקנים הוותיקים. יועצים אחרים סביב בן־גוריון היו טדי קולק,
ראובן שילוח ושמעון פרם, שהגיע זמן קצר לפני כן לדרגת מנהל משרד־ד,בטחון. אז
עדיין לא ראו בו כוח פוליטי, אלא בעיקר סוחר־נשק מצליח.
כל אלה הפצירו בבן־גוריון שלא להיכנע, אלא לטהר את צמרת המדינה ממתנגדיו, כתנאי
מוקדם להכנת המערכה המכרעת נגד הערבים. בסופו של דבר שוב לא היה ברור אם
הדיקטאטורה במדינה היתד, דרושה למלחמה בערבים, או אם המלחמה בערבים היתד,
דרושה לכינון הדיקטאטורה של בן־גוריון ונערי־חצרו. שני הדברים היו משולבים, עד
ללא כל אפשרות להפריד ביניהם.

השדישיה הא\2מיביממי\ז
: 3 1 .9 .5 3כתבים ישראליים מודיעים ני משלוחי־הנשק האמריקאיים לערבים עומדים בראש
הדאגות של השגרירות הישראלית בוושינגטון. אבא אבן נפגש בענייו זה עם דאלס.
: 3 8 .9 .5 3מושג הסכם בין הבריטים והמצרים בכל. הפרטים, פרט לאחד — אילו מדים
ילבשו 4000 הטכנאים הבריטיים שיושארו בבסיסי אידור התעלה.
: 5 .1 9 .5 3מועצת המהפכה המצרית מקיימת ישיבה }לא השתתפות הגנראל נגיב. עבד•
אל־נאצר מתמנה לראש־הממשלה בפועל, ושניים מחסידיו מצורפים לממשלה.
: 9 .1 9 .5 3פורץ משבר בשיחות הבריטיות־מצריות. נמסר כי הגנראל נגיב ״חולה.-

: 1 3 .1 9 .5 3נפוצות •שמועות ראשונות על כוונתו של בן־גוריון לצאת לחופשה לזמן
ארוך. ש,יחות קאהיר מגיעות למבוי סתום.
: 1 3 .1 9 .5 3אשה ושני ילדים נרצחים בכפר יהוד, בנסיבות מיסתוריות. העתונות מוסרת
ני המעשה בוצע בידך מסתננים שבאו מירדן.
: 1 5 .1 9 .5 3בשעה 4אחרי־הצהריים מותקף הכפר הירדני קיביה. התוקפים הורגים נ־60
גברים, נשים וילדים, ומפוצצים 40 בתים. ון ידיעה מזעזעת את העולם.
: 1 5 .1 9 .5 3עתוני ישראל מודיעים על פעולת קיביה. באותו יום מודיע הארץ שקיימות
סברות על רצונו של בן־גוריון לפרוש מתפקידיו. גרסה לכך ״הישארותו במיעוט בממשלה
בבעייה חשובה, כשגם חבריו הצביעו נגדו, והחרפת הבעייה הערבית.״
: 1 7 .1 9 .5 3ממלא־מקום שר־הבטחון, פנחס לבון, מכחיש כאילו עומד בן־גוריון לפרוש *
מתפקידיו. לדבריו זה ״נסיון שקוף של יריבי מפא״י לנצל עניין רצינן לצורכי מלחמה
במפא״י.״
: 1 8 .1 9 .5 3ראש־הממשלה חוזר מחופשתו, באין הכרעה על מעמדו העתידי. פנחס לבון
נשאר ממלא־מקום שר־הבטחון. בשדה־בוקר מוקם צריף שבדי. ממשלת ארצות־הברית }
משתתפת רשמית בצער קורבנות קיביה ותובעת ני האחראים לפעולה יועמדו לדין.
: 1 9 .1 9 .5 3אלוף משה דיין נשלח במטוס לניו־יורק נדי לייעץ למשלחת הישראלית באו״ם
בעניין קיביה. ממשלת ארצות־הברית מודיעה על הפסקת מתן הסיוע הכספי לישראל עד
אשר תפסיק ישראל את העבודה להטיית אפיק הירדן.
: 3 1 .1 9 .5 3בריטניה ומצריים מודיעות רשמית על כשלון השיחות בעניין פינוי תעלת־סואץ.
: 3 8 .1 9 .5 3הנשיא אייזנהואר מודיע רשמית על כשלון השיחות בעניין פינוי תעלת־סואץ.
התחייבה להפסיק את העבודה בערוץ הירדן.
: 3 .1 1 .5 3פרישתו הקרובה של בן־גוריון מאושרת רשסית. מרדכי ׳אורן נידון ל־ 5ו
שנות מאסר.
: 3 3 .1 1 .5 3הוועדה המדינית של מפא״י החלימה, פה־אחד, להמליץ על לבון כמועמד
לתפקיד שר־הבטחון.
: 3 4 .1 1 .5 3מועצת הבטחון מגנה את ישראל על פעולת קיביה.
: 5 .1 3 .5 3משה דיין ,38 ,נכנס לתפקידו נרמטכ״ל צה״ל, במקום מרדני מקלף. בן־גוריון
מודיע רשמית על התפטרותו ויוצא מיד לחופשה. משה שרת מתמנה לממלא־סקום ראש־הממשלה,
ופנחס לבון מוסיף לכהן נממלא־מקום שר־הבטחון, עד להקמת הממשלה
החדשה (בה יכהנו בתפקידים אלה בזכות עצמם).

לא במיקרה היה טכס החלפת נס הרמטכ״ל המעשה הרשמי האחרון של בן־גזריון, ערב
פרישתו. דיין היה ידוע כאויבו בנפש של ראש־ד,ממשלה החדש. בחוץ־לארץ זיהו אותו
בפירוש עם קו פעולת קיביה.
הפרשנים הזרים גם שמו לב לרמזים שנכללו בנאומו של משה שרת בכנסת, מיום
ה־ : 30.11.53״חובתי לציין לפני הכנסת כי ההתקפה על קיביה, על שפך־הדם הרב שהיה
בה, גרמה זעזוע חריף בדעת־הקהק העולמית, ועוררה בחוגים שונים ורחבים רגשות של
התמרמרות, זעם, תימהון, אכזבה וצער כלפי מדינת־ישראל* .ההתקוממות המוסרית הכנה
נגד מעשה קיביה, אשר את חומרתה קשה להגזים מכאן הסיקו הפרשנים הזרים
כי פעולת קיביה, בצורה שבוצעה, לא היתר, על דעת ממשלת־ישראל ולא אושרה על־ידה
מראש. הניגוד בין שרת ודיין היה ברור לכל.
למעשה השאיר בן־גוריון את העמדה הקובעת בממשלה — הנהלת מערכת ד,בטחון —
בידי שלישיה שהיתר, מורכבת ממשה דיין כרמטכ״ל, פנחס לבון כשר־הבטחון ושמעון פרס
כמנהל משרד־ד,בטחון. הוא היה בטוח כי שלישיה זו מייצבת את הקו שלו, ותמשיך
לפעול בהשראתו, תוך מגע הדוק עימו.
על אמונו בפנחס לבון חזר בישיבת מרכז מפא״י, בו אושרה סופית מועמדותו של
לבון לתפקיד שר־הבטחון, ומועמדות שרת לראשות־הממשלה. בישיבה זאת אמר ראש־הממשלה
שהוא ״מצטרף בכל לבו להצעה,״ וציין כי ״זה רגע חשוב בחיי תנועת העבודה.״
אם היה ספק ביחס לדעותיו האקטיביסטיות הקיצוניות של לבון, הרי בא לבון עצמו
ופיזר אותן חודש לפני כן, ב־ ,30.10.53 שבועיים אחרי פעולת קיביה, בנאום שנשא
מועידת איחוד הקבוצות והקיבוצים.
״שיטת שביתת הנשק,״ הכריז לבון ,״בה אנו חיים זה כחמש שנים, מושתתת על
כוונות זדון מצד ארצות־ערב לפתות נגדנו במלחמת־השמדה טוטאלית ברגע שיהיו מוכנים
לכך, ועד אז להחלישנו על־ידי הסגר והקזת־דם בלתי־פוסקת.״ הוא תבע להחליף מיד את
שביתת־הנשק בהסכמי־שלום של קבע. היה ברור כי כתנתו להשיג זאת בדרך של אולטי־מאטום
ולחץ צבאי.
״ישראל ראתה — וממשיכה לראות — את עצמה כחלק בלתי־נפרד של העולם החופשי,״
הוסיף ממלא־מקום שר־הבטחון. אולם המערב, שישראל רוצה להשתלב בו, מתנכר לה.
״המיבחן הנוכחי נובע מהתפתחות יסודית ביותר במדיניות ממשלת ארצות־הברית לרעת
ישראל, אשר מזמן הרגשנו אותה עתה התגבשה לנקודת־משבר.״
כהוכחה לכך סיפר לבון סוד מביקורו של דאלס בישראל .״אישיות אמריקאית, שביקרה
בישראל, הזדעזעה כשסיפרו לה על תוכנית המדינה להעלות תוך עשר השנים הבאות
4־ 3מיליון יהודים.״
כיום, ב־ ,1961 אנו יודעים כי תוכנית זו — להגדיל את אוכלוסיית הארץ עד שנת
1963 עד כדי חמישה מיליון היתר, אוטופיה מטורפת. אולם אפילו היתד, מציאותית —
לשם מה היה צורך להשמיע אותה באזני העולם ולהבהיל את הערבים, שראו בה איום
בהתפשטות מזויינת של ישראל?
כך נשאר המחנה האקטיביסטי בעל השלטון המעשי במדינה. באמצעות שליטתו על
מערכת־ר,בטחון היה בכוחו לכוון במידה רבה את מדיניות המדינה כולה. לרוב לא ביקש
אישור ממשלתי למעשיו, או שהשיג אישור פורמאלי לתוכניות אשר בוצעו לאחר מכן
בצורה הרבה יותר חריפה ורבת־עוצמה.
בראשית הוויכוח על הפרשה, לפני ׳חצי שנה, האשימו דוברי פרם את לבון כי נתן
אישור לפעולות־תגמול בלתי־נחוצות, כדי לשחד בדרך זו את ראשי הצבא ולקנות את לבם.
לבון הכחיש טענה זו. אולם עצם העובדה שדוברי מנהל משרד־ד,בטחון דאז, יכלו להשמיע!
טענה כזו נגד שר־ד,בטחון דאז, מלמדת הרבה על מצב־הרוח אשר שרר ב־ 1954 בצמרת
משרד־הבטחון, ובייחוד בצמרת צד,״ל.
הפיקוד המעשי נשאר, כמובן, בידי דויד בן־גוריון. הוא ישב בשדה־בוקר, קיבל דיווח
שוטף, ונתבקש לחוות את דעתו על כל מיפנה עקרוני. אי־אפשר היה לבצע כל פעולה
חשובה שהיא בלי הסכמתו. מתחתיו שלט הטריאומוויראט דיין־לבון־פרס. הוא היה קשור
בכמה וכמה אישים, בעמדות שונות, שהיתר, להם השפעה ניכרת מאחורי הקלעים.
אחד מאלה היה ראש אגף־המודיעין של אז, אלוף־משנה בנימין גיבלי. מובן שכל מדינה
מודרנית קובעת את קו הפעולה שלה על־פי האינפורמצי ההמסופקת לה. האנשים החולשים
על מקורותיו־,אינפורמציה קובעים, על כן, במידה רבה את החלטות הממשלה. מצב זה
חמור שבעתיים כאשר המדובר באינפורמציה על הנעשה בארצות־אוייב. כל החלטה
ממשלתית כלפי ארצות־ערב תלוייה בהערכות של כוונות ארצות־ערב וכושר־ד,ביצוע שלהז.
מכאן חשיבותו של ראש אמ״ן.
איש חשוב אחר במחנה זה היה ראובן שילוח המנוח. שילוח שירת תחילה כראש
מנגנון החושך של בן־גוריון. לאחר מכן הועבר לתפקיד של ציר בוושינגטון. היתה לו
עמדת־מפתח לגבי כל העניינים בהם מצטלבים ענייני מנגנון־החושך עם ענייני מדיניות־החוץ,
בייחוד כלפי אמריקה. מאחורי גבו של אבא אבן (ואולי בהסכמתו) קיים מגע הדוק
ביותר עם בן־גוריון, אבריאל, דיין ואחרים.
לא־ש פיקח כמו לוי אשכול היה ברור כי במצב כזה אין לראש־הממשלה הרשמי כל
שליטה מעשית על ניהול העניינים החשובים. על כן סירב באדיבות לקבל על עצמו את
תפקיד ראש־הממשלה, כאשר הוצע לו תפקיד זה על־ידי בן־גוריון. רק שרת היהיר, הנוטה
העולם הזד, היה הגורס הישראלי היחיד שהסתייג מיד, ובפה נזלא, מפעולת קיביה.
נעבור ימים מעטים הותקפו אורי אבנרי ושלום כהן אחרי חצות בפתח המערסת על-יזי
קבוצה מאורגנת, ונגרמו להם שברים בידיים וזעזוע־מוח. אבנרי העיד לאחר מכן בשבועה
כי ההתנפלות בוצעה עליידי אנשים שהשתתפו בפעולת קי^יה.

במדינה

.נגיב: הדחתו הדאיגה את בן־גוריון
להפריז בהערכת עצמו, היה מוכן להיכנס למיטת־סוום זו. בזה חתם על פסק־דין המוות
הפוליטי שלו, שהוצא לפועל כעבור שלוש שנים.

בתד־השרג שר פעגרגת גז\זגנזוד

: 1 2 .1 2 .5 3נודע בלונדון כי ישראל הציעה לבריטניה הצעות מסויימות בקשר לתעלת׳
סואץ. בהצעות אלה התנגדה ישראל לפינוי הבריקים נזאיזור התעלה, אלא במיקרה שיובטח
חופשיהמעבר לספינות תחת דגל ישראל וכן ״מאזן הכוחות הצבאי* .הודעה זו זוכה
לפירסום רב בבריטניה, מתוך כוונה ברורה להשתמש בה כתירוץ להפסקת המשאיוהמתן
עס מצריים ולהחלשת הלחץ האמריקאי.
: 1 5 .2 1 .5 3סיעה קיצונית במפלגת־השלטון השמרנית בבריטניה תובעת להפסיק כל
משא־ומתן עם מצריים, תוך הסתמכות מפורשת על עמדת ישראל.
: 2 8 .3 .5 4גמאל עבד אל־נאצר מודיע כי הצבא המצרי מתנגד לעריכת בחירות ולהחזרת
אנשי המשמר הישן לחיים המדיניים, כהצעת נגיב.
: 2 9 .3 .5 4ישראל מבצעת פעולה נגד הכפר הירדני נחלין. תשעה הרוגים ד 15 פצועים
ערביים.
: 11.4.54 נאום סנסאציוני של הנרי ביירוד, עוזר שר־החוץ האמריקאי לעניני המזרח
התיכון .״ישראל צריכה לחדול מהעמדת פני כובש ומהמחשבה כי הכוח ומעשי הרצח
והתגמול הם המדיניות היחידה המובנת לשכניה*.
: 1 3 .4 .5 4הנרי ביירוד מודיע כי יוקטן הסיוע האמריקאי לישראל, וכי האמריקאים יבצעו
מפעלי־פיתוח בארצות־ערב.
: 17.4.54 נמאל עבד ׳אל־נאצר נוטל לידיו את תפקיד ראש־הממשלה. כל, תומכי הגנראל
נגיב מודחים ׳מן הממשלה.

כל אותה תקופה הלך והחריף מצב־הבטחון בגבולות. כל כמה ימים הנחית צר,״ל
פעולת־תגמול על כפרים ומוצבים ירדניים.
השם ״פעולת־תגמול״ מטעה במקצת. כי פעולות אלה ל או היו תגובות ספונטאניות
מיקריות על מעשים שנעשו בידי הצד השני, אלא חלק ממדיניות מחושבת ומתוכננת,
שנועדה להגביר את המתח הבטחוני.
קרוב לוזדאי כי רוב חברי הממשלה לא הבינו את הנעשה. לציבור הרחב לא היה כל
מושג על המצב האמיתי.
בדרך כלל מתחילה ״מתיחות בטחונית״ במרחב כאשר שני הצדדים מעוניינים בכך.
קשה מאוד לייצר ״מתיחות״ כאשר צד אחד נמנע מלהגיב על פרובוקאציות.
הירדנים לא טמנו את ידם בצלחת. הם לא נקטו באמצעים חמורים כדי למנוע בעד
פליטים רעבים לעבור את הגבול לישראל למטרות שוד, ולעתים אף למטרות רצח. אחרי
פעולת קיביה, קיבלה דעת־הקהל הירדנית כל מעשה כזה באהדה.
אולם פעולות־התגמול דמו למטחי־תותח נגד להקות ארבה. כפרים פוצצו, עשרות
נהרגו, אחרי פעולת־מסתננים בה נהרג ישראלי אחד או שניים. אילו היתד, הכוונה באמת
למנוע הסתננות, ודאי שדרכים אחרות, פחות רעשניות, היו יעילות יותר. הנסיון הוכיח
כי פעולות־התגמול אינן שמות קץ להסתננות, אלא להיפך — מחריפות אותן. כי שום
פעולת־תגמול לא פגעה במיסתננים עצמם.
קרוב לוודאי כי האקטיביסטים במחנה הישראלי כלל לא רצו לשים קץ להסתננות.
להיפך, ההסתננות השתלבה יפה בתוכניות שלהם. תוכניות אלה נועדו להשיג את המטרות
הבאות:
• ליצור אווירה בינלאומית המפריעה להתקרבות בין המערב לבין הערבים; ובעיקר —
ליצור באמריקה דעת־קהל עויינת לערבים, שתשים לאל את הנטיות הפרו־ערביות של דאלס
ועוזריו.
• להכשיר את הקרקע לפעולה צבאית ממשית נגד ארצות־ערב, כדי לשבור את הכוח
הערבי המתגבש, ובעיקר — כדי להחניק את התנועה הלאומית הערבית בעודה באיבה.
• להעלות את המוראל הבטחוני בקרב אזרחי ישראל, להבאיש את ריחם של מתנגדי
האקטיביזם, ולסלול את הדרך בפני כינון מישטר אקטיביסטי, בדרכים דמוקראטיות —
או אחרות.
לדברי מפקח או״ם באותם הימים נגרמה המתיחות במידה ניכרת על־ידי אימונים של
צה״ל שנערכו כאילו בכוונה על הגבול, ואף בתוך שטח ירדן. היו מיקרים בהם נורו ירדנים
על־ידי מטחי־אש שנורו בשעת אימונים אלה.
הכוח הדוחף במחנה האקטיביססי, יותר מכל אדם אחר, היה משה דיין. הוא היה קיצוני
יותר אף מבן־גוריון ומלבון, שהתחשבו לעיתים בגורמים כמו דעת־הקהל העולמית, התערבות
דיפלומאטית זרה, ועוד. דיין, אדם ללא מעצורים, בעל הגישה הפוליטית של מפקד פלוגת־צנחנים,
לא התחשב בשום גורם חיצוני. הוא בז לדיפלומאטים. שולייודהקוסם עלה אף
על הקוסם בן־גוריון עצמו. דיין אף סבר כי פעולות־התגמול עוזרות לחשל את הידע הקרבי
של צה״ל, ובעיקר של יחידות מובחרות כמו הצנחנים.

כזה היה, איפוא, המצב כאשר נסתיים השליש הראשון של שנת 1954 הגורלית:
לאורך הגבול המזרחי שררה מתיחות מתמדת וקיצונית. בתוך ישראל גבר המתח
האקטיביסטי. האמריקאים לחצו על הבריטים למסור את בסיסי תעלת־סואץ בידי המצרים,
והתכוננו בעצמם לכרות ברית צבאית עם כל המדינות הערביות. במצרים עצמה התגבר
גמאל עבד אל־נאצר סופית על יריביו ומתחריו וכונן את שלטון־היחיד שלו. בן־גוריון
ישב בשדה־בוקר.
הכל היה מוכן למערכה הבאה של המחזה: הקרב על תעלת־סואץ( .המשך בשבוע הבא)

(המשך מעמוד )4
תשומת־לב העולם לעבר ישראל׳ אותה מדינה
קטנה אשר לידתה מלווה צירים מדיניים־
דתיים כה חמורים. העולם ישפוט את שופטיו
של אדולף אייכמן.
דנים רק באשמתו החוקית של אייכמן.אשמתו המוסרית אינה מוטלת בספק, כבר
נקבעה בבירור ברחבי העולם. אין ספק
שפסק־הדין יהיה אשם. וכאשר יתקבל פסק-
דין זה, ימתין העולם כולו ברצותו לשמוע
את גזר־הדין ואת העונש.
״העונש שיוטל על אדולף אייכמן יוכיח
את דפוסי־ההתנהגות המוסרית של ישראל
ואת התפתחותה בשנים הבאות. דעת הציבור׳
הגם שעשויה לא להזדהות עם ד,הכר־עה
במשפט אייכמן, תקבע על־פיה את
ערכיה המוסריים של ישראל החדישה.
״אם אזרחי ישראל מתחשבים בזכויות
האדם ובערכם של חיי־אנוש כפי שהם חייבים׳
הם ישקלו הרבה את העונש שיוטל
על הר אייכמן. אם הם יבחרו בנקמה —
תהווה גוויתו של אדולף אייכמן פרק מזוויע
נוסף במאבק האדם להגינותו. מוסר העם
היהודי עומד למשפט, יחד עם אייכמן. כי
רק המוסר יכריע בין צדק לנקם.
״אם המוסר היהודי דורש נקם — אין
במותו של אדם אחד כדי לפצות על עינויי-
מיליונים. צריך לפחות 10 מיליוני אייכמנים
כדי לנקום את דם היהודים. חייו של אייכמן
אינם שקולים אף נגד חיי אדם בודד אחד,
החף מפשע.

תורת משה

ומדיניות־של־כוח.

״הצד הביש בפרשה זו הוא קיומן של שתי
קבוצות נפרדות, בתוך היהדות העולמית.
הקבוצה הראשונה קשורה על־ידי אמונתה
באלהי משה; דאגתה דתית. אלה הנרדפים
הקבוצה השנייה ידוע כציונים, ואם כי
חבריה מאמינים בדת היהודית, דאגתם הראשית
— בהקמתה של מדינה לאומית בישראל.
הגורם המקשר ביניהם היא הלאומיות,
ולא הדת.
״יהודי אמריקאי אחד, אלפרד מ. ליליג־מאל
*,כותב בספרו מה מחירה של ישראל ;
״מדינת ישראל היא, בעיקר, תוצר ציוני.״
הוא מצטט את הפרקליט היהודי הניו־יורקי,
מורים ארנסט, הטוען כי הציונים אינם חסים
על דם אנוש — כשלא מדובר בדמם שלהם.
קבוצה זו מונעת כל ביקורת על מדינת
ישראל. הטכניקה הציונית המקובלת ביותר
היא, להאשים כל אדם המטיל בספק את
מדיניות־הכוח שלהם באנטי־שמיות.
״המשטר במדינת ישראל ייקבע׳ במידת-
מה, על־ידי הטיפול באדולף אייכמן. אם
הצד הדתי יגבור, יוטל על אייכמן עונש־מאסר
ממושך׳ בו יוכל להשיב, על־ידי
עמלו׳ טיפה מן הנזק שגרם. אך אם יגבור
הצד הלאומני של הישראלים, ייהפך אייכמן
לעוד קורבן של מלחמת העולם השנייה —
ומדינת ישראל תאבד לנצח את זכותה
לטעון כי זכויות־האדם מהוזת אחת ממטרותיה
הלאומיות.״
מה ייעשה באייכמן לאחר חריצת גזרי,דין
ז בעייה זו אינה מעסיקה רק את דעת
הציבור העולמית (ראה לעיל) אלא מהזזה
גם בעייה טכנית, בד, מתלבטים אמרגני ההצגה
הגדולה המכונה ״משפט הצורר.״
השבוע עברה רוח צוננה בין שורותיה*
כאשר נודע כי פרקליטו התקיף של הנאשם,
הד״ר רוברט סרודאציום, ביקש את תיק
נידוני זזזעת קאפר־קאסם, כחלק מחומרי,ראייות
בו הוא עשוי להשתמש להגנת
אייכמן.
סיבת הדרישה הבלתי־צפויה: סרוואציום
ינסה כנראה להוכיח, כי על־אף העובדה שהחזק
לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם קובע,
כימעט באופן בלעדי, גזר־דין מודת לגבי ה־מורשעים
•*,אין המחוקק מאפשר לתליין
לבצע את המוטל עליו.
לכן יטען אייכמן, לפי כל הסימנים, כי
בדומה לאנשי מישמר־הגבול שנידונו על־פי
חוק השיפוט הצבאי ונאשמו בהריגת אנשים
על־פי פקודה בלתי־סבירה, עברו בכך עבירה
פלילית, על־אף הפקודה מגבוה. אין לתליין
הרשות לבצע רצח בכוונה תחילה — גם
אם עונש־המוות חוקי.
במיקרה שטענתו של הפרקליט תתקבל
בעוד מועד, לא יהיה מנוס, אם ירצו לבצע
בכל זאת את גזר־הדין, מחקיקת חוק
התליין בישראל תשכ״א.
מראשי הוועד למען היהדות, האנטי-
ציוני.
•• המיקרה הבודד השני של נזר־דין מוות
בחוק הישראלי: בגידה או ריגול, בשעת
מצב מלחמתי.

משפחת הקבוץ
תערוכה ופסטיבל
ת״א גני התערוכה
2-26.4.61

השבוע הראשזן בפסטיבאל יום ג ,4.4.61 /ג׳ דחוהנד׳פ

״המשפחה עליזה כבוקר״
שחרית לילדים,
ההתחלה בשעה 10.30

״מנה אחת לנוער״
מנחה לנוער,
ההתחלה בשעה 16.30

״זה קורה כמשפחה״
ההתחלה בשער8.30 ,

יום ד ,5.4.61 /ד׳ דחוהמ״פ

״המשפחה עליזה כבוקר״
שחרית לילדים,
ההתחלה בשעה 10.30

״מנה אחת לנוער״
מנחה לנוער,
ההתחלה בשעה 16.30

״זה קורה כמשפחה״
ההתחלה בשעה 8.30

יום ה ,6.4.61 /ערב חג

״המשפחה עליזה ככוקר״
שחרית לילדים,
ההתחלה בשער 10.30 ,

כרטיסים לאירועים
הפסטיכליים :
בתל־אביב — כנף וכל משרדי הכרטיסים חיפה — יובל־נובה, גינצבורג
רמת־גן — רכניץ
פתח־תקוה — כרטיס
רחובות — הדרום
וכן בקופות התערוכה
תחבורה: קו 91 מרח׳ השרון,
קו 92 מרח׳ הרברם סמואל,
ומוניות.

רכבות נוספות
ביום ה׳ דחוה׳־מ, במוצ״ש
וביום ראשון אחרי החג
6.4.61 ,8.4.61 ,9.4.61
* מירושלים לתל־אכיב
בשעה 12.00 ביום 9.4.61
בשעה 12.30 ביום 6.4.61

* מתל־אכיב לירושלים
בשעה 10.10

* מתלאכיב לחיפה
בשעה 10.30 ביום 9.4.61
בשעה 12.10 ביום 9.4.61
בשעה 15.05 ביום 6.4.61

* מתל־־אכיב לכאר־שכע
בשעה 9.30

ביום 9.4.61

* מחיפה לירושלים

בשעה 7.57 ביום 9.4.61
(דרך תל־אביב)*

* מחיפה לתל־אביב
בשעה 7.20
בשעה 8.15 ביום 9.4.61
בשעה 13.35 ביום 6.4.61

* מחיפה לנהריה
בשעה 10.50 ביום 6.4.61

* מחיפה לקרית־מוצקץ
בשעה 12.47 ביום 6.4.61

* מכאר־שכע לתל־אכיכ
בשעה 9.54

ביום 9.4.61

* מנהריה לחיפה
בשעה 12.32 ביום 6.4.61

* מקרית־־מוצקין לחיפה
בשעה 13.14 ביום 6.4.61

רכבות מוצאי־שכת יוצאות:
מתל־אביב לחיפה(19.40 :א^ ,21.15
(00.05א).
מחיפה לתל־אביב( 19.30 :א)34 ,״,20
(א=אקספר)0
.21.35
הערה * :הנוסעים יועברו באוטובוסים
מיוחדים על חשבון הרכבת
מתחנת ארלוזורוב לתחנת בית־הדר.

