גליון 1237 מתאריך 31 במאי 1961

1ד י

או דוכן המואשמים:
ההנהגה הציונית
וממשות בריטניה

אה מ׳ שירת
משת שדה נכושח השואה?

הודסמכים המאשימיק בעדותו

של כד אנד

דע-ל

...אומרת מפא״*

לא יאומן כי יסופר:
כבר היום מגייסים מנהיגי מפא-י את עבדול-נאצר ואת בורגיבה, כדי שהללו יעזרו
להם במלחמת הבהירות, ולא נתפלא אם יגייסו מחר, להבדיל, גם את הנשיא קגד ,
ואת מר דיפנבייקר.

״בורגיבה מציע את חיסולנו!״
״נאצר צובר כח התקפה!״
כך זועקות כותרות ״זרקור״ ,עתון הבהירות של מפא״י.

כלום התיאשה מפא״י מדרך השכנוע ובוחרת לזרוע בהלה?
כלום חוששת מפא״י שהציבור לא ידע להבחין בין בטחון
ל״בטחוניזם״?
הבל יודעים שהבטחון הוא מטרה משותפת לכל המפלגות בישראל, מחוץ לקומוניסטים,
ואילו ״בטחוגיזם״ הוא נסיון ליצור אווירה של היסטריה, שבתוכה מקווה
מפא״י להשביח כל אמת שאינה נעימה לה ובתוך כך לשמור עד השלטון.
כיום, כיוון שמפא״י עומדת למשפט הציבור, היא ״מגלה״ ומעלה את קיומה של
״הסכנה החיצונית״.
ניצול של סכנות חוץ כדי להשכיה מצבים פנימיים, הוא טכסים ריאקציונרי ישן,
שמפא״י אינה בוהלת לנקוט בו, עד כדי כך, שהיא מכריזה כי :
״חייבת ישראל תודה לנשיא תוניסיה, בורגיבה \״
לא בפעם הראשונה מבלבלת מפא״י את טובת מפא״י עם טובת ישראל. מבינים אנו
בהחלט שמפא״י רואה עצמה חייבת תודה לבורגיבה, על שנתן בידה מה שנראה
לה כשוט טוב להצליף בו על דעת־הקהל. אבל, להודות לו בשם ישראל? !
כך מורידה מפא״י את רמת הוויכוח הפוליטי בישראל למישור הפרימיטיבי ביותר.
ב״זרקור״ שלה לא תמצאו שמין של ויכוח רציני עם יריבים - ,רק בדיחות זולות,
קריקטורות קלוקלות, חידונים בלי פרסים וחידונים עם פרסים.

בדיחה טובה אהת בכל זאת
מצאנו ב״זרקור את השם
״ליברלי״ כותבת מפא״י ״לבי־רע־לי״
,ואכן אין פלא שלבה
של מפא״י רע עליה, עם קום
מפלגת הליברלים.

מוגש על־ידי

כי מפא״י יודעת שהציבור יודע
כי הגיעה השעה לדרך חדשה !

ביום ראשון, ב׳ סיוון תשכ״א 4.6.61 -
נעלה לקברם של
לנדוור (עוזי)
יפה (חיים)

אריה
בן־עמי ילוביץ (בועל) יוסף משה רדומיסלבסקי (אורי)
שמואל צוקרמן (אריה)
!היים ריבנבך (פתחיה)
דוד עדני (שלמר),
!אברהם יהודאי (אלחנן)
צבי ארטל (משד),
ישעיהו פרחי (יוסף)
אשר פלדמן (גדליה)
\ אנשי ״לוחמי חרות ישראל״ ,שנפלו למען שחרור המולדת מידי שלטון זר ו
! ביום י״ח סיוון תש״ו בהתקפה על בתי המלאכה של הרכבת בחיפה.

•העולם הזה״ ,שבועוןה חד שו ת הי ש ר אלי
המערכת וד,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,?6785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס מדד, שהם בע״ם ת״א,
פץ • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזהכע-ם.

השבוע עמד העולם הזה במרכזם
של שני משפטים. האחד
התקיים בפני שופטת השלום
לאד, עוגן בתל־אביב, שביררה
את תביעת המשטרה נגד כתב
חרות שלמה נקדימון ונגד כתב
העולם הזה אלי תבור. השניים
הואשמו בכך, שחדרו לבית תיאטרון
•אוהל ללא רשות, שעה
שנערכה בו ישיבת מרכזמפא״י.
היתה זו אותה ישיבה בה
החליט מרכז מפא״י להדיח את
פנחס לבון מתפקידו כמזכירה
הכללי של ההסתדרות.
אינני רוצה לעמוד כאן על
הצדדים המשפטיים של פרשה
זו. הם יתבררו בפני השופטת
עוגן. מעניין יותר, בשלב זה,
הצד הציבורי.
הנה נערכה ישיבה מפלגתית,
בה הגיעה לשיאה טערד, לאומית
ממדרגה ראשונה; סערה
סביב עצם דמותה של האומה
הזאת. מה שהתנהל באולם אוהל
באותה שבת שחורה לא נגע
לסודות פנימיים של מפא״י,
אלא לפרשה ממלכתית שעניינה
כל אזרח ואורח.
מתוך נסיון קודם, היה לנו
היסוד להאמין כי שליטי המפלגה
ינסו להסתיר מן הציבור
את פרטי הישיבה הגורלית.
אנו, המאמינים כי הדמוקרא־טיה
בנויה על אזרח נאור, היודע
את העובדות החשובות של
חיי המדינה, החלטנו כי האזרח
ידע גם על המתרחש באותה
ישיבה.
יתכן כי המשפט בא להזהיר
עתונאים אחרים, שלא ילכו בדרך
זו וכי מוטב שיסתפקו להבא
בקומוניקאטים שמרכז המפלגה
יאות לחלק להם. אם כן,
חבל על הזמן והמאמץ. אנו
נמשיך להשיג אינפורמאציה בכל
דרך אפשרית, כדי להגישה לאזרח.

המשפט
השני התנהל בירושלים,
בפני שופט השלום יוסף
חריש. הוא לא התחיל, אלא
הסתיים. היה זה משפטו של
חי חסידוף, איש המופת הירושלמי.
השופט
מצא אותו אשם, על
כי העביר להעולס הזה את המכתבים
שחשפו את קנונית
צמרת המשטרה להבטיח את
זיכויו של יחזקאל סהר בדין,
ואף ציירו תמונה ברורה של
אזלת ידה של התביעה מול
קנוניה זו.
פירסום המיכתבים גרם לזעזוע
ציבורי עמוק. כתוצאה ממנו
נוהלה התביעה לפי קודים
אחרים לגמרי והמפקח הכללי
לשעבר הוכח כשקרן. קנוניד,
אפילה נגד סוהר המשפט, הוזמה.
האיש
שגרם לכך, האיש שנתן
לאזרחי המדינה שיעור למופת
בהתנהגות מצפונית —
נשלח עתה לחודשיים מאסר.
הוא לא עשה את מעשהו תמורת
בצע, ואף לא הכחישו. לולא
הודה בו מרצונו החופשי, לא
היה איש יכול להוכיח דבר
נגדו. אולם טיבעם של אנשי
מופת, כי הם עושים את מעשיהם
לאור השמש.
צר לי על שהשופט חריש לא
הביא שיקולים ציבוריים וחינוכיים
אלה בחשבון, בעת שדן
את חי חסידוף.
המיקרה כולו משול לאזרח
הגון, התופס גנב בחשכת לילה.
הוא קורא ״גנב!״ ומזעיק את
האזרחים. באה המשטרה ועוצרת
אותו באשמת הפרת השקט,
בניגוד לתקנות עירוניות.
לדעתי, אדם כזה צריך לקבל
פרם, לא מאסר.

קרוביהם, חבריהם וידידיהם מוזמנים.
העולים לקברם נפגשים ביום זה בשעה 3אחד,״צ ליד קפה ״עטרה״ בתחנת !
האוטובוסים המרכזית בתל־אביב.
חבריהם לפעולה.
העולם הזה 1237

מכתבים
כשביל מ ה!

איז ה זיברוו קצר י•ט לבני אדם! בקושי
הלם ו ש!לושה חוד ש׳ים מן היום השחור, בו
השתלט הדיקטטור על מפלגתו שלו ואילץ
אותה לחסל את לבו ז — וה נה ; אנשים
שואלים את עצמם: ו שביל מה הבה י רות*
בשבי ל מה? אם כי 1גדולי 1העם שבחו,
אזכיר להם זאת אנ י, אזרח קטז:
בשבי ל שבארץ י שלטו נבחרי העם, לא
מנ גנוני החושד. ב שב יק שמערכת ה בטחון
תפעל: אד ורק להג.נת המולדת, ולא לנהל
אינ ט רי נות וזיו פי ם. ב׳ :טביל שמד יניו ת החוץ
של ה מ דינ ה תיקבע איפה שה יא צריבה
להיקבע, ולא על־י די חבורת סוחר י־נשק.
בשביל שאדם יובל?לכת בא מונתו, מבלי
לפחד שיודח, יושמץ, יחוסל ויירמס בעפר,
בשביל שהבסף שאני משלם לא יוצא על
מב שירי־האזנה בשולחנו של מ אי ר יערי
ובמערכת העולם הזה. בשביל שתנ שוב סוף־
סוף רוח אהדת ב מ דינ ה, שבמקום ה סגיד ה
למלחמה ולאלימות, תנ היג או תנו רוח השלום.
בשביל שאני ובני אחרי נובל לחיו ת
באריז זו בשלום.
בשביל כל אלה באו הבהירות.
שמואל פיין, ירושלים

יהלדם חותך יהדום
פרשת יהלום (העולם הזה )1230 היא
אזהרה חמורה יו תר
הדי קטטור ה לסכנת בישראל, מפרשת לבון.
פרשה זו מוכיחה
שהדיקט טורי ם
לעיתים קרובות אינ ם
נבהלים מזעקות הציבור
ומה פננו ת הס
טודנ טי ם ואנ שי הרוח.

הציבור הי שראלי
החרד לדמו־קראטיה
— גם ממצביעי
מפא״י —
להוכיח לראשי השלטון
בארץ, שמה
שקרה בג ר מני ה, להבדיל,
לא יקרה פה.
ירושלמי
את התשובה למעשיהם
של אלה יש
לתת ב־ 15 באוגוסט. שכן כל מי שי ת מיד
במע שיהם ה מבי שי ם -לעצמו יבדה קבר.
שבתאי ירו שלמי, תל־אביב
יהלום, בידוע, הוא חוסר קשה מאד. אם
בכל זאת נשבר נחום יהלום, משמע שנהתד
ביהלום קשה יותר, הזק יותר. ואבז, אי ד
חשב לעצמו שיוכל להתמודד עם המימשל
הצבאי, הש.ב. ו בינ׳י?
דויד כהן, פתח־תקווח
הדמות האומללה ביו ת ר בכל הפרשה הי א
זו של פנחס לבון, כשקם בועדה המרכזת
וניס ה להג: על יהלום. האם לא הבין שהקרב
לא רק אבוד, אלא מנוחד? אם רצה
ללחום, הי ה צריד ללחום על הי ע ד העיקרי
— על מעמדו שלו כמזכיר הכללי של
ההסתדרות. אם נכנע אז והתפטר — מה
טעם שיילחם על מוצב סי שני ששמו יהלום?
אם הוא בבר רוצה ל היו ת פייטר —
שילד עד הסוף. רק לוחמים כאלה ע סוג לי ם
לנצח. אם אינו מוכן — שישב בשקט יי תן
ל מנצחיו לחסל את בני־חסותו אחד אחד.
זו זכותו של מנצח.
יוסף ח ר מון, ירושלים

כולם כאיש אחד

שמעון פרס, שהוא אהד המעורבים העיקריים
ב אינ ט ריגו ת נגד פנחס לבון, יצא
באסיפה מסעם מפ א״י באור עקיבא ״בקריאה
לליכוד העם״ ,בדברי ״דבר״ .מעניין
לדעת, סביב מי הוא מציע להתלכד?
א. הר־זהב, חיפ ה
סביבו? ,

פרט או קנס?

מצאתי 350ל״י על הארץ באולם ״רטיס-
בון״ ,ביו ם ה׳ שעבר, בשעה שש בערב, בעת
שבתי ריסקה או תי לחתיכות בקריאה ״אבא,
רעבה אנוכי ! ״
רציתי ל הוצי א לבל הפחות לירה אחת
לקנות לה אוכל, אר מסרתי הבל לשוטר
,5048 משרד א בי רו תומ צי או ת במשטרת
ירושלים. אחרי שלושה חודשים, אמרו לי,
י תנו לי את הכסף. אבל אם אתאחר יום
אחד, אז התיק שבו נמצא הכסף יוצא
למכירה פו מ בי ת והכסף ילר ללוי אשכול,
ס פני שיתכן מאר שהכסף הזה נגנב. ושתי
סי בו ת לכד: תושב הארץ לעולם אינו סוחב
אי תו כל כד הרבה בסף; וזה לא יכול ל היו ת
תייר, מפני שהתיק נראה כל כד פשוט
שאין לר ממש השק להרימו.
המשטרה חוקרת ומחפשת את בעל הא־בי
ר ה, לפי ה סי מני ם שנמצאו בתור התיק.
אם יי מצא — י חזי רו לו את הכל. המשטרה
או מר ת ש הי א לא יבולה להכריח אותו לתת
פרם אין חוק בזה. אבל אני היי תי רוצה
לכל הפחות גף .25 זה י הי ה קנם על
רשלנותו של בעל האבידה.
יצחק דויד, ירושלים
הקורא דויד, שהתפרסם יותר ביורד־חוזר
הע מד על הראש, עבר נואילת לירושלים
מ חו סר אפ שרות של פרנסה שם.

ריח מוזר
כמשתמש קבוע ב מוסדות הציבוריים של
כיכר מנן דוי ד בתל־אביב, נ הני תי מאד
לשמוע על ראשי העיר ואבו תיה, על אשר
ביז מת ם כי רבה תי כננו את המעבר התת־קרקעי
הנפלא ובוני ם אותו. אלא דא־עקא.
ש מ תוכני ת זו נודף ריח מוז ר — ריח
הבחירות הבעל״ט.
ה אין הקצב הנחפז מזכי ר לנו את אבא
חו שי ו חפזונו לחנוך את הכרטלית המפוארת
שלו עו ד לפני הבחירות? ה אי; מיליון
חוברות ההסברה — שתיים לכל תושב
תל־אביב והמחוז — מעלות בנו אוסוצי־א
ציו ת על שי טו ת התעמולה המופעלות, ב־י
ר ד כלל, לפני מו ע די הבחירות?
המולח הזה 1237:

הטנוחר הוא, שכל ה שיטו ת והרעש שהוקם
סביב! הוכחו כי עי לו ת מדי, ודני ם
בסדרי התנועה.
עתה בהקלות
אריה וירניק, תל־אביב

היא והיא

קטע מתור ספר־הביס ״ הו מוסכסו אליו ת של
נשים״ שבהוצאתנו וכה להגדרה ״ תי או ר
למצוא דוג מ תו אף בספרות
מפורט, ש אין
ה פו רנונ ר א פי תהע סי סי ת ביו ת ר״ (העולם
הזה ,) 1234
לפי ה בי ס ה שבביקורת, מדובר בצי טאט ה
הספר, ד״ר קפריו, מספרו
שמביא מחבר
של הפרופסור קראפט־אבינג. ה תי אור הכרחי
בהקש־ר הדברים; הסברת המכניקה של פי תוי
ללסביות. אולי בצורה זאת נשמעים. הדברים
מפתיעים, אבל אין זאת פו רנוג ר אפי ה, שהיא
תי או רי ם מיניי ם לשם ני רוי־י צ רי ם
מיכאל מנר, הוצאת דע,
בלבי•
ספרי מדע ואינפורמציה, ת׳׳א

ארץ המקלט
למרות ני מ תו ה ס אנ ס ציוני ת של המאמר
״שרפתי את עברי״ (העולם הזה ) 1235 מעניינת
בו פיסקה אחת, שנאמרה בפי קצין
משמרה :״אנו מנסים אותו, אם יוכל להחזיק
מעמד גם כשטקשים עליו״.
אני מז מיז את פלורה לארץ מיקלט, שקוראים
לה ו א די סאליב. שלא כבתל-אביב,
ראש המשטרה הוא אבא חו שי בכבודו ובעצמו,
ו בי שיב ה ׳:התקיימה לא מזמן נתז את
ההוראה למשטרה למשוד את הי ד מ הוו אדי
בגלל שיקולי־בחירות.
השוטרים המקומיים נעלמים, והקוראים
לעזרת המשטרה מתקשים למצוא שוטר. כאז
איי לאי ש מה לחשוש מ פני המשטרה.
יהו שע ין־ צ בי, חיפה

הוד מלכותה

ממש נתקפתי נועל־נפש, כשקראתי אה
ה סיפורים על מנו ה קומרוב וב חירו ת מלכות
היו פי (העולם הזה .) 1235 יש לי גם סיב ה
מיו חדת לכד. לא שאני רוצה להתפאר,
אבל כולם או מרי ם שאני די החיבה. כנראה
שהחברה האלה עוברים על פני כל הארץ
פנו פעם
שנם אלי
מ פני
באופז שי ט תי,
שאהיה מוע מד ת לאחת התחרויות. כמובז
שע שיתי את עצמי קשה, ו עני תי מת פתאום?
למען האמת, זה נורא החטיא לי. ו איו
לבם מו שג ימה לילו ת לא י שנתי, בל כד
היי תי נתונ ה לחלומות של זוהר והצלחה.
היי תי רואה את עצעם

ב בנד ים,
כתר עי הראש, סט־פסה
מהצלחה אחת
לשניה, עד שאני
מגי עהל היו ת מלכת
היו פי של העולם,
כוכבת קולנוע ו אני
לא יודעת מה. אבל
לזכותי, צריד לומר
שת מיד היו החלומו
ת שלי מ ס תיי מי ם
בזה ש היי תי חוזרת
הביתה, מתחתנת עם
ך ייי ף
החבר הצבר שלי ומ
ד הי מהאת כל העולם
בזה ש היי תי הולבת להתיי שב אי תו
במושב על הגבול.
אבל זה, בעצם, לא מה שרציתי לכתוב
לכם. התכוונתי דווקא לעמוד על ה פי תוי
הנורא הזה, שי אי ם פתאום ו מציעי ם לבחורה
למלא את כל ח לו מו תי ה הסודיים ביותר.
אני, למזלי, ניצל תי מזה. החבר שלי, שהוא
ביום בעלי, צחק מי ל ה עניין. פ שוט עיסה
מזה צחוק נדול, ו הי ה קורא לי הור מלכו־תר
לפני בל החברים שלנו ומספר להם
על ה חלו מות שלי. יכולתי לרצות אותו.
אבל בסוף התחלתי גם אני לצחוק מזה
וזה עבר לי לנ מ רי.
לבז, כשקראתי על רחל קהלני המסכנה
הזאת, התמלאתי כעם. לא בשביל מה שעשו!
לה בחדר ההוא. סוף־סוף הי א בחורה
מבוגרת, ואם הי א נתנה שיצלמו אותה
ערומה ו — תסלחו לי — יעשו לה מסאג׳
של ליקוק, זה עניין שלה. מה שהרתיח את
דמי הוא ששני טי פו סי ם עלובים אלה ניגנו
על החלומות הכמוסים שלה כדי לעשות
ממנה צחוק. ו אני חושבת ש אין לאף אדם
הזכות לעשות דבר כזה.
מה שלא י הי ה, אני שמחה שלא עברתי
את הנ סיון. כתר של לונג בי ץ׳ אין לי,
אבל בעלי ממ שיר לקרוא לי מלכה, והוא
באמת מתכוון לזה; אני המלכה שלו, לא
של ציבור חולני.
זהבה דגני, תל־אביב

הוינאי

וינטר

שי־ נויכתובת -
הווי נ די ץ ו 1ז ט 1ו ה אחי נרונתג, נ ז\ ז ב (\ ט ר הו ־
ריג\ ס־לכרל\זן ז ל!)\זהג וי ו גיי ג ו גנרנדעיינן
גז ר ע טי, נרי לגז רג טעיכגבים. בגז ט ל גזז.

שקוראים

חידו ש אהרון בוינה:
חומוס ופלפל תוצרת ישראליים,
״תלמה״ ,ש הני עו במטוס
מהארץ. יעקב
וינטר, מרא שי שורת
המתנדבים, המוכר
את המעדני ם
הללו, איננו דוגל
בצינעה י תירה. מעל
ראשו מתנוסם לוח־המספסר

מ הירי ם
מעט — אד הכסף
ישולשל לקופת ההישראס
טודנ טי ם
ליים בוינ ה.
ש. פורת, וינה
פלאפל מפולפל, מה?

׳£רכ החג
אני מוחא ננ ד התפרצות גויי מם הכנסה
לבי תי ערב חג אל־אדחא הקדוש והתנפלותם
על אשתי מקו עבדאללה הלבי,
ו הי א ביו ם ה שלי שי אחרי הלידה, מפני
שניסתה למנוע את עיקול הפרה שלנו.
אשתי עתה ב טיפו ל רפואי כתוצאה מכד.
אני דורש חקירה והענ שת האהראים, ו מטיל
עליהם את האח ריו ת לכל נזק ׳שנגרם לבריאות
׳של א שתי.
מוחמר עבדאללה חלבי, נחף, מכו

1מזסא * 5מ ט 1 0

טי ולים

מאורגנים

במחירים עממיים

ב־ 4עד 8תשלומים נוחים

ליוון

לקפריסין

26.7 12.7 28.6
6.9 23.8 9.8
13 יום כולל הכל
313ל״י

3.8 20.7 6.7
21.9 14.9 31.8 17.8
14 יום כולל הכל
357ל״י

לאיטליה

לאירופה הפונות
22 יום, במכוניות
משובחות ומלוני הדר

3טיולים של 20 יום
טיול לימוד בפלורנם

מספר המקומות מוגבל -כל הקודם זוכה
פרטים
והרשמה משסע שנדור סילגי מוצא מאולם משפט־אייכמן
המחאה של 20 דולאר

סוכנות לתיירות ונסיעות
תל־אביב, אחוזת בית ,3

טל 65217 ,65218 .
במדינה העם
נתיב• היסודי

בית ״הגדודים העברים״ בכפר אביזזיל

56 אלף איש עזבו בשנה שעברה את
המדינה, לביקור בתוץ־לארץ. לא היה כימ־עט
איש מהם שלא עבר תחילה נתיב־יסורים
המתפתל בין שולחנות הפקידים של
משרד הפנים. מאות אלפים לפניהם התנסו
באותו עינוי, הכרוך בהשגת היתר־יציאה.
כי בלי היתר־יציאה, כך נאמר פעם אחרי
פעם, יתערערו כל אשיות המדינה.
השבוע, לפתע, הסתבר כי היתר־היציאה
מיותר לחלוטין. פה אחד החליטה ממשלת
ישראל כי יש לבטלו. העיכוב היחיד העומד
בפני ביצוע ההחלטה: כיצד להבטיח את
גביית שני מיליון הלירות, שהאוצר דיה
סוחט השנה מן האזרח הנוסע.
בגלל תכסיס בחירות שקוף, הסירה הממשלה
את מסוזה הציניות והכזבים, בו
הסוותה את נתיב הייסורים הזה כצורך
בטחוני ומינהלי בל־יעבור של המדינה. העובדה
שהאזרח טבל, הזיע וקילל את יומו
כדי להשיג את החותמת הדרושה, נשארה
חפרה כל ערך, במשך 13 שנות קיומה של
המדינה.
האזרח יכול ר,יה רק לשאול את עצמי:
במה ״צרכים חיוניים״ אחרים של המדינה,
אינט אלא מישחק ציני בעצביו?
דת מול הר הב־ת
במערבו של עמק חפר, בכפר אביחיל, על גבעה נישאת, עומד
בית נאה ורב ממדים אשר נחנך זה עתה• זהו בית ״הגדודים העברים״,
גל־עד לרוח ההתנדבות של הלוחם העברי, במלחמת העולם הראשונה.
הקירות החיצוניים הנראים בתצלום, בנויים מבלוקי ״איטונג״
בלתי מטוייחים ומהוים קישוט ארכיטקטוני מקורי ונאה.
נוסף לזה נהנה האולם המפואר, המכיל 600 מקומות ישיבה, גם
מכל התכונות הידועות של חמרי ״איטונג״ — כחומר יסוד לבניה,
וכחומר בידוד. והרי דוגמא נוספת בשרשרת ארוכה של הצלחה
בשימוש בחמרי ״איטונג״.

המעמד היה נירגש מאוד. ההמונים עמדי
על הר־ציון, צפו לעבר הר־הבית. בלב דיוי
חלקו כבוד אחרון לספרי התורה השבויים,
שחזר: למולדת העברית אתרי תלאות ויסו־רים.
היו אלה ספרי־התורד, שניצלו מבית־הכנסת
חורבה ביום נפילת העיר העתיקה,
והועברו סוף־סוף, אחרי מאמצים על־אבו־שיים,
לירושלים העברית.
מאזיני קול־ישראל, שהקשיבו לתיאור ניר־גש
של המעמד, וקוראי העתונים, שקראו
עליו, התרגשו אף הם. הם לא ידעו פרט
חשוב אחד: שכל המעמד לא היה ולא
נברא.
יי אותו יום, לפני חודש, ירד גשם שוטף
בהר־ציון. ההמונים הרחבים בלטו בהעדרם.
איש לא נוכח במקום מלבד שלמה זנוו־ל
כהנא, מנהל משרד־הדתות, שנתן במכונית

סגורה ראיון לקומץ כתבים, בעזרת הכתבים
המציא את המעמד רב־הרושם.
שני זבובים, מכה א חו ת. גם כהנא
עצמו לא ידע אותו רגע מה רב הזיוף.
הוא נפל לפת שהוטמן לו על־ידי משרד-
האוצר של לוי, אשכול.
מזה זמן רב התחבט משרד־האוצר בבעיה
מטרידה: איך להוציא מידי כהנא את הכסף
שהוקצב לו בתקציב המדינה, לצורך מיב־צעים
מיוחדים וכיבודים. עד שיום אחד,
לפני מספר חודשים, המציא גאון כלכלי
צעיר שיטה מצויינת לפתירת בעייה מטרידה

משרד־האוצר פנה אל סד,נא׳ הודיע לו
שיש ביכולתו להחזיר לארץ שלושים ספרי־תורה,
שנפלו בשבי הלגיון הערבי בעיר
העתיקה. המהיר הנקוב 15 :אלף לירות,
אותן ביקש האוצר לקבל מכהנא.
כהנא התלהב לרעיון׳ אך הצביע על העובדה
שאין לו סכום כזה. על כך הציע
לו האוצר להוציא את הכסף שהוקצב
לסעיף ״קרן מיוחדת״ של משרד־הדתות.
כשהזכיר כד,נא שאין ז.ה מספיק, הוצע לו
לוותר גם על חלק מתקציב הכיבודים. בלית
ברירה הסכים כהנא, בלב דואב.
כשקיבל לפני חודש את המיטען, נידהס.
בארגז הישן לא היו אלא קרעים ישנים של
ספרי תורה, מן הסוג הנקברים בגניזה. לא
וו בלבד שלא היו אלה שלושים ספרי־תורד״
אלא שהקרעיס יכלו להצטרף בקושי לספר
אחד. איש לא האמין ברצינות שיאו מן
העיר העתיקה. אולם כד,נא לא יכול חיה
לחזור בו. הכסף נלקח ממנו, ומנהל משרד
הדתות החליט להמציא את המעמד המפואר,
כדי להפיק לכל הפחות תועלת כלשהיא
מ־ 15 אלף הלירות הטובות שירדו לטימיון.
מד. עשה האוצר בכסף זה? השבוע נמסר
הדבר מפה לאוזן במשרד־האוצר: הסכום
הוקצב למימון מיבצע החפירה והפרסומת
של ייגאל ידין. בעיני ראש־ד,ממשלה היה
מיבצע זה חשוב הרבה יותר מן הכיבודים
של משרד־הדתות.

משפט אייכם!
נדבו אדמוני
מה מעמדו של אדולף אייכמן ( )55ב מדינת
ישראל?
פעם נתעוררה הבעייה בקשר למיפקד התושבים.
הסיכום: בתור אסיר, נחשב אייב־מן
לתושב הארץ, ונכלל במיפקד. כמו שאר
האסירים, לא נתבקש למלא את השאלון
בעצמו. האחראים לכליאתו עשו זאת במי
( ח מ שו ב ע מו ד )6
העולם הזה 1237

שבוע ש?ן בר סיפרנו את ד,אגדה
!— המודרנית אודות הרועה הקשיש, שצעק
כל שני וחמישי ״זאב! זאב!״ ,כדי
להבהיל את הכבשות התמימות ולהיבחר
על־ידן לרועה ראשי, לצמיתות.
השבוע בא לאגדה המשך בלתי־צפוי.

אחת הכבשות מתוף העדר החלה
צועקת אף היא, ככל כוחה:
״זאבי זאב!״
וזה באמת חידוש. האנס כריסטיאן אג־דרסן
והאחים גרים לא חלמו עליו.

הם לא הכירו את יגאל אלון,

ך* כר יגאל אלון נאם בבריטניה הגדו־ן
1לה נאום על מצבה של ישראל. כשל
עצמה, זו עובדה משמחת. היא מוכיחה כי
אלון לא שכח. אותנו, למרות שבילה חלק
ניכר משנות קיום המדינה בחוץ־לארץ.
חבר אלון דיבר על הסכנות הצפויות
לנו. וגם על כך יש לברך. שהרי ניתן

כולם: הערבים הס שיפתחו בסיבוב
השלישי.

אותו״ ,כדברי אלון, על פי ידיעה
מסוג זה?

והנה בא ידידנו יגאל אלון ומוציא את
המרצע הבן־גוריוני מן השק.

ך• עבור נא להמשך הפסוק :״תיאלץ
. 1לפתוח בהתקפת־נגד מונעת.״
היסלר פתח במלחמת העולם השנייה,
מפני שנודע לו כי הצבא הפולני האדיר
עומד לפלוש לגרמניה .׳הוא פתח במערכה
נגד ברית־ר,מועצות מפני שנודע לו כי סטא־לין
עומד להתקיפו. הצבא הצפון־קוריאני
פלש לדרום־קוריאה מפני שנודע לו כי
צבא דרום־קוריאר, עומד לחצות את הגבול.

לא הערבים יפתחו במלחמה,
קבע הגנראל של אחדות-העבודה,
אלא אנחנו.
ץ* ה אמר האיש שהלך לישון כאשר
{!1פירק דויד בן־גוריון את הפלמ״ח:

״אם יוודע כי מדינות ערב עומדות
להתקיף את ישראל, ייתכן
כי זו תיאלץ לפתוח בהתקפת־נגד
מונעת. אפילו אם כוחות ה־אוייב
טרם חצו את הגבול.״
נתחיל במילים הראשונות :״אם יוודעכי.״
למי יוודע? למבצעי עסק־הבישז לגד
דיחים לעדות־השקרז למזייפי המיסמכים

מאז ימי מתושלח ועד מלחמת•
סיני, לא היתה אף מלחמה אחת
בעולם שלא היתה ״התקפת-נגד
מונעת״ .כל איילה שנאכלה על
ידי אריה, נאכלה מפני שנודע
לאריה ממקור מוסמר ביותר כי
דווקא איילה זו זוממת להתקיפו.

האומנם סבור אלון כי העדרו מפיקוד
צה״ל בתריסר השנים האחרונות גרם למצב
כר, עגום, עד כי שוב איננו מסוגלים לעצור
את הצבא המצרי המפואר אף למשך
24 שעות?
האומנם יש לו דיעה כה ירודה על מפקדי
חיל־האוויר הישראלי, עד כי בטוח הוא שהטייסים
המהוללים של מצריים ישמידוהו
במכה אחת, כלהקת זבובים?
ראם הגיע לכלל מסקנה כי שוב אין
בכוחו של צד,״ל לערוב לבטחון המדינה,
כך שנאלצים אנחנו לתלות את כל תקוותנו
באו״ם, שהוא יבלום את הפלישה הערבית?

הנה הגיעו הדברים לכלל אבסורד.
צ׳רה אומר שעלינו לצלצל
בפעמוני־האזעקה כדי ״להרים את
המוראל של צה״ל״ אף האם
תיתכן פגיעה חמורה יותר במוראל
של צה״ל, חבלה קיצונית
יותר כבטחון המדינה, מאשר
פיטפוטים כימעט־בוגדניים אלה
על השמדה־תוף־ששים־דקות?

