גליון 1249 מתאריך 16 באוגוסט 1961

חלק גדול מן המכתבים המגיעים מדי
יום למערכת נושא עליו בולים זרים. אלה
הם, לרוב, מכתבים מקוראי העולם הזה,
הפזורים על פני חמש יבשות. השבוע הגיעה
מעטפה, שנשאה את חותמת הדואר של
אדינבורג, סקוטלאנד. השולח לא היה קורא
העולם הזה, ואף ישראלי איננו. בכתב
אנגלי נימרץ, כתב שולחו• :הדפיסו נא
את החומר הר״ב ועזרו ליהודי ישראל לדעת
מה כותבים עליהם.״ חתום א. ג .פייג׳,
קפטין.
החומר המצורף היה גליון של דו־שבו־עון
אמריקאי בשם קומון סינס. סיסמתו של
עתון זה היא: קומוניזם הוא בגידה —
הילחם בו בקומו! סנם. אלא שיותר משהוא
נלחם בקומוניזם, מסריח העתון משינאה ליהודים.
וזה, כנראה, מה שרצה הקפטץ
מסקוטלאנד להביא לידיעת קוראי העולם
הזה. קטעים לדוגמא, כלשונם:
• לפני 27 שנה הוכרזה מלחמת־קודש
עולמית על גרמניה; לא על־ידי בריטניה,־
לא על־ידי צרפת, ולא על־ידי כל עם אחר.
כי אם על־ידי יהודי העולם. והוכחה לכך
— נאומו של אחד סמואל אונטרמא״ר, ששידר
בתחנת 6 0ב־ 933ו. מר אוננור•
מאייר, בדברו בשם כל יהודי העולם, הכריז
על החלטתם •להרוס את יסודות ה־מישטר
של היטלר ולהביא להתפכחות העם
הגרמני, על־ידי הריסת סחר־הייצוא שלהם,
שבו תלוי גורלם.״ וכל זה, כדי להציל
540 אלף יהודים תושבי הרייך הגרמני ה־השלישי.
אינו חוזרים: למען 540 אלף יהודים
בגרמניה, הושלך העולם אל תוך מלחמת־קודש
של חרם כלכלי, שסופה להתפתח למלחמה
עקובה מדם.
ומה עם רדיפת היהודים בגרמניה? נכו!
שהימלר הדביק שלמים על חנויותיהם, סילק
יהודים רבים מן המקצועות החופשיים, ובכמה
מקרים שלח את המסוכנים שביניהם
למחנות ריכוז. אבל מדוע עשה זאת היטלר?
כי יהודים עשירים מאמריקה, בריטניה, צרפת,
הולאנד וגאליציה השתלטו על כל הרכוש
הגרמני את •הסיבות״ להצדקת
המלחמה מצאו היהודים רק כדי לעוור את
עיני הגויים — אותם גויים שאינם אריס־טוקראטים
נבחרים, אלא שכירים הנשכרים
כדי ללחום מלחמה עולמית למען היהודים.
אין זה כל מה שיש לקומון סנס לומר,

בגליון האחד הזה. טור אחרי טור, עמוד
אחרי עמוד מפעפעים בארם השינאה ליהודים.
כמו הטענה, כי לא נרצחו ששה מיליון
יהודים בידי הנאצים, וכי הסיפור על
השמדת יהדות אירופה אך נברא על־ידי
הציונים, כדי לזכות באהדת העולם למאבקם
בארץ־ישראל.
• על־פי סטאטיסטיקה מהימנה, היו ב-
1948 שני מיליון יהודים יותר משהיו ב־
, 1938 משמע: היהודים לא הושמדו, אלא
פרו ורבו כאשר נשאל הגנרל סלפורד
טיילור, התובע הכללי במשפטי נירנברג,
מנין קיבל את המספר ששה מיליון, ענה כי
המספר מבוסס על וידויו של גנראל הטס.
אולנדורף. אבל עכשיו ברור כי יהודים
אמריקאים הוציאו וידוי זה, בעינויים, מפי
הגנראל אולנדורף. ואשר לגנראל טיילור,
ידוע שהוא בעל עבר אדום ...ארגונים
יהודיים משתדלים עתה להבטיח את מינויו
של מיילור, כראש המוסד המרכזי לביון
של ארצות־הברית.

ס £ס א61£

המנוי-
1ן י 1ל\ז
וזפובווו,
9 111 ריו

.אוהו \1ז\1ד1ז.

הוצאת ספרים

מ. מזרחי

רומן השבוע של
״מועדון הספר הטוב״
לראשונה בעברית

ועוד, על אותו נושא, בצורת מכתב למערכת
קומון סנס, מסטיפן פ. פינטר, ששירת
בגרמניה כפרקליט במשרד המלחמה האמריקאי:

9הייתי בדאכאו במשך 17 חודש אחרי
המלחמה, ויכול להכריז כי לא היה שם תא
גאזים. מה שהוצג בפני מבקרים כתא גאזים
אינו אלא קרימאטוריון. כן לא היו תאי
גאזים ביתר מחנות הריכוז בגרמניה. נאמר
לנו כי באושוויץ היו תאי גאזים. אולם
מחנה זה היה בידי הרוסים ולא ניתן לנו
לבדוק את אמיתות הטענה, מכיוון שהרוסים
לא הרשו זאת.״

0 1 0 1 8דיר •מקנסק

• העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
ממערכת וממנהלי :,תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ ח*א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המי״ל: העולם מד. בע־מ

יש הרבה לומר בזכות חופש העתונות
בארצות־הברית. אולם קומון סנס אינו
הוכחה לחופש זה. זהו כלי־משחית, שמן
המלה הראשונה ועד למלה האחרונה המודפסות
בו, מסית לשינאה גזעית — אותה
שינאה שהביאה להשמדת ששה מיליונים
באירופה.
להתיר לעתון כזה להופיע — פירושו
לעצום עין לפשע המבוצע בפרהסיה, פעמיים
בחודש.
השנים הירוקחז רומן פרשת ילדותו ולבטי נעוריו של
נער יתום, אשר נאלץ לכבוש לו
את דרכו בחיים בכוחות עצמו
ולהתגבר על מכשולים קשים
ביותר על מגת להגשים את
שאיפת חייו — להיעשות רופא,
סועד האנושות.
ההפצה הראשית:

מ. מזרחי, רח׳ אלנבי ,60
מספר 1249

ד׳ אלול תשכ״א• ,16.8.1961 ,מנה 24

המחיר חצי לירה

טלפון — 64755 תל־אביב

העולם הזה 1849

מכתבים
איש השנה
בשעה ׳;:אני כותב אה הטינתב הזח, אינני
יודע פה תהיינה תוצאות הבהירות. איז
זה משנת נם. יהיה המנצה סי שיהיה, הוא
בוודאי ראוי?תואר איש השנה תשכ״א.

יורם בריל, ניו־יורק
אני מציע שני אנשים בבת אחת: ד״ר
ישראל בר ופולט; אל-הוזייל. אישיות מפוצלת,
לא, לא. שני ראשים של אותו יצור
— הבמחונוזס, שעיוות את רמות הבטחון
הטהור עד שהפכו לטיפלצח.

יהודה כהן, תל־אביב

שימוש לא נכון
בנליו! שלפני הבחירות (העולם הזה ) 1247
פורסמה רשימה קצרה ומזלזלת, על אסיפת
טפ״ם שהוקדשה למימשל הצבאי.
באדם שפנש בבתבכם בצאתו מהאסיפה
ומצאו נרנש ממה ששסע -,נדהמתי לקרוא
את סיננו! הכתבה ותוכנה. יש דברים שזכות
השימוש בהומור המאולץ לא חלה
עליהם.

יעקב אגמון, תל־אביב

כל עסקי פרם
כתבתכם על עסקי משפחת פרם ומשרד
הבטחה (העולם הזה ) 1247 הפתיעה אותי
בנימתה העובדתית והמתינה. תיארתי לעצמי
שאתם תעשו ציטעם ספרם. אבל אתם
הייתם כל-כד הגונים — או שמא פתרתם
ממשפט דיבה? — שלא כתבתם, למשל, כי
באדצות־הברית, לפני מפשר שנים, הוכרח
שר התעופה להתפטר, מפני שהשתמש בטום־
סי־מיכתבים של טשרדו בשביל טיכתב עסקי,
בקשר לאחד סבני משפחתו.
כששמעו! פרם משתמש לא בטופם־מיכת־בים
איא בקופת משרד תבטחו! לטיטו!
העסקים שכתבתם עליהם — אתם אפילו
לא כותבים: שטעו! — לד לישה!

מ. דביר, באר־שבע

נעימה ובדתי סרבנית
הלהקה

הממשיכה להופיע
בהצלחה בלוגי רגילה
והמוציאה אתכם
מטרדות היום יום אל
אויר ואווירה נפלאים

הזמנת מקומות
בטלפון 43181

אני לא יודע למה הייתם צריכים לחזור
על נל סיפור של ברלה ובית־הבושת לדיפ־לומאטים
(העולם הזה .) 1247 אז מה אם
השופט קבע בפיסקה קטנה, שאינו מאמי!
שהיה דבר כזה? בשביל זה אתם צריכים
לצאת מנררנם ולהקדיש שני עטורים ושער
כדי להביא הוכחות שבן היו דברים כאלה?
מי שמכיר את העולם הזד, יודע כביר שאתם
כותבים דברים מבוססים ומוכחים. לא
היה שום צורר לחזור עליהם שנית.

נחמיה שמר, תל־אביב
קיבלתי לשני וטדמה טיכתב מקרוב שלי
בשרם, ש נש נש עם נכבד פרסי אחר שביקר
כארץ. האיש היה מלא התפעלות סטה שראה
בישראל, והוא נם לא שכח לציי! שהמלווה
הרשמי שלו מטעם הממשלה דאג לו לחברה
נשית, נעימה ובלתי־סרבניח

נ. גלעד, אשקלון

גב אני בנביאים

התחנה לייעוץ
בשאלות מיץ
ונישואין

פתוחה בימים שני וחמישי
בבית שטראוס, תל־אביב,
רחוב בלפור , 14 חדר ,7
בשעות 6עד 8בערב.

הנני מתכבד לפנות אל הנביא שמואל
וילצ׳ובסקי והעולם הוה ,) 1247 על מנת
לנסות לפשר חזיונו כאמור.
לפני כן עלי להציג עצמי: לא קוטל קנים
אנוכי. יוצק הייתי מים על ידיו של טי־מוחי
אוטיאנו, ולפני מותו הקדיש אותי
ועוד אהר מתלטידיו — אברהם ציינו —
להיות ממשיכי דרכו ואף ציווה לי את שטו
הפרטי.
יורשה לי לצייז שרוב נבואותי התקיימו
עד כה, ואלה שלא התקיימו היו עליפי־רוב
בגלל זה שנבואתי הזהירה את הנוגעים
ברבר. למשל: ניבאתי את הירצחו של הטלד
עבדאללה, שבוע ימים לפני המעשה, ויתכן
שאפשר היה למנוע את הדבר אילו היה
קשר ביני לביו הטלד המנוח. היו עוד
הרבה נבואות שהתנשמו. למשל: ניבאתי
שאימה סוטאק תיכשל בארץ, ואבו ניכשלה.
בהזדמנות זו, כדי להוכיח לאלה המפקפקים
בי ובנבואותי: אני מנבא שחודש
מארם 1002 יהיה קריטי לשאה הפרסי,
ובפברואר 1962 יפרוץ מרד בסוריה ננד
האיחוד עם מצרים, וצ׳רצ׳יל יחלה אנוש.
ובכו, פשרו של החזיון של שמואל וילצ׳־
קובפקי טמון בכך, שסער הבא טכיווז הרי
פרם צפונה ינרוף בראשונה את פרם עצמה.
זוהי התפוצצות אטומית, שתינרם על־ידי
יצורים על-אנושיים מכוכב נוגה, שיפציצו
את גבול פרס־רוסיה והתפוצצות זו תנרום
תנובת־שרשרת בריה׳־מ, ארה״ב, שתנרוף
את כדור הארץ לאבדו! .

מאיר ט. ושאל, נביא, תל־אביב

חתיכות פרטיזניות
פקידים !
תלמידים1
פטודנטים1 היעחו עוז חיום לקירס החדש ל*

קבדית ו/או מעלית
(שני חורשים, פעמיים בשבוע)

ב״*ולשן גרג*
המנהל: ח .בר־קמא (קפסינסקי)
תל־אביב: רחוב גידדון .5
הי פ ה: נבית״חהשר *במעלה•׳
רחוב שמריהו לוין .30

אני מביו לרוחו של הקורא אשרף והעולם
הזה ) 1248 שקונז כי כל היפהפיות הישראליות
מתחתנות עם זרים ועוזבות את הארץ.
אני גם מבין את הערת המערכת, כי כתבי
השבועון ״קריסטאל״ לא נתנו את דעתם
לכך, שנוצרות גלויות יהודיות הדשות,
יוצאות חלציה! של התיבות אלה. אבל הרשו
לי להאיר את הבעיה באור אחר:
קחו לדוגמא את טיפעל הריוג של משרד
החקלאות בכינרת. כל הזם! עוסקים הדייגים
בלכידת דגים ברשתם, כדי שיהיה לאוכלוסיית
המדינה מה לאכול. אילו היו תופשים
את כל הדגים, מה היה קורה? לא
היה נשאר שום דג לאכילה! אז הממשלה
מגדלת דנים בבריכות שלה, וטדי שנה מחזירה
לכינרת כמה מיליונים של דנינים,
כדי שינדלו וייתפסו ברשת הדיינים, כדי
שיהיה לאוכלוסית המדינה מה לאכול, וחוזר
חלילה.
הנימשל: אילו כל הגלויות היהודיות היו
מתרכזות בארץ, היה המאגר היהודי הגדול
מתחסל, לא היה ממי לקחת שנור, ולמי
למכור ציונות בחו״ל. או החתיכות שלנו
עושות באופן פארטיזני מה שמשרד החקלאות
עושה בסתוכנ! בכינרת: ה! מתחתנות
עם יהודים בחו״ל, ובצורה זו מבטיחות
את קיוטו של הגלויות היהודיות בעולם,
כדי שישאר טאנר יהודי גדול, יהיה ממי
לקחת שנור, ולמי לטבור ציונות, וחוזר
חלילה.
נח הנו ל• סזה •124

קלינגר,

נתניה

רכבת אקספרס נוספת
מירו שלי ם לתל־אביב
יוצאת בשעה 17.48
מגיעה בשעה 19.24

קרונות נוספים ב כל הרכבות בקו
ירושלים -תל-אביב.
קשר אוטובוסים תקין של ״המקשר״
מתחנת ירושלים.
דמי הנסיעה נשארו ללאשינוי .
@ מירושלים לתל-אביב
9הלוך ושוב
9ילדים
ס הלוך ושוב
תמיד

לשרותך

^ * והנהלת

1.10ל״י
1.95ל״י
0.55ל״י
1.10ל״י

רכבת

ישראל !

ע כ רי ת * אנגלית
צרפתית * גרמנית
קורסי קיץ בכר העופות
הקורסים׳!מזורזים ׳.למבוגרים. :
עזרה לתלמידי,׳.ביים יסודיים׳ ותיבונמם

חיילים צרפתיים מסתערים בביזרטה
אתנן במקום שלום

במרינה

יחידה שטרם הטילה עליה מצור.
ואומנם, עוד בטרם חלף שבוע, הודיעה
תוניס על ניתוק יחסי הדואר עם ישראל.
מעגל החרם הערבי תם ונשלם.

העם

משפט אייכמן

אסון ־ ל מיי
״אסון!״ כך הגדיר דויד בן־גוריון, ברגע
הראשון, את תוצאות הבחירות לכנסת
החמישית. והוא מיהר להוסיף: אסון ממלכתי,
כי הוא מרחיק את הסיכוי להשיג
בכנסת רוב להנהגת שיטת־הבחירות האזורית.
היתד.
דרושה לבן־גוריון עזות־מצח רבה
כדי להזכיר את שאיפתו להנהגת שיטת־בחירות
חדשה — שתנחיל לו באופן מלאכותי
רוב מוחלט׳ — שעות מעטות אחרי
שהעם הוריד את מפלגתו כימעט עד
שליש.
אולם טבעו של בן־גוריון הוא שאינו משלים
עם רצון העם. כבר ביום הרביעי בבוקר
קיבלה אי־השלמה זו צורה מוחשית.
קול־ישראל, הכפוף לראש־הממשלה אישית,
הפסיק את שידורי ניתוח התוצאות, שטיפלו
במפלת מפא״י. משעה 11 לפני־הצהריים,
העמיד קול ביג׳י פנים כאילו לא קרה
מאומה, פרט לכמה שינויים שיגרתיים.

יחסים מרחביים
הקור החמישי
״אדרבא, הראו לנו איך עושים שלום!״
ליגלגו עסקני מפא״י, ערב הבחירות, ליריביהם
שטענו כי מדיניות יזומה יכולה
להביא להסדר ישראלי־ערבי. דווקא באותו
שבוע אפשר היה להשיב בשם: ביזרטה.
כי בא־ תם הימים, בהם סערה מלחמת־הבחירות
בארץ, חיפשה ממשלת תוניס את
המדינה ה־ 50 באו״ם שתאות להסכים לצרף
את חתימתה לבקשה לכנס מושב־מיוחד של
העצרת, כדי לדון בשחיטה שערכו הצרפתים
בעיר זו. במשך יומיים־שלושה היו
לתוניס 49 חתימות — ונערך חיפוש קדחתני
אחרי הקול החמישים.
תוניס היא המדינה הערבית היחידה
שקיימה קשרי־דואר תקינים עם ישראל.
נציגים תוניסיים אף השתתפו, בישראל, בכינוסים
בלתי־פוליטיים (כגון כנס של מומחים
לפרי־הדר) .לדעת כל המומחים הניטראליים,
חביב בורגיבה הוא מתווך ערבי
אידיאלי בין ישראל ושכנותיה.
הגשר האחרון. מה היה קורה אילו
פירסמה נציגות ישראל באו״ם הודעה על
נכונותה לצרף את חתימתה ל־ 49 האחרות?
הדבר היה מהווה סנסאציה במרחב, מפריך
את תעמולת עבד אל־נאצר, תורם תרומה
חשובה ליצירת אקלים חדש סביב ישראל
באפריקה ואסיה• יתכן שאפשר היה להשיג,
כתמורה מוסכמת, מחווה תוניסי לטובת
ישראל. אך ישראל, הקשורה בצרפת, לא
עשתה זאת. תחת זאת נתרמה החתימה
ה 50 על־ידי מדינה אירופית: שבדיה.
כימעט באותו יום הודיע משה דיין ב־אסיפת־בחירות
באשקלון שישראל תצביע ב־או״ם
בעד צרפת, נגד תוניס* .כאשר תבעו
שרי השמאל בממשלה כי ישראל תימנע
לפחות מהצבעה, סירב הרוב לקבל החלטה,
הטיל את ההכרעה על משרד־החוץ.
התוצאה, שהיתר, צפויה: לא זו בלבד שישראל
תחמיץ הזדמנות חד־פעמית לרכוש
אהדה במרחב, אלא שהיא עלולה לנתק
סופית את קשריה עם המדינה הערבית ה•
כשהותקף בישיבת הממשלה על התערבותו
זו בעניינים לאילו, נקט דיי! בשיטה
הבן־גוריונית הרגילה, הכוזיש שאמר בכלל
את הדברים.

