גליון 1250 מתאריך 23 באוגוסט 1961

מ שפר 1250

שנה 24

י״א אלול ת שכ״א28,8.1961 ,

המפלגו

העורך הראשי:
•ורי *בירי
ראש המערכת:

עורך משנה:
רוב *ימו
כתב ראשי:
*יי תבור

3151 !3 1 1 3
חסוציא לאור: הסולם וזזה בע״ם.
ת. ד .156 .נזען לסברקים . :עולנופרס״.
רחוב נליקסון * ,תל־אביב, סלפון ,26786
וסוס מטה מוחם בפ״ס, ת-א, סל.31159 .
חחסצה: דוד סופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אזזראית למזנן המודעות.

העתון

אורי לילי יוסר אבנר

צייר המערכת:
ועי

חברי המערכת:
אלוני, שיטה אלינב, ש״ע נלזר,
נלילי, דויד הורוביץ, רות׳ ורד,
אבו־חטדי, זיוה יריב, אביבה ם ט, 1
פרי, שמלוז צבר, לטוס קינן,
סלכה רחביה.

ביותר

במדינה

לסטפן פוזדיוק נולדו 7ילדים, וכל אחד מהם
נולד בארץ אחרת.

ספור זה, ועוד 300 ספורים כמותו, מוזרים אבל אמיתיים, תוכל
למצוא בספר:

לא יאומן!
שהופיע כהוצאת ספרים אחיאסף.
המחיר 3.50ל״י.
להשיג בכל חנויות הספרים בארץ.

אכנרי כצפון תל־אביב

כהן כאוד־יהודה

ך לן*

הנקרא

צלם המערכת:
יוופב אנור

עורך כיהוג:
ססם ים גילו

בשעה ארבע בבוקר, ביום הרביעי האחרון,
השתרכו ברחובות השוממים של הערים
אלפי גברים ונשים, עייפים עד מוות.
היו אלה חברי ועדות־הקלפי, שמיהרו הביתה
ולמיטה. זה עתה גמרו את יממת־העבודה
הארוכה ביותר של השנה — יממה
שהחלו אותה בשעה שש וחצי בבוקר, עם
התכנס ועדות־הקלפי למלאכתן, ואשר נסתיימה
אחרי עריכת הפרוטוקול הסופי של
ספירת־הקולות.
אחדים מן האנשים העייפים לא הלכו
אותה שעה לישון. היו אלד, חברי מערכת
הס 07.הזה, שכיהנו בוועדות־הקלפי. הם
שתו בדרך ספל קנא־ ,שחור, מיהרו אל
המערכת. לפניהם עמד יום־עבודה נוסף.
אחרי 24 שעות בקלפיות, ניגשו אנשים
אלה לדווח על אשר ראו. מלאכה זו הושלמה
רק כאשר החלו ועליונות הראשונים
של העולם הזר, לצאת מתחת מכבש הדפוס,
ביום הרביעי בערב. כאשר הלכו לישון,
בתום 36 שעות של עבודה רצופה, נרדמו
ללא כל קושי.

הרעיון לכסות את יום הבחירות ער־ידי
השתתפות בלתי־אמצעית במאורע עצמו,
בתור חברי ועדות־קלפי ברחבי הארץ, נולד
במערכת העולם הזה עוד בבחירות הקודמות.
השיקול
היה כפול. בבחירות שלפני כן
נוכחנו לדעת כי העתונאים, המסתובבים
מקלפי לקלפי, מנותקים למעשה מן ההודייה
העיקרית של היום. אין הם מרגישים את
הדופק האמיתי של האירוע הדמוקראטי הגדול.
יכולים הם לשים לב לקוריוז מיקרי
זה או אהר, לשאול את יושב־ראש ועדת־הקלפי
כמר, אנשים כבר הספיקו להצביע
עד אותה שעה, ואת השוטר אם היתד, תקרית
כלשהי. אולם אין הם מסוגלים לחוש
את רחשי לבם של הבוחרים, לנתח מדוע
בוחרים מסוייכים אלה, בהרכב זה, במקום
זה, בחרו כפי שבחרו.
יש שיקול נוסף. הבחירות אינן אירוע
רגיל. הן קודש הקדשים של הדמוקראטיה.
חברי מערכת זו, הלוחמים בשאר ימות השנה
בעד קיום המשטר הדמוקראטי, חשים
בצורך לקחת חלק בלתי אמצעי בתהליך זה.
חברי ועדות־הקלפי מייצגים, כמובן, מפלגות.
העזלם הזה, שהוא עתון בלתי־תלוי,
אינו מייצג שום מפלגה. לכן נקטנו הפעם,
כמו בפעם הקודמת, בשיטה פשוטה. הגדלנו
בינינו את המפלגות.
כך יצא שהעורך הראשי ייצג את אחדות־העבודה
בקלפי בצפון תל־אכיב. הכתב הראשי,
אלי תבור, ייצג את חרות ביפו.
הכתב שלמר. אלינב ייצג את מפ״ם בקרית־גת,
והכתב אורי אלוני את הליבראלים במעברת
פרדס־כץ. אני עצמי ייצגתי את
חרות באור־יהודה. שאר חברי המערכת
שמרו על ניידות מסויימת ברחבי הארץ,
ממאהל הבדואים בנגב ועד לבית־החולים
לחולי־ריח בעכו. חולייה ניידת מיוחדת דאגה
להנצחת היום בתצלומים.
חברי המערכת מילאו את תפקידם בנצי־גי־מפלגות
באותה נאמנות שמילאו את תפקידם
העתונאי. הם מילאו את רשימות חב־רי־ד,מפלגה
שהצביעו, או רשמו רשימות
של כל המצביעים, כדי להעבירן במהלך
היום למטות המפלגות, בעורף. בקלפי של
יפו, שם זוהה אלי תבור כאיש העולם הזה,
סמכו נציגי המפלגות על אי־תלותו, הניחו
לו לבדוק מדי פעם את מצב פתקי המפלגות
עבור כולם. בקלפי הצפון־תל־אביבית יצר
אורי אבנרי, בשם אחדות העבודה, קואלי־צ־ידדזוטא
עם נציגת מפ״ם, לשם עזרה הדדית
במילוי הרשימות.
אורי אלוני, ר,ליבראל, טען כי אי־תלותו
התבטאה בעיקר בכך שאכל את הכריכים
של שאר המפלגות, מאחר שמפלגתו לא
סיפקה לו מזון. השוואת סדרי־ההזנה בין
החברים קבעה כי מבחינה אירגונית־גאם־
מרונ!מית עמדה השנה תנועת־החרות על
הגובה.
אני מקודד, כי כל המפלגות, שנאותו ל־
,שבץ את חברינו בוועדות־הקלפי כנציגיהן,
*שבעו רצון מפעולתם.

בעת כתיבת דו״ח־הענק על הבחירות, ביום
הרביעי, הקשיבו חברי המערכת באוזן
אחת לתוצאות ששודרו כל שעה בראדיו.
בין השאר, העסיקה אותם שאלה שעמדה
לנגד עיני כולנו: באיזו מידה הצדיקה את
עצמה הקלפי הנסיונית של העולם הזה, השנהז השוואת תוצאות הבחירות לסיכום הקלפי
הנסיונית מוכיחה כי זו הראתה נכונה את
כל המגמות של הבחירות — את ירידת
מפא״י ואת עליית הליבראלים, אחדות״
העבודה ומק״י. אולם עוצמת העלייד, או
הירידה לא נרשמה בכל מקום בדיוק גמור.

בסיכום ד,קלפ* הנסיונית פירסם העולם
הזה ( )1248 במדור זה את הניחוש שלו,
שהיה מבוסס על ניתוח הנתונים של הקלפי,
והתאמתם למספר חברי הכנסת החמישית.
ניחוש זה טעה, בסך הכל, בארבעה
מנדאטים לגבי כל המפלגות.
הניחוש היה נכון לגבי רוב המפלגות,
כלהלן:
• מם״ס10 9קיבלה .)9
9אחדות-העבודה8 7קיבלה .8ראוי
לציין כי יום תמים אחרי סיכום תוצאות
הבחירות שרר ספק עם מפ״ם תקבל מנדאס
עשירי, או אחדות־העבודה מנדאט שמיני).
9מק״׳5 4קיבלה .)5
@ אגודת־יטראל4 3קיבלה .)4
פא״י3 2קיבלה .)2
9ערביי מפא״י5 3קיבלו .)4
לגבי ארבעת המפלגות הגדולות, הראה
הניחוש סטייה מסויימת. משתיים הוא גרע
ציר אחד, ולשתיים הוא הוסיף ציר, כלהלן:
$נזפא״י46
43 קיבלה .)42
• הליבראלים 20 18 קיבלו .)17
@ חרות 16 14 קיבלו .17 מעניין לציין
כי הניחוש טעה, אך לא הקלפי ה־

תבור (שמאל) ביפו
העולם חזה • 25ז

ב,־נכ אדוני( ,שבזאל) בפדדס־כ״ץ
נסיונית עצמה. זו הראתה, בסיבים הסופי,
שחרות תקבל 17 מנדאטים. הניחוש המוטעה
נבע ממקדם־סטייה מופרז, על סמך
לקח הבחירות הקודמות).
$המפד-ל11 9קיבלו .12 זוהי, אגב,
אחת התעלומות של הקלפי הנסיונית: בעוד
שבכל השבועות היא הראתה נכונה את
כוחן של אגודת־ישראל ופא״י, היא התעקשה
להפחית את כוחה של המפד״ל).
בסיכום, נראה לנו כי זהו ניצחון גדול
של הקלפי הנסיונית, ביחוד אם לוקחים
הריעות חל שינוי ניכר
בחשבון שלכל
בדעת הבוחרים ברגע האחרון, אחרי שה־קלפי
הנסיונית כבר השלימה את מלאכתה.
באותו רגע החליטו אלפי בוחרים, גם כהעולם
הזה, להימנע מתוצאה
ממאמרי
הימנעות, ולקחת חלק פעיל בהצבעה. בוחרים
אלה גרמו, בלי ספק, להרעת מצבה
של מפא״י, ברגע האחרון ממש.

תמיד נעים לשמוע מחמאה מפי יריב.
תגובתו הראשונה של דויד בן־גוריון,
בהיוודע לו דבר מפלתה של מפא״י בבחירות,
היתד. כלהלן (דבר :)17.8.61 ,״לאחר
שקמה חזית של טינאה והשמצה של כל
המפלגות לגד מפא״• /שהתנהלה בסיגנון
של שבועון מסויים, ובעזרת מישהו ס־מפא״י
— אס לאתר זאת נשארה ספא״י
המפלגה הגדולה היחידה — זה ניצחון
בביר.״
על כך אפשר רק לומר: תשמענה אוזניך
מה שפיך מדבר!
כי בפסוק אחד זה אומר בן־גוריון, לא
פחות ולא יותר, מאשר:
(א) שכל המפלגות חזרו על הקו הרעיוני,
אשר העולם הזה דוגל בו מזה 11
שנה,
(ב) שקו רעיוני זה זכה, בבחירות אלה,
לאמונם של 66 אחוז מן האומה העברית,
ושל 100 אחוז מן הבוחרים הערביים החופשיים,

שנוכח ניצחון כביר זה של העולם
הזה, פלא הוא שמפא״י הצליחה לזכות אף
ב־ 34 אחוז אומללים.
אם צודק בן־גוריון בהגדרה זו, הרי
יכולנו לדרוש, בצדק, כי ראשות־הממשלה
תימסר לידי עורך העולם הזה, לפי הסיסמה
:״העם השיב לו רוב יציב!״
אולם אט צנועים הרבה יותר. ברור לנו
כי ״השבועון המסויים ביותר במדינה״
תרם תרומה מסויימת להתעוררות הלאומית,
ואט מקזים כי תרומה זו היתד,
חשובה. גם ברור לט כי הקו הרעיוני, לו
הסכנו בעקביות מוחלטת במשך שנים כה
רבות, הבשיל פרי בלב האומה והכריח
כימעט את כל המפלט ת להתאים את עצמן
אליו. אולם איעו מעיזים לטעון כי הכרענו
לבדנו את הבחירות.
אגב, בך גוריון חזר על טענותיו במישנה
העולם חזה 1250

מרץ השבוע, בכנס מטות הבחירות של
מפא״י, כשטען כי קמה נגד מפא״י חזית
של כל המפלגות ,״חזית השיטנה המלוכדת״
,שניהלה תעמולה ״בנוסח השבועון
הידוע״( .למה. ידוע״? למה לא
״מסויים״?)
הפעם נאות בן־גוריון להזכיר את עורכנו
הראשי בשמו המלא, לאפתעת כל הנוכחים.
בהזכירו שיחה שנתקיימה בין ישראל גלילי
ובין עורכי אתגר, דיבר על ״חבריו של
ישראל גלילי — אורי אבנרי ואחרים, אנשי
הפעולה השמית

בן־גוריון אינו היחיד שייחס להעולם הזה
כוח סמוי, בימים האחרונים של הבחירות.
במעריב מיום 11.8.61 טען ח״ב חרות,
הד״ר יוחנן באדר, כנגד רעיונות הד״ר
נחום גולדמן :״הצעות אלו הועלו על־ידי
אנשי לח״י, הפעולה השמית והעולם הזה
בכיכר מלכי־ישראל בתל־אביב אמר
דויד בן־גוריון, במוצאי־השבת שלפני הבחירות
(מעריב :)13.8.61 ,״תורתו של הד
ר גולדמן איננה חדשה, אלא מופצת
מזמן על־ידי קבוצת כנעניים בשבועון
מסויים.״
(אולי כדאי לקרוא לכל הקו הזה בשם
״מסויימיזם״?)
יום לפני הבחירות הופצה ברחבי הארץ
חוברת מטעם מפא״י, ובה ראיון עם שמעון
פרם. בין השאר הופיע בה הקטע הבא:
״שאלה: מהי תשובתך להפצת המושגים
,בטחוניזם׳ הביצועיזם -על־ידי חוגים שונים?
״תשובה: מושג זה הוכנס על־ידי שבועון
צהוב. עורך השבועון הזה יש לו הרגשה,
כאותו נחש בדשא, שכל אימת שהוא מטיל
את ארסו משל כאילו ברא את העולם
מחדש. ביטויים אלה משקפים את הלך
הרוח הציני של בעליהם ותו לא.״
סימון התשובה מוכר היטב. הוא לקוח,
מילה במילה, ממאמרי השבועון רימון ז״ל,
שפשט את הרגל אחרי שהפסיד 400 אלף
ל״י, ושעד היום לא נימצא אדם שיודה
מניין בא כסף זה. תשובתו של פרס מגלה
עתה מי קבע את סימון המאמרים הראשיים
באותו שבועון־רפש — שמעון פרם,
תת־שר הבטחון בממשלה האחרונה.
אם נשוזר, את דברי סרס, ערב הבחירות,
לדברי בן־גוריון למחרת היום, נגיע למסקנה
זו: רוב רובו של העם הצדיק את
השבועון הצהוב המסויים, ואת הארס של
עורכו הנחשי. מסתבר כי רוב העם נדבק
בהלך־הרוח הציני, וקבע כי אנשי הבטחד
ניזם והביצועיזם ילכו הביתה.
גם זה סיכום של יום הבחירות.

טנחו זזדש
של מצלמות מסכי הקרנה
שונים לראינוע ושקופיות• .
סרטים צבעוניים מתוצרות
שונות. העתקת מסמכים ב מהירות
ובסודיות.

התחנה לייעוץ
בשאלות מין
ונישואין

פתוחה בימים שני וחמישי
בבית שטראום, תל־אביב,
רחוב בלפור ,14 חדר ,7
בשעות 6עד 8בערב.

ע ס־י ת * אנגלית
צרפתית * גרונית
ק 1ר *0קי ץ 3 3רהששת
.קורסים מזורזים למבוגרים
עזרה לתלמידי בי* 0יסודיים ותיכוניים

* 1ז.ם!1שז1ם 1וים;1!1;.זחם 11י .0ם!;1ו 0ם;.0 ,11ו!ו;וזום״
;.0ו!;1וח )1 0

חפעלהפיסימפעיהפים ימפעלהפיסימפוולהפיי)
מכתבים איש השנה

ב 77ד * 7

יטמא תשנו את מינהגכם, ובמקום איש
אהד תבחרו במספר רב יותר של אנשים,
אשר יחד זכו לתואר ״אנשי השנה״? במיקרו!
זה, הייתי מציע את השלישיה המתכוונת
להוביל את ישראל לדיקטטורה, אד בינתיים
רק הובילה את מפא״י למפלה ולבזיוז. כוונתי
לפרם־ריין-אלמוגי.
אליהו זמיר, תל־אביב
תשכ״א היתה שנת שפע באירועים, שכולנו
הוסערנו מהם. אולם תואר איש־השנה
לא יוענק לא לקנדי ולא לחרושצ׳וב, נם
לא לגאנאריז-טיטוב-קאסטרו-אייכמז. כי אם
לאיש ששמו הוזכר ונכתב בעתונות יותר
מכלשם אחר, האיש שהראה לנו את פרצופה
האמיתי של הכת הבטחוניסטית. איש
השנה: פנהם לבון.
שבתאי ירושלמי, תל־אביב
...האזרח האלמוני, כשהוא מטיל פתק לקלפי דבורה לוין, ירושלים
איש השנה: פנחס לבוז. איש המרחב:
חביב בורגיבה. בעולם: פאטרים לומומבה.
מדיניות: מאיר יערי, האיש שהכריז חרם
על בן־נוריון. בטחון: ישראל בר. משפט:
שופטיו של יחזקאל סהר. תיאטרון: נ .מנור,
במאי ״אהבה שכזאת״ .אשה: דליה רום,
המורה ממנחמיה שהתאהבה בדיפלומט אפריקאי.
דת: נחמן שטרקם וחוטפי יופלה
שוחטכר. מהפכן: קברניט ״סנטה מאריה״,
הנריקו גלוואו.
יובל רותם, ירושלים
...את אבי. מפא״ייניק וותיק ומושבע,
שקדח בעמק וסלל כבישים בשרון. שדויד
בז־נוריון, בעיניו, היה מ״מ הקב״ה עלי
אדמות. וביום הבחירות הלד לקלפי, הטיל
פתק לבן — וחזר הביתה ובבה.
עליזה שוורץ, תל־אביב
אין מה לדבר /לבון מתאים יו ת ר...
דויד עוזרי, רחובות
מיטה סנה, או קומוניסט אחר, מכיוון ש־מפלגתם
היא שנבנתה יותר מכל מפלנה
אהדת מן הסלידה של הבוחר מתעלולי יי
נ׳י. זה נם ישמש אזהרה לאזרח, שלא
ילד מן הקיצוניות האחת של הבטחוניזם
לקיצוניות השניה של הקומוניזם.
אלי פורמן, תל־אביב

