גליון 1236 מתאריך 24 במאי 1961

מספד 1236

שנה 24

ט׳ פיון תשכ״א24.5.1961 ,

המחיר 66 אגו\*ה

יהלום

מחע חזויהש.1
איששבאמהשב!

מהקשוהחיסול רכושה ינון?
;ומלחמהבין הש.ב.
:משלהצבאי

8 §8 1א

דחף

ס ע ברגע הנו ח לד !

ישיר כל 20 - 10 דקות
לתל־אביב, חיפה וירושלים
נו ח ־

פ קי די ם 1
ת ל מי די ם !
ס טו דנ טי ם !
הרשמו עוד היום לקויםחחד עז ל*

הוצאת מ. מזרחי
רומן השבוע של
״מועדון הספר הטוב״

קצרנו ת
עבריתו /אואנג לי ת
(שני זוודשים, פעמיים בשבוע)

ב״אולפן גרג״
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
ת ל ־ א כי ב: רחוב גורדון 4
חיפה: בבית־הספר ״במעלה•
רחוב שמריהו לוין .30
מובטחת !
חצלחח

הסנה

הבוער

מאת צ׳רלס מורגנדל
האם זכאי רופא להמית אדם
כדי לשים קץ לסבלו? האם
זכאי ידידו הטוב ביותר של
המת לתנות אהבים עם האלמנה
היפה? עד היכן מותר לשאפתן
משפטי להרחיק לכת ברדיפה
אחר שאיפותיו?
על שאלות אלו ועל רבות
אחרות משיב מחברו של רומן
רב־מכר זה.
ההפצה הראשית:

מ. מזרחי, רח׳ אלנכי ,60
טלפון 5ה647ז תל־אביב

״העולם הזה״ ,שבועוןה חד שו ת הישראלי
המערכת והמנהלי : ,תל־אביב, גליקסון ,8פלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ ח״א,
סין העירך הראשי: אורי אמרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

בטוח ־ מ ה> ר

השיחה שאני עומד לכתוב עליה התנהלה
לפני קצת למעלה משבוע, על גבעה טרשית
חשופה. כסופרו הצבאי של העולם הזר,
זומנתי לחזות בתרגיל של צה״ל, שנעדר
באותו מקום.
על ראש הגבעה עמדה קבוצה קטנה של
אנשים. היו אלה הרמטכ׳׳ל ופמלייתו מהמטה
הכללי, מפקד גייסות השריון אלוף חיים
בר־לב, ראש אכ״א אלוף ארוזין דורון, ועוד
מספר קצינים גבוהים.
היתד. זו פגישתי הראשונה עם רב־אלוף
צבי צור — אך לא פגישתי הראשונה עם
״צ׳רה״ ,מפקד גדוד 54 של גבעתי, בו
שירתתי כטוראי במלחמת תש״ח.
השיחה עברה מאליה להלכי־הרוח השוררים
בקרב אזרחי ישראל, ולתפקידה של
העתונות בתקופה זו. בפי הרמטכ״ל היתד.
תלונה חמורה על מה שהוא כינה כ״שאג־נות״
האזרח. וזאת — שעה שמעבר לגבול
סיני הסמוך מגיעות ידיעות על התימרון
הגדול ביותר שנערך אי־פעם על־ידי הצבא
המצרי.
״הערבים מתעצמים! רמתם עולה בהתמדה,״
אמר צ׳רה ,״אסור לנו לשקוע בשאננות.
עבד אל־ נאצר אינו משאיר כל ספק
ביחס לכוונותיו. הוא מגביר את כוחו ומנטה
לאחד את העולם הערבי במטרה לחסל את
ישראל. העובדה שעכשיו שורר שקט בגבולות
אינה צריכה להטעות אותנו. מצרים
מכינה מלחמה.״

לא ודתה זו הפעם הראשונה בשבועות
האחרונים ששמעתי את האזהרה, כי אנו
עומדים בפני מלחמה. הרשיתי לעצמי אף להעיר
לרמסכ״ל, כי תכיפות האזהרות הללו
מעוררות חשדות בקרב הציבור הרחב. מאנד
רי־האזעקה של כמה כתבים הידועים כדוברי
צמרת הבסחון, כי לפי כל הסימנים יגיעו
המצרים לשיא כוחם ב־ , 1962 וכי בשנה זו
תפרוץ מלחמה, יוצרים הרגשה בלתי־נעימה
שמדובר על מלחמה יזומה מצד צה״ל, לא
להיפך. אם יפתחו כל עתוני המדינה לפתע
במסע התראה נגד ״השאננות״ ויקראו לכוננות
מוגברת — הדבר רק יחזק את
הרושם כי צמרת הבטחון מבקשת להכשיר
את הקרקע למלחמה חדשה, או לכל הפחות
ליצור היסטריה מלחמתית, ערב הבחירות.

״הצבא,״ השיב הרמטכ״ל ,״אינו מתערב
בפוליטיקה. כשאני מתריע נגד השאננות,
אני עושה זאת כי השאננות פוגעת בכוחו
של צה״ל — לא כדי לעשות תעמולה ל־מפא״י.״
לבקשתי,
נתן כמה דוגמאות.

#יחם האזרח לצבא הקבע: לא

מזמן נשא צ׳רה הרצאה בפני מדריכים של
תנועות הנוער. בתום 1ההרצאה קם אחד המדריכים
״צוציק בן 19״ כדברי צ׳רה —
ואמר :״מה הייחוד של קציני קבע? הם קאר־ייריסטים,
נוסעים במכוניות צמודות וחיים
כמו לורדים!״ סיכם צ׳רה :״זה מזעזע לשמוע
דבר כזה מפי בחור צעיר. אני משוכנע
ששירות בצבא־הקבע הוא ייעוד. במידה ורואים
את בעיית בטחון המדינה כבעיה
חיונית, הרי שאלת קציני הקבע היא בעיה
קרדינאלית ממדרגה ראשונה.״
חברות סאלוניות רואות את קציני־הקבע,
לדברי צ׳רה, כבטלנים שאינם יכולים להסתדר
בחוץ .״והלא אנחנו יודעים,״ אמר ה־רמטכ״ל
,״שכל בחור בינוני העוזב את צבא
הקבע נחטף מיד לתפקיד אזרחי המשתלם
הרבה יותר.״
• התנדבות לחיל אוויר: המשפט
שכאילו נאמר בפי פרופסור רוטנשטרייך
״מדוע דווקא הטובים לטיס? מדוע לא למדע?״
פוגע באחד הענפים החיוניים של
צה״ל .״תוצאת כל מלחמה תלויה כיום בעליונות
אווירית,״ קבע צ׳דה .״כוחנו הכספי
מוגבל. על כל מטוס שאנו קונים,
יכולים המצרים לקנות עשרה. התשובה היא
שנציב מולם טייסים טובים יותר. ולכן
הטובים לטייס.״

אני משוכנע שאין אזרח נאמן
שאינו רוצה לראות את צה״ל עומד
רמה מיקצועית גבוהה ויעילה. אני
כל אזרח ישקול בכובד ראש
את צורכי צה״ל בשטחים
לא כן באזהרות הסתמיות
אחרי גילויי פרשת לבון,
קופץ לדום כל אימת
״בטחון״ .הוא רוצה שיפנו
תו: לא לתחושת־הפחד

מכתבים
היהודים והגזענות

מדוע צריך היה משפט אייכם! להסב את
תשוטת־לב הקהל מ! הבהירות המתקרבות?
כי נוכח גילויי המשפט, מתחיל כל יהודי
שחזה מבשרו את מעשי הזוועה — או אפילו
אם היה אז בארץ — להעלות בדעתו את
ההישגים הגדולים
שהשיג העם היהודי
מאז קמה המדינה.
באותם ימים חשוכים
ירקו ליהודי
בפרצון* והוא לא
הניב. יכלו להובילו
בצאן לטבח והוא
החשה ; היה מתבייש
ביהדותו. לא
היתה לו כל גאווה.
הוא הושפל עד דכא
ולא הרים ראש. ואילו
עתה יש לו
מרינה יהודית, הוא
יכול להרים ראש
בגאווה על עצם היותו
יהודי. הוא אייכמן יודע שעכשיו יכול
העם היהודי להשיב
מלחמה השערה לאויביו ואו־ להנחילם מפלה.
משפט אייכטן הוא שגתז ונותן לכל יהודי
כאשר הוא להביז את גדולת ההישג.
ולמי מייחם היהודי הפעוט את ההישג
הזה, אם לא לאותו זקז בעל שערות השיבה
המתנופפות, לאותו זקן שגדולי העולם
רוצים להיפגש איתו? בעדו הם יצביעו גם
הפעם, ודברים פעוטים כמו שחיתות ופרשת
לבון אינם יכולים להחליש את הרושם האחר
בדורו. משפט אייכמז, אם כן, שימש
ומשמש תעמולת בחירות טצויינת למפא״י,
ואידיאולוגיה כמו — שלום במרחב, השת־לבות
במרחב החזרת הפליטים כדי להשיג
שלום, איז מקומה בשעה זו, ויש לחכות
עד שיישכח האתמול וייוולד טהר חדש.
דויד מסלון, רסת־גן
בעיצומו של משפם אייכמז, מצא משרד
החינוך לנכון לשלוח משלחת לגרמניה, כדי
ללמוד אצלה ״שיטות חיגוד״ .זוהי שע־רוריה!

בן־אברהם, תל־אביב
בינינו לבין עצמנו, משפט אייכמן רחוק
מלהיות משפט הוגן, מאחר שהוא מתנהל
כניגוד לכמה עקרונות:
א) הנאשם צריך להיחשב כזכאי עד
אשר _ ואלא אם — הוכחה אשמתו. לפיכך
אין לאישים רשמיים להכריז על אייכמן
כ״רוצח מיליונים״ לפני מתן פסק הדין.
בז אין נפגע או קרובו מוכשר להיות
שופט של פוגע. אף־על־פי-כן מתנהל המשפט
תוד הדגשת הקירבה בין הקורבנות
והשופטים. מר האוזנר ליבן שאלה זו,
אד מסופקני אם היה מצדד בשפיטת חיילי
צה״ל המעורבים בעניין כפר קאסם על־ידי
שופט מבני המיעוטים הגרים במשולש. נם
טבלי לדון עקרונית, נודה כי הצורה שבח
מכוונים הדיונים בירושלים אינה משפט
כמובן המקובל, כי אם אמצעי פירסומת
לאסוננו וחידוד רגשות־הנקם־והשיטנה, כשם
שמשפט דרייפום שימש כתירוץ וכמניע
לרגשות אנטישמיים.
אם לאייכמן לא מניע משפט־צרק ואם
יש ״לזכור את אשר עשה עמלק״ נודה
שאנו רוצים בהצנת טלוויזיה ובנקם, לא
נתיימר לחתור לקראת צדק ונמסור את
אייכם! למשפט נוסח טוביאנסקי או לינץ׳.
תפקיר בתי־המשפט לחתור לקראת אמת
אובייקטיבית ובתור כאלה הצליחו לרכוש
אמון בקרב הציבור דווקא בתקופה של
מועלים ופרשות מרגלים. נקטה ותעמולה
אינם מתפקידם.
מיכאל בנסביץ׳ ,חיפה

חשבון כחירות

לפני הבחירות לכנסת הרביעית ולרשויות
הסקוטיות, היינו עובדים בבניין והשתכרנו
יחד 20 לירות יומית. ערב הבחירות פנו
אלינו פעילי מפא״י, דוד חדר ועובדיה
שאמי, וביקשונו לעבור למען המפלגה בשכר
25 לירות ליום. קיבלנו את המשימה ופעלנו,
על אה שלא השתייכנו לשום מפלגה.
למחרת יום הבחירות, כשפנינו לפעילים
אלה כדי לקבל את שכרנו, דחו אותנו
בלד־ושוב. פנינו לסניף* המפלגה. אבל בם־

יוסף ואליאב שהרבני
כם ו* קיבלנו מיבתב ובו הם מביעים
׳יח לעמלנו ומקווים שנם נפעל במערכות
שואלים כיום, בשעה שהבחירות
אם מפלנה הקוראת לעצמה טפי
זיא בעלת קרנות של טיליו־כה
לקפח אותנו ולגזול את
וביחור שאנו כיום חיילים
י עכורה?
ואליאס שהרבני, אשקלון

זבע כי עטנו והשקפתו
101 ות. דיעה זו אינה אלא

1מש ׳*1־ 141 ד ^י דו ע ^ הי ה שכל אדם
40/ז1א
£4 *01־*? 1ז
אס 84 1:1.1
^ 004-

בעולם, מכל אומה שהיא ומכל נזע ביאר
לוני, יכול לתתנייר ולהתקבל לעם היהודי,
כהבר מן המניין, בעל זכויות שוות וחובות
שווים. ברור אם כן, כי הגזענות היהודית
אינה גזענות פיסית־ביאולונית, אלא עליונות
מנטאלית גרידא, שכל אדם בעולם יכול
לקבלה אם אד יתעמק ויחקור בטעימת
הרות היהודית. מכאן א *1מסקנה מרחיקת־לכת
יותר: העליונות השכלית־רוחנית של
היהדות אינה תלויה ביהודי עצמו, אלא
במקורותיו הרוחניים — האמונה, שמאז
ומתמיד איחדה אותו, פיתחה בו מנטאליות
גבוהה וכוי. כלומר: איז אדם בישראל
הטוען להיות אדם עליון כשל ניטשה או
הנאצים.
תשאלו אותי כיצד, אם כן, פותחה המנטאליות
הזו גם ביהודים שנטשו מקור
אמונתם וכפרו בדת ובאמונה? על כד אין
לי לענות אלא את התשובה הבאה: נ.
טורוב ב״פסיכולוניה של הציבור״ כבר קבע,
כי כשם שקיימת תורשה פיסית לכלל
ולאינדיבידום, כד יש תורשה רוחנית־מנטאלית
בכל אדם וארם שבאומה — ואם
הנחנו והסקנו כבר שאבותינו, מהיותם
צמודים לדת ולאמונה, היו בעלי רמה
שכלית נבוהה, הרי שגם בניהם, אפילו אם
נטשו את הרת וטישטשו את רמתם זו, יש
בהם אותת דרגה של דרגת־שכל גבוהה
ד״ר י. שוורץ, פרדסחנח

על האחרת

ביריעה קצרה במדור ״אנשים״ (העולם
הזה )1225 הוזכרו קורות אהבה אומללה,
וכשקראתי אותה כימעט בכיתי. מי יודע
כיצד הייתי מניבה אם מיקרה שכזה היה
קורה לי?
מיקרים כאלה ישנם למאות יאלפים ולכן
איני מבינה מה צריכים להמציא סיפור
נום!* ,או לפרסם רכילות כוזבת מבלי לדעת
כיצד באמת התרחשו
הדברים. באמת שהגורל
מתייחם אלי
יפה והסיפור בצבעיו
הטבעיים הרבה
יותר בהיר.
מכיוון שנ׳וקי היה
חברי בזמן שהותו
בארץ, טבעי הדבר
שהיה ברצוני לראותו.
אד לא זו היתה
מטרת נסיעתי. הנסיעה
תוכננה עוד
לפני התגייסותי ל־צה״ל
ואז לא ידעתי
על קיוטו של
ג׳וקי. חסכתי לנ׳ו־קי
ארקין את ״העמק
כורה
הקשה״ להחליט
ביני ובין ״האחרת״
,מכיוון שג׳וקי ואני נפרדנו לפני
שנולד העולם הזה ,1225 שהביא לעולם את
בעיית ״השנייה״.
אגב, את נ׳וקי לא מצאתי בזרועות ״האחרת״
,אלא מחכה לי בנמל ניו־יורק —
לאה בנק, ניו־יורק
לבי•
הקוראה בנק היתה חוסכת לעצמה נזירחה
רבה, אילו נזהרה מלכתוב לידידיה בארץ
— גידמת שונה במקצת.

עניי יפו

אנו מודים לכם מאוד על שפירסמתם את
האמת על מצבם העגום של עניי יפו ועל
התקלות בחלוקת העזרה המיועדת להם ואינה
מגיעה לתעודתה. מאמינים אנו כי
כתבתכם תסייע בקידום המצב ופיתרונו.
מוחמד עלי אוסרוף, ועוד
חמשה חותמים, יפו

תנו דה (חמש!*)

כל זמן שחשבתי שהאלמונית מראשון־
לציון רק מנסה לחפות על אותו רופא צעיר
— מילא. אבל כשהיא הופכת את כל העניין
לוויכוח עקרוני (העולם הזה — )1235 זה
כבר יותר מדי. איז דבר גרוע מן ההתחסדות
האינפאנטילית שלה. איז נם מינהג
מזיק ודוחה יותר מזה שהיא נוהגת בו —
לתת, אבל לא את הכל. זה מתאים יותר לסוחר
מאשר לצברית בריאה בנפשה ובגופה.
שולד, שר, תל־אביב
מתור עיסוקי בסוציולוגיה, לא יכולתי
שלא למצוא ענייו במיכתבה הארור של האלמונית.
כי הוא ביטא את יסוד היחסים
המיניים בחברה הישראלית. לא רק בגיל
הצעיר, כשקיים מאבק נפשי סביב שאלת
הבתולין, אלא בשלבים המאוחרים יותר של
החיים — נם בין זוגות נשואים. עצם המושג
״לתת לו״ הוא שורש הרע. מתור שמשתמשים
בביטוי זה בגיל צעיר, נוצר
הרושם כי באקט המיני הבחורה היא
הנותנת הנאה והבחור המקבל. בתהליד תת־הכרתי
איטי נוטות מתוך כר נשים רבות
לאפאטיה סכסואלית בראותז את עצמן מעניקות
משהו במקום להיות שותפות מלאות.
לא פעם שאלתי את עצמי, אם לא היה
כדאי שהמחנכים יעמדו על בעיה וו, ובמקום
״לתת לו״ יחדירו בקרב הנוער טונה
נכון יותר, הולם יותר.
ד״ר אלפרד זדיינר, תל־אביב
עכשיו שקראתי שחליפת המכתבים עם
האלמונית שימשה נושא לדיון בתנועת נוער,
ברצוני לספר לכם על שימוש אחר באותו
נושא. הרעיון צץ באחת ממסיבות
החברה שלנו. כרגיל, נסבה השיחה על העולם
הזה. המארחת הוציאה את הנליוז האחרון
שלכם והחלה מקריאה את המיכתבים
בער וננר לתת לו. ואז מישהו אמר:
״תארו לכם שזה היה קורה בשוודיה, עם
עודן* הבחורות שלה, איזה מיכתבים היו
מניעים למערכת של העולם הזה השוודי!״
התהלנו בו במקום לחבר מיכתבים כאלה.
יצאו דברים גיפלאים כמו :״אל תתז
לה!״ או :״נער מופקר. כל בחורה יכולה
לזכות בחסדיו אם רק תזמין אותו להצנת
קולנוע ״.האפשרויות בלתי־טוגבלות.
נחמן רז, חיפה

מיה 1האיש?
זהו מר טמפו ! הנציג של המשקה הפופולרי
ביותר בישראל. שימו לב ! מר טמפו מסייר
במסעדות, בבתי קפה, ליד קיוסקים, בשפת
הים, בקיצור, בכל מקום שם שותים טמפו,
כלומר ...בכל רחבי הארץ. מר טמפו לא
מסייר לשוא. כוונתו להוכיח את אהדתו למאות
האלפים המעדיפים בצדק את טמפו על כל
משקה אחר, וזאת בדרך הפשוטה ביותר: הוא
יעניק לאדם הראשון בו יתקל כשהוא שותה
טמפו, רדיו־טרנזיסטור ״רונית״ מתוצרת
אמקור־אמרון. ובכן סיסמתנו מהיום:
״טמפו נותן טמפו״
לטובתכם עקבו אחרי מר טמפו
שורק את אביסל

בחיוכה
כבשה א ת העולם

פומר גריבר מעיד*
מעל לצו התפקיד, מעבר לקריאת החובה
עויביה מקסימות
תודותל*
במדינה העם
י־ה׳הודים דא זעקו

משחת שיניי םשל ״ תיא ־
ב ש פו פרת עם הראש החדש
פרסום מלניק

זה עתהיצאלאור
לעומת ביטאון סוציאליסטי עצמאי

חג ר ה

האם מתנגדת מדינת־ישראל רק לפשעים
המבוצעים נגד היהודים?
לעתים מתקבל רושם כזה. החוק לעשיית
דין בנאצים ובעוזריהם מייעד את עיקר
סעיפיו ל״פשעים נגד העם היהודי״ ,כאילו
קיים הבדל עקרוני בין אלה לבין פשעים
נגד כל חלק אחר של האנושות. גם במשפט
אייכמן לא הוזכרו עד כד, פשעים אחרים
של המישטר הנאצי — כגון הכחדת
העם הצועני, שהושמד כולו מבלי להשאיר
אחריו שרייד וזכר באירופה.
אולם המיבחן האמיתי לתחושה מוסרית
מיוחדת זו באד, החודש בשטח אחר.
עוצבות המיכצע חוזרות. מן החלק
•הדרומי של היבשת האפריקאית מגיעות
לישראל ידיעות מחרידות. הן מתארות
מיבצע מודרני של ג׳נוסייד — השמדת עם
— שהזכיר את עלילות אייכמן לפרטי פרטיהן.
אלא שבמקום הנאצים באו הקלגסים
של מישטר פאשיכזטי אחר, ותיק עוד יותר:
הרודנות הפאשיסטית של סאלאזאר בפורטוגל.
למעלה
משבעים אלף איש עברו עד כד,
את הגבול מאנגולד. הפורטוגלית לקונגו.
הסיפורים בפיהם מזכירים את העדויות האיומות
ביותר במשפט אייכמן. פליט אחד
יצא מתחת לערימת גוויות, אחרי שנחשב
למת. אחר נשאר אחרי שנידון פורטוגלי
עבר את גופו העליון מספר פעמים. כמו
•הנאצים, משתמשים גם הפורטוגלים בתחבולות
שונות כדי לרכז את תושביו של כפר
במקום אחד, למען אפשר יהיה להשמידם
כולם בבת אחת, ביריות מקלעים.
לעיני האנושות קמה שוב התופעה של
״עוצבות־מיבצע״ ,המביאות את ״הפיתרון
הסופי״ לארץ שלמה. עוצבות אלה כבר
מחקו מעל פני האדמה עשרות כפרים, הרגו
ללא אבחנה גברים ונשים, זקנים וטף. כמו
בימי מלחמת הגטאות, מפעיל הצורר מטוסים
ויחידות־צבא, נעזר בכנופיה של קלגסים
מקומיים שכיריה מספר ההרוגים, הפצועים
והפליטים, כבר עלה על מאה אלף — אף
שמספר המורדים, שהרימו את נם המרד
נגד המדכא, אינו עולה על מאות.
פקידים סורטוגליים מדברים בגלוי על
מיבצע־השמדה מחודש, גדול פי כמה.
הוכחה עגומה. פרטי הזדדעות מתפרסמים
בכל רחבי העולם. מגיעים גם לישראל
מעל עמודי שבועונים אמריקאיים,
בריטיים וצרפתיים, ביניהם בעלי נטייה ימנית
וקולוניאליסטית.
•ההגיון מחייב כי גילויים אלה יעוררו
דווקא בישראל הד עמוק יותר מאשר בכל
ארץ בעולם. אולם ההד בישראל הוא ביט־עט
אפסי. הציבור אינו מתקומם. משרד־ההוץ
הישראלי לא נטל לידיו את היוזמה,
לא החליט כי משימתו הקדושה היא להז
עיק
את האו״ם ואת מצפון האנושות. שוב
תגובה רשמית או רשמית־למחצה לא באד,
מצד המדינה השופטת את אוולף אייבמן,
וד,מתמרמרת על כך כי העולם כולו אטם
את אוזניו כאשר מיליונים הובלו לטבח.
הדבר מוכיח בצורה עגומה כי גם מדינת
ישראל עצמה לא למדה את הלקח מן המשפט
ההיסטורי המתנהל על אדמתה.

מ שפ ט אייבמן
עיטור ההצלה
הזוג הקשיש המדבר הולנדית, שירד השביע
מכבש מטוס אל על, לא היה שונה
מכל זוג אחר של תיירים המבקרים בארץ.
בכל זאת היד, ביקורו מיוחד במינו: פרגץ
וגזינה בקר נשלחו הנה על חשבון עתון
הולנדי, כפרס עבור מעשה אנושי גדול.
בימי הכיבוש הנאצי הסתירו השניים שמונה
יהודים, במשך ארבע והצי שנים, בספינת־נהר
שבנר, בקר בעצמו. העונש שהיד. צפוי
לו ולאשתו בכל יום: מוות בתלייה.
שמונה הניצולים, שנשארו בהולנד, לא
ליוו את הזוג. הזקן והזקנה באו לבדם,
סיירו בארץ כדרכם של תיירים רגילים,
חזרו לארצם, אחרי שהשמיעו את דברי
ההתפעלות הרגילים. אולם ביקורם עזר
לשים דגש על אחד המחדלים המחפירים
ביותר של המדינה: המחדל של כפיות
התודה.
<*! ו!ו״גץי . 1באפרה את אדול!
אייכמן, ובהביאה אותו לדין בירושליב
נטלה מדינת ישראל לעצמה את ד!,כוו
לשפוט בשם ״העם היהודי״ .היא לא נטלו
לעצמה את הזכות ההפוכה: להודות בשנ
אותו עם. בבואה לשפוט ולענוש, לא באו
לציין, לשבח ולתת פרם.
במהלך המשפט הוטל אור על עשרוו
דמויות אציליות, בנות כל העמים, שחירס
את נפשן כדי להציל יהודים, מעל לצו
התפקיד ומעבר לקריאת החובה. אחדים מ
הגיבורים מפורסמים: מלך דנמארק, שד,ג
על יהודיו; הדיפלומאט השבדי בהונגריז
שהציל מאות וליווה בעצמו, עם מיטען ש׳
רפואות ומזון את מיצעד־המוות המסורס:
של יהודי בודפשט לגבול האוסטרי; המפקו
הגרמני של נמל קופנהאגן, שהזהיר או
יהודי הארץ מפני ההשמדה הקרובה.
אולם רבות מן הדמויות המפורסמות
פחות, נזכרות רק בדרך אגב. אחדות מה
ניספו, כמו הסמל הגרמני שולץ_ ,״
ליהודי ווילנה׳ גילה להם את זהותו
אייכמן, והוצא להורג על־ידי הנאצים.
אחדות עודן חיות: למשל, הסמל ו
שהוזכר השבוע על־ידי רופא י הו־גראד.
סמל זד, הציל את חייו
בעזרת רשיון־תנועה, בא
המלחמה לביתו בדי לשפוך
לבכות ולהסתייג ממעשי עף
אחדות מהן הלכו למל׳

• מימין השופט הלו׳ ,משמאל הנזתרגם
רוזן.

• עיון • בי קו ר ת
הנזזלם הזה 6ג>2

**עשה כעדר כבשים, שהגיע זמנו
לבחור לו רועה. המועמד העיקרי היה
גבר קשיש ופיקח, שנופף את מקלו מעל
לראשו וצעק :״זאב! זאב!״ הכבשים נבהלו,
התקבצו סביבו בפחד ובחרו בו פה אחד.
ראה הרועה שזו שיטה טובה, והחל חוזר
עליה לעתים מזומנות. כאשר רטנו הכבשים
על המירעה הגרוע, צעק ״זאב! זאב!״
הכבשים הצטופפו סביבו בחרדה, ושכחו את
העשב. הזאב לא בא .״זה טוב בשביל המוראל
שלכם!״ צחק הרועה.
כאשר התנגדו הכבשים לגז הצמר שלהן,
צעק הרועד ,״זאב! זאב!״ והנחית במקלו
מכות אדירות על האבנים שבשדה. שוב
התקבצו הכבשים בחיל ורעדה. כאשר הזאב
לא בא, אמר הרואה :״אתם רואים? הבהלתי
אותו!״ הכבשים מסרו את הצמר בתודה
ובהוקרה.
לפני כל בחירות, כאשר הופיעו רועים
אחרים בשדה וביקשו להיבחר, צעק הרועה
הזקן :״זאב! זאב!״ כל הרועים האחרים
נסו על נפשם. הכבשים נערכו להגנה היקפית,
והרועה המטיר אבנים לכל עבר. הוא
נבחר ברוב גדול.
המשך הסיפור? כל ילד בישראל מכירו
היטב. הכבשים התרגלו לשיגעונות הרועה.
כאשר צעק ״זאב! זאב!״ המשיכו לאכול את
העשב בשקט, ואף לא הרימו את עיניהן.

השיגרתית כי ״נאצר זומם להשמידנו״ —
מילים שהפכו פסוק־חובה בכל נאום של
אלוף, כמילים ״בימים טרופים אלה״ בנאום
של עסקן ציוני. בנאום רב־רושם הוסיף כי
צבא רע״ם התקדם התקדמות אדירה מבחינה
כמותית ואיכותית, שהוא שופע נשק
חדיש, וכי יער של בתי־חרושת משוכללים
צומח במצריים. לולא ידענו מי המדבר,
יכולנו לחשוש כי הוא מצטט חוברת־תע־מולה
של גמאל עבד אל־נאצר.
אחרי הסולן, באה המקהלה. לפי פקודת
שרביטו של מנצח אלמוני, פצחו סוכני מש־רד־ר,בטחון
בחצי תריסר עתונים בשירה
אדירה. בזה אחר זה החלו בפירסום סידרות
מאמרים, מלאות סטאטיסטיקה מפורטת ו־

בערב שבת, בשעת השיא של ההאזנה,
מסר קול ישראל את הידיעה המבהילה כי
בורגיבה ניבא, בנאום אותו נשא בארצות־הברית,
כי מלחמת־אלג׳יריה שנייר, עומדת
לפרוץ בישראל.

למאזינים הנפחדים לא נשאר
ספק כי הכוונה היא למלחמה מיידית,
או קרובה כיותר. כאשר
נבואה כזו כאה מפי המנהיג הערכי
המתון ביותר כמרהב, יש
בה כדי להדהים ולהזעיק.
למחרת היום בא פירוט הנאום בכל עתו־ני
הבוקר. נסתבר כי בורגיבה אמר דברים
איומים, העולים על דברי־ההשמצה הקיצו־

בימים האחרונים ניתנה לאזרחי ישראל
ההזדמנות להיווכח כיצד פועלת שיטה זו
הלכה למעשה.

**ץ עת השי״ן היתד, כאשר הכריז דויד
^ בן־גוריון, בכנס מטות־הבחירות של
מפא״י, כי ״השקט הוא מדומה,״ כי ״מאיימים
על שלומנו וקיומנו,״ וכי ״לא רק
גבולותינו בסכנה, אלא עצם קיומנו.״

מאז לא עוכר יום, מכלי שדיוקנו
המזוויע של הזאב יצוייר לנגד
עינינו.

במשך שנים לא הבליטו עתוני ישראל
תקריות עם מסתננים. לפתע כבשו המסתננים
את הכותרות הראשיות, לעתים בצורת
שני הרוגים ביממה. האזרח התמים חייב
לקבל את הרושם כאילו חל לפתע שינוי
דראמתי בגבולות — רושם כוזב לחלוטין.
ראש המטה הכללי של צבא ההגנה לישראל
מנהיג את העתונות, כפי שהנהיג פעם
את שועלי שמשון. הוא לא הסתפק בקביעה

| /תעמולת־זוזעה. היא מבעיתה למדי כשן
לעצמה. אך בהיותה רק חוליה אחת בשרשרת
של ידיעות ומעשים, פרט אחד ב־מיבצע,
היא מחייבת מחשבה.

מדוע בא מיבצע זה דווקא עב־שיו?
אפילו
יוצרי הבהלה אינם טוענים כי
קרה משהו מיוחד. הרמטכ״ל לא הסתמך
בנאומו על מאורע שאירע החודש, או אפילו
השנה, אלא על תהליך ממושך והדרגתי
של שנים אחדות. מאמרי הבהלה בעתונות
אינם מצביעים גם הם על שינוי פיתאומי
כלשהו, המחייב אזעקת־פתע.

אין מנוס מן המסקנה כי המיבצע כולו,
על נאומיו ומאמריו, שקריו ועיוותיו, פעולותיו
ומחדליו, מהתה חלק בלתי־נפרד ממע־רכת־ד,בחירות
של דויד בן־גוריון.
אם היה ספק בכך, הרי באה מפא״י עצמה
ופירסמה השבוע מודעת־בחירות. אחרי הסתמכה
על הנוסח המסולף של נאום בורגי־בה,
קראה המודעה :״יש מי שנושא באחריות
זו (לענייני בטחון) וחייב לשאת בעולה
בכל ימות השנה, גם כאשר בחירות בשער.
אם מרתיע צד,״ל את נאצר, קאסם,
חוסיין וכל אותה כת של שליטים ערביים
— הרי זה פרי המאמץ הבטחוני הממושך,
בהנהגת האנשים שהשכילו לראות מראש
את הסכנות, הגבירו את ציוד הצבא וחיזקו
את רוחו וכושרו. הם עשו זאת בעבר
— הם יעשו זאת בעתיד!״

על כן, כאשר רוצים עתה לצעוק
:״זאב! זאכ אין מסתפקים
עוד כנאום מיקרי או בתק־רית
סתמית. עוכדה שיטה מיק
צועית, מחושכת לפרטי-פרטיה.

היה זה ההיפך הגמור מתוכן
הידיעה המקורית ב״קול ישראל״.

ך* שה לתאר דוגמה מובהקת יותר ל־

יש רק תאריך אקטואלי אחד
הקשור כמיבצע זה. הוא חל כחודש
אוגוסט -היום בו יבחרו
אזרחי ישראל את הכנסת.

