גליון 1232 מתאריך 26 באפריל 1961

ספר 1232

י׳ אייר תשכ״א26.4.1961 ,

המחיר 60

אגורח

שדות הבטחון או נאט״ו?

יו״ח מיוחד*.

שיחות עם
ישראל בר

כך זה התחיל

בילדותנו נפוצה בארץ בדיחה אודות הנציב
העליון הבריטי, שביקש להתפטר מתפקידו.
הוא התלונן בפני הממונים עליו
בלונדון :״הערבים משמיצים אותי וטוענים
שאני סוכן היהודי* ואילו היהודים משמיצים
אותי וטוענים שאני סוכן הערבים.
אני לא יכול לסבול זאת יותר.״
למחרת היום הגיע אליו מיברק בהול
ממשרד־המושבות בלונדון :״זה בסדר. כשצד
אחד יפסיק להתלונן עליך, נפטר אותך.״
השבוע הרגשני כמעט כמו אותו נציב
מיסכן. הלכתי ברחוב דיזנגוף, והנה עצרני
ידיד, כשפניו זועמות :״האינך מתבייש?
איך אתם מעיזים להציג מרגל נאלח באור
כל־כך סימפאטי?״
לא הרחקתי עשרים צעד מאותו מקום,
כאשר עצרני ידיד שני .״די, החל מהיום אני
לא אדבר איתך יותר,״ הטיח בפני ברוגז,
״גם אתם הצטרפתם למסע הביום של מנג־נון־החושך
נגד בר?״
כך זה נמשך כל השבוע.

:1925 אדולן! היטלר יוצא
מאולם־אסיפה, עייף וב־פוף,
אחרי שנאם במשך
שלוש שעות תמימות. ליד
הדלת מריעים לו אנשי
הס.א. בחולצות וב־מבנסיים
חומים (מימין),
ואנשי ס.ס. בחולצות חומות
ומבנפיים שחורים.
״הבל התנהל שם בשלווה, בידידות רבה, בעדינות
רבה, בנימוס ויפה. לא הירבו בדיבורים. זה לא נמשך
זמן רב. מפעם לפעם הבניסו המשרתים בוסיות
קוניאק. שניים־שלושה מן הנוכחים נטלו את רשות־הדיבור,
ובזה נגמר העניין
במילים אלה תיאר אדולף אייכמן, בעדותו המוקלטת שהושמעה
השבוע בבית־המשפט, את הוועידה הגורלית בעיירת־המרגוע ואנזה —
שם הוחלט על השמדתם הגופנית של מיליוני היהודים.
איך יכול היה נושא בזה להידון בצורה כזאת, בפגישה בינמשר־דית
של מנהלי המיניסטריונים? אין הפן הרצח ההמוני לעניין של
שיגרה מינהלית? מה היתה דמותו של המשטר שיצר מציאות כזאתי
איך השתלט משמר זה על אומה תרבותית גדולה?
על כך כתב אורי אבנרי, בספר צלב הקרם:
עצם המילה ״פשע״ נראית מוזרה כשהיא באה להגדיר את
מעשיו של איש כמו אייכמן.
״פושע״ הוא אדם המורד בחברה והמפר את חוקיה. הפסיכולוגיה
החדישה מלמדת שכימעט כל פושע הוא פסיכופאט, אדם שתם״
ביכיו דוחפים אותו להפר את מוסכמות החברה. הוא רוצח או
שודד מפני שהוא יודע כי החברה מתנגדת לכך. הוא רוצה להתנקם
בהברה, שקיפחה אותו בילדותו, או שעשתה לו עוול אחר.
אולם אייכמן וחבריו לא מרדו נגד החברה שלהם. הם לא מרדו
בשום מוסכמות בחברתם. להיפך: הם מילאו את פקודותיה של הממשלה
החוקית של הרייך הגרמני — ממשלה שזכתה בראשית
1933 לרוב קולות בבחירות דמוקראטיות.
קשה גם לכנות את אייכמן וחבריו בכינוי ״מטורפים״ .מטורף
הוא אדם בלתי־נורמאלי — חולה־רוח, השונה מרוב בני־האדם

הסובבים אותו. ההיסטוריה מכירה גם מיקרים של טירוף המוני,
כשערים שלמות לקו לשעה חולפת, בטירוף מיסתורי. אולם גם
כך היד, הטירוף אי בתוך עולם נורמאלי.
ואילו המשטר שאייכמן פעל בשליחותו, לא היה אי. הוא שלט
במשך 12 שנה באחת האומות הגדולות בעולם; ובמשך חמש שנים
של מלחמה — מנפילת פאריס עד לכיבוש ברלין — היה שליט
יחיד על מיטב ארצות־התרבות של אירופה. אם אומנם היו מנהיגיו
ופקידיו מטורפים, הרי לא היה זר, טירוף רגיל.
אייכמן איננו ״פושע״ במובן המקובל של המילה, ואף לא .״מטורף״
במוכן הרגיל. הוא יציר תקופתו ומשטרו. אי־אפשר להבינו
נכונה מבלי להבין תקופה זו ומשטר זה.

אם שמעת השבוע את קולו של אייבמן בוקע מן
המקלט, אם עקבת אחרי הדברים המזעזעים שהושמעו
באולם בית־המשפט -אין ספק בי רצונך לחדור
אל סודות התעלומה הנאצית, להכין את מהות
הנאציזם, את דרך עלייתו לשלטון, את המאבקים
שהתנהלו מאחורי הקלעים של מישטרו. זה נושא
״צלב הקרם״ ,סיפרו של אורי אכנרי, שמהדורתו
השנייה נמצאת עתה למכירה, אחרי שהמהדורה
הראשונה אזלה תוך שבועיים ככל רחבי הארץ.
אחרי פירסום סידרת־המאמריס ״אייכמן — איש ותקופתו״ מעל
עמודי העולם הזה, כתב אורי ׳אבנרי ספר זה, בו כלל שפע רב של
פרטים חדשים, הרחיב בהרבה את היריעה והטיל אור על שטחים
רבים נוספים. מטרתו לדרבן את הקורא הישראלי האינטליגנטי למחשבה
עצמית על הנאציזם — בעבר, בהווה ובעתיד. הוא כבר גרם
לוויכוחים סוערים בבתים רבים.
הספר נמצא למכירה בכל הקיוסקים — 270 עמודים 1.20 ,ל״י.

נגמר
:1961 אדולף אייבמן יושב בתא־הזכוכית
של בית־העם הירושלמי,
ליד שוטר ישראלי, מקשיב כעיניים
עצומות וכפה קמוץ לדבריו
המזעזעים של גדעון האוזנר,
ביום הראשון של נאום התביעה.

איני מאמין כי שרותי־ה,בטחון ביימו בזדון
אשמה נגד הד״ר בר, מתוך כוונה נלוזה
להסיח את דעת הציבור מפרשת־לבון,
או כתוצאה מקנוניה בין נערי־החצר.
אומנם ידוע כי כמה מנערי־החצר שונאים
את בר מימים ימימה. יתכן גם כי כמה
מהם, שכבר שמו עינם על כס ראש־ד,ממשלח,
היו רואים בעין יפה פרשה שתחסל
את בן־גוריון ופרס, ושתפנה את הדרך
בפני חבר אחר באותה קבוצה.
אולם קשה להניח כי מישהו היה יוזם
בזדון קנוניה כזאת דווקא עתה, בפרוס
מלחמת־ד,בחירות, כאשר קרנם של כל נע־רי־החצר
גם יחד ירדה עד עפר כתוצאה
מפרשת־לבון. אותן התכונות, שהחשידו מראש
את ׳ההאשמות נגד אהרון כהן, אינן
קיימות הפעם. על כן היה רק אדם קל־דעת
פוסל מראש וללא בדיקה את כל האשמות
שרותי־ר,בטחון בענין בר.
אולם מכאן ארוכה הדרך אל הקיצוניות
ההפוכה. חוק הוא במדינה זו כי אדם חף
מכל פשע, עד אשר יורשע בבית־דין מוסמך.
ד״ד בר לא הורשע. עדיין לא העומד
אפילו לדין. עדיין לא תטה החקירה. עדיין
לא ברור אפילו באיזה סוג של ריגול מאשימים
אותו.
על כן עמדת רוב העתונים בפרשה זו
מוקצית מחמת מיאוס. כמו עדת זאבים מורעבים,
השוחרים לטרף, התנפלו על בר מן
הרגע הראשון, שיסעוהו לגזרים. השמועות
הפאנטסטיות ביותר הודפסו ללא אבחנה,
בכותרות שמנות. הרכילות הנאלחת ביותר
פורסמה בהרחבה, בתענוג סאדיסטי של
פוריטאנים חסרי כוח־גברא, ללא התחשבות
בסבלם של אשה וילדים שהם לכל הדעות
חפים מכל פשע. במורת־רוח מיוחדת עלי
לציין כי בראש מסע מכוער זד, עמדו כתבים
הידועים בחוגי המיקצוע כדוברי מג־גנון־החושך.
משפט־לינץ׳
זה, שנערך בפרהסיה, תוך
בזיון המשפט, יעורר רגשי תיעוב וסלידה
בלב כל אזרח החרד במידה שודד, לבטחון
המדינה ולשלטון החוק. אני שמח שעתון
זה, גם ברדיפתו עטורת־ההצלחר, אחרי
סקופים, שמר על חוש־המידה ונשאר (דומני
כיחידי) נקי מכתם זה.

בשבוע שעבר סיפרתי במדור זה על המהומה
ההמונית שאחזה באלפי קוראים
בצפון תל־אביב בשעות הקטנות של הלילה,
עם הופעת גליון העולם הזה במוצאי־שבת.
כאשר הופיע כעבור שלושה ימים הגליון
השני (שכבר ניכנס לפולקלור הפרסי של
המערכת בשם ״הגליון הצהוב״) ,זכה אף
הוא לתגובה רבה מצד הקוראים. במקומות
אחדים בארץ אזל עוד לפני הצהריים,
ביום הופעתו.
כמד, וכמה קוראים טילפנו למערכת כדי
לחוות את דעתם החיובית או השלילית על
עמדת העתון. על כולם עלה קורא אחד,
שביקש בזה אחר זה לדבר עם העורך הראשי׳
ראש המערכת, עורך־המישנה והכתב
הראשי. כאשר לא מצא איש מהם במשרד,
הודיע למזכיר :״נא למסור להם שאני מרוגז
מאוד. קיוויתי למצוא בעתון, ערב יום
העצמאות, דברים מעודדים ומשמחים. במקום
זד, עשו לי רע על הנשמה.״
מה אפשר לעשות, קורא יקר? לא אנחנו
גרמנו לכך שמשפט אייכמן ייפתח ימים
מעטים לפני יום־ד,עצמאות, ולא אנחנו
אסרנו על פירסום פרשת־בר עד ארבעה
ימים לפני החג.

לא יומנו אפילו
את הפלישה לקובה.
בחיי!

הפולט
הזוז !1232

מכתבים
פרשת כר

קשה לי עדייו לתפוס את משמעות מעצרו
של ישראל בר, באשמת ריגול (העולם הזה
.)1230 אולי מפני שאני חי עדייו ברוח
היישוב הישן, בימים
שכל ישראל היו
חברים וערבים זה
לזה. ברם, מנחמים
אותנו באימרה שישראל
היא עתה
הכל העמים. ניחא.
אבל אם אנו ככל
העטים — מדוע רק
עד כדי המחצית?
אם אצלנו, כמו אצל
כל העמים, יכול
להיתפס האדם הקרוב
לראש הממשלה
במעשה כה נורא —
מדוע אין ראש הממשלה
פועל בטיק־רה
כזה כפי שפועבד
לים
ראשי הממשלה
של יתר העמים?
מדוע לא התפטר? מדוע לא ירד בבו־שת־פנים
מז הבמה הציבורית?
צר לבי בכותבי שורות אלה, כי מעריד
אנוכי את האיש בז־נוריוו ופועלו. אולם
הניעה עת שיניח את הרסז. מזה זמן רב
שוב אינו משתלט על סוסיו. זאת הוכיחו
פרשת לבו! ופרשת בר. למה הוא עוד
מחכה? שעוד פרשה עגומה תבוא ותטיח
עובדה מרה זו בשלישית, בפניו־פנינו?
ישראל ויינפלה תל־אביב
הייתי אחד מאותם האלפים שחיכו במוצאי
שבת להופעת העולם הזה ()1230
ברחוב דיזנגוף. קודם לכן נסעתי לדפוס
שלכם, אולי אוכל להשיג שם גליון מוקדם
יותר. בהיותי שם, שמעתי שני אנשים מתערבים
ביניהם על חמישים לירות. אחד
אמר שהוא יצליח להשיג נליוז לפני שעה
אחת בלילה, השני אמר שלא יצליח. ובכן,
השיג את הנליוז?
רם לוין, תל־אביב
לא, הפסיד 50 לירות.
כל הכבוד לחברה שערכו את הכתבה על
בר. לחיצת־יד וטפיחה על השכם לצלמים,
על השיטות והפאטנטים שנקטו כדי לצלם
את הצילומים הבלעדיים. תכונה זו, של
בלעדיות וזריזות, מקנה לעתוז את הפופולריות
שלו.
שמואל בר, ירושלים
למען הזהירות, מציין הקורא בר כי אין
לו כל קשר משפחתי עם הד׳־ר.
בראותי את מדור תצפית כולו לב! (העולם
הזה ,)1229 חשבתי שמערבת העולם הזה
פתחה בית חרושת לסדינים לבנים. אולם
בקבלי את הנליון שלאחריו, נוכחתי לדעת
שזהו סדין שכולו שחור.
יוסף אחילוי, דימונה
בתור קורא ותיק של עתונכם, למדתי
להאמין לדבריכם, אולם חושבני כי בצילומי
ר״ר בר נפלה טעות. בתמונות המתארות
את מעצרו, אשר לדבריכם צולמו בשעה
שתיים אחר חצות, נראים ילדים רכים
משחקים ברחוב. ממראה הילדים ניכר כי
בשעה זו רנילים הם להיות במיטתם. כיצד
קרה הדבר, ופרסמתם שעה אשר ההגיון
מחייב לראותה בבלתי־גכונה?
יוסי ו ,.רמת גן
ההגיון במקומו מונח, ומקום זה הוא בתו!
הכתבה עצמה (עמוד .)14 בר נעצר אומנם
אחרי חצות, אולם הוא הוצא מביתו רק לאחר
גמר החיפוש, בשעות הצהרים, כשכל
ילדי השכונה כבר קמו מזמן משנתם.
זוועת הריגול, שנתגלתה זה עתה לעיני
כל, ושהיתה ידועה כבר כשבועיים לרבים
ובז שלמים, אומרת דרשני. ברם, בצהרון
ידיעות אחרונות הופיעה כותרת מקניטה
ומגוחכת — ״בו־גוריוז: בחורי הש.ב. עשו
עבורה יפה.״ עוברה היא, כי מאורע זה
אינו אלא כישלון נוסף לש.ב. שלנו, לאהר
כישלונותיו האחרים.
...הא.ב. של שרותי הבטחת לדעתו, הוא,
כי אדם התופס עטרה כשל ישראל בר,
ואד פחותה הימנה, יש לעקוב אחריו באופן
מתמיד כשנה־שנתיים בתחילת מינויו, ולאחר
מרן יש לבצע עיקובים ספוראדיים ננדו,
כחודשיים — שאינם רצופים — בכל שנה
נוספת. אילו נעשה בז בעניו ישראל בר,
היו מעשיו מתנלים זה עירן ועידנים.
לצערנו, אופשרה פעולתו הבלתי־טופרעת
של ישראל בר — בעקיפין ואולי במישרין
— מחטת פולחן־האישיות הקיים
לגבי מר דויד בן־גוריוו. איו זה סוד, כי
במדינתו, כל מי שמהלל את ביג׳י — אה
שעברו מפוקפק — את בודקת בציציותיו
והוא עלול להגיע לעמדה מכובדת ולגישה
לסודות רבים. אר אדם, שאי־פעם נמנה על
מבקריו של ביג׳י, הריהו מחוסל מבחינה
ציבורית, אה שברור לכל כי אדם זה, אף
שאינו אולי נאם! לבז־גורית בכל, ללא סייג,
נאמו הוא למדינת ישראל ולעם ישראל, ובשום
פנים לא ימכור ערכים אלו לעם זר
ו/או לאינטרסים זרים הטומנים בחובם שואה
לערכים אלו.
האם לא הניעה השעה לשינוי־ערכין כללי
בגישת המשטר לבחירת משרתי הטנננוז ונא
מניו,
בזה שבעמדות מפתח יבוכרו אנשים
מוכשרים נאמני המרינה, ולאו דוקא מלחכי
פינכתה של אישיות זו או אחרת?
יצחק א. דגני, מושבה כינרת
אם יורשה לי: ציוז לשבח ללילי נלילי.
היא ממש התעלתה על עצמה — וזה דבר
לא פשוט. הכוונה לעמוד המצוייז שלה,
״העולם הבר״ (העולם הזה .)1231 רק קראתי
את שם האופירה הסאטירית ״ריגולטו״,
ופרצתי בצחוק. רק בסוף לגמרי, הבנתי
כמה שהצחוק הזה ענום. בעשרים שורות,
הצליחה לילי היפה להסביר לי מה רקוב
במדינה, יותר משהסבירו לי שני מאמרים
של אורי אבנרי.
יהושע נחמני, חיפה

ההולכים נגד

בישראל סובל חי הסירה* חרפת רעב, על
כי העז לעמוד ננד העושקים (העולם הזה
.)1230 בקובה סובלים הקובאים על שסילקו
את עושקיהם. הקבלה? לא. זה אותו המעשה
עצמו.
כאן וגם שם העושקים רוצים להראות
כי לא כדאי ללכת ננד. החזית ארוכה ומפותלת,
אד ברורה.
יעקב לוי, חיפה

אל תתני לו !

פירסמתם (העולם הזה )1228 את פרשת
האחות אשר ילדה בז לסטודנט, שסירב
לשאתה לאשח. אנב, היא הרצליינית ולא
ירושלמית, והסטודנט ם ראשודלציו!
אחות זו, שקיימה יחסים לראשונה —
לאחר כמה חודשי הברות — עם ידיד שהיא
כלל לא אהבה, לא למרה לקח וקיימה
יחסים עם סטודנט, לאחר חודש היכרות
בלבד.
יה״ היתר. זו בת הנקראת שיא התמימות,
שהפילוה בפח ופיתו אותה והיא לא ידעה
את איפר לפניה, ניחא. אבל בת זו, כמרו־מני,
הפילה — לא כן? שתשמור על עצמה!
להווה ידוע לכם שסטודנט זה, הידוע בתור
הגון וטוב ותלמיד מצטיין וכשרוני, יוצא
עם בחורה במשד שנתיים, שהינה בתולה או*
עתה — מדוע לא דרש ממנה לחיות עמו??
היות ובנים המחפשים פורקן מבקשים ומקבלים
זאת מבנות הידועות כנותנות, אחרת
מדוע ביקש זאת טמנה, בזמן שהיתה לו
חברה שהוא אוהב ומכבד אותה?
אם יהיו טוענים שיאמרו, שמתוד אהבה
ושיכרון היא איבדה את חושיה, אקבל זאת.
אבל מי מאבד את ראשו למשר חודשיים? ?
ואיזו בת תתפתה להאמין לבז, לאחר חודש
היכרות? רק בת חלשת־אופי, או סתם לא
חנונה ומופקרת.
ומי אחראי לכר שלא היא פיתתה אותו?
מדוע באתם לראותה בתור מסכנה? מה רצי-
תם לעורר בציבור? היא בישלה דייסה, ש-
תאכל אותה, תפלה כמות שהיא.
מבחורה הנונה, בנים לא דורשים זאת
אני יצאתי עם בו, שנה וחצי. וכעת עם
חבר שני, במשד חצי שנה. ואה אחד מהם
לא דרש ממני ״הוכחות״ ,היות ומבנות

אגדות וחורבן

המנהל הכללי של משרד הדתות — ד״ר
ש. ז .כהנא — ביקשני להגיב על הדברים
שפורסמו בהעולם הזה 1230 תחת הכותרת
״תיירות״:
א) בקשר למפה למקומות קדושים ואנדה
של ד״ר כהנא —
ברור שמקומות של
אנדה הם כאלה, שניתז
להתיחס אליהם
בבקורת, אולם, למרות
זאת, האנדות
נהדרות ויש בדעת
ר״ר כהנא, להפיצן
בציבור;
ב) האנדה של ״התרנגול
והתרנגולת״
שגרמו לחורבן, איננה
של ר״ר כהנא.
אנדה זו עתיקה לימים,
ונזכרת כבר בתלמוד
ובספרי אגדות
החורבן;
ג) הענינים הכספיים
של הר־ציון,
נתונים לבקורת קבועה;
ד) דנם בית המיקדש המוצג בהר, נעשה
על־ידי צוות של מומחים וטיפל בזה המנוח
מר ט. כהן ז״ל, למעלה מעשר שנים. אין
זה מוצג של אמנות ובוודאי ובוודאי שלא
״עבודת נגרות״ .הדגם הוא הטחשה ריקונס־טרוקציונית
בעבודת־יד של הטיקדש, עפ״י
התורה והמסורה, על כל פרטיו ודקדוקיו.
לדעתי, אתם עושים עוול גדול לאיש
אשר הקדיש את מיטב שנותיו, ימים כלילות,
לבניין הדגם ושחזור המיקדש, לפי
מסורת ישראל, כאשר אתם כותבים על פרי
עבודתו ש״כל ננר המכבד את עצמו היה
מתבייש להוציא עבודה כזו מתחת ידיו״.
כאמור, איננו אדם זה יותר בין החיים
ולא יוכל, איפוא, להניב בפרטוודיתר, וחבל.
ישראל ליפל, מרכז ענייני המקומות
הקדושים בישראל, ירושלים

האחות ובתה
הגונות, היודעות לשמור על עצמן וכבודן,
לא דורשים דברים כאלה, ואיתן הולכים
ברצינות.
איני נורסת שסטודנט זה לא חייב לשלם
בעד בתו האומללה, ואיני מתנגדת ללקח
שרציתם להעלות מעל דפי העתו! אבל למעז
השם, היו אובייקטיביים ואל תאשימו —
בעקיפין — את הבחור. אלפי בחורים עושים
זאת, היות ואלפי בחורות מפקירות
עצמן. אחד נופל בפח ואחד לא. כל אחד
אחראי בעד מעשיו — ולכל אסון, מיקרה,
ריב וכו׳ יש שני צדדים ושני גורמים,
שגרמו לכד בהדדיות.
ואחרון אחרון חביב, אחות יקרה — האם
עדיין לא למדת את הכלל, לנבי היחס לבנים
:״כבדיהו וחשדיהו עד שיילכד בפח
הנשואים?״
פלונית אלמונית, ראשון־לציון

רחש קל

היה כלב זקן, ושטו תחש,
שאימץ לו לבן את הנחש.
עת הלז בלעו
על כרעיו וזנבו
התלונן :״סבבוני בכחש!״
בנימין גונדר, תל־אביב

פרסום יעל

פקידים1

תלמידים 1
סטודנטיפ !
חרשפוו עוד היום לקיים החיש ל״

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג• •)6X 800
המנהל: ח .בר־קמא (קמסינמקי)
תל־אכיב: רחוב גיידו! .3
חיפה ז בבית־הספר ״במעלה*
רחוב שמריח׳ לוין .30
הצלחה מובטחת!

ס. ס .כירושלים

בקשר לפירסום הרב והרעש הנרול הנעשים
סביב אדולר אייכמן: אינני מבין מה
הולד כאן 1האם אדם זה, הנימצא בקירבנו
והמחלל בנוכחותו את האדמה הקדושה, הוא
צורר היהודים הגדול ביותר שהכירה אי־פעם
ההיסטוריה העולמית, או שהוא אורח
נכבד שעלינו לקבלו בסבר פנים יפות, על
מנת שחלילה לא יכעס עלינו?
בשביל משפט זה הוציאו כל־כד הרבה
כסף, עד שמתעורר הרושם שכל השילומים
שנתקבלו עד כה מנרמניה הוצאו על המשפט
חיים בן־פורת, ירושלים
הארור הזה!
...ר אי תי אותם, את מהורי הגזע הארי.
עוברים בחוצות ירושלים, נבוהי־קומה, זקופים
ויהירים, ויהודי אחד מצחק לפניהם.
לרנע נתחלפו לי החליפות הבהירות במדי
ם.ם. נוצצים, ולבי נצבט, אם כי מעולם
לא הייתי בטחנה־השמר וכתובת־הקעקע אינה
מפארת את זרועי.
הא לבם קירקס אייכמז! את האחד יתלו
(אולי!) ולאחרים יחלקו כבור ויקר בבואם
לחזות בהצגה הגדולה.
א. ב ,.ירושלים

דעת היועץ

בגרר וזוזאורנוווז וזשובופיגו, וארץ אורי אבנרי
רהפפין ו בוזשך שרושוז גריוווו! א\ז פירסיוב נויררת-
הוווזון ר שרו גור 1954 שנה נוב2ן י הביש״.
פירנוום־ הוזשך הם־ידרה גור הנונו\2־הביש, ביבו־תיו,
שתן וריו והוצאותיו, יהוזרש ב2ן רוב.
העולם הזה 1232

פוקר בשביעית

מילים אלה ברצוני להפנות אל המורים
התיכוניים השובתים. התוצאות הראשונות
לשביתה, הנמשכת כבר למעלה ם־ 40 יום,
הן, לגבינו: בטלה וחוסר־מעשה, הפכנו מאנשי
תנועת נוער לחברה סאלונית, הסינריה
בפי כל, למדנו מה זה פוקר, רמי, הופ,
קנאסטה ושאר הטריקים בקלפים. עברנו
ממישחק בנפרורים, למישחק שבו יש אפשרות
לצאת בהפסד כספי לא קטן.
דני גלד, תלמיד שביעית, רנזית־גן

הוצאת מ. מזרחי
רומן השבוע

״מועדון הספר הטוב״

אהלן וסהלן מר לובראני. זה זמן רב
שלא היה לנו העונג לשמוע את דברי
חוכמתד (העולם הזה .)1229 אני לא בא
לקטרג על עצם חפקידד, אלא דווקא על
מידת נכונותד למילוי חובותיד בתפקיד זה.
מר לובראני, יהיו התנאים אשר יהיו,
יהיה תפקידר אשר יהיה, אין זה הולם
איש תרבותי, החי במאה העשרים והדונל
בזכוות האדם, בדמוקראטיה ובמשפט אייכמן,
כי ישלול זכותם החינוכית והתרבותית של
200 אלף תושבים ישראליים, כדי לשלוט
בם. זה ועוד: מאליו נאסר על המשכילים
מתושבים אלה להיקלט במשרות, כבני מעמדם
מבני הרחוב היהודי.
אנו מתנחמים בכד, כי השקפותיד והתיאוריות
המפוקפקות שלד אינן משקפות
את השקפתו של הרחוב היהודי בארץ, שלו
אתה מנסה לתרץ את מעשי אדוניך בשטח
המיעוטים.
ע. עבד אל־ראזק, סטודנט, ירושלים

לא לרותי

בנליון העולם הזה ( )1229 תמהתי למצוא
את תמונתי, בצירוף כתבה במדור ״מכתבים
לרותי״ .הפרטים היחידים בכתבה זו המתאימים
למציאות הם — מוצאי והעובדה
שאני תלמיד בצלאל.
כתבת עתונכם פנתה אלי במטרה שונה
נות. מעולם לא פניתי למרור מכתבים לרו־לגמרי,
אך הסכמתי לפרסומה רק בהסתייגות,
וצער רב נגרם לי למצוא את עצמי,
ועור יותר עם כתבה כה מסולפת, במדור
שלא עבורו נערך הראיוז.
ראלף קמפ, ירושלים
רותי מביעה את צערה על כי הכתבה הגיעה
למדורה, שלא כרצון הקורא קמפ.

כקשת המערכת לקוראים כחוץ־
לארץ: קוראים הנתקלים בכתבות
על ישראל כר וכתמונותיו כעתד
נים זרים, מתבקשים לשלחם
למערכת.