גרדום ו*ות־הצט״1ות
״עוד פעם זו /היה נכון לסער! /ניתן
האות /בפעם אחרונה
יתכן כי מילים אלו, מן הבית השלישי
של ההימנון הנאצי, הידהדו בראשו של
אדולף אייכמן, כאשר הוכנס לתא־הזכוכית
ביום השלישי. הישיבה האחרונה של המשפט.
אווירה כימעט נוסטאלגית השתררה בין
באי הבית, העובדים והעתונאים. במשרדים
כבר החלה אריזת החומר והתיקים. החבילה,
שעברה יחדיו, במשך ארבעה חודשים, את
החוזיות של המשפט הגדול, עמדה להתפרק.
לא נותר אלא להאזין לסיכום הסניגור.
הכל היו מתוחים: איך יהיה סרבאציוס?
״רק גרגירי חול הוא לא הכזיב.
•אדוני הנשיא, רבותי השופטים,״ פתח
בקולו הדרום־גרמני המתורבת .״אילו היו
דברי היועץ המשפטי על רצונותיו ואופיו
של הנאשם נכונים, היה הדבר מעורר סיפוק
ושימחה בחוגים מסויימים.
•ההרצאה היתד, מסוגלת להוות יסוד למצבה,
אותה היו אוייבי־ד,יהודים בעולם
כולו מקימים לנאשם. למרבה המזל, מורכב
יסוד זד, רק מגרגירי־חול..
•אוהדי־היטלר הוותיקים היו מתמלאים
שימחה. הנה נגלה הסוד. כלל לא היתד,
פקודת־רצח של הפירר. כמו המלך ז׳ון,
יכלו לומר, :קללת המלכים היא להיות
מוקפים עבדים.׳ עבדים אלד, התחייסו אל
קאפריזה של אדונם׳ אל רמז קל, כאל פקודה.
הם ביצעו את מלאכת הדמים.
•לא גרינג וגדולי המשטר היו האשמים,
אלא אדולף אייכמן.
•ידיד־היהודים הימלר לא היה צריך להתאבד.
ובורמאן יכול לצאת ממחבואו
השמדת האיגדיאגים. אחרי הקדמה
זו, ניגש סרבאציוס לניתוח קר וענייני,
חסר־רגש (ולעתים חסר־טאקט) של הבעיות
המשפטיות. הוא עשה זאת ללא תנופה,
כימעט ללא שיכנוע — כאדם היודע כי
הוא לותם על עמדה אבודה. ואכן, החוק
לעשיית די! בנאצים ובעוזריהם הוא כה
דראסטי, עד שלא תיתכן כלל הגנה יעילה
על איש כמו אייכמן. למעשה הסתכמו כל
דברי סרבאציוס בדרישה מן השופטים להתעלם
מן החוק הישראלי — דבר בלתי־אפשרי
במהותו.
מבחינה משפטית, היה הבניין של גדעון
האוזנר ועוזריו מוצק הרבה יותר מזה של
סרבאציוס. אך כאשר עבר סרבאציוס לבעיות
העמוקות יותר, הנוגעות למהות המשטר
הנאצי, היו דבריו מרתקים. בניגוד
גמור להאוזנר, יש לו הכישרון לרמוז
בכמה מילים על בעיות חובקות־היסטוריה,
לפתוח בחצי משפט בפני עיני־רוחו של
המאזין מעמקים נסתרים של מחשבה.
האם לא גירשו כל המדינות — ואף
מדינת ישראל — אוכלוסיות אזרחיות זרות
מאדמתן ומנחלותיהן, בלי להתחשב בסבלות
הקורבנות? האם תבעה אי־פעם מדינה
מנצחת את חייליה לדין על ביצוע מעשי־זוועה?
האומנם יש הבדל מהותי בין השמדת
היהודים לבין הכחדת העמים האינדיאנים
באמריקה הצפונית והדרומית, גירוש
יהודי ספרד, חטיפת העבדים מאפריקה ורצח
הד,ומוטים בצרפת?
האם אין כל מדינה — כולל מדינת ישראל
— מבוססת על כך שאזרחיה וחייליה יבצעו
את מדיניות הממשלה, אפילו כשהיא
פושעת? האם היה בכל הרייך השלישי
אפילו אדם אחד שסירב בגלוי למלא פקודה?

האין זה תלוי במזל־המלחמד, בלבד אם
המציית לפקודה זוכה לחבל התליין או לקולר
אות־ההצטיינות? האין כל מדינה טוענת
כי אינטרס המדינה עומד מעל לכל
מוסר? האין כל אחת דוגלת בעקרון כי
•המעש אילם, הציות עיוור?״
היו אלד, טענות שהכאיבו לשומעים בעלי־מחשבה,
ורובן לא יכלו להועיל לאדולף
אייכמן מבח־נד, משפטית. אך הן נגעו לבעיות
הפילוסופיות וההיסטוריות שיכלו
להתברר במשפט אייכמן — אילו נוהל
ברמה אחרת.

יחסי חוץ
ויכוח במוסר,בר.
הפכו מזה
לרוב, אלה
אם למעשה
שכולם מס
כינוסים
עולמיים במוסקבה
שנים אחדות לדבר שבאופנה.
מיפגשי־נציגים קומוניסטיים —
ואם להלכה — לדיון בנושאים
כימים עליהם.
החודש נערך שם מיפגש שונה במקצת.
אל פורום הנוער הבינלאומי הוזמנו איר״
גונים מן השמאל הקיצוני ועד לתנועות
בורגניות. היו שם נציגי תנועת הנוער ה־פירוניסטי
מארגנטינה, קחיקוים מאנגליה, נוער
•סוציאליסטי מלוכני״ מקאמבודיה.
מישראל יצאו שלושה נציגים: שניים
של תנועות ציוניות, והשלישי קומוניסט.
נשלחו אומנם שתי הזמנות נוספות: לאגודת
הסטודנטים ולמחלקת תנועות הנוער של
ההסתדרות הציונית. אך שני גופים אלה
דחו את ההזמנה, על פי רמז ממשרד החוץ.
מפ״ם מול רע״ם. על סדר יומו של
הפורום המגוון, עמד סעיף עיקרי אחד:
דו־קיום בשלום בין שני הגושים.
ההזדמנות הראשונה לדבר בפני הנציגים
המקובצים ניתנה לנציג מפ״ם, חיים שור.
ברגע שעלה על דוכן הנואמים, קרה דבר
הקורה לרוב הישראלים כשהם עוזבים את
גבולות המדינה. כמעט איבד את זהותו ה־מפ״מית,
שכת את טענות מפלגתו ואת
מדיניותה, ודיבר כאילו היה נציג רשמי של
משרד־החוץ הישראלי.
המשלחות הערביות עזבו מיד את האולם,
התכנסו להתייעצות במיזנון. הדיון
הפנימי נמשך גם אחרי ששור סיים את נאומו
ואחריו נאמו שלושה נציגים אחרים. ואז
ביקש נציג רע״ם, מוחמר נעמן צברי, את
רשות הדיבור.
•אני מדבר בשם המשלחות הערביות
מאלג׳יריד• ממארוקו, מתוניסיה, מלוב, מ־סודאן,
מירדן, מלבנון, מעיראק, מסעודיה
ומרע״ם, המייצגות 90 מיליון איש,״ הצהיר.
הוא תיאר את התנועה הלאומית הערבית
כקשורה למאבק הכללי לשלום, אשר אחת
ממטרותיה העיקריות היא דו־קיום בשלום.
״אבל ישראל,׳ קרא• ,מתכוונת לדו־קיום
בין מדכאים ומדוכאים, רודפים ונרדפים!״
הוא רגז על שור, שהזכיר את משפט
אייכמן כדי לזכות את מדינת ישראל באהדה
הנתונה לקורבנות הנאצים• .כל העולם
התרבותי גינה ומגנה את פעולות
הנאצים. אבל מדוע לא הזכיר הנציג הישראלי
את המימשל הצבאי, הנוהג בשיטות
הדומות לשיטות הנאציות?״
האווירה הידידותית ששררה באולם השתבשה
במהירות. חיים שור קפץ ממקומו
אל במת הנשיאות, דרש זכות להציג שאלות
לצברי, עוד לפני שזה ירד מדוכן הנואמים.
חברי הנשיאות התייעצו ביניהם. מן האולם
נשמעו קריאות! ״לא! לא! זה יהרוס את
האסיפה!״ לבסוף החליטה הנשיאות: המשך
הויכוח רק יביא להרעלת האווירה, מבלי
לתרום לפתרון הסכסוך.
מונופול קומוניסטי ז כעבור יומיים
שוב עלתה הבעיה הישראלית־ערבית על
(המשך בעמוד )7
העולם הזה 1849

ף!* שעה שש בבוקר, אחרי ליל־שימו־
—1ריס של רבבות חברי ועדות־קלפיות,
פעילים ועסקנים, שידר קול ישראל — כמו
בכל יום רביעי בשבוע — את שיר־היום,
הלקוח מתהילים פרק צ״ד:

״אל נקמות, אדוני, אל נקמות
הופיע / :הינשא, שופט הארץ,השב גמול על גאים / .עד מתי
רשעים, אדוני -עד מתי רשעים
יעלוזו? /יביעו דברי עתק, ית־אמרו
כל פועלי־אוון? עמך, אדוני,
ידכאו, ונחלתו יענו:״

בשום יום רביעי בשנת תשכ״א לא היו
פסוקים אלה קולעים למטרה כמו ביום רביעי
זה, בהיוודע תוצאות הבחירות. אלא שעם
ישראל שוב לא המתין להתערבות אלוהית.
הוא נקם בעצמו בפועלי־אוון.

זאת -וזאת בלבד!
משמעות הבהירות.

זהו הפסד אדיר, שקשה להתעלם ממנו.

אולם אין זו התמונה המלאה.
הפסד זה בא אחרי שמפא״י עשתה מאמץ
כספי ואירגוני חסר־תקדים בארץ. הרבה
עשרות מיליוני ל״י — ואולי מאות מיליונים
— בוזבזו על תעמולת־סרק של המפלגה,
ועל שיחוד שכבות שלמות באוכלוסיה
באיצטלה ממשלתית. קציני־התחבורה הובילו
המונים בלתי־ספורים לקלפיות, כצאן המובל
למרעה. ובכל זאת בה הפסד גדול זה.
כמה היתה מפא״י מפסידה בלעדי מאמץ
אדיר זה? כמה היתה מפסידה לולא הטיל ה־מימשל
הצבאי את חתיתו על האזרחים הערביים?
כמה היתד, מפסידה לולא השוחד

רת. זהו הלקח הגדול השני של הבחירות.
הקולות שאבדו למפא״י לא הלכו במרוכז
למפלגה אחרת. הם התחלקו בין כמה
וכמה מפלגות. אפילו שיטת חלוקתם אינה
ברורה. ההסבר היחיד המתקבל על הדעת
הוא זה:

אחרי שהבוחר החליט להצביע
נגד מפא״י, בהר באי־רצון בפתק
המפלגה שנראתה לו בבחינת
הרע במיעוטו.
הציבור העירוני הוותיק נטל את פתקי
הליברלים, והנחיל להם את המקום הראשון
בקלפיות רבות בצפון תל־אביב. הציבור ב
הציבור
אינו רוצה בממשלה של
רוב מפא״יי עם זנב ליבראלי. גם
אין הוא רוצה בממשלה של רוב
מפא״י עם זנב שמאלי. בבדל אין
הוא רוצה בממשלה בה תהווה
מפא״י זו, המוכה, רוב מוחלט.

הם הנחיתו סטירת־לחי מוהצת
שבעתיים על פני קבוצת נערי-
החצר, שניהלו את מערכת־הכחי•
רות, לרכישת אימון אישי.

בדברו, ערב הבחירות, על ה״נירוקרא־טיה״
,אמר משה דיין כי לא ייתכן שמפא״י
תהתה מיעוט בממשלה בעוד היא מהתה
רוב בקואליציה. על כך השיב בינתיים הציבור
בצורה משכנעת: הוא נתן למפא״י
וזנבותיה הערביים פחות קולות מאשר
לשאר מפלגות הקואליציה היוצאת ביחד .
הליבראלים, מפ״ם, אחדות־ר,עבודה, המם־
ד״ל ופא״י עולים עתה על מפא״י וערביה.
על כן, הנה הציתי הציבורי:
אל תקום שום קואליציה עם מפא״י אלא
על פי מתכונת הקואליציה היוצאת. אל
תיכנס שום מפלגה למשא־ומתן עם מפא״י
אלא על פי הידברות עם שאר מפלגות הקואליציה
היוצאת.

הם השיבו ״לא״ גדול לדויד בן־גוריון —
בבחירות לכנסת השנייה נחלה מפא״י
תבוסה ששמה קץ לקאריירה של האיש שעמד
במרכז המערכה דוב יוסף, שר־הצנע.

בבחירות לכנסת החמישית נח לה
מפא״י תבוסה ממאירה עוד
יותר, המבטאת את רצון העם ל שים
קץ לקאריירה הפוליטית של
שמעון פרם, משה דיין ויופץ אלמוגי,
שרי הדיקטאטורה־בדרך.

ניתנה תשובה ברורה לציניקאים, שאמרו:
עם זה יסבול כל דבר. לא רק הדחה, וזיופים,
ועדויות־שקר, והעלמת־מיסמכים, ו־אולטימטומים,
ופולחן־מנהיג. אלא גם שיגור
טילי־תעמולה, וניהול עסקים משפחתיים׳ ו־שיחרור
מבריחי־נשק.
ובכן: העם אינו סובל את הכל.

העם רצה להעניש -והוא
העניש בצורה ברורה ובולטת.
העונש הוא גורם מוסרי. אך הפעם יש
בו צד מעשי בהחלט. במכה זו שיבשו אזרחי
ישראל את לוח־הזמנים של נערי־החצר,
בלמו זמנית את השתוללות הכוחות הרודניים.
הם נתנו סעד לאותם הכוחות ב־מפא״י,
השואפים עדיין לטיהור פנימי. זוהי
הזדמנותם האחרנה.

לגבי הקמת הממשלה החדשה? כדאי
לכל המפלגות — ביחוד לליברלים — לשקול
היטב את צעדיהן. הציבור מביט בהן
בעיניים פקוחות ומפוכחות — וקל יהיה לבזבז
ביום אחד את האשראי הקטן שניתן.
הציבור הביע את דעתו החד־משמעית:
אין הוא רוצה בשלטון נערי־החצר שלו.
אין הוא רוצה בשלטון מפא״י החדשה.
במילים פשוטות: אין הציבור רוצה בממשלה
בה תשלוט מפא״י לבדה בכל העניינים
החשובים, בה תחזיק בתיקי ראשך,ממשלה,
ד,בטחון, החוץ והאוצר.
כל אשר אמרנו בעניין זה ערב הבחירות,
הנה קיבל את אישור הבוחרים בצורה
שאינה משתמעת לשתי פנים. אישור
זה מחייב את הפוליטיקאים, ואל יחשוב
איש כי יוכל להשתמט מציתי זה מבלי
לבוא במהרה על עונשו.

מרנו את הדבר ערב הבחירות, ו־הננו
חוזרים על כך למחרתן: לא היו
אלה בחירות רגילות, לכנסת רגילה.
היה זה משאל־עם, על שאלה אחת ויח -
דה: האם אתה מצדיק את דויד בן־גוריון
ואת חבר מרעיו — או את פנחס לבון ואת
הכוחות שהתייצבו לימינו?
במישאל־עם זה השיבו אזרחי יש־אל
תשובה ברורה וחד־בשמעית.
הם השיבו ״לא״ רבתי לדויד בן־גוריון —
ופגעו בו פגיעה ישירה, בלתי־אמצעית.

כאן עמדה להכרעה שאלה מוסרית
-והאומה העברית החדשה
הכריעה בה בכבוד.

זה הלקח הגדול השלישי של הבחירות:
שינוי אמיתי לא יתכן
ללא אלטרנאטיבה אמיתית.

* * ה הלאה? מה נובע מן הבחירות

אין הוא רוצה בשלטון־יחיד של
דויד בן־גוריון.

-היתה

^ יוולת גמורה בפי הדוברים, המגמ־גמים
בחצי־פה .״יחסי־הכוחות נשארו
על כנם. בכך־הכל התחלפו כמה מנדאטים.״
האומר כך, אינו מבין, או אינו רוצה
להבין, את הדבר הגדול שנפל ביום ג׳ זה.
כאן לא דובר על יחסי־כוחות, על ד,ח־לפת־מנדאטים,
על הרכבים מפלגתיים.

(״תכנית גולדמן״) הנחילו לליבראלים כמה
וכמה קולות. אך הציבור, שלא ידע אם איש
זה ורעיונות אלה אומנם שולטים במפלגה,
נמנע מלתת לה אשראי גדול.

והלחץ בעיירות הפיתוח, ולולא השתתפו
בבחירות אלפי אזרחים שאין להם המושג
הקלוש ביותר על נושאים שעמדו בוויכוח?
אנחנו, שהיינו חברי ועדות־קלפיות ברחבי
הארץ, יודעים את התשובה האמיתית,
כפי שראינו אותה במו עינינו. ראינו את
עשרות הקלפיות בהן עמדה מפא״י — זו
הפעם הראשונה מזה שנים רבות! — במקום
השני. ראינו את צבור הבוחרים בקלפיות
אלה. היה זה הצבור המעורה ביותר בארץ.
במאות קלפיות ברחבי היישוב הוותיק,
בעל ההכרה, ירדה מפא ׳י הרחק מתחת לשליש
הקולות. שם הצביעו בעדה בעיקר
אותם רבבות האינטרסנטים — פקידי כל המנגנונים
— שמפא״י היא גם פרנסתם וגם
ערובה יחידה למקומם בחברה.

העם לא הגיד כן לזקן. הוא אמר
לאו לתעלוליו וליורשיו.

ץ^יה היא עוצמת המפלה של מפא״יי

בציבור בעל-ההכרה, הקובע את
האקלים הרוחני כארץ, נחלה כד
פא״י תבוסה העולה בהרבה על
הממוצע הארצי, ושהיתה מטא־טאת
אותה מן השלטון במדינה
רגילה, בה אין מישטר־חלוקה
שנוררוקראטי־טוטאליטארי מונע
שינויים מכריעים ליד הקלפי.

] * ן לפי המספרים היבשים, עומדת מפא״י
(יחד עם זנבותיה הערביים) להפסיד ששה
או שבעה מנדאטים. במציאות של ישראל,

^ זיל
ך* עם הצגיע נגד — נגד מפא״י.
} ) הוא לא הצביע בעד שום מפלגה אח
שכונות
וביפו נטל את פתקי חרות, ושם
אותם במקום הראשון בכמה וכמה קלפיות.

אץ לאחת מכל המפלגות האלה
אין סיבה לעלוז. במקרה הטוב
ביותר, הן נהנו מן ההפקר. הבוחרים
אמרו להן: אינכן טובות
בעינינו, אך רק באמצעות הפתקים
שלכן אנחנו יכולים להצביע
נגד מפא״י.
יש כמה וכמה גורמים למצב־רוח לאומי
זה. אף מפלגה אחת לא הצטיינה בפרשת־לבון,
וכולן יחד נדחפו על־ידי הועם הציבורי
— תחת להנהיג אותו. אף אחת מהן
לא גילתה שיעור־קומה מדיני בגיבוש גושים
גדולים ובעלי־יכולת. אף אחת מהן לא
נאותה להחליף את הפרצופים העייפים של
עסקנים אפורים בדמויות חדשות ומלהיבות.

לא היתה אלטרנטיבה רעיונית,
ולא היתה אלטרנטיבה אנושית.
השמאל שילם את מחיר אי־יכולתו להתאחד
לגוש גדול, בהשתתפות לבון. על כן
כימעט ולא גדל, בעוד הקומוניסטים קצרו
קציר רב.
הליברלים זכו לעליה קטנה — קטנה עד
להפתיע! — מפני שקמו על ברכי איחוד,
אך לא זכו לעליה גדולה, מפני שנכשלו
באיחוד הימין. איש חדש ורעיונות חדשים

מ או ת

עתה הזמן להוריד את מפא״י
למיעוט בממשלה. עתה הזמן להוציא
מידיה לפחות שניים מארבעת
התיקים החשובים. עתה ה זמן
לדאוג כי לממשלה הבאה תהיה
שליטה גמורה על מערכת־ה*
בטחון ועל מערכות־החוץ.

^ ל ישלה את עצמו איש: מפא״י לא
תיכנע בנקל. יתכן בהחלט כי מפא״י
תסרב להקים ממשלה כזאת, כי תגרום
במתכוון למשבר ממשלתי, על מנת לומר
לציבור: הנה תוצאת מפלתנו. דרושות בחירות
חדשות, ודרוש שינוי שיטת־הבחירות.
על כן דרושה החלטה נחושה, מוסכמת
מראש, בין כל המפלגות: אם תסרב מפא״י
להיכנס בממשלה בה תהיה במיעוט, תקום
ממשלת־הבראה לאומית, בתמיכת חרות ו־מק״י,
שתבצע את הרפורמה הפנימית הדרושה
לשחרור האזרח ולהחזרת הסדרים
הדמוקראטיים התקינים על כנם.

כדאי להגביל מראש את המשא
והמתן עד מועד מסויים -לכל
היותר חודש ימים -ולקבוע: אם
לא תקום עד אז קואליציה חדשה,
בה תהיה מפא״י במיעוט -תוקם
ממשלת-ניר.
זהו רצון העם, והלקח הרביעי של בחירות
אלה.

נערה על החוף.
שזופת שמ ש ונוספת מים.
־״צמאה?״־״לא, כבד לא ...שתיתי
לרוויה קולה תו ס ס ומרענן.
המשקה המקרר, הממריץ
והמרנין ביותר ביום שמש ח ם
ולוהס בדומה לכל יתר
ה מ שק או ת ה תו ס סי ם והמרעננים
של ויוה ה ם ממ ש נוצצים
ומפזזים, צ חי ם ומבהיקים.
בחר בבחירך: ויוה אורנג׳ ,בלק־צ׳רי,
קולה. תחשקבכולם -נסה
או ת ם מיד. והמובחר במשק או ת:
ג׳ינג׳ר אייל תו ס ס של ויוה,
איו כמוהו בכל הארץ.
משקאות בללרצ׳רי

םםם נר
אי זעדנ׳ יי וול

נ׳ו ־ ס

תוססים
ג׳ינג׳ר אייל
אגורות ופקדון

להשיג בכל חנויות המזח המובחרות, מעדנים, בארים ו מסעדו ת.
בק שאתהסלסלה של ויוה ־ מכילה 6ב קבו קי ויוה באריזה אחת.

