גליון 1233 מתאריך 4 במאי 1961

מ סט ר 1233

י״ח אייר תשכ״א4.5.1961 ,

המחיר 60

אגורה

ומה הגדולה של

₪מסתתו מאוו1וי

—1—׳1׳ <11111>!>16388—3

הסיבוו״ם חמדחימים
ער הגעילה הגוולה

האם ברצונו
להתפרסם?

שבוע שבוע מופיעים במודעותינו תצלומי
אנשים המביעים בצורה זו או אחרת את
הנאתם משמוש בשמן ״אקסטרה״ .ס ס
מתוצרתנו.

אנו מזמינים את לקוחותינו להופיע
כפרסום זה, וכל המעונין מתבקש לשלוח
תצלומים (כשעל צירם האחורי אשור
לפרסום הצילום בעתונים) ,על ניר מבריק
לפרסום טל־אריאלי, ת.ד ,245 .תל־אביב,
ולציין על המעטפה: צילומי ״עץ־הזית״.

כל צילוםשיתקבל ,
יזכה את שולחו בחבילת
מתוצרת

נגע 51זיונ

מ סי ם ואחריות

כולל

ה פ טי פון ה או טו מ טי ל? 1חצה

ר 11נ 11ן 1961
1צחון לאימותו
לאחר השיפורים הרבים שהוכנסו בפטיפון הח דש
״רונטון״ ,מודל ,1961 האוטומטי למחצה.
המחיר — 99.ל״י בלבד כולל מסים ואחריות.

* מנוע בעל ארבעה קטבים
* ארבע מהירויות
* עצירה אוטומטית מדוייקת
* ניתן לחיבור גם למקלט
סטריופוני

* לפי דרישה גם במזוודה
(— 13.ל״י בלבד)
* דרוש הדגמה בכל חנויות הענף
לאנשי צבא וכוחות הבטחון בחנויות השק״ם

ו. ה .רוברט מציג:

הזמרת

הגדולה
בעולם לשירי ד ת כו שיים (4 1 $טזו*ו>ו)$

מוו לי ה

רקסון

1א 0 X 5 0 1^ 3

(הופיעה בסרט ״חיקוי לחיים״)

הונעותבישואד

^ ת ״ יום 3 8 .5 ׳3־ 8 .3 0

י רו ש לי ם :״ א די ש!״

*! די 3 1 0 .5־ 9

כרטיסים :״רדיו־אוניוך, דיזנגוף ,116״לאן״,
״במה״ ,״רוקוקו״ ,״כנף״.
כרטיסים: ש .כהנא

יום לל א ת או נ ה
׳ 1א׳ 7למאי 1961

עזור להצלחתו:
שמור על א ח רי ם בדרך

השבוע הגיעה אלי חבילה קטנה, שנשאה
בולים קובאיים. בתוכה היה סמל קטן
ממתכת, מאותם שעונדים על דש המעיל,
אשר נשא את דיוקנו של פידל קאסטרו.
כתב לי פליפה סאנשס, ששלח את הסמל:
״סניור שלום, זהו שי קטן, שתזכור את
פפה ואת ביקורך כאן. תודה רבה שזכרת
לשלוח לי את התמונה שצילמת אותי.״
פפה הוא ילד בן תשע, רזה, זריז וחייכני.
בפעם הראשונה שראיתיו, היה עסוק בטיפוס
על עץ־קוקוס. הוא טיפס על הגזע
החלק במהירות של חתול־בר, וכשניתלה
בצמרת העץ הגבוה ניפנף ביד אחת וצעק:
״סניור, צלם אותי!״
היה משהו מיוחד בילד היחף. שנייה אחת
לא פסק מלדבר. הוא סיפר יעל אביו, על
משפחתו, על לימודיו — ובעיקר, על ביתו,
״פידל נתן לנו אותו,״ אמר בגאווה. האם
ראה את פידלי ״כן, סניור, ראיתי אותו.
הוא בא הרבה לכאן.״
פפה הקטן הוא תושב מחוז מאטאנסאם,
מזרחית להבאנה, בו נערכה לפני שבועיים
פלישת הגולים.

נזכרתי בפפה לא רק בשל הסמל ששלח
לי. ברגע שסוכנויות החדשות הודיעו כי
הפלישה נערכה במיפרץ החזירים, במחוז
מאטאנסאס, עלתה לנגד עיני דמותו של
פפה. בעיקר זכרתי את הברק של עיניו,
כאשר דיבר על פידל ועל הבית שנתן י*ו
ולמשפחתו.
אותו מבט של הערצה הוא שהכניע את
הפולשים, שבאו לגזול מפפה ומאביו את
אשר נתנה להם המהפכה הקובאית.

בעת ביקורי בקובה, לפני כארבעה חודשים,
היה האי נתון בקדחת הציפיה לפלישה.
כאשר סיימתי את ביקורי והפלישה לא
התממשה, היו רגשותי מעורבים. כעתונאי,
הצטערתי. סוף־סוף, הקפתי את חצי כדור
הארץ כדי לחזות במאורע הדראמטי. אך
כאדם, לא יכולתי אלא לשמוח על שניתן
לעם מלבב זה להמשיך את חייו בשלום.
ראיתי את קצב ההתפתחות של המהפכה,
את הברכה שהיא מביאה עם כל יום, והבינותי
שככל שתתאחד הפלישה, כן יקטנו
סיכוייה להצליח. ועל כך, שמחתי.
המקום האחרון בו ביקרתי לפני צאת־,
היה קאמפו ליברסאד, או טחנה החופש.
לפני כן ניקרא קאמפו קולומביה, והוא
שימש קסרקטין ראשי ומיפקדה של באטיס־טח.
המהפכה של קאסטרו הפכה את המחנה
לעיר של בתי־ספר .״עוד שנה,״ הבטיח לי
דוברו הצעיר של משרד החינוך ,״לא ישאר
שום שריד של המחנה הצבאי.״
קאמפו ליברטאד היה אחת ממטרות ההפצצה
הראשונה של הפולשים, לפני הפלישה
עצמה.
אגב, כאשר חזרתי ארצה ופירסמתי את
כתבותי על קובה, נתקלתי בידידים רבים
שאמרו שאינם מאמינים כי אומנם תיערך
פלישה .״סתם תעמולה היסטרית של קאס־טרו!״
טענו.

בידיעות של סוכנויות החדשות בשבועיים
אלה צצו שמות אחרים, שהכרתים מקרוב.
היו אלה שמות מנהיגי הגולים, שעמדו
בראש הפלישה. ראש וראשונה בלט הד״ד
אנטוניו (״סוני״) וארונה, ראש הפרנסה, או
החזית לשיחדור לאומי.
פגשתיו במיאמי. ביקשתי ממנו לאפשר
לי לראות את הברי אירגונו, המתכוננים
לפלישה. הוא דחה אותי בנימוס. ניסיתי
גם לשאול אותו למקום המימון שלו. גם
על זאת סירב להשיב. אומנם לא היה זה
סוד שהמימון בא מקרנות ממשלתיות של
ארצות־הברית, אך הדוקטור לא רצה לומר
על כך מאומה. הוא אפילו הצביע על שלטים
שהיו תלויים בכל מקום במשרדו, שהצהירו
כי הפרנסה אינו אירגון פוליטי, אלא רק
אירגון־סעד של פליטים.
לבסוף, לפני שנפרדנו, נאות דוקטור
וארונה להבטיח דבר אחד :״אם יש לך קצת
סבלנות, חכה כאן. תוכל להצטרף לכוח
הפלישה.״
מתי תתקיים? על כך מיאן להשיב. השבוע
הסתבר — ממקורות אפריקאיים —
כי ד״ר וארונה לא יכול היה להשיב, גם
אילו רצה. כי את המועד קבעו סוכני הביון
1האמריקאיים, לא וארונה וידידיו.

היה זהיר
ומנעת ת אונ ה
העולם הזה 1233

מכתבים
פרשת כר

זועזעתי לא פחות טבל אורח אחר, ט!
היריעה על מעצרו של ישראל בר. זועזעתי
אפילו כפליים: מעצם היריעה, וטו התגובות
שהיא עוררה. משפט
הלינץ׳ הציבורי
עורר בי סלידה,
כשם שעוררה בי
סלידה ההתכחשות
הפתאומית של כל
טי שהכיר אותו. טה
הבהלה הזאת? מה
ההתרוצצות של כל
האנשים המכובדים
— טבז־ווריון וסטה
— כאילו תפסו
אותם לפתע במעשה
מגונה? האם
לא היה מכובד יותר
מצידם אילו
הודו :״נכוו, היה
איש־סודנו, הערכנו
אותו, חדר לטקו־מות
השובים, אבל
.זה קורה בכל מקום.
דניאל פירסט, חיפה
יש הטוענים כי טאטריכם על ישראל בר
מלאי אהדה. אולי זה מפני שלא נהגתם
ככל העתונים ולא השטצתם אותו. אל תשיטו
לב לביקורת זאת. נהנתם בכבוד. או אולי
נכוז יותר לוטר: לא נהגתם בחוסר־כבוד. כי
בראותכם אדם שוכב על הארץ לא בעטתם

נחמיה אולמר, תל־אביב
...עוד יש לכם טר, להגיד נגד הש.ב?.
עודכם טוענים כי ההאזנה והפיקוח פוגעים
בזכויות האזרח?
אליהו נחשון, ירושלים

המלאך והעורב

ושוב בעניי! החסונה המפורסמת של
״הטלאר״ ו״עורב השחור״ ,הפעם בקצרה:
א) טכתבו של א. נוינולד רק ביסס את
השערתי שהובעה במכתבי למערכת (העולם
הזה ,)1229 היינו, שהוא שלח אותה כמתי-
הה בלתי-טוצלחת על חשבוני.
ב) מאחר שכד, נראה לי שאיז טעם להט-
שיד בטיפול בעני! טפשי ובלתי־טוצלח
זה. אנא, שלחו את התמונה לכתובתו של
טר גוילולד הנכבד וצרפו את השתתפותי
בצערו על הכשלח.
ח. יחיאלי, תל־אביב
טלה אחת: מדוע לא טרח ח. יחיאלי
לבקש טטני להראות לו את העתק התמונה
שברשותי? היא חיה וקיימת נם באלבומי.
מסקנה
אברהם גויגולד תל־אביב
ער כסה שאני טכירה את היחסים שביו
״העורב״ לבי! ״המלאה״ ,הרי שלדעתי
דווקא האחרון הוא ששלח את התמונה, כתגובה
על מתיחה מוצלחת של ״העורב״.

גויגולד ויחיאלי
במה דברים אסורים? ערב אחד צלצל
״העורב״ לתשע 1תחנות מוניות בתל
אביב והזטי! מונית לביתו של ״המלאה״,
לשעה שמונה בדיוק. אתם יכולים לתאר
לכם מה שהתחולל לפני הבית.
צפורה נשרי, תל־אביב
אצלנו עושים טוטו טלאר־עורב. כלומר: מי
שלח את התמונה? עד עכשיו 7:3לטובת
״המלאה״; הוא נראה ממזר. כלומר: שבעה
אומרים ש״הסלאד״ שלח, ושלושה אומרים
ש״העורב״ שלח.
שרטטיות, המכון הישראלי
לשרטוט, תל־אביב
הרשונו להעיר כי אנחנו הן שמצאנו את
התמונה הנדונה. מאד התפלאנו על מכתביהם
של נוי נולד ויחיאלי, משום שאנחנו באמת
מצאנו את התמונה, ואנחנו מוכנות
לזהות את עצמנו בכל רנע. מצר שני, שמחנו
לעובדה שלפנינו צמד ברנשים הבקיאים
בענייני ״סידורים״ ,וזה רק מגביר את
הרצון להיפגש איתם.
סימה א. ואילנה ג ,.תל־יאביב

כפיה 7

בקשר להפגנה נגד ההצגות של פיטר
פריי (העולם הזה )1132 אני רוצת להניד
משהו. ההפגנה לא באה ככפיה על מישהו,
אלא בא כדי להגן על משהו. נכוו שמוניות
שירות נוסעות בשבת ושבליל־שבת פתוחים
הקבארטים. ונגד זח לא הפנננו. הלא תשאלו
מדוע? כי ההסכם שהגענו אליו בעיריה
כולל דברים אלה — עד כמה שאנחנו מבכים
אותם.
אבל בהסכם כתוב גם שלא יהיו הצגות
תיאטרון בערב שבת. והנה בא מר פריי
והסר הסכם זה — שהוא, אגב, חוק עזר
עירוני. מי עבר על מי? האם אנחנו פגענו
במר פריי, או מר פריי הוא שפגע בזכויותינו
החוקיות? על כן יצאנו נגדו.
הדבר הוא עקרוני. איו זה כי אנו נגד
הצגותיו של מר פריי. אדרבא, יציג אותן
ששה לילות בשבוע ותבוא עליו הברכה.
אבל ההצגה בליל השבת היא פירצה הקוהעולם
הזה 1233

ראת לעוד מעשים כאלה. אנו חרדים לקדושת
השבת ולקדושת כל ערכי המוסר והמסורת,
על כן יצאנו להפגיז. אנו חרדים
שאם הפירצה תתרחב, היא תבלע את בנינו
וכל חלקה טובה בעם. לא כפינו על מר
פיטר פריי שום דבר — מלבד את ההכרה
כי עליו לכבד את חוקי העיר, ואת זכויותינו,
שהרי נם אנו אזרחי העיר הזאת.
יהודה שטיבל, תל־אביב

יאיר האנטי־שמי

ברצוננו להודות לאורי אבנרי ולכל אלה
שדאגו לכתבת־הענק לזכרו של דויד רויאל
(העולם הזה .)1226 אולם ברצוני נם להעמיד
את מר אבנרי על נקודה רגישה שישנה
לו: להפוך כל אדם גדול שנפטר לחסיד
הפעולה השמית.
כר היה הדבר בכתבה ״האחד בדורו״
(העולם הזה )1080 לזכרו של חיים ארלוזו־רוב,
בה העמיד מר אבנרי את ארלוזורוב
כאדם שרעיונותיו דומים לאלה של הפעולה
השמית, וכר קרה בכתבה יאחרונה על
רזיאל. מר אבנרי ניצל מצב זה כדי להראות
לקוראים שיריבו, יאיר, עקרונותיו
והשקפת־חייו דמו לאלה של הפעולה השמית.
הרשו נא לי להביא חלק מ״עיקר התחיה״
של יאיר( :א) העם: עם ישראל עם סגולה,
יוצר דת הייחוד, מחוקק מוסר הנביאים,
נושא תרבות עולם, גדול במסורת ומסירות
הנפש, ברצון החיים וכוח הסבל, שאור רוחו
בבטחונו בגאולה( .ב) המכורה: היא ארץ־
ישראל בתחומיה המפורשים בתורה, היא
ארץ־החיים בה ישכון העם העברי לבטח
כולו( .נ) העם ומכורתו: את ארץ־ישראל
כבש ישראל בחרב בה יהיה לעם הזה בלבד
ישוב לתחיה. לפיכך יש לישראל זכות־בעלות
על ארץ־ישראל. זכות זו מוחלטת
היא, לא פקעה ולא תוכל לפקוע לעולם.
(י״ד) משפט הזרים: פתרון בעית הזרים
על־ידי חילופי אוכלוסין.
ישראל ירדני, חולון

אמבט

הקצף

תשובה לבתולה

מכתבי זה מופנה לבתולה ההגונה, והאלמונית(
,העולם הזה .)1232 מורתנו זמורת־דרר
בחיים, שהטביעה את המימרה הנדולה
״כבדהו וחשרהו — עד שיפול בפח הנשואים״
.איתה — זה בטח בפח!
ובכן, נערתי, איפה אומץ הלב? מדוע
אינך חותמת בשמך? נראה שאומץ ונילוי־לב
קיימים בד רק ביחס לגילוי פרטים על
אחרים, כגון שהאחות הראויה להשתתפות
בצערה הינה מהרצליה, וכי הסטודנט ההגון
והטוב הוא מראשון לציון.
טושגיד על כבוד מוזרים מעט, אם לא
אינפנטיליים. לקיים יחסי אהבה וכבוד עם
חברה, ולהתיחס לאחרת בצורה משפילה?
אל תשכחי שגם לשניה לחש הנער ההנוז וי־שר־הלב
:״אני אוהב אותך ואשאר לאשה״.
במקום לידות אבנים — ועוד בצורה טפשית
וצבועה כל כר — בבחורה שרגשותיה שלטו
על הגיונה, היית עושה טוב לו היית שותקת.
אגב, נערת כל צבעי הקשת, הנם
חבריך — מם׳ 1שנה וחצי, ומם׳ 2חצי
שנה — נהנים מסידור כזה, עד שתפילי אותם
בפה? ירחם האל על נשמתם.
חוץ מזה, פרסוטיד על הבתולים מעלים
צחנה באפי. טוב היה להכניסד לספרים
מהמאה ה־ ,18 למיטה עם תומס קרליל ולבור
שחת.
בכל אופן, שמי לא ״אלמונית״ ,אלא:
שרה אשכנזי, תל־אביב
ציינתם כי הסטודנט לרפואה הוא מראשון
לציון, עבד באסה הרופא וחייב לשלם דמי
מזונות ולשאת באחריות לבתו הלא־חוקית.
שם הסטודנט לא הופיע, מלבד פעם אחת,
על התמונה שנתו לחברתו, ושם חתם בשם
״א״ .מאחר ו־ :
• נם אני סטודנט לרפואה,
מראשון לציון,
עבדתי באסף הרופא,
שמי פותח באות א׳,
• והתמונה מטעה ויש הרבה המחליפים
אותנו —
הייתי מבקש לפרסם בהקדם כי זה לא
אני.
אברהם מזרחי, סטודנט לרפואה,
שנה ששית, ראשון לציון
הסטודנט לרפואה שדובר בו בכתבה, אינו
הקורא אברהם מזרחי. הוא אמנם למד יתד
איתו, ובאותה תמונה, שצולמה בחתונת
חבר, הופיע הקורא מזרחי בחלק אחר, שנחתך
על־ידי המערכת.
הנני אב לילדים וחבר משק זה 23 שנה
וברצוני לציין בהערכה רבה את העוז והאום•;
של האחות הרחמניה שידעה לעמוד
במאבקה הצודק, חוד יסורים ועלבונות בלתי
נעימים. העבירו נא אליה ברכת עידוד.
חבר קיבוץ, גבעת ברנר

לא בוטנים, לא בוטניקה

אני כבר חשב־תי
שאתם כועסים
על קטי מטמור. אבל
באתי על סיפוקי,
אם אפשר לומר כר,
כשראיתי את תמונות
הבוטיק שלה
(העולם הזה .)1232
אבל צריך לציין,
כשהיתה סתם דו ג מנית
או נערת זוהר,
הקדשתם לה הרבה
יותר מקום מאשר
עכשיו, כשהיא כבר
אגב,
״בוטניקית״.
מונח לא יפר. מת*ים
יותר למוי־רת

:וטניס, או ״אחת בוטנ שעוסקת בבוטניקה.
ואנחנו הרי יודעים
שהיא לא זאת ולא
זאת, כי אם ״בוטי־קאית״.
אלי
שמר, תל־אביב

תוצרת

בשפופרת

החדש פרסום מלניק

הוצאת מ. מזרחי
רומן השבוע

ע>רהחטא
סאת גרייס מטאליום
מחברת הרומן ״פיטון פלייס״
מגישה לנו ברומן הזה ספר
נוסף מלא חיים ורגש, המגלה
חדירה לנפש האדם ואורח חייו
בחברה של ימינו. פרשות חיים
שונות בעיר קטנה, תחנת קו־פאר,
שבדרום ניו־אינגלנד, עיר
שחברתה סגורה וסנובית ואינה
מאירה פנים לזר. נשיה וגבריה
המלאים חטאים כרימון, מתיימ־מרים
להיות אנשי הגינות וכבוד.
ההפצה הראשית:
מזרחי, רח׳ אלנבי 60
טלפון ,64755 תל־אביב

מטמור

הראש

תל א

רוזי טיי

שורק—אביטל

במדינה העם

שקט. זה בדיוק מצב־הרוח המתאים להצלחת
הליבראלים.״
כך, על כל פנים, קיוו הליבראלים עצמם,

״דגל אדום, נישא במרום — כי בא היום,
נתק את הכבלים, ני בא היום, נתק את

פעם שרו המונים שיר זה, ושירים דומים
לו, ביום האחד במאי, בהתלהבות רבה. מאז
עברו ימים רבים, ושירי הדגל האדום כימעט
ונשכחו בארץ. האחד במאי התדלדל, עד כי
פקידי־תרבות בהסתדרות שברו את ראשם
כיצד לעשות משהו שימנע השתכחותו של
החג בכלל.
השנה היה נדמה כי מתח האחד במאי
עלה במידת־מה. אולי גרמו לכך הדגלים
האדומים של העירייה הפועלית של תל־אביב;
ואולי — כנס הפועל. אך יתכן כי
הסיבה היתד, עמוקה יותר; פרשת־לבון
הוציאה רבבות של פועלים מאדישותם, הוכיחה
להם כי הקרב הישן על מעמד העובדים
במדינה עדיין לא תם.

נאצים

דגל אדו

גם אתה יכול להרשות לעצמך

טיול יפה לחרץ־לארץ
לפי תכנית ב׳ שלנו
הסכמים בינלאומיים עם כל מרכזי התיירות מאפשרים לנו להציע

טיולים לאירופה בקיץ 1961
במחירים עממיים

ב־4־ 8תשלומים חדשיים
הטיולים הבאים:

לקפריסין -יוון — איטליה -
צרפת -שויצריה -אוסטריה
כ״כ טיול לימודי ( 21 ימים) לפירנצה, איטליה.
— מספר המשתתפים מוגבל —

פרטים והרשמה אצל:

אח ים אברהמוף
חברה

לתיירות

מ פלגנ ת
גל חזק
לא היה זה קהל בלתי רגיל בהיכל התרבות.
היה זה, פח ת או יותר, אותו קהל
המזדמן לשם להצגות־בכורה ולקונצרטים
חגיגיים. אלא שהפעם הושמע קונצרט ממין
אחר: כנם־היייסוד של המפלגה הליבראלית
הישראלית. הכלים העיקריים: משה קול (עד
אתמול פרוגרסיבי) ויוסף ספיר (עד אתמול

לא כל הכלים והסולנים היו ליבראלים
רשומים. שני הסולנים העיקריים הודיעו
מראש כי לא החליטו עדיין להצטרף: נחום
גולדמן השהה את החלטתו, עד שסיכויי
המפלגה יהיו לו ברורים יותר; ופרופסור
(להיסטוריה כללית) יוסף טלמון, שהאריך

בעקבות מנגלה
״יש באפשרותי לגלות רמז על הימצאו
של הדוקטור יוזף מנגלה. הזדמן לידי שבועון
אמריקאי בו גיליתי לתדהמתי, תחת
השם, מנגלה׳ ,את ידידי, מיסטר גרגור.
״היה זה בשנים 1949־ .1952 שהיתי ב־בואנוס
איירס לרגל עסקי, והכרתי בבירת
ארגנטינה את גרגור שקלסטרו, ג׳נטלמן
מושלם וסימפאטי, שעמד לפתוח חנות גדולה
לווילונות בפרבר הבירה. הוא התיעץ איתי
רבות על כך. היינו ביחסים טובים מאוד.
״איש זה זהה בכל תוי־פניו עם מנגלה,
הרופא־המענה של מחנה ההשמדה אושוויץ.״
כשהגיע השבוע המכתב המכיל פיסקות
אלה, למכון לדוקומנטאציה של טוביה פרידמן
בחיפה, נפתח פרק חדש במאבקו הבלתי
פוסק של החוקר להביא את פושעי המלחמה
הנאצים הנמלטים על עונשם.
המכתב, אשר נשא את חתימתו של ני־לינג
וזרן, מן העיר לואיזודיל שבקנטיקי,
ארצות־הברית, היה שלב נוסף בדרך החדשה
שפרידמן הטזזה לעצמו לאחר שאייכמן
נתפס: לכידתו של הד״ר יוסף מנגלה.
600 הרוצחים .״העברתי מיד את המכתב
למוסדות הממשלתיים הנוגעים בדבר,״
מספר פרידמן ,״אך ידוע לי כי בינתיים
אין נוקפים אצבע לתפיסתו של מנגלה,
שהוא בעיני ״אייכמן מספר שניים״; בעוד
שמאמץ משותף ישראלי־גרמני־ארגנטיני יכול
זמן קצר.״
יהיה להביא לתפיסתו תוך
ממשלת מערב גרמניה, ובייחוד משרד
התביעה הכללית, דווקא מעוניינים, מטעמים
תעמולתיים, בתפיסת הרופא־הרוצח. התובע,
ד״ר פריץ באור, יזם פרם של 20 אלף
מארק ( 10.000 לירות) למי שיביא לתפיסת

ולנסיעות

תל־אביב, רה׳ אחוזת בית ; 3טל 65217/8 — 65265 .

להאכיל אין
בעיות — בי

ליבראלים ספיר, קור וגולדמן כפנם־הייסוד

זוהי ש מנ ת טרה
התחנה לייעוץ
בשאלות מין ונישואין פתוחה בימים שני וחמישי
בבית שטראום, תל־אביב,
רחוב בלפור ,14 חדר ,7
בשעות 6עד 8בערב.

נפתחות

כ תו ת בו ק ר תיכוניות

לבוגרי ח, ט .י׳

נפתחות גם כיתות לבחינות מוקדמות ולבגרות
הלימודים בשעות הבוקר
ת׳׳א, רה׳ ברנדים ,67 אוטובוס מם׳ 25 ,24 ,13 ,5
ההרשמה בימים א׳—ד,׳ 12—10 לפנה׳׳צ

מרוגזים אן מרוצים
בנאומו ההיסטורי (שעה וחמש דקות, במקום
20 דקות) ,הודיע שלא יצטרף, אלא יסכים
לשמש אך ורק בתפקיד ״יועץ לענייני
ליבראליזם״.
אם ציפה מישהו לדברים ברורים על מצע
המפלגה, על פרשת לבון וכדומה — הרי
התאכזב מרות. הליבראלים הקפידו שלא
להגיד מאומה היכול להרגיז מועמדים להצטרפות.
אולי זכרו את דבריו של ת״כ
חרות יוחנן באדר, שניבא :״הפרוגרסיבים־
לשעבר יתרגזו על מצע צ״כ ויצטרפו ל־מפא״י,
ואילו הצ״כים לשעבר יתרגזו על
מצע פרוגרסיבי ויצטרפו לחרות.״
מרצון חופשי. בינתיים, לא היה, השבוע,
כל סימן לרפיון במחנה הליבראלי.
עסקני שאר המפלגות שמו לב, בדאגה רבה,
לעובדה כי 3000 איש באו מרצונם החופשי
לאולם! וכמה עשרות אחרים, חסרי הזמנות,
נשארו בחוץ.
לא היה ספק כי הליבראלים החדשים
רוכבים, לפי שעה, על גל חזק. הסביר זאת
אחד מראשי השמאל :״הציבור בארץ אינו
מהפכני, כרגע. הוא מרוגז על כמה גילויים
של התנוונות, כמו פרשת לבון ובר, והיה
רוצה להחליף את המנהיגים. אולם הוא לא
רוצה להחליף את המישטר. יש לו פיקפוקים
מעורפלים ביחס לקו המדיני של המדינה,
אך בסך הכל הוא עדיין מרוצה ורוצה ב־

הפושע. הוא אף העביר לפרידמן רשימת
הכוללת 600 שמות• של נאשמי משפט
שומרי־המחנה אושוויץ, שיעמדו לדין, בעיר
פראנקפורס.
רשימה זו, לו היו מנצלים אותה כראוי״
יכלה לשמש את ממשלת ישראל בגביית
עדויות על מקום הימצאם של פושעים נימ־למים
אחרים — כולל מנגלה. גם אחד ה תובעים
במשפט פראנקפורם הקרוב, ד״ר
פורגל, מעוניין בעזרת ישראל, לקראת תפיסתו
המשותפת של הרופא. אולם ישראל
טרם קבעה את עמדתה, מקווה, כנראה,
לתפוס את מנגלה לבדה.
כנסים רוח אחרת
הרמזים בישרו רעות: ביום חמישי יצא
יומון מפא״י בשפה הערבית, איל יום, ב־מאמר־השמצה
נגד ״יוזמה הרפתקנית״.
המחלקה הערבית של הסתדרות העירה
לאנשי־הרוח של מפלגות השמאל כי היא
תראה ״בעין זועמת כל פעולה משותפת של
אנשי־רוח עבריים וערביים שלא ביוזמת
(הנושן בעמוד )7
״ ,ביניהם 33 גברים ו־ 7נשים שכבר
הוצאו להורג או מתו.
העולם חזה 1233

בעוד השמאל מטפח את המרדנות ואת הגישה !ההומאנית. יתכן כי דרכו של אדולף
יי* יום 15 ,שנים ויום אחד מאז ה־ 8במאי ,1945 ,אני מתחיל להחזיר את מחשבותי
אייכמן יכולה לספק תימוכין לכך.
1 1אל אותו ר,־ 19 בחודש מארס׳ , 1906 כאשר ניכנסתי לחיי העולם הזה, בצורת תופעת-
קיים דמיון מסויים בין ילדותם של אדולף היטלר ושל אדולף אייכמן — ולא רק בגלל
הטבע ששמה אדם, בשעה 5בבוקר, בעיר סולינגן אשר בחבל הריין.״ במלים אלה פותח
הקירבה הגיאוגראפית. שניהם התייתמו בגיל צעיר — היטלר מאביו, אייכמן מאמו.
׳המיסמך שכתב אדולף אייכמן בכתב־ידו, בשבתו בכלא הישראלי, והנושא את הכותרת
אבותיהם של שניהם נישאו יותר מפעם אחת — אמו של אדולף היטלר היתה
היומרנית ״זיכרונות,״.
אשתו השניה של אביו. שניהם גדלו בצד אחים־למחצה. לשניהם היו אבות קפדניים
״הורי לא היו שמחים כל־כך על לידתי — כפי שנהוג לשמוח על לידתו של בן בכור —
ומחמירים, שניסו לכפות עליהם בכוח דרך־
אילו יכלו כבר אז, בשעת לידתי, לראות
חיים בורגנית־זעירה. שניהם סבלו, בלי
את חוטי היגון והסבל אשר קוסמת רעה
ספק, מחוסר אהבה אבהית מספקת בילדותם.
טוותה ביריעת חיי, למרות השתדלותה של מאת הקוסמת הטובה. אולם למרבה המזל, פרש
ההבדל הוא שיהיטלר מרד באביו בהכרה,
״פשכי-הרכהה אינם הבגצכיב כר־ידי גגרהיה הגפ־הגורל
צעיף רחמני על העתיד, ומנע בעד
מרד שהטביע את חותמו על כל ימי נעוריו.
שהיב, ארא כר־ידי אנשיה ח־ייב״ — כך כגבב כיכרגן
הורי לראותו.
ואילו אייכמן תמיד חיפש תחליפים לאבא.
״בכל זאת היה משהו שהמריץ את אבי
השפהי, שצגבגבג כר־ירי גרכגן האגונרבהשפבג אייבהן.
אחד התחליפים היה, בלי ספק, היינריך
המנוח להחמיר ביותר בחינוכי מאז ילדותי
מילר, ראש הגסטאפו. יחסו לאיש זה, כפי
היהג האיש הזז; ההגאשב בה שפה הירגשרהי? כר
הרכה ביותר, למרות שרחש לי חיבה יתרה
שהוא מתבטא בכל עדויותיו וזיכרונותיו, שר כדגהג ביניהב היבהכיב, האגה הגגשג כר ושמח עלי. אחי ואחיותי לא סבלו מעולם
הוא יחס של בן לאב — אב חמור, קפדן,
אייכהך הה שהרכה כר פגי 3564 כהגריב, ג״גכרגנגה
מיחס חמור כזה מצד אבי. וזה למרות
אך הוגן. תחת לגולל את אשמתו על איש
שלא הייתי ילד קשה־חינוך, אלא להיפך,
זה, מאז המלחמה׳ מגן עליו אייכמן לכל
אישיים־״ ,ההשהרכיב כר פני זז 12 כהגריב. ההגך
הייתי צייתן, וקל יהיה לכוון אותי.״
אורך ׳החזית, בניגוד מפורש לאינטרס של שה ההגב
גכרגיגה,
היכהכיה
שר ר ארירה כריהה עצמו. הוא מוכן להשמיץ את היטלר, את דרש כבר
שורות ראשונות אלה אומרות
בפכב הראשונה הנהנה ברה־ה שר האיש אייכהך
הימלר, את היידריך. אך על מילר הוא מגן
ני. הן מגלות טינה ניסתרת, תת־הכרתית, שר כרכהר רצייה אבנרי אגרי הנכה