יום אחד הופיע זאב אמיתי. הוא
היה כושל וקצר־רואי, והבכשים
יפלו לגרשו כנר,ל, אילו נערכו להגנה.
הרועה צעק :״זאב ! זאב!״
אכל אף כיכשה תמימה אחת לא
שמה לכ. הזאב אכל את כל הכב־שים,
וכסוף, לקינוח סעודה, גם
את הרועה.
יו ימים כאשר לא היה דבר קל בארץ
( | מיצירת בהלה של מלחמה. די היה
להתיישב ליד המיקרופון של קול ישראל
ולהגיד ב־ 17 שפות את שתי המילים ״בר־ווזי־מים״
.אז קמה הארץ על רגליה, הגברים
טיפסו על כיסאות כדי להוציא את ציוד
המילואים מארון בגדי־החורף, וראשי מפלגות
בירכו במילים חנוקות, הזיות דמעות של
התרגשות, את ידי צה״ל.
בינתיים קרו כמה דברים בארץ. הודות
לפרשה נסתבר לציבור כיצד נוהלו ענייני
ד,בטחון וכיצד נתקבלו החלטות גורליות
בשנת .1954 ראשי מפא״י ועסקני בטחון
האשימו איש את רעהו בשיגור צר,״ל לפעולות
נועזות, שכל מטרתן לא היתה אלא
לקנות את ליבה של הקצונה לסיעה זו או
אחרת.

הוא לא אמר כי יש לגרש את אזרחי
ישראל חזרה לאירופה .׳הוא לא אמר כי
מצב ערביי ישראל דומה למצב היהודים
באירופה הנאצית. להיפך, הוא אמר כי במצב
עגום זה נמצאים פליטי פלסטין, במחנות
הנמצאים דוזקא במדינות ערב.
הוא לא אמר שעומדת לפרוץ מלחמה. הוא
רק ניבא שסיכסוך מזויין עלול לפרוץ,
במוקדם או במאוחר, מחר ״או בעוד עשרים
שנה״ ,אם לא יימצא הסדר.
ובעיקר. הוא הודיע בפירוש ששלום
ישראלי־ערבי אפשרי — וכי המיכשול היחיד
לכך הוא מדיניות ממשלת ישראל.

קשה לדרוש נוסח ברור יותר.

רגזטכ״ר צבי צור (במורם) :״האויב וונזנו רכדוודגו...״
דברי־פרשנות ארוכים, שבאו להוכיח כי
המלחמה תפרוץ בשנת . 1962

מתקכל הרושם שלולא חוכת הסודיות
הבטחונית, היו מודיעים
גם על התאריך והשעה המדויי-
קים כהם יעכרו צכאות רע״ם המפוארים
את גבולות ישראל כדי לקפד
את פתיל חיינו.
מאחורי מקהלה זו עומדת התיזמורת המלאה
של קול ישראל. כימעט ואין מהדורת
חדשות ללא נאום של פלוני או הכרזה של
אלמוני המבשרים את המלחמה הקרובה.
ידיעה מבהילה רודפת ידיעה מבהילה.
כאשר האוייב עומד בשער, מובן מאליו
כי יש לחשל את צה״ל, לגייס את יחידות
המילואים ולטפח בהן את הכושר הקרבי.
על כן דאג מי שדאג לערוך תימרונים.
כי ביצוע תימרונים אלה יחזיר למגו־ייסים
את התחושה הבטחונית, יכשיר אותם
לקראת המלחמה הקרובה. הקצינים יבהירו
להם את חומרת המצב. שר הבטחון דויד
בן־גוריון וסגנו שמעון פרס יבקרו, כנהוג,
בשטח התימרון ויסקרו את הכוחות. למען
הסדר הטוב נערכים התימרונים כך שאנשי
המילואים יספיקו להשתחרר ערב הבחירות
ולחוש ישר לקלפי.

ך * וגמה נאה המדגימה את השיטה מן
לה ניתנה השבוע. במרכדה עמד נאום
חביב בורגיבה, נשיא תוניס, המדינה הערבית
העצמאית היחידה המקיימת קשרי־דואר
עם ישראל.

ניים ביותר של ראדיו קאהיר. בין השאר
אמר כי:
#מצב הערבים בישראל הוא כמצב
היהודים באירופה הנאצית. באוזניהם של
אזרחי ישראל, המקשיבים מדי יום לעדויות
של ־עוצבות־מיבצע״ ,ו״טיפול מיוחד״ ,היתד,
לטענה זו, בצדק, צליל מחריד.
<• יש להחזיר את אזרחי ישראל, שבאו
ממרכז אירופה, לארצות מהן באו, כדי
לפנות את הארץ עבור תושביה הקודמים.
הנאום סיפק הזדמנות של זהב לדויד בן-
גוריון להשיב תשובה מוחצת. הוא הזדרז
להזמין שאילתא אצל עקיבא גוברין, אחד
מנערי־חצרו היותר־קשישים, והשיב במשפטים
מצלצלים. הוא דחה את ההשמצות,
הבטיח להגן על ישראל והעלה על נם את
הישגיה המפוארים בטיפול במיעוטיה. כימ־עט
איש לא שם לב לפסוק קטן בו ציין
בן־גוריון, דרך־אגב, כי לא קרא עדיין נוסח
מוסמך של דברי בורגיבה.

השבוע נתברר מדוע כלל בן־
גוריון פסוק זה בנאומו. כשבת בבוקר,
כאשר רוב אזרחי ישראל ישנו
במיטותיהם או רבצו על שפת־הים,
שידר יומן החדשות של ״קול
ישראל״ את הנוסח המוקלט של
נאום כורגיבה -ונתגלה אחד השקרים
החצופים כיותר של השנה.
לא זו בלבד שבורגיבה לא
אמר מה שפורסם בישראל בשמו,
אלא שאמר כימעט את ההיפך
הגמור.

* * ילו הייתי דויד בן־גוריון, לא הייתי
^ 5מתפאר בכך שאחרי 28 שנות כהונתי
כראש־ד,ממשלה נמצאת המדינה במצב בו
היא צפוייה בכל עת להשמדה פיסית.
לא הייתי מתפאר בכך שכל ערבי, ללא
יוצא מן הכלל, קיצוני ומתון, ניטראליסטי
וסוכן־המערב, זומם לכלותנו.

לא הייתי מתפאר בכך שלא מצאתי
אף ערכי אחד מכין עשרות
מיליונים המוכן לדבר עימי, לש
כת עימי ליד שולחן אחד ולכונן
מיסגרת לחיים משותפים עימי.

אפילו יהיה זה המצב לאשורו, הייתי מנסה
להסתירו. הייתי אומר לעצמי: אם יוודע
הדבר, חם ושלום, לבוחרים, יסלקו אותי
בבושת־פנים. הם יחפשו אנשים אחרים,
בעלי רעיונות חדשים, המוכנים לחפש דרכים
נועזות לשינוי המצב.
אלא שדויד בן־גוריון חושב אחרת. הוא
יודע ששום מפלגה לא תשליך ברצינות
אתגר זה בפניו. אף לאחת מן המפלגות אין
העוז לקום ולהכריז :״הזקן הזה רוצה להיבחר
בעזרת בהלת־מלחנדה מפוברקת. משמע
שהוא יכול להתקיים רק באווירה של מלחמה.
משמע שהוא מייצג את מפלגת־המל־חמה.
כל הרוצה במלחמה — יבחר בו. כל
הרוצה בשלום — יבחר בנו.״

אין מפלגה שתקום ותאמר זאת
ברצינות. ואין מפלגה שתגיד :
״אינני מבטיחה לכם כי אשיג את
השלום. אני רק מבטיחה לכם שאבדוק
מחדש את כל האפשרויות,
שאקדיש למאמץ זה את כל האמצעים,
שאגייס לצורך זה את כר
הכוחות המוכשרים. גם לכך אין
הזקן הזה מסוגל״.
אין מפלגה כזאת, וחבל.

במרעה

הוא צריך בקבולדם...
אך את, עקרת־בית נכבדה, יכולה
לוותר עליהם ...קני ניקי — מקלון
הפלא המנקה הכל — ושימי
קץ לטלטול חומר נקוי בבקבו־

ג ון הנד* בוחר ל כנ ס ת
יד א ה? מוי ־ <3

(המשך מעמוד )4

הכומר גריבר׳ שהפך את עדותו במשפט
לחוויה אנושית.
אף לאחד מכל האנשים האלה לא הביעה
מדינת ישראל, ב־ 13 שנות קיומה, את תודתה
הרשמית.
ככור וכיזנס. משפט אייכמן, המראה
את האפילה הגדולה ואת קרני־האור הבודדות
של ימי השואה, חייב לעורר את הממשלה
ואת הכנסת של ישראל לשנות את
המצב על־ידי קביעת עיטור רשמי לגיבורי
ההצלה.
עד כה נהגה המדינה בקמצנות מוזרה
לגבי הוצאת עיטורים. פרט להענקת־ראווה
של 12 האותות לגיבורי־ישראל, גא ניתן
עיטור לשום חייל שסיכן את חייו כדי
להציל חבר פצוע, או כדי לבצע משימה
מסוכנת במיוחד. לעומת זאת, מצאה המדינה
זמן לפתח ביזנס פורח במדליוני זהב, כסף
וברונזה, הנמכרים במחירי־ספסרות בכל
הזדמנות.
הענקת עיטור־ההצלה על־ידי נשיא מדינת
ישראל לגיבורי־ההצלה׳ גרמנים ושאר בני
העמים, נסיכים ופשוטי־העם, שיוזמנו לצורך
זה לארץ׳ יהווה השלמה מצויינת למשפט
אייכמן. הוא יתאים לעיקרון חינוכי ידוע:
שציון לשבח מחנן יותר מאשר ענישה. הוא
יאפשר דראמטיזציה של הגילויים המעטים־
יחסית של הרצון הטוב תחת שלטון הנאצים
— ויוכיח כי ישראל, היודעת לחטוף, יודעת
גם להביע תודה.

היהודי האמיץ שוו־ק

כשר
ת ״נקה׳ מופץ ע״י ״אקא״

יי ם!

ו/למידים !
פטדמטים !
ו עוד היום לקודם החדש ל־

י צ רנו
ן כרית ו/או אנגלית

י זזודשים, פעמיים בשבוע)

וולפן גרג*
:הל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
* בי ט: רחוב גורדון .5
ז: בבית־הספר ״במעלה*
רחוב שמריהו לוין 30

לחח

מו כטח תז

שרז — סי־טל

ישיבתו של הנאשם לא השתנתה. אולם
פניו לבשו הבער, של עניין. מבלי שהדבר
הורגש כימעט על־ידי הקהל באולם, התל
מסתכל בהתעניינות מחודשת בעד.
הסיבה לכך היתד, חבוייה באחד מאלפי
העמודים של עדותו. שם סופר על אחת
הפרשות הטראגיות של חייו — כפי שנראתה
לו. בראשית , 1944 כאשר האנגלו־אמריקאים
החלו הופכים את ברלין לעיי-
חרבות, נשלח על־ידי ראש הגסטאפו לבנות
מחנו•,־צריפים ביער העיירה צוסן, ליד ברלין,
כשיכון אלנרנאטיבי למיפקדת משטרת־הבט
חון ושרות־הבטחון.
אייכמן, לדבריו, התמסר לתפקיד זה בהתלהבות.
בפעם הראשונה בהייו ניתן לו
לבנות משהו, תחת להרוס. הוא הביא יהודים
מטרזיינשטאט, נתן להם לתכנן ולבנות
את המחנה, התייחס אליהם יפה. איש מרם
לא ברח, למרות שלא היתה גדר סביב
המחנה.
ואז בא הגורל המר. מפקדו מילר, ראש
הגסטאפו, בא כעבור שבוע והודיע לו
שעליו לצאת להונגריה כדי לפקח על
משלוח היהודים משם לאושוויץ. הוא השאיר
מאחוריו את המחנה רבלתי־גמור, מבלי
לדעת כיצד נסתיימה המלאכה.
השבוע הקשיב אייכמן לעדותו של המהנדס
אדולף אנגלשטיין, שהובא יחד עם הבנאים
מגטו טרנזיינשטאט, כדי להקים את
המחנה. הוא אישר כי פגש את אייבמן מדי
יום בצוסן, שאייכמן נהג ביהודים בהגינות,
שדאג למזון מספיק ולתנאי־עבודה נאותים.
אחרי שאייכמן נעלם, בא במקומו אחד מעוזריו
הקרובים סטושקה. ריחס הורע, הוקמו
גדרות תייל, המזון נגנב ונרקב, הפועלים
והפועלות ד,ורעבו והוכו. אחת משיטות
ההתעללות: הוטל על אנגלשטיין לבנות
גרדום נייד — מבלי שסטושקד, התכוון כלל
להשתמש בו.
עיגולים וצלפים. באותה ישיבה של
המשפט זכר, הקהל למנה של מה שקרוי
בגרמנית ״רומור הגרדום״ .ליד דוכן העדים
התייצב ויטסלב דיאמנט, שזכה מייד לתואר
״היהודי האמיץ שוויק״ .דיאמנט, יליד צ׳כיה,
כמו גיבור הרומאן ההומוריסטי הנהדר
של ירוסלאב האצ׳ק, דיבר על אף הכל
גרמנית.
גם מאיר מרגלית, ברגעיו הגדולים ביותר
בתפקיד שוויק, לא הגיע לרמתו של דיאמנט.
הלה סיפר כיצד נקרא להתייצב בגטו טרזיינ־שמאט
בפני ועדת־מיון של ד ,.0.0,שהחליטה
אילו יהודים לשלוח להשמדה ואילו להשאיר
במקום. הוא לא הלן — כי מנהל
העבודה שלו, גם הוא איש .0ם ,.סירב
לשחררו מן העבודה .״אני הייתי חייל,
וידעתי שהפקודה האחרונה קובעת. הקצין
שנתן לי את הפקודה (להמשיך בעבודה)
היה ממונה וקצין, כך שקיבלתי את ההוראה
שלו ונשארתי עבוד. לגבי, הפקודה האחרונה
היא החשובה.״
בערב אמר לו שומר הגטו שיתלו אותו.
״אמרתי: אז יתלו אותי. כבר חלו הרבה.

הפגים הדידרלייפ ל > -מ*י
,י מיי א1יי #י מיי גלאי אזז **(יי י *ו**י* *י>5י >י *ח 1־>)1,־ץ 1ני אין

שער ״אתגר״
חוץ מזה, מצח גבוה
לא אהיה האחרון שיתלו אותו. אצלי לא
היה לזה ערך. הייתי צרי! ללכת היום
לעבודה, אז הלכתי לעבודה.״
לבסוף הובא ישר מן העבודה לוועדת-
המיון. הוא ראה כי קציני הס.ס. מסמנים
ליד השמות עיגולים וצלבים, והבין כי אחד
משני הסימנים פירושו — מוות, ואחד —
חיים. הוא לא ידע מה מסמן מה.
אחרי המיון חזר לעבודה, ועבד. בערב
הלך לנציג מועצת־ד,זקנים שנכח במיון.
״הייתי סקרני׳ ורציתי לדעת מר, החליטו
עלי.״ הקהל פרץ בצחוק, שנפסק כאשר
המשיך דיאמנט :״הוא אמר לי, :אתה תחייה,
והאחים שלי לא יחיו׳.״
בניגוד למנהגו כלפי עדים ישראליים, קם
הסניגור, רוברט סרוואציוס׳ וביקש לשאול
שאלות. הוא קיווה לערער את עדות דיאמנט
שסיפר. כי נאמר לו כי קצין ד.0,ס. הגבוה
ביותר בוועדה אינו אלא אייכמן.
שאלה :״ראם תשאר איתן בעדותך שהיה
זה אייכמן שישב בוועדה, אם ייאמר לך כי

עד דיאמנט
בעיקר, סקרנות

באותה תקופה נמצא אייכמן בהונגריה?״
דיאטנט :״הוא לא הציג את עצמו לפני.״
(רענדי צחוק באולם).
היהודי האמיץ שוויק הציל את כל
משפחתו.
פרוטקציה והשתמטות. אם שוויק
גרם לצחוק, עורר תיאורו של העד ארנסט
רכט רגש של סלידה. הוא גילה את ר,צד
השני של מטבע ההשמדה — תאוות הבצע
והשחיתות.
עיניו של רכט היו אדומות מדמעות. איש
באולם לא ידע עד כמה נאבק עם מצפונו
לפני שהתנדב להעיד. מכיוון שהיה חבר
היודנראט של פראג, חשש פן ייאשם על-
ידי הקהל כמשתף־פעולה. בהיותו יהודי-
למחצר, ונשוי לנוצריה, היה פגיע במיוחד.
אולם מצפונו ניצח, והוא טילפן לתביעה
אחרי שהמשפט כבר החל. בידו היתד, עדות
מיוחדת במינה, החשובה להשלמת התמונה.
כי רכט סיפר מה קרה לדירות ולרהיטים
של היהודים שהובלו להשמדר.
הכל נעשה על־ידי היהודים עצמם. בפקודת
ד .0.0,סגרו את הדירות בחותמת שעווה,
לאחר מכן הובילו הסבלים היהודיים את
הרהיטים, דברי־הערך׳ יצירות האמנות ור־שטיחים
למחסנים אדירים. שם מכר אותם
ד,ס.ס. לספקים גרמניים. היתד, זו מחשבה
מחרידה: עם שלם נהנה מן הגזל( .נזדעזע
לפתע כתב אחד באולם :״מה עשינו אנחנו
ברכוש הנטוש י״).
אולם מפקד הפעולה, גינתר, אחד מעוזריו
הקרובים ביותר של אייכמן מראשית דרכו,
לא הסתפק בכך. הוא ציווה על רכט היהודי
להסתיר במחבואים מיוחדים את הספרים
והשטיחים היקרים ביותר מפני הספקים
הגרמניים. את אלה חילק גינתר לממונים
עליו, לעמיתיו ולשאר גדולי המימשל בפראג.
כך רכש את ד,פרוטקציה שהיתר, דרושה לו
כדי להישאר בג׳וב נוח זה, כאשר מיליוני
גרמנים אחרים סיכנו את חייהם בחזיתות.
הדו״חות המפורטים על השוד, שהודפסו על־ידי
היהודים בהידור מיוחד, עזרו לו לקיים
בפראג מנגנון מנופח של אנשי .0ס. צעירים
ובריאים׳ שלא היה בו כל צורך, אך
שעצם קיומו עזר לגינתר לעלות בדרגה
ולספק את תאוות־השררה שלו.
טלאי בעגלרדילדים. השבוע החמישי
של המשפט׳ שהחל בעדותו המזעזעת של
הכומר גריבר, הדוגמה האצילה והאמיצה
של הגרמני הטוב, נסתיים בתצלום־רגע ש־חעודס
הזח 13*6

הטיל אף הוא אור חיובי על גרמנים. סיפר
ד״ר הינקו זאלץ, רופא מיוגוסלאביה: הנאצים
ציוו שכל יהודי ישא את הטלאי הצהוב.
גיראה זו כללה גם את וזתינוקות בעגלות־
,ידים. אולם באחד הימים, כאשר קצינים
־הים של הצבא הגרמני התהלכו ברחוב
.לגראד וראו ילדים הנושאים את הטלאי,
עורר המחזה הבלתי־אנושי אר. זעמם. הם
קרעו את הטלאים מעל בגדי הילדים. גרמני
אחר אמר לזאלץ :״אז מה אם אתה יהודי,
האם אתה לא בן־אדם?״
דוגמות אלה היו מעטות, מעטות מדי.
מזעזע יותר היה תיאור אחר של זאלץ.
יהודי. בלגראד כונסו בכיכר גדולה וסודרו
שם בשורות, על פי המיקצועות. נאמר להם
כי נער יהודי השתתף במעשה־חבלה. כל
^ ם חמישי הוצא מן השורה. זאלץ׳ אדם
״ כיל, ידע מן הספרות מה פירושו של
המעשה. בימים עברו נהגוהגרמנים לבחור
בדרך מיקרית זו אנשים להוצאה להורג,
כשהיה צורך להעניש יחידה גדולה.
זאלץ היה חמישי. הוא יצא מן השורה,
חיכה לגורלו. בינתיים פרצו כמה יהודים
בזעקות, צעקו כי יש להם אשר, וילדים.
איש ה.0ס. התחרט, החזיר את המוצאים
אל השורות, סידר רק את הרווקים בשורה
חדשה, החל בספירה חדשה. זאלץ היה רווק
— ושוב היה חמישי.
ברגע האחרון התייצב לפני הקצין, הוכיח
כי הוא קצין שבוי־מלתמה׳ וכי על כן תהווה
הפרה של אמנת ג׳נבה. הטענה הריגתו עשתה רושם על הגרמני הפורמאליסטי. זאלץ
הוחזר לשורה. תחתיו נבחר אדם אחר
להוצאה־להורג.
הוסיף זאלץ, בלשון לאקונית :״איני יודע
מי זה היה.״

בגלל בחירת סידור, שנעשתה שנים רבות
בטרם נולדתי.״
נושאים אחרים: העגבניות של משה דיין
(עמום בר־ניר) ,הפסיכולוגיה של ישראל בר
(גרא) ,הקאתארזיס של משפט אייכמן (אורי
אבנרי) ,ההבדל בין בטחון ו״בטחוניזם״
(בנימין עומרי) ,מעיין הבתולין של אינגמר
ברגמן (בועז עברון) .הבטיח השבוע אחד
העורכים :״העתון יהיה פתוח לכל מי שיש
לו מה לומר. נשתדל להפכו לבמה אשר לכל
בעל־דיעה בארץ יהיה זה כבוד להופיע
עליה.״

יחסים מרחביים

דג צ פי ת

(כ 5הזכויות שמורות)

* האמריקאים ישתדלו לצמצם עד כמה שאפשר את
חשיבות הפגישה כין קנדי לכן־גוריון. לצורך זה, תיערך הפגישה
בניו־יורק, דבר שימנע יאת הצורך להכניס את בן־גוריון לבית הלבן, וייצור
את הרושם באילו באח הפגישה כימעט בסיקרה. הקומוניקאט בתום הפגישה
יהיה סתמי, האמריקאים, שלא רצו בפגישה כלל, נאלצו להסכים לה רק
כתוצאה מלחץ יהודי, חוששים כי תזיק ליחסיהם עם הערבים.

• ככר עתה מסתמנים הקוים הכלליים של השינוי, אשר
יחול כמדיניות המרחבית של צרפת, אחרי פתרון כעיית אל־ג׳יריה.
לפי כל הסימנים, יחדש הגנראל דה־גול את התביעה כי המחנה המערבי
יפעל במשותף בכל הנוגע למדינות ערב, ובעיקר בביצוע תכניות הסיוע הטכני

מיהו 1נ]אסיה?

והצבאי. מכיוון שהנשיא קנדי הכיר בזכות רע״ם לקיים מדיניות ניטראלית, יעשה

שמו של צעיר יהודי מאלג׳יריה העסיק
בשבועיים האחרונים את קוראי העתונים הצרפתיים.
האיש: ז׳אן גנאסיה, שנאמר עליו
כי היה איש לח״י (או אולי אצ״ל) במלחמת
השיחרור העברית, והפך בשנים האחרונות
לאחד ממפקדי האירגון הטרוריסטי הצרפתי
באלג׳יריה.
מיהו גנאסיה זה? האומנם ד,יה לוחם-
מחתרת בארץ־ישראל? האם היה בארץ בכלל?
גם מפקדי לח״י וגם מפקדי אצ״ל הודיעו
כי לא שמעו עליו ולא הכירוהו מימיהם.
נתן ילין־מור העלה את ההשערה, כי יתכן
שגנאסיה לחם במיסגרת חטיבה 8של יצחק
שדה, בה לחמו גם אנשי לח״י המחויילים.

המערב נסיון מוגבר לתקן את היחסים עם הערבים. לישראל יסבירו הצרפתים,
כי התקרבותם אל הערבים אינה אלא חלק של המדיניות המערבית הכללית.

• החשש מפני תעמולה כטחונית במערכת הכחירות עשוי

למצוא את כיטויו ככנסת. כמה מפלגות — קואליציוניות ואופזיציוניות
כאחת — מעיינות באפשרות להגיש הצעת־חוק, לפיה יהיה אסור לקצינים
בכירים של צה״ל, כולל הרמטכ״ל, לשאת נאומים פומביים עד לאחר הבחירות,
אלא אס קיבלו תחילה ׳אישור מטעם ועדת חוץ ובטחון של הכנסת.

• תשמע כקרוב על אפשרות שפנחס לבון ככל זאת
יתנער ממחדלו, כעניין הבחירות לכנסת. הגורם לכך, לפי השמועות:
הזעזוע הקשה שעבר עליו, עם הדחתו המחפירה של איש־חסותו נחום יהלום
מן ההסתדרות.

ע ת1נ 1ת
אתגר חד ש

הרושם הראשון היה מפתיע. לקוראים שראו
את העתון התלוי בקיוסקים היה נדמה,
לרגע קט, שלפניהם השבועון הצרפתי ל׳
אכספרס. רק אז שמו לב כי האותיות הן
עבריות׳ וכן גם הכותרת — ״אתגר״ .לעיניהם
היה הגליון הראשון של דו־שבועון,
^גצורכיו מקווים כי יהיה יחיד־במינו בארץ.
הדמין לשבועון ל׳אכספרס לא היה מיקרי.
״תיקינו את מתכונת השבועון הצרפתי
בכוונה תחילה,״ הודה נתן ילין־מור, העורך.
״ראשית כל, מפני שזו מתכונת טובה לכתב־עת
אינטלקטואלי, הפונה אל הרובד המשכיל
של הציבור. שנית, מפני שאנו מקווים
להגיע לרמה הגבוהה של ל׳אכספרם. ושלישית,
מפני שגם מבחינה פוליטית אנו
קרובים ביותר לל׳אכספרס.״
הדדפר צו ף, הגליון הראשון של הדו־שבועון
הופיע בדיוק שנה אחרי הופעתו
של אתגר, לראשונה, כדו־ירחון. בשנה זו
רכש לעצמו חוג קוראים נאמן מצומצם,
שהקיף כמה מאנשי־המפתח במנגנונים הכלכליים
והבטחוניים של המדינה.
אולם המתכונת של דרירחון שאינו מתפשר
במאומה עם הצורך להקל על הקורא,
צימצמה יתר־על־המידה את חוג הקוראים
האפשריים. מכאן ההחלטה להפוך את אתגר
לדו־שבועון, הערוך בצורה נוחה יותר, בתוספת
תמונות ועריכה גראפית משוכללת.
אולם, הבטיחו העורכים׳ ״גם להבא לא
נתפשר ביחס לתוכן.״
י ואכן, התוכן הוא שכלתני למדי, מן הסוג
!הקרוי באנגלית ״בעל מצח גבוה״ .בין
,שאר:
<• שער פוטומונטאג׳ה, המרכיבה את
,פני משה קול ויוסף ספיר לראש אחד
:כונה מיד, על־ידי קורא מפ״מי, בשם
^הדו־פרצוף הליבראלי״) .הכותרת, מספר
ווס :״הילכו שניים יחדו בלתי אם נועדו?
^יפול ציפור על פח הארץ ומוקש אין לה?״
כתבה של יששכר שלם על הליברא־
(״מהפכני האופלים צללי פרוגרסי־
,אתם רואים כאנ שים...״
^תבה עובדתית מפורטת על זוועות
|וי סנסאציוני של נתן ילין־מור
^/סובייטית חשאית ליוסף גלזמן,
בליטא (ולאחר מכן מראשי
^לנה) ,להקים מחתרת ציונית
|רב הפלישה הגרמנית לברית־מוחץ
של מידד שיף על
במיפקד האוכלוסיה :״כל
^!אנדאל. על מנת־השכל אין
;1י צימחוני אין שואלים. מה
]בית־השימוש אצלי אין שוא־מאיזה
סידור התפלל סבי.
מזמן׳ ואין אני מוכן לסבול
]•ונו

3ור י\זגם־!..
אך מפקדי אותה חטיבה הודיעו מיד אף הם,
כי לא הכירו את האיש, וכי לא נמנה על
יחידת המח״ל הצרפתית־אלג׳ירית שנכללה
בחטיבה.
מיהו בכל זאת גנאסיה?
חקירה מדוקדקת הצליחה להעלות כמה
פרטים מעניינים.
נפצע כקסטד. ז׳אן גנאסיה אכן הגיע
לישראל. הוא בא במיסגרת המח״ל, בתחילת
מלחמת תש״ח, נשלח לאחד מגדודי הפלמ״ח
באיזור ירושלים. הוא השתתף בקרב על
לאטרון, נפצע בו׳ בצורה שכונתה בפי אחד
ממכריו כ״צורה טיפשית, האופיינית לאיש.״
סיפר אותו מכר :״גנאסיה הוא פזיז וקל־דעת
והיה תמיד ידוע כשונא־ערבים מושבע.״
אחרי שהחלים מפצעיו׳ חזר לאלג׳יר, בה
נשארה כל משפחתו. נסיונו הקרבי בישראל,
בצירוף שינאתו לערבים, סיבכו אותו בכמה
הרפתקות, עד שהוא נאלץ לעזוב את העיר
ולעבור לגבול מידבר אל־צחרה, שם הועסק
כמורה. עם גבור המלחמה האלג׳ירית, כאשר
הותר הרסן לקיצונים הצרפתיים׳ חזר העירה,
מצא את דרכו לאירגון פאשיסטי.
מדוע נאמר כי היה איש אצ״ל? ההסבר
פשוט: משפחת גנאסיר, היא ממוצא תוניסי,
שעברה לאלג׳יריה. כאשר הוקמה התנועה
הרביזיוניסטית באלג׳יריה, אחרי מלחמת העולם
השנייה, היו בני־המשפחה עסקנים
פעילים בתנועה זו. ז׳אן התנהג כאילו
עסקנות זו הפכה אותו אוטומאטית ללוחם
של האצ״ל.
פעולת־איכה. הידיעה הראשונה על
ישראלים הלוחמים בצד הפאשיסטים הצרפתים
באלג׳יריה פורסמה לפני כחודשיים, בביטאון
האנטי־שמי ריבארול. כוונתה היתד,
(המשך בעמוד *)1

• לא מן הנמנע, כי תקופת כהונתה של הכנסת החמישית
תוארך כשנה אחת, תימשך־ חמש שנים כמקום ארכע. ההצעה
תועלה בפי אנשי מפא״י, הבטוחים כי גס בכנסת הבאה ישאר השלטון בידיהם.
בתקופה מוארכת זו, ינסו לבסס את שלטונם, יעבירו את כל החוקים והשינויים
הדרושים לביצור מוחלט של עמדותיהם.

• צפה לשינויים מרחיקי־לכת כשיטות התעמולה של

המפלגה הליבראלית ושל מפא״י, לאחר כישלון מוחץ של צעדי־ההסברה
בהם נקטו שתי המפלגות עד כה. בחוסר־דמיון אופייני, החלו הגופים
בכינוס אסיפוית־עם רבתי לעשרות, הכריחו את מיטב עסקניהם לנאוס בפני
אולמות ריקים למחצה. לכן יעברו המפלגות עתה לשיטת ביקורי־הבית והחוגים
המתכנסים בדירות פרטיות

שיטה זולה ויעילה יותר.

• גם מפא״י תסכול השנה מדוחק כספי, בעת ניהול מער־בת־הבחירות
שלה. לנוכח הצורך הדוחק למציאת מקורות־חדשים, תפנה
מפלגת השלטון אל ההסתדרות כאל מושיע אפשרי, תנסה לקבל מן הגוף
המיקצועי הלוואה גדולה, שתכוסה על־ידי התחייבויות אישיות וציבוריות

חברי

ההסתדרות.

במיקרת

ותצליח

התוכנית,

תהיה

השתתפותה

ההסתדרות בהוצאות מפא״י, בין השאר, בריבית של הלוואות חברים, אותה לא
תשלם מפא״י למסגרת המיקצועית הנתונה למרותה. על אף התנגדות מפלגות

• משפט אייבמן יעמוד שוב במרכז ההתעניינות העולמית
כאשר ימסור הנאשם עצמו את עדותו. המספר הגדול של העתוניאים שכיסה את
הפתיחה, ועזב את הארץ משרפה המתח כעבור כמה ימים, יחזור לקראת שלב זה
לאחר מכן ירד המתח שוב, ישאר במצב זה עד לסיום סופי של תהליכי השפיטה
והדיון על העונש, שלא יניע אלא לקראת סוף השנה הבאה.
שינוי היחס של בריה״ם למשפט, שהתל אחרי הזכרת השם גולבקה במשפט,
עשוי להביא גם להספקת מיסמכים סובייטיים לתביעה הישראלית. א חד המיכשולים:
הארכיונים הסובייטיים על פרשת השואה אינם מסודרים עדיין וקשה למצוא את
המיסמכים הנידונים, אולם ברית־המועצות אינה מעוניינת בפירסום פרט זה.

