גליון 1229 מתאריך 11 באפריל 1961

העתונות, בדרך כלל, ידועה כמיקצוע רב־תהפוכות.
במיוחד נכונה עובדה זו לגבי
עורכיו ועובדיו של העולם הזה. במשך 11
שנות קיומה של מערכת זו, למשל, כבר
הספקתי לפגוש את חרושצ׳וב בקרמלין,
להיות פועל־דחק בעמק יזרעאל ולהיפגש
עם פידל קאסטרו בהבאגה. לפני שבוע
התנסיתי בחוויה חדשה: להכיר את תוככי
כלא ישראלי, כעצור מן המניין.
החצר החיצונית של כלא יפו לא היתר,
חדשה בשבילי. כבר הייתי שם יותר מפעם
אחת. במיוחד זכרתי את ההזדמנות, ב־1956
או ,57 כאשר הוזמנתי לשם לראיין מסתנן
מצרי מרצועת עזה. גם אז נצמד אלי שוטר.
אולם אז עשה השוטר פחות או יותר
מר, שאני ביקשתי ממנו; הפעם הו א
אמר לי מה לעשות:
״להוריד את החגורה, את העניבה וכל
מה שיש לך בכיסים!״ הורה.
עשיתי כפקודתו. אחר ציווה עלי להרים
את הידיים, ובתנועה גולשת שיגרתית לאורך
גופי ניסה לוודא אם אין דבר חבוי
עדיין בבגדי. חודיה שלא התנסיתי בה מאז
חיפושי־הנשק של האנגלים ב״.1946

• האם אחראי כל העם הגרנוני לפשעי הנאצים?
9האס אופיינית המחלה הנאצית רק לגרמניה, או שמא יכולה היא לפרוץ בכל
אומה אחרת?

9האם יתכן נאציזם ישראלי?
9כיצד הפך אדולף היטלר לאנטי־שמי?
9אילו מאורעות בהיסטוריה הגרמנית הכשירו את הקרקע למהפכה הנאצית?
9כיצד נבחרה ממשלת היטלר באורח דמוקראטי על־ידי בוחרי גרמניה?

9מה התכוון היטלר לעשות אחרי נצחונו ם מלחמה?
9מה היה חלקם של הגנראלים ואילי־ההון בעליית היטלר לשלטון?

9האם יש דמיון כין פולחן־הכטחון של כן־נוריון ודיין לבין המיליטריזם
הפרוסי?
9מי המציא את צלב־הקרם?
9מי היהודי שניצח על חיל־האוויר הנאצי?
9האם ידעו המוני גרמניה על השמדת היהודים?

9כיצד אפשר להכיר בתנועה נאצית חדשה?
9איך נולדו הס.א. והס.ס?.
9כיצד התחברו ראשי הצבא הגרמני כדי לחסל את היטלר בעיצומה של מלחמת־העולם?
9אילו חוויות־ילדות ורשמי־נעורים עיצבו את עולמו הרוחני של היטלר?

9האם היה היטלר גאון או מטורף?
9מה הרקע האישי של היינ רי ך הימלר, מגדל העופות; יוזף גבלס, הננס הצולע; הרמן
גרינג, הנארקומן האלים; ארנסט ריס, ההרפתקן ההומו־סכסראלי; יוליוס שטרייכר,
הפורנוגראף האנטי־שמי; אלפרד רוזנברג, הפילוסוף בגרוש?

9מה הרקע המעמדי והחברתי של הנאציזם?

ארח ר \2אוזת\ 7נדנזאגחו השארגוז הנזגצאוון גזטזגבתן בנזפר

צלב הקרס
״״״ א!די א בנדי
על כמה מהן ענה אורי אבנרי בסידרת מאמריו ״אייכמן: איש ותקופתו״ ,שנתפרסמה מעל
עמודי ״העולם הזד,״ ועוררה תשומת־לב כללית בציבור הישראלי.

עתה הרחיב המחבר את היריעה כספר שככר עורר ויכוחים סוערים
כאלפי כתים ישראליים, ואשר מהדורתו השניה בבר נמצאת כדפוס.
ספר זה, שהוא חיוני לקורא הישראלי האינטליגנטי, המבקש להכין את
רקע משפט אייבמן, נמצא למכירה בכל הקיוסקים 270 -עמ׳ 1.20ל״י.

״אתה מקבל תא לחוד,״ הודיע הסוהר,
״יהיה לך פחות כאב ראש.״ התא, שדלתו
ננעלה במנעול רגיל, הכיל שבע מיטות כפולות.
אולם לא הייתי לגמרי לבד בתא הגדול.
על המיטה הראשונה שכב צעיר כבן
.18 הוא מיהר להסביר מדוע הוכנס לביקור
נוסף בכלא :״רציתי למכור פנס של דינא־מו.
בלש אחד ראה אותי ואמר שגנבתי
אותו. כבר מכיר אותי
במעבר שבין המיטות צעד גבר צנום,
לבוש מכנסיים וחולצה דקה. הוא חיבק את
זרועותיו בנסיון להתחמם. בקושי שם לב
להופעתי .״אמרתי לקצין אני לא מתערב
על עצמי ולא יוצא בערבות. בשביל מה
להתערב? שתכניסו אותי לבית־סוהר. לא
איכפת לי! אשב בבית־סוהר עד שאמות!
מה יש לי עוד לעשות בחוץ? 6000 לירות
נתתי למשרד הפיתוח בשביל דירה וחנות
באילת. שנה וחצי אמרו לי עוד מעט תקבל.
וכל פעם תחכה עוד קצת. חיכיתי. ובסוף
אמרו לי אין דירה וחנות בשבילך באילת.
ראש העיר לא מסכים. ואיפה הכסף שלי?
ואיפה אחיה? ומה אעשה עם אשתי, שעוד
מעט תלד? אמרתי: אני לא יוצא מכאן עד
שלא תסדרו לי את העניין. קראו למשטרה.
זה הם יודעים לעשות — לקרוא למשטרה.
אז שיקראו! שיחזיקו אותי כאן. הנשמה
שלי כבר נמאס לה לחיות!״
אחד מצבא הדפוקים, שכה היטבתי להכירם.
אדם קטן אבוד בים האדיר של מנגנון
בלתי־אנושי. פקידים משחקים בגורלו
כבצעצוע זול; וברגע שהוא מתריע על
העוזל שנעשה לו — קוראים למשטרה והמשטרה
משליכה אותו לכלא, על הפרעת
הסדר הציבורי.
מילמוליו של הגבר הצנום נפסקו על־ידי
הסוהר .״בן־מנשה! אתה בן־מנשה? אתה
הולך הביתה.״

נשכבתי על אחת המיטות, בחליפתי. את
שעוני לקחו ממני בכניסה, כך שלא יכולתי
אפילו לדעת מה השעה. מן התא הסמוך
הגיעו קולות שדיברו בלי הרף. אהד התושבים
אף ניהל שיחה בין־תאית. לפי הקולות,
ישב בן־שיחו בקומה אחרת לגמרי ולכן
היה צורך לחזור על כל משפט פעמיים־
שלוש .״סעדיה?״ שאג שכני ,״ראיתי אותם
היום־ ראיתי! ראיתי! סעדיה! שמעת? מה?
ראיתי!״
מאותו תא נשמע קול שירד, חד־גווני
שחזר על כל שירי ההגדה .״אחד מי יודע?
יאחד אני יודע הוא הגיע עד שלושה־עשר
מי יודע, וחזר שוב לאחד מי יודע.
זה נמשך עד אינסוף. ובעצם, מדוע לא?
וכי הזמן הוא החסר כאן?
מן הצד השני עלתה שירה מסוג אחר.
ערבי בעל קול יפה שר מיואל קורע־לב,
קינה מידברית ערבה ועצובה. שכני האלמוני
הכניס את כל נשמתו ב״אוף יאבא״.
ואז עבר הסוהר על פני התאים .״מי
רוצה לאכול בארבע? מי רוצה לאכול בשש?
בשש יהיה סדר ואפשר להשאיר את האוכל
בשביל אחרי הסדר! מי רוצה לאכול בארבע?״

התא הסמוך עלתה קריאה כימעט־אחידה
.״בארבע!״ זמר ההגדה פסק לרגע
והכריז :״בשש, אחרי הסדר!״
״אתה והסדר שלך!״ השיב מישהו ,״לא
מספיק סידרו אותנו? רוצים בארבע!״
בסיכום: אוכלים בארבע.

חדר האוכל הוא אולם צר, שבמרכזו
עומדים שלושה שולחנות ממלט יצוק. באמצע
השולחנות: קופסה המכילה את כלי־

האוכל היחיד — כפות. מבעד לאשנב־ההגשה
מסרו הטבחים את סעודת החג: צלוחית עם
כמד, פלחי תפוחי־אדמה, פרוסה של בשר
ל ואף משומר, ועליו עוגיה קטנה של פסח^ .
בצלחת שניה נתנו מרק. האסיר־הטבח, בחור
ערבי חסון, גרף בידיו מתוך סיר גדול את
כדורי המצה המסורתיים, ספר חמש חתיכות,
והשליכן לתוך המרק. הסוהר הורה לו בערבית
:״השתמש בכף!״
היו כאלה שרצו להשאיר את האוכל
שלהם עד אחרי הסדר, כפי שרגילים היו
לעשות בבתיהם. האחראי על הסוהרים אמר
שזה בסדר; המטבח ישמור על המנות. בינתיים
החלה חלוקת המזון שהמשפחות
הביאו לעצורים. כל יום אפשר להביא אוכל
— רק לא לחם — לעצורים, בין שלוש
לארבע. מכיוון שהייתי היחיד שמשפחתו **
לא ידעה על הסדר זה, לא קיבלתי חבילה.
הבחור שישב מולי שם לב לעובדה זו.
הוא סקר את החבילה שקיבל מן הבית,
הביט בי והגיש לי את המנה העיקרית
שקיבל זה עתה ממטבח הכלא .״קח, זה
טוב.״
היה זה המחווה האנושי הראשון שנתקלת
בו, מאז נודע לי אותו בוקר, מפי
הבלשים, על עלילת המיסמכים הגנובים.
אחרי הארוחה יצאנו לטייל בחצר. נכון
יותר לומר: לצעוד. המנוסים שבין העצורים
צעדו במרץ — כמעט רצו — את שלושים
הצעדים מקצה אחד של החצר למשנהו.
כי זאת ההזדמנות היחידה שלהם להוציא
מעם מרץ ולחלץ את אבריהם.
רק אדם אחד לא צעד. היה זה גבר
אלגנטי, שעישן סיגארים יקרים וחילק לחבריו
העצורים סיגריות אמריקאיות. מתוך
ששמעתי את הסוהר קורא לו מוקדם יותר
לקבל את חבילת המזון שלו, ידעתי כי
זהו יצחק נאגלר, היהלומן החשוד בהונאת
שני באנקים, בסכום של יותר ממיליון דו־לאר.
מוזר. ערב קודם לכן, בישיבת המערכת,
הטלתי על אחד הכתבים להכין סיפור
על נאגלר זה.
גבר רציני אחר שוחח עם הסוהר האחראי.
היה זה מנהל של בית־ספר גדול בעיר.
מבוקשו היה, כי כל העצורים ישארו
בחצר עד זמן עריכת הסדר, ואחרי־כן יסבו
יחדיו וישמעו פרק בהגדה ויספרו ביציאת ^
מצרים כל אותו הלילה, וכל המרבה הרי ^
זה משובח.
לא כך חשב הסוהר .״אתה בכלל מבקש
יותר מדי!״ השיב למנהל. הלה הזדקף מלוא
קומתו המרובעת, וכמנהל המשיב לתלמיד
חצוף הכריז :״הלא אינך איש־שיחה עבורי.
שב תחילה 20 שנה על ספסל הלימודים
ואחרי כן שוב ודבר איתי!״ ובזאת סיים את
הוויכוח.
בשעה חמש חזרנו לתאים. עצור ערבי
חילק חמש שמיכות לכל אחד והכלא שקע
בהמולה האופיינית של בין־ערביים בקסרק־טין.
לפתע שוב נפתחה הדלת של תאי.
שני שוטרים הכניסו בחור צעיר, שפניו היו
מכוסות חבורות וקולו חנוק בבכי היסטרי.
הוא השתטח על אחת המיטות ונאנק :״למה
עשיתי את זה? למה? למה?״
שוטר הביא שמיכות עבורו וביקש ממני:
״שים עליו עין. אם ינסה לעשות משהו
או להתאבד — קרא לי. אני יושב בפרוזדור.״

עשה?
השוטר משך בכתפיו :״התנפל על מישהו
עם מוט ברזל.״

התכסיתי בשמיכותי והתכוננתי לישון.
ניסיתי לא לחשוב על הסדר שהבטיחו לנו
כאן, כדי לא לזכור כי בביתי לא יהיה
הלילה סדר. קולו של הסוהר האחראי העיר
אותי מתנומתי .״שלום כהן? קח את הדב־ 0 .
רים שלך. אתה הולך הביתה.״
יצאתי החוצה. היומנאי הוציא את השקית׳
בה היו חפצי שמורים. נשמע ציל־צול
בשער בית הכלא. השוער הכנים מישהו
שנשא חבילות עימו .״הביאו את הכרפס
והחרוסת בשביל הסדר,״ הודיע; ״עוד מעט
יבוא גם הרב.״
לרגע כימעט והצטערתי על שלא אוכל
להיות נוכח בסדר הזד״ אבל רק לרגע.
האחראי אמר לי :״דבר כזה עוד לא קרה.
ראש המדור המרכזי, מר שלום ירקוני,
טילפן בעצמו ואמר לשחרר אותך!״
אותו שלום ירקוני, שחמש שעות קודם ,
לכן הבטיח לי בבל האוטוריטה המשטרתית! ,
שאם לא אגלה את מקור האינפורמציה שלנו, 1 אבלה את כל החג בבית־הסוהר.

העולם הזה 1229

העורך הראשי!
אורי אבנרי

מכ תבי ם

רשום מקומץ

על המשטרה, שצירופם נתן חומר למחשבה
עגומה. בעמוד אחד כתבתם על העלילה
נגר שלום כהן, כאילו גנב מיסמכים. כמה
עמודים אחרי זה, נתתם את פסק־הדין של
השופטת לאה עוגן, שתקפה את המשטרה
בחריפות בלתי־רנילה, מפני ששני שוטרים
העלילו עלילה, בדו האשמה שרירותית —
וזאת נגד נער שסתם החזיק קופסת גפרורים.
אני משאיר את זה לחוקר והיסטוריון,
שיקבע מי משפיע על מי: עמוס בז־נוריון,
המעליל ומשתולל בראש המשטרה, הוא
המשפיע על סמליו ושוטריו; או הסמלים
והשוטרים עושים זאת על דעת עצמם, עולים
בדרגה וממשיכים בדרד הביומים והעלילות,
עד שלבסוה הופר מינהג זה סיטן־
היכר של צמרת המשטרה?
קורא, שאינו חותם מפחד המשטרה

אתם שואלים ״קוו
ואדים מר לבוז?״
(העוקם הזה ,)1227
כאילו?א ידעתם בעצמכם
את התשובה.
עד כמה שאני נמנה
עם חסידיו הנלהבים
של מר לבון,
חוששני כי כבר נסר
את תפקידו ההיסטורי.
הוא אומנם
שימש קאטאליזאטור
פוליטי, ועורר את
כל הכוחות המתקדמים
במדינה וליכד
אותם למחנה דימוקראטי. זה היה תפקיד
גדול, אבל הוא נגמר. ברגע שלבוז
אמר המזיק
שהוא איננו מתכוון להקים מפלגה משלו
ביום 5.2.61 התקיים בתל־אביב כנם מואו
ללכד את השמאל נגרבזיגוריוז —
איחר את הרכבת ההיסטורית. לבז, לשאלה רים וננני־נוי שהיה מוקדש ליעור ולמזיק
האורנים טוואי־התהלוכה של האורן. כתבכם
קוו ואדים, אפשר להשיב: לשום מקום.
ד״ר ברוך גרין, תל־אביב פנה לכמה מאנשי הקהל, שבאו להרצאה,
שמע מפיהם דברים מפויימים ועל סמר דבבזמן
האחרון חודרת מיז הרגשת חוסר רים אלה, נוסף למת שקרא בחוברת שחולקה
אונים, לגבי הבחירות הבאות. סוכני מפא״י למשתתפי הכנס, חיבר כתבה (העולם הזה
מנסים ליצור את ההרגשה ששום דבר לא )1220 בה מופיעים דברים בלתי־נכונים הישתנה;
שמפא״י תישאר בשלטון — ואולי פוגעים בלי הצדקה בציבור היערנים בארץ.
לו היה מקשיב כתבכם להרצאתי, היה
אפילו יותר חזקה מכפי שהיא עכשיו. עלייודע,
שמחלקת היעור של הקק״ל עושה מזה
כם לזעוק נגד זה. אפילו אם לא יחולו
שינויים קיצוניים בתמונה הפוליטית, אפילו שנים מאמצים, מבלי לחסוד עמל ואמצעים,
כדי לבער נגע זה. כר, למשל, מועסקים
אם עסקני המפלגות לא יתנערו מתככיהם
במחוז המרכז של קק״ל כ־ 130 איש, אשר
הרגילים — נם אז חייב לבוא שינוי
בבחירות האלה. אם אין בער מי להצביע, מדבירים את המזיק במשר רוב חודשי
יש לפחות נגד מי. והרי זה נגד דויד ההורה. מאחר ומר שרו! וייץ, מנהל מחבדנוריון,
נגד הזייפנים, נגד הדיקטאטורים־ לקת היעור של הקק״ל, טעריד מאוד את
רעת קוראיכם, פנה אה הוא אלי כדי להשבכוח.
יורם
בורשטיין, תל־אביב תדל לתקן רושם מוטעה זה.
יוסף הלפרין, המכון לחקר היעור,
העורג והמראך אילנות בנליון העולם הזה ( )1226 הופיעה במדור
ברנשים כל הכבוד למכון לחקר היעוד, לשרון וייץ
שני של תמונה
,.מכתבים לרותי״
ולמאמצי 130 הפועלים — שמספרם הוגדל
רבי־ענ״ז. עלי לציין שתמונה זו לא היתה
מטרידה את מנוחתי, לולא העובדה שאני רק אחרי פירסום הכתבה. העולם הזה לא
הוא אחד משני הברנשים (ליתר דיוק,
״בעל התכסו לפגוע בציבור היערנים בארץ, התהימני
בתמונה, או, כדברי רותי:
בסס על חומר מדעי כדי לתאר את פעולות
זרועות הפלח והפנים של מלאד״).
אני חייב להדגיש שכל הפירסום אינו המזיק.
אלא טריק (לצערי בלתי־טוצלח) .אין לי
כל ספק שהתמונה נשלחה אליכם לא על־ הפלייה כעכו
ידי שתי נערות־חטד, אלא על־ידי זה ההנני
יליד ותושב עכו, בעל טיפעל קטן
לכלי נחושת, אותם אני מוכר למבקרים
העוברים דרד העיר. כלים אלה הם עבודת
אמנות, מבוצעים בדייקנות ובעלי מחירים
נמוכים, ואנחנו מצפים לעונת התיירות כדי
למכור את סחורתנו לתיירים. ידוע כי עונת
התיירות מצטמצמת לכמה חודשים בשנה,
ואנו בונים עליה את תקוותנו.
על כן פוגע במיוחד יחסם של מדריכי
התיירות, שאינם מציעים לתיירים המבקרים
בעכו לעמוד אפילו רגע אחד ליד חנות
ערבית איזו שהיא לממכר כלי נחושת. במו
עינינו אנו עדים להפלייה הגזעית, שעה
שהם מזמינים את התיירים ישר לחנויותיהם
של סוחרים יהודיים בלבד. אשר לחנויו־תינו
— פשוט אסורה הכניסה. מדוע? האם
בגלל היותנו ערבים?
אנחנו בעלי משפחות ויש לנו התחייבויות.
קוראים גויגודד ויחיאלי
אם במיקרה נעצרים תיירים בפתח החנות
שלנו, ומשתאים מן העבודה היפה ומתכוננים
לקנות משהו, מיד מאיץ בהם הטדריד: מצולם בחברתי, והמכונה על-ידכם ״בעל מהר, מהר, אין זמן. כאילו שהמבקרים
כיער העורב
והתמימות של יונה״ (עוד טסים מעל לחנותנו במטוס, ואי־אפשר לנהות
יונה כזו,
ואבדנו!).הראשון של ״יונה״ זו ממנו.
אין זה הנסיון
על כן אנו מבקשים מחברת התיירות מתיחות שרשרת

(כתגובה אותי למתוח
הממשלתית, שתלמד את המדריכים לראות
שאני טמנתי
ל״יונה״ ).גריגולד, תל־אביב בכל תושבי הארץ הזאת אזרחים שווים, אברהם ללא הפליה בין ערבי ליהודי.
בוטרוס סמוליאן, עכו
בקשר לתמונה שהופיעה במדורה של רותי,
הרשוני להעמידכם על מספר
עובדות:מן ה ענייני בטחון
(א) לפי מיטב ידיעתי, פותחו
ביום ה׳ האחרון, בשעה 11 בערב, שידר
האחד
— בלבד תמונה הנ״ל שני העתקים
(״בעל שיער העורב קול ישראל״ את היריעה הבאה:
מהם נמצא ברשותי
״לוד. מר אשר בן־נתן, מנהל משרד הבטוהשני
נמצא ברשותו של ידידי הנאור,
חה, חזר היום מביקור בבריטניה ובצרפת.
הטלאד״).
אברהם נ( .״פני
שפישפשתי באלבום תמונותי, הוא הביע שביעת רצון משיחותיו.״
(ב) לאחר
האם שידר ״קול ישראל״ אי־פעם ידיעה
נוכחתי שההעחק אשר ברשותי נח בו
דומה על מנהל של כל משרד ממשלתי אחר?
(באלבום) בשלווה.
חנן אולשטיין, ירושלים
(נ) לאור זאת, יש לשער כי התמונה
(סלאד
ידידי־בעל־פני־המלאד
נשלחה על־ידי
מה כנוגע
המוות?) במטרה לשים אותי 6צחוק.
דבר נתתם את
(ד) לצערי, עלי לציין כי הנסיון שהחצי
הימני ואת
נעשה הנו נם יון־נפל, ותו יא.
החצי השמאלי. אני
(ה) ולסיכום — טילה אהת לייידי:
מתכוון לדוגמנית שאברהם
טלאד, שוב כישלון! בכל אופן,
הציגה את העדיים
הסיננון שלד השתפר! ״עורבים״, .פלא(העולם
הבדוא־-ם
חים״
,״יונות״ ,״מלאכים״ — איזה עושר־הזה
.)1227 אבל אין
סי גנוז.
עוול נורא יותר מח.
יחיאלי, תל־אביב
אשר לחתור חתיכה
לשתי חתיכות. חתיסחיר
הסקופ
כה רצינית צריכים
כשקראתי בעתון הבוקר שלי את הידיעה
לתת בחתיכה אחת.
כי שלום כהן נעצר, כחשוד בגניבת סיס־וחוץ
מזה: מי היא,
מכים סודיים, ממש נדהמתי. אומנם עתונאי
מה שמה, מה בצריד
להשתדל להשיג חומר ולפרסמו, אבל
נוגע?
לא בצורה כזו. אבל כבר במחשבה שניה
ידון ליבני, חיפה
פסלתי את מהימנות הידיעה, והבינותי כי
אין
זאת אלא פעולה נוספת בשרשרת ההת
כל החתיכה, אך
קפות של המשטרה נגדכם. פירסום הפרטים
ורק החתיכה (ראה
המלאים (העולם הזה )1228 רק אישר את
תמונה) .שמת דליה
דויד כהן, נתניה
הנחותי.
הנבזות של שלום ירקוני זה, באמת עו צברי, פקידה תל־אביבית בת .20 שהוזמנה
ברת כל נבול. לבשל האשמה כל כד עלובה, להצטלם על־ידי עורכת מדור האשה של
ועל סמר זאת להשליר ראש מערכת של העולם הזד״ מפני ש״מצאתי אותה יפה
עתון לבית־סוהר בדיוק ערב החג! תודת
במיוחד.״ נשואה מאוד — מאז גיל .18
לאל שמשטרת ישראל אינה הפקר בידי
אנשים
כאלה, וכי עוד עומדים בראשה אנ
שיוד העירומים והגרמנים
שים כמו השר שיטרית ומר נחמיאם,
לקרוא ב(העולם הזה
מאוד הופתעתי נגר עים הגינותמהי והתערבו
מעשה )1223 שפטר ואדאייק הוא ״שחקן״ צרפתי
תל־אביב
ב. כרמי,
העוול הזה.
ידוע. אינני רוצה להרוס אשליות, ובכל
זאת אני מרשה לעצמי לציין שאותו ״שחקן״
אין דבר, צפצפו עליהם! ער עכשיו
ולא צרפתי.
לא הוא גרמני,
הצליחו להלביש שום דבר עליכם, נם להבא
אם לדליה לביא לא איכפת להופיע בבכל

יצליחו! המשיכו לפרסם סקופים
אותה צורה בה היא מופיעה על שער עתו-
מחיר•
מנחם כהן, תל־אביב נכם, בוודאי גם תתנשא מעל לבעיות לאומיותו
של השחקן המשחק לצידה.
אולי אתם עצמכם לא שמתם לב לכד,
רות בראון, ברייבורג, גרמניה
אבל בגליונכם האחרון היו שני סיפורים
העולם הזה 1229

ראש המערכת!
שיום כהו
עורך משנה!

דוב א יוזז
עורך כיתוב!
מקסים גילו

כתב ראשי:
אלי תבור

צלם המערכת:
יעקב אנור
רחוב גליקסוו ,8תל־אביב, סלפו! ,26785
ת. ד .136 .ספן למבדקים , :טולמפרס״.
תנזוציא לאור: חמולס הזה בע״נו.
ו9וס משה שהם בע״ס, ת״א, סל.31139 .
החפצה ; דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המפרכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

הנקרא

העתון

צייר המערכת:
וקי

חברי המערכת:
אורי לילי יוסר אבנר

אלוני, שלמה אלינב, שייע נלזר,
גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד,
אבויחמרי, זיוה יריב, אביבה סטן,
פרי, שמעון צבר, עמום קינן.
מלכה רחביה.

במדינה

ביותר

הוצאת מ. מזרחי
רומן הש בוע

״מועדון

הספר

הטוב״

פ קי די ם 1

ביתן הנשים
מאת פירל ם. בוק
ביד אמן מתארת הסופרת אשר,
סינית עדינה, שבהגיעד, לגיל
ארבעים מחליטה, בהקרבה בלתי
ידועה לעמי המערב, להביא
לבעליה פילגש צעירה ולהקדיש
את חייה לאושר בעלה ובניה,
גם אם אושר זה נבנה על יסוד
התנזרותה המוחלטת מכל המגיע
לה באשה.
ההפצה הראשית:
מזרחי, רחוב אלנבי ,60
טי, פון ,64755 תל־אביב.

ת ל מי די ם !
ס טו דנ טי ם1
הרשמו עוד היום לקוי* ם וז הדשל־
ת יצרנו
עברית ו/או אנגלית
(שני תודשים. פעמיים בשבוע)
ב״אזלפן גרג*
המנהל: ה .בר־קמא (קמפינסקי)
ת ל ־ אכיג 5רחוב גירדון 3
חיפח: בבית־הספר ״במעלה*
רחוב שמריהו לוין 30

סספמס!

׳יצלחח

מובטחת!

במרינה
העם
ע ל ציניור־־ם ואנ שי
מרבד זהוב של חרציות כיסה את הגבעות.
פרגים אדומים כדם רמזו בשולי דרכים.
בוואדי ערה שמרו זאטוטים ערביים על
עצי השזיף הפורחים מפני נשים חמדניות.
בשרון עמדו שיירות של מכוניות בשפת
הכבישים, כשנוסעיהם קוטפים במרץ את
ענפי השיטה הריחנית, שהתפוצצו כזיקוקין־
די־נור מרהיבי־עין.
מרכז נצרת דמה למיגרש של קארניבאל
כפרי. מכוניות בנות כל הצבעים נדחקו האחת
אל רעותה. זוגות צעירים, משפחות ענפות,
ילדים וקשישים מילאו את הרחובות, כשהם

בטאון הפל״ן על הוועד הישראלי למען אלג׳יריה החופשית

מה ימש אל תך -

קול

בסקנדינביהת מל אנ ה!
שחיה, שייט בסירה ובייאכטה, דייג
העפלה להרים. מנוחה בחיק הטבע -
מרחק דקות בלבד מהמרכזים העירוניים
בהם כל סוגי הבידור
והמותרות.

פנה לסוכן הנסיעות שלך או אל משרדי ס.א0.
תל־ אביב
ידוש,לים
טל 67858 .
טל3 3 41 .

להשיג בכל הקיוסקים • להשיג כפל הקיוסקים • להשיג כבל

שכר התאווה

מן המח תר ת

מתלוצצים בעליזות וממתינים בחוסר־סבלנות
להתפנות מקום במסעדות המלאות. במהרה
אזלו ככרות־הלחם והפיתות בכל מאפיות
העיר.
בטבריה עמדו נערות־זוהר דיזנגופיות
ובני־עשירים מעריכי־עצמם ליד החלונות של
מלונות הפאר, שלחו מבטים זועמים אל
השמיים המעוננים. צעירים נועזים שהקימו
להם אוהלים בשפת הכינרת, כימעט טבעו
בהם כאשר שטף שבר־ענן פיתאומי את העיר.
אותו גשם זועף ובלתי־רגיל הרס את
חגיגות דגניה, גרם נזקים לחמי טבריה,
גילגל גושי־בזלת אדירים על הכביש. הוא
לא הפריע למיטען של נוער צוהל, שהגיע
במשאית של תנועת־נוער, להשתפך לתוך
הכינרת הקרה ולצרוח במיטב כוח העלומים.
להקות של חסידות חגו מעל לגבעות,
נחתו בערב כלהקים של מטוסי־סילון, כשהן
נערכות בסדר מופתי.
כך עבר פסח תשכ״א. הארץ היתד, שלודה
ומאושרת, בוטחת בעצמה ובעתידה. אילו
יכלו הציפורים, הפרחים ובני־האנוש לבטא
את רגשותיהם, היו אומרים: החיים יפים.
שום זיכרונות מימי הנאצים, שום נאומים
של פוליטיקאים מחרחרי־ריב, שום עלילות
וקנוניות, לא יקלקלו אותם. כי הפרחים
יפרחו, הציפורים ינדדו ובני־האדם יקימו
משפחות אחרי שהנאום האחרון יחלוף עם
הרוח.