בם־יררה
במסירות מופלאה, בסיגנון המזכיר את
נגד האב. כלולה בה האשמה ברורה כי
דהגה גג, גרכנגה כר כהה שארגה ההבגרירגה כר צגפה
דבריו של בן על אביו:
האב החמיר כלפיו יותר מאשר כלפי ה״מילר
לא נהג מעולם להרבות בדיבורים.
אחים והאחיות — היינו שהעדיף את הבה
שפה אייכהן: איך הפך אייכהן רהה שהפך? הה
לא, לא בעניינים אלד( ,השמדה) ,גם לא
אחיות והאחים על פניו.
אגפיג האישי? אירג שרבים־ כבר בדרך ההררררגהג?
בעניינים אחוזם. הוא היה תמיד שקט
בדבריו, שהוקלטו בשעת חקירתו על־ידי ההישבגר ההגה אה ניהה
הגץ רם־״
״צרב שכפרג אבנרי,
וקמצן במילים. הוא אמר תמיד רק את
הפקד לס, יש רמז נוסף .״אבי נשא בזו
הנאצי, הנכה רהאר בם־ידרה גג אה השפכת הגגהרין
המילים הנחוצות ביותר. אמן, כן׳ או, לא׳,
אחר זו שתי נשים. האם הראשונה מתה
או כשלא אמר לא, כן׳ ולא, לא׳ ,אז נהג
בץ ההישהר הנאצי רבץ האיש ארגרף אייכהן,
בשנת . 1916 בנשואין אלה נולדו חמישה
לרוב לומר, חבר אייכמן׳ — ואני ידעתי
ילדים, שאני הבכור בהם. תכיפות הלידות
שזה לא, כן׳ ולא, לא׳.״

האלה גרמה למות אמי.״
ובמקום אחר, בדברו על ההשמדה :״מילר לא יכול היה לעשות שום דבר בעניין זה.
כאן יש טינה כפולה. האב החמיר כלפיו והעדיף את האחים על פניו .׳האב גרם גם למות
מילר בטח לא יכול היה לעשות שום דבר, שום דבר.״ ושוב במקום אחר :״אני משוכנע,
האם. ולאחר מכן, כעבור שנתיים, כשאדולף היה בן , 12 הכניס הביתה אם חורגת, שילדה
אדוני הפקד — זה מצלצל מצחיק אצלי, אני יודע — אבל אני משוכנע שאילו היה מילר
לו שני בנים נוספים.
מוסמך להחליט על משהו, אז זה לא היה קורה. לא אצל מילר.״
אולם טינה זו לא מצאה לה מוצא במרד. הילד הצייתני קבר אותה בנבכי תת־הכרתו,
כאשר נעלם מילר, נשאר אייכמן ללא תחליף לאבא — עד הרגע בו ניכנס *הפקד לס
וגם כיום אין הוא יודע על קיומה. הוא לא מרד באב, וגם לא באם ׳החורגת. על שניהם
לתאו בתחנת ג׳אלמי, והחל בחקירתו. יחסו של אייכמן אל לס הוא מורכב ביותר. אך
הוא מדבר בהכנעה גמורה. האב המחמיר, שהיה גבאי בכנסיה פרוטסטאנטית של עירו,
לאורך אלפי העמודים של החקירה המוקלטת, חוזרת ונשנית אותר, נימה: השאיפה הקיצונית
בורגני־זעיר אדוק וקפדן, שרש מלב בנו כל נבט של מרד עוד בימי ילדות. לאדולף ה״ה
לעשות רושם טוב על לס, להוכיח לו אישית שאינו רשע, לשכנע אותו אישית שאין מה
נדמה כי ׳הוא מעריץ את אביו, שמת חודשים מעטים לפני חטיפתו, בשנה שעברה.
לכעוס עליו.
היה מי שאמר כי ילד המעריץ את אביו, סופו להגיע אל הימין הפוליטי, בעוד שילד
לס התייחס אליו בחומרה, בקפדנות, אך בהגינות. אייכמן אמר לו פעם אחרי פעם שהוא
המעריץ את אמו, סופו להגיע אל השמאל. כי הימין דוגל תמיד בפולחן הכוח והמרות,

אודי אבנר־ __

הדווה היהה הודיה, ההבו היה נאצי
מוכן לסבול עבור עוזנותיו, לקבל את העונש הצודק המגיע לו, שהוא עונש־מוות. כל
׳ההתחמקויות, ההשתמטויות, הקישוטים והתירוצים שלו מעוררים את הרושם שאינם באים
כדי להקל על העונש, אלא כדי לזכות במידה של סלחנות אישית, במחילה של אבא. כך
נוהג ילד היודע שעשה מעשה רע (רע בעיני אבא, לאו הזקא בעיני עצמו) ,והמעדיף מנה
של מכות על מצב ממושך של רוגז ומורת־רוח אבהיים.
פעם, באמצע החקירה, חלה לס ולא הופיע אצל אייכמן במשך שני ימים רצופים. מיד
חלה אייכמן עצמו ולקה בהתקסד, של חום ׳גבוה. שוב לא יכול היה להתקיים ללא תחליף
של אבא.

ילד כלתי־־חוקי

** ד ל רג ע בו חזר אייכמן לגרמניה, בגיל ,27 נוהלו כל ענייניו בידי הוריו. ההורים
החליטו מה יעשה, סידרו לו את מישרותיו ואף דאגו לכך שיגור בביתם עד אותו גיל.
על כן יש מידה רבה של כנות בדברי אייכמן בזכרונותיו באמרו:
״ראיתי באבי מרות מוחלטת, וכן גם באמי, שלמרבה הצער מתה בעודה צעירה *.הכרתי
במרותם של מורי ושל מעבידי, ולאחר מכן של הממונים עלי במשרד ובס.ס. אפשר להעלות
בדמיון שגמל יעבור בעד קוף המחט, אך אי־אפשר היה להעלות בדמיון שאני אפר
פקודות שניתנו לי.״
מי האב, שכיוון את חיי בנו בשנים חשובות אלה? אדולף קארל אייכמן (להבדיל מאוטו
אדולף אייכמן, הבן) היה בורגני זעיר, שהצטיין בחוסר־כישרון מוחלט בעסקים. הוא עבד
במשרד חברת־החשמליות בסולינגן, גרמניה. כאשר חברה זו העניקה אשראי לחברת־החשמליות
בלינץ, אוסטריה, הועבר האב לשם. כעבור שנה העביר לשם גם את משפחתו.
אחרי שנים ארוכות של עבודה שיגרתית כמנהל מסחרי, חסך האב סכום כסף והחליט
לפרוש מחברת־החשמליות, תוך קבלת פנסיה. מיד לאחר מכן ייסד חברת מיכרות קטנטנה,
בה היו לו 51 אחוז של המניות. בחברה עבדו כעשרה פועלים, וגם אייכמן הבן עבד בה
כמה חודשים כבורה, מתחת לפני האדמה. אולם החברה לא התפתחה.
אחרי אי־הצלחה זו, החליט האב לנסות את מזלו כשותף בחברה שייצרה ציוד לטחנות.
בדיוק אז פרץ משבר כלכלי. כל חיסכונותיו של האב. יחד עם חיסכונות האם, נמוגו
כלא היו.

המקבילות לכיתה החמישית והשישית של הגימנסיה. בזאת נסתיימו לימודיו, בשנת . 1922
הנער בן ה־ 16 נדרש לעבוד, כוי להקל על המצוקה הכספית שנוצרה בבית, עקב חוסר׳
הכישרון הכלכלי של האב.
״אבא ד.,צ׳א אותי מבית־׳הספר. אני מוכרח להגיד שלא הייתי דתקא התלמיד החרוץ
ביו תר במילים אחרות: הוא היה תלמיד גרוע. גם לאחר מכן לא קרא בחייו שוט
טפר, מלבד ק,מץ קטן של ספרים על היהדות, לצורך תפקידו. התוצאה: אייכמן הנהו
נם כיום חסר־השכלר, עד להחריד, בור ועם־הארץ בכל השטחים, דל בסיגנונו ובאוצר־והמלים
שלו — פקיד שלא ידע מעולם מאומה, פרט לשטח האחד בו עסק.
זוהי תמונה השכלתית מושלמת של ״איש־ביצוע״ — תמונה הידועה היטב גם בישראל.

^ משךשנתייםוח צי עבר הנער אדולף אייכמן כזבן בחנויות לצרכי־חשמל, שהיו
ל שיי כו ת לחברת־בת של אותה חברת־החשמליות בו עבד, בשעתו, האב. באותו זמן,
ב, אשית שנות (,עשרים, החל עידן הרדיו. אולם כעבור שנתיים וחצי ״אמר לי אבא שכך לא
אוכל להמשיך לעבוד, שכך לא ע! לים אף פעם על ענף ירוק״ (אימרר, גרמנית שכוונתה:
להגיע למצב של רוזחה).
אותה שעה קו או ה׳״ורים מודעה בעתון יומי, בה נאמר כי חברת־הנסט הבינלאומית
ואקום יאוי( 5שעגלותיה זכורות היטב לוותיקים בארץ) מחפשת סוכן־נוסע .״בן־דוד של
אמי השנ ה, ד״ר פרידריך, אציל מבית היימרלה, היד, נשיא מ,עדון בעלי המכוניות
באוסטריה. אט השניה, שבמקרים כאלה תמיד נסקה בכוח את היוזמה לידיה, פנתר, אל
בן־הדוד הזה, שקראו לו בשם, הדוד פריץ׳ .הוא גר בווינה, והיה ידיד קרוב של נשיא
חברת ואקום באוסטריה, אדם בשם הר וייס.״
הדוד פריץ חשוב לסיפור. כי הדוד פריץ יהיה נשוי ליהודיה. לדברי אייכמן גם רווחו
שמועות כי אביו של הדוד פריץ עצמו, האציל פון־היימרלה, היה יהודי־למחצה. על כל
פנים, לא חסרו יהודים במשפחת א״כמן. ברבות הימים עזר אייכמן לבת־דודתו היהודית־למחנה
לברוח לח,ץ־לארץ — אחד מיקרים המעטים בו הפר את ההנחיות שניתנו לו,
וג^ לא דיווח על כך לממונים עליו.
הדוד פריץ פנה אל המנהל היהודי של חברת ואקום. הכל סודר לפי מיטב כללי הפרו־טקציה:
למרות שמאות אנשים ענו לאותה מודעה בעתון, קיבל המנהל המקומי ב׳׳ינץ
הוראה לשלוח רק את אייכמן הצעיר אל ההנהלה בווינה. שם נתקבל על־ידי יהודי בשם
פופר׳ שהודיע לו שיש הוראה להעסיקו, למרות גילו ׳הצעיר מדי, במשמרת התחלתית
של 250 שילינגים אוסטריים. זה היה בשנת *,1028 אייכמן יהיה אז בן .22
במשך חמש וחצי שנים עבד אייכמן כסוכן־נוסע של חברת ואקום. תפקידו היה לעבור
את תחנותיו־,בנזין במחוזו הקבוע, למכור לן־,ן את סחורות חברתו, לדאוג להקמתן של
תחנות חדשות. היתד, זאת עבודה שיגרתית, שלא חייבה הרבה יוזמה, מחוץ לעיר, באחת
הפיג! ת היפות של העולם, ולפי כל הסימנים היה אייכמן מרומה בחלקו. בסופי השבוע
חזר לבית הוריו, ישב בבית־קפה וקרא את העתונים שהיו מונחים שבב אחד מאלה היה
הפלקישר ביאובכטר משקיף הגזעני עתונה של מפלגת־הפועלים הנאציונל־סוציא־ליסטית
(״הנאצית״ ,בקיצור) ,שעמדה אז בשלב המכריע של מאבקה על השלטון.
הסוכן־הנוסע אייכמן קרא עתון זך, בהתלהבות גי ברת והולכת.

ידיו הנעורים: קלטנברונר ( משמאל)
זמן־מה לפני כן השתתף בחברה לייצור מכונות. שותפו בחברה זו ביזבז את כל הכסף
והתאבד. לבסוף פירק האב גם את חברת־המיכרות שלו. במשך שנים רבות עוד שילם
עבורה חובות.
אין ספק כי אייכמן הצעיר גדל, על כן׳ באווירה של צרות כספיות, של קימוצים ודאגות.
התנאים הדחוקים גם קיצרו בהרבה את תקופת־לימודיו, דבר שסגר בפניו, לאחר מכן, כל
קאריירה במקצוע חופשי.
כמו אדולף היטלר, לא הגיע גם אדולף אייכמן לתעודת־בגרות, שהיתר, תנאי לכל
קאריירה רצינית בגרמניה ובאוסטריה. אחרי שסיים את כיתה א׳ בעיר מולדתו הגרמנית,
המשיך בלימודיו בבית־הספר ׳היסודי בלינץ האוסטרית, עד גמרי כיתה ד׳ .עד היום הוא
זוכר כי מורתו בבית־הספר היסודי נקראה ״העלמה צילינקה״.
כנהוג באירופה המרכזית, עבר אייכמן אחרי כיתה ד׳ לגימנסיה, אך שם למד רק ארבע
כיתות. הוא זוכר כמה מן המורים שלו, ואף את התלמידה היחידה בכיתה ,״בת בשם שפיגל
או שמיגל״.
הוא לא הגיע לחמישית של הגימנסיה. תחת זאת העבירו אביו, באמצע מלחמת־העולם,
לבית־ספר מיקצועי למיקצועות החשמל והמכונות. גם שם למד רק שנתיים — שנתיים
* בגיל ,32 אחרי שילדה חמשה ילדים. פרט מעניין: ההורים נישאו כאשר האם וזיתה
נבר בחורש הששי של הריונה. אדולף אייכמן נולד שלושה חודשים אחרי הנשואין, והנהו
על כן במידה מסויימת ילד בלתי־חוקי. אולי עובדה זו, שנחשבה לחרפה בהווי הבורגני
הקפדני דאז, השפיעה גם היא על גיבוש אופו.

א שתו־ ש 7הדוד סוריץ

רו בהמידי הג גראר

^ 3יתה הו רי ם לא שמע אייכמן על פוליטיקה. גם האב וגם האם היו פר!טסטאנטים
ל א דו קי ם, שהשקיעו את זמנם הפנוי בענייני כנסייתם — כנסיית מיעוט קטן ומתבדל
באוסטריה הקאתולית.
אך הפוליטיקה חדרה באותן שנים סוערות אל תוככי בית־הספר. בכיתתו של אייכמן,
כמו בכל כיתד, אחרת, נוצרות ״קבוצות״ — קבוצה ״לאומית״ (היינו גרמנית־לאומית,
שרגלה בסיפוח אוסטריה לרייך) ,קבוצה ״מונארכיסטית״ (שדגלה בלאומיות אוסטרית,
ובהחזרת הקיסר מבית האבסבורג לכיסאו) ,קבוצה ״סוציאליסטית״ (של המפלגה
הסוציאל־דמוקראטית האוסטרית, שהיתר, שמאלית ומארכסיסטית מרוב חברותיה באירופה).
מספר אייכמן ״אלה היו קבוצות בלתי־מזיקות, כמובן. כל אחד קלט משהו, מבלי
מפני שידיד טוב
לחשוב משהו מיוחד על זה. הלכו למפלגה זואו אחרת, פשוט
מהכיתה היה מלוכני או לאומני. כמובן, הם לא הלכו למפלגה, בתור שכזאת, אלא
לקבוצה בכיתה, בכיתת בית־הספר, כפי שקבוצות כאלה נוצרות.״
אייכמן ד,פך מלוכן. מדוע? היה לו ידיד טוב, שאביו המנוח היה מארשל בצבא הקיסר
האוסטרי. המשפחה שמרה, כמובן, על ירושה מפוארת זו בראש מורם. אייכמן, הבורגני
הקטן מעריץ־המרות, נמשך להווי זה של האצולה הצבאית הסנובית. חברו גייס אותו
בקלות ל״ברית לוחמי־החזית הצעירים״ ,תנועת נוער של ״אירגון לוחמי־החזית של
׳,־,אוסטרים הגרמנים״ ,מעין אגודה של חיילים משוחררים בעלי מגמה ימנית.
מספר אייכמן :״מחוץ לשוץ־בונד הסוציאליסטי, היה זה האירגון היחיד שהעז —
אם כי לעתים רחוקות — אבל שהעז, לצעוד ברחובות. היה ברור כי הוא נהנה מתמיכת
הממשלה האוסטרית חברי החוגים, שהיו מאורגנים באירגון לוחמי־החזית, היו ברובם
מלוכניים, קצינים (משוחררים) ,סמלים ואף טוראים. חלק קטן יותר היה בעל השקפה
פוליטית נוצרית. רק חלק קטן, חלק זעיר לגמרי, היד, אז לאומני. על הנציונל־סוצאיליזם
עוד לא שמעו אז.״ לאירגון היה קשר עם ארגון ״קובע הפלדה״ הימני בגרמניה. היו
בו גם כמה חברים יהודיים, ובחוג המצומצם של ידידיו של אייכמן היה אחד ראובניץ,
שאמו היתד, יו,־,ודיה.
אירגון שנהנה מתמיכת השלטון, שהטיף למרות ולצבאיות — זה התאים בדיוק לאייכמן
הקטן. קודם לכן היד, חבר בעזק״א. בימי א׳ ,אחרי שהלך עם הוריו לכנסייה, ביקר
במועדון הצעירים הנוצריים. חוץ מזד, השתייך לוואנדרפוגל — ארגון־הצופים הוותיק.
אולם עתה הצטרף ללוחמי־החזית. בשבתות נסע עם חבריו אל המטוזח של האירגון,
באחד הפרברים, כדי לירות בכדורים חיים אל לוחות־המטרה. היום הגדול בחייו הגיע
כאשר גנראל אמיתי — רב־אלוף דורוטקה פון־ארנח־אל — לחץ לידו קאראבין (רובה
מקוצר של חיל־הפרשים) ף־,דריך אותו ביריד .,״את זה אני זוכר עד היום בדיוק,״ אמר
אייכמן בג׳אלמי, לפקד לס.
ביום הולדתו של הקיסר הגרמני, ששהה בגלות הולנד, שלח לו הנער אייכמן מכתב־ברכה.
לבו מלא גאווה כאשר קיבל מכתב־תודה מן השליש של הקיסר הגולה.
ב־ 1931 נפטר ראש לוחמי־החזית בלינץ. באירגון פרץ משבר. כי בינתיים התפשטה
התנועה הנאצית. הס.א ,.פלוגת־הסער החומה, צעדה ברחובות והחליפה מהלומות עם
השוץ־בונד. ה ,.0.0האח־התאום השחור של פלוגת־הסער, ניסה לגייס את חברי אירגון
לוחמי־החזית, שכבר התרגלו לאווירה צבאית. באירגון פרצו ויכוחים סוערים בין מלוכנים
ואנטי־מלוכנים; בין לאומנים ואנטי־לאומנים; בין הדוגלים בלאומניות אוסטרית ניפרדת,
לבין הדוגלים בלאומנות כל־גרמנית.
עד כאן התגלגלו הדברים במקריות. עתה בא מיקרה נוסף ודחף את אייכמן הצעיר,
הסוכן־הנוסע בן ד,־ ,25 בכיוון גורלי.

צ עי רכשםקאלטנב רו נ ר

איי כ מן ע צ מו לא נראה הדבר כמאורע גורלי 1 ,ב או ת ^ ל מן ל ^ אחד ^י מי ^ ^יקר
ץ בפעם הראשונה באסיפה של מפלגת־ד,פועלים הנאציונל־סוציאליסטית. נאם בה הגאו־בזיכרונותיו
יש חור של כשלוש שנים. יש להניח כי גם בשנים אלה עבך כזבן

כמדינה

הגוורדיה השחורה: הס.ס. בימי אייכמן
ליינזר (המנהל האיזורי) המקומי׳ אחד בשם בולק. חוץ מז #נכח שם צעיר במדי הם••0׳
בשם ארנסט קאלטנברונר.
בולק זה היה במיקרד. ידיד משפחה של האייכמנים. אביו של קאטלברונר הכיר גם
הוא את אביו של אייכמן במיקרה, מזה שנים רבות. קאלטנברונר הזקן היה עורך־הדין
שטיפל בענייני חברת־החשמליות׳ בה עבד אייכמן הזקן. לאחר מכן נפגשו לא פעם ליד
שולחן קבוע בבית־קפה, ושתו יחד כוס־בירה. קאלטנברונר הצעיר ד׳יה עורך־דין כמו
אביו, נוסף על תפקידו כרב־סמל־ראשון של ר .0.0,בלינץ.
,מה קרה באסיפה הראשונה הזאת? ״אז ניגש אלי קאלטנברונר ואמר לי — אז הוא
דרש ממני נמרצות ואמר לי שעלי להצטרף, וכו׳ וכו׳ .ככה זה הלך אז׳ באופן חברמני,
לא קישקשו הרבה בקומקום וכו׳ ,אז אמרתי, :טוב, בסדר׳ ,וכך הגעתי לם.ם׳.
מעולם לא התקיימה פגישה גורלית בצורה סתמית יותר. אייכמן לא תיאר לעצמו כי
קאלטנברונר יהיה ברבות הימים סגנו של הימלר, האיש מס׳ 2במנגנון־הרצח הגדול
ביותר בהיסטוריה, וקאלטנברונר לא תיאר לעצמו כי אייכמן ייאשם פעם ברצח ששה מיליון
יהודים.
מוסיף אייכמן בגילוי־לב :״באסיפה ההיא הוליכו אותי בדרך אל הנאציונל־סוציאליזם,
אך למעשה היתד. אצלי, עוד הרבה זמן לפני כן, נכונות פנימית לכך — אחרי שקראתי
את הפלקישר ביאובכטר, שהיה מצוי בבתי־הקפה. עתונות המפלגה ידעה לתאר בצורה
מושלמת את, חרפת חוזה ורסאי׳ ,ואת מות־הגיבורים של אנשי יר,ס.א. והס.ס. בקרבות־הרחוב
אך לא חשבתי על זה מחשבות גדולות
כך הגיע תאריך גורלי:
״ביום שהגיעו הנאצים לשלטון בגרמניה, יום ה־ 30 בינואר , 1933 שמעתי על כך בראדיו.
הייתי אז באיזה כפר בטירול, בעסקי חברת ואקום. אני מוכרח להגיד שהייתי נלהב, כי —
אני אומר תמיד את האמת, גם בעניין זה — ראיתי בתפיסת־השלטון ׳הזאת, כמובן בעיניים
הצעירות שלי, בהתלהבות הנעורים שלי — ראיתי בזה לא-מיות שמצאה חן בעיני. דובר
נגד חוזר, ורסאי, הובטחו עבודה ולחם, וזה גם קויים לאחר מ כן ...לפני כן שמעתי על
חוזה ורסאי, שמעתי על מחוסרי־ר,עבודה שנאלצו לאבד את עצמם לדעת, על משקי איכרים
הגרמניים שעוקלו וכיוצא בזה וכל יה יצר בי שמחה על כך שעכשיו ישתנה הכל.׳׳
יתכן מאוד כי נוספו על מחשבות נעלות אלה גם שיקולים מעשיים יותר. יתכן שאייכמן
הצעיר אמר לעצמו: הנה שני ידידים של משפחתי ממלאים תפקידים מרכזיים במפלגה.
הם יוכלו לעזור לי להתקדם. כי קאלטנברונר׳ למרות שהיה רק רב־סמל־ראשון,
כבר מילא תפקיד מרכזי בס.ס. האוסטרי, בשטח המודיעין.
לפי דרישת קאלטנברונר, פרש אייכמן קודם כל מלישכת שלאראפיה, מועדון גרמני־בורגני
שהיה קשור לבונים החופשיים, שנואי הנאצים. למעשה לא היה צריך לפרוש. הוא
כבר גורש משם. הסיבה: באחת הפגישות של חברי המועדון העז אייכמן להזמין את שאר
יושבי השולחן שלו לכוס משקד .,מאחר שהיה הצעיר ביותר, היתד, זאת הפרה של הנימוס.
״כריתי לעצמי את הקבר. לאחר מכן, כשהלכתי הביתה, בטח הסמקתי עד מעל לאוזניים
מרוב בושה ורוגז.״

לילה בכית החום

ך* צטרפותו ל . 0.0לא שינתה בהרבה את אורח־חייו של הסוכן־הנוסע. הס.ם. לא היה
| § תנועת־נוער למבוגרים, בעלת צביון צבאי־למחצ׳ה. בבואו הביתה, בליל שבת, הלך
אייכמן ל״בית החום״ ,מיפקדת המפלגה הנאצית בלינץ, ובילה את הלילה בשמירה. בהפסקות
ישן על שק של תבן, או הזמין לחבריו, רובם מובטלים חסרי־פרוטה, סיגריות ובירה,
כדי לרכוש את אהדתם. ביום השבת בבוקר הלך ד,ביתד״ סידר את בגדיו, ערך את
חשבונותיו בשביל חברת ואקום.
באחד הימים גילה מישהו כי אייכמן עובד בחברת ואקום ומכיר את בעלי־המכוניות.
מיד מינו אותו למפקד כיתת־מכוניות של ד,ס.ס. אולם אייכמן לא השיג אף מכונית אחת
בשביל כיתה זו. וכך חלף תפקיד זה ללא תהילה.
כעבור זמן העבירה חברת ואקום את אייכמן למחוז אחר, ליד העיר זאלצבורג. הוא זוכר
את המועד היטב, כי באותו זמן הוחלפו כובעי הס.ס. עד אז היו נהוגים בס.ס ,.כמו בס.א>.
כובעי־המצחיה הגבוהים, שהיו דומים לכובעי־צה״ל שזכו לכינוי ״היטלמאכער״ .עתה באו
במק! מם כובעי־דמיצחיר, הנמוכים השחורים, שנועדו כעבור זמן כה קצר לעורר חלחלה
בעולם.
אייכמן התייצב במפקדת ד .0.0,בזאלצבורג. שם שררה אווירה פחות נעימה מאשר בלינץ.
המפקד המקומי, מורה בחייו האזרחיים, התעקש לשפשף את אנשיו, העבירם לא פעם
לגרמניה הסמוכה לאימוני יום א׳ .״זה גרם להרבה רוגז, כי המורד, הזה — דומני שלאחר
מכן הפך מפקד משטרה באיזה מקום — הוא עמד בצד, על גיבעה, כמו מצביא, לבוש
כסיות לבנות. דד, הרגיז אותנו, זה הרגיז אותנו מאוד, שהוא עומד שם בצד עם כסיות
לבנות, עם כסיות לבנות, בעוד שאנחנו שופשפנו באותו יום א׳ בבוקר, עד שדבקה הלשון
לחיכינו.״
אייכמן הקטן היה יכול להמשיך הרבה זמן באורח־חיים זה — למכור בנזין בימי־חול,
לשחק בחיילים ביום א׳ — לולא קרה מאורע גורלי נוסף בחייו, מאורע שהפך גורלי
בחייהם של ששה מיליון יהודים. הוא פוטר מעבודתו.

(המאמר הבא כסידרה: איף הגיע
אדולף אייכמן למשרדי הגסטאפו).

(המשך מעמוד )4
ההסתדרות!״ ושרותי הבטחון טילפנו למסעדת
אבו כריסטו בעכו. בה עמד להיערך
מיפגש בלתי־מפוקח של אנשי־רוח בני שני
העמים, רמזו כי לא כדאי לבעל המקום
לארח את אנשי־הרוח.
תשובתו :״משלמים לי, אז מותר להם
לבוא.״
לכן, כאשר התקבצו סוף סוף ביום שבת
כשבעים סופרים ואנשי־רוח, בבית־הקפה
שעל שפת־ימה הנהדרת של עכו העתיקה,
היה ניצחון בעצם פגישה משותפת זו.
עבריים וערביים, יוצרים, סופרים ועורכי־עתונים,
ישבו שבת אתים יחדיו, כפי שאמר
אחד המשתתפים, העתונאי והסופר המפ״מי
יוסף וואשיץ :״כאן שוררת רוח אחרת, רוח
שונה מן המקובל בפגישות כאלה.״
השפה מקרבת. לא חסרו תקריות. ה־עתונאי
והמורה הערבי צאלח בראנסי, מכותבי
אל ארד לשעבר, שפך את מר־לבו
ביקש מבאי־ה,פגישה לצאת בקריאה להחזרת
פליטי ערב. הסופר הערבי ואיש מק״י, חנא
אבו־חנא, ביקש להפוך את הכנס ל״גוף בעל
מצע, אם כי מצע שישקף את כל הדעות של
באי־ר,פגישה.״ הצטרף לדיעה זו נתן ילין־
מור, שבירך בשם הפעולה השמית והועד
הישראלי למען אלג׳יריה חופשית, דרש פעולה
כפולה: פעולת החברים העבריים לביטול
המימשל הצבאי וחוקי־ו־,דיכויי, פעולת החברים
הערביים למשטר חופש בארצות־ערב.
אולם דעת היוזמים היתד, אחרת: להפוך
את הפגישה לקונגרס קבוע של אנשי־רוח
עבריים וערביים, ללא מצע פוליטי, שיעשה
לקירוב שני העמים בארץ.
בין פעולות הקונגרס, בעתיד: לימוד השפה
העברית לבני כפרי המשולש, והשפה
הערבית ליושבי־דיזנג! ף והר־הכרמל; הוצאת
כתב־עת דו־לשוני! וכינוס פגישה מורחבת
הראשונה, בעוד חודשיים ימים.

ארג!נים
המועמד הראשון
״אנו החתומים מטה,״ נכתב בפטיציה
שהופנתה לא מזמן לדויד בן־גוריון, יוסף
אלמוגי ושמעון פרס ,״י! צאי מצרים, חברי
מפא״י ואוהדיה, מבקשים בזאת ותובעים
ממוסדות המפלגה להכליל מועמדים מיוצאי
מצרים במקומות בטוחים ברשימת המועמדים
של מפא״י לבחירות לכנסת החמישית.״
מי המועמדים המוצעים? בראש וראשונה
עורך־הדין משה טרנטו מתל־אביב, אשר
עבורו ביקשו־דרשו החתומים מטה מקום
בין 20 המועמים של מפא״י.
כמר, עשרות חתימות פיארו את הבקשה.
ליתד רושם, אף הוטבעה חותמת־גומי לצד
החתימות. היתד, זו חותמת אירגון נפגעי
הרדיפות האנטי־יהודיות במצרים.
חותמת הגומי. הכל היה עובר בשקט,
לולא התעורר חשד בלב אחד החותמים.
החשד התעורר רק אחרי שחתם, מפני
שהאיש שבא להחתימו לא נתן לו אפילו
שהות לקר! א את תוכן האיגרת. איש זד,
התרוצץ וטרח, עד שהשיג העתק של הבקשה
הקולקטיבית וקרא את תוכנה.
היו לו כמה הסתיגויות לגבי התוכן.
ראשית: אינו חבר מפא״י ואוהדה. שנית:
אינו מעוניין שעורך־הדין משה טרנטו יקבל
את המקום ד,־ 20 ברשימת המועמדים. שלישית:
לא הבין באיזו זכות הוטבעה חותמת
אירגון הנפגעים על מיסמך מפלגתי זה.
הוא הקים צעקות אצל ועד הארגון, דרש
חקירה. ואז הסתבר כי האיש שניסח את
הבקשה ואף החתים חלק מן החותמים לא
היה אלא טרנטו עצמו. את חותמת הגומי
השיג מאחד מעסקני האירגון, הטביע אותה
מבלי שתינתן לו הרשות החוקית לכך.
היה זר, רק גילוי אחד של להיטותו הרבה
של טרנטו, לעמוד בראש מומלצי אירגון
הנרדפים. את מסירותו המלאה אפשר היה
להעריך רק לאור העובדה, שכמה חודשים
קודם לכן הופיע בבית־המשפט כעוזרה של
פרקליטת המחוז, נגד אירגון נפגעי הרדיפות
במצרים, שביקשו כי מדינת ישראל תשלם
להם פיצויים מתוך רכוש המצרים בארץ.
אז נלחם נגד תביעו־ ,זו.

