גליון 1243 מתאריך 12 ביולי 1961

לנו חיו ת צבור הנו ס עי ם -הו פ ע לו ש רו תי ה קי ץ

הרחצה

לחופי

נסיעות סדירות לחופי הרחצה

אזור מחדרה מנתניה מאשקלון מירושלים מתל־אביב, חולון, רמלה, לוד. באר־יעקב
מכפר־סבא, מגדיאל, רעננה והרצליה
מראשון־לציון ונס־ציונה
מגדרה ורחובות
ניזכרון־יעקב, פרדס־חנה ובנימינה

16.30
ת״א—טבריה
18.30
ת״א—עפולה (מ־)6.00
ת״א—קרית־שמונה (מ־16.00 )6.00
21.30
ת״א—אשקלון (דרך גדרה)
( 19.00 כל שעה)
¥ת״א—אשקלון ישיר (מ־)6.30
21.00
אשקלון—ת״א (דרך גדרה)
( 19.00 כל שער).
¥אשקלון—ת״א ישיר (מ־)6.45
¥שרותי הישיר בקו אשקלון—יתחילו ויסתיימו
באפרידר
20 00
ת״א—באר־שבע (דרך פלוגות)
( 19.00 כל 45ד׳<
ת״א—באר־שבע ישיר (מ־)6.15 2000 באר־שבע—ת״א (דרך פלוגות)
( 19.00 כל 45ד׳)
באר־שבע—ת״א ישיר (מ־)6.00

אזור

מת״א גמר שרות בשעה 2400 לישובים הבאים :

חיפה :

גמר שרות ב־ — 24.00 בקוים: א׳ 25 ,23 ,21 ,18 , 16
גמר שרות ב־ — 23.40 בקוים 74 ,63 ,59 ,53 ,52 ,51 :
קו — 21 ממרכז הכרמל להדר ב־23.45
גזור ושמור מודעה זו

לחוף טנטורה
לחוף גליה
לחוף קרית־חיים
לחוף הכרמל
רק בשבת

פירוט לוח הזמנים בלשכות המודיעין ובקופות ״אגד״

מישובים אלה לת״א— גמר שרות שעה 23,00
אזור

לחוף אולגה
לחוף הים
לחוף הים
לבריכת שורש
לחוף בת־ים
לחוף הרצליה
לחוף ראשון־לציון
לחוף אשדוד
לחוף טנטורה

הצפון

מגבעת יקנעם (בת שלמה) ,קרית טבעון
קוים 65 ,59 ,54 ,52 :
קוים 51 ,76 :
קוים 43 ,43 ,36 ,31 ,28 :א׳,49 ,48 ,
71 ,70

הרצליה (דרך כביש החוף ורמת השרון) ,קדמה, נתניה (דרך
כביש החוף) ,כפר־סבא, לוד (שדה התעופה) ,רמלה, רחובות
וראשון־לציון.

הדרוס

לבתי

הבראה

שרותים מיוחדים לבת* הבראה
בשרות אשקלון
״למורה ולסופר״ גדרה
בשרות אשקלון
״מרגוע לעובד״ אשקלון
מת״א 8.45
נצרת
צפת הר כנען
מת״א 13.00 8.15
ניר עציון, עין הוד
מחיפה 11.00
קרית טבעון
מחיפה ( 8.45 יום ו׳ )10.50
בית אורן, ח־פה
מחיפה )16.00( 16.45 10.30
שפיים, הרצליה
מת״א , 12.00 מחיפה 8.00
כפר החורש, נצרת
מחיפה ) 13.40( 14.40 10.45
מת״א מ־ 5.15 עד ! 24.00 מחיפה 9.00
נתניה
מת״א 13.00 12.30 9.00 8.00 7.00 6.00
הגושרים, קר־ת שמינה
מחיפה 14.15 14.00 10.30 9.30 8.15

מת״א 9.30 8.30 מחיפה מ־ 5.15 עד 22.30
נהריה
מת״א 21.00 18.00 15.00 12.30 10.00
בית ישע, גבעת ברנר
מת״א ,9.30 מירושלים ( ,6.00—21.00 כל
ארזה, מוצא
45 דקות)
מת״א ,8.30 מחיפה (א—ד15.40 10.20 ).
חניתה
מת״א , 13.30 ,9.30 מירושלים 12.00 6.10
מעלה החמשה, קרית ענבים
18,00 15.15
מת״א 12.30 10.00 9.00 8.00 7.00 6.00 1 כפר גלעדי, מטולה
מחיפה 14.15 14.00 11.30 10.30 9.30 8.15

מחיפה 21.15 18.00 15.30 13.30 10.20 6.35

שבי ציון
מת״א 9.30 8.30

טיולים מב תי ה הב ראה
אגד מארגן טיולים מקומיים של ! יום לנופשים להכרת האזורים במקומות
ההבראה :
מנהריה — לראש הנקרה, חניתא, מונפורט, תרשיחא, פקיעין, עכו.
מצפת — לגוש חלב, ברעם, פקיעין, כפר נחום, טבחה, רחצה בכנרת.
מקריתשמונה — לדן, דפנה, תל־חי, רמים, מצודת ישע, שמורת החולה.

בן סיוליש מחיפה, זכרון יעקב, נתניה, מעלה החמשה,
ירושלים, ומשאר בתי המרגוע בארץ.
דחף

ההאבסבורגיות) השתמשו?ראשונה בתקופת
המשא־ומתז בוורסאי ,1018 ,אותם השיילוקים
שהרסו את אירופה והולידו את הנאציזם
ההיטלראי והפקירו מדינות אלה למזרח
השאפתן•״
כד חושב ומתבטא אזרח נרמני 10 ,שנה
אחרי סיום המלחמה. המונח בו הוא משתמש
לקוח ישר מהלכסיקון האנטישמי הבינלאומי.
ולאנשים
כאלה אנו שולחים נשק ומורים!
אריה וינריך, תל־אביב
אני מניח שבשנה הבאה ישלחו לשם מיש־לחת
של אופים, ללמוד אצל ארוז נלובקה
ושות׳ את תורת התנורים. הלא הוכיחו את
מומחיותם ב או שווי ץ...
יהודה מירוני, ירושלים

חריף וגועש

נהניתי מאור למקרא הרשימה שלבם על
העסקנים הספרדיים, שעזבו את המפלגה
הליבראלית (העולם הזה .) 1242 כבז עדות
המזרח״ אני רוצה לומר שעסקנים אלה חלשים
מאוד. הם מנופפים בשם ״ספרדי״ וחושבים
יטזה מספיק בשביל להיכנס לכנסת.
אבל הלא כולנו יודעים שהם אינם מייצגים
את עדות המזרח. לא הייתי אומר שהם רחוקים
מאיתנו כרחוק מערב ממזרת, אבל הם
בכל זאת רחוקים מעמד, מן ״השחורים״ שיל
שיכוני הפרברים והמעברות. לכן אין איש
מאמין להצהרותיהם שהם מייצגים את מחצית
תושבי המדינה.
קראתם להם תבלינים חריפים. אני הושב
שטעיתם. אומנם הם תבלינים. אבל לא מאלה
שקונים בשוק הכרמל, חריפים וחזקים, מתור
שק פתוח. הם מאותם התבלינים שאפשר
לקנות בסופרמארקט, כשהם ארוזים וטחונים
יפה, בתור קופסת פח. התווית קוראת להם
תבלינים — אבל אי: להם את החריפות
הטבעית שלהם• הטיפול המעודן, האירופי,
נזל אותו מהם. כד גם העסקנים שלנו. הסבי
בה המעודנת שלהם הרחיקה אותם ממקורם
התוסס, החי, הגועש.
אליהו שהרבני, פתח־תקווח

צוציק ובעיות המין
אני אחד הנשאלים של צוות ה״דוקטור
קינסיי״ שלנו, ולכן עלי למתוח ביקורה על
הביקורת של ד״ר מטמון (העולם הזה .) 1241
מותח הביקורת ידוע כרופא, העוזר לאנשים
הסובלים מלים
כאלה הם מיעוט
בעטנו. אם ד״ר
מטמון הסיק מסקנות
על ססד סיפוריהם
של החולים
האלה, הן מוכרחות
להיות שונות ם; התוצאות
שקיבל ד״ר
פואה מתור הסתכלות
באנשים שאינם
צריכים, ברובם, לבקר
אצל סכסולוג.
אני נר בקומה
ררימיח.

ו די ר תי ל
עיתים
ריקה. זוג
יץ ייריי•,
הסטודנטים של ד״ר
1״ ״ 1ו
פעם אחת פואת עלה כדי לחפש אותנו,
וזה היה לשווא. רק בעזרת המכולת
הצליחו הסטודנטים לקבוע שעה שההורים
— ולא הילדים — יהיו בבית. איזה רופא
מוכן לעבוד בתשלום קטן ובתנאים כאלה?
הזוג היה מעוניין במחקר, שהיה חלק מלימודיו,
ונם התשלום הקט! היה חשוב עבורו.
לפעמים שווה צוציק יותר מרופא מדופלם.
בשאלונים השתמשו בשיטה האמריקאית.
לכל שאלה היו ארבע — או המיט — תשובות
מוכנות, ועלינו היה לבחור ביניהן.
אני עניתי על שא־לוז
הזכר בחדר אהד,
בעזרת הסטודנט• אשתי
ענתה בחדר אחר,
בעזרת הסטודנטית,
על ׳טאלון
הנקבה. כד יטלא יתכן,
כדברי הד״ר מטמון•
,טסטודנט יש־אל
את האיטה, על
עניינים אינטימיים.
ד״ר מטמון התלונן
על הוליו, ששיקרו
לו. אר בזה
הוא אשם, על־ירי
צורת שאלותיו. הטכניקה
למצוא את
האמת בעזרת שאפואה
לונים
פותחה כאמריקה
הצפונית, ו־ד״ר
פואה ניצל את היכולת הזאת. סידור
במישאלו, הם למופת,
השאלות,והגדרתן
ויכולים למנוע במידת־מה שקר וביישנות.
ולבסוף: בירושלים כל שכבות עמנו, מן
הדל היושב בסוכת־פח בסוסררה, עד לשליטי
הבאנקים ברחביה. כל הערות בכל שלבי התפתחותן,
מישן לחדש, בנימצא. מובן, התערובת
אחרת מאשר בתל־אביב. אד זה ענייז
הסטיסטיקה למייז את הנשאלים, בצורה
שהם יכולים לעמוד במקום כל העם.
לפיכד נשמח שתוצאות משאלו של ד״ר
פואה מראות השקפות והרגלים מוסריים
שלמה שטיין, ירושלים
בישראל.

פני הצמרת

תחת הכותרת ״הדור הצעיר״ (העולם הזה
)1242 הגשתם כתבה מאלפת ומעניינת, אד
לא כל-כר מדוייקת. הדור הצעיר של מפ״ם,
כר נאמר בכתבה, הינו ייצור חדש. מתור
סיטפט זה ניתן להבין ער כמה אינכם מעודכנים,
במה שמתרחש בתוככי מפלגה זו.
בקרב מפ״ם הולד ומתגבש חוג צעירים, ובראשם
סטודנטים, במגמה לשנות את פני
צמרת המפלגה בפרט ופני השלטון בכלל...
גרשון אביעד, תל־אביב

הדואר והמפלגה

נתקלתי היום בידיעה על פקיד בכיר בדואר,
שניצל מעטפות רשמיות כדי לשלוח
הזמנות לאסיפה מפא״י בהשתתפות ח״כ
עקיבא נוברין• הפקיד יועמד לדין משמעתי.
בתור פקיר־רואר לשעבר, ויותר מכל, בתור
אדם, אני רואה חובה לעצמי להסביר על
הפקידות הבכירה בדואר.
העולם הזה 1243

בדואר, עור לפני קום המדינה, עבדו ערבים
ובריטים. אלמנטים אלת היו, בעיקר,
מנהלים וראיטי המדורים היטונים. עם קום
מדינת ישראל, עזבו הערבים והבריטים את
משרותיהם, שנתפסו חיש מהר על־ידי אנשי־שלומנו,
מבלי להתחשב בהשכלתם או ברמת־התרבות
והשכל. דבר אחד עמד מעל כל
אלה: הפעילות המפלגתית שלהם.
והנה, עתה, נתפס אחר מחם. אם חושבים
אתם ׳טמפא״י זורקת אנשים כאלה לכלבים,
הינכם טועים. אם אהיה קיצוני ואומר ש־בית־הדי!
המשמעתי יתז לו עונש מאכסימלי
ומעל למשוער, יפסיק את עבודתו או יעביר
אותו לתפקיד אחר — אי! ספק ׳טמפא״י
תימצא לו מישרה אחרת, כדי לפצות אותו
על העלבון הגדול. ביום בהיר אחד בוודאי
נראה את הארוז הזה מנהל כללי של חברה
ממשלתית או משרד ממשלתי.
א. מאיר, תל־אביב

שעשועים לחברה

כל הכבוד למיטרר החוץ, על בית־הפנישות
שסידר לדיפלומאטים (העולם הזה .)1242
איז בזה שום רע, שאדם הנמצא רחוק מביתו
ומאשתו — אם הוא נשוי — יקבל קצת
בידור. אני רק בא בטענות אל המשרדים
האחרים של הממשלה, שאינם לומדים לקח
ממיטרד החוץ.
אני מתכוון לכד, שהם צריכים לאפשר
שעשועים כאלה נם לחברה הישראליים, לא
רק לזרים. נם בארץ מצויים אלפי בחורים
שאין להם בחורה — או, אם יש להם, הם
אינם רוצים לחלל את כבודה. אז מה עושים?
או שהם נעשים פסיכיים, או יטהם
מתנפלים על בחורות ברחוב. מיקרי־־האונם
שאנחנו קוראים עליהם, כולם תוצאה מן
המצב הזה.
אז אני שואל: מה עדיף־ פסיכיים ואנסים,
או מוצא תרבותי ומסודר? אם משרד החוץ
יכול היה לעשות זאת, מדוע לא יעשה זאת
גם משרד הפנים, וירשה פתיחת בתי־שעישו־עים
- -אל תקראו להם בתי־בושת — לצרכים
פנימיים, תחת השגחת המשטרה ומשרד
הבריאות, ובמחירים הוננים?
מ. שאולי, תל־אביב

לחץ בלוד?

הכתבה תחת הבוחרת ״משחק הלחץ״ (העולם
הזה )1240 אינה מצטיינת באובייקטיביו
ת יתירה, סותרת בפירוש ועושה פלסתר
את סיסמת עתונכם ״בלי משוא פנים״ ,גובלת
בהשמצה לצורך השמצה בלבד, מבלי
לבדוק החילה את העניין, בטרם פירסמתם
אותו•
א) הפועל לוד, במשד השנתיים האחרונות,
לא הופיע אף פעם בפני ועדת המשמעת
שליד ההתאחדות לכדורגל, על מעשי אלימות.
מבאן, חווודדעתכם על קבוצתנו כאלימה
וכתופפת מקום כבור בנ׳וננל הספורטיבי,
מצוצה מהאצבע. ונקלטה על־ידכם, באמצעות
איש המעוניין להשמיץ את קבוצתו;
ב) לא גיליתם את אמריקה, בציון העובדה
שקבוצת ״הפועל״ לוד נתמכת על־ידי
מועצת הפועלים ב״נלוי״ .זד, אחד מתפקידיה!
הרבים והמגוונים של מועצות הפועלים
בארץ:
נ) השחקן עבדול עזיז, נשלח באמצעות
לשכת העבודה, למקומות העבודה כלהלן:
)1מחצבת חצץ ישראל אמריקה — טירת־יהודה;
)2רכבת
ישראל (עור לפני מספר שנים);
)2קרנל;
)4תנובה־אבספורט (עבר את כל חמש המחלקות
במיפעל זה, ולא הצליה להיקלט);
)5סופרה,
ביח״ר לנייר;
)0עיריית לוד;
)7ננרי-לוד (קואופרטים נגרים).
הנ״ל לא נקלט באף מקום עבודה כדלעיל,
מאחר ודעתו כי שחקן מהקאליבר שלו חייב
לקבל מיטכורת מבלי לתת תמורה כלשהי
עבורה;
ד) באשר לתקרית האחרונה ברכבת —
לפי דבריכם — הנני מצהיר, כי לא •טלח-
תיו לעבודה ברכבת, דבר זה מוטל על שרות
התעסוקה, ולא הוריתי לפטרו, כי אין זה
מתפקידי מועצת הפועלים. ואף לא היה ירוע
לי בכלל שהנ״ל נשלח לעבודה ברכבת או
בכל מקום אחר.
יוסף אזולאי, מזכיר מועצת
הפועלים, לוד
הכחשתו של הקורא אזולאי אינה נוגעת
בעיקרי העובדות שפורסמו אודות השחקן
הערבי עבד אל־עזיז עבאס. העולם הזה לא
האשים את כדורגלני הפועל לוד בהתפרעות,
אלא מסר שאווירת המידור במיגרש היא
המטילה אימה על שחקני הקבוצות היריבות.
איך אומנם חדש בכך, שמתפקידה של
מועצת הפועלים לממן את קבוצת הפועל,
אולם אין זה מתפקידה של עירית לוד, כפי
שציין העולם הזה. העולם הזר, לא טען כי
עבד אל־עזיז נשלח לעבודה ברכבת על־ידי
הקורא אזולאי. להיפך• ,נמסר בפירוש כי
לעבודה זו נשלח השחקן על״י״די הלישכת,
פוטר אחרי שסירב לשחק בקבוצה.

טיב תמונותיו־תלוי
בפיתוח
אנו מקדישים תשומת לב
אישית לכל תצלום ותצלום

2070 זול יותר
5070 מהר יותר
10070 טוב יותר
יתקבלו צילומיך
המפותחים במעבדותינו

פקידים :
ת ל מי די ם !

יעוץ והדרכה ללא תשלום.
הרשמו עוד היום

סטודנטים!
לקורס החדש ל

קצרטת

רחוב גורדון ,21 תל־אביב

שירותי

הצילום

ע ב רי ת ו /או אנג לי ת
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן ג רג 0 1 1 2 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
ת ל ־ אכים: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר. במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30
מובטחת !
הצלחה

תנאי העזרה
מה אתם כל־כך מופתעים מחוזה העזרה
עם ארצות־הברית (העולם הזה?)1240 האם
תיארתם לבם לרגע שהדוד סם נותן את
מאות המיליונים שלו למען עינינו היפות?
מה ׳טאני לא מבין עד עכשיו, זה איד
מדינת ישראל לא הצליחה עדייז לגרום
לאיזה מלחמונת קטנה ביז רוסיה והאמריקאים
באיזור ׳טילנו. אז היה החוזה ניכנס
אוטומאטי ת לתוקפו, צה״ל היה לובש מדים
אמריקאים וכל הבעיות הכלכליות שלנו
היו נפתרות כמו כלום.
יוסף כהן, פתח־תיקווה
ועוד יש לראשי המדינה הזאת טענות
על ברית־המועצות, שאינה מרשה למי
ליוני יהודיה לעלות לישראל! בשביל
מה? בשביל ללחום בצד אמריקה במיקרה
של מלחמה? הגיוני הרבה יותר אילו דרשנו
מי הודי אמריקה לעלות לישראל ושמנד
שלת ארצוודהברית תשחרר אותם משירות
צבאי אצלה, תמורת שירות בצה״ל.
א. בר־לבב, נתניה

מכתבים
השובת בשדרה

כל ימ 1ת השנה
! נאום של ראש מפא״י בכנסת להגנת
החזיר.
(.דברי הכנסת /כרך עשרים)
״היהדות הדתית לא תתקיים יותר
מעשרים שנה, ונשואין וגרושין דתיים
דרושים אך לזמן קצר״ —
— ראש מפא״י
9״אין צורך בגיור לפי ה הלכ ה ...גם
משה רבנו התחתן עם בת מדין. היכן
היו אז בעולם 3רבנים שיגירו לפי
ההלכה?״
— ראש מפא״י
! פועלים המסרבים לעבוד בשבת, אחת
— (עובדה)
דינם להנשל מהעבודה.
ן! חוק להכרת ״האשה הידועה בציבור״,
להחלשת חוק ״נשואין וגרושיך עפ״י
דין תורה.
! מטבחי ההסתדרות הם טרפה...
— (עובדה)
! ״הרבנים הם קברנים וסבלים שלבשו
איצטלא דרבנן השר שיטרית
על כינוס ארצי של רבני וזייני ישראל

ערב בחירות
! מסע חנופה מוגבר של מפא״י כלפי
הבוחרים הדתיים.
! בנוסים של ״רבנים וגבאים־מטעם,
לקרב אנשים ״לתורה ומצוות״ בהש תתפות
ראשי מפא״י.
! ״מערכת הבחירות מורגשת בחלוקת
ספרי תורה על ידי משרד הדתות״
(שבראשות ראש מפא
— מוסר ״הארץ״
! ״שום פועל לא פוטר בגלל סרובו לעבוד
בשבת״ ,מצהיר מזכיר ההסתדרות
במסיבה עם סוכנות מפא״י לציד
הבוחרים הדתיים.
(ההצהרה עומדת כמובן
בסתירה מוחלטת לעובדות)
! בוטל חוזר שירות התעסוקה
משלוח פועלים לעבודה בשבת.

בדבר

8ראשי מפא״י המדירים רגליהם מבתי*
כנסת, משתפים עצמם בשמחת הכנסת
ספר תורה בבית־הכנסת של מפא״י.

הבוחר!

אל תשים עצמה מטרה לציד קולות אשר הודם יופנה אהרי
הבחירות נגדך. הצבוריות הדתית־לאומית המאורגנת, היא
הנאמנהוהבלעדית. ברשימות מפא״י
נציג ותך
והמפלגות האחרות לא תמצא מועמד דתי !במקום ריאלי.

הפסקה עשה

השמן המובחר לבישול
אולם ימק״א ירושלים
ביום שני 17 ,ליולי
בשעה 8.30 בערב

הורים לבנות ובנים שעתידים לשרת ב
צה״ל, אזרחים נאמנים למולדת, ברצוני
לתאר לכם את פרטי השיחה שהתנהלה ביני
לביו שר־הבטתוז, בקשר להכרת וכויותי
כנכה:
בהגיענו ללישכת שר־הבטחוז נתקבלנו בצורה
מעליבה, בטענה שהוסחנו כביכול על־ידי
מפלגה יריבה לשלטוז, ובאנו להפגיז
בדיוק בזמן שלא
נוח לאנשי השררה
במשרד הבטחוז.
סצידנו הסברנו את
מצבי ומצב הורי
לשר הבטחוז בצורה
מציאותית, אבל החשד
נשאר חשד• רק
אחרי שהראיתי את
פנקס הנוער־העובר
שלי, כובדתי במשקה
כ״חבר-מפלגה״.
שאלתי את שר־הבטחון:
האם פועל
שנפגע בדרכו לעבודה
זכאי לביטוח
לאומי? תשובתו הי
תה חיובית. אד חייל טווילי שנפנע בדרכו לבסים
אינו זכאי, לדבריו,
לזכויות נכה.
שר הבטחוז שאל אותי לשם מה באתי
להפגיז? עניתי לו כי זוהי נקודת אחיזתי
האחרונה, לאחר שנתיים וחצי של שרות
למעז המרינה.
כבוד שר הבטחוז אמר לי :״לו ישבת
ליד ביתי יש לנו כוח משטרתי חזק לסלק
אותר, אבל ברחוב לא איכפת לי אם תשאר
אפילו חודשיים.״
פנייתי הנוספת לשר הבטחוז ולכל בעלי־המצפוז
במדינה ולכל ההורים, אשר בניהם
משרתים וישרתו בצה״ל להביז את מצבי
ולהכיר בעובדה ובמצב שאני נימצא בו
ולחמור בחביעתי ולהכיר בדרישותי.
ניכנסתי לשרות בצה״ל עם סוג בריאות
הגבוה ביותר, והיום הנני משותק בכל גופי.
הנני פונה לציבור בבקשת תמיכה כספית
הדרושה לי לשם הגשת תביעה משפטית
ולשם העמדת עורר־דיז.
אבקש את כל אשר ליבו נדיב ופתוח
לתרום כאשר ידבנו ליבו. את התרומות
אוכל לאסור ב״דירתי״ הבנוייה ממיטה
מתקפלת, כיסא־קש וכיסא־נלנלים, המוצבים
מול ביתו של ראש הממשלה בתל־אביב.
אמנון טוזילי, מול בית ראש הממשלה
תל־אביב

גוער גרמניה־ישראל

מזה זמן ממושר למדי, הריני מיודד עם
סטודנט ישראלי, ישראל טיכאור. הוא סיפר
לי רבות על ארצכם וחותם על עתונכם, וקורא
לי את מאמריכם. הוא היפנה אותי
אליכם.
אני בז 24 ולומר את הסמסטר הששי
בבית-הספר הגבוה לאומנויות יוצרות שבברלין.
בזמנו, ביקרתי בשיעורים לציור ול•
מלאכת־מחשבת של בר, משר שלושה סמסטרים.
בטרם החילותי את לימודי, עבדתי
כדקוראטור הלוגות־ראווה.
מזה זמז רב שואה אני לבקר בישראל,
אד ער כה לא נתאפשרה כמיהתי זו.
אני מאמין בקשר ההדוק הקיים ביז העם
היהודי, ועל כן גם בי! העם הישראלי,
לביז אירופה, ומתוך כד נם עם עמי. אני
משוכנע שהתרבות האירופית והיהודית
שיפרו זו אח זו במידה רבה, עד כדי כר
שלעיתים קשה להבדיל ביז השתיים. הכמיהה
לעמוד מקרוב על תהליך זה, הינה
אחד הגורמים לשאיפתי לבקר בישראל.
מה שאירע בתקופת היטלר פשוט אינו
מובן לי לחלוטיז. אני משתדל לקיים קשר,
בברלין, עם יהודים רבים, ושאיפתי היא
לבוא במגע, בישראל, עם אנשים מרובים.
ב־ 3באוגוסט יש לי הזדמנות לנסוע לישראל
במיסנרת טיול מאורגן. לעת עתה
השינה ידי רק את רמי הנסיעה לשם.
חוזרים חודש לאחר שמגיעים. הייתי חפץ
להשאר בישראל חורשיים־שלושה, ולממן את
שהותי בעבודה. תור־כדי־כר, אוכל להסתייע
בנסיוני בציור, בעבודת מלאכת־מחשבת בבד
וכן בדקוראציה של חלונות-ראווה. אם אין
סיכויים, בתחומים אלה, אשמח לעבור במקומות
אחרים.
אבקש את סליחתכם, אד אודה לכם עד
מאוד אם תהיו כה טובים ותעוצו לי עצה
או תגישו לי עזרה כלשהי.
111 5 . 0 8 8 ,נ)ץ 1\ 1 3

3356 31111,י11311ז 53

הופעת יוגה

?.ץ גונ 1ת 10116ץ , 0 1 3ת 11ץ 5 0

איה אחי ץ
אני פונה אל כל האחים והאחיות, אמהות
ואבות: היכן אחי יופלה, שסבי הטח אותו
בחוזקה סמני, זה
למעלה משנתיים? תמיר
חושבת אני על
המעשה הזה, שהנה
הגיע כבר הזמן שיחזיר
סבי את אחי.
אבל תמיד זה ההיפר.
סבי ממציא
כל פעם סיפורים,
כדי שלא להחזיר לי
את אתי ולא נהיה
יחד.
אני תלמידת בית־הספר
מזרחי בחולוז,
ואני לומדת תורה,
ועור לא ניפגשתי
עם מיקרה כזה, שהתורה
תתן את השוחמכר
רשות
לסבי לחמור
את אחי בחוזקה.
לכן אני מבקשת עור פעם, מכל האחים והאחיות,
אמהות ואבות, להשפיע על סבי
שיחזיר לי את אחי יופלה בטהרה.
זיוה שוחמכר, חולון

על־־ידי יצחק דויד
בעל השיא העולמי
וגם הופעת היוגאית
הצעירה בעולם -
טובה דויד כת ה־8
בתכנית:

הרצאה משך שעה
תוךעמידה על הראש
רפוי באבי שיניים
ובאבי בטן -כמקום
תורת היוגה ותוצאותיה
כרטיסים: במשרד ש. כהגא

לול חנופרסם בע״נו

העולם הזה 1243

ף יימי מלחמת-העולם הדביקו דברי־
^ ,טים בכל תחנות האוטובוסים והרכבת
בארץ־ישראל מודעה שהראתה חמור, הפונה
אל רוכבו בזו הלשון. :האומנם דרושה
נסיעה זוז״
הימים היו ימי מצוקה תובלתית, הדלק
היה דרוש למטרות צבאיות חשובות, והשלטון
ביקש לחנך את האזרח לצנע.

אילו יכול היה ״שביט 2״ לדבר.
יתכן שהיה פונה כאותה שאלה :
״האמנם דרוש שיגור זה?״

ר־החוץ האוסטרי, קרייסקי, עמו
שוחחתי לפני כמה שנים, אמר לי:
״טוב לנו. אנחנו עם קטן. השלמנו זה עם
זה. לכן פטורים אנחנו מעול רב. איננו
חייבים לייצר מטוסים. איננו חייבים לשגר
טילים. איננו חייבים להוכיח עוד שאנחנו
מעצמה עולמית.״
הוא אמר לי את הדברים בחיוך עדין, ב־ידעו
כי אני ישראלי, וכי מדינת ישראל לא
השלימה כלל וכלל עם העובדה שאיננה
אימפריה חובקת־עולם.

יכולת המזהירה של צה״ל, שהשיג תוך זמן
קצר הישג צבאי כה נכבד, וגינינו את ההנהגה
הפוליטית, שביזבזה יכולת זו במיב־צע
חסר־תכלית, בחברת שותפים מלוכלכים.
גם הפעם, מותר לנו להפיק סיפוק ו־גאוזר,
מהישג המדענים. חומה אטומה של
סודיות וצנזורה מונעת מאתנו לקבוע מה
ערכו האמיתי של הישג זה. אך מוכנים אנו
להאמין לכרוזי סוכני־הפירסומת המפלגתיים,
שפורסמו השבוע בעתונות היומית באיצטלה
של ידיעות מוסמכות. נאמין שהטיל כולו
שלנו, וכי כרוכים בו כמה הישגים מדעיים,
כגון המצאת דלק־ראקיטות מוצק חדש.
אך גאווה זו, אינה בגדר אפתעה. אין כל
סיבה שמדענינו לא ישתוו עם טובי המדענים
בעולם, בייחוד בשטח בו אין סודות.
אנחנו אומה תרבותית. הננו חברה מתו־

טיל כזה. מדינות אחרות, אף עשירות מאתנו,
פשוט אינן מוכנות להשקיע כסף
בייצור טיל כזה.

בי אין בל קושי כרכישת טילים
מסוג ״שכיט ״2לשם מחקר מסוג
זה. ארצות־הברית היתה מוכרת
אותם כמחיר 12 אלן? דולר. יתכן
בי ממשלת ארצות־הכרית היתה
דורשת בי הטיל יופעל באן כידי
צוות אמריקאי. אם אומנם הכוונה
למחקר אקלימי, למי זה מפריע?
אך אין אדם בעולם המאמין כי הכוונה
היא מטאורולוגית. מנהיגי ישראל עצמם
דאגו לכך שאיש לא יקבל גירסה זו ברצינות.
על כן לא הזמינו לשיגור את שר־התחבורה,
האחראי לחקר זה.

הפצצה לא עצרה את ירידת
צרפת. יתכן שאן? החישה אותה.

•י אור אזהרה זו, הבה ונבדוק את
/עסקי־האוזיר שלנו. למי דרוש הטיל?
לשם מה? ובאיזה מחיר?

קודם כל, יש להפריד לחלוטין
כין המישור המדעי לכין המישור
המדיני. כמישור הראשון נקבעת
יכולתנו הטכנית. כמישור השני
נקבעות דרכי ניצול יכולת זו.
כך הפרדנו במיבצע־סיני בין המישור הצבאי
לבין המישור המדיני. היללנו את ה
כמילים
אחרות: יש לטיל בזה
ערך צכאי ממשי רק כשהוא מצד
ייד כראש־נפץ אטומי.
ישראל תהיה מסוגלת, במרוצת השנים,
לגבש טיל מונחה שיהיה די משוכלל כדי
לשאת ראש־נפץ כזה, והיא גם תהיה מסו גלת
לשכלל פצצה אטומית שתתאים לטיל כזה.

אלא שלצורך זה דרושה השקעה
עצומה, כמשך שנים ארובות.
השאלה היא: האם זה כדאי? האם יש
הצדקה להשקעה אדירה כזאת? האם רשאים
אנחנו להפסיק, למעשה, למשך שנים, את
כל ההתפתחות הלאומית בשאר החיים?

*ש שני גורמים הפוסלים מחשבה צב7אית
כזאת. כדאי וכדאי להפוך בהם.

ראשית: בטווחים הקצרים המפרידים
כין ישראל לכין אוייכיה
הפוטנציאליים, יבול חיל־אוויר
משוכלל למלא את בל התפקידים
המוטלים על טילים.

מדינה קטנה, המעמידה פני מע
צמת־יקום, קל לה לאכד את עשתונותיה.
היא נוטה, מטכע הרב•
רים, להשקיע את כוחותיה הדלים
כמיבצעי־ראווה יקרים. עסקי-אויר
אלה כולעים את המשאכים הכספיים
והטכניים הדרושים כמקומות
אחרים, להכטחת התפתחות בריאה
ומאוזנת.
כאשר עומד בראש המדינה שליט־יחיד,
הנאלץ להוכיח את עצמו בפני העולם ואד
רחיו, חמורה סכנה זו שבעתיים. מאז ומעולם
הצטיינו שליטים מסוג זה במיבצע
ראווה יקרים: פיראמידות וזיגוראטים, קיר־קסים
ואוטוסטראדות.
אומה בריאה רוכשת לעצמה כבוד. ואילו
שליס־יחיד זקוק ל״יוקרה״ .ואין דרך בטוחה
יותר לרכישת פרסטיג׳ה מאשר לעסוק ב־עסקי־אוויר
של, שוויץ׳ ורושם.

