גליון 1235 מתאריך 17 במאי 1961

א 3 1ג י -
פני

הפלדה

האמתיות

המיוצרות ע״י המפעל הגדול ביותר במזרח התיכון

אופני

אקספורט

• קלות במשקלן וחזקות במבנה
• ציפוי נגד חלודה
• תעודת אחריות

לב לגמל
כסמל -שים
ולסדרהאותיות 1. -ג1.0.
הזהרמ חיקויים גרועים.

מפעלי או פניי םישרא ליי ם בע־מ
המפעל: בית־שמש.

המשרדים: תל־אביב, רח׳ גליקסון ( 10 בנין קולנוע ת״א) טל.29925 .
פרסום

טרז—מי־טל

מה ממריץ אותך לכתוב למערכת? יתכן
מאוד שלא שאלת את עצמך את השאלה
הזו מעולם. אולם אנו כבר ניסינו למצוא
לה תשובה. במשך השנים אף גיבשנו לנו
מעין לוח סטאטיסטי שלפיו אפשר לקבוע
מראש כי מאמר על נושא פוליטי בוער
יזכה למכתבי־תגובד, רבים יותר מאשר כתבה
על אמנות, למשל.
לפני שבוע נאלצנו לשנות משהו בלוח
הזה. גרמה לכך הכתבה שלנו אודות האחות
הרחמניה שילדה בת ללא נשואין
(העולם הזה 0 228 ואשר בית־הטשסט פסק
כי על אבי הילדה להכיר בבתו ולתמוך בה.
נושא כזה — ביתוד אם הוא מסופר בפי
האשד, עצמה — מעורר אהדה טבעית. אהדה
זו מתבטאת, לרוב, בכמה עשרות מיכתבים
למערכת, הנשלחים לפירסום או להעברה
לידי הבחורה עצמה.
כך היה גם במיקרה זה. עד שפירסמנו
גם מכתב שנשא את החת מה ״פלונית
אלמונית, ראשון לציון״ .היה זה המיבתב
הבלתי־אוהד היחידי שהגיע על אותו נושא.
התוצאה המיידית: זרם של מיכתבי־קוראים
— ובעיקר קוראות — התוקפים את האלמונית
מראשון. מספר מיכתבים אלה עלה
על מספר המיכתבים הדנים בכל הנושאיב
האחרים בעתון.
כי, בלי משים, נגעה האלמונית באחר.
הבעיות המרכזיות בחיי הנוער — בעיית
היחסים שלפני הנשואים. על בעיה זו נכתבו
מחקרים ומאמרים לרוב. גם וזעודם
הזה הקדיש לה מקום לא פעם. אולם
בשום מיקרה לא פורסמה דיעה בלתי-
אמצעית וחותכת כזו. ואומנם, במיכתבי־התשובה
לכותבת האלמונית, נשכחה כימעט
כליל האחות האומללד״ וניתן יותר ויותר
מקום לעצם הדיעות שהביעה האלמונית.
השבוע הגיע מיכתב שני מאותה אלמונית.
בראשו מתנוססת הכתובת ״תשובה
למשמיצים״ .אולם יותר משהוא חולייה
בוויכוח פרטי, יש בו כדי ללמד הרבה על
נושא בעל חשיבות חברתית — ודווקא
משום שבחסות האלמוניות פרשה הכותבת
לעצמה לכתוב בגילוי־לב.
אגב, כדי להעמיד את כל הויכוח על
רמה עקרונית ולא אישית, מצד,ירה הכותבת
כי אינה חברתו של הסטודנט הנדון, וכי
גם לגביו היגד. אלמונית, אף כי שניהב
מראשון־לציון.

כותבת האלמונית, בתשובה לקוראה שרד.
אשכנזי (האולם הזה :<1233״האם את
מכירה אותי, את אישיותי, צורתי והשכלתי
ויחסי לחברי, שהחלטת שזה פשום ליפול
בפח כשמסתובבים איתי — ורק בגלל
העובדה שאיני מרכזת את עניין החברות
סביב המיטה? האינך חושבת שבת יכולה
להתמסר. לחברה ובכל זאת. להגות ידידה
שטחית? האם זה לא פח?
״מעולם לא סבלתי מקרירות. אני רק
יודעת להתגבר על רגשותי. חברתי היקרה,
אין זו בושה ואין זו תעודת־עניות להיות
בתולה ואין זה אומר שאני ושאר כל הבתולות
שייכות למאה ד 18 אני מתקדמת
בדיוק כמוך ואם איני רוצה להתמסר —
הרי זה עניין אישי׳ לא בגלל קדושה, מוסר
ופטפוטים כאלה מכל מקום אינני חוששת
לגלות את הסוד האיום, שאני בת
18 ועדיין במצב שבו נולדתי.
״אומר לך עוד משהו: מוטב שהוא יפול
בפח הנשואין, משאת בפח ההריון. לא כן?
ואומנם לפעמים אני גם מדברת על
שייקספיר, אבל אני גם יכולה להביע את
אהבתי על־ידי קירבה גופנית, גם ללא מגע
מלא. אינני מבינה, הרי מאות כנות כמוני
אוהבות את חבריהן וחושקות בהם ואינן
מגיעות עד הסוף, והן לאו דווקא קרות.
אם איני נותנת לו) הכל, איני מתנהגת
באקרובטיות. אני מתנהגת על פי עקרונות ,
ואני טיבעית.
״ולסיום: אומר לכם דבר אהד. במיכתבי
לא כתבתי שאני מתנגדת עקרונית לחיי
אישות לפגי הנשואים. אני מסוגלת להבין
שבת עושה זאת מתוך אהבה. אולם ברגע
שהיא עושה זאת היא לוקחת על עצמה
סיכון, שתאכל את הדייסה כפי שהיא
בישלה אותה. אני, כשלעצמי, לא אעשה
זאת ולא ארחם עליה אם היא תיפול
בפח.״

חליפת המיכתבים שהתנהלה מעל גבי
העולם הזה, בעניין זה, תשמש השבוע
נושא להרצאות ולזויכוח בשיכבה הבוגרת
של אחת מתנועות הנוער בתל־אביב.

מכתבים
המשפט

כקורא ותיק וזניקבי של העולם רזה אני
מוחה בכל תוקן־ על עמדתכם החיובית, לחת
חסינות לשני קציני הם .0.טה יקרה, אם
תור כדי טתז העדויות, יתברר ׳טאו־ הם
אשמים ברציחות? האם תצטרד המשטרה
להנו עליהם מפני החוק שהמדינה הזאת
חוקקה אותו? האם יש דבר מנוחד מזה?
ראי! זה פאדיזם כלפי ניצולי השואה?
דסקל יעקב, חיפה
בהעולם הזה ( )1233 הופיעה ידיעה מוזרה,
לפיה התקיימה
בביכול מסיבה פרטית
בביתי עם עתו־נאים
זרים, אשר כמה
מהם כביכול נתבקשו
על ידי אשתי
לעזוב את המסיבה.
הנני להודיעכם, כי
לא היתה אצלי מסיבה
של עתונאים זרים
או אחרים, ולמותר
להוסיף שגם
שאר הסיפור איז בו
שמץ של אמת.
גבריאל בך, ירושלים
העולם הזה טעה בכתובת.
המסיבה אמנם
נערכה, אן לא בביתו של הקורא בך,
סגן פרקליט המדינה, ועימו הסליחה.
תחילה עלי לצייז בי אינני קומוניסט וגם
לא בחרתי בטק״י בבחירות. אד בזמן האחרון
נטפל ״קול העם״ לעניי! צודק: עניין
נלובקה, אחד מעוזריו הראשיים של אדנו-
אר. יש הוכחות, תעודות, מסמכים ועדים,
שאותו נלובקה היה אחד הנאצים החשובים
והחשוכים ביותר.
בטוחני שהיועץ המשפטי, בכישרוגותיו הרבים,
ידע להפעיל את טכונודהצדק ננד
נלובקה, אשר איז נם צורר לחטוף אותו.
דווקא בגלל זה שממשלת ישראל מקיימת
יחסים תקינים עם אדנואר, תימצא הדרד
להענשת נליבקה — אפילו על חשבוז יחסים
כלכליים. אל נתן לנויים פיתחוז־פה,
פו ינידו שוב — והפעם בצדק־סה —
שהיהודי (הפעם: הישראלי) רניש בכיסו
ומוותר על כבודו למען ליטרת הבשר הגרמני.
שילומים,
בז. אבל לא מן הנאצי החי.
אין זה נם לכבוד ששת המיליונים החא־שימים
את אייכמז ואת נלובקה.
מרדכי הר־ורד, כפר אתא
מוטב שאורי אבנרי לא ימשיד את סידרת
מאטריו על אדולף אייכם! .יעסוק נא
בפוליטיקה כמיטב יכולתו ואת הפסיכיאג-
ליוה יעזוב למומחים. הם יעשו זאת, אם
יהיה צורר, טוב טמנו. כעת אין בזה שום
צורר. שרץ אפשר — וצריד — לרמוס
בלי לחקור מדוע הוא מתועב.
א. הרצברג, חיפה

עד 0צ1

בהמאמר היפה והטוב ״קוצו של צבר״
(העולם הזה )1233 קראתי שאין האמת
ההיסטורית טראינה במיוחד את הד״ר
ש״ז כהנא. נם לי יש מה לספר על נושא
זה. זה היה לפני שנה, בחודש אוגוסט,
כשבת אחרי הצהרים בערר בין 6־ 7בבית־הכנסת
הנרול ברחוב אלנבי. למעלה דורשים
כל שבוע פרקי-אבות ומודיעים על זה
כמודעות. והנה אני קורא טורעה שר״ר כה־נא
ידבר השבוע. אני מכיר אוחו בתור
נואם טוב ולכן הלכתי לשמוע. והנה הוא
מספר בערד ככה:
״ר׳ אהרל׳ה מקרלין, הצדיק הגדול, נסע
מעיר לעיר לעורר את העם לתשובה, והוא
נסע ככה עד הניעו לניל .74״
הוא באמת נאם יפה מאור. אחרי הנאום
אני ניגש אליו ואומר לו :״שמע, דוקטור
:כבר, נאמת יפה מאוד. אבל ר׳ אהרל׳ה
מקרלין חי רק 37 שנים. זה הכל.״
מה אתם חושבים שאמר? רק זה :״נם
אני יודע את זה. אבל לשם הסיפור שלי
הייתי צריך שיחיה 74 שנה.״
יוסף קורבמן, תל־אביב

רוכל גלוי

צברית נשארת תמיר צברית, אפילו אם
יצאה לפאריס והפכה שם לכוכבת קולנוע

לביא והכיקיני המתחלק
בינלאומית. זאת המסקנה המתבקשת מאליה,
אחרי קריאת הכתבת על שובה ארצה
של דליה לביא (העולם הזה .)1234 ההוכחה
הטובה ביותר לכר היא תשובתה,
הטולס הזה 1235

כאשר נשאלה איד היא מסבירה את סצינת
הביקיני בבריכת השחייה בדיו דה־ז׳אנירו.
דליה ענתה דונרי לענייז: תכסיס פירסומת.
על כז אני מציעה לה סיסמה, שתלווה
אותה בכל מסעותיה :״הכל גלוי.״ לא רק
מה שבחוץ, אלא נם מה שבפנים.
דליה גרין, חיפה
אגב, ניכנסתי לבריכה עם ביקיני, כדי
לבדוק אם בצאתי עלי באמת לאחוז בו, שלא
יתחלק — כדברי דליה. מצאתי שכן ...
אמירה זהבי, תל־אביב

יחסי הנשמה
שמעתי על טאמרכם, אודות ״קינסיי הישראלי״
(העולם הזה ,)1233 מאחר שאני
מתעניינת בשטח זה.
אני רואה במאמר זה סכנה גדולה, בעיקר
לזונות צעירים ולזונות־שבדרד. טעות גדולה
היא להאמין כי יחסי־המיז בין הזוג
הם הדבר החשוב היחידי לאושרם של השניים:
וכי כל המרבה בהם, הרי זה משובח.
איני מכחישה שיחסים אלה הם חשובים.
אולם אם פרופסור פואה צודק, פירוש
הדבר שאנשים אינם אלא יחידה פיסית —
ותו לא.
לפי מיטצאי שלי, לא פחות חשובים
הם ״יחסי הנשמה״ של בני הזוג. פירוש
הדבר )1( :ההתעניינות ההדדית בעבודת
הבעל והאשה: ואם ישנם כאלה — נם
בתחביביהם )2( .התעניינות משותפת בחי-
נוד הילדים )3( .חיי־בית מאושרים במקום
חיי־חוץ )4( .מזוז מאוזן ובעל צורה
נאה.
זונות רבים היו ניצלים מנירושיז, אילו
לימד אותם מישהו את חשיבות הדברים
הפשוטים הללו .״ענקי-מיז״ רבים, שאינם
שבעים לעולם והמחפשים תמיד נושא חדש
ומעניין יותר לתאווה המינית שלהם, היו
לומדים להכיר את התוצאות המרגיעות של
חיי־משפחה תקינים. דורנו איבד, יימרבה
הצער, את העניין בקריאת־ספרים במשותף,
במישחק עם הילדים, בטיולים ארוכים ברגל,
בטיפול משותף בנן ו כוי...
לילית גריים, מרכז קהילתי,
פילדלפיה, ארה״ב

פרסוס אטלינגר

חזרה למים

כמעריץ של הסטודנמיודהספורטאית שושנה
ריבנר, שמחתי בשעתו לראותה מחדשת
את פעילותה כשה•
יינית. אר לאחרונה
הפסיקה לחלוטין להתאמן,
והנה מקדישה
את כל מרצה
ללימודים. מאחר ו־המכביה
מתקרבת, והיא
השחיינית היחידה
שיכולה לייצ־ננו
בכבוד, כפי שעשתה
עד כה; ומאחר
ואי! לה עדיין
תחליף, הייתי מעוניין
לדעת כיצר מתכוננים
לשכנעה שתמשיך
במסורת. כי
גם פה נעשה נסיח
למשוך אותה לקבוצה
מקומית.
ריכנר
י. כ .והחברה, סטודנט
לרפואה, וינה

פיטורי ייעול

באסיפת פעילים נדולה, שנתקיימה בבית•
ההסתדרות ברמת־נן, כינה מזכיר מפא״י,
יוסף אלמוני, את המפלגה הליבראלית החדשה,
בין היתר, כמפלנת ״אבירי פיטורי•
הייעול ״.ברצוני להזכיר למר אלמוני שאיש
אחד, ששמו משה דייו, חבר מפא״י, רמט־כ״ל
לשעבר וכעת שר החקלאות, התייצב
בזמנו לצירי ה״ליבראל״ האנס טולר, במאבקו
הידוע בעניין פיטורי-הייעול.
א. הר־דהב, חיפה

התלמיד והסיגריה
בקשר למכתבו של תלמיד השביעית, דני
גלר טרמת־נן (העולם הזה ,)1232 ברצוני
להניב במספר מילים:
אינני מכיר את דני גלר, אך אפשר לחשוב
שלפני השביתה היו התלמידים חברי
תנועה ואידיאליסטים צרופים, שלא ידעו
ריקוד סאלוני מהו, טישחקי-קלפים מפוקפקים
תיעבו, ואל פיהם לא באה סינריה.
ורק באה שביתת המורים, ונרמה להשחתת
הנוער ולהורדת המוסר שבו, הנמצא בלאו
הכי בתהליך של ירידה. אם כה בקלות
הידרדרותם אתה וחריר למדרגה אשר אותה
הינד מתאר, מה יקרה בחופש הגדול, שהוא
למעלה ם־ 60 יום?
...נו ס ף לזה, האם לא חשבת מה יהיה
על עתיד ההוראה, במידה ולא יתנו לה
את התנאים הנחוצים? כבר היום שורר
מחסור מדאיג במורים תיכוניים, וזאת בג־לל
חוסר התנאים אשר עליהם נאבקים כעת
מוריד והוריד. קח לד דוגמה את מרד
הימאים מלפני תשע שנים, שבראשו עטר
מיבחר הנוער העברי, נאוות המדינה. כמו
אז, כן נם עתה, אפשר היה לחסל את השביתה
על־ידי מילוי תביעותיהם הצודקות.
אר זרוע הכוח נברה ונאוות המיקצוע התנפצה.
הטיקצוע חדל לקסום לנוער המובחר
ומשך חומר אנושי גרוע. ברצוני לשאול את
שר האוצר ואת דני נלר: האם רצונכם
שחם־וחלילח יקרה להוראה מה שקרה לימאות?
ודבר
אחרון: כיצד אתה מעז לדבר בשם
כלל תלמידי התיכו!? האם בדקת ומצאת
שבכולם דבקו התופעות שמניתי, והאם
כולם התבטלו והתהלכו בחוסר מעש כפי
שנהגתם אתה וחבר יד?
אבי יחזקאלי, תלמיד שביעית, בת־גלים

אפנה -
וג 1עטות מאתנו ניחנו בטעם אב!
/סולוטי, באותו החוש הדק הפוסק
מה עלינו ללבוש ומתי בכדי להיות יפות
ומושכות ככל האפשר. אמנם ברומאנים
הצרפתים הגיבורה נוטלת את חצאית
אמה, את הסוודר של אחיה, תכשיט מקורי
מ״שוק הפשפשים״ והרי היא מקסימה. אם
אנחנו נעשה נסיון מעין זה׳ יש כל הסיכויים
לכך שנראה כמו דחליל שנטש את
ערוגות גן־הירק. הנחמה היח-דה היא,
שבמרוצת הזמן לומדת כל אשה מה מתאים
לה ואולי חשוב יותר — מה לא
מתאים לה.
אולם מה עושים עד שרוכשים את ה־נסמן
הדרוש? הפתרון הראשון הוא להפך
לשפן־נסיון, לקנות שמלות ועוד שמלות
ולנסות עליך את כל הצבעים והגזרות.
הרי אין חכם כבעל נסיון. זהו, אמנם,
פתרון נהדר. אולם למי מאתנו יש את
הכסף הדרוש לבצועוז
הפתרון השני בא לנו מצרפת (אולם
לא מרומנ־ם — במציאות הצרפתיות הנן
נשים תכליתיות להפליא) .אשה שאינה
בטוחה בטעמה רוכשת לעצמה חליפה
קטנה, מושלמת בגזרתה, חליפה שתתאים
לכל מקום ולכל מאורע.
בהתלבטויותינו באה חברת ״ג׳רקודי״
לעזרתנו. חברה זו, המיצרת סריגים ליצוא,
תכננה הקיץ כמה חליפות קלות,
מושלמות מבחינת הגזרה ובכל זאת עליזות
וססגוניות. ראינו בקולקציה של חברת
ג׳רקולי חליפות קטנות בהן הז׳אקט הרפוי
מסתיים בקוד רחב בצבע נוגד,
הליפה זו היתה מלווה חולצה קלה נטו־לת־שרודלים,
שנסתיימה אף היא בפס
באותו הצבע. חידוש עליז אחר הוא הסמל,
הדומה קצת לסמלים של בתי־הספר הבריטיים,
המקשט חלק מהחליפות, סמל
הנותן מיד לכל המלבוש משהו צעיר,
ספורטיבי וחצוף מבלי להיות רועש
וצעקני.

ומציאות

אולם נחטא כלפי חברת ״ג׳רקולי״ עם
נצטמצם רק בחליפותיה. יתר דגמיה היו
כה מקוריים מבלי לחרוג מהטעם הטוב,
כה מעוררים תשומת־לב ובכל זאת שקטים,
שהחלטנו שלא רק החליפה הקטנה
אלא כל סריג וסריג מתוצרת ג׳רקולי
יהלום אותנו ונוכל לרכשו ללא פחד.
ראינו שם שמלות תחרה בצבע השנהב,
משהו עליז ונועז יותר ה־ ,0111:16 דהיינו
פסים קטיעים בגדלים ורחבים שונים.
הגענו למסקנה שחברת ג׳רקולי הצליחה
לשלב להפליא את צזוי האופנה, ואת
המציאות שלנו.

.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והפנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8פלפון ,7*785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע*מ ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אדרי אבנרי • המו״ל: העולם הזר, בע׳־מ.

במדינה

6 ^ 0ר

העם

המחדד הגורר־

כישרונו של המצביא האמיתי מתגלה רק
ברגע בו ניצח את אויבו בשדה־הקרב. כי
באותו רגע הוא עומד בפני הפיתוי להפסיק
את המאבק, להרים כוס לכבוד הניצחון.
המצביא האמיתי יודע כי ברגע זה אך
מתחילה המשימה העיקרית: לרדוף אחרי
האויב, לא לתת לו שהות לנוח ולהיערך
מחדש. מצביא המצליח בכך מנצח גם במלחמה,
אחרי שניצח בקרב. מצביא הניכשל
בכך, יכול להפסיד במלחמה, אחרי שניצח
בקרב.
השבוע הוכח כלל זה בזירה הפוליטית
של ישראל.
כל הקלפים. מפלגות ישראל הצליחו
להנחיל למפא״י מפלה בקרב. הן מנעו בעד
בן־גוריון להקים קואליציה חדשה, הביאו
לפיזור הכנסת ולעריכת בחירות חדשות.
אולם באותו רגע הפסיקו את המאבק.
היו קולות שהזהירו את המפלגות מפני
קלות־דעת זו* .הם הצביעו על העובדה, כי
במצב הנוכחי נשארו בידי מפא״י כל הקלפים,
וכי בכוחה לנצל את האפשרויות העצומות
של המנגנון הממלכתי לטובת מאמץ
הבחירות שלה. ראש־הממשלה המפא״יי,
שר־הבטחון המפא״יי, שרת־החוץ המפא״יית,
על כל פקודיהם — הופכים במצב זה אוטומאטית
לתועמלני מפא׳׳י.
עסקני המפלגות, בפחדנותם הרגילים, לא
היו מסוגלים לנצל את הרגע הגדול כדי
למגר את היריב ולהשליך אותו מתוך עמדותיו
המבוצרות. השבוע נוכחו לדעת כי
הם עלולים לשלם מחיר יקר עבור פחדנותם.
צעקה נזעמת. לפתע החלה המכונה
המפא״יית להתקיף בכמה חזיתות בבת אחת.
כל התקפה היתד, בלתי־צפוייה, הפתיעה לחלוטין
את מנהיגי שאר המפלגות, כולל שרי
המפלגות בממשלה. שתי המכות העיקריות:
הביקור הממלכתי של בן־גוריון בצפון אמריקה,
והתחלת תעמולת־מלחמה שיטתית
(ראה להלן).
עסקני המפלגות פרצו בצעקה נזעמת.
לאמיתו של דבר, יכלו לזעום רק על עצמם.
אין הם קוצרים עתה אלא קציר מחדליהם.

הבחיו־־ן ת

קנדה או קנד־ז׳

א 01 !3ק 411א 6א 1ס 104׳5 1£א 4

תוצרת נקה — תוצרת איכות

^ המפיצים חב׳ נורית בע״מ

הידיעה המפתיעה את הכל: דויד בן־גוריון
הוזמן לערוך, בסוף החודש הזה, ביקור
ממלכתי בקנדה.
לא צויין שום נימוק לדחיפותה של נסיעה
זו. שום בעייה בוערת אינה תלוייה ועומדת
בין ממשלות ישראל והדומיניון הקאנדי.
לעומת זאת, היו כמה וכמה נימוקים
נגד ההזמנה. אין זה נהוג להזמין לביקור
ממלכתי ראש־הממשלה של מדינה זרה,
העומד באמצע מערכת־בחירות, אחרי ש־הפארלמנט
שלו פוזר וזעדת־הבחירות בארצו
כבר החלה בפעולתה.
בשפה בלתי־דיפלומאטית: ההזמנה הקאג־דית
מהודה התערבות צינית ומחפירה בענייניה
הפנימיים של ישראל. לנסיעת בן־
גוריון אין שום סיבה אחרת מאשר לתת
בידו נשק לצורכי בחירות. היא נועדה בפירוש
לשמש הדגמה לסיסמה החוזרת ונשנית
בפי תועמלני מפא״י* :כל העולם
מכיר את בן־גוריון. הוא מדבר עם מנהיגי
העולם כשווה אל שוזים. מי מכיר את
משה קול או את מאיר יערי?״
קנדה או קנדי. כדי להדגיש נקודה
זו היטב, היה דרוש דג שמן יותר מג׳ון
דיפנבייקר, ראש ממשלת קאנדה.
מן הרגע הראשון שאלו את עצמם יודעי-
דבר: מדוע בחר בן־גוריון דווקא את קאנדה
לצורך טכסיס־בחירות זה? התשובה ניתנה
כעבור שעות מעטות: מפני שקאנדה היא
שכנתה של ארצות־הברית. בן־גוריון שם
את עינו לא על ג׳ון מקנדה, אלא על ג׳ון
קנדי.
לפני שנה ביקש בן־גוריון להשיג בכוח
הזמנה לפגישה עם הנשיא דויים אייזנהואר.
אייק לא שלח את האו־קיי המבוקש. באותו
שבוע ערכו כוחות ישראל התקפה רבתי על
הכפר הסורי חירבת־תואפיק, ליד הכנרת.
האמריקאים נבהלו, הסכימו מיד להזמין את
בן־גוריון, תמורת הבטחה להחזרת השקט
על כנו.
* בין השאר: העולם הזה, שתבע להקים
ממשלת־ביניים של כל המפלגות, מלבד
מפא״י, עד לבחירות, ולהעביר טוד לפני
הבחירות שורה של חוקים להבראת המשמר
בארץ.

הפשרה שהושגה: ממשלת ישראל דאגה:
להזמנת בן־גוריון על־ידי אוניברסיטה יהודית
אמריקאית, כביכול, לצורך קבלת תואר
דוקטור־כבוד, והאמריקאים הסכימו כי בבי קור
״בלתי רשמי״ זה ייפגש בן־גוריון עם:
אייק.
קלף במישחק. השנה היתד, הבעייה
קשה עוד יותר. רק מתי מספר ממנהיגי ה:
עולם נפגשו עד כה עט הנשיא קנדי. קנדי
חשש כי פגישה עם בן־גוריון, במועד כזה,
תקלקל את סיכוייו לשפר את יחסי אמריקה-
ערב•
אולם קשה להרתיע את דויד בן־גוריון
כשענייני בחירות מונחים על כפות־המואז-
עת יוזמן לקאנדה, קשה
ניים. חשבונו:
יהיה לקנדי לסרב לקבלו לפגישה. סירוב
כזה היה מקים נגדו את דעת־קהל־היהודים
באמריקה. אם ירצה בכך ואם לא, קנדי
יצטרך להיכנע ללחץ.
היה זה חשבון נכון. בהודעה המקורית
הודיע קול ישראל כי בן־גוריון יבקר ב־קאנדה
ובאמריקה. במהדורת־ד,חדשות הבאה.
הכחיש את החלק האמריקאי של הביקור,
מאחר שהאמריקאים עדיין לא הסכימו לו*
במשך 48 שעות נשאר הכל תלוי באוויר.
ואז באה הידיעה המסכמת: קנדי ייפגש עם
בן־גוריון.
לא היתד, לנשיא האמריקאי ברירה אלא.
להפוך לקלף נוסף במישחק־ד,בחירות של
מפלגת פועלי ארץ־ישראל.

ברז פתוח
היה זה כאילו פתחה יד אלמונית ברז
סמוי.
זה התחיל כאשר הודיע משה דיין כי••
בשנת 1962 עומדת לפרוץ מלחמה בין ישי
ראל ושכנותיה. החודש החלו מופיעים מאמרים
ברוב עתוני המדינה, אשר באו להוכיח
באותות ובמופתים שהמלחמה המכרעת קרובה,
שאסור לזלזל בכוח הערבי, וכי יש
להתכונן למאבק לחיים ולמוות. כותבי כל
המאמרים: עתונאים הידועים מזמן כדוברי
מנגנון־החושך: כגון יואל מארקום( ,דבר),
אלקנד, גלי (ידיעות אחרונות) ואחרים. אופן
הרצית הדברים הוכיחה בעליל כי יד מרכזית
מספקת לכולם אינפורמציה מובהרת.
גם קול ישראל תרם את תרומתו. כל
ידיעה, שיכלה לרמוז על סכנת־מלחמה קרובה,
החלה זוכר, להבלטה מאכסימאלית.
בין השאר: הצהרה עויינת של חביב בור־גיבה,
נשיא תוניס, שהזהיר כי בעיית יש-
ראל־ערב עתידה להפוך לבעיית־אלג׳יריה .
שנייה, אם לא יושכן שלום במרחב* .אחרי
עיבוד קול ישראל יצרה הידיעה את הרושם
(.הכוזב לחלוטין) כאילו ניבא בורגיבה שבקרוב
עומדת לפרוץ מלחמה חמה בין ישראל
וארצות־ערב.
הקלף החזק ביותר הושלך על השולחן
על־ידי הרמטכ״ל, רב־אלוף צבי (״צ׳רה״),
צור. הודיע צ׳רה, בנאום לו ניתנה פירסו־מת
מאכסימלית בראדיו :״גמאל עבד אל־נאצר
הולך ומתעצם, רק מחכה לרגע המתאים
כדי לפתוח במלחמת־השמדה נגד ישראל.
הצבא המצרי השתפר מבחינה כמותית
ואיכותית עד כדי כך, שהוא מאיים על
קיום ישראל
התקפה — על מי? התקפה מרוכזת ,
זו על אזרחי ישראל, שהחלה בדיוק עם
התחלת מערכת־ר,בחירות, מעוררת חשד.
יתכן כי חלק מן הדוברים מאמין בכנות.
כי יש צורך להזעיק את המדינה, כדי לעוררה
משאננות ולהעלות את המוראל הצבאי.
אולם המיבצע כולו מתואם מדי, מאורגן
מדי, מכדי שאפשר להאמין כי בא
במיקרה. הוא דומה להתקפה מתוכננת של
מלחמה פסיכולוגית. פרט חשוב: כל חומר
למיבצע זה בא ממקורות הכפופים במישרין
ולשמעון פרם.
לדויד בן־גוריון
שני יריבים של מפא״י — המפלגה הליבראלית
ומפ״ם — מקווים להיבנות בבחירות
אלה מן התחושה הכללית, שאחזה לאחרונה
את אזרחי ישראל, כי יש מקום
לחיפושי־שלום. כדי לנצל תחושה זו הפגינו
הליבראלים את קירבתם לד״ר נחום גולדמן,
הדוגל זה מכבר בדיעה זו (אם כי אינו
עושה מאומה בנדון).
העלאת המתח המלחמתי מהווה, על כן,
ולמפ״ם, תמיכהישירה
מכה לליבראלים
במפא״י (ובעקיפין, בחרות ואחדות־ד,עבודה)
.יוזמי המיבצע מקווים כי כל אזרח
יגיד לעצמו: אם יש צורך לערוך מלחמה,
מוטב שיעשו זאת בן־גוריון ודיין.
מיכשול נוסף. אחת הטענות הנושנות
(המשך בענווד )6

* בורגיבה עצמו מקיים קשרי־דואר ענ1
ישראל, אינו מפריע לעליה.
העולם הזה -1235

*אמנם אשם אדולף אייכמן באדישות
( !הכללית, האופפת את הבחירות לכנסת
החמישית?
מזכירי המפלגות טוענים כך — ואין
אליבי נוח יותר. אולם כאשר החליטו המפלגות
על פיזור הכנסת הנוכחית, ועל עריכת
בחירות חדשות, הרי ידעו כי משפט
אייכמן עומד להיפתח. בכל זאת הצביעו
כפי שהצביעו. הן קיוו כי ההתעוררות הגדולה
של משפט אייכמן תוכל להתקיים בצד
ההתעוררות הגדולה של פרשת־לבון.