** א נעמוד הפעם על התוצאות ה/חיצוניות
של נאום זה. תחנות־ד,שידור
הערביות העניקו לו פירסומת אדירה —
הן כדי להוכיח כי הנה השיג עבד אל־נאצר
עליונות צבאית מוחצת על ישראל,
והן כדי להוכיח לעמים הניטראליים באפריקה
ובאסיה כי ישראל האימפריאליסטית
זוממת, שוב, מיבצע תוקפני) .

לקוות כי בשנות היעדרו, בהסתכלו במדינה
מרחוק, היטיב מאתנו לראות את הבעיות.

יתר על כן, אין ישראלי המרבה
ללמוד כיגאל אלון. כאשר קמה
המדינה, יצא ללמוד. כאשר נח לה
מפלגתו תבוסה בבחירות, יצא
שוב ללמוד. כאשר הסעירה פר-
שת-לכון את המדינה, נשאר לומד.
סטודנט ניצחי כזה, בוודאי ובוודאי
יש לו מה ללמד אותנו.

ואכן, למדנו מנאומו כמה וכמה דברים.

• יזה מספר שבועות הננו עדים
למיבצע־בהלה מאורגן, שתפקידו להשכיח
את פרשת־לבון והעסק־הביש, את
הזיופים וד,קנוניות, את עדויות־השקר ומע־שי-ר,סחיטה,
את תעלולי ביג׳י וחבר נעריו.
עומדת לפרוץ מלחמה — הכריז הר־מטכ״ל.
המלחמה תפרוץ ב־ — 1962 חזרו
אחריו כתבלבי מנגנון־החושך בכל העתו־נים.
האוייב בשער — הכריז בן־גוריון,
והסתמך על נוסח מזוייף של נאום נשיא
תונ ס. בידעו שהוא מזוייף. מלחמה! מלחמה!
— עונה המקהלה הססגונית, תוך
זיוף יומ-־ומי של מאמרים ושידורים ערביים.

אולם כל אותם שקרנים וזייפנים
העמידו לפחות פנים כאילו המדובר
במלחמה היזומה על-ידי הערבים.
החל במשה דיין, הראשון
שקבע את מועד המלחמה כ״,1962
וכלה באחרון זרזירי-העט, קבעו

פרס?

למשה

במערכת־הבטחון? לשמעון
דיין? לדויד בן־גוריון?
כיצד יוזדע להם? מי יחלים• אם הידיעה
מהימנה ובדוקה? מי יקבע אם אכן באה
מקאהיר — או שהומצאה בהליקופטר, מעל
לשדר,־בוקר?
אם מותר לרמוז רמז: בסוף שנת 1956
קיבל בן־גוריון החלטה הרת־עולם, ששינתה
את ההיסטוריה של מדינת־ישראל, על פי
ידיעה מסויימת אשר מהימנותה אושרה על־ידי
האחראים לכך, ושנתגלתה כבר כעבור
ימים מעטים ככוזבת ומופרכת לחלוטין. אז
כבר היה מאוחר מכדי לשנות את המעשים
שנעשו, בינתיים. ואילו האנשים, שהיו אחראים
למישגה היסטורי זה, לא הוחלפו.

הנה כי כן -האם מציע לנו
יגאל אלון לשפוך דם עברי וערבי,
לעשות מעשה ש״האו״ם, אי־אלה
מידידיה הליבראליים והסד
ציאליסטיים של ישראל, ואפילו
כמה יהודים בישראל ובגולה יגנו

בנאום קצר אחד עזר אלון לעבד אל־נאצר
להשיג נצחון תעמולתי משולש: לבסס
את יוקרתו הצבאית בין המוני ערב, להרחיק
מישראל את הידידים המעטים שעוד
נותרו לה, וליצור אווירה שתקל על רע״ם
להשיג נשק נוסף ״להגנה על עצמה״.

את התורה הזאת למד יגאל אלון היטב
בלימודיו הממושכים והמגוזנים.

ף* א פחות חשוב הפסוק השני בנאו*
/מו של הסטודנט הגנראלי:
״התקפת־פתע ערבית עלולה להשמיד את
חיל־ד,אוויר הישראלי בעודו על הקרקע. ה־או״ם
לא יבלום פלישה ערבית מוצלחת,
ושום התערבות מן החוץ לא תשים קץ
לעובדה צבאית מוגמרת-.
משה דיין אמר שתפרוץ מלחמה מתוך
כוונת הערבים להפריע בביצוע מפעלי־המים.
צ׳רה אמר שהערבים זוממים לכלותנו.
בן־גוריון אמר שעצם קיומנו הפיסי בסכנה.
אך יגאלון עולה על כולם. הוא אומר
שכל זה ייעשה ביום אחת. תוך שעות מעטות.
תהיה הפצצה, תהיה פלישה, והנה
הקיץ הקץ על ישראל .״עובדה מוגמרת״.

תרומתו המיוחדת של אלון היא בזירה
הפנימית. בנאומו זה העמיד מנהיג אחדותי,עבודה
את עצמו לרשות מנגנון־ר,תעמולה
של מפא״י. הוא תרם תרומה חשובה למיבצע
שמטרתו לא רק להשליט את מפא״י במדינה,
אלא גם להשליט את נערי־החצר ב־מפא״י
עצמה.

גנרל דיין אומר :״זבנג וגמרנו!״
גנרל
אלון אומר :״זבנג ונגמרנו!״

אילו
רצה אלון להצטרף אישית
לקבוצת הגנראלים הפרטיים של
בן־גוריון, לא יכול היה להגיש
כרטיס-כיקור טוב יותר.

אולם לא זה העיקר. מבחינה זו, נימצא,
אלון בחברה טובה. הוא לא עשה אלא מה
שעשו בן־גוריון, פרס, דיין ושות׳ לפניו.

תצפית-

(כ? הזכויות שמורות)

אל תתעלם מן הרמזים פי לבון כפל זאת יהיה פעיל

במערפת

במרינה

הבהירות. אי־אפשר בשעה זו לפרט את תוכניותיו, אולם

קיימים כל הסיכויים כי יהיו בעלות חשיבות סנסציונית.

$על אף פל ההפחשות הרשמיות, אין פימעט ספר, פי
האוצר מתפונן לפיחות ערך הלירה, תוך חצי השנה הקרובה.
המועד המדוייק לא נקבע עדיין, אולם הוא לא יהיה לפני הבחירות,
ההסתדרות עומדת בפני זעזועים פנימיים חמורים. הגורם
הישיר לכך היא החלטת מפא״י לנצל •את ההסתדרות לצרכיה הבילעויים לקראת
הבחירות, תוך רמיסת זכויותיהן של מפלגות המיעוט. בין השאר יגרום הדבר
להתקפ,ת אישיות חריפות על מזכיר ההסתדרות אהרון בקר, אשר על־אף
שניבחר בהסכמת פנחס לבון, הפך לכלי בידי דויד בן־גוריון ויוסף אלמוגי

ס תוצאה אפשרית אחרת, בגלל הפיפת ״דבר״ לביטאון
בלתי־מסוייג של מפא״י: מפלגות המיעוט עשויות לבטל במאורגן
ובאורח הפגנתי את מינוי חבריהן ומוסדותיהן על העתון.

ס הכרזותיו של דויד בן־־גוריון בחוץ־לארץ, פי ישראל
תהיה מופנה לקבל פליטים, במיסגרת של הסדר בולל, ופי
רצוי לצרף את ברית־־המועצות לערובה המשולשת לגבולות
במרחב, תספק נשק בידי מפ״ם בשבועות הקרובים. מפ׳יס,
אשר תעמולת מפא״י מתארת אותה כסוכנת הקומוניסטים והערבים, תתקוף
את בן־גוריון באותן האשמות בתוספת האשמה כי הוא מתנהג בצביעות.

(המשך מעמוד )4

קומו. השבוע צצה השאלה מחדש בצורה
שונה.
באחד מן הבאנקים הגדולים נתקבלה
המחאה בסך 20 דולאר לזכות אדולף אייב־מן,
ירושלים. היתד, זאת תרומה של נדבן
אלמוני מחוץ־לארץ, שרצה, כנראה, להביע
בצורה זו את תמיכתו בנאשם.
בפני פקידי הבאנק עמדה בעייה קשה:
איזה שער־חליפין להעניק לאייכמן? האם
הוא תייר, אשר מגיע לו שער גבוה יותר,
או תושב, שאינו זכאי להטבה זו?
אחרי התייעצות עם משרד־המשפטים,
נפתרה הבעייה בדרך של אלימינאציה. נקבע
שאייכמן אינו יכול להיחשב בשום פנים
לתייר. התוצאה: השבוע הועמד הסכום
לרשות אייכמן, לפי השער של 1.80ל״י
לדולאר.

הם אהבו •הודי
מהי מה האם תקדים מיוחד

המנטאליות של איש הס.ס. הרצחניז
הריץ את משמידי המיליונים?
מסוגל כל אדם לבצע פשעים חסרי־כאלה,
או שמא דרוש לכן סוג
של בני־אדם?

הו\ 21י 3גז
עולי הונגריה כישראל עשויים לגנות את קצין המשטרה
יו סףזינגר. זינגר, בעצמו עולה מהונגריה, היה אחראי מטעם לשכה 06
להכנת העדויות בפרשת השמדת יהדות הונגריה. תועלה נגדו אשמה, כי לא
מילא את תפקידו כראוי, הגיש עדות (של האיש שראה את אייכמן מגואל
יהודי) בצורה רשלנית, שגרמה לעירעור מהימנות העדות, וכי
עדות מפי ניצולי ערי־השדה, אותם שלח אייכמן ראשונים

@ צפה לפתיחת ויכוח חריף על הנושא: האם שותפים

ראשי התנועה הציונית לפשע השואה? שאלה אילמת זו, המרחפת
באולם משפט אייכמן מאז נתגלח כי כבר ב־ 1941 נשלחו למוסדות הציוניים
בירושלים ובלונדון דו״חות מוסמכים ומפורטים על ההשמדה השיטתית, מבלי
שזו תנקוט בכל פעולה, שימשה נושא לוויכוח נוקב של אנשי־ציבור בהשתתפות
יואל בראנד, העומד להתפרסם בגליון הקרוב של הדו־שבועון אתגר. קרוב
לוודאי כי משם יתגלגל הוויכוח לבמות אחרות, יקיף את המדינה כולה, יביא
לבירור יסודי של •אחת השאלות המכריעות ביותר של תקופת השואה.

$״הוועד הישראלי למען אלג׳יריה החופשית״ עומד להתרחב.
בימים הקרובים יודיעו מנהיגיה של אחת המפלגות על הצטרפותם לוועד
זה (שההשתתפות בו היא על בסים אישי) ,ויתרחבו פעולות ההטברה של
הוועד בארץ ובחוץ־לארץ.

תנועת החרות תשתדל להפנים מספר שמות חדשים
לרשימת״המועמדים שלה. המטרה: לטשטש את הרושם שרק המפלגה
הליבראלית עושה למען משיכת כוחות חדשים לכנסת. בין המועמדים האפשריים:
אחד מחברי קבוצת ״המישטר החדש״ ,בתנאי שזו תכריז רשמית שהיא חדלה
מלהיות צוף פוליטי פעיל.

שבועון צרפתי חדש יראה אור בישראל, בימים הקרובים.

יהיה זה לאקסיון ליבראל (״־הפעולה הליבראלית״) של המפלגה הליבראלית.
מכיוון שלא קיבלו רשיון להוציאו, יוצא מדי פעם כהוצאה חד־פעמית. עורכו:
עורן־הדין שלמה כהן־צידון, הנחשב לאחת הדמויות הפופולריות בין עולי
המזרח.

האם אדם נולד כאיש ס.ם ,.או שהוא
מתחנך להיות כזה?

השבוע ישב מאחורי דוכן העדים של המשפט
הגדול אדם שרצה לנסות ילהשיב על
שאלות אלה. לפי הזמנת גדעון האוזנר,
שקרא בהתרגשות :״אני יודע שאני, ואולי
רבים אחרים, מביטים ששה שבועות לעבר
התא ושואלים: איך זה יכול להיות מבחינת
האיש? איך יכול להיות שאדם יגיע לידי
כך, שייעשה את המעשים המתגלים לנגד
עינינו, יום־יום?״
עתה, בפעם הראשונה מאז ראשית המשפט,
נתקל האוזנר בקיר אטום. החליטו
שלושת השופטים, פה אחד :״לא נרשה
עדות שמגמתה להראות שהנאשם היה מסוגל
מבחינת אופיו לבצע את המעשים המיוחסים
לו בכתב־ר,אישום, משום היותו
איש — .0.0וזאת מן הטעמים הכלליים
המגבילים את קבלתה של עדות על אופיו
של נאשם במשפט פלילי.״
העתונאים והקהל, שמילאו את האולם עד
אפס מקום, הפליטו אנ1,ד, של אכזבה. הכל
הבינו כי מבחינה ציבורית היתר. עדות זו
יכולה להיות חשובה ביותר. אולם מיטת־הסד!
ם המשפטית, אליה נכבל בירור השואה,
הביאה בהכרח לקיצוץ רגליו של
בירור זה. ושגיאתה של התביעה הכללית,
שהגישה את המשפט נגד אייכמן בלבד,
תחת להביא את אירגון ד,ס.ס. כולו כנאשם
שני, התנקמה שוב.
פרטים מנוקב כמכונה. האיש שרצה
להשיב על השאלות היה מוסמך לכך
מאין כמוהו. הפרופסור גוסטאב גילברט היה
הפסיכולוג היחיד לו ניתנה ההזדמנות לראיין
ארוכות ותכופות את נאשמי משפט־נירנברג
הגדול, ואת העדים הנאציים שהיו
כלואים באגף מיוחד בעת ניהול המשפט.

העד לא ־הסביר בעדותו כיצד הגיעו ה־דבר
ם לכך שדווקא יהודי ניבחר לתפקיד
הפסיכולוג הרשמי של בית״המשפט הצבאי
הבינלאומי, ושהוטל דווקא עליו לפקח על
שלומם הנפשי של 22 ראשי המישטר
הנאצי עד ליום פסק־הדין. גרם לכך מיקרה
משעשע: הצבא האמריקאי החליט שהוא
רוצה באדם שתהיינה לו התכונות הבאות:
שיד, ה יליד ארצות־הברית, אזרח ארצות־הברית,
יודע גרמנית על בוריה, בעל מעמד
מוכר בעולם המדע הפסיכולוגי, לובש מדי
צבא ארצות־הברית, בעל נסיון בחקירת
שבויים נאציים.
אחרי שנקבעו התכונות המבוקשות, הופעלו
מכונו ודר,מיון האדירות של הצבא האמריקאי.
באופן אוטומאטי הוציאה המכונה
רק כרטיס מנוקב אחד — של הפרופסור
גילברט. איש לא שם לב כי הוא יהודי.
גם 22 הנאצים הגדולים* לא שמו לב
לכך. הם קיימו מגע רצוף עם גילברט,
שנראה כמו כל קצין אמריקאי אחר, שפכו
לפניו את לבם, השמיצו בפניו איש את
רעהו (אחרי שהבטיח להם שלא יספר את
דברי האחד לשני) .כאשר סיפר להם גילברט
עצמו שהוא יהודי, הגיב כל אחד מהם
כדרכו. אמר יוליוס שטרייכר. צורר־היהודים
הפורנוגראפי :״באמת, שמתי לב שיש לך
קול יהודי.״ ואחרי רגע קט :״אחרי שנוכחת,
לדעת שהיהודים לוחמים באומץ־לב
כזה למען הקמת מדינה בארץ־ישראל, אני
מוכן להעמיד את עצמי בראשם!״ ואילו
גרינג אמר :״מד. יש? במה מהחברים הטו־בים
ביותר שלי היו יהודים!״**
כעוד אלף שנים. במשך חצי יום,
כאשר נתן גילברט את עדותו המאלפת על
הנעשה ב־ 22 תאי הנאצים הגדולים, התקשר
משפט אייכמן עם המשפט הגדול בנירנברג.
באולם קמו לתחייה הדמויות הססגוניות
שהטילו את חתיתן על אירופה כולה, וש־כימעט
כולן כבר נפחו את נשמתן. הופיע
הרמן גרינג, הענק הילדותי והברוטאלי, שבימיו
האחרונים לא דאג לחייו, אלא להב־ללת
תמונתו בספרי־ההיסטוריה של העתיד.
הופיע ארנסט קאלטנברונר, עורך־הדין ה־אפור
שירש את מקומו של היידריך, האיש
אשר ניצח על השמדת היהודים וטען :״לא,
לא׳ לא, לא ידעתי על זה מאומה.״ והופיע
אלוף־מישנה רודולף הוס, מפקד אושוויץ••*,
שלא היה בטוח אם הרג מיליון וחצי או
שני מיליון וחצי. עליו אמר גילברט• את
משפסו המרשים ביותר :״הוס היה שרוי
במצב של אדישות כללית, כמו תמיד, היה
זה איש שחותמת ד,מחית היתה טבועה על
כל חייו, שידע כי גורלו למות, ושלא היה
לו עניין אלא לענות על כל השאלות,
כמכונה, תוך מסירת העובדות כהווייתן.״
הוס היה יוצא־דופן מבחינה זאת. כל
האחרים ניסו לגולל את כל האשמה על
הזולת, על היטלר, על ד,ס.ס ,.על אייכמן.
כולם העמידו פנים כאילו לא דעו מאומה.
האנס פראנק, מושל פ! לין, שבתחום שלטונו
נרצחו מילהנים, היה מזועזע כאשר ראה
סרט על המחנות, קרא :״על זה ידברו עוד
אלף שנים!״ המארשל קייטל, רמטכ״ל שלושת
החילות של הוזרמאכט, טען שאילו ידע
כל זאת, היה יורה ברגל בנו לפני שהיה
נותן לו להתגייס לס.ם.
עו נ ה בו ע רו ת מה היה המניע להזדעזעות
מזוייפת כללית זו? רק גרמני היה
מסוגל להסביר זאת — וא.מנם עשה זאת
הד״ר רוברט סרבאציוס, סניגורו של אייב־מן,
בשעה שקם לחקור את גילברט .״כל
הנאשמים בנירנברג היו מוכנים להודות
בפשעים נגד השלום. בעיניהם היו אלה
פשעים אביריים, שאין להתבייש בהם. אבל
הם הבינו כי לגבי רדיפת היהודים יהיה
יחסו של העולם, וגם של העם הגרמני,
שונה. על כן ניסו לעבור על פשעים אלה
במגד,ץ, כדי להחליק את הקפלים.״ לדברי
סרבאציוס, ניסו לעשות זאת על־ידי העברת
* תחילה נקבע כי יואשמו 24 איש.
אולם רוברט ליי, ראש אירגון הפועלים הנאצי,
איבד עצמו לדעת בתאו. ,לפני תחילת
המשפט. ואילו קרופ, יצרן הנשק המפורסם,
שוחרר באמתלה של מחלה, בעורת קשריו
עם ההון הבינלאומי.
** גרינג לא שיקר. בשעה שהשתתף
בהעברת הפקודה להשמדת המיליונים, דאג
להציל כמה וכמה יהודים שהכירם אישית.
לידיד אחר ממוצא יהודי, הגנראל מילך, נתן
את אחד התפקידים המרכזיים ביותר בחיל•
האוויר הנאצי.

** להבדיל מרודולף חס, סנן הפירר, שטס
באמצע המלחמה לבריטניה.
העולם הזח 1237

המיסמנים המחו־ו־ם שהוגנבו בחום עזוחו נבל יואל בואנו

י1אל ם־אנד
״מדוע הם הגישו את המיסמכים האלה?
האם יצאו מדעתם?״ שארה זו, שנעקטה
בי>ל כורחו מפיו של כתב באולם, ניקרה
בלב כל אחד מן הנוכחים, הבקי בפרשת
השואה.

״הם״ -היו אנשי התביעה הכללית.
אולם היה ברור שגדעון
האוזנר לא החליט לבדו על צעד
זה. הוא קיבל אישור מן הדרג
הגכוה כיותר. לא רק ממשה
שרת, אלא מצמרת השלטון.
״המיסמכים״ — היו צרור של ניירות,
שבאו להוכיח כי משד, שרת, חיים וייצמן,
דויד בן־גוריון וחבריהם לא התייחסו באדישות
לשליחותו של יואל בראנה ושעשו
כמיטב יכולתם להצלת 800 אלף היהודים
שציפו באותו רגע, במאי ,1944 להשמדתם.
לא היתד, למיסמכים אלה שום שייכות
אחרת למשפט. הם לא נגעו במאומה לשאלת
אשמתו או אי־אשמתו של אדולף
אייכמן. הם הוגשו מפני שמישהו רצה להקדים
תרופה למכה, להשיב מראש תשובה
לשאלה שנתבקשה מעצמה מעדותו של
בראנד: מה עשו המנהיגים?
על כן נעשה מה שלא נעשה קודם לכן.
מה שלא נעשה בעת משפט קסטנר, כאשר
ממשלת ישראל נפלה בגלל פסק־הדין של
השופט בנימין ד,לוי. מה שלא נעשר, כאשר
הושמעה לראשונה ההאשמה ד,מ,ורידה כי
משה שרת, אהוד אבריאל ואחרים הסגירו
את בראנד לידי ׳הבריטים. מה שלא נעשה
כאשר פירסם בראנד את ספריו, ואשר לאחד
מהם כתב משה שרת סיומת אישית.
עתה זה נעשה. מגינזכים סודיים ביותר
הוצאו מאות המיסמכים הנוגעים לעניין זה.
מת,ך המאות נבחרו , 15 אשר נראו לשרת
ושות׳ כמאירים את פעולתם באור החיובי
ביותר.
אולם אפילו מיסמכים מובחרים אלה עשו
בדיוק את ההיפר. הם הטילו צל מחריד
עוד יותר על עמדת ההנהגה הציונית דאז
— צל כה מחריד עד כי נשאלת השאלה
כיצד אנשים אלה עוד מסוגלים למלא תפקיד
ציבורי במדינת ישראל.

פי מסתבר שלא זו כלכד שלא
עשו מאומה למען הצפויים להשמדה
-אלא ששיתפו פעולה עם
הבוהות שיצאו לחכל כמזיד כסיכויי
ההצלה.

שנים עשר אלך יהודים נשלהו
מדי יום לאושוויץ.
באושוויץ היתד ,״העינה הבוערת״ .לפי
הדו״ח של מפקד המחנה, רודולף הוס,
נאמר כי היתד, זאת התקופה היחידה בה
עבדו תאי־הגאזים שלו בתפוקה מאכסימלית.
על רקע זה התנהלה העיסקה. אדולף
אייכמן קרא ליואל בראנה והציע לו את
ההצעה שבראנד חזר עליה השבוע ליד
דוכן העדים: מיליון ״הודים תמורת רבבת
משאיות.
למעשה היד, כלול בה סיכוי כפול: במקרה
הטוב ביותר, אפשר היה להציל את
המיליון כולו — ולמעשה את כל יהודי
אירופה שנותרו בחיים. במקרה הרע ביותר,
כל האשמה על שיכמו של אייכמן, אותו
חשבו למת.
אם נכונה גירסה זו ואם לאו, אין ספק
כי הנאצים העריכו נכונה את הגבת העולם.
ואולי הזדעזעו אחדים מהם באמת כאשר
שמעו, בעד! תו של הום, כי בשנת , 1944
כאשר היתד, באושוויץ ״עונה בוערת״,
ותאי־הגאזים לא הספיקו להשמדת כל היהודים
שבאו מהונגריה, הושלכו התינוקות
ישר לתוך המשרפות הבוערות, מבלי לטרוח
להרגם קודם בגאזים.
העולם הזה 1237

יכול הייה בראנד לחזור להונגריה ולהודיע
לאייכמן, בצורה סתמית, כי הצעתו נתקבלה
בא! פן עקרוני, וכי יש מקום לדיון על הפרטים.
אייכמן התחייב מראש שבמקרה זה
ישים מייד קץ להשמדה, יפוצץ את משרפות
אושוויץ ויעביר אל מעבר לגבול את מאה
אלף היהודים הראשונים.
מעדויות הנאצים ידוע כיום כי היתר,
זאת ׳הצעד, רצינית. מטרתה העיקרית היתד,
ליצור קשר בין מפקד ה.0ס ,.היינריך הימי
לר, ובין מעצמות המערב. שיחרורם של
מאה אלף היהודים הראשונים, כמפרעה
ללא תנאי, באד, ליצור את האוזירה הידידותית
להתקשרות זו. היהודים היו אסימונים
במישחק בינלאומי היסטורי.

האם ידעו המנהיגים הציוניים
על ההצעה הרצינית? עד השכוע
אפשר היה לפקפק בכך. עתה
הפך הדבר לוודאי: בדו״ח ובמבדקים
שלו לוייצמן הודיע משה
שרת במפורש כי לדעתו ההצעה
רצינית, ובי יש סיכוי לבצע הצלה
בממדים חסרי־תקדים. משיחותיו
של וייצמן עם אנתוני אידן,
שפורטו במיפמכים אלה, מסתבר
כי גם וייצמן וגם אידן האמינו
בי ההצעה רצינית בהחלט.
מד, עשו המנהיגים הציוניים, כאשר הגיעה
אליהם ההצעה שר,ם חשבוה לרצינית ביותר?
התשובה
הכלולה במיסמכים אלה, כימעט
ולא תיאמן.

שנים עשר אלך יהודים הושמדו
מדי יום כאושוויץ.
אייכמן ׳הבטיח להפסיק את ההשמדה
עצמה למשך שבועיים, בתנאי שעד אז
יחזור בראנד. שיבתו של בראנד היתד, חיונית
— היא רויתה התנאי המוקדם לכל
אפשרות של הצלה. אולם לא נעשה מאומה
כדי להבטיח שיבה זו. להיפך.

תפקו בבקשה אדיבה ופרטית מן
האכגלים לשחררו. זה הכל.

שנים עשר אלך יהודים הושמדו
מדי יום כאושוויץ.
אבל למנהיגי הסוכנות היה זמן. הרבה־הרבה
זמן.
בראנד בא לאיסטנבול ב־ 19 במאי. חיים
וייצמן קיבל את ההודעה הראשונה על כך
בלונדון ב־ 2ביוני — 14 יום יאחר מכן,
בדיוק בתום התקופה שנקבעה על-ידי אייב־מן
לשיבתו.
;־,סוכנות לא הודיעה את העניין לוייצמן.
שרת מסר את הפרטים לאנגלים בירושלים
— אלה העבירו את זה ללונדון, ומשרדי,חוץ
הבריטי׳ הוא שמסר את תוכן הצעתו
של אייכמן לוייצמן.

במלים אחרות: מן הרגע הראשון
פעלו מנהיגי הסוכנות כתור
סוכנים בריטיים, ובל הקשר ביניהם
לבין עצמם היה באמצעות
הבריטים. כך ויתרו מראש על
בל פעולה עצמאית. הם שיעבדו
את עצמם לבריטים, שכל האינטרס
שלהם היה בי היהודים לא
יינצלו.

שנים עשר אלך יהודים הושמדו
מדי יום כאושוויץ.
ב־ 11 ביוני נפגש שרת לראשונה עם
בראנה בנוכחות קצין בריטי. ב־ 6ביולי,
למעלה מחודש וחצי אחרי בוא בראנה
נפגשו וייצמן ושרת עם אידן. הלה פטר
א! תם בתשובות חמקניות, לא הבטיח מאומה.
ב־ 12 ביולי כתב שרת כי ״נואר, כא לו
כל העסק הקשור ביואל בראנד יטתיים בלא
כלום, מחוסר מעשה.״
ב־ 1בספטמבר הודיע משרד־החוץ הבריטי
לוויצמן שהאנגלים דחו את ההצעה להפציץ
את משרפות אושודיץ. כן נדחו כל

ההצעות להצניח צנחנים יהודיים בהונגריה
לשם חבליה בשילוח ה הודים, או
להפציץ את פסי־הרכבת לא. שוויץ. ההתנגדות
לא באה ממשרד ר,בטחון׳ הבריטי. או
ממשרדי ד,ח! ץ והמושבות. היינו, השיקולים
לאי־הפסקת ההשמדה היו קשורים בעתיד
ארץ־ישראל.

הבריטים, אשר שרת ווייצמן
התנו בל פעולה כהסכמתס, היד
ציניים לא פחות מאייבמן עצמו.

שנים עשר אלך יהודים הושמדו
מדי יום כאושוויץ.
חמישה־עשר ׳המיסמכים מוכיחים כי:
במאי , 1944שנתייםוחצי אחרי
שמנהיגי הסוכנות קיבלו מווילנה, מוורשה
ומבודפשט את הד ,״חות המפורטים
הראשונים על ההשמדה השיטתית, הם הציעו
את ההצעות הראשונות להפצצת אושוזיץ,
להצנחת כיתית־חבלה ולהריסת הרכבות, וכן
הצעות להפחדת העוסקים בהשמדה.

מנהיגי הציונות לא עשו
מאומה בדי להזעיק את דעת
הקהל בעולם, ובעיקר בארצות־הכרית,
כדי להפעיל לחץ אדיר
של זעזוע ציבורי חסר-תקדים על
ממשלות לונדון וואשינגטון.
למנהיגי הסוכנות לא היתד, שום
מדיניות, מחוץ לפנייה אל אנחוני איון
בלונדון והארולד מק־מייקל, הנציב העליון
האנטי־שמי, בירושלים. לא היתה פנייה נפרדת
לארצות־הברית, ומובן מאליו שלא
היתד. כל פנייה עצמאית ישירה לברית־המועצות,
שהחזית שלה היתר, הקרובה ביותר
לאזור ההשמדה.
ארבעת המנהיגים, ששמותיהם מופיעים
במיסמכים מחרידים אלה — חיים וייצמן,
משה שרת, דויד בן־גוריון ונחום גולדמן —
פעלו בכל הפרשה כסוכנים של המדיניות
יחבר ׳טית.

הם היו היודנראט של האנגלים.

משה שרת ביקש מן השגריר
הבריטי באנקרה לסדר לו אשרת־כניסה
לתורכיה, בדי לשוחח עם
בראנד. הוא לא קיבל את האשרה.
כל ילד מבין, לאור המיסמכים, מדוע:
השגריר הבריטי חיבל בכך. כי יהיה מנוי
וגמור עם הבריטים למנוע את יציאת היהודים
מאירופה, מפני שיהודים אלד, רצו
לבוא, בסופה של הדרך, לארץ־ישראל.

האמנם אפשר להאמין כי היהדות
הבינלאומית, בעלת הקשרים
העצומים, לא היתה מסוגלת להשיג
כרגע גורלי זה אשרת־בניסה
לנציגה? האם לא היה מנוס מפנייה
אל השגריר הבריטי בעניין

כאשר לא נתקבלה האשרה, היה צריך
להיות ברור כי האנגלים עויינים. בכל זאת
פיתו של״חיו של משה שרת את בראנה
בניגוד לרצונו, לצאת מתורכיה ולעבור את
הגבול לסוריה, שהיתר, כבושה בידי הבריטים.
מובן מאליו שבראנד נאסר על־ידי
האנגלים. הם הביאוהו לשרת, שחיכה לו
ארבעה ימים בחלב. האנגלים הבטיחו לשחררו
מיד, כדי שיוכל לחזור. אך בראנד
נכלא — עד שנסתיימה השמדת יהודי הול
גר״ה, פרטי ליהודי בודפשט.

מה עשו מנהיגי־ הסוכנות מול
מעילה גסה זו באימון? הם הס
ראש
הממשלה
מסע התעתועים
דוברי מפא״י ומנהלי תעמולת הבחירות
שלה נזעקו השבוע להגנר, היקפית על יעד
אחד. שוב לא היה איכפת להם מה חושב
׳הקהל על פרשת לבון או על פרשת בר,
מה אומרים על מהירי הירקות או על העלאת
דמי־ווהכירה בשיכונים העממיים. היעד,
שמנגנון התעמולה של מפא״י נקרא להגן

משה שרת וחיים ו״צמן
עליו, היה מסעו של דויד בן־גוריון לחוצ־לארץ.
בהעמידם
פני קוזק נגזל, החלו תועמלני
מפא״י לקונן על חוסר ההגינות הציבורית
וחוסר רגש־הכבוד לאזרחות הישראלית ה־המתבטא
בכך שהאזרח הישראלי מתייחס
אל מסע הפגישות של ביג׳י כאל מסע־בחירות
שיגרתי, שנ עד להעלות את קרנו
בעיני הבוחר הישראלי.
היתד, להם סיבה טובה לדאגה. כי התקוות
הגדולות שתלו תועמלני מפא״י בפעולת

זריית החול לעיני ציבור הבוחרים בישראל,
׳התבקעו כמו בועות סבון.
כל האמצעים וכל המכשירים גויסו כדי
לתעתע באזרחי ישראל. קול־ישראל שידר
השכם והערב בראש מהדורות חדשותיו
וביומני החדשות שלו, עיקוב שיטתי אחרי
כל תנועה של ראש־ווממשלה. כל הצהרת
נימוסיו שיגרתית, שנאמרה בקבלת־פנים
כלשהי לראש־הממשלה נופחה לממדים של
הצהרה פוליטית בעלת חשיבות עצמה.