ו*תה

3 * /אד

פיס

ניגש אלי נציג קניה ואמר לי את דבריו
בזו הלשון :״התכוננתי לנאום למחרת היום
ובנאומי הכנסתי קטע המתקיף את מדינה
ישראל. לאחר ׳טמיעת נאומך החלטתי להשמיט
קטע זה ״,ואכן, עמר בדיבורו.
מפליא אותי שאיש בנק״י מצא לנכון
לרכך את המשמעות של דברי נציג הארצות
הערביות. שכן נם הערכתו הוא היתה, שהיה
זה נאום שוביניסטי מובהק.
ניתן לציין בוודאות שנאום נציג הארצות
הערביות הנדיש את הסאה מכל הבחינות
ובסופו של דבר שירת אותנו שרות חשוב
ביותר, שכז מבלי להתכוון לכר הדניש אה
רצונם הכנה של חונים רחבים ביותר במדינת
ישראל, בשלום בין ישראל וערב
מצאתי לנכון לציין מספר עובדות אלה.
שכן מכתבתכם עלול להתקבל הרושם שלהר
פעת המשלחת הציונית לוותה תקרית בלבד,
ואילו נאום נציג בנק״י זבה ל״הערכה״
ולא הוא כלל וכלל. אינני סבור שהופענו
אחרת משאנו מופיעים בארץ, ואין ספק
שבזכות הופעתנו זאת היתה לנו האפשרוה
ליצור מנעים רבים ביותר עם נציגי אפריקה
ואסיה, לטובתה של טרינת ישראל
משום מה נעלם מתמצית נאומו של
נציג בנק״י אותו חלק העוסק כבעיות
הפנימיות של המדינה, על האמיתות, חצאי
האמיתות והסילופים שבו. זו אולי הסיבה
לכד, שהיה אהד הנציגים המעטים שלא ענד
על דש בגדו את שם ארצו, כפי שעשה
הרוב המכריע של משתתפי הפורום, כולל
נציני המשלחת הציונית.
לסיום ארשה לעצמי לציין בהערכה רבה
את תגובתה של המשלחת האיטלקית (המורכבת
סקומוניסטים, סוציאליסטים ורדיקלים:
שעזבו את האולם בזמן נאומו של נציג
הארצות הערביות, כמחאה על נאומו השוביניסטי.
חיים
שור

אד כובד, נצור

ציון־לשבח, לזה שהנה את הרעיון לבחור
את בובה׳לה ( 1961 העולם הזה .)1249ב־סד־הכל,
רעיון מבריק, מבוצע בחן ובכיש־רון.
אל בובה נצור!
דליה כרמי, תל־אביב
כבעל חנות־הלבשה, אני יורע שלא בי
הבובות מושלמות — פשומו כמשמעו. כי

בודדים כים הרשע

אגד

נאום הסיכום של האוזנר (העולם הזה
)1248 היה, לדעתי, בסדר. אד טענתו —
כאילו היחס בין ישראל לעמים באותה
תקופה הקודרת מתמצה בהופעת ״צדיקים
בודדים בים של רשע״ — לקויה, מטעה ואף
מסוכנת.
הייתי שם! וזה לא היה ככה.
נם מהלד המשפט הוכיח למעלה מכל
ספק, שבכל מקום בעולם, חוגים מסויימים
מאד — על פי רוב הלאומנים, הפשיסטים,
המיליטאריסטים, הנצלנים, הקלריקאלים, בעלי
האחוזות, שונאי הדמוקראטיה והחרויות
— היו טשתפי־הפעולה עם הגרמנים.
אפילו במקומות שהלאומנים התמרדו בכובש,
כמו בפולין, הרי לא פסקו מלהיות
צוררי היהודים. כנגד זה, בבל מקום, היה
השמאל הפוליטי בראש פעולות המרד והצלת
עמנו נם יחד. זו עובדה חשובה ביותר.
ואם הלקח הוא כוונתנו — אסור בהחלט
לדלג עליה.
יוסף לוינגר, קרית נזוצקין
אני חושב שקצת הגזמתם, בתארכם את
דברי הסיכום של דוברם סרבאציוס (העולם
הזה .)1249 נניח אפילו שהופעתו היתה
מתונה יותר, תרבותית יותר, קולעת יותר,
הומאנית יותר, ריטורית יותר מזו של
נדעון האוזנר. האם בשל כד רשאים אתם
לשכוח כי דברים מתונים, נאצלים, תרבותיים
וכ״ו יותר, באים אד ורק כדי להגן
על בורנ חשוב ביותר במכונה שהשמידה
ששה מיליון יהודים? האם משפטים חלקים
ונשנבים חשובים יותר מדברי הכאב
וצווחות הטבוחים, אותם ביטא היועץ המשפטי
גדעון האוזנר — לוא נם בשפה
לא בל כך מבריקה?
לדעתי, חייב היה שיקול יהודי-אנו׳טי
זה להיות חשוב בעיניכם יותר מן השיקול
העתונאי האובייקטיבי. בתנאים באלה, אין
אובייקטיביות!
זרח ויינברג, ירושלים
קראתי בצער את כתבתכם על פורום הנוער
במוסקבה (העולם הזה .)1249
אין זה נכון שנציג מפ״ם (במקרה זה:
אנוכי) דיבר ״כאילו היה נציג של משרד
החוץ הישראלי״ .בנאומי דיברתי בחריפות
ננד האימפריליזם ותמכתי במאבקם של
עמי אפריקה ננד הקולוניאליזם: תמכתי במאבקו
של העם האלג׳ירי לעצמאות, הרביתי
ליטבח את מאבקו ההירואי של העם
הקובאי ותבעתי את העמדתו של נלובקה
לדין. סיימתי בקריאה, שזכתה להדים רבים,
לשלום בין ישראל
וערב, וציינתי בהרחבה
את החשיבות
הרבה להסדר
של שלום. עם זאת
הדנשתי את החיוב
הרב שבמדינת ישראל:
את מפעלי הפיתוח,
מאמצי קליטת
העל י ה, הסתדרות
העובדים ובעיקר
את היצירה הקיבוצית.
יכולני
לציין שנ-
אומי זכה להדים
חיוביים ביותר בקרב
משתתפי הפורום,
ולאחר סיומו ניגשו שור אלי נציגים רבים
מאד וציינו: נאום
פרוגרסיבי מאד, נאום נאה וכד׳.
אנב, הרשו לי בהזדמנות זאת לציין
נם קוריוז מסויים: לאחר השמעת נאומי,

חתיכת כובה
חלק נדול של החתיכות האלה חתוכות מתחת
למותניים, כדי לחסוד במחיר הייצור.
טנלי-המלבות שלכם לא נתקלו בכאלה?
דויד שלם, תל־אביב
חתיכה חתוכה, בה נתקל צתת התחרות —
ראה תמונה.
ראוי להדגיש את המעלה העיקרית של
המלכה ההדשה: היא אינה פותחת את הפה.
איזה יתרון על כל מלכה אחרת!
יהודה ליס, חיפה

קליפה •כד ככנח

אני מסכים מאה אחוז עם מה שכתב
אורי תבנרי, על תוצאות הבחירות (העולם
הזה .)1249 העם הצביע נגד, לא בעד.
הוא רצה לתת מכה למפא״י, אבל לא היה
למי לתת אמון. לבז הצביע בעד הרע במיעוטו.
זה כאילו התחלק ארם על קליפה
של בננה ונפל. הכסף שהיה בכיסו התנלנל
לרחוב, וכל עובר־ושב אסף לעצמו כמה
אנורוח. הכסף אמנם הפד להיות שלהם,
אבל אין להם מה להתנאות בצורה שבה
התעשרו.
שמואל חלפון, בת ים

סנדק לקומוניזם

כתב שלום כהן, על מצעי המפלגות (העולם
הזה :)1247״איננו סבורים כי מנהיגים
ותיקים, בעלי כושר רעיוני כה
רב כמו מאיר יערי ונחום נולדמז, הפקיעו
את רעיונות העולם הזה. אולם בדבר אחד
צודקים התועמלנים המפא״״ם: רוחו •טל
העולם הזה מרחפת על מערכת בחירות זו
כולה, והיא מתבטאת (לפעמים עד כדי
זהות מילולית) כמודעות כל המפלגות הלוחמות
במפא״י״.
אם מדובר בהפקעת רעיונות, למה החיסור
מהאמת? למה לא תודו כי אתם אינכם
אבות הרעיונות? הרעיונות הם של הקומוניסטים:
אתם רק עושים להם ברית־מילה,
לכן אתם רק סנדקים.
יעקב לוי, חיפה
העולם הזה 260ו

ך * וששני שאין מנוס מלחזור שוב על אותו סיפור עתיק, אודות האיש שהתפאר
| | בפני תושבי אתונה כי ברודוס קפץ קפיצה אדירה.
״היק רודוס, היק סאלטה!״ ענו לו האת! נאים הספקנים .״כאן רודוס, כאן תקפוץ!״

כשבוע הראשון אהרי הבחירות, אלה המילים שיש להפכותן אל
מפלגות הקואליציה האחרונה.

ף* י הבהירות הרי אינן סוף של מערכה. הבחירות הן רק ראשיתה של המערכה
האמיתית להצלת הדמוקראטיה בישראל.
מה אמרו המפלגות — מחרות ועד מק״י — כאשר התייצבו בפני הבוחר ותבעו
ממנו את קולו?
הן אמרו: פרשת־לבון הוכיחה כי מאיימת סכנה מוחשית, מיידית וחמורה על
המשטר הדמוקראטי.

בכנה זו אינה נחלת העתיד, אלא נחלת ההווה. כוחות הדיקטאטורה
אינם חורשים רק מזימות למהר -כבר היום הם מגשימים חלק
ממזימות אלה, אהרי שהצליחו להשתלט על עמדות־הכוח החשוכות
ביותר במערכת־הבטחון ובמנגנונים רבים אחרים.

נושא־הסכנה העיקרי הוא דויד בן־גוריון, החותר לקראת שלטון־יחיד במדינה —
והשולט כבר היום שלטון כימעט בלתי־מוגבל, מבלי להזדקק לממשלה ולכנסת.
מסביב לדויד בן־גוריון התגבשה כת של נערי־חצר, שאינם נושאי־כליו של הזקן
בלבד, אלא הנושאים את עיניהם אף אל יעדים קיצוניים עוד יותר, המנהיגים את בן־גוריון
והמבקשים לרשתו.
מאחר שכת בטחוניסטית זו היא הרפתקנית באופייה, ומאחר שהיא משליכה את יהבה

מאת

אודי אבנדי

על כוחות־השחור הנלוזים ביותר בעולם, אין היא מאיימת רק על המשטר הפנימי
של המדינה, אלא גם על עצם קיומה ועתידה.
על כן אמרתם אתם, מנהיגי כל המפלגות :״אל תתנו להם שלטון!״
על כן תבעתם :״תנו לנו את קולכם, כדי שנוכל לבלום את הסכנה!״
על כן הבטחתם :״נחסל את שלטון־היחיד ונסלק את הכת האנטי־דמוקראטית!״

ועל ממך הבטחה זו הגדיל הכוהר את כוהן •טל שלוש מפלגות -
הליבראלים, אחדות״העבודה ומק״י -ושמר על כוחן של כל שאר
המפלגות שלחמו במפא״י.
ך * תמתם על שטר

לפקודת הבוחר הישראלי. עתה הגיעה השעה לפרעו —

ן | בפרהסיה ולעיני כל.

אם אמת דיברתם, אם פיפמותיכם נבעו מאמונה כנה -הרי הגיעה
השעה להסיק את המסקנות.

שהרי אם לא תסיקו את המסקנות מדבריכם של עצמכם — תהיה זאת הודאה ששיקרתם,
שהשמצתם, שהוצאתם דיבה, שמעלתם באופן ציני באמון הבוחר.
תוצאות הבהירות עצמן לא שינו מאומה לגבי אופיים של דויד בן־גוריון וחבר מרעיו.
גם בהיוודע דבר המפלה הממאירה שנחלו מידי הבוחר, לא השמיע איש מהם אף
מילה אחת של חרטה או חזרה בתשובה.

אם נכון, כפי שאמרתם ערב הבחירות, כי דויד כן־גוריון שואף
לשלטון־יחיד במדינה, תוף ביזוי הממשלה והכנסת — הרי לא חדל
משאיפה זו כתוצאה מאבדן ששה מקומות כאותה כנסת.

אם נכון, כפי שאמרתם ערב הבחירות, כי נערי־חצרו מבקשים לכונן בארץ דיקטאטורה
בטחוניסטית — הרי תוצאות הבחירות לא הפכו אותם בין לילה לשוחרי־שלום וחובבי-
דמוקראטיה.

הישנה פרס עורו, ודיין חברבורותיו?

תוצאות הבחירות לא שינו את התכונות והשאיפות של הכת אשר השתלטה על מפלגת
פועלי ארץ־ישראל. הן רק נתנו כלי־נשק יעילים יותר בידי אויבי הכת במפלגות האחרות
ובתוך מפא״י עצמה.
עתה תלוי בכם הדבר אם תשתמשו בכלי־נשק אלד, כפי שהבטחתם — רק בכם, ביושר״
רוחכם ובאומץ־לבכם.

3ה ונזכור את העובדה המכרעת: הבחירות לכנסת החמישית פרצו מפני שמפ״ם,
| | ואחריה אחדות־העבודה והליבראלים, סירבו לשבת בממשלה בראשותו של דויד בן־
גוריון. המפד״ל, מצדה, הודיעה אז כי היא מסרבת לשבת בממשלה כזאת לבדה.

זה היה לפני פיזור הכנסת הרביעית, באשר היו בידי בן־גוריון 52
מנדאטים, ולפני •טניטאל פיו של הבוחר הישראלי.
בינתיים נפל דבר. התקיימו בחירות. בבחירות אלה הנחית הבוחר סטירת־לחי אישית
לבן־גוריון, נטל ממנו 12 אחוז מן המנדאטים שלו ונתן אישור מוסרי מהדהד לאותם
שסירבו לשבת עימו בממשלה.
לא זה בלבד שבן־גוריון לא השיג את הרוב היציב של 51 אחוז, אותו דרש בפה מלא,
אלא שירד כימעט לשליש, ובקלפיות הישוב הוזתיק ובעל־ההכרה אף מתחת לזה.
וכל זה למרות שליטתו המוחלטת של בן־גוריון בכל מכשירי התעמולה הממלכתיים,
בתקציב הממלכתי ובמנגנון הממלכתי, למרות הוצאות מיליונים בלתי־ספורים, ולמרות
מאמץ אירגוני חסר־תקדים בתולדות הארץ.
בנסיבות אלה, לא תיתכן הכרעה ברורה יותר מצד הבוחר.

אם מפלגות הקואליציה סירבו לשכת בממשלה בראשות בן־גוריון
לפני הכרעה זו -הרי •טאהריה חייבות הן לסרב על אחת במה
ובמה. כי זה המנדאט שקיבלו מידי הבוחר.

ליבראלים אינם רשאים להיכנס לקואליציה ימנית בראשות דויד בן־גוריון. מפ״ם
| | ואחדות־העבודה אינן רשאיות להיכנס לקואליציה שמאלית בראשות דויד בן־גוריון.

ההתחייבות

מודעה אופיינית, מן הסוג שפורסם על־ידי כל המפלגות, יריבות
מפא״י. מודעה מסויימת זו, של אחדות־העבודה, נגנזה
על־ידי צמרת המפלגה, אחרי שכבר הודפסה והוכנה להדבקה, מפאת חריפות סיגנונה.
כי שתי הקואליציות האלה, בהן תהוזה מפא״י רוב מוחלט, יהוו בגידה בבוחר — ובגידה
כזאת תתנקם בבעליהן במהירות העלולה להפתיענב
ואל ישלה את עצמו איש שאפשר לרמות את הבוחר במליצות. יתכן כי דויד בן־גוריון
מוכן עתה, בצר לו, לחתום על כל דבר. יתכן כי יחתום על קודי־יסוד שיבטיחו ריבונות
מוחלטת של הממשלה, אחריות קולקטיבית דו־סטרית, פיקוח על מערכת־הבטחון, מדיניות־שלום,
מדיניות ניטראליסטית וכל מכל.

איזה ערף יש לקווי־יפוד כאלה, כאשר למפא״י רוב בממשלה?
האיש שהתכחש להבטחותיו לפחות תריסר פעמים בפרשת־לבון בלבד, שהפך יום ללילה
ולילה ליום — האם יקיים מצע מוסכם כלשהו אחרי שהתגבר על המשבר, אחרי שחזר
לעמוד בראש ממשלה בה מהוזה מפלגתו רוב מוחלט?

האם מישהו מן הליבראלים סכור כף ברצינות? האם מישהו כמפ״ם
וכאחדות־העבודה יניח את ידו על לכו ויכריז: כזה אני מאמין?
** ד כאן

הכל ברור בהחלט. מכאן והלאה מסתעפת הדרך המחשבתית לכמה וכמה

¥אפשרויות.
מה חייבות המפלגות לעשות? כיצד עליהן לתרגם את ההתחייבות החגיגית, אותה קיבלו
על עצמן כלפי הבוחר, לשפת העובדות המדיניות?
דרך־המלך היא זו המתבקשת מאליה. עתה, אחרי שקיבלו בצורה כה מפורשת את
אישור הציבור, על מפלגות הקואליציה לחזור על הדרישה שהציגו למרכז מפא״י לפני כן.

על הליבראלים, מפ״ם, אחדות־העבודה והמפד״ל -כולן יחד או כל
אחת מהן כנפרד -לפנות אל מרכז מפא״י בהצעה להקים ממשלה
שלא כהשתתפות דויד כן־גוריון, משה דיין, שמעון פרם, גיורא יוספטל
ויוסף אלמוגי.
על ארבע מפלגות אלה — כולן יחד וכל אחת מהן בנפרד — להודיע למפא״י, בצורה

פנחס רוזן
ראש הממשלה

משה שפירא
סגן ראש הממשלה ושר הפנים

שאינה משתמעת לשתי פנים, כי אחרת לא ייצטרפו בשום פנים לממשלה בה מהודה
מפא״י רוב.
קבלת דרישה זו מצד מפא״י פירושה יהיה, למעשה, טיהור עצמה מאותם הפגמים והסכנות
שבגללם שלל ממנה הבוחר את אמונו. במקרה זה השיג התהליך הדמוקראטי של הבחירות
את מטרתו, ובא הציבור על סיפוקו.
רק אז, אחרי סילוק הסכנות המיידיות המאיימות על הדמוקראטיה הישראלית, יבוא
תור הדיון בשאר הבעיות. האם להקים אז קואליציה ימנית של מפא״י, המפד״ל והליבראלים?
או קואליציה שמאלית, שבמרכזה יעמדו שלוש מפלגות הפועלים? או קואליציה רחבה
במתכונת הממשלה האחרונה? לכל אחד מאתנו יכולה להיות דיעה על ההרכב הרצוי
לו, ועוד יגיע המועד לדבר על כך.

אז גם לא יהיח ספק ביהס לזכותה של מפא״י להוות רוב בממשלה
כזאת, אם תרכיב קואליציה בה תהווה רוב. איש גם לא יערער טל
זכותה לתבוע את כם ראש־הממשלה לאהד ממנהיגיה, כגון לוי אשכול.
או פנחס לבון.
ושוב ייאמר הדבר: הרחקתו של דויד בן־גוריון לא תהייה בבחינת עונש אישי על
מעשה מסויים כלשהו, אלא תביעה פוליטית להרחקת האיש המגלם בגופו את השאיפה
לשלטון־יחיד, לבטח!ניזם, למדיניות־חוץ תוקפנית ולמדיניות־פנים אנטי־דמוקראטית.

על חטא אישי אפשר למחול. אך עם קו פסול מעיקרו אפור להשלים.