ואילו עתה בוכים כל העסקנים
כי הקהל אדיש, שאיש אינו רוצה
לשמוע על הכחירות ועל המפלגות.
מה קרה?
פשוט מאד: נדמה כאילו אין אף למפלגה
אחת מה להגיד. אף אחת מן המפלגות אינה
יודעת לתרגם את פרשת־לבון לשפה פוליטית
מעשית. אף אחת אינה מסוגלת להשליך
אל תוך הזירה אתגר ברור, שיעורר
התלהבות אמיתית.
לא קל להתחרות עם משפט אייכמן. הוא
מעורר בעיות של ממש, בעיות בעל משמעות
עמוקה, לא רק לגבי העבר, אלא גם
לגבי העתיד. בצדה של חודיה עמוקה זו,
העוברת על אזרחי ישראל, יכול להתקיים
רק מאבק פוליטי אמיתי, סביב בעיות גדולות
וממשיות. ברגע כזה אין קיום לסיס־מות
שדופות, למלים ריקות, למליצות נבובות.

זילזולם
בערכי־היסוד של חברה חופשית.

מי שרוצה כשלטון־יחיד של כן-
גוריון ו/או של נערי־חצרו, ומי
שמובן להשלים עמו -יצביע בבחירות
אלה כעד מפא״י. מי שמתנגד
לכן -ירצה להצביע כעד
רשימה שתתחייב בצורה חד-מש-
מעית להילחם כסכנות אלה, וש־תצביע
על דרך מעשית וברורה
למילוי התחייבותה זו.

^ שיא משבר פרשת־לבון, הודיעה
^ מ פ ״ ם שלא תשתתף בממשלה בראשות
דויד בן־גוריון. שאר המפלגות נקטו בקו

חשוב מי היו שותפיה בקואליציות השונות
— מפ״ם, או הציונים־הכלליים, או הדתיים.
שום שותף לא קבע מאומה. כי בממשלה
בה יש רוב מוחלט של שרים למפא״י,
מפא״י לבדה קובעת, ומפא״י לבדה מחזיקה
בתיקי ראש־הממשלה, הבטחון, החוץ והאוצר.
השיטה
היתד, פשוטה בתכלית. מפא״י
דאגה תמיד להרכיב את ר,קואליציות כך
שחברי־הכנסת שלה היוז בהן רוב מוחלט.
בקואליציה נתקבלו ההחלטות ברוב קולות
— היינו בקולות מפא״י. בכנסת נתקבלו
ההחלטות ברוב קולות — היינו בקולות
הקואליציה. כך שלט מיעוט על הרוב.

היה זה תמיד מצב מחפיר. עתה,

אלה בחירות מיוחדות, פרי משבר
מיוחד, שמקורן מעיד על תכליתן.
הן נועדו להחליט אד-הוק
על בעייה מסויימת שנתעוררה.
בחירות אלה הן תוצאה ישירה של פרשת
לבון. המפלגות פירקו את הקואליציה תחת
לחץ דעת־הקהל, כאשר זו השתכנעה כי
סכנות פנימיות חמורות ביותר מאיימות על
הדמוקראטיה הישראלית.
לא ניכנס כאן שוב לכל השתלשלות המאורעות
— לפרשת עסק־הביש, לפרשת
הזיופים ועדויות־השקר במערכת־הבטחון,
הסחיטה של דויד בן־גוריון והדחתו של
פנחס לבון.
מאורעות אלה לא שיכנעו עדיין את דעת־הקהל
הכללית שיש צורך במהפכה, בשינוי
כל הערכים, בהחלפה מוחלטת של ד,ש־קפת־העולם,
של מדיניות־החוץ, של מיבנה
המשק ושל סידרי החברה. אלטרנטיבה מהפכנית
כזאת — למשל בנוסח מק״י או, להבדיל,
הפעולה השמית — אינה עומדת כעת
על סדר יומה של דעת־הרוב.
על סדר־היום עומדת שורה של סכנות
מוחשיות לדמוקראטיה הישראלית, לפי הסדר
הבא:

• סכנת שלטון־יחיד שר דויד
כן״גוריון, אחרי שהצליח להפוך את מפלגתו
לפלוגת־סער הכפופה לו אישית;

• סכנת ההשתלטות של קכד
צת נערי״החצר, שהם חניכיו וקלגסיו

של בן־גוריון, אך העולים עליו בקלות־דעתם,
בחוסר־אחריותם, בהרפתקנותם וב־

תהא נא הת,וייבות זו תנאי לקבלת קולו
של האזרח החרד לגורל המדינה.

התחייכות. לא סיסמה, לא מליצה,
לא הודעה סתמית -אלא
התחייכות שאינה משתמעת לשתי
פנים.

ך צד מיכחן מכריע זה, תעמוד כל
למפלגה בפני מיבחן נוסף בבחירות לכנסת
החמישית.
לפחות מחצית חברי הכנסת הנוכחית —
מיותרים בה לחלוטין.
אין להם מה לתרום בה — לא אישיות,
לא כושר מחשבתי, לא מומחיות כלשהי.
אין להם מאומה זולת הוותק, המפלגה —
והכשרון לשבת בישיבות אינסופיות של
ועדות מפלגתיות, מבלי למות משיעמום.

הציכור עייף מלראות את פניהם
כמקום זה.
פרשת־לבון הטילה אור חזק על אפסותה
של הכנסת בהרכבה האישי הנוכחי. מאבקי
הפרשה נוהלו מחוץ לכנסת, בלי הכנסת,
ולעתים — למרות הכנסת. אותה פרשה גם
הבליטה מחדש עד כמה חשובה קיומה של
כנסת חזקה, כדי לעמוד מול הסכנות האנטי־דמוקראטיות
במדינה. הפירצה קוראת לגנב,
והחלל הריק בכנסת קורא לדיקטטור.
זהו, איפוא, המיבחן השני לכל המפלגות:

אם יימשך מצב זה, שוב יעמדו
המוני כוחרים ביום הבחירות בפני
הברירה העגומה להימנע מהצבעה
או לתת את קולם למפלגה
המעוררת כהם זילזול ואי־רצון.

מצב כזה יתנקם בדמוקראטיה הישראלית.
משטר דמוקראטי אמיתי אינו יכול לשגשג
כאשר המוני בוחרים מאמינים כי ״אין בעד
מי להצביע!״ על כן כדאי למזכירי כל המפלגות
להרהר מחדש במעשיהם ובתוכי
ניותיהם לקראת השבועות הקרובים.

ל ב חי רו ת לכנסת החמישית אינן
^ עו מ דו ת לדיון כל בעיות החיים הלאומיים.
אין הן ״בחירות כלליות״ במובן המקובל
של המושג, מן הסוג הנערך אצלנו
אחת לארבע שנים.

הנה כי כן, זהו מיבחן ברור לכל מפלגה:

תתחייכ״נא כדורות שלא תצט•
רף אלא לקואליציה כה תהווה
מפא״י מיעוט.

הכו לנו פנים חדשות.

ריבראריב סיפיד ג!2גר: התגזיבגגז ברגחז גברתי גגגגרגז
דומה, מי במפורש ומי במגומגם.
בשעתו היתד, זאת עמדה נכונה. אולם
אין זאת דרך מעשית שאפשר להתוות אותה
ערב הבחירות. מפא״י היא כיום מפלגת בן־
גוריון, ולא תיתכן שום קואליציה עם מפא״י
בלי בן־גוריון.

מי שאומר עתה ״בלי כך יגור
יון״ ,הריהו או מר-״בלי מפא״י״.
יתכן כי רוב גדול במדינה מתגעגע בלבו
לממשלה בלי מפא״י. יתכן כי היה רואה בעין
יפה תקופה של ארבע שנים, בהן
תישאר מפא״י באופוזיציה. אך דבר זה אפשרי
כיום רק לפי השיטה של ״קואליצית
ניר״ .במילים אחרות: רק אם כל המפלגות
האחרות, ממק״י ועד חרות, יתחייבו מראש,
לפני הבחירות, התחייבות הדדית, חד־משמעית
ובלתי־חוזרת :״לא נשתתף בשום
קואליציה עם מפא״י!״

כמציאות של ,1961 אין הצעה
זו מעשית. היא קיצונית מדי. המפלגות
לא הגיעו עדיין לדרגה
בזאת של עוז־רוח עילאי.

ך יש הבדל גדול בין ״ממשלה עם
\ 4מפא״י״ לבין ״ממשלה של מפא״י״.
על הבדל זה כדאי להתעכב.

אל נרמה את עצמנו: מאז בינון
הכנסת הראשונה, ועד היום הזה,
קיימת בארץ ממשלה של מפא״י,
על־ידי מפא״י, למען מפא״י.
מפלגה שלא ייצגה מעולם אלא 40 אחוז
מן האוכלוסיה, ושירדה לא פעם עד לשליש,
עושה בממשלה כבתוך שלה. כמעט ולא

אחרי שכן־גוריון השתלט אישית
על מפא״י, הרי זה גם מצב מסוכן.
כי לפי שיטה זו, איש אחד
מסוגל לכפות ככל מקרה ובבל
מצב את רצונו הבלעדי על הממשלה,
על הכנסת ועל שני מיליון
אזרחי מדינת ישראל.

יצר אפשר לשים קץ למצב זהי
אחרי שרוב אזרחי המדינה עמדו סוף־
סוף על סכנותיו, הודות לפרשת־לבון, קיימת
אפשרות מעשית לחולל שינוי מכריע.

על הבוחר לדרוש מכל המפלגות
שתתחייכנה לפני הבחירות, כצורה
ברורה ומוחלטת, שלא ייכנסו
לשום קואליציה בה תהווה מפא״י
רוב מוחלט.

על הליברלים, השמאל והדתיים להתחייב
איש בפני רעהו, שלא יכרתו הסכם נפרד
עם מפא״י, אלא רק הסכם בו יהיו כולם
שותפים. לאור הירידה הצפוייד, למפא״י
בבחירות הקרובות, ברור שנציגי שלושת
האגפים האלה יעלו במספרם בכנסת החמישית
על מספר ח״כי מפא״י (והקוויזלינגים
הערביים שלד .),בממשלה קואליציונית כזאת
תהיה מפא״י במיעוט. היא לא תוכל להחזיק
בידיד, את כל עמדות־הכח החשובות.
ומה שחשוב ביותר: בממשלה כזאת לא
יוכל בן־גוריון לכפות את רצונו על שותפיו.
הוא לא יוכל לבצע מיבצע־סיני ולהקים
כורים אטומיים מאחורי גבם. המשטר לא
יתחלף — אך תובטח בו מידה מינימלית
של דמוקראטיה פנימית.

הבו לנו אישים, הוגי־דעות, מעצבי־מח־שבה,
מומחים, לוחמים.
איננו דורשים כי הכנסת החמישית תהיה
מורכבת מ־ 120 גאונים. גם לא נדרוש כי
כל חבריה יהיו מבריקים. אולם אנו דורשים
שינוי מהותי באיכות המחשבתית וברמה
האישית. אנו דורשים כי הוזיכוחים החשובים
על עתיד המדינה יישמעו בכנסת, ולא
מחוצה לה. אנו דורשים כי האישים, המעוררים
את תשומת־לב הציבור בזכות משקלם
הסגולי, כשרונותיהם ותכונותיהם, יחליפו
לפחות חלק מן העסקנים האפורים, ההופכים
שטחים נרחבים בכנסת למחסן־גרוטאות זי מכובד.

כאסיפה של אפסים, קל גם לאיש
קטן להקים שלטון־יחיד. כפרלמנט
הבולל שורה ארוכה של
אישים נמרצים ומנהיגים כעלי־י
רמה, יקטנו ממילא סיכוייו של כל,
פרט להפיד עצמו למנהיג־עליון,
זו אחת הפונקציות החשוכות של
פרלמנט כהכרה דמוקראטית.

ך* פסימיות המוזרה, האופפת ברגע
ן י זה את מרכזי כל המפלגות, אינה
מקרית. גם אין היא בלתי מוצדקת.
עוד לפני חודש היו העסקנים בטוחים כי
ייהנו מן ההפקר — שמפא״י ״חייבת״ להפסיד
10 מנדאטים בגלל פרשות לבון ובר,
וכי השאלה היחידה היא כיצד יתחלקו המנדאטים
בין המפלגות׳ האחרות. לכן לא
היה, לדעתם, כל צורך להתאמץ. די היה
לגנוב כמה סיסמות מן העולם הזה ושאר
הגורמים שהנהיגו את דעת־הקהל בפרשת־לבון.
התוצאה
היתד, שבשום מפלגה אין תסיסה
אמיתית — פרט למפא״י עצמה. מפא״י
מגלה יוזמה, מפא״י יוזמת מ בצעים בנסיעת
בן־גוריון ואזר,מודד,מלחמה:

אם לא •ישכילו המפלגות האחרות
ליטול את היוזמה לידיהן
ולכפות כאומ 7לכ את רצונן על
הכחירות -יוובחו לדעת בי ני
חושי־הנצחון שלהן היו מוקדמים
מרי.

ת צ פי ת

במדינה

(כ? הזכויות ׳!:מורות)

• הסכסיד הסמוי בין הש.כ. לבין המימשל הצבאי עומד
להגיע לשיאו. אחת התוצאות הצפויות: סילוקו של אורי לובראני, יועץ

ראש־הממשלה לעניינים ערביים, לפי דרישת הש.ב. אנשי הש.ב ,.הפעילים
נשטח הערבי, טוענים מזה שנים כי קיום המימשל הצבאי מזיק לבטחון
המרעה, מאחר שהוא יוצר בציבור הערבי אווירה המפריעה לפעולות בטחוניות
אמיתיות. לעומת זאת הצליחו אנשי המימשל הצבאי, הזוכים לתמיכת בן־גוריון
ופרס, להביא לפיטוריו של נחום יהלום, איש הש.ב. לשעבר שנתמנה על־ידי
לבון למנהל המחלקה הערבית של ההסתדרות.

(המשך מעמוד )4
של הציונות היא כי מנהיגי ערב רגילים
להסית נגד ישראל בכל פעם שהם נתקלים
בבעיות פנימיות שקשה להם לפתרן. החודש
נדמה כי מנהיגי ישראל למדו זאת
מאויביהם.
הסכנה: שתעמולה מכוונת זו תמשיך להשפיע
גם אחרי שהשיגה את מבוקשה
ביום הבחירות, תשמש מכשול נוסף לכל
הפגנה של המתיחות במרחב.

• אין זה מן הנמנע פי עמום בך־גוריון יועבר מתפקידו עוד
לפני הבחירות. תפקיד אפשרי חדש, עליו מדברים: שגריר ישראל באחת

משפט אייכם}

ממדינות אפריקה, כנראה ליבריה.

ס 1יך שד 4 ׳3 4

• במקום גל השמועות נגד מנהיגי מפא״י, מתפתח והולד
עתה מסע שמועות חדש המכוון נגד מפלגות האופוזיציה.

שוב הוא יושב בתא שלו, זקוף, כימעט
ללא תנועה, מול העדויות המזעזעות ביותר.
מדוע בחר בפוזה זו? יתכן כי אי־שם,
בנבכי הכרתו, מצטיירת בעיניו כך דמותו
של קצין גרמני, שנשבה בידי אויביו והנשאר
זקוף וגאה גם בשעת־צרה. אלא שאדולף
אייכמן לא היה מעולם קצין גרמני — רק
פקיד ערמומי במנגנון־הרצח לובש־המדים.
האם עלה על דעתו כי ביום זה חל תאריך
היסטורי? מלאה שנה בדיוק ליום בו ירד
מן האוטובוס בפרבר של בואנום־איירס,

כנושאי השמועות משמשות עתה המפלגה הליבראלית, מפ׳־ם ואישיותו של הד״ר
נחום גולדמן. השמועות מתפתחות בהשראתו של ממה מיוחד בו משתתפים
העתונאים חגי אשד ויואל מרכוס מדבר, אלקנה גלי וישעיהו בן־פורת מידיעות
אחרונות. חלק מהשמועות מכוון גם נגד אנשי לבון במטרה להמיר מהם כל
•אהדה בקרב אוהדיהס בחבר הקבוצות והקיבוצים. כתמורה על הנהגת מסע זה,
הובטחה כבר לחגי אשד משרת כתב דבר בלונדון אחרי הבחירות.

• יתכן שאגודת העתונאים תקרא בקרוב לברר תלונה
נגד עתונאי המואשם בנסיונות להחדיר לעתונות כתבות
עוינות למפלגה הליבראלית תמורת תשלום לעתונאים.

בגדי הנזרך הזזדשיגד
• בקרוב תשמע על תסיסה בקרב הדרוזים הישראליים,
בקשר לגיוס צעיריהם לצה״ל. העילה: שיחרורם של כסה עשרות

צעירים משירות צבאי, מתוך נימוק שהם עתידים להיות כוהני־דת של העדה,
ולכן דומה מעמדם למעמד בחורי־ישיבה יהודיים. בפגישה שערכו נמה מראשי
העדה ליא מזמן בחיפה, הועלתה הטענה כי שיחרורים אלה הושפעו יותר
מטעמים מפלגתיים של מפא״י, מאשר מטעמים דתיים של העדה.

• גל ההתייקרויות הזוחל יגרום זעזועים לא קטנים למשק

המדינה, למרות מאמציו של לוי אשכול למנוע את הדבר לפחות עד לאחר
הבחירות. שכבות נרחבות תפתחנה במאבק להגדלת שכרן, תוך תקווה לסיימו
עוד לפני אמצע אוגוסט. הראשונים בתור — הרופאים השכירים. לאחר הצלחת
המורים האקדמאיים החליטו גם הם להיאבק עד הסוף לפתור בעיותיהם לפני
ההצבעה.

• תוכנית העלאת דמי־החכירה על קרקעות שיפוני
חיסכון והשיכונים העממיים תעוכב עד לאחר הבחירות.
התוכנית עוררה תרעומת אצל אלפי מצביעים פוטנציאליים הגרים בשיכונים
אלה, הביאה להחלטתו הדחופה של לוי אשכול לעיין פעם נוספת בחומר.
תאריך משוער של סוף העיון — סוף אוגוסט.

ס בקרוב תראה כארץ את הסרט הצרפתי מעורר הסערה
יחסים מסוכנים. סרטו של רוג׳ה ואדים, בהשתתפות ג׳ראר פילים ראנט ואדים,
המספר על בעל ואשה העוזרים זה לזה בבגידותיהם, נאסר תחילה להצגה
בצרפת. במשך שנתיים סירבת צרפת להתיר •את ייצוא הסרט מחוץ לצרפת.
לאחרונה יצרו הצרפתים גירסה מקוצרת של הסרט, השמיטו ממנה את הסצינות
הנועזות והתירו ליציאה ל־ 20 ארצות, ביניהן גם ישראל. מלאכתה של הצנזורה
הישראלית נעשתה כבר בצרפת.

וקיבל מכה שגרמה לאבדן הכרתו. כאשר
נתעורר מן העלפון ושמע כי חוטפיו הם
יהודים, לא עלה על דעתו כי יחייה עוד
שנה תמימה. הוא היה בטוח כי ייהרג בכל
רגע. גם כשהחל כבר מעיד במשטרת ג׳אל־מי,
חשש כי יומת ברגע שיסיים את עדותו.
פעם, כאשר לא הופיע החוקר במשך כמה
ימים, חלה מרוב פחד. כל חילופין של
המשמר נראו לו כבשורת־מח־ת.
בינתיים חזר אליו בטחונו העצמי. לפניו
חודשים ארוכים של עדויות, עיבוד פסק־הדין,
שמיעת הערעור ועיבוד פסק־הדין הסופי.
בשבוע החמישי של המשפט לא היה
עוד אחוז־פחדים. הוא הקשיב בישיבה נוקשה,
או עסק בסימון מיסמכים וסידורם הקפדני
הרגיל ,״הוא הקים בתא שלו סניף
של 4ב׳ ,4״ התלוצץ אחד הכתבים.
הצי המפואר כיותר. השבוע החמישי,
בו לא חסרו הזוועות, היה שבוע של
נופש רוחני. כי בשבוע זה היפנה הזרקור
המשפטי אל העמים החופשיים, ששמרו על
כבוד־האדם ועל צלמם הלאומי גם בליל
הצלמוות.
אחרי שהדיון בהשמדה של יהודי בלגיה
נסתיים ב־ 35 דקות בדיוק (העיר אחד הנוכחים
:״ 25 אלף מישמדים ב״ 35 דקות =
זו מהירות של 715 יהודים לדקה!״) הגיע
תורם של ההולנדיים. הם קיימו שביתה
כללית ביום בו נערך המצור הראשון על
היהודים, קמו בחשמלית בפני כל יהודי
שנשא את הטלאי הצהוב. אחרי זוועות ליטא,
פולין, ואפילו צרפת — כאילו חזר הקהל

מעולם של סיוט אל עולם־המושגים של בני־אנוש.
מכאן
היד. רק צעד אל הדנים — העם
הנהדר ביותר באירופה הכבושה. הוא השפיע
אפילו על כובשיו. ולראייה! היה זה
גרמני, מפקד הנמל בקופנהאגן, שהודיע למחתרת
הדנית על הכוונה להתחיל בפעולת־ההשמדה.
הסיפור
נשמע כסרט־קולנוע מרתק: עם
שלם קם במאוחד כדי להציל 6000 מבני
ארצו, להגניבם אל צי ההצלה שהעבירם
לשבדיה. סירות־דייג עלובות ויאכטות מהו דרות
— זה היה הצי המפואר ביותר של
מלחמת העולם השניה, מפואר מן הצי של
דנקארק, ומצי הלוחמים בצוללות.
וכימעט אותו מחזה — בפחות הצלחה
— בנורבגיה, שם הגניבה המחתרת הלאומית
את היהודים במשאיות מכוסות ו־במיצעדי־לילה,
אל מעבר לגבול השבדי.
תהומות השיפלות. דבר אחד מזדקר
בבירור מתוך העדויות: פעולות־ההצלה המפוארות
הועילו למצילים לא פחות מאשר
למוצלים. תוך־כדי פעולה זו התחשלו המחתרות
בדנמארק ובנורבגיה, התעצמו מבחינה
מוסרית ומעשית, ליכדו מסביבן את
האוכלוסיה כולה, קיבלו בטחון עצמי וידע
מיקצועי בשיטות הלחימה במישטר הדיכוי.
ולהיפך: דרך הירידה וההתנוונות של ה־קוזיזלינגים,
כפי שהצטיירה בצרפת. המאר־של
סטן וראש־ממשלתו, לאוואל, לא רצו
באבדן היהודים. אך לגנראלים ששלטו בצרפת,
ושממשלת ישראל משליכה כיום את
יהבה עליהם, חסר להם אומץ־הלב האנושי
היסודי. הם ניכנעו תחילה לדרישות קטנות,
הפקירו את היהודים חסרי־הנתינות. מכאן
נגררו, צעד אחרי צעד, אל תהומות השים־
לות והתועבה. כשם שהמצווה שכרה בצדה,
כך העבירה גוררת עבירה.
בתום השבוע החמישי, ריחף באולם המשפט
לוח־הכבוד והקלון של עמי אירופה.
בראש הלוח: הדנים, הנורבגים, השבדים,
ההולנדים. לאחר מכן: האיטלקים, שעזרו
ליהודים עד כמה שהיה אפשרי מבלי להסתכן
יותר מדי. אחריהם, להפתעת רבים:
הערבים. הדבר נתברר מתוך מיסמך גרמני,
בו נאמר כי אי־אפשר היה לגרום לפוגרומים
בתוניס, ונתבקשה עזרת הצבא הגרמני
כדי ליצור אווירה פוגרומיסטית.
בתחתית הלוח: האוקראינים, הליטאים,
הלאטבים והפולנים — שהשתתפו בהשמדה
במו ידיהם. בזאת איבדו העמים הבאלטיים
את זכותם לקיום לאומי, ונמחקו מעל מפת
המדינות הריבוניות, בעוד שפולין איבדה
חלק אדיר משטחה הלאומי. צדק היסטורי.
לגמרי בתחתית הלוח, עוד מתחת לגרמנים:
האוסטרים. לפי כל העדויות, האוסטרים
היו מתועבים יותר מן הגרמנים. הם
סיפקו לגרמניה את היטלר, את אייכמן ואת
קאלטנברונר. הם קיבלו את הצבא הנאצי
הפולש בדמעות של גיל. המוני ודינה ליוד
ביריקות ובתרועות־צחוק את היהודים שהו בלו
אל מרתפי־העינויים של הגסטאפו.
השבוע נשמעה העדות המזעזעת ביותר:
הנאצים הביאו לברלין את הס.ס. הווינאי כדי
לפקח על גירוש יהודי ברלין לאושוויץ.
כי הם.ס. הברליני לא היה לדעתם די אכזרי
כדי למלא תפקיד זה ביעילות.

הש המפורש
סוף־סוף הומטר לתוך אולם בית־המשפם
השם שהכל ציפו לו: ד״ר האנס גלובקה.
הוא הופיע במיסמך יבש, אחד מן המים־
מכים הרבים מהם מורכבת הזוועה הגדולה.
תיכנו: דו״ח על ישיבה בינמשרדית, בה
הוחלט על שלילת אזרחותם של יהודי גרמניה•
היה זה שלב הכרחי לא רק בדרך
להפקעת רכושם, אלא גם להשמדתם הגופנית•
כי שתי הפעולות האלה חייבו, לפי
המוח הנאצי העקום, תחילה את שלילת
אזרחותם של הקורבנות.
אין ספק כי כל משתתפי הישיבה ידעו
זאת היטב. היו אלה נציגי כמה וכמה משרדים
ממשלתיים, שכל אחד מהם היה אחראי
לעניינם הודיים במשרדו. ממילא היה כל
אחד מהם משתף פעולה במיבצע ההשמדה
הטוטאלי. נוכח אייכמן, המומחה ליהודים
בלישכה הראשית לבטחון־המדינה. נוכח היועץ
ראדמאכר, המומחה לענייני יהודים
במשרד־החוץ. נוכח האנס גלובקה. המומחה
לענייני יהודים במשרד־הפנים.
ישראל ושרה. היתד, זאת חולייה נוספת
שהצטרפה לשרשרת עלילותיו של גלוב־קה.
הוא לא היה, כפי שטוענת התעמולה
הקומוניסטית המוגזמת, אייכמן שניו וגם
(חמשו בענזוד )10
העולם הזח 1235

מח עושה נ ו בכלאו? מהן תונגיותיו?

ושומר!

מאת

אורה

*ה התחיל בכך שאחי ניכנס הביתה
} ביום החמישי שעבר ואמר לי :״נו,
אני רואה שנותנים לך להיפגש עם ישראל

״מי אמר לך את זהי״ שאלתי מופתעת.
״זה כתוב בעתון,״ ענה.
לקחתי שוב את עתון־הערב וחיפשתי.
קודם עברתי עליו, כדי לראות אם יש
הודעה על חידוש פקודת־המעצר של ישראל.
רציתי לדעת מתי יביאו אותו לבית״
המשפט, ולאיזה בית־משפט. יום קודם לכן
הייתי אצל פרקליטו, עורך־דין הגלר, והוא
לא ידע עדיין איפה יאריכו את פקודת1
המעצר.
על זה שיתנו לי לפגוש אותו לא חלמתי.
אבל הנה, בעתון היה כתוב שחור על גבי
לבן: אורה זהבי הורשתה לפגוש את בר
בארבע עיניים.
מיהרתי לעורך־דין הגלד, והוא אמר לי
שזה נכון. הבקשה שלי, עליה חזרתי לפחות
פעם בשבוע מאז נעצר ישראל, אושרה.
אוכל לראותו ביום ששי בבוקר, במקום
מעצרו. אבל בתנאי אחד: שלא אגלה לאיש
איפה מקום המעצר הזה, ושלא אשוחח עם
ישראל על כל נושא הקשור עם מעצרו
ומשפטו. הסכמתי. הייתי מסכימה לכל
תנאי — ורק שיתנו לי לפגוש אותו.

״מוטב לא לדבר...״
ף! יום ששי בבוקר עוד אמרתי לעצמי:
^ אולי כדאי שאגש קודם לבית־משפט
השלום, כדי לראות אותו כשמביאים אותו
לשופטת? פשוט כדי להרוויח עוד מבט או
שניים. אבל בסוף אמרתי שלא כדאי. וטוב
שלא הלכתי. כי המשטרה לא רצתה כנראה
לחזור על המחזה מלפני שבועיים, כשעשרות
סקרנים התפרצו לחדר השופטת. הפעם
החליטו לקחת את השופטת עוגן למקום
מעצרו של ישראל.
הגעתי למקום המעצר בדיוק באותה
שעה שהגיעה לשם השופטת. אמרו לי לחכות
בחדר צדדי, עד שהשופטת תגמור
לחתום על פקודת־המעצר. העניין נמשך

רק כמה דקות. השופטת יצאה וגם עורך־
דין הגלד נסע למשרדו. ואז קראו לי להיכנס
לחדר בו ישב ישראל.
איך לתאר את הפגישה? אומנם כבר הספקתי
לראות אותו פעם אחת מאז המעצר,
כשהביאו אותו לבית־המשפט. אבל אז
הצלחנו רק בקושי להחליף כמה משפטים,
כשכל אחד נדחק מסביב ומסתכל בנו,
וכשצלמים ומסריטים מקיפים אותנו.
קשה לתאר את הרגשות, לכן אתאר את
הדברים החיצוניים. זה קל יותר.
הוא לבש חליפת־משי דמי־סיזון, אלגנטית
כמו כל החליפות שלו. הוא חייך ונראה טוב
מאוד. גם מצב־הרוח שלו היה מרומם.
ידענו שעל הדברים החשובים, הרציניים,
אי־אפשר לדבר, כי מלבדנו היה בחדר גם
אדם שלישי — שומר. כשניסיתי, רק פעם,
לומר לו משהו על חידוש פקודת־המעצר
שלו, התערב השומר ואמר :״אני מבקש
לא לדבר על זר.,״ אחר כך שאל אותי:
״את רוצה לראות אותו עוד פעם?״ כשעניתי
שכן, יעץ לי :״אז מוטב לא לדבר על
נושאים אלה.״

איברנו ער עניינים אישיים. הוא
ן שאל מה שלום הילדים, איך אני מסתדרת.
סיפרתי לו שהבנק שילם את הצ׳ק
עבור שכר־הדירה, ולכן אשאר בדירה הזאת
עוד חודש. אחר־כך אצטרך לעבור למקום
אחר.
נתתי לו חבילודסיגריות שהבאתי איתי.
״חבל על ההוצאות,״ אמר לי ,״יש לי כאן
הכל. באמת אין צורך שתביאי לי שום דבר.
אני מקבל כל מה שנחוץ לי.״
כשהוציא סיגריות מכיסו, ראיתי שאלה
סיגריות אנגליות. אמרתי לו בצחוק :״נו,
איזו מחזרת שלחה את הסיגריות?״ הוא צחק
והשיב לי :״קיבלתי אותן מאנגליה.״
לא רציתי לשאול אותו ממי. אם מחבר
או מאשתו, אשר שמעתי עליה שהיא נמצאת
בלונדון.
הוא סיפר לי שאת רוב זמנו הוא מבלה
בקריאה. הרשו לו להביא עימו הרבה ספי
רים, וזה מעסיק אותו במשך שעות.