ליד תו ש ל נאצי
מאמו רביעי בסיווה: א״כמן בא לווינה וממציא את ההמצאה ששישה את ח״ו

נימוק נגד ההעלאד,־בדרגה. איש לא ביקש את רשות־הדיבור. לאחר מכן ניגשו הנוכחים
לחתימת שטר־ד,ערבות עבור רב־סמל־ראשון אייכמן. הם חתמו על גליון הערבות לפי הסדר,
החל מבעל הדרגה הנמוכה ביותר ובעל המינוי המאוחר ביותר. איש לא סירב לחתום.
לבסוף חוייבו כל הנוכחים בסודיות. חתום: זיקס, רב־סרן, ס.ס.״
לא היה די בכך. בס.ס. אי־אפשר היה להעניק קצונה לאדם שאין לו אות־ספורט. על כן
נאלץ זיקם לצרף בקשה מיוחדת :״בקשר להעלאתו של רב־סמל־ראשון אייכמן לדרגת
סגן־מישנה, יש להוסיף כי בגלל שבר ביד לא יוכל אייכמן לעבור את הבחינה למען אות־הספורט
לפני תום שנה אחת. מצורפת התעודה המתאימה של הרופא.״ המינוי נכנם לתוקפו
ימים מעטים אחרי שובו של אייכמן מנסיעתו חסרת־התכלית.
כך קרה שאייכמן היה קצין — אם כי נמוך ביותר — כאשר הגיע לווינה. משרדי שרות־הבטחון
שם השתכנו בארמון של משפחת רוטשילד. לאייכמן ניתן חדר קטנטן, ונאמר לו
שעליו לטפל בענייני יהיר,ודים.
התפקיד היה בלתי מוגדר. לכאורה, לא היה לו כל תוכן ממשי, כי באותה תקופה עדיין
לא היה שרות־הבטחון קשור במישרין עם הגסטאפו. הוא היה גוף של מודיע־ן מפלגתי

מאת

אוד אבנר

בלבד. איש אחר במקומו היה מבלה יפה, נהנה מווינה הנאה, ומעביר את זמנו בעריכת
דו״חות. אך אייכמן הבין כי הנה הגיעה ההזדמנות של חייו. עתה היה עליו להוכיח את
עצמו — או להישאר לעולם ועד קבור במשרד מפלגתי מישני.
הוא שאל את עצמו: מה רוצה ההנהגה? התשובה היתה: סילוק היהודים בהקדם האפשרי,
באמצעות הגירה מאולצת.
ממשרדו הקטן החל אייכמן סוקר את המצב. מבחינת צורכי ההגירה, היתד, התמונה
עגומה מאד. ראשי הקהילה היהודית נאסרו ביום הפלישה. יהודים רבים לא חלמו עדיין
על -הגירה. אותם שרצו להגר, נאלצו לכתת את רגליהם ממשרד למשרד, לסדר עניינים
פורמאליים אינסופיים. הפקידים האוסטריים, שהיו ברובם אנטי־שמים ותיקים, מצאו הנאה
בשילוח היהודים ממקום למקום, ללא כל תכלית.
ואז בא לאייכמן הרעיון הגאוני, שהוא מתגאה בו עד עצם ד,יום הזה כאחד ההישגים
הגדולים של חייו. הוא המציא את ״המשרד המרכזי להגירת היהודים.״
״טיכסתי עצה עם עצמי, ובאותו יום אחרי־הצהריים הולדתי את ה ר עי ו ן ...תיארתי
לעצמי סרט נע. מלפנים נכנסים המיסמכים הראשונים, ומאחור יוצא הדרכון.״

המוני ווינה מריעים לצבא הנאצי הפורש
ך יום ה־ 12 כמארס , 11*38 ,חדרו טורי־השריון של אדולף חיסלו לתוך הארץ בה
—1ראה את אור העולם. אוסטריה סופחה לרייך הגרמני הגדול. להתלהבות אוכלוסייתה
לא היה גבול. נשים שפכו ברחובות דמעות של גיל ואושר, הנוער רקד בכיכרות, ההמונים
צעקו ״הייל!״ עד שקולם החריש. אפילו הסוציאליסטים קידמו בברכה את סיפוח ארצם
למדינה •הגרמנית.
ההמונים המריעים לא ידעו אילו עבודות־הכנה קדמו למאורע ההיסטורי. .במ שך שבועות
ארוכים לפני כן הועברו כל פקידי הלישכה הראשית של בטחון המדינה, במידה שיכלו בכלל
לעמוד על רגליהם, אל עבודה בת שלוש משמרות. התפקיד היה למלא כרטיסים בשביל
כרטיסיית־ענק על כרטיסים אלה צויינו כל העניינים החשובים לאוסטריה••.׳

מה היו העניינים החשובים? שמות כל היהודים, כל הבונים החופשיים, כל הקומיניסטים,
כל הקאתולים והפרוטסטנטים !האדוקים. מישהו המציא שיטה מיוחדת להקלת העבודה —
הפקיד ישב על כיסא־פסנתר מסתובב, בתוך מיתקן עגול שדמה לדלי-ענק, שהסתובב בכוח
חשמלי. במיתקן זה סודרו הכרטיסים. הוא יכול להכיל למעלה מחצי מיליון.
החומר הגלמי נלקח מן הדו״חות שסופקו במשך השנים על־ידי אירגון־המודיעין המחתרתי
של הנאצים באוסטריה. נוצלו גם הדו״חות של האירגונים האוסטריים עצמם, ביטאוניהם
הפנימיים, עלוני־הידיעות שלהם. כך חוברה רשימה של רבבות שמות. מצויירות ברשימה
זו יצאו עוצבות שרות־הבטחון לאוסטריה בעיקבות הצבא הפולש. בווינה עצמה נאסרו,
תוך ימים מעטים 79 ,אלף איש.
עבודת־הכנה זו השביתה את מלאכת כל שאר המחלקות בלישכה הראשית. גם המחלקה
היהודית, בה עבד אייכמן כפקיד נחות, הפסיקה זמנית את פעולתה. אייכמן עצמו עסק,
ככל חבריו, בהעתקת כרטיסים. אך הוא היה מאושר. מאחר שגדל באוסטריה והיה חבר
ד,ס.ס. האוסטרי, היה בטוח כי יצורף לעוצבה שתפעל באוסטריה. זה יכול היה להיות יום
גדול: אדולף אייכמן חוזר ללינץ, יחד עם הצבא המנצח, ומוכיח לכולם שטעו כאשר חשבו
אותו ללא־יוצלח והתייחסו אליו כאל אפם מאופס. האם לא היתד, זאת הזדמנות נהדרת
להוכיח לאב, לאם החורגת, לאחים ולאחיות כי הצליח יותר מכולם?
.,קיוויתי שיצרפו אותי לעוצבה, אבל זה לא קרה. חפצתי מאוד לבוא שוב הביתה. אבל
לא יכולתי לעשות כלום. כי פקודה זו פקודה, אז פשוט צריכים לציית.״

האכזבה היתד, מרה. שוב פסחו עליו בעת המינויים. מן הסתם ישב באותם הימים והגה
הירהורים קודרים על גורלו של נאצי קטן, שאין לו פרוטקציה מספקת. ואזבא, באופן
בלתי־צפוי לחלוטין, המיפנה הגדול בחיי אייכמן — ובחיי היהדות האירופית.
*אבל אחרי שמונה ימים קיבלתי לפתע •את הפקודה להתייצב בווינה אצל פיקוד שרות־הבטחון,
נאמר לי שהועברתי זמנית לווינה. לאחר מכן ניתנה לי העברה קבועה.״

לא היתר, זאת העברה סתמית ממקום למקום. היתד, לה משמעות הרבה יותר חשובה:
בפעם הראשונה בחייו הועבר אייכמן מתפקיד של מטה לתפקיד של ביצוע. האיש שעד כה
קרא ספרים וכתב דו״חות, זכה בפעם הראשונה למשימה בה יכול היה להוכיח את עצמו
כאדם הראוי להגדרה החיובית ביותר במישטר מסוגו של המישטר הנאצי :״איש ביצוע״.

ר עיון: אוגי נודד
ץ מן קצר לפני כן קפץ אייכמן את הקפיצה הגדולה מדרגה של בד״א לדרגת קצין.
| הדבר הצריך פרוצדורה מיוחדת ומסובכת.
ם מוך לנסיעתו של אייכמן לארץ־ישראל, התכנס סגל המפקדים של מחלקך 2 ,בלישכה
הראשית של שרות־־ד,בטחון ל״ישיבת מנהיגים״ .בישיבה זו הציע ראש המחלקה, ד״ר זיקה,
להעניק לרב־סמל־ראשון אייכמן דרגת־קצונה. הוקראו תולדות חייו של אייכמן, ונשאל אם
מישהו מן הנוכחים מתנגד. הפרוטוקול, שצורף לילקוט־השרות של אייכמן, אמר :״הוקראו
תולדות החיים, שאלוני־המנהיגות והתעודות. הנוכחים נדרשו להודיע כל פרט העלול לשמש
• הפסוקים המודפסים באותיות דקות לקוחים מעדותו של אייכמן, סזכרונותיו ומן
המיסמכים החתומים על־ידו, תוך שמירה על סיגנונו ככל האפשר.

אייכמן ביקר במשרדים השונים, למד את כל התהליכים הקשורים בהגירה במשרדים אלה.
לבסוף הגיש למיפקדת ד,ס.ס. את ההצעה: לכנס במשרד מרכזי אחד את נציגי כל המחלקות
הממשלתיות הקשורות בהגירה — כגון •המישטרה, משרד־הפנים, משרד־האוצר, רשויות
המיסים, משרד הפיקוח על המטבע הזר וכו׳ .בראש המישרד יעמוד נציג שרות־הבטחון:
היינו — אייכמן עצמו.
צמרת ד,ס .0.קיבלה את הרעיון בהתלהבות. היה ברור כי זו הדרך היעילה ביותר לדרבן
את ההגירה. אולם היה עוד נימוק אחר, חשוב מאוד מבחינת הנעשה מאחורי הקלעים של
המישטר הנאצי. כל מחלקות הרייך שנאו זו את זו והתחרו זו בזו. כינוס נציגי כל המשרדים
תחת הנהלת נציג הם.ס. העלה אוטומאטית את דרגת ד.0,ס. בתחרות מתמדת זו. היתה
זאת הגשמה בזעיר־אנפין של חלום שנרקם בלב הימלר והיידריך: הפיכת הס.ס. למנגנון
העומד מעל לכל שאר המנגנונים של הרייך. כי אייכמן היה מעין ראש־הממשלה־זוטא
במשרד ההגירה הוזינאי. נציגי כל שאר המחלקות נאלצו לקבל ממנו פקודות.

טרור? ,פי הצורר

^יי כ מן ניגש לתפקיד ביסודיות ובכישרון. הוא לא נתן לדיעות קדומות לעמוד
בדרכו. הוא רצה להצליח — ויהי מה. לצורך זה היד, מוכן לכל.
הוא שיחרר מן המעצר את המנהיגים הציוניים, דירבן אותם למאמץ מרוכז שהפכם,
למעשה, לברגים במבונת־ההגירה הגרמנית 400 .פקידי הקהילה הכינו את כל הניירות עבור
היהודים המהגרים. העסקנים נשלחו לחוץ־לארץ כדי ללחוץ על המוסדות הציוניים, שישיגו
סרטיפיקאטים לארץ־ישראל ואשרות־כניסה לארצות אחרות. הוטל עליהם גם להשיג מטבע זר
מקרנות יהודיות בינלאומיות, כדי להעמידו לרשות המהגרים.
את כל הפרטים האלה מספר אייכמן עצמו בגאחיה רבה, תוך ציון העובדה כי בדרך זו
הביא להגירתם של למעלה מ־ 200 אלף יהודים אוסטריים. הוא לא תיאר את הצד השני
של המטבע — כפי שנתגלה במשפטו.
ככל שגדל מספר המהגרים, כן עלתה קרנו של אייכמן בעיני מפקדיו. אלא שהיהודים לא
הזדרזו להגר. כדי לזרז אותם, פעל אייכמן תוך תיאום עם הגסטאפו. בכל פעם שנחלשה
תנופת ההגירה, אסר הגסטאפו יהודים ברחוב או בבית, התעלל בהם, שלח אותם למחנות־ריכוז,
הרג אחדים מהם. אחרי כל זוזעה, גבר לחץ ההגירה ביתר מרץ. מנהיגי היהודים,
שראו את הזוועות ואף נאסרו והוכו לא פעם בעצמם, תבעו במישנה־מרץ סרטיפיקאטים מן
הסוכנות היהודית. באווירה זו ה״ה קל להגיע להישגים.
בתארו את הסרט הנע, שוכח אייכמן להסביר מה קרר, לרכוש היהודים. הם נאלצו לא רק
לשלם תשלומים דמיוניים, כולל פיגורי־מס עבור כלבים, אלא גם לוזתר על כל רכושם
תמורת פיצוי זעום. את המטבע הזר נאלצו לקנות במחירים מופקעים. בהיכנסו לסרט הנע,
היה 1היהודי עשיר. בצאתו מן הצד השני, כעבור מספר שעות, היה מחוסר־כל — פרט
לדרכון, היתר־יציאה וחלק זעיר מרכושו במטבע זר. אם היה נדמה לעוזריו של אייכמן,
כי נשאר רכוש בידי היהודי, לא קיבל את הדרכון עד ששילם תשלום נוסף, ללא קבלה,
בגובה שנקבע באופן שרירותי על ידי קצין ה.0ס.
כל זה הושג תוך שיתוף־פעולה עם העסקנים ד,״הודיים, בצורה חלקה ויעילה. היה
אחד הכישרונות העיקריים של אייכמן, שנתגלה יותר ויותר בשנים הבאות: היכולת
שיתוף־פעולד, מצד היהודים. בניגוד לנאצים אחרים, נמנע מאכזריות אישית, לא
בסיגנון אלים. הוא ידע כי אלימות רק מפריעיה, וכי ניתן להגשים תפקיד כזה
רבה יותר אם מביאים את הקורבן לכלל שיתוף־פעולה מרצון, בכל שלב ושלב.

מילה גסה מפ
ך* עדותו ובזיכרונותיו /מתפאר אייכמן, לא פעם, בהתנגדותו לשיטות
^ כהוכחה לאופיו הטוב ולטענתו, כי לא היה מעולם אגטי־שמי. אך העובדות ה
על ידו מוכיחות רק שהיה איש מעשי, ושהתנגד לסאדיזם הקטן שהפריע ל״פיתרו
היהודים״ ,כפי שהוגדר בכל שלב.
כך, למשל, אירעה תקרית בלתי־נעימה בינו לבין קצין ס.ם. גבוה יותר, למח
הבדולח — הפוגרום הממלכתי המפורסם שאורגן על־ידי הנצאים אחרי רצח

בפאריס. באותו לילד״ כאשר נופצו חלונות־הראוזה של החנויות ה״הודיות ונשרפו בתי־הכנסת
בכל רחבי גרמניה ואוסטריה, נשארו עסקני הקהילה היהודית הווינאית במשרד־ההגירה.
ר,ם היו דרושים לאייכמן למילוי תפקידו, ועל כן דאג שלא ייפגעו.
•למחרת היום הלכתי למשרד הקהילה היהודית נדי לסקור את הנזק, כי הדבר פגע
בצורה החמורה ביותר בתהליך ההגירה. והנה אני רואה אלוף או רב־אלוף של הס.ס,.
כשהוא מרים מכונת־כתיבה מעל לראשו. אני מזכיר זאת לא בפעם הראשונה, הזכרתי את
זה הרבה פעמים, אפילו בווינה הזכרתי •את זה פעמים רבות, כדי לתאר את תאוות־ההרס
שביצבצה לא פעם גם בזמן שבאתי לווינה. ובכן, הוא הרים מכונת־כתיבה, מכונה של
הקהילה היהודית. ועוד לפני שהספקתי לשאול אם הוא ממלא כאן תפקיד מישטרתי, כבר
עפה המכונה על הארץ ונהרסה בלי כל טעם.
•אמרתי לו שאני מנהל המישרד המרכזי להגירה יהודית. על זה ענה לי במילה גסה,
ואמר שזה אני. אמרתי לו שפקודת־הממשלה היא לטפח מייד את הגירת היהודים, וכי אין
לחבל בפקודה זו בשום צורה. ציינתי שהוא מחבל בהגירה, וכי ׳אגיש תלונה רשמית נגדו
אצל מפקדי, ראש מישטרת־הבטחון ושרות־הבטחון (היידריך) .אז הוא זרק אותי החוצה.
הגשתי תלונה. איני יודע מה יצא מזה.״
תקרית זו, שהוכיחה לו מה אפסית דרגתו בהשודאד, לזו של אלוף, בוודאי פגעה מאוד
בגאוותו. לא כן תקרית אחרת:
•במשרד המרכזי. להגירת היהודים אירע רק פעם מעשה־אלימות. באחד הימים נוצר תור
כבר השכם בבוקר, בשעה שבע או שבע וחצי, כי היהודים רצו להגיע מהר ולחזור הביתה.
אנשי פלוגת־סער מתפרעים, אולי היו גם שיכורים, החלו להריץ אותם סביב גוש הבתים.״
אייכמן דאג להפסקת ההתעללות והשיג למשרד משמר קבוע של המשטרה האזרחית.
יתכן כי אייכמן מאמין באמת שלא אירעו התעללויות אחרות במשרדו. מדברי והעדים
מסתבר כי אנשי הס.ס. הנמוכים ששירתו במשרדים אלה התעללו ביהודים כימעט באופן
קבוע, היכו ובעטו בהם. אך יתכן כי הדברים נעשו שלא בנוכחות הבוס, וכי אייכמן אמנם
ראה במעשים כאלה הפרעה לתהליך התקין של העבודה. במדינה מסודרת, כמו הרייך
השלישי, יש מקומות קבועים וצוות קבוע להתעללויות, וכל התעללות אחרת, במקום בלתי־ראוי
לה ועל־ידי אנשים בלתי־מוסמכים, הפריעו לסדר הטוב.

היי דיי רבא?ביקור
ך * יו ם טו ען איי ב מן כי פעולתו באותו זמן מוכיחה שהיה תמיד ציוני מושבע.
| 1עובדה •היא ש־ 200 אלף היהודים, שדורבנו על־ידו להגירה מאוסטריה, ניצלו ממשרפות
אושודיץ. בהשוזאה לפיתרון הסופי, כפי שהונהג לאחר מכן, היה פיתרון ההגירה הומאני־יחסית.
הוא
לא היה כך בעת מעשה. באותם ימים, כאשר הרעיון של אושודיץ היד, עדיין חבוי
בליבו של היטלר, היתה ההגירה המאולצת — בעזרת הטרור ובתוספת ההפקעה — הפעולה
הקיצונית ביותר שהונהגה נגד היהודים. בהשוואה לפעולתו המאוחרת יותר, היתד, הגירה זו
בגדר הצלה — אך לא זאת היתד, כוונת אייכמן בעת מעשה.
בעיניים גרמניות רשמיות נראתה פעולת אייכמן כמיבצע אנטי־יהודי מוצלח ביותר. על
כך מעיד מיכתב רשמי של משרד היידריך למחלקת הסגל של הימלר. מיכתב זה, שמטרתו
היתד, להשיג העלאת־דרגה לאייכמן, נאמר בפירוש :״אני מציע את ההעלאה הזאת על סמך
ההישגים המיוחדים של אייכמן. בתור מנהל המשרד המרכזי להגירת יהודים באוסטריה,
הצטיין אייכמן במיוחד בשטח סילוק היהודים. הודות לעבודתו של אייכמן הובטחו לרייך
הגרמני נכסים עצומים ...אייכמן עשה את עבודתו תוך גילוי יוזמה מצויינת וקשיחות

ואומנם, שמע פעלו של אייכמן, שהפך בינתיים סגן, החל מתפרסם ברבים. גדולי רייך באו
לווינה כדי לחזות בפעולת המשרד, שלא היה לו אח ותאום במינה,ל הגרמני כולו. באו
מנהלי־המחוזות, המנהל הכללי של מיניסטריון התעמולה, ולבסוף גם ריינהארט היידריך
בכבודו ובעצמו. ביקור זה היווה תמרור בדרך חייו של אייכמן. כי אייכמן משך את תשומת־לבו
של המבקר הרם.
ספק רב הוא אם היידריך שם קודם לכן לב לקיומו של פקוד זה. אומנם קרא את הדו״ח
של אייכמן על הנסיעה לארץ־ישראל, ואף רשם עליו, בעפרון ירוק, את הציון ״טוב״ .אולם
הפער בין היידריך ואייכמן היה עצום מדי. עתה, משהוכיח אייכמן את עצמו כאיש־ביצוע
מוכשר, החליט היידריך להתעניין בו ולשבץ אותו בתוכניותיו.
קרוב לוודאי כי אייכמן לא הרגיש בכך באותו רגע. אך ביום ההוא נפתחה לפניו הדלת

ויינהארט היידויך: איש הביצוע העליון
אל מישכן הצמרת האמיתית של הרייך השלישי — הצמרת החשאית של ״אנשי־ר,ביצוע״.

* * יינהארטהיידריד היה אחת הדמויות החשובות ביותר של הרייך השלישי. קראו
1לו ״הגאון המרושע״ של המישטר. נכון יותר היה לומר עליו כי היה איש הביצוע מספר
1של הרייך, ואולי עצם התגלמותו של ״איש־ביצוע״ .אף שאייכמן לא אהב אותו ומדבר
בו סרה, היד, הוא הדוגמה החיה אשר על פיה גזר את התנהגותו, ואשר ממנו קיבל את
ההנחיות לפיתרון בעיית היהודים בכל השלבים.
״איש הביצוע״ ,כאידיאל וכמושג, הוא סימן־היכר של מישטר דיקטאטורי. עלייתו של
אידיאל זה במדינת־ישראל הוא אות המבשר רעות. כי במישטר תקין, המבוסס על ערכים
אנושיים וחברתיים, אין זו מחמאה לומר על מישהו שהוא איש־ביצוע. מסתבר מכך כי
אינו מוכשר להשתתף בקביעת דרך־החיים של החברה, אלא שכישרונו מצטמצם בכך שהוא
ממלא בדבקות מיוחדת את הפקודות הניתנות לו על־ידי זולתו, תהיינה כאשר תהיינה.
איש־הביצוע האידיאלי הוא אדם הפועל ״בלי סנטימנים״ ,הבז ל״אידיאולוגיות״ ול״השקפות
עולם״ ,בהן הוא רואה סימך היכר של בטלנים וזקנים. הוא מתגאה בכך שאין לו שום
אידיאולוגיה, שהוא ממלא בלי חכמות את המשימות העומדות לפניו. נדמה לו כי משימות
אלה נתונות, קבועות, מובנות מאליהן. אין הוא תופס כי ה״משימות״ הן פועל־יוצא של
השקפת־עולם מסויימת, וכי אילו השתלטה בחברתו השקפת־עולם אחרת, היו כל ׳־משימות
משתנות אוטומאטית. הדבר נכון לגבי ״אנשי־הביצוע״ המתגברים בישראל, בחסותו של
דויד בן־גוריון, לא פחות מאשר — להבדיל — לגבי אנשי־הביצוע של הרייך השלישי.
דווקא מפני שאנשי־הביצוע בזים לאידיאולוגיות, יש חשיבות מכרעת לאידיאולוגיה
בעולמם. בחברה רגילה, בה אין פולחן של אנשי־ביצוע, מודרכים פקידי ׳המדינה על־ידי
רעיונות שונים, והאידיאולוגיות השונות מחלישות זו את זו ומונעות עריצות של אחת
מהן. ואילו במישטר של אנשי־הביצוע, מובטח הביצוע הטוטאלי של אידיאולוגיה אחת
ויחידה — זו של המנהיג. אנשי־ר,ביצוע של הרייך השלישי ביצעו את רעיונותיו של גאון
מטורף אחד — אדולף היטלר .׳האידיאולוגיה ההיטלראית הפכה הנחייה בלעדית.
עולמם של אנשי־הביצוע אינו עולם של השקפות וערכים, אלא של דרגות ועמדות־כוח.
כדי לעלות בדרגה ולזכות בכוח, הם מתחרים ביניהם בביצוע יעיל יותר של רעיונות
המנהיג. כך מובטח כי האידיאולוגיה של המנהיג תבוצע בפרטי־פרטיה, ביעילות מאכסימלית,
תוך דבקות למשימה וגילוי יוזמה מיבצעית. ברייך השלישי דאג לכך, יותר מכל אדם אחר,
רייניהארט היידריך, מפקדו של אייכמן.
התיאור המושלם ביותר של היידריך נכתב בידי וזאלטר שלנברג, ראש משרד ( 6מודיעין־
חוץ) בלישכה הראשית של בטחון המדינה .״הוא היה אדם גבה־קומה ומרשים, בעל מצח
רחב וגבוה מן הרגיל, עיניים קטנות חסרות־מנוחה, שיהיו ערמומיות כעיני־חיה. חוטמו
היד, ארוך ותוקפני, שפתיו רחבות ומלאות. ידיו היו ארוכות מדי, בעלות אצבעות דקות,
שהזכירו את רגליו של עכביש. קומתו הנהדרת נפגמה על־ידי רוחב מותניו, שעשו רושם
נשי, דבר שהוסיף לרושם המפחיד של האיש. קולו היה הרפה יותר מדי גבוה לגבי אדם
גבה־קומה כזה. דיבורו היה עצבני וחתוך. רק לעתים רחוקות סיים משפט, בכל זאת
הצליח תמיד להבהיר את כוונתו היטב.״
היידריך יהיה קצין בצי הגרמני, אך הודח על־ידי משפט־כבוד בגלל עסקיו המפוקפקים
עם נשים. בהיותו מובטל וחסר־פרוטה, עלה בידיו להתיידד עם אנשי הם.ס ,.שהציגוהו
בשנת 1931 בפני הימלר. הלה הטיל עליו לתכנן את שרות־ר,בטחון, כאירגון מודיעין פנימי
של המפלגה הנאצית.
היידריך נתגלה חיש מהר כתככן גאוני, שידע לסכסך בין מנהיגי הרייך כדי לנצלם
למטרותיו. מאחורי הקלעים כיוון את צעדיהם של היטלר, הימלר ושאר גדולי הרייך, מבלי
שהרגישו בכך. הוא הכין תיקים על ׳השערוריות הפרטיות של כל המנהיגים, ביים האשמות־שווא,
עינה ורצח ללא היסוס — עד כי הצליח להטיל את חתיתו על הכל. בהיותו מצוייד
בשכל קר ונטול מצפון לחלוטין, שאפתני ללא סייג, אכזרי ללא גבול, בוגדני אף כלפי
עוזריו הקרובים ביותר — היה איש־הביצוע האידיאלי של מישטר טוטאליט*1רי.
יחד עם זה יהיה רודף־נשים קיצוני, ששום אשר, ברייך השלישי לא היתד, בטוחה בפניו.
בסך־הכל: תמונה מאלפת של אישיות חזקה ומופרעת.
כזה היה האיש שהחליט לקדם את הקאריירה של אדולף אייכמן.

אצבעות כמו רגדי עכביש

אדם בעל אות-דודם

נה אחת אחרי הפלישה לאוסטריה, פלשו הנאצים לצ׳כוסלובקיה, שהוגשה להם על
המגש של מינכן. אייכמן, שאיש לא פיקפק עוד בכישרונותיו המיוחדים, נצטוזה
להקים גם בפראג מרכז להגירת היהודים.
״תחילה התנגדתי בידיים וברגליים להעברתי מווינה. כשאדם הקים משרד כזה, וכשהוא
רואה שהכל מתנהל בצורה חלקה ומסודרת, ללא חיכוכים, אז אין הוא שש לנטוש
(המשך בעמוד )23

בדית זמנית בין ש.ב ,.מימשל צבאי!מ שוד ואש־הממשלה ה1

כך חוסל יהלום!
ן*חדר־ישיבות סופר־מודרני, בקומה החמישית של בניין הוועד הפועל של
^ ההס תד רו ת, התכנסו ביום שני האחרון 17 עסקנים לסכם פולחני השייך לדורות
עברו. הם באו להקריב קורבן־אנוש למולך זועם.
הקורבן ישב אותה שעה בחדר הראשון של הקומה הראשונה, באותו בניין. על דלת
חדרו היה תלוי עדיין השלם ״נחום יהלום״ .היו אלה רגעיו האחרונים כראש המחלקה
הערבית של ההסתדרות — והוא ידע זאת. הוא ניצל אותם לפרידה מחבר־עובדיו, ולהעברת
תפקידיו ליורשו.
הטכס בקומה החמישית עבר את כל שלבי הגינונים הפורמאליים: הצעה, הצעת־נגד, מחאה
מצד סיעות המיעוט. אך סיומו לא היה נתון בספק אפילו לרגע אחד. ידי הנציגים של
מפא״י בוועידה המרכזת הורמו — וראשו של נחום יהלום נערף, כמיצוות המולך.

הבת החזקה ביוהר

ך דרל אכזרי, מעורר סלידה. אבל, בסופו של חשבון, לא היה זה גורל יוצא
^ מגדר הרגיל. הן נחום יהלום ( )38 לא היה הפקיד הראשון שהודח מתפקידו והוא
בוודאי לא יהיה האחרון. מדוע, בכל זאת, עוררה הדחתו התרגשות כה רבה? מה

נשתנה סילוקו מכל הסילוקים של ג׳ונגל העסקנות המפלגתית?
פנחס לבון, שבאותו בניין עצמו נגזר גורלו לגלות פוליטית לפני שלושה חודשים,
מסר הודעה תקיפה למעריב :״שוב פעם מספיק היה שגורם ממשלתי מסויים ירצה
בהדחתו של איש מסויים בהסתדרות, והדבר ייעשה
מיהו הגורם הממשלתי המסוייס? מה כוחו של גורם זה, ששום עתון לא העז לפרש
בשמו, ושיכול היה להרקיד את ראשי ההסתדרות האדירה במחול־השדים הקטלני,
שהסתיים בטכס ההקרבה? מי תבע מההסתדרות לחסל את ראש המחלקה הערבית שלה?

גורם זה הוא הבת החזקה ביותר בשלטון הישראלי.
אין זו מפלגה מוגדרת, אין
לפסוק חיים או מוות לרבבות
ברבים. כת זו היא ״צמרת
הבטחון וצה״ל, כי אם אנשים
ואנשי מנגנונים שאינם כפופים

זה מוסד פוליטי מן המניין. כמה מראשי הכת, היכולים
אזרחים, אף אינם ידועים בציבור ואסור לפרסם את שמם
הבטחון״ .לאו דווקא ההיירארכיה הרשמית של משרד
המשרתים במשרדים שונים, אפילו בתפקידים ״אזרחיים״,
למרות ממלכתית. זהו, בקיצור: מנגנון החושך.

גורמים אלה אינם תמיד ידידותיים, האחד לשני. לא ככל שטח שורר
השלום כיניהם. לעתים קרוכות הם מתחרים זה כזה, עד שהבוסים
העליונים חייבים להתערב ולהכריע ביניהם. כמיקרהו של נחום יהלום
התאחדו בל הפלגים הללו כדי לתבוע את ראשו.

מפיביר לרחובות

*•יהו? כעצם, נחום יהלום? הוא לא נשאר מספיק זמן בתפקידו הרם, כדי שקורות־
)3חייו ייכללו בביוגראפיות הרשמיות של אישי המדינה. כאדם שגדל ועלה בתפקידים
בטחוניים, אף עטוף חלק מקורות אלה במעטה של סודיות־חובה.
ידוע כי הגיע ארצה ב־ ,1942 כחייל בצבא הפולני של אנדרס. אז היה גבר צעיר בן ,20
אך מאחוריו כבר השתרעה הטראגדיה האיומה של יהדות פולין הכבושה. הוא ראה נאצים
גוזזים את פיאות אביו, ראה פולנים משליכים יהודים מבעד לחלונות של רכבת. ביתו,
בגאליציה המזרחית, נכלל בשטח הכיבוש הסובייטי, כאשר היטלר וסטאלין חילקו את פולין
ביניהם. מכל משפחתו, נותר רק הוא בחיים.
המיקרה העיוור של המלחמה הביא אותו למיכרות־הפחם של סיביר, יחד עם הפליטים
הפולניים שברחו מפני הנאצים. שנתיים עבד במיכרות, עד שברית־המועצות החלד, משחררת
גברים פולניים כדי שיתגייסו לצבא אנדרם.
טוראי נחום דיאמנט הגיע לארץ־ישראל כשעל כומתתו נשר הרפובליקה הפולנית. באותו
לילה בו הגיע למחנה ליד רחובות, החליט ללכת בדרך בה הלכו יהודים כה רבים מצבא
אנדרס. הוא ערק, הגיע לביתו של יוסף ברץ בתל־אביב, קיבל שם בגדים אזרחיים. היה לו
קל יחסית למצוא מחסה בארץ. כי בגאליציה היה חניך גורדוניה, והתנועה ההתיישבותית
של מפא״י קלטה אותו ללא קשיים.
הוא עבר ממשמר־השרון לרמת־דויד, ומשם לנווה־איתן. אפילו קדחת קיבל — מחלה
שאילצה אותו, במרוצת הזמן, לנטוש את הקיבוץ ולעבור לירושלים.

הפחות יציבים. חיסולה המוחלט של הקבוצה, שכל קיומה היה תלוי בכתב־העת שלה, הוא
מעשה ידיו של יהלום.
בתקופה זו הספיק יהלום להכיר מקרוב לא רק את הפלגים הערביים השונים. הוא
גם למד היטב את הפלגים השונים של השלטון, בשטח הערבי.
שני הפלגים החשובים ביותר הם, ללא ספק, הש.ב. והמימשל הצבאי. שניהם, לכאורה.,
שלוחות של משרד הבטחון. שניהם נשמעים, בסופו של דבר, לאותם הבוסים, היושב ( (
במרומי סולם הפיקוד הבטחוני.

אולם קירבה אירגונית זו אינה מוצאת אה ביטויה כיחסי אהדה. כץ
האגף הערכי של הש.ב. לבין המימשל הצבאי קיימים חילוקי דעות בה
רבים ועמוקים, שהיחסים ביניהם מגיעים, לא פעם, לאיכה גלויה.
ד,ש.ב ,.היודע בדיוק מהם הצרכים הבטחוניים של המדינה, סבור כי המימשל הצבאי
אינו משרת כל אינטרס בטחוני. להיפך: הוא רק יוצר שינאה כללית למדינה, מכשיר קרקע
סוריה לריגול וחבלה.
ההגבלות שהוא מטיל על חופש התנועה, נישול קרקעות מבעליהם החוקיים היושבים
בארץ, צימצום אפשרויות התעסוקה — כל אלה מקשים על הש.ב. בעבודתו בשטח.
לדעת ראשי הש.ב ,.אפשר לדאוג לבטחון המדינה בקרב האוכלוסיה הערבית באמצעים
מיקצועיים מצומצמים, מבלי לפגוע בסקטור שלם של האוכלוסיה.