במדינה הורים מגלים את המחר

משטרה
אי ־ פירסוםבנסיבותטר גיו ת

אתה יכול לפגוש בהם מדי יום ביומו,
כשהם ניצבים ליד דלפקיהם של פקידי
ההרשמה בחברת ״גחלת״ (גמול חסכון
לחינוך תיכון) ,ברחוב אלנבי 91 בתל־אביב,
וממתינים בסבלנות לתורם.
גילם אינו שתה: אפשר למצוא ביניהם
צעירים בשנות העשרים המוקדמות, שזה
עתה חגגו את הולדת בנם או בתם הבכורה,
או קשישים יותר שילדיהם המבוגרים
חינם כבר תלמידי בית1ספר
תיכון והקטנים בדרך אליו. תראה אותם
מצטופפים בתורים, גברים ונשים בשנות
הארבעים המאוחורות, שכל שאיפתם היא
לדאוג ככל שיוכלו לבן הזקונים.
אלה הם ההורים הבאים למשרדי
״גחלת״ ,כדי לרשום את עולליהם וילדיהם
המבוגרים יותר לקופה, שתבטיח
להם, בבוא הזמן, חינוך תיכוני מלא,
מבלי שקשיים כספיים יעכבו להקנות
חינוך מעין זה.
ניגשנו אל כמה מהם ושמענו מה בפיהם.
הנה מר א. ל .למשל, מרחוב
ארבע ארצות בתל־אביב, שבנו הקטן,
אורי, הוא בן 4היום .״כששמעתי על
פתיחת קופת ״גחלת״ — רתח לי. משכורתי
כפקיד אינה מאפשרת לי הוצאות
חודשיות מיותרות, שאינן קשורות במזון,
הלבשה ו תשלום מימים״.
שאלנוהו אם בדק את תנאי החסכון
בטרם הגיע לרשום את הבן :״באגרת
להורים שהופצה על־ידי הנהלת, גחלת/״
משיב מר א. ל ,.״מצאתי, כי אאלץ
לשלם 5.70ל״י לחודש במשך כ־130
חודש, ואזי אצבור סכום של כ־752
ל״י. הענקת, גחלת׳ תגיע ל־ 587ל״י.
אם אמנם כה הוא הדבר, הרי זו תהיה
עזרה כספית רצינית עבורי״.
פנינו לאשר, צעירה שהחזיקה בזרועותיה
תינוק בן מספר חודשים .״מי יהיה
הנהנה מחסכונך״ — שאלנוה. האשד״
צילה גולדמן, מרח׳ אבן גבירול, הצביעה
על התינוק, עדי, בן שבעת החדשים
ואמרה :״זה לכבודו״ .כדי לספק את
סקרנותנו, שאותה לא הצלחנו להסתיר,
סיפרה גב׳ גולדמן :״בעלי, העובד כחרם,
ואני החלטנו שבננו, עדי, יזכה
למכסימום שנוכל להעניק לו. בין היתר
קבענו, כי נעשה הכל שיזכה לחינוך
תיכון והנה החלטנו לרשמו כבר עתה,
בהתאם לתנאי, גחלת׳ .בצורה כזו יהיו
התשלומים החודשיים נמוכים יותר״ .בבדיקה
קצרה מתגלה, כי משפחת גולדמן
תשלם בסך הכל 3.65ל״י בכל חודש
במשך 168 חודשים ותחסוך על־ידי הקופה
סכום של 613.20ל״י, כשעדי יגיע
לגיל 14 ויכנס כתלמיד לבית־הספר העל־יסודי
ואילו הנהלת, גחלת׳ תעניק לו
סך 726.80ל״י.
״העיקר הוא שלא מרגישים עכשיו את
ההוצאה הכספית הקטנה הכרוכה בחסכון
ואחר־כך תבוא הקלה, כשיתברר
שיש בידינו אמצעים כספיים להענקת
חינוך תיכון לבננו״ — סיכמה גב׳
גולדמן את דבריה.
לאחר ששמענו מה בפי ההורים, ביקשנו
לשמוע מה בפי המחנכים. אמר לנו
אחד ממנהלי בית הספר היסודיים בתל־אביב
:״פעמים רבות אני נתקל בתלמידים
מוכשרים החפצים בכל לבם להמשיך
את למודיהם התיכוניים, אך יד
הוריהם אינה משגת לשלם שכר לימוד
גבוה. מהם עובדים ביום ולומדים ב־גימנסיות־ערב,
אף. מצטיינים ביותר ב־למוריהם.
אולם, חלק נושר גשל עייפותם
הרבה לאחר יום עבודה קשה ומסתפקים
רק בעבודה, .גחלת׳ עשוייה לחולל
מהפכה לגבי תלמידים מוכשרים
ממשפחות מעוטי יכולת״.
(לפי כתבה של
מר ש- .אהרון

ב״דפי -בית ברנר׳׳)

לפני למעלה משנה, כאשר גאה בארץ גל
ההתאבדויות, מצאו ראשי המשטרה פיתרון
מקורי לעצירת גל המתאבדים. הם כינסו את
עורכי העתונות היומית, הציעו להם הצעה,
שהתקבלה מיד: לא לפרסם יותר בהבלטה
על מיקרי־התאבדות והנסיונות לאיבוד
לדעת. כשאין מנוס מפירסום — יש לתאר
את ההתאבדות כמוות בנסיבות טראגיות,
מבלי להזכיר את המילה המגונה התאבדות.
באותה הזדמנות החליטו גם להפחית את
מספר מקרי־האונם, ולהודיע בעתונים על
מקרים אל כעל מקרי־תקיפה.
הנימוק לתכסיס בת־יענה זה, היה פסיכולוגי.
המתאבדים, הסבירו הפסיכולוגים
בם נועצו עורכי העתונים, מושפעים מפיר־סומים
על התאבדויות. אלה שהיססו, הומ־רצו
לעשות את הצעד הנועז בקוראם ידיעה
שאחרים הלכו בדרך זו.
בשעתו התקבלה החלטתם של המשטרה
והעתונות היומית, כאווילית ונלעגת. תקפו
החלמה זו גורמים ציבוריים שונים — ובהם
העולם הזה.

השבוע, כאשר פורסם הדו״ח על מקרי
ההתאבדויות והאונס בשנת ,1960 השנה בה
פירסמו העתונים רק על מוות בנסיבות
טראגיות ומקרי־תקיפה, הוכח עד כמה מחו־סרת־יסוד
היתר, הטענה של מצדדי א ־סור
הפירסום.
הרוב -דיכאון נפשי. אחוז העבירות
המיניות במדינה עלה ב־ 17.2אחוז.
לעומת 1258 מקרים ב־ 1959 בוצעו ב־1960
1475 מקרים של עבירות מין.
בעוד שב־ 1959 התאבדו 168 איש (מהם
רק 54 נשים) ,גדל מספר המתאבדים ב־1960
והגיע ל״( 174 מהם 81 נשים) .מול 557
נסיונות־ההתאבדות ב־ ,1959 נעשו בשנה שבאה
אחריה 628 נסיונות־התאבדות.
פירוט מחקרי־ההתאבדויות מוכיח שרוב
המתאבדים ( )127 הם תושבי ערים, רובם
נשואיו, ורובם ביצעו את המעשה בשל
מחלות־רוח או דיכאון נפשי.
האמצעי הפופולארי ביותר בין המתאבדים
ב־ ,1960 היה דומה לזה של : 1959
חומרי הרעל 48 .התאבדו בהרעלה ,43 ,בתליה׳
31 בשריפה 22 ,בקפיצה מגובה,
8ביריה 10 ,בטביעה במים ו־ 4בדקירה
או חתך.
על עליה זו במספר המתאבדים והמנסים
להתאבד, למרות אי־הפרסום, הגיב היומון
הבוקר :״כנראה שהמתאבדים לא קוראים
עתונינג״

הכודשת

טיישן צהוב דהר בערב חג הפסח
^ מצפון תל־אביב ליפו. המכונית נעצרה
ליד שער בית הכלא הגדול, על שפת הים,
ומתוכה יצאו שני אנשים. אחד מהם היה
בלש. הוא צילצל בפעמון הכלא ושער הברזל
נפתח בחריקה .״יש לי עציר בשבילכם,״
הודיע הבלש לשוטר שפתח את השער.
השוטר הרים את גבותיו בתמהון .״בערב
חג להביא עצירי זה צריך להיות פושע
גדול!״.
העציר היה שלום כהן, ראש מערכת
העולם הזה.

נקמתו שד עמוס
הכיאו לשם? לכאורה: חשדה
של המשטרה כי מסמך שפורסם ב־העולם
הזה היה גנוב. אבל טענה פורמאלית
זו רק שימשה מסוזה לפעולת־נקם מצד
עמוס בן־גורוין וקציניו נגד העתון, שחשף
את תעלוליהם ובזיונותיהם במשך שנים. מאחורי
טענה זו הסתתרו עוד שתי כוונות
בלתי־מוצהרות:
<• להכריח את ראש מערכת העולם הזה
לגלות את מקורות האינפורמציה שיש לעתון

כעבור שעתיים סיימו את סריקתם, מבלי
למצוא את המיסמכים שחיפשו. אז ביקשו
מכהן שיתלווה אליהם, אל מטה המחוז.
״השתדל לחזור מוקדם,״ ביקשה ממנו אשתו
בהיפרדו ממנה ,״שלא תאחר לסדר.״

נם מלכות-המים
משרדי המערכת התנהל, אותו
_ 4ז מו. מחזה מקביל. חוליית אנשי המדור
המרכזי לבילוש ועיקוב, בפיקודו של
הקצין עמרם שרביט (שרעבי) ,הממונה על
מפלג הסמים המשכרים במדור המרכזי, והמשמש
כאיש־קשר בין המשטרה לבין השב
,.המתינה החל משעות הבוקר המוקדמות
בפתח המערכת.
כשהניע ראשון העובדים למערכת, שלף
שרביט צו חיפוש, הודיע כי הוא רוצה לערוך
חיפוש במקום. מאחר שכל אחד מעובדי
המערכת שומר את ניירותיו בשולחנו, התבקש
הקצין להמתין עד שיבואו שאר עובדי
המערכת, כדי שהחיפוש בשולחנותיהם ייערך
בנוכחותם.

פיתוח
מי םבש שון
היה זה היום שכל ממציא חולם עליו —
היום בו מכיר העולם כולו בממשות המצאתו
ובתועלתה. בדרך כלל מגיע רגע
זה כשד,ממציא כבר שוכן שלום בקיברו.
אלכסנדר זרחין 64ד,טכנולוג, יליד ברית־המועצות,
אשר להמצאותיו לעגו כתריסר
שנים בישראל, זכה לכך בחייו.
בטקס מפואר, שלמענו הוטסו אורחים רבים
ברכבת אוירית, הונחה השבוע באילת אבן-
הפינה למיתקן נסיוני להפקת מים מתוקים
ממי־הים, לפי המצאתו (העולם הזה .)984
אמר זרחין, נמוך הקומה, ששיערו האפור
כאילו הכסיף לכבוד המאורע :״קיימים
שלושה שלבים בחיי כל ממציא: תחילה טוענים
שהוא מטורף והמצאתו טירוף. אחר־כך
אומרים שאין כל תועלת במעשה־ידיו. ולבסוף
אומרים: הרי זה כל־כך פשוט —
איזו המצאה יש כאן?״
זרחין הגיע השבוע לשלב השלישי. הוא
לא היה הראשון שהמציא שיטה להמתקת
מי־ים. כבר כיום קיימים ברחבי העולם 65
מיתקני התפלה בפעולה או בשלבי הכנר.,״
תפוקתם הכוללת תעלה למיליון מטר מעוקב
מים ליום 250( .מיליון גאלונים).
הצרה היחידה היא, שהמים שמפיקים מתקנים
אלה הם יקרים מאוד. השיטה הזולה
ביותר בעולם, מאפשרת התפלת מים במחיר
דולאר ו־ 75 סנט לאלף גאלונים. לשם
השוואה בלבד: מחיר המים שמספקת חברת
מקורות בישראל הוא 20 אגורות לאלף
גאלונים, בממוצע ארצי.
גדולתה של שיטת זרחין היא בתהליך
המאפשר ייצור זול של מי־ים מתוקים.
(המשן בעמוד )10
* 20 מהם באזור המזרח התיכון.

בעזרת חיפושים ומעצר שרירותי ביקשו פ1נ

אל תצלם!

קורא המפקח שרביט בזעם לעבר כתב העולם הזה, שנימה
לצלמו. הוא לא הרגיש כי אותה שעה עצמה צולם על־ידי
#1171
כתב אחר. שרביט איים להאשים את הכתבים ב״הפרעה לשוטר בתפקיד״ ,להחרים המצלמות.
בתוככי ״הצמרת הבטחונית״ של שמעון פרס
ושותפיו:
• לערוך חיפוש מדוקדק במערכת. העולם
הזה ובביתו של כהן, כדי לחפש מיס-
מכים סודיים של העתון. בין השאר כדאי
להזכיר, כי במאמרו ״התיק הסודי״ (העולם
הזה )1225 הודיע עורך העולם הזה
שיש ברשות מערכת זאת מיסמכים מלאים,
המבהירים את מיסתורי פרשת לבון.
מכל מקום, ההודעה הראשונה שקיבלו
אנשי העולם הזה כי המשטרה גוייסה נגדם
היתד, ביום ששי בבוקר. בדיוק ערב
החג. בשעה 9.30 התדפקו שתי חוליות
משטרה על דלת מערכת העולם הזה בתל־אביב
ועל דלת ביתו של שלום כהן, מחוץ
לעיר .״אני הסמל. פרסבורגר ממטה מחוז
תל־אביב,״ הודיע לשלום כהן ראש החוליה
שבאה אליו. שלושת האנשים הציגו את
תעודותיהם המשטרתיות וצו־חיפוש, חתום
בידי שופט־שלום.
הבלשים ערכו חיפוש מדוקדק בכל הבית,
הוציאו ספר אחרי ספר מארון הספרים
.״אולי תאמרו לי מה אתם מחפשים
ואוכל לחסוך לכם מאמץ,״ הציע שלום כהן.
אך הבלשים שמרו את מבוקשם בסוד.

בשעה 9.30 החלו ששת הבלשים לחפש
בניירות המערכת. הם עברו משולחן לשולחן,
מארון לארון, הוציאו את כל הניירות
ובדקו אותם באופן קפדני ביותר. בתיקים,
שהכילו מיסמכים והתכתבויות בקשר
לחומר מערכתי, קראו הבלשים כימעט
כל מלה: אולם הם לא דילגו אף על ארכיון
מלכות־המים. בארכיון זה שמורים פרטיהן
ותמוגותיהן של כל אלה שהיו מועמדות
למלכת־המים• השוטרים בדקו גם אותן
באופן יסודי.
מלבד החיפוש שמרו הבלשים על כל אחד
מאנשי המערכת שמירה אישית. כל שיחות-
הטלפון נערכו בנוכחותם. הם הזהירו לא
להזכיר כי במערכת נערך חיפוש. על אנשי־המערכת
נאסרה היציאה מן הבניין: וכאשר
רצה אחד העובדים לצאת לקיוסק סמוך
לקנות סיגריות, נערך חיפוש מדוקדק בכיסיו,
והוא יצא לקיוסק בלחיית שוטר.
למרות השמירה הקפדנית, הצליח אחד
מעובדי המערכת להעביר החוצה את הידיעה
כי במקום נערך חיפוש — ותוך דקות מספר
הגיע למקום כתב סוכנות הידיעות
עתי״ם, זיוי שורר. כאשר עמד לצאת, אסרו

ועמוס לגדות: מי הוא המודיע הסודי, הנועל תחת חוטמו של פרסי

הזה צריך להיות חתום ע -הקצץ המוציאו׳

יסוד לחשוד כי מיסמך שפורסם בהעולס
הזה נגנב מביתו של אריה חשביה. אני
עומד לחקור אותך בקשר לכך.״
ואז ראה כהן לראשונה העתק של ה־מיסמך
שהבלשים חיפשו בביתו. היה זה
נייר צהוב, עליו היתר, כתובה העדות שפורסמה
כ״סקופ״ בהעולם הזה של אותו
שבוע, אודות פעולותיהם של ראשי ההגנה
באירופה, לחיסול אנשי ס.ס• .מסתרים, אתרי
מלחמת העולם השניה.
מיד היה ברור העניין כולו. פירסום חומי־זה
בהעולס הזה גרם זעזוע רציני בצמרת
משרד הבטהון. לא מסיבות בטחוניות לאומיות,
כי אם מסיבות של ״בטחון״ פנימי,
של שמעון פרם ואנשי־סודו. כי אם העולם
הזה יכול להשיג מיסמך כזה, משמע שיש
לו גישה לתיקים הכמוסים ביותר של פרס
ושות/
אילו היה בפירסום הדו״ח משום פגיעה
בבטחון המדינה, או גילוי מיסמכים סודיים,
יכלה המשטרה לפעול נגד העולם הזה באותו
כיוון. אולם חומר זה, כמו כל שאר החומר
בהעולם הזה, העובר תחילה לביקורת הצנזורה
— וזו שמה עליו את חותמתה ״אושר
לפירסום דבר המעיד כי אין בפירסומו
פגיעה בבטחון המדינה.

המקור -ככד מחיר :

פקודת החיפוש =

תורן, שתוזימתו אינה ברורה, הוצאה ׳אחרי
שקצין־משטרה נשבע ני יש יסוד להאמין
ני אכן נמצאים במערכת מיסמכים גנובים.

הבלשים גם עליו לעזוב את חדרי־המערכת.
שורר התקשר מיד טלפונית עם שלום ירק־קוני,
ראש מדור הבילוש, וזה נתן לו רשות
מיוחדת לעזוב את המקום.
במשך ארבע השעות, בהן נערך החיפוש,
היו אנשי־המערכת כלואים בתוך הבניין,
נאלצו לשבות ממלאכתם בעל־כורחם. כשעזבה
חולית הבלשים את משרדי המערכת,
ניכרה על פניהם אכזבה — הם לא מצאו
דבר.

באישור הצנזורה
^ מטה המחוז נודע לשלום כהן, ל״
לרא שונ ה, מה העילה לחיפושים. תחילה
נתנו לו להמתין כשעה באפם־מעשה, כל כל
בלש מתחיל לומד שדבר זה מהזזה ריכוך
פסיכולוגי מצויין. אחר־כך הופיע הסמל
פרסבורגר והודיע לכהן :״יש למשטרה

*ץ רם ושות׳ נרעדו מן הגילוי. ביחוד
עתה, כשהם צועדים לקראת בחירות שתהיינה
רבות־מתח־ומזימות, הבהילה אותם
העובדה שאחד מהם מוסר את סודותיהם ל־העולם
הזה. הם החליטו לגלות בכל מחיר
מקור זה. הס ידעו, מתוך נסיונות קודמ-ם,
כי לא יוכלו להשיג אינפורמציה זו בקלות,
מהעולם הזה עצמו. על כן החליטו להפעיל
יד קשה.
את הביצוע נטל על עצמו׳עמוס בן־גוריון,
מפקד מחוז תל־אביב. בלשיו חיכו עד לערב
החג — כלומר יומיים וחצי אחרי הופעת
העתון וחמישה ימים אחרי שחומר זה הובא
לידיעת הצנזורה, הכפופה למשרדו של פרס.
לצורך זה ניצלו גם את ההאזנה הקבועה
לטלפון של שלום כהן. בדרך זו גילו כי
הוזמן, יחד עם אשתו אורה, לביקור־נימוסין
אצל אחד משכניהם, אריה חשביה. בעת
חקירתו, אמר לו הסמל החוקר, :אנחנו
גילינו שהיית שם*.
על יסוד ביקור פרטי וקצר זה, טענו
אנשי עמוס כי בבית חשביה — סופר, עתר
נאי ומתרגם צעיר — נימצא אותה שעה
אותו דו״ח שהתפרסם מאוחר יותר בהעולם
הזה .״אנו חושדים כי גנבת את החומר,״
אמר לו החוקר .״אם השגת אותו בדרך

| * 1 | 1171 8 §1 1ר מפשפש אחד הבלשים והמפקח שרבים, במב-
תביו הפרטיים של העורך, כשהוא ממשיך בעי
ש 1 1 11ן | 111111

בודתו כאילו לא קרה דבר. בחקירתו סירב העורך לגלות כל פרטים על טיפול המערכת בסקופ.

לזאת השיב שלום כהן רק :״אין לי מה
למסור.״
הסמל יצא להתייעצות. כעבור זמן חזר.
״אים אינך מוכן לגלות, נעצור אותך ל־48
שעות לחקירות.״
כהן משך בכתפיו.
שוב יצא הסמל להתייעצות. כאשר חזר,
היו עימו עוד שני קצינים: ראש המדור
המרכזי לבילוש ויד ימינו של עמוס, שלום
ירקוני; וסגנו של ירקוני, יונה גילבין.

פגיעה כשוטדייהמסודד,
ץ* פי שהתכרד לאחר מכן, ידעו הבל־שים
בדיוק מה הם עושים, כאשר בחרו
דווקא בשלום כהן כנקודה להפעלת לחצם.
הוא נשוי ואב לשני ילדים קטנים; והוא
הבן הבכור של משפחה שומרת־מסורת. מאז
נפטר אביו, נהג לשבת בראש הסדר המשפחתי,
שבמשפחת כהן הינו מינהג רב־חשיבות.
ירקוני
ניגש ישר לנקודה שנראתה לו
כעדינה ביותר .״אנחנו נמנעים בדרך כלל
מלשלוח אנשים לבית־הכלא בערב החג. וגם
אותך אינני רוצה להפריד ממשפחתך בחג.
אבל קייס חשד רציני מאוד כי המיסמכים
נגנבו מבית־דירה — וזהו פשע חמור
מאוד *.וכל זמן שקיים חשד זה, לא נוכל
לשחרר אותך. אם אתה יכיל להוכיח שחשד
זה אינו נכון — בבקשה. תמסור לנו מניין
השגת את החומר שפורסם בוזעולם הזה,
ותן לנו אפשרות לבדוק זאת — ואז תוכל
לחזור הביתה לחג. אז מה — רוצה לדבר?״
״אין לי מה לומר.״
״טוב. לא תהיה ברירה אלא להחזיק
אותך במעצר ל־ 48 שעות. אחרי החג יגשו
האנשים שלי לחקירה ...חג שמח! אולי זה
קצת ציני לומר לך חג שמח, אבל ככה

ז^ל 4-ר ־^י

בזי ידיעת שר המשטרה
ך • רגע שהגיעה הידיעה למערכת, כי
^ שלום כהן נעצר, התקשרה עם עורך־
הדין שלמר, כהן־צידון. הפרקליט התכוון
למצוא שופט שידון בטענה, כי המעצר השרירותי
ערב החג לא היה מוצדק, וביחוד
שהמשטרה אף לא האשימה את שלום כהן
רשמית, האשמה כלשהי.
אולם עורך־הדין לא יכול היד, להשיג
אף אחד מן הקצינים שטיפלו בעניין. אי־אפשר
היה גם לקבל הודעה מהמשטרה,
היכן עצור ראש המערכת. לבסוף נכנסה
המשפחה לתמונה. היא התקשרה עם שר
המשטרה, בכור שיטרית, ועם המפקח הכללי
של המשטרה, יוסף נחמיאס .״אני חושבת
שבעלי אינו פושע כל־כך מסוכן שחייבים
לעצרו דווקא ערב הפסח!״ אמרה אורה כהן.
גם השר וגם המפקח הכללי נטו, כנראה,
להסכים עימה. הפעולה כולה בושלה על־ידי
עמוס ופרס, מבלי שלמפכ״ל או לשר
יהיה מושג עליה. כאשר נודע להם הדבר,
הורו מיד לשחרר את ראש המערכת. השר
עצמו טילפן להודיע כי שלום כהן ישוחרר
עד שעה .5.30
אך לפני שנתנו לראש המערכת לצאת,
עשו נסיון נוסף לסחוט מהעולם הזה את
האינפורמציה החיונית להם. שרביט נסע
לביתו של אורי אבנרי, ביקש לחקרו מנין
הגיע החומר למערכת.
״אינני מוכן לגלות!״ השיב העורך.
״מי טיפל בחומר, מי ערך אותו?״
״אינני מוכן להשיב.״
אמר החוקר :״אסור לך לא להשיב. אתה
יודע שיש חוק שהעתונים צריכים לכתוב
ליד כל ידיעה מניין היא באה?״
חוק מוזר כזה איננו קיים בישראל. שרביט
הלך כלעומת שבא, ובשש ושלושים נפתחה
דלת תאו של שלום כהן .״אתה הולך
הביתה. ראש המדור המרכזי בעצמו נתן את
התשובה,״ הודיע האחראי על המשמרת.
* שלום כהן, שבתחילת דרכו העתונאית
שימש, בין השאר, ככתב לעניינים פליליים
של העולם הזה׳ ,ידע כי גניבה מוגדרת בחוק
כעוון בלבד.

1זיפוש בכיסים 32

דים, מאחורי הדלת, בבגדיו של הצלם יעקוב
אגור, שעה שהורשה לצאת לרגע לקנות
סיגריות. לאחדים לא ניתנה רשות יציאה.

״דבר כזה עוד לא היה כ אן ...חג שמח.״

״ערידה מבוימת!״
מסיכת עתונאים שכונסה על-ידי
לעורכי העולם הזה, מסרו לפירסום את
ההודעה דלהלן:
עלילה מכוערת בוימה נגד מערכת העולם
הזה, ובמיוחד נגד ראש המערכת מר שלום
כהן, שכל מטרתה להכריח את העורכים לגלות
את מקור האינפורמציה שמסר מיסמך
סודי מארכיון ההגנה. נסיון זה יעלה בתוהו,
מאחר ששום פרובוקציה לא תניע את העורכים
למעול באימון שניתן בהם.
הכתבה הנידונה, שפורסמה בגליון האחרון
של העולם הזה, והמפרטת את תפקידיהם
של ראשי צה״ל בחיסול פושעי מלחמה נאציים,
הינד, אמנם מיסמך סודי ושמור, ועל
כן היה דבר הפירסום ידוע מראש לשלטונות
הבטחון.
ידוע למערכת כי בעקבות הפירסום קרא
סגן שר הבטחון, מר שמעון פרס, למפקד
מחוז תל־אביב, מר עמום בן־גוריון, והוחלט
להפעיל לחץ על עורכי העולם הזה, כדי להביא
לגילוי זהותו של המודיע הסודי, שהעביר
חומר זה לשבועון.
המשטרה עצרה את מר שלום כהן, שעות
מעטות לפני כניסת חג הפסח׳ היינו, שלושה
ימים אחרי הופעת הגליון ברחוב, וחמישה
ימים אחרי אישור החומר בידי הצנזורה.
מצורת החקירה, היה ברור, כי המעצר דווקא
בשעה זו, נועד לשמש לחץ לסחיטת עדות
מפי שלום כהן, שהוא בן למשפחה מסור־
(המשך בעמוד סו)

1־־.בול שתבאתלסיקור 1

ו ו * נ * 1יונ:

כל מזכויות שפורית

• הפאשיסטים הצרפתיים לא יחדלו ממסע הפירסומים
שמטרתו להבאיש את ריח ישראל כפני המורדים לוחמי-
השיחרור כאלג׳יריה. בין השאר, עלולה להישמע הטענה כי נזטום־הנשק
המפורסם, שנעצר בשעתו באלג׳יריה, לא נועד לאמריקה הדרומית, אלא
למחתרת הפאשיסטית של הקולוניס הצרפתיים באלג׳יריה.