יחסים מרחביים
הכרהרש מי ת

ספרו המבוקש של איבי נתן, הטייס־לשעבר 1

להשיג כבל הקיוסקים • להשיג כבל הקיוסקים • להשיג כבל

״מאז הקמת מדינת־ישראל התנהלה בה
תעמולה מתואמת, שמטרתה היתר, לזרוע
פילוג בין העמים־האחים. נעשה הכל כדי
לתאר את הערבי, בעיני הישראלי, כאוייב
בנפש. כך הוסחה תשומת־הלב מן הבעייה
האמיתית, באמצעות השיטה הנושנה: הפרד
ומשול.
״אולם העם הישראלי לא התפתה לתרמית.
למרות הקו הרשמי של ממשלת ישראל,
התומכת במדיניות הצרפתית בצפון־אפריקה,
ובעיקר באלג׳יריה, התגבשה אופוזיציה המתחזקת
והולכת. היא מצאה את ביטוייה
בצורות שונות.״
״מאז ראשית המלחמה״ .אוייבי
הוועד הישראלי ניבאו כי הפל״ן יזלזל ביוזמה
הישראלית, שהתגשמה רק עתה, אחרי

״אנחנו נדאג כי כל לוחמי־החופש באל־ג׳יריה
ישמעו על יוזמתכם, אם תקימו בישראל
גוף למען המהפכה האלג׳ירית,״ הבטיח
לפני ארבעה חודשים בלקאסם כרים,
שר־החוץ של הממשלה האלג׳ירית הזמנית,
לשלום כהן. השבוע הגיע ארצה המיסמך
הראשון המוכיח כי ההבטחה מתגשמת.
במעטפה סתמית, ללא כתובת של שולח,
הגיע לוועד הי שראלי ל מען אלג׳יריה החופ שית
גליון של וריטה אנטי־קולוניאליסט
(״אמת אנטי־קולוניאלית״) ,אחד הבטאונים
המחתרתיים של הפל״ן בצרפת. גליון זה,
המודפס והמופץ בצרפת ובאלג׳יריה תוך
סכנת־נפשות, הכיל את הידיעה הרשמית
הראשונה על הקמת הוועד הישראלי —
והכרה רשמית בו.
״העמים־האחים״ .כתב דובר הפל״ן,
בידיעה זו:

שמלחמת־השיחרור האלג׳ירית כבר הגיעה
לסף נצחונה. אולם הפל׳׳ן ידע כי רבים
מחברי הוועד תמכו במאבק האלג׳ירי מזה
זמן רב. הדגיש דובר הפל״ן בידיעה:
״כבר ב־ 1958 פירסמה הפעולה ה ש טי ת
גילוי־דעת, בו דרשה כי ישראל תכיר רשמית
בממשלה הזמנית של הרפובליקה האלג׳י־רית
*.העולם הזה, השבועון בעל ההשפעה
הרבה ביותר במדינה, דרש, מאז ראשית
מלחמת־השיחרור האלג׳ירית, כי הממשלה
תנקוט בקו פרו־אלג׳ירי, או לפחות ניטראלי.

החרפת מלחמת־השיחרור, הכירו
החוגים השונים בצורך לקחת חלק פעיל בה.
כמה מהם באו במגע עם נציגי הממשלה
האלג׳ירית הזמנית ועם הפל״ן, בצרפת.
ובארצות־הברית. על התחלת מגעים אלה,
הוקם ב־ 27 בדצמבר ,1960 הוועד הי שראלי
למען

ה חופ שי ת.״

אלג״ רי ה

למפקדי הצבא הלוחם.

הוסיף הדו

המחתרתי:
״הוועד הזה נוסד על־ידי 16 אישים חשובים,
יהודיים ומוסלמיים. הוא מצא אוהדים
רבים. הוא פנה אל כל המפלגות במדינה.
ודרש ממנהיגיהן להצטרף אליו. הוועד מתכוון
לפנות אל ד,קד,יליד, היהודית באלג׳יריה,
כדי להשפיע עליה להתייצב בגלוי לימין
תבועת־השיחרור.״
בצורה זו נודע בפעם הראשונה לאלפי
פעילי־מחתרת בצרפת ובאלג׳יריה, ולמפקדי
הצבא האלג׳ירי הלוחם, כי מזה שנים פועלת
בישראל תנועה התומכת במאבקם, אף כי
ממשלת ישראל תומכת בכובש הזר. כאשר
אותם אנשים יהיו שליטי אלג׳יריה העצמ אית,
תהיה ידיעה זו שמורה בליבם.

מנגנון
ע־.מ ת היועץ
״נקודת המוצא שלי היא שאיני מאמין שערבי
יכול לאהוב את מדינת ישראל. אני
קורא אתגר לכל מי שיכול להוכיח ההפך,
איננו יכולים לדרוש מהם כי יאהבו אותנו.
דרישה כזאת תהיה אווילית!״
אך סיים האיש הצעיר להשמיע הכרזה.
נמרצת זו באוזני חברי הלישכה הצעירה
במלון פארק התל־אביבי, ניגש להשמיע
תביעה הפוכה לגמרי :״אנו חייבים לחשוב
* גילוי־דעת ז ה פורסם, בין השאר, ב־העולם
הזד< 1096( ,

(המשך בעמוד )10
העולם הזה 1229

^ש כל מיני נביאים. יש המנבאים
מאורעות שאין להם שליטה עליהם —
כמו חזאי מזג־האזזיר. הללו מקבלים על
עצמם סיכון רב. מה יגידו עליהם הבריות
אם נבואותיהם לא יתאמתו?
ויש נביאים חכמים יותו* .אלה מנבא־ם
רק מאורעות שהם עצמם יכולים לייצרם.
ספסר בבורסה יכול לנבא לעליית מחירם
של ניירות ערך מסויימים — ולהביא בעצמו
לעלייה זו על־ידי רכישת כל הניירות
הנמצאים בשוק. נביאים י אלה אינם מסתכנים
בהפרכת נבואותיהם.

דויד כן־גוריון שייך לפוג השני.

*טשב מן ניכא דויד י בן־גוריון נבואה
1ז חשובה מאוד. הוא ניבא כי השלום היחסי,
השורר בגבולות, לא יחזיק מעמד.

כאשר מושמעת נכדאה כזאת
בפי ׳קיוסקאי בתל-אביב, הרי זוהי
דעה ככל הדעות. אך כאשר היא
מושמעת בפי שר־הבטחון, יש לשים
אליה לב. כי לשר-הבטחון
של מדינת־ישראל יש השפעה רבה
מאוד־מאוד על המצב השורר בגבולות
המדינה.

בתנו הקרובה אנשים המסוגלים לכך ב•

החלט.

חושבני שבן־גוריון חכם מדי
מכדי שיסתכן ככד•׳

אילו קרו עתה תקריות, היה חלק גדול של
האוכלוסיה מתייחס אליהן בספקנות רבה
מאוד. האזרח שלמחרת פרשת־לבון שוב
אינו דומה לאזרח מלפני פרשת־לבון. תקריות
שאינן נובעות בבירור ממצב בטחוני
של ממש, שוב לא יקבלו על דעתו.
היו ימים כאשר אפשר היה לייצר במדינה
היסטריה בטחונית סינטתית. ימים אלה
חלפו — לפחות לפי שעה.

אם בן, מה היה הטעם בהצהרת
בך־גוריון?

אולי קיווה שר־הבטחון לייצר ״תחושה
בטחונית״ מבלי להסתכן ביצירת תקריות
של ממש. כאשר איש כמו בן־גוריון מנבא

ברע לו, פונה בן־גוריון אל מטה
הקסמים שפתח לפניו את שערי
ההצלחה כעבר. האיש, שמעולם
לא הצליח אף במיכצע אחד של
שלום, קורא: לא יהיה שלום ! האיש
שהצליח כמיבצעי המלחמה,
קורא: תהיה מלחמה!
נערה חוזרת למקום אהבתה הראשונה.
פושע (להבדיל אלף הבדלות!) ,חוזר אל
מקום הפשע. גנראל ישיש סוקר מחדש את
שדות־הקרב שלו. בן־גוריון חוזר אל המלחמה
בערבים.

כלי מלחמה זו, לא יתכן משטר
כן־גוריזני. בלי מלחמה זו, אין
חוקי-חירום וכל שאר אביזרי ה דיכוי
והלחץ, הדרושים להצלחת
מפא״י. כלי מלחמה זו, אין פולחן*

אלא -שומו שמיים! -בבנם
מטות-הבחירות של מפא״י.

בפני קהל מובחר זה אמר שר־הבטחון:
השלום לאורך הגבולות — מדומה. הצבא המצרי
והסורי מאיימים על שלומנו וקיומנו.
משמע: בכל רגע יכול הגבול להתלקח מחדש,
יכולה להיווצר מחדש מתיחות בטחו־נית
כמו זו שהובילה מעסקי״הביש של
1954 אל מיבצע־סיני של .1956

מדוע היה צויד להשמיע נבואה
מעניינת זו דווקא כפני פעילי מפלגה
היוצאים למלחמת-בחירות?

קל להסביר זאת. מצב מפא״י בכל רע.
אחרי שהמפלגה הפכה את עצמה לפלוגתסער
של מנהיג־יחיד, והדיחה את פנחס לבון,
ירדו מניותיה בציבור האחראי. סיבת ה־דיקטאטורה
של נערי־החצר מדריכה מנוחתם
של רבים. בחוגי המפלגה מדברים בלחש
על ירידה העשוייה להגיע ל־ 15 מנדאטים.
כל זה — בימי שלום ושלווה. אך זה
יכול להשתנות. יכולה להיווצר ״מתיחות
בטחונית״ .כאשר יריעו החצוצרות ויטר־טרו
התופים של הסכנה הבטחונית, יתכן
ויקראו ההמונים לגואל, למנהיג האחד־ב־דורו,
היורש המדופלם של בר־כוכבא.

ואז -במקום לרדת -יכולה
מפא״י לעלות. בי כאשר רועמים
התותחים. שותקות לא רק המוזות,
אלא גם מפלגות האופוזיציה.

^ יני רוצה להאמין כי בן־גוריון
אומנם מוכן כיום לייצר תקריות בטחו־
״ניות לצורכי בחירות — אם כי יש בסבי
מבחינה
זו יש דמיון בין דבריהם של
בגין ובן־גוריון. ונראה כי דמיון זה אינו
מקרי. כי כאשר מציע בגין ״לתת את היד״
לכל גורם המתנגד לשלום של פשרה —
למי הוא מתכח־ן?

ישנו רק גורם רציני אחד כזה
במדינה: קבוצת בן־גוריון.

מר ב גין :״אנו דוחים את הפילו
דמיון
מקרי? לא. כי מנחם בגין
הוסיף כפירוש :
״תנועת־החרות תתן יד לכל גוף ולכל
גורב כדי להחדיר בלב האומה את ההכרה,
הכרת האמת, שצבא ישראל הוא ערך היסטורי,
לאומי וממלכתי.״
איפה קיים גוף כזה, גורם כזה?

ישנו רק גורם רציני אחד בזה
במדינה כולה: קבוצת בדגוריון,
דיין, ידין ופרם.

משמע, שיבול אדם בישראל -
שר-בטחון או פקיד־בטחון-ליזום
פעולות תוקפניות וליצור מתיחות
בטחונית על הגבול, מתוף שיקולים
שאין להם כל קשר עם בטחון
המדינה.

בגין יודע, כמובן, שמעולם לא
הושג עוד שלום מרצון ללא ויתורים
הדדיים. מי ששולל מראש בל
ויתור, ותהיה תמורתו כאשר תהיה,
שולל מראש בל שלום.

ג ! סופיה לפיה צבא ישראל איננו ערך.
אנו דוגלים בהשקפה לפיה צבא ישראל הוא
ערך ממלכתי לאומי גדול. לא היחידי, אך
אחד הערכים המכריעים בדורנו, בחיינו.״
אמר בן־גוריון, למחרת היום :״לכן צה״ל
הוא ערך נעלה, ולא צורך בלבד.״
ואמר יגאל ידין :״׳הנוער חייב לראות ב־צה״ל
את האידיאולוגיה שלו.״

אילו אמרתי זאת לפני שנה, היו קורעים
אותי לגזרים. אולם בינתיים זרמו הרבה
מים בירדן, וקרו הרבה דברים במדינה, בין
השאר האשימו דוברי שמעון פרס את פנחס
לבון שיזם בשעתו פעולות צבאיות נגד
הערבים כדי לקדם אינטריגות פרטיו ת ב־משרד־הבטחון.
ואילו דוברי לבון האשימו
את פרסושות׳ בכך שביצעו פעולות בטחו־ניות
מאחורי גב הממשלה, וללא הסכמתה
— היינו פעולות אשר לדעת הממשלה לא
היו נחוצות לבטחון המדינה.

*** ר־הבטחון אמר מה שאמר בנסי^
בות מוזרות ביותר. לא בוויכוח על
מצב המדינה בכנסת, לא בהרצאה סודית
בפני ועדת־החוץ־והבטחון.

מה פירושו של ״ויתור״? ראש תנועת־החרות
הסביר זאת בפירוש: ויתור פירושו
החזרה המונית של פליטים ערביים, או
אפילו מתן זכות־מעבר לערבים בין אל־עריש
וירדן, כחלק מהסכם־שלום.

כל אדם הגון במדינה מבין כי קיום צה״ל
הוא צורך לאומי. כל אדם הגון מוכן להגן
על מולדתו בשעת הצורך, לחרף את נפשו. י
ולצאת לקרב. אולם רבבות החיילים הקר־ 1
ביים של תש״ח, ושל סיני, ושל היום, אינ4
רואים בצה״ל ״ערך״׳ ״אידיאולוגיה״ ,דבר
שבקדושה, נושא לפולחן־אלילים.

האיש בתרי התא\2י: האם־ יתכנן. מזיחו! בבווזוניגת?
להתלקחות המלחמה במרחב, מעלה הדבר
אוטומאטית את המדחום בארצות־ערב, וממילא
גם בישראל. בכל הצדדים עולה
המתח, גובר מירוץ החימוש, מחריף סימון
הנאומים והאיומים — וכל זה עלול להשכיח
את הפרטים הבלתי־נעימים של פרשת־לבון.

ומה ינעם יותר לפעיד־בחירות
של מפא״י בימים טרופים אלה?

ג 0זאת אינה התשובה המלאה

דומני כי שרשי אותה הכרזה עמוקים
עוד יותר. הם מגיעים אל מעמקי תת־הכרתו
של האיש בן־גוריון.
כל הצלחותיו של דויד בן־גוריון, בראשית
דרכו ועד היום, באו לו במלחמה
נגד הערבים. כמזכיר ההסתדרות ניהל את
המלחמה למען ״עבודה עברית״ וגירש את
העובדים הערביים מן הפרדסים. כיושב־ראש
הנהלת הסוכנות עמד במאבק נגד ערביי
פלסטין כממונה על תיק הבטחון, ניהל
את המלחמה נגד צבאות ערב. כראש־הממ־שלה
ניצח על מיבצע־סיני.
מאבקים אלה היו השלבים בסולם עלייתו.
בתור לוחם נגד הערבים התבלט לעיני העם,
זכה להערצתו והגיע לסף הדיקטאטורה האישית.
על רקע המלחמה בערבים, אסף
וגיבש את נעריו־יורשיו.
והנה, במספר חודשים, איבד את הכל.
בקולנוע מוחאים ההמונים כף ליריבו. נערי
חצרו נתקלים בבוז על כל צעד ושעל.
כמעט ונשאר במיעוט אף במפלגתו, שהיא
מיעוט בעם. והנה עומדת מפלגה זו, אחרי
שנכנע־ לו, בפני תבוסה בקלפי.

מנהיג ואין ״קדושת הבטחון״,
אין שלטון־יחיד ואין נערי־החצר.
על כן :״השקט הוא
״מאיימים על שלומנו
״עומדת בעיית בטחוננו
כן :״לא רק גבולותינו
קיומנו״.

מדומה״ .על כן:
וקיומנו״ .על כן:
בכל חומרתה״ .על
בסכנה, אלא עצם

ועל כן נאמרים בל הדברים ה אלה
בכנס של פעילי-בחירות.

ולס לא רק מפא״י עורכת כינוסי־בחירות.
גם שאר המפלגות ערכו השבוע
כינוסים דומים. חלק מן הדברים שנאמרו
בהם מעורר תמיהה רבה עוד יותר.
ברמת־גן נאם מנחם בגין בפתיחת ועידתה
של תנועת־החרות שהיתר ,.גם היא, מעין
כנס־פעילים לקראת מערכת־הבחירות. בגין
התפלמס עם בן־גוריון ועם דיין, אף אמר
נגדם כמה דברים כדורבנות בענין הפרשה.
אולם נאומו הכיל פיסקה אחת שיש בה
כדי להדליק את אורות־האזעקה.
הכריז בגין חגיגית :״הוסמכתי על ידי
ידידי להודיע הערב כי תנועת־החרות תתן
את ידה לכל גורם ולכל חוג מדיני בישראל,
תהא היריבות ביניהם אשר תהא, יהיו היחסים
ביניהם אשר יהיו, תהיינה פרשיות־העבד
ביניהם אשר תהיינה, יהיו התהומות
שנכרו ביניהם בימים עברו עמוקות כפי
שיהיו — תנועת החרות תתן את ידה לכל
גורם ולכל חוג מדיני בישראל כדי יחדיו
להסיר מסדר יומה של האומה כל הצעה
שמהותה ויתור, נסיגה או כניעה.״

חוץ מתנועת-החרות, הכלואה בכלא
של תפיסות מיושנות, דוגלים
בתפיסה זאת רק נערי־החצר
של בף גוריון. הם אוחזים בדגל זה,
מביון שרק בעזרתו יוכלו להקים
את הדיקטאטורה ה״בטחונית״ש-
הם שוקדים על הקמתה.
האם לגורם זה מוכן מנחם בגין לתת
את ידה של תנועת־החרות?

ני אומר את הדברים בחריפות, כי
\ 1חובה היא להזהיר את כל הצדדים עוד
בראשית מערכת־הבחירות.
יש רק דרך אחת בפני דויד בן־גוריון
למניעת מפלה ניצחת בבחירות: לנפנף בדחליל
הבטחון. יש לכך דוגמה מפורסמת:
״בחירות החאקי״ שנערכו בבריטניה בראשית
המאה, בעיצומה של מלחמת־ר,בורים, כאשר
כל מתנגדי הממשלה המיליטאריסטית הוג־דרו
*פשוט כבוגדים במולדת.
של צבע החאקי נובע מן המילה
״חאק״ ,שפירושה — בשפת־אורדו ההודית —
״אבק״ .ואכן, מארגני בחירות־החאקי מבקשים
לזרות אבק בעיני ההמונים.

בל הנותן יד לבד, הריהו מסייע
במישרין לדויד כן־גוריון ולחבורת
הדיקטאטורים הקטנים שלו -
חורשי המזימות, מזייפי המיסכד
כים, המדיחים לעדות שקר והעוסקים
כעסקי-ביש.
כי זה הלקח העליון של הפרשה: אי־אפשר
להפריד בין ענייני פנים וחוץ. תע־מולת־המלחמה*
וסכנת־הדיקטאטורה כרוכות
זו בזו. המבקש לחסל את האחת, חייב
לחסל גם את השניה. והנותן יד לאחת,
ממילא נותן יד גם לשניה.

רעיני נציגי העורם נורו מרווה, בנד סממני החגיגיות ההיסטורית, ננתח בירושלים

? 1שפ ט
ך* עתונאים יושבים, שורות שורות,
| 1מעיפים מבם בבורסות החומות, הריקות,
של השופטים. שכנים, שאינם מכירים
זה את זה, מתוודעים. היוגוסלבי לוחץ את
ידו של האמריקאי לימינו, הבריטי שואל
עצה מפי שכן ישראלי.
ולפתע הוא נמצא בכלוב הזכוכית. כמעט
איש לא הרגיש כיצד נכנס.
משך חודשים חיכו הכל לרגע דרמאטי
זה — לפגישה הראשונה עם המפלצת, עם
הצורר, עם האיש ששמו בלבד העביר חלחלה
בגוף מיליונים. והנה, כשהגיע הרגע,
אין בו כל מתח שהוא. אין בו דראמה.
פשוט נכנס אדם והתיישב.
מה הוציא את הדראמה מן הרגע ההיס־טורי?
אולי
הופעתו של אייכמן עצמו. בתמונות
הוא נראה אדם רגיל. בחיים הוא רגיל
עוד הרבה יותר. יש לך הרגשה שראית
אותו באיזה שהוא מקום.
איפה? מאחורי דלפק של באנק? כפקיד
של דואר? כעורך לילה קשיש בעיתון יומי?

בתא הזמנית

כבעל חנות תנובה בפינה?

^ ית המשפט!״ שלושת השופטים
״ * 2נכנסים, תופסים את מקומותיהם,
מעיפים מבט חטוף באולם.
וכך, בלי דראמה, מתחיל המשפט הגדול,
משפט הדור. השופט העליון, משה לנדוי,
מתחיל בקריאת כתב האישום, התורגמן
מתרגמו לגרמנית נכונה, במיבטא זר קמעא.
אייכמן עומד על רגליו, זקוף, בעמידת הדום
האופיינית של קצין גרמני, מתוח
הרבה יותר מקצין ישראלי. ללא תזוזה בגוף
ובפנים.
חצי שעה, שעה, שעה וחצי. אוירה של
שיעמום באולם.
איכשהו אין תיאור זה מזעזע כפי שהיה
צריך לזעזע. לא רק הלשון המשפטית היבשה
גורמת לכך. פשוט אי־אפשר להעלות
בדמיון את הרצח שבוצע במימדים כאלה•
אילו דובר על רצח ילד אחד בלבד,
היה הלב מתכוזץ ,׳היו עיני העתונאיות,
בעלות התסרוקות החדשות, זולגות דמעות.
אולם שום דמעה אינה נשפכת על רצח של

אדולף אייכטן עוקב אחרי התחלת הדיונים, מאחורי
הזכוכית המשוריינת של תאו. לידו: אחד משני שומריו
הצמודים. בתמונה זו ניכרת המתיחות על פג ו— מתיחות שבדרך כלל התאמץ שלא להראות.
1הצבנזוו

מיליונים. הדמיון האנושי מוגבל מדי.

ך*;אשם מתוח. זו מתיחות שאינה
ן | בולטת לעין, אך המורגשת היטב. היא
מתבטאת בחוסר כל תנועות טבעיות של
הגוף. כאשר הוא נע בכלל, הרי התנועה
חטופה, מקוטעת. תנועה עצבנית בקצות הפה.
לעיתים שליפת מטפחת לבנה מכיס מעילו,
שיפשוף מעל הפה, והחזרתה למקומה.
הוא מסתכל בשופטים. לעולם אינו מסתכל
באולם. אף לא פעם אחת. האם לפי
תפיסתו הגרמנית אסור לו להפנות פניו?
להביט ביהודים?
בתקופה אחרת, כאשר לא שלחו עתונאים
זריזים את דו״חותיהם מעל לגלי הראדיו,
היה המשורר מנציח את המאורע ואולי
פותח במלים! ״האם אלה הפנים ששלחו
אלפי קרונות?״ המשורר — או אולי התסריטאי
— היה מכניס כאן פלאשבאק: מארש
פרוסי רועם, ים של דגלים בצבע הדם,
קריאות ״הייל!״ הקול הצרוד של הפירר,
הזרועות המורמות, וסגן־אלוף ה־.0ם. אדולף
אייכמן, במדים השחורים, מתחת לכובע
בעל המצחיה, המסתיר את קווי הפנים, דמות
מרשימה בעיני עצמו והזולת.

• ותר מעניין מאייכמן הוא סרודאציוס. הכל
מצפים במתיחות לפתיחת הקרב. באיזה
קו ינקוט? היהיר, מתון או תוקפני?
היפנה לשופטים או לדעת־הקהל העולמית?
כבר המלים הראשונות מלמדות מה יהיה
הסימון: תוקפנות עדינה, מתונה.
תחילה הוא פוסל את ׳השופטים. אין הוא
פוסל, חלילה, את הלוי אישית. הוא יודע
שזה לא יועיל, וכי זה עלול לעורר תגובה
שלילית. הוא פשוט פוסל את כל השופטים,
מפני שפשוט לא יתכן שיהיו חסרי דעה
קדומה על פשעים מסוג זה. הוא יודע שגם
זה לא יועיל. אבל זה יעשה רושם בעולם.
המיברקים הראשונים על המשפט, שיתפרסמו
בעתוני העולם, יגידו: סרוואציוס
טוען כי לשופטים ישראליים יש דעה קדומה.
לאחר מכן: הטענות הצפויות של עירעור

כתב האישום

וין

על סמכות בית־המשפט. הנאשם לא פשע
בישראל, קרבנות הפשעים המיוחסים אליו
לא היו ישראלים, מדינת ישראל וחוקיה אף
לא היו קיימים בזמן ביצוע הפשעים.
הכל בסימון החלק ביותר, המתון ביותר
האפ-שרי. אך הדברים חריפים, והם פונים
אל הקורא והצופה בניו־יורק, ברומא וב־בואנום־איירס.
הם באים לעורר רחמים על
הנאשם, שאינו יכול לזכות במשפט הוגן.
איך יביא עדים לישראל, כאשר אין לו כסף
כדי לשלם עבור נסיעתם, וכאשר העדים
צריכים לחשוש לבטחונם בבואם הנה?
מובן שהוא יודע שזה לא יעזור. המצב
החוקי ברור. כי החוק הוא דבר שרירותי
מטבעו. המדינה המחוקקת אומרת:
אלה הכללים אותם אכפה בכוח על האנשים
הנמצאים בתחום הכוח הפיסי שלי.
על כן גם לא חשוב כיצד הגיע אייכמן
לתחום השליטה של המדינה. בעוד רגע
תישמע גם טענה זו: שאייכמן נחטף והובא
בכוח במטוס של אל־על, וכי אין בית־המש־פט
מוסמך לשפוט אדם שהובא אליו בדרך
בלתי־חוקית. מבחינה משפטית, קל יהיה
להפריך טענה זו. לא חשוב איך הובא הנאשם.
יש לכך תקדימים למכביר בעולם.
אולם הטענה תזכיר לעולם — איך נחטף
אייכמן. היא תגרור אחריה את המחשבה:
האם לא נעשה עוול לרוצח המיליונים?

•• כר אמש, בפינק ובבנכוס, הושמעו
^ חששות אלה. עתונאים בריטיים, אמריקאיים,
צרפתיים, הביעו אותם. הם ספקנים
לגבי המשפט, אחדים אף עוינים.
אחת הסיבות נעוצה בציניות המקצועית
של אנשי המקצוע. חלק מן הנוכחים במשפט
קשורים בעניין — אנשים שלמדו
את דברי ימי הנאצים, שכיסו את משפ*י
נירנברג, שכתבו ספרים ומחקרים מלומדים.
אולם האחרים הם עתונאים מקצועיים —
כתבים־כוכבים שאתמול היו בקונגו, מחר
יכסו את ההשבעה של נשיא. הם מחפשים
זווית לכתבה, פרט פיקנטי, משהו אישי,
שיתן להם כתבה בלעדית. האם אפשר

מוגש לאב בית הריך, השופנו משה לנדוי, על־ידי פקיד
בית־המשפט. בתא הזכוכית, משמאל, נראה אייכמן עומד.
הוא עמד כל זמן הקראת האישום, אך לפני שהספיק להשיב אם הוא מודה, התערב ם ניגורו.

אולם בית המשפט בירושלים, דגו! אחרי פתיחת המשפט נגד אדולף א״כמן
להגניב מצלמה לתוך
שרות להציג שאלות
לכתוב על המזכירה
בינתיים מצאו רק
תובבות בדרך כלל
ידידות אנשי האו״ם
התלבשו עליהם בנקל.

האולם? ד,אם יש אפלאייכמן?
האם כדאי
של סהואציוס?
בחורות. הנערות מסבבארים
הירושלמיים,
והדיסלומאטים הזרים,

*•* רוואציוס עודנו מדכר. עורכי־הדין
^ הישראליים באולם מתווכחים ביניהם.
האם הוא עורך־דין מצויין או טיפש העושה
רושם? עדיין אין לדעת. כי הוא קורא
את טענותיו מן הכתב והן הוכנו היטב
מראש. איך יצליח כאשר יצטרך לאלתר, להגיב
במהירות על מצבים משתנים?
קרב ראשון. האם אפשר להסתמך על ה־מיכתב
המגוחך, בו הסכים אייכמן, כביכול
מרצון, לבוא לישראל ולהישפט כאן? סר־וזאציוס
טוען כי המיסמך הושג בדרך של
כפיה. אך סרוזאציוס רוצה להסתמך עליו.
כי המיסמך כולל גם הבטחה שאייכמן יזכה
למשפט הוגן. הוא אומר בפשטות: דברי
אייכמן עצמו במכתב הם חסרי תוקף, כי
נמסרו תחת לחץ. אך ההבטחה למשפט
הוגן, שניתנה על־ידי בעלי־הלחץ, לה יש
תוקף.
חיוכים באולם. יודעי חוק מחייכים, שוכחים
כי המדובר במשפט על רצח מיליונים.
מישהו צוחק .׳השופט לנדוי מאיים להוציאו
מן האולם.

