גליון 1230 מתאריך 16 באפריל 1961

מספר 1230

שנה 24

ל׳ ניסן תשכ״א16.4.1961 ,

המחיר 60

אגורה

רי\וד ב צ מר ת
מ שדד הבטחון!
ד ר ישראל בר נעצר בפרשה הריגול החמורה ביותר מאז קום המדינה

המשוכלל ביותר
הי פ ה בי ותר
הזו ל ביו ת ר

יי 59ו

4מנורות כפולות
|ח1זל 1של 7מנורותן
אנטנה ־פדדינו־ פנימית
לבירינט מיוחד לאיכות הצליל
חיבור לגרמפון
פרסום אטלינגר

כאשר אתה רואה כתם לבן בעתון, ברור
לך מיד כי זוהי תוצאת פעולתה של הצנזורה.
נסיון החודשים האחרים, מאז פרוץ
פרשת לבון, לימד אותך עובדת־יסוד זו של
החיים העתונאיים.
בגליון השבוע שעבר של העולם הזה,
הופיע כתם לבן גדול מאוד. למעשה, מילא
כתם דה את כל המקום המיועד למדור
תצפית, אשר בו הופיעה ידיעה אחת בלבד.
הפעם, לא היתד. זו תוצאה ישירה של
הצנזורה. כלומר: לא נמחקו דברים, שעקב
מחיקתם נוצר אותו חלל ריק על דפי העולם
הזה. אלא שהמערכת החליטה לא לפרסם
יותר מידיעה אחת במדור תצפית, על מנת
לתת לאותה ידיעה בודדת הבלטה ומשקל
העולים בהרבה על מספר המלים שלה.
ידיעה זו אמרה, :עוד השבוע יוודע לך
על מאורע שלא היה כדוגמתו בארץ, ושיא־פיל
גם על משפט אייכמן. המאורע, שיכה
גלים בעולם, קשור באחד האנשים שבסביבתו
הקרובה של ראש הממשלה*.
עתה, כשגליון דה מונח בידיך, ברור לך
מהו מאורע זה.

כאשר הגיע הרמז הראשון למערכת
העולם הזה, כי משהו לא רגיל קרה ל־ד״ר
ישראל בר, היד, זה שעות ספורות
אחרי מעצרו. מקור הידיעה לא פירש מה
קרה, מתי ומדוע. רק רמז שכדאי לנו לבדוק
את כל הקשור בבר.
מכיוזן שהיה זה ב־ 1באפריל, התעורר
חשש כי אין זו אלא מתיחה. מה עוד, שלא
היתה זו המתיחה היחידה שניסו למתוח בה
את העולם הזה. אולם המקור היה רציני
מדי כדי שיחשדו בו במתיחה.
הסיפור המלא נאסף בשקדנות, במשך ימים
ארוכים. אולם כאשר ביקשנו להכינו לפיר־סוס,
התברר כי מטעמים בטחוניים, אי־אפשר
לפרסמו, וכי נהיה נאלצים לדחות
את הפירסום עד סוף השבוע. לא היתד, לנו
ברירה, אלא לציית לאיסור זה. כל אשר
יכולנו לעשות היה להודיע לך, כי בקרוב
תדע על המאורע הסאנסאציוני.
מכיוזן שידענו את המועד שנקבע מראש
להתרת הפירסום, החלטנו לא לוותר על
הבכורה, הקדמנו את מועד הופעת העתון.
אם לדון לפי התגובות הרבות, בהן נתקלו
חברי המערכת במשך הימים המעטים מאז

הופיע הגליון האחרון, הרי שהתצפית הבודדה
השיגה את מטרתו־״

ביום רביעי בבוקר, מיד אחרי הופעת
העולם הזה בירושלים, אפשר היה לראות
כמה עשרות עתונאים זרים המנופפים ב־גליון
האחרון שלנו. הם לא ידעו לקרוא
עברית, אבל את התמונות הבינו. עיניינה
אותם במיוחד את סידרת התמונות של
אדולף אייכמן, אשר הופיעו במיסגרת הכתבה
על המתרחש מאחורי הקלעים של המשפט
הגדול.
הם הציגו את העתון בפני מחלקת הצילומים
של לישכת העתונות הממשלתית, בבית
העם, ביקשו לקבל העתקים מן התמונות
שהופיעו בהעולם הזה.
לפי הסידורים המיוחדים שנקבעו לקראת
משפט אייכמן, הוחלט כי שום צלם־עתונות
פרטי לא יורשה לצלם בשטח המשפט. הצילומים
היחידים של המשפט ושל העצור
יבוצעו בידי צוזת של חמישה צלמים, אשר
יועסקו במיוחד לשם־כך על ידי לשכת הע־תונו
ת הממשלתית. אגב, אחד מהם הוא
צלם־העתונות הוותיק פאול גולדמן, מי שהיה
צלם המערכת הראשון של העולם הזה.
את תמונות הצוזת תספק הלישכה לכל עתו־ני
העולם, ללא יוצא מן הכלל.
מדי יום, נתלים על לוח מיוחד של
העתונות אותם צילומים שהודפסו והוכנו
להפצה. העתונאים בוחרים מתוך צילומים
אלה את אותם הצילומים שהם מעוניינים
בהם, מקבלים אותם מן הלישכה ומעבירים
אותם למערכותיהם. אולם כאשר עיינו בצילומי
העולם הזה, הסתבר להם כי צילומים
אלה אינם כלולים בין צילומי ״הפול* (המאגר)
הכללי.
ליד צילומיו, ציין העולם הזה כי הם
צולמו בידי הצלם־האמן ג׳ון מילי, וכי
הם מתפרסמים בארץ לראשונה, באופן בלעדי.
מר, שהעתונאים רצו לדעת היה: אם
אין צילומים אלד, כלולים בפול, כיצד הצליח
העולם הזה להשיגם?
היה ברור לכולם כי נעשה כאן סידור
מיוחד. אבל עם מי? זאת לא יכלו אנשי
לישכת העתונות להשיב — וזאת איני
יכול בשלב זה לגלות. העיקר הוא שהוכחנו
שוב, כי כאשר מדובר בהגשת שרות מלא
ובלעדי לקוראיו, יש להעולם הזה דרכים
משלו להבטיח זאת.

מכתבים משפט אייבמן
במשד כל יום שלישי, ישבתי רתוק למקלט
הראדיו שלי. עקבתי אחרי כל רחש מבית־המשפט,
הרז את אדולף א״כטן. רק לעת
ערב יצאתי לרחוב. כי מזה שנים, נוהג אני
לצאת ביום שלישי בערב טז הבית, כדי לקנות
את העולם הזה. ידעתי כי גם הפעם
תעשו מאמץ מיוחד, ותפרסמו תמונות ממשפט
אייכטז, בו ביום. ואומנם, לא איכזבתם
את קוראיכם. התמונות (העולם הזה )1229
השלימו את אשר שמעתי בראדיו. הרגשתי
כאילו עקבתי בטלביזיה אחרי המשפט
הגדול.
נחמן לב, תל־אביב

ם יג ריו ו!

ב א ריז הנפ 1ל ה

כתבכם עשה את אותה הטעות שעושה
היועץ המשפטי מר גדעוז האוזנר. מר האת־נר
מתייחס למשפט כאל מישחק ג׳נטלמני
ברוח הספורט האננלית; ואתם התייחסתם
למעמד הנורא כאל רפורטז׳ה עתונאית רגילה,
שאפשר לכנותה במילים כמו ״משעמם״,
״חסר־מתח״ ,״חדגוני״ .היועץ המשפטי היה
צריד למחוץ את המיפלצת בהוקעת־דיראוז,
להצליח בה ולתבוע נקם. ואתם הייתם צריכים
להראות את התגלמות הצדק ההיסטורי,
שלא היתה לה דוגמה בתולדות האנושות...
לצערי, לא הצלחתם בזה.
ד״ר דניאל סמואלסון, חיפה
...אפשר רק לברר: שהחיינו וקיימנו
והניענו לזמז הזהו
אברהם ויינר, יפו
הייתי אחד מן המאות שצבאו על דלתות
בית העם בבוקר פתיחת המשפט. היו שם
כל מיני אנשים, רובם סקרנים. נם אני באתי
מתור סקרנות לראות מעמד היסטורי מקרוב.
אולם היה אדם אחד שם שלא בא מתור
סקרנות. היה זה יהודי מבוגר, שענד על
חזהו מגז־דויד צהוב — זכר לימי כליאתו
במחנה ברגז בלזן.
רק ברגע זה הבינותי מה נדול המעמד
שאני נוכח בו. הצטערתי רק שלא היו שם
עוד כמה אלפים עונדי הטלאי הצהוב.
אפילו אם לא היו באמת ניצולי מחנות —
רק כהפגנה.
דויד כהן, פתח־תקווה

עלי דווקא עשו רושם התמונות שפירסם-
חם במיסנרת הכתבה על הנעשה מאחורי
הקלעים של משפט אייכמז. עד עכשיו התרגלתי
לראות את אותן התמונות בכל העתונים.
ונם העולם הזה לא הצליח לחדש דבר בכיוון
זה. אר בכתבה זו, פירסמתם סידרה שלמה
של תמונות שלא הופיעו בשום מקום אחר.
יורם נדב, ירושלים
תמונה אחת החסרתם. כוונתי לתמונה שפורסמה
בהבלטה על־ידי עתונים חשובים

אייכמן ככרגן כלזן?
בעולם, ואשר בה נראה אייכמן מתעלל ביהודי
בעל פיאות, בעת ביקור במחנה ברגן
בלח.
דויד אנקורי, תל־אביב
התמונה המובאת להלן, היתה ברשות העולם
הזה, אולם לא פורסמה מאחר שאין
כל הוכחה כי הקצין הנדון (מימין) ,הוא
אמנם אדולף אייכמן.
אמש עצרתי ברחוב ליד רוכז לממכר
עתונים, ונדהמתי. תדהמה זו עדיין מחלחלת
באברי, טדי הזכרי באשר ראו עיני.
על העמוד הראשון של מספר עתונים
הודפסו ברוב כבוד מספר תמונות של א״כ־מן
.״אייכט: כותב״ ,אייכמן אוכל״ ,וכר.
ובתמונות: אדם מקריח, ממושקף שאינו נבדל
כלל במראהו החיצוני מכל יקה טוב של
נהריה — וזה האיום שבדבר.
איני טועז שיש להלבישו במסכה ולפרסם
העולםהזה 1250

התמונות — אר תמונות מעיז אלו!? ,אנו
עצמנו דואגים להפצת! ,מראות לנו אדם,
בז אנוש רגיל, שאפילו מרכיב משקפיים.
כאז בארץ, מעוות כל ישראלי את פניו,
מתמרמר או מתבדח, ופונה לדרכו. אבל
בחו״ל?
בחו״ל תהא התמונה — תמונת קורבז;
קורבז היהודים.
ד. אליעזר, חיפה
מחמאות על זרי־זותכם
בכיסוי המשפט.
חוץ מזה, הוכחתם
דביקות במטרה?פרסם
מדי שבוע,
בשער האחורי
של העוקם הזה,
תמונת עירטוק. אפיקו
אייכמז בשער
האחורי הוא עירום.

ערכו של ערף

דידי מנוסי, ת״א

אתם קא מתיאשים, מה? כק העוקם עסוק
עם משפט אייכמז, ורק אתם קא מרפים
מהפרשה ומספיחיה. כוונתי למאמר העורר
״צבא חאקי״ (העולם הזה ,)1229 המנתח את
הצהרת דויד בן־נוריוז, כי השלום באזורנו
יופר. המשיכו כר. כי אסור שהפרשה תרד
מהפרק ותיעלם כלא היתה.
אבי גרוס, תל־אביב
אורי אבנרי טועז שתנועת החרות רואה
בצה״ל ״ערד״ ,״אידיאולוגיה״ ,״דבר שבקדושה״
ו״נושא לפולחז אלילים״ .הוא עושה
זאת על־ירי השוואת משפטים בודדים מנאומו
של מר בניז בפתיחת הוועידה השישית
של תנועת החרות, למשפטים רומים בתוכנם,
שנאמרו על-ירי ה״ה בדנוריוז, דייז וינאל
ידי!.
אומנם אמר מר בניז, ולדעתי הוא צודק
בהחלט, שצה״ל הינו ערר לאומי חשוב,
וזאת מכיוון שבלעדיו אין לנו קיום. ברם,
מר בניז הכריז נם, כי תנועת החרות דוגלת
בעליונות המוחלטת של הרשות האזרחית
הניבחרת על הכוחות הטזויינים של המרינה.
בז אמר בניז, שאכז קיימים ליקויים בצה״ל
ושרק מיליטאריסט מוכה בסנוורים יטעז שקיים
צבא קקא ליקויים.
דרי רויטמן, תל-אביב

עמים־אחים
שמחתי לקרוא ני הפל״ז פירסם בביט־אונו
על הקמת הוועד הישראלי למעז אל־נ׳יריה
החופשית (העולם הזה — )1229
וזאת בנימה אוהדת ביותר. חשוב במיוחד
הביטוי ״עמים-אחים״ ,בהקשר עם העם הישראלי
והעם הערבי.
אני עליתי לישראל לפני שלוש שנים בלבד,
ובזמנו היתה המלחמה באלנ׳יריה בשלב
קשה מאוד. אני זוכר שכבר אז אמרו הלוחמים
המוסלמים ליהודים שצריכים לתמוד
נהם, ני הצרפתים בסוז* יסולקו. אבל לא
קל בשביל היהודים להתניים לפל״ז, כי הם
היו תלויים לגמרי בצרפתיים. עכשיו אנחנו
רואים שהלוחמים צדקו, וטוב לקרוא בביטאון
הפל״ז שהם עוד מדברים על ״עטים־
אחים״ ,ולא קיבלו את הקו המצרי, למשל,
שהישראלים — והיהודים בכלל — הם
אויבי העם הערבי.
אדמונד חסין, תל־אביב

גגד הרצח!
ברצוני להרחיב קמעא אח אופקיו של מר
אורי אבנרי, שטען (העולם הזה )1229
כאילו היה ״העולם הזה״ הנורם הישראלי
היחיד שנינה מיד את פעולת קיביה. ובכן,
ב״קול העם״ ,בטאוז המפלגה הקומוניסטית
הישראלית, מיום ,15.10.53 זאת
אומרת, למחרת היוודע המעשה, פותח המאמר
הראשי כד:
״נגד הרצח!
״הרצח ההמוני שבוצע אתמול על-ירי ישראלים
מזויינים בכפר הערבי קיביה שבעבר
הירדן, הינו מעשה פשע מחריד שיש לגנותו
בכל לשון של גינוי. רק אנשים חסרי־אח־דיות,
חסרי־מצפוז וחסרי כל דאנה לבטחוז
ישראל ולמעמדה הבין־לאוטי, יכולים להחליט
על ביצוע מעשי רצח בדם קר של
נשים, ילדים וזקנים בשנתם״.
אליהו קומאי, יד חנה

צדיק באמונתו יחיה
כיהודי דתי שטחתי לקרוא על ראש המערכת
כי מסורתי הוא, והוא יושב-ראש
בסדר ליל חג הפסח. עליו יאמר הפסוק:
צדיק באמונתו יחיה. ועל העתוז ייאמר: כל
כלי יוצר עליד לא יצלח וכל לשוז תקום
איתר למשפט תרשיעי.
יצחק בר־כוכבא, ירושלים

האמת של דליה
הקוראה רות בראוז, מגרמניה (העולם
הזה )1229 משמיצה את דליה לביא על
שהיא שוכבת עירומה — לצורכי הסרטה
— עם השחקן פיטר ואז אייק, שאינו שחקן
צרפתי כי אם גרמני.
הרשו לי להעיר: בתום מלחמת העולם
השנייה כאשר הנעתי לברלין בתור נציג
תא ההסרטה של הצבא הפולני, בדצמבר
,1945 פנשתי שם את פיטר ואן אייק. הוא
לבש מדים של קציז אמריקאי ושירת ביחידת
ההסרטה של הצבא האמריקאי. נפגשתי
עיטו פעמים רבות, וידוע לי כי נזמז המלחמה
שירת ביחידה קרבית של צבא ארצות־הברית
ננד הגרמנים. את גרמניה, מולדתו,
עזב ב־ ,1933 כמהנר פוליטי, אחרי עלות
היטלר לשלטוז.
יעקב וולנסקי, בת-ים
כל הכבוד לדליה לביא. חיא לא התעצלה
חעולס הזח 1230

לקחת נייר ועפרוז, ולכתוב מיכתב ארוד
לקוראי העולם הזה, כדי להסביר מדוע
היא מתפשטת בסרטיה. לא חשוב מה
הסיבות בעד ונגד; היא שיכנעה אותי ביושרה
האישי וגם שהיא עוד קשורה לארץ
הזאת. אחרת מה היה איכפת לה מה אומרים
וכותבים כאז על העירום שלה? בסיכום:
אני עור לא התייאשתי לראות אותה מש תתפת
בסרט ישראלי, אחרי שהיא כבר רכשה
לעצמה שם בינלאומי.
אני מקווה שנם אז לא תתחשב בריעות
הפרובינציאליות שלנו, ולא תלביש את האטת
האטנותית שלה בסחבות של ריעות
קדומות עלובות.
אפרים ששון, תל־אביב

כריכה לקללה
הכתבה ״ברוגז בבריכה״ (העולם הזה
,)1223 כולה דברי שקר וכזב.
במיקרה מכיר אני היטב את מר יוסח
סלקי (אגב, אחד המומחים הרנולים שלנו
בספורט־המים, ומדריכם של טובי השחיינים,
זה שנים רבות) .אני מכיר את נחום
בור כשחייו מצטיין לשעבר, אבל אינני מכיר
את בוך כמאמן מצטיין. ואיז זה מספיק אם
הוא מכריז על כד.
ידוע לרבים שבור נזרק ממש מבית־הספר
לתרבות הנוח בקלז, מתור חוסר ידע מינימאלי
לעמוד במיבחז זה. אנב, גם בארצות־הברית
לא השתלם ביותר אצל קיפוט המהולל.
קיפוט ביקר פעמיים בישראל, ומי
שידע לספוג תורה ממנו, עשה זאת. לכז ה־אסמכתה
של בור אינה מקנה לו זכות מינימאלית
להחפאך.
כאיש מכבי אני בטוח שבור איננו מייצג
את תנועתו, מאחר שלברית-ם כבים-תל-אביב
איז מהנדס לבחירות לטאמנים־ארציים. לשם
כד קיימים מוסדות ניבחרים. ואם מר יוסח
טלקי אינו מוכז לקבל שותח כה לא-שווה,
חושבני שהוא עושה בחכמה.
יואל וייס, חיפה

הערצה ובכוד
טוב עשיתם שהקדשתם מקום לספרו של
מר דויד תידהר (העולם הזה .)1228 בביתנו,
השם דויד תידהר היה מאז ומתמיד
נושא להערצה ולכבוד. כי אבי המנוח הכירו
עוד כאדם שפעל רבות למען היישוב,
והוא נטע נם בי הערכה זו. מה חבל שאיז
הממשלה יודעת לטפח ולרומם אדם כזה.
אנשים פחותים ממנו בהרבה זוכרים לפרסים
ולמענקים לשם ביצוע עבודותיהם, אבל הוא
חייב לעשות את הכל בכוחו האישי. האנציקלופדיה
שלו, למשל, מדוע איז מכריזים
עליה כעל מיפעל תרבותי לאומי,
ומאפשרים למר תידהר לשקוד בחיבורה
ללא דאגות אירגוניות או דאגות של
פרנסה יומיומית?
נוח אבוטבול, תל־אביב

אבא אומר שכדאי לי לחסוך בתכנית חסכון ״אגור״.
כולם בכיתה כבר חוסכים בתכנית זאת. הבאתי 2לירות
ואני רוצה לקבל: קופה, כרטיסיה ושני בולים ראשונים.
אבא אמר שכדאי לי והוא יודע, כי לו יש חשבון
בתכנית ״חסכון־פרס״ ,תכנית בה נוספת לירה אחת לכל
שלוש לירות שכבר נחסכו.

בג ק די ק קז מו
1לי שראל געסי

מתח גכוה

מתיחה כזאת עוד לא קראתי אצלכם. הנה
שני חברה שולחים בטשותח את תמונתם ל-
מרור ״מכתבים לרותי״ ,ואחר כד, כל אחד
בנפרד, שולחים מכתבי־השטצה הדדיים, כ־אילו
השני הוא ששלח את התמונה, מתור
רצוז למתוח את חברו (העולם הזה .)1229
ושניהם מסיימים: הא, הא, הא, לא הצלחת
למתוח אותי.
נתן רינגלר, ירושלים

סדר כדי שולחן
הידד להעולם הזה. באותו יום שכתבתם
אודותי (העולם הזה )1228 נתנה לי חברת
״אג״ד״ באילת נסיעה בהקפה לתל־אביב
ושם דיברתי בשח־רחוק עם מר רזיאל מהסוכנות,
והתחננתי בפניו
שיתז לי כיסא
ושולחן כדי שאני ובתי
נוכל לערוד את
ליל הסדר עליו. הוא
סירב. הוא יעץ לי
שאזדמז אצל מישהו
לסדר. אני כאז חודשיים
ואיש לא הז־מיז
אותי לביתו. פה
באילת, זה מידבר
— נם מידבר הלבבות.
לכז נאלצנו
לערוד את הסדר,
בפעם הראשונה בחיים,
על אבנים —
ולשבת עליהז גם

מי אשם? ראש
העיר אילת. באים
אלי לקוחות מבית־המשפט
וממשרד הפנים,
וכשאיז לי לא
שולחז ולא כיסא
הם בורחים ולא חוזרים.
לכז אנו גוועים
ברעב. עובדה
מחפירה היא שעירית
אילת הילוותה
למר ישראל טריסטר
8000ל״י לפיתוח
עסק פרטי של ספורט
ימי, ואילו ממני
מונעים כל אפשרות
של פרנסה ושיכון,
כמו שנותנים לכל ה דויד עולים. קוהלת אמר:
״ראיתי את העשוקים ואין להם מנחם״.
כנראה שלא היו עתונים בזמז שלמה המלה.
אבל כיום ישנם מנחמי־עשוקים ואל ההם
חעתונים. אני מברככם שאתם השבועון ה־ראשוז
בארץ שגילה בפני כל היישוב את
מצבי המחפיר.
עורך דין יצחק דויד, אילת

1קי די 1 0
תלמידים1 סטוד;טי 8׳
הרשמי עיר חיים לקיים די חדש יי•

קצרנות
ע כ רי ת ו /או *נ ג לי ת
(שני חודשים, פעמיים בשבו?)

ב״אילסז גרג*
המנהל: ח .בר־קביא (קמסינסקי)
תל׳אכיב: רחוב גורמן 3
חיפ ה ! בבית־דזספר ״במעלה״
רזזיב שמריח• לייו 30
ד כזיכטחת!

במדינה
העם
ה חרלי ש הראשון
הרגע שהדמיון האנושי חלם עליו במשך
דורות הגיע השבוע. האדם הצליח לצאת
מתחום כוח המשיפה של כדור הארץ.
מאיור יורי גאגארין, מחיל האח־יר הסובייטי,
טס לחלל, סובב את כדור הארץ באפ
דקות וחזר בשלום לארצו. החלליש
הראשון נהיה לעובדה קיימת.
בכל עת אחרת, היה זה מאורע המסוגל
לעורר את האנושות כולה לשיאים של
התלהבות. גם עתה הציפו את מוסקבה
ברכות רשמיות ואישיות מכל ארצות העולם•
אולם רק מחצית האנושות שמחה
ללא מעצורים. המחצית השניה, חרף מיברקי
הברכה של מנהיגיה, לא שמחה כל כך.
לא היד, זה מיקרה כי למחרת ההישג
האדיר, התכנסו גדולי מדעני החלל של
ארצות הברית והכריזו כי השולט בחלל
ישלוט גם על כדור הארץ כולו. במלחמה
הקרה הפך גם שיגורו של החלליש צעד
במאבק על קיום האנושות.
הדמיון האנושי אינו יכול עדיין לתפוס
את משמעותו של המיבצע הסובייטי. יכולה
זו להיות תחילתה של תקופת־חיים חדשה
בתולדות הקוסמוס. המיבצע מבשר גם סכנות
נוראות לאנושות־ כולה. פירוש ההישג —
שמעתה יוכלו לרחף בחלל, מעל לכדור הארץ,
מאות פצצות מימן, אשר בני־אדם
יוכלו להפעילן מתוך חלליות קבועות. לחיצה
על כפתור תוכל למחוק לא רק ארץ זו או
אחרת — אלא את כל כדור הארץ.

מ פלגו ת
עור הדוב

• האס אחראי נל העם הגרמני לפשעי הנאצים?
• האם אופיינית המחלה הנאצית רק לגרמניה, או שמא יכולה היא לפרוץ בכל
אומה אחרת?

