גליון 1234 מתאריך 10 במאי 1961

מספר 1254

שנ ה 24

כ״ד אייר תשב״א10.5.1961 ,

הסיפור המדהים המסתחו מאחור
ערות אבא קובנר: הסגרת מנסר
הגיסו וים נברג, ש ולידי הנאצים

המחיר 60אגורה

פקידים !

תלמידים !

6םוד 1מי 1 6
הרשמי עוד היום ל ק די ם חדזד של•

קצרמת

עברית ו/או אעלית
(שני חודש פ?8ייפ בשבו?)

ב״*לסן גרג*

10ז)014£

הנמהל 4! :מ־״קמא מססינסקי)
ת ל ־ א בי ב: רחוב נירדון 3
חי פ ח: סבית־מטפר -גמלה*

וקיפ שמריהו לוין .30
תצלח ״

מובטחת !

נצהון ראינוה!

לאחר השיפורים הרבים
* שהוכנסו בפטיפון החדש

הפטיפון ה או טו מ טי למדוצ1ז

רננט נן 1961
המחיר

י9 9 .בדבו
כו ל ל

מ סי םואח ריו ת

פרסום הלפרן מלמד

* דרוש הדגמה בכל
חנויות הענף
* לאנשי צבא וכוחות
הבטחון בחנויות ה־שק״ם

לפי דרישה גם במזוודה
( 13.-ל״י בלבד)

.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת ור,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי? :ולמסרם • דפוס משד, שהם בע״מ ת״א,
פין העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזד,בע-מ.

פעמיים במשך השנה האחרונה ניסתי,
משטרת ישראל למנוע מראשי המערכה
הזאת לנסוע לחוץ־לארץ. בפעם הראשונה
התנגדה לכך שאורי אבנרי יצא לוועידת
פירנצה; ואילו בשנייה התנגדה לכך שאני
אצא לביקור בקובה ולפגישה עם ממשלת
אלג׳יריד, החופשית בשני המקרים הסתמכה
על טענה אחת: תלוי ועומד נגד עורכי
העולם הזה משפט פלילי.
על טיבה הנקמני של התביעה נגדנו אפשר
היה ללמוד מתוך החלטת פרקליט המחוז
לא להתנגד ליציאתנו, ומתוך החלטת בית-
המשפט לדחות בקשת המשטרה לעכבנו.
השבוע ניתן סוף־סוף פסקת־,דין בא, תו
משפט. במשך החודשים שחלפו מאז הספיק
שופט השלום התל־אביבי ד״ר אליעזר זליק־טון
לשמוע את טענות התביעה כאילו פיר־סוס
כתבה על תקיפת בת, רד, בשכונת
התקווה (העולם הזה )1159 פגע בבית־ד,משפט,
בכך שיכול היד, להשפיע על מהלך
המשפט ותוצאותיו.
הוא גם שמע את טענותיו של פרקליט
העולם הזה, עורך הדין שמואל רחביה,
שהעיקרית בהן יכולה להסתכם בהערת-
של שופט בית־המשפט העליון של ארצות־הברית,
השופט לואי ברנדיים :״שופט המושפע
בשיפוטו ממה שכותבים העתונים
על נושא המשפט — אינו ראוי לשבת על
כיסאו.״

אחרי ניתוח נקודות פורמאליות שונות
הקדיש השופט זליקסון את עיקר פסק־הדין
לאותה שאלה. קבע השופט:
״בבואי לקבוע, לפי התרשמותי אני, את
השפעתו של המאמר הנידון במשפט זה על
השופט או השופטים שישבו בדין, או עשויים
היו לשבת בדין, בקשר למעשה עליו מוסר
המאמר, רואה אני את הצורך להדגיש כי
בארץ יושבים בדין שופטים מיקצועיים.
ייתכן ובארצות אחרות, שם ניתנה ההכרעה
המשפטית, כולה או בחלקה, בידי הדיוטות,
עשוי פירסום פסול להשפיע על מהלך רוחם
של השופטים היושבים בדין; אם כי נקבע
בשעתו שאין זה קורה, אלא במקרים
הנדירים ביותר, שיהיה בפרסום כדי לפגוע
בתהליך בית המשפט.
שיוויתי נגד עיני את העקרונות האלה
וקראתי וחזרתי וקראתי את המאמר הנידון
והגעתי לכלל מסקנה, שאין בכוחו להשפיע,
כלל ועיקר, על כל שופט מיקצועי שהוא;
ומה גם שהמאמר מביא גירסות שונות ביחס
למעשה, ויותר משמתרכז במעשה, מרחיב
את הדיבור על המצב המוסרי השורר
בסביבה שם בוצעה התועבה, אשר לפי דעתו
של מחבר המאמר — הוא אשר איפשר את
מעשה הנבלה.
״ושמא תאמר שהמאמר עשוי להשפיע על
אנשים אחרים הנוגעים בדבר, אשר לידיהם
עלול להתגלגל המאמר הנידון?
*הנה כי כן, טוען בא־כוח היועץ המשפטי,
שהמאמר עשוי להשפיע על העדים־בכוח
להימנע רמתן עדות, בין בשעת חקירת
המעשה ובין בשעה שבד, יובא לדיון משפטי.
אינני סבור כך. גדולה מזו: לפי עניות
דעתי, עשוי המאמר להמריץ אנשים אשר
בידם ידיעה כל שהיא על המעשה המתועב,
כדי להוקיעו בדרך זו, ואף למנוע את הישנות
מקרים דומים.
בהקשר זה ראויים לציטוט דבריו של כב׳
השופט אבישר בע.פ. ת״א ,69/60 שהזכרתי
לעיל:
״נראה לי, שיהגישה הנכונה לבעיית פרשנות
של סעיף 41 לחוק בתי־המשפס נוחייבת
לא להתעלם מהאינטרס הציבורי בקיום עתו־ננת
חופשית, שידיה אינן כבולות יתר־על-
המידה בהספקת ידיעות על הנעשה ועל
הנשמע נ ־ ב ז
״סיכומו של דבר: אינני רואה, שהמאמר
הנידון מהווה כירסום אשר יש בו כדי
להשפיע על מהלך המשפט או תוצאותיו,
ואם כן הוא הדבר, הרי לא עלה בידי
התביעה הכללית להוכיח את אחד היסודות
העיקריים של העבירה עליה הובאו הנאשמים
לדין במשפט זה, ולכן אני מזכה את
כל הנאשמים מהאשמה המיוחסת להם בגל-
יון האישום שבתיק זה.״

כמה טירחה היתד, התביעה חוסכת לעצמה׳
כמה כסף היה היועץ המשפטי חוסך
למשלנדהמסים, כמה זמן היו חוקרי־המשנר
רה חוסכים לטיפול בגל הפשעים הגואה
במדינה — אילו במקום שינאה עיוורת בכל
הנוגע להעולסהזה היה מדריך אותם ההגיון.

חגולס הזה 1234

מכתבים
אייכמן ונשמתו

למען השם, מה אתם מרוממים כנשמתו של
אדולף אייכם!? קורם סידרה על ״אייכם!,
איש ותקופתו״ .עכשיו מיררה כשם ,.א״כ־מן,
לידתו של נאצי״ .מנתחים אותו מבחינה
פסיכולוגית, מתארים את מניעיו. כאילו
באמת יש לחיה כזו נשמה!
נחמיה ארד, ירושלים
אולי העולם שכח כבר את משפט אייכם! ,
אכל לנו אסור להזניחו. המשיכו להקדיש
לו מקום ככל האפשר בעתונכם. כי העולם
נם שכח את טבוחי אייכם! — אבל בליבנו
תופסים הם עדיי! את כל המקום המניע
להם.
רינה שיף, חולון

שמעתם 7

בראבו על סיפור השער שלכם (העולם
הזה ,)1233 על גל השמועות שהציף את
הארץ. כשקניתי את העתון, אמרתי לעצמי:
נו, סוף־סוף. העולם הזה״ מתלבש נם על
מדי קולק זמורה אותו מלמעלה למטה. כש־נטרתי,
אתם יודעים מה חשבתי? אמרתי
לעצמי: בחיי שהוא מיסכן, קולק זה.
אני מקווה שהוא מעריר אח השירות שעשיתם

בנימין דביר, תל־אביב
את השמועה הבי נוראה לא פירסמתם.
אומרים שהמועלים אלה אתם, מערכת העולם
הזה. מעלתם באימה וקיבלתם חצי
טיליו! לירות ממדי קולק, כרי לא לכפר את
כל הידוע לכנר
שמואל גרייפר, חיפה
מערכת העולם הזה משולה, בסיקרה זה,
לשלושת הקופים הסמליים: לא שמעה (את
השסועה) ,לא ראתה (את הכסף) ,לא דיברה
(דברים לא בדוקים) .חוץ מזה, חצי מיליון
זה סכום קם! סדי.

כני המזרח

חושבני שהעולם הזה עושה עוול לט. ז.
פ־יארברג, הסופר הצעיר שנפטר בדמי ימיו
(1874־ .)1800 דעותיו היו במידה רבר דעות
שמיות, שאתם דוגלים בהן.
הוא כתב :״אחי, בלכתכם עתה מזרחה,
עליכם לזכור תמיד כי מזרחיים אתם מלירה
השונא היותר גדול של היהדות
הוא המערב, ולכז אחי, כנסעכם מזרחה,
אל תסעו כאויבי המזרח אך כאוהביו ובניו
הנאמנים ...המזרח יתעורר משנתו וימלוד
בתבל, ואז יעמוד עמנו בראש המזרח הה•
וית! עוד הפעם חיים לחברה״.
כבוד רב חייבים אתם להעניק לאדם
צעיר, שחי בגולה הרוסית והבין שא י ז
תקומה לעמנו בשינאה למזרח — קרי ערבים
— ובאהבה למערב השוקע.
חיים רכלבסקי, ירושלים

מה דעתו־ 7

מאוד נהניתי מהמישאל שערך שמעון צבר
והעולם הזה .)1232 אני, לכשעצמי, לו שאל
אותי, הייתי אומר שאני מוכז לרנל למעז
מעצמה זרה, אבל בתנאי אחר: שאת הרי נול
לא אעשה בישראל, ולא נגר ישראל, אלא
בחוץ־לארץ, ונגד מדינות זרות. ולמה לא?

כי שגה שניאות פמאליות לאודר מפעלו.
ואל נא יחרץ אותו גונדר, שהכינוי
״כלב זק!״ )013 308(.באנגלית, היגו, לפעמים,
כינוי חיבה. הלשון העברית אינה
מכירה בכינוי זה במשמעותו הלועזית. מכל
העולם הזה, בוומקום,
עמד, הקורא את
דאי לא יעלה על דעתו משמעות אחרת
מאשר זילזול נסור.
בנימין גונדר זה אינו, בהלר מחשבותיו,
לא בן־ימיז ולא בז־שמאל, אלא בן נעוות
המרדות, ולו יאה החמשיר דלהלן:
אותו איש, בנימין גונדר,
הוכיח שאינו נבר.
הוא מגדיש בזילזול,
עטו ארם, ניבול,
ריחו בואש ומעמו סר.
יצחק א. דגני, מושבה כינרת
אין העולם הזה יכול להשיב בשם הקורא
גונדר מה התכוון במונח ״כלב זקן* .אך
כלב (זקן) סי שאינו פונה.

רחמן בן רחמן
בוודאי תזכרו את הסיפור אורות תסיסת
חיפהפיה מכוויית (העולם הזה )1219 על־ידי
ד״ר סביח עזר-
פיבנס, שהוכנס למעצר
עד למשפטו,
אלא אם יערוב לו
מישהו ויוציא אוחו
מהכלא.
כיהודי וכאזרח טוב,
רחמן בן רחמן, כשבנו,
ובעצת יהודי
נוסף, נפלתי בפח
וערכתי בשבילו ויצא
מהכלא, תמורת
100 לירות. אם לא
יימצא למשפט שייעדר
ב־— 8.0.61
ילר הכסף. אולם
מאז שהוצאתי אותו
מידי המשטרה, נם־
תחו ננדו תיקים
פי כגט
חרשים ומשפטו בעניין
זה קרב. ואילו הוא לא השאיר עקבות.
נודעלי שהוא בחולון, אולם אין
ביכולתי לרדוף אחריו ולחפשו בכל הארץ,
אם אינני יודע כתובת נכונה.
אף על פי שאין זה תפקידכם, אבקשכם
לנסות לעזור לי במילוי משימה אזרחית
וו, ולהשפיע עליו שימלא את חובתו.
יחיאל דויד, רסת־גן
העולם הזר, מקווה ני קריאה זו תגיע
לאוזניו של פיבנט, או לידיעת מי שיודע
על כתובתו הנוכחית.

הקמח והתורה

בכפר ננים ב׳ היה קיים מוסד גדול בשם
״ישיבת אור ציון לתורה ולמלאכה״,
בהנהלת הר׳ בנציון בציק שליט״א, וכרגיל
זרמו כספים למוסר הנ״ל מהסוכנות, ם־
״אורם״ ,מנדבנים פרטיים וכן קיצוב־מזונות
מטעם הממשלה וכו׳ — וקול התורה בקע
רקיעים. שנאמר: יש קמח, יש חורה.
בזטז האחרון, נדם קול התורה, ומהמוסר
נשארו רק צלקות מהבניינים שנהרסו ונמכרו.
ורק שלושת הטיקלטים, דטי-ישראל, שנשארו
לפליטה, זועקים ם! האדמה: וי
להאי שופרה דבלי בארעא!
מעניין הדבר, שלטנהל הנכבד הוענקה אזרחות
כבור וויתור על חובות הטיפים, בישיבת
המועצה המקומית. ז׳סטה אסטטיתן
חיים אופיאל, כפר גנים

הד המחנך

התפלאתי מאוד לקרוא את מיכתבי, כביכול,
בטרור המכתבים (העולם הזה )1227
בחתימת־יד ברקוביץ משה. מאחר והנני
מורה ברשת החינוך היסודי וקורא נלהב
של, הר החינור״ ,הנני להצהיר בזה שאי!
לי כל קשר עם ברקוביץ החתום על
המיכתב. פירסום המיכתב נרם לי אי־נעי־מות
רבה במקום עבודתי.
משד. ברקוביץ, תל-אביב

תנו דה:

קישון

לא־קישון

ג׳וב טוב, ונסיעות בכל העולם. אבל מכיוון
שלא שאל אותי, נם לא אוסר טה דעתי.
דויד הבר, תל־אביב
עלינא? אני מנירה נם את קישוז ונם
את סילבי קשת. ולא תספרו לי שהתמונות
שפירסמתם ליד תשובותיהם הן התמונות
הנכונות.
יונה בחור, תל־אביב
לא סיפרנו ולא נספר. קישון וקשת, נפי
מהקוראה בחור מכירה אותם, ראה תמונות.

מה זח כדג 7

לצערי, עלי לציין אצלכם חיבר טאקט
י־חש קל״ (העובפירסום
החמשיר המוכו
־־ים. זוהי
לם הזה )1232 נטרוו
תרישפלות לכנות בשם ״ר
ככלות הבל הקדיש חי

הרשו נא לי להביע את סלידתי טז ה-
טיכתב ״אל תתני לו!״ של ״פלונית אלמונית״
מראשודלציון (העולם הזה .)1232
ראשית, אל תתחבאי אל הכלים. חתמי
בשמך המלא, כי הינד עצמד חברתו הפרטית
של הסטודנט ״המקבל ציינת כי
יצאת עם בז במשר שנה וחצי, ועם חבר
שני במשר חצי שנה, ואף אחד מהם לא
ביקש ממד הוכחות. טי ערב לדברייד אלה?
והלא לא פעם חזרת הביתה בשעות הקטנות
של הלילה, דרד הגנים והשדרות. בוודאי
תתרצי כי שוחחת עם ידידייר במקומות
אלה על שייקספיר או על פרשת לבו!.
הינך פונה אל האחות היקרה בפיתנם הידוע
״כבריהו וחשדיהו״ .לפי סיפורה, האם!
נאמין לה כי האמינה בו שישאנה
לאשה ונתנה לו את אשר ביקש ממנה.
ג. חיים כהן, ירושלים
מאור תוקפני נראה בעיני מיכתבה
של ״פלונית אלמונית״ .היא בוודאי צעירה
מאוד וקשוחה, או סתם מכשפה, או ידידתו
של הבחור.
נבירתי, מדוע את כל כר מצדיקה את
הניבור שלנו, הסטודנט? זה שהוא כישרו־ני,
ער״! לא אומר שהוא הנון. קראת מה
עשה לה כשנודע לו שהיא בהריון. ועור
רוצה להיות רופא! איפה טוב־ליבו והגינותו?
בכל
אופן, כל הכבוד לבחורה זו, שהית
לה האומץ לצאת בגלוי וללחום את מלחם־
תה. ואת, פלונית אלמונית, אני מרחמת על
טי שיהיה בעלר. כי לא צריד לחשוד ולעשות
כל מיני אקרובאטיקה כדי ללכוד בעל
ב״פח״ הנשואין. נם זו אינה דרד.
לאד, אשד, סל שחר

מיהו האיש?
זהו מר טמפו ! הנציג של המשקה הפופולרי
ביותר בישראל. שימו לב! מר טמפו מסייר
במסעדות, בבתי קפה, ליד קיוסקים, בשפת
הים, בקיצור, בכל מקום שם שותים טמפו,
כלומר ...בכל רחבי הארץ. מר טמפו לא
מסייר לשוא. כוונתו להוכיח את אהדתו למאות
האלפים המעדיפים בצדק את טמפו על כל
משקה אחר, וזאת בדרך הפשוטה ביותר: הוא
יעניק לכל אדם בו יתקל כשהוא שותה טמפו,
רדיו־טרנזיסטור ״רונית״ מתוצרת אמקור־אמ־רון.
ובכן סיסמתנו מהיום :
״טמפו נותן טמפו״
לטובתכם עקבו אחרי מר טמפו
שורק את אביטל

במדינה
בחיוכה כבשה א ת העולם י

העם
ת א רי כי ם שנים וחד שי ם
העולם יצר תאריכים היסטוריים חדשים.
אחרי שיורי גאגארין הסובייטי הקיף את
כדור־הארץ, התרומם השבוע אלן שפארד
האמריקאי אל החלל, נהג זמנית בחלליתו,
טס כמה מאות קילומטרים — הישג קטן
יותר, אך חשוב גם הוא.
בקדחת יצירת־ההיסטוריה, כימעט ונשכחו
תאריכים היסטוריים ישנים. כימעט
איש לא שם לב, השבוע, לתאריך אחר בתולדות
העמים: התמוטטות הרייך השלישי,
לפני 16 שנה. בל״ג בעומר, תש״ה, התאבד
אדולף היטלר ונשרף במדורה שהוא
עצמו ציודה להכינה — כשם שנשרף לפני
כן ולאחר מכן באלפי מדורות של ל׳׳ג
בעומר, בארץ־ישראל.
בעקבם בנשימה עצורה אחרי זוועות משפט
אייכמן, ידעו אזרחי ישראל להעריך
את חשיבותם הגורלית של תאריכים אלה.
חשיבות זו סוכמה על־ידי הפקד אבנר לם,
כאשר הזכיר לו אייכמן שאחרי ככלות הכל
נשארו באירופה שני מיליון ו־ 400 אלף יהו,
דים
חיים בתום המלחמה.
השיב לו לס, בשקט :״אל תשכח שזה
לא קרה בגללכם. אילו נמשכה המלחמה
עוד שנה, לא היה איש מהם נשאר בחיים.״

מדייניות
שיביה מקסימות
תודות ל*

בלורית כו עי־ ת

משחת שיניים ש ל ״תיא״
בשפופרת עם הראש החדש
פרסום מלניק
6יבלת תטיבדדג,
לא \9־ע
או תו בהסדנז

הוצאת מ. מזרחי
רומן השבוע

״מועדון הספד הטוב״

אהבת

מאת הרולד רובינס
הרומן מגולל פרשת אהבה בלתי
רגילה ופרשת ידידות מופלאה
שבעתיים: ידידותו של צעיר
ההופך לפושע, לחבר מנוער
ההופך לאיש החוק ונדרש להעמידו
לדין .״לא תשכח ספר
זה,׳־ סיכמו המבקר ם בכל
ארץ בה תורגם הספר.
ההפצה הרא שית:
מזרחי, רח׳ אלנבי 60
טלפון ,64755 תל־אביב

שני מדינאים בעולם הזדרזו לברך את
הנשיא שארל דה־גול ברגע שנסתבר כי
ניצח במאבקו נגד הגנרלים המתקוממים ב־אלג׳יריה.
אחד מהם היה הנשיא קנדי, שהבטיח
כל תמיכה אפשרית. השני היה דויד
בן־גוריון. כבר אז נמצא מי שהעיר בפאריס
:״על ראש הזקן בוערת הבלורית!״
השבוע נתעורר חשד כבד כי אומנם היתר,
יסוד להערה זו.
שיפחה נרצעת. תחילה נדהמה צרפת
כאשר נתגלו יותר ויותר פרטים שהוכיחו
כי הגנראלים המתקוממים סמכו
על הבטחות מפורשות של המוסד האמריקאי
המרכזי לביון. סוכני המוסד נועדו עם
הגנראלים המתמרדים במאדריד, ערב ההתקוממות,
הבטיחו להם ״הכרה תוך 48 שעות״.
אותו זמן זכה הגנראל שאל, לעידוד נמרץ
מצד הקצינים האמריקיים במיפקדת נאט״ו,
בה מילא בשעתו תפקיד תשוב.
עובדות אלה הטילו צל שחור לא רק על
האמריקאים, אלא גם על הגנראלים המתמרדים
עצמם. שאיפתם להמשיך בדיכוי הקולוניאלי
באלג׳יריה המעונה, העבירה אותם
על דעתם, הביאה אותם עד־עברי־פי־פחת
של בגידה במולדתם שלהם• כי האמריקאים
לא הבטיחו את תמיכתם חינם. הם תבעו
(ואכן הובטח להם) תמורה: חיסול המדיניות
הלאומית העצמאית של דה־גול, החלפתה
במדיניות חדשה, שתהפוך את צרפת
שיפחה נרצעת של אמריקה.
איוולת טוטאלית. ממשלת צרפת
החליטה לטשטש עד כמה שאפשר את השערורייה,
בידעה כי הגילויים כבר השיגו
את שלהם. הם הבטיחו את חיסול החתירה
האמריקאית נגד דה־גול. אך ברגע שסולק
החשבון עם המברך קנדי, נפתח החשבון
עם המברך בן־גוריון.
הרמז הגלוי הראשון על כך בא בשבועון
השמאלי פראנס אובסרבאטור. אחרי ניתוח
התמיכה האמריקאית בהתקוממות, הוסיף
העתון :״מדובר גם על מקורות כספיים
אחרים (למתקוממים) — חברה בינלאומית
גדולה הקשורה בענייני קונגו, ולבסוף חוגים
מסויימים בישראל.״
הלשון הזהירה לא רימתה איש ביחס
לכוונה. ברור כי שום חוג בישראל —
כולל תנועת החרות — אינו די עשיר כדי
להעניק קרנות גדולות להתקוממות זרה.
יוצא מכלל זה חוג אחד: החוג של דויד
בן־גוריון, שמעון פרס ומשה דיין, החולשים
על קרנות ממלכתיות סודיות ניכרות מאוד.
קרוב לוזדאי כי לא תבוא שום תגובה
רשמית מצד ממשלת צרפת• אולם עצם
ציון הדבר עלול להנחית מכת־מוות על היחסים
עם דד,־גול. השלום הקרוב באלג׳יריה
עמד ממילא להשמיט את הבסיס מתחת לידידות
הישראלית־צרפתית. אולם שמועות אלה
עלולות לתרום לכך תרומה נוספת: להרגיע
את המצפון הצרפתי ביחס לאפשרות של
הפקרת ישראל.
קשה היה למצוא הוכחה ברורה יותר
לאיוולת הטוטאלית של נערי־זזחצר ואדונם
בשטח הפוליטי, מאשר תמיכתם ההרפתקנית

בכנופיית הגנראלים, שכישלונם היה ברור
מראש לכל — פרט למנמוני־החושך על
ארצות־הברית וישראל.

מ שפט אייכמן
א פי ר ה 3וגהר ״ ם
לפתע — כבה האור. האולם כולו שקע
באפלולית. דמויות השופטים והפרקליטים
נראו במטושטש במקומותיהן. אך הקהל
לא הביט בהן. הוא הסתכל, כמהופנט,
בתא־הזכוכית.
שתי אלומות אור, אדירות ומרוכזות,
הצטלבו על פניו של אדולף אייכמן. הן
הבליטו בזיו חיוזר את הפרופיל החד, אי
של אור באפילה• היה זה כאילו קרה נס,
תופעת־טבע עוצרת־נשימה.
עברו דקות עד שהקהל תפס כי תקלה
חשמלית גרמה להפסקת האור, וכי שני
זרקורי־בטחון, שהותקנו מראש למטרה זו,
והמופעלים על־ידי גנראטור מיוחד, האירו
את הנאשם.
מה חשב אייכמן עצמו באותם רגעים? רק
האנשים שישבו בקירבתו הרגישו במתיחות
שהשתלטה עליו, בתנועה העצבנית של פיו.
ההשב כי הנה הגיעה ההצלה? החשב ש־אוטו
סקורצני, קצין הס.ם. הנועז ששיחרר
בשעתו את מוסוליני, נחת על גג הבניין
ההתרגשות נמשכה רק כמה דקות, עד
שהכל נרגעו. אולם שום במאי לא היה יכול
לביים מעמד דרמאטי יותר.
מיטת סדום. היה צורך במעמד כזד.
כדי להזכיר כי אכן זהו משפטו של אדולף
אייכמן, האיש בתא״הזכוכית, ולא משפט
המשטר הנאצי כולו.
על רקע זה תכפו ההתנגשויות בין השופטים
לבין העדים, ובעיקר בין השופטים
לבין התובע. התביעה רצתה להביא עדויות
רחבות, לתאר את השואה במלואה• השופטים
רצו לדעת מה הקשר בין עדויות אלה
לבין האיש אייכמן. גם הכתבים הזרים,
שזועזעו על־ידי העדויות, פיקפקו עם הדברים
אומנם רלבנטיים. התוצאה: אב בית-
הדין תבע, בקיצוניות גוברת והולכת, לצמצם
את עדויות העדים. תחת לחץ זה
החל גם התובע עצמו לצמצם את שאלותיו,
לוותר על השמעת פרטים בעלי ערך חיוני
להבנת השואה.
אי־אפשר היה לרחם על התובע, כי הוא
עצמו אחראי לקביעת מיסגרת זו למשפט.
אילו העמיק לחשוב על בעיית זו מראש,
ייתכן כי היה מקבל כמה מן ההצעות שהוצעו
לו מן הצד. אפשרות אחת שהיתה:
לתבוע לדין לא רק את אדולף אייכמן, אלא
לדון (בהעדרם) גם את שאר פושעי־ההש־מדר,
שנשארו בחיים, כגון מפקד־ר,גסטאפו
מילר. הצעה אחרת, טובה עוד יותר: לתבוע
לדין, יחד עם אייכמן, גם כמה אירגונים
(המפלגה הנאצית, הס.ם. שרות־הבטחון,
הגסטאפו) ,כפי שנעשה בנירנברג. אילו
נעשה הדבר, היו כל פרטי ההשמדה הופכים
רלבנטיים לא רק מבחינה היסטורית, אלא
גם מבחינה משפט־ת טהורה.
היועץ המשפטי לא קיבל הצעות אלה .,ב זאת
הכניס את עצמו למיטת־סדום, הפוגמת,
במידה רבה, בהצגת מלוא התמונה של
השואה במשפט.
דמויות כאפלה. יום אחרי יום, שעה
אחרי שעה, הצטברו העדויות: כתבים שהאמינו
כי חושיהם כבר קהו, כי שוב אינם
מסוגלים להזדעזע ממאומה, הרגישו שוב
ושוב כיצד הדמעות עולות בעיניהם. היה
זה כאשר, מדי פעם, ב׳יצבצה בים הזוועות
תמונה אחת דמות אחת, שהוארה לרגע
באור הזכרון, לפני שנעלמה באימה הכללית.
הנאצי הגבוה והיפר, כמו אליל, העומד
על גבעה קטנה, מול היהודים העוברים
על פניו, והרומז בתנועה קטנה של האצבע
— מי לחיים ומי למזזת. היהודים המתנדבים
לגירוש, תמורת כיכר לחם אחת׳ מבלי
לדעת כי הרכבת מובילה לתאי־הגאזים. הפולנים
הצועקים ״יהודים למודת!״ בראותם
את היהודים מובלים בדרכם האחרונה. הליטאים
המתקבצים בשולי הגטו כדי לשדוד
את דירות היהודים בעוד אלה ממתינים
לקרונות המתת• הנאצי טאננבוים, ש־
(המשך בעמוד )10
• לעומת זאת שינה האוזנר השבוע את
דעתו בעניין אחר. אתרי שסירב תחילת לתת
לכל נאצי שהוא לבוא ארצה ולהעיד,
הסכים השבוע להבטיח חסינות לשני קצינים
גבוהים של הס.ס״ כדי שיוכלו למסור
עדות בירושלים. העולם הזה ( )1233 היה
העתון הישראלי היחיד שתבע כי התביעה

תלך בדרן זו.
העולם הזה 1234

תבזגנוז פארבויזניב יהורייב גזיגוחגז ריבוא, שצומזגז בירי ויבולה, אשהו שר קוובנר, עובפבורה־בברה הרהיבה פוצצה
רובי, ביוב השיוזרגר. בנדרבו, נטגזד\2 :ובבר\2 .יאוביג 1גזיגזין: אה הרכבה הגרנוניה הראשונה באירופה הכבושה.