הדמויות העיקריות 2

יו שבים ה שופטי ם יצחק רמה, משה לנזוי ו בני מין הלוי. מולם, פנו

הגב למצלמה: מצד י מין התביעה; מצד שמאל הסניגוריה. מאחוריהם:
העתונאים שבאו לכסות את המאורע. משמאל נראה תא הזכוכי ת
של הנאשם, אדולף אייכמן, העוקב תוך ריכוז אחרי מהלך הדיונים.

ץ שוב יורדת אחירה של שיעמום. כמה
| מן העתונאים יצאו בשקט, שותים קפה
למטה. אחרים שולחים מיברקים, קונים
תמונות. הסידורים הטכניים מצויינים, דופקים
כהלכה. גברת סוזינה סקוט, נחטפה
לפני 200 שנה בבריסל על־ידי קצין־משטרה
בריטי והובאה לבית־המשפט הבריטי בצורה
בלתי־חוקית. בכל זאת נידונה, בעודן שבועת
שקר. היא לא תיארה לעצמה שאי־פעם ייזכר
שמה בבית־משפט ישראלי, במשפט של
קצין נאצי, בנאום יבש של נציג־התביעה־הכללית.
אייכמן
אינו מסתכל.

שנ ת עסה הבי ש
מאמו שני בסדרה: מדוע החלימו ואש שואל למנוע את יציאת הבריטים מסואץ

יולי,

: 7.6.54ס. צ .זולצברנר כותב בניו־יורק טיימם כי קבוצה ישראלית יוזמת מלחמה,
מתוך אמונה כי המאזן משתנה לרעת ישראל. אמריקה רוצה בברית ערבית שתכלול את
מצריים. גם בריטניה עצבני.ת נוכח המזן יניות האמריקאית, בחששה כי מצריים תבוא במקום
המדינות ההאשמיות, הקשורות בבריטניה.
: 12.6.54 שר־ההדרכה המצרי, סלאח סאלם, מודיע כי מצריים מתנגדת לברית מערבית
כל עוד לא נפתרה בעיית־סואץ. הדבר מתקבל כרמז לכך כי מצריים אמנם תצטרף לברית
מערבית אחרי פיתרון בעיית סוא׳ן.
113.6.54 ישיבת ממשלת ישראל דנה ביחסי ישראל־ארצות־הברית.
בישיבה זו, כמו בבל הישיבות הקודמות, נתגלה הסיכסון־ בין לבון לבין שרת בכל
חריפותו. לבון דרש פעולה, והכל הבינו כי הוא מדבר גם בשם בן־גוריון ודיין.
חודש לפני כן, ב־ ,11.5.54 נתגלו חילוקי־הדעות גם בכנסת. באותו יום גינה שרת את

מאת

המשולש: ו״ן, נוס ולבון בימיהמשבו
האחד במאי , 1954 ,היה יום שיגרתי למדי בישראל. מרבית הפועלים שבתו מעבודה, אך
החגיגות הרגילות של ההסתדרות היו אפופות אוירה של אדישות. כי בשנת 1954 לא היתה
״ להסתדרות כל חשיבות. המאבקים האמיתיים על המדינה נוהלו בתוך־תוככי הממשלה —
י ועתה הפכו כה חריפים, עד כי אפילו העולם החיצוני קיבל עליהם ידיעות מקיפות.
׳;׳ י מאבקים אלה התנהלו על רקע המשבר המחריף והולך שביחסים בין ארצות־הברית לבין
ישראל — והידידות המתגבשת והולכת בין ארצות־הברית למצריים.
י הכויח הדוחף שלי תהליך כפול זה היה ג׳ון פוסטר דאלס. אולם דאלס לא הבליט את
עצמו. במקומו דיבר איש שזכה אז לפרסומת עולמית, ושנראה לרבים בישראל כיורשו
של ארנסט בודן •וו־,מין.־מרשע. שמו היה הנרי ביירוד. הוא היה אלוף בדימום של צבא
י ארצות־הברית, ומילא;; ,תפקוד של עוזר שר־ההוץ לענייני המזרח התיכון.
ביום האחד במאי, נשא• ביירוד נאום שזיזע את ישראל. כבמה מתאימה בחר לו את
כינוס המועצה האמריקאיית. למען היהדות, גוף יהודי קטן אך רב־השפעה, המתנגד לציונות.
״על ישראל להפיג את פחד הערבים מפני העלייה ההמונית,״ קרא ביירוד .״עליה להחזיר
חלק מן הפליטים ל,ערביים.״
הטענה עצמה לא היתד, חדשה. כימעט כל האישים שתיתכחו אי־פעם בין ישראל לבין
הערבים טענו כי ראש וראשונה חייבת ישראל לחדול מדיבוריך, על עליית המיליונים, מאחר
שכל ערבי בטוח כי עליה כזאת יכולה להיקלט רק אחרי שישראל תכבוש בכוח שטחים
ערביים נוספים.
מנהיג המועצה, המיליונר היהודי לסינג רוזנוואלד, הוסיף באותו מעמד כי יש לבטל
את חוקיה,שבות, כי יהודי ארצותיה,ברית אינם רוצים לעלות, ויהודי ברית־המועצות
אינם יכולים לעלות.
כעבור יומיים נודע כי הנאום של ביירוד לא היה מיקרי. הוא הוכן מראש, בהקפדה
רבה, ואף זכה לאישור מוקדם של דאלם. היה ברור כי החל מיבצע אמרגקאי גדול
למשיכת מצריים החדשה למחנה המערבי.
כבר קודם לכן החלו ראשי ישראל בהכנת כמה וכמה צעדים דראסטיים, שמטרתם היתר,
למנוע את ההתקרבות האמריקאית־מצרית. נסיונות אלה קיבלו עתה צביון של דחיפות.
בעוד שמשה שרת ניסה לעשות זאת בדרג הדיפלומאטי, על־ידי פעולת־הסברה של שגרירים,
ביקשו ראשי מערכת ד,בטחון דרכים אחרות, פחות שיגרתיות.

הברוזבגז בין 2־ב1 \1שר\ז
: 1.5.54 השר המצרי לעניינים סוציאליים, כאמל אל־דין חוסיין, מודיע כי הקומוניסטים
המצריים תוכננו הפיכה להיום, וכי רבים מהם נעצרו.
: 3.5.54 ישראל מגישה מחאה רשמית על נאומו של ביירוד.
׳* 15.5.54 השבועון הלונדוני החשוב אקונומיסט, מודיע כי החריפו חילוקי־הדעות בין
קבוצת שרת ׳,הקטנה־יותר, לבין קבוצת בן־גוריון, התובעת תוקפנות ישראלית. טיימס
מודיע כי הערבים. מאמינים כי ישראל רוצה להשיג הכרעה צבאית בהקדם. לאור העובדה
שבעיית סואץ תוסדר בקרוב.
: 16.5.54י רמאללה מודיעה כי שר;החוץ המצרי מתנגד להפיכת הבעייה הארצישראלית
למקע חתי מוסן מי נגד היהדות. שר־החוץ הפאקיסטאני בא לקאהיר כדי לתווך בין בריטניה
לבין מצריים בעניין סואץ.
* 27.5.54 דובר מצרי מודיע על חידוש השיחות הבריטיות־מצריות על פינוי סואץ.
: 30.5.54 אובסרבר מודיע כי המפקד הראשי של הכוחות הבריטיים במזרח התיכון
עוסק בהכנות לקראת פינוי סואץ. מניחים שההסכם יושג לפני חודש יולי, כאשר תתכנס
האסיפה. המכוננת במצריים. קצינים בריטיים מאזור התעלה מחפשים בתים בקפריסין.
׳: 3.6.54 פרשנים טוענים כי אמריקה אינה •יכולה לתת נשק למצריים כל עוד נמשך
המאבק על סואץ. על כן לוחצת אמריקה על בריטניה שתסיים את המשא־והמתן עם מצריים.
: 5.6.54 זאפרוללה חאן, שר־החוץ הפאקיסטאני, נפגש עם שר־החוץ הבריטי ׳״י״ייי
׳אידן, ומודיע בתום השיחה כי השיחות

אורי א מרי

אספקת הנשק האמריקאי לעיראק, אך הסתייג מהשוואת המדיניות האמריקאית החדשה לספר
הלבן הבריטי משנת . 1939 פנחס לבון, לעומת זאת, נקט בסימון שונה לגמרי.
נאומו היה מוקדש בחלקו לפולמוס עם ביירוד .״מצבנו הבינלאומי אינו כיום כפי שהיה
תמול־שלום. מר ביירוד דורש מישראל הפסקת־הקשר עם התפוצות. הוא דורש ביטול
יסודות העליה וקיבוץ־גלויות, תשלום פיצויים לפליטים, החזרת הפליטים, ויתור על חלק
מכריע של מי הירדן, ויתור על הזכות לגמול למרצחים. מר ביירוד דוגל בחימוש הערבים
למלחמה בקומוניזם
לבון לא התנגד למלחמה בקומוניזם. לד,יפו, הוא רצה כי אמריקה תשתף בה את
ישראל, ולא את הערבים .״יהיו אשר יהיו אי־ההבנות בינינו לבין המדינות הדמוקראטיות
הגדולות בעולם — הקשר הזה בינינו לבינן לעולם לא ייפגע ולא ייפסק. כל קשר אחר
יכול להיות רק קשר זמני ותועלתי.״
עיקר הנאום היה מופנה כלפי פנים, נגד אותם החוגים שדגלו בהשתלבות ישראל
במרחב״ .״אינטגראציה או השתלבות של ישראל במזרח התיכון אינה אלא שיעבוד.
היינו ערביזציה מדינית, טריטוריאלית, מוסרית ותרבותית של ישראל. יש להכניס קיצוב
בהכרזות־השלום שלנו דם יהודי לא יהגה הפקר במדינת ישראל
שום פעולה מצרית לא שימשה עילה לנאום מלחמתי זה של לבון. להיפך, מצריים
המשיכה בגלוי בקו המתון שלה, שהתפרש כהשלמה עם קיום ישראל ונסיון להסדיר בשקט
את הבעיות עימה. ב־ 19.6.54 הודיע האלוף מחמוד ריאד, ראש המחלקה הערבית במשרד־החוץ
המצרי, שהערבים מובניו לקבל פיקוח בינלאומי על חלוקת מי הירדן. לבון ודיין
התנגדו לחלוקה זו, אולם אילו יצאה לפועל, היו הערבים ניכנסים בפעם הראשונה, רשמית,
למיסגרת של שיתוף־פעולה מרחבי שכללה את ישראל. דווקא לכך התנגד לבון, כפי שהכריז
בנאומו בגלוי־לב כה רב.
מה רצו לבון וחבריו — דיין ופרס? בחזית הפנימית היתד, מגמתם ברורה. ב־6.54י14
נפתח בכנסת הדיון בחוק העבירות נגד המדינה — חוק אכזרי ורודני, שאין כמותו בשום
מדינה דמוקראטית, ואף לא במדינות דיקטאטוריות רבות. לאורך הגבול הירדני נמשכו
מעשייה,רצח ההדדיים. ועדת שביתת־הנשק הישראלית ירדנית, אשר הנציגים הישראליים
פרשו ממנה, גינתה את ישראל כל כמה ימים, בהסכמת היושב־ראש האמריקאי.
אולם החזית העיקרית, שריתקה את תשומת־לבם המלאה של האקטיביסטים, היתה בסואץ.
שם התקדמו המאורעות בקצב קדחתני. ראשי המחנה האקטיביסטי החלו חוששים כי בגלל
* אז היו רק שני חוגים כאלה: נזפ״ם והעולם הזה.

תקלות שונות איחרו את המועד למעשה שיהיה בו כדי למנוע את הכניעה הבריטית ואת
יצירת הברית האמריקאית־המצרית.

א\ץ יר\ז שר פא^י\2גז בצגזרגז ישראר

5 1 2 .6 .5 4ארצות־הברית מודיעה כי תפסיק את תמיכת ה הכספית בכל מדינה שתפר
את ש!1י.תת־הנשק במזרח התיכון. הפרשנים קובעים כי הכוונה היא לישראל.
5 1 4 .מן הפרוטוקולים של ועדת־החוץ של בית־הנבחריס האמריקאי מסתבר שביירוד
)5.54
אמר כי ״ אין אנו צריכים לצפות עד אין סוף לסיוע אמריקאי לישראל.״ הפרשנים קובעים
שעמדת חברי הוועדה היא לרעת ישראל.
5 2 1 .6 .5 4מחכים להצעת־פשרה בריטית למצריים לפיתרון סי כ סון סואץ. הבריטים מבק שים
להקדים בדרך זו את הפגישה הקרובה בין נשייא ארצותיהבריח וראש הממ שלה הבריטית.
אובסרבר מודיע על קוצר־רוח גובר והולך של האמריקאים כלפי מדיניו ת בריטניה במזרח
התיכון•
מצריים רוח שת
5 2 2 5 4סאנדיי טיימס מודיע כי גוברת ה מ תיחו ת במצריים. בירת
שמועות על •תככים ו מתיחות, אחרי שגמאל עבד אל־נאצר הדיח לגמרי את הגנרל נגיב.
כו חו ת האחים המוסלמים, מפלגת הוואפד ו הקו מוני סטים עסוקים בקדחתנו ת בהשנוצת
המשטר הקיים. נודע על מע שי־טרור נגד המשטר.
5 2 3 . )5.54 נמסר קי המטה הבריטי יעבור מאיזור סואץ לקפריסין.
הבריטי באיזור
5 2 4 . )5.54 פרשנים רבים מחכים להתקפה אמריקאית על הקולוניאליז ם
תעלת־סואץ.
5 2 6 . )5.54ג׳ונס טון, שגריר־המים של הנשיא •אייזנהואר, הגיע להסכם עם מצריים,
ירדן, סוריה ולבנון על חלוק ת מי הירדן. עתוני לונדון קובעים כי ההסכם פי רו שו הפסקת
החרם הער׳ נגד ישראל. אן לפי ראדיו קאהיר, ניכ שלו. ה שי חו ת בין ג׳ונ ס טון, וישך אל.
5 2 7 .6 .5 4ראש־הממשלה, צ׳רצ׳יל והנ שיא אייזנהואר מקיימים שיח• ת. נידונה כוונת
ארצות־הברית לספק נשק לעיראק, למצריים ואולי גם לחברות אחרות של החבר הערבי.
נראה כי הבריטים והאמריקאים לא הגיעו לכלל הסכם בעניין פינוי סואץ, מאחר שהבריטים
טוענים כי זה עניין בריטי־מצרי והם רוצים יד חופ שי ת בדיוני ה ם עם המצרים. הבריטים
דורשים כי אמו|יקה לא תתערב. לעומת זאת דורשים האמריקאים ויתורים מצד הבריטים
למצריים, כדי שאפשר יהיה להו שיט לה סיוע צבאי ולכללה בברית אנטי־סובייטית. שר־החוץ
האמריקאי מזהיר כי בחית־ה מועצו ת נעשית גורם פעיל באזור.
5 245.6.54 כתבים ישראליים מודיעים מלונדון שהערבים נחלו ניצחון כביר. ברי טני ה
הבטיחה, לאמריקאים לפנות את איזור הסואץ כימעט ללא תנאי. שר־החוץ המצרי מביע
אופטי מיו ת להסדר קרוב בסואץ. משח דיין, הרמטכ״ל הישראלי, מודיע כי ייצא ב מחצית
יולי לביקור של שלו שה־ שבועות בארצות־הברית.

בסוף יוני החלה משתררת בצמרת הישראלית אווירה של פאניקה. ידיעות סודיות, שהגיעו
מלונדון, מסרו כי הלחץ האמריקאי הגיע לממדים כאלה ששוב אי־אפשר לעמוד בפניו. אם
לא יחול שינוי דראסטי במצב, תצטרך בריטניה להיכנע ולפנות את איזור־התעלה.
מדוע גרם מצב זה לפאניקה בישראל?
כיום כימעט ואי־אפשר להבין את ההערכות של ראשי ישראל דאז. כי בינתיים הופרכו
כולן על־ידי המאורעות. אולם אז היו הכל בטוחים כי יציאת הבריטים מאיזור התעלה
תהודה שואה לישראל. מדוע?
היו לכך שתי סיבות:
#השפעת !,פינוי על חופש־השייט בסואץ.
• גורל מחסני־הנשק הבריטיים.
השיקול הראשון נראה מופרך ביותר. במשך שש השנים שקדמו לפינוי, כאשר החיילים
הבריטיים שלטו בגדות התעלה, לא עברה אף אוניה ישראלית אחת. את תעלת־סואץ.
הבריטים לא התערבו לחלוטין, לטובת השייט הישראלי. מיטענים ישראליים עברו את
התעלה, תחת דגלים זרים — אך לא הודות לבריטים, שיחסם •היה עויין לישראל, אלא
הודות לעבד אל־נאצר וחבריו, ראשי המהפכה המצרית, שנקטו עדיין בקו פשרני
כלפי ישראל.
הישארות בריטית לא יכלה להביא לשיפור המצב. לעומת זאת היה ברור, כי פעולה
ישראלית לטובת הבריטים נגד מצריים עלולה להביא להרעת המצב, ואולי אף לסגירת
התעלה בפני מיטענים ישראליים המובלים באוניות נייטראליות — כפי שאומנם קרה
לאחר מכן.
השיקול השני נראה אז הגיוני יותר. באותם הימים חנו כ־ 80 אלף חיילים בריטיים באיזור
התעלה. במחסני המחנות הבריטיים היה מונח ציוד לכמה דיביזיות. בן־גוריון וחסידיו
חששו כי ציוד זה יפול לידי המצרים ויגביר את כוחם הצבאי. מאחר שכבר היה מנוי
וגמור עימם להביא לכלל הכרעה צבאית בין ישראל למצריים, לא רצו בתופפת־כוח כזאת
לצבא !המצרי.
כיום ברור כי פחד זה היה מוגזם. הבריטים פינו את רוב הציוד יחד עם חייליהם. ואילו
הציוד שנשאר לא עזר למצרים. מיבצע־סיני הוכיח כי הנשק הבריטי, שכבר היה מיושן
ברובו, לא עצר את יחידות צה״ל. ברור, איפוא, כי מבחינה זו היתר, הפאניקה הישראלית
מבוססת על הערכות־מודיעין חסרות־שחר.
אלא שאז לא ידעו זאת. כל יום הגביר את הפאניקה הישראלית. העתונים מלאו הערכות
מבהילות על תוצאות הפינוי הבריטי. מקור כל ההערכות האלה היה במשרד־החוץ
ובמשרד־ר,בטחון.
נעשו נסיונות קדחתניים לקשור קשרים בין בריטניה וישראל. חלק מן הפניות האלה
מצאו אוזן קשבת בלונדון. הבריטים, שניהלו במשך שש שנים רצופות מדיניות אנטי־ישראלית
מובהקת, כדי למצוא חן בעיני ידידיהם בירדן ובעיראק, גילו לפתע כי מדינת־ישראל
הקטנה יכולה להיות מכשיר שימושי מאוד, לעת מצוא•
בבריטניה עצמה לא היתד, דעה אחידה לגבי פינוי סואץ. הממשלה עצמה הבינה כי
אין מנוס מן הפינוי, אך היא רצתה למשוך את המשא־והמתן כדי לעייף את ;־,מצרים
ולסחוט מהם תנאים פחות מבישים. לצורך זה היתד, הממשלה הבריטית מוכנה להשתמש
בכל נימוק שנזדמן בדרכה. הנימוק שיש להגן על ישראל מפני המפלצת המצרית. ד,־ה
נוח ביותר.
הרבה יותר קיצונית היתד, קבוצה של 41 חברי־פארלמנט מרדניים מסיעת השמרנים,
שהתנגדו להנהגת מפלגתם ודרשו להחזיק בסואץ בכל מחיר .״מורדים״ אלה, שייצגו את
החוגים האימפריאליסטיים והקולוניאליסטיים העכורים ביותר בבריטניה, מאז ומעולם
שונאים מושבעים של ישראל, הושיטו עתה את ידיהם לישראל. כי ישראל סיפקה להם
הנמקה אידיאליסטית. היה נעים יותר לדבר על ישראל הקטנה וד,אמיצה, המופקרת על־ידי
מדיניות צינית ובוגדנית, מאשר על האינטרסים שלהריאקציה השחורה של בריטניה.
באגף השני התייצבה מפלגת הלייבור, שהתנגדה, אף היא, לפינוי. הנימוקים שלד, היו
מבולבלים יותר. בעיקר רצתה להתנקם בצ׳רצ׳יל, שגינה בשעתו את ממשלת הלייבור, כאשד
זו העניקה עצמאות להודו. אנשי הלייבור, שמחו על כי יכלו להחזיר לצ׳רצ׳יל מנה
אחת אפיים ולהאשימו בבגידה ובחיסול האימפריה. לצורך זה היו חבריו של ארנסט
בווין מוכנים להסתמך גם על צרכי ישראל.
באותם הימים, עדיין לא עלה על דעתם של הבריטים, כמו ב־ ,1956 כי אפשר להסית את
ישראל לפלוש למצריים לשם הוצאת הערמונים הבריטיים מן האש. הם יעדו לישראל
תפקיד צנוע יותר: לעורר את דעת־הקהל והאמריקאית נגד פינוי סואץ.
האנגלים ידעו כי יש למכונת־ר,תעמולה הישראלית השפעה עצומה בעתונות האמריקאית.
הם למדו זאת, למרבה צערם, בימי המאבק העברי נגד המנדאט הבריטי. הם שאלו את
עצמם: מדוע לא תופעל מכונת־ד,תעמולה הזאת כדי להקים את הציבור האמריקאי נגד
מצריים? מדוע לא תופעל כדי להכריח את וואשינגטון לשנות את הקו שלה ולהפסיק
את הלחץ שלה על בריטניה?
בקיץ 1954 היו כל הזרמים בצמרת הישראלית תמימי־דעים שאומנם יש לשרת את
הבריטים בדרך זו. איש מראשי ישראל לא שאל את עצמו אם אומנם כדאי לישראל

שרת(ננגישה עם וארס) :מאחורי גנו?
להתייצב בדרך זו נגד המשטר המצרי החדש, שעד כה לא נקט בכל פעולה נגד ישראל,
ואף עשה כלפיה מחווים קטנים של רצון־טוב. מאחר שכל ראשי ישראל היו מאוחדים בדעה
שישראל חייבת להישאר חברה בגוש המערבי, ראו צורך חיוני בפעולה לפיצוץ הידידות
החדשה בין אמריקה ומצריים.
השאלה היתד, רק: פעולה מאיזה סוג?
על כך היו הדעות חלוקות. שרת רצה להפעיל את מכונת־התעמולה בלבד. ואומנם, לפי
בקשת אבא אבן, הפר אבא הילל סילבר את שתיקתו הארוכה והתקיף ב־ 24.6.54 את
משרד־החוץ האמריקאי בצורה חריפה. אולם הציר הישראלי בוואשינגטון, ראובן שילוח,
האמין שיש לעשות משהו דראמתי יותר, כדי לשכנע את דעת־הקהל האמריקאית כי
עבד אל־נאצר הוא קומוניסט אנטי־אמריקאי, וכי המשטר המצרי החדש הוא בלתי־יציב ועשוי
להתפורר בכל רגע.

״תושב זנזני בשדה־ 1ת\ר״
5 4 .7 .5 4מאמר ראשי בד,ארץ מעצ מו ת המערב יודעות כי שני קווים מתרוצצים
ומתגו ש שי ם בקרב ממ שלת י׳שראל מר לבון מסתמך על עצו תיו של תו שב ז מני בשדה־בוקר
מר לבון ה לן ביתר ׳און בדרך הבלטת כו חנו הצבאי.״
5 5 .7 .5 4שר־המדינה הבריטי, סל וווי ן לויד, מגנה את דברי שר־ההדרכה המצרי, כאילו
פינוי איזור־סואץ על־ידי בריטניה יאפשר לערוך התקפה מצרית על ישראל.
5 6 .7 .5 4צ׳רצ׳יל ואירן חוזרי ם מאמריקה. מחכים להצעות בריטיו ת חד שו ת בעניין
פ*נוי סואץ.
5 8 .7 .5 4שגרירות ישראל בוו שינגטון מודיעה כי משה דיין יגיע לשם ב־ 2ו ביולי,
כאורח הצבא האמריקאי.
5 1 1 .7 .5 4עבד אל־נאצר מעיין ב הצעו ת הבריטיות החד שות 120 .איש מ כו חו ת צה״ל
מתקיפים מוצב מצרי, בעו מק קילומטר, ברצועת עזה. שמונה מצרים וישראלי אחד נהרגים.
ועדת שביתת־הנ שק מגנה את ישראל.
5 1 2 .7 .5 4שר־המדינה הבריטי מוסר למיופה־הכוח הישראלי, גר שון אבנר, את הצעות
בריטניה למצריים בעניין פינוי סואץ. עתוני בריטניה מודיעים כי א שתקד, בעת נסיון
קודם להגיע לידי הסדר בעיית סואץ, התברר כי ממשלת ישראל רואה בדאגה את האפ שרות
של הוצאת חיל־המצב הבריטי מהאזור.
5 1 2 .7 .5 4מקור מצרי מודיע שיש התקדמות רבה בהצעו ת בריטניה. המורדים ה שמרניים
בפארלמנם הבריטי מתכונני ם להכרעה. אחד מהם מציע להקים בסיס בריטי חדש בנגב.

אפשר לומר כי שנת 1954 הגיעה לשיאה בחודש יולי, כאשר התחדדו כל •התהליכים
השונים במד־ניות החוץ והפנים. על כן מעניין מה היו דעותיו של פנחס לבון באותו חודש
יולי.
ב־ 5.7.54 נאם שר־הבטחון דאז בכנסת על מאורעות־הדמים שהתחוללו באותם הימים
בירושלים, כתוצאה משורת תקריות־גבול באותה עיר. בנאום זה עשה לבון את חשבונו
עם ההוגים השונים שרמזו כי מערכת־ד,בטחון ביצעה פעולות שלא בידיעת הממשלה,
ומאחורי גבם של השרים הניבחרים (הכוונה היתד, בעיקר למפ״ם, להארץ ול העולם הזה).
קרא לבון :״יהודים כאילו־אוניברסאליים מצאו את שעת־המיבחן הזאת נוחה להפצת
עלילות על כוחות הבטחון, כאילו ברצונם להטיל מרותם המדינית על ממשלת ישראל.
הם הפיצו עלילות על סיכסוכים ועל פעולות יזומות שלא על דעת הממשלה.
״היות ויש בתעמולה ארסית זו סכנה למדינה, ויש לה מקורות שאין אני יודע מד, הם,
על כל פנים דלוחים הם — ברצוני להגיד בהזדמנות זו: צר,״ל הוא מכשיר נאמן וממושמע
של המדינה. כל מה שצד,״ל עושר.,ולא עושה, הוא עושה ולא עושה על פי הוראות ממשלתו.
״כל הנסיונות לתאר את הכוחות שלנו כאיזה צבא לבאנטיני, לא ישנו כמלוא הנימה את
(המשך בעטוד )22

במדיוה
(המשך מעמוד )4
כיצד נימצא הדרך אל ליבותיהם.״
כתב הארץ, זאב שיף, רשם כל מילה.
כי המרצה היה אדם חשוב: אורי לובראני,
יועץ ראש הממשלה לעניינים ערביים. כלומר:
הממונה על ריכוז כל שלוחות המנגנון
הממשלתי המטפלות בערביי ישראל,
והמוציא לפועל של החלטות בן־גוריון לגבי
אותם ערבים. לובראני אומנם ביקש משיף
כי יימנע מפירסום הדברים, שנאמרו בחופשיות
רבה; אך שיף סירב .״די לנו בצנזורה
בטחונית,״ השיב שיף הממושקף ,״לא
יתכן שכל איש־ציבור יטיל צנזורה משלו
לגבי פירסום דברים שאמר!״
פנינים סביזופראניות. המאמר שהופיע
בהארץ היה קטלני, עורר הד נרחב
בין התושבים הערביים. כתב שיף על יחם
הממשלה לערבים :״מדיניות טר אגית...
סכיזופראנית ודו־פרצופית, שכל־כולה חוסר
אומץ־לב. מצד אחד היא מכריזה על הערבי
הישראלי כעל אויב מושבע וניצחי למדינה,
ומצד שני קוראת לעידוד השתלבותו של
,אויב׳ זה ולקירובו.״
כמה פנינים סכיזופראניות לדוגמה, מתוך
נאומו של לובראני:
י • ״אנחנו עושים קצת מזה וקצת מז
ה ...לא רוצים כאן אלג׳יריה. לא רוצים
התפוצצות כפי שאירעה שם. לכן עלינו
להחזיק את הטמפרטורה נמוכה.״
י• ״לולא היו סטודנטים ערביים היה
אולי יותר טוב. אילו היו נשארים חוטבי־עצים
היה אולי יותר קל לשלוט עליהם.״
י • ״מכפר טירה לקחואומנם 40 אלף
דונם מתוך 48 אלף דונם, אבל כיום יש
להם מקלט ראדיו בכל בית ולעתים —
שני מקלטים.״
>• ״רק באמצעותו של המימשל הצבאי
אפשר לשלוט!״
עלה תאנה. לשיא הגיע לובראני כאשר
דיבר על עצם תפקידו כיועץ לראש הממשלה•
אמר הוא בגילוי לב :״יותר משאני
נותן לו עצות, ראש הממשלה נותן לי.״
השאלה הראשונה למשמע גילוי זה: אם
כן, מדוע ישלם משלם־ד,מיפים משכורת
ליועץ שאינו נותן עצות: ואם אינו ממלא
את התפקיד שלשמו מונה, לכאורה — מה
הוא עושה? הידוע קבע שיף,
כמבטא, בדרך־כלל, דעות הקרובות לראשי
הש.ב :.״לגבי לובראני, שאינו איש צבא,
נקודת המוצא ונקודת הסיום היא בעיית
הבטחון. מדוע אין נקודת המוצא שלו בעיית
השלום והצורך בשלום?״
מנצור קרדוש, המשכיל הנצרתי, שריכז
בשעתו את קבוצת אל־ארד, הגיע למסקנה
אחרת :״לובראני אינו משמש אלא עלה־תאנה
כדי לכסות את ערוות ראש הממשלה.״
כלומר: ראש הממשלה מחליט את אשר הוא
מחליט לגבי הערבים, ולובראני נוטל על
עצמו את האחריות הפומבית.