בל• נציג המ*מ שד
החג החשוב ביותר לעדה הדרוזית הוא
חגו של יתרו, הנקרא בפיהם נבי שועייב.
במקום אלפים של דרוזים שנהרו לבוא,
מדי שנה, עם מאות אורחים, לחוג את חגו
של נביאם — נכחו השבוע רק 150 דרוזים.
הסיבה המוצהרת: הסיכסוכים הבינכפריים

בעבר. רקע הסיכסוכים לא נמסר לפרסום.
האמת היתה קצת שונה. בקרב הדרוזים
מחולקות הדעות בקשר לחוק הקרקעות.
נציגי המימשל הצבאי הצליחו לקנות מספר
מוכתרי כפרים, ואלה הסכימו להחליף את
קרקעות כפריהם המופקעות בכסף. כך ניר,ג,
למשל, השיך נאגיב אבו יוסף מבית ג׳אן,
והשייך נאגיב מאנסור מעוספיה.
ראש מועצת דלית אל כרמל, השייך כופתו
חלבי, לא הסכים להסדר כזה. מאחוריו
ניצבו רוב רובם של בעלי הקרקעות לשעבר,
בין 20 אלף הדרוזים הישראלים.
כלי חנופה. המורדים, המהווים את רוב
העדה, לא הסכימו לחוג את חגם שלהם יחד
עם נציגי המימשל הצבאי והממשלה, כשה־נימה
השלטת היא נימת ד,חנ.פר, והכניעה.
לכן הכריזו על סירובם להשתתף בחגיגות,
הביאו בכך להשבתתן הכימעם מלאה.
היחידי עבורו היתד, השמחה שלמה היה
שופרו של מינהל ההסברה הישראלי, קול
ישראל. הראדיו שידר הקלטות ונא. מים של
אנשים שכלל לא נכחו בשטח החגיגית ואף
דברי אחרים, שאומנם נכחו אך כלל לא

פתחו את פיהם.
קריין התחנה הערבית, בה שודרו הנאומים,
ציין אמנם שהנאומים הוקלטו בחג
נבי שועייב — שכח להזכיר שהדבר קרה
לפני שנתיים.
הגיב על כישלון החגיגות אחד מצעירי
העדה הממורמרים :״אנחנו נערוך את החגיגות,
אבל במועד שאנחנו ניבחר בו ובלי
נציגי המימשל.״

•ו־ידמנ׳ קודש
לשם מה מתגייסים חסידים לצבא? לשם
שמיים? — ודאי שלא. לשם שמיים הם
מעדיפים לשבת בישיבות. אך לא כל חסיד
צעיר מוכשר דיו ללמוד בישיבה! לכן
מכריזים על מיבצע גיוס של כל הצעירים
הדתיים שאינם לימדים בישיבה, שולחים
אותם לצבא, ואחר אימונים ראשוניים —
מושיבים אותם, בדיוק כמו אזרחים, במושב
מרוחק בנגב בו יוכלו לפרנס את עצמם
ואף את בעלהרעיון הגאוני.
בעל הרעיונות הוא רבי משה׳לה האיש ארנסטר, חתנו של האדמו״ר מויזיניץ. הוא
גייס צעירים אלה לצבא בתופים ובמחולות,
דאג שיעבירום למושב עמי־עוז, בנגב, .
תיכנן משה׳לה, שהוא בין השאר כאן בעל שתי מלטשות יהלומים, להקים מלטשת־יהלומים
נוספת, עבורה יקבל הלוואה ניכרת
מתקציב הפיתוח.
מפריעים — לפרנסה. אנשי משרד
הפיתוח, הינס סוחרים לא פחות טובים מהרב
משה׳לה. מאחר שהם היו הגורם שחייב היה
לממן את המפעל, דרשו גם לנהלו. וכך
יצא הרב משה׳לד, מקופח.
הוא לא נכנע. כדי להילחם ביוזמת משרד
הפיתוח, הביא אל הכפר את נציגי אגודת
ישראל. לכך התנגדו חלק מהצעירים. הם
לא רצו עניינים מפלגתיים, דאגו לפרנסתם.
השבוע הצל׳יח הרב־הסוחר להרגיז שנית את
רוב בחורי חצרו, הוא הודיע להם שלדעתו,
ישנם גורמים מפריעים בכפר, שיש לגרשם.
הגורמים המפריעים: אותם בחורים שאינם
מוכנים לשמש פועלים ופעילים ליוזמותיו.

א־ן תרווה
בשעות הבוקר המוקדמות של יום העצמאות
מיהר גבאי בית הכנסת הישן בחדרה,
אהרון גוז, לעבר ביתיר,תפילה• כאשר הדליק
את האור נדהם למראה עיניו.
עשרות סידורי תפילה חדשים, שרק עתה
רכשם בתקציב הדל העומד לרשותו, נמצאו
קרועים. תחילה סבור היה כי יד המתנכלת
לדת במעשה, אולם הצצה לה בסידורי התפילה
גילתה לו כי דווקא ידידיו, חלקם מבין
אלה היושבים בבית־הכנסת עשו את הנבלה.
הללו תלשו מסידורי התפילה את הדפים
העוסקים בתפילה לשלום המדינה, נשיאה
וצבאה.
אהרון גז נזכר כי לפני שנה, כאשר פתח
את דלתות בית־הכנסת ביום העצמאות,
היתד, הפרוכת מחוללת וקרועה. לפני שנת־יום
גילה כי המסך המפריד בין גברים
לנשים, נקרע לגזרים.
סולידריות דתית. מי הם המתנכלים?
בחדרה, העיר הקטנה, יש קומץ קיצוניים
דתיים קנאיים, מסוגם של אותם הדתיים
המרוכזים בירושלים. אין הם מסתירים את
שינאתם למדינת ישראל החילונית ור,כופרת.
אהרון גוז מכירם. הוא יכול להביאם אל
מאחורי סורג ובריח — אלא שאינו עושה
זאת מטעמי סולידריות דתית. הוא לא הביא
את העניין בפני שומרי החוק. שום תלונה
לא הוגשה למשטרה.

במדינה חיגוך ניצחון ראשון

אנו פותחים את העונה עם
הדגמים החדישים של אריגי
דקרון, טרילין, טטרולן
בעיבוד מיוחד על ידי א.ב.ג.

* מבחר של 20 גונים
* בבל המידות
* בטנה המבטיחה
רכות וגמישות

מכנסיי ם

החל מ׳22.75

ליי

ח לי פ הז

תל־אביב׳ ירושלים, חיפה
סוכנות: צפת

המנוי-
?י 1ל\ז
גזטובונך,
נא צרנו
אוננו בנזסדנז.

33 ימי־לימוד נמשכה שביתת מורי בתי-
הספר התיכוניים. השבוע היא נפסקה. מי
ניצח בהי
בהודעה הרשמית על חידוש הלימודים
נאמר כי מונתה ועדה בת חמישה חברים,
אשר תצטרך לקבוע אם אומנם מקופח
המורה האקדמאי ביחס לכל אקדמאי אחר
בארץ, ואם כן, מה מגיע לו.
זה נראה כסיכום סתמי מאד, שאינו
מכריע דבר. וכי, בסך הכל, עוד ועדה
הוקמה. ממילא נראה כאילו כל השביתה
׳היתד, לחינם, וכי המורים התיכוניים חזרו,
בסופו של דבר, למצב שבו היו שרויים
קודם לכן.
הורים, תלמידים והאזרח הממוצע שאלו
את עצמם: האם בשביל זה היתר, דרושה
שביתה שפגעה קשות במערכת החינוך התיכון,
גזלה 20 יום מהחופש הגדול של
׳התלמידים ושיבשה את כל תוכניות תלמידי
השמיניות?
;•מדת־כוח חדשה. מאחורי הסיכום
הסתמי הסתתר נצחון חשוב של התיכוניים.
אך מאחר שהיתה זו רק הקדמה להישג הסופי,
ולא ההישג הסופי עצמו, הרגישו
מורים רבים כי מלחמתם הסתיימה בתיקו.
אמר השבוע המורה להיסטוריה גרשון יגר
( ,)54 שתמך בהכרזת השביתה :״לדעתי,
אפשר היה להשיג את אותן התוצאות גם
בלי השביתה. אילו היינו מוותרים מראש,
גם אנחנו וגם משרד החינוך, היתר, השביתה
יכולה להימנע.״
למעשה, זה הסיכום שאפשר לומר אותו
אחרי כל מלחמה. תמיד נראה שהפשרה שהושגה
בסוף, ניתן היה להשיגה מלכתחילה.
אולם לעתים קרובות דרוש מאבק ממושך
כדי ליצור את המצב הפסיכולוגי ואת העייפות
הנפשית הדרושים להשגת הפשרה.
שביתת התיכוניים קבעה סופית שאיר-
גונם שולט בבתי־הספר התיכוניים, וכל
סיכום עתידי יתבסס על עמדת־כוח זו.
מיקדמה גדולה. השאלה היסודית בכל
המאבק, שהחל כבר לפני כשלוש שנים,
היתה: האם יש לקשור את שכר המורה
האקדמאי לשכרו של העובד האקדמאי האחר,
או לשכרו של המורה היסודי? אמת-
המידה למדידת שכר המורד, האקדמאי היא
הבעיה שסביבה ניטש המאבק כולו.
התיכוניים דרשו השוואת שכרם לזה של
שאר האקדמאים. היסודיים לא התנגדו, רק
אמרו שאינם מוותרים על עקרון ההצמדה
של שכרם לשכר התיכוניים, כך שכל העלאה
לתיכוניים היתר, גוררת אחריה העלאה
אוטומטית ניכרת של משכורת 18 אלף
מורים יסודיים, שכירי המדינה. העלאה זו
היתד, גוררת, מן הסתם, העלאה לכל יתר
עובדי המדינה.
כדי למנוע אסון זה לתקציבו של לוי
אשכול, מינתה הממשלה, בזו אחר זו, ועדות
משוחדות, שתפקידן יהיה לקבוע כי
המורה התיכון אינו מקופח, בהשוואה לאקדמאים
האחרים. אכן, כך קבעו כל הוועדות.
הנצחון
של השביתה הוא בזאת שבפעם
הראשונה הוחלט למנות ועדה נייטראלית
ממש, המורכבת מחמישה אישים בלתי-
תלויים *,שתקבע אובייקטיבית מר, הפער
בין שכר האקדמאים האחרים לבין שכר
המורים התיכוניים.
עד כמה ברור לכולם שפירוש הדבר
העלאה בשכר התיכוניים, מסתבר מן העובדה
שהוחלט לשלם למורים התיכוניים
מיקדמה (בצורת הלוואה) בסכומים המגיעים
עד 750ל״י לאיש — הרבה יותר מן התוספת
שהוצעה בזמנו על־ידי ועדת הל־פרין
של משרד ׳החינוך. מיקדמה זו היא
על־חשבון תוספת־השכר המגיעה למורים,
עבור החודשים שכבר עברו.
כלי איומים. לפני שנה אי־אפשר היה
לחלום על כך, כי שלום לוין, הדיקטטור
של המורים היסודיים, היה מסכים לסידור
זה. הוא אף איים בפירוש בהשבתת כל
מערכת החינוך היסודי. השבוע שוב לא
נשמע איום כזה. מרכז המורים היסודיים
חתם גם הוא על ההסכם, שהושג בועידת
שולחן עגול של היסודיים, התיכוניים, ההסתדרות
והממשלה.
עובדה זו אמרה יותר מכל עובדה אחרת
על המצב החדש שנוצר כתוצאה מהשביתה.
*׳ פרופסור דבורצקי, נגיד באנק ישראל
דויד הורביץ, איש עירית תל־אביב א. גילת,
פרופסור נתניהו, ד״ר א. ניצן מהביטוח
הלאומי.

הגיסמנים צועקים, העדים בונים, אשה

לבית־השחי,

צרור

הוא נכנס. מתחת
גדול של תיקים ירוקים.
הוא יושב על כסאו בתא־הזכוכית.
אין הוא מסתכל באולם.
הוא מסדר לפניו את התיקים. בשלוש
ערימות קפדניות.
הוא שולף את המטפחת הלבנה מכיס
החזה, מנקה היטב זוג אחד של משקפיים.
לאחר מכן זוג שני של משקפיים, המיועד
לקריאה. את הזוג הזה הוא שם בצד.
הוא שולף תיק אחד, מעלעל בו, רושם
משהו על גיליון־נייר, מחזיר את התיק,
שולף תיק שני.
הוא נוהג כפקיד שבא בבוקר לעבודה.
אולי גובר,־מסים עירוני, אולי פקיד־רישוי.
הכל מסודר, הכל מוכן. הוא נכון להתחיל
בעבודה היומית. י
שוב אין הוא נוקשה ומתוח, כמו ביום
הראשון. שוב אינו גם מזועזע, כמו ביום
נאומו של האוזנר, כאשר לקה בלילה
בהתקפת־לב והיה צורך להזעיק את הרופאים
המפקחים עליו קבועות. עתה שוב אינו
אלא הפקיד הזריז, השיטתי, היסודי.
הוא חזר לאווירה הטבעית שלו. אחרי
חמש־עשרה שנה של בריחה והתחבאות,
אחרי שנה של מאסר וחקירות, הוא יושב
מאחורי התיקים. הדבר נותן לו שלווה
כלשהי, בטחון עצמי כלשהו, אחיזה בחיים.
שוב יש לו ניירות. שוב יש לו סדר־יום
קבוע. שוב יש חשיבות למעשיו, והעולם
כולו מביט בו.
עתה אין הוא כותב דו״חים לראש־הגסטאפו,
אלא לעורך־הדין שלו. אולם כל
התכונות, שהפכוהו בשעתו פקיד מצטיין
במנגנון־המוות, בולטים גם עתה. כאשר
מכריז התובע כי הוא מגיש לבית־המשפט
מיסמך פלוני, שולף אייכמן את העתק ה־מיסמך
מאחד התיקים שלו במהירות הבזק,
עוד לפני שהתובע סיים את המשפט.
סרבאציוס, היושב גם הוא מאחורי ערימה
של תיקים, זקוק לדקה אחת או שתיים כדי
למצוא את הר,עתק שלו. לא כן אייכמן.
אצלו הכל מוכן ומסודר.
עד מסויים מזכיר שם של מישהו —
גרופר־פירר קליץ מן הגסטאפו. מיד מתחיל
הנאשם לרשום בזריזות ומגיש את הנייר
לקצין־המשטרה, המעבירו לסניגור. הלה
אינו זקוק לשום עוזר. הנאשם עצמו יעיל
יותר מן הגרמני הצעיר והשחצני היושב
בדרך־כלל ליד סרבאציוס, והנמצא עתה
בגרמניה.
הוא רושם. הוא בודק את תיקיו. הוא
מחליף את סדר הניירות. הוא שולף את
המטפחת מכיס־החזה, משפשף את פיו,
ומחזיר את המטפחת. הוא מחליף את
המשקפיים.
באולם נערך הקרב על חייו. אולם בתא־הזכוכית
מתנהל הכל בסדר מופתי וביסודיות
של איש־משרד מנוסה. כי״ 01
״!מ188 361 ן גמ 11£גות סדר צריך ליהיות,
אפילו בתא־ד,זכוכית.

״משעמם היום,״ לוחש עתונאי אמריקאי
וקם מכסאו המרופד, כדי לשתות כוס

הקהל מקשי! -

א״נמן מעלעל בתיקיו

מהדהד על שם שנש]
קוניאק בבר שהותקן למטה, ליד אולם־ י העתונאים.
משעמם — כי התובע עסוק בהגשת
מיסמכים. מיסמך אחרי מיסמך, מיספר אחרי
מיספר, רשימה ארוכה ויבשה ומשעממת.
האמנם משעממת?
סכומים יבשים אלה — הם מזעזעים יותר
אף מהעדויות החיות. דווקא מפני שהם
חסרים דראמה אנושית, מפני שאינם נושמים
ואינם יכולים לזלוג דמעה.
אך אילו יכול היה נייר לצעוק — היו
מיסמכים אלה צועקים אל לב השמיים.
כי הם דנים בהרכבו ובעבודתו של מיש־טר
שהחל בגירוש ובשוד, ושסיים ברצח
המוני. פקידים בכירים כותבים איש לרעהו
באדיבות ובידידות, לעתים בסגנון רשמי
קפוא, לעתים בנימה ידידותית־אישית. ונושא
התכתבותם הוא: העברה למרתפי־עינויים,
גזל רכוש, רצם ברחוב לאור היום, ניתוחי-
עיקור בגברים ובנשים שנולדו בנשואי־תערובת.

החושבים כי מעשי־האימים היו מרוכזים
בגסטאפו, וכי שאר המשרדים לא

193

תעלפת -וא״נמן מסדו תיקיו בקפדנות

סאטאס & ס

חליף את זוגות משקפיו

.ושולף מיסמך מתיקיו
טיפלו בכך. אך זו אשליה. בכל שלב ושלב
של הזוועה שותפו גם שאר משרדי־הממש־לה.
פקידים אזרחיים טובים׳ שלא היו כלל
נאצים, אלא שעלו בסולם הקאריירה השיג־רתית
במשרדיהם עוד בימי הרפובליקה ה־ויימארית,
השתתפו בישיבות שקטות ואדיבות.

רכבת, שהעבירה נשים וילדים מן
המערב אל מחנות־המוות במזרח, חייבה
תחילה ישיבה של פקידי הרכבת הגרמנית,
לשם קביעת לוח־הזמנים של הנסיעה, גיוס
הקרונות הדרושים, שיחרור הקו שהיה
עמוס תובלה צבאית. פקידי רכבת שלווים,
שידעו היטב מה מטרת הנסיעה ומה קורה
בתחנת אושוויץ, השתתפו בישיבות אלה
בעיות של ״טכניקה תחבורתית״.
מנהלי הרכבת היו אנשי־מקצוע, לא אנשי־מפלגה.
אך הם עשו את המוטל עליהם,
ביעילות, במסירות, לפי מיטב יכולתם. כל
רכבת הגיעה בדייקנות למחנה־המודת. אחרי
הישיבות חזר כל פקיד לביתו, שיחק עם
ילדיו, הדליק את המקטרת וקרא יצירה
קלאסית לצליליו של בראמם.

ואולי גרוע עוד יותר — פעולת משרד־החוץ.
משרד זה לא היה נאצי — כך
טוענים עד היום כל פקידיו הבכירים
לשעבר. ריברנטרופ, סוחר־השמפניה המטופש
שהפך שר־חוץ, היה איש־מפלגה. אולם הפקידים
הבכירים היו דיפלומטים מקצועיים,
בני דפלומטים ונכדי דפלומטים, צאצאי המשפחות
האצילות והתרבותיות ביותר של
גרמניה. הם הפכו עמודי־תווך של ההשמדה.
בעיני הישוב ר$,ברי בארץ־ישראל, כמו
בעיני הבריטים והרוסים, אירופה הנאצית
נראתה כולה כגוש אחד, הכפוף לרצונו
המטורף של הפירר. אך מבפנים זה נראה
אחרת. באירופה הנאצית היו, נוסף על
הרייך והשטחים הכבושים, שנוהלו על־ידי
אלופי הפיקוד של הוורמאכט, גם כמה
מדינות ששמרו על עצמאותן הפורמלית —
איטליה, הונגריה, רומניה, בולגריה, סלובאקיה,
קוראטיה, צרפת של וישי. כל פעילות
גרמנית בארצות אלה — כולל פעולת
ההשמדה — היתד, צריכה להתנהל באמצעות
השגרירים, דרך צינורות משרד־החוץ. אם
היה צורך לשכנע ראש־ממשלה מהסס, לדרבן
שר־פנים ששרד בו זיק של מצפון —
תפקיד השגריר היה להביע באוזניו את
מורת־רוחו של הפירר ולדרבנו.
המקשר בין אייכמן לבין משרד־החוץ היה
אציל תרבותי. בשם פון־טאדן, דיפלומט
בדרגת יועץ־שגרירות. עתה הוא חי כאזרח
שלוו ליד דיסלדורף בגרמניה.
השבוע הפך סלע־מחלוקת בירושלים.

״אם תדרוך כף־רגלו של פון־טאדן על
אדמת ישראל, נעצור אותו ונאשימו בפשעים
נגד העם היהודי,״ הכריז גדעון האוזנר.
השיב סרבאציוס: אם לא תינתן לעדים
גרמניים חסינות, איך יוכל בית־המשפט לשמוע
את עדותם ולהתרשם ממהימנותם?
כך צפה סוף־סוף באולם בית־המשפט רד
בעייה שהכל הגו בה מן היום הראשון.
כבר אז טען סרבאציוס כי אין לנהל את
המשפט בישראל, כי כל עדי־ההגנה האפשריים
של אייכמן הם אנשים שמילאו תפקידים
ברייך השלישי. אלה לא יעזו לבוא
לישראל.
עתה אין סרבאציום מדבר רק על עדי־הגנה,
אלא גם על עדי־תביעה. נאצים רבים
העידו נגד אייכמן במשפטי נירנברג, בכתב
או בעל־פה. התביעה מבקשת עתה להגיש
עדויות אלה כמיסמכים. סרבאציוס מתנגד.
הוא טוען, בצדק כלשהו, כי אנשים אלה
עודם בחיים, ושאם רוצה התובע להסתמך
על עדותם, הוא חייב להביאם ארצה, כדי
שהסניגור יוכל לחקרם חקירת שתי־וערב.
לפי החוק הגרמני, חייבת גרמגיה לעצור
עדים כאלה ולהביאם לישראל, בתנאי שיובטח
להם מראש מעבר־חופשי חזרה.
התביעה אינה רוצה בכך. נראה כי היא
כוששת מפני תגובת דעת־הקהל הישראלית,
אם יינתן לפושעים נאציים לצאת מן המדינה
אחרי שהעידו כאן. הדבר היה מחייב את
הממשלה לשמור על עדים אלה, להבטיח
את בטחונם האישי, לשגר אותם חזרה
לגרמניה בשלום, מיד לאחר עדותם.
על כן מציעה התביעה כי תיגבה עדות

מאנשים כאלה בגרמניה, על־ידי שופט גרמני,
על־פי שאלות שיחוברו בארץ. סרבאציום
מתנגד. הוא טוען, שוב בצדק כלשהו, כי
אין ערך לעדויות כאלה, שיימסרו מבלי
שהשופטים הישראליים יראו במו עיניהם
את העדים ומבלי שיוכלו להתרשם אישית
ממידת מהימנותם.
אמנם, מבחינה פורמלית, צודקת התביעה.
גאנגסטר הנאשם ברצח בשיקאגו אינו יכול
לדרוש כי ממשלת ארצות־הברית תבטיח
מעבר חופשי לגאנגסטרים אחרים, שרצחו
גם הם, כדי שיבואו מחו״ל ויעידו לטובתו.
אולם משפט אייכמן הוא גם קרב על
דעת־הקהל העולמית. בקרב זה מנחילה
עמדת התביעה נצחון מסויים לסניגוריה של
אייכמן. העולם רוצה לראות כי אייכמן
זוכה במשפטו הישראלי לכל ההגנה האפשרית.
כדי
לדון את לוויתן ההשמדה, כדאי
לוותר על דגי־הרקק של הרייך השלישי.
הופעתם של שניים־שלושה נאצים לשעבר,
אם כעדי־תביעה ואם כעדי־הגנה, רק תחזק
את הכוח המוסרי של המשפט, ואת המתח
הדרמאתי שלו. על כן מוטב להבטיח חסינות
זמנית לעדים כאלה — לא לאדריכלי
ההשמדה כמו ראש־הגסטאפו מילר, שנעלם,
אלא לברגים קטנים של מכונת־ההשמדה,
כמו אותו פון־טאדן.
מאותן הסיבות, יתכן שכדאי לחשוב גם
על אפשרות שניה — שכל בית־המשפט, על
שופטיו, תובעיו וסניגוריו, יקיים כמה ישיבות
על אדמת גרמניה, כדי לשמוע שם את
העדים הגרמניים החוששים לבוא לישראל.
מבחינת הערך החינוכי והדרמאתי, יתכן כי

מעמד כזה יזעזע את העולם, ואת גרמניה
עצמה, יותר מכל דבר אחר.

אם תתקבל אחת ההצעות האלה, יראה
העולם בצורה חותכת את אחת התופעות
המבחילות ביותר של הנאציזם — חוסר
הכבוד והגאווה של נביאי גזע־האדונים.
כבר עתה מרחפת תופעה זו באולם בית־המשפט.
היא כלולה במיסמכים שהוגשו.
העדויות המרשיעות ביותר נגד אייכמן
כלולות דווקא בעדויותיהם של שותפיו־לשעבר.
כדי להציל את חייהם העלובים, היו
רוצחי המיליונים מוכנים לטרוף את חברם.
לפני הוצאתו־להורג בצ׳כוסלובקיה מסר
דיטר־ויסליצני הצהרה שהרשיעה את אייכמן,
שהיה בזה אחר זה פיקודו ומפקדו. הוא
טען כי ערב הכיבוש הסובייטי רצה אייכמן
לפוצץ את טרזיינשטאט, על רבבות יהודיה,
באמצעות טילי וי־ .2אייכמן הפריע לכל
פעולותיו של ויסליצני להקלת סבל היהודים.
ויסליצני גם לא טרח להסתיר את מטרת
הצהרתו. כדי לקנות את חייו מידי התליין,
התנדב לעמוד בראש החיפושים אחרי אייב־מן
ולרדוף אחריו ברחבי העולם. כל אחד
ממאות אלפי היהודים, אותם שלח נאצי
זה למותם, הלך לקראת המוות בכבוד רב
יותר.
גם רודולף הוס, המפלצת של אושוויץ,
גדול רוצחי־ההמונים בכל התקופות, ניסה
לפני הוצאתו־להורג בפולין לגולל את כל
האשמה על אייכמן. בעדותו טען כי אייכמן
הוא שתיכנן את הקמת תאי־הגאזים באוש־וויץ,
ואף קבע את מיקומם. ואילו אייכמן,
(המשך בעמוד )22

־ ומרוב עצבות ועצבנות מרים בל מאזין את ידיו אל פין
•. 019

מ צ מי ת

(כ 5הזכויות ׳עמודות)
• מלחמת קובה עשויה למצ״א ביטוי גם בישראל. אחרי
פלישת־הנפל של הגולים, בחודש שעבר!! ,חליטה ממשלת הבאנה לפנות לכל
האירגוניס השמאליים בעולם, בבקשת תמיכה מדינית וסעד אחר, העשויים
לעזור לקובה, במקרה של התערבות נוספת — בקנה מידה רחב יותר — של
ארצות־הברית או שליחיה. בין היתר, תופנה קריאה זו לאירגוני פועלים
בישראל, בראש וראשונה השומר הצעיר.

• אין לצפות להצטרפות קרובה של גולדמן לליבראלים.
גולדמן הבהיר שהוא מוכן להצטרף רק אם יביא הדבר למסירת תפקיד מרכזי
במדינת לידיו — כגון תפקיד שר־החוץ — בתוספת חופש־פעולה מדיני.
לעומת זאת, כבר הבהירה מפא-י לליבראלים שמנוי וגמור עימה לשמור
לעצמה, בכל קואליציה עתידה, נוסף על תפקיד ראש־הממשלה ושר־הבטתון,
גם את תיקי שרי־החוץ, האוצר והעבודה. פיתרון אפשרי: מינויו של נולדמן
לסגן ראש־הממשלה, עם תפקיד כללי בשטח המדיני או בשטח היחסים עם
היהדות.

• אל תאמין לשמועות בי הליבראלים רוצים בדחיית מועד
ה ב חי רות. האמת הפוכה: הליבראלים היו מעוניינים להקדים את הבחירות,
מתוך חשש כי הגל, עליו הם רוכבים כעת, יקטן במרוצת החודשים. בינתיים
החליטו הליבראלים למעט בהסברה עניינית, להתרכז במערכת־הבחירות במודעות
ובחימר מצויירים, שיסתפקו בסיסמה אחת כללית, כגון. דרך חדשה״.
תוכניית אחיות של הליבראלים לקראת הבחירות: הקמת ממה־לדור־

,וגז גז ג א

פ שעים
פתקים ב דין
במשך שלושה ימים רצופים ניצב על דוכן
העדים, בבית־המשפט המחוזי בחיפה, אדם
רצוץ ושבור בעל שיער מאפיר, שאיש מבין
עשרות הנוכחים באולם, בו התברר משפטה
של הנאשמת ברצח, עליזה פאנו, לא קינא
בו. גם רבבות קוראי העתונים — שעקבו
יום יום בסקרנות אחרי דבריו של העד —
ריחמו עליו.
כי רפאל אליעז, משורר ומתרגם ידוע,
בעל דמות אצילית, נקלע למצב המביך
והמבייש ביותר אליו נקלע אדם: הוא חייב
לספר בפומבי על הרפתקאות האהבים שלו
עם מאהבתו, הנאשמת ברצח אשתו.
אליעז, שהוא סבא לנכדים, יכול היה
לבחור בדרך של הכחשה וטישטוש, או
לדבר בשפה של הגדרות כלליות. אולם
נוכח קו ההגנה בו נקט פרקליטה של
עליזה, עורך־דין נפתלי ליפשיץ — שהתכוון
להציג את אליעז כאיש שדחף בלא יודעין
את עליזה לעשות מה שעשתה — בחר אלי־עז
לספר את האמת, לכל פרטיה המכאיבים
והצורמים. וכאן אירע דבר מוזר. דווקא

שמיצר!״

הצעיר (דוגמת שאר המפלגות) ,תנועת נשים ליבראליות, הוצאת מאניפסט
כללי, שיבוא, לפי שעה, במקום מצע מפורט.

• אין כל בטחון שמרדכי נמיר ישאר כראש עירית תל

אביב עד גמר הכהונה של ארבע שנים. הליבראלים ישארו, לפי
שעה, חלקם בקואליציה העירונית וחלקם באופוזיציה, מתוך כמנה להפוך את
ראשות עירית תל־אביב לנושא למקח־ומימכר בשעת הרכבת הקואליציה הממשלתית,
אחרי הבחירות הבאות. מאחר שהליבראלים המאוחדים יכולים להקים
קואליציה עם הימין והדתיים בעיריה .,יתכן שידרשו להחזיר להם את ראשות
עירית תל-אביב, כמחיר להמשך שיתופה של מפא״י בהנהלת העיר.
חשש אחר של גולדמן ביחס להצטרפוהו לממשלה: בטחונו
כי ההסתדרות הציונית העולמית תתמוטט סופית ברגע שיניח מידיו את
רסן הנהגתה.