אחוזת
ה א מי צי ם
מאת פראנק ׳רבו
הדרום הסוער של ארצות־הברית
במאה הקודמת, הגברים האמיצים
ווומי־המזג הששים אלי קרב,
היפהפיות הענוגות, בנות התערובת
החושניות, העבדים הכושים
ומלחמת האזרחים אשר
הביאה לשחרורם — כל אלה
פרושים כיריעה רחבה וססגונית,
ובמרכזה משפחה אחת ותהפוכות
גורלה — משפחת פוקס —
מאחוזת האמיצים.
ההפצה הראשית:
מזרחי, רח׳ אלנבי 60
טלפון ,64755 תל־אביב

מסאלי האג׳ נואם כפני חסידיו בצרפת
-תגיד לחבריך בישראל
במרינה העם
המלחמה הכוזב ת

הברצתךל הי 1ת חזקר: .
מגלהא1
ממציא? 9

אם כן — תרצד. להכיר את תולדות חייהם של אותם יחידי
הסגולה שהתניעו את גלגלי הידע האנושי; מדבירי מחלות, מגלי
ארצות, מתקני רובוטים, מפלסי דרך חדשה בכל שטח.

את כל הפרשיות המופלאות
של כיבושי מדע אלה תמצא

בספריה לנוער ולעם

עלילותבל תי נשכחות
כמלחמות עמים
בבדיחות נועזות בריגול בתעופה
בבית־דין ברפואה בלב־ים

באסטרונומיה וחקר החדל
בעודם הספרות בארכיאולוגיה בספורט
בתיאטרון ובקולנוע
בכיבוש הרים

בספריה זו רוכזו כחמש מאות פרשיות־חיים־ומאבק,
והיא מלווה בכאלף תצלומים וציורים.

מחיר כל כרך 2.40 :ל״י בלבד.
ספר ״לדורי״ -קחנו לידך כי טוב

את צרפת אחזו צירי מלחמת־אזרחים. בקובה
קבר פידל קאסטרו את פלישת הריאקציה,
הנחית תוך כדי כך מהלומה ניצחת
על יוקרתו הבינלאומית של הנשיא קנדי
הצעיר. בבית־המשפט הירושלמי נישא קולו
של אדולף אייכמן. פרשת־בר סיפקה לעתו־נות
זרם של ידיעות, שמועות והשמצות.
תוך כל זה שכחו אזרחי ישראל כליל
כי הם נמצאים בעיצומה של מערכת־בחירות.
המפלגות עצמן השתדלו לא להזכיר זאת.
הסיבה העיקרית: לשום מפלגה אין כסף.
המפלגה היחידה שיש לה שפע יחסי,
מפא״י, לא הזדרזה להתחיל במלחמה, מתוך
תקווה שכל דחייה נוספת תשכיח את פרשות
לבון ובר. המפלגות האחרות שמחו אף הן
על ההפוגה. הן ידעו שברגע בו תתחיל
מפא״י להרעים בתותחים הגדולים, יצטרכו
גם הן להשיב מלחמה באסיפות־עם יקרות.
מלחמה ב־ .10<>2כך נוצר מצב מוזר,
שהזכיר במקצת את -המלחמה הכוזבת״ —
ההפוגה המשונה שחלה במלחמת־העולם
השניה בין כיבוש פולין וכיבוש נורבגיה.
רק מפלגה אחת היתר, השבוע במצב
פעולה. המפלגה הליבראלית החדשה, המאחדת
את הפרוגרסיבים והציונים־כלליים,
היתד, בתנופת־מעשה, כינסה ועידת־יסוד, הנחילה
אפתעה בלתי־נעימה למתחריה כאשר
פירסמה את רשימת־ר,מצטרפים.
היה זה איום ישיר לא רק על השמאל ועל
חרות, אלא בעיקר על מפלגת בן־גוריון.
זו השיבה כדרכה: השבוע הפיצו כתביה, בנימה
קודרת, כי יש לצפות למלחמה חדשה
בין ישראל לערבים, בשנת .1962 הרמז: אין
הליבראלים מתאימים לניהול מלחמות.

יחסי םמרח ביי ם

״כולנו שמ״ם!,׳

הגנראלים שהרימו השבוע את נס המרד
באלג׳יריה, כדי לחסל את מישטרו של דה־גול
(ראה בעולם) מייצגים את הריאקציה
השחורה ביותר של צרפת. רובם השתייכו
למישטר וישי, שהסגיר את היהודים לאייכ־מן.
מבחינה חברתית ורעיונית, הם מייצגים
את אותו המעמד ששלח את דרייפוס לאי־השדים.
ובני־בריתו הפוליטיים כיום הם פא־שיסטיים
ואנטי־שמיים גלויים.
בכל זאת נשמו השבוע כמה אנשים בירושלים
לרווחה, בהתקבל הידיעה על המרידה.
בסתר ליבם קיוו להצלחה. היה זה אחד ה־פאראדוכסים
של המדיניות הישראלית.
כי מטרתם המוצהרת של הגנראלים היא
להמשיך במלחמת־אלג׳יריה עד הסוף המר,
להחריף את אכזריות המאבק נגד הערבים.
קו זה כרוך אוטומאטית בקו של ידידות
לישראל. ואכן, כמה מראשי המרידה הם
אותם הקצינים שתיכננו את מיבצע סואץ.
מזה מספר חודשים מתהלך במשרד־החוץ
הסיוט של שלום באלג׳יריה, שיביא עימו,
בהכרח, חיסול ידידות צרפת־ישראל —
או לפחות צימצומה עד למינימום, אילו היה
למרד הגנראלים סיכוי כלשהו להצליח, היה
הדבר דוחה לזמן־מה את התמוטטות מדיניות
החוץ הנוכחית של ישראל.

חוכרת כמחתרת. אך בעוד המאבק
בין דה־גול והגנראלים על עתיד צרפת נמשך,
לא פסק לרגע המאבק על דמותה של
אלג׳יר״ה של מחר. במאבק זה החלה חשיבותם
של היהודים בולטת יותר ויותר.
סימן אחד לכך הגיע השבוע לישראל
בצורת חבילה ללא כתובת השולח. היא
כללה מספר טפסים של חוברת נאה, שנשאה
על עטיפתה את הכתובת- :קריאה של
הוועד הישראלי למען אלג׳ריה החופשית״.
תוכנה: גלויי־דעת של הועד, אינפורמציה
על ראשיו ועל פעולתו.
חוברת זו לא הודפסה על־ידי הוועד.
היא יצאה לאור מטעם מחתרת הפל״ן בצרפת•
,על פי חומר שנשלח מישראל. החודש
הופצה בכל רחבי צרפת, בחוגי הממשלה
האלג׳ירית ובין היחידות הלוחמות.
גם אויבי הפל״ן העריכו את חשיבותה של
פעולה זו. הם נקטו בפעולה נגדית. מסאלי
חאג׳ מנהיג לאומני לשעבר, שהפך לקוויז־לינג
ראשי של השילטון הצרפתי באלג׳יר,
קיבל לראיון — בפעם הראשונה בחייו
— עתונאי ישראלי. לא במיקרה היה זה
כתב דבר, ישראל נוימן.
אחרי שסיפר לנוימן על מטרתו הפוליטית
כי הוא אלג׳ירי לאומי גם הוא,
הושיט את ידו ליהודים- :כולנו שמיים!״
אולם אל התכלית האמיתית הגיע רק בסוף
הראיון, בעומדו ליד הדלת. הוא חקר את
נוימן ארוכות על הרכבו ומהותו של
הוועד הישראלי למען אלג׳יריה החופשית,
הוסיף- :בני ארצך, המבקשים לקשור קשרים
עם אלג׳יריה העצמאית, אל להם להזדרז
בהסקת מסקנות ולראות בפל״ן את
תנועת־השיחרור האלג׳ירית היחידה.״
הגיב השבוע דובר הוועד הישראלי :לגבינו,
הפל״ן הוא הנציג היחיד של העם האל-
ג׳ירי. לא נקיים יחסים עם קוויזלינגים.״

״ נוסף על תקציר גלוי־הדעת של הועד
הישראלי, שכבר הודפס בביטאון מחתרת
הפל״ן בצרפת (העולם הזה .)1229

£1ק ק *

36116)1־)1110001118 !$1

8־1611111ז*186־ 1זו 01 ון

חוכרת הפל״ן על הוועד הישראלי
לא נתקשר עם קחיזלינגים!״העולם הזה 1232

בן־גוויון ודיין -נשק אטומי לצה־־ל -דיסטשוה צבאית -המלחמה הבאה
!ן ה הי״ מאוחר בערב, לפני כחודש וחצי. עסקנו בכתיבת מאמר על בנימין ג׳יבלי,
ן לרגל הפיכתו פקיד בכיר בקייזר־פרייזר. סמוך להצות עשינו הפסקה. קפצתי לקפה
קליפורניה, הסמוך למערכת, כדי ללגום ספל קפה.
האיש הראשון שראיתיו, בהיכנסי לקפה, היה ישראל בר. הוא אכל ארוהת־ערב מאוחרת
בחברת ידידתו, אורה, אותה הכיר לי בהזדמנות קודמת. כמו תמיד, שמחתי לראותו, בידעי
שצפוייה לי שיחה מעניינת, המפרה את המחשבה. הפעם היתד, שמחתי כפולה, כי קיוויתי
לשמוע מפי בר פרטים נוספים על פעלו של ג׳יבלי.
היש מהר שקענו בשיחה. הוא אישר לי כי אמנם הצטיין ג׳יבלי כמפקד־חטיבה במיבצע־סיני.
חיש מהר עברה השיחה לנושאים אחרים — לפרשת־לבון ולעסק־הביש. סיפרתי לו
כי בגליון הקרוב אנו עומדים לפרסם מכתב שקיבלנו מן ״האדם השלישי״.
כר ד,כ ר את האדם השלישי — כפי שהכיר כל אדם במדינה. לפני כחמש שנים, אחרי
עסק־הביש, הציע לו האדם השלישי הצעה מסויימת למיבצע בטחוני מיוחד. בר השתכנע
כי יש טעם לשקול הצעה זו, ושכדאי להביאה לידיעת האחראים. על כן התקשר עם
הממונה על שרותי־הבטהון, סיפר לו כי האדם השלישי גיבש הצעה כזאת. אלא שהממונה
סירב אף לשמוע את הפרטים. היתד, לו דעה שלילית על האדם השלישי.
בר סיפר לי זאת כר,וכדה לאינסטינקט הבריא של הממונה על שרותי־הבטחון. תוך כדי
כך החלפנו דעות על אופיו של האום השליש־ ,ועל רמתו האינלקטואלית הראוייה לציון.
סיפרתי לו על רקע היחסים האישיים בין האדם השלישי, אשתו והקצין הבכיר.
בין כד, יכה עברה כמעט שעה — לפחות חצי שעה יותר מן הזמן שהקצבתי לי לשם
שתיית הקפה. כאשר נפרדנו, העיר לי בר :״היה כדאי שתכתוב פעם מאמר על נושא
חשוב: איך הפך צד,״ל של מלחמת־העצמאות לצה״ל של היום.״ הבנתי שהוא מתכח־ן
להתפתחות אופייי־ ,של הקצונה הבכירה, שהחלה מסגלת לעצמה תכונות של צבא־קבע
מקצועי. השבתי שהנושא קוסם לי מאד, בתנאי שיעזור לי בגיבוש המחשבה עליו. הוא
הבטיח ברצון, וסיכמנו שבאחד הימים אטלפן לו ונקבע פגישה לשיהד, על כך.
כשלחצתי את ידי אורה ואת ידיו, לא חלם איש משלושתנו כי זו תהיה שיחתנו החופשית
האחרונה למשך זמן שאיני יודע מה יהיה אורכו.

ריגול -נגד מיץ

נו>וזח 1יוו׳צ^ יב 11 וו1ו!
1אנשים מסויימים יש הכשרון לשנות בין־לילה את יחסם לאדם אחר. יום אחד הם
/יכולים להתחנף לישראל בר, ביודעם שהוא ממקורבי ראש־ד,ממשל,־״ ולמחרת היום הם
יכולים להאשימו לא רק באישום החמור המיוחס לו רשמית, אלא גם בכל מעשה תועבה
אחר. לפתע גילו שבעצם חשדו בו כל השנים, ששנאו אותו ושסלדו מעצם מראהו.
גמישות זו חסרה לי. אם יוכה בפני בית־המשפט המוסמך כי בר היה מרגל נגד
מולדתו, יביא לי הדבר צער עמוק. בעיני, הריגול הוא פשע חמור ומגונה, אפילו נובע הוא
מאידיאליזם מעוות. על כן מקווה אני בכל לבי כי בר יימצא חף מפשע, או שיימצא, לפחות,
שריגל נגד מדינות אחרות, מבלי לבגוד בישראל. אך תהיה החלטת השופט כאשר תהיר— ,
לא אתכחש לכך כי מצאתי בבר תמיד בן־שיחה מבריק, שהיפרה לעתים קרובות את

שיחות

ע י שראל

מחשבתי על נושאים שונים ומשונים — מיבנה המישטר, האיסטראטגיה של ישראל, דברי
ימי הנאציזם, דמות מלחמת־העתיד, ועוד ועוד.
בישראל אין אנשים רבים המצטיינים במחשבה מקורית ועצמאית, ושהשיחה עמם מהווה
חוויה אינטלקטואלית מרעננת. אפשר לספור אותם על אצבעות הידיים. בר הוא אחד
מהם — ועל כן אני מקוזה שלא נאבד אותו.
שוחחתי עמו עשרות פעמים, שיחות שנמשכו לא פעם כמה שעות. לעתים נפגשנו בביתו
ברחוב ברנדייס, לעתים בבתי־קפה, לעתים נתקלנו איש ברעהו ברחוב והמשכנו לפסוע

אמונתו על מזבח הצלחתו האישית. באחת ׳השיחות, שאלתיו בגלוי איך הוא מסביר את?
דרכו.
הסברו היה בערך כך: אני מארכסיסט מדעי. למדתי כי מהפכה אינה נופלוג מן השמים.
זהו תהליך סוציולוגי. מהפכה מתחוללת כאשר מעמד חברתי אחד שוב אינו מסוגל לשלוט,
וכאשר מעמד חברתי שני מסוגל ומוכן להקים מישטר חדש. אצלנו בארץ״ אין כיום
מעמד חברתי הדש. על כן חסרים לחלוטין כל התנאים האמיתיים למהפכה, לפחות במשך
השנים הבאות.
הברירה היא בין מק״י לבין מפא״י. מק״י מייצגת את השאיפה למהפכה שלא יהיה לה
כל בסיס חברתי בשנים הקרובות. מפא״י מייצגת את המישטר הקיים. אין כל אלטרנטיבה
אחרת. גם חרות וגם מפ״ם אינן אלא מהדורות שונות של מפא״י. בתנאיה אלה, אין
למארכסיסט מדעי כל ברירה אלא לתמוך בבן־גוריון.
לא שוכנעתי. אמרתי לעצמי: הנד, אדם, בעל כושר אינטלקטואלי מבריק, משתדל לגבש
בסיס רעיוני למעשה הנובע מאינטרס אישי גרידא. במלים אחרות: מוח מזהיר, אופי חלש.
כלל לא עלה אז על דעתי שיכול להיות גם הסבר אחר.

מדוע סורק הפרמ״חץ

ף״* ר חזר על טיעון זה באוזני כמה וכמה פעמים במרוצת השנים. לפני שנה טילפן
—1י •1וביקש לפגשני בקפה רוואל. אז הכיר לי את אורה, וביקש ממני בקשה פרטית
שנגעה לה. עשיתי זאת ברצון. בסוף השיחה העיר :״שמע נא, הייתי פעם רוצה לשוחח
אתך שיחה רצינית.״
״על מה?״ שאלתי.
״על הטאקטיקה והאיסטראטגיה של הצלת מדינת ישראל!״ השיב.
בר ידע כבר אז כי אני תלמיד־חובב של ההלכה הצבאית, ואהב לנסח את דבריו אלי
ברוח זו. שאלתיו למה, בדיוק, הכודנה.
״שנינו מסכימים כי מנהיגות הנוכחית מסוגלת להרוס את המדינה,״ השיב .״אבל כשאני
קורא את מאמריך, נדמה לי כי דעותינו חלוקות ביחס לשאלה איך למנוע את השואה.״
אמרתי שאני מעוניין מאוד לשוחח עמו על כך בהזדמנות קרובה.
ההזדמנות באה כעבור כמה שבועות. בארץ סער הוויכוח בין דוב יוסף ודויד שאלתיאל,
על הסיבות לאי־כיבוש העיר העתיקה בתש״ח. עלה על דעתי כי בר יודע הרבה על מד,
שנעשה בחזית ירושלים במלחמת־ד,עצמאות, ועל כן קבעתי פגישה עמו. הוא הזמין אותי
אליו הביתה, שוב ברחוב ברנדייס. גם אשתו, רבקה, נכחה במקום והשתתפה בשיחה,
שהיתר, ארוכה מאוד, גדושה זכרונות.
אחרי כשעתיים קם בר וביקשני לקחתו לבית־ההולים, שם שכבה אורה. הובלתיו לשם,
חיכיתי לו למטה כחצי שעה ולקחתיו חזרה הביתה. כך נמשכה השיחה, עם הפסקות,
כשלוש שעות. התחלנו בשאלתיאל, והגענו לכל הבעיות הקשורות בדרכו של העולם הזה.
הטאקטיקה והאיסטראטגיה של הצלת מדינת ישראל, לדעת בר, היו בנויות על ההנחות

אוד אבנר
אנה ואנה, מבלי להרגיש כי בינתיים חולפות השעות. כמה מן השיחות האלה עולות עתה
בזכרוני, ואני מעלה אותן על הנייר מתוך תקווה כי יעזרו להבין את בר, את התפתחותו,
ואת מעשיו — יהיו כאשר יהיו.

ך* כרתיו לראשונה סמוך למותו של יצחק שדה, באוגוסט .1952
| 1מאמר על הזקן, שאר,בתיו והערצתיו. ראיתי בשדה לא רק מחנך
הוגה־דעות צבאי, שעזר לעצב דוקטרינה צבאית עברית מקורית, חדישה
עם משה סנה, רמ״א ההגנה לשעבר, עם יגאל אלון ועם שמעון אבידן.
אותי אל בר, כאל בר־סמכא לענייני ההלכה הצבאית.
כך הגעתי בפעם הראשונה אל ביתו של בר, על גדות הירקון. גיליתי ששנינו תמימי־דעים
לגמרי בהערכת הגישה הצבאית של שח־ .,הסכמנו כי מפקדי־הפלמ״ח היו הרבה יותר
מודרניים בתפיסתם מאשר יריביהם, הקצינים שבאו מן הצבא הבריטי, וכי לכאורה אין
תפיסת הפלמ״ח אלא התאמת תפיסתו של לידל־הארט למציאות המיוחדת של הארץ. כי
הפלמ״ח, כמו לידל־הארט, האמין כי אבד הכלח על מישטר הבולשיט, וכי העתיד הצבאי
שייך לחייל העצמאי, בעל הרמה הגבוהה והמשמעת־מתוך־הכרה, הפועל ביחידות קטנות,
׳,־,מצטיין ביוזמה עצמית ובניירות.
מכאן הוביל רק צעד קטן לשאלה הנצחית: מדוע פורק הפלמ״ח? מבחינה צבאית גרידא,
היה זה צעד גדול אחורה, ויתור על הישג צבאי מיוחד במינו. מדוע זה נעשה? השיב בר:
מפני שצבא פלמ״חי יכול להתקיים רק בחברה הבנוייה על אותם היסודות. במישטר של
בן־גוריון, שהוא מישטר קאפיטליסטי מובהק, לא יתכן צבא כזה. מבחינת המישטר הקיים,
בן־גוריון צודק בהחלט.
כעבור כמה חודשים בלבד חל הפילוג הראשון במפ״ם. סנה גורש. בר הצביע בעד סנה,
אולם לא הצטרף לסיעת השמאל הסוציאליסטי, הפרוזדור של סנה אל מק״י. תחת זאת
חזר למפא״י.
בעיני רוב ידידיו נראה הדבר מוזר מאוד. חשדנו בו שהוא קארייריסט, המקריב את
ביקשתי לכתוב
גדול, אלא גם
ויעילה. שוחחתי
שלושתם היפנו

איד להציל את המדינה ץ

בתמונה: חיים לסקוב, שמעון פרס, חיים לבנון, רקטור האוניברסיטה תל־אביב אפרת,
ובן־גוריון, מקשיבים לדברי בר בפתיחת הקאתדרה להסטוריה צבאית.

0שי חו תעבר 89-יוי

הבאות: לא תיתכן מהפכר, בארץ בשנים הקרובות. מפא״י שולטת במדינה לא מפני שבראשה
עומד גאון, אלא מפני שהיא הנציגה האמיתית של ההברה הישראלית הקיימת, מבחינה
פוליטית, כלכלית ורעיונית. בתקופה הקרובה לא יפיל איש את המשטר הזה — לא מק״י,
וגם לא גוף חדש כמו הפעולה השמית.
אולם, אמר בר, אין פירוש הדבר שאדם בעל־מצפון צריך לשבת בחיבוק ידיים. יש
במפא״י גורמים שונים. יש בה גורמים מסוכנים, המסוגלים להרוס את המדינה, ויש בה
גורמים אחראיים יותר. אלה אמנם אינם מסוגלים לפתור את בעיות המדינה ולצאת לדרך
חדשה, אך הם מסוגלים לפחות למנוע שואה עד שישתנו התנאים ותיתכן הקמת מישטר
חדש.
מי הגורמים המסוכנים? אנשים כמו משה דיין וייגאל ידין, הרפתקנים חסרי־אחריות
ובעלי גוון פאשיסטי, המסוגלים להשתלט על המדינה ולהובילה בדרך של הרפתקות צבאיות,
שתסתיים בשואה. הנסיון מלמד כי דרך כזאת כוללת תמיד חיסול הדמוקראטיה הפנימית,
הורדת רמת־המחייה של ההמונים, דיכוי מיעוטים, וסממנים פאשיסטיים אחרים.
על כן, אמר בר, תפקידנו לחזק את אותם החוגים במפא״י הלוחמים בנערי־החצר. וזה
לא מתוך חינד, לאותם חוגים, ואף לא מתוך אמונה שיש לחוגים אלה דרך אלטרנטיבית
רצינית, אלא פשוט כדי לשמור על הקיים ולמנוע את אבדן המדינה לפני שיתגבש בה
מישטר חדש.
לא קיבלתי קו־מחשבה זה, אולי מפני שאיני מארכסיסט. לדעתי, חייב אדם להילחם למען
סילוקו של מישטר מזיק אף כאשר אין סיטואציה מהפכנית קיימת. אולם הסכמתי עמו כי
יש להבחין בין החוגים השונים במפא״י, ולהושיט תמיכה מסוייגת לאותם החוגים הלוחמים
בבעלי: הסממנים הפאשיסטיים.
כעבור שבוע כתבתי מאמר בשם ״חזית שניה״ ,בו תבעתי לתמוך בלבון במאבקו נגד
קבוצת בן־גוריון (העולם הזה .)1195 אני מודה כי אותה שיחה עם בר המריצה אותי
לנסח מאמר זה בסגנון הרבה יותר חריף מכפי שהתכוונתי קודם לכן. כעבור חודשיים
פרצה פרשת־לבון, שהצדיקה קו זה לחלוטין.

נגד מי ריגל? מי לכד אותו? כיצד חוקרי!

ב ר נהרג

האם תקום דיקטאנזורה?

^ אותה שיחה לא הזכיר בר את דויד בן־גוריון כראש קבוצת ׳ההרפתקנים המסוכנים.
[ ^ הו א אף ביקש לשכנע אותי להבחין בין בן־גוריון לבין דיין.
גם בשיחות הפרטיות ביותר היה לבר יחם של כבוד לבן־גוריון. לדעתי היה זה יחס
כנה לגמרי. הוא שלל את תפיסתו המדינית והחברתית של בן־גוריון — את האוריינטציה
המערבית שלו, את גישתו החברתית הקאפיטליסטית ואת מסגרתו הרעיונית. אולם הוא
העריך את בן־גוריון כמנהיג היחיד במדינה שיש לו תפיסה שלמה ומגובשת.
לא פעם דיברנו על הסיבות שגרמו לכניעה העלובה של מפקדי הפלמ״ח בתש״ח. מדוע
לא מרדו בבן־גוריון, כשציתה הלה לפרק את הפלמ״חי מדוע לא חוללו הפיכה, אף שכל
עמדות־הכוח היו בידיהם, והנוער העברי הלוחם היה הולך אחריהם?
תשובתו של בר: בן־גוריון ניצח את מפקדי הפלמ״ח, מפני שהוא ידע בדיוק מה הוא
רוצה, ואילו למפ״ם (אשר כל אלופי הפלמ״ח השתייכו אליה) לא היתד, תפיסה מגובשת
וברורה. אפשר היה לומר את אותו הדבר גם לגבי פרשת אלטלינה ופירוק אצ״ל.
הגישה הבן־גוריונית היתד, כולה מיקשה אחת: מלחמה בערבים, השתלבות במערב,
חברה קאפיטליסטית, צבא רגיל, מעמד של קצונה. מפ״ם (המאוחדת דאז) מתחה ביקורת על
כל פרט מן הפרטים האלה, אולם היא פחדה להסיק את המסקנה ולגבש גישה נגדית שגם
היא מיקשה אחת: השתלבות במרחב, מדיניות נייטראליסטית, חברה סוציאליסטית, צבא
פלמ״חי. על כן נכנע יגאל אלון בשעתו ומילא אחרי פקודתו של בן־גוריון להיסוג מאל־עריש.
הוא לא היה מוכן לעמוד ברצינות מול התערבות אמריקאית מזויינת ולקבל עזרה
סובייטית, כמו פידל קאסטרו ופאטריס לומומבה.
אותה ביוקרת מתח בר על בגין. כל המפלגות הוותיקות היו בעיניו רק וואריאציות על
נושא מפא״יי, ואיש ממנהיגיהן לא הגיע, לדעתו, אף לקרסוליו של בן־גוריון. במישטר
הקיים, אמר, אין תחליף לבן־גוריון.
באותה שיחה על ״הטאקטיקה והאיסטראטגיה של ההצלה״ שלאתיו כיצד הוא מבחין בין
בן־גוריון ונערי־חצרו. האין להם אותה תפיסה? תשובתו: בן־גוריון הוא אדם מוסרי. אפשר
לפסול את המוסר שלו — אך עובדה היא שיש לו מוסר מסויים, שבמסגרתו הוא פועל.
ואילו לאנשים כמו דיין, ידין ופרס (שלא לדבר על אלמוגי) אין מוסר בכלל. הם מסוגלים
לכל דבר, כי אין להם שום מעצור פנימי.
הוסיף בר: בן־גוריון הוא, ביסודו, דמוקראט בהכרה. יכול הוא לעשות מעשים בלתי-
דמוקראטיים, לחבל בדמוקראטיה, אפילו לסגל לעצמו תכונות של שליט־יחיד. אבל אפשר
לסמוך עליו שלא יבגוד בסוף ימיו בעצם מסגרת־היסוד הדמוקראטית. ואילו דיין ושות׳
אינם, ולא היו מעולם, דמוקראטים. שום שרידים אידיאולוגיים מימי ר,עליה השניה אינם
עוצרים אותם, כמו את בן־גוריון. הם מסוגלים להקים דיקטאטורה אמיתית, מיליטריסטית
והרפתקנית. על כן יש לעצור אותם בכל מחיר, לפני שיהיה מאוחר מדי.
אם מותר לי להוסיף הערה אישית: במאבקים הציבוריים השונים נפגשתי באנשים רבים
השונאים את דויד בן־גוריון שמאד, עיוורת, החושבים אותו לנבל, לבוגד, לאדם פסול
מנל הבחינות. מעולם לא נדבקתי בשינאה זו. אני פוסל את כל דרכו המדינית והרעיונית,
וגם רבות משיטותיו האישיות. אך התנגדותי למנהיג זה אינה רגשית, אלא הגיונית. אני
התנגד לו כאדם המסמל, יותר מכל אדם אחר, את המישטר הקיים. אילו התפטר היום
מתפקידיו הציבוריים, לא ׳הייתי מוצא בלבי כל טינה אליו.
אני חושב שבגיבוש יחסי זה לבן־גוריון הושפעתי לא במעט על־ידי ישראל בר.

התיתכן הפיכה צבאית?