לי ד תו ש ל נאצי
מאמו חמישי בסידוה: כיצד וצח אדולף א״נמן להקים ״מדינה ציונית־ בפולין

הצאר ש ל היהודים
צבא הגרמני חצה את הגבול הפולני באחד בספטמבר .1939 ,אדולף אייכמן היה אז
| | בן ,33 ושמו הלך לפניו כמומחה מס׳ 1של הס.ס. לענייני היהודים.
כיום מעמיד אייכמן פנים כאילו נפל קורבן לאגדה, שנרקמה כאילו מאליה, ושקשרה את
כל הפעולות האנטי־יהודיות של הנאצים בשמו שלו. כשנשאל על־ידי הפקד אבנר לס מדוע
התעקשו כל שאר הנאצים להטיל את האחריות בעניין דה עליו, השיב:
״אדוני הפקד, גס אני קראתי על זה הרבה, ואני גם כן שאלתי את עצמת מדוע תמיד
אני, אני גס לי אין לזה הסבר אחר. מתקופה מוקדמת אני כבר עמדתי בנקודת־התורפה.
בנקודת־המוקר, כשהיה המדובר בענייני יהודיס. כבר בזמן שניהלתי את המרכז להגירת
היהודים בווינה כתב העתון פאריזר טאגס־צייטונג (עתון המהגרים הגרמניים בצרפת) מאמר
ראשי תחת הכותרת, הצאר של היהודים׳ .בזה הם התכוונו אלי. הם סיפרו שם כל מיני

מאת

אורי אבנר

דברים שנמשכו בשערות. קראתי אז לד׳׳ר לוונהרץ (נציג יהודי וינה) ,הראיתי לו את
המאמר ואמרתי לו שיקרא את זה, ואולי הוא יכול להביא להפסקת הטימסום הזה.
״עם המאמר הזה התחיל הכל. אחר כך כתבו העתוניס, פעם זה ופעם אחר, תמיד אותו
הדבר. תמיד נוסף עוד משהו, תמיד ניתנו לי סמכויות רחבות יותר, תמיד עליתי עוד יותר
בדרגה, עד שבסוף כתבו על, הגנרל אייכמן׳ וכר. תמיד הייתי אני באמצע

יתכן מאוד שכיום מצטער אייכמן על האגדה, המאיימת לקבור אותו תחתיה. אך ודאי כי
לא הצטער על כך לפני 22 שנה. הכינוי. הצאר של היהודים״ החניף לו, בלי ספק, מאוד-
מאוד. לגביו היתר, זאת התקדמות רבה, מעמד שלא חלם עליו כאשר היה סוכן־נוסע או
טירון משופשף בגדוד קרבי של הם.ס.
על כן דאג בעצמו ליצירת ׳האגדה. לפקודיו סיפר סיפור על יחסיו הקרובים עם המופתי —
סיפור שהוא מכחישו כיום בשצף־קצף. היתד, לו הנאה רבה להתוודע אישית אל מנהיגי
היהודים, להשוויץ לפניהם ולעשות עליהם רושם. חסרו לו התכונות העיקריות של איש
מנגנון־החושך — השאיפה להישאר אלמוני, והיכולת למצוא סיפוק בעצם אלמוניותו.
כך קרה ששמו של אייכמן נפוץ בעולם, בה בשעה שרק מעטים ידעו את שם מפקדו,

יחד עם גינתר, לברלין. נאמר לי שעלי להקים שם מרכז להגירת יהודים. אסרתי שנוכחותי
בפראג חיונית, והמצאתי תירוצים אחרים, כי לא רציתי לקבל כבר שוב העברה. כי זה
עתה העבירו אותי מחינה.
״התנגדתי בכל כוחי. לא אסרו לי לא כן ולא לא. כבר האמנתי שניצחתי במישחק, וחזרתי
לפראג. אבל כעבור כמה ימים קיבלתי הודעה בטלפרינטר, שהודיעה — והפעם בצורת
פקודה — שהועברתי לברלין החל מיום זה־וזה. הפעם לא עזר כלום. היה עלי להעביר את
העניינים בפראג, ונסעתי עם הסגן גינתר לברלין, כדי להקים שם את המשרד המרכזי
להגירת היהודים׳.

לא במקרר, קיבל אייכמן פקודה זו ממילר, ראש הגסטאפו. כי בינתיים חל שינוי יסודי
במיבנה צמרת הס.ס. עד לראשית המלחמה היתד, הפרדה ברורה בין מוסדות הממשלה
לבין מוסדות המפלגה. הימלר היה אומנם ״המפקד הארצי של ד,ס.ס.״ בשרות המפלגה, וגם
״ראש המשטרה הגרמנית״ בשרות המדינה, אך היו אלה שני תפקידים נפרדים. היידריך
היה ראש שרות־הבטחון מטעם הס.ס ,.תפקיד מפלגתי, וגס ראש הגסטאפו, שהיה מוסד
ממלכתי. שני המוסדות נוהלו בניפרד.
אולם עם פרוץ המלחמה הונהגה שיטה של מיזוג המוסדות המפלגתיים עם המוסדות
הממלכתיים. לדבריהם, למדו הנאצים את השיטה הזאת מן הסובייטים, אותם שנאו בגלוי
אך העריצו בסתר ליבם. במסגרת ר,נ.ק.וו.ד. היה קיים מיזוג גמור בין תפקידי המפלגה
הקומוניסטיים ותפקידי המדינה הסובייטית.
הס.ס. החליט לקבל שיטה זו. היידריך איחד את כל תפקידיו במסגרת של משרד חדש
אחד — ״הלשכה הראשית לבטחון המדינה״ .לעצמו קבע את התואר ״ראש משטרת־ר,בטחון
ושרות־הבטחון״ .אחד משבע הלשכות בלשכה־ראשית זו היתד, לשכה — 4לשכת הגסטאפו
— בראשות היינריך מילר. ללשכה 4היתד, מחלקה ב — ,עניינים דתיים. למחלקה ב׳
היה מדור — 4עניינים יהודיים. למדור זה — מדור 4ב 4בלשכה הראשית לבטחון המדינה
— היה קשור המשרד החדש של אייכמן.
ניתן לו בניין גדול ברחוב הקור־פירסט מס׳ , 116 שם שכן פעם משרד יהודי כלשהו.
לאייכמן לא היה במה למלא את האולמות הגדולים. הוא השתעמם. כי ברגע זה, הרגע
האחרון להצלת היהודים, לא נמצאה אף ארץ אחת בעולם שהיתה מוכנה לקלטם. ההגירה
היחידה שעוד היתה אפשרית התנהלה בממדים זעירים, בכיוון דרום־מזרח, לרומניה, ומשם
לארץ־ישראל .״זה היה הסך הכל של פעולת המשרד המרכזי להגירת היהודים, מניין של
המתנה, לא להקיא ולא לבלוע. הייתי אומר שהגישה היתה חסרת־חשק, משני הצדדים.
מצד היהודים לא היה חשק, כי באמת היה קשה להשיג איזה שהן אפשרויות־הגירה
הראויות לציון. מן הצד שלנו, מפני שלא היתה תנועה, לא באו אנשים.״

בשביל האיש שסילק בימים •הטובים, בעזרת טרור הגסטאפו ודירבון העסקנים היהודיים,
אלף יהודים ליום מווינה או מפראג, היתה פעילות זו מדכאת. הוא הביא ממינה את כל
עוזריו, שהיו אוסטרים כמוהו, אנשים ששמותיהם מופיעים עתה מאות פעמ ם במיסמכי
משפט אייכמן — האחים גינתר, האחים ברונר, נובאק, הוגשה, סטושקה. הוא היה מוכן
לפעולה, ולא היה לו מה לעשות.
ואז נתן לו מילר השקט, שנקרא בפי כל ״גסטאפו־מילר״ ,את הדחיפה האחרונה. הוא
החליט לאחד את המדור היהודי שלו עם המרכז להגירת היהודים, ומינה את אייכמן כראש
המדור המורחב. אדולף אייכמן הפך 4ב.4
״מילר בטח אמר לעצמו אז: לאלה אין מה לעשות, יש לי די והותר אנשים מיותרים,
אני יכול לחסוך לי אנשים. כי תמיד חיה מחסור בסגל. אז הוא עשת את השינוי האירגוני
הקטן הזה אתי.״

שינוי קטן — שתוצאותיו היו גדולות.

יציאה לחזיתולין: קצין מילואים עולה על הרכבת הצבאית*
היינריך מילר, ראש הגסטאפו, שהיה חשוב עד אין שיעור יותר ממנו. מילר, שמשך בכל

אייכמן בידי הרוסים

^ ד פרוץ המלחמה היה הקו העקרוני של הנאצים כלפי היהודים: לסלק אותם מעל
אדמת הרייך באמצעות הגירה. הנאצים ראו ביהודים חיידקים של ריקבון, וההגירה
מילאה תפקיד כפול: לסלק את החיידקים מן הגוף הגרמני, ולהחדירם לגופם של עמים
אחרים, יריבי גרמניה.
כל זה השתנה עם פרוץ המלחמה. ההגירה כמעט ונפסקה מאליה, מחוסר מקומות־קליטה.
וגם המחשבה הנאצית עצמה השתנתה. במזרח נכבשו שטחים נרחבים. לאט־לאט נתקבל
קו הגסואיזציה — ריכוז כל יהודי היבשת בגטאות במזרח אירופה. זו ה תה ההנחייה
העקרונית ל־4ב .4על המדור היה לדאוג לשלילת האזרחות מן היהודים, להפקיע את רכושם
בדרך חוקית ולדאוג להעברתם מזרחה.
עוד לפני שנתקבל קו עקרוני זה, ערב העברתו מפראג לברלין, הגה אייכמן עצמו רעיון
דרמה. הוא יזם מיבצע שזכה בשעתו לפירסומת רבה בעולם, והמשמש כיום הוכחה בידו
שאומנם רצה בטובת היהודים והיה ציוני נלהב. לפי התיאור שלו, אפשר לחשבו כמעט
להרצל שני.
הרעיון היה לרכז את כל יהודי אירופה במדינה יהודית בדרום פולין, בסביבות לובלין.

החוטים והיה ממונה על הביצוע הכולל של השמדת הי׳הודים, לא עורר תשומת־לב או
״עסקתי בעניינים יהודיים, ובעיקר בציונות. על כן היה ברור לי לגמרי שרק פיתרון
נפתרה הבעייה לגבי כל
אוטונומי, ואז
הפכו יהווה פתרון. היינו: תנו ליהודים שטח, אזור
סקרנות. כמעט ולא שרד ממנו תצלום. אחרי המלחמה, כאשר עשרות גופים ואנשים מדיני
את ציד אייכמן ליעודם בחיים, לא עלה על דעת איש לחפש את מילר. עד היום לא גילה
הנוגעים בדבר. כל עוד אין ארץ־ישראל חופשית, כל עוד יושבים שם האנגלים, כל עוד
איש את עקבותיו, ואיש גם אינו מחפש אחריו***.
מעניקים רק אפשרויות מצומצמות לעלייה, צריכים לחפש מוצא אחר, להעמיד לרשות
בימים הראשונים של מלחמת־העולם השניה הביאה אגדה זו לקפיצה נוספת בקאריירה
היהודים שטח אחר, אס רוצים בפיתרון מצד ממשלת הרייך. אין דרך אחרת.
המהירה של אייכמן.
״ובכן, מלחמת פולין התקדמה בצורה מהירה סכל המשוער מראש. ואז — איני יודע,

האס היה זה אנוכי, או שהיה זה ד״ר סטאלאקר (מפקד משטרת־הבטחון בפראג) שהוליד
״ 7א היה חשק״.״
את הרעיון — על כל פנים, הוא נולד. הרעיון היה שאנו — זאת אומרת משטרתיהבטחון
— צריכים לדאוג להפרשת שטח גדול ככל האפשר בפולין ולהפכו למדינת־יהודים, לפרו־טקטוראם׳.

ייכמן עצמו מעמיד כיום פנים כאילו קפיצה זו לא מצאה חן בעיניו כלל וכלל,
וכאילו ה כרח ממש בכוח לעבור אל מרכז־הכוח החשוב ביותר של הרייך השלישי:
איזה מין פרוטקטוראט? לדברי אייכמן, באה בחשבון אחת משתי הצורות: מדינת־חסות
״בראשית אוקטובר 1939 בא אלי ממלא־מקומי הקבוע, הסגן גינתר, שניהל באופן עצמאי
מסוגה של סלובאקיה, שהיתה עצמאית לכאורה תחת ממשלת קוזיזלינגים פאשיסטיים, או
את המרכז להגירת היהודים בווינה. הוא הודיע לי שנתקבלה באמצעות הטלפרינטר פקודה
פרוטקטוראט מסוגה של צ׳כיה, שנוהלה על־ידי מושל גרמני .״אבל שאלה זו לא נראתה
שעלי להתייצב אישית בפני ראש לישכת הגסטאפו, גנרל הס.ס. מילר — אז, נדמה לי, היה
בעינינו חשובת או מעניינת. הרי בזה היו צריכים לעסוק אנשי המשפט הבינלאומי, לא
רק רב־אלוף הס.ס — .בברלין. חיתה שמועה שעלי להרצות בפני מרשל הרייך (גרינג) על
אנחנו. לנו היה נדמה — הנה הפתרון בכלל.״
שאלת היהודים. אולם האמת הייתה שכלל לא רצו ממני הרצאה, אלא נאמר לי כי הועברתי,
היכן השטח המתאים? אייכמן וסטאלאקר לא התעצלו. הם לקחו מכונית ונסעו לטייל
* הכתובת על הקרון :״אנחנו נוסעים לפולין כדי לדפוק את היהודים.״
** הפסוקים המודפסים באותיות דקות לקוחים מעדותו של אייכמן, מזכרונותיו ומן
המסמכים החתומים על־ידו, תוך שמירת סיגנונו ככל האפשר.
•** ואלסר שלנברג, ראש שרות־הריגול של הס.ס ,.עמיתו ויריבו של מילר, טען כי נודע
לו שמילר עבר אחרי המלחמה לצו הרוסים, פעל במוסקבה ומת שם כעבור כמה שנים.
אין כל אישור לגירסה זו.

בפולין הדרומית. בדרך עברו את קו התיחום הגרמני־סובייטי ונתקלו במשמרות של הצבא
האדום.
מחשבה מעניינת: מה היה קורה אילו חיסלו הסובייטים בו במקום את שני קציני ד.0.0,
לובשי־המדים? כמה מיליוני אזרחים סובייטיים היו ניצלים? אולם היו אלה ימי״הזוהר של
ירח״הדבש הנאצי״סובייטי, והחיילים הסובייטיים ליוו את אייכמן באדיבות רבה דרך השטח
שנכבש על־ידם.
לבסוף החליטו השניים להקים את מדינת״היהודים בניסקו, ליד הנהר סאן, בצד הגרמני

מחה על כך ששולהחים לו יהודים מן החוץ. הוא דרש כי היהודים, שכבר הובאו אליו,
יסולקו משם מייד. הוא ציווה על סטרקנבאך (מפקד משטרת־הבטחון בקרקוב) לאסור אותי
מייד כשאופיע שוב בשטח המימשל־הצבאי (פולין) .סטרקנבאך הודיע לי על כך. ברור
שסטרקנבאך לא יכול היה לבצע את זה. ה!יא לא יכול היה לאסור אותי בלי הסכמת
שלנו, היינו, ראש משטרת־הבטחון ושרות־הבטחון (היידריך) .פראנק,
המפקד המשותף
כנראה, לא הבין את זה כשנתן את הפקודה הזאת, בזעם שלו. כן, כך נגמר אז החלום
של פיתרון זמני.״

״הייתי משוגע?דבר א חד...״

^ ול 8אייכמן לא ויתר על חלומו להפוך את היהודים לסולם שאפשר לטפס עליו
לצמרת השלטון. להיפך, אחרי שהפך ראש המדור 4ב ,4הגה חלום נועז עוד יותר.
היה זה בימים כאשר פלש הצבא הגרמני לצרפת, באמצע .1940 בראשו של אייכמן צץ
פרט שקרא באחד הספרים — כי התנועה הציונית התעניינה פעם באי מאדאגאסקאר. בעזרת
קצין אחר של הטס. עיבד תוכנית גראנדיוזית: להביא את כל יהודי אירופה לאי זה,
ולהקים בו פרוטקטוראט גרמני.
היתר, זאת תוכנית מושלמת מכל הבחינות. היא נועדה לגזול מצרפת המנוצחת שטח
חשוב, ולהעבירו, בשעת כריתת חוזה־השלום, לידי הרייך הגרמני. היא נועדה להפוך את
האי העצום, הגדול כמעט פי 30 מישראל, לא רק למושבה של הרייך הגרמני, אלא גם של
ממלכת הס.ם. היא נועדד, לשחרר את אירופה מן היהודים. ומעל לכל — אייכמן קיווה,
בלי ספק, בתור המומחה הבלעדי לענייני היהודים, להיות בעל עמדת־מפתח במינהל האי,
אם לא להיות מושלו הכללי. בעמדה זאת, היה הופך באמת ל״צאר של היד,ודים
הפעם היו ההכנות נרחבות יותר. אייכמן נסע למכון הטרופי בהאמבורג, הכין דו״ח שטחי
אך מפורט על האי, הנראה כהעתקה של עמוד מן האנציקלופדיה. אולם חיש מהר נוכח
לדעת כי ברלין אינה פראג, וכי מה שמותר לאיש ס.ם. בפרובינציה, אינו מותר לפקיד
קטן־יחסית בסבך הביורוקראטי של עיר הבירה, בה שומר כל מיניסטריון בקנאות על
תחומו.
״עכשיו היה הכל שונה. בברלין נכנסת לפעולה מכונה מסועפת, שעוד לא ראיתי בחיי
כדוגמתה. עוד לא הכרתי את זה. לולא הייתי אז משוגע לדבר אחד, לולא הפך זה
לאידיאה־פיקס שלי למצוא איישם קרקע ואדמה, כי אז הייתי נכנע מן הרגע הראשון
ומושך את כל עשר אצבעותי מן העניין.״
כי כל המיניסטריונים התערבו. נתקיימו ישיבות בלתי־ספורות. משרד־החוץ התנגד בתוקף
לכל טיפול של ד,ס.ס. בעניין הנוגע לחוץ־לארץ. שר־החוץ ריבנטרופ, טיפש גמור אך עקשן
עילאי, יהיה איש־חסותו המיוחד של היטלר, ובאותם הימים לא היה פחות חזק מהימלר.
הדבר הגיע לכלל קיפאון. כאשר נסתבר לבסוף כי אין לגרמניה כל אפשרות מעשית
להשתלט על מושבות צרפת שמעבר לים, וכי כריתת חוזה השלום הסופי עודנה רחוקה,
נמוג החלום כולו.
אך בינתיים כבר נעשו כמה פעולות נסתרות בכיודן זה, המזכירות את גירוש היהודים
לניסקו מאחורי גבו של המושל הגרמני. הגאו־לייטר הנאצי באזור באדן אשר בגרמניה
ביקש מהימלר לעזור לו ״להיפטר מן היהודים שלו.״ הימלר, שהיה חלש־אופי, ונטה להגיד
״כן״ לכל בקשה של מנהיג נאצי אחר, הסכים בהיסח הדעת. אייכמן העמיס את כל יהודי
באדן על רכבות, והגניב אותן, באופן בלתי־חוקי בהחלט, לתוך האזור הבלתי־כבוש* של
צרפת. הרכבות הוסוו ברכבות של הצבא הגרמני, והן חצו את קו התיחום בלילה, במקום
שהיה מיועד לרכבות הודרמאכט בלבד. אייכמן חשב כי בצרפת יהיו היהודים מ, נחים
במקרר, לקראת המשלוח שלהם למאדאגאסקאר, בבוא היום. לאחר מכן נאלצו הגרמנים
לעמול קשה כדי להוציא ״הודים אלה חזרה מצרפת הבלתי־כבושה ולהעבירם למחנות־ההשמדה
בפולין.
של קו התיחום. אלף יהודים נשלחו מצ׳כיה להקים מחנה. מדברי אייכמן מתקבל הרושם
כי מסע האלף דמה למסע הביל״ויים.
במשפט אייכמן העידו יהודים שהשתתפו במסע זה — ותיאורם שונה בתכלית. היה זה
סיוט של סאדיזם מאורגן, תוך גירוש אכזרי, הפרדת משפחות, הריגת אנשים, מכות
מתמידות, טרור בלתי־פוסק, הרעבה והצמאה. התחלה זו לימדה הרבה על ההמשך שהיה
צפוי.

ציוגי במדי 8.8

ץ ה היה הרקע

האמיתי של מיבצע אייכמן בניסקו? מה רצה אייכמן להשיג בתוכנית

( זו? למה התסזן?
קרוב לתדאי שאין לכך תשובה פשוטה. משהו מן האידיאולוגיה הציונית בוודאי עבר
אליו תוך כדי קריאה. בצורה מעוזתת. אולי יש גרעין כלשהו של אמת בדברים שכתב
בווידוי שלו, שפורסם בשבועון לייף ושהפך מיסמך במשפט :״בשעת ביקורי בארץ־ישראל
ראיתי מספיק כדי להתרשם מאוד מן הדרך בה בנו החלוצים את ארצם. הערצתי את
רצונם הנואש לחיים, מאחר שאני עצמי הייתי אידי-אליסט. בשנים שלאחר מכן אמרתי
פעמים רבות ליהודים שעסקתי עמם שאילו הייתי אני יהודי, הרי הייתי ציוני קנאי. לא
הייתי יכול להיות שוס דבר אחר. באמת, הייתי הופך לציוני הקיצוני ביותר שאפשר
להעלותו על הדעת.״
אייכמן מתכוזן כאן לציונות כפי שהיא מובנת לאיש ס.ס ,.הדוגל בתורת ״דת ואדמה״,
החושב במושגים של נהלנות, משקי־מגן, נישול הזולת, לאומנות קיצונית ומיליטריזם
התיישבותי.
אולם מגוחך להניח כי אייכמן רצה באמת להגשים בצורה כלשהי את האידיאל הציוני,
אפילו בצורה שהוא הכין אותו. הוא פשוט נפל כמה יסודות של התורה הציונית, ושילב
אותן בתפיסה של פיתרון נאצי.
באותם הימים עוד לא נתקבל רשמית הקו של השמדה גופנית של היהודים. לעומת זאת
היתר, השאיפה הרשמית ״לנקות״ את ארצות אירופה מן היהודים. מכאן צעד אייכמן צעד
אחד קדימה והגה ברעיון של טרזיינשטאט ענקי — ריכוז אדיר של מאות אלפים, ואולי
של מיליוני יהודים, באזור אחד.
מי יכול היה לשלוט בריכוז כזה? ברור כי כל רעיון של עצמאות יהודית בשטח כזה,
תחת שלטון הנאצים, היה מגוחך. אם בכלל דובר על עצמאות, הרי היתד, זאת ״עצמאות״
כפי שהיתה קיימת בטרזיינשטאט ובגטאות אחרים — אוטינומיה של ״יודנראט״ ,של
מועצת זקנים, עם משטרת־גטו יהודית ומינהל פנימי, תחת השגחתו של איש הס.ס.
וכאן, אולי, עוקץ כל הרעיון. אילו הוקמה ״מדינה יהודית״ כזאת, הרי יהיה הדבר
מחייב את מינויו של מושל מטעם שרותהבפחון, מעין גאו־לייטר ליהודים. מי יכול היה
להיות מושל כזה, מלבד המומחה הגדול של ר,ס.ם. לענייני היהודים — אדולף אייכמן?
כך הגה אייכמן למעשה רעיון שנועד להפכו בקפיצה אחת מסרן קטן של הס.ס. לתפקיד
של גאו־לייטר בפועל, איש הצמרת העליונה של הרייך הגרמני. היה זד, רעיון מחוכם מאוד.
אין ספק כי גם מצא חן בעיני צמרת ד,ס 0.״ שהיתר, מוכנה תמיד לספח לעצמה עמדות־כוח
ושטחים חדשים. מחוז יהודי, הנתון לשלטון הטס ,.היה מוסיף לממלכת הימלר בפעם
הראשונה גם את השלטון הטריטוריאלי על אחד מחלקי אירופה.
יתכן כי דוזקא עובדה זו היתד, בעוכרי התוכנית. בפולין שלט המושל־הכללי החדש,
האנס פראנק, אחד הנאצים הוותיקים בייתר, שהיה מקורב להיטלר עוד מימי המאבק על
השלטון. אייכמן לא טרח להודיע לפראנק על תוכנית־ניסקו. לפתע גילה פראנק, שהיה
אנטי־שמי קיצוני ואכזרי, כי מישהו הביא בגניבה אלפי יהודים מן החוץ אל השטח שלו.
הוא הריח כי מסתתרת מאחורי המיבצע המזימה לקרוע חבל־ארץ מתחום שלטונו. ברייך
השלישי לא היה שום מנהיג מוכן לוותר ללא קרב על חלק כלשהו של ממלכתו.
״וכך התחילה קנוניה גדולה של פראנק נגד התוכנית. פראנק הזעיק מייד את ברלין
החלה משיכתיחבל אדירה. פראנק רצה לפתור בעצמו את שאלת־היהודים שלו. פראנק

הד 8היהודי של אווה

ך* ופנית מאדאגא 8ל!אד העסיקה את אייכמן זמן ניכר. אותו זמן עסק גם בגטואי־
1 1זציה של היהודים במזרח, ובנישול הסופי של היהודים בגרמניה. תוך כדי כך בדקה
מחלקתו את המוצא הגזעי של רבבות אנשים שהיו חשודים כיהודים חלקיים. לא פעם
הופתעו הפקידים על־ידי תוצאות חקירותיהם.
״לא פעם נמצאנו במצב מביך. למשל, כאשר הוכחנו כי הטבחית הדיאטית של הפירר,
שהיתה במשך זמן־מה אהובתו, היתה / 32ו יהודיה **.מילר ציווה מייד לסווג דו״ח זה
כסודי ביותר.״ כך כתב אייכמן בוזידויו בלייף. כנאצי נאמן לא הוסיף במי המדובר: לא
פחות ולא יותר מאשר אוזה בראון, אהובת הפירר, אותה נשא לאשה בשעות האחרונות
של חייו.
באחד באוגוסט 1940 חתם היינריך הימלר על הודעה רשמית לאדולף אייכמן, איש ה.0.0
מם׳ ,45,326 כי נתמנה לדרגת רב־סרן. כעבור שנה, בנובמבר ,1941 הועלה לדרגת סגן־אלוף.
חמישה חודשים לפני כן אירע המאורע שפתח בשלב הסופי והעיקרי בפעולתו ההיסטורית
של אייכמן.
הצבא הגרמני פלש לברית־המועצות.
* בעת כניעת צרפת, חולקה הארץ לשני אזורים — האחד שנכבש על־ידי הצבא
הגרמני, וחלק שני, בדרום, שנשאר בלתי־כבוש. הגרמנים הפרו הסכם זה כעבור שלוש
שנים, כאשר פלשו גם לאזור השני, לקראת האפשרות של נחיתת האנגלו־אמריקאיס
בצרפת.
** היינו, שאחד מסבי־הסביס של הוריה היה יהודי.

האנס פראנק: האיש שהכשיל את ננדינת היהודים סיסקו

במדינה
(המשך טעמת )7

השמן ה מוב חר לבישול
לאפיה, לטיגון ולסלט

זהירים1

תלמידים !
פמודנטייש !

תרשמו עוד היים ל קיי םהחדשל*
קונדנווו עברית ו/או אנגלית

(שני וזודשיש, טעמייש בשביע)
ב״אילפן נרג 0 88 00
המנהל: ח .בר־קמא (קמסינסקי,׳
תל־אכיב 5רחוב גורדו! .5
חיפה ו בבית״הססר יבנזעלח*
רחוב שמריהו לוין .30
מיהשחת !

הוצאת מ. מזרחי
רומן השבוע של
״מועדון הספר הטוב״

ארמון הקרח
מאת עדנה פרבר
״ארמון הקרח״ הנו רומן בלתי
רגיל של ארץ הבראשית אלאס־יקה,
ההולכת ונכבשת על־ידי
בני־אדם שרוח חלוצית מפעמת
בהם.
בעט־אמן ציירה עדנה פרבר ב־
״ארמון הקרח״ שורה של דמויות
בלתי־רג לות ובלתי־נשכדוות
הממלאות את דפי הספר מתח,
ענין ופליאה.
ההפצה הראשית:

מזרחי,

רח׳ אלנבי ,60 טל 64755 .
תל־אביב

משפט בעיתונות הזרה, שהזכיר את המונח
דמוקראט בהקשר כלשהו עם ראש־הממשלה
הישראלי, זכה לקריאות התפעלות. מינהל-
ההסברה גויים כדי להפיץ קטעי קולנוע
על סיורו של ראש־הממשלה ולתקות כתבי-
החצר שנילזז אל המסע, התחרו זה בזה
בהפרחת השערות ותיקוות, פרשנות ורמזים,
שנועדו לשבץ את ביג׳י בכוח במהלכים
הפוליטיים שעושים גדולי העולם בתקופה

אלא שהאזרח הישראלי לא יכול היה
אלא להעלות חיוכים למשמע ההודעות כי
ביג׳י דן עם ראש ממשלת קנדה, ג׳ון די־פנבייקר,
על בעיות קונגו ולאוס, או ל־מישמע
הצהרותיו כיצד להפיג את המתיחות
הבינגוש־ת בעולם. מאמצו של ביג׳י להידחף
למועדון חמשת הגדולים בעולם, ולהשיא
עצות למנהיגי העולם כיצד לנהל
את ענייני מדינותיהם, נראה מגוחך וקומי.
המטרות לא הושגו. מסעו של ביג׳י
כוון להשיג כמה השפעות על הבוחר הישראלי:
0להחזיר
לביג׳י את הילת מגן הדימו־קראטיה.
להוכיח
שגדולי העולם מתחשבים בדעתו.