• האם יתכן נאציזם ישראלי?
• כיצד הפן אדולף היטלר לאנמי־שמי?
• אילו מאורעות בהיסטוריה הגרמנית הכשירו את הקרקע למהפכה הנאצית?
• כיצד נבחרה ממשלת היטלר באורח דמוקראטי על־ידי בוחרי גרמניה?

• מה התכוון היטלר לעשות אחרי נצהונו במלחמה?
• מה היה חלקם של הגנראלים ואילי־ההון בעליית הימלר לשלטון?

• האם יש דמיון בין פולחן־הבטחון של בן־גוריון ודיין לבין המיליטריזם
הפרוסי?
• מי המציא את צלב־הקרס?
• מי היהודי שניצח על חיל־האוויר הנאצי?
• האם ידעו המוני גרמניה על השמדת היהודים?

• כיצד אפשר להכיר כתנועה נאצית חדשה?
• איך נולדו הס.א. והס.ס?.
• כיצד התחברו ראשי הצבא הגרמני כדי לחסל את היטלר בעיצומה של מלחמת־העולם?
• אילו חוויות־ילדות ורשמי־נעורים עיצבו את עולמו הרוחני של היטלר?

• האם היה היטלר נאון או מטור!??
• מה הרקע האישי של היינריך הימלר, מגדל העופות; יודף גבלס, הננס הצולע; הרמן
גרינג, הנארקומן האלים; ארנסט ריס, ההרפתקן ההומו־סכסראלי; יוליוס שטרייכר,
הפורנוגראף האנטי־שמי; אלפרד רוזנברג, הפילוסוף בגרוש?

• מה הרקע המעמדי וההכרתי של הנאציזם?

ארת ר \2אחידות נזתאהז השארות הנווצאות וזשובתן בנזפר

ראשי המפלגה הליבראלית דמו השבוע
לאותו צייד המחלק את עור הדוב, עוד
בטרם הצליח לצוד את החיה הממוכנת.
ארבעה חודשים לפני יום הקלפי, היו משוכנעים
כי יזכו לתוספת־כוח בבחירות, והם
שקעו בוויכוח: כיצד לחלק את הכיסאות?
השותפים הפרוגרסיביים סברו תחילה כי
יש לשתף בחלוקת העור את הגורמים שיעזרו
למפלגה החדשה להשיג את הניצחון.
במיקרה זה: אנשי־הרוח ונציגי עדות המזרח,
שהצטרפותם נראתה ודאית. בשיחות־ההקדמה
עם הצ״כ, אף ציינו הפרוגרסיבים
את שני הגורמים הללו כנדוניה חשובה
שהם מביאים לברית־הנשואין.
הציונים הכלליים היו פחות נדיבים. אם
לחלק את עור הדוב — יעשו זאת בינם
לבין עצמם, בלי שותפים מן החוץ. הם היו
בטוחים כי מספיק בשלט ״ליבראלי״ כדי לנצח,
וכי אין כל צורך לצרף עסקנים חדשים.
״;גמר ואדי פאליבג״ .לשיא הגיע
הוויכוח בעת שנפגשו חברי הודעדה הפארי־טטית,
עליה הוטל ללבן את שאלות המיזוג.
סיפר לאחר מכן אחד מחברי הוועדה:
״כבר היה ברור לנו שפרופסורים ואנשי-
רוח רציניים לא יצטרפו לרשימה שלנו.
נשארה שאלת העדות. הנציגים הפרוגרסיביים
הזכירו את מקייטין והתימנים שלו, ואת
עורך־הדין כהן־צידון, ככוחות בעלי משיכה
בין עדות המזרח. על סמך זה ביקשו לשריין
מספר מקומות בכנסת לנציגי העדות.״
יוסף ספיר, האיש החזק של הצ״כ, סבר
אחרת, .׳גמרנו עם ואדי סאליב,״ פסק.
״ראינו מהו כוחן של העדות. אין שום צורך
במנהיגים שלהן. לכל היותר, בתוך 14המקומות
הראשונים, אפשר להכניס אחד.״
דעתו הכריעה, אולם צפוי מאבק נוסף.
כאשר יתכנסו עסקני המפלגה החדשה ל־וועידתם
הראשונה, השבוע, תר,יד, אחת ההצעות
שיועלו רשמית: הבטחת ייצוג ניר־חב
יותר לעדות המזרח. תיקודת מצדדי ההצעה:
ספיר וחבריו־לדיעה לא יעיזו להשמיע
בפורום רחב את הדיעות שהשמיעו בוועדה
המצומצמת.

החרם

על כמה מהן ענה אורי אבנרי בסידרת מאמריו ״אייכמן: איש ותקופתו״ ,שנתפרסמה מעל
עמודי ״העולם הזה״ ועוררה תשומת־לב כללית בציבור הישראלי.

עתה הרחיכ המחכר את היריעה כספר שככר עורר ויכוחים סוערים
כאלפי כתים ישראליים, ואשר מהדורתו השניה ככר נמצאת כדפוס.
ספר זה, שהוא חיוני לקורא הישראלי האינטליגנטי, המכקש להכין את
רקע משפט אייכמן, נמצא למכירה בכל הקיוסהים 270 -עט׳ 1.20ל״י.

פר שת סהר

מבחינה משפטית, תמה הפרשה: יחזקאל
סהר נמצא אשם בעדות שקר וסילוקו משרות
המדינה הפך סופי. אולם פרנסתו לא
סוכנה: בנק דיסקונט קיבל אותו לעבודה,
בדרג מינהלי גבוה.
עמוס בן־גוריון, האיש שלמענו שיקר
והתבזה יחזקאל סהר, לא שילם אף הוא
עבור השקר. הוא המשיך לפקד על משטרת
תל־אביב, כאילו לא היה שמו קשור באחת
הפרשיות המבישות ביותר בתולדות המדינה.
רק אדם אחד נפל קורבן לפרשת סהר—
עמוס בן־גוריון. היה זה דווקא האדם אשר

פעל לפי צו מצפונו, ואשר הודות לאומץ
ליבו האזרחי, הושמה לאל קנוניית קציני
המשטרה להוציא את סהר זכאי במשפט.
איש זה הוא חי חסידוף, הירושלמי הצעיר
( ,)21 שהביא לידיעת הציבור את קנוניית
קציני המשטרה (העולם הזה .)1198
העונש הראשון שהוטל עליו בשל אומץ
ליבו היה פיטוריו מעבודתו במשרד המשפטים.
המשרד, שראשיו התכוננו להיכנע
בחוסר־אונים לקנוניית הקצינים, הפגין את
אונו נגד האזרח הקטן, העמידו למשפט.
המשפט לא הסתיים עדיין, אך חסידוף כבר
משלם את המחיר, כאילו הוכח כאויב
הציבור מספר .1
הזכות לעבוד. במשך שבעת החודשים
מאז פוטר מעבודתו, מחפש חסידוף
מקום־עבודה חדש. הוא נרשם במשרד
עיסוק ובלישכת העבודה בירושלים. אך אל
משרדים אלה פונים מעבידים גדולים, הקשורים
בצורה זו או אחרת בממשלה!
מוסדות ציבוריים, משרדים ממשלתיים, חברות
ממלכתיות. אף אחד ממוסדות אלד, לא
רצה להעסיק את הפקיד הצעיר, חסר־הפר־נסה.
הם גם לא הסתירו את סיבת החרם:
עונש על שהעז לפגוע ביחזקאל סהר ובעמוס
בן־גוריון.
לפני שבוע נדמה היה לחסידוף כי סוף-
סוף זכה בעבודה. הוא נתקבל כפקיד בעיריית
ירושלים. הוא הספיק להיות מאושר
בדיוק יומיים. בתום היום השני, משנתגלה
״עברו״ לראשי המנגנון העירוני, נאמר
לו שהוא מפוטר, מפני שיש עובדים מיותרים.
מצבו קשה במיוחד, מכיודן שגם ב־לישכת
העבודה הוגדר כאדם בלתי־רצוי.
על אף העובדה שהוא עומד כבר בראש
התור של הפקידים הזכאים לעבודה, מסרבת
הלישכה לשלחו למקום־עבודה. העובדה
שחרם זה הוא פגיעה באחת מזכויות־היסוד
של האדם — הזכות לעבוד — לא הפריעה
למנגנון אכול־השינאה.
השבוע נראה לחסידוף כי לא נותר לו
סיכוי להתקיים אלא אם כן יימצא מעביד
פרטי שיהיה מוכן לתת לו עבודה .״מי
יודע,״ אמר במרירות ,״אולי יימצא מעביד
שיחשוב כי במדינת ישראל מגיעה גם ליז
מ ת קיום — ולא רק ליחזקאל סהר.״

המימ של הצבאי
המורה וחוקריו
ההזמנה להופיע בפני ועדת החקירה של
משרד החינוך לא באה כהפתעה לצלאח
בראנסי. המורה התיכון מכפר טייבה, ש־שנאלץ
קודם לכן לעבור לבית־הספר העממי
במקום, כתוצאה מהשקפותיו הפוליטיות,
ציפה מזמן לפעולת־תגמול מנציגי המימשל
הצבאי, הופתע רק כי התגובה באה באיחור.
כי בראנסי, המתון בהופעתו, נמנה עם
קבוצת המשכילים הערביים שהוציאו לאור
את הביטאון אל־ארד, נידון בזמנו לשלושה
חודשי מאסר על תנאי, בעתן פירסום בלתי-
חוקי. עובדה זו די בה, באיזורי הגיטו הנתונים
למרות המימשל הצבאי, לנשל
אדם ממישרתו ומפרנסתו.
לשתא טען המורה לסיפרות, כי האיש שנתמנה
כשופט חוקר מטעם משרד החינוך
והסתדרות המורים, שמואל סלמון, מכהן
כיו״ר המחלקה הערבית במשרד החינוך,
הינו, איפוא ,״יריב טבעי״ .איש לא שמע לו.
פסק־דין לפני המשפט. דרכו של
צלאח בראנסי לא היתד, סוגה בשושנים
גם קודם לכן. המורה, שעסק בזמנו הפנוי
בכתיבה, נזרק תחילה מבית־הספר התיכון,
החל עובד בבית־הספר העממי בכפר. כיתן
שמישרה זו לא הספיקה לכלכלתו, חיפש ומצא
עבודה חלקית, בחברת הספר הערבי.
מישרה זו לא איפשרה לו אלא עבודה
חלקית בבית־הספר העממי. הממונים עליו
הסכימו כשימחה שיחנך עד כמה שפחות, הצהירו
כי יוכל לשוב למישרה מלאה עם
תום שנת הלימודים. אך כשפנה, עם תום הלימודים,
כדי לעבוד בשנה הבאה במישרה
מלאה — נדחה בטענה כי לא הגיש בקשה.
כאשר שאל את מנהל המחלקה הערבית
מדוע לא נתבקש להגיש בקשה, טען סלמון
כי שלח אליו מכתב. המכתב המיסתורי,
אם אומנם נשלח, נעלם בדרכו לבית המורה.
כנראה שהעניין נמאס לבסוף על כל האחראים
הנוגעים בדבר. לפני זמן קצר הופסקה
עבודתו של צלאח בראנסי לחלוטין. במכתב
בו הודיעו לו על כך, נקבע כי יחקר על
פעילות אנטי־בטחונית. אך המיכתב איטר
שיגר שמואל סלמון להסתדרות המורים היה
ברור יותר: עוד לפני חריצת משפט ה1זעדד,
קבע סלמון, כי לאור מאמר שפירסם המורה,
״אין הוא מתאים יותר לעבודה חינוכית.״

העולם הזה ־ 3 0מ1

ד ו ׳שואל בו-איש אמונו ושוו של ואש הממשלה ושו־הבטחון־נאשם בריגול!

רופא מיוחד הוזעק לפני שבועיים אל ביתו של דויד כן־גוריץ.
ראש הממשלה לא היה חולה ולא הרגיש כרע. אולם ראשי שרותי
הכטחון עמדו למסור לו הודעה מחרידה. הם חששו פן יוכה ראש
הממשלה כהלם, כשמעו את הבשורה.
מה היתה ידיעה זו?
היא נגעה לאישיות ממדרגה ראשונה, אדם שהיה מבאי ביתו של
דויד כן־גוריון, איש אמונו ואיש סודו, אשר כל הדלתות היו פתד
חות לפניו.
סגן־אלוף ד״ר ישראל בר, לשעבר מן הדמויות המרכזיות בצה״ל,

רכש לעצמו שם עולמי כמומחה להלכה צבאית. בישראל לא היה
שני לו כתיאורטיקן ובפרשן צבאי. הוא אף היה הרכה יותר מזה -
ידיד אישי של ראשי המדינה, יועץ פרטי למנהיגיה.
עתה התכוננו ראשי שרותי הכטחון להודיע לשר־הבטחון כי איש
זה נעצר באשמת ריגול לטובת מדינה זרה, וכי הודה בכך שמילא
תפקיד זה כמשף זמן מסויים.
למרבה המזל לא היה ראש־הממשלה זקוק לעזרת הרופא. אולם
הוא הוכה כהלם .״סבבוני בכחש!״ קרא, בהתהלכו כסהרורי בתוף
ביתו.

חסלו -ובמקומו באו שלושת
ך* דירה קטנה ומרוהטת בצניעות, חיכתה בליל הסדר האחרון אשה שחרחורת
£״יפת־תואר לידידה, כדי לקחתו לאמה לחגיגת הסדר. אולם ד״ר ישראל בר לא הופיע.
אורה רחמים, ילידת רודוס ואם לשני ילדים, לא ידעה איך להסביר לעצמה את העדרו
של הידיד, כי לא היה אדם דייקני יותר ומסור יותר מאשר האיש לו נהגה לקרוא ״ישראל״,
ושילדיה קראו לו ״דוד ישראל״ .כנאה לאדם בעל עבר צבאי וחינוך גרמני, היה ד״ר ישראל
בר סמל הקפדנות. היתר, לו סיבה נוספת לדייק: היחסים שקישרו את הגבר בן ה־ 49 עם
האשד, בת ה־ 29 היו יחסי־אהבה עמוקה, כימעט רומנטית, בין שני בני־אדם למודי־נסיון,
שמצאו איש את רעהו אחרי תלאות, התכוננו להתחיל בצודתא בחיים חדשים משותפים.
בר לא בא. במקומו באו שלושה גברים, שהציגו את עצמם כאנשי בטחון וביקשו לערוך
חיפוש בדירה. הם הודיעו לה כי ישרא׳ל בר נעצר.
אורה לא ידעה את הסיבה. כאשר נתגלה לה הדבר, כעבור מספר ימים, מפי כתב
העולם הזה, נדהמה עד כדי הלם. כשדמעות עמדו בעיניה, אמרה :״לא, זה לא יכול להיות!
1*4^ 1,

אני לא מאמ ינה!״

ב־ ,1912 הוא חייל מיקצועי, שאת נסיונו הקרבי הראשון רכש בהתקוממות השוץ־נונד
בווינה, בפברואר .1934 בראשית ,1936 סיים את האקדמיה הצבאית באוסטריה ומקץ אותה
שנה, עד אביב , 1938 לחם בשורות הבריגאדות הבינלאומיות במלחמת־האזרחים בספרד.
בסוף * 19 עלה לארץ. משנת 1940 היה עובד מנגנון־הקבע של ההגנה, ומילא תפקידי
תיכנון והדרכה במטה הכללי שלה. בימי מלחמת־ד,קוממיות, שימש סגן לראש אגף־המיבצעיס
של צה״ל, ולאחר סיומה — ראש מחלקת תיכנון ומיבצעים באגף המטה הכללי.״
הביוגראפיה הרשמית שפורסמה בביטאון צר,״ל, מערכות, מיולי ,1950 חוזרת על פרטיה
אלה, ומוסיפה כי שירת גס כנוטר בירושלים, לפני עלייתו בסולם־הפיקוד של ההגנה.
ביוגראפיה שונה לגמרי מופיעה על כריכת ספרו של בר, המזרח הקרוב — •ארץ גורל
בין מזרח ומערב, שהופיע לפני כשנה, במינכן, גרמניה, בהוצאה מדעית־צבאית• ״אלוף־
מישנה י. בר נולד באוסטריה ב־ . 1912 כחניך באקדמיה הצבאית על־שם טרדה, שירת בצבא
האוסטרי הרפובליקאי עד שנת .1938 באותו זמן הוענק לו תואר ד״ר לפילוסופיה באוניברסיטת
ווינה. מאז 1940 היה ד״ר בר חבר במטכ״ל של ההגנה, ובמרוצת השנים תפס כמה
עמדות מכריעות במטכ״ל הישראלי.
״בין השאר, היה מנהל מחלקת התיכנון, ומאז 1949 מנהל אגף המיבצעים של המטכ״ל.
מאז 1954 משרת אלוף־מישנה בר בלישכת שר הבטחון הישראלי, שהוא גם ראש־הממשלה,
הד״ר הוא, חוץ מזה, בעל הקאתדרה להיסטוריה צבאית באוניברסיטת תל־אביב. מכאן
מסתבר כי מעטים האנשים המסוגלים כמוהו להעריך את התנאים והבעיות של המזרח הקרוב.״

המרצה להיסטוריה: בר לפני תלמידיו
כי הד״ר ישראל בר נעצר באחת האשמות החמורות ביותר בהן יכול להיאשם אדם
במעמדו: ריגול שיטתי וממושך לטובת מדינה זרה.

סמכות צבאית מס׳ 1

ורה לא היתה היחידה שלא האמינה למשמע אוזניה .״בדיחה של האחד באפריל!״
\ | צחק קצין בכיר, ושכח את !העניין .״טעות מגוחכת!״ אמר מנהיג מפלגה .״שואה
בטחונית חסרת־תקדים!״ קבעה אישיות רמת־מעלה.
ואכן, אילו היה מדריך בבית־ספר לריגול מנסה לתאר באוזני חניכיו את העמדה
האידיאלית שעל מרגל־אמן להגיע אליה כדי למלא את משימתו, לא יכול היה להמציא
עמדה טובה מזו של בר. ואילו היד, מחבר ספרי־בלשים מתאר דמות ססגונית כמו ישראל
בר, בעל מעמד דומה, היה הקורא מלגלג לדמיונו המפותח.
כי אין במדינה אדם מעניין יותר מד״ר ישראל בר, ואין בה אדם שעמדתו היתד, נוחה
יותר למיבצע כזה. אם נכונות כל ההאשמות שהוטחו נגדו, השבוע, על־ידי מאשימיו,
הרי ברור כבר עתה כי לישראל בר שמור מקום־כבוד בשורת אמני־ד,ריגול בהיסטוריה.
לקוראי העתונים ידוע הד״ר ישראל בר כפרשנו הצבאי של הארץ, ולאחרונה גם ככותב
מאמרים פוליטיים בעתון זה. לסטודנטים ולדור החדש של קציני צד,״ל הוא ידוע כראש
הקאתדרה להיסטוריה באוניברסיטה של תל־אביב, הממומנת במישרין על־ידי משרד־הבטחון.
לקצונה המיקצועית ידוע בר כמחברם של מאות מאמרים, מחקרים, חוברות וספרים של
הלכה צבאית, שקבעו את מעמדו כתיאורטיקן הצבאי מם׳ 1של ישראל — ולמעשה גם
היחיד. הוא כתב את כל הערכים הצבאיים באנציקלופדיה העברית.
לקוראים באירופה ידוע בר כמחבר ספר חשוב על עמדת המרחב במלחמה הקרה בין
מטעם מערכת־הגושים.
ראשי צבאות נאט״ו מכירים אותו כישראלי
ד,בטחון, וכמחבר ספר על מיבצע־קדש, שהופיע בהוצאה רשמית של נאט״ו.
ותיקי ד,בטחון זוכרים את בר כ״פיפקה״ ,איש מרכזי ומדריך ראשי של ההגנה, מחנכם
של כל אלופי צה״ל ממשה כרמל ועד משה דיין. ראשי המפלגות מכירים אותו כמוח
מעולה, כידיד וכאישיות מעניינת, אדם שיש לשים לב לדעותיו ולהערכותיו. ואילו בחוגי
הממשלה ידוע בר כממונה על המחקר של תולדות ההגנה וציד,״ל במשרד־ד,בטחון, שם
עומד לרשותו צוות מיוחד ומיבנה מיוחד לצורך זה.
אולם האנשים הקובעים במדינה ידעו כי כל זה כאין וכאפס לעומת מעמדו האמיתי
של בר: אחד מאנשי־אמונו הקרובים ביותר של ראש־ד,ממשלה ושר־הבטחון, עוזרו המקורב
של שמעון פרס, אדם בעל דעה בכל ענייני ד,בטחון ובעל גישה חופשית לכל המשרדים,
איש ד,ניכנס ויוצא בחדרו של דויד בן־גוריון כבביתו הפרטי.
״מה ידע ישראל בר?״ שאל האיש ברחוב .״מה לא ידע ישראל ברי״ שאלו יודעי־דבר.

דמות מיסתורית

יך הגיע ישראל כר לעמדה כזאת, שאין לה אולי דוגמה בארץ?
מכל ׳הבחינות, הביוגראפיה האישית של האיש המבריק מעניינת. השבוע נעשתה
מעניינת עוד יותר, כשדמותו של בר נעשתה מיסתורית שבעתיים. כי לפתע נתעוררו ספקות
רגבי אמיתות הנתונים הידועים, ונסתבר שיכול להיות כי מסתתרת מאחוריהם ביוגרפיה
מעניינת עוד הרבה יותר.
הביוגראפיה הרשמית, כפי שהתפרסמה על כריכת ספרו שהופיע בהוצאת עם עובד
המפא״יית לפני ארבע שנים, במעגל בעיות הבטחון, נאמר :״ד״ר ישראל בר, שנולד בודינר,

דוחס גגד הריאקציה

ן י* ר עצמו סיפר, לא פעם, על תולדות חייו בצורה מפורטת יותר. גיאורג בר, בנו
*•,היחיד של תעשיין וינאי עשיר רצה, תחילה, ללמוד את אמנות התיאטרון, למד במאות
אצל מאכס ריינהארט, גדול במאי גרמניה, ואף הצטיין בלימודיו. אולם עלייתו של היטלר
שיכנעה אותו כי לאדם צעיר בעל־הכרה, שוב אין זכות לבזבז את שנותיו על הבמה.
הוא החליט להיות ללוחם נגד הריאקציה הפאשיסטית הגואה.
לצעיר האוסטרי היתד, הדרך קבועה מראש: אל שורת המפלגה הסוציאל־דמוקראטית
האוסטרית, שהיתר, הרבה יותר מארכסיסטית, שמאלית ותקיפה מאחותה הגרמנית המנוזנת.
מפלגה זו החזיקה באירגון צבאי־למחצה, גדול וחזק, שנקרא שוץ־בעד (״ברית ההגנה״).
אירגון זה לחם בכמה חזיתות נגד החיים ער (״הגנתור,מולדת״) האוסטרית־ימנית,
שהשליכה את יהבה על הפאשיזם האיטלקי, ונגד הם. א .הנאצי, שרצה באיחוד עם גרמניה.
מאחר שבמדינה״ שלטה הדיקטאטורה הימנית של דולפוס, ידיד מוסוליני, היה גם הצבא
האוסטרי הרשמי מגויים נגד הסוציאליסטים.
השוץ בונד היה ארגון מסועף. בתוכו היד, חבוי גרעין נוקשה, צבאי ממש, מזויין ומוכן
למלחמת־אזרחים. בר, לדבריו, הגיע לדרגת קצין בגרעין צבאי זה, ואף השתתף ביומו
הגדול — התקוממות פועלי וינה בפברואר ,1934 שהצילה את כבוד הסוציאליזם האירופי
ודוכאה באכזריות, כאשר תותחי הצבא הרסו בשיטתיות את שיכוני הפועלים המבוצרים.
אז החליט כי יעודו בחיים הוא להיות קצין מיקצועי. וכי חייב ללמוד את הצבא
כמיקצוע. הוא עשה דבר נדיר בין יהודי אירופה בתקופה ההיא: הוא התגייס לצבא
האוסטרי, נשלח לאקדמיה הצבאית, הפך קצין מקצועי. אותו זמן נכנע ללחץ המשפחה
שרצתה כי יהיה אקדמאי, והשיג תואר של דוקטור לפילוסופיה. חייך הוא :״לא היה לי,
חשק וסבלנות. נכשלתי בכל. המקצועות. אולם מאחר שהצלחתי בפילוסופיה, הגשתי את
עבודת הדוקטוראט בשטח זה.״
כעבור. שנתיים הגיעהמיבחן העליון לנוער האירופאי. הפאשיזם הרים ראש בספרד.
היטלר ומוסוליני שלחו את קלגסיהם כדי לעזור לפראנקו להטביע בדם את הממשלה
הדמוקראטית החוקית. ספרד קראה לטובי הנוער להתגייס לעזרתה בבריגדה הבינלאומית.
איש השוץ־בונד הגיע לספרד, התגייס לבריגדה ה־ 11 על־שם המנהיג הקומוניסטי הגרמני
הכלוא, ארנסט תלמן, בפיקודו של היינריך ראו.
כאשר הגיע לדרגת מפקד־גדוד, היה שכנו באותה חזית סגן־אלוף רוסי צעיר בשם
קונייב. כאשר הגיע קונייב, מארשל ברית־המועצות וכובש. דרום־מזרח אירופה, לדרגת
מפקד ראשי של צבאות ברית ורשה, חייך בר, שופע ההומור :״ראו למה הגיע הוא,
ואיפה אני!״ כי בר נשאר סגן־אלוף — ״האיש היחיד בעולם שנשאר סגן־אלוף 25

שנה!״ כפי שהתלוצץ בעצמו.