טובת מפא״י, עליה להרחיק את דויד בן־גוריון ואת נערי־חצרו. יש ליצור מצב
/בו יהיה ברור לכל אחד מרבבות המפא״יניקים והכדאיניקם, המתפרנסים מהשתייכותם
המפלגתית, פקידי מנגנוני הממשלה והסוכנות־היהודית וההסתדרות והעיריות: המשך
שלטונה של מפא׳׳י במנגנונים אלה תלוי, בשנים הקרובות, בהחלפת דויד בן־גוריון.
ישנה גם הצעה אלטרנאטיבית, פחות טובה ויותר מסוכנת. אם מפא״י לא תקבל את
ההצעה להרכיב ממשלה חדשה ללא השתתפות דויד בן־גוריון ונושאי־כליו, חייבות
מפלגות הקואליציה הקודמת לעשות יד אחת ולהכריז:

לממשלה עם בן־גוריון ניכנס רק כולנו יחד, כתור רוב, בתנאי שנערי־החצר
יסולקו, ועל פי קווי־יפוד ברורים ומוסכמים.
מפא׳׳י השיגה בבחירות האחרונות 42 מנדאטים, בתוספת ארבעת הקוזיזלינגים שניבחרו
על־ידי המימשל הצבאי. שאר מפלגות הקואליציה השיגו ביחד 48 מנדאטים ( 17 ליבראלים,
17 מם׳־ם ואחדות־העבודה 14 ,מפד״ל ופא״י).

בממשלה כזאת, תהווה מפא״י מיעוט. במיקרה הקיצוני ביותר
מגיעים לה בממשלה כזאת 7מתוך 15 תיקים. אם נציג מפא״י יהיה
ראש־הממשלה, מגיעים למפלגות האחרות לפחות שני תיקים מרכזיים
למשל, תיק הבטחון (ישראל גלילי) ותיק החוץ (נחום גולדמן).בממשלה כזאת ישנה אפשרות לבלום את הדהירה אל שלטון־היחיד. אחרי שהוצעה
לראשונה על־ידי העולם הזה, דיברו עליה כמה מפלגות בפירוש במלחמת־הבחירות, ועל
כך קיבלו את אישור הבוחר.
אומנם, יש הסבורים כי בממשלה כזאת אין ערובה מספקת להגנה על הדמוקראטיה.
בשיחה עם עורכי אתגר, שתתפרסם השבוע, טען ח״ב מק״י, משה סנה, כי גם בממשלה
כזאת יעשה בן־גוריון כבתוך שלו, וכי הקו המדיני שלו יוסיף לקבוע, בעוד שהקו היריב,
אפילו יתמוך בו הרוב בממשלה, לא יוכל להתבצע.
אולם ממשלה כזאת תצטרך לקום על־פי תוכנית־פעולה ברורה, בהתאם למצעים המוצהרים
של רוב חבריה. תוכנית זו חייבת לכלול: ביטול המימשל הצבאי לאלתר, מדיניות־שלום
יזומה, דיפוליטיזציה של המנגנון והטלת מרות אזרחית מלאה על מערכת־הבטחון. בן־גוריון
יוכל להצטרף רק אם יתחייב חגיגית לכבד מצע זה.

אם יפר התחייפות זו -פשוט תחליט הממשלה ברוב־קולות להתפטר,

נחום גולדמן

ישראל גלילי

שר החוץ

שר הבטחון

ותקום ממשלה חדשה בלי השתתפות דויד בן־גוריון. מבחינה זו, אין
הבדל רב בין שתי ההצעות.

ה יקרה אם לא תקבל מפא״י אף אחת משתי ההצעות האלה? אם תסרב הן לעמוד
^ ) בראש ממשלה בלי השתתפות דויד בך גוריון, הן להצטרף לממשלה בה תהיה במיעוט?
יש הסוברים — כמו הד״ר סנה באותה שיחת־אתגר — שאין צורך לקבוע מראש תוכנית
למיקרה זה. בהתקבל תשובה שלילית סופית מצד מפא״י, אחרי מאבק ציבורי ממושך,
יתכנסו המפלגות האחרות מחדש, וידונו מה לעשות.
איני גורס כך.

אסור להעמיד את המדינה אך לא לרגע אהד כמצב בו אין אפשרות
סבירה להקים ממשלה.
אין טעם להגיש אולטימאטום למפא״י, מבלי להודיע לה מראש כי יש בטחון מוחלט
שתקום ממשלה גם אם תדחה אולטימאטום זה.
משפט־המלחמה הבינלאומי קבע כי מצור ימי הנהו חוקי רק אם יש בידי מטילי־המצור
הכוח הדרוש כדי לקיימו בצורה יעילה. אני סבור כי הגשת אולטימאטום למפא״י
תהיה מוסרית ומוצדקת רק אם תהייה קיימת מראש אפשרות אלטרנאטיבית לפיתרון
מהיר של המשבר הממשלתי שיוזצר.

על רקע זה עולה מהדש ההצעה של קואליצית־ניר.
בן־גוריון הצדיק השבוע רעיון זה וקרא אתגר מוצדק ליריביו. בשיחה עם כתב דבר
וג׳רוסלם פוסט, למחרת יום הבחירות, אמר :״אם מפלגות אלה מתייחסות ברצינות למה
שאמרו, הרי עליהן להקים ממשלה מקיר־אל־קיר, בלי מפא׳׳י. יש להן הרוב הדרוש !״

בדור כי בן־גוריון משוכנע לחלוטין שלראשי המפלגות אין דם לבך.
הגיע הזמן להוכיח לו שהוא טועה -אם הוא טועה.

ף* שלעצמה, אין קואליצית־ניר יכולה להוות אידיאל. היא תהיה מורכבת, מטבעה,
ממפלגות בעלות דיעות שונות ואף נוגדות. על כן תישלל ממנה האפשרות לגלות
יוזמה נועזת בשטחים רבים.

אולם קואליצית־ניר יכולה להוות חובה מוסרית בנסיכות מבויימות.
מתי?

כאשר הצורך להגן על הדמוקראטיה הופך ציווי מיידי ועליון, עד כדי
הפיכת כל שאר המשימות לפחותות־השיבות.
לפי הודעות כל המפלגות במערכת־הבחירות האחרונה, כבר קיים מצב כזה. מאיימת
סכנה מיידית על הדמוקראטיה — וממילא קיים מצב של פיקוח־נפש לאומי.
אם מפא״י לא תסכים להצטרף לממשלה דמוקראטית, לפי הקווים שהותוז לעיל, הרי
יוזצר מצב־חירום לאומי, המחייב התגייסות כללית להגנה על הדמוקראטיה. קואליצית־ניר
אינה אלא ביטוי להתגייסות כזאת, לשם עמידה במצב־החירום.

* 1יצר אפשר להקים ממשלה של קואליצית־ניר? הדרך הנראית לי היא כלהלן:
^ ברגע שיווצר מצב־חירום, כתוצאה מסירוב מפא״י להצטרף לממשלה דמוקראטית,
חייבת היוזמה לחזור לשני הגושים שעמדו בראש המאבק המפלגתי בפרשת־לבון: הליבראלים
ומפ״ם־אחדות־העבודה.

על שני גושים אלה להכריז על נכונותם לעמוד כמרכז ממשלה חדשה,
ולפרסם את קווי־היסוד של ממשלה זו.
קוזי־היסוד יהיו, למשל, כלהלן:
0חיסול מוחלט של הכפייה המפלגתית בארץ, באמצעות מכשירי הממשלה והסוכנות
(לשכית עבודה, שיכון, סעד, חוקי־חירום, וכוי).
0דיפוליטיזציה גמורה של המנגנונים הממשלתיים והציבוריים.

יעקב מרידוד

משה קול

ישראל ברזילי

מסך בורג

שר התחבורה

שר החינוך והתרבות

שר החקלאות

שר הדתות

יוחנן באדר

מרדכי כנטוב

שר האוצר

שר הפיתות

• קיום הכוננות הבטחונית, תוך הטלת המרות האזרחית על כל מחלקות מערכת־ד,בטחון
וצה״ל.
• ביטול מיידי של המימשל הצבאי וחוקי־ד,חירום למיניהם.
• חקיקת חוקה חלקית, שתבטיח את זכויוודהאזרח היסודיות, ותיתן לבית־ד,משפטי
העליון את הסמכות לבטל חוקים ותקנות הסותרים את סעיפי החוקה( .החוקה לא תר,יד,
שלמה, כי יש למנוע מלחמת־תרבות בין הדתיים והחילוניים בממשלה כזאת).
• סטאטוס קוו בענייני דת, תוך החזרת העניינים הדתיים (בחירת הרבנים הראשיים,
וכו׳) לידי הדתיים עצמם, וצימצום גיוס הבנות.
י• מדיניות־חוץ ניסראלית.
• מתן הזדמנות ברורה ומוגדרת לד״ר נחום גולדמן להגשים את תוכניתו להשגת
שלום עם ארצות־ערב, בלי ויתורים טריטוריאליים.
<• יוזמה לעלייה המונית, בייחוד מן הגוש הסובייטי.
• שביתת־נשק בינמפלגתית בכל שאר העניינים.

כהונת ממשלה זו למשך תקופת־הכראה קבועה מראש -שנתיים
או שנה אחת -ועריכת כחירות חדשות, חופשיות כפעם הראשונה
כתולדות המדינה, לאחר מבן.

הרי חיכור קודי־היסוד, יפנו שני הגושים היוזמים אל שאר המפלגות בבקשה
להצטרף לממשלה.
הפנייה הראשונה תהיה מופנית אל הגוש הדתי, ויש להניח כי לא יוזצרו קשיים בעניין
זה. אם תצווה מועצת גדולי־התורה של אגודת־ישראל להישאר מחוץ לממשלה, תתבקש
מפלגה זו לתמוך בה מבחוץ.

אם תסבים תנועת־החרות להצטרך לממשלה זו על פי קווי־יסוד אלה,
על אך אי־הסכמתה לחלק מהם, תכוא עליה הכרכה. ולא, תתכקש
לתמוך כממשלה זו, כשם ההגנה על הדמוקראטיה, מכלי להיות חכרה

אם יצטרף חלק ממפא״י, בהנהגת פנחס לבון, לממשלה כזאת — יהיה זה הישג
היסטורי. אולם אין הדבר חיוני בשלב זה.
קשה להניח כי מק״י תוכל להצטרף לממשלה כזאת, מפאת התנגדות שאר המפלגות. גם
היא תתבקש לתמוך בה מבחוץ.

בך או אחרת, תזכה ממשלה זו לקולות בל חברי הכנסת, מחוץ
לקולות מפא״י. אחרי ביטול הטרור של המימשל הצבאי, תזכה גם
לקולות ארכעת הגרורים הערביים של מפא״י.

יני מאמין שיש ערך מעשי להרכבת ממשלה ולחלוקת תיקים על גבי הנייר, בשלב
הנוכחי. הדבר יהיה תלוי בהרכב המדוייק של הקואליציה, וגם בגורמים אישיים רבים
(כגון נכונותם של אישים כמו מנחם בגין ומאיר יערי למלא תפקידים שניים־במעלה^
ועוד ועוד.

אולם נדמה לי שיש טעם להציג דוגמה של ממשלה כזאת -ולו רק
כדי להוכיח להמונים הרחכים שאפשר להקים כישראל ממשלה חזקה,
בריאה ויעילה מכלי להזדקק לעסקני מפא״י. לדוגמה כזאת יש ערך
פסיכולוגי רב.

ברוח זו — ורק ברוח זו — אני ניגש להרכיב ממשלה דמיונית, המבוססת על ההנחה
כי תרות תהיה מוכנה להשתתף בה.
במיקרה כזה תהיה הממשלה המורכבת מארבעה גושים, שיהיו כימעט בדיוק בעלי
מישקל שזזה, והם: מפ״ם ואתדות־ד,עבודה ( 17 מנדאטים) ,הליבראלים ( 17 מנדאטים^
חרות ( 17 מנדאטים) ,שלוש הסיעות הדתיות ( 18 מנדאטים).

קלמן בהנא
שר הדואר

אריה כן־אליעזר
שר המשפטים

יוסף ספיר
שר המסחר והתעשיה

יצחק כן־אהרון
שר העבודה

טבעי כי בראש הממשלה הזאת יעמוד המועמד הראשון של הסיעה
המרכזית כיותר: פנחס רוזן.
בצדו הייתי מעמיד את נציגי ארבעת הגושים, שכל אחד מהם יקבל תיק מרכזי, כלהלן:
@ משה שפירא — סגן ראש־ד,ממשלה ושר־הפנים. תיק זה יהפוך לתיק מרכזי
עם ביטול משרד־המשטרה וצירוף המשטרה אליו.
• ישראל גלילי -שר־ר,בטחון.
נחום גולדמן -שר־החוץ.
9יוחנן כאדר -שר־האוצר.
באותה פרופורציה אפשר לחלק את שאר התיקים, כדי להביא כל סיעה על סיפוקה,
כך שלכל גוש יהיו 4שרים בממשלה. למשל :
• למפ״ם — תיק הפיתוח, שיש להגבירו בהרבה על־ידי מסירת כל ענייני הפיתוח
בארץ לידיו (מרדכי בנטוב) ,ותיק החקלאות (ישראל ברזילי).
• לאחדות־העכודה — תיק העבודה (יצחק בן־אהרון).
• לליבראלים — תיק המסחר והתעשייה (יוסף ספיר) ותיק החינוך (משה קול).
ס למפד״ל — תיק הדתות (יוסף בורג).
• לאגודת ישראל — תיק הסעד (איצ׳ה־מאיר לוין).
• לפועלי אגודת־ישראל -תיק הדואר נקלמן כד,נא).
• לחרות — תיק תחבורה (יעקוב מרידור) ,תיק המשפטים (אריה בן־אליעזר) ותיק
הבריאות (בנימין אבניאל).

* והי, כמוכן, הצעה דמיונית, ואין לייחס חשיבות לפרטיה. כל מפלגה תבחר בעצמה
ן בנציגים הרצויים לה, בהתאם לשיקוליה הפנימיים. אם לא תצטרף חרות לממשלה,
יוכל תיק־האוצר להימסר, למשל, לאיש מפ״ם (מנחם באדר) .אם לא תצטרף אגודת ישראל,
יעבור התיק שלה לידי המפד״ל. אם יצטרף חלק ממפא״י לממשלה, יש למסור לפנחס לבון
את תיק ד,בטחון או העבודה, או למסור את תיק החינוך לפרופסור רוטנשטרייך. יהיה גם
צורך לדאוג לייצוג עדות המזרח והמין הנשי, וכי הלאה.

הדבר החשוב הוא: להכין כי ממשלה בזאת אפשרית. לא זה כלבד
שגורל המדינה לא יימסר לידיים פחות נאמנות או פחות מוכשרות,
אלא שממשלה בזאת אך תל,רכ כפעם הראשונה חוגים חדשים של
הציבור לאחריות ממלכתית, והרכבה ישמש ערוכה לבך שלא ייעשה
דכר שאינו מקובל על הרוב הגדול של הציבור.
אם יווצר מצב־חירום, אם לא תקום ממשלה רגילה עם מפא״י שתמנע את שלטון־היחיד
של דויד בן־גוריון — הרי תהזזה ממשלת־תירום כזאת להגנה על הדמוקראטיה פרי רצונו
של רוב רובו של העם, כפי שהתבטא בבחירות האלה.

העם נתן מראש את אמונו לממשלה בזאת.

מחרת הכחירות, נתקפו עסקנים רבים עייפות טבעית, המובנת אחרי מאמץ
/הבחירות. אצל אחדים מהם אין זו עייפות גרידא. כל מיני קולות החלו
לוחשים: בסדר, המאבק נגמר, עכשיו יש לחזור ״אל המציאות״ .כוזנתם: יש לחזור אל
המצב שהיה קיים לפני המאבק, כאילו לא קרר, מאומה. יש לעסוק במקח־ומימכר על כסאות.

אלה הם קולות בוזכים.
הדמוקראטיה הישראלית נחלה ניצחון בקרב אחד — עתה יש לדאוג לכך שתנצח במלחמה
כולה. המפקד הטוב הוא זד, ההופך ניצחון קטן לניצחון גדול, הרודף אחרי היריב עד
לד,סבתו הסופית.
כאשר היריב הוא אוייב הדמוקראטיד — ,הבסה סופית זו היא צו הגורל. אוי לו
לממיר משימה עליונה זו בכמה משרות ותיקים עלובים.

עתה הגיעה העת למדינאים -לאנשים נועזים, היודעים להסיק לקח
מתוצאות הבהירות, והמובנים לצעוד בדרכים חדשות ובלתי־סדולות.

איצ׳ה־מאיר לוין
שר הסעד

מרדכי אבניאל
שר הבריאות

אורח בא לבית...
הוא ב א מן הרחוב החם והלח.
הוא מזיע, תשוש וצמא.
צמא ל מ שק ה מעורר וקריר.
הגישי לו מ שקה מעורב ע ם קווינ טוניק
של ויוה, היי ב טו ח ה -הוא י שתה
לרוויה, ב הנ א ה ובתענוג.
1י ־ קווינטוניק ־ מעדן כל ליקר.
ערבבי תמיד. כל מ שק העם קווינטוניק,
דינג׳ר אייל, או קלוב סו ד ה -המשק או ת
־ תו ס סי ם של ויוה.
אורחיך יודו לך ב שמחה.
משקאות קלוב סודה
איגטרנע׳מי ג*״0

תוססים

ג׳ינג׳ר אייל

ל ה שי גבכלחנויותה מזון
המובחרות, מעדנים, ב ארים
ומסעדות. בק ש ה״סלסיבה״ של
ויוה ־ המכילה סו ב קבו קי ויוה
באריזה אחת. וגם ספר מ ת קוני ם

במדינד־העם

מ ע ״ןהמתגבר
אין אוייבים גדולים יותר מאשר דויד
בן־גוריון וגמאל עבד אל־נאצר. רק בדבר
אחד הם מסכימים זה עם זה: שיש לחסל
את המטיפים להשתלבות ישראל במרחב,
ובייחוד ״שבועונים מסויימים״ .השבוע
עשו שניהם משהו בנידון.
בישראל, בה אין עדיין אפשרות לחסל
את חופש העתונות, היה דויד בן־גוריון
מוגבל יותר. הוא יכול היה רק להשמיץ
את ״השבועון המסויים״ ועורכו, ואת
הפעולה השנזית המטיפה לרעיון הקונפדרציה
המרחבית (ראה איגרת העורר).
גמאל עבד אל־נאצר נמצא במצב מאושר
יותר. הוא פיטר את עייר ״השבועון
המטויים״ המצרי, על שהביע את אותם
הרעיונות.
כתב מוחמד פיקרי אבאזה, עורכו הקשיש
ומייסדו של אל־מוסאוור הקאהירי: השלום
יבוא למרחב רק עם איחוד מדינות האיזור,
בקונפדרציה רחבה. בתוך קונפדרציה זו
תמצא גם מדינת ישראל את מקומה, ותוכל
ליטול חלק בפעולותיה. רצוי, איפוא, שהמעצמות
הגדולות יבינו הנחת־יסוד זו,

כזו? פיקת אבאזה אינו נמושה בעולם
הספרותי הערבי. הוא יושב־ראש אגודת
העתונאים במצרים, ובימי המלוכה הרעיד
ממשלות בעטו. פארוק הכיר, בזמנו, בהשפעתו,
העניק לו תואר באשה. בפרוץ המהפכה
העמיד את כל כתבי־העת של דאר אל־הילאל
לרשות עבד אל־נאצר. זכה תמורת
זאת לכבוד רב. כאשר החלה ההתקרבות
המצרית־סובייטית, היה אבאזה העתונאי
המצרי הראשון שיצא לסיור מקיף בברית־המועצות,
כדי לדודח על הידיד החדש.
הדך־רוח גובר. אם החליט עבד אל־נאצר
להדיח בכל זאת את אבאזה ממעמדו,
היה לו מן הסתם שיקול נכבד. לא רק
בגלל המאמר המסויים הזה — אלא מפני
שהאמין כי מאמר זה מבטא הלך־רוח גובר
בקרב האינטיליגנציה החושבת של ארצו.
עובדה היא, שעורכי השבועון הגדול
ביותר במרחב והשבועון הגדול ביותר
בישראל, דוגלים באותו רעיון. התנגדות
החוגים השליטים לרעיון זה מחריפה והולכת,
דודקא בשל האחיזה שהרעיון קונה
לו בכתבי־עת בעלי תפוצה המונית. הוא
עובר את הגבולות — ומאמר באחד מהם,
בשפה שמית אחת, מוצא הד בעתון שני,
הכתוב בשפה השמית השנייה.
גם בישראל גם ברע״ם, נולד ומתעצם
הרעיון של קונפדרציה מרחבית מתוך מחשבה
צלולה. בישראל: מפני שזהו המוצא
השפוי והצודק היחידי של השתלבות בשלום.
ברע״ם: מפני שללא פיתרון של
שלום לא יתכן איחוד ערבי, ואף לא
הבטחת נייטראליותו של המרחב בהתנגשות
הבינגושית.