סובו ש ד איציק
הדראמה הסודית המסתתרת מאחורי עדותו שר אבא קובני במשפט א־יכמן
החדר היה הרום והשלג שחדר דרך התיקרה ההרוסה כיסה את הקירות. היה זד,
העד קובנר: המפקד הראשון של האירגון הלוחם שלנו היה אדם מופלא בשם יצחק
קומץ של גברים יהודיים, ששום דבר בחייהם עד לאותו יום לא הכין אותם לחיי מחתרת —
(׳איציק) ויטנברג. המטה היה מורכב מאיציק וינונברג (הכינוי שלו ליאון) ,יוסף גלזמן
מחוץ, אולי, לקשיש שבחבורה.
(הכינוי שלו אברהם) ,אברשה חבויניק, ניסן רזניק ואנוכי. התחלקנו בתפקידים. ויטנברג
היד, זה יצחק ויטנברג. הוא היה אז כבן ,42 איש רחב־גרם׳ בעל קומה בינונית, קר־מזג
נבחר על ידינו להיות המפקד, ואנחנו בתפקידים שונים במטה
ובעל הומור. הוא היה חבר המפלגה הקומוניסטית הבלתי־חוקית, התנסה בתנאי מחתרת
...ה שאלה הראשונה, השאלה שתמיד נשאלה, לפני כל פעולה, היתה: האם רשאי מישהו
ומאסר.
לעשות משהו, שרבבות יהודים ישאו באחריות קולקטיבית עבורו? למתמרדים יכלה להיות
היה שם גם יוסף גלזמן, נציב בית״ר בליטא, אשר עם הקמת הארגון היד, סגנו של ראש
הצדקה אחת: ההכרה שהם עומדים בפני השמדה טוטאלית. אך הכרה זו היתה רחוקה עדיין
מתודעת כלל כלואי־הגיטו; ואף אצל הלוחמים עצמם היתה יותר תחושה מאשר ידיעה. המשטרה היהודית בגיטו. היה שם אברשה חבויניק, מפעילי הבונד, אירגון הפועלים
היהודיים הלא־ציוני. נוכחו גם ניסן רזניק
כי גם לאחר שנכתב כרוז המרד הראמהנוער
הציוני ואבא קובנר — צעיר השון,
ואף־על־פי שהיו כבר עדויות של ניצומאורעות
רכים צפו ועלו כמשפט אייכמן. טראגדיות של
חבורה 73 איש השומר הצעיר, אשר יזם
לים מגיא ההריגה ששמו פונאר* — גם
יחידים והרהרה של רככות נרשמו כפרטיבל הרשמי. אולם
את הפגישה.
לאחר שהיה ידוע וברור כי כל מי שנלקח שנכללה מזו יותר דראמתית אין שהושמעו. הפרשיות מכל
לפונאר נרצח — גם אז הוחזרו ונקלטו
לרובם היתד, זו פגישתם הראשונה זה
כעדותו של המשורר הלוחם, אכא קובנר. היא סיפרה על
בליבות היהודים בגיטו ווילנה ידיעות חדעם
דה. הם באו ממה שנחשב עד לאותו
שות לבקרים, כי באותו פונארישסתסגיטו.
הסגרתו של מפקד המחתרת היהודית כגיטו ווילנה לידי
זמן כ״מחנות״ עוינים. המחיצות נפלו רק
אז שררה בגיטו גם תקופה של יציבות.
נוכח המציאות המשותפת — ההשמדה.
הגרמנים -כלחץ היהודים עצמם .״פרשת ישו הנוצרי כמהדורה
החטיפות ההמוניות, בהן נלקחו להשמדה 40
לכולם היתד, משותפת ההכרה שיש
חדשה!״ הכתירו אותה סופרים זרים, שהעלו את זכר תושכי
אלף מתוך כ־סד אלף יהודי העיר, פסקו.
להתקומם ולא להשלים עם הרצח; שזהו
ירושלים מלפני אלפיים שנה, המוסרים לידי פונטיוס פילאטום
תוקם הגיטו והשתרשה האמונה, כי עתה
החשבון האחד הגדול. לכולם היתה משואת
ישו להמיתו. אולם מאחורי השורות הדקיקות של עדות
יונח לנותרים לחיות. כי הגרמנים נזהרו
תפת ההכרה שכבוד העם וכבוד החיים
מליצור את האמונה המוחלטת והכללית שקובנר,
כפי שנרשמו כפרטיכל, מסתתר סיפור מזעזע עוד
קוראים להם לעשות את המעשה שאפשר
המוות מצפה לכל יהודי, בכל מקום. אם
והוא למעלה מכוח אנוש: להעלות את
יותר. זהו הסיפור אשר לא סופר ככית־המשפט כירושלים.
טבחו בגיטו ווילנה, הניחו ליהודי ביאליס־המוכים,
המיואשים והמועדים־לטבח — לאקט
כעמודים אלה, הקטעים כאותיות דקות לקוחים מן הפרטיכל
טוק לחיות. כתוצאה מכך, האמינו בביאלים־
של התגוננות.
הרשמי כלשונם, ואילו שאר הקטעים הם חקירת ״העולם הזה״.
טוק שהרעה לא תיפול על ראשם, כי ישארו

בחיים — אם רק יצייתו לגרמנים.
^ יש מהם לא קיודה שבהתגוננות זו ישיגו ניצחון כלשהו. לא היה כל סיכוי לכך
כך גם, אחרי המכה הראשונה, פסקו הגרמנים מן ההמתה הסיטונית בווילנה. יושבי הגיטו,
ברובם המכריע, נתפסו לאשלייה המתוכננת: עתה כבר יונח להם. .למי דרושה מחתרת?״
שיוכלו להתגונן עד בוא הגאולה; אם כי תיקיות הגאולה לא פסקה אף לרגע. הם ידעו
שמר, שהם נוטלים על עצמם הוא רק לתת דוגמה של מוות בכבוד. דבר זה שאיחד אותם.
אמרו ,״למי דרושים מורדים? זה רק יפר את הסטאביליזציה, יסכן את הקיים!״
היה זה הגיטו הראשון בו התאחדו כל הגוונים הפוליטיים. היתד, זו המחתרת הראשונה —
בכל זאת החליטו המורדים למרוד. ניתוח קר — ותחושה בלתי־ניתנת להסברה — הביאו
ואולי היחידה — בה לא אורגנו יחידותיה לפי מפתח מפלגתי. מאותו רגע ואילך נתקיימה
אותם להכרה שאין רתחה אלא אשלייה נוספת, וכי עליהם להתכונן בכל זאת לחיסול סופי.
רק אחוזת לוחמים יהודיים.

ויטנברג ניבחר פד, אחד למפקד האירגון — קובנר הציע אותו — כי היה גם המבוגר
ך* ם התכנסו לישיבתם הראשונה, ארבעת המארגנים־המייסדים. ביום הראשון של שנת
ביניהם ובעיקר: בעל נסיון מחתרתי. קובנר עצמו ניבחר לסגנו ולמפקד הבאטליון
( ! 1942 נכתב כרוז המרד הראשון. המורדים הראשונים התכנסו כעבור שלושה שבועות.
הראשון — לכשיקום. גלזמן ניבחר למפקד הבאטליון השני ולאחראי על אימון הלוחמים.
קובנר היה אחראי על האירגון.
ד יער יפה נואחורי ווילנה, שם נהגו תנועות הנוער היהודיות לקיים את טיוליהן ואת
אותו ערב, באותו חדר, כאילו נמוגה אימת הגיטו. בקבוק הוודקה היחיד שהיה ברשותם
חגיגות ל״ג בעומר. היה זה חלק משיטת הזוועה של הנאצים, ני תמיד בחרו נוף יפה
הורק, תוך הכרה שמכאן ואילך יחיו, לפחות הם, חיים אחרים. לשעה לפחות, נשרה מהם
במיוחד, שאיש לא היה מתאר לעצמו שיבוצעו בו מעשי רצח כאלה.

האימונים התנהלו במרתפים סגורים, תוך סיכון עצמי רב. לא רק סיכון הגילוי על־ידי
הגרמנים, אלא סיכון ממשי, שבשעת ניסוי הפצצות והמוקשים מתוצרת בית, ייפגעו
הלוחמים.
באו הפעולות הראשונות. הונחו פצצות פרימיטיביות ומוקשים כימיים בתוך רכבות־תחמושת
של הצבא הגרמני; נשלחו לוחמים לעבוד במחנות של תותחנים גרמניים ובמכון
לבדק מטוסים. שם חיבלו במיתקנים, בתותחים, בחלקי־חילוף.
דווקא תפיסה זו, כי יש ללחום בגרמני באשר הוא, ולא רק להתכונן לקרב האחרון על
הגיטו, היא שחישלה את המחתרת. היא גם שדחפה את הלוחמים ללבות את אש המלחמה
מחוץ לחומות הרובע היהודי. בעידודם הוקם גם התא הראשון של המחתרת האנטי־פאשיס־טית
הלא־יהודית, מחוץ לגיטו.
כאן פעלו בעיקר הקומוניסטים היהודיים שחיפשו ומצאו את חבריהם המסתתרים מפני
הטירור הגרמני בעיר. בשורת האירגון בגיטו עודדה את רוחם. אם בגיטו אפשר, אמרו
לעצמם, בוודאי שאפשר גם בעיר. כפאראדוקם אולי יצלצל, שבמקום סעד ועזרה מחוץ
לגיטו, שביקשו לוחמי הגיטו׳ הופנתה הבקשה הראשונה של המטה הלא־יהודי שישאילו
להם מהגיטו כמה אקדחים. היהודים נענו לבקשה.
ויטאם, ראש המחתרת הזאת, היה אחד העסקנים הפעילים בליטה מלפני המלחמה
.. .ב־ 8ביולי 1943 נתפס וימאס על־ידי הגסטאפו. הוא איבד את עצמו לדעת בתא
העינויים. ב־ !5ביולי הגיעה אלינו שמועה לא־בדוקה, שהמקשר בין וימאס לבין מורדי
הגיטו, גם הוא נתפס. בליל 15 ביולי שלח גנס, מפקד המשטרה היהודי בגיטו, את נציגו
וביקש מאיתנו שנבוא אליו להתייעצות. ביקש באופן דחוף את •איציק ויטנברג, אברשה
חבויניק; .חיינה בורובסקה ו או תי...
קיומו של הארגון הלוחם היה סוד לא רק לגבי הגרמנים. חבריו שמרו על סוד
קיומו גם מפני המשטרה היהודית ומפני היודנראט היא מועצת 1היהודים, הממונה מטעם
הגרמנים.
כאשר אך מונה היודנראט, שררה הרגשה בקרב כלואי הגיטו כי יהיה זה מעין מימשל
עצמי. יהיה בידו לקבוע, כך האמינו, את גורל היהודים בגיטו. לכן, בראשית ימיו של
היודנראט, היו מיוצגים בו עסקנים ציבוריים ידועים.
לימים נסתאבה דמותו של היודנראט. הוא הפך כלי־ביצוע של מדיניות ההשמדה. התבלט
במיוחד מפקד המשטרה, יעקב גנס, קצין בצבא הליטאי לשעבר. הצטדקותו היתה :״אני טובל
את ידי בדם, כדי להציל חיי יהודים. אני מקריב אלף כוי להציל עשרת אלפים.״ השקפה זו
הוליכה אותו מחומרה אל שיפלות, ממעשי שיתוף־פעולה עד למעמקים התהומיים של
מכירת־אחים.

התקפהע? הגסטא פו

ויטגבוג -כפי שצוייו עדידי קובנר
אימת המוות. אולם איש מאלה שהיו באותו חדר לא שיער מול איזה אויב מחריד הם
עתידים לעמוד, נוסף על הרוצח עצמו. אויב מחריד זד. היה האשליה בה חיו המוני
הכלואים של הגיטו ...
ביקשנו מה שמבקשת כל מחתרת — למצוא עזרה. לא היתה לנו נמעט עזרה כזאת.
•אנחנו, בקשרינו אנו, בעידוד שלנו, הקימונו את המחתרת הלא־יהודית. בראשה עמד אחד
ויטאם, אדם פעיל במפלגה הקומוניסטית מלפני המלחמה...
ליטא, ככל אירופה המזרחית, שכבה תחת מגפי הנאצים. בתחילתה של שנת
1942 לא היה בכל הארץ שום תא של התנגדות. הצבאות התפוררו, האוכלוסיה השלימה
ברובה עם הכיבוש, ושום אירגון מחתרתי לא קם עדיין מתוכה. הכרוזים היחידים שקראו
לאוכלוסיה הפולנית להתמרד, בשם ״אירגון פאטריוטים פולני״; והכרוזים היחידים בליטאית
שקראו לאובלוסיה הליטאית להתמרד, בשם ״אירגון פאטריוטים ליטאים״ — חוברו בגיטו
והודפסו בדפוס חשאי שחבר האירגון היהודי הלוחם, אירגנו והכניסו לגיסו.
המצב בקרב הפולנים היה שונה במקצת. שם היתד. קיימת המחתרת הפולנית, בהנהגתה
של ממשלת הגולים בלונדון. לרשות סניפיה עמדו כוחות חזקים ונשק רב.
כאשר ביקש האירגון היהודי לוחם למצוא עזרה מחוץ לגיטו, ומאחר שלא נמצאה עד
אז בווילנה שום כתובת אחרת, פנה אל האירגון הפולני. על־ידי קשרים אישיים נוצר מגע
בין שני הא־רגונים, ולאחר השהיות ומשא־ומתן מייגע נענו היהודים בשלילה. הנימוק:
זה הספר המזרחי ואין בטחון שבנשק שיתנו ליהודים לא יסייעו לסובייטים בבוא ר,שעת
העזרה היחידה, הזעומה אך המופלאה, שהגיעה מן החוץ: יום אחד הופיעה בשערי הגיטו
נזירה, שביקשה לראות את אבא קובנר. כשנפגשו השניים במקום־סתר, הוציאה הנזירה
מתחת מעילה שלושה רימונים .״זה כל מה שיכולתי להשיג,״ אמר לקובנר ,״אני מבקשת
להיכנס לגיטו ולהישאר עימכם, להילחם ולמות, כי אלוהים הוא בתוך הגיטו״.
היתד, זו אם מינזר מסביבות וזילנה, שבתוכו מצא מחבוא אבא קובנר עם עוד קבוצה
של יהודים, בתקופה הראשונה של הכיבוש. לאחר שהקבוצות החליטה לעזוב את המינזר
ולשוב לגיטו, כינסה אותה אשד, את כל הנזירות לתפילה לשלום היהודים היוצאים.
הרימונים, שהובאו בסיכון כה רב, היו בלי נפצים.

הרובה הראשון מגיע?גימד

ך * אירגון היהודי הלוחם הוקס. חבריו גוייסו מתוך המסגרות של תנועות הנוער
| | הקיימות, על־ידי בחירה אישית. לאט לאט הורחבה המיסגרת ונוצרו יחידות פריפריה —
לא יחידות קרביות ממש, שהוכנסו לסודות האירגון, אלא יחידות מילואים. הבסיס הורחב
בהדרגה, עד שביחידות־הקרב היו מיוצגים כל הגתנים הפוליטיים. בתקופת־השיא, נועדו
להגיע לכדי 300 לוחמים מאורגנים במחתרת.
הנשק הושג בכל הדרכים, בעיקר בדרך השוד ממחנות־צבא גרמניים. הוא הועבר לגיטו
בארונות מתים, במיכלי צואה, דרך תעלות הביוב ובעיקר — על גופן של קשריות האירגון
הלוחם. מיעוטו ניקנה בזה? ובכסף מאזרחים פולניים — ואף מחיילים גרמניים, שלא חשדו
כי הם מוכרים את נשקם ליהודים.
היה משהו נבואי, דווקא בהשגת הרובה הראשון. הוטל על אחד מחברי האירגון —
שעבד עם עוד כמה מאות פועלי־כפייה יהודיים במחנה גרמני — לגנוב רובה ממחסן
המחנה. היה עליו לפרק את הנשק, להחביא אותו על גופו ולהכניסו בחשאי לגיסו.
הגיעה שעת שובם של הפועלים מן העבודה. כמה מראשי האירגון יצאו לשער, לראות
כיצד מגיע משלוח ראשון זה של נשק־מגן. הם ראו את תור הפועלים מתקרב לשער.
אלא שבמקום הזקיף הרגיל, שהיה מעיף מבט שגרתי על הנכסנים, עמדו הפעם מישמרות
משולשים: גרמניים, ליטאיים ויהודיים. כל מי שעבר על פניהם הרים את ידיו, והשומרים
מיששו את גופו. הם חיפשו מזון מוברח.
מבריח הנשק התקדם עם כל התור. הגיע למקום העשירי, התשיעי. חבריו בפנים הגיטו,
ידעו מה יקרה כאשר יתגלה הנשק. בפעם הראשונה הומחש להם מה פירוש האחריות
הקולקטיבית שכל יושבי הגיטו נושאים בה. ואז עשו דבר אינסטינקטיבי, בלתי־מחושב.
הם ביימו קטטה צעקנית ליד השער. השוטרים התנפלו עליהם, עצרו אותם. בתוך ההמולה
עבר מבריח הנשק את שער הגיטו עם הרובה היקר.

״אגי טובל ידי בדם:״

ך * שגת הנשק היתד, רק אחת המשימות. נוספו לה גם הצורך לאמן את הלוחמים
ן | להשתמש בנשק — ולא פחות חשוב: להסתיר את הנשק במחסנים סודיים. כל זאת
מתחת לחוטמה של המשטרה היהודית ושל המרגלים הגרמניים שבתוך הגיטו, בשטח שלא
עלה, ב0ך הבל, על שבע סימטות.

ך • גנובמשטרה היה יוסף גלזמן. הוא אף השתתף בחלוקת השייניס הראשונים. תחילה
^ סבר, ככל היהודים, כי השיינים הם תעודות של מיון מגיטו לגיטו ומעבודה לעבודה.
אך משנתברר לו כי לא היו אלה אלא תעודות־מיון למתת, ומשהגיע לידיעתו הכרוז
המחתרתי של קובנר, הקורא למרד — הצטרף מיד אל מייסדי האירגון הלוחם.
עוד בישיבה המשותפת הראשונה הודיע, כי רצונו להתפטר מיד מהמשטרה. אך כדי
לא לעורר את חשדותיו של גנס, החליטו חבריו שעליו להמשיך בתפקידו — עד הרגע בו
יידרש ליטול חלק באקציה.
הוא המשיך במשטרה. אך מאותו רגע הגיעה עבודתו עם גנס לידי משבר. מבלי יכולת
להסתיר את רגשותיו, הביע בפני מפקדו את סלידתו משיתוף־הפעולה עם הנאצים. כתגובה
החליט גנם לסלק את סגנו. אולם אם לא יכול היה לסבול מצפון ער בקירבתו, קשה היה
לו שבעתיים לסבול כי איש כזה יעמוד מנגד ולא יהיה שותף למעשיו. בפעולת־פתע נעצר
גלזמן ועמד להיות מוצא למחנה־עבודה מחוץ לגיטו.
האירגון המחתרתי הצעיר נאלץ לפעול. חבריו התנפלו על השוטרים, שיחררו את גלזמן
בכוח. איציק וקובנר אף הרחיקו לכת, התייצבו לפני גנס, הזהירו אותו מפני כל מעשה
פגיעה בגלזמן. היתד, זו הפתעד, מדהימה למפקד המשטרה, שקומוניסט ואיש השומר הצעיר
יופיעו לפניו כמגינים על איש־בית״ר. גנס עצמו הצהיר שהוא חבר המפלגה הרביזיוניסטית
ולכן יכול היה להעריך נכונה את משמעות התופעה החדשה של ליכוד המחנות מתחת
לחוטמו. שני מנהיגי המחתרת אף לא הסתירו בפניו כי נוצר כוח מזויין, אשר יש מעתה
להתחשב בו בתחומי הגיטו.
בצורה זו יצא האירגון הלוחם מן האלמוניות .׳היתה זו גם הכרזת־מלחמה בין האירגון
הלוחם לבין משטרת הגיטו, כשגנס יודע מיהם העומדים בראש המחתרת...
...הגענו למשרדו של מפקד המשטרה. היתר, זו שעה עשר בערב. הוא שוחח בתחילה
על העבודה ועל המצב בגיטו. הרגשנו שמשהו עומד להתרחש. מתון תחושה פנימית של
חברינו הלוחמים, הועמדו משמרות סביב הבניין וברחובות. אחרי כמה דקות של שיחה,
שלא פירשה דבר, נפתחה דלת צדדית במשרדו של גנם והופיעו בדלת אנשי ס.ס. עס תת־מקלעים
דרוכים נגדנו. הם ציוו עלינו לקום ושאלו :״מי פה ויטנברג?״ איש לא ענה. גנס
הצביע על וימנברג ואמר :״זהו ויטנברג.״ הם כבלו אותו בשרשרות, הוציאוהו בתת־מקלעים.
מוכי תדהמה אמרנו לגנס :״בוגד שפל, עוד נתראהו״ אז אמר לנו :״•אינני אשם.
איש שלכם נתפס על ידי הגסטאפו. מסר את שמו של ויטנברג ואני חייב למסור אותו —
אחרת ישלמו אחרים בחייהם עבורו.״ יצאנו, והוא הובל על־ידי הגסטאפו לשער הגיטו. זה
לא היה רחוק, פחות מכמה מאות מטרים עד השער. התצפיות, שהעמידו לוחמינו בדרך,
ראו מה קרה, והזעיקו מיד לוחמים. הם התנפלו על אנשי הגסטאפו. היו יריות והם
נמלטו על נפשם מעבר לגיטו. ויטנברג נשאר בי דינו...
חשיכה בגיטו. הרחובות היו ריקים ורק הד צעדיו של ויטנברג ומגפי אנשי
הגסטאפו נשמעו ברחוב. לפתע, ובבת אחת, פרצו ממבואות הסימטות קבוצות של לוחמים,
נושאי אקדחים וגרזנים, התנפלו בקריאות־קרב על הגסטאפו. המישמר הגרמני הוכה
בתדהמה. מי היה חושב שבתוך גיטו ״הודי יותקפו בחירי הנאצים? וזאת סמוך כל־כך לשער
הגיטו, השמור דרך־קבע בידי חיילים נוספים?
המישמר ניסה להשיב אש. נשמעו מספר יריות, אך ההתקפה הפיתאומית עשתה את שלה.
הגרמנים ברחו על נפשם — בהשאירם את ויטנברג בידי הלוחמים.

״ ת ס סו א ת וי טכב רג! ״
ך• ח בו רהנעלמה שו ב לתוך הסימטות, ויטנברג נלקח מיד למקום סתר, במסגריה.
| | כעוד מנסים לנסר את השרשרות שלידיו, הורה המפקד — חיוור אך שולט ברוחו —
לגייס את האירגון. קריאת הגיוס עברה כהרף את רחובות הגיטו, כשכל לוחם מעביר
אותר, בשרשרת לחברו. תוך שעה קלה היו היחידות ערוכות במקומותיה! .המיפקדה התכנסה
במעון השיתופי של השומר הצעיר, ואילו ויטנברג הועבר למחבוא.
היה ברור שהכל עוד עתיד להתרחש. על משמעות המעצר עצמו היו הדיעות חלוקות בין
חברי המיפקדה• סברה אחת היתה, שאולי נכון הדבר שד,מקשר הפולני, אשר נתפס על־ידי
הגסטאפו, מסר את שמו של ויטנברג, שרק אותו הכיר אישית, מכל חברי האירגון היהודי.
ואילו דיעה אחרת — ובדיעה זו החזיק ויטנברג לפחות בשעה הראשונה — היתה שאין
זו אלא תואנה וקנוניה של גנם, וכי הגרמנים עומדים לערוך אקציה בגיטו או אף לחסלו
כליל — ורוצים לחסל, על־ידי המעצר, תחילה את האירגון הלוחם. אלא ששום סימנים —
שכימעט תמיד יהיו מבשרים איכשהו לפני כל אקציה את קירבתה של הסכנה — לא היו
בנימצא. אף־על־פי־כן חיבר אבא קובנר מיד כרוז אל יהודי הגיטו, בו קרא להם להתגונן
ולא להאמין למירמד, כאילו מבקשים רק את ראשו של ויטנברג...
אך מיד נכון דבר שאיש לא יכול היה לשער• הגרמנים לא נכנסו לגיטו אבל הודיעו
לגנס, שאם עד שלוש לפנות בוקר לא יובא ויטנברג לידיהם, הם משמידים אית הגיטו. גנם
כינס מיד את תושבי הגיטו, הזעיק את הבריגאדירים (ראשי פלוגות־העבודה) ,את המשטרה,
ואחרי כן ערך אסיפה המונית, הסביר ליהודים שבגלל אחד ויטנברג עלול הגיטו להישמד...
...תחילה לא האמינו האנשים למשטרה. החלה ריצה מבוהלת למלינות בגיטו. נוער
מאורגן תפס עמדות של הגנה. פחד מפני העתיד להתרחש, וגאווה על הלוחמים הצעירים,
שימשו בערבוביה. בשעה אחת אחר חצות הצליח גנם לשכנע, בעזרת הבריגאדירים ואנשי

ציבור, את התושבים ששום סכנה לא נשקפת להם ולא היתד, נשקפת להם, אלא שאדם
אחד ויחיד ושמו ויטנברג מסכן את חייהם.
השוטרים, בחלקם חמושים באקדחים גרמניים שגנס חילק להם, חלפו בסערה על פני
הרחובות והחצרות בצעקה :״תפסו את ויטנברג! הוא מסכן את חיי הגיטו!״
עד שלוש לפנות בוקר עוד היה הציבור נקלע בין אימון ואי־אימון, בין פחד ותקווה.
אז הודיעו הגרמנים כי האולטימאטום הוארך עד לשעה שש לפנות בוקר. משלחות של
אנשי־ציבור התדפקו על דלתי מיפקדת האירגון הלוחם, בנסיון לשכנע את הלוחמים למסור
את מפקדם. המיפקדה דחתה כל משא־ומתן, הודיעה שהמפקד לא יימסר .״בלאו הכי כולנו
נישמד,״ ענו ,״וכל נסיון להוציאו מידינו ייתקל באש!״