עבור הבק בו ק

בם די 3ה
(המ שן מעמוד )4

הפרק. הפעם היה זה נציג בנק״י, יאיר צבן,
שהציגה. הקו העיקרי שלו, אחרי גינוי העמדות
הלאומניות של שני הצדדים; יש להבחין
בין העם הישראלי לבין השלטון
בישראל. בקרב העם מצויים כוחות החותרים
באמת לשלום עם הערבים, המגנים
את ההתקשרות עם הקולוניאליזם, והתומכים
במלחמת העם האלג׳ירי.
היה זה נאום שזכה להתעניינות חיובית
מצד המשלחות הערביות ולביטויי הסכמה
מצד משלחות רבות מאסיה ומאפריקה. הנאום
אף היה אחד המעטים שהודפסו וחולקו
לעתונאים.
כאשר שבו שלושת הישראלים ארצה וסיפרו
מה שקרה במוסקבה, לא היה מנוס
מלשוב ולשאול את השאלה: מדוע דודקא
הקומוניסטים הם הם תמיד היחידים המסבירים
לעולם כי לא כל ישראל מיקשה
אחת ולא כל העם תומך במדיניות בין־
גוריון ונעריו? מדוע לא יאמרו זאת גם
נציגי מפלגות אחרות, אשר תנועותיהם
ממילא אומרות את הדברים האלה — או
חלקם — בישראל?

דרכי־אד

הכסף המר

לפני שלושה חודשים היד, הנער שלום
כהן 12 גיבור לאומי. הוא מצא כסף על
אם הדרן, מסר אותו לאביו, על מנת שזה
יעביר את האבידה למשטרה, הפך תוך־כדי
כך למוסת ולדוגמה אישית של נער ישר.
עתה זכה שלום לשכר על מעשהו. היה
ז־ שכר קודר מאוד: מגיבור לאומי הפך
הילד לחשוד בשותפות בגניבת חלק מהכסף.
הכל החל כאשר שלום מצא, בחורו משיעור
להתעמלות, קופסת־פלסטיק לבנה ובה
שטרות שזוהו מאוחר יותר כדולארים. הוא
הרים את הכסף, הביאו לאביו, ברוך כהן.
האב, העובד ברחובות, נטל את הכסף,
נסע עימו לתחנת משטרת רחובות. שם מסר
לקצין התחנה 5000 דולאר, שמע מפי הקצין
הסבר :״אם לא באים לקחת מציאה
תוך שלושה חודשים, שייכת זו למוצא.״
ש לו שתביעות. שלושת החודשים עברו
בעצלתיים. בינתיים הופיעו לא טוען אחד לבעלות
על הכסף — אלא שלושה במספר.
הראשון היה יוסף גורפינקל, שכנם של
בני משפחת כהן, בשכונה בה הם מתגוררים.
עוד ביום בו מצא שלום את הכסף,
הופיע גורפינקל, מתנשם ומתנשף, בבית כהן,
כשהוא מבקש את השטרות האמריקאים.
ברוך כבר היה אז בדרכי למשטרה. גור־פינקל,
שלא ידע לאן פנה, נסע למשטרת
ראשון־לציון בתקווה להשיג את שכנו בטרם
ידוזח על מציאת השטרות. הוא לא מצא
אותו.
נסיון נוסף לקבל את הדולארים עשה גור־פינקל,
שלא ידע לאן פנה, נסע למשטרת
החודשים. הוא התקשר עם ברוך כהן, ביקש
ממנו לקחת את הכסף, להחזירו לידיו שלו.
גורפינקל עצמו לא העז לגשת למשטרה
ידווח על המציאה. הוא לא מצא אותו.
ברוך כהן סירב לתת לו את הדולארים.
גורפינקל עזב את ביתו בכעס, כשהוא
מפליט :״אתה עוד תצטער על זה, אני מבטיח

תביעה שנייה, הגיונית יותר, באה מצידו
של נער שני, שנלווה לשלום, שעה שמצא
את הכסף. לאחר שעות ויכוח התפשרו בני-

מוצא־־ישר כהן
מנטר מופת — לחשוד בגניבה
העולם הזה 1249

המשלחת הישראלית כמוסקבה*
כמעט כל ישראלי היוצא לחו״ל

משפחת כהן עם משפחת הנער השני: תמורת
ששית הפרס לאב הילד.
חפשו את האשה. כאן ניכנסה לתמונה
תביעה שלישית: ממישכנה באירופה, ובאמצעות
עורך־דין ישראלי, הגישה ברונקה
רושניק, ידידתו הטובה של גורפינקל, תביעה.
טענתה: הכסף היה שייך, בעצם, לה.
עוקץ התביעה היה הסכום הנקוב. במנקה
דרשה 6200 דולארים, שהיו, לדבריה, בקופסה;
בעוד שברוך כהן הביא למשטרה 5000
דולאר בלבד. בכך החשידה התובעת אותו
או את בנו, בגניבת 1200 דולאר.
מדוע שתקה ידידתו של גורפינקל זמן כה
רב, תבעה רק עתה את הכסף?
לדברי משפחת גורפינקל היה ההסבר
פשוט: יוסף גורפינקל רצה לעשות טובה
לידידתו, ברונקה רושניק, שפחדה להסתבך
בענייני מטבע זר; אך עתה׳ משעזבה את
הארץ ושוב לא חששה מתקנות המטבע
הישראלי, לא היה דבר שימנע ממנה להגיש
את התביעה.
לבני משפחת כהן היה הסבר שונה במקצת.
אמו של שלום, הלומד בכיתה אחת עם בתה
של במנקה, טענה ששוחחה לפחות פעם
אחת עם במנקה רושניק על המציאה. שכנתה
שמחה אז על כל הפרשה, לא רמזה אפילו
שהכסף שייך לה.
״דבר אחד בטוח,״ סיכם השבוע שלום
את המצב :״אם אמצא עוד פעם כסף —
בטח שלא ארים אותו.״
משטרה גיחת ד־רה
אזרחי תל-אביב הנוהרים לבריכת־השחייה
שעל שפת־הים
התרגלו לראות את הנכה אמנון טווילי —
השובת שביתת־שבת ליד בית ראש הממשלה
— כחלק מן הנוף.
השבוע הסרה המשטרה את האידיליה,
החליטה לצאת במסע־הטרדה רב־כוח נגד הנכה
היושב בכיסא גלגלים. באחד מלילות
השבוע, בשעה עשר וחצי, הגיחו בשקט
שלוש ניידות משטרה, הקיפו את קטע השדרה
בו ישן אמנון בחברת אחיו ואביו,
הנלווים אליו בשביתתו, למען הכרת זכויותיו
כנכה צה״ל.
עם הינתן האות פרצו שוטרים, סמלים
וקצינים מן הניידות, קרבו בין העצים
לשתי מיטות־השדה, עליהן נחו ציון ושלום
טווילי, אחיו של הנכה, ששבת אז את
היממה ד,־ 40 ליד ביתו של ביג׳י.
השניים עוד כרם הבינו מה קורה כאשר
לפתע חשו עצמם מתעופפים ב־אוזיר,
כשידי שוטרים מפילות את המיטות.
אף מיטתו של הנכה, שנסמכה על מיטת
אחיו, התהפכה. אמנון נפל ארצה, מבלי
יכולת לזוז.
לקול צעקותיו התעו״העין
שלי
רר אביו, שישן על ספסל סמוך. הוא לא
הספיק להחלץ לעזרת בנו המשותק. ידיים
גסות גררוהו לעבר הניידת. בינתיים אספו
שוטרים אחרים את השלטים שהוצבו סביב,
הטילו אף אותם לניידות. אוזיר הלילה השקט
נתמלא צווחות.
״מקסי!״ קרא הנכה חסר־האוניס לעבר
ידידו שנזעק למקום ,״לוקחים את האחים
שלי למשטרה!״ מקסי הרים את אמנון על
כיסא הגלגלים שלו, מיהר עימו לעבר הניידת.
״תורידו
את האחים שלי!״ זעק אמנון לעבר
השוטרים שדחסו לניידת את בני־מש״
פחתו. הוא גילגל את כיסאו, תפס את
אחד השוטרים בחגורתו.
השוטר לא היסס; הסתובב והנחית מכת־

אגרוף בפרצופו של הנכה. אמנון צנח, כשהוא
צועק :״העין שלי!״
אביו של אמנון ניצל את ההמולה, קפץ
מתוך הניידת, אץ לעזור לבנו. מפקד הניידת,
שהרגיש שהעניין מסתבך, נתן לנהג
המכונית בה ישב הוראה לנסוע לתחנה, יחד
עם שני האחים העצורים.
במשטרה הוסבר לשני העצורים שהם
נאשמים בהפרעת הסדר הציבורי .״כל הזמן
לא היה איכפת לנו, אך הפעם הבאתם עוד
מיטה וזה כבר מפריע לסדר,״ נאמר להם.
מיד עם שיחרורם בערבות, חזרו האחים
לשדרה. שם׳נאלצו להמתין לשובו של אמנון
טווילי, שנלקח בינתיים באמבולאנם למגן־
דויד אדום, על מנת לחבוש את הפצע
בעינו. מצוייד באישור רפואי על חבלה
ופצע בעינו הימנית, חזר הנכה לתחנת המשטרה,
הגיש תביעה פלילית נגד השוטר
המכה.
למחרת, דאג דובר המשטרה להמציא ל־עתונות
גירסה תמוהת־נוסח :״טודילי התנגד
למעצר אחיו ולכן נאלצנו לפעול בכוח,״
טען.
כיצד מסוגל להתנגד נכה מרותק לכיסא־גלגלים,
כשמולו ניצבים תריסר שוטרים,
סמלים וקציני־משטרה ממושמעים, זאת לא
מרח הדובר להסביר הגיונית.
משפט המזוודה המעופפת
גם לאבד חפצים צריך לדעת. בעיקר צריך
לדעת היכן לאבד אותם.
למסקנה זו הגיע יהושוע שבחון, יצרן
ויצואן תכשיטים מלאכותיים, אשר אחת
ממיזוודותיו הצמיחה כנפיים, שעה שיצא
לסיור באירופה.
יהושוע, שיצא לדרכו במטוס סזזיסא״ר,
גילה בדרכו שאי־שם, בין נמל־האודיר לוד
לבין שדד,־התעופה של ציריך, נעלמה מיזוו־דתו,
כאילו ועפה מאליה. הוא לא התרגש,
המתין יומיים, הגיש לאחר מכן תביעה
לחברה.
הנהלת קוי״התעופה השווייציים העניקה
לו אישור שאומנם לא קיבל את מיזודדתו
ואת החפצים האישיים שהיו בה. כן נתבקש
לצאת ולקנות את כל הדרוש לו ולהגיש
חשבון על כך לנתיבי האוויר.
על השכון החכרה. יהושוע יצא וקנה
לעצמו מיזודדה חדשה ובגדים אחרים.
אחר־כך שיגר את החשבון לסוויסאייר
והמשיך במסעו.
משהגיע לשטוטגארט שבגרמניה, בתום
שלושה שבועות, זכה לקבל הודעה מפתיעה
מסוויסאייר :״מצאנו את המיזוודה. בוא
מיד לקחת אותה!״ נאמר לו.
יהושוע סירב לבוא ולקבל את המיזודדה.
משחזר ארצה, ניגש למשרדי החברה, הגיש
לה חשבון על סך 587.60 לירות לכיסוי
הוצאותיו .״ביקשתם ממני לקנות תחליפים
— וכך עשיתי,״ הסביר.
פקידי החברה סירבו להתווכח עימו. בידם
היה העתק של המיכתב בו נתבקש
יהושע לבוא לקחת את חפציו בציריך. העובדה
שבינתיים רכש דברים חדשים, על
פי עצת פקידי סוויסאייר, לא עניינה אותם.
יהושע לא התווכח. באמצעות פרקליטו,
הגיש תביעה להחזרת ההוצאות. את ה־מיזוזדה
הישנה היה מוכן לקבל במתנה,
נוטף על הוצאות אלה — בתנאי שתוטס
חזרה ארצה, על חשבון הברת־התעופה.

דחף

* מימין: יאיר צבן, בנק״י; חייס שור,
השומר הצעיר; אלי אברהמי, אחדות העבודה.

קטטות, ידידות ־־ ושני הרוגים
(המשך מעמד )9
עדיין משעמם. יעקב מספר על עצמו ועל המושב :״אני
דווקא לא ממפא״י. אבל אבא שלי כן, והוא היה צריך
לנסוע. אין לו זמן כי הוא צריך לעבוד במשק: אז נסעתי
אני במקומו, בשביל מפא״י.״
יעקב הוא בן 18 בסך הכל, ועדיין לא שירת בצה״ל.
אולם יש לו זכות־הצבעה. הוא רוצה ללכת לחיל־הים :״אבל
לא רוצים לקחת אותי כי אין לי פנאי לעבור קורם
בגדנ״ע־ים.״
לו היתר, קיימת מפלגה הדוגלת בחיל־הים בלי גדנ״ע־ים,
אין ספק שיעקב היה מצביע בשבילה.

קלפי .50448 בירדפפר הסן עראפה, ייפו

רושם את דעתו על פתק. אל הפתק מוסיף את חתימתו,
ברגע האחרון, המשקיף הקומוניסטי .״גם אני ראיתי,׳
הוא נזכר.

קדפי ,50433 שדרות קק״ל ,68 תד־אביב.
— 10.18 שאול מקובצקי, לבוש חלוק אפור של בית־חולים,
ניכנס. מאחוריו — אחות רחמניה של מפא״י. הם באו
במונית מיוחדת, ישר ממיטת בית־החולים, כדי להגיד כן
לזקן. נציגי המפלגות האחרות מסתכלים בהם בקינאה.
למי יש כוח כזה? למי יש כסף כזה? למי יש אירגון כזה?
אבל מקובצקי אינו מופיע ברשימה. מצטער, אולי בחדר
הסמוך. שם יש קלפי אחרת.
נא להפסיק רגע. צריכים לבדוק מה נעשה מאחורי
הפרגוד. האם מצויים שם פתקי כל המפלגות, בכמות
שווה? לא. כבר חסרים פתקים של אל״ף ולמ״ד. רמז ראשון
לתוצאות היום?
הרגע הראשון מאז שעה ,0.700 בו אין תור של בוחרים.
שקט. חברי ועדת־הקלפי צבי אזרחי, החובש כיפה מפד״-
לית, ויצחק טביוביץ, מנצלים את ההפוגה ומצביעים
בעצמם. המפא״יניק מן הרשימה הערבית רושם גם אותם.
הוא כבר מילא גליונות על גבי גליונות.

לשער. היא אינה נרגעת .״מתי אני הייתי יפה, הייתי שמה
אותה בסוליה שלי,״ ה־א צועקת.

קלפי .05566 בית־פפר ״אורים׳׳ ,אור־יהודה
— 11.45 יחזקאל גרח ניגש לדלת .״ת׳פדלו! ת׳פדלו!״
הוא קורא אל תוך חצר בית־הספר, כמו זבן בשוק מזרחי.
״אצלנו בזול היום!״ מה לעשות? אין קונים.
א־ה! הנה ניכנס מישהו. כולם מכירים אותו. כי אור
יהודה כולה משפחה אחת, סוף־סוף. הוא מגיש את תעודת־הזהות
שלו: צבי ששון, בן .23 אבל אליהו סעאת, היו״ר
יודע את זהותו המלאה. הוא מעיר לנציג הקומוניסטי
בוועדה :״הנה סתיפתת בשבילכם. סוף־סוף בא לכם קול
אחד.״
הנציג הקומוסיטי כבר הספיק לספוג את האווירה הידידותית.
הוא צוחק. לא כן צברי עצמו. הוא רואה הזדמנות
טובה לכמה אימרות מעמדיות כדורבנות. הוא פותח:
״לא רק סתיפתח! זה סתיפתח שאחריו יבואו עוד קולות
ועוד קולות. כמו קטר שגורר אחריו רכבת שלמה. אתם

רק אז הוא שם לב שלא תפס את הרוח. הוא מפסיק
באמצע והולך ללקט ק׳ מתוך תיבת־האותיות שמאחורי
הפרגוד.
מה שחסר למארכסיזם־לניניזם, זה קצת הומור.

— 09.40 לא רחוק מהקלפי התהפכה עגלה נושאת
אבטיחים. כתריסר אבטיחים התנפצו על הכביש. ילדי
המקום, לבושי בלויים, קופצים על המציאה. אוכלים נתחי
אבטיחים מנופצים, מעורבבים בבוץ ואבק. יקבלו שילשול.
לאיש לא איכפת.
אלי אגרנט 28 עובד חברת מקורות, הוא חבר ועדת
קלפי .61023 מעברת פרדם־כץ
הקלפי מטעם מפא״י. מלבדו יש עוד סגן יושב־ראש ומשקיף
— 12.00 שעת־הצהריים מתקרבת. הלחות באוויר הולכת
מאותה המפלגה. הוא בודק את פינקסי הזהוי. מסתבר
וגוברת וכן גם החום. כולם היו מורידים ברצון את
שכימעט באף תעודה אין חתימת האזרח. לא, לא שייך
שפת הים שד תר־אכיב.
חולצותיהם, אבל לא נעים.
לתפקיד, אבל אגרנט מחתים את כולם, במקום, על התעו—
10.30 כל הרחובות המ בילים הימה רוחשים בני־אדם.
דות. חלק ניכר אינו יודע לחתום. לוקחים את כרית אך כשהם מגיעים, חושכות עיניהם. כמעט ואין חוף. המים
החותמות האדומה, בה מחתימים את התעודות׳ ונותנים מגיעים עד מטר אחד מן הטיילת. בסערות הימים האחרונים
להם להטביע את בהונותיהם.
נסחף כל החול.
״אני הולך לקבל משכורת ממשרד הפנים,״ אומר אלי.
ברצועה הצרה שנשארה מצטופפים רבבות, גוף אל גוף
זרם המצביעים מתדלדל. מישהו פותח מקלט טראנזיסטור.
בכלל, מסתבר שפינקס הבוחרים באיזור הערבי הוא ממש. כל החסקות מנוצלות. הבאים חוזרים הביתה, מאוכאחרים
לועסים בעייפות את הכריכים המפלגתיים אשר שלחו מספר דבר מחריד. מחצית הבאים אינם מיצאים את שמותיהם. זבים• מה טעם בבחירות כשאין אפשרות לבלות
להם ממטות המפלגה. לבעל הקיוסק הקטן שבחוץ יש
להצביע?
אחרי עבודת־חקירה מאומצת, מסתבר שבשם המשפחה שלהם שעות נעימות על שפת־הים? לשם מה מיהרו
היום פרוספריטי. הגזוז נשפך כמו מים. היחידים אשר
רשום פעם השם הפרטי, פעם שמו הפרטי של האב
החום אינו מפחידם הם הילדים. אחד מהם חולף בריצה,
ולפעמים גם שמה הפרטי של האם. רק את אלה שבאים קלפי .50448 בית־הספר חסן עראפה, יפו
כשהוא מתאמץ להטים עפיפון־ענק הנושא את האות ג׳.
— חנה פרץ 65 אינה נראית טוב. היא יוצאת
עם כרטיסי־בוחר — ומספרם מועט — אפשר לאתר 10.55
מתחתיו, על גבי חוט החשמל, מתנדנד נסיון־נפל בדמות
בקלות. השגיאות מופיעות גם על כרטיסי־ההודעה לבוחר.
בית־ספר, של כיסא רואה מעטפה. ובידה הפרגוד מאחורי עפיפון צבעוני אחר הנושא את האות ב׳ .הרוח קרעה בו
בפתח מופיע אדם הנראה מוכר. תיכף מתברר מאין אני שזה חושבת מה משום
שלבים. שלבים עשוי שמושבו קרע והוא נראה כאילו צוחק.
מכיר אותו. זהו אורח קבוע במערכות העתונים. חשישניק הקלפי, סופה להכניס את המעטפה לתוך חריץ של כיסא.
צוחק מי שצוחק אחרון.
ותיק ומופרע. מדי פעם מאשפזים אותו בבית־חולים מזל שאפשר להרים את המעטפה ולעזור לה לזרוק לקלפי.
לחולי־רוח. תמיד הוא בא לספר כיצד שכניו רוצים להרוג
עד כה הצביעו כ־ 15 אחוז מבעלי זכות־הבחירה. יושב־ קלפי .40081 רחוב ירושלים, חיפח
אותו בשיטות מקוריות: עושים לו חור בקיר׳ ומהעבר ראש הוועדה, שמעון ברמן, נציג מק״י, וסגנו, המהנדס — 12.10 כתב יומן החדשות של קול־ישראל, טוביה
השני מחדירים לו אדים של רעל. תמיד הוא ניצל ברגע מיכאל מרון ממפא״י, מקיימים יחסים מצויינים. כל פעם סער, נתקל בבעייה רצינית: אין לו פנאי להצביע. אם כי
האחרון.
הולך נציג אחר לבדוק את הפתקים מאחורי הפרגוד. בשביל יש לו זכות־הצבעה בחיפה, הוא אינו יודע בדיוק באיזו
היום הוא שוזה־זכויות ככל שאר האזרחים.
כולם. יש אימון הדדי.
קלפי. טוביה, העסוק עד מעל לראשו בכיסוי מאורעות
בחוץ, ליד השער של הבניין בו מתאכסנות שלוש יום הבחירות בעיר, לא הספיק לודדא את מקום ההצבעה
קלפי .504433 שדרות קק״ל ,68 תל־אכיב
קלפיות, מתחילות מכות בין מחלקי הפתקים של אל״ף שלו.
— 09.45 הווה, אשתו של מידד שיף, באה לבחור. לבנה וקו״ף. המחלקים של חי״ת מנסים להפריד ביניהם. שוטרים
לבסוף משלם סער לילד שכר־טירחה מתאים, מוסר לאין
נותנים להיכנס. האזרח יחזקאל רוזנברג הביא גם הוא
מפרידים. מסתפקים בקללות.
ידיו פתק עם פרטיו האישיים, ושולח אותו לברר את
את בנו הקטן עימו. הוא רוצה לראות מה עושה אבא
פיתאום מופיעה מכרה ידועה של החברה. פרוצה ותיקה מקום הקלפי.
מאחורי הפרגוד. אין נותנים לו. האב יוצא, נותן לילד
בעלת פנים יפות וגוף שמן מאוד. היא חוזרת מההצבעה.
כך מצליח אפילו העתונאי המכסה את הבחירות להשתתף,
להטיל את המעטפה לקלפי. היו״ר הליבראלי הקפדן אינו
אחד הניצים שמבחין בה, מפסיק לקלל וצועק :״תנו לה סוף־סוף, בהצבעה. הוא מופיע בקלפי, נושם ונושף, מטיל
מרשה. אסור לפי החוק. האב מושך בכתפיים. הילד פורץ
מקום!״
את הפתק וחוזר לעבודתו.
בבכי.
האשה הצבועה מאוד נעלבה מהרמז למישקלה הכבד.
״מה יהיה אם אשפיך עליך חול?״ היא שואלת את הצועק. כפר־בענה
הוא מנסה להרגיעה, לומר לה שלא התכוון. אחת הבחו — 12.30 תכונה מוזרה ברחובות הכפר הגלילי בענה.
רות העומדות מהצד מתחילה לצחוק. הפרוצה מפנה אליה את אנשים זרים נראים ברחובות ומעוררים חשדות. תושבי
זעמה :״מה את צוחקת את? ! הסוף שלך יהיה גם כן דיר־אל־אסד הופיעו במבואות הכפר. אנשי בענה יודעים
את הצפוי. יומיים קודם לכן דרס נהג אוטובוס מבענה
ברחוב!״
ברגע זה פותחים מאות אלפי קוראים בריטיים וצרפתיים
הבחורה מנסה להירתע והפרוצה יוצאת סוף סוף מבעד שנים מאנשי דיר־אל־אסד, שעה שנסעו בקטנוע. למחרת,
את עתוני־הבוקר שלהם. באחת הפינות נתקל מבטם בידיעה
קטנה: היום נערכות בחירות בישראל. מבטם חוזר אל
הידיעות העיקריות. בביזרטה שורר שקט• מתוח. האפרו־אסיאתים
הגישו לאו״ם בקשה להעלות את בעיית אלג׳יריה
על סדר־היום של העצרת. אדולה יצא לסטאנליודיל, כדי
לשכנע את גיזנגה להצטרף לממשלה.
ליד שער בראנדנבורג בברלין, עומד רולף שולץ מול
הורטס שמידט, האחד במדי המזרח והשני במדי המערב.
שניהם מחזיקים בתת־מיקלעים. המצב מתוח. הגבול חסום,
ועיני העולם מופנים אל נקודה זו. בניו־יורק דולקים רק
אורות מעטים במגרד־השחקים של האו״ם, שם מתכונן חבר־העובדים
לישיבה מיוחדת וסוערת, בעניין תוניס. בדרום
ויאט־נאם עוברים לוחמי־גרילה נחל קטן בג׳ונגל. בנמל־האוויר
לוד ממריא המטוס הנושא את רוברט סרבאציום
חזרה לגרמניה. בג׳למי מושלמות ההכנות לקליטת אדולף
אייכמן.