ך שיא פרשת״לכץ החלטתי לחבר, עבור כתב־העת אתגר, מחקר רציני על הנושא:
^ האם תיתכן בישראל הפיכה צבאית? שוב צילצלתי לבר, ושוב ניגשתי לביתו ברחוב
ברנדייס. בסוף השיחה הובלתיו בג׳יס לדירתה של אורה בגבעתיים.
לצורך הוויכוח, נתחלקו התפקידים (מבלי שקבענו זאת) כך, שאני טענתי כי תיתכן
הפיטה צבאית בישראל, ואילו בר טען שלא תיתכן. תמצית הוויכוח היתה, בערך, כלהלן:
כר: השאלה היא, קודם כל, לאיזו הפיכה אנחנו מתכוונים. האם הפיכה בהשראתו של
בן־גוריון, שמטרתה להפוך את בן־גוריון לדיקטאטור, או הפיכה אחרי מותו של בן-
גוריון, שמטרתה להשליט איש כמו דיין?
אני: נברר קודם כל את המקרה הראשון. נניח שיום בהיר אחד יחליט בן־גוריון לחסל
את שלטון הכנסת. יחידות צה״ל יתפסו את בנייני הציבור, יאסרו את ראשי המפלגות ובן-

גוריון יוכרז לדיקטאטור.
כר: צד,״ל הוא צבא עממי מגוייס. אני מסופק מאוד אם מחוללי ההפיכה יוכלו לסמוך
על החיילים במקרה כזה. אני בטוח כי חיים לסקוב (.שעוד היה אז רמטכ״ל) לא יתן את
ידו להפיכה כזאת. הוא אדם הגון מאוד.
אני: אין צורך בכל הצבא כדי לחולל הפיכה. די בכמה יחידות מובחרות.
כר: איני חושבשיש כיום יחידה כזאת. המצב היה שונה ב־ ,1954 כאשר הצליח משה
דיין להטביע חותם מסויים על יחידות הצנחנים. אולם לסקוב חיסל את האווירה שהכניס
דיין לצד,״ל. כיום אין לצנחנים השקפת־עולם אחרת מאשר לשאר חיילי צד,״ל.
אני נ האם אתה חושב כי יחידה של עולים חדשים, שאנשיה לא היכו עדיין שורשים
עמוקים בארץ, תסרב לחולל הפיכה למען בן־גוריון?
כ ר: אין בטחון שלא. אבל במציאות זה יהיר, מוטל בספק. אם המפלגות תתנגדנה
להפיכה, לא יהיה הצבא מאוחד.
אני: נניח לרגע כי מחוללי ההפיכה יצליחו ליצור לפני כן מתיחות בטחונית רבה
לאורך הגבולות. הנסיון של 1954 מוכיח כי אפשר לייצר אווירה כזאת באופן מלאכותי.
(המשך בעמוד )22

תמונה זו צולמה בספרד, בימי מלחמת האזרחים
שם. לדברי ישראל בר במשך שנים ארוכות, היה
הוא אחד מלוחמים אלה של הבריגדה הבינלאונוית. אולם עתה הוכח כי לא דיבר אמת.

האם היה שם?

** זרך ־ ה דין יעקבהגדר לא ידע מה
* לחשוב, מזה שנים הכיר את ד״ר ישראל
בר. והנה, לפתע, קרא עליו בעתונים
כי נתפס כמרגל, כי רימה את כל העולם,
כי מימיו לא היה בשוץ־בונד ולא לחם
בספרד. ואולי —שאף אינו יהודי כלל.
את הדברים האלה קרא הפרקליט המנוסה
רק אחרי שובו ארצה. בעת שנעצר בר,
היה הגלר בחוץ־לארץ.
מן המחנה בו מוחזק בר במעצר הועברה
לפתע להגלר ההודעה, כי בר מבקש
ממנו ליטול לידיו את ההגנה המשפטית
עליו. היתד, זו תוצאה טבעית מהיכרותם
הממושכת, עוד מימי ההגנה, ומן הידידות
שהתפתחה בין השניים. בשנתיים האחרונות
אף נהגו לבלות יחדיו, כשבר מלווה על־ידי
ידידתו, אורה זהבי.
הגלד קיבל על עצמו את ההגנה, ביקש
להיפגש עם העצור. אולם עוד לפני שיעקב
הגלר הפרקליט גמר להחתים את בר על
יפוי־הכוח, ביקש הגלר האיש לשמוע מצד
ישראל המכר מה אמת במאות הסיפוריפ
המסתובבים אודותיו .״מי אתה?״ שאל
אותו ,״מה אתה? יהודי, גוי?״
״קובה, ידידי,״ השיב בר ,״אני ישראל
בר. זה שמי הנכון. דוקטור ישראל בר.״
בפגישה ראשונה זו לא רצה הגלי
להתעמק, כי טרם הספיק לקרוא את החומר
הכלול בתיק החקירה, וגם לא רצה לשאול
את בר שאלות של תכלית, בנוכחות אנשי
הבטחון. הוא רק שאל לשלומו של העצור,
ביקש לדעת מה יש לו לומר לגבי הפירסו־מים
בעתונים השונים.
״משמיצים אותי!״ היתר. תשובת בר,
״שמים בפי דברים שמעולם לא אמרתי.
לא בגדתי בישראל. אני כבר הודיתי בכמה
דברים — אבל בכל מה שעשיתי,
לא פגעתי בישראל.״

לינץ המוני

^ כרהש בו עהדא שון ך ־ א ה ־ רי
? סום הידיעה על מעצרו. מאות אלפי
מלים הוקדשו לישראל בר. אך בסוף קריאתן׳
עדיין נשאלה השאלה: מיהו ישראל בר?
גם כיום אי־אפשר לתת לכך תשובה
מלאה. אולם דבר אחד הספיק להתברר
לחלוטין: שישראל בר הוא האיש השנוא
ביותר במדינת ישראל. נאמר עליו שהוא
מרגל, בוגד, נואף׳ בזבזן׳ רמאי, שקרן,
מעמיד פנים, סכנה לאומית, גוי, מיפלצת.
יתכן מאוד׳ בתום שמיעת העדויות והטענות,
כי בית־המשפט יגיע למסקנה שאכן
עבר ישראל בר על חוקי המדינה, יגזור
עליו את העונש המאכסימלי. אולם בשלב
זה אין איש יודע עדיין אפילו במה

בדיוק אשם האיש הזה.

ההוראה -מצומצמת
• *כדוינדזו פורמאלית, נמצאת עדיין

^ פרשת בר בראשיתה. רק השבוע קיבל
עורך־הדין הגלר את התיק מידי אליעזר
לייבסון, ממלא־מקום פרקליט המחוז. לפני
כן הושבע כי ישמור על תוכן התיק בסודיות
מוחלטת, וכי לא יראהו אפילו לעוזריו
במשרד. הגלר, שהתכונן למשפט חשוב,
הכניס את התיק לכספת ברזל מיוחדת,
נעל אותה על מפתח כדי שאיש לא ינעץ
בו אפילו מבט חטוף.
תוכנו של התיק נשאר עדיין סודי —
כי הוא מכיל עדויות על עניינים בטחוניים.
הוא יישאר סודי גם להבא; כי המשפט
ייערך, מן הסתם, בדלתיים סגורות.
אולם בחוגים יודעי־דבר, דיברו השבוע
בנימה שונה מזו שהושמעה לפני שבוע
שבועיים. שוב לא ראו בבר מרגל שמכר את
כל סודות ישראל, בייחוד לאור העובדה
שבר עצמו עמד בעקשנות על גירסתו כי
לא פעל נגד ישראל.
כעבור יומיים הופיע במחנה־המעצר חוקר
בכיר בש.ב ,.שביקש לחקור אישית את בר.
אלא שבר סירב להשיב על כל שאלה נוספת.
״אין לי יותר מה לומר,״ הודיע ,״ברצוני
לראות את פרקליטי.״
היחס הכללי אליו במקום מעצרו היה
יחם טוב למדי. הוא זכה לטיפול אדיב,
הוחזק בתנאים נוחים למדי. גם אחרי שהודיע
על אי־שיתוף פעולה עם חוקריו,
נמשך אותו יחם. אלא ששיטות החקירה
נעשו נוקשות יותר. הוא הוחזק ללא שינה,
נלקח לחקירה בלילה, פנסים חזקים הוארו
מול עיניו. אולם הוא לא ניכנע.
הדגש בחקירה הועבר לכיוונים אחרים.
קודם כל: בדיקת רשימה של כ־ 300 שמות,
אותם מסר בר, כאנשים אשר איתם קיים׳
מגע פחות או יותר קבוע. המסמכים בביתו
נבדקו בקפדנות — אך לא נמצא בהם חומר
מרשיע במיוחד; רק מסוג החומר הבטחוני
שכל קצין בדימוס מחזיק בתיקיו הפרטיים.
נבדק גם מצבו הכספי של בר, כדי לברר
אם קיבל שכר מן המדינה הזרה, עבור
שירותיו. הסתבר כי מלבד הכנסותיו הגלויות
— ממשכורות ומשכר־סופרים —
לא קיבל בר כספים אחרים. בחשבונו,
בבאנק לאומי לישראל, נמצאו אותה שעה
כמה מאות לירות בלבד. מלבד כספים אלה
יש לו רק חשבון בגרמניה, שם הוא מחזיק,
כנראה, את הכנסותיו מספרו הגרמני.

ההמדואה דא שולמה*
** צבו הכספי של בר הסתבך דווקא

אחרי מעצרו. הראשון שגילה זאת היה

אותו? ראן ]ערמו אשתו? מי מסתתר בעברו?־

^ כסננדד!
עורך־הדין אברהם תורי, בעל־הדירה בגיבע־תיים,
אותה שכר בר עבור ידידתו אורה זהבי
וילדיה. תורי השכיר את הדירה למשך
שנה, בשכר חודש* של 110 לירות. מאחר
שב־ 1לאפריל חל מועד פירעון ר,שטי
התלת־חודשי׳ קיבל מידי אורה המחאה על
סך 330 לירות. את ההמחאה שלח בר
ממקום מעצרו.
אלא שבהציגו את ההמחאה בבאנק, סירב
הקופאי לכבדה. תורי דחף פתק מתחת
לדלת הדירה :״אבקש לסור דחוף למשרדי,
כיוון שהצ׳ק לא כובד על־ידי הבאנק ויש
להחזיר את הדירה מיד.״
אורה קראה את הפתק בחרדה .״ישראל
לא היה שולח לי צ׳ק אם אין לו כיסוי,״
מילמלה. ואומנם, הסתבר כי להמחאה היה
כיסוי — אלא שכספי בר הוקפאו על־ידי
הוצאת־ספרים ששילמה לו מיקדמה, על־חש־בון
ספר שעתה, כנראה, שוב לא יופיע.

בר :״לא לחמתי כספרד :״
בר אהד נשאר סתום, גם אחרי כל

1הבדיקות המסועפות. היה זה עברו
האישי של בר. רק פרט אחד התברר ללא
צל של ספק: כי בעיר וינה, בשנת , 1912
נולד תינוק יהודי בשם גיאורגי בר. אביו
בא מאמריקה, ונשא לאשר, צעירה וינאית.
אולם — האם שירת בשוץ־בונד? חברו
של בר מאותם הימים, כיום קצין צבא־הקבע,
העיד כי בר הצטרף ב־ 1936 לארגון
הציוני ידישר וארספורט אונד שיצן־פריין
(״התאחדות יהודית לספורט־מגן וקליעה״),
שמטרתו היתד, להגן על תהלוכות ציונות
בווינה, על אסיפות ועל העליה־לרגל ההמונית
לקברו של הרצל. באירגון זה למד
בר לראשונה, לדברי קצין זה, להשתמש
בנשק, לקלוע למטרה ולצעוד בתרגילי־סדר.
אילו שירת בשוץ־בונד, היה חייב כבר
לדעת חוכמה צבאית בסיסית זו.
לעומת זאת מספרים עליו קצינים בכירים
אחרים שהכירוהו מראשית פעילותו בהגנה
בארץ, כי בקורסים למפקדי־מחלקות לימד
גם טאקטיקה צבאית שימושית — תורה
שאין רוכשים בספרים או בתיאוריה, אלא
רק מתוך למודים מעשיים בשדה. משמע —

שעבר אקדמיה או אולפנה צבאית סדירה.
האומנם השוץ־בונז, כפי שאמר להגלר? או
שמא האקדמיה על שם פרונזה, ליד מוסקבה,
בה חושלו קאדרים קומוניסטיים.
נשאלת גם השאלה אודות שרותו בברי־גאדד,
הבינלאומית בספרד. אחרי שבמשך
שנים כה רבות נוצרה האגדה של שרותו
כמפקד־גדוד במלחמת־האזרהים, החלו עתה
כל ותיקי אותה מלחמה בישראל להכריז
כי אינם מאמינים שבר אימנם היה שם.
השבוע הוסיף ד״ר יוסף הלר, מתל־אביכ,
פרט מעניין: כי בבריגדה הבינלאומית על
שם תלמן אומנם שירת קצין בשם ד״ר בר.
היה זה יהודי, ממוצא גרמני, אשר שירת כרופא
גדודי של ׳הגדוד השלישי בבריגאדה.
ד״ר הלר שירת כרופא גדודי בגדוד
השני, ובאחד הקרבות ליד מאדריד נקבעו
נקודות האיסוף של שני הגדודים זו ליד זו.
ד״ר הלר זוכר את ד״ר בר כאדם נמוך־
קומה, שמן ומרכיב משקפיים. ד״ר בר הינו
גבוה במקצת, רזה ומרכיב משקפיים.
זיגמונט שטיין׳ עסקן יהודי היושב כיום
בפאריס ואשר שירת בשעתו במטה חטיבת
תלמן, סיפר אף הוא על אותו ד״ר בר,
בהוסיפו כי הוצא להו.רג על־ידי אוטו
גרוטוול, נשיא גרמניה המזרחית, שנקרא
אז גנראל גומס, מפני שהיה חשוד בטרוצ־קיזם.
לא יתכן, לדברי שטיין, כי היו
באותה חטיבה שני אנשים בשם ד״ר בר.
אם כן, יכול להיות שישראל בר נטל
לעצמו את זהות האיש שחוסל ועלה לישראל;
או שלא היה כלל בספרד ושמר
באמת ישראל (או גיאורג) בר; או שאינו
לא בר ולא לוחם הבריגאדה הבינלאומית,
אלא נשלח תחת זהות בדויה כמרגל, כבר
ב־.1938
היכן האמת? קשה עדיין לדעת. אפשר
רק לציין שהחיפוש אחריה הסתבך עוד
יותר, כאשר בר הודה בפני הגלר, השבוע,
כי בניגוד למה שאמר עד כה, לא לחם
מימיו בספרד.

הדליפה -בנרמגיה ז
*ך ל כל פנים התקבל ישראל בר כבר־סמכא
בענייני צבא, מיד עם הגיעו

אחרי שלא הורשתה לבקר את בר במקום
^ מעצרו, פנתה ידידתו אורה זהבי, לפרקליטו
/ 1 -1 1 1 1 1 1 1 1 11ן /
יעקב הגלר. אותו הכירה בידידו הוותיק של בר, ביקשה להתקשר דרכו עם ידידה העצור..
ארצה. מאו הגיע רחוק מאוד. כיום מנסים
הסגורים בפני זרים. הוא הצליח לאסוף
להמעיט את חשיבותו. אף מרחיקים לכת אינפורמציה בחוץ־לארץ, אשר רק איש־בכיוון
זה, עד כדי־כך שמגלים לפתע כי סודו של ראש ממשלת ישראל — הנחגנראלים
צרפתיים, ששמעו אותו מרצה לפני שבת כמשולבת במערך המערבי — יכול
שנה בפאריס׳ צחקו ממנו וקבעו כי אינו להגיע אליה. חשוב לזכור עובדה זו, מכיוון
יודע מאומה.
שבהוראותיו חזר בר והדגיש שבמידה ומסר
ההשמצה האישית השיטתית והמעטת סודות — לא נגעו אלה למערך של צר,״ל.
חשיבותו, מכוונת לטשטש את הקירבה הביידוע
כי לשירותי־הביון המערביים —
צועית בינו לבין דויד בן־גוריון. אולם ובעיקר לגרמניים — ישנה רשת מצויינת
טייס, השבועון בעל מקורות האינפורמציה בתוך הגוש המזרחי. רשת זו יכולה לגלות
המצויינים בכל רחבי תבל, קבע השבוע כי דליפה בטחונית במערך המערבי, להודיע
בר היה ידוע ברבים כידידו ואיש־טודו של על כך למרכז הביון המערבי, האם נתגלתה
בן־גוריון. יתכן כי הסתמך על הידיעה גם הדליפה שבאה מבר? אם כן, בוודאי
(הבלתי־בדוקה, אומנם) כי בעת ביקורו ה נמסרה אזהרה לשרות הביון הישראלי,
ראשון בגרמניה, נשא עימו בר שני מכתבי שיפקח את עינו אחרי מעשיו של הדוקטור.
המלצה חתומים בידי דויד בן־גוריון: האחד במיקרה זה, אפשר להניח כי זוהי הסיבה
לקונראד אדנאור; השני לשר ההגנה, פרנץ שדחפה את הש.ב. להזהיר את דויד בן־
יוזף שטראוס. מיכתבים אלה פתחו את כל גוריון מפני יועצו.
השערים בפני בר — והם קבעו כי איש
גירסה זו קיבלה סיוע השבוע, מעל דפי
זה הוא מקורבו ואיש״חסותו של ראש השבועון הגרמני החשוב, דר שפיגל.
ממשלת ישראל.
כתב השבועון: שמו של בר הופיע ברשימעמד
זה איפשר לבר לחדור למקומות מה של מרגלים בשירות המזרח, שנתפסה
אצל המרגל לונסדייל בלונדון. לונסדייל זה
העמיד פנים כיהודי קנדי, התגלה לבסוף
כרוסי שלא נימול, אשר נטל את זהות
לונסדייל האמיתי. הוא הצליח לגנוב את
כל סודות הצי הבריטי.
הגילוי הועבר מיד לש.ב. שהחל עוקב
אחרי בר — דבר שהביא לבסוף למעצרו.
גורמי הבטחון הישראליים הכחישו נמרצות
גירסות אלו, בטענם כי לא נתקבלה
כל אזהרה נגד בר מצד נאט״ו או מצד

מדינה זרה. הוא נתפס, לדברי
כתוצאה מפעולת עיקוב שיגרתית לגמרי.
הוא נפגש עם דיפלומט קומוניסטי בארץ.
ביג׳י לא שעה לאזהרה, אסר כל עיקוב
אחרי בר. אך ראש הש.ב. חזר והזהיר —
ואף מסר חשדותיו לרמטכ״ל, חיים לסקוב,
שיחסו לבר היה מאז ומתמיד קריר. בגלל
אזהרות אלה סירב פרס להרשות לבר
לנסוע פעם נוספת לגרמניה, כפי שביקש
לפני חודשים אחדים.

חפש את האעזה
1תעלומת ישראל״כו^צטרפ^לת^

היתה מורכבת ממתנדבים, אשר באו מכל
ארצות העולם, כדי ללחום לצד הרפובלי־קאיס
הספרדיים. שתי תמונות אלה לקוחות מאוספו של לוחם־

הבריגדה

לשעבר בבריגדה זו, כיוס תושב ישראל, הנשבע כי לא יתכן
שישראל בו מילא בבריגדה את התפקיד שהוא ייחס לעצמו. מימין:
קבוצת מתנדבים זרים. משמאל: שתי מתנדבות, בראש יחידה צועדת.

/לומה נוספת, היא תעלומת רבקה בר.
השניים חיו בידידות, בדירה אחת, למחת
שמזה שנים לא היו ביניהם יחסי־אהבה.
כאשר נודע על מעצר בעלה, שהתה רבקה
בסקוטלאנד, במילגה מטעם האו״ם. מיד
לאחר מכן נעלמה — בהשאירה הודעה
סתומה לבעלת־הבית שלה׳ שהיא טסה
לקופנהאגן.
מדוע טסה לבירת דניה — שהיא גם
תחנה ראשית בדרך למוסקסה? האם ידעה
משהו על פעילות בעלה, או אפילו היתד,
שותפה לה, ולכן החליטה להסתתר במזרח?
או שמא רק התחבאה אי־שם באירופה,
מפני הפירסומת והחקירות שמן הסתם
המתינו לה בישראל? או אולי אפילו חזרה
לישראל — ונעלמה כאן, אם אצל ידידים,
אם במעצר?
יתכן כי תעלומת ישראל בר תמצא את
פיתרונה בבית־המשפט. אבל אין כל בטחון
כי תעלומת רבקה תיפתר אף היא.

ביום: כן־גוריון וצ׳רה מצדיעים לצנטוריון
— רעם ינשק
במדינה חגי ם
ההמון וההמולה

מהי מ ש אל תך -

בסקנדינביה

תמל אנ ה!

שחיה, שייט בסירה וביאכטה, דייג,
העפלה ל׳הרים. מנוחה בחיק הטבע -
מרחק דקות בלבד מהמרכזים העירוניים
בהם כל סוגי הבידור והמותרות.

פנה לסוכן הנסיעות שלך או אל משרדי ס.א.ם
תל-אכיב
טל 67858 .

ירושלים
טל 33 41 .

א\1ל*ת•צרפת

לומדים בשיטד, קלד, ויסודית בביה״ס״ ק ד ־ מ ה ״ ת״א, בן־יהודה ,74 סל.20314 .

נפתחים :

• קורסים ואולפנים נוספים למכוגדים (ש=־ שימושית, דקדיק, כתיב,
סגנון ושיחד( ,וו״ז*88־ו־י׳י .^0 *0הלמודים בכל שעות ד,בוקר יתערב.
• קפוצות נפרדות כאנגלית לגומרי ג׳־ח׳ יסידי, ד,׳־ז׳ תיכון
(למתחילים לביסוס הידיעות עד להכנה לבגרות).

• הפנה לבגרות כאנגלית ומתמטיקה לאקפטרנים

(מאי־דצמבר .)1961
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפני הצהריים 3 :עד 9בערב( .פרט ליום ו׳)

.העולם הזה״ ,שבועוןה חד שו ת הי שרא לי
המערכת והמנהלי : ,תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ ח״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזהבע״מ.

חג העצמאות היווה, בשנים הקודמות
סמל ר,שימחה והשתחררות האזרח מדאגו־תיו,
לרגע קט. זוהי היממה בה אין חושבים
על מלחמה ולא על מס ההכנסה! בה מרחף
העבר הרומאנטי מבעד למסך היין. העתיד
המדאיג — נראה ורוד וקוסם.
השנה, עם קץ שנת קיומה ה־ 13 של מדינת
ישראל, חסרה אווירה זו של חוסר־דאגה
ושל חדווה כללית. להרפיית־המתח ההמוני,
גרמו סיבות רבות: באוזני אזרחי ישראל,
שיצאו לרחובות המוארים־חג עם קץ יום
הזיכרון לחללי השואה, הידהד עדיין קולו
המאשים של הד״ר גדעון האוזנר, וקולו
העמום יותר של אדולף אייכמן.
גם בזירה הציבורית הטביע מאורע מדכא
ומביך — מעצרו של סגן־אלוף ישראל בר
באשמת ריגול — חותם על אוכלוסיית
המדינה, בעוד שבתחום הטכני (ראה להלן)
השביתה מריבת־סמכויות ביורוקראטית בין
שני גופים מארגנים חלק ניכר של השימחה.
מפח וצפיפות. עצובים במיוחד היו
תושבי תל־אביב, הנוהגים לנהור, מדי שנה,
למרכז השעשועים והבידור של עירם, להסתובב
ברחובות דיזנגוף ואלנבי, לרקוד,
לשתות ולהשתולל. השנה, כאילו רצו אמרגני־החגיגות
להוכיח את בגרותה של מדינה
שהגיעה למיצוות, שבתה השימחה בהרבה.
ההמונים מצאו את רחוב דיזנגוף ריק מרמקולים,
וכימעט באווירה זו של חולין
הם נאלצו להסתובב, להשמיע קול משרוקית־בחצי־לירה
במקום להשתעשע לצלילי תזמורות,
לשרך רגליהם במקום לרקוד.
הסיבה העיקרית לכך היה הרעיון לקביעת
גבולות מרכזי השמחה. שוב הוכח ששום
תכנון של חגיגות אינו גורם אוטומטית
להצלחתן.
המארגנים שאפו השנה, כמו בשנים הקודמות׳
להוציא את הקהל מרחוב דיזנגוף לפז־רו
על פני תל־אביב כולה.
הצלחתם היתד, רבה מדי. הם הצליחו
לפזר את הקהל בפינות השונות של העיר,
הביאו על ידי כך להשבתה חלקית של
מרכז העליצות העיקרי: רחוב דיזנגוף היה
חסר מרכז בידור ממשי, מלבד פינות הזמר.
ההמונים שבאו באופן טבעי לרחוב זה
המשיכו לנהור בעיקר לגן־ד,עצמאות, יצרו
שם צפיפות גדולה כל כך עד שמנעו כל
אפשרות של רקוד או בילוי אחר.
רבים אחרים התגודדו סביב דוכני היין,
אשר פזורים היו בפינות העיר הנידחות, או
הסתובבו באפם מעשה ברחובות. היו כאלה
שהעדיפו להסתגר בביתם, לערוך נשפיות
פרטיות אשר שמרו, איכשהו, על רוח החג
המקורית והתמימה. חוף הים בתל־אביב
נחגר בשרשרת מדורות.
במערבולת זו בלטו לטובה בימות־הבידור.
שם נהנה הקהל, המשיך לרקוד ולצהול,
ויהי מה. כדברי הבדיחות הישנות נשמעו,
כרגיל, נוסח טלילה בן זכאי בגן העצמאות:
״רותי •הג׳ינג׳ית מודיעה לבעלה שלא תחזור
הלילה לישון בביתה,״ או להטוטי אורי לוי,
בכיכר מלכי ישראל :״ילדים, תפסיקו ללכת
לאיבוד.״

את ההלצה העיקרית קצר דווקא רעיונו
של השחקן נפתלי בינשטוק, אותו ביצע
ביפו, לדבריו — בלחץ התנאים האובייקטיביים:
״היתד,
צריכה להופיע אצלי להקת־בידור.
היא לא באה. עליתי על הבמה ואמרתי לקהל:
,מה אנחנו צריכים את האמנים מתל־אביב?
יש לנו מספיק משלנו! כל מי שמרגיש את
עצמו אמן — שיבוא להירשם מאחורי הבמה!׳
ההופעות הספיקו בשביל שעה ורבע.״
שירה יוונית ונאום. גם בשכונת
התיקווה הצליח גבי עמרני להפעיל את
הקהל, העלה על הבמה ילדה בת ארבע,
ששרה שירים ביוזנית, לא יכלה לרדת מהבמה
מרוב התלהבות הקהל. נמיר, שנאם
בארבע במות משך ארבע דקות כל אחת,
זכה להתלהבות קטנה בהרבה.
בשעה שתיים בלילה הסתיימו התוכניות
בבמות. אך הקהל סירב להתפזר עד שעה
מאוחרת־מוקדמת. נהגי האוטובוסים היו
היחידים שהמשיכו לעבוד בכל שעות הלילה,
בעיר ומחוץ לה. הדרך לירושלים
עטתה חג. מישהו דאג להנחת זרי־פרחים
על המשוריינים השרופים ששופצו מחדש,
אך התנועה לא היתד, חזקה.
הצופים העיקריים במצעד הצבא שנערך
בירושלים, למחרת, היו המוני התיירים ו־העתונאים
שבאו למשפט אייכמן — וכמובן,
תושביה של העיר. ההערכה הרשמית של
מספר הצופים מוגזמת למדי. את התיירים
הרבים שהגיעו אל במת המוזמנים, שעתיים
לפני הזמן, הדריכו חיילות־שוקולדה של
השלישות.
״לא עברנו הכשרה מיוחדת לכך,״ סיפרה
גבי רוט, שעה שלעסה את העוגה מתוך
שקית השי שחולקה ושנשאה את הכתובת
לחייל בחיבה .״אמרו לנו, :אם אתן יודעות
קצת אנגלית או אידיש — זה מספיק׳.״