ליצור את הרושם שהיבטח סיוע
ניכר לישראל בזירה הכלכלית והמדינית
ואם לא יעמוד ביג׳י בראש הממשלה, לא
יתקבל סיוע כזה.
9להגביר את היסטריית המלחמה בישראל,
על־ידי יצירת הרושם שגם ראשי
המעצמות דנים ברצינות על סכנת הכליה
המרחפת מעל ישראל, שדויד בן־גוריון הוא
היחיד המסוגל למנוע אותה.
אם כי לפי הפירסומת הרעשנית שליוותה
את מסע ביג׳י בעיתונות הישראלית אפשר
היה להבין שכל אחת ממטרות אלד, הושגה,
היתד, האמת שונה לחלוטין.
למרות שבחי הנימוסים מפי מארחיו, לא
שכחו העתונאים הקנדיים והאמריקאיים את
פרשת לבון ואת חלקו של ביג׳י בה. במסיבות
עיתונאים המטירו עליו שאלות
בקשר לפרשה זו, ביג׳י התחמק מלהשיב
תשובה באומרו :״זה עניין ישן, שאירע
לפני שבע שנים!״
הרעש סביב המסע היה גדול רק בישראל•
העיתונית העולמית היקצתה לסיור רק
ידיעות שוליים קצרות. פגישותיו הקרובות
של נשיא ארצות־הברית ג׳ון קנדי עם ני-
קיטה כרושצ׳וב ושארל הדגול, הפכו את
מסע ביג׳י לאירוע חסר חשיבות לגבי העיתונות
העולמית.
גם צורת הפגישות של ביג׳י עם מנהיגי
ארצות־הברית, צרפת ובריטניה לא עוררה
כביד. ביג׳י כפה למעשה על אישים אלה
לסבלו על־ידי כך שקבע ביקור בארצותיהם.
כללי הטכס הבינלאומי מחייבים שראש-
ממשלה המבקר במדינה זרה, יערוך ביקור
נימ-סין א׳יל העומד בראש אותה מדינה.
לא סומר על איש. מלבד הצהרות
ידידות ריקית מתוכן, וניחושים של חבורת
כתרלבי החצר, לא השיג ביג׳י דבר בביקורו.
עיד קודם לביקורו של ביג׳י בקנדה,
היו קשרי מדינה זו עם ישראל הדוקים
וידידותיים. ידידית זו לא מנעה מקנדה
לעמיד בראש המונים את מיבצע סיני ב־או״ס
ולהטיל אמברגו על משלוח מטוסי
סילון מדים סייבר לישראל אחרי המיבצע.
גם הידיעות שביג׳י יגלה לקנדי פרטים
סודיים על התעצמיתה הצבאית של רע״ם,
ידוז עמו על הצעדים למניעת הסתערות
מחודשת של עבד אל־נאצר על ישראל,
התבדו.
השיחה בין המיהיג הישראלי הקשיש ()74
לריז הנשיא האמריקאי הצעיר 44 הת־נרלה
על נושאים כלליים וסתמיים וביג׳י
אפילו לא ביקש ערבויות אמריקאיות לסטאטוס
קוד רתזרח התיכון או יוענק לרכישת
נשק בצרפת.
תחת זאת קצר ביג׳י הצלחה בשטחים
אחרים: הוא ביקר בשלוש ערים גדולות
בקנדה, השתתף שם ב־ 12 סעודות חגיגיות,
סקר משמרי־כבוד צבאיים, היה נוכח בשלוש
מסיב־ת־עיתונאים ובשתי הופעות
טלביזיה, חתם 17 פעמים את שמו בספרי־אורחים
רשמיים, הודיע כי לא יחמיץ בעת
ביקורו בפאריס ובלונדון סיור בחנויות הכפרים
כדי לרכוש יצירות פילוסופיות
נדירות.
מחיסר הישגים אחרים, ציינו מלוויו של
ביג׳י כהישג העיקרי את העובדה, שלמרות
סדר עמו הדחוס, הוא נשאר בריא ורענן.
ביג׳י עצמי הצהיר כי׳הוא מתכווו להישאר
כזה גם להקא , .לעיתונאים ששאלוהו מי
יירש את מקומו בבוא היום, הודיע ראש־

הממשלה :״לפי שעד, אני יורש של עצמי.
אני מכיר לא מעט אנשים שהם צעירים
ממני ולא הייתי סומך עליהם למסור בידיהם
את ההנהגה!״

יחסים נזרהביים
הצודר 1ת עג

ג־מ״לטה

.תנין ורהב, שתי הצוללות של צי ישראל,
עגנו במאלטה. על סיפונן, מלבד צוות המלחים,
היה גם אורי דן, כתבו הצבאי של
מעריב, שנשלח לכסות את הפלגת האימונים.
כאשר התרחקו הצוללות מן האי,
נשא אורי דן עימו סיפור מדיני ממדרגה
ראשונה.
השבוע התפרסמה כתבה, באחד העמודים
הפנימיים של מעריב, כאילו היתה בלתי־חשובה
לחלוטין. כתב דן: דום מינתוף,
ראש סיעת הלייבור במאלטה, גילה לו
שהזמין בשעתו את גמאל עבד אל־נאצר
לבקר במאלטה, כדי לפגוש שם שליחים
ישראליים רשמיים. עבד אל־נאצר נענה להזמנה
ונותר רק לקבוע מועד לפגישה.
ההזמנה נמסרה ב־ ,1956 לפני מיבצע סיני.
מינטוף היה אז ראש ממשלת מאלטה, וכמו
המארשל טיטו וג׳ואהרלאל נהרו, סבר כי
יש לעשות משהו לחיסול הסיכסוך היש־ראלי־ערבי.

סובן־גדסע. הנסיון הוחנק באיבו.
המושל הבריטי של האי קרא אליו את מיני
טוף, הודיע לו כי לונדון לא תתיר ביקור

תמונה אחת היד, בה כדי לעורר עניין
מיוחד בארץ. היה זה תצלומה של יהודית
ויינר 21 ישראלית לשעבר, תושבת אשקלון.
ספק
אם נימצא תושב אשקלוני אחד אשר
לא זכר את יהודית מן הימים בהם התגוררה
בעיר הדרומית. רבים מהם אף ידעו
כי ע:רד, לא היד, מזהיר כמעמדה הנוכחי.
יהודית, שנולדה בה־נגרה, לא זכתה
לילדות מאושרת. בהיותה בת תשע, נפטרה
עליה אמה. היא עזבה את אביה ואחיה
הקטן ממנה בשנה, נסעה ללמוד בשווייץ.
אביה, שעבד אז בשרות הממשלה ההונגרית,
נתבקש לצאת בשליחות מיוחדת. הוא
נטל את סכום הכסף שקיבל לצורך זה,
נימלט, עם בנו לצרפת, כשהוא עובר דרך
שוזייץ ולוקח את יהודית איתו. בפאריס
פתח לו חנות לבגדי־גברים.
כבית־סכ-ר המיסיון. שוב ניקלעה
יהודית לסביבה חדשה. אך כישרונה ב
יהודית
ויינה -כבלה
הילולה באשקלון

יהודית ויינר -כמלכה
הילה בפאריס
של עבד אל־נאצר באי. מינטוף לא ידע
זאת אז, אולם בריטניה היתה עסוקה בהפיכת
האי לבסים־המוצא לפלישה לאיזור
תעלת סואץ .״על מינטוף להבין,״ נכתב
במיברק סודי מלונדון ,״כי אינו סוכן־
נוסע לענייני השכנת שלום.״
קל להבין את האינטרס האנגלי. זה עתה
אולצו הבריטים לפנות את בסיסיהם במצרים,
ואילו מעבר לאופק כבר ביצבץ משבר
מסביב לתעלת סואץ. אובדן מצריים העמיד
בסכנה את שרידי השלטון הבריטי בירדן
ובעיראק. לונדון ידעה כי שלום ישראלי־ערבי
היה דוחק אותה לחלוטין מן המרחב.
היא יעדה לישראל תפקיד של כלב־שיסוי,
אשר ישוסה בעבד אל־נאצר ברגע המתאים
ללונדון. על כן קטלו את תוכנית מינטוף.
מן הסתם, היתה הפגישה בכל זאת מתקיימת,
אילו הראה הצד הישראלי עניין בד— ,
אם לא במאלטה, במקום אחר. אלא שב־ג׳י
ונעריו לא היו מוכנים לכל הידברות אפשרית.
הם ראו את עצמם כשליחי המערב
במרחב, ראש־חנית נגד התנועה הלאומית
הערבית. הם כבר גמרו אומר מזמן להנמיך
את ראשו של עבד אל־נאצר, מתוך אמונה
שהסיבוב השני — שנודע כמיבצע קדש —
יפתיר את ישראל מן הצורך לשבת ליד
שולחן־הדיונים מול מנהיג ערבי בעל כוח.

דרכי אדם
מלכ ת האיים
תחרות מלכות היופי, שנערכה לפני
שבועות מספר בפאריס, העשירה את העולם
־׳בקבוצה ־נוספת של יפהפיות מוכתרות,
אשר תמונותיהן הופצו לעיתונות העולמית
והגיעו השבוע גם לישראל.

לימוד שפות עמד לה. היא התאקלמה מהר,
המשיכה את לימודיה בבית־ספר צרפתי.
רק לעובדה אחת לא יכלה יהודית להסתגל•
אביה נשא לו אשד, שנייה, קרובת-
משפחה, שהתאלמנה אף היא. המריבות
בין הבת והאם החורגת הלכו ותכפו, ולאב
לא נותרה ברירה אלא לשלוח את בתו
מן הבית .״תסעי קצת לישראל,״ הציע לה.
יהודית קיבלה את ההצעה. היא הגיעה
לישראל, ניכנסה ללמוד בבית־ספר המיסיון
הצרפתי ביפו.
גם במקום זה לא החזיקה מעמד אלא
חודשים מספר .״אלה לא חיים ב שבילי...״
אמרה יהודית, אשר מלאו לה אז 16 שנה.
היא עברה לגור אצל דודתה, באשקלון,
למדה, אגב כך, עברית באולפן. לעבוד לא
רצתה, העדיפה לבלות את הזמן בערבי
ריקודים במלון עי־אשקלון, מקום שם הכירה
באחד הימים קצין־צבא־קבע צעיר בשם
יצחק איזיק, לו נישאה לאחר חודשי הכרות
קצרים.
מן הבאר לאונייה. חייהם הספק-
מאושרים של בני הזוג לא נמשכו ומן רב.
יהודית, שאהבה את הבילוי ואת חיי־הרגע,
לא הסתגלה לאורח חייו של בעלה, בן
למשפחה ותיקה ומכיבדת באשקלון —
המרצה כיום, אגב, מאסר צבאי של 35
יום על עבירה של אי־התייצבות — העדיפה
לצאת עם גברים אחרים עוד בימי
נשואיה. כעבור שנתיים התגרשה מבעלה,
כשהיא משאירה לו את בנם בן השנה.
שוב חזרה יהודית ׳לתל־אביב, התקבלה
לעבודה כמארחת בחברת נסיעות. היא
החלה מרבה לבקר בבארים, הפכה אחת
מלקוח ־תיו הקבועים של באר .63 סיפורים
על אורח־חייד, התל־אביבי הפכו לנושא־קבע
ברכילות תושבי אשקלון.
בוקר אחד ארזה יהודית את מזוודותיה
ומבלי להודיע לאיש, חזרה לצרפת. תודות
לשפות הרבות בהן שלטה, נתקבלה לעבודה
במשרד תרגומים בפאריס. ימים מספר לפני
התחרות, כתבה לדודתה מיכתב בו סיפרה
על התרגשות רבה האופפת אותה, לרגל
מאירע מסויים העומד להתרחש. מה הוא
המאורע המיסתורי — זאת לא ציינה.

העוגס מזח מ12

משהופיעו• תמונתה בעתונות הישראלית
תחת הכותרת — מיס פאריס, נפתרה התעלומה
בחלקה. כיצד הצליחה יהודית להערים
על תקנון הבחירה, האוסר השתתפותן
של נשים נשואות בתחרות — זאת
עדיין אין איש יודע. מיכתבים שנשלחו
אליה לצרפת, לא זכו למענה.

פרשת שפאק

קו״ן התרו קטף את חבצלת ומת־השווו

איןכמו ׳13

3ר• רחמים

לשנה וחצי היה זקוק שופט השלום הראשי
של תל־אביב, יעקב סגל, כדי לברר
את המשפט. חמישה אנשים עמדו לפניו,
מואשמים ב־ 25 סעיפים של לקיחת־שוחד
או תיווך במתן שוחד.
החמישה: ראש מינהל יפו, אריה שפאק,
ראש מחלקת הפיקוח שלו, שמחר, לאהר,
פועל־מתווך בשם רפאל אלג׳ם, בעל משרד
לכתיבת בקשות, בשם משה דואר, וחנווני
יפואי, בשם אלי לזר.
השבוע השמיע השופט את פסק־הדיז.
דואר זוכה, לאהר נידון לחמישה חודשי
מאסר׳ אלג׳ם לחודש אחד ולזר לארבעה
ח דשים. שפאק, הנאשם מספר אחד׳ נידון
לעשרה חודשי מאסר. מתוך 17 סעיפי
האשמה שהוגשו נגדו זוכה ב־ , 11 הורשע
בשישה.
7$ה מ די נ ה. כה היו שישה מיקרים
אלה? אחו התבסס על הלוואה בסך 400
לירות׳ שניתנה — בצ׳ק — לשפאק, על־ידי
מכרה בשם מלכה זלוצ׳ובר. האשד״ שהובאה
כעדת תביעה, חזרה והדגישה כי
היתד. זו רק הלוואה, וכי שפאק החזיר לה
את הכסף. היא הקפידה לציין, כי במשטרה
לחצו עליה ארוכות להודות ששילמה שוחד,
אולם היא סירבה לעשות זאת. העניין
היחידי שיש לה עם עיריית תל־אביב יפו
לא היה בסמכותו של שפאק, והוא לא
התערב לטובתה. השופט החליט כי אינו
מאמין לעדה.
חמש ההרשעות הנותרות התבססו על
עדותו של עד המדינה, אשר פרץ, שכיהן
מקודם כפקיד מחלקת הרשיונות במינהל
יפו. הוא העיד כי שפאק קיבל סכומי־שוחד
שונים, הנעים בין 87.5ל־ 200 לירות.
מיהו פרץ זהי על־פי עדותו שלו עצמו
במשטרה ובבית־המשפט, הריהו זייפן, גנב,
מוציא כסף בטענות שתא, מקבל־שוחד ושקרן.
השופט עצמו אמר עליו :״הוא אשר
היה הרוח החיה, המפעיל והעושה העיקרי
בכל ענייני השחיתות שוכנעתי שהיה
רחוק מלהיות כליל היושר — נוסף לעיס־קות
השוחד.״ השופט אף פסל את עדותו
ב־ 11 סע־פי־אישום נגד שפאק, משנתגלה
כמעליל־שקר.
מן הרגע הראשון טען שפאק כי פרץ,
שעבירותיו נודעו למשטרה, זכה לחסינות
מפני תביעה משפטית — בתנאי שיעליל על
שפאק עלילות שקר. דבר זה בא לסלק את
שפאק הצ״כי מן התפקיד הרם, במנגנון
העירוני שזה עתה נכבש בידי מפא״י
בבחירות.
החליט רלחום. על סמך דבריו של
פרץ זה, הרשיע השופט את אריה שפאק.
האומנם מהווים דברים אלה אסמכתה מספקת?
על כך יצטרך בית־המשפט המחוזי
:להכריע, כאשר יתבקש לשמוע את עירעורו
של שפאק.
לפני השמעת גזר־הדין, ניתנה רשות הדיבור
לפרקליטו של שפאק, עירך־הדין אריה
רוזנבלום. הוא הכריז :״״הוריתי על־ידי הנאשם,
הנמצא עדיין תחת הלם פסק־הדין,
להודיע, שכל עוד תהיה נשמה באפו ותיוותר
טיפת דם בעורקיו — הוא יילחם
לחפותו מפשע. הוא מצהיר כיום, כפי שעשה
במשך הזמן, שהוא חף מפשע נהוג
בשלב זה לבקש רחמים הנאשם הורני שלא
לבקש שום רחמים. הוא יערער על פסק־הדין•״
האיש
שהוביל את שועלי שמשון בקרב,
במלחמת העצמאות, החליט ללחום, גם הפעם.

עת1נ1ת

מ * ב ק עי־ האינפויימציה
פרשת השבת השחורה של הרביעי בפברואר,
היום בו הדיח מרכז מפא״י את פנחס
לבון מתפקידו כמזכיר ההסתדרות, התעוררה
השבוע שוב — הפעם בבית־המשפט.
בשני משפט־ם, הקשורים במה שאירע באותה
שבת בתיאטרון אהל וסביב לו, תפס העולם
הזה מקום מרכזי.
בפני שופט השלום התל־אביבי, עזריאל
גרשוני, החל להתברר משפטם של שמונה
צעירים הנאשמים בהתקהלות בלתי־חוקית
(המשך בעמוד ) 14
! -העולם הזח 1237

כ כ דו דו ת ה
ף• אנגליה גמדית חשיבותו של אדם
| ״ בכך, אם זכה או לא זכה להיכלל
ברשימת המוזמנים למסיבת־הגן השנתית,
אצל המלכה. בארצות־הברית נמדדת החשיבות
לפי הענקת ההזמנות למסיבת ההשבעה
של הנשיא בבית הלבן. בישראל
הוענק תואר החשיבות השבוע למי שקיבל
הזמנה לחתונתו של עמיקם גורביץ.,
אין זה צחוק, אלא עובדה: הזמנות
לחתונתו של עמיקם נמכרו בכסף טוב,
בשוק השחור. אומנם למקום טכס הנשואין
עצמו, בו נשא עמיקם אשה לפי כללי
הדת והמסורת שטרם נימצא להם תחליף,
אפשר היה לחדור בלי כל קושי. החופה
שנערכה קבל עם בבית החינוך התיכון,
ליד גן־מאיר, ושקודשה בידי הרב הראשי
לצה״ל, אלוף מישנה שלמה גורן, עברה
ללא שום תקריות. אולם חגיגת־הנשואין
האמיתית, לפי כללי הבוהימה הישראלית,
נערכה. רק כעבור שלושה ימים, בבית המרחץ
התורכי, בשטח הגדול ביפו, שהפך
לאחרונה למועדון החמאם.
אילו היה עמיקם גורביץ׳ מתחתן כמה
פעמים בשנה, היו כל בעיות המדינה, בכל
שטחיה, נפתרות מאליהן. כי חתונתו היתד,
המקום היחיד בו אפשר היה לראות את
משה דיין לוגם יין לצידו של לוי יצחק
הירושלמי, יד ימינו של לבון; את חנה
רובינא ואהרון מסקין רוקדים הורה יחד
עם שחקני הקאמרי; ואת כדורגלני שימשון
מגישים קבאב, שישליק, חומוס ומשקאות
חריפים לכדורגלנים ממכבי והפועל תל־אביב,
מסקצית הכדורגל של נס־ציונה וקבוצת
נסית.
בשעות הראשונות של הלילה היתר, אומנם
חרדה קטנה. במקום היו האורחים, היו
המארחים והיה החתן, אולם הכלה היתה
בבחינת נעלם, כמו בחידון תנכ״י. יעקב
אגמון, מנהל הקאמרי, ואיצ׳ה ממבוש,
מוכתר עין־הוד, שייצגו בכניסה את החתן
עם צילינדרים וסרטים אדומים ואספו את
צלחת העץ שהביא במתנה אלוף חיים בר־לב,
מפקד גייסות השריון ואת פרוכת
החלה הגדולה שהביא מנהל היכל התרבות,
עודד אבישר, היו כבר במצב מאוד לא
נעים :״אוי לאותה בושה!״ צעק ממבוש,
״האמת המרה היא שיוסיפון ברח עם
הכלה לחיפה!״
ואומנם, חדי־העין הבחינו שזאב יוסיפון,
שייצג את הכלה יחד עם שמואל בונים,
לא נראה בשטח. כולם נשמו לרווחה כש־בשעת
חצות החזיר יוסיפון את הכלה,

כשהיא

מוקפת

תזמורת גדולה

וצוהלת.

פתיחתוש7

ע מי ק ם

^ ז, רק א ז, התכנסו המוזמנים בצל
אכיפתו הקמורה של החמאס, שם החל
הטקס. על הבמה, מתחת לסיסמה ענקית:
״כוחנו בליכודנו״ ישב החתן על כיסא רם
ונישא, כשלצידו טובה פרפלוצ׳יק מרמת-
השרון, המיועדת להיות כלתו, ומסביב חבר
השושבינים חבושי הצילינדרים שהציגו את
המחזה הישראלי המקורי ביותר:
ליל הפתיחה שד ע מי קםגורכיץ׳
מערכה ראשונה:
תרועת חצוצרה.
ב גי מין גלאי: רבותי, בשם שר הפריון
והחקלאות אני מברך את החתן
והכלה ואת הנוכחים! יפתח יוסיפון.
דן ב ן ־ אמוץ: הוא פותח מהר מאוד.
יו סי פ ץ: ברשות חנה רובינא, הגברת
הראשונה, מלכת השמחות בישראל, אני
רוצה לברך את החתן והכלה. עמיקם! שבע
שנים עבדת כדי להשיג סוף־סוף את טובה.
דע לך מה מוסרים לך
כן ־ א מו ץ: הוא כבר שמע את זה בחזרה,
תדבר לקהל.
מסיפון: אני אדבר עכשיו בשבחה של
הכלה ובגנותו של החתן. אתם עדים שמוסרים
לעמיקם כלה נאה וחסודה, לעיתים
רחוקות רואים אותה במרזחי קליפורניה,
ולהבדיל אלף הבדלות, בכסית. צנועה ויו־שבת־בית.
נטפל אליה מנוול, שמקלקל כל
מילה טובה בתנ״ך. למה מגיע לו — אינני
יודע. אנחנו את טובה לא נמסור לאיש הזה!
כן ־ א מו ץ: צד הכלה גמר בהשמצות
עלובות. זה כל מה שאתה יכול לעשות,
יוסיפון?
יוסיפון: יש לי עוד להוסיף כהנה
וכהנה !
כן ־ א מו ץ: תוסיף בעיקר כהנה!

הכלה טובה פרפלוצ׳יק לחתן עמיקם נורביץ׳.

זאת מהות. ואת זה נמסור לשירותים לצרכים
פרטיים של איזו גברת פרעפלוצ׳יק?
אין לי שום דבר נגד שום גברת. אני
מוכן למצוא לכלה חתן כימעט נחמד כמו
עמיקם.
כן־אמוץ: עמיקם שייך למדינה!
ממבוש: עמיקם שייך לכמה מדינות!
רבותי העסק הזה הוא בסך הכל עניין של
חמשת אלפים ל״י בכתובה. אני רוצה
להקים ליגה לשיחרור עמיקם גורביץ׳ מן
העול הזה, שהוכנס אליו באופן בלתי־

רלבאנטי.
כן־אמוץ: זה בא בחשבון. יכולים לשחרר
אותו, אבל מה נעשה איתו אחר־כך?
ממבוש :״אני רוצה לספר לכם ש
הייתי
אינקוגניטו בחופה שלו, למרות שהגנו
לי גהלשח רו ר גו ר בי ץ ,
עליה קולונלים מדרגת אלוף־מישנה ומעלה.
אני בעצמי ראיתי, כמו בחוזה מינכן,
מערכה שנייה.
שקולונלים הכריחו אותו להגיד שהוא מקא
י צ׳ הממכוש: אם היו לי דברים דש אותה. העניין הוא רק כספי ואני מקזזה
להגיד בגנות הכלה, לא אגיד אותם. אני
לשחרר את עמיקם עוד הערב.
מוכן למסור לה חתן די נחמד, אבל לא
בן־אמוץ: מבקשים בזה למנות דיינים.
כמו עמיקם. עמיקם זה מוסד, זה לא בן־ אני מדגיש, דיינים בד׳ ,שיקבעו אם יש
אדם פרטי.
מקום להתמסרות הדדית בין עמיקם וטובה.
כ ן ־ אמוץ: עם יוסיפון היה מתחתן עם
(בוחרים שלושה דיינים ובפניהם מציגים
עמיקם, זה היה מוסד מתחתן עם מוסד.
הצדדים טענות ועדים).
מ מ בו ש: יש מוסד ויש מוסד. עמיקם
ממבוש: אני רוצה להגיע לפשרה.
יוסיפון: אתה מוכן לשלם לילד אוניברסיטה?״
בן־אמוץ:
אל תשכח שהילד לא נולד
ויוסיפון כבר לא אדם צעיר. האם יש מישהו
שמתנגד לנשואין?
(על הבמה עולה מינה צור, אשתו של
בומבה, בחודש השמיני להרימה)
כן־אמוץ: זאת סיבה קטנה אבל מספקת
כדי שהנשואין יתבטלו.
לוי יצהר, הירושלמי: בהזמנה שקיבלנו,
יש משום הוצאת דיבה והוצאת שם
רע. נאמר שם שהכלה היא בתולה מהוללה.
כיצד נעשתה הבדיקה?
יוסיפון: אני מודיע שלא היתה לי יד...
בך־אמוץ: תודה רבה! זר, הכל!
בעצם, זאת היתד, שגיאה מצד עמיקם
לכתוב בתולה מהוללה. מהוללה, סימן
שכולם יודעים שהיא בתולה.
הדיינים מוציאים פסק דין: בית־הדין
מחייב את עמיקם לעבוד שלוש שנים ברציפות
על תאומים ואת טובה לשלם מזונות
לילדים. כן מחייב בית־הדין את שאול ביבר
להתרחק לחלוטין מהחתן והכלה ולהכפיל
את הכתובה עד לסך עשרת אלפים ל״י.
אפילוג:
הקהל רוקד. זאב יוסיפון מנסה להקריא
קטע מספר עתיק הדן בהילכות צניעות.
הוא ניסה לעשות זאת בחתונתו של איצ׳ה
ממבוש. הקהל סירב לשמוע. גם הפעם,
לא עוזר. הקהל בשום אופן לא מוכן להק|
ף 1 1 \ 1ן מגיבים החתן והכלה על טכס הנשואין ההיתולי שנערך לכבודם במועדון שיב. יוסיפון יורד מדוכדך אך מלא תקווה.
1י*.י 1ו 1החמאם ,־שם היו ־התנגדויות׳ רבות לחתונה, שהוסרו אחרי ויכוחים רבים. אולי בחתונה של שאול ביבר יצליח להקריא
את הקטע.
משמאל לזוג נראה איצ׳ה מסבוש, דובר הכלח במאורע זה ומוכתר כפר האמנים עין־הוד.

האיש שנוח מכלא ומרה ונתפס-מה הפו אותו לפו

נחמן
ף יידת משטרתית נעצר־ ,ליד הצן
טלבות כביש הטייסים־לוד. השוטרים
קפצו מתוכה. מתחו במהירות, לרוחב הכביש,
מחסום של ברזל מתקפל. לרגלי
המחסום פיזרו מסמרים גדולים. אחר־כך
בדקו את נשקם, הציבו את השוטר אריה
לוי בתצפית קדמית, וישבו להכות.
הם חיכו לשני האנשים המבוקשים ביותר
במדינת ישראל באותו ליל חמישי שעבר:
נחמן פרקש וטומי בליץ. רק שלוש שעות
לפני כן הצליחו השניים לברוח. מבית־הסוהר
ברמלה, והפקודה שהוציאה את השוטרים
ממיטותיהם היחד :,לתפוס אותם
בכל מחיר !
מחוגי השעון התקרבו לחצות. השוטרים
ישבו ושוחחו ביניהם. לפתע נראה מתקרב
מכיודן חולון אורו הבודד של אופנוע. לוי,
במארב הקדומני, הספיק רק לראות את דמותו
המזוקנת של הנהג ואת צללית הגבר
השני, שנסע בסירת האופנוע. הוא צעק
לאנשי המחסום :״הוא בא! הוא בא! פרקש
מתקרב!״
האופנוע דהר קדימה. לפתע הואר המחסום
בקרן־האור של האופנוע. הנהג ניסה,
בקדחתנות, לעקוף את המחסום, אך המסמרים
היו בעוכריו. שלושת הגלגלים התפוצצו
והרכב סטה הצידה בחוזקה. אל תוך
התעלה.
למשך שניות קפאו השוטרים במקומם.
הם התנערו מתדהמתם רק כאשר התרוממה
דמות אפילה מתוך התעלה, נבלעה בתוך החשיכה
הגדולה.
הסמל שמחוני, האחראי על החוליה, כיוזן
את אקדחו לעבר הבורח והריק את מחס־ניתו.
אך הדמות המשיכה לרוץ .״לפתוח
באש!״ קרא שמחוני. אנשיו, שידעו כי
הפקודה היתד, לתפוס את הבורחים בכל

מחיר, לחצו מיד על הדקי העתים שלהם.
רק לאחר מכן התקרבו אל האופנוע ההפוך.
בזהירות, כשנשקם דרוך ומכוון, ניגשו
אל הדמות השרועה על האדמה .״הרם
את הידיים!״ ציוו השוטרים. נחמן פרקש,
פניו עטורים בזקן עבות, התרומם. לא אירע
לו דבר, מלבד פצע בירכו השמאלית. מאוחר
יותר נכתב כי היה זה פצע מכדור;
אך למעשה נפצע בהתהפך האופנוע. הוא
הושם מיד באזיקים, נלקח למטה המחוז.
חופשתו הבלתי־חוקית של נחמן פרקש
ארכה בדיוק שלוש שעות ורבע.

באגט יוצאת למלחמה
ך* יה זה נסיון בריחתו המוצלח השלישי
| | של נחמן פרקש, מידיה של המשטרה.
באותו הערב, שעה שכל אסירי רמלה התרכזו
באולם הקולנוע לראות את באבט
יוצאת למלחמה, החליטו פרקש ובליץ לצאת
לחופש. פרקש ובליץ — השפוט למאסר
עולם על רצח המהנדס פיאטלי בקולנוע
צפון, התגנבו אל המסדרון המוליך לחדרי־הרופאים.
במברג
שהיה בידם פתחו את חדרו של
רופא־השיניים ונעלו אותו מאחוריהם, כשהם
מבצעים את כל מעשיהם בדממה ובחשיבה.
הם התקרבו אל החלון המסורג,
החלו לנסר אותו בעזרת מסורים שהתקינו
משתי משוריות שבורות מורכבות על
כפיסי עץ. לאחר שעה ארוכה של עבודה
מאומצת, היו הסורגים מונחים לרגליהם.
פרקש הוציא את ראשו מבעד לחלון:
״הכל בסדר,״ לחש לטומי בליץ קצר־הראייה
והמרכיב משקפיים.
פרקש יצא מבעד לחלון אל החצר הפנימית,
מיהר בריצה אל הבניין שהקיף אותה.

הם עזרו האחד לשני לטפס אל גג הבניין,
אחר קפצו מגובה של ארבעה־וחצי מטר
אל החצר החיצונית. עכשיו הפרידה רק גדר
אחת בינם לבין הכביש החיצוני. הם פתחו
בצבת את גדר־התייל ומיהרו להתרחק בריצה
מבית הסוהר.
רק תשעים דקות לאחר שנעלמו, הרגישו
הסוהרים בחסרונם, ושעה שניתנה האזעקה
במשטרת תל־אכיב ושוטרים הוצבו
סביב העיר במחסומיהם, כבר היו שני ה־בורחים
במקום מחבואו הישן של פרקש
בחולון, כשהם מחליפים את מדי האסיר
שלהם בבגדים אזרחיים.
״הם מכירים את המקום,״ אמר לפתע
פרקש ,״בוא נסתלק מפה ונתחבא בתל־אביב.״
השניים
יצאו מהצריף, כשבכיסם סכום
של 500 לירות שהיה טמון שם, נסעו
באופנוע גנוב לכיוון תל־אביב, עד שנתקלו
במחסום.

מדוע

ברח<׳

לוש שעות לאחר שהצליח להימלט,
\1 /הניחה המשטרה את ידיה, שוב, על
האדם שהיה, שלושה חדשים קודם לכן,
סיוטו הכבד ביותר של המדור המרכזי לעיקוב
ולבילוש. במשך ארבעה חודשים
הצליח האדם המבוקש ביותר במדינה לשים
ללעג ולקלס את כל חוקרי, בלשי ושוטרי
משטרת ישראל, כשהוא מסתובב בארץ
כולה בחופשי, מאלץ את המשטרה להציע
לו הצעות מהצעות שונות — ובלבד שיסגיר
את עצמו. לבסוף הצליחה זו לתפסו,
עקב הלשנת אחד מאנשי העולם התחתון.
מה הניע את נחמן פרקש להימלט שלוש
פעמים מידי המשטרה? האם קיווה גם
הפעם להסתובב בארץ עד שיצליח לצאת
ממנה? או שמא היתד, לכך סיבה אחרת
לגמרי.
פרקש עצמו נתן את התשובה :״אני
רוצה שיטפלו בי טיפול פסיכיאטרי!״ חזר
ואמר לתופסיו.
לא היתד, זו התשובה היחידה. במשך
השנים האחרונות, וגם לאחר בריחתו האחרונה,
טען נחמן שהוא חף מפשע, שהרשעתו
בשוד תנובה — עליה נידון לחמש
שנות מאסר אותן הוא מרצה כעת —
בטעות יסודה. הוא גם מכחיש את הפשע
השני, שהמשטרה הדביקה לו .״אני לא האיש
שביצע את השוד בשדרות חן,״ טען
בכל הזדמנות.
האיש הטוען דברים אלה הינו אדם שבור
ורצוץ, בן למשפחה טובה וישרה, שהגיע
בדרך־חיים מיוחדת אל ספסל הנאשמים ואל
בית־הסוהר. מה היתר, דרך חייו של הבורח
המפורסם ביותר במדינת ישראל?