רומוו־ וו^אונסיזס״דניניזס

אחות וחמניה של מפא־־י

ואדי פאליב. חיפה.
— 10.00 שרה משיח נקראת לקלפי על־ידי שליח מטעם
תנועת החרות. היא מתמקחת עימו ארוכות: תחילה, עליה
להעמיד תנאים .״רק אם תבטיח לבעלי למצוא לו עבודה,
ולנו דירה בכרמל — נבוא להצביע בשבילך!״ קובעת
האשה.
השליח אינו מבטיח. היא שולחת אותו כלעומת שבא
וטורקת מאחורי גבו את הדלת.

קלפי .61023 מעברת פרדם־כץ.
— 10.00 נעימה יחזקאל ניכנסת לחדר־הקלפי. היא מקבלת
את המעטפה ונכנסת אל מאחורי הפרגוד. כשהיא יוצאת,
מציץ עדיין מבין אצבעותיה פתק ההצבעה .״לסגור, לסגור,״
צועקים חברי הועדה. נעימה סוגרת את המעטפה בחיפזון.
״מישהו ראה את הפתק?״ שואל היו ׳ר. אין עונה. לאחר
שהפתק מוטל אל תוך הקלפי מתעוררת משקיפת הרשימה
הדתית לאומית מתרדמתה .״אני ראיתי. זה היה אל״ף.״
ויכוח ראשון פורץ בין חברי ועדת הקלפי ומשקיפיה.
״לפי דעתי יש לפסול את הקול. מפני שמבחינה הגיונית
מסביר משקיף אגודת ישראל. הוא עומד על דעתו במרץ.
טוען ומפרש כאילו עמדה על הפרק סוגיה בתלמוד. היו״ר
מטיח בפניו את החוק — ״אין משקיף רשאי להתערב
בהחלטות ועדת הקלפי אלא רק להעיר את הערותיו.״
מחליטים להכניס את הענין לפרוטוקול. משקיף האגודה

ירות ו 96ו ב חי רו ת 1961

אחרי הבאת הגופות לכפר, עלו אנשי אל־אסד על בענה
ורק בעזרת המשטרה דוכאו המהומות.
המשטרה נמצאת גם היום במצב הבן, אולם השוטרים
אינם יודעים מניין תבוא ההתקפה.
לפתע עולה מחזית הכפר, הפונה אל דיר־אל־אסד, גל
אנשים המתפרצים ועולים לקראת הכפר. השוטרים ממהרים
להציב מהסום ובולמים את העולים. אנשי דיר־אל־אסד פונים
ימינה וממשיכים לכל אורו הכפר, לכיוזן ביתו של נהג
האוטובוס. ההמון עולה על הבית, מצית אותו ומרוב
התלהבות מעלה באש בית ומסגריה סמוכים.
אנשי בענה מתארגנים להדוף את הפורעים. המשטרה
מגיעה. העוזים נדרכים, כלי־הנשק הפרטיים נשלפים. נשמעות
היריות הראשונות.
כשהמהומות מדוכאות, סוף־סוף, בעזרת אנשי משמו״
גבול חבושים קובעי־פלדה ונושאי־שריון, מוטלים על הארץ
הרוג ושמונה פצועים.
הנזק החימרי: שלושה בתים שרופים. באחד מהם היו
טמונים 15 אלף לירות. במסגריה היתד, מכונה חדשה בערך
של 10 אלף לירות.
הבחירות נפסקות לשעה ארוכה. קציני משטרה מגיעים
למקום לחקור מי ירה את היריות הקטלניות — שוטרים
או אזרחים. איש אינו יודע או אינו מוכן לספר.
מהלך הבחירות מתחדש, באיחור רב. הערבי שנהרג לא
יצביע יותר.

לדפי .02152 קרית־גת
— אברהם כהן עסוק מאוד. הוא אחראי על
12.55
כל נציגי מפא״י באיזור־הצבעה זה. הוא נציג רשימת
מכיוון שלרשימה שלו
קידמה ופיתות הערבית, אבל
יש קשרי־עודפים עם מפא״י, הוא דואג שיביאו גם
לנציגי מפלגה זו ארוחת צהריים.

הונתקן ! סצרחבגננו!
הערבית, עסושרה
ברזילי, משקיפתשיתוף ואחווה
קה אף היא: היא רושמת את שמו של כל מצביע.
רק אנשי מפא״י בוועדה מיסכנים — אין להם מה לעשות.
בינתיים צהריים והבוחרים מגיעים טיפין־טיפין. שמחים
אלבז מזל־טוב, למשל. מתנהל
שניכנס מישהו מעניין.
ויכוח ארוך אם מספיק מזל או צריך להיות מזל־טוב
דודקא. אלברטו גבאי, נציג הדתיים הלאומיים בוזעדה,
עומד בתוקף על כך שהשם יירשם כמזל־טוב. אף אחד
לא מבין מדוע. פיתאום נזכרת שרה מקידמה ופיתוח:
״אתה הרי מתחתן בשבוע הבא!״
עכשיו באמת מזל טוב.
אלברטו רוצה ללכת לאכול צהריים. למחליף שלו אין
תעודה. לובנפריד יצחק, מנהל חשבונות ראשי של
סניף סולל בונה בקרית־גת ויושב ראש הקלפי, אינו
מסכים :״יא חביבי, תביא תעודה או שלא תיכנס!״
אלברטו והמחליף יוצאים להתייעצות. היושב־ראש מרגיע
את חברו למפלגה ואת נציגי הסיעות הערביות:
״בשביל תעודת־מחליף צריך לנסוע לאשקלון ועד שהוא
יחזור, או־הו! ,
ניכנסת אשה שאינה יודעת היכן עליה להצביע. עבדה
אברהם, חבר מפא״י, מסביר לה באידיש לאן עליה לפנות.
התפעלות כללית :״מאיפה אתה יודע כל־כך טוב
אידיש?״
״עבדתי הרבה זמן בצרכניה ולמדתי לדבר שם את
כל השפות הודזווזיות,״ מסביר אברהם בסיפוק.

קדפי .05500 כית־ספד ״אורים׳׳ ,אור״יהודה.
— מי אמר שלא כדאי להיות תלוי? בבחירות
13.10
שעברו ייצגתי לצורך עבודתי את רשימתו של בן־הרוש,
איש בלתי־תלוי בהחלט. קיבלתי קדחת. עכשיו אני מאורגן
במפלגה מן המניין, והמפלגה דואגת לאנשיה. רק התחלתי
להיות רעב, והנה מופיע אחד משליחי המפלגה ומניח לפני
פיתה עיראקית גדולה, ובה ביצה קשה, מלפפון חמוץ
ועגבניה — הכל מגולל בגליל ארוך וטעים. וזאת — מבלי
שאבקש, אפילו.
אבל לא רק אני נהנה מחסדי חרות. גם חברי המפא״יניק,
אליהו סעאת. הוא מסביר לי :״ככה זה. גם בבחירות הקודמות
קיבלתי ארוחות מחירות.״
ואתם אומרים שלא תיתכן קואליציה ביג׳י־בגין?
אליהו ממשיך :״ציון, זה שמחלק את האוכל של חרות,
הוא בן־דוד שלי.״
גם נציגת הדתיים לאומיים, שבינתיים החליפה את הנציג
שישב עימנו בפתיחת הקלפי׳ קיבלה צידה. רק בקבוק גזוז,
לעת עתה. מפאת הכשרות כנראה. היא מרימה את הבקבוק
לשפתיה ושותה .״מה זה? שותים? בלי ברכה, בלי
שום דבר? צריך לברך ברוך אתה יהוה המוציא גזוז מקרן
הבחירות.״ זה היה יחזקאל גרח המפא״יניק.
גם הסדרן, משה, קיבל אוכל. לא סתם כריכים, כי אם
שתי צלחות עמוסות ביצים, סלט ופיתות .״סעדון שלח,״
הוא מסביר. מה פיתאום סעדון? הרי הוא סדרן מטעם
ועדת הבחירות המרכזית, מטעם המדינה. מדוע שדודקא
מפא״י תדאג לתזונתו?
משה צוחק :״צעקתי על החברה של מפא״י שהתקרבו
יותר מדי לקלפי עם אותיות א׳ .אז סעדון אמר להם לשלוח
לי אוכל.״
צורה נעימה מאוד לסתים את הפה. גם יעילה.

משטרת קרית־חרושת. חיפה.

14.00
שני צעירים
ידי ניידת,
הצביעו —

דרך מקורית להגיע אל הקלפי שלהם גילו
חיפאיים: הם פשוט גנבו מכונית, נתפסו על־הובאו
על־ידי השוטרים לתחנת הקלפי,
ונלקחו לאחר מכן ישר לכלא.

קלפי .50448 כית־פפר הסן עראפה, יפו
— 14.20 תנועת הבוחרים בקלפי מתדלדלת. אפשר לנשום
בין בוחר לבוחר.
משה רישקין, פקיד, משקיף מטעם המפלגה הדתית
הלאומית, מאוכזב מאוד. לכל נציגי שאר המפלגות הביאו

וזזזנזזוז שר השוזר הגבור בכפר בנוגה, אודרי \זרצן ז גההצגזה
משקאות ואוכל, ואף החליפו אותם, מדי פעם בפעם. רק
לא אותו. הוא בחור עליז מאוד. מספר כל מיני סיפורים.
על צבי אלדובי ועל יגאל מוסינזון, על בית־הבושת של
ברלה ועל כל מה שרוצים.
שואלים אותו מאיפה הוא יודע הכל .״כמובן, מהעולם
הזה״ .אבל מיד הוא עובר למצב של התגוננות. לא, חס
וחלילה! אינו אוהד של העולם הזה. הוא אינו סובל איך
שמנסחים שם סיפורים ושמכל דבר קטן עושים רעש.
זה שלוש שנים הוא קורא את העתון, וכל שבוע נחרד
מחדש.
״אז אם אתה נגד, למה אתה קורא אותו כל שבוע?״
שואל אותו נציג מפא״י, המהנדס יעקב זכאי, מצהלה.
״פשוט זה מעניין אותי.״
יואל אפרים, פועל, משקיף מטעם מפ״ם, קורא במקום
גליון של העולם הזה מלפני שבוע. גברתהילדה שכטר,
עקרת־בית, משקיפה מטעם הליבראלים, סיימה את שמונה
שעות העבודה שלה. היא מרוגזת שלא באים להחליף
אותה. מי צריך להחליף אותה? ״בעלי.״ ״איפה הוא?״
״לא יודעת.״
לבסוף היא מחליטה לעזוב. משאירה את הניירות לנציג
מפ״ם, שימשיך לסמן עבור המפלגה הליבראלית את הבוחרים
שהצביעו. הוא עושה זאת ברצון.
בפתח מופיע בחור יחף ועירום, כשרק זוג מכנסיים
קצרים לעורו ותעודת זיהוי בידו. השוטר לא נותן לו
להכנס. הוא פונה והולך חזרה.
גרטי כהן, עקרת־בית מיפו, הממלאת את מקום יושב־ראש
הקלפי מטעם מק״י, אינה מבינה :״במקומו לא הייתי
הולכת.״
״מה איתך, אם זה ימשך ככה, אז בשלב השני יבואו
להצביע עירומים לגמרי,״ אומר לה אלי אגרנט.
״מה יש, ואיך מצביעים בקונגו?״ שואל משה רישקין.
נציגי מפא״י מתלוננים שלא מביאים להם לאכול.
דודה דוד, אלמנה בת ,62 יוצאת בולגריה, מתייצבת
בקלפי. אין מוצאים את שמה בפינקס הבוחרים .״מה זאת
אומרת לא מוצאים?״
״אין ודי, לא רשום.״

״אז תרשמו.״
יוצאת מאוכזבת.
נציג חרות מציע למשה רישקין, הנציג הדתי שלא
קיבל אוכל, פיתה ובתוכה נקניק. רישקין חושש שזה
אינו כשר .״מה איתך. זה נקניק אווז.״
משה רישקין מסכים לאכול.
״שמע,״ מזהיר אותו ברגע האחרון משה זכאי, המהנדס
המפא״יי ,״זה מאווז שגודל בנגב על ארבע.״
רישקין מהסם, אדר־כך — נוגס.

קלפי .40101 מרכז הכרמל, חיפה
— 15.00 עליזה ווייס מגיעה לקלפי רכובה על הקטנוע
שלה. היא לובשת ביקיני וחולצה שקופה. זה הכל.
השוטר ממאן לתת לה להיכנס לבניין ולהצביע בתלבושת
זו. עליזה רוטנת. היא פונה לאחור, צועדת לעבר הפתח
כשבפיה קללה וירכיה נעות כמיטב מסורת חוף הכרמל.
השוטר מביט, מתרכך וקורא לה לשוב. הוא מרשה
לה להצביע.

קלפי ,02152 קריודגת

— 15.05 ההחלפות במלוא הקצב. דבורה נאור, אשת־של
ראש המועצה המקומית, מחליפה את יושב־הראש
ממפא״י. נעשה שמח במקום.
אחדות־העבודה שואל אותה מיד :״נו דבורה,
נציג
גם את רקדת אתמול?״ דבורה מחייכת במבוכה. מסתבר
שלא רקדה. בעלה, ראש המועצה, נסע לפני שלושה
חודשים לארצות״הברית, הביא משם כעשרים ספרי־תורה,
מתנה למועצה המקומית של קרית־גת. לקראת ערב יום
הבחירות הוציאה מפא״י כרוז בו נקראים כל תושבי
המקום לבוא ולהשתתף בהילולת הכנסת ספרי־התורה
לארונותיהם. המשתתפים העיקריים — נציגי התא הדתי
במפא״י: גדעון בן־ישראל, ישראל ישעיהו, גדעון נאור
וגם הרב ברנדווין.
היום התברר שהספרים פסולים, אך אנשי המזרח
הספיקו לרתוח מכעס. דבורה מנסה להעביר את הנושא
מה שיותר מהר. איש אחדות־העבודה צוחק :״מה זה
(המשך בענזוד ) 16

אנשים
הסרט של לבו!
שעה שדויד כן־גוריון ומשה שרת

פרסום ארק׳

תשבץה עול הז ה <249
שבתאי ירושלמי, מחבר התשבץ שלפניכם, הוא נער נאה
בן כ־ 15 שנה, שאוהב לחבר תשבצים ואף שמח כשהם
מתפרסמים. זאת קראנו בין שורות תשבצו של שבתאי.
הוא עצמו אינו מספר דבר נוסף על עצמו. אם תגלו
עלי׳ו יותר פרטיס מתוך עבודת־ידיו עצמו /מה טוב.

ערכו את אסיפת־הבחירות האחרונה של
מפא״י בתל־אביב, דווקא מתחת לחלונו של
פנחס לפון /בכיכר מלכי ישראל, העדיף
לבון לא להיות נוכח במקום. בחברת פמלייתו
הקבועה, הכוללת את מזכירו לשעבר,
לוי יצחל, הירושלמי ומזכיר אגודת
העתונאיס, מי ט ה רון; הלך לראות סרט,
בחר דוזקא בסרט האהבה היא מיקצועי,
המוצג בקולנוע תמר בעת שכתב
מאמר־הספד לזכרו של הגנראל האמריקאי
כדל סטית, שנפטר לאחרונה, גילה שר
החינוך, אכא אכן, סיפור מאלף. סיפר
אבן :״לקחתי פעם את משה דיין לראות
את בדל סמית בוואשינגטזן, רק כדי שישמע
ממנו דברי ביקורת חריפים על פעו־לות־התגמול.
אבל שנה לאחר־מכן, אחרי
מבצע סיני, שלח לו בדל סמית את ספרו
עם הקדשה :״לגנראל שעשה מה שאני לא
יכול הייתי לעשות באחת מאסיפותיו
האחרונות השתמש משה דיין בארגומנטציה
הכאה :״אומרים שאנחנו יורשיו של דויד
כך־מריון. ובכן, אני יכול לספר לכס,
שביקרתי את בן־גוריון בביתו, וכלל לא
ראיתי שהוא כותב צוואה ח״כ מפא״י,
גדעון כן־יישראל נאם השבוע, יומיים
לפני הבחירות, בעירו באר־שבע. כשבא
למקום, נוכח הח״כ הצעיר כי קהל המאזינים
שלו, שמנה כמה עשרות איש, מורכב
בעיקר מילדים. הח״כ לא נבהל, נשא נאום
נלהב, שבסיומו אמר :״ועכשיו ילדים,
תהיו ילדים חכמים. תלכו הביתה, ותספרו
להוריכם כל מה ששמעתם כאן
בעוד שמקבלי פניו של פנחס לבון בשדה־התעופה
בלוד, בעת שחזר ארצה, התעניינו
לדעת מה הביא בפיו, התעניינו יותר בנות
המשפחה לדעת מה הביאה אשתו, לוסי
לבון, במזוודתה. היא הפתיעה את כולם
כשסיפרה שבעת השהייה בחו״ל רכשה
לעצמה רק חולצה חדשה אחת שניים
מצעירי־הצעירים של מפא״י, עמוס טכר־סקי
ואליהו כידן מצאו פתרון להתלבטויותיהם
כיצד להצביע בבחירות האחרונות:
שניהם עזבו את הארץ יומיים לפני הבחירות
איש אחר השייך לקבוצה זו,
דן (״דינדוש״) הורוכיץ, סופר דבר ובנו
של נגיד בנק־ישראל, מצא פתרון אחר: הוא
סיפר לידידיו כי יצביע עביר אחדות־העבודה
חגי אשד, הממונה על הפירסומים
בעתונות במפא״י, נראה ערב הבחירות קודר
ופסימי. טען אשד :״מפא״י תזכה לכל היותר
ב־ 42 מנדאטים.״ הוא גם הסביר מה הביא
לשיקול דעתו זה :״מיעוט המשתתפים באסיפת
הבחירות של ביג׳י ושרת בתל־אביב.״
פנינים אחרות של אשד :״אני סבור כי ד״ר
ישראל כד הוא אידיאליסט!״ או ״חמשת
הגדולים במפא״י הם: בן־גוריון, גולדה
מאיר, זלמן ארן, לוי אשכול ואלמוגי.״

ס א 1וזז .1 :של־ווח;
.4מקום באם*
ריקה;; .10 סוף.11 :
מוסר עובדות בטש-
סט; .13 מטבע צר־סתי;
.14 בסו; .15
שיטת צלייה.17 :
ספז; .19 נר.20 :
חלום כל נער .22
חלום זוועות .25 :סר;
.28 בניגוד למיעוט;
.27 מקום בכנסת:
.30 חודש עברי.32 :
בתוכו .33 :בתוכי:
.34 טילת־שלילה; .36
בלבד .37 :טענייז:
.30 סוסת מוחמר:
.41 ארץ אופיר; .42
לא יבש .44 :מיז
כלב; .46 מפר אמו־נים;
.48 התרומם:
.50 למאור .!31 :מאברי
הנוח .!53 :לא
טוב; .55 קרב הנה;
.57ה׳טתחווה; .58
י׳טז .59 :אי ביים ה־תיכוז
.60 :חנה.
סאונד .1 :שאינו דובר אמת .2 :גדחז;
.3טשכז האדם הקרמה .5 :עיירה ברומניה:
.6לבוש רומי .7 :לא קשה .8 :מיז פרח:
.9מחנה צבאי .12 :מספיק .15 :כלי-עבודה:
.16 מזכיר ההסתדרות, לשעבר .18 :בורות
קטנים .21 :בעל־הי, מנותני החלב .23 .אבר
בנוח .24 :בעל חי .29 :סמל התנועה ה־

המחע וף שר גילה

גילה אלמי

נאציונל־סוציאליסטית .31 :נהר בישראל:
.32 יצר .35 :מילת ברירה .37 :מכשיר
לעבודה .38 :בושה .40 :מנהיג דתי.41 :
ששת סדרי משנה (ר״ת< .43 מועד.45 :
חברת סם דובינר .46 :מחברי סיפורי סרק;
.47 עצם ללא דוח־חיים .40 :מיז בד.52 :
בלבד .54 :אילן .56 :מתנה .58 :טילת־זרוו.