• מטרת בבושם הראשונה של אנשי כיג׳י אחרי הבחירות

היא ההסתדרות הכללית. הס נוכחו בעוצמתה הרבה של ההסתדרות
בזמן הפרשה וסביב הדרישות להפחתת המיסים, חידשו לכן את הרעיון בדבר
הפיכתה של ההסתדרות לטרייד־יוניון מיקצועי. לאחר שמינו את אהרון בקר
למזכיר ההסתדרות, השתחררו מהסיום של אישיות בעלת־קומה העלולה להפנות
את ההסתדרות נגדם. למרות המסווה הדק של הבחירות, המאלץ את אנשי בן-
גוריון להסוות מטרות ׳אלה, מתכחניס נערי־החצר לבצע את תוכנית הפירוק
מיד לאחר הבחירות.

• למרות הצהרותיה המרובות של צמרת המפלגה הליבראלית
על סיכויי ההצטרפות של חוגי האקדמאים לשורותיהם
תהיה הצטרפות זו קלושה למדי. למרות הלחץ הפנימי החזק, לא
יכולים מנהיגי שתי המפלגות המתאחדות לענות על השאלה מי יצטרף. הסיבה
המוצהרת — :אין מספיק תשובות. גם אותם אנשים אודותיהם הופצה הידיעה
על הצרפותס, כמו פרופסור /יעקב טלמון, ופרופסור הרמן צונדק, מיהרו
להכחיש את השמועה.

• גם השמועות על הצטרפותו של רב־אלוף חיים לסקוב
לרשימת המועמדים של המפלגה הליברלית לכנסת החמי־

ה עו ל ם הז ה

(המשן מעמוד )9
תית, היושב מדי שנה בראש משפחתו בליל
הסדר.
ראש מדור הבילוש המרכזי, פקד שלום
ירקוני, הבטיח לבטל את המעצר מיד, אם
שלום כהן יגלה מנין השיג את החומר.
מאחר שנענה בסירוב נמרץ, הודיע כי יחזיק
את כהן במעצר 48 שעות ואף הודיע על כך
למשפחתו.
מר כהן הוכנס לכלא יפו, וזאת על אף
העובדה כי באותו יום שוחררו מכלא זה
למעלה משלושים עצורים לכבוד החג.
רק התערבותם האישית של שר המשטרה
מר בכור שיטרית, ושל המפקח הכללי מר
יוסף נחמיאס, לפי בקשת המשפחה, הביאה
לשחרור מידי של מר כהן. מר כהן שוחרר
מבלי שהוגש נגדו אישום כל שהוא ומבלי
שנתבקש להתייצב שנית במשטרה.
הפעולה השרירותית של המשטרה, התבססה
על קובלנה שהוגשה על־ידי מר אריה
חשביה, כאילו נעלם מאצלו אותו מסמך
סודי, לאחר בקור של מר כהן. כאשר פנה
מר כהן למר חשביה בתביעה להסברים על
טענה תמוהה זו, מסר לו מר חשביה, כי
בעת שמסר עדות במשטרה, בעקבות חקירה
של משרד הבטחון, הדגיש כי אינו יכול
להאשים את מר כהן כי השתמש דווקא בחומר
שהיה בביתו של מר חשביה, מכיון
שחומר כזה היה מצוי בעוד כמה מקומות,

סם טט
81 מהו

בסדינה
(המשך מעמוד )8
המיתקן הראשון שהופעל בהצלחה לסי
שיטתו, במיפעלי חברת פיירבנקס ויטני,
הוכיח שכבר כיום אפשר להפיק בו מים
במחיר הנמוך מוולאר אחד לאלף גאלוגים.
פיתוח המיתקן בעתיד יאפשר התפלת מי־ים
במחיר נמוך עוד יותר.
לפיכך, מהודה המצאתו של זרחין חידוש
מהפכני. היא אומנם לא תשמש מתחרה למ•-־
התהום המתוקים: אולם באיזורים צחיחים,
בהם המים יקרים מאוד, היא עשויה לפתור
את בעיות מי־השתייה ומי ההשקאה.
כמו מטוס סילון. המיתקן שיוקם בשותפות
משרד הפיתוח וחברת פיירבנקס
ויטני באילת, לא נועד לספק לעיר מי־ים
מתוקים. יהיה זה מיתקן ניסויי המסוגל
לספק אלף ממע״ק מים ביממה.
מחירו הוא כ־ 750 אלף ל״י. הוא נועד
בראש וראשונה לבדוק מה יהיה מחיר התפלת
מי־ים לא במעבדה אלא במיתקן שימושי.
המים שיופקו בו, ימהלו בשאר המים
המסופקים לעיר, שפיתוחה מתעכב בשל הכמות
המוגבלת של המים העומדת לרשותה.
אלא שכיום, אחרי שנכבדי האורחים לטקס
הנחת אבן־הפינה לגמו את הכוסות הראשונות
של מי־ים מותפלים שהובאו משיקאגו,
היה היחס הכללי אל המצאתו של זרחין:
״איך לא חשבנו על דבר כל־כך פשוט
קודם?״ לזרחין לא ניתנה אפילו הזכות לחתום
על מגילת־היסוד של המיפעל, יחד
עם נשיא המדינה, שר־הפיתוח ונשיא החברה
האמריקאית השותפת למשרד הפיתוח במפעל.
היה
זה סמלי מאוד ששעה שמאות המוזמנים
הסבו אל שולחן הנשיא, בארוחה
חגיגית במלון. אילת, היה זרחין היחיד שלא
טעם כימעט דבר משפע המטעמים אשר
הוגשו במקום. כיהודי דתי, הקפיד לשמור
על הכשרות, טעם רק מן הפירות. בהצהרות
שמסר לעתונאים ניכרו סימני־מרירות
על כי אחרי שקיבלו את יסוד המצאתו,
אין משתמשים עוד ברעיונותיו לגבי פיתוחו.
התנגשות
הדעות, בין הממציא לבין מג־שימי־המצאתו,
היתה טרגדיה אישית בלתי-
נמנעת, שנבעה מהפער שבין איש־החזון ל־אנשי־המעשה.
הסביר זאת המהנדס יעקב
אדרי, הממונה על הקמת המיפעל באילת:
״גם על האפשרות להטיס מטוסי־סילון ידעו
לפני חמישים שנה. ובכל זאת, היו צריכים
עשרות שנים של פיתוח ונסיונות עד
שהגיעו לזה.״

פשעים

נזערסז ״גזעורם \זו\ז״ — רפי גירג\וז \זנזישב\ץ ץז
שית — יתבדו. לסקוב, המשתלם עתה באירופה, אינו מוכן עדיין להיכנס
לזירה הפוליטית.

• תשמע בקרוב על אי־סדרים בספיים כמערכת ״הארץ״.
כתוצאה מגילויים על חשבונות מנופחים ואי־התאמה בחשבונות, סולק כבר אחד
מעובדי העתון. מעמדו של עובד בכיר נוסף בעתון מוטל בסימן שאלה.

• לא מן הנמנע שתוכל לחזות ביום השישי הקרוב כהצגת
תיאטרון על מדרגות קולנוע מוגרכי. תיאטרונו של פיסי פריי,

שעירית תל־אביב אוסרת עליו להציג בידם שישי, יציג על מדרגות הקולנוע,
אס תסגור חעיריה את אולם מוגרבי בפניז, כפי שאיימה לעשות.

• מתבשלת קלחת רצינית בצמרת משטרת תל-אכיב.
הגורם הישיר: החשדות נגד קצין משטרת שדהיהתעופה לוד, לקשטיין, כי היה
מעורב בפעולותיו הכספיות של היהלומן יצחק נאגל, שנעצר. מפקדו של
לקשטיין נתן לפיקודו גיבוי מלא, עורר בכך את חמתו של עמוס בן־גוריון.

• תקנה מחוכמת למניעת ייבוא ספרות מקצועית מאר
צות
קומוניסטיות תוצא בקרוב על־ידי הממשלה. ספרות זו,
שהיא זולה הרבה יותר מן הספרות המדעית, זוכה לתפוצה רבה בישראל.
על־פי התקנה החדשה: יותר ייבוא של ספרות מארץ מסויימת, רק בתנאי
שתהיה כתובה בשפתה של אותה ארץ. כלומר: מסין, רק בסינית; מברית־המועצות,
רק ברוסית.

• חכרת התעופה ״אל על״ חושבת על הרחבה נוספת.
מלבד שלושת מטוסי הסילון שכבר הוזמנו, רוצה החברה לרכוש שניים נוספים,
אף הס בואינג .707 במטוסים אלה אומרת החברה גם לסוס לדרוס אמריקה
ולדרום אפחיקח. את מטוסי הברימניה תמכור, כפי הנראה, לחברת צ׳ארסר
הבריטית, המוכנה לרכוש את הכלים המיושנים.

• כנס בלתי־מפלגתי של אנשי-רוח וסופרים עבריים וערביים
יתקיים כחודש אפריל. הכנס יאחד. לראשונה, אינטלקטואלים
ישראליים במיסגרת בלתי־פוליסית אחת. על אף נסיונות קדחתניים של מק*י,
החפצה לשמור לעצמה זכיון בשטח אנשי־הרוח הערביים, וכן מצד גורמים רש־מיים,
נתנו כבר עשרות אנשי־רוח, מכל החוגים, את הסכמתם, יטלו חלק בכנס
כיחידים ולא כחברי מסיגרותיהם הפוליטיות.

ויתכן כי מר כהן קיבלו ממקורות אלו.
הוא גם הסביר למר כהן כי המחסן שבו
היה מצוי חומר זה, לדבריו, הינו פרוץ
ופתוח וכי באותה תקופה עבדו פועלים
רבים בשיפוץ הדירה ובגינתה. הפעם האחרונה
שראה את החומר, היה כשבועיים לפני
ביקורו של מר כהן בביתו.
הטענה כאילו מקור החומר של העולם
הזח הוא המסמך, שנעלם כביכול מביתו
של מר חשביה, בשקר יסודה. מערכת העולם
וזזה מכריזה בצורה חד־משמעית כי השיגה
את החומר בדרכים אחרות ושום ביום של
האשמות בגניבה לא יניעו אותה לגלות את
המקור בכל צורה שהיא.
עצם ההאשמה בגניבה הוא מגוחך. כי
אין המדובר בכתב מתחיל הרוצה לעשות
רושם על עורכיו, ומשיג בכל דרך שהיא
סקופ עתונאי. המדובר בראש המערכת, המטפל
בדרך כלל בנושאים גדולים ורציניים,
אשר סקופ קטן זה, לא היה עושה עליו
רושם מיוחד — ובוודאי לא עד כדי כך
שיגנוב אותו מבית מכר.
המערכת אינה יכולה להתעלם מן החשד
כי הביום כולו נועד, בין השאר׳ לספק
תירוץ למשטרה כדי לערוך חיפוש במשרדי
העולם הזה מתוך מגמד, לגלות את המסמכים
ששימשו יסוד למאמרי ׳העורך על פרשת
לבון והעסק הביש. כידוע, נסתיים חיפוש
מדוקדק זה ללא כל תוצאות.
המערכת רואה בכל הפעולות השרירותיות
האלה התנגשות בחופש העתונות, וחוליה
נוספת בשרשרת הרדיפות המבוצעות מזיז
שנים נגד העולם הזח. העובדה שכעילה לפעולות
אלה שימש חומר שעבר צנזורה ועל
כן אינו מהווה כל פגיעה בבטחון המדינה,
אך מחמירה את פעולת המשטרה.
המערכת הטילה על היועץ המשפטי שלה
לבחון את האפשרות של הגשת תביעות
נגד אנשים שלקחו חלק בביום מכוער זה.

ה מי ליונ רפקדא פו
גבר שב־שיער, לבוש חליפה אפורה כהה
ומעיל של שיער־גמלים אלגנטי ישב לאור
השמש ועישן סיגאר וובסטאר יקר, מתוצרת
שווייץ. מה שהפתיע בכל חזותו, היה המקום
בו ישב: חצר בית־הכלא ביפו. כל
תנועה בתנועותיו, כל סיגריה אמריקאית
שחילק לחבריו העצורים, אמרו שהאיש הזה
מיליונר.
ואומנם, בעיתוני״הערב של אותו ערב חג
הפסח נאמר, כי היהלומן יצחק נאגלר ככר
שוחרר בערבות של חצי׳ מיליון לירות.
״הייתי צריך כבר לצאת,״ מילמל נאגלר,
״אבל החתימות עוד לא בסדר, החתימות
מה הביא את בעל המיליונים לבית־הכלא?
לדברי המשטרה: הוא רימה את באנק
איגוד ואת באנק דיסקונט בסכום של למעלה
ממיליון ל״י. הסבירו החוקרים :״הוא קיבל
את הכסף כהלוואה משני הבאנקים, השאיר
כערבון יהלומים באותו השווי. אולם אחרי
שהמעריך הרשמי קבע את ערך היי־,לומים,
החליף אותם נאגלר ביהלומים אחרים, השווים
רק חלק פעוט מן האבנים המקוריות.
״מזל וכרוכה 1״ כיצד יתכן דבר
כזה? הסביר השבוע אחד מראשי בורסת
היהלומים בתל־אביב :״אצלנו הכל הולך על
אימון. אתה יכול לראות * מיליוני לירות
מונחים על השולחן. אצלנו קונים ומוכרים
במאות אלפי לירות, בלי חוזית כתובים.
אומרים מזל וברוכה — וזהו זה. זוהי
מילת הכבוד מזה מאות שנים: מזל וברוכה.״
כאשר
נזקק יהלומן להלוואה, עד למכירת
סחורתו, הוא מביא את היהלומים למעריך
רשמי, הבודק אותם ורושם על ה״בריפקה״
(המעטפה) את המישקל ואת הערך. את
המעטפה — בגודל של חצי כרטיס ביקור
— הוא מוסר לידי היהלומן עצמו, וזה
לוקח אותו לבאנק, כדי לקבל את הכסף.
אין דבר קל יוון ר מאשר לפתוח את ה־
״בריפקה״ בדרך׳.המניע היחיד. הוא מילת
*גוזם מזח**8.י

הכבוד של המיקצוע. מניע זה נעלם בזמן
האחרון לעיתים קרובות׳ בחוגי הסחר הנוצץ.
נאגלר
לא היה חבר הבורסה בתל־אביב.
הוא נרשם בה כאורח, על סמך כרטיס־חבר
בבורסה של ניו־יורק. רק החברים הרשומים
רשאים להיכנס לבורסה היהלומים. בתל־אביב,
למשל, רשומים 700 חברים. שומר
מיוחד עומד בכניסה, כדי לוודא שאיש
בלתי־מוסמך לא יחדור לקודש־הקדשים.
בחוג המבריק של היהלומנים, בלט נאגלר
כעשיר ומבוסס במיוחד. כולם ידעו עליו
שהוא מיליונר. במשך שלוש שנים התאכסן
בדירה, במלון רנזת־אביב, חי על רמה
גבוהה. לפני כשנה רכש דירת־פאר בצפון
תל־אביב, אם כי המשיך להחזיק בנתינותו
הזרה. כאשר ביקש מן הבאנקים מיליון
לירות, לא היה בכך דבר בלתי־רגיל. הקופאים
נתנו לו את הכסף ללא היסום.
הכן הנעלם. האור האדום נדלק בהנהלות
שני הבאנקים, כאשר נודע כי בנו של
נאגלר, שלום (״צ׳ארלי״) גאגלר, יהלומן ניו־יורקי,
השאיר חובות גדולים ונעלם. מיד
ניגשו המנהלים לקופת הברזל, פתחו את
המעטפות — וגילו כי אין בהן יהלומים
מן הסוג אשר נאמר כי הכילו.
המשטרה הוזעקה מיד, המתינה לנאגלר
שישוב מאחד מביקוריו התכופים בתו״ל.
כאשר ירד בלוד, נעצר ונלקח לחקירה.

משפט
סכת שקר

סיבות אחרות לרדוף אותך.״
יצחק קיבל את דבריו כבדיחה גרועה.
השבוע, שלושה חודשים מאז אותה שיחה,
החל להאמין בדבר בעצמו.
יצחק דויד, עזב את ישראל לפני כעשרים
שנה, שעה שהיה ידוע עדיין כעורך־דין
יצחק דויד כתר. כשחזר ארצה, היה זה אדם
אחר. במשך השנים ששהה בארצות־הברית,
שם היתד, לו חנות קטנה לממכר מזכרות
שנשאה כתובת באנגלית כתובה באותיות
עבריות (ראה תמונה) ,הפך לטבעוני ולחס־ד
של תורת היוגה, לה מצא סימוכין בתנ״ך.
מה שעבר עליו באותן שנים הוא שומר
במעטה־סוד. את הרחקת השם כתר משם
משפחתו הוא מסביר :״את הכתר מסרתי
לדויד המלך.״
לבוש בגדים לבנים, כשאבן זכוכית מלוטשת
משתלשלת מעל מיצנפתו הלבנה,
החליט יצחק דויד המזוקן להתחיל בחיים
חדשים בישראל, יחד עם בתו טובה בת
השמונה.

״הרכה אנשים סובלים מקור.״
ככל עולה חדש, היה גם יצחק דויד זכאי
לטיפולה של הסוכנות. אולם חסידת היוגה
ששמעה את שמעו, אשד, בשם רגינה קוליץ,
לקחה אותו ממשרדי הסוכנות ויצחק איבד
את זכויותיו כעולה. הוא התגורר בדירה
קרה בירושלים׳ שם חלתה ילדתו, הרגילה
לאקלים החם של פלורידה. רופא שבדק את
הילדה המליץ במיכתב לסוכנות להעביר את
הילדה לבאר־שבע או לאילת. תגובת הסוכנות
על המלצה זו :״הרבה אנשים סובלים
מקור בירושלים, אין צורך להתאונן.״
מצוייד ברשיון עורך־דין ישראלי, אותו
חידש בשובו, החליט יצחק לרדת על דעת
עצמו לאילת ולמצוא שם את פרנסתו כפרק־

קיימות מיסטר דרכים להצית להבות. השיטה
המקובלת ביותר היא להשתמש בגפזן
ורד־ידין דויד באילת
רור. השבוע הצליח הגפרור היחיד שהצית
הכתר לדויד המלך
מאיר גריגו, לפני מספר חודשים בתל־אביב,
להדליק את אש הכעס אצל שופטת השלום
— שריקות הפרחחים, עצר לידה מכרה,
התל־אביבית לאה עוגן. נושא זעמה —
אלי יהוד, והציע לה :״בואי, עלי למכונית.
המשטרה.
אסיע אותך הביתה.״
קבעה השופטת עוגן, באחד מפסקי־הדין
רוזט עלתה לג׳יפ של האיש המבוגר
המחמירים ביותר כלפי המשטרה :״היתר,
( ,)39 נסעה איתו לביתה. כשהגיעו, הציעה
כאן מסכת שלמה של שקרים, שכל מטרתה
רוזט :״עלה אלינו. אעשה לך קפה.״ אלי
היתד, להרשיע את מאיר גריגו על לא עוול
לא סירב, עלה לדירת משפחת וקנין.
בכפו.״
מאיר גריגו ( )17 אינו מאנשי העולם
מאז הפך האיש לאורח קבוע בביתו של
התחתון או מחוגי הפושעים המבוקשים על־הזוג.
הוא היה בא, ניכנס לדירה, ומשוחח
ידי המשטרה. הוא בסך הכל נער עובד.
שעות ארוכות — בעיקר עם בעלת הבית.
לכן התפלא, כאשר הצית גפרור, במוצאי
הדבר לא נעלם מעיניהן ומלשונן הארוכה
שבת אחת, לשמוע את פקודתו של סמל
של השכנות. סיפורים מעניינים נפוצו בשהמשטרה,
מיניור שמואלי :״תכנים את הכונה
והערות דמיוניות על מהות היחסים
קופסה לכיס.״
בין אלי הקשיש לבין רוזט הצעירה מצאו
״מה פיתאום?״ שאל מאיר ,״אסור לי
אוזן קשבת — בייחוד משום שאלי יהוד
להחזיק אותה ביד?״
לא היד, רתק. אשתו, יהודית יהוד (,)32
אך לדעתו של הסמל שמואלי מותר היה
הפכה נושא להשתתפות בצער מצד כל בנות
רק לו לקבוע, מה מותר ומה אסור. ליתר
העדה התימנית באילת.
בטחון, מיהר לאסור את מאיר. הוא לא הסתפק
יום אחד, קראו לרוזט ברחוב שלוש נשים
בטיפול שיגרתי נגד הנער; הוא גם דחף
מיוצאות תימן, לחשו באוזניה באיום :״תיזאותו
כך, שהצעיר נפל בתוך הניידת ופצע
הרי עם ההתנהגות המופקרת שלך. את
את ראשו. אתר, פקד על הנהג :״סע! נסדר
תקבלי מכות!״
אותו, בן־זונה.״
הצעירה, אשר השמועות על הרכילות כבר
שלט חנותו של דויד במיאמי־ביץ׳*
בדרך היכר, הסמל את הנער בפניו, לא
גונבו לאוזנה, מיהרה לבעלה, סיפרה לו
דוגמה לדויד בן־גוריון
שכח להוריד לפני כן את מיספר הזיהוי
את העניין כולו, הזמינה עוד באותו יום
מעל חזהו.
ליט. אולם הוא לא ידע דבר פעוט אחד: ירצה בכך, השיב לוי :״בשבילי, בן־גוריון את יהודית יהוד לביתה.
מותר להחזיק גפרורים. כשהגיעו
״מה את רוצה ממני?״ התחננה ׳בפניה.
לתחנה, האשימו הסמל והנהג את מאיר שבאילת, כמו בעיירות המערב הפרוע שבס לא עומד על הראש.״
״הוא בא אלינו הביתה, שותה קפה ומדבר.
גריגו ב״התנהגות פרועה במקום ציבורי״ רטים, ראש־העיר הוא הקובע מי זכאי להיות
את רוצה שאני אגרש אותו מהדירה?״
תושב העיר ומי לא.
ובהעלבה על־ידי מלים כלפי אדם העובד אדם דרכי
מעשהלא פזוגג כעבור ארבעה ימים
יצחק פנה לסוכנות וביקש שיכון. הסוכבשירות
הציבור׳ כשהוא עסוק במילוי
הופיעה יהודית שוב בדירתה של רהט.
נות היתד, מוכנה להעניק את השיכון רק •דיו־ הבית
חובתו״.
״עזבו אותי. אני לא רוצה לדעת משום ״איפה אמא?״ שאלה את הבן הגדול שהיד,
באישור ראש־העיר. עד שיקבל את האישור,
דעתה של השופטת היתד, אחרת לחלוטין:
ניכנס יצחק עם ילדתו לגור בצריף רעוע דבר! תנו לי למות!.״ צעקה רוזט וקנין מכין את שיעוריו .״אמא ישנה,״ ענה לה
״איך הגיע הסמל לרעיון שיש לו
הזכות ושומם של עמידר, במעברת העיר, בילה לעבר האדם שרכן עליה, לראות מה מצבה. הצעיר .״שבי בינתיים. תיכף יבוא אבא.״
לצוות על אזרח היכן עליו להחזיק את
כעבור זמן קצר חזר דויד וקנין מעבודתו.
גפרוריו? האם זריקת גפרור ברחוב מהווה את לילותיו על הריצפה כשבתו ישנה במיטה האשד, הצעירה ( )23 היתד, מונחת ליד הבית
התנהגות פרועה: לכל היותר זוהי עבירה — הריהוט היחיד בחדר.
הוא מיהר להעיר את אשתו :״קומי רוזס,
האילתי בן שלוש הקומות, ממנו קפצה
יש אורחים. איך זה שאת ישנה?״
כעבור פרק זמן, כאשר ברשותו אין שניות מועטות קודם לכן .״אני לא יכולה
על חוק־עזר עירוני לשמירת הנקיון.״
לאחר שזיכתה את הנער מההאשמות הת אפילו אמצעי־קיום מינימאליים, קיבל יצחק יותר! כולם מדברים ומספרים עלי דברים,
רוזס קפצה ממיטתה, מיהרה אל החדר
מורות של המשטרה, קבעה השופטת עוגן את תשובת ראש העיר, יוסף לוי, לבקשתו ושום דבר איננו נכון!״ הספיקה ללחוש,
השני. שם קידם את פניה בכיה של יהודית
את דעתה, החמורה לא פחות׳ על ״העובדים לאישור השיכון. כתב ראש־העיר :״אינני לפני שהתעלפה.
יהוד:
האיש שבא לעזרתה היה שכן, הגר באותו
בשירות הציבור״ :״אני קובעת שאינני מא רואה במה תוכל להתפרנס באילת מאחר
״איך את לא מתביישת? למה את לוקחת
מינה לעדותם של שני עדי־התביעה, הסמל והעבודות היחידות בעיר הן עבודות גופ בית חדש, אליו נכנסו רוזט ובעלה לגור,־ לי את הבעל שלי? מה אני עשיתי לך שאת
שמואלי ונהגוהניידת עמוס תשובה,״ פסקה. ניות קשות. קיימים שני משרדים של עורכי־ לפני זמן קצר ביותר. הוא הרים את האשד, רוצה אותו?״ צעקה אליה לעיני הבעל
בעקבות פסק־הדין, מינתה המשטרה ועדת דין באילת, ואין להם עבודה מלאה ; ולכן המעולפת בידיו הביא אותה לג׳יפ שלו הנדהם.
לא ימצא פרנסתובשטח שעמד בקירבת מקום, מיהר למגן דוד אדום
חקירה שתחקור אם יש מקום להעמיד לדין עורך־דין שלישי
דויד רגז, התחיל לצעוק על שתי הנשים
זה. לאור האמור לעיל, איני רואה אפשרות בעיר.
אח הסמל שמואלי, שעזב את עבודתו בהממררות
את חייו :״ואת, תפסיקי להסתולהשתקעותך
באילת בתנאים הקיימים.״
משטרה לפני שנה. הנואשת קפיצתה
הפרחחים.
קריאות
בב איתו כל הזמן,״ נהם על אשתו.
כלי יוצא־דופן. לא היתד, זו הסיבה של רהט, הצעירה והיפה, לא היה תוצאת
רוזם פרצה י בבכי, מיד,רד, אל חלון הדירה
האמיתית לסירובו של ראש העיר. האמת שגעון רגעי. כי רהט וקנין, אשה בעלת
דרכי חיים
היא שאחד משני עורכי־הדין באילת ברח יופי מזרחי נדיר, היוותה מוקד־משיכה קבוע שבקומה השלישית, והשליכה. את עצמה
מהארץ, בהשאירו אחריו חובות, ואילו למבטם של דיירי אילת, רווקים כנשואים. החוצה. כעבור שעתיים כבר שכבה על
כ מו במערבהפ רו!!
יום אחד, כשעברה ברחוב, ובעקבותיה אלונקה במטוס׳ שטס צפונה* .כשגבר, ושתי
ביום בו ירד יצחק דויד מכבש האניה השני מצא את פרנסתו בשפע.
רגליה שבורים.
הסביר ראש העיר לכתב העולם הזה:
שהביאה אותו לחיפה מחוף מיאמי שבפלו״מה
אני יכולה לעשות,״ נאנחה השבוע
* שתי השותת התחתונות של המילים
״איננו רוצים באילת בטיפוסים יוצאי־דופן.
רידה, התנפל על צווארו של הישראלי
הראשון שנקלע בדרכו .״מה טוב שחזרתי יצחק דויד הוא יוצא־דופן. הוא עומד על האנגליות מורכבות מאותיות עבריות. כך רוזט כשהיא שכובה על המיטה הלבנה
בביתן ד,אורטופדי שבבית־החולים תל־השו־למשל,
מורכבת המילה האנגלית £61121005
ארצה,״ אמר יצחק דויד בהתרגשות ,״זה, הראש.״
כאשר נאמר ליוסף לוי כי גם ראש מהאותיות העבריות ק׳ (עם רגל נוספת) ,מר .״כל מר, שהיא סיפרה היה לא נכון.
המקום היחיד בו לא רודפים יהודי בשל
הממשלה, דויד בן־גוריון, עומד על הראש, ב (הפוכה) ,ר (הפוכה) ,ז, פ (הפוכות) ,אבל אני עשיתי מעשה לא טוב ועל זה אני
היותו יהודי.״
סובלת עכשיו.״
ולפיכך לא יוכל להיות אזרת אילת אם ז, ס ,ח (הפוכות) ו־ל (הפוכה).
השיב לו אותו ישראלי :״פה מוצאים
הפולט חזה | 2#י

נ5צ3י

תימניה שירדה מן הארץ והפכה אמריקאית, תהווה את התוספת האחרונה לייצוא

מאת

רו 3ר ט

** ל הקיר המחוספס של ביתן־מלט, מן
הסוג בו שוכנים עולים חדשים במעברות,
ניצבה תמונת־עירום של בחורה שחרחורת
ויפהפיה. ליד כניסת הביתן, על כיסא
רעוע, במקום בו היא נוהגת לשבת מזה
20 שנה, מתבוננת הזקנה בתמונת נכדתה.
כשסבתה מפנה את מבטה החוצה, היא
מתבוננת בשדות הסלעיים, ומעבר להם —
בהרים שמעבר לגבול. היא נזכרת כיצד
הילדה, שהפכה לאשה המצולמת, היתד,
מנסה, ש ב ושוב, לחצות את הגבול, כיצד
רק ברגע האחרון אפשר היה לגרור אותה
חזרה .״אני רוצה לראות מה שיש מן הצד
השני!״ היתר, בוכה, בהזדמנויות אלה.
עכשיו גדלה שרה הקטנה, בארצות־הברית,
מצטלמת בביקיני אפסי, ואף עירומה, ל־צ
רכי פירסומת. דרך רבה עברה מאז הגיעה
משפחתה מתימן, בדרכי־סתר, ועברה את הגבול
של ארץ המנדאט בדרך בלתי־ליגאלית.
אביה של שרה לא החזיק מעמד מ.ל תלאות
הדרך, נפטר בעת המסע, נקבר אי־שם
במדבר ערב הסעודית. אמה, ויתר בני־מש־פחתה,
הגיעו ארצה, התיישבו באיזור בן־
שמן, היו לשכנים טובים לאיכרי־ר,סביבה —
ברובם יוצאי רוסיה, בני העלייה השנ ה.