״אתם רוצים שאסגיר את עצמי ז״

ף גם, השוטרים, הכריגאדירים ושליחי־ציבור עשו את שלהם, ופחד ההמונים הפך
^ לזעם מאיים שפרץ נגד האירגון הלוחם. כגל סוער החלו לזרום המונים אל המקום ששם
סבורים היו כי נמצא ויטנברג — מקום בו התבצרה מיפקדת האירגון — בתביעה להסגירו
ולא להעמיד בסכנה את הגיטו כו לו...
ואז באה הסתערות־זעם, של מי שעתידים היו להיות הנרצחים, נגדנו — מי שרצו
להיות מגיניהם. בגרזנים, במקלות, באבנים, גם בנשק — בנשק שקיבלו מהגרמנים נגדנו...
בינתיים והועבר ויטנברג ממקום מחבוא אחד לשני. אך בעברו מחופש כאשה, בליווי
חברת האירגון, זיהה אותו מישהו. מיד הוקמה הצעקה :״ויטנברג! הנה ויטנברג! תיפסו
אותו!״ אך לפני שיכול היה ליפול בידי רודפיו, הצליחו הלוחמים להבריחו שוב למקום־סתר
חדש. המיפקדה הודיעה לגנס שויטנברג נימלט מחוץ לגיטו ואיננו עוד.
זעם ההמונים הגיע לשיאו. המיפקדה שלחה לרחוב חברים וחברות בלתי־מזויינים, להסביר
לאנשים המוסתים שאכן זו רק מזימה של הגסטאפו ושלא ילכו שולל אחריה. אך בהנהגת
המשטרה נתפסו הצעירים הללו, הוכו מכות איומות ונלקחו כבני־ערובה.
המיפקדה שלחה לרחוב יחידה מזויינת בסכינים ובמקלות — הפקודה ה־תה עדיין לא
להשתמש בנשק חם — וזו שיחררה אותם מידי המשטרה.
אותה שעה כינס גנס אסיפה בחצר היודנראט .״יהודים!״ קרא .״אני נשבע לכם ששום
סכנה לא נשקפה ואינה נשקפת עכשיו לגיטו. אם סכנה כזאת תהיה נשקפת, אני אגיד לכם
מה לעשות. אני הוא המגן שלכם ואני הלוחם למענכם. אבל עכשיו חייכם וחיי נשותיכם
בסכנה בגלל אדם אחד. אם הוא לא ייתפס — נותרה לכם עוד שעה אחת של חיים. חפים
מפשע ישלמו בגלל ויטנברג!״
טרופי־פחד, מוסתים, הסתערו שומעיו בגל חדש, בצעקות ״פרובוקאטורים! פרובוקאטו־רים!״
על בית הלוחמים. הם החלו לרגום באבנים ולהסתער בגרזנים.
עמדנו לפני הברירה: לפתוח באש נגד הקורבנות העתידים — נגד אחינו. כל מה
שבנינו במשך שנים, כל מה שהתכוננו אליו, עומד להתמוטט משום שהצליחו להביא
לידי טירוף־דעת את הקורבנות, למען עוד שעה של חיים. כמה זה אנושי אבל כמה זה
נורא
...ה שיטה הנאצית לשסות אוכלוסין באוכלוסין, עם בעם, קרבנות בקרבנות הגיעה
לשיאה אולי השטני ביותר. והנה עמדו יהודים, שמירב אחיהם כבר הומתו, ואף הם
עתידים היו בעוד כמה חודשים להיות מוצאים להורג. אך השיסוי ורצון־החיים, האמונה
כי בצייתנות ניתן אולי לזכות בחיים מידי הרוצח, הביאום לעלות באגרופים ובגרזנים
ובמקלות על בניהם, שלא ביקשו אלא למות כלוחמים למען כבודם וכבוד אבותיהם.
נותרה עוד מחצית השעה לסוף יהאולטימאטום
עוד נעשה נסיון ומישהו הודיע לגנס שאחר ימסור את עצמו בתור ויטנברג. היה
מישהו שהתנדב. גנם דחה זאת באומרו שתהיה קונפרונטאציה עם קוזלובסקי, איש־הקשר
הפולני שנתפס, והעמדת הפנים לא תצליח. הוא הבטיח שאם ויטנברג יעמוד בכך, הוא
יעשה הכל לשחרר אותו לאחר מכן מהגסטאפו. לא נתנו אמון בדבריו. אבל כשצר
עלינו כל הגיטו סביב, החלטנו — חברי המפקדה — לעלות אליו
הם הגיעו למחבואו. יחד עם אנשי המיפקדה הגיעה לעליית־הגג בה היה ויטנברג גם
סוניה מדייסקר, מראשי הלוחמות, חברת הנהגת הקומוניסטים בגיטו. הם עמדו אילמים.
על שולחנו של ויטנברג היה מונח אקדח. לידו, אוחזת בו, עמדה ידידתו. הוא הביט
בה ואחר הביט בחבריו. הוא שאל אותם :״אתם רוצים שאסגיר את עצמי?״
שתיקה מחרידה מילאה את החדר. היה זה אבא קובנר שפרע את הד ממ ה...
...א מרתי לו :״ראה, ברחוב עומדים יהודים. בהם נצטרך להילחם כדי להגיע אל
האויב. ההם יעמדו ויצחקו. זהו המצב. תן פקודה ונילחם. אתה מוכן לזה? תן!״ לא.
הוא לא היה מונן לזה. הוא היה אדם גדול...
...רגע ביקש לאבד את עצמו לדעת. הוא נטל את האקדח וקרבו לראשו. ידידתו אחזה
בו ומנעה בעדו. הוא רעד בכל גופו. התכופף וגופו כמו נשבר. אך מקץ רגע הזדקף,
הפנה מבטו אל סוניה ושאל :״מה החליטו החברים? (הוא התכוזן להנהגת מפלגתו) —
הגם אתם החלטתם שעלי להסגיר את עצמי?״
סוניה היתד, לבנת־פנים. עורה נראה שקוף כזכוכית. היא אמרה :״כן, איציק.״
ידידתו של ויטנברג נכרכה על צוזארו, ובהתייפחות מקפיאת־דם פרצה לעבר העומדים:
״בוגדים! רוצחים! אל תלך, איציק ! הם בגדו בך! אל תלך!״

הוא צעד דגרו כ7י 7ה

> כרי המיפקד־ה ניצבו ללא הגה. ויטנברג השתחרר מזרועותיה של ידידתו, נטל
ן | האקדח, הושיטו לאבא קובנר ומינהו למפקד החדש. ואז פנה לעבר הדלת, נעצר,
הביט לאחור כמבקש לחזור ולחבק את ידידתו, ראה אותה מעולפת על הספה. באחת פנה
עורף והחל לרדת במדרגות. בזה אחר זה ירדו חברי המיפקדה אחריו במדרגות, כשמאחוריהם
פורצות צעקותיה של האשד, האוהבת ״רוצחים! רוצחים!״ ומהרחוב למטה בוקעות
אליהם קריאות ההמונים :״פרובוקאטורים! פרובוקאטורים!״
אך נתגלתה דמותו של ויטנברג בפתח הרחוב, כמו ים שנסוג, נרתעו אחור ההמונים...
כולנו עמדנו בחגורותינו, באקדחים האומללים, הלוחמים בצד, ההמונים סביבנו.
ברחוב המרוקן הוא הלך לשער הגיטו להתמסר לידי הגסטאפו
...ויטנברג מת בתא העינויים של הגסטאפו• חבריו, שידעו מה צפוי לו, ניסו לפחות
למנות ממנו את העינוי הממושך. הם ביקשו להבריח לו ציאנקאלי. אולם הם לא הספיקו
לעשות זאת. עוד באותו יום, כימעט מיד אחרי התחלת החקירות, נודע שמת. האם נמצאה
יד אלמונים שבכל זאת העבירה לו את הרעל המושיע? את הסוד קברו יחד עימו
...ההיסטוריונים ישפטו אותנו לגנאי או לזכות. אם רשאי אני את דעתי להגיד, אומר
זאת: היום, יותר מאשר בימים ההם, סבור אני, שמותו של ויטנברג — שעל דעת
המיפקדה ועל דעתי אני מסרנו אותו לגסטאפו — היה אחד משיאי המרד הגדולים
ביותר, אחד ממעשי הגבורה הגדולים ביותר של מחתרת יהודית לוחמת בגיטו. כי שום
לחימה אינה שווה לה
ב־ 1בספטמבר ,1943 בשער, חמש לפנות בוקר, הוקף הגיטו בכוחות גדולים של
גרמנים ואסטונים• למודי נסיון גיטו זזארשה, מתוך ידיעה כי קיים אירגון לוחם בגיטו,
ערכו את עמדותיהם סביב החומה ופרצה בפתע, ללא סימנים של הכנה מוקדמת, לתוך
הסימטאות ביחידות קטנות, ערוכות לקרבות־רחוב.
אף־על־פי שהופתעה, הצליחה המיפקדה לגייס את הלוחמים ותוך רבע שעה היה כל
האירגון מוצב בעמדותיו, הערוכות מראש. אלא שר,פאניקה שנשתחררה מיד בגיטו
וד,פתאומיות שבפעולה השהו את פתיחת מחסני־הנשק. בכל זאת הספיק הנשק להגיע
לרוב העמדות במועד — סרט לפלוגה אחת, שמקום ריכוזה היה סמוך לשער הגיטו. בסיוע
סוכן יהודי של הגסטאפו, שהכניס את הגרמנים דרך פתח צדדי אל הגיטו, הוקפד, פלוגה
זו. החל מאבק אכזרי של ידיים וציפורניים מול תת־מיקלעים. אנשי הפלוגה הוכו מכות
רצח והובלו למכוניות, כשחלקם מצליח להתחמק מהגרמנים, לברוח ולהגיע לעמדת
המיפקדה; ואחרים מנסים לקפוץ מהמכוניות שבהן הובלו ונופלים חלל; ושוב אחרים

שהצליחו להימלט לאחר שכבר הוסעו כברת דרך, והם מגיעים חזרה לתחומי הגיטו.

ש7ושה ניתקו בחוצות

ף* 7זה התרחש תוך דקות ספורות. למפקד, אבא קובנר, התברר שסביב הגיטו,
^ במרחק רחוב מן החומה, ערוכות עמדות מרגמות. הוא נתן לאנשיו פקודה לתפוס עמדות
ולהקים מיתרסים ברחוב הראשי ובסימטות הצדדיות, המובילות מן השער אל לב הגיטו.
הוא נתן פקודה לעמדה הקדמית, ברחוב סטראשון ,12 עליה פיקד אליה שינבוים, לקחת
בחשבון את ר,טאקטיקה של האויב, לתת לו להיכנס עמוק בגיטו ולא לפתוח באש
לפני שהגרמנים ייתקלו בעמדה המרכזית. שינבוים, מתוך חוסר ברירה — התקרבותה
של חוליית גרמנים לעמדתו — או מתוך אי־התאפקות, פתח באש. נפגעו גרמנים, אך
יחידת החיפוי שלהם המטירה מיד אש־מיקלעים על העמדה ושינבוים נפל חלל. הבית הופצץ
יחד עם עוד שני בתים סמוכים לו.
כאן קרה הדבר המפתיע והבלתי־משוער ביותר: הגרמנים נסוגו מהגיטו — ולא
ניסו לחדור אליו יותר.
במשך 14 הימים שלאחר מכן עמדו הלוחמים בנשק גלוי בעמדותיהם, מבלי שיוכלו
לבוא במגע עם הגרמנים. באמצעותו של גנס והמשטרה היהודית הודיעו הגרמנים ל־13
אלף היהודים שנותרו עוד בגיטו, כי אין כל סכנה שיובילו אותם לפונאר — אלא שהם
חייבים לעבור למחנד,־עבודה באסטוניה. שוב נקלעו האנשים בין פחד לפיתוי. כדי להאיץ
בהם, איפשרו הגרמנים לנציגים מקרב היהודים לנסוע לאסטוניה, להיווכח שאכן הפעם
הזאת — שוב הפעם — לא מדובר במוות, אלא בטחנו,־עבודה.
כעבור זמן שבו כמה מן הנציגים ואף הגיעו מיכתבים מאסטוניה, שבישרו לנותרים

ביום השיחווו: ויטקח, שבנר, הרקה
בגיטו, כלשונו של אחד המיכתבים :״דא לעבט מען און מהערט וזי דער בער כראפעט
(פה חיים ושומעים את הדוב נוחר).״ כלומר: שומעים את קירבת החזית הרוסית.
המוני יהודים יצאו ״מרצונם החופשי״ מן ד,גיסו המוגן לאסטוניה, מתוך הכרה
מעורבת שכאן המוות בטוח ואילו שם — אולי — יחיו. באותם שבועיים ימים הצליח
האירגון הלוחם להבריח מהגיטו, בדרך הרת סכנות, כ־ 500 בני־נוער, בקבוצות מאורגנות,
אל יער הפארטיזנים. עם אלה יצאו גם שני חברי המיפקדה, יוסף גלזנר וניסן רזניק.
מהמיפקדה הראשונה נשארו בגיטו רק אברשה חבויניק והמפקד, אבא קובנר.
ב־ 23 בספטמבר, משהתברר שבין הסיכוי לחיות באסטוניה (ואכן האריכו שם היהודים
חיים עד יומיים לפני גמר המלחמה) ובין ההתגוננות בגיטו, שפירושה מוות, יבחרו
האנשים בדרך הראשונה; ומשהתבררה כוונת הגרמנים לרוקן את הגיטו מתושביו
״האזרחיים״ ולהשמיד את הלוחמים יחד עם הרובע הריק, החליטה המיפקדה לנטוש את
הגיטו, לפרוץ את טבעת הכיתור ולהגיע ליער.
כ־ 150 אחרוני הלוחמים ירדו לתעלות־הביוב ואחרי תלאות של שני ימים ושני לילות
הגיעו ליער רודניקי. בדרך מהעיר נתקלה אחת החוליות במישמר גרמני. בחילופי היריות
נפל קצין המישמר הגרמני אך החוליה נתפסה וחבר המיפקדה, אברשה חבויניק, הלוחם
קפלן והלוחמת הצעירה אסיה ביק נתלו קבל עם, ברחובות העיר.
עוד לפני שהגיעו הלוחמים ליער, שיכלו שני קורבנות נוספים. האחתהיתה הסיירת
טייבל גלבלום• השני היה נער בן — 16 בנו בכורו של איציק ויטנברג
אמרתי שאמסור את האמת, רק את האמת, את כל האמת. אני בטוח בכך שאמרתי
את האמת, רק את האמת — יאבל לא את כל האמת.,.
כי כל האמת פירושה כל מוראות הגיטו וההשמדה, שאין בכוח אנוש לתארם.
כי כל האמת פירושה איך רצחו את הנפש לפני שהרגו את הגוף.
כי כל האמת פירושה איך, בתהום הדמים והאימה, התגוננו האנשים שלא למות ברעב
ובמחלות, איך התפללו באיסור, ילדו במחתרת, הסתתרו מפני הרוצח במלונות כלבים.
כי כל האמת פירושה — מעל לכל — איך מרדו, איך לחמו, ואיך הפכו אלה שעמדו
למות בכבוד בגיטו ללוחמי החיים והנקמה ביערות. איך נוסדה חטיבת הפארטיזנים
היהודים, הנקמה, ביערות רודניקי ונארוטש, ואיך נפלו אלפי בני־נוער יהודיים ביערות,
כחלוצים לפני מחנה הפארטיזנים המאורגן. ואיך, חרף כל התנאים הללו, מילאו את שורות
הלוחמים הפארטיזנים בכל יערות מזרח־אירופה למעלה מ־ 25 אלף בני נוער יהודי.
— ועדין לא תהיה זאת כל האמת.

לי ד תו של נאוגי
מאמו שני בסידוה: איו הגיע אדולף אייכמן אל המחלקה היהודית של הס.ס.

המקרי האיומים

^ 61^ 4 4 1

246

^ ^ 0 0 0 6 - 6 6 6 0 6 4 4 4 1 6 <*6 4 <5 2 6 4 1 4 4 4 6

24440

* 6רן 67

^ 04414. 0 0 4 4

6 10 16 (0ס>~ 6

4144-44 /

נסייון ות רתאר את התפתחותו הרגזוגית גהנזעשיוו
שר אדורף אייכתן תבופח נור \2בועי תוידוייח תפווריגו
שר פני 3554 שתודי עדותו ו־27ו שתודי ת״וכג־ווות״
שח־יבד בכרא ג׳ארתי. תפשו\2ית תתצותתיש בשתוריגו
ארה באותיות דעות רגווזזיש תתישתכית ארת. כדי
רשתוד שר שיגנונש התעודי, תודגתו שר כתה שאפשר
תירורית, תברי רתען את שיבושי הרשון והנישוח.
־ל־ מאת

אודי אבנר

ך • חגהשכועות 33 ,ע , 1קרא האדון בלום, מנהל חברת ואקום בזאלצבורג, לסוכן־
^ נוסע אדולף אייכמן — ופיטר אותו מעבודתו. האדון בלום היד, יהודי. הוא לא תיאר
לעצמו כי במעשה שיגרתי זה הוא פותח בשרשרת תגובות מקריות אשר נסתיימה בהפיכת
השם אדולף אייכמן לאחד השמות הגדולים בהיסטוריה היהודית בכל הדורות.
הבנת אופיו של אדולף אייכמן היתד, נעשית לפשוטה יותר אילו רגז אדולף הצעיר
על המעשה השרירותי של המנהל היהודי, ונשבע לנקום את נקמתו בגזע היהודי כולו.
כך היה המאורע מופיע, בלי ספק, בסרט הוליבודי. אך במציאות אירע הדבר אחרת.
אייכמן דווקא שמח על הפיטורין.
מדוע? ״אני כשלעצמי שמחתי על נך שהדברים הגיעו לכלל פיטורין,״ הודה בפני הפקד
אבנר לס. כי מאז הועבר מסביבת לינץ לסביבת זאלצבורג, התרחק מדי מבית ההורים,
נאלץ לחיות חיים עצמאיים, שלא התאימו לו .״גם להורים זה לא התאים ...בראשית עונת
התיירות, המתה הסביבה מרוב תיירים ...אווירה זו דחתה אותי. שוב לא שמחתי עוד
בעמלי, לא היה לי עוד חשק למכור, לבקר לקוחות. אן המשכתי בעמל יו מי עד
שבאה הודעת הפיטורים מפי בלום.
מה גרם לה? כעבור כמה חודשים, בהתקבלו לעבודה במשרדי הס.ס ,.כתב אייכמן
״תולדות חיים״ ,בהן ציין כי פוטר מעבודתו בגלל פעילותו הנאצית. בשנת ,1941 כאשר
הציע מפקד משטרת־ד,בטחון ללישכתו של הימלר להעלות את רב־סרן אייכמן לדרגת סגן-
אלוף, לא שכח לציין כי אייכמן היה פעיל שנים רבות במפלגה הנאצית האוסטרית ו״פוטר
בשעתו ממישרתו בגלל פעילותו הפוליטית.״ האסמכתא לכך נמצאה בילקוט־השרות של
אייכמן, בצורת מיכתב של הקונסול הגרמני בלינץ משנת , 1933 בו אישר כי היתד, לפיטורין
סיבה פוליטית.
אולם בעדותו סיפר אייכמן סיפור פרוזאי יותר .״המנהל בלום אמר לי: עלינו לצמצם
•את חבר־העובדים. אני הייתי הרווק היחיד בין הסוכנים־הנוסעים. על כן הוחלט לפטר אותי.״
אם כן, מה מקור השקר על הפיטורין הפוליטיים? שוב פעלה כאן הפרוטקציה, שליוותה
את כל שנותיו הראשונות של אייכמן• הקונסול הגרמני בלינץ היה ידיד ותיק של משפחת
אייכמן, שנמנתה עם קומץ בעלי האזרחות הגרמנים בעיר. לפי בקשת אייכמן־האב, גתן

לאדולף את ההמלצה המבוקשת, מתוך הנחה שהדבר יעזור לו לקבל עבודה בגרמניה
הנאצית.
כאשר הצביע הפקד לס על הסתירה, החל אייכמן לגמגם. טענתו: אומנם חשב תחילה כי
פוטר בגלל צימצום חבר־ד,עובדים, אך לקונסול נודע כי רקע הפיטורין היה פוליטי. על כן
רשם הקונסול גירסה זו במיכתב־ההמלצה, ואייכמן עצמו השתכנע שגירסר, זו נכונה. בסך
הכל: שקר עלוב, מן המקובלים במשטר של דיקטאטורה מפלגתית.
כאשר נחקר אייכמן מתי הפך אנטי־שמי, הזכיר כי ברבות הימים בא אליו הדוד פריץ
ותבע ממנו להציל זוג יהודי וינאי מציפורני הגסטאפו, ולתת לו להגר, בניגוד להנחיות
הימלר .״הדוד פריץ בא לברלין והזכיר לי שהיה זה הוא שעזר לי בשעתו לקבל עבודה
בחברת ואקום, וכי תמיד היטיבו עימי בחברת ואקום, למרות שפופר היה יהודי, למרות
שווייס היה יהודי, למרות — איני יודע — אפשר שגם המנהל בלינץ, קנהויזר, היה יהודי.
המנהל בלום, בזאלצבורג, היה גם הוא — אני משוכנע בזה — יהודי. הדוד פריץ הזכיר
לי זאת, והצביע על זה שמעולם לא עשו לי רעה...״

7א היה רי אומץ־הזב

ה יכול היד, צעיר מובטל בן 27 לעשות בשנת?1933 באוסטריה — ובכל העולם
המערבי — שרר משבר כלכלי חמור. באוסטריה רבתה האבטלה .״באותם הימים, אחרי
שניכשלו כל מאמציו של אבי להיות תעשיין, ואחרי שהפסיד את כל כספו, החל אבי
לעבוד כסוכן של חברות מסחריות.״ המצב בבית היה קשה.
ידיד משפחתי הציע לאדולף אייכמן תפקיד של זבן בחנות לצורכי־חשמל. אולם אייכמן
הצעיר הגה רעיון אחר: לפתוח עסק משלו, לשמן־סיכה. בימי שרותו בחברת ואקום, הכיר
את כל תחנותיו־,בנזין באזור. עלה על דעתו לנצל קשרים אלה כדי לפתח עסק עצמאי.
ואז שוב קרה משהו הנראה כיום כחולייה גורלית בשרשרת ד,מיקרים .״נסעתי לאברלינג,
כדי לבקר שם אדם שהיה נוהג לקנות כמויות גדולות של שמנים מחברת ואקום. רציתי
לרכשו כלקוח ראשון נסעתי לשם, אבל לא ביקרתי עוד אצל הלקוח• ,אלא הפסקתי באופן
פיתאומי את הנסיעה. החלטתי החלטה אחרת. אמרתי לעצמי: הרי אני אזרח גרמני, אלן
לגרמניה, אעשה נסיון אצל חברת ואקום בגרמניה.״
החלטה פיתאומית זו אפופה אווירה מיסתורית. יתכן כי בתקופה אחרת היה האיש אומר:
״שמעתי קול פנימי״ .מה גרם לשינוי פיתאומי זה?
אייכמן עצמו אינו נותן תשובה מלאה .״בשעת ההכנות שלי לפתיחת העסק העצמאי,
נתקלתי בקשיים כלשהם ,־איני זוכר אס היו כספיים או אחרים.״ יתכן שהוא כן יותר
במקום אחר בעדותו, בהסבירו :״הרי הייתי אדם צעיר, יחסית. הייתי רגיל תמיד שאחרים
יכוונו •את מעשי, גם בשטח העיסקי. יתכן שלא היה לי אומץ־הלב להיות עצמאי, באמת
איני זוכר, אולי גם היו לי קשיים. על כל פנים, הפסקתי את הנסיעה, חזרתי הביתה, אמרתי
להורים שלי שאני אסע לגרמניה. גרמניה היא גדולה. שם בטח עוד יש עבודה, אולי אפילו
בחברת ואקום, או בחברת־נפט גדולה אחרת
קרוב לוודאי שגם זו אינה כל האמת. מן הסתם אמר אייכמן לעצמו :״אני כבר שנתיים
חבר המפלגה הנאצית. עכשיו השתלטו הנאצים בגרמניה. הקונסול הגרמני יתן לי המלצה.
אסע לגרמניה, אגיד שאני נאצי ותיק שנרדף בגלל פעילותו — בטח יסדרו לי עבודה.״
וכך, ביום בהיר אחד, באביב , 1933 שבועות מעטים אחרי שהפך אדולף היטלר לראש
ממשלת גרמניה, עבר צעיר בשם אדולף אייכמן את הגבול לתוך הרייך השלישי, כדי
לחפש לו עבודה כפקיד קטן בחברת־נפט.

״אשחק קצת בחיילים .״

ך פני כן לא שכח רודף־הפרוטקציה הצעיר לבקר במשרדו של עורך־׳הדין ארנסט
/קאלטנברונר, כדי להצטייד במיכתב־המלצה נוסף, שיפתח בפניו את שערי המפלגה
הנאצית במולדת. קאלטנברונר, רס״ר ד,ס.ס. ואיש־הריגול שגייס אותו שנתיים לפני כן
לשורות הגווארדיה השחורה, שמח לראותו.
כי באותם הימים היתד, המפלגה הנאצית אסורה באוסטריה. הדיקטאטור האוסטרי הננס,
אנגלברט דולפוס, כרת עם מוסוליני ברית נגד היטלר והחליט לנהוג בנאצים המקומיים
ביד חזקה. הס.ס. וה.0א. נאלצו לרדת למחתרת. אייכמן עצמו, שהזמין לו ערב האיסור
מדי־ס.ס. חדשים, ואף שילם עבורם מראש, לא טרח לקחתם מן החייט. מוסדות המפלגה,
ובראשם הגאו־לייטר בולק, עברו את הגבול והקימו להם בסיס בעיירה גרמנית סמוכה.
קאלטנברונר סמך על אייכמן. הוא החליט לנצל את נסיעתו כדי להעביר את הדואר המחתרתי
לבולק .״הוא אמר די — כן, בוא מחר, אני אתן לן מיכתבים, אתה תיקח אותם
אתן׳ תשים אותם במיזוודה שלן, תעביר אותם לשם ותתייצב אצל הגאו־לייטר בודק.״
אייכמן היד, מרוצה מסידור זה. הנה ניתן לו התירוץ לגשת לבולק, הידיד הוזתיק של
אביו. הוא קיווה כי בולק יכיר לו טובה על השרות הנאמן וישתדל עבורו בחברת ואקום
הגרמנית.
הנסיעה עברה ללא תקלה. בביקורת־הגבול לא עלה על דעת איש לפתוח את המיזוודה
של הצעיר הבלתי־מרשים. הוא מצא את בולק בפאסאו, עיירה בצד הגרמני של הגבול.

בעל הזכוונות: א״נמן כני שנואה לעין המצלמה בעת העוויות על הזוועות

״התייצבתי שם ונאלצתי להמתין, מסרתי את המיכ־תביס,
נאלצתי אחר כך להמתין, נאלצתי להמתין
בחדר הקירמי, אז נצטוויתי להיכנס לחדרו של ה־גאו־לייטר,
ואמרתי לגאו־לייטר בולק למה באתי
ומה אני חושב לעשות.
״אז הויא אמר — לא, אני גם אמרתי לו, ביקשתי
אותו, אולי הוא יודע איזו דרך אל חברת ואקום
הגרמנית. אז הוא העיר שיותר טוב שקודם כל
אשחק קצת בחיילים, הגיע הזמן שאלמד ללכת קצת,
שעלי להיות קודם כל חייל. זה גם התאים לי.
אמרתי לעצמי :״טוב, אז מה לעשות, תהיה חייל/״
למעשה היתד, זאת סחיטה: בולק רמז שישתדל
עבור אייכמן, בתנאי שהלה יתנדב תחילה לם.ס.
המגוייס• כי בולק האמין שבקרוב יטיל היטלר על
הנאצים האוסטרים לכבוש את שלטון ארצם בכוח.
לצורך זה הוקמה חטיבה מיוחדת של אנשי ס.ס,
אוסטריים על אדמת גרמניה. היא נקראה ״הלגיון
האוסטרי״ ,וכסמל נשאה פרח הררי לבן.
כך צעד אייכמן, באקראי, צעד נוסף בדרכו הגורלית.
עד כה היה סתם איש ס.ס ,.הקדיש לאירגון
כמה שעות בשבוע. עתה הצטרף ל.0ס. המגויים,
פלוגת־מחץ מחויילת בעלת צביון צבאי מובהק.
הנאצי־של־סוף־השבוע הפך נאצי־מיקצועי.