״העיניים שדי!״

פוקש הנער בהתחלת דוו חייו

ף חמן פרקש גדל במזל רע. מזלו זה
^ נולד עימו ולייזר, אותו כל ימי חייו.
בילדותו ובבגרותו, בבית הוריו ובמוסדות
לימודיו, בכל מקום אליו הגיע — נתן
סימן־היכר זה את אותותיו והטביע בלבו
את הרגשת הנחיתות והדיכאון.
נחמן נולד להוריו, משה ובת־שבע פרקש,
לפני 25 שנים. הוריו עלו מהונגריה, זמן
קצר לפני לידתו, ונחמן היד, הצעיר בבנים
והצבר היחידי שבהם.
המשפחה ידעה ימים טובים בחוץ־לארץ,
אך בארץ התגוררה בדירה קטנה בת חדר
וחצי ברחוב מירון, בין שכונת שפירא
ושכונת־התיקווד, התל־אביביות.
הוריו נאלצו לעבוד, שניהם כאחד, על
מנת לפרנס את המשפחה הגדולה בת שש
הנפשות. הבן הצעיר היה נתון, רוב היום,
להשגחת האחרים, או אף הסתובב בלי
השגחה מיוחדת. למרות עבודתם הקשה
ומצבם הדחוק, שמרו ההורים הדתיים־אדו־קים
על נקיון ביתם והשתדלו לתת לבניהם
תנאים טובים לגדול ולהתפתח בהם. אומנם
לא היה בכוחם לתת לנחמן את אשר רצו
לתת לו. אולם, מאחר והיה הצעיר באחים,
פינקו אותו שני אחיו ואחותו ונתנו לו
כימעט כל מה שרצה וביקש.

בני עקיבא

היו התחנה האחרונה ש
פרקש לפני שניכנס לעולב
בתמונה נראה פרקש כפי שהצסלם עבור תעודת־החבר

הרע

א/עיז

0ן ר

11׳ 1י*

||/ו ד | ז | ״1ן1 1 1י׳ * 1לקרוביו, שלח פרקש על
״ / 1י 0 1גלויה. אותו זמן שוחרר
ברשיון מיוחד, ליתרת מאסרו, יצא את הארץ בידיעת ה1
ילדותו המוקדמת של הצעיר עברה עליו בחצרות
שם התרוצץ בהברת ילדי השכונה, טיפס על עצים, נשרג
חפירות ובילה בנסיעות על קרוניות מסילת־הברזל
החרושת הסמוך לביתו. בכל התנהגותו, לא היה שונה מ
ילדים אחרים בשכונתו. אך באמצע תקופת ילדותו המ
של הילד בן השש, קרה הראשון בשורת המיקרים, שד,ב׳
נחמן ליאושו הנוכחי.
שעה ששיחק עם חבר, ליד בניין חדש שניבנה אוו
באחת החצרות, נטל החבר חופן סיד מבור שליד הבניין
ליכו לכיוונו של נחמן. נחמן תפס את עיניו בידיו והחל
״העיניים שלי! העיניים שלי!״
הרופא, אליו הובל הנער, חבש את עיניו .״הוא לז!
לראות הרבה זמן,״ אמר .״אם בכלל יוכל לראות, אי־פן
במשך חצי־שנה שלאתר מכן היה נחמן עיוור, וכל
השכונה היו נדים בראשם למראה תמונה שחזרה ונ
מדי יום: אחיו או אחותו של נחמן מובילים אותו בעגלה
אל הרופא, כדי שיקבל את הזריקה היומית שלו.
כך, במשך שישה חודשים תמימים. הנער הצעיר, שהיז!
מבין שלושת אחיו והנימרץ מכולם, נאלץ לשבת כחיה מ
בבית, בלי יכולת לצאת ממנו לבדו. אף להציץ החוצ^י
לא יכול היה.
מה עבר באותה תקופה במוחו של הילד הגדל? אילו
שבות מייאשות הגה? הוא לא סיפר על כך לאיש. הוא
לבדו, בחשכת העיוורון הארוך, ולא שיתף איש בחוויה ר,ן
אולם, אין ספק שכבר אז נבט בו זרע ההתרחקות וחוסר״ז

מבוקש? מדוע נמלט שלוש
שנועד להצמיח את נחמן פרקש הנוכחי,
אשר אינו מסוגל להסתדר בחברת בני־אדם
רגילים.
נחמן פשע.
נועה.

גב שבור

פעמים1

השמה את הדגש על החינוך החברתי ההדוק
והקשר הרב בין חבריה.
נחמן היה שבור לאחר עזיבת התנועה,
הוא היה משוכנע שלא יוכל למצוא לעולם
את מקומו בחברה של אנשים הגונים ונור־מאליים.
הוא חיפש, ומצא, חברה אחרת.
ליד ביתו, ברחוב לבנדר״ היה מקום הריכוז
של נערים מסויימים שהפכו, מאוחר
יותר, לשם־דבר בעולם הפשע הישראלי.
הבולט ביניהם היה ישראל חרבון, היושב
כיום בתל־מונד, שפוט למאסר עולם.
הם היו מתאספים ברחוב לבנדר״ השכן
לרחוב מירון, ומספרים איש לרעהו ולחברו־תיהם
על עלילות גבורותיהם ומעשיהם, על
הסחיבות ור,גניבות הקטנות, על הקטטות
והסידורים למיניהם. נחמן, שהיה צעיר מהם,
היה מקשיב שעות ומעריץ את הגיבורים
הקטנים מחבורת רחוב לבנדר .,הוא ראה
בהם את התגשמות כל שאיפותיו להתגבר
על רגשי־ד,נחיתות שרחשו בו, קיווה להיות
באחד הימים, חלק בלתי־נפרד מן החבורה.
בינתיים היה צעיר מדי והם לא קיבלו
אותו עדיין אל תוכם. על כן חיפש נחמן
חברים אחרים. הוא חזר אל החיות שלו.
באותו זמן גילה את ראשית אהבתו לשני
דברים, היקרים לו גם כיום: החיים החקלאיים
בכפר; וקסמו של הים.
הוא הפציר בהוריו שילכו איתו למושב.
אביו, שאהב אותו מאוד, היה נכון ;היענות
לו ולצאת למושב; אך צורת החיים
הקשה הרתיעה את אמו של _ן חמן והתוכנית׳
שעמדה כבר על סף הביצוע, בוטלה.
לנחמן נותר הים. מדי יום, כמעט, היה הולך
לים, יושב שם שעות ומסתכל אל המים
הגועשים, אל הגלים המכים בקצף.
חבריו של נחמן, איתם בילה את השעות
הפנויות מהשיעורים ומהים, הדאיגו את האב•
הוא הזהיר את בנו, התחנן בפניו
ואיים עליו — אך כל אלה לא עזרו. נחמן
לא עזב את חבריו הנודעים־לשימצה, בילה
איתם את מרבית שעותיו הפנויות.

ףערבפסח של אותה שנה הורידו
ממנו את התחבושות. כל המשפחה ישבה
ליד שולחן הסדר. נחמן פרץ בקריאת־שימחה
:״אני רואה, אני רואה אתכם!״
אמו הבוכייה חיבקה ונישקה אותו. הנער
הסתכל בשימחת הגילוי־מחדש של העולם
המואר. ראייתו לא היתד, עדיין מלאה והוא
ראה הכל במטושטש, אך אפשר היה שוב
לחשוב על חיים נורמאליים, חיים שיתנו
לילד להיות נער ואיש ככל האנשים.
הדבר לא ניתן לו. מיד, כשהחל לראות,
חזר נחמן לשכונה על מנת לכבוש לעצמו
את העולם שהוא אהב: העצים והחפירות.
באותה תקופה בנו גדר לבנים גבוהה, על
מנת להפריד בין מסילת הברזל של ביתד,חרושת
לבין בתי הרחוב. בנייה גדולה כזו
היתד, למרכז מישחקי־הילדים• נחמן ניסה
לטפס על הקיר — הגבוה מכולם. הוא
רצה להוכיח לעולם ולעצמו כי העיורון
לא שינה אותו. הוא טיפס על הקיר,
נפל ממנו ושבר את גבו, רגל אחת
ועצם הלחי, סבל מזעזוע מוח. במשך שלושה
חודשים היתד, מחצית גופו נתונה בגבס.
עצם־הלחי השמאלית נשארה שקועה
עד היום.
אם היה נחוץ משהו נוסף, כדי לשבור
לחלוטין את הנער הצעיר, היתד, זו השכיבה
במעטה הגבס. כעבור שנים רבות
כתבו הורי נחמן מאמריקה, לשם היגרו
לאחר המשפט על השוד בתנובה :״יכול
להיות שהעניין הזה, של זעזוע־המוח, גרם
לכל העניינים. כנראה שהוא שהביא לכך
שנחמן נהיה למה שנהיה.״
אבחנת ההורים אינה מדעית, וגם מדע
הרפואה אינו מסוגל לקבוע בבטחון מלא
כי אומנם הזעזוע הוא שגרם להפרעות הנפשיות,
שהובילו את נחמן לדרו הלא׳
המעצר הראשון
ישרה. אך אין ספק, שאותה הינתקות כינד
ץ* אשר סיים הנער את בית-הספר
עט־מוחלטת מן העולם, שארכה קרוב לשנה
העממי, רצה אביו להרחיקו מהבית,
שלמה, השאירה צלקת עמוקה בנפשו הרגי׳
שר, של הנער. צלקת זו שוב לא נתנה לו רשם אותו בפנימיה הדתית כפר אברהם
לחזור ולהיות אותו נחמן מלפני התאונות. שליד פתח־תיקווה. אך שם כבר הרגישו
שנחמן אינו יכול להיות בחברת אנשים

אהבת חיות רגילים, חסרי־תסביכים. עד מהרה התחילו
ללעוג לו ונחמן, למרות ששמח בתחילה
שהורידו מנחמן פרקש את ה־ שתהיה לו אפשרות לעסוק — ולו בצורה עובדים מבריחה אותו, בלי שום חרטה,
חלקית — בחקלאות, מאס עד מהרה במקום, והוא לא היה חוזר לעבוד באותו מקום.
- 3גבס, הוא היה אדם שונד, לחלוטין.
כעבור זמן קצר הסתלק נחמן על דעת
בתחילה קשה היה להרגיש עדיין את מלוא רצה לעזבו מהר ככל האפשר.
כשחזר נחמן מכפר־אברהם, לאחר שהיה עצמו מהבית אל כפר הנוער בעין־זיתים,
השינוי. אך במרוצת הזמן ניתן לראות ששהיה,
למעשה, כפר של נוער עבריין שאהבתו
לטבע החופשי, לריצה הפראית ו־ שם פחות משנה, כבר לא היה נתון, למעלמישחקי־הרחוב
לובשת צורה חדשה לגמרי. שה, למרות הוריו. הוא התרועע בלי הפ התחנך במקום. זה היה אחדהמקומות
רעה עם חבריו מרחוב לבנדה, עד שלחצם היחידים בו הרגיש הנער בטוב. קרובי־מש־נחמן
הפסיק להתרוצץ עם חבריו, החל
פחתו באו אליו, ניסו להחזירו מאותו מקום
להתעניין בבעלי־חי, גידל תקופה ארוכה של הוריו הכריחו לחפש מקום עבודה.
נחמן ניסה ללמוד מסגרות. כאן התגלה הביתה. נחמן סירב.
בביתו חתולה, לד, קרא מיצי. הוא נקשר
לראשונה קו־אופי חדש, שקבע למעשה את
אך רוע מזלו רדף אותו גם לשם. כעבור
אליה בכל ליבו. מאוחר יותר, כשמתה הגורלו,
סופית: הצעיר לא היה מסוגל לשפחות
משנה התפרק הכפר וכל הנערים
חתולה, גידל כלב.
מור על קביעותו בשום מקום עבודה. כל נשלחו הביתה. שוב חזר נחמן לחבורתו הבתקופה
זו עדיין לא ניתק עד הסוף
את קשריו עם בני־אדם. בבית־המפר לבנים האנשים שעבדו איתו ידעו לספר על חריישנה,
בלע בצמא עלילות גבורה חדשות.
מזרחי לא היה אומנם מן התלמידים המצ־ צותו בעבודה, ועל יכולתו וכישרונו, אך
אז כבר היה בן .15 בית־הוריו היה מלא
טיינים, אך גם לא היד, תלמיד גרוע במיוחד. גם על רגישותו הרבה, שנבעה בלי שום קרובים שעלו באותו זמן מחוץ־לארץ, ולחבריו
ללימודים יודעים לספר עליו כעל ספק מרגשי־נחיתותו. בכל מקום בו עבד, נער הרגיש לא היה כל עניין להישאר
נער שובב, שידע להשתולל שעות רבות, היתד, ההתנגשות הקלה ביותר עם אחד מה־ בבית, חזר לרחוב. אז נעצר לראשונה.
ולעשות את המוות למורים או לחברים.
לעומת זאת, היתר, תוקפת אותו, לעיתים,
מרה שחורה, אותה לא ניתן היה לנער ממנו.
אז יושב היה ימים שלמים בבית־הספר,
כשאינו שם לב לנאמר או לנעשה, עד
שפיתאום — כפי שניכנס למרה שחורה —
יצא ממנה וחזר להיות שובב ככל בני־גילו.
הוא ניסה למצוא את מקומו בין הנערים,
חיפש לו את החברה שתרצה בו ותהיה
מקובלת עליו. הוא לא מצא זאת בבית־הספר.
תימהונותו הרחיקה את הנערים ממנו.
הוא לא היה בלתי־נסבל, אבל לא היה
חביב ביניהם. עיסוקיו המשונים בחיות
ובציפורים היו בלתי רגילים בבית־הספר הדתי,
ונחמן התרחק מאוד מחבריו.

פת ש הפצוע מובל רנרא אחו׳ שנתפס

ל גב רקש זרה.
כונה חפר

1רות שרת את זמן
הש־עק:
יוכל

!נשי
נתה
;טנה
הער

טאר

ונים

החבורה
מרחוב 7בגדח
גיל 14 נכנס פרקש לתנועת נוער
^ ,בני עקיבא, אך עזב אותר, לאחר זמן
קצר בלבד. בפינקס־החבר שלו בתנועה
רשם את עצמו כזאבי נחמן, בעמוד המיסים
מצויין שהספיק לשלם את דמי־ההרשמה
בלבד. הנער הדתי המאמין, שהיה היחידי
מכל האחים שהמשיך לשיר זמירות־שבת
ליד שולחן הוריו, זמן רב לאחר שאחיו
האחרים כבר התימסו למינהג זה בחוסר־עניין,
לא מצא את מקומו.בתנועה הדתית,

הוא נעצר על שוטטות ופריצות קטנות
של נערים מתבגרים, הובא למשפטי ונשלח
למוסד הנערים העבריינים בתל־מונד.

אלוף באיכרוף

ך* נחמן נותרה עוד תקווה אחת —
/הצבא. הוא היה צריך להתגייס זמן
לא רב לאחר ששוחרר מתל־מונד. הוריו
קיוז שזה יהיה המקום שירחיקו מהחבורה
הרעה ויחזירו למוטב. בתחילה לא רצה
נחמן להתגייס, אך בלישכת־הגיוס הבטיח
לו הקצין המגייס שהוא ילך לחיל־הים, אם
יהיה בסדר בטירונות.
חלומו הישן• של נחמן, הים, שיכנע אותו
להיות בסדר. אך דווקא הצבא הצליח להרוס
אותו יותר מכל מקום אחר. לאחר
הטירונות סירבו הקצינים הממיינים להעבירו
לחיל־הים, ונחמן החליט שאין לו
יותר מה לעשות בצבא. התנהגותו הביאה
אותו לבדיקה רפואית, בה התנהג כבלתי־שפוי
בדעתו. הוא היה מכה את השוטרים
הצבאיים שהיה פוגש. ובהזדמנות אחת נעל
את בל חברי הוזעדה שבדקה אותו בחדר,
לקח את המפתח והסתלק. פרקש שוחרר
מהצבא בגלל הפרעות נפשיות.
את מה שלא השיג בדרך אחת החליט
להשיג בדרך אחרת. הוא חזר אל הים.
היתד, זו התקופה המאושרת היחידה בחיי
נחמן פרקש המבוגר. הוא היה יוצא יום־
יום לים, תחילה כשכיר אצל בעל־בית
ואחר כחבר בקבוצת דייגים, כשהוא נימצא
כל היום על הים וחוזר מדי ערב עם
שכרו ועם דגים, אותם היה מטגן על האש.
לארוחת ערב.
באותו זמן החל מתעסק באיגרוף, הפך
בזכות ספורט זה לאחד האנשים המפורסמים
בארץ. הוא נתגלה כמיתאנרף מוכשר
מאוד, עורר תקוות רבות בלב מאמניו
וידידיו בהפועל, ובביתר.
נחמן המתאגרף יצא מדיכאונו ומנחיתותו,
החל מאמין שקיימת אפשרות להיות אדם
ככל האנשים. הוא היה אלוף הארץ במישקל
^ הגדולה של פרקש מידי המשטרה. פרקש נראה בתמונה בינוני — התפרסם, שימש נושא לכתבות

בעיתונים, בעל מדליות וגביעים. הוא אף
י ! 1 - 4י • י י כשהוא סובל בין שני שוטרים, לשס הוצאת פקזדת־המעצר

(המשך בעמוד ו)2
נגדו. הוא נראה עייף ומדוכא. הזקן אותו גידל אחר־כך בביתיהסוחר, מדיין לא צימח.

10 1 111 111

בסרינר.

פי קני ק
בחוף
טנ טו ר ה

(המשך מעמוד )11.

בליל־שבת ובמוצאי־שבת ה קרובים
ייפתחו בחוף טנטורה
— אשר נחשב כחוף היפה ב יותר
בארץ — פיקניקים ליליים
בשטח הכפר הערבי טנטורה.
שטח הפיקניק כולל מועדון
לילה אכזוטי השוכן בבית דו־קומתי
מרווח, שהיה בעבר
משכנו של שייך ערבי עשיר.
כמו כן מצוייה במקום מס עדה
ים־תיכונית עם מבחר
עשיר של תבשילים.
וקרוב לחצות יתקיימו הופעות
בידור באמפיתיאטרון
ההצי־טבעי אשר בשטח הכפר
הערבי.

גשר אל האי
אחד המראות המעניינים ב
מקום הם שלושת האיים ליד
החוף אשר לשם מעבר אליהם
הוקם גשר בורמזי. ובאיים אלה
יתקיימו קומזיצים.
הפיקניק הלילי יתקיים משך
הקיץ בכל ליל ששי ומוצאי
שבת.
לאנשי תל־אביב תחבורה
מאורגנת היוצאת בשעה 8:30
בערב מבית ארלוזורוב במחיר
של לירה אחת לכל כיוון.

דמי מנוי ל שנה
עבור. ה עו ל ם הזה״

באד׳ן

לחדל, בדאד רגיל —25.

לחדל, בדאר אויר
י• לקפריסין

• לכל ארצות אירופה
(כולל תורכיה) ,פרם
ומושבת הכתר עדן —40.
9לדרום־אפריקה, לי בריה,
רודסיה, גאנה,
חבש״ ניגריה, ארית־ריאה,
בורמה, סיאם —50.
• לארצות־הברית, קנדה,
קובה ומקסיקו —60.
9לארצות דרום־אמרי-

• לאוסטרליה וניו־זילנד —80.

סביב בניין אהל, בו התכנס מרכז ניפא״י.
בעת חקירתם של עדי־התביעה׳ טען אחד
מהם, מפקח־מישנה יצחק רונן, כי לא ראה
שוטרים מסתערים על הקהל באותה הזדמנות.
פרקליטו של אחד הנאשמים ניסה
להגיש לבית־המשפט את גליון העולם הזה
( ,)1220 בו התפרסמו תמונות המראות בבירור
שוטרים במדים ובלא מדים, מסתערים
חמושי אלות על אזרחנם, ומכים אותם.
מסיבות פרוצדוראליות דחה השופט את
צירוף הגיליון לתיק בית־המשפט.
איש הש.ב - .סדרן. למחרת היום
נערך בפני השופטת לאה עוגן משפט שני,
הפעם היה זה משפטם של שני עתונאים,
כתב העולם הזה, אלי תבור, וכתב חרות,
שלמה נקדימון, שהואשמו על־ידי המשטרה
בהשגת גבול פלילית במטרה להרגיז, על
שחדרו אותו יום לבניין אהל, והאזינו
לדיוני מרכז מפא״י על הדחת לבון.
ראשון העדים היה עד־התביעה העיקרי,
מרדכי פלג, עובד הועד הפועל של ההסתדרות,
שהוא ראש סדרני מפא״י. פלג
בריא־הגוף, שהיה אחראי באותה שבת על
סדרני מפא״י שהגנו על בניין אחל, הוא
שהגיש את התלונה במשטרה נגד העתונאים.
אך בעוד שבמשטרה טען פלג כי הוא
עצמו הפס את שני העתונאים שעה שהאזינו
לדיוני המרכז, סיפר בביר־המשפט סיפור
אחר לגמרי .״אני לא תפסתי אותם. עמדתי
ליד הכניסה, באולם ההמתנה, ומישהו הביא
אלי תחילה את נקדימון וכעבור כחצי שעה
את תבור,״ אמר.
מי היה אותו מישהו, שהתביעה ביכרה לא
להזמינו כעד?
היה זה יוסף שיינר, איש הש.ב ,.שומר
ראשו של ראש הממשלה, שעסק בתפקידי
סדרנות׳ אותו יום, בישיבת מוסד מפלגתי.
אסיפה כבירדמשפט. אם שמר תלג
על קור־רוחו בעת שמסר עדותו, הוא איבד
אותו לגמרי, שעה שנדרש להשיב לשאלות
החקירה הנגדית מפי כתב העולם הזה, אלי
תבור ,׳המלמד סניגוריה על עצמו.
כאשר רשמה השופטת את תשובותיו המבולבלות,
גער בה :״את זה לא צריך
לרשום, זה לא היסטוריה.״
השיבה לו השופטת עוגן :״אדוני, אני
מבקשת ממך לנאום באיזה מקום אחר,
למרות שאתה הושב שאתה מייצג פה
אינטרסים של איזשהו גוף.״
למרות הנזיפה לא נרגע פלג; על כן נזפה
בו השופטת שנית :״האם אינך יכול לשכוח
שאתה לא בוועד הפועל? אתה לא מנהל
פה אסיפות. אתה עד! זאת לא ישיבה של
מרכז מפלגה! זה בית־משפט! כאן מוכרחים
להשיב על מר, ששואלים!״
פלג, שסיפר תחילה לבית־המשפט כי הכניסה
לישיבת המרכז היתה, אותו יום,
לפי כרטיסים, חזר בו בלחץ חקירתו של
תבור, הודה כי למעשה לא היה צורך
בשום כרטיס כדי להיכנס לאולם.
תוך כדי חקירת העד הסתער אחד הנוכחים
על שני אנשי עתונות שישבו באולם, תקף
אותם בטענה שהם מצלמים במשפט. שוטר
שבדק את המצלמות נוכח שלא צולמה בהן
כל תמונה. האיש שהירשה לעצמו להתקיף
באולם בית־המשפט היה אחד מסדרניו של
פלג.
המשך המשפט, והמשך חקירתו של העד
בידי תבור, נדחה ל־ 18 ביולי.

ף כר כגיל העמידה, מרכיב משקפיים
^ ולבוש בהידור, שצעד באחד הערבים
השבוע ברחוב מאפו בתל־אביב, קיבל את
ההלם של חייו כאשר לפתע הגיחה אליו
מתוך החשיכה נערה יפהפיה ותמירה, לבושה
במכנסיים ורודות וחולצה יקרה והציעה
לו למכירה — סבון.
האיש הנדהם לא האמין למראה עיניו.
״מה פיתאום יפהפיה כמוך מוכרת סבון?״
שאל .״כדי להרוויח כסף!״ השיבה הנערה.
״את צברית?״ המשיך האיש להקשות. בד,מ־טירו
עליו מפיר שאלות, הוציא האיש לבסוף
את ארנקו וקנה חפיסת סבון בנייר כסף
צבעוני, תמורת 70 אגורות.
אותו אדם, וכמוהו חצי תריסר נוספים
שקנו אותו יום באותה סביבה חפיסות סבון
מידי היפהפיה המיסתורית, לא יסלחו לעצמם
ודאי לעולם כאשר יתברר להם שהנערה
שמכרה להם השבוע סבון לא היתד, אלא —
דליה לביא, כוכבת־הקולנוע העולה.
עסק מכירת הסבון נולד אצל דליה מתוך
דחף רגעי, כשהתחשק לה לפתע לחמוד
לצון ולהשתעשע. מכיוון שבאותו רגע בו
נולד הדחף, נמצאה בידיה קופסה שהכילה
כתריסר חפיסות סבון, היתד, מכירת הסבון
אמצעי השעשוע.
סיפרה דליה :״הספורט הזה אינו חדש
בשבילי. יום אחד, בפאריס, התחשק לנו,
לקבוצת שחקנים צעירים, לראות אם האנשים
ברחוב יכירו אותנו כשנופיע בפניהם
בצורה אחרת. לבשנו סחבות. הסתובבנו
ברחוב, כדי למכור קופסאות מישחת־נעליים.

התחרות ביננו היתד, מי ימכור יותר.״
אחרי שהצטברו בידיה כמה לירות ממכירת
הסבון בתל־אביב, הלכה דליה ומסרה
את כל הכסף לקבצן ברחוב.

חדר אמפטיה מיוחד
*ץ רוע הפכה דדיה דווקא למוכרת
^ז ס בון, ולא למוכרת סיגליות, למשל?
התשובה לכך נעוצה בדרך בה הגיעה אליה
חבילת הסבונים: היא קיבלה אותה כפרס,
אחרי שקודם לכן עסקה במשך שעתיים
מייגעות בצילום־פירסומת עבור סבון או־ליביה
של עץ הזית. מובן שחבילת־הסבון
לא היתר, הפרם היחיד. תצלום־הפירסומת
הזה של דליה, היה ללא ספק תצלום־
הפירסומת היקר ביותר שצולם אי־פעם במדינת
ישראל. כאשר יופיע הצילום במודעת
החברה, יגיע סכום ההוצאות שהושקעו
בו להרבה יותר מאלפיים ל״י.
מי שסבור שחייה של כוכבת קולנוע־מצליחה
הם דחוסי תענוגות ובילויים בלבד,
היה צריך לראות את דליה, כאשר ניצבה
השבוע לצורך צילום אותו תצלום פירסומת
באולפן הצילום קרן־קידרון.
מעמד זה היווה רק סיום הולם לשורה
ארוכה של תצלומי־פירסומת אותה ביצעה
דליה בשבוע האחרון. תוך ארבעה ימים
הופיעה דליה במספר סירטוני־פירסומת, ניצבה
בפני חצי תריסר צלמים, ובקרוב יציפו
תצלומי־הפירסומת שלה את העתונות.
החי מלחמה פסיכולוגית. בשדרות, גנבו
שני יריבים את בגדיו של מזכיר סניף
המפלגה הפרוגרסיבית ואת שלט הסניף,
טענו לצידוקם :״עכשיו ייראו כולם שגם
המפלגה וגם עסקניה עירומים מכל
כי ערוס המלך. באשקלון, נסע מציל
מקומי על אופנוע, ללא רשיון, התהפך,
פצע ילד בן .6נלקח למשטרה, שוחרש
בערבות, הספיק לשוב לעבודתו, הציל מספר
אנשים מטביעה הכלה מן האוויר.
במשק לביא, הסתבכה חסידה בחוטי
החשמל הנושאים מתח גבוה, גרמה לקצר,
הציתה שדד,־תבואה, גרמה לדליקה שכובתף
בקושי, לאחר שעשרות חברי״קיבוץ נחלצו
לעזרה כיסא המריכה. בבת־גלים,
השביתה הנהלת בית־ספר תיכון־
מיקצועי לימודיה של כיתה בת 50 תלמיד,
לאחר שהאשימה את החניכים בחבלה בכסא,
טענה לצידוקה :״גם בכנסת רבים על הכיסא״
דרך גבר. בשפיים, לאחר
שאלמוני חסר־תעודות ז. הה כאיש שפרץ.
לחדר הבנות של המשק במערומיו, ניסה
לחנוק נערה בת , 11 טען האיש לצידוקו .
שסתם טייל לתומו לאורך שמדהים•

המריחה

שני צלמי־הפירסזמת קרן דקיזרון, מורחים בסבון את גבה של דליח
לביא לפני הצילום, כדי שהקצף ישתקף היטב בתמונה. דליה..יושבת
בתוך האסבטיה בביקיני (לא עד1מ משתפת פעולה עם שני הצלמים בעלי הניסיון.

לשם מה זקוקה דליה לביא לעבודה
זאת? היא מתכוננת להקדיש את הכסף
להקמת בית־ילדים על שם אביה ז״ל.
כשהגיעה דליה לביא לאולפן קרן־קידרון,
קדמו לתצלומיה שני ימי הכנות. כי דליה
עמדה להצטלם כשהיא מתרחצת באמבטיה.
לכאורה נראה הדבר פשוט ביותר: דליה
ניכנפת לאמבטיה, מקריבה אל חוטמה סבון
ריחני, לובשת הבעה של תענוג עילאי, הצלם
לוחץ על מצלמתו, וגמרנו.
אולם היכן אפשר למצוא בישראל אמבטיה
כדי לצלם את דליה בתוכה? כדי
לתפוס את מלוא רוחב האמבטיה, חייב
הצלם לעמוד במרחק ארבעה־חמישה מטר
ממנה. בחדרי־האמבטיה הניבנים בישראל,
משאירים בקושי מקום למתרחץ עצמו.
לצורך הצילום היה צורך לבנות אמבטיה
מיוחדת באולפן, וכדי להשוות לסביבה מראה
של חדר־אמבטיה, היה צורך להקיף את
האמבט באריחי־חרסינה ציבעוניים. הוצאה
זאת בלבד הסתכמה ב־ 250ל״י.

חדר־האמבסיה המיוחד ניבנה. האמבטיה
מולאה במים. אבל איך יתכן שכוכבת־קולנוע
תטבול במים צוננים? הפתרון נימצא
כאשר לתוך המים הוכנס גוף חימום חשמלי
ענקי, כדי לחמם את המים.
ההכנות הסתיימו. דליה מגיעה לאולפן,
מוכנה לצילום. אבל כיצד תיכנס לאמבטיה?
על עירום אין מה לדבר בכלל. אחרי אותה
קבלת פנים, לה זכתה בעיקבות צילום
עירום בודד ויחיד, שוב אין דליה מוכנה
לתת פיתחון־פה לאיש. אז שתיכנס לאמבטיה
בבגד־ים! קל להגיד. דליה פשוט לא
הביאה עימה בגדים. מביאים לה בגד־ים
ביקיני חדיש 35 .ל״י נוספות לתקציב.
סוף־סוף דליה בבגד־ים, שזופה, יפה
ומקסימה. כאן מתחילות צרות נוספות.
בשמש הישראלית שרפה דליה את עור
חוטמה. קצה אפה קלט קרני־שמש יותר
מכל חלק אחר בגופה, ונראה כאילו היא
נושאת תפוח אדמה צלוי בקצה החוטם.
חוץ מזה, מופיעות שריטות עמוקות בחלק

ך? מיץ יך מאחורי המצלמות, עוקבים הצלמים אחרי דליה, המעצבת את הפוזה
ו 5 1״ 19 ! 1חסופית לצילום. דליה משחקת לפני המצלמת בכישרון טבעי, איננח ניז־קקת
כינועס להוראות והדרכה, פרט להבלטת חמוקים מסויינזים, חמוסיפיס טעם לתמונת.

העליון של זרועה הימנית. אלו הן המזכרות
שהשאירו לה מעריציה, שהסתערו עליה שעה
שהופיעה להצגת הבכורה של סרטה, לילה
על החוף, בקולנוע מוגרבי.
תכשירי האיפור המיוחדים שלה עוזרים
לה לחפות במקצת על פגמים אלה.

כיצד לסבן את דליה
ך * צלמים מתרוצצים, עצבניים ומרו

1גזים. מדליקים זרקורים, מכודנים מצלמות,
מוסיפים עוד פרט לרקע. דליה
משתשעת מכל העניין כאילו היה זה מיש־חק.
היא רוקדת לעצמה, מפזמת שירים.
מראים לה תמונות של דוגמניות העושות
פירסומת לסבון, במודעות חו״ל. דליה תופסת
מיד את הפרינציפ. פוזה אחת של
דוגמנית עטופה במגבת, אינה מוצאת חן
בעיניה. למה? למה שמתחת למגבת מציץ
לה חלק מהחזה.
שעה של הכנות והמצלמות מוכנות.
דליה מצטלמת עם מגבות. מסתירה בהן
את הביקיני שלד, ונראה כאילו רק המגבת
לעורה. אין צורך להדריך אותה. היא יודעת
את כל הטריקים ואת כל הפוזות. אחרי
שגמרה עם המגבות, מצטלמת עם הסבונים.
לבסוף נכנסת גם לאמבטיה. למרות החימום,
המים קרים מא־ד. הכוכבת חוששת להצטנן.
ריחו החריף והמתקתק של הסבון ממלא
כבר את כל החדר. עדיין אין די קצף כדי
שייראה בבירור גם בצילום. שני הצלמים,
קרן וקידרון, מתלבשים על דליה, מסבנים
את גבה במרץ רב .״תמשיכו! תמשיכו!״
מעודדת אותם דליה, שכל העסק הפך לה
לשעשוע.
שוב מצלמים עשרות תמונות מכל הזוויות•
שעתיים של צילומים והמלאכה הסתיימה.
דוגמנית צילום רגילה מקבלת עבור
עבודה כזאת 100 ,ל״י. דליה — .800
אבל אם מישהו סבור שזה הסוף, אינו
אלא טועה. כשמסתיימים הצילומים, ודליה
הרטובה יוצאת מתוך האמבטיה, היא מפליטה
מפיה צעקת אימים. מה קרה? אסון!
היא לבשה את מכנסי הביקיני שלה על
מכנסיה התחתוניים, שנרטבו כליל במים.
כדי שתוכל לצאת לרחוב, יש להשיג עתה
זוג תחתונים חדש במלוא המהירות. איש
מהצלמים אינו מוכן ללכת לקנות .״מה
יגידו עלי, גבר ניכנס ומבקש לבני־אשה?״
מבקרת מיקרית שמזדמנת למקום, יוצאו!