למטה: ילדי יפו חוזים כאמנים
— המולת המתבזרים
העולם חזה 12*2

אגזדת
הפרש הישראלי
ביום ד׳ 10.5.61 בשעה 4אדזה״צ יתקיים באצטדיון רמת־גן

מפגן
פר שי ם

גלילה: נוער תל־אביכי מול במת־הבידור
— זמר עם
את ידיעתה ב״קצת״ אנגלית, הפגינה רחל
אסאו, גם היא חיילת בשלישות: נזס׳ג 1( 0
״? 811$11מ 1< £ג>6ן 5שאלה תייר שהגיש לה
ברטים וביקש לדעת היכן מקומו,*•¥63״ .
השיב לה התייר .״אז זה בשורה הראשונה,
הכיסא השלישי,״ סיכמה ב עברית.
הניצים מדי שנה בשנה, ערכה את חגיגות העצמאות
ועדה מיוחדת מטעם משרד ראש הממשלה,
שקיבל לשם כך כספים מן המועצות
והרשויות המקומיות בהן נערכו החגיגות.
בעבר, היה מינהל ההסברה מארגן
את החגיגות בעיקר ביישובים הקטנים ובריכוזי
עולים. מכיוזן שמבחינה מספרית,
תל־אביב היא מרכז המדינה, זכה כל הנעשה
בתל־אביב לעיקר הפירסומת, בעוד שכל
מה שביצע מינהל ההסברה זכה לשורות
ספורות בנוסח :״כמו כן נערכו חגיגות
בישובים פלוני ואלמוני.״
השנה החליטה עיריית תל־אביב לקחת
את אירגון החגיגות לידיה, מסרה אותו
לחברה המאוחדת לאירועים ויחסי ציבור.
מכיוון שכך החל מינהל ההסברה לחשוש
שגם השנה יזכה לפירסומת אפסית. לזה לא
היו אנשי המינהל מוכנים להסכים. כי מזה
שנים ארוכות מבצעת למעשה זרוע זו של
משרד ראש הממשלה מיבצע השתלטות איטי
על כל גורמי הקשר והתעמולה הציבוריים.
אירוע כה חשוב כמו חגיגות העצמאות,
אם יעבור בהצלחה בלי עזרה מצד המינהל,
עלול לעורר שאלות נוקבות, בדבר עצם
הצורך בגוף מסורבל כפול־תפקידים מסוג
זה. גוף החסר תועלת והמבזבז רבבות ל״י
מכספי משלם המיסים.
כשלון חרוץ. אם עד כה לא יכול
היה מנהל ההסברה לחדור לארגון החגיגות
בתל־אביב, כיוון שהיה עליו אז להתחרות
בועדה ממלכתית, הרי השנה, אחרי שארגון
החגיגות נמסר לידיים פרטיות, הוסרו ל
מעשה
כמעט כל המכשולים.
מנהל ההסברה החליט לקיים אירוע מרכזי
בתל־אביב, בגני תערוכת יריד המזרח, לרכז
שם את כל כוחות הבידור שלרשותו. מופע
זה נועד למשוך קהל רבבות. אם היה
מצליח היה מנהל ההסברה זוכה בכתר הצלחת
החגיגות בתל־אביב. למטרה זו דאג
מנהל ההסברה לרכוש את מיטב האמנים
מראש, הבטיח להם תשלומים גבוהים, השאיר
למארגני החגיגות בתל־אביב רק אמנים
מדרגה שניה.
בקול ישראל, חלק בלתי־נפרד ממינהל
ההסברה, הצטמצמה לפתע יריעת־תוכנית
החגיגות התל־אביבית לתכנית אחת בלבד:
תוכנית חצות וחצי, בגני־התערוכה בתל־אביב,
אותה אירגן, כמובן, המינהל.
סכום של אלפי לירות הוצאו על הפיר־סום
בעיתונות על בנית במה מיוחדת במקום
לא מתאים — במרכזו של משטח חול
— ועל אירגון נסיעה בהליקופטר לעתור
אים נבחרים, שהוסעו מבית־שמש לגני־התערוכה.
אירגון
התוכנית היה כישלון חרוץ. המארגנים
הודיעו שהם מצפים לקהל בן עשרים
אלף איש, שכחו שבמיגרש־החנייה יש מקום
לאלף מכוניות בלבד.
קהל של קרוב לארבעים אלף איש נהר
אל הגנים, יצר בכביש היחיד המוביל למקום
פקקים שאי־אפשר היה לצאת מתוכם. ראש
עירית תל־אביב, מרדכי נמיר, לא הצליח
להסתלק מהשטח, הוצא מהמקום בניידת־משטרה.
עמוס בן־גוריון, שנתקע במבוך,
התרגז וציוזה לסגור את הכביש לכיוזן התערוכה,
להשאירו פתוח רק ליציאה.
האמנים המופיעים לא יכלו לבוא, איחרו
ברובם, והקהל שלא מצא כימעט דבר בשטח,
חרף כל ההבטחות, הסתובב, מאוכזב ונרגז,
בעוד סוליימן הגדול מנסה להציל את מצב
הרוח ואת כבוד המארגנים בקומזיץ־ענק.
המקור היחיד, עבורו היתד, השימחה
גדולה וההצלחה שלמה היה קול ישראל:
המקום היחידי ממנו העבירו בליל העצמאות
תשכ״א שידור־חי היה — גני־התערובה ב־תל־אביב.

תיי ש בו ת
המשך לאסד״ו־.

למעלה: תל־אכיב חוזה כזיקוקין
— וברק אורות
העולם הזה 1232

כאשר הופיעה, במדור ספרים של העולם
הזה ( )1015 רשימה על הצנזורה הפנימית
אשר הטיל מוסד הפצת הספרים של ההסתדרות
הכללית, ספרי, על יצירת־בכוריו של
שמואל שצקי, איש־משק חבר תל־קציר,
התעוררו לראשונה רבים מתושבי המדינה
לסכנת הצנזורה הביורוקראטית־הז׳דאנובית
בתנועה הקיבוצית.
בני המשקים, לעומת זאת, ידעו מזמן כי
אסור לבטא, בעיקר בכתב, דעות אפיקור־סיות;
כי הדרך הטובה ביותר לזכות למעמד
הרם והנוח של ״אומן משק״ ,לקבל ימי־הופשה
נוספים למטרת כתיבה או ציבור,
היא לשבח את התנועה, להלל את המדינה
ואת הציונות, ומעל לכל — להימנע מהבעת
דעות מקוריות או מכתיבה בסימון
מודרניסטי, מסוכן או בלתי־מתקדם — היינו,
שאינו תואם את הקו המוכתב מגבוה.
המפנגרים מרשיעים. מה שספרי
עושה בתחום הפצת־הספרות, עושה בתחום
הפובליציסטיקה איגרת לחברים, העלון הקבוע
של איחוד הקבוצות והקיבוצים. את
איסור הפצת ספרו של שצקי, עורף ללא
קלסתר נימק, למשל, כשהוא, מביא את
דברי מנהל המוסד להפצה, אביאל:
(המשך בעמוד )10

בתחרויות רכיבה על סוסים, מרוץ ומעבר מכשולים
כהשתתפות: פרשים מארגוני השומרים, פרש־ם בדואים, פרשים ממושבים
וקבוציס, בתי ספר לרכיבה ופרשים מצטיינים מרחבי הארץ
כרטיסים להשיג
רדיו אוניון, במה, רוקוקו, כנף׳ לאן — וביתר המשרדים בתל־אפיב.
יובל — גינצבורג, נובה — חיפה, כר,נא — ירושלים, חלד — רחובות,
כרטיס — פתח תקוה, רכניץ, כרטיס — רמת־גן, גבע — גבעתיים,
סיגנל — נתניה, מסדה — ראשל״־צ, כרטיססרן — חולון, היוזם — בודים.

פרסום ידין מכנס

בנזיטהגתזננ• ה רדצ לייה• ך
גומעדין, אזור התעשיה הרצליה, טלפון 932684

עוד החודש פאר ביתך אצל

ריהוט 1ו1ובסק
תל־אביב, רחוב הרצל 39

ריהוט מודרני מרהיב עין -ספות
נהדרות -כורסות נוחות -חדרי
שינה וחדרי אוכל חדישים ביותר.
מחירים מיוחדים -תנאים נוחים.

ת ^ניי ת

במדינה

כל )!זכי •יי! שמוי־ית

• צפויים במה שינויים אישיים, בסביבתו המיידית של
דויד בן־גוריון, בתוצאה מגילוי פרשת כר.

• גם כישראל עשויה לקום תנועה נגד השימוש באטום

לצורכי מלחמה. היוזמה לכך תבוא מצד ראשי התנועה הבריטית, הלורד
ברמראנד ראסל והפילוסוף שווייצר, והיא תופנה אל פרופסור מארסין בובר.
תשמע, אם כן, על כינוסם של כמה אנשי־רוח ומדענים, שיתבקשו לעמוד
בראש תנועה כזאת בארץ.

0תשמע כימים הקרובים על אי־סדרים כספיים כמוסר
ממלכתי.

כתוצאה מאי־סדרים אלה נוצר גדעון של למעלה ממיליון ל״י. לא

מן הנמנע שאחד ממקורביו של ראש־הסמשלה מעורב בעקיפין בענין. עקב כך
יעשו מאמצים להסתיר את פרטי השערוריה, כדי לא להנחית מהלומה נוספת
על מפא״י לפני הבחירות.

• נעשים מאמצים חדשים להשפיע על פנחס לבון בי

יצטרן? לרשימת אחדותיהן ןכודה. אולם אין כימעט כל סיכוי שהוא
ייענה להצענת אלה. יחד עם זאת, לא נראית באופק גס אפשרות שהוא יופיע

(המשן מעמוד )9
״חבר קיבוץ צעיר שכתב ספר זה עתה,
ביקש להפיצו בספרי. תחילה נענו לבקשתו,
אך כשהתברר כי הספר מכיל בתוכו השמצות
חמורות נגד הקיבוץ, הנובעות מאכזבה
מרירה של מחברו, דחו חברי ההנהלה את
ההפצה.
״מיד הופיעה בהעולם הזה רשימת־ר,שמצה
הקובלת על ספרי, שאין בו מידת דמוק־ראטיה
ראוייה לשמה וכו׳ .מובן שהשמצה
*ו מהווה הוכחה בטוחה כי אכן יודעיס
בספרי מהו ה,ספר הטוב׳ הראוי להפצה.״
עד כאן דברי האיגרת, אך הגדרה דמאגו־גית
זו לא הספיקה. כאשר בא שאצקי,
מדריך צופיס והאיש המתעתד להביא לתל־קציר
את דור המתיישבים הבא, בני תנועת
הנוער היוצאים לנח״ל, ביקש לפרסם רשימה
באיגרת — הושב ריקם.
מה ביקש הקיבוצניק־הכופר להגיד? האם
ניסה להשמיץ את תנועתו? לא היה דבר
פחות נכון מזה. כתב שמואל שצקי, במאמרו:
״קיימת הדרדרות מושגים רוחניים. העקרונות
האידיאליסטים הטרום־מדינתיים הפכו
לתצרוכת־ראוזה. המשקים שוב אינם מרשים
לפגר אחרי אופנת השיכלולים הטכניים,
חדרי־אוכל, מועדונים, בתי־תרבות וכו.״

אפריקה דרומית שניה. פעולה מאוחדת
זו צימצמה קצת את גודל התבוסה.
אומנם, ההחלטה העיקרית, שדרשה כי
ועדת־הפיוס הישנה תחדש את פעולותיה ותלחץ
למען החזרת הפליטים או תשלום
פיצויים להם — לפי בחירת הפליטים עצמם
— זכתה ברוב של שני שלישים.
אולם הסעיף החמור ביותר, בדבר מינוי
האפוטרופוס הבינלאומי על רוב האדמות
ועל חלק גדול מן הבתים בישראל, זכתה,
אף היא, לרוב ניכר — אך לא הגיעה לשני
השלישים הדרושים. לא נתקבלה — הפעם.
רשימת המצביעים בעד החלטה אנסי־ישראלית
קיצונית זו היתה מחרידה. הצביעו
בעד ההחלטה ידידות ישראל כמו איראן,
תורכיה, יוגוסלביה* ,המדינות הקומוניסטיות
והמדינות הניטראליסטוות, שהן
ידידות מסורתיות של ישראל, הצביעו בעד
ההחלטה. הצילו את ישראל חלק מן המדינות
הקוויזלינגיות באפריקה, בפקודת צרפת.
מכה זו הבליטה מה ירדה יוקרת ישראל
מאז ,1947 כאשר זכתה לשני שלישים של
הקולות באו״ם. היא גם הבליטה אמת אחרת:
שאם לא תגבש ישראל במהרה מדיניות חיובית
בשאלת הפליטים, שתתקבל על מצפון
העולם, עלול ריאו״ם להחליט, תוך שנה אי
שנתיים על מינוי אפוטרופוס, ולבודד את
ישראל, בדומה לבידוד אפריקה הדרומית.

מנגנון ה חז ש ך

שטת הכו שר

גז כ ה

ז דוו ר ת

ברשימת מפא״׳ ,אף יעל־פי שכמה מוותיקי המפלגה מנסים למצוא נוסחת־פשרה
שתאפשר את הדבר.

• באב־הראש של המפלגה הליבראלית בעניין היחס אל

כני עדות המזרח, יחמיר. אחרי שעמדתו המו״נת של יוסף ספיר
עוררה תרעומת בין העדוית, אפשרות להניח כי ד״ר נחוס גולדמן עצמו ינסה
לספל בשאלה עדינה זו.

• לעומת יחם הביטול של הליבראלים, נוטה מפא״י
לייחס מישלן ל״יתר לעדות. הדבר יתבטא בהבטחת יותר מקומות בראש
הרשימה לנציגי עדות אלה. לא מן הנמנע כי אחד ממועמדיה יהיה המפקח
הכללי של המשטרה, יוסף נחמיאס.

בהמשך דבריו, תוקף הצעיר בחריפות את
״השקפת תל־אביב — רדיפת־בצע, בטלה,
צביעות, חיקוי זר שחדרה לקיבוצים,
מהלל את ״קול דגניה השליו.״ המאמר מסתיים
בקריאה לצעירים לא לשתוק, לשוב
למסורת החלוציות הצרופה.
בימי שיא ההתלהבות האידיאליסטית,
היה זוכה מאמרו — התמים, אולי, אך הכן
— של המדריך־הקיבוצניק, להוות כלי־נשק
תעמולתי לתנועתו הקיבוצית. אולם בשנת
ה־ 14 לקיום מדינת ישראל, נראה כי הביו־רוקראטיה
הקיבוצית קרובה יותר לאופנת
תל־אביב מאשר לקול דגניה.

מדיניו ת
ה תיוו רי־ותב די׳ י ־נ עי מ ה

• התלמידים עצמם יתחילו בפעולה נימרצת, כדי לשכור
את קיפאון שכיתת המורים התיכוניים. בשלב ראשון, תצא
היוזמה מקרב תלמידי בתי־ספר ערב, הרואים א.ת עצמם נפגעים באופן
ממשי, מכיוון שהם משלמים שכר־לימוד מן הכסף שהם מרוויחים מעבודתם.
צעד ראשון, הצפוי בימים הקרובים: עריסת הפגנה רועשת בחוצות תל־אביב.

• צפה למחלוקת חמורה בין שחקני סגל הכדורסל •טל
נבחרת ישראל, שיצאה למשחקי אליפות אירופה בכלגראד,
לבין מאמן הנבחרת יהושע רוזין. במקרה של כשלון הנבחרת יואשם
המאמן באחריות ישירה לכך. לפני נסיעתם פרסמו עשרה משחקני הסגל גילוי
דעת, שהעתונות לא הסכימה לפרסמו, האשימו את רוזין שצרף לנבחרת את
שחקן קבוצתו, דוד פריש ממכבי תל־אביב, למרות שלא השתתף באימוני הסגל,
ניפה שניים אחרים ללא כל הצדקה.

בשטף המאורעות והחגיגות כימעט ולא
הורגש הדבר. אולם השבוע נחלה ישראל
מפלה ממאירה — מפלה המבשרת רעות
לשנה הקרובה. הנושא: פליטי פלסטין.
במשך שנים ניבאו פרשנים חדי־מבט כי
מדיניות־המחדל של ישראל היא מעשה של
בת־יענה, וכי המדינה נתקעת למצב שאין
מוצא ממנו. אנשי משרד־החוץ זילזלו בנבואות
אלה. השבוע התעוררו בתדהמה:
הוועדה המדינית של האו״מ, בה מיוצגות
כל המדינות החברות, הצביעה ברוב של שני
שלישים למען החזרת הפליטים לארץ ולמען
מינוי אפוטרופוס מטעם האו״ם על רכושם.
משרד־החוץ היה בלתי־מוכן לכך. הדיווח
של הנציגות שלו באו״ם לא ניבא
זאת. ברגע האחרון גוייסו כל הכוחות כדי
למנוע את קבלת ההחלטות בעצרת האו״ם.

״פרשת בר היא מפלה חמורה!״ למסקנה
זו הגיעו אף חסידי המישטר הנלהבים ביותר׳
שלא נתפתו להצהרותיו של ראש-
הממשלה, שזילזל במאוחר בחשיבותו של
ישראל בר. ראשי צה״ל אף מצאו לנכון
לצאת במסע־הסברה מקיף בקרב החיילים.
רק גוף אחד מצא בפרשיה קרדום לחפור
בו ולהפיק ממנו תועלת לעצמו. היה זה
שירות הבטחון. העובדה שאנשי השירות
עצמם טענו כי בר מסר ידיעות למדינה
הקומוניסטית מזה מספר שנים, ומעובדה זו
בלבד משתמע כישלון חמור של הריגול-
הנגדי בישראל, לא הפריעה לשירות־הבטחון
לראות בתפיסתו של בר נצחון עצום.
אולם ההתפארות, שהתבטאה בהצהרות
מצלצלות, לא הספיקה לאנשי מנגנון־החושך.
הם מצאו בפרשה הזדמנות מצויינת להגביר
את השפעת הש.ב ,.לאפשר את חדירתו למוסדות
נוספים — ולקבל סמכות בלעדית
לקביעת מהימנותם של אזרחי ישראל. היתד,
זו שעה נוחה להגברת היוקרה של המוסד,
שירדה למדרון, בשנים האחרונות.
נקיץ כפיים. למטרה זו גייס שירות־הבטחון
את סוכניו בעתונות. לפתע החלו
מתפרסמים בעתוני ישראל מאמרים, שטענו
להגברת השפעתו של מנגנון־החושך במדינה,
תוך שמחה לאידם של אנשי משרד־הבטחון.
טען איש מנגנון־החושך שמואל שגב,
במעריב :״לא היה להם (לאנשי הש.ב).
הכוח למנוע החזרתו לעבודה למשרד־הבט־ח
ון ...הש.ב. נתגלה כנטול סמכויות החורגות
מתחום תפקידיו השיגרתיים. השירות,
הנועד לשמש עיניים ואוזניים לשלטן,
פקח את עיני הממונים למהותו של איש
זה — ורחץ בנקיון כפיו, על שיצא ידי
חובתו באזהרות שהזהיר.״
הסביר שגב את התהליך הרצוי לש.ב:.
״כישלון משרד־הבטחון, והצלחת הש.ב,.
בגילוי פועלו האמיתי של ישראל בר —
בוודאי ישמשו עתה לקח לראשי משרד־הבטחון,
ואולי אף יקבעו ארחות נוהל
חדשים ביחס להעסקת אנשים.״
הגדיל לעשות ממנו כתב אחר של מנגנון-
החושך, אלקנה גלי, בידיעות אחרונות:
״כדי להקל על גילויים של הנותרים (אם
ישנם כאלה) או של הבאים אחריו (והם
יבואו) — יש לחזק את שירותי־הבטחון
שלנו, הפועלים בתנאים מיוחדים בגלל הרכב
החברה הישראלית, בגלל מצבנו הבטחתי.״
אותות אלה למטרותיו הבאות של מנגנון-
!החושך, משמשות סימן־אזהרה. אם תחת
הרושם של מלחמה במרגלים מסוכנים,
יגביר הש.ב. את השתלטותו על חיי הפרט
במדינה — יהיה זה אחד הנזקים הגדולים
ביותר של פרשת בר.

עחת 1ת
שעיר לע * 1ז ר?
״ההחלטה מספר :6נודע לנו, שהיד,
שימוש לרעה, על־ידי אחד הצלמים, ברשות
* שנשיאה, המרשל טיטו, פירסם השבוע
הודעה משותפת עם גמאל עבד אל־נאצר, בה
נדרשת החזרת הפליטים לישראל.
אעולס חזיו * 1*3

פועל עיריה (על סולם) הורס חנותו של דגוף

מתא התלייה אל ודאיטליז

שניתנה לצלם את ההליכים במשפט זה.
צלם זה צילם כמה מן הרשימות הפרטיות
שהנאשם עשה לעצמו באולם בית־המשפט.
אותו צלם לא יורשה עוד לצלם במשפט
זה והצילומים הנ״ל שעשה — יושמדו.״
כאשר קרא השופט לנדוי החלטה זו
השבוע ברדיו, התעוררה סקרנות הציבור.
מי הצלם שצילם? מה צילם? למה הוחלט
לפטרו מעבודה זו?
אנשי לישכת־העתונות הממשלתית מילאו
את פיהם מים. אך מאחר שיש רק ארבעה
צלמים ישראליים במשפט, לא היה כל קושי
לברר מי החסר.
מהחלטת בית המשפט מסתבר כאילו
ודרנר בראון, צלם־העתונות הירושלמי ה־מצויין,
ניצל בצורה לא הוגנת את האפשרות
שניתנה לו, ביצע כביכול, מעשה שלא
ייעשה, הפר בכך את סודיות חילופי־הדב־רים
בין הנאשם לסניגוריה. סיפורו של
בראון שונה במקצת. מספר הצלם:
״צילמתי כרגיל עם טלסקופ חזק. מובן
שלא יכולתי לראות אז מה כתוב בפתק.
במעבדה הגדילו את הצילום וכל כך התלהבו
עד שהכינו אפילו העתקות לעתונים.
אבל הדבר נודע לעתונות הגרמנית והם
פירסמו כאילו אנחנו מצלמים את כל מה
שהוא כותב. אנשי לישכת העתונות נבהלו
והודיעו לי שאני מפוטר, עוד לפני החלטת
בית־המשפט.״
על האפשרות לצלם מה שכתוב, ידעו
למעשה כל הצלמים עוד לפני כן. מבחינה
טכנית, אין הדבר מסובך. בראון יכול
היה להסתיר את מעשהו, למכור את התצלום
בהון תועפות. הוא לא עשה זאת. אמר
בראון:
״מה שנאמר בעתונים, כאילו המדובר
בפתק אודות שטרייכר, אינו נכון. זה היה
פשוט פתק לא חשוב. אני מבין שהיה
צורך באיזה שעיר לעזאזל, אז בחרו בי.״

חל־אביב
רעש בשכונה
התכונה ששררה השבוע בכרם התימנים,
דמתה למצוד אחר פושע מזויין המבוקש
מזה שבועות על־ידי המשטרה. שש ניידות
מלאות שוטרים הקיפו איזור של חצי
רחוב קטן, בשכונה צפופת־מיבנים. המטרה:
הריסת שני קירות שבנה בר־כוכבא מור.
משפחת מוך היא משפחה מפורסמת בכרם
— לאו דווקא לטובה. אבי המשפחה,
יהושע דביר 60 נידון שלוש פעמים לתלייה,
ניחון פעמיים על־ידי המושל הבריטי,
פעם אחת על ידי נשיא המדינה.
כל זה לא הפריע לו להוליד 17 ילדים,
להיות סבא ל־ 36 נכדים. בנו הבכור, בר״
כוכבא ( )40 הספיק גם הוא להיות נידון
לתלייה, בזמן המנדאט, ניחון על ידי נשיא
המדינה ושוחרר לפני מספר שנים.
לאחר שאשתו עזבה אותו, חיפש בר־כוכבא
עניין בחיים כדי לא להוסיף להיגרר
לתוך עולם הפשע. הוא החליט לפתוח חנות
העולס חזה 1282

20סיגו ׳ ו ת ן

קטנה, בה יוכל למצוא את מחייתו ולהתפרנס
בכבוד. מול איטליזו של אביו עמד
בית ערבי ישן. הוא ניגש אל השכנים
שאל אותם כמה הם רוצים, שילם לדיירי
המקום 3700 לירות עבורו. הוא
לא ידע שהבית נמצא, לאמיתו של דבר,
בידי האפוטרופס על נכסי הנפקדים.
הרעשהפ רי ע. לאחר שרכש את המקום,
החל בר כוכבא לבנותו, השקיע את
כל כוחו והונו בעבודה זו, בנה שתי קירות
מלבנים ועמד לצקת את הגג.
השבוע הופיעה המשטרה במקום. לאחר ש־
׳הוזהר ונקנס מספר פעמים, באו פועלי ה־עיר״ה
בחסות שוטרים, להרוס את הקירות.
המשטרה נזהרה לאסור עוד לפני כן את
בר־כוכבא עצמו ואת אחיו הצעיר דויד
( ,)13 שניסה להתנגד בכח לשוטרים.
רק אביו הזקן של בר־כוכבא הסתובב ב־קירבת
הבניין כארי שכול :״מה עשינו
להם שהם עושים לנו כסה? הבן שלי היה
רע, עכשיו רוצה להיות טוב — לא נותנים
לו. למה? למה?״
מאות האנשים שהצטופפו ברחוב, הרעש,
קריאות הבוז והבכי של האב הפריעו לפועלים.
ביום הראשון של ההריסה הסתלקו
לאחר שהצליחו להוריד חלק קטן בלבד,
השאירו שני שוטרים, למנוע כניסה לחנות.
העיר אחד מתושבי הכרם הוזתיקים :״אם
לא יחנו לו לבנות את החנות, יהיה כאן
בשכונה הרבה רעש.״

שינוי כתובת—
הגזיגגי התפוגה ארז בגזבגזג, גו\ז?1פז להג־
\־יפ פל בך לגזהלון ה הגזיגגיית פובגפיית
גזראפו, כרי לגזגגפ פיבגבית. כתפולהז.

לפי תכנית ב׳ שלנו

או רחי ם

הסכמים בינלאומיים עם כל מרכזי התיירות מאפשרים לנו להציע

חלאסקו חזר
מכונית ספורט הדורה, מטיפוס ב.מ.ו,.1
צבועה בלבן־שחור, דהרה השבוע ברחובות
תל־אביב במהירות מסחררת. נהג אותה
צעיר בלונדי שזוף, שהיה מוכר לרבים
מהעוברים ושבים. הסופר הפולני הצעיר,
מארק (היום השמיני בשבוע) חלאסקו.
כאשר עזב חלאסקו לפני כשנה את הארץ,
אחרי שבילה כאן חודשים מספר, היה מצבו
בשפל המדרגה. כשתיין כרוני, שהסתבך
עם המשטרה, גר בבתי־מלון גרועים, התהלך
חסר־פרוטה — נאלץ לעבוד למחייתו
בבניין ובבית־חרושת למרצפות.
ידידיו, שנפרדו ממנו בעת ששחקנית הקולנוע
הגרמניה סוניה זימן באה לקחתו
אליה ואף נישאר, לו בארץ, נדו לו בראשם.
הם לא האמינו כי הסופר שברח ממולדתו
יחזור לגדולתו.
ללא פירסומת. לפני שבוע הגיע
חלאסקו כמנצח. שוב לא היה חסר־פרוסה.
כשנדרש לשלם 12 אלף לירות במכס, כפיקדון
עבור מכוניתו היקרה, עשה זאת.
אף כשנפגש בידיד, אמר מתוך הרגל :״אולי
יש לך להלוות לי חמש לירות?״ אחר־כך
נזכר במעמדו החדש, התנצל.
בתקופת העדרו מישראל הספיק חלאסקו
לסייר על פני אירופה כולה. הוא ניצל את
העובדה שאשתו יצאה לתקופה של שלושה
חודשים להוליבוד כדי להסריט שם
סרט, ובא לישראל כדי להתראות עם ידידיו
(הסשן בעמוד )21

ה ב 4 8אגו רות

טיולים לאירופה בקיץ 1961

במחירים עממיים

ב־ 8-4תשלומים חדשיים)
) --הטיולים הכאים ; 1 --

לקפריסין -יוון — איטליה —
צרפת — שויצריה — אוסטריה

כ״כ טיול לימודי ( 21 ימים) לפירנצה, איטליה.