תיגרות עס גולגולת־־המתים
ך * ח ד שי םהמע טי ם, אותם בילה אייכמן בו
| יחידות הס.ס. המגוייס, היו היחידים בחייו בהם
עבר הכשרה צבאית כלשהי. נאצי מובהק זה, שלבש
את מדי הם.ם. במשך 14 שנה, המודה כי עזר
ברצח המיליונים, לא השתתף מעולם בשום קרב,
לא היד, מעולם בשום חזית, לא הבין מאומה בנשק
רציני. בשעה שמיליונים מבני־עמו חירפו את נפשם
ונפלו במלחמתו של אדולף היטלר, נשאר אייכמן
עכבר־העורף.
אחרי שיפשוף חובבני ראשון בלגיון האוסטרי,
ששיחק בתירגולת של קרבות־רחוב, הועבר אייכמן
לשרות נוח יותר, ביחידת־קשר של ה.0ס. שעזרה
לשוטרים בגבול האוסטרי. המטרה האמיתית: להגניב
דואר מחתרתי וחומר תעמולה לאוסטריה ולהוציא
משם מתנדבים נאציים, שבאו להצטרף ללגיון האוסטרי.
היה זה שרות נוח. אנשי ה.0ס• אכלו
בפונדק, אייכמן ניהל את החשבונות וכתב את
הדו״חות. כי המפקד היה עסוק בחיזור אחרי בנות
המקום, כפי שמציין אייכמן במורת־רוח. תמורת
כישרונו הפקידותי הועלה אייכמן לדרגת רב־טוראי.
אחרי אינטרמצו זה הועבר אייכמן למקום ששמו
כבר עורר אז סלידה ברחבי העולם התרבותי.
היה זה דכאו — מחנה הריכוז המחריד, בו עונו
כבר אז אלפי גרמנים אנטי־נאציים ויהודים. סמוך למחנה״הריכוז היה מחנה אימונים של
הס.ס. אייכמן צורף ליחידה של הס.ס. הקרבי, שעברה אימונים צבאיים של ממש. תחת
הפרח האוסטרי, ענד את שני הברקים של ה ,.0.0בתוספת המספר . 1
״זה היה תמיד מחזה יפה בעיני, באותס היטים, כאשר צטד הגדוד, כשבראשו הטפקד
הרכוב על סוסו, ואחריו שלוש הפלוגות, כשבראש כל אחת מהן רוכב המפקד.״ אך לא
תמיד נראה לו המחזה כה מרהיב־עין.
עוד לפני כן עבר חודיה בלתי־נעימה. באחד הימים עברה יחידתו תירגולת־עונשין. היה
עליה לזחול בשדה־שלף. אחרי זמן קצר עבר חלק מן האנשים למיסדר־חולים. אך אייכמן,
שהיה מלא חימה על כי נעשה עוול ליחידה, המשיך לזחול עד הפסקת־הצהריים. בהפסקה
שם רטיה על המרפקים הפצועים, והמשיך בזחילה גם אחרי הצהריים. הרטיה ירדה חיש
מהר׳ ומשני המרפקים ירד העור כליל. עקשנות חיילית זו עוררה תשומת־לב חיובית
בין המפקדים.
חודיה אחרת היתד ,׳ההתנגשות המתמדת עם שומרי מחנה־הריכוז הסמוך, אנשי ס.ס.
שענדו את גולגולת־המתים על צווארוניהם. מאז מדבר אייכמן בשינאה ובזילזול על אנשי
הגולגולת, שהפעילו את מחנות הריכוז, ולאחר מכן את מחנות־ד,השמדה.
״היו לנו תמיד יחסים רעיס עס אנשי גולגולת־המתים. כי לא ראינו באנשי־הגולגולת
חייליס, אלא סוהרים; אנשי־בית־סוהר ולא אנשי־צבא. ואילו לנו היו מפקדים רכובים על
סוסים, בראש היחידות הצועדות. היתה לנו תיזמורת צבאית משלנו. הכל היה צבא, וזה
עורר שוב את קינאתם וזעמם של שומרי מחנה־הריכוז. לעתים קרובות פרצו תיגרות
בבתי־המרזח של דכאו. סגל מחנה־הריכוז, שהיה ממוצא בסארי, ניסה לקחת מאתנו בכוח
את הכידונים שחגרנו, והאנשים שלנו ניסו לקחת מהם את האקדחים שהם חגרו.״
בימי השרות חלה אייכמן בדלקת האוזן. הוא ניכנס לבית־ד,חולים במינכן. באחד הערבים
הורשה לו לבקר בעיר. אייכמן ניצל את ההזדמנות כדי לגשת לאירגון־ד,סעד של הנאצים
האוסטריים בעיר. שם ביקש מן המנהל להשתדל עבורו בענין קבלת עבודה בחברת ואקום.
כי אייכמן רצה להסתלק מן ד.0,ס. ד,מגויים.
אחרי הפגישה ניכנס לבית־מרזח. שם עמד פאטיפון. אייכמן רצה להתבדר. הוא שם את
!התקליט הראשון שנזדמן לידו — שיר של היהודי טאובר.
באותו רגע ניכנס לבית־המרזח סיור של הם.ס ,.שאנשיו חבשו קובעי־פלדה. הם הופתעו
לראות איש ס.ס. המאזין לשיר יהודי. הדבר עורר את חשדם. הם לקחו את פינקס־השרות
שלו והסתלקו. כעבור כמה דקות הופיע סיור שני. שוב נדרש אייכמן לזהות את עצמו.
משלא היה מסוגל להגיש את פינקס־השרות, נעצר ונכלא, עד שבא מנהל המשרד האוסטרי
וזיהה אותו.

גוינג, היטלו והימלר ב־ ,1934 כשאייכמן היה רב־טוראי

״איד אתה מסתלק מכאן/־,,

ייכמן רצה להיחלץ מן השרות הצבאי. תחילה חלם עדיין על שיבה אל המשק
הפרטי, על ג׳וב בחברת ואקום.
״לא חומרת השיפשוף הצבאי המריצה אותי להרהר, :איך אתה מסתלק מכאן?׳ אלא
השיעמום ההורס של השיגרה, כשכל יום דומה ליום שלפניו...״
עתה הבין כבר כי בולק רימה אותו, וכי לעולם לא ישחררו אותו מן ד.0,ס. ד,מגויים
כדי להתמסר לפרנסה במשק הפרטי. ואז בא לו הרעיון הגואל.
הוא שמע כי שרות־הבטחון של הימלר מחפש אנשים. הדבר נראה לו כמוצא אידיאלי
מן החיים הצבאיים• שהרי המפקדים לא יכלו לסרב לשחררו אם נדרש ממשרד המפקד הראשי.
מה היה שרות־הבטחון? ״אז שמעתי כי שרות־הבטחון של המפקד הארצי (הימלר) מחפש
אנשים. אמרתי לעצמי: זה ענין טוב. ראשית, אתה תוכל להסתובב. תשב במכונית, תשמור,
תראה הרבה דברים, תהיה היום פה ומחר שם, ואלה כבר חיים אחרים מאשר לשבת כאן
תמיד בתוך המלכודת, תמיד אותם העניינים ותמיד ״אותו הדבר תיארתי לעצמי שזה
כמו שראיתי בעתונים המצויירים, כשמנחיג מפלגתי גבוה נוסע, אז ליוו אותו שומרי־ראש,

שעמדו על כבש המכונית. החלפתי את, שרות־הבטחון של מפקד הס.ס.׳ עם, שרות הבטחון
של הרייך׳ .איש לא העמיד אותי על ההבדל. לא היה לי כל מושג למה אני מתנדב.״
רב־טוראי אייכמן ביקש חופשה, נסע למינכן, התייצב במטה ד,ס.ס. וביקש העברה לשרות־ד,בטחון.
היה עליו למלא שאלון ארוך. לאחר מכן חזר לדכאו. במשך תקופה ארוכה לא
קיבל כל תשובה. הוא שכח מן והעניין.
״בסוף ספטמבר , 1934 ,כמו ברק משסיים בהירים, קיבלתי פקודה להתייצב לפני המג״ד.
עברתי בלבי על רשימת החטאים שלי, שכמותה יש לכל חייל. אז שמעתי כי הועברתי
מן הס 1.0.אל שרות הבטחון של המפקד הארצי, בברלין.״
כך, שוב במקריות איומה, הגיע אדולף אייכמן אל שרות־הבטחון של הם.ם — .באותה
מקריות בה הגיע למפלגה הנאצית, ל.0ס ,.לגרמניה, ל.0ם. המגויס. האיש שנועד למלא
תפקיד כה מרכזי בתולדות ההשמדה, הגיע לתפקיד זה מפני שהשתעמם ביחידה צבאית.
יתכן מאוד שאילו הועלה אייבמן באותם הימים לדרגת סגן־מישנה ב.0ם. הקרבי, או
אילו ניתן לו לקבל עבודה בחברת ואקום, לא היו אזרחי ישראל שומעים את שמו לעולם.

רב־טוראי עושה ספוגג׳ה

אשר הגיע רב״ט אייכמן לשערי הארמון הקיסרי ברחוב וילהלם 102 בברלין, בו
שכנה הלישכה הראשית של שרות־הבטחון, עדיין לא היה לו כל מושג על מהותה
האמיתית של היחידה אליה הועבר. איש גם לא הסביר לו זאת. הוא התייצב לפני רב־סמל,
קיבל סדינים ושמיכות, והועבר לחדר בו ישנו 12 איש. אנשי שרות־הבטחון הנשואים גרו
עם משפחותיהם מחוץ לבניין, אך הרודקים היו חייבים לגור בו בתנאי קסרקטין. אייכמן,
בן ה־ ,28 היה רווק.
השרות היה מלא אכזבות. תחת לעמוד על כבש המכונית של הימלר ולעבור ביעף על
פני המונים מריעים, נדרש לשבת בכרטיסיית־ענק ולמיין כרטיסים במשך שמונה שעות ביום.
עוד יותר הרגיז אותו שלמרות מעמדו הרם כרב־טוראי נדרש בכל שבת אחרי־הצהריים
להשתתף בניקוי החדר ובשטיפת הריצפה, תחת השגחת הרט״ר .״זאת היתה עבודה מפרכת
ובלתי־אפשרית לגמרי, כי זה היה משפיל בשביל רב־טוראי. רק הפקודה הברורה לחלוטין
של הרס״ר, שלא השאירה מקום לשום ספקות, הביאה לכן שמילאנו את הפקודה בנאמנות,
אם כי מתוך רטינה ורוגז. זה לא הגיע לנו בשום פנים, בתור רב־טוראים שכבר שירתנו
ביחידה מגוייסת. אולם גס לזה התרגלנו.״
כל כמה ימים נאלץ לקום בחמש בבוקר ולעשות תרגילי־סדר לפני ארוחת־הבוקר. מן
הצורך הזה השתחרר רק כעבור שלוש שנים, כאשר הועלה לדרגת רב־סמל, זמן רב אחרי
שכבר הטיל את חתיתו על נציגי יהדות גרמניה.
בינתיים מסר אייכמן את הכידון שלו. אנשי שרות־הבטחון יכלו לבחור בין פגיון לבין
אקדח. הוא בחר באקדח, כי הפגיון, שהיה תלוי מן החגורה בשתי רצועות בגובה הירכיים,
הפריע לתנועה ולישיבה.
חליפה אזרחית לא היתה לאייכמן העני. כשהלך להצטלם עבור תעודותיו, נאלץ לשאול
חליפה מחברו, הרב־טוראי השני שגר באותו חדר.

נריגג הרם בפטיש

**ץ רות־הכטחץ של מפקד ד,ס.ס. היה, באותם הימים, גוף מגוחך למדי. לא היתד, לו
44/שום סמכות ממלכתית. גם לא היה לו עדיין שום קשר עם הגסטאפו. היה זה פשוט
אירגון פרטי של היינריך הימלר׳ לטיפול בנושאי שגעונותיו הפרטיים. הימלר, שהיה עד אז
איש בעל חשיבות מישנית במשטר הנאצי, עלה באותם הימים לשורה הראשונה, אחרי
(המשך בעמוד )18
שהצטיין בטבח אנשי ר,ס.א ,.פלוגת־הסער החומה, ביוני .*1934
* סיבותיו של טבח זה, שהביא לשינוי־גברי יסודי בצמרת המשטר הנאצי, מפורטות
בספרו של אורי אבנרי, צלב הקרם.

י ו?י* 1י־ ת

(כ 5הזכויות שמורות)

• עוד עשויים להיעשות נסיונות קלושים להקים רשימה
מאוחדת של השמאל, אס כי אפסו כימעט כל הסיכויים. הדוגלים
ברעיון זה לוקחים בחשבון את גילויי התסיסה הקיימים בעניין זה בסניפים
העירוניים של אחדות־העבודה, הדוגלים באיחוד עם מפ״ם ולבון, בהתאם
להצעות שראל בר־יהודה ומשה כרמל. מתנגדים לכך בחריפות: ישראל
גלילי, יגאל אלון ויצחק בן־אהרון, החוששים כי איחוד כזה עלול לפתוח
פתח לשורת זעזועים ופילוגים נוספים במשקי הקיבוץ המאוחד, שחזרו
לאיתנם אחרי זעזועים קודמים.

• בל תעמולת הבחירות של מפא״י תהיה מכוונת נגד

הליבראלים ונגד מפ״ם, תוך ויתור על כל התקפה על אחדות־העבודה,
חרות והדתיים. גם מפא״י וגס חרות יאשימו את הליבראלים ואת
מפ״ם בנכונות לוויתורים לערבים. לעומת זאת מאמינים הליבראלים ומפ״ם
כי התקפות •אלה עשויות לעזור להם, מאחר שלדעתם קיימת בציבור נטיה
מעורפלת אך ברורה למדיניות של שלום.

ס הליבראלים ינסו למשוך גם אליהם קולות של ערכים.
לצורך זה יכניסו במצעס דרישה לביטול המימשל הצבאי ואף יבטיחו מקום
בכנסת לנציגים ערביים. לא ברור עדיין אם יכניסו מועמד ערבי באחד המקומות
הבטוחים ברשימתם, או שיקימו רשימת ערבית נפרדת, הקשורה עם
המפלגה הליבראלית.

• חוגי הספרדים בארץ יתנגדו בחריפות לצירופו של

נארבוני, עסקן ציוני אלג׳יריה, להנהלת המובנות היהודית.
בין השאר מואשם נארבוני בכך שהפר השבוע, בראיון עם צהרון ישראלי
את ההוראה המפורשת של המוסדות היהודיים באלג׳ידיה, האוסרת על
נציגיהם לנקוט עמדה נגר (ובעד) הפל״ן. נארבוני, שהוא דובר חוגי
הריאקציה הצרפתית, התקיף בראיון זה בחריפות
הישראלי למען אלג׳יריה חופשית, הטיף למעשה
הקיצוני ביותר נגד השלום.

• דו־שכועון רציני במתכונת ,,ל׳אבספרם״ הצרפתי עומד
להופיע עוד החודש כישראל. הדו־שבועון ישא את השם אתגר, יהווה
המשך לכתב־העת האינטלקטואלי, בעל אותו שם, שהופיע ער כה בצורת
חוברת רו־ירחית.

באבי ראש רכים ייגרמו למפא״י ערב הבחירות בשל

הדפוס הפרטי של המפלגה. הדפום, מן הגדולים והמשוכללים בארץ,
התחרה עד כה בכל שאר בתי־הדפוס במחיריו המוזלים, סבל בשל כך הפסדים
רבים. לאחרונה, כנראה כדי ללחוץ על המפלגה דווקא ערב הבחירות, לתמוך
יותר בדפוס, החליטו מנהליו לסגור כליל את המיסדרה העברית שלו. הודעות
פיטורים נשלחו ל־ 34 פועלים, שיסרבו לקבלן. כן הודיעו לשבועוני צה״ל
ועיתונים עבר ים אחרים המודפסים בדפוס זה, על הפסקת ההדפסה מסוף
החודש הנוכחי

• נושא אחר העשוי לשמש נשק תעמולתי נגד מפא״י:
תלונות של נכי־מלחמה, כי הוזנחו ולא שוקמו כראוי על־ידי משרד הבטחון.

• בניגוד לדרישות מרכזי המפלגות, יצביעו שלושת נציגי
מפא״י ונציג מפ״ם במועצה המקומית רכסים, כעד בחירתו
של נציגה הבודד של חרות, גבריאל זאריבי, לראש המועצה.
חברי סיעת מפא״י איימו להכריז על עצמם כסיעה עצמאית, באס תיכפה עליהם
המפלגה להגיע להסכם עם הסיעה הדתית במועצה. אם אומנם יתמידו נציגי
השמאל בהתנגדותם למרכזיהם, יהיה זה המקרה ראשון בארץ שנציג חרות
ייבחר בקולות מפא״י ומפ״ם.

• הנהלות הברמלית ואש״ד ייאלצו להכניס לקופת האוצר
סכומים גדולים על חשבון בול בטחון, אותם לא גבו עד כה. הכר־מלית
היתה פטורה עד כה ממס זה, ואילו אש״ד תתבע לשלם בול בטחון
גס עבור ההסעות המיוחדות שהיא עורכת לפי הזמנות פרטיות. תשלומים אלה
עלולים להגביר בהרבה את גרעונה של הכרמלית החיפאית.

במדינה
(המשך מעמוד )4
היה מנגן בפסנתר לפני כל פעולת־השמדד.
בגטו. האשד. שנצטוותה לעבור הפלה מלאכותית
אך המחכה עד לגמר ועידת קאזאב־לאנקה,
מתוך תקווה כי צ׳רצ׳יל ורוזבלט
יביאו לשינוי מיידי. האשה שזחלה מתוך
חפירה מלאת גופות.
פה ושם קורנת גם קרן־אור קטנה —
קרן־אור שאינה מאירה, אלא רק מבליטה
את החשיכה הגדולה מסביב. הרס״ר הגרמני
אנטון שמיט בווילנה, שעזר למחתרת
היהודית והוצא להורג על־ידי הנאצים. סגן
הוורמאכט באטל בפשמישל, שאסר על גירוש
היהודים העובדים במיפעלי הוורמאכט, חסם
בפני הגסטאפו את הגשר ואיים לפתוח
באש על כל איש ס.ס. המנסה לעבור
על פניו. שמות מעטים אלה רק מדגישים
מה מעטים היו בני־האדם — גרמנים, פולנים,
ליטאים — ששמרו על צלם אנושי
גם כאשר היה הדבר כרוך בסכנה.
״הזוועה שבשיטה״ .אך לא דמויות
אלה עמדו במרכז השבוע הרביעי של המשפט
הגדול, המשבית כימעט כל אירוע בארץ.
במרכזו עמדה התופעה שהעד אבא
קובנר קרא לה ״הזוועה שבשיטה״• עד
אחרי עד הוסיף את תרומתו לתיאור תופ־

עד אותו רגע הקשיבו מאה אנשי לח״י,
שהוזמנו למסיבה החגיגית, בשלווה מנומסת
לנאומים ולברכות. אולם לשמע דברי
הגלילי, קמה מהומה. ד״ר ישראל (״אלדד״)
שייב וכמה מתומכיו, ביניהם המשורר אורי
צבי (עלון עירית תזת־גן) גרינברג, פרצו
במחאות ובצעקות פרועות.
להתפרצות קדמה התיעצות, בה דנו המשתתפים
בתכנית־פעולה ליום מלאות עשרים
שנה להרצחו של אברהם (״יאיר״)
שטרן, מייסדו ומפקדו הראשון של לח״י.
אנשל שפילמן, מרכז הועד להוצאת כתבי
לח״י, הציע לארגן את יום יאיר כעצרת,
בה ישותפו חוגים רחבים אותם אף דאג
לציין :״מבן־גוריון ועד בגין״ .יעקב אליאב
(לבשטיין) ,קצין־הבטחון של בנק ישראל,
הציע להקים חוג רעיוני, מתוך מגמה
ברורה ליצור מסגרת לגיוס לוחמי המחתרת
לתמיכה בקבוצת דיין־פרס. ברוח דומה דברה
גם גאולה כהן לשעבר קריינית קול
ציון המחנות, תחנת השידור החשאית של
לח״י.
אנשל הציע ועדה שתטפל בהכנות
ליום יאיר והזכיר את שמו של נתן ילין־
מור. די היה להזכיר את שמו של מי
שהיה חבר מרכז לח״י ומפקדו, וכיום

עה זו — השיטה האל־אנושית, הבלתי־
׳אישית, האפורה׳ האוטומאטית, בה פעלה

המכונה של ההשמדה.
כנגד זה צייר השבוע הרביעי גם תמונה
נגדית: תמונת ההתקוממות. היא היתר,
אנושית, אישית, התקוממות הצלם האנושי
נגד הפעולה האנונימית של המכונה. אנחה
של הקלה, כימעט של שימחה, נפלטה מלב
הקהל כאשר החלה צביר לובטקין, בעיניים
דומעות ובעברית מליצית, לתאר את הרגע
•הגדול כאשר פתחו לוחמי הגטו באש על
הנאצים, וכאשר חיילי הגזע העליון ברחו,
בהשאירם אחריהם את הפצועים בשדה־הקרב.

היה זה האפי־אנד — כי המחתרת
והפרטיזנים לא שמו קץ להשמדה. אבל
הם הוכיחו כי האדם החופשי מסוגל לקום
וללחום גם בתנאים הנואשים ביותר נגד
כוחות העריצות. כאשר סיפרו עקרות-
הבית הקטנות מעל דוכן העדים כיצד
קיימו את הקשר בין הגטאות, תוך סיכון
חייהן בכל רגע, כאשר סיפרו אנטק צוקרמן
ואבא קובנר על התעצמות ׳המחתרת בתנאים
חסרי־תקדים אלה של רודנות טוטאלית, יצרו
מישקל נגדי קטן אך חשוב לתיאור הגיהינום
של ד.0,ס.
בחשיפת גילויי ההתקוממות, לא פחות מאשר
בחשיפת ״הזוועה שבשיטה״ ,תרם
המשפט הגדול תרומה מכרעת לחינוך ה,
דור.

מראשי
הפעולה השמית, והוועד למען אל־ג׳יריה
החופשית, כדי ששייב יתפרץ שוב:
״הוא בוגד! האם הוא ידבר על יאיר?״ ענה
לעומתו הגלילי :״ומי לדעתך צריך לדברי
בן־גוריון? דיין?״ התפרצויותיו הנוספות של
שייב הושתקו על־ידי הנוכחים, שפתחו
בשירה :״הנה מה טוב ומה נעים, שבת
אחים גם יחד...״

ארגוגים
טי ר ת לדו״י
״לח״י היה אירגון שלחם לשחרור הארץ
מידי האימפריאליזם, ומי שרוצה להמשיך
בדרך הארגון, חייב גם היום להילחם
באימפריאליזם,״ קבע השבוע יוסף הגלילי,
לוחם לח״י ותיק, במסיבה שנערכה באולם
טל בגבעתיים לרגל הוצאתם לאור של שני
כרכים מכתבי לח״י.

היושב כתוף הסוגר. יומיים אחרי
התקרית הופתעו רבים ממשתתפי המסיבה
לקרוא עליה כתבה בהבוקר. בכתבה זו,
שנכתבה על־ידי העורך גבריאל (״ציפ״)
צפרוני, תואר ילין־מור כסיבה שבגללה
״פוצץ הכנס״ ,מאחר שדרכו היא בניגוד
ל״אינטרסים החיוניים של המדינה״ .מדוע
נקט בטאון המפלגה הליבראלית שוחרת־השלום
בקו של ידידי דיין־פרס? פתרון
התעלומה: שייב המילטריסטי הוא אחד
השותפים הקבועים של הבטאון הליברלי.
כעבור יומיים נאלץ צפרוני לפרסם מכ־תב־תשובה
מוחץ של ילין־מור:
״חברי, ואני בתוכם, הואשמו פעם בפעולה
נגד האינטרסים החיוניים של הישוב,
והוכרזנו (זכור על־ידי מי) כעוכרי ישראל
ומחריבי הישוב. הנסיון הזה לימדני, כי רק
הגיונו של אדם ומצפונו — הם המוסמכים
לקבוע מה הם, האינטרסים החיוניים של
המדינה׳.״
המשיך ילין־מור :״עשרות הנוכחים במסיבה
יכולים להעיד כי הכנס לא פוצץ,
אלא נסתיים בקבלת החלטה. אמנם, כמה
אנשים ניסו להקים שערוריה, כדי למשוך
תשומת־לב אל עצמם, אך המסובים לא
נגררו אחריהם.
״ולסיום: כל אדם יכול לבחור לעצמו
את חבריו בהווה ולעתיד. מה שאין כן ביחס
לעבר החתום. ואני — כמעט על כל חברי
בעבר אני גאה ואני מוקירם, בלי שים •לב
לכרטיס המפלגתי אשר בכיסם, ולהשקפותי־הם
הפוליטיות היום — במידה שהן אינן
העולם חז ה 1254

מתקרבות לדעותיו של אחד היושב בימים
אלד, בסוגר בבית־המשפט בירושלים.״

עתזנזת
המשאל שו ע ד
״לעצור את המכונות!״ קריאה דראמתית
זו, המושמעת בדפוסי העתונים רק כאשר
מגיעה ידיעה סאנסציונית חשובה, נשמעה
בשבוע החולף בדפוס ידיעות אחרונות.
הפעם לא היתד, זו ידיעה מסעירה, שעצרה
את המכונות. מנהלי העתון סתם הורו
להשמיד את העמודים הפנימיים של עתון
ערב שבת, להדפיס תחתם עמודים חדשים.
ההבדל היחיד בין הגליונות שהושמדו לבין
המודפסים מחדש, היה בכך שבחדשים
הוצאה רשימה בודדת אחת. היתד, זו רשימה
תמימה למדי. כבכל יום ששי, הופיע בעמודים
הפנימיים של עתון ערב השבת
של ידיעות אחרונות, מישאל־בזק שנערך
על־ידי יחזקאל אדירם. השאלה שעליה השיבו
הפעם אנשי ציבור ואזרחים פשוטים,
היתד, קשורה בהופעות להקתו של פיטר
פריי בערבי שבת באולם מוגרבי בתל־אביב.
הנשאלים התבקשו להשיב, אם לדעתם יש
לאפשר ללהקה זו להמשיך ולהופיע בערבי
שבתות.
רוב המשיבים השיבו בחיוב. חלקם אף
הוסיף דברים בגנות הכפייה הדתית, שהפסיקה
את הופעות הלהקה. מאחר שכל אחד
מהמרואיינים הביע את דעתו האישית בלבד,
לא ראה עורך העמודים הפנימיים, דויד
אבידן, כל פסול במישאל.
עורכי העתון הבחינו ברשימה במאוחר,
כאשר היתה כבר תחת מכבש הדפוס. הם
ניבהלו. המחשבה על תגובתם האפשרית
של הקוראים הדתיים של ד,צד,רון הדאיגה
אותם. הם החליטו להוציא את המישאל
מתוך הגליון, אפילו במחיר של הדפסת
מהדורה חדשה ומתוקנת.
כך חדרה הכפייה הדתית, אם כי בעקיפין,
בפעם הראשונה גם לעתונות הישראלית.

מ שפט
ע ליז ה פ * 1ו -ב ת ־ ע ו 1שין*
עקרות־בית ונשים מזדקנות שוב ניצבו
השבוע בתור, משעות הבוקר המוקדמות,
כשבידיהן מספר סידורים, בפתח האולם
הגדול בבית־המשפט המחוזזי בחיפה. משפטה
של עליזה פאנו, הנאשמת ברצח
אשת־מאהבה, רפאל אליעז, הופסק לשבוע
בשל מחלתו של השופט משה עציוני. עם
התחדשותו, לא חדל לספק את סקרנותן
של נשי חיפה, שרבו ממש על המקומות
באולם.
במשך שעות ארוכות ישבו והתבוננו
בעצורד, אשר רכנה בתוך תאה המגודר,
כשהיא מציירת ללא הפסק מדרגות על
גבי מספר אינסופי של גליונות נייר .״אין
דבר,״ אמרה עליזה לבושת־השחורים, ש־כימעט
ולא התעניינה בנעשה במשפט ,״ההצגה
תיגמר בקרוב.״
טראגדיה — לכולם. ההצגה נגמרה,
זמנית אומנם, הרבה יותר מהר ממה שציפו.
התביעה, שהבטיחה תחילה להביא
לבית־המשפט 36 עדים, ויתרה על רבים
מהם. ביחוד נגרמה אכזבה לצופים באולם,
כאשר התברר שבעלה של הנאשמת, הד״ר
משה פאנו, לא יופיע כעד־חביעה במשפט.
״זוהי טראגדיה לכולם,״ אמר אחד מאנשי
פרקליטות המדינה׳ ״טראגדיה לנרצחת, ל
נאשמת,
למשפחתה, לרפאל אליעז. למה להגדיל
את הטראגדיה של הבעל?״
למעשה, היתה דרושה עדותו של הרופא
רק כדי להוכיח שהמירשמים הרפואיים, אותם
רשמה עליזה בשמו, ובהן קנתה בבתי-
המרקחת כמויות גדולות של פרודיגאל —
היו מזוייפים. דבר זה ניתן היה, כנראה,
להוכיח גם באמצעות עדות של מומחה
לכחב־יד.
כאשר פסקו להופיע עדי תביעה, ביקש
סגן פרקליט המחוז, רפאל גרבלי, מבית־המשפט,
לצוות לערוך הסתכלות פסיכיאטרית
בנאשמת, על מנת לקבוע אם היא בת־עונשין.
לכאורה
היה זה מתפקידו של הסניגור
לבקש הסתכלות כזאת. אומנם בשיחות
המוקדמות בין הסניגור, עורך־דין נפתלי
ליפשיץ, לבין נציגי הפרקליטות, הודיע
ליפשיץ כי יביא חוזת־דעת של מומחה ש־עליזה
אינה בת־עונשין. התביעה ביקשה
לצח־ת על הסתכלות פסיכיאטרית מטעם
בית־המשפט, בתקווה שהיא תוכיח שעליזה
שפויה בדעתה לחלוטין.
במיקרה כזה, לא יהיה מקום לטענתו של
הסניגור על סמך מימצאים של רופא פרטי.

ד ר כי אדם
מאחור הצעקה
״הרגשתי חום בכל הראש• לא ידעתי
מה תפס אותי. קפצתי ממקומי בצעקות.
אני זוכר שרציתי לרוץ אליו ולהרוג אותו:
,בלוט הונד׳ ,צעקתי אליו. תהרגו אותו!
תהרגו אותו! הוא השמיד את כל משפחתי.״
כך אומר צבי שפר 41 האדם שזעק
השבוע בבית־המשפט בירושלים. הוריד בכך
את המשפט מאולימפוס הטראגדיה הלאומית
והכניס בו את נימת הטראגדיה האישית
המלווה את כל מאזיני המשפט. שפר, אחד
מניצולי השואה, השאיר את אשתו, חודה,
ובנו דרור, בתל־אביב ובא לבית-העם לראות
מה עושים לרוצחם של בני משפחתו
שלו:
מספר צבי: אשתי סבלה הרבה יותר
ממני ורצתה לנסוע למשפט. אבל כשראיתי
את מצבה הקשה, כשהיא מקשיבה לשידור,
ידעתי שזה יביא לאסון, אם היא תיסע.
שיכנעתי אותה לא לנסוע — ונסעתי בעצמי.
כשהשופט
הלוי שאל את העד, מה קרה
עם משפחתך? ,כאילו שראיתי את כל בני-
משפחתי נכנסים אל תוך הקרונות ומובלים
אל המות. זכרתי את משפחתי ואת
משפחת אשתי. נזכרתי בכל הסיפורים של
אשתי על אושודיץ ובירקנאו, יותר אני
לא זוכר שום דבר התעוררתי בחדר

המשטרה.
״זהה סו ף מיהו האיש שפיצץ את
שאננות מהלך המשפט? סיפורו, בתקופת
המלחמה, אינו שונה מאלפי סיפורים אחרים.
דווקא משום היותו רגיל כל־כך, הוא
מעורר חלחלה.