אחרי ששחקנית הקאמרי,
גור, סיימה את הופעתה בעצרת שערכה
מפ״ם ביום שישי האחרון בכיכר דיזנגוף
בתל־אביב, ניגש אליה חברה לתיאטרון,
אורי לוי, הידוע בנטיותיו המפ״איות,
ומתח ביקורת על צורת דיבורה. ענתה לו
גילה :״אתה יודע מה אתה מזכיר לי?
שחקנים שבהצגות הבכורה נאלצים לשבת
בין הקהל איש אחר שהאזין לגילה
באותה אסיפה היה משה כרמל, ממנהיגי
אחדות־העבודה. ראה אותו שם המשורר
המפ״מי, אכא קובנה, ואמר לו :״אתה
רואה מה הפסדת? יכולנו שנינו לשבת
איתר, ביחד, על אותה הבמה.״ השיב לו
כרמל :״כן, אבל אז המחשוף שלה היה
יותר קטן רפי נלסץ, שהפך לאחרונה
למציל בחוף הים באילת, איבד
את עינו המלאכותית. היה זה כאשר עסק
בסקי־המים והתהפך תוך־כדי גלישה
1אכ כדלינסקי התאהב כנראה בתואר
של כוכבי־קולנוע, מאז שיחק באיי לייק
מייק. הוא הפך לשחקן־קולנוע, בגרמניה.
עד כה הוחתם על חוזה להופעה בשני
סרטים, האחד מהם לצידה של דליה
לכיא, והשני — בתפקיד גאנגסטר בסרט
בלשי. בינתיים הודיע זאב לאשתו זהבה,
המנהלת במקומו את מועדון עומאר כייאם,
כי רכש עבורה מכונית ספורט אוסטין הילי
בהצגה האחרונה של נדנדה בשניים,
בתיאסרון הקאמרי, שנערכה השבוע, בכתה
השחקנית אורנה פורת בסצינת הבכי
הידועה שלה במחזה, כפי שלא בכתה באף
הצגה ובקושי יכלה להרגיע את עצמה

בעל חנות התקליטים התל־אביבית
מלודיה, אליהו מלודיה, שערך עד כה
את מרבית התוכניות המוסיקליות בגלי־צה״ל,
הפסיק בזמן האחרון עיסוק זה בעקבות
הסכסוך שנתגלע בינו לבין מפקד התחנה
כנו צור. אליהו אף דאג לתלות
בחלון־הראודה שלו שלט בו נאמר :״הנני
שמח להודיע כי הפסקתי לערוך את תוכניות
הפיזמונים של גלי־צה״ל עובדים
אחרים של תחנת שידור זו שעמדו לפרוש
ממנה היו יואכ רחמני ושתי הקרייניות
עדנה גדטן ושרי רז, אשר סיימו את
ש־רות החובה שלהם בצה״ל. בעיקבות מצב
זה, שעלול היה לפגוע במהלך העבודה
של התחנה, הורחב תקן העובדים, ושתי הקרייניות
ימשיכו לעבוד בתחנה הצבאית
כקרניות ועורכות תכניות במשכורת מלאה
למחזור הנוכחי של התיירות
הצרפתיות הזקנות והצעירות בכפר הנופש
של מועדון היס התיכון באכזיב, אין כל
סיבה להתאונן על שעמום או על מחסור
בגברים ישראליים: דן כן־אמוץ ושייקה
אופיר, הגיעו למקום לחופשה קצרה. ידידיהם
טוענים, כי בעצם נסעו לשם רק כדי
לאסוף חומר לתוכניתו החדשה של שייקר,,
במועדון החמאם. אבל לך ותסביר זאת
לצרפתיות אגב, לפני שעזב שייקר.
את ארצות־הברית ביקשה ממנו השחקנית
מרלן דיטריך לקחת מתנה ממנה עבור
האמרגן ובעל משרד הכרטיסים התל-אביבי
מרקו תורג׳מן. לרוע מזלה, הקדים שיי־קה
את נסיעתו, עזב את ארצות־הברית מבלי
שהספיק לקחת את מתנתה של דיטריך
אדם אחר, שהספיק לנצל את שייקה, היה
זמר שירי העם הארי כלפונטה. הוא
ביקשו לקחת חזרה ממרקו תורג׳מן, את
משקפי השמש ששכח אצלו, בזמן ששהה
בארץ אכרהם (״פשנל״)
ד*טא, מנהל החמאם, אימץ לעצמו סיסמה
חדשה למועדון :״הפעם — חמאם
אורי זוהר דחה הצעה להשתתף במחזהו
של נתן אלתרמן, כינרת כינרת, שהעבודה
עליו החלה בתיאטרון הקאמרי. מכיוון שגם
חנה רוכינא, שחקנית הבימה, מופיעה
במחזה זה, מספרים כי הסיבה לסירובו של
אורי היא שלא רצה שבתוכניה יהיה רשום:
אורי וחנה רובינא אילנה רוכינא,
העומדת להינשא לאורי, נשאלה בעד מי
תצביע בבחירות. השיבה היא :״מכרתי את
הקול שלי לאורי, תמורת זוג נעליים ושמלה
חדשה אכיטל מוסינזון, שחזר
בימים אלה משהות קצרה בפאריס, הספיק,
מלבד כתיבת מספר כתבות למעריב מו ס ר,
גס לכהן בבירת־האורות כניצב בסרטו
האחרון של במאי הגל החדש קליד

שאכרול.

דירתו של •ד־ן
יובן! ידין החליט לעבור מן העיר אל
הכפר. הוא בונה לו חווילה משפחתית במכמורת.
דירת משפחת ידין בתל־אביב תשמש
להם רק לפגרת סוף השבוע
השחקן־הבמאי גבריאל (״פאטיה״) דגן,
יצא לארצות־הברית לשנתיים לצורכי לימודים.
נושא לימודיו: פסיכולוגיה בימתית
אילקה ואביבה רווה עומדים
לפתוח בסוף החודש את מועדון־הלילה
שלהם, בשטח הגדול ביפו. המועדון ייקרא
בשם המועדון. כדי שהבאים למועדון ימצאו
את הדרך, בסבך הסימטאות העקלקלות,
שאל הזוג רווה רעיון מתוך הקומדיה הקולנועית,
בית־ם פר לנוכלים, שהוצגה לאחרונה
בארץ. החל מכיכר השעון שביפו,
יכוונו את הבאים חיצים בצורת אצבעות
כף יד, ישר אל המועדון. מועדון אחר שייפתח
בקרוב הוא מועדונו הסגור של
שטעון ישראלי, במרתף בנין הסופרמרקט,
ברחוב בן־יהודה, בתל־אביב. המועדון,
שיעמוד רק לרשות החברים שישלמו
סכום חד־פעמי, יהיה ללא תוכנית בידור.
תחת זאת אפשר יהיה למצוא בו מכשיר
טלביזיה, מכשיר הקלטה שתיבתו עשויה
זכוכית, ואת עתוני־הבוקר באותו לילה
בו מדפיסים אותם הקוסמטיקאית
עליזה עולש עומדת להינשא לחיים
תכלת, עוזר הבמאי הצעיר והמזוקן של
התיאטרון הקאמרי נשואים אחרים הם
אלד, של אכרהם מרקוכיץ׳ ,לשעבר
איש בצל־ירוק, וכיום שחקן מועדון התיאטרון
החיפאי, העומד לשאת צעירה מעיר
הכרמל הספרית התל־אביבית הידועה,
ויאולט, יוצאת בקרוב לאנגליה, כדי לעבור
ניתוח פלאסטי בחוטמה. שני שינויים קודמים
שבוצעו באף, בעזרת ניתוחים פלאם־
טיים בארץ, לא מצאו כל כך חן בעיניה.
העולם הזר 8*9 .י

הבה נצא לפיקניק

יה׳ מכשיר הגז הנ״ד!
עמדו דום! הורידו את הדגל עד חצי
התורן. הרכינו ראש והקדישו שלוש דקות
דומיה לזכר המדורה שחלפה מן העולם,
המדורה שמעתה לא תאיר את חשכת הלילה,
שמעתה לא ייצלו עליה תפוחי אדמה ובצל
ובשר של כבש ולא יירתח עליה הקפה עם
ההל. מעתה לא יאיימו הגחלים הלוחשות
עצי זית עתיקי יומין
בשרפות־שמד על
ואקליפטוסים ואורנים שביערות הקרן הקיימת.
המדורה מתה. יחי מכשירי הגז
הניידים! הרתיחו קפה עם הל על כירת
גז ניידת, צלו תפוחי אדמה ובצל בגריל

כלינדה די כ״האה כה היא מקצועי״
עם האכילה — גדל התאבון
סרטים כרטסת מובילה לפורץ
הפורץ (ארמון דוד — תל־אביב; ברי
טניה)
הוא סרט בלשי המוביל את הצופה,
יחד עם חוקרי הסקוטלאנד־יארד הבריטי,
בעקבותיו של פושע.
אין זה סרט מתח מלאכותי, הנעזר בסממנים
קולנועיים או ספרותיים בלבד, או
סרט בלשי גדוש הירואיזם מזויף המציג את
הבלש כגיבור מפענח תעלומות ודמות כל־יכולה.
זהו סרט המפיק את המתח מעצם
עבודתה השיגרתית והאפורה של הבולשת.
אנשים, לא !:אונים. ג׳ק הוקינס הוא
בלש ותיק, בסקוטלאנד־יארד, הנתקל יום
אחד במעשה פריצה של קופת־פלדה, שאין
לו שום אחיזה כדי לפענחו. הפורץ לא
השאיר שום טביעות אצבעות ושום סימנים
אחרים. את הקופה עצמה לא פרץ אלא פתח
במפתח, ובעצם כימעט ונתפס על־ידי המשטרה.
ניידת שפנתה לעבר המקום, בתשובה
לקריאת־אזעקה אוטומאטית, עוד הספיקה
לפגוש בו, אלא שהפורץ התחמק בעוד הוא
מציג את עצמו כשומר המקום.
הוקינס עם עוזרו הצעיר פותהים בחקירה
השיגרתית, שכלל אינה אפופה בהוד
אשר מדביקים לה בסרטי־הבלשים הרגילים.
זוהי עבודה משרדית של כרטסות וארכיונים,
של מחשבה והגיון.
מעלתו של סרט מרתק ומצויין זה, ש־הבלשים
בו אינם רק גאונים, אלא גם
אנשים, ומעשיהם אינם נראים כחורגים מגדר
יכולת אנוש, אלא כעבודה רגילה שכל
אדם בר־דעת יכול לבצעה.

שלום לר, בריגדה1
האהבה היא

מיקצועי ( תמר — תל־

אביב; גרמניה) הוא סרט המסביר, ללא פירושים,
מדוע היתד, צריכה הכוכבנית בלינדה
לי למות לפני חודשים מספר באמריקה,
בתאונת מכונית.
זהו סיפור על יצאנית גרמניה בשם רוז־מרי,
שנועד כנראה ליצור את הרושם שהכוונה,
כביכול, לאותה יצאנית גרמניה
מפורסמת בשם רוזמרי, שבתקופה שלאחר
התמוטטות המשטר הנאצי נמנו כל אילי
ההון והתעשייה על לקוחותיה, ואשר שלטה
כימעט על חיי הכלכלה הגרמנית. למרות
דמיון השמות והמקצוע, לא מדובר בה.
רוזמרי (בלינדה לי) היא פשוט יצאנית־רחוב
מיסכנה, שעושה את מה שהיא עושה
אך ורק כדי לא לגווע ברעב או בשחפת.
אלא שעם האכילה בא התיאבון, והיא הופכת
לנערת־השעשועים של חוגי החברה
הגבוהה. היא אוספת לקוחות במכונית
מרצדס, מביאה אותם לדירת־הפאר שלה,
ושירותד, כולל, מלבד הדברים הרגילים, גם
ארוחת־בוקר ונכונות לספיגת מכות.
גיחוך ורמזי־עירום. השומן, הסוכר
והרגשנות המזויפת נודפים מכל תמונה
בסרט מגוחך זה. האירוטיקד. ורמזי העירום
מחולקים בו במנות קצובות לכל אורכו,
כשהן שקועים עמוק בשיכבה של הטפת
מוסר שאבלונית, נוסח :״עכשיו טוב לך,
אבל מה יהיה בסופך?״ עד שאפילו היצאנית
המיסכנה מודה באחת הסצינות :״נכון, רק
ר*,ז>124* 910 1

עכשיו התחלתי לחשוב על זה.״
מבחינה קולנועית חסר הסרט כל עניין
שהוא. שרשרת הלקוחות המבקרים אצל
רוזמרי דומים זה לזה, כמו שרק בעלי־הון
גרמניים שמנים יכולים להידמות איש
לחברו. מלבדם יש בסרט עוד שנים־שלושה
טיפוסים, שאי־אפשר לדעת בדיוק מה הם
רוצים שם, למרות שברור שאינם רוצים
את מה שרוצים שאר הלקוחות.
אבל הדבר האיום ביותר היא בלינדה לי
עצמה. היא משחקת יצאנית כשם שרק אשה
שהיא יצאנית בנשמה מסוגלת לחשוב שכך
מתנהגת יצאנית — בנענוע ירכיים בלתי־פוסק
ובמבטים של תשוקה תהומית.
עם כל הצער האנושי שהתעורר עקב
הידיעה על מותה, יש נחמה בכך, שלפחות
לא תופיע יותר בסרטים כאלה.

גבל וגם רווק
ג׳וני מחפש אהכה

-תל-אביב,

בריטניה) אך אינו מוצא אותה לעולם, כי
זהו המחיר שעל הפוליטיקאי הצעיר ()42
לשלם, כשהוא עולה בסולם ההצלחה ה־פארלמנטרית.
סרט
בריטי זה, העשוי בהומור דק אך לפעמים
גם בהתרגשות רבה מדי, שומר כל
הזמן על מתח עלילתי וצילומי המעביר את
הצופה — שאינו זוכה אף לחוש במעבר
מתמונה לתמונה — על פני לונדון ובהיכלי
בית־הנבחרים המפורסם ביותר.
תוך כדי־כך מתפתחת עלילתו של ג׳וני
בירן (פיטר פינץ ,),בן־הפועלים־וסוציאלים־
טים מן הסוג הישן, שהפך לאיש לייבור
מן הסוג החדש ביותר; בדומה לפוליטיקאים
אחרים, ברחבי העולם, רואה ג׳וני
את הקאריירה המדינית כהמשך טבעי של
דרכו הצבאית, מתיחם לכל הישג אישי
כאל יעד ביצועי, מסיר בני־אדם — ובעיקר
בנות־חווה — מדרכו, כמיכשולים מטרידים.
עד שהוא נתקל במיכשול מחוטב ובלונדי.
כאן ניכשל נער־השעשועים הפרלמנטארי
המזדקן. הוא מתאהב, מודתר על הזדמנות
אישית וציבורית גדולה למען חברתו למיטה
הצעירה ממנו בעשרים שנה.
על אף רמת המישחק הטובה, אין ספק
שבימויו המצויין של תומאס וצילומיו
המעולים של ארנסט טטיוארד הם ההופכים
את הסרט בעל הקצב האיטי במקצת,
ליצירה בלתי־שכיחה שכדאי לראותה.

ת ד רי ך
ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• תיתי־כר (גת — תל־אביב) רופא

זקן עושה מאזן חייו ביומו האחרון, בסרט
מעמיק של גאון־הקולנוע השבדי, אינגמר
ברגמן.

• שיעור כאהבה

(אורגיל

-ירו
שלים)
קומדיה על מוסד הנשואין. מסרטיו
של אינגמר ברגמן.

ס עד כלות הגשימה

ממיר

תל־אביב) ז׳אן פול בלמונדו משגע את הצופות,
רוצח, גונב ומחזר אחרי ג׳ין סיברג
בסיפור אכסיסצנציאלי מבויים בידי איש
הגל החדש, ז׳אק גודאר, בסיגנון קולנועי
חדש.

• דא מ כי ר ...לא יו ד ע...

סים
— תל־אביב) הרש׳לה צרפתי מעמיד
על הראש עיירה שליוזה, הופך לבסוף לגיבור
הלאומי שלה, בקומדיה מטורפת וחביבה.

מבער
זה שייך לסיפור
מפני שגם הוא בוער
בעזרת פרופן — גז,
אפשר לרתך בו ג׳נט
של גלגל מכונית (ה נשבר
לאו דווקא בדרך
לפיקניק) ,להתיך בעזרתו
צנורות עופרת, לרכך
מתכות ולהלחים תכשי טים
וכלי כסף, לשחרר
ברגים וחיבורים חלודים
או סתם לכופף צינורות.
המחיר לצרכן — 18.ל״י
מבער קטן ו— 24.ל״י
מבער גדול.
לא ידוע לנו על הנחה
הניתנת לחברי הסתדרות
או לחיילים משוחררים, אך אפשר לנסות

נייד והאירו את פני המסובים בפנס לוקס
הניזון מגז בשם ״פרופך. וכך יישמעו שוב
בחשכת הלילה שירים, סיפורים ואגדות, כמקובל
וכנהוג מאז ומעולם כאשר בני אנוש
יושבים על החול הדוקרני ומזינים עיניהם
בתפוח אדמה מסכן הנצלה באש.
מות המדורה אינו חזון לאחרית הימים.
המועצה למניעת שריפות מתכוננת לטפל
בקרוב בחוק נגד הדלקת מדורות. למזלנו,
הספיקה חברה אמריקאית בשם ״אוטו ברנם
אינק״ ,הגדולה בין החברות המייצרות בעולם
מכשירי גז ניידים, להקים במפרץ
חיפה מפעל כזה בשם ״גו אקס״ ועד ספטמבר
בו יתחיל המפעל החדש בייצור,
היא מוכנה לספק מכשירי גז ניידים מתוצרת
ארצות־הברית לכל דורש.
ובכן אירזו יחד עם תפוחי האדמה והבצל
את המדורה המבשלת והמאירה בצורת
כירת גז ומנורת לוקס וצאו לדרך. אין
צורך לקחת את הקיר בו הותקנה האינסטלציה
לגז, כיוון שממציאי המכשיר בנו
אותו בלי כל קשר לאינסטלציה. משקלו
של המכשיר קטן מאד. מה משקלו? שכחנו
לשאול. אך כנגד זה אנו יודעים בדיוק
בכמה הוא עולה. כירה אחת עולה 38
לירות ישראליות, כירה כפולה — 68ל״י.
אם אתם מעדיפים כירה סגורה במזוודה

ומצויידת במגיני רוח — תגדלנה הוצאו־תיכם
ותגענה ל־ 60ל״י. ואם אתם רוצים
אותו דבר עצמו (כלומר עם מזחידה ומגיני
רוח) אבל כפול — תצטרכו להיפטר מ־98 ישראלירות ליות,
כסף עובר
לסוחר. מעהגרילר ריצי יוכלו
לאסוף אחד
מהם אליהם
הפנס — ״דה
לוקס״ הוא ממחשבת לאכת להאיר ועשוי שטח
של ססו
מטר מרובע.