מעד
פרשהצ עי ר ה
בשנת ,1947 לפני 15 שנה, החליטה אמריקאית
בעלת רעיונות, שעליה לעשות

ו*וו1יי ^ 1

עוד השבוע יוודע לד על
מאורע שלא היה כדוגמתו
כארץ, ושיאפיל גם על משפט
אייכמן. המאורע יכה
גלים לא רק כארץ, אלא גם
כעולם, והוא קשור כאחר
מאנשי סכיכתו המיידית של
דויד בן־גוריון.

05111:1הוות
יביא לך את הסיפור המלא על כך
בגליונו הבא, שהופעתו תוקדם
במיוחד לשם כך.

הבטח לעצמך, אם בן, את
הגליון הכא של ״העולם
הזה״ שיופיע כיום א׳ כבוקר.׳
קוראים בתל־אביב, יוכלו להשיגו׳
במוצאי שבת.

כאותו גליון: הצילומים
האחרונים ממשפט אייפמן.

111

משהו למען השלום בעולם. אותה שנה היתד,
ישראלית בשם סנאית גיסים בת שנה אחת
בלבד.
הלן וולר, האשד, בעלת הרעיונות, הגיעה
להכרה שאי־אפשר לסמוך על גדולי העולם
בלבד — אם רוצים באמת בשלום.
היא הציעה לעתון ניו־־יורק הראלד טרי־ביון
לקיים, מדי שנה בשנה, פורום עולמי
בהשתתפות נציגי נוער מכל הארצות, שיתכנסו
כדי להרבות הבנה וידידות בין
העמים, להכיר אלה את אלה, לקשור קשרי-
נוער בינלאומיים. כנם מעין זה, לו התקיים
לפי תוכניתה של הלן וולד, היה הופך
למכשיר רב־עוצמה ההשפעה, בידיים בלתי־אינטרסאנטיות.
הגורמים
הקובעים, ברוב הארצות, הבינו
זאת היטב. לכן הם דאגו שלפורום לא
יגיע שום נציג בעל דעה עצמאית.
פיטום מוח. מדינת ישראל לא היתה
יוצאת דופן, מבחינה זאת. נאמנים לעקרונו
של ראש הממשלה, לפיו המצב עדיין אינו
מתאים לשלום במזרח התיכון, דאגו אנשי
משרד החינוך והתרבות הישראלי לחינוכו
מחדש של כל נער או נערה שנבחרו לייצג
את ישראל בכנס. זה. כתוצאה מכך לא עוררה
השתתפות הנערים העבריים בכנסים
אלה, עד השנה, שום הד או תגובה בקרב
הנוער בארץ. הצברים ראו בשליחות זאת,
לכל היותר, פרס־הצטיינות על רמת לימודים
גבוהה בשפה האנגלית.
את נציג הנוער לכנס בחרו נציגי משרד
החינוך, משרד החוץ, חברת התעופה המממנת
את הנסיעה והשגרירות האמריקאית.
לאחר מכן נהגו אנשי משרד החינוך לפטם
את הנציג, במשך שבועות ארוכים, בחומר־תעמולה
רשמי, בהחדירם למוחו את האזהרה:
בל יעיז להביע דעה עצמאית השונה,
ולו במשהו, מכל מה שהוסבר לו חגיגית.
כל השנים היו השליחים־ד,תוכים ממלאים
תפקידם באמונה, זכו, דרך קבע ליחס עוין
מצדם של נערי מדינות המרחב האחרות.
השנה החליטה הנציגה הניבחרת של
ישראל, סנאית גיסיס ( )16 לשבור את הקרח.

מספרת סנאית, כעדת הצמה
הבלונדית והעיניים העירניות, הלומדת
כבית ספר תיכון חדש
כמגמה מזרחית:
״החלטתי שאעשה ׳הכל כדי להידבר אי־תם.
בשנים הקודמות היו צרות. לא רצו
ללחוץ ידיים, ולחצו אותנו אל הקיר. אך
הפעם הצלחתי לרכוש את ידידותה של סנאה
מחמוד חסאן, ד,מצריה. היא היתה גם יריבתי
העיקרית בוויכוחים. בכלל, היתד, זו
הפעם הראשונה שהם הסכימו בכלל להופיע
עם ישראלי בטלביזיה, או בוזיכוח פומבי
אחר.
״שני דברים, בעיקר, הצליחו להרגיז את
קהל השומעים, למרות שזו דעתי שלי. הדבר
הראשון הוא — כאשר טענתי, באחד
הוויכוחים הראשונים, שיש להפריד את הדת
מהמדינה.
״הוויכוח השני התנהל במלון וזאלדורף
אסטוריה. הודיתי בו בפני סנאה, שעד עב־עכשיו
חשבתי שהערבים אשמים במלחמות
שבינינו — ואילו עכשיו אני רואה כי
אי־אפשר לומר שכל האשמה מוטלת על
צד אחד בלבד.״
למרות התגובות השליליות מצד חוגים
ישראליים רשמיים, הצליחה סנאית לקשור
יחסי־ידידות תקינים עם נערי הארצות הערביות.
על כך נענשה מיד. כשחזרה השבוע
ארצה, התנפלו עליה כל חסידי השלום-
התיאורטי, הפיצו שמועות על חקירה
מטעם משרד החינוך והתרבות סביב מעשיה.
משרד החינוך, מצידו, הכחיש את השמוע־עד״
הזמין את סנאית למסירת אינפורמציה.
הנפגעים העיקריים ב״פרשה צעירה״ זו הם
— השלום והפרסטיג׳ה הישראלית. ואילו
הוריה של סנאית׳,ד־,חוששים מתגובת משרד
החינוך או כל גוף אחר, אסרו על בתם
לדבר ברבים על מסעה.

כיצד חי אדולף אייכמן? מי, בא לראותו

מאחור•
הסדעים

ץ כר שחרחר, בעל פנים קמוטים
ץ* ובגדים מרושלים, הסתובב בחופשיות
בבית העם בירושלים. על אחד הקירות היו
תלויות תמונות של אדולף אייכמן, שהראו
את הנאצי העצור כשהוא מטייל בחצר כלאו,
עובר בדיקה רפואית, כותב את זכרונותיו
או קורא ספרים. הגבר השחרחר, שאיש
כימעט ולא שם אליו לב, בתוך ההמולה
הרבה של אולם העתונאים, היה האיש
שצילם את התמונות.
״למה צריכים לקחת צלם מחוץ־לארץ
בשביל זה?״ רטנו צלמי־העתונות המקומיים,
נפגעים .״מדוע לא הטילו על אחד מאיתנו
לצלם את התמונות האלה?״
תשובת לישכת העתונות הממשלתית: כבר
גוייסו לצורך המשפט ארבעה צלמים ישראליים.
החמישי, ג׳ון מילי, צלם לייף ואחד
הידועים ביותר בעולם, ניבחר כנציג הצלמים
הזרים .״מה היינו עושים אילו היו
באים אלינו העתונים הזרים ואומרים שאינם
סומכים על טיב הצילומים של הצלמים
הישראליים?״ הסבירו אנשי הלישכה ,״לעומת
זאת, כשאנחנו אומרים להם שג׳ון מילי
הוא אחד מצוות הצלמים הרשמיים — אין
עתון שאינו מוכן להשתמש בתמונותיו*.
ואומנם, צילומיו של מילי (אשר חלק
מהם מתפרסמים בעמודים אלה, לראשונה
בישראל) נחטפו על־ידי גדולי השבועונים
בעולם. כי ככל שהתקרב מועד פתיחת
המשפט הגדול בירושלים, גבר הביקוש

בעולם לעוד תמונה, עוד סיפור, עוד שידור
על אייכמן.

כוכבי מכונת-הכתיכה

ך * דישה זו מצאה את ביטויה המלא
1באולם הגדול, במרתף בית העם, שיוחד
לעתונאים. שורות ארוכות של שולחנות־עץ
הוצבו באולם. עוד לפני התחלת המשפט,
אפשר היה לקרוא. את שמות העתונאים
וסוכנויות־הידיעות שהודבקו על השולחנות.
היה זה מעין מיהו מי בעתונות העולמית.
אפילו הופעתו של ניקיטה חרושצ׳וב באו״ם,
בשנה שעברה, לא ריכזה תותחים עתונאיים
כה רבים סביבה.
במשך כל שעות היום כמעט, אפשר ד,יה
לשמוע את תיקתוק מכונות הכתיבה ואת
טירטור הטלפרנטרים, שהעבירו אלפי מילים
ישירות לרחבי העולם.
לאורך הקירות הותקנו נקודות־חשמל מיוחדות,
לשימוש מכשירי ההקלטה של תח,
נות
הראדיו והטלביזיה.
לא היו אלה עתונאים בלבד. סופרים
ומשפטנים ידועים גוייסו על־ידי העתונים
הגדולים, יחד עם כוכביהם הקבועים, כדי
להבטיח כיסוי מכל הזוויות. ארווין שאו,
המחבר היהודי בן ד,־ 48 של כפירי אריות,
גוייס על־ידי עתוני הרסט האמריקאיים;
גנראל טלפורד טיילור ,53 ,כיום פרקליט
פרטי מצליח ובעבר — תובע אמריקאי

עתונות
אי ־ שי תו ף טו טאד׳
״הנחקרים היו מיטיבים לעשות אילו ריכזו
את כל כוחם הנפשי נדי לקיים קו של
אי־שיתוף־פעולה טוטאלי, למרות שגאוותם
האישית ונטייתם הטיבעית דוחפת אותם
להבחין את אומץ־ליבס ואת* כוחם בהתמודדות
עם החוקר.״
במילים אלה סיים נאשם אלמוני, שחתם
באות א, את מחקרו המאלף בשאלה מדוע
הס מודים? מחקר זה פורסם מעל עמודי
העולם הזה 1227 לפני שבועיים. סיכומו:
(המשך בעמוד )14

בדיקה יומית

רופא משטרתי בודק את אדולף אייכמן בתאו, כדי לוודא
שהוא בריא. בתמונה נראה הרופא כשהוא מודד• את
לחץ־הדם. של אייכמן. מעבר לסורגי ה־אשנב, מצד שמאל, נראה שוטר העוקב אחרי העציר.

000

_כיצד שומרים עליו?־
ראשי במשפטי נירנברג׳ ידווח לספקטייטוד
הלונדוני ולחברת השידור מטרופוליטן ה־ניו־יורקית.
הסופר
רוברט סנט־ג׳ון המזוקן, מחברם
מהם אחד על דויד
של עשרה ספרים —
בן־גוריון ואחד על גמאל עבד אל־נאצר —
הסתובב באולם העתונאים כשכוס בירה
וכריך בידו, החליף דעות עם ג׳ון גייל, כתב
ניוז אוף דה וורלד הלונדוני — העתון
הנפוץ והסנסאציוני ביותר בעולם.
ני ח אוף דה וורלד אף שיגר סופר מכובד
במיוחד: לורד ראסל מליברפול, מחבר
פרגול צלב הקרס. לורד ראסל ידוע כמומחה
לתולדות הנאצים, ובמיוחד לחלקם של היהודים
בטבח הגדול. חיילים ארצישראליים
של הבריגאדה היהודית זוכרים אותו כשופט
צבאי בריטי, שהיה דן את חברי
ההגנה, שניצלו את מדי הוד מלכותו ל־צרכי
העליה הבלתי־חוקית. תמיד פסק להם
עונשים קלים.
עמיתו הבריטי, פרופסור (להיסטוריה מודרנית
באוכספורד) טריוזר־רופר, ידווח ל־סאנדיי
טיינזס. בימי מלחמת העולם שירת
במודיעין הבריטי, ואחרי כיבוש ברלין גילה
בין הריסות הבונקר של היטלר את יומן־
הפגישות. של הסירה ,.על סמך יומן זה,
ומיסמכים גרמניים אחרים, חיבר את הספר
הידוע, ימיו האחרונים של היטלר.
בסך הכל הגיעו ארצה כ־ 450 עתונאים
זרים. במשפטי נירנברג נכחו 250 עתונאים.
באין חדשות בוערות יותר, ראיינו העתו־נאים
זה את זה. בעיקר היו עסוקים במלאכה
זו הכתבים הישראליים, שתיארו את
כוכבי מכונת־הכתיבה כאילו היו פרימא־דונות
בהצגת־בכורה. כי אפילו בימים הסוערים
ביותר של מלחמת תש״ח ושל מיבצע
סיני לא הזדמן בישראל ריכוז כזה של
עתונאים מפורסמים.
השירותים החיוניים שהוכנו עבורם —
טלפונים, טלפרינטרים, מעבדות צילום, רשת
אלחוטית — עמדו על רמה אחת עם העתו־נאים
המפורסמים .״זה עולה אפילו על מרכז
האו״ם,״ ציין כתב הדיילי אכספרס מלונדון.
הוסיף נחמיה בן־אברהם :״לא ראיתי דבר
כזה אפילו באולימפיאדות הגדולות.״

שש פרוסות בבוקר
ף מיכצע ד1רצה, כדי לנסות את יכו־

^ ל ת היצירה של עצמם ואת כושר הביצוע
של אנשי־הדואר במקום, שלחו העתו־נאים
הזרים 40 אלף מילה תוך יממה אחת
— עוד לפני פתיחת המשפט. הם כתבו

השומו־עינו פקוחה
אייכמן נמצא לבד בתאו. מצד

תמונה זו מראה את אייבמן

במיטתו, מבעד לדלת הברזל
11 1
של •תאו. התמונה צולמה דרך האשנב התחתון.

| | ן 11 אדולף אייכמן שוטף את ריצפת
תאו, מיד אחרי קומו בבוקר.
תפקיד זה נמל על עצמו מרצון, מבלי שיתבקש.

גם שעה
ישן אין
מין של התמונה, אפשר

שהוא את רגליו של שוטר בלתי־מזויין,
אדולף מצד שמאל, נראה שוטר אחר,
לראות אייכמן מבעד לאשנב אשר קבוע

אייכמן מכבס את בגדיו,
ך ך *1 1 1 1
תולה אותם לייבוש. בכל
118 1₪1
הרגליו היומיומיים, דומה הוא לפנסיונר זקן.

היושב בתון התא. ואילו
המציץ אל תוך התא של
בדלת הברזל של התא.

על סימטות מאה שערים בחג הפסח, על
חוסר רגש הנקמה בלב הישראלי הממוצע,
על השאלה אם היו צריכים למסור את
אייכמן לבית משפט בינלאומי או לא. אחד
אפילו טילגרף לעתונו כמה אירוני הדבר,
שדווקא ביום הזכרון לשואת יהדות אירופה
לא ייערכו ישיבות של בית המשפט.
בשעות אלה, שלפני התחלת המשפט,
כאשר העורכים מצפים לחדשות שיעלו את
המתח בין קוראיהם, כל פירור הוברק,
טולפן, או הוטס עם הציון ״מאת כתבנו
המיוחד״.
״הצלחתי לפגוש את ד״ר רוברט סרוואצ־יוס!״
הבריק כתב גרמני .״בשיחה עם קצין
בטחון ישראלי נודע לי גילה עמיתו
הצרפתי.
הידיעה המעניינת ביותר נגעה לאדולף
אייכמן בכלאו. לפי ידיעה זו, נהגו להגיש
לאייכמן, מדי בוקר, ספל קפה הפוך ושלוש
פרוסות לחם מרוחות בחמאה. בוקר אחד
הוכנסו לתאו, בטעות, שש פרוסות במקום
שלוש — והוא אכל את כולן. מיד שלחו
קצין שישאל אותו אם הוא נשאר רעב אחרי
שלוש פרוסות, ואם הוא רוצה כי להבא
יוגשו לו בקביעות שש פרוסות לארוחת
בוקר .״לא, הר לויטננט,״ השיב אייכמן,
״שלוש פרוסות מספיקות בהחלט. אכלתי
שש, כי אני. אוכל מה שמגישים לי.״
דאגה זו לשלומו של העצור מקורר,
בהחלטת שומריו כי אייכמן יופיע בריא
ושלם בפני שופטיו. על בן״ מדי בוקר,
בודק אותו רופא המשטרה. רק פעם אחת
הופרעה שלוותו הנפשית של, אייכמן, היה.
זה כאשר הודיעו לו על מועד עריכת
משפטו. הוא הסיח את ראשו בקיר של
תאו. אולם התא מרופד היטב ושום נזק
לא נגרם לו מנסיון זה להתאבד.
כאשר נקרא לבסוף לעמוד בתא הזכוכית י
שלו, כדי לתת את הדין על מעשיו בגיהינום
הנאצי, היה בריא ושלם — ״יותר בריא
משהיה כשהגיע לישראל,״ לדברי אחד מ־.
שומריו.

אתם רואים את הכל כפול?־ לא, אינכס שיכורים, המונות אלה בשש צולמו בכנס נ

שת• חסידות-במכה
בצבא הצ׳כוסלובקי בחיל הים; גם יעקב
שירת באותו צבא, אבל בחיל התותחנים.
יום אחד הלך אברהם ברחוב ופגש בקצין
מד,תותחנים. בהתאם לתקנות. הצדיע אברהם,
כדת וכדין• הוא לא הספיק להתקדם כמה
צעדים וכבר מיהר אחריו הקצין ותפש אותו
בכתפיו כשהוא כולו אדום מכעס :״מה
אתה חושב לך?״ גער בו .״אתה מעז
לעשות ממני צחוק?״
אברהם רייך נדהם. ,לנוכח שאגות הקצין.
״במה המדובר?״ שאל.
״איך אתה לא מתבייש ללבוש מדים ודר־

אחת־אהת !

הן חנה ופנינה גימפל, מרחוב נורדוי ,7
ברמת גן. שתיהן לא באו לכנס סתם.
הן הביאו אי תן את הגיטרות, הנעי מו לקהל המוכפל, בדואט נעים.

*** יכור שהיד ניכנס השבוע למיג-
רשי תערוכת־ד,קיבוצים בתל־אביב, היה
מרגיש את עצמו ממש בבית. הרגשה שיכו־רית
תקפה את כל מי שהזדמן למקום.
המשקה שנלגם לא היה, אומנם, יין שכן
אנשי הקיבוץ מתנגדים לשתיינות. ליתר בטחון
לא ד,ירשו לפתוח מועדון־לילה בשטח

חמש-חמש!

היא מילת הקשר של שני הנחלאים
לייבל׳ה וברל׳ה אורלוביץ, מגרעין עצי
יון. השניים הספיקו לבלבל אנשים רבים ב שמו תי ה ם ומראם המקורי.

התערוכה, מכרו לכל המעונינים כוס חלב
כשד,מוכרות יושבות סולו בתוך בקבוקי
אבן לבנים ענקיים.
אבל לאחר שסיימת לשתות את מנת
החלב הבודדה והסתכלת סביבך, היה הכל
בדואט. היה זר, דואט ענקי של 520 זוגות
ילדים וילדות, נערים ונערות, גברים ונשים

שבאו לראות את הכל שניים שניים.
הכנס, שהתחיל בשעות אחרי־הצהריים
בגני התערוכה הקיבוצית, לא היה יצירה
ישראלית מקורית. בישראל נערן כנס כזה
בפעם השנייה מזה אלפיים שנה. הפעם
הראשונה התקיימה באולם קולנוע גת
כשהוצג הסרט אמריקה המוזרה. אנשי הקיבוץ
בישראל החליטו שגם ארצנו יכולה
להיות מוזרה — או לפחות מגוחכת. קמו
והכריזו על כנם תאומים.
לכנס תאומים מסוג זה אסור היה להביא
סתם אחים. המוזמנים צריכים היו להיוולד
באותו הזמן — דבר נדיר אצל בני האדם.
במדינת ישראל נולדים על כל אלף לידות,
עשרים וארבע ילדים שמם תאומים.
יש שני סוגי תאומים :״תאומים זהים״
ו״תאומים שאינם זהים״ .תאומים זהים הם
שני ילדים שנולדו כתוצאה מהפרייה של
ביצית אחת ותא זרע אחד. לאחר ההפרייה,
התחלק התא המאוחד ונוצרו שני תאים
שגדלו כל אחד בזכות עצמו. תאומים
שאינם זהים גדלים, לעומת זאת, בעת
ובעונה אחת ברחם, כתוצאה של הפריית
שתי ביציות בשני תאי זרע. לכן מובן
הדמיון הרב יותר של תאומים והים לעומת
אחיהם הבלתי זהים.

מעצר כטעות

להתחתן?־־ רק עם תאומים!
את ב חיר תן לגבי סוג הילדים.

אין אלה ילדיהם •אלא, יגאל

ועמוס, וסילבטה

ופרנגדה.

^ שראל המוזרה, שבאה להפגין את
זהותה הכפולה בתערוכת הקיבוץ, היתר,
ססגונית מאוד. מגיל שלוש עד שבעים
ושלוש באו כולם להראות ולהיראות.
הכל לבש־ תלבושת אחידה, או נכון יותר
— כפולת. אפשר היה סוף־סוף לראות
נשים המתגאות בכך שהן לבושות בדיוק
כמו אחיותיהן.
לאחר שהתאוששת מההלם הראשון ולאחר
שהתחלת להסתכל סביבך בעיון, ראית שבעצם
״לא לכל הרומאים אותם הפנים.״
״הבעיה העיקרית בעולמם של התאומים
היא — הקינאד,״ .זוהי, כמובן, הגדרה
מן האנציקלופדיה. דעתם של התאומות
תרצה ומרים ( )15+15 שונה לחלוטין :״אין
זוג עליז יותר מאשר תאומים,״ הן טוענית,
״זה הכי שמח יחד. אפשר תמ־ד לבלבל
את כל החברה ואלד, אף פעם לא יידעו מי
סידר אותם״.
זוג הבלונדיניות, ארוכות־השיער, לומד
בבית־הספר התיכון המוזיקלי. שתיהן פורטות
על פסנתר אחד :״מה הבעייתי מנגנים
בארבע ידיים.״ הן אומרות — בבת אחת,
כמובן.
לאברהם ויעקב רייך ( )51+51 דעות שונות
במקצת אך שוזת בעיקרן: זה גם טוב וגם
רע להיות תאומים, טוען אחד מהם.
אברהם, למשל, שירת לפני שלושים שנה

מגיל שמתה חדשים

א ח רי כן תיצטרך ל שמור עלינו כדי שלא נ שבור את

גות אלה? ועוד להצדיע לי ברחוב! בוא
איתי ואראה לך.״ המשיך הקצין ואחר כך,
מייתר לגרור את אברהם לבית־הסוהר.
רק שיחה טלפונית ממושכת עם בסיס
חיל־הים הקרוב שיכנעה אותו שהחייל אליו
התכוון נמצא במרחק של חמש מאות קילומטר
והאסיר הוא אחיו התאום של פיקודו.
״לעומת זאת, ישנם רגעים בהם דווקא
נעים להיות תאום,״ טוען לעומתו אחיו
יעקב ,״יתנה בבוקר, למשל: שמכונית של
חכרת החשמל לוקחת אותי בטעות לעבודה
במקום אותו — ואני מחזיח נסיעה.״

חליפין בכדורסל
ך -מרות שמבחינה ביולוגית לא

/יתכן הבדל בהתפתחות הפסיכולוגית,
קיים לעתים קרובות הבדל בהתנהגותם של
בני הזוג התאומים — קובע החוק המדעי.
ב ויי היומיום, מרגשים הבדלים אלה בבירור
— ביחוד בקבוצים.
התאומים הקיבוציים מהווים בעיי־ ,רצינית,
לא רק לגבי ההורים המאושרים־אומללים,
אלא גם בקשר לכל מערכת החינוך הקיבוצי
המאורגן. עיקרון השוויון עלול להפגע; וגורם
הקינאד, עלול להופיע. ואלה שני ה־חידקים
המסוכנים ביותר, בעיני מנסחי הדוקטרינה
של החינוך המשותף.
לכן מתעוררת כאן בעית הפרדת הילדים

בטוחים

שמיס, שנערך השבוע בתערוכת הקיבוצים

־:ימת בעיר. בקיבוץ מלווה הפרדה כזאת, בדרך
זזה מצד ההורים ובתגובה חריפה לא פח־ת

איד, ושרה, מעין שמר, לא קיימות כל הבעיות
ו היינו כל הזמן יחד,״ מספרת איה ,״ואצלנו גם
צד, להבדיל בינינו. חוץ מפעם אחת. עבדנו במספוא
וי רחוק מהמשק. כשנגמרה העבודה, התכרר לנו
טראקטור שיחזיר אותנו הביתה. מובן שהתרגזתי
זי לצעוק על מרכז הענף.
י — הוא שאל אותי.
ר״׳ עניתי לו.
1׳,אמר,,איה בטח לא היתר, מתנהגת בצורה כזאת׳.״

יגם אצל נועה ונאווה ליפשיץ מגן־שמואל,
(ס״ה )36 :אין בדרך כלל בעיות :״להיות
תאומות זה דווקא די נוח,״ מספרת נאווה,
שביחד עם אחותה משתתפת דרך־קבע ב־ניבחרת
הפועל בכדורסל .״הנה, למשל, כשהיינו
באירופה, לא ידעו למי לרשום את
׳הסלים. מזל שהיו מספרים בגב — אחרת
עוד היו חושבים שאחותי קלעה את כל
הסלים שלי.״

החבר שד האחות
*״י צד זוגות־התאו-זים ה־תה, כמובן,
/ילדות מאושרת. על כל פנים אף אחד
אינו מצליח להיזכר אפילו בריב אחד מאותה
תקופה.
אסון גדול נפל רק בחלקן של לילי
ואני לילינטל מחיפה. זוג התאומות שהן
עדיין רווקות, מחכה׳ לזוג תאומים שגילם
המשותף יהיה למעלה מ־ .50 הן מוכנות
להנשא רק לתאומים, אך אינן מוזתרות,

היה הכי קשה. מעכשיו קל יותר! אומרים ד״ר אלפרד וד״ר
5ל ) הנרי אונה. הזוג אינו מוכן להוריד אף שנה מגילם, למרות

שביחד הס נראו פחות מ־ !46 שנים. בינתיים האחד גר בגבעת־חייס והשני בפתח־תיקווה.
אותנו באותה
בית. נו,
האמא עגלה.
ויאחר־

כן ידאג כבר המורה. אבל אלה אשר יסבלו באמת יהיו, כמובן, הנשים
שלנו. מיסכנות! מה יהיה אם לא ידעו להבדיל בינינו? אחר־כך מוסיפים
בחיוך קל יפתח ואסף: אבל אנו מקווים שהן כבר תדענה להבדיל היטב.

אפשר לסדר את כולם וטובים
השלושה מן השניים,
אלי וראובן קסטנבנד, מכפר־סבא.

אט=אט

בינתיים, על בילוי בצוותא עם בחורים
שאינם כל־כך תאומים:
״אחותי יצאה זמן־מה עם קצין מחילי,ים,״
מספרת לילי .״אני ידעתי על כך
אבל לא הכרתי את הבחור. יום אחד עברתי
ברחוב ואיזה קצין די נ,זמד אמר לי שלום.
מכיוון שלא הכרתי אותו לא עניתי לו
כמובן. אחרי כמה רגעים, נזכרתי פיתאום
מיהו — אבל אז היה כבר מאוחר מדי.
״אותו ערב קיבלה אחותי מנה מן החבר
שלה, .מה יש, כבר לא נאה לך להגיד לי
שלום ברחוב?׳ הוא רטן״.
בין ברל׳ה ולייבל׳ה אירלוביץ אי־אפשר
להבדיל. יחם כל־כך דומים שאין לדעת אפילו
מי הבכור ומי הצעיר שבהם. על מנת
לאפשר זאת לכל הקהל, נשאו איתם השניים
כרזה חגיגית :״ויתרוצצו הבנים
בקירבה. ברל׳ה הבכור — המשך יבוא.
לייבל׳ה — כרך שני. כל הזכויות שמורות
לאמא.״
לגבי גבריאל, מיכאל ורפאל דזנט מוכפלת
כל הרפתקה בשלוש — ולא בשתיים. אך רק
שניים מן השלושה דומים עד כדי־כך

לך! מזהירה אווה אורן את אחותה בטי. כששואלים אותך שאלות
תחשבי פעמיים לפנג שתעני. ל 7תו בטחון, מוטב שאכניס לן יד לפה.
שתי הפעוטות התל־אביביות לא הבינו מה כל הרעש .״העיקר שיש באלונים,״ טענו.

שאפשר להרגיז את החברה במעשי־הקונדס
שהם חלק קבוע מעולמם של התאומים.
״כשהיינו בבית־הספר העממי,״ מספר
מיכאל בן ה־ ,17״׳היינו אוכלים כימעט כל
יום במסעדת בית־הספר. מאוד אהבנו לעשות
חוכמות. פעם אחת, למשל, בשעת
האוכל, תפש אותי המורה בדיוק כאשר
זרקתי משהו על חבר בשולחן השני, והעמיד
אותי בתור עונש בפינה. עוד לא
הספקתי לאכול, והאמת היא שהייתי די
רעב. בדיוק באותו רגע ניכנס גבריאל. הוא
ראה אותי עומד בפינה ושאל מה הענין.
״,׳,הענישו אותי ולא נותנים לי לאכול,׳
הסברתי לו.
״גבריאל מיהר לשולחן, סיים את מנתו
וניגש אלי. התחלפנו. הוא עמד בפינה ואני
ניגשתי לאכול. אחר־כך מיהרתי והחלפתי
אותו שוב. כעבור עשר דקות ניגש אלי
המורה והתחיל להטיף לי מוסר, :למה אתה
מפריע לחבריך ומלכלך את חדר האוכל?
הרי אתה הסובל! הנה, עוד לא אכלת...׳
״לבסוף סלח לי המורה ושלח אותי לאכול.
מפני שיש לי אח תאום לא די שלא
נענשתי: עוד אכלתי מנה נוספת.״

סוף־שף

״לא כל יום פורים, ולא בכל יום
מזמינים אותנו לנשף, דווקא משום
שאנו תאומות״ — שמחו נאווה ונועה ליפשיץ, מגן־שמואל.