בשליחות דחופה לרכוש פריט חדש.
אבל כל הצרות האלה אינן מרגיזות אותה.
הן רק מגבירות את מצב־רוחה, עד שהיא
יוצאת לרחוב למכור סבון.

אחר שנים של מחקר, יצר הביוקוסמטיקאי הוותיק, ד״ר אלכסנדר רובין, את האליקסיר לשער.
האליקסיר הוא תכשיר מדעי רב-יעילות לחידוש השער, הנמכר בבתי-מרקחת ובפרפומריות במ-
חיר עממי. בראיון הבא, מסביר הד״ר רובין כי עקרון הפעולה של האליקסיר הוא פשוט ביותר ;
ספרים מקור1
אירופה אחרת

שרשים +אליקסיר = שערות ההתקרחות מהי?

עור של ראש קרח אל מתחת לעינו
של אדם, והנה התחילה פיסת עור
זו להצמיח שיער מחדש. מכיוון ש־שרשי
השער לא מתו אלא רק היו
במצב של תרדמה, הרי שיפור הס פקת
הדם על־ידי שינויי המקום הפ עיל
את השרשים וחידש את צמיחת
השער. כי יש לזכור ששורש רדום
יכול להמשיך במצב זה שנים ארו כות,
טרם חדלונו הסופי.

יבמקרה של נשירה מתקדמת
יותר?
הטיפול הוא כמו במקרה הראשון,
אלא שהוא חייב להיות ממושך יותר,
עד אשר מושגות תוצאות טובות.

כדאי לזכור כי ההתקרחות איננה
תוצאה של נשירת השער כי אם
תוצאה של אי־צמיחת שער חדש
במק! ם השער הנושר. ושניים הם
סוגי ההתקרחות .1 :המקר־ם בהם
הנשירה המוגברת וחוסר הצמיחה
באים ממחלת עור או מזיהום העור
ובמקרים אלה צריך לפנות לרופא.
.2המקרים בהם האדם בריא ושלם
ואילו שערו נושר בקצב מהיר מבלי
ששער חדש יבוא למלא את מקומו.
הקרחת כובשת אזורים בזה אחר
זה והתוצאה היא פגם אסטטי עמו
אין אנשים ונשים צעירים מוכנים
להשלים. ובמקרים אלה הדעה האומרת
כי אין אמצעי להשפיע על
תהליך ההתקרחות היא מוטעית. בטיפול
באליקסיר• אפשר ברוב המקרים
לעכב את הופעת הקרחת
לשנים רבות, ובמקום להתקרח בגיל
20 או ,30 תופיע הקרחת רק בגיל
50 או .60

אם בך, האליקסיר הוא ממש
תכשיר פלא?

ד״ר רובין, מה הוא, בעצם, ה־אליקסיר
לשער?

לא. האליקסיר איננו תכשיר פלא
ורק שימוש עקבי בהתאם להוראות
נותן תוצאות טובות לגברים ולנשים.

אס כן, פיצד מעורר האליקסיר
את השרשים?
פעולתו של האליקסיר מבוססת על
ההבדל המכריע שבין שורש מת ל שורש
רדום. על שורש מת אין • ל־אליקסיר
כל השפעה. אולם לשורש
רדום מביא האליקסיר את החומרים
המרכיבים את השער ומזין אותם
בהם. טיפול באליקסיר מזין את ה־שרשים
ומעורר אותם לפעולה. כע בור
תקופה מסויימת של טיפול, יכול

האליקסיר מבוסם על חומר ביאו־לוגי
טבעי הדומה מאד לשכבה העל יונה
של העור (קרטין העור) .האליק־סיר
עשוי מחומרים הנוצרים על־ידי
שרשי השערות. סגולתו המיוחדת היא
קליטתו הנוחה על־ידי עור הראש,
הודות להרכבו הדומה. כך מגיע ה־אליקסיר
לשרשי השערות ומפעילם.

זאת אומרת, שכל מה שצריך
לעשות זה לעורר את השרשיב
מתרדמתם?
נכון. לפני זמן קצר, למשל, סופר
בעיתונות הרפואית על מקרה בו
הועברה, בעת ניתוח פלסטי, פיסת־

ד״ר אלכסנדר רובין, ביוקוסנזטיקאי
מדופלם, בעל תוארים אקדמאיים
אמריקאיים וגרמניים, הוא בעל דיפ לומה
וינאית לייצור חומרים רפואיים
וקוסמטיים והנו ממציא התכשיר לחי דוש
השער, האליקסיר של ד״ר רובין.

השורש לייצר שער נורמלי עם פיג׳
מנטים.

תמיד כדאי לנסות. במקרה שה־קרחת
היא ותיקה, יש לטפל באליק־סיר
חודשיים, שלושה. אם התחילה
נביטה של שער, פרוש הדבר, כמובן,
שהשורש לא מת ויש להמשיך בטי פול.
בהרבה מקרים עלולות להתגלות
הפתעות לטובה•

זאת אומרת שהאליקפיר אינו
משפיע על שורש מת אבל הוא
מעודד במעט תמיד את השורש
הרדום?
בדיוק כך. ואם כי אין ביכולתי
לתת נוסחה המתאימה לכל מקרה ו מקרה,
הרי אני יכול לציין צורות
טיפול שהועלו במצבים שונים.
תרמם חזי־ה דאן ע 1פנפידוב
ימים אחדים (מאת אלכסנדר בק, הוצאת
הקבוץ המאוחד 213 ,ע׳) הם ימים׳
נוספים, העוברים על אנשי חטיבת פנפי־לוב,
בימי מלחמת העולם השנייה, בחזית
מוסקווה. לאחר 18 שנות עבודה, הופיעו
בשנה שעברה שני חלקים נוספים של
הספר, שהפך מזמן לנכס מוכר בספרות
המלחמה הבינלאומית. הטרילוגיה של המחבר
עוסקת כולה בגדודו של באורג׳אן
מומיש־אולי — מגן, הנלחם ומנצח את
הנאצי במבואות הבירה הסוביטית.
באנשי פנפילוב, מדובב הסופר את מפקד
הגדוד, הקאזאך מומיש־אולי, מספר מפיו את
דרכי־אירגונה וחינוכה של יחידת חיילים,
שנאספה מכל רחבי הארץ הגדולה, נהפכה,
בסופו של דבר, למשפחת לוחמים נאמנה.
בימים אחדים, לוחמים אנשי הגדוד בקרבות
נוספים, לפני שייהפכו לחיל העתודה
של הגרנאל פנפילוב, כשם הספר השלישי.

ציוד אישי של לוחמי תש׳׳ח.
התוצאה מהי?
כותבת הצעירה א. ק .מתל־אביב:
היתד, לי נשירה חזקה ואחרי
13 טיפולים השער נעשה
בריא והנשירה הופסקה. אני יכולה
להמליץ לכולם על הטיפול המועיל.״
גברת אחרת:

במקרה ששערו של האדם שופע
במחיר הזול של 13.50ל״י בקבוק המכיל
30 מנות לטיפול יומיומי של חודש ימים,י אך הנשירה היא רבה והתחילה לפני
הוא יעיל ביותר בתנאי שהמשתמש בו מק זמן די קצר (עד שנה) ,מועיל הטיפול
היומיומי משך מספר חודשים.
פיד על הוראות השימוש בעקביות.

ד״ר רובין, במקרה של קרחת
מלאה, האם קיימת אפשרות?...

ברור. הרי אין הבדל מהותי בטי פול
הנדרש לאשר. הסובלת מנשירת
שער. להיפך, לגבי האשד׳ יתרון נוסף
לשימוש באליקסיר; אפשר להשתמש
בו מבלי לפגוע במראה הכללי של
התסרוקת, וכבר מתחילת הטיפול
משתפר מראה השער, והוא נראה
מבריק יותר, שופע יותר וחי יותר.

למשל?
י הטיפול באליקסיר, הנמכר בבקבוקים

התחלת הצמיחה תראה באזורים
הדלילים כעבור חודשיים בערך.

גם לנשים?

ומדוע חשוב פל כף שהאליל,סיר
יגיע לשרשי השערות?
פשוט מאד. כי ההתקרחות נוצרת
על־ידי שרשים החדלים למלא את
תפקידם. השורש מקבל את תזונתו
ממחזור הדם המביא לו את החומרים
הדרושים לקיומו והחומרים הדרושים
ליצירת השער. במידה ומחזור הדם
אינו מביא לשורש את החומרים האלה
בכמות מספקת, מפסיק השורש
את פעולתו ואין בכוחו לייצר שער
חדש. השורש אינו מת, אולם השער
נושר ושער חדש לא בא למלא את
מקומו. הנשירה בולטת לעין והקרחת
מבצבצת.

ובמקרה שיש ממש התחלה של
התקרחות?

כ ח לון ה מו א ר (מאת יהודה האזרחי,
הוצאת זק 171 ,ענר) של אירופה התרבותית,
מנסה להעמיד אותנו הסופר, חובב־האמנות
שעה שהוא מספר לנו שבעה
מסיפורי מסעותיו־מעשיו ביבשת העתיקה.
יהודה האזרחי בן ירושלים, שזהו ספרו
השמיני, הספיק לסיים את חוק לימודיו
באוניברסיטה העברית בירושלים כמוסמך
במדעי הרוח, להיות חקלאי, חייל, מחנך,
שליח, מרצה־אוניברסיטאי, שדרן בראדיו ו־עתונאי.
הוא שהה שנים אחדות באנגליה,
הספיק תוך כדי־כך לבקר בארצות אירופה.
בחלון המואר הוא פרי סיורים אלה.
הדרך הארוכה. בשבעת כתמי הצבע
וההתרשמות מגיש המחבר פינות שונות
מאירופה המענינת כל־כך טיילים ישראליים:
אופיינית, למשל, מחול המוות של הפר
והטוריאדור הספרדי, במאדריד, שעה שהם
נאבקים איש ביריבו, מתחרים על אהדתו
של הקהל הנהנה מהאמנות — ולא מהרצח.
החלון המואר האמשטרדמי, לעומת זאת
מזכיר את יפי־ציוריו של רמברנדט, משכיח
לרגע את המקום בו הוא נמצא —
רובע הזונות.
למיקרה אחר משמש דחף פון האגן,
גיבור שיר־הילדים הגרמני, שהרפתקאותיו
מביאות את הסופר ואשתו לקופנהאגן, כדי
לבקר בכל אותם מקומות המזכירים את
אגדות הילדים האנדרסניות.
כך הולכת ומתגוללת המחרוזת לעינינו.
שבע תמונות מגוונות — אך לכל אחת —
גון אישי משלה, פרי אישיותו של המחבר.
רמתם של הספורים אינה אחידה. היא
עולה כשרב יותר הגודן האישי, יורדת כשהדגש
על האמנות הטהורה. אך מי שיקרא
את כולם, יקבל תמונה מקורית ושונה של
אירופה הידועה מתוך מסעותיו בחוצלארץ
ומתוך קריאת ספרי־מסעות שיגרתיים יותר.

התחל תי לטפל בשער ואחר
מספר טיפולים הרגשתי ששערי
הולך ומחלים לא פיללתי למצב
כזה״.
תושב חיפה:
מש ך עשר שנים הלכה נשירת
שערותי והתקדמה והקרחת כבשה
את קדקדי, מה שהדאיג אותי
ביו תר ...עד שנודע לי נעל ה־אליקסיר
של ד״ר רובין לאחר
מספר חודשים של טפלים עלי
להודות על צמיחה מחדש של שע־רותי
באזורים הכבושים על־ידי הקרחת.״

לאחר
שנמלטו אנשי פנפילוב, כמסופר בחלק
הראשון, מן הכיתור, חזרו לקווים
וזכו לשבחי הגנראל, מתכוננים אנשי הגדי
ד למנוחה קצרה. הם אינם מספיקים
להתכונן, כשהתקפה מוצלחת של הגרמ־נים
מריצה אותם מחדש לחזית, על מנת
לסתום שם פירצה רצינית. במהומה שנוצרת
עקב חוסר־תיאום־ותכנון, נאלץ מומיש־אולי
לשבור את הקו האחיד ששלט עד
אז בצורה דוגמאטית בטקטיקה ההגנתית הסובייטית.
בכך הוא מביא אומנם להרגשת
כישלון בקירבו, אך יוצר מבלי משים קו
טאקטי חדש, שהוא אחד מגורמי הניצחון
של הצבא האדום, בשערי מוסקודה.
ספרו השני של בק אינו מעניק את
אותה חווית והרגשת הזדהות שליוותה את
כל קוראי החלק הראשון, הפכה אותו לחלק
בלתי נפרד מציודו האישי של לוחמי תש״ח.
מרחק הזמן והמצב שחלפו בינתיים ללא
ש ב, גורם התרחקות, המפריעה לכל מי
שאנשי פנפילוב היה עבורו חלק מחוזית
נעוריו.
בניגוד לחלק הראשון, עיקרו של הספר
אינו באדם וחינוכו באדם וצמיחתו אל
האמונה הנותנת את נפשה על היקר לה
ולכן מצטמצם ימים אחדים למיסגרת, המשך
— סיפור קורות גדוד מגדודיו של
פנפילוב-.לכן לא יצלח, אולי, להיות ספר
מופת, יישאר תמיד, בעיני הקוראים, האח
הצעיר של אנשי פנפילוב הניפלא.
וז עזל ם. הז ה1237-

. .חפש את האטה חפש אח האשה חפש את דיאטה חפש את וזאשה חפש את האש ה תפש

החר סי ם

ה ש דו ^

ש ל וי ק סו רי ה

הבחורה הרוקדת (בתמונה) אינה מה שאת רוצה לחשוד, או משהו דומה. מד,
שמכסה אותה, היא פיג׳מה חדשה, בסיגנון צ׳ארלסטון. מניילון־טריקו. המכנסיים הקצרים
הלבנים עשויים בגיזרת חצאית פעמון( .מבנסאית — מכנסיים־חצאית — פטנט אמריקאי
טהור, שהאמריקאים גאים עליו, משום־מר .),החולצה ארוכה, ירוקה, עם קישוט־תפר לבן
בשולי המחשוף, וכפתורים לבנים. נאספת לפנים בחגורה לכנים פרחוניים.
בצבעים רועשים, עוד עלולים לטפס עליר השנה, למרבית הגועל השפתון
המבריק חלף עם הה רף. הצבעים הפאסטליים של הקיץ, מכתום ועד וורוד, הם מאט
המלכה ויקטורייה נעלה לפני 110 שנה את הנעליים קצוצות־החרטום, שיאפילו
בסתיו הבא לגמרי על הנעליים מחודדות־החרטום. הן גרמו אפילו לריב נחמד בין יצרני-
הנעליים האנגליים. חלק מהם טען נגד הריבועים האלו, מפני שעדיין לא מכר את
הסטוק המחודד הישן. המאבק הלך והתחדד בצורה מאיימת עד שסנדלרים אחרים הציעו
לייצר רק מרובעים, ובצורה זאת לאנוס את האשה לקנות אותם או ללכת יחף. ההצעה
התקבלה. בינתיים מסתובבות בשוק גם נעליים עם חרטום אוזאל, שקשה מאוד לדעת אם
הן פשרה בין החוד והעיגול׳ או התקרבות בין החוד והריבוע. למי זה איכפת, בכלל?
כ.נות מיוב׳גות הוכנסו לשוק הישראלי על־ידי אירגון מגדלי בננות. המעלה
והחיסרון שלהן היא, שאינן נרקבות גם במידבר, אולם מצד שני, אף אינן בננות. נמכרות
עם ובלי ציפוי שוקולד. טובות לעוגות ולהשמנה בצמידים עבים מפלאסטיק
משתמשים בכמה צורות. שני צמידים על אותה היד. אחד בשורש האצבעות, ואחד על
הזרוע. אינם מוכרחים להיות בצבע אחיד. לא יעשו לך שום דבר אם תענדי על כל יד
צמיד בעת ובעונה אחת השרשראות בהן קושרים כלבים ואופניים, מקשטים
עכשיו גם צוואר, או יד, או מותניים של אשר.,

האיש העושה חתיכות
דבר נורא קרה לזכריהו אר־ליכמן
לפני 45 שנה. הוא נולד.
היתרי לו ילדות נורמאלית, פחות
או יותר, עד גיל חמש. הוא הפסיק
זכריהו ארליכמן וחניכה
לינוק בגיל מוקדם יותר. הסימפטומים
החשודים הראשונים ניצנצו
צייר.
אצלו מהמש והלאה. הוא
יותר מדי. מה בנוגע אליו, אתן שואלות בנימות, הוא בוודאי מתאהב מדי פעם באחת מהן?
הוריו התאבלו עליו מאוד.
האיש נחרד משאלות כאלו :״לא, לא! אני נורמאלי. יש לי אשר׳.״
בגיל שמונה לא היד, לו. עדיין
הרבה אנשים שואלים אותו ואת עצמם מה החתיכות לובשות מתחת לשימלה, אם בכלל.
זקן, סמיך במיוחד. הוא שנא זקנים׳
אבל האקווארלים שלו כבר איזו מין שאלה זאת?
עשו רושם על כל מיני אנשים.
כמו לכל בן־אדם בריא בגילו, שנשא אשד, רק פעם אחת בחייו, יש לו גם
טענות .״בארץ יש שגעון לבחורות מחוץ־לארץ. לא צריך ללכת רחוק. קחי לדוגמה
אפילו המליצו לפניו לבקר בבצלאל
החדש. הוא נעלב, ובלי טובות את האחים ׳איווניר. שניידמן, מצקין ואחרים. תמיד רואים אותם עם צרפתיות ואנגליות.
של אף אהד, ערך 30 תערוכות
הם כולם מוכנים לבזבז אפילו 300 לירות על אחת כזאת. בעוד שאת מרבית הישראליות
בעולם הגדול, ונתן לאשר, אחת,
הם יכולים להשיג לזמן בלתי־מוגבל ב־ 80 לירות.״
שהתחתנה אתו, שלושה בנים רזים
אבל בדרך כלל, הוא מאושר. אין לו צרות מהן. הפה שלהן סתום, על־פי־רוב. הן
כמוהו. הוא התחיל להתעסק באנאינן
מפטפטות כמו אחרות. וכמו לכל חתיכה דיזנגופית, יש גם להן ראש חלול. ממש. האמצעית טומיה מעשית בתקופה
״אם כל מה שאומרים על הנערות של לאה פלטשר, לא הייתי מוכן להיות במקומה.
של חייו, כשהיד. חבר ההגנה, עם
בבחורות שלי אני יכול לעשות מה שאני רוצה,״ הוא טוען.
המון זמן פנוי וקדחת בכיס. בן-
הוא פתח את הראש לחתיכה הערומה !המחייכת בנימוס. סובב לה את היד לאחור.
אדם זה אהב פרופורציות. ולמה
הוציא לה את העיניים הכחולות והכנים לה שחורות. לפני חודש היא היתד, דייסת נייר
לא? אסור?
האיש השתגע ליצור חתיכות. רותחת, אבל מחר בבוקר היא כבר תעמוד ברחוב _דיזנגוף. בחלון־ראווה _.אתם מוזמנים.
הוא החדיר בכוח. לבחורות התל־

אביביות הגסות של אז, את המונארבעה
ראשיס טריים
חים השאבלוניים של היום — טיפוח
החן והיופי. סיסמות שאחר־כך
ערפי את הראש הישן שלך. כל פח זבל יקבל אותו בעונג. הראש הקייצי החדש
נגנבו ממנו ללא בושה, על־ידי
מכוסה בשיער חצי־ארוך בגוון הטבק, בדרך כלל. אבל גם בגוזן העורב הוא מתקבל
כל מיני מטפחי חן ויופי.
בוודאי מאה, אבל אולי גם מא בחברה. השיער גמיש, נוצץ, בעל תלתלים מאווררים. צורת התיסרוקת תישמר אם תשתמשי
תיים חתיכות, עברו תחת ידיו, עד בגלילים בקוטר של 2סנטימטר, אשר ימתחו במשך שעתיים את השערות הלא־רטובות,
עכשיו. הוא מתבלבל במספרים גדו ישר מעל הראש. מספיק פעם אחת ב־ 48 שעות. אל תרטיבי אותן. אפילו במי בושם. ייבוש
לים. מאוד לא נעים לו לגלות כיצד שיער בגלילים נמשך 9־ 8שעות. יש לך מיותרות?
הוא מטפל בהן, משום שבדרך כלל
מוגשות לך כאן ארבע הצעות רנטביליות לראשים חדשים (מימי! לשמאל):
פיג׳אמה צ׳ארלסטון
הוא שונא לדבר על עיניינים כל־ראש
: 1שיער של 15ס״מ, פוני, עבה ופרוע. מסלסלים על־ידי גלגלים קטנים.
כך אינטימיים. דברים פחות אישיים, תלתל גדול על הרקה, ותלתלים קטנים יותר מעל האוזניים והעורף. מסורקים באי־סדר
בבקשה. למשל, שהוא אדיש כמו פגר של חמור לחזה כבד. לחפץ כזה אסור להיכנס למכון
מסודר.
החן שלו, גם אילו היה שייך לוונוס ממילו.
ראש : 2א־לה־אננס. פוני וצוואר חלק. למעלה, תלתלים מטורפים. על קודקוד הראש
על דליה לביא אין לו דעה.
נחוץ אורך של 0 5״מ. הפוני הלא־ישר — 8ס״מ. הצוואר והצדדים קצרים מאוד.
זכריהו משתדל שכל אחת תסיים את הקורם בממדים האידיאליים, לדעתו, שהם קוקטייל
ראיט : 3בעיקר לבלונדית. השיער הרב לפנים, נצמד ללחי בעזרת היד. שביל כימעט
חריף של ב.ב. ואודרי הפבורן: ירכיים .92 :מותניים .55 :חזה .85 :גובה .170 :אחרי
באמצע. לפנים א. רך של 15ס״מ עד 8ס״מ. הצוואר שטוח, עם שיער של 3—5ם״מ.
חודש עבודה אינטנסיבית, קשה להכיר את החומר המחוספס שהופיע בפעם הראשונה
ראש : 4השיער מחולק, נאסף על־ידי סיכה. לפנים — 0 20״מ. מאחורנית — 15ס׳־מ.
במכון שלו.
תלתלים כלפי חוץ, מעל לאוזניים.
״היא יוצאת מלאת שיק. מושיטה יד באלגנטיות. יודעת איך להחזיק מטרייה או ארנק.
היא מחייכת לקהל בנימוס, בלי לחשוף
שיניים. כשהיא מניחה יד על המותן, זו
תנועה מלאת רוך. אין להשוותה עם התנועה
החברמנית של הצברית הפשוטה. שיטתי היא
לא להדביק לכל אחת ריסים מלאכותיים. זר,
תלוי באיזו סביבה היא מראה את עצמה,
ומד, היא ל, בשת .׳הדגש שלי הוא על
צורת העמידה. אני מוכן להישבע בעיניים
עצומות שאחת, שעומדת עם רגליים פתוחות,
אינה בוגרת המכון שלי. כמו־כן אני
מקפיד שהיא תהייה אלגנטית גם בתנוחת
צד, או כשהיא מטה את חלקה הקידמי
לפנים. בעניינים האלה דרוש גיוון. אני לא
אשם — זוהי דרישת הדור. והן גמישות
מאוד, מסוגלות לכל תנועה.״
את הסיפוק המאכסימאלי שלו הוא מקבל
כשהוא עובר ברחוב ונתקל בוברים בני
תסרוקות לבחורות צעירות: פוני, אננס, בלונדית, סיכה
גילים שונים, הנועצים בהן עיניים גדולות

״זוג צעיר
ובלי ילדים מחפש/״
הם חפשו וחפשו, ולבסוף מצאו
את מקרר הספיגה של ״אמקור״,
המותאם למשק בית קטן והמתאים
בדיוק לצרכיהם. מחירו
נמוך ביותר — 330ל״י עם
מסים — וכושר קבולו גדול.
בצד הפנימי של הדלת — תאים
מתאימים לאחסון ביצים ובק בוקים.
יש בו תא הקפאה
ומגש לקרור מהיר. אפשר לכוון
את הקור ל־ 7דרגות. גוף
החמום שלו הוא בן 150 ווט
בלבד.
אחריות למשך 5שנים ניתנת
לכל יחידת קרור.
המפיצים ;
״ אמפא ״ תל־אביב, חיפה,
ירושלים וסוחרים מורשים•

הענק קרומינש צמוד כין מעריצים
לא רוצה את דליה

א]שים
וזחדוק ש ל נמיר

המנוי—
?יבלת

ת שבווך,
וא ברע

אותו ב ת? תו.

שתי אי־נעימויות בשבוע אחד פקדו את
משפחת מרדכי נמיר, ראש עירית תל-
אביב. תחילה ־הופיעה פוקדת צעירה בביתו
של ראש העיר, כדי לקבל את פרטיו עבור
מיפקד האוכלוסין. נמיר, שלא היה מוכן
לביקור, קיבל את פניה בחלוק־בית ובנעלי־בית.
גערה בו רעייתו הצעירה :״זה לא
נאה לראש עיר להופיע בצורה כזאת!״ כעבור
ימים מספר לא יכלה רעיתו של נמיר
לצאת את הבית. במשך שעות רבץ בחדר
המדרגות של ביתה כלב נגוע כלבת,
ודיירי הבית פחדו לרדת במדרגות. רעיית
ראש העיר טילפנה למשטרה, אולם עברו
שעות עד שהכלב סולק בעת סיורו
בקאנדה, עבר ראש הממשלה, דויד
כן־גוריון, ערים רבות. בכל עיר בה ביקר
נלקח תחילה לביקור־נימוסין בעירייה. בעיר
השלישית בה נסחב לביקור בעירייה, העיר
ביג׳י למלח־יו :״מה זהי בכל עיר יש עי־ריר?,״
בסמל מקורי השתמש ח״כ
ישראל כר־יהודה, בעת שישב ראש
בוזע דת אחדות־העבודה, שהתכנסה השבוע
בחיפה. הוא ניהל את הישיבות באמצעות
פטיש נגרים שהביא עימו לוועידה, מנגריית
יגור. הסביר הפוליטרוק של הפלמ״ח לשעבר,
כני מהרשק, את המשמעות הסמלית
העמוקה שבפטיש :״פטיש זה צריך
להכות ולהסביר לכולם, מה הן המשימות
בפניהן עומדת המדינה באותה ועידה
הסתער שר התחבורה, יצחק כן*
אהרון, דווקא על אותן בנות המשתחררות
משירות צבאי מטעמים דתיים. אמר
בן־אהרון :״אפשר למצוא צעירות אלה ערב־ערב
ברחוב דיזנגוף, שם הן עורכות, כנראה
תיקון חצות הליצן של מפא״י,
ח ״כ אכרהם הרצפלד, הסביר השבוע
את ההבדל בינו לבין שר האוצר, לוי
אשכול :״אנחנו הוכנסנו לבור אחד שבו
ניטע עץ. אשכול הוא העץ וכידוע התפוח
אינו נופל רחוק מהעץ, ואומנם גם אני,
שרק תפוח אני, לא נפלתי רחוק מן העץ״
את הרעיון המקורי ביותר של
השבוע הגה ישראל פיינכרג, ממלא
מקום ראש עיריית פתח־תקווה. במסיבה שנערכה
בבית יד לבנים בפתח־תקוזה, הציע
פיינכרג שצה״ל יאמץ קהילות יהודיות
בחו״ל, יאמן בבסיסיו את צע־רי הקהילות,
שבשובם הביתה ידריכו את חבריהם.

חווילתו ש ר סהר
יחזקאל סהר, מי שהיה המפקח הכללי
של משטרת ישראל ושגריר ישראל בודינה,
ונמצא אשם בעדות־שקר, עורר בזמנו את
רחמי הציבור, כאשר הודיע כי בעיקבות
הקנס הכספי הגדול שהוטל עליו על־ידי
בית־המשפט, הוא נאלץ למכור את חוזילתו
בהרצליה. עתה מסתבר כי מכירת החווילה
נועדה למטרה אחרת: סהר בונה חווילה
חדישה ומהודרת יותר, בכפר שמריהו
לויאליות בלתי מסוייגת לקבוצת הכדורגל
שלו גילה השבוע מפקד חיל־האוזיר, אלון?
עזר ווייצמן. אחרי שקבוצת הכדורגל
של ניבחרת חיל־האוזיר זכתה בגביע הרמטי
כ״ל, בתחרויות הנערכות מדי שנה בין יחידות
צה״ל, קפץ עזר אל המיגרש, החזיק
בידו את הגביע ובידו השנייה את בנו,

ורץ עימם מסביב למיגרש לקול תשואות
הקהל בצורה מקורית הביע המשורר
ומנהיג תנועת העברים הצעירים לשעבר,
יונתן רטוש, את מחאתו על סעיף הדת
הנכלל בטופס מיפקד האוכלוסין. הוא שלח
את טופס המפקד חזרה לראש הלישכה
לסטטיסטיקה, הפרופסור רוכרטו כקי,
כתב בסעיף ״דת״ :״בן בלי דת״ ,הוסיף
הערה בה ציין כי השאלון ״שולל הגדרה
מצפונית חופשית ואני מוכן לשאת באחריות.
השיבותי כפי שהשיבותי כפעולת
מרי הדסה קלצ׳קין, אשתו של
שחקן הבימה, המנהלת בביתה גאלריה
לתמונות, עומדת לצאת לאירופה בשליחות
מיוחדת — כדי להביא למיליונר היהודי
האנגלי, אייזיק וולפסץ, ציורים של
אימפרסיוניסטים ישראליים, שוזלפסון הזמין
עבור אוספו הפרטי יוסף מילוא
ממשיך לקבץ שחקנים עבור התיאטרון החיפאי
שלו. אחרי שאירגן לתיאטרון את
שחקני זווית הראשיים, הצליח לרכוש גם
את שחקן האוהל הצעיר, אילן כלווייס.
מועמדת נוספת, אם כי רק לתקופה קצרה,
היא שחקנית הקאמרי, גילה אלמגור
זיגמונד טורקוכ מנהל תיאטרון
זוטא קיבל בימים אלה מיכתב מדרוזי
בשם דניאל זאיד חלבי, מדלית אל־כרמל.
״ראיתי את ההצגה שלכם בקיבוץ שמיר,״
כתב הדרוזי והזמין את טורקוב עם תיאט־רונו
לבוא להתארח במשך שלושה ימים
בכפרו. עוד יותר ממנו התרשמה מהצגת
התיאטרון רעיית הנשיא, רחל ינאית.
אחרי שחזתה בהצגה בירושלים, שלחה לתיאטרון
תרומה בסך 50ל״י, אותה עומד
התיאטרון למסור לאימש״יל־פוליו.