• ,חלק ניכר מחברי איחוד הקבוצות והקיבוצים יימנע
מהצבעה בבחירות הקרובות. זה יהיה המוצא שיתקבל על־ידי חסידי
פנחס לבון, שלא יפעלו נגד מפלגתם, אך יביעו בצורה זו את מורת־רוחם
מתוצאות הפרשה.

• מיפעלי הנייר ״האמריקאיים־ישראליים״ בחדרה, יגישו
תביעה לפיצויים גבוהים נגד החכרה האמריקאית ״מריר
צ׳ פמןאנדס קו ט ״ ,שביצעה את הרחבת המפעל והרכבת מכונות הנייר
בו. מפעלי חדרה יבקשו להוכיח בפני בית המשפט האמריקאי כי החברה לא
עמדה בהתחייבויותיה וכי העבודה לא בוצעה כראוי — דבר שגרם נוק רב
למפעל החדרתי. בקשר לכן כבר נשלח פרקליט המיפעל לארה״ב.

ו• צפה לכך שבתחרות הזמר הישראלי שתיערך בל״ג
בעומר, יזכה כפרס הראשון השיר, שמספרו הסידורי הוא 3
שיושר בפי אסתר ריכשטאט, האשה שבצמד ״העופרים״.
אחרי שעשרת השירים המועמדים בתחרות הושמעו בראדיו, התברר לפי נחשון
המאזינים, כי רוב גדול דירג שיר זה במקום הראשון.

• אלי פוקס יחזור בנראה לאמן בעונה הכאה את מכבי
חי פ ה. גש ושים ראשונים כבר נערכו בכיוון זח מצד חוג ידידי מכבי חיפה.
מצבה הירוד של הקבוצה, העונה, הוא הגורם לכך. קרוב לוודאי שהפועל
חיפה,־ המעסיק את אלי פוקס לפי חוזה מיוחד כמאמן הפועל קריית־חיים,
יהיה מוכן למכור את החוזה למכבי המקומי.

במדינה

בשל גילוי־הלם השלם שלו, זכה אליעז
יותר מאשר לביקורת מתחסדת, להערכה על
אומץ ליבו.

עליו היה רשום שמה של השחקנית שהתאבדה:
תמר סמסונוב.
אליעז החוויר :״זה שקר ראיתי אשר,
זו אולי שלוש פעמים בימי חיי והכרתי
איתר, היתה שטחית. שקר וכזב הדבר
אדוני
רק לגבי אחד השמות שנרשמו, הודה
אליעז; ״זה היה פלירט קצר, לפני 15 שנה.
היו לי פלירטים אחדים בחיי, אינני זוכר
הכל. למי אין היום פלירטים? האם זה
פשע?״

מ שפ ט
ה ח בלן המסתור
בשעה שמונה בבוקר, טיפם עורך־דין צבי
דרזנר 47 כרגיל, במדרגות העולות אל
משרדו אשר בבית־הכחול בתל־אביב. הוא
נעץ את המפתח בחור המנעול. המפתח מאן
להסתובב. בלית ברירה, נאלץ עו״ד דרזנר
להזמין מסגר — אשר פרץ את הדלת.
״מישהו טיפל במנעול,״ הסביר לפרקליט,
״מצאתי חתיכות תייל בתוכו.״
לא היתד, זו הפעם הראשונה שאלמוני
מנסה לחבל ברכושו של דרזנר. גל מעשיר,חבלה
החל חודשים מספר קודם לכן.
דרזנר היה מוצא מדי בוקר את משרדו
פרוץ, כשעשרות תיקים מפוזרים בו באי־סדר
וחפצים אחרים חסרים• משר,תקין סורגים
בחלונות ומנעול כפול בדלת, עקר
האלמוני את שלט־העץ וגנב את תיבת־הדאר
של המשרד.
כאשר עברה כמעט חצי שנה וההתנכלות
לרכושו לא פסקה, החליט דרזנר לפתור
את הבעייה בעצמו. משך ארבעה לילות
ישב במשרדו החשוך, בחברת אתיו, ציפה
לחבלן האלמוני. בלילה החמישי, קרוב לחצות,
שמעו השניים צעדים במדרגות.
מבת ־ ראשב צינו ר ־ כ רז ל. הצעדים
הלכו וקרבו, עד שנעצרו מצידה השני של
הדלת. אותו רגע פתחו שני האחים את
הדלת לרווחה, זינקו החוצה .״עצור!״ צעקו
לעבר האלמוני, שניתר לאחוריו והחל בורח
במורד המדרגות.
האדם הנימלט הגיע לרחוב ופתח במנוסת־אימים.
לאחר כמה עשרות מטרים, נתקל
בשלולית מיים, השתטח מלוא־קומתו ארצה.
באותו רגע השיגו אחד הרודפים והלם
בראשו בצינור ברזל, אותו עקר מגדר
סמוכה. ניידת שעברה במקום אספה את
השלושה והעבירה אותם לתחנת המשטרה
הקרובה.
בתחנת המשטרה זיהה דרזנר את האלמוני
כיעקב אינזל 40 לקוחו לשעבר .״אני
מכיר אותו,״ אמר לשוטרים .״הוא בא אלי
פעם וביקש שאמנע את הריסת דירתו מאחר
ובעל הבית מת והוריש את רכושו לחברת
הכשרת היישוב, שעמדה לפנות את המיגרש.
השגתי בשבילו פשרה עם החברה, והוא
קיבל 5000 לירות פיצויים. אחר־כך טען
שקיבלתי, כביכול, כסף מהחברה ודפקתי
אותו. אולי בגלל זה הוא ניסה להתנקם בי.״
גירסתו של אינזל היתד, שונה לגמרי.
״אין לי כל עניין איתו,״ הסביר לשוטרים,
״אני גר כעת ביד־אליהו ורציתי למכור את
הדירה. אבל היום התחרטתי ולכן הלכתי
להשאיר פתק למתווך הדירות שלי, שגר
באותה קומה בה שוכן משרדו של דרזנר.
כשעברתי על־יד הדלת, התנפלו עלי פיתאום
— ולכן ברחתי.״
לכאורה לא היה דבר פשוט יותר מאשר
לקחת את טביעת האצבעות שהושארו
על־ידי הפורץ להשוותן לאלו של אינזל. אך
בפני שופט השלום מאכס רובין, אליו הובא
אינזל באשמת נסיון התפרצות, לא הוצגו
הוכחות אלה.
קבע השופט בפסק־דינו :״גם אם נקבל
את עדויותיה של התביעה, כמות שהן, הרי
לא הוכיחה כלל וכלל שהנאשם ניסה
לפרוץ. שמענו שהמשטרה לקחה טביעות־אצבעות,
אך לא הוזכר — ולו גם ברמז —
שהיו זהות לאלה של הנאשם. מאחר ולא
נקשר הנאשם למה שקרה לפני שנתפס,
הרי מן ההכרח לנתקו מאותן פרשיות ואני
מזכה אותו מכל אשמה.״

״היית עם אחרות?״ ניכר היה ששאלותיו
של הסניגור, בעת חקירת שתי
וערב שלו, פועלות כמדקרות־חרב על אלי־עז.
הוא התכווץ כימעט למשמע כל שאלה.
״היכן קיימתם בפעם הראשונה את המגע
המיני?״ ״האם באת במגע מיני גם עם נשים
אחרות?״ שאל ליפשיץ.
אליעז גולל את פרשת יחסיו עם עליזה
במלואן .״בשנת 1958 הייתי בספרד. עליזה
ביצעה הפלה בירושלים, בלי ידיעתי. כאשר
חזרתי, המשכנו ביחסים — נגד רצוני.
עליזה שכרה חדר למשך ששה חודשים,
כמתנה עבורי. סרבתי בכל תוקף לזה. אחר-
כך היא הסבירה לי שהיא מוכנה להמשיך
עמי ביחסים גם ללא נשואים סיפר
אליעז בין השאר.
עדותו רבת־המתח ביותר נגולה, כאשר
ניסה הסניגור לחקור אותו על יחסיו עם
נשים אחרות, מלבד אשתו ומאהבתו. במשך
החודשים שקדמו למשפט, עסקה הסניגוריה
בחקירה מדוקדקת. היא ניסתה למצוא את
כל הנשים שהיו, אי־פעם, בידידות עם
אליעז. לגבי איש בוהימה כמוהו, לא היה
קשה למצוא מספר נשים, בחברתן בילה
בהזדמנות זו או אחרת, בצורה מקובלת
ביותר.
חטא וחיפזון
ליפשיץ הגיש לאליעז, בזה אחר זה, שוהשעה
היתד, עשר בערב, כשמכונית פררה
של פתקים, עליהם היו רשומים שמות טית עצרה ברחוב בן־יהודה, בתל־אביב.
של נשים. הוא עשה זאת בדרך זו כדי לא נהגה, אריה נוגה, ירד ופסע לעבר ביתלעורר
שערוריות במשפחותיהן של אותן ד,קפה הסמוך. הוא ביקש להוציא את ארנקו,
נשים. אולם כאשר קיבל פתק אחד, הזדעזע כשלפתע פנה אליו צעיר אלמוני:
אליעז בצורה בולטת ביותר.
״אתה רוצה משהו?״ שאלו, אגב קריצת־היה
זה כאשר טען ליפשיץ כי אשה עיו•
״כן, אני רוצה מנה גלידה, בבקשה,״
התאבדה לפני מספר שנים בשל אהבה
נכזבת לאליעז. ליפשיץ הגיש פתק למשורר.
(המשך בפנווד )21
חעולם חזח 1253

מ, ו1(3ד 10 יריון?
מי איבו עצמו וחות?
מי נעצו? מי נרצח?

בודאי שמעת! בטלפון, בתור ל//
אוטובוס׳
בבית־הקפה, בסופרמארקט, במועדון
הברידג׳׳ במערכות העתונים ובקודשי
הקודשים של משרדי הממשלה. כל אחד דיבר
על זה, כל אחד ידע את הפרטים. לא
באופן רשמי, אבל ממקור מוסמך. הוא רק
רצה לוודא לגמרי את נכונות הידיעה ושאל
את שכנו, את הבוס שלו, את קצין המשטרה.
השמועה
המחרידה סובבה סביב שם עיקרי
אחד: טדיקולק.
היא החלה מהלכת
ברבים לפני למעלה
משבועיים והיתה מפורטת
להפליא. עיק־קרה:
זה עתה התגלתה
מעילה בסך
600 אלף דולר —
היינו מיליון וחצי
לירות — בחברת
התיירות הממשלתית.
בראש חברה זו
עומד, כידוע, מנהל
משרד ראש הממקו

שלה, טדי קולק.
אולם, קבעה הידיעה הנלחשת, לא טדי
קולק אישית מעל. כי סוף־סוף אינו צריך
לנהוג בדרכים נלוזות אלה כדי להשיג
כסף. איש־חסותו של דויד בן־גוריון אינו
צריך לגנוב.
אם כן, מה עם 600 אלף הדולארי
לא היה ברור בדיוק מה, אבל ידוע
שנגנבו. לא סתם נגנבו, אלא כדי לשמש
מטרה איומה, שפירסומה היה גורם זעזוע
לאומי. הדבר נעשה תחת חוטמו, ובאישורו .
העיח־ר של טדי קולק.
משנתגלה הדבר על־ידי ועדת ביקורת
פנימית של מפא״י, נדרש טדי קולק לא
לצאת מביתו. הוטל עליו מעצר־בית, עד
שיוכרע גורלו.

התאגד !

ך* יתה זו רק התחלת השמועה. כעבור
1 1יום־יומים נודעו פרטים נוספים. עיקרם:
העסק כל־כך איום, שעל מפא״י נפל
הפחד שגילויו ברבים יחסל לגמרי את סיכויי
המפלגה בבחירות הבאות.
ואכן, אחרי פרשת לבון ופרשת בר, הנוגעות
לאנשים המקורבים כולם לדויד בן-
גוריון, גילוי שערוריה לאומית חדשה, הנוגעת
לטדי קולק, היתד, הורסת כליל את
שרידי הפרסטיג׳ה שנותרו לדויד בן־גוריון.
כי ידוע שטדי קולק הוא ילד־טיפוחיו של
ביג׳י, וכי אין לו כימעט אדם קרוב יותר
אליו ממנו.
את זאת לא יכול היה בן־גוריון לשאת.
גם קולק לא יכול היה לחיות בצל המעשה
המחריד. על כן, אמרו השמועות, התאבד.
האיש, שעוד לפני חצי שנד, צהל בפומבי
״תודה לאל שאני לא מעורב בפרשת לבון!״
ושגם לא היה לו כל חלק בקידום הקאריי־רה
של ד״ר בר, השתרבב סוף־סוף בפרשה
משלו. ועוד איזו פרשה! יד הגורל השיגה
גם אותו.

חי, בגודל טבעי

• •דיוק בערב בו נודעה ההתפתחות
^ ה מז עז ע ת האחרונה, ראו יושבי נסית
בתל־אביב תופעה על־טבעית. האיש, שזה
עתה נודע בכל הרצינות על התאבדותו, קיל־קל
את כל הרושם המזעזע. דקות ספורות
אחרי השעה אחת בבוקר, ביום שלישי האחרון,
נעצרה מכונית סטיישן מאובקת

לפני בית־הקפה. שני גברים יצאו ממנה.
האחד היה הסופר היהודי־האמריקאי, מחבר
כפירי אריות, אירווינג שאו. בן־לח־יתו, שהיה
גם נהג המכונית, היד, גבר בעל גובה
קצת מעל לבינוני, שיער בלונדי בהיר והופעה
כללית של נער־זוהר מזדקן.
לא היה זה אחר מאשר טדי קולק, בגודל
טבעי, חי ובריא.
הוא השתהה דקה על המדרכה, זמן מספיק
בדיוק כדי לתת למסובים שהות לפעור את
פיהם באפתעה. אחר־כך ניכנס אל תוך
בית־הקפה, התיישב ליד שולחן מרכזי והזמין
בקבוק בירה קרה.
הבלתי־נמנע קרה: הוא הוקף מיד על־ידי
למעלה מתריסר עתונאים שישבו במקום.
סתם אורחים סקרנים נדחקו במעגל החיצון.
״מה שלומך טדי?״ שאל מישהו, במעין
הקדמה לדברים רציניים יותר.
״תודה רבה,״ השיב המנהל הכללי של
משרד ראש המשלה ,״חי.״
אי־אפשר היה לקבוע בוזדאות אם אמר
זאת באירוניה, או שהאירוניה היתד, קיימת
באזני שומעיו בלבד.
עוד כמה שאלות של נימוס, ואז :״מה
עם כל השמועות שמד,לכות עליך?״
טדי היה מוכן להשיב. הרי לשם כך בא
ברגע זה מירושלים. תחילה צחק. צחוק
ארוך ובריא. אחר־כך השיב :״כן, שמעתי
שגנבתי מיליון לירות. לא, שני מיליון.
אני לא יודע מה כל הענין כאן, אבל אני
יכול להגיד לכם שחובות
— עדיין יש

צי?צו 7עם שחר
ולק

עצמו

שמע לראשונה
י השמועה מפי
אליו בוקר אחד,
בירתו. היא באד,
כשסימני עייפות ניפרס
כרים
על פניה, .׳לא
ישנתי כל הלילה,״
אמרה לו. מששאל מדוע, סיפרה לו על
השמועות המבעיתות המהלכות בעיר.
היו אלד, עדיין שמועות על המעילה בלבד.
על השמועה כי התאבד, כביכול, שמע
מפי אדם אחר, אף הוא ממקורביו. השכם
עם שחר, באחד מימי השבוע שעבר, ציל־צל
הטלפון בדירתו של קולק. הוא מיהר
למכשיר. מן העבר השני נשמע קולו המזועזע
של מזכיר הממשלה, כתריאל כץ:
״טדי? זה אתה? אתה חי ״
ומיד אחרי כן צלצל עתונאי. הוא לא
רצה לדעת שום דבר מיוחד. שלא כרגיל,
אף התקשה לשאול שאלה כלשהי. רק רצה
לשמוע את קולו של קולק. המנהל חייך
לעצמו. ואז החליט לנסוע לתל־אביב, למרכז
הרכילויות והפצת־ד,ידיעות של הארץ:
מדת, שברחוב דיזנגוף.

גשק?קובה
** ס כן, הסתבר בי טדי קולק לא הת־
\ * אבד. גם השמועה שהוא במעצר־בית
הופרכה על־ידי עצם הופעת־ד,ראווה בכסית.
נותרו רק השמועות על המעילד. הפאנטס־טית,
בסכום משתנה אך נכבד מאוד. שמועות
אלה, הופצו, בין השאר, בפי אנשים
הידועים כבעלי אינפורמציה טובה, בדרך
כלל. על כן, כאשר נערכה חקירה רצינית
לוזדא את מהימנותן, נשאלו גם אנשים אלה
על האסמכתות שלהם. אך שום חקירה לא

הצליחה להעלות הוכחה כלשהי אף לא
יסוד סביר להאמין כי ישנה הוכחה כזו.
אם היה דרוש דבר נוסף כדי להפריך
אודות קולק, הרי ניתן —
את השמועה
בצורת שמועות חדשות. אחרי שהוכח כי
אין לטדי קולק כל חלק במעילה הדמיונית,
ובתוצאותיה הדמיוניות לא פחות, הוטלו
ההאשמות לפתע על אנשים אחרים לגמרי.
מאותו רגע הוסר הרסן. קולק נשכח,
ואת מקומו תפס — אם כי לא לגמרי
לבדו — עמיתו שמעון פרס. גם כאן לא
חסרו פרטי־פרטים על המעילה. הגירסד,
הפרסית אף נשמעה הגיונית הרבה יותר
מקודמתה הקולקית. נאמר, בקיצור, כי
התגלה ששמעון פרס העביר סכומים אגדיים
לחשבון פרטי בשווייץ. את הכסף השיג
מעיסקה מדהימה: הוא מכר אוניית־נשק,
הפרטי, לפולשים בקובה. או
על חשבונו
אולי היה זה מסוס־נשק למתקוממים ב־אלג׳יריה.
בחוגי
העתונות אף נפוצה השמועה כי
מעריב עומד להוציא מהדורה מיוחדת עם
כל פרטי השערוריה.
משלא הופיעה המהדורה המיוחדת, באה
במקומה שמועה חדשה: פרם מעורב בפרשה
של שוחד, הקשורה ברכישת טנקים
מצרפת. פרטים נוספים קבעו כי, כתוצאה
מן הגילוי המדהים, הוכנס פרס למעצר במלון
שרתון.
היתר, גם גירסה אחרת, אף היא קשורה
בשמו של פרס. נאמר בה, כי סגן שר
ד,בטחון נחטף על־ידי אירגון נאצי בגרמניה
כבן־ערובה לאייכמן, וכי מתנהל משא-
ומתן על פדייתו מידי החוטפים.
גם שמועות אלה באו לקיצן בצורה דומה
לאלה שנפוצו על קולק. במוצאי־שבת
האחרון, בשעת־השיא של התנועה ברחוב
דיזנגוף, קצת אחרי חצות, הופיע שמעון
פרס ליד כסית. עימו היה ידידו האישי
ושכנו־לבית, המפקח הכללי של משטרת
ישראל יוסף נחמיאס. השניים עברו בצעדה
איטית לאורך המדרכה הדחוסה, נעצרו לשוחח
עם מכר זה או אחר. כאשר תמה
הצעדה, היד, ברור כי שמעון פרם לא נחטף,
לא נעצר ואף אינו חשוד על־ידי המשטרה
במעשה פלילי, כי אחרת לא היה מטייל
איתו המפקח הכללי לראוזה.

מטעי האומה
ך ם אז לא נמוגו השמועות. אם גם ל-
טדי קולק וגם לשמעון פרס יש אליבי
— משמע שמישהו אחר הוא המועל. ואם
לא בדיוק מעל, הרי
בכל זאת עשה משהו
איום.
שוב הסתמן קורבן
מרכזי, אף הוא
איש־צמרת של מ־פא״י:
עקיבא גוברין
ראש סיעת מפא״י
בכנסת, ראש הנהלת
הקואליציה ואחד
מתומכי ביג׳י הקיצוניים
ביותר במאארגוב
בקו
נגד לבון. או־לם
גוברין אינו מ6ד,ל
משרד ממשלתי או מחלקה הסתדרותית,
ואף אינו שר, ואין לרשותו תקציבים שבהם
יוכל לגעת שלא כדין. שמו נקשר
איפוא בחברת מטעי האומה, חברה ששימשה
בשנה האחרונה מרכז של האשמות
ובדיקות, ביחס לניהולה הכספי והמיקצועי.

שמועד, זו שונה, במידה מסויימת, מיתר
השמועות שנפוצו. השמועות הקודמות הומצאו,
פשוטו כמשמעו, סתם מן האויר.
מישהו ישב, מן הסתם, והחליט לייצר
מעילה דמיונית, ליחסה לאיש זה או אחר
בצמרת השלטון.
ואילו לשמועה על מטעי ראומה היה קשר
— רחוק ורופף — עם מציאות כלשהי. כי
אחד מן המשקיעים בתוכנית פרדס בחסכון,
שבניהול מטעי האומה, הוא פנחס גוברין,
אחיו של עקיבא. כאשר הוטחו בשעתו
ההאשמות הראשונות נגד ממעי האומה, היה
פנחס אחד המתלוננים. כתוצאה מכך הוקמה
אז ועדת־ביקורת פנימית של מפא״י, שתברר
את ההאשמות. עובדות אלה הספיקו
להתגלגל ולהתנפח עד שגרפו את עקיבא
גוברין. מוכה תדהמה, פנה למבקר המדינה,
שיחקור את הפרשה כולד, ויאשר כי
אין בכל השמועות
הללו אלא פגיעה
זיידונית בשמו.

התאבד? נרצח?

ך -יה קרבן נו־
1וסף לגל השמד
עות. הפעם: נחמיה
ארגוב, שלישו הצבאי
המנוח של דויד בן-
גוריון, שנמצא ללא
רוח־חיים בדירתו, בגוברין
נובמבר
, 1957 ואק־דחו
לידו. עד כה, התקבלה ברב־ם ההסברה
כי היתד, זו התאבדות. אך בשבועיים האחרונים
טובעה הסברה זו בנחשולי־ר,שמועות.
אומנם התאבד, אמרו מפיצי השמועות, אבל
לא מפני שדרס עולה חדש במכוניתו.
הסיבה האמיתית, כך נאמר, היא שידע
יותר מדי על העסק הביש, או שנתפס במעשה
ביש משלו, ונאמר לו כי הדרך היחידה
לצאת ממנו בכבוד היא התאבדות.
גירסד, אחרת חמורה עוד יותר: שהוא גילה
בשעתו מעשה מחריד, נרצח כדי שלא יגלה
את הסוד.
לא היו אלה, אומנם, שמועות חדשות
לגמרי. אולם רק עתה, עם גבור גל השמועות
חסר־ד,תקדים, נפוצו בהרחבה כזו.

הפחשות של הכחשות
* ^ חרי שבמשך שבוע או יותר השתוללו
השמועות, באו התגובות וההכחשות
הרשמיות. הראשונה היתד, הודעה, כי מבקר
המדינה — שגם אליו הגיעו השמועות —
פתח בחקירה. אך מיד לאחר מכן באה
הכחשה: מבקר המדינה אינו עוסק בשום
חקירה כזו.
עסקן של מפא״י דווקא, שנתפס אף הוא
למה שמפלגתו כינתה רשמית כ״חרושת
השמועות״ ,נתבקש על־ידי כתב העולם הזר,
להסביר כיצד קרה הדבר. הוא העדיף לספר
משל מזרחי:
יום אחד פשטה השמועה בעיר, כי ליד
שער הארמון של השולטאן מחלקים קמח
לעניים. מאחר שהיתר, זו שנת בצורת, ורבים
היו הנצרכים בעיר, החלה נהירה
המונית אל ארמון השולטאן. שם חיכתה לבאים
אכזבה: איש לא חילק דבר. ההמון
ראה את עצמו מרומה ורוחו סערה להשחית.
עוד מעט היד, עולה על הארמון ומחריבו.
ואז עלה הוזאזיר על החומד, וקרא להמון
:״מד, אתם מצטופפים פה הרי את
הקמח מחלקים בשער הצפוני של העיר,
לא כאן!״
שמע זאת ההמון ומיד פתח בריצה מבוהלת
לעבר השער הצפוני. זקנים, גברים,
נשים, עיוורים, פיסחים — זרם אדיר של
אנשים דהר ברחובות. הכל נסחף לפניו.
אפילו הוואזיר לא יכול היה לעמוד על
מקומו החל רץ גם הוא אל השער הצפוני.
״מד, איתך ״ שאל אותו השולטאן ,״הרי
(חמשך בעמוד •)14

שפע כוכבים, הרבה אי־סדוים וקצת גניבות ־ כך צולמו ״שני אויבים״ בנגב

כסית יוצאת לחזית

*ץ נועת רכבות הנוסעים לבאר־שבע
! 1נפסקה השבוע לשלושה ימים. רק בלילה
יצאה רכבת־משא בכיוון זה. מי שעלה על
רכבת זה נירדם בשעת הנסיעה בתיקוור,
להתעורר בבאר־שבע, בהגייע הרכבת לתחנתה
הסופית, היה משפשף את עיניו בתרה־

התעופה המתין לו צבא מעריצים. הכתבים
והצלמים ליוו אותו על כל צעד ושעל.
רודפי אוטוגראפים עצרו אותו בכל פינת־רחוב.
ואזרחי הארץ כולה עקבו ברעבתנות
אחרי מעשיו והצהרותיו.
כיום, מאז פרוץ מבול־הכוכבים ששטף

פרקש, הסתובב סביב הניצבים והשחקנים,
צילם מפה ומשם. איש לא הפריע לו לעשות
דבר. עד שבתום שעות מפרכות של חזרות,
החלו סוף סוף להפעיל את המצלמה הסיג־מסקופית,
שהיתר. צריכה לצלם את מובטלי
באר־שבע בתפקידם כתושבי מחנה־שבויים

איטלקיים, שבורים, עייפים ורצוצים.
המצלמה היטיבה לעשות: היא קלטה,
נוסף לשבויים, את צלם־העתונות הישראלי
המצלם את המצלמה הקולנועית המצלמת
אותו. היה צורך להסריט את כל הקטע
מחדש. סרט בשווי של כמה אלפי דולארים
ירד לטמיון. שני ישראלים ממנהלי הייצור
שבמקום תפסו את הצלם, שברו את שיניו
וזרקוהו מאדים־אבבה לבאר־שבע.

המצלמות המיותרות
ף*ם בהיר אחד התברר למישהו מה
שני
האויבים

השחקן האנגלי דויד ניבן ואלברסו
מורדי האיטלקי, המופיעים בסרט
על שני אויבים משני מחנות שונים, ההופכים בתום תקופת

מה. התחנה הסופית היתר — ,בירת חבש.
המיבנים דמו אומנם למה שהיתר, פעם
תחנת באר־שבע — אולם היתה זו כנראה
טעות. כתובת־ענק התנוססה מעל בניין התחנה,
נשאה את האותיות הלאטיניות: אדים
אבבה. על המיבנים הסמוכים, וביניהם מה
שהיתר, לפנים בריכת־המים של באר־שבע,
צויירה הסיסמה האיטלקית :״וינצ׳רו!״
(ניצחון!) .שאר הנדבנים בשטח הפכו ל־מיתקני
הצבא הבריטי, כשכתובות באנגלית
ן מציינות את הנאפי ומשרד מפקד־התחנה.
בשעות היום היתר, תחנת הרכבת של
,באר־שבע כבושה לא רק בידי שלטים אלא
גם בידי אדם. למי שניכנס לתחנה מכיוון
העיר, היה צפוי מחזה מעורר־רחמים. מאות
פועלי־הדחק ומחוסרי־ד,עבודה של העיר,
מגודלי זקן ומלוכלכים, בבגדים בלויים
ובסחבות, יחפים ובנעליים קרועות, הופקרו
ללהט השמש, כששוטרים צבאיים בריטיים
בעלי כובעימצחיה אדומים רודים בהם ברובים
ובמקלות. על רקע קרונות־המשא שניצבו
בתחנה, דמה החיזיון לפעולת מישלוח
יהודים למחנות־השמדה באירופה הנאצית.
רק פרט אחד היה שונה בתכלית. המגורשים
לא נראו עצובים או ממורמרים כלשהו.
להיפך, הם התבוננו בסקרנות בנעשה סביבם׳
חייכו צחקו והשתעשעו בינם לבין
עצמם. כי למשך שלושה ימים הפכו מובטלי
באר־שבע לכוכבי־קולנוע. הם השתתפו
כניצבים, בשכר של 17 לירות ליום, בהסר־טת
הסרט האיטלקי־בריטי, שני אויבים.

קץ לתהייה
עם היה ביקורו של כוכב־קולנוע
בישראל בבחינת מאורע ציבורי. בשדה־

חוויה משותפת לידידים בלב ונפש. הסרט הוא קומדיה עם
מוסר־השכל פאציפיסטי. הסרט ברובו צולם באולפני צ׳ינד, צ׳יטר,
ברומא, ורק צילומי החוץ שלו מצולמים עתה בנגב הישראלי.