וו א ל׳!

אתן שגם היא תסבול מאפלייה!״ היתד.
אומרת. מוניה נכנע.
ב־ 1950 יצאו כל בני המשפחה ל״ביקור
קטן בפאריס״ .מעיר האורות הפריסאית
הגיעו לאמריקה, התיישבו ליד אגם היאוז־טה,
יחד עם שארי־בשרו של מוניה.
דרכה של המורה מתימן, במולדת השלישית
החלה באסון. זמן קצר לאהר שהתיישבו
היורדים במקום, פרצה דליקה בביתר,עץ,
בו התגוררו. אמה של שרה יצאת
בשלום, הודות לגבורתו של שכן, אמריקאי
ממוצא איטלקי. אך כל גופה כוסה בכוויות
קשות. בעלה נשרף למוות בתוך הבית.
ביום בו היתד, הילדה צריכה להתחיל
בלימודיה העממיים, היד, עליה להשתתף ב־הלווית
אביה החורג.

מדכת־־יופי נודיסטיר,

ף כאן מתחילה דרכה המופלאה של

! הילדה שגדלה בבן־שמן. בבית־הספר התיכון
של היאוואטה, היתד, היא אחת התל־מידות
המצטיינות. הישגיה ניכרו בכל תחום•.
היא היתד, ספורטאית מעולה, סולנית במקהלת
בית־הספר, מנגנת״חליל שנייה בתזמורת
המקומית. בחודשי הקיץ אף ניגנה
חליל במסגרת תזמורת־נוער מקומית.

בשנה האחרונה של לימודיה התיכוניים,
מוות כין הלהכות
התפתחה הילדה השחרחורת ורזת״המדאה
!1:111— 11 וויו!81מ
^ מה של שרה, מורה ללא השכלה לנערה תמירה, אמריקאית לכל דבר. היא
פורמאלית, אך אשד, נבונה ועירנית, התאקלמה עד לפרטים האחרונים. אותה
שנה אף נבחרה למלכת־יופי, תחת השם
לא נשארה זמן רב בתחום קרוביה המפגרים.
היא נישאה מחדש ליהודי שעלה מאו־ ״שרה צ׳ופי״ .היה זה שם בעלה השלישי
של אמה — השכן אשר הציל אותה ממוות
דיסה שברוסיה, מוניה זלנסבי־רג, אשר שינה
דמי־הביטוח 1
בטוח. בתקופת הטיפול בגביית
את שמו לאחר מכן לפלנברג. משפחתו,
והגשת העזרה לאלמנה, התאהב האמריקאי־שנטשה
את רוסיה לאחר ששיהדה את פקידי 1 האיטלקי, חבר המועצה המקומית, באמה של
הצאר כדי לזכות בהיתר־יציאה, התיישבה
ברובה בארצות־הברית. רק מוניה ואחיו שרה. הם נישאו אחרי שד,חלימה לחלוטין.
אמה של שרה לא הצליחה להגביל את
עלו לארץ־ישראל.
נטיותיה הנודיסטיות של בתה, שהחלו להת עור ממנו יותר הצליחה זאת, לעומת משפחתו,
גלות ברבים כעבור זמן קצר. היא רק
להסתדר בחיים. עם כספם המועט רכשו
״לעולם
אחת: מבחינה הנערה את הגבילה

אי־אלה אדמות — ובמרוצת השנים הפכה אל תגלי שאת יהודיה, בזמן שאת חושפת מל השכונה הקטנה לעיר שלמה, המשגשגת את גופך לעיני זרים!״ הפצירה בה. כי אש ליד האגס היאוזטה 50 ,ק״מ מניו־יורק.
אמה של שרה לא שכחה, על אף חייה החדבע
אמה
של שרה היתד, אשר. מיוחדת במי שים, את מוצאה.
נה. היא הרגישה עצמה מופלית לרעה
כאשר חזרה שרה לאלטלנטיק־סיטי, העיר אד בגללמוצאה העדתי. היתר, זאת היא ש בה נבחרה למלכת־יופי מקומית, היה זה לא רקמה את התוכנית להימלט ממציאות שהז כמועמדת לתואר מלכת־יופי של המדינה שו כירה לה עדיין את עברה. היא שיכנעה כולה. היא נבחרה לסגנית בשתי תחרויות
את בעלה כי ישראל אינה המקום המתאים מקבילות (״מיס ניו־ג׳רסי״ ו״מים גארדן־
לחינוך בתם .״לא אגדל ילדה יחפה! לא
סטייט״) .אולם כאשר חיפשו אחרי הנערה,

! ! ן ן ״ ךדזל שרה צ׳ופי בתצלומי־דוגמאות שלחצי־עירו
111 111* 1 !1 8 1
1 1 1 1 . 1מהסוג המבוקש במיוחד על־ידי סוכני הפי
11111111 * 11111
סומת. שרה אוהבת מלאכה זו, מבוקשת על־ידי הסוכנים בגלל המראה האכזוסי שלה.

צברית אופיינית

כן נראתה שרה כאשר ניבחרה למלכתייופי והחלה
את הקאריירה שלה כדוגנזנית. התצלום אשר צולם
בי-גי ידיד, חובב צילום, יכול היה להתנוסס באלבוס־התצלונזים של כל נערה ישראלית.

הדם התימני

שרה טוענת כי נטייתה לנודיזם נובעת אף הוא ממוצאה התימני,
רנילה להסתובב עירומה בילדותה בתימן ובבן־שמן. על כן
לעבוד במיוחד כדוגמנית עירום לתמונות המופיעות בכתבי־גסת נודיסטייס רבים, המתפרסמים בו

העירום הישראלי
תיננן היא פותחת את הפה, מקבל אותה ההמון
בחמימות!׳׳

של חברה •אמריקאית גדולה, התנוססה שרה לעיני מיליוני אמריקאים.
הלוח מודפס בצבעים, מבלים את עורה השחום של בת־תימן. צבע 1 מיתרונותיה החשובים ביותר כדוגמנית־עירום, בתצלומים ציבעונייס.

מכות ב״ :>0דולאר

ף קדדת־התורפה של שרה היא —
01 היותה אחת המבקרות הקבועות של
מועדון־נודיטטים. היא רגישה מאוד, בשה־ממבר
בנודיסטים או בנודיזם, דבר שהיא
מתקשית לכנות ״נאטוריזם״.
״לא איכפת לאיש זולתי מה שאני עושה
שגא״ היא טוענת, לאחר שמכריחים אותה
להודות כי היא מבקרת במועדון הנודיכמיב.
״נולדתי לאור השמש, עירומה ומרוצה מ!׳
החיים, ואני א הבת לחוש את קרני החמה
על עורי — ללא מיגבלות וללא בגדים.
״חוץ מזה,״ היא מוסיפה ,״מי מוכן
לשלם עשרים דולאר לשעה עבור צילום־
עירום של נערה הנראית כזברה?״
שרה סקרנית בכל הנוגע לישראל. אולם
היא מודה שאין לה קשרים רגשיים לארץ.
״אמי סבלה מצד השלטונית, כאשר התגוררה
בישראל, וכותבים לה גם היום שיש
שם אפלייה לגבי עולים שלא באו מאירופה.״
אולם שרה אינה משוחדת. היא היתרי
חפצה לבקר בישראל, להיווכח בעצמה מה
המצב. פשוט אין לה זמן לכך.
״איך שלא יהיה,״ מסיימת שרה את
דבריה ,״איני מגבילה את עצמי ליהודים,
כשאני חושבת על נשואים. עד כמה שייראה
הדבר מוזר, אמי חפצה שאנשא ליהודי. אר
כאן, באמריקה, מתחתנים עם האדם המתאים.
אם, וכאשר, מוצאים אותו.״
כי שרה שונאת גזענות מכל הסוגים.
פעם, כאשר ביקרה במיאמי ביץ י׳ ,השתזפה
עד מאוד. כאשר ניכנסה למסעדה מפוארת,
לא רצו לשרת אותה .״רק לכושית יש
שיער שחור וגולש כל־כך,״ טענו ,״אין
ספק שזוהי כושית המעמידה פני לבנה!״
ידידיה, בחור אדמוני בריא־גוף, שענה לדברי
בעל־המסעדה במהלומת־אגרוף, נאלץ לשלם
קנס של 50 דולאר.

הכתיר איתר, כמלכה, לא מצאוה: אותה עת, ישבה
היופי בקירבת צריף־הגזוז, אותו פתח אביה החורג ב־ק־סיטי,
השתעשעה עם קרוביה, התבוננה בים הכחול
חולמניות.
התקופה שלאחר בחירתה, מספרת שרה :״מצאתי את המתאים.
אחרת — מי יודע לאן הייתי מגיעה, בייחוד
שכל המטומטמים הללו החלו רודפים אחרי, מיד לאחר
רו אותי למלכת־יופי.״
ם המתאים, שעליו דיברה, לא היה אלא כתב־עתונות
וצלם מיקצועי משיקאגו, ויק, שהתאהב בה,
משך אותה מעיר החוף הרדומה־למחצה
לשיקאגו, רבת־האפשרויות.

שרה מ תחילה להתפשט
} *ןרה הי אנערה היודעת לנצל אפש־
/א רויות. כימעט מיום בואה לשיקאגו
הח 7ה לשמש דוגמנית־צילום. תהילה שי״,שה
כדוגמנית עבור מחלקת החייטות של בית־המסחר
הענקי פילד. אולם בגדים לא ישבו
יפה, משום מה, על גופה התמיר של הנערה.
לכן החליטה להתפשט. תחילה, השירה
רק חלק מן הבגדים, שימשה דוגמנית ״לבושה
בחלקה״ .אחר כך, הודות ללחץ אדיב
מצדו של ויק, התפשטה לחלוטין, הפכה
דוגמנית־עירום.
עתה החלה הקאריירה האמיתית שלה. ה־א
החלה בסימן טוב: אחת מהברות־הפרם ומת
הגדולות הוציאה לשוק סידרה של לוחות
פירסומת צבעוניים, עליהם התנוסס גופה
המחוטב של שרה. לוחות אלה, אשר שימשו
זמן רב דוגמת־הדפסה צבעונית לאותה
חברה, הביאו לשרה את שטר אלף הדולאר
הראשון לו זכתה בחייה כתמורה על עבודה.
שרה, בעלת ההכשרה המיסיקאית, הפכה
לבדרנית במועדון־הלילה גייס ה רן, באזור
הצפוני של שיקאגו. מספר בעל המועדון:
״מעולם לא ראיתי נערה המוכשרת יותר
משרה למשוך את הלקוחות השוחרים מוסיקה
עממית אמריקאית. היה לה מה שרק
זמרות מעטות יכולות להפגין בכנות: הכנעה
ופשטות, תכונותיהם של אלה שחיפשו
זמן רב מקום מיבטחים. לעזאזל! עוד בטרם

1 1*1הצטלמה שרה, למען פירסום נודיסטי מאולתר.

י - 1 1 * 1ע שרה היא נודיסטית מושבעת, רכשה, בין השאר,
1יי 1ו
ידידה נודיסטית מצרית, צילומם המשותף אף פורסם בהעולם הזה (.)1209

ספורט
כדורגל
ה או טו בוסמחכה
על משחקי הכדורגל שנערכו השבת
בהן גברה מכבי תל־אכיב
עלבית׳׳ר תל־אביב בשיעור ,0:1
והפועל תל-אביב על מכבי יפו באותה
תוצאה, כותב שייע גלזר :
אחרי שראיתי את
שני המישחקים בשבת׳
אין לי בעצם
הרבה ימה לסבר
לכם. אלה היו מיש־הקים
שאין מה לכתוב
עליהם. אתה
בא, רואה מישחק
מת, מדבר קצת עם
החברים שלך, אוכל
פיסטוקים — וזהו

המישחק הראשון, בין מכבי ובית״ר, היה
מישחק של שני צדדים מנוגדים. בית״ר
גוססים. האוטובוס לליגה א׳ כבר מחכה
להם בתחנה. אז למרות שהפעם הם! שיחקו
יותר טוב מאשר במשחקים האחרונים, הם לא
שיחקו כל־כך בדם. אפילו כשנלחמו, הם לא
נלחמו באדישות. היו להם כמה הזדמנויות
לכבוש שערים אלא ש בר־ציון יהרוג
אווזי, אז אינני רוצה לכתוב עליו.
באמצע המיגרש הבית״רים דווקא משחקים
טוב; אבל כשמתקרבים לשער, אין להם
מושג מה לעשות עם הכדור. גם אם היו
משחקים ככה עוד שבוע, לא היו מכניסים גול.
בקבוצה שלנו, בהתחלה, החברה לא הח
מצאו כל־כך טוב. ההרכב החדש׳ עם הרבד
שחקני־מילואים, בילבל אותם קצת — כי
הם לא מכירים האחד את השני. אבל במשך
הזמן התרגלו, אם כי לא עלו לרמה הרגילה.
המזל שלי שתמיד אני מקבל עונש במישח־קים
נגד קבוצות חלשות. בעצם, זאת הפעם
הראשונה שאני מקבל עונש.
אותו דכר, רק יותר משעמם. מה
להגיד לכם, על הטריבונה התעייפתי מהמיש־חק׳
יותר משאני מתעייף במיגרש. אבל
אי־אפשר להאשים את השחקנים. כשאוכלים
מצות כל היום, קשה לשחק כדורגל.
נשארתי להצגה שנייה, לראות אולי הפועל
תל־אביב יראו כדורגל יותר טוב. המישחק
השני היה דומה בדיוק לראשון, רק יותר
משעמם. אולי מפני שלא היה איכפת לי מי
ינצח. היה גם כן גול של שחקן מסויים,
טיש, ובזה נגמר המישחק. מכבי יפו היו
ראוייים, אם לא לתיקו — אז אפילו לנצח.
הכי מעניין היה דווקא בסוף. היתד, התנגשות
בין אמציה לבקוביץ מהפועל לבין
איזה קיצוני ימני מיפו. היה כל־כך יפה!
אם רק הייתם רואים את ההצגה, הייתם
נהנים. שניהם קפצו עם הראש קדימה, אל
הכדור. במקום לנגוח בכדור, הם התנגשו
בראשים זה עם זה. זה ממכבי יפו, נפל
תיכף מתעלף. אמציה נעצר עוד רגע, ואחר־כך
נפל בדיוק על־ידו. שכבו זה ליד זה
כמו חללים. איזה צחוק היה בטריבונה!
אז כשיצאתי החוצה, אמרתי לכולם: עכשיו
תדעו לכם למה אני לא משחק כדורגל
בראש — זאת התוצאה.

בתע סו קהמדאה
אחרי שבועות ארוכים של סכסוכים פנימיים׳
נמצאה סוף סוף פשרה בפרשת קבוצת
הכדורגל, שתייצג את ישראל בטורניר
הכדורגל הבינלאומי, שייערך בניו־יורק בחודש
יוני בהשתתפות 16 קבוצות, מן הטובות
בעולם.
לפי חוזה חתום, הנמצא ברשות הנהלת
מכבי תל־אביב, היתה מכבי תל־אביב צריכה
לנסוע לטורניר זה. אולם ברגע שהתברר כי
איש הנהלת מכבי, זלמן קליאוט, השיג את
החוזה בדרך בלתי הוגנת, מאחורי גבוי של
נציג הפועל פתח־תקוה, תבעה הקבוצה ה־פתח־תקואית
את הנסיעה.
השבוע הושגה פשרה. הוסכם שלטורניר
תיסע קבוצה מעורבת, שתכלול 12 כדורגלנים
מהפועל ו־ 11 ממכבי. למעשה תהיה
זו. נבחרת ישראל זוטא.
אולם פשרה זו עשויה לגרום לזעזועים
בשתי הקבוצות, ובמיוחד במכבי תל־אביב.
מאחר שמכבי לא סיירה מזה זמן רב בחוץ-
לארץ, מרגישים שאר הכדורגלנים, שאינם
נוסעים, את עצמם מקופחים.
לפיכך עלתה תוכנית, שמכבי תצרף לסיור
עוד כדורגלנים על חשבון האגודה.
בארצות־הברית יד!,ז כדורגלנים אלה, יחד
עם כדורגלני מכבי שבקבוצה המעורבת,
קבוצה בפני עצמה, שתשחק מחוץ לטורניר.

קולנוע סרטים
דםומח שו פי ם

אוסטרליץ (אופיר — תל־אביב; צר־פת־איטליה)
הוא סרט שבא למלא עבור תלמידי
בתי־הספר התיכוניים את מקומם של
מורי־ד,היסטוריה השובתים, ללמדם פרק בהיסטוריה
של ראשית המאה ה־ : 19 הפרק
הדן בקרב שקבע את גורל אירופה במחצית
מאה זו, ושנחשב עד היום לאחד הניצחונות
הצבאיים הגדולים ביותר בהיסטוריה.
באוסטרליץ, עיירה קטנה במוראביה, נערך
בשני לדצמבר 1805 הקרב הגדול בו ניצח
נפוליאון, בעזרת צבא של 40 אלף איש
(לדברי הסרט) .את הצבאות המאוחדים של
רוסיה ואוסטריה — שמנו 90 אלף איש.
תוך יום קרבות אחד נהרגו, נפצעו ונשבו
בקרב שלושת הקיסרים 30 ,אלף מחיילי־אוייביו
של נפוליאון.
סרטו של אבל גאנץ מתחיל ארבע שנים
קודם לקרב אוסטרליץ, מתאר את שלבי
עלייתו של נפוליאון לקיסרות. כל מה שקורה
עד לקרב עצמו, מתנהל באיטיות
איומה, גדושת מונולוגים ודיאלוגים. העובדה
ההיסטורית הבולטת ביותר בחלק זה
של הסרט, הם מחשופי־הנשים. בשטח זה
מתחרות ביניהן מארטין קרול, כג׳וזפינה,
וקלודיה קארדינלה האיטלקית, בתפקיד אחו־

מקליין כ״קאן־קאן״
עם השופט, במיטת

תו של נפוליאון. קרב־המחשופים בין השתיים
מסתיים בניצחונה המוחלט של קארדי־נלה.
מקור
הכנסה לאומית. חציו השני
של הסרט מוקדש להנצחת פרטי הקרב הגדיל•
אלא שמרוב פרטים, אין רואים את
היער. הקרבות ההמוניים, בהשתתפותו הנדיבה
של הצבא היוגוסלאבי — שמאז מלחמה
ושלום מהווה כנראה את מקור־ההב־נסה
הגדול ביותר של יוגוסלביה, בספקו
־ ,ניצבים למלחמות היסטוריות — מבולבלים
להחריד. לרוב, אין לדעת מי הם הצרפתים
ומיהם אויביהם. לולא הידיעה ההיסטורית
המוקדמת, קשה היה להאמין לטענת הסרט
כי אכן נפוליאון הוא שזכה בקרב.
הקוריוז המעניין בסרט זה הוא, שדווקא
תפקידי־מישנה פעוטים נמסרו לכוכבי־בד
ידועים כמו אורסון יזלס, ויטוריו דד,־סיקר,
ומישל סימון; ואילו גילום דמותו של גפו־ליאן
נמסר לידי שחקן הממלא בדרך כלל,
בסרטים צרפתיים, תפקידים של מוזג בבית־מרזח
או חבר בלתי־חשוב בכנופית גאנגס-
טרים — פייר מונדי.
לעיתים נדמה שמונדי משחק לא את נפו־ליאון
אלא את מארלון ברנדו בתפקיד נפו־ליאון.
הקיסר המתגלם בדמדתו הוא מוקיון
ננס, נברוטי ונכנע להשפעת סביבתו, שבדו־־

רנו היה מצליח רק כשחקן שחמט; שכן
כישרונו היחיד היה לנחש את מהלכיו ה־אסטראטגיים
של היריב.
יתכן שהסרט במקורו היה משובח יותר.
אולם אחרי הקיצוצים האכזריים שבוצעו
בהעתק המוצג בארץ, בגסות וללא ידיעה
מיקצועית, שוב אין לדעת כיצד נראה
הסרט המקורי.

לאמשחיתולאפ רו ע

קאן־קאן (צפון — תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא סרט מתח אשר במרכזו ניצבת
הבעייה המסעירה: מי ישא לאשה מנהלת
מועדון־לילה פאריסאי.
על חימודות־גופה וקסם־אישיותה של בעלת
המועדון (שירלי מקלין) מתחרים שניים:
עורך־דין הולל וקל־דעת (פראנק סינאטרה)
ושופט־שלום שמרני ושקול בדעתו (לואי
ג׳ורדון); ועד לרגע האחרון ממש אין הצופה
יכול להחליט, אם זה איכפת לו בכלל, מי
משניהם יזכה באשה.
למעשה, זהו מיוסיקל הוליבודי טיפוסי
ומשעשע, שראש ממשלת ברית־ד,מועצות
ניקיטה כרושצ׳וב, צפה בהסרטתו בעת ביקורו
בארצות־הברית ונתן לו את האו־קיי
המוסרי שלו. במרכז המיוסקל ניצבת סאטירה
שנונה למדי המנגוות את הפוריטאניות
של הצרפתיים במחצית המאה ד,־ ,19 תקופה
בה התייחסו אל ריקוד הקאן־קאן כאל
״הצגה תאוותנית ופרועה״ לפי חוק המוסר
משנת .1790 אילו רצו, יכלו יצרני־הסרט
ליצור סאטירה אקטואלית הרבה יותר :
גם המועצה לביקורת סרטים בישראל מת־יחסית,
כנראה לקאן־קאן כאל ריקוד משחית-
מוסר, אסרה על צעירים עד גיל 16 לחזות

כתרים חדשים לשירלי. שירלי מק־לין,
בלי נמשים ועם פיאה נוכרית אדמונית,
מהווה את כוכב הסרט, אם כי לצידה
מופיעים בדרנים ותיקים כפראנק סינאטרה
ומורים שבלייה. הגברת מקלין, שהיתה ידועה
עד כה בעיקר כקומיקאית בחסד, קושרת
בסרט זה לכישרונותיה גם את כתרי הריקוד
והזימרה.
היא גורמת כימעט למשבר בבית־המשפט
הפאריסאי בו נטושה מחלוקת בקשר למוסריותו
של הקאן־קאן. בעוד שמורים שבלייה
מקל בדין, מחליט השופט הצעיר ג׳ורדן
לחסל במו ידיו את נגע הפריצות. שניהם
סובלניים בעקרונותיהם. אלא שסיסמתו של
המחמיר היא :״התלבש והנח להתלבש!״ ואילו
סיסמתו של המקל אומרת :״התפשט
והנח להתפשט.״
בנסיונותיו לחסל את הפריצות מתאהב
ג׳ורדון בשירלי, מציע לה נשואין .״אבל
אני אוהבת מישהו אחר,״ מתגוננת מקלין
המאוהבת בפרקליט סינאטרה .״זה טבעי,״
משיב השופט ג׳ורדן ,״לכל אחד יש אהבה
לפני הנשואין.״ סינאטרה עצמו, האוהב
את מנהלת־המועדון אך אינו מוכן לשאתה
לאשה, אינו מסכים לוותר עליה .״אולם,״
הוא אומר ״איך אפשר להתחרות באהבה
בגבר הרוצה לשאת את ר,אשר,ז הרי זה
כאילו שיחקת קלפים עם רמאי!״
וכך מתנהל המאבק בין שני אנשי־החוק
על אהבתה של הרקדנית חמת־המזג, תוך
השמעת פיזמונים פאריסאיים מיושנים והצגת
מספר קטעי־ריקוד חדישים, המהווים
את שיא הבידור בסרט.
לגבי מוצרי־בידור קולנועיים מסוג זה,
קאן־קאן הוא סרט מוצלח למדי, שאפילו
הסרטתו בשיטת טוד־אי־או לא הצליחה
להשחיתו.
תדריך ואלה חסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, יאשר העולם הזה ממליץ לראותם;
עד כלות הגשימה (מקסים -
תל־אביב) סרט־בשורה לסיגנון קולנועי חדש.
סיפור אכסיסטנציאלי המשתמש בדרכי־הב־ער,
ההורסות כל מסורת ומוסכמה. ז׳אן־פול
בלומנדו, רוצח, גונב ומחזר אחרי ג׳ין סי־ברג,
בסרטו של ז׳אן־ליק גודאר.
• פוליאנה (הוד — תל־אביב) היילי
מילם, שירלי טמפל של שנות הששים, משחקת
את מישחק־האושר ומרפאה עיירה שלמה
באגדה פיוטית וציורית. ג׳ין ווימן.
• זעקת הפרברים (מוגרבי -תל־.
אביב) סרט סוציאלי, המנסה להוכיח כי
לא כל בני הפרברים חייבים ליד,פך לפושעים.
ברל אייבם. ג׳יימס דארין.
• תמימים ופראים לאורלי
חיפה) חיי־המין ושאר הנימוסים של אסקימוסי
הקוטב בסרט מאלף. אנטוני קווין.
• רק בימי חול (מאי — חיפה) גלו״
ריפיקציה של הזנות כאמצעי להשגת האושר,
בסרט יווני של ז׳ול דאסין. מלינה מרקורי.