מספר צבי כיצד עפרה עזיו שואת
אירופה:

כשהתחילה המלחמה, הייתי בבראטים־
לבה, בצ׳כיה. הגרמנים תיכף הכריחו אותנו
ללכת עם טלאים צהובים. ב־ 1941 לקחו
אותנו למחנה־עבודה. שם חפרנו תעלה בין
שני נהרות.
כשהתחילו, כעבור חודשיים, לגרש את
היהודים מצ׳כיה לפולין, ניסינו לברוח.
יום אחד, כשחזרנו מהעבודה, הסתתרתי
בשדה, והשומרים לא מצאו אותי. עברתי

צכי שפר מתפרץ כיציע משפט אייכמן
.הוא הרג את כל משפחתי!״
את הגבול להונגריה, בדיוק ליד מחנה־ריכוז,
והשומרים הרגישו בי והתחילו לרדוף
אחרי.
חשתי שאני אבוד. רצתי על הכביש,
וקפצתי תחת שיח. ההונגרים המשיכו ישר
בכביש — וכך ניצלתי.
בהונגריה, באותו זמן, היתד, אנטישמיות
רגילה. רק אחרי נמן־מה, התחילו להעביר
את היהודים הצעירים, למחנות עבודה.
הלכתי לשם בעצמי. פחדתי שיתפסו אותי,
כי בכיסי החזקתי את הניירות המזוייפים
שהיו לי.
הייתי שם שנתיים. עבדנו בחפירת תעלות
אנטי־טאנקיות והשומרים הענישו אותנו כל
הזמן: היו מעמידים אותנו במיפקדים ארוכים,
ולא נתנו אוכל. כל זה לא חשוב,
לעומת מחנות־ההשמדה, אבל גם זה היה

די קשה.
ב־ 1944׳ כשהתקרב הצבא האדום, ברחנו.
האיכרים האוקראינים חשבו שמציאה היא
להחזיק יהודי — והסתירו אותנו•
אחר כך חזרתי לביתן הבית — לאקר־פתים.
לא מצאתי אף יהודי בכל העיירה
שלנו, בה היו קודם .400 זה היה נורא:
הבית שלי היה אותו זמן אורווה ולי אפילו
לא היה איפה לישון.
הסתובבתי ברחובות, חצי משוגע. השכנים
רק ידעו שלקחו את המשפחה שלי.
לאן — לא ידעו.
אחרי כמה שבועות באו אנשים שחזרו
ממחנות המוות. איתם חזרו אחותי ואשתי
לעתיד. אז נודע לי מה קרה למשפחה ולהן.
וזה היה לי כל השנים בתוך הלב.״
בקרו! הבהמות. חוזה, אשת צבי וילידת
אותה עיירה, עברה דרך אחרת, אף
היא משותפת לחלק גדול מיהדות הונגריה.

מספרת האשה שחורת־השיער,
והנראית צעירה מכפי גילה:

נאשמת פאנו על ספסל הנאשמים
״ההצגה תיגמר בקרוב!״
העולם הזת 1234

יום אחד הודיעו בגטו שצריכים להתאסף
במיגרש ונוסעים למחנה־עבודה.
כשהתאספנו, לקחו אותנו לקרונות של
בהמות 80 .־ 90 בקרון אחד. שלושה ימים
נסענו בלי לדעת איפה אנחנו.
אני ישבתי ליד אמי היקרה. היא כמעט
לא דיברה, כל הזמן. המבט שלה היה עצוב
ונוגע ללב, כאילו שהיא ידעה מה צפוי

עד היום מצלצלת באוזני השאלה, אותה
שאל האבא של בעלי, :האם יתכן שהם
רוצים לרצוח אותנו? הלא הם סופרים כל
תינוק וכל ישיש בכל תחנה? ,אז עוד לא
ידענו שזה חלק מהשיטה השטנית.
הגענו למקום שלא ידענו היכן הוא, וירדנו
מהרכבת• אני רואה עכשיו את זה
לפני העיניים שלי, בדיוק כמו לפני 17
שנה, כשזה קרה לי. הם אמרו לנו להסתדר
בשורות. המקום היה מלא עם ס.ס.
שציוו עלינו, :לחוד הגברים ולחוד הנשים.׳
הם התחילו לערוך את הסלקציה. עמד
שם אחד שהצביע באצבע, ימינה,ושמאלה.
לפי סימן זה הפרידו בינינו. לחיים או ל־

מוות. הכל היה כל־כך פיתאומי ולא מובן,
עד שאפילו לא הספקתי להרגיש איך שהפרידו
ביני לבין משפחתי.
ראינו שם איך הם מכים את הזקנים
והזקנות׳ ולא ידענו שמחכה לנו משהו
גרוע מזה• לא רצינו שהם יפגעו בהורים
שלנו, ולכן הלכנו כמו שהם אמרו לנו.
כשעברנו בכביש הארוך המוביל לתוך
המחנה, ראינו גדר מחושמלת וצריפים.
עשרות צריפים שמתוכם יצאו נשים. יותר
נכון, היו אלה שלדים לבושים בסמרטוטים,
מגולחי־פדחת, שנראו לנו כמו מטורפים
מסוכנים.
שאלנו את עצמנו: איפה אנחנו? מה פתאום
הביאו אותנו הנה?
״הרגשנו מה קרה איתנו״ .אחרי
מספר שעות, נראינו בדיוק כמו המטורפים
האלה. גילחו אותנו והלבישו אותנו בסמרטוטים
עם 2על הגב. הכניסו אותנו
לצריף ארוך, בו היו 1200 נשים. על כל
קרש, שהיה צריך לשמש כמיטה, שכבו 10
או 12 נשים.
כשנכנסנו, הרגשנו פיתאום מה קרה אי־תנו.
התחלנו ליילל ולבכות. הרגשנו שהפרידו
בינינו לבין המשפחה, לנצח•
אחרי שהיינו שם שבוע, בא טראנספורט
חדש. היו שם קרובים שלנו. עמדנו ליד
הגדר החשמלית, קראנו להם ונופפנו בידיים.
הם לא זיהו אותנו. וזדאי, שאלו את
עצמם: מי המטורפים האלה?
כל שבוע היו עושים סלקציה ושולחים
את החלשות למודת. יום אחד עשו סלקציה
ובחרו אותי, אבל אני ברחתי.
אחרי חודשיים, העבירו אותנו למחנה,
ליד אושוזיץ — לבירקנאו. שם עבדנו באריגה,
בשביל הצבא הגרמני.
משם לקחו אותנו ברכבת לברגן־בלזן.
כשהגענו לברגן, ראינו ערימות־ערימות של
גודיות, ליד הצריפים. אנשים התעלפו תיכף
בבוקר מרוב רעב ומחולשה. היינו עומדים
שעות בצל־אפל (מפקד הספירה) ואנשים
היו נופלים.
אחר־כך שמענו שהרוסים מתקרבים. הגרמנים
הוציאו אותנו והתחלנו ללכת ברגל,
מרחקים־מרחקים.
היתד, זו צעדת־המוות. הלכנו שלושה
שבועות, בלי לאכול ובלי לשתות. הגרמנים,
השומרים שלנו, היו מחזיקים אצלם
בגדים כמו שלנו, כדי להגיד, במקרה שיתפסו
אותם, שהם אסירים.
בוקר אחד התעוררנו ולא ראינו מסביב
אף שומר גרמני. באותו בוקר נגמרה המלחמה.״

רכי חיים
ה אי שהשקט
״הגד לי, דוד משה, יהיה טוב?״ שאל
יובל פרקש ( )5את הח״כ הקומוניסטי, ד״ר
משר, סנה, כאשר אמו, המשוררת ועתוג־
(המשך בעמוד )14

דג בעומד אינו וק חג הגרו, חג המדו

חובה ה״!

58^> 01י

ץ וכרת כחולה קטנה היתה באחד
ן | מימי השבוע חומר־הקריאה הפופולארי
ביותר אצל קרוב לאלף גברים ונשים במדינה.
היא הוצאה בהוצאת הרבנות הראשית
בישראל, ונשאה את השם: תדריך
נישואין.

3^11

בכל שעות היום והערב, של ל״ג בעומר,
הגיעו זוגות־זוגות אל משרד הרבנות בתל־אביב,
מוכנים להיכנס תחת חופה לקידושין
— זוג אחד בכל רבע שעה.

^ ח 11 בעוד הזוג שהתחתן חוגג את נישואיו על המר־

>י 1 1 1 1 1 1 .1 / 1 .1 1 1 1 1 ^ 11 פסת שניעל לחצר, עומד זוג אחר מתחת לחופת.
זוג נוסף ממתין לתורו בצד, מתחת לסככה, וזוג רביעי נכנס זה עתה לחצר ועד הקהילה.

מנחם מנדל גרוס ואשתו רותי. שני בני הזוג
באו ממינכן באופן מיוחד כדי להנשא בארץ.

ך *1 1הכירו זה את זו דויד דננברג והלה רוחובס־קה.
דויד הוא מנהל סניף הבאנק בבית־
11111.1
שמש, מתכוון לקחת אתו, שמה, את אשתו שהייא אחות.

וכך שעה שקרא שמש הרבנות זוג אחד
אל הרב, על־מנת שיחתום על הכתובה, עמד
זוג אחר תחת החופה, כשרב אחד משיא
אותם. זוג חדש חיכה בחצר שיקראו לו,
בעוד זוג נוסף נכנם מבעד לפתח החצר,
כמועמד לנישואין.
הזוג היחידי שעמד ללא התרגשות, היה
זה שסיים את הטקס לפני חמש דקות. הוא
עמד על מרפסת הבית ממול, בה נערכה מסיבה
קטנה׳ והסתכל בשלווה פילוסופית

אל החתן החדש המתכונן לשבור ברגליו
את הכוס.

ן*ום שמחת האש הגדולה של נערי
ישראל הוא גם יום גורלי לאלפי חזקים
ישראליים וביחוד לאלה הנאבקים על רוז־קותם
עם בנות־זוג שאפתניות.
אורי רייס, למשל, הצליח להישאר רתק
במשך עשרים השנים האחרונות — מאז
שנולד. בתור בן כפר ורבורג הלך ללמוד
בכפר הירוק, שם הכיר את מרים פלטאור,
הלך איתר. ועם גרעינו ליוטבתה.
אורי לא החזיק זמן רב מעמד בקבוץ,
כשמרים נשארת במשק,
עזב עד מהרה,
מיכתבים ולאהוב.
ממשיכה לכתוב
נשברה גם מרים, עזבה
לפני שבועיים
את המשק, באה לרמת־גן אל אורי. בל״ג
בעומר לבשה את שימלת־השבת הלבנה
שלה׳ ענדה צעיף כלולות חגיגי, ואורי ענד
לה את הטבעת :״אין דבר,״ מתנחם אורי,
״יחד איתי נפלו בפח עוד שלושה חברה.
משולשת ביוטבתה.״
יש היום חתונה

**ץ תי תקופות מועדות לפורענות
עבור כל הרווקים: הימים שלפני חג
הפסח ול־ג בעומר. אך בעוד שבערב פסח
אין הנסיה לנישואין מורגשת במיוחד,

הם שלמה ויפה אשר סרבו
אפילו להצטלם במעמד זה.

ך 1 1 1 | 1בכדורי נפגשו מרכז הקניות של בית־הספר כדורי,
^ 1 11 1 1 1הצ׳כי יהודה ורקו, ובת מארוקו מסג׳רה, רוחמה ׳דהן.
בני הזוג התאהבו זה בזו, והם מתכוונים לבנות את ביתם בתל־אביב.

מאחר שאינה מתרכזת ביום אחד, ומתחת־נים
אז בעיקר זוגות שהחליטו על־כך מזמן,
הרי ששלושים ושלושת הימים שבין ערב
פסח ויומו של בר־יוחאי הינם תקופת זמן
ממושכת, העלולה לשים קץ לרחיקותו של
האוייב המובהק ביותר של המין הנשי.
עמום חג׳ג׳י 23 אינו אוייב המין ה־נגדי
— אבל עובדה היא שלא התחתן עד

חופשת־הפסח של שרה יוסף ( )22 שיבשה
את תכניותיו החוקיות של עמוס. הוא סעד
את ליבו, כרגיל, במסעדת מזרים בבאר־שבע,
כשלפתע נכנסו לאולם מטיילים, שחזרו
זה עתה מטיול באילת.
עמוס אינו אוהב בדרך כלל, את קהל
הטיילים הסקרן, המורכב ברובו מאנשים
שלא יצאו מימיהם מתל־אביב, וכל מה ש־

ות־אלא גם חג הנוגות המתחתנים בסיטונות

חופ

!ה מגדרה נראה להם אכזוטי ומידברי.
י הפעם נמשכה משום־מה עינו אל נערה נאה, שישבה
השולחן השכן, ומתבוננת בו בביישנות.
׳איתי שהיא יפה והסתכלתי עליה,״ מספר עמוס .״היא
:לה עלי, ואני עליה, עד שבסוף ניגשתי אליה והתחלתי
**יתד .,דיברנו ודיברנו, עד שהיא היתד, צריכה
.אז קבענו פגישה בתל־אביב, אחרי שבוע, ובאתי.״
יום בא, ראה — ונישא.
בור חודש ימים עמדו שניהם תחת חופה ברבנות
אביב, כשהרב הספרדי, יבגי שלמה, מברך אותם:
ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה.״

הלכה היהודית, שהפכה את חמישים הימים שבין
חג״הפסח לשבועות לימי אבל, בהם אסורים השמחה
ונות, היא גם שהתירה אותם פעמיים בתקופה זו —
בעומר ובראש חודש.
זיבה המקובלת קשירה באגדה תלמודית, המספרת על
אלף התלמידים, שהיו לרבי עקבא, בין גבת לאנסים
(ליד ראש־העין) ,ואשר מתו כולם בין פסח לבין
העצרת — כלומר 15 :יום לפני חג השבועות, מכי־
2לא נהגו כבוד זה לזה. תאריך זה מתאים ליום
לספירת העומר.
רשים אגדה זו כגירסת סתרים לכך ש־ 24 אלף לוחמים,
ערוכים באותה גיזרה, הושמדו בידי הרומאים, מפני
ידעו לשמור על המשמעת בשורותיהם. ההרג הסתיים
בעומר, ועל כן אסור לשמוח עד אותו יום.
זר לשאר הימים עד לשבועות, ישנן שתי גירסות.

היי!

וצבעונית ומנחם השקה אותה מכוסית היין
ונשק לה :״הרי את מקוד שת...״

•< וגות רכים העומדים בלחץ היומן
יומי הרגיל של הרצון להינשא, ניתק־פים
בל״ג בעומר בבולמוס, מה גם כש־מתזזסף
הפיתוי הגדול של בילוי זול ב־נהריה,
המובטח לכל זוג המתחתן ביום זה.
עירית נהריה איפשרה לצעירים רבים, שבדרך
אחרת לא היו יכולים לאפשר לעצמם
לחוג את שבוע הדבש, לעשות זאת בזול,
בקלות, ובחברת עשרות זוגות צעירים אחרים.
וכך,
שעה שברוב ימי השנה מחתנים הרבנים
העדתיים שניים או שלושה זוגות בממוצע,
יש ביום כזה 10 זגות לכל רב בעיר.
מספר כזה של נישאים מכריח את
הרבנים לעבור לשיטת הסרט הנע, המשוכללת
גם בשטח מקודש זה.
מאחר שהזוגות, שהחליטו להיכנס לנישואים,
חייבים להופיע בפני רושם הנישואים
עוד שבועיים לפני החתונה, יש
מספיק זמן למזכירים לתכנן את סדרי החופות,
לארגן בדיוק את זמן בואם של
הזוגות. מדי רבע שעה מכריז שומר הרבנות
את שמם של בני הזוג הנכנס, מכין את
הזוג המחכה בתור.
״חיתנתי איזה עשרה זוגות בערב

סובו של טיוד

הוא גורלם של עמוס חג׳ג׳ ושרה יוסף. הס הכירו זה
את זו כששרה טיילה לאילת, ניפגשה בסקרה בעמוס
בבאר־שבע. הם עומדים, רציניים ומהורהרים, לפני טקס הקידושין שייערך תוך דקות מספר.

ות, האשכנזית, טוענת שלאחר מכן נמשך האבל גם
ן איסוף הגוויות וקבורתן. הספרדים מסתפקים ב־33
האבל, מתירים אחריהם את הנישואים.
נחם מנדל גרוס 28 אינו מכיר מסורת יהודית עתיקה
וא גר במינכן, גרמניה, שם גם הכיר את חברתו רות
י שנתיים. הס החליטו לבוא לישראל על מנת להתחתן
ולא הבינו מדוע הם צריכים לחכות חודש ימים עד
־ יהיה מותר להם להתחתן. אבל לא היתר, להם ברירה,
חיכו.
רב האשכנזי, יהודה דים, הושיב את מנחם מנדל בחדרו,
>וא שם בידו את שקית התפילין ומבקש ממנו שיחזור
יו מילה במילה, אחת עברית ואחת תרגום לגרמנית:
י, מנחם מנדל גרוס, מתחייב לשמור כל תנאי כתובה
זן לאשתי.״
אתר מכן כיסתה רות את ראשה במטפחת־ראש דקה

החג,״ סיפר הרב דים .״אבל זה לא הרבה.
בכלל, בשנים האחרונות זה כבר לא הימים
הטובים, שהיו מתחתנים הרבה זוגות בל״ג
בעומר. אז גם היה שמח פה. היו רוקדים
ושרים וחוגגים ממש. השנה היתר, חלשה
מאוד. פחדנו שבכלל לא יהיו כמעט זוגות
בל״ג בעומר, כי לפני פסח היתד, תנועה
של נשואי! הרבה יותר גדולה מן הרגיל.״
רגיל או לא רגיל, אזרחי ישראל הצעירים
והבוגרים אינם מוזתרים גם ביום זה על
התענוג, באים להתחתן בהמוניהם, מכריחים
את הרבנים והצלמים לעבוד שעות
רבות נוספות.

ו** למי הנישואין הרשמיים של

^ הרבנות הם הכוכבים העיקריים של
החתונות ביום זה. בתקופה רגילד״ מחל־

קים הצלמים ביניהם את הימים, מסתדרים
כך שלא יהיה יותר מצלם אחד בכל יום.
אך ביום כזה שוהים שלושת הצלמים
בשטח, ולאיש מהם אין הפרנסה חסרה.
ואיזו פרנסה! לפני החופה ואחרי החופה,
עם הצעיף על הפנים ובלי הצעיף; עם
החתן ובלי החתן; עם ההורים ועם הדודים
ועם האחים והאחיות; ותמונה משפחתית
כללית, כשהזוג המאושר במרכז התמונה
וכל עשרות הקרובים עומדים מסביב ומקפיאים
את פרצופם מהתרגשות לפני הצלם.
מי לא ירצה להצטלם כך?
שלמה גולדשטיין לא מסכים להצטלם כך.
בכלל הוא אינו רוצה להצטלם. גם את
קרובי המשפחה הוא מנשק בקושי, אינו
מוכן כמעט להגיד שלום. הוא סוחב אחריו
את אשתו, יפה אדיג׳ס, מנסה להתחמק מהצלמים.
לבסוף נכנע גם הוא להפצרות כל
בני המשפחה, וביחוד להפצרות אחותו
מלכה 22 שהתחתנה גם היא בל״ג בעומר
לפני ארבע שנים, וכעת היא אם לילדה,
ולאחד בדרך.

ץ* ך הם נישאו בקצב המסחרר. דוד
^ דננברג ( )25 והלה רוחובסקה ( )20 מבית־שמש,
הנוסעים לשבוע למלון תדמור,
יחזרו אחר־כך לעיירתו
ברנרד לייבוביץ 23 שעלה לפני שבעה
חודשים, חיכה כל הזמן לחברתו מזה שנתיים,
אראלה פופוביץ 19 היא הגיעה
לפני חודש מאותה ארץ, והם כבר נשואים.
גם עוז יעקב ( )23 היה צריך לעמוד
בקצב המסחרר. הוא התחתן בבית־הכנסת
אהל מועד, ולא ברבנות, אבל גם אותו ואת
אשתו בתיה, פינו מהאולם לאחר סיום
החתונה .״יש חמש חתונות היום, חוץ
מהשלוש שהיו אתמול,״ סיפר הרב יהושע
אברמוף, רבה של אהל מועד.
כך גם נישאו ברבנות חנוך אבירי ונס
צרפתי, שניהם מיד־מרדכי, כשחבריהם לקבוצה
באו במיוחד לתל־אביב לחלוק איתם
בשימחה.
״יש רק עוד בעייה אחת,״ מספרים החברים
,״איפה יבלו את שבוע הדבש. נם
רוצה לנסוע לאילת, אבל חנוך מתעקש
דפקא לצפון.״
כל הזוגות ממהרים לעזוב את חצר

החתונות, ללכת למקום בו יערכו את ד,מיש־תה
והסעודה הגדולה, שיסמנו את המעבר
מחופש החזקות לעול הנישואין.
רק ורקו יהודה ( )28 ודד,ן רוחמה ()24
שקטים. שניהם מהצפון הרחוק. יהודה
מכדורי, ורוחמה מסג׳רה. הם מתחתנים ב־תל־אביב
ועוברים לגור בה. מכיוון שכך,
אירגנו בינתיים מסיבה זוטא על מרפסת
הבית השכן, ובטוב לב המסובים ביין הם
פוצחים כולם בזמר ושיר :״לכה דודי לקראת

בא בגפו לחוג
אח יום
נישואיו, כשהצלם מישקה משמש כעד יחיד,

הזוג הקשיש

בש י]ר!
(המשך מעמוד 1ו)
אית קול העם, חוה קדמון, נלקחה לבית־החולים
לפני כחצי שנה.
ליובל לא היד, טוב. אמו נפטרה, כעבור
זמן קצר, ממחלת הסרטן. הילד נשאר בידי
אביו׳ הביולוג ועסקן המפלגה הקומוניסטית
רוברט פרקש, בן ד,־•36
פרקש היר, איש מסור, למשפחתו, ל־מיקצועו
המדעי ולהשקפותיו. בשל האחרונות
הגר מארץ מולדתו, ארצות־הברית,
בתקופה בר, פתח הסנאטור מק־קארטי ברדיפתו
אחר שמאלנים.
גם בתחום המדעי העלה בידיו חרם, בגלל
גישתו הפוליטית. המוסדות המדעיים
בישראל היו סגורים בפניו. הוא נאלץ
להשקיע את מרצו ואת ידיעותיו באירגון
חוגי־מדע מפלגתיים ובלימוד ילדי שכונתו
התל־אביבית, .
ילדי השכונה אהבו את האיש שלימד
אותם לבנות סירות, להבין את עקרונות
הטייס ולעקוב אחר כיבוש החלל בידי
אדם. יותר מכולם אהב אותו בנו׳ יובל, שראה
בו גיבור.
״המשך דשנינו.״ כל המרץ הזד,
שקע, לאחר מות חיה קדמון, שהיתר, אשתו
השנייר, של פרקש — מאחר והראשונה
נפטרה אף היא כתוצאה מאותה מחלה. רו־ברט,
שלא הצליח להתגבר על המכה האיומה׳
החל כותב שירים, עסק ביצירת זן
מיוחד של דגים .״רצוני להמשיך את עבודתי
ואת עבודת חיה גם יחד,״ אמר פעם
על כך.
לפני שבוע לקה רוברט פרקש לפתע בשיתוק•
הוא הספיק רק למנות את אחד
מידידיו הקרובים כאפיטרופוס של בנו, מת
מוזת שקט ושליו .״הוא מת מעגמת־נפש,״
אמרו השכנים ״הוא לא יכול היה להמשיך
לחיות בלעדיה.״

הנער(!

ך* גשם שירד בליל־שבת האחמן,
) 1הרטיב את השולחנות הערוכים בחצר
פנסיון חווה, במושב השיתופי שבי־ציון,
שבגליל המערבי. העוגות נרטבו אף הן,
אולם שימחתם של עשרות הנוכחים שנדחסו
אל האולם לא נפגמה. סיבת ד,שימחה
היתד, לכאורה חגיגת הבר־מצווה של יוסי
לוינבוק. אולם למעשה, עמדה במרכזה אחותו
של יוסי — דליה.

1ח שעשוע ד אומות
שחזור! לשבי־ציוו

חתמתי כבר על הופעה בסרט נוסף, שמש
בעיניים, ,בו אשחק עם לורנט טרציף. חתמתי
רק בגלל השחקן. אבל כבר שנה וחודשיים
שלא היה לי חופש. אז באתי קצת לנוח
ולשחות בים. למי יש זמן לנוח בפאריס?״
שמה של דליה, שעד לפני שנה לא היה
ידוע למרבית הישראלים, ידוע כיום ברחבי
העולם• היא שחקנית מבוקשת, שטובי הבמאים
מציעים לד, להופיע בסרטיהם. אלא
שדליה, למרות היותה כוכבת צעירה וחדשה,
יכולה להרשות מה שלא מסוגלות
לעשות שחקניות ותיקות ממנה — לדחות
הצעות ולבחור בעצמה את התפקיד המוצא

חן בעיניה.
״אני לא עושה סרטים בשביל כסף,״

טי 3ו ל •עיר
עדנה מדליה יצאה מבית־הספר התל־אבי-
בי, שם סיימה זה עתה את עבודתה. המורד,
הצעירה חיפשה את קטנועה — אך זה
נעלם. הוא נגנב שעה שהיתה עסוקה עם
תלמידיה.
עדנה, בתו של קצין משטרה ותיק, הידוע
כפרש מספר אחד של משטרת ישראל׳
הודיעה על הגניבה למשטרה• אולם היא
לא סמכה על טחנות החוק בלבד, החליטה
לגייס את תלמידיה לחפש בעיר את הקטנוע
שנעלם.
עוד באותו יום הודיע לה אחד מתלמידיה:
הקטנוע נמצא בשכונת ד,תיקווה.
מי הי איעל. יעל דהרה במכונית של
ידיד נכה אל השכונה. ואומנם, ברחוב הראשי׳
מצאה את הקטנוע — יחד עם הגבר
המטורזן שגנב אותו.
דבר כזה לא ראתה שכונת התקווה מאז
ייסודה. הצעירה התנפלה על הבחור, החלה
עושה בו שפטים. התושבים המשתאים חזו
בתצוגה מרהיבה של ג׳ודו והיאבקות חופשית•
בסופה, ביקש הצעיר המוכה רחמים,
הרים את ידיו בכניעה. בו במקום הובילה
אותו יעל, כשבוי שנלקח בקרב, אל תחנת
המשטרה.
מוסר השכל: אם כבר לגנוב קטנוע,
כדאי לפחות לוודא שזה לא יהיה קטנועה
של אלופת ישראל בזריקת כידון, מורה
לאימון גופני, בוגרת מכון וזינגייט, מדריכה
להתעמלות ואלופת הג׳ודו של מכון
יינגייט וצבא הגנה לישראל.

הזוי
יו ם, ידם ד דו ר סיו: בישראל, בתאריך
בו נחוג היום הבינלאומי ללא תאונה
ברחבי הארץ, נהרגו בדרכים 2אנשים,
נפצעו קשה ,4נפצעו קל ,19 ארעו בסך
הכל 30 מיקרי תאונה והתנגשות
תכשיט: במירון, השליכה שומרת־טף זה•
נר, את תכשיטי המשפחה, שבביתה עבדה,
לתוך להבות המדורה שהוצתו לכבוד רבי
שמעון בר־יוחאי בל״ג בעומר להט
נפשי: בעכו, הודיע טלפונית מודיע אלמוני׳
שזיהה עצמו כ״תושב המקום״ ,כי
שריפת־ענק פרצה בשכונת משמר־ים, גרם
להזעקה כללית, לדהירה מטורפת של שלוש
מכוניות כיבוי, למצב־חירום בתחנות מגן
דויד אדום בסביבה, ולפתיחת תיק כשהתברר
כי המזעיק אינו אלא תושב בית־חולי־הנפש,
שזכה לחופשה של יום מחוץ לכותלי
המוסד עו דפעם -ודי: בתל-
אביב, דן שופט שלום כייס בן 21 למאסר
שלוש שנים על עבירתו ד,־ ,44 סירב להיענות
לתחינתו לתת לו ״הזדמנות נוספת״
התרת הרצועה: באופקה, חגגו
אירוסיהם משה אום והעלמה עזה רפיח.

| \ 10 אמה הצעירה של
״1111
1\ / 19\ #1דליה, המתגוררת 9111 עדיין בצריף־עץ בשבי־ציון, לוחשת סוד
לבתה, שהגיע אל פיסגת־ההצלחה־והעושר.