— מספר המשתתפים מוגבל —

פרטים והרשמה אצל:

אחים אברהמוף

חברה

לתיירות

ולנסיעות

תל־אביב, רח׳ אחוזת בית ; 3טל 65217/8 — 65265 .

האוזנר היה בשלב הראשון יבש מדי. טענו
כי סמכות המשפט הישראלי מפוקפקת מבחינה
חוקית ומוסרית. טענו כי חוק עשיית
הדין בנאצים עומד על כרעי תרנגולת.
כל הטענות האלה התנדפו כאשר נשא
גדעון האוזנר את נאום־התביעה הגדול, אשר
בחיבורו שיתפו פעולה כמה מטובי הכוחות
בארץ. דמותה של תקופה הצטיירה באולם
— ולעומתה נראו כל העניינים הפורמליים
חטרי־חשיבות עד כדי גיחוך.

מי ישים לב לשיקולים של ביום המשפט, מ
מול עיניהם התמונה המחרידה של הילדים היהודיי
שהוקמו בבוקר בכוח ממיטותיהם והובאו לרכ ^|
כשהם ממררים בבכי היסטרי וזועקים :״אבא!״ ו״;
מבלי לדעת שאבא ואמא הושמדו מזמן?
הנשים באולם בכו חרישית, אף לגברים רנ
הדמעות בעיניים. לא, לא היתה חשיבות לביום.
עתה, כאשר נשמע באולם קולו של אייכמן עצ
בכלל שאי־פעם היו פיקפוקים וטענות. האמת
כפי שהיא מתוארת בקולו של פקיד אפרורי !

תמונת אבל תהומי: השונט חוה מקשיב
קולו נישא באולם, מתוך מכונת־ההקלטה.
הוא עצמו יושב בתא־הזכוכית, דומם, מקשיב
לדברי עצמו, משחק באוזניות, מסתכל
בניירות, המסודרים לפניו בקפדנות של
פקיד. קשה לשייר את האיש הזה לקול
הזה. כי האיש יושב קפוא, ואילו הקול משתפך
בזרם שקשה להפסיקו.
עדיין כימעט ואינו נע• אר כבר אינו
נוקשה עוד כמו ביום הראשון. אז השתדל
להעמיד פני קצין ותיק, הזקוף כמקל, דרור
ומתוח. מתיחות זו נעלמה. בכל יום נראה
כאילו הוא מכופף יותר, כבאלון שהאוויר
יוצא ממנו בהדרגה. הצלמים, המסתכלים
בו במכשירי ההגדלה, טוענים כי עוד מעט
יתמוטט.
עד היום לא אמר אלא מלים בודדות —
״יאוול כן, בהחלט!״) והפסוק ״ברוח
ההאשמה, לא אשם״ .עתה נשמע קולו הטבעי,
לעתים מטושטש, לעתים ברור, והוא
ממלא את האולם.
הקול מוכר ,־איכשהו. היכן נשמע קודם
לכן? הגרמנים באולם שואלים את עצמם
בתמיהה. ולפתע, ההכרה: הרי זה קולו של
הפירר. זה המיבטא של הפירר, הניב של
הפירר, אפילו גוזן הקול של הפירר, בפסקות
מסויימות אפשר לחשוב כי אדולף היטלר
בכבודו ובעצמו הוא המדבר.
אין בכר פלא. אדולף הגדול ואדולף הקטן
התחנכו באותה עיר, לינץ, גדלו באותו אזור
אוסטרי, הגובל עם הגבול הגרמני. לשניהם
אותה תערובת אופיינית של גרמנית טהורה
לשניהם אותו קול
וניב אוסטרי מרומז.
חזק. לשניהם אוצר־המילים המוגבל. יתכן
שאדולף הקטן גם למד לחקות, בתת־הכרתו,
את אדולף הגדול, כנהוג במשטרים בהם
מטביע מנהיג־יחיד את חותמו על כל שטחי
החיים, כולל דיקדוק הלשון.

הוא מדבר, והוא מצייר תמונה
גרורה של עצמו.
אין ספק כי בקווים כלליים זוהי תמונה
נאמנה. אפילו כאשר הוא מנסה לגולל את
האחריות מעל עצמו, להטילה על מפקדיו
ועל פיקודיו, הוא נשאר במיטגרת הטיפוס
המצטייר מן ההודעה.
הטעה.גרוטאה זו,
הרושם הראשון לא
היושבת בתא־הזכוכית, מעולם לאהיתה

אישיות גדולה. הוא היה ונשאר איש קטן,
ביורוקראט אפוד. אין הוכחה איומה יותר
לסכנה האורבת למין האנושי במאה ה־20
מאשר זו: שאיש קטן ובנאלי זה, אפס חסר-
אישיות זה, יכול היה לשלום על חייהם של
מיליונים.
הוא מתאר את עצמו כבורג קטן במכונת
הרייך השלישי, איש אפור שמילא רק פקודות.
בעיקרו של דבר, זהו תיאור נכון. אין
זה סותר את טענת התביעה כי במיקרים
רבים יזם בעצמו פעולות־רצח, החמיר במילוי
הפקודות, היה קיצוני אף מן הממונים
עליו. כל זה מתאים לפקיד קטן וזריז,
פקיד הרוצה להוכיח למנהליו שיש לו
יוזמה עצמית, שהוא מצטיין בהישגיו ואף
עובר על המיכסה שנקבעה לו. סטאחאנוביץ
של רצח.
פקיד נשאר פקיד. פקיד הרוצה תמיד למצוא
חן בעיני השלטון — כל שלטון. ב־ג׳אלמי
שיתף פעולה עם חוקריו. די היה
בשאלה קטנה, כדי להוציא ממנו זרם אדיר
של מילים, תוך חזרה על התואר המדוייק
של החוקר. האם ניסה להתחנף? לאו דווקא.
זוהי תגובה אינסטינקטיבית של איש הרגיל
לסגוד למרות, שיש לו שאיפה טבעית למצוא
חן בעיני בעל־השררה. שום חוקר אינו יכול
לבקש לעצמו נחקר נוח יותר.
בימים הראשונים, כשאף הובא ארצה, היו
שהציעו להסיעו ברחבי הארץ, כדי שיראה
את הישגי היהודים ויווכח עד כמה היתד,
תורת הגזע מופרכת. רצו לראות כיצד מתפעל
הנאצי הזה ממדינת ישראל. היום שוב
אין איש חולם על כך. דעתו של אייכמן
על הישגי היהודים — או על כל נושא
אחר בעולם — פשוט אינה מענינת. אף לא
מעניין לדעת מה נעשה מאחורי מצח מקומט
זה בשעת הישיבה. ברור לגמרי שבמוח זה
אינה יכולה לעבור שום מחשבה שאינה
בנאלית.

הוא מדבר -וקולו משכיח את
כל הפיקפוקים והוויכוחים שריחפו
כחלל הכניין כימים הראשונים של
המשפט.
העתונאים הזרים התלוננו כי ההתחלה
היתה משעממת מדי, הרסה את המתח שהצטבר
במערכותיהם לקראת המשפט. טענו כי

שום צ״ו וא י מו היה והניע זאת: תגובת

מתור 8כשיו ־ החקלש!

קמה

ידה,
עמדו
נשכח רומה,
פשו־

טה מדי, גדולה מדי. היא ממלאה את ה־אולם,
והיא תמלא את העולם.
אמת זו מביימת את עצמה. אי הבמאי, אי
הסופר, שיתיימר להביע אמת זו בדראמתיות
מזעזעת יותר מאשר אדולף אייכמן עצמו?

הוא מדבר -וכמלים הפשטנ־יות,
המגומגמות, של איש פרוזאי
זה מצטיירת בבהירות גמורה דמו־תה
של תקופה.

זרה העוקבת באורם אחו סתום הדברים בעזות הטרנזיסטור

תקהל למשמע הזוועות

ועידת ואנזה. הוועידה בד, הוחלט רשמית
לרכז את כל כוחותיו של הרייך השלישי
כדי להביא כלייה על מיליוני יצורים חיים.
ועידה שאולי אין לה אחות ודוגמה בהיסטוריה
האנושית כולה.
איך היה מחזאי גאוני מתאר מעמד איום
זה? באילו צבעים קודרים היה משתרש?
אילו אפקטים מחרידים היה במאי־קולנוע
מפעיל כדי להנחיל לצופיו את תחושת
הגורליות של הפגישה, בה נחתם פסק־דין
מוזת של מיליוני גברים, נשים וטף, ברחבי
היבשת, שחיו באותו רגע ולא ידעו כי
הנה נחרץ גורלם?
שום תיאור כזה לא יוכל להתחרות עם
האמת הפרוזאית, הפשוטה עד להחריד,
כפי שהיא תוארה על־ידי אייכמן עצמו.
בעיירה ואנזה, פרבר של ברלין, היה ל־מיפקדת
הס.ס. בית־מרגוע. למקום יפה זה,
על גדות אגם נחמד ורוגע, הוזמנו המנהלים
הכלליים של משרדי־הממשלד — ,הבורה של
גברים כבודים ועבי־כרם. היה צורך לשלוח
!וזו 1110* [-ו—?30

—— 1111י8>8*<1

את ההזמנה פעמיים, כי כמה מן האדונים
היו עסוקים מדי במועד הראשון, ולא יכלו
׳,הופיע.
בשביל מה כונסה הוועידה? אייכמן, הפקיד
הקטן שדאג למשלוח ההזמנות ושסיפק
למארח את הסטאטיסטיקות הדרושות
לתיכנון הפעולה, ידע את הסיבה האמיתית,
ככל פקיד המכבד את חולשות
מנהליו .״היידריך רצה להשוויץ!״ קבע בפשטות(
.״לסגוד לעצמו,״ תירגמו המתרגמים,
למורת־רוחו של אב בית־המשפט).
היידריך — הדמות האיומה ביותר של
הרייך השלישי, גבר יפה־תואר, פיקח, חנפן,
סאדיסט, אולי הומו־סכסואלי, על כל פנים
פושע מועד, היוצר האמיתי של הגסטאפו,
אשר גם היטלר חשש בפניו ועל כן דאג
להפקיד עליו את הימלר המוגבל והזעיר-
בורגני. להיידריך זה ניתנה הסמכות לתת
פקודות לשרים ולמנהלי משרדי־הממשלה,
לפקידים העולים עליו בדרגה, בכל הנוגע
להשמדת היהודים. הודות להשמדת־היהודים

זכה למעמד רם זה — ובזאת רצה להשוויץ.
על כן זימן בואנזה את המנהלים
הכלליים של משרדי־ד,ממשלה, אדונים בורגניים
שבוודאי שנאו ות־עבו את ההרפתקן
הבלתי־נעים.
ואם היתר, זאת חוויה להיידריך, הרי ל־אייכמן
הקטן על אחת כמה וכמה .״בפעם
הראשונה בחיי נוכחתי בפגישה בדרג כה
גבוה,״ הוא מודה. עדיין מתנגנת בהודעתו
זו הגאווה על כך שהוא, אדולף אייכמן
הקטן מלינץ, שעוד עשר שנים לפני כן
היה טוראי ביחידה של ה־.0ס ,.הוזמן למקום
כזה. הוא זכה לכך הודות להשמדת
היהודים — השמדה שהפכה לנושא הקאר־יירה
הפקידותית שלו.
איך התנהלו הדיונים על השמדתם של
מיליונים? ״זה התנהל בשקט רב, בידידות
רבה, בנימוס וברוח טובה. לא נאמרו מילים
רבות. זה גם לא נמשך זמן רב. המשרתים
הגישו כוסית של קוניאק, ואז נגמר העניין.״

הוא מדבר -וסגנונו שד מישטר
קם לתחייה.
בואנזה נתעוררה בעיית טכנית. אחד
בשם גלוביצ׳ניק היד. לו ״מכון להמתה״
בלובלין. שם כבר רצח 250 אלף יהודים,
לפני שהוחלט על כך רשמית. סדר הוא
סדר, ועל כן ביקש האדון גלובוצ׳ניק שיתנו
לו במאוחר הרשאה רשמית להריגת
היהודים שכבר נהרגו. מיסמך רשמי, שאפשר
לתליקו כדין.
המצפון הגרמני לא הוטרד על־ידי רצח
של 250 אלף יצורים אנושיים, אן הוא הוטרד
על־ידי ביצוע פעולה ללא אסמכתא סדירה,
בשלושה העתקים.
כמה פקידים במנגנון הרצח לא הרגישו
בנוח. הטרידה אותם ההרגשה שאולי אין
זה בסדר לתת אסמכתא אחרי מעשה. זר,
פוגע בסדר הטוב. אחד מאלה היה מילר,
המפקד הראשי הכל־יכול של הגסטאפו.
״עוד היום אני רואה בעיני רוחי את מילר,
כאשר דיברנו על כך לראשונה. הוא הניד
בראשו, מבלי לומר מילה.״
למרות הנדת הראש, ניתנה ההרשאה .״אני
מסמיך אותך בזה להביא 150 אלף יהודים
נוספים אל הפיתרון הסופי.״
לא להרוג. לא לרצוח. אפילו לא להשמיד.
להביא ״אל הפיתרון הסופי.״
כי מישטר רצחני זה פחד מן המילים.
הוא יצר מילון שלו של מושגים, שכל
מטרתם היתה להימנע מן השימוש במילים
מכוערות כמו ״מוות״ .רצח המוני הוא
״פיתרון סופי״ .רצח של יחידים הוא ״טיפול
מיוחד״ .כך נאמר על־פה ובכתב.
יש בכך משהו מעודד: אפילו הרוצחים
המיקצועיים היססו מלקרוא למלאכתם בשמה
המפורש. הם העדיפו מילים עדינות יותר,
אולי כדי להרדים שריד של מצפון. ואולי
גם רצו להקל על האלפים, שראו מיסמכים
אלה, לטעון, בשנת , 1961 כי לא ידעו כלו*:

כי מעולם־מעולם לא שמעו על רצח סיטונאי
או קימעונאי ברייך השלישי.

הוא מדבר -והוא מגדה תפיסה
מוסרית כימעט אינפאנטילית.

הוא מודה ללא הסתייגות כי הוא אשם
בסיוע לרצח — רצח של מיליונים. בעצמו
אינו יודע כמה מיליונים. אולם הוא מקפיד
לציין שמעולם לא פגע לרעה באיש, שלא
סבל מעשי־אלימות, שהוא עדין־נפש.
״עלי לציין כאן עניין אחד שלא שכחתי
אותו מעולם.״ זה היה בווינה, ב־ ,1938 כאשר
החליט אייכמן לשתף פעולה עם עסקן
יהודי, הד״ר לפנהרץ, כדי לזרז את ההגירה
.״ד״ר לוזנהרץ, ששוחרר זה עתה מן
המאסר, הובא אלי. הוא היה נירגש, ותחילה
אמר משהו שלא היה אמת. היתד, לי
התקפה של רוגז, בדרך כלל אין לי כאלה,
ולא השתלטתי על עצמי. נתתי לו סטירת-
לחי. זאת לא היתד, סטירת־לחי מכאיבה,
לבטח לא, כי אין לי מכשירי־מכות כאלה.
״אבל לא הסתרתי את זה מעולם. אחר כך
ביקשתי סליחה מד״ר לוונהרץ בנוכחות
הקצינים שלי, הקצינים שהיו פיקודי, בנוכחות
לודנהרץ. אמרתי שלא השתלטתי על
עצמי, שאני מצטער/ .
״נהגתי כך בכוונה, כי גם לאתר מכן לא
סבלתי כי במחלקה שלי יתקיפו מישהו
באופן גופני. זאת היתד, הסיבה לכך שביקשתי
סליחה, לפני האנשים שלי, כשאני
לובש מדים.״
כי אייכמן אינו סובל אלימות. לשלוח
מיליון לאושוויץ — בידיעה ברורה ששם
יורעלו בגאזים — זה בסדר. אבל להסתכל
בזה, לראות את זה במו עיניו, זה לא בסדר.
הוא לא רצה אף לסייר במקומות הרצח.
״אני אף ביקשתי את הגרופן־פירר (.מילר),
אמרתי לו: אנא, אל תשלח אותי שמה. שלח

עתונאים נותבים ומטתכלים בטלביזיה
מישהו אחר, מישהו חסון יותר. תראה,
אף פעם לא נתנו לי ללכת לחזית, מעולם
לא הייתי חייל
הוא ראה איך עומדת אשד, בתוך חפירה,
על ערימות של גוויות, וכיצד איש
ס.ס. דופק בה צרור של כדורים. זה זיע־זע
אותו. מדוע זה זיעזע? שמא התקומם
נגד נטילת חיי־אדם?
״אני בא שמה, מבקר שם במיפקדה המקומית
של המ שטרה הרי זה נורא מה
שנעשה שם,׳ אני אומר לו, ,הרי כך
מחנכים את האנשים הצעירים להיות סאדיס־

טים;׳ .בדיוק כך אמרתי זאת, דרך אגב, גם
למילר, אחר כך על כל פנים אמרתי
למילר, אומר אני, :זה איננו פיתרון לשאלת
היהודים, זה אינו פיתרון.׳ אמרתי לו כי
נוסף על הכל אנו מחנכים את אנשינו להיות
סאדיסטים. אל לנו להשתומם כלל אם כל
אלה יהיו לפושעים, כולם לפושעים...
האנשים האלה צריכים להשתגע או להיות
לסאדיסטים, האנשים שלנו!׳״

הוא מדבר והמאזין -תוהה ד
שואל את עצמו: האם הוא מתחרט?
האם התפכח? האם שינה
דעתו?

אולם השאלה עצמה מופרכת מיסודה.
מתחרט — על מה? איזו דעה יכול היה
לשנות?
השקפת־עולמו של אייכמן היא השקפת־עולמו
של פקיד. הוא שירת את הנאצים
— כי השלטון היה נאצי. הוא סייע לרצח
מיליונים — כי זאת היתד, מגמת המישטר.
באותה נאמנות היה משרת כל מישטר אחר
— קומוניסטי, או דמוקראטי, או ציוני.
מבחינה זו צדק הסניגור, כאשר אמר:
אייכמן שוב אינו מסוכן. מחוץ למישטר
הנאצי, אינו מסוכן, כי אייכמן אינו פושע
פרטי. הפשע שלו הוא השרות — השרות
למישטר שהיה פושעני מטיבעו.
לא, אין הוא מסוכן — כיום. הוא לא
ייסד תנועה נאצית חדשה, לא ייזום מהפכה
נאצית. אין הוא מסוגל ליזום דבר. אך
מחר יקום, חם ושלום, מישטר נאצי חדש
באיזו שהיא פינה של העולם, ימצא את
אייכמן — אייכמן זה או אחר, הרבה
אייכמנים חדשים, שיעשו את מלאכתו.
על כן אין כל ערך להצהרה שהכתיב לתוך
מכשיר־ההקלטה — הצהרה נאיבית כימעט,
ניכנעת, הצהרתו של פקיד המבקש למצוא
חן בעיני בעלי־השררה.
א ם כי אין כל דם דבק בידי, הרי
בוודאי ירשיעוני בסיוע לרצח. יהא הדבר
כאשר יהא, בפנימיותי הנני נכון לכפר
גם באופן אישי על המאורעות המחרידים,
ואני יודע כי צפוי לי עונש־מוזת. אני אף
אינני מתחנן לחסד, כי אין אני ראוי לו.
יתר־על־כן, אם תהא משמעות הדבר מעשה
נעלה יותר של כפרה, הריני נכון לתלות
את עצמי בפומבי, למען ייראו האנטישמים
של ארצות תבל יינתן נא לי
קודם לכן לכתוב עוד ספר אודות הנוראות,
לאות אזהרה והרתעה לנוער של ימינו ושל
העתיד, ואז אסיים־נא את חיי עלי אדמות...״
״נוראות״? ״מאורעות מחרידים״? מילים,
מילים. אייכמן אינו חש שהדברים מחרידים,
הוא גם אינו חש את ההיפך. אין הוא נאצי
ואין הוא אנטי־נאצי. הוא פשוט פקיד שמילא
הוראות, מילא אף יותר מן המוטל
עליו, הצטיין ועלה בדרגה — ולמזלו הביש
התמוטט המישטר אוחו שירת.
אילו היד, כן לגמרי, היה שואל :״מה
בעצם רוצים ממני?״
כי ״כל ימי חיי הייתי רגיל לציות, החל
בילדותי וגמור ב־ 8במאי — 1945 ציות,
אשר התפתח בימי השתייכותי לס.ם. לציות
עיוור, לציות נטול כל תנאים.״
ועל כן :״אדוני הפקה אילו היו אומרים
לי בעת ההיא: אביך בוגד, אבי שלי עצמי
הוא בוגד, ועלי להמיתו — גם כן הייתי
עושה זאת. אני צייתי אז באופן עיוור
לפקודות, ומילאתי אחר הפקודות במשמעת
עיוורת, ובזה מצאתי — איך אומרים
זאת — את סיפוקי. את שלודת־רוחי.״

בשלם צרפת הנאצים 1בראע1
״קדימה, בני המולדת!״ שרו השבוע
תחנות־השידור של פאריס ושל אלג׳יר. כל
אחת מהן התכוונה: קדימה נגד השנייה.
21 שנה אחרי שהגנראל שארל דה־גול
הרים מעבר לים את נס המרד נגד הממשלה
הצרפתית, וקרא לצרפתים לקום נגד וישי
— קמו הגנראלים של אלג׳יריה והכריזו על
מרד נגד ממשלת פאריס. אלא שהפעם היה
המצב הפוך. אז מרד דה־גול נגד כנופייה
של גנראלים ריאקציוניים ופאשיסטיים. הפעם
מורדים הגנראלים והפאשיסטיים נגד
דה־גול.
השעות האבודות. בראש המרידה
עמדו השבוע שני גופים רצחניים: הצנחנים,
שהנהיגו באלג׳יריה את מרתפי־ר,עינויים של
הגסטאפו! ולגיון־הזרים, המורכב בעיקרו
משכירים גרמניים, רבים מהם בעלי עבר
נאצי.
קל היה להם להשתלט על אלג׳יריה. השאלה
הגדולה היתד ,׳השבוע: האם יצליחו
להשתלט גם על צרפת?
אילו היתד, למרידה תמיכה חזקה בצמרת
הצבא בצרפת עצמה, קרוב לוודאי שהיו
מחוללים הפיכה צבאית בפאריס בעת ובעונה
אחת עם זו באלג׳יר. אם הדבר לא נעשה׳
יש ללמוד מכך כי הקשר היה מוגבל
לאלג׳יריה, וכי המתמרדים קיוו שהצלחתם
תשכנע את הגנראלים בצרפת להצטרף.
תוך־כדי-כר איבדו שעות יקרות. תחת להטיל
עוד ביום הראשון על הצנחנים לצנוח
ליד פאריס ולכבוש את העיר, המתינו הגד
ראלים. יתכן כי בזאת הפסידו את׳ המערכה.
כי בינתיים נקטה הממשלה באמצעי־הדהירות,
הוכיחה כושר־עמידה.
הפח והפחת. גם דה־גול היסס. נגד
פלישת הצנחנים, תיתכן רק תרופה אחת:
חימוש הפועלים. אולם דה־גול המתין. הוא
לא רצה לעבור מן הפח הפאשיסטי אל
הפחת של הקמת כוח שמאלי מזויין. הוא
רשם מתנדפים, גייס את חיל״המילואים —
אך דחה את מועד חלוקת הנשק.
דה־גול לא יוכל לכבוש את אלג׳יריה
בכוח. הגנראלים לא יוכלו, קרוב לוודאי,
לכבוש את צרפת. כך יכול להיווצר מצב
ממושך של שתי מדינות צרפתיות — עד
אשר יתעייפו הגנראלים ותתמוטט אלג׳יריה
הצרפתית סופית.

שני מורדים שבויים מובלים על־ידי הברבדוס של קאסטרו
האכרים לחמו כשם שלא לחמו מימיהם
קובה סוף הנידיעיה
כישלונה של הפלישה לקובה בא במהירות
שהפתיעה אפילו את הבאנה. תוך ארבעה
ימים בלבד של קרבות, נהרגו, נפצעו או
נשבו כמעט כל הפולשים. ספינותיו׳,נחיתה,
בהן הגיעו, טובעו ליד החוף.
זמן רב אחרי שאחרוני הפולשים נלכדו
בביצות של מחוז אוריינטה, עוד המשיך
אומנם ניקיטה כרושצ׳וב להטיח האשמות
וקללות בפני הנשיא קנדי, אולם לא נראה
כאילו יצטרך לממש את איומיו ולשלוח
עזרה צבאית לקאסטרו. ראש ממשלת קובה
המזוקן הסתדר גם בלעדיו.
שלושה צעדים להצלחה. כיצד קרה
שד,פלישה חוסלה במהירות כזו? התשובה
פשוטה: לא זו בלבד שהעם הקובאי לא

התקומם נגד קאסטרו, אלא שהוא לחם כפי
שמימיו עוד לא לחם. המיליציה, צבא המהפכה
הפידליסטית, הוא שחיסל את הפלישה.
אורחים
רבים שביקרו בקובה בחודשים
האחרונים• ניבאו כי אומנם צפוי גורל זה
לכל פלישה של קובאים גולים. פידל קאס־
• וביניהם ראש מערכת העולם הזה,
שלום כהן, ששוחח ארוכות עם ראשי המשטר
בקובה ועם המנהיגים הגולים בפלורידה.

אימונים
כמחנה של פולשים בפלורידה, ארה״ב
ענדי העדיף להסתכל דרך עיני מעולם
חעולס חזח *125

טרו נקט בשלושה צעדים מהפכניים, שהבטיחו
זאת:
• הוא פירק את הצבא הקובאי. צבא
זה, שהוקם על־ידי באטיסטה ודיקטאטורים
אחרים לפניו, החזיק תמיד בידיו את גורל
הממשלות. כאשר חדל ללחום באנשי קאס־טרו,
התמוטט שלטון באטיסטה, וקובה כולה
נפלה בידי המהפכנים. על ידי פירוק צבא
זה, הבטיח קאסטרו את עצמו מפני בגידתם
של חיילים מיקצועיים עויינים.
• הוא חילק את האדמות לאיכרים. בפעם
הראשונה, בתולדות קובה, ניתן העושר
הרב של האי בידיעובדי האדמה. חיים בפעם הראשונהידעו פירושם של
ללא מחסור ועושק. התוצאה: חמישה מיליון
חסידים נלהבים של המהפכה, שידעו כי
אויבי קאסטרו הם גם אויביהם, הרוצים
לגזול את אדמותיהם.
• הוא הקים את המיליציה. צבא עממי
זה, שכוחו הוערך ברבע מיליון איש, גויים
מבין האיכרים והפועלים. הוא צוייד בנשק
רב ואומן כהלכה. מכיוון שחייליו שותפים
ברווחה הכלכלית שהמהפכה הביאה לאיכרים,
נלחמו לא רק למען פידל, אלא גם למען
משפחתם וקיומם.
האי־קיי של קנדי. עובדות־יסוד אלה
לא היו סודיות כלל, אולם, משום מה,
נעלמו מעיני שירותי הביון של ארצות-
הברית. המוסד המרכזי לביון העדיף לראות
את המצב בעיניהם של הפוליטיקאים הגולים
במיאמי. הוא הבטיח לנשיא קנדי, כי
ברגע שינחתו בקובה ראשוני הפולשים,
יתקומם העם נגד קאסטרו, יצטרף אל
״משחרריו״.
קנדי היסס זמן רב לפני שנתן את ה־אוקיי.
אולם תוכנית זו תוכננה עוד בימי
אייזנהואר, וברגע שהנשיא החדש נתן לה
את הסכמתו — הוצאה לפועל.