לאו הולכים נסכי סעד
ף* אחד מפרבריה של תל־אביב קיים
^ גטו קטן, שאינו יכול שלא להזכיר
למבקר בו את הווי והאוזירה של הגטאות
היהודיים באירופה בתחילת מלחמת העולם
השניה. זוהי שכונת עג׳מי, שסמטאותיה
מתפתלות דרומית לנמל יפו, ובה נמצא
הגטו של מוסלמי יפו.
משפע הבעיות המטרידות את שלושת
אלפים תושבי גטו זה, כמו חוסר חיי־חברה
ופחד תמידי פן התנהגותם לא תישא חן
בעיני השלטונות, ואז יהיו צפויים למעצר
או שלילת מקום העבודה, המעיקה ביותר,
היא בעית המקרים הסוציאלים בעדה זו.
כאשר ברחו ערביי יפו במלחמת העצמי
אות, נשארו בעיר לרוב רק זקנים, נכים
ועניים, שלא היה להם מה להפסיד. כיום
הם מהווים כעשרים אחוז מכלל אנשי העדה
המוסלמית ביפו.
למבקר בגטו זה, שלא יסתפק רק בנופו
המזרחי הציורי, אלא יכנס גם לתוככי
הבתים פנימה, יתגלו מחזות מזעזעים. בעוני
שקשה לתארו, בתנאים בלתי אנושיים,
חיים מאות ישישים, נכים ומקרים סוציאליים
אחרים, ללא כל אמצעי־קיום, ולו
הדלים ביותר.
מחזה לדוגמא: ליד המסגד הקטן מאחורי
בית־הספר המוסלמי. למסגד צמוד צריף
עץ רעוע, נעול מבפנים. בפנים, בחשיכה
גמורה ובסרחון נורא, ללא פתח איוזרור,
רובצים על הארץ שני זקנים בני .70 שניהם
עיוורים, לבושי סחבות. הם מתגוררים
באפילה זו במשך שנים, ללא מיטות וללא
שמיכות. הם חיים מנדבות שמתפללי המסגד
זורקים אליהם לעיתים.
בחוץ, לא רחוק מארגזי קבורה רקובים
ושבורים, בהם קוברים את מתי העדה, מתגוררים
עוד שניים. האחד מצא לו מיטה
מרופדת בסמרטוטים, עליה הוא ישן תחת
כיפת השמיים, השני בנה לו מאורת כלב,
עשויה מפחים ואבנים, שכדי להיכנס אליה
יש לזחול על הגחון.
בשאר בתי השכונה פזורים מאות מקרים
דומים, שאיש אינו מתעניין בהם, אינו שם
לב אם חיים הם או מתים.

המופרע, מת בגן
אמת היא שהמדינה אינה מתעלמת
1 1ממוכי גורל אלה. באיזה שהוא מקום
בתקציב־המדינה, ישנה הקצבה המיועדת
להחזקתם ולטיפול בהם. כי רכוש ההקדש
השייך לעדה המוסלמית ביפו שח־יו מיליונים,
וההכנסות מרכוש ההקדש לקופת המדינה
הגיעות לסכומים של רבבות לירות
בשנה. מכסף זה הקציב האוצר סכום כסף
ניכר, המיועד לצרכיה של העדה המוסלמית
ביפו.
כסף זה, רבבות לירות בשנה, מיועד לכמה
מטרות: להחזקת ושיפור בניני דת ובתי-
קברות ולסעד לעניי העדה. אולם בדרך
מוזרה אין הכסף המיועד למקרים הסוציאליים
מגיע אליהם. כי באיזה שהוא מקום,
בין משרד האוצר לעניים, הוא נעלם בצורה
מסתורית.
כדי למצוא את התשובה לשאלה, לאן נעלם
הכסף, יש ללכת בעקבותיו ממשרד־האוצר.
משרד־האוצר מפריש מהכנסות ההקדש ה־המוסלמי
למשרד־הדתות. במשרד־הדתות קיימת
מחלקה מיוחדת למוסלמים, שהיא האחראית
לחלוקת הכספים לעדות המוסלמיות
ברחבי הארץ. כמעט בכל מקום ישוב אחר
בו קיימת עדה מוסלמית, מגיע הכסף לתעודתו,
והעניים זוכים לסעד, קטן אמנם,
אך המאפשר להם להמשיך לחיות.
ואילו ביפו המצב הוא אחר. העיד מחמוד
גרבוע, ישיש בן ,76 נכה למחצה :״בפעם
האחרונה שקיבלתי תמיכה זה היה לפני
שלוש שנים.״ העיד עבד איברהים אבו
ג׳אזיה, בן ,83 ישיש שאינו מסוגל לעבודה
,״הרבה זמן לא קיבלתי כסף. לפני
שלושה חודשים קיבלתי סכום של 10
לירות.״ העיד סלים בחיה ישיש שאינו
זוכר את גילו, עיוור למחצה :״בפעם האח־רונה
שקיבלתי תמיכה היה לפני שנה, בעיד
אל פיטר (תחילת חג הראמאדן המוסלמי).
אולם לא רק לסעד לנזקקים אין נמצאים
כספים עבור מוסלמי יפו. יום אחד נפטר
ילד בן ה אבי הילד יושב בבית־הסוהר.
אמו היא חסרת אמצעים. לאם לא היה כסף
כדי לשלם עבור מים חמים לטיהור גופתו
של בנה המת. הגופה נשארה במשך שעות
ארוכות על הארץ, עד שמספר שכנים הם־
הסכימו לחמם עבורם מים.
אב ל־ 6ילדים קטנים חלה והוכנס לבית
חולים. במשך יומיים לא בא אוכל אל פי

או יסונן השלמוזות

מוסלמי יפו?׳ לנצרכים

מוסלמית. הקש ששבר את גב הגמל היה
מקרה שאירע ערב חג הרמאדאן האחרון.
סיפר על כך מוחמד עלי אוסרוף, סוחר
מנכבדי העדה :״בערב החג קראתי בעתון
שהוזעדה המוסלמית קיבלה את ההקצבה
בשביל העניים. אבל העניים שפנו לועדה
נתקלו בתשובה: אין כסף. ניגשתי אל סע־ד
אלהבאב לשאול אותו איפה הכסף. הוא אמר
לי ששום כסף לא התקבל ושהוא עצמו
פרסם את הידיעה בעתון כדי לעשות לחץ
על משרד הדתות שיתן את הכסף.״
חקירותיהם של נכבדי יפו העלו ש־הועדות
המוסלמעת במקומות אחרים, כמו
רמלה ולוד, קיסלו את ההקצבות לעניים
וחילקו אותם* .
לכתב העולם הזה, הסביר סעיד אלהבאב:
״רמלה ולוד מקבלים את ההקצבות שלהם
ממשרד הדתות. מוסלמי יפו מקבלים אותם
מעירית תל־אביב, והשנה לא קיבלנו.״
אולם תשובה זו לא סיפקה את נכבדי
יפו. טען סלים מוחמד באקר :״אנחנו דורשים
חקירה לאן הלך הסכום הזה. בשם
כל מוסלמי יפו אנחנו דורשים מהמשטרה
להביא מבקר מוסמך, שיבקר את טביעות
האצבעות, בהם חתומים העניים על הקבלות
שקיבלו כספים כדי לראות אם אינן
מזויפות. ידוע לנו שיש אנשים שבכלל
לא הופיעו בועדה והם חתומים על קבלות.״
עד להקמת ועדת חקירה כזו בחרו אנשי
העדה המוסלמית מתוכם ועדה מיוחדת
לענייני סעד, בראשה עומד עבד ראוף סלים
אביחד, עשיר יפואי, שרכושו התפוס על ידי
הממשלה נאמד ב־ 6מיליוני לירות.
משימתה העיקרית של הועדה היא לקבל
לידיה את הכספים המיועדים לעניי העדה
כדי שימסרו באמת למטרתם.

הילדים, עד שנדבן מבני העדה תרם מספר
לירות כדי שיקנו מזון.
מופרע בשם מחמוד אלנבולסי, שהסתובב
בסמטאות השכונה וקיבץ נדבות, חלה יום
אחד. זרקוהו ליד בית־החולים הדסה בתל־אביב
ושם סירבו לקבלו מאחר שאיש לא
בא עמו. החזירו אותו לגן עירוני ביפו
ושם הוציא את נשמתו באותו לילה.

חברם שד קציגי המשטרה
•י * גוף המקבל את הכספים ממשרד

| הדתות, והאחראי לחלקם בין עניי העדה
המוסלמית, היא הועדה המוסלמית.
זוהי ועדה שמונתה בזמנו על־ידי שר־הדתות,
כדי לייעץ לו בענייני המוסלמים.
תוך כדי כך הפכה לגוף המייצג אותם.
׳ביפו מונה הועדה חמישה חברים. מנכבדי
המוסלמים. אלא שאיש מהם אינו מתמצא
בעניניה. כי השליט היחיד בועדה היא
מזכירה — סעיד מחמוד אלהבאב. הוא האיש
המקבל את הכספים ומחלקם. הוא קובע מי
זכאי לקבלם ומי לא. הוא למעשה הבום
של מוסלמי יפו.
סעיד אלהבאב הגיע לעמדת הכח שלו
לא במקרה. הגבר החסון, הנמצא בשנות
הארבעים שלו, הוא פיקח וערמומי. בעת
מלחמת העצמאות ברח לירדן, חזר ליפו
בשנת , 1951 במסגרת איחוד המשפחות,
כיון שאשתו היהודיה נשארה כאן.
היה לו חלק בבית־חרושת לקרח שהיה
שייך למשפחתו, והוא מכרו תמורת
סכום כסף קטן. אולם סעיד אלהבאב ידע
לקשור קשרים עם המוסדות המתאימים.
הוא התרועע עם אנשי שרות־הבטחון, היה
ידידם של קציני המשטרה. כאשר מונתה
התעדה המוסלמית, מונה הוא למזכירה.
כיום הוא פקיד ממשלתי במשכורת של
240 לירות לחודש. במשכורת זו הוא מנהל
רמת־חיים, בה הוא מחזיק מכונית פרטית,
חבר במועדון רומארי בתל־אביב, עורך
בביתו נשפיות מפוארות לפקידי־ממשלה
וקציני־משטרה, ולאחרונה אף רכש לו בית

הוא סעיד אלהבאב, מזכיר המערה המוסלמית של ערב״ יפו, שהפך בכוח
תפקי דו לשלים בני־עדתו. עתה דורשים בני הערה את החלפתו של המזכיר
שמונה על־ידי משרד הדתות, תובעים בחירות למשרה זו, בטענה שהמזכיר מזיק לענייניהם.

הבוס

רוצים בחירות

— 11׳ 11—1* 11 סויי —
יון שהחלו להתארגן, החליטו ראשי
העדה המוסלמית שאין להם צורך עוד
בקוזיזלינג שייצג את ענייניהם, החלו להלחם
למען קיום בחירות למוסדות עדתם.

העשוקים

עבד ראוף סלים אביחד, מנכבדי יפו, העומד בראש וועדה אשר
הוקמה במיוחד כדי לפקח על חלוקת?ספי הסעד של העדה
המוסלמית, תורם מכיסו לפושטייד שלא קיבל במשך חודשים רבים את הקסן ינז אשר

גדול בקצה שכונת עג׳מי.
בגלל קשריו, יראים מפניו כל אנשי העדה.
כאשר מעיז מישהו לעשות פעולה
שאינה לטעמו, מגיעה אליו מיד המשטרה,
מאשימה אותו בעבירה פלילית או בתעמולה
אנטי־ישראלית.
יום אחד החליטו כמה מצעירי העדה להקים
מועדון לנוער. הם רצו פשוט ליצור
מסגרת, שתמנע מנוער השכונה לצאת לתרבות
רעה. בכוחו של מועדון כזה היה
לתבוע כספים ותמיכה מהוועדה המוסלמית.
עוד לפני שנוסד המועדון, הופיעה המשטרה
אצל היוזמים, עצרה אותם בהאשמות שונות,
למרות ששוחררו אחר־כך מבלי שהואשמו,

שוב לא העיזו להעלות את רעיון המועדון.

ף* ועדה המוסלמית מחלקת מדי פעם
! 1גם בגדים ונעלים לתלמידי בית־הספר
המוסלמי. בדרך מקרה זוכים בכך דווקא
ילדי ידידיו של סעיד אלהבאב.
במשך שנים התהלכו שמועות בין תושבי
הגטו המוסלמי ביפו על מעשים בלתי
כשרים הנעשים בועדה. אולם איש לא יכול
היה להוכיחם. כמה תושבים בעלי אומץ,
שמצאו עוז בנפשם לפנות בתלונות רשמיות
למשרד־הדתות, נוכחו כעבור זמן קצר

עבורו (מימין) .בתמונה במרכז, נראית יאשה מוסלמית כבת ,90 משותקת מזה
לשמונה שנים. במשך כל השנים האלה היא שוכבת על גבי מחצלת על הארץ,
ל סעד. משמאל: מחמוד איסעס, עיננר כבן ,70 חי מקיצבה של שלוש לירות לחודש.

טען סלים מוחמד באקר :״אצל כל עדה
ותיהם הגיעו חורה לידי אלהבאב.
בארץ יש בחירות. גם לועדות המוסלמיות
שלאחרונה חל שינוי במצב. אהד במקומות אחרים בארץ נערכות בחירות.
הועדה המוסלמית שהסתבך עם סעיד
מדוע דוזקא לנו נותנת הממשלה ועד ממו!ב,
החל לגלות מהנעשה מאחורי הנה.
אנחנו דורשים לתת לנו הזדמנות לבחור
של ועדה זו. היה זה חאג׳ מחמוד
את נציגנו בעצמנו. בשום אופן לא נסכים
8מיס, מנכבדי יפו. הוא סיפר על מק־ ,עוד שסעיד אלהבאב יהיה ממונה עלינו.
:הם היו עניים, שקיבלו הקצבה אחת
לכולם יש טענות נגדו באופן אישי. אנחנו
מה לירות, חותמים על מספר קבלות.
רוצים בועדה, שאיש לא יוכל להוציא בה
שרובם אינם יודעים קרוא וכתוב, לא
צ׳קים אלא תחת ביקורת.״
במה המדובר.
לגבי אנשים שבמשך שנים העדיפו לש!וריו
של אבו שמים, עוררו תסיסה
תוק ובלבד שלא לעורר עליהם את חמת
:ני העדה המוסלמית ביפו. נכבדי ההשלטונות,
נראתה תביעה טבעית ודמוקרא־ר,תכנסו
לאסיפה, החליטו לדרוש ועדתטית
זו, כשיא הדרישות.
,שתחקור את העניינים בוועדה ה

סיטוה האישי שר האחות הוחמניה שתבעה מזונו

״רצוני כאב

האם ונושא המשפם
הו סיפור מן הסוג שאין נוהגים לדון בו בפרהסיה. כאשר הוא מתרחש, מסתירים
| אותו בחדרי־חדרים ומצניעים אותו מעיני זרים. כי זהו סיפורה של אם שילדה ילד
בלתי־חוקי.
הוא הובא לידיעת הציבור השבוע, כאשר הסתיים מתן פסק־הדין במשפט בו תבעה האם
מגבר להודות באבהות ילדתה. הגבר הוכרז כאבי הילדה, ויצטרך לשלם מזונות ולשאת
באחריות כאב, למרות שלא נשא את אמה לאשה.
האם התובעת היתד, אחות רחמניה, בת .22 האב הנתבע היה סטודנט לרפואה. אלה הן
קורות־הטרגדיה של אהבתם. אולם אין כאן רק מיקרה אישי, הנוגע לשניהם בלבד. מדי
שנה נקלעות מאות נערות במדינה למצב דומה — אולם אף אחת מהן אינה מוצאת את
ההעזה לתבוע מהגבר שהביאה למצב זה, לשאת באחריות ׳.משום כך צופן בתוכו סיפורה
של האחות, שהעיזה וזכתה בפסק־דין חסר־תקדים — לקח רב לנערות אחרות.
תביעתה של האחות הירושלמית התבררה בפני השופט המחוזי התל־אביבי, יצחק שילה.
הסטודנט לרפואה, איש ראשון־לציון, הכחיש את אבהותו לילדה, אותה ילדה האחות.
להוכחת תביעתה של האחות, הביאה פרקליטתה, עורכת־הדין הצעירה נירה טננבאום, את
חברותיה לחדר של האחות. בעדויותיהן מסרו האחיות כי הנתבע היה חברה היחיד של
האם הצעירה והגבר היחיד עימו התרועעה. הן סיפרו כי ראוהו מספר פעמים במיטתה
וידעו שהשניים חיים יחד.
״מעולם לא שכבתי עם נערה,״ טען הסטודנט, להגנתו.
״האם אין לך תאתר?,״ חקרה אותו עורכת־הדין טננבאום.
״בטח שיש,״ השיב הסטודנט ,״אבל אף פעם בחיי לא שכבתי עם בחורה. אם החברה שלי
אני הולך כבר שנתיים, ואני מוכן להביא פתק מרופא שהיא עדיין בתולה.״
מאחר שעד כה לא קבעו בתי־המשפט את אבהותו של אדם, אלא לפי הודאתו המפורשת,
הציע השופט לתובעת ולנתבע להחקר על אמיתות עדויותיהם במכונת־האמת. שניהם
הסכימו לכך. קבע מפעיל מכונת־האמת :״לגבי האשד, לא מצאתי סימנים המצביעים על
אמירת שקר בנושא הנידון: לגבי הגבר מצאתי סימנים מובהקים של אמירת שקר בנושא
הנידון.״
מימצאיה של מכונת־האמת אינם ראייה בבית־משפט ישראלי. גם השופט שילה, לא הסתמך
בפסק דינו על מימצאיה, ציין רק כי מימצאים אלה הית תוספת מישקל להוכחות
אחרות ולעדויות בהן האמין כבר קודם לכן.
הוא קבע כי הסטודנט הוא אבי־ילדתה של האחות, חייב אותו לשלם מזונות בש־עור
140ל״י לחודש לילדה, מיום היוולדה.
קבע השופט :״לנתבע יש הכנסה חודשית בסכום של 110 לירות בלבד. יש להניח כי
סכום זה מספיק לו לצרכיו הוא בלבד, כאשר הוא לומד באוניברסיטה. אילו היה מפסיק
את לימודיו ועובר לעבודה מלאה, היה יכול להשתכר יותר. כי הוא אדם צעיר, בריא
ומשכיל. אם תעמוד לפניו הברירה: למלא את חובתו כלפי בתו או להמשיך את לימודיו
באוניברסיטה, נראה לי שעליו יהיה לבחור במילוי חובתו עם כל אי־הנעימות והנזק
שבהפסקת הלימודים.״
** כ שיד הכר נראה לי כה פשוט. ה־
29 יום, כשאני רואה את בתי החמודה בת
שבעת החודשים, שוב איני חרדה לכך שלא
יהיה מי שידאג למחסורה ושלא תדע מיהו
אביה. בית־המשפט קבע מיהו האב —
מי האיש שיהיה חייב לספק את מזונותיה.
אומנם, לא זה בדיוק מה שתיכננתי
בשבילה. רציתי שיהיה לה אב חוקי, שיהיה
נשוי כחוק לי, לאמה. רציתי שתגדל בבית
יציב ובריא. אולם גם מה שהצלחתי להשיג
עד כה עלה לי במאמצים קשים.
כאשר עמדתי לתבוע את אבי הילדה לדין,
התנגדו לכך כל מכרי. חלקם התיחסו אלי
כאילו הייתי מנודה וביצעתי מעשה־חטא.
האחרים התייחסו אלי יפה, אבל בכל מה
שעבר עלי עד שזכיתי לפסק־הדין, הייתי
צריכה לעמוד לבדי. זה היה קשה.

לפני שהגשתי את המשפט, ובשעת המשפט
עצמו, זכרתי כל הזמן סיפור שקראתי
לפני כשנה בהעולס הזה 1177 היה זה סיפורה
של האם הבלתי־חוקית. אני סבורה,
שאם היה לי כוח להמשיך בכל המלחמה
הזאת עד הסוף, והעיקר — להחזיק ביל-
דתי ולא לתיתה לאימוץ, הרי לסיפור זה,
שהשפיע עלי, יש חלק לא קטן.
וכיום, כשאני חוזרת אחרי יום עבודה
מפרך בבית־חולים הביתה, וילדתי מקבלת
את פני בחיוך תינוקי תמים, אני יודעת
שכל הסבל שעבר עלי היה כדאי.

רציתי זהיות במוחש
< ליתי ארצה לפני שמונה שנים. עוד

29 כשהייתי קטנה רציתי להיות אחות.

אהבתי את ריח הרפואות, אהבתי לראות את
האנשים בבגדים הלבנים המטפלים בחולים.
כשהייתי הולכת לבית־הספר, הייתי עומדת
שעות רבות ומתבוננת בנעשה בתחנת קופת-
חולים, באחיות וברופאים. רציתי להיות
כמוהם.
כשגדלתי, הצטרפתי לבית־ספר לאחיות. ב־בית־הססר
משך אותי במיוחד הטיפול הפסיכיאטרי.
רציתי לעזור לאנשים מופרעים בנפשם•
ישבתי לידם והייתי שומעת את שיחותיהם,
את כל מה שהיה להם לספר.
בזמני החופשי הייתי מבלה את רוב זמני
בחדרי. קראתי טפרים ורקמתי.
כשסיימתי את לימודי, התגייסתי לצבא.
אחרי הטירונות, העבירו אותי לבית־חולים
צבאי. שם יכולתי לעבוד במה שרציתי —
להיות אחות בבית־חולים כללי.
יום אחד, כשעברתי במחנה הצבאי שליד
בית־החולים, שמעתי קול קורא בשמי. הסת-
תובבתי וראיתי פיתאום חבר ישן. שמחתי
נורא לראות אותו .״בואי נתראה!״ הציע לי.
לא נעים להיות לבד במקום גדול כזה.
שמחתי לצאת איתו באותו ערב. הוא היה
בחור סימפאטי, וחיבבתי אותו מאד. אינני
יודעת אם היתד -זו בדיוק אהבה, אבל נפגשתי
איתו מאז כמעט כל ערב.
ערב אחד עמדנו ליד החדר שלי, הוא
חיבק ונישק אותי. חברותי לחדר לא היו
אותו יום במחנה, ואני מצאתי את עצמי
לפתע יחד איתו בחדרי.
אותו לילה היינו׳כמו בעל ואשד.,
לאחר מספר חודשים נוכחתי לפתע שאני
בהריון. נבהלתי נורא. ברגע הראשון כימעט
שאיבדתי את ראשי. ידעתי שהוריו לא רו־צים
שנתחתן, והורי הם מאוד אדוקים ושמרניים
בשטח זה. אז עוד הייתי מאוד צעירי׳׳
בת , 18 וחששתי ממה שיגידו ויחשבו
הורי וכל החברים. מיהרתי לברר דרך לביצוע
הפלה מלאכותית, וביצעתי אותה.
לא רציתי אפילו לספר על כך לחבר שלי.
אמרתי לו שאנחנו לא מתאימים, ונפרדתי
ממנו. עד היום הוא לא יודע שהריתי לו.

עוד באותו יום הציע לי ללכת איתו לסרט.
אני לא רציתי. כבר חיבבתי אותו
מאד, אבל לא רציתי בשום עניין. הוא
ביקש ממני שוב ושוב לצאת איתו, וללכת
לבלות, אבל אני לא רציתי. פחדתי.

״החזרתי : 17 שיקה 0.״
•דם אחד ניכנס אלינו למחלקה, בשעות
7הצהריים, ואמר לי :״בואי נלך לאכול יחד
צהריים!״
״לא,״ אמרתי לו ,״אני לא אוכלת צהריים
במסעדה של בית־החולים.״
״אז לאן את הולכת?״ שאל.
״לשתות קפה בחדר שלי.״
״טוב מאוד, אני בא איתך,״ אמר — והצטרף
אלי.
כל אותו יום היינו ביחד, ובערב יצאנו
לטייל בחורשת העצים שליד בית־החוליש.
הוא אחז בידי, ודיבר אלי בקול שקט
ועמוק. היה לילה מסביב, וירח. הוא אמר
לי :״מהרגע הראשון מצאת חן בעיני. אני
רוצה להיות החבר שלד.״
לא ידעתי מה להחליט. היהלי סיכסוך
נפשי קשה אם להסכים או לא. אהבתי אותו.

״?א רציתי עגייגים...״
הרי ההפרה קיבלתי דלקת ברחם,
ושכבתי עם זה זמן רב. אחר־כך רציתי
לנתק את כל הקשרים עם אותו בחור, וביקשתי
העברה לבית־חולים אחר. הקצינה
האחראית עלי, שידעה מכל העניין, סידרה
לי את ההעברה, לפי בקשתי.
בבית־החולים החדש כבר לא רציתי שום
עניינים עם בחורים.
חיינו בתנאים של אחיות אזרחיות, אבל
אני לא הרביתי לצאת. פשוט מפני שלא
היה לי מספיק כסף.
אהבתי לשבת בחדר, להקשיב לראדיו,
לרקום משהו ולעשות קפה, לי ולשתי החברות
שגרו איתי בחדר.
יום אחד, חודשים מספר לאחר תחילת
עבודתי בבית־ד,חולים, שלחו אותי לעבוד
במחלקת שיקום הילדים. זה מין גן לילדים
נכים, בו מטפלת האחות בילדים ועוזרת
להם. אני זוכרת שהתכופפתי, כדי להרים
משהו מן הריצפה, ופיתאום שמעתי קול
מאחורי:
״אולי אני יכול לעוור לך להרים את זהן״
הסתובבתי וראיתי אותו. הוא עמד פשוט,
מחייך ומוכן לעזור.
״אל תיבהלי,״ חייך אלי.
עמדתי, כשאני מביטה בו מוקסמת.
״באתי לעבוד אצלכם קצת. אני הסניטאר
החדש שלכם.״
הוא היה. סטודנט לרפואה, שבא לעבוד
בחודשי החופש שלו, על מנת להרוויח כסף
ללימודיו במשך השנה.
״נעים מאוד,״ אמרתי לו, כשאני מנסה
בכל כוחי להיות אדישה.
כנראה שלא הצלחתי להיות שחקנית טובה•
הוא לא שם לב לאדישות והתייחס אלי
נורא יפה ובחביבות.
״איפה את גרה?״ שאל אותי ,״ואיך אוכל
לראות אותך אחרי העבודה?״
אני, שלא רציתי עניינים עם שום בחור,
התחמקתי וסירבתי לדבר על זה.
ימים מספר אחרי־כן, עברתי למחלקה
אחרת. רק כשהגעתי למחלקה, ראיתי אותו.
הוא עבר פיתאום ממולי. הוא מיהר אלי:
״יופי,״ אמר ,״עכשיו נוכל להתראות הרבה.
הרי אני עובד כאן, במחלקה ממול.״

האם התובעת
״אבל אהבתי אותו!״
רציתי בו בכל כוחי. אבל בפנים לחש לי
קול :״זכרי מה שהיה אז. היזהרי.״ לא
הסכמתי.
הוא לא נואש. היה ממשיך לבקר אותי
בחדר ובמחלקה. היה מוצא לו כל מיני
תירוצים כדי לבוא אלי. ואני שמחתי. פעם
הוא ניכנס למחלקה ולחש לי באוזן :״סיפרתי
אצלנו שחסרה איזו תרופה, ואני הולך
לחפש אותה כאן, אצלכם.״
כל יום שהיה בבית־ר,חולים היינו מתראים.
הוא היה בא אלינו לחדר. היינו יושבים
יחד ומדברים, או שומעים ראדיו. לפעמים
היינו רוקדים יחד, או מדברים על כל
מיני חולים ומחלות.
ערב אחד ישבנו שנינו לבדנו בחדר. אני
אפילו לא זוכרת על מה בדיוק דיברנו. זה
היה על משהו לא חשוב, מאלה הדבר ם
שאתה לא זוכר אותם אחר־כך. הוא התקרב
אלי, חיבק אותי ונישק אותי. לא ידעתי מה
שקורה איתי. אהבתי אותו כל כך, והחזרתי
לו נשיקה.
״אני אוהב אותך,״ אמר ,״אני אוהב אותך
ורוצה להתחתן איתך.״
צחקתי לעצמי :״אתה בקושי מכיר אותי
חודש!״
״לא,״ ענה ,״אני מכיר אותך כבר מספיק
כדי לדעת שאני אוהב אותך ורוצה להתחתן
איתך.״
האמנתי לו. איך יכולתי אחרת? הרי אהבתי
אותו. הוא היה כל כך נחמד, ויחד עם

גאת הסוחט לרפואה שהונו במשפט כאבי בתח

לא בכסף•״

פרקליטה טננבאום
״אין

תאווה?״

זאת ביישן וישר. הוא עשה רושם של אום
הגון כל־כך!
אבל לא הייתי בטוחה לגמרי. פחדתי
שכל מה שהוא רוצה זה גופי. לכן סיפרתי
לו על ההפלה שהיתר. לי.
״עכשיו אני עוד יותר אוהב אותך,״ קרא,
״ועוד יותר מעריך אותך, מכיוון שאת כנה
וישרה. לא חשוב לי מה שעברת. עכשיו
אני יודע הכל עליך. לא איכפת לי עברך.
אני רוצה להתחתן איתך.״
אותו לילה שכבתי איתו בפעם הראשונה.