1ת 13ת
א 3׳י

מדיניות
דשמאד היא החולמת

עורך אכאזה

בשתי שפות שמיות
יסייעו להחשת האיחוד בין המדינות הערביות
— כצעד ראשון לכינון הקונפדרציה
הכלל־מרחבית.
היה זה חלק ממאמר ארוך, שנגע
במוקדי־התורפה העולמיים. הציע אבאזה,
בין השאר: לבטל את ברית ווארשה ו־נאט״ו,
לאחד את גרמניה ולבטל את זכות
הוויטו של המעצמות הגדולות באו״ם.
הוא עשה זאת, מאחר ש״תפקידו של
העתונאי לחשוב ולהציע פיתרונות.״
הצנזור יושב כמערכת. העתונאים
החושבים נתנו מזה זמן רב את אותות
מחשבתם בחיים הציבוריים הערביים. בזמן
האחרון, אף נסבו מחשבות אלה יותר ויותר
לפיתתן הסיכסוך הישראלי־ערבי. בין
השאר פורסם לפני חודשיים מאמר של
אחד מגדולי העתונאים המצריים, בו קבע
כי יהיה זה טירוף־הדעת מצד מצריים אם
תבקש לפתור את הסיכסוך על־ידי מלחמה,
כי כל מלחמה פסולה בימינו. מאמר זה,
כמו מאמרו של אבאזה, עברו את ביקורת
הצנזור, היושב דרך קבע בכל מערכת של
עתון רע״מי.
אך קו מחשבה זה מנוגד למדיניות
הרשמית של רע״ם. על כן, למחרת הופעת
אל־מוסאוור האחרון, נמסר מלישכת עבד
אל־נאצר כי אבאזה הודח מתפקידו כעורך
אל־מוסאחר וכיושב־ראש בית ההוצאה האדיר
דאר אל־הילאל. הסיבה: מאמרו מטיל
ספק ברצונה של רע״ם ללחום בישראל,
ובזאת עלול להחליש את אמונת המדינות
הערביות במדיניותן המשותפת כלפי ישראל.
מדוע
הרחיק עבד אל־נאצר לכת במידה
•העולם הזה 1230

מדיניות־החוץ הישראלית דומה למשיכת־חבל.
אלא שהיא מושכת בשני הקצוזת של
החבל כאחת. היד הימנית, היוצאת ממשרד
ראש־הממשלה וממשרד־ד,בטחון, מושכת
בכיוון אחד. היד השמאלית, שהיא קטנה
וחלושה, שייכת לחלק ממשרד־החוץ, והיא
מושכת בכיוזן הפוך. החבל עצמו הוא
יבשת אפריקה.
השבוע זוכה ישראל לביקורם של כמה
אישים שחורי־עור. אחד מהם הוא שר־הבטחון
של חוף השנהב, שבא באורחו של
מוסד מסתורי (ובלתי חוקי) המוגדר רשמית
כ״מערכת הבטחוך. אחריו בא נשיא
הרפובליקה המאלאגאשית (האי מדגאסקאר).
למראית עין, לא השתנה מאומה מאז
חגגה ישראל את ניצחונותיה הראשונים
ביבשת שחורה, בראשית מירוץ־העצמאות
האפריקאי. אולם זוהי טעות אופטית. חל
שינו גדול מאוד.
עור אהד, גוון שונה. בראשית הדרך,
רכשה ישראל את ידידותן של הממשלות
המייצגות את מלחמת־השיחרור האפריקאית
— גאנה, גיניאה, מאלי. אולם עמדות
ישראל בארצות אלה התמוטטו בהדרגה,
ככל שנתברר כי ישראל מתייחסת באהדה
גלויה, או בניטראליות אוהדת, לצרפת ב־אלג׳יריה
ובתונים, לבלגיה ולארצות־הברית
בקונגו, לפורטוגל באנגולה ולנאצים ה־בוריים
בדרום־אפריקה. בפנותן עורף לישראל,
הצטרפו מדינות אלה לגוש קזבלנקה,
בה שותפת רע״ם.
זרם המבקרים לישראל לא פחת. המבקרים
גם לא שינו את צבע עורם. רק הגוון
הפוליטי השתנה: במקום לוחמי־השיחרור
מאתמול, באו הקוזיזלינגים של היום. אלה
הם ראשי המדינות החדשות בהן שולט
הניאו־קולוניאליזם הצרפתי — היינו מדינות
שזכו לעצמאות־להלכה, אך בהן שולטים
הצרפתים למעשה,׳ באמצעות קוויזלינ־גים
שחורים, שניבחרו על־ידי הצרפתים
עצמם. מדינות אלה כוללות את חוף השנהב,
את קונגו הצרפתית־לשעבר, את וולטה
העילית ואת הרפובליקה המאלאגאשית.
יש כמה פקידים במשרד־החוץ שאינם
משלימים עם מציאות זו. אלה דאגו השבוע
למשלות מיברקי־ברכה של שרת־החוץ ליומו
קניאטה, מנהיג לוחמי־השיחרור בקניה,
לרגל שיחרורו ממעצר־הבית, ולד״ר
באנדה, מנהיג לוחמי־השיחרור בארץ ני־אסה,
לרגל ניצחונו בבחירות. אולם היד
השמאלית יכולה רק לחלום כל עוד פועלת
היד הימנית לטובת צרפת בביזרטה.
השבוע החליט אותו משרד־החוץ שלא להצביע
באו״ם בפרשת ביזרטה, בעד כל
החלטה שאינה זוכה לתמיכת המשעבד
הצרפתי.

תשבץ העוד הזה 12£0
וזה נוסח טיכתבו של מדובר התשבץ הדה :״לתל! נתון
תשבץ שחיברתי עבור העולם הזה. הנני נער בן 15 הלומד
בבית־ספר גאולה, בתל־אביב. את התשבץ הנ״ל חיברתי
בהפסקות שבין השעורים. על החתום — נחום דזובס״.
מאוזן )1 :צמח
נדל )4 .מלכות 10 .
אבר שרירי בבית־החייה
)11 .זאת.
)13 מטבע הודי.
)14 עיר עתיקה.
)15 מחוז )17 .קיצור
שמו של אלוהים
)19 .בז)20 .
צריף ששלד קירותיו
מכוסים בד)22 .
רמטכ״ל לשעבר)25 .
מקום נדול לעצים.
)26 עוף אגדתי.
)27 יכולת )30 .משמש
לעישוז, בעיקר
ביז תושבי ארצות
המזרח )32 .מילת־ציווי
מהשורש לקה.
)33 מסולם הצלילים.
)34 אביון )36 .מי־דת־חשמל
)37 .הנה,
חשב )39 .שנף)41 .
תרמית )42 .כלי
קבול )44 .אבטיח
צהוב )46 .משפר.
)48 סוג אדמה)50 .
מילת־קריאה )51 .אחד מהחנים )53 .בז
זכר )55 .צווארוז )57 .נבוה )58 .שנים.
)59״אכן שמים״ )60 .פטיש־עץ.
מאונד )1 :הלהיב )2 .נימה )3 .חמסז
)5נהר באפריקה )6 .בקיע, סדק )7 .כיווז.
)8נאה )9 .מדינה באירופה )12 .מילת־צער
)15 .נאנק, נאנח )16 .לערב קמח בסים
)18 .ראווה )21 .חי במים )23 .טנא.

)24 בתוכו )26 .תופר בנדיט )28 .לא פה.
)29 בירת ישראל )31 .עוזר לאומן)32 .
התננשות מזויינת )35 .עצם בפה )37 .נעזב.
)38 כתבה )40 .מקום מים נדול )41 .עשרים
ושש )43 .קנה שבלים, לאחר שהפרדו מהנר־עינים
)45 .גלדיאטור )46 .תבונה )47 .קהל
רב )49 .מזוז שהוא תערובת ירקות)52 .
משמש למאור )54 .זה בארמית )56 .דורון.
)58 נוזל החיים.

• דויד בן־גודיון ינסה למנוע הכרעה בעניין הרבכת הממשלה
הבאה עד לחודש אוקטובר. המטרה: לנצל את אווירת הבהלה
העלולה להיווצר בארץ עם קבלת החלטה של עצרת או״ם למען החזרת הפליטים.
כדי לתבוע אחדות לאומית תחת הנהגתו. בצורה זו מקווה בן־גוריון לנצל את
כישלון מדיניות־החוץ שלו לטובת עצמו.

9המחיר אשר כן־גוריון יציע לליבראלים תמורת בגידה
כהכטהותיהם והצטרפותם לקואליציה כה תהווה מפא״י רוב
מוחלט: הלאמת קופת-ההולים, וכמה תיקים, ביניהם תיק
שר־החוץ ותיק שר־המסחר־והתעשייה. כך יסלק בן־גוריון בצורה
עדינה מן הממשלה שני אוייבים מושבעים של קבוצת פרס־דיין: גולדה מאיר
ופנחס ספיר. תנאי של בן־גוריון: תיק החוץ לא יימסר לנחום נולדמן, אלא
ליזהר הררי. בן־גוריון מקווה כי הררי ילך בתלם מדיניות״החוץ שלו. ליתר
בטחון ירכז בן־גוריון את עיקר ענייני־החוץ במשרד ראש־הממשלה ובמשרד־הבטחון.
הררי, לעומת זאת, מתנגד להצטרפות מפלגתו לקואליציה, מעדיף
שהמפלגה תעבור שלב התארגנות כשהיא באופוזיציה.

מנהיג פא״י, קלמן כהנא, אינו רוצה להיות חכר כמס־

שלה, אלא במקרה
שיימסר לו תיק
הדתות, דבר שאינו
בא בחשבון. כהינא,
שאינו מעוניין בכבוד
של שר, לא
יתיה את הצטרפות

מסים
סומק וחיוורון
ערב הבחירות הזהירו רבים — וביניהם
העולם הזה 1248 כי אווירת השפע
שהשתררה בארץ נוצרה באופן מלאכותי,
וכי היא דומה לסומק שעלה על פני אדם
חולה כתוצאה מצביטה. כדוגמה למצב כזה
שימשה בריטניה הגדולה, שם ניצח הארולד
מק־מילן, בבחירות השנה האחרונה, תחת
הס־סמה :״מעולם לא היד, לך כל כך טוב״.
השבוע נסתבר כי הדוגמה לא היתד, במקומה.
בבריטניה עברה כימעט שנה תמימה
בין הפרחת הסיסמה לבין דרישת הממשלה
מן הציבור להדק את החגורה. בישראל
מהיר קצב־החיים הרבה יותר: היה דרוש
רק שבוע לשם השלמת התהליך כולו.
השבוע הודיע האוצר כי ברצונו להטיל
מייד על הציבור מס בסך 120 מיליון ל״י,
במסווה של ״מילווה קליטה״ .היה זה אותו
מילתה אשר האוצר ביקש להטילו על ה־

פא״י לקואליציה מ־פא״יית
בנזסירת תיק
לאיש פא״י.

• לעומת זאת
עלול לפרוץ סי־כסיד
רבתי בקרב
המפד״ל,
כמקרה שזו תקבל
תיק שלישי
בקואליציה
מפא״יית. בעוד
שאין ספק ששני
התיקים הראשונים
יימסרו גס להבא
למשה שפירא וליוסף
בורג, נטישה
מערכה על התיק ה־שלישי.
שני המועמ־דיס
היריבים: זרח
וורהפטיג ויצחק רפאל.
גס ישראל בן־
מאיר תובע לעצמו
תילן.

ס אחדות העבודה,
שעמדה
עוד לפני חצי
שנה כפני משבר
קשה, מתכוונת להיכנס כמלוא המרץ למאבק על הקואליציה
הממשלתית. כשלב ראשון תציע שלוש הצעות, ששתיים מהן
היא רואה כתנאי להצטרפותה לממשלה: דרישה ראשונה, שאינה בבחינת תנאי
בל יעבור, היא להקים קואליציה במתכונת הקודמת. דרישה שניה, אותה מציגה
המפלגה כתנאי, היא חוק מעבר חדש, שיקצר את תקופת זמן כהונת ממשלת
מעבר ויגבילה. תנאי שלישי הוא פיקוחה המוחלט של הכנסת על מערכת־הבסחון,
כולל דיווח מלא על הנעשה שם למוסדות הכנסת.

• הליכוד והעוצמה שהפגינה מפא״י בבחירות, ייעלמו.
השרים פנחס ספיר, גולדה מאיר וחבר המזכירות זלמן ארן, יתבעו מבן־גוריון
להצהיר בפומבי שלא תהיינה הדחות נוספות. אשכול ושרת עדיין מהססים
אם להצטרף לתביעה אם לאו. תביעה זו, בצירוף לפעולות צעירי הצעירים
ובהשפעת לבון, עלולה לגרוס לתסיסה מחודשת במפא״י.

• סערה אחרת הצפויה למפא״י: התנגדות רחבה לכוונת
כן־גוריון להקמת קואליציה עם הליבראלים, כלי השמאל.
למתנגדים נימוקים שונים. כך חושש לוי אשכול כי שמאל אופוזיציוני חזק
יפריע לניהול מדיניותו הכלכלית הימנית. חסידי לבון חוששים מעירעור המצב
בהסתדרות וחוגי ההתיישבות העובדת חוששים להתפתחות ימנית במפא״י
עצמה.

• צעירי חמש מפלגות -אחדות העבודה, מם״ם, המפד״ל,
פא״י והליכראלים — מתכוונים להתכנס בימים הקרובים על מנת להחליט
לחייב את מפלגותיהם שלא להיכנס לשום קואליציה שלא תבטיח תנאי
מינימום עליהם יוסכם בין חמשת המפלגות. לפי שעה, המכשול העיקרי
הוא הנוער הליבראלי, שלא נתן עדיין תשובה חיובית ליוזמה זו.

• אחת התביעות שתועלה כפי הנראה על ידי מפ״ם :
להחליף את סגן שר־הבטחון באיש אחר, ולו גם ממפא״י. הצעה זו להדחת פרס
הושמעה לראשונה בשיחות פרטיות, מפי אנשי המפלגה הליבראלית, אך מכיוון
שהס אינם מתכוונים להעלותה בפומבי, נטלו לעצמם אנשי מפ״ם רשות להביעה
בעצמם.

ציבור לפני שלוש שנים, על סמך טענות
כוזבות כאילו יש עלייה המונית שאסור
לגלותה ברבים. אז קמה סערה ציבורית
שמנעה את הדבר.
רמאים או מדינאים? עצם הטלת
מילווה כזה, שעה שאין עלייה רצינית, היא
פעולה מפוקפקת. אך כשהדבר בא שבוע
אחרי בחירות, בהן לא הזכיר שר־האוצר
אף במילה את הצורך בהטלת מסים חדשים
— הופכת היא לפעולה צינית מדהימה.
כאשר נתברר כי גם הפעם לא תסבול
הכנסת טכסיס כזה (לפחות לא עד הקמת
הממשלה החדשה) ,התכונן האוצר להטיל
שורה שלימה של מסים אחרים, להם אין
הוא זקוק לאישור.
אילו היה האוצר נוהג ביושר, היה קורא
למסים אלה בשם המפורש ״מם הבחירות״.
כי בבחירות האלה הוציא אוצר המדינה, לפי
אומדנה אחת, קרוב ל־ 400 מיליון ל״י, לשם
שיחוד שכבות שונות של האוכלוסיה, החל
מתשלום מזורז של תוספת־יוקר לעובדי
המדינה וכלה ב״פיתוח״ מפוברק במקומות
רבים, לשם רכישת קולות. לכל זה לא היה
שום כיסוי בקופת המדינה.
האוצר לא התכונן אף לרגע להשאיר
עושר חדש זה בידי מקבליו. הוא מבקש
עתה לספגו חזרה, בתוספת ריבית קצוצה,
כדי לסתום את החור שנוצר בקופה. הטכסיס
כולו התאים יותר לרמאים קטנים
מאשר למדינאים.
הכנסת היו״ו־ החדש
לפי דיני הטכס, יושב־ראש הכנסת הוא
האדם השני במדינה, מיד לאחר הנשיא. מי

יהיה יושב־ראש הכנסת החמישית?
מפא״י אינה מעוניינת להפוך שאלה זו
נושא למיקוח. על כן הציעה הצעה מחוכמת:
לכנס בדחיפת את הכנסת החמישית, כדי
לבחור ביושב־ראש. את כל שאר המינויים
— כגון יושבי־ראש הוועדות השונות ר
חבריהן — מוכנה מפא׳׳י לדחות למועד
מאוחר יותר, עד לגמר דיוניה של ״ועדה
מסדרת״.
החשבון: במיקרה זה ייבחר מחדש, בלי
ספק, היושב־ראש הקודם, ח״כ מפא״י קדיש
לוז. לוז מייצג את הסיעה הגדולה ביותר,
נהנה מיחס כללי של כבוד לאישיותו. כל
עוד לא התחממה האווירה סביב הרכבת
הממשלה, בטוחה בחירתו.
כל אנשי המל!* .אולם אצל כמה מחברי
הכנסת החדשה נשמעו השבוע, בשיחות
פרטיות׳ פיקפוקים רציניים לגבי ההצעה.
ההצעה הנגדית: לא לבחור כלל, לפי
שעה, ביושב־ראש, אלא להניח את הנהלת
הבית לזקן־החברים ח״כ המפד״ל מרדכי
נורוק, עד להרכבת כל ועדות הכנסת. ב״
מיקרה זה יתמנה היו״ר החדש רק לאחר
שיתברר מי יעמוד בראש הממשלה הבאה.
הנימוק העיקרי: לא יתכן כי מפלגה,
המייצגת שליש בעם, ושזכתה זה עתה
למפלה ציבורית גדולה, תרכז בידיה את כל
התפקידים העיקריים במדינה.
ברגע זה מסורים התפקידים הלאומיים
הבאים בידי חברי מפא״י, או בידי אישית
שהיו חברי מפא״י עד שנכנסו לתפקידם
הנוכחי:
• נשיא המדינה,
• יושב־ראש הכנסת,
• ראש־הממשלה,
• בעלי שלושת התקים העיקריים האחרים
בממשלה (בטחון, חוץ, אוצר),
• ראש המטה הכללי של צה״ל,
• המפקח הכללי של משטרת ישראל,
• ראש המוסד למודיעין ובטחון,
י• מפקד שרות הבטחון,
• ראשי שלושת הערים הגדולות (תל־אביב—יפו,
ירושלים, חיפה),
• יושב־ראש הנהלת הסוכנות,
• נשיא בית־המשפט העליון,
• מנהל הטכניון,
9נשיא מכון וייצמן,
9המזכיר הכללי של ההסתדרות הכללית,