היתר. זאת בדיוק אותה האיוולת שהמריצה
את שרותי־הביון הבריטיים לייעץ לאנתוני
אידן לארגן את מיבצע־סואץ, בשיתוף עם
צרפת וישראל. אז אמרו אנשי מנגנון־
החושך הבריטי כי העם המצרי מוכן למרוד
בעבד אל־נאצר. אחרי שיחות עם גולי
מפלגת־הוואפד בג׳נבה, הגיעו לכלל מסקנה
כי אפשר בנקל לארגן הפיכה בראשית
מוחמד נגיב, בשיתוף עם הוזאפד והאחים
המוסלמים, ושדרושה רק מכה צבאית אחת
כדי למוטט את המשטר.
התוצאה היתה, כמובן, הפוכה. הפלישה
ואף מתנגדיו נזעקו להשתתף בקרב נגד
הפולש הזר. כך נולדה פרשת פורט־סעיד.
כסן ז, נשק, סוכנים. כך קרה בקובה.
בפלורידה, בגואטמלה ובהאיטי סיימו חיילי
הפלישה את אימוניהם, בהדרכתם הגלויה
של אמריקאים. נעשה רק נסיון קלוש ביותר
להסתיר את העובדה כי פלישה וו
תוכננה על ידי שליחי המרכז לביון, מומנה
בכסף אמריקאי, אנשיה אומנו במחנות אמריקאיים,
צויידו בנשק אמריקאי — כולל
טאנקים.
במיאמי עצמה הופיעו אזרחים אמריקאיים
כדוברי ממשלת הגולים, שהוקמה בלחץ
וזאשינגטון. אצל אחד מדוברים אלה נערכו
שתי רשימות, של המבקשים לטוס להבאנה
— לכשתיפול בידי הפולשים. רשימה אחת
היתר, של סתם תיירים ; השניה של עתונאים.
התארכות ישירה?׳ כאשר הגיעו הידיעות
הראשונות על הפלישה בתחילת השבוע
שעבר, נאמר כי מספר הפולשים
מביע ל־ 5000 איש. תחנות־שידור הודיעו
על כיבוש ערים ועל התקדמות ממספר חופים
לעבר הבאנה הבירה.
אולם לא נאמר דבר על התקוממות
איכרים, או על בגידת המיליציה. כי המיליציה
היתד, עסוקה אותה שעה בהדיפת
הפולשים. פידל קאסטרו הנהיג את אנשיו
בקרב. ביום הרביעי של הקרבות שידר לעמו
:״נצחוננו מושלם.״ ואילו דוברי הפולשים,
במיאמי ובניו־יורק, הסבירו :״השגנו
את מטרתנו. לא היתד, כוונה לכבוש את
קובה, אלא רק להנחית תגבורת אל הלוחמים
בסיירה אסקאמבריי.״
מפלה כזו לא הונחתה על ראש ארצות־הברית
בכל שנות המלחמה הקרה. ביחוד
לאור העובדה שהאמריקאים הסתבכו בעמדה
קיצונית, המחייבת אותם ״לשחרר״ את קובה
מידי קאסטרו. ואומנם, אך התפזרו ערפילי
הקרבות מעל חופי קובה, הנחיתו האמריקאים
4500 מארינס בגואנטאנמו. ההסבר ה.
רשמי:
אימונים שיגרתיים.
ההצדקה של וזאשינגטון, מן הרגע הראשון:
רצונה להגן על היבשת האמריקאית
מפני חדירה זרה. אולם אם עד כה השלימו
ארצות אמריקה הלאטינית עם שליטה
עליונה זו של ארצו ת־ד,ברית על ענייני
היבשת כולה, חל עתה מיפנה ביחסן .״פעם
קבעה דוקטרינת מונרו, אמריקה לאמריקאים׳
,ואנחנו הסכמנו,״ הסביר דיפלומאס
ברזילאי באו״ם ,״אבל עכשיו אנחנו רואים
שהדוקטרינה שונתה לאמור, דרום אמריקה
לצפון־אמריקאים׳ — ולזה לא נסכים!״
היתד, זו משמעותו האמיתית של ניצחון
המהפכה הקובאית. ויתכן כי בגללה לא
תסתפק ארצות־הברית בפלישת־הנפל, שבוצעה
בעקיפין על־ידי גולים שכירים, תסתבך,
תחת זאת, בהתערבות ישירה.

קולנוע
ס ר טי ם
סופיה משחקת!
המיליונרית (תל־אביב — תל-אביב;

ק/ד (קופסת דאר) העשויה קרטון גלי מתוצרת ״קרגל״,
פתרה סופית את בעית המשלוחים בארץ ומחוצה לה.
קופסא זאת המשווקת בגדלים שונים ואשר מחירה מספר
אגורות בלבד, שומרת על המשלוח מכל פגיעה חיצונית
ומאבדן חלק ממנו, ומגיעה לתעודתה בצורה נאה ומושלמת.
לכן מעתה משלוחים בדאר רק ב״ק/ד״ (קופסת דאר) ,המאושרת
על־ידי משרד הדאר.

ת ל־ אביב, דרך פחח־תקוה ,7טלפון6 1 777 :
חיפהוהגליל, מ .שלגי, רח׳ הרצל ,61 טלפון3 476 :

תחנות

מכירה

.1הייגר
.2לוריא
.3באום יצחק
.4״ספרא״
.5״הצפירה״
.6״מולדת״
.7״כל קורא״
א. אחים אליהו
.9קרביץ נתן
.19 זקוכיץ יונה
.11״פנחס״
.12 שפירא ״עט הספר״
.13 חקלאי אשר

האהים רודריגס
י. בן־חיים
בר לוי רוטקוכיץ לאוטמן
שטרנברג יעקב
המתמיד קלצוק
בהן ליאון
קסירר יחיאל
רמבה אליעזר
כן־אפרים
רב סוכר
גודווין אפרים
הבט שלמה
קליינר

בתל־אביב

רחוב פיג׳וטו 4
״ דיזנגוף 68
״ דיזנגוף 160״המקור״
״ דיזנגוף 226
״ בן יהודה 13
״ בן יהודה 188
//יהודה הלוי 93
״ הרצל 15
״ הרצל 61
״ אבן גבירול 8
״ אבן גבירול 54
(לפני ככר מלכי ישראל)
״ אבן גבירול ( 83 פנת ארלוזורוב)
אבן גבירול 144
(אחרי־רח׳ ז׳בוטינסקי)
״ יהודה המכבי 13
״ אלנבי ( 132 צמוד לדאר)
״ אלנבי 57
״ אלנבי 23
״ נחלת בנימין 52
״ דרך פתח־תקוה 35
״ המלך ג׳ורג׳ 83
״ המלך ג׳ורג׳ 5
״ דרך שלמה 134
״ עליה 22
״ עליה 36
״ אילת ( 3יפו)
״ ירושלים 35
״ ירושלים 46
שדרות וזשינגטון 17
שרז—מי־טל

בריטניה־ארצות־הברית) היא אפיפניאה (סופיה
לורן) ,בתו של מיליונר איטלקי, שעם
מותו הוריש לה את כל כספו, הטיל עליה
רק סייג אחד: לא להנשא לאיש לפני שתתן
בידו 500 לירות והוא יצליח, תוך שלושה
חודשים, להפכם ל־ 15 אלף לירות.
לא מיבחן זה הוא המפריע לאפיפאניה.
אחרי שנישאה לטניסאי מתאגרף וליל הכלולות
שלהם הפך לקרב אגרופים, הסיקה את
המסקנה שמשהו לא בסדר איתר — ,אין
היא יכולה להביא אושר לגברים. ואז היא
מחליטה להביא אושר לאדם שתבחר. האדם,
אותו היא בוחרת, אינו אלא רופא הודי
(פיטר סלרס) עני, המקדיש את עצמו ל־ריפוי־עניים
ללא תשלום.
אפיפאניה עושה הכל כדי לצוד את ליבו.
היא מביימת התאבדות כדי שיצילה, מתפשטת
כדי שיבדקה. אך הרופא נשאר אדיש
כמו פקיר השוכב על מיטת מסמרים. כשהוא
בודק את גופה העירום הוא מפליט
רק :״גוף מושלם. מיבנה שכזה ראיתי רק
פעו אחת כשבדקתי גוויתו של מלח שמת.״
אפיפאניה אינה מתיאשת. היא מנסה
לקנות את הרופא, את מרפאתו, את העיר
כולה, היא בונה מרפאה מתחרה כדי שלא
יהיו לו לקוחות, ולבסוף אף מסכימה לעבור
את המיבחן שהועידה אמו של הד״ר
כביר למי שתרצה לשאתו — לצאת הרחוב
כשבידה 20 לירות ולהצליח לקיים את עצמה׳
במשך שלושה חודשים.
העקיצות טבעו. הסרט, שאת תסרי-
טו כתב וולף מניקוביץ לפי מחזהו של
ברנארד שאו ושבויים על־ידי אנטוני אסק־וויט,
הוא ציורי־מפואר ועמום שחקנים טובים
כמו אלסטיר סים, בתפקיד פרקליטה
של אפיפאניה, וויטוריו דה־סיקה, אופה, אצלו
היא מחפשת עבודה בשעת המיבחן. אלא
שבתוך בליל זה טובעות עקיצותיו הציניות
של ברנארד שאו ומוסר־ההשכל שלו.
חיזורה של סופיה אחרי הרופא, מתמשך
ומיגע, ולאלה שבאו לראות קומדיה מבדרת
ולא יצירה של ברנארד שאו, מהווה הסרט
מעמסה. העובדה שתוך־כדי־כך מטפסת סופיה
לורן שלב נוסף בסולם הצלחתה כשחקנית׳
מחפה במישחקה גם על אריות הקולנוע
הוותיקים — משמשת רק פיצוי חלקי
לאיטיות שבהתפתחות העלילה.
יתכן שחלק ניכר מהרגשה זו של הצופה,
מקורה בסרטון קצר (כרבע שעה) המקדים
את הסרט, על תולדות־חייה של הנרייטה
סולד. כבודה של אם עליית הנוער במקומו
מונח — אולם הנסיון להציג סרט תעמולה
ציוני, שנועד להתרמה למגבית היהודית,
בפני צופים בישראל תמורת תשלום —
אינו אלא חוצפה. הסרט מרגיז באינפנטיליות
שלו ובמלל התעמולתי והאוזילי שבו.

הזעיר בורגני האיומי
תענוגי החיים (הוד -תל-אביב; אי
טליה)
הוא מהדורה מקוצרת מעובדת ו־מצונזרת
מבחינה מוסרית של ״לה דולצ׳ה
ויטה״ (החיים המתוקים) .בעוד שוזמתוקים
עסק בחיי החברה הרומאית הגבוהה של
ימינו, מתארים התענוגות שלב יותר נמוך
בסולם החברה — המעמד הבינוני.
ובכן, איך חיה חבורה רומאית המורכבת
מאנשיו בגיל העמידה, שאחד מהם
חייט, שני בעל חנות ללבני־נשים, שלישי
בנקאי, והיתר — חיים מעסקים מפוקפקים
למיניהם? לפי גירסת הסרט, הם מושחתים
ללא תקנה. הם מעשנים המון סיגריות ומקלקלים
את בריאותם, שותים מדי פעם
משקאות חריפים, ובערבים הם אפילו נוסעים
לשתות אספרסו ולאכול סנדביצ׳ים ב־מיזנונים
יקרים. חוץ מזה הם נואפים איומים.
אביה של חניכת־מינזר מחזר אחרי
חברתה, קונה לה תקליטים במתנה: אשתו
של בעל העסקים המפיקפקים, מרשה לבנק־אי
לנשק אותה כדי שידחה את מועד פירעון
שטרותיו של בעלה, והחייט עם בעל
החנות ללבני־הנשים. מנסים אפילו לפתות
שתי חשפניות, בפאריס — להתפשט.
וזה עוד לא הכל. בין חבורה מופקרת זו
יש גם אחד האוהב להתלוצץ ומותח את
חבריו במעשי־קונדס ילדותיים. ובעלת גלריה
לתמונות משתכרת כמעט כמו בלינדה
לי בחיים המתוקים, ובנשפית־חשק היא
מרימה את שולי חצאיתה תוך־כדי ריקוד.
בבילבול הרב השורר על הבד, בו מתרוצצים
הטיפוסים השונים המשתתפים בסרט

לורן ב״המליונרית״
שאו. בצל
ללא סדר והגיון, קשה לרדת לסוף דעתם
של מייצרי הסרט: אם התסזנו ליצור סאטירה
על חיי המעמד הבינוני הרומאי או
פארודיה על הדולצ׳ה ויטה. כך או כך,
לא השיגו את מטרתם. הסרט תפל ברובו
וחסר־הברקות.
אחרי סרט זה, השלב הבא בקולנוע האיטלקי
יהיה ודאי סרט בשם החיים הטובים,
שיתאר את הוללותם של בני מעמד הפועלים
ברומא, האוכלים ספגטי, שותים קוקה־קולה
ונואפים עם נשותיהם.

ת ד רי ך
ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
0גלוריה (אסתר — תל־אביב)
בט טיילור ממחישה עד כמה לא היה
לה האוסקר בו זכתה לפני שבוע על
חקה בסרט זה, שעה שהיא צריכה
נערת־טלפון אמריקאית עם כל מיטען
ביכים הכרוך בכך. לורנם הרודי.

אליז־מגיע
מיש- לגלם התס־

חבורת הג׳נטלמנים (תמר -
תל־אביב) קומדיה בריטית מצויינת על קצי־ני־צבא
משוחררים, השודדים בנק כדי לשמור
על יעילותם הקרבית. ג׳ק הוקינם.
6קאן קאן (צפון — תל־אביב) מהתלה
מוסיקלית על אנשי־החוק המסתבכים
בשל ריקוד בלתי־חוקי. שירלי מקלין, מורים
שבלייה ופרנק סינטרה.
ס הצרפתיה והאהבה (אדיסון -
ירושלים) הצרפתים טוענים לזכות המצאת
האהבה, בסידרה של אפיזודות המתארות
את התפתחות ההמצאה מגיל העריסה ועד
גיל המיטה. טובי במאי צרפת מביימים את
טובי שחקניה.
@ רק כימי חול(אוריון — ירושלים)
גלוריפיקציד, של מיקצוע הזנות כאמצעי להשגת
אושר, בסרט יודני של ז׳ול דאסין.
מלינה מרקורי.
המעגלהת( 5ארמון — חיפה) סיפור
יומיאו ויוליד, בגלגול נוסף — אהבת
צעיר קאתולי וצעירה יהודיה ביוגוסלביה,
תחת עול הכיבוש הנאצי. מרשים ומזעזע.
האמת (אורה — חיפה) בריג׳יט
בארדו אוהבת ושוכבת, בורחת ורוצוות בסרט
של הנרי קלוזו על יחסיותה של האמת.
העולם הזח 1252

ספורט
כ דו רג ל
קללת הכוח
חידון־המתה הגדול של אליפות ליגה א׳
בכדורגל, כמוהו לא ידעה ההיסטוריה של
הכדורגל בישראל עד כה, הגיע השבוע לסיומו•
בעוד שעוד לפני שבוע נמצאו שלוש
קבוצות — הכוח תל־אביב, מכבי שעדיים
והפועל טבריה — במירוץ לאליפות, כשלכל
אחת מהן סיכויים שווים כמעט לזכות בה,
זכתה הפועל טבריה השבת למעשה באליפות,
ובעליה לליגה •הלאומית בעונה הבאה,
הכרוכה בכך.
הפור נפל במישחק אחד, שנערך השבת
ברמת־גן בין הפועל טבריה לבין הכוח
תל־אביב. הפסד לטבריה, או תוצאת תיקו,
היו משאירים גם השבוע את התעלומה בעינה.
אולם הטבריינים, שהגיעו לרמת־גן
בלווית אלף אוהדים, שמו קץ למתח. בניצחון
משכנע, בשיעור ,0:4קנו את האליפות.
אפילו אוהדי הכוח הנלהבים, שהיו מוכנים
כל הזמן לפוצץ את המישחק למרות
משמרות המשטרה הכבדים אם ייעשה משהו
כדי להכשיל את קבוצתם במזיד, נאלצו
להשתתק ולכבוש פניהם בקרקע. ניצחונה
של טבריה היה משכנע וצודק, הושג במישחק
ספורטאי למופת. גם חמומי־המוח בקהל לא
יכלו למצוא כל טענה נגד הטבריינים.
בעוד אנשי קבוצת טבריה שרים בגרונות
ניחרים ויוצאים בריקודים מסביב למיגרש,
גיכנסו שחקני־הכוח לחדרי־ההלבשה שלהם,
כשבעיני רבים עומדות דמעות .״צריך להחליף
את שם הקבוצה לביש־מזל,״ צעק אחד
מאוהדי הקבוצה .״טראגדיה, זה שם יותר
טוב!״ צעק לעברו אוהד שני. ואומנם, אם
אפשר למצוא טראגדיה אמיתית על מיגרשי־הספורט,
הרי זו הטראגדיה של הכוח.
חלקם של העסקנים. עשר שנים משחקת
הקבוצה בליגה. אי. בכל שנה, בלי
יוצא מן הכלל, הגיעה לצמרת הליגה; ותמיד
ברגע האחרון היתר, מפסידה את זכותה
לעלות לליגה הלאומית. כשהשיגה את האליפות,
לא נעשו באותה שנה עליות לליגה
הגבוהה, או נערכו מיבחנים בינה לבין
הקבוצה הצריכה לרדת מהליגה הלאומית.
כימעט תמיד היה לעסקני ההתאחדות לכדורגל
חלק בטראגדיה של הכוח. הקבוצה,
הנעדרת גיבוי מצד מרכז מפלגתי כלשהו,
כמו הפועל או מכבי, קופחה תמיד
על־ידי עסקני שני הגופים האלה.
לבסוף הגיעו אנשי־הכוח למסקנה, כי בלי
גב לא יוכלו לעלות. לפני שנה התאחדו
עם מכבי רמת־גן, ולמרות ששם הקבוצה
נשאר הכוח, השתייכו עתה למרכז מכבי.
אולם הכוח נשארה הכבשה השחורה בכדורגל
הישראלי. העונה, כאשר שוב נשקפו
לה סיכויים להשגת האליפות, המשיכו עסקני
ההתאחדות להתנכל לה.
דוגמה אחת לתככי העסקנים: שעה שהוציאו
גלוי־דעת נגד ההתפרעויות במיגרשים,
ביצעו מעשה של ליבוי יצרים שעשוי היה
להביא לשפיכות־דמים. כאשר עמדה הכוח
לשחק נגד הפועל קריית־חיים, היתר, יריבתה
למירוץ האליפות, הפועל טבריה, צריכה
לשחק מישחק־גביע בביתה. הטבריינים ביקשו
להעביר את מישחקם לקריית־חיים, כ־

מישחק מוקדם למישחק הכוח, כדי שאוהדי-
הם יוכלו להיות נוכחים במישחק, לעודד את
שחקני קריית״חיים.
דוגמא נוספת: תחילה הודיעה ההתאחדות
שבשבת יתקיימו רק משחקי השארית של
ליגה א׳• אולם ברגע האחרון, בישיבה שכינסה
בנגוד לתקנון, חזרה בה ההתאחדות,
החליטה לקיים בשבת את המשחקים הסדי־רים.
כתוצאה מכך עלתה טבריה למשחק
כ שאמתה מקדמה של 4נקודות ליגה.
המזל הכיש הכריע. למרות ההתנכלויות׳
שהביאו לכך שעל הכוח לשחק שלושה
מישחקים מחדש, היתר, אפשרות תיאורטית
שיזכו באליפות אם ינצחו במישחק
נגד טבריה. כאן התברר בפעם נוספת כי

הכוח נולדה כקבוצה חסרת־מזל.
בתחילת המישחק היוותה הכוח יריב שקול
לטבריה, ואף סיכנה יותר את שער היריב.
אולם תוך דקות מספר אירעו מקרים שהוציאו
כליל את הרוח משחקני הקבוצה. הסגל
בורנשטיין נפגע בתחילת המישחק בראשו,
הוצא וחזר אחר״כך כשהוא המום
לגמרי. כעבור שעה נפצעו שני שחקני־מפתח
אחרים של הכוח• אלא ששוב לא היו ה־טבריינים
אשמים. הבלם קפיטולניק והחלוץ
זהבי, התנגשו שניהם בראשיהם, נשארו מחו־סרי־הכרה
על הארץ במשך דקות אחדות.
קפיטולניק חזר למיגרש.
ראשו של זהבי נחבש כולו, כשרק עיניו
מציצות מתחת לתחבושת. למרות הפציעות,
המשיכו כל השחקנים לשחק, אולם המוראל
ירד, ואחרי שספגו את השער השני, שוב
לא היה איכפת להם אם יספגו שער נוסף
או עוד עשרה.
בפעם נוספת היה המשך קיומה של קבוצת
הכוח מוטל בספק, אחרי שמספר שחקנים
הודיעו כי הם מוכנים לשחק בקבוצת
האחות, מכבי רמת־גן, בליגה ב׳ ובלבד לא
להופיע עוד במדי הקבוצה חסרת־המזל.
״אין מה לעשות,״ אמר אחד השחקנים,
״קללה רובצת על הכוח. אפילו אם נהיה
הטובים בעולם, לא נעלה לליגה הלאומית.״

העולם הזה 352ו

ש ע רו ריו ת
נצחון הכפייה
אם הציבור הדתי יעמוד, על מישמרת־השבת
בעירנו ויחלץ להגנתה, נצליח בעזרת
השם להחזיר את עטרת השבת ליושנה
בעירנו החביבה, הגדולה לאלוקים ולישראל.
בנוסח זה הסתיים כרוז ירקרק שהופץ
בליל־שבת האחרון בכל בתי־הכנסת בעיר,
על־ידי מישמרת־השבת בתל אביב. כעבור
שעות, מעטות התברר כי הכרוז עשה את
שלו. עטרת־השבת חזרה לעיר החביבה.

ןלןן 1ן 1ך 1ק הטראגית בדקה ה־ 30 של המשחק ביו הכח תליאביב לבין
11111111411 ! 111 הפועל טבריה. קפיטולניק וזהבי מוטלים על הארץ, מחזיקים
בראשיהם הפגועים, לאחר שהם נפצעו בהתנגשות הדדית שבאה כתוצאה מאשמתם הם.

השופט פריזנר (עם הכדור ביד) ושני שופטי הקו
ששפטו במשחק הכח—הפועל טבריה, יורדים מעל
המגרש תחת משמר משטרה כבד, מאחוריהם שחקני הכח חפויי הראש, שאחד מהם פצוע.

משמו לשופט

אמנות

אומנם במועדוני הלילה המשיכו חשפניות
להתפשט, ובתי־הקפה, המסעדות ומועדוני־הקלפים
גדושי־אדם, אולם התיאטרון הקטן
לא הציג בליל־שבת באולם מוגרבי.
מיד אחרי התפילה, נהרו מאות דתיים
לרחבת מוגרבי. חניכי בני־עקיבא, בכיפות
סרוגות, תלמידות בני־יעקב בגרבי־צמר
ארוכות, ותהלוכה של רבנים ותלמידי־ישי־בה
בקפוטות שחורות וזקנים, בהנהגתו של
הרב אברמוביץ׳ נציג אגודת־ישראל בעירית
תל־אביב, הקיפו את ד,בנין.
קבוצה אחת הסתערה על קפה נוגה הסמוך,
שם מכר יצחק רחמימוף, שחקן הלהקה,
כרטיסים לקהל. הדתיים משכו את
קוני הכרטיסים בבגדיהם, ירקו אליהם והטיחו
בפניהם עלבונות. רהמימוף ניסה
לעזוב את המקום ואז התנפל עליו אחד
האברכים, הוציא מידו את התיק ובו הכרטיסים
— וזרקם. רחמימוף תפסו, הביאו ל־ניידת־משטרה
והגיש נגדו תלונה על גניבה,
אולם בהתערבות הרב אברמוביץ, שוחרר.
המשטרה שתקה. אחר־כך ערך הרב
אברמוביץ תפילה בציבור. בעלי הכרטיסים
לא יכלו להיכנס לאולם, כיוון שהמשטרה
טענה שהדבר עלול לגרום לשפיכות דמים.
התנועה שותקה ברחוב פינסקר. צלמים
שניסו לצלם את המחזה, שדמה להתקהלות
במאה־שערים בירושלים, ניצלו בקושי ממשפט
לינץ׳ .תיגרות־ידיים פרצו מדי פעם בין
הדתיים, בעיקר בני־הנוער שבהם, לבין אנשים
אחרים שניסו להתווכח עימם. המשטרה,
שידעה בזמנו לגייס אפילו את שוטרי־החרש
שלה, חמושי־האלות, לפיזור הפגנה קטנה
ליד מרכז מפא״י, הסתפקה הפעם בכוח קטן
של שוטרים שרק בשעה 11 בלילה החל
לפזר באדיבות את הדתיים.
הכפיר, הדתית, בעזרת המשטרה, נשאה
פרי בפעם נוספת. לא רק שהצגת להקתו
של פיטר פריי לא התקיימה השבוע: העיריה
הודיעה כי תגיש נגד הלהקה משפט. בעל
אולם מוגרבי, הודיע על סירובו להמשיך
ולהשכיר את האולם, בערבי־שבת, ללהקה.

גולדפרב, שוער הפועל טבריה, אשר הצטיין במשחק, קולט
בדור אשר נבעט לשערו מרגלי חלוצי הכח, כשהוא מדלג
מעל לרגלו של חלוץ הכח, שניסה להכשילו בשעת תפיסת הכדור שנבעט לשערו.

וגל לשוער

אנשים
חולצה וסגריות ידא״כמן

רק נקיון יסודי
מגו מפני עש -
אך ורק טקסטיל שמפו
מנקה באופו יסודי !
לפני ההחסנה, כבסי את כל
דברי הצמר ב״מקסמיל שמפו״

תוצרת ״נקה׳4
המפיצים היחידים
חברת ״נורית״ בע״מ

בל המצלם מעשיר את חייו מבחר בחנות מסכי פיות.
ומיד!

מצלמות עשיר
המקצועית ״פוטו
הקרנה לראינוע
העתקת מסמכים
יעוץ מקצועי
וחדיש בתר״.
ושקו במקום
חינם.

טו ברנר
חי פ ה, ר חו בהחלוק וב

נאום־התביער, המזעזע, אותו נשא היועץ
המשפטי גד^/ון האח *ר, כמשפט אייכמן,
זיעזע גם את אדולף אייכמן עצמו. שומריו
מספרים כי הוא לא ישן כל הלילה,
למחרת.פ,ד, לטרקל׳טו שיבקש עב,רו הקצבה
נוספת של שתי סיגריות ליום, נוסף לשמונה
שהוא מקבל. הבקשה נדחתה
עתה נודע גם כי ערב המשפט, אחרי שצוייו
בבגדים דודש׳ים שנקנו עבורו במיוחד, בירושלים,
התאונן אייכמן כי צוזארון החולצה
הלבנה שנקנתה עבורו צר מדי ולוחץ על
צווארו. בחצות לילה היו שומריו נאלצים
לנסוע ולהשיג עבורו חולצה חדשה
אדם אחד שלא הרגיש את עצמו בנות במיוחד,
במשפט אייכמן, היה הסופר־עתונאי
!היהודי־אמריקאי, הרי גולדן. בגלל דמיונו
הרב לפרקליטו של אייכמן, הד״ר סר״
וואציוס, עטו עליו בימים הראשונים של
המשפט עתונאים רבים, ביקשו לשמוע מפיו
!הצהרות אחד מצוות הצלמים
הישראליים המצלמים באולם בית־העם בירושלים,
בו נערך המשפט, הוא פריץ כהן.
באחת הישיבות, התעכב פריץ על הבעותיה
של אחת העתונאיות שהאזינה לשידור הקלטת
הודעתו של אייכמן, צילם סידרה של
תמונות בהן החלה העתונאית בוכה. גם
הצלם לא יכול היד, לעצור בעד התרגשותו
והחל כוכר, תוך־כדי צילום. ראה זאת אחד
השוטרים באולם, ניגש אליו, הושיט לו סיגריה
דולקת ואמר :״תצא החוצה ותעשן,
אחר־כך תחזור לעבודה ראש עירית
תל־אביב, מרדכי נמיר, שוכב חולה במיטתו
מאז תמו חגיגות יום העצמאות. אין
פלא בכך, בהתחשב בסדר היום שלו בתקופת
החגיגות. בערב יום העצמאות היה
נמיר נוכח ב־ 7בערב בתפילה, לרגל החג;
ב־ — 7.30 בטקס פתיחת החג, בהיכל התרבות;
ב־ — 8.30 בבמת־הבידור, בכיכר מלכי
ישראל, שם נשא נאום קצר; ב־ 9השתתף
בקבלת הפנים של הרמטכ״ל, בקריה ; ב־
10 נאם בבמת־הבידור ביפו; ב־ 10.30 נשא
נאום בבמת־הבידור בשכונת התיקווה: בין
11ל־ 1.30 אחר־חצות היה תקוע בדרכו למופע
ביריד המזרח; בין 1.30ל־ 3.30 היה
תקוע בדרך חזרה; למחרת בבוקר ערך
ביקור אצל חיילים חולים; ב־ 10.30 השתתף
בקבלת־פנים לחיילים פצועים בגן הנביאים;
ואחרי הצהריים, ביום העצמאות, לחץ במשך
שעתיים ידיהם של 6000 איש, ב־קבלת־הפנים
של העיריד בגני התערוכה
לפנות בוקר יום העצמאות ערכה משטרת
תל־אביב קבלת־פנים חגיגית, בבניין
מטה המחוז, שם נראו קציניה הגבוהים
של המשטרה שתויים אף הם. כאשר, בתום
המסיבה נטעו הנוכחים לארוחה בביתו של
שלמה פאר, הודיע עמוס כן־גוריון,
כי עליו למהר לביתו — מדי בוקר הוא
מספר סיפור לילדתו והוא חייב להיות בזמן
בבית בין שאר אותות ההצטיינות בהן
זכה בשבוע האחרון החלליש הראשון, רב״
סרן יורי גאגארין, נמצא גם סמל קטן
של אגודת הפועל. הסמל הוענק לו על ידי
נימרוד הראל, בנו של שגריר ישראל
במוסקבה, בשם ״ספורטאי ישראל.״

הגראפולוגיה שלהש.כ.