ך* יוקרה הנרכשת בדרכים אלה היא
} | סחורה יקרר״ היא דומה לאדרת הרקומה
בחוטי־זהב, והמסתירה לא פעם גוף אכול
שחפת. דוגמה מאלפת לכך ניצבת לנגד
עינינו בדמותה של צרפת הדה־גולית.
דה־גול החליט להקדיש את מיטב המשאבים
הדלים של מדינתנו לייצור פצצת־אטום
צרפתית. איש אינו יודע לשם מה דרושה
פצצה זו — שהרי איש אינו יכול לחלום
על מלחמה אטומית בה תשתתף צרפת מחוץ
לקואליציה הגדולה של הגוש האמריקאי.
הפצצה הצרפתית נוצרה לשם רכישת
״יוקרה״ .דה־גול עצמו לא הסתיר זאת מעולם.
דיבוריו האינסופיים על. פרסטיג׳ה* ועל
״גרנדר״ מעייפים אף את אוהדיו. ואילו
בעולם הם מעוררים גיחוך.
שהרי בו בזמן שצרפת פיתחה את פצצת־הראודה
שלה, היא איבדה, צעד אחרי צעד,
את הבסיס האמיתי של גדולתה וכוחה. הפצצה
לא מנעה את הנסיגה ההדרגתית אך
המתמדת מ״אלג׳יריה צרפתית״ .היא רק
בלעה חלק ניכר מן האמצעים שהיו דרושים
כדי לבסס את חלקה של צרפת באירופה
המערבית המאוחדת.

ואילו הנזק הממשי שהביא הוי־ 2למאפ׳ך
המלחמה הבריטי היה כמעט אפטי.
בינתיים זרחה תקופתיהאטום. טילהמצוייד
בראש־נפץ אטומי, כוח־ההרס שלו עצום״
כשהוא מכודן כלפי מטרה גדולה מאוד —
כגון לונדון, פאריס או קאהיר — יש לו
כוח מרתיע רב.

חיל־האוזיר הוא גמיש. אפשר להפעילו
בכל מצב שהוא, בהתאם לצורכי אותו מצב.
ואילו הטיל האטומי הוא נשק המתאים רק
למצב אחד, לפעולה אחת. כאשר מדינה
משקיעה את כל אונה והונה בייצור טילים
אטומיים — ומקפחת את שאר סוגי הנשק,
בגלל שיקול תקציבי — שוב לא תהיה
מסוגלת לעמוד במלחמה בלתי־אטומית.

היא תיאלץ להפוך בל מלחמה
למלחמה אטומית.
האם חשב מישהו על כך עד הסוף?

שנית: ככר ראינו בי כמרחב
פועל חוק הבלים השלובים. כל
נשק המגיע לצד אחד, מגיע במהרה
לידי הצד השני

,שביפו 2״ — גזאוגגגג דרגש שיגגר וגז?
קנת, בעלת רמת־מחייה גבוהה. מכאן שרמי
תנו המדעית והטכנית אינה נופלת מזו של
כל אומה אחרת על פני כדור־הארץ, פרט
למיגבלות של ממדים, תקציב ואוצרות־טבע.

קומץ העסקנים, השולטים כיום
במיקרה כאומה זו, לא יצרו את
האומה העברית. כמידה שככלל
היתה להם השפעה על רמתנו ה מדעית
הטכנית, הרי היתה זאת
השפעה שלילית. בבלאם את המדינה
כגטו מכודד ומנותק, הם
מנעו מאתנו את המרחב הגיאוג־ראפי
והרוחני. אף עצם היכולת המדעית
והטכנית, אינה פרי של
פוליטיקאים.
לא נידון את הפוליטיקאים על פי ההישגים
במישור המדעי. נדון אותם במישור
המדיני — האם ניצלו את היכולת המדעית
של האומד, למען מטרות יעילות, ורצויות?

*שראל אינה זקוקה לטיל מסואורוגי.
1ז ה ברור לכל ילד. בעייותינו לגבי חקר
האקלים ומגז־האודיר אינן כה חמורות עד
כי יש להקדיש לכך חלק ניכר מן ההכנסה
הלאומית. התעמולה הממשלתית צודקת בקבעה
כי אנחנו המדינה השביעית שייצרה

בעת השיגור נוכחו אנשים מסויימים מאד.
כולם היו שייכים לכת מסויימת במפא״י —
הכת הבטחוניסטית, בתוספת גולדה מאיר.

היתה כאן כוונה ברורה ליצור
את הרושם •בערכו של הטיל מצוי
כשטח הצבאי.
מפא״י עצמה מיהרה לפרסם מודעת־ענק
של קלסתר פני בן־גוריון, ומתחתה הסיסמה
:״טוב שיידעו אויבינו מבחוץ כי ליד
הגה הבטחון עומד אדם שאין לנצחו!״
שים לב: לא את האומה אין לנצח. לא
את צה״ל אין לנצח. את האיש האחד הזה
אין לנצח.
ך* אומנם מוסיף הטיל לבטחון ישראל?
( | יילים מסוג זה, יש להם רק ערך אחד,
מבחינה צבאית: הפצצת ערים גדולות, כשאין
הפגיעה חייבת להיות מדוייקת. מבחינה
זו, דומה שביט 2במידה רבה לוי־ 2הנאצי.
כל המומחים לתורת־המלחמה תמימי־דעים
כיום, כי הוי־ 2הביא עד אין שיעור יותר
נזק לגרמניה מאשר לבריטניה. היה זה מיב־צע־ראוזה
אופייני למישטר דיקטאטורי. היטלר
הוקסם על־ידי התעמולה שאפפה את הטיל.
למען הטיל הזה הוא עצר את ייצורם של
מטוסי־קרב סילוניים, שיכלו להציל את
גרמניה מאימת ההפצצות האנגלו־אמריקאיות.

למחרת הידיעה על שיגור שביס ,2כבר
נודע כי רע״ם מבקשת טילים מארצות־הברית.
אחרי שישראל עצמה פירסמה את
שיגור הטיל שלה בתרועה כה רבה, תוך
הבלטת הצד הבטחוני, שוב אין כל תירוץ
לבקש מהאמריקאים שלא ייענו לבקשה זו.
בייחוד כאשר גם הסובייטים מוכנים לספק
לרע״ם טילים, תמורת מחיר פוליטי.
כך פתחנו במו ידינו את שערי המרחב
בפני זרם אדיר של טילים. גם ישראל וגם
מדינות־ערב יצטרכו להוציא עתה סכומים
אגדיים לייצורם ולקנייתם של טילים —
ולו רק כדי להתחרות זו בזו.

התיתכן דוגמה בולטת יותר למה
•טכינינו, לא מככר, בשם ״בטחו־נניזס?״
יש כאן כל הסממנים:
הסיפוק העצמי הרב, העקרות המוחלטת,
הנזק לבטחץ המדינה.
ונוסף לכך: השאיפה הבלתי־מוסוזית להפיק
מכך תועלת מפלגתית וכיתתית על־ידי
שיגור הטיל בשיא מלחמת־הבחירות.

ך* ת הכטחונניזם, השולטת בישראל,
^ אינה מתקשה בגיוס כספים למיבצעי־ראווה
בטחוניים־כביכול. אפשר להשקיע
בהם מיליונים על גבי מיליונים, מבלי שמוסד
ממלכתי כלשהו יבדוק ברצינות אם
הדבר כדאי ורצוי — ומבלי שממשלת יש ראל
אף תדע על כך.
אולם מדינת ישראל אינה משקיעה אף
אגורה שחוקה אחת במיבצע כלשהו —
טוב או רע, יעיל או כושל — שמטרתו
היא להשיג שלום, אותו שלום שהוא לבדו
יכול לערוב לאורך ימים לבטחון.

הטילים נעלמים באוויר. אולם
מדינת ישראל צריכה לחיות עלי

אדמות.

במדינה העם
אל החלל הריק
אתכם חינך דוד בן־־גוריון

אותנו חינכה מפ״ם !

עכ שיו נביא ח שבון:
אתם!
אתם!
אתם!
אתם!
אתם!
אתם!

ביצעתם את עסקי הביש
הדחתם קצינים בכירים לדבר שקר
השמדתם את תיקי עסק־הביש
הדחתם את לבון כשהוכחה צדקתו
הצעתם לראש הממשלה לחולל הפיכה צבאית במדינה
האשמתם זה את זה בביצוע פעולות צבאיות שלא
לצרבי הבטחון
מטמאים את נשק ההגנה הטהור שלנו בשודקי גרמניה אתם ! ופורטוגל משגרים מחנכים עבריים
מפיו של אתם !
הנאצי גלובקה
יצרתם אוירה של זלזול והתנכרות בעורפם של אתם !
יישובי־הספר
עשיתם את מדינת ישראל גן־עדן לספסרים וטפילי אתם ! ממון מלבים בהלת מלחמה כל אימת ששלטונכם בסכנה אתם !
עשיתם את כל אלה
אתם!
אתכם חינך דוד בן־גוריון!

אותנו חינכה מפ׳׳ם!

אדם צעיר בישראל!
שפיט בינם לבינינו!
מפלגת הפועלים המא
מטה הדור הצעיר

אנו דובדיס אמת-
״זיו׳ אינו כובס בעצמו!
אבל ״זיו״ ,בעזרת מכונת הכביסה
שלן, מנקה ומלבין את כביסתן
ומעניק לה ריח עדין:
״זיו״ כובס עס קצף מוגבל ופירוש
הדבר — שמירה על המכונה.
שאלי את המומחה, הוא ימליץ על
״זיו״ו
תוצרת ״נקה״
המפיצים היחידים :
חברת ״נורית״ בע״מ

השמן המובחר לאפיה.
מה מחיר הקריירה ץ
ספורה של נערת זהר שהיתר.
מוכנה לכל כדי להיות
לכוכבת.
הספור המלא —

״דונה מתה צוחקת״
להשיג בכל הקיוסקים בארץ,
המחיר 75 :אג׳.
אם טרם קראת את ״מלאך ללא
נבל״ — הזדרז להשיג טופס
מהמהדורה ההולכת ואוזלת.

— י לא

אנחנו אנחנו אנחנו אנחנו אנחנו אנחנו

— לא אנחנו
— לא אנחנו
— לא אנחנו
— לא אנחנו

לא אנחנו
לא אנחנו

״שלושה גופי־חלל מסתובבים בשמים.
האחד הוא ספוטניק רוסי, המצייץ, ביפ
ביפ ביפי. השני הוא דיסקאבר אמריקאי,
המשמיע, פא פ פאפ פאפ׳ .השלישי
הוא שביט ,2והוא משמיע, אל״ף

בדיחה זו היתד, אחת מיני מאות שנולדו
השבוע באופן ספונטאני, בשעות הראשונות
לאחר הפצת הידיעה על שיגור הטיל הישראלי.
כימעט לכולן היתד, אותר, נימה: הן
ראו בטיל תימרון־בחירות מפא״יי.
היתד, זאת תופעה אופיינית לאווירה שהשתררה
בשנים האחרונות במדינה. העיר־בוב
המוחלט של ענייני מפלגה בענייני
מדינה, המישחק הציני בערכי בטחון מוקדשים
ביותר — כל אלה יצרו אי־אימון כה
תהומי בקרב ההמונים, עד שכל אירוע חדש
נראה מייד מבעד לזכוכית המקטנת של
אינטריגה מפלגתית קטנה.
כך הפך אירוע חשוב — בו השתתפו
ראש־ה,ממשלה, סגן שר־הבטחון, רמטכ״ל
צר,״ל ואנשי־בטחון מרכזיים אחרים — למעמד
מפלגתי קטנוני.
שריםוצלמים. מפא״י עצמה לא ראתה
זאת בעין רעה. לה,יפו, היא עשתה את
הכל שגם אחרון הבוחרים בישראל יבין כי
שביט 2אינו הישג של עם ישראל, אלא
הישג אישי של ראש מפא״י.
הדבר הובלט במעמד עצמו ובפירסומת
שנתלוותה אליו. שרי ממשלת ישראל לא
הוזמנו כלל — ואף לא ידעו מאומה על
התכונה לשיגור הטיל. לא הוזמן אף השר
האחראי לשטח בו הופעל — להלכה —
הטיל: השטח המטאורולוגי. מכל השרים
הוזמנה רק שרה מפא״יית אחת — גולדה
מאיר — כפרס על כך שהשלימה בזמן האחרון
לחלוטין עם העברת מדיניות־החוץ
הישראלית לידי שמעון פרס.
אותם הגורמים שלא הזמינו למעמד חברי
ממשלה, דאגו להזמין למקום צלם־יומן שהנציח
את המאורע.
״ דבר ״ בי צעת * .כאשר הושלם הסרט,
נתעוררה בעייה קטנה. חברת היומן רצתה
כי בתי־ר,קולנוע ישלמו עבורו חמישים ל״י
לשבוע, מאחר שזה קטע נוסף, הנכנס
באמצע השבוע. בעלי בתי־הקולנוע, סרבו,
הציעו לדחות את הדבר ולהכליל את הקטע
ביומן הבא. ואז, לפתע הודיע יומן גבע
כי אינו דורש כל תשלום. טענו בעלי בתי
הקולנוע :״מפא״י שילמה.״ טען מנהל גבע:
״מפא״י לא שילמה.״ אולם גם הוא לא
ידע להסביר מדוע וויתר על התשלום.
שעות מעטות אחרי השיגור, עשה יומון
מפא״י, דבר מעשה, שהוא כימעט חד־פעמי
לגביו. הוא הפיץ ברחובות מודעה, שהודיעה
ברבים שדבר יפרסם פרטים על שיגור הטיל.
לא היה זה אמצעי להגברת התפוצה
של העתון. מפא״י ביקשה בדרך זו להזכיר
לקהל איזו מפלגה שיגרה את הטיל.
למחרת היום פירסמה מפא״י, מודעות
גדולות בעתונים, בה התפארה המפלגה בגלוי
ב״העפלה המדעית״ שהושגה במדינה
הודות לה.
ח׳ למעןא׳ .מצב זה העמיד את שאר
המפלגות בפני ברירה קשה: האם לשרת ׳את
מפא״י על־ידי הצטרפות למקהלת קוראי־ר,הידד,
או להמעיט בחשיבות הטיל ולהסתכן
פן ייראו כפוגעות בשימחה הלאומית?
באסיפת־עם בירך מנחם בגין ״שהחיינו
וקיימנו״ על הטיל המפא״יי. היה זה מעשה
הגיוני — כי תנועת־החרות היתד, המפלגה
היחידה שהצביעה בשעתו לד,קצבת סכום
למחקר טילים במשרד־הבטחון. היא מימנה
את טיל־הבחירות של המפלגה היריבה.
שאר המפלגות הימהמו, פסחו על שתי
הסעיפים, החזיקו בחבל משני קצוויו. לכולן
היה ברור כי ספגו מהלומה קשה — בייחוד
בין המוני הבוחרים שאינם יודעים להבדיל
בין טיל לטיל, ואשר לגביהם אין הבדל
בין שביט 2הקטן לבין הטילים האדירים
ששיגרו את הספוטניקים אל החלל החיצון.
טיל קורה מכין עיניך. גם העסק נים
המהססים ביותר הבינו השבוע כי שגו
מישגה היסטורי, כאשר סירבו לפני חודשיים
להפיל את הממשלה הנוכחית ולהקים ממ־שלת־מעבר
של כל המפלגות, פרט למפא״י,
שתנהל את המדינה עד לבחירות*.
התוצאה היתד, שלמעשה השאירו המפל־
(המשך בעמוד ) 10
* פרט להעולם הזה, ממכה בהצעת זו
תנועת החרות, שאף הסכימה לתמוך בממשלה
כזאת מבלי שתכלול שר חרותי.
העולם הזה 243ו

* *9ך1
! ^ 1יייי״ :

מדוע מגינת ממשלת ישראל על פושע נאצי?
האוצר השדוד
ףמשך ככז השניות הסתכלו כל ה־
! 2נוכחים באולם, בתמיהה ׳רבה, ביועץ
המשפטי של ממשלת ישראל. הלה עמד על
רגליו, ובפיו היתר, טענה מוזרה. .
רגע לפני כן, ניגש בית־המשפט לטיפול
בעדות אשר מסר הסוחר קורט בכר בפני
השופט החוקר בעיר ברמן, בגרמניה המערבית,
לפי בקשת בית־המשפט הדן את
אדולף אייכמן. באותו רגע קם הד״ר רו־ברט
סרבאציוס והעיר בשקט :״אני מבקש,
קודם כל, לקרוא את הפסוק האחרון. נאמר
כאן, :לעד נמסרו השאלות, בהן עמד להיחקר,
לפני החקירה.׳ זהו נוהל מוזר לגבי
חקירת שתי־וערב. מפי עוזרי נודע לי כי
השאלות נמסרו לקורט בכר ימים אחדים
לפני החקירה, וכי דן עליהם, כמובן, עם
עורן־־הדין שלו. עוד לא נשמע כי בחקירת
שתי־וערב נמסרות השאלות לעד מראש.״
בזה הרגע קפץ גדעון האוזנר ממקומו.
״אנחנו לא הודענו למר בכר את השאלות
אשר הוא צריך להישאל. במידה שנשמעה
נימה כזאת, אני חייב להעמיד דברים כאלה
על אמיתותם.״
אב בית־הדין הסבלני, הד״ר לנדוי, שלח
מבט ארוך ביועץ. לבסוף העיר :״אני לא
קלטתי נימה כזאת.״
בין העתונאים פשטו חיוכים רבי־משמ־עות
.״על ראש הגנב בוער הכובע!״ לחש
כתב של צהרון לשכנו.
בינתיים נמשך הבירור. השופט רצה לדעת

מישנה של הם.ס. לשעבר. אין זו הפעם
הראשונה ששמו נזכר בבית־משפט ישראלי
— ובכל פעם שצץ שמו, נעשית התעלומה
מוזרה יותר ויותר.

רק ב;וכחות עורד־דץ
^ פעם הראשונה צץ שמו של בכר

—1במשפט גרינוואלד־קסטנר. גם אז לא
צץ סתם. הזכרת השם גרמה למיפנה ההיסטורי
במשפט זה, שהביא לאחר מכן
לנפילת ממשלת ישראל.
היה זה בשעת עדותו של הד״ר רודולף
ישראל קאסטנר. הוא הכחיש בשבועה שעזר
אי־פעם לקצין נאצי בשם בכר, או
שהעיד למענו. אז שלף עורך־הדין שמואל
תמיר, סניגורו של גרינוואלד, מיסמך ש־קאסטנר
עצמו הגישו לבית־המשפט. ב־מיסמך
זר, הודיע קאסטנר לשר־האוצר המנוח,
אליעזר קפלן, כי הוא העיד לטובת
בכר, וכי הודות לכך שוחרר בכר בנירנברג,
תחת להיות מועמד לדין כפושע־מלחמה.
גילוי זה שבר את קאסטנר, שמעולם לא
חזר לאיתנו לאחר מכן. השופט בנימין
הלוי הסתכל בו •ארוכות — ולדעת כל
המשקיפים, נולד באותו רגע פסק־הדין שהאשים
את קאסטנר בכך ש״מכר את נשמתו
לשטן״ .גם בית־המשפט העליון, שזיכה
את קאסטנר מכל שאר ההאשמות
בעת רעירעור, הרשיע אותו בפרט זה.
מאז הסתבכה פרשת בכר יותר ויותר.
נודע כי הוא הפך לאחד מעשירי גרמניה,
בעל מיליונים בלתי־ספורים. נודע גם כי
הפך ספק חשוב של ממשלת ישראל, שמסרה
לו הזמנות גדולות לחיטה.
הרבה ידיעות באו על בכר — אך מעט
מאוד ידיעות באו מפי בכר עצמו. הוא
התעטף בשתיקה עמוקה. הוא סירב לקבל
בראנד רדף אחריו במשך
ישראלים. יואל
שבועות. לבסוף גילה אותו בעת עלותו
למטוס. בראנד קנה מיד כרטיס, הצטרף
במטוס לבכר, ששוב לא היה יכול לברוח
ממנו. אז הסכים בכר לענות על שאלות
בכתב. אך כשבא בראנד לקבל את התשובות,
מסר לו בכר, בנוכחות עורך־דין,
תשובות חמקניות וחסרות־ערך•.
שליח הסוכנות היהודית
האיש אשר
הצילו ממשפט של פושעי־מלחמה, לא רצה
לדבר על מעשיו בימי השלטון הנאצי.

הז מנו ת -בן, ח סינו ת? -א:

בראנד: מדוע בכר משמיצו?
מדוע לא הודיעו לבית־המשפט הגרמני כי
הוחלט לא לפרסם מראש את השאלות.
האוזנר טען כי כלל לא ראה את הבקשה
שהועברה על־ידי ממשלת ישראל לגרמניה,
בעניין החקירה. הוא הטיל את כל האשמה
על השופט הגרמני. נראה כי השופט היה
נרגז בצורה בלתי־רגילה, כי בסוף התפתחה
התנגשות נוספת.
האוזנר :״אני מבקש לקבל את חיקור־הדין
הזה, וגם סימנתי קטעים לא־מועטים
להשמעה באוזני בית־המשפט.״
אב בית הדין :״זה אינו מעלה ואינו
מוריד לגבי הדבר אשר אנחנו צריכים להח ליט
עכשיו. אינני יודע אם זה צריך ל עודד
אותנו או להפחיד אותנו.״
מה גרם לאינטרמצו בלתי־רגיל זה? מדוע
מיהר היועץ המשפטי, בזריזות כה מופלאה,
להכחיש האשמה שאיש לא השמיע אותה?
הדבר קשור ביחסים המוזרים בין שליטי
ישראל לבין האיש ששמו קורט בכר, אלוף־

אשר נפתח משפט אייכמן, היה ברור
^ כי הפעם לא יוכל בכר להתחמק ממסירת
עדות — כי הוא היה שותף למשא-
ומתן ההיסטורי על ״סחורה תמורת דם״,
נוכח כשיחד, הגורלית בין אייכמן ובראנד.
אך בכר לא נאלץ לטרוח ולהעמיד את
עצמו לחקירת שתי־וערב בירושלים. לזאת
דאגה ממשלת ישראל עצמה. גדעון האוזנר
הודיע במפתיע כי בכר נחשב לפושע מלח מה,
וייאסר אם יבוא ארצה. היתר, זאת
הודעה מוזרה לגבי אדם ששוחרר ממאסר
בנירנברג הודות לעדותו של קאסטנר —
בידיעת אליעזר קפלן. אך הודעה זו שיחררה
את בכר מן החובה המוסרית לבוא הנה.
היא סיפקה לו תירוץ נוח כדי לסרב לבוא.
האוזנר לא הרגיש עד כמה הודעתו מוזרה
— גם לאור העובדה כי עוד לפני
שנתיים הזמינה ממשלת ישראל הזמנות
גדולות נוספות מבכר. השבוע, כאשר דרש
סרבאציוס שוב כי בכר יוזמן ארצה, חזר
האוזנר והדגיש כי אינו מסכים להעניק
לבכר חסינות. הוסכם שבכר ייחקר בגרמניה.
במילים אחרות: ממשלת ישראל אינה
מעוניינת כלל וכלל שקורם בכר יופיע
* השבוע התנקם בנר בהשמצה, מטן כי
בדאנד רצה להשיג ממנו אישור שיעוור לו
לקבל פיצויים מגרמניה, ושהוא סירב להי ענות

בנו: נפי שצולם בתום המלחמה כפושע נאצי בנירנברג
בישראל וייחקר חקירת שתי־וערב. מדוע?
מי האיש הזה?

צייד לדעת?הסתדר
ך י 1ד 0רי עצמו, אין איש תמים יותר
/מקורם בכר — קדוש שסיכן את חייו
כדי להציל יהודים.
ואלה תולדות חייו של גיבור זה של
הצלת היהודים: קורט אנדריאס ארנסט בכר,
כיום בן ,51 עבד בבית־מסחר יהודי לתבואות
כפקיד קטן. לאחר מכן עבר לפירמה
ארית. כדי למצוא חן בעיני הבוס שלו,
שהיה רוכב מושבע, החל גם בכר לרכב
על סוסים.
שנה אחרי עליית היטלר לשלטון, החליטו
הרוכבים בהאמבורג להקים גונדה רכובה
של הס.ם. בכר הפך רב־טוראי בגונדר,
זו, אך המשיך לעבוד כפקיד.
״כחבר גונדת הרוכבים של הס.ס ,.גויים־
תי בראשית המלחמה כתגבורת למשטרה.
משם הועברתי לס..ס.־ד,קרבי. כרובאי של
ד,ס.ס. השתתפתי במלחמת־פולין, אך יחידתי
לא הופעלה בקרב,״ הוא מספר.
בכר ידע להסתדר. הוא לא רצה למות
בקרב. הוא עבר לבית־הספר לקצינים, חזר
לגדוד הרוכבים, השתתף בפלישה לרוסיה.
ברגע הנכון חלה, חזר לברלין, הועבר ל־מיפקדת
הס.ם ,.כקצין־שולחן־כתיבה שטיפל
בענייני היחידות הרכובות. הוא עצמו רכב
על כיסא.
אומנם, באחד המשברים במלחמת רוסיה
שוב הוחזר לחזית, אף השתתף לדבריו
בקרבות חמורים. אך היחידה פוזרה, בכר
חזר למטה. הוא עלה לדרגת סגן־אלוף,
מומחה לאספקת תבואה וריתמות לסוסי

בק־ץ , 1944 כאשר נשלח אייכמן לחסל
את יהודי הונגריה, הגיע לשם גם בכר.
לשם מה? לדברי אייכמן, יואל בראנד ועדים
אחרים, נשלח בכר על־ידי הימלר כדי לדאוג
שרכוש היהודים המושמדים בהונגריה לא
יפול לידי הממשלה ההונגרית, אלא לידי
ד,ס.ס. הגרמני. ואילו לדברי בכר עצמו,
היתד, לו משימה אחרת לגמרי. הוא בא
להונגריה כדי לדאוג לאספקת סוסים, רית־מות
ומספוא ליחידות הרכובות ולחיל־התותחנים
של ד,ס.ם — .ותו לא.
במיקרה גר בכר בבית שהיה שייך למשפחת
מנפרד וייס היהודי — בעלת ה־טראסט
התעשייתי האדיר ביותר בהונגריה.
במיקרה הציע לו היהודי להעביר לידי
הס .0 .את המיפעלים האדירים, תמורת
הצלת חיי בני המשפחה. במיקרד. מינה אותו
הימלר למנהל הטראסט הענקי הזה. הפקיד

הקטן הפך למנהל אחת החברות התעשייתיות
הגדולות ביותר בעולם.
כל זה עשה בכר — לדבריו — אך ורק
כדי להציל יהודים. לפתע שמע, לדברי עצמו,
כי מתנהל משא־ומתן להחליף מיליון יהודים
תמורת סחורה. הוא לא יזם את ה־עיסקה,
אך ראה בה הזדמנות נהדרת להציל
יהודים — בדיוק כמו אייכמן עצמו.
אם להאמין לשניהם, הרי היו שניהם מצילי־יהודים
מדופלמים.
לדברי בכר, היה אייכמן האיש הרע.
אייכמן הפריע. לכן פנה בכר אל הימלר,
השפיע עליו, ובצורה זאת הביא להפסקת
ההשמדה. הוא אפילו סחב את אייכמן עצמו
אל הימלר, כדי שהלה יצווה לאייכמן אישית
לחדול מנסיונותיו לעקוף את הוראת ההפסקה.
דבר
אחד שוכח בכר להסביר: כיצד הפך
הוא — הקצין הקטן שנשלח לקנות סוסים,
לפתע פיתאום, לאיש־אימונו האישי של
הימלר, עד כי שיכנע את הימלר מה לעשות
ומה לדבר. בעדותו החסודה, אין שום הסבר
לקפיצה פיתאומית ופאנטסטית זו.

״חרון־אף קדוש:״
ף • כדמוכן להשמיץ את אייכמן, כדי
^ לטהר את עצמו. אולם אייכמן אינו
שותק. השבוע השיב לו אייכמן כגמולו.
בתשובה לשאלות סרבאסיוס, נתן את ה־גירסה
שלו לפעולת קורט בכר.
לדבריו, היה זה קורט בכר שלחץ עליי
להחריף את קצב ההשמדה — כדי להפיל
פחד על היהודים העשירים, ולשכנע אותם
למסור את רכושם תמורת הצלת חייהם.
כאשר נכשלה שליחותו של בראנה בגלל
יחס המוסדות בחוץ־לארץ (קרי: היהודים
והאנגלים חזר הענין לתגרנים ולספ־סרים,
שהמשיכו בעליזות בפועלם.״ אייכמן
לא השאיר ספק למי כוונתו: התגרן והספסר
העיקרי היה קורט בכר, שגזל בעליזות
את רכוש היהודים. למקרא תיאורו של בכר
— כך טוען אייכמן — ״אחז בי חרון־אף
קדוש, שהרי הכל היה בדיוק להיפך!״
כששני נאצים משמיצים איש את רעהו
— לרוב שניהם אומרים את האמת. אין
ספק שאייכמן אומר את האמת בדברו על
בכר — כשם שבכר אומר את ד,אמר בדברו
על אייכמן. היה רק הבדל קטן ביניהם:
אייכמן היה נאצי נאמן, שמילא את רצון
המישטר עד הרגע האחרון ולא חשב על
עצמו — עי שהיה מאוחר מדי. בכר היה
טיפוס שונה לחלוטין. יתכן שבכר אהב את
(המשך בעמוד ) 13

תור גינונים קולנועיים בפחות שהקניות ותור פניות אל הקהל המריע ואל המצלמה ניהל גדעון האוזנו את החקירה

ך ץ שעים וחמש דקות נותרו עד סוף הישיבה של יום ו׳ .תשעים וחמש דקות בהן
| להתחיל והוכרע המיבחן העליון: האימות ההיסטורי.
מצד אחד — היועץ המשפטי של ממשלת ישראו, התובע בשם העם היהודי, האיש שפתח
את נאום־התביעה שלו בהודעה שהוא מופיע בשם ששת מיליון מאשימים שאינם עוד בחיים.
לעומתו — אדולף בן אדולף קארל אייכמן, הנאצי שנחטף בארגנטינה, הכלוא מזה 421
יום, והיושב מזה 87 יום בודד ומנותק, בתא הזכוכית.
הגיעה שעת ההתנגשות הישירה — חקירת שתי־וערב. עד כה דיברו מיסמכים, עדים,
פרקליטים. עתה בא תור המיבחן האישי לשני אנשים אדה.
האחד לתם לאישור כושרו המיקצועי, כתובע במשפט הגדול ביותר בתולדות ישראל.
השני לחם על חייו.
האולם היה מלא יותר מכפי שהיה אי־פעם, מאז היום הראשון של המשפט. אף מקום
אחד לא נשאר פנוי. כאשר הסתכל אב ביתיהדין בנאשם והכריז :״עליך להשיב על שאלות
היועץ המשפטי,״ עצר האולם כולו את נשימתו.

מאת

אור אבנר•

כל אחד הבין: תשעים וחמש הדקות הבאות תהיינה המכריעות. אם יעלה גדעון האוזנר
על דרך המלך בדקות הראשונות, אם יבקיע את חומת־ההגנה של אייכמן, יוכל לשברו.
אם יעברו תשעים וחמש דקות אלה ללא ניצחון תחילתי, תיתקע החקירה בולה בבוץ סמיך.
האוזנר קם ופתח :״הנאשם!״
כעבור תשעים וחמש דקות היתד, האכזבה כללית. באולם העתונאים עמדו הכתבים
המקומיים והזרים בקבוצות קטנות, ניסו לנתח את סיבות כישלונו של האוזנר — מי
ברוגז ומי בסלחנות. לאיש מהם לא היה ספק: החקירה לא עלתה על דרך המלך.
וכאשר יצאו מן הבית, הגיע לאוזניהם קול הקריין של קול ישראל, שבקע מטראנזיסטור.
הם הופתעו לשמוע כי היועץ המשפטי נחל ניצחון מזהיר.

מיבחן האש הצוזגת
*ן קירת שתי״וערב היא אחד המיבהנים החמודים ביותר שאדם יכול לעמוד בהם.
| ( בימי־הביניים נדרש נאשם להוכיח את צידקתו באמצעות מיבחן האש או המים.

הוא הושלך לתוך מדורה בוערת, או נזרק לנהר, כשבדורי־עיפרת על רגליו. התיאוריה
היתה: אם הוא חף מפשע, ישמור עליו אלוהים מפני הלהבות ויצילו מן המתת בטביעה.
מאז התקדמה ההלכה המשפטית, ושוב אין מטילים את !:ובתיה,הוכחה על אלוהים. אולם
עדיין נדרש הנאשם לעבור מיבחן אכזרי. זוהי חקירת השתי־וערב, המצאה מובהקת של
החוק האנגלו־סאכסי• ,לבלבל ולד,מם את הנאשם, להשמיצו, לתקוף אותו במפתיע מצדדים
שונים, לשסע את דבריו, להרים עליו את הקול, לגעור בו ולהשתמש כימעט בכל שיטה
אחרת, כדי להוציאו מכליו. ההלכה קובעת כי בדרך זו מוכרחה להתגלות האמת לאמיתה,
וכי כימעט כל אשם יישבר בלחץ עילאי זה, הממוטט לעתים, גם חפים מפשע.
מטרת החקירה היא ״לשבור״ את הנאשם ולהביא להתמוסטותו. ה ת קר משתדל לסבך
אותו בסתירות כה רבות, עד כי שוב אין הוא רואה מוצא ומיפלט, אלא בהודאה גמורה
באשמות המיוחסות לו.
חקירת שתי־וערב הצליחה אם הכריחה את הנאשם להודות בדברים שלא הודה בהם
בחקירה הראשית של סניגורו. אם נשאר איתן בטענותיו הקודמות, משמע שהחקירה נכשלה.
וזה בדיוק מה שקרה בתשעים וחמש הדקות הראשונות של העימות ההיסטורי. לאייכמן
נשארה המילה האחרונה. תרתי משמע: כי המילים האחרונות של החקירה אומנם היו של
אדולף אייכמן, כאשר הכריז :״לא ראיתי ביהודי מתנגד שיש להשמידו. נכון, ראיתי ביהודי
מתנגד, אך מתנגד שיש למצוא לגביו פיתרון צודק, המתאים לשני הצדדים. תמיד הסתמכתי
על השאיפות והמישאלות שהיו קיימות ביהדות עצמה, להשיג אדמה מתחת לרגליה, להשיג
ארץ משלה. לדיעה זו הצטרפתי בכל ליבי. על כך התבסס שיתוף־הפעולה שלי, שיתוף
פעולה מתוך שימחה, נוכח הנסיון לפתור עניין זה.״
כל זה, כמובן, במשפט אחד, הכולל בגרמנית 89 מילים.

שלוש המיטפהות

ו מ 2עמדו בדרכו של האוזנר כמה וכמה מיכשולים אובייקטיביים, שקשר, היה
להתגבר עליהם. הוא נדרש לערוך חקירת שתי־וערב בתנאים שדמו לנשיקה מבעד
למטפחת. ליתר דיוק: נשיקה דרך כמה וכמה מטפחות.
המטפחת הראשונה היתד, התרגום. חקירה צילבת בנוייה על מהירות, על הפתעה, על
בילבול חושיו של הנחקר תחת מטר שאלות צ־לבות הניתכות עליו מכל עבר. ואיינו כאן
* ביבשת אירופה, נערכת חקירת הנאשם עליידי השופטים עצמם, ואין קיימת חקירת
שתי־וערב במובן האננלו־סאנסי והישראלי.

מונע זאת התרגום מראש. שעה שתשובת
הנאשם מתורגמת לעברית, יש לו השהות
להחלים מן המכה, להרהר על תשובתו,
לבדוק אם ניכנס למלכודת. אם כן, יש
לו פנאי להכין לעצמו קו־הגנה שני ולהתבסס
בו בתשובה הבאה.
המטפחת השניה הוא היחס הליבראלי של
אב בית־הדין. בידע־ כי העולם כולו מסתכל,
וכי חשוב לה. כיח שיש לאייכמן כל אפשרות
להגן על עצמו, כמיטב יכולתו, מפני
עונש־המוות הצפוי לו, נוהג השופט לנדוי
אף לפנים משורת־הדין. אין הוא מכריח את
אייכמן להצטמצם ב״כן״ או ״לאו״ ,כפי
שרוצה כל חוקר שתי־וערב. ה א מרשה לו
להוסיף לכל תשובה הסבר מפורט.
המטפחת השלישית הוא פרי הנסיבות
המיוחדות של משפט זה. כל טענות התביעה
ידועות לאייכמן מזה שש־עשרה שנה. לכל
טענה, לכל מיסמך, לכל עדות — הכין איי־כמן
השובה מתאימה. בארבעה״עשר חורשים
של מאסר, חקירה והתייעצות עם עורר־דינו,
הספיק להכין מערכת מסועפת של
קוזי־הגנה מבוצרים לעומק.

האיסטראטניח ש? התר,פת־מצה
• • למערךזה הסתער גדעון האוזנר
^ בהתקפת־מצח. הוא התקיף במקום ה־צפוי
ביותר, נ * .רה 0 *11 גיו ו! א
לא נהג על פי האיסטראטגיה של הגישה
העקיפה.
חוקר אחר היה, אולי, מתעמק תחילה
בפסיכולוגיה של האיש אייכמן, כדי לגלות
בה את הנקודות החלשות, את התפרים
במערך־המגן שיאפשר להסתנן דרכן בשקם,
כדי להפתיע את האוייב בבונקר שלו. אולם
הא!זנר לא הת>ניין מעולם ב מענהו הנפשי
של הנאשם. מתקבל הרושם כי ה,א מתעב
אוהו מדי, וכי יחסו כלפיו ריגשי מדי,
מכדי שיוכל לעסוק במחשבה כזאת. הוא
לא התעניין בפסיכולוגיה של אייכמן, כשם
שלא התעניין במהות הפנימית של המישטר
הנאצי. .
הדבר מתבטא גם בהתנהגותו. אייכמן, הדרוך לקרב, מסתכל לעיתים קרובות בעיני
האוזנר, כמתאגרף המחכה למכה הבאה. ואילו האוזנר מסתכל בשופטים, בצדדים, במצלמת
הטלביזיה, אפילו בקהל — אך לא באייכמן.
יש לאייכמן נקוד, ת־תורפה רבות. הוא יהיר. הוא אוהב לשחק את תפקידו של הקצין
הגרמני האמיץ, בעל הכבוד העצמי, שאינו מתחמק מן האחריות למעשיו. לפי דרישת
סניגורו, שינה את עמדתו זו — אך תחת לחץ של חקירה מפוכחת ושקטה, ללא גינוני
קירקס, אפשר היה להחזירו לפוזה זו ולנצלה. כי אייכמן אינו רוצה להיחשב לאדם המעליל
על חבריו כדי להציל את ראשו מן החבל — בייחוד כשהוא נשפט על־ידי יהודים.
כך היה נוהג חוקר פסיכולוגי. אותו חוקר היה נימנע משגיאה קטלנית אחת: הוא לא
היה נותן לאייכמן להתבצר מאחורי מיסמכים. כי ברגע שנותנים בידי אייכמן מיסמך כלשהו,
הוא הופך אדם חדש. במיסמכים כוחו. במיסמכים הוא רואה פרטים אשר ש,ם עין
אנושית אחרת לא היתר, מגלה אותם — תאריך לא־נכון, סימן בלתי־תקין, מספר־תיוק שאינו
בסדר. אסור היה לו לנגוע במיסמך.
את זאת בדיוק עשה האוזנר. הוא נתן בידיו מיסמכים ועדויות, דרש ממנו להגיב על כך.
ומאחר שהמדובר במיסמכים אשר אייכמן מכיר אותם על־פה מזה שנים, נתקל האוזנר
מיד בסבך סמיך של טענות נגדיות מוכנות מראש.
כך היה כאשר הזכיר האוזנר, מ ד בראשית החקירה, את הפסוק שנאמר על־ידי אייכמן,
שיקפוץ בשימחה לקבר ״בידעו כי חמישה מיליון יהודים ניספו במלחמה״ .פסוק זה פורסם
לפני חמש־עשרה שנה — ואייכמן בנה סביבו תילי־תיל ם של הסברים. אין ספק שהם
כוזבים — אך אי־אפשר לערערם על־ידי כמה שאלות דרמאתיות.

•113111

יייויייו•ק ג••*,י,
מי -ח

ך * תוםתשעים * וחמש הדקות, היה אייכמן חופשי ומשוו!רר ותר בדבריו ובהתיד״ותו
^ מאשר ביום הראשון של המשפט. אין ספק כי האמין שעמד במיבחן. אך מסתבר כי
עצביו נמרטו בכל זאת: ביום הראשון בבוקר ישב בשקט במקומו, כאשר דן בית־המשפט
בבקשתו לתת לו לישון עד הצהריים. הוא סבל מנדודי־שינה. הישיבה כולה ארכה 84
מילים. כעב׳ ר שעה הודיעה המשטרה לעתונאים :״ברגע זה ישן אייכמן שינה עמוקה.״
כאשר התחדשה הישיבה אחרי־הצהריים, שוב היו הכל דרוכים. האם ישנה האוזנר את
הטאקטיקה שלו? הוא עשה זאת — אך לרעה. הוא החל מתבל את דבריו בהערות עוקצניות,
בנסיונות של אירוניה וסארקאזס. כמה פעמים חיקה את דברי הנאשם בגרמנית, פנה אליו
באירוניה עבה :״הר אובר־שטורמבאנד־פירר,״ ודרש שכל הערה כזאת תתורגם במדוייק.
הקהל, שבא אל האולם כאל הצגה טובה, נהנה. הוא לא שם לב כי קו־ההגנה של אייכמן
לא התערער. תחת זאת שם לב לגינוניו הקולנועיים של היועץ המשפטי, פרץ מדי פעם
בצחוק רם של הנאה והסכמה, שנבלם מיד בזעם על־ידי אב בית־הדין, שמן הסתם סבל
מגינוני התובע לא פחות מן העתונאים, אשר הרגישו הרגשה של אי־נוחות מכאיבה.
פעם אחרי פעם פנה האוזנר אחורה, אל הקהל, בפוזה שחקנית יפה, כאדם המוכן
לקצ׳ר את מתיאות־הכפיים המגיעות לו. אותה שעה ישבו עוזריו, בראור, בך ורובינזון.
החליפו ביניהם צחקוקים של הנאה.
היה בכך משהו מעליב, משהו בלתי־מכובד ובלתי־נאה למעמד שהיה צריך לייצג את
הוד הממלכתיות של מדינת ישראל. התרועות הריגשיות, הפוזות, הצחקוקים, ההערות
הסארקאסטיות — כל אלה התאימו, אולי, למשפט קטן של גניבה או הונאה, אך בוודאי
לא למשפט בו דנה מדינת ישראל בפשע הגדול ביותר של ההיסטוריה.
ברגעים כאלה, פנתה העין הסובלת אוטומאטית אל האיש היושב מתחת לסמל המדינה,
הרוכש מדי יום ביומו א. צר גדול יותר של כבוד והערכה: השופט לנדוי. הוא, יותר מכל
אדם אחר, מייצג במשפט את המדינה אשר הטובים בקהל רוצים בה — מדינה של צדק
ושל אובייקטיביות, של אנושיות ותקיפות, בה שוכן החוק על כס רם של מרות שקטה
ועניינית. בבלמו את תרועות הקהל, בהביטו בהבעה של הסתייגות בפוזות של התביעה,
בהודיעו לנאשם שהוא יכול לשבת בעת התירגום, ושאם הוא מרגיש ברע הוא יכול לשבת
נם בעת מתן תשובותיו — הוא השליט באולם את הרוח הראוייה לגדילתו.

שתי גירפות כוזבות
ך ינתיים נמשכת החקירה הצולבת, ללא הכרעה, באווירה של תיקו. ה ו רג י ם
_ 1ר שיד האוזנר היתד, על העליונה, כאשר נאלץ אייכמן להיסוג מקו־הגנה אחד לשני.

למשל: כאשר הזכיר לאייכמן כי איים על נציג היהודים, הד״ר לודנהרץ, שאם לא תזורז
ההגירה, יערוך שוב ״פוגה ם בנוסח ליל־ד,בדולח״ .אייכמן נאלץ לאשר את העובדה, לתרץ
את הדבר בתירוץ האווילי והמבעית ש״היתה זאת בדיחה״.
ברגעים אחרים היה המצב הפוך — אייכמן לא זו בלבד שיצא ממלכודת, אלא אף הלם
בטענות התביעה. למשל: כאשר האשימו האוזנר בכך שניהל בווינה הגירת־כפייה באמצעים
פסולים, השיב אייכמן — ״לולא עשיתי כך, היו מאשימים אותי היום בהאשמה ההפוכה.
אני מצטער שלא הצלחתי הרבה יותר בזירוז ההגירה, ושלא ניתן לי להמשיך בכך בכל
ימי ד,מ,חמה!״
וכשהזכיר לו האוזנר שהוא הרי לא ידע אז עדיין על תוכנית ההשמדה, ועל כן לא
יכול היה לנחש כי ההגירה מצילה את היהודים ממוות, השיב אייכמן, בצדק־מה :״אז כבר
רדפו את היהודים והוציאו אותם מכל מערכות־החיים. ההגירה היתד, הרעה הקטנה ביותר.״
כך תסס הקרב הלוך וחז, ר ,כמו משור.
אולי גרמה לכך העובדה כי בדמותם של אייכמן ושל האוזנר מתנגשות שתי גירסות,
ששתיהן כאחת אין להן כל קשר עם המציאות האמיתית ששררה ברייך השלישי. שתי
הגירסות כאחת כוזבות לחלוטין.
א־יכמן מנסה לטעון כי הוא עצמו לא עשה שום דבר, וכי הכל נעשה על־ידי צמרת
הרייך המדינית. לצורך זה בנה מערכת מסועפת ביותר של טענות, הגובלת לא פעם עש
פילפ׳ל תלמודי. אין ספק שזו מסכת שקרים והתחמקויות, אך היא מלאכת־מחשבת, ולא
קל לערער אותה.
האוזנר לא הצליח בכך, כי גירסתו שלו דמיונית עוד יותר. הוא ניסה להטיל את פל
האשמה, לכל אשר קרר, ליהודים ברייך השלישי, על שכמו של האיש אייכמן בלבד. לא
אייכמן כבורג במכונה הגדולה ור,מסועפת של הרייך, אלא אייכמן כפרט, שכאילו יזם את
הכל ועשה את הכל .״אתה קבעת במשרדך בכל הנוגע לעניינים היהודיים ברייך — אתה
ולא אחר!״ חזר האוזנר פעם אחרי פעם בעקשנות עילאית.
מובן שזו גירסה אבסורדית. היא זרה לחלוטין למציאות של הרייך, היא מעידה על
אי־הבנה יסודית של מהות הנאציזם, של מיבנה שלטונו ושל השפעת ״עקרון הפיררים״
של היטלר.
למנוע את
ואולי גרוע מזה: יתכן כי העידה על כוונה פוליטית של ממשלת ישראל
הטלת האחריות על כלל הרייך השלישי, על כלל העם הגרמני, על אלפים ורבבות של
פקידים, שרבים מהם עודם קובעים כיום את המדיניות הגרמנית. כי הבהרת מציאות זו היתד,
מקלקלת את יחסי ישראל־גרמניה, ואולי גם יחסי ישראל־ארצות־הבריח, מאחר שהיתר, עוזרת
לתעמולה הסובייטית נגד ניאט״ו ונגד חימוש גרמניה המערבית.

^ ך נמעך הטאכק,

אייכמך האוזנר7 -ד•

אשר העתונאים הזרים החלו קוראים לו, בינם לבין עצמם, בשם

״התאגרפות הצללים״.
הם נואשו מזמן מן התקוות כי האוזנר ינצח בנוק־אאוט. הם העזו רק לקוזת כי ינצח,
בסוף, לפי נקודות. א לם גם זאת היתה עדיין תקווה אפופת־פסימיות. אייכמן מיטיב לשלוט
בחומר מהאוזנר. בסוף הישיבה השניה של החקירה הצולבת סיכמו כמה עתונאים, במזנון,
את סיכום הנקודות של הסיבוב השני כלהלן 7 :נגד ,3לטובת אייכמן.
הם לא היו מא־שרים בסיכום זה. כי כל העתונאים רוצים בניצחון התביעה, ולו גם
מסיבות מיקצועיות. איש אינו מעז להבריק לעתונו כי אייכמן מצליח בחקירה.
למרבית המזל, אין החקירה כולה קובעת במשפט זה כימעט במאומה. כי עוד בחקירה
הראשית, בהשיבו לשאלת סניגורו, שעה קלה לפני התחלת החקירה הצולבת של האוזנר,
הכריז אייכמן :״היד, עלי לבצע את משלוחי־הגירוש, בהתאם לפקודה. גם ידעתי, כי חלק
מן האנשים האלה מומת במחנות. בזאת עלי להודות, בהתאם לאמת.״
זה מספיק כדי להרשיע את אייכמן בדין.
אומנם מיד,ר אייכמן להוסיף :״אך האחריות המשפטית יכולה לחול רק על מי שהחלים
את ההחלטה המדינית. במקום שאין אחריות, שם הרי לא יכולה להיות אשמה.״
שאלה זו כבר הוכרעה במשפט נירנברג (ואף במשפט כפר־קאסם) — נגד הנאשמים.
הפקודה אינה משחררת מן האשמה.
על כן, אם החקירה הצולבת לא תועיל — הרי לפחות לא תזיק.

הבוחר ש 1א ל
שאלה: אתם, הקומוניסטים, תוקפים
בלי הרף את הממשלה מל היותה משועבדת
לגוש המערבי, והנכם דורשים מיפנה
למדיניות של נ״טראליות — ,אבל דוברי
הממשלה טוענים כנגד זה, כי ישראל איננה
קשורה לשום גוש עולמי. מהי תשובתכם?
תשדכה: כל מדיניותה של הממשלה
היא הזדהות עם מעצמות־המערב והזד־נבות
אחריהן -י -מהתייצבותה לצד הגוש
האמריקאי במלחמת־קוריאה לפני 10 שנים
ועד לסירובה לתמוך בקבלת סין העממית
לאו״ם לפני חודשים מספר. כלום לא הכריז
בן־גוריון בעצמו, כי ״ישראל היא מדינה
אירופית״ ,מערב־אירופית, כמובן? אך אין
זה רק עניין של הכרזות והצבעות, אלא
בעיקר של מעשים. כלום ב״מבצע סיני״ לא
העמיד בן־גוריון את צה״ל כחיל־חלוץ של
ההתקפה האנגלו־צרפתית על הסואץ? כלום
לא צירפה הממשלה את מדינת ישראל רשמית
ל״דוקטרינת־אייזנהואר״ז כלום לא אישר
דה־גול, כי ״ישראל היא בעלת־בריתה של
צרפת״? כלום אין ממשלת בן־גוריון מקיימת
יחסי ״אמון וידידות״ עם ממשלת אדנואר
ועיסקות־נשק עם הצבא הניאו־נאצי? כלום
לא פורסם זה עתה (ב״רשומות״ מס׳ )374
ההסכם הצבאי עם ממשלת ארה״ב, לפיו
מתחייבת ישראל להעמיד לרשות הממשלה
האמריקאית בכל מלחמה מזרח־תיכונית או
עולמית את כוח־האדם, הציוד והמקורות
הכלכליים של ישראל? ובשטח הכלכלי —
האין מספיקה העובדה, כי ס /ס 80 מהיבוא
המציף את השוק הישראלי בא מארצות הגוש
המערבי? ברור מכאן, כי הטענה שאין
ישראל קשורה לשום גוש היא חסרת־שחר
ומגוחכת.
שאלה: אמנם, נכון הוא, כי לפעמים
עונים דוברי הממשלה בטענה אחרת: וכי
מה רע בדבר? וכי לכל מדינה מותר לחפש
בעלות־ברית, ורק לישראל אסור?
תשו 2ה: ודאי, מותר. כל השאלה
היא, אם ההתקשרות היא לטובה או לרעה

שאלה: דוברי הממשלה טוענים דווקא,
כי הם עוזרים למדינות הצעירות, באפריקה,
למטול ..האין זה סותר את דבריכם?
תשדבה: לא. והא־ראייה, למרות
משלוחי העזרה הכלכלית והטכנית מישראל
למדינות מסויימות באפריקה, חותמ ם ראשי
אותן מדינות אפריקאיות גופא על הצהרות
המגנות את המדעיות הישראלית כשלוחה
של האימפריאליזם והקולוניאליזם. על שום
מה? — על שום אותה מדיניות של בן־
גוריון וגולדה מאיר, המתייצבת באו״ם נגד
עצמאות העם האלג׳ירי, המצדיקה את הניסויים
האטומיים של דה־גול בסהארה על־אף
המחאה המאוחדת של כל עמי אפריקה כולם׳
התומכת בסוכנים מכורים של הקולוניאליזם
כגון צ׳ומבה והכומר יולו, השולחת
נשק ישראל לרומים רוצחניים כגון סאלאזאר
הפורטוגאלי (נגד עם אנגולה שבאפריקה)
ובעבר הלא־רחוק לבאטיסטה ומרוחיליו, השנואים
על כל עמי אמריקה הלאסינית. על־בן
מקבלים מנהיגי עמי אסיה ׳ואפריקה גם את
הפעילות הכלכלית והסיוע הטכני מישראל
בחשדנות ובאי־אמון, כשרות לקולוניאליזם
בעקיפין. פירוש הדבר הוא, כי רק שינוי
המדיניות הישראלית מתלות במערב לניי־טראליות
יפתח לנו את הדרך לידידות עם
עמי אסיה ואפריקה, שהיא לנו הכרח כה
זזיוני.
שאלה: האס מעבר כזה לנייטראליות
לא יתפרש במערב בהצטרפות לגוש המזרחי
ויבודד אותנו מן הצד הנגדי?
תשו 3ה: בשום פנים ואופן, לא.
מעבר לנייטראליות פירושו, כמובן, מיפנה
לידידות עם ברית־המועצות, עם ארצות ה־דמוקראטיה
העממית וסולידאריות עם העמים
הנאבקים נגד הקולוניאליזם — ,אבל לא

שאלה: החוגים התומכים במדיניות
של בן־גוריון חולקים על סיסמת הנייטרא־ליות
באומרם, כי ברית־המ,עצות מעדיפה
את הערבים על ישראל, ולכן היא בין־כה־וכה
לא תשנה את יחסה לישראל. האין בנימוק
הזה לכל הפחות ספק מבוסם?

שאלה: אם כל השיקולים הלאומיים
הס בעד נייטראליות, איך להסביר את התנגדותם
העקשנית של מנהלי המדיניות הישראלית
הרשמית?

ת יש ו 3ה: אין שום ספק בדבר, כי
מיפנה מצד ישראל אל הנייטראליות ייפגש
באהדה מצד ברית־ר,מועצות, אשר תתן לישראל
את תמיכתה הפוליטית ועזרתה הכל־כלית־הטכנית־ר,מדעית,
כמו לכל מדינה ניי־טראלית,
המקפידה על אי־תלותה והתומכת
במאמצים לבצר את השלום ודו־הקיום בעולם.
זוהי אבן־הבוחן היחידה בשביל המדיניות
הסובייטית, ולא שייכותה הלאומית
של מדינה זו או אחרת — אם היא ערבית
או יהודית.

תשלכה: אין ספק, כי מענקי הדו־לארים
האמריקאיים ושילומי המארקים הגרמניים
משחדים את החוגים השולטים בישראל.
תפקיד לא־מבוטל ממלאת גם אצל בן־
גוריון ומקורביו האידיאולוגיה של אנטי־קומוניזם
זואולוגי. ולבסוף, יש בזה גם
חשבון־שיזא פוליטי, כי האימפריאליסטים
יעמדו לצד בן־גוריון בסכסוך עם ארצות־ערב•

אלה: ומדוע מספקת ברית־המועצות
נשק למדינות הערביות?

שאלה: מדוע אתם רואים בחשבון
פוליטי זה חשבון־שווא?

תשו 2ה: לא למדינות הערביות,
אלא לאותן מדינות במזרח־התיכון שאינן
קשורות בברית־צבאית (סנט״ו) או בהסכם
צבאי אחר עם מעצמות־האימפריאליזם, המבקשות
להפוך את האזור שלנו לבסיס התקפה
על ברית־המועצות. למשל, עיראק —
כלום היא לא היתד, מדינה ערבית גם בימי
נורי־סעיד, בימי שייכותה לברית־בגדאד? ואז
לא קיבלה נשק סובייטי. דוגמה אחרת: ירדן
וסעודיה הן גם־כן מדינות ערביות, והן אינן
מקבלות נשק ממקור סובייטי, מפני שהן
קשורות קשר צבאי עם האימפריאליזם. יש

שיבה: בן־גוריון וגולדה מאיר
קיוו, כי מעצמות המערב יכריחו את נאצר
לפתוח את תעלת־סואץ לשייט הישראלי —
והן לא נקפו אצבע. הם קיוו, כי מעצמות־המערב
יפעלו נגד החרם הכלכלי הערבי על
ישראל — והן לא נקפו אצבע. הם קיוו,
כי מעצמות־המערב יתמכו בסירובם המוחלט
להכיר בזכות הפליטים הערביים לחזור לארצם
— ונחלו אכזבה מרה. האינטרס של
האימפריאליסטים אומר להם לנצל את שרותיו
של בן־גוריון, ואף לשלם לו בעד זה,

ת לו ת? ־

ראל קיבלה נשק מצ׳כוסלובקיה הסוציאליסטית
(ותמיכה פוליטית מברית־ר,מועצות) בימי
מלחמת־ד,עצמאות, ואז שום מדינה ערבית
לא קיבלה נשק משום ארץ סוציאליסטית,
כי הליגה הערבית היתר, אז כולה מכשיר
אימפריאליסטי. ובכן, העובדות הידועות לכל
מוכיחות, כי ברית־המועצות אינה שולחת
נשק סתם למדינות ערביות וא-נה מונעת
משלוחי־נשק סתם ממדינת־ישראל, אלא היא
קובעת זאת לפי הקו הפוליטי של כל מדינה
ומדינה במזרח־התיכון, ללא הבדל לאומי.
והעיקר — לא ברית־המועצות פתחה במש-
לוחי־נשק לאזור הזה, כי־אם בריטניה ו-
ארה״ב; יתירה מזו, ברית־המועצות הציעה
למעצמות־המערב הסכם על הפסקת כל מש־לוחי־הנשק
לכל ארצות המזרח־התיכון מכל
מקור שהוא — ,אך השליטים הבריטיים
והאמריקאיים דחו את ההצעה הסובייטית,
והשליטים הישראליים נגררו שוב אחריהם.

אבל לא את המחיר הפוליטי שהוא דורש מ־הם.
אדרבא, הנשיא קנדי דרש מבן־גוריון שלא
יפריע למאמצי ההתקרבות האמריקאית עם
נאצר — ו״ניו־יורק פוסט״ מוסיף, כי בן־
גוריון גם הבטיח לא להפריע. קשריו של
בן־גוריון עם האדונים האימפריאליסטים אינם
קשרי ידידות הדדית, כפי שהוא היה
רוצה להציגם, כי־אם קשרי תלות ועבדות
מצדו.

שאלה: מפי בן־גוריון, נושה דיין
ושמעון פרס שמענו לא־אחת, כי מעבר ל־נייטראליות
יסתום לנו את מקורות רכש
הנשק מצרפת וממדינות נאט״ו אחרות, וזה
יסכן את במחוננו וקיומנו. מה אתם עונים
על כך?
תשובה: שום מדינה בעולם, המנהלת
מדיניות של נייטראליות, אי־תלות ושלום
— בטחונה וצרכיה ד,הגנתיים לא
הופקרו. כן לא תופקר ישראל. אדרבה, ישראל
נייטראלית תרכוש לעצמה ידידות של
מדינות רבות, אשר מהן היא מבודדת כיום,
— וידידות זו תשמש מקור לא־אכזב לבט־חוננו.
ומעל לכל, מישנה מריתוק למערב
האימפריאליסטי לאי־תלות ונייטראליות יסיר
מכשול מהדרך אל השלום הישראלי-ערבי.
ואין ערובה טובה יותר לבטחון, מאשר
הסכם־שלום עם השכנים. הנייטראליות איננה
סכנה לבטחון, אלא מפתח לשלום ולבטחון.
שאלה: ומה בנוגע לצד הכלכלי של
הבעייה?
תשובה: ראשית, נייטראליות מצד
ישראל משמע עזרה כלכלית וטכנית מצד

מוגש לפרסום ע״י המפלגה הקומוניסטית הישראלית

ברית־המועצות לפיתוח ענפי־היסוד של משקנו
הלאומי. שנית, הקשרים הכלכליים עם
ארצות הסוציאליזם לא יבטלו את קשרינו
עם ארצות־המערב, כאמור, אלא יבריאו אותם
ויעמידו אותם על בסים הכדאיות והברירה
החפשית. שלישית, המיפנה לנייטראליות
יפתח לפני סחר־החוץ הישראלי את השווקים
העצומים הסוציאליסטיים והאפרו־אסיאתיים,
יסייע לנו לצאת מהגרעון הכרוני במאזן המסחרי
ומהתלות בהון המונופולים הזרים.
רביעית, מדיניות של נייטראליות ושלום
תגרום להפניית אמצעים כספיים גדולים מהתקציב
הצבא׳ לתקציב הפיתוח, להרחבת
משקנו הלאומי. ובכן, נייטראליות היא גם
הדרך להבראה כלכלית ולעצמאות כלכלית.

ניתוק הקשרים עם מדינות־המערב. הנה,
הודו או אינדונזיה באסיה, גאנה או קע״ם
באפריקה, פינלאנד או אוסטריה באירופה,
בהיותן מדינות נייטראליות — כל אחת לפי
דרכה ולפי מידותיה — הרי הן מקיימות
בעת־ובעונה־אחת קשרים גם עם המערב
וגם עם המזרח. המעבר לנייטראליות רק
יהפוך את קשרי ישראל עם מעצמות־המערב
מקשרי־תלות מונופוליסטיים לקשרי־גומלין
ריבוניים.

טראדיות

של העם והמולדת. אנחנו אומרים ומוכיחים,
כי ריתוק ישראל למערב האימפריאליסטי
הוא לרעת ישראל, כי הוא מעמיד את ארצנו
בעמדה עויינת כלפי המחנה האדיר של אר־צות־הסוציאליזם
וכלפי משפחת העמים המשוחררים
והמשתחררים מעול הקולוניאליזם.

במרינה

שאלה: האם נייטראליות זוהי
סיסמתכם שלכם, הקומוניסטים בלבד?
תשונה: זהו הקו הפוליטי העקבי
של המפלגה הקומוניסטית הישראלית, הנובע
מהאינטרסים הלאומיים של ישראל
ומהתנאים הבינלאומיים בזמננו. אולם גם
בחוגים אחרים נשמעת יותר ויותר הדרישה
לנקוט• קו נייטראליסטי: הד״ר נחום גולדמן
מטיף לקו זה בקרב המפלגה הליבראלית;
מאמרים ברוח זו הופיעו ב״הארץ״ ,ב״ה־צופה״
,וכו׳; מפ״ם ואחד,״ע מצהירות שהן
בעד מדיניות נייטראליסטית.
שאלה: למה, איפוא, אינם מתלכדים
כל •אלה הדוגלים בשינוי המדיניות הישראלית
לחזית אחת, כדי לרבוש את דעת־הקהל
ולחולל את המיפנה לנייטראליות?
תשובה: שאלה זאת יש להפנות
לכל שאר הגורמים, אך לא למפלגה הקומוניסטית
הישראלית, הנאבקת בהתמדה וללא־ליאות
להקמת חזית לאומית־דמ, קראטית
בעד מדיניות של שלום, אי־תלות ונייטרא־ליות.
וקודם־כל יש להפנות את השאלה
הזאת למנהיגי מפ״ם ואחה״ע, שעמדתם הפלגנית
העיקשת מונעת את השינוי הנכסף.
שאלה: מה תעזור מבחינה זאת ההצבעה
בבחירות בעד הרשימה הקומוניסטית?

ש ו 3ה: הגברת ייצוגה והשפעתה
של המפלגה הקומוניסטית הישראלית בכנסת
החמישית תגביר את הסיכוי לליכוד כל הגורמים
הנוטים לשינוי המדיניות הישראלית,
וממילא תקרב ותקדם את המיפנה שיוציא
את ארצנו מן המיצר אל המרחב.

מקי״ מ שיבה

(המשך מעמוד )6
גות בידי מפא״י את כל מכשירי השלטון.
מפא״י ידעה לנצל יתרון עצום זה, כבשה
את החלל הריק, חטפה את היוזמה לידיה.
מ־זז היא שולטת על מהלך המאורעות. מסע
בן־גוריון בעולם, המתיחות המלאכותית בגבול
הצפוני ושיגור הטילים, אינם אלא
חוליות בשרשרת אירועים, שהסיחו את
דעת הציבור מפרשת־לבון וגילוייה.
השבוע ישבו עסקני המפלגות וחישבו בחלחלה
שעוד נותר למעלה מחודש לייצור
מאורעות נוספים. לפי כל הסימנים, חושבת
מפא״י לנצל חודש זה, להפעיל את שרותי
המדינה כדי לשפוך על ראש הציבור עוד
כמה סנסאציות מהממות.
הטיל להבות ע שחר
רק בודדים מבין אלה שטיילו ברחובות
תל־אביב׳ באחד הלילות לפני שלושה שבועות,
הבחינו בתופעה בלתי־רגילה שהתרחשה
מעל ראשיהם. למעלה, הרחק מעבר
לבתי העיר, בעלטת הלילה זרוע הכוכבים,
ניתן היה לראות בבירור בגוף הטס באלו מה
של אש, כשהוא משיר אחריו חלק
ממנו ונעלם תוך שניות ספורות.
קבוצות של אנשים שהבחינו במחזה,
עמדו לרגע מופתעים ונרעשים .״מה קרה?״
שאלו עוברים ושבים שהבחינו באלה המתבוננים
למעלה .״ראינו ראקטה עפה באוויר!״
היתר, התשובה. התגובה היתר, מנוד
ראש קל מלווה בחיוך.
גם כשהופיעו כאלה שטענו כי ראו רא־קיטר,
באוויר, במערכות עתונים, וסיפרו
את סיפורם, נתקלו במבטים שאמרו :״בטח!
בטח! אם מי אתם רוצים למתוח?״
השבוע יכלו קטני־ר,אמונה, שלא האמייו
לסיפורים, ללעוג רק לעצרם.
כאשר נודע דבר שיגורו המוצלח של
הטיל שביט ( 2ראה עמודים ,)14,-13 התברר
שהגוף הזוהר היה אחד הניסויים שקדמו
לשיגור הטיל הראשון.
טיל ראשון זה, היה שביט . 1
הזמנה באישון לילה. הידיעה על
מועד שיגורו הפומבי של שביט 2נשמרה
בסוד אפילו לגבי שני תריסרי המוזמנים
למאורע, שרובם ככולם היו קשורים במשרד
הבטחון או בצוות בוני הטיל.
אפילו שרת־החוץ, גולדה מאיר, שנכחה
אחר־כך במקום השילוח, לא ידעה את
המועד המדוייק. ביום שלישי בלילה היתד,
שרת־החוץ נוכחת בעצרת חגיגית, שנערכה
בהיכל התרבות לכבוד יום העצמאות האמריקאי.
כשהסתיימה העצרת, יצאה שית־החוץ
לבקר בדירתו של ראש הממשלה
בתל־אביב׳ כדי לברר עימו עניין שלא סבל
דיחוי. להפתעתה, מצאה את ביג׳י לביש
מדי־קרב, כשהוא מתכונן ליציאה .״בואי
איתי!״ אמר לה ביג׳י, לקחה עמו למיתקן
השילוח.
כך הוזמנה גולדה למעמד הממלכתי של
שיגור שביט .2
וכך, באישון הלילה, סטתה שיירת מכוניות
מאחד מכביש׳ החוף בארץ, עלתה
על דרך עפר צדדית שהובילה בינות גבעות
חול. בהגיעם למקום, ניצב כבר הטיל בתוך
מיתקן־הייצוב שלו, הבנוי ממיגדלי־מתכת.
ההכנות לשילוח. המיתקן, עליו הוצב
הטיל ניבנה מספר ימים קודם לכן. בשיפולי
גבעת החול נכרה בור ענק שמולא במלם
מזויין. מנופים מיוחדים הציבו מסביב ל־ריצפת־הבטון
את מיגדלי־המתכת. הטיל עצמו
הוכנס לתוך המיתקן רק 24 שעות
לפני שיגורו, חלקים חלקים.
על גבי הראקיטה, שנישענה על המתקן
בכמה נקודות־מגע ושהיתד, צבועה בצבע
בהיר, צויירו כמה פסים באדום כהה. על
גוף המתכת נרשם המספר .2702
אנשי המדע, שהיוו את צוות־המשלחים של
הראקיטה׳ עסקו כל הלילה בבדיקות ובחי־שובים.
למרות שהנסיונות הקודמים הוכיחו
להם שהדבר הזה מסוגל לעוף, היה עליהם
להבטיח שלא יקרה כל תקר.
עיתוי המחקר. מיבצע השילוח היה
גולת הכותרת שיו עבודת־מחקר שבוצעה,
במשך תקופה ארוכה, באגף למחקר ותכנון
של משרד הבטחון, אשר בראשו עומד מאיר
מרדור, ושהאחראי עליה הוא פרופסור ארי
נסט דויד ברגמן.
מבחינה תיאורטית היתד, ישראל עשייה
להגיע לידי שיגור ראקיטה מדגם שביט ,2
(המשך בעמוד )12

העולם חזה 1243

שלושה צנחנים ושומר של משמר הגבול, מתיזים מים באחת מגיזחת השריפה הגדולה
האדומי ממרחק עשרות קילומטרים אפשר היה להבחין כאש הגדולה. מפתח־תיקווה,
מחדרה, מנתניה -ומן הסתם גם מטול־כרם וקלקיליה -
אפשר היה לראות את השמיים האדומים. היו אלה השמיים שמעל
למעכרת בית־ליד. אש שפרצה כשעה ארבע אהר־הצהרים, אחזה
כמחסן הענק של הסוכנות היהודית, סמוך לצריפי המעברה. כהרף־עין
ליחכה מצבורי־עץ ענקיים. הלהבות עלו לגובה של 10 ואפילו 15

מטרים. עשרות משפחות פונו מצריפיהן, פן תאחז כהם האש. ארבעה
צריפים נשרפו, ומספר צריפים נהרסו, כדי לאתר את שטח הדליקה.
הוזעקו כבאים מכל הארץ, ואף תגבורת של חיילים ומשטרה, אשר
נכנסו מיד למשמעת צוות מופתית ועמלו שכם אל שכם בכבוי הדליקה.
כאשר כובתה הדליקה -נותר רק מישטח־ענק של אפר חרוך. כך עדה
בלהבות מהסן נוסף של הסוכנות היהודית וסחורה בשווי שני מיליון ל״י.

שורה שר תיירים וכבאים נושאת את צינור הכיבוי, שעה שברקע משתוללת האש

קלפ > .ה עו ל ם הזה־

במרינה
(המשך סענזוז ) 10
עוד לפני תקופה ארוכה, הכוחות המדעיים
הנמצאים בארץ, אילו הועמדו לרשותם התקציב
והתנאים המתאימים, ואילו נדרשו
להשיג מטרה זו שנים מספר לפני שהוחלט
על ביצוע המשימה, היו מסוגלים לכך
מבחינת הידע הטכני שלהם.
אולם המדענים שגוייסו למשימה המיוחדת,
ובהן אשד, אחת שזכתה השנה בפרס
הבטחון, היוו צוות סגור וסודי, שלא היה
קשור במדענים אחרים בעלי ידע בשטח
זה, העובדים בטכניון בחיפה או במכון
וייצמן ברחובות. שאלת ייצור הראקיטה
היתד, שאלת זמן וכסף בלבד.
כי ביסודה, הראקיטה הישראלית בנוייה
על־פי מדגם מיושן, שפותח בתחילת ימי־פיתוח
הטילים. היא דומה לראקיטות הגרמניות
מסוג וי־י ווי־ ,2בהן השתמשו הגרמנים
להפגזת לונדון. רקיטה מסוג זה
נשלחת ממקום השיגור מבלי שאפשר יהיה
לכוונה תוך־כדי מעוף, מתוך חישוב של
סטייה מסויימת בנקודת הפגיעה.
הסודי: חומר־דלק. העקרון לפיו פועל
שביט 2פשוט ביותר. בתוך המיכל
בעל המיבנה האודירונוטי, שנועד להקנות
לראקיטה יציבות במסלול התעופה, נימצא
חומר־נפץ הודף. חומר זה מופעל על־ידי
מאיץ המכיל חומר רגיש יותר והמופעל
על־ידי ניצוץ שנוצר מקצר חשמלי.
בשעת שריפתו פולט חומר־הנפץ ההו־דף
כמות גדולה של גאזים. כאשר גאזים
אלה נפלטים בכיוון מסויים, עף הגוף לביתן
נגדי. הדבר דומה לבאלון המתרוקן
לפתע מהאתיר שבתוכו ועף לכיתן נגדי
מכיתן פתח ד,הפלטה.
המנוע של הראקיטה מורכב, איפוא, ממערכת
צינורות הפלטה דרכם ניפלטים
הגאזים, שהם המקנים לטיל את כוח־תעיפתו.
הבעיה העיקרית ביצירת טיל בעל משקל,
שימריא לגובה רב, היא מציאת חומר־דלק,
בעל נפח מצומצם ובעל כוח־הדף גדול ביותר.
מציאת חומר כזה היא סודה העיקרי
של הראקיטה. כאשר הצליחו המדענים
הישראליים ליציר חומר־דלק מוצק כזה,
בעל יעילות גבוהה, הם השיגו את הישגם
הגדול ביותר, ושוב לא ניצב בפניהם כל
מיכשול ממשי ליצירת כל רקיטה שהיא.
חפר -מיתקן־הנחייה 7שביט 2
המריא לגובה של 80 קילומטר ומעלה. שיב־בת־האויר
בגובה זה היא היונוספירה, ה־שיכבה
המחזירה את גלי הרדיו לקרקע.
בהתאם למושגים המקובלים נ־כללת כבר
שיכבה זו במושג חלל. כיום משתמשים במונח
חלל* לתחום האתיר שמעל לגובה שמטו־סים
מסוגלים להגיע אליו. מטוסים צבאיים

סיכום שש הקדמת שנערכו השבוע
מפא״י ליכראליס חרות
דתיים לאומיים
מפ״ם
אחה״ע
אגו״י
פאג״י
מק״י
דתית ספרדית תימנים ערביי מפא״י
נמנעים

כתב ״דבר״ מרכוס
המזכירה

הזעיקה

אותו

משוכללים מסוגלים להגיע, כיום, עד לגובה
של 25 קילומטר.
אם תכתן ראקיטה מסוג שבים 2למסלול־תעופה
קשתי, היא מסוגלת להשיג טתח
גדול יותר מ־ 80 קילומטר. אולם כדי שיהיה
לה שימוש צבאי יעיל, חייבת ראקיטה כזו
להיות מונחית באמצעות מיתקן־הנחייה מיוחד,
המסוגל לשנות את מסלול־תעופתה ול־כוזנה
לפגיעה מדוייקת. רק עם מיתקן כזה,
שישראל טרם הודיעה כי הצליחה לייצרו,
הופך הטיל לנשק מדוייק.
גורם־ההפתעה אכד. ההודעה הרשמית
הראשונה, אחרי שיגור שביט , 2
ציינה כי הטיל שוגר למטרות מטאורולוגיות.

257

39.7
1 4 .5
1 3 .6

איש לא התפעל ממטרה תמימה מעין זו.
היה ברור ששיגורו של הטיל נועד למטרות
מדיניות פנימיות וחיצוניות. ראש הממשלה,
דויד בן־גוריון, הודה בכך בעצמו
בישיבת הממשלה, בראשית השבוע, כאשר
ציין כי לטיל היתד, מטרה מדינית תעמולתית
— להוכיח כי בידי ישראל מצוי טיל
מתוצרת עצמית לפני שרע״ם תשגר את הטילים
האמריקאים שתקבל, אותם תימנה
לשלח ביום המהפכה שלה, החל ב־ 23 ביולי.
מנקודת רא ת כזו, ספק אם ההישג ה תעמולתי
שהשיגה ישראל בכך ששילחה את
הטיל שלה ראשונה, שווה את הנזק העלול
להיגרם לה מעצם הפירסום. אילו היו המצרים
משגרים את הטילים האמריקאיים
שלהם ראשונים, היתד, רע״ם זוכה בניצחון
פרסטיג׳ה, אולם ישראל היתד, שומרת בידה
את יתרון־ההפתעה.
כיום, כשהסוד הכמוס יצא לאור, אין
ספק שהוא ידרבן את שליטי רע״ם להשיג
טילים משוכללים יותר מאלה הנימצאים
בידי ישראל. כך פתח שביט 2במירוץ־
זיון יקר ואינסופי, בו נמצאת עמדת־הכוח
בידי רע״ם, היכולה תמיד להשיג טילים
משוכללים יותר בטענה שיתכן וישראל
מייצרת כבר בעצמה טילים כאלה.
היה זה מירוץ־טירוף חסר־הגיון מתחילתו.
שכן נוצר בו מצב שכל מדינה עוזרת לאויבתה
להשיג טילים. בסיכומו של דבר
נשמר המצב תיקו — אך זהו תיקו הרבה
יותר יקר והרבה יותר מסוכן.

החרם

מביתו

קולות

אחוז

עתונות

לכל עתון בארץ ישנו כתב לעניינים
צבאיים. לפני שהוא יכול להתמנות לתפקידו,
חוקרים מוסדות הבטחון את מהימנותו,
ורק לאחר מכן מצטרף הוא לחוג
המצומצם של תא הכתבים הצבאיים.
בדרך כלל, שוררים יחסי שיתוף־פעולה
הדוקים בין הכתבים הצבאיים לבין מערכת
הבטחון. הצבא ומשרד הבטחון מספקים
את הידיעות, והכתבים מפרסמים אותן.
השבוע התקלקלו יחסים אלה עד ללא
הכר. הגורם: התנהגות משרד הבטחון בפרשת
שילוח שביט .2
כלי תור. הידיעה הראשונה על השילוח
נמסרה לוועדת העורכים של העתונים
היומיים. אחד העורכים שאל את שמעון
פרם אם בין הנוכחים במקים השילוח היה
גם עתונאי. פרס השיב בשלילה. כאשר
לחצו עליו, הבטיח כי בכל זאת יימצא מי
שיספק סיפור אחיד לכל העתונים.
סיפור זה׳ הנקרא פולי, הופיע למחרתו
בכל העתונים. אולם כאשר ביקשו לדעת מי
כתב אותו, נענו במשיכת־כתפיים חמקנית.
הסוד התגלה עד מהרה, כאשר שמו לב
העתונאים, כי מעל לסיפור דבר על השילוח
צויין :״מאת כתבו הצבאי של דבר״.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שיואל
מרכוס, כתבו הצבאי של דבר, כ תי פול
על עניינים צבאיים. אולם תמיד עשה זאת
על־פי לוח של תורנות. כל אימת שהתרחש
מאורע שיגרתי בצה״ל שלא כל כתב היה
מעוניין לכסותו, היה נקבע איש פול,
שימלא את מקום חבריו ויספק סיפור אחיד
לכולם. תפקיד זה הוא מן הבלתי־אהובים,
ועל כן נמסר על־פי תור קפדני.
והנה, הסתבר כי היה זה רחוק מלהיות
תורו של יואל מרכוס לצאת לפול.
• באנגלית: מאגר, מן הנוהג שכתב
מוסר את סיפורו למאגר של סיפורים, ממני
יבול כל עתו! לסבלו לפירסום.

3 .0 9

10.7
מקומות בכנסת

ח״כ בכנסת
הרביעית

0 5 מכלל קולות המצב

ניתקה דפנות בוקר. גילוי זה עירר
סערה בתא הכתבים הצבאיים. הם ראו
במעשה העדפה חסרת־בושה, בעלת משמעות
פוליטית חמורה. שהרי לא ניבחר כתב
של עתון אחר, אלא כתב של דבר. לא זו
בלבד, אלא כתב הידוע כאיש של שמעון
פרס במערכת דבר.
מיד כונס התא לישיבת חירום. תחילה
הופנה הכעס לעבר מרכוס, עד שזה נאלץ
להסביר את חלקו בפרשה.
סיפר הכתב :״בשעה מוקדמת לפנות
בוקר העירה אותי מזכירתו של הממונה
על יחס־ הציבור של מערכת הבטחון,
שטרחה ונסעה עד לביתי. היא הודיעה
לי שהבום ש׳.ה רוצה שאתייצב במשרדו
בערב. על הפיתקה שהביאה צויין: חיוני.״
בשש בערב הופיע מרכוס במקום אליו
נקרא. אך לפני שיכול היה להבין מה
מתרחש, הובילו הממונה אל לשכת שר־הבט־חון.
שם המתין להם קצין גבוה. הוא הודיע
למרכוס, כי באותו לילה עומד להתבצע
מיבצע גדול, וכי ניבחר לכסותו. מרכוס
חשב כי המדובר בפעולת־תגמול גדולה, או
בפעולה צבאית על הגבול הס רי.
רק לאחר שהגיע לשטח, החתימו אותו
על התחייבות לשמור בסוד כל אשר יראה,
וגילו לו כי בעוד שעות ספורות עומד
הוא לחזות בשילוח הראקיטה הישראלית.
האודטימאטום. מדוע ניבחר דווקא
יואל מרכוס? הוא אומנם כתב לא בלתי־מוכשר,
וכותב־דברו של פרם: אולם אין
בכך סיבה מספקת להעדיפו.
הסיבה, כפי שהסתברה, היד, חששם של
פרם ושות׳ שמא תיקרה תקלה בעת השילוח.
במיקרה זה, רצוי שיהיה עתונאי
אשר יכלו לסמוך עליו שלא יספר על הבושה
— אם יש בכך ב! שה.
אלא שללב הכתבים התגנב חשד נוסף: שמישהו
במשרד הבטחון הטיל דופי במהימנותם.

מפא״י
במשיד
״בשביל לכתוב על ביקור הנשיא
הבטחון קוראים לכולנו. ובסופו של דבר
אנחנו מפרסמים ידיע׳ ת שמקומן הנכון
הוא ביומן מערכת הבחירות״ קרא אחד
הכתבים ברוגזה ,״אבל כשצריך לכסות את
שילוח הטיל, לוקחים איש דבר ו הציע
כתב ׳הבוקר, ישראל גינזבורג :״להחרים
את כל פירסומי מערכת הבטחון,
עד לאחר הבחירות!״
לא היתה זו הצעה סתמית. כי בשבועית
האחרונים נקראו הכתבים הצבאיים לכסית
מאורעות פעוטים, שנדף מהם ריח תעמולתי.
לבסוף הוחלט להגיש אולטימאטום למשרד
הבטחון, שיסכים לעריכת בירור יסודי של
הפרשה ויתחייב כי הדבר לי יישנה. אם עד
גמר האולטימאטום לא ייענה משרד הבטחון
לדרישה זו, יכריזו הכתבים הצבאיים חרם
על כל הידיעות שמקורן במערכת הבטחון.
בינתיים, הכריזו על חרם חלקי. הכתבים
הצבאיים, למשל, לא ישתתפו במסיבת עתו־נאים
שזימן אגף השיקום של משרד הבט-
חון, במטרה השקופה להאפיל על שביתת
הנכה אמנון טוזילי מול ביתו של בן־גוריון.
אשר למסיבה נוספת, אליה הוזמנו, עם
מפקד חיל הים אלוף יוחאי בן־נון, החליטו
להשתתף בה, כדי לא להעליב את בן־נון.
אולם רק לאחר הפגישה יסכמו ביניהם
אם יפרסמו משהו או לא.
כדי להדגיש את חומרת המצב, וכמחאה
על יחס משרד ד,בטחון, התפטר ועד התא.
כאשר ישבו נציגי מערכת הבטחון עם
נציגי הכתבים הצבאיים, יהיו אלה נציגים
חדשים, אשר יסמלו את הגישה החדשה,
התובעת בתוקף כי ענייני הצבא והבטחין
לא יהפכו קניין עתון מפלגתי.

כאילו להוסיף דלק למדורה, הופיע שבועון
המטכ״ל במחנה, עם צלומים וכתבה שנעשו
בידי צלם השבועון ועורכו. מסתבר
איפוא, שמלבד העדפתו של כתב דבר,
נהג הצבא פרוטקציה גסה גם לגבי כתבי
בטאונו הפרטי.

קלפי נסיונית
איך השב ע הט־ל 7
האם שיגורו של הטיל הישראלי שביס 2
יוסיף קולות למפא״י?
הקלפי הנסיונית של העולם הזה שנער־כך
השבוע, הגיעה אל קהל הבוחרים ארבעה
ימים אחרי׳ שיגור הטיל, אחרי שההתלהבות
הראשונית שככה ואחרי שניתן לעכל ברצינות
את משמעות המאורע.
בעוד שסכום הקלפיות בשבוע שעבר
הראה על נטייה לירידה בקולות בוחרי
מפא״י, שהיתר, עלולה לעלות לה בהפסד
שני ח״כים, מראות תיצאות הקלפיות השבוע(
,ראה מסגרת) על עליה היכולה להוסיף
למפא״י ח״כ אחד, לעומת מה שהיו לה
בכנסת הרביעית.
13 אחוז נמנעים. שש הקלפיות נערכו
בשש רכבות שונות. בסך הכל הצביעו
בהן 726 בוחרים. בין קלפי וקלפי ניכרו
הבדלים באחוזי הקולות בהם זיכו כל מפלגה,
אך צירוף כל שש הקלפיות מצביע
על תוצאה ריאלית אפשרית, אילו נערכו
הבחירות השבוע.
שתי הקלפיות הראשונות, נערכו ברכבות
שבקו תל־אביב חיפה. הקלפי הראשונה
הוצבה ברכבת שיצאה מתל־אביב ביום א׳
השבוע, בשעה 8.12 בבוקר. הנוסעים ברכבת
זו היו בעיקר סטודנטים בטכניון וחיילים
החוזרים מחופשתם, וכן מספר רב של
שוטרים. ברכבת זו היה אחוז המשתתפים
בהצבעה גבוה מהרגיל.
הקלפי השניה הוצבה ברכבת שיצאה
מחיפה ב־ 9.40 בבוקר, אותו יום ..הנוסעים
בה היוו קהל מגוון של פועלים, עקרות־בית
ובעלי מיקצועות חופשיים.
בסיכום הצביעו בשתי קלפיות אלה 313
איש 41 .מצביעים, המהווים 13.1אחון
מכלל המצביעים, סימנו כי ימנעו מהצבעה.
שאר 272 הקולות התחלקו כדלהלן:
מפא״י — 38.2( 104 אחוז) :הליבראלים
— 17.6( 48 אחוז) :חרות — 14.4( 39
אחוז) :אחדות העבודה — 7.7( 21 אחוז);
המפלגה הדתית הלאומית — 7.7( 21 אחוז);
מפ״ם — 5.5( 15 אחוז) :חזית דתית עממית
— 2.2( 6אחוז); מק״י — 1.8( 5
אחיז); אגודת ישראל — 1.8( 5אחוז;
פאג״י — 1.8( 5אחוז); ערביי מפא״י —
1.1( 3אחוז); תימנים — 0.7( 1אחוז).
המצביעים הנעים יפריעו. שתי
הקלפיות הבאות הוצבו ברכבת שיצאה ם•
תל־אביב לירושלים ובאר־שבע, ביום א׳,
השבוע, ב־ : 11.25 וברכבת שיצאה ב־, 10.18
מירושלים לתל־אביב.
בשתי קלפיות אלה הצביעו 124 איש, מהן
הודיעו 6כי הם ימנעו מההצבעה. שאר
118 הקולות התחלקו כדלהלן:
חרות — 21
( 31 אחוז);

( 17.9אחוז); הליבראלים — 10.2( 12 אחוז);
המפלגה הדתית הלאומית — 9.4( 11 אחוז);
מפ״ם — 7.7( 9אחוז); אגודת ישראל — 9
( 7.7אחוז) :אחדות העבודה — 5.1( 6
אחוז); פאג״י — 4.3( 5אחוז) :מק״י —
3.4( 4אחוז) :חזית דתית עממית — 2
( 1.7אחוז); תימנים — 1.7( 2אחוז).
שתי קלפיות נוספות הוצבו ביום השני
השבוע ברכבות בקו חיפה תל־אביב, האחת
יצאה מתל־אביב, ב־ ,8.12 והשניה מחיפה,
ב־ .9.40 בשתי רכבות אלה, שכללו קהל
מגוון, הצביעו 289 בוחרים ,31 .שהם 10.7
אחוז, ציינו כי ימנעו מהצבעה.
שאר 258 הקולות התחלקו כדלהלן:
מפא״י — 45( 116 אחוז); הליבראלים
— 13.1( 34 אחוז); חרות — 10.8( 28
אחוז); מפ״ם — 9.7( 25 אחוז) :המפלגה
הדתית הלאומית — 9.7( 25 אחוז); אחדות
העבודה — 4.7( 12 אחוז) מק״י — 7
( 2.7אחוז); אגו״י — 2.3( 6אחוז); פאג״י
— 1.9( 5אחוז).
פירוט תוצאות הקלפיות מראה כי בעוד
שבין הסטודנטים והחיילים קטן באופן יחסי
כוחה של מפא״י, גדל כוח זה בקהל מגוון
יותר ..מספר הנמנעים הרב ( 10.7אחוז) —
ברובם נמנעים מחוך שיקול־דעת ולא בוחרים
אדישים — מיכיח כי בוחרי השוליים, שאינם
קשורים בדרך כלל על־ידי המפלגה זו
או אחרת, טרם שוכנעו על־ידי תעמולת־הבחירות.
בין
הפתקים שנזרקו לקלפיות היו כמה
שכללו הערות. אחד שהצביע בעד מפא״י
ציין :״כולם גנבים, כולל מפא״י*.
בוחר שהצביע בעד המפלגה הדתית הלאו־הפולט
הזח 1245

מית כתב. :בשביל שרבו 2אנשים בשנת
1955 לא היינו צריכים בחירות.״ אחד שלא
בחר באף מפלגה כתב :״אני מחכה לפקודת
האדמו״ר מליובאוזיטש שיגיע בטח קרוב
למועד הבחירות ״.ואילו על פתק נוסף,
לא ציון המפלגה, נרשמה ההערה :״אני
מעריכה את מפעלכם. באמת אינני יודעת
בעד מי לבחור. דליה ליאון. מלכת היופי.״
שביתות הכל בגלל פק ד קטן
30 אנשים זועמים התהלכו לפני משרדי
אגף ההובלה של הסוכנות היהודית, ברחוב
אחד־העם, בתל־אביב. נהגי הסוכנות במחיז
הכריזו שביתת אזהרה לשעתיים :״אם לא
יסלקו את טבצ׳ניק מהאגף, נשבות שביתה
כללית!״ איימו הנהגים.
לא היה זה איום־סרק. מאחורי הנהגים
עמדה ההסתדרות הכללית ורוב אנשי משרדי-
הסוכנות שהכירו את טיב היחסים באגף
ההובלה. מולם ניצב אדם יחיד: מנהלו הכללי
לשעבר של האגף, כיום המנהל האדמיניסטרטיבי
— דב טבצ׳ניק. הוא לא
היה בודד במערכה. בתיקו האישי רשום
המשפט הקטן :״הומלץ על־ידי לוי אשכול—
ולוי אשכול הוא׳ בין השאר, בוס גדיל
בס, כנות.
תלונה פלילית. דב טבצ׳ניק (,)67
הגיע לאגף ההובלה בסוכנות, לאחר שעבד
שנים רבות בחברת־ההובלה שלב. יחסים
חברתיים מתוחים, המיוחסים במידה לא
מבוטלת למבצ׳ניק עצמו, אילצוהו לעזיב
את עבודתו, לחפש כר חדש להפעלת כשרונותיו•
בעזרת המלצות הגיע לסוכנות.
בתחילה, היה הכל כשורה. דב הקפיד על
שמירת יחסים תקינים עם עובדיו, השתדל
לא לצעוק עליהם ולא לאיים כהרגלו. אלא
שעד מהרה חזר לדרכו. הנהגים החלו
להתאונן על יחם גם ופוגע מצד מנהלם
החדש. הם חששו לסרב לדרישות היעיל
החדשות, שהוכנסו עם השינוי בהנהלה —
לפיהן עבדו בחודש 140 שעות נוספות,
בעוד שהמשכורת החודשית כללה תשלום
עבור 100 שעות נוספות בלבד. תביעה
נוספת של הנהגים — להשוות את שכרם
עם שכר הנהגים האחרים בסוכנות, שהיה
גבוה משלהם ב־ 25 אחוז — נתקלו ביחסו
הגס של טבצ׳ניק, שסירב לדון בה.
הם לא היו היחידים שניתקלו ביחס מעין
זה. לבית משפט השלום הוגשה תלונה
פלילית פרטית נגד דב טבצ׳ניק, על נסיון
לחניקה. התלונה הוגשה על ידי אחד מלקו-
חות האגף. עורך הדין של הסוכנות נאלץ
להתפשר עם המתלונן ולשלם לו את הוצאותיו.
״יהודי מזוהם ״:זמן רב סבלו הנהגים
בשתיקה, עד שיום אחד טען אחד
מהם, מניצולי המחנות, שטבצ׳ניק קרא
לעברו ״יהודי מזוהם.״ טענה זו הגדישה
את הסאה. הנהגים הבריזו שביתה, תבעו
להעביר את המנהל מתפקידו.
הוקמה ועדה פאריטטית של נציגי העיב־דים׳
ההנהלה וההסתדרות — שהחליטה
לאחר ישיבות רבות להעביר את טבצ׳ייק
מכל תפקיד הקשור במגע עם פועלים.
הנישול העיקרי והחשוב הכלול בהחלטה:
הרחקה מסידור העבודה. במקומו מונה
לתפקיד זד, מרדכי טראו.
עד מהרה הסתבר שההנהלה אינה מתכוונת
כלל למלא ברצינ-ת את החלטות הוועדה.
טראו הפך, למעשה, לנער־שליח של
טבצ׳ניק. לאחר שטבצ׳ניק היה מכין את
הסידור בעצמו, היה שולחו לנהגים באמצעות
טראו. לטראו עצמו נימאס כל העניין.
שוב נקראה וועדה פאריטטית לישיבה.
היא פסקה שיש להרחיק את טבצ׳ניק מהבניין
בו שוכן אגף ההובלה. אלא שההנהלה
מצאה דרך לעקוף גם החלטה זו. היא
הציעה לאחד את האגף עם אגף גדול יו תי,
להפוך בכך את הנהגים למיעוט בתוכו.
טבצ׳ניק היה צריך לעבור לאגף המאוחד.
הנהגים התנגדו להצעה.
כאן התפטר מרדכי טראו, בהודיעו שאינו
מוכן להמשיך לעבוד בתנאים שנוצרו. ירח מיאל
זילברשטיין, המנהל החדש שניכנס
לתפקיד במקומו, דרש אף הוא יד חיפשי ת
וזכות קביעה עצמאית. תביעתו לא נתקבלה.
הנהגים פנו להסתדרות ולמזכירות עוביי
הסוכנות, תבעו מילוי החלטות הוועדה.
השבוע החליטה המזכירות לקבל את תביעת
העובדים להכריז על שביתת אזהרה,
ובאם לא יתמלאו מסקנות הוועדה —
להכריז על שביתה כללית.

פ שעי ם
נזוף פסוק רפאנו
אשד, לבושה שמלה צרה ושחורה, שחיוך
מוזר של מונה ליזה ריחף על שפתיי״
העולס הזר 1248 .

סופון ן ןן1

מג! גל ה

כך הצליהו נוקמים יהוד״ס ללכוד את הרופא מאושוויץ
ך*< שבוע הודיעה אוניברסיטת פראנקפורט על צעד בלתי־רגיל:
י 1היא ביטלה את הדוקטוראט שהעניקה ב־ 1938 לאחד מבוגריה.
שמו: יוזף מנגלה, מי שהיה הרופא הראשי באושוזיץ. קבעה האוניברסיטה,
בהודעתה :״מנגלה נהג בניגוד לשבועתו הרפואית.״
היתד, זו הגדרה מאופקת מאוד. העדים שהופיעו במשפט אייכמן
הגדירו את מעשיו של ד״ר יוזף מנגלה ( )48 כפירוט מזעזע הרבה
יותר. כי מנגלה היד, האיש שקבע — תוך שריקת אריה מטוסקה
— מי ילך לתא-הגאזים ומי מפוגל עוד לעבוד לפני שיומת. הוא
גם רצח יהודים במו ידיו, במיסגרת ״מחקריו״ הרפואיים, שלא היו
אלא גילויי סאדיזם חולני.
אין פלא איפוא, שיוזף מנגלה תופס מקום לא הרבה פחות חשוב
מאשר אדולף אייכמן, ברשימת מעוללי־ר,זוועות הנאציים.

וכשם שהיו נוקמים יהודים שנשבעו לא לשקוט
ולא לנוח עד אשר יכיאו את אייכמן לדין, כן קיימים
נוקמים כאלה, שנשבעו לתפוס את יוזף מנגלה.

ך* ידיעה הראשונה על החיפוש אחרי מנגלה באה אחרי
( | שנתפס אייכמן. נאמר כי גם מנגלד, היה בארגנטינה, אלא

שחטיפת אייכמן שימשה לו אות אזהרה. הוא ברח מביתו, ומאז
נעלמו עקבותיו.
לפני כשנה, שוב קפץ לכותרות הראשיות בכמה ארצות. ר-,ר,
זה אחרי שגרמניה ביקשה את הסגרתו מארגנטינה.
מותה של הישראי־יית נורית אלדוט (העולם הזר ) 1227 ,הוסיף
מיטען דראמתי לפרשה. נאמר כי לא מתה במיקרה, בתאונת הרים
בארגנטינה, אלא נרצחה על־ידי נאצים, כאשר הצליחה לגלות את
עקבות מנגלד, והתקרבה יתר על המידה למקום מחבואו.
סיפור אחר מסר על שלושה סוכנ-ם ישראליים, מאלה שחטפו
קודם לכן את אייכמן, שהסתובבו בצורה חשודה בעיר־הקיט הארגנטינית
מאר דה פלאטה. נאמר כי אף סוכנים גרמניים וארגנטיניים
מחפשים את הרופא־הרוצח. אלא שאחרי כל הרעש והפירסומת,
שוב השתררה דממה דקה. שמו של יוזף מנגלה ירד מן החדשות.

אבק מאחורי הדממה, נמשך הצייד. סיפורו שק
צייד זה הוא אהד הסיפורים הדראמטיים של השנה.

ץ* יצם יצאת אייכמן חיפשו — הרבה לפני המתנדבים היש־ראליים
— נוקמ־ם יהודיים שפעלו על דעת עצמם, כן עוסקים
יהודים כאלה בחיפוש אחר מנגלה.

זוהי קבוצה רטנה של יהודים לא־ישראלייס, שהצליחו
לגייס עזרה ואמצעים כספיים ממקורות יהודיים
פרטיים, והפורקת חדקי־עולם שונים, מזה מספר
•צנים.
במקביל לחיפוש אחר אייכמן, ערכו את חיפושיהם שלהם. ואומנם,
אף עמדו לתפוס את מנגלה — לולא נבהל מתפיסת אייכמן
ונעלם.

לפני מספד שבועות עלה בידיהם של ציידים אלה
להשיג אינפורמציה חיונית, איתה השיגו בעזרתם
של שני גרמנים נוצריים -קציני פ.ם. לשעבר.
הודות לשני גרמנים אלה, הצליחו הציידים היהודיים לשים את
ידם על סידרת מיכתכים שהוחלפו בין יוזף מנגלה לבין קבוצה
נאצית הפועלת בגרמניה, והמגישה עזרה לנאצים חשובים המסתתרים
ברחבי העולם.
בעזרת מכתבים אלה, הגיעו אל כתובתו של מנגלה, באחת מארצי
צות דרום־אמריקה.

לפי כל הסימנים, נתון מנגלה בבר עתה תחת שלי•
תטם של ציידיו, ואינו יכול להימלט. אולם הם לא
תפסו אותו ממש, מכיוון שעוד לא נקבע סופית מה
לעשות בו.
ישנן, איפוא, שתי אפשרויות:

* שייחטף, בשם שנחטף אייבמן, ויוכרח אה הוא
לישראל.
אולם עם כל הסלידה שמנגלה מעורר בעולם התרבותי, ועם כל
ההצדקה שיש להעמידו למשפט — ספק אם תוכל ישראל להרשות
לעצמה מיבצע שני של חטיפה בינלאומית.
האפשרות השניה:

שמנגלה יוצא להורג על־ידי הנוקמים. דבר ההוצאה
להורג יפורסם לאחר מכן, ממקורות אלמוניים.

** ובדות אלה נודעו לראשי מפא״י. הם הבינו כי באוירה של
^ ערב־בחירות יכולה תפיסת מנגלה והבאתו ארצה לד,תת טיל
שני, לא פחות סנסאציוני משביט .2על כן ניכנסו גם הם לע בי
הקורה.

מנגלה ()1945
הובלה השבוע תחת מישמר כבד לביתר,משפט
המחוזי בחיפה. עליזה פאנו (,)27
הנאשמת ברצח אשת־אהובה, פולה אליעז,
עמדה בפני הרגע הגורלי בחייה. ביתי
המשפט עמד לחרוץ את דינו במשפטה.
במשך שעתיים נמשכה הקראתו של פסקו,דין,
המשתרע על 77 עמודים. כאשר
הוקראה מחציתו, בד, ת ארו חייה של עליזה
ופרשת אהבתה למשורר רפאל אליעז, שאת
אשתו רצחה, שלטה עליזה על שלתת־רוחה
המדומה, כלפי חוץ, כאילו אינה מבחינה
בנעשה באולם בית־המשפט.
אולם ברגע בו החל בית־המשפט לדון
במישקל העדויות — נגמר המישחק. פניה
של עליזה התעוותו בעצבנות. שוב לא אחזה
בעפרון־הציור שלה. היא החלה לצבוט את
ידה. סוף הפסוק של המשפט היה צפוי
וברור.

״בית-הדין דוחה בשתי ידים.״

אחרי שקבע, כי הוא מאמין לבל עדויות
התביעה, ואתרי שקיבל את עדותו המיקצי-

אפשר לצפות, איפוא, כבטחון כימעט גמור, כי
עוד לפני גמד החודש יוודע עד תפיסת מנגלה -חי
או מת.

עית של הפסיכיאטור, הד״ר ראובן מאיר,
שטען כי דחפיה של עליזה בשעת־ד-רצח
לא הגיעו לגבול הפסיכוזה, התיחם בית־המשפט
לעדותה של עליזה עצמה.
הידאותיה של עליזה במשטרה, בליל
מעצרה, התקבלו במלואן. לעומת זאת נדחו
טעניתיח בעת עד תת בנשהט. קבע מרק־הדיו
.״ביתיר,דין ווייי. בשתי ידיים את
סיפוריה של הנאשמת על שפלותו •של
אליעז אין זד, חשוב כאן אם התכוו•
אליעז לשאתה אם לאו הרצח בוצע
בקור רוח ובנסיבות בהן יכלה הנאשמת
לחשוב ולחזות בתוצאות.״
הקראת פסק־הדין הסתיימה. השופט משת
עציוני שאל את עליזה אם יש לה מד,
לומר. היא ניסתה לענות, אולם הדיבר ניטל
ממנה. היא הניוד, בראשה לאות שלילת.
בית־המשפט גזר לה מאסר עולם.
אחרי שעליזה פאנו הובלה חזרה לתא
מאסרה, הופיע בבית־הסוהר בעלה, הרוס::
ד״ר משה פאנו. שלא היה נוכח באולם

במשך כל הדיונים. הוא קיווה לקבל ממנה
הסכמה לגט אחרי גזר־הדין. עליזה סירבה.
אזרחות משלחת רמופת
בין שאר הפעולות המאורגנות על־ידי
מרכז ההסברה שליד משרד ראש הממשלה,
ישנה גם פעולה הנקראת בשם: חוגים לאזרחות
טובה. בח גים אלה׳ המתנהלים, בעיקר,
בעיירות־פיתוח וישובי־ספר, מסבירים
לאזרחים במה מתבטאת אזרחות טובה:
בנאמנות למשטר ולשלטון.
מדי שנה נערך טקס ראוותני לציון סיום
הלימוד בחיגי האזרחות. עד כה היה הנוהג
שנשיא המדינה הוא המקבל את משתלמי
הקורסים לאזרחות, משוחח עימם ונושא
את נאום הסיכום על אזרחות טובה.
השנה הוזמנו 700 האזרחים הטובים לאולם
וזיז. בקריית האוניברסיטה בירושלים.
נהמשך ב ע מו ד ) 16

הארעי שהוקם למרגלות נבעה חולית,
אי־שם על חוף הים התיכון. במחנה
נראים שלושה •אהלים הודיים ששימשו את צוות הטכנאים.

הג הנ ה

ספירת השניות ״״
רמקול־יד.

בטלפון

התחתית

הוא

מעבירן

אחד וטיל!

ראש הממשלה, דויד בן־גוריון, שהיה לבוש במדי־חורף
של צה״ל מתבונן במבט הערצה והתפעלות
בטיל, שהוצג בפניו. ביג׳י סקר ומישש את הטיל, כרי להיווכח שהוא מציאותי.

הסבו

מיתקן

השילוח.

אנשי צוות השילוח, ליד בסיס הטיל,
בסיסו של הטיל הוא החלק הכבד
ביותר, מכיל מלבד חומר הדף גם זנב שטוח ליצוב המעוף.

1 1 1 1 *1לפני שניכנס אף הוא לבונקר, שבע דקות לפני
1 /שיגור המיל, מקבל ביג׳י הסברים טכניים על
מהות הטיל, מפי ראש צוות המשלחים. באמצע, תת שר הבטחון, שמעון פרס.

קצה הראקיטה, שהוא השלב האחרון שלה הממשיך לטוס,
^ מין *
אחרי שהשלבים הקודמים נפרדו ממנו. בקצה הראקיטה נראה

המיתקן המיוחד שנועד לפזר את אבקת הנתרן המתכתי, בצורת עינן זוהר.

כאלון קטן הוסרה כאויר והתרומם
מעלה-מעלה, על פני גכעות
החול אד כיוון הים שקרני־השמש
הראשונות נראו מרצדות על גליו.
מכער לחרכי הכונקרים מכוסי •טקי
החול, נראתה דוממת צלליתו הכהה
והמאורכת של הטיל.
את השקט הפריע דק קולו של
איש מיתקן השילוח שהחל לספור
את השניות שנותרו לשיגור :
״שלושים שניות לשילוח ...עשרים
ותשע עשרים ושמונה
לפתע קיכלה התמונה משמעות
אחרת לגמרי. אידיליית השחר עד
החוף נדהסה באווירת מתח. רגע
של לפני לידה.
״המ ש ...ארכ ע ...שלוש...
שתיים ...אהת אש!״ הטיל
לא עף מיד. הפסקה של שכר
שנייה. אלף חששות מכזיקות. ה־יעוף?
היתסוצץ* ולפתע אלומת
אש מסנוורת מלווה כענני פחם
וחול. התפוצצות -וכעיקכותיה
מתרומם הטיל ונעלם במהירות כשהוא
מותיר פס של אש> .ע? מה
שאירע סביב השילוח, ראה מדור במדינה).

מזנק מתור אלומת אש ועשן, ונתרחק ועורה, בהשאירו אחויו זנק נ היו שר אש

צעירים מצטרפים
למפלגה הליברלית
>!ן ן סופרו הדיפלומטי־ של
ן ״הארץ״ ואהר מכותכיהמאמרים הראשיים כעתונו, מומחה כמדיניות חו*ז
וכעיקר כענייני כרית המועצות, בוגר האוניברסיטה,
מראשי הדוד הצעיר של המפלגה ומועמרה לכנסת.
למפלגה הצטרף ״כתוצאה מאיזה תהליך נפשי שה־הל
כהתרחקות מכל פעילות מפלגתית וכלה כהרגשה
שאין דרך אהדת לתיקון המצכ מאשר כתוך
מפגרת פוליטית־דמוקדטית״ ,דהיינו: מפלגה.

ד״ר זאב 1

הקמת המפלגה הליברלית שיכנעה אותי כי זהו הסיכוי לכל שיוכל לעצב דמות
חדשה למדינה, גם בגלל עצם האיחוד שהמפלגות ותיקות וגם משום שלא היה זה
מיזוג טכני, אלא לידתה של תנועה הדשה, אליה מתקבלים כשותפים שווים אנשים
שלא היו במפלגות הקודמות.
אני משוכנע שישראל נכנסה לתקופת־מעבר שפירושה חילופי צמרת השלטון.
על דרך המפלגה אומר ד״ר כ״ץ :
״עשרות ומאות מיליונים בני־אדם שילמו ועדיין משלמים במאה הזאת בחייהם
ובסבל לא־יתואר עבור נסיונות לבצע תורות קיצוניות ומשיחיות שונות, לאומיות
וסוציאליסטיות גם יחד. המטרה נעשתה לאליל החדש, שלו מקריב האדם קרבנות,
את כבודו וחירותו. הליברליזם המודרני מתקומם נגד הדעה כי המטרה מקדשת את
האמצעים.
במרכז האמונה הליברלית עומד האדם הפשוט וצרכיו, חירותו הנפשים׳ חלומותיו״.

יצחק קעטבי

מגן יושכ ראש מועצת
עקרון הוא כן ,25

!מר*•*ין כ*

עלה במכצע ״מרבד הקסמים״ ,מקצועו -מכונאי
רכס ומתוך מחנה הפועלים עלה במנהיג. לשעכר -
מפעילי מפא׳׳י כדרום וכיום רואה דרכו כמסגרת
המפלגה הליברלית.
״את מפא״י עזבתי עוד לפני 4שנים פשוט משום
שנוכחתי לדעת שדיבוריה על אי־אפלייה עדתית הם פרזות
ריקות״ ,מספר קעטבי, אשד לאחר שנים של אי־מפלגתיות
רואה במפלגה הליברלית תקווה למשטר חדש לכל העדות.
נקודה שניה החשובה לנו היא קודם כל חנוך מקצועי
ותיכוני הנם, דבר חיוני לעדות העליה החדשה וכן הרפור מה
בשביל המוני העם — בשטח יחסי העבודה: שיתוף
הפועלים ברווהים, זכות שביתה במפעלי ההסתדרות ועוד.

מפקד גדוד כמלחמת השחרור
(כן העדה הספרדית)
יושב ראש המשלחת הישראלית בועדות
שכיתת הנשק הישראלית־סורית והישראלית-לבנונית,
סגן נספח צכאי בשגרירות ישראל כלונדון, בוגר
הטכניון ומהנדס הכרת ״פז״ ,הוא מהמצטרפים
הצעירים למפלגה.

יצחק מזרעי

״בתחילה האמנתי שהמפלגות השונות במדינה מהוות מסגרות אידיאולוגיות ואמונתן
קובעת את דרכי הבצוע שלהן״ ,מצהיר מר מודעי אך מה שהתגבש למעשה —
ובעיקר במפא״י הריהו הפיכה לקונצרן אינטרסנטי גדול שרב בו המרחק בין
אידיאולוגיה ומעשים.
במגעי עם חוגים שונים הבחנתי בזיקה האינטרסנטית של אזרחים רבים התלויים
בפרנסתם במפלגה ובמנגנונה. נתקלתי בתופעות לחץ וכפייה. מעשים שלא ייעשו
שנעשו תחילה בהסתר — ,נעשים היום בראש חוצות, ביהירות ובשחצנות ולא רק על
ידי עושי דברם ושליחיהם של המנהיגים, אלא על־ידי המנהיגים עצמם.
פרשת לבון, התדריך להסברת הבחירות לצה״ל, הכרזות על הישגים ממלכתיים
כהישגים מפלגתיים הם רק סימנים לתפיסה היסודית של הרגשת הבעלות על
המדינה והרצון להתמיד בבעלות זו•
ההתפתחות החמורה הזו, המסוכנת לשרידי הדימוקרטיה במדינה, היא שהביאה
להתעוררות צבורית וכוחות רבים נזעקו לפעולת הצלה.
המפלגה הליברלית יצרה את המסגרת שתאפשר לכוחות הללו פעולה קונסטרוק טיבית.
המפלגה החדשה קיבלה על עצמה תפקיד ציבורי׳ מוסרי, היסטורי.

כמדינה
(המשך מעמוד )13
במקום הנשיא הופיע ראש הממשלה, דויד
בן־גוריון, שנתן לנוכחים שיעור נוסף באזרחות׳
כפי שהוא מבין אותה :״חברי הממשלה
וחברי הכנסת צריכים להיות הראשונים
ללמוד אזרחות טובה מהי.״ הצהיר.
מדוע החליף השנה ביג׳י את הנשיא?
״מה זה כאשר הוזמנו בוגרי הקורסים
לאזרחות, בשנה שעברה, לבית־הנשיא,
עבר הנשיא בין האזרחים ושוחח עימם,
כמנהגו. בין השאר הוצגה בפניו גם המשלחת
מאור־יהודה.
״מה למדתם השנה בחוג לאזרחות?״ שאל
הנשיא את אחד מאנשי אור־יהודה.
״מה זה חוג לאזרחות?״ ענה הנשאל.
הנשיא פנה לאיש אור־יהודה שני :״ומה
אתה למדת בחוג לאזרחות?״
״איזה חוג?״ חקר האיש.
״אז למה באתם הנה?״ התעניין הנשיא.
״בצרכניה היתה מודעה שיש ביקור בבית
הנשיא ומי שרוצה יכול לנסוע,״ היתד.
התשובה המוחצת.
יהודה אילן, ראש המחלקה לאירועים והסברה
במרכז ההסברה, הורה מיד לכל
אנשי אור־יהודה לעזוב את המקום.
עסקים אונק״ת הכשר
השם ליטוינסקי הוא שם־דבר בישראל.
זהו שמה של משפחה שהיתר, מראשוני
המתיישבים היהודיים בארץ, עוד לפני הבילויים,
ואשר הפכה במרוצת השנים לבעלת
קרקעות, פרדסים ואדמות חקלאיות
לרוב. תל־ליטוינסקי קרוי על שמה׳ ומחנה
תל־השומר בנוי על חלק מאדמותיה.
לאחרונה צץ השם הגדול בכרוניקה הקטנה
של העתונות. אולם אפילו אז בשל עניין
גדול. היה זה כאשר הגישו האחים חיים
(״ויוי״) ואברהם (״רוג׳ה״) ליטוינסקי כתב-
הגנה, במשפט אזרחי בבית־המשפט המחוזי
בתל־אביב. הם טענו כי לעורכי־הדין אחרו
חוטר־ישי ויצחק טוניק לא מגיע סך של
208,710 לירות כשכר־טירחה.
שני אחוז לידיד. הקשרים בין האחים
ליטוינסקי לבין הפרקליטים התל־אביביים
נוצרו לפני קרוב לשמונה שנים. חיים
הבכור חזר זה עתה ארצה, אחרי מות
אביו. הוא ואחיו היו צעירים עשירים מאוד.
אך עושרם היה, באותם הימים, למראית־עין
בלבד. עקב סיכסוכים ממושכים בין
אביהם לבין דודיהם, היה רוב י.י נד, של
המשפחה קשור׳ מעוקל או מוקפא בשורה
ארוכה של משפטים. על כן, כאשר ירשו
את אביהם, לא ירשו כסף בקופה, אלא
חלק בסיכ&וך משפטי.
״הייתי כמו טאנטאלוס,״ נזכר לאחר מכן
חיים .״עמדתי לגווע ברעב, כשאני מוקף
עצי פרי.״
הוא חיפש עורך־דין שיטפל בהתרת הסבו.
אולם עורכי־הדין ביקשו תמיד תשלום
של מיפרעה. וו־ .בדיוק מה שהא היה
לאחים ליטוינסקי הצעירים: מזומנים.
עד שיום אחד הכירו את ליאו גולדברג,
בעל המוסך הגדול בתל־אביב. הוא המליץ
בפניהם על חוטר־ישי. כיום סבור ליטוינסקי
שעשה זאת תמורת עמלה של 2ליט־וינסקי
פנה אל הפרקליט׳ הראה לו את
מיסמכיו, ביקש ממנו לטפל בענייניו. הפרקליט
הבטיח כי תוך שישה־שיבעה חודשים
יתיר את הסבך — אם לא לחלוטין,
הרי במידה רבה. הוא גם החתים את ליט־וינסקי
על חוזה, המעניק לו עשרה אח-ז
מכל סכום שישחרר עבורם, מן הירושה,
כשכר־טירחה.
רוצח ליצור תקדים. הטיפול התמהמה,
נמשך שש־שבע שנים, הכספים שוחררו,׳
הקרקעות והפרדסים נתנו את פריים
לאחים הצעירים. ואז הציג הפרקליט, יחד
עם שותפו־למשרד, את החוזה. הוא העריך
את הירושה ביותר משני מיליון לירות,
תבע, על כן, את העשירית.
״אילו היה זה רק עניין של כסף,״ אמר
השבוע חיים ליטוינסקי ,״יתכן שהיינו מוצאים
פשרה. הרי כבר שילמנו להם עד היום
48 אלף לירות. אבל מר חוטר־ישי לטש
עין בחלקת אדמה מאדמותינו, כדי לטעת
בה כרם, ואדמה — איננו מוכנים לתת
לאיש. זה מזכיר יותר מדי את אונקיית
הבשר של שיילוק!״
בפני השופט יוסף לאם הביעו האחים
ליטוינסקי את נכונותם לשלם סכום־פשרה
של 80 לירות, אך הפרקליטים סירבו. לכן
הגישו האחים כתב־הגנה, הכופר בעצם חוקיותו
של החוזה.
טענתם העיקרית: סעיף בחוק הפרקליטים,
האוסר על עורכי־דין לגבות מלקוחותיהם
העולם הזח 1243

אחוזים מן הסכומים שייכנסו להם עקב
טיפול הפרקליט. סעיף נוסף׳ באותו חוק:
אין עורך־דין רשאי לכוף על לקוחו ביצוע
הסכם על שכר־טירחה, אלא אם הובא
מלכתחילה לידיעת בית־המשפט ובית־המשפט
קבע כי הוא הוגן וישר.
חוטר־ישי, איש נוקשה במידה בלתי-
רגילה, לא נרתע מן האתגר. הוא הכריז
כי יעמוד על תביעתו, ינסה ליצור תקדים
בתולדות המשפט הישראלי.

דרכי־אדם
זעם הקיא׳

דלת הדירה, ברחוב נירדאו בתל־אביב,
נפתחה בחבטה שעה שפנחס ליבוביץ ()41
נכנס בריצה למקום מגוריו .״מה קרה?״
שאלה אשתו בבהלה. פנחס התיישב על
הכיסא .״רציתי להיות בטוח שאת בבית,
חשבתי שיצאת עם מישהו אחר.״ ענה.
לא היתה זו הפעם הראשונה שברטה
ליבוביץ הוטרדה על־ידי גילויי־הקנאות של
בעלה. ברטר ,)35( .שעלתה מרומניה עם
בעלה ואביה לפני כעשר שנים, החלה עובדת
בבתי־חרושת למוצרי חשמל. בעלה,
פנחס, בהיותו חסר־מיקצוע, קיבל עבודה
כשוער מלון. הוא לא החזיק מעמד זמן
רב במקום עבודתו, החל נודד מעיסוק אחד
למישנהו. שנים מספר לאחר עלותם ארצר,
נפגעה ברטר, בתאונת־עבודה. משנרפאה, לאחר
חודשים מספר, החליטה כי לא תשוב
עוד לעבוד. בעזרת כספי הפיצויים שקיבל
אביה מגרמניה פתחה בית־קפה בקרן הרחואביב,
רשמה
בות נורדאו־דיזנגוף, בתל
אותו כשותפות שווה בינה לבין אביה.

בעיני בעלה הקנאי לא מצא הדבר ו,ן.
כל לקוח שהחליף מספר מילים עם אשתו
היה חשוד, בעיניו, כמאהב. לא פעם העיר
מאיים להרגה
את אשתו בלילה׳ וכשהוא
תבע לדעת עם מי התרועעה במשך היום.
״את יודעת מה,״ אמר לה יום אחד,
״נימאס לי לעבוד אצל אנשים זרים. יותר
טוב שאעבוד יחד איתך בבית־הקפה שלנו.״
ברטה הסכימה ופנחס החל מסייע לה
בעבודתה. הבעל לא הסתפק בכך: היא
־־* תבע מברטה לקבל את חלקו של אביה
בשותפות .״אני בעלך והחצי צריך להיות
שלי.״ אמר. ברטה לא הסכימה לדעתו.
״אבי השקיע את כססו בעסק והחצי ישאר
שלו,״ אמרה.
פנחס החליט לנקוט בדרך משלו. מדי
הגיע אביה של ברטה לבית־הקפה, היה
מגרשו, מנע ממנו אפילו לאכול במקום.
האב פנה לעורך־דין, תבע את חתנו למשפט.
מהלומתראספרסו. ביום שישי האחרון
התקיים המשפט ופנחס יצא כשידו על
התחתונה. סר וזעף חזר לביתו, הסתגר בו
עד שעות הצהריים המאוחרות.
קרוב לשעה חמש ניכנס לפתע לבית־הקפה
.״אני לא מרגיש טוב,״ אמר לאשתו.
״בואי ונסגור את העסק לעשרה ימים.״
״בסדר,״ השיבה לו ברטר, בהיסוס ,״אבל
אני צריכה להתיעץ גם עם אבי.״
תשובתה הרתיחה את פנחס. בלי אומר
נטל ערימת צלחות שניצבה על גבי המיזנון
והסיחה בריצפה. ברטה, שנתקפה אימה,
נחפזה לברוח אל מאחורי המיזנון. אך
פנחס השיגה גם שם. הוא תלש ממכונת
האספרסו את מחתה הברזל, חבט פעמיים
בראשה של אשתו. ברטר, נפלה ללא הכרה,
כשהדם קולת מראשה.
לאחר שהעניק לה בעיטה נוספת בפניה,
הטיל הבעל בקבוק על הראי הגדול, שהיה
קבוע בקיר, ומיהר להסתלק — אך לא
לפני שהוריק לכיסו את תוכן הקופה שהכילה
את פדיון היום. אמבולנס הוזעק
^,לקחת את הפצועה.
כשהגיע האמבולנס למקום, היה על עובדי
מנן דויד אדום לאסוף שני פצועים.
הבעל, שהיה סבור כי הרג את אשתו,
הנחית בינתיים מהלומה נוספת בראשו
שלו, נפל על מידרכת הרחוב חסר־הכרה.

רופא הבית
שלהי שנת 1946 הוד תקופה קשה עבור
יהודי עירק, אשר ביקשו לעלות לישראל.
אברהם שביר ( )46 ידע להתגבר על הקשיים.
הוא זייף לעצמו דרכון, עלה ארצה
יחד עם אשתו, אותה נשא שלוש שנים קודם
לכן, ויחד עם בתו בת השנתיים. בארץ לא
התקשה במציאת דיור. הורי אשתו׳ שגרו
.״-שארץ שכנו את המשפחה בדירה מרווחת
באחד מבתיו הקיצוניים של רחוב בן־יהודה,
שם נולד לאחר שמונה שנים הבן השני.
חיי המשפחה התנהלו בשלווה, עד שנתגלה
כי הבן בן השנתיים חלה בקצרת.
״תקחי אותו לקופת-חולים,״ אמר אברהם
העולם חזה 1243

לאשתו נירה, לאחר שנואש מטיפולם של
הרופאים הפרטיים, אליה נהגה האשד, לגשת
עם הבן. נירה הסכימה, פנתה לרופא
קופת־חולים המקומית.
ואומנם, מצבו של הילד החל משתפר.
מאידך, החל אברהם לשים לב כי יחסיר,משפחה
בבי־תו הולכים ומעכירים. אשתו
היתד, נאחזת בפרטים של מד,־בכך כדי
לפתוח בריב, מטיחה בפניו האשמות שונות.
אברהם לא היה מיחס לדברים חשיבות מרובה,
לולא הגיעו לאזניו שמועות כי אשתו
נראית מדי פעם בציבור בחברת גברים
זרים.
לילה אחד חזרה נירה הביתה, בשעה
מאוחרת .״אני רשאית לעשות מה שאני
רוצה,״ הטיחה בפני בעלה כשנתבקשה להסביר
היכן בילתה .״ובכלל, נימאס לי
לגור איתך,״ היא עזבה את הבית כשהיא
טורקת אחריה את הדלת, עברה לגור אצל
הוריה.
״היא תירגע ותחזור,״ ניחם אברהם את
ילדיו, אך חודש ימים חלף ונירה לא גילתה
כל נטייה לשוב לבעלה. אברהם, שרצה בחיי־משפחה
תקינים, ולו רק למען ילדיו, החל

(כ? הזכויות שמורות)

• הפצצה הגדולה של מפא״י לקראת הבחירות: הודעה
גרמנית שתיצור את הרושם שגרמניה אישרה הלוואה של
500 מיליון דולאר לישראל. זוהי התמורה שישלם אדנואר,
כתום ההליכים של משפט אייכמן, עבוד מאמצי התביעה
להוציא מן המשפט בל דבר העלול לגרום אי־נעימות לשליטי
גרמניה המערבית, או למדיניות הגרמנית כעולם.
פצצת כחירות נוספת: הודעה מוסמכת שתרמז על האפשרות
של צירוף ישראל לשוק המשותף האירופי. הודעת זו תהתה
מעין טובה פרטית של שארל דה־גו? לדויד בן־גוריון.

• אחת השערוריות האפשריות לקראת הבחירות: האישום
כי דויד כן־גוריון הראה למספר אישים כמדינה את התיקים
הסודיים כיותר של עסק-הכיש, כדי לשכנעם כי ועדת-השבעה
לא צדקה.

• קיימת וודאות בימעט גמורה, בי אחרי הבחירות יפרשי
שני המועמדים הראשונים של הליבראלים מן הכנסת. גמפנזזז

את \זכר גזוכנים רעשגוד רגזצן \זנחז\\2־ הנזבויאורגרגגי
מחפש דרכים כיצד לפייס את אשתו. באמצעות
גיסו נפגש עם אשתו, ביקשה לבל
תזניח את ילדם החולה.
״בסדר,״ הסכימה נירה ,״אני אשכור חדר
בנדרה ואגור א תו. הרופא אמר לי ששם
אקלים מתאים בשבילו.״
ימים מספר לאחר שנסעו, שכר אברהם
מונית, נסע לגדרה לבקר את בנו. הוא
הגיע למקום בשעת ערב, אך לאכזבתו מצא
את הדירה חשוכה. הוא החל קורא בשם
אשתו ובנו, אך לא זכה לתשובה.
״מה אתה רוצה, אדוני?״ פנתה אליו לפתע
אחת השכנות ,״לא מתאים לאדם בגילך
להתעסק עם נשים נשואות. אתה רוצה
שבעלה ייצא ויקרא למשטרה?״
כך אומתו חשדותיו של אברהם. הוא
חזר לביתו, סיפר את הדבר לבתו בת
השבע־עשרה .״אני אעזור לך, אבא,״ אמרה
לו הבת שהיתר, נוהגת לנסוע מדי שבוע לבקר
את אחיה ואמה. כעבור שבועות מספר
חזרה הביתה לאחר ביקור אצל אמה,
הביאה לאביה שתי תמונות. היא גם לא
התקשתה להסביר לו מי המצולם :״מצאתי
את זה בארנק של אמא וכשהיא לא היתד.
שאלתי את אחי והוא אמר לי שזה הדוקטור
שלו,״ גילתה.
נוסף לתמונות מסרה הבת לאביה מיכתב,
אותו מצאה כשעזרה לאמה בעבודת־הבית.
המיכתב, בו הודיע הכותב לנירה על כוונתו
לבוא לביתה למשך השבוע הקרוב, נשא את
חתימתו של רופא מפורסם, נשוי ואב לילדים:
אותו רופא אל־ו היתה נירה מביאה
את בנה.
אברהם מיהר להכין העתקים מן התמונות,
הביא את הדבר לידיעת משפחת אשתו.
ביום בו צריך היה הרופא להגיע לביתה
של נירה, שכרו שניים מאחיה מונית, נסעו
לבית־אחותם. הם הגיעו בדיוק בשעה המתאימה.
המאהב הנדהם מיהר לארוז את חפציו,
הסתלק במהירות מן המקום.
ואילו אברהם החליט לא לוותר על אשתו.
הוא פנה לעורך־דין, הגיש בקשה לצו מניעה,
שיאסור על נירה להיפגש עם אותו
רופא. הוא לא היה בודד במערכתו. בתו
הצטרפה אף היא לתביעה, טענה כי מעשיה
של אמה גרמו לה סבל ודיכאון נפשי.
נירה, מצידה, הכחישה את כל העניין.
״ד,־א בא אלי כדי לטפל בילד,״ טענה,
״ואילו את התמונות הוא לא נתן לי —
ד״וא #שום שכח אותן אצלי.״

רוזן וגס פרץ ברנשטיין סבורים מזה זנזן־מה כי בגילם מוטב להעביר את
היוזמה לידי כוחות צעירים מהם.

• קרוב לודאי שרשימת התאחדות התימנים שהוגשה
לוועדת הבחירות המרכזית תפסל ולא תופיע לבחירות לכנסת
החמי׳טית. משה מקיטין, יושב ראש התאחדות התימנים, שהצטרף למפלגה
הליבראלית, הצליח להשיג שש הצהרות בשבועה מתושבי ראש־העין, שחתימו־תיהם
מופיעות ברשימה, בהן הם מצהירים נ׳ חתמו עבור רשימת מפא״י ולא
עבור רשימת התימנים. כן קיבל מקיטיין עדות מורדה חג׳בי, בתו של רב
בראש העין שחתימתה מופיעה ברשימה, כי לא היחתמה מעולם על רשימת
כזאת. פרט מאלף: מתון 750 החתימות שהוגשו כחוק עם רשימת התאחדות
התימנים, כי 250 שמות אשכנזיים טהורים, הידועים ברובם מ׳עילי מפא-׳י.

• קיימים ככל זאת סיכויים כי הצעירים המתמרדים של
מפא״י מפ״ס ואחדות העבודה יתארגנו במסגרת משותפת.
הקמת מסגרת זו, שתחילה נקבע שתקום רק לאחר הבחירות, קיבלח דחיפת
פתאומית בימים האחרונים. הדחיפה: החשש שמא בכל זאת יסכימו זקני
מפלגות הפועלים להקים קואליציה בהאשות דויד בן־גוריון — דבר שהצעירים
רואים בו צעד ראשון לקראת השתלטות דיקטטורית של ביג׳י, פרס ושות׳

על המדינה.

• המפלגה הליבראלית תנצל את גל השביתות המאיים על
השירותים החיוניים, על מנת להגביר את תביעתה בדבר
בו ר רו ת

חובה. לפי הצעה ליבראלית זאת, יחול איסור שביתות באותם

עינפי משק עליהם יחליט החוק שיוצע על ידם, כחייביס בבוררות חובח
במקרה של סיכסון עבודה.
• אל תצפה לכד שהכנסת תחזור לדון כפרשה. למרות
הכרזותיו החוזרות ונשנות של בך גוריון, שהוא רואה את החלטת הממשלה
בפרשה כמבוטלת, ליא תכנסנה המפלגות את הכנסת לדון בעניין. המפלגה
הדתית הלאומית, חוששת להרגיז את ראש הממשלה. בעוד שהמפלגה הליבראלית,
לא מוכנה לפעול בענין בלעדי הדתיים. מפלגות השמאל חוששית, פן
יאשימו אותן בשימוש בבמת הכנסת לצורן תעמולה מפלגתית. בלי מפלגות
אלה, אין שום סיכוי לקבלת החלטה.

,ס נסיונה של ההתאחדות לכדורגל לשפוט כדורגלנים

מתפרעים כבית־דין -יתקל כהתנגדות גדולה. ההתאחדות לכדורגל
יוזמת הקמת ביתידין משמעתי מורכב מקציני צבא, לפניו יועמדו הכדורגלנים
לדין. בין הכדורגלינים שוררת התמרמרות לנוכח יזמה זו בטענה שהכנסת
אוירה צבאית לעניני כדורגל נוגדת את רוח הספורט.

6האוצר השדוד
(המשך מעמוד )7
היטלר — אך את עצמו הוא אהב הרבה
יותר.
לכן, בימים האחרונים של המלחמה, כשהבין
כי הגיע הסוף, דאג קורט בכר לאליבי
שלו. הוא לקח עימו את קאסטנר, ופיקח
בעצמו על מסירת כמה מחנות־ריכוז לידי
האנגלו־אמריקאים, מבלי שהאסירים נרצחו
תחילה. קאסטנר לא ידע כי היתד, זאת פקודה
אישית של הימלר, שביקש בדרך זו
למצוא חן בעיני בנות־הברית, כהכנה לכריתה
של הסכם־שלום אפשרי עימן, נגד
רוסיה
התוצאה היתה שקורט בכר היה בסדר עם
כולם. הוא היה נאצי נאמן ועלה לגדולה
בממלכת הס״ס. הנאצי. הוא היה טוב ליהודים,
ואחרי ששדד את רכושם השיג מידי
קאסטנר תעודת־הכשר רשמית, בשם המוסדות
הציוניים, שחילצה אותו ממשפט. והוא
היה אפילו גיבור־מלחמה אותנטי. לדברי
עצמו, נפצע שבועיים לפני סוף המלחמה,
בעת חילופי־יריות עם האמריקאים, זכה
לאות הצטיינות של פצוע ולדרגת אלוף־
מישנה.

120 מיליון מארק

האש מפא״י תרד בבחירות הבאות?
האם היא תעלה?
בבחירות לכנסת הרביעית קיבלה 370.585 קולות של בוחרים
כמה תקבל בבחירות לכנסת החמישית?
אם רצונך לנחש את המספר, השתתף במיבצע

טו טו

מפא ״׳

•מד מערכת ״העולם הזה״
התנאי היחידי: עליך למלא את התלוש המצורף כאן, להדביקו על גבי גלויית דואר
ולשלחו למערכת העולם הזה, ת .ד , 136 .תל־אביב.
אינך צריך לשלוח שום כסף.
לאחר סיכום ספירת הקולות על־ידי ועדת הבחירות המרכזית, ייקבע מי מבין
משתתפי הטוטו קלע למטרה. זה שינחש את המספר הנכון יזכה בפרס כספי של
250 לירות.
אם יהיו יותר ממנהש אחד נכונה, יוגרל הפרס ביניהם. במיקרה שלא יינחש בדיוק
המספר הנכון, יזכה בפרס זה ששלח את הניחוש הקרוב ביותר. אם יהיו יותר מניחוש
אחד כזח, יוגרל הפרס ביניהם.
חשובמאד: כתוב בכמה מלים מה הנימוק שבגללו הינך סבור שמפא״י
תעלה או תרד.
גזור כאן והדבק על נלו״וז דואר.

תדו •ם __
שם השולח ...
כתובתו

גיל ...מקצוע ...
אני מנחש כי מפא״י (מפלגת פועלי ארץ־ישראל, רשימה א׳) תקבל ...
קולות של מצביעים בבחירות לכנסת החמישית.
אני סבור כך מפני ש

* 4כאן והלאה האיר לו מזלו עוד יותר.
^ 1הפקיד הקטן, שלא היתר, לו פרוטה
לפני פרוץ המלחמה, נתגלה לפתע ביום
נפילת הרייך השלישי, כעשיר מופלג. כאשר
שוחרר בנירנברג, לפי דרישת קאסטנר,
נראה נוסע במכונית־פאר. כשהעם הגרמני
כולו התהלך בסחבות, בלט בכר בלבושו
האלגנטי.
לפי הערכה גרמנית מוסמכת, מגיע כיום
רכושו ל־ 120 מיליון מארק — כ־ 60 מיליון
לירות ישראליות.
אומנם, אי־שם עדיין מתנהלות נגדו בגרמניה
שתי חקירות — בעתן השתתפות ברצח
יהודי הונגריה, ובאשמת הריגת יהודי
מסויים, תוך כדי חקירת־עינויים. אולם בכר
אינו דואג. הוא נושא בכיסו את תעודת-
ההכשר של קאסטנר. כספק לממשלת ישראל,
קשה לחשוד בו כבפושע־מלחמה. וכאשר
נדרש להעיד בעניין אייכמן — חקירה שיכלה
לגלות את חלקו בהשמדה — הראו
לו את השאלות שלושה ימים מראש, ונתנו
לו הזדמנות להתייעץ שעות ארוכות עם
פרקליטו, לשם ניסוח תשובותיו בצורה שאינה
חד־משמעית ומחייבת.
כיצד כל זה קרה? מדוע הציל קאסטנר
פושע־מלחמה נאצי — ומדוע ביקש להסתיר
את הדבר. מדוע חיפה אליעזר קפלן
המנוח על קאסטנר בעניין זה, ומדוע הפסיק
יוסף שפרינצק המנות את החקירה
שנפתחה בעניין זה נגד קאסטנר, מיד אחרי
המלחמה? מדוע הפכה ממשלת ישראל את
בכר לספק שלה? מדוע עשתה את הכל כדי
שבכר לא יצטרך לבוא ארצה להעיד? מדוע
הראו לבכר את השאלות מראש? מדוע
פוחד בכר לדבר עם איש — גרמני וישראלי
— על פרשת הונגריה? מדוע אין
ממשלת ישראל דואגת להבאת בכר לדין
בגרמניה, לאור ההאשמות החמורות שהשמיע
נגדו אייכמן?
ובעיקר— כיצד הפך בכר לעשיר מופלג?
לעתונאים הגרמניים יש לכל השאלות
האלה תשובה פשוטה. היא קשורה בתעלומה
העיקרית של פרשת בכר: קורות רכבת־האוצר,
שאבדה בימים האחרונים של המלחמה,
בדרכה מהונגריה לגרמניה. ברכבת
זו היה אוצר של מיליונים — בזהב, במט-
בע־זר ובתכשיטים — שנגזל מיהודי הונגריה,
על־ידי בכר ושותפיו. רכבת זו לא
הגיעה מעולם אל תעודתה. האדמה כאילו
בלעה אותה.
רוב הכתבים הגרמניים משוכנעים כי בכר
וקאסטנר התחלקו ביניהם והפקיעו לעצמם
רכוש אגדתי זה. אך דבר זה אינו יכול
להיות נכון — קאסטנר היה ונשאר אדם
עני, עד יומו האחרון. אחרי מותו הטראגי,
נשארה משפחתו מרוששת.
אך יתכן הסבר אחר: שהאוצר האבוד
חולק בין בכר לבין קרן יהודית סודית
כלשהי — קרן מפלגתית, או קרן מחתרתית.
שליטי אותה קרן אינם מעוניינים בגילוי
הדבר — שהרי הכסף היה שייך ליהודים
בעודם חיים, וליהודים מתים שיש להם
יורשים. מובן שחלוקה זו בוצעה על־ידי
קאסטנר.
זוהי גירסה מדהימה. אך היא היחידה
המסבירה את היחס המוזר של הסוכנות היהודית
ושל ממשלת ישראל לפושע־ד,מלחמה
קורט בכר — עד להתנגשות המוזרה שאירעה
השבוע בין גדעון האוזנר לבין השופט
לנדוי.

סיפורו של עולה מ*

מאת

ברט גדין

^ סיפור התחיל בלונדון, לפני קצת
| 1פחות משנה• יצאתי מבית־קפה בוקאצ׳יו,
ברחוב בייקר המפורסם, כאשר הופיעה
ידידה בשם הלן. עמה היו עוד שתי נשים,
לבושות בהידור רב, אותן הציגה לפני כישראליות:
אהובה גזית ולאה זוסמן.
חזרתי איתן לבוקאצ׳יו והתיישבנו יחד.
אהובה סיפרה שזה עתה הגיעה מישראל
דודניתה, בחורה יפה מאוד בשם ניצה, הדומה
לג׳ינה לולובריג׳ידה. מכיוון שאינה
מכירה איש בלונדון, שמא אהיה מוכן להראות
לה את העיר?
מובן שנעניתי ברצון.
למחרת בערב נסעתי לצ׳לסי, שהוא הרובע
המהודר ביותר של לונדון, אל הכתובת
שהשאירה בידי אהובה גזית. בבית זה
גרו אנשי אצולה ועשירים מופלגים.
דירתה של משפחת גזית היא דירה
מרווחת — אך ללא ריהוט. אהובה הציגה
את בעלה, אפי, בהסבירה כי היה סגן־אלוף
בצבא הישראלי וכי שהו זמן־מה בניגריה,
ועתה הם מחכים שרד,יסיר,ם יגיעו משם.
היא גם הציגה בפני את ניצה: צעירה בת
, 19 שחורה, יפה ותמימת־מראה.
אותו ערב לא יצאנו לבלות. אך לאחר
מכן הפכתי לאורח קבוע בבית גזית, והייתי
מזמין את ניצה לבילויים. היא סיפרה
לי שהיא נשואה. שאלתי היכן בעלה.
היא ענתה שהוא בגרמניה, ושהיחסים ביניהם
בכי רע. כל זה ציער אותי מאוד.

מכתב נרגש מחיפה
** רב אחד הזמנתי את ניצה לסו־צייסי,
מסעדה של החברה הגבוהה בלונדון.
באותו ערב אמרתי לה שאם תשתחרר
אי־פעם מבעלה, ארצה לשאתה לאשה.
היא ענתה שעליה תחילה להתייעץ עם
אהובה, דבר שנשמע כטבעי בהחלט.
אהובה שמחה מאוד והבטיחה לעשות כל
מה שביכולתה לעזור לניצה לקבל גט מבעלה.
אף כתבתי להוריה של ניצה, בחיפה,
ואביה השיב במיכתב נירגש, בו איחל לנו
מזל טוב.
אותו ערב, בסוצייטי, היה אולי היחידי
בו ביליתי ביחידות עם ניצה. בדרך כלל
ואהובה. אף
היו נלווים אלינוגם אפי
צירפו למעגל שלנו אחת מידידותיהם, שעבדה
בשגרירות האמריקאית. תמיד בחרו
במקומות היקרים ביותר בלונדון. החשבון
היה מסתכם בחמישים לירות סטרלינג או
יותר, ומעולם לא שילם אחד מהם. תמיד
הייתי אני המכסה את ההוצאות.
אהובה בחרה באחד מערבים אלה כדי לגלות

בסיפורו של ברט גריו.
היא אשר תיכנינה להוציא ממנו חלק מכספו.

גליה על פח שהוטמן לו עדיד׳ ישראליים

נוחה מדושן!״
לי שניצר, הגיעה ללונדון עם מזוזדה אחת
בלבד, וללא פרוטה .״אין לה אפילו מה
ללבוש,״ אמרה• ״אולי תתן לה 50 לירות
לקנות כמד, בגדים?״
נתתי את הכסף לאהובה. עכשיו אני יודע
שניצר, לא קיבלה את הכסף הזה, או בגדים
תמורתו, אלא סתם כמה סמרטוטים זולים.

כס?,ועוד כסף

ך* יתה זו רק התחלה של מיבצע ש!
| נועד לסחוט ממני כספים ככל האפשר.
המוח מאחורי מיבצע זה היתד, אהובה. היא
סיפרה לי שהיא ובעלה חיים בדוחק, מכיוון
שהינם עדיין חדשים בלונדון ואפי משתכר
רק 15־ 20 לירות לשבוע .״אז איו אתם
יכולים להחזיק דירה כל־כך יקרה?״ שאלתי.
אהובה הסבירה :״חשוב מאוד לקבוע
את מעמדנו. זה יעזור לבעלי להתקדם.״
ואז החלו הבקשות. פעם ביקשה שאקנה
סדינים לילדיהם. קניתי 12 זונות, בעשרים
לירות. פעם אחרת ביקשה שמיכות. הוצאתי
עוד כעשר לירות. אחר־כך ביקר אצלי אפי
ואמר שהוא מחפש תנורי־חשמל לחימום
הדירה. מכיוון שהיו לי קשרים עם סוחרים,
השגתי לו ארבעה תנורים בהנחה של קרוב
להמישים אחוז. שילמתי מכיסי 22 לירות
— ולא ראיתי יותר את הכסף.

ועוד בקשה: הפעם 100 לירות, לתשלום
שכר־הדירה. נתתי לאפי את הכסף.
כך זה נמשך, בסכומים גדולים וקטנים,
כאילו היתה לי חבית כסף ללא תחתית.
יום אחד באו ניצה ואהובה לראות את
דירתי. היתד, זו דירה בת שלושה חדרים,
ברחוב בייקר. ניצה טיילה בדירה ועיקמה
את חוטמה .״המראה אינו מוצא חן בעיני,״
קבעה. גם היא וגם אהובה קבעו כי הדירה
קטנה מדי, ולא יהיה בה מקום אם ירצו
הוריה של ניצה, למשל, לבוא לביקור.
אמרתי שאני מוכן להחליף את הדירה.

המיטען המיסתורי

ך• א הזמן שניצ^ 1זי ת ה רי כ ה? חזור
^ ארצה, כדי לסדר את הגט. היה עליה
לטוס למארסיי, ומשם להפליג באונייה ירושלים•
״זאת תהיה נסיעה ארוכה עבורה,״
אמרה לי אהובה ,״מדוע לא תלווה אותה?״
סידרתי את עסקי כך, שיכולתי להשתחרר
לנסיעה זו. בשדר,־התעופה המתינה לי
הפתעה. ניצה, שהגיעה ללונדון עם מזוודה
אחת בלבד, יצאה ממנה עם תשע מזוודות
גדולות. הייתי צריך לשלם 30 לירות סטרלינג
כדמי מיטען נוסף במטוס. מה היה ב־מיזוזדות
אלה? אינני יודע עד היום.
נפרדתי ממנה במארסיי וחזרתי ללונדון.

טל מירפסת זירתם בתל־אביב. בלה, מורה לידת הארץ,
| ר ר| 11
לי ^ ד
שהתה שנתיים בלונדון, שם הכירה את ברט באמצטותה של

חברתה ניצה. כאשר נטשה ניצה לבסוף את ברט, נטנתה בלה להצטת הנשואין שהציט לה.

מעיר הנהוה

שניצה לקחה טימה, כאשר טזבה את לונדון. אחר׳
תלונתו של ברט גרין במשטרה, הוחזר המטיל, אך במצב
גרוע ביותר. גרין, הדורש 500 לירות תמורת המטיל, לא ביטל יאת התלונה שהגיש.
עברו ימים ושבועות, ולא הגיע שום מיכ־תב
מניצה. שאלתי את אהובה אם קרה
לה משהו. היא הבטיחה להתקשר איתה.
ואומנם, כעבור זמן קצר, הגיע מיכתב
ראשון, בו סיפרה שכבר החלה בטיפול
הדרוש לקבלת גט, ושהיא מלאה געגועים
ואהבה אלי. אחר־כך באו עוד מיכתבים,
כולם כתובים באותה רוח- .
הייתי איש עסקים מצליח, מנהל חברה
להשכרת מכשירים וציוד. בניתי את העסק
מלא־כלום והסתפקתי במשכורת של 1500
לירות לשנה, כדי להשקיע את הרודחים בפיתוח
נוסף של החברה. עתה, בעומדי על
סף הנישואין, חשבתי איך אוכל להשתמש
ברכושי זה כדי לגרום הנאה לניצה.
החלטתי להכין לה הפתעה. את הרעיון
נתנה לי, בעצם, אהובה. היא סיפרה לי
כי כבר ניהלה פעם חנות־אופנד, בניו־יורק,
וכי יהיה זה רעיון מצויין אם אקנה חנות
כזו וארשום אותה על שם ניצה. היא, אהו בה,
תנהל אותה והדבר יספק עניין בחיים
ובטחון כלכלי לניצה.
ואז, ביום בהיר אחד, קיבלתי מיברק
מניצה, שהיא סוף־סוף׳ חופשיה. עוד קודם
לכן שלחתי לה כרטיס טיסה ללונדון, ועתה
חיכיתי לבואה.

| 1ןץךף האשה אשר אהובה ביקשה
1 1 ^[ 1לשדך לברם גרין, ואשר ל־מטנח
היה הגבר האנגלי מוכן לטשות הנל.

שיחה עם קו? כת?*אכיכ
כי לקה כאותו זמן בהתקפת־לב
קשה והדבר העכיר את מצב־רוחי. אבל
קיודיתי שבואר, של ניצה ישפיע עלי בכיוזן

הפוך ויעודד אותי. כי ברגעים כאלה, זקוק
אדם לאהבת אשד, יותר מכל דבר אחר.
קיבלתי את פני ניצר, בשדה התעופה —
ונדהמתי. לא היה כל סימן בהתנהגותה כי
זוהי האשד, האוהבת, שכתבה מיכתבים
מלאי־געגועים. היא היתר, קרירה ורחוקה
ממני, כאילו היינו זרים. אמרתי לעצמי שזו
בטח תוצאה של עייפות הנסיעה.
לא תיארתי לי שיש כאן משהו הרבה
יותר עמוק.
יום או יומיים אחרי בואה ללונדון, קיבלה
שיחה טלפונית מידידה בתל־אביב. השיחה
נסבה על בעלה לשעבר של ניצה.
אך הסתיימה השיחה, ביקשה ניצה מר,מרכזיה
שיקשרו אותה עם מספר אחר בתל־אביב
עשרים רגע שוחחה עם הקול מתל־אביב.
השיחה התנהלה כולה בעברית, ולא
יכולתי להבין אותה, אבל משהו הזהיר אותי.
אמרתי לניצה :״את יודעת שאת מתנהגת
בצורה מוזרה מאוד? האם זאת היתד, שיחה
עם בעלך לשעבר?״
היא ענתה בחיוב. אז שאלתי אותה :״האם
את עדיין אוהבת אותו? אם כן, אמרי
לי זאת בגלוי, יותר טוב כך.״
היא ענתה לי שאין לי מה לחשוש, שכל
הקשרים בינה לבין בעלה נותקו לגמרי.
״הוא ליווה אותי לשדה התעופה כשנסעתי,״
סיפרה ,״ובכה כמו ילד. כל השיחה הזאת
איתו היא רק מתוך רחמים. זה הכל.״
האמנתי לה. זה כוחה של אהבה.

הכריחה כשכוע ה״שכעה״
כי נפטר. ציפיתי, כמובן, שניצת
תבוא — אם לא להלוויה, לפחות לבית
הורי, שם התאספו האנשים שבאו לנחם
אותנו. אבל היא לא הופיעה. היא צילצלה
שאינה מרגישה בטוב, אבל אני יודע שבאותו
ערב יצאה לבלות עם כמה אנשים
מצרת אל־טל, בבית־מלון לונדוני.
זד, כאב לי מאוד, כמובן. אבל זה היה
כאין וכאפס לעומת הצעד הבא של ניצה.
מבלי לומר מילה, מבלי להיפרד — קמה
וחזרה לישראל, שבוע בלבד אחרי שהגיעה
ללונדון.
עכשיו אני כבר יודע מה קרה. היא
החליטה שבכל זאת היא אוהבת את בעלה
לשעבר וברגע האחרון ממש — אחרי שכבר
רכשתי דירה חדשה, אחרי שהכל היה מוכן
לחתונה — החליטה לנטוש אותי ולשוב
אליו. הם נישאו מחדש.

הייתי שבור. הנה, בשעה שאני יושב
שיבער, על מות אבי, מבשרים לי שארוסתי
נטשה אותי לפתע. למזלי, נמצאה לידי
אשר, אחרת. היתד, זו בלה, כיום אשתי.
את בלה הכרתי אותו ערב בסוצייטי.
מול השולחן שלנו ישבה בחורה יפה מאוד.
ניצר, אמרה :״אני מכירה אותה מישראל.״
ואומנם, באמצעות ניצה ובגי־משפחת גזית,
הזדמן לי להכיר אותה מקרוב. המשכתי
להתראות איתה, בבית גזית, גם אחרי שניצר,
חזרה לישראל, לסידור הגט. הערכתי
אותה כבחורה אינטלגנטית וטובת־לב.
עם הסתלקותה של ניצה, היתה בלה האדם
היחיד בו מצאתי נחמה. לקח לי כמה
שבועות להחלים מן המכה הרגשית שהונחתו,
עלי, אבל כאשר החלמתי, היה הצעד
הראשון להציע נישואין לבלה. היא חשבה
הרבה, אך לבסוף הסכימה.

תדדנה כמשטר

פשר לומר: הכל טוב שנגמר טוב.
ואומנם, מחשבתי הראשונה היתה: סידרן
אותי. עשו ממני טיפש. מוטב שאשכח
את הפרשה העגומה במהירות האפשרית.
אבל במחשבה השנייה הבינותי איזה עודל
נגרם לי. לא טראגדיה מיקרית של אהבה
נכזבת. ממש נפלתי קורבן לקנונייה. כשהתעוררתי
מן ההלם, ערכתי חשבון וראיתי
שתמימותי נוצלה כהלכה וכי הוצאתי סכומים
גדולים על גזית ועל ניצה.
כאשר הגעתי ארצה, החלטתי שלא אשתוק.
פניתי לאמה של אהובה, בדרישה שתחזיר
מה שבתה לקחה ממני. גם אל הורי ניצה
פניתי. אך הם רחצו ידיהם מן העניין.
ואז פניתי למשטרה. נקודת־ד,אחיזה הראשונה
שהיתר, לי, היתד, נגד ניצה. הגשתי
תלונה שבעת שעזבה את לונדון ללא הודעה,
לקחה עימה מעיל־פרודה ומיזודדר, יקרר•
שלי. ניצה, שבתחילה סירבה להיענות לכל
בקשה שהיא, מיהרה להחזיר את המעיל ואת
המזוזדה. אלא שד,מעיל כבר לא היה שוור,
פרוטה. הפחדן התל־אביבי רוזן בדק אותו,
וקבע ששוב א־נן ניתן לניקוי. מעיל חדש
כזה עולה 500 לירות ישראליות.
אבל לא זד, העיקר. העיקר הוא שאהובה
גזית — וכל מי שקשור בקנוניה שלה —
גורמים נזק בל־ישוער לשמם הטוב של כל
הישראלים. אני יודע זאת, כי ד,מיקרה שלי
לא היה היחיד בו הוציאה כספים בצורה

ספורט

המצביע א׳
מצביע ביודעין בעד

כדזרו״ל
א׳ך רומד־ס גיאוגרפיה
על מישחקה שד ניכחרת פתח
תקווה־ישראל נגד קבוצת הכוכב
האדום היוגוסלבית, שגערך כ־קליכדנד
ושהסתיים כניצחון היד
גוסלכיב כתוצאה ,0:8כותב
שייע גדזר :
וטוקרטיה בישראל

(שלטון יחיד)
הבוחר בשלטון העם מצביע תנו ע ת נז ח דו ת

מה מהיר הקריירה ץ
ספורה של נערת זהר שהיתה
מוכנה לכל כדי להיות
לכוכבת.
הספור המלא —

אם אינו חצה דחיות קרח
תוא תו הונאות הסינור באליקסיר

״דוש מתה צוחקת־להשיג
בכל הקיוסקים בארץ,
המחיר 75 :אג׳.
אם טרם קראת את ״מלאך ללא
נבל״ — הזדרז להשיג טופס
מהמהדורה ההולכת ואוזלת.

לכבוד
״ איחגים •י
ירחון לעביני
רח* פרישמך
חל-אביב .

בריאות

היש

פקידים :
תלמידים !
סטודנטים ן
הרשמו עוד היום לקורס החדש ל
קצרנות עברית ו/או אנגלית

(שני חידשים׳ פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 1 1 £ 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אביב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה*,
רחוב שמריהי לוין .30

הצלחה

מובטחת!

סריסח לקרחח?

דעתושלסרופיאלוארףבמאמרו ״היש תרופהלקרחח אשר הופיע
בחוברת ״ איתנים ״ מס* , 8אוגוסט , 1 9 5 9זההעםדעתם של רופאים
ומוסחיםרצינייםבשטחזהבכלהעולם אשר הגיעולמסקנהסוסיתבילא
נמצאה עד כה כלחרוסאלמכתנשירתהסערות .
בכסב המ אמרהנ ״ לוהרופאיםהמומחיםבכללשוללים למעשה כ ל
אפשרות של טפולבהפסקתנשירתהשערות או ה צמ ח חך מחדש ועליסוד
לסתורגישהשליליתמוחלטתזוולהעידע> 8
ניסיוני האישי א ני מוכו

בדרכיםשונות. לצערי הרב לא הועילו
שונים, תרופות, משש והקרנותלאעזר
לא מצ או דרךלמנוע את אבדןשערותי .

באשר נודעלי על סבוןלקוסמטיקהבסערות החלטתי לגשת לסם

לבדיקה
לשמחתינחרשמתימידלטובתמגישתוהחיוביתוידיעותיו של בעלמבוך
ז ה, מרא. רובין, אשר התחילבסמולאינטנסיביבשערותי, במסירות
הנשירה
והחענינוח יו צאת מגדר הרגיל. תוך כדי הטפול עוד גברה
או ל ם אחרי ז מן קצר כבר נתגלתה צמיחה חדסה. הסערותהב רי או ונתחזקו
במידהניכרתובגמרהטפולנת מע טה הנשירהומ צב השער השתפר בצורה
כזוש קשה להאמיןכישפורזההושגתוך 3חדשיםבלבד .
הישג שאיך ל ו
נראהלישתוצאות שי טח הטפול שלו מהוות
תקדים. מתוךידיעה של ח מר תהבעיה בה נתקליםגבריםהמאבדיםאת
לחובהלהביאלידיעתכם אח נסיוניהמוצלח
שערותיהם מצאתי לי
והמעודדבהבראת השער ובטוחניביהעובדהסיסבארצנומומחהרציני
בשטח זהראויהלפרסום .

אנו דוברים אמת־
״זיו״ איוו כובס בעצמו!
אבל ״זיו״ ,בעזרת מכונת הכביסה
שלן, מנקה ומלביז את כביסתן
ומעניק לה ריח עדין!

כפקיד בכיר במוסד צבורי איני רוצה בפרסום סמי וכתובתי
מעלדפיעסונכם אך אשמח אםתביאואתתוכןמכתביזהלידיעתקוראים
ואנינכוןלהעידאישית על נכונותהדבריםהאמוריםולהראות אח
תוצאות ספולי בפני כל פו רו ם פצופצס סל רופ אים, בתנאי סל ספירת
אגוניסיוח*

״זיו״ כובס עם קצף מוגבל ופירוש
הדבר — שמירה על המכונה.
שאלי את המומחה, הוא ימליץ על

תוצרת. נקה
המפיצים היחידים :
חברת ״נורית״ בע״ם

כל האמצעים והשמרש בחומרים
ואף רופאים בארץ ובחוץלאר !

ב כ בו ד רב.

הגדול הטורניר
עוד לא נגמר׳ אבל
דבר אחד כבר ברור:
אין לנו מה
לעשות פה. כדורגל
אי־אפשר לשחק, מפני
שמה שאנחנו
עושים זד, בכלל לא
כדורגל לעומת מה
שאנחנו רואים כאן
מהקבוצות האחרות.
חיים בטח אי־אפשר לעשות, מפני שאחרי
כאלה שהיו לנו אין
הפסדים אסטרונומיים
בכלל חשק לחיות.אז מה שנשאר לנו זה
ללמודגיאוגרפיה.את זה אנחנו עושים
די טוב.
לוקחים אותנו מעיר לעיר, ממדינה למדינה.
טיסה של כמה שעות זה כבה, כמו
נסיעה לגבעת־עליה. וכמה שנוסעים, הארץ
הזאת לא רוצה להיגמר. רואים המון מקו מות
חדשים ולומדים המון שמ,ת שלא
שמענו עליהם. אני בטוח שאפילו המורה
שלי בגיאוגרפיה בכיתה ד׳ לא ידעה כל־כך
הרבה שמות כמו שאני יודע היום.
ביום העצמא!ת האמריקאי הביאו אותנו
לקליבלנד. השד יודע איפה זה. על המפה
איני מצליח למצוא את זה אף פעם. או
כחלק מתוכנית־הבידור לקהל, השתתפנו ב־מישחק
כדורגל.
הכרה עם היוגדסלכים. היתר, לי
אמביציה מיוחדת לקראת המישחק נגד
היוגוסלבים. אם אתם עוד זוכרים, אז
גיולד, מאנדי לי שיתף אותי במישחק האחרון
נגד יוגוסלביה. מכיוון שבכוכב האדום
משחקים כמה שחקני ניבחרת יוגוסלביה,
שהם צעירים שלא מכירים אותי עדיין,
רציתי לעשות להם הברד, איתי, שיראו שלא
רק רפי לוי יכול להכניס להם גולים.
זה היה כמו דו־קרב או קפא״ס. הם הכניסו
גול ואני נתתי ג! ל. הם הכניסו ואני
הכנסתי. אחרי שהכנסתי שלושה גולים כ בי
לא היה לי כות להכניס. בסך הכל אני כן־
אדם. כמה גולים אני יכול למת בעצמי?
אז ככה, במישחק אחד, הכנסתי את מחצית
הגולים שהבקיעו עד עכשיו באמריקה.
העתונאים הישראליים כאן אמרו שהוכיתי
להם את הימים הטובים. אז עכשיו כשתקראו
את הביטוי ״הימים הטובים״ תדעו
שהכוונה למישחק הקודם.
בחצי הראשון של המישחק הרגשתי את
עצמי כמו דג במים. היו לי שלושה חלוצים
מהקבוצה שלי, ממכבי, והם הבינו אותי
יותר טוב משמבינים אותי השחקנים מהפועל
פתח־תקווה. ביהוד נחמיאס, הגיש לי כדורים
כמו על המגש. וחבל שהוא נפצע ויצא
מהמישחק, אחותי הייתי אולי מבקיע ע ד.
המישחק נגמר בתוצאה .5:8זאת אומנם
תוצאה טובה, אבל בשביל ההתקפה, לא
בשביל ההגנה. היה גם פנדל במשחק הזה.
עד עכשיו היה לנו כבר בכל מישחק פנדל
אחד. כנראה שהכניסו לחוזה של המישחקים
סעיף שבכל מישחק יהיה פנדל, כדי שהצופים
האמריקאים שלא יודעים מה זה
כדורגל, ילמדו את כל המישחק מהתחלה.
המיגרש עליו שיחקנו היה קטן נורא.
בסך הכל 60 מטר על .35 אז אין פלא
שלכל השחקנים היה יותר כוח לרוץ, לבן
גם באה התוצאה הגבוהה.
חוץ מזה אין לי הרבה חדשות לספר
לכם, חוץ מקוריוז אחד, על זיגי זילברשטיין.

אחד הלכנו לנסוע במטרו. כל אחד
שילם וקיבל אסימון, לזרוק בכניסה. אבל
זיגי חשב שהאסימון שנתנו לו זה עודף.
הוא חיכה כמד. רגעים ובסוף שאל איפה
הכרטיס. בינתיים התאסף בתור קהל רב,
אבל זיגי לא רצה לזוז. הוא התחיל לצעוק
שיתנו לו את הכרטיס. זה לקח הרבה זמן
עי שהבין שבמסרו אין כרטיסים, ועיר
יותר זמן עד שמצא בין כל מה שיש לו
בכיסים את האסימון שצריכים לזרוק בכניסה.
קראתי
כאן בעתון ,׳*ניצלתם את זה שאני
לא בארץ ושלחתם טיל. אני לא מבין מה
ההתרגשות. שכחתם כבר את הטילים שאני
הייתי שולח לשערים?

השם והכתובת שמורים בהנהלת אליקסיר

את אליקסיר תוכל להשיג בכתי־מרקחת ופרסומריות

העולם חזח 1243

קריסטל
לרוויה!

אישיר!
גובו של ביגי*
מיד אחרי היוודע דבר שיגור שביט ,2
זכה ראש הממשלה, דויד כן־גוריץ למתנה
ההולמת את המאורע. דני שוורץ,
ילד בן 8הלומד בכיתב ב׳ בבית־ספר ברמת
החייל, שלח לראש הממשלה את תח־פושת־הפורים
שלו, תילבושת של איש־חלל,
בה התחפש בחג הפורים האחרון
כאשר באו נציגי מפלגות דתיות בטרוניה
אל הרב הראשי, יצחק גיסים, על שהתיר
לבנו, ח ״כ משה גיסים להיות
מועמד ברשימה החילונית־הליבראלית, השיב
על כך הרב בהצעת פיתרון מקורית :״בבקשה,
תקחו גם אתם בנים שלי. המפלגה
הדתית יכולה לקבל את מאיר ואגודת ישראל
יכולה לקבל את בצלאל המשורר
חיים גורי, המכסה את משפט אייכמן
עבור היומון למרחב, מספר סיפור שהיה,
שזיעזע אותו, לדבריו, יותר מהמשפט. גורי
הוא סרן במילואים. יום אחד החליט למתוח
במה מפיקודיו. בעת שישבו בצוזתא, הודיע
לקציניו :״חברה, הרגע הגדול הגיע! הלילה
אנו עולים על משרד הפנים.״ אחד
הקצינים הגיב על כך בצחוק, הבין את הבדיחה.
אולם היתר לקחו את העניין ברצינות
גמורה בספרו של תת שר־הבטחון
שמעון פרס, בין איבה לשכנות, העומד
לצאת לאור בימים הקרובים, ישנו קטע אחד
המספר על פגישותיו של ביג׳י עם נשיא
צרפת, שארד דה־גול. בין השאר, מספר
פרם באיזה מילים השתמש דה־גול כדי
להביע את התפעלותו מביג׳י :״אתה לא
רק מסמל באישיותך או בגופך את תכוני
נתו של העם המופלא אדיעזר
מטלץ, איש־העסקים התל־אביבי, לשעבר
חבר הציונים הכלליים, שהצטרף לאחרונה
באופן הפגנתי למפא״י, החליט לגייס קולות
למפא״י בשיטה מקורית. בשעות הלילה המאוחרות
הוא מסתובב בבתי־הקפה של רחוב
דיזנגוף אוסף אליו את המאחרים בנשף
ממוצא ספרדי, ועל כוס משקה הוא מנסה
לשכנעם שרק מפא״י תעזור לספרדים של
רחוב דיזנגוף באסיפת־עם של המפלגה
הליבראלית, בנתניה, הסביר הדד זיידד
כי מפא״י נלחמת במפלגות האחרות בשתי
דרכים: היא משחדת עתונאים ושולחת אנשים
לרגל באסיפות בחירות של המפלגות
היריבות. אמר זיידל :״אני בטוח שגם לאסיפה
זו שלחו אנשים. אין דבר, אני מוכן
להתווכח איתם.״ בדיוק באותו רגע קמו
שני אנשים ועזבו את האולם לקול צחוקם
של הנוכחים.

רו מיאן יווני ליער דיין
כשחזר השבוע ללוד יעקב (״קובי״)
שרת, הדיפלומאט הישראלי שגורש ממוסקבה,
סירבו הוא ואשתו רינה לומר
דבר על מעצרם. רינה אף הכחישה שנגרמו
לה חבלות כלשהן. אולם היה זה בנה הקטן
שהצביע על בתם כחול בזרועה ואז
נאלצה רינה להסביר :״זה מפני שאחזו אותי

יעקב ורינה שרת כדוד
כתם כחול למזכרת
חזק מדי יעל דיין מבלה את חופשתה
ביוון. היא רכשה לעצמה דירה קטנה באתונה
ומכונית חדשה, מבלה את זמנה,
כפי שהיא כותבת ,״בשינה ובכתיבה״ .הרומאן
האחרון של יעל מתנהל עם במאי־הקולנוע
היווני הנודע, מיכאד (״סטלה״)
קוקאינום, עבורו דואגת יעל למשלוחי
פירות אבוקאדו מהארץ מאירה
בתל־אביב,
מנהלת חנוולמשכית
גרא,
סעדה לא מכבר במסעדה שבכפר האמנים
עין־הוד. לפי הזמנתה הגישה לה אשתו של
שמוליק, בעלהמסעדה,עוגה. כשראתה
מאירה את העוגה, השתוממה למראה צורתה
המוזרה .״מה זה?״ שאלה .״זה אבס־טראקט?״
מי שסבור שחיפה היא עיר
רדומה ואין בה חיי־לילה בכלל, היה צריך
להיקלע ביום ששי האחרון, בשעות לפנות־בוקר,
למעלות הכרמל. מעל מירפסת אחת
הדירות, ממנה בקעו קולות צהלה, יצא
בקול רם שירי
לפתע גיטאריסט ששר
פלמנקו. היה זה דגיאד מרכנט, ה־גיטאריסט
של התיזמורת המלווה את ש ט ־
עץ ישראדי. אחרי הופעה בחיפה עלה
שמעון עם תיזמורתו לדירתו של חיים
איטד, מנהל קולנוע רון, שם נערכה המסיבה
העליזה נתן אקסלרוד,
אורי זוהר ויואד זילברג השלימו את
עריכת הסרט המורכב מקטעי יומנים ישנים
של יומן כרמל, החל מיומן מלפני 40 שנה.
אלא שהם אינם יכולים להסכים ביניהם על
שם לסרט. הם החליטו לפתור את הבעיה
בצורה מיוחדת. ביום ששי הקרוב ייערך
מישאל בין האורחים של מועדון החמאם,
ביפו. יוגשו להם טפסים ועליהם שמות של
סרטים כמו ״מאז ועד עתה״ ,״עץ או
פלשתיין״ ,״נתיב ישראל״ ,ו״איזה פלא״,
והם יתבקשו להשיב איזה משמות אלה
היה מושך אותם ביותר לראות את הסרט
קריינית קול־ישראל, רבקה מיד״
אדי, רואיינה השבוע בפינת־הנוער על־ידי
ילדה בשם דרורה, הרוצה להיות קריינית.

פסיזף ה<1בזע

כמז בכל מאזרע מסעיר, הסשתמע לכמה פנים, ידט האזרח הישראלי להגיב נם !
בהומור על שיגור ששיט .2ע ,,בסרם שככה ההתרגשות סביב הידיעה נבר עפו
טילי־הבדיחות הראשונים אורות הטיל.
0דן כן־אמוץ פתח את התוכנית במועדון החמאם, בערב היום בו פורסמה
הידיעה, בזו הלשון :״מזכירות מרכז מפא״י מבקשת למסור הודעה חשובה. הבוקר
בשעה ארבע ועשר דקות שלחה המפלגה טיל לחלל. לטיל ולמפלגה שלום.״
0בנימין אריאל, עובד חדר־החדשות בקול־ישראל, במהדורת החדשות
של הגל הקל :״ישראל הצטרפה למ,עדון הטילים אך עדיין לא הצטרפה למועדון
בעלי הרכבות.״
• השחקןשמעוןישראלי :״זאת בכלל לא ראקיכה. זה רק־קטע ממערכת
הבחירות של מפא״י.״
ס יעקב אגמון, מנהל התיאטרון הקאמרי, בהציעו סיסמת בחירות ליריבות
מפא״י :״טיל טיל טיל — אבל אלף לא נטיל.״
0דידי מנוסי ו ״עכשיו אפשר יהיה לייצר סרט ישראלי חדש — סביב העולם
ב־ 80 קילומטר.״
0הפיזמונאי חיים הפר :״למה קוראים לזה שביט?2את הטיל הראשון
ניסו לזרוק ביד.״
0אלמוני: למה שלחה מפא״י את הטיל? — זאת היתר, הדרך היחידה להיפטר
מהמיסמכים שנגנבו ממשרד ד,בטחון.״
0אברהם (״פשנל״) דשא :״עכשיו יוכל דן בן־אמוץ (ששמו הלועזי הקודם
היה תהילימזוגער) לקחת בחזרה את שמו הקודם: דן טיליטזוגער.״
0אלמוני :״מה גילה הטיל הישראלי? שמלבד הסטראטוספירד, והיונוספירה
יש בחלל גם §רם פירה.״

העולם הזה 1243

דרורה חקרה את רבקה אם כדאי להיות
קריינית. השיבה לה רבקה :״אם יש לך
עבודה קצת יותר מעניינת תבחרי בה, זאת
עבודה מפרכת ומאוד בלתי־מעניינת.״ כששאלה
דרורה אם קיבלה את מיקצוע הקריינות
בתורשה, השיבה רבקה :״כן. אבי היה
מקריא החדשות לפני הסרט, בקולנוע אדי-
סון, לפני 28 שנה: ואמי היא מתרגמת
סימולטאנית במשפט אייכמן.״ על השאלה,
איזו מתכניות הראדיו היא מחבבת ביותר,
ענתה רבקה :״את תוכנית הגל הקל, מפני
שאפשר שם לעשן ומותר לעשות שם שגיאות.״

חזק
מבקש רמות
חופשת־הקיץ הטילה עומס נוסף על שח קנית
הל!אמרי, אורנה פורת. היא נאלצת
לקחת עימד, לכל מקום את בנה יורם, בן
השש. לאחר!נה הביאה אותו אורנה לבנין
הלואמרי, ובעת שהיא היתר, עסוקה בישיבה,
הסתובב הילד בין הפועלים, ראה את עצמו
כפועל לכל דבר. כשחזרה אורנה, מצאה
אותו משחק באבק על המדרגות, הטיפה לו
מוסר :״זה יחס לתיאטרון זה
באחת ההצגות הראשונות של ׳וליום קיסר,
בהבימה, הבחינו חדי־נעט בדראמה מוזרה
שהתרחשה על הבמה. היה זה בשעה ש־קאסיוס
— אבנר (״חזקי״) הזקיהו,
נושא את המונולוג האחרון שלו ומבקש
מנערו לדקרו למודת. מכיוון שקאסיוס עושה
כמה הפסקות בנאומו, לא ידע הנער מתי
הוא צריך להרוג את אדונו. בכל פעם שאבנר
הפסיק לרגע, ניסה הנער לדקרו, וחזקי
היה מונע ממנו זאת ברגע האחרון.
כשסיים חזקי את דבריו, כבר לא היה הנער
מוכן לדקרו, וקאסיוס נאלץ לאותת לו
בעיניו שיהרוג אותו, סוף־סוף ג ׳וקי
ארקין ר,מיסכן! כמה שהוא מנסה לברוח
מהפירסומת, לא ה! לך לו. לאחרונה פרצה
דליקה במועדון הלילה הניו־יורקי, בו
הוא מופיע עם להקת הפאנטומימה שלו.
א,זרי שכובתה הדליקה, החלים ג׳וקי להופיע
במועדון החרוך. מובן שהצעד האבירי זכה
מיד לפ׳רסומת בעתת! ת דפנה דן,
הקיבוצניקית משר ד לשעבר, שהחליטה להפוך
לשחקנית־במד,־וקולנוע, זכתה סוף־סוף
להגשים את ח. ומה: היא התקבלה לאחרונה
כשחקנית בתיאטרון הקאמרי יחל
קאל איש״בסית הרגיש את עצמו במצב
בלתי־נעים, בליל פתיחת קפה הריביירה
בבת־ים, אותו מנהל עתה חצקל. המלצרים
החדשים של המקום לא הורגלו
לשפע כזה של מבקרים, החליטו לנצל את
ר־מ ן האורחים שזרם למקום, גבו מהם מחירים
מפולפלים עדנה בורנשטיין,
השחיינית הישראלית צולחת הלה־מאנש,
סבלה בעת ובעונה אחת ממשבר כפול. היא
איבדה את כלבה השחור והענק והתגרשה
מבעלה. לאחרונה טסה עדנה לרומא כאורחתו
של התעשיין ג׳ימי לוי יפהפיד, תל־אביבית
אחרת החליטה לדחות את נשוא־ה
ברגע האחרון. רות גרטי, מי שהיתר,
פקידת הסוכנות היהודית בג׳נבה, מאז נסעה
לשוויץ לריפוי־עיניים, עמדה כבר להינשא
לאחד הצעירים היהעים בעיר שאף הקציב
לה כסף לקניית מלבושים בחו״ל. היא חזרה
עם ארבע מזוודות מלאות בגדים, הביאה
לארושה במתנה עניבה, והחליטה לדחות
את הנשואים העתונאי מרדכי
ארציאלי עומד להינשא לעורכת־דין מאנגליה.
מודעה על כך אף פורסמה לאחרונה
בטייטס הלונדוני.

היצור בבית החרושת ״קריסטל״
המפיק לשווקי הארץ מוצרי מש קאות
קלים, הנו למעשה מגוון
ביותר, שכן בנוסף לייצור ההמוני
של המשקאות המכילים חומצת
פחמן, בולט גם חלקם של המיצים
המפוסטרים, ומה גם שלקראת ה שנה
הבאה, עומדים להרחיב מסג רת
ייצור זו ולזכות את ההמונים
גם במיצים טבעיים. מפעל ״קריס טל״
משכלל את ציודו ושיטת
עבודתו מדי שגה ומגמה זו לשכ לל
וליעל נותנת את אותותיה החיוביים.
נקבע
שצורכים בארצנו כ־ט5
בקבוקים לנפש לשנה. בו בזמן
שבאקלים דומה בארצות־הברית
צורך האדם כ־ 200 בקבוקים לנפש
לשנה. לכן, קובע מר תבורי, יצ רו
״קריסטל״ ,אי־אפשר עדיין לד בר
על היישוב שהגיע לרוויה
בהוסיפו גם כי טיב התוצרת ושרות
יעיל יקבעו את גורל המפעלים
בעתיד.
הסיסמה טיב התוצרת הוכח במשך הש נים
האחרונות, והעובדה היא, כי
״בזכות הטיב נרכשו המוצרים וב זכות
הרכישה הגדולה והאמון ש נטע
הציבור בתוצרת קריסטל״ —
אפשר היה להרחיב את הקיים
מציין מר תבורי.
גם השרות היעיל של מפעלי
״קריסטל״ עושה את שלו בשוק
המשקאות. הסיסמה ״הפסקה עשה
— קריסטל שתה״ ,נתקבלה בתו דעתו
של הציבור. וסמלי המש קאות
בולטים על כל צעד ושעל.
נראה כי מעגל חיובי זה של
עשיית פרסומת והסברה עוד ית רחב.
החברה
לא מסתפקת בפרסומים
הכלליים, ומחפשת תמיד דרבי
פרסום חדשים. כן הוציאה יומן
משרדי מיוחד במינו הנמצא על
שולחנם של רבי מדינה, ופקידים
בכירים במשרדיהם הממשלתיים,
המוסדות הכלכליים והחברתיים במדינה.
ההסברה
בולטת גם ב״מוצגיד״
בכל האירועים המרכזיים של ה מדינה
כמו ימי הצעדה ומצעדי
יום העצמאות.

היובל
״חברת תבורי״ מתכוננת עתה
לאירוע חגיגי משלה. יהא זה שעה
שיסבו אלפי נאמני בית קריסטל
לחוג במשותף את יובל העשרים
וחמש לציון מפעל זה, שהחל מקט נות
במושבה פרדם־חנה, היכה
שורשים, הסתעף והתרחב ועוד
ידו נטויה.
בחגיגת מחצית היובל שתתקיים
בקרוב יעלו על נם את זכותה
של משפחת תבורי, שידעה בכוח
מרצה, כושרה ותעוזתה להק־מ,
להרהיב, לשכלל וליעל את מפעל
המשקאות הקלים.

אחרי שיגור הטיל, יודעים אנו כבר,
מה יש בשמיים ממעל. עכשיו הגיע הזמן
לדעת מה יש בארץ מתחת וגם זה, ברוך
השם, נמצא כבר בתהליך של גילוי. עוברים
על זה לא אנשי משרד הבטחון, כמו
שאפשר היה לנחש, אלא קבוצה של יפאנים
נמוכי־קומה, העושים חורים באדמה, ליד
פיתחה של מערה אחת בוואדי עמוד.
את הקבוצה היפאנית תפשתי באכסניה
של המיסיון הסקוטי בטבריה. הם ישבו שם,
שפופים על גל של אבני־חצץ, ומיינו את
האבנים, שלל חפירת היום. ניסיתי לדובב
אותם, אך היפאנים היו כל־כך עסוקים
בניקוי אבני־החצץ במיבשרת שיניים, שביקשו
ממני לבוא למחרת, ואם יש לי
חשק, הם מוכנים גם לקחת אותי איתם למקום
החפירות.
קמתי למחרת בארבע וחצי בבוקר והלכתי
לפגוש את היפאנים. השמש אך זה עלתה
וקרניה הראשונות רצדו על פני שמונה
אנשים קטנים וצנומים, ששניים מהם נראו
כמורים בבית־ספר עממי והנותרים —
בתלמידיהם. העפתי בהם מבט יותר מקרוב
וראיתי שיש כאן טעות אופטית, כמו שקורה
תמיד עם יפאנים הנראים בעין בלתי
מזויינת, צעירים בעשרים שנה מגילם האמיתי.
חקירה קצרה העלתה, שיש לי כאן
עסק עם בחירי אנשי המדע של ארץ השמש
העולה. שלושה מהם: סוזוקי, ואטאנאבה ו־קובורי,
הם פרופסורים (אנטרופולוגיה, גיאולוגיה,
גיאוגרפיה) והשאר — צ׳ינזה, טא־קאי,
אנדי, טאקורה וקיסו — דוקטורים,
שגילם הממוצע אינו עולה על עשרים ושמונה
שנה.
נכנסנו לתוך אוטובוס־ג׳יפ, ונסענו לוואדי
עמוד. בדרך אספנו כמה פועלי־דחק,
מומחים לחפירות ארכיאולוגיות מחצור וירמו׳
יחד אתם, לערוץ. ליד העמוד המפורסם
עצרנו. זה המקום. מכאן התחלנו
לטפס.

משאיר משימה לאומית כה חשובה ליפא־נים.
מכל מקום, הדוקטור צ׳ינזה, לא היה
מוכן לענות לי על שאלות מדעיות והפנה
אותי אל דובר המשלחת, אל פרופסור
קובורי.
פרופסור קובורי חייך אלי חיוך אסייתי
מוחץ ואמר — שהם מקווים, אם יהיה להם
מזל, למצוא את עצמות האדם הקדמון,
הפליאוליכי .״בשביל מה לכם עצמות האדם
הפליאוליטי?״ שאלתי. על זה ענה
הפרופסור, שיש להם עכשיו בעייה כזו ב־

בשקט גמור באדמה, בלי שאף אחד יפריע.
אין לכם מושג כמה היה נעים לשמוע
קומפלמגטים כאלה על ארצנו הקדושה.
כבר כמה שבועות שאיני שומע דבר מלבד
השמצות הדדיות והנה הערכה כזו ועוד מפי
פרופסור. אחר־כך התחיל קובורי להסביר
לי שארץ־ישראל זה קרקע פורה לעצמות
של האדם הפאליאוליטי וכבר מצאו כאן
הרבה עצמות כאלה וכמה שחופרים, תמיד
יש סיכוי למצוא עוד.
כאן רציתי להתערב ולספר לפרופסור

וקראו לפאנטיאולוג. הפאנטיאולוג הסתכל
בעצם החשודה מכל צדדיה ורשם משהו ב־פינקס.
מה רשם? גם כן רשם שאינו יודע
וכך התגלתה לי השיטה המדעית הקפדנית
של היפאנים, שכל דבר, בין אם יודעים
אותו ובין אם אינם יודעים אותו, רושמים
מיד במחברת שלא ישכחו, וזה לא כמו
אצלנו, שכל מה שמוצאים, מיד מכנסים
מסיבת עתונא־ם ומכריזים :״אלה הסנדלים
של יהושוע בן נבט, שהיה חייב ארבעים
שקלי זהב לרמנ״ד של אליהו הנביא!״

המערה, שהיפאנים בחרו לחפור בפיתחה,
נמצאת באמצע הצוק, אך העלית אליה אינה
כל־כך מסובכת כמו שאפשר לחשוב, כי
חצבו מדרגות במקומות התלולים. מעל
למקום החפירה, הנמצא ממש ליד הפתח,
הציבו גג של אוהל גדול שזרק צל על
חפירת עפר צרה.
הצצתי בחפירה — תעלת עפר, שעומקה
בין מטר לחצי מטר, ואורכה שלושה מטרים•
״כמה זמן אתם חופרים כאן?״ שאלתי
את קיוטקה צ׳ינזה, הדוקטור לגיאולוגיה
ומומחה מיוחד לרבדי אדמה, שהיה בודק
בעיון כל גרגיר עפר.
״אנחנו כבר חופרים חודשיים!
הדוקטור צ׳ינזה בגאווה. הסתכלתי בתוצי
אות של חודשיים עבודה וחשבתי לעצמי,
שאם היו מחלקים בארץ הזאת פרסי עידוד
קפלן לאנטי־פריון, היו היפאנים האלה זוכים
ללא ספק למקום הראשון.
בינתיים התחילו לעבוד. אחד הפועלים
הביא ראדיו טרנזיסטור, תלה אותו על וו
ולקול מנגינות ערבות לאוזן היו מחטטים
בכפית בתוך האדמה. היו מפוררים כל
גרגיר לחוד ומכניסים אותו לתוך סל גומי,
ואחרי שהסל היה מתמלא, היו שני פועלים
לוקחים אותו בזהירות ומעבירים אותו
לפועל שלישי, שישב עם נפה בין רגליו
וניפה את הגרגירים הדקים: ומה שהיה נשאר
למעלה, זאת אומרת הגרגירים שלא
היו כל־כך דקים, היו מכניסים לתוך שקיק
ניילון ומניחים אותו למישמרת לבדיקות
נוספות.
עכשיו הגיע הזמן לברר מה מחפשים
כאן. ממבט ראשון אפשר היה לחשוב שמחפשים
כאן את עצמות בר־כוכבא: אבל
ממבט שני זה לא נראה הגיוני, כי אילו
אפשר היה למצוא כאן את עצמות בר־כוכבא,
היה יגאל ידין חופר בעצמו ולא

משלחת החפירות היפאנית מחפשת, כעזרת פועלי דחק, את האדם הפאליאוליטי
יפאן, שמצאו שם כלי־צור של האדם ה־פליאוליטי,
אבל עדיין לא מצאו את העצמות
שלו, מחוץ לחתיכה קטנה של עצם
הירך.
הבנתי מזה, שהם רוצים להביא את העצמות
של האדם הפאליאוליסי ליפאן ולהתאים
לו את עצם הירך שכבר מצאו, אבל
פרופסור קובורי אמר שזה לא זה. ד,בעיית
היא, שכאשר התחילו לחפש את העצמות
השלמות, נוכחו לדעת שאין להם נסיון
מספיק בחפירות ארכיאולוגיות מהסוג הזה,
ורצוי להם לעשות קצת תרגילי־אמון
במקום אחר לפני שהם ממשיכים הלאה.
היו להם כמה הצעות לחפירות־אימון כאלה
בסין, יאווה, אירופה או אפילו באפריקה,
אבל אחרי בדיקה מקיפה מצאו שארץ־
ישראל תתאים להם יותר. מפני שעם סין
יש להם בעיות דיפלומאטיות עדינות וביאווה
יורים שני צדדים זה על זה ובאירופה כבר
חפרו הכל ולא נשאר כלום ובאפריקה יש
בעיות פוליטיות עם המאו־מאו. רק פה
בארץ יש שקט ואין בעיות דיפלומאטיות
עדינות ולא יורים אחד על השני ואיש
אינו אוכל בשר רעהו ולכן אפשר לחטט

שארץ־ישראל היא קרקע פוריה לא רק לעצמות
האדם הפאליאוליטי, אלא גם לעצמות
של מנהיגים ציוניים כמו הרצל, רוטשילד,
צ׳לנוב ואחרים. אבל ברגע האחרון, כשהמילים
כבר עמדו ממש בקצה לשוני, נזכרתי
פיתאום, שאין לי שום בטחון שהפרופסור
איננו סוכן זר והעצמות אינן סודות בטחו־ניים
שישוגרו בקרוב לחלל מערכת הבחירות.
לכן שתקתי.
בינתיים חל שינוי במצב. משהו חשוב
מאוד התגלה בתעלת העפר. עזבתי את
ההסבר ורצתי יחד עם כולם לראות מה
העניין. בתוך קיר החפירה בלט איזה דבר
עגול. צ׳ינזה, המומחה לרבדי אדמה, קפץ
לתוך התעלה, שילח מתוכה את הפועל והתחיל
לנקות בזהירות את העפר במיבר־שת־בגדים.
לאט־לאט צוחצח המקום מסביב
והדבר החשוד התגלה כעצם של בעל־חי.
רצים הוזעקו להביא את האנטרופולג. האני
טרופולג בא, הסתכל בעצם החשודה מכל
צדדיה ורשם משהו במחברת .״מה זה?״
שאלתי אותו בסקרנות .״לא יודע,״ ענה,
״צריך לקרוא לפאנטיאולוג. שלחו את הרץ

אחרי שרשמו במחברת את כל הפרטים
בעניין העצם החשודה וצילמו אותה מכל
צדדיה, חזרו לחפור. שוב הושיבו פועל עם
כפית שיגרד את האדמה ויאסוף א ת גרגי־רי־העפר
הבודדים בתוך שקית ניילון, ו שו ב *׳
ניקו את הכל במיברשת־בגדים. עכשיו כבר
לא התפלאתי, שאחרי חודשיים של עבודה
לא הצליחו להוציא יותר מקוב אחד של
אדמה בשיטות האלה, אפילו קוב אחד זד,
יותר מדי. לו היו שומעים בקולי, הייתי
מביא להם בולדוזר ויומיים הייתי חופר
להם כל ההר. אבל מי צריך אצלנו בכלל
לחפור? מספיק אם נשים כאן אמבוש ב־15
באוגוסט, ונתפום את כל השלדים של
האדם הפאליאוליטי, כשיהיו בדרכם אל
הקלפי, להצביע.

כה אמר טו סברא הינ די
אל תשלח לחמך על פני המים כי אחרי
הבחירות לא תמצאנו!

במדינה
בעיקבותיו. במשך שנתיים קיים האיש קשרי
מיכתבים בלבד עם אהובתו, שיגר לה לאחר
מכן דרכון וכסף לכרטיסינסיעה. כאשר
מסחר ברשות
הגיעה האדמונית ארצה, נישאה מיד לגבר
שהעלה אותה.
״בית־המשפט מקבל את ערעורה של הנאשמת
בסעיף 1של כתב האישום ומבטל
כעבור שנה נולדה להם בתם הבכורה,
את העונש שהוטל עליה בעבורו.״ במילים
ואחרי שנתיים, בת נוספת. הבת השלישית
שיגרתיות אלה, המופיעות לעתים קרובות
נולדה לפני שנתיים וחצי. עד לידת הבת
בקבלת ערעור של חשוד שהורשע — נקבעה
השלישית, חיו בני הזוג באושר. רק אז,
השבוע העובדה המשונה שאזרח ישרלפתע,
התחולל המשבר בחייהם.
אלי יכול לעסוק במסחר חשיש בלי שום
היה זה כאשר אחותו של הבעל ובעלה
חשש של עונש, בתנאי שאינו מחזיק אותו
החליטו לעזוב את הקיבוץ בו היו חברים.
ברשותו.
הגיס היה חסר מיקצוע. החשמלאי בעל הלב
הטוב החליט לעזור לקרובי־משפחתו להיקשרה
דיין 45 שערעורה קבע עובדה זו,
לט בעיר.
הורשעה אומנם על־ידי השופטים בעודן החזקת
הסם המסוכן, אך לא נענשה כלל על
אחרי שהזוג רכש דירה בתל־אביב, הוא
המסחר באותו סם בלתי חוקי, מאחר שהביא
את גיסו אליו לחיפה, נתן לו מיטה
בדירתו, הדריכו בעבודות־חשמל והפך אותו
המחוקק שכח לכלול אותו ברשימות הלחשמלאי.
בתקופה מסויימת אף היו השניים
סמים המסוכנים האסורים במסחר.
שותפים בביצוע עבודות חשמל. עד שיום
לא היתה זו הופעתה הראשונה של שרה
בהיר אחד גילה הבעל, כי הם שותפים לא
בפני בית־משפט. היא נשפטה והורשעה ברק
במיקצוע, אלא גם באשה.
עבר, מספר פעמים, על החזקת וניהול בתי־בושת
בחיפה. אך שרה, שהיא אם לשלושה
במקום לצאת לעבודה היה הגיס הטוב
נשאר בבית, מתעלס עם אשתו האדמונית
ילדים, מאסה בסוג חיים זה, קנתה לה ביתי
של אחי אשתו.
קפה קטין ביפו, החלה לעבוד בו.
״בהתחלה לא האמנתי,״ סיפר החשמלאי,
אנשי המשטרה לא האמינו שהיצאנית
״עוד לפני זה שמעתי הרבה סיפורים על
חזרה למוטב. לאחר שקבלו ידיעות, לפיהן
אשתי. הייתי שולח אותה הרבה לבתי־העבירה
שרה את פעילותה לתחום הסמים
הבראה וטיולים. תמיד היו מספרים לי שהיא
המשכרים, קיימו מעקב קבוע ליד בית־לא
הולכת לישון לבד.״
הקפה הקטן.
כאשר הוכיח הבעל את אשתו על בגידתה
יום אחד הבחינו בחסן אלדג׳ם, הידוע
עם הגיס, הבטיחה לו האשד, כי תחדל. היא
להם כמכור לסמים, כשהוא מקיים שיחה
התלוננה על חיים חסרי״תוכן, ביקשה להפוך
ממושכת עם שרה. הוא נתן ביוה שטר
לקוסמטיקאית. הבעל האוהב שלח אותה ל כסף
של לירה אחת. שרה טמנה את הכסף
קורס מיוחד לקוסמטיקאיות, בתל־אביב.
בכיסה, נכנסה הביתה. חסן הסתלק. כעבור
כשסיימה את הקורס, הפך הבעל את אחד
דקות אחדות יצאה שרה החוצה, הביטה
מחדרי־הדירה לסאלון יופי משוכלל, בו
היטב שמאלה וימינה ומיהרה לטמון חביהשקיע
סכומים גדולים.
לה קטנה עטופה בנייר־אריזה מתחת למרצפת
המדרכה.
מאהבים -לטראגדיה. אז התברר
העוקבים, שבראשם עמד ראש מפלג השהאשה
אינה מסתפקת בכך. היא טענה
סמים במשטרה, עמרם שרביט, זינקו ממקושעליה
להמשיך ולהשתלם בתל־אביב. כשמם,
נכנסו לבית בעיקבות שרה, ערכו שם
הפכו השתלמויותיה לתכופות, החל הבעל
חיפוש — הם לא מצאו שום דבר. אחר־כך
לחשוד. הוא גילה שאשתו ממשיכה להשיצאו
החוצה, הרימו את אבן המדרכה,
תלם בחברת גיסו.
מצאו בנייר האריזה 2,56 גראם חשיש.
כאשר החליט לדבר עם אחותו על כך,
ההיפוש היה ממושך מדי. בבית-
התברר כי אינו מגלה לה דברים חדשים:
המשפט הביאו עדותו של חסן ועדות ה״אני
יודעת שבעלי בוגד בי עם אחותך.
עוקבים, להרשעתה של שרה. היא נידונה
אני לא מוכנה לוזתר עליו. הוא אבי הלשלושה
חודשי מאסר על החזקת הסם
ילדים שלי,״ אמרה האחות הניכנעת.
ולשישה חודשי מאסר על מסחר בו.
הבגידה הפכה לטדאגדיה משפחתית. הורי
האח והאחות שבני־זוגם בגדו בם זה עם זו,
פרקליטה של שרה, עורך־הדין חיים קא־חלו.
אצל האב התגלה סרטן. בעלה של הזיס,
עירער. סעיפו האחד של העירעור
אדמונית המשיך לרוץ ברחבי הארץ בעיק־נתקבל.
בות
אשתו, שעזבה את הבית, שכרה חדרים
השבוע, לאחר שזכה בניצחון חלקי זה,
בבתי־מלון במקומות שונים כדי לחיות
הגיש עורך־דין קאזים בקשה לעירעור נוסף,
עם מאהבה, החליט לבסוף להתאבד. לפני
מאחר והרשעתה של שולחתו היתר, מפעיחודשיים,
אחרי ששלח את שתי בנותיו
לה נגדה, מאסר על תנאי של 12 חודש,
הבכירות לקיבוץ ואת הקטנה למוסד־תינו־על
עבירה בעיסוקיה הקודמים.
קות, בלע כדורי רעל, ניצל בנם על-ידי
טען הפרקליט: החיפוש נמשך זמן רב
קרובים שגילוהו.
מאוד! אותה עת יכול היה מישהו לגשת
כשחזר לאיתנו החליט, כי הוא עדיין
למירצפת שמחוץ לבית, להחליף או להטמין
אוהב את אשתו, למרות כל מה שעשתה לו,
מה שהושם מתחת לה.
הגיש באמצעות עורך־הדין החיפאי ישראל
נימוק נוסף לשיחרור הנאשמת, לדעת
וסרמן, בקשה לרבנות להשכנת שלום־בית.
הסניגור: אנשי החולייה, שהם עדי־התביעה
בתגובה, פרצה האשד, לבית .״כנראה לחפש
היחידים, חלוקים בינם לבין עצמם על צבע
כסף,״ הסביר הבעל המרומה.
החבילה. ואילו נייר האריזה שונה, לאמיתו
״עכשיו אני מפחד להשאר בבית. היא
של דבר, מכל תאורי המאשימים.
עוד עלולה להרוג אותי,״ התוודה במרירות.
״אז תהרוג אותה קודם,״ יעץ לו, דרך
ליצנות, אחד האנשים שהתאספו במקום
כשד,וזעקה המשטרה .״אני לא יכול,״ השיב
זה נשאר במשפחה
הבעל ברצינות ,״אף פעם לא הרגתי אף
תלונה שיגרתית הזעיקה את משטרת
אחד.״
הדירות בשכונתנווה־שאנן,
חיפה לאחת
שבעליה התלונן על פריצה לתוכה. כאשר
הגיעו השוטרים למקום, גילו עקבות של
ל־שני
אנשים. העיקבות הובילו מהחצר
אהבה מסוכנת: ביפו, לאחר שצעיר
מירפסת הדירה — ומשם, דרך החלון הבן
26 לא הצליח לשכנע גבר בן 55שפרוץ,
לתוכה. בתוך הדירה עצמה נמצא
יסכים לנשואי קרובתו למחזר, נשך הלה
אגרטל פרחים גדול, כשהוא מנופץ. סימבתנוך
אוזנו, תלש אותו, שלח את האיש,
ני העיקבות הוכיחו בבירור כי הפורצים לאחר מכן, לבית־ד׳,חולים שיטת
לדירה היו שתי נשים. בדירה לא חסר דבר.
כרדהיענד! :בתל־אביב, עת רצה תלמיד
ה״האם
אתהחושד במישהו?״ שאלו
לשמור על בגדיו מפני גניבה, כשהוא מתשוטרים
את בעל הדירה.
רחץ בים, הטמינם בחול, לא הצליח למצוא
״לא, אינני יודע,״ השיב האיש, חשמלאי
את מקום־המחבוא, נאלץ לשוב הביתה בבכיר
בחברת החשמל בחיפה.
מערומיו עשבים שוטים: באור-
רק אחרי חקירה קצרה הופנה החשד ליהודה,
עת הועמדו למשפט מפירי־סדר שיידו
כיוון מאוד מסויים: אשתו של החשמלאי
אבנים לעבר שר האוצר לוי אשכול, בעת
עצמו. הסתבר גם שהפריצה היתד, שייכת
קיום אסיפת־בחירות, טענו הנאשמים ליותר
לתיק המתברר בפני הרבנות מאשר
הגנתם כי סתם רצו לברר אצל השר מדוע
לתיק שהמשטרה צריכה לטפל בו.
אין מנקים את עשבי־הבר הצומחים בסביבת
שותפות לכל דכי. סיפור חייו ה צריפי־המעברה בה הם גרים העלבון
האלמוני: בתל־אביב, עת הועמד נהג־משותפים
של הזוג, שהמשטרה נקראה להתמונית
למשפט על כליאת אשה במכוניתו,
ערב בהם, החל לפני 16 שנה. הבעל היה
על כי העליבה אוחו, קראה לעומתו ״פרב־אז
בדרכו מבולגריה לארץ־ישראל. בעברו
רכר״ ,סיים הנאשם את עדותו במילים:
באיסטנבול, התאהב ביפהפיה אדמונית, הב״ובעצם,
מה זה פרברכר?״
טיח שכאשר יגיע ארצה, יעלה גם אותה

מ שפט

שלט ניאון חדש נוסף השבוע לשלל האורות של תל־אביב. ברחוב
דיזנגוף פינת פרישמן, בצומת חיי הבילוי והחברה, נפתח מקום, הנושא
את השם ״סולטן״ .השלם מכריז: מסעדה מזרחית וים־תיכונית.
תוך ימים ספורים כבש ה״סולטך את מקומו. כי אין זו סתם מסעדה
מזרחית, בעלת תפריט מצומצם ושיגרתי. כאן הדגש הוא על המאכלים
הים־תיכוניים — ובעיקר של חלקו המזרחי של הים התיכון. מעדני
איסטנבול, ביירות ואתונה מוכנים פה במומחיות.
האיש שהגה את רעיון המסעדה הוא שלמה עזרא ,52 ,הנחשב למומחה
מספר 1של ישראל בכל הנוגע לבשר. במשך 27 שנה עסק כיבואן
וסוחר־בקר עתה החליט לנצל את ידיעתו כדי להכין את נתחי הבשר
למאכלי־מלכים. או נכון יותר לומר: מאכלי סולטן•
עזרא, בעל כישרונות גאסטרונומיים רבים, לא הסתפק רק במומחיותו
שלו הוא גייס למיפעל זה גם את אשתו, הגברת צילה, שהיא בת
למשפחה איסטנבולית, שחיתה במשך דורות בביירות שבלבנון. בבית
הוריה האמידים — סבה ואביה היו בועד הקהילה היהודית — הכירה
את מיטב מעדני המזרח. עתה, ב״סולטך, היא מגישה מעדנים אלה.
מיקומה המרכזי של המסעדה החדשה הפך אותה למקום־מיפגש במשך
כל שעות היום והלילה. אפשר לראות שם, לעתים קרובות, אמנים
ואנשי־עם הסועדים את ליבם. כאשר ביקר שם המשורר דידי מנוסי,
למשל, הזמין מרק עצמות, כמנה ראשונה. כאשר ראה את המנה שהוגשה
לו קרא לשלמה עזרא :״אחרי מנה כזאת, אי־אפשר כבר לאכול סטייק.
יש פה יותר בשר מעצמות.״

ד רכי חיים

החי

העזלם הזה 1243

אמשז
תיאטרון

המליכה התפטרה

עולה בטיב

עולה בטעם

*הצגה מצויינת, שומעים כל מילה וכל
אות על הבמה!״ ביקורת אמנותית מעין זו,
שהושמעה השבוע במיסדרונות בית התיאטרון
הקאמרי, נשמעה אולי מוזרה במקצת.
אולם היא היתד, טבעית ביותר לגבי קהל־הצגות־הבכורה,
שחזה בבכורה נוספת של
המחזה מארי סטיוארט. כי אותו קהל חזה
רק יומיים קודם לכן בבכורה אחרת, יוליום
קיסר בהבימה, שם היה גם יסוד ראשוני וטבעי
זה, של שמיעת המדובר על הבמה,
בבחינת משאלה בלתי־מושגת.
לא היה שיבחה היחיד של מארי סטויארט,
שהוצאה השבוע לקהל לאחר שבוצע בה
ארבע החלפות בארבעה מתפקידים הראשיים
שבמחזה. עצם העובדה שתיאטרון ישראלי
מסוגל להחליף את חוט השדרה המחזיק
הצגה שלמה, מבלי שההצגה תינזק על־ידי
כך כמלוא נימה׳ היתר, הישג ראוי לציון.
הארבעה שניכנסו השבוע לתפקידים החדשים
הם: אורנה פורת, שהחליפה את
חנה מרון הנמצאת בהריון, כאליזבט מלכת
אנגליה; בתיה לאנצט, שהחליפה את אורני,

במחזה שהזכירוה — שונו, מתרשם הצופה
התרשמות אמנותית טהורה. עתה ניתן לי הנות
יותר מביומו השוטף, התרבותי והמעמיק
של גרשון פלוטקין, ומתפארותיו
הנפלאות של דני קרוון.
בידור העלאת גדה
פנס כים, תוכניתה החדשה של להקת
זרקור, מזכירה יותר עששית נפט. הלהקה
המציגה את התוכנית עושה את עבודתה
בסיגנון להקות־הבידור מתקופת המאנדט,
והתוכנית, להוציא כמה רמזים אקטואליים,
נראים אף היא כלקוחה מאופנה זו.
שלישית השחקניות (ליה דולצ׳קיה, ברוריה
אביעזר וזוהר אורין) ושלישית השחקנים
(יעקב בנאי, אלברט כהן ורון ברין),
המד,וזים יחדיו את זרקור, מציגים במשך
שעה ומחצה פיזמונים ומערכונים. אך ה־נסיון
שנעשה על־ידי שני עורכי התוכנית
(רפאל בשן ורות בונדי) להשחילם על
שפוד מקשר אחד — מלאכותי ביותר. כי
בסופו של דבר מופנה הזרקור, המנסה
להאיר פינות־הווי ישראליות שונות׳ לעבר

מ /ס ת

/ת/כ ת

< . 3 7ו> ,ו רו 4 1
המחליפים ג״מרי סטיוארט״*
בלי פרשה — חוויה יתרה

שינוי כתובת -
תתי וו יהמ פיו תאתבמבחג, נזפב? • ל\ז\־

די פ פל בג לוותר? ת הוזיווייגז *גג*יימ
תדאטו, בדי לתוות סיבובית. בתפילות.