עזרה לאמא

דליה, שנשארה אותה צברית אופיינית נשחיתה.
נחלצה לעזור לאמה בשטיפת כלים.

מסבירה דליה בעברית שכבר החלה לקבל
מעט מיבטא צרפתי ,״אני לא צריכה את זה.
אני מופיעה בסרטים משום שזה משעשע
אותי. לכן אני יכולה לסרב לקבל תפקידים
בסרטים, ולהפסיק לשחק מתי שאני רוצה.
אני לא קשורה באף אחד. דחיתי כבר הרבה
תסריטים מכל מיני סיבות, בייחוד מפני
שהם היו תסריטים רעים.
״כשאני מקבלת תסריט, אני יושבת עם
בעלי ויחד אנחנו מחליטים אם לקבל את
התפקיד. הוא מתרשם בתור קהל ואני
בתור שחקנית.״
דליה מדברת בטבעיות, ללא מעצורים. היא
אינה בוחרת מלים, או מנסחת משפטים
חסרי משמעות. למרות שלא השתנתה
בהתנהגותה ובצורתה, אי־אפשר שלא להבחין
בשינוי שחל בדליה זו שעוד לפני
שנתיים היו מגרשים אותה מבריכת השחייה
של בית־דולפין, השוכן ליד ביתה, כשר,יתד.
מתגנבת לשם. היא הפכה לאישיות, שבשיחה
עימד, שוכחים לפתע כי אינה אלא
צברית בת 19 שלא עבר זמן רב מאז
סיימה את לימודיה בכפר הנוער הדסים.
״כל החיים בפאריס זה עניין של שעשוע.
בארץ, למשל, לא התאפרתי. בפאריס כן.
עכשיו, בשבי־ציון, אני שוב לא מתאפרת.
שם גם לא אומרים את האמת, כמו שפה
רגילים אצלנו, הצברים. קרו לי הרבה
מיקרים שאמרתי לאנשים דברים שהתכוונתי
להם בכל לב אבל לא הייתי צריכה להגיד
אותם. הייתי גם צריכה ללמוד איך להתלבש•
גם בפאריס אני מעדיפה ללכת עם
מכנסיים וחולצה, אבל בצורה אחרת. כאן
בארץ אני יכולה להתפרק, ללבוש איזה
מכנסיים שאני רוצה. בפאריס עוקבים אחרי.
בבוקר כשאני באה לאולפן, כבר מחכים
העתונאים לראות כיצד התלבשתי. הם קובעים
אז אם יש לי טעם ואם למדתי מהם
משהו. אבל אין דבר. כשנמצאים עם מישהו
שאוהבים, מתרגלים לכל.״

זבנית כיטעות־הפנאי

ך• יא גרה ברוב?} החדיש ביותר של

1 1פאריס, בתוך יער בולון, לא רחוק מ־האולפנים.
כשהיא עובדת על סרט, היא קמה
בשש בבוקר, מגיעה לסטודיו בשבע, מת־

לבושה שימלה פרחונית, התחבקה דליה
עם הנוכחים והתנשקה עימם. היא רקדה
עם גברים עבי־כרס ושרה בקול, לבדה
ובציבור, ללא מעצורים .״היא לא השתנתה
בכלל,״ אמרו בני־ד,משפחה בהתרגשות ,״היא
נשארה אותה דליה.״
ואומנם, לזר שהיה נקלע למקום קשה
היה לשער שר,צברית תמירת־הגוף והיפהפיה
באד, רק לפני מספר שעות מעולם אחר —
מפאריס, שם היא מקובלת כאחת ממלכות־

הקולנוע הצרפתי.
דליה לביא, בת ה־ ,19 שתוך שנה עשתה
קאריירה מסחררת בקולנוע, הגיעה לארץ
לחופשת־מולדת בת חודש ימים• היא ניסתה
לבוא אינקוגניטו. איש לבד ממשפחתה לא
ידע על בואה. בשדר,־ד,תעופה בלוד, ירדה
כשהיא מכוסה במטפחת ומרכיבה משקפיים
כהים, כנוסעת בשם דליה ג׳ראר, שם
נשואי׳־ .אולם האשלייה לא ארכה זמן רב.
מיד הכירו אותה והצביעו עליה כולם.

״חתמתי כגזר מרציף/ ,

אחרוז.״ מספרת דליה .״בגלל המרד

באלג׳יריה היתד, כל העיר מלאה בטאנקים.
כולם היו בטוחים שדה יעבור מהר. אבל
אני גרה באבניו וורסאי — הדרך המקשרת
את פאריס עם ודרסאי, דרך יער בולון. כל
הטאנקים עברו דודקא ליד הבית שלי• כל
הלילה לא יכולנו לישון.
״לפני ארבעה ימים סיימתי את העבודה
בסרט סישחק האמת של רוברט חוסיין,

מזכות למורן

בית־הספר, מציג, בגאהה, את התמונה שדליה
הגישה לו. היא חילקת תמונות לכל מכריה.

תסרוקת מסבתא״״ ״
לעת את שערותיה הארונות לצמה• דליה טוענת
כי גס בפאריס התגעגעה למאכלי סבתא,

בשבי־ציון

דליה בפתח הצריף על חוף הים, בשבי־ציון, בו בילתה את
נעוריה ובו מתגוררת משפחתה. היא נראית בתמונה בחברתם
של ילדי השכנים וקרובי־משפחתה בתלבושת ספורטאית, אותה היא מעדיפה על כל תלבושת.

בפאריס

דליה בסרטה האחרון — מישחק האמת בבימוי רוברט חוסיין.
התמונה צולמה בבית־קפה פאריסאי, בו מתרחש חלק מעלילת
הסרט. דליה לבושה בשימלת־ערב מתוצרת דיור, שניתנה לה במתנה על־ידי בית־האופנה.
אבל הם ידעו עברית. לימדתי אותם כל
יום מילה חדשה. ועכשיו אפשר לשמוע
באולפנים שחקנים אומרים, :שלום! תודה
רבה! נמאס לי לעבוד! אני רעב! רוצה
הביתה!׳ הם נורא מתפעלים מזה. זה בשבילם
— כמו סינית בשבילנו.״

כ.כ. כלמונדו -וכד השאר
ך* יא הספיקה כבר להכיר את כולם.

| | הנה מה שהיא חושבת עליהם :
6בריג׳יט כארדו -״הכרתי אותה
בסטודיו בולון, כשהופיעה בסרט האוהבים
הידועים של מישל בוארון. היא
עושה שם סקצ׳ים קצרים עם אלין דיילון.
היא מאוד טבעית, וספונטאנית, ורגועה
מאוד. לא שוחחתי עימה, אומנם, על מה
שעבר עליה, אבל החצי ממה שכותבים
עליה זה שקר. ביוזוד זה שהיא מתחילה עם
כל הבחורים. היא פשוט היתה נשואה לבחור
חולה ולא פלא שלא יכלה לחיות
עימו. מקומו לא בבית.״
• פייר כראסר — ״שיחקתי עימו
בקאנדיד. גאון. כמו כל גאון, קצת משוגע.
שותה המון ותמיד שיכור. יודע שהוא שחקן
גדול ומזלזל במישחק. הוא לא אשם. אשם
הקהל שעשה אותו אליל.״
• ז ׳אן פול בלמונדו -״ידיד טוב
שלי. כישרון טבעי גדול מאוד. בחור נחמד,
נשוי עם שני ילדים. בדרך כלל

יוסי, בן ה־ 13 אשר לחגיגת הבר־מצוה שלו, שנערכה השבת,
באה דליה במיוחד מצרפת. לדעתה של דליה, יוסי הוא בעל
כישרון קומי יוצא מגדר הרגיל. .הוא הדני קיי של המשפחה״ ,היא אומרת בחיון,

עם האח

אפרת ומתלבשת עד 12.בצהריים. ומאו עד

שבע בערב — מסריטים.
בערב היא מכינה ארוחת־ערב, במו ידיה.
כאשר אינה עסוקה בהסרטה, היא עובדת
בתור זבנית באחת מחנויות הקונפקציה
של בעלה ״כמו בני־אדם רגילים. מה יש?
יש הרבה שחקנים שיש להם עבודות מהצד,
והקהל לא יודע על זה. פיטר ואן אייק,
למשל, איתו הופעתי בסרט חג ספרדי, אז
מחוץ לזה שהוא שחקן, הוא מורה לארכיאולוגיה.
מי יודע מזה?״
עתה גם הזמן לברר מה האמת בכל הסיפורים
אודותיה שהציפו את העתונות.
תקרית הביקיני בפסטיבאל בריו, למשל:
״זה הכל תכסיס של הפירסומת. לא
ביקשתי פירסומת כזאת, אבל עשו לי.
תפסו אותי כשאני מחזיקה את הביקיני —
מי שלבש י ביקיני יודע שמוכרחים להחזיק

אות כשיוצאים מהבריכה.״
או הסיפור על הריב שהיה לה עם מאר־טין
קארול, בסרט ערב על התוף:
״שטויות. דווקא התידדתי איתר. מאוד.
היא נתנה לי הרבה עצות טובות, בזמן

ההסרטה, מה לעשות ומה לא לעשות. לא
היתה לה כל סיבה לקנא לי. לה היה
תפקיד של אמא מבוגרת ולי של בחורה
צעירה. היתד, לי אמנם סצינה אחת על חוף
הים — אם זד, מד, שמשפיע על אנשים, זה
רע מאוד.״
תוך שנה אחת הפכה דליה לחלק בלתי־נפרד
מחבורת שחקני־ד,קולנוע הצרפתיים
הצעירים. היא מבלה בחברתם בבתי־קפה,
נוסעת עימם לעיר הנופש דוביל, שם היא
מתחרה במרוץ מכוניות הקארטינג•
״כשבאתי לפאריס, לא ידעתי מילה צרפתית.
לקחתי מיד שיעורים והיום אני מדברת
כבר די טוב. כשאני חותמת על חוזה יש
שם סעיף מפורש שלא עושים לי סינכרוניזציה
ומקליטים את הקול שלי בלבד.
״עכשיו השחקנים מקבלים אותי כאחת
משלהם, כמו שאנחנו היינו מקבלים אותם.
הם אוהבים מאוד את הישראלים ומתאכזבים
נורא שלא הייתי בצבא. בסטודיו כולם
כבר מדברים עברית. בסרט האחרון, מישחק
האטת, דיברו כולם, מד,במאי ועד השחקנים
— עברית. אני כנראה צרפתית לא אדע,

שחקנים לא יכולים לחיות חיי־בית שקטים.
הוא עושה את זה בלי שום בעיות.״
£פאסקל פטי — ״הבחורה הקטנה
ביותר שראיתי בעולם. פיצפונת מותק.״
9רוכרט חוסיין -״אחד הבמאים
הגדולים בצרפת. הבמאי הראשון שממש
עבד איתי על כל רגע בסרט, הסביר לי כל
פרט ולא התעייף. ידע שאינני יודעת צרפתית,
והשתדל לעזור לי. אדם סימפאטי
מאוד. מקווה לעשות איתו עוד סרטים.״
£דליה לכיא — ״הזמינו אותה ל־פסטיבאל
בקאן, אבל הפסטיבאל בשבי־ציון
יותר מוצא חן בעיניה. לא רוצה שיקראו
לה בריג׳יט בארדו מס׳ .2תמיד היתד,
בזכות עצמה• מה שהדביקו לה, זה לא באשמתה.
מרוצה מאוד מהעבודה. זה נותן
לה סיפוק. רוצה ללמוד ולהכיר את עולם
הקולנוע. חושבת שלעולם לא מכירים את
זה מספיק. תמיד יש הפתעות חדשות. עד
עכשיו עשתה רקסרטים טובים, ומקווה
שתמשיך. הקליטה כבר בפאריס תקליט
בו היא שרה שירים ישראליים, כמו הסלע
והשריונים יצאו, בליווי גיטארה. האדום בצרפת לא עושים הרבה סרטים מוסיקאליים,
אבל אם יציעו לה לא תתנגד. לא
חושבת בכלל לעזוב בחודש הקרוב את
שבי־ציון• אפילו לא לנסוע למשפט אייכמן.
למה לי לעייף את העיניים שלי על פרצוף
מלוכלך כזה?״

הוי נוע
סר טי ם
במידבר דום>־י ־ ה או ע 4ד

להשיג: לורנס אוליביה, צ׳ארלם לוהטון,
פיטר יוסטינוב, טוני קורטיס וג׳ין סימונס;
מסר את הביצוע לאנשי מיקצוע כמו, למשל,
הבמאי סטנלי קובריק; והצליח להנציח את
עצמו על הבד כאחד מגדולי המשחררים.

יוצאי דופן (ירון — תל־אביב; ארצות־הברית)
מוגש לקהל הצופים כמערבוין
הבישרון דבק כקירק. ספארטאקוס,
עמוס כוכבים וגדוש פעילות פראית. הצופים שנועד להיות סרט־ראווה, הצליח להתעלות
שנתפתו לקבלו בתור שכזה, יוצאים מאוכז מעל לרמה המקובלת בסרטי־מיליונים אלה.
בים. כי הסרט אינו אלא יצירה פילוסופית קובריק ידע לשלב את הסצינות ההמוניות,
עמוקה, בה חברו יחד כישרונותיהם של המבויימות בקפדנות, בעיצוב שלם של ה־ארתור
(״ציד המכשפות״) מילר — שזה לו דמוית ובתיאור רווי־רגש של היחסים ביניתסריטו
הראשון — והבמאי ג׳ון (״המלכה הם. הוא ידע לשמור גם על איזון מתאים.
האפריקאית״) יוסטון.
וכך, למרות שרמתו של הסרט אינה אחידה,
הנפשות הפועלות בעלילת הסרט — ה התקבלה יצירה אפית השומרת ככל האפשר
אנשים וסוסי־הפרא כאחד — אינן אלא על הדיוק ההיסטורי, בעוד שהצד החזותי
סמלים. והסיפור על צייד סוסי־הפרא, אינו ותוכנה הרגשי־והאידאי משלימים זה את זה.
אלא השלכה של הסיפור הנצחי של אנשים
בעיקר תרמו להעלאתו של הסרט מעל
היוצאים לצוד את אושרם ואת חירותם לסרטי־חזיון, כמו בן־חור או עשרת הדיברות,
שלישית השחקנים האנגליים, אוליביה־הפנימית.
אושר
וסוסים. בחלקו הראשון של לוהטון־יוסטינוב.
הסרט מתקבצת קבוצת הציידים. כל אחד
השפעתם דבקה כנראה גם בגיבור הראשי
מהם הוא יוצא־דופן לגבי מקובלות החברה; קירק דוגלאם, שמלבד התכונות הגופניות
אלא שבסופו של דבר מסתבר שכולם יחד אין לו דבר המכשירו לתפקיד ספארטאקוס,
מאפיינים טיפוס מצוי ונפוץ בכל חברה.
מתעלה על עצמו — אם כי אינו מגיע
כל אחד מיוצאי־הדופן תלוש וחי על לדרגת השלושה.
עברו. מארילין מונרו היא גרושה, המחפשת
עיבוד סיפורו של פאסט בידי התסריטאי
את הגבר שיאמר לד, כי הוא מרכין ראשו דלטון טרמבו, שדאג להבליט את המשמעובפניה.
קלארק גייבל הוא בוקר וצייד סוסי־ יות האקטואליות המסתברות מאגדת ספאר־פרא,
אשר לא נשארו לו עוד סוסי־פרא;
טאקום, הוסיף לסרט מימד נוסף, שאיננו
הסוסים המעטים שהוא בכל זאת צד, הוא
בנמצא בסרטי־ראווד, מקובלים.
נאלץ למכור כבשר־שימורים למאכל־כלבים.
מונטגומרי קליפט הוא ילד שהיה תלוי
באביו ומחפש אחר תחליף לאב המת. אילי
ואלאך, טייס קרבי שאשתו נפטרה בשעת
ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
צירי־לידה, עדיין חי על זיכרונות־עברו. הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
תלמה ריטר, גרושה מזדקנת, משכירה חד•
מעין הבתולים (בן־יהודח
רים לגרושות צעירות, כדי להתחלק עימן תל־אביב) סרט־הזוזעה הפיוטית של גאון הבחוזיותיהן.
מה שמשותף להם, היא תכונה קולנוע השוודי, אינגמר ברגמן (העולם הזה
אחת :״כולנו גוססים,״ כפי שאומרת מארי־ .)1230 באלדה שוודית עתיקה מימי הביניים,
לין מונרו באחת הסצינות.
על נקמתו של בעל אחוזה ברועי־עיזים שהחבורה
נפגשת בעיר הגירושין רינו, אנסו ורצחו את בתו, יצירה קולנועית נויוצאת
לחפש אשליות במדבריות ההרים של עזת ובעלת עוצמה, שכל סצינה בה מהודה
נאבדה, לרדוף שם אחרי אושרם. מסתבר מלאכת־מחשבת קולנועית.
לכל אחד מהם, שכיבוש האושר תלוי באוב•
ק א פו (ארמון־דוד — תל־אביב; חן
דן אושרם של אחרים, במקרה זה סוסי־ — ירושלים; מאי — חיפה) המאבק לחיים
הפרא, והם חוזרים למקום ממנו יצאו אל של נערה יהודיה בתוך מחנה־ריכוז נאצי
הצייד.
ההופכת לקאפו בתיקוזה להינצל. סוזאן
הסצינות הניפלאות ביותר של הסרט הן, שטראסברג, עמנואלה ריבה ולורנץ טרציף.
כמובן, סצינות החיפושים וההתפכחות, ה•
נווד וגאון (ארמון — חיפה) אלק
מתבטאת בתיאורי צייד סוסי הפרא במדבר. גינס מבריק בסאטירה נלבבת על צייר מטוכאן
הצליח יוסטון להפיק קיטעי־צילום רף, המהודר, אנדרטה לכל גאוני־העולם שומשחק
רבי־עוצמה, שיש בהם אופי משכר. אין מבינים אותם.
יתכן שהיה הגיון לבחור דווקא בשחקנים
9עד בלות הנשימה (פאר -
יוצאי־דופן, לגילום הדמויות יוצאות־הדופן. חיפה) ז׳אן פול בלמונדו רוצח׳ גונב ומחזר
כל אחד מחמשת בעלי התפקידים הראשיים אחרי ג׳ין סיברג בסיפור אכסיסצנטיאלי,
הוא כזה. אלא שלא כולם הצליחו במידה המשמש נושא לסרט־בשורה של ז׳אן גודאר.
שווה. דווקא הלא־כוכבים ואלאן וריטר
מתעלים במשחקם. גייבל, אשר שבק חיים
בסוף ההסרטה, נראה מאולץ וכבד. מארילין
מונרו, שהתגרשה אחרי ההסרטה ממחבר
התסריט, דומה ברובו של הסרט לבובת־חרסינה
שבירה, הופכת בשר ודם רק
לקראת הסוף. מונטגומרי קליפט הוא חסר־האופי
מכולם.
למרות שאין סרט זה נמנה על יצירות
האמנות ההוליבודיות הטיפוסיות — ואולי
דווקא משום כך — כדי לראותו.

ת דריך

גם אתה יכול להרשות לעצמך

טיול יפה לחוץ־לארץ
לפי תכנית ב׳ שלנו
הסכמים בינלאומיים עם כל מרכזי התיירות מאפשרים לנו להציע

טיולים לאירופה בקיץ 1961
במחירים עממיים

ב־4־ 8תשלומים חדשיים
הטיולים הבאים:

לקפריסין -יוון -איטליה -
צרפת -שויצריה -אוסטריה
כ״כ טיול לימודי ( 21 ימים) לפירנצה, איטליה.
— מספר המשתתפים מוגבל —

פרטים והרשמה אצל:

אחים אברהמוף
חברה

לתיירות

ולנסיעות

תל־אביב, רח׳ אחוזת בית ; 3טל 65217/8 — 65265 .

ר אוו ה ו תו כן
ספארטאקוס (׳אופיר — תל־אביב;
ארצות־הברית) הוא העבד הטארקי. מנהיג
מרד העבדים הגדול ביותר בהיסטוריה,
לפני אלפיים ושלושים שנה, בקירוב. כמו
משה העברי במצרים, נהג ספארטאקוס המון
של 100 אלף עבדים שהשתחררו מעול
הרומאים, ניסה להעביר אותם בים לסיציליה
ומשם — להחזירם לארצותיהם.
תוך תקופה של כמה חודשים, הצליח
להקים מהמון העבדים צבא מאורגן, שהביס
במספר קרבות את לגיונות רומי. אלא
שכאשר עמד בפני חציית הים, לא התרחש
לו אותו נס־משה. הסיציליאנים, שהבטיחו
לו להעביר את אנשיו באוניותיהם, בגדו —
והוא הובס כאשר פנה עם צבאו, מחוסר
ברירה, וביקש לעלות על רומי.
סיפור היסטורי ססגוני זה שימש אתגר
לסופרים רבים. מבין ספריהם, היצירה ר,אנו־שת
והמרתקת ביותר היא זו של הסופר
השמאלני הווארד (״אחי גיבורי התחילה״)
פאסט. ספק אם מישהו היה מעז להפוך
יצירה זו לסרט׳,לולי דבק בשחקן הוליבודי
בינוני הדיבוק לגלם את דמות של ספארטא־קם.
קירק דוגלאם, לוליין קירקס לשעבר,
צבר מספיק כסף כדי להרשות לעצמו את
התענוג.
הוא שכר את טובי השחקנים שיכול היה

יוצאי־דופן ב״יוצאי דופן״*
האושר ברח
* מימין לשנואל: יוסטון, גייבל, מילר,
מונרו, ואלאך, קליפט.
העולם הזה 1234

זמרת רייבשטאט
ההצלחה רדפה
אמנות זמר
כו כבתו שמה אסתר
אם 1היתד. קיימת תופעה בלתי־שיגרתית,
מעוררת ואף מסעירה׳ בפסטיבאל הזמר
הישראלי שנערך השבוע בהיכל התרבות,
היתה זו נערה דקת־גיזרה, בעלת צוזאר
מאורך ועיני איילה חמות.
הקהל שמילא את ההיכל אפילו לא ידע
את שטה של הזמרת הקטנה. אסתר
רייכשטאט נאלצה להתחרות לא רק באלמוניות
יחסית זו, ובעובדה שמלבדה השתתפו
בתוכנית ארבעה זמרים ועוד שתי
זמרות; היא אף עמדה בתחרות קשה, מול
שתי זמרות ידועות: נחמה הנדל ועליזה
קאשי, שכבר התפרסמו בלהקת חנח״ל
ובהופעות־סולו, ועשו להן שם ואוהדים.
לכן, בהשוואה עם מחיאות־הכפיים שקיבלו
את נחמה ואת עליזה, בעלותן לבמה,
נשמעו קריאות־העידוד שקיבלו את אסתר
כקול ענות חלושה.
מצב זה השתנה חיש — ברגע בו ביצעה
אסתר את השיר מם׳ 3שבתוכנית — השיר
שעתיד היה לזכות במקום הראשון בפסטי־באל.
משתמו צליל שאני עמן, שירם של
מורי־המוסיקה ובני־הזוג מלוד, פנינה וצבי
אבני, רעד האולם מתשואות הקהל.
לא היתד, זו קבלת־פנים לשיר. יותר
מאשר עשה השיר את אסתר, עשתה אסתר
את השיר. מאחר וכל אחת מ־ 10 היצירות
זכתה בביצוע כפול, עורר גדעון זינגר,
שביצע את השיר לפניה, תגובת־קהל חיוורת
למדי.
לא פחות מופתע מן הקהל היה בן־
זוגה, העופר הצעיר ( )24 ויפה־התואר,
אברהם .״היא ירדה כמו מלאך,״ אמר הגיטריסט
בעל ההופעה האלביס פרסלית,
שהיה נרגש יותר מאסתר, כשזו הופיעה
ליד המיקרופון.
״לא האמנתי שזו אשתי,״ הוסיף .״עד
כה לא תיארתי לעצמי שהיא מסוגלת לשיר
בצורה כזאת.״
כלי חוזה, עם הצלחה. האמת היא
שאסתר ,)21( ,ילידת צפת, דור חמישי
בארץ לא ידעה בעצמה מה טמון בגרונה.
אל הזמר הגיעה במקרה. חלומה, עד היום,
הוא להיות שחקנית. במיקצוע זה החלה
גם את הקאריירה האמנותית שלה, כאשר
הופיעה בלהקתו החיפאית של פיטר פריי,
ששבקה בינתיים חיים. שם הכירה את
אברהם.
הוא היה רקדן באלט מודרני, שנשלח
ללמד אותה כמה תנועות־מחול. את זה
שכח לעשות. תחת זאת נשא אותה לאשה.
כך נולדו העופרים. למעשה — הגילגול
השני שלהם.
קודם לכן, היה צמד העופרים מורכב
מאברהם ועוד צעיר. היד, זה אחרי שאביו
של אברהם נפטר. הוא חדל לרקוד. הקים,
יחד עם ידיד, את צמד העופרים לזכר
האב — צבי.
הצמד הגברי של העופרים נפרד — בין

וזעוזס הזה 1* 4

חידון הב רו ת נו שא פ ר סי ם

השאר בגלל אסתר — מה שהוליד את
הסיפור על החוזה שנחתם, כביכול, בין
אברהם ואסתר עם נשואיהם, להופיע יחד
עשר שנים, גם אם יפרדו אישית. לסיפור
אין כל אחיזה במציאות, כשם שאין בדעת
הזוג להפרד, למרות הידיעות על כך
המופצות על־ידי מתחרים.
הם החלו לשיר ביחד אחרי כמה חודשי־נשואין,
הפכו לצמד השר שירים היתוליים
ובאלדות שקטות, הגיעו דרך מועדון עומאר
ניאם היפואי למועדון התיאטרון התל־אביבי
— שם הם מופיעים בקביעות.
כזהוכ כעולם אחר. כמר, משירי
צמד העופרים, כמו אהובי בנה לי בית או
שני קבצנים וחמורון אחד, הפכו לשלאגרים
— אלא שהם עצמם אינם אוהבים שירים
אלה, חולמים על עריכת רסיטאל בו יופיעו
בתוכנית שלימה של שירים, מערכונים
וקיטעי־קישור.
כי דווקא בשטח המישחק יש לאסתר
נתונים בלתי־מבוטלים. הופעותיה בתסכיתים
בקול־ישראל כבר משכו אליה תשומת־לב.
היא גם הספיקה להופיע בשני תפקידים
אפיזודיים בחולות לוהטים ובאכסודוס. ב־אכסודוס
הופיעה אסתר בתפקיד מישני
צנוע. תפקיד הגברת הירשברג. הופעתה
כה מצאה חן בעיני מפיקי הסרט, עד שד,כ־לילו
את שמה בכותרות ההקדמה לסרט,
שיגרו לה מיכתב מלא התפעלות, בו הם
מביעים את נכונותם לעזור לה בכל עת
שתחליט לפנות לעולם הסרטים.
אלא שבינתיים זרח כוכבה של אסתר,
השבוע, דווקא כזמרת. החלטתם של מארגני
פכטיבאל הזמר הישראלי — שלא הצטיין
השנה במיבחר מיוחד של שירים — למסור
לאסתר ביצוע שלושה שירים? ,זיתה ללא
ספק מיפנה בקאריירה שלה. שניים משלושה
שירים אלה• זכו בשני המקומות הראשונים
בתחרות.
במשך כחודשיים התכוננה אסתר להופעה
זו. יחד עם בעלה אף תיכננה שימלה
צנועה, בצבע זהוב, בה הופיעה לראשונה
בהיכל. אולם כאשר ניצבה לפני המיקרופון
ריחפה כאילו בעולם אחר. סיפרה
אסתר :״זאת היתר, הפעם הראשונה שאני
מופיעה במקום כזה, בפני קהל כזה, כשאני
שרה לבד ועוד בליווי תיזמורת עם מנצח.
לא הרגשתי שום דבר. לא חשבתי בכלל
על מה שאני עושה. לא עשיתי בעצם
כלום. שרתי.״
זה ד,״ה מספיק. כאשר התברר שהשיר
שאני עמך זכה בפרס הראשון, הפכה אסתר
למלכת הפסטיבאל. הקהל הנסער דרש
הדרן. אלא שהמנצח גארי בארתיני קרץ
לה בעינו לבל תחזור בפעם נוספת על
השיר. היא רק החוזתה קידה בפני הקהל.
הקהל אותו כבשה.

להשיג בכל
בתי־המרקחת
ופרפומריות

מאחורי ה קל עי ם

המחיר
1.25ל״י

מהכרות

אלה:

לה — צי — דה — מר — ו — קוב — או — לו —
יום — ציה — ג׳י — טו — גיק — פ — מנ צו

עליך להרכיב 5מלים. האות הראשונה בכל מלה, בקריאה מלמעלה
למטה, מצטרפת לשמה של חברה ידועה, המייצרת בגדי־ים
לגברות ולגברים.