בראש מחלקה, שראה את העניינים מקרוב, היה יהלום שותף לדיעה
זו, נגד המימשל הצבאי.

מחלקה מחפשת ראש

ויכי יהלום טוענים ביום, כי כבר אז ראה בתפקידו באגף הערבי רק מעבר —
\ § מ עי ן הכשרה מיקצועית — לקראת התפקיד שהציע לו לבון בהסתדרות. הם מתארים
את יהלום כבן־חסותו של לבון, שהכיר את משפחת דיאמנט עוד מן העיירה קופצ׳ינצה
שבמחוז טארנופול. לפי גירסה זו, לבון הוא שסלל את הדרך לעסקנות לפניו, וכאשר
התפנתה ראשות המחלקה באגף הערבי של הש.ב ,.הוא שייעץ לו לקבל את התפקיד —
מתוך שראה את הצורך למנות בבוא העת אחד מנאמניו לראשות המחלקה הערבית
בהסתדרות.
אך מקורבי לבון מכחישים גירסה זו בתוקף. אומנם גם משפחת לבון וגם משפחת
דיאמנט מוצאן בגאליציה — אך גאליציה היא ארץ גדולה, ושתי המשפחות באו מאיזורים
מרוחקים. לבון, לדברי מקורבים אלה, הכיר את יהלום מקרוב רק לפני כשנה וחצי.
מתוך היכרות זו, כשיהלום כבר שימש ראש מחלקה באגף הערבי של הש.ב ,.הציע לו
לבון לעבור להסתדרות.
המחלקה הערבית של ההסתדרות היתה, בדרך כלל, סרח־עודף. ראשיה לא הצטיינו
מעולם ביוזמה או בעצמאות. פעם נגררו אחר המחלקה המדינית של הסוכנות היהודיהייי
פעם אחר הש.ב. ופעם אחר המימשל הצבאי. לעתים אף נגררו לכיוונים שונים ומנוגדים,
בעת ובעונה אחת.
בערך בזמן שבו קיבל יהלום את תפקידו החדש בש.ב ,.החליט לבון לסלק את
ראובן ברקת מתפקיד יושב־ראש המחלקה הערבית של ההסתדרות. מתחת ליו״ר המחלקה,
מכהן מנהל המחלקה. בימי ברקת מילא תפקיד ביצועי זה אליהו אגסי, עסקן ותיק,
אפור וחסר־יוזמה. עם סילוק ברקת, עבר אגסי למרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות.
האיש שנבחר למלא את מקומו היה אהרן נתן, סגנו־לשעבר של זיאמד, דיבון, מי שהיה אז
יועץ ראש המלשלה לעניינים ערביים. הוא רב עם דיבון, נסע ללמוד בלונדון. לבון קרא לו
לשוב ארצה, הטיל עליו את ראשות המחלקה, כשלשניהם ברור כי זהו מינוי זמני, עד לגמר
העבודה הבוערת של הבחירות לכנסת הרביעית.
נוצר, איפוא, מצב בו חיפש פנחס לבון ראש מתאים למחלקה הערבית בהסתדרות, ואילו
נחום יהלום, ראש המחלקה הערבית בש.ב ,.חש אזלת־יד ביחס לתפקידו.
היתד, זו מועקה שרבים מוותיקי הש.ב. בשטח הערבי הרגישו אותה בשנים האחרונות.
ותיקים אלה צמחו, כימעט ללא יוצא מן הכלל, מתוך עבודת־שדה. הם הכירו את הערבים,
ידעו את שפתם, ביקרו בבתיהם ובמאהליהם. מתוך אמונה שמעשיהם נעשים לטובת בטחון
המדינה, ביצעו לא פעם מיבצעי־תועבה. והנה, במרוצת השנים, חדרה בהם ההכרה כי אם
לגביהם בטחון המדינה הוא ערך עליון, לא כן בעיני הבוסים שלהם. והלא הם יכלו לדעת
בדיוק מתי נעשה מעשה מסיבות בטחוניות באמת, ומתי נשאו העסקנים את שם ד,בטחון
לשווא.

המש!־ המימשל הצבאי, על אף ההתראה בי הוא מפריע מכחינה בנד

מקום מתפנה בצמרת

אן התחיל פרק חדש כחיי יהלום. הוא אומנם נרשם כסטודנט למדעי הרוח
3באוניברסיטה העברית וחשב על קאריירה שקטה, אך הסטודנטים של אותן שנים היו
מקור חשוב לגיוס אנשים לאירגונים המחתרתיים. יהלום המפא״יי נקלט בהגנה, הגיע עד
מהרה לשורות הש״י — שירות הידיעות, קודמו של הש.ב. הנוכחי.

המלחמה באנגלים, הסיזון, מאורעות ,1947 מלחמת העצמאות -בל
אלה עכר נחום יהלום בשורות השז׳י. באשר הוקס הש.כ. נכלל יהלום
אוטומאטית כין אנשיו.
על עבודתו באותן השנים, אין אפשרות לכתוב. הוא יצא מן האיפול הבטחוני רק ב־, 1957
כאשר נשלח למשך שנתיים כמזכיר שני בשגרירות ישראל בווינה .״אבי בוזדאי לא חלם שבנו
יהיה דיפלומאט של ישראל,״ אמר השבוע בהיזכרו באותם הימים. גם הוא לא חלם על כך.
הוא פשט את ר,פראק הדיפלומאטי וחזר ארצה. אלא שבינתיים נתפס מקומו הקודם בידי אדם
אחר. כנהוג במיקרים אלה, המתין עד שישובץ בתפקיד מתאים.

ואז התפנה מקום שנראה לו במתאים ביותר: ראשות אחת המחלקות,
כאגף הערבי של הש.כ.
היה זה רגע גורלי בקאריירה שלו. שום דבר עד לאותו יום לא הכשירו למילוי תפקיד זה.
אפילו ערבית לא ידע — ואינו יודע כהלכה גם כיום. אולם, לא היתד, זו מחלקה ״מיקצועית״
במובן המלא של המילה, כי אם מחלקה שטיפלה יותר במדיניות כללית, בקרב האוכלוסיה
הערבית בארץ. ומכיוזן שהמדיניות בכל הנוגע לערבים נקבעת על־ידי דויד בן־גוריון ושמעון
פרס ישירות, ומאחר שיהלום הוכיח את נאמנותו הבלתי־מעורערת לצמרת הבטחון, לא
נמצאה כל סיבה מדוע לא למסור לידיו את המחלקה.

מרחמה מימשד״ש.ב.
**ני רוצה ללמוד!״ כך היה ראש־המחלקה החדש מקדים כל שיחה שלו עם אנשי־
מי ק צו ע בשטח הערבי. והוא התכוון לכך ברצינות. הוא ביקר ברחבי הארץ, התעניין
בשלוחות ד,ש.ב. והמימשל הצבאי בכל איזור, למד את זרמי המחשבה בקרב הערבים. עוד
בראשית כהונתו החדשה, החליט לחסל את קבוצת אל־ארד. אך לפני שהפעיל את מנגנון
ההטרדה והמשפט נגדה, הצליח לדלדל את הקבוצה על־ידי לחץ מחושב על כמה מחבריה

מאחורי הגב

של נחום יהלום יושב המזכיר הכללי של ההסתדרות,
•אהרן בקר (שלישי משמאל) כשהוא מנסה להסתיר בידו
פיהוק עמוק. ר״תמונה צולמה לפגי חצי שנה, בעת חנוכת בית ההסתדרות בנצרת.

לעריפת ראשו של ואש המסלקה הערבית
הונית, היה גורם עיקרי ביצירת מרירות ואכזבה. מה טעם לעשות בל
דבר -נעים וכלתי־נעים -אם למעלה משחקים הבוסים בציניות כזו
כבטחון המדינה? רכים מהם פרשו, ובמקומם הופיעו קארייריסטים
ציניים, שניהלו את עבודתם כעזרת צווים ופקודות.
יהלום לא דיבר עם איש על דברים אלה. אך אין כימעט ספק כי במוחו עלו המחשבות
הללו.
התוצאה הטבעית לא איחרה לבוא: כאשר, מתוך מגע ענייני, הציע לו לבון את ראשות
המחלקה הערבית בהסתדרות, קיבל יהלום את ההצעה. אהרן נתן חזר ללימודיו באנגליה.

איש ש.ב - .נגד ש.ב

^ ילד הלך יהלום בדרך קודמיו, וניכנע לגורם זה או אחר, אפשר להניח בביטחה
כי היה מאריך ימים במישרתו החדשה. אלא שהוא ניכנס לתפקידו החדש כשעדיין טריות
במוחו מסקנות שנת־הלימוד שלו במחלקה הערבית של הש.ב.

מה שהש.כ. לא הצליח לעשות -ייעשה הוא. ולא כגרור הש.ב ,.אלא
כראש של גורם חזק ועצמאי לא פחות מהש.כ. או המימשל הצבאי.
כך חשב ראש־המחלקר, החדש — ופנחס לבון נתן לו את הגיבוי הדרוש. מדוע?

בי גם הש.ב. וגם המימשל הצבאי היו מעוזים של כיג׳י, פרם, דיין
ושות׳ -בל אויבי לבון. האיש שהודח מראשות משרד הבטחון על־ידי
קנוניה וזיופים, בהשראת אנשים אלה ; האיש שהתבצר בינתיים בראשות
ההסתדרות, קיבל כשימחה את האפשרות לשבור את השלטון
המוחלט של ״צמרת הכטחון״ בשטח הערבי.
המחלקה הערבית של פנחס לבון ונחום יהלום יצאה לכבוש את השטח הערבי, למגר מתוכו
את כוחות ביג׳י ונעריו.
יהלום עשה זאת בדרך ההגיונית היחידה: תוך הכרת זכויות־היסוד של האזרחים הערביים
להיות שזזים לאזרחים האחרים של המדינה. הוא אסף את הבטחות הבחירות שפוזרו בציניות
עילאית במשך השנים, ניגש להגשים חלק מהן .״הוא לא עושה את זה מפני שהוא אוהב
את הערבים,״ אמרו עליו; ״הוא פשוט רוצה לקנות אותם.״
כך או כך, הצליח תוך חודשים מעטים לרשום לזכות מספר הישגים נכבדים: שילוב
הפועלים הערביים בהסתדרות, פתיחת מועדוני־נשים, הנהגת הכשרה־מיקצועית, פיתוח
הספורט, הקמת קואופרטיבים, הכשרת עתונאים, פקידים וטראקטוריסטים ערביים. חלק ניכר
מפעולות המחלקה ביצע באמצעות פקידים ערביים, אותם הכניס לעבודה.

פעולה בעלת משמעות רבה :,הוא הוציא את היומון ״אל־יום״ ממשרד
ראש הממשלה, הפכו לכטאון של מחלקתו.
פעולות אלה, עם זאת שביססו את ההסתדרות הלבונית ככוח בשטח הערבי, לא היה בהן,
בכל זאת, כדי לעורר נגד יהלום את זעם הש.ב. הן יכלו, לכל היותר, להחריף את המאבק
ואת השינאה בין מחנה לבון לבין מחנה ביג׳י ונערי־החצר שלו, להעביר את המלחמה גם
לשטח הערבי.
אלא שיהלום היה עיקבי, בתפקידו החדש, עד הסוף. אם להיות הגורם המנהיג של השטח
הערבי, חייב היה לדחוק את רגליהם לא רק של מפ״ם, אחדות העבודה והמימשל הצבאי.
הוא היה חייב גם להבטיח לעצמו חסינות מהתערבות הש.ב.

הוא הודיע לחבריו ולמפקדיו לשעבר בי לא יסבול התערבות כניהול
עבודת מחלקתו, אסר על פקידיו להיענות לבל כקשה של בל איש ש.כ.
כשטח. אם יש לשרות הבטחון עניין בטחוני להסדיר, הקשור כפעולות
המחלקה הערבית של ההסתדרות, עליו לפנות לראש המחלקה ולא
להטיל את חתיתו על בל פקיד ערכי.
את זאת לא היו אנשי הש.ב. מוכנים לסבול.

האויב השלישי

* וצר איפוא, מצב, שיהלום נלחם בעת ובעונה אחת בשני הגורמים האדירים: ד,ש.ב.
והמימשל הצבאי. פרשת לבון אילצה אותו לפתוח חזית שלישית.

הפעם, נגד דויד בן־גוריון ונעריו באופן ישיר.

אחת התופעות שפגעו ביותר בדויד בן־גוריון בכל פרשת לבון היתד, עמדתה המרשיעה
הכימעט־כללית של העתונות העברית. מלבד ג׳רוסלם פוסט והארץ, לא הצליח לרתום להגנתו
שום עתון רציני במדינה.
אורי לובראני, יועץ ראש הממשלה לעניינים ערביים, קיבל פקודה לרתום לצד בן־גוריון
את ביטאוני ההסתדרות בשפה הערבית — ובעיקר את היומון אל־יום. עורך העתון, נסים
רג׳ואן, היה עושה זאת ברצון. אלא שיהלום — ששלט על תקציב העתון — התנגד לכך.
במשך כל פרשת לבון נקט אל־יוס קו נייטראלי, שלמעשה היה קו אנטי־בן־גוריוני.

היחסים האישיים ההדוקים שהיו קיימים בין יהלום לבין לובראני
הורעו, ושני הידידים הפכו לאויבים. אל המימשל הצבאי והש.ב. נוסך
עוד אויב שתבע אך הוא את ראשו של יהלום.
כל עוד היה פנחס לבון האיש החזק בהסתדרות, סמך יהלום על גיבויו, יכול היה להרשות
לעצמו לדרוך על יבלות רבות. הדבר השתנה ממש ביום בו חוסל לבון.
הרמז הראשון ניתן כבר בחודש מארס, בצורת ידיעה קצרה בשבועון אל־מוסאוור הבלתי־תלוי.
נאמר בה, מפי חוגים נצרתיים, כי ימיו של יהלום כראש המחלקה הערבית ספורים.
הדחתו תבוא, כך נאמר, מיד אחרי הבחירות.
יהלום, שתריסר שנות שירות במנגנון הממשלתי חידדו את חושי הקיום־העצמי שלו, מיהר
למזכיר החדש של ההסתדרות .״מה אמת בשמועה על סילוקי בקרוב?״ שאל את בקר.
בקר מיהר להרגיעו, אין כל כוונה כזאת, אמר. להיפך: הוא מרוצה מאוד מיד,לום. כיורשו
של לבון גם בתפקיד יו״ר המחלקה הערבית הביע בקר אף את הערכתו המלאה, בצירוף
תקווה כי יהלום ימשיך לפעול ללא הפרעה.

בקר אמר את דבריו בתום לב. בי פרם ושות׳ לא טרחו עדיין להודיע
לו על החלטתם. בל שבן, באשר ברור היה להם בי יש לדחות את ביצוע
גזר־הדין, עד אחרי שיירגעו הרוחות בקרב מפא״י, אחרי סערת הדחת
לבון. הם לא רצו לעורר זעם מיותר, שהיה קופץ עליהם לנובח מסע
שיטתי של חיסול אנשי־לבון בצמרת ההסתדרות.
יהלום המשיך אומנם בעבודתו — אלא ששוב לא היה אותו אדם• רצונו שוב לא היה
פקוחה — אפילו לא בין כותלי ההסתדרות עצמה. דוגמה אופיינית: בתוך המחלקה לאיגוד
מקצועי של ההסתדרות קיים מדור לעובד הערבי, בראשותו של לוי קנטור. יהלום דרש
להעביר את המדור לסמכותה של מחלקתו. הוקמה ועדה ששמעה את שני הצדדים וסיכמך,
כי על קנטור להישמע ליהלום. קנטור עצמו חתם על החלטות הוועדה.
בימים כתיקונם, היה זד, סוף הפרשה. אך בתנאים החדשים הרשה קנטור לעצמו להתכחש
לכל ההסכם, סירב לקיים את הוראות הוועדה. יהלום, נטול גיבויו של המזכיר הכללי, יכול
היה רק לחרוק שן בחוסר־אונים.

רצח או התאבדות?

ך* דק־זמן זה היווה תקופה של מלחמת־התשה, לפני הקרב המכריע. אך סיים את בירורו
£4עם קנטור, מצא יהלום את עצמו עומד מול התקפה של לובראני. יועץ ראש הממשלה
טען כי יהלום גורם נזק למפא״י ביחסו לערבים. יהלום נקרא לבירור מפלגתי אצל יוסף

האיש -והבניין ( 11(17 הועד
אלמוגי, אך הצליח לשכנע את חבריו כי הקו שלו הוא הנכון. ועדה עליונה של המו
לעניינים ערביים אף הטילה עליו להכין תוכנית־פעולה לקראת הבחירות.
הוא הגיש את התוכנית, שהיתר, מבוססת על הרחבת הפעולות החיוביות בהן החל: מן
עבודה למשכילים, ליגאליזציה לערבים העובדים באיזורים עבריים, הגדלת הסטיפנדיות
מידים ערביים, הרחבת החינוך המיקצועי, הגדלת מספר המקומות השמורים לערבים ב
ספר מיקצועיים, הקמת מחנות־קיץ לנוער עברי־ערבי, הקמת גרעיני־הכשרה ערביים בקיבו
הוא לא העז לייעץ כל עצה ממשית בעניין הקרקעות המוחרמים, או בעניין ביטול המי
הצבאי. אולם בסיכום הצעותיו ציין כי שתי בעיות אלה מפריעות לכל התקדמות מג
בקרב הערבים. התוכנית נתקבלה וליהלום ניתן הרושם כי התגבר על המשבר.
הוא חי באשלייה זאת בדיוק שבוע ימים. מקץ תקופה זו קרא לו אהרן בקר למע
״מרכז מפא״י החליט שאתה צריך לצאת לחופשה עד אחרי הבחירות,״ הודיע לו
״אינני מוכן לקבל את ההחלטה,״ השיב יהלום.
״אז צא לשליחות לחוץ־לארץ,״ הציע המזכיר.
״זה מתאים לאנשים שנתפסו במעילה, לא לי.״
היה ברור כי אם נערי ביג׳י רוצים לסלקו, יצטרכו לעשות זאת בכוח.
מיד התייצבה בפני בקר משלחת של עובדי המחלקה הבכירים .״אל תערבו חשו
אישיים עם טובת המחלקה,״ ביקשו ממנו ,״אל תלחץ על יהלום ללכת.״

״רכותי ״,השיב יורשו של לבון ,״זאת לא שאלה אישית. זאת ש
פוליטית. אל תתערבו בה. זה לא עניינכם״.
15 פקידים בכירים עשו עוד נסיון, חתמו על מיכתב קולקטיבי התומך ביהלום. אך
כבר נפל .״צמרת הבטחון״ החליטה כי הגיע המועד לתבוע את ראשו של יהלום. ואם
מוכן להסוות את הרצח כהתאבדות, לא יירתעו מללכת עד הסוף.
לרגע היה מוכן יהלום להיכנע, להסתפק בפירסום הודעה מטעם מזכיר ההסתדרוו
ראש המחלקה הערבית פורש מתפקידו בגלל חילוקי־דעות מהותיים. אך בקר חזר בו
האחרון. הוא היה מוכן למסור נוסח זה לפירסום, אך לא כהודעה משותפת, אלא
של מיכתב אישי מיהלום אליו. לזאת לא הסכים יהלום.
תחת יד הברזל של מנגנון החושך ניגשו מוסדותיה העליונים של ההסתדרות לז
את המולך. נחום יהלום גונה כבלתי־מוכשר, הודח וחוסל.

הימים השחורים שד יעקב
^ זאתתמהפרשתיה לו ם. אך מה יהיה עם המחלקה הערבית? מי יהיה
^ החדש שלה? רשמית, הוחלט למנות במקום יהלום את אותו אליהו אגסי, שלבון ד
לפני שנתיים. אולם אגסי הוא איש היודע רק למלא הוראות של אחרים. מי יתן הוראוו

באן בדאי לשים לב לדמות אפורה, בלתי־ידועה במעט. יעקב
שהיה סגן מנהל המחלקה הערכית כהסתדרות, עד לבואו של יז

עם מינויו של יהלום נעלם מן השטח, בצורה המקובלת במיקרים אלה: נסע ללמוד
ציבורי באנגליה. לפני כחודש הפסיק לפתע את לימודיו וחזר ארצה. היה ברור כי הוא
המיועד של יהלום. אפשרות זו גרמה לזעזוע ניכר בקרב הערבים, כי הם זוכרים את
יעקב כהן כימים השחורים שלהם. שמו קשור בכמה פרשיות מתועבות בקרב הצבור

עוד לפני שמונה שנים התגלה באחראי לאירגון פוגרוס-דמיב
בפריים מוסתים, נגד הקומוניסטים של נצרת, כדי למנוע כ
קומוניסט בראש העיר.
הזדעזעות זו אף מצאה את ביטויה בכתבי־העת הערביים השונים המופיעים בארץ.
כהן נרמז כי אי־אפשר לתת לו את התפקיד המכובד, והוא נאלץ להודיע שבעצם, א׳
את עצמו מתאים להיות מועמד לירושה.
אולם אם יעקב כהן לא ישא בתואר, הוא בודדאי ישא בסמכות האמיתית, מאחורי ג
אגסי. וקשריו של יעקב כהן ידועים היטב. החוטים גלויים לגמרי. הם מובילים ישר ל
הערבית של הש.ב.

המחלקה הערבית של ההסתדרות, בבוח עצמאי, מתה כאותז[
שנערך ראשו של יהלום.

הצעירה שהתלוננה עד מעשה מגונ ה-
גרמה דמנונה בתעשית בחירות היופי

חלום שגרס ל שערוריה־ז^ן

בסופו~של דבר לידי הגשת תלונה על ביצוע מעשים מגונים בגופה. כתוצאה מפירסום
הפרשה, שובשה כל תוכנית הבחירה של מלכת המלכות לישראל מטעם עולם האשה.
ץ* 24 שעות אחרי שפורסם בגליון
הקודם של העולם הזה סיפורה של
הצעירה התימניה בת ה־ ,21 רחל קהלני,
שחלמה להגיע אל עולם הזוהר והכוכבות
ההוליבודי, והגיעה בינתיים למבחן ועיסוי
בגופה העירום בידי שני מגלי כוכבים
מקומיים (ראה מסגרת) ,הפכה הפרשה לזירת
התמודדות חריפה בין שני שבועתי־הנשים
בישראל, בעלי־תעשיית מלכות-
היופי.
לאשה מיהר לפרסם גילוי דעת בו הבריז:
״הזדעזענו קשות לאור הפרסומים בעתונות

מלחמת הכרזות, שכל אחת מהן התפארה
ברמה מוסרית נאותה יותר, היתר• רק
השלב האחרון והגלוי במלחמה נסתרת, אך
חריפה, לצייד חלומות־הזוהר של הנערות
הישראליות, שהתנהלה מזה זמן רב בין
שני שבועוני הנשים המופיעים בישראל.

עסק מסחרי

* • ז ה 12שנה, עובר מדי שנה מחזור
* 1חדש של צעירות ישראליות את חווית־החיים
החדישה הנקראת תחרות־יופי. לגבי

מ־שחק
המלכות
על מעשה ההונאה והשידול למעשים מגונים,
בהם חשוד צלם וחבר מערכת עולם האשה,
בקשר לתחרות חדשה מלכת המלכות הנערכת
על־ידי שבועון זה כדי למנוע
אי־הבננת, תחרויות בחירת מלכת־היופי
נערכות זו השנה ה־ 12 על־ידי שבועון
לאשיה תחת ביקורת צבורית ובשיתוף מוסדות
צבוריים מוכרים. בחירת המועמדות
בתחרות מלכת־היופי של ישראל נערכת
על טהרת המוסר ובפיקוח קפדני.״
כעבור יום יצא השבועונשים השני עולם
האשה, בגילוי דעת משלו :״מפעל בחירת
מלכת המלכות לישראל מבוצע על ידנו
על מהרת ההגינות ועל רמה מוסרית נאותה
מארגני תחרות מיס־תבל הפקידו
:השנה בידי עולם־האשר, את בחירת המועמדת
הישראלית, שנעשתה בעבר על־ידי
השבועון לאשה, על שום שאנו נאמנים
על גישה תרבותית ובעלת רמה.״

כל העוברות חוויה זו, מהודה ההתנסות
בה נקודת מפנה בחייהן. הבודדות הזוכות
בכתרים, מורמות מיד אל פסגת חיי־הזוהר,
וברובן אינן נרפאות מכך גם כשחולפת
שנת המלוכה. לגבי מרבית הנכשלות, מהודה
המבחן לקח־חיים רציני והן מתפכחות מ־שגיונותיהם.
רק בודדות ממשיכות להזות
בהקיץ למרות ׳הכשלון, קופצות מתחרות
יופי אחת למשנה, מנסות מזלן מדי שנה.
אולם מלבד היותה תופעה חברתית חדישה׳
תחרות בחירת מלכת־יופי היא בראש
וראשונה עסק מסחרי טהור למארגנים.
ממומנת על ידי חברות מסחריות המשלמות
בעד הזכות להתפרסם יחד עם היפהפיות
הנבחרות ולהעניק להן מתנות, מהודה
התחרות מאורע בידור חברתי מושך ומכנים•
אולם מקור ההכנסה העקרי של המארגנים
הוא בקבלת אחוזים מרודחיה של
מלכת־היופי בצילומי פרסומת, ובקבלת אחו
זים
נוספים מההכנסות שהיא מכניסה ב־סיוריה
ובנאומיה למגבית־היהודית־המאוחדת.
במשך 12 שנה היתד, התחרות רכושו
הבלעדי של שבועון לאשה, שהיה קשור עם
הקונצרן הבינלאומי המנהל את תעשיית מל־כות־היופי
בעולם המערבי כולו. ללאשה
ניתנה הזכות לבחור את המשתתפות הישראליות
בתחרויות אלה.
כאשר הקים גרשום קומרוב, בעליו ועודכן
של השבועון קולנוע, לפני שלוש שנים,
את השבועונשים עולם האשה, היתד, מטרתו
העיקרית להתחרות בלאשה, לדחקו מהמונופול
שרכש לעצמו בשטח בחירת מל־כות־היופי.
מאחר שלאשה שייך למשפחת
מוזס, שהיא בעלת הצהרון ידיעות־אחרונות,
היה גם מעריב מעונין בהצלחת השבועו־נשים
המתחרה. מעריב העמיד לרשות קומי
רוב את עובדיו, תמך בו מבחינה פיננסית.
צעדו הראשון של קומרוב במלחמתו ב־ממלכת־היופי
של לאשת היתד, מלחמת
השמצה. כתבות העתון טרחו לחפש מועמ־דות
מאוכזבות ומלכות בדימוס, כדי ש־תגלינה
את הנעשה בתחרויות בחירת מלכת־ד,י
ופי, תשפענה על המחזורים החדשים של
חולמות־הזוהר לא לגשת לתחרויות אלה.
אולם הקסם שבהילת הזוהר היה גדול
מדי. קומרוב נכשל לחלוטין. מעריב חדל
לתמוך בו אחרי שהשקיע בעתונו כ־20
אלף ל״י, רוב עובדיו פרשו ותפוצתו ירדה.
קומרוב לא התיאש. הוא החליט להלחם
בלאשה בנשקה שלה. לפני שנה ניסה לערוך
תחרויות יופי איזוריות. אולם הוא נכשל
שוב. מאחר שלא יכול היה לשגר את
יפהפיותיו לתחרות בינלאומית מוכרת, לא
יכול היה לעמוד בתחרות.
הדרך היחידה שנותרה לו למלחמה
על הזכות לבחור גם יפהפיות לעצמו ולקיים
את שבועונו, היתד, להוציא את אחת מתחרויות
היופי הבינלאומיות מידי לאשה.
ההזדמנות לכך ניתנה לו במקרה.

בבחירת מועמדות. הן היו חייבות להיות
למעלה מגיל 18 ורווקות שלא נישאו מעולם.
לא כל המועמדות שהצליח עולם האשה
לגייס הגיעו לגיל .18 חלק מהן היו גרושות.
הפתרון נמצא על־ידי הענקת שמות
חדשים למספר מועמדות.
מצד שני נמשך לחץ קשה מצד לאשה
על החברות שהסכימו להשתתף בתחרות
עולם האשה. נאמר לחברות שיותר לא
יאפשרו להן לפרסם את מודעותיהם ב־לאשוז.
אולם בעוד השבועונים עסוקים במאבק
זה, נכנס לתמונה גורם חדש, ששינה
את כל החישובים. היה זד, מנוח קומרוב.
מנוח בן ד,־ ,30 בנו היחיד של בעל
קולנוע ועולם האשה, היוזה מתמיד מקור
של דאגה להוריו. הם ניסו להעסיקו ככתב
בשבועונם, אולם הוא נכשל. שלחוהו ללמוד
עתונות בצרפת, אולם הוא העדיף לבלות
בפסטיבאלים. ניסו להעסיקו כאוסף מודעות
לעתוניהם — אבל הוא היה מפעיל לחץ 11 ואיומים אצל סוכני המודעות, עד שהיה פאמפאניני, מ
צורך להחליפו. לבסוף זכה מנוח בתואר
צלם, הפך לצלם שבועוני המשפחה. נוסף
והצגות בכו
לבקבוקים הריקים שהוא אוסף בדירתו, החל שדרשו את
מנוח עתה לאסוף גם מצלמות משובחות.
מעמד זה, בתוספת העובדה שהוא בעל
תעודת מבקר־הקולנוע של קולנוע למרות
שמעולם לא כתב ביקורת, והעובדה שיד
הוא
זוכה בכרטיסי חינם למופעי בידור

מבקר בלי ביקורת
ך* מוסד המארגן את תחרויות מלכות(
| היופי באירופה נמצא בפאריס, בהנהלתם
של שני יהודים, קלוד בר ורוג׳ר
זיילר. הם המספקים את מלכות־היופי של
אירופה דד,מזרח־ד,תיכון לתחרות מיס תבל
הנערכת בלונג־ביץ׳ שבפלורידה, ולתחרות
מיס עולם הנערכת בלונדון. מדי שנה היה
ניתן הזכיון להספקת המלכות הישראליות
לתחרויות אלה, ללאשה.
בין השאר מארגן המוסד בר וזיילר
גם תצוגות־אופנה. הוא ארגן גם את תצוגת־האופנה
של מלכות־היופי של אירופה שנערכה
לפני שנה בארץ. מטעם ויצ׳ו ארגנה
את הצד הישראלי של תצוגה זו עסקנית
שאפתנית בשם עמליה אקבס, שהתידדה
תוך כדי כך עם קלוד בר.
עמליה הבחינה מיד באפשרויות העסקיות
הכרוכות בידידות זו, רכשה לעצמה באופן
פרטי מידי בר את הזכיון לשיגור מלכת־יופי
ישראלית לתחרות מיס תבל, עוד
לפני שלאשה הספיק לחדש את הזכיון.
כשהזכיון בידיד, באופן חשאי, ניסתה עמל־יה
להתקבל לעבודה בלאשה. אולם המוזסים,
ידעו מה נמצא בידי עמליה, דחו
שלא
את בקשתה. היא הלכה מיד לקומרוב,
העבידה לכאורה לידי עולם האשת את ה־זכיון
לתחרות מיס תבל. למעשר, נשאר
העסק כעסק פרטי בידיה של עמליה אקבם.
עולם האשת העניק לה רק את הגיבוי
הציבורי של שבועונשים, שהופיע בעיני
הציבור כמארגן התחרות.
היתד, זו פגיעה חמורה למדי ביוקרה
של לאשה, למרות שבידי שבועונשים זה
נשארו גם התחרויות הבינלאומיות של מיס
עולם בלונדון וקונגרס המלכות בלונג־ביץ׳.
אלא שקונגרס מלכות היופי בלונג ביץ׳
לא היה עוד טקס בחירת מיס תבל. עד לפני
שנה היתד, תחרות מיס תבל גולת הכותרת
של כל תחרויות היופי בעולם. היא
נערכה בשיתוף פעולה בין עירית לונג
ביץ׳ ובין חברת בגדי״הים קטלינה. לפני
שנה רבו ביניהם שניגופים אלה.
חברת קטלינה, שבידיה הזכויות על השם
מיס תבל, אירגנה תחרות נפרדת במיאמי
ביץ׳ ,ואילו עירית לונג ביץ׳ ,החלה לארגן
את קונגרס היופי.
שני שבועוני הנשים ניהלו מאבק במצוד
אחרי מועמדות ושופטים ובהתחרות מי
מהם יערוך את טקס הבחירה לפני יריבו.
בפני עולם האשת, למשל, ניצבה הגבלה

מנוח קומרוב, צלם שכועוני־הנשים
״עולם האשה״ ו״קולנוע״ ,בנו של
עדיו שני שבועונים אלה, המחזיק
גם בתעודת־מכקר־קולנוע של
״קולנוע״ ומופיע כרשימת המערכת
של עתון זה כאיש ההנהלה ,
שלו, הואשם לפני שכוע על־ידי
צעירה. בעשיית מעשים מגונים
כגופה וכצילומה בעירום. כדי

לאפשר לבל מואשם להשמיע את
גירסתו שלו, מתפרסמת כזה
הצהרתו של מנוח קומרוב, כפי
שנמסרה על ידו ל״העולם הזה״.
^ ני מצהיר בזה, שכל הנערות שצולמו
\ £על ידי, כדי שתופענה על שער עולם
האשוז, ואני מוכן להביא כל אחת מהן שתחתום,
לא התעסקתי א־תן כלל. ולא רק
שלא התעסקתי איתן, אלא שגם לא היה
שום רמז מצידי בקשר לעניינים מיניים.
מכל הנערות שהצעתי להן להופיע על
שער העתון, לא שכבתי עם אף אחת מהן.
יכול להיות שהיו לי יחסים עם בחורה
שאחר־כך הופיעה על שער העתון, א ב ^|
אף פעם לא הבטחתי שער כתמורה לזה^ .
יש לי הרבה מאוד חברות והרבה מאוד
מכירות והרבה מהן יכולות להעיד על
הגינותי. חברות באות אלי הביתה בלי כל

הוא שבועננשים נתיק יותר, הניצב מהצד השני של המיתרס, מארגן
הוא שבועונשים דל תפוצה ׳ שעורכו גישום קונזיוב< הנראה בתמונה
111X101 !1
י;שנה, כמו בשנים קודמות, את בחירת מלכת היופי הישראלית. בתמוני
כשהוא מחבק בהתלהבות את גזרתה של כוכבת הקולנוע האיטלקית סילבנה

.ן השנה את תחרות בחיהת מלכת המלכות לישראל, שהיא צד אחד במאבק שבועוני האשה. נראים עורכי לאשה, חמדה נופן־מוזס (רביעית משמאל) ודויד קרסיק (שני משמאל).
העלו את קרנו של מנוח בעיני יפהפיות רבות,
רבתו, הופיעו עמו בפומבי.