כתונת ש ל דר־ה
נורית פילצר־ווילדר, נערת-הזוהר
הישראלית שהתפרסמה לפני כשנתיים ככלוד
פאספורט, ושהשערוריה סביב נשואיה הגיעה
לבית־המשפט, חזרה ארצה כתיירת.
אמריקאית לכל דבר, כולל אפילו עור בהיר
במיוחד, מתהלכת נורית ברחובות העיר
עם בעלה, כשבידיהם מצלמת־קולנוע. כמו
כל התיירים, קנתה אף היא מזכרות במש־נית
פרם מיוחד במינו למוצא אבידה
הציעה השבוע קריינית גלי צה״ל, שרי
רז, המגישה את תוכניות כבקשתך בתחנה
הצבאית. אחרי שאיבדה בנוזה־שאנן שבחיפה
מזוודה אשד הכילה, נוסף לשמלה ולכותונת

לילה נוסח בייבי דול גם בגד־ים ביקיני,
הודיעה שרי כי למוצא שיחזיר את האבידה
תינתן הזכות להלביש לה במו ידיו את
בגד־הים. המוצא הישר והמעוניין מתבקש
להתקשר עם גלי צה״ל קריין ראדיו
ישראלי אחר מצא גם הוא את עצמו במצב
לא נעים. י הו דהלס, איש השידור האנגלי
של קול ישראל, הוא בעל כלב המכונה
בשם וויסקי סודה. פעם החליט לב לכנות
את כלבו בשם חיבה, כינה אותו טיטו.
עתונאי יוגוסלבי שנוכח במקום, הגיש
תלונה נגד לב למשרד החוץ במסיבה
שנערכה השבוע לכבוד ד לי ה? ,*0 3
בה נוכחו מפיצי־סרטים ואנשי פירטומת,
נקלטה שיחה בין דליה לבין העתונאי לשעבר
ותסריטאי בהווה, ד וי ד כן־ א לו ל.
באותה שיחה התנצל בן־אלול על שלא הביא
עימו לדליה את כותונת־הלילה ששכחה
בדירתו. התעלומה פוענחה כאשר התברר
שבן־אלול הזמין את דליה, בעת ביקורה
בתל־אביב, להתארח בביתו, ואשתו העמידה יי
לרשותה את חדרה, שם שכחה דליה את
כותונת־הלילה שלה אגב, דליה הביעה
את הסכמתה להופיע בסרט ישראלי שיופק
לפי תסריטו של בן־אלול. שם הסרט צריך
להיות לפני האביב בא הסתיו, והוא מספר
על 12 שעות גורליות בחייה של נימפו־מאנית
קטנה, המחפשת את חיבת־האב אצל
גברים זרים וש! ב אגב, דליה גרמה כאב־ראש
לכדורסלן הענק, י אן ק רו מי נ ש, שביקר
בארץ עם קבוצת ריגה. צלם עיתונות
הגיש לקרומינש במתנה תמונה בה
הוא מצולם חבוק עם דליה לביא, שביקרה
את הקבוצה בשעת אימון. יאן, שהתחתן
לאחרונה, לא היה מוכן להסתכן ולהביא
עמו את התמונה הביתה. הוא חתם עליה
את חתימתו ומסרה לאחד הילדים שביקשו
אוטוגראפים סיפר השבוע שמע ון
פינקל . ,השחקן הנודע ועתה גם המנהל
האמנותי של הבימה, בטרם יצא לכינוס
אי־טי־אי בווינה :״קהל ירושלים אינו כקהל
בערים אחרות בישראל. הנה הציגה שם
הבימה, הצגות קופה והצגות אחרות. באו
בלי אבחנה. עד שהרגישו מנהלי התיאטרון
כי ביום ה׳ יש בירושלים קהל לתיאטרון,
תהיה ההצגה אשר תהיה. חיפשו את הסיבה
ומצאו: ביום ד׳ יש מים חמים
כתבה השבוע ב ע מי שמר, העושה באר־צות־הברית
(מה היא עושה עוד נברר):
״פה תענוג לראות סרט. קשה לתאר איזו
הוויה היתד, לי לראות לראשונה בחיי את י
סנטרו של קלארק גייבל, בלי כתב עברי.״

פסמן י ה1זב1(1
ס מאיר יערי, מנהיג מפ״ם :״לדידי אין הבדל מהותי בין המסעות
הקארניבאליים ש ע רו לפני הבחירות מנהיג מפא״י, לבין מסע האופנועים של
מנחם בגין. ההבדל הוא באמצעי התחבורה בלבד.״
• ח״כ מפא״י, ישראל ישעיהו :״יש הרבה עמים נאורים ימו־קראטיים
בעולם, המאחלים לעצמם שבראשם יעמוד מנהיג כמו דויד בן־גוריון.״
9משה דיין, שר החקלאות, בהסבירו את מחירי הירקות הגבוהים :״השנה
היה לנו חורף קר מאשתקד, ואם יש למישהו טענות על כך שיפנה לשר־הדתות
• יער|ג חזן, ממנהיגי מפ״ם :״במקום ליידות אבנים בק!מה החמישית של
ההסתדרות. מתכוננת עכשיו קבוצת דיין־פרס לעלות בעצמה לקומה החמישית.״
• ראש הממשלה, דויד כן־גוריון :״הגיל הטוב ביותר לנשואין הוא
גיל .20 כי אז יש לך זמן להוליד ארבעה ילדים עד שאתה מגיע לגיל 30 והאשה
עודנה מספיק צעירה כדי ליהנות מהחיים.״
9רפאל קלצ׳קין, שחקן הבימה, בעת ביקור בשטח הגדול ביפו :״אי־אפשר
להאמין שבמקום הזד, היתד, פעם יפו.״

העולם הזה 1237

ספן! ט כדורגל מצמדי

רגית״ר

״זה היה בדקה ה־ ,63 כשבני יהודה
הובילו .3:2ה_לם שלהם דני לוי חפם
כדור ב דיו, בתוך רחבת ה־ . 16 עד כמה
שאני מבין, זאת היתד, צריכה להיות בעיטת־פנדל.
אבל ד,ש! פט פסק מכת 16 מטר.
המגינים של בני־יהודה עשו חומה ואני
ואחי נעמדנו ביניהם. זאת זכותנו. פיתאום,
בלי שום סיבה, פגע מהלל באחי. אני
ראיתי את זה והחזרתי למהלל בעיטה.
השופט אשכנזי ראה את זד, והורה לי לרדת
מהמיגרש. התחלתי לרדת אבל פיתאום התנפלו
עלי שחקני בני־יהודה והתחילו להכות
אותי. קיבלתי מכות. לא ידעתי מי, מה,
מו, לא הסתכלתי הרבה הסתובבתי ונתתי
אגרוף ב,וזרה. ומסתבר שד,אגרוף פגע דווקא
בדיוק בשופט אשכנזי. לא תיארתי לעצמי
שהוא עומד שם. בכלל לא רציתי להכות
אותו. ראיתי שהוא לוקח את שופטי הקו
ויורד מהמיגרש. רצתי אחריו והתחננתי
לפניו, :אל תרד מהמגרש! את המכה נתתי
לא בסדנה! ,הוא דחף אותי ממנו וירד.
ראיתי שהכל אבוד. בכיתי כמו ילד קטן.״
במילים אלה תיאר השבוע כדורגלן בית״ר
תל־אביב, משר, חליבה, את הטראגדיה שהתרחשה
השבת על מיגרש־ד,כדורגל של בני
יהודה, בשכונת התקווה, וששמה קץ לקאר־יירה
בת 21 השנים של בית״ר תל־אביב

ואומנם, תוך רבע השער, הראשונה של
המחצית השנייה, כבשו חלוצי בני־יהודר,
שנ שערים, הוציאו את קהל אוהדיהם מכליו.
הביתר״ים ד,גב! כים היו אובדי־עצות.
הם אף לא יכלו לזעום על השופט. מנחם
אשכנזי, התגלה במישתק זה בכל גדוקתו,
גיד,ל את המישחק בצורה מגנת. ואז אירעה
התקרית שגרמה להפסקת המישחק.
טענות הבית״ריפ. לבית״רים, שנאלצו
לחכות עוד שעה על המיגרש עד
שהמשטרה הצליחה לחלצם מזעם הקהל, אל
מוניותיהם, היו לאחר מעשה טענות בקשר
למישחק. סיפר משה חליבה :״עוד בתחילת
המישחק, כאשר אזולאי מבני־יהודד, הכניס
בעיטה בפניו של פורטוגז שלנו, כשזה שכב
על הארץ, רצתי לשופט ואמרתי לו, :יהיה
רצח במגרש.׳ הוא השיב לי, :תשאיר את
זה לי. אני רוצה לסיים את המישחק הזה
בשקט. אני פוחד גם על חיי׳.״
אולם שום סיפור אינו יכול להצדיק את
מכת האגרוף של חליבה, גם לא העובדה
שבמיגרש נוכחו שני ח״כים של מפא״י,
מנחם כהן וגדעון בן־ישראל, שניסו להפוך
את המישחק לעניין מפלגתי, כאילו היה זה
קרב בין מפא״י לבין חירות. חליבה, שנעצר
ושוחרר בערבות אחרי שהואשם בתקיפת
השופט, יקבל את עונשו. אבל למרות שמעשהו
היה המניע האחרון לנשירתה של
בית״ר, אין לתלות בו את קולר הטרגדיה.
הטראגדיה של בית״ר, שהיתר, בשעתו
אחת מקבוצות־הפאר של הכדורגל הישראלי,

צופים כחפות הפרשים
אגרוף לשופט
חבל רק ששקיעתה של הקבוצה לוזתה
באקורד כה צורם.
כדורסל הענק החיוור
מעולם לא רכש מישחק בודד, אחד כל־כך
הרבה אוהדים לענף ספורט, כמו מיש־

בל השכונה התקהלה לראות את בני־יהודה מול בית״ר
טרגדיה לקבוצה
בליגה הלאומית. לעתונאים, לשופטים ולאנשי
המשטרה שנכחו במיגרש, היתד, אומנם
גירסה אחרת בקשר למה שאירע על המיג-
רש. אך לא חשוב מי הצודק. מכת האגרוף
שהנחית ראש קבוצת בית״ר בפניו
של השופט מנחם אשכנזי, הנחיתה נוק־אום
סופי לקבוצתו. אמרו השבוע חבריו
של חליבה, העוסק בחציבת מצבות, בלעג
מר :״היא הקים את המצבה על בית״ר
תל־אביב.״
הסתערות הפרשים. המתח ששרר
במיגרש, בעת שנערך בו המישחק, היה צפוי
מראש. תוצאת מישחק זד, עשויות היו לקבוע
מי משתי הקבוצות תרד לליגה א׳.
בעוד שלבני־יהודה די היה בתוצאת תיקו
כדי להישאר בליגה הלאומית, היו הבית״רים
זקוקים לניצחון ממש.
כאשר הגיעה שעת המיבחן, התחולל על
המ גרש דבר בלתי־צסוי לחלוטין. עשרות
פרשי משטרה ועשרות נוספות של שוטרים
רגליים הקיפו את המיגרש, לתוכו כבר
זרמו אלפים מאז שעות הצהרים המוקדמות.
בניגוד לשמועות שבית״ר גייסה אלפים
מאוהדיה לחזות במישחק, נמנה רוב־רובו
של הקהל על אוהדי בני־יהודה.
כשהחל המישחק עודד קהל זה את שחקני
השכונה ברעש קולני של תופים, פחים
פעמונים ורעשנים. אולם בדקה ה־ 16 למיש־חק,
נדם לפתע הרעש. בית״ר הבקיעה את
השער הראשון לזכותה.
הלם הקהל גבר כעבור שמונה דקות,
כשבית״ר הבקיעה שער נוסף מבעיטת 11
מטר. מרגע זה נראה המישחק אבוד לבני־יהודה.
אוהדי הקבוצה כבשו פניהם בקרקע.
רק בודדים המשיכו לצעוק — והם צעקו
על שחקניהם דווקא, איימו עליהם בסוף
שחור בעודן ההפסד.
דווקא המיקדמה המכרעת שרכשה לה
בית״ר, כבר בתחילת המישחק, היתר, בעוכרי
הקבוצה. ד,בטחון המופרז שננסך
בהם, השפיע עליהם לרעה. וכאשר בדקה
ר,־ 31 כבשו בני־יהידה שער ראשון, והמחצית
הסתיימה בתוצאה 1:2לטובת בית״ר,
הרגישו הבית״רים כי המפלה קרובה.
העולם חזח 1137

החלה שעה שקבוצה זו החלה לשמש זירת־התמודדות
בין עסקני חירות. מנהלי הקבוצה
ומאמניה ד,וחלפי מדי כמה חדשים,
ובשנה האחרונה התקיימה בית״ר יותר על
עזרתם של מספר משוגעים לקבוצה, שהשקיעו
בה רבבות ל״י מכיסם הפרטי, מאשר
על תמיכת תנועת החרות.

חק הכדורסל שנערך בשבוע החולף בין
הפועל תל־אביב לבין הקבוצה הלאטבית,
אלופת ברית־ר,מועצות, ס .ק. ריגה.
לא עצם התוצאה, בה ניצחו הרוסים בהפרש
של 4נקודות בלבד ( )70:74 היא
שהלהיבה, למרות שהיא מהוו־ ,את אחד
ההישגים הנכבדים ביותר שהשיג הכדורסל

״תנור־הנפט הוא שלנו!״
הזדמנות לתעמולה

הישראלי עד כה. מה ששיכר את ארבעת
אלפי הצופים באיצטדיון הכדורסל בחול; ן,
מתח את עצביהם והרים אותם אל פיסגת
ההתלהבות, ד,׳־תה הצורה בה הושג ההישג.
כאשר עלו הענקים של רינה למיגרש
והחלו במישחקם היותר תכליתי ופחות
ראוותני, קיווה הקהל שייהנה בעיקר ממיש־חקם
שלהם. גם מישחקד, של קבוצת הפועל
במחצית הראשונה לא עורר שום תקווה
שיתרחש משהו מיוחד. הישראלים ד,ירבו
להחטיא, איבדו כהרים, והקהל ראה זאת
כהישג שבמחצית הובילו הרוסים ביתרון
של 13 נקודות בלבד.
״ א ל ־ א ל: הפועל :״ אך שעה שהחלה
המחצית השנייה, שיפשף הקהל את עיניו
בתמהון. הישראלים התחילו, לפתע, לנהל
התקפות מהירות ומרהיבות, הצליחו להחדיר
לסל את מרבית קליעות הם. הפרש
הנקודות הלך והצטמק מרגע לרגע. הקהל
יצא בבת אחת מכליו. ארבעת אלפים פיות
החלו לשאוג :״לא לתת! לא לתת!״ ו״אל־אל!
הפועל!״
מד, קרה, בעצם, על המיגרש החולוניי
הא; מנם היתד, זו רמת הכהרסל הישראלי
שהתעלתה לרמה כה גבוהה ז תשובה חיו־בית
על כך לא תהיה אלא אשלייה. היתרון
הישראלי במחצית השנייה נבע מכמה סיבות.
בראש וראשונה, היתה זו תוצאה מהחלטתו
של המאמן הרוסי, להכניס את הענק
יאן קרימינש למישחק. קרומינש, ש־היווה
את עיקר האטרקציה, הפתיע אומנם
בקומתו הגבוהה ( )2.18 ובצעדיו המגושמים׳
אולם היה חיוור מאוד במישחקו. ליד
הסל הישראלי, עזר להחדיר את הכדור לסל׳
אבל לא השתתף בפיתוח ההתקפות.
למעשה, מן הרגע בו עלה לשחק, שיחקו
הרוסים ב־ 4כדורסלנים בלבד. כעביר מספר
דקות, נוכח בכך המאמן הרוסי עצמו,
הוריד את קרומינש להגנה. שם הזיק הענק
יותר מאשר בהתקפה. הוא אומנם חסם
בידיו הארוכות את סל קבוצתו, אולם
כדורסלני הפועל, ובמיוחד זייגר, ידעו לנצל
את חוסר גמישותו, חמקו בין ידיו
והחדירו כדורים מתחת לסל ממש.
אין לזלזל במישחקם ובהישגם של כדור-
סלני הפועל, שמירצם ומסירותם היפו על
חולשתם הטכנית. אולם קרוב לוודאי שסיבה
נוספת להפסד נמצאת בהסברו של
גומלסקי, המאמן היהודי של ריגה. לדבריו,
אחרי היתרון במחצית הראשונה, החלו
שחקניו לזלזל בישראלים, לא היו מוכנים
להסתערותם התוקפנית.
תמונה הפוכה. צידוק לגירסה זו אפשר
היה למצוא במישחק השני שקיימה
ריגה השבוע, נגד ניבחרת מעורבת של
כדורסלני מכבי והפועל תל־אביב. הפעם
היתד, התמונה הפוכה לגמרי. בעוד שבמחצית
הראשונה שמרו הישראלים על הפרש
נמוך ( 31:33 לרוסים) ,סיימו הרוסים
את המישחק ביתרון של 20 נקודות (.)50:70
הכדורסלנים הישראליים אומנם עלו ל־מישחק
יגעים ממישחקי הליגה, שנערכו
יום קודם לכן, וכמה כדורסלנים מצטיינים
היו פצועים, אולם לא זאת היתר, ם בת ההפסד
לאלופת אירופה. הריגאים, שחששו
מהפתעה נוספת, נזהרו במחצית השנייה,
לחמו על כל כדור והקפידו על קליעותיהם.
הקבוצות הישראליות הפסידו במישחקיהן
עם קבוצת ריגה. אך, לעומת זאת, זכה
זכה הכדורסל הישראלי בדעת־קהל ובאור,־
דים נלהבים חדשים לספורט יפה זה. ביקורה
של רינה בארץ עשוי להוות מיפנה
במעמדו של הכדורסל בישראל.

אץ־ מעדים אפריקאנדרים לארק־ישראל
זהיב? כובשים הבורגנים שממה חלוצית
הפרחת

ש מ מה מלו חה

לא •הרחק ממפעל האשלג, ממקום שנחל
צץ משתפך לתוך ערבת סדום מלאת הביצות
והצמחיה הסבוכה, ובחברתם הלילית
האצילה של קאראקאלים, חזירי בר, ארנבות,
שועלים, תנים, נחשים, חתולי ביצה,
ועכברי מליחה שקצה זנבם נתון בכפתור
^ שעיר דוגמת זנבי האריות, עמד, כשהוא
ל שעון בכתפו האחת על גבעת חול מלוח —
מחנה קרונות.
המחנה, שנראה היה למרחוק כמחנה של

^ צוענים, מורכב היה מארבעה קרונות, מיכל
מים, סככה בלתי מקורה ועדר כלבים
^ זועמים חורצי לשון, שהיו נובחים כמשו־

בעת ובחנו בעיני זכוכית עצובות ענני
זבובים ולהקות ברחש שזמזמו בחלל.

מפריחי שממה מחוסרי עבודה
אף אחד כבר לא זכר מי הגה את הרעיון
לראשונה. נכון הוא, שכיבוש השממה
זה לא פטנט׳ חדש, אבל מיהו שגילה
את השממה הזו דוזקא, שממה שאין בה
לא עמודי חשמל, לא קיוסקים, לא מי־שתיה
ולא טלפון? כששאלתי את עמירם,
לא זכיתי לתשובה ובמקום זה הפליט לעבר
יענקול :״תגיד לו אתה, יענקול!״ ,למה
שאני אגיד לו?״ היקשה יענקול ,״אני כבר
לא זוכר. תגיד. לו אתה!״ וכך התחסדו שני
הענוזים המקצועיים האלה ולא נותרה לי
ברירה אלא לשחזר את תולדות החווה,

איזה צרות יש כשצריכים להביא בהמות.
אבל דווקא זה עבר יותר בשלום ממה
שחשבו ומחוץ לפרה אחת שנפלה ממנוף
ושברה רגל, בזמן שהטעינו אותה בנמל
ביירה, במוזאמביק, לא היו אסונות נוספים;
וברגע שהובא הבקר 125 ,ראש בסך
הכל, עמדה החוזה על הרגליים.

חיי כזב ש? רועה 8רו,ה
אם חיים של בקר זה דבר קשה, אז
אתם כבר יכולים לתאר לעצמכם שחייו
של בוקר מה הם, ואני כבר לא מדבר על
זה שצריכים לקום כל יום בשעה ארבע
וחצי בבוקר. רק בגלל זה לבד הייתי מוותר
על כל הטובות של כיבוש השממה. הצרה

פרא. אינני יודע מה ידוע לכם בפסיכולוגיה
של פרות, אך עובדה היא שעדר פראי זה
כר, קסם לפרות נאות־הכיכד שהן היו
הולכות ומצטרפות אליו אחת אחת ויחד
היו מתפרעים שלוחי רסן ומופקדים, כמו
חבורה של טדי בוים.
מאז שנכנס העדר הירדני הפראי לסדר
היום, לא ניתנה לחברי החווה אפילו מנוחה
של רגע. היו יוצאים לשמירה ולמארבים
ומנסים נואשות להחזיר את הפרות ש־שרכו
דרכיהן למוטב וזה לא תמיד היה
קל, מפני שהשטח הוא שטח הפקר והבקר
הפראי זריז כשד משחת. רגע הוא פה ועד .
שמגיעים אליו, הוא כבר שם, וכשמשיגים
אותו לבסוף הוא קופץ מיד לעבר השני
של הגבול, ואתה לך וסכן את כל העולם
בסיכסוך מדיני חמור ובמלחמת עולם שלישית
בגלל פרה עלובה אחת.

מזבודות ריקות ושוטרי תנועה
בינתיים חולף הזמן ועדר האפריקאנדאר

פך נראית חוות ״נאות־הכיכר״ בעין כלתי־מזוי־ינת, על גבול הגבעות המלוחות וערכת סדום.
געים. קול נביחת הכלבים הוציא מתוך
אשנבי הקרונות הצרים ראשים מקורזלים,
שהיו מציצים על הבאים — זאת אומרת,
אנחנו — בסקרנות, וברגע שעצרנו בצל
הסככה חסרת הגג, יצאה לקראתנו נערה
שחומה, נאת גוו, במכנסי־תנועות־נוער־קצ־רים,
שחצתה את החצר ברגליים יחפות,
שהשאירו עקבות רכים בחול. הנערה שאלה
אותנו בחשדנות, את מי אנחנו מחפשים,
ולא נרגעה, עד שלא אמרנו לה, שאנו
מחפשים את עמירם ואז הזמינה אותנו
לשבת על מיטות השדה הקרועות בצל צוק
סלע תלול, ושאל־ אם נסכים להתכבד
בכוס תה.
עד שהנערה הולכת להכין את התה, אני
מסתכל סביבי. המקום, הנראה במבט ראשון
כאילו נמצא בסוף העולם, באמת נמצא
בסוף העולם. אפשר לראות, אפילו בעין
בלתי מזויינת, את הסימנים הקלושים של
קו הגבול הירדני. ברגע זה הפסקתי להסתכל
בקו הגבול כי כמה מן הכלבים, שלא
היו קשורים, התקרבו להריח אותנו כשהם
ממשיכים לרטון בזעם ולחרוק שיניים.
עשיתי את עצמי שאיני שם לב אליהם,
כי כך לימדו אותי בבית הספר. העפתי
את מבטי כביכול לעבר המכלאה שעדר
בקר גדול נח בתוכה והסתכלתי על הפרות
החומות והעגלות שהעלו גרה מרו־

חוזת ניאות־הכיכר,

הידועה בציבור בשם
מפי שמועה ומסיפורי־הבדים.
הסיפור מתחיל בזה שהימים הטובים,
בהם היו הנגב והערבה גן עדן נסיוני ל־מפריחי
שממה, חלפו מאז פלשו לשם
כבישי האספלט, וגלגלי מכוניות העסקנים
החלו לנוע עליהם. עובדה זו הטילה מרה
שחורה בכמה מן החברה, שראו בערבות
הליס או בשיחי המלוח לא מודלים יפים
לצילומי נוף צבעוניים, אלא אתגר שכאילו
אומר :״נראה מה תוכל לעשות ממני, אם
יש לך דם!״ ואלה, כשנפגשנו, החלו לתנות
את צרותיהם זה בפני זה, עד שלקחו את
הדברים ברצינות.
לקחו את הדברים ברצינות, אבל ערבת
המלח צחקה להם בפנים. איפה ימצאו חיה
משוגעת שאוכלת עשב מלוח ולא יורקת
אותו מיד עם ״טפו!״? מה כבר אפשר
לגדל על מים מלוחים, מחוץ לדגים מלוחים,
שממילא מייבאים אותם מנורבגיה
בחצי המחיר? תצחקו, תצחקו, אבל בסוף
באמת מצאו חיה המוכנה לאכול עשב מלוח
לתיאבון וזו מין בהמה אפריקאית מסוג
הבקר, שקוראים לו אפריקאנדאר.
עכשיו היו צריכים להביא את האפריקאנ־דאר
לארץ־ישראל. אתם, שאתם כבר יודעים
איזה צרות יש עד שמביאים יהודים לארץ-
ישראל, אתם כבר יכולים לתאר לעצמכם

העיקרית מתחילה כשהפרה לא מסתכלת
היטב על סימני הגבול ומסתננת לה לירדן,
כשבראשה הקטן עצורים המון סודות
בטחוניים. כשעבר העדר את הגבול בפעם
הראשונה, והתחיל ללכת בכיתן רבת־עמון,
עמדו הבוקרים על הגבעה הסמוכה כשעיניהם
זולגות דמעות ופיהם אומר קדיש,
מפני שעד שמוציאים את חברי ועדת שביתת
הנשק ומחזירים את הבהמות המטומטמות,
מצטמק העדר לכדי שליש או רבע.
אבל הנה פתאום קרה הנס והבהמות התחילו
לחזור ועד היום אף אחד איננו יודע
מדוע, מפני שמרוב שמחה, שכחו באותו
רגע לשאול אותן.
חכמים מרוב נסיון, התחילו חברי נאות־הכיכר
לגדר את שטח המרעה בגדר. תקעו
עמודים ומתחו תיל בגובה של מטר, כמו
שמותחים גדר לפני פרות, אבל התברר
שהאפריקאנדאר אינן פרות רגילות, אלא
פרות אולימפיות, המדלגות על גובה של
מטר ללא קושי מפני שאצלן במולדת, פרה
שלא יודעת לרוץ מהר ולקפוץ גבוה, לא
עוברת את הבחינה אצל האריה או הפנתר.
בד בבד עם בעיית הגדר, הופיעה גם מכה
חדשה שלא כתובה בתורה, בצורת עדר
ירדני ללא בעלים שהיה משוטט בערבת
סדום, עזוב, חופשי לנפשו והפך להיות

התרגל, קצת מתוך אהבה וקצת מתוך אין
ברירה, לביתו החדש, מפני שהגביהו את
הגדר, וכשפחתו הצרות עם בני הבקר,
נשאר זמן פנוי לכבוש שממות נוספות.
השממה הנוספת הראשונה שהתחילו לכבוש
היו כמה דונמים קרקע, שנטעו אותם בתמ־רים
ועצי פרי ם!בטרופיים וקצת ירק
נסיוני. למרות הנבואות השחורות, הצליחו
באופן יוצא מן הכלל והפריכו את נבואות
הפסימיסטים, שאמרו, שרק גרעיני
חמניות ובוטנים מלוחים יצמחו במקום
הזה.
בינתיים, עד שאני שומע את הסיפורים
ורושם אותם, והלילה ירד וגדודי יתושים
עלו עלינו והיינו צריכים לעשות הפסקה
בשביל להתגרד. הגירוד הזכיר פתאום ל־יענקול
שהגיע הזמן לסגור את משאבת אי[
המים ולבדוק את המלכודות אם לא נתפס
בהם איזה קאראקאל או דורבן, ואם לא
נתפס, כדאי אולי לצאת לצייד ולתפוס,
מפני שאם בא אורח כזה מכובד למקום כה
נידח, כדאי כבר לתת לו קצת פרוטאינים
לאכול.
אכפנו את הג׳יפ, והתחלנו לרדת בתוך
החושך של הלילה לתוך ערוצו של נחל
צין, כשיענקול נוהג במהירות מטורפת
וללא כל הקפדה על חוקי זהירות מינימאליים.
עוקף העצים מימין ומשמאל בלי
להוציא ידים ואילו היה שם שוטר תנועה
יכול היה להעשיר את קופת האוצר במאתיים
קנסות לכל הפחות. יתכן שמצחיק
לדבר במקום הזה על טראפיקים ועל חוקי
תנועה, אך מכיוון שלא פגשנו כל ציד
בדרך וכל המלכודות היו ריקות, אין לי
דבר אחר להפנות אליו את תשומת לב
הציבור.
עכשיו, אחרי שכבר גמרתי לתאר לכם
את החיים בסוף העולם, בחודה הבודדת של
נאות־הכיכר, אני נזכרתי פתאום ששכחתי
לספר לכם את הדבר הכי חשוב: שכחתי
לספר לכם מהו מפעל חלוצי זה, שבא להפריח
שממות, להציל את המולדת, ולהז
קים ישוב חדש במקום שיש בו רק לטאות
וחיפושיות, ואם שכחתי אז אולי אתם
תנחשו האם הוא קיבוץ, קבוצה, מושב,
קואופרטיב, נח״ל?
אני לא רוצה למתוח אתכם יותר מדי,
אבל חידת נאות־הכיכר היא בסך הכל מפעל
קאפיטאליסטי של בעלי מניות, בהון השקעה
של 43,000ל״י וכפליים מזה חובות.
ואתה לך והוצא מדד, מוסר השכל!

כה אמר גגוסבראהעד*
אפשר לרמות הרבה אנשים במשך זמן
קצר, אפשר לרמות מעט אנשים במשך זמן
רב ואפשר גם לרמות הרבה אנשים במשך
הרבה זמן, אם יש מספיק סבלנות.

זהו נחמן בירקש
(המשך מעמוד ) 12

נסע לתחרויות בקפריסין, התקשר ברצינות,
לראשונה בחייו, עם נערה טבריינית.
אך בכל הגורמים האלה היד, גורם אחד
שדיכא אותו תמיד וגרם לו לא מעט פיק־פוקים
והיסוסים: התנגדות הוריו. נחמן
אהב והעריך מאוד את הוריו. יותר מאוחר,
כשישב בבית־הסוהר, היתד. דאגתו היחידה:
הרגשתם של הוריו. הוא ביקש
תמיד שלא יבואו לבקרו שם, מכיוון שהתבייש
בפניהם. כשעזבו הוריו את הארץ,
שמה שלא יצטרכו לסבול סבל נופף בגללו.

עד המ 7ך

ף ץ קופה קצרה זו, תקופה של זוהר
2 1ותקווה, באה גם היא אל קיצה. הפעם
בצורה ברוטאלית וחדה. יחד עם עוד שלושה
מחברי חבורת רחוב לבנדה, נעצר נחמן
פרקש, הואשם בביצוע שוד מזויין במחלבת
תנובה. הוא הכחיש כל יקשר לפשע. אך
עדותו של עד המלך, יהודה צברי, הכריעה
את דינו, והוא נשלח לחמש שנות מאסר.
תוצאות המאבק המשפטי הקשה הורגשו
בפרקש לאחר שניכנס לבית־הסוהר. הוא ישב
זמן רב בחוסר מעשה, עד ששלטונות בית
הסוהר, שחששו לבריאותו, נתנו אותו לטיפול
רפואי של פסיכיאטר בית הסוהר,
הד״ר רוזנר. רק אדם אחד הצליח להוציאו
מאדישותו. הוא פגש את יהודה צברי, שבר
את לסתו במכת אגרוף.
מאוחר יותר, הסכים פרקש לעבוד בגינת
בית־הסוהר, ניצל את ההזדמנות, קפץ מעל
גדר בית־הסוהר זזרמלאי ונימלט בשדות.
שלושה ימים ושלושה לילות הסתובב בשדות,
ככלב נרדף. לבסוף ניגש אל ד״ר
רוזנר, הגר בראשון־לציון, הסגיר את עצמו.
הרופא החזירו לבית־הסוהר. שם ישב
זמן ממושך בצינוק, הועבר לאחר מכן ל־שאטה.
הוא התבודד מחבריו, הקים אוהל
סיירים בחצר והיה ישן בו. כעבור זמן
קצר הועבר לרמלה ומשם למעשיהו. גם
במקומו זה המשיך בחיי הבדידות, גידל זקן,
אותו נדר לא לגלח עד שיצא מבית־הסוהר.