את הארץ בעת הסרטת אכסודוס, נעשו
תושבי ישראל מפונקים ביותר בשטח זה.
שוב אין סיכוי שביקורו של כוכב־קולנוע
כלשהו יסעיר אותם — מלבד אם תהיה זו
בריג׳יט בארדו או אליזבט טיילור. כך יכול
היה להיווצר מצב, בו שוהים בארץ ארבעה
מגדולי הקולנוע האירופאי, מסריטים סרט
משך תקופה ארוכה — אך מסוגלים לעבוד
ולבלות מבלי שירוצו אחריהם ברחובות
ומבלי שיפרצו סביבם מהומות. האגדה המיסטית
אודות שיעור־קומתם של כוכבי־הקולנוע
התנדפה בשנים האחרונות; ואפילו
מעריצי הקולנוע הנלהבים ביותר דורשים
שכר טוב, כשניתנת להם ההזדמנות לשחק
לצידם של כוכבים כמו דוד ניבן הבריטי
או אלברטו סוראדי האיטלקי.
זהו אולי ההסבר היחיד למה שקרה בעת
הסרטת שני אויבים בתחנת הרכבת בבאר־שבע.
מלבד שוטר תנועה בודד, לא הקיפו
מישמרות משטרה את השטח. סדרנים לא
חסמו את הכניסות. כל דיכפין יכול היה
להיכנס ולצאת כאוות נפשו, לראות כיצד
מסריטים סצינה המונית של 1500 ניצבים
ושני כוכבים עולמיים, לטייל בין המצלמות
והציוד החשמלי המשוכלל, לצעוק אפילו
על הבמאי האנגלי של הסרט, גאי (״חניך
השטן״) האמילטון, ולהשמיע כמה קולות —
אותם קלט מכשיר־ההקלטה בשדה־ר,צילומים.
שום התקהלויות ושום סקרנים לא נראו
בשטח. המבקר היחיד שבא לבקר בשטח־הצילום,
היה ראש עיריית באר־שבע, דוד
טוביהו, שהופיע בלווית פמליתו, כדי לראות
כיצד מונצחת עירו בסרט הצוללויד.
אלא שאם מישהו סבור שאלה הם תנאי-
עבודה טובים להסרטה — אינו אלא טועה.
יום אחד הופיע בשטח צלם־עתונות בשם

נוכחים שיותר מדי מצלמות־קולנוע מצלמות
את הסרט. התחילו לספור והתברר,
שמלבד שתי המצלמות הסינמסקופיות של
חברת דינו דה־לורנטיס האיטלקית, המצלמות
את הסצינה בצבעים, תפסו עוד שני צלמים
את אותה התמונה במצלמות־קולנוע רגילות,
בשחור־לבן. אחד מהם היה ניצב, שמילא
בסרט תפקיד של מיג׳ר בריטי וצילם סצינות
למזכרת. האדם השני היה מסריט ישראלי
שצילם את כל המחזה, כדי ללמוד ממנו
אחר־כך איך צריכים להסריט סצינה שכזו.
גרוע מזה היר, מה שעוללו להפקת הסרט
הניצבים עצמם. אם בחודשים הבאים אפשר
יהיה להשיג בשוק הבדואי של באר־שבע
אביזרי־הסרטה וחלקי־ציוד קולנועי, או אם
חלק ניכר מתושבי העיר יטיילו ברחובות
במדי־צבא בריטיים ובכובעי־צבא איטלקיים
— לא יתפלא איש על כך.
הניצבים, שהיו סבורים, אולי, כי השכר
המשולם להם אינו הולם את כישרונותיהם
הקולנועיים, לקחו עימם בתור פיצוי מכל
הבא ליו: מלבושים וחוטי־חשמל, קופסאות
צבעי־איפור ומלאי של ואזלין שנועד להסרת
צבעים אלה. קשה להניח שהצופים שיראו
את הסרט, לאחר שיושלם, ירגישו בכך;
אולם עובדה היא — ביום הראשון של
ההסרטה בבאר־שבע הופיעה יחידת־הצבא
הבריטית, המשתתפת בסצינה ההמונית, כש־בכובעי
הסירה של חייליה סמלים מבריקים.
מיום ליום הלך מספר הסמלים בכובעים
ופחת. כנראה שבבאר־שבע עדיין קיימים
אספנים של סמלי־צבא. בשעת מנוחת־הצה־רים
או בלילה, דאגו אלה להעשיר את
אוספיהם.
אין לחשוש כמובן, שהסרט עצמו ייפגע
מתקריות קטנות אלה. מה שהסריטו בבאר־שבע
במשך שלושה ימים, לא יהווה אלא

על רקע נופו של הנגב, האר־
״111 1 * 1

*1 1 #111 חים ארבעה מכוכבי הסרנו —

דויד ניבן, אופטושו, מייקל ויילדינג ואלברטו סורדי — את נניח אבני, לשעבר רקדנית
אדיו מתנוססת

דקה אחו
שהוא קו סיפור שנייה. ו
קחים בז
סוראדי.
קצר נום) בינמיי לשתן״ט
המלחמה.
אולם בר
בוטי, מ
לפניהם,
בבאר־שב

רישע

!.צ ע קי
טכנאים ישנה על
מחצית ו
הבמאי ד
מתמונה

להקת כרנ
בין חובב
ניבן וסוו

ישבע או באו־אבבה;־

נראתה השבוע תחנת־הרכבת של באר־שבע.
התחנה שונה לאדים־אבבה. על קיר סמוך
סיסמא: וינצ׳רה! אשר פירושה: לנצח ! ונותחתה מובלים מובטלי באר־שבע כשבויים איטלקים.

למטה נראים החיילים האנגלים, גם הם ממבוטלי באר־שבע ואביזרי הצילום השונים של
צמת המסריטים. תמונה זו, אשר תיראה בסרט במשך דקות ספורות בלבד, ואשר תהווה
את סיומו של הסרט, שקטעים רבים ממנו צולמו בארץ, צולמה במשך שלושה ימים.

בצל משאיות־הענק נערכים הפלירטים
הקטנים. דפנה דן, בלונדית מיניאטורית במדי
אחות לבנים, תיכנס בעקבות סרט זה
להיסטוריה. דפנה, חניכת קיבוץ השומר-
הצעיר שריד, שבחרה בחיי אמנות ובוהימה
בעיר, צולמה בסרט בסצינה רגעית בה היא
מגישה עזרה לפצוע בתחנת הרכבת. אבל
די בכך כדי שיזכרו אותה — היא האשד,
היחידה המופיעה בסרט.
בין צילום לצילום היא מארחת בחיוכיה,
לסירוגין, את דויד אופאטושו השחקן היהודי
— והאמריקאי היחיד המשק בסרט — ואת
אלדו ג׳ופרי, האיטלקי. אולם גם השחקנים
הישראליים אינם מקופחים. המון השבויים
האיטלקים גוייסו, כאמור, ממבוטלי באר־שבע.
אולם הקבוצה הראשונה של השבויים,
זאת הנראית קרוב ביותר למצלמה, מיוחסת
יותר. מדיהם מפורטים יותר, ונדרש מהם
שמץ של מישחק — לפחות בהבעות הפנים.
מד, עוד שבתוכם מופיעים אף השתקנים
המקצועיים מאיטליה ואלברטו סוראדי.
לכן גייסו קבוצה זו מהניצבים בעלי-
הנסיון. אספו את כל יושבי כסית, שכבר
התייצבו פעם בפני מצלמות אכסודוס, ציירו
לאחדים מהם כתובות קעקע של נערות
עירומת על זרועותיהם, והניחו להם לשחק.
זאת אינה עבודה קשה ביותר. כשהם עוברים
על פני החיילים האנגליים ד,מדגלים את
נשקם לכבודם, והמורכבים אף הם מיושבי
כסית — אבל רק הבלונדים והג׳ינג׳ים
שבהם — נותן להם עוזר־הבמאי יואל
זילברג הוראות ברמקול :״עכשיו אתם מופתעים!
מחייכים מרוב אושר! מתמתחים
מגאווה! מתיישרים!״ תמורת זאת, זכו שחקני
כסית בתוספת 10 לירות לשכרם היומי.
ההתרוקנות הפיתאומית של כם(ית מצעי־ריר,
המזוקנים, הדאיגה כנראה את נערות־המוסד.
לכן הגיעו לבאר־שבע להקות־להקות;
ובעת ההפסקה, בצל הקרונות, המשיכו את
הפלירטוטים שנפסקו על בום האספרסו.
בין יושבי דיזנגוף שהוגלו דרומה, בלט
בעיקר דווקא תושב נוגה אחד, זקיף משטרה
צבאית בריטי, שדאג להציג את עצמו
בפני העתונות כניטן ארדיטי, זמר ג׳ז
מתיזמורת הריקודים לוס טריאוס .״אתה שר
בסרטי״ שאל אותו אחד העתונאים .״כן,״
השיב ניסן ,״אחרי העבודה אני שר לחברה.״

קים בהפסקות. הבדואים — אף לא בקבוק
אחד. כשלקחו אותם להסרטה בסביבות סדום,
לא דאגו להם אפילו למיזרונים — סוף סוף
אלה רק בדואים. כשניסו להתמרד, ולדרוש
העלאה בשכר, הוזעקו מיד אנשי המימשל
הצבאי שדאגו להסביר לאנשי־השבט שסיני־מה
זה לא פאנטזיה. ומאז מלווה אותם משך
ההסרטה, סרן מטעם המימשל הצבאי.

הפרימאדונות של כל העסק הזה הם,
כמובן, שני הכוכבים — ניבן וסוראדי. שני
התת־כוכבים, מייקל וילדינג — מי שהיה
אחד מבעליה של ליז טיילור — ואמדיאו
נאזארי האיטלקי, הספיקו כבר לעזוב את
הארץ.
ניבן האנגלי הוא חביב כל הניצבים. רובם
כבר גבו ממנו חתימות אוטוגראפים, תוך־
כדי הסרטה. הוא אדיב, סימפאטי וחברותי.
מדבר עם כל אחד ונשאר קר־רוח גם
בחמסין הלוהט ביותר. הוא מגיע במונית
ממלונו, ישר לשטח הצילומים, מחייך לכולם
בחביבות, אומר את המשפט האחד שיש לו
להגיד — וחוזר במונית למלון.
סוראדי הוא טיפוס שונה לגמרי. האיטלקי
בעל ההופעה האנטיפאטית, שפניו עושים
רושם כי הנה בכל רגע הוא עלול לפרוץ
בבכי קורע לב, משמש עתה אליל־תורן של
הקולנוע האיטלקי. פניו הבכיינים וצורת
דיבורו המתפרצת, ד,יקנו לו שם של אחד
מטובי הקומיקאים האיטלקים. גם משכורתו,
כ־ 4000 לירות ליום, היקנתה לו שם זה.
הוא מתנהג כפרימה באלרינה. צבא של
ששה עוזרים מקיף אותו כל הזמן. אחד
מהם הוא כפילו, העושה בשבילו את החזרות
ואת הצילומים הרחוקים, שבגללם לא
כדאי לו להטריח את עצמו. השני הוא
שמשו האישי. הוא דואג להחזיק את התרמיל
והחבילה, אותם נושא סוראדי בסרט, שעה
שאין מצלמים. מלבדם מקיפות אותו עוד
ארבע נשים: אחת דואגת למלבושו, למרות
שהוא מופיע בבלואי־סחבות מלוכלכים וקרועים.
השנייה מקפידה על איפורו, מחזיקה
כל הזמן ראי מול פניו. כי אפילו
בסצינה בה הוא צריך להיראות מוזנת
ומזוהם, דואג סוראדי שד,תלתלים יהיו במקומם,
וששערותיו יהיו לחות. אשד, נוספת
מלמדת אותו אנגלית, תוך־כדי עבודה. ואילו
הרביעית מחזיקה בידה את ספר״התסריט
ועוזרת לו לשנן את תפקידו.
ההפתעה הגדולה באה תמיד כשהכל נגמר
ואפילו אלה שהסתתרו בקרונות ההסרטה
רצים לקבל את התשלום בעד הופעתם. אז,
כשכבר נדמה שהמילטון הבמאי ודה־לורנטיס
האח, הממונה על ההצגה, יספקו
כפיהם בייאוש ויקללו את הרגע בו נולד
בהם הרעיון להסריט סצינה זו כאן, עושים
סדר ומבקשים שקט. אחד הישראלים מתרגם
ברמקול את דבריו של דה־לורנטיס למשתתפים
:״הוא רוצה להודות לכולכם על העבודה
המצויינת שעשיתם. זה היה ממש תענוג
בשבילו לעבוד איתכם.״

ו שתיים של צילומים — תמונות הסיום של הסרט
׳ה מלחמתית מעניינת למדי.
:עשה מתרחש בחבש, בתחילת מלחמת העולם הורן
בריטי (דוד ניבן) וטייסו (מייקל ויילדינג) נל־על־ידי
פאטרול איטלקי שמפקדו הוא אלברטו
טלקי מניח לבריטים להימלט מהשבי׳ וכעבור זמן
>ף הוא, יחד עם יחידתו, כשבוי בידי הבריטים.
כדי להשאר בחיים, נאלצים השובים והשמיים
״ מה שמאפשר לפתח סאטירה נילעגת למדי על
:תום המלחמה נשארים עדיין האיטלקים שבויים,
שהם עולים לקרונות הרכבת שתסיעה אותם לג׳י־ז
יחידת הצבא הבריטי ששבתה אותם את נשקה
ות כבוד. סצינה סופית זאת הוסרטה השבוע

תוהו וכוהו כשלוש שפות
ההסרטה הופך שטח־הצילומים לתוהו ובוהו.
באיטלקית, אנגלית ועברית, מנסרות בחלל־האויר.
ומים למחצה מתרוצצים בשטח. מחצית הניצבים
גב בקרונות־הרכבת העומדים סמור לתחנה; והיה
נשמעת בקושי להוראותיהם של שני עוזרי־יאליים:
יואל זילברג וזאב חבצלת. נדמה כאילו
(א יכול להתקבל אפילו מטר אחד של סרט קולנועי.

1ן 1 [ 1ן 1ו דפנה דן, היאשה היחי־
- 111ע 1 1 1/דה בין ניצבי הסרט,
בחברתו של האמריקאי דויד אופטושו.

בלי בקבוקים לבדואים
** ד כה הסתבר שיש שני סוגי ניצ־

וכיום עתוניאית ישראלית, מחליפים חיוכים בצוותא.
ההסרטה מתלחשים כי היחסים בין שני הכוכבים,
י, אינם תקינים ביותר, בגלל פירסומת מוגזמת.

בים: המובטלים מבאר־שבע וד,מובטלים
מכסית. אולם למעשה קיים גם סוג שלישי.
אלה ר,ם הבדואים הכושיים משבטי הבדואים
שבנגב, הממלאים תפקיד של ילידים חבשיים.
קודם כל, הם מקבלים פחות כסף מכולם
— רק עשר ל״י ליום. הבדלי־הדרגה מתבטאים
לא רק בכסף אלא גם בהענקת המשקאות
הקרים. אנשי הצוות האיטלקיים, למשל,
מקבלים שתייה חופשית. מובטלי באר־שבע
— בקבוק לארוחת הצהרים ובקבוק בסיום
העבודה. מובטלי כסית — עוד שני בקבו־

] ״1 ! 13 11 אלברט סורדי, בבגדים קרו־י
1411 111 עים ובלויים, מקפיד שגם
לתלבושת מרופטת זו תהיה צורה אסטתית.

השמוווות
(המשך מעמוד )11
אתה יודע שאין מחלקים דבר בשער
הצפוני!״
״מי יודעי״ השיב הודאזיר, יוצר השמועה,
״אם כל כך הרבה אנשים רצים לשער
הצפוני, אולי באמת מחלקים שם קמח?״
סיכם העסקן המפא״יי :״כל כך הרבה
אנשים דיברו על המעילה, שאמרתי לעצמי:
מי יודע? אולי באמת היתד, מעילה?״

סוד כמעלה העקרבים
ך) א היתה זו הפעם הראשונה שפשטו
/שמועות בארץ. בימי פעולות הפדאיון
ובימי מיבצע קדש עברו מפה לאוזן שמועות
על פעולות דמיוניות, אולם לא היר,
בכך שום דבר שחרג מגבול האפשרויות
של אותה תקופה.
השמועות על המעילה הגדולה היו מסוג
אחר — אותו סוג שהחל פורח מאז נחשפה
פרשת לבון, לפני כשמונה חודשים.
לאזרח הרגיל, נראה היה כי באותה פרשה
מרובה הסתום מן הגלוי. הוא חיפש כוונות
נסתרות אף בדברים התמימים ביותר.
כך, למשל, כאשר פירסם העולם הזה
( ,)1218 תוך ניתוח פעולות־התגמול מימי
משד, דיין, תמונה של הטבח במעלה העקרבים׳
היו רבים בארץ שהשתכנעו כי בצורה
זו ביקשה המערכת להערים על הצנזורה
ולרמוז כי הטבח ד,״ה מעשר,־ידי ישראלים,
שביקשו ליצור בכך עילה מספקת לפעולת־תגמול.
כאשר
אמר פנחס לבון, בישיבה של מזכירות
מפא״י, ליהודית שמחונית :״חדלי
לנופף בזכרו של אסף!״ חיפשו גם כאן
משמעות נסתרת. השמועה עברד, מפה לאוזן
:״אסף שמחוני לא נהרג כאשר הפייפר
שלו נפל בירדן. הוא הופל בכוונה תחילה

באה פרשת בר. הידיעה על המעצר נפוצה
בחוג מתרחב והולך. אולם בין המעצר
לבין התרת הפירסום, עברו שבועיים. טחנת
השמועות לא הסתפקה ביצירת סיפורים
דמיוניים על בר עצמו; היא גרפה גם
אנשים אחרים, שלא היה להם כל קשר
עם המקרה. כך נאמר, למשל, כי סנה התפטר
ממק״י בשומעו על מעצר בר. מאוחר
יותר אף קושטה השמועה בתוספת דמיונית:
סנה נעצר, בעיקבות פרטים שנתגלו
עם מעצרו של בר.
השמועות הגיעו לשיאן במוצאי־השבת
שבו הותרה הידיעה לפירסום. הסקרנות
הפכה כבר להיסטריה המונית. אלפי אנשים
חיכו עד השעות הקטנות של הלילה
כדי להשיג גליון של העולם הזה, שפירסם
את פרטי הפרשה החדשה. ואז, בפעם הראשונה,
אי־אפשר היה שלא לשים לב לעובדה,
שגורם פעיל חדש נתהוזה בחברה
הישראלית: השמועה.

האימון העיוור געזם
1* 1מועות מהלכות תמיד, בכל חברה.
}§ /הן דומות לחיידקים, הנמצאים בכל
גוף. כל עוד הגוף בריא, יכול הוא להתגבר
על החיידקים. אולם ברגע שנחלש הגוף,
גדל כוחם של החיידקים והם מהווים סכנה
לבריאות. כך גם עם השמועות: בחברה
בריאה, אין הן יכולות להזיק. אולם ברגע
שמתערער ערך כלשהו במיבנה החברתי,
הופכות השמועות לתופעה מסוכנת.
חברה דמוקראטית בריאה מצטיינת, במידה
גדולה מאוד, באמונו של האזרח כי
העתונים והראדיו ימסרו לו כל ידיעה חיונית
הנוגעת לשלומו ולשלום המדינה בה
הוא חי.
בישראל אין איש מתייחם ברצינות לרדיו.
קול ישראל הינו כלי תעמולה בלתי־מוסווה,
המאמין כי תפקידו לשדר ציונות
נבוכה והמתעלם מכל ידיעה, מאורע או
דיעה שאינם לפי הנחיות משרד ראש הממשלה.
אפשר לסמוך עליו שימסור ידיעות
— אך לעולם אין לסמוך שימסור את
כל הידיעות.
אשר לעתונות, התייחס אליה האזרח הישראלי
במידה רבה של אימון. הוא האמין
כי עתונות זו — החופשית ברובה — מוסרת
לו את כל האינפורמציה. עד אשר
באה פרשת לבון. במקומות המרתקים והחיוניים
ביותר הופיעו כתמים לבנים. ב־מאמרי־המערכת
התלוננו העורכים על הצנזורה:
בכנסת הגישו ח״כים שאילתות
ביחס להתנכלויות הצנזורה.
תוצאת הפרשה בשטח זה היתה כפולה:
• גדולי המשטר התגלו לפתע כתככנים,
זייפנים, מדיחים לשקר, הרפתקנים. אמונו
העיוזר של האזרח באישים דגולים אלה
נעלם.

ס הקטעים הלבנים בעתונים, והרעש
סביב פעולות הצנזורה, נטעו בלב האזרח
את ההכרה שמעלימים ממנו דברים חשובים,
וכי אין מספרים לו את כל האמת אודות
אחת הפרשיות החיוניות והגורליות ביותר
בתולדות המדינה.
הוא החל מטה אוזן לכל שמועה ברחוב,
בתיקוזה כי ימצא בה את אשר גזרה הצנזורה
מדפי העתונות. הוא גם חדל לקבל
באימון את הכרזות ראשי המדינה, שבאו
להבטיחו כי הצנזורה פועלת רק מטעמי
בטחון. הוא פשוט חדל להאמין לאנשים
העומדים בצמרת.
פרשת בר פגעה עוד יותר באמונת האזרח
כי העתונות מספקת לו את כל הידיעות.
כי אחרי פירסום הידיעה על המעצר,
נודע לקורא העתונים על קיומו של מוסד
הניקרא ועדת עורכי העתונים היומיים, שהסכימה
להעלים את הידיעה למשך שבועיים
תמימים. הקורא שאל את עצמו :״מי
אומר לי שלא העלימו, או יעלימו, ידיעות
אחדות לא למשך שבועיים — אלא לצמיתות?״

מפיץ?

**י הפיץ את השמועות האחרונות על
המעילה? מפא״י טוענת: מתנגדיה הפוליטיים,
הרוצים בצורה זו להשחיר את
כל מקורביו של דויד בן־גוריון. טדי קולק
עצמו אמר :״אילו עבדתי במשרד הסעד,
לא היו מספרים עלי שום דבר. כי הכוונה
האמיתית הייתה, למעשה, לפגוע בדויד בן־
גוריון, לא בי.״
מרכז מפא״י אף פירסם מודעה בתשלום,
בעתונים היומיים .״אוייב מבחוץ וסוכניו
מבפנים לא היו מטיבים כל כך לזרוע מבוכה
בעם כאשר מנסה לעשות זאת קבוצת
לחשנים, שליחי מפלגות או שליחי עצמם,
בימים אלד״״ קבעה המפלגה .״אם זו צריכה
להיות פתיחה למערכת הבחירות הקרובה,
אם כך מתארות לעצמן מפלגות בישראל
את הוויכוח על ענייני העם והמדינה,
כי אז אין עוד שום גבול למידת זילזולן
בכוח שיפוטו והגיונו האלמנטרי של האזרח

בישיבה מיוחדת של מזכירות המפלגה,
בה נידונה בחומרה רבה מערכת השמועות,
קרא דויד בן־גוריון :״אנו יודעים מי מפיץ
אותן־״ הוסיף יוסף אלמוגי :״מקור השמועות
בבית־קפה מסויים ברחוב דיזנגוף.״
בשיחות פרטיות לא השאיר ספק כי כודנתו
למסעדת קאליפורניה. מדוע, כי שם יושבים,
דרך קבע, לוי יצחק הירושלמי —
שלא מחל לביג׳י על הכנעת לבון — וכמה
מידידיו.
יתכן שחלק מטענות אלה נכון, וכי השמועות
מהוות פתיחה ערמומית של מערכת
התשה נגד בן־גוריון ונעריו. אולם כבר
למחרת פירסום המודעה של מפא״י הופצה
תגובה עליה, גם היא מפה לאוון. התגובה:
השמועות הופצו על־ידי מפא״י עצמה, כדי
לבלבל לחלוטין את האזרח, עד שלא ידע
להבחין בין ההאשמות החמורות האמיתיות
הרובצות על ביג׳י ונערי־החצר שלו, לבין
האשמות־שוא, שאין להן כל יסוד, ושקל
להפריכן.

התרופה

** לזה אינו חשוב. חשוב הוא כי בארץ
^ נוצר מצב, בו יכולה שמועה זדונית
לעשות לה כנפיים, ולהתפשט במהירות
הבזק לכל פינות המדינה. ולא סתם להתפשט
— אלא אף להיראות כידיעה נכונה,
אשר המשטר משתמש במכשירי השלטון
כדי למנוע בכל מחיר את פירסומה בדרך
היחידה והנאותה ביותר מעל גבי העיתונים.
חשיבותה
של פרשת השמועות אינה בזה
שהיא שימשה מפלגה זו או אחרת, אלא בכך
שהיא חייבת לשמש אזהרה למדינה כולה.
כי השמועה הבלתי־מרוסנת יכולה להיות
נשק הרסני ומסוכן ביותר נגד המוראל
הלאומי.
כדי למנוע הישנות המיקרה, חייבים תחילה
לבחון את הסיבות שאיפשרו אותו לראשונה.
האבחנה ברורה לגמרי: כבילת ה־עתונות
החלישה את אימונו של הציבור
בכלי־האינפורמציה המוסמכים, הגבירו באותו
זמן את נכונותו לקלוט שמועות.
התרופה ברורה אף היא: להסיר כל חשד
של פגיעה בחופש העתונות. והאינפורמציה,
להחזיר שוב את אימון האזרח בכלי־האינ־פורמציה
המוסמכים, המקובלים בכל הברה
דמוקראטית תקינה.
כאשר בטוח האזרח שעתוניו מוסרים
לו את כל הידיעות — אין לו צורך בשמועות.

מדגימה
את השמלה היקרה ב־
| ן 1/יותר של התצוגה, שימלת־ערב
עס ריקמת ירוק וכסף שמחירה 4200ל״י.

אודו׳

היהודיה היחידה בין הדו:
מניות, מדגימה שמלת צ׳ו
לסטון בשני חלקים מבית האופנה נינה ריצ׳

10 דוגמניות צופתיות גשגעות את הבנות

חווה ש-
ר!1ה אין
—•גורד התאכזר השבוע, יותר מ)
1תמיד, כלפי ניקול, מוניק, אלזה, ויו־יאן,
אוליבייה, ג׳אקי, דניס, מואה, קארה
ואודרי — עשרת בנות־האלמוות של ההוט
קוטיר* הצרפתי. הגנראל דה־גול סגר אותן
חזק בפאריס ווזגנראל שאל הבטיח חגיגית
לזרוק פצצות על הראש החמוד שלהן.
עובדות מעניינות אלה לחצו על הדוגמניות
לנטוש בכאב־לב את הרעיון לבקר
בתל־אביב כמו שאומנם תיכנן קודם לכן,
סינדיקאט האופנה הצרפתי. רק ברגע האחרון
ממש הסתדר הכל כראוי; וכשראשן
ניצב עדיין על כתפיהן, מצאו הדוגמניות
את עצמן, ביום ששי אחר־הצהריים, במסיבת
עתונאים שנערכה לכבודן, בלוד.
לפני שולחנות עמוסים, ישבו מלבדן גם
שומרי הראש שלהן ואורחים: הבארונית
ד׳אנג׳ל האדמדמה היועצת הטכנית של תצוגת
הדוגמניות, שישבה מול הקונסול המסחרי
של שגרירות צרפת; ז׳אן מאנוסאר־די,
סגן מנהל הסינדיקאט בעל האוזניים
המנומשות, ליד פיליפ הייט הענוג — בנו
של ז׳אק, בעל בית־האופנה הידוע; ליאו

המכונה ״האלהית״ מבית האופנה
של לאנווין־קאסטילו, מדגימה
שימלת־קוקטייל של בית־האופנה סרג׳־מאטה.

ארמנד הקשיש, מנהל הבית של לאנווין־
קאסטילו, ליד חמישה דגים צרפתיים אחרים.
כולם, כל משלחת הרצון הטוב, ממולאים
אינפורמציה ומחכים לרגע שיוכלו לשפוך
אותה החוצה. הם המתינו לשאלות.
חיפשו את העיתונאיות מתחת לשולחן —
אבל אף אחת מבין עשרים העיתונאיות
המוזמנות לא שכבה שם.
היה לא נעים. מצחיק אם כי טראגי. יעל
מטלון, יוזמת מסע הדוגמניות יחד עם עוד
מנהיגות אילנשיל־פוליו, קיבלה שיתוק חלקי
.״תשאלו משהו, תשאלו״ התנפלו הנשים
המארחות על שלושה צלמים וכתבת
אומללה, שנקלעה בטעות לחדר. אחרי
שסחטו אותו, שאל אחד הצלמים אם ב־אופנת
הצ׳ארלסטון נחוצות גם חזיות .״בשום
אופן לא ארשה לתרגם גסות כזאת
לצרפתית,״ נשמה בקושי חברת פוליו, שרק
לפני רגע לחצה עליו לשאול, לא־חשוב
מה. ובתרגום חופשי תירגמה את השאלה
לצרפתים — שרק לפני כמה דקות ירדו
מן המטוס :״מה דעתך על ישראל?״
* התפירה הגבוהה, בצרפתית.

מדגימה נובע נוצות וו
הכובעים בתצוגה, היוו
בלתי נפרד ממנה. רובם היו עשויים מ

מסיבת העתונאיות נפחה את נשמתה
כעבור דקה. קרוב לוודאי שהיתר, זו המסיבה
הקצרה ביותר שמישהו מהנוכחים
השתתף בה אי־פעם. העוגות על השולחן
ציפו לשיזא שהעתונאיות הנעלמות תאכלנה
אותן, כמו תמיד. בזמן הזה ישבו הדוגמניות
הצרפתיות ופילירטטו בשקט עם ספלי
הנס־קפה. רק שעון היד היקר שאבד לדניס
מבית־דיור, שם קץ לפרולוג העליז.

אדוקה בתחתונים

0עדה על דעתו של מישהו לרגע
הרעיון שלדוגמניות ישראליות יש אמנם
זכות קיום, הוא התבדה מיד לאחר שראה
את הפריזאיות. על המסלול, כמובן.
העשרה של דיור, נינה ריצ׳י מדלין דה־רוש
ואחרים, נכנסות כולן ללא קושי לנפח
של שתי דוגמניות ישראליות. הדבר היחיד
הבולט בפרופיל שלהן מהראש עד
הרגליים — הם ריסים מלאכותיים; והחזה
שלהן מסתכם בשתי נקודות חן. האיפור
כבד ממשקל עצמן; ואת החיוך הן שומרות
להזדמנויות אינטימיות יותר.
הרזון שלהן כרוני, למרבית הצער, לא
דיאטי. בגיל 34 נראית קארה ראמף, הבהירה
מבית פאטו כבת .20 הן אינן צועדות
כשהן הולכות מרחפות רק שמלות. את
הפרסונליטי הן משאירות במלתחה על
קולב.
כל זה — ממרחק שני מטר ומעלה. מקרוב
משתנה המצב לרעה, בזווית חדה של תשעים
מעלות. הגוף עושה את הרושם. רק
הפנים מתחלפות. מתחת למייק־אפ העבה
עד אימה רצים נמשים, נתקלים בקמטים
ובשרידי גבות — המצטרפים לאשר, בינונית,
מכוערת לפעמים.
לויויאן פורט, הווניציאנית הברונטית, בת
ה־ ,28 הדביקו ציירי וצלמי האופנה של
ארצות־הברית ואירופה את הכינוי האלוהית.
בצדק מסויים — לאור עובדת ה־90־
54־ 88 הניצחיות שלה, על אף שהיא אם
לבן שמונה. היא התחילה את הקאריירה
שלה בגיל , 19 כששני גברים זרים שלחו
ידיים לכוזנה, בבת אחת. הבעל, מתכנן האופנה
של לאנווין־קאסטילו, שם היא עובדת
גם כיום כדוגמנית הראשית.
התיקון הגראפי של הפרצוף גוזל ממנה
שעתיים ביום, לפעמים שעתיים נוספות.
צילה מלידה אותה לכל מקום, בצורת מז־

בים וניגשה
אשר הגיעו ארצה, יצאה

ויויאן, בעלת התואר ״האלוהית״,
אחת מעשר הדוגמניות הצרפתיות
להשתזף בחוף ימה של הרצליה.

הוא מנהל. אגב, היא אינה רוצה להתחתן
.״בשביל מהי״

7 4200״י עד הבוץ
ך ם דנים סארולט, בת ה־ ,31 מת-
^ נגדת נמרצות לפשעים כמו נישואים.
היא מעוניינת להמשיך לראות, עוד זמן רב,
את העולם דרך מישקפי־יהקרן מספר שתים
שלה, ודרך בית דיור. מיס היא מהדורה
מכוערת, אם כי מעניינת של גרטה גארבו:
שיער תפוז חלק סביב עיניים ירוקות עמוקות
להפחיד. כמו לאחרות, אין לה גבות;

מכיוון שלא היה לה בגד־ים, לא היססה להשתזף בבגדיה התחתונים
(מימין) .משמאל נראית ויויאן ביאכסדרת מלון שרתון, בשמלה
עשויה מקרמזט שחור, מתוצרת בית האופנה של לאנרוין קאסטילו.

אבל יש לה עפרונות טובים בכיס .״את
האנגלית שלי למדתי מדיפלומאטים,״ מתגאה
נערת־השער הפופולארית ביותר של
פאריס, העובדת שמונה שעות ליום בבית-
דיור. בעד עבודת־הפרך שלה היא מקבלת
300 לירות לחודש פלוס שתי שמלות חינם
לשנה. היא לבשה בתצוגה בשרתון 4200
לירות: מחירה של שימלת־ערב בריקמת
ירוק וכסף עם מעיל מאורגאנדין בצבע
ירוק בהיר.
אם שמלה זו נראתה למעלה מהאפשרויות
של הסמבה התל־אביבית, היה להן
גם מיבחר זול יותר. ז׳אק אסטראל, מי

שמלביש בין השאר גם את בריג׳יט בארדו,
הציע להן שמלת־קוקטייל ממשי טבעי בוורוד
ובלבן ( 650ל״י) עם מעיל שאנטונג
ורוד ( 750ל״י); וחליפה ממשי מודפס
כתום ולבן ( 735ל״י) .בסך הכל 2136ל״י.
היו עוד שני דגמים של דיור במחיר
שיוה לכל נפש: חליפה ממשי טבעי, מודפס
בצבעי ירוק ולבן, אותה לובשים עם
חולצת מוסלין ( 1.680ל״י, אף מיל פחות,
אין על מה להתווכח); ושמלת־ערב עם
ז׳אקט מאורגנדין, בצבע האפרסק, מעוטרת
בק־שוטי כסף במחיר של 2.800ל״י בקירוב,
כפי שמציינים המארגנים שעוד לא
החליטו סופית על גובה המחיר.