7אן געדס היופי ז

יהי׳ הקרובות דאג מנוח לסדר בעבודה בשבו־פחד
.,אולם הוריו לא ראו זאת בעין יפה. אחרי
שבתקופה מסויימת שכרו פסיכולוג שילחה את
בנם וידריכו בהתנהגות חברתית, העניקו לו
דירה פרטית שנועדה בתחילה לשמש כחדר-
מערכת לאחד משבועוניהם.

מנוח המשיך לפזר כספים, לקנות מלבושים
יקרים ומהודרים, להזמין הברים לארוחות
יקרות, רכש לעצמו על־ידי כך ידידים.
אולם הוריו, ובעיקר אמו, רצו לראותו
נשוי. תריסרי יפהפיות שודלו כבר על־ידי
האם להינשא למנוח, ללא הצלחה. עובדות
שבועוני המשפחה נאלצו לצאת בחברתו של
מנוח, אולם גם זה לא עזר. מנוח נשאר
רווק. אולם הוא היה רווק עליז. בדירתו
מצאו מיקלט בחורות שונות. היתד. תקופה
שלא פחות משלוש נערות, בתוכן לס
בית
ידועה, התאכסנו דרך קבע בדירתו.
ואז, דווקא בשעה שגרשום קומרוב עמד
לקצור את נצחונו הראשון על לאשח,
נפלה התקרית כרעם על ראשו. העורך, העושה
בעצמו כמעט את כל עבודת העריכה
של שני שבועוניו, ניסה להפעיל את כל
השפעתו כדי למנוע את פרסום הידיעה.
אפילו משטרת ישראל התגייסה לעזרתו,
הסתירה כל פרטים על התקרית. אולם אי־אפשר
היה לשמור את הידיעה בסוד.
לא היתר, יכולה להיות מהלומה חזקה

יותר לתחרות בחירת מלכת־יופי מאשר
הידיעה כי צלם העתון העורך את התחרות,
שהוא גם הצלם המצלם את המועמדות,
נחשד במעשים מגונים ובצילומי עירום.
•הידיעה הועתקה על־ידי עתונאים זרים,
שוגרה לחו״ל, הגיע מהר מאוד לידיעתם
של מארגני התחרות בפאריס, שהחלו דורשים
הסברים.
כמה מהמועמדות לתחרות מלכת המלכות,
תואר שנועד לרומם את מלכת עולם
(המשן בעמוד 4ו)

סיפורו האישי של מנוח קומרוב, גיבור הפרשה שהסעירה את עולם הזוהר

יי תנו לי מנוח!י׳
פחד בשעות היום והלילה ואני לא נוגע
בהן. ברור שכמו לכל גבר אחר יש גם
לי חברות שיש לי יחסים איתן. אבל חברה
שבאה רק לבקר אני לא נוגע בה.
ידוע אפילו בעיר, שבחורה אחת גרה
אצלי בדירה שנה שלימה ואני לא חייתי
איתר, אפילו. כל החברות שהיה לי איזה
מגע מיני איתן זה היה על רקע אישי פרטי
בהחלט, בלי שום קשר לעבודת העתון.

אין מקום בדירה

צים אותי ומספרים עלי את כל הסיפורים.
לפעמים נטפלים אלי טיפוסים קנאיים,
וקובעים לי עובדות שאפילו אני לא יודע
עליהן. הם מספרים לי כל מיני מעשיות,
אגדות על עצמי. כדי להתחמק מהם אני
בדרך כלל עונה להם :״היי!״ זה מלה
שמובנה לא ״כן״ ולא ״לא.״ זה למדתי
ממכיר אחד שנוהג לומר ״ייה!״ לכל אחד.
זאת מלת בטול כלפי הקנאיים, שיבינו מה
שהם רוצים.

זה היה בידור
** כשיו כקשר לתלונה שהוגשה

דן מזה, הרבה בחורות באו אלי
| | ואמרו לי שבעיר מתהלכות כל מיני
נגדי לפני שבוע.
שמועות עלי, שכאילו כדי לקבל פרסומת אני עושה. אני מתעסק
או אפילו שער בעולם האשה צריכים לשכב שחור לבן. אני מצלם
איתי. זה עובדה שזה לא נכון. זה שקר קולנוע והעתונות. יום
מוחלט. מעולם לא ערבבתי את ענייני ה־ חזרתי הביתה מהעבודה.
עתון עם ענייני הפרטיים.
לפני הבית חיכו לי יורם אילן ועוד
י דבר אחד ברור. כמו כל גבר, אם אני בחורה אחת שלא הכרתי אותה. יורם אילן
יוצא עם בחורה, אני מנסה להשיג את היה הממונה עליבחיל־השריון בתקופת
המקסימום. ודוקא אותן הבחורות שהיד, לי מבצע־סיני. הוא עובד בתור מקרין קולאיתן
משהו, לא דובר איתן מעולם על נוע, ולפני חדשיים התגרש מאשתו. הפעם
פרסומת או על השתתפות בתחרות־יופי. האחרונה שראיתי אותו זה היה לפני חודש.
9שעשתה את זה מרצונה הטוב עשתה את אבל חברה שלי סיפרה לי שפעם, שבוע
לפני אותו מקרה, ראתה אותו מחכה לי
״ ״ ולא בגלל זה שאני צלם העתון.
ליד הבית עם בחורה אחת, אחרת, לא זו
יש דיעה עלי בקהל, ביחוד בקהל הצעי־רים,
כי המבוגרים עוד לא מכירים אותי שאיתה פגשתי אותו.
הבחורה הזאת, רחל
הואהכנים את
כל כך טוב, שאני נואף או כל מיני דברים
אליהביתה והציג אותה בתור
קהלני,
כאלה. זה שקר גמור.
שלו. ישר שנכנסה היא היתד,
בדירה שלי מעולם לא היו מסיבות, ו ידידה
נלהבת מאוד. היא כבר שמעה עלי מראש.
כמה שביקשו אותי, חברים מכסית, לעשות
מסיבות בדירה שלי — לא הסכמתי. הדירה היא התלהבה מהתמונות שראתה אצלי על
שלי זה מקום קטן וצפוף ומלא רהיטים ו השולחן, שם אני מצולם עם כל מיני כוכבות
קולנוע, ושאלה אם אני מוכן לעזור
אין מקום לדברים כאלה.
לא פעם באו אלי קבוצות חברים בלי לה. אמרתי לה שאני עלול לעזור לה. לא
להודיע לי מראש, והייתי נאלץ פשוט לגרש דובר בינינו על שום דבר מיני או מסחרי.
אז היא אמרה לי שהיא רוצה להצטלם
אותם. ואני מוכן להגיד שמות אם רוצים.
תמונות עירום וכבר יש לה נסיון בזה כי
זאת חברה רמת־גנית, שהם בטח יבינו את
הצטלמה כמה פעמים בעירום, ועוד לפני
הרמז.
גם בעניני מין, ואני מוכן להביא עדות, שהספקתי להשיב לה התחילה להתפשט.
אני סרבתי לצלם אותר, ערומה. זה מפני
״לא עשיתי מעולם דבר נגד רצון הבחורות
^לא השתמשתי אף פעם בכח. מה שנכון שמעולם לא צלמתי עירום ואין לי ענין
בזה. אפילו בעד סכומים גדולים לא הייתי
זה שיש לי הרבה חברות והרבה רודפות
זרי, יותר נכון אחרי הפרסומת שהן מוכן לצלם בחורות ערומות, מפני שאני
עונינות להשיג דרכי. ורק האויבים שלי, לא מומחה בדה וזה עלול לקלקל לי את
ייתי אומר אלה המקנאים בי, הם המשמי העבודה השוטפת.
כולם יודעים מה
בצילום צבעוני וב־עבור
עולם האשה,
אחד לפנות ערב,

אני לא הטיפוס שנהנה מדברים שהם
לא ממש חיי־מין. אין לי סיפוק מהנאות
אופטיות. אצלי זה — הכל או לא כלום.
עובדה היא שלא ניסיתי לשכב עם הבחורה
הזאת. היא לא חתיכה בשביל לשכב איתה.
אבל מאחר שכבר היתד, עירומה, יורם,
החבר שלי, מתח אותה. ואני נגררתי לא-
ודירה של המתיחה. זה לא היה רציני. זה
היה משהו של בידור, ואף לרגע לא חשבתי
שיכול לצאת מדה משהו פלילי.

״במו חייט״

אחרי זה כבר הייתי לגמרי באווירה.
אני לא חושב שיכולים להאשים אותי. אם
בחורה מתפשטת ומציעה את עצמה, צריך
להיות מאבן כדי להתאפק. התיעצתי אחר-
כך עם אנשים מבוגרים, גם כמה אנשים
מאגודת־העתונאים, והם אמרו לי שהם במקומי
היו עושים אותו דבר.
כשהיינו כבר באודירת המתיחה, החתמנו
אותה על חוזה. אבל אין בזה שום דבר
מיוחד. זה ששינינו את שמה לז׳אני דה
לה־רוז, זה סתם בדיחה. זה שהיא חתמה
שהיא מסכימה למסג׳ים, זה באמת דרוש
לה. אבל לא כתוב שם מי יעשה את ה־מסג׳ים.
זה יכול להיות מכון ליופי. בקשר
לליקוקים, את זה הכניס יורם לחוזה.
דווקא הסעיף הזה עם הליקוקים עשה לי
הכי הרבה צרות. הדביקו לי כבר את התואר:
אביר מסדר הליקוקים. אני רוצה
להסביר את עצמי בנקודה זו. יש אנשים
שחושבים שזה פרברסי. אני באופן אישי
לא מוכן לעשות את זה עם כל בחורה,
אבל אם היא חברה שלי ואני מכיר אותה,
ואם היא נקיה ומסודרת, אז אני חושב שזאת
אחת השיטות, כמו נשיקה למשל.

בחתי להוסיף, שכשיורם בא איתה
1* /אלי, הוא אמר לי, שאין לבחורה הזאת
איפה לגור והוא רוצה שהיא תלון אצלי.
לא הסכמתי לזה. אמרתי לו שאני לא מכיר
אותה והיא יכולה עוד לסחוב לי דברים.
בהתחלה לא התענינתי במה שנעשה

איתיה. אני נכנסתי לאמבטיה. ובאותו זמן
מזבודת או פ חז
יורם לקח אחת מהמצלמות שלי. הוא לא
לקח את המצלמות שאני עובד בהם, אלא
** מתיחה האחרונה היתד, בקשר
מצלמה קטנה שלא היה בה פילם. הוא
העמיד את הבחורה בכל מיני פוזות ועשה 1 1לנוזל המיוחד הזה להרמת החזה. את
זה יורם המציא. הוא לקח את מי־ד,קולון
כאילו הוא מצלם אותה. אבל הוא אפילו
לא פתח את מכסה ׳המצלמה, הוא לא שלי לאחרי־ד,גילוח ומרח לה את זה. וגם
סובב פילם וגם עשר, הכל בלי פלש. חוץ אני מרחתי קצת. אבל זה היה הכל. אחר־מזה
הוא העמיד את המצלמה מול המנורה, כך יורם לקח אותה והלך.
שמבחינה טכנית זה אבסורד לצלם ככה.
אחרי כמה ימים באה רחל עם טיפוס
אחרי שהיא גמרה להצטלם עם יורם היא מפוקפק אחד והוא דרש ממני את התמונות
שאלה אותי אם אני צריך פרטים שליה.
שצילמתי באותה פגישה. אמרתי לו שלא
אז נכנסתי כבר לאוזירה של המתיחה. לקחהיו
שום תמונות, מפני שלא היה פילם
תי טפסים שהיו לי בבית. פעם עשיתי במצלמה. הוא לא האמין, ורצה לעשות
ארכיון של מועמדים ומועמדות להיות כו חיפוש. פתחתי לו את הארון שלי ואמרתי
כבים ונשארו לי עוד שניים שלושה טפסים, לו :״אם אתה לא מאמין, תיקח איזה
אז מילאתי לה את הפרטים.
פילם שאתה רוצה.״ הוא לקח פילם אחד
לפי השאלון היו צריכים לקחת גם את שרוף ומסר אותו לפיתוח, ואז אמרו לו
מידות הגוף. בהתחלה רצה יורם למדוד שעל הפילם הזה לא צולם שום דבר.
בינתיים הלכה הבחורה למערכת העתון
לה. אבל היא התעקשה שרק אני אמדוד,
״אתה מומחה,״ היא אמרה. אז לקחתי שלנו ועשתה צעקות וגם דרשה כסף בתור
ומדדתי לה. זה לא היה שום דבר מיוחד, פיצויים. אנחנו עומדים להגיש נגדה תלונה
למשטרה שיחקרו אם כל העסק הזד. לא
כמו שחייט מודד את הלקוח שלו.
לא דיברנו בכלל שתשתתף בהתחרות היד, למטרות סחיטה.
גם זה שיורם אילן הביא אלי פתאום
מלכת המלכות. היא אפילו לא שמעה על
זה. גם לא דובר שנעשה ממניה כוכבת את הבחורה הביתה, חשוד בעיני. עד
קולנוע. דובר רק על צילומי פירסומת, היום אינני יודע אם כל העסק הזר, לא
איזה פח שמישהו ניסה לטמון לי.
וזה גם כתבנו בשאלון שנמצא במשטרה.

ומישחק ה מרכו תן

ירח? 10 €3ירי/!€׳

אילת!

במדינה
(המשך מעמוד )7

שקופה: להבאיש את ריחם של יהודי אל־ג׳יריה
באפם של האלג׳ירים המשתחררים.
שום הכחשה ישראלית לא הושמעה. הונח
לסיפור על ז׳אן מאסיה לקבל ממדים של
פעולת־איבה ממדרגה ראשונה, ההופכת את
ישראל.לשותפת הפאשיסטים הצרפתיים.
דוברי משרד החוץ התעוררו להכחיש
ולהסתייג׳ רק אחרי מרד הגנראלים נגד דה־גול.
אך הנזק כבר נעשה. הפאשיסטים הצליחו
להחדיר לדעת הציבור כי ישראל —
באמצעות אי־אלה יהודים אלגייריים — קשורה
בצורה זו או אחרת במלחמה הפעילה
נגד צבא השיחרור האלג׳ירי.
תזכיר לבו ש>* אי־כמן
שתי התקפות־לב היו לאייכמן בעת
שהותו בכלא הישראלי — גילה השבוע
ד״ר רוברט סרבאציוס, בראיון עם עתון
אמריקאי. העולם הזה 1233 היה העתון
הישראלי הראשון שגילה זאת לפני שלושה
שבועות, כאשר סיפר כי ״אחרי נאומו של
האוזנר, לקה אייכמן בלילה בהתקפת־לב,
והיה צורך להזעיק את הרופאים המפקחים
עליו קבועות התמרמרות הדרוזים
בפרשת שיחדור צעירים מגיוס צבאי
מסיבות דתיות, עליה מסרה תצפית העולם
הזח 1234 הניעה את משרד הבטחון להנהיג
שורת שינויים. העיקריים: במקום ועדות
השיחרור המקומיות, תוקם ועדה בת 13
חברים דרוזים, בראשות ראש העדה, השייך
אמין טארף, אשר רק היא תהיה מוסמכת
להמליץ על שיתרור משירות, מסיבות דתיות.
על ההזנחה השוררת בתחנת מכבי־האש
בחדרה, סיפר העולם הזה (,)1222
הזהיר כי עד שלא יודח מפקד התחנה,
אליעזר ברקוביץ, לא יבוא המצב על
שיפורו. השבוע הדיח ועד הערים של
אותו איזור את מפקד כבאי־האש, נאלץ
להתמודד, מיד לאחר מכן, עם משלחת־ידידים,
שבאה להגן על ברקוביץ, דרשה את
החזרתו לתפקידו. ועד הערים ממשיך, לעת
עתה, לעמוד בפני לחץ פרטי זה
סיפורו המלא של עורך־הדין ישראל
רזניק אשר הלך שולל אחר תאוות־השעשו־עים
של אשתו הזוהרת, דליה רזניק גרד
בת ה־ 18 והסתבך בפלילים, פורסם לראשונה
בהעולם הזה 1183 השבוע נידון רזניק
בן ה־ 34 לשלוש וחצי שנות מאסר בעודן
מעילה בכספי לקוחותיו על התלבטויות
המועצה לביקורת סרטים ומח־זות
בקשר לאישור הסרט הצרפתי יזזסיס
מסוכנים, סיפר העולם הזה 1235 סרטו
מעורר הסערה של רוג׳ר ואדים לא הניח את
דעתם של הצנזורים הישראלים. הם סברו כי
תיאור הבגידות ההדדיות של בעל ואשד.
בסרט עשוי להשחית את מוסר צופי הקולנוע
בארץ, החליטו לאסור את הצגתו
על אזלת־היד שגילתה המשטרה בהגשת
ההוכחות, במשפטו של יעקב אינזל, הנאשם
בנסיון התפרצות למשרדו של עורך
הדין התל־אביבי, צבי דרזנר, הצביע בזמנו
העולם הזה 1233 השבוע עירער היועץ
המשפטי על פסק״דינו של השופט מקם רובין,
אשר זיכה את הנאשם מחוסר הוכחות.

הרחק מרעש העיר, בגוף קסום
ורוגע, בלו את ימי נשואיכם
הראשונים. ולהשלמת החוויה —
טוסו לאילת במטוס

דחף

פאר ביתך אצל

זוזוכ 39ס ק
ריהוט
תל־אביב, רחוב הרצל
ריהוט מודרני מרהיב עין -ספות
נהדרות -כורסות נוחות -חדרי
שינה וחדרי אוכל חדישים ביותר.
מחירים מיוחדים -תנאים נוחים.
בית הספר

קדימה״

תל־אביב, רחוב בן־יהודה 74

פותח השבוע קורסים חדשים :

אנגלי ת ל,,בגדו ת״
(דצמבר )1961
קבוצה קטנה בהדרכת מורה מעולה
קורסים אינטנסיביים לאנגלית וצרפתית
למבוגרים ולתלמידי בתי־ספר מכל הדרגות
הרשמה: מ־ 9עד 12.30 לפנה״צ 3 :עד 9בערב.

הווי

חיל המילואים ; בירושלים, שמעו ילדים
ויכוח־הורים על הצורך להתכונן לסיבוב
שלישי, יצאו לשדות, שיחקו במלחמה,
טבלו חצים בנפט, ירו לעבר הקוים הירדניים,
גרמו לדליקת־שדה בשטח ההפקר
דרך הסורגים המקובלים: בתל־אביב,
פנה סטודנט להיסטוריה לשלטונות המשט־רה,
ביקש מהם המלצה לקבלת חתימת הפרופסור
להיסטוריה צבאית ישראל בר,
היושב בכלא כנאשם בריגול חבל
חבלים: ביפו, בעת שנעצר תושב בשעה
שתיים בלילה כשהוא מוביל כביסה גנובה
ורטובה על אופניו, טען בפני השוטרים כי
אין לו חבלים, והוא נוסע לביתו של מכר,
לתלות את הכבסים שם לייבוש
המשקיף הניטראלי: בטבריה, שעה
שכלב־זאב תקף ילד בן 12 וחצי, נמנע
בעליו, אחד מאנשי או״ם שישבו בקירבת־מקום,
מלעזור לילד, המתין בנחת עד שהמאבק
בין הזאטוט לחיה יסתיים כפי
שיסתיים שבוע הספר הבודד:
באילת, שעה שהעירייה אירגנה ברוב פאר
את שבוע הספר העברי המקומי, בישרה
על בואם של 1000 ספרים שיימכרו בדוכנים
ציבוריים, נאלצו המארגנים להתנצל,
שעה שהגיע משלוח של 20 ספרים בלבד.

(המשך מעמוד )13

האשה מעל מלכות היופי של לאשה, הודי
על פרישתן.
בין המועמדות שנרתעו אחרי פגמי
הידיעה על מנוח, היתד. גם רחל זרובג
המועמדת שנחשבה על ידי עורכי התחר
כמתאימה ביותר לקבלת תואר מלכת הנו
כות. רחל, סטודנטית תל־אביבית מהש
השניה בפוקולטה למדעי הטבע וביולוגי
חזרה לא מכבר מביקור בן שלושה ד
שים בפאריס, שם עברה קורס דוגמנ
אצל מדמואזל נאזל.
לרחל, בתם של מי שהיה המנהל ה*
מיניסטרטיבי של האהל, וספרנית בית לייס
הוצע גם להיות מועמדת בתחרות לאש
אולם אחרי שנודע כי נרשמה לתחר
מלכת המלכות, בוטלה ההצעה.
אנשי עולם האשה, שרצו להרגיעה
רחל, הבטיחו לה כי בחירתה כמלכת הנו
כות מונחת כבר בכיסה. אולם כאשר ד,
קשר עתונאי עם עמליה אקבס, מארג
התחרות, וביקש ממנה פרטים על רו
אמרה הגברת אקבס :״רחל זרובבלי! <
בכלל מועמדת בשם כזה אצלנו!״
גם כמה אישי ציבור, שבתחילה לא סיר
להיכלל בין חבר השופטים הסודי שיבו

רחל זרובכל
ההבטחה מונחת בכיס

את מלכת המלכות, נרתעו אחרי הפרם
על פרשת מנוח. אורי קיסרי, מי שנק
בזמנו על עורכי עולם האשה ופרש ס
שבועונשים בגלל חיכוכים עם קומרוב, ז
דיע כי לא ישתתף בערב הבחירה.
בחירתה החגיגית של מלכת ר.מלנ
נועדה להיערך בסוף החודש באולם הג
מאות של מלון שרתון, בנוכחות קהל ו
אולם התקרית חוללה מפנה בתכנית. לפו
מבלי לפרסם קודם את רשימת המועמד
לתואר הנאצל ותמונותיהן, מבלי להוו
על הרכב השופטים וצורת הבחירה של
מועמדות, מיהר עולם וזאשה להכריז
עריכת התחרות עוד ביום שלישי הש1
הידיעה הראשונה על כך פורסמה 1
קולנוע למחרת פרסום הידיעה על התל!
נגד מנוח. היא נעשתה במהירות כה ך
עד שהודיעו בה רק על ״נשף הבחירה
מפואר ביותר של השנה״ ,מבלי לציין ן
יבחר בנשף ואיזה תואר יוענק. ט
באולם העצמאות, יערך הטקס באולם? 0
של שרתון, יהיה סגור לקהל. למקום ה
מנו רק 200 אנשים, שלדברי קומרוב
״סוכני פרסומת, אנשי קולנוע ונכבדי
אולם כדי למנוע נהירת בלתי־מוזמנים י
זות במחזה המשעשע, פורסמה ערב הו
רות במעריב מודעת תרמית שהודיעה
הכרטיסים, שלא הוצאו מעולם למכי
אזלו.
הסביר מנוח קומרוב :״מה אני צריך
יקומו ויצעקו לי מהקהל, :מה נוח למנוח׳
אולם אפילו אם תיבחר מלכת המל1
לישראל בסקס הסודי ביותר, עדיין
תסתיים בכך המלחמה על מלכות־היו
בהסתמך על מה שאירע ינסו עתה או
ראשה להחזיר לעצמם את כתר מיס ת
ואילו אנשי עולם האשה טענו :״אנ
נוכיח לפאריס שזאת היתד. חתירה מאץ|
נגדנו. נוציא מהם גם את התחרויות שז
ארו להם.״
איך שלא יסתיים המאבק, הרבה יופי נ
לא שרד סביב בחירות מלבות־היופי.
העולם הז ה >6

אם נ 1ח תיאטרון המרגלית
הכתובה (אהל) היא הקומדיה הרביעית
במספר של הפיליטונאי אפרים (״חד גדיא״)
קישון. שלא כקודמותיה* ,אין זו פארסה
מטורפת או דמיונית אלא סאטירה באנאלית
למדי על נושא נדו-ש — מוסד הנשואין.
המיוחד שבר, היא רק העובדה שזוהי
קומדיה ישראלית ממש, ומוסד הנשואין
המופיע בה הוא ישראלי טיפוסי, אין לו
שום דמיון למוסד דומה בארץ אחרת. מקוריות
זו אפשר להשיג בנקל, תוך שימוש
במוטיב אחד בלבה הקיבוץ. מאחר שבשום
מקום אחר בעולם אין משהו כמו קיבוץ,
הרי כל מחזה שהקיבוץ מופיע בו, באיזושהי
צורה, ייחשב מיד לישראלי מקורי.

הסטאטיסטיקאי דרש אישור. כיסוד
הקומדיה משמשת דרך־הנשואין בקיבוץ.
אריאל ברזובסקי (מאיר מרגלית) שרברב
עירוני! ,התחתן בקיבוץ לפני 25 שנה.
אולם מאחר שהחופה לא נערכה בפני רב,
וזוג אחר מחברי הקיבוץ ניצל את חופשתו
השנתית כדי להתייצב בפני הרב בשם ה־ברזובסקים,
אין שום אישור רשמי לנישואין.
עובדה
זו מקבלת חשיבות כאשר בתם
של הברזובסקים (שפרירה זכאי) עומדת
להינשא לסטאטיסטיקאי הונגרי (אברהם
רונאי) ,שאמו דורשת את כתובת ההורים
כהוכחה שד,אשד, שבנה עומד לשאת היא
בת חוקית בהחלט.
למרות שחיוניותה של הכתובה במציאות
אינה כה מוחשית, היא מהווה במחזה, את
גורם־האב לכל התסבוכות. הדרך היחידה
להשגת כתובה היא — נשואין. אולם עתה
מסרבת אשתו של השרברב ברזובסקי (חיה
שרון) להינשא לו. מוטיב הקיבוץ חוזר
בפעם נוספת, בדמותו של מזכיר הקיבוץ
(אברהם דוד) המגויים לעזרה לחיפוש הכתובה,
מוצא במקום זאת — את בתם של
הברזובסקים.
קישון דחס להצגתו שפע של הברקות,
המשעשעות את הקהל יותר מהמצבים שעל
!הבמה. הברקות לדוגמה :״הנשואין אינם
בית־סוהר, הם מחנה עבודה.״ או ״מבית-
סוהר אפשר לפחות להשתחרר בהתנהגות
טובה, מהנשואין לא.״
כבמאי — מבריק קישון פחות, למרות שביצע
עבודה טכנית טובה. שני טכסיסי־בימוי
מקוריים: חושך מוחלט באולם ועל
הבמה בשעה שמתרחש קצר חשמלי, ושיחה
טלפונית בהונגרית מהירה, להנאתם
של ידידיו ההונגריים של קישון.
אם בכל זאת חורגת ההצגה מהרמה המקובלת
של הצגות האהל, עשויה להיות
הצגת קופה מושכת, הרי זה רק בזכותו
של מאיר מרגלית. מרגלית, המזכיר במחזה
זה את ימי־הזוהר שלו, נושא את המחזה
כולו על כתפיו, מעצב דמות אנושית
ניפלאה, שיותר משהיא משעשעת היא נוגעת
ללב.
בידוד הנמשל והמימשל
יש בארצנו כל מיני שבטים /אך הכי
טוב לבני המיעוטים /יש עבודה, יש כסף,
אוח, יה מימשל מימשל צבאי /אנא
יש חשמל /אך העיקר שיש לנו מימשל.
בחוב מימשל צבאי /ליהודים קשה ולנו
קל /חביבי, בנו מטפל מימשל.
אני יוצא לחרוש את השדות /עם שני
סוסים וארבע תעודות /אשתי רוצה לנסוע
אל אמה /אז המושל נותן לה חתימה /
כל הפשעים במדינה היו יורדים /אס
גם היה מושל כזה ליהודים.
אוח, יה מימשל מימשל צבאי /אנא
בחוב מימשל צבאי /לכל משל תמיד
ישנו נימשל /אך לנמשל הזח ישנו רק
מימשל.

הקהל שישב באולם המקומר של מה
שהיה פעם בית־מרחץ התורכי ביפו, ומזה
שבוע — מועדון הלילה החמאם, הרגיש
עצמו שלא בנוח כאשר הושמעו על הבמה
חרוזים אלה, לפי נעימת השיר יא מוס־טאפה.
גם כאשר נשמעות באולם צהלות
צחוק או מחיאות כפיים סוערות היו הן
מלתת במועקה המשתררת בלב הצופים.
הסיבה: התוכנית מישלי ערב המוצגת
* שלוש הקודמות: שמו הולך לפניו,
שחור על גבי לבן, אף מלה למורגנשטיין.
העולם הזה 1236

במועדון חמאם, עוסקת בנושא שהישראלי
הממוצע לא רק שאינו אוהב להתבדר בו,
אלא אף מבכר שלא לחשוב עליו בכלל —
המיעוט הערבי בישראל.
ערכי במו כחיים. דן בן־אמוץ
וחיים חפר, מנהליו של המועדון שחיברו
את ׳התוכנית, התכתנו אולי להציג סאטירה
פוליטית־חברתית על יחסם של המדינה
ושל דעת־הקהל היהודי כלפי הערבים בישראל.
הם שילבו בתוכניתם לא רק לעג
למימשל הצבאי, אלא גם ביקורת סאטירית
על החינוך שמעניקה המדינה לבני־המיעוט
הערבי* או על הסמינארים אשר ההסתדרות
עורכת בבתי־ברל לכפריים הערבים.
התוכנית, אותה מבצעת רביעיה המורכבת
מאורי זוהר, אריק איינשטין, עליזה (״להקת
הנח״ל״) רוזנטאל ורחל אטאס, נועדה ״להראות
את הערבי כמו שהוא בחיים האמיתיים
שלו. להראות אותו מדבר, להראות
אותו מזמר, להראות אותו עצוב להראות
אותו שמח.״ מתוך מגמה זו כוללת התוכנית,
נוסף על הביקורת על היחס כלפי
הערבים, גם קיטעי־הוזי ערבי המחתים,
למעשה, סאטירה חריפה על אורח־החיים־
והמחשבה המזרחיים.
כתוצאה מכך, עשויה התוכנית מעין
שעטנז, ומתקבל ממנה הרושם שמחבריה
רצו להיות בסדר עם כולם, לא לנקוט
עמדה ולתת לקהל להבין מה שהוא רוצה
להבין ממישלי ערב.
ללא אומץ, והרכה מורא. ערבי
שהיה צופה בתוכנית זו, היה מתרשם אולי
ממנה כפי שיהודי בפולין היה מתרשם
מסאטירה של להקה נוצרית על היהודים.
למרות ד,כתנות הטובות, עלולים אף בני
עדות ׳המזרח לקבל מן התוכנית את הרושם
הבלתי־נכון.
כי התוכנית, הכתובה אומנם בכשרון,
חסרה יסוד חיוני — אומץ־לב די הצורך.
אפילו החצים המועטים שנשלחים בה לעבר
הצד היהודי, מתעופפים בחלל האתיר מבלי
לפגוע במטרות מוגדרות. מדברים בתוכנית
על המפלגות, על הסתדרות על היהודים
בכלל, ללא נקיבת שמות או מוסדות מסו־יימים.
אפילו
זה נראה למחברי התוכנית יותר
מדי, ובסיומה הם מוסיפים התנצלות :״על
תקבלו את ההצגה הזאת כל־כך ברצינות.
אל תקחו אותה ללב. זה הכל היה רק
בשביל הצחוק. כל מה שאמרנו, זה היה
רק בשביל לשעשע אתכם. עכשיו נגמרה
התוכנית — תשכחו מה שאמרנו.״
ואילו תוכנית מעין זו יכולה להשיג את
מטרתה — ולהגיע לרמה גבוהה באמת —
רק כשכותבים ומבצעים אותה כך, שיזכרו
מה שנאמר בה.
אורחים אכסטזה וחוויה
דממת־מוות שררה באולם הענקי של
היכל התרבות. אלפיים צופים עמדו על רגליהם
במעברים ובין הכיסאות, נדחקו אל
הבמה וניצבו בלי נוע. לפניהם, בקדמת הבמה,
התייצבה דמות גדולת־ממדים, לבושה
בלבן, הרימה את שתי ידיה אל־על והשמיעה
דרשות דתיות נלהבות.
אילולי עשתה זאת בשיר, באמצעות קולה
העמוק והאדיר שהרעיד את קירות ההיכל,
היתר, זמרת הגוספלס הכושית, מה־ליה
ג׳קסון, נראית כדמות נביאה תנ״כית
הנושאת את דבר אלוהים להמון מאמינים.
המעמד שהתרחש בסיום הופעתה היחידה
של מהליך, בישראל, היה מעורר רטט.
הזמרת הכושית שברוב שלבי תוכניתה נשארה
מאופקת, ניכנסה לבסוף לאותה אכסטזה
דתית שהקנתה לה את שמה העולמי.
הקהל, שגם בהופעה היחידה מילא רק שני
שלישים מהאולם, נלכד בשבי קולה ושיריה
הדתיים.
אחרי שהוצאה כמה פעמים אל הבמה,
סיימה מד,ליה את תוכניתה בשירון קצר:
״לכו הגידו להרים! לכו הגידו לגבעות!
מהליך, לא שרה בשבילכם יותר.״ אלה שלא
ראו את הופעתה, אחת ההופעות המרשימות
ובעלות הרמה הגבוהה ביותר שנראו אי־פעם
בארץ, יכלו רק להצטער על כך.