כימעט כל השגרירים.
נוסף על כך מבקשת מפא״י, עתה, להנחיל
לאחד מחבריה — זאב שרף או דוב יוסף
— את תפקיד מבקר־המדינה, אחרי התפטרותו
של זיגפריד מוזס.
מניר עד ניר. בחוגים רבים שוררת
האשלייה כי אדם חדל להיות סוכן מפלגתו
ברגע שהוא מקבל לידיו תפקיד לאומי.
פרשת־לבון הוכיחה כי זו אשלייה, אפילו
לגבי התפקיד הרם ביותר במדינה. נשיא
המדינה, יצחק בן־צבי, שניבחר לאחרונה
על־ידי כל אגפי הציבור, התערב במהלך
הפרשה, לטובת דויד בן־גוריון.
יושב־ראש הכנסת הראשונה, יוסף שסרינ־צק,
אומנם לא נהג לקחת חלק במערכות
הבחירות, כדי להדגיש את אופיו הלאומי
של תפקידו. לא כן קדיש לוז. במערכת־הבחירות
האחרונה נטל חלק פעיל ביותר,
נאם באסיפות־בחירות ברחבי הארץ, אם כי
עשה זאת כאחד האנוסים שהסתירו את
דעתם האמיתית על הפרשה.
אך בחירת יו״ר הכנסת אינה, בנסיבות
המיוחדות של ישראל, עניין אישי. בשעתו
ניצלה מפא״י עצמה את ההזדמנות הראשונה,
כדי לסלק מתפקיד זה את ח״כ
אחדות־העבודה נחום ניר, בלי כל התחשבות
בצד האישי של העניין. בזאת יצרה
תקדים חשוב.
בחירתו של ניר עצמו לתפקיד זה איחדה,
בשעתו, בפעם הראשונה את כל המפלגות
נגד מפא״י, הולידה את ״קואליציית ניר״
המקורית. אותם הנימוקים שהביאו לכך
אז, נכונים שבעתיים עם פתיחת הכנסת
החמישית. נימוקים אלה יפים לבחירתו
מחדש של נחום ניר עצמו, או בחירת
אישיות כמו פנחס רוזן (אם לא יכנס
לממשלה) או פרץ ברנשטיין.

מפלגות
שיתה גו שים
אחת התוצאות המיידיות של הבחירות
היא השאיפה הכללית ליצירת גושים גדולים
יותר, שיבואו במקום המפלגות הקטנות•
דויד בן־גוריון היה הראשון שלעג
בקול רם ל״רטיסי המפלגות״ .יתכן כי היה
לועג פחות, אילו היד, לוקח בחשבון שככל
הטוים חזו! ! 260

שהרסיסים מתאחדים לגושים גדולים יותר,
כן מצטמצם חופש־התימרון של מפא״י מית
הרכבתן של קואליציות.
הראשון שמיהר לנצל מצב־רוח כללי זד,
היה מנחם בגין, מנהיג חרות. בשם 17
ח כי מפלגתו פנה אל 17ח״כי הליבראלים,
הציע להם להקים גוש פרלמנטרי משותת
— או לא איחוד של ממש.
נדף מן ההצעה ריח תעמולתי, כי היא
פורסמה ברבים לפני שאף הגיעה לידי הליבראלים.
מחיר
החופש. בגלל הפירסום, אי־אפשר
היה לקיים דיון שקט וענייני בחדרי־חדרים,
כדי לעמוד על כוונת ההצעה. יכלו
להיות לה כוונות שונות. בין השאר•
המזנה למנוע בעד הליבראלים להי־כנם
לקואליציה עם מפא״י ולהכריחם להי־שאר
באופוזיציה, מתוך הנחה שבן־גוריוו
לא יסכים לשבת בממשלה עם נציגי־חרות.
במיקרה זה, היהי הדבר מכריח את בי-
גוריון להקים. קואליציה עם השמאל, ומאי!-
.שמאל להעמיד תנאים אולטימאטיביים.
• הכוזנה להכריח את מפא״י להקים
קואליציה ימנית־דתית בה תהיה במיעוט.
בקוא.יציה כזאת היו למפא״י ולזנבה 46
קולות, ואילו לגוש הליברלי־הלאומי ולגוש
המפד״ל־פא״י ביחד 48 -קולות. בצורה
זו היתה מתאפשרת, בפעם הראשונה, השתתפות
חרות בממשלה.
• המזנה לשתף את חרות בקואליציה
מג ת1 ,כ-י הדתיים, בה היו 34 קולות הלי-
בראל הלאומי מול 48 קולות מפא״י.
ספק אם אנשי חרות עצמם חשבו מחש-
בות אלה עד הסוף, לפני הגשת ררצניד
ואילו הליבראלים לא ששו לוזתר על חופש-
התימרון שלהם יזמורת תכלית בלתי-ברורה.
,אכת. בגין לא היה היחיד ש-פזל לעבר יצירת גושים. בצד הדתי הת־גבשה
דיעה כימעט מאוחדת לאיחוד ה-
עם הפא״י, כדי ליצור סיעה של
י 14ח״כיס (עם סיכויים קלושים מאוד להצ:
טרפות ארבעת ח׳־כי אגודת ישראל)
מעניינת ביותר היתד, התכונה בשמאי•
שם לא הכריז איש הכרזות, לא הציע איש
הצעות פומביות. אך מאחורי הקלעים נש-
לחו ידיים אלמוניות כדי למשש את הדופר
ביחס להצעה שלא התממשה לפני הבחירות!
הקמת גוש גייל של השמאל, ביוזמת אח-
דות־העבודה ומפ״ם, שמטרתו העיקרית
ח י ״ משיר אליו חלק ממפא״י -ולשמש
״ ת לאיחוד כל מפלגות־הפועלים
בבוא היום, אחרי ירידת דויד בן־גוריוי
בדיחת השבוע סופקה על-ידי בן-גורי, ן
עצמו. בנאום בפני פעילי מפא״ה שהיה
דוש השמצות כלפי מ־״ם ואחדות־העבו־דה^הציע
לכנס ועידה לשם איחוד תנועת

מנגנון
קוד אדוניו
אור ליום רביעי בשבוע שעבר, בשניה
שלוש וחצי בלילה, שלש שעות וחצי אחר
שנסגרו, הקלטיות לכנכת החמישית, קפיץ
מנהל קול־ישראל, חנוך גבתון, מהדרו ש-
במערכת המשדרים שהותקנה, במיוחד עבור
קול ישראל, בבניין משרד הפנים ביפו הוא
הוציא פקודות דחופות לעוזריו: למפסיט
מיד את פירטום התוצאית בקלפיות הבוך!
דות, כפי שהגיעו אליהם מכל הארץ.
*׳0יקי של גבתון: שידור התוצאות הבודדות
מעכב את סיכום התוצאות המצטב־רות.
הנימוק האמיתי, בו לא השתמש
גבתון: החל משעה זו החלה להתברר מפל־תה
של מפא״י בכל חלקי הארץ. עד לשעה
זו׳ כאשי הגיעו סיכומי הקלפיות הקטנות
ב שוב ם הכפריים, עדיין היה מעמדה של
מפא״י איתן. מישהו מיסתורי היה סבור כי
אם אי״אפשר למנוע את הפסדה של מפא״י
לפחות אין להרעיש בו עולמות.
כתיצאה מהחלטה זו אירעה שורה של
דברים מוזרים. קול ישראל הפסיק לשדר
תוצאות קלפיות בודדות, שידר 0יכומ-ם
כלליים בלבד, בהם לא השתקפה מפלת
מפא״י• בשעה 11 בבוקר חוסל המנגנון
שהוקם במיוחד לשידור תוצא-ת הבחירות
וקול־ישראל הפסיק לשדרן.
מאחר שהשנה, בפעם הראשונה מאז נערכות
בחירות בישראל, נמסר הדיווח ה־בלעדי
על תוצאות הבחירות לקול-ישראל,
ואפילו סוכנות הידיעות עתי״ם קיבלה את
התוצאות דרכו, נפסק למעשה הדיווח ה־שוטף
על התוצאות. העתונים פירסמו תו-
צאות אלה רק לפי הדיווחים של כתביהם
במקומית שונים בארץ.
״ יאדיר י * עירי. היה זה צעד
מוזר עד מאוד, ביחוד לנוכח המאמצים ה-
כספיים הרבים שהושקעו על מנת לאפשר
לקול ישראל למסור דיווח שוטף.
זזפולם הזח 1250

שעבד משך שנתיים כטבח בית המלון
אילת, שבאילת, אשר היה שייך לחברה ההסתדרותית
מרגוע לעובד.
שעה שבית־המלון פשט את הרגל, החלר,
ההנהלה ההסתדרותית לסכם את החשבונות
של העובדים. ואז התברר לגרינפרלד לפתע,
כי לא זכה לקבל תוספת־ערבה, תיפשות
וטיסות לתל־אביב, להן היה זכאי.
״ ק ח 2000וחבל הטבח בדימוס
לא התעצל, הריץ מיכתב להסתדרות, תבע
ממנה סך 4059.22 לירות, המגיעות לו.
עורכי־החשבון וגיזברי החברה לא גילו
נכונות להיענות לדרישותיו, אם כי הסכימו
שחייבים לו את ככסף :״קח אלפיים לירות
במזומנים ונגמור את העניין,״ הציעו לו.
העובד לא ניכנע. הוא פנה לממונה על
השכר, במשרד העבודה, הגיש תביעה נגד
מעבידו — האירגון המיקצועי החייב, על
פי ההגיון, להגן עליו מפני ניצול.
הממינה על השכר התחמק, טען שהעניין
אינו בתחום סמכותו. עם זאת, הודיע שיהיה
מוכן להיכנס לעובי הקורה, אם שני הצדדים
יתחייבו מראש לקבל את בוררותו.
אנשי המנגנון ההסתדרותי דחו את ההצעה,
לא הסכימו לבוררות משרד העבודה.
השבוע, הגשי פרקליטו של גרינפלד,
עורך־הדין אברהם דינרי, תביעה אזרחית
לבית־המשפט, בה תבע מן ההסתדרות החזרת
4059.22 הלירות. נוסף על כן, ובהסתמך
על החוק למניעת הלנת שכר, תבע
10 אחוז תוספת על כל שבוע של הלנה,
החל מ־ 31 בינואר , 1960 יום עבודתו האחרון
של העובדת בחברה.
אם אומנם תתקבל התביעה, תעלה ההלנה
הממושכת להסתדרות בסך 27.694.42 לירות.

ראש־עיר נמיר ורעייתו
חצי בפנים, חצי בחוץ
ההוכחה החותכת לכך ששינוי סדרי
הדיווח נעשה באופן פיתאומי, נימצאת ב־גליון
שבועון קול־ישראל, ראדיו, שהופיע
ערב הבחירות. באותו גליון הודפסו חמישה
עמודים מיוחדים של טבלאות, ובהן
תוצאות כל הבחירות עד כה בישראל, לפי
מקומות היישוב השונים. לנוחיות המאזינים
הושארו בטבלאות אלה מישבצית ריקות,
כדי שהמאזינים יוכלו למלא בהם את
הסיכומים החלקיים שיתקבלו כבר בשעות
הבוקר המוקדמות, להשוותם לתוצאות הקודמות.
טבלאות
ראדיו נשארו ללא שימוש. הסיבה
הפשוטה: קול־ישראל לא שידר שום
תוצאה הניתנת להשוואה.
במשך יום רביעי, אחרי שנפסקה עבודת
צוות הדיווח המיוחד, מצא קול־ישראל לנכון
לשדר תוצאה השוואתית אחת: זו של
איזור אשקלון. באופן מיקרי, כמובן, היה
זה ד,אתור היחיד בישראל בו עלה כוחה
של מפא״י בהשוואה לכנסת הרביעית.
הלך־רוה שד שולטים. עוד יותר
מגיחך נראה הדיווח של קול-ישראל, למחרת
היום. הידיעות על תוצאות הבחירות תפסו
מקום מישני, כאילו היו חסרי־חשיבות.
היד זה נסיון ברור להטעות דעת הקהל
באמצעות מכשיר ממלכתי.
לא היתד, בכך משום הפתעה. כי קול־ישראל
הוא מוסד הכפוף למשרד ראש־הממשלה.
משרד זה יכול להורות למנהלי
קול־ישראל כיצד עליהם לשדר תוצאות בחירות,
בהתאם להלך־רוחם של השולטים בו.
עיריות ראש על טס
תפקידם של חברי קואליציה היא להצדיק
את מעשי השלטונות. תפקידם של חברי האופוזיציה
הוא לשלול כל מעשה של השלטונות.
מה צריך להיות תפקידה של סיעה
אשר חלק ממנה משתתף בקואליציה, ואילו
פלג אחר שלה נמנה על האופוזיציה?
בפני בעייה מוזרה ועדינה זו עמדה הסיעה
הליבראלית בעיריית תל-אביב, מיד
עם הקמת המפלגה הליבראלית. בעוד ששני
חברי המפלגה הפרוגרסיביים־^שעבר היו
חברי ההנהלה, כשאחד מהם, משה גולדשטיין,
הוא גם סגן־ראש־העיר בשכר, היו
ששת חברי הסיעה האחרים, הציונים־הכל־ליים־לשעבר,
שותפים פעילים לשבעת אנשי
חירות באופוזיציה.
במועצת העירייה, בת 31 החברים, שלטת
קואליציה בת 18 חברים, בראשות מפא״י.
לקואליציה זו יש רוב גם בלי נציגי הליבראלים.
את לשון־ד,מאזניים מהווה הרב
אברמוביץ, נציגם אדום הזקן של פועלי
אגודת־ישראל.
לבנון לא, תמיר בן. עד לבחירות
לא רצו הליבראלים להחליט מה לעשות.
השבוע עמדה המפלגה בפני שתי אפשרויות:
להצטרף כולה לקואליציה או לעזוב
אותה כולה, ולנסות להקים קואליציה אחרת.
בהצעת ההצטרפות כלולה הבטחה לתפקיד

סגן־ראש-העיר. לתפקיד זה יש מספר מועמדים
שלגביהם קיימים כמה שיקולים אישיים:
חיים לבנון מתנגד להצעה, מאחר שאינו
מוכן להיות סגן־ראש־העיר, אחרי שהיה
ראשה. מועמד אחר, יוסף תמיר, תומך
בהצטרפית, מסתפק בתפקיד מזכיר המפלגה
אותו הוא ממלא, מעדיף לוותר על הסגנות.
שמחה ארליך, לעומת זאת, הוא מנהל המנגנון
בעיריית רמת־גן ובתור שכזה, אינו
יכול להיות בראשות העיר תל־אביב ומתנגד
להצטרפות. סעדיה שושני קשיש מלקחת
חלק אקטיבי בהנהלה. שאר הנציגים לא
הוצעו לתפקיד.
לא פחות חשובים מן השיקולים האישיים
היו השיקולים המפלגתיים. אם המפלגה הליברלית
תצטרף לקואליציה בתפקיד משני,
היא תחדל להיות אלטרנטיבה לשלטון
מפא״י בעיר. זאת ידע חבר הנהלת־המפלגה
משה קול, שעה שהצהיר בכנס פעילי המפלגה,
ערב הבחירות, שמיד אחריהן תפורק
הקואליציה הקיימת בעיריה.
אך האם אפשר בכלל להקים קואליציה
אחרת?
בתוך הקופה. סגן ראש־העיר ה־חמתי
לשעבר, אברהם שכטרמן, כבר פנה
לליברלים בהצעה להקמת גוש בעיריה. הוא
הציע להקים את הקואליציה החדשה יחד
עם הדתיים.
אך הליברלים לא יכלו עדיין להחליט
בשאלה זו. קיימים לגביהם שני חשבונות
נוספים:
ס חשבון המחיר אותו ידרוש הרב
אברמוביץ האגודאי תמורת המעבר מתמיכה
במפא״י אל הליבראלים( .פועלי אגודת ישראל
זכו בבחירות לכנסת בתוספת קולות תל־אביביים,
ואברמוביץ, הרואה את עצמו כמנצח,
עלול להציג תנאים קשים).
• חשבון המיקוח הקואליציוני בממשלה.
כאן מצבה של מפא״י אינו נוח כלל.
אילו היו קולות הבוחרים לכנסת קובעים
את הרכב מועצת העיר, היתה מפא״י מפסידה
החודש את הרוב המאפשר לה להקים
הנהלה בלי הליברלים. הליברלים יודעים
זאת. הם ישתמשו באיום של פירוק ההנהלה
על־ידי רכישת אברמוביץ, כדי לחזק
את תביעותיהם במיקוח על הרכב הקיא־ליציה
הממשלתית. בכך יכניסו את ראשו
של נמיר לקופת מיקוח.
העובדה שראשו מונח על הטם לא הפריעה
השבוע לנמיר לצאת פעם נוספת לאחת
מנסיעותיו התכיפות לחוץ־לארץ. האמתלה:
פגישה עם הנדבן היהודי וולפסון, בעניין
הקמת מרכז ספורטאי בתל־אביב.

עבודה
ה מ עביד הסר בן
ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים
מעסיקה, כידוע, עובדים בשכר. מה קורה
כשמעביד זה, שהוא האיגוד המיקצועי החייב
גם להגן עליהם, נתבע לסלק חוב
שנגרם בשל הלנת־שכר?
את התשובה המרה קיבל דוב גרינפלד

דדכי־אדם
מן ה־דרפה
בפאריס יושב יורד ישראלי אמיד. לא
חסר לו דבר, כי בהיותו בארץ קיבץ הון
לא מועט, שסייע לו להסתדר בישראל,
ולבסס לאחר מכן את קיומו בכבוד בצרפת.
הדרך בה התעשר בארץ: הוא היה קבצן,
פשט יד ברחובות תל־אביב.