גלי אמצעי-מניעת

להופיע בבגדים הלא־יפים שהיו לי. לא רציתי
שהוא יתבייש.
היינו מטיילים ערבים ארוכים בחורשה
שליד בית־החולים, חבוקים וחולמים. הוא
היה מדבר על העתיד :״כמד, יהיה טוב אחרי
שנתחתן! אני אלמד ואעבוד ואת תבואי
אלי. נחיה יחד. כל הזמן יחד.״
אחר־כך היינו חוזרים לחדרי ושוכבים
יחד במיטתי.
פעם שאלתי אותו :״מה יקרה אם אכנס
להריון?״
״אז אתחתן איתך מיד,״ אמר. הוא לא
רצה אפילו להשתמש באמצעי־מניעה.
ואני האמנתי לו. אהבתי אותו ולא היה
איכפת לי דבר.
יום אחד, אני זוכרת שזה היה לפני הבחירות,
הוא הזמין אותי אליו לירושלים,
לשיכון הסטודנטים. חדרו היה מלא גולגלות
וכל מיני עצמות היו מפוזרות על המיטה
ועל ר,ריצפה. הוא חיבק אותי ונישק
אותי. שכבנו יחד במיטתו. אחר־כך יצאנו
למירפסת והוא הראה לי כמד, יפה ירושלים
בלילה וכמה יפה יהיה לנו כאן, ביחד. יותר
מאוחר, לחזה אותי לאוטובוס ונסעתי אל
אחותי לישון.
חודשיים לאחר ששכבתי איתו לראשונה,
נוכחתי לפתע שאני שוב בהריון. אותו
שבוע עבדתי במשמרת־לילה והתכוננתי לנטוע
לחופש של יומיים, לאחר סיום המשמרת•
לפתע קיבלתי הודעה שהוא עומד
לבוא. נשארתי במחנה לחכות לו.
כשבא, סיפרתי לו :״נדמה לי שאני בהריון.״
הוא
לא נראה מרוגש במיוחד :״בסדר,״
אמר׳ ״לכי לעשות בדיקות.״
אותו יום לא נשאר לישון אצלי. הוא
נסע באוטובוס לביתו. לפני שנסע, הבטיח
לבוא בשבוע הבא וביקש ממני שאכין כרטיסים
ונלך ביחד לסרט.
התרגשתי נורא, כל השבוע. הרופאים קבעו
שאני באמת בהריון. אני קניתי כרטיסים
לסרט. זה היד. לסרט המלאך הכחול.
בפעם הראשונה שהיינו צריכים ללכת יחד
לסרט.
חיכיתי לו כל הערב והוא לא בא.

5דשפכ נו כל הימים. הוא היה
מוותר על הנסיעה לביתו בראשון, למרות
שזה היה רבע שעה נסיעה, ונשאר
איתי ללון, בחדרי ובמיטתי.
אחרי כמה שבועות היה צריך לנסוע לירושלים,
להתכונן לבחינות באנאטומיה. זה היה
רחוק והוא לא יכול היה להיות אצלי מדי
יום. הוא ביקר שלוש פעמים בשבוע ונשאר
אצלי.
לא יצאנו אף פעם לסרט או למסיבה. הוא
הזמין אותי לבקר את אמו בבית, אך אני
לא רציתי :״יש עוד זמן,״ אמרתי לו ,״עוד
נספיק.״
למסיבות לא רציתי ללכת איתו. לא היה
לי כסף לקנות שמלות יפות ולא רציתי

האב הנתבע

״עס אף בחורה לא!״

״עכשיו! עכשיו! עכשיו!״
א הכנתי מה קרה. חששתי לו, אולי
/קרתה תאונה, אולי חלה. לא ידעתי
וחיכיתי לידיעה ממנו כל השבוע, אך לא
שמעתי שום דבר. לא ראיתי אותו כל השבוע.
וגם בשבוע השני.
היו אלה השבועיים הכי ארוכים בחיים
שלי, והוא לא בא.
נסעתי אליו לירושלים, לשיכון הסטודנטים.
הוא היה לבדו בחדרו, וקיבל אותי
בקרירות גדולה מאוד :״אז מה יש אם את
בהריון?״ אמר לאחר שסיפרתי לו על תוצאות
הבדיקות ,״תעשי הפלה, כמו שכבר
עשית פעם.״
״תראי,״ עבר לפתע לטון אחר של דיבור,
״את הרי יודעת שעומדיו לפני עכשיו ימים
קשים מאוד של לימודים ובחינות. אפשר
לגמור עם הילד ואחר־כך להתחתן.״
כימעט שנשתבצתי. התחלתי לרעוד ולבכות
ולא יכולתי לעמוד על הרגליים.
״לא!״ צווחתי בבכי ,״אני לא אעשה הפלה!
כבר עשיתי פעם, ואני פוחדת. אני רוצה
להתחתן איתך, עכשיו, ולא אחר־כך!
אני רוצה עכשיו! עכשיו! עכשיו!״
הוא ניסה להרגיע אותי, אך אני המשכתי
בבכי :״אתה הבטחת לי ואני האמנתי
לך. אתה אמרת שאם אכנס להריון, תתחתן
איתי, ועכשיו אתה אומר שלא. אחר־כך לא
תסכים בכלל.״
לפתע הוא הפך קריר ודוחה, ואמר :״אז
תשמעי! יש לך ברירה אחת, תבחרי — או
אני או הילד.״
נדהמתי ונשתתקתי לכמה שניות, ואז
התפרצתי :״אני מעדיפה אותו עליך. אני
רוצה את הילד ויהיה לי אותו. ואתה, אתה
שקרן! אינך אוהב אותי, אם אתה מציע לי
לעשות הפלה.״
הוא התחיל לאיים עלי. אמר שיעזוב את
הארץ וילך ללמוד בחוץ־לארץ, ושאני אשאר
לבד ולא יהיה אף אחד שיעזור לי, ושכולם
יצחקו ממני ויציקו לי, ושיהיה לי
קשה ורע.
אבל אני לא רציתי לשמוע. רציתי את ה־

השופט שיוה
ילד, וזהו. זכרתי את הסיפור שקראתי פעם
בהעולם הזה על האם הבלתי־חוקית, והחלטתי
להיות כמותה, ולא לפחד.

״מטונפת:״
• 1ש ע תי כחזרה למקום עבודתי, הוצאתי
1את המכתבים שקיבלתי ממנו ושרפתי
אותם. אחר כך לקחתי את התמונה שלו
עליה כתב לי: לאהובתי לנצח מא. האוהב
׳אותך. הסתכלתי עליה, כשהדמעות חונקות
אותי, ושרפתי גם אותה. כל הלילה בכיתי,
וכשקמתי לעבודה, היו עיגולים שחורים
סביב עיני.
אותו יום החלטתי ללכת לקצינה האחר־ראית
עלי. היא שלחה אותי לרופא. לאחר
שבדק אותי, הזהיר אותי שאם אבצע שוב
הפלה, לא אהיה מסוגלת יותר ללדת לעולם.
לאחר כמה ימים נסעתי אליו לירושלים.
רציתי לשכנע אותו שיחזור אלי. רציתי בו.
אהבתי אותו והוא היה אביו של ילדי. אבל
לא ידעתי איך לדבר אליו:
״תראה,״ אמרתי לו ,״אם אתה לא תעשה
משהו, אני אסיק את המסקנות.״
״מה את רוצה לעשות?״ שאל.
״אם אתה לא רוצה לעשות שום דבר, אל
תשאל ואל תתערב. כבר תראה בעצמך.״
הוא התרגז עלי נורא וצעק :״עזבי אותי
ואל תבואי אלי יותר. אם תמשיכי לאיים
עלי, אתחתן בעוד שבועיים עם חברתי.״
שוב נדהמתי. זו היתד, הפעם הראשונה
ששמעתי שיש לו חברה אחרת. כל־כך נבהלתי
עד שהייתי מוכנה לוזתר כימעט על
הכל, חוץ מדבר אחד. את הילד רציתי בכל
מחיר.
״תתחתן איתי רק בשביל הילד,״ ביקשתי
ממנו .״אני אתגרש ממך אחר־כך. אני
אפילו אחתום על זה אצל עורך־דין, אבל
את הילד אני רוצה וגם שיהיה לו אבא.״
אולם הוא לא רצה אפילו לדבר על זה.
הוא צחק וליגלג ואיים. באותו רגע החלטתי
ללכת למצוא עורך־דין.
הלכתי אל עורך־הדין גנור, ושם קיבלה
אותי עורכת־הדין שלו, נירה טננבאום. הם
כתבו לבחור מיכתב והזמינו אותו אליהם,
כדי לדבר איתו, אבל הוא לא רצה לבוא.
אחותו, שעבדה בבית־החולים, הזמינה אותי
יומיים אחרי־כן לבוא לבקר אצלם בבית.
לא יכולתי, כי הרגשתי רע מאוד בגלל ההריון.
אחרי
כמה שעות בא אלי הוא בעצמו.
״צא מפד״״ צעקתי עליו ,״אני לא רוצה
לראות את הפרצוף שלך כאן.״
הוא לא מיהר לצאת. התיישב על המיטה
והתחיל לנסות לשכנע אותי. הוא הבטיח

לי כסף, כמה שאני רוצה. אחר־כך אמר שאם
אני מפחדת שלא אוכל ללדת, הוא מסכים
שאני אלד — ונמסור אחר־כך את הילד
לאימוץ. זה יפתור את כל הבעיות.
כשלא הסכמתי, הציע שהוא ואשתו, איתר,
הוא עומד להתחתן, יקחו את הילד שיוזלד
ויגדלו אותו. גם את זה לא רציתי.
״זה הילד שלי ולא אתן אותו לאף אחד
אחר! אין לך אפילו מה לדבר איתי. אתה
יכול ללכת אל עורך־הדין שלי ולדבר איתו,״
אמרתי.
הוא התרגז נורא וצעק :״זונה מטונפת!
אני עוד אסדר אותך. כל העולם עוד יצחק
ממך. ואני אתבע אותך לדין על הוצאת דיבה,
על שאת מאשימה אותי שאני האב.״
הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת כל־כך
חזק שהייתי בטוחה שעוד רגע כל הבית
יתמוטט. וגם אני.
נשאר לי רק לבכות.

״עד שהנבלה תמות״
חיי כמה שבועות השתחררתי מן
הצבא. באתי שוב אליו וניסיתי לשכנע
אותו שיתחתן איתי ויתגרש אחרי הלידה,
אבל הוא לא הסכים.
את חיי האזרחיים לאחר הצבא, התחלתי
בירושלים. נכנסתי לעבוד שם בבית־חולים.
לא סיפרתי שאני בהריון.
הוא היה בא אלי שבוע שבוע, לפעמים
הייתי אני באה אליו ומנסה לשכנע אותו
להתחתן איתי, אבל הוא היה מנסה לשכנע
אותי שלא כדאי לי לגדל את הילד. תמיד
היינו רבים:
״זונה מטונפת,״ היה צועק עלי. אבל אני
אהבתי אותו ואהבתי עוד יותר את היצור
הקטן שהיה בקרבי. רציתי אותו יותר מהכל.
הייתי
מוכנה לוזתר על הכבוד ועל כל
מיני כינויים שהיה מכנה אותי, רק שהוא
יהיה שלי, היצור הקטן הזה. זה כל מה
שרציתי. והוא, האב, לא רצה את זה. למה?
הרי זה היה גם הילד שלו!
בסוף החודש החמישי להריון, זה היה
ביום שישי אחד אחר הצהרים, הלכתי אליו
לדירה, בשיכון הסטודנטים. היה זה אחרי
העבודה והייתי עייפה ועצבנית.
הוא קיבל אותי פיתאום בעדינות מיוחדת.
הוא היה חביב ושקט ולא תוקפני כמו
בפעמים הקודמות. הוא חיבק אותי ונישק
אותי וביקש שאסלח לו. הוא לא הבין איך
זה קרה שרבנו. באותו רגע הייתי מוכנה
לשכוח לו את הכל. אהבתי אותו שוב כמו
(המשך בעמור )21

אמנוח
ציור
ה צייר הבלת -נשכדו [
בית שלום אש, בבת־ים, המה מאדם.
סיבת ההתקהלות: תערוכה רטרוספקטיבית
של הצייר היהודי־הפולני המנוח, חנוך בר־צ׳ינסקי,
שנפתחה אותו יום ומשכה קהל
מגוון מכל קצוזת הארץ.
היתה זו חוזית מוזרה, לשוחרי־האמנות
הישראליים, לחזות בפניהם הרציניים והמתפעלים
של חסידי האמן, שעלו לרגל מחיפה
ומירושלים, מנתניה ומבאר־שבע. כי מלבד
יוצאי פולין, אין איש מכיר בישראל את
יצירותיו של ברצ׳ינסקי.
חנוך ברצ׳ינסקי נולד לפני 65 שנה ב־לודז׳
.עם תום מלחמת העולם הראשונה
נסע לדרזדן שבגרמניה, שם למד אמנות
במשך שלוש שנים תמימות. הוא זכה,
לבסוף, בתואר ״אמן מוסמך״.
כבר שנה לאחר מכן זכה בפרס הראשון
בתחרות הבינלאומית לאמנות הפלאקאט
(כרזות) שנערכה מטעם הצלב האדום, ובה
השתתפו כ־ 300 יוצרים. מבקרי־האמנות הגרמניים
גמרו את ההלל על הצייר ״הגרמני״.
הפולנים דרשו את כתרו של ברצ׳ינסקי לעצמם.
ואילו האמן עצמו יצא בהצהרה כי
אינו אלא צייר יהודי, יליד פולין,
היצירה נעלמה. עם עלותו לתהילה,
יצא ברצ׳ינסקי לסיור־לימוד ברחבי אירו־

שאנו מעשנים עד שום פלח?

עד עירם

שעתה מכילה היא תערובת משובחת
של זני טבק מקרוני ובולגרי מעולים

*י עירם

שעתה היא מיועדת ב מ כונו ת
אוטומטיות -ללא מנע יד אדם
שלמרות מעדותיה

מחירה נח ן 20 סיג ריו ת

| 1אגורית

וטעמה עדין
משלוח של זג׳ טבק מיוחדים הגיע
זה עתה לקראת החג

ברצ׳ינסקי :״אשה ביום ביפור״
על הגג, בסל

האם שערך נושר?
ההנך מ תקר ח?
השתמש באליקסיר

?£1.9X11

של ד״ר א. רובין
(ביאוקוסמטיקאי)
תכשיר ופרוספקטים —
בבתי־מרקחת, פרפומריות ומספרות

כלנערה-יופיה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי

להיראות יפה ומטופחת .
עוזרך הנאמן — הוא

ד 1יא ל 1י מ • י11ז\ £ 1זו 8 0
לרגל החג תיפסק
מכירת הכרטיסים
ביום ה׳ 6/4בשעות
הבוקר המוקדמות.

הקרס המפורסם לפי ד״רלב רן, פריס, המכיל ג׳ ל ח
דויאל, מנן על עורן ורקמותיו העדינות. מונע
התהוות עממי פנים וממהר את גזזן עורך על״יזי
פעילות סל ממזור חדס.
המפיץ בישראל:

לילית

פרסום ציטט

פה. בין היתר ביקר האמן בפאריס, רומא
ומאדריד. בעת ביקורו בספרד, התפעל במיוחד
מן האמנות השמורה בעיר טולידו. התלהבות
זו תורגמה, כנראה, לשפת המיב־חול;
אולם היצירות מן התקופה הספרית
של האמן, נעלמו באופן מיסתורי. כל מד,
שנותר הן — איגרותיו הנלהבות.
עם תום שתי שנות לימוד באירופה, חזר
לגרמניה וישב בברלין עד לעלייתו של
היטלר. אותה תקופה הושלכו יצירותיו מן
המוזיאונים הגרמניים, יחד עם יתר. מוצגי־האמנות
״היהודית־המנוזנת״ .ברצ׳ינסקי הדואב
חזר למשפחת אחותו, ללורד.
לאחר פלישת הנאצים לפולין, נמלט הצייר
מלודז׳ הכבושה לעבר העיירה סומשוב, בה
ישבו ידידים אשר לעזרתם קיווה. בדרך
נעלמו עיקבותיו סופית.
האמן עצמו נעלם במערבולת המלחמה,
אך שימעו נשאר. כאשר חזרו בני־משפחתו
ומעריציו לבתיהם, לאחר המלחמה, החלו
מחפשים אחר שרידי־ציוריו של חנוך בר־צ׳ינסקי.
בעלת הבית בו התגורר הצייר
זכרה רק שאספה צרור ניירות ישנים, הניחה
אותו בעליית־גג. אחות הצייר מצאה
שם את יצירות האמן, מקופלות ואכולות־עש.
היה זה צרור רישומים עדיני־קו ורבי־מבע.
הדגמה
בחו״ל. השבוע, משנפתחה
תערוכת יצירותיו של מי שהיה אחד מחשובי
הציירים בפולין, הוצג רק חלק דל
מאוצר כישרונו. לרוב — רישומים וסקיצות.
בולטת במיוחד עוצמת־רגישותו, המסוגלת,
במספר קוי־עט או עפרון ובחיסכון-
קווים רב, למצות חוויה מורכבת ואמיתית.
מאמץ הרקדנית והליכתה של נזירה מד־

גימים, בחן מאופק, את יכולתו של האמן.
ואילו שתי תמונות הגואש היחידות שבתערוכה,
שנשמרו על־ידי חברו ללימודים של
ברצ׳ינסקי, תוססות בססגוניותן הריאליסטית
והפוליכרומית.
אמר אחד המבקרים, מעריץ ותיק של בר־צ׳ינסקי
:״כאן אפשר לראות רק טיפה
מכושרו של חנוך. מי שרוצה לחזות בנושאיו
היהודיים והלא־יהודיים ביתר פירוט,
יפנה למיטב הגאלריות האירופיות.״

מוסיקה
תדובהו מי ת ר• ה כינו ר
אלה פיצג׳ראלד ושלישיית אוסקר
פיטרסון, המופיעים השבוע בישראל,

מביאים אלינו, בפעם הראשונה, קונצרט של
מוסיקת ג׳ז אמיתית בביצוע מעולה. לרבים
מן המאזינים הישראליים, שהיו רגילים בעבר
לביקור להקות שהיו כביכול תזמורות
ג׳ז, נגרמה הפתעה בלתי נעימה. שכן צידת
זה אינו משמיע מנגינות פופולאריות של
מוסיקה לריקודים בקצבים מטורפים, או
שירי־דת כושיים ובלוז. זהו ג׳ז אמיתי, מוסיקה
עממית אמריקאית במיקצבים משתנים
ובעיבוד מוסקלי ברמה גבוהה ביותר.
מחוץ לתחומי ארצות־הברית, מעטים הם
המבצעים מוסיקה זו ברמה דרושה, ומעטים
הם גם מביניה ומעריציה. שלישיית הג׳ז של
אוסקר פיטרסון נמנית על להקות הג׳ז המשובחות
ביותר. ואילו אלה פיצג׳ראלד, הזמרת
הכושית המופיעה בחלקה השני של
התוכנית, מלווה ברביעיה משלה, עומדת בשורה
הראשונה של זמרות הג׳ז.
כאשר עולה אלה לבמה, גבוהת קומה
ושופעת בשרים, היא מהלכת בתנועות של
דובה גדולה. יש לה צורת אם טיפוסית,
ולפני שהיא מתחילה לשיר, דומה היא לאם
של חצי־תריסר ילדים, העומדת לשיר כדי
להשתיקם. אולם מן הרגע, בו התחילה לחייך
בעיניה ולהשמיע את קולה, היא כובשת
את הקהל כבר בטונים הראשונים
שהיא משמיעה. היא מצטיינת בקול רווי־הבעה
ובטכניקה קולית מושלמת. מהשמעת
שיר נוגה, איטי וחרישי, בו יש לקולה
גונים של מיתרי כינור עדינים, היא עוברת
ללא הפסקת נשימה למיקצבים סוערים,
להטוטים קוליים, בהם נשמע קולה כתרועת
חצוצרה בטונים גבוהים.
כלי מחיאת כפיים. הלהקה המקורית,
בה נכללת רק שלישייתו של אוסקר
פיטרסון, נקראת בשם ג׳ז בפילהרנזוניה. שם
זה עורר עליו את חמתה של התזמורת
הסימפונית הישראלית, שראתה בו שימוש
בלתי הוגן. למעשה, נקבע השם מאחר שהופעתה
הראשונה של הלהקה, בשנת ,1949
נעשתה באולם התזמורת הפילהרמונית בניו־יורק.
האמנים המופיעים בחלקה השני של
התוכנית, עמה יוצאת הלהקה מדי שנה לסיור
ברחבי העולם, מתחלפים. למעשה מתחלפת
גם התוכנית שמגישה הלהקה מדי
ערב, בהתאם למצב רוחם של האמנים.
אם חשב מישהו שאמני הג׳ז מעדיפים
לבצע את המוסיקה שלהם בהשראת אולמות
מועדוני לילה דחוסים ודוויי עשן, מעיד
אוסקר פיטרסון על ההיפך מהנחה זו. פי־טרסון,
המנהל בית־ספר לג׳ז בטורונטו,
קאנאדה, ושהוא בעצמו מלחין ג׳ז ידוע,
נוסף להיותו פסנתרן מחונן, טוען :״אם
משמיעים ג׳ז במועדוני לילה, הרי זה מטעמים
כלכליים. אנו מעדיפים לנגן באולמות
קונצרטים.
הקהל הישראלי, שאינו רגיל במופעים
מעין אלה, מפסיק את הופעותיה של השלישייה
וכן את שירתה של הזמרת בתשו־אות
כפיים קצובות, כאילו כדי לעזור, כפי
שהורגל במופעים קירקסיים אחרים. אמני
הג׳ז מעריכים את ההתלהבות, אולם מציינים
כי מחיאות הכפיים מבלבלות אותם.

מאחורי הקלעים
ה מ רגו• םמתאחד׳
סדר פסח שני נערך ביום שישי השבוע,
מיד לאחר ליל־הסדר המסורתי, בביתם
של שחקן הקאמרי אורי לוי והקריינית
טלילה בן־זכאי. הסדר, שנמשך עד לשעות
המוקדמות של הבוקר, נערך לכבודו של
שייקר, אופיר. השתתפו בו כל ותיקי ה־צ׳יזבטרון
וכן להקתו של אוסקר פיטרסון,
בפניהם הציג שייקר, קטעים מאותם הימים
שלושת הגדולים פאמרגני ישראל,
גודיק, רוברט וגילון, החליטו לאחד
את עסקיהם כדי שהיבוא האמנותי, שכל
אחד מה:ם מביא, לא יפריע לשני
להתחרות פרועה על שכר האמנים, שיופיעו
בבמות הבידור ביום העצמאות, גורם
מינהל ההסברה. אנשי המינהל מציעים ל־אמנים
סכומים גבוהים מאלה שהציעה להם
עירית תל־אביב, כדי למשכם לבמותיהם.

העולם הזה 228ז

א 3שז
פורהו הנו דני ק
גיבורת השבוע היתה רעייתו של ראש
הממשלה, פו ל ה כן־־גוריון. היא זכתה
לכתבה גדולה אודותיה בניו־יורק טיימם, ש־צייו
כי היא ״בעלת לב חם ולבבית, היא
מצטיינת גם בכנות, תכונה העשויה לגבול
בחריפות וחוטר טאקט כלפי אלה החולקים
על דעתה• אך גם שהערותיה חריפות, הן
מתוארות אף באינטליגנטיות.״ פולה עמדה
גם במרכז סיפורים נוספים. כך, למשל,
סילפנה אשת ביג׳י לנשיא ההסתדרות הציונית׳
ד ״ ר נ חו ם גו ד ד מן; שבא לביקור
בארץ, ושאלה אותו :״למה אתה לא מבקר
אותי?״ השיב הד״ר :״אני רק ארבעה
ימים בארץ ופשוט אין לי זמן.״ אמרה
פולה :״אבל לבן־גוריון יש לך זמן!״ התנצל
גולדמן :״בן־גוריון זה בשביל פולי־טיקה
״.אולם פולה עדיין לא נכנעה :״יש
לך זמן גם בשביל בחורות.״ ״אבל את לא
בחורה,״ סיים גולדמן את הוויכוח
בעת שביקרה יחד עם בעלה במשלחת הארכיאולוגית
במידבר יהודה, הוצגו בפני
הזוג הממציאים הארכיאולוגים שהתגלו במחנהו
של פסחבר־ א דון. כשהתפזרו
הנאספים, לקחה עימד, פולה את אחד ה־מימצאים.
כאשר ניסו לרמוז לה כי המימי
צאים אינם לחלוקה עדיין, השיבה פולה:
״אני אשתו של בן־גוריון.״ רק אחרי שיכנו-
עיס נוספים, הסכימה להשאיר את המימצא
במקום מספר ראש המועצה האיזורית
תמר, יהודהאלמוג: בדרך לחפירות
ביקרה פולה גם אצלנו, ופנתה אלי בטענה:
״למה אתה לא שולח לי מלפפונים?״ אמרתי
לה :״מאין אקח מלפפונים?״ השיבה היא:
״לא חשוב• אתה יודע שבן־גוריון אוהב
מלפפונים.״ לא היתד, לי ברירה, ואמרתי
בעין־גדי שיכינו לד. חבילה גדולה של
מלפפונים כאשר ביקר ביג׳י באילת,
בתקופה האחרונה, הוא ניגש לשוחח עם
פועלי הנמל. ברגע שהחלה השיחה, התבוננה
פולה על השעון בידה, וכעבור חמש
דקות בדיוק הודיעה לשלישו הצבאי של
ראש־ד,ממשלה, א לו ף ־ מ שנ ה חיי ם כן־
דוי ד :״תיקח כבר את הנודניק הזה מ־כאן!״
לרגל הכינוס השביעי של הפועל׳
הכין משרד הדואר בול מיוחד עליו
מצוייר ספורטאי עברי גאה, כשבידו כידון
והוא מבליט את חזהו החשוף. ככל ההצעות
לבולים, עבר גם ציור הבול זה דרך הוועדה
הבינמשרדית להוצאת בולים חדשים.
אולם בישיבה זו של הוזעדה לא נוכח שר
הדואר, בנימין מינץ, שהיה חולה, אותר,
שעה. כאשר החלים השר וחזר למשרדו,
ראה שם את הדפס הבול, ציודה מיד לשנות
את הציור המוצע. לפי פקודתו הולבש
הספורטאי העברי, גופיה.