בעד 90 לירות. בעד גרילר כפול יידרושו
מהם 140 לירות.
והגז? מהיכן תקחו גז לבעירה, אתם
שואלים? ובכן, הגז יינתן לכם בחינמי חע־מים:
בשביל מיכל קטן תשלמו רק 75
אגורות. בעד מיכל גדול — לירה אחת.
בעד הלירה הזאת יבער לכם המכשיר במשך
30 שעות ארוכות. כלומר שעת בעירה
תעלה לכם אנו סומכים עליכם שתמצאו
את המחיר המדויק. כן, הערבון הנדרש
בעד כל מיכל הוא 8לירות.
אמרו לנו, כי אין חשש להיטלטל בדרכים
עם מיכלי הגז האלה והרגיעו אותנו
בכך שהחברה ״אוטו ברנם אינק״ המשווקת

נירה נפולה מיוחדת לפיקניק בתוך מזוודה
טס מגיני רוח. ה״נזק״ הוא — 98.ל״י.
ובמזוודה יותר קטנה רק נירה אחת וה־
״נזק״ נ מו בן יותר קטן רק — 60.ל״י.

את מכשירי הגז ומיכלי הגז היא בסדר
גמור. והראיה: מכתבו של ט.ס. גיאורג,
המפקח הכללי במשרד למתקנים מתלקחים,
בניו־יורק וכן אשורו של מר נ.ר. אברהמס
סגן המנהל הכללי של דואר ארצות־הברית,
המאשר שדואר ארצות־הברית יעביר את
מיכלי הגז של חברת
״ברנס״ ,מאחר
ואין חשש להתלקחות.
ובכן, הכל
כבר הובטח ואין
לנו אלא לצאת לפיקניק
מצויירים במתקני
הגז הניידים

כאן חלק ניכר
מהאוסף כולו
בשורה העליונה מימין
לשמאל אפשר
לזהות את: א) המבער
הגדול, ב) המבער
הקטן, ג) הפנס.
בשורה התחתונה :
מימין — נירה כפד
לה, משמאל — נירה
בודדת דו שמחירה
הוא ב ל״י.

גו קרה ב מ מלכ ת 11100
(המשך מעמוד )13
משנה, בעצם?״ מעיר׳ ״אני יכול להגיד לך עכשיו על
90 אחוז מהנכנסים מי יצביע בשביל מי.״
״מה אתה? דוור?״ אני שואל אותו.
״לא, אני עובד בסוכנות!״
הגיוני בהחלט.

קלפי .05566 כית־ספר ״אורים״ ,אור־יהודה.

יחזקאל גרח :״ככה זה. כשיש תור, כולם רצים לשם.
חושבים שמחלקים משהו טוב.״
האישיות הציבורית :״זה מזכיר לי סיפור שחבר שלי
סיפר לי. הוא הגיע מרוסיה רק לפני שנתיים. הוא סיפר
לי שפעם הלך ברחוב, במוסקבה, וראה תור ארוך. הוא
גם כן נעמד בתור. אחרי הרבה זמן ראה אנשים ניכנסים
לבניין, אבל לא יוצאים. הוא שאל: איזה תור זה? ענו
לו: תור לארונות מתים. ניכנסים מכאן חיים ויוצאים מצד
שני, בתוך ארון.״
צחוק פחות־או־יותר־כללי. היוצא־מן־הכלל היחיד הוא המשקיף
מטעם מק״י. הוא אינו מוכן לבלוע את הפגיעה
הזאת בסדרי־החיים במולדת הסוציאליזם .״על סמך מד.
אתה מספר את זה?״ שואל נזעם .״ראית את זה בעצמך?״
הוי, ההומור, טובאריש, ההומור!
והוא גם חשדן, נוסף לכל, החבר של מק״י. כשהופיע
צלם העולם הזה, סינן הבחור בין שיניו :״כן, תצלמו
ותשלחו את התמונה לאמריקה, בשביל להראות איזה דמוק־ראטיה
יש כאן!״

— 15.05 החברה האלה באמת עובדים! אנשי מפא״י,
כמובן. אין פיסח, חיגר או עיוור שלא ניפקד. איך יודעים
שהם נאמני מפלגת פועלי ארץ־ישראל? ישנם כמה סימנים.
אחד מהם: היו״ר, עסקן מפא״י חשוב כאן, מכיר אותם
בשמותיהם. עוד לפני שהם מציגים תעודת זד,וי, הוא כבר
מכריז על שמותיהם.
פעם, כאשר בא משקיף של אחת המפלגות לבדוק אם כל
הפתקים אומנם נמצאים בתא הבחירה, העיר לו בצחוק:
״הערימה א׳ לא התמעטה, מה? היא תישאר ככה עד
הלילה. האנשים שלנו אינם זקוקים לפתקים האלה. הם מביאים
את פתקיהם איתם.״
קלפי .40084 בית ויצ״ו, חיפה
״נראה, נראה,״ השיב היריב. באמת, נראה.
ניכנס גבר גבוה וג׳ינג׳י. קיבוצניק לכל פרטיו. אפילו
— 17.15 היום היה יום נשואיהם המיועד של שני
אשכנזי. הוא מציג את כתב המינוי שלו: חבר קיבוץ מצר
חיפאים צעירים. היא — פעילת מפ״ם! הוא — מאנשי
של השומר הצעיר, משקיף מטעם מפ״ם. מיד מתחילים
לאחדות העבודה. ברגע האחרון בוטל טקס הנשואים. הלהתלוצץ
על חשבון האשכנזי המיסכן. האיש נראה נבוך
סיבה: מריבה פוליטית שפרצה בין בני־הזוג, בדרכם לקלפי,
מעט. כשכולנו מתחילים לצחוק, הוא שואל :״מה אמרתם?״
שעתיים לפני החתונה המיועדת.
מיד ענה לו מישהו :״לא, לא, זד. לא עליך. מישהו סיפר
קלפי .50448 כית־ספר חסן עראפה, יפו
בדיחה.״
— עד כה הצביעו כ־ 40 אחוז מבעלי זכות
זאת הפעם הראשונה שנוכחתי במצב כזה. בדרך כלל 18.05
דוברי אידיש הם העושים את הקונץ הזה.
הבחירה בקלפי, המונה 799 בוחרים פוטנציאליים. הלחץ
גובר והולך. הפעם רוב המצביעים הם ערביים. כימעם כל
קלפי .61023 מעברו] פרדס־בץ
הנשים הערביות הן בהריון, בחודשים האחרונים, כאילו
— 15.10 שוב הפסקה בקצב ההצבעה. ניכנסים אנשי
נערכה הקלפי בבית־חולים ליולדות.
מפלגות שונות, על מנת לקבל מידי משקיפיהם את רשימות־
״זאת העונה, עכשיו,״ מעיר אהרון כהן, שהחליף את
האנשים שכבר הצביעו. יתכן וכבר עשו כך מספר פעמים,
אלי אגרנט כחבר ועדת הקלפי מטעם מפא״י.
אך תוך כדי עבודה לא שם איש לב לכך.
קלפה סקוייר, גבר מרוקאי מזוקן ובריא־גוף, בא להצביע
משקיף אגודת ישראל, דוד שרייבר, רובץ בתוך ערימת עם אשתו אנה. הוא גוער באשתו בקול רם.
הכריכים שלו ולועס. ילד קצר־שיער וארוך־פיאות ניכנס
״אדוני, אתה מפריע,״ מעיר לו יואל אפרים, משקיף
ומביא לו את בקבוק המיץ המי־יודע־כמה. בפתח קורא
מפ״ם.
מישהו למשקיף פועלי אגודת ישראל :״להביא לך משהו?״
קלפה מתמלא חימה :״אני מפריע? אתה מפריע!״
״כן,״ מזדרז לענות לו דוד, כשפיו מלא לחם .״תביא
מנסים להרגיע אותו, אבל הוא נעלב מאוד :״הוא אמר
לו אוכל.״
לי שאני מפריע. הוא בעצמו מפריע!״ הוא תופס בידה
בינתיים שבה שבתאי מרסל. קודם שלחו אותה חזרה, של אשתו, שטרם הצביעה, ואומר לה :״יאללה, בואי!״
הביתה. בתעודת הזיהוי שלה היתד, חסרה התמונה. כעת
בקושי משכנעים אותו שלא היתר, כל כוונה להעליבו
היא הביאה אותה. התמונה לחוד והפינקס לחוד .״אי־אפשר,״
ושהוא צריך להצביע.
פוסק יושב־ראש הוועדה .״אי־אפשר להוכיח שהתמונה שיייוצא
מאחורי הפרגוד כשחיוך מאושר על פניו :״זקן!
כת לתעודה.״ מרסל מתרגזת .״מה זה? אתם מקבלים כסף זקז!״
בחינם? מד, זאת אומרת לא תמונה שלי. בטח שזה שלי.
״מי זקן, אתה נראה צעיר,״ אומרים לו.

חייבים לעשות

אחוז. אבל קשה לומר שההצבעה ערה.
מאמץ כדי לא להירדם.
כל כמה דקות קם אחד מחברי הקלפי ויוצא לסיבוב
קטן בחצר. לפעמים יוצאים אפילו שניים או שלושה. אם
מופיע לפתע מצביע — יכולים שלושת החברים הנותרים
לטפל בו.
ניכנס חיים שואף — גבר מוצק, גבוה, לבוש מיכנסי־התעמלות
קצרים. איתו אין בעיות. אבל אשתו אינה רשומה
ברשימת בעלי זכות הבחירה. מישהו אומר לו שצריך היה
להגיש עירעור בעוד מועד .״אם תגיש עירעור עכשיו, זה
יעזור לבחירות הבאות.״
הגבר המוצק משיב קצרות, בטון של זילזול :״בפעם
הבאה, זה יהיה בסדר! ,כאילו הוא עצמו יפליק אגרוף
לשר־הפנים כדי להבטיח זאת. סוף־סוף אלוף ישראל באיג־רוף
או לא אלוף ישראל באיגרוף?

קלפי .40078 רחוב מונטיפיורי ,4חיפה
— 19.50 סימה פולסקי ניגשת אל חברי ועדת־הקלפי,
כשתעודת זהות בידה. האיש מאחורי השולחן בודק, מחליט
שסימה אינה זכאית להצביע. הסיבה: בתעודה היא מופיעה
כאזרח ברית־ד,מועצות.
כרגיל, פורצת שערורית־זוטא. סימה היא המקוממת את
הנוכחים. לבסוף, מרשים לצברית החיננית להצביע. חברי
הוועדה מוכנים להשתכנע שפקיד־הרישום שהכין את התעודה
עבור צפורה, אשם, ולא היא עצמה.

קלפי .50433 שדרות קק״ל, תל־אכיב
— תושבי הסביבה הלכו לישון. מחר מחכה
22.10
לכולם יום עבודה קשה. פעילי המפלגות יושבים לנוח
על השרפרפים, בפתחי בתי־הקפה. מוסיקה מזרחית צרחנית
פולחת את החלל. שומעים את קול קהיר ודמשק. מפעם
לפעם נעצרת מכונית ליד אחד הבתים. מתוכה קופץ בחור
צעיר ומקיש בכוח על דלת קרובה. מעירים אנשים משנתם,
את אלה שלא הצביעו, וסוחבים אותם בפיז׳מות לקלפי.

3ועד8ו ^ 301׳ נו ת 1*131
בקלפי שכך הזרם עד לקצב של בוחר אחד לחמש דקות.
בעיקר באים עתה להצביע פעילי המפלגות, שבמשך היום
הביאו. אחרים לקלפי. לחברי הוועדה אין על מד, לדבר.
שואלים למר, חם, למה אין רוח ואפילו לא מחכים לתשובה.
שני משקיפים חדשים מצטרפים, לקראת הסוף. חיים
שור, חבר משק שובל, רכז השומר־הצעיר, הוא עתה
משקיף מפ״ם. השני הוא נציג הרשימה הערבית י״א. בחור
צעיר ובלונדי. רואים שאפילו לא יודע מי עומד בראש
הרשימה.
״מה אתם רוצים ממני,״ אומר אלכסנדר שיינגולד (,)16
תלמיד בית־ספר תיכון, המיצג את ערביי מפא״י .״שלחו
אותי ממפא״י אז באתי. אינני יודע מה יש לי לעשות
כאן. בין כה וכד. יש כאן משקיפים ממפא״י.״

קדפי .50433 שררות קק״ל .68 תד־אכיב.

נשים ערביגוז בט־יתז וווברגת
עוד מאז שהייתי גרה באוהל.״ בסוף משתכנעים חברי
הוועדה. לא מנימוקיה של מרסל, כמובן. הם פשוט מצאו
שהחותמת על התמונה — חופפת את המשכה שעל גבי
התעודה.
נציגי אגו״י ופאג״י מחליטים שהעניין בעצם נימאס עליהם.
הם פותחים דף גמרא ומתחילים ללמוד. את הזקנה
שנכנסה באותו רגע אין הם מזכים במבט. הישישה מקבלת
את המעטפה ונכנסת אל מאחורי הפרגוד. הרעש שנשמע
כעבור כמה שניות, מחריד משלוזתם אפילו את שני לומדי־הגמרא
השלווים. הישישה, שביקשה לצאת מאחורי הפרגוד,
דחפה אותו והוא נפל ארצה בחבטה .״תתחילו כעת להגיד
תהילים,״ אומר מישהו לצמד .״זד, עשוי לעזור לכם יותר.״

קלפי .05566 כית־ספר ״אורים״ ,אור״יהודה
— 16.10״שלום רבותי, מה נשמע?״ הקול, התנועות,
הלבוש — כולם מעידים על אישיות ציבורית מנוסה. הוא
מציג את עצמו: חבר ועדת הבחירות המרכזית, או משהו
כזה .״כמה כבר הצביעו 127״טסד,־טם ר-,טסה. מעט
מאוד. כמה זה באחוזים?״ קצת פחות מ־ 30 אחוז .״נו־נו,
זה לא כל־כך נורא. ככה זה בערך גם בתל־אביב אבל
אני רואה שבקלפי השכנה יש תור.״

בהררכגז צעיר שנגזן ר\זן פנ\21 ים
״לא, הצבעתי בעד הזקן!״
״תכניס את המעטפה, תכניס,״ נוזף בו יעקב זכאי,
נציג מפא״י.
קלפה נעלב שוב :״אתה לא מאמין?״ הוא שואג על
זכאי ועומד להוציא את הפתק מהמעטפה כדי שיראו
כולם. מרגיעים אותו.
עוסלי בן־דויד, זקנה מאוד, ניכנסת אל מאחורי הפרגוד.
יוצאת. איפה המעטפה? היא השאירה אותה שם. חוזרת
ולוקחת אותה. מחזיקה ביד מעטפה וביד השניה פתק אל״ף.
כולם מסובבים את ראשם לאחור, כדי שלא יכשלו
בדבר עבירה. סוף־סוף, הבחירות חשאיות .״תכניסי את
הפתק למעטפה!״ צועקים עליה. עוברות שלוש דקות
עד שהיא מבינה. במהלך ההצבעה אין תקלות. כל חמש
דקות מופיע רץ מטעם מק״י :״קבלנו תלונה שגנבו את
הפתקים שלנו.״ בודקים. כימעט תמיד יש. רק פעם כיסו
את הקופים עם אלפים. נציגי מפא״י מחייכים בהתנצלות.

קלפי .05566 אור־יהודה
— 19.30 הראדיו אומנם בישר בניצחון שליד הקלפיות
נעשית ההצבעה ערה יותר, וכי קרוב ל־ 70 אחוז מכלל
הבוחרים כבר הצביעו. גם כאן כבר הצביעו קרוב ליס7

— 22.45 שקט גמור. איש אינו בא להצביע. במקום
הבוחרים באים שני צעירים עליזים ממק״י, כשבידיהם
כתבי־מינוי למשקיפים. מייד מתפתח ויכוח חם.
למד, אין בברית־ד,מועצות חליפות? כן, אבל כמה עולה
הלחם בארצות־הברית? הנד, היה איש מק״י במיפעל־והוא
אמרשצריכים להשמיד את
המים בתל־אביב,
המדינה. אהה, כבר שמענו על כאלה! הוא בטח היה
סוכן ד,ש.ב ,.שתפקידו להשמיץ את המפלגה! אז למה
מק״י אינר, דואגת למדינה, כמו שהקומוניסטים הצרפתיים
דואגים למדינתם שלהם? חכו, עוד יבוא יום
ותראו מה זה מק״י!
תוך־כדי ויכוח, המלווה חיוכים וקריצות־עיניים בין
נציגי המפלגות, אך שהמק״יסטים משתתפים בו בלהט
קנאי, מתקרבים אנשי הקלפי איש לרעהו. מסתבר כי
ד,ליבראל הצעיר הוא מתמחר, למשפטים בשם אלכסנדר
יניבסקי. המפא״יניק לידו הוא אריה בלום, מנר,לעבודה
במיפעל־המים של העיריה. מול המק׳יסט, עולה
מבולגריה הגר ביפו, מתייצב סדרן הקלפי, שבא ב־1946
מברית־המועצות. אתה יודע מה קורה ברוסיה? אני יודע
מה קורה ברוסיה!
״אבקש להפסיק!״ משסע לפתע היושב־ראש. זוג קשיש
עומד בפתח. מצביעים מתאחרים. האם הם בכלל רשומים
כאן? לא. מה לעשות? לכו לדואר.
הזוג יוצא, ממורמר .״חבר שלנו חזר עכשיו מביקור
ב רו סי ה מתחיל שוב צבי אזרחי, איש המפד״ל בוועדה.
המק״יסט אינו מתרשם .״הכל הסתר״״ הוא קורא
בזעם ,״מה זה, בשכונה שלי אף פעם אין אפילו מניין
לתפילה!״

קלפי .05566 אור־יהודה.
— 23.00 יא־ליל יא־ליל! איזה כיף, איזה אווירה. עשן
הסיגריות עוטף את שולחן הוועדה, מוחמד עבד אל־ווהאב
ותיזמורתו שרים לנו משירי־ערב, והסדרן העמיס חופן של
גרעיני־אבטיח קלויים בין טופסיה המגוונים של ועדת
הבחירות.
בסך הכל, מועדון מרחבי כדת וכדין. מחליף היו״ר מספר
צ׳יזבאט. זהו גבר גדול ושמן, יליד קאהיר. כן, היה שם
אלוף בהרמת מישקלות. גם פה התחיל להרים מישקלות.
אבל המישקל נפל לו על הרגל, יא חרם, וגמרנו עם כל
העסק. טוב לפחות שזה עזר לקבל ג׳ובים קלים בצבא.
״בקיצור,״ הוא אומר בהרחבה ,״מה אספר לכם. אוזנ־טורות
שלמות. אתם יודעים שהייתי בקורס הראשון של
מישמר הגבול? לקחו אותנו לשפר־עם.״
שם היה לו משפט. הסיבה דווקא מעניינת, אבל זה
באמת ארוך מדי .״בקיצור: נתנו לי עונש. מה העונש? אני

ועוד שני שוטרים אחרים היינו צריכים להעביר גזעים
של אקליפטוסים ממקום אחד לשני. השניים היו ארוכים,
ואני נמוך. הם החזיקו בגזעים כל אחד בקצה, ואני באמצע.
איפה כל המישקל? בראבו, על הכתפיים שלהם! עבר סמל.
החליט שזה לא טוב. העביר אותי להתחלה, והשניים האחרים
מאחורי. איפה כל המישקל?״
בראבו, על הכתפיים שלהם!
״אז אני אומר לכם מה יש? באת להצביע? בוקר
טוב, בוקר טוב. חכה רגע שאגמור. הקלפי לא תברח,
חבר!״

קלפי .05500 אור־יהודה.
— 23.12 הטרדן שבא פיתאום להצביע, הלך. באמת
חוצפה! כל היום מחכים לו ומשתעממים. ובדיוק כשהחברה
מספרים קצת סיפורים להנאה, כבודו מופיע.
כן, איפה היינו לפני שהופסקנו בצורה כל-כך גסה? אה,
כן, הבדיחות. אוסף כזה של בדיחות לא שמעתי מאז
שהשתחררתי מהצבא. איזה בדיחות? הו, חביבי, לא בא
בחשבון. בדיחות כאלה אי־אפשר לפרסם. אני מוכן לספר
לך אותם על פה. אבל שלא תביא איתך בחורה.
ובכל זאת, אתה אומר? טוב. אבל רק אחת. אין בה שום
דבר גס. באמת שלא. הנה היא. כלשון המצרי שלנו:
״היה אחד עולה חדש. עבד בחברת החשמל. קורא
מונים בבתים. לא ידע עברית טוב, אז תמיד שאל, :כמה
עשיתם החודש? ,לא ידע לומר, :בכמה קילודטים השתמשתם
במשך החודש האחרון? ,ככה זה. יום אחד פתח לו גבר
עם עצבים, .כמה עשית בחודש האחרון, אדוני? ,שאל.
אבל הגבר לא הבין אותו נכון, כנראה, .כמה עשיתי?
כמה עשיתי? מה זה איכפת לך, חצוף גם־רוח? לן מפה!,
״אבל האיש לא בא להתלוצץ. הוא אמר לגבר בתקיפות:
,אם לא תגיד לי מיד כמה עשית בחודש שעבר יחתכו
לך, ואשתך תצטרך להשתמש בנרות!,״

המעטפה הראשונה נפתחת. אל״ף. אחר כך עוד אל״ף,
ועוד אל״ף. האם זה סימן לבאות? כולנו רושמים —
ארבעה קווים מאונכים, קו אחד אלכסוני.
אחרי חמישים הקולות הראשונים כבר מסתמנת תמונה.
מפא״י וד,ליבראלים דבוקים זה לזה, משיגים מדי פעם איש
את רעהו. כל האחרים מזדנבים מאחור.
המתיחות עולה מרגע לרגע. מירוץ של צוואר אל צחיאר.
אל״ף מתקדם בתריסר קולות. למ״ד מתקרב אליו, מפגר
שוב, עובר בתנופה, מוביל בחמישה, שלושה, שניים, משתווה,
מפסיד, דוהר שוב, משיג שוב. תריסר פעמים מוביל
אל״ף, תריסר פעמים מוביל למ״ד. הרשימות האחרות
כימעט נשכחות בלהט המירוץ. שום רולטה אינה מרתקת
יותר .״האם אתם חושבים שפנחס לבון מוכן מבחינה נפשית
להיות ראש ממשלה?״ שואל יושב־הראש הליברלי, דרך
הלצה.
פתק לבן, עוד פתק לבן .״לבון,״ מפליט המפא״יניק.
האמנם זה קולו של פנחס לבון? עוד פתק לבן. שמא
קולה של לאה לבון? שוב, ושוב, ושוב — שבע פתקים
לבנים, בסך הכל. למשפחת לבון היו רק שלושה קולות
בקלפי זו.
הליבראלים קפצו שוב קדימה — והפעם הם מחזיקים
ביתרון. היתכן כי מפא״י תישאר במקום השני? קשה
להאמין. ובכל זאת. עוד מאה מעטפות. עוד חמישים. עוד

קולות; ח 132ק 76י״א 47 תו 44
ב 28מ 19ל 17ד 14ג 12 ועוד
מספר קולות לרשימות הקטנות 19 .קולות נפסלו.
הקוריוז היחיד היה מצביע ששם במעטפה אחת, ביחד,
את האותיות ד׳ ו־א .,הולכים לברר את התוצאות בשתי
הקלפיות הסמוכות. שם השיגה ח׳ את מפא״י. גם שם
הורגשה עליה גדולה למק״י.
בבחירות הקודמות היד, למפא״י באיזור זה רוב כימעט
מוחלט.