פרשת בר הוסיפה גם השבוע להכות הדים
רבים בישראל. בישיבת הממשלה, בה בוררו
הלקחים מפרשה זו, הציע שר המשפטים,
פנחס רוזן, כי בין שאר הבדיקות שיערוך
הש.ב. להבא לכל מועמד למשרד, בס־חונית,
תהיה גם בדיקה גראפולוגית, לקביעת
מהימנותו בפסטיבאל הלהקות הצבאיות
המשוחררות והמגוייסות, שנערך ב
דיז
טיילור (באמצע) כשעת ההודעה עד זכייתה באוסקר
חצי סהר בצואר
מוצאי יום העצמאות בהינל התרבות ושנמ־שך
עד שעה 4בבוקר, היה המנחה אורי
זוהר. באחד מקיטעי־ד,קישור שלו החליט
לערוך דו־שיח עם הקהל. הוא היה משמיע
מילה או שתיים והקהל צריך היה לחזור על
ההברה האחרונה שהשמיע. כך למשל כאשר
קרא :״תל־אביב!״ חזר הקהל :״ביב!״ .על
הקריאה ״רמת־גן!״ חזר הקהל :״גן!״ .לפתע
שאל אורי :״מי דיבר?״ ענה הקהל :״בר!״
״זה נכון!״ קבע זוהר ידידיו של בר
נזכרו השבוע בסיפור נוסף שהיה מספר,
אודות עמום בך גוריץ. היד, זה בעת שבר
חזר באוניה מחו״ל ועימו יחד באוניה
נסע גם עמום. לפני שהספינה עגנה בחיפה,
השתכרו החוגגים. לפנות בוקר חיפשו את
עמוס ולא מצאוהו. סיפר בר :״שרנו את
האינטרנציונאל. למשמע השיר יצא עמוס
מתחת לספר משה דיין הופיע
השבוע בקזבלנקה שבמארוקו וגרם שם
לסערת רוחות. אומנם לא היה זה שר־
!החקלאות עצמו, אלא שחקן מצרי המופיע
בסרט פורט סעיד, כשטלאי שחור מכסה את
עינו. הרמז הספיק כדי שקהל הצופים
יפרוץ במחאות זעם המסורת בגני־הילדים
בחיפה קובעת, כי הילד המצטיין
ביותר בין ילדי־הגנים בעיר זוכה להגיש
ביום העצמאות שי לאורחים המתכנסים
בחגיגת יום־העצמאות, הנערכת בנמל. השנה
התברר כי גם בחירות בין ילדי־הגן עשויות
לעורר שערוריות. היה זה אחרי שגננות
גן אמהות עובדות החליטו שהשנה תגיש
את השי לראש העיר בתו של אמנץ לין,
שהיא במיקרה נכדתו של ראש העיר אבא
חושי. למרות התמרמרותן של הגננות,
שטענו כי אין זה חינוכי כלפי תלמידי הגנים
שכבר בגיל כזה ילמדו פרוטקציה מהי,
נשאר המינוי בתוקפו.

פרם וצלמ ת ל ריז

מיבצע בינלאומי מיוחד במינו ביצעה
השבוע הזמרת הישראלית, טובה פורת,
העורכת מזה שבעה חודשים רסיטאלים ב
>109
ן י הי*1ב1ע

9הפיליטונאי אפרים קישון, בסכמו את מאזן עצמאות ישראל :״אנחנו
בני ,13 אבל כבר הספקנו המון: למדנו לדבר עברית — לשתוק לא כל כך;
מצאנו את עצמות לוחמי בר־כוכבא — את אלה של ז׳בוטינסקי עוד לא; אמרנו
כן לזקן — והוא לא שמע: אטום כבר יש לנו — טלפון רק בעוד שנתיים;
הצלחנו להפיק מי־שתייה מן הים — רק הרחיצה אסורה בו.״
9סגן ניצב דויד בך ישי, דובר המשטרה, בסכמו את חגיגות יום
העצמאות :״בתל־אביב היו שלושת רבעי מיליון חוגגים, בהרצליה היה רצח ובתל־
,אביב נעצרו שני אנשים באשמת שיכרות.״
9השחקנית בתיה לאנצט, בתגובה על פרשת בר: ממש המומה.
הייתי נדהמת באותה מידה לו גיליתי כי אחד ממכרי הוא שין־בי״תניק.״
ס יעקב אגמון, מנהל התיאטרון הקאמרי באותו עניין :״לפי מספר המרגלים
אצלנו, נראה כי דרוש מימשל צבאי בשטח היהודי ולא הערבי.״
9אברהם שפירא, זקן השומרים, בהגדירו את סוס־היאור :״בעל־חי
רציני אבל לא כל־כך אינטליגנטי.״

אירופה: תוך 24 שעות ערכה טובה ארבע
הופעות בשלוש ארצות. ב־ 21 לחודש היא
הופיעה לפני הצהרים בליברפול, בריטניה;
טסה משם ללונדון — שם הופיעה בפעם
נוטפת. מיד אחרי שסיימה את הופעתה,
מיהרה למטוס שלקח אותה לג׳נבה, שווייץ
— שם ייצגה את ישראל בתוכנית מוסיקה
משאנז־אליזד, לרגל יום העצמאות. משם
המריאה שוב במטוס לפאריס, הופיעה בערב
בפאלה דה־שאיו בעצרת ציונית
זמרת ישראלית אחרת המצליחה באירופה,
היא גירית גרינברג, ששימעה אינו מפורסם
ביותר. נורית 28 ילידת בולגריה,
שעלתה עם עליית הנוער והתחנכה בכפר־גלעדי,
היתד, בין ראשוני להקת הנת״ל,
יחד עם יוסי בנאי, יונה עטרי וגאולה גיל.
אחרי שזכתה במילגה של אלף דולאר מקרן
נורמאן, נסעה לווינה להמשיך בלימודיה.
לאחרונה הגיעה נורית, בעלת הסופראן הלירי,
לפיסגת ההצלחה. היא מופיעה עתה
באופרה הווינאית, בהצגת איפעיה מתאוריס
לגלוק, בתפקיד ראשי, כשמודעות הענק המפרסמות
את האופרה מבליטות את שמה
כזמרת־אורחת מישראל השחקנית
טלילה כן־זכאי היתד, ממונה ביום העצמאות
על בימת הבידור בגן !העצמאות.
בשעה שתיים בלילה, כאשר היו במקום עוד
המוני חוגגים, הודיע לה סגן־ניצב דניאל
בראלי כי עליה לסגור את הבמה .״אבל
האנשים עוד רוצים לשמוח,״ אמרה טלילה.
קצין המשטרה עמד על דעתו, ואז הודיעה
לו טלילה :״אם כן, אעלה על הבמה ואודיע
שבפקודת המשטרה אני סוגרת אותה!״
כששמע זאת הקצין, נרתע, איפשר לה להמשיך
בנ״הול הערב אליזבט טיילור
זכתה סוף־סוף באוסקר הניכסף. קבלת הפרם
גרמה ליציאתה הראשונה מביתה, מאז
החלימה ממחלתה. היא ישבה בין 2300
הצופים באולם, וכשהודיעו על זכייתה
בפסלון !הזהב, השמיעה קריאת־תדהמה.
כאשר עלתה על הבמה לקבל את הפרם,
הסירה מעליה את שכמית הפרווה הלבנה
שלד — ,ואז נתגלו בפעם הראשונה סימני־הניתוח
האחרון שבוצע בצווארה — צלקת
עמוקה בצורת חצי סהר קבוצת
כדורגל חדשה נוספה אל קבוצות הכדורגל
הבוהמיות — ניבחרת הכדורגל של מסעדת
קליפורניה, בקבוצה יופיעו, בין השאר:
דירי מנוסי .,האדריכל יצחק ישר,
המעסה רוני נמטוולגי ושוערת המילואים
שלה תהיה הקוסמטיקאית עליזה עולש.
מובן ש איי כי נתן בעצמו ישחק אף הוא.
במקום מספרים ישאו שחקני הקבוצה על
גבם שמות המאכלים של קליפורניה ומחיריהם.

בדי ח ת השבוע
סיפר העתונאי מרדכי (״מוסקה״) אר״
צי א לי, לעמוס בן־גוריון :״דויד בן־גוריון
הציע את עצמו לסובייטים, לעבוד עבורם
כסוכן. אבל הם סירבו.״ ״למה?״ שאל עמוס,
״הם טענו שאינו יודע מה מתרחש במדינה.״
העולם הזה 12* 2

5נ!ם0£3ב5פ3ש
ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד מן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזכה
בפרס של עשר לירות שיוענק מדי שבוע.
הזוכה בפרס השבוע הוא עודד מילר, טבריה.

טעווו --
לעולם צודק ת
בעת טיסתו בתוך ספינת החלל
״וזסטוק״ שמשקלה 4725 תחנות על
הקרקע (ידיעות אחרונות)
עזי, ניר־עוז
וכל תחנה שוקלת אלף טון, לפחות
שלטונות פריז חיכו בכל רגע להופעתם
של הנצחנים (דבר)
לוי אשל, ירושלים
עוד צנחנים כאלו ואבדנו!
המטוסים התרוממו מעל פני האדמת
טוראי, אי־שם
(במחנה)
מחלת האדמה פורחת כנראה -גם
באוויר

ח*<1>0חן

יבול הכותרות לקשקשת האחרונה
(למעלה) הוא נאה למדי, בהתחשב עם
הזמן הקצר שעבר מאז פירסמתו אותה
במדורי. עודד מילר, מטבריה, הציע את
הכותרת: העתיד כעיני מפא״יניק
וכן גם: שרידי שוקולד כיוס
חמסין. לעומתו, שלח לי דן !!רינברג
מגבעתיים את הצעתו: צילום מק•

מעשה בשץ־ביתניק מיסכן,
נאמן, גם חרוץ, מצטיין.
אף אבוי, עסק ביש,
הוא החלין? את האיש -
כמקום כר, הוא תפס את בהן.

רוב של כביש אספלט חדש.

יהודית רמון, גן־שמואל

שושנה ואברהם ורד מתל־אביב מציעים
לי לקרוא לציור בשם: לילה על
פני הים השחור, בעוד שד.ג ,.אף
הוא מתל־אביב, הציע: עיוור מסתכל

מעשה כשין־כיתניק מיסכן,
שתפס את אשתו עם שכן.
תחילה התרגש,
אף מיד התאושש,
ומיהר את הדו״ח לתקן.

בטלויזיה.

ועתה, עומדים אנו לפני משימה חדשה.
שוב פעם גיליתי בילקוטי קשקשת
בלי כותרת. אבקשכם, אפוא, למצוא לי
כו תר ת ...ככה אנו שית ...שאפשר
להדפיס אותה בעתון בלי בושה.

אהרון בכר, ,תל־אביב

מעשה בשין־כיתניק מיסכן,
שראה •הצגה בירדן.
רק ישב בקהל
ומיד הוא נבהל...
כי הציגו את ״מות הסוכן״.
מנחם קופרמן, כפר אתא

מעשה בשין־כיתניק מיסכן,
שאת בל רכושו הוא מישבן.
את הכסף: השקיע
בלי פחד, כלי ניע,
במחתרת חדשה שאירגן.
יואב צבר, תל-אביב
ועכשיו אוסיף שני חמשירים שהגיעו
אלי מחוץ למיסגרת החמישרון, והם
נותנים לי רעיון שאולי מוטב להניח
לכם, בשבועיים הבאים, לשלוח אלי חמשירים
מכל העולה על רוחכם מבלי שנקבע
לכם את השורה הראשונה. והסה

צעירה קרת־מזג מרמלה,
שום גבר בעיר לא קסם לה.
היא הכירה -כמו בלום -
נורבגי, איש או״ם -
ומאז גס כרמלה ככר חם לה.
אלדד גת, ירושלים

צפרדע צעיר ושוכב,
הביתה קראוהו הוריו.
הוא צעק :״בבר בבר בבר
כבר ככר בכר כבר ככר
ככר כבר בכר כבר אני שב!״
גונדר בנימין, תל־אביב

תז כי ר
בדו״ח המדעי שפירסמו השבוע
הסובייטים, ושכלל קטעים מתצפעתיו
של החלליש הראשון יורי (״ספוטניק״)
גאגארין, נאמר הארץ נראתה
עגולה והיא מסתובבת סביב השמש
חמשה חודשים לפני טיסתו ההיסטורית
של גאגארין, כתב העולם הז ה () 1047
שהעולם הוא עגול ומסתובב על צירו
מסביב לשמש. בניגוד לרוסים, לא
ראינו את העובדות הללו, שסופקו לנו
על־ידי העורך המדעי, כחשובות כל־כך,
והן נדפסו כרגיל, וללא הבלטה מיוחדת,
באותיות הקטנות (״נון־פארל 6 ,פונקס״).

רפי פרסיין יוצא לקר בו ת
אגדות מידו-

כבדהו ודזשדהו
אני לא רוצה לדבר על העבר. מה שהיה — היה. אפשר
להאשים איש זה או אחר, את מנגנון האור או את מנגנון
החושך, אך את הנעשה אין להשיב, נגד זה שכולנו
נפלנו בפח, אין מה לעשות.
אבל אם אין אנו יכולים לעשות שום דבר לגבי העבר,
אין זאת אומרת שאפשר להשאיר את העתיד ככה סתם,
הפקר פטרושקה ללא השגחה. סוף־סוף, מדובר כאן במערכת
חשובה מאוד של חיינו, ששמה מערכת הבטחון. ולכן אני
רוצה להעיר את תשומת־לב האחראים לכמה נקודות
קטנות, אבל חיוניות מאוד.
מ ה, ישנו אדם אחד במערכת הבטחון, התופס עמדה
חשובה ואחראית, לא פחות משתפס זה שתפסו אותו, ואשר
עליו ידוע לכולם שהוא נולד בפלונסק. אני לא רוצה
להגיד מילה נגד זה שהוא נולד בפלונסק, אבל מי בדק את
זה? מי טרח ללכת ולראות אם פרט חשוב זה, הידוע
אומנם בציבור כעובדה היסטורית, באמת התרחש?
אל תבינו אותי לא נכון. אני לא אומר שזה שקר.
יתכן שהאיש באמת נולד בפלונסק. אבל יש לנו לצערנו
נסיון מר עם עובדות שהציבור מקבל אותן כנכונות ואסור
לנו להיכשל פעם נוספת. שומה עלינו, ועל שרותי הבטחון
החשאי, לאמת כל דבר, שהוא כביכול מובן מאליו.
ואם בודקים כבר את עניין פלונסק, כדאי אולי לבדוק
גם את עניין סג׳רה, ובהזדמנות זו אני נזכר פיתאום, שמי
הלכת שמועה על השתתפותו של הנ״ל במלחמת העולם
הראשונה, כחייל בגדוד העברי. אינני רוצה להשוות את
מלחמת העולם הראשונה למלחמת האזרחים בספרד, ואת
הגדודים העבריים לבריגדה הבינלאומית, אך העובדות הוכיחו
לנו שאין לזלזל בקטנות.
תאמינו לי, שאין אני מאלה הששים לחטט בעברם של
בני־אדם מכובדים. יתר על כן ; גם שיטותיו הנלוזות של
הסנאטור מק־קארתי אינן לרוחי, אך מדובר כאן באדם
היודע יותר מדי ובזאת טמונה סכנה גדולה שאסור
לממונים על בטחון המדינה להעלים עין ממנה. שלא
יבואו אחר־כך בטענות ויגידו לנו שלא ידענו, ולא שמענו,
ולא עלה בדעתנו לחשוד בכשרים.
בכבוד רב —

ראובן בן אבולפיה גרינברג

רפי פרסיץ, צ׳מפיון יד
שח־מת וגם יד ימיני (אינכם
מאמינים? קראו את הסיפור
הראשון בספר סנשו
פנצ׳ר שכתבתי בעצמי) הוא
הגבר המתוח ביותר בישראל•
אורכו שני מטרים. י-
הוא הגבר הגורר גברות
להיכל התרבות, כדי שתהיה
לו קצת מנוחה מהן.
קצת? כבר ראיתיו שם נח.
בנחירותיו חנק את קול התוף.
אבל נחר לפי הקצב.
יום אהד מטלפנים אלינו
למערכת ומזמינים אותו לצ!
,ן תחרות הבינלאומית בשח1וזי<11!14

מת שמארגן הפועל בנתניה.
רפי בחור טוב. מסכים.
ביקשו ממנו תצלום, כדי להדפיס בתוכניה. שלח תצלום
של תינוק רובץ עירום על פרוות כבש. שאלוהו :״מה
זה.״ הסביר :״זה תצלום שלי. התצלום המוצלח ביותר.״
ראיתי שהוא מתעצבן. אמרתי לו :״רפי, אתן לך חופש.
בלי מנוחה טובה לפני התחרות אין לך סיכויים.״
רפי, לבו לב זהב, אמר :״אין דבר. אפסיד. מר, יש? אהיה
נורא פופולארי בין המתחרים.״
אחת הבלונדיות שלו לובשת שמלות שכולן מחשוף.
הזמין אותה רפי לבוא איתו לנתניה .״תשבי לידי, תביאי
ל מזל,״ אמר .״היריבים יתבלבלו.״
ובכן, ביום הששי יצא רפי למסע־מפלות בנתניה. שיחק
עם פורת, הפסיד מישחק ראשון. אמר רפי :״לכל המתחרים
יש יתרון עלי. הם משחקים כולם נגדי, לפי תור, ואני
אינני יכול לשחק נגד עצמי.״
שיחק עם קריידמן, הפסיד מישחק שני. ושם אולם מלא
קבצים. אמרו הקבצים :״שניהם הרבו לטעות, אבל הטעות
העיקרית של רפי פרסיץ, שהניח לקריידמן לנצח אותו.״
אמר רפי :״אני צריך עזרה מהיריבים שלי. לא הרבה.
שישגו את השגיאה האחרונה. את השגיאות האחרות אשגה
בעצמי.״
כשראה למחרת מה אין מוסרים עליו בעתונים, אמר•.
״לסי הפיתגם האנגלי, אין חדשות, בשורה טובה׳ האין זה
נימוק לחסל את העתונות?״

המ1בז אתה בעצמך להיות מרגל?
תוצאות מפתישת של משאל צבורי
כסף או אידיאולוגיה?
בעקבות הרוחות שנסערו לאחרונה והתערערות
המורל הציבורי, החלטתי לערוך
משאל צבורי בין אנשי חברה נודעים. השאלה
שהוצגה בפניהם היתר : ,הא 2אתה
מוכן לרנד לטובת מדינה זרה, ואם
כן, האם בעד כסף או בעד אידיאולוגיה.
השעות הראשונות של המשאל עברו עלי
באימה, כי רבים מהנשאלים סרבו לענות
בכלל. מחוסר נתונים סטטיסטיים איני יכול
לקבוע בבטחון שהסיבה לסרוב היא פחד
או יסורי מצפון. לדוגמא אני יכול לצטט
תשובה של אחד הנשאלים, איש צבא הקבע
רב־סרן שאול כיכר שאמר :״אני לא
מוכן להשתתף בשום משאל של העולם
הזה, זה לא לכבודי ששמי יופיע שם. אם
אתה דווקא רוצה לדעת למה, אז דע לך,
שזה מפני ששמעון צבר אידיוט.״ אחרים לא
נימקו את סרובם אבל אפשר היה לראות
כיצד ניבט הפחד מעיניהם.
והנה לפניכם אנשי הרוח האמיצים ותשובותיהם
למשאל:

קריאל גרדוש -קאריקטוריסט:
שלמה כר-שכיט -שהקן:

סלבי קשת -עתונאית:
לא, תודה. יותר מדי טירחה וסיבוכים.
אני מתכוונת לפלונטרים וכל הטירחה הזאת
— לזכור ולשקר. אין לי זיכרון טוב
לשקרים ואני מסתבכת מהר. וחוץ מזה, אין
לי צורה של מאטד, הארי או חיה הררית.

אני מוכן, אבל בשני תנאים ובשתי הסתייגויות:
א) רק בעד כסף_ ,ובשום פנים לא
מסיבות אידיאולוגיות; ב) שהתשלום יהיה
בדולארים, בשום אופן לא בכסף ישראלי.
ההסתייגויות הן: א) רק ריגול פשוט, ולא
כתיבת היסטוריה צבאית: ב) אני לא מוכן
למסור בעד כל הון שבעולם את תוכניות
הבימה לשנה הבאה.

אפרים קישון -עתונאי:

שמואל צור -גרפיקאי :
אני לא מוכן, מפני שבשביל לרגל צריך
אופי מיוחד וזה אין לי.

חצקל איש־בסית -איש ״כסית״:

בשום פנים ואופן לא! משום שזה דבר
בזוי, ואזרח הגון, מן הראוי שלא ירגל
לטובת מדינות זרות. אני אפילו לא מתי־דד
עם מרגלים. יש גם הבדל אם עושים את
זד, בשביל כסף או בשביל אידיאולוגיה.
את האחרונים אני מתעב באופן מיוחד, מפני
שאידיאולוגיה זה הבל הבלים. מי שעושה
את זה בשביל כסף, יש לו לפחות יסוד
בריא.

אני לא מסוגל לזה, מפני שהמצפון שלי
אומד שזו עבודה מלוכלכת.

מיקי קדרון -עובדת סוציאלית
בתחנה לבריאות הנפש:
קודם כל שיגידו לי מה לרגל, בשביל מי
ולאיזו מטרה. יש מטרות שלמענן אני מוכנה
בהחלט לרגל. כמו למשל, בשביל הקמת
מרכז עולמי לחולי־נפש.
תוצאות המשאל, כפי שאתם רואים, מוכיחות
בעליל, שהמורל הצבורי לא התערער.
מתוך 10 נשאלים, רק 4הסכימו לרגל
לטובת מדינה זרה וגם אלה בהסתייגויות
רבות. השאר, שהם הרוב (סלי ,)60 אינם
מוכנים לרגל לטובת כל מדינה זרה. זה
מוכיח, שרוח העם איתנה וכל שערוריה
צבורית, או פרשה אומללה לא תעקור מלבו
את האהבה למולדת ולציונות, אם אהבה
זו היתה אי פעם נטועה בלבם.
אף כי מטרת המשאל הייתה מדעית
גרידא, יש להניח שהש.ב. ירשום לפניו
את שמות המוכנים לרגל, ויחרוט את פרצופם
בזכרונו ושלא יבוא אחר כך בטענות,
שלא הזהירו אותו מקודם.

גרשון גרא -צייר :
אני לא מוכן לרגל ולא למסור כל ידיעות,
מפני שאני ציוני ויהודי. זה בכלל
לא בא בחשבון שאני ארגל לטובת מדינה
זרה. אני יליד הארץ ואין שום השפעה זרה
עלי. לא פוליטית ולא לאומית. וממה ששייך
לרגל בעד כסף, אז על זה אני אומר שהשאלה
הכספית לא קיימת, מפני שבמדינת
ישראל הקטנה שלנו יש אפשרות קיום בכבוד
לכל אחד.

מוכן לענות רק בהונגרית:
עגי פראסט מי שמבין, מתבקש לשלוח
את התרגום אלי, למערכת — ש. צ.).

חיים חפר

-משורר:

אני אומר כן ללא פחד, אבל עד כמה
שאני מכיר אותם, הם בין כה וכד, יתעלמו
מהאזהרה שלי.

יוסי בנאי -שחקן :
אני מוכן, בתנאי שפשנל יהיה האמרגן

כה אמר סו סברא הינ די
האמת איננה שוט, שמכים בו אנשים.

נאשמת פאנו ושוטרת ער ספסר הנאשמים
יחסי־מין

וספל

במדינה
(המשך מעמוד ) 11

הישנים. יתכן שבתום תקופת עבודתה תגיע
גם סוניה לארץ.
חלאסקו שוב אינו מעוניין בפירסומת .״לא
איכפת לי מה שהעתונים כותבים עלי, גם
באירופה סירבתי להעניק ראיונות.״ על רצונו
להפוך לאזרח ישראלי, רצון אותו הביע
בביקורו הקודם כאן, שוב אינו מדבר. כי
בינתיים מצא חלאסקו אהבה חדשה —
״לונדון היא העיר הנפלאה ביותר בעולם,״
אמר.