תצפית

כל הזכויות שמורות

• עוד השבוע יוודע לף על מאורע שלא היה כדוגמתו

כארץ, ושיאפיל גם על משפט אייבמן. הנואויע שיכה גלים בעולס,
קשור באחד האנשים שבסביבתו הקרובה של ראש הממשלה.

במדינה
את ההוכחה לכך. בפקודת־החיפוש שהוצגה
(המשך מעמוד סו)
המשטרה נאחזת ברוב המיקרים, בעדויות על־ידה במערכת, נאמר בפירוש כי ״מערכת
הנמסרות לה על־ידי הנחקרים, בתום־לב, העולם הזה נאשמת בהחזקת מיסמכים גנוכדי
להפיל בפח את מוסרי־העדות עצמם. בים, סעיף 311 מפקודת החוק הפלילי.״
על כן ענו כל הנחקרים, אחרי השאלה
התרופה היחידה נגד טכסיס מקובל זה:
לא להשיב לאף שאלד, של החוקרים, הראשונה, בנוסח אחיד :״היות ובפקודת
אפילו נראה במבט ראשון כי אין לה קשר החיפוש צויין במפורש כי המשטרה מאשימה
בהחזקת מיסמכים גנובים את מערכת
לשום אישום.
העולם הזה, שהנני חלק בלתי־נפרד ממנה,
יומיים אחרי הופעת הגליון, ניתנה ל אני רואה את ייחוס האשמה מופנה גם
חברי מערכת העולם הזה ההזדמנויות לב אלי, ולכן שאלותיכם נראות בעיני כשאלות
חון תיאוריה זו הלכה למעשה.
המופנות לנאשם.
״לאור היחסים השוררים בין מערכת
עלילה מכויימת. חוגים מסויימים במשרד!,בטחון
בישלו עלילה מכוערת נגד העולם הזה לבין המשטרה, אני מעדיף לעורכי
העולם הזה, כדי להכריח אותם ל דבר רק בפני שופט. אני נותן תשובה זו
מאחר שכל תשובה לשאלותיכם עלולה
גלות את המקור שמסר להם מיסמך סודי
ביותר מארכיון משרד־הבטחון. לצורך זה להפיל אותי.
״כמו כן אני מבין, לפי מה שפורסם,
הסתייעו המעלילים במנגנון הפרטי של
עמוס בן־גוריון, העושה את מלאכתו ה שכוונתכם היא לגלות גם את מקור אינפורנלוזה
באיצטלה החוקית של משטרת־ישר־ מציה של העולם הזה. לפי כללי האתיקה
העתונאית, והאמנה הבינלאומית לחופש־אל.

עמוס הוטל להפיץ ברבים כאילו גנב העתונות שגם ישראל שותפת לה, איני
ראש מערכת העולם הזה מיסמכים מביתו יכול לענות על שאלות אלה.״
מעצר וטכיעת־אצכעות. תגובת
של מכר, בשעת ביקור ידידותי. עלילה
מבויימת זו, צריכה היתד, לספק למשטרת־ המשטרה היתד, חריפה, אך בלתי־חוקית. בעמוס
את התירוץ החוקי כדי לאסור אנשים, התעלמה מן הזכות המפורשת, שהחוק
לחקור חברי מערכת ול מקנה לנחקר לסרב לענות בנסיבות אלה,
ערוך חיפוש במשרדיה עצרה הבולשת את שלושת הכתבים באשמה
של ״סירוב למסור עדות לחוקר מוסמך.״
(ראה קורא יקר).
לחברי המערכת היה השלושה נעצרו, הואשמו רשמית, הובאו
ברור כי כל עדות שתי למשטרה. שם נלקחה מהם טביעת־אצבעות.
מסר על־ידם עשוייה ל כעבור מספר שעות שוחררו בערבות.
בזה נסתיים, לפי שעה, העניין. נגד שלום
עזור למנגנון־החושך בגילוי
מקור האינפורמצ כהן לא הובא כל אישום — כי אין למשיה,
וכן לעזור לעמוס טרה שום הוכחה לעלילה המבויימת. המשלבשל
אישום פלילי נגד טרה נמנעה מלגבות עדות משאר חברי-
העורכים. בהתאם לעצת המערכת, ביניהם העורך הראשי. ואילו הבעל
אותו מחקר, היה כתבים שהואשמו בצורה בלתי־חוקית, קרוב
מנוי וגמור עימם לנקוט לוזדאי כי המשטרה אף לא תעז להביא את
בקו של אי־שיתוף־פעו־ משפטם בפני שופט.
אף לא מקור אחד. כך אישרה הנחת
לה טוטאלי. השאלה היתד
:,כיצד עושים זאת המחבר של אותו מחקר! אי־שיתוף טוטאלי,
במיסגרת הזכויות שהחוק מקנה לכל אזרח,
במיסגרת החוק?
הזמנה למשטרה. העמיד את המשטרה בפני קיר אטום.
אמר השבוע העורך :״כל כתב של ה-
שלום כהן הקד, הראשון
שסירב לענות לשאלות עולם הזה יודע כי חובתו היא לשבת בבית-
החוקרים. הוא הובל ל הסוהר, אם זו הדרך היחידה להגן על מקור
מעצר, שוחרר בהתער אינפורמציה. כל אחד מאתנו מוכן לכך.
בות שר־המשטרה, מבלי רק הודות לכך הושג שבאחת״עשרה שנות
שהופעל נגדו כל אישום. קיום המערכת הנוכחית לא הצליחה הרשת
לאחר מכן בא הסי האדירה של מנגנון־החושך לגלות אף מקור
בוב השני. סמל־ד,משט אינפורמציה אחד שלנו — פרט למקרהו של
רה סילפן לעורך ה חי חסידוף, שלא הסתיר כלל את מעשהו,
ראשי, הזמין אותו לבוא אלא ראה בו דבר בעל ערך הפגנתי וחינוכי.״
למשטרה
למסור עדות*
כאן נתעוררה השאלה
דר כי חיים
העקרונית ׳הראשונה. המשטרה
נוהגת להזמין פדנסתדחוב
תמיד את הנחקרים ל-
גבר בריא־גוף ובעל שפם עבות, טיפס
משרדיה. היא מקווה כי ועלה במדרגות בנין העיריה .״יש לי בקשה,״
באווירה של תחנת־מש־ פנה לפקיד המחלקה לבניין־ערים ,״כבר
טרה, בין לובשי־מדים כמה שנים שיש לי בית״קפה בשטח הגדול
וסמוך לתא־המעצר, קל ביפו. קודם לא היה איכפת לי, אבל עכשיו
יותר לשבור את הנח יש לי ילדים קטנים ואני לא רוצה שהם
קר, להפעיל עליו לחץ יגדלו בתוך שטח הפשע. אני מוכן למסור
נפשי. חוץ מזה, כאשר את בית־הקפה שלי. תנו לי במקומו חנות
הנחקר כבר נמצא במשטרה, קל לעצור אותו במקום אחר.״
היתה זו פגישתו הראשונה של פליכס לוי
ולהחזיק בו במשך 48 שעות. אין לזה כל
אחיזה חוקית, אך במיקרד, זד, מכריע הכוח 53 עם מנגנון הבירוקראטיה העירוני.
פליכס, שעלה ארצה ממצריים, לפני כהגס.
אחרי
התיעצות עם שורה של עורכי־ שלושים שנה, החל מוצא את פרנסתו כסבל.
דין — יעקב ירדור, שלמה כהן־צידון ושמו התנועה הרביזיוניסטית דאז, אשר בשורואל
רחביה — החליט העורך הראשי לסרב תיה היה פעיל, דאגה להעסיקו. עם פרוץ
להיענות להזמנת המשטרה. הוא פשוט לא המלחמה, התגייס לצבא.
אלא שלאחר מכן נשתנו הדברים. פליכס
הלך.
וכאן התפוצצה בועת־הבורית הראשונה נפצע. הסבל רב־הכוח הפך לאחד מאלפי
של המשטרה. מאחר שאין כל חוק המחייב הנזקקים לעזרת לישכת הסעד. באמצעותה
אדם לגשת למשטרה (דבר שרוב הנחקרים קיבל גם בית־קפה קטן, בשטה הגדול של
אינם יודעים אותו) ,לא יכלה המשטרה יפו.
אבק כמזון. הוועדה לבניין ערים, אשר
לעשות דבר. עד היום לא נחקר העורך.
״לאור היחסים השוררים שקדה באותו זמן על הפיכת השטח לגן
המיבחן הבא הגיע כעבור יומיים. שאר הכת ציבורי, קפצה טיד על הצעתו, להעבירו
בים, פקיד המינהלה והנער השליח נדרשו למקום אחר .״נסדר לך מסעדה בשוק, הלהופיע
מיד במשטרה. איש מהם לא הלך. סיטונאים,״ הבטיחו לפליכס.
מרוצה, ארז לוי את מטלטליו, נסע למקום
בלית ברירה, ניגש סמל־הבולשת ראובני החדש •.הוא נדהם, משמצא כי המסעדה שלמשרדי־ד,מערכת,
כדי לגבות עדות משני נועדה לו לא הימה אלא קיוסק, בגודל של
כתבים — אלי תבור ושלמה (״חיסטא״) שלושה מטרים מרובעים.
אלינב, והמזכיר, משה כהן. כאן נתעוררה
בלית ברירה נאלץ לבשל את הארוחות על
בעייה חוקית. לפי החוק, חייב כל אזרח שולחנות שניצבו על המידרכה, כשהמכוניות
לענות בכנות ובהתאם לאמת לשאלותיו העוברות מתבלות.את התבשילים באבק.
של חוקר מוסמך. אולם החוק.הוציא מכלל
אך לוי לא השלים עם הגזירה. הוא החל
זה, בפירוש, אדם שקיימת נגדו האשמה, משגר מכתבים למוסדות .״אינני יכול למאו
שתשובתו יכולה להפליל את עצמו. צוא את פרנסתי במקום צר כזה,״ כתב ל-
השאלה היתה: האם היתד, עדותם של ה לישכת הסעד.
כתבים יכולה להפליל אותם? בטיפשותה
אנשי הלישכה מצאו מיד פיתרון חדש.
׳הרגילה, דאגה משטרת־עמוס לספק בעצמה
(המשך בעמוד )20
העולם הזזז 1229

מד1ע מתפוצצים הגפרורים כשמדליקים אחזם
נצלזם של משה דיין השלם בפלומת הלילה
ביקור ב תערוכ ת ההגנ ה
לתערוכת ההגנה הגעתי במקרה. זד. קרה
כאשר בא מישהו וסיפר לי בסוד, שהאביב
הגיע, ואז הלכתי לחפש אותו
והגעתי לשדרות רוטשילד, איפה שצומחים
קצת עשבים ועצים׳ וציפורים מצפצפות.
הלכתי והגעתי עד הקטע שבין רחוב אלנבי
ונחלת בנימין, והנה מצאתי את עצמי מול
לועם הפעור של שני תותחי־שדה בעלי
קאליבר של 108 מילימטר ושלושה טאנקים
כבדים.
מיד כשראיתי את התותחים המכוונים אלי,
הרמתי את הידיים, מפני שחשבתי שזה
מארב שמציבה לי המשטרה, כמו שהציבה
לשאר חברי מערכת העולם הזה. רק אחר
כך ראיתי שזה לא היה מכוון אלי בכלל.
הטאנקים והתותחים בשדרה לא היו אלא
תחבולת פירסומת, להפנות את תשומת־לב
הילדים הקטנים והציבור לתערוכת ההגנה,
המתקיימת בבית החדש של החבר דב הוז,
זכרונו לברכה.
כיוון שזה היה היום האחרון לחופש
פסח, באו ילדים רבים לראות את כלי־הנשק
הנחמדים הללו. טיפסו על גבם, ניסו לכוון
את לועי׳הם כלפי עוברי־דרך וצלם־רחוב
אחד, היד, הולך בעיקבות ההורים המאושרים
ומשכנע אותם להנציח את המראה
החביב הזה בשביל הדורות הבאים. שוטר
צבאי במדים הסתובב גם הוא בין הטאנקים
לד,־זניח בתשורת־לב רבה שלא יגרור אותם
מישהו מבין הילדים אליו הביתה, או יפרק
אותם חתיכות קטנות בו במקום.
מהמעט הזה שראיתי בשדרה הבנתי שתערובת
ההגנה היא תערוכה חינוכית. את
ההנחה הזו אישרו גם מחירי־הכרטיסים
שהיו לירה אחת למבוגר ועשרים וחמש
אגורות לילדים קטנים. זה יפה מאוד מצד
המארגנים שלקחו בחשבון שלילדים קטנים
אין הרבה כסף. כיוון שהתערוכה היא
חינוכית, ולי בעצמי יש ילד קטן בבית,
החלטתי להציץ פנימה ולראות אם כדאי
לי להביא את בני לשם, כדי שיתחנך, לפחות
י פעם אחת, על ברכי ההגנה העברית.
נכנסתי להציץ בבית החדש שבנו לזכרו
של דב הרז, ואיך שעליתי במדרגות הרחבות
נתקלתי בארבע פצצות־אוויר גדולות
שהיו מסומנות במספרים 250/50ו־.500/50
לא ידעתי מה ההבדל בין שני המספרים
והתכוננתי כבר לשאול את הסדרן, אך הנה
הגיע למקום איזה רב סרן עם בנו — והבן,
כמה שלא היה קטן, היה לו מספיק שכל
לשאול את אביו את אותה הקושיה עצמה.
הרים האב את הבן באוויר ואמר:
״אתה רואה את שתי הפצצות הגדולות?
אלה שכתוב עליהם המספר חמש מאות? אם
פצצה כזו נופלת מאווירון ומתפוצצת, היא
הורגת בבת אחת המון ערבים׳ אולי אלף
ואולי אפילו יותר, אבל הפצצה הקטנה,
שכתוב עליה מאתים וחמישים, הורגת רק
את החצי מזה.״
״כמה זה החצי מזה?״ הקשה הבן הקטן.
״אתה לא יודע לעשות חשבון כמר, זה
החצי מאלף?״ זרק הרב־סרן אתגר אריתמטי
בפני בנו.
״אני יודע, אני יודע, אבל אני רוצה
שאתה תגיד לי!״
״לא אגיד לך. לימדתי אותך לעשות
זז׳שבון ואתה יכול לעשות את זה לבד!״
כשראה הילד הקטן שעליו לעשות בעצמו
*ת החשבון, כמה־ זה החצי מאלו*; ערבים
הרוגים, פרץ בבכי. האב הסתסל: מיד
לצדדים, אם אין מישהו״רואה אתוזהחרפה
ומיהר מיד ללחוש ־לאוזן יבנו :״החצי מאלף
זה חמש מאות. תזכור את זה מפני שעוד
פעם לא אגיד לך.״
אחרי שהבנתי את משמעותן של הספרות,
המשכתי וירדתי לאולם הראשון של התערוכה,
שהיה מוקדש לשני דברים. מצד ימין
הוצגו הישגיה המפוארים של התעשייה הצבאית,
ובצד שמאל, ההמצאות המחוכמות
של סליקי־הנשק מתקופת השלטון הבריטי.
בחלקה המוקדשת לתע״ש הוצגו כמה מוצ
רים
אזרחיים כמו, למשל — כלורט אשלגן
לתעשיית הגפרורים, וזה מסביר, לפחות
באופן חלקי, מדוע הגפרורים מתפוצצים
כשמנסים להדליק אותם.
אחרי שגמרתי עם התערוכה בקומה ה
ראשונה, שהסיסמה שלה היתה: כלי זיין
שחשלו את העצמאות, עליתי לקומה השנייה,
במקום שהוצגו כלי־נשק שונים מתקופת
השמירה. היו שם נאבוטים בשביל לפצח
ראשים במכה אחת; סכינים; חרבות מוסוות
בתוך מקלות־הליכה שאפשר לשלוף אותן
תוך־כדי טיול תמים ליד הנחל. היו שם
גם רובים ישנים וחלודים מתוצרת בית, עם
כדורים מתוצרת מטבח, דברים שהם לא רק
חינוכיים אלא גם שימושיים מאוד והיכולים

מה שעוד מציין את מאורעות תר״פ
משאר המאורעות, הוא שמהמאורע הזה לא
נשאר שום צילום של הפצוע הראשון. בשאר
המאורעות כבר תיקנו את זה ויש צילומים
ברורים על הפצוע הראשון במאורעות
תרפ״א (מחזיק תחבושת ביד אחת ואחות
רחמניה ביד השנייה); תרפ״ט; תרצ״ו וכר.
אבל את חיסרון־הצילום של הפצוע הראשון
ממלאים במאורעות אלה תצלומים אחרים,
חשובים לא פחות. יש, למשל, תצלום גדול
של קבוצת מפקדי ההגנה בירושלים, כשהם
רכובים על אופנים, בזמן טיול בעמק הירדן.
צילום זה הוא צילום היסטורי מאוד, מפני
שזה הצילום האחרון שבו רואים מפקד
רוכב על אופניים.

סות וההצלה ומסים עקיפים, הנגבים
בכופר הישוב. מסים עקיפים אלה יחולו
על סחורו ת אימפו רט ועל כמה מוצרי
התעשייה !;גוקזמית, כגון: סיגריות, מש קאות
תר; 3ים, שוקולדה׳ מלט, סוגי
אריגים ועת, על שרותי תחבורה עירונית
ובין עירונית, טכסי ו מכוניו ת פרטיות׳
על שע שועים ותיאטראות, קולנוע,
קונצרטים וכיוצא באלה. על פולי סווד
בטוח, שיקים, אשראי וכר.
חתו ם —
הסוכנות — הועד הל או מי

מכאן והלאה נשארה עוד קומה אחת
שלמה. כיוון שגמרו כבר את כל תולדות

).שגוז יסגיה
הפועל וזר*דו/
א ה 7ח ־ ת 31-י

הצעיר

3ל• מגטא

של הפז/דמח. קנועליס כעבדו) #1רץ:־*ו*ל

,*4ן דחענ1ען

מפא״י הלוחמת: דן? מתוף ״הפועל הצעיר״ ,ואקדחים שהיו שייכים כנראה לעוכרי־ המערכת,
להוכיח לכל ילד עקשן, שאם אבא לא רוצה
לקנות לו צעצוע כזה בחנות הוא יוכל
לעשות אותו בעצמו בבית, אחרי שיגמור
את השיעורים.
בין כלי־הנשק, והמיסמכים המצורפים
אליהם שהיו מונחים בתוך ארגזים עם
מיכסה זכוכית, היה גם דף מתוך הפועל
הצעיר (כלי־מיבטא של הסתדרות הפועלים
העבריים בארץ ישראל) ולידו תצלומי שודדים
בקלפקים ושלושה אקדחים. אף כי לא
היה כל פתק שיסביר את הקשר שבין עתון
הפועל הצעיר והאקדחים, היה ברור לכל
אחד שכלי־הנשק הללו היו שייכים לחברי
המערכת, שהיו תופסים שודדים בשעות
הערב המאוחרות, לאחר שהיו גרמרים את
ההגהות.
לאט לאט התקדמנו בתוך ההיסטוריה של
ההגנה, וככל שכלי־הנשק היו משוכללים
יותר, כן התקרבנו יותר בזמן. אחרי האקד־
׳חים התופיים הופיעו אקדחי המיטען האוטומטים
למחצה, ואז ראינו גם את! האקדח
המפורסם של טרומפלדור שלחש לפני מותו:״טוב למות בעד ארצנו״ וכן את האקדת של
דב הוז ואת שעון הכסף שלו, שלפיו היו
מכוונים את ההתקפות של הערבים על
הישוב.
אחרי שגמרנו את הקומה השניה, עלינו
.לקומה השלישית. הקומה השלישית היתר,
מוקדשת לפרעות של הערבים ביהודים
שקראו להם מאורעות. המאורעות הראשונות
התחוללו כנראה בשנת תר״פ. מהשנים
הללו נשאר איזה מכתב על ז׳בוטינסקי
וחמישה אזיקי ברזל חלודים. לא ברור
בדיוק אם אלה הם האזיקים בהם כבלו את
ידי ז׳בוטינסקי או שסתם הניחו כבלים כדי
שתהיה לנוער דוגמא לפני העיניים על
הזמנים הקשים שעברו באותם הימים על
מגיני־היישוב.

אחר־כך עולים עוד קומה ומגיעים לאותם
המאורעות שכבר הזכרתי אותם קודם. כאן
רואים את הצילום של הפצוע הראשון, דגם
של דגניה, ואת בן גוריון כשהוא נואם לפני
פועלים באסיפה של אחד במאי. רואים גם
הרבה רובים, בעיקר רובים שגנבו מהצבא
הבריטי וכן אקדחים, רימונים וכידונים. כמה
מכונות יריד, ומקלעים קלים מוסיפים קצת
נוי לסביבה, ומדריך מיוחד מסביר לכל
הילדים איך פועלות מכונות היריה השונות
שהשתמשו בהן להגנת ישובים של פיק״א.
באותה קומה אפשר גם לראות את ווינגייט
ואת פלוגות־הלילה, ויש שם צילום אחד
שלא הייתי מאמין אם לא הייתי רואה אותו
בעצמי. רואים שם את משה דיין השלם,
כשהוא כימעט מתחבק עם יגאל אלון, רק
שהזקן (הפעם הכוונה לא לביג׳י אלא ליצחק
שדד ).הפריע באמצע.
ממשה דיין השלם עולים עוד קומה ומגיעים
למאורעות תרצ״ו. כאן יש לא רק
צילומים של כל האנשים שניפגעו אלא גם
כלי הנשק ששני הצדדים השתמשו בהם,
כמו: רובים, אקדחים, פגיונות, כידונים,
רימונים ומכונות־יריה. כל הכלים משומנים
ובמצב טוב, ומי שלא מאמין יכול לנסות
אותם, אבל בלי תחמושת.
הסנסאציה של הקומה הזאת זה לא צילום,
אלא מיסמך אחד, מודעה גדולה של כופר
היישוב, שתוכנה וסגנונה מוכרים לי כבר
מאיזה מקום, אבל בשום אופן אני לא יכול
להזכר מאיזה. וזה דבר המודעה:

צו מסי עקיפין ל״בופר הישוב״
צורכי הב ט חון רבים והולכים, ועם
הגברת הגיוס בנפ ש מן ההכ ר ח להגביר
את הגיוס הכספי. גיוס זה הוא ב שניים:
מסים י שירים הנגבים ב מג בי ת ההתגיי־

ההגנה ותולדות זה לא דבר שאפשר להמציא
רק בשביל שיש עוד קומה נוספת, מילאו
את הקומה הזאת בכלי־נשק מכל המינים
והסוגים כמו: רובים, אקדוחים, פגיונות,
כדורים, רימונים ומכונות־יריה וכל הכלים
משומנים ובמצב די טוב — ומי שלא
מאמין יכול לנסות אותם, אבל בלי תחמושת.
אחרי שגמרתי לראות את התערוכה החינוכית
לילדים ונוער על תולדות ההגנה,
ירדתי למטה ושאלתי במשרד אם אפשר
לקבל את רשימת כלי־הנשק המוצגים בתערוכה.
על זה הכירו לי את הנשק הראשי
שמסר לי את הפרוט הבא:
200 רובים
120 אקדחים
40 מכונות יריד, 4תותחים 2מרגמות
35 כידונים
6ארגזי רימונים
10 סליקים 7נאבוטים ואם נוסיף לרשימה זו גם את הטנקים
הכבדים שעמדו בחוץ ואת תותחי השדה,
נוזכח, שהחומר החינוכי העומד לרשותי[ ילדי
ישראל הוא די רציני וכל אב שויוצה
שמהילד שלו יצא בן־אדם, שלא יתבייש!:הביא
אותו ולתת לו לשחק קצת בצעצ\ן*ם
האלה מפני שישראל מוקפת אויבים רבים
ועל זה כבר אמר הרצל: אם תרצו זאם
לא תרצו (בין כה וכה אף אחד לא שואל
אתכם) ,אין זו אגדה.

כה אמר טוסבראהינדי:
תנו לי ניקודת־אחיזה ולא — אזיז את
העולם!

אמנות ציור היהוד הנ צ חי חוז רמהאר ־ ס
לפני שלוש שנים, נעלמה דמות ססגונית
מעולם הבוהמה התל־אביבי — דמותו של
הצייר משה ברנשטיין. ברנשטיין 40 נמוך
קומה, ממושקף, בעל בלורית מגודלת וזקן
מחודד, היה מתבודד בתלבושות ססגוניות
בפינות נסית, מצייר ציורים קודרים וזועמים
בעלי אופי סוציאלי.
השמועה אמרה כי ברנשטיין, שהתאכזב
מיחס הביקורת ׳הישראלית כלפיו, ירד לדרום
אמריקה. אולם הצייר לא הספיק להרחיק־לכת
עד כדי כך. בדרכו לארגנטינה השתהה
בפאריס, קבע בה את מושבו לשלוש השנים
הבאות, כשהוא נודד לסירוגין אף להולנד
ובלגיה. בתקופת שהותו שם, הספיק ברנשטיין
לערוך שתי תערוכות־יחיד בהולנד ואחת
בפאריס ,׳השתתף בארבע תערוכות
נוספות בעיר האורות.
השבוע, כאשר פתח ברנשטיין את תערוכת
תמונותיו, הראשונה מאז חזר לישראל,
בגלריה צ׳מירנסקי, התברר כי השתתפות
בתערוכות לא היתד, עיסוקו היחיד בחו״ל.
הוא למד והתקדם, רכש דרכי־הבעה חדשות
ופתח תקופה חדשה בדרכו הנפתלת
כאמן, מאז סיים את בית־הספר לאמנות
בווילנה, לפני 22 שנה. בתערוכתו החדשה
מציג ברנשטיין את פרי עבודתו בעולם הגדול
33 .תמונות על נושא העיירה היהודית,
מבוצעות בטכניקה שסיגל לעצמו זה עתה.
ציור בציפורן עם טוש שחור, בו מורכבות
התמונות ממשטחים שחורי ומנקודות זעירות
בגוזנים שונים של שחור, הנראות
ממבט ראשון כליטוגרפיות או רפרודוקציה.

״המפקדים לא מכינים כדום״.
ציוריו אלה של ברנשטיין מושלמים מבחינה
אסתטית, וניכר שטיפוסי־העיירה היהודית
המועלים בהם נלקחו מזכרונות הילדות
אשר האמן ספג בתחילת־דרכו בעיירה ה־פולנתי
קרטוז־ברזה.
כתב ילד בשם גיל ארגליך, בספר המבקרים
:״התערוכה היא יפה או מעניינת וגם
די מצחיקה .׳הציורים נותנים רושם טוב.״
אולם הרושם הראשון התופס את עין המבקר
בתמונותיו של ברנשטיין הוא הדמיון בינן
לבין ציורי שאגאל. לא רק שילוב הנושאים
של העיירה היהודית משותף לשני הציירים,
אלא גם הסמלים המופיעים בציורי
ברנשטיין: בעלי־חיים מרחפים מעל גגות
העיירה, כינורות הכלי־זמרים וטליתות בחורי
הישיבה.
אין דבר המרגיז יותר את ברנשטיין מאשר
השמעת הטענה, כי ציוריו דומים לציורי
שאגאל. מצהיר ברנשטיין :״המבקרים לא
מבינים כלום ממה שהם כותבים. מי שאומר
שאני מחקה את שאגאל הוא עם־הארץ בביקורת.
אין אצלי שום חיקוי. אומנם יש
לי השפעות של שאגאל. אין אדם נולד
בפני עצמו. למרות שמפריד בינינו מרחק
שנים, אנו צומחים מאותו מקום ומאותה
תקופה. לשאגאל אין פאטנט על ציורים מעין
אלה — ואף מבקר אינו יכול לתת לו פא־טנט

אחרי שהוא נרגע מזעמו וסוקר את זרם־
המבקרים הבלתי־רגיל בתערוכתו, אשר הספיקו
״לרכוש, בימיה הראשונים 16 ,ציורים
במחיר ממוצע של 300 לירות לציור, ממשיך
ברנשטיין :״שאגאל הוא האלוהים שלי
באמנות, אבל הוא אף פעם לא ביצע ציורים
כה מושלמים מבחינה אסתטית.״
מאז הגיע מפאריס, הספיק ברנשטיין לגלח
את הבלורית הארוכה שגידל בעת שהותו
בבירת צרפת, עומד לרכוש לעצמו בית
ולהמשיך לצייר — ואולי לצאת עם ציוריו
למסע לארצות אמריקה, באם לא יתעכב
שוב בפאריס.
אין ספק שבגילגולו האחרון מצא ברנשטיין
את הקשר ההדוק אל לב חובבי־האמ־נות,
המבקשים להתרפק דווקא אל יסודות
ההווי היהודי בגולה, המתגלים באמנות.
אומר הוא :״עולמי היהודי נשרף עלי יחד
עם העיירה שלי. בשקיעת השמש אני יכול
לראות ראש שחוט של יהודי או עיירה אחוזת
להבות.״ כישרונו של ברנשטיין לבטא
הרגשות אלה בציוריו, בצורה שובת־עין־
ולב, מקנה לו עתה מקום של כבוד בין
אמני ישראל.