סופה של פגישה
״שלוש פעמים הלכתי לקולנוע —

*יג דיו ת

מאנג לי ה

* ה חו ברתהצ הו ב ה

* ותרמברדבר אחר עשר, עלי רושם
״מצב־הרוח הטוב שלו. הגלר אמר לי אחר
כד שהוא לא תמיד במצב־רוח כזר״ ורק
לכבוד הביקור שלי היה כל־כך עליז.
אני מתארת לי שבמצבו הוא נתון ל
הלכי־רוח משתנים, ושעשה מאמץ מיוחד
_ או אולי זה בא באופן טבעי ־־ יהי
ראות עליז איתי. אבל בשביל .,מספייק
לראות אותו במצב־הרוח הרגיל שלו, שכל
כר היכרתי. זה השפיע עלי גם כן, ואני
עכשיו הרבה יותר רגועה משהייתי מהיום

שנעצר.
התחלתי אפילו שוב לרקום חלומות. אולי
זה לא מעשי, אולי זה רק יביא אותי לאב־זבה
נוספת. אבל ככה זה. כשראיתי אותו
שליו ומחייך, נרגעתי גם אני.
דיברנו, כמובן, על מה שכתבו עליו ב
עתונים. הוא כבר הספיק לקרוא את רוב
המאמרים שנכתבו עליו, ולמרות שלא חש
מה היה הלך־הרוחות בציבור כשנודע על
מעצרו, הוא בכל זאת צייר לעצמו תמונה
של מסע ההשמצות הנורא•
במיוחד התרעם על חוברת צהובה, שהופיעה
כמעט מיד למחרת מעצרו, ושהתיי־מרה
לספר את ״האמת על ישראל בר״ .גם
אני, כשקראתי אותה, התרתחתי על ההשמצות
והשקרים שיש בה. עכשיו סיפר לי שהוא
עצמו הרגיש בדיוק אותו דבר.
היה שם, למשל, קטע שתיאר איך נהיה,

אורה ובר -פנים אד פנים
תנאי לפגישת — לא לדבר על המשפט

מן הרגע שהכיר אותי, לשתיין והולל, שהיה
מבלה את לילותיו בבארים ומוציא
סכומים פאנטסטיים על בילויים כאלה איתי.
זאת אומרת, לדברי המחברים עצמם, שההשפעה
הרעה בחייו הייתי אני.
והנה, באותה חוברת, הביאו סיפור מפי
אדם שהכיר — כך, על כך פנים, אמרו —
את ישראל בר מקרוב. הם קראו לו, לשם
הנוחיות, ראובן. ובכן, ראובן זה סיפר איך
שעוד ב־ , 1956 בשעה שביקר בחוץ־לארץ,
היה ישראל משתכר בקאברטים, והיה חוזר
למלון שלו על ארבע. זאת אומרת שלא
אני שהפכתי את בר למהולל כזה נורא.
>טמתי לב לסתירה הזאת מיד כשקראתי
את החוברת — וגם ישראל שם לב אליה.
כי במקום אחד כותבים שאני הרגלתי אותו
להתהולל — ובמקום שני שהיה מתהולל
עוד מלפני שנים. אז אחת משתי הגירסות
משקרת. ואם כבר יש שקר אחד — מי
אומר שלא כל הסיפור הזה שקר?

״יבוא יום ויצטער;,,
**ה שכאב לישראל הכי הרבה, זה
שאותם עתונאים, שחיברו את החוברת
המגעילה הזאת, קראו לעצמם ידידיו. איך
שהיו מתחנפים אליו! אם היינו פוגשים
אותם באיזה מקום, וישראל היה מזמין אותם
להצטרף לשולחננו, היו אומרים :״מה אתה
שותה, ויסקי? בבקשה, גם אנחנו נשתה!
מה אתה מעשן? צ׳סטרפילד? גם אנחנו!״
והנה, פיתאום, בחוברת, קבעו שאני מעשנת
סיגריות־חוץ מכיוזן ש״יש לי גרון מעודן.״
האם יש יצור יותר נאלח מזה שהסב לשולחנך,
וברגע שאתה בצרה בועט בך
בשינאה?
פעמיים־שלוש חזר ישראל על המשפט:
״כל אלה יצטערו על מה שכתבו. תגידי
להם שיבוא יום ויצטערו.״ הוא התכוון לכל
אלה שפירסמו השמצות נוראות עליו.
אבל במיוחד התכוון למחברי החוברת ההיא.
״אני יושב עם הגלר על החומר, ובודק מה
אפשר לעשות נגדם,״ סיפר לי.
אם יגיש משפט או מה — לא אמר לי.
ניסיתי קצת להרגיע אותו, וסיפרתי לו
שעכשיו כבר יודע הקהל שההאשמות האיומות
שפירסמו נגדו היו, ברובן, השמצות.
הוא יעץ לי שבכל זאת לא כדאי לקרוא
מה שכותבים עליו פשוט חבל על העצבים
שלי.
סיפרתי לו על יומן־הקולנוע, שצילמו ב־בית־המשפט,
כשהביאו אותו להארכת פקו־דת־המעצר.
בתמונות שהופיעו בעתונים
הראו אותי רצה אליו או מנשקת אותו,
אבל כל התמונות היו מהצד או מאחור. ב
יומן
רואים את זה בכל הפרטים. שלוש
פעמים הלכתי לקולנוע לראות את הקטע
הזה. רציתי לראות אותו — וגם לשמוע
איך מגיב הקהל. בכל המקרים לא שמעתי
שום הערה בזמן ההצגה. ובהפסקה, כשיצאתי,
אף אחד מבין הקהל לא זיהה אותי.
אבל אחותי, שגם היא הלכה לקולנוע
לראות את הקטע הזה, סיפרה לי שאחת
הצופות, בשורה שאחריה, אמרה :״תביטו
עליו! עוד מחייך!״

״שבל אחד ידע...״

^ גיע הזמן להיפרד. השומר שישב
} | אתנו אמר לנו לסיים את השיחה. אינני
יודעת כמה זמן בדיוק נמשכה כל הפגישה,
אבל נדמה לי שלא ארכה אלא כמה שניות.
״תמסרי דרישת שלום לכל אלה שהם
עדיין ידידים,״ אמר לי, כשנפרדנו.
הדלת נפתחה לפני .״שהמשפט רק ייערך
מהר,״ הספקתי ללחוש ,״שנגמור עם כל
הלחישות ושכל אחד ידע בדיוק מהי
האמת.״

לבד
— לראות אותו!״

החשיבות, עד כדי הפיכתו, בסופו של דבר, לנושא העיקרי של המישטר. ובמישטר אשר
מנהיגיו העיקריים, ובראשם הפירר עצמו, ראו באנטי־שמיות את תעודתם העיקרית עלי
אדמות, מוכרחה היתד, המחלקה היהודית של ד.0,ס. להגיע לכלל דרגה של חשיבות עליונה.
קרוב לוודאי כי רב״ט אייכמן לא ניתח לעצמו הנחות מופשטות אלה, בעברו למחלקה
היהודית. אולם אין ספק כי חש בדבר באופן אינסטינקטיבי, כדרכו של אדם שאפתני,
המגשש באפילה ומחפש סולם לעלייה. הוא צעד את הצעד הראשון בדרך שהעלתה אותו
במהירות מסחרת לרמה של חשיבות, שלא היד, לה כל יחס לדרגתו הממשית. ומשם —
אל תא־הזכוכית בירושלים.

מחלקה בחדר אחד

ה״דוין־ -מפקד שוות־הבטחון ב־ס.ס.
ף ין רככותהספ רי ם של הסיפריד, הלאומית בירושלים מצאתי השבוע כפר נשכח,
^ ש אי ש לא נגע בו מזה שנים. הוא יחיד במינו. שם הספר: הס.ס — .אירגון קרבי
למנחמה בבולשביזם, מאת היינריך הימלר.
הדף הראשון בספר זה מקושט בחותמת־גומי, הנושאת צלב־קרס ואת המילים :״מפלגת
הפועלים הנאציונל־סוציאליסטית הגרמנית — סניף חיפה״.
מתחת לחותמת, הקדשה אישית בזו הלשון :״מוקדש בלבביות לסניף המפלגה בחיפה —
ברלין, ה־ 2בנובמבר — 1937 המפקד הארצי של הס.0.״ מתחת לזה, חתימתו האישית
של היינריך הימלר, בדיו כחולה.
התאריך אינו מקרי. חודש לפני כן, ביום ד,־ 2באוקטובר , 1937 ביקר סמל הס.ס. אדולף
אייכמן בחיפה. הוא שהד, בעיר כמה שעות, נפגש עם הנאצים המקומיים ועלה במונית
יהודית על הר־הכרמל, לפני שהמשיך בדרכו לקאהיר, בגלל חוסר רשות להישאר בארץ.
והדו״ח של אייכמן על נסיעה זו נושאת את התאריך — 4.11.37 ואין ספק כי הימלר
שיגר את הספר כשי לסניף החיפאי על פי בקשת אייכמן (באמצעות הממונים עליו),
כאות תודה לנאצים החיפאיים.
הפרק הראשון של הספר מוקדש ליהודים; נאמר בו כי מלחמת העמים האריים
נגד הבולשביזם היהודי נמשכת מזה אלפים בשנים, וכי כל דור ארי חייב לעמוד בקרב זה
מחדש. ולראייה: גורלו של המן.
המן היה ראש־הממשלה של האומה הפרסית, שהיא אומה ארית *.הוא הבין את הסכנה
היהודית והחליט לפתור את בעיית־היהודים. אולם היהדות גייסה את כל כוחותיה נגד
המן. באמצעות סוכניהם בחצר הפרסית הביאו היהודים לגירושי המלך אחשוורוש מאשתו
ושתי. באמצעות הזונה היהודית אסתר בילבלו את חושי המלך, עד שהדיח את המן וקבע את
חג־הפורים, בו הרגו היהודים את המן ואלפי פרסים נאמנים אתרים. העם הפרסי לא
החלים מעולם מחרפה זו, ומאז החלה שקיעתו.
כך קרה בכל דור. באמצעות האינקוזיזיציה הצליחו היהודים להביא לשריפת אמהות
ונשים גרמניות, שהורשעו כמכשפות. במלחמת שלושים השנים הביאה היהדות להריסת
העם הגרמני, שירד בדור אחד מ־ 24 מיליון ל־ 4מיליון נפש. ואילו המהפכה הצרפתית,
שאורגנה על־ידי היהודים, השליטה בצרפת מישטר של טרור ורצח.
דברי־חוכמה אלה של היינריך הימלר אינם חשובים כשלעצמם. הם מוכיחים, לכל היותר,
כי המפקד הראשי של ד,ם.ס. סבל, נוסף על טירופו הגזעני, גם מיומרות היסטוריוסופיות.
אולם יש בתיאור זה פרט אחד, שהוא חשוב ביותר. הימלר מציין כי המן החליט ״לפתור
את בעיית היהודים״ .הימלר אינו מפרט מה היה הפיתרון המוצע. אולם התנ״ך עצמו מלמד
כי הפיתרון יהיה בדרך של השמדת עמים, חיסולם הפיסי של היהודים בכל רחבי האימפריה
הפרסית האדירה, מהודו ועד כוש :״ונשלחו ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך,
להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד ...ושללם
לבוז.״
קרוב לוודאי כי בכתבו ספר זה לא חלם היינריך הימלר עדיין, על השמדתם הפיסית של
יהודי העולם. יתכן כי גם היטלר לא שקל אז עדיין רעיון זה כאפשרות מעשית. אולם
ניסוח ספר זה מוכיח כי זרע ההשמדה היה טמון בעצם מהותה של התפיסה הגזענית
הנאצית, וכי זאת היתד, מסקנתה העיקבית, אפילו לא חשבו על כך מעצבי התפיסה
מלכתחילה, בהכרה מלאה.
תורת־הגזע האנטי־שמית היתד, גרעין השקפת־העולם הנאצית. והשמדת היהודים היתה
גרעין התפיסה האנימי־שמית. כזה היה המצב כאשר הימלר כתב ספר זה — וכאשר רב־טוראי
ר .0.0,אדולף אייכמן התייצב, בשנת , 1935 בפעם הראשונה לעבודה במחלקה 112־,2
המחלקה היהודית של הלישכה הראשית של שרות־הבטחון.

פ גי שההרת -עו ז ם

יך יכול אדם כמו אייכמן לעלות לגדולה במישטר מן הסוג הנאצי? הוא לא גדל בגר־
^ מניה. הוא לא היה לוחם ותיק של המפלגה, ולא יכול היה להתפאר בהשתתפות
בקרבות־רחוב. הוא לא היה נואם מזהיר. הופעתו החיצונית לא עשתה רושם. בסך־הכל
היה צעיר אפור, ממוצא בורגני־זעיר, ששירת כמה חודשים בס.ם. ד,מגויים — אחד מיני
רבבות רבות. הוא לא עסק אפילו בעיסוק ספורטאי כלשהו, ולא השיג מעולם את אות־הספורט,
שהיה כמעט הכרחי לאנשי הס.ס.
לאיש כזה יש רק דרך אחת של עלייה — להתמחות בשטח מסויים, יוצא־דופן, להפוך
ספציאליסט חיוני בשטח בו אין התחרות רבה. אייכמן הבין זאת, והדבר מעיד על פיקחותו
הרבה. ואילו העובדה כי בחר להיות ספציאליסט דת־קא בשטח היהודי, מעידה על פיקחות
עילאית.
פיקחות זו ציינה אותו מייד מכל שאר אנשי המחלקה. כאשר הגיע אייכמן אל המישרד
הדל, היה החדר היחיד, בו פעלה המחלקה, אפוף אווירה של אדישות .״אף אחד מהם לא
ניגש לדבר באופן יסודי, את זה אני עוד זוכר. הם התייחסו אל זה כאל מישחק, מיזמזו
את הזמן, עשו ׳איכשהו את העבודה וחיכו שהזמן יחלוף
ואכן, נאצים טובים אלה כלל לא העלו על דעתם שהם, בני הגזע העליון, יחקרו ברצינות
את הנעשה בקרב העם היהודי הבזוי. מן הסתם היו דוחים בשאט־נפש את ההצעה לקרוא
ספר על האירגונים היהודיים. ישיבתם במחלקה היהודית •היתר. בעיניהם מעין גלות, והם
המתינו ליום בו יעבירו אותם לעניינים חשובים ומפוארים יותר.
בראש המחלקה עמד מהנדס מבני האצולה, ליאופולד פון־מילדנשטיין, סגן־מישנה של
ד,ס.ם ,.אותו האיש שגייס את אייכמן לעבודה זו .״פון־מילדנשט״ן היה אדם צעיר למדי,
נעים־הליכות, בעל מבט פתוח. סבורני שהיה אוסטרי מלידה. היה נדמה לי שהסתובב הרבה
בעולם. הוא לא עשה את הרושם הנוקשה, החותן, של אותם הקצינים אשר בפניהם לא
העזו לדבר, מרוב יראת־כבוד, כפי שהיה נהוג אצל רוב המפקדים באותם הימים.״
עיקר עבודתו עם מפקד זה היה לתכנן דיאגרמות גדולות של מיבנה האירגונים היהודיים.
דיאגרמות אלה הודבקו בהקפדה על קרטונים, וניתלו על הקירות בחדר המחלקה.
חוץ מזה נהג המפקד לשוחח עם אנשים שהכירו את ארץ־ישראל, ביניהם אחד ארנסט פון־
בולשבינג, שהיה בארץ וייצא מכאן מיטען גדול של בצל לסקנדינביה.
במחלקה תמימה זו הוטל על רב״ט אייכמן להתמחות בשלושה שטחים: ציונים, רביזיוניסטים
ואגודת־ישראל. הוא הוכיח מיד שהוא שונה מעמיתיו למחלקה, שעסקו בשטחים
כגון ״יהודים מתבוללים״.

הרצד, הדיס ויערות
** ד היום מסוגל אייכמן לדבר באופן חופשי על אנשים ונושאים כמו ז׳בוטינסקי,
2/הקרן־הקיימת, ההגנה ועוד — אותם הוא מזכיר בעדותו. כי האיש, שלא קרא מימיו
ספר רציני, החל קורא עתה ספרות ציונית.
״התחממתי מהר מאוד. אחד הדברים הראשונים שהטיל פון־מילדנשט״ן עלי היה לקרוא
ספר עבה, מדינת היהודים מאת תיאודור הרצל. הוא אמר לי לקרוא את זה ולעכל את זה.
בימים הבאים קראתי את זה, קראתי את זה בעיון רב, זה עניין אותי. עד אז לא שמעתי
שוס דבר על דברים כאלה. עיכלתי את זה. נוצרה בי קירבה לספר הזה, אולי בגלל הצד
הרומנטי שלי, בגלל אהבתי לטבע, להרים, ליערות. זכרתי את התוכן ועיכלתי אותו. כי לא

ידעתי מה עתיד להתרחש.״
כדאי להתעלם מן הקישוטים הרומנטיים — רומנטיקה טפלה ומזוייפת, האופיינית לסוג
מסויים של ספרים גרמניים, כגון ספריה של הדוויג קורטס־מאלר, שייצרה כ־ 200 רומאנים
קיטשיים לעוזרות־ביח גרמניות. נשאר הגרעין העובדתי: הפקיד הקטן טרח לקרוא כמה
ספרי־יסוד על שטח עבודתו.
״וזיתה זאת הפעם הראשונה ששמעתי כי גס היהדות, כמו עמים אחרים, מתחלקת למפלגות
שונות ביותר, מכל צבעי הקשת. זה לא היה פלא, כי עד אז לא חשבתי על זה אף
פעם אחת. אצל רוב הגרמנים של אז עמדה הדיעה כי היהדות העולמית היא גוש הומוגני
לחלוטין, אשר קומץ מנהיגים מדריך ומכוון אותו. ובכן, המצב לא היה כזה. על כל פנים,
זאת היתה דעתו של פון־מילדנשטיין ובתור פקודו, בתור תלמידו, סיגלתי לעצמי דיעה זו.״
בין העתונים שהגיעו למחלקה היה ההיינט האידישי מפולין. איש לא היה מסוגל לקראו.
לכן הלך אייכמן לחנות וקנה ספר־לימוד לעברית — עברית לבד מאת שמואל קלקו. מעולם
* כל הפסוקים המודפסים באותיות דקות לקוחות מעדותו של אייכמן, בת 3564 העמו־דים,
מזכרונותיו בני 27ו העמודים, וכן מן המיססכים החתומים על ידו, תון שמירה על
סיגנונו ככל האפשר.

** ד לאותו רג ע היתד, דרכו של אדולף אייכמן אל המחלקה הזאת מיקרית — אם
21 כי שרשרת ד,מיקרים אפופה אווירה מוזרה של עיקביות גורלית. מאותו יום חדלו
הדברים מלהיות מיקריים.
האדם והתפקיד נפגשו — והיתד, זאת פגישה הרת־עולם. כי האיש והתפקיד
כאילו נוצרו זה לזה.
האיש: אפור, בלתי מרשים, אך אכול שאפתנות חסרת־מעצורים. המרירות התת־הכרתית
על כי נולד רק שלושה חודשים אחרי נשואי הוריו, השינאה התת־הכרתית לאבא שנשא
את אמא רק בחודש ד,ששי של הריונה ושהרג אותה בהריונות תכופים מדי, רגשי־ד,נחיתות
של אדם חסר כל ברק אישי והשכלה — כל אלה יצרו דמות של שאפתן, המוכן לעשות
את הכל כדי להתקדם. אותן הסיבות שהביאו את הילד אייכמן להזניח את לימודיו,
כדי להתנקם באביו שהחמיר בחינוכו יותר מאשר ביחס לילדים האחרים בבית — הביאו
אותו עתה לשאיפה להוכיח לאבא, ולכל העולם, שהוא גבר מצליח.
התפקיד: לכאורה קטן, בלתי־חשוב, אי־שם בשולי המישטר. לשרות־הבטחון לא היתד,
עדיין שום סמכות מבצעת, וגם כאירגון־מודיעין של ד,ס.ס. לא התייחסו אליו ברצינות
רבה. אולם במישטר הנאצי, שהיה בנוי על טרור טוטאלי, מוכרח היה ד.0,ס. לעלות בסולם
* המושג ״ארי״ היה, במקורו, שם של שבט פרסי. השפה הפרסית שייכת למשפחת־השפות
ההודית־אירופאית, אשר לה (כמו למשפחה השמית) תכונות־יסוד משותפות. שותפות
לשונית זו היא ששימשה בסים לאגדה אודות קיומו של גזע ״ארי״ ,אליו משתייכים, כביבול,
ההודים, הפרסים ועמי אירופה.

ההקדשה של הימלו לסניף הנאצי בחיפה

לי ד תו ש ל נאזגי
מאמו שריש׳ בסיווה: א״נמן; מגדה את ׳עודו בחיים ואת הסודם לקאו״וה

איש מוצא תפקיו־לא
למד עברית, אלא מילים ספורות, בהן נהג לאחר מכן להדהים מנהיגים ציוניים גרמניים,
שלא ידעו אף את המילים הפשוטות האלה. אולם אייכמן למד לפחות לקרוא, בקושי, את
אותיות־הדפום של ההיינט .״את אותיות הכתב לא למדתי, לזה לא הגעתי.״
אם ישב צבר תל־אביבי בקפה רחל ויקרא עתון סיני, יעורר מן הסתם תשומת־לב.
איש־ס.ס. הקורא עתון באותיות עבריות, והמסוגל לזרוק סביבו שמות כמו ״פועלי ציון״
או ״השומר הצעיר״ ,חייב היה לעשות רושם בלישכה ׳הראשית של שרות־הבטחון. חיש
מהר נודע ברבים כי במחלקה היהודית יושב מומחה היודע עברית, והמכיר את ענייני
היהודים עד לפרטי* פרטיהם. מכאן היה רק צעד אחד לאגדה כי אייכמן נולד בשו־ונה —
אגדה שאייכמן עצמו שקד בלי כל ספק להפיצה, בשנים שלאחר מכן.

חומר לעשרים דקות

ך * א ש האגן? ,הפרופסור פראנץ זיקם, ביקש מאייכמן לחבר מאמרים עבור כתבי־העת
| המדעיים־כביכול, של הם.ם.
״בערן באותו זמן הוקם בברנאו, ליד ברלין, סמינר של שרות־וזבטחון. זה היה בארמון
קטן של זכוכית, שהיה שייך קודם לכן לאגודה מ ק צו עי ת ...המומחים של הלישכה הראשית
של שרות־הבטחון היו חייבים להרצות שם לעתים קבועות, דומני אחת ל־ 4ו יום.
בסמינר למדו קציני שרות־הבטחון, קציני הם.ם. הכללי, ולעתים גם עסקני המפלגה וקציני
הצבא.
היה עלי להרצות על, ההסתדרות הציונית העולמית — מטרתה ורצונותיה׳ ,וכן
על, ההסתדרות הציונית החדשה׳ .עליה לא יכולתי להרבות בדיבורים, כי לא ־דעתי עליה
הרבה. הרצאתי הראשונה ארכה בדיוק 20 דקות, במקום שעה מלאה, ואז נגמר לי החומר.
מאז השתפרתי והארכתי את ההרצאה עד לשלושת רבעי שעה. את שאר הזמן עד לגמר
השעה, העברתי בוויכוחים. השאלות הנצחיות האלה אחרי הרצאתי, הן שהביאו אותי
במבוכה, באותם הימים. מאז התחלתי לקרוא, לקרוא ושוב לקרוא.״

חוץ מזה עסק אייכמן, ככל פקיד טוב, בדיוזח. במישטר הנאצי, הכל דיווחו לכולם.
אייכמן, והאיש הממונה על ״היהודים המתבוללים״ ,חיברו כל אחד דו״ח שבועי. פון־
מילדנשטיין חיבר מזה דו״ח מאוחד משלו, שהגיע לזיקס. זיקס לקח דו״ח זה, ואת
הדו״חות של שאר המחלקות באגף (״בונים חופשיים״ ,״כנסיות״ ,וכר) ,וחיבר מד־ דו״ח
כולל לראש שרות־הבטחון, ריינהארד היידריך. היידריך הגיש דו״ח כולל יותר להימלר.
על מה ניתן לדוד,ז? אייכמן שוחח עם מנהיגים ציוניים. מאחר שבאותם הימים לא היה
לשרות־ד,בטחון (שהיה מוסד מפלגתי) שום קשר ישיר עם הגסטאפו (שהיה מוסד ממלכתי),
לא יכול היה אייכמן להזמין את היהודים. היה עליו לפנות לגסטאפו, וזה הזמין את
היהודי המבוקש. כפי שהעידו העדים במשפט הירושלמי, נהג אייכמן אז לקבלם באדיבות,
להציע להם לשבת, ולשוחח עמם בצורה הוגנת.
כאשר היד, הגסטאפו מחרים, באיזשהו מוסד, חומר עיוני שנגע ליהודים, ולא ידע
מה לעשות בו, היה גם חומר זה מועבר אוטומטית למחלקה 112־ 2בשרות הבטחון. החלק
הציוני הגיע לידי אייכמן, ושימש לו נושא נוסף לדו״חות שבועיים ארוכים ככל האפשר.

״ צ עי ר שו פעבשר ״
ך • מ רו ת כל המאמ צי םהאלה, לא עלה אייכמן בסולם המשרדי. דרגתו בס.ס.
/עלתה, בדרך השיגרה, מרב־טוראי ב־ 1934 לרב־סמל ב־ . 1937 אולם הוא נישאר פקיד
נמוך, מומחה לציונות. הוא לא עלה לתפקיד ראש המחלקה היהודית — וזה למרות שראשי
המחלקה התחלפו תדירות.
מסתבר כי אנשי הס.ס. לא ראו בתפקיד ראש המחלקה היהודית מישרה מכובדת, שכדאי
להידבק אליה. יתכן כי איש מהם לא תפס, כמו אייכמן, כי זה השטח המבטיח ביותר
ברייך הנאצי. מצד שני יתכן כי גם נאצים מובהקים אלה חשו, בעומק ליבם, אי־רצון
לתפקיד זה, או שניחשו בתת־הכרתם לאן מובילים הדברים. בכל מישטר קיים חוק של
ברירה טבעית, המביא לכך בי ינשרו האנשים שאינם מתאימים במאה אחוזים לתוכן
הרעיוני של התפקיד, וכי יישארו בסופו של התהליך האנשים המתאימים לו ביותר.
בזה אחר זה הסתלקו מפקדיו של אייכמן. פון־מילדנשטיין נזכר שהוא מהנדס, החליט
לקשור את הקאריירה שלו למיבצע־הפאר של היטלר, בניית האוטוסטראדות המהוללות.
כאשר עזב את שרות־הבטחון, לא מינה תחתיו את אייכמן, אלא רב־טוראי בשם שרידר,
שהיה הרבה יותר צעיר מאייכמן, בן ה־ .29״הוא הפן ראש המחלקה, אדם צעיר ובלתי־בשל.
פעם, כשהיה במצב־רוח עליז, אמר לי, :אם אני רוצה, אני יכול לפטר אותך מייד.׳ אני
מזכיר את זה רק כדי לציין את אופיו של האיש. הוא היה שחצן, אן שחצנותו נבעה
מנעוריו. איני יודע מדוע הפן הוא ראש־המחלקה כנראה היה ידיד ותיק של פון־
מילדנשטיין, שפנה אליו בלשון, אתה׳.״

גם מפקד בלתי־נסבל זה לא האריך ימים. לשמחתו של אייכמן הוא התגייס לצבא. תחתיו
בא איש שמילא תפקיד חשוב בשלב ההשמדה, ושעתיד היד, לסיים את חייו בקצהו של
חבל צ׳כוסלובקי. היה זה דיטר ויסליצני .״ויסליצני היה מפקד סוב־לב. מישמני בשרו גרמו
לשלוות־נפש. בתקופת כהונתו לא היו לנו ימי התרגשות. הוא לא דירבן אף אחד.״ ובמקום
אחר :״צעיר שופע־בשר, שמדיו היו תמיד צרים עליו.״ ויסליצני, שהיה סגן־מישנה, הניח
לאנשים לעבוד, הקדיש את זמנו שלו לקריאת ספרי היסטוריה. אולם הוא דאג כי המחלקה
תעבור למשרד של שלושה חדרים. כשעבר לתפקיד אחר, לא התמנה אייכמן במקומו. אדם
בשם האגן הפך ראש־המחלקה. אייכמן נשאר פקיד.

,,דא סי פ ר תי שו םדברבבית ״
פני כן כבר הספיק להתחתן. האשד, היתד, גרמניה קאתולית מאזור הגבול האוסטרי׳
/צ׳כוסלובקי .״התחתנתי בשנת 1935 בכנסייה, למרות שכמובן רצו להשפיע עלי שלא
של פאסאו (עיירה גרמנית ליד הגבול
בנוכחותי. אמי קבעה את כל הפרטים עם
דתי. לא אסרו את זה עלי, אבל לעגו לי.
את זה אני מוכרח להגיד — כי מוצאה

אתחתן בטקס דתי. הנשואין נערכו בכנסייה
האוסטרי) .אמי באה לפאסאו ודיברה עם הכומר,
הכומר, ואני הודעתי בברלין שאני מתחתן בטכס
אשתי גס לא היתת מסכימה לנשואין אחרים —
ממשפחת־איכרים קאתולית אדוקה.״ בכלל התרגז אייכמן מאד כאשר הראה לו הפקד
אבנר לם תעודה המוכיחה כי אשתו פרשה מן הכנסיה בשנת .1943״מה, אשתין זו
שקוראת בכל יום בתנ״ך ובספר שירי־הכנסייה שלה? לא פרשה אף פעם מן הכנסייה!
זהו — זהו — זהו שגעון! זו באמת טענה משוגעת היא אפילו דאגה לכן שבני
הצעיר ביותר ״טבל (אחרי המלחמה) בכנסיה אבנגלית

האם והאשה יכלו להכריח את אייכמן להתחתן בכנסייה, אך הן לא יכלו למנוע בעדו
מלפרוש מן הכנסייה, כדי למצוא חן בעיני מפקדיו. בשנת 1938 כבר נרשם בילקוט־השרות
שלו, בסעיף ״דת מאמין באלוהים״ .בלשון הנאצית ,״מאמין באלוהים״ היה פירושו —
אינו שייך לשום כנסייה. מתאים יותר היה הציון ״בלתי־דתי״ או ״חופשי״ — אך מושגים
אלה היו שייכים בגרמניה למילון השמאלי.
אייכמן עצמו ביקש להלביש את פרישתו מן הכנסייה בלבוש נעלה יותר. לפקד לס סיפר
כי קרא את שופנהאור, והוסיף כמה מליצות מבולבלות, המוכיחות כי לא הבין מאומה.