בעמידה

כך נראה אולם העצמאות של מלון שרתון
בשעה שנערכה בו תצוגת האופנה של בתי־האופנה
הצרפתיים. על המסלול, לעיניהם של 600 צופים, מופיעות

יודת־האיפור בת שלושה קילוגרמים — התורמת
חמישים אחוז לתואר האלוהי שלה,
ויויאן רוצה בהרבה דברים; אבל חלום
הילדות שלה היה מתמיד ״להתרחץ עירומה
במים הקדושים של הירדן, עם צלב על
הצוואר.״
״אני קאתולית אדוקה,״ מצהירה היזני־ציאנית
בגאווה, כשהיא מחייכת בתחתונים
לצלם הישראלי שהעריך נכונה את אשר
לפניו.
היהודיה הלא אדוקה, והיפה בלי מזוודה,
היא אודרי סידור (חזה 80ס״מ) בת — 23
והדוגמנית הראשית של נינה ריצ׳י. חברת
תנועת הדסה, יודעת לספר על טיול היסטורי
מניו־יורק, שם נולדה, לפאריס. זה
היה לפני שנתיים. ביום האחרון לחופשתה
היא ישבה בקפה קטן ובכתה דמעות כחולות.
ואז, פיתאום, צנח לרגליה הנסיך,
המגלה בדמותו של פרנסואה קראיי שהגיש
את המזכירה היהודיה, קרובתו של יצחק
שדד״ מתנה לבית־האופנה נינה ריצ׳י, אותו

ובשכיבה

מיטב דוגמניות פאריס בפינאלה — מיצעד שמלות הנשף
בצבעי פאסטל של כל בתי האופנה. כל תצוגות האופנה שתערכנה
השבוע, תכנסנה לאילנשיל־פוליו שלושים אלף לירות הכנסה נטו.

ניקול שפלייה׳ הדוגמנית התמירה בת ה־,24
מבית היאופנה גרה, מנצלת את ימי השמש
בישראל כדי להוסיף נמשים על פניה ועל גיפה. בתמונה היא

ישראלית ברגליים

119 זנוווווויוווו ^^1ווחוי[
**י שאחראי אישית בפני הסינדי־
^זקאט על כל שערה של שש הנשואות,
שלוש הרווקות והגדושה האחת, הוא ז׳אן
מאנוסארדי 34 על כתפיו הצרות מונחת גם
הדאגה ל־ 60 הדגמים המורכבים מאלף מטר
של אריג, אותם תפרו 20 בתי אופנה ו־ששוויים
— 200 אלף לירות. יש לז׳או גם
דאגה פרטית נוספת שקוראים לה אלזה —
האמא השוודית של שני ילדיו, בת ,26
שהיא דוגמנית חופשית בפאריס ומשתתפת
ודאי, בזכותו, בתצוגה הנוכחית. היא מאוד
ישראלית: ברגלים.
האיש הנשוי הכמעט יחידי בין כל גאוני
האופנה היה עתונאי, לפני שהתחיל להתעסק
עם נשים. כמו כל איש־יחסי־ציבור,
הוא שונא להעליב את הקהל; על כן הוא
טוען שהקהל הישראלי, זה שחזה בתצוגו־תיו
,״הוא ספונטאני במיוחד.״
״האם אתה חושב את אשתך לדוגמנית
טובה?״
״זה לא הטעם שלי,״ משיב ז׳אן מאנו־סארדי
,״אבל זאת אשתי!״

נראית בחוף הרצליה. הדוגמניות מתגוררות במלון דקל על חוף
הרצליה, אינן סובלות מעודף מחזרים ישראליים, נשמרות היטב
על־ידי שומר־ראש. הן אף תהיינה אורחות כבוד בהצגת ספארטקוס.

11111נ! 1||.י ^ -ך

11.111,111 , 1ן -ז ^ -ו

— 11— 1

; <111 111זןוןו ווו

מחקר מרעי ראשון מסוגו בארץ, שנערך על־ידי המכון לחקר חברתי שימושי, חושף[

חיי המין-התנא לאושרו
* במה פעמים אתה מקיים יח־סי־מין
עם אשתך?

בידם חומר למחקר על חיי־המשפחה בישראל.
זהו מחקר שהמכון למחקר חברתי שימושי
בירושלים׳ בהנהלתם של פרופסור אוריאל
פואה ופרופסור לואי גוטמן.
תוך זמן קצר עשה לעצמו מחקרו של
הפרופסור פואה שם בארץ, כמחקר קינסי
הישראלי.

+במה זמן נמשכות הפעולות
המכינות (נשיקות, ליטופים, חי־

| | אמריקאי, נטל על עצמו לפני כעשרים
שנה לערוך מחקר על התנהגותו המינית

(בחר

אחת מתוך התשובות הבאות)
פעם בחודש או פחות.
פעמייס״שלוש בחודש.
פעם בשבוע.
פעמיים־שלוש בשבוע.
ארבע־חמש פעמים בשבוע.
כל יום או יותר.

זיאולוג הוקר אדם
•* פרופסור אלפרד קינטי, זיאולוג

בכך, שהם הביאו תועלת מדובה לחברה
האמריקאית. קינסי חשף במחקריו שטחים
ובעיות, שאנשים נמנעו מלדבר עליהם בחברה
הגונה, הביא על־ידי־כך שיחרור מ־תסביכים
למיליוני אנשים שחששו שהתנהגותם
המינית מופרעת, ולהתעניינות ציבורית
בטיפול בבעיות מין.
אומנם, חלק מן השאלות המופיעות ב־שאלוניו
של הפרופסור פואה, מזכירות
במידת־מה את מחרי קינסי, אלא שלמעשה
אין שום דמיון ביניהם. פואה עצמו אף
מגחך למשמע הכינוי ״דו״ח קינסי הישראלי״
שדבק במחקרו. כי מחקרו של פואה
עוסק בחקר חיי המשפחה הישראלית, על
כל צדדיה.
השאלות העוסקות בענייני מין בדו״ח של
פואה, תופסות אך חלק קטן מהשאלות המוצגות
לנשאלים. עיקר הדגש מושם על
שאלות מסוג אחר:

• אילו היית רווק, האם היית
רוצה להתחתן עם אשתך?

אני בטוח שלא הייתי רוצה.
אוקי לא הייתי רוצה.
אולי כן, הייתי מתחתן איתה.
כן ,׳הייתי מתחתן איתה.
אני בטוח שהייתי מתחתן איתה.

• האם כעל צייד לחשוב
התנהגותו עם אשתו?

.1הרבה מאוד.
.2ברוב המקרים.
.3לפעמדם.

6מה חשוב יותר?

שבעל יקבל את אשתו כמו שהיא, או
שבעל ישתדל שאשתו תצליח ותתקדם?

• האם אתה מרוצה מנשואיך?

בכלל לא מרוצה.
לא כל־כך מרוצה.
לפעמים מרוצה, לפעמים לא.
מרוצה.
מרוצה מאוד.

חוקר הבוש כיפה

איך אתה מתיחס לאשתו? יד־״״יד^כ׳ל
הווי חייך? יחסי הכבוד וההערכה ההדדיים נקבעים על־ידי אופיו המיוחד של כל בן־זוג.

בוקים) הקודמות למגע המיני עצ של האדם. במשך חמש־עשרה שנים עסק
צתת חוקרים מסועף, בהדרכתו, באיסוף

נתונים למחקר זה על־ידי ראיון אלפי גב.
1זמן ממושך למדי.
רים ונשים, שהתבקשו לענות על שאלות
.2רק כמה דקות.
הנוגעות לתחום חיי־המין שלהם.
3זמן קצר ביותר.
עוד לפני שפורסם, עורר מחקרו של
.4בכלל לא קיימות פעולות כאלה.
שאלות אלה אינן מסוג שאנשים נוהגים קינסי תגובות סוערות בארצות־הברית.
לשאול את עצמם לעתים קרובות. על אחת חוגי הכנסיה הקתולית ראו במחקר זה
כמה ובמה מעטים האנשים שיהיו מוכנים פריצות והפקרות. חוגי מדענים התייחסו
אליו בביטול. עתונאים שהצליחו להשיג
להשיב עליהן לזר•
חלקים מהדו״ח לפני שפורסם, פירסמו את
אולם כמה מאות זוגות נשואים ירושל
מיים הועמדו בחודשים האחרונים בפני גילוייהם בכותרות מרעישות.
אולם כאשר פורסמו שני מחקריו ההבעייה:
לענות או לא לענות?
בבתיהם של משפחות שונות, ממשפחות ראשונים של קינסי, האחד על התנהגותו השל
ותיקי־הארץ עד למשפחות עולים חד־ מינית של הגבר האמריקאי והשני על התנהשים
מכורדיסטאן, ביך רו צעירים, לאחי דיי׳ גותה המינית של האשה, הם עוררו סנכרות
קצרה, ביקשו מבעלי־הבית לענות על סציה גדולה עוד יותר.
כמה מהגילויים של הד״ר קינסי, כמו זה,
שורת שאלות אינטימיות עד מאוד, הנוג־ששבעים
אחוז מהנשים הנשואות בארצות־עות
לעניינים שבינו לבינה.
השואלים, רובם סטודנטים לא נשואים, הברית קיימו יחסי־מין לפני נשואיהן; או
שעברו הכשרה מיוחדת לשיחה עם זרים שרבע מהנשים הנשואות בגדו לפחות
פעם אחת בבעליהן — הולידו סערות,
בנושאים עדינים אלה, היו מעוניינים בתשו
בות ענייניות ומחייקות על חקירותיהם. וזיכוחים פומביים.
מספר רב ככל האפשר של תשובות על. אם כי.,ערכם המדעי של מחקרי קיגסי
השאלות שנשאלו בראיונות אלה, היה נותן עדיין משמש נושא לויכוח, אין כמעט ספק

ס * תשובות על שאלות אלה עשויות ל־הצטרף
לתמונה מלאה על דמותו האופ־יינית
של התא המשפחתי שהתגבש בישראל,
או אם בכלל כבר קיים תא אופייני
שכזה.
לצורך קבלת התשובות נבחרו 300 מש־פחות
ירושלמיות, הצריכות לשמש כמדגם
למשפחות ישראל 120 .מתוך 600 בני הזוג
שנחקרו היו בגילים בין 20ל־ 29 .30 אחוז
מהם היו בגיל שבין 30ל־— 230/0 •40
40־ 50 שנה• 50 — 1970־ 60 שנה ו־90/0
בלבד היו בני 60 ומעלה.
רוב הנשאלים לא היו נשואים יותר מפעם
אחת. רק 5אחוז מהם היו נשואים
שהתגרשו קודם לכן. למעלה ממחציתם נימי
גתה על ותיקי הארץ הנמצאים בה יותר
מ־ 20 שנה 21 .אחוז מהנשאלים היו עולים
חדשים הנמצאים בארץ משנה עד עשר
שנים, ו־ 27 אחוז נמצאים בארץ בין עשר
לעשרים שנה.
הרכב מעין זה של הנשאלים, המתאים
פחות או יותר למצבם של אזרחי המדינה,
יכול להתת מדגם סטאטיסטי.
כאשר ניגש פרופסור פואה, יליד פארמה
שבאיטליה ובוגר הפקולטה למדעי החברה
באוניברסיטה העברית בירושלים, שהיה בשעתו
חבר קיבוץ יבנה, לביצוע המחקר
שלו, הוא יצא מתוך כמה הנחות־יסוד,
המבוססות על מחקרים פסיכולוגיים של
חוקרים אחרים.
הנחת־היסוד העיקרית של פואה, שהוא
איש דתי וחובש כיפה, היא שניתן לחזות
מראש, באופן תיאורטי, את טיב יחסיהם
של שני בני־זוג במשפחה, אם יודעים מראש
מה היא ההתייחסות האופיינית לכל
אחד מבני הזוג כלפי עצמו וכלפי אחר.
בשפה פשוטה יותר: פואה ניסה להוכיח,
כי ניתן לקבוע מלכתחילה מה תהיה צורת
היחסים במשפחה, אם יודעים מראש מה
הן תכונותיהם של שני בני־הזוג.
לכאורה אין בזה חידוש רב. החידוש
של פואה הוא, שהוא הגדיר את שמונה
תכונות־היסוד האפשריות לפיהן ניתן לקבוע
את טיב היחסים המשותפים.
לכן, בצד השאלות המכוונות ללימוד. על
טיב היחסים השוררים במשפחה הנחקרת,

מופיעות גם שאלות מסוג אחר, כאלה שלפיהן
אפשר לשייך את כל אחד מבני־הזוג
לאחת מקבוצות האופי המוגדרות.
שאלות אלה מופיעות בצורת סיפור קצר,
של משפט אחד או שניים, שהמראיין מספר
לנשאל, ומבקש ממנו לשמוע את תגובתו
עליו.

סיפורים לזוגות נשואים

* \ כרהפ מתייחס לאשתו בחיבה ו־ץ
מגלה נכונות לעזור ולדאוג לה.״
זהו סיפור לדוגמא שהמראיין מספר לנשאל.
הנשאל צריך להשיב על השאלה :״האם
אתה נוהג כלפי אשתך כמו הבעל שבסיפור?״

נשאל מתבקש לחוות את דעתו על
48 סיפורים המסופרים לו, שחציים מתייחם
אליו וחציים מתייחס אל אשתו.
סיפורים לדוגמא:
• רבקה חושבת את בעלה למוצלח
מאוד ומעריכה ביותר את אישיותו ואת
מעשיו.
ס יעקב מתייחס לאשתו בכעס ובטינה;
הוא מגלה כלפיה דחיה וחוסר רצון
טוב.
• רחל היא אשה המחוסרת לגמרי בטחון
והערכה עצמית ואינה סומכת על עצמה
ועל מעשיה.
כדי לבדוק את דיוק ההבחנה של הנשאל,
הוא נשאל שאלה נוספת:

• תאר לעצמך שאנחנו מקריאים
אותו סיפור לאשתך. נחש
מה תגיד אשתך על הבעל שבסיפור

.1תגיד שאני דומה לו מאוד.
.2תגיד שאני דומה לו די הרבה.
.3תגיד שאני דומה לו קצת.
.4תגיד שאני לא דומה לו כל־כך.
. .5תגיד שאני לא דומה לו בכלל.
הסתבר שחלק גדול מן הבעלים לא היה
יכול לסמוך על דעתו שלו, בקשר לכל אחד
משלושת הסיפורים. רובם הגדול הסתפק
בכך שקבע: היא תגיד שאני דומה לו קצת.
שיטה נוספת לקביעת ההשתייכות של
הנשאל היא באמצעות ציורים והשמעת
קולות.
בפני המרואיינים הוצגו סידרות של״״ציו־רים.
בכל ציור נראים שני בני־הזוג בהבעות
פנים שונות ובמצבים שונים. כך,
למשל, בסידרה של ציורים המראים כיצד
אשה מגישה ארוחה לבעלה, נראה הבעל —
פעם כועס, פעם שבע־רצון, פעם עצוב ופעם
עליז. על הנשאל היה לבחור בתמונה,
המביעה לדעתו את צורת התנהגותו, במקרה
כזה.
עד מהרה התברר לשואלים, כי הניסוי
החזותי הזה לא הצליח. הציורים לא הצליחו
להביע גיודן רב של רגשות, כמו זה
שאפשר להביעו במילים.
נסיון אחר בתחילת המשאל נעשה על־ידי
השמעת קולות חסרי כל מובן. המאזינים
שמעו רק את הטון של הדיבור. פעם
היה זה טון צעקני ובפעם אחרת טון רך.
הם היו צריכים לקבוע, איזה טון שולט
בשיחות שלהם עם נשותיהם במצבים מיוחדים,
כמו למשל, בשעה שהם מוצאים שהחולצה
שלהם לא גוהצה.
גם דרך זו של שאלות נמצאה בלתי־יעילה,
לפחות בתנאי הארץ. כי מה שנשמע
באוזני בני משפחה מערבית כטון של צעקה
או גערה, נשמע באוזני בני משפחה
מעדות המזרח כטון של דיבור רגיל או
אפילו של צורת בקשה.

מגע, מגיעה וכר השאר
ץ* די לחקור את הקשר בין שביעות

^ הרצון של בני־הזוג מחיי הנישואין
שלהם, לבין חיי המין שלהם, צרף הפרופסור
פואה לשאלונו מספר שאלות העוסקות
בשטח זה בלבד. הנשאלים התבקשו
לענות על השאלות הבאות:

• האם יחסי המין שלך עם
אשתך משפיעים רצון?

בדרך כלל כן.
לפעמים.
לעיתים רחוקות.
אף פעם לא.

לראשונה מה מסתתר בחיי הנשואין של המשפחה הממוצעת במדינת ישראל

הזו\

• האם קורה שמתעוררות בע־יות
פינך לפין אשתך כנוגע ליח-

סי־מין?

כן, לעתים קרובות.
כן, לפעמים.
קורה, אבל לא כליכך הרבה.
כימעט ולא קורה.
לא קורה אף פעם.

מה עושה גכר כדי למנוע
אשתו מהריון ז

שפיכה בחוץ.
גומי.
מאומה לא.
אמצעי יאחר (איזה)?

מה עושה אשה כדי לא להי
בנס להריון?

רחיצה.
טבעת.
משקע.
מאומה לא.
אמצעי אחר (איזה) 1

ן• האם אתם מקיימים מגע מיני
כזמן הוסת?
עליה ענו הזוגות:
.1בדרך כלל בן.
.2לפעמים.
.3לעיתים רחוקות.
.4אף פעם לא.

• האם אתם מקיימים מגע מיני
כשכוע שלאחר הפסקת הוסת?
ממשיך וחוקר הדו״ח. על כן ענו הנשאלים:
. 1בדרן כלל כן
.2לפעמים.
.3לעיתים רחוקות
.4אף פעם לא.

,כמו כאמריקה

**ן התשוכות לחלק האחרון של ה־שאלון,
זה הנוגע ליחסי המין במשפחות
הנשואות, אפשר היה להסיק מסקנות
מעניינות ביותר.
על השאלה במה פעמים אתה מקיים
יחסי מין עם אשתך? התקבלו
התשובות הבאות:
רוב הנשאלים 40 ,אחוז, השיבו, כי הם
מקיימים יחסי־מין פעמיים עד שלוש בשבוע.
בקבוצה השניה, המונה 26 אחוז
מהנשאלים, היתה התשובה כי הם מקיימים
יחסי מין פעם אחת בשבוע.
17 אחוז הצהירו על קיום יחסים פע־מיים־שלוש
בחודש; ואילו 7אחוז על
ארבע־חמש פעמים בשבוע. רק אחוז אחד
מהנשאלים השיב כי הם מקיימים יחסי־מין
בכל יום. אף אחד מהנשאלים לא סימן
כתשובה כי הוא מקיים יחסי־מין פעם
אחת בחודש או פחות.
במקרה אחד, חקרו השואלים זוג בגיל
.80 כאשר הגיעו לנושא של שאלות בענייני
מין, הם נמנעו מלשאול את הזוג.
תשובות אלה אפשר להשוות עם התשובות
שניתנו על שאלה זו לחוקריו של ה־ד״ר
קינסי. אלא שבמחקרו של קינסי מתחלקות
התשובות לפי הגיל, מה שטרם נעשה
בדו״ח הישראלי.
הממוצע של יחסי־מין אצל קינסי, של
נשים וגברים נשואים בגיל שבין 20ל־,30

המשיכה המינית

היא הגורם העיקרי הקובע
את מידת ההצלחה של חיי־הנישואים.
מידת תכיפותם וקביעתם של יחסים מיניים הוא גורם

הוא של שניים עד שלושה מגעים מיניים
בשבוע. מכאן מסתבר שתכיפות יחסי־המין,
אצל המשפחות הישראליות — אינה שונה
בהרבה מזו המקובלת אצל המשפחות האמריקאיות.

השאלה: במה זמן נמשכות ה
פעולות
המכינות הקודמות למגע
המיני עצמו? התקבלו התשובות ה
באות:
רוב
הנשאלים 40 ,אחוז, השיבו, כי הפעולה
המכינה נמשכת אצלם רק כמה
דקות. שליש מהנשאלים בחרו להשיב על
השאלה את התשובה: זמן ממושך למדי.
18 אחוז מהנשאלים השיבו כי הפעולות
המכינות נמשכות אצלם זמן קצר ביותר
ואילו 9אחוזים ענו כי אצלם לא קיימות
בכלל פעולות כאלו.
במחקרו של קינסי התקבלה התמונה הבאה
11 :אחוזים מהנשאלים השיבו כי פעולות
ההכנה למשגל אורכות אצלם זמן קצר
ביותר (עד שלוש דקות ).אצל 36 אחוז נמשכו
הפעולות מארבע עד 10 דקות. אצל
31 אחוז — 11 עד 20 דקות 22 .אחוז
האריכו את הפעולות המכינות ליותר מסב
דקות.
פרק מאלף הם התשובות שניתנו על־ידי

מכריע בהשפעתו על היחסים בקרב המשפחה ובחיי־הזוג. אי
הקפדה על מילוי רצונו של אחד מבני־הזוג מביא בדרך כלל,
לקרירות ביחסים בין השניים — הגורר אחריו קילקול יחסים כללי.

הנשאלים הישראליים, בנוגע לשימוש באמצעי
מניעה. התברר ש־ 74 אחוז מהנשים
ו־ 49 אחוז מהגברים אינם משתמשים בשום
אמצעי מניעה שהם בשעת המשיגל.
בין הגברים 32 אחוז משתמשים בשפיכה
בחוץ כדי למנוע הריון 17 .אחוז
משתמשים בגומי ו־ 2אחוז באמצעים אחרים.
בין
הנשים 15 אחוז מנסות למנוע הריון
באמצעות רחיצה; 7אחוז באמצעות טבעת;
ו־ 2אחוז באמצעות מישקע 2 .אחוז נוספים
משתמשות באמצעים אחרים.
המסקנה המפתיעה המצטיירת מתשובות
אלה, ש־ 12 אחוז מהזוגות הנשואים אינם
משתמשים בשום אמצעי מניעה, לא לגבר
ולא לאשה. אין ספק שלאחוז גבוה זה
תורמת העובדה שחלק ניכר מהנשאלים
הם דתיים, הרואים באיסור את השימוש
באמצעי מניעה.

השכלה כינוגית עוזרת
אשר יתפרסם הדו״ח המלא של ה־פרופסור
פואה, אותו הוא עומד להשלים
תוך חודש ימים, קרוב לודאי שהוא
יכה גלים בציבור. אולם חשיבותו הגדולה

היא — שהוא יתרום להכרת והבנת היחסים
האמיתיים השוררים במשפחה הישראלית.
ביחס
לסיכום הנתונים הסטטיסטיים החלקיים,
והשוואתם להצלחת חיי־הזוגות הנשואים,
אומר הפרופסור פואה :״ברור שיש
קשר בין שביעות־רצון מחיי־נישואים וחיי־מין
— בעיקר אצל נשים. ריבוי מספר
המגעים המיניים בשבוע — אבל לא יותר
מארבע עד חמש פעמים — גורם לריבוי
מקביל בשביעות הרצון (הנורמה היא פעמיים
עד שלוש בשבוע).
״הכנות ממושכות למגע מיני מגדילות
את שביעחדהרצון המינית והכללית אצל
האשד״ אך אין לה משמעות לגבי הגבר.
השכלה בינונית אצל אשה, דומה שהיא
תנאי נוח להבטחת שביעות־הרצון מהנישואים.
בעיקר מרוצות הנשים שלמדו פחות
משנה באוניברסיטה — והפסיקו.
״בין האדוקים, שוררת קצת יותר שביעות־רצון
מאשר אצל האחרים, כנראה בגלל
שמירה על חוקי הגידה.
״לעומת זאת, אין ההשתייכות העדתית,
המצב הכספי, המצב ההשכלתי ומספר הילדים,
משפיעים במידה ניכרת על מידת
שביעות־הרצון מהנישואים.״

המישאל המצו״ו: איזה מן החצבים המתואוים בציווים אלה שורו בביתו שלח

את כמצכ-רוח תקץ

או ירוד?

את מכשלת לבעל אהוב -

או שזו מעמסה בלתי-נסכלת?

ספ 1רט
אגזדת הפרש הישראלי

פע ראשונה בישראל!
ביום ד׳ 10.5.61 בשעה 4אחה״צ יתקיים באצטדיון רמת־גן

מפגן
פ ר שי ם !
כהשתתפות: פרשים מארגוני השומרים, פרשים בדואים, פרשים ממושבים
וקבוצים, בתי ספר לרכיבה ופרשים מצטיינים מרחבי הארץ
בתכנית :
מצעד הפתיחה (בהשתתפות 50 פרשים); הופעות יחיד :
קפיצת שולחנות, קפיצות ללא אוכף ומתג, קפיצות בוקרים
ועוד ; מרוץ שליחים, מרוץ מריצות, מרוץ מרכבות;
פנטזיה בדואית; קפיצות מכשולים ; נעיצת רומחים,

כינוסים
ה פועל ־ לא ל מועדי ם
מופע ספורטאי כה מקיף וכה עשיר באירועים
ובפאר, טרם נערך בארץ.
הכינוס השביעי של הפועל שנפתח השבוע,
בהשתתפותם של 1500 ספורטאים
מ־ 32 מדינות, שהתחרו ביניהם ב־ 16 ענפי
ספורט שונים, איפשר לאגודת הפועל לא רק
להפגין את ההגמוניה שלה ברוב שטחי
הספורט בישראל — אלא נתן גם אפשרות
לחובבי הספורט הישראלים לחזות במופעי
ספורט מובחרים בהשתתפות כוכבים בינלאומיים.
כדורגלני
קבוצת הליגה האנגלית הראשונה
צ׳לסי; כדורסלני פארטיזאן היוגוסלבית; וקבוצת
איסמעיל־סטיל, אלופת הפיליפינים;
השחייניות האולימפיות כריס פון סאלצה
וצנדרקויסט; ועשרות שמות מפורסמים אחרים
— הישוו לכינוס הפועל אווירה של
פסטיבאל ספורט בינלאומי.
מארגני הכינוס דאגו שכל אירוע בו ייערך
בצורה מפוארת ביותר, בלי לחסוך בהוצאות.
כך אירע שמפגן הפתיחה של הכינוס,
בו הרהיבו בהופעתן תלבושות זרחניות של
מתעמלים וזיקוקין־די־נור בכמות ובעושר
שכמותם לא נראה במדינה — עלר, למארגנים
למעלה מחצי מיליון ל״י. אם להתחשב
בכך שבמיפגן חזו 25 אלף איש, הרי שההוצאות
היו למעלד, מ־ 20 לירות לכל צופה.

שחקן אפור — יצחק אשכנזי1 ,הרץ מהפועל

חיפה.
הסבירו האנגלים את נצחונם המצומק:
.ההבדל של 15 מעלות החום השפיע. מזג
האוויר אצלכם מצויין!״

כ דו רסל
בסלים ר־קים
שעה ששחקני הניבחרת הישראלית היו
עסוקים במשחקי אליפות אירופה בכדורסל,
בבלגראד, ניצחו שם את ניבחרת גרמניה
המערבית 70:41 הפסידו לניבחרת הבולגרית
החזקה 48:42 עלתה על מיגרש איצ־טדיון
הכדורסל בחולון, שארית ניבחרת הכדורסל
של הפועל להתמודדות בטורניר על
אליפות כינוס הפועל.
שהקני הניבחרת האגודתית הציגו על ה־מיגרש
הצגה כושלת ומאכזבת.
הסיבה העיקרית לכך, היתד, העובדה, ש־הניבחרת,
שהיתר, צריכה לייצג את אגודת
הספורט החזקה, הסתפקה בארבעה אימונים
בלבד.
עסקני הכדורסל של האגודה שנזכרו
במאוחר בצורך להכין ניבחרת לכינוס, לא
הצליחו בתחילה למצוא מאמן, שיסכים לאמן
את הקבוצה בזמן הקצר שנותר עד למישח־קים.
לבסוף הסכים שמעון (״צ׳ינגה״) שלח
לאמן את הקבוצה — אולם הוא לא הוציא
אותה לשום מחנה־אימונים מרוכז. הם

מרוצי תחרות.
במוי 5י. זילברג—ש. בר־שביט, הקריין: יוסי בנאי, תזמורת: רומן מסינג.
כרטיסים להשיג ;

רדיו אוניון, במה, רוקוקו, כנף, לאן — וביתר המשרדים בתל־אביב.
יובל — גינצבורג, נובה — חיפה, כר,נא — ירושלים, חלד — רחובות,
כרטיס — פתח תקוה, רכניץ, כרטיס — רמת־גן, גבע — גבעתיים,
סיגנל — נתניה, מסדה — ראשל״צ, כרטיסטרן — חולון, היוזם — בת־ים.

פרסום ידין ימכנס*
היקף

מ הו

החזה

של השחקנית

ג׳יין

מנספילד?
הגול העצמי(חודורוב והכדור בשער)
מפורט פועלים בלי פועלים
גישה זו הביאה לכך שכינוס הפועל השביעי
היה אומנם כינוס ספורטאי — אלא
שלא יכול היה להיות כינוס לפועלים.
האיכות פגעה בכמות — והפעם בכמות
הצופים שיכלו לחזות וליהנות מהמפגנים.
אילו רצה פועל חיפאי למשל, לחזות רק
בארבעה מתוך עשרות מופעי הספורט, היה
עליו להוציא סכום של 20־ 30 לירות, על
כרטיסי־כניסה ונסיעות. קשה להניח שרבים
הם הפועלים אשר יכולים להרשות לעצמם
הוצאות כאלה.

כ דו רג ל
העיקר-מזג האוויר

המנ וי -
וזטובווג.
ו א 3ר>ו
__ אגתג ב\ז!ן רם.