זמרת פיצג׳ראלד ואמרגן גראנט
על הגובה, במישקל

מערכת. אריה אבנרי היה בטוח שזוהי גראלד. המסיבה נקבעה במלון שרתון
מתיחת אחד באפריל, לא טיפל בסיפור לשעה 12 בצהרים. עד שעה אחת ורבע לא
הפתעה מרובה גרם השבוע לחברי הופיעה למסיבה הזמרת הכושית, כבדת הקיבוץ
תל־יוסף בעמק יזרעאל הפסנתרן גוף. הסביר זאת אמרגנה :״כרגע מסבירים
?}מידם ריגאי. הוא הפסיק את הופעתו לי שקשה לאלה לקום לפני השעה אחת.״
בפני חברי הקיבוץ באמצע הרסטיאל, הודיע העיר על כך העתונאי נתן דונביץ :
כי הוא הולך להאזין לראדיו, לתוכנית שהק ״גוף כמו שלה באמת קשה להרים
ליט יום קודם לכן. כאשר התמרמרו חברי שייקה אופיר; שחזר לביקור בארץ והקיבוץ
על כך, התריס בפניהם ריגאי :״מה עומד לערוך מספר הופעות פאנטומימה
יש? בכל העולם שומעים אותי כעת, תלכו בפני הקהל, התוזדה השבוע :״אף פעם לא
גם אתם לשמוע חוש התמצאות מקו ידעתי את לוח הכפל, וגם כיום איני יודע
רי גילתה השבוע השחקנית גילה אל* אותו. אבל ללמוד מחזה בארבעה ימים —
מגור. גילה נמצאת, עם כל צוזת ההסרטה אני יודע במסיבת־רעים הביע הבמאי
פיטר פריי ספיקות, אם כדאי לו לנסוע
של הסרט הצרפתי, תנו לי עשרה אנשים
מיואשים, בשדה־בוקר. כשהגיע ראש הממ לפסטיבאל הסרטים בקאן יחד עם סרטו
שלה, דויד בן־גוריון, לבלות את חופשת איי לייק מייק, שייצג את ישראל בפסטי־הפסח
בקיבוץ, נסגר המשק למבקרים ורק באל. אמר פריי :״שם מעוניינים רק בעירום
למכוניות צודת משתתפי הסרט ניתן אישור וב.ב.״ השיבה לו אשתו, השחקנית בתיה
כניסה. כשעברה המכונית בוקר אחד ליד לאנצט :״וב. ל( .ראשי התיבות של שמה)
צריפו של הזקן, קראה גילה לעבר שומרי־ לא מעניין כאשר הציגו בפני
הצריף :״דרישת שלום לדויד.״ השומרים המשורר אברהם שלונסקי את ראש
הופתעו, קראו אחריה :״ממי?״ ״מפנחס!״ עירית אילת, יוסן 5לוי, אמר שלונסקי:
השיבה להם גילה שני חברי כנסת ״אה, זהו האיש שיש לו יותר ראש מאשר
של תנועת החרות זכו לאחרונה להנצחה עיר השחיין המהיר ושחקן כדור־על־גבי
צינורות. שני הח״כים הם שמו המים הדרום־אפריקאי, אובדי קפלן, עואל
טרילין; ח״כ חרות בכנסת הרא מד להגיע בימים הקרובים, לישראל. חלומו
שונה, וח״ב יעקוב מרידוד, אשר שמו הגדול של אוברי הוא להופיע במדי ניב־ד״ש
מפנהס
למרות הכוננות המיוחדת שהוכרזה גם תיהם הונצחו דווקא על־גבי הצנורות ה־ חרת כדור־המים של ישראל נגד ניבחרת
השנה במערכות העתונים, כדי לא ליפול פלאסטיים של מיפעל מפלסים, בקיבוץ ארצו החזקה. עד אז יצטרך לטפל בלהקה
קורבן למתיחות הראשון באפריל, נפל עתון השומר הצעיר מרחביה. הקיבוץ הוציא גדולה של נערות המתעתדות לצוד אותו,
אחד בפח שטמנו לו. החיפאי אורי שיקה, לשוק צינור מרלין (שחור) וצינור מרידור אחרי שחברתו הישראלית הקודמת, הדוגמצילצל
למערכות העתונים, הודיע להם כי (למעבדות וניקוז התקדמות מיקצו־ נית סוגיה מיל; נישאה לאמריקאי וירדה
עית חלה במעמדו של הסופר יגאל מהארץ כתמימה עד מאוד התגלתה
באוניה ציון, שהגיעה לנמל חיפה,
באו מוסיגזון, השוהה בניו־יורק. יגאל העובד השבוע קריינית קול־ישראל, חנה כן־ארי.
מספר כוכבי־קולנוע. רק יומון מפ״ם, על-
המשמר, נתפתה להדפיס את הידיעה — למחייתו, מזה חצי שנה, בטייחות, עלה חנה, שהשתתפה בטקס הנחת אבן הפינה
וביום ראשון הופיעו בו השורות כדלקמן: לטייח מהקומה השלושים של הבניין בו למיתקן זרחין באילת, בתור קריינית, עברה
באוניה ציון, שהגיעה ביום ו׳ מארצות־ הוא עובד לקומה ד,־ .31 בערבים ממשיך בין האישים שהיו צריכים לחתום על מגי־הברית,
הגיעו בין השאר שחקנית־הקולנוע יגאל בעבודתו הספרותית, כותב את יומנו לת־היסוד והחתימה אותם. כשסיימה, כבר
סנדרה די ובעלה כובי דארין של יהודה איש־קריות. מבקרים שקראו את הצטופפו המוזמנים סביב אבן־הפינה. חנה
נטלה את המגילה ורצה עימד, אל הבור,
לעומת זאת החמיץ עתונאי אחר ידיעה, התחלת כתב־היד, ציינו כי זהו הספר הטוב
כדי שיספיקו להטמינה מתחת לאבן־הפינה.
ביותר אשר כתב עד כה.
בשל הכוננות המופרזת. אריה אכנרי,
אלא שבדרך עצר אותה דובר משרד ה
סופר
ידיעות אחרונות, קיבל בשבת ידיעה
פיתוח, זיאקו פרחי, לקח מידיה את
טלפונית, בה נמסרו לו, מפי צלם־עתונות הראשוה עי ר
המגילה והחביאה במקום סתר. רק אז למדה
אחד, פרטים על מעצרו של שלום כהן,
עתונאי תל־אביב הוזמנו השבוע למסיבת־ חנה׳לה שאין מטמינים מגילות באבן־פינה.
ראש מערכת העולם הזה, ועל החיפוש ב עיתונאים עם הזמרת הכושית אלה פיצ״

בדיחתהש בו ע

סיפר דויד קאר, נשיא חברת פייר־בנקם
וייטני, ד,שותפת למשרד הפיתוח בהקמת
מיתקן זרחין :״למוזיאון־דרכים באמריקה
הגיעה מכונית־משא. אולם הנהג לא
עצר ליד הקיוסק, אלא טפח במקל על פח
המכונית, וקרא לעבר המוכרת :״מהר, מהר,
סנדביץ׳!״ הוא עשה סיבוב במכוניתו, סביב
למזנון, לקח את הכריך שהגישה לו המוכרת.
בסיבוב נוסף, הוסיף לדפוק ברעש
גדול על מכוניתו וצעק :״מהר, מהר,
בירה!״ שוב עשה סיבוב ונטל את הבירה,
כשהוא דופק על פח מכוניתו. אמרה לו
המוכרת :״זה שאתה ממהר, אני מבינה,
אבל למה אתה צריך לדפוק במכוניתו כל
הזמן?״ הסביר האיש :״המכונה שלי סוחבת
רק ארבעה טון. יש לי מיטען של חמישה
טון ציפורים. אני מרעיש כדי להחזיק חלק
מד,ציפורים באוויר.״

0ו > 0ן ה 0 0 0 ( 0ח 1ג ג
שני כרטיסי דוינם
שהמכונית נעצרה,
את המירצפות עד
איש, שידיו וראשו

ישבתי בוקר אחד בסלקט וחיכיתי לאהרונצ׳יק, שהבטיו! להשיג לי
לקומדי־פראנטייז, והנה התקרבה מונית לשפת המיורכה ונעצרה. איך
נפתחה הדלת ורגל של גבס זחלה מתוכה החוצה, כשהיא מגששת
שמצאה לה מעמד בטוח על הקרקע, ואז גיליתי, שאל רגל הגבס מחובר
חבושים תחבושת לבנה, ועל עינו פנס שחור גדול.
אם מותר לי לדבר על עצמי בלשון של בדרך כלל, אז אני יכול לגלות לכם, שבדרך
כלל אני לא סקרן, אך המחזה הזה היה כה מוזר שיכול היה למשוך אפילו את תשומת לבו
של צב. נעצתי עיני בייצור המשונה שיצא מתוך המונית, והנה — שומו שמים — היה זה,
לא פחות ולא יותר אלא מוטקה השמח.
מראהו של מוטקה השמח לא היה הפעם שמח ביותר ועמידתו היתד. כה רופסת וכה
בלתי־יציבה, שקמתי מיד ממקומי וניגשתי לתמוך בו ולהובילו לאיזה כיסא* .תודה,׳׳
לחש לי מוטקה, ברגע ששקע לתוך כסא־הקש הקלוע ,״אולי ראית פה את ניסן העצוב׳.״
עד כמה שזכרתי, לא זכרתי שראיתי פה את ניסן העצוב, וכך גם אמרתי לו. על זה
נאנח מוטקה השמח, ואמר :״חבל, רציתי להחזיר לו את העשרים אלף פרנק שאני חייב
לו. אולי אתה יודע איפה אפשר למצוא אותו?״
כאן כבר הלכה סקרנותי והפכה לפליאה. אני כבר לא מדבר על מראהו המשונה של
מוטקה השמח, שזה כבר לבד היה בו משום
אפתעה גדולה, אך עוד לשמוע שיש מישהו
שחייב כסף לניסן העצוב, זה כבר למעלה
מכוחי. על זה כבר לא יכולתי להתאפק, וביקשתי
את מוסקה שיסביר לי מד, הולך
פה. שיסביר לי קודם כל, מה פירוש התחבושות
הלבנות הללו, והגבס על הרגל והפנס
השחור בעין. ושנית, איך זה קרה שהוא
חייב כטף לניסן העצוב ולא להיפך. שלישית,
מאיפה יש לו בכלל כסף להחזיר לניסן,
כי עד כמה שאני מכיר את מוטקה
השמח, לא היד, עני ממנו בכל רחבי פאריס,
זולת, אולי, אלישע השמן.
על זה חייך מוטקה השמח בחיוך עקום
ואמר :״ אני יודע מה שאתה חושב. אתה
חושב בוודאי שאני חוזר עכשיו מאלג׳יריה.
דע לך שזה לא נכון. מאז שאני פח, עוד
לא יצאתי מפארים, וזד, שיש לי כם ף_לר,חזיר
לניסן, זה אותו סיפור עצמו, ואגו אתר,
רוצה שאספר לך מה קרה לי — וזה סיפור
משגע — אז תזמין בשבילי קפד,־בחלב אצל
המלצר. לי כבר אין כוח לדבר.״
קראתי למלצר והזמנתי אצלו קפה בחלב
בשביל מוטקה, ואז סיפר לי את הסיפור המשגע
שלו, שאני מוסר אוחו לכם כמעט
מלה במלה, בגוף ראשון, בדיוק כמו ששמעתיו:
״אתה
מכיר את המלון המחורבן הזה שגרתי
בו, ברו ואבין? אז יום אחד, לפני
שבועיים, נמאס לי לגור שם. ראיתי אצלי
ביומן שעוד מעט פסח, ואמרתי לעצמי שמגיע
לי פעם, לפחות בפסח, לגור במלון
של בני־אדם. סיפרתי את זה לניסן העצוב,
עד שאני מתחיל להכין,
אז הוא אמר לי שגם הוא חשב אותו הדבר,
אבל אין לו כסף. אל תחשוב שלי כן היה כסף. לא היה לי אז לשלם אפילו את דמי
המלון הזול שגרתי בו. אבל כשנכנס לי משהו בראש, הכסף כבר לא בעייה בשבילי. אני
מגרד אותו אפילו מתחת לאדמה.
באותה הזדמנות עשיתי חיפוש אצל ניסן, ומצאתי אצלו עשרים אלף פרנק, שלקחתי
אותם מיד כהלוואה וחיכיתי עד ערב פסח. בערב פסח ארזתי את החפצים המעטים שלי
ועברתי לגור במלון אחד ליד האופרה, בשלושת אלפים פרנק ליום, עם אמבטיה ומים חמים.
אתה לא תאמין איזה חדר היה לי. המיטה היתר, ממשי, והווילונות ממרקיזאט אנגלי,
אם אתה יודע מה זה, והרהיטים היו עם פוליטורה חדשה, ואני חושב אפילו שד,בידה
היה מזהב, אבל לא בדקתי. הכל היה טיפ־טופ, כמו שצריך להיות במלון שעולה שלושת
אלפים ליום. אבל אם אתה חושב שהרגשתי שם טוב, אז אתה טועה.
איך שהכניסו אותי לחדר והשאירו אותי שם לבד, נפלה עלי מרה שחורה, שאני לא יכול
לתאר לך. שכבתי על המיטה ממשי, ולא יכולתי לזדז, והתחלתי לחשוב מי יודע מד״
פתאום, בפעם הראשונה — אחרי שנה אולי — התחלתי לחשוב על מה עושים עכשיו
אצלנו בבית ואיך מגעילים את הכלים, ומסיירים, ועורכים הכל לקראת הסדר. איך שאני
חושב על כל אלה, נרדמתי.
אני כבר לא זוכר איך ישנתי, אבל מה שאני כן זוכר הוא, שחלמתי כל מיני חלומות
זוועתיים, שהעירו אותי פתאום באמצע הלילה. התעוררתי לא סתם, אלא שהיה איזה קול
משונה שהעיר אותי, ולקח לי זמן עד שתפשתי מה הקול הזה. אתה לא תאמין לי,
כמו שאני בעצמי לא האמנתי ברגע הראשון, אבל הקול שהעיר אותי היה קול של כירסום

מצות.
אני יודע שזה נשמע מצחיק. קול של כירסום מצות, באמצע הלילה, בפאריס, בבית־מלון
של שלושת אלפים פרנק, ואולי אפילו יותר, מפני שאני לקחתי את החדר הכי זול. אבל
תאמין לי שזה היה קול של כירסום מצות, מפני שאת הקול הזה אני יכול להכיר אפילו
מתוך מיליון קולות אחרים. והקול, כמו שאתה שומע, בא מהחדר הסמוך לשלי. הוא לא
עבר אלי דרך הקיר, את זה אני יודע, מפני ששמתי את האוזן שלי על הקיר ולא שמעתי
שום דבר, אלא מהחלון, שדרך שם היה הקול נכנם מחלון החדר הסמוך.
קול כירסום המצות לא נתן לי מנוח. אמרתי לעצמי שאני הוזה שטויות ומשחק בנדמה
לי, אך הקול לא נתן לי מנוח, ואז החלטתי שאגש ואציץ בחור המנעול של החדר הסמוך,
ואם אראה שם באמת מישהו אוכל מצות, אדפוק על הדלת ואכנס אליו, ואם זה יהודי,
הוא בטח ישתגע כשאגיד לו שאני מישראל.
יצאתי בשקט מחדרי, בגרביים בלבד, וכשהגעתי לדלת השניה, התכופפתי להסתכל בחור
המנעול. הסתכלתי, אבל לא ראיתי כלום, מפני שהמפתח היה תקוע שם. באותו הרגע
התביישתי על מה שעשיתי ורציתי לחזור, אבל פתאום, כשעוד לא הספקתי להתיישר,
נפתחה איזו דלת וקול אשד, התחיל לצרוח! לה הלאו לה תלאו

אתה 9סחב 9א רי 0
אני לא צריך ללמד אותך צרפתית. מפני שאתה יודע יותר טוב ממני, שלה הלא זה גנב.
היא צעקה גנב, וכל הדלתות נפתחו. ומלמטה עלו השוערים בריצה ותפשו אותי, ועד
שבאה המשטרה תקעו לי קצת מכות, לא חזקות אמנם, אבל מי מדבר פה על חזקות?
הלוואי והיו הורגים אותי, מפני שהבושה לבד מספיקה.
המשטרה באה ועשתה אצלי חיפוש, ובחדר. אבל מה כבר יכלו למצוא אצלי, מחוץ,
אולי, לילקוט־גב וכמה תמונות שקניתי בשוק הפרעושים? אחר כך לקחו אותי לאיזו
תחנת־משטרה, אני לא רוצה להגיד לך לאיזו, מפני שאתה מיד תספר לכולם. עשו לי
חקירה עם אחד שיודע אנגלית, מפני שבצרפתית לא הבנתי מה הם מדברים אלי, ומה
שרצו שאגיד להם, זה מה שעשיתי בחדר השני.
שמעת דבר כזה? הם חשבו שאני הייתי בחדר השני! נשבעתי להם שלא ניסיתי אפילו
להיכנס לחדר השני, אבל לא יכולתי לספר לגויים האלה מה זה סדר פסח, ומה זה רעש
של כרסום מצות. אחרי שראו שלא יכולים להוציא ממני כלום, סגרו אותי בחדר מעצר,
וכל כמה שעות היו באים ולוקחים אותי בחזרה לחקירה ואיימו עלי, שאם לא אספר להם,
יהיה לי סוף שחור. אתה יכול כבר לתאר לעצמך שלפי הרגשתי, כבר היה לי באמת
סוף שחור.
אתרי החקירה השניה או אולי השלישית, כשהחזירו אותי לחדר־המעצר, מצאתי שם איש
שמן ומלובש יפה, שאני לא יודע בשביל מה תפסו אותו, ושהכניסו אותו בינתיים. האיש
ישב בקצה הספסל מעץ, והיה נורא עצבני,
פרך את כפות ידיו ומילמל לעצמו בשקט.
כשהכניסוני וראיתי שהמקום שלי תפוס,
ישבתי בקצה השני, ורק מזוזיות עיני הייתי
פוזל אליו, מפני שכמו שאתה יכול לתאר
לעצמך אי־אפשר להסתכל באדם, שיושב
בבית״הסוהר, ישר בעיניו.
אחרי אולי חצי שעה שישבנו שם בשקט
שמעתי פתאום שהאיש מדבר אלי. עניתי לו
שאני לא מבין צרפתית, אז הוא התחיל לכבד
יכול להבין שזה לא הכבוד הכי
תי להגיד לו שאני מישראל, מסני שאתה
כבר יכול להבין שזה לא הכבוד הכי
גדול להגיד שאתה מישראל כשאתה יושב
בבית־הסוהר, אז נזכרתי שהרבה פעמים היו
חושבים אותי בטעות לגרמני, אז אמרתי לו
שאני גרמני. כששמע שאני גרמני, התחיל
לדבר אלי גרמנית, ואני משתדל כל הזמן לענות
לו הכי בקיצור. יא או ניין, שלא ירגיש
שהגרמנית שלי זה בסך הכל יידיש
מחורבנת.
אבל הממזר הזה מדבר אלי כל־כך הרבה,
ושואל אותי כל כך הרבה, עד שאני מתחיל
לענות לו, ואז הוא מפסיק פתאום, מסתכל
עלי ואומר באידיש פשוטה — איך בין
אויך א ייד, שלום עליכם.
נו, אם זה יהודי, אז אין לי כבר מה
להתבייש, ולהגיד לך את האמת, אפילו
שמחתי, מפני שאולי יש לו מישהו בחוץ
שהוא יכול להגיד לו לקרוא למישהו מן
הצירות, ואני מתחיל לספר לו מה קרה
לי ואיך תפסו אותי, ולמה.
התנפל עלי בידיו וברגליו
בהתחלה הוא שומע בשקט, ואחר־כך כשאני
ממשיך, הוא קם פתאום ואני רואה שהוא אדום לגמרי, ואומר לי :״אתה הממזר
ומתנפל עלי. עד שאני מתחיל להבין מה הולך פה, אני שוכב על הארץ והוא עלי עם הרגליים
והידיים שלו, ואני צועק הצילו בעברית, עד שאני מקבל בעיטה בראש, והכל נהיה
לי שחור לפני העיניים. אני חושב שהתעלפתי באותו מקום, מפני שאני לא זוכר מהרגע
הזה שום דבר.
כשפתחתי אחר כך את העיניים, היה הכל לבן, וראיתי שאני שוכב בבית־תולים, וכל
הגוף שלי כואב, ואני לא יכול להזיז את הרגל הקשורה לתקרה עם חבל. גם הידיים
היו בתחבושת, כמו שאתה רואה, אבל מה שאתה רואה עכשיו זה כבר זהב, לעומת מה
שהיה בבית־ד,חולים שאתה כבר יכול לתאר לך לבד. בצהריים באו שוטרים, וגם הקצין
הזה שחקר אותי. הם דיברו עם האחות ועם הרופא, הסתכלו עלי והלכו בלי להגיד מילה,
וכך חזרו כמה פעמים ולא דיברו אתי.
היום בבוקר, כמו שאתה שומע, באו השוטרים ולקחו אותי מבית־החולים למשטרה.
לקחו אותי בטכסי ספיישל, ודיברו אלי בנימוס, וכשהגעתי למשטרה אתה לא תאמין

מה שאספר לך!״
״למה שלא אאמין?״
״מפני שאני עצמי לא הייתי מאמין אם אתה היית מספר לי. תאר לך שנתנו לי ליד
חצי מיליון פרנק.
למד, נתנו לך חצי מיליון פרנק?
זהו מה שאתה לא תאמין. הם אמרו לי שבעזרתי תפסו פושע אחד, שהם כבר מחפשים
אולי שלוש שנים, ושהיה פרס של חצי מיליון פרנק למי שיעזור לתפוס אותו חי או מת.״
״אני באמת כבר לא מאמין!״
״זהו מה שאמרתי לך. ידעתי שלא תאמין, אבל דע לך שזוהי האמת. האיש הזה, ששבר
לי את העצמות, זה האיש שהיה במלון ואכל מצות, וזהו הפושע שהם מחפשים כבר
שלוש שנים. אחרי שתפסו אותי ולקחו אותי למשטרה, נכנסו אל האיש שאצלו רציתי להציץ,
ושעשה לו פסח קטן לבד בחדר, ורצו לשאול אותו אם גנבתי אצלו משהו. באותו הרגע
הכיר אותו אחד השוטרים, ומיד אסרו אותו. הם חשבו בהתחלה שהייתי שותף שלו ואחרי
שההוא שבר לי את העצמות, רצו שאגלה להם ואולי אהיה עוד עד נגדו, אבל באמת לא
הכרתי אותו ולא ידעתי בכלל מיהו ומהו, ואז הם נתנו לי את הכסף, ואמרו לי תודה
רבה. אתה יכול לתאר לעצמך דבר כזה?״
אמרתי לו למוטקה השמח, שאני לא יכול לתאר לעצמי דבר כזה, בשום פנים ואופן,
ואז אמר מומקה, שבעצם לא איכפת לו בכלל, אם אני מאמין לו או לא, העיקר שיש לו
חצי מיליון פרנק, ואם אראה את ניסן העצוב, שאגיד לו שיבוא לקבל את הכסף, אבל מהר,
מפני שמוטקה צריך לנסוע, עוד היום, לבית־הבראה.

״רצוני אב!״
(המשך מעמוד ) 17

בימים הראשונים ורציתי בו בכל כוחי.
הייתי מוכנה לעשות בשבילו הכל.
ואז הוא השכיב אותי על המיטה ונשכב
עלי בכל כוחו.
הכאבים שיתקו אותי. לרגע לא הבנתי מה
הוא עושה. לפתע התחלתי לצעוק מרוב
כאבים, ואז הוא אמר לי בשקט נורא:
״אם לא הייתי מפחד שתקבלי שטף־דם
ותמותי, הייתי ממשיך ללחוץ עד שהייתי
הורג את הנבלה הקטנה הזאת.״
לא היה לי מספיק אומץ ללכת אל המשטרה,
כי אהבתי אותו. לא רציתי שיקרה
לו משהו. האמנתי שהוא עוד יחזור אלי.
אך כבר באותו שבוע הרגשתי רע. הכאבים
לא פסקו לרגע. אחרי ארבעה ימים לקחו
אותי, באמצע העבודה, לחדר־ניתוח וניתחו
אותי בבטן.

״שהילד יחיה:״

פני הניתוח הייתי מטושטשת לגמרי׳
בגלל הכאבים. אני זוכרת רק
ששאלו אותי :״את מסכ׳מה לניתוח?״ ואני
עניתי :״אבל שהילד יחיה!״
הם אמרו לי :״טוב. אנחנו נשתדל.״
אחרי זה כבר ידעו בבית־החולים שאד
בהריון, אבל התנהגו איתי מצויין. לא פיטרו
אותי ועזרו לי בכל מה שרק יכלו.
שכבתי תולה חודש ימים, ואחר־כך חזרתי
לעבודה.
עבדתי עד יום הלידה. הלכתי ממש באמצע
העבודה לחדר־הלידה. שם שאלו אותי
מי האב. בהתחלה אמרתי את שמו, ושהוא
סטודנט. אחר־כך סיפרתי את העניין כולו.
הרופא הכיר אותי והחליט לא לרשום בינתיים
את שם האב, עד שיחליט בית־המשפט
בקשר לכך.
באותו יום נולדה בתי. שלחתי לו מיברק:
״נולדה לך בת יפה ונחמדה.״ לא קיבלתי
ממנו תשובה. שלחתי גם מיכתב להוריו,
וגם מהם לא קיבלתי תשובה.
לאחר הלידה לא היה לי לאן ללכת עם
הילדה. אחותי גרה עם בעלה וארבעת ילדיה
בחדר אחד, אבל הם הצטופפו ופינו
גם לי ולילדתי מקום בחדר. מכיוון שלא
היה מקום לשתי מיטות, ישנו, אני והבת,
במיטה אחת.
הוא לא בא לבקר אפילו פעם אחת ולא
שמעתי ממנו שום דבר. עד שיום אחד, כשהייתי
יושבת בבית ומכבסת את החיתולים
של הילדה, ניכנסו לפתע לבית שני אנשים:
״אנחנו מקיבוץ,״ אמרו ,״שמענו עליך
ובאנו לראות. אולי נוכל לעזור לך ולהכניס
אותך לקיבוץ.״
אני סירבתי. למדתי פעם בבית־ספר חקלאי
והדבר לא משך אותי. הם התעקשו לשאול
ולהתעניין :״אין דבר,״ אמרו ,״אנחנו
רק רוצים לדעת את הפרטים כדי להודיע
להנהלת הקיבוץ; ואם תרצי פעם לבוא לקיבוץ,
אפשר יהיה לקבל אותך בלי בעיות.״
אני סיפרתי להם את כל הענין והם התחילו
לשאול שאלות בקשר לעורך־הדין שלי
ובקשר למשפט, ואם אני חושבת שאזכה במשפט,
ומה אמר עורך־הדין. התפלאתי מאוד
לשאלות, אבל מכיוון שלא ידעתי את התשובות,
לא עניתי — והם הלכו להם לשלום.
אחרי שלושה שבועות ראיתי פתאום את
הבחורה שאמרה שבאה מן הקיבוץ, עומדת
יחד עם האב של בתי במיסדרון של ביתי
החולים. לא הבנתי מה קרה ושאלתי את
האחיות במקום על זהותה.
״מה, את לא מכירה אותה?״ ענו לי,
״זוהי החברה שלו.״
אחרי הלידה חזרתי לעבודה. לא קיבלתי
חופשת־לידה מהביטוח הלאומי, והייתי זקוקה
לכסף עבור ילדתי. לא היתד, לי פרוטה.
התקיימתי רק מהלוואות.
הייתי צריכה לקחת אשה שתטפל בילדתי,
כשאיני בבית. גם זה היה יקר ולא טוב.
אבל אני רציתי בילדה ורוצה בה בכל
מחיר ותנאי. גם אם זה קשה.
אחר־כך התקיים המשפט. ביום הראשון
של המשפט הבאתי אותה איתי. כשראה
אותה, הסתובב ולא רצה להביט בה. החברות
שלי, שבאו להעיד, אמרו לו :״תסתכל
עליה! כמה שהיא דומה לך! איך אתה יכול
להגיד שהיא לא הבת שלך?״
הוא אפילו לא ענה. הסתובב והלך.
בינתיים קבע השופט שהיא בתו ואני
שוב מאושרת. כעת אוכל ללכת ולרשום את
שמו של אביה בתעודת־הלידה, וילדתי תהיה
ככל הילדים, עם אב ואם.
אני רק מקווה שבעוד עשרים שנה׳ כשתגדל
ילדתי ותהיה לרופאה, אבל אמיתית
וטובה כמו שרופא צריך להיות, יפגוש
אותה יום אחד אביה — ויצטער. הוא יצטער
על שלא היה מוכן להיות אביה, מהרגע
הראשון.
העולם הזה 228ו

חופ שה ב סקנדינבי ה
סקנדינביה היא הרבה יותר ממונח גיאוגרפי. סקנדינביה המודרנית
היא אחד האזורים המתקדמים, המשגשגים והשלווים ביותר בעולם.
כאן תמצאו מסעדות הדורות, גלריוה אגדתיות לאמנות ותיאטרונים
ידועי שם תוך כמה דקות נסיעה מיערות שקטים, זרמי נהרות עזים
ופסגות מלכותיות. תוכל להצטרך לקהל עליז במועדוני לילה, או
להתבודד בחיק הטבע. ומפני שהטבע היה כה נדיב לחלק זה של
העולם, טיולים לאזורים הכפריים הם בידור פופולרי. בכל אשר תפנה
תמצא אכסניות, בתי מלון ומוטלים נוחים, אוכל נפלא וכבישים טובים.
קשר מהיר מכל בירות אירופה במטוסי הסילון ״קרבל״ וקשר לטוקיו,
לום אנג׳לם וניו־יורק בסילוני
פנה לסוכן הנסיעות שלך או אל
משרדי ס.א.ס
תל־אכיב
טל 67858 .
ירושלים טל3 3 41 .