שטוייכו ( 1מאל) עם היטלו (ימין)
״האמנתי שהדרך הכנסייתית היא אומנם דרן בטוחה, עולים בה יפה בשביל הררי בטוח,
בעוד שהדרן החופשית היא מסוכנת, והיא תמיד דרן בה עובד האדם על עצמו, וכיוצא
בזה. ובכן ,׳אמרתי לעצמי: האל שאני מאמין בו הוא יותר גדול מן האל הנוצרי, כי אני
מאמין באל אדיר, באל גדול, שברא את היקום ודואג לתנועתו. הגעתי לאמונה הזאת,
ובשנת 1937 הלכתי באחד הימים לבית המשפט וביקשתי לרשום שפרשתי מן הכנסייה,
ויותר לא השתמשתי בזה, וגם לא סיפרתי על זה כימעט לאף אחד. לא הייתי מושפע על־ידי
שום דבר, על־ידי אף אחד לא, אשתי תמיד עצרה בעדי, אבל אז לא סיפרתי עוד שוס
דבר בבית. בכלל לא סיפרתי עוד בבית שום דבר הנוגע לשרות ש לי

גאצים וציוגים

ך * קפעםאחת בשלוש שנות שרוחו במחלקה 112־ 2של שרות־ר,בטחון יצא אייכמן
הקטן משיגרתו היומיומית האפורה. היד, זד, בימי נטיעתו הבלתי־מוצלחת לארץ־ישראל,
שנתאפשרה הודות לקשריו עם הציונים.
בעדותו ובזכרונותיו מנסה אייכמן תמיד להציג את עצמו כציוני נלהב, שהושפע עמוקות
מן הספרים הציוניים שקרא, ושכל משאת־נפשו היתד, להביא יהודים לארץ־ישראל. ולראייה:
עוד במחלקה 112־ 2קיים מגע רק עם הציונים, ולא עם אירגוני המתבוללים, שטענו כי
היהודים הם גרמנים לאומיים.
העובדות עצמן נכונות. אולם אפשר להציגן גם באור אחר. כמו כל מומחה לשטח
מסויים, היה גם אייכמן מעוניין להבליט את חשיבות השטח שלו. הוא היה אחראי לציונים,
ולא ליהודים מתבוללים — ועל כן היה מעוניין להעביר את כל ענייני היהדות הגרמנית
לידי הציונים.
אך היתד, גם סיבה עמוקה יותר. באותן שנים הסתכמה מדיניות הרייך השלישי בשטח
היהודי במילה אחת: הגירה. הנאצים רצו שהיהודים יסתלקו — בשנים הראשונות יחד עם
רכושם, ולאחר מכן תוך השארת רכושם מאחוריהם. בלמדו את העניין הבין אייכמן שרק
סוג אחד של יהודים דוגל בר,גידר, המונית: הציונים. כך נוצר שיתוף־פעולה טבעי, אותו
׳הגדיר אייכמן עצמו, בדו״ח רשמי משנת ,1934 כלהלן :״בחוגים יהודיים לאומיים מגלים
שמחה רבה על המדיניות היהודית הקיצונית (של הממשלה הנאצית) ,מפני שזה מגדיל את
האוכלוסיה היהודית בארץ־ישראל, כן שאפשר יהיה ליהודים להשיג רוב בארץ בזמן הנראה
לעין.״

בעוד שהגסטאפו שבר תחילה את כל המוסדות היהודיים, דאג אייכמן, לדבריו, להקמתם
מחדש, בהנהלת הציונים. אין ספק שלא היתה זאת מדיניות פרטית. הפקיד הקטן לא יכול
היה ליזום שום מדיניות, ולמשרדו לא ד,יה שום כוח ביצוע. המדיניות נקבעה על־ידי
הימלר, היידריך וצמרת הס.ס ,.שרצו כולם להוכיח את יעילותם על־ידי דירבון ההגירה. הם
רצו כי גרמניה תהיה ״נקיה מיהודים״ ,ובאותם ימים לא היתה דרך אחרת להשיג זאת.
הגירה רצינית באד, בחשבון רק לארץ־ישראל.
תוך כדי כך הסתכסך ד,ס.ס. עם משרד־החוץ הגרמני. הדיפלומאטים המיקצועיים היו אנטי־
(המשך בעמוד ) 16

בחג הנינווי ס
בי ר ה

ממלט

כמרמה
(המשך מעמוד )6

שי מי ט

אינו האיש מם׳ 2בגרמניה המערבית כיום.
אולם גם אחרי הסרת ההגזמות, פרקו של
גלובקה עגום מאוד.
כפקיד משרד־הפנים, היה גלובקה בורג
קטן אך חשוב במכונת־ההשמדה. מעסיקו
היה מנהל משרד־הפנים שטוקרט, האיש
שיזם את עיקור כל הגברים והנשים היהו־דים־למחצה
בגרמניה. גלובקה עצמו כתב
את הפירוש הרשמי לחוקי־נירנברג, שסללו
את הדרך החוקית להשמדה. הוא ניסח את
החוק. שהוסיף את השם ״ישראל״ לכל
גבר יהודי׳ ואת השם ״שרה״ לאשה יהודיה
בגרמניה. הוא השתתף בישיבות רבות שדנו
בשלבים השונים של נישול היהודים וגירושם
להשמדה.
כיום ממלא גלובקה את תפקידו של טדי
קולק — מנהל משרד ראש־הממשלה. למעשה
הוא מהווה שמעון פרס גרמני —
איש־אמנו העיקרי של הקאנצלר הזקן.
״לא ילך״ אזרחי ישראל, הסובלים
משגעונותיו האישיים של ״הזקן״ שלהם,
יכולים להבין כי גם ל״זקן״ הגרמני יש
קאפריזות, שכתוצאה מהן הוא עושה דברים
שלא ייעשו ומגן על האיש המקורב לו. אך
העובדה כי האווירה הציבורית בגרמניה
בכלל מאפשרת להחזיק איש כזה בתפקיד
כזה אפילו ליום אחד, מוכיחה כי העם
הגרמני עודנו רחוק מלהיות נורמאלי.
השבוע נודע כי גלובקה נמצא בחופשה
— ומשרדו טען כי אינו יודע היכן הוא.
ואילו אדנואר נשאר תקיף בדעתו: גלובקה
לא ילך.

משקהש עו רי ם מזין, על סהרתה סו ב ר
מרווה ו מר ענן

טיולים מאורגנים
במחירים עממיים

ב־ 4עד 8תשלומים נוחים
ליוון

לקפריסין
26.7 12.7 28.6
6.9 23.8 9.8
13 יום כולל הכל
313ל״י

3.8 20.7 6.7
21.9 14.9 31.8 17.8
14 יום כולל הכל
357ל״י

לאיטליה

לאירופה המרכזית

3טיולים של 20 יום
טיול לימוד בפלורנס

22 יום, במכוניות
משובחות ומלוני הדר

מספר המקומות מוגבל -כל הקודם זוכה

פרטים

והרשמה

א חי םאברה מו ף
סוכנות לתיירות ונסיעות
תל־אביב, אחוזת בית ,3

טל• 65217 ,65218

יחסים מרחביים
ארגייריה שנייה
בין שאר נכסי־צאן ברזל של המדיניות
הישראלית, קיים עיקרון־הברזל הבא: שככל
שערבי קרוב יותר למחנה המערבי, כן
הוא טוב יותר לישראל. מול עבד אל־נאצר
הרשע, הפוזל לעבר ברית־המועצות, עומד
חוסיין הטוב !יחסית) ושאר עמיתיו.
השבוע קיבלה הנחה זו מהלומה ממאירה.
המנהיג הערבי הפרו־מערבי ביותר בעולם,
נשיא תוניס חביב בורגיבה, יצא בהתקפה
מוחצת על מדיניות ישראל.
מקום ההתקפה אמר אף הוא דרשני.
בורגיבה נאם את נאומו בארצות־הברית,
מייד אחרי שורה של שיחות עם הנשיא ג׳ון
קנדי. קרוב לוזדאי כי חוגים מסויימים ב־משרד־החוץ
האמריקאי יעצו לו לנקוט בקו
זה. הטעים:
י • דוזקא מנהיג ערבי המשרת נאמנה
את המערב, חייב להוכיח את נאמנותו
לאידיאל הלאומי הערבי יותר מכל מנהיג
ערבי אחר. בזאת מעוניינת, קודם כל,
ארצות־הברית.
י• עם התקרב מלחמת אלג׳יריה לסיומה,
מתפנה תוניס הפרו־מערבית למלא תפקיד
גם בענייני החלק המזרחי של המרחב. גם
בזאת מעוניינת ארצות־הברית, כדי ליצור
מישקל נגדי לעבד אל־נאצר וקאסם. תנאי
מוקדם: נקיטת עמדה אנטי־ישראלית ברורה.
אצ״ל והפאשיסטים. למרות סיבות
אלה, היתד, פנייתו של בורגיבה מכאיבה
ביותר. כי בורגיבה הוא מנהיג המדינה הערבית
היחידה שלא נקטה עד כה בשום
פעולה אנטי־ישראלית.
אילו היתה ממשלת ישראל נושאת איזו
בשורה שהיא אשר ערבי נאמן מסוגל לקבלה
מבלי לבגוד בעמו, יכלה ישראל לנצל את
הניגודים העמוקים המפצלים כיום את המרחב,
כגון הניגוד בין בורגיבה לבין עבד
אל־נאצר, או בין אלג׳יריה המשתחררת לבין
רע״ם. אך בנקטה בקו אנטי־ערבי בלתי־מתפשר,
תוך אי־נכונות לכל פשרה שהיא
בבעיית הפליטים, גורמת ממשלת ישראל
לכך שכל הסיעות הערביות, ללא יוצאת
מן הכלל, יפנו נגדה.
בורגיבה עצמו הבהיר בהצהרתו כי אינו
שורף את הגשרים. אמר הוא: אם תראה
ישראל נכונות למלא אחרי החלטות או״ם
(קרי: בשאלת הפליטים) יש מקום להסדר
בינה לבין מדינות ערב.
אחרת, ניבא בורגיבה, סופה של בעיית־ישראל
להפוך לבעיית־אלג׳יריה שנייה. גם
בטענה זו אשמה ממשלת ישראל לא מעט•.
במשך שבע שנים עשתה את הכל דווקא כדי
* השבוע חזרו עתוניס צרפתיים רציניים
וביניהם ל׳אכספרס, על הידיעה שפורסמה
לראשונה בעלונים פאשיסטיים, כאילו מאמנים
אנשי־אצ׳׳ל משוחררים (שהוזכרו בשמם)
את המחתרת הפאשיסטית החדשה של הצרפתים
באלג׳יריה.

לשכנע את צרפת (ואת העולם) כי מלחמת
הצרפתים באלג׳יריה דומה למלחמת העם
העברי בארץ־ישראל*.
מנגנון הפירצה 1הג 1ב
האזרח כבר התרגל לראות בדו״ח השנתי
של מבקר המדינה אוסף פיקאנטי של מעילות
ושגיאות שבוצעו במשך 12 חודש על־ידי
עובדי הממשלה למיניהם. לא כל המעילות•
כמובן, אבל די כדי ליצור את הרושם
שמבקר המדינה — עינו פקוחה.
בחוגים רחבים איבד דו״ח המבקר׳ מזמן,
את חשיבותו המעשית. הלשון היבשה בה
הוא מנוסח, הסתרת שמות המועלים וטיעון
פורמאלי מסובך אף העלו את ההאשמה,
שמוסד הביקורת העליון של המדינה הפך
להיות מוסד לטישטוש ולחיפוי. במידה
שכלב־ד,שמירר האזרחי נעץ את שיניו בגנב,
לא היה בכוחה של הנשיכה אלא לפרוט את
הגנב פריטה קלה בלבד.
טענה אחרת היתה, כי דו״ח המבקר שקע
יותר מדי בפרטים חסרי־תשיבות, וכי מרוב
עצי העבירות, אי־אפשר היה לראות את
יער השחיתות.
מחוץ לתור. השבוע הניח מבקר המדינה
את הדו״ח שלו מספר 11 על שולחן
הכנסת. כרגיל, הכילו 440 העמודים אוסף
של מימצאי־ביקורת על קניות במליוני
לירות ללא מיכרזים, על ביזבוז כסף ממשלתי,
על העלמת הכנסות מועדת הכספים, על
אקרובאטיקה תקציבית במשרדי הממשלה.
אולם שלא כרגיל, כלל הדו״ח גם פרק
המנסה לרדת לשורת בעיית השחיתות —
אולי מפני שזהו הדו״ח האחרון שיגיש
מבקר המדינה, הד״ר זיגפריד מוזס (,)74
העומד לצאת לפנסיה.
בצאתו מן ההנחה כי הפירצה קוראת
לגנב, כותב המבקר :״שמירה קפדנית אפילו
על פרט קטן שבהוראות המינהליות רבה
חשיבותה מבחינת מניעתם של מעילות
ומעשי־שחיתות.״ לשם הדגמה׳ הוא מצטט
כתריסר מיקרי־מעילה — בעיריית אילת,
בבנק הדואר, במחלקה למלוזת חוץ של
האוצר, בעיריות שונות — אשר התאפשרו,
כולם, בגלל אי־שמירה על נוהל תקין.
הרחיב המבקר :״פתח לשחיתות עלול
להיווצר באותם תחומים, שבהם נזקק האזרח
להיתר של רשות שלטונית, או שבהם הוא
נתון למרותה כיחיד בהעדר הסדרים העשויים
להבטיח שהטיפול בבקשה לרשיון
יושלם תוך זמן סביר ולפי סדר מסויים,
נוטה האזרח בעל כורחו לחשוב, שעליו
לרכוש את אהדתו של הפקיד המוסמך
ולבקש טיפול מחוץ ל תו ר

סליחה, טעות
״אתה כבר כל־כך ידוע וקופולארי מאד
בין הערבים,״ אמר לא מזמן עסקן נצרתי
לכתב הארץ, זאב שיף.
גרמה לפופולאריות זו רשימה של שיף,
שנשאה את הכותרת ״לו הייתי ערבי״
(העולם הזה ) 1229 ופירטה את דעותיו
של אורי לובראני, יועץ ראש הממשלה
לעניינים ערביים. גם בשטח המצטיין בציניות
של העוסקים בו, היו דיעות אלה מדהימות.
לובראני, שממילא לא היר, אהוד על האז־

מגקר מוזם
מלים כן, תיקון לא
העולם הזה 1225

מפוטר ירקם
עם זכויות — רו 3יתה

רחים הערביים, הפך מוקצה מדומת מאוס.
בחגיגות העצמאות בנצרת ובנתניה, סירבו
העסקנים הערביים לשבת עימו ליד שולחן
אחד .״אפילו משתפי־לפעולה הקיצוניים ביותר
מסרבים להיראות איתו,״ התלונן איש
המימשל הצבאי. בשיחות של אנשי הארץ
עם בכירי המנגנון הממשלתי, הואשם עתו־נם
בכימעט־בגידה, בשל פירסום הכתבה
של שיף.
הפרסטיג׳ה נעלמה. השבוע שוב
הופיעו שמותיהם של שיף ולובראני במשותף,
מעל דפי הארץ. בראיון עם שיף, שהוכתר
״היועץ לענייני הערבים מסביר״,
ניסה לובראני לתקן את הרושם הקטלני של
המאמר הראשון. אולם בעוד שבמאמר הראשון
הובעו דיעותיו ללא מעצורים, מתוך
בטחון כי לא יפורסמו, דיבר עתה בזהירות,
תוך נסיונות להתחמק ממתן תשובות ומד,סקת
מסקנות.
כימעט לכל אורך הקו נסוג לובראני
מדבריו הקודמים. לפתע הסתבר כי הוא
בעד חינוך גבוה לצעירים הערביים, בעד
שילובם המלא במערכות הכלכלה, הפקידות
והחינוך הערביות־עבריות, בעד צימצום ה־מימשל
הצבאי וקירוב של ממש בין ערבים
ועבריים.
ידידיו של לובראני, אומרים כי אומנם
אלה הן דעותיו. אלא שאין לו את המעמד
והנסיון — ולא האישיות — להבטיח את
קבלתן. הוא סר לתכתיבם של דויד בן־
גוריון ושמעון פרס, הקובעים העליונים
בענייניהם הערביים. על כן גם נמסר התפקיד
לידיו הצעירות ולא לאדם מנוסה
יותר, שהיה עשוי לנסות ולגבש עמדה עצמאית.
אוכלוסיה התייקד!
המספר
הרשמי של אוכלוסי מדינת ישראל,
מתקרב כיום לשני מליון ורבע תושבים.
אולם אין שום ערובה לאמיתות מספר
זה. הוא מבוסס על מיפקד האיכלוסין
היחיד שנערך במדינת ישראל לפני 13
שנה. למספר היסודי של האוכלוסיה שנמנתה
אז, הוסיפו את מספרי העולים והנו־לדים,
חיסרו ממנו את מספרי היורדים
והנפטרים מדי שנה. אולם חישובים מעין
אלה טובים לצורך סטאטיסטי בלבד.
המציאות היא, שכיום אין לממשלת־ישראל
תמונה ברורה ומדוייקת של מצב
האוכלוסיה במדינה. לא רק המספר המדויק
של תושבי המדינה אינו ידוע. משרד־הפנים
אינו יודע על מקומות מגוריהם שי1
רבבות תושבים, שנדדו על פני הארץ מבלי
להודיע על כך. גם במשרדים אחרים קיים
פער עצום בין העובדות במציאות וכפי
שהן משתקפות על גבי הנייר.
מיפקד האוכלוסין והדיור של ישראל,
שיתחיל השבוע, נועד לתת למדינה תיאור
מדויק של מצב תושביה. הוא נערך במסגרת
מיפקד האוכלוסין העולמי, המועבר על־ידי
האו״ם בכל ארצות העולם, ושמדינות
התרבות המפותחות עורכות איתו בקביעות.
תכנון התעסוקה והשירותים במדינה לשנים
הבאות תלוי במידה רבה בתוצאות
מיפהד זה.
כמה ילדים, בכלל זו שליש שנים של
תכנון וסכום של שלושה מיליון ל״י, הדמו
להסתערותם של חמשת אלפי הפוקדים,
שיעברו השבוע בכל מקום ישוב בארץ.
בעוד שרוב תושבי המדינה יתבקשו לענות
רק על שאלות אישיות, כמו גיל, דת
וארץ־לידה, יהוו חמישית הנפקדים מדגם
העולם חז ה 1235

לגבי שאר האוכלוסין. אליהם יופנה שאלון
מפורט יותר בו ישאלו בין השאר:
• האם יש, לך בית־שימוש והאם הוא
נמצא בתוך הבנין?
• האם בית־השימוש הוא עם או בלי
מתקן שטיפה?
י• האם יש מקרר חשמלי או ארגז
קרח לשימוש המשפחה?
י• האם אתה יודע קרוא וכתוב?
9האם התחתנת פעם אחת או יותר
מפעם אחת?
9כמה ילדים נולדו לאשר, בכלל?
• האם עבדת בכלל בשבוע שעבר?
התוצאות הראשונות של המיפקד יודדעו
עוד בחודש יולי השנה. אולם אז יוזדע
רק מספר התושבים במדינה. למרות שאין
לחכות להפתעות בשטח זה, יהיה הפרש
ניכר בין המספר שיתקבל למספר הרשמי
כיום.
התוצאות המלאות של המיפקד יסוכמו
רק בעוד ארבע שנים.
״הטעות -שקיבלנו אותו״ .גם
מבצע ממלכתי חיובי זה לא החל ללא
תקלות. הסעיף המבקש מאת הנפקד להצהיר
על דתו, עורר את חמתם של אנשי
הליגה־למניעת־כפיה־דתית ואנשי מפלגות השמאל,
שדרשו כי הנפקדים יצהירו על לאום
ולא על דת. דרישתם באה במאוחר מדי.
תקלה שניה אירעה בחיפה. אחת מתקנות
היסוד של המיפקד היא שכל נתוניו הם
סוד מוחלט. הסודיות באה כדי ליצור
אימון מצד האזרח לגבי המיפקד, להוציא
מליבו חשש שפרטיו יועברו למס־הכנסה.
אחד האנשים שהועסקו במיפקד בחיפה
היה אריה ירקם, יוזם הליגה־לזכויות־האדם
בישראל. יום אחד הזדמנו ללשכת
המיפקד שני עובדי לשכת־הגביה של מם־
ההכנסה בחיפה, ביקשו להתקבל לעבודה
כפוקדים. בהתאם לסעיף מפורש בתקנות,
סירב ירקם לקבלם. אז העירו לו שמרכז
האזור בעצמו, יהודה פודה, הוא ראש
מחלקת־הגביה של מם־ההכנסה בחיפה.
ירקם שלח מכתב תלונה חריף לפרופסור
בקי, מנהל הלשכה־המרכזית־לסטטיסטיקה המנהלת
את המיפקד. התוצאה — הוא פוטר
מעבודתו.
״הטעות היתה שלקחנו אותו מראש לעבודה,״
הודיע דובר המיפקד .״יהודה פודה
הוא אדם ישר ונאמן, אין להניח שיעביר
אינפורמציה למם־ההכנסה. חוץ מזה אין
בשאלונים שום דבר שיכול לעזור למס־ההכנסה.״

עתה הגיע!
הסרט האוטנטי

גאג ארין

שיגת האדם הראשון מן החלל

מי ג עי ה ח לי

ב רי תי המח מי ת

ספגינים את נצחץ המרע
בסר נ ו

הצבטוני
קוראים השמים
ממרב״ ש 13.5
קו לנו ע ״ תכלת ״ י
גדיהתיד 219 .
זניד ההמה* 9-30 7.15 2.50

מ שמיד
מ ק קי ם
ונ מ לי ם
חיפה מים רחץ
מי משרת את מי: האזרח את מוסדות
העיר או מוסדות שכונתיים את האזרח?
בחושיסטן, איזור בעל הגיון מפלגתי משלו,
הכל הפוך. כי אבא חושי מעוניין לא כל
כך בשלום תושביו כפי שרוצה הוא להבטיח
שלטון ללא מעצורים, בכל חלקי עירו.
אחד האמצעים הבדוקים לכך הוא הוועד
השכונתי. ועדים אלה אשר, לדברי העיריה,
״מעודדת עירית חיפה את הקמתם,״ מייחסים
לעצמם סמכויות פאודליות, גובים מסים
שלא כחוק, אף מאיימים על התושבים
המסרבים לשלם את מס־הגולגולת.
אץ כסף -אין מים. אחד התושבים
שלא ידע על כך היה כתב היומון
חרות בחיפה, צבי טל. כאשר עבר לגור
לשכונת נווה־שאנן ההררית, נדרש במפגיע
לשלם לוועד השכונה דמי־הצטרפות בסך ד
לירות ותשלום שנתי של עוד 5לירות.
משסירב, הוסבר לו בצורה שאינה משתמעת
לשתי פנים, כי מאחר ורבו מיקרי־הסירוב,
הורה אבא חושי אישית למחלקת המיים
של עירית חיפה לא לקשר לרשת המים
אף דירה שבעליה לא ימציאו אישור על
חברות באגודת הועד השכונתי.
העתונאי המופתע לא היסס הרבה. הוא
הצהיר שלא יירשם בכוח כחבר אגודה.
פקידי העיריה החליטו ללמדו לקח, ענו בלא
פחות החלטיות .״אז לא תקבל מים.״
טל, הנשוי ואב לשלושה ילדים, לא עמד
בפני הלחץ. הוא חתם על המיסמכים שהוגשו
לו, נרשם כחבר באגודת נווה־שאנן.
אחר כך פנה לעורך־דין ברעמי גורביץ,
הגיש תביעה אזרחית נגד עירית חיפה ונגד
אגודת נווה־שאנן גם יחד, דרש להשיב לו
את הסך 7לירות שנגבה ממנו תחת לחץ.
בבתב־הגנתה, ניסתה אגודת נווה־שאנן
להכחיש את טענות טל, טענה כי התביעה
״קנטרנית״ ,סירבה להשיב את סך שבע הלירות.
עירית
חיפה, לעומת זאת׳ נמנעה בזהירות
רבה להיכנס לעצם הפולמוס על מים־לחץ.
מול האשמות־כפייה אלה — מילאו פקידי
חושיסטן את פיהם מים.

לנבחנים אכסטרניים
הופיעה חוברת תנ״ך

״במדבר״
מאת יהודה רון
הכנה לבחינות מוקדמות ובגרות

בתוספת פתרוני לכל שאלתי
הבחינות המוקדמות בתנ״ך
להשיג בכל חנויות הספרים
הפצה ראשית . :לאור ־ בים־ס ספרים, מוזיר } ת־א של | 41214

לסיפול
בה תמע טו ת
השער

אליק סיר

ד־ר א. רובין
ביאוקוסמטיקאי

בקכוק של 30 טיפולים
כ־ 13 וחצי ל״י
להשיג בבתי נווקחת
פרפומריות ומספרות

ספרים

כך נראו תאי־הגאן ים מבפנים -בעי! ,הנעו

תרגום

ציורי מן ה

הנאנסות והקרות
דו״ח צ׳פמן

פקידים1
ת ל מי די ם !
ס טו דנ טי ם1
חרשטו עוד חיום לקויסחחדשל*
קצרנות עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבו!)
ב״אולסן גרג-
המנהל: ח .בר־קמא (קטפינסקי)
ת ל׳ אכיב: רחוב גורדון 4
חי פ ה 5בבית־הספר ״במעלה*
רחוב שמריהו לוין 30

תטלחח

מובטחת!

(מאת

ארויינג וואלאס!

הוציאת מזרחי; 432 עט ),מסתייג במפורש,
בדומה לדו״ח פואה (העולם הזה 233י) מכל
השוואה או דימוי לדו״ת המפורסם של
הפסיכולוג האמריקאי אלפרד קינסי. אך בעוד
שהעבודה הישראלית הינד, מחקר עובדתי
מעמיק על אודות חיי־המשפחה של האזרח,
אין ברומאן האמריקאי יותר מנסיון לנצל
את התעניינות הציבור בכל מה שקשור
במישרין או בעקיפין בכל מה שדומה
למחקרו של קינסי.
למרות הסתייגותו המוקדמת ממגמות מחקר
קינסי, מצליח ספרו של וואלאס לתת
ביטוי מתאים לכל סוגי חטא מיני, משתדל,
תון־־כדי־כך לא לעבור את גבולות הטעם
הטוב. לכן לא מופיעים בספרו של וואלאס
— להבדיל מקינסי — הומוסכסואלים או
סוטים מסוג אחר. הפשע המיני החמור
ביותר, אותו מרשה לעצמו הסופר לתאר,
הוא אונס — שזוכה לתגובה מתאימה.
אונם, רצח ונישואים. גיבור הרומאן,
צ׳פמן, הוא מלומד שהגיע לאחד
מפרברי עיר גדולה, על מנת לערוך בי
מחקר על מינהגי המין של תושבות השכונה.
צוות עוזריו של החוקר המוצלח מסתבך
בהרפתקאות עם הנשים הנחקרות. אחת מהן
היא נימפומנית; שתים בוגדות דרך־קבע,
או דרך־מיקהה, בבעליהן; ואחרות מחפשות
הרפתקאות במקומות שונים — בגלל אי־יכולתן
להגיע לסיפוק מיני בביתן.
אחד מעוזריו של צ׳פמן מגלה שהנימפונד
נית היא אשתו לשעבר, חוזר אליה לאחר
שנאנסה. עוזר אחר מתמלא חימה עד ל־טירוף־דעת,
בגלל אחת הנשים, הבוגדת
בבעלה, אונם אותה, רוצח אותה, בורח אל
ההרים ומתאבד.
עוזרו הראשי של הרופא קצת יותר
מאופק: הוא רק מתאהב באלמנתו הפריג׳י
דית של גיבור־מלחמה ידוע, מצליח לשלהב
אותר, לראשונה בחייה, עוזב את צ׳פמן
לאחר שנוכח שאינו אדם ישר, מתחתן עם
האלמנה ונשאר בעיר.
בסיכום כולל, זהו אהד מסוחטי־ד,דמעות
ר,רומאנטיים המיועדים לנערות הטפש־עשרה
הסנטימנטליות. כל קשר בינו לבין מציאות
ממשית, מקרי בהחלט.

המוות הציל מגורל מד
נשרי העם (מאת הרולד ליוינגסטון;
הוצאת כפיר; 180 עט׳) הם הטייסים האמרי
קאיים
שהגיעו לישראל על־מנת להילחם בה
במלחמת ר,שיחדור. הם מתנדבים לבוא
לעזור לישראל, מסכנים את חייהם למענה,
מבריחים עבורה נשק, מפציצים בשבילה את
קוי האויב הערבי, נופלים ונהרגים למענה
— וכל זאת מבלי שידעו על מה ולמה
החליטו לעשות זאת דווקא לכבוד ארץ זו.
שני גיבורי ספר־הכיס, שניכתב על ידי
אמריקאי שהשתתף במלחמת השחרור כטייס,
הם יהודי ולא־יהודי שנזדמנו יחדיו ליחידת
התובלה האווירית, שהטיסה, בראשית המדינה,
את כל הציוד הכבד לארץ.
טוני נבינם, הגוי, שהספיק לעבור בימי
חייו את מלחמת העולם, זונח תפקיד משרדי
מבטיח, אך ורק למען ההרפתקה אליה
הוא נגרר בלי יכולת להשתחרר. בארץ
מכירים בכשרונותיו והוא מתמנה עד מהרה,
שוב, לתפקיד המשרדי — בו לא רצה.
בימעט נפר בפח. תוך־כדי-כך הוא
מתאהב בצברית חיננית וכימעט שמוכן להפסיק
למענה את חיי־ההרפתקאות. מה שמציל
אותו הוא המתת, המיירט אותו בחתף,לאחר
שנאלץ לטוס כשחבריו הטייסים האמריקאים
התמרדו בגלל סיכסוך עם מפקדם הישראלי,
סירבו להטיס לישראל נשק חיוני.
גיבורו היהודי של הרומן, נורמן בקר,
אכול התסביכים, בא לחפש את תיקונו
בארץ הקודש. כבנו של מיליונר אמריקאי,
הוא חושב שהכל מגיע לו, בזכות אזרחותו.
אך תסביכי הנחיתות, הקשורים למוצאו
היהודי, מסבכים אותו ביחסיו עם הישראלים
המפקדים עליו, ללא מוצא. הוא
נאלץ לעזוב את הארץ לפני סיומה של
המלחמה.
למרות השאבלונה השיטחית בה מעוצבים
גיבורי־ו־,סיפורי, מצליח הסופר לרתק בחלקים
רבים מן הספר, את הקורא, לא לד,גרר
לשיגרת ספרי־הכים המילחמתיים ולהשאר
מקורי ומעניין. יחד עם זאת, הוא אייו
מצליח לתת לגיבורים אופי אמיתי, המתפתח
תוך־כדי העלילה, והם נשארים דו־ממדיים
וחסרי־עומק רגשי או נפשי.

־לו בטוז״נשמאט
להשמדה למחנה אושוויץ. כבר אז

יהודה באקון, כפי שהוא צייר את עצמו, יושב טל נ
בגטו, כשמימין יוצאת הרכבת השבועית, המובילה את ו
דע באקון כי סופו לנסוע באותה רכבת אל מחנה ההשמדה

ף שני מקומות שוגים זה מזה, בירו־
_ 1שלים, הוצגו השבוע תמונותיו של
יהודה באקון, המורה הצעיר ( )32 והמוכשר
של בית־ספר בצלאל, על שתי התערוכות
זכה לביקורת חיובית וחמה. אולם יצירותיו
החשובות ביותר של באקון אינן מוצגות
בהן. כי אין הן פרי תקופת־עמלו האחרונה.
הן צויירו לפני 15 שנה, זמן קצר
אחרי שנער בן , 16 שמשקלו היה אז 30
ק״ג, שוחרר ממחנה ריכוז גרמני.
בעוד ימים מעטים, כאשר יעלה יהודה
באקון על דוכן־העדים של משפט אייכמן וישים
את זרועו בעלת ד,מספריו־,מקועקע על
ספר התנ״ך, יודכחו רבים ממעריציו בפעם
הראשונה לדעת, כי מאחורי פניו החייכניות
של הצייר השחרחר חבוי סיפור מזעזע.
עד כה היה ידוע הדבר רק למעטים, שראו
בשעתו את ציורי־הזח־עה הישנים שלו, אותם
הראה, במרוצת השנים לידידים מעטים.

המתגה לרכבת המדות

^ תכן כי יהודה באקון הוא האדם החי
היחיד שראה את תאי״הגאזים של אושוזיץ
מבפנים. הוא היה בתוכם — ולא רק פעם
אחת.
אביו של באקון היה אחד מאלף ההודים
ממיריש־אוסטראו, צ׳כוסלובקיה, שהשתתפו
במסע־האימים לניסקו. מסע זה,
שאורגן על־ידי אייכמן כדי להקים בפולין
מחוז יהודי, כבר תואר בהרחבד, במשפט-
אייכמן. אביו של באקון נמנה על החלק
הקטן שחזר חי לעירו, בתום ההרפתקה
המחרידה, כאשר השליט הנאצי של פולין
הכבושה סירב לקבל את היהודים הצ׳כיים
שהוברחו על־ידי אייכמן לתוך שטחו. אולם
לא לזמן רב ניתן לאב להישאר בעיר
מולדתו.
ב־ 1942 הובלה כל המשפחר, לטרזיינש־טאט,
הגטו שהוקם אף הוא על פי עצת
אייכמן. למעשה היה זה רק מחנה־מעבר,
לפני ההשמדה. יהודה הקטן, שהיה אז בן
, 13 ראה את הרכבות שהובילו מדי שבוע
את ״הודי טרזיינשטאט לאושודיץ.
כדי להתגבר על פחדיו עבר על איסור
מפורש: הוא צייר ציורים. העפרונות סופקו
לו, באופן בלתי־חוקי, על־ידי פקידים יד,ו־

דיים בגטו. כנייר־ציור שימשה לו עטיפת חבילוו
שהגיעו לגטו־לדוגמר. זה, בניגוד לכל שאר הגטאות.
אף אחד מן הציורים האלה לא נשתמר, כמובן. הנו
וצייר — והשמיד את הציורים, כי על כל אחד מהם ה׳
להיענש בעונש חמור, אילו נפלו בידי הנאצים. הנאצים
מעוניינים בהנצחת מלאכתם. אך זכרונו של ילד דומ
למה — ובו הונצחו המראות שבאקון העלה אותם ע
כעבור שנים.
לא במשך זמן רב נאלץ הילד לחכות לרכבת־ההשנ
1943 נשלח לאושוזיץ. ימים אחדים לפני כן שמע על
לו. ראש־הגוש בגטו דאג כי הקורבנות ידעו מראש את
באקון עלה על הקרון, יחד עם 80 איש, שזכו לד?
ולקצת לחם. הדלת נחתמה מאחוריהם — ונשארה
במשך שלושה ימים. בדרך למחנה־המזזת ראה את עיר !
השוכנת ליד הפסים.