אילנה, כוכבת הדוגמניות של אלד, מציגה את אחד
הדגמים של אלד, שזכו להצלחה רבה בתצוגות האופנה
שנערכו

ביריד

הבינלאומי

בניו־יורק

ובשגרירות

ישראל במונטריאול, קנדה. אלד הוא כליל השלמות
בדברי

סריגה

אופנתיים,

שמלות

וחליפות

ג׳רסי.

* שמונה שנים למד מחמוד /בבית
ספרו בכפר /לסד יפה וברצינות /דוגמא
לכל השאר /בכיתה אלף הוא זימר שירים
של חנוכה /בכיתה גימל הוא צייר את
הרצל עם זקן

אנשים
הבוחרים עור ניר

באריזה כפולה
37 אג1ו־1ת

חדיש -מפתיע — ומרהיב עין!
ברצונך להווכח...
סור וראה בחלונות הראווה של

אושינסק
תל־אביב, הרצל ,56 טל 86797 .

תראה ריהוט אכסקלוסיבי ממש
בתכנון מיטב האדריכלים -
מערכות סלון וחדרי שינה

ערב נסיעתו לקאנדה, ערכה השגרירות
הקנדית בישראל הצגת קולנוע חגיגית לכבוד
ראש הממשלה, דוי ד כן ־גו ריון.
מתוך הנחה שביג׳י לא יספיק?הכיר את
קאנדה כולה, הוצגו בפניו סרטים על נופי־הארץ
ההיא ועל הווי חייה, וכן סרט על
סידורי־בטחון שנעשו בעת ביקורים קודמים
של אישים רמי־מעלה היסטרית־המלחמה
של בן־גוריון קיבלה, השבוע,
סיוע מגבוה. בעת שראש־הממשלה נאם בפני
עסקני מפא״י בבית בדל בצופית, ודיבר
על הצורך בכוננות בטחונית, פרצו מסתננים
לרפת בקירבת־מקום וגנבו משם פרה
בעת שהופיע נשיא המדינה, יצחק
כן ־ צ כי, לפתיחת מושב־הקיץ של הכנסת,
התאספו כרגיל במקום עשרות סקרנים,
לפתע פרצו כולם בצחוק, כשאחד הנוכחים
קורא :״השמן נשפך!״ הסיבה: דגל הנשיא
הונף על הבנין בצורה הפוכה כשקני־המנורה
כלפי מטה בעת שח״כ אחדות־העבודה,
נחום גי ר, הגיש השבוע לכנסת
הצעת־חוק להחמרת העונש לגבי עבירות
של שידול בזנות, הוא הרגיש את עצמו
קצת לא בנוח לגבי הנושא עליו דיבר. הוא
התנצל בפתח דבריו, באמרו :״אני בטוח
שאף חבר־כנסת לא יאשים אותי שהגשתי
הצעת־חוק זו בגלל הבחירות. קרא לעברו
מנהיג חרות, מנחםבגין :״להיפך, אתה
עוד עלול להפסיד קולות ותיקי
פלוגות-הלילה של צ׳ ארלם או ר ד (״הידיד״)
ויינגיט התכנסו לפני שבוע להעלאת
זכרונות מתקופת שירותם בפלוגותיו.
בין שאר הזיכרונות שהועלו, היו כאלה
שעסקו בהרגלו של ויינגייט, להכות את
חייליו בקת אקדחו. סיפר חיי םלב קו כ,
איש יבניאל: בשעת מסע־לילה, כשהיה וייני
גיט נעצר בראש הטור, אוי היה לו לאיש
שהיה מעז להמשיך ועשה צעד נוסף. ויינ־גיט
היה מסתובב על עיקבותיו ומכבדו
באקדחו. באחת הפעולות הלך לבקוב אחרי
ויינגיט ושכח להיעצר כאשר המפקד נעצר.
לבקוב, שידע את הצפוי לו, קפץ מיד לתוך
השיחים ואת המהלומה קיבל האיש שצעד
מאחוריו ...סיפור נוסף על ויינגיט: פעם
שלח קצין בריטי וחייל עברי לחפש מעיין.
השניים חזרו מבלי שמצאו את המעין.
להפתעת כולם, לא אמר ויינגיט מילה לקצין
האנגלי ולעומת זאת גער ביהודי. הסביר
ויינגיט :״לו יש ראש של גוי, אבל לך יש
ראש יהודי והיית צריך למצוא את המעיין״

עצמותיו של און
ציירי ישראל זכו לאחרונה לפרוספריטי
בלתי־צפוי. האחים וזלפסון, אילי־ההון היהודיים
מבריטניה ובעלי חברת הדלק פז, אשר
ביקרו לאחרונה בארץ, רכשו ציורים של
ציירים ישראלים בסכום של 50 אלף ל״י
כמתנות לידידיהם בחו״ל. דוגמת־רכישה:
צ׳ארלס וולפסון ביקר באטלייה של הצייר
שמשון הולצמן, בצפת. הוא שאל
את הצייר למחירה של תמונה אחת, שהיתר

שחקנית אכיעזר
עם סטריפטיז — מותר

תלויה על הקיר. הולצמן נבוך, לא ידע
לנקוב מחיר .״אם כך,״ אמר ודלפסון ,״מה
מחירן של כל התמונות בחדר?״ הולצמן
העיז וקבע מחיר של 5000ל״י. בו במקום
שלף וולפסון צ׳ק מכיסו, רשם בו את
הסכום המבוקש, קיבל את 31 התמונות
של הצייר אחרי הופעתה היחידה של
הזמרת הכו)שית מהליהג׳ ק סון, בישראל,
נערכה פגישה נרגשת מאחורי הקלעים.
היה זה כאשר הוצגה בפני מהליה כוכבת-
הקולנוע ד לי ה ל בי א. דליה אף הגישה
למהליה ספר תנ״ך, ביקשה את חתימתה
עליו. מהליה שהתרגשה למראה כוכבת
המבקשת ממנה אוטוגראף, לא ידעה כי את
חתימתה ביקשה דליה עבור אחד הנוכחים
שלא יכול היה להגיע אל הזמרת. באותו
ערב חזרה דליה בשעה מאוחרת בלילה
לביתו של אחד מבני־משפחתה, יליד בני־ברק.
נהג המונית שהסיע אותה, לא הצליח
לזהותה. מלודיה של דליה החליטו למתוח
את הנהג, ספרו לו כי מהליה ג׳קסון היא
הנוסעת במכוניתו. השיב הנהג :״לא יכול
להיות, מהליה יותר שמנה ממנה
באחת הפגישות האחרונות של חוג התנ״ך.
בביתו של ראש הממשלה, נוכח במקום גם

9ס(1ןיח!<1בו>!

מר אשר זאבי
נהג ותיק כאש״ד חיפה זבה בפרס השני -סיור
בנמלי הים התיכון כתחרות נהג זהיר .1960

ההר שמה לתחרות נהג זה>ר 1961

מ ס תיי מתב־ו> למאי.

הרש עוד היום!
מקו מות ההרשמה:
)1בכל סניפי המועצה הלאומית למניעת תאונות;
)2בעיריות, במועצות מקומיות ואזוריות;
)3בכל תחנות ״דלק״ ,״סונול״ ,״פז״ ;
)4במוסכי אגוד המוסכים ;
)5בכל בתי הדואר בארץ.

המועצה הלאומית למניעת תאונות

• ראשהממשלה, דוי דכףגוריון :״אם אפשר היה להשמיד 6מיליון
יהודים, אפשר בשיטות אלה גם להשמיד את 2מיליון היהודים, תושבי המדינה.״
• ה פ רו פ סו ריעקבטלמץ, בהתיחסו לדברי משה דיין כי שנים צועקים
על דיקטאטורה בישראל והיא עדיין לא קמה :״יש מישהו האומר, :אלפיים שנה
צועקים שהיהדות שוקעת ובכל זאת היא מתקיימת.׳ התשובה היא, :מפני שצועקים׳!״
• א דו לן 5איי כ מן, בספרו בעתון האנגלי פיפל על חטיפתו :״זה היה מבצע
אלגנטי.״
ה ד ״ ר נ חו ם גו ל ד מן, נשיא ההסתדרות הציונית :״אילו נתקבלה הגדרתו
של בן־גוריון, לא היו נחשבים לציונים לא תיאודור הרצל ולא לואי ברנדים
או סטיפן וייז.״
9״ קו להעב ״ ,יומון מק״י, במאמר ראשי, בתגובה על טענת דבר כי קיימת
ברית מבעיתה בין אייכמן, הקומוניסטים ונאצר :״אומנם, מחמת המחסור במקומות
אישפוז, מתהלכים בישראל חופשי מאות רבות של חולי־רוח המסכנים את שלום
הציבור — אבל רק עתה התגלה כי סוג מסויים מהם מוצא לו בבית דבר לא רק
קורת־גג, אלא גם תעסוקה.״
• מבקרהמדינה, ה ד ״ רזיגפריד מוז ס :׳,יש במדינה מספר חוגים
שבעיניהם דברים שאינם בסדר מותרים, אם הם מבוצעים לטובת הקבוצה, הארגון,
המפלגה.״
+השופטהמחוזי, הדי״ר יוסן! לאם, לנציגי הליבראלים ומפא״י
שהתדיינו בפניו על חלוקת העתון הפולני נוביני קורייר, שהיה משותף לשתי
המפלגות :״חכו עד לאחר הבחירות, ייתכן שתשבו יחד בקואליציה הבאה.״
• הבמאיגר שון פ לו ט קין, על התוכנית במועדון החמאם :״לא חמאם ולא
קראר.״
• המבקר חיי ם ג מזו, על מחזהו של יריבו אפרים קישון, הכתובה :״אנו
דרוכים לקראת הופעתו של קישון כשחקן בקומדיה של קישון מבויימת על ידי
קישון.״

העולם הזה 1236

המנהיג הציוני האמריקאי הד״ר עמנואל
ניומן, שכל כך התלהב מן האווירה עד
שהודיע כי הוא ייסד חוג תנ״ך דומה גם
בביתו. השיב לו חיים גבריהו, מנהל
החברה לחקר המקרא :״למדנו מתוך נסיון,
שכל מי שמבקר פעם בחוג זה, הולך
ומייסד לו חוג לתנ״ך הצנזור הישראלי
לאמנות, לוי גרי, המכהן כראש
המועצה לביקורת סרטים ומחזות, יצטרך
להגן, השבוע, בפעם הראשונה, על אי-
פסילת סרט. בסימפוזיון שייערך בערב־שבת
הקרוב בקולנוע בן־יהודה על הסרט
מעיין הבתולים של אינגמר ברגמן, יצטרך
גרי לנמק מדוע לא התך את סצינת־האונם
בוועד הפועל מתהלך סיפור על
זאב און, חבר משק תל־יוסף לשעבר
וחבר הוזעדה המרכזת של הוועד הפועל
של ההסתדרות כיום. און אוהב מאוד עצמות׳
לכן היה ניגש תמיד למטבח ומבקש
שיתנו לו את שאריות העצמות. מאחר
שהיה מתבייש לבקש את העצמות לעצמו,
היה מסביר :״זה עבור הכלב שלי.״ כשעבר
לתל־אביב, התפלאו אנשי־המטבח שהפסיק
לבקש עצמות. הסביר און :״הכלב שלי מת״
צבי איכט, מזכירו של ראש עירית
תל־אביב, מרדכי נמיר, התמנה כדובר
עירית תל־אביב במקומו של אריה שטיין.
כמנהל הפירסומים של העיריה יתמנה בקרוב
העתונאי ירם ן 5פטמן שפרש מ־למרחב
פרשת כתב יומן החדשות
של קול־ישראל עמק פרי, שנעצר בחזרי
ארצה כחשוד במשלוח מכתבי איום לאשתו,
הושתקה. בלחץ מגבוה נסגר תיקו של פרי
והוא הורשה לחזור השבוע לארצות־הברית.
פיתרון מקורי מצאה להקת זרקור,
כדי שתוכל להופיע בלילות שבת בתל-
אביב. מאחר שבתל־אביב אסורות הצגות
תיאטרון בערבי שבת, אך לעומת זאת
מותרות הצגות סטריפטיז, הכלילה הלהקה
בתוכניתה קטע על סטריפטיז, המבוצע על־ידי
ברוריה אכיעזר. הקטע נכתב על-
ידי אהרון מגד אחת האבלות ביותר
על מותו של גארי קופר היא
שחקנית הבימה חנה רובינא. לדבריה,
לא החמיצה אף סרט אחד מסרטי קופר.

אמרה

הלולן

לצילומי העירום
ץ ׳ ינ ה לודובריג׳דה הפליטה קללה
דרום־איטלקית עסיסית. פניה היו סמוקים
מכעס. בידה האחת נופפה באוויר
בנושא זעמה: תמונה חייכנית משל עצמה.
לא היתה זו אפילו תמונה ברורה מאוד
או חדשה במיוחד. אך פרט אחד בלט
עד מאוד, לא התיר מקוו לספקות: לולו,
שניצבה בתצלום בלב פמלי״ד, דיפלומאטית־קולנועית,
לצדו של הנשיא חואן פרון,
היתד, עירומה כביום היוולדה, לבשר, רק
למותניה חגורת־עור צרה.
״לא הצטלמתי עירומה ולא אופיע כך!״
צווחה השחקנית. היא הטילה על בעלה,

שירו של פ*״ 1טקין

אחרי הבצורת הגדולה בנשואין, בתקופת
ספירת העומר, פרצה לאחרונה מגיפה קלה
של חתונות. הסופר הצעיר עמום אריכא
עומד לשאת צעירה אמריקאית, יחזור עימד,
ההפסד העיקלארצות־הברית.
אולם
רי לרווקים הם נשואיה של היפהפיה, מיכל
גרי, בתו של מי שהיה שר המסחר וה־תעשיה
יעקב גרי פחות מאושר
היה השבוע רפאל (״מכון שמשון״) הל
פרין. שעה שעמד לעזוב את הארץ, הוצא
נגדו צו עיכוב יציאה, לפי דרישת אשתו.
הלפרין, שעזב כבר פעם את אשתו, אם
לחמשת ילדיו, עמד להתחתן עם חיילת
צעירה, חזר לבסוף אל אשתו. עתה, כשעמד
לעזוב את הארץ, טענה אשתו כי הוא
מתכודן להגר, תבעה לחייבו בתשלום מזונות
בסך 500ל״י לחודש כדורגלן
מכבי תל־אביב שאול מתניה נמנע ברגע
האחרון מלהצטרף למסע קבוצתו לקפריסין.
הסיבה: הוא לא היה מוכן להסכים
לפרידה ממושכת מחברתו מזה חודשיים,

אפרת שקולניק

תמונת השעווו״ה

מגלה את ג׳ינה לליא בגדים, לצדו של חואן
פרון החובש כובע־קסקט. הכתם היחיד על גופה
שהיה מכוסה בעת הצילום בקרניים אינפרא־אדומות בבגדי ניילון, הוא חגורת העור.

ריבקה׳לה

מדניק, היא ריבקל׳ה של
עזבה אומנם את עולם הבמה אולם לא
ניתקה כל קשריה עם עולם זה. בתה, יעלי,
התגלתה כבעלת כישרון־מישחק יוצא מגדר
הרגיל, וכבר הופיעה בסרט־פירסומת אחד.
אגב, יעלי היא בת 15 חודש במסיבה
שהתקיימה בביתו של הסופר יצחק אור*
פז, היה הבמאי והמחזאי הצעיר, יוסף
מונדי, בגילופין. כטוב לבו ביין, החל
מחלק מחמאות לרוב למשוררת דליה
(״אהבת תפוח הזהב״) רביקוביץ. העיר
לו אורפז :״אתה מחמיא לכל אחד, כשהנך
שתוי.״ השיב מונדי :״אני כבר שיכור חצי
ערב ולך עדיין לא הענקתי מחמאה ספרותית.״
אגב, מונדי, יחד עם שחקנית הבימח
לשעבר, גלה צ׳יקרדבד! ושחקן זווית,
אליהו גרא, ייסדו במה חדשה, הטבילוה
בשם עתה, מתכוננים להעלות מחזה עברי
מקורי בין השירים הכלולים בתוכניתה
של להקת התרנגולים, מופיע גם שיר
שמחברו מצוין כ״חבר קיבוץ חצור.״ מעטים
הם הזוכרים שבמאי הקאנורי, גרשון
פלוטקין, היה בשעתו איש חצור, והוא
למעשה מחבר השיר בין יתר הביקורות
להן זכה הסרט הישראלי הם היו
עשרה, בארצות־הברית, ציינה אחת מרשי־מות־ד,ביקורת,
כי השחקנית נינט דינאר,
בחרה לעצמה שם־במה אורגינאלי. למעשה,
זהו שמה של השחקנית מאז היותה ילדה,
ובתור כזו מכירים אותה גם כל מכריה.
שמה האמיתי: שרה גינה.
הצ׳יזבטרון,

העולם הזה 1236

מלכת שבא

יול (״המלך שלמה״) ברינר הקירח. יול
רצה, אף הוא, ליהנות מיופיה של לולו
מקרוב, צילם את השחקנית עירומה בעזרת
טלסקופ, בשעת הסרטת סצינת־האמבטיה.

הד״ר מיקו סקופיק, להגיש משפט נגד
השבועון הבריטי אשר העז לפרסם את
התמונה.
עצם הגשת התביעה עוררה סנסאציה, אך
רעשנית עוד יותר !היתד, הפרשה שמאחורי
מערומיה החשופים של השחקנית האיטלקי־,
הסוערת. פרשה שהחלה, למעשה, בעת ביקורה
של לולו בבואנוס איירס, בירת
ארגנטינה, בינואר .1955
:ל זל

הצלם הבזיק במרץ
ך*,ואן פרץ עצמו, מי שהיה אז נשיא

1דיקטאטור של ארגנטינה, היה בין
מקבלי־פניה של לולו. הוא אירח אותה כיד
המלך, ליתר, אותה לסיור באולפני ההסרטה
של בואנוכראיירס, העמיד לרשותה
את צלמו הפרטי, אשר נלתה אליה כצל.

הצלם הבזיק במלוא המרץ, וכמוהו עשו
עשרות כתבי־וצלמי־עתונות. ג׳ינה לא הבחינה
בדבר יוצא מגדר הרגיל. למעשה,
היתד, אדיבותו של פרון תחבולה ערמומית:
כי פרון היה ידוע כאחד מנואפי העולם
הגדולים באותם ימים, הסתבך לאחר מכן
בעיסקי־נשים מפוקפקים, הואשם לבסוף,
בהעדרו, בפיתוי קטינות, על־ידי ראשי ההפיכה
שגירשוהו מארצו.
גם הפעם לא היתד, אדיבותו הג׳נטלמאנית
של הדיקטאטור תמימה כל כך: צלמו קיבל
הוראה לצלם את השחקנית בסרט אינפרא־אדום.
כיתן שלולו נהגה ללבוש, בעת
סיורה, בגדים עליונים ותחתונים מניילון
דק, חומר שאינו מופיע כלל על צילום
אינפרא־אדום, זכה פרון התאתתן בצילומי־עירום
של אחת הנשים היפות בעולם.
בינתיים זרמו מים רבים בנהר לה פלאטה,
פרון גורש, ואף אנשי־פמלייתו, כולל צלם-
החצר שלו, הסתלקו מארגנטינה. איש לא
ידע על צד זה של הפרברסיות שלו, עד
ליום בו הופיעו תצלומי־העירום בעתונות
הלונדונית.
כיצד הגיעו לשם? אין איש יודע בדיוק.
יתכן והצלם עצמו מכרם, שעה שנאלץ
לחיות כפליט, דחוק בכסף. יתכן שנפלו
במיקרה בידיים זרות. מכל מקום, הגיעו
בסופו של דבר לסוחר תצלומי־פורנוגראפיה
בריטי, שעשה בהם שימוש נאות.
לדעת המשטרה הבריטית, שפתחה תיק
נגד מפיצי־ד,פורנוגראפיה, הופצו באיים הבריטיים
בלבד יותר ממיליון העתקים.
לדברי פרקליטי בעלה של ג׳ינה, היו לה
סיכויים טובים לזכות במשפט שהוגש. אולם
המזל שיחק נגדה: עוד בטרם יובא הדיון
לערכאות, פשט השבועון את הרגל.

פעם, עד אז — אם כי הרבה פחות חשופה
מאשר בתצלום־פרון שלה.
ג׳ינה הגישה אז תביעה משפטית נגד
צ׳יניגו, לאחר ששבועון איטלקי פירסם
את יצירתו ברבים. הצדדים התפשרו מחוץ
לאולם בית־הדין. ג׳ינה קיבלה לידיה את
נגאטיב התמונה והשמידה אותו.
תקרית דומה אירעה שעה שיול ברינר
צילם את לולו, בעזרת עדשה טלסקופית,
ממרחק ניכר. היה זה בעת הסרטת תמונת־האמבט
של הסרט שלמה ומלכת שבא. גם
הפעם נסתיים הכל בכי טוב, לאחר שיול
•הקירח מסר את הנגאטיבים לידיה של לד־לובריג׳ידה.
תצלומי־העירום
האחרונים עוררו הדים
גם בארצות־הברית, שעה שהעתונאי סיירוס
בל חקר אם לא זוייפו.
״למרות שהכרתי את השחקנית מזה שנים
רבות,״ סיפר סיירום על פגישתו עם לולו
בעיקבות פירטום זה ,״היא התבוננה בי
כבמיפלצת טרום־היסטורית ופקדה על הבמאי
רוברט מוליגן לצוזת להשליך אותי
מאולפני ההסרטה.״
כאשר נתבקש הד״ר מיקו סקופיק להגיב
על התפרצויותיה של ג׳ינה, הסביר :״אשתי
רגישה מאוד בכל הנוגע לתצלומים שאינם
מוקרנים על הבד.״ על דבר הצילום הארגנטיני
סירב להגיב. הוא הסתפק בקביעה
פשוטה, אם כי מרה :״לצערי, אינם זיוף,״

באמבט וכדי בגדים
^*ין זו הפעם הראשונה שדינה

מ לולובריג׳ידה נאבקת על פרטיותה בכל
האמצעים .׳הכוכבת המודה,מזג מנהלת זה
לא מכבר מלחמה מרה בצלמי־עתונות וב־צלמים
אחרים.
גם בשנת ,1955 בשעת תצלומי הסרט
היפה בנשי תבל, ניהלה לולו מאבק חריף
נגד הצלם האמריקאי מכיאל צ׳יניגו, שהצליח
להנציחה חשופה מכפי שנראתה אי־

1ו ׳1 |/ 1ן 1ר כפי שצולם בעת ביקורה של
1 11״ 1 1 1/לולובריג׳ידה בבואנוס־איירם,
על־ידי צלמים רגילים, בעזרת י פילם רגיל.

ספ 1רט
כדו ר סל

1ו 1קים ב א! ,

מאות ילדים מילאו השבוע את איצטדיון
:דורסל החדיש בחולון, עקבו בעיניים מת־נלות
אחר הנעשה במיגרש. על המיגרש
זנועעה בסנדלי־זהב ובשמלה צהובה וקלי״
כוכבת הקולנוע, דליה לביא. אולם לא
יתה זו דליה שמשכה את תשומת הלב.
י דליה לביא באה לאותה מטרה לשמה
*ו גם הזאטוטים: לחזות בפעם #ראשונה
קרוב בכוכבי־הכדורסל האגדיים *ל ס.ק
גה אלופי ברית־ר,מועצות.
11 השחקנים הסובייטים מבירת לטביה
יכו, אותה שעה׳ על המיגרש את אימונם
־אשון. האימון עצמו לא עורר התפעלות
־וחדת. קליעותיהם לסל לא היו מדוייקות
יותר, ואף תרגילי הפריצה שלהם לא היו
׳ירים.
בין שאר הצופים באימון היו גם כדור-
לני הפועל תל־אביב, שסיימו את אימונם
>ותו מיגרש לפני שהרוסים התחילו ב־מון.
אולם אפילו למראה האימון השיג־זי,
לא היו להם אשליות לגבי תוצאת
זישחק בו עמדו להתמודד, למחרת היום,
1הקבוצה הסובייטית במישחק הגומלין
! גביע אירופה בכדורסל.
ההתפעלות הכללית נסבה סביב גובהם של
סחקנים הרוסיים. הכדורסלנים האורחים,
!לי הגובה הממוצע של 1.87 מטר, נראו
,פילים לעומת חבריהם הישראליים. במרכז
זתענינות עמד, כמובן, יאן קרומיניץ׳ ,ה־
;ק המשתרע לגובה של 2.18 מטר, הנחשב
בור, בשחקני הכדורסל בעולם. בגובה כזה
ייב גם מישקלו של השחקן להיות בלתי-
:יל. ואומנם 160 ,הקילו שיאן הענק סוחב
ימו, אינם מאפשרים לו להיות זריז במיו־
־ .הוא צריך להתאמץ הרבה כדי שיוכל
:צל את גובהו׳ להגיע לסל ולהכניס שם
־נ הכדור אל הרשת — מלמעלה׳ כשהוא
־יך רק להתרומם על קצות אצבעותיו.
הכעת־הפנים הפחידה. לא רק גובו
של יאן מטיל אימה. גם צורת ריצתו
מגושמת, כשל טאנק כבד, והבעות פניו
מפחידות, עשויים להחריד את שחקני הבוצר,
היריבה׳ להרתיעם מלקרב אליו.
לארץ הגיע יאן כימעט באמצע ירח הדבש
ילו. הוא התחתן רק לפני זמן קצר (עם
שה בגובה של 1.68 מטר) .בפעם הראשונה
*לץ להפסיק את ירח הדבש שלו כדי
״שתתף בניבחרת ברית־ר,מועצות, במישח־
־ אליפות אירופה בבלגראד.
דליה לביא, שהתבקשה להצטלם ליד הנק,
הרגישה בפעם הראשונה מזה זמן רב
נוח. אמרה דליה. הסובלת לפעמים בגלל
יבהה. :סוף סוף אני יכולה לעמוד ליד

׳יקי־־ים לו וסימה מזראו
מתענוג ליחידים —

כדורסלני ״רעה״ בפעולה
טבעת בשבילו —
גבר בלי בושה!״ כאשר הראה לה קרומינץ׳
את טבעת הנשואין שלו׳ הפליטה דליה. :זר,
יכול היה להיות צמיד נהדר בשבילי.״
קרומיניץ׳ מאפיל׳ שלא בצדק, על שאר
עשרת חבריו לקבוצה, שאומנם נופלים מ־גבהו
במספר סנטימטרים, אך עולים עליו
בכושר־מישחקם. כי תהילתה של ריגה לא
באה רק בזכות קרומיניץ׳ .הוא אינו מסוגל
להחזיק מעמד לאורך מישחק שלם. חבריו
יודעים להסתדר יפה מאוד בלעדיו.
חמישה מכדורסלני ריגה משחקים בקביעות
בניבחדת הלאומית של ברית־ר,מועצות
ובניבחרת העתודה שלה. הבולם ביניהם הוא
מאייגוניס ואלדמאנים ()28׳ קפטן הקבוצה
ואף הניבחרת הסובייטית כולה. ואלדמאניס
זוקף כבר לזכותו 150 מישחקים בינלאומיים,
והופעות בשלוש אולימפיאדות. הוא
המוח שמאחורי מישחק הקבוצה, מתכנן את
מישתקד, ומוביל אותה לניצחונותיה.
מונית -קצרה מלהכיר. גובהם
של כדורסלני ריגר, גרם כאב־ראש לא מבוטל
להנהלת מלון רמת־אביב, בו האכסנו. מיטות
ארוכות במיוחד הועמדו לרשותם, ונגר המלון
נאלץ לבנות מיטה מיוחדת באורך של
2.40 מטר עבור קרומיניץ׳ .כאשר רצו
מארחיהם להסיע אתם לסיור במוניות, התנגדו
הרוסים לכך׳ דרשו אוטובוס. .לא
נוכל להכניס את הרגליים שלנו פנימה,״
הסביר ואלדים מוז׳ניקם׳ שגובהו 2.02 מטר.
כבר ביומם הראשון בישראל, היה סדר־יומם
של האורחים גדוש. בבוקר, קיבלו
במשך שעתיים הסברה מקיפה בשגרירות
הסובייטית ברמת־גן. אחרי כן הם נעשו שתקנים
מאוד׳ סירבו לדבר. ביניהם שוחחו
ד,כדורסלנים רק לאטבית, שפה שהיתר, בלתי
מובנת למקיפים אותם.
בסיור, אותו ערכו בחוצות תל־אביב,
סובבו הכדורסלנים בכיכר דיזנגוף, התעכבו
במיוחד כדי להתפעל מנפלאות הסופרנזארקט
של המשב־ר לצרכן. רק לאחר מכן ניתנה
להם ההזדמנות להגשים את החלום עליו
דיברו מאז נחת מטוסם בלוד — להתרחץ
בים .״אצלנו, עכשיו קר מדי כדי לטבול
בים,״ הסביר מאמן הקבוצה, אלכסנדר גו-
מייסקי 33 שהוא הנמוך בכל אנשי ריגה.
״אבל אפילו בקיץ המים קרים. אצלכם,
המים ניפלאים. הבחורים שלי נהנו להתרחץ.״
לגבי תוצאות המישחק עם הפועל תל-

אביב, אלופת ישראל, לא היה למאמן פיק־פוקים
רבים. עוד במישחקי אליפות אירופה,
שנערכו בבלגראד, ד,תדבר המאמן עם כדור־סלני
ריאל מאדריד, הקבוצה איתר, צריכה
להיפגש המנצחת במישחק בין הפועל לבין
ריגה. מאחר שלא קיימים יחסים דיפלומאטיים
בין ברית־ד,מועצות לספרד, ניצל המאמן
את הפגישה כדי לקבוע את הסידורים.
כלפי חוץ׳ אומנם נשארו הרוסים אדיבים,
הצהירו כי על המיגרש הכל יכול לקרות׳
למרות שהם בטוחים בניצחונם. אילו ידעו
הרוסים את מצבה של הפועל תל־אביב
בשעות שקדמו למישחק, יכלו לצאת בהצהרות
יהירות יותר.
ארבעה משחקני הפועל תל־אביב היו פצועים.
מאמן הפועל שמעון (״צ׳ינגה״) שלח,
לא יכול היה לשחרר חלק משחקניו מעבודתם
אפילו ביום המישחק עצמו.
התקווה היחידה שפיעמה בלבות כדורסלני
הפועל היתד, שהרוסים לא יספיקו להתרגל
לקרקע המרוצפת של האיצטדיון ולכדורי
הגומי שהזמינו במיוחד מארצות־הברית. הרוסים
רגילים לשתק בביתם בכדורי־עור
ועל ריצוף של עץ. אולם התקווה התבדתה
עד מהרה. רק נטלו כדורסלני ריגה את
כדורי־הגומי לידם, הצהירו :״מצויץ! באלה
נוכל לשחק טוב יותר.״
ים הדוהרים בלב•׳
מתנת־הטבע המבוזבזת ביותר של ישראל
היא חוף הים. אזרחי ישראל מרבים, אומנם,
לנצל את החוף, למטרות שיזוף או לטבילה
בגלים בימי הקיץ הלוהטים. אולם כל מה
שקשור בפיתוח ספורט ימי — מוזנח לחלוטין.
מלבד כמד, עשרות בודדות של נערים
החותרים בירקון בסירות משוטים מיושנות
וכמה אגודות ד,משיטות מספר סירות מיס־רש,
כימעט אין למצוא בים הישראלי ענפי־ספורט
אחרים, המקובלים בחופי העולם
הגדול — כמו סקי־מים או סירות מירוץ.
כאשר הופיעו בשבת האחרונה מול חוף
ימה של תל־אביב תריסר סירות־מירוץ ממונעות׳
שדהרו במהירות שגעונית, קיפצו
באוויר, ועשו סיבובים חדים במים, כשהן
גוררות בעקבותיהן שלושה מחליקי־מים —
ניצבו אלפים על החוף והתבוננו כאילו

ר!רומיניץ׳ עם דליה לביא
— צמיד בשבילה
היתר, זו תופעה בלתי״טבעית מכוכב אחר.
סירת־מירוץ 300)1 :ל״י. סירות-
המירוץ והמחליקים היו שייכים לאגודה הישראלית
לספורט ימי, שנוסדה לפני כשנה.
היה זר, הקפטן ג׳ורג׳ קיטרידג׳ ,ד,ניספח
הימי של שגרירות ארצות־הברית בישראל,
שיזם את האגודה. קיטרידג׳ הביא עימו
לארץ סירת־מירוץ, נוכח שמלבד כמד. חובבים
בסירות־חתירה מיושנות, אליהן חיברו
מנועים, הוא היחיד העוסק בארץ בספורט
זה. הקפטן ניגש לליכוד חובבי הספורט
הימי סביבו, וכך נוסד המועדון המונה
כיום כשלושים חבר, ותריסר סירות־מרוץ.
כדי לרכוש סירה שכזאת, צריך להיות
בעל אמצעים. סירת מירוץ משוכללת עולה
כיום כשלושת אלפים לירות. אולם כדי
לד,שיטה׳ אין צורך בהכשרה ארוכה ובהוצאות
רבות, וההנאה הספורטאית המופקת
משייט בסירת־מירוץ או בהחלקה בסקי־מים,
עולה על הנאות ספורטאיות בשטחים אחרים.
ההכרה בעובדה זו מושכת לאחרונה יותר
ויותר אוהדים. גם מבלי להתחשב בתרומה
לענף התיירות ובמשיכת הנוער לים הכרוכה
בפיתוח ענף ספורט זה, מהווה הספורט
עצמו גורם משיכה שמי שהתנסה בו פעם
אחת — הופך לו עבד נרצע.
לאחרונה קיבלה האגודה לספורט ימי
שטח־קרקע להקמת מועדון על חוף הירקון.
מספר חברים בנו, במו ידיהם, סירות לעצמם׳
ואחד החברים, מורים גרינברג, אף
רכש לעצמו את אחת הסירות המשוכללות
בעולם — סירה בעלת מנוע של 75 כוחות־סוס,
המסוגלת להגיע במים למהירות של
85 קילומטר לשעה.״ בין המצטרפים לספורט
הים נמנה גם הטייס לו מזראו, שיחד
עם אשתו סימה, מורה לריתמיקה,
עוסקים בקביעות בסקי המים.
״אני מקווה שעוד מעט לא יצטרכו עוד
לנסוע מכאן לריביירה כדי לעסוק בספורט
ימי,״ סיכם השבוע אחד מחברי האגודה,
המנסה להפוך את ענפי הספורט שלה לנחלת
רבים בארץ.