סתירות ותמיהה

שכוע, כאשר התחוללה הסערה סביב שמו, נמצאו מערערים על סיפור זה.
ן | הם הצביעו על העובדה כי כל הסיפור בא רק מפיו של בר עצמו, וכי אי־אפשר
היד. להשיג אסמכתה רשמית אחרת.
אחת הטענות •הסתמכה על הסתירה הבולטת בין הביאוגראפיה הישראלית והגרמנית.
מדוע נאמר בספר הגרמני כי בר ניכנס לאקדמיה הצבאית ב־ ?1936 הסיבה הפשוטה, שלא
היתד, ידועה לעורכי ההוצאה המפא״יית, אך היתר, ידועה לרבים בארצות הדוברות
גרמנית: באוסטריה הרפובליקאית לא היתה כל אקדמיה צבאית עד שנת , 1936 כאשר
נפתחה האקדמיה של־שם טרזיה. ואולם, אם בר ניכנס אז לאקדמיה, לא יתכן כי שירת
בבריגדה הספרדית — ואכן, פרט זה הושמט מן הביוגראפיה הגרמנית.
ישראלי ששירת כקצין בצבא האוסטרי עוד בימי הקי&ר, העיר השבוע :״לא יתכן כי
בר נתקבל לבית־ספר אוסטרי לקצינים, מסיבות גופניות. היתר, לו רגל שטוחה. עם ליקוי
כזה אין מתקבלים באוסטריה אפילו לצבא, ולא כל שכן לבית־ספר לקצינים.״ היהודי
היחיד ששירת במחזור הראשון של אותה אקדמיה היה פריץ אייזנשטאט, כיום אלוף-
מישנה שלום עשת, לשעבר יועץ צבאי של ראש־הממשלה. עשת טוען כי לא הכיר את בר
שם, וכי בר גם לא ענה לו על שאלותיו בנדון.
יתר על כן: לא יתכן כי חניך באקדמיה צבאית, לה יש חוק לימודים מפרך, ילמד אותו
זמן באוניברסיטה אזרחית ויגיע לתואר דוקטור.
מתקבל על הדעת כי קצין השוץ בונד השמאלי אומנם התגייס לבריגדה הבינלאומית בספרד.
מבלי לטרוח לרכוש תואר צבאי פורמאלי. אולם גם פרט זה הוטל השבוע בספק. בספר
הסובייטי הרשמי של מלחמת האזרחים, הכולל. רשימה של כל קציני הבריגדה הבינלאומית,
לא מוזכר שמו של בר או קונייב — אם כי יתכן כי כמו רבים אחרים נטלו לעצמם שמות
בדויים. גם אין איש בארץ, מביו לוחמי הבריגדות, הזוכר בפירוש את בר מן הימים ההם.
לעומת זאת, סיטר פריי, לשעבר סמל בחטיבת לינקולן האנגלו־סאכסית בבריגדה. הבינלאומית,
ששוחח עם בר רבות על אותם הימים, הסביר השבוע :״אין ספק שהיה בספרד,
אומנם לא פגשתי אותו שם, אך בשיחות הראה בקיאות בד, רבה לגבי המקומות, האנשים
וד,חוזיות, עד כי איני יכול להאמין שלא היה שם. אני מניח שהיה קצין־מטה בחטיבת־תלמן ״
בעוד שדויד קרון* איש כפר־מנהם וקצין־צה״ל לשעבר, טען כי בבואו של בר ארצה
התחמק מלענות על שאלות מפורטות בעניין ספרד, טען השבוע אחד מתלמידיו :״לא יתכן
שבר לא היה בספרד.״ אותו תלמיד הבין עבודת־מחקר על מלחמת־האזרחים הספרדית,
שוחח לצורך זה עם בר ארוכות .״הוא ידע לא רק את פרטי־הפרטים של הקרבות ושל
היחידות, אלא גם את ההווי המקומי.״ סברת התלמיד: שבר אומנם היה מג״ד תקופה קצרה,
בעת הקרבות על אוניברסיטת מאדריד, אך הועבר תוך זמן קצר לתפקיד קציו־מיבצזיים

של הדיביזיה על־שם תלמן.
לא מכבר הוצא ספר על הבריגדה מטעם חייליה הסקנדינביים. הם שלחו לבר טופס אחר
עם הקדשה אישית.
שאלה נוספת: כיצד השתחרר בר מן הצבא הספרדי הרפובליקאי באמצע מלחמת־ו־,אזרחים,
מאחר שהופיע בארץ כבר ביוני ,1938 כשנה וחצי לפני סיום המלחמה? הסברו של בר:

גברים שעונו חיפוש ברוח
כאשר התמוטטה החזית הצפון־מזרחית, עבר את הגבול לצרפת.

מרגד מיקצועיז

ך דיקה מדוקדקת של כל התאריכים והנתונים, מוכיחה דבר אחד: אף שכל פרט
^ יכול להיות נכון, לא יכול להיות שכל הפרטים נכונים.
בעלי דמיון מופלג יכלו השבוע להמציא סיפורים מרחיקי־לכת. שמועה אחת, שנפוצה:
כי בר הוא מרגל מיקצועי משחר נעוריו, שאינו יהודי כלל — ולפי אותה גירסה בר גם
לא נימול (אגב, פרט כוזב. בר נימול) .בעלי אותו דמיון יודעים להוסיף כי בר הפקיע
אישיות של אדם שנהרג בבריגדה (כפי שנהגו לעשות מרגלים קומוניסטיים) ,וכי נשלח
לארץ כדי לרגל בהגנה, שנחשבה על־ידי הקומוניסטים כזרוע האימפריאליזם האנגלי במרחב.
אולם הסברה הסבירה ביותר לאור הנתונים היא פשוטה יותר: שבר אמנם היה מפקד
צוער בשוץ־בונד; שתפקיד זה הביא את הצעיר המוכשר ללימוד שיטתי ואוטו־דידאקטי
בתורת המלחמה, וכי השיג בכוחות עצמו רמה מיקצועית שרק קצינים מיקצועיים מעטים
מגיעים אליה. כקצין השוץ־בונד יכול היה להגיע לתפקיד צבאי של ממש בבריגדה
הבינלאומית (שקציניה לא התמנו, אלא ניבחרו על־ידי החיילים, בלי התחשבות צבאית־מקצועית)
וכי פשוט הפקיע לעצמו לאחר מכן את התוארים שהתאימו לרמתו ולידיעותיו.
מיקרים כאלה אינם נדירים בהיסטוריה. אמר השבוע זאב פון־וייזל, מי שהיה קצין בצבא
האוסטרי הקיסרי :״ידועים מיקרים רבים של אנשים שהפקיעו לעצמם תוארים שלא הגיעו
להם מבחינה פורמאלית, אך שבמרוצת השנים עלו בהרבה מעל לרמה הנדרשת מבעל התואר.
הכרתי סטודנט לרפואה שהפך רופא צבאי והתפרסם לאחר מכן כרופא אזרחי מצטיין,
ורק לאחר מכן נתברר כי ניכשל בבחינות הכניסה לאוניברסיטה ולא היה בעל תואר מעולם.״
יהיו הספקות לגבי ראשית דרכו הצבאית של בר כאשר יהיו, אין ספק לגבי ההמשך:
בר הנהו כיום לא רק התיאורטיקן הצבאי המעולה ביותר של מדינת ישראל, אלא
גם בעל שם ועמדה במועדון הסגור של קומץ התיאורטיקנים הצבאיים בעולם, ידידם
האישי של לידל הארט הבריטי, ויינשטיין ובאודוסין הגרמניים, מארשל האמריקאי.

פוליטיקאי צבאי

ולס כר לא היה קצין מיקצועי הדוגל בהפרדה בין הצבא והמדיניות. להיפר,
מטבע בריאתו היה חייל פוליטי — או פוליטיקאי צבאי — שלא ראה בצבא אלא
זרוע מבצעת של מדיניות לאומית, חברתית ומעמדית.
לכן דאג, מיד עם בואו ארצה, לקבוע את •השתייכותו המפלגתית. כסוציאל־דמוקראט
אוסטרי הצטרף, כמובן מאליו, למפא״י. אולם כחניך התנועה האוסטרית, שהיא שמאלית
ומארכסיסטית הרבה יותר ממפא״י, הגיע בדרך הטבע אל האגף השמאלי של המפלגה,
הלך עמו כאשר ייסד את סיעה ב׳ — היא מפלגת אחדות־העבודה דאז. כאשר זו התאחדה
עם השומר הצעיר, בעת ייסוד מפ״ם, הצטרף אליה, צורף למרכז שלה ולוועדתה המדינית.
ושוב בדרך הטבע, הגיע לאגף השמאלי של מפלגה זו. יחד עם שני ידידיו, רמ״א
ההגנה משד, סנה ומפקד הפלמ״ח יצחק שדה, דחף את המפלגה שמאלה.
המשבר הגדול בא בעת משפטי פראג. מפ״ם החליטה לסלק את סנה. שדה השמאלני
נפטר מסרטן ימים מעטים לפני כן. בר היה אהד המעטים במרכז, שהרימו את ידם והצביעו
בעד סנה — ועל כן סולק יחד עימו. אולם הוא לא הצטרף לסיעת שמאל של סנה, ולא
הגיע עימו למאק״י. תחת זאת הצטרף למפא״י, הפך פרשן צבאי של דבר והגיע במהרה
לצמרת המפלגה ומשרד־הבטחון.
בשעתו, הפתיע הדבר רבים מידידיו. לכולם מסר הסבר, ממנו לא סטה במשך כל השנים.
ההנמקה: כמארכסיסט מדעי ברור לו כי לא תיתכן מהפכה ללא תנאים חברתיים ומעמדיים
מתאימים. תנאים כאלה אינם בנימצא בארץ, ואין סיכוי כי יוזצרו בקרוב. על כן אין
טעם להצטרף למק״י. אולם מאחר שהברירה הרצינית היחידה בארץ היא בין סנה לבין
בן־גוריון, הרי מה שפוסל את סנה כאלטרנטיבה מעשית, מוכרח לתמוך בבן־גוריון.
בהזדמנות של שיחה פרטית קלה יותר הפליט :״מפא״י זו מפלגה מצויינת. די לצעוק
בה, הידד בן־גוריון׳ כדי לעשות שם מה שאתה רוצה.״

וכך בדיוק, עשה.

סמבות כרתי-מעורער
]*גוריון היה זקוק בדיוק לאיש כמו בר. כי באותה תקופה, בעת פרישתו ממפ״ם,
כבר היה בר אוטוריטה בלתי־מעורערת בשטח ההלכה הצבאית, וקביעתו היתד, סוף
בכל ויכוח מיקצועי על מיבצעי צה״ל בעבר. לאיש כמו בן־גוריון, החרד למקומו
יותר מאשר לכל מעשה בהתה, היה בר מתנה מן השמיים כי רק בר יכול
שבן־גוריון,צדק בכל מעשיו כמצביא צד,״ל, וכי כל המערערים על מעשה זה

או אחר של בן־גוריון בשטח הצבאי אינם אלא בורים גמורים וחסרי הבנה מינימאלית.
איך הגיע בר לעמדה זו?
בהגנה של ראשית שנות הארבעים עלה במהרה בסולם ההשפעה. למעשה, לא היה לו מתחרה.
הקצינים המיקצועיים היחידים בהגנה היו קשישים, מיבול מלחמת העולם הראשונה, שלא
השתלבו יפה באירגון שמפקדיו היו צעירים עולי־ימים. אחד הוותיקים, זיגפריד ריטר פוך
פרידמן (כיום אלוף בדימוס איתן אבישר) ,הסתייג מבר עוד בשנת ,1942 כשבר היה מזכירו
במחלקת התיכנון של ההגנה, תבע מיעקב דוסטרובסקי (דורי) ,הרמטכ״ל, להעבירו ממשרדו.
אולם בר עלה להשפעה רבה עד אין שיעור יותר מזו שהיתר, לפון פרידמן. עזרה
לו בכך לא רק הילת־הגבורה של לוחם הבריגאדה הבינלאומית, בעל העבר הקרבי
ותואר הקצין, אלא גם עובדה חשובה יותר: דעותיו הצבאיות של התיאורטיקן הצעיר
והמבריק התאימו בדיוק לרוח ההגנה, ועל כן יכלו להשפיע על הארגון השפעה מכרעת.
כי בר אימץ לעצמו את ההלכה הצבאית שהיתר, אז מהפכנית ומודרנית —זו של
הסרן הבריטי לידל־הארט, שבישר את בשורת מלחמת־ד,תנועה. בניגוד לקצינים הוותיקים
בעולם כולו, שעוד האמינו בלחימה מסורבלת של צבאות גדולים, ברוח מלחמת־העולם
הראשונה, טען הארט כי השריון והמטוס מאפשרים מלחמת־בזק מהירה, בה יגברו
צבאות קטנים וניידים, שחייליהם מעולים ובעלי־יוזמה, על צבאות אדירים של רובוטים.
ההגנה, שדגלה אז במשמעת־מתוך־הכרה וששמה את הדגש על הלוחם היחיד והיחידה
הקטנטנה, יכלה לקלוט בנקל תיאוריה זו, כשתורגמה לה על־ידי איש בעל תפיסה
מזהירה כמו בר. המסורת של וינגייט, הרוח של שדה והפלמ״ח מצאו בדברי בר את
ההשלמה התיאורטית, המדעית־מיקצועית.
כאשר החריף המאבק נגד הבריטים, הגיע בר לתקופת־הזוהר הראשונה שלו. בעוד
שאחרים בהגנה דיברו עדיין במושגים של התנגשויות מקריות עם השלטון, פיתח בר
במאמריו תיאוריה שלמה ומקיפה של מלחמת־שיחרור נגד שלטון אימפריאליסטי. מאמריו,
שניתחו את הלקח המקצועי, הצבאי־הפוליטי, במלחמות־השיחרור של העמים, הפכו תנ״ך
לרבבות צעירים בארץ. בעוד שבפירסומים פנימיים של ההגנה חתם בשם י. בן־ישראל,
נהג בר לחתום בשמו המלא — ד״ר ישראל בר — על מאמרים אלה, שפורסמו מעל
דפי השבועון אחדות העבודה. כאשר שיריו של אלתרמן בטור השביעי סיפקולמאבק
את המיטען הרגשי ורשימותיו של יצחק שדה (״י. נודד״) במדור סביבהמדורה
סיפקו לו את המיטען המוסרי, סיפקו מאמרי בר את המיטען ההלכתי.
אולם בר לא היה רק תיאורטיקן. ההגנה ראתה בו מדריך חשוב, ראשון־במעלה,
הטילה עליו להקנות את הידע הצבאי לקורסי המפקדים של ההגנה בג׳וערה. לעתים
הסתובב שם במדים אוסטריים ישנים, ללא סמלים, כשהוא מחזיק בקצה פיו את
המקטרת הנצחית, שהקנתה לו את הכינוי ״סיפקה״ .הרצאותיו, בניב הייקי, היו
מפורסמות, סיפקו לחניכים בדיחות אינסופיות. מאחר שהיה מבלבל את המינים
בדיקדוק העברי, נהג לפתוח כל הרצאה במלים :״אני יודע להבדיל בין זכר לנקבה רק בחיים.״
חניכיו, שאהבוהו וחיבבוהו, ראו בו דמות ססגונית, אפילו תמהונית. ראשו הקרח,
שיניו הבולטות, דיבורו הנפעם שגרם לו לעתים לגימגום קל, חוש־ההומור המיוחד
שלו• — כל אלה נבדלו לגמרי מן הטיפוס הרגיל של המפקד הצבר, המעשי, המחוספס.

יש ידין ויש דיין

ן* מלחמה היתה לבר עמדת־מפתח מיוחדת במינה. הוא היה סגנו של ייגאל ידיו,
^ א ז להלכה קצין־מבצעים של המטכ״ל, ולמעשה רמטכ״ל בפועל במקומו של דורי החולה.
(המשך בעמוד סס

ו עם נוס ולסקוב

* בדיזזה אופיינית של בר: באחת ההרצאות נשאל הרמ״א (ראש־המיפקדה־הארצית)
משה סנה — ״מה היא נטיית הרבים של התואר רמ״א?״ השיב סנה :״יש רק רמ״א אחד!״

בעי! ,הקהל ש 1נח באולם, היה נראה נ׳ אדולף א״כמן יושב ללא ,1111 מסיכה

חלטו את הכנים האמיתיות ואת התגובות שהלכו בהן ביו וגע-את ניצננץ העיניים

££222

של ביוווקואט ללא פרצוף. אולם המכשירים המיוחדים שצילמוהו ממותק ניכו,

את כיווץ הנה, את פיוטו האצבעות העצבני, את שלינת הממחטה מן הכיס

(צילומים קופירייט ״העולם הזה״ .כל הזכויות שמורות• העתקה אסורה ).ין

פרשת ב ר

(המטזן מעמוד )7
לעתים נשלח בר לזירת המאבק. כך השתתף בתיכנון הגנת דגניה — חוויה שקבעה אר.
יחסיו עם משה דיין, שגם הוא נשלה על־ידי ידין לאותה גיזרה. פיפר בר :״ידין נהג
לשלוח אנשים מובטלים למקומות מרוחקים, כדי שלא יבלבלו את מוחו. דיין היה אחד מאלה״.
על מד, שקרה שם לדיין סיפר בר, באחת ההזדמנויות :״המפקד באיזור היה קצין זר,
אלוף יהודי מקנדה, שהיה מומחה רק למוקשים ימיים. הוא הטיל על דיין לפקד על התקפת
קומנדו נגד הסירים. בגלל תקלות שונות לא יצא דיין להתקפה. כשנודע הדבר לאלוף הקנדי,
פנה אל מפקד הגיזרה ושאל מתי יעיר המשפט הצבאי ל,בחור הצעיר ההוא עם השחור
על העיך. המפקד תמה על השאלה אז קבע הקנדי, :צריכים להוציא אותו להורג תוך
שעתיים, כדי לשמור על המוראל בחזית׳!״
סיפורים מסוג זה לא חיבבו את בר על דיין, וכך החלה מלחמה זעירה שנמשכה עד
התקופה האחרונה. בר נהג למתוח ביקורת חופשית על דיין. לא זו בלבד שהוכיח בפרסומים
רשמיים של צה״ל כי הסיפורים, כאילו הציל דיין את דגניה כוזבים לחלוטין, וכי דיין
הפציץ את הסורים כאשר היו כבר במנוסה, אלא דיבר בגנותו גם בתקופה בה כיהן דיין
כרמטכ״ל. התיאורטיקן זילזל בכשרונו של מנצח סיני, ואף הזהיר מפני הפרזת הערכת
הנצחון של צה״ל באותה מערכה. מאחר שצה״ל נעזר על־ידי הבריטים והצרפתים, קבע, אין
להסיק מכך בקלות־דעת כי מלחמה אחרת תהיה קלה באותה מידה.
קביעה אחרת של בר, שלא עוררה אז תשומת־לב מספקת :״המערך הצבאי המצרי בסיני
היה הגנתי גרידא.״ מאחר שבן־גוריון טען כי המיבצע כולו בא כדי לשבור מערך
תוקפני מאיים, היתד, זאת כמעט כפירה בעיקר.
דיין מצדו לא נשאר חייב, כאשר היה רמטכ״ל, שלח פעם שוטרים צבאיים כדי להכריח
את בר לפשוט את מדי צה״ל בעת הרצאה בפני קצינים — כי הלה הורשה להרצות רק
בתור אזרח. יאילו בר הקדיש לדיין ערך מזלזל בכמותו באנציקלופדיה העברית.
ייחסיו של בר עם ידין היו הדוקים תחילה יותר. ידין העלה אותו, וכאשר הפך רמטכ״ל
גם להלכה, מינה את סגן־אלוף בר לתפקידו הצבאי הרם ביותר: ראש מחלקת התיכנון
באגף המיבצעים, שהיה מופקד על תיכנון כל מיבצעי צה״ל וכלי־נשקו.
אולם ברבות הימים הורעו היחסים. הרקע: מחקר ארוך ומרשים על קרב לטרון, אותו
פירסם בר במערכות מטעם צה״ל. הקרב (השני) של לטרון הוא סלע־מחלוקת בין בן־גוריון
וידין. ידין התנגד להתקפה, מתוך נימוק שחטיבה 7מורכבת מעולים חדשים ובלתי־מאומנים,
שאינם מסוגלים לבצע מיבצע כה קשה. בן־גוריון התעלם מהתנגדות קצין־המיבצעים, מתוך
הערכת חשיבותה של לטרון להצלת ירושלים. כאשר נסתיים הקרב בטבח המוני, ראו בכך
רוב המפקדים אישור לצידקתו של ידין, והדבר נשאר מאז נקודה כאובה בלב ביג׳י.
במחקרו הצדיק בר את בן־גוריון במאת האחוזים. המחקר, התבסס על כל העובדות
יהמיסמכים, היה מלאכת־מחשבת ׳.אדם ברמה דומה לזו של בר יכול היה לערער על
המסקנות, על פי אותן העובדות. אך מאחר שאין בר שני, נשארה קביעתו של בר סופית
ושמורה להיסטוריה, וידין יצא מנוצח. נקמתו: הוא מנע בעד הקמת קאתדרה להיסטוריה
צבאית באוניברסיטה העברית, ומסירתה לבר.

אקט בי ז ם או ה ר 5ת ק 3ו ת?

בו נעצו בערב נסח1,־2

ך* ין כל נ ע רי ״ החצר של בן־גוריון, היה רק אחד שתמך בבר ללא סייג. היה זד,
לשמעון פרם, שבניגוד לדיין הרגיש בחסרון אישי של רקע השכלתי מתאים. על כן
קירב את בר אליו, דאג שיימצא בקרבתו בכל פגישה עם קצינים חשובים מחו״ל, הקים
עבורו את הקאתדרה בתל־אביב ומינה אותו להיסטוריון הרשמי של צה״ל. כך הפך אותו
פרס לאיש־אמונו של בן־גוריון.
בן־גוריון נזקק לבר מכמה בחינות. השרות העיקרי היה, כמובן, הנצחתו כאיסטראטג
מבריק וגדול־מצביאי־ישראל מאז ימי יהושע. אולם הוא החשיב את דעתו של בר גם
בהכרעות שוטפות, אולי מפני שבר היה האדם היחיד בסביבתו שלא היה אומר־הן מושבע,
אלא אף העז למתוח ביקורת על תוכניותיו, לשלול הצעותיו ולהעבירן תחת שבט ביקורת
מדעית אובייקטיבית.
וכך קרה שבן־גוריון, שאינו נוהג לגלות את כוונותיו אף לשגרירי המדינה ולשרי
הממשלה, הכניס לא פעם את בר לסודותיו הכמוסים ביותר. ערב מיבצע סיני, כאשר רק
חצי תריסר אנשים ידעו על המיבצע העומד להיערך, הכניס ביג׳י את בר לחדרו, התבודד
עמו שעה ארוכה וביקש את חוות־דעתו על פרטי המיבצע.
היחסים בין בן־גוריון לבין הסגן־אלוף־בדימום הלכו והתהדקו למרות חתירת רוב נערי־החצר,
ולמרות שבר לא הסתיר כין ל בין מאות ידידיו ומכריו את דעותיו על התפתחות
המדינה. פעמים מסויימות השתתף בישיבות מורחבות של סגל הפקידים הבכירים במשרד־הבטחון.
בשיא
פעולות־התגמול, אחרי סילוק לבון ולפני מיבצע־סיני, פירסם בר מאמר גדול, תחת
הכותרת ״אקטיביזם, הרפתקנות, שאננות״ ,בו הזהיר את המדינה כמעט בגלוי מפני
ההרפתקנות חסרת־האחריות של מי שהיה אז רמטכ״ל צה״ל, משה דיין :״בעברנו הקרוב
היתד, אפשרות לבחון הלכה למעשה את שתי התורות — התודה האקטיביסטית והתורה
ההרפתקנית. לשניה היה תמיד היתרון בדיבורים רמים ובניסוחים מפוצצים. אולם תוצאותיה
המעשיות היו מוטלות בספק.״
מדוע לא עוררו דיבוריו החריפים נגד חסידי בן־גוריון פליאה? הסיבה נעוצה בכשרונו
המיוחד של בר, לכתוב את הדברים בצורה דו־משמעית, כך שרק חדי־העין ביותר יכלו
לרדת לכוונתו האמיתית. אחרים פשוט משכו בכתף, הסבירו את הדבר באופיו התמהוני,
או בחולשת אופי, או בפיצול האישיות. לא עלה על דעתם שאולי יש סיבה אחרת לכך,
שאיש בעל דעות כאלה משתדל להימצא בקירבת שר־הבטחון.