טעות כתא ה!

^ אופן ממוצע החזיק כל יהודי באושוויץ מעמד,
^ ששה חודשים. יהודה באקון נשאר במחנה במשך 1
מבחוץ נראה המקום כמחנה־הבראה. היהודים הורדו
קרונות בקריאות ״ראום! ראום החוצה! החוצה!״),

תחבורת הטווח

חבריהם, אשר מתו ״מוות טבעי״ — כתוצאה מרעב או

שיעיד במשפט אייכמן

וגיהינום

על־ידי אנשי הס.ס״ שנשאו מקלות־קישוט
קצרים. הם נאלצו לעמוד בתור המיון. כאשר
נדרשו להתפשט, נמצאו אצל אחדים
מהם חתיכות של נקניק סאלאמי ופרוסות
לחם. הם הוכו ללא רחמים.
בראש התור נערכה ההפרדה הרגילה —
מי לחיים ומי למוות. המיון נעשה בידי
ד,ד״ר מנגלה המפורסם. באקון זוכר עד
היום כיצד שרק הרופא יפה־התואר מנגינה
של מוצארט, בשעה שהחליט על גורלו.
קבוצת־הילדים, בא נמצא באקון, נשלחה
לתא־הגאזים מס׳ .4הילדים כבר החלו להיכנס
לאולם ההשמדה, כאשר צעק לעומתם
קצין ם.ס :.״ניין! ניין לא! לא נסתבר
כי נשלחו למקום בטעות. הם נועדו
לעבודה.
היתד, לבאקון הצעיר האפשרות להגיע אל
תאי־הגאזים יחד עם אביו. הוא רצה בכך,
אך אביו לא הסכים. לעומת זאת הציע האב
לתת לו את שיני־הזהב שלו, כדי שיוכל
להחליפם בחצי כיכר לחם. הנער סירב.
יחד עם 60 ילדים אחרים, בני 12 עד ,16
נשלח באקון לעבודה בעגלות־האשפה של
המחנה. במקום סוסים, נרתמו לכל עגלה 20
ילדים. כך הגיעו לכל פינה במחנה, כולל
מחנה־הנשים. הם דאגו לנקיון בתאי-הגאזים,

המוסלמי״

יושבי המחנות קראו לגוועים־ברעב בם1ם ״מוזל־מאן״
— מוסלמי בעברית. הכינוי בא מהעובדה,
שהגוועים סבלו מקור, עטפו עצמם בשמיכות, שהישת להם מראה ערבי.

האיש שיצא ח•

מורה לציור המלמד בבית־הספר לאמנות בצלאל בירושלים.
לחדשים את הצלחות דרך הגדר — כשתנועה
קטנה ביותר, רעדה קלה שבקלות, היתד,
מביאה מוזת מיידי.
קרובת־משפחה של באקון הגיעה למחנה-
הנשים. הנער, שכבר למד את כל ד,טכסיסים
של הצלה ממוות, לימד אותה. הוא הביא
לה כריכים, שפתון ובגדי־נשים. כך העלה
את המוראל שלה, עזר לה להחזיק מעמד.
הקרובה, ששמה אסתר מאי, נשארה בחיים.
נזכר באקון :״החוויה העיקרית היתה —
לתת. זה היה האושר היחיד שידענו.״

אובדי אד8
ותיו עדים
!יום.

לינואר 11(45 פוצצו משרפות אושוזיץ
^ על פי פקודתו של היטלר, בגלל התקרבות
החזית הרוסית. האסירים שנותרו בחיים
הובלו ברגל למחנה־ריכוז אחר, מאוט־האוזן
באוסטריה. מכוסה בשתי שמיכות
השתתף הנער במיצעד־המוות, במשך שני
לילות בשלג העמוק. הוא נשאר בחיים:
כדי לחזות במאוטהאוזן במראה האיום ביותר
של חייו, אכילת בשר־אדם על־ידי
הגוועים ברעב.
יומיים לפני תום המלחמה, ב־ 6במאי
, 1945 שוחרר ממחניה־הריכוז. במשך שנתיים
תמימות לא צייר אלא את מראות
הזדדעה — את תאי־הגאזים, את המשרפות,
את הגוזעים־ברעב (שנקראו בסלאנג המחנות
״מוסלמים״) .כמה מן התמונות שצייר אז
מתפרסמות לראשונה בעמודים אלה.
כאשר נפתחה החודש תערוכת ציוריו
בבית-האמניס הירושלמי, היתד, משמעות
מיוחדת לתאריך הפתיחה: ד,־ 6במאי. ביום
זה מלאו בדיוק 16 שנה ליום בו נפתחו
לפניו השערים לחיים חדשים.

וזון, צייר עלול היו זמיצ־
;נייר
בצפוי

מיים
!ולה
ותו,
זים זשך
דים.

;בלו

מבפנים

נראו תיאי־הגאזים ליהודים
שנכנסו לתוכם.
למראית־עין: תמונה רגילה של מיקלחת.

הובילו עצים למשרפות. כאשר נטשו הגרמנים
את אושוזיץ, היו במקום די עצים
לשריפת חמישה מיליון גופות נוספות .״זה
בשביל סלאבים ואחרים,״ אמר אחד האחראים
לנער.

האושר היחיד 7 :ת ת
^,אקדן לא צייר באושוויץ. במחנה זר,

ההשמדה איש־נל
אלונקות יאת
מחלות מדבקות.

ה ך 11ה כך ראה באקו! את הבניינים בהם נשרפו מאות אלפי
1111 / 1יהודים, אחרי שהומתו בתאייהנאזיס. לא פעם אחת נוהג
היה יהודה באקון להכנס לתוך המשרפה, כדי לחמם את גופו הקפוא ביום קר.

^ הי ד, צפוי עונש־תליה לכל אדם שנמצא
מחזיק בעפרון. אך תמונות המחנה חרותות
בזכרונו.
יום חורפי באושוויץ. היד, קר. באקון
עבר ליד אחת המשרפות, כשהוא רועד
מקור. יהודי טוב־לב שעבד במשרפה קרא
לו :״בוא, ילד, כנס קצת למשרפה. כאן
יותר הם.״ הילד עשה ואת.
משלוח חדש של ילדים הגיע. הם נמצאו
מעברה השני של גדר־תיל מחושמלת. הילדים
החדשים היו רעבים. באקון וחבריו,
הוזתיקים, ידעו איך להשיג מרק. הם הגישו

תא־הגאזיס ד1

בר האחרון אותו ראו מיליונים במותם1 .

א 1שים
שומרו של ביג״ 1

שרז — נזי־מל

#מבחר הבדים לקיץ אצל
בראון את בילר בתל-אביב,
רחוב נחלת־בנימין ( 43 טלפון
.)64005 בדים משובחים מתוצרת
הארץ ותוצרת חוץ, בכל הצבעים
ומן האיכות המעולה ביותר. בדי
בראז־ן את בילר הם סמל
האיכות.
• בגדי הגברים לקיץ בחנות
האלגנטית ויקטור, תל־אביב,
רחוב בן־יהודה ( 6ליד מוגרבי).
מכנסי טרילין ודקרון, חולצות בד
רשת וד.מ.צ״ חולצות ללא גיהוץ
ומכנסיים קיציים• חליפות־ים ב דוגמות
אמריקאיות.
* החלה עונת הטיולים בארץ
ובעלי הקטנועים מתכננים טיולים
ברחבי הארץ עם בנות זוגם. שמ רו
על בריאותכם והצטיידו במגן
רוח אצל מנחם, תל־אביב, רחוב
הרצל .82 אפילו חלוצי החלל
שומרים על בריאותם על־ידי מגן
רוח!

לפני בואו של הבואינג—הראשון*~של
אל־על לארץ׳ נערכה לכבוד אנשי־הצוות של
המטוס ומנהלי־המחלקות של אל־על מסיבה
מיוחדת במועדון־הלילה הפאריסאי המפורסם
לידו. מנהל אל־על, אלוף אפרים כן*
ארצי, טס במיוחד מלונדון כדי להיות
נוכח בחגיגה כאשר הגיע מטוס־הסילון
ללוד׳ בחר אורח מיוחד להגיע
בדרך מיוחדת לטקס קבלת הפנים. מפקד
חיל האוויר. אלוף עזר ווייצמן, הגיע
לנמל־האוויר לוד במטוס־קרב סילוני מדגם
מיסטר חברת אל-על אומנם רוצה
שראש הממשלה, דויד בן־גוריון, יטוס
לאמריקה בבואינג הראשון שלה, דבר שיהודה
מיבצע פירסומת גדול. אולם בפניה ניצב
מיכשול: אין לחברה עדיין, עד סוף החודש,
רשות להטיס נוסעים בבואינג הסופר
תארי גולדן, המכסה את משפט אייכמן
עבור הניו־יורק פוסט, דיווח לעתונו בין
השאר כי ״ראש ממשלת ישראל נראה
בשנת 1961 צעיר בעשר שנים מכפי שנראה
ב־.1955״ בתארו פגישת עתונאים עם ביג׳י,
כותב גולדן :״במסיבות אלה הסדר הוא
הפוך. במקום שהעתונאים ישאלו שאלות,
בן־גוריון הוא השואל.״ בין השאר מספר
גולדן סיפור על פולה כן־גוריון :״היא
שלחה את אחד משומרי ראשו של ביג׳י
להביא לו בקבוק חלב, .ההוראות שקיבלתי
הן להגן על חייו של ראש הממשלה׳ טען
שומר הראש. פולה נטלה ממנו את נשקו.
,אתה תלן להביא את החלב, אני כבר אגן
על ראש הממשלה ההלצה האחרונה
שנפוצה בחוג הפרופסורים באוניברסיטה
העברית בירושלים: פרופסור יעקב סלמון,
היועץ ההיסטורי של המפלגה הליבראלית,
גילה לאחרונה כי גם יוליוס קיסר היה,
בעצם, ליבראלי. והראייה: ספרו השני של
קיסר על המלחמה הגאלית נושא את השם
ליבראלתר (שפירושו: הספר השני
עתונאי מערב־גרמני, המכסה את משפט
אייכמן, רגז מאוד על התנהגותו של הנאשם,
אדולף אייכמן. הרגיזה אותו העובדה
שאייכמן מתנהג בתאו כפקיד, מדפדף בתי־קיו,
רושם רשימות ומנהל ארכיון מסודר.
הוא ניגש לעושה חותמות והזמין שתי
חותמות ״סודי״ ו״סודר״ ,ביקש מפרקליטו
של אייכמן, רוברט סרוואציוס, להגישן
לנאשם עוזרו של התובע במשפט
אייכמן, גבריאל כף, גילה לעתונאי אמריקאי
פרט פיקאנטי מהקאריירה שלו. היה זה
כאשר הגן במשפט צבאי על חייל צה״ל.
לפתע הבחין כי אחד השופטים, אשה,
מתבוננת בו ועיניה זולגות דמעות. הוא
היה בטוח כי השופטת הזדעזעה מטיעונו
הנרגש. אולם התברר כי היא פשוט —
התאהבה בו. שם השופטת: רות ארזי
כיום רות בד, אשתו של גבריאל.

דדיה מקונא־ת
כוכבת הקולנוע, דליה לביא, התגלתה
השבוע כמורת־דרך ומכונאית. היה זה שעה
שמכונית מיוחדת באה לקחתה משבי־ציון,
כדי לנהל עימד, משא ומתן על הופעתה
בסרט ישראלי, לפי מחזהו המוסיקלי של
אהרון מגד .5:5תחילה עמדו אולפני
גבע להפיק את הסרט, אולם לבסוף קיבלה
חברת יצפילם את ההפקה לידיה. דליה צריכה
להופיע בסרט בתפקיד ראשי׳ כשאת
השירים תשיר ריקה זראי. ליד טיבעון
נתקעה לפתע המכונית ואפילו הנהג לא

סופיה לורן בפסטיבל ר,אן
אין סיפור

הצליח לאתר את הקלקול. דליה השתטחה
מתחת למכונית׳ גילתה כי מפלט־הגאזים
נשבר. הנוכחים החליטו לגשת למקום היישוב
הקרוב כדי להזעיק מכונאי. ואז אמרה דליה:
״אני יודעת דרך קצרה יותר,״ והובילה את
האנשים דרך השדות כאב־ראש גרמה
דליה ללהקת התרנגולים של נעמי פולני,
העומדת להופיע השבוע בהופעת בכורה
בתל-אביב. ידיד של דליה ביקש לקנות
עבורה כרטיסים. אולם כששמעו התרנגולים
עבור מי הם נרכשים, ביקשו לדחות את
ביקורה של דליה מחשש שהופעתה באולם
תמשוך את תשומת־הלב מהלהקה אליה
התיאטרון הקאמרי עמד לערוך בעוד מספר
חודשים הצגת־בכורה חדשה של המחזה
מרי סטיוארט המוצג עתה בפני אולמות
מלאים. יהיה זד׳ כאשר חנה מרון תצא
לחופשת־לידה. בהצגה החדשה תמלא אורנה
פודת, המשחקת כיום את תפקיד מרי,
את תפקידה של חנה כמלכה אליזבט. במקומה
של אורנה תופיע כמרי בתיה לא;
צט. חילופים אלה בוצעו כיוון שמיד אחרי
שחנה תחזור לתיאטרון, לתפקיד אליזבט,
יוצאת אורנה לחופשה בפאריס, לשם נשלח
בעלה מטעם משרד הבטחון זמן קצר
לפני הצגת הלילה השנים־עשר שנערכה
בקאמרי בשבוע שעבר, התברר כי השחקן
אברהם חלפי לא הגיע לתיאטרון. משלחות
דחופות שיצאו לחפשו במקומות שונים
בעיר, לא הצליחו למצאו. באין ברירה עלה
הבמאי שמואל בונים, ומילא את מקומו
בהצגה. כתום ההצגה יצאו שניים משחקני
התיאטרון, אורי לוי ואברהם יוסף,
לביתו של הנעדר, לראות מה אירע לו.
לקול דפיקותיהם ענה חלפי מאחרי הדלת
בבהלה :״מה קרה?״ כשפתח את הדלת,
הודיעו לו השניים בעדינות כי בערב נערכה
הצגה של הלילה השנים־עשר. חלפי סירב
להאמין ורק כששיכנעו אותו התוודה:
״שכחתי.״ בעיקבות התקרית שלח חלפי
מיכתב התנצלות לתיאטרון. ותיקי האהל
ששמעו סיפור זה, נזכרו במיקרה שאירע
לפני 13 שנה, בעת הצגת בפרברי ניו־יורק
באהל. חלפי ישב אז בקפה ולפתע ראה
מודעה בעתון לפיה הסתבר לו שההצגה בה
היה צריך להופיע החלה חצי שעה קודם

פסמן• הע בוט
>• יוסף אלמוגי, מזכיר מפא״י, באסיפת פעילי מפא״י בכפר־סבא :״שלושת
מפלגות הפועלים בארץ הן מפלגות אחיות. אך מכיוון שמפא״י היא א׳ ,הרי יתר
המפלגות הן חיות.״
ס פנחס לבון, בנאום בקבוצת־שילר :״אוי ואבוי כאשר המדינה הופכת
לקניינה של הדמות.״
י• אליעזר ליבנה, על האנשים הסובבים את בן־גוריון, :׳מעריצים אינפאנ־טיליים
חסרי־איזון פנימי, שאפתנים חדלי־מצפון, וחנפנים צבועים העושים להסתיר
בקיפולי לשונם הקונפורמיסטית כל כוונה רעה וקופת שרצים.״
0שר המשטרה, בכור שלום שיטרית :״אנו הספרדים ועדות המזרח
— מה לנו ולפרשה — זהו ריב בין האשכנזים לבין עצמם בלבד.״
ח״ר חרות נחום לוין :״בארצות אחרות, הממשלות עסוקות בטילים —
ואילו אצלנו הממשלה עוסקת בהיטלים
שלוב רוזנפלד, במעריב, על עזיבתו את הארץ של ניספח העתונות
בשגרירות הסובייטית, סוקולוב :״הוא גילה התעניינות יוצאת מן הכלל בנעשה
בארץ. ישראל יזכור אותו תמיד.״
• אן ראתן יושב־ראש איגוד הקוסמטיקאים הבינלאומי, בצאתו מן הארץ
אחרי ביקור :״היופי אינו גנדרנות אלא מצב סוציאלי.״

לכן. בינתיים כבר שלחה הנהלת האהל
הביתה את הקהל שבא להצגה. חלפי עצר
את היוצאים בדלת בקראו* :לחכות! לחכות!
באתי!״ ועלה על הבמה השחקן יצחק
שילה, השוהה בארצות־הברית, רכש שם
את זכויות המחזה ראשומון, בו הוא מופיע.
הוא עומד להפיק את המחזה בהפקה פרטית
בארץ, להביא עימו מברודוויי כמה שחקנים,
כולל אשתו אביבה גור רביעית
מועדון התיאטרון תצא הקיץ לחופשה באירופה
ואת מקומה במועדון ימלאו יופי

(בנאי) חיזקי>הו אבנר) יונה (עט

התפטר
להקת כרמון השוהה עתה ביוון, עומדת
לחגוג בקרוב נשואים בין חברי הלהקה.
הנישאים הם מנהל הלהקה והכוריאוגרף
יונתן ברמץ ורקדנית הלהקה, עדנה
פוקס. אחת הסיבת לזרה הנשואים היא
שעדנה נקראה לחזור ארצה כדי למלא את
חובתה לצה״ל. בינתיים התברר שהופעות
הלהקה ביוון, שזכו אומנם לביקורות טובות,
לא משכו קהל והלהקה נופשת עתה בכפר
קטן רקדנית אחרת הנישאת השבוע
אחרי שנות־רווקות רבות היא רות מוטס,
העובדת כיום במדריכה לריקודי־עם מטעם
מינהל ההסברה הדוגמנית הישראלית
החדשה, ג׳ ץ בדאון, שעלתה לא מכבר
מדרום־אפריקה, שינתה לאחרונה את צורת
אפה בניתוח פלאסטי. למעשה׳ זהו ניתוח
שני׳ אחרי שניתוח פלאסטי קודם שבוצע
באנגליה — לא הצליח ביותר אילן
בלוויים, שחקן האהל, היה האזרח הראשון
שזכה השבוע בפרס של מכשיר ראדיו
טרנזיסטור רונית, בשווי של כ־ 200 לירות,
על ששתה בקבוק טמפו. במיסגרת מיבצע
פירסום מיוחד שעורכת חברת טמפו, מסתובב
מר טמפו המיסתורי ברחובות הערים
ועוקב אחרי שותי המשקה הקל, להם הוא
מעניק אחת ליום מתנת ראדיו
אחרי שהיומון הארץ הפסיד בר אחד,
הוא עומד בקרוב להפסיד גם את הבר השני
שנשאר במערכת. הכוונה לסופר העתון,
ברוך בר, שהודיע על התפטרותו ממערכת
העתון. הוא עובר לעבוד בחברת ניירות
הערך מוריץ את טוכלר גם קול־ישראל
יאבד כנראה את אחד מכתביו
המסורים. הכוונה לעמלן פרי, מי שהיה
כתב יומן החדשות של קול־ישראל בחיפה.
לפני חודשים מספר נטש פרי את עבודתו,
יצא להשתלם בטלביזיה בארצות־הברית, מתוך
תקווה לעבוד בטלביזיה הישראלית,
כשתקום. בינתיים שיגר כתבות לידיעות
אחרונות במדור מיוחד שנשא את השם:
האלו ,׳הוליבוד. במשך כל אותו זמן, ניסה
עמק לשכנע את אשתו שנשארה בארץ
להצטרף אליו׳ אולם היא סירבה. הוא שלח
לה מכתבי־איום, בהם איים לרצחה. היא
התלוננה במשטרה. כאשר חזר עמק פרי
לארץ, לפני שבוע׳ עצרה אותו המשטרה
בשדה־התעופה׳ עומדת להגיש נגדו משפט
סופיה דורן היתד׳ האטרקציה של
פסטיבאל הסרטים בקאן — בכל מקום בו
הופיעה הוקפה מיד על־ידי צבא צלמים ו־עתונאים
שממש מחצו אותה. אולם סופיה
סירבה להתראיין, רמזה כלפי מתחרתה ב־פסטיבאל,
קלוריה קורדינאלה :״קחו
סיפורים מהילדות!״
•-:ומולט חזה 235 וז

את יכולה להיות מלכת-יוב

ך ץ מש יפהפיות זוהרות בבגדי־ים צהובים, התנוססו
| ן השבוע על שערו של השבועונשים עולם האשה. היו
אלה תמונות מלכת־היופי של ארצות־הברית לשנת , 1961
וארבע סגניותיה, שהמחישו חלום אשר נערות רבות בישראל
חולמות אותו.
בשער האחורי של אותו עתונשים הוצע לכל נערה
בישראל להגיע למעמד אליו הגיעו חמש היפהפיות שעל
השער .״מיבצע־ענק של עולם האשה״ הכריז השער האחורי.
״בחירת מלכת המלכות לישראל, שתייצג את ישראל בתחרות
הבינלאומית על התואר מיס תבל 961ו.״
רחל קהלני, צעירה בת 21 ממוצא תימני, לא חלמה מעולם
כי תגיע אי־פעם למעמד של מלכת־יופי או מיס תבל.
הצעירה ילידת תל־אביב, המתגוררת בבית־הנערה, מעון
לצעירות בודדות בתל־אביב, הסתפקה בחלום צנוע יותר:
להיות מחנכת לנוער עבריין. אחרי שהשתחררה משרות
בצה״ל, ניסתה למצוא את מחייתה בעבודות זמניות שונות,
כמו משק־בית, חקלאות והגשה במיסעדה. בשעות הפנאי
עסקה בקריאת עתוני קולנוע. הצעירה, המדברת בשפה
מליצית, שניסתה כל חייה להתעלות על סביבתה בשכונת־התקווה,
לא גרה מזה שנים בבית הוריה, לא קיוותה אפילו
בי תהפוך למלכת־יופי.
אולם יום אחד מצאה רחל לפתע את עצמה במרומי
האולימפוס של התקווה .׳הוצע לה להיות שחקנית־קולנוע,
דוגמנית פרסומת, לנסוע להוליבוד תוך חודשיים, כתגלית
הצברית החדשה ביותר. זהו סיפורה כפי שהוא מסתבר
מתוך עדות שמסרה השבוע למשטרה:

גישואין, בו במקום
ן^בל התחיל במיקרה. ביום חמישי לפני שבועיים עוד
| ועמדה רחל בתוך תא טלפון ציבורי, ניסתה להתקשר עם
ידיד. בחוץ ניצב צעיר, שהאזין לשיחתה הטלפונית. כשיצ אה
מתוך התא, הציג הצעיר את עצמו כיורם אילן, טכנאי-
קולנוע. הוא הציע לה ללחות אותה לאוטובוס. בדרך התפתחה
שיחה בין השניים.
יורם הצהיר שהוא מוקסם ממראיה של רחל. הוא שפך
בפניה את ליבו, סיפר שחברתו עזבה אותו, והציע לד, בו
במקום נישואין.
״אל תהיה פזיז מדי,״ השיבה לו הצעירה ,״אנחנו לא

מכירים אחד את השני זמן מספיק, אולי אינני הבחורה
המתאימה עבורך.״
אולם יורם לא התייאש. הוא הציע לנערה ללוות ותו
לדירת חברו הטוב, כוי שיוכל להחליף שם את חולצתו
הקרועה. השניים צעדו לעבר דירת החבר, ברחוב אחד־זזעם.
שם הוצגה רחל לראשונה בפניו של בעל הדירה —
מנוח קומרוב 30 בנו של גרשום קומרוב, בעל שני
שבועוני־בידור — קולנוע ועולם האשה.

המידות הטובות שז מנוח

** מו חברו יורם אילן, הוקסם גם מנוח, לדבריו, מדמו^
״ תה של הצעירה התימניה, בת שכונת־התקוזה החיה
לבדה מזה שש שנים. רחל מצידה הוקסמה מאוזירת החדר.
היתד, זו הפעם הראשונה בה שהתה בדירת אדם כל־כך
חשוב, כפי שאפשר היה להסיק מעשרות התמונות שהיו
בחדר, ומתחת לזכוכית השולחן. בתמונות אלד, נראה מנוח
הצעיר כשהוא מחובק בחברת כוכבות־קולנוע ישראליות
וזרות. רחל לא יכלה לדעת אז כיצד, בתוקף תפקידו ככתב
בשבועוניו של אביו, היה מנוח מחבק כל שחקנית שבאה
לביקור בארץ, ולפני שזו היתר, יודעת מה קורה איתה,
היה החיבוק מונצח על־ידי מצלמה שהוכנה למטרה זו.
בעוד רחל מוקסמת, הציע לה מנוח להפוך גם אותה
לכוכבת־קולנוע מפורסמת, כמו אלה שבתמונות. רחל, שלא
היתד, רגילה לשפע מחמאות כאלה שהומטרו עליה, גימגמה
במבוכה :״אין צורך להגזים. אולי יש בי איברים יפים,
אולם כולי ביחד איני יפה.״
״אין דבר, אפשר לשפר הכל על ידי טיפולים ומסאג׳ים!״
הודיע לה קומרוב הצעיר, בהבעה של מומחיות.
בו במקום הוצע לנערה המסוחררת תפקיד של כוכבת-
קולנוע. כאשר תפקיד כזה מוצע מפיו של עתונאי כמנוח
קומרוב, לא היה מקום לפקפק באמיתות הצעתו. אולם
לפני שניתן התפקיד לרחל, הציע מנוח לערוך מיבחן
קצר, כדי לעמוד על כישרונה ועל תכונותיה הגופניות.
קודם כל היה עליה להצטלם בעירום, ולמדוד את מידותיה.
הוא ביקש ממנה להתפשט .״אולי אפשר להצטלם עם
בגדים?״ שאלה הנערה .״זה לא יהיה מספיק מדוייק,״
השיב המומחה.
רחל התפשטה. מנוח נטל סנטימטר־בד, מדד את היקף
החזה של רחל .״יש לך יותר מאשר לבריג׳יט בארדו!״
ציין בהתפעלות. אחר־כך דרש ממנה להתפשט לגמרי.
על גבי טופס מודפס מיוחד, שעשה על רחל רושם רב,
החל מנוח לרשום את המידות .״מידות החזה 93ס״מ בלי
חזייה 94 ,סנטימטר עם חזייה; מידות המותניים 65ס״מ.״
כאשר החל מנוח למדוד גם את היקף ירכיה, שוב לא נשאר
איש המיקצוע שליו. הוא החל להצמיד את שפתיו לחלקים
אינטימיים של גופה. רחל נרתעה בבהלה, הצמידה את
רגליה זו לזו והחלה להתלבש.
נוכח חוסר הידע המיקצועי של רחל לגבי חובותיה של

-אך עליו להצטלם ערומה

מתלוננת רחל קהלני
״׳את לא הראשונה —
כוכבת קולנוע, החלו מנוח וחברו יורם להסביר לה שזהו
הנוהג עם כל שחקנית מתחילה.
״אין לך מה להתרגש,״ הסביר מנוח ,״זוהי פעולה מיק־צועית
רגילה. אנחנו עושים זאת כדי לתת לאיברים מסויימים
בגוף את הפרופורציות המתאימות.״
״אני חושבת שזה מסוכן מדי. אולי ניגש לרופא כדי
להתייעץ אם זה לא יזיק לי, כשארצה ללדת ילדים?״
״מה איתך?״ התמרמרו השניים על בורותה ,״זה מזיק
אם עושים את זה מעל לעשר דקות. דקה אחת — זה טבעינ״
יורם אילן נזכר פיתאום שהוא צריך לטלפן למישהו.
מנוח ניכנס לחדר האמבטיה, ורחל נשארה לבדה בחדר,
החלה להתאפר. כעבור דקות מספר חזר מנוח לחדר, כשהוא
לבוש בחלוק בלבד, הציע לה להיכנס עימו למיטה.
״אני מוכנה לוותר על כל הקאריירה, אבל אינני מוכנה
לעשות זאת. עוד לא מצאתי את הבחור האידיאלי שאסכים

לעשות את זד, עימו!״ ענתה הנערה למנוח שהתאכזב.
מנוח ויתר על הרעיון. תחת זאת החליט שעליו לצלם
את הכוכבת עירומה, כדי להראות את התמונות לבמאי
שעתיד לביים את סרטיה. יורם אילן, שחזר בינתיים לחדר,
נטל את המצלמה לידיו. רחל התפשטה, סירבה להצטלם
בתנוחות פורנוגרפיות, הסכימה להצטלם למען הבמאי רק
בתנוחות טבעיות. אותו זמן ישב מנוח בצד, עסק בעצמו.
במשך מחצית השעה הבאה שכבה רחל עירומה על
המיטה, כשהשניים מביימים תנוחות שונות ומצלמים אותה
מכל הזוויות. מדי פעם היד, מנוח מעניק לרחל נשיקה
מצלצלת, כשיורם מרגיע אותה, שאין היא הראשונה, וכימעט
כל ר,כוכבות הישראליות עברו לפניה מיבחן דומה אצלם.

עיסוי חזה במי־קודון

ף• סופו של דבר, נוכח הפעילות המוגברת סביבה,
- 4החל גם אמונה של הנערה הפתיח להתערער. היא

דרשה הוכחה ממשית שהשניים יקיימו את הבטחותיהם.
אז נתנו לה השניים קבלה. הקבלה היתד, חלק משאלון
מודפס שנמצא אצלם, ובו רשמו את הפרטים האישיים של
הכוכבות. בדרך כלל היתד, מועמדה לכוכבות צריכה לשלם
עשר לירות תמורת הקבלה, אולם לרחל קהלני ויתרו על
התשלום ,״מפני שאת חברה של יורם.״
אחרי שזכתה לקבל את הקבלה, הסכימה רחל להתפנות
לדיונים על שם־הבמה שלה. בהתיעצות כללית הוחלט
לבחור לה את השם: דגנית דה־לה־רוז. כדי שכל העסק יקבל
אישור חוקי, חתמו על הסכם לפי תהיה רחל מוכנה ל:
( )1שינוי שמה.
( )2הפעלת שיטת ליקוק! ליישור פרופורציות־הגוף.
( )3מסג׳ים בחזה ובשא| חלקי הגוף.
רחל לא הסכימה לעת עתה, למלא אחר התנאי השני, כל
עוד לא תופיע תמונתה על שערי קולנוע ועולם האשה,
כפי שהבטיח לה מנוח.
העסק נראה כמתקרב לגמר. רחל התלבשה ועמדה לעזוב
את החדר. אז פרץ לפתע ויכוח בקשר לחזה שלה. שני
מגלי־ר,כוכבים טענו שחזה של רחל זקוק למסג׳ים ולד,רמה,
כדי שיהלום צורתה של כוכבת ישראלית צעירה. רחל
התפשטה שוב בחלק גופה העליון, ומנוח הביא ״נוזל כימי
מיוחד״ שהיה צריך ״להשוות לחזה מראה אסתטי.״
אז החל מנוח בעיסוי החזה בנוזל. הוא הזהיר את רחל
לא לגלות לאף אחד את סוד הנוזל, מאחר שזהו חומר כימי
מיוחד שאסור להחזיקו. החומר הכימי הסודי, מטפיח החזה,
לא היה אלא מי־קולון גברי, בו משתמשים לאתר הגילוח.
כשנפרדו, סיכמו כי הפגישה הבאה תתקיים למחרת
היום, בשתיים בצהרים, באותו מקום עצמו.