קלפי .09501 מאהל אל הוזייל
— 01.03 שני נציגי מפ״ם בקלפי מחייכים זה אל זד,
במלוא פה. כל אחד מהם גמר כרגע לספור את הקולות
ומיהר לבשר לחברו. התוצאות מדברות בעד עצמן:
מ 205 קולות; ר״א 191י״א 47ת״ו 47
ורק אחר כך מפא״י — 41 קולות.
נראה שהיום אי־אפשר כבר לקנות את הבדווים, אפילו
לא חמורת שיחרור סולטאן מהכלא.

קלפי .05506 אור-יהודה
— 01.45 המעטפה הראשונה שנפתחה ב־ 00.45 כללה את
האות ב .,מיד אחריה חמישה קולות לחרות. מחוץ לחלונות
עמדו כתריסר מתושבי המקום. למרות שהחלונות היו

קדפי ,50448 יפו
— 23.55 בשעה האחרונה באו להצביע רק ארבעה אנשים.
אחד לרבע שעה. מנצלים את הזמן לעריכת הפרוטוקול
ולעשיית סיכומים זמניים. מתערבים כמה יבואו עוד להצביע.
הסיכום מדאה: הצביעו כ־ 62 אחוז. בחצר בית־הספר הולך
ערבי זקן, חסר־בית, לישון על ערימת פיתקאות־נייר.

קלפי .01023 מעברת פרדס־כץ.
— 24.00 סוף־סוף הסוף. הבוחר האחרון משלשל את
מעטפתו לקלפי ויוצא. השולחנות מוקרבים אל מרכז
החדר. באמצע ניצבת הקלפי. יושב־ראש הוועדה תופס את
מקומו בראש השולחן, מסביב חברי הוועדה והמשקיפים.
המעמד מזכיר את טקס ליל הסדר. יושב־הראש פותח את
״ההגדה״ .על מעטפת ה״הגדה״ ,העשויה נייר קרטון
כחול, כתוב: פרוטוקול. הוא קורא את ההוראות בקול
והן מתבצעות מיד. הכל דופק. הרשימות מתאימות. אין
טענות לאף נציג.

3ת 3י, לנון ״ ל בני ם
הגיע הרגע. הקלפי נפתחת ומתוכה נושרות 336 מעטפות.
מתחילים בספירת הקולות .״ב!,״ קורא היו״ר.
אנשי הקלפי רושמים. א׳ ,רושמים. ח ,,רושמים. מבעד
למחיצת העץ המפרידה בין חדר אחד למשנהו נשמעת
ספירת הקולות הנערכת בקלפי שבחדר השכן. ליד החלון,
בחוץ, מצטופפים סקרנים.
״כמה יש כבר ל־ח כמה ל־תו שואלים בסקרנות.
השוטר סימא אשר, מס׳ ,4932 מגרש את כולם. לא מסתלקים.
לבסוף מסכמים:
קלפי 61023 נתנה: ל־א — 108 קולות: ל־ב 76

11 ול־ת״ו 15
אנשי הוועדה חותמים על הפרוטוקול והקלפי נשלחת
לוועדת הבחירות האיזורית. תם יום הבחירות. אבל מי
הולך לישון? קול ישראל מתחיל לשדר את התוצאות.

קלפי .05500 אור־יהודה
— 00.01 ברוך דיין אמת. הכנסת הרביעית מתה — תחי
הכנסת החמישית. אנחנו עוד לא יודעים איזו דמות יש
לרך החדש: אם הוא זכר או נקבה. או שמא לידת־נפל היא.
דבר אחד ברור: תמו ונשלמו צירי־הלידה. עכשיו נותר
רק להוציא את הוולד לאור העולם.
כמובן, לא ננעלו הדלתות לפני שבדקה האחרונה ממש
תופיע בוחרת שלא יכלה להתפנות עד לרגע הזה. למען
ההיסטוריה, יירשם כי שמה מונירה שמואל, שהיא בת ,31
ושהיא היתד. האחרונה שהטילה את פתקה לקלפי מס,
,05566 אור־יהודה.

קלפי .50433 שדרות קק״ל, תד־אכיב
— 00.01״נא לסגור את הדלת! ,אומר ינובסקי. הרגע
הגדול הגיע.
באמצע החדר עומדת הקלפי. מה יש בה? כאן הצביע
צפון תל־אביב. תושבי הרחובות שמואל הנגיד, הקליר,
גור־ארי, גורמן. בפעם שעברה נתנו רוב למפא״י. מה
הצביעו הפעם?
ברגע האחרון התמלא החדר. משקיפי כל המפלגות הופיעו.
מול המק״יסט הבולגרי יושב בחור־ישיבה מזוקן של
אגודת־ישראל. הופיע גם ליבראל נוסף, המוסוזה כנציג
הרשימה הערבית נון.
המתח גובר. משווים את שתי הרשימות, בהן סומנו
שמות המצביעים. סופרים. הסיכומים אינם מזדהים, במובן.
לעולם אינם מזוהים, לכל הרוחות.
סופרים עוד פעם, בעצבנות גוברת. עם קצת רצון טוב,
הסיכומים משתווים. ברוך השם. נרשמו 732 מצביעים. אך
הצביעו .733 מדוע? לשתי נשים ניתן להצביע על אותו
שם. לא היו להן רק שם משפחה ושם פרטי משותפים,
אלא גם אבותיהם נשאו אותו שם.
מסתבר שבסך־הכל הצביעו בדיוק 75 אחוז.

גזגזרר נעגר. גזברי גערת ה\2רפי באגר־יגזגרגז נזגגמז אג 1הפרגוד
עשרים וחמש. עוד שלוש. למ״ד. למ״ד. למ״ד.
אין צורך לספור — הקווים על הנייר מספרים את
הסיפור. הליבראלים צועדים בראש. מפא״י נשארה מאחור.
ליושבי הקלפי כבר ברור: מפא״י נחלה מפלה — אם כי
קשה לנחש על פי קלפי זו מה גודל המפלה במדינה
כולה. גם נציג־חרות מדוכא. צפון תל־אביב נתן למפלגתו
פחות משליש מן הקולות שנתן לליבראלים.
תוצאות הקלפי: ליבראלים — 4( 254ל :)35 מפא״י —
( 238־ ,)337 חרות 83־ ,)11.57 מפד״ל 870( 58
6קולות לאגודה 3 ,לפא״י 36 ,למפ״ם 38 ,לאחדות־ה,עבודה,
6למק ׳י 1 ,לערביי מפא״י (אך שום ערבי לא בחר בקלפי
זו) 7 .מעטפות הכילו פתקים לבנים, מעטפה אחת היתד,
ריקה, ושתיים היו פסולות (אחת הכילה שני פתקי
למ״ד, השנייה הכילה קואליציה של אל״ף, מ״ם ות״ו).
אחד מן הקולות האלה הוא קולו של פנחס לבון.
איזה מהם?

קלפי .50448 בית־פפר הסן עראפה. יפו.
— 0.35 בחדר מורגשת אווירה של רגע לפני תחילת
תחרות־איגרוף. כולם שותקים מתוחים. עם עפרונות ביד
מתחילים לספור את 550 המעטפות שהוטלו לקלפי. שמעון
ברמן, יושב־הראש, מונה את הקולות כשמשני צדדיו נציגי
מפא״י העוקבים אחר מעשיו. קרב הקולות מתחיל. תוך־כדי
ספירת הקולית הראשונים מתברר מיד שהמירוץ הוא בין
אל״ף לחי״ת. חי״ת מובילה בראש. אחרי מניית 50 קולות
משיגה אותה אל״ף.

הבדוויס הצניעו 3מ
הרשימה י״א מזדנבת אחרי שתיהן. כשמסיימים את מניין
מאה וחמישים הקולות הראשונים, התברר שספרינטרית
הדשה נערכת למירוץ — מק״י.
כך נשאר המירוץ עד לקו הגמר. תוך כדי־כך מתגלות
כמה תקלות. על כעשר פיתקאות אל״ף מתגלים סימונים
באדום. יושב־הראש מחליט מיד לפסול את הקולות. נציגי
מפא״י מנסים לערער :״מה רע בכך?׳,
״זה הסימן של החמולה שהשתמשה באות כדי שיראו
שהצביעה,״ פוסק ברמן.
כשמסכמים את הקולות מתגלית התמונה הבאה: א — 133

מוגפים, יכלו לשמוע כנראה את קולו של אברהם סעאת,
היו״ר המפא״יי, כל פעם שהכריז על אות.
היה זה ממש תיאטרון יווני. במרכז התנהל המחזה,
כשחברי ועדת־הקלפי רושמים כל פתק הנשלף מן המעטפות.
בשולי הבמה, עמדה המקהלה. היא לא קראה את שורות
המחזה העיקרי, כי אם ליוותה את התפתחות העלילה
בקריאות משלה — בהתאם להתרחשות.
״ח!,״ הכריז אברהם בפעם ד,ששית ברציפות .״יא עיני
יא עיני, שאו זימרה ותנו תוף!״
אברהם שלף אל״ף, ועוד אל״ף .״ויי ויי! לבי נשרף!״
ושוב: אל״ף .״איך ידך לא מתייבשת! איך האדמה לא
פוערת את פיה ובולעת אותך!״
ועתה: ב .,קול בודד מן החוץ :״זר, האות מהר סיני,
אני קורבן להר סיני!״ אברהם אומר: א .,אותו קול דתי־קנאי
חוזר :״הר סיני, הר סיני! איפה הר סיני? איפה אתה,
הר סיני!״
מעטפה, ובה שני פתקים של אל״ף. ארבע פעמים נועד
הדבר הזה לקרות. ובכל פעם מילמל אברהם :״לבי נשרף! ,
לרגע מובילים הקומוניסטים בראש. אבל רק לרגע. מיד
שבה חרות וצועדת ראשונה. המקהלה קוראת :״אברהם
אברהם! כל הכסף שפיזרת ילך לשודא? מת תגיד לבך
גוריון?״
ובאמת, מה יגידו לבן־גוריון? כיצד להסביר את החרפה
הזאת, חרפת התבוסה בממלכתו האישית של אליהו סעדון?
ספירת ביניים: ח׳ ; 11א׳ ; 11 והשאר אחריהם. אך מיד
חוזרת חרות ומטפסת למעלה. ושוב פתק למפא״י. ושוב
חרות חוזרת לראש. נדנדה בשניים. פעם חרות, פעם
מפא״י בראש.
ושוב ספירת ביניים. הפעם עומדת מפא״י בראש. ובהוד
חדש הספירה, היא אינה יורדת משם. המקהלה פוצחת
ביבבה בלתי־פוסקת .״אוי לי! חרב ביתי! תהיה אשתי
לאלמנה! לא־לא! תהיה אשתך לאלמנה!״
פתק לבן, היחידי בקלפי זאת. כולם קוראים :״פנחס
לבון!״
מפא׳י ממשיכה להוביל .״הכל, הכל, רק לא מפא
קוראת המקהלה. לשווא. כאשר נגמרת הספירה, צועדת
מפא״י ראשונה עם 30.1אחוז. אחריה: חרות 22.27
הדתיים הלאומיים 15.37 אחדות העבודה 11.77 מק״י
11.47 מפ״ם 3.97 כל השאר פחות מאחוז אחד
כל אחת.

גזיר או משהו כזה
הרי לכם נערה ( )1249/26־ הסבורה
כי אין טעם לטוס
אל ההלל כל זמן
שלא ניתנה לה הז־רבנות
להתוודע אל
לפחות כמה מן הטיפוסים
המעניינים
השוכנים כבוד בכדור
הארץ שלנו. אז
טיפוס כמו הנזיר הזד״
למשל, שאח
תמונתו גילתה בשבועון
לייף — נראה
לה ביותר. אבל לא
הוא ממש, שהרי לא יתכן להטריח אותו
לארץ הקודש במיוחד בשבילה, ואולי הוא
כבר נסע לארץ קדושה אחרת, ואולי לשאול;
אלא מישהו שיש לו תווי־פנים כאלה.
למה דווקא? האינטואיציה שלה אומרת,
שמאחורי קלסתר כזה קיימת לבטח אישיות;
מזג קר, קול נמוך, השקפות אידיאולוגיות
ואפילו רומאנטיות ובכלל ,״עם איש כזה
הייתי רוצה לדבר פעם״.
נו טוב, אני כבר לא שואלת אותך על
מה תדברו ובאיזו שפה, אבל איפה לכל
הרוחות אמצא לך כזה? אלא אם כן, את
מוכנה לוותר על השכלה תיאולוגית (אם כי
זו בהחלט משכללת את הטכניקה של פיתוי
נימים כדברייך) ,ולהסתפק בבעל־חי דומה,
מינוס ארבעים שנה.

־ ,29.6.61 באוטובוס היורד מירושלים תל־אביבה.
פרטים נוספים :״הוא עלה לאוטובוס
בשעה 00700 בבוקר, אי־שם לפני
רמלה. הוא חבש כיפה סרוגה לראשו ולבש
חולצה תכולה. הוא היה גבוה ונחמד ונסע
בחברת ידיד בעל זקן ג׳ינג׳י. שמעתי את
הלה קורא לו בשם יעקב. אני לבשתי שמלה
צהובה משובצת, ולראשי היתד, כרוכה מטפחת
אדומה. לאחר מכן נסענו שוב ביחד,
בקו ,4מהתחנה המרכזית. בכניסתי לאוטולא
מבטיחה לך שתוכלי להתגבר על הרכב, בוס פגשתי בידידה והוא ראה אותי אז
אבל על הזקן, כן! מוכנה לנסות?
ושלח לעברי חיוך רחב, אולם אני התעלמתי

ממנו מתוך בושה.
תעודת־כגרות מ״רוול״
״מאחר וגם אני דתית והנ״ל מצא חן
בעיני, הייתי שמחה לו ניתן היה לי להכירו
אל תשימי לב שהוא מלאבסי, אין זאת מקרוב, בכדי שאוכל לעמוד על מהותו.״ ,
אשמתו 1149/32 באמת.
מי אינו נותן לך, חבובה?
כך, מבקש אבנרי
רק בגלל שאורי

אני משתדל לתת גוון משעשע למיכתבי.
כעד הכסף שזה
אך ביניני, אני מוכן להודות, שאני לא
לא הייתי רוצה להיות בנעליו של זה
מגיע עדיין לדרגה שלך, אך משתדלים.
בכלל רותי, אני נורא אוהב את ההערות שיהיה לו עניין עם (.)1249/34
הציניות שלך, אך דחילק, איתי אל תגזימי,
״אוהבת נו אוהבת את בעצם מה
זה יהיה יותר מדי בשביל הלב החלש שלי, אני שונאת? אך בבדי שאסמפט אותך, אתה
ואני עלול לקבל רגשות־נחיתות!״
עלול להיות, בין השאר, גם כזה מין לא
מה לא עושים בשביל הלב החלש שלך! יודעת מה. אז את המכונית החמודה שלך
אז נסי להתעלם מהעובדה שאני בטובך, מוטב שתמיר לפעמים בגבו של סוס
מבולבל קצת. את המיכתב הזה אני כותב או בסתם זוג נעליים ישנות. את הכיסאות
בשעה ,02.30 בתוקף תפקידי כשומר־לילה. הציבעוניים ויושביהם, שעל מדרכות הרחוולעניין:
אני רוצה להתכתב עם נערה בגיל בות, תחליף בסתם גזע עץ, ובשתיקה. העט
18־ . 17 אינני מהפש מוצר דיזנגופי עם יכולה ליהפך למיכחול, אד זכור, כשאתה
תעודת־בגרות מרחל, אלא בחורה פשוטה לועס את הצבע, מוסב שתסגור את הפה.
למדי, שמסוגלת לעניין בשטחים שונים, חיידקים שונים אוהבים להתעופף בקירבתי.
ולאו דווקא בשטחי האופנה האחרונה.״
״מלבד זאת, אני סתם עלולה להצעיד את
הזאבים, עליהם אני נושאת מיטען של

7מי אבד הייד? עשרים שנה וגובה כלל לא רע.
״ואם החלטת לכתוב, אל תחפש עתה בין
ממחלקת החפצים האבודים נתקבלה הוד־ ספריך הרבים מוטו מתאים. עשה כמוני:
עד, על אבדן חיוך ( )1249/33 ביום ה־ ,אני שונאת את כולכם, אבל בכל זאת׳.״

נערת חשבוע

אחד גבוה ,׳טגיים?טגים

שלושה חיילים שוה מקרוב הגיעו לצה״ל
(9־8־ )1249/27 מעוניינים להתוודע אל שלוש
נערות למטרה הידועה לכן׳ לפי התנאים
הבאים :״עליהן להיות נאות, בעלות מרץ
רב ובעלות דם. ודם פירושו — לשלוח לנו
תמונות מיד עם המיכתב הראשון.
״ודאי תאמרי שאנו שוויצרים, אך אנו
לא מתרגשים מזה. ואשר למראה החיצוני
שלנו. ובכן, אם שמעת את השיר ״אחד
גבוה ושניים קטנים״ ודאי תוכלי לתאר
לעצמך אותנו. האחד ענק, המתנשא לגובה
185ס״מ. השניים האחרים נמוכים ממנו
רק ב־0 15״מ.
*־ זהרוני
:״כמובן שהיא תוכל להתקיים מ־משנורתן,
אבל ממה אתה תחייה? האם
חשבת על זאת?״

דווקא לא

( )1249/36 דווקא לא אומרת שכולם אומרים
שהיא נחמדה וזה. היא הגיעה למסקנה
זו בעצמה. בחורה עצמאית, אין ספק.
יתר על כן, עברו עליה 23 קייצים
שהאחרון בהם העיק עליה במיוחד. אתם
שואלים מדוע? החמסינים. רק מה חשבתם.
וזאת גם הסיבה, כנראה, שהחליטה לנסות.
היא גם מאמינה שהכתיבה אל הבלתי־מודע
(והמונה היא לאו דווקא אליך) יכולה להיות
מעניינת.
ואתם יודעים מה? יתכן שהיא גם צודקת.

מה הוא רוצה, כעצם?-

א) ״שתסרסי כהוגן את מיכתבי.״
ב) ״שתוסיפי באמצעיתו איזו הערה שחצנית.״

״שאת סופו תקשט איזו הערה תמהונית,
כגון, מה הוא רוצה, בעצם?׳.״
ד) ״שאחרי כל וה עוד תתווסף איזו
בדיחה צינית (באותיות קטנות) ,כמיטב
יכולתך.״
ה) ולבסוף ,״שאת כל הקלחת הזאת
תפרסמי, ואם אפשר, לא באיחור רב.״
יפה. אז מה בעצם כלומר, אף אני
מאמינה שהרצפט הזה יפעל את שלו ואפילו
מבלי לציין שאתה בן 25מ־נוס לא־חשוב־מה
נוסף לכל, סטודנט. אז ברשותך האדיבה
אקצר הפעם ואבקש מהבלתי ידועה שלך
להשחיז עט במקומי, וא ז או אז/ 30( ,
,)1249 יקירי, תקבל את מה שאתה רוצה,
אני בטוחה.