פ ש עי ם
כוס ההרעדה

״בית המשפט!״ נשמע הקול הרם. לאולם
ניכנסו שלושת השופטים החיפאיים, ד״ר
משה עציוני, גוברניק ובר־זאב. ליד ספסל
הנאשמים ניצבה, כשחיוך מוזר ומיסתורי
על שפתיה, עליזה פאנו, הנאשמת ברצח פולה
אליעז, אשתו של המשורר רפאל אליעז.
כך החל אחד המשפטים הפליליים הסג־סאציוניים
ביותר של ישראל. היו לו כל
נתוניו של רומאן־אהבים: האמן הרגיש
וחלש־האופי! המאהבת הסוערת והצעירה
( )27 הנאבקת על הסדיו, גורמת לו לפתותה,
דורשת ממנו את כל אהבתו; האשד, המזדקנת,
המרומה, שאינה מרגישה כי ידידת־הבית
היא זו המנסה לקחת ממנה את בעלה
ואשר עתידה — לדברי התובע הצעיר
והנמרץ, יצחק גרבלי — להרעיל אותה.
פרטי התביעה, כפי שגוללה בפיו של
גרבלי פשוטים: הוא האשים את עליזה
פאנו, ילידת בולגריה ובעלת נעורים אומללים,
כי התקשרה עם המשורר בשנת ,1956
על רקע ספרותיו פיתתה אותו לחיות עימה.
כן טען התובע כי על זה דרשר, מאליעז
מדי פעם, להתגרש מאשתו ולשאת אותה
תחתה; ואיימה פעמים אחדות עליו —
תחילה כי תתאבד. אחר־כך כי תרצח ״את
האדם השני החי בתוכו״ ואשר מונע ממנו
להתגרש; ולבסוף, באחד ממכתבי האהבה
שלה — לרצוח את פאולה אליעז.
יחסי־מץ כליל־הרצח. לדברי התביעה
הגשימה עליזה, חסרת־היציבות, את
איומה זה, לאחר שהמשורר אליעז עבר
לגור בחיפה, בשיכון הסופרים של אבא
חושי. אותה עת התגוררה עדיין אשתך
בתל־אביב, עבדה כגננת ומכרה את דירתם
הקודמת. עליזה ניצלה אפוא, עובדה זו כדי
להתידד עם פאולה הסרתה־,חשדות.
המשורר המזדקן ( )56 המשיך בינתיים
להיפגש עם עליזה, לקיים עימד, יחסים
אינטימיים, אם כי טען בעדותו, כי ״דרשתי
מעליזה כל הזמן לצמצם את קשרינו לתהום
הספרותי ולבעיות האישיות שלד״״ הודה
אליעז כי קיים עם עליזה פאנו יחסי־מין
״בפעם הראשונה — כשלושה חודשים אחרי
שהכרתיה, ב־ ; 1956 ובפעם האחרונה —
ב־ 25 באוקטובר.
ד,־ 25 באוקטובר היה הלילה בו נרצחה
פולה אליעז.
האם עליזה רצחה? לדברי התביעה אין
כל ספק שאכן עשתה זאת. כי —
9עליזה פאנו אמרה בגלוי כי אינה
מרוצה מיחסי־הנשואים עם בעלה, הדוקטור
משה פאנו, דרשה מאליעז, בכל תוקף,
לשאתה לאשה.
העולס הזה 1232

קראמיקה

• עליזה השתמשה בתרופות נגד מח־לות־לב,
המכילות רעל י דיג׳יטוכסין! פנתה
ימים אחדים לפני הרצח לבית־מרקחת נחום
פולר בתל־אביב, התעניינה מהי התרופה
המכילה כמות גדולה יותר של רעל זד״ שלחה
את עוזרתה, פעמיים, לקנות את התכשיר,
הנושא את השם פרוביגל. התכשיר ניתן
לה בלי פקודה רפואית — כי היא אשת
רופא.
י • עליזה פאנו התעניינה אצל אחיות בית
החולים אסף־הרופא, ב־ 13 באוקטובר, מהן
תוצאות הרעל ואת העובדה שרעל זה אינו
משאיר עקבות בגוף המת. היא קנתה, ב־17
לאוקטובר, שני ספלי־קראמיקה בתל־אביב
קבעה פגישת־אהבים עם רפאל אליעז, ליום
25 באוקטובר, בבית־המלון השוד צי בלוויי,
במרחק קילומטר וחצי מנצרת.
• יתר־על־כן: עליזה ביקשה מאליעז
לצאת את חיפה ביום הרצח, ב־ 11 בבוקר,
כדי להגיע לבית־המלון בשעות הצהריים.
אולם היא עצמה הופיעה במלון רק ב־2,45
אחר הצהריים, לאחר שהגיעה לנצרת במונית
מיוחדת.
הודאה תחת לחץ ץ מה עשתה אותו
בוקר עליזה פאנו? לדברי עוזרתה של
הנרצחת, ביקרה בבית של משפחת אליעז,
בחיפה, בעוד המשורר המתין לה בנצרת.
היא כיבדה את פולה בכוס מיץ, רחצה את
הכוס ויצאה את הדירה בחיפזון, כשד,עוזרת
מבחינה במעשיה. את סל הקש הקלוע, ובו
הספל העשוי קראמיקה, הפקידה במשרדי
חברת המוניות אביב.
אחר כך פנתה עליזה לחברת החקירות
הפרטית ש.ח.כ. בחיפה, ביקשה לעקוב אחרי
פולה אליעז, לברר אם אינה מביימת התק־פות־לב.
כאשר נפטרה הנרצחת, הזעיק
מנהל הברת החקירות, קדיש שריימסטר, את
המשטרה. עליזה נעצרה, נחקרה, ומאחר
ועצביה מעורערים גם בימים כתיקונם —
חתמה על הודאה, בעלת שלושה דו״חות
משטרתיים נפרדים.
עם הופעתה בבת־הדין, כשמגן עליה אחד
מטובי המשפטנים החיפאיים, עורך־דין אהרן
ליפשיץ, הכחישה עליזר, את עדותה, טענה
שהוצאה ממנה תחת לחץ, איומים, והטעיות.
עתה יצטרך בית־המשפט לקבוע אם לקבל
את הודאתה של עליזה פאנו במשטרה.
בינתיים ניצב על דוכן העדים רפאל
אליעז, ניסה להסביר בעדותו, ובחקירת
שתי־וערב, כי היחסים בינו לבין עליזה היו
יחסי־אמן ובת־טיפוחיו. הוא אף גידף את
האשד, הנאשמת ברצח אשתו כ״נחש אשר
הכנסתי לביתי.״
הסניגור התקיף, לעומת זאת, הבליט את
הבדלי־הגיל שבין השניים. לדבריו פיתה
אליעז את ״הילדה הזאת, שלא ידעה גבר
לפניו.״ המשורר, שנאלץ לגולל באולם
ביתיר,דין פרטי חייו האישיים, הכחיש טענה
אחרונה זו, הצהיר כי לדבריה, חיה עליזה
עם שני גברים בטרם קיימה עימו יחסים
אינטימיים — האחד חבר קיבוץ, והשני
דמות תל־אביבית ידועה.
אם כך ואם כך — דבר אחד בלבד היה
ברור, בשלב זה של המשפט. רפאל אליעז,
על־ידי כך שחי חיים כפולים, לא אזר עוז
לנתק את עצמו ממאה,בתו הצעירה — או
להתגרש גירושין חוקיים מאשתו — המיט
אסון על עצמו.
אם אסון זה לבש צורה של רצח בכוונה
תחילה, בידי אשד, מעורערת־עצבים בעלת
מתח גבוה מדי — זאת יצטרך לקבוע
בית־המשפט המחוזי.

ת שבץ הווו 0 5הוג 1232
מחבר התשבץ הזה הוא ריבלין יצחק,
חייל בן ,21 שמקדיש את פרי־עמלו
לאילנה הירושלמית וליעקב. יצחק
מציין את תחביביו בצורה מקורית
למדי :״בנות, פתירת תשבצים ובו׳
וכר״ .עורך מדור התשבץ פונה בהז דמנות
זו לכל בנות הארץ, ובעיקר
ליפות שביניהן, שינסו אף הן כשן
בחיבור תשבצים — לפי הגלופה המו פיעה
בהעולם הזה. ונא לצרף תמונה.
מאוזן )1נמצא
באחורי הכבשה)4 .
סיגריה ישראלית.
)10 סבא )11 .נגמר
)13 .מילת־זי־רוז
)14 .הר בעבר־הירדן
)15 .בז זוגו
ה״עלי״ )17 .בוא
למטה )19 .שם־תואר
צרפתי )20 .ניבזה.
)22 השתוממות)25 .
שליח )26 .משקה
חריף )27 .שירי.
)30 צמוד. ב )3פקודה
)33 .הכנים לבריתו
של אברהם
אבינו )34 .חיה איטית
)36 .אר)37 .
לא מתאים )39 .עם,
נוי )41 .ממיתות
בית־הדין )42 .גבוה.
)44 החולב של שלום
עליכם )46 .משמש
להחזקת נרות)48 .
מנהיג דתי )50 .פינה
)51 .שלל)53 .
ודי לחכימא ברמי־זא
(ר״ת) )55 .שמים )57 .מגש )58 .בתוכו.
)59 ללא אחריות )60 .חיל־פרש בהונגריה.
מאונך )1 :צרה )2 .מרכז )3 .הפשרת
דבר מוצק )5 .שם־תואר הולנדי )6 .אגם חשמלי
)7 .בר )8 .בדד )9 .ישוב עברי בהרי
ירושלים )12 .נפטר )15 .מגיש אוכל.
)16 הסו )18 .מתת )21 .לא חם )23 .אות
באלף־בית )24 .שם משפחתו של ראש־

ממשלת בורמה )26 נוזל הנפרש מבלוטות.
)28 ישן )29 .תיאטרון סאטירי שנסנר)31 .
משמש להחזקת משקה חם )32 .סלע)35 .
הגיע )37 .שן פיל )38 .הגבהה )40 .סירת־חשמל
)41 .בגיל זה לחופה )43 .געיית
הפרה )45 .בפחד )46 .מטבע ספרדי)47 .
זד )49 .קצה )52 .כן באנגלית )54 .אילו.
)56 פי חיה )58 .קול נמוד.

שיחות 11ב ר
(המשך מעמוד )6

תה ה התלהבות גדולה. אנשי הבטחון יהיו גיבורי האומה. האם יעזו ראשי המפלגות במצב
כזה להתנגד להפיכה צבאית, שתתעטף באיצטלה של צורך בטחוני?
כ ר: זה יהיה תלוי בכוחות הנגדיים — בהסתדרות, במפלגות, במפא״י עצמה. עדיין
קיים בארץ כוח רב המפוזר במוסדות שונים. אם כוחות אלה יתנגדו להפיכה, לא יהיה
זה דבר פשוט לבצעה. יש גם לקחת בחשבון את יהדות העולם. המישטר זקוק לכסף
יהודי לעצם קיומו. הפיכה צבאית יכולה להפריע לזרם הכסף. מכאן שנוח הרבה יותר
לבן־גוריון להישאר שליט־יחיד באיצטלה של מישטר דמוקראטי פורמאלי, כמו עתה.
אני: מיגבלות אלה לא יעצרו את נערי־החצר — דיין, פרם וכו׳ — לחולל הפיכה
אחרי מותו של בן־גוריון. מה, לדעתך, הסיכויים במקרה כזה?
כ ר: קודם כל זה תלוי בפיקוד צה״ל באותה תקופה. כיום אין עוד לדיין אוהדים
רבים בצמרת הצבא. קרנו ירדה שם מאוד. ספק רב אם דיין או ידין ימצאו קבוצת־קצינים
די חזקה כדי לחולל הפיכה.
אני: נניח לרגע שתימצא קבוצה כזאת.
כ ר: במקרה כזה תהיה חשיבות מכרעת לעמדת המפלגות האחרות. ביחוד למפלגות
שיש להן תנועות קיבוציות. לקיבוצים יש נשק, קצינים וחיילים מאנשי־המילואים. אם
הקיבוצים יתנגדו להפיכה צבאית, לא תוכל זו להתבסס.
א ני: בתנאי שהקיבוצים יהיו מוכנים אף הם להשתמש בכוח לשבירת ההפיכה.
כר: כמובן. חוץ מזה יש חשיבות רבה מאוד להסתדרות. אם ההסתדרות תתנגד
להפיכה ותכריז על שביתה כללית, תתמוטט ההפיכה כמו הפוטש של קאפ *.לכן חשוב
מאוד מי ישלוט בהסתדרות. לעת עתה אין לאנשי דיין כל דריסת־רגל שם( .זה היה לפני
סילוקו של לבון מן ההסתדרות).
אני: גם כאן צריכים לקחת בחשבון את המצב הפוליטי והבטחוני. אם מחוללי ההפיכה
ישלטו על מערכת־הבטחון, יוכלו לייצר מתיחות בטחונית ולגרום להיסטאריה
המונית, שתקל על מלאכתם.
סיכמנו כי הפיכה צבאית בישראל אמנם אינה בלתי־אפשרית, אך שיש לד, רק סיכויים
קלושים להצליח.

הכדאי נשק אטומי 7

הנ ךמחליטלקנותתק לי ט וזחיריף רטט־יוטז
ההמצאה האחרונה בשטח ייצור תקליטים

מקולנוע — התקליט החי
0מ קו ל נו ע — תקליט הפלא של מקולית
0מקולנוע — הבידור לקטן ולגדול
@ מקולנוע — המתנה היעילה לכל מטרה

להשיג פכתי מסהר לתקליטים וצעצועים
״ מקזלית יי

רח׳ המנור , 15 טל 81694 :

כ דזינ הצבאית, האמין בר בשילוב של כוח־מחץ (שריון +חיל־אוויר) עם הגנה
)* 1מרחבית.
בשעתו, כאשר באה הצוללת הראשונה לישראל, כתב העולם הזה מאמר שהביע בזהירות
פיקפוק מתון בחיוניותו של נשק יקר זה למערך הצבאי הישראלי. לפני שפירסמנו כתבה
זו, התייעצתי עם בר. שמחתי לשמוע כי דעתו היתד, זהה: שחיל־האוויר הישראלי יוכל
למלא את אותם התפקידים המיועדים לצוללות, וכי חשוב הרבה יותר להשקיע את האמצעים
הדלים של ישראל במטוסים ובשריון.
בפיתוח שני החילות הטכניים האלה הצטיין במיוחד חיים לטקוב, אותו שיבח בר תמיד.
באחת השיחות התמרמר בר על היחס המחפיר לו זכה לסקוב בסוף כהונתו. דומני שהביע
יחס חיובי דומה גם לרמטכ״ל הנוכחי.
באחת השיחות האחרונות דיברנו על האפשרות של חדירת התקופה האטומית למרחב
שלנו. שאלתיו מה תהיה דעתו אם יוצע לישראל להצטייד בנשק גרעיני.
תשובתו היתד, כי מדינה ענייה, כמו ישראל, אינה יכולה לשלם בעת ובעונה אחת גם
בעד נשק גרעיני וגם בעד נשק רגיל. אם תקנה נשק אטומי, תצטרך לוותר, בלית ברירה,
על הצטיידות במטוסים ובטאנקים חדישים. בבוא שעת־מלחמה תמצא כי אין בכוחה לעמוד
בפני האוייב אלא בנשק אטומי, מפני שאין לה נשק יעיל אחר. במלים אחרות: אחרי
הצטיידות בנשק אטומי, תהפוך, אוטומטית, כל מלחמה למלחמה אטומית, על כל תכונותיה
המחרידות.
אותה בעייה עומדת, כמובן, גם בפני מצביאי ארצות־הברית. גם להם שוב אין אפשרות
לימוד במלחמה רצינית אלא תוך שימוש בנשק אטומי, שיביא בהכרח להתאבדות הדדית.
בר סיפר לי בדיחה על כך. לדבריו נוצר מצב אשר בו יכולה ארצות־הברית להגיב על
התגרות סובייטית רק באולטימאטום הבא :״אם לא תפסיק להכות אותי, אתאבד!״
מעל לכל הערכותיו בשטח הצבאי המיקצועי, ריחפה אמונה שחזרה ונשנתה בשיחות
פרטיות: שבמרוצת השנים ישתנה המאזן הצבאי במרחב לרעת ישראל, עם התחדשות
החברה הערבית וגיוס יעיל יותר של הפוטנציאל המלחמתי שלה. על כן חובה היא להשיג
שלום במרחב בשנים •הקרובות, כל עוד קיים הפער הנוכחי לטובת ישראל. לא הופתעתי
לשמוע דעה זו מפי אדם המשמש למעשה כיועץ צבאי לראש־הממשלה. שמעתי אותה לא
פעם, בשיחות פרטיות, מפי יועצים אחרים של ראש־הממשלה ושליחיו, המבטאים בפומבי
ובאוזני בן־גוריון דעות אחרות לגמרי.
בר גם לא האמין כי מושכל־ראשון הוא שחברה נחשלת אינה יכולה להקים צבא יעיל.
לפני כמד, שנים אמר לי שאם שליט צבאי, כמו גמאל עבד אל־נאצר, ירכז את כל כוחו
בשטח הצבאי בלבד, יוכל להקים צבא חזק שיסכן את ישראל. חלקתי על דעה זו, ועודני
חולק עליה.
בין השאר הזהיר בר מפני הפרזת ממדיו של נצחון צה״ל בסיני .״לולא התערבות
הבריטים והצרפתים,״ אמר לי פעם ,״היה מיבצע־קדש מתקדם בצורה אחרת לגמרי.״ הוא
לא פיקפק בעליונות צה״ל, אולם האמין כי לולא עזרת הזרים, היתד, המלחמה אורכת
תקופה הרבה יותר ארוכה, דורשת קורבנות הרבה יותר חמורים. הלקח: אין לקבל כדבר
מובן מאליו שכל מלחמה בערבים, אף במצב הנוכחי, תהיה קלה או זולה. הן מלחמת
תש״ח והן מלחמת סיני •התנהלו בתנאים מיוחדים, ואשליה היא לחשוב כי כל מלחמה
עתידה תתפתח באותה צורה.
אולם בר לא היד, פסימי לגבי צה״ל. לד,יפו, הוא היה אופטימי למדי. כראש הקתדרה
להיסטוריה צבאית באוניברסיטת תל־אביב בא במגע עם הקצונה הצעירה של צד,״ל, ומגע
זה עודד אותו מאוד .״כאשר הסרנים של היום יהיו אלופים ואלופי־משנה, יהיה לנו צבא
טוב, בעל רוח חיובית,״ אמר לי לא מכבר.

״נ 8אתה תבין,,:

פ ני שנה הראה לי בר את הספר שפירסם בגרמניה. יש בו פרקים על ישראל ועל
? יחסיה עם הערבים• ,החוזרים בדיוק נמרץ על קו התעמולה הרשמי. כעסתי על כך, ואף
רמזתי לו זאת. הוא השיב :״זה בשביל הגויים. עוד מעט אפרסם מהדורה ישראלית,
בעברית, ושם אשנה את הנוסח מכמה בחינות.״
בכלל רגזתי לא פעם על הפער הרב בין דיעות בר, כפי שהכרתין משיחות פרטיות, לבין
הדעות שהביע במאמריו, ביחוד בהארץ• אומנם, לעיתים הצליח להכניס למאמריו נימה
ביקורתית. למחרת מיבצע־סיני הזכיר, למשל, כי המערך המצרי, ערב המיבצע, היה הגנתי —
דבר שהפריך לחלוטין את טענת בן־גוריון, שהצבא המצרי התכונן לפלוש לישראל. גם
במאמרים אחרים הכליל לא פעם רמזים שקורא חד־מבט יכול היה להבחין בהם.
אולם כמה קוראים חדי־מבט ישנם? בשביל הקורא הנורמאלי, שאינו מתעמק במאמרים
כמו בספרי־קודש, היתד, למאמרי בר בשורה אחת: בן־גוריון צודק תמיד.
לכן לא הופתעתי כאשר פירסם בר, לפני כמה שבועות, את שני המאמרים המפורסמים,
בהם הביא חומר סודי שקיבל מידי שמעון פרס, הצדיק את בן־גוריון בפרשת־לבון וטען
כי הבחירה היחידה בארץ היא בין בן־גוריון לבין סנה. פגשתיו כעבור ימים אחדים בבית-
קפה, ניגשתי אליו ואמרתי לו :״דוקטור, אני שומע כי הרבה קוראים מרוגזים עליך בגלל
מאמרים אלה.״
הוא השיב :״לא חשוב. מי שיודע לקרוא, הבין את המאמר.״
אמרתי :״אני לא רוצי, לכעוס עליך. לכן לא קראתי את המאמרים.״
הוא חייך :״תקרא. גם אתה תבין.״
• הפיכה צבאית של הי מין בגרמניה, אחרי מלחנזת־העולם הרא שונה,
שפיכת־דמים, כאשר האגודות ה מ קצועיו ת הכריזו על שביתה כללית.

שחוסלה ללא

העולם הזה 232ו

. .חפש את

האטה חפש את

האטה חפש את

האטה חפש את האשה חפש את האטה חפש אח

קשי מדגמנת את עצמה

מימין: שמלת־גוקר בעלת חצאית כתומה ו־עליה
סינור משולש בחום בהיר־לכן. אמה של
קאטי מתכוננת בכתה כהסכמה אילמת. במר־

ך* אטי מטמור, לבורות שלא שמעו, היא הונגריה בת ,22 לדבריה, שפתחה בפסאג׳
שברחוב דיזנגוף את הבוטיק הראשון בארץ. בוטיק, כמו הרבה דברים יפים ולא יפים,
1הוא פאטנט צרפתי טהור. ההבדל הגדול בין חנות סתם לבוטיק הוא בדיוק ההבדל
בין ב.ב. לבריג׳יט בארדו. נכון מאד. אין הבדל.
אם בכל זאת הכניסה קאטי למחזור הישראלי את הבוטיק, זה משום שרצתה לתת
לאווזה אנ-ינת־הטעם את התענוג לפגוש רק עשר ולא מאה נשים בשמלה האוריגינאלית שלה.
חוץ מזה, אין ביטוי וולגארי יותר מחנות. בוטיק, לעומת זאת, נשמע תרבותי, כמו
פרינציפ כנגד עיקרון. וגם אם לא — זה בכל זאת שם יפה.
קיים בכל זאת תנאי אחד — אותו מקיימת קאטי יפה — המאפשר לקרוא לסתם חנות
בשם היפה: להעלות בה את מחירי־השמלות מעל למחירי תמשביר לצרכן.
את המהדורה הראשונה של בוטיק ישראלי, הוציאה קאטי לעולם לפני חצי שנה, יחד עם
השותפה בת המיליונר, יעל פילץ. השבוע פתחה קאטי את המהדורה המחודשת, אבל לבד.
אי־ההתאמה היא הסיבה לגירושין, אם כי השתיים נשארו ידידות בלי נפש.
קאטי, הזריזה בשטחים מסויימים, שהתחתנה עם יורם הבעל תוך שבועיים, והכינה את
האוסף החדש בחודש ימים, מגדירה את החומר הגולמי המבקר בבוטיק הצעיר :״רוב
הקונות שלי הן חתיכות, לא נשואות, משום מה. הנשואות קונות את הבגדים בחוצלארץ
או חוסכות לדירה.
בדרך כלל אני תופרת שמלות לפי מידות 40־ .42 לא שלא חסרות לי שמנות עם מידת
.48 אבל לא נעים לי להזכיר את זה.״
בקולקציה של קאטי, המכילה למעלה מ־ 40 שמלות, לכל המשימות, אין זכר לטירוף
שנות־העשרים: בקושי צ׳ארלסטון אהד, וגם ממנו רק חצי — חצאית שנתרמה לעסק על־ידי
אמה של הבוטניקית, בעלת הסאלון גאבי. הדוגמנית לשעבר לא נגרפה עם האופנה.
לדבריה, לא ילך בארץ סיגנון תור הזהב של הקומדיות.
הקו המשווה של דוגמאות־ד,בוטיק הוא הרישול הבלונדי, אותו גנבה מעצמה, מה
שמתבטא בשמלות צרות עם חלקים עליונים נפוחים, אסופים בחגורה, או בחולצות צרות,
מהודקות לגוף, המחוברות לחצאיות מכוזצות על תחתונית ארוכה יותר. האריגים היפים
הם ישראליים, נשארים בחיים לאחר ההרתחה בדומה לקליינטיות לאחר הקניה. המחירים
נעים בין 30ל־ 80 לירות.

פז: ימין -חצאית ברמן, הצ׳ארלסטון הספר־די.
באמצע -כני־כרק כשחור, עם וולאנים
לבנים. שמאל -קוקטייל מבותנה־סאטן עם

סינור פרחוני, הכל בסגול. משמאל: סאנטה
מאריה, באפור־שחור־לכן. סינור־טוניק שאפשר
ללבשו, בדיד חופשית ביותר, גם על הכתפיים.

מפני שהלקוחות הוותיקות גם מתות לפעמים. משום כך, כשנערכה השבוע תצוגת־הכובעים
האחרונה, בהדר־ד,אורחים של סאלון דליה אשר בפסאג׳ דיזנגוף, נכחה רק שארית הפליטה —
עשרים וחמש אוהדות של מישטר הכובעים הישן.
ה־ 25 באו בהמוניהן: היו להן שערות צהובות, בעיקר, עם כמה מקרים של תכלת,
ציפורניים גזורות ונקיות, וחליפות ניפלאות: המילה האחרונה של . 1936
הן ישבו על מיטה כפולה, באוזירה אינטימית, כשהווילונות מורדים. בחדר הסמוך כבר
חיכו, אפופי־מיסתורין, לוטוס, דגה, ספרינג ועוד שלושים אחרים, המתינו בקוצר־רוח לתור
שלהם לשבת על הראש היפה של מאריליס דונמאייר, הדוגמנית הישראלית החדשה, טיפוס
נהדר בעלת רגליים ארוכות, המבטיחה כאב־ראש קשה לחברותיה למרוץ שכבר צועדות
על המסלול.
מאר־ליס השווייצית, שהיא הפייבוריטית של דיור וקארדן, ישבה בישראל בצניעות במשך
ארבעה חוודשים, נתנה את הזכות החוקית ליהנות ממנה רק לבעלה היהודי, המשרת בצד,״ל.
תצוגת־ד,כובעים היתד, היציאה הראשונה שלה לאווירת הנשים הישראליות — אם מתעלמים,
כמו שהיא מבקשת, מתצוגת כותנות־לילה עבור בית־אופנה תל־אביבי אחד, .
הקוץ הראשון בו תדקור מאריליס את הדוגמניות הישראליות היא השתתפותה כדוגמנית
יחידה בתצוגת־אופנה צרפתית של אילנשי״ל־פוליו, בשבוע הבא.
ובכן, מה שבחוץ־לארץ נוהגות לחבוש האווזות, הם כובעים עם ראשים גבוהים ושוליים
קטנים. כסות־הראש נטוייה באלכסון או מונחת בדיוק במרכז המצח. מותר לחבוש גם
שוליים ענקיים, בכובעים גדולים. הצבעים: מוורוד בהיר ועד סגול־אדום. לבן, אדום, כחול־כהה
פלוס לבן, שחור־לבן, וצהוב (דבש עד חום כהה).
חומרים: קש עדין, קש עבה, קש ליס, ג׳רסי־דה־לן.
קישוטים: שושנים, דובדבנים, אמנון ותמר, טול, סרטים רחבים. בצבעים הנ״ל.

** ק קומץ אפסי של נשים מאמין בקנאות דתית שאשר, בלי כובע מרגישה בדיוק
| כמו גבר בלי מכנסיים — כשהוא ברחוב, כמובן. השאר, והכוונה לישראליות, פשוט
אינן יודעות להעריך את הסגולות הנהדרות שלו.
אביזר שכזה מסתיר בכבוד שערות אומללות, שאחיותיהן איבדו את עצמן לדעת; חום ך
מרוצים למספרה ומאפשר לבלוע עוד עשרים עוגות, בכסף שנשמר; הוא מסווה מה שאין
בתוך הראש, מחמם בקייץ, נרטב בחורף; והופך כל מטומטמת לסופיסטיקייטד.
לאור פונקציות שכאלו אינה תופסת הגברת דליה, הכובענית הראשונה בישראל, מדוע
הבחורות כאן מוותרות על הכובע בזילזול פושע ממש. מזעזע לחשוב, היא נחרדת, שרק
כלות לובשות כאן כובע — וגם זה משום שהן מפחדות מהרב. עובדה: רגע אחרי
שמלבישים להן את הטבעת הן מתפשטות, מסירות תוך־כדי־כך את הכובע.
האשד, שכיסתה לפני יובל שנים את פדחתה של ליידי הדסה סמואל — אשת הנציב
העליון, אשר אמרה ליד, אז כי במקום לנסוע מאנגליה לפאריס, היא תרכוש מעתה את
כובעיה בתל־אביב — מקוננת שרק חמישה אחוזים עלובים של נשות ישראל מועילות
להביט בכיסוי־ראש, וגם מעטות אלה יושבות לכל היותר בבאום או באיטליה. ידוע איך
נראות שם הנשים.
למה דווקא אצלנו, אנשים מתקדמים שהוציאו את מנדלסון לעולם, צריך להיות יחם כזה
לכובע? — לוחשת בכאב גברת דליה, הווינאית חשופת־הראש, עליה אומרים שאם נשות
הביל״ויים חבשו בכלל כובעים, זיה הודות לה.
מדבריה מתברר ללא צל של ספק שלשווייציות, לאנגליות ולאמריקאיות לא מספיקות
גם עשר חתיכות לשנה; שהצרפתיות אוהבות לתפור כובעים, אבל לא על חשבון הראשים
שלהן, ושעל הישראליות סתם חבל לדבר. האחרונות אפילו גרשו מן הארץ את ד,כובענית
הנהדרת פאולה ווייס, שסגרה את העסק שלה והיגרה. מה, גם את לא שמעת עליה?
רק בגלל הקמצניות, שמבזבזות כאן את כל הכסף על שטויות, הפסיקה טרודה הידועה
לעבוד, מפני שכימעט גודעה ברעב יחד עם הכובעים שלה — ממשיכה גברת דליה לגולל
את סיפורי־הזוזעד, שלה.
לכובעים אין לקוחות, מחוץ לכמה דתיות וגרמניות. המצב נעשה חמור יותר ויותר,

מימין לשמאל: לבחורה טובה -פעמון מתחת לפרחי אמנץ ותמר,
בצבע רוז בננה, מז׳רסי־דה־לן. ז׳ילכד אורסל. למחפשת צרות -כובע
קש שחור וסרט קטיפה. קארדן. לחסרת־יומרות -טול בצבע בננה, עם
שושני־ננס. למים שקטים חודרים -קופסה לכנה מז׳רסי־דה־לן. דיור.

אש ה תפש את. יהאטה חפש את האטה חפש את האטה י . .חפשאת •האטה חפש אח האשה חפש את האטה חפי: