גליון 1242 מתאריך 5 ביולי 1961

דכפד 1242

שנה

כ״א תגזול תשפ״א5.7.1961 ,

המחיר 60

אגורה

מה האמת בהאשמות הסובייטיות? * איזה חומר תעמולה הופץ
על ידי הדיפלומאט הישראלי?

עם מי הוא בא במגע?

הי א..

תוצרת

דובק

לטיב

ערבות

פרסום ר־ר י0קכ 10ן

• ה עול ם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת ור,מנהלה: תל־אביב, גליקמון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו׳־ל: העולם היה בע״מ.

אדולף אייכמן מואשם בכך ששמר על חוקי מדינתו ונשמע לממונים עליו — תחת להפר
את הפקודות ולנהוג על פי צו המצפון האנושי.
באותו זמן בו נדון אייכמן על שנהג כך, נערך בבית־משפט ירושלמי אחר, במרחק
כמה מאות צעדים, משפטו של אדם שנאשם בדיוק באישום ההפוך: שנהג על פי צו
המצפון האזרחי והפר את פקודות הממונים עליו, תחת להישמע לתקנות היבשות של
המנגנון הממשלתי.
שמו: חי חסידוף.
על עבירה זו דן אותו שופט־השלום הירושלמי, יוסף חריש, למאסר.

חסידוף הגיש עירעור על פסק־דין זה, ומן הסתם יידונו הקביעות המשפטיות של השופט
חריש בבית־משפט גבוה יותר. אולם מאחר שהשופט הנכבד לא הצטמצם בעניינים של
הלכה משפטית, אלא טיפל, למעשה, בעניינים שבהשקפת־עולם, ארשה לעצמי להעיר כמה
הערות כבר בשלב זה.
לפני שנתמנה לכהונתו הרמה הנוכחית, כיהן מר יוסף חריש במשרד המשפטים. שם
ספג את רוחו והשקפתו של מי שהיה אז היועץ המשפטי, חיים כהן. באותם הימים
נאשם חיים כהן, לא פעם, בכך שהוא מטיף להשקפת־עולם פרוסית, ההופכת את המדינה
לאליל מסוכן, והגובלת עם עקרונות טוטאליטאריים.
חיים כהן היה האב הרוחני של חוק העבירות נגד בטחון המדינה, חוק אנטי־דמוקראטי
קיצוני, ושאין חמור כמותו גם בכמה וכמה מן המדינות הדיקטאטוריות. להלכה, נועד חוק
זה להילחם בריגול ובאוייבי המדינה. אך עוד ערב קבלתו הזהרנו, כי למעשה, נועד
להילחם באופוזיציה ובאוייבי המשטר.
לפי חוק זה הועמד חי חסידוף לדין. לפי חוק זה שפט אותו תלמידו הצעיר ( )37 של
חיים כהן. לכן ראוי פסק־דין זה שנקרא אותו, על אף היותו כתוב בעברית פסבדו־תלמודית.

השאלה הראשונה, שהזדקרה בכל חומרתה בעת המשפט, היתה: האם מותר לשפוט את חי
חסידוף על פי חוק שנועד למלחמה במרגלים? האם אדם, המוסר חומר בעל חשיבות ציבורית
לפרסום בעתון חופשי במדינה דמוקראטית, כדי לתקן את סדרי השלטון — יהיה משול
למרגל המוסר סודות לאויבי המדינה?
בהגיבו על טענה זו, הגיע השופט חריש ישר לנקודת־המוקד של הויכוח :
״בטחון המדינה אין פירושו אן בטחונה מפני צר ואוייב המושג, בטחון המדיינה׳
טומן בחובו גם כל התכליות והאמצעים הדרושים לכן שרשויות המדינה תוכלנה לעשות
מלאכתו בהשקט נבבסחה נשכל ענבר המדינה, יוכל לעשות שליחותו היומיומית, אף זו
שאינה עטופת סוד, כמיטב הבנתה בלא חשש ומנרא מפני עינו הצופיה וידו הארוכה של
מאן דהוא, אס בשירנת המדינה אס מחוצה
לו קרא לזה בטחוך פניס, יאם תאבה.״
אנא, קורא יקר, קרא את הפיסקה הזאת
פעם שנייה ושלישית.
הנה כי כן: בטחון המדינה — פירושו:
בטחון בעלי־השררה מפני עינה הפקוחה
של העתונות החופשית.
להגנה על בטחון זה — מופעל חוק המטיל
שבע ו־ 14 שנות מאסר למוסרים ידיעות
לאדם ״בלתי מוסמך״ (קרי: לעתונאי).
״בטחון פנים״ — תמהני אם יכול מישהו
לקרוא מושג זה ללא חיל ורעדה, בימים
אלה של משפט אייכמן. שם ראינו דוגמה
קיצונית של ״בטחון פנים״ .שם ראינו את
סוף הדרך של פילוסופיה זו. האם לא תרעד
רגלנו בצערנו צעד ראשון בכיוון זה?

בכתב־העירעור כתב על כך אריה מרינ־סקי,
פרקליטו של חסידוף:
״שנפט־השלוס המלומד שגה, בכל הכבוד,
בהרחיבנ את המנשג, בטחנן המדינה׳
לשטחים ולפעולות שאינן קשורות כלל ועיח
סי דון ז
קר למשמעות המשפטית, המילולית וחמקו־בלת
של מושג זה במדינת ישראל.
כל מהותו של הפקיד הציבורי במדינות־החופש מושתתת על עקרון הפוך ומנוגד,
דהיינו: כי תמיד, ובכל עת, יפעל פקיד הציבור, תון חשש ומורא מפני עינו הצופיה של
מאן דהוא.׳
ההשקפה האמורה של שופט השלום המלומד, המכלילה במושג, בטחון המדינה׳
אינטרסים שלטוניים, החורגים מתחום ענייני בטחון ממש, לא יכירנה מקומה בפסק־דין.״

אי־אפשר להבין את הוויכוח הרעיוני העקרוני הזה, הנוגע לעצם מהות המישטר במדינה,
מבלי לזכור את רקע מעשהו של חי חסידוף.
צעיר זד. היה אחד מרבים שעקבו בחרדה גוברת והולכת אחרי משפטו של עמום בך
גוריון, בו נתגלה בור של שחיתות, ריקבון והתנוונות בצמרת המוסד המופקד על שמירת
החוק במדינה. הוא הזדעזע שבעתיים כאשר קרא את פסק־דינו של בית־המשפט העליון
בעניין זה :״מערכה דו (של עמנס בן־גנריון) התנהלה באמצעים נפסדים ...מר סהר שיקר
בעדותו במתכוון ...אך גרנע מכל אלה: במלחמתה זנ נשענה התביעה (של עמוס בן־גוריון)
על הטענה שהתיקים (של חקירת אירס״ו) חסויים מטעמים של טובת הציבור או אף של
בטחון המדינח הכוונה האמיתית היתה אחת: להשתמש בנשק החד והמסוכן של חיסוי
ראיות, למטרה הנפסדת של הסתרת האמת למטרותיה האנוכיות של התביעה בתביעה
אזרחית זו.״
סיפר חסידוף, בהצהרתו בבית־המשפט:
״אדוני השופט, אני בחור פשוט, ואינני מבין בפוליטיקה. הייתי בן תשע כשקמה המדינה,
וכל אחד ממוסדותיה לא רק יקר לי, הוא חלק בלתי־נפרד מעולמי. בשבילי, אדוני השופט,
בית־המשפט הוא בית־משפט, ומשטרה היא משטרה. בשבילי היה זה הרס כל המושגים,
שעליהם התחנכתי במשרד־המשפטים ובצה״ל ובבית־אמא, כאשר ראיתי שראשי משטרת
ישראל, אשר הואשמו בפלילים על־ידי בית־המשפט העליון, מוסיפים לכהן במישרתם,
כאילו לא קרה דבר, ואינם נותנים את הדין.
בית־המשפט העליון קבע כי מפקד משטרת תל־אביב אשם בשימוש מזוייף בטענת
בטחון־המדינה, כדי לרמות את בית־המשפם. והיועץ המשפטי שיתק, והאיש מוסיף להיות
אחראי לחוק ולסדר של כל אזרחי תל-אביב. בית־המשפט קבע כי סגן המפקח הכללי, מק
אברהם זלינגר, עשה פעולת־סרק כדי להוליך שולל את בית־המשפט המחוזי, והיועץ
המשפטי שותק, והאיש מוסיף לכהן כחוקר הראשי במשפט ההיסטורי של אייכמן.
״והנה, לפחות כלפי איש אחד החליט היועץ המשפטי להגיש משפט. אומנם המשפט
נגדו הוגש לאחר שהוא ביקש לעשות זאת. אומנם הוא לא פוטר ממשרתו, גם לאחר מה
שקבע בית־המשפט העליון, ואפילו לא הודח זמנית ממנה. סוף־סוף הוא יחזקאל סהר,
שגריר ישראל בווינה, ולא חי חסידוף, פקיד במשרד־המשפטים, שפוטר וסולק אף לפני
שהועמד לדין. אולם לפחות העמיד אותו היועץ המשפטי לדין.
״והנה, כבוד השופט, גם תיק זה (של היועץ המשפטי נגד סהר) עבד תחת ידי.״
בתיק היתה חליפת המכתבים של היועץ המשפטי עם סגנית פרקליט־המחוז ועם
חוקרי המשטרה. היועץ המשפטי האשים את החוקרים שהעלימו ממנו את העדויות שהיו
דרושות להכנת התביעה. ואילו סגנית פרקליט המחוז, הגב׳ ויקטוריה אוסטרובסקי־כהן,
הודיעה כי אין ביכולתה להזמין את סגן המפקח הכללי מר זלינגר ואת קציני־המשטרה
הבכירים שמאי זוהר ואוטו ליף, כעדים במשפט נגד סהר, כיוון שהם, יהיו עויינים לתביעה.׳
במילים אחרות, מתיר המיכתבים נסתבר כי שותפיו של סהר לשעבר וילדי־טיפוחו
העולם הז ה 1242

בצמרת המשטרה עשו יד אחת כדי להכשיל את התביעה הכללית בתביעה נגד סהר!
ונציגת המדינה חוששת להזמין את ראשי המשטרה׳ בהיותה בטוחה שהם לא יעידו אמת!
הכריז חסידוף :״כשקראתי את התיק הזה, כבוד השופט, נקרע משהו בלבי!״

חסידוף ידע שאין טעם לפנות אל היועץ המשפטי, אל השר, אל המפקח הכללי של
המשטרה. הוא ידע כי ישנה רק דרך אחת לשבור את הקנוניה: למסור את הדברים לפירטום
בעתון היחיד במדינה שיעז לפרסמם. הוא ניגש להעולם הזה, ואנחנו פירסמנו את הדברים.
פירסום זה נשא פרי. המזימה סוכלה. החבלה נפסקה. סהר הורשע בדין. מדינת־החוק,
המוסד הציבורי, הדמוקראטיה הישראלית — ניצחו.
על כך כבודו ועל כך תיפארתו של חי חסידוף, איש־המופת.
והתביעה במשפט חטידוף הודתה :״שהנאשם מסר את המיסמכים שלא בעד בצע כסף,
ושהנאשם האמין בכנות בצדקת המניע למעשהו, וסבר בנאמנות שתכליתו רצוייה.״
אולם השופט חריש סירב להיכנס בכלל לרקע המעשה. הוא אסר על הסניגור להגיש לתיק
את פסק־הדין של בית־המשפט העליון, המגנה את סהר וראשי המשטרה. הוא סירב
אפילו לקבל כמוצג את מיכתבה של סגנית פרקליט־המחוז, אותו מסר לנו חסידוף,
והכולל את האשמות המזעזעות נגד הקצינים זלינגר, זוהר וליף. דווקא את המיכתב
הזה סירב השופט המלומד לקבל — אך הרשה לתביעה להגיש את כל שאר המיכתבים,
שמסר לנו חסידוף.
הן במהלך המשפט והן בפסק־דינו לא השאיר השופט חריש ספק כי יש לו דיעה
שלילית ביותר על העולם הזה, ולא חסך הערות עוקצניות כלפי העתון — אך סירב
לשמוע עדות על אמיתות הדברים שפורסמו
על־ידי העולם הזה.
השופט גם לא השאיר ספק ביחס לדעתו
על המשטרה .״׳אף זו מתכליותיו של בט־חוך
המדינה שעובד (לא ייצא
להוקיע את המשטרה בתור שכזו — מוסד
שכל אזרח טוב בכל אתר ואתר צריך להיות
חפץ ביקרו.״ ובמקום אחר :״דווקא
בכאן הסכינה שבאים להוקיע — כדרך
שעשו המפרסמים (קרי: העולם הזה —
רשות בתור שכזו, בשל מעשיהם או צל
מעשיהם של יחידים.״
יחידים: המפקח הכללי לשעבר של המשטרה,
מפקד מחוז תל־אביב של המשטרה,
ראש לישכת ,06 ראש אגף החקירות של
המשטרה, ראש אגף החקירות בירושלים,
ושורה ארוכה של קצינים בכירים אחרים.

שו פ ט ־ ש לו ם ח רי ש
לזכותו של השופט חריש יש לציין שלא
הסתיר את דעותיו. בין השאר:
• על חופש העתונות :״דומה כי גם הנוטים להפליג ביותר בחופש העתונות יירתעו
מלהביא חופש זה למצב שלא יהיה עוד חייץ בינו לבין הפקרות גמורה.״
״הפקרות״ ,במיקרה זה — גילוי קנונייה אפילה להכשלת החוק.
הרי זו אותה הדיעה שהשמיע מר חיים כהן, פעמים רבות, בהיותו עדיין יועץ משפטי —
וגם לאחרונה, אחרי שכבר לבש את גלימת השופט העליון.
ס על זכויות האזרח :״הריבון שבידו להקנות, זכות יסוד /או להכיר בדבר היותה
קנוייה, יכול ליטול ולשלול אותה לכשירצה, דרך קבע או דרך ארעי, כגון בעימות חירום.״
.משמע — אין זכות יסוד, שאין המדינה זכאית לשללה כאוזת נפשה. גם את זאת כבר
שמענו — מפי חיים כהן. ולפניו, מפי מייסדי הפילוסופיה וההלכה המשפטית של פרוסיה.
מי כמונו, אזרחי ישראל, יודעים מה זה ״עיתות חירום״ בפי הצמרת השלטת במדינה?

כאשר הזהרנו את מחוקקי ישראל מפני קבלת חוק־הבטחון של חיים כהן, ואמרנו שהם
עוזרים לכרות קבר לזכויות־האזרח בישראל, ענו לנו כי הוכנסה לחוק פיסקה המגינה
על האזרח מפני ניצולו לרעה. והרי זה הסעיף•.
״אין רואים מעשה כעבירה על פי חוק זה, אם משתמעת מתוכו כוונה בתום לב — או
אם נעשה בתום־לב מתוך כוונה להביא, בדרכים שאיינן פסולות לפי דין, לידי שינוי בסדרי
המדינה יאו בפעולות רשות מרשיותיה.״
סעיף זה נידון במשפט זה בפעם הראשונה. נסתבר שאין לו ערך ממשי.
קשה לתאר דוגמה בולטת יותר של מעשה שנעשה בתום־לב, כדי להביא לידי שינוי
בסדרי המדינה או בפעולות רשות מרשויותיה — מאשר מעשהו של צנחן צעיר ופטריוטי,
שהקריב את פרנסתו ואת פרנסת אמו, כדי לגלות קנונייה אפילה באחת מרשויות השלטון.
יחזקאל סהר, מי שהיה המפקח הכללי של משטרת ישראל, הורשע בשתי עבירות של
שבועת־שקר, עבירות שעבר בהיותו בתפקידו. הוא נידון לתשעה חודשי מאסר על תנאי .
חי חסידוף נאשם בכך שגילה מיסמכים בדבר קנונייה לחלץ את סהר מידי החוק —
והשופט חריש דן אותו לחדשיים מאסר ללאתנאי .
כאשר הזכיר פרקליטו של חסידוף כי רשויות רבות במדינה רגילות למסור חומר פנימי
שלהן לאנשים בלתי־מוסמכים לשם הפקת תועלת מפלגתית, וכי סהר עצמו מסר לעורך־
דינו הפרטי של עמוס בן־גוריון חומר סודי של המשטרה, השיב חריש בפסק־דינו:
״דווקא השיקול שהסניגור טוען לו, כי רבים ברשויות המדינה החוטאים בחטאו של
הנאשם, הוא הנותן כי מי שחוייב בדין יהא לוקה לבל יפשה הנגע.״
במילים אחרות: מפני שגם סהר חטא באותו חטא, ולא נתבע על כך לדין, יש להחמיר
כלפי חסידוף כפליים.

השופט חריש ייחס ערך היסטורי לפסק־דינו זה. על כן עשה מעשה חסר־תקדים: במשך
שיבער, ימים אי־אפשר היה להשיג העתק של פסק־הדין. לאחר מכן נמסרו העתקים
משוכפלים במכונה. השופט דאג לשיכפולו — על חשבון מי? — דבר חסר כל תקדים.
לאחר מכן לא רצה השופט לשחרר את חסידוף עד לבירור עירעורו. הוא רצה שילך
מייד לבית־הסוהר. רק אחרי דין־ודברים ארוכים, הסכים השופט חריש לדחות את המאסר.

לסיכום, הייתי רוצה לצטט מילים אחרונות שאמר איש־המופת חסידוף, לפני גזר־דינו:
״ההגיון הקובע שראש־המשטרה, שנחשד כבר על־ידי בית־המשפט המחוזי בשבועת־שקר,
מונה לשגריר המדינה:
ההגיון הקובע ששגריר ישראל באוסטריה לא יודח ממשרתו, אפילו זמנית, ואפילו
כשהוא נאשם בשבועת־שקר:
״ההגיון המכתיב שלראשי המשטרה מותר לפתוח תיקים סודיים לעשרות בפני עורך־דין
פרטי של בנו של ראש הממשלה:
״ההגיון האומר שקצינים בכירים, ראשי המשטרה, שהואשמו על־ידי בית־המשפט העליון
במעשים פליליים לא יובאו לדין —
״ההגיון הזה מחייב לשלוח אותי לבית־הסוהר!״
תמהני אם יהיה זה הגיונו של בית־המשפט הגבוה יותר, בעת בירור העירעור.

*)זאו
ו*א0וז4א

פ קי די ם :
ת ל מי דים !
סטודנ טי ם !
הרשמו עוד היום ל קו רסהחדשל

קצרנות

ע כ רי ת ו /א ו אנג לי ת
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 8 8 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
ת ל ־ א כי ם: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30
מוכטחת !
הצלחה

טיולים מאורגנים

230

14 יום

390

21 יום

651

10 ימים באגיה
לקפריסין ליוון לאיטליה מלון,

248

ימים באוירון

והיתר יציאה קבוציים
כלכלה מלאה וטיולים
פרטים

והר שמה
אברהמוף אחים י סוכנות לתיירות ונסיעות

תל־אביב, אחוזת בית ,3

העולם הזה 1242

טל 65217 ,65218 .

מכתבים

מפא״י והפלמ\>ם

כתובת לתלונה

איפה הכנות

מפא״י הופכת את אהת הבעיות הכאובות
והרציניות ביותר של ימינו -בעיית השלום
היהודי־ערבי -לנושא של הסתה גזענית בלתי־מרוסנת.

ואומץ
הלב?

זה ענינה וזה כבודה.

מפ א״י

מדוע תסתירו
מחבריכם ומן
הציבור
את עמדתו של

אך אנו שואלים את מפא״י, למה אין לה אומץ
להודות בכך, שדוד בן־גוריון הסבים בפגישותיו
עם ראש* ממשלת קאנאדה דיפנבייקר ועם נשיא
ארה״ב קנדי, לסייע להסדר הפליטים בבוא
השלום תוך נכונות שישראל תקלוט חלק מן
הפליטים? מה לזה ולהכרזותיהם לצרכי כחירות:
״אך פליט אהד!״

דוד בן־גוריון

מדוע אין לכם האומץ להודות, שבן־גוריון נאלץ
למצוא מקלט בעמדת מפ״ס אותה הנכם משמיצים?
מדוע אתב מגרים יצרים שוביניסטיים?

הפליטים?

מדוע הנכס לוחמים עד ה־ 15.8על עמדות אותן
תזנחו יוס לאחר הבחירות?

בעניין

קראתי בעניין רב את כתבתכם על מאורעות
הנבול הצפוני (העולם הזה ,)121והנעתי
למסקנה שהתלונה שישראל הכישה
למועצת הבטחוו נשלחה לכתובת לא-נבונה.
אני, כסתם ישראלי, הייתי מניש את התלונה
לוועדת הבחירות המרכזית...
דויד דביר, תל-אביב

״תנורים לאפיה..״

כל הכבוד לאורי אבנרי, שמוכן להכות
על חטא בעניין גרמניה המערבית (העולם
הזה .)1241 אחרי ששמע מה שיש לאייכמן
לומר, ואחרי שקצת חיטט בארכיונים בקשר
לפעליו של האנס גלובקה, הגיע למסקנה
שגרמניה של אדנאור מסוכנת לשלום העולם.
אני רק מקווה שגם ממשלת ישראל
תתפכח ותבין שאיננו יכולים לשתה פעולה
עם מרצחי עמנו.
דבורה שפר, ירו שלים

בחיי שהרוסים צודקים. בהתחלה כעסתי
עליהם, שהשמיצו את ניהול משפט אייכם!.
עכשיו אני עוד כועס, אבל אני לא יודע
על מי אני כועס יותר: על הרוסים שמשמיצים
אותנו או על ממשלת ישראל שנתנה
להם אפשרות להשמיץ.
דויד כהן, פתח־תקוה
אני שולח לכם שני ציורים, מתור ספר
שעומד להתפרסם, פרי־עטו של פיטר יום-

אייכמן וגלובקה לפי יוסטינוב
טינוב. יוסטינוב, הידוע כמחזאי וכשחקן
מתגלה כצייר, בספר הקאריקטורות על
התקופה הנאצית, בשם ״היינו רק בני-ארם״.
אלי קליין, לונדון
אייכ מן וגלובקה, מאת יו ס טינוב — ראה
ציורים. מתחת ל איינ מן נתב :״ ריבגו לא
היה עם היהודים ׳אישית, אלא ב או פן קולק טיבי.״
מתחת לגלובקה כתב :״ עד כמה
שידוע לי, שי מ שו ה תנורי ם רק לאפייה.״

חתו על :

״סיעת המורים הדמוקראטים מוחה, בשם
מאות מורים יהודיים וערביים, על שיגור
משלחת רשמית של מורים בחינוד המיקצו־עי
והקדם־מיקצועי למערב גרמניה. שיגור
משלחת זו, בעיצומו של משפט אייכמן, כאורחת
ממשלה השורצת נאצים כדוגמת האגם
נלובקה, פרשן חוקי נירנברג הגזעניים, הוא
אות קלון לשולחי המשלחת ולמשתתפים בה.
אד לא רק זאת. ידוע שמערכת החינור
המערב-גרמני לא השכילה ואף לא טרחה
לנפות את מנננונה מנאצים מושבעים. ההיפר
הוא הנכון: בתי־הספר מתנהלים ׳סוב לפי
מיטב המסורת השוביניסטיודמיליטאריסטית
הגרמנית. ספרי־ההיסטוריה משתיקים כים־
עט לחלוטין את פשעי וזוועות הנאצים. ו־
״לזכותה של מערכת החינור המערב-נרמנית
כ 100-אלף בני-נוער מאורגנים בתנועות־נוער
ניאו-נאציות. לא שם ילמדו טורינו
ומחנכינו תורה.
הנהל ת סיע ת ה מו רי ם
הדמוקראטים, תל־אביב
לגבי עמדת עורך העולם הזר, בנ דון —
ראה הנידון.

אותן הגבירות 7

2 0סיג ריו ת 4 8אגורות

אני מתפלא עליכם שעברתם בשתיקת על
הנהנת תיסלום הפיקדון של 5000 לירות,
על־ידי כל מי שרוצה להגיש רשימה חדיסה
לכנסת. בכתבה על הניסת הרשימות (העולם
הזה )1041 ציינתם זאת כסתם קוריוז. ואילו
כאן ציפור נפשה של הדמוקראטיה.
באיזו זכות יכולות הסיעות הישנות להקשות
על אחרות מלהתחרות בהן? האם
בזכות זה שהן שטנו ממשמני השלטון והמגביות?
נחמיה
לוין, ירושלים
בחיי שאני לא מבין אתכם. קורם צעקתם
ודרשתם בחירות חדשות, ועכשיו אתם כותבים
שהבחירות לא ישנו שום דבר. והרי
זה בדיוק מה שמפא״י טוענת עכשיו. אתם
צריכים ללחום שהבחירות האלה דווקא כן
יביאו לשינוי. שינוי כזה, שכל מפלגה תבין
כי עם ישראל עודנו חי!

המנוי -

אליהו פרגר, חיפ ה

קיבלת
ת שב\וך, ברע אווזג בהקדת.

דווקא נהניתי טהקריקאטורה של זקי, על
חברי הכנסת הרביעית היוצאים מדלת אחת
ונכנסים בדלת שניה, הפעם כחברי הכנסת
החמישית. רק הכותרת לא מצאה חן בעיני.
במקום ״אותן גברות בשינוי האדרות״ ,אני
מציע :״אותן גבירות בשינוי הבחירות״.

דמי מנוי לשנה 7.50 :ל״י

דמי מנוי לחצי שנה 3.75 :ל״י

כתובת תנזנורכוז והגזיבהרה: ת/ד ,3006 .וזר־אביב
נליון מם׳ : 8שיהה עם יצחק גרינבוים :״מי אשם בהפקדה?״
* נתן ילין־מור על פרשת לבון בבחירות * יששכר שלם על
פרשת נלובקה * בנימין עומרי על אלג׳יריה * אורי אבנרי על
חלקו של משה שרת בשואה * שמואל גפן על מרד איכרי צרפת
* ה. דליה על ספר השירים של ישראל פנקס * אורי מיל־שטיין
על הפרט ״שבעת המופלאים״ * שיר של מאיר ויזלטיר.

עדנה גו לן, רמת־גן

סוחרי הנשק

יש לי כאן חברים אפרו-אסיאתיים, מבין
עובדי המשלחות באו״ם. כאשר שטעו על
מכירת ניסק ישראלי לפורטונאל, כימעט
ולא רצו לדבר איתי יותר. ואז בא גליון
העולם הזה ( )1239 שהוקיע את העיסקה.
סיפרתי להם כי אתם מייצגים חלק נכבד
מדעת־הקהל בארץ, וכי אתם נלחמים בסוח־
(המשן־ בעמוד )6

העולם הז ה 1242

ך* אב נימאס לך לשמוע על הנאציזם
( | ועל הנאצים? האם סבור אתה כי די
והותר נכתב על נושא זה, וכי כדאי לעבור
לנושאים אחרים? האם אתה משתעמם בקראן
על יחסינו עם גרמניה?
אם כן, אני עומד לשעמם אותך. רצוני
לחזור לנושא זה. איני יכול אחרת.
איני יכול להתייחס אל פרשה זו כאל
.נושא״ ,הכפוף לחוקים עתונאיים של
״אקטואליות״.

ששה מיליון יהודים אינם ״נושא״
.מוראות הדייר השלישי אינם
״נושא״.
וכאשר מסתבר כי אנו, בני האומה העברית
החדשה, באמצעות ממשלתנו, מסייעים
לתקומתו של רייך רביעי, בוזדאי ובוודאי
אין זה ״נושא״ .זוהי זוזעה.

נסיה) .בהוצאת ההוצאה העממית עם וידע,
ברלין (המזרחית).1960 ,
זהו ספר קומוניסטי, הגדוש תעמולה מפלגתית
בצורה המובהקת ביותר. הוא משבח
את ברית־המועצות עד לב־השמיים, ומוקדש
כימעט כולו לגינוי ה״פאשיזם הגרמני״.
מאחר שאני דוגל במשטר חופשי ודמוק־ראטי,
לא מצא ספר זה בעיני. אך מצאתי
בו עשרות עמודים על פשעי הנאצים כלפי
היהודים. הוא כולל תמונות של רדיפות
היהודים, של הטלאי הצהוב, של מחנות־המוות
וההוצאות־להורג ההמוניות. מודפסים
בו, במלואם, מיסמכים רבים שהוגשו גם
במשפט אייכמן — דו״חות של ״עוצבות
המיבצע״ ,מיכתבים מזעזעים של קורבנות
יהודיים, פרטים מלאים על מרד גטו תארשה,
מפה מפורטת של מחנות־הריכוז הנאציים
ברחבי אירופה, נוסח חוקי נירנברג.

להשמדה של ששה מילי־ן יהודים מוקדשות
המילים הבאות (עמוד :)129
״הצעדים האנטי־יהוד״ם הגיעו במלחמת־העולם
לכלל הנסיון המחריד, להשמיד
את היהודים מבחינה נופנ ת, באמצעות
מחינות־ריכוז והמתת מיליונים בגאזים, וזה
לא רק בגרמניה, אלא גם במדינות הכבושות,
בייחוד במזרח. שלילה זו 7מורשת־התר־בות
האירופית עוררה את ההתנגדות הבלתי־נמנעת
של היהודים ושל הפליטים היהודיים
בכל העולם. ההד, שנמצא לה מחוץ לגבולות
הרייך, החריף מאוד את שלילת הנא־ציונל־סוציאליזם
בעולם העם הגרמני
בכללותו לא הזדהה אף פעם עם האנטישמיות
הזאת של המפלגה ומנהיגיה.״

שים לב לניסוח: אין הוא מגנה
את ההשמדה מתוך הזדעזעות מו
האם
נשמעה אי־פעם בדיחה טפלה מזו?
הבטיחו לי שאין זו בדיחה כלל וכלל.
ואכן, כעבור זמן קצר אושר הדבר רשמית.
אומנם, לממשלת ישראל לא הודיעו על
כך מראש( .וכי על מד, מודיעים לממשלה
במדינה זו?) אבל הדבר נדון במשרד־החינוך,
ואושר שם כדין, והמשלחת יצאה.
•משלחת יצאה. יצאה באותם הן
!ימים, בהם מוכיח אדולף אייכמן עצמו
— בצורה חיה ומזעזעת — כי לא איש
אחד רצח, ולא משרד אחד השמיד, אלא
אומה שלמה רצחה והשמידה, באמצעות כל
משרדי ממשלתה החוקית וכל שלוחות מג־גנונה
המינהלי והצבאי.

כאותם הימים, בהם מוכיח המשפט
הירושלמי כי עסקו בהשמדה
ובהכנתה רככות קצינים ופקידים
גרמניים, אשר רובם לא
נענשו מעולם, והתופסים ביום מעמד
נכבד וחשוב כהכרה הגרמנית.

באותם הימים יצאה המשלחת הישראלית
ללמוד מן הגרמנים איך מחנכים נוער.

^ פשר היה להכין את ממשלת יש•
^ ראל אילו שלחה לגרמניה ועדת־חקירה
פדגוגית, כדי לברר מה לומד הנער הגרמני
על השמדת ששה מיליון יהודים.

ואכן, זה נושא מעניין מאוד.
טרחתי השבוע להשיג את ספרי־הלימוד
הנהוגים בבתי־הספר הגרמניים — בשתי
הגרמניות. חיפשתי את הפרק על השמדת
היהודים. אילו קראו חברי המשלחת את
הספרים הללו, טרם יציאתם — יתכן שהיו
מתייחסים לשליחות אחרת.
הנה, לפני ספר בשם העת החדשה ביותר,
חלק ב׳ ,ספר־לימוד של דברי־הינזים
בבית־ספר התיכון, כיתה י״ב (שמינית גימ

לקחת דוגמה קיצונית: שיטה חינוכית
מסויימת, שהוכיחה את עצמה בגרמניה
הנאצית והכשירה חיילים מושלמים לם.ם.
— האם אפשר להשתמש בה במדינה המבקשת
להכשיר מפריחי־שממה ובוני־ארץ?
העם הגרמני רצח מיליונים. לא אייכמן
אחד — כי אם אומה שלמה, שלקתה ב־מחלת־רוח
קולקטיבית מחרידה. לפי כל
הסימנים, לא התגבר עדיין עם זד, על מחלתו.
כפי שמעידים ספרי־ו׳,לימודי, אין הוא
מתמודד בכנות עם עברו, אלא משתמט
ממחשבה עליו. על יסוד זה בנוי החינוך
הגרמני. זהתוכנו .

ואל יאמר איש: הרי זה רק עניין של
טימטום. כמה פקידים חסרי־בינה בירושלים
החליטו מה שהחליטו, בהיסח הדעת, ללא
מחשבה, ואין טעם להרחיב על כך את הדיבור.
יתכן שזו תוצאה של טימטום. אולם טימ־טום
זה מעיד על אופיו של המישטר בו
הוא יכול להתקיים. אותם פקידים לא היו
שולחים, בהיסח הדעת וללא מחשבה יתרה,
משלחת דומה לברית־המועצות, או אפילו
לקובה. הם היו חושבים פעמיים. הם היו
פונים אל השר אבא אבן, ואבן היה מזעיק
את ראש־הממשלה ואת שאר נערי־החצר,
והיו נערכים דיונים — ולבסוף, מי יודע,
היו אפילו מביאים את העניין לממשלה.
אבל הפעם לא עשה אבא אבן דבר כזה.
אבן חשב שזה בסדר. אבן לא ראה בזה
דבר פגום. אבן אפילו לא מצא שזה ענין
מיוחד, המצריך מחשבה מיוחדת.
אולי באמת התייעץ עם משרד החוץ, כפי
שהוא טוען עתה, אולם השתתפות רבים
בפשע, אינה משחררת את השר המוסמך
מן האחריות.

סיפרו לי שמשלחת של מחנכים
ישראליים נסעה לגרמניה, כדי ללמוד
שם •מיטות חינוכיות.

כאותם הימים, כהם התפרסם
דו״ח של מדען בריטי, בוגר האוניברסיטה
העברית, שחקר את
דעת־הקהל הגרמנית ומצא כי למעלה
משליש הגרמנים עדיין רד
אים ביהודים את אויביהם.

אולם האם אפשר ככלל להפריד
בין תוכן לשיטה, כאשר המדובר
כחינוך?

התוכן הזה יצר, כהכרח, שיטות
פדגוגיות מסויימות. האם יבולים
אנחנו ללמוד משיטות אלה ף
האין הו פסולות מלכתחילה, באופן
טוטאלי?

יפרו לי את הידיעה לראשונה בבניין
^ בית העם, באחת ההפסקות של משפט
אייכמן. תגובתי הראשונה היתה: זוהי הלצה
טפלה. שהרי הלצות טפלות רבות מסתובבות
בבניין זה, פרי דמיונם של עתונ־אים
אשר לא היו מסוגלים, אחרת, לשמור
על שפיות־רוחם מול ים התועבות.

באותם הימים, בהם מסרב ראש ממשלת
גרמניה המערבית לפטר את עוזרו הקרוב
ביותר, למרות ששוב לא נותר אף שמץ
של ספק כי האיש מילא תפקיד פעיל ומתועב
בהכנת ההשמדה — ומסתבר שהטרוב
נובע מן השיקול הפוליטי כי מספר הנאצים
בעבר ובהווה גדול מדי, ואסור להרגיזם.

האנטי־יהודיים של הרייך השלישי. החמישי
אומר :״בשנים אלה היגרו יהודים רבים מגרמניה,
והנותרים, יחד עם יהודי הארצות
הכבושות, גורשו ונרצחו.״
כאן אין המדובר עוד במיליונים. מדובר
על השרידים, שלא הספיקו להגר. והמחבר
משתמש, ברוב עדינותו, בבניין נפעל. אין
הוא אומר מי גירש ומי הרג.

^ פשר לטעון, כמובן: המשלחת ה־ישראלית
לא נשלחה כדי ללמוד את
תוכן החינוך הגרמני. היא נשלחה ללמוד
רק את השיטות .

גוער גרגזבי :1961 ,האם הוא י\2ים רייך רביג־י?
כאזרחים ישראליים, יבולים (וחייבים)
אנחנו לבוא כטענות רכות
אל גרמניה המזרחית -בייחוד
בשטח השילומים. אולם אי-אפ
שר להכחיש בי בשטח חיוני זה -
המלחמה כמחלת־הרוח האנטישמית
-ממלאה ממשלה זו את
הוכתה.

• הנ ה ספר־לימוד של הרפובליקה הן
פדרלית הגרמנית — אליה נשלחה המשלחת
הישראלית, לצורכי לימוד.
שם הספר: דברי הימים לכיתות העליונות
של בתי־הספר התיכוניים — כרך 4
— העולם החדש — חלק ב׳ — מערכת
המעצמות העולמיות והדמוקראמיה של ההמונים.
הספר נכתב על־ידי הפרופסור דוקטור
האנס הרצפלד, מן האוניברסיטה החופשית
של ברלין, בפיקוחם של ששה
פרופסורים מכל רחבי גרמניה, ונושא אישור
רשמי מטעם משרד החינוך והתרבות
של מחוז באדן.

כספר זה, המכיל 215 עמודים
(כמחציתם על התקופה הנאצית),
מוקדשים לאנטי־שמיות ולרדיפת־היהודים
22 שורות.

פרית. הוא מדגיש דווקא את הצד
התועלתי -את הנזק שהביאה
ההשמדה לגרמניה, מפני שהיא
איפשרה ליהודים בכל העולם להסית
את העמים נגד העם הגרמני
המסכן, שכלל לא רצה באנטישמיות.

כאן אפילו רמז דק שבדקים ל״יהדות
הבינלאומית״ והשפעתה על דעת־הקהל העולמית
— אחד הנושאים העיקריים של
התעמולה הנאצית.
אותו ספר מקדיש להשמדד עוד משפט
אחד, תיך תיאור תוצאות המלחמה. אחרי
שעמד ארוכות על הסבלות הניראים שעברו
על העם הגרמני בימי המלחמה, הוא מוסיף
:״רדיפת היהודים הוחמרה מאז 1941
עד כדי מאסר המוני. הכאסרים מצאו במיליונים
את מותם במחנות־הריכוז ובתאי־הנאזים.״

מילים, עבור ששה מיליון.
מילה אהת ל 330-אלך מושמדים.
לשיא בזה של קיצ״ר לא הגיע
אייבמן בעדותו.
וזה הרבה. בספר־לימוד מערב־גרמני אחר,
מצאתי רק חמישה משפטיב עי כל רדיפת־היהודים.
ארבעה מהם מוקדשים לחוקים

אם אפיטר להחליט החלטה כזאת
לגבי גרמניה מתוך טימטום
הרי מעיד הדבר על התנוונותמוסרית גמורה של המישטר.

כל אל נשלה את עצמנו — טימטום
או לא טימטום, כאן נעשה מעשה שיש
לו משמעות מדינית עמוקה.
היום אנחנו כבר יודעים כי הגרמנים לא
קנו את העוזים שלנו מפני שהיו זולים
יותר או חיוניים לחימוש הצבא הגרמני.
הגרמנים קנו את ד,עוזים כדי להשיג בדרך
זו הכשר מוסרי להקמת צבא גרמני חדש.

המעשה נועד להגיד לעולם המודאג:
אם היהודים עצמם אינם
דואגים, ואך מספקים לנו נשק,
למה תדאגו אתם?
וברגע שהושגה מטרה זו, מיהרו הגרמנים
למכור את העתים לרוצחי־העם באנגולה.
המשלחת החינוכית הישראלית הוזמנה לגרמניה
— ואולי גם נשלחה לשם — לשם
אותה מטרה עצמה. בעיקבות משפט אייכמן
שוב נתעורר מצפון העולם. שוב שאלו
עמי התרבות את עצמם — מה מתרחש
בגרמניה? איך מתחנך הדור הגרמני הבא?
האם יש סכנה כי דור זה יקים את הרייך
הרביעי ויצית את מלחמת־העולם השלישית?

לבל החוששים כך, יגידו עתה
שופרות התעמולה של גרמניה :
אל תדאגו. החינוך שלנו כסדר.
אפילו הישראלים עצמם באים ללמוד
מאתנו איך לחנך נוער.
ד,תיתכן תעודת־כשרות טובה יותר, יעילה
יותר — וזולה יותר?

חלום ליל ״ליבראלי״

מכתבים
(המשך מ ע מוד )4

רי־הנשק שלנו. אני מקווה שאיכשהו הצלחתי
לשכנעם.

ני ריו ר ק

גו לד מן,

אחרי שהכרזתם כי השבועו; ״במחנה״
הקדיש בזמנו כתבה נרחבת לביקורו של
הרוזן הפורטונאלי דה־אלטידה בישראל (העולם
הזה ,).1240 עברתי על כל גליונות
לדאבוני הרב, לא
״במחנה״ משנת.1960
מצאתי כל כתבה מעיז זו, רבר שגרם לחששות
כבדים על מהימנות דבריכם...
יעקב צור, ירו שלים
הכתבה, תח ת הכותר ת ״ב שליחו ת או הד ת״,
הופיעה בגליו! מס׳ 608 של ב מחנה.

עיר הנוער

התפלאתי לראות את הכתבה על החבורה
הטוענת שהיא רוצה להקים עיר קואופרטיבית
במכתש רם ו( 1העולם הזה .)1241
האם לא היה ברור לכם שכל העניין אינו
אלא תעמולת־בחירות פשוטה? האם האדונים
בז־גוריון ופרם היו מוכנים לשים לב לרעיונות
הטיפשיים של חבורת צעירים זו,
לולא עמדנו עתה לפני הבחירות? אפשר ל־הבין
את בן־נוריוז ואת פרם, ואפשר להבין
גם את הצעירים התמימים המנצלים את
תקופת הבחירות. אבל קשה לי להבין את
העולם הזה, שנתן את ידו למיבצע פירסומת
עקר זהו
חיים לבטוב, תל־אביב

•..תמיד הייתי בין אלה הטוענים שהעולם
הזה כותב רק על הדברים הגרועים
המתרחשים במדינה, ואינו מתעכב על שום
דבר חיובי. אחרי שקראתי את כתבתכם
״מי כובש את המכתש?״ הגעתי למסקנה
שהצדק אתכם. עם כל הכבוד למיפעלם החלוצי
של הצעירים האלה, הכתבה היתה
משעממת.

אילנה

תל-אביב

...מדוע צריד להקים בנגב דווקא עיר
קואופרטיבית? הרי בעוד עשרים שנה, כשהעיר
תשגשג ותפרח, ינעלו המתיישבים
הראשונים את השערים ולא יתנו לאיש לבוא
ולהתיישב שם. זאת תהיה מהדורה
חדשה של הקיבוצים. האם לא מוטב שהמדינה
היא שתיזום ותקים ערים כאלה, ותתן
אפשרות לכל אדם לבוא ולהתיישב שם, מבלי
שיהיה כבול במיסגרת חברתית כלשהי?

מקרי בהחלט

הרוצה בשינוי־של־אמת

עמנואל לוי, חיפ ה

על טיפוס השבוע כריפטיאן שרקי (העולם
הזה :)1241 כנראה שהסנסאציה היא אחד
האמצעים שבהם אפשר להצליח. על כל
פנים לא הרנשתי שום רוח טונפארנם ב־
״כפית״ .התנהגות, לבוש ואופו־דיבור עוד לא
סימני־היכר למשהו יוצא־דופן ונדול. על
כל פנים, הטיפוס שלכם רחוק מלהיות כזה.
ואני מדבר על הציור שלו, ובלי כל שמץ
של קינאה וקונקורנציה.
אני מניב במיכתב, כי הטראסק שעושים
לכל התגלות ורה ברחוב שלנו עובר כל
נבול של ״מה יפית״• כל הדברים היפים

• אנטנה פנימיח ו 5מ׳ 111ן
לקליטה בלי הפרעות
• אחריות מלאה ושרות.

מיוצר על־ידי

אלקטרוניקה

שרקי

ברנשטיין

והמעניינים שהוא מספר אפשר והם מעניינים
— אבל הציור בעצמו, נו, על זה
מוטב שלא נרבה בדיבור.
הסיקרה, שהוא דומה לי, זה באמת מיקרה
לא מוצלח, כפי שהעורר שלכם בזקנו
מזכיר לי אחר מבחורי מאה שערים.
מ שה ברנ שטיין, תל־אביב
צייר ברנ שטיין (ימין) ונו שא ח מ תו, הצייר
שרקי — ראה תמוינות.

צר לי לציין שלא דייקתם ברישום תשובתי
על מישאל הנשים (העולם הזה )1240
ועל־ידי נד ניטל עוקצה ממנה. בשאלה
שנשאלתי לא הוזכרה ״מחנכת הילדים״,
אלא ״אשה לילדים״ .ותשובתי היתה :״לא
אוכל לגרש את האשה המבשלת, כיוון ששלוש
הנשים האחרות תמררנה את חיי על
כי פיטרתי את המבשלת. את המפרנסת
לא אוכל לגרש, כי על קיבה ריקה לא אוכל
לפנות לתענוגות. החלטתי לוותר על
האשת לילדים, וללמר את האשה לתענוגות
ללדת ילדים.״
עו״ד דוי ד גנור,

תל־אביב, רח׳ דיזנגוף ,185ע״י קולנוע ״ארמון דוד״

2 0סיג ריו ת 4 8אגורות

פרסום או־קי

תל-אביב

תשובתו של ח״כ מפא״י, מנחם כהן, הרגיזה
אותי. באיזו זכות הוא אומר שאשתו
אינה עובדת? האין היא מתכננת ומנהלת את
משק-הבית, דואגת לצורכי בני־הטשפחה ובריאותם,
מקיימת קשרים חברתיים ומשפחתיים?
במה עיסוקו של מר כהן ראוי יותר
לתואר עבודה מאשר עיסוקה של אשתו?
...לאם, הרעיה ועקרת־הבית בישראל
אין כל זכות, מבחינת החוק. היא אינה
נחשבת ל״עובדת״ ,בעוד שההסתדרות היתה
מזדעזעת לו הציעה תנאי־עבודה כאלה. אותו
כינוי יפה ועדין ״שותפה לחיים״ אין לו
ביסוס בחוק שלנו.

קריתי,

חי פ ח

העולם הזה 1242 .

מאשים קאול
גיבור המלחמה בילדים, תומתו! לנשים עירומות
במרינה העם
מעמד היסטורי
שלוש שורות של אמהות מדושנות־עונג
הסתכלו במחזה בפנים זוהרות. המורה
העצבנית והמיוזעת עמדה בפינה, כיוונה
את הילדים. אלה, חבושים כובעים של
מלחים, ישבו על הריצפה הצבועה בכחול־כביסה,
שרו על הדוגית שכל מלחיה נרדמו.
כיתה א׳ — אחת מיני רבות ברחבי הארץ
— ערכה את חגיגת־הסיום של שנת־הלימודים.
ילדים
אלה לא ידעו על מוראות העולם —
על המשברים בברלין הרחוקה ובכווית הקרובה,
על העננים המתקבצים של בעיית
הפליטים, על הרעש של תעמולת־הבחירות
האווילית־ברובה. הם היו עסוקים בהצגתם
הפשוטה והפרימיטיבית, לעיני האמהות
הקורנות מנחת.
אולם מבחינה מסויימת, היתד, הצגה זו
חשובה יותר מכל אירועי המדינה. כי בחדר
מחניק זה התכנס התא היסודי של החברה
הלאומית. רבבות תאים כמותו —
כיתות וסדנאות, קיבוצים ומשרדים ויחידות
צבאיות — מהווים יחדיו את הגוף
יותר מכל דיבורי המנהיגים.
כאשר הילדים קיבלו את תעודותיהם ויצאו
בצעקת־חדוזה אל החצר, לקראת חופשתם
בת החודשיים, היתד. להם ההרגשה
כי נוכחו במאורע ההיסטורי. יתכן כי צדקו.

פר שת גלובקה
״חא״כמן של בון״
״קולגה יקר,״ כתב רוברט סרבאציוס אל
עורך־הדין פרופסור ד״ר פרידריך קארל
קאול. בקשתו: לאפשר לו בחומר שנאסף
בגרמניה המזרחית נגד האנס גלובקה, כדי
לראות אם יש בו כדי ״להוריד את עומס
האשמה ממרשי.״
הקולגה היקר, יהודי־גרמני שבא למשפט
כמשקיף מטעם ממשלת גרמניה המזרחית׳
לא נפל במלכודת .״העובדה שהיו פושעי-
מלחמה אחרים, מהם חשובים ורבי־השפעה
כמו גלובקה, אין בה כדי להפחית את אשמתו
של פושע־ר,מלחמה אייכמן,״ השיב.
הוא לא מסר את החומר לסניגור.
השבוע כינס קאול את עתונאי ירושלים,
הגיש להם צרור נוסף של מיסמכים נגד
גלובקה, יועצו הראשי של קונראד אדנואר.
הם הספיקו להצדיק את הסיסמות שהוצעו
על־ידי קאול בחוברת מיוחדת המיועדת למצי־גי
הסרט התעודתי מיבצע יו״ד, המוקדש ל־גלובקה
:״מהיטלר ועד אדנואר — דרך־חייו
של פקיד הרצח״ ,״הביורוקראט של המוות״
,״אייכמן עומד במשפט — האייכמנים
יושבים בבון״ ,״האייכמן של בון״.
כמקום המושמד. לעתונאים, שהתרגלו
למראה המיסמכים הנאציים שהצטברו
בתיק משפט אייכמן, נראו מיסמכי גלוב־קר,
מוכרים. היתר, להם אותה הצורה האופיינית
של הביורוקראטיה הנאצית.
עד עליית היטלר לשלטון היה גלובקה
עסקן של מפלגת ה״צנטרום״ (״המרכז״),
המקבילה למפלגת הדתית־ד,לאומית בישראל.
באותה שנד. הצביע ה״צנטרום״ בעד חוק־ההסכמה,
שהעניק להיטלר סמכות דיקטא־טורית.
העולם
הזה 1242

באותה שנה עצמה נתמנה האנס גלובקד,
לדרגת ״רב־יועץ מיניסטריוני״ במשרד־הם־
נים הגרמני. הדרך היתד, אופיינית: הוא
תפס את מקומו של יועץ אחר, שסולק
מעבודתו. הסיבה, הנקובה במיסמך ההעברה:
״השתייכות לגזע היהודי״ .בהצעת המינוי
נאמר :״היועץ המיניסטריוני ויטלסהופר הועבר
מתפקידו המשכורת שלו התפנתה...
על כן נמסרת ד,מישרה הפנוייה ליועץ ה־מיניסטריוני
ד״ר גלובקה.״
ההמשך: תעודה מיום 7במארס,1941 ,
הקובעת כי ״ויטלסהופר, פרידריך יוסף
ישראל ויטלסהופר, אליזבט שארלוטה
שרה, מבית הירש״ איבדו את נתינותם הגרמנית
.״רכושם של הנ״ל מופקע.״
הפירוש: קודמו של הד״ר גלובקה נשלח
למחנה־מודת. לפי חוק אשר גלובקה עצמו
השתתף בניסוחו, הם איבדו אוטומאטי את
נתינותם ואת רכושם ברגע שהועברו על-
ידי אייכמן אל מעבר לגבול.
דאגתו שד האנס. לא במיקרד, נשאו
שני הקורבנות את השמות ״ישראל״ ו״שרה״.
ביום ד,־ 15 ביוני , 1945 ,כתב היינריך
הימלר בכבודו ובעצמו למשרד הפנים :״בשעה
שהרציתי בפניו על השימוש בשמות
גרמניים על-ידי יהודים, הטיל עלי הפירר
את המשימה לדאוג לכך כי השאלה תוסדר
על־ידי חוק. יש להביא לכך שהיהודים שוב
לא יהיו רשאים לשאת שמות כמו זיגפריו
וטוסנלדה• ,וכי יחוייבו, אם הם כבר נושאים
אותם, לוותר עליהם. לצורך זה חייבים
להבין רשימה של שמות יהודיים, אותם
יהיו היהודים רשאים לשאת, כמו לוי, יעקוב׳
וכד. מתחת לחתימתו של הימלר מופיעים
ראשי־התיבות של גלובקה, כאישור
לכך כי העניין הועבר לטיפולו.
כעבור שבועיים בלבד הציע גלובקה את
הצעותיו בכתב .״ביטול השמות הפרטיים
הגרמניים של היהודים אינו רצוי, כי הדבר
יאפשר ליהודים בעלי שם רע להסוזת את
זהותם. יתר על כן, בשפה הגרמנית נהוגים
שמות רבים שמוצאם יהודי, כמו למשל
יוחנן (האנס) ,יוסף, מריה, אליזבט וכד. אם
תחובר רשימה של שמות יהודיים, ישתמשו
היהודים דווקא בשמות אלה. על כן יש צורך
להכליל ברשימה רק שמות יהודיים בצורתם
העברית המקורית, ולא בצורתם הגרמנית.״
גלובקה לא רצה כי יהודים ישתמשו בשמו
שלו — האנס — שמקורו עברי. על כן חיבר
בעצמו רשימה (שטיוטה שלה, מתוקנת
בכתב־ידו, נשמרה) .היא כוללת שמות כמו
אביעזר, חגי, פלג, צדוק. כדי להזהיר בפני
שמות יהודיים מוסווים, אף הוסיף גלובקה
רשימה של שיבושים :״אברהם — אבר,
אברם, ברהם, בראהם.״
לבסוף הציע גלובקה לוותר על שינוי השמות,
ותחת זאת להוסיף לכל יהודי את
השם ״ישראל״ ולכל יהודיה את השם
״שרה״ .שמות אלה, שהוכנסו לתעודותיו
של כל יהודי, הקלו לאחר מכן במידה מכרעת
על זיהוי ומאסר המועמדים להשמדה.
טען קאול :״גלובקה היה בענין זה קיצוני
יותר מהיטלר ומהימלר.״
תמונות?{ירום. תעודה מיוחדת במינה,
בחתימת גלובקה, נשלחה ביוני 1944
לכל המשרדים הגרמניים בשטח־החסות
(צ׳כיה) .הנדון: נשואין בין אזרחים גרמניים
ואזרחי שטח־החסות. כדי לשמור על
(המשך בעמוד )8
* שמות בעלי צליל גרמני קדמוני, המופיעים
באגדות ששימשו יסוד לאופרות
של וואגינר ולפולחן הגזע הגרמני.

הפרשה שהסעירה את העולם ואת היישוב הישראלי בארץ במשך
שנתיים — מוגשת כאן בניתוח קר ומעשי של עתונאי מזהיר.
זהו ספר ראשון מסוגו — המנתח באופן כולל ומקיף ביותר
את דמותו האישית של צורר הדור — אדולף אייכמן — ניתוח
המבהיר מדוע וכיצד, למעשה, הגיעה האומה הנאצית לדרגה כה
גבוהה של אכזריות.

אייכמן) הצלב מאחורי האיש
(פרשת אדולף
* מה חבוי מאחורי דמות עלובה זו של קצין הס.ס. הכפיר?
* מה מידת אחריותו של רם הטבחים הנאצי כהשמדת
מיליוני יהודים?
* מה היו מגמות הטבח הגדול ומי הפעיל את מכונת
השמד הגדולה?
על הכל במסגרת ספרו של העתונאי הדינאמי —
מ שה ארבל

האיש מאח1רי הצלב

(פרשת אדולף אייכמן)
ספר כים במחיר — 1ל״י

להשיג בכל הקיוסקים

ה״בנוט־ גזרד״ שר שנגז 1961
1 3מאתמי יק בא ד ן
המוזרה כאפיזודות השבי הנאצי כשלהי מלחמת העולם השניה
־א״ מ יק ב אדן
אל א
מחנה השגויים שמפקדיו וחייליו היו לא פחות מאשר קצינות
ס.ס. אכזריות. נקבות מטורפות־מין וכמיהה עזה לדם.

הופיעה מהדורה שניה

הכמויות מצומצמות

קטעים מתוך ספר הכיס שמהדורתו החדשה
תופיע בימים הקרובים

רוץ עד הסוף
מאת נאם סנד

אדית זעה שוב, מטילה את זרועותיה הערומות על חזהו
ומחליקה על בטנו. יצריו נדלקו. מהעבר השני, זעה הנערה הקוריאנית.
בדמדומי הצללים ראה את אישוניה מורחבים ופשט את אצבעותיו,
נוגע בשדה החשוף והצונן. היא רטטה ומצמצה, נדחקת לצלעותיו
ומעבירה יד רועדת על חלציו

להשיג בימים הקרובים בכל הקיוסקים — המחיר — 1.ל״י

ח,אפיתי

כמדינה

(כ 5הזכויות שמורות)

פרשת משלו חייה נשה לפורטוגל לא מתה. יש לצפות ני
בעתיד הקרוב יובאו בפני הציבור הוכחות בכתב על מישלוחים אלה. מספר
מפלגות עושות מאמצים בכיוון זה. בי! השאר -תתגלה פרשה של העלמת
העלמה שבאה
תעודות ומיסמכים ממשלתיים הקשורים במישלוחיס אלה
במטרה לטשטש את העיקבות.

• פעולות מרכז ההסברה שליד משרד ראש־הממשלה,
ישמשו בימים הקרובים מטרה לביקורת צבורית חריפה. יתכ!
שכמה מפלגות, ובראש! הליבראלים ומפ״ם, יזמו כינוס נוסף של מושב הכנסת
לדיו! בנושא זה. כ! יעלה השר המפ״מי מרדכי בנטוב את אופי! הספא״י של
פעולות המרכז באחת מישיבות הממשלה הקרובות. נוסף לטענות על האופי
התעמולתי־המפלגתי של פעולות המרכז -יבוקר גם בזבוז הכספים של מוסד זח.
דוגמאות לבזבוז: לשכות הסברה העולות ברבבות ל״י והמשמשות 4אזרחים
ליום בממוצע; הקמת להקת רקודים; מודעות פירסומת ענקיות לסרטוני תעמולה
המוצגים בקיבוצים ובישובים זעירים.

״ המפלגה הליבראלית לא תפיק תועלת ממשית מנחום

גולדמן. אחרי שגולדמ! דחה פעמים מספר את שובו ארצה -וקבע את
המועד סופית לתחילת ׳אוגוסט, קיימים סימנים ני לא ״רתם למסע־הבחירות

(המשך מעמוד )7
טוהר הגזע, הורה גלובקה :״ביחס לתצלומים
המצורפים לשאלוני־החקירה, יש להקפיד
על כך שתצלומי־הנשים ייעשו, עקרונית,
בבגד־ים. במקרים שאין בגדי־ים, אני מבקש
לדאוג לכך כי תצלומי המבקשת יראו אותה
עירומה. תצלומים אלה יש לשלוח במעטפות
סגורות, כך שרק המומחים המוסמכים
יוכלו לעיין בהם.״ לא נאמר אם גלובקה
עצמו היה מומחה מוסמך.
רוב המיסמנים בתיק החדש נוגעים לילדים.
מבחינתם, אינם פחות מזעזעים מאשר
המיסמכים על גירוש הילדים להשמדה, שהוצגו
במשפט אייכמן.
במיסמך אחד דורש גלובקה כי בכל מיקרה
של לידה, מחוץ לנשואין, יש לקבוע
היטב את האבהות, כדי לאפשר סיוזג גזעי
של הילד. סיווגו כיהודי הוביל להשמדה.
ילד נידון למוות. בתיק החדש נימצ־אים
מיסמכים הנוגעים לילדים רבים, אשר
גורלם הוכרע על־ידי גלובקה למוות. לדוג־

כשנשאל קאול על כך, השבוע, במסיבת
העתונאים״ ,סיפר כי ״לפני המשפט דיברתי
על כך עם האוזנר ועם השר פנחס רוזן.
הם היו אדיבים מאוד, אך סירבו לקבל את
המיסמכים, בטענה כי יגישו אך ורק מיסמ־כים
הנוגעים לאייכמן במישרין.״
מאחר שהוגשו במשפט עשרות מיסמכים,
שאין להם שום קשר ישיר עם אייכמן, היתה
זאת טענה מוזרה למדי.

הכנסת
די־ם למעלה
מן הרגע הראשון, שלטה במושב המיוחד
של הכנסת העובדה שרבים נוטים לשכחה:
שמפא״י היא מפלגת מיעוט במדינה, חסרת-
ישע כאשר המפלגות מעזות להתאחד נגדה.
הישיבה נקראה כדי לגנות חוברת־תדריך,
שחוברה על־ידי קצין־החינוך הראשי של
צה״ל, שהוא — כמו כל עובדי החינוך בצבא
— איש מפא״י נאמן, ותיק וידוע.
החוברת היתד, מלאכת־מחשבת של תעמולה
מפלגתית מוסח־ית. לא נאמר בה מאומה
שיקרא להצביע, במישרין, בעד מפא״י —
אך הנוסח כולו היה כזד, שהקורא נאלץ
להסיק כי מפא״י היא מפלגה אחראית,
מעשית ואומרת־אמת — ושאר המפלגה
עדה של עסקנים שקרניים, חסרי־אחריות
וחבלניים, המפריעים למפא״י במלאכתה.
כל המפלגות הצביעו בעד גינוי החוברת.
מפא״י והקוזיזלינגים הערביים שלה נמנעה,
כדי שלא תיראה תבוסתה חריפה מדי. ה־קוויזלינגים
הדתיים של מפא״י — פועלי
אגודת ישראל — הציעו הצעה נגדית.
טן י 0לוואי. היה גם טעם לוואי לנצ־חון
כל־מפלגתי זה. שהרי אותן הידיים
אשר הורמו כדי לגנות את מעשי שרד,בטחון
ומשרתיו, יכלו להפיל את ממשלתו
של שר־הבטחון ולמנות תחתיו שר־בטחון
אחר. לשם כך לא חסר אלא אומץ־הלב.
כאשר הוצע, בשעתו, להקים ממשלת־מעבר
בלי מפא״י, עד לבחירות, כדי למנוע תופעות
כמו חוברת־חדריך זו, לא העזה שום
מפלגה לטפל בדבר ברצינות.
דויד בן־גוריון עצמו דאג שאיש לא ישכח
זאת. אמר הוא בלעג: מדוע אינכם מקימים
ביחד ממשלה חדשה, ומחליטים היום לבטל
את הבחירות?

נזפלמת
דב זכין

סימי מדימונה*

6חידוש מעניין עשוי להתהולל כחיים המפלגתיים, אם

תתקבל הצעה של ח״ב משה קול. קול יעלת את הצעתו בפני
הוועידה הארצית של המפלגה הליבראלית, שתיערך בשנה הבאה. עיקרה:
שהמפלגה תגביל את כהונת חבריה בכנסת למאכסימום של שלוש קאדנציות.
בצורה זו תנסה המפלגה להבטיח ייצוג למועמדים חדשים, אחרי שבהרכבת
הרשימה האחרונה לא הצליחה להשתחרר מהתחייבות הוותק, דחקה. את
רגליהם של כוחות חדשים.

9בקרוב תופיע חוברת שתהווה מעין חידוש בחיים
הציבוריים. תהיה זו חוברת שתכלול
במוסדות ציבוריים, הנתונים לניהולה של
ני גילוי שחיתות בודדת שוב אינה עושה
רבים, לפירסום במרוכז. שטחי השחיתות:
ספורט.

סידרה ארוכה של מעש״שחיתות
מפא״י. מחברי החוברת, שהבינו
רושם על הציבור, ירכזו מיקרים
מועצות פועלים, צרכניות, אגודות

צפה לכד שהחל מהשבוע יחזור השיר ״זכריה התימני״
לאופנה, כ״קול ישראל״• .אופיו האקטואלי: הוא מעלה על נס
את ההערצה של המוני־ישראל לדויד בן־גוריו! .בי! עונות של בחירות,
נוהג קול ישראל להשאיר את התקליט במגירה.

• שד־התחבורה יצחק בן־אהרון יידרש להסביר בפומבי

פרשה בלתי נעימה בה היה ממעורב. הכוונה לתאונת דרכים
שאירעה לו לפני חמישה שבועות בעת שהתהפך עם מכוניתו בה נהג במהירות
מופרזת. השר, שנפצע בתאונה, העלים את הפרשה אף מ־אנשי משרדו ואף
המשטרה הטילה איפול על התאונה. נאשר התבקש לאשר את אמיתות הידיעה
בזמנו טע! השר :״ואת תעמולת בחירות. אי 1לזה שחר!״ אולם הגילוי של
כתב מעריב משה ויניצקי, שגילה את המכונית המעוכה, העמיד את השר
במצב בלתי־נעים.

• 3כדורגלנים נוספים ממכבי ת״א יוטסו לארה״ב לעזרת

נבחרת פ״ת״ישראל. טיסתם של כדורגלנים אלה אופשרה אחרי שנציג
מכבי במשלחת, מרדני עצמו! ,חתם על חוזה לעריכת 3משחקים בשם מכבי
בלום אנג׳לס תמורת אלפיים דולר. המצטרפים יהיו כנראה: גלזינגר, בן־הרו
והשוער לוין.

מה: מיכתב של משרד־הפנים המחוזי בודיטר-
מברג, בדצמבר , 1939 המביא לפני גלובקה
את העובדות הבאות:
הזבנית פראנציסקד דבורק, בעלת הדם הגרמני, ילדה ב־ 1924 ילד בלתי־חוקי. כעבור
זמן קצר נישאה לאבי הילד, יוסף
לוינשטיין. לוינשטיין הוא יהודי. בשנת
1927 אישר בית־המשפט גירושין, בגלל בגידת
הבעל. באותה שנה נישאה האשה שנית,
למכונאי (הארי) ריינהולדלייכט. מאז חי ודלף
לוינשטיין בבית אביו החורג, המכלכל אותו.
נאמר כי הילד אינו יודע כלל כי לייכט
אינו אביו מולידו. בבית־הספר הוא נושא
עד כה את השם לייכט. אולם נאסר עליו
להשתתף בפעולות הנוער ההיטלראי ובפעולות
ספורט. אביו האמיתי, יוסף לוינשטיין,
נשא אשר, שנייה והיגר לא מכבר לאמריקה.
האב החורג מבקש לאמץ את וולף לילדו.
״אימוץ הילד יביא להסוואת מוצאו־היהו־די־למחצה,
דבר שאינו רצוי מבחינת האינטרס
הציבורי. לכן אני רוצה להתנגד לאימוץ,
ומבקש להסמיך אותי לכך.״
על כך השיב גלובקה, שמיכתב אשר
הטיוטה שלו, בכתב־ידו, נימצאה :״אני
מסמיך אותך להתנגד לאימוץ.״
מיסמכים קודמים הוכיחו זה מכבר כי
גלובקה, גיבור המלחמה בילדים, שוחרר
משרות צבאי בגלל היותו ״חיוני״ ,וכי שר־הפנים
הנאצי הקנאי, פריק, ביקש להעלותו
בדרגה בגלל נאמנותו לאידיאל הנאציונל־סוציאליסטי
והשתתפותו הפעילה בניסוח
חוקי־הגזע של נירנברג. בשל כך ביקש להתעלם
מכך שלפני המהפכה השתייך גלובקה
למפלגה הדתית.
סירוב אדיב. חלק ניכר מן המיסנד
כים נוגע לפרשת הכחדתם של יהודי גרמניה,
לא פחות ממיסמכים רבים אחרים שהוגשו
על־ידי התביעה במשפט אייכמן. מדוע
לא הוגשו מיסמכים אלה?
* מימינה: בנה בך הארבע והמשורר
ראשיד חוסיין.

* בה ציטט כמה פעמים את עמדת העולם
הזד )1241( ,בפרשת נלובקה.

לפני הבחירות, כידוע, צובעים את העשב בירוק

של המפלגה הליבראלית. כוונתו, בהופעותיו הציבוריות: להגן על עצמו
וטל השקפותיו האישיות, מפני התקפות מפא״י בחודשים האחרונים.

הדור הצעיר•
ייצור חדש הוצג השבוע בפני הבוחר
הישראלי: הדור הצעיר של מפ״ם. המפלגה
שדיברה עד כה בקולותיהם של מאיר יערי,
יעקב חזן ומרדכי בן־טוב, העלתה הפעם
הבמה שמות כסימי מדימונה, אורי מישקוף,
אילי גורליצקי, תרצה יצהר ודוב זכין.
הסתבר כי לדור הצעיר יש כישרונות לא
מבוטלים. גישתו לא היתד, אידיאולוגית
טהורה: שולב בה ״ביצועיזם״ שבאופנה.
את במת הנואמים, למשל, תיכנן צייר התפאורות
דני קרוון. במקום סיסמה ושני
הדגלים השיגרתיים, ניצבה תיפאורה מיקצו־עית.
סימונה
מדימונה. האסיפה נבדלה
מיתר אסיפות השבוע, בזה שהצליחה לעורר
סקרנות. שעה שיתר הכנסים נערכו
בפני אולמות ריקים־למחצה, או בחוגים
מצומצמים, משך הדור הצעיר של מפ״ם
למעלה מאלפיים איש, לאולם חן התל־אביבי.
מה שהיה בפי הנואמים לא היה שונה
במהותו ממה שהשמיעו המנהיגים ד,מפ״־
מים הקשישים, מאז פרוץ פרשת לבון. אולם
הם אמרו זאת ביתר תקיפות. תחת הסיסמה
העיקרית — ״דבר אלי אמת״ —
התנוססות הסיסמות כמו: בידך להוריד /
את שלטון־היחיד, פחות נזפא״י — יותר
דנזוקראטיה.
הדמות הססגונית ביותר היתד, סימי
דבדה, תושבת דימונה, שזכתה מיד לכינוי
סימונה מדימונה״ .היא הושיבה את בנר,בן הארבע בשורה הראשונה של האולם,
עלתה על הבמה כדי לקרוא בקשיי־לשון
נאום עברי, שנכתב באותיות לטיניות. פעם
אחר פעם הופסקה על־ידי מתיאות־כפיים.
״בדימונה יש הרבה חול והרבה שמש,״
סיפרה- ,כשבאנו לדימונה היו לנו תקוות
גדולות והעצים היו קטנים מאוד. עכשיו
העצים גדולים קצת יותר, והתקוות —
נמוכות כעשב יבש. עכשיו, עם בוא הבחירות,
צובעים את העשב בצבע ירוק. אבל
בדימונה כל האנשים יודעים, שמתחת ל
העולם
הזה 1242

המיבצע הראשון של הקלפי הנסיונית לקראת הבחירות לכנסת מעוור אה השאלה
** רב הבחירות לכנסת הרביעית, לפני שנד, וחצי,
ערך העולם הזה מיבצע חסר־תקדים במדינה — הקלפי
הנסיונית. חוליית העולם הזה, שעברו בכל ערי הארץ ומושבותיה,
ניסו לחזות באמצעות הקלפי הנסיונית, בה הצביעו
אלפי אנשים, את תוצאות הבחירות לכנסת.
כאשר נודעו תוצאות הבחירות התברר, כי המיבצע
ניכשל. יחסי־הכוחות של המפלגות בקלפי הנסיונית לא
תאמו את יהסי־הכוחות בקלפי האמיתית של המדינה, אם
כי הצביעו פה ושם על מגמות מסויימות.
ניתוח של סיבות הכישלון הוכיח כי הוא נבע, בעיקר,
מחוסר־נסיון בעריכת מיבצע מקיף מעין זה. רוב הקלפיות
הנסיוניות היו קלפיות קבועות, שהוצבו במקומות שונים,
במשך שעות ארוכות. מצב זה איפשר לחסידי מפלגות שונות
להזעיק תיגבורות ולהשפיע על תוצאות הקלפי.
לעומת זאת התברר, כי דרך אחרת של עריכת מישאל־הקלפיות,
הצליחה יותר. היו אלה הקלפיות הנודדות, שעברו
ברכבות ובאוטובוסים, שם לא ניתן להזעיק תיגבורות,
ושם היווה הרכב הנוסעים חתך פחות או יותר נאמן של
ציבור־הבוחרים.
סיכום הקלפיות הנודדות הוכיח כי ברוב המיקרים טעו
בפחות מאחוז אחד. כך, למשל, הצביע סיכום הקלפיות
הנודדות שמפא״י תקבל 37.5אחוז מקולות הבוחרים;
ואילו בבחירות קיבלה מפא״י 38.61 אחוז*.
לקח הקלפי הנסיונית הנודדת, שנערכה לפני שנה והצי,
הוכיח גם שאופיו של מקדם הסטייה שונה לגבי מפלגות
שונות. בעוד שלגבי מפלגות כמו חרות ואחדות־העבודה
היתה הסטייה לטובת המפלגות, היא קיפחה מפלגות כמו
הליבראלים, הדתיים ומפ״ם.
נסיון זה הביא לשינוי בצורת עריכת הקלפי הנסיונית של
העולם הזה לקראת הבחירות לכנסת החמישית.
הקלפי הנסיונית תיערך, הפעם, רק בין נוסעי הרכבות
והאוטובוסים. מועדי עריכתה הם סודיים ביותר. כאשר
יצאו, השבוע, חוליות ראשונות לעריכת הקלפי הנסיונית,

המשבצת המיועדת לכך, כי ימנעו מהצבעה. מספר הנמנעים
מהווה 12.5אחוז מכלל הבוחרים.
שאר 153 קולות 37.1 ,אחוז מכלל קולות הבוחרים:

מפא״י 57 קולות 37.1 ,אחוז מכלל הכזיחרים.
המפלגה הדתית הלאומית 13 -קולות(5.8
אהוז).
אגודת ישראל 9 -קולות ( 5.9אחוז).
פועלי אגודת ישראל 3 -קולות ( 9.1אהוז).
תנועת החרות 26 -קולות 16.9( -אחוז).
המפלגה הליבראלית 19 -קולות (12.4
אחוז).
מפ״ם 11 -קולות ( 7.2אחוז).
המפלגה הקומוניסטית 5 -קולות (3.2
אחוז).
אחדות העבודה 10 -קולות ( 6.5אחוז).

איש \ז\2דפי אגפף פת\2י הצבנוה בגזרגן
תנועת ההרות 34 -קולות ( 18.1אחוז).
המפלגה הליבראלית 36 -קולות (19.2
אחוז).
מפ״ם 15 -קולות ( 8אחוז).
אהדות העבודה 14 -קולות ( 7.5אחוז).
המפלגה הקומוניסטית 2 -קולות (1.07
אחוז).

שאר המפלגות לא קיבלו אף קול אחד.
שתי הקלפיות יחד, בהן השתתפו 340 בוחרים, מסתכמות
כדלהלן:
מפא״י — 128 קולות 37.7 ,אחוז. אם אומנם תהיינה
אלה התוצאות בבחירות, תקבל מפא״י 45 חברי כנסת
לעומת 47 בכנסת הנוכחית.
המפלגה הדתית הלאומית 27 -קולות7.9 ,
אחוז, שיתנו למפלגה 9־ 10ח״בים, אם אמנם תהיינה אלה
התוצאות בחירות. בכנסת הנוכחית יש למפלגה הדתית
הלאומית 12ח״כים.
אגודת ישראל — 14 קולות 4.1 ,אחוז, הנותנים 5
ח״כים לעומת 3בכנסת הנוכחית.
פועלי אגודת ישראל 6 -קולות 1,7 ,אחוז2 ,
ח״כים, לעומת 3בכנסת הנוכחית.
תנועת החרות — 60 קולות 17.6 ,אחוז, הנותנים 21
ח״כים, לעומת 17 בכנסת הנוכחית.
המפלגה הליבראלית 55 -קולות 16.1 ,אחוז,

האמנם
לא ידעו אפילו חברי המערכת עצמם, עד ליציאה, איפה
ומתי היא תקויים.

י• <יי 11 די ריי*^!1יי*1
ד•11*/* 1( 1

^ י ס * יחקרדעת הקהל נערך ^ בהת אנ ^ ^י מו ל ^ ה ל־
^ גשו לוועדת הבחירות. אזרחים הוזמנו להשתתף במבצע
בכרוז בו נאמר:
אזרח נכבד,
הנך מוז מן בז ה לעזור בנ סיון אובייק טיבי לחקר דעת־הקהל
בק שר לבחירות לכנסת הח מי שית, הנערך על־ידי
מחקר של העולם הזה. אינך צריך למסור את שמך או כל
פרט יאחר בק שר לזהותך. כל אשר עליך לע שות הוא לסמן
סימן ליד שם ה מפלגה עבורה אתה חו שב להצביע בבחירות
הקרובות. אם הנך חו ש ב להימנע מהצבעה, ס מן את
המ שבצת ה מופיע ה בסוף רשימת המפלגות.

נוסף לסימון שם המפלגה עבורה חושב המשתתף להצביע,
הופיעה בכרוז עוד שאלה אחת, שלא הופיעה במשאל
שנערך לפני שנה וחצי. השאלה היתה:
האם תצביע ה שנה
לכנסת הרביעית?

כשם

שהצבעת

בב חי רו ת

חזית דתית עממית למען הצדק והאהוה,
רשימה ספרדית -קול אחר ( 0.5אחוז).
שאר המפלגות לא קיבלו אף קול אחד.

תנודות קלות

*** קלפי הנפיונית השנייה נערכה, אף היא, ביום שני
( 1השבוע בשעות הערב המוקדמות, בתחנת האוטובוסים
המרכזית בתל־אביב. היא נערכה בין הנוסעים לחיפה, לירושלים,
לבאר־שבע ולפתח־תקודה. העומדים בתורים ליד האוטובוסים
גקיבלו את הפתקים, שילשלו אותם לתוך הקלפי,
עם כניסתם לאוטובוס. בכמה מיקרים נערכה ההצבעה
בתוך האוטובוסים עצרם, כשהנוסעים כבר ישבו בכיסאותיהם,
והנהג עצר את המנוע עד שתסתיים ההצבעה.
בקלפי זו, שאף משתתפיה היוד קהל רב־גוני, הצביעו
175 איש 22 .מהם ציינו במפורש על גבי הפתק, בתוך

הקוד מו ת

כרוזים אלה הופצו לראשונה בין נוסעי הרכבת שיצאה
ביום שני, השלישי ליולי, בשעה 8,12 בבוקר, מתל-אביב
לחיפה. נוסעי רכבת זו היוד קהל מגוזן. היו שם בועלים,
שיצאו למקום עבודתם, חיילים בחופשה, בני קיבוצים ומושבים׳
עקרות־בית, אנשי־עסקים, בני כל העדות.
אותו קהל בדיוק היה גם הקהל ברכבת השנייה, שנוסעיה
סיפקו את החלק השני של מצביעי־הקלפי. היתד, זו הרכבת
שיצאה באותו יום מחיפה לתל־אביב בשעה 9.40 בבוקר.
בסך הכל השתתפו בהצבעה, בשתי הרכבות הללו 217 ,
איש, שהיוד כ־ 80 אחוז מהאנשים להם חולקו הכרוזים.
אולם לא פחות מ־ 30 מצביעים 13.8( ,אחוז) ציינו על גבי
פתקי־ההצבעה שלהם, כי הם יימנעו מהצבעה בבחירות
שאר 187 הקולות התחלקו כדלהלן:

מפא״י 71 -קולות שהם כ־ 38 אחוז מקולות
הבוחרים.
המפלגה הדתית הלאומית 14 -קולות שחם
7.5אחוז מקולות הבוחרים.
אגודת ישראל 5 -קולות ( 2.6אחוז).
פועלי אגודת ישראל 3 -קולות ( 1.6אחוז).

לפני ספירת קו לו ת החיילים, שגרמו רק ל תנודו ת קלות.

אפ רגזינתץ ווצבינפז ב\2רפי ברכב\ז

עשב הצבוע אין שורשים.״
שהרי אי־אפשר לעבור בשתיקה על הפקעת
דימונה בידי מטה הבחירות של מפא״י,
והצגת העיירה המאובקת כגן־עדן תוצרת
ביג׳י.
פרק חולף? את החלק הפוליטי סיפק
דוב זכין 38 איש להבות־הבשן וחבר
מרכז מפלגתו, שנאם על־פה. הוא דיבר
על פרשת לבון, תבע גילוי פרטי העסק
העולם הזה 1242

הנותנים 19ח״כים, לעומת 14 בכנסת הנוכחית.
מפ״ס — 26 קולות — 7.6אחוז, הנותנים 9־ 10ח״כים
לעומת 9בכנסת הנוכחית.
אחדות העבודה — 24 קולות — 7.1אחוז, הנותנים
8־ 9ח״כים, לעומת 7בכנסת הנוכחית.
המפלגה הקומוניסטית — 7קולות — 2.05 אחוז,
הנותנים 2־ 3ח״כים לעומת 3בכנסת הנוכחית.
בחישוב זה מורגש, בעיקר, העדרם של המצביעים הערביים
שלא זיכו את הרשימות הערביות באף קול. במציאות
יורידו הח״כים של המפלגות הערביות ממספר הח״כים של
הרשימות האחרות.

היעברו מרשימה לרשימה ץ

^ ם או מנםמשקף סיכום שתי הקלפיות הנסיוניות
הראשוניות את הלך הרוחות של ציבור הבוחרים בישראל,
מצביע הדבר על כמה מגמות, שהבולטות בהן הן:
מפלגות הימין, חרות והליבראלים, יקבלו תוספת־ייצוג
בכנסת הבאה.
מפא״י תרד באחוז זעום בלבד, שיתבטא בהפסד
של ח״כים בודדים.
@ אחדות העבודה עשוייה להרודיח את הקולות שנשרו
ממפא״י, בעוד שמפ״ם תשאר יציבה.
9במפלגות הדתיות עלולים הדתיים הלאומיים להפסיד
קולות לאגודת ישראל, שתאסוף גם קולות מפועלי האגודה.
רק סיכום של מספר קלפיות רב יותר עשוי לצייר תמונה
קרובה באמת למציאות. אולם המצב כפי שהוא כיום מוכיח,
שמפלגות האופוזיציה ויריבותיה של מפא״י בקואליציה
לא הגיעו עדיין בתעמולת הבחירות שלהן לתודעת הבוחר.
על תנודת הבוחרים ממפלגה למפלגה קשה לעמוד, לפי
סיכומי הקלפי הנסיונית. רק 124 מתוך 340 המצביעים ענו
על השאלה אם יצביעו בבחירות לכנסת החמישית כשם
שהצביעו בבחירות לכנסת הרביעית 93 .מהם השיבו בחיוב,
היינו — כי יצביעו בעד אותה המפלגה. השאר ,31 סימנו
כי יצביעו הפעם בעד מפלגה אחרת.
פרט מאלף: מבין אלה שהודיעו, כי לא יחזרו על הצבעתם
בכנסת הרביעית, היו רק שניים שהצביעו בעד מפא״י.
לעומת זאת 19 ממשני־הדיעה, הצביעו הפעם, בעד הליבראלים
5 ,בעד מפ״ם 3 ,בעד חרות ו־ 2בעד אחדות העבודה.
אחד מאלה שהצביעו בקלפי הנסיונית בעד אחדות העבודה,
הוסיף בשולי הכרוז ששילשל לקלפי :״אני חבר
מפא״י.״

הביש והענשת אלה שהציעו לביג׳י להקים
דיקטאטורה .״עם הקבוצה הזאת (פרס,
דיין ושות׳) לא יתכן מאבק תוך שיתוף!״
קרא ,״בינינו ובינם יתכן רק מאבק ללא
פשרות — מאבק של הכרעה.״
בקיצור: הדור הצעיר של מפ״ם אינו מוכן
לקואליציה עם הדור הצעיר של מפא״י.
הסיגנון בו נאמרו הדברים היה, אף
הוא, סיגנון הדור הצעיר: ישר, בלתי־מצוע־

צע. השאלה שנשאלה, אחרי הופעת־הבכורה,
היתה: האם צעירים אלה יהוד תופעת־קבע,
או רק פרק חולף?
תבלינים הדייסה התבשלה לאט. אך כבר לפני
מספר שבועות אפשר היה לראות כי התבשיל
יעלה על גדותיו.
הכל החל כאשר אל תוך הקדרה הליב־

יי ראלית הוכנסה מנה גדושה של תבלינים
חריפים, בדמותם של עסקנים ותיקים של
עדות המזרח.
היו ביניהם ותיקים כמו אליעזר ממלון
ומשה נסים (צ״כ) וברוך עוזיאל (פרוגרסיבי);
וגם חדשים־יחסית, כמו עורך־הדין
שלמה כהן־צידון ומשה מקייטין.
בא היום הגדול בו צריכה היתד, ועדת ה־
(המשך ב ע מו ד ) 12

הוא טוו את גגיסמב׳ התביעה נחו חניות קלפים, הבקיע פרצות בחומת ההוכחות-או

לפני

ה ש תי =ו עו־חשב
על האחריות המישפטית. הוא חשב קודם כל על האחריות המוסרית — אם אפשר
להשתמש במונח זה לגבי איש כמו אייכמן. הוא חשב על מקומו בהיסטוריה, על הצורה
בה ייראו הדברים בעיני הדורות הבאים. בעיניהם לא רצה להיראות כמשמיד היהודים,
כאיש האחראי על רצח המיליונים, אלא רק כקצין טוב ונאמן, שהלך אחרי מנהיגיו.
עמדה זו, כשלעצמה, אומרת דרשני. איש כמו היטלר, מנהיג קנאי בעל שגעון־גדלות,

מאת

אור אבנר

לא התכחש לאחריותו להשמדת היהודים. להיפך, עוד ביומו האחרון, דקות מעטות לפני
שירה את הכדור בראשו, חזר על האשמותיו האוויליות נגד היהדות הבינלאומית והתפאר
במלחמתו בה. אייכמן אינו איש כזה. הוא היה ונשאר ביורוקראט קטן, פקיד שהועבר
במקרה למחלקת הרצח. אין לו האומץ לקבל על עצמו, בעיני ההיסטוריה, את האחריות
הנוראה לגדול הפשעים בתולדות העולם.
מדוע? האם יכול להיות מצפון לאדם כמו אייכמן, אחרי כל אשה עשה?
בוודאי אין לאייכמן מצפון במובן הרגיל של המילה — וזאת מוכיחים דבריו ועמדתו
הן לפני חטיפתו, כשהכתיב את דבריו לעתונאי וילם זאסן, והן מאז הגיעו ארצה. אין
לגלות בהם אף זכר של חרטה של ממש.
אך לכל אדם יש הצורך להצדיק את עצמו בפני עצמו. בבית הוריו הדתיים, בבית־הספר
הקאתולי, בימי ילדותו ונעוריו, ספג בהכרה ושלא־בהכרה את המושגים הרגילים של טוב
ורע, של חטא ופשע, של שוד ורצח. מושגים אלה נשארו קיימים אי־שם בתודעתו.
כל עוד קיים הרייך השלישי, כל עוד נמשך שיכרון הנצחון והמעשה, יכול היה להתעלם
מקולות אלד״ הרייך היה בלתי־מוסרי במהותו, שולל־מוסר ולועג־למוסר. הפילוסופיה
הרשמית שלו קבעה כי המוסר הוא המצאה שטנית, יהודית־נוצרית, שבאה לסרס את רוח־האדונים
של הגזע העליון. כי גזע האדונים הוא, כדברי ניטצ׳ה ,״מעבר לטוב ולרע.״
אך הרייך התמוטט, ואייכמן נשאר לבדו עם זכר השמדתם של ששה מיליון. הוא
נאלץ לחיות עם זכרון זה, ולהסתדר עמו. הוא השתדל ליצור לעצמו תמונה מסויימת,
שאיפשרה לו לעכל את מה שהיה. הרבה זמן לפני שהכין את הגנתו למען השופטים
הישראליים, הכין את הגנתו בפני עצמו.
מכאן העובדה שלרוב טענותיו בפני הפקד אבנר לס, וגם לחלק ניכר מן הדברים
שהעיד בשבועיים האחרונים, אין כל ערך מבחינה מישפטית. אם בכלל׳ הרי יש להם
ערך לגבי ההערכה המוסרית.

״פרור שצפוי 7י עונש מוות״ ״

סולד ומהופנט נועץ העתר את עיניו באייכמן המעיד בתאו
^ אדוק? אייכמן חזר וישב על כסאו והרכין את ראשו ברוגז. לרגע דמה לילד זועף,
^ אשר המורה נזף בו. בניגוד לדרכו, לא אמר אפילו ״יאוזל כן״).
הדבר שהרגיז אותו בא מפי אב בית־הדין :״אני רוצה לומר לך עוד פעם, כנראה
שלא קלטת את הערתי לפני יומיים. פה המדובר איננו במתן הסברים כלליים לכל מיסמך.
אפשר לספר הרבה מאד. המטרה היא מתן תשובות על השאלות. עד כמה שאני זוכר, לא
נתבקשת להרצות על מיסמך זה. אני מבקש שתזכור את זה בכל תשובותיך.״
אייכמן בלע את כעסו, כחייל טוב שהתרגל בשנות־שרות ארוכות להשלים עם מצבי
הרוח של מפקדים קצרי־סבלנות. דכאונו חלף במהרה. לולא ידע כי הוא לוחם על חייו,
עם סיכויים קלושים ביותר של הצלחה, יתכן כי היה מאושר. כי הנה ישב, יום אחרי
יום, על המיסמכים שהיו פעם כל חייו. בעולם המיסמכים הנאציים, לא היה לו מתחרה.
שופטים, תובעים וסניגור — איש מהם לא היה מסוגל להתחרות בו בשטח זה.
לעתים דמה לאשף ממש. הוא לקח צרור של ארבעה מיסמכים, שהעידו על אשמתו
בפרשה מסויימת, טרף אותו כחבילת קלפים, סידר את המסימכים בסדר אחר — והנה
נתקבלה משמעות לגמרי אחרת. פעם אחרת, כשנשאל על מיסמך שהוכיח כי הסכים
לגירוש ילדים יהודיים מצרפת לאושוויץ, הוציא מאמתחת התביעה מיסמך שני, באותו
עניין, הצביע על פער של 11 ימים בין שני המיסמכים וקבע כי הדבר מוכיח שהעניין
הגיע להימלר עצמו. ראשי־תיבות בפינה של מיסמך, חתימה מחוקה, סימן של תיוק, סדר
של תאריכים — כל אלה הפכו בידיו לפרטים רבי־חשיבות׳ כדי להוכיח את טענותיו.
העדות נמשכה ונמשכה. סבלנותו של אב בית־הדין השתחקה מיום ליום, וסימנים
ברורים של אי־רצון החלו ניכרים על פניו ובהערותיו. אן הזוג אייכמן־סרתאציוס לא
נחפז. ביסודיות פרוסית הוסיפו שני גרמנים־דרומיים אלה להאיר מיסמך אחרי מיסמן.
המשקיפים הישראליים לא תפסו, ברובם, את חשיבותה של מלאכה זו. הם ראו רק את
נסיונותיו השקופים של אייכמן להטיל את האחריות על זולתו, הן כלפי מעלה והן כלפי
מטה, ולעגו להם בכל פה. תוך כדי כך לא שמו לב לכך כי אייכמן הצליח להרוס
בהתמדה את תמונת התביעה, שציירה אותו כשטן כל־יכול שניצח לבדו על השמדת היהודים.
בהתחלתה של כימעט כל ישיבה הגיש אייכמן תרשים נוסף של שרשרות־הפיקוד ונתיבי
הנוהל של מיבצע השמדת־היהודים. המעגל הלך והתרחב. בתרשים הגדול ביותר הופיעו
כימעט כל המיניסמריונים של הרייך השלישי ומיפקדות הוזרמאכט, עם שמותיהם של
עשרות פקידים וקצינים — מאדולף היטלר (בפינה השמאלית העליונה) ועד האנס
גלובקה (באמצע, למטה) .בעדותו הוכיח בצורה משכנעת, על סמך המיסמכים, כי לכל אלה
היה חלק פעיל בהשמדה — לא רק כמבצעים, אלא גם כיוזמים.

ך * הגנה *צל אייכמן היא כלהלן: רציתי לעזור ליהודים כל עוד יכולתי. לאחר מכן
( | עסקתי בשילוח היהודים למזרח, בהתאם לפקודות שקיבלתי. אבל אני עצמי לא עסקתי
בהמתה. אני אשם בסיוע לרצח — אבל לא רצחתי.
מבחינת החוק אין הבדל בין סיוע־לרצח לבין רצח. ההבדל — אם בכלל ישנו כזה —
הוא מוסרי. הבדל זה הפך לעיקר הגנתו־העצמית של אייכמן, והוא חזור ונישנה פעמים
רבות בששת כרכי עדותו בפני הפקד לס, שלא הוקראו בבית־המשפט.
עמוד : 196״אני אשם בהרבה דברים. אני יודע זאת, אדוני הפקד. אבל לא היה לי שום
קשר עם המתת היהודים. מעולם לא הרגתי יהודי, מעולם לא הרגתי גם לא־יהודי — בכלל
לא הרגתי אף פעם בן־אדם. גם אף פעם לא נתתי פקודה להריגת יהודי, גם לא פקודה
להריגת לא־יהודי, גם זה לא. אף אחד לא יכול להביא מיסמך כזה, כי לא עשיתי.
״אני אשם. אולי זה נותן לי שקט פנימי מסויים, אולי, אינני יודע. אני אשם, את זאת
אני יודע. אני אשם בגלל זה שאני עזרתי לשילוח. אני יודע זאת, ואני מוכן לשאת בעונש
על כך, זה מהודה בשבילי — איך להגיד — ,תירוץ, פנימי זה לא המילה — אבל גלולת־ארגעה
פנימית. אמרתי לעצמי: טוב, אז המונים עצומים נשלחים למיבצע־עבודה למזרח.
ואני לא טיפלתי בעצמי בביצוע המפורט של השילוח, אלא רק לביצוע הפקודות שבאו
מלמעלה, לביצוע השילוח, לאספקת כלי־ההובלה ולקביעת היעד.״
בפיסקה זו, מלפני שנה, כבר כלול כל קו העדות של השבועיים האחרונים.
בעמוד ,367נ א שר נשאר על־ידי לס אם ידע נ י ״טיפול מיוחד״ פי רו שו ה מתה :״כל אחד
ידע את זה, כן, אדוני הפקד. אבל אחרי שנקבע שהיהודים נשלחים לטיפול מיוחד, הרי רק
במקום היעד, במחנה־הריכוז, החליפו מי כשר לעבודה ומי לא.״
בעמוד , 388 בהכ חי שו בחימ ה שפוכה את טענתו של רודולף הוס, מפקד אושוויץ, נ אי לו

פקד אייכ מו על הוצאת שיני־הזהב של היהודי ם ועל גזיז ת ה שערות של הי הודיו ת :״הרי
אני כבר אמרתי מספיק, וברור לי כי לא צפוי לי שום דבר מלבד עונש־מוזת. אבל לדבר
אחד נא להבין, אדוני הפקד — אני לא יכול לקבל על עצמי דברים שלא עשיתי. גם בלי
זה הרי זה כבר מספיק, והייתי מודה בזה בלי שום היסוס, כי עד כמה שאני מבין
זה כבר לא יכול לשנות בלאו הכי לגבי מידת העונש.״

מצפונו שד המשמיד

ה רצה אייכמן להשיג בהגנה זו? לקראת מה הוא חותר?
עד כה נראה אייכמן כהר בנוף הזוועתי של ההשמדה. כל שאר הגורמים בשטח נראו
כגבעות קטנות. מטרתו היא לשנות את התמונה הטופוגראפית הזאת של הגיהינום: להוריד
את ממדיו של עצמו, על־ידי הגבהת כל שאר הגורמים.
השאלה היתה: במה עוזר הדבר לאייכמן? במישפט הירושלמי אין דנים אותו תוך
השוואה לשאר המשמידים. אחריותו המישפטית אינה פוחתת כאשר הוא מוכיח כי
אחריות דומה — או גדולה יותר — רובצת על שר־החוץ, או על שר־הפנים ופקידיו.
אולם כאשר הכין אייכמן הגנה זו, במשך 15 שנות נדודיו באירופה ובארגנטינה, לא

סרבציוס ומזכיותו, ליזה גרודה, מנן שיביס לתשובות א״כמן

מה רצה להשיג באמת?
,וכאשר טען לעומתו הפקד לס כי לא היתה
להוס כל סיבה לשקר, מאחר שממילא היתה
צפויה לו תלייה, השיב אייכמן, בעמוד
• :396 אבל אצלי קיים אותו המצב, אדוני
הפקד. אצלי כבר הצטרפו כל כך הרבה
דברים, שהכחשת הזוועות. אותה מייחס לי
הוס, גם לא ישנה מאומה לגבי העונש שלי.״

״ הראש •טדי מו נחעל

שלכ ^ ת ^ן דו תללפמ ״ ל ס ^ו ר
*״ שרדה לאייכמן גאוזה מסויימת, שהמריצה
אותו לקבל על עצמו את האחריות
לכל דבר שנשא את חתימתו. הוא לא רצה
להיראות כאדם המשתמט, מתוך פחד, מן
האחריות למעשיו. גם זה קשור בפוזה
שהוא סיגל לעצמו — הפוזה של ״קצין
גרמני״ ,המקבל על עצמו את האחריות למעשיו.
בדברו
על העדות שמסר בשעתו גנרל
הס.ס. פול, מנהל אגף המיינהל והכלכלה של
הס.ס ,.שהיה אחראי על מחנות הריכוז וההשמדה,
אמר אייכמן, בעמוד : 789״מוזר
שאדם, שאחרי ככלות הכל היה בעל דרגה
של גנרל, מנסה להיחלץ מן העניין בצורה
שבאמת אינה מעידה על אומץ־לב רב. איני
מסוגל להבין איך בעל דרגה כה גבוהה
מפחד לקבל על עצמו את האחריות, ומנסה
לגולל את הכל על אדם בעל דרגה נמוכה
יו ת ר ...אמרתי אז לעצמי: ראה, ראה, כל
עוד הם היו גנרלים, בעלי דרגה וכבוד, נהגו
כמלכים, ועכשיו, כשהם יושבים בבית־המש־פט,
אז הם מנסים לגולל את הכל על הזולת,
ואינם רוצים לקבל שום דבר על עצמם.
אז אין להם עוד אומץ־לב לקבל על עצמם
את האחריות למעשיהם.״
לגמרי אחרת תיאר אייכמן את עצמו,
בעמוד הבא :״לא, אדוני הפקד, אסור לאדם
לנסות לתחוב לכיסו של הזולת דברים שהוא
עצמו היה מוסמך להם. אני באמת לא
לא תוחב את הגירוש לכיסו של מישהו
אחר. בשביל זה הייתי אחראי. בשביל זה
אני מוכן לקבל את העונש. אמרתי את זה.
בשביל זה לא חסר לי אומץ־הלב — אמנם,
זה אומץ־לב עגום, שאני צריך לגייס כאן,
אני יודע זאת — אבל אם אז היה לי העוז
להגיד, כן!׳ ,אז יש לי היום העוז לומר —
בבקשה, אני מוכן, הנה, הראש שלי מונח
על — איפה שהוא צריך להיות.״
בהמשך לאותו קסע :״אני לא מנסה היום
להטיל על האחרים אחריות לגירוש.
אמנם, לא עשיתי, כמובן, את הגירוש על
דעת עצמי. זה אינו אפשרי לשום רשות,
והרי הלישכה הראשית לבטחון המדינה
היתד. רשות, וברשות אין איש יכול לעשות
ולחדול כאמת נפשו. היתה לי פקודה
לזה, ואני אומר את זה: אני צייתי לפקודה
הזאת. אבל לא היה לי שום עסק עם
ההמתה. האמן נא לי, אדוני הפקד, אני
שוב צריך להגיד את זה — לא היתד, לי
שייכות לזה. אילו היתד. לי שייכות לזה,
אז הייתי מוכרח איכשהו לגייס את אומץ־
הלב האזרחי ולהודות בזה היום.״
וכעבור כמה ימיס, בעמוד :673״שילוח
ותובלה — על זה מסתובב כאן הכל, אדוני
הפקד. אבל אין לזה קשר עם ההמתה,
אדוני הפקד. זה ההבדל הגדול.״
אדם אחר יכול להגיד שאין כאן הבדל
גדול — אי־אפשר היה להמית לולא קדם
לכך השילוח, והמשלח ידע כי הוא שולח
את האנשים להמתה. אך אייכמן נאחז ב״הב־דל
הגדול״.
בעמוד : 677״אדוני הפקד, אני לא מנסה
להתחמק מן העניין. אחרת לא הייתי אומר
שאני רוצה להמשיך בעדות. הרי אין מכריחים אותי למסור עדות אם העדתי נגד
עצמי, הרי זה ישמש חומר נגדי, זה ברור לג מרי ...למרות הכל אני ממשיך להעיד,
אדוני הפקד. אני לא רוצה להתחמק מן העניין. הרי אינני יכול לעשות זאת, זה גם
לא כדאי, כי הרי יש די והותר הוכחות, לא כן, ואני גם בכלל לא רוצה בזה.״
אותה נימה, בעמוד :783״על סמך העובדות הערומות הריני אשם, על פי המישפטנות,
בסיוע לרצח. זה מובן מאליו, אני מבין את זה, מזה אני גם לא מנסה להתחמק — גם
איני יכול להתחמק מז ה
וכעבור כמה ימים נוספים, בעמוד ,878 על מניין אחר :״לא לא, אדוני הפקד, אילו זה
היה כך, היד, לי אומץ־הלב להודות בזה, בלי שום היסוס — כי מה כבר יכול לקרות
לי עודי״
ושוב, בעניין 60ו הקומיסארים הקומוניסטיים היהודיים, אשר היו צריכים להירצח כדי
ששלדיהם יועברו לתערוכת שלדים גזעיים בשטראסבורג :״אילו עשיתי זאת, ה־יתי מודה
בזה מיי ד 160 ...איש פחות או יותר — זה לא היה מוסיף או גורע ממידת העונש
שלי. הייתי מודה מייד בכל העניין.״
ובעמוד ,1299 לגבי פעולות פקודיו :״איני רוצה שיתעורר הרושם כאילו אני מנסה
להסתייג עכשיו מעניין זה. את זה איני יכול, כי גינתר היה סגני הקבוע, וגם אילו היה
מבצע מי יודע איזה פשעים, הרי הייתי צריך לשאת באחריות עבור זה גם עכשיו.״

ושוב גלובקה: א״כמן מגיש תרשים המוסדות שהשתתפו בהשמדה. בעיגול שמו שר גרובקה

ל חיו ת 7 ,א ל מו ת

ץ* לזהנאמר על־ידי אייכמן לפני שפגש בפעם הראשונה בפרקליטו, הד״ר רוברט
^ סחזאציוס. גם לאחר מכן לא השתנה הקו העקרוני: ההודאה בביצוע הגירוש, על פי

פקודה מגבוה, והכחשת כל אחריות ישירה להשמדה.
אולם בהשפעת סרוואציוס חל שינוי בנימה הכללית. במקום הפוזה של קצין גרמני,
במקום הגאח־ד, האישית וההצטדקות המוסרית, בא השיקול המישפטי הקר.
בשבועיים האחרונים שוב לא אמר אייכמן כי ממילא אין הכחשותיו משנות את מידת־העונש,
וכי מגיע לו עונש־מוות בכל מחיר. עניין העונש לא הוזכר עוד. וחשוב עוד יותר:
אייכמן נמנע בהחלט מלקבל אחריות למעשי פקודיו.
בעזרת סרוואציוס פיתח תיאוריה חדשה: שמפקדו, מילר, היה יכול להתקשר באופן
ישיר וסודי עם סגנו של אייכמן, גינתר, ולתת לו הוראות שאייכמן לא ידע עליהן,
וממילא גם אינו נושא באחריות עבורן. קו זה חוזק על־ידי עדותו של קצין ה.0ס.
הופנקוטן, שהיה זמנית סגנו של מילר כראש לישה ( 4גסטאפו) .הלה אישר שמילר נהג
להטיל על פקידים נמוכים יותר משימות מיוחדות וסודיות, שלא בדרך נתיבי־הפיקוד
הרגילים.
כי כיום, אחרי שיחותיו המפורטות עם סרוואציום, שוב אין אייכמן מוכן לקבל על
עצמו שום אחריות לשום דבר — סרט לאותם המקרים בהם מוכחת אחריות זו על־ידי
מיסמכים שאי־אפשר לערער עליהם.
כך התגבשה ההגנה של אייכמן, בהשפעת סניגורו, סופית בקווים הבאים :
• השמדת היהודים היתה פרי יוזמתם של הפירר, שרי הממשלה הגרמנית ומפקדי
הצבא.
9הפקודות לביצוע המעשי באו מן הדרג העליון של הרייך — כשכל שר מתחרד,
עם רעהו. בממלכת הם.ס. באו הפקודות מידי הימלר עצמו, היידריך, קאלטנברונר ומילר.
• הביצוע המעשי נעשה על־ידי הרשויות הנמוכות — יחידות ה.0ס ,.הצבא הגר־
(המשך בעמוד )14

הבוחר ש!אל
שאלה: אתם תוקפים את מפא״י על
הקשרים שקשרה את ישראל עם גרמניה
המערבית. מה הס נימוקיכם?

תשובה: ממשלת בך־גור־יון
חיברה חייבוה נפשע ומבזה
את המדינה היהודית עב המדינה
של מרצהי היהודיב! אילו היה
זה החטא האחד והיחיד של בן־
גוריון - ,הריהו סיכה מספיקה
כשביל שהעם יוריד אותו מהשי•
טון, בדי להסיר את הכתם משם
ישראל ומכבוד ישראל, כדי לשים
קץ לעיסקות־הנשק הטמאות עם
הגנראלים הנאציים, בדי להפר את
ברית הלבבות והחרבות אשר ברת
שליט ישראל עם משמידי מיליוני
אחינו ואחיותינו.
שאיה: ידועה לכם תשובת בן־גוריון
להאשמות אלה. הוא הרי טוען ש״גרמניה
של היום איננה גרמניה של אתמול.״
תשובה: כן, אך מהי האמת?

האמת היא, כי כגרמניה של הקאנצלר
אנדאור שולטים למעשה
שליטי גרמניה של הקאנצלר היט־

לר — אותם פושעים נאציים, אותן שאיפות
למלחמת נקם, כיבוש והשמדה! מבין 17
מיניסטרים ומזכירי־מדינה של ממשלת־בון
— 12 מילאו תפקידי־מפתח בימי שלטונו
של היטלר, ובתוכם האנס גלובקה, בעל החיבור
המשפטי של חוקי־נירנברג הגזעניים
ושותפו של אייכמן לפשע השמדת היהודים.
בכלכלה המערב־גרמנית שולטים אותם
אילי הנשק והממון — כגון קרופ ואבס —
שהציתו את אש שתי מלחמות־העולם. בראש
הצבא המערב־גרמני המחודש עומדים
40 גנראלים ואדמיראלים של צבא־היטלר,
ובראשם פושעי־המלחמה הויזינגר, שפיידל,
פארטש. ברשימת השרות הדיפלומאטי של
אדנאור כיום 84 תופסים שמותיהם
של עוזרי היטלר מתמול שלשום. בבתי־המשפט
של מערב־גרמניה מכהנים 1100
כמדינה לאטינית, את כל שוחרי השלום והשחרור
בעולם. כרית בן־גוריון־אדנאור

משניאה את ישראל על עמי העולם
שונאי המיליטאריזם והפאשיזם
הגרמני, מבודדת את ישראל כזירה
הבינלאומית, ולבן היא מסבנת
ולא מחזקת את בטחון ישראל.
׳טאלה: דיברתם על מפא״י, על בך
גוריון ..ומה דעתכם על עמדותיהן של מפלגות
אחרות? למשל, אחה״ע ומפ״ם שהן בקואליציה,
מגנות את עיסקות־הנשק?
תשובה: מפ״ם ואחה״ע הצהירו וחזרו
והצהירו את התנגדותן לעיסקות־ה־נשק
עם בון. אולם מנהיגי שתי מפלגות
אלו נשארו בממשלת בן־גוריון לאחר ש־עיסקות־הנשק
נתגלו, ולמרות שעיסקות טמאות
אלו נמשכות ואף מתרחבות בזמן
השתתפותם בממשלה. מנהיגי מפ״ם ואחה״ע
סירבו גם להכריז, כי ביטול עיסקות־הנשק
עם הגנראלים הנאציים הוא בשבילם תנאי־בל־יעבור
לכניסתם לממשלה העתידה. מה
פירוש המישחק הדו־פרצופי הצבוע הזה? —

הדיבורים נגד עיסקות־הנשק הם
לא יותר מאשר מם־שפתיים לחברים
ולבוחרים של מפ״ם ואחה״ע,
המתנגדים בלב שלם לסהר-מבר
הטמא, א ף המעשים של ראשי
מפ״ם ואחה״ע הם היפוי ועזרה
לבך־גוריון כסחר-מכר זה, הם
מעילה באמון חבריהם ובוהריהם !
׳טאלה: ו״חרות״? היא הרי איננה שד
תפח בממשלה, ומופיעה נגד מכירת נשק
לגרמניה?
תשובה: כידוע, דוגלת ״חרות״ יותר
מכל מפלגה אחרת בכריתת בריתות צבאיות
בין ישראל לבין מעצמות נאט״ו — ארה״ב
וצרפת בעיקר. והרי לא־זו־בלבד שגרמניה
המערבית היא חברה מהראשונות־במעלה בברית
נאט״ו, אלא הגנראלים של היטלר —
הויזינגר ושפיידל — אף נתמנו לפיקוד
העליון של כל צבאות נאט״ו. משמע,

יחס• אמון וידידות-ע מי?-
נאצים. בבתי־הספר רוח ההוראה והרכב
המורים הם ללא שינוי כמעט, כמו בימי
היטלר. הנה, לגרמניה ניאו־נאצית זו, לצבא
גרמני זה שבפיקוד הגנראלים של היטלר —
שולח בן־גוריון נשק מתוצרת ישראל. עם
גרמניה זאת מקיים בן־גוריון — כדבריו
בכנסת — יחסי ״אמון וידידות״ .העובדות
שאיש אינו יכול לחלוק עליהן מוכיחות, כי
גרמניה של אדנאור איננה אלא המשך לגרמניה
של היטלר. הנה, ידוע היום לכל,
כי גלובקה ואייכמן הם שותפים לפשע
ההשמדה, וגלובקה הוא יד־ימינו של אדנאור

הייתכן שמדינת-ישראל תתן הבשר יהודי לשלטון גרמני, בו
המישנה לקאנצלר הוא אהראי ל־חוקי־נירנכרג
ולטכח מיליוני היהודים?
הייתכן?!
שאלה: הזכרתם את משלוחי־הנשק. הלא
בן־גוריון אומר ני תמורת ה״עוזיס״ שלנו
מקבלים אנחנו ״כלים״ הדרושים לבטחון
ישראל?
ת *טוכה: כלי־מלחמה אלה מידי ה־גנראלים
של היטלר — האמנם בטחון הם
מוסיפים לנו, או להיפך, ר,ם יוצרים סכנות
איומות לבטחוננו? הרי המיליטאריסטים הגרמניים
נותנים את כלי־המלחמה לבן־
גוריון לא מתוך אהבת־ישראל אלא מתוך
חשבון קר וציני, ובתנאי שהשימוש בכלים
אלה ישרת את האסטראטגיה המלחמתית התוקפנית
שלהם, וקודם־כל את ״המסע מזרחה״
נגד הארצות הסוציאליסטיות במזרח־אירופה.
שאלה:
משמע, עיסקות־הנשק משפיעות
על יחסינו עם ארצות אחרות? — למשל?
תשובה: ברור כי עיסקות־הנשק בין
בן־גוריון ואדנאור מקוממות נגד ישראל
את ברית־המועצות ואת כל המחנה האדיר
של ארצות־הסוציאליזם. ולא רק אותן בלבד•
הנה, התגלגלו ה״עוזים״ וציוד מלחמתי
אחר מישראל לידי הקולוניאליסטים הפורטו־גליים,
הרוצחים בכלים אלה את העם של
אנגולה באפריקה. שוב זה מקומם נגד ישראל
את עמי אפריקה, אסיה ואמריקה ה-

״חרות״ היא נגד כרית ישירה עם
הגנראלים של היטלר, אבל היא
כעד כרית עקיפה עמהם -באמצעות

שאלה: שמענו על העמדה. מה
נגד

עיסקות־הנשק, נגד

עשתה מק״י
הקשרים עם בון?
ת •טובה: עוד בזמן הוזיכוח על
הסכם ה״שילומים״ הזהירה המפלגה הקומוניסטית
הישראלית, כי זוהי רק התחלה
להתיידדות פוליטית, כלכלית וצבאית עם
גרמניה הניאו־נאצית. היתד זו המפלגה הקומוניסטית
שארגנה אספות והפגנות המוניות
בערי ישראל נגד חימושה מחדש של
גרמניה. היתד זו הסיעה הקומוניסטית בכנסת
שהתריעה נגד ביקורו של ראש הבנק
הגרמני בימי היטלר, הרמאן אבם, ונגד
קבלת־הפנים שערך שר־האוצר ל. אשכול
לפושע־מלחמה נאצי זה, אשר סיפק את ה־גאזים
המרעילים למחנות־ההשמדה. הסיעה
הקומוניסטית בכנסת היתד, היהידה שהגישה
הצעת אי־אמון לממשלה תיכף׳ כאשר
נתגלתה לראשונה עיסקת״הנשק עם
בון וגרמה לדיון פומבי במליאת הכנסת
ובציבוריות הישראלית על מעשה נפשע
זה - ,בעוד כל שאר המפלגות

ניסו להשתיק את העניין או לקבור
אותו כישיבה סגורה של
ועדת־חוץ-ובטהץ. תפקיד מיוחד מילאה

המפלגה הקומוניסטית הישראלית וסיעתה
בכנסת לגבי משפט־אייכמן, באשר עמדה
ם התמדה על המשמר, כנגד מגמת הממשלה,
שמשפט היסטורי זר, יהא משפט על הנאציזם
ופשעיו כלפי האנושות והעם היהודי,
משפט על כל פושעי־המלחמה־וההשמדה,
שלא להוציא את שותפי אייכמן המתהלכים
חפשי ועומדים ברום־המעלה בממלכת־בון.
הנה־כי־כן המפלגה הקומוניסטית הישראלית
היא נושאת־הדגל של המאבק נגד חידוש
הסכנה הנאצית, נגד גריפת ישראל למחנה
אחד עם מרצחי העם היהודי.

יותר קומוניסטים לכנסת -יותר
משקל למאבק האנטי-נאצי, הא;־
טי־פאשיסטי !

--מק״׳ משיבה

מוגש לפרסום ע״י המפלגה הקומוניסטית הישראלית

(המשך מעמוד )9
מינויים לצקת את הדייסה לעיני הציבור.
אחרי שבועות של ויכוחים ותימרונים, נראה
היה כאילו ייכללו כמה מן העסקנים
הוותיקים, בתוספת לפחות אחד מן החדשים.
ואז קרר דבר שהדהים את כולם. שר המשפטים,
פנחס רוזן, טען כי התבשיל חריף
מדי לחיכו האירופית .״אני ייסדתי את
עליה חדשה (של יוצאי גרמניה)• ועכשיו
אני רואה שבעוד שנה־שנתיים בכל המפלגה
הליבראלית לא יהיה אף יוצא גרמניה!״
הוא דרש, על כן, להחליף את הפילפל
הספרדי בכמה צימוקים אשכנזיים. אחרת,
איים — לא יעמוד בראש הרשימה.
וכך היה: התבשיל שהוגש לבוחר היה
אותו צימעס מתקתק של שנים עברו.
לשם קישוט, הניחו בצד הצלחת מלפפון
חמוץ ספרדי.
עזיבה הפגנתית. מה שהיה צפוי
קרה. בקול תרועה הודיע אליעזר מטלון
כי עזב את הליבראלים, עבר, בראש קבוצת
עסקנים ספרדיים, לאויבת העיקרית: מפא״י*.
היה זה הישג תעמולתי חשוב למפא״י.
הרוזח המעשי של מטלון ושות׳ היה
מפוקפק למדי. כי מפא״י סיימה אף היא
את בישול הדייסה שלה, ואין לה כל צורך
בתוספת תבלינים. אם חטפה אותם, הרי
זה מפני שתמיד טוב להציג בחלון־הראוזה
סחורה מגוונת, שתעורר את תיאבון הבוחר.

יוזסי־חוץ
אבא אכל ובוסר
רינה השכיבה את שני ילדיה, יורם בן
ד,־ 12 ואורה בת ה־ .6היא המתינה כמה
דקות עד שהילדים נרדמו, הצטרפה לבעלה,
קובי, ויצאה למיסדרון כדי לרדת לחדר־האוכל
של בית־המלון.
היא לא הגיעה לשם. שני גברים חסונים
עצרו את בני הזוג הישראלי הצעיר במים-
דרון, הודיעו להם שעליהם לבוא עימם.
כך נעצר, השבוע, יעקוב שרת, המזכיר
הראשון של שגרירות ישראל במוסקבה,
יחד עם אשתו. מה שקרה במשרדי המשטרה
הסובייטית לוטה בערפל. בהגיעם ל־קופנהאגן,
טען יעקוב כי יש סימני חבלות
על גוף אשתו, רמז קודרות כי החבלות
הן תוצאות־טיפול החוקרים.
מן הרגע בו הוכרז על יעקוב (״קובי״)
שרת ,34 ,כעל ״פרסונה נון גראטה״ (״אישיות
בלתי רצוייה״) .והוטל עליו לצאת
מיד את ברית־המועצות, החלה מלחמת התעמולה
הקולנית משני הצדדים.
טענו הסובייטים :״שרת נתפס בפעולת
ריגול בעת מעשה״ ,וכן ״שרת הפיץ תעמולה
ציונית אנטי־סובייטית.״
טענו הישראלים: שקר וכזב .״עלילה
קולנועית.״
מכיוון שברור לגמרי לכל עתונאי ישראלי
כי ישראל אינה עוסקת בדברים לא־יפים,
כמו ריגול או תעמולה אנטיי־סוביי־טית
— דבר שהוא בחזקת מושכל־ראשון,
ועל כן אינו טעון הוכחה — לא נשאר
אלא למצוא מטרות לטענות הסובייטיות.
ניחש עתון אזן ך :״להפחיד את יהודי ריגה.״
הוסיף עתון שני :״לקלקל את הרושם
שעשו כדורגלני ישראל בריגה.״ וכן הלאה,
כיד דמיונם הטובה של הפרשנים.
יעקוב שרת עצמו היה הרבה יותר זהיר
בתגובתו על ההאשמה הסובייטית. אמר
הוא :״זה עניין של הגדרה.״
השאלה היתה: מה טעון הגדרה?
שני אינטדנאציונלים. עם כל ההבדלים
העצימים, יש דמיון חשוב אחד בין
שרותי־החוץ של ברית־המועצות ואלו של
ישראל. שניהם קשורים באינטרנאציונל, ושניהם
מגלים עניין מיוחד באזרחים מסויי־מים
של מדינות זרות.
ברית־המועצות קשורה באינטרנאציונל של
המפלגות הקומוניסטיות. היא מבקשת לקדם
בכל ארץ את המחנה הקומוניסטי
המקומי — אף כי מחנה זה מבקש, בארצות
רבות, להכיל את המישטר הקיים
ולרשת את מקומו. הקומוניסטים בכל ארץ
רואים בנציג הסובייטי בן־ברית, אפוטרופוס,
שליח מולדת המהפכה הבינלאומית.
מדינת ישראל קשורה בתנועה הציונית
הבינלאמית, ורואה את עצמה אפוטרופוס
לכל היהודים באשר הם שם. שאיפתה:
לעורר את יהודי כל העולם לנטוש את
מולדותיהם הנוכחיות ולעבור לישראל. חוץ
* ניבא זאת, כראשון, העולם הזה(,)1240.
שהודיע במדור תצפית כי העסקנים הספרדיים
מאיימים בעזיבה הפגנתית של המפלגה
הליבראלית.

מזה היא מבקשת לשכנע את כל היהודים
כי הם שייכים לעם גדול אחד, שמרכזו
מדינת ישראל, לה הם חייבים נאמנות.
מדינות רבות, ובעיקר מדינות ערב והמדינות
הקומוניסטיות, רואות בהטפה זו
מעשה חתרני, המבקש להמריץ את אזרחיהן
להיות נאמנים למדינה זרה ועויינת. דבר
זה גרם לא פעם צרות — הן לנציגי ישראל
והן ליהודים שבאו עמם במגע, והנשארים
לשאת בתוצאות.
אך יש הבדל אחד בין שני שרותי־החוץ.
משרד־החוץ הסובייטי למוד נסיון של שנים
רבות. הוא למד להנהיג הפרדה פורמאלית
מוחלטת בין פעילות האינטרנאציונל הקומוניסטי
לבין פעולות שרות־החוץ הסובייטי,
לכן כימעט לא היה מיקרה בו נתפם דיס־לומאט
סובייטי בפעילות קומוניסטית. בכך
עוסקים אחרים.
שרות־החוץ הישראלי צעיר יותר, ועודנו
חסר נסיון בשטח זה. גם חסרים לו אמצעים•
על כן לוקחים דיפלומאטים ישראליים,
במקומות רב־ם, חלק פעיל מאוד בתעמולה
הציונית ובארגון החיים היהודיים. בארצות־הברית
אין הדבר איכפת לאיש. אך בברית־המועצות
זה מצב הרה־סכנות.
מתפללים אנטי־דתיים. כל שליח
ישראלי בברית־המועצות רואה את עצמו,
קודם כל, כנושא הדגל הכחול־לבן, לעיני
מיליוני יהודים סובייטיים שאסור להם לגלות
אהדה לישראל, ושעלייתם לישראל
אסורה על־פי החוק.
מה יכול נציג ישראלי לעשות במצב זה?
קודם כל, מנסה כל דיפלומאט ישראלי
להופיע תדיר במקומות שם מתכנסים יהודים
1בתי־הכנסת. נוצרה תופעה מוזרה ש־דיפלומאטים
אנטי־דתיים, שלעולם אינם נראים
בבתי־כנסת בישראל, הפכו מתפללי
קבע בבתי־הכנסת הסובייטיים. אחד מאלה
היה יעקוב שרת, חבר״קיבוץ (חצרים) לשעבר•
,אנטי־דתי ובנו של מנהיג אנטי־דתי.
חוץ מזה, מחלקים הנציגים הישראליים
׳ הרשמיים והבלתי־רשמיים — חומר המטיל אור חיובי על מדינת ישראל. כך,
למשל, מופץ בברית־המועצות לוח־שנה, המראה
את יפי־הנוף הישראלי והמוסר פרטים
על חדוות־החיים והישגי־היצירה של
מדינת ישראל. לדעת ישראל, זהו חומר
תמים והוגן, מן הסוג המופץ בישראל על־ידי
שגרירויות קומוניסטיות. אך בעיני הממשלה
הסובייטית, זהו חומר שיש בו
להסית את אזרחיה היהודיים לצאת את
הארץ באופן בלתי־חוקי, לעלות לישראל.
יש הומר השנוי עוד יותר במחלוקת.
בירושלים מודפס כתב־עת רוסי, המיועד
בעיקר לחלוקה בברית־המועצות. באחד מ־גליונותיו
הביא כתב־עת זה גלופה של
עמוד מעתון סובייטי, בו תיאר תייר סובייטי
את רשמיו (השליליים ביותר) מביקורו
בישראל. תחת גלופה זו פירסם כתב־העת
פרטים המזימים את דברי העתון הסובייטי,
ולמעשה מאשימים אותו בשקר. מאחר ש־בברית־המועצות
כל עתון הוא׳ למעשה,
ביטאון ממשלתי־מפלגתי, מתפרש מאמר כזה
כ״חומר תעמולה ציוני ואנטי־סובייטי״.
לא פעם טענה התעמולה הסובייטית כי
הנציגים הישראליים אינם מסתפקים בזה,
אלא עוסקים בחשאי גם באירגון עלייתם
של יהודים בדרכי־סתר, ומקיימים מגע חשוד
עם יהודים שהתוודעו עימם בבתי־כנסת
ובמקומות אחרים. ניקיטה כרושצ׳וב עצמו
אמר בשעתו, בראיון עם כתב פיגארו הצרפתי,
כי היהודים המהגרים הופכים בוגדים
במולדתם — היינו שהם מוסרים למדינות
זרות סודות על ברית־המועצות.
מכאן ברור כי הבולשת הסובייטית, שעינה
פקוחה על כל הדיפלומאטים הזרים,
עוקבת בעניין מיוחד אחרי תנועותיהם של
הנציגים הישראליים. התוצאה: קשה מאוד
לגייס בישראל אנשים המוכנים לשרת —
אפילו בדרגת שגריר — בברית־המועצות.
מבת הכבור. אין ספק כי הופעתו של
יעקוב שרת עוררה׳ מן הרגע הראשון, רגש
של אי־רצון במוסדות־הבטחון הסובייטיים.
כי לשרת הצעיר כמה וכמה תכונות, שאינן
חביבות על אנשי־בטחון סובייטיים.
קודם כל, יודע קובי שרת רוסית על
בוריה. הוא לא הסתפק במה שלמד מאביו,
האוהב לסלסל בדיבורו ברוסית כמו בכל
שפה אחרת, אלא שקד במשך כמה שנים
להשתלם בכך. קובי המרצין, התכונן לתפקידו
העתידי בברית־המועצות בפקדנות רבה
יותר מכל דיפלומאט אחר. הוא השקיע
כמה שנים, לא רק בלימוד השפה, אלא
• שס הכיר חברת משק בשם רינה מיש־קוב,
בתו של בעל דפוס ירושלמי, אותה
נשא לאשה.
העולם חז ה 1242

גם בלימוד המשטר, הארץ, ההודי.
שנית, ידוע קובי שרת כאדם המסור
בכל ליבו לעניין העליה. כחייל בבריגאדד,
היהודית בצבא הבריטי, אליה התגייס בגיל
, 17 היה ידוע כאחד הפעילים ביותר של
עליה ב׳ ,הבלתי־ליגאלית.
נוסף על כל אלה, קובי הוא בנו הבכור
של אביו — אותו שונאים הסובייטים
במיוחד כאיששקשר את ישראל לחיים
ולמוות למערכה הצבאית האמריקאית. היד,
זה מיקרה מוזר, אך מאלף, שימים ספורים
לפני סילוק הבן מברית־המועצות פורסם
בישראל מיכתב של האב, משנת ,1952 בו
התחייב לרתום את צה״ל למערכת־ההגנה
של ארצות־הברית בכל שעת־חרום.
על כן היה קובי שרת מועד מראש לפורענות.
עלייתו המהירה לדרגת יועץ ראשון
בשגרירות, אף שזו היתד, כהונתו הדיפלומאטית
הראשונה, בוודאי הגבירה את החשד.
היד הכבדה של שרות־הבטחון הסובייטי
ירדה בריגה, שם בילה שרת חופשה, אותה
ניצל, בלי ספק, כדי לעמוד על אופי החיים
היהודיים במקום, כדרכם של דיפלומאטית
ישראליים בארץ קומוניסטית.
שיני הכן תקהינה. בישראל עוררה
הפרשה רוגז ניכר. טענו פקידי משרד־החוץ,
בשיחות לא־רשמיות :״אפילו אם היו הסובייטים
בלתי־מרוצים מפעילותו של שרת,
יכלו לבקש את הרחקתו בשקט. אחרי
ככלות הכל, גם אנחנו לא גירשנו את הדיפלומאטית
מהגוש המזרחי שנתפסו בקלקלתם
כאן, שקיימו מגע־ריגול עם ישראלים
שהובאו למשפט. הסתפקנו ביציאת
הדיפלומאטים המעורבים בשקט.״
הצד הטראגי בכל הפרשה הוא דווקא
בעיתוי. לפי כל הסימנים, עומדת ישראל
תחת לחץ גובר והולך מצד ארצות־הברית
בעניין הפליטים. ממשלת ישראל נאלצת
לנטוש בזו אחר זו את עמדות־ההגנה שלה.
בעצרת הקרובה של האו״ם תעמוד מול חזית
עולמית מאוחדת של דורשי החזרת הפליטים.
כי הנשיא קנדי החליט לרכוש את
אהדת הערבים ויהי מה.
דווקא בשעה זו היתר• מדיניות־החוץ הישראלית
צריכה להיות מכוונת להחזרת
חופש התימרון הישראלי, על־ידי קשירת
קשרים חדשים עם ברית־המועצות. הפשרת
היחסים עם הגוש הקומוניסטי חיונית, אם
רוצים למנוע התמוטטות גמורה של מדי-
ניו־החוץ וכניעה לתכתיב האמריקאי.
פרשת שרת־הבן מוכיחה כי הפשרה זו
רחוקה עתה יותר מאשר אי־פעם. בגיזרה
הסובייטית אין המדיניות הישראלית קיימת
כלל. הבידוד מוחלט. התהליך הרה־האסון,
אשר משה שרת היה אחד מיוזמיו העיקריים,
הגיע לשלב חדש בפרשה שגיבורה
הוא קובי שרת. זהו מיקרה בולט של
״אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה.״

משפט
אח־לילה
בשעה עשר וחצי בלילה, שעה ששררה
דממה במחלקת היולדות של בית־החולים
ביקור חולים בירושלים, נפתחה לאיטה דלת
אחד החדרים הקטנים. שולה בן־דויד (,)26
ששכבה לאחר ניתוח קיסרי, הביטה בצעיר
בן ,24 שעמד בפתח והסתכל בה
ובשתי שכנותיה לחדר, שישנו מזמן.

הצעיר ניגש בזריזות לשולה הערה, נטל
את ידה הימנית, הזיז את צמיד הזהב
שעליה והחל לבדוק את הדופק :״אני אין
לי חום, דוקטור״ אמרה לו שולה.
״מי זה?״ נשמע קולה של החולה כוכבה
הינדלר׳ שהתעוררה לשמע הדיבורים. הצעיר
ניגש אליה מיד :״אני שלום נג׳ר,״ הציג
את עצמו .״אני אח חדש בבית־החולים
ורוצה להכיר את החולות שלי.״
כוכבה שחשדה, אינסטינקטיבית, כי כוונתו
האמיתית של הצעיר היא לשים יו על
הצמיד, דחפה את ידו המושטת לעבר זרועה.
הצעיר נבהל, מיהר להסתלק מן החדר.
כוכבה לא הצליחה להשיגו.
״אין דבר, הרגיעה את שולה, המבוהלת
אף היא ,״הוא יחזור ודאי מחר. יש לו
חשבון לקחת ממך את הצמיד.״
כתובת לא נכונה. כל אותו יום
תיכננה כוכבה הינדלר ( )25 כיצד להכין את
המארב עבור האח המדומה. בשעה תשע
וחצי בערב, עת שב הצעיר לחדר החולות,
מיהרה לצלצל לאחת התורנית, כשהיא מזמינה
את שלום לשבת לידה, מיהרה האחות
בינתיים להזעיק את המשטרה.
כעבור זמן־מה לבשה שולה את החלוק
שלה, הזמינה את הבחור לצאת עימה ל־מיסדרון.
שם מסרה אותו, להפתעתו הגמורה,
לידי השוטרים.
״תודה רבה,״ אמר הבחור, לאחר שהתאושש
.״סידרת אותי עם המשטרה.״
״היא בעצמה שוטרת,״ צחקו אנשי המשטרה
,״במיקרה היא שוכבת בבית־ר,חולים.
טעית בכתובת, חביבי.״
״ביקור חולים!״ כעבור יומיים הובא
שלום להוצאת פקודת מעצר נגדו, בפני
השופט יוסף חריש.
״מה העניין?״ שאל השופט.
הצעיר הגברתן, ששני שומריו נראו כילדים
לעומתו, מיהר לכיוון דוכן הש־פט:
״הנה, כאן כתוב כל מה שהיה,״ אמר,
בהושיטו פיסת עתון גזורה לעבר השופט.
״אבל מה שכתוב כאן לא נכון.״
סמל המשטרה הפסיק את החשוד, הביא
בפני השופט את גליון 30 הרשעותיו הקודמות,
בעוון גניבות, אחר דרש לעצרו למשך
15 יום. האשמה: שוב נסיון גניבה.
״אבל אדוני השופט, הם חקרו אותי
מספיק,״ המשיך לטעון שלום.
״ומה אתה עשית בבית־ד,חולים?״ שאל
אותו חריש .״היתה לך שם חברה או קרובה
או מישהו אחר? או אולי רצית לקיים
מצודת ביקור חולים בביקור חולים?״
המשק מטעמי •ונול
כשזינק סילון הנפט הראשון בחלץ, לפני
שש שנים, היו מוכנים כל השרים הכלכליים
להילחם איש ברעהו ובלבד להשתלט על
מיפעל הנפט החדש. השבוע, כשעלו שתיים
משלוש חברות הנפט על שרטון היחסים
האישיים של מנהליה, לא נמצא איש במשרדי
האוצר, המסחר והתעשיה או הפיתוח,
שיהיה מוכן לקחת על עצמו את האחריות
לנעשה בחברות אלה. בינתיים המשיך הרכוש
היקר להיות מנוצל בצורה בלתי־יעילה.
בארץ קיימות שתי חברות לביצוע קידוחי
נפט. האחת מצדה, חברה־בת ללפידות, שהיא
בעלת שדד,־הנפט בחלץ; השניה: חברת
קודחי נפט, שהוקמה על־ידי איחוד אגף

הנפט׳ במקורות וחברות קידוח קטנות ביוזמת
שתי חברות הנפט הגדולות נפטא
(בעלת שדה־הגאז בזוהר) וחברת הנפט הלאומית.
האיחוד בוצע על־מנת להקטין את
הוצאות הקידוח שהן גבוהות עד מאד.
אלא שכל חישובי הכדאיות הכלכלית שהניעו
את הקמת קודחי נפט, לא הביאו
בחשבון שני גורמים: את קיומה של חברת
מצדה, בעלת 11 מכונות קידוח לעמקים
שונים, ואת אישיותם ומגמותיהם הכלכליות
של שני המנהלים הכלכליים של החברות.
פירוק השותפות. מנהל חברת הנפט
הלאומית, נחום שמיר 43 פעל כאיש הרכש
הבטחוני עד 1951 ועבד לאחר מכן
בחברת השילומים. שמיר, מנערי טיפוחיו
הכלכליים של שר המסחר וד,תעשיה פנחס
ספיר, מונה להיות שותפו של פליקם שנער,
בהנהלת חברת השילומים, כשהכוונה
האמיתית לגביו — מילוי תפקיד של קומי־סאר
מפא״י על שנער הבלתי־מפלגתי.
שנער לא התרגש מהמינוי ושמיר לא
הצליח למלא את תפקידו כקומיסאר. הכלכלן
הצעיר נאלץ לחפש לעצמו, עד מהרה, עסקים
חדשים, גם על מנת להבטיח את עתידו
הכלכלי לאחר סיום השילומים.

שמיר, איש הקבוץ לשעבר, מחשיב־עצמו
במידה רבה, משתדל להיכנס אחרון ובאיחור
לישיבות, דורש שינהגו כלפיו בגינוני
הכבוד, המקובלים אמנם כלפי מנהלים,
אך לא תמיד בין חברים לעבודה.
ישורון שיף, מנהל נפנוא, לעומת זאת,
שונה ממנו לחלוטין. שיף בעל שפם הקוזאק
האימתני והקול העדין, החל את דרכו במשטרה,
שם כיהן בתפקיד ראש האגף
הכלכלי, התפטר ממשטרת ישראל לאחר שרב
עם סהר בקשר לעמום בן־גוריון, הגיע
לחברת הנפט אחרי שניהל בהצלחה את
הנחת קו הנפט מאילת.
מטעמים ארגוניים הוצע שאנשי חברת
הנפט הלאומית ינהלו את קדוחי הנפט. אך
לאנשי נפטא התברר שעל ידי כך הופכים
דוזקא קידוחיה של החברה ד,מנהלת, ליעי־לים
יותר מקידוחי שאר החברות. שיף
הטיח האשמות אלד, בישיבות הנהלה סגורות
והסכסוך הביא לפירוק השותפות בחברת
קודחי נפט. נפטא, שהיתר, מוכרחה להמשיך
לבצע קידוחים פנתה לחברת הביצוע השניה
— מצדה.
חברת מצדה היתד, מעוניינת מאוד בשותפות
מעין זו, שתאפשר לה להעסיק את
ציודה הגדול מזה של קודחי נפט, אשר
אינו מועסק כיום בשום קידוח — חוץ
מקידוח־נסיון צר אחד.
וכך, לאחר השקעת סכומים של מיליוני
לירות בקניית שבע מכונות קידוח, תתפרק
למעשה חברת קודחי נפט, יבוזבז כל
הנסיון הרב שרכש צוות העובדים, תוך־כדי
עבודות קבלניות בספרד ובצרפת, וספק אם
יימצא שימוש יעיל ל־ 18 המכונות השייכות
לשתי החברות*.
חברות הנפט עצמן אולי לא יפסידו הרבה.
יפסיד אוצר המדינה, שהוא המשקיע
העיקרי בשלושת החברות, ושאינו מצליח
לייעל את עבודות הקידוח ולמצוא את הדרך
הנכונה לאחד את חברות הביצוע על
מנת למנוע כפילות וביזבוז.
אך הנפגעים העיקריים ממעשר,־הפירוק
יהיו הפועלים. עבודת־ד,קידוח היא עבודה
מיקצועית ספציפית ואם לא יוכלו לעבוד
באחת משתי החברות, ייאלצו הפועלים לצאת
לעבודה מסוג אחר, לאחר שביזבזו
שנים בלימוד מיקצוע מיוחד זה.
כשפנו השבוע נציגי עובדי החברה ב־
(המשך בעמוד )15
* כל 18 המכונות מועסקות כיוס, בסך
הכל, בביצוע ארבעה קידוחים בלבד: שלושה
מטעם קודחי נפט ואחד, שהוא קידוח־הכנה,
מטעם מצדה.

העולם הזה 1242

0א־־כמן
כיצד נישמר
ממנ תשמ

הטמפרטורה הנורמלית של
גוף האדם הוא בין 37—36
מעלות. בקיץ. כאשר האדם
נתון במאמץ( .טיולים, מס עות.
ספורט. עבודה קשה)
עולה כמות החום בגופו ו עליה
זו עלולה להביא למ־
1כת־חום.

את עו ד ף החום הזה
יש להפחית ע־י שתיה.
במסע נסיוני של מחלקת[
רגלים בצה״ל מאילת למ־ י
טולה ( 612ק״מ< העדיפו
החיילים משקאות הדרים על
כל משקה אחר. משקאות
אלה מילאו בהצלחה את
הפסדי הנוזלים תוך זמן
(פרסים במערכות!
קצר.

0 6 0 0 0

(המשך מעמוד )11
מני, ומישטרות בנות־הברית של גרמניה.
אף אחת מן הרשויות האלה לא היתד, כפופה
לאייכמן בשרשרת־הפיקוד הרשמית.
• בין שני הדרגים האלה — העליון־
הפוקד והתחתון־המבצע, פעל אייכמן בתפקיד
של קצין־מטה, המעבד פרטים ומעביר
פקודות, אך אינו יכול לפקד בעצמו.
השאלה היא: האם גירסה זו, אפילו
תתקבל, יכולה להציל את אייכמן מהרשעה
בפשעים עליהם נקבע בחוק הישראלי עונש־מוזת?
התשובה נראית שלילית. גם לפי
גירסתו שלו עצמו צפוי לאייכמן עונש זה.
הוא יודע כי כבר בנירנברג נקבע שאין ערן
מישפטי למענה שהנאשם ביצע פשעים תוך
מילוי פקודה.
בכל זאת יש פער עצום בין גירסה זו,
לבין הגירסה אותה מבקשת התביעה להוכיח
— כאילו היה אייכמן היוזם, המפקד
והמבצע. אם יצליח אייכמן לשכנע את השופטים
כי גירסת התביעה מסלפת את המציאות,
או אם יצליח לפחות להשאיר ספק
מספיק בעניין זה — הרי שהשיג הישג
גדול.
כי אז, אפילו יורשע בדין ויידון למוות,
יהיה המצב שונה. אייכמן יבקש חנינה —
ובמקרה זה תתחזק בעולם דעת־הקהל שתצדד
במתן חנינה זו. הסיכוי לכך יגבר
עוד יותר אם יזוכה אייכמן מכמה מן ההאשמות
של כתב־האישום, דבר שיהודה כשלון
חרוץ לתביעה.
וזה, בסופו של דבר, המטרה הסופית.
בקבעו לראשונה את קו־ההגנה שלו, חשב
אייכמן בעיקר על מקומו בהיסטוריה ועל
טיהור עצמו מן הדיעה שהיה מפלצת מתועבת.
אך למרות כל ההודעות שהוא מוכן
למות, אין ספק כי בנבכי לבו גם קיודה
להישאר בחיים ולהימלט מידי התליין.
יש בכך משהו אירוני: כמו שאחרון היהודים
באושוויץ נשאר מקווה, עד לסף תא־הגאזים
ממש, שהמוות יפסח איכשהו עליו,
כן מקווה כיום גם אדולף אייכמן. זיק התקווה
— אותו ידע הוא לנצל באחרים
למטרותיו בימי ההשמדה — חי גם בלבו
שלו.
על כן עשה אייכמן בשבועיים האחרונים
את אותו הדבר אשר בגללו גינה קודם לכן
את שאר קציני הס.ס — .הוא ניסה להשתמט
מן האחריות ולגולל את האשמה על זולתו.
כאשר הועמד, סוף־סוף, פנים אל פנים מול
המוות, ויתר גם הוא, כמוהם, על הפוזה
הגיבורית של קצין גרמני.

גילוי סנסציוני על
ף* ין דיפלומאטים אמריקאיים ד,משר־
4״תים מעבר למסך הברזל, הזחת, לדברי
השבועון טייס, בדיחה ישנה. היא מספרת על
איש שירות החוץ שהתאהב במאטה הארי
מקומית, לקח אותה למיטה ושם צולם בחשאי
על־ידי סוכנים קומוניסטיים. כאשר
הופיע אחד הסוכנים, כעבור זמן, ודרש
מהאמריקאי כי ימסור לו סודות של ארצות־הברית,
תמורת החזרת התמונות, התבונן
האמריקאי בתצלומים וקרא בהתלהבות:
״איזה תמונות ניפלאות! אקנה עשר הדפסות
של זו, וחמש של זאת.״
אלא שהדבר הסתבר במציאותי ביותר.
אירוין צ׳אמברס סקארבק ,41 ,מזכיר שני
בשגרירות ארצות הברית בפולין, גילה זאת
על בשרו. סקארבק, נשוי ואב לארבעה
ילדים, התאהב ביפהפיה פולנית, צולם כנראה
בשעה שתינה עימה אהבים — וכתוצאה
מכך אולץ על-ידי שירות החשאי הפולני למסור
אינפורמציה.

תכלית גכית־המשפט
** ין זה דבר חדש, שמדינות רבות

מנסות להנעים את שהותם של דיפלו־מאטים
או עוברי־אורח זרים חשובים. אם
למטרות ריגול, כמו זה שסופר עליו בטייס,
או כדי לרכוש את אהדתם ורצונם הטוב. משר־די״חוץ
רבים מחזיקים מוסדות מיוחדים
לשם כך, המצויירים בכל הנאות החיים:
מטבח מעולה, משקאות טובים, מוסיקה —
והעיקר: נשים ללילה.
השבוע הסתבר כי גם משרד־החוץ הישראלי
קיים מוסד כזה.
התגלית באה בצורה מיקרית לגמרי. במשפט
אפרורי, בבית־משפט השלום בתל־אביב,
הופיע אחד יוסף קליין, גבר גיבן
בן ,41 כנאשם בניהול בית־הבושת המפורסם
של דב ״ברלה״ שמריהו.
איש לא ציפה לשום הפתעה בשלב זה
של המשפט, הנמשך מזה למעלה משנה.
אלא שקליין רצה להסיר מעליו את כתם
ההאשמה הבזויה. הוא לא רצה רק לומר
משהו להגנתו המשפטית, אלא אף לתקן את
הרושם הרע שהמילים ״מנהל בית־בושת״
עושות על שומעיהן. הוא רצה להסביר, כי
אם עשה משהו — הרי עשה זאת מתוך

ווהי אווו! בזשו1י הבזזורווז אטזר הן
הריפרובואבויבז. וזהובה וו אורבזה
מזשפבו נו2־ ובווז\ .זיא נראיוז הוגץ פו

גקגיקיה או שטן?
ך תקרב העדות הארוכה והיסודית

ד הי ט ־י
פ רי מ ה
שזרס־אביטל

-4אל־ קיצה, ערב התחלת ההתמודדות הגדולה
והמכרעת בין אדולף אייכמן וגדעון
האוזנר בחקירת שתי־וערב — נשארה השאלה
העיקרית לוטה בערפל כמו ביום
הראשון: מה היתה אחריותו האמיתית של
הנאשם?
האם היה ״נקניקיה קטנה לגמרי״ כפי
שהוא מכנה את עצמו — או עריץ כל-
יכול, כפי שראו אותו היהודים שבאו עמו
במגע בימי השואה? או שמא יכול היה אדם
ברייך השלישי להיות שני הדברים בעת
ובעונה אחת — אפם מאופס לגבי מפקדיו,
ובכל זאת שליט־לחיים־ולמוות על גורל של
מיליונים? שמא היתד, זאת המשמעות האמיתית
של ״עקרון המנהיגים״ ,שהונח על־ידי
היטלר בייסוד החברה הנאצית?
האם היה אייכמן ביורוקראט׳ קטן במשרד
שעסק במקרה בשילוח ההמונים למחנות הרצח,
כפי שטוען הוא — או המנוע הנסתר
של מכונת־ההשמדה כולה, כפי שטוענת
התביעה?
האם היתד, ההשמדה התוצרת העיקרית
של מדינה שלמה, על כל שלוחותיה, כפי
שטוען אייכמן — או שהיה זה עניין של
קומץ אנשים, במחלקה אחת של הרייך, כפי
שמסתבר מדברי התביעה (ואגב, גם מדברי
השליטים הנוכחיים של גרמניה)?
בין 110 עדי התביעה במשפט, לא היד,
אף עד אחד שהיד, מסוגל למסור עדות
מקצועית של מומחה על נוהלי־ד,פיקוד של
הרייך השלילי, ועל האחריות היחסית שהיתה
לכל דרג מדרגי השלטון. כל השטח הזה
הוזנח על־ידי התביעה, כפי שהוזנח על־ידיה
כל דבר הנוגע למהות המישטר הנאצי עצמו
ולרקע הכללי של פשעיו. התביעה סמכה
על מיסמכיה, שכימעט כולם היו ידועים
מזה 15 שנים. אך אייכמן הפיק מאותם ה־מיסמכים
עצמם משמעות שונה למדי.
על כן מהווה עתה חקירת השתי־וערב
אתגר עליון לשני הצדדים. רק בה יכולה
עוד להתגבש אמת חד־משמעית על מקומו
האמיתי של אדולף אייכמן בפרשת ההשמדה.
— אם בכלל ישנה אמת חד־משמעית כזאת.

רגש פאטריוטי, כאזרח התורם תרומה נכבדה
לטובת המדינה ולמעמדה הבינלאומי.
וזה מה שסיפר קליין :״יום אחד באו
אלי אנשי משרד־החוץ, עם בעל המקום
והמליצו שאקבל שתי בחורות. הבחורות
היו ז׳אנט ושרה*.
״הסכמתי לקבל את הבחורות. אחר כך
נצטוויתי להעמיד לרשותן חדרים נוספים,
מלבד החדרים בהם גרו. כך זה התחיל.
התחילו לבוא מכוניות עם דיפלומאטים והיתר,
לי פקודה להכין חדרים נקיים ולהגיש
ארוחות בחדרים. הם הביאו לי משקאות
חריפים מתוצרת חוץ.
״יום אחד בא מישהו ממשרד־החוץ ואמר,
שיבוא אדם חשוב מאוד לביקור וכי
אסור לי באותו יום להשכיר חדרים לאף
אחד. האיש הזה הביא לבית־המלון אישיות
חשובה מאוד, מאחת המדינות האפריקאיות.
אחר כך באו קבוצות־קבוצות של משתלמים
אפריקאיים לבקר.״

מי ומי -בספר אורחים

** כד רצונו להעמיד את פעולותיו ב־
^ אור חיובי, ידע קליין שהוא משחק
באש. הוא ידע שסיפורו היה עד לאותו רגע
סוד־מדינה כמוס, ולולא חשב את עצמו
נאלץ לעשות זאת — לא היה מגלה אותו.
כדי למנוע כל אפשרות שיאלץ לגלות יותר
פרטים מכפי שהחליט, אף נקט בתכסיס
משפטי נדיר. במקום למסור עדות, מסר הצהרה.
כלומר: נציג התביעה לא יוכל לחקרו
על נושא זה. מיד אחרי שסיים את עדותו
הסתלק מביתו, עבר ליפו כדי שאיש לא
יוכל לשאול שאלות על פרטי עדותו.
ואילו ברלה עצמו, כאשר נשאל מאוחר
יותר מה יש לו לומר על גילוי זה, סירב
להשמיע דבר. מסך הסודיות, שהורם בדרך
* שמות בדויים.

מיקרה, לרגע קט, ירד שוב על הפרשה
הסנסאציונית.
אלא שאי־אפשר היה להסתיר את הסיפור.
כי פרטיו ידועים לדיפלומאטים רבים, לקציני
משטרה — ולבחורות שהועסקו באירוח
הדיפלומאטים בזמן מן הזמנים.
הסתבר כי לא היד, זה סתם בית־בושת,
אליו היו לוקחים את האורחים לביקור
חטוף. דבר זה לא היד, לפי כבוד האורחים,
ובוודאי לא לפי כבוד המשרד הממשלתי
החשוב שטיפל בהם. מלבד זאת, היו מעוג־יינים
אנשים ממשרד־החוץ לרכוש את ליבו
של האורח, להעטיר עליו בילוי נעים ב־אוזירה
אינטימית — ולא להעבירו חודיה
זולה במוסד מפוקפק.
הם בחרו במוסד של ברלה. אי־אפשר
לפרסם את שמות האורחים הרמים. הדבר
היה גורם לשערוריה בינלאומית אדירה. כי
על אף שידוע ונהוג בעולם שקיימות צירות
בילוי כאלה, היה גילוי שמות הדיפלומא־טים
והמדינאים המעורבים גורם לזעזועים
אישיים ורשמיים, מסביב לכדור הארץ.
ידוע, על כל פנים, כי אי־שם בין חפציו
של ברלה, מצוי ספר־אורחים מיוחד במינו.
על ספר זה חתומים כל הדיפלומאטים, השרים,
חברי המשלחות המדיניות, הכלכליות
•#והצבאיות שבילו באותו מוסד.
שמות אלה הם סודו הכמוס ביותר של
ברלה, שהוא איש אלף הסודות האינטימיים.
מספיק לרמוז על חשיבות בעלי-
החתימות, אם יוזכר שביניהם נמנה אחד
מחבריה של ועדה בינלאומית שדנה בחלוקת
ארץ־ישראל. אורח אחר הוא ראש ממשלה
זרה.

״פשירות המולד;-״

בבי\ז

יצד היו מתארגנים לילות אלה? מי
הביא את האורחים החשובים? כיצד

בויווז ד

בית-פגישות אליו הביאו אנשי משוד־החוץ דיפלומטים זרים
הובטח שהמשטרה לא תקלקל את הכל על־סידורים,
על־ידי הופעה שיגרתית.
המוסד, כאמור, פעל למען משרד־החוץ,
והוא שירת את האינטרסים המיקצועיים
שלו. אולם על הביצוע היתד, מופקדת חולייה
של שרות ממשלתי אחר. חולייה זו
היתד, פעם חלק ממחלקה רחבה יותר, שעסקה
בחקירות כלכליות. אולם לאחר שהמחלקה
חוסלה, ותפקידיה הועברו לידי
המחלקה הכלכלית של משטרת ישראל, נותרה
חולייה זו, שתפקידה היה לשמור על
קשר עם מקומות הבילוי.
על כן, כאשר הורגש הצורך לארח את
הדיפלומאטים או המדינאים הזרים במקום־
שעשועים מתאים, הוטל על חולייה זו לסדר
את העניין. לחולייה היה ידוע כי
ברלה מקיים יחסים הדוקים עם משטרת
תל־אביב. הם גם ידעו כי ברלה, האיש הפרטי,
שונה לחלוטין מברלה הידוע בציבור.
הם ידעו כי בליבו שמר תמיד פינה חמד,
ל״שירות המולדת״ .הוא יהודי טוב, שהיה
מוכן לעשות הרבה למען המדינה.
הוא הוכית זאת בימי תש״ח, כאשר קיבל
במוסדותיו מגוייסים של שלוש המחתרות,
במחירים מוזלים. על כן בחרו במוסדו.
הוא עשה זאת לא למען הכסף. מן הסתם
היו גם סיבות תועלתיות רבות לקשריו עם
אותו גוף ממלכתי. היה זה כאילו נפרשה
עליו חסות ממלכתית — מעין חסינות ׳דיפלומאטית.
אבל בעיקרה, היתד, זו היענות
מתוך רגש־אזרחות כנה. אגב, ברלה כבר
חדל לעסוק במקצוע זה.

סיפורה שד ז׳אנט

מנים, גוייסה לעבוד בבית־חרושת. אתר״כך
הפכה זבנית בפאריס, שם הכירה את בעלה.
הוא היד, יהודי־רומני, מבוגר ממנה ב־24
שנה. יחד עלו לישראל, לפני 11 שנה. הם
גרו במעברת פרדס־חנה, הידרדרו מעוני אל
עוני. הבעל החל מכה אותה, הכריחה לבסוף
להתמסר לזנות.
כעבור זמן־מה עברו לגדל חזירים בבית־דגון,
אך בעלה ר,קלפן לא יכול היה להסתדר.
לבסוף התגרשו. היא עברה לתל-
אביב, החלה לעבוד בזנות בבית ברחוב
יפו־תל־אביב. היא עבדה בשיטת הסרט־הנע,
קיבלה עד 40 לקוחות ליום. הבעל
הופיע שנית, ניסה לסחוט ממנה כסף. היא
פנתה לעורך־דין וזה שלח לאיש אזהרה.
מאז חדל להטרידה.
ז׳אנט אוהבת מאוד את הארץ, התאהבה
באקלימה ובנופה. לכן גם נענתה ברצון
להצעה לשמש כמארחת לדיפלומאטים שיובאו
אליה על־ידי משרד־החוץ — אף כי
לא תמיד השתלמה עבודה זו, בר,שתאה
לעבודתה השוטפת.
אחרי שצברה סכום רציני, עשתה נסיון
לנתק את קשריה עם המיקצוע. היא השקיעה
את כספה בשותפות בבית־חרושת לחוטי־חשמל
בירושלים, אך העסק ניכשל. היא
ירדה לאילת, ניכנסה בשותפות במסעדה
ובית־חרושת לגלידה. גם שם לא הלך לה.
היא חזרה לתל־אביב בידיים ריקות, המשיכה
לעבוד במיקצועה העתיק.
כיום היא נשואה, מתגוררת בשיכון
בסביבת תל־אביב, אחרי שניתקה סופית
את קשריה עם עברה המיקצועי.

_ גשף? ,א אורגיה

ךהבחורות שהועסקו באירוח ר,איני
\*טימי לא נלקחו סתם מן הרחוב. ראשית:
חייבות היו לדעת שפות זרות, לדעת כיצד
להתנהג בחברה, לנהל שיחה תרבותית על
עניינים חשובים. הן לא הרוויחו סכומים
גדולים מביקורים אלה. לא פעם היה ברלה
נותן להן פיצוי בצורה אחרת, על כי ״הרגו״
ערב בשרות־החוץ של המדינה.
סיפורה של ז׳אנט אופייני. ד*,א ילידת
עיירה צרפתיה, נוצריה בת .37 עד גיל 18
למדה בבית־ספר, גדלה בבית בורגני מהוגן
של פקיד־ממשלתי צרפתי. כאשר באו הגר

חורה כזו, היודעת להתלבש ולהתנהג
—1כאשת העולם הגדול, היא׳ אידיאלית
למשימה שייעד לה משרד־החוץ. ברלה היה
מודיע לה מתי יהיו חסדיה מבוקשים והיא
היתה מוצאת את הכל מוכן לקבלת־הפנים.
אם התקבלו אותו ערב יותר מאדם אחד,
היו מוצאים שולחן ערוך לתיפארת, עם
מאכלים ויינות. ז׳אנט וחברותיה מילאו את
מקום נשות־הבית. לאורחים היה ברור לגמרי
מה מטרת הביקור, ואיזה תענוגות צפויים
להם. אולם חשוב מאוד היה, שלא להבליט
את האופי הזה של הבילוי. המארחות שיוו

ט\2ו שר ירי משרד וזוזוץ, רשששוש
ב* נזטפר שניט, כאשר היא הובאוז
2ץ הר ט\2רניט שנוכט בשת הנזשפבו.

לכל העניין איזירה של נשף אינטימי —
לא של אורגיה בהמית.
הם רקדו, פלירטטו. הבחורות הודרכו
מראש על איזה נושאים אפשר לדבר עם
האורחים, והשיחה זרמה עם הוויסקי. עד
שהמסובים היו מחליטים להתפזר לחדרים
שעמדו לרשותם בקומה השניה של הבניין,
או שמדי פעם היה זוג נעלם לזמן־מה וחוזר
לאולם המסיבה.
אם קבלת־הפנים נערכה ליחיד, התקיים
כל העניין בחדר אחד של המלון. שם היתד,
האווירה אינטימית הרבה יותר, מלכתחילה.
מעולם לא אירעה תקלה. כי בחוץ שמר
אחד מאנשי ד,חולייה המיוחדת, או אפילו
איש המחלקה לתפקידים מיוחדים מהמטה
הארצי של המשטרה. קרה פעם שקצין
משטרה בכיר ממחוז תל־אביב הופיע במקום,
כדי לערוך ביקורת שיגרתית. בדלת
מצא את קצין המחלקה לתפקידים מיוחדים.
״אין לך מה לחפש כאן, הערב,״ הודיע
הקצין ,״הערב אנחנו משתמשים במוסד.״
קצין מחוז תל־אביב לא ד,ירבה בדיבורים,
כי הוא ידע היטב על הסידורים המיוחדים,
שהרי, לפני כל ״פעולה״ כזו, היו אנשי
ד,חולייה מודיעים למטה המחוז, כי הלילה
יהיה המלון תפוס על־ידם; או ״הלילה
עזבו את הפינה הזאת. היא שלנו.״

כמו בפאריס ובקאחיר
ך* יו גם מיקרים, שלא היה רצוי

וה בוזר־אביב נערכו הנשפיווז והפגישווז האינפוינזיווז רריפרו־
,1שהובאו רשט שר־ירי אנשי נזשרר־הטוץ, ואשר שונוריט
יט הופע ת רשטור שריהט, שר נזנ\ז שרא יפריש רהט נזישהו.

1ולהביא את האורח למלון. ואז דאגה
החוליה לשלוח את המארחת אל הלקוח. כמו,
למשל, במיקרהו של הכתב המדיני של אחד
העתונים הגדולים בארצות־הברית. האיש נפגש
לראיון עם דויד בן־גוריון ועם משה
שרת. אחר־כך ביקש ״ג־ד סיים״ — בילוי
נעים. משרד החוץ העבירו למפקח הכללי
של המשטרה דאז, יחזקאל סהר.
בנוכחות העתונאי הרים סהר את השפופ־

רת, הזמין אליו קצין בולשת ממטה מחוז
תל־אביב. הקצין הופיע .״הבטחתי לו וד
טייס,״ הודיע סהר ,״קח אותו לברלה.״
הקצין עשה כפי שנתבקש. בצאתו עם
העתונאי, הסביר לו זה כי זהו נוהג בינלאומי
.״עכשיו הייתי בצרפת. דיברתי עם
מנדם־פראנס, דיברתי עם שר החוץ שלו.
אחר־כך הפנו אותי אל מפקד משטרת
פאריס. הוא לקח אותי למקומות הכי מובחרים
של פיגאל.״
ברלה לא איכזב את המפקח הכללי של
המשטרה. הוא שלח את שרה לחדרו של
העתונאי, במלון אכדיה. הבילוי היה כה
מקסים, שהאורח דחה את מועד טיסתו
ביומיים. במשך זמן זה לא יצא מחדרו. היא
סיפר דברים רבים באוזני שרה. הפיקאנטי
ביותר: שאחרי כל אחת מארבע פגישותיו
עם גמאל עבד אל־נאצר בקאהיר, נלקח
לארמון מפואר, בו המתינה לו יפהפיה
שובת־לב. טיפול זה, גילה לה, מועטר על
כל אורח חשוב, בקאהיר.

המשטרה כועסת

ו ו— ז ס
*י* משטרה ידעה, איפה, על כל הן
1סידור הזה והוא יכול היה להימשך
עד היום, ללא הפרעה. אלא שטבעה של
מתחרים בשטח
משטרה, שאינה אוהבת
העבודה שלה. מפקד מחוז תל־אביב הביט
בעין זועמת על פעולות החולייה באיזור־ההשפעה
שלו.
היו׳לכך כמה סיבות מיקצועיות: הוא לא
היד, מרוצה מכך, ששירות אחר התלבש על
משתף־פעולה שלו. הוא גם לא היה מרוצה
מכך שאותה חולייה, כאילו החרימה בחורות
שהוא עצמו הכשיר והדריך בעבודתן
בקרב העולם התחתון. הוא ראה את עצמו
כבעל־בית על אותן בחורות .״אם אתם
רוצים שאחת מהן תבלה עם דיפלומאט,
פנו אלי,״ אמר ,״אני כבר אמסור לה את
התפקיד. אתם מעוניינים להעביר לה הוראות
מיוחדות? עשו זאת באמצעותי.״
היתה סיבה נוספת: המשטרה חששה ש־הגושפנקה
של אותה חולייה ושל משרד
החוץ תתן לבעל המקום רעיונות. היא
אומנם הרשתה לו לעסוק בעבודתו כימעט
ללא הפרעה, אך הבהירה לו היטב שעינה

פקוחה אחר כל מעשה ממעשיו, וכי ברגע
שיחדל לשתף עימד, פעולה — תחסלו.
והנה, בערבים מסויימים, כאילו הוכרז המלון
כשטח אכס־טריטוריאלי, בו אין למשטרה
דריסת־רגל.
בערב כזה׳ שעה שהקומה העליונה היתה
תפוסה בידי הדיפלומאטים ושומריהם, וחסות
החולייה המיוחדת היתד, פרושה על
הבניין כולו — לא היה כל בטחון כי בעל
המקום לא ינצל את החסינות כדי לנהל
עסקים מוגברים בקומה התחתונה.
אבל בעיקר היה כאן עניין של פרסטיג׳ה.

עמוס מתערב

ף* ל עוד היה מפקד מחוז תל־אביב סתם
קצין משטרה, לא יכול היה לעשות
מאומה. אולם כאשר ניתן התפקיד לעמום
בן־גוריון, לא היה בנו של ראש הממשלה
מוכן להשלים עם מה שנראה לו כפגיעה
בפרסטיג׳ה שלו. הוא דרש מר,חולייה המיוחדת
להעביר לידיו את הסמכויות הבלעדיות
על פעולות אלה, להפכן לחלק בלתי־נפרד
מפעולות השיטור הרגילות של המחוז.
היה זה הסלע עליו נטרפה אוניית התענוגות.
עמום
הזהיר את ברלה לבל ישתף פעולה
עם ד,חולייה. אך ברלה האמין כי הוא עושה
שירות למדינה — וכי משרד החוץ וד,חולייה
המיוחדת חשובים לאין־ערוך מעמוס בן־
גוריון. הוא טעה.
המשטרה ערכה סריקה רעשנית במלונו,
הביאה אותו למשפט בתופים ובחצוצרות.
היא שרפה מודיע חשוב מאוד; אבל היא
גם עקרה את נגע החתירה של גוף זר
בשטחה.
בית הפגישות הקוסמופוליטי והמפואר
ביותר במדינת ישראל — חוסל. ועד היום
לא מצא משרד־החוץ תחליף משביע־רצון.

במדינה
(המשך מעמוד )13
שאלות להנהלת חברת קודחי נפט, בעניין
דיוני הפירוק המתנהלים בסודי־סודות, ענה
להם מזכיר החברה שרון :״לא ידוע לי על
דיונים בקשר לפירוק. כל מה שדנים — זה
בקשר לייעל החזקת המקדחים.״
התשובה הצינית הגדירה בבירור ובלי
בתנה, את מגמת החברה — לטפל בציוד
בצורה היעילה, מבלי להתחשב בגורמים
צדדיים, כמו עתיד העובדים.
בחירות לעולם לא מאוחר מדי

ולהונחב׳ ה פי לטרב סיג רי ה גו ל ף 0 5126 אוא
הוא כפול ו מו רכבמ חו מרמס נן שזו רבצמר גפן.
ה פי לטר הכפול מבטיח סי נון מ ק סי מ לי ,
וי חדעםהא רי זההאמ רי ק אי תזסס איז £ז*ואו 01.
נו תן ש מי רהמלאה של הטעםוהא דו מ ה.

>7 20גדיות

אגורות.

ככל שמתקרב יום הבחירות, מתרחשים
יותר ויותר נימים בארץ. נשיא המדינה
מחליט פיתאום להתעניין בענייני בטחון
ועורך, לראשונה מאז התמנה לנשיא׳ ביקור
הפגנתי, מלווה פירסומת, במשרד הבטחון.
ושרי־הממשלה מוציאים לפתע מאמתחותי־הם,
כמו שפנים, תוכניות־פיתוח, שעד כה
לא שמע עליהן איש.
מעלה נוספת של התקרבות יום הבחירות:
הוא מרענן את זיכרונם של אנשים רבים.
כך, למשל, נזכר עסקן מפא״י בשיכון
הבלוקונים שברעננה שעליו לערוך חגיגת
בר־מיצווה לבנו. הוא ערך חינגה גדולה,
בה הופיעו תיזמורת מזרחית ורקדנית־בטן,
ובה ישבו כבוד ראש המועצה המקומית,
וחברי מועצה הפועלים.
אלא שלפתע התברר שחתן המסיבה, הילד
לו נערכה חגיגת הבר־מיצווה, הגיע
כבר לגיל .16 החגיגיה הסתיימה בתיגרת־סכינים,
כאשר כמה מהמוזמנים רתחו כשגילו
שבמקום לחגיגה משפחתית נקלעו לאסיפה
מפלגתית.
איחור של 10 חודש. מיקרה דומה
אירע השבוע בעיירת־הפיתוח דימונה שבנגב.
הפעם היתד, כלת־החגיגה — העיירה
עצמה. בעצרת־עם המונית, בנוכחות שרי
מפא״י, ובראשם דויד בן־גוריון, חגגו את
מלאות חמש שנים להיווסדה.
גם כאן השתבש לוח הזמנים. התברר
שחגיגת חמש השנים נערכה בדיוק חמש
שנים ועשרה חודשים מהיום בו הוקמה
העיר.
למעשה, היו החגיגות צריכות להיערך
עוד לפני תישעה חודשים. ארמון לרדו,
ראש העיירה המפא״יי, ביקש אף מחברת־אירועים
פרסית לארגן את חג היובל הקטן.
כאשר הוגשה לו תוכנית, שהיתה צריכה
לעלות סכום של 6500 לירות, ביטל לרדו
את החגיגיות, בטענה שאינו יכול להשיג
סכום זה.
בהתקרב הבחירות נימצא, סוף־סוף, התקציב
הדרוש. מרכז ההסברה שליד משרד
ראש הממשלה, גילה לפתע שיש בכוחו
להעניק אפילו 12 אלף לירות לעריכת
החגיגה.

דרכי־חיים
שמיכה עד הגיס־

נמשכת ההרשמה
בבית־חחולים ״רמכ״ם״ -חי:5
ככית־החולים ״תל-השומר״ -
בבית־החולים ״אפה הרופא״ -
מתקבלות מסיימות 11־ 12 שנות לימוד תיכוני מוכר
הלימודים הם ללא שכר לימוד
התלמידות תקבלנה בתקופת הלימודים דיור, כלכלה ודמי
3שנות לימוד
ס ההרשמה בבתי־הספר לאחיות בבתי־החולים

גערה!
בית־ספר לאחיות מוסמכות תס״מי -
מקצוע מכובד תרכשי!

הרכבת שדהרה מחיפה לנהריה עצרה
לפתע בחריקת־בלמים על הפסים שלפני
הכניסה לעכו. במאוחר הבחינו נהגי־הרכבת
כי הקטר פגע במישהו, על הפסים. מתחת
לגלגלי־הרכבת היתד, מונחת גופתה המעוכה
של צעירה אלמונית. ליד הגופה היתד,
מונחת שמיכה.
הגופה זוהתה כמרים לבבי 23 בת
קיבוץ השומר־הצעיר עין־המיפרץ שבמיפרץ
חיפה. פיתרון התעלומה אם היתד, זאת
התאבדות או תאונה, וכיצד הגיעה הנערה
אל מתחת לגלגלי הרכבת, לא פורסם ברבים.
בייחוד דאגו חברי הקיבוץ עצמו להסתיר
את מה שהביא את מרים אל הפסים.
היתד, להם סיבה טובה לכך. מרים, בתם
של חברי־משק ותיקים, היתד, שרויה בין
חבריה במשק במצב של בידוד חברתי.
כטיפוס סגור ומתוסבך, לא מצאה לה במשק
אף נפש קרובה אחת.
לאחרונה ניהלה מרים רומאן־אהבים קצר
עם אחד העובדים השכירים במשק. היא
הרתה לו ללדת. ואז אירע לה בקיבוץ, בעל
החברה המתקדמת, מה שקורה לנערות ה־נקלעות
למצב דומה בכל מקום אחר. היא
חששה לפנות לעזרה, פחדה מפני הבושה
שתעטה אותה כאשר יתגלה הריונה.
יום אחד, כאשר מצבה כבר היה בולט
לעין, לקחה מרים שמיכה. היא שכבה על
פסי הרכבת ועטפה את ראשה בשמיכה,
לבל תראה את הרכבת המתקרבת.
העולם הזח 12*2

ה : 01( 0

מפ ים
״החוג הנוצץ התאסף לחוג
בית של מפא״י״ ,ספרו ה־עתוניט
לפני ימים אחדים,
״תעשיינים ואנשי החברה
הגבוהה לגמו קוקטילים על
הדשא והקיטיבו לדבריו של
שר המסחר והתעשיה, מר
פנחס ספ יר
זוהי מפא״י ,״מפלגת ״פועלי״
ארץ־ישראל״ הפעם
במרכאות כפולות עם התע־
•טיינים והחוג הנוצץ: מ
פא״י מתנגדת להעלאת שכר
הפועל, ומפא״י ״מפלגת ה פועלים״
,דואגת לעניניהם
של אנשי ההברה הגבוהה.

שחקנית דליה פן
אהבים בארון מתים
אנשים הנסיך בן־!גב
כאשר ערך נשיא המדינה, יצחק בן-
צבי, ביקור בקיבוץ מרחביה בשבוע החולף,
יצאו ילדי הגן והכיתות הנמוכות של בית־הספר
לקבל את פניו. ברגע שנראה הנשיא,
קראו הילדים במקהלה :״הנה הנסיך בא! הנה
הנסיך אחדות־העבודה הכינה פלאקט
בחירות בו נראים פניהם של דויד כן

גוריץ, משה דיין ושמעון פרס,

כשעליהם א גדול המוחק אותם. כשהובא
הפלאקט לאישורו של יגאל אלון, החליט
שהוא חריף מדי. לפי הצעתו ימחקו את
פני השלישיה במקום ב־ xרק בקו נטוי
אחד שולמית הר־־אכן בעלת
הטור הפופולרי ביותר בעל-המשמר, המופיע
בעתון ערב שבת, והידוע כמדור המושר
ביותר את בני־הנוער מקרב קוראי
היומון, פרשה מעל המשמר. הסיבה: סירוב
המערכת להדפיס רשימה שלה
כאשר דובר במערכת מעריב על כך, שלמרות
חוק הבחירות אשר אוסר על
יומני־הקולנוע לצלם את נציגי המפלגות
בתקופה שבערב בחירות, מפירים היומנים
את החוק* ,העיר עורך מעריב אריה
(״צ׳יק״) דיסנצ׳יק לכתב עתונו, יוסף
(״טומי״) לפיד, המופיע במקום ה־ 42ברשימת
המפלגה הליבראלית :״תזהר שלא
יומן גבע האחרון, למשל, מוקדש
כולו לתעמולה לראשי מפא״י. ביג׳י מופיע
בו פעמיים, נמיר פעמיים, וכן מופיעים בו
זיין ושיטרית.

יצלמו אותך הסגל הדיפלומאטי בישראל
החליט כנראה להתמסר הקיץ לספורט
בכל הרצינות. במשך שבוע אחד, המתה חנות
הספורט של יוסף מרימוביץ מאנשי
שגרירויות זרות. רוחיליו טריסטאני, בישראל ארגנטינה כשגריר המכהן
הצטייד בשולחן פינג־פונג, ואילו השגריר
השוודי, הוגו דה טאם, רכש לפני צאתו
לחופשה בארצו ציוד דייג תת־מימי מתוצרת
ישראל. הגדיל לעשות מהם ניספח ה־עתונות
בשגרירות גאנה, יון אקי נטי,
שהיה גם שופט כדורגל בארץ. לפני חזרו
לארץ מולדתו, רכש אקי נטי ציוד מלא של
קבוצות כדורגל וציוד ספורט אחר כדי
להביאו לארצו ערב צאתו לפסטי־באל
הסרטים במוסקבה, טרח כתב ידיעות
אחרונות, ישעיהו (״שייקר,״) בן־פורת,
לגלות עובדה זו למשורר אכרהם שלוג־סקי.
שאל אותו ׳שלונסקי :״אז מי יעשה
כעת תעמולה למפא״יי״ ״גם אתה מושפע
ממה שכותבים בוזעולס הזה?״ שאל שייקר,
הנרגז .״לא!״ השיב שלונסקי ,״אני קורא
את רשימותיך.״

הא׳טלקיה מ תל־ אבי ב
דדיה פן, הצעירה הישראלית המשתלמת
במישחק־במה בלונדון, ושזכתה לפני
זמן קצר בתואר אשת־השנה של הטלביזיה
הבריטית, קצרה לאחרונה הצלחה נוספת:
היא השיגה עבודה זמנית, נוסף ללמודי־התיאטרון
שלה. העבודה — אחד התפקידים
הנשיים הראשיים בקומדיה הקולנועית הבריטית
בנות הכפר, המופקת על־ידי חברת
מ.ג.מ. הסרט, סיפורו של גבר נאה, הנופל
לכפר איטלקי הסובל מעודף נשים. דליה
תגלם בו את תפקיד בתו של קברן הכפר,
תצטרך להופיע בסצינת אהבה בארון מתים.

פסי(!* הנסבוט
• משה שרת, בהגיבו על פרשת גירושו של בנו יעקב מברית־המועצות! :
״אינני יכול לומר דבר כשמישהו מתנהג בשיטות קולנועיות מובהקות מלפני !
50 שנה.״
• דויד בן־גוריץ, בעת הדיון בכנסת על פרשת חוברת תדריך הבחירות |
לחיילי צה״ל :״אני לא יודע על מה מדברים בפרשה. עד היום הזה אינני יודע <
מה זאת הפרשה.״
• ישראל גלילי, באותו דיון :״אין לקרוא לפרשה בשם חמין. טשולענט !

כזה יכול לרסק את המדינה.״
• דן (״דינד״ס״) הורוביץ, איש דבר, ובנו של נגיד בנק ישראל, בהציעו !1

סיסמת בחירות ליריבותיה של מפא״י :״למען מפא״י הצבע נגד מפא״י.״
• יעקב נמרי, רכז ההסברה של מפ״ם :״כל חבר כנסת של מפא״י יעלה !
לה במיליון לירות — אבל הוא שווה הרבה פחות״.
• המשורר הערבי ראשיד חוסיץ, בכנס הדור הצעיר של מפ״ם ! 4
שנערך תחת הסיסמה דבר אלי אמת :״יש אדם אחד במדינה שאינו אוהב אמת! ,
כי היא מכילה בתוכה את האות מ״ם. כשמוציאים את המ״ם נשארת המילה אח| ,
שגם בה אין הוא חפץ.״

העוקב חדח 1242

לתפקיד היו מספר מועמדות, אולם דליה
זכתה בו בצורה מקורית. למרות שהיא
דוברת אנגלית רהוטה, היא הופיעה למיבחן
ודיברה במיבטא איטלקי, מבלי שביקשו
ממנה זאת. אחרי שזכתה בתפקיד, הפתיעה
דליה את עורכי המיבחן, כשהחלה לדבר
אנגלית כאנגליה זיווה שפיר-רודן
מתכננת ביקור נוסף בארץ. הביקור יהיה
קשור במסע־הפירסומת לסרטה האחרון,
סאמאר, שהוסרט בפיליפינים, וקוצץ עד
מאוד על־ידי הצנזורה ההוליבודית. בינתיים
מבלה זיווה מחצית כל שבוע בדירתו
של ידיד, על שפת אגם, ליד לוס אנג׳לם.
היא עוסקת שם בסקי המים (״אני נמצאת
יותר בנפילות מתחת למים מאשר על הסקי״)
ובנהיגה ביאכטה הפרטית של הידיד
(״ממש כמו שראיתי פעם בסרטים״)
אילנה דוכינא, שיצאה לחפש
הצלחה כזמרת בארצות־הברית, חזרה ארצה,
כשהיא שחורת־שיער. מאז בואה היא
אינה עוזבת כימעט את מועדון החמאם
שם מופיע אורי זוהר בליל הצגת־הבכורה
של יוליוס קיסר בהבימה, ישב
שחקן הקאמרי, יוסף ידין, בחברת ידידים
בקליפורניה. לפתע הוזעק יוסי לטלפון.
על הקו היתד, נערה אלמונית .״מי
מדבר?״ שאל יוסי .״אחת ממעריצותיך.
הייתי עכשיו ביוליוס קיסר ואני רוצה לומר
לך שאתה היית צריך לשחק את התפקיד
הזה.״ יוסי, שהסמיק למשמע המחמאה,
השיב בענווה :״לא יכולת למצוא תפקיד
יותר טוב בשבילי?״ כשחזר ידין לשולחן,
התפאר בפני ידידיו על מחמאת המעריצה
האלמונית. הוא לא הבחין בצחוקם של
חבריו לתיאטרון שישבו בשולחן סמוך —
הם ערכו לו את המתיחה הטלפונית...
צמד הכדורגלנים הישראליים, רפי לוי
וג׳רי חלדי, שהפכו לכדורגלנים מיקצו־עיים
באוסטרליה, מצאו מהר מאוד את הדרך
להתבססות כלכלית. השניים, הגרים
במשותף בדירה בת שלושה חדרים, כשלכל
אחד מהם מכונית פרטית, נטשו את העבודה
שסידרו להם עם בואם, עומדים
להקים בסידני בית־קפה ומועדון־לילה ישראלי.
הם קיבלו את תמיכת הנהלת הקבוצה
למיפעלם, בו יושקעו 10 אלפים לירות
שטרלינג שייקח אופיר, שהצטרף
לתיאטרון החיפאי, מחסל עתה את כל עניניו
בניו־יורק ומתכונן לשבת קבע בישראל.
אשתו אהלה תמשיך, לעומת זאת, לשבת
בקביעות עם ילדיהם בניו־יורק
אחד הדיילים הראשיים של אל־על, ג ׳ו
לפסקי, עומד להתגרש מאשתו ולשאת
את ניצה גורדון, יפר,פיה רמת־גנית.
אולי זה מיקרה, אבל ניצה גם היא דיילת
באל־על תיאטרון אהל ידחה כנראה
את העלאת המחזה הצרפתי טופז.
התברר שהמועמד לתפקיד ראשי במחזה זה,
יוסי גרבר, אינו יכול להשתחרר מעבודתו
כדייל באל-על. למרות שמנהל אל־גנל, אפ*
ריס כן־ארצי, הידוע כשוחר אמנות,
היה מוכן להעניק לו חופשה, לא הסכימה
לכך מחלקת הדיילות שהעלתה את יוסי
כפיצוי לדרגת רב־דיילים.

שכונת התקווה תזכה השבוע
ביום ו׳ (אולם ״התק-
וה״ שעה )8.30 לביקורם
של פנים חדשות וישנות:
צעירים וצעירות, בני השכונה,
תושבי רחוב דיזנגוף
התל-אביבי וקיבוצי השומר
הצעיר בנגב ובצפון. מבמת
קולנוע ״התקוה״ ידברו אל
תושבי השכונה שחקני תיאטרון
(אורי זוהר, מישה
אשרוב) ,סגן־אלוף בצה״ל
(אפרים ריינר) ,חבר קיבוץ
(קובי אליעזר) ,שחקן כדורגל
(שאול בן־אברהם) ופועלת
(שרה מזרחי) בת השכונה.

תהיה זו אסיפת בחירות
רגילה. הנואמים לא
יהיו תועמלני מפלגות, הדברים
שבפיהם לא יהיו דברי
תעמולה נבובים שאין להם
כיסוי.
״הפעם: מפ״ם״ יגידו הצעירים
והצעירות .״הפעם
מפ״ם״ יסבירו מישה אש-
רוב, שחקן ״הבימה״ ,אורי
זוהר, שחקן ״כצל ירוק״ ו״ה•
חמאם״ ,אפרים ריינר, סגן-
אלוף (מילואים) כצה״ל, שאול
בן־אברהם, שחקן קב•
צת הכדורגל ״כני יהודה״,
שרה מזרחי, פועלת ובת השכונה
וקובי אליעזר, חבר
קיבוץ נירים וראש קן
״השומר הצעיר״ בשכונת
התקוה במשך שנים רבות.
״הפעם: מפ״ם״.

המפלגה שנוצרה
לשחרור האזרח
מתלות במפלגה

בסרינר.

אסשז

אורחים

תיאטרון

ק־בוצדק• מחו״ל

רצח שקספיד

״זה היה ניפלא. נתנו לי אהבה.״ במילים
אלו סיכם הארי בלאפונטה את רשמיו מביקורו
בקיבוץ להב. הביקור, שנערך ביוזמת
מערכת העולם הזה ימים מספר לאחר בואו
של הארי לישראל, לפני כשנה, הטביע חותם
עמוק יותר ממה שניתן היה לשער. כשבועיים
לאחר מכן, קם הארי ועלה שנית לקיבוץ•
הוא רצה ללחוץ את ידיהם של ידידיו
לפני עוזבו את הארץ .״המקום ניפלא,״
אמר ,״כשאחזור לארצות הברית — אשלח
לכאן את אחי.״
הכרים מן המניין. מסתבר שהארי לא
שכח את הבטחתו. כשלושה חודשים לאחר
מכן, צילצל הטלפון מספר 111327242בבית
הוריו של הארי בלאפונטה השוכן באחד
מפרברי לוס־אנג׳לס. ריי נחפז והרים
את השפופרת .״הלו ריי, כאן הארי
מניו־יורק. מה דעתך על טיול לישראל?״
ריי טרם עמד על גודל הרעיון, אך אחיו
כבר המשיך :״אין לך מה לדאוג, כל ההוצאות
על חשבוני.״
ריי היה מאושר. כעבור ימים מספר קיבל
זוג כרטיסי־טיסה הלוך־ושוב .״קח איתך
גם את מתך,״ כתב לו הארי אחיו.

יו ליי ס קי ס ר (הבימה; מחזה מאת
וויליאס שקספיר; תרגום •נתן אלתרמן;
הבימוי פיטר קו; התפאורות שון קיני) היא
הצגה לגביה אפשר לצטט את מה שאמר
מבקר ידוע על הצגה שקספירית בה חזה:
היא מאפשרת לגלות כיום מיהו בדיוק ווי-
ליאם שקספיר. יש לפתוח מיד את כל הקברים
ולברר: זה שהתהפך בקברו — זהו
וויליאם שקספיר.
הטראגדיה הגדולה ביותר של מחזהו של
שקספיר היא הטראגדיה של התיאטרון המציג
אותו בישראל. היה זה המחזה שנועד
להציל את הבימה ממשברה הארוך, להעלות
את התיאטרון הממלכתי על פסים של
יצירה ומשיכת־קהל. הושקעו בו מאמצים וכספים,
שכדוגמתם לא הושקעו, אולי בשום
מחזה שהועלה על בימות הארץ.
התוצאה: כישלון. יוליום קיסר בהבימה
הוא מחזה ראוזתני, שניכרת בו ידו של
במאי בעל מרץ ודמיון, אולם הדמויות המופיעות
בו, כימעט ללא יוצא מהכלל, נטו־לות־חיים
ואישיות.
מעבר לכך, לא רק שהקהל אינו מבין
את המשפטים שאך בקושי מגיעים לאוזניו;
ספק אם השחקנים עצמם הבינו אותם.
זהו, על כל פנים, הרושם שנוצר עקב רמת־

ת שבץ העולם הזה 1242
מחבר התשבץ הוא חייל בצה״ל, איש ירושלים בן תשע
עשרה שצי. יוסף ששון צירף לנו תמונה מלפני שלוש
שנים, ומעיד על עצמו כי לא נזדקן מאז. עוד תכונה
שנשארה בו מימי הצילום היא הנטיה לחבר תשבצים,
הרחוקה מלהיות אהבה נכזבת: הנה תשבצוהראשון בדפוס.
םאוזן )1 :ם־
מ יבצע י צה״ל)4 .
חנר כנסת מחפועל־הטזרחי

)11 יחידת חשמל.
)13 נוטה ליפול.
)14 נמל האוויר של
ישראל )15 .מהנדס
תעלת־סואץ )17 .עמוד
מים )19 .חבר.
)20 פעולת המלפף.
)22 ברור ושאינו
ספק )25 .תל נישא
על פני האדמה)26 .
בקע )27 .אינו ממושמע•
)30 מלחין
ישראלי )32 .לא
מת )33 .מספיק)34 .
אות בא״ב )36 .נוב־רי
)37 .הוכר)39 .
מקבלת המכתבים הנודעת
)41 .יורד החורף
)42 .קריאת־צער
)44 .סגור, חסום
)46 .ממשפחת
המכרסמיט )48 .אריג
)50 .תן)54 .
יפה, נאה )53 .רפש• )55 קלית הענבים)57 .
)57 שלוש עשרה )58 .בתוכו )59 .חלחלה.
)60 מכשיר לגילוי מטוסים.
מאונד )1 :מדינה במערב־אפריה. .ם(
מאונד )1 :מדינה במערב-אפריקת)2 .
מצבה )3 .מבני יעקב )5 .נישא )6 .נעל
עשויה מקליפת־עץ )7 .רסיסי־לילה )8 .יושב
ראש (ר״ת) )9 .פיקודיו של וינגייט)12 .
ילדים קטנים )15 .שם משפחתה של שחקניה

כרוטוס קוטל את קיסר ב״יויליוס קיסר״*
מי מ סתובב בקבר?

השבוע הגיעו ריי 17 ודודנו ריק ()15
לנמל־האוויר בלוד. דוד שושני, עסקן מפ״מי
ותושב להב, המתין להם במקום, הסיעם
ישר לקיבוץ. שם הקציבה לשניים הנהלת
המשק חדר־מגורים, והם הפכו חברים מן
המניין. ריי התאקלם מהר, הוא חבש לראשו
כובע־טמבל ואפילו אימץ לעצמו את
השם העברי, רם.

קולנוע• )16 נסתר )18 .שתיקח )21 .לוע.
)23 כחוש )24 .סייר )26 .אחד מששת חלקי
המישנה )28 פטמת )29 .נגיר באנק ישראל.
)31 התפעלות )32 .קו סובב )35 .קולב.
)37 מרבי׳ו האבק ברחוב )38 .אב)40 .
תמים )41 .שלוש מאות ושמונים )43 .מטבע
יפאני )45 .ילנלנו )46 .אוסף )47 .הנולד
הראשון להוריו )49 .צורת עמידה)52 .
מוקף ים )54 .משמש למאור• )56 דר)58 .
הניע.

חתו עד אתגר
דו־ ה שבועון ל אי ש ה חו ש ב

לאחר ימים מספר, כבר היו שני הצעירים
ספוגי־חוזיות .״הרגשה ניפלאה היא זו, לראות
איך כולם עובדים עבור כולם,״ התפעל
ריי, המתעתד ללמוד דיפלומאטית ויחסים
בינלאומיים.
״במשך הזמן שאנחנו כאן כבר למדתי
לרכב על סוס, לנהוג בטראקטור ואפילו
לירות בעוזי. כשעברנו דרך לונדון, התקשרתי
עם כמה עתונים והבטחתי לשלוח להם
רשימות מביקורי בארץ.״ אמר ריי. לאחר
הפסקה קלה, הוסיף :״יתכן אפילו שאכתוב
על כך ספר.״
לדודנו ריק, היתה מטרה אחרת במקצת עם
בואו לישראל. הוא רצה לספק את סקרנותו:
״עוד באמריקה,״ סיפר ,״קראתי ספר על
הקיבוץ. זה היה ספר באנגלית שהודפס בישראל.
אחרי שגמרתי לקרוא אותו רציתי
לראות פעם מה זה קיבוץ. כעת ניתנה
לי ההזדמנות.״
טענה אחת ובודדה היתר, בכל זאת, לשני
הנערים האוהבים להאזין למוסיקה קלאסית
ושירי־עמים :״כשיצאנו מארצות־הברית, חשבנו
שנפטרנו לכמה זמן מהרוק־נ׳־רול, אך
מסתבר שהמקצב המטורף רודף אחרינו גם
כאן,״ התלוננו השבוע.

המישחק הכללית הנמצאת ביחס הפוך לבימוי
ולראוזתנות שבמחזה.
שלטון אישי -הטפתח. יוליום
קיסר הוא מחזה על רודנות. למרות שקיסר
עצמו אינו גיבור המחזה, והדמות המרכזית
בו היא דמותו של מרקוס ברוטוס (נחום
בוכמן) ,מנהיג הקושרים הרוצחים את קיסר,
מרחפת דמותו של יוליום קיסר (אהרון
מסקין) על פני כל המחזה, משמשת מניע
וגורם לכל ההתרחשויות בו.
רעיונו המרכזי של המחזה הוא שרודנות
אינה מתגלמת באישיותו של אדם אחד בלבד׳
ולא די לחסלו כדי להכחיד את הרודנות.
זוהי מחלה ממארת ומדבקת, הפוגעת
בכל השותפים והנותנים יד לשלטון־יחיד.
אפשר לערוך אנאלוגיות רבות לגבי מצבים
אקטואליים יותר, ולמרות שלא תהיינה מדו־ייקות,
הרי יסוד האמת ישאר בהם. וזוהי
גדולתו של שקספיר, שרעיונותיו אינם קשורים׳
בהכרח, דווקא למקום ולזמן שהוא
מעלה במחזהו, אלא יפים לגבי כל משטר
שתאוות השלטון משחקת בו תפקיד ראשי.
אל דמויות. שקספיר בנה במחזהו זה
גאלריה שלימה של דמויות וטיפוסים, המתגודדים
סביב קערת הרודנות. לגבי יוליוס
קיסר עצמו אין המחזה נוקט כימעט עמדה.
אין הוא מראה אם צדקו הקושרים שחיסלו־הו
אם לאו. הדגש מושם דוזקא על הדמויות
הנלחמות על השלטון.
מצד אחד — עוזריו של קיסר ויורשיו.
מרקוס אנטוניוס (מישר, אשרוב) הערמומי
וחלק־הלשון היודע להפוך מפלה לניצחון.
• מימין: ברוטוס (בוכמן) דציוס ברוטוס
(אפרוני) מטלוס צימבר (דוד) טרובוניום(ברקת)
קסקה (פרידמן).
העולם הזה 1242

זי׳נ

זמרת מארה
מי שר ספרדית אמיתית?
אוקטבינום (אהרון אלמוג) ,שר־הצבא עטור
התהילה והשחצן.
ואילו מנגד, הקושרים: קאסיוס (אבנר חזקיהו)
המסית והמדיח, איש מזימות ותככים
שאינו שוקט לרגע על שמריו; ברוטוס האציל,
איש כבוד, הפועל מתוך אידיאלים
צרופים, שקול וקר־המזג; קסקה מבריק־הלשון
(שרגא פרידמן) ,הציני המוכן לכל;
ועוד עדה גדולה של דמויות־מישנה, שכל
אחת מהן טיפוס אחר, אישיות אחרת.
מיבנה דמויות מורכב זה, על ההתנגשויות
שביניהן, אובד לגמרי בתיפאורה הענקית
ובתמונות ההמון ( 35 ניצבים) של המחזה
כפי שהוצג בהבימה. נחום בוכמן
כברוטוס, הציר המרכזי של המחזה, מגלם
דמות חסרת־אופי ונטולת־אישיות. במקום
אציל שקול־דעת הוא נראה כדמות גסה ו־צעקנית
שלא חלה כימעט שום התפתחות
מלפני רצח קיסר ועד לאיבוד העצמי לדעת,
בשדה המערכה עם יורשיו של קיסר.
מישא אשרוב, כאנטוניוס, מחפה בצעקנות
על חוסר־רגש. המונולוג המפורסם של
אנטוניוס, בהספידו את קיסר( ,״עת קבור
היא לקיסר, לא עת הלל לו אחד
המונולוגים המפורסמים ביותר בדראמה העולמית,
מתבזבז בפיו, ולולא ההעמדה
המצויינת של ההמון סביבו, היה גרוע עוד
יותר.
את קאסיוס־חזקיהו פשוט אי־אפשר להבין.
המילים נבלעות בפיו וזה גם מה שקורה לרוב
השחקנים האחרים. כולל מסקין הגדול.
מעל כל אלה מתבלט רק שחקן אחד —
פרידמן־קסקה, היחיד המשחק אל נכון את
התפקיד המוטל עליו ואינו מדקלמו בלבד.
מי עשה זאת ץ מה היא סיבת הכישלון
הזה? האם אשמה הבימה, שלא גייסה
את כל כוחותיה למחזה והניחה לשחקנים
מתחילים לשחק תפקידים מעל לכוחותיהם?
או שמא אשם הבמאי, שבחר את
הצוות?
קשה להאשים את השחקנים. ברוב ד,מיק-
רים אין איש מטיל ספק בכישרונם. לכשלון
חברו יחד כמה גורמים אחרים. פיטר קו,
הבמאי, עם כל הצטיינותו בביום שוטף
ומהיר ובראוזתנות שרק לעתים רחוקות
צורמת, הוא על אף הכל במאי זר, שהעברית
אינה שגורה על פיו. לכן אינו
יכול לדעת באיזו מידה יקלוט קהל הצופים
את המדובר על הבמה.
אשם גם מיבנה התיאטרון, שעצם מהותו
הקולקטיבית כפתה התאמת תפקידים לשחקנים
במקום להתאים שחקנים לתפקידים.
למחזה־ענק מעין זה, חובה היה על התיאטרון
לגייס שחקנים מבחוץ, אנשים שיתאימו
לתפקידים במקום להתאים את התפקידים
אליהם.
הגורם השלישי של המפח הוא תרגומו של
נתן אלתרמן. שפת־המקור של שקספיר היא
אנגלית מליצית עתיקה. אולם בשעה ש־שקספיר
כתב את המחזה, היתד, זו השפה
המדוברת, שהיתה מובנת לצופים. הבימה
בחרה בתרגומו של אלתרמן, אשר ניסה
ליצור מעין עברית שקספירית, במקום לתרגם
את המחזה לשפה מדוברת ומובנת.
המשפטים המסובכים, העברית הנימלצת
השזורה מילים שאינן בשימוש, סיבכו את
השחקנים, מנעו מהם להבין ולתת להבין
את הדמויות שגילמו.

זמרה
ספרד אחרת
תלמידת־תיאטרון ספרדיה בפאריס החליטה
יום אחד לבקר את משפחתה, בספרד.
העולם הזה

242ן

היא נטלה זוג אופניים ורכבה עליהן לאורך
כל הדרך מפארים ועד לגבול. ליד הגבול
הבחינה שארנקה, כספה ותעודותיה אבדו.
היא לקחה את הגיטארה שהיתר, עימה, ולמרות
שלא ידעה עדיין לנגן, החלה להופיע
במסעדות שבערי הגבול בשירה, כשהיא
מלחיה את עצמה בגיטארה. כך אספה
כסף כדי להמשיך בדרכה.
מיקרה זה הוליד בליבה של מריה חרס
קוזאנטו, את הרעיון ששירה עשויה להכניס
כסף, אם כי חלומה הגדול היה דווקא
להיות שחקנית ולא זמרת. כשחזרה לפאריס
החלה מריה חרס, המכונה מארה, להופיע
במועדונים שבגדה השמאלית, המשמשים
את הפאריזאיים יותר מאשר את התיירים.

זד, היה לפני שש שנים. כשהחלה
מארה להופיע, השבוע, בפני הקהל הישראלי
במועדון עומאר כייאם, כבר קנתה לה
הצעירה הספרדיה בעלת הגיזרה הדקה והעיניים
הבורקות ומליאות־החיות, שם של
זמרת חשובה. אחד משני התקליטים שהקליטה
לאחרונה זכה השנה בפרס הצרפתי
הגדול לתקליטי שירים זרים, ואילו היא
עצמה מוכרת לכל אלה המחפשים בפאריז
שירד, ספרדית עממית אמיתית.
אישיות כפולה. שמה של מארה אינו
מוכר כלל לחובבי ר,שלאגרים הספרדים הפופולאריים.
היא פשוט אינה שרה שירים
מסוג זה .״אני סבורה,״ סיפרה מארה השבוע
,״ששירה היא דבר מחנך ותרבותי לא
פחות ממחזה. כמובן לא השירים הפסבדו־ספרדיים
המפוברקים לצורך ריקוד, כמו ה־מאלגנייה
והבולרזם למיניהם. שירה ספרדית
אמיתית היא חומר קשה לשירה והקשבה גם
יחד. אני חושבת שאפשר לחנך קהל ואני
משתדלת להרגיל אותו להקשיב לשירה
טובה.״
אין צורך ברגש־הקרבה מיוחד כדי להאזין
לשיריה של מארה. מהרגע בו נוטלת הצעירה
החיננית, שאינה יפה במיוחד, את
הגיטארה לידיה ומתחילה לשיר, היא מקבלת
אישיות אחרת לגמרי. יש בה קסם בימתי
רב והיא יודעת להכניס רגש וחום לשירים
המושמעים בפיה.
מארה בת ברסלונה, שעזבה את ספרד
של פרנקו משום שלא הרגישה בטוב
באווירת הקומיסאריות האמנותית הדתית
השוררת בארץ זו, מרכיבה את הרפרטואר
שלה משני חלקים. בחלק הראשון היא
שרה שירים דרום־אמריקאיים בספרדית ובשפת
הקצ׳ה (מתחרז עם בצע) ,שהיא שפה
אינדיאנית עתיקה.
בחלק השני היא משמיעה שירים ספרדיים,
במקור ובצרפתית. בחלקם אלה הם שירים
עתיקים מהמאות ד,־ 14 עד ד,־ 16 שנאספו
על־ידי פדריקו גאריסה לורקה, המשורר
והמחזאי הספרדי שנרצח בבית־עלמין ספרדי
על־ידי קלגסי פרנקו. בחלקם האחר שרה
מארה שירים המכונים בשם היספנו־ג׳וייף
(ספרדו־עבריים) ,ששרדו מהתקופה בה היה
ליהודים חלק ניכר בתרבות ספרד. סוג אחר
של שירים הם שירי הריטיואל (מקביל ל־ספיריטואל)
,שירי דת ופולחן. קאנמה חמדו,
שירת צועני אנדלוסיה הדומה במקצת לשירים
הערביים, אין מארה רוצה לשיר
כלל .״שרים אותם מן החזה, עמוק,״ מסבירה
בחיוך ,״וזה מקלקל את הקול לסוגים
אחרים של זמר.״
מול שפע הלהקות הספרדיות שהביאו
לאחרונה לארץ את השלאגרים הספרדיים
הפופולאריים, מאפשרת הופעתה מליאת
ר,טמפרמנט של מארה הערכה נכונה יותר
של מהות השירה הספרדית האמיתית.

דחף

״פרחי האופנה

קי ץ ו 9 $ו

שמלות למסע ולבדור
אפנת מעבר — בכותנה באיכות גבוהה
שמלות קוקטיל — לערבי הקסם של יס התיכון
חליפות ותלבשות מסע — אריגי צמר בדוגמאות
אפנה חדישות ובבצוע חיטות עילית מלאכת יד
סריגת ג׳רסי — תעשית המוניטין של ישראל
פיקולו — אפנת הילדים שלנו
סברינה — מבחר דוגמאות לקיץ לבנות העשרים
להשיג בחנויות אפנה מובחרות.
בעניני יצוא נא לפנות: תלוה מודל, בני־ברק,
רחוב השומר 86

ספח־ט כדורגל המוראל ג בווז
על מישדוקי ניכחרת פתח־תק־ווה-ישראל
בטורניר הכדורגד כ־ניו־יורק
מספר שיע גלז ר במיכתגג
ובשיחה טלפונית:

״האלו, מה נשמע?
חם אצלכם?
תגידו תודה, זה אפס
לעומת מה שנעשה
כאן. חים כלבים,
אפשר להשתגע. שמעתם
כבר על התוצאות?
.1:7לא.
זה לא וורוצלאב. זה
מה שהדקלים הצ׳־
כים הכניסו לנו.
זאת קבוצת דוקלה. איזה ענקים! !כל אחד
מטר ושמונים לפחות. איך המוראל? המוראל
גבוה. מאבסוטים שלא קיבלנו יותר.
כבר בבוקר היה חם. היינו מרוצים.
אנחנו דווקא רגילים לחום. היינו בטוחים
שהצ׳כים יסבלו. איפה! ד,ם רגילים לחום.
הם מהמזרח, מאירופה המזרחית. אני לא
רוצה להתערב בהרכב, אבל להעמיד במיש־חק
כזה כבלם שחקן כמו פטרבורג שבקושי
משחק בקבוצה הראשונה שלו, זה לא
הכי בחוכמה. הוא לא אשם. הוא עוד ילד.
הוא כל־כך התבלבל שהכניס את הגול
הראשון בעצמו. לא להם. לנו.
ארלה המיסכן ! חטף פצצות כאלה שלא
קיבל בחיים שלו. היו צריכים להחליף אותו
בחצי השני. ירדנו כולנו לבונקר. תארו
לעצמכם שרצבי הצטיין. אבל בהגנה, לא

עלינו למיגרש ועוד פעם נעשה״ לנו
חושך. מה זה פה? הביאו לנו כאן את
ניבחרת העולם לשחק נגדנו! בהתחלה היינו
בטוחים שננצח אותם בקלות, מפני שמכבי
כבר ניצח את הקבוצה הזאת פעם.4:6 ,
אבל רק ראינו אותם, הבינונו שסידרו
אותנו. הביאו לנו את השחקנים הכי טובים
באנגליה, הלבישו להם חולצות של
קרוקודילים, ואמרו לנו יאללה, לשחק.
היה שם השוער של ניבחרת אנגליה הצעירה,
טוני מאסדו, שקיבל אצלנו 4גולים
ברמת־גן. אני בטוח שהוא בא לכאן רק כדי
לנקום בי על מה שעשיתי לו ברמת־גן,
שגמרתי לו עם ניבחרת אנגליה.
ויסוקר היה מצויץ במישחק הזה, עצר
כדורים מסוכנים וגם פנדל עד שכל הקרוקודילים
מחאו לו כפיים. אבל אחרי זה
עבר לו גול טיפשי בין הרגליים. העיקר,
מה אגיד לכם, לא חשוב שהפסדנו ,0:4
העיקר שהיהודים נהנו. מזמן לא ראו אותנו.
הבושה מזה שאנחנו מפסידים גם לא
כל־כן גדולה. כי כאן קוראים לנו בדרך
כלל פתח־תקווה טים. ורק היהודים יודעים
שפתח־תקווה זה בישראל. האחרים לא שמעו
על זה בכלל ואבשלום רצבי נורא
כועס עליהם. אז ככה, זה לא נורא. מפסידים
מפסידים, אבל נזק למדינה לא מביאים.
כדורעף עדיפות הבנים
ספורט הכדורעף הוא ספורט קיבוצי אופייני
בארץ. למרות שבעולם אין הוא מאפיין
דווקא קבוצות כפריות, הרי בישראל פיתחו
אותו בישובים קטנים שאינם יכולים להעמיד
קבוצות כדורגל או כדורסל. משום כך

בעל בית־ספר לנהגות בקטנועים ״ מו מ ו ״ (תל־אביב, רח׳ הרצל
,)63 ממליץ ומשתמש אך ורק בתערובת בנזין ״פז״ ושמן
״פז 2— 1טו־טי) .דעת ״מומו״ היא ששמן ״ פ ז ״ י2— ׳1
הוא שמן מצויין לקטנועים והוא ממליץ עליו לכל התלמידים
שקונים קטנועים ולכל המדריכים ובעלי בתי־ספר לקטנועים.

טיב תמונותיך
תלוי בפיתוח
אנו מקדישים תשומת לב
אישית לכל תצלום ותצלום

גליון 43הופיע

מספר

ח זק !
64 עמודים

שחקני המעפיל הודפים הנחתה של עין־שמר
הבנים על הבנות

2 0 7 0זול יותר
* 507 מהר יותר
10070 טוב יותר
יתקבלו צילומיך
המפותחים במעבדותינו
יעוץ והדרכה ללא תשלום.

60 אגורה

להשיג בכל דוכני המכירה

רחוב גורדון ,21 תל־אביב

שירותי

הצילום

חתום על אתגר -

דחף

דו-שבועון לאיש החושב
השמן המובחר לבישול

בהתקפה. בחלק הראשון עוד הייתי צנטר־פור.
אבל בחצי השני שלחו אותי עם דלי,
לסייד את הקו הקיצוני.
כן. זה בסדר. אשתו של מולנאר הגיע
סוף סוף והביאה גם אותו. יש כבר מאמן.
כדורגלני־ר,ולנוע. עכשיו כמה דברים
שאי־אפשר לספר בטלפון, מפני שאין זמן.
נתחיל מההתחלה. אחרי חנייה קצרה ברומא
הגענו לאמשטרדם. זה בהולנד. איך שיצאנו
העירה, היינו בטוחים שהצעדה התחילה.
אנשים הלכו כמו משוגעים, סיפרו לנו שזאת
אליפות בית־הספר.
אחר־כך הגיעו לשדה־התעופה גם שאר
הקבוצות, כדי שיטוסו יחד איתנו באוזי־רון.
איך שראינו אותם, נעשה לנו חושך
כדורגלנים כאלה רואים רק בסרטים.
אחרי טיסה של שבע שעות הגענו לניו־יורק.
צפדיה שאל כל הזמן איפה האיש
עם הלפיד. אמרתי לו שמרוץ הלפיד זה
בחנוכה, לא עכשיו.
כשירדנו בשדה־התעופה, אז כל הצלמים
עזבו את כל הקבוצות וניגשו לצלם רק
אותנו. הרגשנו את עצמנו חזקים וכל
הקבוצות הסתכלו עלינו כאילו אנחנו ריאל
נואדריד לפחות, אם לא סאנטוס. בניו־יורק
שמח. איפה שמסתובבים׳ רואים ישראלים.
היה לי מיקרה שישראלים הצטופפו
סביבי ברחוב וכל אחד ביקש חתימה בשביל
הילד שלו. שוטר חשב שאני שחקן־קולנוע
וביקש גם כן חתימה.
תנינים או משהו. המישחק השני
שלנו היה בקאנדה, יופי של ארץ, נגד
נבחרת הקרוקודילים, או קתקורדיה, אני
לא יודע איך קוראים להם.

רוב קבוצות הכדורעף בליגות הן קבוצות
בנים ובנות מקיבוצים.
השבוע, עת נערכו מישחקי גמר הגביע
בכדורעף לנשים ולגברים, דמה איצטדיון
הכדורסל החולוני לקיבוץ אחד גדול. כי
בעיקר מילאו קיבוצניקים את המקומות, חזו
בהתפעלות בהתמודדות בין קבוצותיהם.
פייפוריטים מעיך שמר. הקבוצית
הפייבוריטיות בין הנשים והגברים היו אלה
מקיבוץ עין־שמר, שזכו בתחרויות הגביע
שנערכו לפני שנה. מול בנות עין־שמר
ניצבה קבוצת מעברות, בהדרכת המאמנת
הלאומית מיה בנתר, חברת הניבחרת הרומנית
לשעבר. ואילו מול גברי עין־שמר,
ניצבה קבוצת קיבוץ המעפיל שעלתה רק
השנה לליגה הראשונה.
לשתי היריבות של קבוצות עין־שמר
היתד, בתקופה האחרונה הזדמנות לערוך
חזרה על מישחק גמר הגביע. בנות מעברות
נוצחו, עוד לפני שבוע, על־ידי בנות עין־
שמר, בתוצאה ;0:3ואילו אנשי המעפיל
גברו במיפגש הליגה האחרון על יריביהם,
בתוצאה .2:3
הפעם היו התוצאות שונות בהחלט. המפסיד
בחזרה ניצח בגמר. בנות מעברות
ששחקניותיהן הן בגיל הצבא ומעלה, מלבד
דבורה שולדוס בת ה־ ,14 גברו על תלמידות
התיכון של עין־שמר, בתוצאה .1:3
במישחק הגברים ניצח הנסיון את המרץ.
בני עין־שמר המנוסים, אלופי הארץ בחמש
השנים האחרונות, גברו על שחקני המעפיל,
הצעירים גם כן, בתוצאה .1:3
מעתה לא יהיה עוד ויכוח בעין־שמר, מי
עדיף על מי, הבנים או הבנות.
העולם הזח 1242

יזהיי ת־ פ ש :
. .חפש את האשה ח ־פ ש•י את האשד חפש את האשד חפש את האשה חפש את האש!״ז־ה . .

ראש תכלת ביאז הרביע

פנינגז שגפ נגרגינזגז א\ז התיגזרועת ״פאנבגביג! בגזכרגז״
שר גזבפריגז יגזגרינד, גשגרגז נזגשף נגרגינגה ג1יברג2ן ג 1בצגרגז

כגבצ יב אגרב, שר בבפריגז רב\2גז. רירן: ש גזי \7יברג\2גגז
שר אנבגגאן הגאון >רשצבר גזנגשגגנס נגהברבג הצרפתי.

מהמ רי ץ כ הו רות די נורמאליות, אמהות נשואות, וכל מיני בתבניות, להקדיש ערב
שלם ולשמש מודל ללא תשלום בתצוגת תיסרוקות? הסטאטיסטיקד, הכוללת של חמשת
תצוגות־הראשים, שנערכו עד היום בתל־אביב, נותנות את חתך התשובות לשאלה:
מדוע הסכמתי להיות מודל?
״כדי לא לשלם לירה וחצי דמי־כניסה.״
״תיסרוקת חינם.״
9״פתח לקאריירה. גם היצ׳קוק הציע לאחת, שרצתה להיות כוכבת, שתופיע בסרטים.״
9״להיות מודל לא עולה כסף.״
6״אני יודעת?״
0״מוכרחה לנצל פעם את שימלת־הערב.״
״יש לי חברה בפאריס שעושה אותו הדבר.״
י• ״אני ביחסים (טובים) עם הספר.״
#״למה לא, אה?״
• ״מצטלמת, נכנסת לעתונות, אחר־כך מציעים לי מטל־אריאלי לעשות צילום לתריזז.״

״לא יפה לסרב.״
ס יותר טוב מכלום.״
י• ״במקום ללכת עם ג׳וחד, לירקון.״
@ ״אין לי עוד מה להפסיד.״
0״לא יודעת.״
״מהז׳תמרת, מדוע הסכמתי?״
! 0״בכל זאת כבוד.״
שש המודלים יושבות במרכז האולם בשמלות־נשף או במכנסיים, מביטות בראי, כשמעליהן
רכונים שישה ספרים. לאחר שעה וחצי, כשהראשים מוכנים, מתנפלות עליהן כתבות־האופנה
ומתעניינות בהן. ביום רביעי האחרון, לבש המודל של דויד, הספר, שמלה ירוקה ותיסרוקת־ערב
אדומה וצינית, עם משולש על המצח ואבנים נוצצות, ואמרה :״שמי כרמלה, ואני בת
, 19 לעת עתה רתקה. בינתיים אני לא עושה כלום, אבל הרצון עז להשתלם בכל השפות.
לדעתי האישית, דויד הוא הכפר הכי טוב בארץ, אין מה לדבר, וגם רותי, החברה שלי,
מסתרקת אצלו.״
המודל אחרת, שסחבה כוכב־ים אדום מוכסף על הכתפיים, אמרה :״שמי שולה מושף. אני
בת 21 ועובדת בתור ספרית אצל הספרית רבקה, הג׳ינג׳ית הזאת. נהניתי מאוד מהערב,
אבל היה קצת חם, לדעתי. לדעתי האישית, רבקה היא הספרית הכי טובה בארץ, אחרי
ויאולט.״
המודל של יהודית מבודפשט לבשר, ראש תכלת, שנראה מלא וקצר, ואמרה :״שמי פנינה.
פנינה שום. אני בת .21 אני חושבת שתכלת זה צבע יפה לבחורות בגילי. קודם היה לי
אפור, ושיער מאוד ארוך, ויהודית שיכנעה אותי לגזור אותו. אני הקליינטית שלה. ואני
שמחה מאוד. אני מתכוננת ללכת עם התיסרוקת החדשה גם למשרד שלי — איסודא. ולא
איכפת לי אם הסטודנטים יצחקו עלי.״
בתצוגת היום הרביעי הוקרן גם סרט הלן קרסים על פסטיבל התסרוקות הפריסאי.1961 ,
ראו בו את הספר אנטואן הגאון, שקראו לו פעם אנטואן המשוגע, והיום פאריס כורעת
לפניו. שמעו על הפודלים הארוכים והאדומים שבסאלון שלו, הצבועים בתוצרת הלן קרסים
לכל מזג־אוויר. הסרט היה חינוכי, והצופים למדו שבפאריס יש פודלים ירוקים.
בחצות, כשגמרו להצטלם, התמרמרו המודלים־בחינם :״למר, מכריחים אותנו ללכת עם
כוכבים אדומים ושערות כחולות כבר ביום הרביעי בשבוע, ולא עורכים את התצוגות
ביום השישי כדי שיהיה לנו ראש לוזיק־אנד?״

שלו מתקבל? את מודדת אותו בסנטימטר המוכן תמיד בארנק־הערב שלך. למעלה מ־180
ס״מ — הפושע לא עבר את הטסט. איסטניסים שונאים מלצרים גבוהים, מה יעשו עם
מנה כזאת גדולה? 150 זה בסדר גמור. אז יוכל ללכת זקוף עם המגש מתחת לשולחן.
• אינך מציצה, בשם אלוהים, בתסריט. המלצר עוד יתן לך בעיטה. במסעדה טובה
אוכלים מה שהמלצר אוהב.
0הוא מניח לפניך צלחות. את מקבלת רק גדולות ולבנות. אם הן קצת קטנות
וצהובות, לכשל, את הולכת משם בבוז.
0מגישים את האוכל. הסטייק ענק? המון אספאראגום? סרטנים עצומים? בקיצור,
המנות גדולות מדי. זאת לא מסעדה. את קמה מהשולחן.
0הארוחה מהבילה לפניך. שנייה! את שואלת את בן־זוגך כמה היא עולה. פחות מ־40
לירות — אינך מסכימה. המסעדה לא הגונה. את מסתלקת, נעלבת מאוד. מהיום והלאה
את לא אומרת לקמצן הזה שלום ברחוב.
אגב, יש בישראל מסעדה בלי מפות לבנות?

הממעדח האידיאלית

צריף לדעת פעם מד, זאת מסעדה טובה. מסתובבים כאן יותר מדי טיפשים עם כסף.
אנא, עזרי להם. מוסמך לעניינים אלה הוא אלפרד וזלטרשפייל, שהיה הטבח הכי טוב
בעולם — לפני שמת, כמובן. על לקוחותיו הקבועים נמנתה הקיבה המלכותית של וילהלם
השני, זאת הגדולה של קארוזו הגדול, והשחפנית של מלבה. הוא בישל 75 שנה, עד ,1960
הוליד צרור טבחים וכתב אוטוביוגרפיה: האמנות שלי במטבח ובנזסעדה. אם ללכת לפי
מסקנותיו, נהגו כך:
• את ניכנסת למסעדה, אומרת לגבר סליחה, רגע, ומתחילה לספור כמה מקומות ישיבה
יש. את מגיעה ל־ ,61 ועוזבת ׳חת שתיים את המקום. במסעדה אידיאלית, אסור בהחלט
שיאכלו למעלה מ־.60
0המקום חשוך, פרפר משתעשע עם נר רומאנטי, והמפות צחורות־לבנות. לברוח כמה
שיותר מהר, או שיחליפו למפה כהה, כמו שצריך.
ס את בודקת בקפדנות את המלצר. האזניים נקיות? הציפורניים? אינו סובל מנשירת
שערות? החזה השעיר שלו מכוסה? הקמטים שלו אדיבים? בא ממשפחה טובה? האם הכיעור

המחשוף גלש?מותן
הנקמה האחרונה של הגבר האמריקאי נגד -הש״ימלד,־מכנסיים של אשתו היא ז׳אקט
ורוד, או תכלת, או אדום, על מכנסיים שחורים, החל משש בערב נגד החום

שיבצה נזגדריב גבפריגז אוזגז: בצגר גזבפריגז ריבגן גז ויציצו!
נזאגזגר, נזוגייכגגז גזנגגרריב ב\ז2ן גגגז רגזגך הנזצרנזגז. ביניהן:
פנינה שגפ ושגרה שנייה, נזינזין) ,גזרגגנזניגז נגינזי נזרגגריב
ושגרה 2ן רנזיה, נגינגין) שגרה נזגשף (שגרה ברנזיוז, באנגצנג)
גכרנזרה >שגרה גן רנזיה, נזשנזאס, צב התנגרהן גגז גזברשגגז.
מציעים הצרפתים שימלת־בוקר צנועה, בשני חלקים. החלק העליון, בצורת גופייה סגורה,
קצרה. מחשוף של 15ס״מ מפריד בינה לביו החצאית, או המכנסיים, או השורט
גב בביקיני תפסה הגופיה את מקום החזייה. לפעמים עם כתף אחת. את המכנסיים של
הביקיני מכפה לפעמים חצאית צרה קצרה, גזורה בקו ישר כך מדללים זרועות
מלאות: עומדים עם הידיים על הגב. נושמים. מותחים את הידיים המחוברות אחורה כמה
שאפשר. נחים. נושפים 10 .פעמים איש אחד לא יכול היה לסבול יותר, ותיכנן
מיברשת־שיניים חדשה. לקצה הידית חיבר חתיכת גומי, שתפקידה לשפשף חניכיים חולניות
בפרה או בפרי מקשטים היום לא את החזה כי אם את הכתף בכיוון הגב.

ון ו 3ו? 2 | 1ד

ת מ 10

תא מסודר יפה בבי ת הסוהר. בפינ ה מונח ת מערכת כלים
כמו פטי ש אוויר, מכו ש, מעדר ומוריה. האסיר בלבו ש פסים,
מוציא חליפה מ תוך ה ארון ומנקה אותה ב מיבר ש ת בגדים.
הדלת נפתחת וסוהר מכנים אחריו אשה הנו שאת תיק בידה
ואומר :
סוהר: זה אליך, ברק( ,יוצא)
ברקו אלי? (האשה יוצאת מאחורי הסוהר)

אשה: הלו, ברק!
כרי! :אביבה! טוב שבאת! אם היית מאחרת בעשר
דקות, כבר לא היית מוצאת אותי כאן.
אביכה: מה אתה אומר? משחררים אותך?
כדל! :לשחרר אותי? הם? כך את מכירה אותם? אני
עומד לברוח( .הדלת נפתחת והסוחר ניכנס בהתרגשות)
סו ה ר: למה אתה עושה לי דברים כאלה? אני משתדל
להתייחם אליך יפה ואתה בורח.
ברק: מי בורח? מה בורח? ובאיזו רשות אתה מקשיב
מאחורי הדלת? אתה רוצה שאגיש צו לבית־דין העליון?
ה סו ה ר: אתה רואה. אני בא אליך בטובות ואתה כבר

מאיים. כל מה שאני רוצה, זה שלא תברח, מפני שיהיו לי
מזה רק צרות.
פרק: מה איכפת לי הצרות שלך? אסור לי כבר לד,ש־וזיץ
ולספר לבחורות שלי מה שאני רוצה? אתה חושב שאם
אני באמת רוצה לברוח, אספר לה?
ה סו ה ר: אז אתה לא בורח?
פרק: איך אפשר לברוח מפה, כשאתה שומר? (ה שוטר
פונה ויוצא כשהוא נהנה מהמחמאה. ברק ממשיך); ואם עוד
פעם אתפוס אותך כשאתה מאזין
הסוהר ( :בחוסר סבלנות) ט וב טוב יוצא)
(ברק מחכה עד שהסוהר סגר את הדלת אחריו. ניג ש לפינה
ומתחיל לבדוק את פטי ש־האויר)

א כי פ ה: שוב פעם? אתה באמת משגע אותי. בפעם
האחרונה נשבעת לי שלא תברח יותר. אתה באמת אין לך
אופי. פעם ככה ופעם ככה!
פרק: אל תגידי את זה מפני שזה לא נכון. אמרתי לך
שלא אברח, עד שהפסיכולוג יגמור עלי את האנאליזה. את
לא יודעת כמה כסף לוקחים בעד זד, בחוץ. אני שמעתי
שלוקחים אפילו עשר לירות לביקור. עכשיו, כשהוא גמר,
אין לי יותר מה לעשות פה.
א כי פ ה: גמר? לגמרי גמר?
פרק: גמר. לפני שבוע גמר איתי לגמרי. כל החיים
שלי כתובים אצלו עכשיו במחברת. מה אגיד לך — כזה
ממזר! כל החיים שלי כתובים עכשיו אצלו במחברת. את
יודעת למה אני אוכל את הציפורניים שלי?

א כי כ ה: אתה אוכל ציפורניים?
סרק: לא ידעת?
אכיפה: אני יודעת שאם אני לא גוזזת לך, יש לך
ציפורניים מטר אורך.
פרק: זה מה שאת אומרת, אבל הדוקטור אומר שאני
אוכל את הציפורניים שלי והוא יודע למה. אני אומר לך —
לפסיכולוגים האלה יש שכל
אכיפהנ (ניכנסת לתוך דבריו) מה אמר לך?
פרק: אמר שהייתה לי ילדות קשה. את שומעת מה
זה? ילדות קשה. אני אומר לך — ולי את יכולה להאמין
— שזה מאה אחוז נכון. היתד, לי ילדות קשה מאוד. אל
תחשבי מזה, שאחר־כך היה לי יותר טוב, אבל הילדות
הייתה קשה ולכן התחלתי לגנוב אבטיחים. וזה עוד שום
דבר. את יודעת למה אני נוחר בלילה?
אכיפה ( :בבהלה) מה, אתה כבר נוחר בלילה?
פרק: אני יודע? בלילה אני ישן וכשאני ישן, אני לא
שומע כלום, אבל הדוקטור אומר שאני נוחר בלילה והוא
יודע מה שהוא מדבר.
אכיפה: כשהיית אצלי, לא נחרת.
כדל! :את מדברת על דבר אחר והוא מדבר על דבר
אחר. אם את רוצה לשמוע למה אני נוחר בלילה, אז תני
לי לדבר ואל תפריעי. לא נשאר לי הרבה זמן. פרץ צריך

לחכות לי בח וץ פיתאום נ שמעת צפירת אזעקה מחרי שת
אוזניים) זה הסימן, אביבה. אני מוכרח לזוז. הבאת מה
שביקשתי?
(אביבה מוציאה עוגה גדולה מהתיק ומניחה על ה שולחן)

כדק: והפצירה איפה?
אכיפה: בפנים.

(בוצעת את העוגה ומוציא ה

מ תוכ ה

פצירה).
פרק ( :פו שט את בגדי האסיר שלו ולובש את החליפה
הנקיה) .ביקשתי את הסמל מוישה, שבאחת עשרה בדיוק

ימשוך ויתן צפירת אזעקה. פרץ צריך לצאת איתי ואין לו
שעון. כואב לי הלב על פרץ שאחרי כל־כך הרבה שנים
במיקצוע עוד אין לו שעון. אם תראי באיזה מקום שעון
טוב מזהב, תגידי לי. מגיע לפרץ לקבל מתנה ממני. בחור
טוב מאוד( .גומר ללבוש את החליפה, תוקע את האקדח
ושאר הדברים לכיסיו, לוקח את הפטי ש ובמכה אחת מנפץ
את הסורגים. לקול הנפץ, שומעים קול מאחורי הדלת;)

קול סוהר: היי, קרה משהו?
פרק: שום דבר.
קול: צריך עזרה?
פרק: תודה רבה, לא צריך. אסתדר לבד( .עולה על
אדן החלון ולפני שנעלם מעברו השני, הוא מעיף מבט עצוב
על התא) באמת שכואב לי הלב להסתלק. כל־כך טוב היה

לי פה; עשיתי כל מה שרציתי, אכלתי, ישנתי, הלכתי
לפסיכיאטור ועכשיו מי יודע מה מחכה לי בחופש,
בחוץ? (לאביבה) שלום אביבה׳לה! (מפריח נשיקת־אוויר)
להתראות בערב בקולנוע צפון (קופץ ונעלם).

(מיד לאחר שברק נעלם, ניכנס הסוהר).

0ל הר: מצטער גבירתי, אך הביקור נגמר( .אביבה ניגשת
לחלון

מנפנפ ת לברק

ב מטפחת)

סוהר ( :בחוסר סבלנות) הביקור נגמר!
(אביבה לא מגיבה)
סוהר ( :סבלנותו פוקעת והוא ניג ש אליה, מניח יד
על שכמה וגורר אותה משס לכיוון הזל ת. אחרי שיצאו
והדלת נסגרה וננעלה, שומעים את הסוהר) ברק זה, ממזר

גדול. איזה מ מז ר ...אם לא נשמור אותו חזק — יעוף.
אני מכיר אותו, ב חיי פיתאוס מ תרו מם קו לו בבהלה)
ברק! אני לא זוכר שראיתי אותו בתא
קול אכיפה: בטח שראית אותו. לא ראית שנפרדתי
ממנו?
קול סו ה ר: אותך אני זוכר, אבל אותו שוב חו ר ק
המפתח במנעול, הדלת נפתחת והסוחר מתפרץ פנימה. רואה
שהתא ריק. מתחיל להתרוצץ סביב ולחפש. מסתכל מתחת
ל שולחן, מ תחת למיטה, מציץ ב א רון, בפח הזבל, מתחת
לפח הזבל, במאפרה ו מ תח ת למאפרה. ברק איננו. סוף סוף
הוא רואה גם את החלון הפרוץ. מוציא מ שרוקי ת מכיסו
ו שורק ושורק. לקול השריקה מציץ ברק דרך ה ח לון הפרוץ).

פרק: קראת לי?
סו ה ר: לך קראתי? לסוהרים קראתי! (ראשו של ברק

נעלם. הסוהר ממ שיך ל שרוק במ שרוקית).
(ראשו של ברק מציץ שוב מן החלון)

פרק: אני רואה שאתה זקוק לעזרה. מה אוכל לעשות
בשבילך?
סוהר: לא לעזרה שלך אני זקוק, מנוול! ׳סתלק מפה!
(ראשו של ברק נעלם שוב הסוהר
שסוף סוף נפתחת הדלת ונכנס סוהר)

ממ שיך ל שרוק עד

סוהר צ: מה הענינים פה, קרה משהו?
סוהר : 1קרה? ברק ברח!
סוהר צ: ברח? לאן ברח?
סוהר : 1אני יודע לאן? ברח !
סוהר צ: אז למה אינך מזעיק את ההנהלה?
סוהר : 1אני לא מזעיק? הרי כבר אין לי כוח לצפצף.
׳סתכל על עצמך — אתה בא אלי בטענות ובעצמך אינך
נוקף אצבע. למה אינך עוזר לי?
(סוהר 2מוציא מכיסו שתי מ שרוקיות. אחת הוא מכניס
לפיו ואחת מגיש לאביבה ו שלו שתם יחד שורקים ו שורקים
עד שיוצאת להם הנ שמה.

מסך

אמר

טו סבד אהיגדי

שלח לחמך על פני המים אבל הזהר מצנור הביוב
העירוני.

במרחב כחיית קלל ת הזהב
במהירות שהפכה סימן־היכר של משבר-ם
עולמיים, קפצה השבוע נסיכות ערבית זעירה
אל ראש מהדורות החדשות בתבל. תחילה
באה ידיעה קצרה: בריטניה החזייה
לנסיכות כוויית את זכות ההחלטד,־העצמית
בענייני חוץ ובטחון. פירוש הדבר: הענקת
עצמאות לנסיכות הקטנה• שעל חוף המיפרץ
הפרסי.
שלטון האנגלים בכוזיית היה מבוסם על
הסכם משנת , 1899 שנחתם בין אמיר כוויית
לבין לורד קורזון, המישנה־למלך בהודו.
בריטניה — כמו גרמניה ורוסיה הצארית —
היתד, מעוניינת בנפט. אולם בעוד הגרמנים
והרוסים ניסו להשיג את מבוקשם דרך
קושטא, העדיפו האנגלים לשגר שתי אניות־מלחמה
לכוויית. התירוץ: להגן על דרכי

אד־־סבאח
בין שתי אחיות, אח קטן
ההפלגה שלהם במיפרץ הפרסי. כששתי
האניות מסיירות מול החוף, חתם האמיר
על ההסכם. העובדה שכל האזור כולו היה
נתון לשלטון תורכי, לא הפריעה לשני הצדדים.
התורכים ממילא לא שמו לב לאותו
שעל־אדמה מדברי.
י־דום נוצץ. ב־ 62 השנים שחלפו מאז
השתנה המצב. שעל־האדמה המדברי הוא
כיום מקום המירבץ של רבע מרזרבת הנפט
בעולם כולו. תחת החולות הלוהטים
של הנסיכות יש 507,יותר נפט מאשר
הרזרבה של כל ארצות־הברית. בריטניה מוציאה
משם מדי שנה קרוב למחצית תצרוכת
הנפט שלה.
אין פלא, איפוא, שכוזיית נחשבת ליהלום
הנוצץ ביותר שבכתר מלכות הנפט.
הברק סינוזר את עיניו של עבד אל־כרים
קאסם, שליט עיראק השכנה. אך הסתיימו
מהדורות החדשות שהודיעו על מתן העצמאות,
הודיע קאסם בבגדאד :״אנו רואים
את כחיית כחלק מעיראק ואנו נפעל בכל
הדרכים לסיפוחה.״
המשבר העולמי החל. כי למרות שהריב
נראה, לכאורה, כריב פנימי בין שכנים ערביים,
היו מעורבים בו אינטרסים של העולם
הערבי כולו, של הבעלים האנגליים של חברת
הנפט הכוזייתית ושותפיהם האמריקאיים•
• ששטחה נשלושת־רבעי שטחה של מדינת
ישראל.
העולם הז ה 1242

(,־ 507 לכל צד) ואף של הסובייטים, שהבינו
כי תוצאת הריב עשויה להשפיע על מאזן־
הכוחות במרחב. ולקבוע את כוחו של המרחב
בזירה העולמית.
חלומות מתנגשים. הראשונים שהגיבו
היו האנגלים. מלונדון יצאה פקודה
לאניות צי הוד מלכותה באוקינום ההודי,
לשנות את כיוון ההפלגה, לעבר כוויית. כי
אמנם שוב לא היתד, בריטניה אחראית
לבטחון הנסיכות — אבל היא דאגה לנפט
שלה. היא ידעה שנפט זה מובטח, רק כל
עוד יישאר הסדר הפנימי של כוויית על
כנו. ברגע שיתחלף השלטון, אין כל בטחון
שהנפט לא יולאם.
סעודיה, מצידה, הודיעה כי כוויית שייכת
דווקא לה. אולם למען הסדר הטוב בעולם
הערבי, אין היא מעלה את דרישותיה לסיפוח.
היא אפילו נענתה לפניית כוויית אל
״אחיותיה״ הגדולות, מוכנה להגן על הנסיכות
מפני התקפה אפשרית של הצבא העיראקי.
והיא מיהרה להעביר שתי פלוגות
של חיילים, אל מעבר לגבולה המשותף עם
כוויית.
עבד אל־נאצר הסתפק, בשלב זה, בגינוי
חריף של ההצהרה העיראקית. הכריז ראדיו
קאהיר :״התוקפנות העיראקית מסכנת את
האחדות הערבית, וכבר גרמה לכניסת כוחות
אנגליים למדינה ערבית.״
אלא שלא סיבות אלה בלבד ציערו את
קהיר. היא דאגה הרבה יותר לנפט הכוזיי־תי.
כי עובדה אחת ברורה: המחנה הערבי
שיצליח להשתלט על אוצר זה, ינצח במרחב.
בשנה שעברה בלבד הכניסו תמלוגי
הנפט 500 מיליון דולאר לכוויית. בבאנקים
של לונדון מונחים שני מיליארדים של דו־לאר,
על שמו הפרטי של השייך עבדאללה
אל־סאלם אל־סבאח, אמיר כודיית.
בכוויית עצמה אין מה לעשות בהון־תוע־פות
זה. האמיר בנה אמנם בתי־חולים ובתי־ספר
— אן אין מספיק חולים ומספיק
תלמידים שימלאו אותם. כבישים מפוארים
נגמרים לפתע במדבר — אין לאן לנסוע
בהם. בסך הכל חיים בכוויית רבע מיליון
תושבים, והכסף הכוזייתי הוא המטבע היחידי
בעולם כולו שיש לו כיסוי מלא
בזהב.
עבד אל־נאצר חולם על היום בו יוכל
להניח את ידו על אוצרות אלה. את כל
התימרונים, התככים וההתפשרויות הוא זוקף
על חשבון חלום זה. כי בעזרת ההכנסות
מן הנפט של כוויית יוכל להקל על הדלות
המשוועת של מצרים ולפתח את כלכלתה
הרקובה. עם הזהב של כחיית בקופותיו, לא
לא יהיה לו שום מתחרה בעולם הערבי.
הוא יוכל לממן פעולות בכל אחת מארצות
אפריקה וקדם־אסיה. הוא יהיה, הלכה למעשה,
אחד מגדולי העולם.
הנסיך המבורך. המיכשול הראשון העומד
בפניו הוא עבד אל־כרים קאסם. ה־גנראל
העיראקי הבהיר מן הרגע הראשון
כי אינו מתכוון להיות גרור של עבד אל־נאצר.
ועל אף שעיראק עצמה מבורכת בשפע
של נפט, החליט להניח את ידו גם
על הבארות של כוזיית, כדי לחזק את כוחו
שלו — וחשוב עוד יותר: כדי למנוע
את נפילתן לידי רע״ם.
קיים מיכשול שני, שאף הוא עשוי להוכיח
את עצמו כרציני. שמו: הנסיך עבד״
אללה אל־מובארק אל־סבאח. אל־מובארק הוא
אחד מארבעת הנסיכים המנהלים את כוויית,
תחת האמיר. כל אחד מנסיכים אלה מופקד
על שניים־שלושה ״עניינים״ .אלה הם ה־מישרדים
הממשלתיים, כפי שנוהגים לקרוא
להם במדינות מתוקנות. למשרדים אלה אין
תקציב במובן המקובל. רק מדי שנה מתכנסים
ארבעת הנסיכים עם האמיר הגדול, מחליטים
על חלוקת התמלוגים ביניהם. מכסף
זה מממן כל נסיך את פעולות ״ענייניו״ —
לא כפעולה ממשלתית תקינה, אלא כפעולות
אישיות, אותן הוא מעניק לתושבים כמתת־חסד.
בתוך
הקבוצה הזאת בולט אל־מובארק
(״המבורך״) מכמה סיבות. אחת מהן היא
משפחתית. כי למרות היותו צעיר ב־ 25 שנה
מהאמיר׳ הוא דודו של האמיר. הוא גם
חולש על ״העניינים״ החשובים ביותר ב־כתיית:
הבטחון, המשטרה, הצבא (3000
איש) והשידור.
האמיר, איש צנוע מאד, מסתפק בקאדילאק
אחד ובאשה אחת. דודו הצעיר, אל־מובארק,
מרשה לעצמו מוסך שלם. הקאדילאק הרשמי
שלו מצופה׳כולו בזהב טהור. כאשר ביקר
לא מזמן המלך סעוד בכוזיית, הזמין אל־
(המשך בעמוד )24

נייח
א0חג4/זמ6ז*י

לרגל חנוכת הבנין החדש בכפר־סבא:

הביוגרפיה של ״גומאויר״
יסוד החברה: החברה נוסדה בשנת 1947 על־ידי מהנדס מיכאל
ליוושין ומר זאב היימן, במטרה לייצר זו הפעם הראשונה בארץ,
גומי מוקצף. תחילת הייצור — .1948 המייסדים עם 2—3עובדים,
ייצרו 2—3מזרונים ליום, בקומה ג׳ בבית תל־אביבי ישן.
שלבי ההתפתחות: בשנת 1957 עבדו כ־ 8—9עובדים בייצור
6—7מזרונים ביום. בשנה זו נכנסה חברת ״מגם״ ,מפעלי גומי
מאוחדים בע״מ, כשותף לחב׳ גומאויר, ובשנת 1958 עבר הייצור
לכפר־סבא בתוך בנין ״מגם״ הקיים. החברה העסיקה עתה 15
עובדים וייצרה 30—35 מזרונים ליום. לפני הכניסה לבנין החדש
בשנת ,1961 עבדו 30 עובדים וייצרו כ־ 60 מזרונים בשתי משמרות.
ציוד: עם יסוד החברה המשותפת בשנת 1957 נרכש ציוד חדיש
בחוץ לארץ, אשר שימש דוגמא לתוספת ציוד גדולה שנבנה כולו
בארץ.
טיב: מומחה בינלאומי בשליחות האומות המאוחדות, ד״ר הארי
שטרן מלונדון, ביקר במפעל לפני כשנתיים מטעם משרד המסחר
והתעשיה, וקבע לאור בדיקות יסודיות של המוצר ותהליכי ייצורו,
שמוצרי ״גומאויר״ מגיעים לרמה הגבוהה ביותר של תעשית הלטקס
המשוכללת באנגליה. תעשית הלטקס באנגליה משמשת, כידוע,
דוגמא ומופת לתעשית הלטקס בעולם. מוצרי גומאויר, עומדים תחת
פקוחו המתמיד של מכון התקנים הישראלי ומעבדת האגוד למחקר
הגומי, שנוסד בשיתוף הממשלה והטכניון בחיפה.
חומרי גלם: החומר העיקרי הוא לטקס. הגומי הנוזלי הראשון
והנקי ביותר מועבר ישר מן העץ בצורה המציתית לטנקרים וחביות.
צרכני מוצרי גומאויר: מזרונים ורפוד רהיטים בבתים פרטיים,
רוב בתי החולים בארץ, כל מוסדות קופת חולים בלי יוצא מן
הכלל, רוב בתי המלון מדרגה ראשונה, כגון: שרתון, דן, אכדיה,
אויה, סמואל, וכן כל האוטובוסים הביג־עירוניים החדשים של
״אגד״ וחברות התיור.
מטרת הרחבת גומאויר: הסבה היחידה לעובדה שאין עדיין
״גומאויר״ בכל בית ישראלי היתה אי־יכולת גומאויר למלא את
הדרישה. הבנין החדש, גודלו 1500 מטר מרובעים במקום 600 מטר
מרובעים בעבר. הייצור מגיע כיום ל־ 100 מזרונים ליום ויעלה
בחודשים הקרובים בהרבה. נרכשה בחו״ל ונמצאה במקום מכונה
משוכללת להכנת קצף, אוטומטית.
תכניות לעתיד: בשלבי הכנה מעשיים נמצאים מוצרים חדשים
אחדים שטרם יוצרו בארץ. הבנין והרחבת הייצור. יאפשרו להוציא
לפועל את סיסמת גומאויר החדשה:
״ג ומא ו יר לכל ישראל ״

במרחב
(המשך מ ע מוד )23

* תבת פלסטיק — בצב עים
לבחירתך
* 4מנורות בתפקיד של 7
* אנטנה פריט פנימית

״אמקור אמרון״
מבטיח לך את מיטב האיכות
אחריות לשנה -שרות מעולה
המפיצים: אמפא תל־אביב, חיפה ירושלים וסוחרים מורשים.

מובארק צי שלם של מכוניות חדשות לשימוש
האורח ופמלייתו 69 :שברולט7 ,
אולדסמוביל 7 ,קאדילק.
הכלים מפלסטין. לא היה זה סתם
ביקור־נימוסין בין שכנים. סעוד, שהכנסתו
השנתית מגיעה ל־ 320 מיליון דולאר, בא
להכיר את האיש שיחלוש באחד הימים
הקרובים על 500 מיליון דולאר לשנה. ואיש
זה יהיר״ בלי ספק, הנסיך עבדאללה אל־מובארק.
כבר
עתה, למעשה, שולט אל־מובארק בכוויית.
האמיר אמנם אינו לגמרי מרוצה מן
המצב, אך הוא מניח לו ויוצא להתבודד על
אי קטן במיפרץ, שם הוא עוסק בדייג ברשת,
במשך ימים שלמים. זהו התחביב
היחידי בו עוסק האיש העשיר ביותר
בעולם.
מדוע עלול אל־מובארק להוות מיכשול
בפני עבד אל־נאצר? כי הוא יציר־כפיהם של
האנגלים. הגבר השמנמן, בעל הזקנקן השחור,
יודע להעריך את הנאות החיים. ארמונו
בהרי לבנון עלה למעלה ממיליון לירות
ישראליות. והוא רוצה בכל מאודו
שמקורות העושר ימשיכו להיות תחת ידו
שלו, בניהולם היעיל של האנגלים והאמריקאים.
עוד
לפני שפרץ המשבר הנוכחי, ידע
כי עבד אל־נאצר לוטש בו עין. על כן
דרש פעם, כי כל מצרי המבקש לבקר בכוויית
ישיג תחילה אשרת־כניסה בקונסוליה
בריטית. הוא גם יודע שהמושבה הגדולה
של פליטים פלסטיניים בארצו מהווה גורם
פרו־רע״מי חזק מאד. פליטים אלה, המועסקים
כפקידים בחברת הנפט• ושולטים על
המסחר המקומי, הם גם גורם לתסיסה
חברתית, שבאחד הימים תאיים על השלטון
האבסולוטי של האמיר. כאשר הכריזו עובדי
החברה שביתה לפני שמונה שנים, בדרישה
כי שכרם ומנת המים שלהם יושוו לשכר
הנהוג בסעודיה, דיכא אל־מובארק עצמו את
השביתה. מנהיגי השביתה — כמעט כולם
פלסטיניים — גורשו מיד אל מחוץ לתחומי
הנסיכות.
״אין אבטלה, אין מס־הכנסהד אמר אל־מובארק
לא מזמן לעתונאי בריטי ,״לכן אין
כל סיבה שיהיו כאן אנשים בלתי מרוצים-

עברית * אנגלית
ארפתית * גרמנית
קורס קיץ בכל השעות
קורסים מזורזים למבוגרים
עזרה לתלמידי בי״ס יסודיים ותיכוניים

אולם הוא ידע כי תושבי כוזיית מאזינים
לקול קאהיר יותר מאשר לשידוריו שלו.
וקול קאהיר הוא קול עבד אל־נאצר, החולם
על הנפט של כוויית.
מחיר המים. כאשר תם השבוע הראשון
של המשבר, נראה כאילו הושג קיפאון.
בצד הכוזייתי של הגבול ניצבו 750 חיילי
קומאנדו אנגליים 3000 ,חיילי כח־יית עצמה•
ושתי פלוגות סעודיות. בעורף חנו מפציצים
בריטיים ובמיפרץ סיירו אניות־מלחמד, בריטיות.

העבר השני ניצב הצבא העיראקי. אחרי
שבתרועה הראשונה הודיע על כוונתו לפלוש
מיד לכוזיית, שינה לפתע קאסם את הנימה.
״הצבא העיראקי רק עורך תימרונים באש
חיה,״ הודיע דוברו .״את פתרון בעיית
כוויית נשיג בדרכי שלום.״

סיג ריו ת 4 8אגזרנת

אנו קונים
מצלמות ואניזריהן ומשלמים
מחירים טובים ! העתקת
מסמכים -במהירות!
באחריות! בסודיות׳

פו טו ב רנ ר

לעולם הרחב נשמעו הדברים כאיום־סרק
המחפה על נסיגה. אולם הכוזייתים ידעו כי
בידי העיראקים נמצאים שני קלפים חזקים
ביותר: הם מספקים רוב מיצרכי המזון לנסיכות
המידברית הצחיחה, וחשוב מזה: הם
מספקים את רוב המים הדרושים לשתיה. כי
בכוזיית רוזיית־הנפם, אין כמעט מים. מקורות
המים המקומיים מספיקים בקושי ל־צרכי־שתיד,
של עשירית התושבים. השאר
מובל בצינור מעיראק. הוצאות הובלה אלה
מיקרות את המים וכך מגיע מחיר של
פח מים, בחודשי הקיץ ד,לוהטים, לשש־שבע
לירות ישראליות.
איום זה, בכוחו לסחוט מן האמיר של
כוויית ויתורים לא־קטנים; לכל הפחות הבטחת
ניטרול כוויית במלחמה בין בגדאד
לקאהיר. אם לא היום, שעד, שהעולם עומד
על רגליו וכוחות זרים מוכנים להתערב
בקרב, כי אז בעוד חודש או שנה, כאשר
נסיך נהרות הנפט יעמוד בדד מול שכנו,
ארם־נהריים.

רודן

ז 1יפה,רח 1גהח לו ק 31

• פ חו ת כמר, מאו ת קצינים וחיילים מ מוצא
עיראקי,

העולם הז ה 1242

וירושלמי דווקא? לא חשוב, אנחנו מבינים.
ובכן, היא בת ,18 תושבת אחת הקריות
ליד חיפה ו לא נעים לה להודות,
אבל מה אפשר לעשות היא גם נאה. אך
אל תשימו לב באמת, העיקר שהיא מבינה
בכדורגל, אפלטון ובאלבים פרסלי. וזה
הרבה.

עירור מסוייס

הס היו ארבעה: האחד רגי ש כ מו סיס־סוגו
ף. ה שני שקט נצל. ל שלי שי אוזניים
נ מו נדאוורר, והרביעי שתת דם בכל פעם
שמי שהו נפצע.

הרבכת

כבר סידרנו הרכבת,
בואנה נערות לשבת.
מתאספים בתחנה,
בים גורדון בפינה.
(.)1242/14

התכתבות לשמה 0־)

היא מעוניינת רק במיכתבים, מבטיחה לי

( .)1242/15 נחמד מאוד, אולם מדוע חייב,
אם כן, המתכתב אליה להיות גבוה ונחמד

תראו מה הולך להיבחן בחינות בגרות
(.) 1242/16

״אינני יודעת כיצד לנסח בדיוק את מיכ־תבי
כדי שתביני את מצבי. אך אנסה לעשות
במיטב יכולתי.
״הנני נערה בת 17 וחצי, העומדת עתה
על סף בחינות הבגרות. כידוע, בחינות
אלו גורמות למצבי־רוח איום ודודקא עכשיו
כשנחוץ לי עידוד מהמין החזק, אין אחד
שיעשה זאת. לכן פונה אני אלייך וכולי
וכולי — ואולי ימצא אחד שירצה לעודדני.
נ.ב. על המעודד להיות גבוה, נחמד ואוהב,
כמובן, טיולים, הצגות ונוף.״

שכל, ז ה שגבר מחפ ש אצל אשה — לאחר
שמצא את היתר.

(פרת השבוע

?בערות הלב המבין

(18־ 7־ 242/ו) מוצאים את הערותי למיותרות
בהחלט. יתכן שהם צודקים. אני, למשל,
מוצאת את מכתבם מיותר בהחלט.
אך אם אומר להם זאת, כלום יפסיקו לכתוב?
איפה!
אנו שני צעירים ( 22כ״א) שרואים
את העולם בצבע די ורוד — כולל
העולם הזה ובעיקר את המדור של רותי,
(חנפנים, הא?) מעוניינים להתכתב עם שתי
נערות מתל־אביב או סביבתה, ברדיוס של
חמישה מילין מכיכר המושבות, שגילן לא
יעלה על 20 כל אחת ולא יהיה פחות מ־.18
מאחר שאנו רואים את ההתכתבות
כשלב ראשון של ההיכרות ומאחר ויש בדעתנו
להתקדם שלבים־שלבים, הרי שרצוי
מאוד שהנערות הנ״ל תהיינה, בין היתר,
גם בעלות הופעה ובעיקר, גובה ( 160ס״מ
כ״א) .אלה הן דרישותינו מהקנקן ואילו
דרישותינו מתוכנו הנן צנועות עוד יותר:
הבנה ויכולת לעורר לחיים שתי נפשות
משועממות.
באשר לפרטים על עצמנו — נסם־
קם ישירות לבעלות הלב המבין שתענינה
לפנייתנו.״

עד שלא פג שתי את אירן פו ט ש קין, לא
ידעתי בדיוק מה עו שה את הצרפתית —
צרפתיה נל־כך. עכ שיו אני יודעת, תודה
לאל. ובכן, בנ די לרצות לראות ננ ״ ל צריך,
קודם כל, לחיות מעידוד ואוויר עד שמקבלים
טאליה של 50ס״ מבע רן. להגדיל את
המח שוף עד לנקודת־רוויה. לטופף על עקבים
של 11ס״מ, ולדבר על דברים כגון
אומינות, בו המ ה ויו סי גרבר — בפה קמוץ.
ואם אתה רוצים לדעת עוד, אז אירן
היא דיילת־הקרקע הצעירה, ויש אומרים הנחמדה
ביו תר ב שדה־התעופה בלוד אני
אוהב ת את העבודה עם הקהל. אין לי כל
בו שה כ שאני פונ ה לאנשים זרים. ובכלל,
אני חו שבת שהמדים הופכים כל נערה
לליידי.״
ומה קורה כ שפו שטי ם את המדים?
א ו, אז אני חוז ר ת להיות בוהמית.
כי את מבינה, אני גם מציירת.״
לאותן נערות ה שואפות ל היו ת דיילות,
אומרת אירן: ה מיקצוע אינו צעד קדימה
לחופה, לא ולא. והראייה, אירן ב ת . 19
ות אמינו או לא, היא עדיין רווקה.

ברן בית החושה החדששלט הושרש

/זר־־ר קן //

איכ ות ו של גומאוירואהדת
ציבור הצרכנים אפשרו לנו להגדיל
את תפוקת מפעלנו לממדים החדשים.
מטרתנו :

גומאויר

לכל

ישראל

קולנזע סרטים מיסיון המוסר
עולמה של סוזי וואנג (ירוך, חל־אביב;
ארצות־הברית) הוא עולם ההזיות והאשליות
של פרוצה סינית קטנה בהונג־קונג.
בבאר מזוהם, ברובע הסיני של העיר,
היא מוכרת את גופה למלחי הציים הזרים,
ולג׳נטלמנים בריטיים המחפשים מפלט מנשותיהם.
אולם אין היא עושה זאת לתענוגה
האישי, חם ושלום. המסכנה פשוט׳ לא מצאה
אפשרות־קיום אחרת. בתוך תוכה, כפי שמסביר
הסרט, היא נשארה בן־אדם ככל
בני־האדם. היא יצרה לעצמה פילוסופית־חיים
לפיה גופה ונשמתה הם שני דברים
שונים לגמרי, ללא כל קשר ביניהם.
וכדי להימלט מהזוהמה שהיא שקועה בה,
היא בודה לעצמה עולם חלומות, בו אינה
אלא בתולה צנועה, שאינה מדברת עם זר,
בתו של סיני עשיר ומכובד.
נם זונות, ונם סינים. כאן נכנס
לתמונה המחזיר בתשובה — ארכיטקט אמריקאי
(ויליאם הולדן) ,שהחליט להיות צייר
דוזקא בהונג־קונג. הוא בוחר לעצמו כדוגמנית
את סוזי וואנג היפה (ננסי קואן),
מתוך שיקולים אמנותיים בלבד. אולם סיזי
אינה מבינה זאת כך. היא מתאהבת בו,
משתוקקת להתמסר לו.
הסיפור הבנאלי על גבר־המתאהב־בזונה,
המגלה שגם היא בעצם אשה, לובש בסרט
זה צורה של אגדה מליצית, מתובלת בשפע
של רגשנות, המיועדת לסחוט דמעות מבנות
טיפש־עשרה. ויליאם הולדן לובש את
דמותו השיגרתית של סמל האמריקאי הטוב,
על כן אינו משכנע לא כצייר ולא
כמאהב. ננסי קואן היא חיננית ורעננה,
אולם בסופו של דבר היא כורעת תחת עומס
המלודראמה שהועמסה על כתפיה.
יתרונו האחד של הסרט — המלמד, בין
השאר, שלא רק הזונות הן בני־אדם כי אם
גם הסינים — הוא נופה המרהיב של
הונג־קונג. צילומי־רחוב טובים (שעריכה
רשלנית מבליטה כי הוסרטו בנפרד מהסרט
עצמו) וכמה קטעי הוזי הונג־קונגי, הם מעניינים
כשלעצמם, אך אינם מסוגלים להוסיף
משקל לעלילת הסרט, שהיא חלק ממיסיון
המוסר ההוליבודי.
פקידים1 תלמידים!
סמודגטיש !
הוצאת ספרים

מ. מזרחי

רומן השבוע של
״מועדון הספר הטוב״
לראשונה בעברית

הרשפו עוד היום לקורס חחדש ל

הנ 0סצוו 1הפרדוכסאל
עוזרות עלי״ (מגדלור, תל־אביב; בריטניה)
עוסק בבעיה כאובה שהיא עקב
אכילס של כל משפחה, לא רק בבריטניה
קצרסת עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)

ב״אולם ן גרג-

אלה הסרטים המוצגים ב שבו עזה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם;

ס שכעת המופלאים

(אלינבי, תל-

אביב) מערבון אנטי־מערבוני על אנשי אקדח,
המתגייסים להגנה על אידיאלים. יול ברינר,
הורסט בוכהולץ, אלי ואלאך.
@ בית־ספר לנוכלים (ארמון־דוד,
תל־אביב) קומדיה בריטית משעשעת וחריפה,
המדריכה להצלחה בחיים. יאן קרמיכאל, תרי
תומאם.

אהובי האינספקטוו

אנרכיה קומית
לא מכיר, לא יודע (מקסים -תל-
אביב; צרפת) היא קומדיה מטורפת בסיגנון
הסלאפסטיק, המעלה קומיקאי צרפתי בלתי־מוכר
שמילא תפקידימישנד, בעשרות קומדיות
קולנועיות, לשורה הראשונה של בדתי-
הבד של .1961
הקומיקאי הוא לואי דה פינה, נמוך־קומה
וכחוש, בעל מיצמוצים ועוזיות הנראים כ־חולניים,
שארשת רצינות מצחיקה נסוכה
תמיד על פניו. הוא מגלם בסרט את דמותו
של פרחח העיירה הצרפתית מונפיאר, שקנתה
לה שם כעיירה השקטה ביותר בצרפת.
הוא פורע כל חוק וסדר, שם ללעג ולקלס
את ראשי העיר, ורואה בשוטר המקומי את
אויבו האישי.
מקום־המהומה גורם לאנרכיה גמורה בעיירה׳
וכאשר הוא מושלך לבסוף לכלא,
דווקא על עבירה שביצע אחר, הוא הופך
גם את בית־הסוהר על פיו. לשיא מגיעה
הקומדיה, שהיא תשלובת של מעשי־מוקיונות
וסאטירה חברתית דקיקה, כאשר אותו פוחח
הופך לגיבורה הלאומי של העיירה, מסוגל
ליהפך בנקל לשליטה.
דווקא אז הוא נכנע, מקבל עליו את
המוסכמות ומחזיר את השלטון לראשי העיר
השמרניים. כי אנרכיה של איש אחד יכולה
להוות שעשוע, אולם כשהיא הופכת לנחלת
הרבים — היא מהווה סכנה.

תדריך

המנהל: מ .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אכים: רחוב גורדון £
חיפה: בבית־הספר *בפעלה*
רחוב שמריהו לוין 39

מאת יאן דה־הרטוג
הים התיכון הפך לג׳ונגל, חיות
טרף אנושיות משוטטות בו
וטורפות זו את זו. בתוך קלחת
אכזרית זו נעים שני יצורים
של ממש: נערה יהודיה גוססת,
שניצלה ממחנה ניסויים נאצי
ומפקח בולשת הולנדי קשיש,
אשר נשבע להביאה אל חופי
ארץ־ישראל, והקריב את כל
אשר לו כדי לקיים את שבועתו.
זהו עיקר סיפורו המזעזע של
הסופר ההולנדי הנודע, יאן דה־הרטוג,
ואולי הסיפור הגדול
ביותר על יהודים שנכתב במאה
ד,־ 20 על ידי סופר לא יהודי.
ההפצה הראשית:
מ. מזרחי, רח׳ אלנבי ,60
טלפון — 64755 תל־אביב

על פרדוכס זה מבוססת קומדיה משעשעת
וחביבה זו, שאינה מרקיעה שחקים בהומור
שבה, אולם מדגדגת בהווי מציאותי ומוכר
לכל. זהו סיפור על זוג בריטי צעיר המתחיל
את חיי הנשואים שלו עם העוזרת
וכמעט שגם מסיים אותם בגללה. פותחת את
מצעד העוזרות עוזרת איטלקיה (קלאודיה
קורדינלה) ,שעוד בטרם היא מספיקה לעשות
משהו, היא הופכת את הבית למרכז
בידור לצי. אחריה צועדים בתור עוזרת
מושלמת אך שתויה, עוזרת כפרית הבורחת
מעבודתה עוד לפני שהגיעה לבית, זוג
פנסיונרים מסודן העושים את עבודתם באמונה,
אך פורצים דרך אגב את קופת
הבנק הסמוך, ושורה ארוכה של עוזרות
ההופכות למעשה את בעלת הבית לעוזרת
להן.
לבסוף נמצא הפתרון בדמותה של צעירה
שוזדית (מיליין דימונג׳ו) היודעת לעשות את
הכל, כולל טיפול בילדים, באופן משביע
רצון. אלא שלרועה המזל היא גם יפה.
ואז, לא רק שכל אורחי הבית מתחילים
לחזר אחריה ואבי הכלה (ג׳ימס רוברטסון
ג׳סטיס) מציע לה נשואים, אלא שבעל הבית
בעצמו מתאהב בה.
הסרט הוא חסר יומרות, קליל ומבדר.
ומי שיש לו עדיין סבלנות לעוזרות יהנה.

9מעץ הבתולים

(בן־יהודה,

אביב) בעל אחוזה שוודי נוקם באונסי ורוצחי
בתו. סרטי של גאון הקולנוע השוודי, אינ־גמר
ברגמן, לפי אגדה עתיקה.
9תותיכר (אורגיל, ירושלים) רופא
זקן עושה את חשבון חייו, ביומו האחרון.
סרט מרשים נוסף של אינגמר ברגמן.

9הננראל דה לה רוכרה
קורדינלה כ,,עוזרות עדיד״
עוזרת מו של מת — ב מקו ם אשח

2 0סיג ריו ת

4 6אגורות

שם נוצר הסרט, אלא גם בישראל — עוזרות
הבית.
זהו מקצוע פרדוכסאלי לחלוטין. כל משפחה
הנזקקת לעוזרת רוצה בעוזרת מושלמת.
אולם עוזרת מושלמת אינה קיימת.
כיוון שכאשר היא נמצאת, הרי אין עוד
צורך באשה.

מסמדר,

ירושלים) נוכל ופחדן הופך לגבור מחתרת.
ויטוריו דה־סיקה ביצירתו של רוברטו רוס־ליני.
אלמי
גנטרי (אורה, חיפה) הדת
כקרקס והאמונה כאמצעי לרווחים, לפי
ספרו של סינקלר לואיס. בורט לאנקסטר,
ג׳ין סימונס.
ס רוקו ואחיו (ארמון, חיפה) התנוונותה
של משפחת איכרים דרום־איטלקית,
שנתלשה מאדמתה. דרמה פסיכולוגית, בנוסח
האחים ק רמזוב, של לוקיאנו ויסקונטי. תטו
סלבטורה, אנני ג׳יראדו.
העולם הז ה 1242

חסעזירון
מעשה במרצה לבחירות,
שנשאל ער מחיר הפרות.
כדי עצום את עינו -
הוא ביוון את חיצו:
״יא חבוב, מי ישמור ער
כבורות ז״
קורא אלמוני,

תל-אביב

עורף ראשי: לילי גלילי
ראש הטערפת: נ י לי ללילי
עורף־משנה: לי נל

מעשה כמרצה רכחירות,
שלא כד רגרולות נקמנות.
את כורב הוא הרדים
נימה נים, נומה נים —
עת פירט המצע רפרוטות.
אלכם לוי,

חברי רמערפת: ראובז בז אבולעפיה ג רינ ב רג. מזה
צוחקים העמים, דליה נמר, שמעון צבר, סבתא.
מי רד שיף. ם• קשקשה.

תל־אביי

מתמ ני םמשתתפים. אחד מן המשתתפים בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה,
יזכה בפרס של עשר לירות שיוענק מדי שבוע. הזוכה הפעם: קורא אלמוני, תליאביב.

מעשה כמרצה לבחירות,
שביקר ותירצה כדירות.
נערה שב מצא,
רה תירצה הרצאה -
שתבחר (נחשו איזו אות!)

מזה צוחקים הבלגים

מעשה כמרצה רכהירות,
ששמו התנוסם ער קירות.
הוא צעק וצווח
אך רפתע שכח -
עכו• מי הוא צריך להרצות.
גבי שמואל,

מצטערת להודיע, שהשבוע היו רק
שהי תשובות לעניין. ושניהם על מכסי־קאים.
אביאל אברהם, מחיפה, הציע:

מכפיקאי מסיע את בנו לבית־הספר
עד אפנים( ,מבט מלמעלה),
ויואב צבר, תל״אביב: מכסיראי ממג*
הביתה מביצת אחת (ננ״ל)
עכשיו אחכה ואראה כמה כותרות
אקבל מכם לקשקשת הבאר( ,למטה):

תל־אביז.

מעשה כמרצה לבחירות,
שלמק״י עשה נפשות.
כשכא מתנגדו
ומפא״י רצידו -
הוא כדק אם שיניו עוד שלמות.
יוסף אמנוני,

הדסים

מעשה כמרצה לבחירות,
מומחה רקטירת מפרכות.
כשפעם דיבר -
מכרי להרהר
הוא ניקטר כפרט ירקות.
גדעון הילפרין,

11ץ׳ ן ן
(ז \ 2ציר

הדסים

מעשת כמרצה רבחירות,
שהחליט את כוחו לנפות.

זעק כר העת -
אך הקשיבו לו רק הקירות.
יהודה רוזנשטראוך,

תל־אביב

מעשה כמרצה לבחירות,
שקרא -״השממה להפרות!״
יום אחר, עת הירצה,
את עצמו הוא מצא
שוב נו א ם ...אך בעיר
האורות.

מעשה כמרצה לבחירות,
שהפיץ כמרים מזהירות.
אך בלהט דיכור,
רא הרכיש הבחור -
איך מולו מתרוקנות השורות.
דוד בן אשר, צ.ה.ל
ועתה מזמינה אני שני חמישרים חדשים
לבחירות שהשורה הראשונה שלהם
תתחיל במלים: הייתה מפלכה עם
אות אלף או -הייתה מפ־

לכה עם אות בי ת...
עעות לעולם צודקת
בן אחיו של ד״ר אליהו מרזוק
שהוצא להורג ב־ 1965 במצרים (האליק
מג, גבעתיים
עולם הזה).
תצפית.
בית המשפט המתי בירושלים.
(ידיעות ׳אחרונות)
ב. גדעון, חיפה
דן את המוזות למאסר על תנאי.
בורה מחפשת בחור למטרות נישואים
(ידיעות אחרונות).
יואב צבר, חל־אביב
בחור כרתה ותחפרו,ו.

מעוחקים אסורים
קשר. להיות אב. מבחינד, חינוכית.
מבחינות אחרות זה היה נעים מאוד.
אבל בעניין החינוך, רואים אתם, אני
כמוכם מבין בפדאגוגיה לא כלום. אלא
שאני מודד, בזה. כל עוד אין הבעיות
אלא באסור ובמותר, נדמה לי שגיליתי
את השיטה: הכל מותר חוץ ממד, שאסור.
אבל מד, בדבר החינוך ממש,
כלומר: האין עלי גם לעשות משהו
בזה? למשל, הלא אתם מיטיבים ממני
לדעת כי עיקר החינוך במישחקים. ובכן,
אילו מישחקים חינוכיים ואילו לא?
אתר, קונה לילד מישחק כזד, עם גלמים
קטנים ועם מפה ועם קוביה. אולי
זר, משעשע, אבל קוביה — פתח רחב
לקאריירד, של פשעים. אתה קונה לילד
אקדח, ומיד הוא משחק בשודדים, חם
ושלום. אתה קונה לילד מכונית קטנה,
וכבר אתה רואה אותו מצדד עיניים
ברחוב אל מכוניות חונות ואל רמת
חיים ואל סנוביזם.
ואולי מוטב שנחזור אל המקורות?
הנה אני חונכתי להיות אדם הגון,
תפארת להורי ולמורי ולעם ולארץ ולאנושות
בכל (היש מעז לחלוק?) באותם
מישחקים יחונכו ילדי ויהיו תיפארת
להוריהם ולמוריהם וכוליה.
פשוט. לא? ובכן, במה שיחקתי כשהייתי
כזה? כן, כן. היו ימים.
אה, לוקחים אולר! ״אתר, רואה, בני?
גזור באולר —״ אוי, לא! הוא יפצע
את אצבעו. אצבעות כאלה קטנות לו
והוא פשוט אינו יודע איך שולפים
את להב האולר ואיך סוגרים בלי שיכניס
אצבע קטנה בין הניצב ללהב.
אני אגזור באולר.
ובכן, לוקחים זרד ובו מזלג. קוטעים
שיבער. סנטימטרים מכאן ושיבעה סנ־

ט ימטרים מכאן ומכאן, נוטלים רצועת
גומי ונוקבים פיסת עור (לשון נעל
ישנד ,),משחילים וקושרים בחוט, והרי
קלן ז. יופי!
הבא לי, בני, אבני־חצץ קטנות מהכביש
כן, קטנות כאלה. ועתה ראה: כך
מכוונים וכך יורים. תק. יפה? כן, כן.
קח. זר, בשבילך.״
אבל ראו איזו אכזריות יש בילד הזה!
אל ציפורים הוא מכוון. אל חתולים
הוא מכודן. אל חלונות הוא מכזזן. עוד
יסמא עיניים. אבי שבשמיים, זה מישחק
חינוכי? לא, לא. את הקלע הזה נסתיר
ממנו. פושע אצלי לא יגדל.
מוטב שנעשה טיארה. לוקחים בוס ומפצלים,
וצולבים שלושה קטעים שזזים.
ועתה נייר ודבק. ראו איזו טיארד, יפה
עשינו. עתה נצא להטיס אותר, ברחוב
המערב. תעלה הטיארד, ותעלה למרומים•
עמוד! בכל מקום יש קווי־חשמל.
הרי הזהירה אותנו חברת החשמל מפני
הטסת טיארות. הן פשוט סכנת נפשות.
לא. רק זה לא. תנוח הטיארד, על הארון
בשלום, עד שנצא א״יד, לאיזה מקום
בארץ, או בחוץ־לארץ, שאין בו קודי
חשמל.
סירות נייר באמבט. זה רעיון. ראו
כמה הוא שמח! סוף סוף מצאנו את ה־מישחק
החינוכי. אבל מה זה? האם לא
שמעתי אה הילד מתעטש? הלא הוא
רטוב כולו.
ובכן׳ רבותי, איך בכל זאת גדלנו
אנחנו — לא פושעים (ברי שלא?) לא
חולים ואפילו לא מתים? כנראר, באמת
שומר פתאים האל. מילא, יגדלו כפרחי־בר.
בפדאגוגיה הרי אין אני מבין דבר,
ובכן אולי מוטב שלא אתערב כלל.

(כל הזכויות שמורות)
שבהתקרב מועד !בהירות יתמעטו ההשמצות ש?
מפלגות אחת על השנייה ובמקומן תבאנה תהילות ותשבחות.

הצלחת הישראליות בפאריס, בתור
מחליפות של בריג׳יט בארדו, עולה
על כל המשוער. אחרי שרה עציוני
(רעולם הזח ,) 1240 נבחרו להפקיד זה
עוד שתי חתיכות ישראליות, ומבחני
הבד נמשכים.

עדנה כהן, בתפקיד ב.ב.
מיבחן הבד

רוזה ברטישוק, אצל דיור
הבד במיבחן

תשכיח

שכח מר, שאמרנו לפני שבועיים בתצפית
בענין מספר ,234765 של מפע להפיס.
המספר הזד, לא זבד, בשום דבר.

אחת הנשים שפעלו למען משרד־ החוץ לבידוד הדיפלומטים הזרים בארץ