בבוסר, בביתו

אז הרהלמערב;

המשטרה באה בשלוש במניות אזרחיות

־ 1-י 1

יש אמוגד של ראש־הממשלה הפך ממילא גם דמות מוכרת בחוגי הקצונה הגבוהה
ו * של נאט״ו. בייחוד הפך פופולרי בקצונה הגבוהה של הצבא הגרמני החדש, שקיבלה
בזרועות פתוחות קצין בעל רמה אינטלקטואלית כה גבוהה, המדבר גרמנית ונראה
כמו גנרל בדימוס של הוורנזאכט.
פעם ביקר בגרמניה, בהזמנת משלחת השילומים (ובנושאו דרכון שרות) ,וביקר בבסיס
הקצינים הגרמניים ביקשו ממנו שירצה
חיל־השריון הגרמני שם.
בפניהם על מיבצע־סיני. הוא ניסה להתחמק בטענה שאין לו מפה. השיב המפקד הגרמני:
״אדוני האלוף, כאן אין צורך במפה.״ סיפר בר :״כשהתחלתי לדבר, השתדלתי להצטמצם
בדברים סתמיים וכלליים. נדהמתי כשהקצינים הצעירים החלו שואלים אותי שאלות נוקבות^,
שהוכיחו לא רק שמפה מדוייקת של שטח הקרבות מצויירת במוחם, אלא שידועים לה!
כל התאריכים, הפרטים של תנועות צה״ל, כל נקודות־התורפה וליקויי הביצוע.״
קשריו בחוגי הצבא הגרמני עזרו,
לפרסומו של בר ולבקשתה של הוצאה גרמנית לכתוב ספר על המרחב במלח!
הקרה. הספר הוא מחקר מזהיר, המצביע על חולשות הגישה האמריקאית, ועל עליוניר)
השיטה הסובייטית במלחמה הקרה. תור הצדקה מוחלטת של מדיניות ישראל כלפי הערביו
וחזרה על כל הטענות ביחס לגישת־השלום הישראלית, מוכיח בר כי המערב יורד בהתמדה,ן
בעוד כוח הסובייטיים במרחב עולה.
מתוך מגמה להקהות קצת את העוקץ, הקדימה ההוצאה הגרמנית דברי הסבר :״יצירה
זו היא ניתוח ביקורתי חריף ביותר. לרבים העומדים במחנה המערבי, תהיה הרגשה של
אי־נוחות למקרא הדברים. בר מוכיח באיזו מהירות מסוגל העולם הקומוניסטי ללמוד, עד
כמה תפיסותיו מגובשות ועקביות, ובאיזו זריזות מבין הוא ומנצל מצבים משתנים.
מאמצי המערב נראים, לעומת זאת, בלתי־מספיקים וחסרי־תיאום. ספר זה מהוזה אזהרה
חמורה למערב, כדי שילמד וינקוט בצעדים מתאימים לפני שיאחר את המועד.״
פרשנים ומומחים צבאיים מארצות המערב שביקרו בישראל מצאו בבר מארח נעים,
המוכן תמיד לשוחח על תוכניות נאט״ו ולהחליף דעות על מערך פוחות־המערב. אמרי־

מו ן ־ מןןדו צלם העולם הזך, המת־
| 0תר בתזך הטנדר ה§1
משטרתי
המכוסה, בו עמדה המשטרה לקחת
את בר למקום מעצרו. בתמונה נראה בר
כשהוא עומד לעלות למכונית, רואה את
הצלם המכוון אליו את מצלמתו, ונרתע ברגע
הראשון בקראו :״אוי, מצלמים אותיו-

1^ 1צולם בר על־ידי שני כתבים
1 1 1 -1 11ן אחרים של העולם הזה, שהסתתרו
מאחורי תריסיה של דירה ממול.
בתמונה הוא נראה, שניה אחרי שנרתע
מלעלות לטנדר, כשראה בו את הצלם.

בוגמנית

לבסוף החליט ישראל בר לשבת בתא הנהג
של הטנדר. תמונה זו מראה אותו ברגע

שסגר את דלת התא. מבחוץ נראים פניו של בלש. בר, שנהג
תמיד להקפיד על הופעתו החיצונית, נראה בתמונות ללא עניבה.

קאיכק בריטים, צרפתים וגרמנים, שסיירו בישראל, התרשמו מבר כאישיות חביבה המהווה ן
אתגר אינטלקטואלי.
באחד הביקורים האחרונים של בר בגרמניה, ביקר גם בגרמניה המזרחית. שם הציעו לו1
לטוס למוסקבה כדי לפגוש ידיד־נעורים מהשוץ־בונד. הדא עשה זאת, סיפר על כך בחוזרו |
לישראל. מוסדות־הבטחון חקרוהו על טיסה זו, אך לא מצאו בה פסול.

דאדטדנטיכה: סנה:

בעוד כתב, העולם הזה (מימין) אומר לו ״שלום!״ וילד שכן מביט בו
בסקרנות, זזה ממקומה המכונית אשר הובילה את ישראל, בר למעצר.

ך י< ערה ציבורית ראשונה התלקחה סביב בר דודקא לאחרונה, כאשר נזעק 1
^ בן־גוריון ופרם מול התקפת אנשי־הרוח.
מי שהכיר את דעותיו הפרטיות של בר, ידע כי הוא מצדד ללא סייג דווקא בדיעוה
שהושמעו על־ידי לבון. ב־ 21 בנובמבר ,1960 ,הרצה במועדון המפלגה הפרוגרסיבית ואמר!
בין השאר :״מן הראוי להגביר את הפיקוח האזרחי על הצבא על־ידי פיקוח קפדני ע ל|
תקציב־,־,בטחון מטעם המוסדות המחוקקים כן יש להרחיב את השפעת העתונוח
על ענייני הצבא.״
כעבור חודשיים פירסם בהארץ מאמר, בו תבע פיקוח אזרחי על הצבא.
אולם כעבור חודש נוסף החליף בר את התקליט — או כך, לפחות, היה נראה לקוראי!
מאמריו. בשני מאמרים שהיכו גלים בארץ, התקיף מעל עמודי הארץ את אנשי־הרוח!
ובמיוחד את הפרופסור יעקוב טלמון. תוך ציטוט מיסמכים סודיים ביותר של ועדתן
השבעה, ביקש להוכיח כי הצדק דווקא עם בן־גוריון. הוא לא הסתפק בכך. המסקנה
העיקרית של המאמר, היתד, אותה מסקנה שהשמיע כאשר הצטרף למפא״י אחרי פרישתו!
ממפ״ם :״מ־ 1961 ואילך האלטרנטיבה לבן־גוריון אינה לא טבנקין ויערי, ולא בגי[|
וברנשטיין, ובוודאי שלא פנחס לבון. שמה של האלטרנטיבה: משה סנה!״
אנשי מפא״י הבינו היטב את המסקנה. מאחר שהיה מובן מאליו בעיניהם, ששום אדנ£
רציני אינו יכול לבחור בסנה, היתה זאת קריאה ברורה לתמוך בבן־גוריון ללא סייג. איע
לא העלה על דעתו שתיתכן גם מסקסד, הפוכה.
כתמורה על תמיכתו זאת בבן־גוריון, הוצע לו בימים האחרונים לקבל לידיו את תפקיז|
מרכז־הבחירות של מפא״י לקראת הבחירות הקרובות. יתכן כי בר היה מקבל את ההצעה
לולא נאסר, במקרה, יומיים לפני כינוס מטות־הבחירות של המפלגה.
אך בקרב המפלגות האחרות עוררו המאמרים התלהבות פחותה בהרבה. פנחס רוזן
רגז כאשר הציעו כמה ח״כים הצעות לסדר־היום, והגישו שאילתות כדי לברר מי נוסו!
לבר את התיקים הסודיים ביותר של הפרשה, סירב רוזן לענות על כך בשם הממשלה
הכריז פומבית שזו ״הפקרות״.
בכל זאת לא הגיע הדבר לכלל דיון. יומיים לפני שנעצר בר, קיבלה נשיאות־הכנסו!
(המשך בעמוד 4ו |

רסדיוה
ה שואה
מסיפור מאנגלה
עם פתיחת משפט אדולף אייכמן, החלו
עשרות קרבנית־המחנות להיזכר בתלאות
שעברו עליהם, לספר את סיפוריהם.
איומים במיוחד וברי קורבנותיו של הד״ר
יוזף מאנגלה׳ רופא־ס.ם. שהיה אחראי לסלקציה
ולניסויים על שבויי מחנה־ההשמדה
אושוויץ. מאנגלה, אשר התגורר לאחר המלחמה
בארגנטינה, נעלם לפני זמן קצר,
זינו כיום אחד מפושעי המלחמה המבוקשים
:יותר׳ הן על־ידי שלטונות גרמניה המער־
:ית והן על־ידי שירותי הבטחון הישראליים.
בין הקורבנות הרבים שעברו תחת מגלבו
טל מאנגלה׳ מעטים מאוד האנשים שזכו
׳הימלט ומסוגלים לספר על כך. בין מתי
מספר אלה נמנית גם לאה פדר, בעלת
זמיזנון של בית־משפם השלום בחיפה.
מספרת לאה פדר: לעולם לא אשוח
אותו. הובלנו לקראתו, כל משפחתי,
ודי, סבתי, אחיותי ואני. כאשר נתגלה
עיני, עמד לבי מפעום. הוא עמד שם,
פישוק רגליו הארוכות, גבוה מאוד ויפה־
.ואר להפליא. בלטו במיוחד עיניו הבלתי-
גילות. הן היו גדולות מאוד, כחולות
אוד. לא יכולתי להאמין באותם רגעים בי
אדם יפה זה שוכנת נשמה מפלצתית.
יפהפיה ב•,.,טור הרע״ .הורי וסבתי
ובלו׳ לפי הוראתו, לטור הימני; הטור
רע קראנו לזה. בו ניצבו הנידונים למש־פות.
לי הוא הורה לפנות שמאלה, לטור
טוב, היינו האנשים המסוגלים לעבוד.
אחרי עמדה גיסתי. הוא הורה לה באצ־
!ו (ידיו היו מכוסות בכפפות לבנות
שלג) לפנות ימינה. היא נדהמה. גיסתי הנה
שה יפה עד היום, ואז היתה בשיא יופיה.
זתע היא נעצרה. בקור־רוח חזרה לעבר
:גלה ואמרה לו, בקול שקט ועמוק, :אבל
יוני הקצין, אני הרי צעירה וחזקה ואני
ועת לעבוד
מנגלה סקר אותה במבט חומד, מכף רגל
ד ראש. לאחר מכן, מבלי להוציא הגה
פיו, סימן לה לפנות ל,טור הטוב׳.
היו עוד מספר אנשים אמיצים, שהחליטו
ירער על פסק־הדין של האצבע הקטלנית.
ה זה דבר אסור בתכלית האיסור. מנגלה
1סבל שיחה עם נחותים מסוגנו, והיה
רץ בצווחות איומות כי הדבר הרגיזו. לא
:ם נעזר במקלו הקטן, הנצחי.
תיה זה מקל־מיולים מהודר, קצר, בקצהו
זה מעין לולאה. הוא נהג להתגרות ב־רבנותיו
במקלו זה; היה דוחף בו בגבו
! מישהו ופוקדז, לן!׳ אך ברגע בו צעד
]ומלל קדימה, העלה במהירות־אמן את
|ולאה על צוואר האיש, וגררו, נחנק
רה למקומו. אחר־כך היה פורץ בצחוק
א גיל, למראה ולשמע אנקות הקורבן.
פעם עבר לידו גבר, או נכון יותר להגיד
ד חי. הוא ליכלך מעט את אחד ממגפיו
מנגלה והלה חבט בגב האיש במקלו.
ך־כך, תוך מבול קללות וצווחות, אילץ
1האיש לצחצח את מגפיו בלשונו. לא
כח לעולם כיצד הוא עמד אותה שעה,
ו על מותניו וחיוך לגלגני על פרצופו.״

י א כד קדפרודוקציה צרפתית־ישר־
* אלית מסתיימת בהפלה מלאכותית. לפעמים
יוצא, בכל זאת, קוף קטן או איזה
סרט ציוני, עם עשרה מיואשים פוטוגניים
פחות או יותר — כפי שאפשר היה להיוזכח,
השבוע, בשדר,־בוקר.
על גיבעה תלולה, שני קילומטר מזרחית
לשדר,־בוקר, הטילו התרנגולות ביצים ב
עברית, וגילה אלמגור אנסה את השפה הצרפתית.
גילה והשרב היו הדברים הראשונים
בהם נתקלו עתונאים, שעה שירדו
לנגב לסיור מאורגן. במרכז הגיבעה, בלט
מיגדל שמירה חלוצי למדי, ומתחתיו, קבר
(לאו־הזקא במורד) ,מול שני צריפי־עץ. מסביב
רבצה תהום שהזמינה למוות בטוח אבל
יפה.
״זה המשק,״ הסביר אל סקאנדינאבי יפה־תואר,
אשר על חוטמו ד,מקולף נחו משקפי־שמש
ירוקות — פייר זימר, הבמאי הצרפתי.
המשק, המשתרע על חצי קילומטר מרובע,
ניבנה לפני חודשיים ויסיים את הקאר־יירה
הקצרה שלו בעוד חודשיים נוספים —
בתום צילומי עשרה מיואשים.
שמונים אחוז מהוצאות הפקת הסרט —
כחצי מיליון לירות ישראליות בסך הכל —
תכסה חברה צרפתית. את החלק הישראלי
נטל על עצמו יהודי שווייצי. הסרט עצמו
יוצג עוד הקיץ, במיסגרת פסטיבאל הסר־טים
הבינלאומי של וונציה. יהווה ח-ויייזד,
של ישראל ליריד־החתיכות והמלודראמה.
הבמאי הצרפתי בן ד,־ ,32 הגורם לכל גבר
שישנא את עצמו, כשהוא עורך השתאות
איתו, דיבר בהתלהבות, שעה שהתתכח עם
החבורה ושאל לדעת הכתבים אודות ספרו
של יוסף ברץ, כפר על גדות הירדן, עליו
מבוסס התסריט.
״ואני דתקא כן הוקסמתי מן הספר,״
אמר פתאום, בהבינו שלא כראוי את תגובתם
המתה של הסובבים. העתונאי היחיד ששמע
אי־פעם על הספר, זלל אותה שעה
גולאש באגף השני של המיגרש, בחברת
נערת־מלתחה.

כ ב רודפת כצד
—י—*18 זזו>^ז<ר י— —10
ך { יי ףכתבכעצמו את התסריט ה-
/יי ראשון, לפני ארבע שנים, כשספרו של
ברץ משמש לו במוזה. לפני שנה שרף את
התסריט מספר 14 והתחיל לעבוד על מספר
— 15 שהוא, תודה לאל, התסריט הסופי
של הסרט, אם לא יחולו שינויים ברגע
האחרון, דבר אפשרי בהחלט.
את שם הסרט גנב הבמאי מאימרתו של
א. ד .גורדון :״תנו לי עשרה מיואשים

עבר, לא סבל יסורי־מצפון שעה
לזרועותיה של בריג׳יט בארדו.
גם לאהובה הנוכחי, בסרט הישראלי,
ריברול המוצף גומות־חן, נותרו זכ
נעימים מן הימים בהם היה בן־זוגה ׳
הק של ב.ב ,.הרודפת את אודרי פא;
כמו צל.

ריקוד־כטן ג)

סתם חתיכה

היא האביזר האישי של השחקן
ובן־הרב, פילים קלייר. אם כי
איננה נמנית על צוות ההסרטה, משכה את תשומת־לב המבקרים.

ואהפוך בהם את כל העולם.״ הצרפתי היה
מיואש בעצמו, כשנודע לו כי לסרט ישראלי
אחד קוראים הס היו עשרה. עכשיו הוא
מחפש שם חדש. בלי עשרה.
העלילה הציונית־עד־מאוד עוסקת בשבעה
צעירים ושלוש נערות, שהתנחלו על אדמת
הנגב באחת מ־ 11 הנקודות שהוקמו בבוקר
יום הכיפורים .1946 ,הסרט מסתיים בקבלת
החלטת האו״ם, בדבר הקמת המדינה. באמצע
נארגים עוד שני סיפורי־אהבה, הרבה גבורה,
ומספר אין־סוף של בעיות דראמטיות.
אביו של הבמאי, שבחר דוזקא בנושא
אולטרא־ציוני זה, הוא בראנד זימר, הסופר
האנטי־שמי ומשתף־הפעולה בימי הכיבוש
הנאצי, אשר אנשי הרפובליקה הצרפתית הרביעית
שללו ממנו את זכויות ׳האזרח. הסרטת
העלילה הציונית באה כז׳סטה של התפייסות
מצד זימר הצעיר.
את שבעת השחקנים הצרפתיים ליקט
זימר, חניכם של ז׳יל דאסין וז׳אן דלאק־רואה,
מן הקצף של הגל החדש. את ששת
השחקנים האחרים מצא בכוס המים הרדודים
של הסרט הישראלי. שלושה מהם כבר
הופיעו בחולות לוהטים; גילה אלמגול,
עודד תאומי והילל נאמן.
ברחבת ההסרטה הסתובבו זוג עיניים
מעניינות של מרעילה מיקצועית, כשמאחו־ריהן
ראש שצמח קרוב מאוד לאדמה.
פאסקאל אודרי 23 ,ומנומשת, היתה אנה
פראנק של התיאטרון הפאריסאי, משמשת
עתה כוכבת עשרת המיואשים. מעל דפי
שבועון־הקולנוע סינמונד היא אולי נראית
יותר טוב. אבל כשרואים אותה ברור כמו
שהיא, מבינים מדוע סמי פריי, ארוסה לש־

חינוך
־ד ההורים
נהל בית־הספר העממי יעב״ץ בתל־אביב,
־ה מרגל 54 נדהם. השמועות שהגיעו
זניו העיד! בבירור על מרד הורים.
יתר, זו התארגנות ספונטאנית של הורי
!ידי כתות ה׳ וח׳ ,אשר איימו להשבית
בניהם כמחאה על מה שכינו ״התנהגותו
־ירותית של המנהל כלפי מחנכת הה״.
רשיה
של הפרשה׳ נעוצים בתחילת עבו־בבית־הספר
של המחנכת, רחל כהן
.רחל, שהתחילה עבודתה כממלאת־ם,
נתכבדה בסוף שנת הלימודים׳בביקור
י של המנהל בב תה .״התלמידים, וביחוד
רים, מרוצים ממך״ ,אמר לה .״אודה
מאוד אם תסכימי להמשיך בבית־ספרנו
ה מן המניין״.
זל נאותה. היא קיבלה על עצמה את
יד המחנכת לכיתה י ז׳ .צעירה ובעלת
,הקדישה המורה את זמנה לפעולות
ותיות שונות, בבית־הספר. הורים רבים,
מצבם הסוציאלי לא איפשר להם
יג עזרה לבניהם, הופנו על־ידי המנהל
(המשך בעמוד )14

^ ך | 1ך ך נ המחתרתית משודרת על־ידי גילה אלמגור. לא היה זה תפקיד קל
1 1 /1 1 ! 1 /1 1עבורה. הבמאי וצוות הצלמים נאלצו לעבוד על סצינה זו משך
יום תמים, עד יאשר הצליחה גילה לשדר את הסיסמה בצורה שהתאימה לדרישת התפקיד.

ת התפקיד הנשי השני מ;
> * גילה אלמגור. קפיצה גדולה קד
אם להשוות אותו עם תפקידה הזעום
חולות לוהטים. גילה מגלמת את פול,
בחורה השווייצית הנחמדה המבקשת
רשות החברים להיכנס לחדר־משפחה
מורים צרפתי, שחקן הגל ׳החדש גם
כל דמיון בין בן־זוגה בן ד,־ 28 לבין

י הקטן של חלום ליל קיץ, נכון בהחלט.
המסיירים מצאו לפתע את עצמם בצריף
חשוך. בפינה ישבה גילה, בחברת משדר.
קרוב לוודאי ששידרה לתוכו סיסמה רבת־חשיבות
בצרפתית, שהיתר, בלתי מובנת
לחלוטין, לבמאי.
הצלם המזוקן, האיש שהפריט גם את
הירושימה אהובתי, נחנק בעוזית של צחוק
שקט. בן־זוגה של גילה לתמונה, ז׳אק
ריברול, התאפק בקושי. הבמאי רתח .״מה
שאת צריכה להגיד זאת סיסמה, את מבינה?
לא ריקוד־בטן בפה.״ גער.

בקצב כזה מגיעה תפוקת 13 השחקנים
ו־ 42 אנשי־הצוזת הטכני לשתי דקות של
סרט ליממה. ולפעמים גם זה מוגזם.

להתפשט? לא ץ

ך* יים שוני גדול בין גילה של רחוב
דיזנגוף לבין גילה המאובקת, נודפת
י זיעה, שבערבות הנגב. התפקיד גזר לה
את הציפורניים, הלביש את רגליה העגלגלות
מכנסי חאקי שחוקים, והעניק לד, גרביים
קרועות ונעליים־שלמות שספגו מים ו־התייבשו.
עשר
פעמים חזרה גילה על הסיסמה
היא לא נתקלה בבעיות כלשהן, בהשגת
ועשה פעמים אמר פייר ״קופ.״ כלומר:
תלבושת חלוצית מלוכלכת זו .״מצאתי
לחתוך! בפעם ה־ 11 זרק את העתונאים
׳,־,מוזמנים החוצה. את שחקניו לא יכול היה את הכל בארון שלי,״ אומרת גילה בשמץ
של התרברבות•
לזרוק.
״הברווז הקטן,״ כינוייה החוקי של גילה
אלמגור בפי הצוות, נכנסה לעורה של פול
השווייצית ברגע האחרון ממש. פייר זימר
חטף אותה מעל במת הקאמרי, בעת החזרות
לשועלים קטנים, אחרי שבביקורו בישראל,
בקיץ האחרון, נתן לה להבין שסיכוייה
קלושים. אפסיים, בעצם. אבל — לעולם
אין לדעת.
תקופת־עבודתה הקצרה כבר איפשרה
לגילה ללעוס היטב את הידיעה, כי עליה
להשתתף בפסטיבאל הסרטים בוונציה. מה

בו־הזוג מצרפת

הוא מורים צורפתי ,28 ,שחקן תיאטרון וסרטים
צרפתי, יליד אלג׳יריה. בסרט הוא מופיע כבן־זוגה
של גילה. משמאלם נראה ז׳אק ריוורול, שהופיע לצידה של בריג׳יט בארדו ברסן על כל צואר.

יש לדבר, היא אומרת, יחיא אינה רוצה
להשלות את עצמה, אבל פסטיבאל כזה נותן
בכל זאת המון אפשרויות.
״האם תסכימי להתפשט בפני המלצמה, אם
זה יקדם את הקאריירה שלך?״
״בודאי שלא!״
רגע, היא אינה מוכנה לחתום על זה.
בחור הנידח תקועה חבורה של כ־50

דמייך ך משמשת מירבץ נוח לשם החלפת
1101111
1 .1 1 / 1 .1 1 * 101111 בין שני משתתפי הסרט, גילה אל־מגור
הישראלית, והצרפתי ז׳אק ריוורול, הממלא בסרט זה את

גברים וכחצי תריסר נערות. כמד, זד, יוצא,
בחלוקה מאתימטית פשוטה?
השחקן פילים קלייר — שהוא גם בנו של
רבד, הראשי של העיר מקנס, במארוקו —
הוא היחידי בחבורה הפטור מלבטי־תחרות
זו. היה לו שכל ישר: הוא ארז בפאריס
את חברתו המחומצנת, והופ, שלח אותה
אכספרס לשדה־בוקר.

תפקידו של הגבר האוהב את פאסקל אודרי, פליטת השואה. למעשה
אין לשוחה זו ולשקים הפזורים סביבה כל תפקיד ממשי בסרט
זה. התצלום המופיע כאן ישמש, כנראה, לצרכי פירמומת בלבד.

| ז ך | ך ך |״1בעשרה מיואשים, היא פאסקל אודדה, טיפוס
ו 1דהוי בהצצה ראשונה. מימין: פאסקל אנדרה
וגילה אלמגור על מינדל־התצפית שהוקם לצורכי ההסרטה.

נ נים במואה

הם פניה של פול השווייצית (גילה אל-
מגור) .הארון שהובא כדי לשמש תיפאו־דה,
נשאר בחוץ והמראה הקבועה בו שימשה כלוח שירטוט למשק החדש.