השבוע גודל פדטט־היד את סיפורו
במיכתב, אותו שיגר למערכת
״העולם הזה״ .כותב הקבצן
העליז :

עליתי ארצה בשנת .1954 גרתי בצריף־
מעברה, יחד עם נחשים, עכברים וכל מיני
מחלות. משרד הסעד נתן לי 12 לירות לחודש.
הייתי רעב ללחם, וימים שלמים לא
באה פת לחם לפי. כי אני נכה.
שנתיים רצתי אחרי פקידי משרד הסעד
ומלב״ן בבקשה שיתנו לי עבודה כלשהי,
בה א כל להתפרנס. אני אב למשפחה של
שלוש נפשות. אך הריצות היו לשווא. לא
נתנו לי עבודה, ולא עזרו לי.
יום אחד יצאתי לרחובות תל־אביב וראיתי:
אנשים שלמים בגופם, בעלי כיח־עבודה,
פושטים את ידם לעבר העוברים
והשבים, אפילו מול אנשים נכים. נוכחתי
לדעת שהם מקבצים סכומים גדולים.
אחרי שבדקתי את הכנסתם של מבקשי־הנדבות,
הורדתי את הפרוטזה מרגלי, הרכבתי
משקפיים כהים, והתחלתי להתהלך
על שני מקלות. נעמדתי בפינה ופשטתי
יד לעבר הההל, כשדמעות גדולות זולגות
מעיני. היו אלה דמעות צער, אבל הן הפכו
לדמעית־גיל, כשספרתי את ההכנסה היומית:
ביום הראשון, הרווחתי 60 לירות.
אחר כך הגעתי גם ל־ 80 לירות ליום.
בקיצור, בעבודה הזאת יש רווח רב.
״תוכל לה׳ ,,צ עעיר!״ אבל זאת
לא עבודה הוגנת. אומנם עבדתי בה, והצלחתי
עד כדי כך שהייתי במצב שאיפשר
לי לקחת דירה קטנה בדמי־מפתח; אבל
גם פיית׳ ,מ־ !954 ועד ,1958 למשרדי הממשלה
השונים, שיסדרו לי עבודה ממש.
לבסוף פניתי במכתב לראש־הממשלה. הוא
הפנה את בקשתי, עם המלצה, ללישכתעזרה
סוציאלית בשכונת־התקווה. אז שלחו אלי
הביתה עובדת סוציאלית.
היא באה ודיברה איתי, וראתה את המצב.
אחר־כך אמרה לי :״כדאי לך שתמשיך בעבודה
הזאת, בקבצנות. בעוד כמה שנים
אתה יכול להיות עשיר. ובארץ, אין עבודה
אחרת בשבילך.״
בזה נסתיים העניין. פניתי עוד לכל מיני
משרדים ושרים, גם לשר־החינוך־והתרבות,
אך כלום לא עזר.
לכן המשכתי לעבוד בקכצנות, עד ליום
בו עזבתי את הארץ לצמיתות.
זה כדאי. יש פושטי־יד שצברו מאתיים
אלף לירות בדרך זו. אלה שלא עובדים
כל יום, צוברים 20 אלף לירות.
הקבצנים העשירים באמת הם, על פי
רוב, עיוורים. אבל גם סתם אנשים יכולים
להתעשר בדרך זו.

ילד השעשועים של ברד! המערבי
לקאריירה זו. אם אפשר לקרוא למעמד של
נער שעשועים בשם קאריירה.
שמעון זוסטהים, יליד גרמניה, היה בן
3כאשר הגיע ארצה. הוא למד בחיפה,
היה חניך משק ילדים בפרדס־חנה, וכשפרצה
מלחמת העצמאות שירת בפלמ״ח בגדוד
החמישי, השתתף בין היתר בקרבות
כפר־סבא, חולדה ובפריצת מצור ירושלים.
אז היה שמעון פלמחניק כמו כולם
חבש כובע גרב, השתתף בקומזיצים, וכמו
הרבה פלמחניקים, אפילו התאהב בעיצומה
של התקפת כנופייה ערבית על אחת מה־שיירות
לירושלים, ונשא לו לאשר, את
אותה הפלמחניקית, בשם דבורה, אשר שימשה
נושא אהבתו. הוא אפילו שר אז יחד
עם חבריו: ובכן רעי / ,נקום נצאה לחפש,
אם מחר ישנו מתחת לשמים /האם נמצא
אותו בדמות עמוד אש • /אשר ליווה את
הפלמ׳־ח יומם וליל.
אלא שהמחר שחיפש שמעון עדן לא
נמצא דווקא בדמות עמוד האש. כאשר פורק
הפלמ״ח הצטרף שמעון לחיל הים, עבר
קורס רבי־סמלים, ועם בו יום השיחרור,
פנה לעסוק במיקצוע המשפחתי. מכיוון שאמו
היא בעלת מלון עדן בחיפה, פנה
שמעון לבית־הספר למלונאות של הדסה.
הוא לא החזיק שם מעמד רב, נזכר שלפני
המלחמה למד לנגן על סכספון וכן
להקיש בתופים — והפך למוסיקאלי.
עדן הצטרף אז לבורסת האמנים, וחיכה
לחלטורות שיזדמנו. במשך הזמן אפילו

חתיכה בלגית ג
פירסומת רבתי בגרמניה, ושכוכבנית ו

11 1י 11 11*| ¥שמעון עדן, מופיע כשחקן, לצורכי פירסוס מועדון־הלילה שלו,
^ \ 1 1׳ 1יו 1 • 1בקורפירטטרדאם־תיאטר, בברלין המערבית. כאן הוא נראה בתמונה
מתון המחזה האמריקאי יום הולדת, בו הוא מופיע לאחרונה, נוסף לעיסוקיו האחרים.
ך* ושבי ברלין המערבית חיים היום
! 1כשצל המלחמה מרחף על ראשיהם. תגבורות
של חיילי מעצמות המערב זורמות
לעיר, בשער ברנדנבורג ניצבים טאנקים
ושריונות, מהירי הבתים יורדים במהירות
מדהימה.
אולם עם רדת החשיכה, כאשד מתחילים

חיי־הלילה של העיר, שוב אין המתיחות
מורגשת. אולי דוזקא בשל האיום המוחשי,
בורחים 2,5מיליון אזרחי ברלין המערבית
אל חיק חיי־הלילה הסואנים של עירם.
אחד המקומות הקולטים אותם שם, הוא
מועדון־לילה גדול ומקורי, השוכן כבוד
ברחוב קורפיקסטרדאם — הברודוזיי של
ברלין המערבית — הלוא הוא העדן סאלון.
זהו אחד ממועדוני־הלילה המפורסמים
ביותר באירופה, ואילו בברלין הוא נחשב
להמקום בהא הידיעה. כי שם מבלה החברה
הברלינאית הגבוהה יחד עם הבוהמה, לשם
נוהרים התיירים והאורחים החשובים מדיפ־לומאטים
ועד לכוכבי־קולנוע.
בעל מקום מפורסם זה אינו אלא צעיר
ישראלי, לוחם פלמ״ח לשעבר, שהשתקע
בגרמניה, אם כי לא ויתר על נתינותו הישראלית,
הגיע שם אל פיסגת ההצלחה —
שמעון עדן, שעל שמו נקרא הסאלון.

גער השעשועים מם׳ 1

ך | 1י ך 1ץ על גבי מכונית הקארטינג,
המורכבת משלד ומנוע בלבד,
נראה שמעון מוקף יפהפיות גרמניות.

**ץ מעון, כעל העיניים הבולטות
* /והתס פו ר ת הקצרצרה, שהגיע השבוע,
דווקא בעצם ימי־המתיחות הפוקדים את ברלין,
לביקור קצר בישראל, אינו רק בעל
מועדון־לילה מפואר. הוא הפך לאישיות
ידועה בכל רחבי גרמניה המערבית. בטורי
הרכילות ובעתוני־הנשים שמור התואר
נער השעשועים מספר אחד של גרמניה
רק לו בלבד. כימעט ולא עובר יום
בו אין מופיע שמו בעתונות. לרוב אין
הוא זוכה לפירסום בלבד — אלא בחברת
כוכבנית או נערת־זוהר ידועה. כי בעולם
הזוהר הגרמני מקובל כבר כיום שכל נערה
הרוצה להתפרסם ולהתקדם יכולה לעשות
זאת דרך רלף זיגמונד עידן — הלוא הוא
שמעון עדן.
יתכן ואופייני הדבר שנער השעשועים,
המוכר כל כך בגרמניה, כימעט ואינו מוכר
בישראל. כי אפילו אלה שהכירוהו כאן
בארץ, אותו ואת תכונותיו המיוחדות, לא
היו מאמינים שזהו אותו שמעון שהגיע

נקניק לג״ן מנספילד

עדן סאלון, מועדונו המפורסם של הישראלי שמעון עדן, בברלין המערבית.

המועדון, המשמש מוקד
שעשועים ובידור, המור
אומר שמעון ,״שכל אחד

״-כך מסים את שמעון עד! ,הישראלי המשגשג סיר החצוייה
בשמעון התגלה עד מהרד, חוש מסחרי
מפותח וכישרון נדיר לפירסומת. הוא קרא
למקום שלו עדן סאלון. למה דודקא שם
זה? ״זאת מילה שעושה רושם. בארים
ובתי־מרזח יש בברלין בבל פינה. משהו
חוש תמיד דופק.״ הוא הזמין את הצייר
הישראלי, יגאל טומרקין, ששהה אז בברלין,
ב-קש ממנו לצייר ציורי־אווירה במקום,
וצייר גם בחוץ ציורים באותו סיגנון .״המשטרה
כמובן התנגדה לכך, אבל עד שהורידו
את זה עברה שנה, וכולם שמעו
על המקום ובאו לראות מה זה.״

חתיכה ככיקיני מצליפה

** ודם -כ ד״ ש מו עדץ -די ד ה״ל ה ^

האחרונה של שמעון עדן,
המין־והאהבה שלו זוכים לח
אף ניסתה להתאבד בגללו.

חתיכה איטלקיה

שמעון עדן (במרכז) בחברתם
של השחקן ה־איטלקי
המפורסם פולקו לולי ויפהפיה איטלקית בלונדינית.
התחיל לשיר, וכיום הוא נזכר שאף חיבר
מספר שירים פאטריוטים שהיו מושרים אז
בפי כל, כמו שיר ההגנה ושיר לוחמי
צה״ל .״חיברתי כל כך הרבה מנגינות בחיי,
שאני לא זוכר כבר מד״״ הוא אומר.
בניגוד לשאר אמני החלטורה הישראליים
הצטיין שמעון במרץ ובדמיון. הוא לא
היה מוכן לצעוד זמן רב על מקום אחד.
אחרי זמן קצר הפך למנהל תזמורת קטנה,
ובמשך שנתיים ימים הופיעו שמעון עדן
ותזמורתו במיעדון פיקדילי בחיפה, במח־נות־צבא
ובמקומות־נפש על פני כל הארץ.

כעד מועדון-מקצוע ישראלי

משיכה לכל כוכבי אירופה מהווה, למעשה, מרכז
כב מארבעה אולמות נפרדים .״הפרינציפ שלי,״
יעשה מה שהוא רוצה — רק שלא יפריע לאחרים.״

#״ן כד לא איש כשמעון יסתפק בתפקיד
כליזמר. כשנימאס לו, התגייס שוב
לצבא, היה רכז תרבות בגדנ״ע בסביבות
תל־אביב .״לא עשיתי שם שום דבר. זה
היה טוב. אבל גם זה נימאס, לבסוף,״ מספד
שמעון. הוא חזר אל בורסת האמנים .״הייתי
אפילו חבר ועד המוסיקאים. אבל להרוזיח
500־ 600 לירות, מה זה?״
כשהארץ נעשתה קטנה בשבילו, יצא ה־פלמחניק
לחפש את המחר בהוצלארץ. אחרי
שבע שנות נשואים התגרש י מאשתו, שילדה
לו בת אשר כיום היא בת ,13 לקח את
הסכספון שלו ונסע לפאריס.
״היה לי שם קשה מאוד. לא נתנו לי
לעבוד, לבן׳ אי עבדתי, שחור׳ .אפילו
שטפתי כלים במסעדות של כל מיני יהודים.
וכשראיתי שפאריס זה לא המקום
בשבילי, המשכתי הלאה.״
במכונית של אחד מחבריו הגיע שמעון
לגרמניה ושם החליט להשאר, ולראות את
המצב. הוא החל לעבוד בבאר של חיילים
אמריקאיים, צבר אט אט סכומים ניכרים
שהביאו אותו למצב בו יכול היה לעשות
ביזנס.
יורדים מישראל כבר עסו אותו זמן
ביזנס רב בגרמניה. במשך תקופה קצרה
השתלטו יורדים מישראל על שרשרת גדולה
של מסבאות וקובות בכל רחבי גרמניה.
אחדים מהם אפילו ריכזו עטקי מסחר־בשרים.
אבל שמעון החליט להתחיל ישר מגבוה.
הוא גילה כי נחן בכישרון, אותו גילו
ישראלים רבים בארץ ובחו״ל — לנהל
מועדון־לילה. עד מהרה צירף את עצמו
לשורה ארוכה של הישראלים המנהלים מועדונים
בניו־יורק, לונדון, ובשטח הגדול
ביפו.
״שמעתי על מסעדה מחורבנת ברחיב הראשי
של ברלין, שהחליפה בעלים 16 פעם
לפחות. ניגשתי אל בעל המסעדה האחרון,
שעמד בפני פשיטת־רגל, והצעתי לו שישכיר
לי את העסק. הגרמני הסכים וכך
הפכתי למנהל המקום.״

ררכז־משיכה מתמיד, לא מספיק ב־פירסומת
ראשונית. יש להמשיך בה כל
הזמן. בשטח זה לא היו לשמעון עדן מתחרים.
״יום
אחד קניתי לי מכונית, אנטיקה מחורבנת
מלפני חמישים שנה, שכבר לא
נוסעת. הושבתי חתיכה משגעת לבושה
בביקיני. ולפנים. במקום שני סוסים, גררו
את המכונית שני סטודנטים מיככנים שהבחורה
היתר, מצליפה בהם בשוט. על גו־פיתיהם
של הבחורה והסטודנטים היו סרטים,
כמו בתחרות מלכת־יופי עדן סאלון.
מובן שכולם הסתכלו על זה ואז ראו את
הפירסומת שלי. הדבר עזר לעסק כמו באגדות.
כן, שכחתי לציין, שלפני הטאררם
שלי, ששיגע את כל הגרמנים, נסע גם
שוטר רכוב על אופנוע. העתונים של הצד
השני, במזרח־ברלין, כתבו עלי במשך שבוע
השמצות, איך שאני נותן לסטודנטים לרוץ
עירומים ברחוב. זה לא הזיק לי. להיפך.״
לא עבר יום מבלי ששמעון יעסוק בתוכניות
שמטרתן אחת: להוציא את הגרמנים
הנרפים מבתיהם, על אף תוכניות־הטלביזיה
המספקות בידור בשפע, ולהביאם
למועדונו שלו.
הוא נקט בשיטת נסית, בתל־אביב: נתן
למלצרים הוראה לא לדרוש מהקהל להזמין.
״מי שלא רוצה להזמין — שלא יזמין.
במשך הזמן בבר יהיה צמא, .
הוא אסר על היצאניות הברלינאיות לבוא
ולצוד לקוחות במועדון שלו, דבר המקובל
במועדונים אחרים .״אם אחת באה לצוד
אצלי מישהו, אני זורק אותה תיכף החובה.
אף אחת לא יכולה להסתנן.״
העסק התחיל לפרוח. אנשי־הון ובעל׳־
עסקים, טדי בויס ומזכירות קטנות, במכנסי
ג׳ינס משופשפות או בחליפות ערב
מהודרות. כשהתחיל העסק להתרחב, רכש

האוסף

יצירה עצמית של עדן,
מורכבת מראשי כל ה־כוכבניות,
שהחלו בקאריירה שלהן במועדונו.
שמעון מקום בסביבת תחנת־הרכבת המרכזית,
מילא אותו במכונות אוטומטיות.
״קראתי למקום קויק אוטומאט. מה לא היה
שם? הכל! מכונה שמוכרת מרק ומכונה
שמוכרת גלידה, מכונה שמוכרת גרבי
ניילון ומכונה שמוכרת אמצעי־מניעה.״

עב תינוקות לבאר

** א ^ כרז מן ר ב ועידך סיאלון נעשה
/צר מלהכיל את המוני־הלקוחות שהסתערו
על המקום, מדי ערב. שמעון מכר
את המועדון הישן ואת האוטומאטים בתחנת
הרכבת, קנה אצל קבלן בית בהזמנה.
אף בית זה ניצב ברחוב הראשי, בקורפירס־טרדאם.
״בכל
בית רגיל היו הדיירים זורקים אותי
(המשך בעמוד )20

בכירכרה

הכוכבת.
שמעון עדן מנצח בנזירוץ הכירכרות, בו זכה בפרס מידי הכוכבת
ין (שמו
השבדית אולר יעקובסון. כותרת התמו־נה :״אנרמרין
מטר.״
של הסוס הרתום לכירכרה) עם ראלף זיגמונד עדן, זוכים בפרס במירוץ ל־ 21
2000 מסר

שני רוכבי קטנוע נהרגו בתאונת דרכים -היתר! 11 התחלה שר מלחמת דמים שפוצ

ישו נשבר

התוקפים פרצו את דלת הכינסייה
של בענת, ניפצו חלונות ותמונות
דתיות. תושבי בענה שלחו תלונה לנציגויות הזרות בישראל.

>מי* בוצת נשים בשמלות כחולות ישבו
סביב קבר רענן ויללו בבכי. היו אלה
1נשות הכפר דיר אל־אסד הגלילי, שבאו
לבכות את סאלח עלי שאקר אמון,
שנהרג במלחמה הפיתאומית שפרצה לפני
שבוע בין דיר אל־אסד לבין כפר בענה
השכן.
מתוך אחד הבתים של בענה, עקב גבר
צעיר במשקפת אחר הנעשה בבית־הקברות
של דיר אל־אסד. גם ללא משקפת אפשר
היה לראות כל תנועה בכפר השכן. שהרי
בין דיר אר־אסד לבין בענה מפריד רק ואדי
מוריק, נטוע עצי־זית. מאז השבוע שעבר
מפרידות ביניהם גם שלוש גוויות
של בני דיר אל־אסד.

מוות ככביש צר
ני הצעירים הראשונים נהרגו

ן) ביום השלישי שעבר. קאסם עוסמן
וידידו חסן אחמד עבד־עומר, שניהם בני
,25 חזרו מחיפה, רכובים על הווספה
שלהם. שני בני דיר אל־אסד, שעבדו כמס־גרים
בחיפה, קנו את הקטנוע במשותף, כדי
לחסוך מזמן הנסיעה.
הם עזבו את כביש עכו־צפת, פנו שמאלה
אל כביש האספלט הצר העובר דרך דיר
אל־אסד, ומסתיים במרכז בענה. הם הספיקו
לנסוע רק 300־ 400 מטרים. לפניהם
נסע טנדר מכפר נחף, שהחזיר פועלים
לדיר אל־אסד.
לפתע הופיע ממול אוטובוס של אגד,
שנסע מבענה לכיוזן הכביש הראשי. נהג
הטנדר סטה ימינה, ירד מן הכביש, והאוטובוס
עבר אותו. אך לא כן הקטנוע.
נהג האוטובוס, ג׳מיל עיד אליאם מכפר
בענה, עלה במכוניתו על הקטנוע. הרכב
הזעיר התרסק לחתיכות. נהגו קאסם נהרג
במקום. הנוסע השני, חסן עומר, נגרר פצוע
למרחק של 20־ 30 מטר. הוא מת בדרך ל־ביודהחולים
החיפאי.
על עובדות יסודיות אלה מסכימים גם
בני דיר אל־אסד גם תושבי בענה. אולם
בעוד הראשונים טוענים כי נהג האוטובוס
נסע במהירות מופרזת והינו אשם בתאונה,
טוענים בני בענה כי נהג הקטנוע —
ולא נהגו של האוטובוס — היה אשם
בתאונה.