תיאטרון
א מ רי קהבישראל
ביקורו הקצר בישראל של
רפרטואר האמריקאי, העניק לשוחרי התיאטרון
בישראל לא רק את האפשרות לחזות
בשלושה מחזות אמריקאיים מבוצעים בידי
תיא טרון ה

צייר
ברנשטיין ויצירתו :״ניגון האהבה״
בשמ ש

עילית עולם־הבמה של ארצות־הברית, אלא
גם אפשרות לאמוד את רמתו של התיאטרון
בישראל באמת־מידה בינלאומית.
שניים מהמחזות שהעלתה הלהקה האמריקאית
— ש־ 40 שחקניה קובצו במיוחד כדי
להוות משלחת של רצון טוב אמנותי לעולם
המערבי — הועלו גם על־ידי תיאטרוני
ישראל. התיא טרון הקאמרי העלה, לפני שנים
אחדות, את ביבר הזכוכי ת של טנסי ויל־יאמם;
והבימ ה העלתה בעונה האחרונה את
עושה הניפלאות. מרחק השניו מונע אולי
אפשרות השוואה אובייקטיבית לגבי שני הביצועים
של ביבר הזכוכית, אולם ההתרשמות
מעו ש ה הניפלאות, כפי שהועלתה ב־הבימה,
עדיין טריה.
כוכבת הלהקה האמריקאית, הלן וזיים בת
ה־ ,60 הגברת הראשונה של הבמה האמריקאית,
אינה מופיעה בעו שה הניפלאות,
העדרה של שחקנית בעלת שיעור־קומד, זו,
שבשני המחזות האחרים — בעור שינינו
וביבר הזכוכי ת — מאפילה על שאר חבריה
למישיחק ו הופכ ת סולנית יחידה בקונצרט
דראמתי, משאיר גם את הביצוע האמריקאי
של ההצגה במישור חווייתי־תיאטרוני רגיל
שאינו מושפע מניצנוצם של וירטואוזים.
דינאמיות־יתי. בלהקת התיא טרון ה־רפרטוארי
האמריקאי, המבצעת את עושה
הניפלאות, בולטים ארבעה שחקנים _ לדף
אריקסון, שחקן תיאטרון וקולנוע ידוע, בתפקיד
הקפטן קלר, ג׳רן דיאבוק, כוכבת
הוליבודית בתפקיד אמה של הלן קלר: ברברה
בארי, שחקנית תיאטרון וטלביזיה,
המגלמת את דמותה של אן סוליבאן, מאלפי
תה של הלן קלר: והילדה רונה גיל בת
התשע, שכבר הופיע במספר הצגות ב־ברזדביי
— בתפקיד הילדה הלן קלר.
ברברה בארי, בתפקיד המרכזי, נותנת
פירוש אחר לחלוטין לדמות שהיא מגלמת,
מאשר מרים זוהר. היא דינאמית יותר, קלילה
יותר, וחדורה רוח של הומור המוסיף
לתפקידה נופך קומי. לעומתה נראית עתה
מרים זוהר פאתטית ורגשנית יתר על
המידה. יתרונה של בארי הוא, שהיא קרובה
יותר לגיל ר,־ ,30 כפי שמחייב התפקיד.
ג׳ון הבוק היא פחות אמהית, אך יותר
אצילה, בהשוואה לשושנה דואר. בתפקיד
הקפיטן קלר היה ליף אריקסון מאופק מאד,
בהשוזאה לאותה דמות בביצועו של שמואל
רודנסקי, הנראה כאנושי יותר והולם
יותר את התפקיד. ררונה גייל היא מיקצו־עית
יותר ופראית יותר, מהילדות הישראליות
שביצעו את התפקיד.
יתרונה של ההצגה האמריקאית על הישראלית
הוא, מעל לכל, בביום. קיצבה
מהיר יותר והיא שוטפת קלילות בין העליות
והירידות הדראמטיות, ללא מעצורים.
אם כי שלימותה של ההצגה ניכרת יותר
בתיאטרון האמריקאי, אין הביצוע של צוזת
הבימה בכלל, נופל ממנו. לאור סיכום זה,
חבל לחזות עתה באחת המשברים הקשים
שפקדו את הבימה, כשהיא נאלצת לחזור
לתיאטרון מוגרבי הישן בהצגות ישנות
עם הצוות המקורי — שהזדקן, בינתיים, בכמה
עשרות שנים.

שוקעת — עיירה בוערת
ספורט כדזרגל
א ״ ל מ! בליגה
טל הפסדה שד מכבי תד־אביה
להפועל פתח־תיקווה, השבת, כשיעור
: 2׳ ,0בו,הב שייע גלזר :
אני לא רוצה לקחת
לשופטים שלנו
את הפרנסה, וגם
לא לתת להם עצות.
אבל אם אתם שואלים
אותי מה צריך
לעשות באייב־מן,
אני יודע את
התשובה. העונש הכי
טוב בשבילו זה
להלביש אותו תלבושת
כדורגל ולהעלות אותו לשחק באחת
הקבוצות בליגה הלאומית או בליגר, א׳ .מה
ששם יעשו לו במישחק אחד, לא יצליח
לעשות לו אף אינקויזיטור. אם הוא עוד
ייצא חי ממישחק אחד, אפשר לשלוח אותו
למישחק נוסף. כדורגלן שמשחק שני מיש־חקים
רצוף, בטח לא ישאר חי.
אני באמת לא יודע ימה קרה אצלנו. הנה,
אנחנו באים לשחק בפתח־תיקווה נגד הפועל
פתח־תיקוור .,מה אנחנו כבר הולכים לעשות
להם? להרוג אותם? לא! לקחת מהם את
האליפות? מה פיתאום? למלא להם את
בתי־ד,חולים? בטח לא! בסך הכל אנחנו
רוצים לנצח. אז לאלה ניכנסת אמביציה
כזאת בנשמה, והם מחליטים: בשום אופן
לא. והם הולכים על החיים ועל המוות,
ניכנסים ברגליים וקופצים על הגב, נותנים
ראסיות, דוחפים אגרופים ועוד נותנים איזו
בעיטה קטנה מהצד.
נבהלתי מעצמי. לפני המישחק כתבו
כל העתונים שזה שאני אשחק במישחק
הזה אחרי הפסקה, עלול לסכן את פתח-
תיקווה. העתונים עשו ממני פ־רסומת כזאת
גדולה שאני נבהלתי מעצמי, ופחדתי לשחק
כמו שצריך.
התחלנו את המישחק בכוחות שקולים
והסיכויים היו שאנחנו ננצח בדיוק כמו
שהיו שהם ינצחו. אבל מה, פיתאום בא
השופט ושבר אותנו לגמרי. אני לא רוצה
לדבר במיוחד על שופט, מפני שאם אתה
רק אומר להם מילה קטנה, תיכף הם נעלבים
ועושים לך משפט בהתאחדות. אבל מה
שהשופט קליין עשה לנו, זה באמת לא
יפה. שני האחים רצבי עמדו באופסייד.
שופט הקו הרים את הדגל. אבל קליין שכח
לשרוק ואחד האחים רצבי, אני לא מבדיל
ביניהם, הכניס את הגול.
אחר־כך התחמם המישחק ופיתאום היה
נדמה לי שאני נעשה צעיר בשנתיים. כי
לפני שנתיים בדיוק, כששיחקנו שם, היו
מכות בין המגן שלנו פרופר לבין חלוץ
הפועל בועז קאופמן — והשופט הוציא את

שניהם. הפעם קרה אותו הדבר בדיוק. שוב
הוציאו את שניהם בגלל מכות. עכשיו
החברה אומרים שכדאי להביא את פרופר
למשחקים רק כדי שאחר־כך קאופמן לא
ישחק חצי עונה.

עסקים
הי ס ט רי ת הי רי ד ה
היסטריה כללית אחזה השבוע בעסקני
הכדורגל הישראלי. הידיעה שגם כדורגלן
הפועל פתת־תיקווה וקפטן הניבחרת הלאומית
של ישראל, נחום סטלמך, עומד לצאת
לאוסטרליה עם אשתו ושני ילדיו, כדי להצטרף
שם לקבוצת הכו ח סידני — אליה
הצטרפו קודם לכן רפי לוי ומשה (״ג׳רי״)
חלדי — עוררה סערת רוחות חסרת־תקדים
בין העסקנים.
ירידתם של טובי הכדורגלנים בישראל,
והאפשרות שהתופעה תיהפך למגיפה שתדבק
גם בשחקנים נוספים, הביאה את מנהלי
הכדורגל לידי רעיונות אבסורדיים. הם הציעו
לחוקק חוק שיאסור על כדורגלנים ישראלים
העוברים לשחק בקבוצות זרות, לחזור
ולשחק בישראל. נוסף לזאת עלה בדעתם
גם לגמול לאוסטרלים על סחיבת
הכדורגלנים באמצעות איום לא להצביע
בהתאחדות הכדורגל הבינלאומית בעד החזרתה
של אוסטרליה להתאחדות, כל זמן שוו
לא תתחייב לא לקבל כדורגלנים ישראלים,
בלי אישור מקבוצותיהם.
עסק פורח. דיתה זו תגובה אפיינית
לעיוורונם של העסקנים המתעלמים מעובדות
שקנו להן אחיזה בכדורגל הישראלי. העובדה
שספורט הכדורגל הפך לאחד העסקים
הפורחים ביותר במדינה, המכנים לקופת
ההתאחדות רבבות לירות, ושעשרות אנשים
התעשרו על גבו — ׳מלבד הכדורגלנים
עצמם; ושרבים מהם מחוסרי־עבודה, נזקקים
לתמיכות כספיות העוקפות את חוקת ה־חובבות
— לא נראתה להם מספקת כדי
לשנות את מעמדם של הכדורגלנים בישראל.
במצב זה אי־אפשר לבוא בטענות לכדורגלן
כנחום סטלמך, אם החליט ליהפך
לשחקן מיקצועי באוסטרליה. סטלמך הוא
כיום בן ,26 בעל משפחה, עובד כפקיד
בבית־ד,חולים בילינסון. משכורתו פלוס ההענקות
המועקנות לו על־ידי קבוצתו מכניסות
לו כ־ 500ל״י בחודש.
במקרה הטוב ביותר ימשיך סטלמך לשחק
כדורגל עוד שש עד שבע שנים. אחר־כך
ישאר פקיד קטן שיחיה עם זכרונותיו —
ואיש לא יתעניין בו עוד. כאשר מציעים
לאדם כזה אפשרות לצבור, בכוח רגליו,
כ־ 40 אלף ל״י תוך שנתיים — הוא חייב
להיות אידיאליסט או טיפש כדי לא לקבל
הצעה כזו.
רק שער, שההתאחדות לכדורגל תהפוך
את מקור הכנסותיה לקרן להבטחת קיומם
של השחקנים׳ קרן שתתמוך בהם ותאפשר
להם קיום רמת־חייט הוגנת, גם כשיפרשו
ממיגרשי־הספורט, תהיה להתאחדות הזכות
לגנות כדורגלנים המחפשים עתידם בחו״ל.
הננולס ר,זד> 1229

. .חפש את האשה חפש את האשה חפש את האשה חפש את האשה חפש את ה ^ ש ה חפשא

רק דוגמנית אחת הסכימה
בייבי דול נהרגה (לפני חודש) .יחי בייבי בוי! בכותונת הקצרה ינחור מעכשיו הבעל
שלך. בניו־יורק משיגים שלוש בשמונה לירות. בעצם, זו כותונת גברית רגילה, המגיעה עד
ל־ 10 סנטימטר מעל לברכיים. עשוייה מכותנה רכה. לא כפתורים, לא מאנז׳אטים, לא
תחרים. הוא יזוז בה בנוחיות, כשאת תצחקי לו בפנים האטרקציה של שתזון,
בעלי מיסגרות מעץ־זית.הם
היא — משקפיים
חוץ ממלצרים הלבושים כרקדני עינבל
נמצאים למכירה בסניף משכית שם בחנות סמוכה באותו מלון, משיגים בלי קושי
סנוב בבקבוק. אל תקפצי, זה רק בו ש ם ...המשוגעות, שאינן יכולות לוותר על גרבי
הניילון שלהם גם בחמסינים הבאים לטובה, ילבשו אותן ורודות וצהובות, אם הן רוצות
להתאים עצמן לטיגנון פאריס גרב עם תפר אזיור — בצד, יוצר רגל
עקומה במקצת. אבל זה מודרני( .ראה תמונה לפני שזוג הגרביים האחרון שלך
יצא מכלל שימוש, מירחי מהר קרם על הרגליים. זה טוב לעיניים את שמלת
הצ׳רלסטון נעים לראות כשהיא על הסבתא, באלבום — כך חושבת, בדרך כלל,
נערה סולידית, האוכלת בקנאות דתית את הבננה היומית שלה.
שמלת הנשף שבתמונה (משמאל) מתאימה לטיפוס כזה. צ׳אר־לסטון,
אבל לא צועקת. עשוייה ממוסלין משי אפורה עם
קישוטי טאקו בשלוש שכבות. ושלוש שורות של פסי־ריקמה
מכסף מעילי*הקיץ שסועים בצורה אכזרית בגב או
בצדדים. במיקרים קיצוניים, נמשך החתך עד קו ׳המותניים
ילקוט דהוי של פושע צעיר, מחזירים למוטב בעזרת,
מטלית, טבולה בתמיסה של שני שליש כוהל (״/ס )90 ושליש
גליצרין. אחר־כך מבריקים בחתיכת פלאנל.

הכניסה לגברים אסורה

נשים בלבד יהיו נוכחות בתצוגת החזיות והמחוכים הראשונה
שתתקיים בישראל. ביניהן — משה ויוסף הירשטל.
השניים, המוכרים יותר כמלבישי חזיות מיקצועיים ובעלי בית־החרושת
לפריטי־הנשים דיונה, יזמו בחשאי את המאורע החגיגי,
וכך הבטיחו לעצמם שני מקומות והשאירו את הגברים הישראליים, כמו כלבים, בחוץ.
״אני לא אגואיסט,״ התנצל האגואיסט הצעיר, משה הירשטל בן ה־ .50״אישית לא היה
איכפת לי להזמין אותם. להיפך, כמו שאני מכיר אותם, כל הכרטיסים היו נמכרים. הצרה
היא שהדוגמנית אינה רוצה שגברים, חוץ מבעלה, יתלהבו ממנה כשהיא בחזייה וגרבי
ניילון. בתור ג׳נטלמן אני נאלץ לכבד את הצניעות שלה. ולכן רק אני אהיה נוכח בתצוגה.״
שרה אלי, הבלונדית־היום, תדגים לפני מוזמנות ועיתונאיות כיצד צריכה אשר, אלגנטית
להיראות בקיץ הזה מתחת לשימלה, ולפני הגניקולוג שלה.
הירשטל נשאל מדוע בחר דווקא בשרה ,״היא היחידה שהסכימה,״ ענה ,״הרבה יותר קל
בישראל, עד כמה שזה נשמע אבסורדי, לצלם בחורה עירומה לגמרי, מאשר בתחתונים.
על תצוגת־אופנה אין מה לדבר. היא נעלבת כשמציעים לה.״
התצוגה, שתיערך בעוד חודש ימים, כששרה תחזור עם משלחת הדוגמניות מניו־יורק,
צובטת את איש לבניי־הנשים כבר 23 שנים, מאז בנה את מיפעל־התמיכה זיווה. קודם לכן
הוא נולד סתם בין חזיות, ודג בהן גם את אשתו החוקית, שהיתה פועלת בבית־החרושת
לחזיות של הוריו, בצ׳כיה.
״אף פעם לא עברתי את ההרגשה המטרידה שמרגיש כל גבר בראותו אשה בחזייה,״ הוא
מתעצב ,״היחס שלי לחזייה היה תמיד כמו לכובע או לנעל של גבר.״
יתכן שאף מדען ישראלי לא חשיב כמה חזיות קונה האשה הממוצעת לשנה. אבל אנשי־מיקצוע
מוכנים להישבע, אם כי זה שקר, על ארבע אכזמפלרים. מכירות טובות הודו
שאפשר להסתדר עם אחת לשנה. אבל מוכנות להצביע בשימחה על כאלה המסתפקות באחת
לשנה וחצי, עם תיקונים בריאים. שהישראלית היא קליינטית איומה של הענף — זה ברור,
כשמשווים אותה לאמריקאית, הקונה ,10 והצרפתית .5יחס משפיל זה אילץ את היצרנים
הישראליים לטפל גם בגופים הולנדיים, דרום־אפריקאיים ושוודיים. הם היו מייצאים ברצון
גם למדינות אפריקה החדשות. אולם הכושיות מתנגדות הרבה יותר לחזיות מאשר
לקולניאליזם.
קשה לדבר על מהפכות תכופות בחזית
הבגדים התחתוניים. פשוט אין שינויים. ההריון
של ׳החזייה המודרנית נמשך 2500
שנים, בשהיווניה קשרה את החזה בסרט
בצורת צלב. אחרי הפסקה קצרה, של
כ־ 1000 אביבים, הדקו האבירים של מטעי־הצלב
את חגורת־הצניעות על ירכי האשד,
(ראה פיסיגריילי) .אחר־כך צצו הפילגשים
של ד,נרי השמיני, בכלובי־ברזל מתחת לשמלות
שלהן. ג׳וזפינה שיננה לנשים שכל
נאפוליון ניכנע לפני גיבעת־חזה כשסרט
קשור תחתיו.
ב־ 1910 נולדה למזל טוב, החזיר, המודרנית•
בשנה הגורלית הזאת התחילו גם
התחתונים הקצרים לטפס על הבחורות.
לפי כל הסימנים, מפזמים אמני לבני־הנשים,
תיכנס 1961 להיסטוריה. השנה
רצחו את הספוג שריפד כל חזייה. הסאראן
הדק של כיסאות־הנוח בא במקומו. הוא
נותן הרגשה מוחשית יותר לאצבעות. את
הלבנים הוורודים, אשר עיוזר־צבעים אחד
החליט פעם כי דומים לצבע הגוף, מותר
לשרוף. מחוכים כתומים, חזיות כחולות
ותחתונים ירוקים (או להיפך) ירקדו על
שרה אלי בתצוגה הקרובה.
איך עורכים תצוגה כזאת?
״פשוט מאוד,״ אומר הגבר בלי החזייה,
״שרה תצעד בקורסט לצלילי מוסיקה. לא
החלטתי אם קלאסית או קלה או שירים
עממיים.׳׳
למשל: הופה־היי.

לנשואות כלבד

שרה אלי -הדוגמנית שהסכימה

כשהוא אומר ״לפעמים נדמה לי
שאימי משוגעת,״ לעולם אל תעני ״היא
בהחלט משוגעת!״ מפני שאז יאמר לך
אלוף־נעוריך ״לא התכוונתי ממש משוגעת.״

ואת תוסיפי ״אבל אני התכוונתי!״ בצורה
כזאת את פותחת בריב נואש. אחר־כך
אל תתפלאי אם הוא יאשים אותך בכך
שאת פוגעת בדמות המקודשת של אמו־יולדתו.
משום
כך, כשהוא אומר שאמו ממש
משוגעת, בריא יותר שתאמרי ,״אשה מסכנה•
זקנה־כזאת וגרה לבדה. באמת, אנחנו
צריכים לבקר אותה לעיתים קרובות יותר,״
אז מובטח לך שהבן האוהב יענה ״לא
כשאני בחיים!״ ובהמשך הערב הוא יקדיש
את כל המרץ שלו להוכיח לך שאמו באמת
יצאה מדעתה.

מתוק כמו האהבה

קולומבוס גילה את אמריקה, אבל
את הקפה אותו בולע בן־אדם בכמות של
60 אמבטיות ב־ 70 שנה, גילתה עז, אשר
נשארה אנונימית, שלא בצדק. כל מה
.שיודעים עליה הוא, שבתור סטיק היא היתה
כנראה גרועה מאוד. חושבים שהיא נולדה,
אולי, לפני אלף שנים בתימן, או בחבש,
ושערב אחד חזרה לדיר עליזה יותר מן
הרגיל. לידידה האינטימי, הרועה הבדואי,
גילתה שאכלה קפה.
מאז נשפכו אוקיינוסים של קפה, וגם
קפה לאוקיינוסים. בדרך כלל היה זה משקה
מגעיל, משום שלא ידעו להכין אותו. נו,
טוב. מה זה קפה אידיאלי? אין כזה. הוא
יכול להיות מצויץ בשביל אחד. השני
יעדיף במקומו לבנייה.
האנגלי, למשל, שותה אותו בחרדל, בעוד
שהמקסיקאי דוחף לתוכו חיטה שרופה.
התורכי אוהב אותו מר. ואת, השמנה,
כשהוא סמיך מסוכר.
כל העניין הזה אישי מאוד. אבל מגיעים
לתוצאות כלליות משביעות־רצון אם נוהגים
לפי ההנחיות של חכם זקן אחד. הקפד,
שהוא שתה, לפני שנקבר, היה שחור כמו
מלאך־המוזת. לוהט כמו הגיהינום. טהור
כמו מלאך ומתוק כמו האהבה.
לבני־אדם חסרי־נשמה, יש דרך מסובכת
יותר להכנת המשקה. לפני שקונים אותו,
צריך להתמצא בגיאוגרפיה בסיסית. יש
קפה מתוק מקולומביה, חזק מבראזיל,
מוקה חריף מערב, שמנוני מיאודה, קשה
מוונצואלה ועדין מהאוזאי. מהמדינות האלה
אפשר להכין קוקטיילים בלי גבול. הצרוף
הטוב ביותר מתקבל מקפה מתוק וחזק.
צירוף קלאסי אחר הוא — שני שליש
יאווה ושליש מוקה. או חצי וונצואלה וחצי
קולומביה.
קפה נורמאלי: שתי כפיות שטוחות
לספל. רתיחה אוזת. מגישים אותו במהירות
הבזק לשולחן. המעיים מתבשלים כמובן,
אבל בקפה הנכון. כשרוצים לחמם קפה
מחדש, אסור לתת לו לרתוח.
באספרסו מחזירים לחיים טיפוס שאוכל
ברצינות כל מר . ,שמגישים לו• עושים זאת
עם 2כפיות של קפה איטלקי( ,קפה קלוי
עד שחור, בניגוד לצרפתי, הקלוי בהיר
יותר) ממוצא קולומבי, בתוך חצי ספל
מים. מגישים את זה עם לימון. אלוהים, שמלת צ׳רלסטון לבחורה סולידית
לא עם קרם, בטעות.
רק אנטי־אלכוהולי בעל יצרים מדוכאים מסוגל להכחיש שקפה ואלכוהול הולכים יחד.
מתירכובת כזאת עושים את מ־ שקוראים קפה בוער, ומה שהצרפתי בולע לפני פגישה.
על קוביית סוכר בכף יוצקים קוניאק. מציתים את התערובת
שבכף. שופכים את הקוניאק השרוף לספל הקפה.
כל אחת יודעת להכין קפה תורכי, אבל אף אחת אינה יודעת
באמת. הרצפט הבא הוא האמיתי: קפה קלוי מאכסימוס2 . 1 כפות קפה 4 .של סוכר. מכניסים לתוך פינג׳אן עם 2ספלי
מים קרים. מעמידים לרתיחה איטית, עד שהקצף מגיע לקצה
הכלי. מסירים מהר את הכלי מהלהבה. חוזרים על התהליך
פעמיים נוספות.
משקה חורפי עושים ממוקד( ,כפית) פלוס יאווה, יחד עם
קקאו (באותה כמות) .במיקרה הזה לא מזיק קרם.
למסיבת־שיכורים אידיאלי הקפה הבא: ספל של קפה איטלקי.
60 גרם רום קל 30 .גרם קוניאק, מיץ לימון ומקל קינאמון.
את העירבוביה הזאת מכניסים לכד בירה ומשתכרים.

ציפור בכובע

הכובע שזרקו לך השנה, הוא בגודל ובצורת קופסת מנטה, בלי ריח. העיגול הקטן
מכסה רק חמישה סנטימטר ממשטחי הראש, פלוס כל המצח. עושה רושם של כימעט־נופל,
אבל הוא לא. אפשר לתקוע בו שושנה, אם זד, לא מספיק. או ביצת־פסחא צבועה,
כמו שעשה הכובען הצרפתי רוג־ר, פאסקייה. כובע מטיפוס אחר לגמרי הוא הקשקש —
שאינו אלא הברט שניגנז רק אתמול, לפני שלושים שנה. נצמד לצד ימין או שמאל של
הראש. השיכלול אשר נוסף לו השנה הוא הדמיון המפתיע לחצי כובע־ים, חתוך
לאורך סתם בו כ ע ־ ק ש מעניין הוא זה (ראה תנזונה) .יתכן שתאהבי אותו יותר.

אשה.. .חפש א ח האטד חפשאת האשה. ..חפש א ת האשה חפשי א ת האטה.. .חפש א ת האשה...חפש א ת האטה. .

.חפ ש

אנשים
ודרו ודיין
לבריאות וליופי

המכ שיר ל ע׳7זו>

וי ב רו ־ לו ק ס
מעודד מחזור
הדם /מישר
קמטי העור /
מרחיק עודפי
שומן /לטפול
ב לומ בגו ורבמטיזם להשיג בכל
בתי המסהר
לכלי חשמל

אחד הופצה בעיר
שמועה כי שייקה
נאסר לחקירה בשב.
ומאות אנשים
שפגשוהו, התענינו
לדעת אם אומנם
נעצר. לבמאי

בעת ביקורו האחרון בארצות־הברית,
הוזמן שד־החקלאות, משה דיין, לארוחת־ערב
עם מו״ל ידוע שהפציר בו לכתוב את
זכרונותיו הצבאיים. השיב דיין על הצעה
זו :״למה כותבים כל מיני גנראלים זכרו־נות?
אלה הם גנראלים שבשעתם היו להם
חילוקי־דיעות עם ראש הממשלה שלהם. גרשון פלוטקין
אצלי המצב שונה. ראשית, לא היו לי חילו־ יהיה אפילו הסבר
היתולי על מה נעצר
קי־דיעות עם ראש הממשלה ושר־הבטחון.
ואם היו לי חילוקי־דיעות — הוא צדק״ שייקה. הידוע כאחד
אהבתו הגדולה של ראש הממשלה, מאנשי יונייטדפרס:
״הוא לא מילא את
דויד כך גוריון, למלפפונים, אותם מנסה
ההוראות!״ לפני שרעייתו
פולה להשיג בכל מחיר גם בעונה
שאין מגדלים אותם, החלה, לפי עדותו, הבין כי זאת מתיחה,
השיב שייקר, לפועוד
לפני 54 שנה. סיפר על כך ביג׳י בבנם
נים אליו :״אני חומטות
הבחירות של מפא״י :״לפני 54 שנה
שב שמחפשים אותי
עלינו ברגל מסג׳רה לצפת, ובדרך נקרעו
סוליות הנעליים. אז התחכמתי, פשטתי את בגלל עבירות תנועה״
מזל גדול
הגרביים והלבשתי אותם על הנעליים כדי
יותר שיחק לשייקה
להחזיק את השוליים. כעבור רבע שעה נקרעו
גם הגרביים והייתי מוכרח ללכת יחף. אחר -שייקח
אופיר, שבהופעו־כשהגיתי
לצפת, עמדה בפני השאלה: לאכול
תיו הראשונות באו
לקנות זוג נעליים. אז הדבר הזול בישראל
כבש את לב
יותר שאפשר היה להשיג בצפת היו המלהצופים,
הוכיח כי
פפונים. קניתי ערימה שלימה של מלפפובשנות
העדרו מן
נים ואכלתי שני ימים מלפפונים
אגב, בשעת נאומו של ביג׳י, התגודדו ה־ הארץ עלה לדרגת
עתונאים שנכחו באולם ורעשו. לפתע הגיוירטואוז
בקטעי־ה־חה
לעברם פולה כן־גוריון, וקראה בבידור
בהם הוא משקול
:״באנו לשמוע אותו ולא אותכם!״ לב פאנטומימה ומישחק גם יחד. אולם קטע
באותה הזדמנות גילה חגי אשד, אחד אין שייקר, מכליל בתוכניתו. זהו המובעלה
של סופרת דבר, ורה אליישיב, נולוג המפורסם שלו על רופא העיניים השהתפרסמה
בזכות הגילויים הסודיים במא־ ירושלמי, הד״ר טיכו. בכבדו את זכרו של
מריה על הפרשה, יחוש ׳התאפקות ראוי הרופא הגדול שנפטר בירושלים לפני חודלשמו.
על אף שראה את אשתו מסתודדת שים אחדים, מקפיד שייקר, לבקש את סליביחידות
עם דיין ואף מסתגרת עימו באחד חתו של המנוח בעת שהוא משמיע את ההחדרים,
לא גילה עניין בנושא השיחות מונולוג, בין ידידים. במוצאי יום העצמאות
ביניהם, המשיך לעסוקבשלווה בעניינים יערוך שייקר, אופיר הופעה מיוחדת בה
שלו בהצגתו החדשה של שמעון יארח על במת היכל התרבות את חבריו
דז׳יגאן, בה משמשים ביג׳י ונערי־החצר
ל צ״זבט רון ואת חברי הלהקות החדשות,
שלו כמטרה עיקרית לחיצי הסאטירה של שהתחנכו על ברכי להקה זו הידיעות
ההומוריסטן, ישנו קטע הקשור בהעולם שפורסמו כאילו עומד לפרוץ מרד שחקנים
הזה. שמעון פרס עומד ומחזיק בידו בהביטה, בגלל העלאת מחזהו של אלוף
גליון של העולם הזה. שואל אותו ביג׳י:
הר־אכן, אין להן על מה להסתמך. הח״איך
אתה לא מתבייש להחזיק בידך את זרות על המחזה החלו השבוע ועומדות
הטריפה הזו?״ בעוד פרס מנסה להצטדק, להסתיים תוך ששה שבועות. אמנם קיימת
קורא אליו ביג׳י :״מה כותבים עלי בטריהתמרמרות
בין השחקנים, אולם היא נובעת
פה הזאת?״ משיב לו פרס :״כותבים שאמרת מסיבות הקשורות בביטול המסע ובמשבר
שקרים במיניסטריון!״ ״מה?״ מתרתח ביג׳י, הפוקד את התיאטרון מחדר, נוסף ש״שקרים?
אני עוד יום אחד אגיד את האמת
הבימה חושבת להעלותו בקרוב הוא רשובעניין
זה כשיצא מהצגה זו ראש מון, שיבויים כנראה על־ידי אברהם
עירית תל־אביב, מרדכי נמיר (״עליו
ניגיו. כבר מתנהל משא ומתן על שיתופה
אמר דז׳יגאן: הוא מוכשר, אינטליגנטי, לא של דינה דורון בהצגה זו משא
מבטיח הבטחות אבל מקיים״) העיר לידיד:
ומתן אחר מתנהל על הופעת קבוצת כדור״חבל,
גם דז׳יגאן הצטרף לאויבי מפא״י״ גל זרה בישראל. תהיה זו קבוצת הכדורגל
אתגר גלוי בפני צמרת תנועת החרות המוזרה ביותר שביקרה בארץ. האמרגן אבהציבה
השבוע ח״כ אסתר רזיאל״נאור. רהם (״פשנל״) דשא, רוצה להביא את
בעת נעילת ועידת תנועת החרות, אחרי קבוצת הכדורגל של אמני הבמה הלונדונית
שדרשה להוריד את הצעתו של מנחם למשחק עם נבחרת כסית. התנאי: הזמנה .
בגין שיושב ראש התנועה יוחלף, שאלה לנבחרת נ סי ת לשחק בלונדון.
היא את היושבים על הבמה :״נו, מי פה

הגברז״

ש ״ קוז ו ה עי. ב .