כלנ ער ה-יופי ה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי

להיראות

יפה

ומטופחת.

עוזרך הנאמן — הוא

ר ו יאל ו יט • ז * 1 ¥ 1ץ 8 0
הקרס המפורסם לפי ד״דלב רן, פריס, המכיל ג׳ ל ח
רוי א ל, מגן על עורך ורקמותיו חעדימח, ממם
התהוות קממי פנים ומסהר את גיון סזדך על־ידי
פעילות טל ממזור מיס.
המפיץ בישראל: לילית
פרסום ציסט

חלוקת פרסי ״ניקי״ ננזשכת. תוצרת ״נקה׳ /מופץ ע״י ״אקא״

ביח״ר לרהיטים ב. ג .את א. לוינשטיין מציג
דוגמות חדישות ביותר בבית־המסחר לרהיטים

דוינשט ״1

בית החרושת:

בית המסחר:

תל־־אביב,
מרכז וולוגלם ר,י
רחוב מם׳ 2
טלפון 82525

תל־אכיב,
רחוב הרצל 43
טלפון 83575

רהיטי בית ומשרד מוכנים ולפי הזמנה

בו ודפנה

ישראל בר מתייעץ בפתח ביתו עם קצין־המשטרה עזרא גולדברג
וסמל משטרתי, כשבידו נראית חבילת מגבות ותיק בד ש? ^ 4
חברת התעופה הגרמנית בו ארז את חפציו האישיים. דפנה, בת השכנים, ממהרת להסתלק^•.
(המשך מעמוד )11
החלטה דחופה ומסתורית להסיר את כל העניו מסדר־היום.

אזהרה לביג׳י

ך וכה מעמד מרכזי זה של בר, היתר, התדהמה שאחזה השבוע את כל החוגים
1המקורבים לצמרת השלטון, טבעית ומוכנת. האשמתו של אדם כזה בריגול, בתקופה
של ערב בחירות, הצביעה על חומרת המעשה.
למעשה לא היה בידי איש לקבוע את מועד הגילוי. כי הגילוי לא בא באופן מתוכנן,
אחרי עיקוב ממושך או חקירה יסודית וחובקת־עולם. השמועות הרבות שנפוצו, כאילו
באה אזהרה משרות־ריגול זר, היו כוזבות. בר נעצר באורח מקרי לגמרי, כאשר נקלע
לנסיבות חשודות. לא היה לו הסבר סביר לנסיבות אלה. הוא הלך הביתה, נעצר בערב
פסח בשעה 2בבוקר, על־ידי אנשי־בטחון שבאו בשלוש מכוניות אזרחיות, ערכו חיפוש
מדוקדק ויסודי בדירתו, שנמשך עד לשעות הצד,דיים של אותו יום.
פקודת־מעצר
חוקית הוצאה נגדו רק ביום ד,ששי האחרון, על־ידי השופטת לאה עוגן. תוך
תקופת מעצרו נלקח כמה פעמים לביתו שעל גדות הירקון, ברחוב ברנדס ,67 לעריכת
היפושים ארוכים.
כל אותו זמן שהתה אשתו, רבקה, בהשתלמות בחו״ל. השבוע הוזעקה לארץ, אך משום־
מה לא חיכו לה החוקרים בשדר,־התעופה. במשך כמה ימים שמה לה המשטרה מארב
בבית, חיפשה אותה בקדחתנות, כדי לגבות ממנה עדות.
בריגול במשך זמן מפויס, נתעוררו שתי
מאחר ששרות־ד,בטחון הודיע כי בר הודה
שאלות: כמה זמן ריגל, ומה היד, המניע?
כמעט שלא היה גבול לסברות. האם ריגל רק לאחרונה? האם הגיע בר לארץ כמרגל?
האם והגיע לכך ערב הפילוג במפ״ם? אם כן, יכול הדבר להסביר מדוע לא המשיך עם
סנה אל מק״י, אלא חזר למפא״י והשתדל לחדור אל מרכז מערכת־ר,בטחון. כי איש
כמו בר אינו יכול להועיל במפלגה, אך יכול היה להביא תועלת בסביבת בן־גוריון.
חשובה הרבה יותר שאלה אחרת: מדוע
לגבי מאות ידידיו ואלפי מכריו ותלמידיו,
הוא ריגל? אם עשר, מד, שעשה מתוך אידיאליזם, הרי שידידיו יכלו להתייחם אליו כאל
אדם שנשאר נאמן לעצמו, אפילו הלך בדרך פסולה של בגידה. אולם אם עשה מד, שעשה
מתוך נימוקים אישיים וכספיים, הרי יזעזע הדבר שבעתיים את מכריו.
בר עצמו טען בהודאתו כי לא קיבל שום שכר או תמורה, וכי פעל מתוך אידיאליזם
טהור ועקבי. הוא הסביר כי לפי מיטב והבנתו עומד הקומוניזם לנצח בעולם, וכי על כן,
כפטריוט ישראלי, ראה חובה לעצמו להבטיח את מקומה של המדינה בעולם המחר. הוא
טען כי פעל לבד, כרשת־של־איש־אהד. ואכן, איש אחד כזה שקול כנגד רשת גדולה.
היו שניסו למצוא לתופעה !הסבר פסיכולוגי מסובך יותר. לדבריהם, הרגיש בר את
עצמו מקופח בכך שלא הועלה בדרגה מאז מלחמת־ד,עצמאות, וכי לא זכה למקום רשמי
המתאים לאיש בעל רמה כמוהו בצה״ל. להט רעיוני, בתוספת בטחון־עצמי, הרגשת קיפוח
ונכונות למיבצע־יחיד, יכלו לד,ודת רקע מתאים לאדם מזהיר, מבריק, אך לא יציב ביותר.
אולם היו השבוע, שניסו לטפול על בר חשדות מכוערים יותר. הם טענו כי בר ביזבז
כספים בבארים ועל נשים, פירנס, נוסף לאשתו והחוקית, גם אשה שניה, אם לשני ילדים.
אף הביאו טענות אלו לכך שד-,ש.ב. הזהיר את ביג׳י מפני בר, בגלל
בשעתו,
אורח חייו. בן־גוריון סרב אף להיכנס לחקירת ההאשמות.
למראית עין, היה יסוד להסבר כזה. כי בר אמנם נפרד מאשתו האהודה, רבקה, כימאית
העובדת במעבדה בקטריולוגית בתל־־שומר, אותה נשא לפני 15 שנה, אחרי שנתגרשה
מבעלה הקודם, שמואל (״זיאמה״) ריבון, מי שהיה יועץ ראש־הממשלה לעניינים ערביים
וכיום מנהל ענייני המרחב במשרד־החוץ. בר נפרד ממנה לפני שלוש שנים, שכר לו
דירה נפרדת ברמת־גן. אולם הוא נשאר בידידות עם אשתו, שסרבה לתת לו גט, ואף
חזר בשנה האחרונה לגור עמה בדירתם התל־אביבית, בה הוא מחזיק לא רק את ספרייתו
הצבאית הענקית, אלא גם מזכרות מתקופות שונות, כולל רובד, צייד, תת־מקלע מדגם
ש מייסר וכלי־נשק אחרים.
לפני שנתיים החל בר להופיע בציבור בחברת צעירה יפה, אם לשני ילדים, שהתגרשה

התלוצץ בר בראותו את איש העולם הזה מצלם
תמונה זו, בעומדו ליד חרטום המכונית, בין שני
בביתו הכין בר לשוטרים ארוחת־בוקר לפני שיצאו למקום־המעצר שליא פורסם.

יהיה שעו!

מבעלה שהזניח אותה, והיתה נתונה במצוקה ובצרה אישית טראגית. בעיני שונאיו, היו
יחסים אלה מפוקפקים, והם ראו בהם אישור נוסף לשחיתות המוסרית ולהתנוונות אישית.

חדש!

הפ טיפון
ה מ שוכלל
ביותר

המחזר שבר שיניים
ך מאחורי יחסים אלה מסתתר סיפור־אהבה נוגע ללב, שיש בו כדי להסביר מדוע
\ ! כ ה רבים האוהבים את בר והמסרבים גם עתה לדבר בו סרה.
בר התאהב בצעירה ילידת־רודום, שהיא, מצידה, השיבה לו אהבה לוהטת. תוך אהבה
ומסירות, הציל אותה מן הצרה בה היתד, נתונה, שיקם אותה, שכר לה דירה מרוהטת,
תמך בה, הפן לדוד הטוב והאהוב של ילדיה. הוא השתדל להשיג לה עבודה, תהילה
כקריינית בקול־ישראל, ולאחר מכן כפקידה בבנק, בעזרת קשריו האישיים.
שום מכשול לא עמד בפני הזוג הבלתי רגיל. גם כשמחזר קודם של אורה רחמים התנפל
על בר ושבר את שיניו, לא הירפה מאהבתו.
תקוזתם הגדולה של השניים היתה כי יוכלו להתחתן ולבנות את חייהם מחדש, אחרי שבר
יתגרש רשמית. הוא הרשה לאורה להשתמש בשם בר, הציג אותה בפני ידידיו. אולם
בניגוד לשמועות, לא ביזבז עליה כספים.
מצבו הכספי של בר היה שפיר. הוא קיבל משכורת כפולה — ממשרד־הבטחון (שגם
העמיד לרשותו מכונית צמודה עם נהג) ומאוניברסיטת תל־אביב. נוסף על כך קיבל שכר־סופרים
על מאמריו ועל ספריו בארץ ובחוץ־לארץ, ועל השתתפותו באנציקלופדיה. כמעט
לא היה גבול להספק עבודתו, ובימים האחרונים עסק בכתיבת שני ספרי־מחקר נוספים.
הכנסות אלה איפשרו לו לתמוך באשתו ולכלכל את אורה, ולקיים רמת־מחייה גבוהה
למדי — בילוי במועדוני־לילה, ביקור תכוף בקולנוע, עישון סיגריות (קנט) ,שתיית
יין (אשקלון) וקניית בגדים ובושם (ארפד) לאורה. אך לא פעם נאלץ למשוך משיכת־יתר
צנועה בבנק־לאונזי, כדי לספק צרכים שוטפים. אך נראה שאין, לא בהוצאותיו
ולא בהכנסותיו, רמז כלשהו היכול להעיד על כך כי עברו דרך ידיו אותם סכומים
גדולים, שרגילים לשייך אותם לפעולותיו של אלוף־ריגול.
יש כמובן אפשרות נוספת, רגילה למדי בתולדות הריגול: שהתחיל לעסוק בריגול מתוך
אדיאליזם צרוף, אך נוצל לרעה על־ידי סוכנים ציניים, שהפעילו נגדו סחיטה, איימו בג־לויו
ובצורה זו הכריחוהו להידרדר במורד בעל כורחו.

• 4מהירויות
• עצירה אוטומטית
6לכל סוגי תקליטים
0סידור מיוחד לסטריו

*א?ד איתו עד הסוף!״
** ה היו חייו של ד״ר ישראל בר, כאשר חי חיים כפולים, בסכנה מתמדת, עם שתי
ביוגראפיות שונות, מבטא דיעות סותרות בפומבי ובשיחות פרטיות, מסתיר את פעלו
גם מאשתו וגם מחברתו? האם היה זה גיד,נום, או אתגר לאדם שידע שהנו משכמו ומעלה
מעל לרוב מכריו?
דבר אחד ברור: היו אלה חיים של אדם בודד, חסר כל משפחה או קרובים, אחרי שאביו
מת לפני המלחמה ואמו נספתה בה. אולי בשל כך היה צביון כה פאתחי לאהבתו את אווה.
השבוע הגיעו שלושה אותות־חיים מישראל בר. שלושתם הגיעו לאורה, בצורת מכתבים
קצרים בשפה הצרפתית, בכתב־יד בלתי־מגובש על נייר משובץ. לכל שלושתם נימה אחידה:
״אני דואג רק לך במשך זמן־מה לא אוכל לעזור לך. גשי לידידי בבנק והגידי לו שאני
מתחנן שיתן לך עבודה ...אני מצטער שקילקלתי לך את ליל־הסדר ...האם השמלה
החדשה שלך כבר מוכנה המשיכי ללכת בדרך שהתחלנו סר, שנינו יחד, ואל תיתפסי
לייאוש בכל המכתבים אין אף מילה אחת על עצמו, אף לא רמז למה שעובר עליו.
אורה לא ישבה בחיבוק ידיים .״אני לא מאמינה לכל הדברים. זה לא יכול להיות!
הרי הוא תמיד צחק מן הקומוניסטים! בטח עינו אותו שיודה בדברים בלתי נכונים.
אני אלחם בשבילו!״ קראה, וכתבה מכתבים לבן־גוריון, לשיטרית ולראשי מערכת־הבטחון
בדרישה שיתנו לה להיפגש עימו. כתשובה על כך בא שליח ממשרד־הבטחון, הביא לה
צ׳ק, עליו חתם בר בבית־הסוהר, לכיסוי שכר־הדירה החודשי שמועד פרעונו עבר.
״בלעדיו אני אבודה,״ אמרה אורה, כאשה המציינת עובדה .״אני אלך איתו עד הסוף.
אתחתן עימו אפילו כשיישב בבית־הסוהר, אם אשתו תסכים לתת לו גט.״

(צילומים קופירייט ״העולם הזה״ .כל הזכויות שמורות. העתקה אסורה).

סוכנות כללית :״ רון ־ עמי ״,
אלנבי ,79ת״א — טל 63367 .

״ה עו לם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
136י מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי. המו״ל: העולם הזהבע״ם.

ספרים

הסצינות המחרידות ניוחו שד אונס ווצח

י שראל
בענני התאווה
שכר התאווה (מאת אייבי נתן, הוצאת
טופל 167 ,עמי) מגלם במשפט אחד את
שאיפות־חייו של המחבר המתחיל — הנש ם
והפרנסה. הספרות היא שלב חדש בחייו
מלאי־ההרפתקאות של האיש שהספיק בשלושים
וארבעת שנותיו לגדול בפרס, להתחנך
בהונג־קונג, ללמוד בקולג׳ קאתולי בהודו
ולטוס למען ישראל.
עוד לפני שסיים את חוק לימודיו המגוון
ברחבי אסיה, הוציאו אביו מהקולג׳ ,הכניסו
לבית־הספר הבריטי לטייס. כשסיים את
לימודיו שם, עבר אייבי ללונדון, קבע בה
את דרך חייו להבא• :הוא התנדב למח״ל.
לאחר מסע בריחות לאורכה ולרוחבה של
אירופה, הגיע אייבי יחד עם יתר המתנדבים
לישראל, להשתתף בהפצצות ובטיסות־האס־פקר,
שסייעו להכריע את מלחמת השחרור.
החיים בישראל קסמו לטייס הצעיר, לאחר
שראה את העם היהודי במשקפיים נוצריות

במאי ברגמן
משך חמש השנים האחרונות, דב־ב
ק ד, תופעה נדירה בעולם הקולנוע —
הברגמאניה. יוצר קולנועי במדינה שמספר

שאת בכרסה ממזר. היא קנאית ומרושעת,
מסמלת את יצר־הרע הרשע.
יום אחד יוצאות השתיים להדליק נרות
בכנסיה, למען מריה הקדושה. בדרך משתמטת
אינגרי השחורה ועוזבת את אחותה
החורגת, קארין, לבד ביער. בדרכה, פוגשת
קארין בשלושה רועי־עיזים, ניכנסת עימם
בשיחה, מחלקת עימם את פת לחמה. בתמימותה,
אין היא מבחינה במבטיהם וברנד
זיהם. לפתע היא מתחלחלת. משהו מיסחורי
מזהיר אותה מפניהם. אולם נסיון הבריחה
שלה מאחר את המועד. שני הבוגרים ברועים
תופסים אותה, אונסים אותה בסצינת־האונס
המפורטת והמחרידה ביותר שנראתה
אי־פעם על הבד. לאחר זאת הם רוצחים
אותה, ופושטים את בגדיה מעליה.
במנוסתם, נקלעים הרועים לביתו של
תור, אביה של קארין. כשהם מנסים למכור
לאמה את בגדיה של הנרצחת, מבינים האם
והאב את אשר אירע. האב (מקם ודן
סידאו) ,רוחץ את גופו, ממתין עד הבוקר
ורוצח במו ידיו את השלושה — ושוב,
בתיאור אכזרי חסר־תקדים.

אחת התמונות הניפלאות ביותר, בקטע זה
של הנקמה, היא הסצינה בה יוצא האב,
לפני היכנסו למרחץ, לאסוף זרדים להלקאה
עצמית בשעת הרחצה. הוא מסתער על עץ
צפצפה בודד, מנסה לעקרו משרשיו, מכניס
לפעולה זו את כל זעמו, את כל הטרגדיה
האישית שלו. כשכורע העץ, לבסוף, נופל
עליו תור, כאילו אנסו.
אחרי שהשלים את הנקמה, יוצא תור
עם משפחתו למצוא את גופת בתו. וכאן
מתרחש הנם. במקום בו שכבה הבת, בוקע
מעיין. תור, הזועק לאלוהים :״איני מבין
אותך ואת מעשיך!״ ,נודר להקים כנסיה
במקום בו נאנסה ונרצחה בתו, במו ידיו,
באותם הידיים ששחטו את רוצחי הבת.

זעזוע פיוטי

גדה פיוטית זו משאירה את הצופה
1\ .כהלום רעם. הכוח הרב הטמון בסיפור
הקולנועי מעביר רעד בגוף ופורט על המיתרים
העדינים ביותר. אפילו תמונות האונס
והרצח הברוטאליות, מקבלות אופי
של שירת־אימים. אין לחפש מאחורי סיפור

הבר&מגאניה
סופר נתן
כנפיים ונשים
חלק גדול מחייו. הוא החליט להשאר בצה״ל,
שירת כטייס עד לשיחרורו בדרגת סרן
ב־.1952
מאז היה אייבי טייס וקברניט בעל־על.
כשהשתחרר, לפני שנתיים וחצי, החליט
להיכנס לעולם הביזנס והזלילה הישראלי,
פתח יחד עם שותפים את המסעדה התל־אביבית
קליפורניה, שהפכה לשם דבר.
סופר, שחקן, אמרגן. הצעיר ההרפתקן,
בעל המראה של נער תימני, לא יכול
היה למצוא את סיפוקו בין סירי הבשר.
״חסר לי האכסייטינג של הטיסה,״ הוא
מודה .״שום דבר לא יכול להיות כל־כך
מזעזע כמו נחיתה במטוס.״
לכן מנסה אייבי נתן למצות את חוויות
החיים הנותרות :״עשיתי כבר שלושה סרטים,״
הוא מספר ,״פרמינג׳ר הגדול עשה
אצלי את שגיאת־חייו, בזה שלא גילה את
בישרתי.״ עתה מנסה בעל המזללה המעופף
לכבוש, נוסף לבד, גם את עולם הספר —
ואפילו את עולם האמרגנות.
על ספרו הראשון מספר אייבי :״כשרבתי
עם השותפים שלי (העולם הזה )1199 עזבתי
את קליפורניה והלכתי לעין־הוד. חיים
חפר נתן לי את המפתחות של החדר שלו,
כשבאתי לשם, מצאתי נייר כתיבה. לא
היה לי מה לעשות, ישבתי לכתוב, והתחלתי
למלא דפים. כשראו אותי חברים, התחילו
להתלוצץ, .תכתוב ספר, אייבי׳ אמרו לי.
הדבר דווקא מצא חן בעיני והתחלתי לכתוב
את ספרי. כתבתי וכתבתי. פיתאום ראיתי
שיש לי יותר מדי חומר. מיהרתי להרוג
את כל מי שלא מצא חן בעיני וגמרתי את
הסיפור. אחר כך כשהדפיסו אותו, ראיתי
שיש רק 160 עמודים.״
באשר לספרו הראשון, אין לנתן יומרות
מיוחדות. ואכן, ספר זה נושא את ד,ם ממ־
:ים האוטו־ביוגרפיים המובהקים של הגבר
שחום־העור וכובש־הנשים. גם הנושא המרכזי
בא לו בהקשר עם עברו כטייס,
כארץ ומחוצה לה.
אייבי נתן אינו מסתפק בשכר התאווה,
כו אינו רואה את שיא יכולתו הספרותית,
עוסק כבר בכתיבת ספר שני. ספר זה
•עסוק בחיי תל־אביב, על מיטותיה, על הנגלה
והנסתר שבהם — כפי שרואה אותם
אדם הקרוב לעניינים.

תושביה הוא שבעה וחצי מיליון בלבד, וש־רק
סרטים בודדים מתעשייתה זכו להדים
מחוצה לה — כבש את העולם כולו בסערה,
בתריסר סרטי־קולנוע, רכש תוך זמן קצר,
יחסית, מעמד של אחד מחשובי וטובי היוצרים
הקולנועיים.
האיש: אינגמר ברגמן, שוודי בן ,41 צנום
וגבה־קומה, בעל עיניים ירוקות.
בזה אחר זה זכו סרטיו בפרסים הראשונים
בפסטיבאלים הרציניים ברחבי העולם.
משנה לשנה גדל מספר הצופים בסרטיו
וחוג מעריציו הלך והתרחב.
זהו הישג נכבד, לנוכח העובדה שסרטים
אלה לא היו מסוג היצירות הקולנועיות הפופולריות,
הזוכות להצלחה בשל סממנים
המוניים. אלה הם סרטים אינטלקטואליים,
בעלי סיגנון אישי מובהק. העוסקים בנושאים
הנחשבים בכבדים.
עד כה טרם נפגעה ישראל בברגמאניה.
מפיצי־הסרטים, שחששו פן לא יהיו סרטיו
של ברגמן לטעמו של הקהל הישראלי הקובר
בדרך כלל סרטים אמנותיים רציניים,
פשוט התעלמו ממנו, לא ייבאו את סרטיו
לישראל.
עתה חל מיפנה לגבי רב־הבמאי. הצלחתם
המסחרית של סרטיו בעולם, והמחסור בסרטים
טובים בארץ, הניעו כמה מפיצים
לייבא את סרטי ברגמן לישראל. השבועות
הבאים עשויים לעמוד בסימן הברגמאניה.
ארבעה מסרטיו האחרונים, הקוסם, הרפתקאת
קיץ, תות־שזה בר, ומעין הבתולים, כבר
מוכנים לרוץ על מסכי הארץ. בעיקבותיהם
יבואו כמה סרטים נוספים מבין ה־,22
אותם ייצר ברגמן במשך 16 השנים האחרונות.
סימן
השאלה הגדול הוא: כיצד יקבל
הקהל הישראלי את סרטיו של הגאון הקולנועי?

החמימות

הנשקפת
מעיניה של קארין (בריגיטה פטרסון) היא תחילתה של
האגדה השוודית העתיקה, עליה מבוסס סרטו של ברגמן מעיין
הבתולים, המשמש נציג אופייני לסרטיו. סידרת התמונות בעמוד זה לקוחה מסרט זה.

אונס ונקם
ך סרט הראשון שיועלה״ בפני ה-
ן | צופה הישראלי הוא דווקא האחרון בסר־תיו
של ברגמן, מעיין הבתולים, הנמצא עתה
ברשימת הסרטים המועמדים לקבלת פרס
•האוסקר האמריקאי.
קרוב לוודאי שיצירה זו תזכיר, בהצלחה
בשל נושאו המיוחד. ממנו יוכלו הצופים
גם להסיק לגבי אופי יצירתו של ברגמן —
ביוון שסרט זה מאפיין את סימונו האישי
המיוחד, ואת דרכו באמנות הקולנוע.
מעיין הבתולים מבוסם על בלאדה שוזדית
עתיקה מהמאה ה־ ,14 הנקראת ביתו של
תור מוואנב. זוהי אגדה פיוטית ומזעזעת,
אותה הפך ברגמן ליצירת־מופת קולנועית.
יחיא מספרת על נערה תמימה ויפה, בת
יחידה למשפחת־איכרים מן הצפון( .ביר־גיטה
פטרסון) — קארין, בהירת־השיער
ובעלת החיוך המתוק, מסמלת את כל הטוב
והיפה במין האנושי. אולם בבית אחד
עימה גרה גם אחותה החורגת, שחורת־השיער
(גינל לינבלום) .זוהי ממזרת הנו־

הפחד

קארין, גיבורת הסרט מעיין הבתולים, ניצבת פנים אל פנים מול רועי
העיזים המבקשים לאנוס אותה. עריין •אין היא מבינה את מזימתם הש־פלה,
אולם כוח מ/יסתורי גורם לנערה הניפחדת והתמימה לחשוש מפני שלושת הרועים.

סי יוון ־1111-0

שנראו א׳ נעם עד הבו
זה הרבה. המאבק בין הטוב והרע, שהוא
היסוד הראשוני כימעט בכל סרטי ברגמן,
הטיפול בנושא האמונה הדתית הנוצרית,
הפאטליזם הקודר, הבלטת המיניות — כל
אלה הם הסממנים המאפיינים את יצירותיו
של ברגמן.