פורת כמארי סטיוארט; עודד תאומי, שהחליף
את עודד קוטלר כסיר מורטימר הצעיר;
ונתן כגן, שהחליף את אברהם בן־
יוסף כלורד שרוסברי הישיש.
הצגה חדיטה. מאחר שבעלי התפקידים
הראשיים לא חיקו את קודמיהם וכל אחד
מהם נתן אינפורמאציה חדשה משלו לתפקיד
שגילם, הרי מארי סטיוארט, למרות היו תו
אותו מחזה עצמו, היא הצגה חדשה ברובה.
המיבצע התיאטרוני הגדול ביותר נופל
בחלקה של אורנה פורת. שחקנית זו, שיח קה
במחזה אחד את שני התפקידים הראשיים,
משיגה גם הפעם הישג נדיר. אם יש
מקום למחלוקת, בהתאם לטעם אישי, איזו
אליזבט מצאה חן יותר — הנוקשה, הניר־שעת
ואכולת תאזזת־ד,שלטון של חנה מרון,
או האנושית והרגשנית יותר של אורנה
פורת — אין ספק שמישחקה של אורנה,
המגיע לשיאו בסצנה האחרונה, בה היא
מתכחשת לעצמה, היא חוויה תיאטרונית
עמוקה.
בתיה לאנצט, כמארי סטיוארט, יוצרת אף
היא דמות חדשה על הבמה. היא יותר אצילית
אך פחות רגשנית ממארי של אורנת.
סערת הרגשות של המלכה המצפה למותה,
שהתפרצה אצל אורנה במילים, היא אצלה
עצורה יותר, באה לידי ביטוי בגשם של
דמעות־אמת הזולגות על פניה ללא־הרף.
נתן כוגן החטיא את תפקידו של לורד
שרוטברי. הוא אינו משכנע בזיקנתו ולא
בשיקול־דעתו. עודד תאומי, לעומתו, מהווה
את תגלית ההצגה המחודשת. הוא הופך את
תפקידו של מורטימר לתפקיד מרכזי, ממלא
את הבמה בהתלהבות הנעורים שלו.
התרשמות תיאטרוגית. ביקור נוסף
בסארי סטיוארט, כיום, גורם לצופה
לחוויה. ולא רק בגלל חילופי התפקידים.
כשהועלתה ההצגה לראשונה, בעוד פרשת
לבון בעיצומה, נכפתה על הצופה ההתרשמות
מהדמיון שבין פרשת לבון למחזה.
כיום, כשד,פרשה דעכה, ואותם המילים

אותם השטחים שהיון תמיד את שלדה של
כל להקת־בידור ישראלית — ביורוקראטיה,
מצוקת־דיור, סרטים תנ״כיים מתוצרת הוליבוד
וכו׳ .חזרה על נושאים אלה, למרות שהיא
מצליחה פה ושם, לסחוט עדיין גלי־צחוק
מקר,ל־ר,צופים, כמוה כהעלאת גרה.
למרות החומר הלקוי, בעל ההומור המאולץ,
מנצנצים לפרקים כמה כישרונות, בין
חברי הלהקה. יעקב בנאי, הבכור שבאחים־
השחקנים בנאי, הוא שחקן מוכשר, ש־העויותיו
ומיבטאו מזכירים את אחיו, שחקן
הבימה יוסי בנאי. ברוריה אביעזר, הרקדנית
שהפכה לשחקנית ולזמרת, מכניסה קצת רוח
שובבות לבמה, ואילו זוהר אורין, מוצר־היצוא
האחרון של להקת־הנח״ל, היתד, יכולה
להשתלב בכל להקת־בידור ישראלית, לו
היתד, קיימת כזאת.
כמאפיין עד כמה רחוקה הלהקה מלקלוע
לטעמו הנוכחי של הקהל הישראלי אפשר
להזכיר את הקטע הקוצר את מירב מחיאות-
הכפיים של הקהל: זהו קטע בו מדגימה
ברוריה אביעזר, סאטירה על הסטריפטיז,
בלבוש מלא, כמובן. הקהל נהנה. אבל לא
כל־כך מהסאטירה כמו מד,אסוציאציות.

מוסיקה חביתית
כל ההמצאות הגדולות נולדות במקרה.
כך קרה גם לקבוצת פועלי נמל כושים
בטרינידאד, שעסקו בפריקת חביות דלק
מאניות שעגנו בנמל. כיוון שלא היו בידם
אמצעי תובלה משוכללים גילגלו את החביות
על הרציפים. החביות השמיעו קו לות
שהפועלים מצאו בהם צלילים.
עתה מופיעים שבעה מפועלי נמל אלה
כלהקה מוסיקאלית המנגנת על גבי חביות
גזורות בצורות שונות מקצבים סוערים
ומסעירים. הופעתם הראשונה בישראל תיערך
השבוע במלון רמת״אביב.
* בתמונה מאחורי הקלעים בתלבושות
המחזה. מימין לשמאל: נתן נוגן, אורנה
פורת, בתיה לאנצט, עודד תאומי.
העולם הזה 1243

העודם

נ5ממ£

קילק ש ת

תגובות בעולם על שילוח הטיל.

ברית־־גזנזובצוו!

עורף ראשי 5 :י 5י ג 5י 5י
ואש המערפת: נילי ללילי
עורף־משנה: לי גל
חברי המערפת: ראובן בו אבולעפיה גרינברג, מזוז
צוחקים העמים, דליה נמר, שממון צבר, סבתא,
מירד ׳טיף. ס• ?׳פקיעת.
מוזמנים משתתפים. אחד מן המשתתפים בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה,
יזכה בפרס של עשר לירות שיוענק מדי שבוע. הזוכה הפעם: קורא אלמוני, תד־אביב.

עד שתשלחו כותרת לקשקשת הבאה,
לא התאפקתי וכתבתי אחת משלי:

ג!0!51

הצלום

הרא שון

מאת כתפנו המטאורולוגי
על אף הכחשות רשמיות, כאילו לא
היה בראש הטיל שום דבר מלבד קצת
אבקה כימית שהתפזרה בצורת ענן,
נודע לנו ממקור מוסמך ביותר שבכל
זאת הכיל ראש־הסיל יצור חי. היה זד.
ג׳וק קטן ושהור, שהוכנס לתוך שפופרת
של קומון־סנס, כשלגופו מחוברים
מכשירים שונים לבדיקת לחץ הדם, מערגת
כלי העיכול והשפעה אפשרית של
קרינה קוסמית. הג׳וק המאולף, ששמו
לא ניתן לפרסום, כמו בדומה לשמות
יתר העובדים המדעיים שתרמו את חל קם
למיבצע הגדול, ניבחר מתוך עשרים
וחמישה ג׳וקים־מועמדים, בגלל כושרו
הגופני הגבוה.

מהיוניספירה!

נעשה באמת ביונוספירה: בצילום נראה
בצד ימין המלאך גבריאל, כשהוא מנגן
על נבל ורכוב על ענן קוסמי. בצד

שמאל, למעלה, אפשר להבחין ברגליו
של טייס־חלל סובייטי, המבצבצות מתוך
לוזיון.

הלכתי ברחוב מלא התפעלות ממיבצע
הטיל, כשפיתאום אני פוגש את ד״ר
אלכסנדר מוזס סובחי .״מר, השמחה הזאת
עושה?״ שאל אותי הד״ר סובחי.
סיפרתי לו על שילוח הטיל .״מה יש
כאן לשמוח?״ אומר הד״ר אלכסנדר
מוזם סובחי ,״הרי אפשר לקנות טיל
כזה באמריקה בעשרים אלף דולאר. אז
למה צריך להוציא על זה מיליונים?״
״אתה דל אמונה,״ עניתי לו ,״מה זה
שייך, שאפשר לקנות את הטיל בעשרים
אלף דולאר? אפילו אם אפשר היה לק נות
אותו בחמישה דולאר, תמיד היה
יותר כדאי לעשות אותו בד, ולא חשוב
כמה כסף זד, עולה. תקח למשל את
אשתי. כשהיא רוצה עוגה, אז אתה חו שב
שהיא קונה אותה בקפולסקי? אומנם
אצל קפולסקי זה יותר זול, ואולי גם
יותר טעים, אבל אין בזה שום קונץ.
כל אחד יכול לקנות עוגה אצל קפולסקי.
במקום זד, שולחת אותי אשתי לסופרמרקט
לקנות קמח, ולשוק הכרמל לקנות
ווניל ובאקינג, ואחר כך אנחנו מזמינים

שקדים בפלורנטין, ונוסעים לטחון אותם
בגיבעתיים. אחרי שהכל טחון, אנחנו
באים לדודה פולה, שאצלה יש מיקסר
עירבוב, נוסעים לפלוטניצקי בהרצליה,
שאצלו יש תנור־אפיה חשמלי, וכך
אנחנו אופים עוגה בעצמנו. אנחנו לא
קטנוניים, ולא איכפת לנו שבמחיר העוגה
שאפינו אפשר לקנות עשר עוגות
אצל קפולסקי. העיקר שזה שלנו, שלנו!״
ד״ר אלכסנדר מוזס סובחי ניענע בראשו
לאות הסכמה עם עצמו והלך לדרכו,
ובזה נוכחתי בכוח ההשפעה הרב
שיש לנימוקים חזקים והגיוניים.
שלך בנאמנות,

ראובן כן אכולעפיה גרינברג

ט עו ת --
לעולם צודק ת
העולם הטיל
הבוקר שוגר טל לחלל (אצבעוני)
אמנון גיר, ירושלים
מלאו אססנו טיל
עם עלות השחר זיקנה הרקטה אל
על( .דבר־לילדים).
ב. כהן, תל־אביב
הזיקינה זינקה עליה.
לגובה של 80ק״מ אל היונוסריפה.
(הארץ שלנו).
ש. דרורי ,׳תל־אביב
מה בוער לך?

תצפית

גם זה טיל?
הלוא בל טיפש וכסיל,
יבול לעשותו מפח
ולהלחימו בבדיל.
אותנו זה לא מפחיד
וגם לא מבהיל
בי זה בסך הבל עכבר,
שעשו ממנו פיל!

ארגז״ב
כה מרגיז,
בה משפיל!
זה פיזמון,
די רגיל.
לפליטים,
אין אך מיל.
לרקטה -
זה הטיל -
לא חסר דבר
כמיל !

צדפת

האימונים שעבר הג׳וק לפני הטיסה הגורלית
היו מסובכים מאוד, וכללו תרגילי
צניחה חופשית מארונות־קיר ב־שק״ם
של יחידת צנחנים. בין היתר
אולף הג׳וק ללחיצה על כפתורים שונים,
בהתאם להנחיות מן הקרקע, ולשימוש
במצלמה אוטומטית. הצילומים פותחו

רק עכשיו במעבדות ה
ובהם רואים זו הפעם הראשונה מד.

כיצד
עו שי ם טיל

שביסח

• צפה לכך שבקרוב יודיע משרד הבטחון על המצאת)

מכונתהדפוס. הבצוע הוטל, במסגרת השנה הגיאו־פיזית, על מדענים׳
ששמם נאסר לפרסום.

מזה צוחקים הישראלים

טיל.
טיל.
טיל.
בתרועות של גיל,
נקדם פני הטיל,
כיצד השביל -
כרגיל -
מנהיגנו דה־גיל,
לנטוע השתיל
באמצע השביל -
המוביל -
לידידות -
צרפת־ישראיל.

אנגריב

שילוחו של הטיל,
את לבנו הרטיט.
באילו הפעיל,
שיגורו של שביט
והצית את הפתיל - לחבית דינמיט !

ארצן גז צרב
טיל שמיל,
שביט שמביט.
רק מגעיל,
רק מבעית.
אולי גם מרעיל,
אולי קצת ממית,
אך בסיכום:
פערה כחבית.
הן לו רק רצינו
בו להביט -
מיד היה השביט
מגיע אלינו
(חינם!)
מארצות הברית.

קולנוע
י שר אל המומחים מדוע אין סיכוי לתעשיית הסרטים בישראלי
האם
זה רק בגלל ממדיה הקטנים של
הארץ? האם זה משום שחסרים כאן נושאים?
האין די כוחות אמנותיים וטכניים?
השבוע הסתבר כי התשובה לשאלה נמצאת
במקום אחר לחלוטין — במקום שם
מתקבצים עשרות הפקידים של משרדי־הממשלה
והמוסדות השונים, הרואים את
עצמם מוסמכים לשפוט ולפסוק לגבי רמתו
וסיכוייו של כל סרט המופק בישראל.
אנשים אלה, היושבים במועצה־לעידוד־הסרט־ד,ישראלי
ובמועצה־לביקורת־סרטים, סבורים
כי הם מיטיבים לדעת ממפיקי הסרט,
בייחוד במה שקשור לרמה אמנותית.
כך, למשל, כאשר עמדה על הפרק שאלת
הסרט שישלח לפסטיבאל הסרטים בקאן
לייצג את ישראל, הועלתה ההצעה שיהיה
זה הסרט הצד השני של המטבע, סרט תעודתי
שהופק על־ידי התעשיין החיפאי ואן
ליה ושבויים על־ידי הבמאי הצרפתי הצעיר׳
כריסטיאן מארקה ההחלטה היתר, שלילית.
הפקידים החליטו לשלוח את איי לייק
מייק לפסטיבאל בקאן, הגדול בכל פסטיבאלי
הסרטים .״יש לו יותר סיכויים אמנותיים,״
איי לייק מייק, נחל בקאן כישלון חרוץ.
השבוע זכה סרטו של מארקה שהוצג
בפסטיבאל הסרטים הקטן בברלין, בפרס
הראשון, כסרט התעודתי באורך מלא הטוב
ביו ת ה

וינה
ת ש בץ העולם הזה 1243
וכך כותבת כרמלה דוניצה מקרית מוצקי! מחברת התשבץ :״הנני קוראת
מושבעת של עתונכס והחלטתי סוף־סוף, גם אני, לא להשאר אלמונית אלא
להתפרסם. כה לחי על כי מצאתם שמעני! יותר לפתור תשבצים הכתובים
בידי קוראים. לי עצמי מלאו 20 אביבים והנני נשואה שנתיים לבחור חביב
מאד העוזר לי לעתים לחבר ולפתור תשבצים,״ מלבד כל אלה כרמלה דוניצה
היא מזכירת עורך די! ואף עקרת בית. מה יש לדבר — אשה למופת.
מאוזז )1 :נמול
על מעשה רע.
)4מנהיג מפלנת ה־ליבור
)10 .מתרומם•
)11 תל-אביב בר״ת.
)13 קול הפרה)14 .
פגום )15 .מפה)17 .
תבן )19 .שט)20 .
הופחת מחירו)22 .
הנמוז )25 .למאור.
מפורסם.
)20 בושם
)27 יספרו)30 )30 .
זז הצידה )32 .האות
השלישית )33 .עור
טורף )36 .טקוה מים.
)37 הסיבה למלחמת
טרויה )39 .משומרי
הארמון• )41 מין
מתכת )42 .סמל נצחו!
בריטי )44 .מצב
גאומטרי )46 .רגזה.
)48 נהי )50 .מטבע
יפני )51 .שטיח)53 .
שיח בר בעל פרחים
צהובים )55 .לירה

ישראלית
)57 זכר הפרה)58 .
שר )59 .עיקריות, שרשיות) 60 .
הדגל.

סר טי ם
סוכר־ה רעוובכה

וידוי החוטאת (תל-אביב, תל־אביב;
ארצות־הברית) מבוסם על שילוב שתי יצירות
של הסופר האמריקאי הנודע ויליאם
פולקנר — סיפורו המפלט ומחזהו דקוויאם
לנזירה. אולם בשום אופן אין להתיחס לסרט
זה כאל פולקנר מועלה על הבד. רק שלדי
העלילות ושמות הדמויות נלקחו מהיצירות
הספרותיות. ומהן בנו התסריטאי והבמאי
(טוני ריצ׳ארדסון) סרט בעל סגנון ואופי
שאינם מתקשרים כלל אל פולקנה
סיפור העלילה מתרחש באחת ממדינות
הדרום האמריקאי בתחילת המאה, ונאספו
בו הטיפוסים המושחתים והמגוונים, המיצגים
סמלים יותר מאשר אנשים חיים.
טמפל דרייק (לי רמיק) היא בתו המתוסב־כת
של מושל המדינה, שאינה נענית לחיזוריו
של סטודנט צפוני (ברדפורד דילמן)
לא משום שאינה מחבבת אותו, אלא מפני
שפוריטאניות כוזבת משמשת לה מעצור
ליצרים בלתי טבעיים. את העונש היא מקבלת
מיד. בביקור באחוזת מבריחי משקאות
נאנסת העלמה בידי סוכריה (איב מוג־טאן)
,שמלבד היותו מבריח משקאות הוא
גם רועד,־זונות, בעל מסבאות וצרפתי.

כמקום סרסור

העלאת

מאוזן )1 :בזוי )2 .אויב )3 .דברי
בדיחה )5 .הגבול המערבי• )6צייר)7 .
רעל )8 .דרדר )9 .מאיי הים התיכון)12 .
מוליד )15 .שם עברי לצמח במבוק)16 .
עץ יער נש ר )18 .דמיון מוחלט)21 .
תואר הולנדי )23 .מנעול פטנטי )24 .פרי

בוסר )26 .שנא )28 .אבר בגוף)29 .
בירה צפונית )31 .מי! משקה אלכהולי.
)32 תינוק שנולד )35 .כועס )37 .רובע
כושים• )38 נקבע )40 .מקוה מים)41 .
יבשה מוקפת מים )43 .כן, באנגלית)45 . 37 רגיל, עדלשעמום )46 .נפה)47 .
מאוזן )49 .אחד מארבעת הם נים בחג
הסוכות )52 .אצטבה )54 .מלת קריאה.
)56 שש-עשרה )58 .מדף.

עברית * אנגלית
צרפתית *; גרמנית
קורסי קיץ בכל השעות
קורסים מזורזים למבוגרים
עזרה לתלמידי בי״ם יסודיים ותיכוניים

הפרקליט הפעם הוא אשה (אמה ניג׳ל),
ד,נזעקת להגן על מדען אמריקאי (אנטוני
קח־יל) הנאשם ברצח אשתו ר,הונגריה (זא
זא גאבור) בלונדון. הפרקליטה המסכנה
אינה יודעת דבר על הרצח ועל מה שקדם
לו, כיוון שהנאשם מסרב לדבר וטוען רק
שפגע באשתו בשגגה, בעת שניסה לירות
בפורץ שחדר לדירת בית־המלון שלהם.
צליעה הדדית. מה שלא יודעת הפרק־ליטר,
יודעים כמובן הצופים. הם יודעים
שבעצם לא היו הבעל ואשתו נשואים כל
כך. זא זא אינה אלא מרגלת בשירות המודיעין
האמריקאי שגייסה את המדען התמים
כדי שיקבל ידיעה חשובה מאיש מדע הונגרי,
שקפץ ללונדון לועידה בינלאומית.
קודיל מקבל את הידיעה המזעזעת —
ההונגרים הצליחו לחזק וירוסים שלא היו
מסוכנים לאדם, ולעשותם ארסיים עד כדי
כך שהם עלולים להפיץ מגפות ביבשות
שלימות. אבל אל דאגה, אותו מדען הונגרי
ישר, מצא גם את הדרך לחיסון. אלא
שמתוך חשש לחייו הוא מוכן למסרה רק
לאדם אחד, שאי אפשר למצאו.
אחרי שהבטיח למדען ההונגרי למסור את
התגלית רק לאותו אלמוני, נמלט קודיל מידי
המודיעין האמריקאי, נופל בפח שטומן לו
שרות הריגול הרוסי ומסתבך ברצח. וכאן
מתברר שלמרגלים האמריקאים אין כל השפעה
בלונדון. הם אינם יכולים לעשות דבר

-משפחה. אי-

אפשר לבוא בטענות אל לי רמיק על שהיא
מתאהבת מיד באיש שאנס אותה. השחקנית
האמריקאית, המגלמת בדמותה והתנהגותה
של האידיאל המצוי של הגבר האמריקאי
כבר נאנסה קודם לכן בסרטים (נזשפט
רצח) והרגל הפן לטבע.
היא משתעבדת לסוכריה, המתחיל להפעיל
עליה את התהליך של הפיכת נערה
שובבה לפרוצה מקצועית, אלא שלפתע מסתבר
כי הוא נהרג בתאונת דרכים. הסטודנט
הצפוני, המרגיש עצמו אשם במה
שאירע לנערתו, נושא אותה לאשה• היא
יולדת לו בנים, אולם ממשיכה לאהוב את
הסוכריה המת. למזכרת, היא לוקחת לביתה
את ננסי (הזמרת הכושית אודיטד ,),יצאנית
לשעבר בחסותו של סוכריה.
כשיום אחד מתברר כי הסוכריה לא מת,
והוא מופיע מחדש, אין האשד, מהססת ללקק
אותו שוב, עומדת לברוח עמו ולנטוש
את ילדיה. כדי להניעה מכך רוצחת הכושית
את תינוקה, מוצאת להורג.
ממעשיה גדושת אירוטיקה ושחיתות זו,
יודעת הוליבוד להסיק את המסקנה המפתיעה
והמגוחכת: הכושית הקריבה את
חייה כדי שהאשה תחזור לבעלה וילדיה.
המפלט האמיתי אינו במאהבים רועי־זונות,
אלא בקן משפחתי חמים מרופד.

פח למרגל
הנדון שסרכ לדבר (פאר, תל-אביב;
בריטניה) הוא סרט מתח משפטי, שנועד
לצרף פרקליט נוסף לגלריה האינסופית של
עורכי־דין המבצעים להטוטים משפטיים בבתיה,משפט,
ומזכים את לקוחותיהם.

לי רמיק כ,,וידוי החוטאת״
אהבת מוות — לסוכריה מתת
כדי להציל את המדען שעבד בשרותם, נאלצים
להפקירו לכשרונה של עורכת־דין.
העלילה המסובכת היא חסרת הגיון, צולעת
בנקודות סתומות רבות, שמעט תשו מת
לב אליהן היתד, מונעת את כל התסבוכת•
המשחק צולע עוד יותר והמתח המוחזק
בסרט הוא מלאכותי.

ח ד ריך
׳אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
0תותי כר (גת, תל־אביב) חשבון
הנפש של רופא זקן ואנוכי ביומו האחרון.
יצירת מופת של גאון הקולנוע ד,שודדי
אינגמר ברגמן.
שכעת המופלאים (אלנבי, תל-
אביב) אקדחנים שכירים מתקשרים בנפשם
לכפר מקסיקאי כפיצוי לחלומות שלא הוש גו
מעולם. מערבון אנטי מערבוני מבוסס
על הסרט היאפני שבעת הסמוראים. יול
ברינר, הורסט בוכהולץ.
9מעיין הכתולים (בן־יהוזה, תל-
אביב, אוריון, חיפה) נקמתו של בעל אחוזה
שודדי באונסי ורוצחי בתו, לפי אגדה שוד־דית
עתיקה. סרטו של אינגמר ברגמן.
העולם הזה 1243

השבוע פנה אלינו כתבו של העתון הנפוץ
ביותר בעולם. סלומון סטקול מניח־אוף
דה וורלד הלונדוני ( 6מיליון טפסים),
ביקש פרטים נוספים על סיפור העולם הזה,
אודות בית־השעשועים לדיפלומאטים.
כאשר אך הופיעה אותה כתבה, גרמה
לסנסאציה בחוגים הדיפלומאטים בארץ. עתו־נאים
זרים הבריקו את תוכנה למערכת.
ניוז אוף דה וורלד פירסם את הכתבה, הבריק
מיד לאחר מכן לסופרו בירושלים
לשלוח סיפור נוסף.
גם במערכת שלנו הביא הסיפור בעיקבו־תיו
לתוצאות־לווי. אחד מחברי המערכת,
המטפל בחודשים האחרונים באלפי המיס־מכים,
הספרים והתצלומים הדנים בתקופה
הנאצית, והמשמשים מקום לחומר־הרקע של
משפט אייכמן, נזכר בקוראו את הכתבה על
בית־הפגישות במוסד־דומה. ואומנם, בספר

לא ידע — גם לא ריבננורופ עצמו — למי
היה סאלון קיטי שיין באמת. אחד הדגים
השמנים ביותר שלכדנו היה שר־החוץ האיטלקי,
הרוזן צ׳יאנו, שביקר שם עם עוד
דיפלומאטים חשובים.

עם התקרב הבחירות, חוזרת שאלה אחת
בפי כל: האם תפסיד מפא״י, או תרוויח?
לפני הבחירות הקודמות ערך העולם הזה
טוטו־בחירות, בו נתבקשו קוראים לנחש את
תוצאות הבחירות. היה זה טוטו במובן
המקובל של המילה, שהרי המשתתפים נתבקשו
לקבוע כמה מקומות בכנסת תקבל
כל אחת מן הרשימות. עם היודדע התוצאות
הסופיות — חולק הפרס הגדול שהוקצב,
בין המנחשים הקרובים ביותר.
גם הפעם החליטה מערכת העולם הזה
לערוך טוטו על תוצאות הבחירות. אולם

זוכי טוטו כחירות 1959 מקבילים את הפרם

הי א..
י ס £ס א 6 1 £

20 סיג 75 .אז..
לטיב

ערבות

פרסום ר־ד ׳עקבסזן

זכרונותיו של 1זלטר שלנברג, כתב מי שהיה
ראש המחלקה לריגול חוץ של משרד
הבטחון הנאצי:
ערב אחד עלה בדעתו של היידריך הרעיון,
כי יהיה זה דבר טוב אם שרות־הבטחון
(ס״ד) יקים מוסד, בו אפשר יהיה לשעשע
אורחים זרים חשובים באווירה דיסקרטית,
ובו יזכו גם לחברה נשית מושכת. באווירה
כזו עשוי אף הדיפלומאט הינוקשה ביותר
להתרכך ולגלנת •אינפורמציה חשובה.
כעבור זמן קצר קיבלתי הוראנת מהייד־ריך
להקים את המוסד. כי מספרם הגדל של
דיפלומאטים זרים הפך מקום כזה להכרח
חברתי. שם המוסד נקבע לסאלון קיטי.
באמצעות איש־עסקים תמים־לכאורה, שכרתי
בית מרווח באיזור מובחר של ברלין.
אדריכל ידוע פיקח על הריהוט והדקוראציה,
ואחריו ניגשו לפעולה המומחים הטכניים
שלנו. הם בנו קירות כפולים, להטמנת מכשירי
האזנה. המכשירים חוברו למקלטי־קול,
שרשמו כל מילה שנאמרה בבית. שלושה
מבין המומחים׳ הטכניים של המחלקה
שלנו הושבעו לסודיות, ומונו לתיפעול המכשירים.
סיפקנו לבעל־הבית הרשמי את
כל המשרתים הדרושים להבטחת השירות
הטוב ביותר, בתוספת משקאות ומאכלים.
הבעייה הבאה היתה למצוא מארחות.
סירבתי ליטול כל חלק בדאת. כפי שהסברתי
להיידרין, סיפק המדור שלי רק נשים
מסוג מעולה ביותר — סוכנות־ריגול מוכשרות
ויקרות־מציאות. על נשים אלה ל-א
הייתי מוכן לוותר לטובת סאלון קיטי.
אחד מפקודיו של ה״דרין, מפקד המש טרה
הפלילית, ארתור נבה, שבמשך שנים
רבות עבד במדור למלחמה בזנות, הסכים
ליטול את התפקיד לידיו. הוא גייס את הנשים
המוכשרות והתרבותיות ביותר של
עולם הזנות, בכל הערים הגדולות של אירופה.
אני מציין בצער שמספר לא מבוטל
של נשים, בנות השכבות הגבוהות ביותר
של החברה הגרמנית, הסכימו בהתלהבות
לשרת את מולדתן בצורה זו.
סאלון קיטי הביא תוצאות. כמה מן האורחים
מסרו אינפורמציה מפתיעה ביותר.
היו אלה, לרוב, סודות דיפלונראטיים, אשר
היידרין — בערמומיותו הרגילה — ניצל
נגד ריבינטרופ ומשרד־החוץ שלו. כי איש

מכיוזן שבחירות אלה עומדות תחת סימן
אחד ויחיד, והשאלה החשובה ביותר היא:
האם תרד מפא״י? — נקבע כי טוטו זה
יהיה ניחוש אחד בלבד.
על המשתתפים לנחש אך ורק כמה קו לות
של בוחרים תקבל מפא״י.
בבחירות לכנסת הרביעית קיבלה מפא״י
370.585 קולות.
כמה תקבל בבחירות הקרובות?
אם סבור הינך שאתה יודע מה הלכי־הרוח
בציבור, הרי שאנו מזמינים אותך
להשתתף בתחרות זו, הנושאת את השם:
טוטומפא ״ י.
כל אשר עליך לעשות הוא למלא אחר
ההוראות המתפרסמות בטור המודעות, בעמוד

מלא את התלוש, גזור אותו, הדבק אך
ורק על גלויית־דואר, ושלח למערכת.
למחרת סיכום תוצאות הבחירות, על־ידי
ועדת הבחירות המרכזית, יוודע המספר
המדוייק של הקולות אשר ניתנו למפא״י.
אם ניחשת נכון, תקבל את הפרס של :
2 5 0לירות.
אם יהיה יותר מניחוש נכון אחד, יוגרל
הפרם בין המנחשים.
במיקרה שאיש מן המשתתפים בטוטו לא
ינחש את המספר המדוייק, יוענק הפרס
למנחש את המספר הקרוב ביותר. אם יהיו
מספר מנחשים כאלה, יוגרל הפרס ביניהם.

מדוע עורך העולם הזה מיבצע כזה? יש,
כמובן, סיבה עתונאית פשוטה: לספק הזדמנות
לקורא לבחון את בקיאותו. אולם
קיימת גם סיבה נוספת: כפי שתראה בתלוש
ההשתתפות, מבקשים אנו ממך להסביר,
בכמה מילים, את הנימוקים לקביעתך
כי מפא״י תרד או תעלה בבחירות אלה.
תשובות אלה, שמיבחר מהן יפורסם מדי
שבוע מעל דפי העולם הזה, יהוז סקר מאלף
של דעת־הקהל, על המאורע המרכזי בחיי
המדינה, בשנה זו.
מכחביס הישראלי
שבועון החדשות
.העולם הזה*,
המערכת והמנהלי : ,תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ ת*א,
פין 6י העורך הראשי: אורי אבנרי • המו*ל: העולם ה!ד, בע*ם.

גרמניה החדשה

במאמרו של אורי אבנרי על האנס נלוב־קה
(העולם הזה )1241 קראתי שפעמיים
התבייש להיות אזרח ישראלי. הזדהיתי
איתו, עתה בשמעי על שיגור משלחת המורים
לגרמניה, לשם לימוד שיטות חינוד —
חלחלה אחזתני. ונם חרדה. חרדה על השקט,
על אי-הזדעזעות. סטודנטים, אייכם?
אוריון קנא, תל־אביב

כשעיינתי השבוע ב״לייף״ מה־ ,19.6.61מצאתי
בו, שאבן יש משהו בהתראותיכם ננד
אופיה של נרמניה החדשה.
כותב שם איזה גינתר אנברט, מלנגריך,
נרמניה, הערה ננד לאומיות צ׳בית, שהוענקה
על־ידי בתבי ״לייף״ לפסל של קדוש
מקומי, שהוכן בכנסיה בצ׳כוסלובקיה. הכותב
הנ״ל טוען שעלבון הוא למנוח להיקרא צ׳כי.
ארשה לעצמי לצטט אותו:
״בשם צ׳כוסלובקיה (בוהמיה ומוראביה
העולם הזה 1243