המלים הן:
)1ספר מפורסם של פינסקר• )2שם משפחתה של שחקנית ידועה.
)3אי מולדתה של קיסרית מפורסמת )4 .הוגה דעות סיני עתיק.
)5מדינה דרום אמריקאית.

בין הפותרים נבונה יוגרלו 3כגדי־ים לנשים ד3
לגברים. במו בן יוגרלו עוד 20 פרסי תנחומים.
את התשובות בצירוף החידון יש לשלוח עד יום — 2 9 .5 .6 1

לפרסום צימט, ת .ד ,4100 .תל-אביב, עבור ״חידון הברות ע״.

מ עני ק הרג ש ת
ר עננו ת לכל היו ם
מגע קל בלבד בבית השחי במקלון
בעל הריח העדין
^,10ד8
הדאודורנט היעיל מע ניקים
לך הרגשה נהד רת
של בטחון ורעננות.

באק
< 1[ 1ז8*[ 5

מ ה לי הנעלבה
״יהיה זה המאורע הגדול בחיי,״ הצהירה
זמרת הגוספלם הכושית המפורסמת,
מד,ליה ג׳קסון בעת שעזבה את ארצות־הברית.
כוונתה היתר, לשורת הופעותיה בישראל,
שהיתר, צריכה להתחיל השבוע.
אחרי שהמודעות כבר פורסמו, וכרטיסי
ההזמנה נשלחו, בוטלה הופעתה של מד,ליה.
הסיבה: המכירה המוקדמת של הכרטיסים
הוכיחי, שהקהל אינו זורם לקנותם. האמרגן
רוברט, שנאלץ לפני שבועות מספר להפסיק
את הופעותה של זמרת כושית אחרת,
זמרת־הג׳ז אלה פיצ׳גראלד, משום שהיא
שרה מול כיסאות ריקים, לא היה מוכן
להסתכן שוב. סיבה נוספת, אם כי צדדית:
טהליה נפגעה מכך שהציגו אותה בפני קהל
הישראלי כזמרת ספיריטואלס, בעוד שהיא
זמרת גוספלס. בניגוד לספיריטואלס הפרימיטיביים,
הגוספלס הם שירי־דת מסובכים
ומוסיקליים יותר מועדון החמאם
מועדונם החדש של דן בן־אמוץ, חיים חפר
ואברהם (פנשל) דשא, בשטח הגדול ביפו,
ייפתח בשבוע הבא. במינשר לקהל המאמינים,
שפורסם לרגל הפתיחה, מסבירים בחרוזים
את טיבו של המקום: בחטאם אשר
שני?ו אין /חדרי חדרים אשר הם ביית יין
/ובו טרקלין למחולות וריקודים /ומוסיקה
סטיריאופונית המעוררת הדים ועל
במת המישחק תעלה תוכנית /חריפה בפלפל
וחדה כחנית /ומחולות וכישופים
וקיטעי־נגינה /וסצינות אהבה ידידות וקינאה
/והכל באי־סדר גדול ומעורבב /
הונב הוא בראש והראש בזנב /ושם התוכנית
הוא משליערב * /ואמר אחד
ממפקדי הפלמ״ח /מאז שקראתי את ה־תנ״ן
/עוד לא צחקתי כל־כן
• השני — השיר נעמה של שלמה
בידרמן בן ה־.25
המפיצים היחידים : חברת נורית בע״מ.

התחנה לייעוץ
בשאלות מין ונישואין פתוחה בימים שני וחמישי
בבית שטראום, תל־אביב,
רחוב בלפור ,14 חדר ,7
בשעות 6עד 8בערב.

1לידתושד נאצי

עגו לו ת
שטוחות

ב א ריז ה כ פו ל ה
37 אגו רו ת

9רס 1ם או־קי

(המשך מעמוד )9
שרות־הבטחון של הרכייס־פירר ס.ם. לא
היה אלא מנגנון־מודיעין פרטי, חובבני
למדי, של אחד מאגפי המפלגה הנאצית,
שהתחרה עם מוסדות המדינה, מוסדות הצבא
וגם עם שאר מוסדות המפלגה עצמה.
תפקידו המקורי, אשר למענו הוקם, היה
לרגל אחרי חברי המפלגה עצמם, לאסוף
עליהם תיקים, לפקח על חייהם הפרטיים
והפוליטיים. לא מן הנמנע שאייכמן ידע
זאת בהתנדבו לשרות זה — למרות הכחשותיו.
אחד
השגעונות העיקריים של הימלר,
ושאר גדולי הרייך, היה קשור בבונים החופשיים.
המיבנה הבינלאומי של הבונים,
עורר תמיד חשד עמוק בקרב חוגי הריאקציה
הקיצונית והקצונה הגבוהה של גרמניה.
מחוגים אלה עבר חשד זה לתנועה הנאצית.
שרות הבטחון של הימלר קיבל על עצמו
להכין כרטיסייה ענקית׳ שכללה את שמות
כל חברי לשכות הבונים החופשיים בגרמניה,
בתור אויבים פוטנציאליים של הרייך
השלישי.
בעבודה משעממת זו הועסק גם אייכמן.
ביום הראשון של עבודתו היתד, לו הרגשה
מוזרה, כאשר עבר במגפיו הכבדים על
ריצפת־העץ המהודרת של הארמון, על פני
ארון־מתים גדול מאבן, שהיה חלקמתערוכה
מתמדת של ענייני הבונים. כל זה היה זר
לו ומוזר. אחרי ארוחת־הצהריים נירדם
באמצע עבודתו ונחר בקול רם — כי בדכאו
היו אנשי הס.ס. רגילים לישון בשעה
זו. מפקדו צחק והניח לו לנחור.
כעבור זמן הועבר אייכמן מן הכרטיסייה
לעבודה משעממת אחרת, בתערוכה המתמדת•
הוטל עליו למיין את הסמלים והחותמות
של לשכות הבונים, לרשום אותם
בקאטאלוג ולהדביק אותם על קרטונים, כמוצגים
במוזיאון זה. מאחר שלמד פעם משך
מיספר חודשים לאטינית, סברו כי יצליח
לטפל במטבעות אלה, שנשאו כתובות לא-
טיניות.
המוזיאון עורר את סקרנות כל המנהיגים
הנאציים, ואחדים מהם באו לבקר בו• כך
ראה אותם אייכמן, הרב־טוראי הקטן, בפעם
הראשונה. לעתים גם ניתן לו להסביר
להם פרט זה או אחר. הדבר לא נעם
לו ביותר, כי הימלר נהג להביא את אורחיו
מאוחר בערב, וכל אנשי המחלקה נאלצו
לשבת ולחכות לבואם.
פעם בא גבלם, בלוזיית הימלר והיידריך.
הוא ניענע את ראשו ללא הרף. פעם אחרת
בא גרינג, גם הוא בחברת הימלר או הייד־ריך
.״תחילה ישב בחצי עכוזו על פינת
שולחן העבודה שלי, ושם את הסיגאר שלו
בנדאפרתי. אחר כך ישב על הכיסא שלי,
לקת פטיש של הבונים החופשיים (שהיה
מוצג במוזיאון) והלם בו כמה מהלומות
אדירות על השולחן. הוא היה במצב־רוח
טוב, וכל פמלייתו שפעה רק עליצות ושמחה
״.איש לא חלם עדיין שיבוא יום כאשר
יתן גרינג להיידריך פקודה להשמיד את
יהודי אירופה, וכאשר היידריך יתן את
ההנחיות בנידון לאדולף אייכמן.
ביקור משעשע היה זה של יוליוסשטריי־כר,
בעל השבועון האנטי־שמי הפורנוגראפי
דר שפרימר (״המסתער״) ,האנטי־שמי הקיצוני
ביותר בגרמניה כולה• באולם הכרטיסייה
אמר הגאו־לייטר הפראנקוני המבחיל
בהלצה :״הבה נראה אם מישהו
כאן היה בונה חופשי.״ הוא בחר באקראי
בשמו של אחד מאנשי פמלייתו. השם
נבדק בכרטיסיה — ולתדהמת הכל נימצא
כרטיס שנשא שם זה. אותו נאצי, מעוזרי
שטרייכר, היה בונה חופשי.
באחד הימים ביקר במוזיאון איש פחות
חשוב, שהביא למיפנה גורלי בחיי אייכמן.
״ישבתי ליד שולחן־העבודה שלי ליד החלון,
באולם הבונים החופשים ...אז בא
פון־מלדנשטיין. אני לא היכרתי אותו עדיין.
הוא היה קצין בס.ס ,.ואני הייתי רב״ט.
באותם הימים היה הפער בין הדרגות גדול
מאוד, תהום הפרידה בין קצינים וחוגרים
...הוא בא בחברת אדון אחר, שלא
היכרתיו, הסתכל במוצגים, ביקש ממני להסביר
לו פרט זה או אחר. עשיתי זאת
כמיטב יכולתי. ואז אמר לי שהוא הקים זה
עתה את המחלקה, יהודים׳ בלישכה הראשית
של שירוודהבטחון, ושאל אם אין לי
חשק לעבור אליו.
״באותם הימים הייתי אוסר, כן׳ ו,אמן׳
לכל הצעה, רק כדי להיפטר מן ההדבקה
הזאת של החותמות.
״אמרתי לו, כן׳ו*
כך נסגרה שרשרת המיקרים. אדולף אייכ־מן
הגיע למחלקה היהודית של ה־ס.ס.
דחפו אותו השיעמום — והשאפתנות הנו־בטת
של צעיר אכול רגשי נחיתות.

אנשים
ג י 1י ב סי ני מ ה
ראש הממשלה, דויד כן־גוריון, טען
לא מכבר, כי אינו מבזבז את זמנו ״על
סינימאים.״ השבוע סר ממינהגו שלא לבקר
בקולנוע, הלך בלתי פמלייתו לחזותב סרט.
המאורע שבגללו היה ביג׳י מוכן להטריח
את עצמו: הסרט התעודתי הגרמני, גן
העדן וכבשן האש, הדן בישראל, ואשר
הוקרן במיוחד עבורו. הצגת הסרט בפני
קהל אזרחי ישראל נאסרה, אולם זה לא
הפריע לביג׳י לראותו — הוא כנראה אינו
מושפע מסרטים גרמניים כשאר אזרחי
המדינה תת־שר־הבטחון, שמעץ
פרס, סיפר סיפור הקשור בשמועות שנפוצו
בציבור אודותיו :״בוקר אחד צילצל אלי
אדם שרק בערב קודם קיימתי עימו שיחה
ושאל אותי, :מה שלומך, שמעון? אני
שומע כאילו נחטפת לפני עשרה ימים?׳
השבתי לו, :הרי רק אמש התראינו?׳ אמר
האיש, :נו, אחרי הכל, מוטב לבדוק עוד
פעם מזכיר מפא״י, יוסף אלמוגי,
קיבל השבוע את ההלם הקשה ביותר של
חייו. הוא ניגש לבקר אסיפה של בעלי
מלאכה של מפא״י, במלון שרתון, בה
השתתף גם ראש עירית תל־אביב, מרדכי
נמיר. כשניכנס לאולם, נעצר נדהם: על
הבמה ניצבו שני צעירים ושתי צעירות,
צעקו בכל כוחם :״בוז לבן־גוריון! בוז
לבן־גוריון!״ והקהל, כולל ראש העיר,
התגלגל מרוב צחוק. אלמוגי לא הבין מה
קורה עד שהסדרנים הסבירו לו: להקת
מועדון החמאם, הציגה בפני המוזמנים
את התוכנית מישלי ערב. אלמוגי ניכנס
בדיוק בקטע הסאטירה על קומוניסטים
ערביים, הצועקים נגד ראש הממשלה
באסיפת סטודנטים באוניברסיטת בר־אילן,
סיפר מנהיג חרות מנחם בגין, בין
השאר, זיכרונות מתקופת הקרב על לאטרון,
במלחמת העצמאות. בגין עמד אז בראש
המטה שהיה ממונה על העברת האצ״ל
לצה׳׳ל. לדבריו, הופיעו אצלו לפתע יגאל
ידין וישראל גלילי, ובפיהם בקשה:
שהאצ״ל יעלה על רמלה כדי להוציא
את גדודי הלגיון מלאטרון. סיפר בגין:
״אני רואה עדיין את הבעת פניהם בשעה
שהתחננו, :אתם צריכים להתקיף את רמלה
כי בלאטרון ממש שחור הופעתו
המרשימה של איש המחתרת מגיטו ווילנה
אכא קוכנר, במשפט אייכמן, העלתה סיפור
נוסף. שנתיים אחרי מלחמת העולם
השניה, אחרי שקובנר השתתף בטקס גילוי
אנדרטה לזכר מורדי גטו ווארשה על חורבות
הגטו, הגיע אליו מיכתב מגרמני אלמוני,
שהיה נוכח באותו מעמד. טען אותו
גרמני במיכתבו: אין זה נכון שלא היתה
מחתרת אנטי־נאצית בגרמניה. להיפך, היתד,
קיימת מחתרת שפעלה אף בשורות הצבא
הגרמני. כדי להוכיח זאת, צירף אותו גרמני
למיכתבו כרוז בגרמנית, שהופץ בין
חיילי החרמאכט ושקרא לחיילים לא להשתתף
במלחמה המטורפת של היטלר. מה שאותו
גרמני לא ידע הוא שמחבר הכרוז לא
היה אלא — אבא קובנר עצמו.

מ רי ס זו ה ר -ספורטאית
שחקנית הבימה, מרים זוהר, התגלתה
השבוע כאוד,דת נלהבת של קבוצת הכדורגל
מכבי תל־אביב• היא חזתה במישחקה
של הקבוצה נגד קבוצת צ׳לסי הלונדונית,

פסיון• ״י
• ,זאסה רי נ ג, חבר מזכירות
מפא״י, בנאום־בחירות בו הסביר מדוע
צריך לבחור בבן־גוריון :״נאצר וחוסיין
אינם מכירים את השמות רוזן וגלילי,
אך לעומת זאת השם בן־גוריון אומר
הרבה מאוד לנאצר.״
• יו סףתמיר, מזכיר המפלגה
הליברלית, בתגובה על הכרוז שהוציאה
מפא״י, בו כינתה את המפלגה הליבראלית
בשם מפלגה־של־יועצים :״טוב, לא
לכל אחד יש יועצים כמו ד״ר ישראל בר.״
• ח ״ סמפא ״ י, גבה אי ד ל סון,
באסיפת פעילות הבחירות של מפא״י:
״רק במפא״י הערובה לשמירה על זכו־יות
הנשים בישראל.״
• יו סףאלמו גי, מזכיר מפא״י:

העולם הזה 1234

שעו׳ צמח מחדש
מצהיר גבר תל־אביבי
ב־ 21 באפריל התפרסם כ״ידיעות היום״ ,עתון
יומי המופיע בתל ־ אכים כשפה הגרמנית,
המכתכ למערכת הכא הניתן כאן כמקורו
הגרמני וכתרגומו העכרי.

הבעת תוד ה
0ז? 3^ 011מ ע/\ 1מ
כקורא יום יומי של עתונכם 18 *86£110567 £6867 11176
הנכבד, המשרת את צרכי הכלל£6*011 261*00 61056 (8 ,
אבקשכם בזה לפרסם בעתונכם <116111,ס*26ס0חו 16ח*1601 ^ 11£6
)167961560מ! 51**6 !011 516
הנכבד כדלקמן:
6**611*11־<163 214 ?61ת£01£6
;014614:
20 שנה הייתי ״כמעט קרח״.
* 20 .18:1176 **£68מ&מד ח10
ניסיתי בארץ ובחוץ לארץ את —0113מ 1רח׳. 1011 1181(6 1׳1*651
כל האפשרויות אשר הוצעו, על 83׳)) י^ 08180)1 81168 ^10£110116
מנת להיפטר מן הקרחת אשר 80£650*60 *?07)16 ? 678110111,
הפריעה לי מאד, אך הכל היד 616 011011 8611!• 3*6760)16 ,תזט
018120 10820*?67)160.
,^567

רק הוצאת כסף X11.ן11מ 81166 *?87 ?67£65608. 080081
ס7*6ס?*8£6ס 5 6 7 8 0 3
0616.
^ לפני כתשעה חדשים בערך, זט ת6ע60*1008^ 9 8657*1£6
באתי אל הביאוקוסמטיקאי ד״ר 1)801 1011 21101 £101)08016111)87

א• רוביו׳ יותר מתוך סקרנות £111(10, 01611!• 8113
מאשר מתוך אמונה שיוכל לע א1011 1883> 818 ,6*>60£167
9״£180516, )1888 67 0117 561*6
זור לי.
1)800.
מאז הנני משתמש ב״אלי־ 861* <1301818 0061:26 1011

קסיר לשער״ שלו• היום יש לי
כבר שערות על ראשי, אין זה ־1160*6 11856 105 80500 113876
801 £

ס 1)61060 ¥81¥)1,ק
יער׳ אך עם הרצון הרע ביותר 0180 1)800 01105 8005 56101
*8051605168*60 ^11160 0105
איו יכולים
בין 01657 818 £13*21)0650
הקרחת. לכלול אותי. כן£16
בעלי
*7805*60.
את המכתב הזה הנני כותב 016860 £716* 90576156 100

.£7 £6770
!ב״״ לד״ר •1כדי להודות בפומבי
ס6££6ס*510 130( 20 1105א. רובין.
1)60
.2כדי להביא באמצעותכם 2. 1701 <10705 816 157001
לידיעת הציבור הרחב של 5761*60 £68671(05111)1101
קוראי עתונכם, כי אץ 041*20*61160, )1359 0180
הכרח כיום לסבול מקרחת 0105* 01657 30 £851561* .
׳161)160 01038 1X1£

אליקסיר של ד״ר רובין £0510 1)300
עשוי לעזור לכל אחד כפי 32)1601 656090 561*60,*?!0
69 0117 £6501*60 53*. שעזר מראש. לי. הנני מודה לכם 105 )1801)0 15060 568*6091
104 ^707308, 157 67£656067

המסור לכם
176836 <1.ס )^ 3016

(שם וכתובית מוכרים במערכת 6<*. 061)8011מ

קופד כימיו האחרונים
בדהירה יאל הסוף
שגברה עליה בתוצאה ,5:2עודדה את השחקנים
הישראליים והתוזכחה עם אלה שניסו
לבטל את מישחקם. רק בתום המישחק
התבררה סיבת אהדתה לקבוצה: היא התערבה
עם איש יחסי־הציבור, אריה נל*
כלום, על ניצחון מכבי, בסכום של לירה
אחת המיליונר היהודי, אייזיק וולפ־פון,
שביקר לאחרונה בישראל, מספר עתה
סיפור עגום שאירע לו בעת ביקורו כאן.
היה זד, שעה שהוא ואשתו, אידית ולפ*
פון, ישבו בארוחת בוקר ועיינו בעתון.
לפתע הבחינו במודעה, בה הביע עסקן מפלגתי
דתי בישראל את השתתפותו באבלו
של המיליונר הלונדוני, בשל פטירת אשתו.
התברר שאותו עסקן שמע כי נוטעים יער
על שמר, של אידית וולפסון, חשב כי ׳ נפטרה
ומיהר לפרסם את המודעה
למרות שעסק בדיון משפטי חמור ורציני
ביותר, לא איבד השבוע השופט המחוזי
החיפאי, משה ;{ציוני, את חוש ההומור
שלו• השופט עציוני ישב ראש בהרכב
של שלושה שופטים, המברר את משפטה של
הנאשמת ברצח, עליזה פאנו. כאשר
התביעה הביאה בפניו שורה של רוקחים
תל־אביביים, שהיו צריכים להעיד כי אצלם
נרכש הרעל בו הורעלה פולה אליעז,
שאל אותם עציוני :״מה זה, האם לא השארתם
לפחות רוקח תורן אחד בתל־אביב?״
לרגל הכרזתה של נהריה כעיר, סיפר
וואלטר שטיל, מנהל בנק מקומי, מעשה
שהיה :״כאשר ביקר כאן לפני עשר שנים
נשיא המדינה, הד״ר חיים וייצמן, הוא
פנה לראש המועצה המקומית, גרשון טץ,
שהוא יליד ליטא ושאל :״לא מובן לי כיצד
יכול ליטאי לעמוד בראש מושבה ייקית״
לרגל פתיחתו הקרובה של מועדון
החנדאס בשטח הגדול ביפו, הכינו בעלי

תשב1(1
אין לנו יסוד להיות פסימיים, אך איננויכולים להרשות לעצמנו להיות אופטי־מיים.
על כן אנו חייבים להיות אקטיביים.״
• אייזיק וולפסון, המיליונר ה-
יהודי הלונדוני, על קצב התחבורה ביש־ראל
:״אם ברצונך להגיע לעברו השני
של רחוב תל־אביבי סואן — מוטב לך
כי תיוולד שם.״
• חווה (אשת מידד) שיף, למראה
מודעת־הפירסומת לסרט מעין הבתולים,
המבשרת כי בסרט מופיעה סצינת־האונס
הנועזת ביותר באמנות הקולנוע:
״אם זו אמנות, אז בעלי אמן גדול.״
• ידיאתץ, עלון הסתדרות הסטו־דנטים
:״שמו של המרגל הבא שיתפס
במדינה יהיה אוני — מאוניברסיטה
נתפסו כבר בר, סיטר, ונשאר רק אוני.״

העולם הזה 1234

המועדון, דן בן־אמוץ וחיים חפר,
סידרה של גלויות מיוחדות כדי לשלחם
לידידיהם. לשר האוצר, לוי אשכול,
שלח דן גלויה שזו לשונה :״אישי שר
האוצר. אנחנו משתגעים לראות אותך במועדון
המשגע (מחוק ובמקום זה: האקסקלוסיבי)
שפתחנו ביפו לקהל הרחב והאינטליגנטי(
.מחוק ).אם הכסף באמת לא משחק
אצלך תפקיד, כמו שכולם אומרים עליך, אז
אנחנו מציעים לך לגשת עם ארבע וחצי
ל״י למשרד שלנו, כדי לשריין לעצמך
מקום. הנה לך הוכחד, שלא שוכחים אותך.״

הנ חששדע דנ ה
למעריצה נוספת זכה לאחרונה הפזמונאי־זמר
כני כרמן. היה זד, כאשר באחד הבקרים
נכנס לתהנת השידור של גלי צוז״ל
רב־סרן שטען. בתוקף :״אני מוכרח להשיג
את כתובתו של בני.״ הסביר הרב־סרן:
״בתי ממש משתגעת אחריו.״ אחרי חיפושים
נמצאה הכתובת .״אבל הוא נשוי,״
הזהירה אותו הקריינית ;{דנה גושן ״אין
דבר,״ השיב ״בתי היא בת תשע
התרגשות נגרמה גם לעובדת אחרת של
גלי־צה״ל, עורכת התוכניות עדנה שכיט.
היא קיבלה באחד הימים קופסה של סרט־הקלטה,
מד,טכנאי ראדן? הלינגר, שהוא
איש מילואים. מה שעדנה לא ידעה הוא
שראלף הינו אספן של בעלי־חי. כשפתחה
את הקופסה לפני השידור, פרצה מפיה קריאת
אימים. מתוך הקופסה זינק אליה
נחש חי בידיעות שהגיעו מאוסטרליה
נאמר, כי הכדורגלן רפי לוי, שהצטרף
לקבוצת הכוח סידני, הפך כבר לעצמאי.
אחרי שהחל לעבוד במוסך גדול, פתו! לעצמו
מוסך פרטי בגורלם של אדולן ל

למרות סירוכו לפרסם את שמו, הפכים מר
מ. ש .כי מערכת ״ידיעות היום״ תמסור את
שמו ופתוסתו למספר מוגכל של מעוניינים.
1פרסום ״דחף״1

כלנ ער ה-יופי ה בידיה
רק מאמץ קטן ורצון טוב דרושים כדי
להיראות יפה ומטופחת.
9וזרד הנאמן — הוא

ר 1יא ל 1יט •

הגורס חמפורסס לפי ד״ר לברן, פריס, המכיל ג׳דח
רויאל, מגן על קורן ורקמותיו העזינגת, נממז
תתחוות קמטי פנים ומסחר את גוון טזרך פל־יזי
פעילות של סזזזור הדם.

אייכמן, אלן שפארד ומואיס צ׳ונד
כה השבוי בקונגו הפסיקו השבוע להתעניין

מיליוני אנשים, שמעיניהם היו נתונים יותר
אנשים בעולם, שמעיניהם היו נתונים יותר
לגורלו של שחקן־ד,קולנוע האמריקאי גרי
קופר שהופיע על הבד ההוליבודי 30
שנים רצופות, אולם לא תאריך זד, הדאיג
את המתעניינים בגורלו, אלא העובדה שהשחקן
גבר,־הקומה, שמאות סוסים כבר
עברו תחתיו במערבונים הוליבודיים, עמד
לסיים את חייו בכל רגע. רתוק למיטתו
בביתו ד,הוליבודי, ציפה קופר לקץ אחרי
שסרטן התפשט בכל גופו. הסימנים למחלתו
נתגלו עוד לפני חמש שנים, כשקופר הסתגר
אחרי שעות עבודתו בביתו, נמנע
מלהשתתף בחיי־החברה של כוכבי־ד,קולנוע
הבינלאומיים. לאחרונה אף הפסיק באמצע
את הופעתו בשלושה סרטים. הרופאים
איבדו כל תקפה להצילו, ומעריציו ברחבי
תבל ספרו יחד עימו את הרגעים שעוד
נותרו לו לחיות. בין מיברקי הערוד שקיבל,
הגיעו מברקים מטעם נשיא ארצות־הברית,
ג׳ון קנדי, ומטעם מלכת בריטניה.

המפיץ בישראל: לילית
פרסום ציטט

אנגלית • צרפתית
לומדים בשיטה קלה ויסודית בביה״ס ״קד• מה״

ת״א׳ בן־יהודה ,74 טל.20314 .

נפתחים קורסים חדשים:
9קורסים ואולפנים נוספים למ>בוגדים (שפד, שימושית, דקדוק, כתיב,

סגנון ושיחה (וזסז*!64ז־*׳זחי 0הלמודים בכל שעות הבוקר והערב.
קבוצות נפרדות באנגלית לגומרי ג׳־ח׳ יסודי, ה׳־ז׳ תיכון
(למתחילים לביסוס הידיעות עד לו,-כנד, לבגרות).

• הכנה לבגרות כאנגלית ומתמטיקה לאק:ם טרנים

(מאי־דצמבר .)1961
פרטים והרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפני הצוזריים 3 :עד 9בערב( .פרם ליום ו׳)

כיצדשליםבל ״ גבעזמרשלמיםל מי רו ץ
ו כי צ ד יו ר די ם
איך נראה העתיד הוורוד
אף אחד לא יודע על ד,עליה למירון
זה התחיל, ואף אחד לא יכול לנחש
זה ייגמר, כי החשבון הוא פשוט: לפני
שנה לא עלה לשם אף אחד. לפני
שנר, עלו לשם רק שלושה אנשים. לפני
שנה עלו 50 איש ולפני 50 שנה עלו
איך איך 300 200 100 כבר

מ שם עם

המפורסם של עבו, שהיה מקושט בזר של
פרחים, התחילו חברי התזמורת הפילהרמונית
של צפת לנגן. היה שם אחד שניגן
בכינור, ואחד שהיבה בתוף, ואחד במאנדו־לינה,
ושניים בתוף מרים ועוד איזה שניים,
כנראה מהמלואים של התזמורת, הקישו
בטמבורי־חרס. לקול נגינת התזמורת, התחילו
תושבי צפת לכרכר ולפזז והגדיל מכולם
אחד עם שפם שיבה שהיה צועק :״כה לחי

עצם

עיוזרים ופיסחים, גדמים ואילמים, קירחים
ובעלי שערות, צולעים ומשוגעים, צעדו זה
ליד זה, וזה בתוך זה, וכל אחד מכרכר
ומפזז וצועק. כה לחי בר־יוחאי!״
כיוון שהיו לי מרפקים, ניסיתי להגיע
לפיסגה, אלא שקשה היה להתגבר על כמה
מיכשולים, ביחוד קשה היה להתגבר על
המכשולים בצורת קבצנים שצעקו — ״צדקה
חציל ממוות כל לחי בר־יוחאי!״
שסרה כתוב בצבע שמן :״תרומת בעד גניזת נש־מהת״
או ״תרומה בעד הוצאת גניזת נשמות׳׳
או ״תרומה בעד הכנסת גניזת נשמות״
או ״גניזת נשמות בעד הוצאת תרומה״ או
״הוצאות נשמות בעד תרומה גנוזה״ .אל
מאחורי הקופסאות הללו נשפך גשם בלתי
פוסק של נרות חנוכה, כבויים שהשליכו הנוכחים
בחדר, כי הרבנים אסרו השנה
להדליק מדורת אש כמו שעושים כל שנה.