ברגמן עושה בעצמו את כל סרטיו, החל
מכתיבת התסריט וכלה בחיתוך הסופי.
משום כך נושא כל צילום, כל משפט, את
חותם אישיותו. אומר ברגמן :״עשיית סרט
היא בשבילי חוויה אישית ביותר. קיים
כאילו כוח סמלי הדוחף ומדרבן אותי,
ממש כמו הרעב והצמא. יש אנשים המוצאים
לעצמם פורקן בכך שהם כותבים סרטים,
מציירים תמונות, מטפסים על הרים
או מכים את ילדיהם. אני מוצא לעצמי
פורקן על־ידי עשיית סרטים.״
בנו של כומר בעיר האוניברסיטה השוודית
אופסלה, יצר ברגמן את המגע עם הקולנוע
בגיל צעיר מאוד. בן עשר היה, לדבריו׳
כשקיבל את מצלמת־הקולנוע הראשונה
שלו והוקסם על־ידי המיסתוריות והכוח
הכובש שבקולנוע .״עד היום,״ אומר ה
באה!
במאי
,״אני נוהג להזכיר לעצמי שלאמיתו
של דבר אינני אלא בעל אוב, משביע רוחות,
משום שהקולנוע מבוסס רק על טעותה
האופטית של העין האנושית. כשאני מציג
סרט, הרי דה כאילו הייתי חוטא בהונאה
או בגניבת דעת הבריות.״
לקולנוע ממש הגיע אינגמר ברגמן מאוחר
יותר. הוא למד ספרות ותולדות האמנות
באוניברסיטה של שטוקהולם, החל את
דרכו בכתיבת מחזות. עד היום הוא כותב
מחזות ותסכיתים, מנהל מפיק ומביים בתיאטרון
של מלמו.
ב־ 1943 כתב את תסריטו הראשון, יצרים,
אותו ביים אלף סיוברג. סרט זה נחשב
לנקודת־המיפנה בתעשיית״הסרטים השוודית•
כעבור שנתיים, החל ברגמן בייצור
סרטו הראשון משבר. אולם עברו עוד עשר
שנים, עד שהצליח ברגמן להוציא מתחת
ידיו יצירות מושלמות, שהקנו לו את שמו
הגדול ופרצו מן התחום הצר של בתי־הקולנוע
של שתדיר, אל בדי הקולנוע בכל
חלקי העולם.
כל עולמו הרוחני של ברגמן משתקף
בסרטיו. זהו עולם המושפע מאופיר, של הדראמה
המסורתית השתדית, מהאכספרסיו־ניזם
הגרמני, תורת ניציה, ממשברי־הנעורים
של עצמו, חיפוש מתמיד אחר היופי הפנימי
ביצורי אנוש.
אולם אין להסיק מכך שכל סרטיו של

1ן 1 | 11ן 1 | *1ן 1ך 1־ 1 1צילום מקרוב של פני התוקף
1 1 ! 11 1ושל הנאנסת בשעת מעשת הנב1
1 /1 1111
לה האכזרי. זוהי תמונה המאפיינת את סרטיו של ברגמן, המרבה

ברגמן הם קודרים ומפחידים. באותה מידה ולהפוך את 32 בתיה המספרים סיפור פרי מן. עד היום הוא מפיק את סרטיו בתקצי־של
גאוניות הוא מגיש גם נושאים רומנ מיטיבי, ליצירה המשפיעה גם על הצופה בים הנראים מגוחכים, לעומת תקציביהם
טיים ומבדרים. כי השקפתו של ברגמן היא
במאה העשרים — לשם כך צריך להיות של סרטי הוליבוד.
גאון.
שבאותה מידה בה הוא רוצה להביע את
סרטיו האחרונים עלו, בממוצע 250 ,אלף
עצמו בסרט, הוא חייב גם לתפוס את קהל
כיצד נראה הגאון בחיי יום יום? ברגמן
דולר כל אחד, צולמו במצלמות מיושנות
צופיו, לשעשעו, לענגו ולהלהיבו.
אינו טיפוס נוח. הוא רגיש עד אימה, סובל
ורעועות, בתנאים טכניים שאפילו תעשיית
את השקפת עולמו, המתבטאת בסרטיו,
מנדודי־שינה ומחלומות־ביעותים על מתת.
הסרטים הישראלית יכולה להתפאר לעומתם
נהג ברגמן, שהוא אכסיסטנציאליסט מוב כשישב פעם לפני צייר שבא לציירו, אטם
בציודה.
הק, להגדיר בצורה פשטנית :״האלוהים יואת
אוזניו בצמר־גפן כדי לא לשמוע את
לאחר הצלחותיו האחרונות, ניסתה הולישב
בשמיים שלו ואילו העולם אינו כשואיתשת
המיכחול.
בוד לרכוש את הבמאי השוודי, שבחייו שהה
רה. האדם רוצה את אלוהים לידו, קרוב
הוא מסוגל להיות בורגני זעיר בענייני רק מחצית השנה מחוץ לארצו. הוצעו לו
יותר לביתו. אין איש יכול לחיות כשמול
עיניו המוות והידיעה על אפסות כל ה עסקים ובוהמי בעסקי אהבה. הרפתקות־ סכומים פאנטסטיים ׳העולים עשרות מונים
האהבים שלו מתפרסמות על פני שתדיר, על הסכומים שהוא מקבל במולדתו, אך עד
דברים. אבל איך שהוא החיים מתמשכים.
אני מאמין בחיים, בחיים בעולם הזה, אחרי כולה. הוא התחתן ארבע פעמים: עם רקכד,
טרם הסכים ברגמן לעזוב את ארץ
מולדתו.
המוות, בכל צורות החיים — והמתת הוא דנית, מנהלת במה, עתונאית ופסנתרנית, שילדו
לו, בסך הכל שלושה בנים ושלוש
חלק מן החיים.״
בממוצע, הוא יוצר סרט אחד בשנה.
בנות. משלושת הנשים מהן התגרש, לא

כל סרט הוא הפתעה בפני עצמה. צופי הנישאה
אף אחת בפעם נוספת. כולן נשארו 4נשים קולנוע הישראליים, שיפגעו בשבועות הקרוידידותיו,
כמו אהובותיו הקודמות, רובן
בים בברגמאניה, עשויים עתה להשלים את
ין ספל; שכדי לקחת באלדה עתיקה שחקניות־קולנוע.
הפיגור בחוויות קולנועיות חדשות בקצב
^ מימי הביניים, כמו מעיין הבתולה,
מעניינים במיוחד תנאי עבודתו של ברג מזורז•

| ל ^ 11ך ה זוהי תמונת האונס האכזרי אשר טבצעים רועי העיזים בקארין. בעוד
היא עצמה שרועה על הארץ, כששמלתה מופשלת לה מעל לברכיה, מחזיק
אחד מן הרועים מבצעי האונס ברגליה, כשחברו מבצע את זמניו בנערה התמימה.

להתרכז על הבעות פניהם של גיבורי סרטיו, אותם הוא מכניס
למסגרות צילומיו בקומפוזיציות מיוחדות במינן. הנסיון הראשון
להעלות סצינת אונס בקולנוע בצורה, ריאלית, מזעזע את הצופה.

חרבו של תור, אביה של קארין אשר נאנסה ונרצחה, מונפת
מעל לראשם של שלושת האחים אשר ב;יצעו את הפשע, כולל האח
בן ה־( 14 במרכז) שהיה עד ראיה בלבד למעשה המחריד והאיום אשר ביצעו אחיו.

מ צ פי ת =

במדינה

כל הזכויות שמורות

• לפרשת בר תהיה השפעה מכרעת על מערבת הבחירות
הקרובה. כעוד שלמפלכות הימין תהיה עמדה נוחה, מכיוון
שהן יכולות להתקיף את מפא״י ואת השמאל בעת ובעונה
אחת, הרי שאר המפלגות יתלבטו קשה, ישתדלו לבולל את
האשמה זו על זו.
מפיא״י תשתדל לשים את הדגש על עברו המפ״מי של בר, לרמוז לבוחר כי
משמאל למפא״י מובילה עצם האידיאולוגיה של המפלגות השמאליות אל
הקומוניזם והריגול.
מפ״ם, לעומת זאת, תפתח במערכה נגד שלטון־היחיד של דויד בן־גוריון,
תוך הדגשת העובדה שמוסדות הבטחון הזהירו את ראש הממשלה לפני זמן
ניכר מפני בר• ,אך שבן־גוריון החליט אישית להתעלם מאזהרות אלה. הקו
המרכזי של מפ״ם: בן־גוריון שוב אינו מסוגל לשלוט בכל מערכות המדינה —
והחמור ביותר: גם לא במערכת הבטחון.
השפעה חשובה אחרת: פרשת בר תגרום להגבהת המתיחות בענייני בטחון
בתוך המדינה, דבר העלול לסייע לנסיון קבוצת בן־גוריון להטביע על מערכת
הבחירות חותם של תקופת חירום בטח!נית.

• צפויה ביקורת פנימית חריפה על קו התביעה במשפט
אייכמן.

הופעתו של גדעון האוזנר איכזבה גם את יוזמי המשפט. בעוד

(המשך מעמוד )12
אל רחל, אשר לימדה אותם תמורת שכר
סימלי.
״כית־הספר יתפרק עם תחילת
שנת־הלימודים השנייה, נשתנה לפתע יחסו
של המנהל. רחל החלה מבחינה בגישה
מוזרה כלפיה, מצד מרגל. ספוריהם של
ההורים, על הדרך בה נהג להתבטא בשיחותיו
עימם, עירערו את מעמדו בעיניה ובעיני
שאר המורים.
המתיחות בבית־הספר הגיעה לשיאה, משקיבלה
המורה מכתב ממשרד־החנוך, בו נדרשה
להפסיק לאלתר את מתן השעורים
הפרטיים לתלמידים.
״הוא מפחד שהיא תקח לו את הכיסא,״
הסבירו השבוע ההורים שנתכנסו לישיבת
חירום .״הוא יודע שהתלמידים אוהבים אותה
והיא מצליחת להשתלט עליהם יותר
טוב ממנו.״
במשרד החינוך, הגיב השבוע על איומי
ההורים הד״ר נחמיה ולנשטיין, המפקח על
החינוך הדתי בתל־אביב :״יתכן והמנהל לא
הצליח בתפקידו. הוא בסך הכל שנתיים
בתפקיד. אך דבר אחד ברור — לא נוכל
לתת למורה להמשיך ללמד
באותו בית־הספר.״
תגובת ההורים הית פשוטה
:״אם המורה תועבר
— נשבית את ילדינו. בית-
הספר יתפרק!״
עתונות הודו תדא־ כ מן

״הראש מסתובב!״
שהאוזנר הצליח יפה בהצגת הבעיה החוקית המקצועית ואף שיכנע בטיעונו
את המשפטנים הזריס העוקבים אחרי המשפט, הרי חוסר הפאתום והדראמתיות
של הופעתו נטלה בשלבי הפתיחה את הערך ההפגנתי של המעמד. לעומת זאת
הצליח סרוואציוס ליצור רושם חזק זתוקפני בטלביזיה ובעתונות העולמית.
• תוצאה אחרת של חופר־המתח כמשפט אייבמן: עתונאים
רבים קיבלו הוראות ממערכותיהם לחזור הביתה, כך שהמשפט יקבל בעיקר
כיסוי שיגרתי של סוכניות הידיעות ומספר כתבים מיוחדים שימשיכו לשבת
בירושלים. התקווה היחידה להחייאת המתח במשפט ולהשגת מטרתו החינוכית
נעוצה עתה ׳בהופעת העדים ובחקירתם על־ידי ש^ הצדדים.

ד״ר נחום גולדמן יירתם ככל זאת למסע הבחירות של
המפלגה הליבראלית. אומנם, אין להניח כי הוא יעמוד בראש רשימת
המועמדים שלה, או אף יתפוס מקום כלשהו ברשימה זו. תמיכתו במפלגה
החדשה, שאת כינונה דרש מזה שנים, תתבטא בשורת נאומי־בחידות בערים
הגדולות בישראל.
ס ואף זה קשור במפלגה הליבראלית: לפי כל הסימנים, לא
נגמרה הקאריירה הפוליטית של ח״כ משה נסים. בעוד שלמחרת הבחירות
חאחרונות שררה הרגשה בקרב הצ״כ כי טעו כאשר הבטיחו מקום בכנסת
לנסים, נוטים עתה עסקני המפלגה הליבראלית לכלול את נסים בין המועמדים
הבטוחים ברשימתם לכנסת הבאה. שיבת אביו, הרב הראשי הספרדי, לגדולתו
ברבנות, שוב זיכתה את חבר הכנסת נסים בסגולות של נציג העדה הספרדית,
בעיני עסקני מפלגתו. הסכנה היחידה היא — נטייתו של יוסף ספיר לתת את
המקום לספרדי אחר.
• תלונה מסוג חדש תופנה בקרוב למבקר המדינה. שניים
מחברי המועצה המקומית קרית־גת ייתלוננו על כך שראש המועצה המפא״יי
הוציא כסף של המועצה להתקנת סורגים בביתו ובבית מזכיר המועצה, תוך
מתן נימוק רשמי כי הסורגים הותקנו ״נגד ההתפרעויות העדתיות״ .באותה
הזדמנות יטענו השניים כי ראש המועצה ומקורביו הוציאו סכומים נוספים
למטרות שלא אושרו על־ידי המועצה.

לגבי העתונות הישראלית,
לא יכלו הסובייטים לבחור
.מועד פחות רצוי לשיגור
מאיור יורי גאגארין לחלל,
מאשר ביום השלישי האחרון.
כי מדיוק באותו יום
נפתח משפט אייכמן, וכל
העתונים הכינו את עצמם
לכיסויו מכל הזוויות, על־ידי
כל הכוחות האפשריים.
לפתע המריא החלליש הראשון
ומשפט אייכמן הפך בן־
ר,דע למאורע פרובינציאלי.
בלית ברירה פינו המערכות
את הכותרות הראשיות לרב־סרן
הסובייטי.
לא היה זה הקשר היחידי
בין גאגארין לבין משפט
אייכמן. אילו שולח גאגארין
לחלל בעת רגילה, היתד,
•ז ן תמונתו מגיעה ארצה, לכל
| המוקדם, בשעות הלילה של
אותו יום. כי רק באותן
שעות, פועל הקו האלחוטי
להעברת תמונות בראדיו,
מלונדון לתל־אביב. אולם לרגל
משפט אייכמן, נפתח
הקו בכל שעות היום — כדי לאפשר העברת
תמונות בראדיו מישראל ללונדון.
כך קרה, שכאשר הזמינה מערכת ידיעות
אחרונות תמונה מסוכנות יונייטד פרס, יכלה
הסוכנות לנצל את הקו הפתוח, להבריק
מיד את התמונה לתל־אביב. היה זה דקות
ספורות אחרי שהתמונה הגיעה ממוסקבה
ללונדון.
עורכי ידיעות אחרונות לא ציפו לשירות
כה מהיר. על כן, כאשר הודיעו להם מן
המיברקה כי ישנה תמונה עבורם, לא ניחשו
כלל במה המדובר. אך משהתברר להם,
מיהרו להוציא מהדורה רביעית שנמכרה
ברחובות תל־אביב החל משעה חמש וחצי
— חצי שעה בלבד אחרי שפראבדת הופיע
עם התמונה ברחובות מוסקבה.
כל עתוני הבוקר — פרט לקול העם —
העתיקו את התמונה הבלעדית, בציינם
כי נתקבלה מידיעות אחרונות. השאלה שנשאלה
בחוגי העתונות היתה: מה יעשה
מעריב? הצהרון שהוכה על־ידי ידיעות
אחרונות? העתיק אף הוא את הצילום,
אולם רק אחרי שחתך ממנו את כל הרקע,
עליו הופיע שם העתון המתחרה.

עסקי ם
חקל־ט חורק
״זהו עתון בלי הצלחה מוסיקלית,״ קבע
השבוע אחד מקוראיו הוותיקים של היומון
הארץ. טען הקורא :״עוד לא נדמו הצלילים
הצורמים, אותם השמיע העתון בקשר

לפרשה, והנה — תקלה מוסיקלית חדשה,
הקרויה מיבצע מוסיקה לעם״.
הארץ, שהקים מיפעל להפצת מוסיקה,
עוסק מספר חודשים בפירסום רחב של
מיבצע מוסיקה לעם — הפצת סידרת תקליטים
מיוחדת מתוצרת דקת, הכוללת יצירות
קלאסיות מפורסמות משל בטהובן, שוברם,
באך ועוד.
חובבי־המוסיקה שבין קוראי היומון, גילו
עניין רב במיבחר זה של יצירות, שהוצע
להם במחירים זולים באופן מיוחד — 10
לירות עבור תקליט שמחירו הרישמי בשוק
הוא 20 לירות. בהרגשה שהם מרוויחים
10 לירות על כל תקליט, ניגשו רבים מהקוראים
לקנות את תקליטי הארץ מתוצרת
דקא — חברה בריטית בעלת שם עולמי,
הידועה בטיב תוצרתה.
לרבים מהקונים נכונה השבוע אכזבה,
כשאורי ספיר, סוחר תקליטים ירושלמי,
הגיש קובלנה ליועץ המשפטי של הממשלה
ולמטה הארצי של המשטרה, נגד
הארץ, עורכיו והאחראים לו, בקשר להונאת
הציבור.
כותב ספיר :״העניין גובל ברמאות והוא
פוגע בי, הן בעסקי כסוחר־תקליטים והן
כאזרח. לאחר שבדקתי את הדבר, הסתבר
שהתקליטים מוטבעים בארץ על־ידי בית־חרושת
איסרפון תל־אביב, ואינם מתוצרת
דקא האנגלית. זה נראה כעבירה ברורה של
הונאת הציבור, ויש להביאה לבירור משפטי.
כלי תנאים משוכללים. את התביעה
מבסס ספיר, בין השאר, על העובדה שתקליט,
דקא המקוריים מוטבעים בתנאים מיוחדים,
למניעת אבק וזיהום. החברה האנגלית
מקפידה על סינון האוויר בבית־החרושת,
על ריצוף מתאים באולמות העבודה
ועל לבוש מיוחד של העובדים ואיסור
מוחלט על עישון. מרבית התנאים הללו
אינם נשמרים עדיין בארץ.
בחוגי סוחרי התקליטים רווחת הדעה, כי
היומון הרוויח עד עתה מעיסקה זו סכומים
גדולים. רווח ניכר התאפשר, לדעתם,
גם עקב ההקלות שנתנו מוסדות ממשלתיים
למיפעל, אותו הציג היומון במיבצע תרבו־תי־עממי.
בתקופה
האחרונה, בה ירדה תפוצת היומון
עקב עמדתו הבלתי־פופולארית לגבי
הפרשה, היתר, לרווח גדול זה חשיבות
כפולה ומכופלת.
פרט מעניין: יומיים אחרי שהוגשה הקובלנה
ליועץ המשפטי ולמשטרה, הופיע
השבוע במודעות־הפירסום בעתון, ליד המשפט
המכריז באותיות מאירות עיניים
כי התקליטים הם ״מתוצרת חברת דקא״,
משפט קצר בסוגריים ובאותיות זעירות:
״מוטבעים במפעל ישראלי.״

תייו־ן ת
דתל מכיר ה
משפחת דג׳אני — אחת המשפחות המכובדות
והמפורסמות ביותר בקרב היישוב
הערבי הפלסטיני בזמן המנדאט — הגישה
בימים אלה את תביעותיה המשפטיות בקשר
לרכוש הרב שהיה בבעלותה ושהוחזק על־ידה
עד שנת .1948 רכוש ענק זה כלל, בין
השאר, את בית־החולים דג׳אני ביפו ואת
המיבנים הרבים שעל הר ציון בירושלים.
לפי המסורת המוסלמית, היתד, כרוכה
ביאתו של המשיח הגואל את היהודים בכך,
שלפחות יהודי אחד יצליח לחדור לקבר
דויד המלך, על הר־ציון. התפקיד הקדוש
של שמירת הקבר הוטל על משפחת דג׳אני,
אולם כתוצאה מהקרבות נטשו השומרים
את מישמרתם וחיילים שיראליים כבשו את
המקום. מאז ועד היום — שלוש־עשרה
שנים תמימות — אין יום בו קבר דויד
אינו הומה מיהודים, ביניהם הרבה שומרי-
מיצוזת, המייחלים לביאת המשיח — ורק
בן־ישי מתמהמה, אינו נענה.
נ!דצרי*ייצ1ו־ י״קדיש״ .השבוע נתברר
שאם אומנם התעכבה הגאולה הכל־יהודית,
הרי שכיבוש הר־ציון הביא עימו
גאולה לא־משיחית למספר עסקני־דת.
ההר הפך לבית־מסחר. התוצרת הנמכרת
בו מורכבת, בחלקה, ממוצרי־ייצור ממש:
כיפות, ספרים, תמונות ותשמישי קדושה;
ובחלקה — ממוצרים רוחניים: אגדות, סיפורים
ומעשיות.
תמורת סכום הנע בין 10ל־ 100 דולאר,
למשל, יכול אדם להיות חבר באגודח למען
המקומות הקדושים בא״י, לכל ימי חייו,
(המשך בעמוד )21
העולסחזה 1230

אנשים

אל תזניח מצב בריאותך!
הנך עייף, עצל, חסר מרץ
ועליצות־חיים

מרק ב ר
עוד לפני שהותרה לפרסום פרשת מעצרו
—של הד״רישראלכר, יכלו הסועדים
במסעות קליפורניה בתל־אביב, להבחין כי
השם הפך לאקטואלי. אייכינתן, בעל
המסעדה, הקורא את מאכליו על שמות
אישים פופולריים, רשם בתפריט מסעדתו
״מרק בר (אדום סיפור מאלף על
יו ס ף ויי ץ, קיסר הקרן־הקיימת־לישראל,
נודע לאחרונה לרגל הרחבת שטחי מטעי
האגבות בדרום הארץ. היה זה לפני שנים
מספר. יוסף וייץ נסע לסיור בארצות דרום־
אמריקה, שם הציעו לו לרכוש שיחי אג־בות,
צמח מדברי ממנו מפיקים סיבים, כדי
ב לנ סו ת לגדלם בישראל. וייץ התלהב מיד
מהרעיון, רבש פקעות של אגבות בסכום
~ ש ל 40 אלף ל״י, הורה לארזם ושלחם לישראל.
אולם כאשר הגיעו הפקעות ארצה
התברר כי הם נארזו בחוסר ידיעה, בארגזים
סגורים והרקיבו. ההפסד הכספי הכרוך
בכך הוצנע והועלם מעיני הצבור
על פגישה בין הפרופסור יעקב טלמון,
מראשי חוג אנשי־הרוח הירושלמי, לבין
מנהיג מק״י משה סנה, מתהלך הסיפור
הבא: תוך בדי שיחה בין השניים שאל טל־מון
את סנה :״איך יכול אדם עם חוש
הומור כשלך, להיות במפלגה הקומוניסטית?״
השיב לו סנה בשאלה :״איך יכול פרופסור
להיסטוריה כמוך, לשאול שאלה כזו?״

כיקוד החסידה
הבמאי גרשון פלוטקין מבקש לתקן
באופן דחוף ביותר את ההברקה, שהשמיע
לרגע מתיחתו של העתונאי ישעיהו כן
פורת, כי הופצה שמועה שהוא נעצר
על ידי הש.ב( .העולם הזה .)1229 פלוט־קין
לא אמר כי שמע ששייקה נעצר ״על
שלא מילא אחרי ההוראות,״ כפי שנמסר
בטעות. הוא אמר ששייקה נעצר ״על שלא
הבין את ההוראות ויכוח אחר בין
עתונאי ואמן היה הויכוח שניטש השבוע
בין העתונאי אורי קיסרי לבין אודי
זוהר. אחרי שאורי קיסרי פסל בבוז את
דעותיו של זוהר על אי הנחיצות בביודספר
^לדר אמ ה בארץ, קבע :״אני ראיתי כיצד
״נ תג לג ל הנער במדרון. חיידקי בידור התחום
הקליל גמרו אותו.״ ביחוד רגז קיסרי על
זוהר, על שבהופעת הבידור מוסיקה משאנז
אליזה, שנערכה בהיכל־ד,תרבות, קם אורי
ממקומו, לקח את אילנה רוכינא עמו
ואמר :״בואי, אין כאן מה לשמוע!״ השיב
זוהר לקיסרי במכתב למערכת הארץ :״אכן
קמתי ועזבתי. אבל מדוע לא הושטת את
ידך, יד מחנך הדור הצעיר בתיאטרון —
כדי לעצור את, הנער׳ האומלל מהידרדרות
אל התהום הפעורה לרגליו. לוא לחשת
באזני באותו רגע קריטי, :זה דובל הגדול
ומיד יופיע ברל הכביר׳ היית מסמר אותי
למקומי עד סיום ההדרן האחרון. אולם לא!
אתה הנחת למתדרדר האומלל להתיחס אל
אותם צרפתים נעלים כאל בדרנים גרועים.
האם כך מתנהג פובליציסט אחראי
אחת הסיבות לכך שהמחזה הבא, אחר
שועלים קטנים שיעלה התיאטרון הקאמרי,
יהיה מחזהו החדש של נתן אלתרמן, כנרת
ננרת, ולא המחזה הצרפתי ראש הזולת,
נעוצה בחנה מרון, שהיתר, צריכה לשחק
את התפקיד הראשי בהצגה זו. היא
דחתה את התפקיד, לפי השמועה, מאתר
שהיא מצפה לביקור נוסף של חסידה. התפ רויאל טוני
״מזון
מלכות״ +
המכיל

ויטמין $יבוא לעזרתך
סנה אל ת. ד ,5037 .ת״א
ותקבל חומר הסברה חינם

הצ׳יזבטרון *1961

״הוי פגישה, הוי פגישה שכזאת!״
קיד הוצע גם לדינה דורון, שמשום
מה, לא הסכימה לקבלו יום העצמאות
ה־ 13 של המדינה יהייה בר־מינן אמנותי.
בחצות מוצאי יום־העצמאות, תיערך תחיית־המתים
על במת היכל־התרבות, ולהקת ה־צ׳יזבטרון
הפלמ״חית של מלחמת־־,עצמאות
תופיע מחדש, כשחבריה זקנים רק בתריסר
שנים. לרבים מהשירים שתשיר הלהקה
תהיה הפעם משמעות מיוחדת, כמו למשל
לשיר היו זמנים. אולם כבר בחזרה, התרגשו
חברי הלהקה, שקובצו מפזורות האמנות
הישראלית, כששרו את השיר פגישה
שכזאת. כי היתר, זו פגישתם המשותפת
הראשונה אחרי שלא התראו יחד חמש
שנים, מאז נסיעתו של שייקח אופיר
לארצות־הבדית. היחיד מחברי הלהקה החלוצית
שנשאר קיבוצניק, הוא זם דגן, חבר
קיבוץ מעוז־חיים בעמק הירדן חתול
שחור עבר לאחרונה בין צמד העופרים,
אסתר ואכדהם רייכשטאט, העומדים,
כפי הנראה, להיפרד. אולם הם ימשיכו
להופיע יחד. בזמנו התחייבו שניהם, שאפילו
אם יתגרשו יופיע יחד 10 שנים.