בין פותרי השאלה יוגרלו 50
כרטיסי כניסה זוגיים לסרט
״חמה מכדי לגעת״ אשר יוצג
בקרוב בקולנוע ״הוד״ ,ת״א.
שלח את פתרונן־ על גלויה לפי
הכתובת: ג׳יין מנספילד, ת.ד,866 .
תל־אביב

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

יומיים אחרי שסיימה את משחקי הליגה
באנגליה, בהם תפסה את המקום ה־12
בליגה הראשונה, הופיעה קבוצת הכדורגל
הלונדונית צ׳לסי, באיצטדיון קריית־חיים.
אלה שקית כי ׳הקבוצה תמחיש ל־ 20 אלף
הצופים, מה פירוש כדורגל בריטי —
התאכזבו. כדורגלני צ׳לסי לא עלו ברמתם
על נבחרת הפועל. רמת המשחק והמתח
ששרר בו, דמו למשחק ליגה בינוני בישראל.
לולא
שער מקרי, ובלתי מחוייב המציאות
— שהובקע בדקה העשירית כאשר
אמציה לבקוביץ ניסר, לעצור כדור שנבעט
לשערו של חודורוב, הצליח לשנות רק את
מהלכו ולהחדירו לשער — היה המפגש
מסתיים ללא שערים.
חלוצי צ׳לסי התגלו כלוקים במחלה הישראלית
— חוסר יכולת בעיטה לשער.
ואילו חלוצי הפועל, שלמעשה הם חלוצי
נבחרת ישראל, הרבו בלהטוטים ובר,חטאות.
המצטיין בקבוצה הישראלית היה דתקא

לעבוד כל

תקופת ההכנות ל־
המשיכו מישחקים.
״מזל שהיום אחד במאי,״ העיר אחד מחברי
הניבחרת ,״אחרת, היינו עוד עובדים
גם היום.״
ריצה אחר הילדים. הניבחרות האחרות
שהשתתפו בטורניר היו ברמות שונות.
המקסימה ביותר היתר, הקבוצה הפיליפינית
שהיא קבוצה של בית החרושת איסמעיל
סטיל במאנילה.
שחקני הקבוצה, העובדים כולם לכאורה
כפקידים בבית־החרושת למקררי וממזגי אויר
הצליחו להוביל את קבוצתם לאליפות הליגה
הפיליפינית.
הם משחקים כדורסל בסימון אמריקאי,
תוך שליטה מפליאה על הכדור, כשכימעט
כל התפרצות או זריקה מסתיימים בסל.
הקבוצה היוגוסלבית פארטיזן מבלגרד,
שניצחה את הפועל, משחקת לעומת הפיליפינים
הזריזים והגמישים כדורסל נוקשה
ותכליתי. כיאה לקבוצה אירופית התופסת
מקום שלישי בארצה הם שובים את העין
בתרגילים ותכסיסים, ומטרתם האחת —
הסל.
שחקני הקבוצה הרביעית, רסינג טולוז
הצרפתית, היו גרועים בשתי רמות מהניב־חרות
הזרות האחרות, הפסידו לפיליפינים
.93:51
המישחק המרכזי של ערב פתיחת הטורניר
— הפועל־פרטיזן — היד, כה מאכזב עד
שהקהל שמילא רק את מחצית היציעים עזב
את המקום עוד לפני הסיום בו ניצחה
פרטיזן .72:60 היחידים שנהנו כל הזמן היו
הסדרנים: הם היו עסוקים כל זמן המישחק
ברדיפה אחר ילדים שפתחו במפתחות גנבים
את הדלתות לאיצטדיון חדרו לתוכו וברחו
מן הרודפים לאורך השורות הריקות למחצה.
העולם הזה ; 233

תנועה חופשית באלנבי

-והולכת מאחוריו בצד השוטף

אורה זהבי רואה את בר -

״התחילי את חייך מחדש

א שים
א״כמן והירח
חלק מן העתונאים הזרים, שבאו לפתיחת
משפט אייכמן, כבר עזבו את הארץ. אך
הנותרים עודם מייצרים ידיעות. בשעה שאחדים
מהם הוזמנו למסיבה פרטית בביתו
של גבריאל כך, עוזרו של גדעון האוד
נר, התפתח ויכוח על המשפט. שלושה מן
הכתבים הזרים התבטאו בצורה כה מחפירה,
שנתבקשו על־ידי בעלת־הבית לעזוב את
המסיבה ברגע שהגיעה הידיעה על
ההפיכה באלג׳יריה, אחזה התלהבות פאט-
ריוטית את כל הכתבים הצרפתיים במשפט
אייכמן. הם החליטו לשגר במשותף מיברק־עידוד
לגנראל שארל דה־גול. המיברק, עליו
חתמו כל הכתבים הצרפתיים בשמם, היכר,
גלים בצרפת ופורסם בהרחבה בעתונות
שם, בגלל כתובתו הפיקאנטית ״מאולם
משפט אייכמן״ .למחרת היום קיבל כתב
הומאניטה הקומוניסטי, שחתם גם הוא,
מיברק בהול מן המערכת שלו, שגינתד,
אותו בחריפות, לאור העובדה שדה־גול לא
חילק נשק לפועלים. התלוצצו שאר הכתבים
הצרפתיים :״נראה אם הוא יעז לחזור
לצרפת על עברו של גדעון
האוזנר עצמו נפוצו בבניין המשפט סיפורים
שונים. בין השאר: באירגון ההגנה
הדביקו להאוזנר את הכינוי ״זרוע־כוח״.
כי האוזנר, שהיה קצין־הסברה בהגנה, היה
נוהג לפתוח את כל הרצאותיו במילים:
״ההגנה היא זרוע־כוח של התנועה הציונית״
אגב, עוזריו של האוזנר מכחישים
בהחלט שכתב את נאום־התביעה הגדול
שלו תוך שיתוף־פעולה עם אחרים. האוזנר
כתב את כל הנאום לבדו. אחרי חיבורו,
הראה אותם לכמה אנשים, ובעיקר לעוזריו,
שהעירו לו הערות שונות, הציעו לו לקצר
חלקים מסויימים, להאריך אחרים. הפתיחה
הדרמאתית, בנוסח ״אני אשמש פה לששה
המיליונים שאינם יכולים לקום כאן,״ כלל
לא היתד, כלולה בנאום שהוכן בכתב. הרעיון
עלה על דעתו של האוזנר רק רבע
שעה לפני 1התחלת הנאום, והוא רשם לו
את המילים על פתק בין המבקרים
במשפט: חנה רובינא, שישבה במשך
יום אחד בשורה הראשונה, הקשיבה בדריכות,
הסכימה לאחר מכן לדעתו של עתוג־אי
ששום מחזה לא יוכל להגיע אי־פעם
לרמה כזו של דרמאטיות השוואה מקורית
ביותר המציא ד״ר משה תבור,
כתב דבר המכסה את המשפט. הוא אמר:
״אייכמן דומה לירח.״ כי העתונאים, היושבים
באולם, רואים את אייכמן תמיד ב
פרופיל,
מן הצו הימני של פניו. כמו לירח,
יש גם לאייכמן צד אחד שאינו מתגלה
לעולם — לפחות לא לעיני העתונאים.
האטראקציה של ׳השבוע בבית־משפט
השלום בתל־אביב היה ד״ר ישראל בר,
שהובא להארכת פקודת המעצר. קהל של
כמה עשרות אנשים ציפה לו, וכשהוכנס
ללשכת השופטת לאה עוגן נדחס לשם
גם הקהל, עד שהשופטת היתד, צריפה
לצעוק :״רבותי! אל תשכחו שזה בית־משפט!״
אשד, אחת שציפתה בכליון־
עיניים לבואו של בר היתה ידידתו, אורה
זהבי. היא המתינה במכונית סגורה, כשלפתע
ראתה סטיישן צהוב נעצר ליד בית־המשפט
.״זהו!״ קראה וזינקה לעברה.
משנפתחה דלת המכונית, חיבקה אורה את
בר, הגישה לו קופסת ממתקים. השוטרים
סירבו תחילה להרשות את מסירת הקופסה,
אך משר,סבירה אורה כי זהו שי משני
ילדיה, לא התנגדו יותר. אגב, במכתב ששלח
אליה ימים מעטים קודם לכן, ניכרה
נימה פסימיסטית .״אל תחכי לי,״ כתב בר,
״התחילי את חייך מחדש.״

ביג׳י ומזון צה״ר
ראש הממשלה, דויד כך־גוריון, ביקר
בשבוע שעבר בעצרת הנח״ל שנערכה באמפיתיאטרון
של תערוכת תל־אביב. בטרם
נאם בפני החיילים, ערך ביג׳י סיור בתערוכת
הנח״ל, שהתקיימה במקום. מלווה
בפמליה נכבדה, שכללה את שלישו אלות
מישנה חיים כן־דויד, הרמטכ״ל צבי
(״צ׳רה״) צור ועוד קצינים גבוהים, התעניין
ביג׳י בפרט ם שונים בתערוכה. כאשר
הבחין ביג׳י במידגמים שהראו מה ד,ם מנות
המזון אותן מקבל חייל בצר,״ל, ומה כמות
הקאלוריות המסופקות לו מדי יום, שאל
ביג׳י את הרמטכ״ל :״האם גם חיילי המילואים
מקבלים כמות כזו של קאלוריות?״
כאשר השיב לו הרמטכ״ל בחיוב, שאל
ביג׳י את פמלייתו :״אז מדוע בועז עב*
רץ כותב בהאדץ שלא נותנים לחיילי המילואים
לאכולי״ כל ׳הנוכחים הבינו את
הכוונה: רשימותיו של בועז עברון, בהן
ביקר את צד,״ל שהקציב מאות אלפי לירות
למשלחת הארכיאולוגית למידבר יהודה —
בעוד, לפי טענתו של עברון, אין המזון
המסופק לחיילי המילואים מספיק. כשראה
ביג׳י את החיוכים, אמר לרמטכ״ל :״אני
רוצה שתריץ את הבחור ׳הזה בפעם הבאה
שיהיה במילואים מרד הגנראלים
באלג׳יריה עורר התרגשות מרובה, לפחות
במקום אחד בישראל — בזירת הצילומים
של הסרט תנו לי עשרה אנשים מיואשים-,
בשדר,־בוקר. הכוכבים הצרפתיים הצעירים

>109ן• ח<1ב1ע

• ראש הממשלה, דויד בן״גוריץ :״יש הרבה אנשים בארץ שאינם
מרגלים, שלא התיעצתי איתם אף פעם בעניני בטחון.״
• גבריאל צפרוני, עורך הבוקר, על האחד במאי :״פעם נלחמו על הבאריקאדות;
כעת מתעמלים עליהן.״
9שרודהחוץ, גולדה מאיר, בתשובה לטענת עורך דבר, חיים שורר,
כי אינו אחראי לחומר שמתפרסם בדבר שלא בידיעתו :״אם המזכירה שלי כותבת
משהו שאינו כשורה במשרדי — אני נושאת האחריות.״
• הלל זיידל, מזכיר כללי של הסיעה הליבראלית בהסתדרות, במסיבה לרגל
איחוד המנגנונים האירגוניים של הציונים הכלליים והפרוגרסיבים :״לולא שיתוף
הפעולה מאלף עד תיו —מארצי (יצחק) עד תמרי (יוסף) ,לא היה קם האיחוד.״
• פנחס לכץ, בחגיגת אחד במאי, בפרדם חנה :״לא נהיה אור לגויים
ברחוב דיזנגוף — דיינו אם נהיה אור ליהודים.״
9מבקר הקולנוע, נחמן כן־עמי על סופיה לורן :״עיניה עיני-שקד
גדולות ומבריקות, פיה כולו תאווה לעיניים וגופה — אינו ניתן לתיאור על
הנייר השטוח

העולם הזה 1233

המשתתפים בסרט זה — מורים צרפתי,
ז׳אל, ריכרול, פיליפ קלייר ואחרים
— החליטו מיד להפסיק את העבודה
בסרט ולהתגייס לעזרת דה־גול בפאריס.
אולם בשיחה טלפונית ישירה לבירת צרפת,
הסתבר כי בינתיים יכולה הרפובליקה להסתדר
בלעדם. לצערם, נאלצו לד,שאר בארץ
זריזות מפתיעה בפרשה זו גילה כתב
קול ישראל בפאריס, נפתלי לוין, שמיד
עם היוודע דבר מרד הגנראלים, הבריק.מיש־אלה
לעורכי החדשות בקול ישראל: לא
לקרוא לגנראלים המורדים פאשיסטים, שכן
הם בידידות הדוקה עם כמה אישים מצמרת
ד,בטחון הישראלית כתב אחר של
קול ישראל, איש יומן החדשות מיכה
שגריר, הושאל בזמנו לעתו ן הראדיו.
עתה, משהתברר כישלון התפוצה של שבועון
זד 200( ,מינויים בלבד) ,הוחזר שגריר
לעבודתו הקודמת. עורך השבועון, עמוס
גורדץ, שנפגע מצעד זה של שירות השידור,
הגיב על כך בדרך מקורית: הוא
שלח לשגריר מכתב פיטורים.

ש״קה והפארלמנט
שעד, שביום שישי האחרון התכנם ״פאר־למנט
הזקנים״ של קפה כסית, לציון יובלו
של חונא, התכנס בקפה קאליפורניה פאר־למנט
חדש, שכל חבריו היו עתונאים ו־אמנים
צעירים. הפארלמנט של קאליפורניה
יתכנס פעמיים בשנה, ובכל ישיבה יעניק
פרס לאמן צעיר. הפרם: ארוחות, בסכום
של 600 לירות בקאליפורניה במשך חצי
שניה. בישיבה הראשונה, התברר כי למרות
שחברי הפארלמנט נמנים על מפלגות שונות,
אין ביניהם חילוקי־דיעות. כנשיא ד,״בית״
נבחר העתונאי ישעיהו (״שייקר ד
פורת אותה מסיבה שימשה גם
כחגיגת־אירושין של קריין התנ״ך עמיקם
גורכיץ׳ העומד לשאת החודש את טובה
פרפלוצ׳יק, יפהפיה מרמת־השרון
פגישה מיוחדת במינה נערכה לפני שבוע
באולמי מלון שרתו! בתל־אביב — פגישת
ותיקי תל־אביב־יפו. כקנה־מידה לוזתק שימשה
שנת .1914 הוזמנו לפגישה 650 האיש
שנשארו בחיים, בין אלה שגרו בשכונת
נוה־צדק היפואית לפני .1914 בלטו בין
הנוכחים זקן השומרים, אברהם שפירא,
ראש עירית־רמת־גן, אברהם קריניצי,
הפרדסנים יצחק רוקח וצבי איזקסון,

דויד תדהר, הד״ר חיים בוגר,
אהרון ציזלינג, מנהיג אחדות העבודה

מעין־חרוד ואחרים. באולם העצמאות של
המלון, הופרחו שמונה עפיפונים, כשעל
כל אחד מהם אוח אחרת. יחד הצטרפו האותיות
למילים: בימים ההם. כדי שהנוכחים
יוכלו לזהות איש את רעהו, תלה כל
אחד מהם בדש בגדו מספר, ובחוברת מיוחדת
שחולקה למוזמנים, נכתב איזה שם
שייך לאיזה מספר אחרי עשר שנות
נשואים זכתה סוף סוף היפהפיה החיפאית,
כרכה פוקס, לראות את בעלה — אחד
הכדורגלנים הגדולים שקמו אי־פעם במדינה
— אלי פוקס, משחק כדורגל. היה
זה כשאלי הופיע במדי קבוצת כל אחד
מספר, קבוצת אמני־ועתונאי־תיפה. המשחק
נערך כמישחק מוקדם, לפני המישחק בין
ניבחרת הפועל לקבוצת צ׳לסי. האמנים
הפסידו, בתוצאה ,1:3לזזתיקי הפועל חיפה,
בשורותיהם הופיע גם אלוף ארוץ דורון,
ראש אכ״א את השער היחיד
לזכות כל אחד מספר, הבקיע ראש
מדור הבילוש של משטרת חיפה, קרל
זינגר. בשעת הנסיעה למשחק ובהפסקות,
המשיך זינגר לתת הוראות במכשיר אלחוט
שבמכוניתו, בקשר לחקירת תעלומה
של גילוי גופה בשבי־ציון.

כיכר מגן־דוד בתל־אביב, בה
נפגשים חמשה רחובות, היא המקום
העמום ביותר כלי־רכב
והולכי רגל בתל־אביב. משך היום
עוברים בצומת זו כ־ 30 אלף כלי
רכב (מספר השווה כמעט לכל כלי
הרכב של מחוז תל־אביב!) ,כולל
3500 אוטובוסים ציבוריים, המו בילים
כמאה אלף איש משך היום.
ז.א. כמעט כל תל־אביבי רביעי
עובר צומת זאת מדי יום, שלא
לדבר על 80 אלף הולכי הרגל
החוצים את רחוב אלנבי במקום
זה משך כל יממה.
והואיל ו־ 80 אלף הולכי הרגל
האלה עוצרים מדי יום את הרמ זורים
למשך שלוש שעות, הרי
קיים הפסד של רבע הזמן של כלי
הרכב לטובת הולכי הרגל. אם
יינתן לתנועה לזרום באופן חיפשי
ולהתגבר על הפסד זמן זה, יהיה
אפשר להתגבר על עומס התנועה
בכיכר מגן־דוד.
הפרדה לכן החליטה עיריית תל־אביב
להפריד בכיכר מגן־דוד בין חציית
הולכי הרגל לבין כלי הרכב העוב רים
במקום על־ידי יצירת מעבר
חופשי בשתי רמות: התחתונה
להולכי רגל והעליונה — לאורך
הכבישים — לכלי הרכב. הפרדה
שכזאת דיא מקובלת ברוב הכרכים
בעולם ויתרונותיה בבטחון יתר
להולכי הרגל וכלי הרכב ובחסכון
הזמן הדרוש לשניהם גם יחד על־מנת
לחצות את הצומת.
עיריית תל־אביב ניגשת בשבוע
הבא לכריית שני מעברים תת־קרקעיים
בעלי מדרגות נעות שי שחררו
את כיכר מגן־דוד מ״הת־נגשויות״
בין הולכי הרגל לכלי
הי־נב. מבצע זה יתחיל בעשירי
למאי כאשר תתחיל עבודת הכרייה.
משך עשרה שבועות תיהפך הכיכר
והקטעים הסמוכים של רחוב אלג־בי
לאי של אי ־תנועה בלב העיר,
שרק הולכי רגל יוכלו לחצותו
ואילו כלי רכב יצטרכו לעוקפו
דרך הרחובות הצדדיים. עם גמר
עבודות הכרייה תפתח הדרך לתנועה
ויתחיל השלב האחרון של
העבודה שיימשך אף הוא עשרה
שבועות.
הסברה כדי להשתלט על תנועת הרכב
משך התקופה בה תהיה הכיכר
סגורה לתנועה הוכנה תכנית מפו רטת
לסדרי התנועה, עליהם ישגי חו
מאה שוטרים בשתי משמרות.
ליתר בטחון תחלק העיריה גם
מיליון חוברות הדרכה על סדרי
התנועה והחנייה הזמניים המיו חדים
וכן תפורסמנה מודעות־הסבר
מתאימות בעיתונים ואפילו מטו סים
יוכנסו לפעולה — הם ימטירו
רבע מיליון חוברות הסברה מן
השמים. ובעוד כמה שבועות תהיה
התנועה ברחוב אלנבי, תל־אביב,
מהירה, קלה ונוחה הרבה יותר
מאשר אי־פעם.

מ* קבור בקבר* הצדיק, הג חלי ם בגליל
וכיצד מנע! ,במירנן את ב 1א 1של המ שיח
אם אין האמת ההיסטורית מדאיגה את ככה, הרי שלא יד,יד, לדבר הזה סוף.
אחרי שמיצינו קצת מר,פרובלימות של
הד״ר כהנא, אין זאת אומרת, שאין לו
דאגות אחרות. הנה, למשל, ישנה הדאגה העבר וההווה, נשאר עוד לפרוש קצת מתכהכספית.
מאז שהתחילו לגלות קברים ולה ניות העתיד. הרבה פרטים על תכניות הקים
מצבות, הוציאו סכום של 1.103.544 עתיד לא נמסרו לי מפני שעוד לא הכל
לירות, נוסף על תקציב שנתי של 36.000 ברור, ביחוד לא התקציב. מה שכבר סוכם
לירות להחזקה שוטפת. בכסף זה, שהצליחו ׳הוא, שיקימו בקרוב מצבה נאה על קברו
לחלץ בקושי מידיו של אשבול, לא הספיקו של המצביא העברי הדגול בניר, בן יד,וידע
לטפל אלא בשלוש־ם וכמה קברי צדיקים, בביריה. זה באמת יהיה הידוש גדול, מפני
בו בזמן שברשימה המלאה שעליה עובד שעד עכשיו טיפלו רק בקברי צדיקים. על
הד״ר כהנא כבר כמה שנים, מצויים כבר מצביאים לא חשבו כלל.
אבל השנה היא שנת הבר־מצווה של ^
500 מקומות קדושים. וזה, כמובן, לא הסוף,
מפני שיש עוד מקורות שלא הספיקו המדינה ומגיעה לד, מתנה מטעם משרד ״
לקרוא. הדאגה הכספית היא דאגה רצינית הדתות, ואין היום מתנה נאה מגילוי עצמאוד,
מפני שכאן נפתח פתח להפלייה. הרי מות או קבר של מצביא יהודי גדול. משילא
ייתכן להקים קבר לצדיק אחד ולהגיד מה זו׳ שממילא חשבו להוציאה לפועל,
נזדרזה קצת בגלל גלוי עצמותיו של בר־לשני
שיחכה עד שיהיה תקציב?
דאגה אחרת, לא פחות מזו, היא הדאגה כוכבא בנחל חבר, על־ידי משלחתו של
לשווי־המשקל בין צורכי־ד,מסורת וצורכי ידין, כי הלוא תהיה זו בושה גדולה לציבור

ומעלה את המתח הדתי שהוא המתח של
*8נכונות מתמדת לעמוד בסבל.״
מבצע נ טי עתקב רי ם
,אחרי הדוגמה של מערת האריה בירושלים,
שהיא מעין גולת כותרת בתגליות הקברים
אולי אתם לא מרגישים את זה, אך ארץ של ד״ר ש. ז .כהנא, באו עוד דוגמאות,
ישראל, שהיתר, פעם ארץ זבת חלב ודבש, כמו למשל הדוגמא של קבר אסתר המלכה
וכך היא גם מופיעה בסרטים, הולכת ומתכסה בברעם. מאיפה יודעים שזה קבר אסתר
בקרום דק של קברים. הקברים צצים במהי המלכה? פשוט: שם המקום הוא ברעם,
רות מסחררת אחד אחרי השני, ויש מקו״ אבל מתקבל על הדעת שהשם האמיתי היה
מות בגליל, שהקברים שם כל־כך סמיכים, פרעם ואם זה פרעם אז התפתח בוודאי משלא
רואים כבר מלמטה את העשב הירוק. פורים ופורים זה אסתר המלכה. אבל באדם
לא מנוסה שיראה את הקברים ה עניין הזה היו לכהנא קצת הסתייגויות מפני
טריים האלה, יכול לקבל את הרושם שיש שדווקא קבר אסתר המלכה זה לא דבר
מגפה בגליל והתושבים מתים כמו זבובים, שהוא בעצמו פיתח, אלא מסורת אצל
תושבי צפת. בנקודה זו הדגיש הד״ר כהנא,
וכבר אין מקום בבית־הקברות. רושם זר,
הנו בלתי נכון לחלוטין ואת זה אני אומר שהוא לא כל־כך מטפל בקברות של נשים
לכם על אחריותי׳ מפני שלא ראיתי אף צדקניות, אף־על־פי שיש כמה מהמין הזה,
לוזיה אחת. בדקתי גם את הקברים ומצאתי כמו למשל קבר ציפורה אחות משה, ועוד.
שאין אלה קברים סתם אלא קברים של הוא לא מטפל בזה מפני שהוא לא רוצה
קדושים וצדיקים מימים עברו, מלפני אלפיים
שנה. כמו, למשל ,׳הקבר של ר׳ אבא חלפי
תא, רבי ישמעאל כהן גדול, חוני המעגל,
דבן גמליאל, ר׳ שמעון שזורי ור׳ שמעון
בן אליעזר, ר׳ אושעיה בן סירה, אסתר
המלכה, שמעיה ואבטליון, ר׳ לוי בן סיסי,
ר׳ יוסי הגלילי ועוד הרבה צדיקים טובים
וחז״לים שאנו מכירים אותם מהחומש,
מהגמרא ומהאנציקלופדיה העברית.
כשראיתי את המוני הקברים, את מהירות
צמיחתם ואת הדיוק הרב בשם ובמקום,
הייתי מלא התפעלות. תארו לכם שעברו
אלפיים שנה וכל האנשים כבר מתו, והנה
בא זה שאחראי על העניינים ומציב את הקבר
החדש בדיוק במקום שצריך, וכל קבר
ממש קולע לבול .׳האין דבר זה נותן לכם
הרגשת התרוממות בלב? הלכתי איפוא,
למשרד הדתות, ושאלתי מיהו האיש שאל
חזהו אפשר להצמיד את המדאלייה, שאפילו
הקמצנים הגדולים ביותר יסכימו שמגיעה
לו. כשבאתי ושאלתי, ענו לי כולם במקהלה
שמיפעל זיר, הוא מעשה־ידיו של איש
אחד ויחידי והוא המנהל הכללי של המשרד,
הד״ר ש. ז .כהנא.
הרמתי את השפופרת וצלצלתי לד״ר ש.
ז. כהנא וקבעתי עמו פגישה למחרת היום,
והדבר הראשון ששאלתי אותו באותה פגישה
היה, אם זה באמת נכון שהוא האיש
שהמציא את קברי הצדיקים בגליל? על זה
ענה לי הד״ר כהנא שתגליותיו אינן כוללות
רק קברי צדיקים, אלא כל מיני מקומות
קדושים כמו מערות, חורבות ושרידי בתי־כנסת,
ויחד עם זאת העיר לי שאין הוא
ממציא ולא מפברק שום דבר, כי כל המקומות
הקדושים וכל הקברים מתגלים לו
בתוך ספרים עתיקים או מפי העם, ואין
כאן שום המצאה כלל. מה שהוא כן יכול
לזקוף לזכותו, זה, שכאשר מתגלה, או
קיברו של ר׳ אבא חלפתא ככפר חנניה, שבא למלא אוז מקום קכר־רחל הנמצא בידי זרים
מאותר מקום כזה, הוא דואג מיד שיתחילו
לטפל בזה ולא להזניח אותו, כדי שישכח להיות לצחוק בעיני אנשים שיגידו כאילו השעה. הנה, היה שער אחד במירון שנטה ׳הדתי אם ישאיר לחופשיים גלוי עצמות
שוב כמו שנשכח במשך אלפי שנות גלו הוא מגזים וממציא יותר מדי קברים. הנה, לפול ואם היה נופל, יכול היה לסכן חיי -מצביאים והוא יתעסק לו רק עם הצדיקים.
תנו. ולדוגמא סיפר לי הד״ר כהנא כיצד למשל, הוא גילה את קיברם של אבן גבי -אדם. הביאו טפסן מצפת ואמרו לו לצקת
אחרי שיגמרו את הקמת המצבה על קיבגילה
את מערת האריה בירושלים.
רול, אבן עזרא ויהודה ד,לוי בכפר כביר תמוכות בטון, שיחזיקו את השער. כשהת רו של בניה בן יהוידע ינסו לעשות משהו
״לפני אידה עשר שנים בא אלי האדריכל שבגליל, וזה עניין קשה מאוד, מפני ש חילו לצקת את הבטון באו החסידים והקי גם בקשר לקברו של אבנר בן נר, אבל
גולדשמיט, שהוא גם ארכיאולוג, והתחיל באים אנשים ואומרים שאיך זה יכול להיות מו שערוריה, מפני שעל השער הזה יש זו תהיה משימה קשה, מפני שלפי המקורות
לשפר את גן ממילא הנמצא בחסותי. והנה שאבן גבירול ואבן עזרא נקברו בגליל, הלוא מסורת, האומרת, שביום שיתמוטט השער, המצויים היום בידי ד״ר כהנא, נמצא הקבר
הוא בא ואומר לי שמצא שם במערה את ידוע שהם מתו בספרד? ועל זה באמת היה יבוא המשיח. עכשיו באים ויוצקים בטון בחברון שהיא כידוע בשטח ירדן; אבל על
הכתובת 18ז<י£101,1
שפירושה הד״ר כיד,נא במבוכה אלא שבעניין המבוכה שהשער לא יפול. כלומר? מונעים בכוונת־ זה יש נחמה אחת: אם יעמיקו לקרוא,
בלאטינית מערת האריה. כששמעתי את זה, שלו יש קצת חילוקי־דיעות, כי בפני אנשים תחילה את בוא המשיח!
יגלו בוזדאי מקור חדש הקובע את קברו
נזכרתי פיתאום, שקראתי על מערת האריה אחרים, שאינם כתבי העולם הזה, לא היה
אתם יכולים לתאר לעצמכם את מצבו של אבנר בן נר בישראל, וכך תבוא הישובכל
מיני מקומות. יש מקורות ואתה גם ד״ר כד,נא במבוכה כאשר סיפר שקיברם של ד״ר כד,נא? אם לא יחזקו את השער עה.
יכול לקרוא את זה בספר המסעות של יערי, של אבן גבירול, אבן עזרא ויהודה הלוי הוא עלול להתמוטט על ראשו של מישהו,
לא מסרתי לכם עד עתה אלא חלק קטן
שכתוב שם, שליד הבריכה יש מערת ה נמצא בכביר. את ואז ד״ר כר,נא יהיה אחראי. ואם יחזקו
מר,אינפורמציה שקיבלתי מפיו של הד״ר
אריה וקברות הצדיקים שהרגו אנטיוכוס
כאן הגענו לאחת הנקודות החשובות ביוכהנא
רהד״ר
המשיח של בואו יתעכב השער,
כד,נא
ומהרשמים שאגרתי בסיור הגלילי,
אפיפאנס והרומאים. כשנזכרתי, אמרתי ל־ תר והיא מידת האמת ההיסטורית והמדעית
לכם, להגיד מוכרח אני אחראי! יהיה שוב
מפני שקצר המצע מהשתרע ואם מתחילים
גולדשמיט שנצא לשם. יצאנו והתחלנו לח במיבצע נטיעת הקברים. על זה אמר ד״ר
פור וגילינו — ליד קברות המוסלמים — כד,נא, שכל זה באמת לא חשוב, מפני שמה שלד״ר כד,נא יש עצבים של ברזל אם ד,וא לדבר, אין לדבר סוף. העיקר הוא שהמצב
קברות יהודיים, הדומים לקברות הסנהדרין. שחשוב, זה מה שהעם מאמין. סוף סוף, מחזיק מעמד. אני הייתי כבר משתגע מדא מעודד, מפני שנוכחים לדעת, שיהודי בין
גות כאלה מזמן.
שהוא חי ובין שהוא מת, אינו הולך לגם
גולדשמים, כשהציץ לתוך המערה, אמר מה זה אמת? אמת זה מה שמאמינים בזה
ויש גם דאגות נוספות. מחוץ לד״ר כה־ איבוד בארץ־ישראל.
שזה מזכיר לו גוב של אריות. אז זה בטח שזה אמת אף־על־פי שיותר לא התפלפלנו נא המגלה מקומות קדושים, יש גם יהודים
יכל להיות שפה היר, מקום שהרומאים שמרו כאן, חשבתי על זה אחר־כך בבית, שלמע אחרים המגלים מקומות קדושים והנה הם
בו את האריות בשביל זזקירקס שלהם ו שה זה יוצא כך, שכל זמן שד״ר כהנא
לא באים ואומרים שגילו את מקום מגוריו של כה אמר טו סב ר א הינדי־זרקו
לשם את היהודים שתפסו. ודע לך גילה את הקבר ולא הקים עליו מצבה ולא האר״י הקדוש ואת ביתו של ר׳ יוסף קארו
שלדבר הזה יש ערך חינוכי גדול. גוב ה כתב עליו את השם, אין בעצם לעם במה בצפת. מה יהיה עכשיו? אם יתנו לכל
מה שמשעמם לך לקרוא, אל תכתוב
אריות מחנך את הנוער להקרבה עצמית להאמין.
אחד ואחד לבוא ולגלות מקום קדוש, סתם לאחרים.