״אלך לשדכן...״
מ*8וא שוחרר כתום שלוש וחצי שנות
| |מאסר, בגלל התנהגותו הטובה. אך השתחרר,
חזר לחלומו הישן: החקלאות. האגף
לשיקום האסיר הבטיח לו לסדרו במושב.
הם אומנם נתנו לו צריף באחד ממושבי
הדרום, אך סירבו לתת לו גם חלקת אדמה;
והוא היד. צריך להיות שכיר־יום — מה
שלא רצה* .אני בתור צבר בן ,24 אלך
עכשיו להתחיל הכל מחדש בלי משק ובלי
כלום? — לא!״ הכריז ועזב את המושב.
קרוביו ניסו למצוא לו מקום־עבודה על
מנת שיוכל להתחיל לחיות מחדש. גם הוא
חלם על כך* .כאשר אסתדר, אלך לשדכן,״
אמר פעם* ,אמצא בחורה נחמדה עם משק
ואתחתן איתה.״
אך החלומות היפים נתקלו מחדש בסלע
האיתן של מזלו הרע.
קרוב אחד ניסה לסדרו לעבודה במחנה
קודחים, אך הוא נימלט משם ברגל, למחרת
היום* :זה נראה כמו בית־סוהר,״ סיפר,
״באמצע המידבר, גדר־תייל מסביב, ולא
רואים שום אדם חוץ מאלה ששם.״
לאגף השיקום הפסיק מזמן ללכת, כי
התבייש. וכך המשיך לעבור ממקום עבוהשיג
למישנהו.
הוא
אחד דה לעצמו חדרון קטן על גג, ברחוב לבנדר״
הביא לו לשם אפרוחים קטנים, גידל אותם
והאכיל אותם בידיו. זה היה החלום היחידי
שנותר לו מחלומות־נעוריו.
חבריו ניסו להכניסו לחברתם, אך הוא
לא החזיק מעמד. הצליח להתחמק מהמאמצים
ולהישאר עם עצמו ולבדו. שכניו
לבית הכירו אותו בתור אדם חביב ושקט,
הנכון תמיד לעזור אך אינו מוכן להניח
לאיש להיכנס לדירת־הגג, בה גר.

הוא דא התייצב
ף=* אחד הימים קיבל מיכתב מהוריו,
2״ ב ו הזמינוהו לארצות־הברית, להתחיל
שם את חייו מחדש. אולם הוא גם ידע
שיקשה לו להגיע לארץ זו עם עבר כעברו.
נוסף לכך לא היה לו כסף, והוא לא הסכים
לקבל כסף מהוריו או מקרוביו.
פרקש רצה מאוד לנסוע לארצות־הברית,
אך לא ידע איך. אחד מחבריו, שירד לגרמניה,
הזמין אותו לבוא אליו ולנסות לחיות
שט. נחמן — שכל אותו זמן לא
הפסיק לחלום כיצד יגיע לאמריקה, יקנה
לעצמו ולהוריו חוזה קטינה ויחיה בה —
ראה בהזמנה אפשרות לנסות ולהגיע להוריו.
הוא הסכים, לבסוף, לקבל כסף מקרוביו,
נסע על סיפונה של אונית־משא לאיהעולם
הזה 1237

טליה. גם בגרמניה לא הצליח להחזיק מעמד.
*החבר שלי עובד בבארים ושם יש כל־כך
הרבה אנשים ששותים כל היום — זה
לא בשבילי,״ סיפר נחמר שחזר הביתה,
לאחר ארבעה שבועות באירופה.
כל אוו^ו זמן שלאחר השיחרור מבית־הסוהר,
כאשר כבר הילך כאדם חופשי לכל
דבר, נידרש נחמן להתייצב מדי חודש במשטרה.
השוטרים לא הסתפקו בזה. בכל
מיקרה של גניבה או פריצה, כשלא ידעו
מי הפושע, מיהרו מיד לעצור את נחמן,
ולערוך חיפוש בבית קרוביו החפים מפשע.

המצוד הגדול

ך* תהילת דצמבר ,1960 הופיעה המש־
^ טרה בביתו ברחוב לבנדה .״אתה תבוא
איתנו,״ אמרו לו השוטרים.
״מה יש? מד, עשיתי?״ שאל נחמן.
השוטרים לא רצו לענות לו. נחמן ניבהל.
לאחר מכן סיפר שחשב שעוצרים
אותו בגלל ההתיצבויות שהוחסרו. הוא פנה
לסימטד, הראשונה וברח בריצה.
בתחילה לא מיהרו הרודפים אחריו .״נתפוס
אותו תוך יומיים שלושה,״ טען שלום
ירקוני, ראש המדור לעיקוב ולבילוש.
אך משעברו היומיים והפכו לשבוע ולחודש,
נתקפו אנשי המדור בהלה. הם הקימו
מחסומים בכל רחבי הארץ, הפעילו גששים
עם כלבים, הבטיחו מאות ואלפי לירות
לאנשי העולם התחתון שלדעתם היו קשורים
בפרקש. כל האמצעים הללו לא הצליחו
מהסיבה הפשוטה — לפרקש לא היו שותפים
בעולם התחתון.
במשך החודשים בהם בדקו אנשי המשטרה
את היוצאים והבאים בלוד, ובחיפה,
סרקו את מאורות העולם התחתון, ישב
לו פרקש על שפת ימה של נתניה. הוא
הגיע לשם באוטובוס אגד, כדי להגשים את
חלומו הישן — הדייג בים .״הים מרגיע
אותי,״ סיפר ,״אני יכול לשבת שעות ולהסתכל
עליו — ואז טוב לי.״
כך, בצל המדרשה לחינוך גופני, הקים
לו פרקש סככה קטנה מענפים, גר בה
כשהוא ניזון מהדייג. לפעמים אכל בחדר״
האוכל של המידרשה.
יום אחד, שעה שחזר מהים אל סוכתו1,
ראה — ממש לפניו — את עשרות השוטרים
ששמו מצוד על מקום מגוריו. הוא
התחיל לרוץ, נימלט ממש מתוך ידיהם.
הוא המשיך לרוץ כל הלילה, עד שהגיע
להרצליה, עצר מונית. המשיך לתל־אביב.
נחמן הרגיש שהרשת נסגרת סביבו, נסע
מיד במונית שירות לחיפה, שם ניסה לעלות
על אוניה. הפעם נודע הדבר למשטרה, והיא
מיהרה בעיקבותיו, התפתתה ללכת בעיק־בות
המטעים שלו לטבעון, שעה שהוא כבר
היה באוטובוס שנסע לזכרון־יעקב. משם
המשיך לתל־אביב ונעלם לחודש נוסף מעיניה
של המשטרה.
השוטרים היו מיואשים. הקצינים הגבוהים
היו מוכנים להציע לנחמן פרקש שיש״
לחוהו לחוץ־לארץ או יתנו לו טיפול
רפואי או יעשו איתו כל מה שיבקש —
ובלבד שיסגיר את עצמו. אבל הם לא
מצאו את הקשר אליו.
נחמן, שלא הצליח לצאת מהארץ בדרכיו
שלו, עשה את שגיאתו הגורלית, שעה שניסה
לעזוב את הארץ בעזרת העולם התחתון.
אחד מהאנשים איתו נפגש הסגירו
לידי המשטרה.

ריפוי פסיכיאטרי

ך*׳ יו ם שו ב יו ש ב נחמן פרקש בכלא
| ?רמלה.
מכל הבחינות — זהו מיקרה טראגי. הוא
יכול לשמש נושא מאלף למחקר הגורמים
ההופכים צבר בריא לפושע מועד.
יש בו הכל: הגורל האכזר, ההלם הנפשי,
החברה המפתה. ומעל לכל — הדחפים הפנימיים
שאינו מסוגל להשתלט עליהם.
״אני רוצה שישלחו אותי לטיפול פסיכיאטרי,״
דורש נחמן פרקש חזור ודרוש.
הוא הגיע מזה זמן רב למסקנה כי טיפול
זה עשוי, לפחות, להחזיר לו את שיודי־מישקלו
הנפשי .״אם אני אחראי — אשלם
בשביל כל מה שעשיתי,״ אמר השבוע לפרקליטו,
עורך־הדין צבי לידסקי.
אין ספק כי נחמן פרקש יודע להבחין
בין טוב לבין רע. אולם אין גם ספק כי
נפשו קרועה ומשוסעת בין דחפים ותסביכים
לרוב. אם בית־המשפט יפסוק כי פרקש
אומנם אשם בשורה הארוכה של מעשים
אשר התביעה תאשימו בהם, יהיה עליו
לשלם את המחיר.
אולם יבוא יום ונחמן פרקש בכל זאת
יצא מן הכלא. רצוי כי עד אז ייעשה
נסיון לרפא את נפשו — לטובת החברה,
לא פחות מאשר לטובתו האישית.

תשבץה עו ד הו ה 1237
תשבץ זה חובר בידי בחרי נחום, מטבריה, המשמש כפועל
בבית־החרושת ספן שבאפיקים. בחרי נחום הוא יליד עירק
בן ,22 טוען כי כקורא העולם הזה יש לו ״הזכות לבקש
לפרסם את תשבצו״ .הזכות לבקש ניתנה לקורא בחרי
נחום ובקשתו אף נתמלאה. נראה אתכם פותרים את התשבץ.
מאוזז )1 :דרגה
צבאית )4 .תושב
הבירה )10 .מערב.
)11 מבני־יעקב)13 .
נר )14 .הללו) 15 .
לא קיבל את ה מני ע
לו )17 .דובר המשטרה
לשעבר)19 .
מי ל ת הסכמה)20 .
נם )22 .שי ש בו
רעל )25 .נוזל בגוף.
)26 כי נוי לה׳)27 .
משחרר )30 .מ מ דינות
המרחב )32 .בתוכו
)33 .לא אוכל.
)34 סי מז )36 .מי-
לת-שאלה )37 .קוה־לת
)39 .שם קיבוץ.
)41 מרכז מסחרי.
)42 אד . )44 .לשם
זה נוצר התער)46 .
ממעמקי האדמה)48 .
נבוה)50 . מקום משמש למאור)51 .
חופש )53 .משמש
לדייג )55 .מ אי ב רי
הגוף )57 .בהו)58 .
ת! )59 .ממלכי יהודה )60 .מושבה וקבוצה.
מאונד )1 :ראש ממשלת ב רי טני ה לשעבר׳
)2שופט בית־המ שפט ה מ חוזי)3 .
מקולל )5 .לר למטה )6 .מי צ רני הקולנוע
הי הו דיי ם של הוליווד )7 .מיל ת שלילה.
)8חוסיין, למשל )9 .ח״כ חרות שנפטר.
) 12 שני ע מודי ם )15 .שלפני כולם)16 .
שאוהב לקחת )18 .קול ישראל, למשל, מלא
מזה )21 .יורד )23 .מסמר )24 .רטוב.

26 )26מ או ח )28 .בדה! )29 .קו מי משנתי
! 31 עיר בישראל )32 .בז בעור)35 .
מילת צער )37 .מעוור עי ני חכמים)38 .
הגה )40 .נזכר למעלה (ר״ת) )41 .מ חז אי
ב רי טי ) 43 .חיבור ביז שתי נקודות) 45 .
לשווא )46 .עוזר לחלש )47 .כלי טי גון.
)49 מנ היג י שראלי קד מה ) 52 .ני סי ם,
לטשל )54 .מ סי מני המוסיקה )56 .מספיק.
)58 מקום מוגבה.

קולחע

הזוכההמא 1שרת

ס ר טי ם
קרקש הדת
אלמד גאנטדי

בתאריך 23.5.61 בשעה 13.30 במסעדה של ״פאפא״ בנתניה, זכתה רינה פאר, מרחוב הנוטע ,10
נתניה, ברדיו־טרנזיסטור ״רונית״ — תוצרת אמקור־אמרון — מידי מר טמפו. מר טמפו, שנכנס
אותה שעה למסעדה, נתקל בגברת רינה פאר כשהיא שותה ״טמפו־קולה״ .בתמונה נראה מר
טמפו מעניק את הפרם לזוכה המאושרת.

החוף היפה, המרהיב והאכזוטי ביותר בארץ מזמין אתכם לבלוי מקורי ומרתק
שני ערכי פתיחה חגיגיים: כליל שכת 2.6 ,וכמוצאי שכת.3.6 ,
הפיקניק הלילי ישתרע על כל החוף וכד על שלושת האיים שלידו.
(המעכר לאיים כאמצעות גשר כורמזי).
* תזמורתריקודים * תכנית אכדנותית עשירה
* קומזיץ מל האיים * תחרויות היתוליהת *.פרסים.

(אלנבי, תל-אביב; אר-

צות־הברית) הוא סרט העוסק בתופעה אופיינית
לארצות־הברית — שילוב אמונה דתית
בהצגות קירקם, משיכת מאמינים לכנסייה
באמצעי בידור ושעשוע.
הנציג האופייני ביותר של תופעה זו בתקופה
הנוכחית הוא בילי גרד,אם — המטיף,
שהופעותיו מבויימות כהצגות תיאטרון
מסובכות, נעזרות בפירסומת רעשנית
בעזרת כל חידושי הטכניקה. למרות שהסרט
אינו עוסק בבילי, ועלילתו מתרחשת
בשנות העשרים של המאה, הרי אם יש בו
איזו הקבלה שהיא לתקופתנו — זוהי
ההקבלה לבילי גרר,אם. מסיבה זו, וכדי
שבילי לא יוכל להפעיל את השפעתו הרבה
למניעת הפקת הסרט, עוטף מעטה של סודיות
את הסרט עד להוצאתו לאור, ורק
בודדים הכינו את תסריטו.
אולם לא היה צורך בסיפור העלילה כדי
שכל אמריקאי יבין במד, המדובר. כי
א מור ג אנ טוי היתה אחת היצירות מעוררות
הסערה ביותר בספרות האמריקאית.
הרם ספרותי. סינקלר ;בביט) לואים,
הסופר האמריקאי הישיש 76 ראשון הסופרים
האמריקאים שזבו בפרס נובל לספרות,
חיבר יצירה זו לפני 34 שנה, זכה
מיד לביקורות זועמות ולתגובות נסערות,
שהגיעו עד להחרמת ספרו בערים מסויימווב
גיבור כיפרו של לואים הוא דמות אמריקאית
אופיינית — אמרגן דת, שהעביר את
האמונה הדתית לפסים מסחריים. ריצ׳ארד
(האחים קאראנואזוב) ברוקס, עיבד את הספר
לתסריט בהתייעצות עם הסופר ה-־שיש
ואף ביים את הסרט. הוא הצליח להפיק
יצירה קולנועית דרמאתית, שאם כי אינה
אחידה ברמתה, היא מצטיינת בעלילה מגובשת
וברורת־כוונות, המבויימת בכישרון,
ובמישחק מעולה.
ז׳אן דארק החדשה. גיבור העלילה,
אלמר גאנטרי (ברט לאנקסטר) הוא טיפוס
שידע למזג יחדיו את כל השאיפות של
האמריקאי הממוצע. בסף, מין ודת. פיקח
מצד אהד ונאיבי מאידך, אידיאליסט וציניקן
גם יחד, מאמין דתי בעמקי נשמתו ועם זאת
אדם בעל חולשות אנושיות — עולהגאנמרי
לגדולה בדחף שאפתנות בלתי רגילה. הוא
מארגן הצגה שלמד סביב הופעתה של
מטיפה דתית כובשת לבבות (ג׳ין סימונס),
נלחם בחוטאים בכוח דיבורו ובכוח מנהיגותו
המסוגלת למשוך המונים.
הוא נודד עם הצגתו באוהל קירקס, מושך
מאמינים וגורף את תרומותיהם. כאשר ישנם
כאלה המנסים להתנגד לו, כמו עתונאי
בשם ג׳ים לפרס (ארתור קנדי) ,הוא מצליח
בעורמתו להפוך את הקערה על פיד, ולהפוך
את מפלתו לניצחון נוסף.
הצרה האמיתית מתחילה כאשר באחת
מהסתערויותיו על בתי־הבושת, הוא פוגש

שירלי ג׳וגס ב״אלמר גאנטרי״
צילומים סודיים

העולם הזה 1237

ביצאנית קטנה (שירלי ג׳ונ ;)0שהיתר, פעם
אהובתו והוא נטש אותה. כדי לנקום בו,
מביימת היצאנית תצלומים שלו בחברתה,
המתפרסמים בעתונות, מביאים להריסת מפעלו
ומעוררים את זעם ההמון נגדו.
אולם גאנטרי מצליח להיחלץ גם ממצב
זה. המטיפה שלו שוב מושכת המונים ל׳
אוהל הקירקס שלה, מצליחה אף לרפא חרש
מחרשותו. גאנטרי מתפכח אז מחלומו :״אם
הם רוצים להתפלל ולהאמין — מדוע שלא
יעשו זאת בכנסיה?״ אסון פתאומי מונע
ממנו ליטול את המטיפה שלו ולהפכה לאשר.
רגילה, שתוליד לו ילדים. אוהלקירקס־הכנסיה
עולה באש, וכמו ז׳אן דארק, עולה
המטיפה המודרנית בלהבות.
מטיף משכנע. כמכשיר למלחמה
בכנסיה הקירקסית, זהו סרט בעל השפעה
רבה. הוא חושף ללא מורא את כל עסקי
המסחר, האמרגנות והביום שמאחורי תופעה

גאנטרי עצמו אינו מוצג כנוכל ורמאי.
להיפך, למרות תיאור חולשותיו האנושיות,
ודזזקא משום כך, מקבלת אמונתו הדתית
חיזוק־יתר. ברט לאנקסטר, שזכה בפרס האוסקר
עבור עיצוב דמותו של המטיף, היה
ראוי לכך ללא ספק.

מ• רצחאתדל ־ ה>׳
דידה עד החוף (מונרבי, תל־אביב;
צרפת) הוא סרטה הצרפתי הראשון של
דליה לביא. בפירסומת סביב הסרט מושם
אומנם הדגש עליה, אולם בסרט עצמו היא
ממלאה תפקיד קטן, יחסית, מופיעה על
הבד בסצינות בודדות, רובן אילמות, המדגישות
את יופיה יותר מאשר את כשרונה.
דליה היא בסרט זה בתו הדבילית של
גנן מזדקן, המועסק אצל משפחת עשירים
על הוף הריביירה. היא סגורה במצבת
אביה בבית כפרי קטן, משחקת שם בקוביות,
למרות שבגופה הפכה כבר לאשה.
אולם כאשר היא משתחררת, היא בוחרת
לעצמה מישחקים מתקדמים יותר, כמו חני-
קת תינוקות וחתולים, או התמסרות לגבר
הראשון אותו היא פוגשת בדרכה.
אחד מן הקורבנות לו היא מתמסרת תוך
חמש דקות בפגישה לילית על החוף, הוא
סופר צעיר המבלה את חופשת הקיץ שלו
בבית אותה משפחה בריביירה. מלבדו מבלים
עמה גם בנה של גברת הבית האלמנה
(מרטין קארול) והמשרת הגרמני.
כאשר לילה אחד נמצאת גופתה של דליה
צפה על גלי הים, ומסתבר שהיא הורעלה
קודם לכן, נוצרת התעלומה: מי רצח אותה?
האם זה הסופר, שחשש כי הנערה הדבילית
הרה לו ללדת? האם זאת האלמנה שרצתה
למנוע שערוריה במשפחה? האם זה המלצר,
הבן המאוהב, שגילה כי אהובתו בוגדת
בו, או הבת הצעירה, המנסה לחזר אחרי
הסופר?
כסרט־מתח בלשי אין הסרט מצטיין ב־חריפות־יתר.
הוא מתמשך בעצלתיים עד
לביצוע הרצח, וגם אחר־כך לא יתקשה
צופה חד־עין לזהות את הרוצח. זהו סרט
שיגרתי ובינוני, שאילולא דליה, לא היה בו
עניין רב לצופה הישראלי.
דליה עצמה משכנעת בעיקר בסצינות בהן
היא משחקת בעיניה ולא בגופה. עיניים
אלה, הן סגולתה הגדולה ביותר ככוכבת
קולנוע, לפחות בסרט זה.

לא יודעת מה אוכל את 1237/1אולי
תעכלו אתם .״אני נשבע שלא אמצא אותה,
אן קשה לי להשלים ולהיכנע. בהיותי באוניברסיטה,
ראיתי אותן אוחזות בספר
והופכות לי לחכמות, אותה חוכמה קשוחה
וצינית. די כבר לספר על קפקא ועל שפי־נוזה
הן לא הכירו אותם מעולם. ב־דיזנגוף
היתד, להן גיזרה נאה, אולי גם
היו מאופרות כמו פני החיים שכבר הזקינו
(והן רק בדרך) .אבל ה ה עלי ללמוד
בשבילן את כל המחמאות מהרחוב (ומה־מילון)
והצרה שאינני אוהב סחורה משומשת,
ובדרך כלל נימאס לי לשקר ולומר
להן, אני אוהב אותך׳.
״הייתי רוצה שהיא תדע שהיא נאהבת
גם מבלי לומר לה זאת.
״אבל אני לא אמצא אותה. אולי משום
שאני נימצא בכרך הגדול. למרות זאת, אני
בטוח שהיא קיימת אישם, ממש כמו באגדה.
אולי באיזשהו מחנה צבאי, או באיזה
משק, משום שהיא אוהבת את ניחוח
האדמה ׳החריף, כשם שהיא אוהבת את בטי־הובן
ואת הטבע ואת חלומות הנסיך הקטן,
ויודעת מה שהיא רוצה, ומוכנה להיאבק
למען משהו יפה — עד הסוף. ללא זוהר
ויומרות־שווא. גם עלי אמרו ציני, שודיצר,
ורק משום שחיפשתי את האדם. חיפשתי
אותו בחברה מצומצמת של שניים, ואינני
רואיה אלא עולם של ערב־רב, והמולה,
ואבק.
״מי אמר שהעולם הוא קטן? ימח שמו.
אילו היה העולם קטן, אז למה זה זמן רב
אני מחפש — ולא מצאתי. ולכן, חזרתי
הביתה. ואולי גם היא חזרה לביתה, רטובה
מהגשם, לאחר שחיפשה את דרכה ו או תי,..
אני נשבע שלא אמצא אותה. דווקא משום
שהיא פשוטה, צעירה וכנה. ובכל זאת,
נעים לחשוב שאולי יבוא יום ואמצא.״
אז תחליט — כן או לא?

העולם הזה 237ו
ו11ו שאלה ש 7תיסרוקה

כמו לכל אהד, יש גם ל( )1237/5היסטוריה
משלו. אך אל דאגה, לא אלאה
אתכן בהיסטוריה. אציין רק שעל ידידנו
הצעיר ( )19 עוברת עכשיו תקופת־שפל,
במה שנוגע לעניינים שבלב. תוכלי מ*

מיה דעתכם, לשם גיוזן, לעזור לשתי
סטודנטיות לרפואה (9־ )1237/8להתאוורר
קצת מעולם העכברים והמיבחנות?
אנו נמצאות כרגע בפגרה ועורכות
עבודת־מחקר בסביבות תל־אביב. לעיתים יש
את נפשנו לצאת קצת מהעולם המשונה
הזה, ומה עוד, כשכל הנתונים לבילויים
נתונים בידיים ממש. היינו, מכונית דופי!

וטרח רעזבמו

כל ספרית תגיד לך (בלחש) ,כי תיסרוקת
חדשה היא אמצעי מצויין — להעריך את
התיסרוקת הישנה.

איזהו נבר? .

שמע, חביבי! כן,
אתה בתמונה. שמענו
שאתה מפאר את
הנוף באילת ועוד
כמה דברים נוראים
שגרמו לילדונת אחת
להיות קצת קוקו.
אז אם נכון שאתה
גבר, אדרבה,
תוכיח זאת ל(/2־
)1237 ותקבל את מד, שמגיע לך, אם מגיע.

לפעמים, באמבטיה

לא בא בחשבון. היא מסרבת לפרט דבר
על מראיה. לא שהיא מכוערת, זה פשוט
לא לעניין. אך בסוד אגלה לך כי () 1237/3
אוהבת לקרוא המון ספרים. אינה נרתעת
לטייל בגשם שוטף, ואוהבת להתרחץ בים.
לפעמים, גם באמבטיה.
והאם גיליתי לך שהיא בת?21 ובכן,
ביני ובינך, היא באמת כזאת. אבל מד, יש,
כבר שמעתי על דברים נוראים יותר. אז
מר,׳כפת לך, כתוב לה הפעם?
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
ס קאפו (ארמון־דוד, תל־אביב) — מלחמת
החיים של נערה יהודיה במחנה־ריכוז
נאצי. סוזאן שטראסברג הופכת שוטרת במחנה
מוזת, מקריבה את בתוליה עבור פת־לחם
ואת חייה עבור חיי אחרים. עמנואלה
ריבה, לורנץ טרציף. סרט חובה.
• מעיין הבתולים (בן־יהודה, תל-
אביב) — המלחמה הניצהית בין הטוב והרע
בסרטו של גאון הקולנוע השוזדי אינגמר
ברגמן. אגדה שוזדית עתיקה על נקמתו של
בעל־אחוזה באונסי ורוצחי בתו.
ס אנשי הצמרת (פאריס, תל-אביב;
מירון, חיפה) — כיצד שולט איל־בורסה
צרפתי בחיי החברה. ז׳אן גאבין, פייר
בראסר.
רוקו ואחיו (חן, תל־אביב) — שקיעתה
של משפחה דרום־איטלקית המנסה
לחפש את אושרה בצפון. סרט פסיכולוגי
כבד ומייגע של לוקיאנו ויסקונטי. מישחק
מצויין של רנאטו סלבטורה ואני ז׳יראנדו.
פפארטאקוס (אופיר, תל־אביב) —
מרד העבדים ברומי בתצוגה ראוזתנית ו־ריגשית
גם יחד. לורנם אוליבייה, צ׳ארלס
לוה,טון ופיטר יוסטינוב.

אליך. אבל על המיכתב הזה היה כתוב —
אישי בהחלט.

עם ,,דופיך ועם מורא?

*על*אהבה -בבכות הזה מובו

יודעת מי המציא את המושג
שניקרא אתיקה מיקצועית. על־כל־פנים,
שג כזה קיים, אז למה שלא אשתמש
כנגד 1237/4הזדמנות בלתי חוזרת
תום ת׳פיה.
,בדרך כלל, אין אדם נוהג לשלוח בקשות
להתכתבות. אבל, לפעמים, יש ככה
מצב־רוח, את יודעת כן, שמעתי).
״אז מה בקשר אלי? ובכן, סתם חייל.
ואולי דווקא לא סתם. אני משמש ככתבו
של אחד העתונים הצבאיים הגדולים. מבסוט
מן החיים בכלל, ומן הבנות בפרט.
מה שאני מחפש במין השני — אומרים
שהוא חלש, לך תדע אם זה נכון — זה
אחת, בת , 17 שתכיר את שייקספיר (אישתי)
ואת יהודה עמיחי, ותדע להתווכח
על אהבה, בכנות, ואולי גם לצטט את
פרויד, בנדון. חוץ מזה, שאר תכונות רוחניות
לא תזקנה במיוחד. אני איזה
אגואיזם, שוב חוזר אל עצמי) ,אז טוב,
גובהי 1.76 :מ׳ .רזה, דווקא לא ממושקף
ובכלל, לא ניהיליסט. חובב מושבע של
טיולים. וסתם טיפוס המתעניין בכל. בקי־,
צור, דם של עתונאי. מספיק?״
אם אתה שואל אותי — באמת מספיק.

אשה לבעלה: בדרך כלל, אפילו לא היה
עולה על דעתי לפתוח מיכתב המיועד

מי שטוען שכל הטיפשעשרה שוות — אינו יודע, עד כמה שהוא צודק. מהדורה אנגלית
לטופס כדה היא קרול קרים היפה.
עד לפני זמן קצר, חלמה קרוליין על קאריירה של דוגמנית; אלא שבינתיים הספיקה
לקרוא את שכר התאווה, ספרו של אייבי נתן, והחליטה כי יעודה האמיתי בחיים הוא,
בעצם, להיות סופרת. וזאת, לא כל־כך בהשפעת הספר, כמו בגין השפעתו המיידית של
הסופר, כנראה.
נושא לספר יש לה כבר. מה שכן חמר לה, זה נשוא. מן הסתם, תוכל גם אתה להוות
נשוא, אם קומתן לא נופלת מזו של עמוד חשמל. כי האנגליות, להווי ידוע לן, אינן
׳אוהבות ביותר כשמחטטים להן בתוך הנחיריים — מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, כמובן.
הסתם לעודד אותו, אם את בחורה בעלת
יוזמה, לב הם ו שיער ארוך. הוא
משתגע אחר שיער ארוך. אך אל יהא לך
שערך למיכשול. כי שיער, חביבתי, יכול
גם לצמוח, את יודעת.

צברית -במלוא מובן המילה
אם אתה בחור היודע לקבל אתגר, ואם
נערה כמו ( )1237/6נראית לך, אז בבקשה,
היא כולה שלך.
״מכתבי מופנה לכם — הגבוהים, שחורי
או בהירי השיער, ומעל גיל .17 מה רצוני
מכם? — מיכתבים, עם תוספת קטנה —
תמונה. בלי תמונה לא תיענו. מצפצפים
עלי, מה? ובכן, כן! אמרתי שאני, רוצה
מיכתבים,׳ ולא, מבקשת׳ מיכתבים, וכי
למה לא אומר זאת?
״הא! מי אני? צברית. איזה? במלוא
מובן המילה. מה אני עושה? לומדת, וחוץ
מזה מה שמתחשק לי. מה אני אוהבת?
הכל. ספרים, בני־אדם, את הטבע, רומאנטיקה,
ואת עצמי במיקצת (וכי אתם לא?).
אני אוהבת את החיים. רוצים
בקיצור,
לדעת עוד דבר מה? אז למה אתם מחכים?
שאלו!״
(—) הגבוהה, בהירת־השיער בת , 17 חיפה

כמו של קטי מטמור
הוא חסיד הגישה הישירה. בתור שכזה,
אתן יכולות להאמין לו כשהוא טוען שהוא
נאה. כך גם טוענות רוב המעריצות שלו
ש בעצם, ידידי, מה קרה לכל המעריצות
שלך? טיוב, לא חשוב. העיקר ש(/ 7־
)1237 מעוניין להתכתב עם נערה נאה,
שתהיה — לא מה שאתם חושבים — בעלת
צמה.
מזל שלא קרניים.

גברים המחניפים לאשה, אינם מבינים
אותה. אלה שמשפילים אותה, אינם מבינים
את עצמם.

מהירה, המון מוראל, רעיונות, יוזמיה —
וביחוד האהבה לתחרויות־המהירות במכוניות
בכל רחבי הארץ. אלא שד,אלמנט העיקרי
חסר במקום. אין לנו פנאי לערוך
מצוד, ודיזנגוף אינו לפי רוחנו. ובכן, מה
דעתך לעזור לנו לפגוש שניים שהם, אוהדי
ספורט המהירות?׳ רצוי גם בעלי מכוניות,
לשם עריכת תחרויות — ואם אפשר,
מבעוניס.״
״נהגים! הזהרו מסטודנטיות!״ זוהי סיסמת
היום מטעם המועצה למניעת תאונות.

צימר >ן 0נה לוזטזה ל׳
אביזר הכרחי כמעט בכל מסיבת קוקטי ל

או אחרת הוא השועל המזדקן פיקה
הי ר ש. מה עוד כשהמדובר הוא במסיבה
א־לה דולצ׳ה ויטה, בביתו של ג׳ ימי
לוי; .׳ימי, מסתבר, רוכב שוב. כן לפחות
ניסה להוכיחלאורחיו באמצעות שאמפנייה
צרפתית, סטייקים מקליפורניה, הפנינים
מעל צווארה הענוג של אשתו בייבי, ותקליטי
צ׳א צ׳א משגעים שהוזמנו במיוחד
מחוצלארץ. אורחי הכבוד במסיבה היו:
רא שהטכס במשרד החוץ, מר א. ג ל בו ע,
ורעייתו; מיכהועדהכס פי ; נציגות
מכובדת של משפחת מטלו! ; דיפלומאטיס
אחדים ; ש מו אלפדר מן ורעייתו וכ־30
זוגות אחרים הנימנים על אורחיו הקבועים
של מלון דן כבוד מיוחד נפל בחלקו
של הצייר מי כאלאר גו ב, אשר נתקבל
כאח במוסד הבינלאומי לספרות ואומנות
בפאריס. אחים אחרים במוסד זה הם ג׳אן

לואי בארו, יוליאן הכסדי, מארק
שאגאל, ועוד מסתבר שהצלחתו של
הבמאי האורח פי ט ר קו, שהוזמן לביים
את יוליום קיסר בהבימה, אינה מוגבלת
לתיאטרון בלבד. לאחר שניפרד מאשתו הסינית,
אשר מילאה תפקיד מרכזי בהצנה
עולמר, של סוזי וזנג, הוא נחשב לידוע־בציבור
של סוזאן פולר, יפהפיה בת 21
ושחקנית לעת מצוא מי שזוכה להצלחה
ניכרת בחוצלארץ הוא הפנטומימאי
סמי מולכו. לאחרונה הוענק לסמי תואר
כבוד של דוצנט, בקלן שבגרמניה.

מספר 1237

שנה 24

ט״זפיון תשב״א31.5.1961 ,

המחיר 60

אגורה