תצפית משטרה

שני שוטרים עומדים על גג ביתו
של נהג האוטובוס, אחרי שנפרץ
זהועלה באש. בית זה, שהוא הקרוב ביותר לדיר אל־אסד, היה הראשון שהוצת.

שתיערך הלוויית שני ההרוגים. הקצינים
הבטיחו לשמור על הסדר. אך תושבי בענה
לא שוכנעו מן ההבטחות. בלילה הראשון
אחרי התאונה, פינו כמה משפחות את בתיהן,
העומדים על הגבול בין שני הכפרים,
והלכו ללון בבתי־קרובים.
בצהרי יום המחרת התקרבה אל דיר אל-
אסד שיירת מכוניות. באחת מהן היו שתי
הגופות שהובאו לקבורה. סיפר מוכתר
הכפר, ג׳אבר אסדי, על מה שאירע לאחר
מכן :״העמדנו את המכוניות במרכז הכפר.
התקהלו כל התושבים. גם משלחות מכפרים
אחרים באו להשתתף בהלוזיה. שוטרים
— היו אולי ארבעה־חמישה. בני המשפחה
ניגשו לארונות העץ, והרימו את המיכ־סים,
ואז עלה להם הדם לראש. הצעירים
שבבני המשפחה התחילו מיד לרוץ לכיוזן
הבתים של בענה.״
לדברי המוכתר, התערבו מיד זקני הכפר,
שאילצו את השבאב לחזור. עזרו, כנראה,
גם יריות־ההפחדה של תושבי בענה ונוכחותם
של אורחים רבים מכפרי הסביבה,
שהשפיעו על הצעירים חמומי־המוח לחדול
מהסתערותם. מה עוד, שלפי המסורת הערבית
אין לדרוש כופר או תגמול על הרו־גי־תאונה.
השלום
הוחזר איכשהו על כנו, ושני ההרוגים
הובאו לבית־הקבות המוסלמי,

המשותף לקבורת מתיהם של שני הכפרים.

ך מחרת היה יום הבחירות לכנסת.
/אנשי שני הכפרים לא יצאו לעבודה.
שוב פנו הנכבדים למשטרה, בדרישה להציב
במקום כוח גדול של שוטרים :״אם אין
מספיק שוטרים בגלל הבחירות,״ הציעו
אנשי בענה ,״הזעיקו אנשי מישמר הגבול
או אפילו משטרה צבאית. שיהיו כאן לפחות
50 שוטרים, אחרת תהיינה כאן מהומות
ושפיכת דמים. אנחנו מרגישים שמשהו נרקם
והולך.״
ושוב מתחלקות העדויות על אירועי־היום
לשתי גירסות שונות לחלוטין. גירסת
אנשי דיר אל־אסד:
כמה מילדי הכפר שיחקו ליד בית־הקב־רות,
על גבול שני הכפרים. פיתאום פרצה
קטטה ליד הקלפי של בענה, בין אנשי
מק״י ומפא״י. מכיוון שהקלפי של בעגה
הוצבה בבניין בית־הספר, מרחק מטרים
בודדים בלבד מן הבתים הקיצוניים של דיר
אל־אסד, חשבו הילדים כי הקטטה ליד
הקלפי של בענה אינה אלא התנפלות אנשי
בענה על אחד מבני דיר אל־אסד. הם רצו
מיד למרכז כפרם, כשהם צועקים :״מכים
אחד מאנשינו בבענה! התנפלות בבענה!״

לפני 101 שנים

**ה אומרים אנשי בענה? ההשתול־
^ זלות המסחררת הפתיעה אותם. כי מזה
דורות, קיימו חיסים הדוקים עם בני משפחת
אסדי שבכפר השכן. זקני הכפר יודעים
אומנם לספר על התקפה כללית של האסדים
על בענה, לפני 101 שנה בדיוק. תושבי
בענה הנוצרים ברחו אז מפני חמת ה־אסדים
המוסלמים, אולם כעבור שנים ציוד
השלטונות באיסטנבול להחזיר את הפליטים
לבתיהם, וההתקפה הפכה מאז לנחלת
העבר.
בימי המנדאט פרץ בין שני הכפרים ריב
דמים. אחד מבני בענה נרצח, ומשפחתו
האשימה ברצח אחד ממשפחת אל־דבאח מדיר
אל־אסד. בית־המשפט לא מצא שום
הוכחות. אנשי בענה המתינו כימעט שנתיים׳
לנקום את נקמת הדם. בוקר אחד
נמצאו שניים מבני משפחת אל־דבאח הרוגים,
באוהל שבו שמרו מטעם מחלקת העבודות
הציבוריות. שוב לא יכלו המשטרה
ובית־המשפט למצוא שום הוכחה, וכולם

הדם ע?ה לראש
*ץ ושכי שגי הכפרים חשו כנראה
( 4מה עלול להתרחש, עקב תאונה קטלנית
זו. על כן פנו זקני דיר אל־אסד ו־בענה,
בנפרד, אל משטרת עכו, בבקשה להציב
כוח משטרתי בין שני הכפרים, בעת

הרוג ופצועים

הנשים קלטו את הבשורה, הוסיפו לה טראגיות
ונופך על־ידי יללותיהן החדות.
״צאו לבענה, יא גברים!״ הן קראו,
״הורגים אחד משלנו!״
ואז, ללא מחשבה נוספת, הסתערו צעירי
הכפר על בענה. ושוב, לפי אותה גירסה,
רצו הזקנים אחריהם, כדי להרגיעם ולהחזירם.
סיפר המוכתר :״רצתי בכביש ל־בענה
וצעקתי על השבאב שיחזרו. אחרי,
במרחק 50 מטרים אולי, צעד הזקן טאלב
ראשיד עוסמן, דודו של אחד משני ההרוגים
בתאונה. הוא צעק לבחורים לחזור.
ואמר שהוא בעצמו יתן עדות במשטרה
נגד כל מי שלא חיזור מיד לכפר. ובעודו
צועק — קיבל כדור בירך ונפל על הכביש.
כל זה, בהיותו עדיין בתוך שטח הכפר
שלנו.״
מוכתר דיר אל־אסד אף הוסיף, כי לו
עצמו אקדח ורובה אנגלי, אולם הוא השאירם
בבית. גם יתר בני הכפר, המצויי־דים
בנשק רשמי, לא נטלו איתם את נשקם
.״ואילו אנשי בענה הוציאו את הנשק
שיש להם ברשיון והתחילו לירות ישר בנו.
לא באוויר, בשביל להפחיד, אלא ישר בנוער
ובזקנים שלנו. הם אפילו השתמשו ברובים
לא חוקיים!״
המוכתר הגיע עד לבתים הראשונים של
בענה. הוא מצא שם כמה אנשי־משטרה,
ויחד איתם ניסה לגרש את אנשי דיר אל-
אסד. כל אותה עת נמשכו היריות, עד שקורבנות
המתקיפים הגיעו להרוג אחד ושבעה
פצועים. התוקפים אספו את אבי-
דותיהם ונסוגו לכפרם. בכפר המותקף היתמר
עשן סמיך מכמה בתים. מי שרף? ״לא
אנחנו!״ השיב המוכתר ,״הם עשו זאת
בעצמם!״
בעת שהתחוללה ההסתערות היו נוכחים
במקום, בסך הכל, כ־ 15 שוטרים.

הקבר הטרי

כסה מבני דיר אל־אסד מתייחדים
ליד קברו של בן בפרס, סאלח טלי
שאקר אמון, אשר נהרג בטת ההסתטרות ההמונית טל בטנה.

סאלח היה בו 25 במותו, השאיר אחריו אלמנה וארבטה ילדים
קטנים. מצד ימין של התמונה, בקצה שדה הקבורה של כפר
אל־אסד, נראה הבית הראשון של הכפר, שותף המריבה, בטנה.

בין ש1י עויס ערביים

הבינו כי בזאת נגאל הדם והסתיים סוף־
סוף הריב.
אולם ריב זה היה רק ריבה של רשפהה
אחת מבענה, ושל משפחה אחד בדיר אז־אסה
והוא נשכח מזמן. על כן היתד, ההסתערות
של השבוע שעבר כה מדהימה
בחריפותה.
אנשי בענה משוכנעים לחלוטין שאילו
נקטה המשטרה בצעדים מתאימים, בע ד
מועד, ד-,ר, נימנע כל העניין. כיפר בולוס
בולוס 40 בעל מחצבה :״למחרת ההתקפה
הראשונה, אמרתי לקצין המשטרה שאול
לוי: כשרצינו לקיים אסיפה בעכו נגד חוק
ריכוז הקרקעות, ריכזתם שם שיטרים מכי
הארץ, כדי למנוע את ק־ום האסיפה. אבל
כאן הבטחתם ובסוף לא שלחתם את המשטרה.
אתם רוצים שתהיה כאן שפיכת
דמים!״
הצטדק קצין המשטרה :״היתה כאן טעות.
נתנו הוראה לבית־חולים רנזב״ם שלא ימסרו
את הגופות לפני שעה אהת. עשינו
חשבון שנספיק לשלוח עד אז כוח גדול
הנה. אבל אנשי דיר אל־אסד ניכנסו בכוח
לחדר המקרר של בית־החולים והוציאו משם
את הגופות.״
״בדיחה תפלה!״ השיב בולוס בכעס.

התקפה כצד! די יו 3
א ^ פשרלה כין את דאגתם הגוברת —
\ 1שהתקרבה להיסטריה — של בני בענה.
הם ידעו כי בעת טכס הקבורה, קרא משורר
דיר אל־אסד, מועמד אסדי, הספד חוצב-
אש .״אנחנו מטילים את האחריות לדם
בנינו על ראש הנוצרים של בענת. אנו
דורשים את היי מתינו מנוצרי כפר
בענה!״
אנשי דיר אל־אסד מכחישים כי היה יסוד
דתי או עדתי לשינאה הפיתאומית שפרצה
בין שני הכפרים. אך נוצרי בענה, שהם
כמחצית תושבי כפרם, חזרו והדגישו: ההתקפות
נשאו אופי דתי קנאי, מן הרגיל
הראשון.
בלילה שאחרי ההתקפה הראשונה, התרכזו
הגברים של בענה במרכז הכפר, על
הגגות הגבוהים ביותר. הם הכינו ערימות
גדולות של אבנים ומוטות ברזל, האירו
בזרקורים על מטעי הזיתים בוואדי. אך
הלילה עבר בשקט. ההתקפה הגדולה באה
רק למחרת, בצהרי יום.
ההתקפה, כפי שמתארים אותה בני בענה,
היתד, מיבצע צבאי מאורגן ומתוכנן היטב.
אנשי דיר אל־אסד הסתערו בגל גדול אחד,
כשהם מחולקים קבוצות־קבוצות. על כל
קבוצה היה מפקד, והיא כללה מסתערים
מזויינים באלות, גרזנים׳ מכושים ואפילו
אקדחים ורובים. אחריהם התקרבו נשים וילדים,
שנשאו וגררו עימם פחי נפט
קטנים.
פעולות האיבה החלו בערך בתשע בבוקר.
קבוצה קטנה של ילדים מדיר אל־אמד
התקרבה אל אחד הבתים הקיצוניים
של בענה, והחלה מיידה בו אבנים. תריסר
שוטרים, שהיו שם, פיזרו אותם. אנשי
בענה משוכנעים כי היתר, זו פרובוקציה
מחושבת, שתפקידה היה למשוך אותם ל־התקפת־נגד.
אולם הם ישבו בעמדותיהם,
במרכז הכפר, ולא הגיבו.
בשעה 11 ראו אנשי בענה כי בני הכפר

תיגוק כתיד הרחבות
ן*י תיאור הכללי של ההתנפלות, ו
בידו
שריד של ראדיו, שנשאר מביתו השרוף.

! !מראה המקום אחרי ההתקפה, מזכירים
פוגרומים נגד יהודים במזרח אירופה. סיפורה.
של משפחת איברהים בולוס כאילו
נלקח מתוך הספרות הקודרת של ביאליק
וטשרניחובסקי.
זוהי משפחה עשירה, בעלת מחצבים, שהתגוררה
בבית גדול ומפואר, מצוייד בחשמל
ומים שוטפים. אצלה עבדו 30־ 40 פועלים
מדיר אל־אסד .״לנו,״ היו סבורים ,״לא
יקרה כלום.״
אך משראו את הבית הסמוך עולה באש,
וקבוצת מתנפלים מתקרבת לעבר ביתם. הם
ברחו כל עוד נפשם בם. הם השאירו את
הכל מאחריהם. אפילו 15 אלף לירות במזומנים
ומאה לירות זהב, נוסף על תכשיטים
רבים, השאירו שם. מה קרה לאוצר זה?
נשדד — או עלה באש?
במנוסתם, שכחו משהו חשוב הרבה יותר:
בנו של איברהים, תינוק בן שמונה חודשים.
התוקפים עברו מחדר לחדר, שברו רהיטים
ומיתקנים׳ ולאחר מכן התיזו נפט והטילו
גפרורים. הבית כולו עלה באש — ובתוכו
התינוק. רק שמיכתו הגנה עליו מפני האש
והעשן.
התינוק נשאר שם עד לאחר סיום הקרב.
ואז שמע את קולו אחד מתושבי מג׳ר אל־

הבית השרוף

מול האויב

שלושה מבני נפר בענה, בעמדת־הגנה
על גג אחד הבתים. שניים רוכנים
ליד גלי אבנים, שהוכנו עם פרוץ המתיחות, והשלישי אוחז

ממול מתרכזים בשתי נקודית. באחת השבאב,
ובשנייה הנשים והילדים. כעבור שעה
קלה ניתן האות להסתער. הם התנפלו על
ביתו של נהג האוטובוס הדורסני, על
מסגריה גדולה, על הכנסיה הנעולה מזה
מספר שנים, ועל שלושה בתי־מגורים
עשירים.
הם שברו רהיטים, הוציאו מטלטלים והעלו
את הכל באש. השוטרים המעטים שנמצאו
במקום לא יכלו לעשות מאומה נגד ההמון
הנסער. פה ושם אף נתקפו השוטרים שניסו
להתערב.

זרקור, בו האירו בלילה את ממעי־הזיתים שבין שני הכפרים.
בתמונה זו, בולטת הקירבה בין בענה לבין דיר אל־אסד, שבתיו
נראים ברקע, מרחק כמה נראות מטרים בלבד מכפר בענה.

כרום, שנזעקו למקום ההתנפלות, והפרידו
בין האוייבים. האיש נכנס לתוך הבית הבוער,
עטף את התינוק בשמיכתו והוציאו
החוצה. האש לא הספיקה להגיע אליו, אולם
פניו נכוו קשה מן החום ששרר בחדר הבוער.

דבק בזתי־רשמי?
*עוח תמונה מהדחיות: ועדת הקלפי
! ישבה בביודהספר, כאשר הדולה ההתנפלות.
ראש הוועדה מטעם מפא״י היה חאזן
פדיל אל־חאזן. לפתע נשמעו חבטות בדלת.
״יש נוצרים כאן?״ נשמעו קולות התוקפים.
על זאת מוכנים להישבע כמה מבני בענה,
שהיו באותו חדר. הם פתחו חלון אחורי,
ברחו דרכו אל בין הזיתים, ומשם אל מעלה
הכפר.
בין הבורחים מאותו חדר היה המוכתר
הנוצרי של בענה׳ איברהים בישארה חורי.
חורי, גבר גבוה וחסון בן ,43 עלה במהרה
לביתו, במרכז הכפר, נטל לידו את הרובה
שניתן לו ברשיון, והחל יורה. לאן ירה?
״כמובן באוויר״ — הוא אומר.
אין גם אפשרות לבדוק אם אומנם נכונים
דבריו. מכל מקום, דבר אחד ברור: אחרי
שהועלו הבתים באש ואנשי דיר אל־אסד
החלו מתקרבים למרכז הכפר, נפתחה אש
כבדה מכמה כיוונים. בחלקה, היתה זו אש
המשטרה. בחלקה באה מכלי הנשק שבידי
תושבי בענה.
טענו מאוחר יותר האסדים: אנשי בענה
השתמשו גם בשבעה רובים בלתי חוקיים.
לכך השיבו הבענאים בגיחוך :״אילו היו
לנו רובים בלתי חיקיים, ואילו החלטנו
להשתמש בהם, לא היה אף אחד מהאסדים
מתקרב לבתינו. היינו מגינים על הבתים
הקיצוניים שלנו, ולא מפקירים אותם. היינו
מציבים שם את הנשק הרשמי, ואת הבלתי־רשמי
היינו מפעילים ממעלה הכפר, במקום
להסתפק באבנים ומוטות ברזל. לא היו

נופלים מהם הרוג אחד ושבעה פצועים —
אלא חמישים הרוגים!״

סולחה או מרחמה?
לח חברי מלחמה׳ לא דברי שב־

נות. כי אנשי בענה משוכנעים, שאילו
הצליחו האטדים בתוכניתם, היו עורכים
בהם שחיטה כללית. לכן אין הם גם מוכנים
לסולחה, שתטיל עליהם את האשמה
לכל התקריות.
האסדים היו מוכנים לתשלום עטווה של
4500 לירות ובעריכת סולחה. אך בני בענה
השיבו כי אינם חייבים אגורה על שני הרוגי
התאונה, ואילו ההרוג השלישי נפל בהיותו
תוקף. מלבד כל אלה, נגרם נזק
של 120 אלף לירות בדליקות — והם דורשים
פיצוי נאות על כך.
במצב של קיפאין זה, כשכל צד חשש
מפני התלקחות מחודשת, נעשה צעד נוסף
לפייס ביניהם. הפעם נטלו בו חלק ראשי
כל העדות הערביות — החל מהמוטדן
ג׳ורג׳ חאכים הנוצרי ושייך אמין טאריף
הדרוזי, וכלה בכוהני־דת, ראשי שבטים וראשי
ערים מוסלמיים.
״אנו יודעים שכל בן מן הבנים שנפלו
הוא בנכם,״ הקדים אחד מזקני דיר אל־אסד
את טענות כפרו באוזני המתוזכים,
״ואנו סומכים על שיפוטכם. מה שתקבעו
— נקבל על עצמנו.״
היתד, זו רק התחלה של טכס ארוך ומייגע.
על אף הכרזות המתונות של הצדדים,
לא ידע איש מן המתווכים אם אמנם
יצליחו להשלים ביניהם, או אם באחד הלילות
הקרובים שוב תישלף חרב־הדמים
מנדנה. ליתר בטחון, הסתובבו משמרות מוגברים
של שוטרים בין שני הכפרים.
הפעם כבר למדה המשטרה את הלקח.
היא לא זילזלד, בסימני־האזהרה על סערת־דמים
המתבשלת בין שתי הגבעות הגליליות,
המיושבות שני כפרים אויבי*

קולנוע סרטים שיכרון הנופים

פיורלה

המסע הנ פלא (בן־יהודה, תל־אביב;
צרפת) הוא מסע על פני הנופים המוכרים
והידועים של צרפת היפה. אף־על־פי־כן,
נראה הוא כמסע על פני ארץ אגדתית ובלתי
מוכרת. הסיבה לכך נעוצה בזוית הצילום
בלבד. רוברט לאמוריס, הצרפתי שהעניק
לאמנות הקולנוע שתי יצירות קולנועיות
קצרות ונפלאות, הבלון האדום והסוס הלבן,
מציג בסרט זה את צרפת ממעוף ציפור,
אולם לא במראה אנכי כפי שמתגלה
בטיסת מטוס, אלא בגבהים מתחלפים ובזויות
משתנות, כפי שהדבר עשוי להראות
מכדור פורח הנישא ברוח.
סיפור הסרט הוא קורות מסעו של ממציא
זקן ונכדו הצעיר בכדור פורח על פני
צרפת. אולם למעשה לא צולם הסרט מבעד
לכדור. לאמוריס השיג את אשלית הטיסה
בכדור הפורח על־ידי צילום מהליקופטר.
בחלקו הראשון של הסרט אשלית הטיסה
היא מהפנטת ממש. הנופים המרהיבים, הצבעים
הססגונים, והמראות הבלתי רגילים,

שיאי משחקו, כמובן רק לאלה המשתעשעים
מההומור המיוחד לו. בעזרת הטקסט הממולח,
והבדיחות הבלתי שגרתיות (כמו
הערתו של הבחור הכפרי לפרשן הטלביזיה
המתימר לדעת הכל :״אתה אמרת גם שאל־ביס
יתגיס לצי.״) הוא עושה את הסרט
ליצירת בידור משעשעת.