ציפ1ר>ן 0נה יחעווז לי
מישהו צריך לומר לאיצ׳דג ממבוש

יתכן שדו״ח קינסי אינו משכנע ביותר,
אבל דבר אחד הוא מוכיח בוודאות — נשים
אוהבות לפטפט.

רכב עם זר,ן

אני באמת לא יודע איפה כתוב שיש
מונופול על המדור של רותי דווקא לצנחנים
ולכל מיני ממטרות (פישקרם בלע״ז)
המסתקרנות לקראת הרפתקאה ראשונה!״
כותב .)1249/30 הוא, למשל, יליד תש״ח,
ובכל זאתעד היום אוהב גבינהומיכתבים
שיש בהם מה לקרוא. אז מישסתם רוצה
לנסות לשם ספורט — שתנוח, הוא אומר.
ומי שאין לה דם, שלא תשלח תמונה, הוא
מוכן ומזומן לבדוק את הדגם בגודל טבעי,
בשלב מאוחר יותר.
מה עוד? אה, כן. יש לו רכב וגם זקן.

מיכתב לאדמונית

כימעם ברור לי שכל המיכתבים של
השבוע הבא יהיו מיועדים ל־(.)1249/35
״יש שוחרי חוכמד״ ויש שוחרי הון, ואני
להכירך שוחר. כי צל עצי מוכן לעוברי־אורח,
פריו לאשר מחכה. לכן באתי להציע
פרת לך, ואם גני יאה לך — לך הוא!
״עמלי נקוב בשכר יום, ולשווי הסופי
אחכה כי ישולם רק בתשובה. כי בין חופים
שלך, שלי, יש ים. ים של מיסתורין. אך
אנחת החוף לשווא תבוא אחרי מיכתב
ראשון ממך, ומקווה אני כי יזעזע מגע
אצבעך את מיתרי חיי, ויעשה את החוף
שלי, לשלך. תקוותי כי לא תשאירי דמותך
כתכלת שמים אשר מגע ומישוש אין בו.
״גילי 24 קיצים, על אדמת הארץ. ומאש
יסורי־ציפייה סולדת נפשי; ולכן כתבי,
כתבי מיד.״

סילבי אפסמן, בת ה־ ,23 אינה בדיוקי
הטיפוס של חיים חפר. הוא, כידוע, אוהב
אותן שחומות וחכמות. אבל דן בן־אמוץ,
למשל, לא היה מתנגד — ללכת מאחוריה
בבריכת השחייה התל־אביבית, מושחל בתוך
ביקיני מחלק אחד ולפסוק הלכות על נכסי
דניידי וארכיטקטורה מודרנית.
יתר על כן, אם הייתם שואלים מומחה
כמו, נגיד, שאול ביבר, הוא היה משיב
בעדך כך :״מי, סילבי, מותק של ילדה,
נכון שאין לה הרבה למעלה, אבל אני,
למשל ,׳הייתי מוכן להסתכן ולטפס במדרגות
שלה.״
ביבר לא יודע, כמובן, שפעם אחת היה
גיבור שהחליט שכדאי לטפס — ואז, לרוע
מזלו, קיבל סחרחורת, נפל ו מת עליה,
המיסכן.

שאם הוא נל כך לא אוהב שמצטטים אותו
בטורי הרכילות, אז שיפסיק ללחוש בקול
שנשמע בראדיוס של חצי קילומטר. זה
מעיר את השכנים מסתבר שהתחביב
המשותף לשמואל בונים, גרשון
פלוטקין ייענקל׳ה אגמון הוא -
תאומות. חוץ מזה, הם חיים טוב, תודה.
זוכרים את •מאוד אורלנד ן זיה
שהלך לו קלף משגע אצל הבנות ושלפתע
עם קום המדינה נעלמו עקבותיו? כן, הוא
שוב מרקיע שחקים, ואפשר לראותו /מדי
ערב, ב־רוול — בין 5ל־ .7אגב, שאול,
הצליח להחזיק מעמד ולהשאר רווק עד עצם
היום הזה. הכיצד? תשאלו. ובכן, אם
להאמין לשמועות, הרי מסתבר שהוא עדיין
לא מצא נערה שתאות לקבל את מה שהוא
מציע אחר• שדני צי דל ין נשא לו
לאשה את ליאורה חכמי, כדת וכדין,
החלים גיל קיסרי ללכת בעיקבותיו ולטעום
מעץ הדעת של שולה כיחרהלחמי,
ידידתו משכבר הימים יהודה ורכר
מחפש שמרטף לכלבו וקוטץ׳ .הגיל לא
חשוב. הוא קצר־ראי. ואגב, אין לו קאדי־לאק.
אבל ליהודה יש.
אמנות תיאטרון
י חננ ה נ טיוני תחשוכה
הכמה הנפיונית (התיאטרון הקאמרי)
העלתה השבוע שני מחזות אבאנגארדיים
קצרים: סרטו האחרון של קראפ, לסמואל
בקט, וסיפור גן־החיות, לאדוארד אולבי.
אחרי כשלונו של הקאמרי בהעלאת מחזר,
אבאנגארדי במסגרת הרפרטואר הרגיל שלו
— מנהל הבית, שלא התקבל על־ידי הקהל
והמבקרים כאחד, ושגרם בפעם הראשונה
מזה זמן רב להילוקי־דיעות בהנהלת התיאטרון,
ראויה העזתו החדשה של הקאמרי
להערכה, מבלי להתחשב בתוצאותיה.
כי מחזה אבאנארדי לא די להציג, ואין
זו חוכמה להציגו בפני אולמות מלאים.
כדי שהקהל יקבל מחזות כאלה יש להבינו
ולחנכו לקראתם. ואם התיאטרון הקאמרי
— שבשנים האחרונות לא הסתכן בהעלאת
מחזות שלא נשקפה להם קופה בטוחה —
נטל על עצמו משימה זו, מגיעה לו כל
ההערכה על כך.
פרטו האחרון שד קראם הוא
מחזה חלוצי במלוא מובן המילה. מחברו,
סמואל (אנו מחכים למו־אל) בקט, האירי
בן ה־ ,55 מתלמידיו של ג׳ימם ג׳ויס, היושב
בצרפת, נחשב לאחד האבאנגארדיסטיים הקלאסיים.
המחזה עצמו, שנכתב לפני ארבע
שנים, הוא מונודראמה של אדם זקן, שכל
מה שהצופה יודע עליו הוא — שהוא
קצר־רואי וכבד־שמיעה, יגע בגופו ובנשמתו,
חובב הטיפה המרה ואוהב באננות
בשלות.
קראפ הזקן, בעל השיער והחוטם האדום,
חוגג את יום הולדתו ה־ ,66 בזכרונות. הוא
רק נזכר במה שהיה הוא עצמו לפני שלושים
שנה. הוא עושר, זאת באמצעות סרט־הקלטה,
עליו הקליט לפני 30 שנה את
הגיגי־ליבו. תקוותיו ואכזבותיו.
לכאורה, לא מתרחש שום דבר על הבמה.
קראם (זלמן לביוש, שגם ביים את המונוד־ראמה
בעצמו) נושא על הבמה כמה משפטים
קצרים בלבד. יתר הזמן בוקעים מתוך
הרמקול רק זכרונותיו.
אין הגיון רב בזכרונות אלה. הם אינם
מתקשרים אפילו לסיפור־היים. אולם מתוכם
מתבלטת משמעות חייו של הזקן: כישלונות,
יאוש וחוסר־הטעם שבחייו.
המחזה מסתיים בקטע מתוך הקלטה מלפני
30 שנה :״שנותי הטובות ביותר אולי
תמו. השנים שבהן היה סיכוי לאושר. אבל
לא הייתי רוצה להחזירן. לא, לא הייתי
רוצה להחזירן.״ ואילו קראם, המבוגר ב־30
שנה, חוזר וחוזר אל הקטע היחיד. מתוך
זכרונותיו :״נישאנו אל בין קני הסוף ונתקענו!
שכבתי עליה, פני בשדיה וידי עליה,
שכבנו בלי נוע, אבל תחתנו נע הכל
זלמן לביוש, למרות משחק הפנים הנהדר
שלו, לא הצליח להתגבר על התפקיד הקשה.
בעיקר נכשל בהקלטת הקול הנשמעת מוג־טונית
ואינה מאפשרת את ריכוז הצופה.
ציפור גן החיות, הוא מחזה שיש
בו יותר מן הדראמה החיצונית מקודמו —
שכן פועלות בו שתי נפשות: פיטר (יהודה
פוקס) — פקיד הוצאת ספרים, בורגני
זעיר, אב לשתי בנות, בעל חתול ושני
תוכים, וג׳רי (עודד תאומי) — נווד צעיר
ובודד. בעצם, גם מחזה זה — יצירתו הראשונה
של המחזאי האמריקאי הצעיר,
אדוארד אולבי אשר נכתבה לפני שלוש
שנים — הוא מונודראנ׳־ה — זו של ג׳רי.
ג׳רי, האכול תסביכים בשל אמו שזנתד״
מנסה להבין את יחסיו עם החברה האנושית
ולבנותם מחדש. הוא מתחיל לעשות זאת
דרך כלב, כלבה של בעלת־ביתו שבגדה
המערבית של ניו־יורק. את אותם היחסים
שקשר עם הכלב הוא מנסה להעביר אל
אדם מיקרי, אותו פגש בגן בצנטראל פארק.
וכאשר הוא מגיע, לבסוף, לידי יצירת התיח־סות
הדדית בינו לבין האדם שהיה זר לו
עד לפני רגע — התיחסות המגיעה עד למאבק
דמים על ספסל הגן — הוא מת, כשעל
שפתיו דברי־תודה לאותו בורגני־זעיר
שהרג אותו.
עיקר המעמסה במחזה זה מוטל על עודד
תאומי, הנושא מונולוג ארוך ומסעיר על
יחסיו עם העולם החיצון. מישחקו הדינאמי
והלבבי, המעיד שירד לעומק של התפקיד
הקשה שהוא מגלם, מציג את עודד, בפעם
נוספת, כאחד השחקנים הצעירים המוכשרים
ביותר בתיאטרון הישראלי.
ה>ו 7ה!ר1*4• ,

ון ו 2ו?2 54־ ר

וידוי של נ הג
אתה אל תשאל איך אני התחרבנתי.
חשבתי לעשות כסף ויצא לי מזה רק כאב־בטן.
זה הבחירות כמו שאתה רואה יכל
להוציא לבן־האדם את הנשמה. מר. אני?
סבל של זקנים אני? אני נהג ולא איכפת
לי לנסוע איפה שיגידו לי אבל מה שהיה
לי היום שיהיה להם מחר לכל החיים.
יצאתי לעבוד בעשר בבוקר וכבר בנסיעה
הראשונה שולחים אותי להביא א־זה זקן.

הנהג המתוודה שמסיבות מוכנות
לא ציירתי אותו דומה
מה אני אומר לך זקן? פגר. אולי בן מאתים
וחמישים שנה בחיי. אם היית רואה אותו
לא היית מאמין. לא יכל לעמוד ולא יכל
לשבת ולא יכל לשכב. שום דבר. אפילו
לרעוד לא היה לו כוח. אני אומר לבן שלו
והיית צריך לראות את הבן שלו שיכל
להיות אולי הסבא שלי — תורידו אותו
למטה ושימו אותו במכונה. אז הוא תופס
את הזקן ואומר לי, תפוס אותו מהצד
השני. וכל הזמן פחדתי שימות לי בידיים.
טפו עליהם! אפילו לזקנים לא נותנים מנוחה.
אבא שלי חזק ובריא, בלי עין הרע,
אבל אני אמרתי לו הבחירות זה לא בשבילך.
שב בבית ותאכל ותקרא בספר שלך
תהילים וזה יעזור לך יותר מכל הבחירות
שאני לא יודע בשביל מה צריכים את זה.
הורדנו את הזקן מלמעלה כמו שמורידים
פסנתר. הבן שלו מצד אחד ואני מהצד

השני. הייתי הורג אותו אם היה מת לי
בדרך. כמו שאתה רואה אני חזק ואני לא
מפחד משום דבר אבל אני לא יכל לסבול
שמישהו ימות אצלי בידיים או בטכסי.
בטכסי זה אפילו יותר גרוע מפני שדבר
כזה יכל להביא מזל רע. כשהבאתי אותו
בסיף לקלפי אמרתי לבן שלו שנסתם לי
הקרבורטור ושיקח את השוטר שיעזור לו
ואיך שנכנסנו לפנים ברחתי ואמרתי לאחראי
שישלח מישהו אחר. אצלי ברוך השם
טאץ׳ ודד עוד לא מת אף אחד בדרך.
אחר־כך נסעתי לכל מיני מקומות ששלחו
אותי והיה לי שכל לא לצאת מהמכונה.
זקנים חולים משוגעים לא איכפת לי כלום.
אני יושב כמו שאתה רואה אותי על־יד
ההגה ולא נותן דאם בשביל שום דבר
אבל האנשים לא בני־אדם בחיי. חושבים
שאם לוקחים אותם להצביע בטכסי אז
הם רוכבים על כל הע,לם. סע לפה סע
לשם. אם אני עומד שני מטר לפני הבית
לא טוב. תבוא עד פה. פעם אחת הבאתי
משפחה של פולנים לרחוב גורדון ועצרתי
אולי שני מטר לפני הכניסה. אמרו לי סע
עוד קצת אבל כבר סגרתי את המוטור.
שאלתי אותם לאיפה עוד קצת? אמרו לי,
אל הבית השני. אמרתי להם אילען־דינקום!
שני מטר כבר אי־אפשר ללכת ברגל? אמרו
לי מה יש? אנחנו הצבענו אל״ף מגיע לנו
עד הבית. רציתי להגיד להם שישקו לי
אבל לא כדאי להתחיל. מחר הם עוד יכולים
לתפוס אותי ספיישל.
הכי גרוע היה בכרם התימנים. לא בני
אדם, בחיי. חמולה שלמה רוצה להיכנס
בבת אחת. אני אומר להם דחילקום! יש
לי שבע מקומות רק והם נכנסים אולי
שתים עשרה עם הילדים ועם הכל. אל
תחשוב שחבל לי על הרפורט. כל היום
לא ראיתי שוטר והיד, לי על החלון סימן
של אל-ף שזה כמו פסאפורט• אבל המכונה
שלי לא סוחבת רק שלשום יצאתי מהגרז׳.
אמרתי להם רק שבע איש וזהו. אמרו לי
או כולם או אף אחד. חשבו שאני מפא״י
ואיכפת לי עליהם ועל ההצבעה המחורבנת
שלהם. לא רצו לצאת. סגרתי את המוטור
והלכתי לצארום. חזרתי אתרי רבע שעה
והם עוד בתוך האוטו צוחקים ממני. אני
מה איכפת לי? אני לא עובד בקבלנות.
חכיתי עוד אולי עשרה רגעים והלכתי לטלפן
להודיע שלא יחשבו שהלכתי לשחק קלפים.
מה אתה חושב עשו? שלחו עוד טכסי
ואני יצאתי דפוק. צחקו ממני כל הזמן
אבל צוחק זה שצוחק אחרון ואחרי שהצביעו
נתקעתי להם באמצע הדרך בכוזנה בלי
בנזין ושלחתי אותם ברגל.

הבחירות מביאות לבני אדם חוויות שמעולם לא התנסו כהם

אבל הכי גרוע זה עוד לא זה. הכי גרוע
מה שקרה לי אחרי הצהרים שאני מקבל
פתאום כתובת לנסוע ולקחת אשד, אחת
בשכונת פלורנטין ואני בא לשם ויורדת לי
אשד, עם תינוק. מה את עושה אשה? אני
שואל אותה. מה את סוחבת אתך את
הקטן הזה באמצע החום? אז היא אומרת
לי שאין אף אחד בבית להשאיר אותו. אז
אנחנו נוסעים וכשהיא יורדת להצביע היא
נותנת לי את התינוק להחזיק. השתין לי
על המכנסיים הממזר הזה.
ברוך השם שזה רק פעם אחת בשנה.
אתה אל תחשוב שאם עשיתי מזה קצת כסף
אז כבר וזה לא כל־כך הכסף כמו שאתה
חושב. אם הייתי עובד בספיישלים הייתי

הבוחרים ואחרי שעיין ועיין, אמר לי שטעיתי,
מפני שהשם שלי לא מופיע בספר
האתרים הירושלמי ושאלך לברר איפה בדיוק
הקלפי שלי, אצל פקד אחר.
כיוון ששמי, איך שלא יהיה, איננו יחז־קל
רבינוביץ׳ ,הלכתי משם וחיכיתי לחברי
שיגמור את ענייניו הוא, שהסתדרו על
הצד היותר טוב, כי לאחר כמה דקות חזר
כבר והראה לי בהבעת ניצחון פתק־הסעה
הלוך וחזור, שניתן לו אחרי שמצאו לפי
תעודת הזיהוי את מקום הקלפי שלו בירושלים.

אני יכול לעשות כשסדרי התחבורה
של מפא״י כל־כך מאורגנים, שאי־אפשר
לרמות אותם ולגרד מהם נסיעת־חינם? שום

וכף היה עומד ותוהה כשמצפונו נלחם במוסר הכליות
גם כן עושה טוב אולי כמה לירות פחות
אבל לפחות לא היה לי בוג׳הראם כזה.

איך הלך החמור להצביע
״חמור!״ אמרתי לו .״אין לך מה לעשות
אלא לבזבז כסף בשביל לנסוע לירושלים?״
״אבל הקלפי שלי שם !״
״אז לך למפא״י ותגיד להם והם כבד
ישלחו אותך על חשבונם.״
״אבל אני לא מצביע בשביל מפא ׳י!״
״המור בריבוע! איך הם יכולים לדעת
בשביל מה אתה מצביע? לך לבית־הבימה
ותגיד להם שאתה צריך להצביע בירושלים
והם כבר ידאגו לך לתחבורה.״
כדי להראות לו דוגמה לאזרחות טובה,
הלכתי יחד איתו, כי החלטתי שגם לי לא
יזיק לטייל לירושלים על חשבון הבארון.
הגענו לבית־הבימה. המקום דמה למטה־קרב
של חטיבת שריון. קציני־מטה, קציני־תתבורה־ואפסנאות
שאגו ונתנו פקודות ל־שין־גימלים
מיסכנים שנשאו על שרווליהם
תגים של סדרנים. מאות אנשים התרוצצו
ללא תכלית ושלחו האחד את השני לפקידי
המודיעין. פקידי המודיעין ישבו על מרפסת
התיאטרון, בצל סככת יוטה, ועלעלו בספרי
בוחרים. באנו והתיצבנו לפני סדרן אחד
ושאלנו אותו איך נוכל להגיע לירושלים
להצביע.
הסדרן הפנה אותנו לאחד מפקידי המודיעין
והלה ביקש מאתנו את תעודות הזיהוי.
כיוון שכבר הצבעתי, לא יכלתי להציג לו
את תעודת הזיהוי שלי, כמו שעשה ידידי.
ואז, כדי לצאת מן הסבך, אמרתי לו ששכחתי
את התעודה בבית.
״אין דבר,״ ניחם אותי פקיד המודיעין.
״אמור לי את שמך ואני מיד אברר את זה.״
אמרתי לו ששמי יחן קל רבינונניץ׳ ואני
גר ברוממה. מיד פתח הפקיד את ספר

דבר. איחלתי לידידי מזל טוב וקבעתי
עימו פגישה לשעה מאוחרת יותר באותו
יום, לאחר שיחזור.
בשעה שקבענו, הופיע ידידי לפגישה.
״נו, הצב ת?״ שאלתי אותו.
*כן, הצבעתי,״ ענה לי בקול נכאים.
״אתה האר, שצדקתי? ואתה החמור
רצית לבזבז כסף, והנד, אני סידרתי לך
נסיעת־חינם. סוף־סוף, מי יכל לדעת שלא
הצבעת מפא׳י?״
״אבל כן הצבעתי מפא״י.״

״כמו שאתה שומע.״
״משוגע! איך עשית את זה?״
״אגיד לך את האמת, לא היה לי נעים.
הם לקחו אותי לירושלים בטכסי והביאו
אותי עד הקלפי ואמרו שיחכו לי בחוץ
בשביל להחזיר אותי לתל־אביב. יכולתי לדפוק
אותם, אבל היה לי מוסר כליות.
השבתי שאם לא אצביע אל״ף, אחרי כל מה
שעשו לי, לא אוכל להסתכל להם אחר כך
ישר בעיניים.״
״אבל איך היית יכול לעשות את זה? הרי
קיללת אותם כל השנה ושיכנעת אנשים
אחרים שלא יצביעו בעד מפא״י, והנה
אתר, בעצמך נתת להם יד!״
״לא נתתי להם שום יד!״ התגונן ידידי
בשארית כוחותיו.
״מה זה לא נתת להם יד, הרי הצבעת

״הצבעתי אל״ף, מפני שלא יכולתי לרמות
אותם, אבל שמתי שתי פיתקאות לתוך המעטפה,
מפני שלא רציתי שהנבלות האלה
ינצחו.״
כך הלך החמור להצביע.

אמר גווגז ברא הינ די:

אין חכם כאשת נסיון.

גירויים מרעישים ער