מגרה״הפובבים -לדין

*ורס ליווה את רחל לאוטובוס. הוא הפציר בה לא
לשכוח אותו, גם כשתהיה כוכבת מפורסמת בהוליבוד,
להיות מוכנה תמיד לעזוב גם את היפה שבכוכבים ולחזור
אליו, הגבר שהעלה אותה לגדולה.
למחרת ניסתה הנערה לחזור אל דירתו של מגלד,־
הכוכבים — מנוח קומרוב. לרוע המזל, שכחה את הכתובת
ולא מצאה את המקום. אך כיוון שרחל לא היתד, מוכנה

לוזתר על ההזדמנות, התעניינה היכן גר נוח קומרוב.
בדרכה, פגשה בידיד ומיהרה לבשר לו את הבשורה
הגדולה על הפיכתה לכוכבת. הידיד חבין מיד שמשהו לא
בסדר. הוא שיכנע את רחל לבדוק את כוונותיו האמיתיות
של מנוח. כשהופיעו השניים, למחרת היום, בדירתו של
קומרוב העמיד האיש פנים כאילו אינו מכיר את רחל.
במשך שבועיים ניסתה רחל להוציא ממנוח את תמונות־העירום
שצולמה. אט־אט התמוטט חלום־הכוכבנות הגדול.
היא הבינה כי נפלה בפח. מנוח התחמק מדי פעם מלתת לה
את התמונות, טען שהפילם נשרף.
לפני ימים אחדים ניגשה רחל סוף סוף לתחנת משטרה,
גוללה את כל הסיפור. מנוח קומרוב נעצר לחקירה. בחקירתו
טען כי רחל שיתפה איתו פעולה ולא התנגדה למעשיו, כך
שאין לראות בהם מעשים מגונים.
אף־על־פי־כן, החליטה המשטרה להגיש נגד מגלה־הכוכבים
תביעה פלילית. במשפט יתברר מה האמת בהאשמותיה של
הנערה נגד קומרוב.

חשוד ממה קומרוב -מחבק את זיוה רודן
— הרבח עברו את זה לפניה־!״

ולידתו של נאצי
(המשך מעמוד )9
ציונים קיצוניים. הם לא רצו כי תקום בארץ־ישראל מדינה יהודית, כפי שהציעה באותם
הימים הוזעדה המלכותית בראשות הלורד פיל. מדינה עצמאית ״הודית, אפילו בחלק קטן
מארץ־ישראל, היתה מחוזה בהכרח גורם אנטי־גרמני מובהק במשפחת העמים ובחבר־הלאומים,
גורם בעל כושר תעמולתי ודיפלומטי. חוץ מזה רצה משרד־החוץ לרכוש את
אהדת הערבים.
נראה כי עמדת יהס .0.היתה דו־משמעית. מצד אחד לא יכול היה להתנגד בגלוי לקו
משרד־החוץ בעניין בינלאומי. הוא גם לא יכול היה להתעלם מן הקו השלילי שנקט היטלר
עצמו בספרו, מיין קיאמפף, נגד רעיון המדינה היהודית, בא ראה בסיס לניהול הקנוניות
הבינלאומיות של היהדות. מכאן ׳הנוסח האנטי־ציוני הקיצוני של דו״ח אייכמן על ביקורו
בארץ. מאידך, היה הס.ם. מעוניין בהגירה בכל מחיר ובכל האמצעים, כדי להראות הישגים
של ממש — וזה היה אפשרי רק תוך שיתוף־פעולה עם הציונים.

כל המרבה -זוכה
פרסים יקרי ערך יוענקו לאלה שישכילו
להרכיב את המספר הגדול ביותר
של מלים הנובעות מאותיות השם

אילנשיל

פוליו

מבצע אילנשיל פוליו, אגוד למען
נפגעי שתוק ילדים בחסותו ובמימונו
של מפעל ארטיק קרטיב, כת־ים.
תנאי התחרות:

״טבטונים כעלי קרניים״

בר אחד ברור — היידריך ואנשיו רצו בפיתרון בעיית־היהודים בגרמניה. תחילה
| דגלו בהגירה, לאחר מכן בגירוש, ולבסוף בהשמדה. כל הדרכים האלה היו, בעיניהם,
״מעשיות״ .כאנשי־ביצוע, הם בזו לאנטי־שמים האידיאולוגיים, שהטיפו נגד היהודים, אך
לא הציעו שום פיתרון.
כזה היה הרקע לם כם וך הממושך בין היידריך לבין יוליוס שטרייכר, וגם לבוז העמוק בו
מדבר אייכמן על שטרייכר. אייכמן טוען כי זה מוכיח שהוא לא היה אנטי־שמי. למעשה זה
מוכיח רק את הבוז שרחשו ״אנשי־המעשה״ ,מגרשי היהודים, לפטפטן הפורנוגראפי,

א. הרכבת המלים לפי כללי הכתיב החסר.
ב. אין לכתוב שמות פרטיים, אלא אם כן
הם גם שמות עצם, תואר וכיו״ב.
ג. אין להשתמש בנטית פעלים, או שמות.
מותר להשתמש רק בשורש המלה.
ד. התאריך האחרון להגשת התשובות,
הוא יום ר, כ״ה בסיון,
9ביוני .1961 בתאריך זה יועבר
החומר לידי ועדת שופטים —
המורכבת מאנשי אגודת הסופרים.
ה. יש לצרף לפתרון לירה אחת
כדמי השתתפות — הכסף מיועד
לשקום נפגעי שתוק ילדים.
ו. את החומר יש לשלוח למשרדי
אילנשיל פוליו, רה׳ פרישמן 69
ת״א ולציין על גבי המעטפה ״תחרות
כל המרבה — זוכה״.
בין הפרסים שיחולקו לזוכים :
טיסה לקפריסין (.הלוך והזוס
נתרם ע״י משרד נסיעות דיזנהויז,
נחלת בנימין .57
תנ״ך קאסוטו בהוצאת יבנה.
טיסות לאילת מתנת חברת
ארקיע, ועוד עשרות פרסים גדולים,
אותם נפרסם במודעות הבאות. מהיום
— עקבו אחרי מודעות ארטיק־קרטיב,
בהן יפורסמו פרטים על התחרות.

הימרו(שמאס בחבות הגנרל קייטל וקוו
שהפך את שינאת־היהודים למיקצוע. שטרייכר מצא סיפוק בהובלת נערה גרמניה בחוצות
נירנברג, כשהיא נושאת שלט :״שכבתי עם יהודי״ .היידריך, לעומת זאת, רצה ״לנקות את
גרמניה מיהודים״.
בעדותו מספר אייכמן כיצד באו אליו אנשי זר שטירמר, עתונו של שטרייכר, וביקשו
לספק חומר למחלקה היהודית של שרות־הבטחון. הוא דחה אותם בבוז. פעם אחרת. זמן
קצר לפני הנסיעה לארץ־ישראל, אומנם היה אורחו של שטרייכר בכינוס השנתי הגדול של
המפלגה בנירנברג, העיר בה כיהן שטרייכר בתור גאו־לייטר. אך הוא מדבר על כך
בזילזול. כעבור זמן־מה הוזמן שוב על־ידי שטרייכר להיות אורחו בכינוס המפלגה, אך לפי
הוראותיו המפורשות של היידריך הודיע כי הוא ״חולה ומצטער.״
״הימלר עצמו הושפע, לפחות במשך תקופה ארוכה, על־ידי הקו של דר שטירמר, בניגוד
דתך

הוצאת מ. מזרחי
רומן השבוע

״מועדון הספר הטוב״

טייסי האתמול

מאת נוויד שוט
פרשת חייו של ג׳וני פאסקו,
טייס מבטן ומלידה, הבז לסכנות
בימי מלחמה ובימי שלום.
הרפתקן ששתי בנותיו מסתירות
ממנו את עצם קיומן וידידו
המחרף את נפשו כדי לחלצו
מנחיתת ההתרסקות.
הרומניסט הנודע נוויל שוט
בחר לו הפעם כר לכשרונו הספרותי
— ימי התעוזה של
חלוצי־הטיס.
ההפצה הראשית:
מזרחי, רח׳ אלנבי 60
טלפון ,64755 תל־אביב

רב למפקד שרות־הבנוחון שלו, היידריך. היידריך לא סגד ל,חוכמת הכסילים הבלתי־מציאותית׳.
כפי שהתבטא פעם יחסו של היידריך לקו השטירמר של שטרייכר היה בדיוק כמו זח
שלי. לא כן היה יחסו של הימלר. הלה נכנע להשפעות מצד חברי־המפלגה שכאילו לבשו
קרניים ועורות, כדרך הטבטונים הקדמוניים. אני מתבטא כך, כי נהגו אצלנו להשתמש
לעתים קרובות במלים אלה, כדי לציין את אופיים של סוג מסוייס מאוד של חברי־המפלגח.״

״יד הערבי פשוטה?בקשיש״
ך * רוב לסיום פרק זה של חיי אייכמן — תקופת היותו פקיד קטן במחלקה 112־— 2
באד, הנסיעה לארץ־ישראל. לדבריו, קרא אייכמן בהיינט על קיום ההגנה. המנהיגים
י הציוניים בגרמניה הכחישו את קיום האירגון, אך כעבור זמן קצר נאמר לאייכמן כי
שליח ההגנה הגיע לגרמניה, ומוכן לשוחח עמו. אייכמן הוזמן לבקר בארץ־ישראל, כאורח
ההגנה.
היה זה מאורע גדול בחיי הפקידים הקטנים של המחלקה. בפעם הראשונה הגיע אליהם
משב של רוח בינלאומית. מאחר שהוזמנו שני אנשים, לחמו הכל על המקום השני. מפקדו
של אייכמן, רב־סמל האגן, נטל את הג׳וב לעצמו. אייכמן ביקש תקציב מיוחד כד־ לקנות
בגדים מתאימים. עדיין לא היו לו חליפות אזרחיות הגונות.
הנסיעה נכשלה. יתכן כי המודיעין האנגלי כבר ידע מי התיירים. לעתונאי אייכמן לא
ניתן לשהות בארץ אלא בשעות המעטות בהן עגנה אונייתו בנמל חיפה. בכל זאת הצליחו
השניים לחבר דו״ח ארוך, שבא להוכיח כי הנסיעה לא היתה לחינם, וכי הושגו הישגים
חשובים. אך מלבד אינפורמציה שטחית ביותר, מן הסוג המצוי בכל אנציקלופדיה (ואולי
אף הועתקה משם) ,אין הדו״ח מכיל מאומה זולת דברי־בלע אנטי־ציוניים. לדוגמה: יהודי
גרמניה, שבאו לארץ, מוכנים לחזור לגרמניה, ואף למחנות־הריכוז, בגלל המצב הגרוע
בארץ. היהודים בארץ מרמים זה את זה, מאחר שאין להם כאן מישהו אחר שאפשר לרמותו.
בעדותו טען אייכמן כי הדו״ח חובר על־ידי האגן, מפקדו וחברו לנסיעה, וכי הוא עצמו
היה דרדקא ידיד היהודים .״הסימפאטיות שלי היו נתונות ליהודים, לא לערבים גס
ליא לקחתי נהג־סונית ערבי בחיפה, כדי לעלות על הר הכרמל, אלא נהג יהודי באותם
הימים אמרתי תמיד, אולי 50 או 100 פעמים, שבארץ־ישראל כדאי לסחור עם יהודים, רק
עם יהודים, כי לערבי יש יד קעורה, ומי שזורק לתוכה את הגרוש האחרון, זה ידידו.״

כמה שבועות אחרי שאמר מלים אלה בעדותו, קרוב לסיום העדות, ביקש אייכמן מן
הפקד לס, פיתאום, ללא קשר עם הנושא שנידון באותו רגע, להוסיף משהו לעדות .״אני
רוצה להגיד משהו, שהוא אומנם בלתי־חשוב לגמרי, אבל שרציתי לתקן מזמן. בראשית
העדות שלי אמרתי פעם משהו, ניסחתי משהו, ביחס לערבים, שיש להם יד עקומה הפשוטה
לבקשיש זה אומנם לא־חשוב, אבל לא הייתי רוצה, אם מישהו אי־פעם יקרא את
הדברים האלה, שיפרש את זה שלא כהלכה. לא התכוונתי כמובן לכלל הערבים, אלא
התייחסתי רק לביקור הראשון, לביקור הראשון והאחרון שלי בישראל

גם אחרי 25 שנד. נשארו מושגיו והגדרותיו של אייכמן גזעניים — עובדה שהיתר,
צריכה לעורר מחשבה בלבם של ערבים, המשלים את עצמם כיום כי הנאצים היו מסתפקים
אחרי ניצחונם בהשמדת החלק היהודי של המשפחה השמית, ומתיידדים עם החלק הערבי
שלה. בתפיסה הנאצית לא היה הבדל בין שמי אחד לשני.
כשחזר מחיפה, כבר היה רב־סמל אייכמן פקיד ותיק של ה.0ס — .והוא המתין באי-
סבלנות גוברת והולכת להזדמנות להוכיח את עצמו כ״איש־ביצוע״.
העולם הז ה 1235

״שילמדו לשבת על כסא!״-אמו יוסקוביץ
^ ותו יום בו נענינו לסיסמה ליאן הול־
^ כים האנשים? — למיפגן הפרשים!
פגשנו בדרך את זאב (״יוסקוביץ״) יוסיפון
ותמהנו מה עניין יש ליהודי כמוהו בסוסים.
״אני
לא הולך למיפגן הפרעושים,״ השיב
יוסקוביץ ״אני הולך להצגה של משה דלוי
בבית לסין.״ עכשיו, מכיוון שראינו ש־ליוסקוביץ׳
יש דיעה קדומה על סוסים,
חקרנו לסיבת הדבר.
״אין לי שום דבר נגד מיפגן הפרעושים,״
הסביר יוסקוביץ׳ ,״אלא מה — שיש כאן
עניין של חוסר־פרופורציה. הנה, דווקא אמא
שלי היתה רוכבת טוב מאוד על סוס. היא
היתר, בתו של חסיד מקוצק, שהיתר• לו
אחוזה גדולה. היתד, לה אפילו מורה מיוהדת
שהיתר, מלמדת אותה צרפתית ואת
השמלות שלה היתה נוסעת לקנות בווארשה.
כל יום היתד, מסיירת עם אחותה באחוזה
רכובר, על סוס. שם בגולה, זה מתאים. אבל
פה בארץ? שירכבו על חמור, זה יותר מתאים
לנוף. מה הם כבר יכולים להראות לי

כבר בדרך!״ הודיעו המארגנים שרק השר
היודע לרכב נענה להזמנתם .״זה בסדר,
אשכול הגיע!״ ויוסי בנאי, שלא יכול היר,
לראות מלמעלה את במת המוזמנים בירך את
הקהל ואת ״כבוד שרי הממשלה.״ קשה
לדעת את מי חשבו המארגנים לאשכול, על
כל פנים, שר האוצר, המוכר למשלמי־ד,מסים,
לא בא אף הוא.
אחר־כך בישר יוסי בחגיגיות כי נשיא
הכבוד של אגודת הפרש הישראלי, זקן השומרים,
אברהם שפירא, עומד להיכנס בכל
רגע למיגרש. השער נפתח. כולם חיפשו את
דמותו הפאטריארכלית של שפירא על גבי
סוס אציל. תחת זאת הגיחה בשקט מונית־שירות
אפורה, שהביאה את שפירא אל
בימת־המוזמנים.
חמש הדקות הבאות הוקדשו לעמידת דום
של זקן השומרים בפני הצלמים, למטרות
הנצחה.
״להתחיל! להיכנס למיגרש!״ ניתנה ההוראה
באלחוט .״אי־אפשר!״ הודיע בקול
בכייני האחראי, מצדו השני של האיצטדיון,

״נומה גומה י

הפרש לסוסו בנסיונות נואשים להשכיבו בפני
הצופים במיפגש הפרשים. למרות עייפותו הרבה,
הרגיש הסוס בטוח הרבה יותר על הרגליים, הושכב בעמל רב על גבי הדשא.

״לא רוצ ים לקפוץ!
שם? שילמדו קודם לשבת על כים!
כך ישבו על סוס.״
ראינו שאין מה להתווכח עם אדם המוכן
לוותר על שנת־אחר־הצהריים שלו כדי
לראות מחזה של משה לוי ולא הראינו לו
את התוכנית הגראנדיוזית.
הכל היה מפורש שם כמו בתוכניה של
הצגת תיאטרון: שמות הבמאים, האמרגן,
המנהל המוסיקאלי, איש יחסי־ד׳,ציבורי, שמות
המשתתפים ופרטי־התוכנית. אם למרות כל
זאת היה האיצטדיון הרמת־גני זרוע כתמי־אנשים
שאופטימיסטים יכלו להעריכם בשלושת
אלפים איש, הרי אפשר היה לייחס
זאת רק לחוסר־התודעה הסוסית של הישראלים.

עברה אלא רבע שעה מהמועד שנקבע
לפתיחת המיפגן, והתברר שחסרי־האמונה
שנמנעו מלבוא לאיצטדון הפסידו את אחת
החוזיות המסעירות ביותר של חייהם. אפילו
גדול הבמאים שהיד, משקיע את מ טב כיש־רונו
בביום קומדיה, לא היה מצליח להפיק
פארסה משעשעת כל־כך על סוסים ופרשים
כמו זו שהתגלתה באיצטדיון המוריק.

כמו בסרטימתח

ץ ה התחיל כמו בסרט מתח. הכל היה
ן מוכן לפתיחה. ליד המיקרופון המתין
יוסי בנאי, כדי להכריז על תחילת המיפגן,
ושלמה בר־שביט, שבתוכניה הופיע כבמאי
המפגן, התקשר באלחוט עם הפרשים שהמתינו
בקוצר־רוח מאחורי האיצטדיון.
״עוד לא התחיל! עוד לא התחיל!״ פקדו
מארגני המיפגן ,״אשכול צריך להגיע בכל
רגע.״ חלפו עשר דקות .״עוד מעט, אשכול

מטל־שחר ניסו לעמוד על סוסיהם בשעת
הדהירה. מלבד אחד נפלו כולם. שני פרשים
ניסו להשכיב את סוסיהם בכוח על הארץ.
אבל הסוסים ביכרו ללעוס את הדשא של
האיצטדיון בעמידה. שלושה פרשים אחרים
ניסו להעלות את סוסיהם על בסיסי־עץ
קטנים. התברר שד,בסיסים שהוזמנו היו
קטנים מדי והסוסים עלו עליהם, אחרי שידולים
רבים, רק ברגליהם הקדמיות. אבל
הקהל מחא כפיים.
שלושה פרשים ניסו להתמודד בנעיצת
רמחים ביתדות, שהיו תקועים באדמה. הצליח
רק זה שעצר את הסוס לפני היתד.
בדואים ניסו לערוך פאנטזיה, סובבו פעם אחת
בסוסיהם את האיצטדיון. סוס אחד נתקל
במיתר המחזיק בתורן — והתהפך. השניים
האחרים לחצו ביניהם אחד ממאות האנשים
שהתרוצצו על המסלול. היתר הפסיקו מיד.
לקהל ניתנה הפסקה כדי לנוח מהצחוק.

אליפות ישראל עד גבי *
סוס

יורשי גו• (!ופו

נרשמו 60 פרשים כמשתתפים במיפגן באיצטדיון
רמת־גן. רובם של פרשים אלה ידע רק לשבת על הסוס.
בתחרויות עצמן השתתפו רק סוסים מעטים, וגם הס סירבו לעשות את המוטל עליהם.

״שני בדואים ברחו לי!״ ״לאן הם ברחו?״
זעק בר־שביט .״הם הלכו להשתין!״ השיב
הקול.
כשסיימו הבדואים ל— ,החל המפגן.
זה היה מחזה מרהיב. נדמה היה שכל
מושכי עגלות־הקרח־והנפט נתקבצו יחד ל־מיפגן
60 .סוסים ועליהם צבא של פרשים,

אוחזי רמחים ודגלונים, שנראו כאילו יצאו
זד, עתה מאיזה סרט המוני של ססיל ב. דה
מיל, הסתדרו בשורה מול היציע המרכזי.
זה כל־כך מצא חן בעיניהם של הסוסים,
עד שכאשר ניתנה להם ההוראה להתפזר —
סירבו לעשות זאת.
אחר כך החלו המפגנים. ארבעה רוכבים

** ל זה היה אפס לעומת מה שהתרחש
הפיקוח. יוסי בנאי, שהתבקש להודיע
על המופעים ברצינות ובמליצות, עשה
זאת — אולם סגר מיד את המיקרופון כדי
שיוכל לפרוץ בצחוק.
קריאות בהולות הגיעו באלחוט, מדי רגע
״תודיעו שפרשי הפארק הלאומי יעברו לפני
בימת המוזמנים!״ הגיעה פקודה .״מה פית־אום,
זה לא בתוכנית!״ היתר, התשובה.
״זד, לא חשוב, הם רוצים להצדיע לקרי־ניצי
״.אותו רגע ניכנסו לתא־הפיקוד ארב־
(המשך בעמוד )21

הסוס שלא וצח

לעבור על גבי המיכשולים, בדומה לשאר חבריו.
בתמונה מימין הוא נראה עוקף את המיכשול
מהצד. באמצע נראה הסוס כשהוא מריס ראשו, מסרב בכל תוקף לקפוץ. בתמונה משמאל

הוא עובר את המיכשול — אבל לא בקפיצה. שתי רגליו הקדמיות של הסוס כבר
עברו את המיכשול, בעוד שהיאחוריות ניצבות עדיין על הקרקע מאחור. הסוסים לא
אומנו עד ליום התחרות לקפיצות גובה, נבהלו מרישרוש העלים שהושמו על המיכשולים.

סיטו־הה״ם שר נרווה ו״צגן, יצאנית־לשעבר הרוצה
והו נזיפה־ה שר אשה שבתשך שגים וזיתה בשורי הוזברגז
ושתה הנבה היא רהיסרבו בהברה שצתה. והו ס־יפה־ה שר
פרורה וייבתן, יבאנית תגיר בשיר, הבוונונת כי היא רובה
רוווור רתובוב, ארא ששברה תתשיך רררוף אותה. אורב
לתששה והו ביפורו שר גבר, הגבר התופיש כברי תאוזורי
ביפור ח־ייה — הברבור שניבר את אהבתה והוביא אותה
ררוווב. תבווינה וו, תהוה ביפורה שר פרורה תשורה גזושושת,
שיש בה ביתן אוהרה תפני אווד האויביב התבוכניב רווברה.
יתמוטט,״ אמרו לנו. לקחו אותנו והעבירו אותנו למעברת
סלמה.

ספונג׳ה במקום לימוד
ן • סלמה התחלתי ללמוד. הייתי יותר מפותחת

יום אני כת .21 אני בחורה צעירה והחיים פתוחים
( | בפני. יש לי בחור נחמד שאוהב אותי, ואני גם אוהבת
אותו. הוא גם רוצה להתחתן איתי. אבל אינני יכולה לבנות
את חיי כמו כל בחורה אחרת. זה מפני שהייתי יצאנית.
כיום אינני עובדת יותר במקצוע. עזבתי את זה לגמרי. לא
הסתרתי מהבחור שלי מה הייתי ובמה עבדתי. הוא מוכן
לקבל אותי איך שאני. אבל בגלל זה שהייתי פעם יצאנית, לא
נותנים לי להתחיל לחיות כמו בחורה ישרה.
זה היה לפני מספר שבועות, ביום שבת. קבעתי עם
חברה שלי פגישה עם בחורים אבל איחרנו. הלכנו לטייל
על הטיילת. פגשנו שם חברים והלכנו איתם לשתות מיץ.
פיתאום באו שוטרים לבושי אזרחית ועצרו אותנו. בכיתי
ואמרתי להם :״מה אתם רוצים ממני? אני לא עובדת
יותר!״ השוטר הבטיח לי לברר זאת במשטרה ולקחו אותנו
למעצר.
הראיתי את הגוף שלי לשוטרים, הראיתי להם את הכוויות
שיש לי על כל הגוף, כהוכחה שאפילו אם רציתי אינני
יכולה לעבוד, אבל שום דבר לא עזר. נשארנו שם 48 שעות, .
הלכתי לבקש אישור בנפה הצפונית, שאינני עוסקת יותר
בזנות. אמרתי לקצין :״אם מישהו חוזר למוטב אתם דוחפים
אותו חזרה?״ אז הקצין אמר לי :״אנחנו מנסים אותו, אם
יוכל להחזיק מעמד גם כשמקשים עליו.״
אני רוצה לספר את כל הסיפור שלי מההתחלה, כדי שבני־האדם
והשוטרים יבינו איך הגעתי לזנות, ויעזרו לי להיות

^ מגילי והייתי שוזיצרית ולא פחדתי מילדים. הייתי אז
אדוקה והלכתי עם שרוזלים ארוכים. עד היום נשארתי
אדוקה, ואינני מעשנת בשבת. בבית הייתי הכי אדוקה
וכשהיו מדליקים אש בשבת, הייתי צועקת.
תמיד רבתי עם אחותי הגדולה. היא היתר, עובדת במסעדה
ומביאה את כל הכסף הביתה. יום אחד אמר לי אבא:
״את מקנאה באחותך? צאי לעבוד!״ אז הפסקתי ללמוד. זה
היה בכיתה ז׳.
התחלתי לעבוד במשק־בית עם לינה. עשיתי שם ספונג׳ה,
כביסה והשגחת, על שני ילדים. שם אהבו אותי יותר
מההורים שלי. בעלת־הבית החליטה שאלמד בשיעורי־ערב.
היא לא נתנה גרוש לאבי והיתד, קונה לי בגדים.
אחרי איזה זמן, חזרתי הביתה. כל הזמן רציתי להיות
אחות. אפילו רציתי לנסוע לקיבוץ וללמוד שם את המיקצוע
הזה. הלכתי אל ד״ר ורסאנו, שהיה גר על־יד הבית שלנו,
וביקשתי ממנו לעמוד על־יד האחות ולעזור לה. הוא
הסכים.
יום אחד אני ישבתי במרפאה, וראיתי איזה ילד שכן
ניכנס עם בחור אחד, לבוש מכנסי דונגריז עם חולצה של
קאובוי. ראיתי שהבחור סובל מכאבים.
היתד, לו כוויה קטנה על הרגל. אני הסתכלתי עליו ולא
יודעת איזה רגש היה לי בדיוק באותו רגע. הסתכלתי
בכרטיסיה וראיתי ששמו מאיר. בדיוק שאני באה לחבוש לו
תחבושת, הוא תפס לי ביד. עבר לי זרם בכל הגוף. חבשתי
לו והוא הלך.
אני לא יודעת למה, אבל פיתאום ניכנס לי הבחור הזה

דיברתי איתו ושאלתי גם אותו מה פירוש המילה פרוצה.
הוא התרגז נורא כי אני שאלתי את זה על־יד כל החברה:
״תסתלקי, זה לא בשבילך. את עוד ילדה קטנה!״ הוא אמר.
אני עמדתי על שלי לדעת מה זה, ולבסוף הוא אמר:
״פרוצה זה זונה.״ כששמעתי את זה, קיבלתי הלם. לקחתי
את הרגליים וברחתי דרך החולות. אחרי כמה זמן חזרתי
ושאלתי את מירו :״תגיד, היא באמת כזאת?״
״כן!״ הוא אמר לי ,״את רואה איזה חברות יש לך?״
הוא ליתד. אותי עד הבית וקבענו פגישה.

הנשיקה כגן מאיר

* 91 אחד ניגש אלי שכן אחד ואמר :״חבל עליך. תצילי
7את עצמך. לכי לקיבוץ.״
הדבר דווקא היה נראה לי והחלטתי ללכת לשאול אם
אפשר. איך שאני עוברת על־יד שוק הכרמל, פיתאום ראיתי
את מירו יושב עם חברים. נהיה לי חם על הנשמה. הוא
שאל אותי :״לאן?״
״אני הולכת להירשם לקיבוץ.״
״יופי,״ אמר ,״גם אני בא. נלך ביחד לקיבוץ״.
באנו לפקיד, והוא נתן לנו פתק לנסוע לקיבוץ כינרת.
כשיצאנו, אמר לי מידו :״בואי נטייל.״
״אבל לא נאחר,״ אמרתי לו.
בדרך עוד קניתי אודם בשביל אחותי והלכנו לגן מאיר.
ישבנו בגן. דיברנו וצחקנו, כמה יהיה טוב בקיבוץ וכל
זה. זה לא היה עדיין גן מסודר, רק דשא ופרחים. הייתי
עוד תינוקת והלכתי לקטוף פרח. אחר כך נעמדתי על־יד
עץ, בפינה, והסתכלתי בו וצחקתי. הוא ניגש אלי יותר
קרוב. אני נשענתי על העץ והוא עמד על ידי ודיברנו.
פיתאום הוא ניגש אלי ונישק אותי.
העפתי לו סטירה כזאת, שכל היד עם כל הכבדות באה
עליו. ואז הוא נישק אותי שוב. הוא אחז לי את היד,

עבדי!
כמו כל אחת, ולא יפריעו לי בחיי, ולא יכריחו אותי
לחזור לדרך ממנה ברחתי.

ה ג׳ נטרמןדאג
דכרהראש ון שאני זוכרת, זה שגרנו באלכסנדריה,
ן | אמי, אבי ועוד שלושה אחים. אבא עבד כמברשות
של בגדים ושערות והיה שותה כל הזמן ומשתכר.
הכסף, מה שהיה מרוזיח, לא היד, מספיק לו — והוא
שלח את אמא לבקש נדבות. גם אותי ואת האחים שלי
היה שולח לבקש נדבות או למכור פרחים. אני הייתי עוד
צעירה מאוד, אז.
יום אחד אסרה אותי המשטרה, כשהייתי מבקשת נדבות.
פיתאום נכנם לתחנה איש לבוש יפה, ככה ג׳נטלמן, ושאל

| את השוטרים:
״מי הילדה הזו שבוכה?״
״מצאנו אותה ברחוב אוספת נדבות,״ אמר לו השוטר.
״עזבו אותה בשבילי,״ אמר האיש .״אני אטפל בה
ואדאג לה.״
הוא לקח אותי ויצא איתי החוצה. זה היה אבי.
הוא התלבש יפה ועשה את עצמו שלא מכיר אותי,
אבל איך שיצאנו מהמשטרה, שלח אותי שוב לאסוף נדבות.
כך הייתי חיה את החיים שלי. אף פעם בילדותי לא
לבשתי שימלח הדשה או נעליים חדשות — רק ממה שהיו
נותנים לנו אנשים. חוץ מזה לא היה לי שום דבר. רק
הצעקות של אבא שלי. אבל מה? הוא היה צועק ומרביץ,
ואחר כך היה קונה לנו גלידה, נותן נשיקה וגמרנו.
כשהייתי בת עשר, באנו לארץ. אחרי שהיינו בבית עולים,
מצא אבא דירה ביפו, ועברנו לגור שם. אבא לא עבד ואמא
פחדה ללכת לבקש נדבות, כי היא לא הכירה את כל העיר
ופחדה שתלך לאיבוד. לא היה לנו אוכל ולא בגדים, ואני
הייתי מסתובבת כל היום ולא יודעת מה לעשות.
יום אחד, אני חוזרת הביתה ואני רואה פיתאום המון
אנשים מסביב לבית שלנו. רצתי מהר וצעקתי :״אבא! אמא!״
נדחפתי בין האנשים, וראיתי את אמא עומדת ובוכה,

את אבא שוכב במיטה, ואיש כזה עם כובע של רב־חובל
עומד ומדבר עם אמא .״מה קרה?״ שאלתי .״מה קרה?״
אחותי סיפרה לי :״אבא היד, מיואש מהכל. הלך לים
לזרוק את עצמו למים. אבל באמת היה לו נס, והאיש
הזה, הרב־חובל, הציל אותו.״
האיש סידר גם לאבא עבודה בנמל. אחרי זה כבר היה
כסף ואוכל. אני הייתי הולכת עם סלים לנמל ומקבלת שמה
אוכל מכל אחד. אף אחד לא אמר ״לא.״ כולם נתנו.
יום אחד באו פקחים מהעיריה :״ד,בית הרוס ועוד מעט

פרודה גשתאס וידידה רפת גזרגן דן
בראש. איפה שהלכתי פשוט ראיתי אותו. הרגשתי את היד
שלו כאילו הוא ממשיך לנגוע בי.
למחרת הוא בא שוב למרפאה. הוא ניסה לנגוע לי שוב
ביד, אבל הורדתי לו אותה. אחרי העבודה, הלכתי לטייל
עם החברות. פיתאום ראיתי אותו יושב מרחוק עם עוד
חברים. אחת החברות שלי קפצה ואמרה :״את רואה את
ההוא, שם, זה עם החולצה של הקאובוי? זה החבר שלי,
מירו.״
״איזה מירו?״ אמרתי לה ,״זה מאיר.״
״כן,״ אמרה לי ,״רבתי איתו כי הוא קרא לי פרוצה.״
״מד, זה פרוצה?״ שאלתי אותה. הייתי עוד קטנה, בת
, 12 ולא ידעתי מה המילה הזאת. החברה שלי, בלה, לא
רצתה להגיד לי מה זה וביקשה ממני להשלים בינה ובינו.