המן אוהב את אסתר
אלים כודנפילד — נערת הזוהר הבלונדית
שקיבלה חופשה ארוכה מצד,״ל,
חוזרת בימים אלה חזרה לשרות סדיר,
אחרי שלא התקבלה לקורס דיילות, משום
שהבוחנים טענו שהיא ״הצופה מדי.״ את
תכניתה, לחזור במסגרת שרותה ללהקת־השריון,
תוכל להגשים רק אם תמלא אחרי
תנאי שהוצב לה: להחזיר ז:ת צבע שערה
הבלונדי לשחור, ולהסיר מעל פניה את
המייק־אס השמועה כי ג׳ין קנדה
כוכבת המסט־סייד־סטורי המועלה עתה בפאריס,
ברחה בגלל אהבה חדשה ובגללה
נאלצו לבטל הצגה, היתד, כנראה רק להטוט
פרסומת. עד כמד, שנראה, טרם שכחה ג׳ין
את ידידה הישראלי, אבי זיו־אב, העומד

בימים אלה לטוס אליה לפאריס
מסיבה עליזה נערכה בנזועדון־התי־אטרון
החיפאי לרגל הפלגתו של בעל המועדון
יצחק קדישזץ לארצות־הברית, שם הוא
רוצה להשתלם בטלביזיה דווקא. באותה
מסיבה בלט במיוחד המשורר רפאל אלי
עז, שמאז רצח אשתו לפני חצי שנה, לא
נראה במקומות בידור. לפי עליצותו ניכר
היה שהספיק להתאושש מהאסון שפקד אותו
שחקן התיאטרון הקאמרי אורי
לוי, ממשיך להופיע כמנחה בהופעותיו של
המהפנט האיטלקי הד״ר אנריקו צ׳יק־רלי,
למרות שהוא משתתף בהצגת שועלים
קטנים. מאחר שבהצגה הוא מופיע רק
בחלק •הראשון, הוא ממהר ישר מבימת
התיאטרון להופעותיו של המהפנט. אורי לוי
כבר נכנס לשיגרה ויודע על־פה את כל
הוראותיו של המהפנט. באחת ההופעות האחרונות,
כאשר היפנט צ׳יקרלי נהג דן,
נתן לו הוראות באנגלית, תירגם אורי את
דבריו, ולמעשה נתן בעברית הוראות ש־צ׳יקרלי
טרם אמר אותן באנגלית. פקח
המהופנט את עיניו ואמר לד״ר באנגלית:
״תגרש אותו מכאן! הוא מפריע לך
דוגמנית חדשה נוספה אל צוזת הדוגמניות
הישראליות. זוהי ברכה פורם, אשתו
ד,יפר,פיה של הכדורגלן אלי פוקס. הופעת
הבכורה שלה נערכה בשבוע החולף על
סיפון אנית הפאר ההולנדית סטטנדאם שביקרה
בחיפה הישראלים ששותפו
בשעתו בהפרטת אכסודום -וזה כולל כנראה
את מחצית אזרחי המדינה, זוכרים לטובה
את אווה מתלי, סוס העבודה של צוזת
ההסרטה. הם יצטערו לשמוע מד, עלה
בגורלה של אווה לאחרונה. בתום ההסרטה
חזרה אוזר, לקניה, שם מתגוררת אמה,
התכוננה לנוח מספר חדשים. השבוע נודע
כי אווה לקתה בזעזוע עצבים מיד בבואה
לקניה, כנראה בהשפעת המאמץ בעבודתה
בסרט, אושפזה בסנטוריום לחולי־נפש
מגורל זה תצטרך לחזר,ר כוכבת הקולנוע
אליזבט טיילור, שלפי השמועה שאין
לה אישור, עומדת לבקר בקרוב בארץ, כבר
הזמינה מקומות לה ולבעלה אדי פישר
במלון שרתון שוחרי הסרט התנכ״י
ודאי ישמחו לשמוע כי בין שאר סיפורי
התנ״ך שזכו להנצחה על הבד, זכר, בגורל
מר זד, גם סיפורה של אסתר המלכה. האיטלקים
פשוט הסריטו כבר את מגילת־אסתר
כשכוכבת הקולנוע הבריטית ג׳ון קולגיס,
מגלמת את תפקיד אסתר, ואילו ריצ׳ארד
איגן את תפקיד אחשתרוש. בסיפור האיטלקי
שופצה מגילת־אסתר ותוקנה. הוסיפו
לאסתר מאהב בשם שמעון, לו היא עומדת
לד,נשא לפני שאחשוורוש לוקח אותה
אליו. מלבד שמעון ואחשוזרוש מאוהב גם
המן באסתר, נלחם במלך כדי לרשת אותו.
בקרב, מתים המן ושמעון, ואילו אחשוזרוש
זוכה באסתר. .

בדי ח ת השבוע
סיפר המשורר דידי מנוסי :״פגשתי
פעם בידיד ושאלתיו, :כמה זמן חולה
החותנת שלך?׳ השיב לי האיש, :בעוד
שלושה חדשים זה יד,יד, חצי שנה.״
* מימין לשמאל: זם דגן, זהרירה חרי־פאי,
נעמי פולני, שייקח אופיר וגדטון זינגר.
העזלםהזה 1230

הוצאת מ. מזרחי
רומן השבוע

״מועדון

הספר

הטוב״

הסוס ה הירוקה
מאת מרסל איימה
״^ 711׳ ו!טופ
רים וד,מחזאים של צרפת ב
ימינו, חושף ב״הסוסד, הירוקה
את האינטימיות שבחוזיות הנפ׳
ומעלה תחושות שהאדם חושי
לעתים לגלותן בעצמו.
בצד הריאליזם הקיצוני, שאי;
נרתע מתיאורים נועזים, מפלי
הסופר אל עולם הדמיון ויו*
סיטואציות טרגי־קומיות המב
אות את הקורא לצחוק עד דמ!

ההפצה הראשית!
מזרחי, רחוב אלנבי ,60
טלפון ,64755 תל־אביב.

הדרך הקצרה בי 1ת ר אל ק 1ס מ 1ס ואתיברס
וכיצד להמריץ את הפראנה ש ת ער ה לרא ש
יוגה על באמת
אתם יודעים נדה זה יוגה? נדמה לכם
שאתם יודעים מה זה יוגה. אדי בעצמי,
נדמה היה לי שאני יודע מה זה יוגה, עד
שנכנסתי בשבוע שעבר למכון ליוגה של
הגברת רגינה קוליץ, באמצע השיעור, ושמעתי
פתאום מה זה יוגה באמת. וזה היה
בכלל דבר אחר ממה שחשבתי שאני יודע.
אחרי שתפסתי את עצמי שאני חי בטעות,
אני ממהר לתקן את זה מיד וכדי שלא תצא
מעות בפעם השנייה, אמסור לכם בדיוק
מילה במילה, מה שאמרה המומחית ליוגה

של הקוסמוס, ועכשיו לאט לאט נשכב.
קודם טוב להתפרק. כל עצב וכל שריר
מתנפח ומתאוזרר.
להסתובב על הבטן. להרגיש את
השלווה ולהתכונן לעמידה על הראש כי זה
צר ך לעשות לפני שעושים תרגיל.״

עמידה עד הראש :
״לאט לאט, לאט לאט. הרבה ריכוז
ושלמות כמו לילדים. צריך לדעת שזה
שולח דם בריא למוח, מחדש רעיונות,
מנקה את הדם ומשפר את בלוטות המין,
ושלישית, רק זה משחרר את המרץ. להשאר
ביוגה מודרה. להשאר ביוגה מודרה!״

הרגליים. לפתוח את הידיים. זה טוב לפתוח
את הידיים. ידים ארוכות׳ רגלים ארוכות.
לפתוח עד שמשתחררים. זה יותר אלגאנטי.
עכשיו לעשות את הקוברה.״

הרוברה
״לספור ארבע עד שעולים עם הנשימה,
ושניים עד שמביטים לתיקרה. תביטו על
התיקרה. מה שיותר אחורנית את הגיב,
ולספור בדיוק. קצב, קצב, קצב. זה הכל.
להביט על התיקרה. זה משחרר את המרץ.
לספור ארבע שתיים, ארבע שתיים.
להביט על התיקרה ונשימה, מפני שאנחנו
מתרכזים בעיקר על הבלוטות, מפני שהבלו־מות
דורשות. אף תרגיל לא יכול להסדיר
בלוטות, מלבד פראנה במחשבה. נשימות

נשימה :
״פשוט להסתכל בעיני הרוח, איך הגוף
נושם ונושף. זה מרגיע בכל מצב, וזה
התרופה הכי טובה בשביל לישון. עיני
הרוח רואות רק שלווה. להתפרק. להסתובב
על הגב ולהרגיש את הלב המשוחרר. לקפל
את הרגלים ונעשה תרגיל בטן.״

תרגיל כמד
״רגלים לשים על הארץ ולקפל את הברכיים•
לנשום עד דחיפת חוט־השידרה ולנשוף
עד הטיפה האחרונה. באותו זמן
להוציא את המעיים ולהכניס את המעיים
בלי לנשום. לדחוף את המעיים למעלה,
כאילו שרוצים לזר; ק אותן החוצה.
בטן וסרעפת זה מרכז החיים שלנו.
נעשה עכשיו מאסז׳ וניכנס לתוך המעיים
ונצבוט. עמוק עמוק ניכנס לתוך המעיים
עם הידיים. עמוק, עמוק. זה טוב, מרגישים
חום בבטן.״
קריאודבינייס של אחד התלמידים: כואב!

תשובת המורה: זה לא כאב, זה חום.
״עכשיו להתפרק ולהסתובב על הבטן.
ללחוץ את המעיים לרצפה ולעשות סבוב. א־־[
לשפשף את המעיים לרצפה. רבולוציה
לעשות, אבל בקצב. לא לעשות באלגן
מהגוף. לעצור את הפראנה לגוף וללחוץ
אותה עם הריאות לבטן, ועם הבטן לריאות.
זה טוב בשביל הפראנה. עכשיו לשבת,
ונעשה את החצי לוטוס בשביל להגיע
ללוטוס בכל מחיר.״

החצי לוטוס :
בריא 7למוח,
ם וח, משחרר \
דם בו יא
שולח! 1
״הלוטוס ״!17

את בלוטות־המין ומשחרר את הרגליים> .
לסובב את החצי גוף העליון על הרגל ביד >
עד שמגיעים עם היד לרגל.
החזה, העינ.עכשיו
לשים את הראש על
ד,עינ־ ־

ולעבוד עם ׳־
יים סגורות. לרחם על העצבים לעבוד
עיניים סגורות. למשוך את
הפנים עם כל * ים נעשה
עמוד־השידרה למטה. עכשיו
תרגיל * והי שליטה, שמאוד משחרר את כל עמוד
השידרה.״

תרגיל יטליטה :
״לשים רגליים באויר ולהחזיק אותם.
להשאר בלי שום תנועה בעיניים עצומות
ולשקוע בפנים הגוף, ששם המקום היחידי
של השלווה. ועכשיו לנוח, לזרוק את הראש
על החזה בלי שום מישקל, כמו סמרטוט.
עכשיו ליישר את הרגליים ונעשה תרגיל
נגדי. לזרוק את הראש לאחור ובמצב הזה
להרים רגל ימין. למתוח אותה שהתנועה
תצא מהבטן. להרים את הישבן והרגליים
בדרך לנר.״

כררך לנר :
כל מיני תרגילים, שהסברם מוכא כגון? הסיפור, מלכד ציור העמידה על הראש, שהזכויות שלו שמורות מאד
בזמן השיעור, ולא אתקן שום דבר על דעת
עצמי אפילו לא את הפסיקים.

מה זה יוגה ץ

דברי המומחית ליוגה,
הגברת רגינה קוליץ,
בפני תלמידיה :
כי הכוח שלנו בא מהבלוטות והב־לוטות
דורשות תשומת־לב של המוח, שלווה
ועדינות ומה שיותר — טראנס של מנוחה.

תרגיל סרעפת ;
״להרחיב קודם כל את הצלעות והחזה
ולהרחיב את הכבד והטחול עם אותו הקצב.
שקט, שלווה וריכוז, כי הוא מגיב רק
לעדינות. כמו שהאדם מגיב לשני באדיבות,
כך הגוף מגיב באדיבות. ועכשיו נעשה את
הריאות עליות. בשביל לעשות ריאות עליות,
צריך לשים את הידיים ככה ולהרים
את החזה מה שיותר גבוה. לא להרים את
החזה בידיים, אלא עם עצמו. מה שיותר
גבוה.
המחשבה עכשיו על הריאות. העיקר זה
העדינות והשלווה, ורק אז הדם זורם. ועכשיו
להעלם, בשלווה ושקט נפשי, לעולם
׳ היות ונכנסתי מהאמצע, אני גם מתחיל
מהאמצע.

יוגה מודרה :
״לשים את הידים על הישבן ואת הישבן
על הרגליים. הראש על הארץ. עכשיו נעשה
מאסז׳ לעורף עם הידיים, אבל מאסז׳ עמוק!
להיכנס עם הידיים לתוך העור ולתוך השרירים.
מה שיותר כואב — יותר סימן שצריך
לעשות את זה, כי שם מרכז העצבים
והבלוטות.
טוב, המשיכו. מאסז׳ חזק עד שתרגישו
אור. זה פותח את סוד הבריאה בעורף. לא
להפסיק עד שמרגישים את השיחרור! ועכשיו
לשכב על הגב.״

שכיכה על הגב :
״לעשות כל מיני תנועות יפות. לדעת
שהידים הם מכשירי־אלוהים. אם הם גונבים,
הם לא מכשירי־אלוהים, אבל אם הם עושים
תנועות יפות, הם מכשירים של אלוהים.
אבל את האצבעות לפתוח ולראות שתהיה
פורמה יפה.
״לקפל את אצבעות הרגליים. לקפל, עד
שכל וריד וכל בלוטה מתעוררת לחיים.
עכשיו לעשות עוד פעם יוגה מודרה,
ולמצוא את השלווה. ועכשיו לשכב על
׳הבטן.״

שכיכה על הכטן :
״לפשק את הרגליים. זה טוב לפשק את

ארוכות, נשימות ארובות, נשימות ארוכות.
ועכשיו לנוח.״

מנוחה :
״עכשיו לנוח ולסחוב את הפראנה החל
מקצות אצבעות הרגליים עד המוח. עכשיו
לעשות את הקשת.״

הקשת :
״לקפל את הרגליים. לדעת שהקשת מחזקת
את אברי־המין, את שרירי הבטן ואת עמוד
השידרה. זה נותן גבורה לאישיות, אם אפשר
להשאר כך׳ בלי תנועה. בלי תנועה.
סטופ! פתאום סטופ! ואחרי שעוברים בחינת
שליטה, להתגלגל לכל מני צדדים.״

גלגול לכל מני צדדים :
״לעשות בעדינות. אפילו התרגיל הכי
קשה צריך לעשות בעדינות, כאילו בלי
עצמות ובלי שרירים. זו הגבורה הכי גדולה.
זאת אומרת: לעבוד בלי לעבוד.
תמיד לשאול את הגוף מתי לנוח, כי
הוא יודע הכי טוב מה הוא רוצה. האמנות
הכי גדולה זה לדעת להקשיב לגוף ולשאול
אותו מה הוא רוצה, מה הוא צריך ומה טוב
לו. לפעמים נדמה שהוא רוצה טוב, אבל
אחר־כך רואים שזה לא זה. הגוף קונסטרוקטיבי
והוא רוצה רק דברים קונסטרוקטיביים.
עכשיו לנשום.״

״לא נר׳ אלא בדרך לנר. לתרגיל הזה
קוראים — התחדשות הנעורים, כי המרץ
של בלוטות־המין שבבטן, זורק עכשיו לפנים׳
לצוואר. תחשבו במה העניין. תחשבו
שהמרץ של בלוטות־המין יבוא עכשיו לפנים
וישחרר וירפא. מה שהבטן יותר גבוהה
מהפנים, יותר מרץ יבוא לפנים.
לא לזוז. כמו פסל. כך להיעלם בשלמות
וברוח של האוניברט. עכשיו נעשה את
האום ולדעת שהאום משפר את הנשימה
ומייפה כל. תרגישו יותר רטט־חיים.״

זאוס
״אאאאאאוווו1ום םם םם ם
אל תסתכלו עלי. בדיוק כמו שכתוב. כל
התלמידים והמורה איתם, הוציאו מגרונם
קול אום ארוך ומתמשך עד כלות הנשימה,
וזה כנראה האום שמייפה כל.
עכשיו שיש לכם את כל היוגה כמו
שהיא באמת והיא עוד מוגשת לכם על
מגש של קוצים — מה מפריע לכם לעשות
זאת בעצמכם, בלי מכון? פרשו שמיכה על
הארץ׳ עשו את התרגילים ובקשו ממישהו
להקריא לכם את ההוראות וקטעי החוכמה,
על מנת להמריץ את בלוטות ה זה שאני
מתבייש לקרוא בשמו להתפתח.

כהאמר טו סברא הינ די:
מרוב חוכמה, לא רואים את השכל

במדינה
(המשך מעמוד )18
חבר נכבד, חבר מייסד, חבר תומך או חבר
רגיל. לפי בקשתו ייקרא קדיש ביום הזכרון
לאחד מקרוביו.
לפי המחירון שהאגודה מציגה מתברר,
שהיא מכח־נת בעיקר לתיירים — כל חשבונותיה
נעשים בדולארים.
המוסדות המספקים את צוזתות העובדים
בהר הם, בחלקם, ממשלתיים כגון משרד
הדתות, ובחלקם — פרטיים, נהנים כולם
מתמיכה ממשלתית. לסוג אחרון זה שייכת
האגודה למען המקומות הקדושיס בארץ־
ישראל — הוועדה להר־ציון ואחרים.
אביר,ם הרוחני של מיפעלי הקדושה הוא
הד״ר ש. ז .כהנא, המנהל הכללי של משרד
הדתות. כהנא עצמו, המתמסר לענייני ה־

ראת חגיגות העשור. נו, נשאר קצת עודף,
אז אנחנו מחלקים. אבל הכסף — זה רק
תרומות.״
יראת־קודש ואמונה גרועה. החלק
המשעשע בסיור הוא ללא ספק הביקור בתערוכה
הנושאת את השם: ירושלים העתיקה
בתמונות ותבליטים. על התערוכה אמר
אחד ממורי בית־הספר לאמנות בצלאל :״לכאן
אני אשלח את תלמידי. כאן אפשר
ללמוד איך לא מייצרים ומהי אומנות גרועה.״
המוצג העיקרי: דגם־עץ של בית־המיקדש.
המטיפים במקום, מתעקשים לשכנע
את המבקרים באמיתות המדעית של כל
פרט ופרט. לעתים מצליחים הם לשכנע
מישהו מבאי־המקום, ואז אפשר לראות
אנשים המתכופפים ביראת קודש לנשק עבו־

תווובץ הווו 0 5ג 1ג 1230
דב כהן, בן ה־ 16 מקרית־ים ליד
חיפה, מתרץ את כתיבת התשבץ בזה

אשה מנשקת את דגם בית המקדש

שנמאס לו לפתור תשבצים משל אח
אגדות,
מזחות וגם מעשיות
ההר, לא רק בתוקף תפקידו הממשלתי, הסביר
:״זהו שטח שמעניין אותי באופן
אישי, הן מהבחינה הפולקולריסטית והן
מהבחינה המדעית.״
״אכסודום״ בהר הקודש. תחילתו
של כל סיור בהר ציון הוא במעלה הכביש
המתפתל אל פיסגתו. סלילת הכביש חסכה
את העל־זז המייגעת שהיתר, נחלתם של כל
המבקרים בשנים האחרונות, איפשרה פתיחת
חנות בצדו, בה נמכרים חפצי־אומנות, משקאות
קלים וצילומים גדולים על נושאי
מלחמת השיחרור, שצולמו בעת הסרטת
אכסודוס בירושלים
כאשר רק מגיע למקום סיור מודרך, מתפתחת
שיחה מיסתורית בין המוכר בחנות
לבין המדריך, על־פי רוב מדריך מוסמך
מטעם לישכת התיירות הממשלתית. המוכר
מנסה לשכנע את המדריך שיכניס את
אנשיו תמורת תשלום עשרה אחוזים מן
השלל. בדרך כלל הוא מצליח.
בפיסגת ההר נימצא קבר דויד המלך. בחדר
אפל, בו מצטופפים זקנים הרכונים
על ספרים, לאורם של נרות, ניצב מרצה
מיוחד, המצביע על מיבנה מלבני העטוף
בקטיפה אדומה, מסביר :״זהו קבר דויד
מלך ישראל. מה שאתם רואים פה 13 ,
כתרי־המתכת המונחים על הקבר, זה מתנה
מהממשלה, שהיא נותנת כל יום עצמאות.
כמה ימי עצמאות יש כבר? ככה כתרים.
עוד מעט יהיו שלוש עשרה.
״פה זה בשביל כסף, בשביל תרומות,״
ממשיך המרצה, כשהוא מצביע לעבר תיבת
מתכת העומדת בצד הקבר .״זה סגור,
הנה מנעול. זה של משרד הדתות.״ ליד
הכניסה לקבר רשאי המבקר להירשם בספר
העליה לרגל ותמורת חצי לירה או לירה
והצי — לקבל תעודה קטנה או גדולה,
לפי המחיר, המאשרת שנושאה ״זכה ועלה
לעיר הקודש ירושלים״.
התעודה נושאת את חתימתו של כד,נא,
הטוען כי מיסמכים אלה ניתנים חינם אין
כסף. לעובדיו הייתה גירסה אחרת. הסביר
רוכל־הדת :״לפעמים נותנים בחינם, לפעמים
צריך לשלם.״ ושוב הסבר אחר היה למנהל
המקומי, הרב עמרם בלוי (קרוב משפחה של
מנהיג נטורי קרתא, הנושא את אותו
השם):
״צריך להבין שאלו הן תעודות של
ועדת העשור ומשרד הדתות, שהוצאו לקה
עולםהזה 1230