ככה כיסו רבבות עולי הדגל למירון את ההרים והגסעות מסכים כשהם רומסים את העשב, מועכים את החרגולים וסותמים את פתחי הנברנים

כשראיתי שאי־אפשר יהיה להגיע לפיסגד,
בדרך המלך, ירדתי מהכביש וניסיתי לטפס
על צלע הגבעה ואז נוכחתי, שנפלתי מן
הפח אל הפחת. כל השטח מסביב, לכל מלא
העין, מרוצף היה בגופות של עולי־רגל,
ששכבו על שמיכות או מתחת ליריעות
אוהלים. משפחות משפחות שכבו שם, סביב
מדורות אש קטנות, שעליהן בישלו מזון.
ריח חריף עמד באוויר, ריח של עשן מעורבב
בצחנת שומן־כבשים מטוגן וקוניאק
מדיצינאל עם עראק ומדי פעם בפעם היה
מישהו מדדה מעל לראשי האנשים, כשהוא
גורר אחריו גושי־בשר נוטפי־דם.

לקברו של בר־יוחאי 500 איש 25 .שנה
אחרי־כן הגיע מספרם ל־ 2000 ולפני 10
שנים ל־ .20,000 השנה הגיעו לשיא חדש —
80,000 נפש. עכשיו ברור לכל אחד, שאם
זה ימשיך באותו הקצב, יעלו לשם בעוד 10
שנים לפחות 800,000 איש ובעוד עשרים
וחמש שנה תעלה לשם כל המדינה על
זקניה נשיה וטפיה, מלבד אולי ראש הממשלה
דויד בן־גוריון שיהיה עסוק כפי הנראה
בירושלים בחיבור מאמר מלא השמצות על
משה שרת והתנועה הציונית העולמית.
עכשיו אתם רוצים בוודאי לדעת מה יש
שם במירון שמושך אליו את האנשים, אז
על זה אין לי ברירה אלא להתחיל משעה
׳*חת בצהריים, בחצר ביתו המפורסם של עבו.

תהרוכת ספר התורה שר עבו
החצר הקטנה שלפני הבית, היתד, מלאה
וגדושה מבני נוער־הזהב של צפת,
תיזמורת המשטרה, ושלושה שמשים של
בתי־הכנסת המקומיים, שהחזיקו ברמה דגל
דהוי מרוב שנים, רקום בחוטי כסף וזהב.
ליד הפתח הצר, שהוביל מהחצר של רעבו,
עמדה חוליית־שוטרים שהכריחה את
כולם להקשיב לנאומים שבקעו מהרמקול.
מה שנאמו לתוך הרמקול במשך ארבע
שעות רצופות לא חשוב, מפני שרק בשעה
חמש סגרו את מעיין הנאומים• התורה שהוציאו
איך

מה הסתיר את המכר
ריח שומן וקוביאק מדיציגאר
לבסוף פקעה גם סבלנותי כשראיתי כמה
איטית היא תהלוכת ספרי־התורה. ונסעתי
למירון לראות איך מתקדמים שם העניינים.
אל תשאלו מה מצאתי במירון. רבבות של
בני־אדם, הגיעו למקום וכיסו את הכביש
והשבילים בדייסת אדם סמיכה, שאפילו רזה
כמו הצייר מוקדי לא יכול להידחק בתוכה.
ברגע שירדתי מן האוטובוס, נסחפתי אף
אני לתוך נהר האנשים הגואש. רק עכשיו
ראיתי עם מי יש לי פה עסק. זקנים וצעירים׳
בריאים וחולים, פקחים ושתויים,

סוף סוף הגעתי למעלה, לחצר בית הכנסת.
מה שהתרחש כאן מבחינת הדוחק, כבר
באמת שאי־אפשר לתאר, מפני שעל האנשים
ששכבו, ישבו, עמדו, רקדו או הלכו, נוספו
עוד שני גדודי שוטרים וחטיבה שלמה של
חיילים דתיים שהסתובבו עם נשק ביד, כי
הרבנות הצבאית ערכה באותו מקום ובאותו
יום כינוס של חיילים דתיים. חוץ מזה
הסתובבו שם כל מיני שמשים וגבאים עם
קופסאות צדקה מפח ומי שלא שלשל לתוכם
מטבע תקעו לו את הקופסא בבטן.
מוכה, מרוט ופצוע, הגעתי לתוך החדר
המפורסם בו נמצא קברו של רבי שמעון
(כה לחי) בר־יוחאי. והקבר, מלמעלה עד
למטה, מכוסה בקופסאות פח שעליהם היה

כששאלתי מדוע אסרו על הדלקת מדורה
על הקבר, אמר לי מישהו, שזה בגלל הנם־
יון של השנה הקודמת, שחום המדורה התיך
את מטבעות התרומה בתוך קופסאות הפח
וכל הפרנסה של הגבאים ירדה לטמיון.
מחוץ לקופסאות הפח והנרות, היו באותו
חדר גם שלטים גדולים שהיה כתוב עליהם
בצבע אדום :״אסור להשתכן״ .כמובן שזה
לא הפריע לאף אחד להשתכן שם, מפני שאני
בעצמי ספרתי 12.000 איש ואשד, ששכבו
מתחת לשלטים ובעטו באנשים שהיו
דורכים להם על הגב.

סיכום: עצב קטגה שבורה
עכשיו אתם רואים בעצמכם ששמעון בר־יוחאי
עושה נסים, מפני שיצאתי מכל
העסק רק עם עצם קטנה אחת שבורה.
ואם תכפילו את הנס הזה שקרה לי, ב־,80.000
שזה מספר האנשים שעברו גם כן את
ד,גד,ינום הזה ולא קרה להם שום דבר, תראו
שהרשב״י הוא באמת עושה נפלאות גדול
וזכותו באמת מגינה עלינו מפורענויות של
ל״ג בעומר במירון•

כה אמר טו סברא הינ די
שבע יפול צדיק וקם י וכל פעם, עם
רגל שבורה.

ספורט כיחסי לרא תקד •

הכל התרחש במהירות כה רבה ובכמות
כה גדולה, עד שספק אם אפילו אוהדי־הספורט
המושבעים ביותר תפסו מה היווה
השבוע האחרון לגבי חיי־ד,ספורט במדינה.
עשרות תחרויות ומיפגני־הספורט שנערכו
בשבוע זה, במיסגרת כינוס הפועל השביעי,
גיוון הספורטאים שהשתתפו בהם, ושפע
ההישגים שהושגו, היה בהם כדי להמם.
תרומתו הגדולה ביותר של כינוס הפועל
היתד במתן האפשרות למאות ספורטאים
ישראליים להתמודד על מסלול אחד ועל
זירה אחת עם כמה מטובי הספורטאים
העילמיים — דבר שהקפיץ ללא ספק אח
רמתם של הרבה ספורטאים ישראלים.

מקום ראשון -כלי מתחרים.

ריבוי המשתתפים הישראלים בתחרויות ה־

רבה כמו תלמידת גימנסיה אמריקאית בת
, 17 בעלת גוף שופע ושיער פישתן זהוב.
כי הבארונית סוזאן כריסטינה פון זאלצה,
היא אחת הספורטאיות המוכשרות והמעניינות
ביותר בעולם.
בת למשפחת אצילים אוסטרית, שהיגרה
לפני 700 שנד, לשבדיה, ובראשית המאה —
לארצות־הברית, מחזיקה כרים היפה בשיא
העולמי וד,אולימפי של שחיית 400 מטר
חתירה לנשים, בזמן של 4דקות 44,5 ,
שניות. היא היתד, גיבורת האולימפיאדה
האחרונה ברומא, שם ניצחה במישתה סנסאציוני
למרחק זד. את השבדית סדרקויסם.
״ או, טו ד, ל נ ״ כריס החלד, לשחות
לפני שש שנים, באופן מקרי. כביש שנסלל
בשטח בו נהגה לרכב מדי יום על סוסה,
גרם לה לבחור חובבות חדשה. כעמר שנד,
כבר החלה לזכות בניצחונות, ומאז כימעט
ולא הפסידה באף התמודדות. ערב האולימפיאדה
האחרונה, זכתה בארצות־הברית
בכל שש האליפויות של שחייה בסיגנון
חופשי לנשים.
היא שוחד, בלי לשקוע עמוק במים, ואי־נד,
מבזבזת זמן להוצאת ראשה. הופעתה
בישראל, אחרי שהחליטה להפסיק להתמודד
בשחייה ולהתמסר ללימוד הדיפלומטיה,
היתד, מעניינת במיוחד דווקא לנוכח העובדה
שמתחרתד, בישראל היתר, השוודית ג׳יון
סדרקויסט, שהיתר, גם מתחרתה באולימפיאדה.
בהתמודדות הראשונה ביניהן, בבריכת
בת־ גלים, נפלה ההפתעה. במישחה למרחק
100 מטר, גברה אומנם פון־זאלצה. א,לם
במישחר, למרחק 400 מטר, בו היא מחזיקה
באליפות העולם, הפתיעה יריבתה, שהשיגה
אותה באורך גוף שלם. שתי התוצאות היו
טובות מהתוצאות שהשיגו שתיהן באולימפיאדת
רומא.
״זה היום הגדול בחיי!״ קבעה המנצחת
השבדית .״או, טו ה ל או, לעזאזאל!)
רטנה האמריקאית.

תשבץ 051 1 1 :8

והרי מכתבו של מחבר התשבץ אפרים

כדח־ו״ל

גחלי מקארקס, וונצואלה, ששלח לנו

ה 3וע 1ר. הגדודה

בנ״ל
על יבש

כינוס העניק, אומנם, לישראל את המקום
הראשון בדירוג הכללי. ספורטאיד, זכו ב־
35 מדליות זהב 49 ,מדליות כסף ו־35
מדליות ארד לעומת 14 מדליות זהב, ד
מדליות הכסף ו־ 7מדליות הארד בהן זכתה
אנגליה, השנייה בדירוג הכללי. אולם דירוג
זה אינו צריך להטעות. הישראלים זכו
תמיד במקומות הראשונים במיקצועות בהם
לא היו להם, למעשה, מתחרים בעלי רמה.
השפעתו האמיתית של הכינוס משתקפת
יותר בסיכום השיאים הישראלים 18 .שיאים
ישראלים נשברו בכינוס 8 ,מהם באתלטיקה
קלה 8 ,בהרמת מישקלות, שיא אחד בשחייה
ושיא אחד בקליעה למטרה. אין ספק שב-
עיקבות ההשפלה המדרבנת של התחרויות,
ימשיכו הישראלים בשבירת שיאיהם.

ש חיי ה
עות• ר־בות
שום ספורטאי בודד, בין משתתפי כינוס
הפועל, לא עורר התעניינות וסקרנות כה
העולם הזה 1234

אפשר לרמות את כל האנשים חלק מהזמן•
אפשר לרמות חלק מהאנשים כל
הזמן. אבל אי־אפשר לרמות את כל האנשים
כל הזמן.
הבלוף הגדול של הכדורגל הישראלי התפוצץ
השבוע בצורה מבישה ביותר, לכל
אורך החזית. בזד, אחר זד, ספגו שלוש
ניבחרות הכדורגל של ישראל, הלאומית,
העתודה וניבחרת הנוער, תבוסות שהאירו
אותן במצב עלוב• אם אפשר היה להעלים
עין ממפלותיהן של ניבחרות העתודה והנוער׳
שהפסידו לקבוצת הנוער של האגודה
היוגוסלבית פארסיזן — מאחר שלמעשה
לא היו קיימות ניבחרות כאלה עד למיש־חקים
עצמם — יהיר. זה פשע כלפי הספורט
הישראלי לעבור לסדר היום, כפי שרוצים
לעשות זאת רבים, על הפסדה של הניב־חרת
הלאומית לקבוצת צ׳לסי הלונדונית
בשיעור .0:2
כיצד הפסידו? אין זו בושה להפסיד
לקבוצת כדורגל מקיצועית, אפילו אם רק
לפני שנה ניצתו המפסידים את הניבחרת
הצעירה של ארצה של אותה קבוצה, בתו-
צאר .0:4 ,הבושה מתחילה ברגע בו בוחנים
את צורת ההפסד.
ניבחרת הכדורגל הישראלית, שהפסידה
לצ׳לסי, שיחקה בצורה הגרועה ביותר בה
הופיעה איזושהי ניבחרת ישראלית, אי־פעם.
שחקניה התגלו לא רק כחסרי־נתו־נים־ויכולת־אישית!
אלא שלמראה מישחקם
נדמה היק, שלא למדו מעולם אף תרגילים
פשוטים של מישחק־צוות בכדורגל.
מאמן הניבחרת, גיולה מאנדי, השמיע לאחר
המישחק הסברים כגון :״אמרתי לשחקנים
שיתיחסו למישחק כאימון בלבד!״ או
״השחקנים עייפים לאחר המישחקים הרבים.״
אבל האמת היא שמאנדי הוא האיש האחראי
אישית לכישלונה של הניבחרת.
בשעת המישחק׳ הוא דמה לשחקן שחמת
לו מתברר כי הוא עומד להפסיד — ומתוך
רוגזה הוא הופך את כל כליו על הלוח.
החילופים הרבים והמגוחכים שביצע מאנדי,
כאילו כדי להצדיק שהמישחק הוא אימון
בלבד, אין בהם כדי לחפות על כישלונו.
בין עסקני ההתאחדות לכדורגל, הטופחים
על שכם עצמם לאור הישגי הניבחרת
בשנתיים האחרונות, אין גם אחד שיעיז
ויטיח בפני המאמן את האמת הפשוטה:
שפרט לימי אימונים מעטים, לפני התמודדויות
מכריעות, אין מאנדי עושה דבר;
וכי, למעשה, טרם הצליח לגבש, בשתי שנות
עבודתו, סגל ניבחרת קבוע וראוי לשמו.

1234

את יצירתו ישר מן הגולה :״ממש
תענוג לקבד בכל יום שלישי את
העולם הזה. מיותר לציין כי אני נהנה ;
ממנו על כל מדוריו וכתבותיו. בשבי לי,
התשבץ הוא חלק מעניין — ולכן,
החלטתי לחבר תשבץ. כן! זו הפעם
הראשונה. אגב, את העתון, החברה
חוטפים ממני, ואני מרשה זאת רק
לאחר שאני מסיים לקרוא את כולו.״
מ׳אוזז )1 :צמח
בר )2 .מיז הלוויים
המשוריים 10 .נהר
באפריקה )11 .מידה
בתקופת המקרא)13 .
נר )14 .בדד)15 .
מיז ירק )17 .נוכרי
)19 .כרת את
בשר הערלה)20 .
שמו הראשוז של
אברהם אבינו)22 .
פסל קטז )25 .הית־מים
)26 .קלח)30 .
חוקי )32 .ענז)33 .
מילת־תנאי )34 .אות
באלר־בית )36 .טורה
)37 .תל זה נכבש
במיבצע קדש.
)39 בן־דוד)41 .
תואר אצילות)42 .
שמים )44 .שטו הפרטי
של צורר נאצי
)46 .טדוקלם.
)48 מטבע יפאני.
)50 תל נישא על
פני האדמה)51 .
אחת מעשר שנתנו
לבני ישראל )53 .מתקן שמשות )55 .לא
חם )57 .רגע )58 .מודד )59 .בז שאול.
)60 ישוב בשפלה.
סאונד )1 :ללא ספק )2 .נהר באפריקה
)3 .סנל )5 .השתחווה )6 .מיז מתכת.
)7לא כבד )8 .נים )9 .התרוששות)12 .
תבואה )15 .מכשיר מדידה )16 .העברת זכויות
מאדם למשנהו, לצורר סידור דבר ם-

סויים )18 .טישחק אמריקאי )21 .אריג.
)23 מיפתז )24 .חמישים ושש )26 .ספר.
)28 מנעול )29 .תורה הודית )31 .עיר
בספרד )32 .החיו )35 .קרם )37 .עטלח.
)38 דריכה חזקה )40 .זר — בארמית)41 .
נמצא בים )43 .פרי הארי )45 .מם המוטל
על נכסים שאינם נדים )46 .עיר בטארוקו.
)47 מפקד )49 .נסוג )52 .ענה )54 .ערוץ.
)56 דל )58 מסולם הקולות.

ספרים

מ ח קר

בנסיעה בא 1יה לאירופה

דרוש שם
עבור ה בג ד־יםהח די ש

מ חו סן נג ד שמן ו חו מ צו ת
בשעת קנית בגד־ים, אלסטקס״ ,תקבלי כרטיס, אותו תשלחי עס
הצעתך, במעטפה סגורה עד לתאריו 25.5.61 לפרסום תנא, תל־אביב,
ת. ד — 2922 .בציון ״התחרות שם״.

חבר השופטים! רואה החשבון של המפעל, בעל בית החרושת — מר
קליין ומר תנא (פרסום תנא) ,יבחרו את השם הזוכה בפרס.
10 בגדי־ים יחולקו בתור פרסי פיוס
עבור ההצעות המניחות את הדעת.

ישירכל 10 - 20דקות
לתל-אביב, חיפה וירושלים
ולכל הערים והמושבות

דחף

בין א׳ 1וה רחברחח
הומוסכסואליות אצל נשים (מאת
ד״ר פראנק קפריו; הוצאת דע; 2*9ע׳)
שייך לספרי־המדעמין שהקנו לעצמם אחיזה,
בזמן האחרון, בשוק הישראלי — מאז הפכו
היחסים בינו לבינה ובינה לבין חברתה,
מטאבו מוסרי לנושא של מחקר רפואי.
התהליך שהפנה את הזרקור הציבורי ל-
מיטת־הזוג הפך, אותה עת, רופאים ופסיכולוגים
לא מעטים לסופרים מבטיחים. אחד
מאלה הוא ד״ר קפריו — חבר צוות־המחקר
הפסיכולוגי בבית־החולים האמריקאי המפורסם
פאלטר ריד, והאיש שריתמחה בסטיות־המין
של האשד, ושל הגבר.
בניגוד להומוסכסואליות הגברית, הנחשבת
על־פי חוק רוב הארצות — כולל ישראל
— לפשע חמור, אין נוטים להתייחס
באותה חומרה ליחסי־מין בין נשים. הבדל
זה הוא תוצאה מדעות קדומות בלבד. כי
הלסביות וההומוסכסואליות כאחד, אינם
פשע אלא תופעה פאתולוגית מובהקת, וניתן
לרפאם בעזרת טיפול מתאים.
כ 1תכ ד״ר קפריו :״יסוד הומוסכסוא־לי
ניסתר טמון בכל אחד ...הנורמאלי
מתגבר על הנטייה זזהומוסכסואלית בעוד
שד,חולני נאבק ללא הצלחד, בהומוסכסוא־ליות
הניסתרת או שנותן לה פורקן על־ידי
פיתוח מחלות נפשיות וגופניות מסולפות.
״אין זכר מושלם או נקבה מושלמת. בכל
א שיות ישנה דרגה מסויימת של נשיות
ושל גבריות. על־כל־פנים, דעתי היא שישנה
יותר דו־מיניות מאשר הומוסכסואליות
דו־מינית.׳־
על־אף גישה סלחנית ומבינה זו, מתעניין
המחבר, כרופא וכסופר, באפשרויות־המניעה
ובמאבק הרפואי נגד הלסביות. בניגוד לדעה
המקובלת, הוא שולל את הגירסה שהלסביות
הינה תופעה תורשתית או שבאה
מלידה, גורס כי זוהי אחת מהתופעות הקשורות
בתסביכי הילדות והבגרות.
השקפה זו באה על ביטויה בשורה ארוכה
של דו״תות קליניים, העוסקת בתיאור
פלאסטי של יחסים בין נשים, פיתוי נערות
על־ידי נשים מבוגרות — ואורגיות רב־נשיות.
לדוגמה: תקרית הקשורה במים א ,.בת
,29 מהמעמד הבינוני בעיר אמריקאית גדולה.
היא נחשבת ליפה ונערצת על־ידי גברים.
גם אצלה מוצא המחבר את קיללת
הילדות על התנהגותה הבלתי־נורמאלית.
כותב החוקר־סופר :״אביה התמכר
לשתיה ואמה היתר, היסטרית. לה
עצמה היו יסודות של מחלת עצבים, חזה
גד ל והופעה של אשד יפהפיה. היא אהבה
התעמלויות, רכיבה על סוסים, עישנה, והיתד,
בעלת הליכות גבריות.
״יום אחד, בהיותה בגן הציבורי, היא
נתקלה בגברת צעירה שחייכה אליה והסתכלה
בה בצורה כזאת שעבר רעד בכל
גופה. ביום המחרת לא יכלה מיס א. להתגבר
על תשוקתה ללכת שוב לאותו גן.
״הגברת הצעירה היתד, כבר שם ונראה
היה שהמתינה לה. הן בירכו אחת את השנייה
כמכירות וותיקות! שוחחו והתלוצצו
ביניהן, קבעו פגישות חדשות! ושעה שמזג
האוויר היה סגרירי מדי, הן נפגשו
בחדרה של הגברת הצעירה.
מים א. המש כה לגלות את צפונותיה :
״יום אחד פנתה אלי הגברת הצע רה, ואחרי
שהסיטה הצידה את השער ממצחי, אמרה ד
,אה, לו רק יכולתי לאהבך פעם באמת!
המותר לי?׳ אני הסכמתי ובעוד אנו יושבות
ומסתכלות אחת לעיני השנייה, נסחפנו
יחד בזרם. היא היתד, מקסימה ביופיה,
וכל כמר, שניכספתי אז היה לרכוש כישרון
אמן למען אוכל להנציחה על גבי הבד.
״עבורי היווה הדבר נסיון חדש ומוזר
והייתי שיכורה. ללא כל מעצורים התמסרנו
אחת לשנייה, שיכורות מתענוגות האשד
.,אינני מאמינה שגברים מסוגלים לגרום
עונג כזה! הגבר אינו רך במידה מספקת
לשם כך. הוא מסורבל מדי. ר,שיכרות
המינית שלנו ארכה עד אפיסת כוחות, וניר־דמתי
על מי טתה...״
כאן בא תיאור מפורט, שאין למצוא
דוגמתו אף בספרות הפורנוגראפית העסיסית
ביותר.
בסיכום: הספר סוקר את המניעים הדוחפים
את הנשים ללסביות — הוא אינו דן
אלא מנתח.
למטרת מחקרו, נסע הרופא לעשרות
ארצות, ברר מאות מיקרי* וסיכם אותם
ברב־מכר המובטח, כשהוא משתדל, ואף
מצליח, לשמור על הנימה הרצינית — למרות
הסכנה הרבה להיגרר לזולות.
הונזלם הזס 1234

חסעיירו!
ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד מן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזכה
בפרס של עשר לירות שיוענק מדי שבוע.
הזוכה השבוע הוא הקורא דויד לייבל, מילאנו.

אני רואה שהשקשקת האחרונה הפעילה
את דמיונכם. לא עברו שבועיים
מאז התפרסם הציור וכבר הצפתם אותי
בשלל כותרות• אלון תבור, מתל־אביב,
הציע: ראשו של אורי לוי, אחרי

מז ה צו חקיםהס טו דנ טי ם הי ש ר אלי ם בחר־ל

השבוע הוכרז כשבוע חופש, ובל
קורא יכול היה לשלוח חמשיר בלי
תנאים מוקדמים. הנה קציר היבול :

היה איש עסקים בפאריז,
שניהל קאכרט לסטריפ-טיז.
יום אחד, הוי מזל -
הצנזור לו פסל...
אז פתח קאכרט סיפרותיז.
מעשה בעלמה מכני־כרק,
אברך־משי אחריה דבק.
עת ישבו שם, בגן -
רחמנא ליצלן -
צניעותה, תומתה -הוא כדק.
אהרון בכר, תל־אביב

שחפרופפור צ׳יקרלי היפנט לו
את השערות.
הבא אחריו הוא אפי לוריא,

מעשה כרעיו של פרם,
גנראלים, מומחים להרס,
שסברו שדה־גול
ללבון הוא משול,
בך סברו, אף העלו חרם.

מירושלים, שהציע שחי כותרות: א)

סילוני נפט פורצים החוצה,
כחלומו של קודח־נפט ו־ב< זנבות
עכברים מציצים מתוך
הר גבינה. ואילו יצחק אינלגר, ת״א:
מסלולי טילים אמריקאיים שלא
הגיעו לחלל. הקשקשת הבאה

דוד רענני, הרצליה

מוכנה לכם למטה.

היה טייס ככף־קנכרל,
עם חמצן ותלכושת-חלל,
שהכריז: כים בם בום !
על כיבוש היקום
כזמן ש גאגארין צלל.
יואב צבר, תל־אביב

מעשה בריבה, ושמה טירה,
שהיתה סולידארית עם נירה,
עת גבר מצפת
את נירה צבט
״צבוט גם אותי,״ היא הפטירה.
שיה שפית, חיפה
עכשיו נגמר החופש, כמו שנגמרה
שביתת המורים התיכוניים, ואנו חוזרים
למיסגרת הקבועה ולמשמעת הברזל
של החמשירון. מהיום והלאה אץ יותר
הפקרות ומי שרוצה לכתוב חמשיר
לחמשירון חייב להתחיל כך שהשורה
הראשונה תהיה: היה קומוניסט

מזה צו ח קי םהאמ רי ק אי ם

.זה 2־א היה אפס־יציבו, אוזא!..״
דויד לייבל, מילאנו

0ן גד *1** 90
ידועה בקשתו של ראש הממשלה
שביקש, שעה שמסר דו״ח על חפירות־המיפגן
של יגאל ידין, שהגיע הזמן
שהארכיאולוגים ימלאו את תפקידם ויגלו
גם את עצמות צבאו של אברהם
אבינו, שנלחם נגד כדרלעומר.
כיוון שמקומו המדוייק של שדה־הקרב
בין צבאות אברהם אבינו וכדר־לעומר
הרשע לא היה ידוע בדיוק,
,הלכו וחילקו את מדינת ישראל לעשרים
מישבצות ועל כל מישבצת מינו
ארכיאולוג אחד עם בולדוזר, שיהפוך
את ׳האדמה ויאסוף כל עצם חשודה.
לאחר 12 שנה של עבודה קשה ומייגעת,
בה הפכו וחרשו את כל המדינה
לאורכה ורחבה׳ הצליחו לאסוף הר של
עצמות, שגובהו היה 2750 מטר והיקף
בסיסו — 14 קילומטר.
לשם כך היו צריכים, קודם כל,
להתגבר על התנגדותם העיקשת של
אנשי הקרן הקיימת, שזה עתה גמרו
לנטוע את העץ ר,־ 87,640,298,376 ולא
נתנו לעקור את העצים לצורכי־החפי־רות.
על המיכשול הזה התגברו בשלח־שו
לאוזנו של ויץ (לא ברור אם לבן
או לאבא) ,שהדבר נעשה לפי בקשתו

שמן *. 8.קונטרה

חילוץ ע צ מו ת
המיוחדת של ראש הממשלה. אחר־כך
העבירו את כל תושבי הערים באופן
זמני למעברות, אבל החזירו אותם מיד
עם גמר העבודה כדי שיספיקו לבנות
את הכל מחדש, לפני יום העצמאות.
היו גם קשיים מסויימים בנגב, מפני
שהיה צריך לזרוק לים כמה שכבות
של פוספאטים ונחושת, עד שאפשר
היה להגיע לרובד העצמות המתאים.
איך שלא יהיה, המשימה הצליחה
למעלה מהמשוער. הממשלה מינתה
ועדה בראשות הרב הצבאי הראשי
והמנהל הכללי של משרד הדתות,
למיין את העצמות ולהוציא מתוכן את
עצמות אנשי־צבאו של אברהם אבינו,
שנלחמו נגד כדרלעומר. בסך הכל
נמצאו ארבע עצמות כאלד״ והן הובאו
להר הרצל ונקברו בטקס צבאי מלא.
אחרי שאמרו יזכור וירו מטח יריות,
נאם ראש הממשלה והעלה על נם
את מסירותם המדעית של ארכיאולוגי
ישראל למשימות הדור. את נאומו
סיים ראש הממשלה בבקשה נוספת,
באמרו שעכשיו הגיע סוף־סוף הזמן
לגילוי עצמות הבל, שהרג את קין.
בכבוד רב,

ראובן כן אכולפיע גרינברג

השמן £..8 .קונטרה מיוחד, הוא
:זה טינופת שקשה לתאר. הוא נשרף
בטיגון, מסריח בבשול ומצחין באפיה.
אי־אפשר להמליץ על השמן הזה לא
לאנשים בריאים לא לאנשים חולים
ובמיוחד לא לילדים קטנים. לכל היותר
אפשר להמליץ עליו בפני חולי סרטן,
שכבר לא איכפת להם ממילא מה
נותנים להם לאכול.
מי שמוכן להוסיף גס את חוות דעתו
למעלותיו הרבות של שמן 71.8.
קונטרה מיוחז שישלח את תצלומו ואת
דעותיו להעולסיהבא (עורכת ראשית —
לילי גלילי).

מספר 1234

שג ה 24

כ״ד אייר תשכ״א10.5,1961 ,

המחיר 60אגורה