למרות שיום המתיחות של הראשון באפריל
חלף, נערכה המתיחה המוצלחת ביותר
דוזקא השבוע. הקורבן היה העתונאי
ישעיהו (״שייקר,״) כן־פודת. תוך יום

סגן זיווה
יצחל, לוי הירושלמי,

מי שהיה איש-

סודו ואיש יחסי הציבור של פנחס לבון,
גילה השבוע את כוחו בחרזנות. לרגל הופעת
המהדורה העברית של ספרו של בעל
מסעדת קליפורניה, אייכי נתן, רשם לוי

9סז>ן י חשבופ

• ראש תנועת החרות, מנחם בגין

:״בשבוע הבא נדע מה ירוד

המוסר במדינה!״
9ראש הממשלה, דויד בדגוריון, באותו ענין :״סבבוני בכחש!״
י • אברהם מנדל, דובר שירותי המיסים במשרד האוצר :״אין שלטונות מם
ההכנסה מעודדים הלשנות. הם רק מזמינים ידיעות על העלמות מם.״
י• שר החקלאות, משה דיין ז ״בזמן שעסקתי בערביים היו רק ניצחונות.
המכות היו בערביים. בזמן שאני מכה ביהודים, אין לצפות לשבחים.״
• יוסף אבירם, המנהל האירגוני של המשלחת הארכיאולוגית למידבר יהודה,
בתגובה על הביקורת שהושמעה בקשר להשתתפותו של צה״ל במימון המשלחת:
״רוב אנשי המילואים של צה״ל בוודאי יהיו מוכנים שלא לאכול יומיים כדי לאפשר
למצוא מגילה מימי בר־כוכבא.״
!• שר הפנים, משה חיים שפירא ז ״לא מפלגתנו זקוקה למשרד
הדתות, אלא משרד הדתות זקוק לנו.״
9 .הבמאי פיטר פריי, בתגובה על פעולת עירית תל־אביב נגד הצגות
להקתו בלילות שבת :״הדת שלי זה עניין פרטי ביני לבין רבונו של עולם,
ואנחנו מסתדרים כבר שנים — בלי עזרת מתווכים.״
• נורמאן גראנץ, האמרגן האמריקאי של זמרת הג׳ז אלה פיצג׳ראלד
שנאלצה להפסיק את הופעותיה בישראל, מחוסר קהל :״לא אלה פיצג׳ראלד ניכשלה.
הקהל הישראלי ניכשל.״

שייקה אופיר
בלי דו קטור

טיכו

יצחק את ההקדשות על הספרים שאייבי העניק
לידידיו. כך למשל חרז בהקדשה לקריין
התנ״ך עמיקם גורכיץ: לעמיקס איש
מידות /ברכו ת ללא מידות /לאיש שכולו
תנ ״ן ו מבין בצלילי ב אן. ואילו לפיזמונאי

חיים חפר, רשם הירושלמי בשמו של
נתן: לידידי חיים חפר /הרי ל ן ספר /
שאיננו עפר ואפר /יש בו אמרי שפר /

ובמטותא, היה פייפייר אחרי שהחלה
להציק ללהקתו של פיטר פריי על הופעותיה
בערבי שבתות, נטפלה עירית תל־אביב
גם ליוסף ידין ולאורנה פורת,
המציגים בלילות שישי את ערבי ברנארד
שאו. לפתע הודיעה העיריה שהיא מסרבת
להדביק את מודעות הצגותיהם על לוחותיה.
אורנה הגיבה מיד, הודיעה שאם תתמיד ה־עיריה
בסירובה, היא תיטול בעצמה דלי
דבק ותלך להדביק את המודעות במו ידיה
לרגל חג הפסח שידרה תחנת טלביזיה
בניו־ג׳רסי תוכנית מיוחדת בשם: פסח
פסטיבאל. באחת מתוכניות הפסטיבאל ד,ינחה
תיאודור ביקל את רב-החובל יצחק
(״אייק״) אהרונוכיץ, מי שהיה קברניט
יציאת אירופה. בתוכנית הוצגו קטעים תעו־דתיים
על העפלה, ובין היתר סיפר אייק
כיצד נהרגו ונפצעו חבריו בפעולות אלה.
באותו רגע קרנו פניו של ביקל. הוא פנה
למאזינים וגילה להם :״גם אני נושא עד
היום את סימני הפציעות שנפצעתי במיבצעי
ההגנה, בהם השתתפתי תחת הכותרת:
״דרישת שלום מן הגברת הסגן״ מספר
שבועון גרמני מצוייר :״האם כבר ידעתם
כי זיווה רודן המושכת, היתה פעם סגן
של טירונים ממין נקבה, בצבא הישראלי?
אחרי שהבולשיט נימאס לצעירה השטנית
בת ה־ ,20 עברה לקולנוע. היא שיחקה באמריקה
וגם באירופה הישנה. לאחרונה
— בתפקיד ראשי בסרט ענקים מטסאיליה,
נתח היסטורי שמן, המוקדש למסע הארגוני
אוטים. אגב, זיווה היא בתו של פרופסור״
בעת חיטוט בארכיוני בית־ספר יסודי
ברחובות, כדי להכין חומר לתוכנית לרגל
יובל ה־ 10 של עיר מכון וזייצמן, גילה
הפיזמונאי דן אלמגור חיבור ישן של
המורה, שהואשמה לפני שבועות מספר בקיום
יחסים מיניים עם תלמידה. בחיבור
כתבה המוחה, בין השאר :״המורים הם האנשים
הנוטעים בלב הילד את האהבה למולדת.
הם המכשירים אותו לצאת לעולם
ולהילחם בחיה האיומה ששמה חיים. בחרתי
בעבודה שתתן לי סיפוק פרטי. אני מקוזד,
שאוכל למלא את התפקיד ולהיות ראו״ה

בדיחתהש בו ע
סיפר העתונאי נתן דונכיץ 800 :
פועלי־דחק נשלחו לעבודות־ייעור. מנהל
העבודה, שקיבל אותם, היה במצב לא נוח
— היו לו עבורם רק 300 טוריות. בייאושו
הרים טלפון למשרד העבודה :״חסרות לי
באופן דחוף 500 טוריות, תשלחו לי מיד
את הטוריות, יש לי 500 פועלים בלי טורי־יות!״
השיב לו מנהל משרד העבודה :״שלח
אותם לעזאזל! על העצים הם כבר לא
יכולים להישען?״
העולם הזה 1229

כוכבת הקולנוע הישראלית מסבירה לקוראי ״העולם הזה״

״ מ דו עהחבשטת ״
מאת
ך* כל ישראלי בניכר, מתעניינת גם
^ אני בכל הקשור בבית, בישראל. וזה
כולל את משפט אייכמן ,״הפרשה״ ,ו״ה־עירום
הישראלי בסרטים.״ לפי הביטוי הניתן
לכך בכל שבועוני הארץ, מעסיקה בעיה
אחרונה זו חלק לא מבוטל של הקהל.
שמעתי שאחד השבועונים אף ערך מיש-
אל כדי לברר את דעתם של ניבחרי הציבור
בבעיה חשובה ואקטואלית זו.
מאחר ולאחרונה היתה גם לי הזדמנות
להרהר בבעיה זו, על כל צדדיה, ומאחר
שגיבשתי לי דיעה ברורה בנידון, חשבתי
שכדאי יהיה אם אומר גם אני את דעתי
על הנושא. אני שולחת את דברי למערכת
העולם הזה ומקווה שקהל קוראיו, שדעתם
חשובה לי מאוד, ימצא עניין גם בדברי
שלי על נושא סאנסציוני זה. אני גם מקווה
שתסלחו לי אם לצורך הנמקת דברי על
הנושא בכללו, ארשה לעצמי להביא, בין
שאר הדוגמאות, גם משהו מנסיוני ככוכבת
ישראלית.

הפורנוגראפיה והגיאוגרפיה
** 0אני מכינה היטב, הרי שהוויכוח
\ להוא לא סביב השאלה בכללותה: אם
בכלל מותר לאיזו שחקנית־סרטים שהיא
להופיע בסרט, המתקבל על דעת שוחרי־הסרט־הלא־גרוע־במיוחד,
כשהיא מכסה רק
טפח אך מגלה טפחיים — כשהתסריט מחייב
זאת לצורך סביר והכרחי של העלילה,
כמובן.
גם אניני־הטעם הצנועים ביותר שבין כתבי

דליה לביא

שאלה של גיאוגרפיה״ (אני מצטטת את גם נמצאת אמי אל״ה אני מתגעגעת מאוד.
דברי סאקיני בבית התה של ירח אוגגסט אך אני ישראלית רק בריגשותי ובמחהידיעה
כי ז׳אן מורו אינה יכולה לבקר שבות ,,לא במיקצועי. מיקצוע הוא שחקבמדינה
דרום־אמריקאית מסויימת, פן תיא נית, ואני מקוזה להיות שחקנית טובה.
סר שם בכלא כמדיחה לדבר עבירה, בגלל
כאשר פונים אלי בהצעות להופיע בסרטים
הופעתה בסרט זה, רק העלתה חיוך של חדשים, ואני עוברת על התסריטים הנשלעליונות
על שפתי הקוראים הישראליים, ל חים אלי, אני מחפשת בהם, ראשית כל,
נוכח צרות־אופקיהם של שלטונות אותה
את ערכם האמנותי ולאו דודקא את צניעותם.
מדינה.
שמעתי שכמה מתמונות הפירסומת שלי
אך, כנראה, כאשר מדובר בכוכבת ישרא לסרטי חג ספרדי עוררו מחאות בארץ. ללית,
חלים עליה חוקים אחרים. אם לאחר דעתי׳ הסרט חג ספרדי הוא החשוב והרציאלפיים
שנה הצלחנו להקים את מדינת ני ביותר מכל הסרטים שעשיתי עד כה,
היהודים, הרי שיש כנראה גם להקפיד על
תפקידי בו הוא דראמתי ודורש כישרון־
יעודנו ההיסטורי ולשמש אור לגויים, כי מישחק. אם בקטעים מסויימים היד, עלי
מציון תצא תורה וכר וכו׳ וכד. כך שללא להופיע גם כשאני בלבוש חלקי בלבד, הרי
ספק, לדעת רבים, על השחקנית הבאה מ־ .שהיה זה הרבה יותר הכרחי מאשר חישוף
ישראל להופיע רק בסרטים תנ״כיים או היס עד המתניים של שחקנית אנגליה נכבדה
טוריים — או לפחות בסרטים בעלי נימה ביותר גם עליכם, ג׳ין סימונס, בסרט הדתית
צדקנית, בהם אפשר להטיף לאחוות־ ראווה ספארטקוס (לפחות בגירסתו המקועמים
ולטוהר־ד,מידות.
רית).

פט החל להתנשק
ך הוליבוד יש^מר^שחק^דמע?
—1אדיסותו הקאתולית. שמו פט בון. ה־פירסומת
שלו ניגנה כל הזמן על המיתר
המוסרי וכל חובב סרטים בארצות־הברית
ידע שפט בון לעולם אינו נושק לשחקניות
המופיעות לעיני המצלמה. גם פירסומת זו
החלה לבסוף לשעמם — ופט בון החל
להתנשק.
אילו חשבתי באמת שאני נזקקת לפירסו־מת
רבה יותר והייתי רוצה לנצל את היותי

לדעתי, היה זה יותר הוגן לחכות עד
להצגת־הבכורה של הסרט בארץ — ורק
אחר־כך לפתוח בביקורת. יתכן שחג הספרדי
יתגלה בכל זאת כסרט דראמטי בעל רמה
נאותה בהחלט, אולי לא כמו הנאהבים,
אז לפחות כמו ספארטקוס. יתכן שאם גם
סלחו לג׳אנט לי, הנכבדה והאהודה, על
עירטול מסויים מאוד בסרט הפסיכי, אולי
יוזכחו שצדקתי גם אני כשהסכמתי להופיע
בחג הספרדי, והסצינות ״הנועזות״ שזיע־זעו
את האוירה המוסרית כל כך בארץ,
אינן נוראות כלל כשהן משתבצות בסרט

עם פטר ואן אייק ב״החג הספרדי״
הקולנוע בארץ, לא רק שלא הזדעזעו כשהחלו
מגיעות ארצה תמונות־הפירסומת של
הכוכבת המאוד מכובדת ז׳אן מורו; הם
גם נהנו. וכולם חיכו בסבלנות, לראות
את הסרט הנאהבים ולעמוד על ערכו ה־אמנותי.

אף יצאו במאמרי־תהילה לכושר
מישחקה המשובח (שהיה באמת מצויין) של
ז׳אן מורו. אחרי שהופיעה כפי שהופיעה
בהנאהבים, הפכה כוכבת זו לאהודה ולמכו־בדת
יותר, גם בישראל. העובדה שלא בכל
ארצות תבל גילו סובלנות מתקדמת כזו
כבישראל, מוכיחה ש״פורנוגרפיה זו רק

ישראלית, אולי הייתי מנסה ליהפך לצנועה
המיקצועית של הסרט האירופי. אך האמת
היא שאני אינני שונה מכל כוכבת אחרת
באירופה, ואני מקווה גם שאינני גרועה מהן.
למרות זזפירסומת הרחבה לה אני זוכה
בצרפת ומחוצה לה, מעולם לא טענו דבר,
עד כה, בעוכרי התנהגותי ואף לא קשרו
את שמי בשום רכילות. אך למרות שאני
מארץ הבחירה, הרי אינני מקפידה ומדקדקת
בכל תרי״ג המיצוות ואינני מתיימרת לשמש
נר לגויים.
אומנם אינני שוכחת שאני מישראל —
וכיצד אוכל לשכוח זאת אם שם ביתי ושם

כולו. אולי אף יראו כהכרחיות, לאלה הטוענים
שהופעתי בחג ספרדי רק כדי להרבות
פירסומת.

״הכסף אינו מעסיק אותי;״
ך ^ אי שי הי ד ^ רוו ל ל ^ לכא ^ ^
^ סומת די והותר, גם בלי זה. גם לא
המשכורת היא שקסמה לי ופיתתה אותי
להופיע בסרט זה. עובדה שדחיתי לא פעם
הופעות בסרטים אחרים, שהיו יכולים
להעניק לי משכורת לא קטנה מזו שקיבלתי

בדיו דה־ז׳אניוו
בחג הספרדי. הכסף אינו מעסיק אותי כלל.
בעלי ממילא מפרנס אותי בכבוד, מבלי שאצטרך
לעבוד. אני פשוט מאמינה שחג
הספרדי הוא סרט טוב.
אך יתכן גם שיתברר כי טעיתי. יתכן
שהסרט או מישחקי בו, או שניהם גם יחד,
הם מן הסוג הגרוע. יתכן שכל אלה שיעצו
לי להופיע בסרטים עד היום — וזה
כולל גם כמה במאים חשובים וביניהם
קרבונה, מישל בוארו ורובר חוסיין —
יתכן ויתברר שדעתם האמנותית ועצותיהם,
כל זה עפר ואפר לרגלי הביקורת של
עתונאים מבריקים וצנועים כמו מר אורי
קיסרי הנכבד, ואחרים. אז כל מה שאני
יכולה לקוות הוא — להצליח יותר בבחירת
סרטי הבא, שיהיה ראוי גם לטעמה של
הביקורת בארץ.
ואם בכל זאת בחירת סרטי אינה נראית
לכמה אנשים חסודים, יש לזה, לאמיתו של
דבר, רק חשיבות משנית בעיני. לי מספיק
שהופעתי בסרט מניחה את דעתם של בעלי
ומשפחתי. למה שיהיו בארץ אנשים האדוקים
יותר מהאפיפיור?
ובהזדמנות זו אני רוצה לציין, באוזני
הטוענים השכם והערב שזכיתי להצלחה
בקולנוע הצרפתי, ראש וראשונה, משום
שאני כוכבת ישראלית. כדאי שיהיה ברור
גם להם דבר אחד: אם אומנם יש כאן כאלה
המזהים אותי כ״כוכבת״ ישראלית, הרי
ראשית כל באה ה״כוכבת״ — ורק אחר
כך הישראלית. הלוא תודו שאני לא הייתי
הישראלית הראשונה שגיליתי את פאריס;
לעומת זאת, הייתי הכוכבת הראשונה אשר
פאריס גילתה בישראל, כך, שכנראה הצרפתים
מוצאים בי מעלות בזכות עצמי ולא
משום שאני דווקא מישראל.
כנראה שבעיני קהל מבקרי־הקולנוע באירופה
אינני שונה מכל כוכבת־קולנוע אחרת
בצרפת, בין שהיא צרפתיה, אמריקאית
(ג ׳ין סיברג, למשל) או ישראלית. וכששמי
מופיע על הבד הוא אינו מציין את מוצאי.
הקהל שופט את הופעתי לפי מראה עיניו
בלבד.
מיד אחרי שאגמור את הופעתי בסרטו של
רבור חוסיין מישחק האמת, בו אני מופיעה
בימים אלה, אני מתכוננת לקחת חופשת־מולדת
ולבוא לביקור בבית — בישראל.

כנראה שמספר הזכרים בארץ עולה על
מספר הנקבות, כך לפחות סבור (,)1229/99
העונה לשם יצחק. והוא טוען! ״כימעט כל
הבחורות תפוסות. בעיקר היפות והטובות
שבהן. קוויה לי לפעמים שאני הולך ברחוב
ונתקל בכל מיני זוגות. מהם זוגות יפים,
זוגות מכוערים ולפעמים גם משונים. לרוב,
הבחורה היא יפה ומושכת, ואילו הגבר
רחוק מלהיות אפילו בינוני.״ מכאן הוא
מסיק שלבחורות כנראה, לא איכפת — או
שהן משלימות עם העובדה מחוסר אלטרנטיבות.
אולי מפני שטרם הכירו את איציק,

על כל פנים, הוא פונה אל אותן בנות
שטרם השלימו עם גורלן, לתת את דעתן
גם עליו. מ יהו גובהי מטר שמונים.
משווים אותי לרוב עם כוכב־קולנוע מסויים,
ואפילו יש כאלה שמכנים אותי ״היפה״.
כשאני יוצא לבלות עם בחורה רגילה, תמיד
אומרים לי שאני יכול ללכת עם יותר
טובה, אבל איפה מוצאים אותה?״
ובאמת, איפה מוצאים אחת שתהיה ראויה
לו? אל תענו.

אומרים שנער מתחיל •להיות גבר כאשר
הוא חדל לבקש מאביו נסף־כיס, ובמקום
כסף — מבקש הלוואה.

* * עם כל המעלות

11—11111^ 11ו!111־ - 11 דז
אני יודעת שאת מתה לכתוב לבחור גבוה,
שחור ובעל מכונית. אז מה משנה לך אם
היא מתגורר באוסטרליה? את אפילו אינך
צריכה לשבור את הראש באנגלית, הוא
כותב עברית יותר טוב ממך. רק את ה־כתובת
על המעטפה תצטרכי, בכל זאת,
לכתוב באנגלית, וזאת כבר לא אשמתי.

81.,ז5י 6811>111׳\\ 125/4
6תי 0111נ1\1611
•411811-3113.

ואני חושב לצאת לצבא בהזדמנות הראשונה,
כלומר, בעוד ששה חודשים. חוץ מזה,
אני משתרע למעלה בכיח־ן הירח, והצלחתי
לעשות עד היום את הדרך של 170ס״מ
ברגל אז אם ישנה איזו חתיכה
שמסמפטת בנים נחמדים — שלא תכתוב
אלי. כי לי תכתוב רק זאת שמעוניינת בבן
א!.ד, ונחמד עוד יותר עבור!

עיניים בצבע הלילה

עד לפני ארבע שנים קראו לו רלף קמפ.
אבל כיום הוא ידוע בשם רפי. רפי, שהוא
בן ,23 בוגר נח״ל ותלמיד בית־הספר לאמנות
בצלאל, חושב
ומרגיש עצמו
כצבר לכל דבר, למרות
שהוא יליד
הולנד. אולם מסתבר
שהוא בכל זאת
שוניה במקצת, והדבר
מתבטא בעיקר
בנימוסי־שולחן,
ובמה שהוא קורא
״לדעת לחיות״
רפי טוען שהוא
רגיש מאוד ליופי,
ומוצא לנכון לציין
שהנערות הישראליות
אינן מספיק נשיות. הוא לא מסביר בדיוק
למה הוא מתכוון, אבל לא חשוב. אתם
וודאי תבינו.
אי לזאת, הוא מעוניין להכיר נערה מעל
לגיל הטיפשעשרה, שתהיה שחרחורת עם
עיניים כצבע הלילה. אגב, הוא ירושלמי,
ואף גאיה על זאת.)1229/105( .

אנשים ה מתלוננים שלא קיבלו את
מה שמגיע להם, הם לרוב — ברי־מזל.

מה לא עושים בשביל ההורים :

יצאה מן הקליפות

( ) 1229/100 עולה על ב.ב. בגובהה (,)1.70
ונופלת ממנה בגילה 20 למרות זאת ישנו
מכנה משותף ביניהן. ארץ מוצאן. וזה
כבר משהו.
״כאשר עליתי ארצה מצרפת, שמו אותי
בקיבוץ חניתא. שם ׳הייתי כמו מלכה, בן!״
,למשל, קיבלתי אוכל מיוחד בגלל זה
שאני חלבית. וגם היה לי חבר נורא נחמד.
אבל אחרי שנתיים, ההורים שלי, שהם גם
כן ציוניסטים, באו ארצה — אז עזבתי
את הקיבוץ ועברתי לגור איתם בתל אביב.
בהתחלה לא אהבוך את העיר כי הייתי
רגילה לקיבוץ. חוץ מזה, לא הכרתי אף
אחד, וגם אלה שאני מכירה — באים לי
עד ׳הטלייה וזה נותן לי להרגיש, נו, רגש
נחיתות. אני גם לא אוהבת איך שהצברים
מתנהגים. למשל, אני עולה לאוטובוס, אז
בחור אחד דוחף אותי וניכנס מקודם. ככה
זה יפה?״
ולעניין א ני רוצה להכיר בחור ש־יהיה
מטר שמונים בגובה. ואם לא יהיה
גבוה — לא צריו!״
ובינתיים היא ממשיכה לטייל עם גבר
מקסים ויפה־תואר, שלדבריה (.ואני מאמינה
לה) גונב לה את ההצגה. אבל כאמור, מה
לא עושים בשביל אבא!

או ש( )1229/103 נמצאת תחת השפעת
סרט מסויים המוצג בימים אלה בתל־אביב,
או שאולי היא באמת מה שאני חושדת
שהיא.
״כאן עצוב מעט ככה. בא לי מין רגע
שכזה לכתוב לך את כל האמת. לספר ולספר
וזה הכל. להיות פעם אני עצמי. לצאת
מתוך כל הקליפות ולצעוק חזק־חזק, שכו
ג׳נטלמן
מעדיף בלונדיניות

מי מעוניין? מלונה למכירה.
לכלב גזול. או בעל קטן.

מ-תאימה

צעיר בן )1229/101( ,23 נכה, ואספן בולים
נלהב, מעוניין להכיר או להתכתב עם בחורה
מתאימה. רצויה בלונדית עם עיניים
כחולות.

לא קיבוצניק ולא תנוכה
הגידו לי, גם לכם ׳הוא נשמע קצת הפוך?
()1229/102
״לא איכפת לי שגוזרים איזה פרצוף מ־ז׳ורנאל
אמריקאי וקוראים לו רותי. אני
בטוח שלוותי האמיתית, יש שפם, זקן ועוד
משהו, לא חשוב מה. העיקר, זו בת
האיכר, ושאיני קיבוצניק ולא תנובה. וזה
אומר, שלא נולדתי דוזקא בקיבוץ, אבל שמאחורי
16 אביבים או חרפים (היינו הך!),

לם ישמעו. כן, זו אני, אני ואף אחת אחרת,
רק אני. לא קשה ומתנשאת כתמיד, אלא
אחרת — זו שנחבאה כל שבע־עשרה השנים
מאחורי שמה, ורק עכשיו ורק עכשיו
יצאה לרגע. מין שכזאת לפעמים ולא רק
בלב, שאוהבת הרבה־הרבה דברים יפים ולא
הולכת דוזקא בסודדרים ענקיים או על עקבים
של מיליון סנטימטר. לרגע הפכתי להיות
אני, וטוב לי כך. ואני שוכחת שבעצם יש
לי המון דברים לעשות, כמו להקשיב לאיזו
יצירה טובה של מלחין עתיק, או לקרוא
משהו פסיכולוגי שכזה, וכל זאת כדי שאוכל
אחר־כך לעשות רושם, להיות מיוחדת
בין כולם. אינטליגנטית. מבין? שכחתי שעלי
לעשות את כל הטיפשויות הללו ורק
רוצה לשכב על המיטה ולקרוא כמה מכתבים
מעלי־דמעות מתוך גווילי אש, ואחר-
כך אולי לקרוא קצת שירים יפים של
עמיחי, או של חיים גורי. לשים על הפטיפון
את מהאליה ג׳קסון, ולישון המון שעות
בלי שאף אחד יעיר אותי בכלל.
זהו. וחבל שכל זה רק לרגע. ואולי
אם תכתוב — ותכתוב יפה, בכלל בלי
לתכנן מראש, רק לכתוב כל מה שבא —
אהיה שוב אני ואענה לך. בטוח שלא אשלח
תמונה. ואיני רוצה כזו ממך. ובכל, לא
איכפת לי אם אתה כן או לא סטודנט, או
אם אתה חתיך עם או בלי מכונית. איכפת
לי רק שתדע מה לכתוב, ושתכתוב משהו
שיעורר לתשובה, בנת? ובכן, שלום.״

ציפור(ן 0נח לחשה ל׳
מריטת עצבים רצינית נגרמה יום אחד
בכמה מספרות בתל־אביב, שכן באותו ערב
התקיימה הופעת הבכורה של הלהקה האמריקאית
בהשתתפות השחקנית הלן היים.
ואומנם, כל מי שהוא משהו — לא חשוב
מה — היה שם. כך, למשל, יכולנו לראות
את לאה פורת, שלאחר •הולדת בתה
חידשה את הופעותיה בבכורות. את נתן
ורדתי דונכיץ המצפים לחסידה. את
דינה דורון, בלוויית המלווה הקבוע
שלה, שהוא מורה לילדים מפגרים. את מי
שמופיעה במדריך הטלפון כבן־נוריון־
לשם, ד״ר רננה, בצבע שיער מחודש
ועם דולי (בעלה) .את הגברת הראשונה של
התפירה המעולה, הלא היא לולה בר,
שתחייה. וכמו תמיד, בלטו גם הפעם הצייר
ראובן ראובן, בבלוריתו הלבנה, ואשתו
המחזיקה בתואר, יפה׳ מאז עשרים שנה,
כשהם רודפים כצל (ארוך יחסית) אחרי הלן
הייס הקטנה, אשר לבשה שמלה נהדרת,
שבלי ספק התאימה לה יותר לפני 40 שנה.
אבל לא משנה, כי בעד הכסף שלי והפר־סונאליטי
שלה, היא יכולה להרשות לעצמה
להתלבש כבת עשרים, להימלט מעתונאים,
לנשק לברטונוב הזקן והטוב, לזלול כרעי
תרנגולת בתאווה הגורמת לאחרים תיאבון,
ולדעת, שאם אין לחם, אוכלים מצות.

נערת השבוע
נזירה

יפה

אין נוגיעה
זו למדור זה?
מי הצבר הנועז שמצא
תמונה זו ב או טו בו ס ומבקש
להתכתב עימה על
תיאולוגיה ו תולדו ת מרים
הקדושה?

צר לי לאכזב אתכם: נערה
זו אינ ה נשואה לי שו
הנוצרי. היא אינה נשואה
כלל. היא גם לא ישראלית.
שמה ג׳ינה אל־גראבלי, והיא
נערה יהודיה ממארוקו,
שהתחילה בקאריירה שלה
ב הופעו ת בטלביזיה הצרפתית.
תמונה זו מראה אותה
בתפקיד של נזירה. ישראלי
צעיר, שהכיר אותה בקפה
סלקט בפאריס, טו ען שגנב
ת מונ ה זו ממנה. כבר אז
ח שב עלי. הוא רוצה שא־פרסם
את הת מונה, כד 1ש יוכל
ל שלוח לה את הקטע,
מ תון תיקווה שת מונתה בעתו!
עברי תעודד אותה
לבוא לישראל. ומה לא עושים
ב שביל קיבוץ־גלויות?
ובכן — זו ג׳ינה, וב שיחה
עם ידידנו הצעיר אמרת
שהיתה מוכנה לבוא ליש ראל,
אילו נמצא לה •ג׳וב
מתאים כאן. לתו שמת־לב כל
הרווקים בקול־ישראל.