?30X 00*401X 40 41011001 .473729
הכתות החדשות במחלקות הבאות
נפתחות ביום 9.4.61

פקידים1

תלמידים :
סטודנטים !

מחלקה להכנה לבחינות בגרות ולמוקדמות דצמבר 1961
המחלקה לשפות
המחלקה לחשבונאות
המחלקה ללימודים טכניים

תרעמו עוד היום לקורס החדש ל*

ההרשמה נמשכת כל יום ונמשכת גם בחול־המועד פסח.
פרוספקט חינם ישלח לכל מעונין.

עברית ו/או אנגלית

ה 9ת ד 11ת

העעזדנ״ים

חאונ״גדשימר.

תי׳אב״ב

פר טי ם והרשמה
ב ש עו ת•

.8 3 0 -ב׳ צדב

דחאנטוד,זלסר,י 4ת ל -אביב
ליד אגוגבירולארלוחוזב

קצרמת

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולם ן גרג 00א )0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל״אביב: רחוב גורדון .5
חי 8ח: בבית־הספר ״במעלה״
רחוב שמריחו לוין .30

תצלחח

מובטחת!

נמצא -פתרון -לפרשה
להרתיח דוד מים לשים בפנים אבקת ״ק וי לך ולהכניס את הפרשה לדוד וכעבור שעתיים

לשטוף ולתלות .״קויק לכביסה לא מזיק״ מכבס בעצמו עבורך.
רבה, העזרי במוצרי ״קויל!״

הטובים והקלים ביותר לנקיון.

כאשר עבודתך

ספרים
היסטוריה
הבלשהעבר• הרא שון
כשרות המולדת (מאת דויד תידהר,

תחביב לשעות הפנאי ־
ודווח בזנידו:

קר מיקה
נפתח קורם חדש
בימים שני וחמישי
בין 7ל־ 10 בערב
תל־אביב, דיזנגוף , 193
ליד קולנוע ״ארמון דוד״

תא נטדד׳ מסו יק 19
0121611/

62 1913 12
קולנוע חדיש בחיפה קולנוע ״רון״ ,המוקם במרכו
הדר־הכרמל בחיפה, והנמצא ב בעלות
חברת ״שלוש הפינות״,
יכלול כ־ 1000 מקומות ויהיה ה קולנוע
הראשון בארץ שכבר ב תהליך
בנייתו יותאם באופן מיוחד
להצגת סרטים בכל הגדלים :
טוד־איי־או ( 70מ״מ) ,סרטים עם
ארבעה פסי קול מגנטיים, סע־ממקום
ומסך רחב וכן השיטות
האחרונות הנהוגות בבתי הקולנוע
החדישים בעולם.
קולנוע ״רוך שמהנדס בנייתו
הוא הד״ר מסלובטי ושינוהל על־ידי
מר חיים אשל, הוא חלק מ־ר,פם
ג ׳ המסחרי הגדול ביותר ב חיפה
שמתחתיו הולך ונבנה מגרש
חנייה תת־קרקעי לשבעים מכוניות
וממנו כניסה ישירה לכניסה
הראשית של הקולנוע.

לרגל החג תיפסק
מכירת הכרטיסים
ביום ה׳ 6/4בשעות
הבוקר המוקדמות.

הופיע גליץ מם׳ 40 של

געז*
הירחון המצוייר לבידור והומור

בשיא מספר הקריקטורות

דו״ח מי וחד:

לעומת הגויים אנו עושים
הרבה פחות מעשים מגונים

כל המדורים הקבועים

60 אגורה

64 עמודים
להשיג בכל דוכניהמכירה

הוצאת ״ידידים״ 450 עמוד) הופיע ללא
רעש ופירסומת מיוחדת. דויד ת• דהר ()64
כינס בספר זה, רב־הכמות והעניין, את
מיבחר קורותיו והרפתקאותיו בשרותו של
הישוב העברי בארץ, בין השנים 1912
ו־. 1960
מאז שנת ,1912 בה התגייס המחבר לשירותו
של הציבור, במיסגרת אגודת מכבי,
היה חידד,ר עסוק, כמעט באופן רצוף,
בפעילות ציבורית שמטרתה אחת: טובתו
של היישוב.
פעילות זו, וקשריו המרובים עם בני
הארץ הערביים, עם השליטים התורכיים,
ולאחר תחילת המאנדט, עם השלטונות, סייעו
לדויד תידהר במאמציו כל השנים. הוא
היה בין אלה שהכשילו את מזימות הכובשים
הזרים למיניהם, שעה שניסו לפגוע
ביישוב, ועזר לכל אדם מבלי לשאול להשתייכותו
המפלגתית או האירגונית. חברי
אצ״ל ולח״י היו נאמנים עליו בדיוק כמו
אנשי ההגנה, ומכל הצדדים זכה בסופו של
דבר ליחס חם ולבבי.
רק אנשי המחלקה לעניינים ערביים במשרד
החוץ לא יכלו להשלים עם עצותיו
של האדם, שכל חייו עברו עליו במגע עם
בני המרחב. עצותיו אלה, למרות שנמצאו
לרוב טובות ומועילות, נדחו.
פרשות סתומות. עבודתו החביבה
של דויד תידהר, בה התפרסם ביותר וידוע
עד היום הזה, היא — מיקצוע הבלשות.
לכך סייעו, לא במעט, חוברות הבלש עליהן
התנוססו שמו ותמונתו. חוברות אלה, אשר
הוצאו בסיועו ובעידודו, מהוות את אבות
ספרות־הכיס הבלשית בישראל.
פירסומו כבלש לא בא לתידהר רק הודות
פירסומים אלה. עשרות פושעים, שהובאו
למאסר או אף לתלייה עקב פעילותו של
מפקח המשטרה, שהפך, מאוחר יותר לבלש
הפרטי דויד תידהר, מהווים עדות חותכת
ליכולתו בשטח זה.
רשימת ספריו של תידהר מכילה מספר
גדול של יצירות העוסקות בזכרונות מתקופות
שונות של חיי־היישוב והכוללות בתוכן
פרטים רבים ומרחקים השופכים אור
נוסף על פרשיות סתומות.
גולת הכותרת של פעילותו הציבורית והספרותית,
היא הוצאתה לאור של האנצ׳וק־לופדיה
לחלוצי היישוב ובוניו, המשמשת
מקור כימעט יחיד לאינפורמציה מוסמכת
על רבים מבוני ארץ־ישראל החדשה, שלא
השאירו אחריהם עדות אחרת בכתב. .
מספר תידהר על כך, בספרו החדש:
״הרעיון להוצאת האנציקלופדיה עלה על
דעתי עוד בימי שירותי במשטרה. ראיתי
בכאב־לב איך חלוצים, בוני־היישוב מכל החוגים,
הולכים לעולמם מבלי להשאיר אחריהם
כל זכר לפועלם, אף לא תצלום של
עצמם. בפרט ניכר הדבר במושבות, שחלו־ציהן
מסתלקים והולכים ונשכחים.
״בשנת 1946 החלטתי להקדיש את עצמי
לאיסוף חומר לשם הוצאת אנציקלופדיה
יישובית בת 310 כרכים גדולים, שבה
יונצחו שמותיהם של אלפים מבוני היישוב,
הן אלה שהלכו לעולמם והן אלה החיים
אתנו כיום.
״נתתי ערכים שלמים מקיפים וממצים כאחד.
ביקשתי לעצב דמויות מלאות במידת
האפשר, ולא להסתפק בביוגרפיות יבשות
שאפתי להיות חופשי ואוביקטיבי במיפעל
זה, ונדמה לי ששאיפתי זו נתגשמה.״
אופייני לבשרות המולדת יותר מכל דוא,
לוח מפתח־האישים והעניינים המכיל את
שמות האנשים המוזכרים בספר. שמות אלה
מכסים את כל החוגים הישראליים, מבן־
צבי, יצחק, נשיא המדינה, ועד אבו־אימ־דדראם,
שודד; מקאוקג׳י, מפקד הכנופיות,
ועד אבנרי, אורי, בלש פרטי, שעבד בנעוריו
במשרד החקירות של תידהר.
זהו ספר מעניין שכל הרוצה לקבל מושג
נוסף על תולדות היישוב חייב לקרוא בו.

מק 1ר
כזאתה־ ת ה חוו ה
הצלע (מאת ש.ר.ב ,.הוצאה אלמונית,
242 , 1961 עמוד) היא הצלע השנייה בגוף
יצירותיה של המחברת הצעירה, רינה בן-
מנחם 26 ספרה הראשון, הדווקאים, זכה
לפירסום רב, לא כל־כך בשל ערכו הספרותי
כמו עקב התאור המפורט, החוזר
ונישנה של דרכי־חייהם־ואהבתם של ההומו־

סכסואלים, ובתוכם, בעיקר הלסביות, של
ישראל (העולם הזה .)1176 , 1174
הדווקאים, ממנו נמכרו שתי מהדורות,
עודד את המחברת להמשיך ולנסות לכבוש
את מקומה בספרות. בהצלע או יומנה של
הצלע ה־ , 13ע, שה היא מאמץ חרוץ להתגבר
על שיבושי־סיגנון מסויימים שנתגלו
ביצירתה, יצרו בזמנו רושם של ספר המורכב
כולו מקטעים מצורפים זה לזה,
ללא הקשר אורגאני.
הפעם כותבת ש.ר.ב. יומן, יומנה של
אשה, מגיל 18 עד ליום מותה ממחלת
הסרטן, כעבור עשרים שנה.
בפרק־זמן זה מספיקה חוזה, גיבורת הרומאן,
להתחתן, ללדת שלושה ילדים, לבגוד
בבעלה עם כחמישה גברים, לתנות אהבים
עם כשש נשים לסביות, ליהפך עבד (או
שפחה) לסמים המשכרים — ועל הכל:
לשנוא את בעלה שינאד, עמוקה, אך להיאנס
על־ידו, כימעט ערב ערב, בכל שנות חייהם
המשותפים.
גם בספרה השני, לא הצליחה ש.ר.ב.
להשתחרר מסיגנונה המפוזר. בעלילה כימי
עט ולא ניכרת התפתחות ואף דמותם של
גיבורי הספר אינן מגובשות דיין.
יד ימנית עד שד. עם זאת נהנה הספר
מעניין מסויים, בדומה לקודמו, כמים־
מך המתאר את הודי הלסביות הישראליות.
כותבת ש.ר.ב:.
״יעל ואני נכנסנו למיטות והמשכנו לפט־

כלש תידהר
משודד ועד נשיא

פט ולצחוק, עוד שעה ארוכה. בחמש בבוקר
שאלה אותי אם אני רוצה לעבור למיט
ת ה ...עברה לשכב לידי והמשכנו לפטפט
חשתי כמו הכרתיה שנים רבות
ולא תמהתי על שכה חופשיה אני בדברי
עימה. נעים לשוחח עימד״ ונעים היה לחוש
את ראשה על כתפי ואת ידה שהונחה על
בטני. פשוט היה נעים ולא יותר. אך לפתע
נזכרתי בבעלי, וירדה עלי עצבות שהשביחה
ממני את יעל השוכבת לצדי. ניתקתי מחזייתי,
כאשר חשתי את תנועות ידה על
גופי. זה היה מוזר. כימעט קפצתי מן
המיטה, כי זכרתי את אברהם, שוב, אולם
היה זה רק לרגע אחד. ידיה שלה רכות
היו ועדינות.
״כשהניחה את כף ידה הימנית על שדי,
חשתי כי עוד רגע ויפרוץ לבי החוצה.
אבל רק אני עצמי פרצתי מתוך עצמי.
נצמדתי אליה בגופי ומבוכתי גברה והלכה.
ידיה ליטפו את גופי ולהט איום ומוזר עלה
בעורקי, לבלבל את מוחי. לפתע צחקתי.
היא שאלה מה לי, ולא עלה בדעתי להסתיר
ממנה כי אני מאושרת. אז הרכינה את
ראשה אלי לנשק את שפתי. ואני שכחתי
עולם ומלואו. שכחתי גם אותה וגם אותי.
הפכתי אני למחשבה אחת רחבה ובהירה,
שצעקה צעוק וחזור בשמחה שגעונית:
״,מצאתי את אשר חיפשתי כל חיי!׳ כי
ן זעולם הזה <228

הכל התחיל לפני שנה, כאשר התקיימה
בשיקאגו תצוגה ישראלית )1228/89( ,שם
לראשונה את עיניו במוצרים ובנערות מישראל,
אשר כבשו אותו ביפין הרב, מן הרגע
הראשון מאז לא חדלתי להתעניין
בישראל, וכמובן — כישראליות. והנה,
הכרתי לאחרונה זוג ישראלים שהמליץ
בפני על מדורך, ושיכול, לדבריהם,
לפתוח בפני אפשרות ליצור קשרי־התכת־בות
עם נערה ישראלית. אם כך הדבר, הרי
שאראה עצמי בר־מזל באם אותה נערה,
הרואה עצמה כצברית טיפוסית, תואיל לכתוב
אלי ולצרף את תמונתה.״
זהו בערך תוכן מכתבו של מילטון מום,
שהוא רווק בן כ־ ,30 בוגר קולג׳ ומתעתד
לבקר בארץ בקיץ הקרוב. מילטון מצטער
על שאיננו מסוגל עדיין לכתוב עברית,
אבל הוא שוקד ברצינות על לימוד השפה,
ולכן, יש להניח שעד לביקורו ילמד לבטא
את רחשי־לבו בשפת הקודש. אז מה את
י אומרת, בובה! רק אל תספרי לי שאינך
מעוניינת.

על אופניים בשניים

סופרת כן־מנחם
— מלסביות ועד סרטן

לפתע ידעתי שזה הדבר אשר לא ידעתי
ובכל מאודי הייתי משחוקקת לו מאז נישו־אי.׳

כאן התאור. לאחר שנודעה אל האושר
האמיתי שבאהבת־נשים, בוחלת חווה עוד
יותר במגע המיני עם הגברים, וביחוד
עם בעלה. הדבר מאום עליה כל כך, עד
שאפילו ביומנה היא מזכירה את הגברים
הזרים בחייה במשפט אחד או שניים בלבד,
כמו שעה שהיא מתארת את בגידתה בבעלה
עם אחד מחבריה ההומוסכסואלים :
״פגשתי את זאב ליד ק לנוע ציון.
משם עלינו לרחביה, וירדנו לעמק המצלבה.
הברנש יודע להתנהג עם אשה. שעתיים
שהינו שם, וחזרנו צוחקים כל הדרך
אני צחקתי לזרו של בעלי האידיוט. ו
זו בגידה מספר שתיים. האם זה משמח
אותי? לגמרי לא.״
״איזה גוף: אוף:״ לעומת התיאורים
הבאנליים וחסרי העניו של יחסיה עם
הגברים יודעת חוזה לתאר ברוב עניין ורגש,
את פרשת אהבותיה את בנות־מינה. אפילו
כשהיא מתארת כיצד היא אונסת לסבית־חברה,
אליה השתוקקה מזה זמן רב, מצליחה
היא לשמור על העניין והעדינות הרגשית:
״אברהם
יצא לעבודה. הילדים אף הם
יצאו את הבית, ובחוץ זרחה שמש חמימה
מוחי היה צלול ובהיר מאוד. בלאט
קרבתי אל מיטתה. הסרתי את חלוקי והתיישבתי
בזהירות על המיטה. משכתי אט־אט
והעליתי את גופי לצידה, הרמתי בזהירות
את הסדין ו אז הבחנתי כי עירומה
היא לגמרי. אלהים, איזה גוף ! אוף !
גופי קר היה וגופה לוהט. לאיטה הרימה
והפנתה ראשה אלי, עיניה לא פקחה, ומנומ־נמנת
ואדישה נהמה:
״,מה את רוצה,׳
״,אותך!׳ לחשתי. קולי לא עלה בגרוני.
״אלהים הטוב, שנה תמימה ציפיתי לרגע
בו אוכל לחבקה ולהחזיקה בזרועותי, עד
שאוכל לחוש את חום גופה בגופי שלי.
ניסתה לספר לי על הנזק שאני גורמת
לעצמי, הזכירה את הילדים ואותו, אך אני
עטפתיה בזרועותי ולא יכלה להרחיקני.
נישקתיה ולא יכלה לומר מאום. ואחר־כך
לא רצתה עוד לומר מאום. וגם אני שתקתי.
גם נשמתה שלה היתד, קרובה לשלי, בכוח
גופותינו. הגוף הצעיר הזה שנצמד אלי
מרטיט וקשוח, ולבסוף רך וחדל־אונים כלבך.
כמה רציתי להיטמע בה. עד שהמחשבה
הטריפה את כל חושי והכבידה ראשי כעופרת.
וכאשר שכבה לצידי עצומת־עיניים וחיוך
פעוט מנומנם על מסכת פניה, אז
ידעתי כי רק גופה נתנה לי, וזה הכאיב.״
מאחר שהקטעים אינם מהוז־ם שלמות
אורגנית, מנסה המחברת להשלים את החסר,
בקשרה בין המאורעות — בתיאורי אירועים
היסטוריים שעברו בשני האחרונות על
הארץ. קטעים כאלה, בתוספת למספר נס־יומת
התפלספות עקרים, מקלקלים את התיאור
הנשמע לעיתים כנה אנושי.
בסך הכל מהווה הספר נסיון נוסף של
המחברת הצעירה לראות ולתאר את העולם
לא מנקודת־ראותם של בעלי מוסכמות הנוהגים
להשתיק סטיות — אלא מתוך רצון
לראות את האמת. האמת כפי שהיא משתקפת
בעיניה של ש.ון.ב.
העולם הזה 1228

בכדי לרצות לכתוב אליו, אינך חייבת
להיות יפה, באמת שלא. אבל אמרי לי
מותק, האם יש לך אופניים? יופי! אם כך,
יש לי העונג לבשר לך, כי את ורק את,
בדיוק הטיפוס של (.)1228/90
מיהו? מניין לי לדעת? כל מה שאמר על
עצמו שהוא מתעניין נורא בטבע־ספרות־ציור־וספורט.
ועוד יותר נורא — בטיולים
מעל גבי אופניים. ואת יודעת למה? מפני
שרק טיול על גבי אופניים נותן, לדעתו,
הרגשה אמיתית של טיול הברוך במאמץ.
ואם לא ירדת לסוף דעתו, הרי נדמה לי
שלא תפסידי שום דבר אם תנסי. אז תתאמצו
ותהנו.

7א בנ 77 זה
( )1228/91 מצהירות חגיגית שהן אינן
כותבות אלא בגלל מה שאתם חושבים, או
משום שהן אומללות, או דבר דומה לזה.
דווקא לא! ובכלל, הן שואלות האם
יש צורך להצטדק?״ לא ולא! מה פיתאום?
אז אתם יכולים להאמין להן אם הן אומרות
שכל מטרתן היא להרחיב אופקים. ואם
מדובר כבר באופקים, הרי שעליהם להיות
כבני 20־ , 18 מתל־אביב ו/או הסביבה. ואפילו
יכולים להיות חיילים, לא חשוב!
העיקר — מה חשוב העיקר, אופקים יש?

רק לא מסוכר

ה־י״ז־י״ח האביבים; על שערכן הבלונדיני
ועיניכן התכולות. אנו משתייכים למשפחה
מפוארת הנושאת את דגלה בגאון, את
השם יוסי. האם תכתובנה לנו?״
כמו כלום!

לא! היא לא בדיוק פוזלת. אבל עין אתת
אצלה מתעלמת, משום מה, מהעין השניה.

לא רוצה דבר
אולי אתם יודעים מה הוא -רוצה ממני?
״אני בחור צעיר ויפיפה 1228/94 בן
24 ואינני רוצה להתכתב עם אף אחת. ל#
עם צעירה ולא עם זקנה, לא עם שחורה
ולא עם בלונדינית. אין לי כל ענין בהתכתבות
על נושאים כלליים או על נושאים
מיוחדים כמו אהבה, פוליטיקה, בולים או
שחמת. מה שאני רוצה זה שישאירו אותי
לבד ולא יבלבלו לי את המוח!״

רפואה למכה
המחשבה ששלושה אלה ( )1228/95 עלולים
להיות פעם רופאים, מעבירה צמרמורת
בגווי. אבל מכיון שהם טוענים כי לא יהיה
זה ״9ר״ להתלוצץ על חשבונם, כי כתוב
״אל תחסום שור בדישו״ ,אתן להם את
רשות הדיבור, ואיתכן הסליחה.
״שעמום ועצבנות, ואין למי יד לתת/ .
נפשנו כי תעטוף ותשוח / .לרצות? מה
תועלת לרצות עד בלי עת? /בינתיים,
מיטב השנים — גז כרוח / .לאהוב? אך
את מי? /כל נועם והתפעלות קרבנו לא
יעורב /על שארית רגשותינו בכילות נש־מורה
/ .להבה בדמנו יוקדת, אך קרירות
טמירה לבנו מקפיאה /ורק אתן, רק אתן
תוכלנה להפשירה / .ולכן, אם אתן שלוש
בנות נחמדות ומשכילות המוכנות לגאול
אותנו מיאושנו ומהחיים / ,אנא בתובנה
אלינו, בצירוף תמונה, בלי מונטז׳ ורטוש.״
נ.ב .״שלושתנו תל־אביביים, נחמדים ו־

0יפ1ס העזביע

לפני מונח מיכתבם של מייק ודני, שני
קיבוצניקים מעמק בית־שאן. הראשון —
רב״ט בחטיבת העץ הבודד. ואילו השני,
סג״מ בחטיבת השפיפון המעופף. שני השמות
בדויים כמובן, אבל מדברים בעד
עצמם, נכון? ובכן, שני הגברורים מעידים
על עצמם, כי נוסף לתחביבים השכיחים
אשר אותם מיותר לציין, הם להוטים, בצורה
חולנית כימעט, אחר טיולים. ולכן, קחנה
לתשומת לבכן, בנות, שאם שניים אלה מציינים
כי עליכן ״לא להיות מסוכר״ —
הם גם מתכוונים לכך.
אז אם אתן שתיים כנ״ל, הואלנה לפנות
בכתב ובצירוף תמונה מתוקה, אל (/ 92
.)1228

זה תלוי.

לא מפוצצת, רק מתפוצצת
אפשר לחיות בלי שכנים, אבל לא בלי
ידידים. אז חדל להיות סנוב, וכתוב אל
(.)1228/96
״ראשית, אציג את עצמי. שמי תמר. השתחררתי
לא מזמן מהצבא, ואחרי שנתיים
של באלאגן, פיתאום נורא משעמם, במיוחד
שהייתי רחוקה מהבית, כך שהמצב די
חלש. החברה שהיו פעם קרובים, התפזולו
לכל עבר. ובכלל, כשעובדים שמונה שעות
ביום, באמת קשה לפגוש מישהו. לכן
הייתי רוצה להכיר בחור, לא יותר ולא
פחות. עליו להיות מבוגר ממני, ברור.
אני לא מתנגדת אפילו אם יהיה בן 24 או
,26 זה לא משנה הרבה. אלא, שחס וחלילה
לא יהיד, פחות מ־ 1.65מ׳ מכיוון שאאלץ
להסתכל עליו מגבוה. יתר הפרטים יתבהרו
בינינו. אני לא דורשת הרבה, צנועה,
נכון?
״רגע! אם הוא מת לחתיכות שתוכלנה
לפאר את מכוניתו, אז שיזוז הצידה. מביתן
שאינני חתיכה מפוצצת, כי אם רק מתפוצצת.
נוסף על זאת, הוא חייב להיות חיפאי,
או מהסביבה.״

מחיר הסטירה
שמעו מה קרה ל(:)1228/97
״אנא, רותי, אודה לך מאוד ואפילו את
חיי אהיה חייב לך, אם תמצאי לי את הנערה
הנחמדה שסטרה לי על פני בהצגה
יומית ביום החמישי לפני שבועיים בקולנוע
ארמון דויד, לאחר שניסיתי לשלוח ידיים
בחושך (שורה , 12 כיסא .)7מאז אותו יום
לחיי בוערת והמצפון ומוסר־הכליות אוכלים
אותי בכל פה. אינני יכול לשקוט ולנוח עד
שלא אמצא את הנערה ואבקש את סליחתה.
התעזרי לי, רותי?״
ואם את היא זאת, אנא, אל תסטרי על
ידו המושטת אליך.

עליהגן
לא כראי לרבי
הצייר מיבאד ארגוב :״כאשר יהיה
ביתי מלא עם תמונות של ציירים אחרים,
רק אז אדע שאני מצליח.״ עכשיו אתם

מבינים מדוע התחפש בפורים לדייג.

מחזאי מסויים

על קטי מטמור :״יש

לה חוש הומור כל־כך חד, שאפשר לחתוך

בו לחם מזל של בעל.
הבמאי גרשון פלוטקין, לעורך־דין
צעיר, שרקד (ברצינות) צמוד לאשתו :״אולי

תפסיק להיות חוקי כל־כך!״ —

שולמית זינגר. מזכירת דח״ף, על
נישואיה בני החודשיים :״הייתי נשואה
חודשיים יותר מדי עשר שנים פחות
מדי.

מי זה יוסי?
עשר לאחת ש( )1228/93 יקבלו ערימה
גדולה של מיכתבים. ואני יכולה לתאר לי
אפילו, מאיזה חתך של נערות.
״הנייר — לבן וריק. באיטיות מתמלאות
שורותיו, חותרות לנעלם בלתי ידוע —
אתן. האם תפנינה תשומת־לבכן אליו, או
שמא תפסחנה. מהססים הכותבים, אך תולים
מבטחים בכן.״
״נייר, יש ויהווה את מקור הנחמה היחידי
לאדם, הפותח סגור לבבו בפניו, שומר
סוד מאין כמוהו. בשבת אפורה וגשומה
זו, גילינו סוד הבדידות לנירנו. מי אנחנו?
אנו שני צנחנים המבלים עיתותיהם הפנויות
באוהלינו, במחשבות אודותיכן בנות

מפני שבכל פעם שעשיתי זאת, טפלו
עלי כל מיני אשמות נוראיות, שלא לדבר
על יסורי מצפון שנגרמו שלא בהכרח. אז
אחסוך לעצמי את הסבל ואתן לאחרים לדבר
הפעם.

מכירה אחד, שמת להיות ביטניק, אבל
אינו מצליח — ני עדיין לא גדל אצלו זקן.

תרבותיים +מכוניות (גורם בעל מישקל,

יגאל גרא:

״הצרה עם הצעירות של ה־

יום, היא צעירות והזקנות של היום?
אין כאלה.
מירה אברך על מיקצועה :״את מה
יש כאלת שיודעים, כאלה שאינם יודעים,
וכאלה שבטוחים. א .כהן, מרחוב מלצ׳ט,
תל־אביב — נימנה עם האחרונים. הוא,
למשל, לא רק בטוח שנערה זו היא הטיפוס
שלו, אלא היה מוכן אפילו לחצות את
האוקינוס בשחייה, אילו ידע שיפגוש אותה
מן העבר השני. מה שמקסים אותו במיוחד
זה חיוכה. בשביל חיוך שכזה, אומר הוא
— כדאי אפילו להתגייס לחיל־הים. אז באמת,
למה אתה מחכה?

שנשים אחרות עושות בסאלון, ומתוך הנאה,
אני עושה — בשביל כסף.״

הסוציולוג אורי ראפ,

על הגירושין:

״אחת הסיבות לריבוי מיקרי הגירושין בחברה
המודרנית היא תוצאה בלתי״ישירה
של עלית רמת החיים ואני, משום מה,

חשדתי כל הזמן באייבי נתן.
רוחל׳ה כהן, מזכירת תיאטרון הקאמ־די
:״הצרה שלי היא שכל גבר שיוצא אתי,
רוצה גם להתחתן אתי לעזאזל! מדוע
זה לא קורה גם לי?