זיווה רודן וואלפזר ריד כ״אהכות מקומבה״
סכיזופראניה לנימפומנית

במדינה
(המשך מעמוד סו)
השיב נוגה שסבר כי הצעיר הוא אחד
מבעלי בית־הקפה.
״לא זה,״ מיהר האיש להעמידו על טעותו
.״בחורה אתה רוצה? יש לי בשבילך
בחורה בומבה. באמת חדשה. רק עכשיו
התחילה לעבוד. היא בת .16״
״אתה לא חושב שהיא צעירה מדי בשביל
דברים כאלה?״ שאל נוגה, משהבין את
הדברים לאשורם.
״עזוב שטויות,״ גיחך הצעיר .״בוא בעוד
עשרים רגע, אד אחכה לך איתר. ליד אטום
באר.״
״בסדר אני אבוא השיב נוגה.
הוא עלה למכוניתו ומיהר לתחנת המשטרה.
כשיצא מבניין התועה, לא היה לבד.
השוטר סויד יוסף הצטרף אליו, והשניים
נסעו למקום המיפגש. משקרבו להצטלבות
הרחובות, הבחין נוגה בצעיר.
״מה העניינים?״ שאל בתנועת־יד, אגב
האטת המהירות.
״היא עוד לא באד״״ השיב לו הצעיר.
״מעולם לא דיברתי.״ ״בסדר, אני
רק ניגש להחנות את המכונית,״ קרא לעומתו.
באותו רגע הבחין השוטר בצעירה
המתקרבת למקום. הוא הורה לנוגה לעצור.
בקפיצה זינק מתוך המונית ותפס את הגבר
ואת הנערה :״אתם עצורים באשמת שידול
למטרות בלתי־מוסריות,״ הסביר לצמד המופתע,
שעה שטילפן על מנת להזמין את
הניידת.
אלא שהפעם ניכשל השוטר בפזיזותו.
כשהובאו גזי חקק ( )25 וקלרה בכר בפני
שופט השלום, כפרו באשמה שיוחסה להם.
״קבענו להיפגש בפינה על־מנת לצאת לבלות,״
טענה קלרה.
״מעולם לא דיברתי עם האיש הזה,״ טען
חקק.
טענותיו של התובע המשטרתי, סמל
ארנשטם, נדחו על-ידי השופט אשר קבע
בפסה־דינו:
״לכשעצמי אינני מטיל ספק באמיתות
דבריו של הקובל ורק חוסר סיוע ממש הוא
לרועץ לתביעה, ועוזר לנאשם להמלט מידיו
המענישת של החוק. כל זאת על שום
פעולתו הנימהרת והנחפזת של השוטר,
אשר לא חיכה עד שהקובל יבוא בדברים
עם הנאשם, ובכך סיכל פעולתו הברוכה של
אזרח הגון אשר לא חסך מעצמו זמן
וטורח על־מנת להביא לידיעת המשטרה את
מעשה העבירה.״

החי
קו ר בן ה צו ר ר. בבאר־שבע, הוכנסה
אשד, לבית־החולים, מאחר שבעת שמיעת
שידור משפטו של אדולף אייכמן קיבלה
התקפת היסטריה, נטלה סכין מיטבח, דקרה
את עצמה בצידו השמאלי של החזה
כתהחלל. בחיפה, רשם חבר מק״י את
שם בתו שזה עתה נולדה על שם גיבור
החלל הסובייטי, קרא לה בישראל בשם
גאגארין סבאג פעול תי פי ו ם. ברמת-
גן, ביקש בעל שהיה בריב עם אשתו רשות
לבקר אותה, כדי להתפייס, ניצל את שהותו
בדירתה כדי להכות אותה, לקרוע את כל
שמלותיה, לגרום נזק בשיעור 1000 לירות
ה חו ק הו א חו ק. בחיפה, איים
שוטר מקופי -לעצור עבריין מועד ,״אם לא
ייעלם תוך דקה מן הרחוב,״ ראה כיצד
הפושע נכנס לאחד הבתים, גילה רק למחרת
כי היה זה בית של אזרח אחר, בו בוצעה
אותו לילה התפרצות.
העולם הזה 1233

__קזלנ 1ע סרטים צחוק במשפחה
יחי הקרכורטור (מוגרבי -תל־אביב;
צרפת) היא קומדיה צרפתית על ה־הנושא
היחיד שהצרפתים מסוגלים לצחוק
ממנו באופן טבעי ומהנה — המשפחה. הפעם
משמשת כמקור הצחוק משפחת תעשיין
צרפתי (נואל מקובר) ,המייצר מאיידים
למנועי־מכוניות. בביתו הכפרי של התעשיין
מתרוצצות עוד שמונה נפשות, שכל אחת
בפני עצמה מסוגלת להפוך בית לגיהנום.
יש לו אשה ועוזרת, שכל אחת מהן
מנסה לחנך את השניה; בת צעירה החול-
מת על הרגע בו תוכנס להריון! בת מבוגרת׳
שהיא דוגמנית ואסיסצנטיאליסטית גם
יחד, המתלבשת על בן בנקאי המתארח בבית:
אם זקנה העוגבת על מיליונר אנגלי
ומרמה אותו בקלפים: ובן (מורים צרפתי)
העוסק בין משכב למשכב, יחד עם חברתו
ר,כימאית, בהמצאה מהפכנית — מכונית
שתעבוד ללא מאייד (קרבורטור).
קורות משפחה זו משמשים חומר ל־סידרה
אינסופית של מצבים מגוחכים ומשעשעים,
שאם כי הרבה הגיון אין בהם,
יש בהם דבר חשוב אחד — מניע לצחוק.

תשבץ 05111:1חוה
תדריך ראלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• מיין ל,אמפף (ארמון דויד -תל-
אביב) ניתוח מחלת־רוח של עם שלם —
לאחר מתת־בלתי־סופי. עלייתו ושקיעתו של
הנאציזם, כפי שצולמו בידי הנאצים עצמם.
• גלוריה (אסתר — תל־אביב) אליז־בט
טיילור מבהירה מדוע לא מגיע לה פרם
האוסקר אשר קיבלה, בסרט על נערות הטלפון.

הכורת ג׳נטלמנים (תמר, תל-
אביב) קציני צבא משוחררים מנסים להוכיח
את יעילותם הצבאית בשוד בנק. קומדיה
בריטית מצויינת. ג׳ק הוקינס.
• הצרפתיה והאהבה (אריסו! -
ירושלים) הצרפתים טוענים לזכות המצאת
האהבה, בשבע אפיזודות על חיי־האהבה של
הצרפתיה.
• רלן כימי חול (אוריון, ירושלים)
גלורופיקאציה של מקצוע הזנות כאמצעי
להשגת האושר בסרט יתני של ז׳ול באסין.
מלינה מרקורי.

1233

זזזוזז וזוצאוז בגם־ג^ג! עזר
שביזזו! וזוווריגו וזזזיכר
וייס־ ,שוזעוזייוווז וזז עכשיו.
רפניכגז וזשבץ גזע-
שוז ידיה שר וזגיגוגויס״
בויוז פרודה דוריאן, שער
ח־יבוו־ו בירוזוז וזר \2וזיווי
זזשביוזוז. פרורוז וזעירוז
ער עצוזוז שוזיא גווראוז
ורוזבזז שר ״וזעורוו וזווז׳/
וזזויזז וועיגן ו־ וזוזדוז־ו של
וזעורך ,״וזודון״ ,ווופוזי-
רוז וזוזשבציע בוורוד ווז.

הצלחה ראשונה
אהבות מקו־מבה (אורגיל -ירוש-
לים; ארצות־הברית) מציג בפעם הראשונה
בפני הצופה הישראלי את ויחיה רודן בתפקיד
ראשי בסרט. הסרט אומנם אינו נמנה
על יצירות האמנות הקלאסיות, ואינו אלא
סרט הרפתקאות ומיסתורין אכזוטי על רקע
הוזי ילידים ברזילאים; אולם יש בו כדי
לספק לזיוזה הזדמנות להוכיח את עצמה
כשחקנית, זמרת ורקדנית.
למרבה ההפתעה מצליחה זיווה בכל אלה.
שוב אין היא משמשת כאביזר־תיפאורה
סכסי לסרט. להיפך. לצידה מופיעה כוכב-
נית, המספקת מין וחזה עבור שתיהן. זיווה
משחקת בסרט מיליונרית נימפומנית, שנוסף
לזאת היא גם קצת סכיזופראנית. לגבי
תפקיד ראשי ראשון, הופעתה של זיתה
בסרט זה הוא הישג שכדאי לצפות בו.

םאוז ! )1 :טול
יר שולל )4 .התלבטות
)11 .מקום
מגורי הציפור)13 .
קיטור )14 .מיו ממתק
.15 .שולם)17 .
מילת-צער )19 .מים
רבים )20 .התקין
מצעים ומיזרונים.
)22 תמיהה)25 .
שוחה )26 .עמוד על
רנליר; )27 שדד.
)30 קשירת עול)32 .
)32 מילת זירוז.
)33 יחידת חשמל.
)34 מאכל לבהמות.
)36 עני )37 .מיו
מחלה )39 .שבור
קימעה )41 .נתז.
)42 שר )44 .אספת
נרולי הכנסיה)46 .
בנייז צר ונבוה.
)48 חוקי אמונה ו-
מיצוותיה )50 .ארבע
מאות ושבעים)51 .
מוקדם בבוקר)53 .
שיח נוי קוצני)55 .
אבר בנופנו )53 .מזמר )58 .ילד לאביו.
)59 שם שחקנית קולנוע )60 .סופה.
סאונד )1 :כלי עבודה בחקלאות)2 .
נשלם )3 .שים לב )5 .חדר קטז )6 .שטחה.
)7רם ים י-לילה )8 .נחל )9 .מכשיר למדידת־חום
)12 .משמש למאור )15 .מת )16 .כתבי
עט )18 .שיח־בר ממשפחת הזוגניים)21 .
קיים )23 .נוזל-גוזי )24 .שקט )26 .צליל

הנשמע אגב דיבור )28 .חמישה עשר)29 .
אחד מסיפריו של ליאוז יורים )31 .שם כולל
לחפצים קטנים )32 .התחייב בשבועת.
)35 נימצא בשאול )37 .כובע מתכת) 38 .
העביר מלשון ללשוז )40 .שש ושישים.
)41 כר נועה הפרה )43 .נע )45 .מרומם.
)46 חלק מלבוש )47 .ירח )49 .מום גבות
בספינה )52 .מזמר )54 .פטמת האתרוג.
)56 אריג )58 .לא תרבותי.

שער ראשך ־־ כתרך
ש מרי עריו ב עז ר ת

״אל יקס יר״
של ד ״ר א. רובין
(ביאוקוסמטיקאי)

כי ״אליקסיר״ הוא תכשיר המבוסם על חומר
ביאולוגי טבעי הנקלט בנקל על ידי עור הראש
ומביא לשרשי השערות המרים חשובים ליצירת
סיבי שער.
כי בראש בקבוק ״אליקסיר״ מורכב מכשיר
לעיסוי עור הראש שפעולתו מגבירה את זרימת
הדם לשרשי השערות ומעודדת את פעולתם.
כי ״אליקסיר״ הוכן על בסים נסיון אישי של
עשרות שנים בתחום הטיפול בשער הראש,
התכתבות עם חוקרים בעלי שם בינלאומי ומחקר
עצמי.
כי שורש שחדל להצמיח שער אינו בהכרח
שורש מת וניתן במקרים רכים להפעילו
להצמחת שער חדש.
כי בתקופת הטיפול ,״אליקסיר׳ אינו פוגע
במראה השער ואינו גורם לתופעות לווי כגון
ריח בלתי נעים או הכתמת הכר והבגדים.
נסי כבר היום את ״אליקסיר״.
להשיג בפרפומריות, בבתי מרקחת ובמספרות עם
פרוספקטים והוראות שמוש.
התכשיר והמכשיר הוגשו לרושם הפטנטים ב־.1961
אזהרה לצבור

בזמן האחרון שוב צצו מספר סוחרים, המתימרים
לייצר שלגונים כחיקוי חיצוני לתוצרת ארטיק־קרטיב.
להסיר
מכשול מעיני הצבור הננו להסב לבו לכמה
עובדות הנובעות מנסיונות נפל אלו.
.1יזכור הצבור את הסערה שקמה אשתקד בחיפה,
עם הרעלתם של 8ילדים רכים, כתוצאה מאכילת
שלגונים המיוצרים בבתי מלאכה מפוקפקים.
.2הוגשה זה מקרוב תביעה משפטית נגד יצרן,
שניסה למכור שלגונים בעטיפה דומה לזו של ארטיק־קרטיב.
.3מוצרי
ארטיק־קרטיב הפכו לשםד בר. אך
מעובדה חיובית זו נובעת סכנה לצבור, שכן מוכרים
מסויימים, מנסים למכור שלגון אחר מתוך הנחה,
שהקונה, המבקש ארטיק לא ישים לב אם אמנם
ארטיק אמיתי קבל.
.4נסיונות החיקוי של בעלי השלגונים הנ״ל הם
במישור החיצוני בלבד (חיקוי העטיפה) — זו
הונאת הצבור .
.5שמרו על בריאותכם, אל תעשו נסיונות על
קיבתכם.
.6בדקו בכל פעם שתבקשו ארטיק אם לא
ניתן לכם תחליף! !

מוגש ע״י מפעלי ארטיק־קרטיב
בתרים

הומוסכסואליות
שלנ שי
מחקרו המלא של ד״ר פרנק קאפריו הופיע בעברית
ומחירו בחודש הראשון להופעתו 1.40 :ל״י בלבד.

(המשך מעמוד )9
המודה בפשעים כד, רבים, מכחיש דווקא
עובדה זו בשצף־קצף. טען השבוע סרבאצ־יום:
הוס הגיש לפני מותו בקשה לחנינה,
ועדותו נגד אייכמן ניתנה על רקע זה.
רוצח המיליונים, שלא ידע אף להגיד ב־ביטחה
כמד, מיליונים הרג, לא היה מסוגל
למות כגבר, מבלי לבזות את עצמו.
״השוו את עמידתם העלובה של נאצים
אלה לעמידתם הגאה של לוחמי־המחתרת
שלנו מול התליין הבריטי,״ אמר השבוע
אחד מראשי לת״י .״איך עמדו בן־יוסף,
גרונר, בית־צורי, חכים וחבריהם במשפט
ובתא־התלייה — ואיך מתבזים נאצים אלה,
מוויסליצני ועד אייכמן עצמו!״
השוואה מאלפת. גזע־ר,אדונים אינו מצטיין
במיבחן העליון. אך יש הבדל בנסיבות.
גיבורי המחתרת העברית ידעו במותם שהם
חלק מתנועה גדולה, הנמצאת במלוא תנופתה•
ואילו נאצים עלובים אלה נקראו אל
המיבחן הסופי אחרי התמוטטות מדינתי,זוועות
שלהם. השיכרון הקולקטיבי הגדול
של גרמניה — התנדף. רוב אלופי־הרצח ברחו
כעכברים מאוניה טובעת. אותם שנתפסו
נשארו בודדים, ללא אחיזה, ללא אמונה,
עלים נידפים ברוח. אחרי שהתנדף חלום-
האדונים, חזרו והיו אנשים אלה כסי שהיו
לפני שהצטרפו להרפתקה הגדולה — אפסים
עלובים.
אפשר למות בגבורה על קידוש השם.
איך אפשר למות בגבורה על קידוש השטן?

הסיוף ר,משפטני בין התובע והסניגור
מביא לפחות ברכה אחת: הוא מכניס
הפסקות בין הסצנות המזעזעות של העדויות•
קשה היה לסבול עדויות אלה, או אף
לעמוד על עומק הזוועות הכלולות בהן,
אלמלא חזר בית המשפט מפעם לפעם
לאח־ירה היבשה של ויכוח משפטי.
העדים: כל אחד מהם דומה לדוד־לחץ,
בו נכלאו במשך 20 שנה החוויות והזכרו־נות.
במשך חדשים ארוכים התכוננו לקראת
היום הגדול, כאשר יעמדו מול עיני העולם,
ויספרו. הם רוצים לספר הכל, להנציח את
הכל. והדבר אינו ניתן להם.
״אנו מבינים כי יש לדברים אלה חשיבות
אנושית וציבורית, אך המשפט חייב להתקדם׳״
אומר השופט לנדוי, אב בית־הדין,
במזיגה של תקיפות ועדינות, האופיינית לו.
אבל העד אינו יכול להפסיק. הוא רוצה
לספר את הכל, להשמיע בפעם הראשונה את
האמת הגדולה הכלואה בו, לבטא זאת
באוזני העולם כולו. הוא רוצה שכל זה
ייכנס לפרוטוקול, לזכרון הדורות.
עד אחד מספר על סבלת היהודים בצ׳כו־סלובקיה.
השופט והתובע משסעים אותו
כמה פעמים, בולמים לו לבסוף את שטף
הדיבור. אחרי סיום חקירתו בידי התובע,
הסניגור והשופטים הוא רוצה עוד להגיד
משהו. השופט מסרב להרשות לו זאת. ואז,
בשארית כוח הייאוש, הוא מזדקף ומפליט
במהירות עוד משפט אחד :״אני מוכרח עוד
להזכיר את הד״ר כך־וכך, שהקריב עצמו למען
הקהילה היהודית, ושניספה באושוזיץ...״
ואז הוא יורד מדוכן העדים. שמו של
אדם אחד ניצל משיכחת הדורות. עד אחד
הציב לו מצבה בפרוטוקול, לאיש שגופתו
נשרפה מבלי להשאיר אחריה שריד וזכר.

אשד, קטנה וממושקפת עולה עד דוכן
העדים. אשד, רגילה מאד — עקרת־בית
טיפוסית, או אולי פקידה בבנק.
במלים פשוטות, ללא פאתוס, היא מספרת
על המרכז להגירת היהודים בפראג. שם
ישבו, בראשות אנשי הגסטאפו, פקידי כל
משרדי־ד,ממשלה שנגעו בתהליך ההגירה —
רשויות המסים והפקעת הרכוש, משרדי
הפנים והחוץ. בקומה העליונה ישבו עוזריו
של אייכמן, אנשי הגסטאפו, שמלה אחת
שלהם הספיקה כדי לשלוח יהודי לתאי־העינויים
של מחנות־הריכוז. במרתף ישבו
נציגי הקהילה היהודית, שעברו על הניירות
של כל יהודי לפני שניגש לפקידים הגרמנים.
העדה היתד, פקידה במרתף.
בת כמה היתד, אז? כבת ,20 גילן של
נערות־זזזוהר והדוגמניות ברחוב דיזנגוף. בכל
בוקר עברה על פני רס״ר המס. שעמד
בפתח, ושד,יכה את היהודים בהתאם למצב-
רוחו, התעלל בהם והכריח לצעוק :״אני
נבל מטונף! אני עורך־דין רמאי!״
העדה עברה על פני אנשי המס. וישבה
ליד המכתבה שלה במרתף. שם טיפלה
ביהודים הנפחדים, המוכים, המזועזעים. מד.
היה הטיפול? ״קודם כל ד,שקטנו אותם.
אחר כך עברנו על הניירות שלהם, ובדקנו
אם הכל בסדר . ,או שחסר משהו
פקידה קטנה במרתף, שהרגיעה את
רבבות היהודים, יום אחרי יום, חודש אחרי

חודש, עד שהועברה בעצמה לאושוויץ, גיבורה
קטנה מממלכת אייכמן.
הפקידה ראתה הרבה, מן הדברים שרק
פקידה יכולה לראות. אייכמן קבע מיכסה
יומית של יהודים, שהיו צריכים לעבור את
תהליכי ההגירה. אם ירד המספר, בוצעו
כמה פעולות־טרור, כי מתפקיד שרות־הבט־חון
היה להמריץ את היהודים להגר.
על כן, כאשר נמסר על ביקור קרוב של
אייכמן במשרד, עשו קציני המס. המפוארים
קנונייה עם היהודים שלהם, כדי לרמות
את מפקדם. גוייסו יהודים, סתם יהודים,
שיעמדו בתור. ניתנו להם תיקים ריקים. כך
הולך אייכמן שולל. הלה בא, ראה את
הדוחק הרב, את התור הארוך, ובא על
סיפוקו. הוא דיווח להיידריך שהבל דופק,
שהעניינים מתנהלים כשורה.
רמאות פשוטה, האופיינית למישטר דיקטטורי.
בלי משים, מסתכלים העתונאים בפניו
של אייכמן. איך הוא מגיב על אי־היושר
של עוזריו הבכירים כלפיו?
אייכמן מפשפש בתיקים שלו. אין תגובה.

העד המזעזע ביותר עד כה: מקס בורגר,
איש־ביטוח מצ׳כוסלובקיה.
על הדוכן עולה גבר אלגנטי, בעל שיער
מכסיף, שזוף, גבר המטפל בעצמו. כמה מן
העתונאים מכירים אותו, כאדם שטיפל פעם
בענייני העתונות הלועזית של הציונים־
הכלליים. אז לא בלט במיוחד. סתם אדם
נעים־הליכות, אירופי, תרבותי.
עתה הוא מספר על קורותיו, כאחד מאלף
היהודים הצ׳כיים שנשלחו על־ידי אייכמן,
בראשית מלחמת־העולם, לניסקו, בדרום פולין,
כדי להקים שם ״מולדת חדשה״ ליהודים.
בתיאורו של אייכמן, היה, זה נסיון
הומאניטארי גדול לפתור את שאלת היהודים,
שד,וכשל על־ידי מנהיגים נאציים רשעים.
בתיאורו של בורגר, זה נראה לגמרי
אחרת: שלשה ימים בלי מים, מהלומות של
אלות ושוטים, פיזור הזקנים והחולים באמצעות
יריות, רתימת יהודים במקום הסוסים
לפני העגלות, גניבת הכסף והאוכל
שלהם, הרעבה, התעללות, טרור.
העד מספר את הכל בשקט, בצורה עובדתית,
בגרמנית נכונה ותרבותית. אחרי כמה
דקות מתחילות עיניו לדמוע. הוא ממשיך
בסיפורו כרגיל. כל כמד, דקות הוא מנגב
את עיניו, בשקט ובצינעה, וממשיך לספר.
דממה מעיקה משתררת באולם. אתמול
התעלפה אשד, ביציע, בשעת תיאור סבלות
יהודי וינה. עתה אין תנועה בבית־המשפט.
נדמה כאילו הכל — השופטים, התובע,
העתונאים, הקהל, בוכים בשקט בלבם. סר־באציוס
יושב כפוף מאחורי תיקיו. האם
העד מסתכל באייכמן, היושב בדיוק מולו,
מרחק כמה צעדים? אין לדעת.
העד מסיים את עדותו. הוא מספר שנשלח
לאושוויץ, יחד עם אשתו, היחידה שנשארה
מכל המשפחה .״האם אשתך נשארה בחיים
בתום המלחמה?״ שואל השופט ד,לוי. לרגע
מגיעה המועקה לשיאה. הלב מתפלל: לפחות

״כן׳ היא נשארה בחיים,״ עונה, העד.
אנחה חרישית של הקלה בקהל. העד יורד
מהדוכן, בקומה זקופה ועיניו אדומות,
ויושב בין הקהל.

ושוב מיסמכים, מיסמכים, מיסמכים.
אחד מהם מקרב את העניין בכמה אלפי
קילומטרים. ממש עד לעיר בה נערך המשפט.
הפעם אין המדובר בפראג, בוינה, בלובלין
— אלא בירושלים.
המופתי בא לביקור בברלין. הוא היה
רוצה שמישהו ממחלקתו של אייכמן יבוא
אליו, אחרי הנצחון במלחמה, כדי לייעץ
לו בביצוע פתרון בעיית־היהודים בארץ־
ישראל. אחד מאנשי המופתי, שנחשב לבן־
אחיו, כבר זכה לכינוי ״היידריך של המזרח
התיכון״ .הוא ינצח בבוא היום על ההשמדה.
לרגע אחד צצה מחשבה נוראה: כמה
קרוב זה היד !,רומל הגיע לשערי אלכסנדריה.
הצנחנים כבר הגיעו לכריתים. בבולגריה
ובהרי הקווקז התדפקו גדודי הוור־מאכט
על דלתות תורכיה. הצבא הבריטי
במרחב היה שבור. ורומל מתלונן בספרו:
רק השגעון הפרטי של הפירר מנע את
כיבוש המזרח הקרוב כולו. הפירר לא
הקציב למיבצע את הכח האווירי שהיה
דרוש להבטחת משלוח הדלק מאיטליה ללוב.
אחרת היה הוורמאכט כובש בנקל את
ירושלים.
ואחרי כל עוצבה של הוורמאכט התקדמה
״יחידת המיבצע״ של הס.ם ,.לשם טיפול
ב״פתרון הסופי של בעייו1־ר,יהודים״.
אייכמן יושב בתא, מסדר את תיקיו. האם
חושב גם הוא על אפשרות זו, בהסתכלו
על השופטים והמשפטנים, בני ״הגזע היהודי״
,היושבים מולו?
העולם הזה 1233

— ואז נסע. נאלצנו להמשיך ללכת במטרה
ששוב ניפגוש אותו. והוא באמת חזר —
אלא שהפעם לא ראה אותנו. כשעלינו לקו
,4שוב ראינו אותו מסתובב, אבל שוב —י
לא הצלחנו.
״אני בטוחה שאם הוא יקרא את מיכת־בנו,
יהיה לו האומץ להתקשר איתנו. אנו
מלאות ציפיה.״
אתן מספרות לי?
התקשתי, משום מד״ להשיג את רכבת המחשבות של
( .)1233/109 הבינותי איכשהו שהוא תל־אביבי, בשנות
העשרים וכמה שלו, ושתחביביו הם: טניס למעשה. ופוליטיקה
— להלכה.
עם פוליטיקה וטנים הוא סבור כי יוכל לעניין אותך,
בתנאי שאת, סלחי לי על הביטוי — חתיכה. ולא סתם,
אלא כזאת שעליה מסתכלים פעמיים.
אגב• ,הוא מבקש לציין שהוא מאוד אלגנטי — מטבעו.

קולנוע, ספורט; טיולים ועוד

.מה קרה לך יקירי?״ שאלה אשה אחת את בעלה.
ביום ראשון אכלת שעועית. ביום שני, אכלת שעועית,
ביום שלישי, אכלת שעועית. פיתאוס היום, אתה שונא
שעועית.״

הסיפוס עזרי

אחד מאותם מיכתבים של תריסר בפרוטה 3 :חיילים
צעירים ( 111 , 110ו־ )1233/112 המחפשים שלוש נערות כדי
לכתוב אליהן, ומאוחר יותר — להיפגש איתן. לרשימה
הנדושה של צורות־הבילוי האהובות עליהם, הם מוסיפים
את המילה — ועוד
למה, אתן סבורות יכלו להתכוון?

רבותי, ההיסטוריה חוזרת
אתם יודעים שאינני משתגעת אחרי מיכתבים מסוג של
״היה זה בתאריך״ או ״למי אבד״ .ואם אני מוותרת הפעם
ונותנת ל( )1233/113 לדבר׳ זה רק בזכות ירח צעיר שנח
על חלוני, ותו לא.
ובכן: זה היה בתאריך .30.3.61 בהצגה יומית של הסרט
עשרת הדיברות, בקולנוע פאר. הוא לבש חולצה ירוקה
מצמר, מכנסיים חומות קורדרוי, וישב בטווח של פחות
מחמישה מטרים. אני ישבתי עם חברתי, שהיא בלונדית,
ואילו אני — שחרחורת. הוא זרק אלי מבטים, ואני החזרתי
לו מבלי לעמעם בעיניים. עברנו על החוק האוסר עישון
בסרט. הוא ניתפס בקלקלתו, ואילו אני הצלחתי להימלט
מקנם. הוא מצא חן בעיני ויש לי הרושם כי הוא ביישן.
אחרת היה בא לעשות הכרות. היתה לו הזדמנות. למרות
זאת, החלטתי להכירו, איכשהו, לאחר הסרט. אך עד אשר
הצלחנו לזוז, ר,וא כבר השיג אותנו ויצא ראשון. לאחר מכן
ראינו אותו עולה לג׳ים, ולפני שנסע שוב זרק אלינו מבט

אני מכירה אנשים המתקשים לזהות את עצמם בהקיץ.
ואילו ( )1233/121 מבקש מהנערה שבתמונה שתזהה עצמה
בשנתה. ואם אתם תוהים במה המדובר, ובכן הקשיבו:
רותי, קרה לי מקרה מוזר. איבדתי את מצלמתי לפני
כשנתיים, ועתה החזירו לי אותה. ומה אני מוצא בתוכה
אם לא פילם משומש. אני מפתח אותו במפיד, ומגלה מלוא
הסרט טיפוסים שונים. בין היתר, גיליתי את תמונתה,
מה שנותן לי להבין מדוע צילמתי אותה לבד ועוד בשנתה.
אינני סבור כי •אני מכיר אותה,״ אבל הוא במוח שהיא
הטיפוס שלו, אתם יודעים. אז רו תיו אנא מצאי אותהו
כי באו מים עד נפש.״ ושלוש פעמים וכר וכר וכר.

להשיב חיץ• לצפוריס
ידידנו 1233/114 שזה עתה מלאו לו 19 אביבים, מחפש
את הנערה אשר יודעת לאהוב את מה שהטבע יודע להעניק.
והוא אומר :״טוף סוף, הגיעו הימים אשר אהבתי — ימי
האביב. לצאת לאחו, לראות כלניות, להריח את ריח־הניחוח
אשר נישא באוויר. לראות איך השמש והצל דולקים זה
בעקבות זה, מענף לענף. לראות ציפור ניסערת מעדנת
היונה, פוצחת בשיר ממרומי עץ גבוה. ומעל פרוסה כיפת״
יד,שמים אשר רק אתמול היו אפורים והיום, הם שיר של
תכלת.
הו, מה חבל שעל כל הנוף הזה מתענג אנוכי בעצמי.
אנא, רותי, עזרי לי למצוא את אותה ילדונת היודעת
להשיב חיוך לציפורים, בעיניה התכולות, שחורות או
אפורות, ושטרם ידעתי את שמה
אל דאגה, בקרוב תדע.

ציפיר ( ן 0נהלחשה לי...
סמירת־לחי מידה של מיתמחה (ססאג׳יריוז) למשפטים
שהוענקה בעת רוגז ל עו ״ ד עו למהתוסיה ־ כהן בעת
דיון משפטי — גרמה בעקיפין לקביעת תקנה חדשה, לפיה
אפשר יהיה לפטר מיתמחה ממקום עבודתו, באם ימצא
ראוי לכן. בקרב מיתמחים נקראת תקנה זו בשם תקנת
יונה סופר העתונאית מידהאכיד יצאה לג׳נבה
בקשר לענינים שבינה לבין רופאה הפרטי. ישראליים
שיזדמנו לריביירה הצרפתית בחודש מאי יוני, מוזמנים
לבקר ביאכטה הפרטית (דווקא לא של אונאסיס) אשר
תעמוד לרשותה הבלעדית של מירה יהודית
גלע די, המקסימה, המנחה הפסבדו־מיקצועית של תצוגות
האופנה, חזרה הביתה לאחר ביקור קצר באירופה. יוזמת
תצוגת האופנה הפריזאית — הגב׳ יעלמטלץ — יכולה
איפוא לישון בשקט. מי שלא יכול לישון בשקט הן כמה
עשרות נשי־חברה, שהשאלה הנצחית מה ללבוש (לתצוגה,
כמובן) מטרידה לא מעם את שלוותן. מלכהרוזנש טיין,
מאידך, אינה נימנית עם נשים אלו. היא תלבש את השמלה
מהשנה — הבאה טולוז לוטרק הישראלי, הידוע
יותר כמשהברנש טיין, נראה ערב אחד בכפית, כשהוא
בגילופין. בתור שכזה, הירשה לעצמו לקרוץ לכל דיכפין(ה);
לצעוק חמס על מלצרים, ולירוק לעברו של הצייר ר או בן
ר או בן, שישב בחברת אשתו ואורחים דוברי־אנגלית
הבמאי ת קי ד ר ניפרד מאשתו, נו ג ה, הסיבה: אידיאולוגית.
וכך מגיע מספר המתגרשים ל יותר
מדי הראשונות. שחנכו את בריכת. השחייה באכדית
היו, שחקוי־ות דזתיאגורו-ן הצרפתי אטלייזז. בזאת, דומני,
מותר כבר להכריז על פתיחת עונת הרחצה ותור החתיכות.

מספר 1233

שנה 24

י״ח אייר ונשכ״א4.5.1961 ,

המחיר 60

אגורה

מחק רו שדד״ר אוריאל פ 1א ה
עדה תנ הגו תו ש ד הזוג הג שר