סקי־מים בחוף תל־אכיג
— למפורט לרבים
העולס הז ה 1236

נ£025 ספפ 23

חסטייחן

יה קומוניסט בחלל,
[*-הארץ הקיף כגלגל.
הוא סובב ללא סוף,
וכשעייף מהנוף —
פץ לשעה ל״רוול״.

*/שכ/שת

בעריכת לילי גלילי

מוזמנים משתתפים. אחד מן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזכה
בפרס של עשר לירות שיוענק מדי שבוע.
הזוכה השבוע הוא סגן דויד בן־אשר, צ.ה.ל

יה קומוניסט כחלל,
וטס לחפש המזל.
כשלחזור רצה -
הוא חיפש ומצא -
בי נחת כחוף קאנכראל.
א. לוויא, ירושלים

לקשקשת שמלפני שבועיים קיבלתי,
ברוך השם, את ההצעות הבאות: משה
אלוני, מתל־אביב: שני אינדיאנים
כתחרות שחייה ; מאלי מעין, באר
שבע: שקיעת חמה בעיניו של
שיכוור, ושלוש הצעות מהקורא היקר,
סגן דויד בן־אשר, צ.ה.ל. א)

מזה צוחקים הצרפתים
יה קומוניסט כחלל,
ת שכיל־החלב הוא סלל.
פשרק לדקה,
הוא עשה הפסקה -
!זה שם נם יאנקי אומלל.

שני מרכי־רגליים משתזפים כשמש.
ב) קיפוד מצרי וישראלי
נפגשים על קו הגבול ו־ג) דורבן
מסתרק מול ראי. עכשיו אני

אהרון בכר, תל־אביב

מחכה מכם להצעות חדשות כיוון שלא
מצאתי כותרת מתאימה לקשקשת הבאה:

יה קומוניסט בחלל,
סישקל לא היה לו בכלל.
אך הוא לא התבלבל
ני ידע שיקבל
מרוב נחת -מישקל מכופל.

סגן דויד בן־אשר, צ.ה.ל.

•עכשיו !הפשילו שרוולים וגשו לחסידרת
חמשירים חדשה, כשכל
שיר מתחיל במילים; מעשה ב״

״האח אתה חש, י\2ירי, שאנו ח־ייגו
כחג מכבי גזורנוש התש?״

ירת מופ שט ת...

מזה צוחקים הישראלים

ט עו ת--
לעולם צוד ק ת
השיחות עם מדודי אלג׳יריה
התחילו( .דבר)
חיים אטינגר, בת־ים
אחרי שעברו יאת שבעה מורדי
הגיהינום.
מחירי היקרות התיקרו( .קול־העם)
א. כלב, ירושלים
ומחיר הירקות הוריק.

ה2,ס! \3י0 ! 3),י

ראשי הע 5ם בן לגימון ךמ!הנם ר.
(למרחב)
יואב צבר, תל-אביב
למה לא?

,חי >(3

פגישת שני הגדולים
,מדוע כה עצובים פניך?״ שאל ג׳ק קנדי, נשיא
,־הברית, את שר החוץ שלו, כשנפגשו השניים
לישיבה בבית הלבן .״אל תשאל!״ ענה
דיניסטר .״בן־גוריון רוצה לראות אותך.״
״אותי? מה יש לו לראות אותי, הרי עד כמה
ידוע לי, הוא נוסע לקאנדה
״זה מה שאתה חושב, אדוני הנשיא. בינתים הוא
ינה את דעתו והחליט לקפוץ אליך לביקור קטן.״
״זה בלתי־אפשרי! למה לא אמרת שאני עסוק?״
״כמובן שאמרתי לו, אבל הוא מתעקש ורוצה
־אות אותך או בדרכו לקאנדה או בחזרה.״
,,היית צריך להסביר לו שזה לא הזמן המתאים.״
״הסברתי לו, אבל הוא מתעקש. אומר שהוא
וכרח לראות אותך ומבקש שנשלח לו הזמנה
שמית ונכין לו קבלת־פנים מתאימה...״
״השתגעת? דוזקא עכשיו כשהענינים בוערים לי
תחת לרגליים? תגיד לו שיבוא בעוד שנה!״
,אמרתי לו, אבל הוא לא רוצה לשמוע. הוא
נמר שכבר שידרו בקול ישראל על הפגישה.״
!אבל איך יכול אני לראות אותו? אתה מתאר
עצמך מה יגידו הערבים? תגיד לו שידחה את זה.
2לי מספיק בעיות עכ שיו...״
,ניסיתי אדוני הנשיא. תאמין לי שעשיתי כל
ה שביכולתי, אך הזקן מתעקש ויש סכנה, שאם
א תיענה לו, יקים נגדנו את כל התנועה הציונית.״
,אבל מה אני יכול לעשות? לא אוכל לסכן את
כל רק בשביל הזקן הזה!״

״אין לך ברירה. אני מכיר אותו לא מהיום ואני
יודע שאם ניכנס לו משהו בראש, לא תוציא את
זה משם אפילו בפלאייר. אגיד לך מה שתעשה:
קבע לו פגישה, אבל לא פה בוואשינגטון. אני
מכיר מקום אחד קטן בנידיורק, במקום שקט
ובסביבה צדדית, ששם תוכל להיפגש איתו בלי
שאף אחד ידע. אני בעצמי קבעתי שם כמה פגישות
בלי שאיש ידע על כך, אפילו לא אשתי.״
״אתה בטוח שלא נפגוש שם במיקרה באיזה
עתונאי או מישהו מהמכרים?״
״מאה אחוז, מאה אחוז ! בעניין זה אתה יכול
לסמוך עלי. תשאיר את זה בידיים שלי.״
באמרו זאת, ניגש שר־החוץ אל הטלפון הציבורי
הקרוב והרים את השפופרת .״אבקש שיחת חוץ
דחופה עם ראש ממשלת ישראל מה הוא
כבר על הקוד? או שלום דויד ! איך אתה
מרגיש, טוב? הכל מסודר. רק עכשיו דיברתי אתו
והוא מסכים. אבל לא בוזאשינגטון, ולא פגישה
רשמית. סידרתי את הפגישה במקום נחמד מאוד
בניו־יורק. היא תהיה בארבע עיניים. אתה יכול
להיות שם בשמונה בבוקר? בסדר. תבוא בשמונה
והוא כבר יחכה לך. איך תכיר אותו? שכחתי
שעדיין אינכם מכירים אחד את השני. אגיד לך מה
שתעשה: אתה תלבש מדי חאקי ותחזיק ביד ספר
של אפלטון ביוונית ואני אגיד לנשיא שיתקע ציפורן
אדומה בדש מעילו. אני מוכן עוד, ליתר בטחון,
שתהיה ביניכם סיסמה. אתה תגיד לו טוב לחות,
והוא יענה לך בעד ארצנו. זה נראה לך בסדר?
או קיי. מסור דרישת שלום לפולה ולילדים ולהתראות
בשבוע הבא. שלום.״

ואשי התקוח רגמו׳
מצהיר גבר יפאני
ב 1-באפריל התפרסם ב״ידיעות הערב״,
עתון המופיע בטוקיו בשפה היפאנית, המיב־תכ-למערכת
הבא, הניתן באן במקורו היפאני
ובתרגומו העברי.
הבעת תודה
כ קו ראשלע תונ כ ם הנ כב
ד, המשרתאתצורכיהכ
ל ל, אבקשכםבזהלפרסם
ב ע תונ כםכדלק מן:
2 0שנה היתד ליבלורית
שחורה. ניסיתיבארץובחוץ
א ת כל האפש רויו ת
לארץ
אשרהוצעו, עלמנתלהי פט
רמד, בלוריתאשרהפריעה
לימאוד, אךהכלהיהל־ש
1ז א — רקהוצאתכסף
לבטלה.
חודשים,
כ תי שעה
ל פני
ב א תי אלה בי או קו ס מ טי ק אי
ד״רוג בו בי ן, יו תרמ תו ך
ס ק רנו תמא שר מ תו ך א מונ ה
שיוכללעזור לי.
מ אז אני משתמשב ״ די ק־ש
ל ו. היום
ס טי רלקרחת ״
י ש לי כברקרחת על ר אשי.
אי ןזהחלקלגמרי, א ך
עם כלהר צון הרע ביו ת ר
אי ־ אפשרלכלולאותיבין
בעלי ־ השיער.

כו ת ב:

ה מי כתב

הז ה

הנני

ב פו מ בי

( ) 1כדילהודות
ל ד ״ ר ת. בובין .
ב אמצ־ל
ה בי א
כ די

עו תכם לי די עתה צי בו ר ה
כיו

הכרח
רחבכי אין
לסבולמבלורית .״ דיקסטיר
של ד ״ ר בו בי ן ע שוי ל ע זו ר
ש עז ר לי.
כ פי
לכל אחד
הננימודהלכםמראש.
המסורלכם,

(שם וכתובת מוכרים
במערכת)

כסגו

גו נק

*110 11

ני!{ ?11

* ס ו > 2גו

ג 71־1

7שס

ג ו ׳1,

- 3 8 £מ 36־

xס ־ 4בג
י,ז ) 1

*8ג ו

יז־בו

)׳ 11צ-ו

יז־ז־ב

גז בז

למרות סירובו לפרסם את שמו, הסבים מר
מ. ש .כי מערכת ״ידיעות הערב״ תמסור את
שמו וכתובתו למספר מוגבל של מעוניינים.

״י( מוו עדי —

איטי הלך לרא 1ת גמד

אני מודה. אני הוא שכתבתי את הספר המצחיק סנשו
פנצ׳ר. כתבתי עוד ספרים, אבל הם אינם נוגעים לכאן.
עניננו כעת הוא בספר סנשו פנצ׳ר. ודאי קראתם אותו.
אם טרם קראתם, תוכלו להתחיל מפה. .
וההתחלה היא בגניבה. לא סיפור על גניבה אלא גניבת
סיפור. כי מסתבר שקוראים ספר לא רק כדי לצחוק (וזאת
ודאי מטרה נעלה) אלא גם כדי להצחיק, כלומר לספר מה
שקראו.
גם זאת מטרה לגיטימית בהחלט, אם אינכם גוזלים
טאנטיימות (זה מין ציפורי גן־העדן הבאות רק לצדיקים).
כלומר, הצוחק רוצה שיצחקו גם אחרים. רק ניבזה רוצה
ליהנות לבדו. אדם הגון משתף את זולתו בהנאותיו, כמו
חיי המין.
יום אחד הזמין אצלי עורך־עתון סדרת סיפורים מצחיקים,
והתנה :״אבל כאלה שיוכלו לגנוב אותם.״ שאלתי מה
כוונתו, והסביר לי :״אנשים אוהבים שיהיה להם מה לספר
בחברה, ובכן תמיד מחפשים הם דברים שיוכלו לזכור
ולחזור ולספר. אתה צריך להמציא. הם רוצים למצוא,
מן המוכן.״ בעצם׳ אין אני צריך להמציא כלל. החיים
מצחיקים מאוד, ולא אני המצאתי אותם.
ובכן, קוראים את הספר סנשו פנצ׳ר, ורוצחים סיפור.
מדוע רוצחים? באמת אינני יודע. אבל כשאתם עושים את
זה, זה מצחיק מאוד. אם רוצים אתם׳ דוגמה, קראו בעמוד
19 שבספר. פן אין הספר ברגע זה בידכם, אחזור על מה
שנדפס שם.

אשתו — ואת —״ נכנסה יונה ושמה לפניהם תחתיות
ובזיכים וכפיות וסוכר. שתק טוביה. אמר עמינדב :״ובכן,
מה קרה לו. לאותו ארמני, סוף כל סוף?״ אמר טוביה :״לא
כלום. הוא מת.״ אמרה הגברת בירנבאך :״זה לא כלום?
זה נורא:״ אמרה תחיה :״אבל ממה מת?<-
כשהלכו האורחים, ועמדה יונה לאסוף את הכלים, תפס
אותה טוביה, דחף אותה לתוך כורסה, ואמר :״אם את זזה
בטרם אסיים, אהרוג אותך. וכעת שמעי. ארמני אחד —״
אמרה יונה :״אני יודעת את הבדיחה. בסוף אמר הארמני:
,אמכור את הספה.׳״
מבינים אתם? ומכאן מוסר השכל: קנית ספר מצחיק,
אל תתן אותו לאשתך.
אבל יש אמצעים גם בשביל אותם החכמים שכבר שמעו
את כל הבדיחות. וזה הענין: בבדיחה רגילים אנשים לצפות

מידו שיף על בדיחות, על

*ביו! מספר בריחו!
אותו יום שמע טוביה במשרד בדיחה מוצלחת. סיפר אותה
מנחם, וכל השומעים צחקו צחוק גדול. בבית רצה טוביה
לכפר את הבדיחה ליונה (אשתו) ,אבל היא נחפזה להשכיב
את הילדים ולסדר את הבית, והאיצה בו שיתרחץ ויתלבש.
היו צריכים לבוא אליהם עמינדב ותחיה צוקירמן והדוקטור
בירנבאך ואשתו.
תערוכת הנאספים היתד, קצת מוזרה. תחיה טמבלה
עמינדב רצה כנראה לישון והדוקטור בירנבאך מתקשה
עד היום בדיבור עברי ואשתו כולה קורקטית. ויונה רצתה
לעשות על כולם רושם טוב.
פתאום היתד, דממה בחדר. פתח טוביה ואמר :״א פרופו,
שמעתי היום במשרד בדיחה טובה.״ אמר עמינדב :״כך
עובדים אצלכם?״ והדוקטור בירנבאך אמר :״אך כן. זה
בעיה ארצית.״ שתק טוביה. אמרה תחיה :״נו׳ אז ספר
את הבדיחה.״
אמר טוביה :״ארמני אחד חזר הביתה ומצא את אשתו
ואת הפסיקה אותו יונה :״אני מקוד, שאין זאת בדיחה
גסה, טוביה,״ אמרה כהתראה. חייך טוביה ואמר :״דווקא
גסה מאוד.״ אמר עמינדב :״נדמה לי שכבר שמעתי אותה.
האשד, התלבשה כדי ללכת לנשף מסכות.״ אמר טוביה:
״לא. לא זאת הבדיחה.״ אמרה תחיה :״אולי כבר תספר?״
אמר טוביה :״כן. איפה הייתי? אה. ובכן, ארמני אחד
חזר הביתה ומצא את אשתו ואת —״ אמרה הגברת
בירנבאך :״סליחה?״ הביט בה טוביה ולא תפס מה קרה.
״זה בסדר,״ אמרה לו יונה ,״אבל בלי מלים גסות.״ אמר
טוביה :״כבר התחלתי.״ אמרה תחיה :״הוא כבר התחיל,
ובכן הניחי לו לסיים. ספר, טוביה.״
אמר טוביה :״אבל אל תפסיקו אותי. ובכן, זה כך.
פעם חזר ארמני הביתה ומצא את אשתו ואת — מה יש
יונה?״ יונה התלחשה עם הגברת בירנבאך. אמרה יונה:
״אין דבר, טוביה. אל תשים לב.״ אמרה טוביה :״אבל את
מפריעה לי.״ אמרה תחיה :״אל תפריעי לו, יונה. ספר,
טוביה.״
אמר טוביה :״ארמני־חזר־הביתה־ומצא־את־אשתו־ואת —״
אמר הדוקטור בירנבאך :״סליחה. לא כל כך מהר, בבקשה.״
אמר עמינדב :״מה אתה רץ? אתה מפחד שהבדיחה תברח
או שנברח אנחנו? מה השעה?״ אמרה יונה :״מה יש? עוד
מוקדם. רוצים תה?״ תחיה רצתה תה. הדוקטור והגברת
בירנבאך רצו קפה. עמינדב רצה מיץ פטל עם סודה. טוביה
רצה לספר את הבדיחה אבל אמר כי רוצה הוא תה.
יצאה יונה מהחדר, וטוביה שתק. אמרה תחיה :״כעת
ספר.״ אמר עמינדב:״חכה רגע. גם אני רוצה תה. אגיד
ליונה.״ ויצא מהחדר. אמרה תחיה :״הוא ודאי כבר שמע
את הבדיחה. אל תחכה לו. ספר.״
אמר טוביה :״מוטב שאחכה.״ אמרה הגברת בירנבאר:
״כבר לא כל כך חם.״ אמר הדוקטור בירנבאך :״היה קיץ
קשה.״ ושתקו. חזר עמינדב ואמר :״הפסדתי משהו?״ אמרה
תחיה :״לא. הוא חיכה לך. שב ושמע.״
אמר טוביה :״פעם אחת חזר ארמני הביתה ומצא את
אשתו ואת סיים עמינדב את פהוקו בפה קפוץ, ששיווה
לו הבעה איומה, ואמר :״רגע, רגע. לא שמעתי. מה אמרת?״

לעיירה בא קרקס, ושמעו אנשי העיירה כי בקרקס גמד.
אחד מאנשי העיירה לא היה מעוניין בקרקס, אבל את הגמד
רציה לראות הלך לקרקס ושאל :״איפה המנהל?״ אמרו לו:
״זה.״ אמר האיש למנהל :״הבט. אין אני מעונין לראות את
כל התכנית שלכם. רציתי רק לראות את הגמר. תרשה לי?״
אמר לו המנהל :״בבקשה. לן אל הקרון מספר שבעה, דפוק
על הדלת. ויפתח לך הגמד.
הלן האיש לקרון מספר שבעה, דפק על הדלת, ופתח לו
איש נורמאלי.
אמר הסקרן; ״סלח לי. אמרו לי שפה גר גמר. רציתי
לראות את הגמד.״
אמר האיש שבקרון :״׳אני הגמד.״
אמר הסקרן :״אבל גמד קטן ואתה גדול.״
אמר האיש שבקרון :״היום אין אני גמד. אני בחופש.״
צחקו יאמרו :״הבדיחה טובה׳ אבל כבר שמענו טובות
ממנה.״
אמרתי :״שלום.״
למחרת באתי ואמרתי :״רוצים בדיחה?״
אמרו :״אדרבא.״
סיפרתי להם:

איט< הרך לרא 1ת גמד
לעיירה בא קרקס, ושמעו אנשי העיירה כי בקרקס גמר.
אמרו :״כבר שמענו את הבריחה.״
אמרתי :״רוצים להתערב שלא?״
שתקו. ספרתי.
לעיירה בא קרקס, ושמעו אנשי העיירה כי בקרקס גמר.
אחד מאנשי העיירה לא ה״ה מעונין בקרקס, אבל את הגמד
רצה לראות. הלך לקרקס ושאל :״מיפה המנהל?״ אמרו לו:
״זה.״ אמר לו :״הבט, ארון מנהל. אין אני מעונין לראות
את כל התכנית שלכם. רציתי •רק לראות את הגמר. תרשה
לי?״ אמר לו המנהל :״בבקשה. לך אל הקרון מספר שבעה,
דפוק על הדלת, ויפתח לן הגמד.״
!הלך האיש לקרון מספר שבשה, דפק על הדלת, ופתח
לו איש נורמאלי.
אמר הסקרן :״סלח לי. אמרו לי שפה גר גמד. רציתי
לראות את הגמד.
״אמר האיש שבקרון :״אני הגמד.״
אמר האיש הסקרן :״אבל גמד קטן ואתה גדול.״
אמר האיש שבקרון :״אני גדול הגמדים שבעולם.״
צחקו השומעים ואמרו :״הבדיחה טובה מאוד, אבל כבר
שמענו טובות ממנה.״
אמרתי :״רוצים בדיחה אחרת?״
אמרו :״כזאת? אדרבא.״
אמרתי :״בדיוק כזאת.״ וסיפרתי להם:

איטי תלך לראות גסד
אמרו :״כבר שמענו.״
אמרתי :״לי נדמה שלא. אבל אם אינכם רוצים — ״
אמרו :״טוב, טוב. ספר.״ סיפרתי:
לעיירה בא קרקס, ושמעו אנשי העיירה כי בקרקס גמד.
אחר מאנשי העיירה לא היה מעונין בקרקס. אבל את הגמד
רצה לראות. הלן לקרקס ושאל :״איפה המנהל?״ אמרו
לי :״זה.״ אמר לו :״הבט, אדון מנהל. אין אני מעונין
לראות את כל התכנית שלכם. רציתי רק לראות את הגמד.
תרשה לי?״ אמר לו המנהל :״בבקשה. לך אל הקרון מספר
שבעה, דפוק על הדלת. ויפתח לך הגמד.״
הלך האיש לקרון מספר שבעה, דפק על הדלת, ופתח

חוכמות ועל ספוו החוש
לסוף. דרך אחת לסדר אותם היא להשמיט את הסוף.
המספר מגיע עד הפואנטה, ונזכר כי יש לו פגישה במקום
אחר. אבל זאת דרך מסוכנת. חבר טוב שלי נרצח בגלל
חכמות כאלה. דרך אחרת היא להכין סוף רזרבי.
אתם יכולים לסדר אנשים כדרך שסידרתי פעם עורכי
עתון ערב הם היו מדפיסים בעתון יום יום בדיחות, אבל
רק כאלה שאפשר לספר בחברה טובה׳ כלומר טהורות.
וכל מה שמסרתי להם אני, פסלו :״גס.״ ואם לא ״גס״ ,כבר
שמעו. מצאתי עצה. יום אחד סיפרתי להם בדיחה.

פה הפסקתי ואמרתי :״לא תשלמו בעד כל שלוש
הבריחות, לא אסיים.״
אמרו :״ אנחנו יודעים את הסוף. פתח לו איש נורמאלי.״
אמרתי :״לא תשלמו, לא אסיים.״
שילמו, וסיימתי:
ופתח לו גמד. קטנטן, כרה.
הסתכל בו הסקרן והסתכל, ואמר :״כבר ראיתי גדולים
ממנו.״

את המחרוזת הזאת לא הכנסתי לספר סנשו פנצ׳ר, אבל
קל לזכור אותה, ותוכלו לסדר בה אנשים רבים, ולא עוד
אלא שתמיד אתם יכולים להמציא סוף אחר. כך למשל
הוצרכתי לעשות לסיפור ״האשד, שלא נעלבה״ (עמ׳ .)47
כשסיפרתי את הסיפור לראשונה, היה הסוף עם גבר בעל
שפם, וכך חזרו וסיפרו אותו. ובכן בשביל הספר הדבקתי
סוף אחר. תוכלו לקרוא בעצמכם.

קייט מנקס ב,,בעלות פרטית״
סתם חולי נזין
קולנוע סרטים
או 1סבקצב איטי
רוקו ואחיו

>מן — תל־אביב; איטליה־

צרפת) נמנים עם בני משפתידאיכרים איטלקית
ר,נתלשת ממקור חיותה, בדרום האיטלקי
המפגר, נשתלת בסביבה זרה, במילאנו,
בירת הצפון האיטלקי המתקדם. רוקו וארבעת
אחיו מנסים לגרד בציפרניהם הזדמנויות
להצלחה בחיים, אולם הם חיים כאילו
בארץ זרה, בסביבה שאין להם בה עתיד.
משפחת הגברים המפוארת נהרסת, ורק
לקטן שבין האחים עדיין נשקפים סיכויים
— הוא יחזור למכורתו בדרום.
זהו כל סיפור הסרט׳ בקצרה. הסיפור
הארוך יותר עוסק בהדרדרותם של שניים
מהאחים, רוקו (אליין דילון) וסימונה (רנטו
סלבטורי) .שניהם מנסים להשיג את ההצלחה
באיגרוף מיקצועי, ושניהם משיגים אותה —
כימעם. רק הופעתה של נערה, המפרידה
ביניהם, מביאה לידי התנגשות.
הנערה אינה אלא יצאנית קטנה וזולה
(אני ג׳יראדו) המבלה תחילה עם סימונה,
עוזבת אותו ומנהלת רומאן רגשני עם אחיו
רוקו. כאשר מתגלה הדבר לסימונה, הוא
נוקם באחיו ובזונה בצורה אכזרית. בעזרת
חבריו הוא חובט באחיו, אונס לעיניו את
אהובתו.
רוקו נשבר. אולם הוא אינו הופך לשונא
לאחיו. להיפך. הוא מאשים את עצמו בכל
מה שקרה, מקדיש את חייו להצלת אחיו
ר,מתדרדר במ״דרון המוסרי והחברתי. הוא
כופה על היצאנית לחזור אל האח, מוסר את
כל רווחיו הכספיים להצלתו. הוא אינו
מצליח במאמציו. סימונה הופך לשבר־כלי,
דעתו נטרפת עליו למחצה והוא רוצת את
אהובתו.
:יתוח ודמויות. בה במידה שהעלילה
נראית מרתקת ודינאמית על הנייר׳ כן היא
שקטה וחיוורת על הבד. לוציאנו ויסקונטי,
במאי הסרט, לא התעניין בסיפור אלא
בגיבוריו. עבורו, העלילה היא רק אמצעי
להצגת הדמויות, לניתוח מניעיהם, לצעידה
איסית ויסודית אל ההתנגשות הבלתי־נמנעת.
משום כך חסרה העלילה רציפות הגיונית,
אינה קשורה להגבלות של מקום וזמן. חלקים
רבים בה אינם מובנים ואינם מוסברים.
תחת בניין אחד של העלילה, בנה ויסקונטי
שישה או שיבער, בניינים אנושיים של גיבורי
העלילה.
קיים, למשל, האח הבוגר׳ ויצ׳נצ׳ו (ספי־רוס
פוקאס) ,זעיר־בורגני החולם רק על
משפחה ושלווה. קיים גם צ׳ירו (מאכס
קאטיה) השקדן והרציני, הלומד ואינו בוחל
בעבודת כפיים. קיימת האם המאחדת את
כל בניד, נלחמת במסירות להצלחתו של
כל אחד מהם. מופיעה היצאנית הקטנה,
הבלתי־מובנת לעולם. ולבסוף — שני הגיבורים
הראשיים — רוקו וסימונה.
הדמות המרכזית היא דווקא דמותו של
סימונה ולא דמות רוקו. רנאטו סלבטורי
עושה מלאכה ניפלאה של מישחק, בעיצוב
דמות זאת, המחליפה פנים, צומחת מנער
עצלן ורודף־הצלחה, למתאגרף גאה ובטוח
בעצמו, ועד למאהב מאוכזב ושבור. השניה
בתור אחריו ברמת המישחק, היא אני
ג׳יראדו, בתפקיד היצאנית.
דווקא מעלתו של ויסקונטי, בבניית הדמויות
היסודית, מכשילה את הסרט כיצירה
להמונים. כי קיצבו האיטי של הפרט,
התרכזותו בפרטים ובדיאלוגים ארוכים, השארת
חורים בעלילה — כל אלה דורשים
מאמץ מיוחד של ריכוז, כדי להפיק את
העולם הזה 236ן

מלוא ההנאה מיצירת אמנות זו. לפי הרעש
השורר כל הזמן בקהל הצופים הישראלי,
ניתן להבין שקהל זה אינו מוכן למאמץ־
ריכוז מעין זה.

קצף יול מני הגיד
כבעלות פרטית

(מקסים — תל־אביב;

אדצות־הברית) הוא סרט הטוען לזכות ראשונים
של. הגל החדש בקולנוע האמריקאי.״
אולם למעשה אינו אלא קצף. הוא מציג
על הבד את אותם הטיפוסים המוכרים
מסרטי הגל החדש הצרפתי: קשוחים, מופרעים,
משוגעי־מין, המביאים במו ידיהם את
ד,חרבן על ראשיהם. אבל כפי שהם מופיעים
בסרט זה, אין טיפוסים אלה יכולים להוות
סמל לדור או לקבוצה. לכל היותר, הם
מייצגים מופרעי־מין כפי שאפשר למצוא
אותם ברחבי תבל.
שני בני הדור האבוד האמריקאי הם גנן
(קורי אלן) ומלצר (וורן אוטם) חסרי־פרוטה,
הנודדים בכבישים, כשהם מחפשים טרמפים,
בירה ונערות.
כאשר הם מבחינים בדרך ביפהפיה בלונדית,
עגולת־איברים (קייט מנקס) ,הם מחליטים
לצוד אותה ברשתם. עד מהרה מתברר
להם שהבלונדית נמצאת בבעלותו הפרטית
של איזה סוכן ביטוח. אולם הם אינם
נרתעים מכך. הם משתקעים בבית סמוך
לביתה של אותה יפהפיה, באחד מפרברי
לוס אנג׳לס, מחכים לרגע בו יוכלו לעוט
על טרפם.
הי אהיתהמיבנה. בעוד שהנווד־המלצר
הואי גם מפגר בשכלו, מצטיין הגנן
בפיקחות־יתר. הוא מנצל את העדרו של
הבעל, מביתה של הבלונדית, יוצא לכבשה
לבדו, בעוד חברו צופה בו מרחוק.
עד מהרד, מסתבר שיותר משד,עגלה רוצה
לינוק הפרה רוצה להניק. למרות קסמיה
של הבלונדית, מסרב בעלה, משום־מה,
לספקה, והיא נכנעת לחיזוריו של הגנן
שלה, מוכנה להתמסר לו. אבל לא, כאן רק
מתחיל העניין.
מתברר שאותו גנן התחייב בפני חברו
להביא לו בחורה מן המוכן. ולכן, שער,
שהגברת הבלונדית מעוניינת להתמסר לו,
הוא מוסרה לחברו המטומטם, המתגלה
כאימפוטנט.
מה שקורה אחר־כך שייך כבר ליסוד
המתח שבעלילה. הסרט רווי מין במידה
מבהילה, המביאה לעיתים לידי גיחוך. הגברים
עוד משחקים איכשהו, אבל הבלונדית
הרגיזה בחיוכיה האוזיליים, והגיע לה בהחלט
כל מה שעושים לה.
תדריך ואלה הסרטים הנווצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
0קאפו (ארמון־דוד — תל־אביב; חן
— ירושלים; מאי — חיפה) מאבקה של

נערה יהודיה לחיים, במחנות־ההשמדה. סו־זאן
שטרסברג, עמנואלה ריבה ולורנץ טר־ציף
בסרט הטוב ביותר על נושא השואה.
• אנשי ־ הצטרת (פאר -תל-אביב)
כיצד שולטים אילי־ההון, מלכי־הבורסה ונושאי
אותות לגיון הכבוד הצרפתי, בתיי החברה
הצרפתית. מישחק ניפלא בסרט ביקורתי.
ז׳אן גאבין, פייר ברסאר.
0מעיין הבתולים (בן־יהודה -
תל־אביב) יצירת־מופת קולנועית של גאון־
הקולנוע השוודי, אינגמר ברגמן. המלחמה
הניצחית בין הטוב והרע, כפי שהיא משתקפת
באגדה עתיקה על בעל אתהה שוודי
הנוקם באנטי ורוצחי בתו.

ספארטאקוס (אופיר — תל־אביב)

מרד העבדים הרומאים׳ בסרט ראווה בעל
נשמה, קירק דוגלס, לורנס אוליבייה,
צ׳ארלס לוהטון ופיטר יוסטינוב.