סובב לי אותה אחרי הגב, ככה שלא יכולתי להשתחרר.
קיבלתי זעזוע בכל הגוף, כאילו בא לי ממש זרם. רעדתי
ולא ידעתי מה הולך איתי. לא ידעתי אפילו להתנשק. זו
היתד, הפעם הראשונה שגבר אוחז אותי.
כשעזב אותי, הוצאתי את האודם של אחותי, מרחתי לו
את כל הפרצוף, והתחלתי לרוץ בכל הכוח. לא ידעתי איך
לצאת מהגן, כי זאת היתר, הפעם הראשונה שהייתי שם.
הוא רדף אחרי, תפש אותי מהרגל וגילגל אותי בריצפה.
הוא לקח ממני את האודם ומרת לי בכל הפנים.
אז נישק אותי שוב, ואני לא ידעתי איך להתנגד לו.
זו היתד, הפעם הראשונה בחיים שנשקתי. לא יודעת איך,
אבל היד שלי התחלקה — וחיבקתי אותו. הרגשתי גועל,
אבל היה גם חום כזה שלא יכולתי להתגבר על עצמי.
אחרי זה ישבנו ודיברנו עד שנהיה חושך. אני בכיתי
ופחדתי שאבא יהרוג אותי.
״אם את פוחדת,״ אמר לי מירו ,״בואי איתי לאחותי,
תשני אצלה, ומחר בבוקר היא תלך לאביר ותדבר איתו.״
הלכתי אל אחותו.
איפה אחות! איפה דודה! הוא לקח אותי אליו הביתה.
פחדתי מכל אחד שיראה אותי, פחדתי מהצל של עצמי.
פחדתי אפילו לאכול, למרות שהייתי רעבה מאוד.
אחרי האוכל אמר לי :״פלורה, יש לך דם?״
אמרתי לו :״איזה דם? תגיד אומץ ולא דם.״
אמר לי :״אם אחתוך אותך בסכין גילוח, מה תעשי?״
לא הבנתי.
״טוב,״ אמר .״תביאי את היד שלך.״
חתך את היד שלו ושלי, שם יד על יד, ומצץ את הדם.
״ככה עושים בסרטים,״ אמר לי .״מהיום נהיה ידידים, ולא
נעזוב אחד את השני.
נשבעתי לו שאהיה ידידה שלו, והוא נתן לי פיג׳מה
וישנו. הוא לבד ואני לבד.

תעודחרכתורין

ך* ייתי נורא עייפה והתחלתי תיכף להירדם. פיתאום
! 1הרגשתי שמישהו פותח לי את הכפתורים של החולצה
ונוגע לי בחזה.
התעוררתי והתחלתי לצעוק :״עזוב אותי, מנוזל, מה
אתה עושה לי?״
אמר לי :״מבטיח לך, פלורה! שום דבר רע לא אעשה
לך. רק לישון על ידך.״ בסוף הסכמתי והוא ניכנס למיטה.
יהיו לי כתפיים רחבות והוא שם את הראש שלי עליהן.
הוא היה בריא וחזק והיה נראה בחור ולא ילד בן 15 כמו
שהיה. הוא חיבק אותי ונישק אותי ואני אפילו לא הבנתי
מה הוא עושה איתי.

התחיל בחיים ש־עוים ומבקשת

הוא שיחק איתי בכל הצורות, אבל בבוקר עוד הייתי
בתולה. הוא הכין לי אוכל ולא יצאנו מהבית כל היום.
הוא נתן לי לקרוא רומאנים על חיי־מין, שהיו אצלו, ובפעם
הראשונה בכלל שמעתי על כל הדברים האלה. בערב הלכנו
לקולנוע כיהודייה, כדי שלא יראו אותנו, ואחר כך באנו
אליו הביתה. הפעם לא היו כבר בעיות. ניכנסנו למיטה
ושכבנו יחד. מגע מיני עוד לא היה בינינו. אני שמרתי על
הבתולים שלי, ואף־על־פי שהוא ניסה כל הזמן, אני לא
נתתי לו.
ביום ראשון הוא ארז את כל הדברים שלו ונסענו לקיבוץ.
אני לא אמרתי בבית שום דבר. לא רציתי כל החיים
שלי לאסוף נדבות, רציתי להיות משהו. וידעתי שאבא לא
יסכים שאסע לקיבוץ.
היינו שם שלושה חודשים.
פעם שמעתי בראדיו שמחפשים אותי, אבל הספקתי לסגור
את הראדיו לפני שהחברים שמעו את זה. היה טוב. כל
הזמן היינו מירו ואני חברים. היינו הולכים יחד לחורשה,
אבל לא היה בינינו שום מגע מיני.
אחרי שלושה חודשים יצאנו לחופש. הוא לקח אותי לדודתו.
באמצע הלילה שמענו דפיקות חזקות על הדלת.
ידעתי שאלה הדפיקות של אבא שלי. רעדתי בכל הגוף
ורציתי לקפוץ החוצה. מירו עצר אותי והבטיח להרגיע
את אבי.
כשאבא ניכנס, אמר לו מירו :״אני אוהב את פלורה. אני
אוהב אותה ורוצה אותה!״
אבי אמר לו :״אתה לא תזכה בה. מי יודע מה שכבר
עשית לה.״ הוא תפס אותי בעד השערות ומשך אותי
הביתה.
הוא לקח גרזן ורץ אלי איתו, ורצה לחתוך אותי. אחי
עצר אותו והוא עמד ובכה :״אני פירנסתי אותך כל הימים
ואת הולכת להיות זונה.״
אני לא יודעת איך קיבלתי פיתאום אומץ שהתחלתי
לצעוק עליו :״אתה אשם! בגללך כל העניין! בגללך בורחים
כולם מהבית!״
למחרת לקח אותי לרופא לבדיקה. אבי ישב בחדר ההמתנה
כולו רועד מעצבים.
הרופא צחק אלי ושאל :״מה יש לך, ילדה? לכי הביתה.״
אני בכיתי וסיפרתי לו הכל על אבי. הוא יצא אליו
ואמר :״יש לך ילדה הגונה, וגם קיבוץ זה מקום טוב ואל
תדאג.״
אבי דרש תעודה רפואית שאני בתולה, כדי להראות את
זה לכל השכנים. בדרך הביתה, הוא היה מטורף מרוב
שמחה. צחק ובכה וקנה לי ממתקים עד שנבהלתי ממנו.

״רא רציתי?שכפ אלתו״
** עכור כמה ימים החליט לחתן אותי. אני הייתי עוד
^ צעירה, בת שלוש עשרה, וזה היה אסור. אבל הוא לקח
רב פרטי. אני אמרתי לבחור שאבא הביא לי :״לא כדאי
לך. אני לא רוצה להתחתן.״
אבל אבא צחק ממני וחיתן אותנו. בשבוע אחד היכרתי
את הבחור והתחתנו.
היתד, לו דירה יפה, אבל לא השתווינו. ביום הראשון
שניסה לבוא איתי במגע, לא הסכמתי. הוא נתן לי זהב,
אבל אני לא הסכמתי. בסוף, הוא קרא לאבא שלי, וזה
נתן לי מכה עד שהתעלפתי. אחר כך אמר לו :״תעשה בה
מה שאתה רוצה.״
ולי אמר :״זה בעלך. תתמסרי לו.״
זו היתד, הפעם הראשונה ששכבתי ממש עם גבר. לא
היה נעים לי בכלל. לא אהבתי אותו ועשיתי לו צרות.
רציתי להתגרש.
כשאבי ראה שזה לא הולך, אמר לי :״טוב. תעשי כך
שהוא יבקש את ד,גט ותקבלי את הכתובה.״
חודש אחרי שהתחתנתי, התגרשתי. את אלף וחמש מאות
הלירות של הכתובה, לקח אבא וביזבז בשתייה. אני לא
ראיתי מה זה גרוש. מה שנשאר לי ממנו זה צמיד־זהב
וראדיו.
יום אחד נסעתי לבקר את אחותי והשארתי את הדברים
בבית. כשחזרתי, לא מצאתי אותם. התפרצתי בצעקות :״מי
לקח אותם? אתם גרמתם לי שאתחתן ועוד לוקחים ממני
הכל?״
אמי נסתר, להרגיע אותי :״זד, אבא שלקח.״
פרצתי בבכי וברחתי אל מירו.
הלכתי לבית הרום, ביד־אליהו, ושכבתי איתו ממש בפעם
הראשונה. בבוקר פגש אותי אבא וחטף אותי בכוח הביתה.
הייתי נפגשת כל פעם עם מירו, והיינו הולכים יחד לטייל.
יום אחד ניגשה אליו בחורה כושית, תימניה יפה. ניגשת
אליו באמצע הרחוב ואומרת :״מירו, תן לי כסף.״
הוא דחף אותה :״לכי ממני, אין לי.״
היא בכתה :״לפלורה יש הכל ולי אתה לא נותן כלום.
אתה הורדת אותי לזנות ועכשיו אתה זורק אותי הצידה.״
הוא לקח אותה הצידה כדי שאני לא אשמע, ונתן לה שם
בסף.
היינו הולכים תמיד ביחד ושוכבים בבניין, ביד־אליהו.
אבא היה צועק כל הזמן. בסוף החליט לחתן אותי עוד
פעם. הוא מצא לי בחור עיראקי שרצה להתחתן, אבל רק
ברבנות.
לא רציתי גם לשכב איתו, והוא הלך להתלונן אצל אבא
על כך. ניכנסתי באותו זמן להריון. אבל הילד נולד בשבעה
חודשים, היה שלושה ימים באינקובאטור, אחר־כך מת.
כך הייתי נשואה, אולי שנה. בסוף התגרשתי ממנו.
לא רציתי לקחת ממנו אף גרוש אחד. הוא אהב אותי
מאוד, ולא רצה להתגרש, אבל החברים של מירו באו אליו
ואמרו לו :״אם לא תתגרש, נשבור לך את הראש.״
בסוף הוא הסכים.
הייתי אז בת , 15 והספקתי כבר להיות נשואה פעמיים
ולהתגרש. אז כבר ראה אבא שלי שאני אוהבת את מירו

״שהמשטרה לא תציק ל ד

פרורה עם גזירג
והסכים שנחייד, יחד. מידו היה בא אליו והיה נותן לו
עראק. אז הוא הסכים. מפני שאבא שלי היה מוכן בשביל
בקבוק עראק, למכור את אשתו ואת הילדים שלו.
כשהתחלתי לחיות עם מירו, ראיתי פיתאום שהוא סרסור
ופורץ. עד אז לא האמנתי לכל הסיפורים. ידעתי שהבחורות
אוהבות את מירו והן מקנאות. אני כל כך אהבתי אותו,
שלא האמנתי לשום סיפור עליו. ועכשיו כבר היה מאוחר
מדי — כי השתגעתי אחריו.
הוא היה אומר שהוא עובד בלילה, בבית״חרושת לקרח.
את כל הגניבות הוא היה מביא הביתה. הוא היה גונב
איזה 15־ 20 חנויות בלילה. אבל לזנות הוא לא שלח אותי.

זיזה רא שון 150-זירות

ף• סוף תפסו אותו, וד״א קיבל שנה וחצי בית־
- 2הסוהר. בזמן שהוא ישב, אני עבדתי בבית־חרושת
למעילי־גשם אחרי שמונה חודשים יצא מירו מבית־הסוהר.
אני כבר הייתי בת , 17 והוא בא ישר אלי. הוא הפסיק
לחיות על גניבות וחי רק על זנות. הוא היה נורא פראי,
אותו זמן, ואני פחדתי ממנו.
אחרי חודש הוא בא אלי ואמר, :׳תראי פלורה, אנחנו
צריכים כסף. אם יהיה לנו כסף, נוכל להתחתן. אני אקח
אותך לבחורה אחת והיא תראה לך מד, לעשות.״
בהתחלה לא הסכמתי, אבל הוא הבטיח לי להתחתן
איתי ובסוף הצליח למשוך אותי אל החברה שהביאה אותי
לרחוב בן־יהודה פינת מאפו, ואמרה לי :״פד, תעמדי!״
בלילה הראשון כבר עשיתי איזה 150 לירות.
בבוקר, כשקמתי במלון, לקח ממני מירו את כל הכסף.
הוא הביא אותי לחנות, קנה לי נעליים ושמלות חדשות.
הלכנו ואכלנו כמו מלכים במסעדה, ומירו אמר לי :״את

פרורה עם בערה השני

רואה כמה אנחנו צריכים כסף? הנה מה שאפשר לעשות
עם כסף.״
הוא לקח אותי גם לרבנות ופתח תיק נשואים. שבתי
שבאמת זה כדאי. אם אני מלכלכת את עצמי, זד, לפחות
בעד משהו. מירו הלך למוסד לשיקום האסיר וקיבל מהם
צריף בקרית־אונו. עברנו לגור לשם.
המשכתי לעבוד בשבילו בזנות. כל ערב הייתי עושה
100־ 200 לירות. בבית עוד לא ידעו שאני זונה. מירו
לימד אותי כל מיני דברים, וגם איך להוציא כסף מקלייג־טים.
יום אחד סחבתי מקליינט אחד את הארנק שלו. אבל
הייתי טיפשה והשווצתי בפני החברות. אחת הלכה
והלשינה למשטרה, והושיבו אותי בבית־הסוהר.
כשיצאתי מבית־הסוהר, החלטתי להתחיל בחיים חדשים.
״תראה, אני רוצה לעבוד
באתי למירוואמרתי לו:
ולהיות בסדר. אתה מסכים להפסיק עם כל הזונות?״
הוא הבטיח לי שהוא נוסע לעבוד באילת.
אחר־כך הוא אמר שהוא הולך לעבוד בתפוזים. כל
בוקר הייתי שמה לו סנדביצ׳ים והוא היה הולך לעבודה.
עד שיום אחד בא אלי בחור וסיפר שראה את מירו עם
שתי בחורות, בקולנוע זמיר. הוא גם סיפר לי איך שמירו
הוציא את הסנדביצ׳ים ונתן לבחורות לאכול. זה מה
שהרגיז אותי! לא די שהוא מרמה אותי, לא הולך לעבוד,
ועוד נותן את הסנדביצ׳ים שלי לבחורות אחרות. עזבתי
את העבודה שהייתי עובדת בה ומיהרתי הביתה.
דפקתי בדלת וראיתי שהוציאו משם שתי בחורות,
מותק של ילדות. את מירו ראיתי משחק קלפים עם
החברים שלו.
״ככה אתה עובד?״ שאלתי אותו ,״אתה לא בן־אדם,
יא עארס!״
״את תשתקי!״ הוא צעק עלי. היתה שערוריה גדולה.
מירו היסה אותי ואחר־כך ניסה לשכנע אותי :״פלורה,
אנחנו צריכים את הבחורות האלה שהיו כאן. אנחנו
נשלח אותן לעבודה ונעשה מהן כסף.״
בכיתי וצעקתי :״אני לא רוצה מהחיים האלה. מספיק
לי מהכסף של הזונות!״ אחר־כך גירשתי את הילדות
האלה.
באותו זמן הייתי כבר בת .18 עבדתי במשק־בית והכרתי
בחור צעיר ונחמד מלוד. סיפרתי לו מכל החיים שלי
והתחלנו ללכת יחד. הוא אהב אותי ורצה להתחתן איתי.
עד שיום אחד פגש אותנו מירו יחד.
״את בוגדת בי!״ צעק עלי ,״את שוכבת עם בחורים
אחרים,״
״מה יש?״ עניתי לו ,״בשביל זנות אתה מסכים
שאשכב עם אחרים, אבל בשביל העתיד שלי לא?״
הוא איים על הצעיר ואני הייתי מוכרחה לעזוב אותו.

״שרפתי את הפז.״

*ום אחד בא מירו וביקש ממני רשות להביא את
7מרים, אחת מהבחורות שעבדו כבר בשבילו, אלינו
הביתה. לא הסכמתי. אבל הוא היה שיכור, לקח טקסי
עם שנינו ונסע.
איך שבאנו הביתה, התפשטה המרים הזאת עירומה.
צעקתי עליה :״אצלי זה לא בית זונות ואת לא תתפשטי
עירומה!״ נתתי לה פיג׳מה והשכבתי אותה במיטה לחוד.
כשקמתי בבוקר, ראיתי אותה במיטה עם מירו.
התעצבנתי נורא. לקחתי נפט ושרפתי את כל הצריף.
עצרו את שלושתנו וגבו עדות. שיכנעתי את מרים
שתעיד יחד איתי נגד מירו, איך שהוא פיתה אותנו
לצאת לזנות. אחרי זה שיחררו אותנו עד למשפט.
ככה זה נמשך. אחרי כמה זמן, נסעתי באוטובוס הזה
שנפל למוצררארה, בדרך לגבעתיים. נפצעתי לא קשה,
אבל היה צורך בדם. מירו בא, דאג לתרום דם והביא לי
פירות ושוקולד. כשד,בראתי, בנו לנו שוב את הצריף
ששרפתי בקרית־אונו, ובאנו שוב לגור שם. שלושתנו:
מירו ואני ומרים.
במשפט קיבלתי שנד, בית־סוהר. בבית־הסוהר כתבתי
ספר על כל החיים שלי ואיך שנהייתי לזונה. כתבתי
על החיים בבית־הסוהר ועל הכל. אבל הנהלת בית־הסוהר
החרימה לי את הספר.
כשאני יצאתי מבית־הסוהר, ניכנס מירו לארבע שנים,
על זה שהוריד אותי ועוד בחורות לזנות. אני המשכתי
לעבוד במיקצוע. לא הייתי עובדת הרבה. הייתי לוקחת
קליינט פה, קליינט שם. אבי מת כשהייתי בבית־הסוהר,
ואמא שלי חלתה בשיתוק ולא יכלה לזוז, ואני הייתי
מוכרחה לפרנס, איכשהו, את האחים שלי.
כשמירו יצא מבית־הסוהר, הוא בא אלי עם אולר ביד
ורצה לחתוך אותי. החברים שלי הצילו אותי. הוא איים
עלי ואמר :״אני רוצה שתלכי לעבוד בשבילי.״
לא רציתי לתת לו את הכסף שהרתחתי והוא היה
מרוגז עלי. יום אחד, לפני כשנה, בא אלי מירו הביתה.
הוא היה שיכור ואני ברחתי ממנו למטבח. הוא רדף
אחרי ואחרי כמה רגעים כבר הייתי כולי בוערת. האש
היתד, על כל הבגדים שלי.
רצתי החוצה וצעקתי :״הצילו! הצילו!״
מירו נורא נבהל ורצה לשפוך עלי מים .״לא! לא!״
צעקתי ,״תשפוך עלי חול!״
זד, היה כימעט מאוחר מדי. אמאשלי כל כך נבהלה
מהצעקות ומד,אש, שקמה והתחילה ללכת — השיתוק נרפא.
אני שכבתי חצי שנה בבית־חולים. כל הגוף שלי היה
מלא כודיות וצלקות. אני החלטתי שגמרתי עם מירו
לעולם. הפסקתי בכלל עם הזנות. אני חיה מטיפול בילד
של שכנה, ומזה שבחורה אחת גרה אצלי.
אבל בשביל המשטרה אני עדיין זונה. לא איכפת לדם
מר, שעבר עלי. אני לא רוצה מהם הרבה. לא עבודה ולא
שיכון. אני רק רוצה שהמשטרה תניח לי לחיות טוב
אחרי כל החיים הרעים שהיו לי.

האשה חפש את האשה חפש את האשד חפש את האטה חפט את האשה חפשא

איויהעזסץ -בי ןאלו רי ו ת
ארוחת־צהריים חגיגית נערכה לחברת הוועד הפועל
של ויצו. מתכננת הארוחה, חנר, היימן, שהקדישה את חייה
— ולשוזא — להרעבת הנשים הישראליות, בעזרת הרדיו
והעלונים, נתנה לארוחה את הסיסמה רבת־המשמעות:
רזי בלי לסבול. היימן, שתחביבה השני הוא לשאת בחוצפה
את משקל גופה המלא, פרטה ברצון את עקרון ההרזייה.
..ארוחה חגיגית רגילה מכילה 800־ 700 קאלוריות. אם
מוסיפים לזד, עוד חתיכת
עוגת־קרם, יש כבר אוסף
מכובד של 1200 קאלוריות
מסוכנות. לעומת זאת, הארוחה
לדוגמה עמוסת־הווי־טמינים.
,שיצרתי היום, כוללת
רק 385 קאלוריות בדיוק,
ומתחלקת ל־ 6מנות.״
ואכן, בהתרגשות מיוחדת
חיסלו עשרות פועלות־הוזעד
את ה־ 25 קאל של
קוקטייל־ירקות בצבעים טבעיים,
ובגודל גמדי. את ה־
250 קאל של חצי דף בשר
שקוף, ברוטב שאמפיניון פיקאנ־טי.
את ה־ 25 קאל של שרידי קישואי־חיפוז (קישואים שנשלחו
במאורגן על־ידי ויצו חיפה) .את ה־ 15 של סלט ויצו
קטן (חסה, תפוז, בצל, לימון זערורים) .את ה־ 75 קאל של
2פחזניות (עוגות צנומות, לנשים שמנות) עם תות־שדה.
ואת אפם הקאל של קפה תורכי עם סוכרזית.
הארוחה היתד, אסתטית מאוד. אם כי מיד אחריה התנפלו
כל חברות ויצו על מלצרים מבוהלים ברחובות הסמוכים,

פדדיף

לרזון

סוחר

אסדר
ק לו ריו ת
גרם 100 אבוקדו 100 100 100 100

או רז
אטריות
בי ס קוי ט
בו טני ם
ק לויי ם

100

ג בינ ה
הו לנ די ת
דבש
נ קני ק
( ט ל פי)
עוגה עם קדם תפרים
יבשים
שו קול ד
סוכר
100 100 100 100 100 100

גרם

ק לו ריו ת

205

100 אספרגוס
350 377
454

100א ש כוליו ת

100 אפונת
סר י ה
100 בפיה
100ג בינ ה לבנה
כר ושה
100 גזר
100 גוי אכה
100ג&בה
100דגי -י ס
(פסה ך ב נו )
100 מלב
100 חסה
100פלפ פון
100ע ג בניו ת
100 תות-שדה
100 תפותי-אדפה
100 בסר רזה
סוכו ץנת
590 273 320 559 400 306 580 400

37 84 220

וטרפו במצפון שקט, ארוחת־צהריים נוספת בת 2000 כל
אחת .״אני לא משוגעת למות מרעב, בגלל איזה קאלוריות
טיפשיות,״ התנצלה, בפני עתונאיות מזות־רעב, אחת ממארג־נות
הארוחה החגיגית.
מוסר השכל? ראי תמונה (למעלה) .חברת ויצו לפני הארוחה
הדיאטטית — ולאחריה, שהופיעה על התפריט של הארוחה,
יחד עם המדריך למזון המועתק כאן.

להורים אינטליגנטיים. לאחרים אין בעיות.
ההכנות: בערב באנאלי, חשו בביותר להשכיב אותו
בשעה קבועה. בתנ״ך אין שום רמז שהשכבת הילד היא
תפקידה החוקי של האשה. השאירי את העונג הזה לבעל.
בעזרת חינוך נכון, הוא גם ילמד לקום באמצע הלילה,
לטפל בילד הצורח. בפעמים הראשונות הוא — הבעל —
יחכה שאת תקומי. החזיר ינסה אפילו להעיר אותך. אל
תגיבי. התעלמי גם מיללות הגור הקטן, והמשיכי לנחור
קלות, כרגיל. כעבור שעה יקום הבעל עצמו.
לרחצת הלילה יש ערך בל־ישוער בהכנעת הילד. משום
כך דאגו שהמים י׳היו רותחים. אל תתנו לו לבזבז זמן
באמבטיה, ואל תשפכו לתוכה את כל ארון הצעצועים שלו.
הוא ימצא ענין גם בשארית של ברווז. זכרו, ילדים אוהבים
להטביע חיות במי־סבון. זהו ביטוי לנקמה בציוויליזציה.
כדאי מאוד להחדיר מעט מי־סבון לעיני הילד, כדי לזרז
את הרגשת הנימנום.
הפרוזה כמיטה ג פעם היו מרדימים בעזרת שירים.
הסבתא היתד, נוטלת את הטלה בזרועות ושרה לו ברגש
שירי־ערש נוגים בסולם מינורי. כעבור שעתיים של זימרה
היו הופכים, בדרך כלל, שירי ארס. למרבית המזל, עוברי
דור הטילים אינם מוסיקליים. הם מעדיפים פרוזה.
איזה סיפור לבחור? האפשרויות הן עצומות. סיפור
המיטה צריף להיות מרגיע, ובניגוד למה שסוברים הורים
תרבותיים, מכשפות סאדיסטיות רק ידחו את שנת הילד.
אין צורך לבזבז כסף על קניית חוברת סיפורים. כל אב
או אם בעלי מנת־שכל מ־ 50 ומעלה, מסוגלים לחבר סיפור־מיטה.
זה קל מאוד. כל שצריך לעשות הוא לסרס את
הננב מבגדד, אלאדין ומנורת הקסמים וכיפה אדומה, ולכרות
מהם את תאורי הרצח. ילד נורמאלי, כפי שתיווכחו
בעצמכם, מסתפק ב־ 3סיפורים לשנה. ילדים אוהבים חזרות.
המבנה הספרותי של הסיפור: אתם מחליטים לספר על
אלאדין ומנורת הקסמים. במקום הסוף הטפשי של ״ומאז
הוא חי באושר עד היום הזה״ ,יהיה זה מעשה נבון מצדכם
לצרף לו אווירה של לילה והליכת הגיבור לישון. יתכן
מאד, תאמרו, שזה תכסיס זול. אתם צודקים.
״ואז אלאדין שיפשף שוב פעם את המנורה, והמשרת
השחור שלו בא. אלאדין אמר לו :״אוי, אני נורא עייף,
ואני רוצה לישון. אז לך תביא לי את המיטה הכי יפה
שבעולם״ .אז אמר המשרת השחור שלו :״אוהה אדוני,
המיטה הכי יפה בעולם היא של המלך. והוא ישן עליה
עכשיו.״ ואז אמר לו אלאדין :״יופי. אז תביא את
המיטה השנייה הכי יפה בעולם.״ ענה המשרת השחור :״היא
של המלכה, והיא ישנה עליה עכשיו.״ אמר אלאדין :״תגיד
למלך שיישן עם המלכה. ותביא לי את המיטה הכי יפה.״
וככה זה באמת היה, והמלך הלך לישון עם המלכה. ובסוף
אלאדין לבש פיג׳מה, ציחצח את השיניים והלך לישון על
המיטה הכי יפה בעולם.״
אם אתם, או הילד, טרם איבדתם את ההכרה, אפשר תמיד
להזמין עוד 20 מיטות הכי יפות שבעולם.
יתכן שהילד שלכם הולך לישון בלי בעיות וסיפורים.
על תדאגו. קרוב לוזדאי שהוא מפגר. ואז, מה מאושרים
אתם. עודדו אותו. הילד המפגר הוא שקט, ממושמע, ואינו
הרסני. לא תצטרכו אפילו לקנות רהיטים או כוסות. כי
כמו שאומרים: בן מפגר — שמחה בבית. אין שום סיבה
לחשוש שמא זה יפריע לו בחיים. האם זה הפריע, למשל,
לצ׳רצ׳יל, לדאחזין, לג. ב .שאו ולאדיסון?

סברשוז שיניים שחורה

רוצי יחפה על כדורי עץ או הוקי. תפסי באצבעות
הרגליים עיפרון המונח על הריצפה, והרימי אותן — עם
העיפרון, כמובן. זה תרגיל בריא לא רק השמלות
התקצרו, גם החולצות התארכו. בתמונה: חולצת־טוניק ארו־

טקס ההשכבה: סרק מס 5ר מדעי
תסכימו, שאם כי נישואין הם עסק מחורבן, ילדים

הם דבר עצום. כשהם שייכים לאחרים, כמובן .״האם
הורים יכולים להינות גם מהילד שלהם עצמם?״ שואלים
כל־כך הרבה תמימים.
התשובה הברורה היא: לא! לא! לא! וכן. אחרי הכל, זה
הוא היורק ישר על הפרצוף של ידיד משפחה. וזה גם הוא
התולש את השערות למכרה שמנה. כולן פעולות נלבבות,
שההורים בעצמם היו מבצעים אותן, לולא היו חסרי־דם.
אבל זה הכל.
חוץ מיתרון זה מוכיחה המציאות המרה, שילד —
מהווה טעות גדולה של אשד, וגבר, בדרך כלל. מאחר שהוא
חי, לא נותר אלא לחנך אותו. לפי מה? לאיזה פסיכולוג
לא להאמין? כמה ספרי־חינוך לקרוא ביום? אתם נבוכים,
ובצדק. להלן, מצורפות הוראות מעשיות לפי כל כללי החינוך
המודרני (ולפי כל הספרים והמגמות בעולם) שיעזרו
לכם, הורים אומללים, לעבור את משבר הגידול במינימום
של זמן, שיעמום, כסף וצרות. מובן שההוראות מכוונות
לילדים הבריאים.
השלכת הצרור החי למיטה היא אחת המשימות החמורות

אטה תפש אח

האטה חפש

הנקודות של ז׳אק היים

האטה חפש את

האטה חפש את

חולצה־טוניק
כה, עם כפתורים בצד אחד וכים ענק בצד שני. עשוייה
מאריג הבלו־ג׳ינס ונלבשת מעל מכנסיים או חצאית
השחור הוא צבע, ולא רק מזל, כך גילו החודש הצרפתים.
דירה שחורה, הם בטוחים, נראית עשירה, אלגנטית
ונקייה לנצח. הם אוכלים מצלחות־חרסינה שחורות, סכו״ם
שחור, כוסות שחורות. ארגז הלחם, צנצנות הפרחים, גם
הם. המפיות משובצות בשחור־לבן. רק המפה נשארה
לבנה. במטבח עבר צבע האבל לסירים, לתנורים ולמייבשי־הכלים.
באמבטיה תלוייה על וד שחור מגבת שחור־לבן,
ובפה של הצרפתייה, תקועה מברשת שיניים שחורה
ז׳א ק חיים (גם לאנודין־קאסטילו, ג׳רה וכולם) מרשה לך
השנה, במיוחד, כמו כל השנים, ללבוש שמלה מנוקדת
לשעות הבוקר והערב. גודל הנקודות אינו קבוע, ממטבע
של חמש אגורות, עד שטח תפוז. קארדן משוכנע אפילו
מאד, שאין דבר יפה בעולם משמלות־ערב ארוכות, עם
נקודות־ענק בשחור־לבן. הנקודות הכי פופולריות הן אלו בצבע הנראות ביצירתו של היים(ראה תמננה) .לשמלה
כחול־מלחים ונקודות לבנות הוא צרף כובע דרבי מאותו
בד. בצד תלוייה חבצלת. הכפפות מנוקדות, שימי לב. ולא
פחות מנקודה אחת על הפנים.