בסדיגר
( ה מ שן מעמוד ) 14

הם לקחו את שני ילדיו של פליכס, שלחום •יי*
לקיבוץ .״קח לך עשרים לירות,״ אמרו לאב
שבא להתלונן על שילדיו נלקחו ללא הסכמתו
.״בין כה וכה אמרת שאינך יכול לפרנס
אותם.״
ואילו מנהל המחלקה ליחסי ציבור בעירית
תל־אביב, מתתיהו קליר, שמצא עצמו מוצף
בים של מיכתבי־תלונות של לוי, השיב:
״אל תשלח יותר מכתבים, כי לא תענה.
העיריה קבעה כי זהו קיוסק ככל הקיוסקים.״
פליכס
החליט להמשיך במאבקו. הסביר
השבוע :״איך אני יכול להפסיק להתלונן^ .
כל פעם שאני ניכנס לצינוק שלי, מתחיל
להסתובב לי הראש מהחום של הפתיליות.
כשמסתובב לי הראש, אני מוכרח לשלוח
עוד מיכתב. העיריה אמרה לי שזה קיוסק
כמו כל הקיוסקים, אז אני רוצה לשאול:
האם זהו קיוסק כמו באלנבי? כמו בדיזנ־גוף?
או כמו הקיוסק שבנו לאשכנזי, ממול?
לו יש קיוסק־ווילה ואותי הושיבו בצינוק.
כשאני נכנס עם אשתי לקיוסק, אי־אפשר
לזוז. אנחנו זזים פה כמו אחד שרוקד
טנגו או פוכסטרוט.
״התלוננתי לראש העיר ביותר מחמש
מאות מיכתב. אם זה לא יעזור — אשלח
עוד חמש מאות. מי,־ ,לעשות? הראש שלי
מסתובב!״

החי
הסכרספ רי ךלתייר: בבת־ים, התנפלו
תיירים מארגנטינה על חנות־ספרים
שהציגה בחלון־הראווה את ספרו של אורי
אבנרי צלב־הקרס, שעל כריכתו מתנוסס
הסמל ההיטלראי, טענו כי החנות מפיצה
ספרות נאצית, איימו לשבור את חלון־
הראתה אם לא יורחק הספר שומ רי
ה שו מ רי ם: בתל־אביב, איימו עוברים ושבים
לערוך משפט לינץ׳ במספר גברים
שנמצאו מוריקים חל ו ן ־ראתה של פרתן,
נמנעו מלהעניש את הגנבים המדומים׳ לאחר
שהצליחו להזדהות, בקושי, כשוטרים שלק־ .
חו לאיחסון סחורה בשתי 5000ל״י -י ן
לאחר שבעל החנות שכח לנעול את •העסק
ח ד די א: באשקלון, הרגיזה ילדה
כלב, שנשך את הילדה, שהזעיקה את אחיה,
שחנק את הכלב, שהריץ למקום ביללותיו
את בעלו, שפגע בילד, שהרביץ לאשת
המכה, שקראה למשטרה שעצרה את כל
הנוכחים ארץהתג ״ ך: ביפו, לאחר
שהגביר אזרח חומד־לצון לתייר יהודי־אמריקאי
כי שלט הנושא את האותיות קרח
מסמל את המקום בו בלעה האדמה את
קורח ועדתו, נתקף התייר אימה, סבל
מהתקפת־לב, נאלץ להילקח לבית־החולים ב־אמבולאנם
תחליף מו ד ר ני: בלוד,
נעצרה צעירה בת ,17 שנמצאה בשולי
הכביש כשבגדיה קרועים׳ שעה שהתברר כי
ביימה ״מעשה אונס״ בגופה כדי לתרץ בפני
הוריה מדוע נעדרה לילה שלם מן הבית.
תזכיר בין ה שי טין
~ השכועהותרל פי ר סו ם בפעם ה־ 1
ראשונה כי אדולף אייכמן היה כלוא, מאז
הבאתו ארצה, במשטרת ג׳למי. העולם הזה
( ) 1186 רמז על כך עוד לפני עשרה חודשים,
כאשר פירסם את תמונת משטרת
ג׳.ימי מעל לכותרת הבאה :״אחד המיבצרים
— ,צלמו כל מיבצר טגארט שתרצו,׳ אמר |
השבוע דובר משטרתי לעתונאים זרים,
כאשר נשאל על מקום מעצרו של אייכמן, .
,הוא יושב באחד מהם. כולם דומים.׳ בתמונה
נראה אהד ממיבצרים אלה, תחנת ג׳למי,
ליד יגור, שצולם בשעה שנכלאו בו כמה
מעצורי המאורעות בוואדי סאליב
ק רו ב לוו ד אי ש ,,הבימה ״ לא תגשים
את תוכניתה לסיור הופעות בחו״ל —
הודיע העולם הזה (ג 22ו) לראשונה, לפני
שבועיים. השבוע, נודע כי הבימה ביטלה
את תוכניתה לצאת למסע בשל אותן הסיבות
אותן ציין העולם הזה בשעתו: חוסר
מימון ממלכתי להוצאות הנסיעה
על מאבקם של תושבי שכונת מחלול,
נגד החלטת עירית תל״אביב להפקיע את
הקרקע שהם יושבים עליו, ולמכרו לבעלי
מלונות, מסר העולם הזה ( )1227 בכתבה
המושלים. השבוע, הוציא בית הדין העליון^ ,
לפי בקשתו של עו״ד יצחק בן־ישי, סרקלי־~
טם של תושבי השכונה, צו על תנאי נגד י
שר האוצר, שיבוא וינמק מדוע לא יבטל ן
את סמכות ההפקעה שהוצאה על ידו.
העולם הזה 1229

קולנוע
סרטים
פךחולפתתהילתה עו ר

גלוריה (אסתר — תל־אביב; ארצות־הברית)
הוא הסרט ההולך בעיקבותיו של
הפסיכיאטר האמריקאי גרינחיאלד, עוסק ב־מיקצוע
נשי שהתפתח בממדי־ענק בארצות־הברית
— נערות הטלפון.
זהו סיפורה של נערת־טלפון, יצאנית
ובעלת רמה אינטליגנטית גבוהה, המקבלת
הזמנות לתעסוקה באמצעות מכשיר־הטלפון
שלה, וצריכה היתה, במציאות, לגבות מחי־

מונדיס!״

חולפת

תהילת
גלוריה העולם״).
זוהי גם ההגדרה המתאימה למשחקה
של ליז טיילור בסרט זה, שנועד להביא לה
את האוסקר הניכסף, הנשמט מידיה מדי
שנה. למרות שהיא נאלצת ללבוש מחוך,
כשהיא מופיעה בבגדיה התחתונים, נשארת
ליז שחקנית־הקולנוע היפה ביותר בדור זה.
אלא שתכונה זו בלבד, אין בה כדי לספק
את הצופים. גם ההדרכה הקפדנית
של הבמאי, בסצינות בודדות, שהביאה ל־קטעי־מישחק
מצויינים מצידה, אינה מכסה
על אי־יכולתה המשוועת לגלם דמות משכנעת.
ליז המיסכנה, מגלמת בסרט זה, הכל
מלבד נערת־טלפון הנדחפת בכוחם של תסביכים.

צ רו תמת חי לו ת ב חו פ ה
תענוגי הנשואין (בן־יהודה — תל־אביב;
צרפת) היא סאטירה נוספת הלועגת
לאלה הטוענים שפיתרון כל בעיות העולם
מצוי במוסד הנשואין. לפי הסרט, מתחילות
דווקא כל הצרות. עם נשואי בני־הזוג,
ההופכים, עם היכנסם לחופה, מבני־אדם
פשוטים — למטורפים.
דני רובין ופרנסוא פרייר, עוברים את מים־
דרונות המוסד מתחילתו ועד סופו — בשרשרת
בלתי־פוסקת של מאורעות משעשעים
ומטורפים, המתחילה בחגיגת הנישואין, נמשכת
בירח הדבש, בחיפוש־דירה, בבעיית
העוזרת ובאלפי בעיות קטנות אחרות. הם
עושים את כל המאמצים להפיק את המאב־סימום
מן המצבים לתוכם הם נקלעים.
אם אינם מצליחים להעלות יותר מאשר
חיוכים בודדים, פה ושם, אין זו אשמתם.
הנושא, וכל הבדיחות הקשורות בו, מוצו
בשרשרת כה ארוכה של סרטים שלא נשאר
אפילו דבר מקורי אחד לסרט זה.

תשבי ! ה9 5 !£8

^ 1229

צ׳-ז ב אנו אמית

ליז טיילור ב״גלוריה״
יצאנית בלי תשלום

רים גבוהים עבור שירותיה. אולם הוליבוד,
אפילו כשהיא כבר עוסקת בנושא נועז,
אינה הולכת לעולם עד הסוף. ונערת־הטל־פון,
המופיעה בסרטו של דניאל מאן, המבוסס
על סיפור של ג׳ון אוהרה, היא בעלת
מיקצוע יחיד במינו: פרוצה שאינה גובה
כסף עבור שירותיה ואפילו נעלבת כשמציעים
לה זאת; נערת־טלפון שאיבה מדברת
בסלאנג המאפיין את נערות־הטלפון האמריקאיות,
מבריקה באימרות שפר עוקצניות,
יודעת לאטינית ובקיאה בפסיכולוגיה.
מה שקורה לנערה טלפון זו, אשר מספרה
הטלפוני הוא בארטפילד ,8הוא מה
שמציעים הפסיכיאטרים כתרופה לנערות
הטלפון בכלל: אהבה אמיתית שתחזירן
למוטב.
גלוריה (אליזבט טיילור) שוכבת לילה
אחד במיטתו של מנהל חברת כימיקליים
(לורנם הרווי) אשר אשתו יצאה לחופשה.
כשהיא מתעוררת בבוקר, ומוצאת את שכרה
בסכום של 250 דולר, היא נעלבת, רושמת
בשפתון על המראה :״אין מכירה!״ ,לוקחת
פרווה ששוזיה אלפי דולארים ומסתלקת אל
ידיד־נעורים בתול המוצא את סיפוקו בפרי־טה
על פסנתר (אדי פישר).
האונס המענג. אלא שהאפיזודה הלילית
השאירה מישקע בליבותיהם של נערת
הטלפון ואיש־העסקים. הם מתאהבים, מבלים
שבוע בטיולים, ואיש העסקים אף חושב
להתגרש מאשתו ולשאת את הפרוצה לאשה.
מה שמפריע להם, כפי שמתברר בהמשכו
של הסרט, היא רק הפרווה, אותה סחבה
נערת־הטלפון בלילה הראשון.
הסרט דואג גם לספק את ההסבר הפסיכולוגי
לשכבנותה של גלוריה — הסבר
שיגרתי ושדוף: יתומה מילדות, נאנסה גלו־ריה
בגלי 13 על ידי מחזרה של אמה, ואף
נהנתה מכך. כתוצאה מאונם־בכורים זה,
הפכה לנימפומנית ופריגידית כאחד — עד
ליום בו התאהבה. בו ביום היא ניגשת
לפסיכיאטור שלה, מפסיקה את הטיפול
ומצהירה באוזניו בלאטינית :״סיק טרנאזיט
העולם הזה 1229

מלך הימאים (מגדלור, תל־אביב;
ארצות־הברית) הוא סיפור הנראה כשיא הדמיון
והכזב. זהו סיפורו של צעיר אמריקאי
המשתעמם בדמות שהעניק לו אלוהים,
מחליט לחפש הרפתקאות בלבשו דמויות
אחרות. הוא מגלה מה שגילו אחרים בארצות
אחרות, שאפשר להגיע רחוק בעזרת
מיסמכים מזוייפים.
בזייפו מיסמכים, הוא הופך בז׳ה־אחר״זה
לקצין־צבא, סגן מנהל כלא צבאי, נזיר
במינזר שתקנים, מנתח מדופלם ומורה. כל
זאת מבלי שיהיה לו מושג על אחד ממיק־צועות
אלה.
סיפורי צ׳יזבאט אלה היו נראים מגוחכים
לולא התרחשו במציאות, על־ידי אחד, פר־דינאנד
ואלאדו תמארה. טוני קרטים מגלם
את דמותו של הרמאי בסרט המבליט את
הצד הקומי שבאפשרות להוליך שולל את
כל העולם, אך אינו מעמיק בחקר הטיפוס
המבצע את מעשי הרמאויות.
תדריך ואלה הסרטים הנזוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
• עד כלות הנשיימה (מקסים -
תל־אביב) סרט־בשורה לסיגנון קולנועי חדש.
סיפור אכסיסטנציאלי המשתמש בדרכי־הב־עה
ההורסות כל מסורת ומוסכמה. ז׳אן־פול
בלמונדו משגע את הצופות, רוצח, גונב
ומחזר אחרי ג׳ין סיברג בסרטו של ז׳אק
גודאר.
• קאן־קאן (צפון — תל־אביב) ריקוד
הקאן־קאן משמש עילה לקומדיה מבדרת על
שומרי־החוק ומפיריו. שירלי מקלין משתוללת,
מורים שבלייה שר, ופראנק סינאטרה
לא עושה כלום.
@ פוליאנה (הוד — תל״אביב) זזיילי
מילס, שירלי טמפל של שנות השישים,
משחקת את מישחק האושר ומרפאה עיירה
שלמה. ג׳ין וזימן.
• זעקת הפרברים (מוגרבי
תל־אביב) סרט סוציאלי המנסה להוכיח
שלא כל בני הפרברים חייבים ליהפך לפושעים,
ברל איבס וג׳יימס דארין.

6תמימים ופראים

( אורלי -ח י פה)

חיי־המין ושאר הנימוסים של אסקימוסי
הקוטב, בסרט מאלף. אנטוני קודין.
$רק בימי חול (מאי, חיפה) גלורי־פיקציה
של הזנות בדרך להשגת האושר
בסרט יודני של ז׳ול באסין. מלינה מרקורי.
0דור
הזהב (תל־אביב, תל־אביב)
הסידרה הראשונה של סרטוני הבידור האילמים
מראשית המאה, המשמשים מצבה
לתקופה בה מלכה הקומדיה בכיפה בקולנוע.

שוורץ
אליעזר, מחבר התשבץ, ניצל
את שביתת המורים המתקיימת גס
בכפר אחא, על מנת לחבר תשבץ
להנאת קוראי העולם הזה. מי זה
אמר שלשביתת המורים יש רק תוצ אות
שליליות?
םאוזז )1 :בה־מת־עבודה
)4 .כפר
ערני נטוש, מול
עמק איילון)10 .
יטה )11 .נמצא בים•
)13 תיקרת־ה־בית
)14 .הכנס)15 .
איסוף כספים)17 .
אמא )19 .גר)20 .
סוציאליסט גרמני.
)22 שמה הפרטי של
שרת החוץ )25 .חיה
הישנה בחורף)26 .
הקימו )27 .הצנה
מוסיקאלית המורכבת
ממערכונים ופיז־טונים
)30 .מסתכל
)32 .להבה)33 .
עוף טורף )34 .מפקד
מחלקה )36 .משקה
)37 .ארצות הברית
)39 .אדם ה־נימצא
זמן רב במקום
)41 .יחידי.
)42 קרם )44 .מחבר
״התיקווה״ )46 מבו־ייש
)48 .תנור)50 .
מילת זירוז )51 .אלת האהבה )53 .חלק בנוח•
)55 מכשיר עינויים )57 .תפקיד דתי.
)58 לנשיאת טיצרכים )59 .היסטוריוז יהו־די־גרמני
)60 .שלהבת.
מאוגד )1 :עיר הכרמל )2 .עוטר לנפיל•
)3מישחק בכדור )5 .ניל המיצוות.
)6עונג קטז )7 .ענז )8 .יסוד )9 .הרדמה.
)12 בשביל )15 .האחראי על הכספים)16 .
ארגון מחתרתי בימי המנדאט )18 .מקום־

לימור )21 .קיטור )23 .מאותיות האלף-
בית )24 .תן )26 .הגיעה )28 .תריסר)29 .
מחוקק מימי־קדם )31 .מרכז לנוצרים קאתו*
לים )32 .תרכובת של נחושת ועופרת)35 .
נפטר )37 .נהר בספרד )38 .האבקות)40 .
מספר המשתתפים בניבחרת כדורגל )41 .טר־כז
)43 .נהר באפריקה )45 .נותן למישהו.
)46 על שמו נותנים פרסים בינלאומיים<47 .
תכונה טובה )49 .עוון )52 .טשטש לתאורה״
)54 דגל )56 .שניים )58 .סבא.

פרם 100ל״י למוצא שם קולע לדגם העממי החדש
של תריזז, פטנטים .11537 ,7795
הצעות לשלוח לפרסום א.כ.נ ,.ת.ד ,14053 .תל־אכיב
עד ל 25.4.61-ולרשום על המעטפה :״תחרות תריזז״

הנוי בייווו;מחופש כעובי) :ואלס אישו
(המשך מעמוד )9

דמותו ומהותו הלאומית והממלכתית, ויידחו על־ידו, ואני מקווה — על־ידי העם כולו,
בשאט־נפש.
״אני יודע שזרזירי־עט שונים עוסקים זה חדשים בטיפוח הכזב. ייתכן שמישהו מדריכם
ומחזקם במלאכה זו, בטיפוח הכזב שמדינת־ישראל מתכוונת לפתוח במלחמת־התקפה על
שכנותיה הערביות. מפיצי הכזבים חוזרים עליהם כל־כך הרבה פעמים, עד שאולי התחילו
בעצמם להאמין בבדותה שהמציאו.״
נאום זה, שנישא שנתיים לפני ההתקפה הישראלית בחצי־האי סיני, מוכיח עד כמה לא
הבין לבון עדיין, ביולי ,1954 מה נעשה סביבו. העובדה שמשה דיין ביצע פעולות שלא
על דעת הממשלה כבר היתד, אז ידועה ברבים, וגרמה בהמשך הזמן, מספר פעמים,
לוזיכוחים סוערים במזכירות מפא״י — שנסתיימו בדרישה להעבירו מתפקידו.
כעבור ארבעה ימים זכה לבון בתשובה חריפה מעל דפי הארץ, בחתימת משה קרן.
קרן גינה את השתלטות אנשי־הבטחון על המערכה המדינית, והביא כדוגמה את השתלטות
הקצינים על ועדות שביתת־הנשק, שיצאו, למעשה, מתחום משרד־החוץ. הוויכוח בין לבון
לבין הארץ, ב־ ,1954 היה בדיוק כמו ב־ — 1961 אלא שהחזיתות היו אז הפוכות לחלוטין.
ב־ 1961 חזרו הארץ ובן־גוריון על טענות לבון משנת ,1954 ואילו לבון טען ב־1961
את טענות הארץ (והעולם הזה) משנת .1954
בינתיים התקדמו המאורעות באותו חודש יולי גורלי. ב־ 18.7.54 סיפר הסופר הצבאי
של הארץ :״הממשלה דנה אתמול במצב היכול להתהוות אם יושג הסכם בריטי־מצרי בשאלת
תעלת־סואץ. שאלה זו הופכת להיות הבעייה המרכזית במדיניות־החוץ הישראלית, נוכח
התוצאות החמורות הטמונות בהסכם בריטי־מצרי אפשרי. פינוי בריטי של התעלה, ומסירת
המיתקנים הצבאיים בסואץ לידי המצרים, על הציוד הרב הנמצא שם, עלולים לשנות באופן
יסודי את מאזן־הכוחות הצבאיים באיזור, לרעת ישראל, בייחוד מאחר שמתברר והולך
כי בעקבות ההסכם הבריטי־מצרי יבוא גם הסכם אמריקאי־מצרי, שלפיו תקבל מצריים
סיוע צבאי ניכר מארצות־הברית פינוי סואץ הפך לבעייה שסביבה מתרכזות עתה עיקר
הפעולות המדיניות הישראליות, והיא האפילה על כל המאורעות המדיניים האחרים,
שהסעירו את ישראל בזמן האחרון. אתמול נמסרה בישיבת הממשלה גם אינפורמציה על
פרשת ביקורו של הרמטכ״ל, רב־אלוף משה דיין, בארצות־הברית.״
ב־ 24 בחודש פירסם סיימס הלונדוני כתבה ארוכה על ״דאגת ישראל בעניין פינוי אזור
סואץ״ .בין השאר אמר העיתון :״מר לבון משוכנע שהמדיניות האמריקאית הפרו־ערבית
תימשך גם במיקרה של פעולה ערבית תוקפנית. מכאן מסיק מר לבון שפינוי הכוחות
הבריטיים מסואץ, שיסיר את החייץ הקיים, מצריך הרחבה עצומה של החימוש הישראלי,
שתעמיס העמסה עצומה על התקציב, בייחוד מאחר שארצות־הברית מתכוונת, נוסף על כך,
לספק נשק לעיראק, ואולי לסוריה. לעומת זאת סבורים שראש־הממשלה ושר־החוץ סומך
יותר על הצהרת שלוש המעצמות.״•

י די שז שר ר א דיו

אנגלית

לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה ״ ס ״ קדימדי ״ ת״א, בן־יהודה ,74 טל.20314 .

נפתחים :

קורסים ואולפנים נוספים דמכוגרים (שפה שימושית, דקדוק, כתיב,
סגנון ושיחד( ,תס 8311י61 זדח 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
קכוצות נפרדות כאנגלית לגומרי ג״ח׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון
(למתחילים לביסוס הידיעות עד להכנה לבגרות).

• הבנה לבגרות באנגלית ומתמטיקה לאקפטרנים

: 1 4 .7 .5 4צ׳רצ׳יל טוען, בוויכוח בבי ת הנבחרים, כי ״ הגי ע הז מן שבריטניה תפנה •את
איזור התעלה״ .ראש המורדים ה שמרניים, הסרן ווטרהאוז, טו ען לעו מת זאת שמצריים רוצה
לה שמיד את ישראל, וכי על כן אסור לבריטניה לעזוב.
: 1 7 .7 .5 4ועדת־החוץ של הסינאט האמריקאי מקבלת את הנ חו תיו של הנרי ביירוד
ומגנה את התקריות בגבול ישראל. בפגי שה בין משה דיין לבוין הנרי ביירוד, בנוכ חו ת
ראובן שילוח, מגנה ביירוד את פעולת קיביה
: 2 2 .7 .5 4יושב־ראש ועדת־מי שנה של בית־הניבחרים האמריקאי מודיע כי ״רא שי
מדינת ישראל היו יהירים ונרגזים נזאד בכל הנוגע לארצות־הברית כאשר ביקרו חברי ועדה
זו בי שראל.״
: 2 5 .7 .5 4ידיעה קטנה בהארץ, ב ע מו ד :2״ראדיו דמ שק מודיע כי ששה ציונים נעצרו
במצריים. מ שטרת מצריים עצרה ששה ציונים בא שמה שהם מנהלים תעמולה נגד המשא־ו
ה מ תן האנגלי־מצרי — מודיע סופר רדיו דמ שק בקאהיר. הסופר מוסיף שהעצורים נאשמים
בהצתת משרדי ל שכ ת־ה מודיעין האמריקאית בקאהיר ובאלכסנדריה.״
: 2 5 .7 .4 5ב שיחה עם עתוניאים מכריז עבד אל־נאצר כי מצריים תי מנע מכל מגע עם
ישראל, כל עוד תוסיף מדינה זו להתעלם מ ה חל טו ת האו״ ס בי ח ס לארץ־ישראל. שר־המלחמה
הבריטי מגיע לקאהיר ל שיחו ת על פינוי תעלת־סואץ.
: 2 5 .7 .4 5ב מכ תב לניו־יורק טיי מס מכחי ש הגנראל נגיב כאילו עלולה מסירת
הפיקוח המלא על אזור התעלה לידי מצריים להביא למלחמה בין ישראל לבין הערבים.
: 2 7 .7 .4 5נחתם ההסכם הבריטי־מצרי לפינוי תעלת־סואץ תו ך 20 חודש.

(כיצד התפכח פנחס לכוד 7על כד ככתכה הכאה
בסידרה זו).

(מאי־דצמבר .)1961

פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום *

הצהרת אמריקה, בריטניה וצרפת, שה ב טי ח ה את הסטטוס־קוו במרחב.
העולם הזה 1229

חמשירון

לעולם צודקת

היה היה גבר, שמו ליש,
שפיסל דמות אשתו כגוש שייש.
הוא מאד השתדל
על דמיון למודל
אז יצא -מה לעשות? -
ראש של תי ש...

במרכז הציונים שהתנפלו מטעם תנועת
המושבים( .הארץ)
מרים קמינסקי, תל־אביב זובל בשקט.

שהדיונים

התנהלו

יותר

החלוץ המרכזי הפקיע שני שערים
(ידיעות אחרונות)
אריה אמיתי, רחובו ת
והועבר לבית הדין ל מניע ת ספסרות.

מוזמנים משתתפים. אחד מן ה מ שתתפים
בחיבור החומר המתפרסם ב ע מו ד זה, יזכה
בפרס של עשר לירות שיוענק מדי שבוע.
הזוכה ה שבוע הוא: יעקוב שבתא, תל־אביב.

בחנויות המכולת אי־אפשר היה להשיג
צמות לפסח (הבוקר)
יואב צבר, תל־אביב
אבל ב מספרות היה די והותר•

היה היה גבר; שמו ליש,
שזנח את אשתו כיום דיש.
היא סירבה לוותר
וברחה עם אחר -
והצמיחה לו זוג קרני תיש.
יוסף אלמוגי, תל־אביי־

ח?9ח 19ת

היה היה גבר, שמו ליש,
ששכר במיטבה את השיש.
אז אשתו השמנה
חיש תפסה לבנה -
ושוב אין לה גבר שמו לי ש...

הנה הכותרות לקשקשת מלפני שבוויחזקאל נרסל עיים
(מצד ימין).
ליפשיץ, מפתח־תקוה, הציעי: חללן מ״

מסרק כר־כוככא שנמצא עד־ידי
יגאל ידץ בחפירות מדבר
יהודה. יצחק לוי, מירו שלים, הציע,
לעו מת זאת: מסרק שיש בו מעבד
(בקושי) לבינה אחת כלבד.

יורם ברנשטיין,

מעשה כשין־כיתניק מסבן...

שהתנסה בשמיכת מסמרים.

הצוואה הגדול ה

מזה צוחקים הצ׳כים

רגזה אתה נזתמנן כשאתה אתזר שרבית תות שבנית
אין בגנון? הרוא יש רו רפתות זזנזשה!״
צוחקים

תל־אביב

כיון שאתם כה מתק שים ב מציא ת ח רוז
מתאים ל ש מות, ניבחר הפעם ח מ שיר
בלי שם פרטי :

הצעתו של ח. רכלבסקי מירו שלים —
גשר רעוע על הים השחור. ואילו
נורית ד ,.תל־אביב — פקיר מהודו

מז ה

יעקב שבתאי, תל-אביב

חברים פועלים, שלפו
נא מכיסיכם את הממחטות.
אני נפרד מכם —
לנצח. אל תעמדו אתי
על חמקת. נו, טוב. לפחות
לשבוע. אבל חכו
רגע. בטרם ניפרד, אנאם
קצת.
זאת צודאתי. הפוליטית.
ובכן,
חברים פועלים,
כדאי לזכור כי גם אנחנו
בני־אדם. פחות או
יותר. אל תסתכלו עלי.
והאדם בריר, חברתית.
תמיד צריך הוא בני־אדם.
כמו כינים. מצבכם,
ואפילו קיומכם
עצמו, תלויים במצב החברה
— חברת החשמל,
קייזר פרייזר, מקורות,
חברת ים־המלח וכר. מי שהצליח
להסתדר בחברה, זה נורמאלי. כך קבע
הדוקטור גרינוזאלד בדו״ח שלו על נערות
הטלפון. ומי שאינו מצליח להסתדר
בחברה נעשה או נערת טלפון או
עשיר. על כל פנים, טיפוס א־סוציאלי,
כזה שהכל רוצים להיות ידידיו.
חשיבותו של הפרט בחברה נקבעת
לפי יכולתו ליצור — בעיות. ולפי
מידותיו, הפיזיות והרוחניות. יש מידות
טובות ויש מידות רעות. במידות הטובות
מודד אדם את עצמו. ברעות את
ידידיו. למשל: הכרת ערך עצמו —
ויהירות; הסתפקות במועט — וקמצנות;
עקביות — ועקשנות.
ההסתפקות במעט היא מידה טובה,
כשיודעים מה הוא מעט. מנהל המכירות
של קאופהאלה אמר לי :״שני מיליארדים
לשנה זה מעט.״ אמרתי לו:
״אולי אוכל אני לקבל מעטי״
בכל אופן, צריך לדעת להסתדר, כי

האיטלקים

אגדותמ*דד
בחברה האנושית כולנו
תלויים זה בזה, אחוזים
ודבוקים יחד כמו באוטובוס,
ואין אחד הרוצה
לוזתר על מקומו
ואין רואים את הדרך
וסומכים על המנהיג שכבר
נגיע פעם לאיזה
מקום, קצת שחוקים אבל
עוד ראויים לשימוש. בתנאים
כאלה, מובן מאליו
כי העיקר היא האחווה.
כלומר, עלינו לאהוב זה
את זו. אבל חברה, לא
כולכם בבת אחת. כן.
תמיד עליכם לשתף פעולה.
אחד בפנים ואחד
שומר, או להיפך: אחד
שומר ואחד בפנים. ולחלוק
בכל, ביחוד ברכוש
הזולת, כדי להימנע מקנאה•
כמו שאמרו חכמינו: יהי ממון
חברך חביב עליך כשלך.
ראשית האחווה האנושית היא ההת־ענינות
בזולת. תמיד עליכם לדעת מה
מתבשל בקדירת השכן. וגם עם מי הוא
מסתובב שם בלילות. הבודד מסכן.
זכרו כי אין ארגון בלי מסים
ובלי משמעת. על ר,מעוט להיכנע לרצון
הרוב ועל הרוב להצביע כפי שכבר סוכם
במזכירות. ומצליח לרכב על כולם בעל
הישבן הגדול.
בימינו, ימי הועדים והועדות והישיבות,
בשביל להיות ראש צריך ישבן.
ולכן השתדלו להיות תמיד חברי ועדות,
שליחי ציבור, כי המתפלל על חברו הוא
נענה תחילה. ואל תיבהלו מחוסר כשרון
או גם מטמטום. מי שאין לו טחורים,
יוכל לשבת בראש, וזה העיקר.
אבל היושב־ראש רומז לי כי עבר
זמני, ובכן נקצר: אפנפופא מוקאבובבי
נאדואלימה מולדת אקאפולקוטאטא. שלום.