תשבץ 1 2 3 6 : 1 0 85111:1
התשבץ שלפניכם חובר על־ידי יוסי
הרשוביץ, שהחליט. ככל חייל אחר״
לעסוק גס הוא, לאחר השרות, בהווי
תשבצי יוסי מקדיש את התשבץ ל מלכה
ניסני, ידידתו הירושלמית, ש נתנה
לו, לדבריך, את הדחף לחבר
את יצירת־המופת שלו, מי אמר כי
המוזות שותקות כשז־ותותחים רועמים?
םאוזז )1 :בו
משתמשים נם למאור
ולחימום)4 .
טישחק מימי)10 .
בלל קמח ומים)11 .
תואר הולנדי)13 .
הילד לאביו)14 .
דרו )15 .צמח ממשפחת
הדנניים)17.
שש וארבעים)19 .
שאינו קודש)20 .
מפקד בצבא )22 .נהר
בפוליז )25 .תבואה
)26 .הניעה.
)27 פלחו את האדמה
)30 .מתאים.
)32 עבורי )33 .שאינו
כבד )34 ,ארוז.
)36 טיקווה מים
רבים )37 .תוספת
למשכורת )30 .בו
מנדלים צמחים)41 .
מפרי האדמה)42 .
ליצז )44 .ניבור
צייד בתורה)46 .
תורה בעל פה)48 .
בבקשה )50 .עמוד
מים )51 .קוץ )53 .שרשרת הרים בעברה
המזרחי של א״י )55 .נימצא )57 .תל חרבות
)58 .מחודשי השנה )59 .יצירה מוסיקלית
לכלי ננינה או לתיזמורת )60 .סופר
ישראלי ידוע.
מאונך )1 :בנד לבית )2 .שמח)3 .
בו נשלח חלוץ לחלל )5 .מיז חיה )6 .אחד
הכוכבים )7 .אשר )8 .חודש )9פרודה)12 .
עיר גדולה במצרים העתיקה )15 .איצטדיוז.
)16 דברז )18 .מחבר מנגינה )21 .סמל ה
איטיות
)23 .מכינויי אלוהים )24 .נישא
על פני האדמה )26 .תפקיד בשדה הכדורגל.
)23 כלי־קיבול עשוי בד )29 .זמר — חבר
רביעיית, מועדון התיאטרוז״ )31 .נשיא
בישראל )32 .שפה זרה )35 .געיית הפרה.
)43 אוייב )45 .צעיף )46 .עריטת התבואה
שנקצרה )47 .מחברה של האופרה, הגברת
הלבנה״ )49 .קוסם )52 .ידיד)54 .
דנל )56 .תשורה )58 .יבשה מוקפת כולה;
מים.

אי ר אפ שר ל ה תקבל כ חבר הבח־סה
וכיצד ק1נים מרחה ממשלתי בלי כפיה
מנ>*ר מנ^התקל ופו־סין
המצב היד, קשה מאוד. המיליונרים עמדו
בחליפות־אבל הדורות על מעקה־הגג של
הבית בן עשר הקומות שמעל לסופרסארקט,
והתכוננו לקפוץ למטה. עשירים אחרים, לא
כל כך דראמטיים, נסכו ציאן־קאלי לתוך
גביעי שאמפניה תוססים ושוב אחרים, דרא־מסיים
יותר, כוונו לרקתם קנה רולטה
רוסית. הכל היד, מוכן לשואה הגדולה
שעוד מעט תגיע; אך השואה לא הגיעה.
מניות באנק לאומי, סטוק רגיל א׳ ,עמדו
יציב על 375 נקודות, ולא ירדו יותר.
הירידה הגדולה בערך ניירות הערך של
הבורסה התל־אביבית, שאיימה להפחית אח
מספר המליונרים, הקטן גם בלאו הכי,
נפסקה. לא היו חסרות, אלא שתים שלוש
נקודות, כדי שמחזות דרמתיים נוסח נוי״
יורק 1929 יחזרו על עצמם בתל־אביב, ורחוב
הירקון יתעשר בכמה בנות טובים
שיצאו לתרבות רעה עקב פשיטת־הרגל
של הוריהן. אבל מה לעשות, והחלום הפרולטארי
היפה הזה לא התגשם, ובעת
ששורות אלה נכתבות, הספיקו כבר מניות
בל׳־ל ואתא להתאושש ולחזור כמעט למצבן
הקודם.

וסוג המנייה, ואחר־כך מודיעים כמה מניות
הועמדו למכירה או נדרשו לקנייה. מי שנותן
את המחיר הכי גבוה, או הכי נמוך —
המניות שלו. ההבדל היחידי שמצאתי הוא,
שבמכירות הפומביות של החפצים הגנובים
במשטרה, לא מושיבים את הקונים סביב
שולחנות־עץ עם פוליטורה, ולא מגישים
להם קפה בקצפת עם עוגות.
בקיצור, העסק הזה מצא חן בעיני והחלטתי
שלא יזיק גם לי אם ארוזיח קצת
כסף מהצד ואכנס לבורסה לקנות ולמכור
מניות בזמני הפנוי. להסדרת עניין כניסתי
לבורסה קבעתי פגישה עם מיודענו מר

בארץ או בחוצלארץ. יתכן שבמשך הזמן
יעשו גם בחינות, כמו שעושים בחינות
במקומות אחרים, אבל בינתיים עוד יש לנו
מזל שאין בחינות.
נוסף על כך, העיר רואה החשבונות
קלופפר, שגם אחרי שמקבלים אחד כחבר
אחרי מלוי כל התנאים, לא נותנים לו
לעבוד לבד, אלא בחסות באנק או מוסד
פיננסי בריא, מפני שאף פעם אי־אפשר
לדעת אם יש לאיש הזה עם הקאראקסר,
הממליצים והנסיון, גם כל הכסף ו;11 וש.
עניין זה של הכסף, הוא חשוב מאוד, כדי
למנוע ספקולאציה.

רק פיתקא של באנק לאומי; וחוץ מזה,
תארו לעצמכם שאם ישנם אנשים המוכנים
לשלם בשבל מניה של הבאנק האפותקאי
למשל, שכל רכושו מורכב ממשכנתאות
בלבד 397 ,לירות, אז כמד, יהיו מוכנים
לשלם בשביל מנייד, אחת שלי, שאפילו
משכנתא אחת לא רובצת עלי?
אבל מר קלופפר מוריד לי מיד את המוראל
ומסביר, שלהכניס מנייה לבורסה,
זה עוד יותר קשד, מאשר להיות שם חבר.
קודם כל, הם רוצים לראות שלמיפעל הזה
שמוציא מניות, יש רכוש של חצי מליון
לירות לפחות, ואפילו אם יש לו חצי מל־

השוק; הסתווד והסחורה

עליתי למשרדי הבורסה התל־אביבית ב־פסאג׳
החדש ברחוב אלנבי, זמן קצר לאחר
שהתחוללו המאורעות שציינתי לעיל, ומצאתי
שחברי הבורסה מנהלים כבר את עסקיהם
כרגיל במלוא תנופת היצירה, אם
אפשר לקרוא בשם זה את מה שהתנהל
שם בשני אולמות הזכוכית. באולם הגדול
והמפואר, התנהלו בקצת רעש ועצבנות,
עיסקי־מניות של מיפעלים פרטיים, בעוד
שבאולם הקטן יותר, והפחות מפואר, עשו
את אותו הדבר בדיוק לניירות ערך ממשלתיים.
אף־על־פי
שכולם אמרו לי, שמה שכדאי
לי לראות זה עיסקי־המניות הפרטיים, החלטתי
להציץ גם באולם הקטן ולראות, אם
נכון מה שמספרים לי, שיש עוד אנשים
הקונים מתוך רצון חופשי וללא כפייה,
איגרות חוב ומלוות של ממשלת ישראל.
נכנסתי לאולם הקטן ושמעתי כיצד הכריז
איש אחד:
״מילוזד, עממי פרסים אלף תשע מאות
וחמישים עשרים לירות אלף למוכז שבעים
ושמינית באנק לאופי מוכר אלפיים דה־באסט
מי קונה?״
תחילה השתרר שקט ואיש לא ענה.
הכרוז חזר על דבריו ושוב השתררה דממה
ואני כבר אמרתי לעצמי שאיש לא יקנה
מילודה ממשלתי עד שלא יורידו לו את
הכסף באופן אוטומאטי מהמשכורת. אבל
נדפקתי. מישהו בכל זאת הרים אצבע, ועד
שלא הספקתי לראות מי היה זה, נמכר

כבר כל הסטוק.
אחרי שראיתי את הנס הזה שאפשר
לקרוא לו בלי גוזמה, הפלא השמיני שבעולם,
נכנסתי סוף־סוף לחדר הגדול והחשוב,
שעליו מספרים את כל הנסים וה־ניפלאות.
זה מין קודש קודשים כזה של
כסף, שבו יושבים כשלושים איש מאחורי
שולחנות מבריקים מפוליסורה בשלושת
רבעי מרן עגולה. הם יושבים סביב דלפק
גבוה, עליו יושב כרוז המנהל קניות
ומכירות בקול שקט, בהרמת אצבע ובהג־בהת
גבות. אחרי כל סיכום של עסק, שולח
הכרוז את האיש בחליפה הכהה, שהתברר
לי אחר כך שזהו מבקר הבורסה, ורואה
החשבון המוסמך שלה — איש ששמו —
מר ק. קלופפר, א ,הלוח השחור הויצב
בפינה, כדי לתקן בגיר לבן את שינויי
מחיר המנייה.
אף כי לא הייתי מימי בבורסה של ניירות
ערך, תפסתי מהר מאוד את הפרינציפ ולא
הבנתי מה עושים מזר, טראסק כזה גדול.
הלוא כל המכירות והקניות דומות כשתי
טיפות מים למכירה הפומבית שעושה המשטרה
לחפצים הגנובים, שלא הוחזרו לבעליהם
! קודם כל קוראים בשם המיפעל

חכרי הכורסה לניירות עיר כערי הקראקטר הטוב־מאד
ק. קלופפר, הממלא באופן זמני, נוסף
לתפקידיו כמבקר, רואה חשבונות ומתקן
מחירי המניות על הלוח השחור, גם את
תפקיד המזכיר והממונה על יחסי־ציבור של
ציבור הבורסאים.

קאראקטר, כסף וגסיון
כאשר שמע ק. קלופפר את בקשתי, להתקבל
כחבר לבורסה התל־אביבית לניירות
ערך, אמר מיד שזה לא בא בחשבון, מפני
שזה לא כל כך פשוט להיות חבר בבורסה.
קודם כל, צריך שיהיה לי קאראקטר טוב
מאוד. בלי קאראקטר טוב מאוד לא מקבלים
בכלל. לא הבנתי למה נחוץ פה
קאראקטר טוב מאוד. אני יכול להבין
שבשביל עסקים כאלה אדם צריך כסף,
לפחות קצת כסף בשביל התחלה. אבל
קאראקטר? על זה ענה קלופפר שהקאראקטר
נחוץ בשביל המילה שתהיה מילד -כיוון
שכל העסקים בבורסה בנויים על אמון, או
אדם שאמר מילה — לקנות או למכור —
אסור לו להתחרט, אפילו אם הוא מפסיד
על־ידי דה הרבה כסף. בשביל זה צריך
קאראקטר טוב מאוד, וחוץ מזה, צריך
עוד שני אנשים שימליצו, וגם הרבה כסף
ונסיון של לפחות חמש שנים בבורסה

מה זה ספקולאציה? ספקולאציה זה, כשאדם
מוכר מניות שאין לו, או קונה מניות
בשביל לא לקחת; וזד, אסור בבורסה באיסור
חמור. כששמעתי את זה, הבנתי שכל
חבר בבורסה בא לעבודה עם שק מלא
מניות והוא מוכר אותן בו במקום, מנייה
תמורת מזומנים. על זה אמר לי קלופפר
שלא הבנתי אותו טוב, מפני שכימעט אף
אחד לא מחזיק אצלו מניות. כל המניות
מונחות, בדרך כלל, בבנק לאומי ולא מוציאים
אותן משם אף פעם. זה שקונה
מניות מקבל פתקה מבנק לאומי, שהם
שומרים בשבילו כך וכך מניות, וזה מספיק.
להגיד
לכם את האמת, אני כבר לא
מבין בבלאגן הזה שום דבר. אם אסור
לעשות ספקולאציה וצריך למכור תמיד רק
מה שיש, אז איך זה מוכרים רק פיתקאות
של באנק לאומי? אני מכלל לא מתפלא שמחירי
המניות יורדים, מפני שכמה כבר
שווה פיתקה של באנק לאומי?
אלא שענין זה של פיתקאות נותן לי
רעיון: אם כבר לעשות עסקים בבורסה,
אז למה דודקא בתור חבר? הרבה יותר
כדאי לעשות שם עסקים בתור מוציא מניות.
ממילא לא צריך מניות ממש ומספיקה

יון, זה לא מספיק להם, והם רוצים גם
שיוכיח שכבר יש לו רווח חמש שנים
רצופות, והוא מחלק דיוזידנדות >מה זה?)
כל שנה בדייקנות, והמנהלים שלו הם
בסדר ויש להם קאראקטרים טובים מאוד;
ואתם חושבים שזה כבר הסוף? לא דובים
ולא יער! אחרי כל זה עוד צריכים ללכת
דרך ועדת זגגי.
אגיד לכם את האמת, שהעסקים השקופים
האלה עם ועדת זגגי לא מוצאים חן בעיני,
ואני לא יודע אם כדאי בכלל להמליץ בפניכם
על הבורסה, בעיקר אינני מוכן
להמליץ על הבורסה בפני אנשים שיש להם
קאראקטר טוב מאוד היכולים להשיג בקלות
ובלי עניינים, מישרה בדואר בתור
מחלקי מברקים או בתור בלשים בסופר־מארקט,
שהיא עבודה שקטה וקבועה לכל
החיים ועם פנסיה של ס /ס 60 אחר כך.

כה אמר \7וסבראה>נד>:
כל העולם במה וכל האנשים שתקנים,
אלא שהם מבזבזים את הכישרון שלהם על
מחזה מחורבן.

60140 616 9221

0 01 ; 0סי 1! 115 [8 0 8 0

/[>08 }08 [8/11511>8 6( 5 ! 0

^ 8888׳<1 8/181 5101{3 8( 0881)11)1ק ([801018X8) 001 )801( 81

( 880ח !01 ! 8

01/110

ך 08ק

8ח!) 1£0/ס •3
£801

9X 1333X 10X 3

0י-- :30118801303 }0 [001) 38 9

< 01( 881{)1ס8

]88( 1/101 818

!8( 801

3 3ז18¥1

3031100

100008

9X 1333X 19X 3

3 0 8 1 )3

818

0 03ק•

)[800188)18 81

8) 8101)8 !80 )11088

03ק [ 000 30141ק800 [) 1

110 8440)83001 [ 018 [(001 ) 08888 01 ^ 88001[ 818

}£10 ) 88

^־£801 80110} 001( 881)11)1

^ 1[) 144 8488 [ [3 0 0 0

)[01 88)58883)! 010 ) 81 881} 8811

1881 0 81 8 38 [)0 [( 81[,},ק 8181)01801 [(08 [81) 08

3 ג 08ק19פ 98
ף 0 8ף{ 8018ק

}81010

08ק

[ 001) 801.10}0

8101)8013

}•881)1018
} 8) 0813 81 8188£ ! 00ק ) 8 ) 8 }0 8181)01801 0ע 08ק )[1181

*£8884103

ס ף) 18ס 0ק }: 1001

* 4 3ט ק 9ז8

8081) 0

[ •[8818
*)891) 5

}!: 010

}•881)1018
} 9( 08 ! 3 81 8! 8 8 £ 100ק } 1181 08 }[8 ( 8 }0 8! 8 )[01801 0

•8814198

2י! - 09X5 {10 888(1 138£ 0 { 88( 81 ? 0 9
1 81 0 ) 881) 008
100101X301 0 8811* 08 )] 8 313 ( 0 8 81 08ק 81[) }0

•01.1:6 001. 0111111
1.1א 1:0׳01׳ 41:1.1ס..א 0 610א0מ) 1״1
0 10.11 01.א .41א61׳ 1א0)10.0 451• 6.1
11! 10111 11761׳ 11110.0׳1 051!.1.1א(0
6..11.1 41.1:4. 0.11. 16׳ 1105 )14ם14א
•1 10016 6..11.1 4511011011 551)14 שא0
.1)1א ..001 01)11 5)11101 0. 6151א ..
׳•4א^[40)10(6 6.6 16 0.0(01 1!14
0.11(01 0010.( 1101 0א 11ג 4!1ג׳ 5111
41010׳1.6א5/1:104151!.6׳ 1160.6 1011
4ש 61)1511 0(1. 6001110 61101.0׳55.514
.0א0א.00.0 )1שא4!.0 6556 01.16 5א04!5 ! 1.״115 41א 111. 0(054 60110.0א .

} [ 11[8 001) 1)()(3 0ק! 181! 813 88008440[[8 8,08ק 8 0 0

•)31)1016 <111 £).11 601611:
)08108)3

30 )01 100008 0
8/188[ )3 0 0 0״01 883888811 010 ) 81 881} 8811)) 1[([/
א4X0151 4554)8 0414 !1^1 68016 4
^^xן^ !0ס0X5x2265— 15 : 10 ) 801 ) 80 [ 18־ •1811 922
() 111
0 03 818ק•
־!^1 4א 1£ 654ג1)84.654א (6814145 254
•)08018)8 ) 881) 00 09
){ 008 301 08 8) 8011)8 !80 )10188 800188)18 81ק300 [( 1
א414א624( 2111(1654 64041 24( 546!14
025X9265— 15 : 81810 ) 880־ 80 010008 18 )! 929

001 ) 08888 01 [(831101[ 818 }{8 ) 8ק 8)110[83011<[ 018־ 00
א554416׳ 5040111 451*440 544140 — 1
•)08018) 3
) 881) 0 0

80 1000
0 8 [81) 08 )11881 11} 31 838 [[0 81[3ק }0 818)[01801
551 115 6 ) 2 4 5 4 5 1 6
081141־245( 55

!8)! 0X 605 --095X 08905 : 81810) 880 101085

881/1188 0 ( 88}81( 88־
־56 6)215 5111 66)2516
18 8 ) 801) 0 0 3מ)0 ( 88[885 •^•1ס([) 4181483 13
))}0 ! 38£ 1)888 10} 0 9 1 0 5 ! 0 8) 81 81 3 ) 881) 008 81
׳41246א)211 501*441 6501א (1245( 26556
18ק •9
010011X801 0 8811׳ 0 8 8ק 08 81 8 10( 8 ! 3 8ק }0
.״•0א 65415: 011441)206 62£1 16 646
8 0591 81 ) 0801) 0 )0 8 08 } 0 001) 80318ק 191[) 19 00
[׳3 11 קק [ 11{8 ׳ 001( 1ק ! 4.0[[8 8,08י 18)1 818 88808 /ק 0 0.
6 0 4 6 5 1 0 5 5
14501 4216
118ק 0001 8811 844808! 81) £801א)[ 811י׳614
(- 81 }02400
881) 00
! 0888ק 08 8001) 881)1)3111( 0) 301ק 1X8(8808118־
.אX/540 550! £144 5 60545 6441141 ׳01
*8138£ 841) 10 801100 818 8)0801)010)1118 )881)00
)[(9X1} 3 141 8 )883 8 0 010)1 113 •)08018)3 ) 881
א1^£6 5655540: 4151 24( 6461.140 54 0
•001)301013X3 [301^)X 3
[)0 9 0 5 x 9 2 6 0 5 — 1 0 5 ׳ 929 ׳ 183 010003 1ח- 0 03 3^ 21 3
46441141 5461 551 56*456• 51 55415 624£
0 91)) }0 1 8 3 0) 3014481)2 30118801303ססקסס 3־ •8 5
( ן ) 0ק0 8 1 4 8 3 18

^39¥08
יש 44051: 11 6115510 4א ^)215 050 0
)[1)888) 0 ) 83181)8 0 [ 81810) 880 81[) }0 0018[418 )!08 81
8.1 81 ) 0801) 010)1)13 0 8 }0 001) 8 0נ 81)01קסס 8 ! 81[ ( 18ז ק•8
״׳ם.1..ש411510 111 0111 6
^ [ 8110581 8 41 8{3 088 [0 }8888808 81ק 0 0ק18
08ק .£801ף 8418081 8קי -31881 }0 881) 00 81[( 0010 88! 1[},
6156׳ 0. 464411.1 5106 64)1(11 450.0
08 £ 18 [[1808ף[ 8 08 8 41 8) 88ק 838 ) 0 84־
*3! 88£ 841) 10 801100 818 3) 0801) 010)1)18 ) 881) 0 0 3
60.1
0 19})0א (01 14

[) •054•30)4481א
א)3 0 1 !8 8 0 [3 0 3 }0 301![888
18) 00 8808 ) 31888 )381) 881)1 3014 )3 01 ) 0801) 18 )18)1ק •)1 8
.א1)1001, 10 6.0 0 .0 ׳11.1..46 .1..15
0 0^[1^)!X^ 8138 888[ )3 1[)[41 )3011880131)3
)1)8188883 ? 6 8 )8111)\) 3 3 81)) 1{)141 8)818)10-08 0
׳.! 104)111 551,1שם!)׳ 01 411:א א 6106

)880[ )8
8431[ 0 ) 88)8[(1[(08
98)88)1X8 8)) £801 8)0881))1118 )0}8888808 .*893.11108 18)))0
׳א)110 .6.6 6511040110.611.0 .14 .0
^*30141813 30118801303 01 10)801)80[ [881111{80

ק 33 ))841 88 [8.18) 8)00[111)} 8 )1 ^ 8013 0) 8)08301 8( 0
ש .0 0. 011א1!. 6)1011א601.1 5.051 0116
)•10)81)8000183 )08881)1 81[) }0 )![81[ 81 141 88110
ק1-1)388) }0 )313008 ))[41 1)3)1)41 [001)03 81[) 011))141 881)11
א11 600446 41׳ 61ש64ש 01א א10׳״ 01א

880308
) 1 ) 01801
[!)0 3 0 ) 188013נ 08 0<101[8ק 1

( !צ 8 11[ ׳ 3081) 3 01ק){)]1) 3001 0{ ((81 8! 8
1.51 5X116 0 0 1 5 6 1 6 1 1 541110 - 0001
ק 18 [(118) 8 81)) <10)948)( 3 ]8 0 5 3 08 0 (31 841888.11 08ל[ [8 ) 88 [)841 88נ. [[0 81 0 83181[8 8׳
3 838
׳א 0ש41ש4 . 101 0ש(00.1 )14 0164 11.0
0) [00 ) 8011) 8801 [(08 £ 3 0 [001[88) )10485)1044
!)[ ק (0 [001[05 91)) 30)110[948£ 8 3 ](!0801010( 1(18( ]0

0 1 0146 1.)00א
1א )11 8־. 101
[ [ 1[(038 [0 }8^ 88808 91ק 44 8) 3ש
.ש.א)889
0 ) [88110581
0 ) [18)88)1X8 81[ [[141 8)0301[)!)18 [1 1 } 8 8 8 8 8 8 1

.ש0 64.11.1 0א 116 שא.0 . 5500 61א1 1א
) ׳[81)08838 830911911x9 3 0 0 ) 8 8 8

׳א40 651104011ש0 10 010.1 00ש6.6 0
) 08 )811) 80 [(01 8 )^ 8 ) 108 80014813 -3011880 [3 0 3 001ק
[ ק ק \01 8808118)1X8 [8001(1849]* 10 1( 8 8/110188]08 )• 5
א 010.600611 10110.650611ש0541 0׳4.1
883 8 43 4 0 ) 8) 088ק- 80[(01<[ 11[ 0 0 [) 801)[[8 0 5 0[018
3ן 3 0ק 0 [<!13 [8001) 81) 010ס 81ן ס03188)} 8 0 3 ](8

׳א10. 1א 11.1א61. 600.56 41א0
)^ [10צ•881) 8813 601[8
138£ 8811 888־ס 0) )10 3011)838( }0 8808118)1x9
־54046 5404.561)250 01 1310 ) 880
[(118
5ח 08 ) 0 [18)1ק ) 08

838)084.
א 65440 5׳ 11)20ז11מ0541 4!*150456 106
1044 ן נ•
ס 881ק 3001338}0ף 0ק 8 08 8 141 £ק -3]]£ 30881
׳455140454א 10א 40• 564101א (20144(26
801103X3( 001 0 8ק ) 08 85)8 ) 18^ 0 0 0ק ק 1) 8138881 )!0 [848
< -001)8018)01 08 }0

(]1{301
.ש5 1א 401א 6441141 5־ ץ£011.50450 410
0 81[) }0 [ 11 ) 1 8 3 301ססקסס 9־ 881 38 3 [3018 ^ 3 ׳ 3 8

1 3 8קק
*״א11:1! 51014 £411! 881
08 91[) }0 83181)8ף[ ) 1 ![839) 0 88ס 08 0ק -[(0 )801
813 81331[ ) 0 34 8 )8! 3 8481[ ) 8010 8) 0381ק !0 8 )8 0
1 [(0 8 8ק 1x8(88( 8 6 ( 8 (85 8 144 8 8 ) 8
[0 ) 8388805

״111 45£ 55)211.11
01 [ 81[ 8481[ 01{44ק *1x8(13] 8809 [811) 80

X ^ 1 8 3 3 3 0 X 0 3ס X 0 3 X Xכ 10 [¥ 3 3ס
א4)2 51׳ 0)215 )24א 44551א £11 25(4
[ 01[ 88) 3 088 0 ) 08413 91[ [[144ק 888138 81)311[ 301
X 0 3 1 3 9־ 8
^X X 3X ^ 1 3 3 3 0 X 0 3 0־ 3 0 8

X460 6545X£• 54 £06 551 651א6 0
880818) 8 1 3 -[8 [) 08888 81 [(8! 8 [(0 ) 88_[){08 81[) 0 [--8188£
X10X11118 3 3 /1 0 1 8־ 0
׳11540 <24 554)24.65416א 41 401546 514
001) 0 ) 1) 8־ 9 )888[ )8 --1X8(8808118 3011)838) 80014813

0 00 0

X 0 3 0־ 00 א501140 544111 5454 154451 *24004( 151
* ) 0 )111[8! 8)(01801 8) 81011108י - 0 } 30118801303 101085
)[:8)1^1 8 0 )3 }0 )00)[85 81
א 1451׳0• 55)211 16־:<24 60א ׳141101
!\ 03 30118801303 11! 88138 [( 8 8431[ 0 ) 8) 1[381[<!)1ק 10 /
!)01 8)80)! 301410[)0} 81[) 10} [(8(1/401 813 8001)881[)[)1
56 4116 55)211• 55)250 50511 54 £11.

[8118) 8 0 )[)3081 ) 5 --81810) 880 101085פ•

א50 4א44551 5א 41 16 51 6555£ )2א 41£
[ 0X 1033X 10X 3 0 X ¥ 0 ^3 0
X 3 0ס X 0 3ס 0ס סX
3 0 3 0 0 0 0 1 8 ¥ 0 [0 3
״•שא 51
•[(081[ 01 681081)88 1)8138881 )0 )0801
8 X 3 ¥ 3X 13 3 0 0 0 0 0 0 8
ם 4.54ש. סשסש 1ש 01א 1׳א5א4 6ש111
X 3 [8[^1^)X3ק -<!0[848801013( 001* 88 ׳844]] 88 ]81(1( 01
א 01 001 0.11א610׳ 46.16• 15( 0541 ׳101
־ 0 81[) 1[)[44 001) 880008 01 3[1044 10} *)881ססקסס 9־ •85
א 6.6 5)14א61ש 051.׳01 5.א1 1ש10 ף001814 0( (]81 101085 880( 1810 ]0 8(83181 0( (]81 08׳1 4 0 1 1 1 121 111
׳ש 5א..א 1 01 6055,56א60׳0׳ 45101 6.6 1
ף 0 0 88883)8 [3110) 0 08 £10 ) 810ק18 )108 81[) 18־ 0{ ]8
0010 226 1 50.551׳ 1 5 5 1 0 1 5110 0.83181)8

ק [[[44 88) 3ף85)3) 0 ) 99)89)1x8 88888( 0] 088)]1

.א ׳01 0140א1 40א55100 )001000 .0 1
!^<!x^ 1)3138881 10ף[ 0 8) 89ע?9!9־ -80 5 1^0 ^^ 01 (](8 08
505.4 1010 0.1610 — 0. 05.111 40110
1£״ג<ש ם ס ם 01:1 541:1סא ש 4ג1ש111ש
ק[811)80[(01 8,139£ 800 )888[ )8 9431[ 805]1]881(001 08
א סא 10.10׳ 5101׳ 4. 0א504 4.541 10.610
ש4!1׳ש :..ס ם 0151 541:1סא׳ש *541:1 0104511:
ק301))!019X8 [([01[ 1 0 /8( 1( 0( 001 0 { 0110] 819901303 08
א6061 0410׳ 01א101 4א 605.11 6.0
ק [) 813 8ק] -0 [ 91[) }0 819)[01810 9 )8 0 0881( 8 8](0 0
1ז 1ם א 10451 שס.ו!1׳ש ! 1! 11114ם * 11:ש!11!1:4
א .0 -א0 6א50410׳ 1100. 4604•! 5061.
*810)801)80[ [88101[39),

01.0 1^0 1
* 4110׳! 11101 551440׳ 01א ם !
100. 04 51 0.1 40641 00010.650611
ק •5[1044 ![813888! }0 )0910)!0[94801 (]81
.׳ם5.פ 1 — 04 04ם 04 161 ׳•4 5001 16
־ 8 8־ ^)X 3 0 0 0 ^ 00 9י^301

!)5001 1.)18
) 0.1 95[8׳
[(08־5.111
.5. 001)801103X3א
.א 1מ11
0 11ג !!י 0{ 5 ( 801( 8810
ס 08 0ק 0 [801ק 301

04 5116 9£1081[},
6.06
)11 1)888
1910)880־0505.410 )6
..א51
101085 9
) 0 00181418)108
655..1 0510 405. . 6 1 1 . 0 0 .54 .4100

ק 1ק [[144 89) 8ף 91[) 19[>00 [(9110591 98888805( 0] 088
4106 641.0׳ 051 00׳0• 01004׳ *501 56X1
ק 8910) 801) 8 [8־68111( 83381<] 818008( 8 10 001
100 6.0.0א <1£• ״5א £03 5515! 014מ 1א —
[ 01 9809119)1x9

[ ק !) 01 10 1)8189891 8001491ק
41£ £-4 51א44501 4א 14א ׳0111 00841
ף 088 0 ) 09413 8ק ]]9431[ 01)44 88)8[(1819( 880818 144
11)16 )24א5• 6)611)8 6)1. 5א65)16 521
2( 10} 88 001)881)1[30
)2)-660£4410 6)1 151 )10)18) 50)211 6 .
( •8810)801)5 )0 £1091)9-- 81910)880 )£
501 015)610 5) 0£.סא 6£11)10 50)200
[*8109[)[016
״־. 10.665.16
[ ק £1[ ) 0 ) 0910)!0 [848ק 0 3 5)0 8 ) [9[(010 31[031ק 0018019 0
6011.א 0 6 0 050 04א 511.56 551 611151
ק 0ט 9־ )61883 83 [[844 38 001)801108X3 [8 0 1 9 ^ 3 ,׳9 5 0 0 9
•1<1א 561<[.4׳501 6.6 460.5 011 6156א
ק 8ס 0 8 0ק ז 0 [80ק91[) )0 1 8 3 3018810 0( 3 ]10
.א ־ 6.1 5114• 501 511.56א66.05.0 4״-81)88[\[ 1)889) 0 ) 1910)890 101095 94 0 00131419)108
•4א1 21א ) 0 )2£1א 62)15)0 4211)1 55
קן ק [[[44 88) 8ף 0 0 [(811058! 9ק 91[) 188888805( 0] 080
<!£6 6051£6א 04600 6£140׳ 4ג£15 011
! ק 19[)[0 !)1 0018019 [3 ) 8808 10 03 *5)1044 [9ס•808(81 010
׳240• 5)2£6 65114)0א11 5045110 65א<25)2
ק 1ק 1[ 01 9808119)1X8 1)8188891 [(31) 881[ 01{44 9 ) 8 0 8 8
׳61 11 50511 54 614010 505) 6)611)0א
ק0 ) 0 94 )3 8 44 980819)91 08 [81)09339 81 0({818
3<211410.665)16• 511א <25)50))0 600£01
־ )89!)[08׳ 91[) 0 1 8809)19)1x9 3011)889) 80014913 8 ( 1 ( 0 ( 0 0 1
א4א •05110א 21))11 50׳0 54 151)20א
ף-0 [ 3 01 18 80 )3 03 101095 13 ! 0 <!11[81831011108( 9 01810
)511 011 )2£10 0£010א 01510)65)16׳ )20
ק 0 3 ׳ 3011890 )3 0 3 111 99139ק 1 0 /0881( 8 ( 0 ]8481 3
4א 0 6)611)8א 01 161א0111 )24 6500
81810 ) 890 ) 2ק•8]]]80 ]081(88 0( 3 ]10
5 610£41 6)2)010 6)11£10: 6.א501
)־8001
״־00140
) ק -801108X8 [800)880)01)! 181{)0 10} )13 01[44 8)090 3( 0
4׳ 41:11511:41 שאג! ס׳ש ישם!
0 16א 60010.א 0.׳ 50 4ש50..א 6..0.
ק88 [[844 88 001)801108X8 08]((89( 8 0( 8](940 0810( 8001
א0.1 516׳ 00140 4א 0א5. 56040 4א

£84108 [[3 1)888) 0 ) 81910)880 [8)1180)13 91[) )0 0018)4
׳ 61 060 004111 04.א נ1א 6.6א6.10 4
01 אם 011411׳שם
! א1ש: ש!
ף 8110581 9ק 0 0ק19)108 81[) 18 8883( 0( 088 3 ( 8 44
!5.4א !• 6105 0א ־•060 6.6 004111 04
קX8 )30{£94105 )8 0 (1־-808 91[3 103(3 0 ( 001 3( 8]] ]848]3
! ׳ש 0 4ששש^ שיששש
61א 0.1 0א 0א5. 50 4א •1..0 6514>0..0
3־1־ 0־ 5־ 3 ]91 0]]939 1(181(8818״ 8( 0
ק 81[) 10} 8) 08
6.1 4• 40 .. 0 00 60045.0 6.61.א101׳ 4א
ק x8 3011)838) 8 0 0 8 8 1 £13888090 0 8ק 31189ף •9[1(9009118
()6001 00011 6
ק 30118801303 11) 98138־ X8 [801)8813 10 ]8481 8־11811
. 0 0 8 3ש ח ! 1 1.111

3רע1ת מנוח?ומרוב מתרחבת