כזר בשמש
המראה האקזוטי של נשים, השרועות בפישוט ידיים
ורגליים מול השמש, כאילו מישהו תקע אותן במסמרים
לחול. מעורר גם אצל כל גבר בריא את שאלת־הנצח:
בשכיבה או בתנועה, איזה שיזוף בריא יותר?
האמת היא, טוענים הרופאים, ששיזוף הגון בגוון אחד
מושג בתנועה: במשחק, בעמידה, בהליכה, בשחייה, בריצה
על קפקפי־עץ, אלומיניום וכדומה. התנועה ממריצה את
ההזעה וההתאדות. כך יורד החום הכללי של הגוף, ונמנעות
מכות־שמש מגעילות. אבל הרבה יותר נוח, תודו, להשתזף
בשכיבה. זה מעיד גם על התחשבות בקהל הצופים. תמצאו
שאמבטיית־השמש העליזה ביותר היא על ערסל גבוה,
עשוי משמיכה או ברזנט, והתלוי בין שני מוטות־עץ ארוכים,
בין שני עמודי בטון, או על צוארם של שני שחקני
כדור־סל. בערסל די גבוה מתיר החוק להשתזף גם עירומים.
מה מותר ומה אסור לעיני השמש?
מותר: לאכול גזר. הוא ממריץ את הפיגמנטיזצייה של
העור, ומעניק לגבירתו גוזן ברונזה. מותר להתמרח בקרם.
לשזף את המקומות המקופחים: החלק הקדמי של הצוואר,
מתחת לסנטר, החלק הפנימי של הזרועות, החלק הפנימי
של הירכיים. לאו דווקא בריצה.
להכניס מקלות־עץ בין אצבעות הרגליים, כדי לשזף את
האצבעות עד השורש.
אסור: להשתמש בבושם. בשמים יוצרים, במגע עם
השמש כתמים על העור. הוא הדין עם שפתון ואודם ללחיים.
להתרחץ בסבון, שימוש תכוף בו עושה את העור רגיש.
להשתזף מתחת משקפיים, אם אין עניין מיוחד במסגרת
לבנה. להשתזף, מתחת לבד תחרים.
ללבוש עלה ירוק על האף. הכלורופיל שבו אינו
מסנן את קרני־השמש, והופך את העור לרגיש יותר.
לשזף עור מקומט מאוד. הקמטים נשארים לבנים,
ומודגשים יותר.

האשה חפע ןאת

האשזז חפש את

האשה...חפי;

ודא רוצי לקפוץ!

ספן רט

(המשך מעמוד )17

כדורגל

המזסחק הגורד

מעולם לא היווה מישחק כדורגל מסויים
סיוט כה גדול למספר כה רב של אנשים
במדינה. הכוונה היא למישחק האחרון בליגה
!הלאומית לכדורגל, בין בני־יהודה
ובית״ר תל־אביב.
בדרן מקרה נוצר השנה בליגה הלאומית
מצב מיוחד במינו. שתי הקבוצות מועט־

עד, חברה מהשכונה .״מי כאן האחראי?״
״מה יש?״
״אנחנו כמה חברה עם אופנועים, אולי
אנחנו יכולים להופיע בהפסקה?״
״במה אתם רוצים להופיע?״
״זה בסדר. הופענו כבר ביומן־קולנוע
ובמסיבות. אנחנו לא סתם חברה. אנחנו
אגודה.״
״מה אתם עושים?״
״אנחנו עוברים על מיכשולים, קופצים
על מקפצות ונוסעים אחורה!״
בקושי רב, לאחר שהוסבר להם שהאיצ־

הקולעים לצלחות־החרם
במקום יוני ם ופסיונים
דות לירידה לליגה א׳ .ההכרעה, מי מהן טדיון אינו מבוטח בפני אופנועים, הסכימו
תרד, צריכה להחרץ במישחק האחרון ש לדחות את הופעתם.
אחרי ההפסקה החל החלק השני של הייערך
ביניהן. מכיוזן שבמצב זה לא באה
בחשבון קניית מישחק בכסף, עשו שתי תוכנית. חצי תריסר רוכבים ניסו לדלג מעל
הקבוצות מאמצים נואשים להינצל מירידה, למיכשולים — שהיו מסומנים כ״בעלי מטר
גובה״ אך הגיעו, בקושי לחצי מטר בלבד:
לא באמצעות המישחק על המיגרש.
בתי־הדין של ההתאחדות ושל המדינה זאת היתד, התחרות על אליפות ישראל בנקראו
לפסול מישחקים קודמים של הקבו קפיצה. רק ג׳ורי על גבי אביר — הצליח
צות. המשטרה מנעה את עריכת המישחק לעבור את כל המיכשולים. הבאים אחריו
בשבת שעברה מחשש התפרעויות במיגרש הפילו את הקרשים, או פשוט לא מצאו
הבלתי־מתאים של בני־יהודה בשכונת־התק־ סיבה מדוע לא יעקפו אותם.
אחר־כך החלו המירוצים. כמה צופים רצו
וזה. אפילו ועדת הספורט של הכנסת נקראה
להתערב בעניין, קבעה שלצורך משחק זה כבר להמר על הסום שיזסה, אולם לפני
יש להקים גדר מיוחדת במגרש, ולהשקיע שהספיקו לעשות זאת, כבר סיימו הסוסים
בו עשרת אלפים ל״י. לשיא הגיחוך הגיעו את מסלול 500 המטר. במשך כל המירוץ
כמה עסקנים שהציעו לאחד את שתי הק השני, הצליף פרש במגלב על עכוז סוסו.
בוצות, כך שאף לא אחת מהן תצטרך הסוס הפילו מעליו ורץ במהירות החוצה.
היו עוד כמה סעיפים בתוכניה, כמו מי״
לרדת.
לקומדיה זו גרם המצב הבלתי בריא ה רוץ כרכרות, מיצעד העליות וכיסאות מוסישורר
בכדורגל הישראלי, שבו פירושה של קליים. אולם, חיש מהר הוחלט להפסיק
נשירה מהליגה הלאומית הוא כפסק־דין מוות את התוכנית. הודיעו אומנם על חלוקת
לגבי הקבוצה. כי לכדורגלנים המשחקים פרסים, אבל איש לא ידע מי זכה בפרס,
בליגה הלאומית יש מעמד של מיקצוענים, איזה פרסים ישנם ואיפה הם.
בעוד שקבוצות ליגה א׳ אינן יכולות ב
מגה?
אורוות המלד
רובן לאפשר לשחקניהן תנאים דומים.
רק אם תיפתר בעיית
המקיצוענותקומדב • *כ שיו, כשהם תייפ קיר קס הפר-
כדורגל הישראלי, לא יתרחשו עוד
יות כדוגמת זו הנערכת עכשיו סביב ה־ 20 עושים הישראלי, יהיר, נוח לרבים ללעוג
לרכב ישראל ולפרשיו. האמת היא,
מישחק הגורלי.
שהם לא אשמים. לפחות חלק מהסוסים הם
סוסים טובים ויפים, בעלי גביעים ופרסים.
יש אפילו תעודות על כך. גם הפרשים ד,ם
לא פחות גזעיים. הנה, למשל, ג׳ורג׳ אדם,
רק רבער כורת
מנהל חוות הארבעה בעכו, שהיה לא פחות
מדי שבת מתאספים כמה תריסרי ציידים מאשר מנהל האורוות של מלך יוגוסלביה.
בשטח החולות שמעבר לירקון, בצפון תל־אפילו
שלמה בר־שביט לקח את העסק
אביב. במשך שעות הם ניצבים בעמדותיהם, ברצינות, הכין ספר־בימוי מפורט, כמו למכמנים
רוביהם לשמים, ופולטים יריות הצגת תיאטרון. הזמינו גם תיזמורת בת
בקצב מהיר. אלא שלעולם אינם חוזרים 18 כלים. מנצחה, רומן מסינג, הכין עיבוהביתה
עם הצייד.
דים מוסיקליים מיוחדים לכבוד המאורע.
כי המטרה אליה מכמנים הציידים את
מה שהפך את המיפגן לקומדיה ולביזיון
רוביהם, הן צלחות חרס שחורות המעו היה חוסר יחס כלשהו מצד אגודת הפרש
פפות באויר. ספורט הקליעה אל צלחות הישראלי, שאירגנה את העסק. הרעיון כולו
החרם, חדר במאוחר ארצה. בכל העולם נולד במוחו של אליהו שוזרץ, יושב־ראש
משמש ספורט זה כאמצעי אימון לציידים האגודה, איש ראשון־לציון ומשוגע לסובחופשות
מעונת־הצייד.
סים. הוא פתח משרד קטן בקפה, בתל־הספורט
אינו קל כפי שהוא נראה וגם אביב, והחל מארגן את העסק.
התוכנית התקדמה יפה — עד לערב ה־לא
זול. כל יריד, אל צלחת חרם עולה
ליורה 30 אגורות ( 10 אגורות הצלחת מיפגן. בשתי החזרות הכלליות שנקבעו
היו נוכחים כל המשתתפים, מלבד הסוסים.
ו־ 20 כדור הצייד).
צלחות החרם השחורות מועפות באמ רוב הסוסים הגיעו לאיצטדיון חצי שעה
צעות מתקנים מיוחדים הנמצאים בשוחה לפני הפתיחה, אחרי שהיו בדרך יום שלם.
עמוקה כעשרה מטר לפני עמדות היורים.
במקום כרכרות הגיעו לאיצטדיון שתי
הצלחתו של היורה נקבעת לפי שיעור עגלות־זבל מהכפר הירוק, וגורדון, בעל
הפגיעות בעשר יריות או במאה. השיא היש בית־הספר לסוסים, איים להוציא את סוסיו
ראלי עד כה הוא 92 פגיעות מתוך 100 יריות. מהתחרות אם לא יתנו לתלמידיו להופיע.
למרות שבכינוס־הפועל השביעי, כבר משטרת ישראל לא הביאה את סוסיה, מפני
נערכו תחרויות במסגרת ענף ספורט חדש שאליהו שוורץ העליב אותה. עוד לפני שזה,
עדיין מסרבים מוסדות הממשלה להכיר התחיל כל העסק, הסיר מעליו שלמה בר־בקליעה
בצלחות החרם כבספורט. על אבי שביט את האחריות, נשאר רק כדי לחזות
זרי הספורט מוטל מכס כאילו היה תענוגם בקאטסטרופה הבלתי־מבויימת, עליה הוצאו
25 אלף ל״י.
של בעלי היכולת בלבד.

קליעה

העולם הז ח 1235

תשבץ הש&סמר

1235

התשבץ, תפעם, הוא קו־פרודוקציה
של פועל היהלומים בן התשע־טשרה,
משה שנק, שברו, תלמיד הגמנסיה
בן השבע־עשדה, אמנון אהרון. שני

נשברי התשבץ הם בני נתניה ויותר
לא גילו לנו דבר על עצמם. אולי
תקום עתה קו־פרודוקציה של שתי
נערות מנתניה לפתירת תשבץ זה?
מא ווז :
היקב ומז ה
)4עיר בנחלת־יהודה
)10 .הצדיקים
עליהם העולם
עומד• )11 סוציאליסט
יהודי)13 .
נאשם ברנול)14 .
נסע בסירה )15 .ממלכי
ישראל)17 .
מז קור• )19 אד.
)20 הסירו הקליפה.
)22 ממלכי פרם.
)25 לא מתוק)26 .
לא נימצא )27 .גברת
)30 .ראש־ממשלת
דניה )32 .איה)33 .
מנננו! החושד)34 .
תואר הולנדי)36 .
לא אשם )37 בירה
אפריקאנית )33 .אלי־לי־הבית
הרומאיים.
)41 אבי אביו)42 .
אוי )44 .ראשוני.
)46 מטיל קנס)48 .
קול נמוד )50 .בת
קול )51 .שם אי.
)53 לא לילה )55 .קיטור, הבל )57 .גל.
)58 יהיר )59 .קיסר ביזנטי )60 .מנשיאי
צרפת.
מאונך )1 :חוקר תנ״ד )2 .קרם)3 .
רעשו )5 .עיר מבצר יהודית במצרים)6 .
מלחיז ישראלי )7 .אבי שם )8 .שארית.
)9מפרץ בים הקאריבי )12 .נרגז )15 .החול
שלה )16 .שחקז ישראלי )18 .מחזאי
צרפתי )21 .שופט ישראלי )23 .שר)24 .

מתנה )26 .קיבץ )28 .קפל במעיל )29 .שחקו
קולנוע ותיאטרון אנגלי )31 .ספר בת־נ״ר
)32 .עז הבר )35 .משמש למאור)37 .
אחד האמוראים )38 .תקופה של עכשיו)40 .
כינוי לה׳ )41 .נשם של בוקר )43 .מטבע
יפאני )45 .ללא ספק )46 .מנהל משרד ראש
הממשלה )47 .חית־יער )49 .סבל בנמל)52 .
כלי חפירה )54 .ריקבון )56 .טסולם הקולות..
)58 ספר כריתות.

קולנוע

1 1 שינדים בקוי ה תחבזרה ה צי ס
רי תדוד 1
לרגל כריי ת שת• מנהרות בככר מגן

מוסרים בזה לידיעת הציבור, כי המפקח על התעבורה בתורת רשות התימרור
המרכזית, בתוקף סמכותו לפי תקנה (23א) לתקנות התעבורה (סדרי תנועה) ,תשי״ג—
,1953 ולאחר התיעצות עם ראש ענף התנועה של משטרת ישראל במחוז תל־אביב ועם
ראש עירית תל־אביב—יפו, בתורת רשות התימרור המקומית, הורה על שינויים

בקוי התחבורה הצבורית והיתרים לרכב אספקה לרגל חפירת שני
מעברים תת-קרקעיים בשטח ככר מגן דוד, כמפורט בזה־

א. שינויים בקוי האוטובוסים
תחנות קוי האוטובוסים , 13 ,25 ,26 יועתקו ממקומם ברח׳ מרכז בעלי מלאכה
ויועברו לרח׳ העבודה, בקטע שבין רח המלך ג׳ורג׳ ורחוב יוחנן הסנדלר, תחנת קו
האוטובוסים 61 תועתק ממקומה ברח׳ העבודה פנת המלך ג׳ורג׳ לרח׳ העבודה
פנת יוחנן הסנדלר.
תחנת קו אוטובוסים מס׳ 4תועתק ממקומה ברח׳ אלנבי, פנת טשרניחובסקי.
ותועבר לרח׳ אלנבי פנת הם.
תחנת קו האוטובוסים, מם׳ , 10 תועתק ממקומה ברח׳ הכובשים, פנת אלגבי,
ותועבר לרח׳ יונה הנביא, קטע שבין רח׳ הירקון ורח׳ הכובשים. תחנת קו אוטובוסים
מס׳ 16 תועתק ממקומה ברח׳ הירקון, פנת אלנבי, ותועבר לרציף הרברט סמואל
בקטע שבין רח׳ יונה הנביא ורח׳ גאולה.
תחנת קו האוטובוסים, מס׳ ,20 ,22 תועתק ממקומה ברח׳ שלום עליכם פנת
בן־יהודה ותועבר לרח׳ שלום עליכם פנת בוגרשוב•
תחנת קו האוטובוסים, מס׳ ,21 תישאר במקומה .

ב. היתרים לרכב אספקה
כמו כן הנני מודיע בזה לצבור, כי תנועת רכב לצרכי אספקה — תותר באיזור
הנמצא בסביבת ככר מגן דוד ורק בין השעות ,14.30—15.30 ; 9.30—11.30 והחל
משעה 20.00 ועד לשעה 6.30 למחרת בבקר.

׳מטרת המעברים היא להפריד פין חציית הולכי הרגל ובין כלי הרכב
העוברים בהצטלבות על־ידי מעבר בשני מפלסים -התחתון להולכי
רגל והעליון, לאורך הכבישים, לפלי־רכב. הפרדה ממין זה נהוגה כהרבה
מקומות בעולם, ונותנות בטחון יתר להולכי רגל ולכלי רכב ומקמצת זמן
כעת חציית הצומת הסואנת.

הנני פונה בבקשה לאזרחי העיר — לנוסעים, להולכי רגל, לנהגים ולסוחרים
ברחובות הסמוכים לככר להתיחס בהבנה למבצע טכני מורכב זה, אשר יגרום הכבדה
על התנועה במשך החדשים הקרובים, כדי להביא אח״ב שפור ניכר והקלה רבה על
כל גורמי התנועה, עם סיום העבודה

מרדכי נמיר

רא ש העיריה

שוחזתו

0 1 0 8

מו ע דון היםה תי כון

הרוצה אתה שבוע
חופש חינם?
הירשם מיד ל״מועדון ים־התיכון״

כל מי שיירשם עד ה־ 25 למאי לטיולים
היוצאים ב־ 18 ביוני יקבל חופשה של
שלושה שבועות בכפר הנופש הצרפתי באיגיון שביוזן,

* א0ן שו5
מוצר >ה>1נת
צמרמשיונימון!
אשר הצהיגו

במחיר של שבועיים ( 307ל״י 70 +דולר כולל כל האירוח,
הטיסה, המסים והניירות).
9חודש שלם באיטליה ויוון במחיר שלושה שבועות
( 540ל״י — 100 +דולר — כולל הכל).
ההרשמה: רח׳ מקוד, ישראל ,12 תל־אביב, טלפון .61066
תוכל גם לפנות בכתב, נשמח לשלוח לך כל האינפורמציה.

זה עתהיצאלאור

ל עו מ ת

ח , 0ו 3ו51

ביטאון סוציאליסטי עצמאי
..שוון״ מכעליס חימ״סב״נ׳

חברה

• עיון

סרטים יותר מהחיים עצמם
קאפו (ארמון־דוד, תל־אביב; חן. ירד
שלים; מאי, חיפה; צרפמליה) ה; א סרט
שממבט ראשון דומה שעלילתו לקוחה מאחת
העדויות במשפט אייכמן — עדותו של המלומד
היהודי־צרפתי ג׳ורג׳ וואלר, שגולל
במשפט את שואת יהודי צרפת.
לרגעים נדמה כי היה דה וואלר עצמו
שכתב את התסריט, שכן כל תיאוריו המזעזעים
בבית־המשפט, ביחוד אלה על
כליאת הילדים והתינוקות במחנה דראנסי,
מועלים בפתיחתו של הסרט בצורה מקפיאת

בעצם כל מה שקורה בחלקו הראשון של
הסרט, למרות היותו שיחזור קולנועי בלבד,
יכול היה להוות מיסמך במשפט. תיאור
המצוד על יהודי פאריס, שליחתם ברכבות
לאושוויץ, הפרדת הילדים מאמהותיהם, התיאור
המזעזע של אלפי הגברים והנשים
הערומים, המורצים בליל־גשם אל תאי-
הגאזים, הועלו על הבד בצורה אותנטית,
כאילו היו אלה צילומים תעודתיים.
כל זה משמש רקע לסיפורה של ילדה
אחת, עדית (סוזאן שטראסברג^ שניצלה
מן המשרפות הודות לרופא, המלביש אותה
בגדי אסירה פוליטית צרפתיה, מדביק
לה את זהותה ומעביר אותה על־ידי כך
אל אסירי המלחמה המיוחסים — הפוליטיים
והפליליים, שאינם יהודים.
״היא היתה בתולה.״ אולם תיאור
השואה אינו עיקר בסרטו של הבמאי הקומוניסטי
ג׳ילו פונטאקורבו. הוא רצה
לעקוב אחרי הדראמה הפסיכולוגית, המתחוללת
בנפשה של הילדה היהודיה בת ר,
, 14 שמשפחתה הושמדה וההופכת במרוצת
הזמן לקאפו — שוטרת פנימית במחנה־ריכוז,
המשתפת פעולה עם הנאצים, רודה
בחברותיה האסירות.
התמורה הנפשית מתרחשת בהדרגה. הרעב,
הקור, פחד־המוזת — כל אלה יוצרים
בילדה שאיפה אחת, שלעומתה כל שאר
הערכים הם חסרי־ערך — לחיות, בכל
מחיר. ישנה תמונה אחת בסרט הנחרתת
לבלי שכוח. עדית הקטנה מתנדבת לשכב
עם איש ם.ם. גרמני. מול פניו מדושני
העונג של הנאצי, המודיע בגאווה. :זכיתי
בהתערבות, היא היתד, בתולה,״ משתקפים
פניה החיוורים וספוגי־הדמעות של הילדה,
הלוחשת בקול חנוק :״אמרו ל י שאחרי
זד, אקבל אוכל!״
הגבר הגורע. אולם פונטאקורבו לא
הסתפק בזה. כדי להוכיח שבעצם שגתה
הקאפו הקטנה, וגם במצוקה הגדולה ביותר
ישנם דברים חשובים יותר מן החיים עצמם,
הכנים לסרט מלודרמת אהבה, השוברת
את אודירת הסרט ומקהה את חוד החץ
שהוא נועץ בלב הצופה. הוא הכניס גברים
לתמונה — שבויים רוסיים, אותם שיכנו
בקירבת מחנה האסירות הצרפתיות. עדית
היהודיה, המסתירה את יהדותה, מתאהבת
בחייל סובייטי (לורנץ טרציף^ ובהשפעתו
מחליטה להקריב את חייה כדי להציל את
שאר תושבי המחנה.
תוספת זו לעלילה, יותר משהיא מוסיפה
— היא גורעת.
אולם גם כמו שחוזק נשאר קאפו אחד
הסרטים האנושיים המעולים ביותר שנוצרו
על נושא השואה באיזו ארץ שהיא.

משחה ההון
אנשיהצמרת (פאר, תל־אביב; צרפה)

הוא מחקר חברתי־ספרותי על השפעתם של
אילי ההון הגדול בחברה המודרנית. הסרט,
המבוסס על ספרו של מורים דראו, שזכה
בפרס גונקור לפני 13 שניה, מתאר דמות
אופיינית של איל־הון צרפתי, שלכאורה
אינו תופס שום מעמד שלטוני, אולם למעשה
אוחז בידיו את גורלם של רבבות אנשים.
זהו שודלר (ז׳אן גאבין) ,בעל מפעל
סוכר, בעל בנק, בעל שורת עתונינק ונוסף
על כך — גם מפקד בלגיון־הכבוד הצרפתי.
ממבט ראשון הוא איש עסקים מפוכח
ושקול, הדואג רק להתפתחות עסקיו. מפעם
לפעם הוא תורם משהו למשפחתו הענפה,
רומז לשר־האוצר לדבר עם שר־הבטחון על
הענקת כוכב שלישי לגנראל מבני משפחתו
הפורש לפנסיה, או משפיע באמצעות עתו־ניו
על בחירתו של קרוב אחר לאקדמיה
הצרפתית. אולם השפעה זו אינה מבטאת
את מהות הכוח שהוא מרכז בידיו.
כי שודלר משחק למעשר, בגורלם של
בני־אדם. הוא אינו ם ומך על איש מלבד
יועצו האישי הנבון (ברנארד בלייר< ,אף
לא על בנו. כאשר מתברר לו שדודניתו

בי קו ר ת
העולס הזה 1235

הרה ליועצו הנשוי, הוא המחליט למי תינשא•
וכאשר מנסה בנו לעמוד ברשות עצמו,
ולתרום מכשרונו ומיוזמתו לעסקי המשפחה,
הוא הקובע את מידת הצלחתו.
ריאקציה מאחורי עיטורים. הדראמה
המרכזית מתרחשת סביב יחסיו של
שודלר־האב עם בנו, ועם אחיין שהוא ה־כיבשה
השחורה במשפחה (פייר בראסר).
כדי להגביר את תלותו של הבן בו, וכדי
לרושש את האחיין החצוף, שמעשיו מכתימים
את שם המשפחה, מנהל שודלר הזקן
משחק מניות בבורסה. חלק זה של
הסרט, שרובו הוסרט בבורסה הפאריסאית,
הוא מלאכת־אמנות נהדרת. דנים דה־לה־פאטלייה,
הבמאי, הצליח להמחיש בו את
אוזירת הבורסה וליצור סביבה מתח של
משחק רולטה. שודלר זוכה אמנם במשחק,
אולם הוא מפסיד את בנו.
זהו אחד הסרטים הצרפתיים הבודדים,
שמלבד רמתו האמנותית הגבוהה, המשתקפת
בביום השוטף והחי ובמשחק המעולה,
הוא נושא גם שליחות חברתית. הוא
מוקיע את הריאקציה הצרפתית הימנית,
מתריע על האפשרויות ההרסניות של הכוח
המרוכז בידר״ וחושף את דמותם האמיתית
של האנשים המסתתרים מאחורי עיטורים
של לניון־הכבוד ותוארי כבוד אחרים.

צחוק כש* 1״ם
הסטודנטים בצרה

(הזו, תל-אביב;

בריטניה) נימנה על אחת מאותן סידרות,
שכבר אין להן מספר, של קומדיות בריטיות,
השמות לצחוק כל נושא שמתייחסים
אליו עדיין במעט רצינות ויראת־כבוד.
בחירת הנושא כשלעצמו היא, הפעם,
מצחיקה. לפי העקרון שהדברים הנוראים
ביותר בחיים, כמו, למשל, החלקה על
בננה, הם מצחיקים כאשר צופים בהם מן
הצד, משמש הפעם מוקד הקומדיה —
רופא־השיניים. ודי להציג על הבד מקדח-
שיניים, שמראהו בלבד מעביר במציאות
חלחלה בנופו של כל אדם שני, כדי שהצופים
באולם יתפקעו מרוב צחוק.
אחרי שמוצו כל הבדיחות האפשריות על
רופאי־השיניים, שבשום אופן אי־אפשר להתאפק
מלצחוק להן, מוכנס לסרט גורם נוסף.
אל הפקולטה לרפואת־שיניים, בה מתרחשים
כל הדברים המצחיקים בסרט, מזדמן גנב
קטן, המנסה למכור לסטודנטים צבתות ו־מקדחים
דנטאליים, שסחב בטעות. בעקבות
זה הוא משתכן דרך קבע בין הסטודנטים,
יוצר סידרה חדשה של מצבים משעשעים.
אלא שיסוד זה, שיכול היה להיות אפיזודה
בלבד, מתמשך לאורכו של הסרט, ואם
כי הקומדיה מחזיקה מעמד עד הסוף, שוב
אין בר. הפתעות.
חח פעען
ן ^ ם לשפוט לפי טורי הרכילות המת־
\4פרסמים דרך קבע במאות עתונים אמריקאיים,
הרי זיוה שפיר־רודן היא כיום
אחת ר,כוכבות הפופולריות ביותר בהוליבוד.
אין כמעט יום בו לא מופיע עתון
זה או אחר בידיעה פיקאנטית או בסיפור
קצר שבמרכזו עומדת זיוה הישראלית.
כל זה החל אחרי שזיוה נעדרה מעיר
הסרטים במשך שבועות מספר, בהן שהתה
בפיליפינים, שם הופיעה בתפקיד ראשי בסרט
האמריקאי סאמאר. העובדה שזיוה
וכתה בתפקיד זה לצידם של השחקנים
נ׳ורג׳ מונטגומרי, שהוא גם הבמאי והמפיק
של סרט זה, וג׳ילברט רולאן מעידה
שזיוה החלה להיות מבוקשת.
סאמאר הוא סרט שזכה בפיליפינים לפיר־סומת
רבה ביותר בשל נושאו. הוא עוסק
בתולדותיו של הקולונל סאלזאר, משחרר

על השוו ב ^^ 1:,

מות פיליפיניות, רוכבת זיוה רודן (מימין)
עם ג׳ורג׳ מונטגומרי, בסרטה האחרון
סאמאר. בתמונה למעלה נראית זיוה
בסצינת התפשטות הלקוחה אף היא מהסרט.
הפליפינים. אולם מכיון שגם הפיליפינים
מתעניינים, כשאר העמים, יותר בנשים יפות
מאשר בגיבורים לאומיים, זכתה זיוה בפיר־טומת
רבה. בה הדגישו את היותה ישראלית.
לפירסומת זו היה ערך רב. כשחזרה זיוה
להוליבוד, זכתה להופיעה בחמישה מחזות
טלוויזיה.
אולם בעיקר רכשה תשומת לב בעקבות
הרומן שלה עם כוכב הקולנוע קרי גראנם.
אחד השבועונים ההוליבודיים הידועים אף
הציע לזיוה סכום כסף גדול עבור סיפור
אישי, כולל פרטים מלאים על הנסיונות
חהיפנוטיים של קרי, הידוע כחובב היפנוזה.
זיוה סירבה בהצהירה :״אינני מנצלת גברים
שיוצאים עמי!״
בינתיים גדלו הסיכויים שזיוה ״תקפוץ״ בקרוב
בפעם נוספת לחופשת מולדת, שעה שתופיע
בסרט איטלקי נוסף על רקע היסטורי.
תדריך אלה הסרטים הנזוצגיס בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:

9מעיין הבתולים

(בריהודה, תל-

אביב) — סרט הזוועה הפיוטית של גאון
הקולנוע השוודי, אינגמר ברגמן. המלחמה
הנצחית בין הטוב והרע, כפי שהיא משתקפת
בבאלאדה שוזדית עתיקה, על נקמתו
של בעל־אחוזה באונסי ורוצחי בתו.

ספארטאקוס

(אופיר, תל־אביב) —

קירק דוגלאס מוקף שחקנים בעלי־שם, ב־סרם־ראון
ה בעל נשמה, על מרד־העבדים ההיסטורי
ברומא. לורנס אוליבייה, צ׳ארלם
לוהטון, פיטר יוססינוב.

9גלוריה

(אסתר, תל־אביב) — אלי-

זבם טיילור ממחישה מדוע לא מגיע לה
פרס האוסקר, בו זכתה על משחקה בסרט
זה, בו היא מגלמת את צרותיה של נערת-
טלסון.

נווד וגאון

(אורניל, ירושלים) —

סאטירה על גאוני העולם המטורפים. אלק
גינס.
(ארמון,
9הצרפתיה והאהבה
חיפה) — הצרפתים טוענים לזכות המצאת
האהבה, בתיאור כרונולוגי של גילגולי ההמצאה
אל צרפתיות בגילים שונים.

9הכורת ג׳נטלמנים

(תמי, תל-

אביב) — קציני צבא בדימוס מנסים להוכיח
את יעילותם וכשרונם באמצעות שוד בנק
המתוכנן כמבצע קרבי. ג׳ק הוקינס.

9פוליאנה

(תל־אור,

ירושלים) —

היילי מילס משחקת את משחק האושר. מח־זירה
חיוכים אל פני עיירה שלימה ביצירה
של וולט דיסני. ג׳ין נוימן.
״ ירור

9תמימים
ופראים (
שלים) — חיי דים ין ושאר הנימוסים של
אסקימוסי הקוטב. סרס מאלף, אנטוני קווין.
העולם הזה 1255

נסאמאר מופיעה זיוה רזז־ן כבת־לווייתו
של משחרר הפיליפינים קד
לונל סאלזאר, שחי במחצית השניה של המאה ה־ . 16 בשתי תמונות

זיוה הנדיבה

אלה נראית זיוה בשעה שהיא מגישה עזרה לילדים פיליפיניים,
שנפגעו בעת המלחמה האכזרית בכובשים הספרדיים. היא אף מגישה
את טיפולה המסור לגיבור הסרט, שנפצע באחד מקרבות אלה,

מספר 1235

המחיר 60

אגורה

״הוא מתכוון
והגיש משנס
וגד מכוסמ׳
ההשמצות נגדור