דת־עץ ששום נגר המכבד את עצמו לא
היה מוציא כמותה מתחת ידו.
מוצג משעשע אחר: מפת־הדרכה ורשימה
של המקומות הקדושים, פרי עבודתו של
כד,נא עצמו. בין עשרות המקומות בירושלים
הישראלית בולטים: היארז שלא נקלט,
השלט שנתהפך, העצים בדרן לירושלים.
בצרעה: סלע החורבן, פסיעות של שמשון.
בסולמה של צור: מערת הברקיס והאנחות.
בטור מלכא: הר המלך, מעשה בתרנגול
ותרנגולת שגרמו לחורבן.
כר,נא מסביר את מהותם של המקומות
הקדושים באמרה ״למה שהנוער יתעניין
רק בארכיאולוגיה? צריך להגביר את תודעתו
היהודית. לכן צריך לפתח את העניין
במקומות הקדושים.״
כשנשאל כהנא על מה מתבססת קדושתו
של סלע החורבן, אבן גדולה ופשוטה, ליד
סיבוב הר־טוב, בדרך לירושלים, ענה :״״אני
המצאתי את זה, אבל על סמך אגדה: אז
אל תעשה ממני צחוק!״
החי לסיטונאים בלבד. בפרדם חנה, הציע
תושב תימני למכירה ״צריף מרווח עם מקום
למשפחה בת שתי נשים והמון ילדים״
כשמו כן הוא. בבאר־שבע, נעצר
אמנון טייל לחקירה בחשד שוטטות, שוחרר
לאחר שהוברר כי הגיע לעיר הדרומית
במסגרת טיול, ישן על הדשא בגן העירוני
כדי להמשיך, השכם בבוקר, במסעיו
31מער כו ת. בתל־אביב, שעה שנערכה
סולחה בין שתי משפחות יריבות, בבית
משותף בשכונת שפירא, פרץ ריב, נופצו
שמשות, נלקחו שני אבות המשפחה למשטרה,
כדי לערוך שם סולחה מחודשת בינם
לבין עצמם רק לאכספורט. בחיפה,
הודיע בעיר התחתית שוטר מקופי רב־מרץ,
לממוניו, כי ״רוב היצאניות נעלמו
באופן מיסתורי,״ זכה להסבר כי נערות־הרחוב
של עיר הנמל עברו לירושלים כדי
לספק את צורכי כתבי־החוץ הצובאים
על משפט אייכמן רק לרוצחיים.
בחיפה, הקים עבריין פעוט מהומה בבית
המשפט, שעה שנתבשר לו כי עליו להישפט
בבית־הדין המחוזי, טען בפני השוטרים,
כי אינו מוכן להופיע בפני שופט ״המתעסק
רק עם רוצחים.״

רים והוא מעוניין שאחרים יפתרו את
תשבצו. לפי טענתו, בחר לו רב את
החודש הזה כיוון שבקרוב כל זמנו
יהיה מוקדש לבחינות הבגרות. נוסף
לכך, יתכן כי משעמם לרב כהן כל
זמן ששביתת המורים לא הסתיימה.
מאוזן )1 :סרט
בהשתתפותה של מלינה
מרקורי )4 .מחזה
מלווה ננינה ושירה
)10 .עני)11 .
מנהיג רוחני)13 .
מילת־שאלה )14 .ברזל
יצוק )15 .חיוני
בכל חור רחצה)17 .
מרכז )19 .אות באלה
בית )20 .מחבר
האורטוריה ״יהודה
המכבי.״ )22 התרברבות,
גאווה)25 .
אבי אחד ההורים.
)26 שם חיבה לבעל
השם אליהו)27 .
מחוסר חברה וקרובי
משפחה )30 .בלי־נשק
)32 .הנר בארז
לא-לו )33 .אנקול
)34 .סוד)36 .
סוג מיוחד של מפתחות
)37 .קיבוץ
בצפון )39 .רמאי.
)41 בסיס, יסוד.
)42 שם תואר הולנדי
)44 .שמוצאו מרומניה )46 .אחד מספריו
נקרא בשם ״מורה נבוכים״ )48 .הזכר
בעדר )50 .אדם )51 .אות )53 .קבוצת
ניבחרים )55 .מיועד לאיכסון גוזלים)57 .
הקול אותו משמיעה הפרה )58 .בתוכו.
)59 תחביב המוני )60 .אחד הקיסרים של
רומא.
סאונד )1 :פריה )2 .רסיסי לילה)3 .
על שטו נקרא הר בארץ )5 .יו״ר התאחדות
הכדורגל )6 .חווילה )7 .חבר, יריד)8 .
גבור ״עשרת הדיברות״ )9 .מוות בנסיבות
מוזרות , )12 .בבקשה )15 .הצהרה הוא כזה.

)16 זמז עבודתו של המאור הקטז)18 .
מעשה אכזרי, חוסר תרבות )21 .דגל)23 .
קריאת כאב )24 .קריאת שטחה )26 .שאינו
שמח )28 .שניים )29 .אחת מבנות־איוב.
)31 מסר )32 .ננם )35 .זאת )37 .טיפעל
ישראלי לתעשיית מיצים ושימורים)38 .
יצירה ספרותית )40 .אחו )41 .מאכל מדברי
)43 .חמישים ושתיים )45 .נורם לשכרות
)46 .שייד לציודו האישי של כל חייל
בשדה־הקרב )47 .הוז )49 .עובר באדם לשמע
בשורה רעה )52 .מקווה מים נדול<54 .
צליל בסולם הצלילים )56 .חי בים<58 .
בתוכו.

זהו מיכתבי ׳הראשון, שבו אני
מבקש עזרה מבן־אדם כלשהו. וכך נשבעתי,
אם לא תמלאי את בקשתי בהקדם האפשרי,
אגיש אולטימאטום לאורי. או אני או רותי.
הוא בוודאי ייכנע לי, וזד. יגזול ממך את
הכבוד שהעם רוכש לך. את חופשיה לעשות
כרצונך, אבל לפני־כן חשבי היטב אם כדאי

אני ניכנעת! לא כדאי. אז דבר בן־אדם,
ועשה זאת מהר.
״...ו ב כן, אני ( )1230/104 חיפאי, ש־תל־אביב
משמשת לו תחנת־ביניים במוצאי
שבתות ובערבי יום ששי, בדרכי לדרום. בן
25 שנה, גובה 1.78ס״מ. יודע טוב עברית
אנגלית וערבית( .יעני) בחור בסדר מכל
הבחינות. אוהב מאוד לשחות ולטייל בערבים.
ובכן, מה שאני רוצה, זאת בת־זוג
תל־אביבית שתסכים לבלות בחברתי בשני
ערבים אלו. שתהיה קצת יפה, שתדע לדבר
ולבלות, בקיצור, שתהיה בסדר מכל הבחינות.
זהו בערך הכל. מר, דעתך?״
אם אתה דווקא רוצה לדעת, אז ישנה
אחת שהיא בסדר מכל הבחינות והיתה
בטח מתאימה לך. אבל מה, יש לה חיסרון
מ־מ־גמ־גמ־גמת איכפת לך?

כאשר שאלתי את הרוקח שלי אס יש לו
אשה, ענה לי בהיסח הדעת ,״לאו אבל יש
לי משהו לא פחות טוב׳.

פרגיטרוזדדיימטיל־אמין

מכירים את הנערה עם חום של אח בעיניה?
ובכן תכירו 1230/105״אולי מגוחך
שדווקא אני פונה למדור שלך. האמת היא
שיש לי הצלחה די גדולה אצל רוב הגברברים.
אולם מכיוון שאני נמצאת עתה בתורנות
ודי בודדה, אז החלטתי שבעצם לא
היה מזיק לי לקרוא עכשיו את מיכתבו
של איזה מעריץ אלמוני.״ אבל רגע, רגע!
לפני שמישהו יחליט לענות לי, עליו
להיות בטוח שהוא אומנם ראוי לכך. לכן
עליו להסתכל היטב בראי ולהיווכח שהוא
גבר,־קומה, לא מכוער, רצוי ירושלמי —

אך לא הכרחי. ומה שהעיקר, שיהיה לו
מושג מה זה ״פרניטרוזו־די־מטיל־אמין.״

הפריזמה ש? הסובייקטיביות

כל הכבוד ל( )1230/106 שהוכיח כי יש
לו דם ושלח את תמונתו. ואם הפרצוף
הזה לא יעשה לך דברים, אני בולעת
מטאטא.
״אני עוקב אחר
המתפרסם במדורך
בקביעות (לא אור-
גינאלי ביותר, לא
כן?) ,ובעיקר אחר
התוספות וההסברים
המתלווים בדרך כלל
למכתבים המתפרסמים.
אך מגן הקיפוד
של ההומור הדק
אך החריף המתובל
בציניות מפוכחת,
אשר בו את מקפידה להתכסות כל אימת
שאת מופיעה, אינו הרמטי כל כך. יש
רגעים שבהם מפנה הציניות את מקומה
לגישה שיש בה יותר מן ההזדהות האנושית.
אילו ניתנה הברירה בידי, אזי הייתי
בוחר דווקא בשריונך ובקוציך; זה פשוט
מרענן יותר ואינו דביק כל כך. זה דומה
לטבילה בים, ביום של חורף.״ כל זה אומנם
מעניין מאוד, אבל לא לעניין.
אז את שואלת מדוע הוא פנה אלי? ובכן,
הסיבה היא בדיוק זאת שעליה חשבת. אך
קודם כל, נא להכיר אני אוהב
לחיות וליהנות מהחיים, ולא בדרך הקלה ו־השיטחית.
יותר לא אומר דבר על עצמי,
כי עלולה להתקבל, הטייה׳ בגלל הפריזמה
של הסובייקטיביות שלי. באיזו שפה הוא
מדבר, אולי אתן יודעות? אך הלאה:
״...נו כ ח תי לדעת שאם לא עוצמים חצי
עין ומעלה הרי שקשה למצוא בת־חווה
שתכיל את אותו קוקטייל של תכונות הערב
לחיך. וזאת אני מבקש למצוא בעזרתך.
ובכן, הקוקטייל צריך להיות בעל טעם עדין
עתיק (21־ 18 שנה) ,חריף במקצת אך לא

משכר. ואחרון אחרון חביב, קנקן שאינו
מבייש את המוזג, ושאינו נרתע מלשלוח
את תמונתו במיכתב הראשון. ולאלה שכבר
חוששות — אינני שותה.״
אינך שותה, אבל אתיר, נשמע, משום מה,
כמו אורי קיסרי, האם יש ביניכם איזו

קירבה?
גבר שבא להתייעץ עם פנדכיאטור ונשיאל,
בין השאר, אם הוא מופרע על־ידי מחשבות
בלתי־מוסריות, ענה :״אומנם, כן ו אבל אני
די נהנה מהן.״

מה שמותר לאחות

אחותה של ( )1230/107 הכירה את בעלה
דרך מדורי. ומה שמותר לאחותה — מותר
גם לה. אז מה זה חשוב אם היא בת
?151
בעצם, לא רק היא מחפשת. גם חברתה,
אתם יודעים. שתיהן מודות שהן נערות
רגילות האוהבות חברה עליזה ולעשות
שמח, ומציינות בסיפוק שהן לא חתיכות
ואפילו לא יפהפיות, אבל מוכנות להבטיח
לכל מי שיסכים לצאת איתן, כי ״לא
תביישנה את הפירמה.״
נו, אז מה בנוגע?

?א מבוערת. בודדה
ייתכן מאוד שתחשבו את ( )1230/108ל־משעממת.
אך היא מתנחמת בכך ש״בארצנו
הקטנטונת, קיימים גם אנשים המתעניינים
בטיפוסים משעממים כמוני.״
מי היא אני נערה בת 17 אביבים.
לא מכוערת, ובכל זאת — בודדה.״ בודדה
על שום מה ו ב כן, בימים הטובים
של בית־׳הספר העממי הייתי אידיאליסטית
שרופה. כשסיימתי את לימודי היסודיים,
התעקשתי להמשיך את דרכי דוזקא בקיבוץ.
לאחר שנה וחצי של חיים במשק, החלטתי
מסיבות שונות שאינני מתאימה לחיי קולקטיב,
וחזרתי לבית אבא־אמא החמים.
״לרוע מזלי, נמצא בית הורי במקום בו
אין בני־נוער בגילי, ואם כבר היתד, לי
הזדמנות להצטרף לאיזו חברה, היא היתד,
מסוג החברות המבוססות ׳המבלות בריקודים,
מישחקי־נשיקות — ותו לא.
״מבילויים אלה אני סולדת, כך שנשארתי
קירחת משני הצדדים. אני מתארת לי שקיימות
בתל־אביב גם חברות מסוג אחר,
קבוצות שבחברתן אפשר לבקר בהצגת
תיאטרון טובה, לשמוע מוסיקה, הרצאה או
לערוך טיול. הצרה היא שאינני יודעת
היכן לגלותן וכיצד להגיע אליהן. בינתיים

הייתי רוצה להקל מעט את בדידותי בעזרת
חבר לעט. חבר שאיתו אוכל להחליף דעות
ולחלוק רשמים. הייתי מעדיפה שיהיה
יליד הארץ ובוגר ממני לפחות בשנתיים. כמו
כן, שיהיה בתור רציני שאינו מתעניין יתר
על המידה בשלאגרים ובחייהם של כוכבי

קולנוע•״
קשה להפתיע נערה בנשיקה. היא כבר
חשבה על זאת לפניך.

ציפורנן סטז לוז(11ה ל׳
היתד, תקופה שעל כל גלוית־דואר אשר
הגיעה מאיטליה, התנוסס הוואתיקן או פורטו
פינו. עכשיו יהן נושאות דיוקן של ישראליות.
גלויה כזאת הגיעה השבוע מיהו״
דהגלע די, הטוקיו רוז של משרד התיירות,
העושה שם דולצ׳ה ויטה. אגב, מסתבר
שזעקת־הראש האחרונה של הגברים
א־לה
האיטלקיים היא תסרוקתמאורכת
ג׳אן דארק, המכסה את העורף מפני זאבוח,
ומסתירה את הגיל מעל למצח. באשו לנשים
— כל זאבה רומאית המכבדת עצמה,
מצטיידת עתה, לפחות בשלוש פאות נוכריות.
אחת לשעות הבוקר, לרוב בצבע
בלונד־פלטינה! דבש־אדמוני לשעות הצה־ריים,
ושחור־כחול לערב. הראש הטיבעי
(שאינו טיבעי כל כך, נשאר כנראה להזדמנויות
מיוחדות — כגון רחצת־כלים או
שינה של אחר־הצהריים ואם נגענו
בזאבים איטלקיים, אי־אפשר שלא להזכיר
את שרוקן הקולנוע האיטלקי אמידאו נא*
ז א רי, העושה עתה בארץ. ובכן, פגשנו
בזאב והוא אינו מסוכן. לגמרי לא, להודות
על האמת, הוא בקושי מיילל. אשתו עושה
זאת במקומו. לעומת זאת, השחקן האנגלי
דייגניכן ידע ללקק את שפתיו בהנאה
כאשר איזו תרנגולת מנופחת הפעילה את
קול הסופרנו שלה והפליטה ״או ! מיסטר
ניבן, אתה ניראה בדיוק כמו בסרטים
שלך.״ על כך השיב ניבן ,״אני מקווה שזאת
מחמאה,״ והמשיך ללקק את שפתיו
מסתבר שאת מה שלא הצליחה גליה
לעשות לבעלה, הבמאי ג ר שון פ לו פז ק ץ,
ביצע הדוד סם. הראייה: מיום שגרשון חזר
מאמריקה, הוא מקפיד מאוד על הופעתו
החיצונית והדבר, משום מה, גם הולם
אותו תמיד רציתי להבין איך וכיצד
נכתב התנ״ך,״ אומרת הסופרת טרזקה
טו רז אולם כעת כשאני רואה כלבו
הרבה אנשים באים אל בעלי (הסופר
מ אי ר לוין) עם כל מיני סיפורים פאנ־טאסתיים,
ומבקשים ממנו לכתוב את קורות
חייהם, אני מתחילה להבין כיצד נכתב ספר
הספרים.״

כל חפץ הנשלח בדאר או בתחבורה
יגיע שלם אם יארז ב״רבד• -אריזת
קרטון גלי מתוצרת ״קרגל״ המבודד
את המשלוח מפגיעות חיצוניות.
שכבה אחת של ״רבד״ העוטפת את
החפץ, תשמור עליו מכל פגיעה
חיצונית.

המפיצים לאריזות
״קרגל״ סטנדרטיות:

את ה״רבד* אפשר להשיג בגלימות
או בגלילים בחנויות מכשירי כתיבה.

,אריד חכרה להפצת שצרי אריזה בע־ם
תל־אביב, דרך פתחיתקוה ,7ט לפון • 61777 :חי פהוהג לי ל, מ .שלגי, רחוב הרצל ,61ט ל פון 3476 :

פרסום שרז-מי־טל

אסחח
זו יצירה בעלת יסודות דרמסורגיים חזקים.

תיאטרון

אורחים

א ש״ ח ה טובה{
התיאטרון הקאמרי, המציג גם בעונד, זו
בפני אולמות מלאים מחזות שהועלו לראשונה
עוד לפני שנתיים, מריץ מזה חודש
ימים הצגה חדשה, שהבכורה הרשמית שלה
תיערך רק בשבוע הבא: שועלים קטנים.
אין זה מחזה חדש לשוחרי־התיאטרון בישראל.
הבימה הציגה מחזה אמריקאי זה
מאת הסופרת ליליאן הלמן ( )56 עוד לפני
עשר שנים, אולם נאלצה להורידו אחרי תקופה
קצרה. מה שגרם לתיאטרון הקאמרי
להעלות את המחזה מחדש היא העובדה,
שלמרות היותו מחזה אמריקאי שרקעו מחוז־מטעים
בדרום ארצות־הברית בתחילת המאה,
יש בו משמעות בעלת השלכה על
ההווי הישראלי האקטואלי.
השועלים הקטנים של ליליאן הלמן הם
קארייריסטים, שמטרתם להרוזיח יותר כטף,
להעלות בסולם החברתי מהר יותר וליהנות
מהחיים עד כמד, שאפשר. במאמציהם להשגת
מטרות אלה, אין הם בוחלים באמצעים,
מחבלים תוך כדי־כך ביסודות הדמוקראטיה.
הכחישה על ההון. גיבורת המחזה
היא רגינה גידנס (בתיה לאנצט^ אשת בנ
כוח
עוראר•
חדש וגם ישן, תוכנית־ה,ייצוג של

שייקר, אופיר בביקורו הקצר בארץ אחר
העדרות של חמש שנים, מביאה למסקנה
אחת: אי־קליטתו של שייקה באחד מתיאטרו־ני
הארץ גורם אבידה לתיאטרון הישראלי.
כי שייקר״ שהתפרסם דווקא בזכות היותו
פאנטומימאי, הוא בראש וראשונה שחקן בעל
רגש וטביעת־עין נדירד״ שכישרונותיו היו
עשויים להפכו לשחקן־אופי מצטיין. שמץ
מהיכולת הגלומה בו, מגיש שייקה בתוכנית־היחיד
שלו, שהיא תוכנית־בידור בה משולבת
פאנטומימר, במישחק, כשהאחת משלימה
את השנייה.
חלק מקטעי התוכנית, מוכרים מזה שנים
בארץ, ואיש אינו זוכר עוד ששייקה הוא
שהביאם לאור העולם. קטעים אחרים נוספו
לרפרטואר שלו בשנים האחרונות, והם מוכיחים
על שיכלול טכני ואמנותי של
שייקה. הקטע בו מגלם שייקר, שלושה טיפוסים
צרפתיים בביסטרו, בית־המרזח הצרפתי,
או תיאורו של האמריקאי המחפש
כתובת בפאריס, הם ממש מושלמים.

בתיה לנצט כ״שועלים קטנים״
חבלנים בדנזוקראטיה
קאי השוכב על ערש־דווי במצב אנוש, ב־סנטורים.
כאשר מגיע תעשיין מן הצפון
כדי להקים בית־חרושת לכותנה בשותפות
עם בני משפחתה של רגינה, מתחילה הבחישה.
רגיניה
צריכה להשיג 40 אחוז מההשקעה
במיפעל תוך שבועיים, כדי שתוכל להיכנס
לשותפות עם שני אחיה. אולם לה אין כסף.
כי הכסף שייך לבעלה החולה שהסתכסך
עימד( ,אברהם בן־יוסף) .היא שולחת אליו
את ביתם אלכסנדרה (מרגלית ססנדר^ כדי
שתחזירהו הביתה.
כשמתחזדר לבנקאי מה טיבו של העסק,
המבוסס על ניצול פועלים, הוא מסרב ל
השתתף בו. בשוכבו על מיטת חוליו,
הוא החליט לשנות את אורח־חייו ולחיות
חיים מהוגנים. אלא שבאוזירת ביתו אין
מטרה זו אפשרית.
כדי להתגבר על התנגדותו של הבעל,
גונבים שני אחיה של רגינה את כספו,
המושקע במניות, נוסעים לחתום על השותפות
עם איש התעשייה מהצפון, מבלי לשחף
בה את רגינה.
לפני מותו, מגליה בעלה של רגינה את
הגניבה — אולם כדי להעניש את הגנבים,
אין הוא מוסרם לשלטונות, אלא מוריש
את מניותיו שנגנבו לאשתו, כדי שתהיה
תלויה בחסדי אחיה.
רגינה מביאה למותו של בעלה בגרמה לו
התקפת־לב, וכשחוזרים אחיה, היא משתמשת
בידיעתה כי הם הגנבים, סוחטת מהם
75 אחוז מהשותפות בעסק.
היא השיגה את מטרתה. אולם, היא מאבדת
גם את בתה המתרחקת ממנה.
מהזה מעולה. מלבד היותו מחזה בעל
משמעות סוציאלית, שועלים קטנים הוא מחזה
רב־גוזני שאפשר לראות בו הצגת־אופי,
מלודראמה או קומדיה. מבחינה במתית,

אכן, בסופו של דבר, דומה שייקר. לאותו
,איש הולך״ בפאנטומימה שלו. מבחינה
חזותית נדמה כי הוא מתקדם במרץ, אך
בעצם הוא צועד על המקום. שייקה אופיר
הוא כיום בן .32 הוא צעיר ובראשית דרכו.
אין ספק שכבר היום הוא אמן מצטיין.
אלא שהטיית כישרונותיו הגדולים באפיק
של בדתות, היא בזבוז. שייקר, הוא אמן
ישראלי והבמה הישראלית עשויה להתעשר
בכוח רציני, אם יצטרף אליה.
בידור שירה עם ה תעמלו ת
התרנגולים הם מוצר־החודש בשוק
הבידור הישראלי. זוהי להקה של שמונה
בחותם ישראליים צעירים ויפים, המאמינים
כנראה שצד,״ל מקנה מיקצוע לחייליו. כירדן
שבשירותם הצבאי היו חברי להקות־בידור
צבאיות, החליטו לעסוק בכך גם כשד,שתחרת.
מאחר
שאין עוד מוסד שיקלוט את יוצאי־הלהקות
הצבאיות, הקימו בעצמם להקה,
קראו לה התרנגולים. למה? אמר על כך
שאול ביבר, קצין התרבות של גייסות השריון
:״למד, לא?״
השמונה, שיבער, זמרים ואקורדיוניסט,
מגישים פיזמונים בלבד. לא חדשים, אלא
כאלה שכבר נוסו בהצלחה בלהקות הצבאיות.
מה שמאפיין במיוחד את ההגשה
שלהם: הם שרים בשקט ועושים התעמלות
תוך־כדי שירה. השירה השקטה וד,מתונה
היא כנראה ריאקציה לצעקנות המופרזת
של הזמר הישראלי בשנים האחרונות. תרגילי
ההתעמלות, או ד,״ד,עמדה״ ,בלשון מיק־צועית,
שייכים לנעמי פולני, יוצאת הצ׳יז־בטרון
ומדריכת הלהקה.
נסיונה של הלהקה להפוך גם למוסד
מסחרי מעורר את השאלה: האם יוכלו התרנגולים
גם להטיל ביצים?

אל תושבי עירבו!
עירית תל־אביב־יפו החליטה להעניק הנחה במיסים לכל אזרח
שישלם בחודש אפריל את מסיו לשנה אחת מראש. כל מי שישלם
את מסיו לשנת 1961/62 באפריל, יזכה בהנחה של /,יד, ואילו
המשלם עד 15 במאי יזכה בהנחה של .50/0
תשלומים בניכוי אחוזי ההנחה מתקבלים בכל
סניפי הבנקים בעיר ובסניפי הגביה העירוניים,
כנגד הצגת הודעה מהעיריה על תשלום מסים.

הנחה
אזרחים שטרם קבלו את הודעת העיריה, יוכלו לשלם את מסיהם
בניכוי ההנחה בסניף הגביה שבאזורם.

הודעה נוספת
לבקשת אזרחים, שלא היה סיפק בידם לסלק את חוב
מסיהם עד ,31.3.61 ובהתחשב עם חג הפסח, החליטה ועדת
הכספים של העיריה על ארכה אחרונה לתשלום
מסים בלי קנס. לאלה שיפרעו את מסיהם עד 30

באפריל שנה זו.
אחרי תאריך זה לא תהיה עוד דחיה נוספת.
תשלומים מתקבלים בכל סניפי הגביה של העיריה
בכל יום בשעות העבודה.

מרדכי נמיר
ניסן תשכ״א — אפריל 1961

העולםהזה 1230

/ראש העיריה