קו מ די ה ר עננ ה
צ׳רסלד! (נזיגדלור — תל-אביב;איטליה)
היא אסופית איטלקית, המנהלת מוסד
שירות לרחצה על חוף־הים, והמזכירה את
הטיפוס שגילמה בזמנו ג׳ינה ללובריג׳ידה
בסידרת סרטי לחם, אהבת ו שלה.
היא חצופה ועקשנית, אולם בעיקר תמימה
וישרה.
כאשר היא עומדת להינשא למוכר הנקניקיות
של העיירה, היא בורחת מתחת
לחופה משום שנעליה לוחצות, וכאשר
היא מתאהבת ביפהפה הגווע ברעב, מצילה
אותו ומשקמת אותו כמציל במוסדה, היא
מתאכזבת מאוד כשמתברר לה שבעצם
אותו נודד, אינו אלא בן מיליונר .״כל
העשירים הם אנוכיים,״ היא טוענת.
זוהי קומדיה חיננית וחסרת־יומרות, ש־

הגונים ההדישיס של

האב הרשע״ף

עלי רבלון, שהתנגד לנשואי בתו עם יגאל.
בועות מספר בלבד אחרי שהסופר
הישראלי יגאל מוסינזון עלה לחדשות,
בשל חלקו בפרשת העתונאי צייד הנאצים
צבי אלדובי, חזר יגאל, שוב, לכותרות•
ידיעה שהגיעה מניו־יורק בישרה כי
יגאל ואשתו האחרונה, דורותי (״דוריס״)
סורוקה, הגשו בקשה לגט, אחרי ארבע שנות
נשואים.
גירושין אינם מאורע כה נדיר. בייחוד
לא בחייו של יגאל מוסינזון, שהספיק לגרש
עד כה שתי נשים וביטל נשואים לאשה
שלישית׳ זמן קצר לפני שערך אותם. אולם
הפעם היה רקע אנושי מיוחד במינו מאחורי
גירושיו האחרונים של הסופר, אותו רקע
שהיווה נושא למספר אינסופי של רומאנים
וסרטים הוליבודיים. כי אשתו האחרונה של
יגאל היא בתו של מיליונר אמריקאי ידוע,
סגן נשיא חברת התמרוקים המפורסמת ובלון
— מארק סורוקה.

הוצאת ספרים מ. מזרחי

נשותיו שד יגאל
^ רומאן הסוער בין הסופר הישראלי,

לראשונה בעברית

| | שמעולם לא הצליח להגיע למעמד כלכלי
מבוסס, לבין בתו של המיליונר החל
עוד לפני כשש שנים, בעת שיגאל עשה ב־ארצות־הברית,
שם ניסה למסור את ספריו
לתרגום לאנגלית, ולחדור לענף כתיבת התסריטים
בהוליבוד. בשתי משימות אלה לא
הצליח יגאל ביותר. לעומת זאת הצליח להיקלט
בחוגי הבוהמה הישראלית בניו־יורק.
באחת המסיבות שנערכה בדירתו של עודד
בורלא, בנו של הסופר יהודה בורלא, פגש
מוסינזון בשתי נערות אמריקאיות. האחת
מהן היתה ג׳ודי שפטל 25 צעירה משכילה
ויפה, שהתפרסמה כצלמת אמנותית, ואחרי
ששהתה בארץ — כעורכת של סרט ישראלי
— התחברה לחוגי הישראלים בניו־יורק.

רומן
השבוע של
״מועדון הספר הטוב״

שחקנית קלאודיה מורי ב״צ׳סרלה״
ישרה, תמימה וחצופה

אני, הדוגמניות
וכל השאר
(זיידמן ובנו)
רומן מאת אליל! מו ל
יצירת מופת שהפכה לרומן רב־מכר.
כל משפט בספר זה נושף
עסיסיות העולה על יצירותיהם
של דיימון ראניון וסילינקר,
בזכות הלב היהודי הטמון בה.
לשונו ההמונית של גיבור הספר
רווייה הומור עסיסי, רגשנות
טיפוסית וחכמת־חיים
מיוחדת במינה.
ההפצה הראשית:
מ. מזרחי, רחוב אלנבי 60
טלפין ,64755 תל־אביב

שובים לב. לאלה צירף לאמורים טביעת עין
נדירה לגבי סצינות בודדות, כמו מעופה של
חולצה ריקה, טיסת להקת חסידות, או מנוסתו
של צבי מידי ציידים.
אולם חולשתו של הפרט משתקפת רק
כשפג הקסם הראשוני. לאמורים הסתפק באפקטים
החזותיים בלבד, לא השתמש באלה
להבעת רעיון כלשהו. כך שבסופו של דבר,
עם כל ההערכה ליכולתו הטכנית ולעינו ה־אמנותית,
חסר בסרט אותו ניצוץ שיכול
היה להפכו ליצירה פיוטית.
זהו סרט שנועד לאנשים המסוגלים להשתכר
מנופים, ולספוג חוזיות אך ורק מההרמוניה
של הצבעים, העצמים והחיים בטבע.

קו רתמהחלל
תייר מן החלד (אופיר, תל-אביב;
ארצות־הברית) הוא הקומיקאי ג׳רי לואים,
העורך בקומדיה זו מסע על פני חולשות
החברה האמריקאית, כאורח שהגיע בצלחת־מעופפת
מכוכב נידח. הסרט, המבוסם על
מחזהו של ציר הקונגרס האמריקאי גור
וידאל, אינו — בניגוד לסרטיו הרגילים
של לואיס — רק סידרה רצופה של בדיחות
ועדויות פנים, אלא סאטירה חברתית של
ממש.
איש הכוכב האחר דומה אמנם בחיצוניותו
לאנשי הארץ, אולם הוא נמצא ברמת התפתחות
גבוהה יותר: הוא מסוגל לקרוא
מחשבות, להפנט, ולקלוט שיחות טלפוניות
ללא מכשיר טלפון. לעומת זאת הוא
משוחרר לגמרי מיצרי מין או רגשות אהבה
:״אצלנו ויתרו על זה ביחד עם השירה
בציבור.״
נגד כיטניקים ותחבורה. סיורו על
פני כדור הארץ, מצטמצם בביקור אצל
משפחה אמריקאית טיפוסית. ביקור זה
מאפשר לסרט למתוח ביקורת על הפרו־בינציאליות
של משפחה טיפוסית כזו, על
להיטותה לטלביזיה ולמין, על הביטניקים
ועל סדרי התחבורה.
ג׳רי לואיס מתעלה בסרט זה לאחד מ־

בניגוד לקומדיות איטלקיות אחרות מסוגה,
אינה סובלת מחוסר טעם־טוב. יש בה שפע
מצבים קומיים, שאם כי אינם מקוריים
כל־כך, משעשעים בשל הבימוי הרענן
ומישחקה הלבבי של צ׳רסלה (קלאודיה
מורי).
רוב הקומיקאים המופיעים בסרט זה
אינם מפורסמים, לפחות בארץ. ואחרי
שכימעס בכל הקומדיות האיטלקיות נראים
תמיד אותם הפרצופים, יש גם בעובדה זו
משום מעלה לסרט.
תדריך ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• תותיכר (גת —תל־אביב) פרופסור
מזדקן עושה את מאזן חייו ביומו
האחרון, שהוא שיא הצלחתו. סרטו של
גאון הקולנוע השבדי, אינגמר ברגמן.
• א כ סו דו ס (צפון — תל־אביב) —
הקיטש הסיפרותי של ליאון יורים מונצח
על הבד במערבון ארוך ומייגע, המתיימר
לתאר את מלחמת־העצמאות של ישראל.
סרט שכדאי לחזות בו, רק כדי לראות את
מידת כישלונו.
• ה פו ר ץ (ארמון־דויד — תל־אביב)
— טקוטלאנד יארד בעקבותיו של פורץ
מוזר, בסרט־בלשים אנושי ומרתק. ג׳ק
הוקינס.
• כי ת ־ ספר דנו ב די ם (חן -ירושלים)
— קורס בתורת ההצלחה בחיים,
בקומדיה בריטית משעשעת. אליסטר סים,
יאן קארמיכל.
• יערהנאה בי ם (ארמון — חיפה)
— לוחם־מחתרת צרפתי נכנס למיטתה של
אשת קולונל גרמני, העסוק בחיפושים
אחריו. סרט מעניין של קלוד אוטאן־לורה.
לורנץ טרזיף, אריקה ברומרג.
• שכעתה מו פ ל אי ם (מאי
חיפה) — אקדוחנים שכירים נקשרים לקרקע
ולערכים, במערבון אנטי־מערבוני.
יול ברינר, הורסם בוכהולץ.

ל! £111111 דוריס סורוקה, בתמונה מן
1\ 11ש הימים בהם היתה עדיין
סטודנטית לסוציולוגיה ולפדגוגיה, בניו־יורק.

בת המילין]!־ ששה את הסובר הגורה
בחוסר כר, כשהוא עובו כנוער שחוו
מכרתה של ג׳ודי היתה מזכירת המחלקה
לסרטים של השגרירות הישראלית בניו-
יורק, דורותי סורוקד .)23( ,דורותי לא היתד.
אומנם, יפה כחברתה ג׳ודי; אולם היתד. לה
מעלה אחרת. היא היתד. בת של איל־הון.
לגבי כל מי שמקנא בבנות מיליונרים,
משמש סיפור־חייר, של דוריס סורוקה לקח
מר. אמה התגרשה מאביה המיליונר כש־דוריס
היתד, ילדה קטנה. היא נישאה לאדם
אחר, שלא היה אמיד כמו סורוקה.
אביה של דוריס, איש עסקים אמריקאי
טיפוסי, נוקשה וחסר רגש כימעט, נשא לו
אשד. שנייה שילדה לו עוד שתי בנות. הוא
התיחס אל בנותיו ביד קשה ופשוט התעמר
בהן. אחת מחוויות־ה־לדות שנשארו חרותות
בליבה של דוריס היתה קשורה בכלב־רועים
גרמני שהיה לה בילדותה. פעם, כאשר רצה
האב להענישה, נטל רובה וירה בכלבה,
בידעו שזוהי החיה היקרה לה ביותר.
דורים ברחה מהבית יותר מפעם. באחת
ההזדמנויות אף הגיעה לישראל, נישאה לאיש
ורק בקשיים ובפיצויים כספיים עלה
בידי אביה להשיג גט ולהחזיר אליו את בתו.
בתקופה בר, שהה יגאל בניו־יורק, עזבה דו־ריס
שוב את ביתה, עבדה בשגרירות ישראל.
מוסינזון קשר אז קשרים עם שתי הנערות,
אולם לבסוף החליט לבחור בג׳ודי. הוא
קיבל ממנה 6000 דולר, חזר לארץ ורכש
בכסף בית קטן בצפון תל־אביב. כעבור מספר
חודשים הגיעה גם גי׳ודי לארץ, הביאה
עימד, את מכוניתה. הזוג חי יחד בבית

תל־אביב היתד, מתאכסנת אצל חברתה ג׳ודי.
החתונה לא התקיימה. בין בני־הזוג נתגלעו
חיכוכים. יגאל הציע לג׳ודי לעשות הפסקה
קצרה ביחסיהם, על מנת לבדוק את טיב
רגשותיהם האחד כלפי רעהו, לפני שהם נקשרים
בקשרי נשואים. יגאל הראה נדיבות
והציע לג׳ודי לרכוש עבורה כרטים־טיסד,
לאמריקה. ג׳ודי בחרה לנסוע לירושלים.
רק שם התברר לה כי יגאל מוסינזון
עומד לשאת אשד, אחרת — הוא בחר
בחברתה של דורים, שהגיעה למעשה למטרה
זאת ארצה. ג׳ודי לא היססה הרבה,
הגישה נגד יגאל תביעת־פיצויים על סכום
30 אלף לירות, עקב הפרת הבטחת נשואים.
השערוריה שפרצה אז, היכתה גלים
בצבור הישראלי (העולם הזה .)1068
אז נכנס לתמונה גורם נוסף. היה זה
מארק סורוקה, אביה של דורים. הוא עמד
להגיע ארצי. כדי לבנות עתיד לבתו. הוא
תיכנן להשקיע מכספי מיפעל רבלון לשם
בניית מיפעל דומה באשדוד, בשותפות עם
עובד בן־עמי, ראש עירית נתניה.
כאשר שמע סורוקה הזקן על החלטתה
של בתו להינשא למוסינזון הטיל מיד על
משרד בלשים ישראלי לתהות על קנקנו
של הסופר. כשקרא את הדו״ח שהוגש לו,
מיהר במטוס לישראל, למנוע את הנשואין.
יגאל הכין את חגיגת־הנשואין שלו במלו!
דן, קבע אותה למועד בו היה סו־רוקה
צריך להגיע ארצה. הוא אף יצא
לקבל את פניו בשדה־ד,תעופה בלוד. אלא

המשפחתי השליו והנשואין ביניהם עמדו ל שמיד התברר לו כי טעה: סורוקה הזקן
היערך תוך זמן קצר.
לא בא לברכו לרגל נשואיו.
אותו זמן היה יגאל מוסינזון בשיא הצתחילה
הציע ליגאל סכום של 50 אלף
לחתו. התיאטרון הלאומי ׳הבימה הציג את דולאר, כדי שיבטל את נשואיו עם בתו.
מחזהו זרוק אותו לכלבים, וראש הממשלה, יגאל נעלב מההצעה ודחה אותה. האב, שמלווה.
בשרי מפא״י, הופיע באופן הפגנתי חשב שיגאל אינו מסתפק בסכום, הציע
להצגת־בכורה של מחזהו. אמה של ג׳ודי 100 אלף דולאר, ואז אמר לו יגאל :״לושפטל
הגיעה במיוחד מארצות־הברית לחתו לא היית אבי אשתי, הייתי מגרש אותך.״
נת בתה עם המחזאי המצליח.
מיד הודיע לו סורוקה כי לפני שעזב

את ניו־יורק שינה את צוואתו, הטיל על
האב חתגגד לגשואין יורשיו שלא לתת פרוטה לבתו דוריס,
נוספתשעמדה להיות נו -כל עוד היא נמצאת במחיצתו של יגאל.
חגיגת־הנשואין, שעמדה להיערך במלון
^ כחת בחתונתו היתר. ידידתה של ג׳ודי,
דוריס סורוקה, שהגיעה אותה עת ארצה, דן, בוטלה ונערכה רק כעבור כמה שבועות
התגוררה באולפן בקיבוץ, ובימי שהותה ב־ בצנעה בקיבוץ מעיין־צבי. למרות שנכח
בטכס, לא הסתיר סורוקה הזקן את התנגדותו
לנשואין, הודיע כי לא יתמוך בזוג.

צו העיכוב איחר

0 •#1ד ך־ ג׳ודי שפטל, שעמדה לן
! 11 1111174 הינשא ליגאל ואף תמכה
בו, עד שגילתה כי נשא את חברתה.

ף רגע זה! החדה הקאריירה של יגאל
4להתדרדר במדרון. הוא נאלץ להתפשר
עם ג׳ודי שפטל, שקע בחובות כספיים,
ניסה להתאושש בעזרת תיאטרון שהקים
לעצמו ושניכשל אף הוא. מוסינזון
הסתבך בחובות שהגיעו ל־ 25 אלף לירות.
בינתיים ילדה לו דורים תינוק. היה זה
בנו הרביעי — יהונתן. אלא שליבו של
הסב המיליונר לא התרכך אף לרגל מאורע
זה. הזוג חי במצוקה, וכאשר קיבלה דו־ריס
הזמנה מחברתה לבוא לבקרה בשוויץ,
היא מיהרה לצאת לשם עם תינוקה.
היא לא שבה עוד ארצה. משווייץ המשיכה
דוריס לארצות־הברית, וכעבור חודש
הצטרף אליה גם יגאל. יום אחד לאחר
שעזב את הארץ בהסתר, הוצא נגדו צו
עיכוב־יציאה לפי בקשת נושיו.
יגאל קיווה עוד שיצליח להתעשר באר־צות־הברית,
למכור את יצירותיו ולהחזיר
את חובותיו, כדי להתחיל בחיים חדשים.
אך הדרך לעושר לא היתד, קלה כל כך.
יגאל ודוריס רכשו דירה ברחוב 83 בניו־יורק,
ליד הפארק. זהו אזור עלוב למדי,
בו מתאכסנים בעיקר פורטוריקאנים.
דוריס הצליחה להשיג עבודה ככתבנית,
בחברת מכונות־כתיבה־וחישוב אוליבטי. ואילו
יגאל נאלץ להשאר בבית, כשמרטף
לילדו. הוא ביצע במו ידיו את כל עבודות
הבית והבישול. מעולם לא יכלו השניים להרשות
לעצמם לצאת לבלות ביחד. לרוב
היה יגאל יוצא בעצמו, מבקר בריכוזי ה

הזוג
המאושר

יגאל ודוריס בימים הראשונים אחרי נשואיהם, כפי שצולמו
ליד ביתם, בתל־אביב. בת המיליונר לא עמרה
לצידו של יגאל בלחץ חיי־המצוקה, סירבה לאפשר לו להמשיך ולכתוב, דבר שהביא לפירוד.

חברה הישראלית במקום, משחק שאח.
את הזמן הפנוי ניצל יגאל לכתיבה. הוא
התחיל לכתוב את הרומאן הגדול שלו,
יומנו של יהודה איש־קריות. מדי־פעם אף
הצליח להרויח מעט מכתיבת מאמרים ל־כתבי־העת
העבריים בניו־יורק, הדואר וביצי
רון.
תוכניותיו לתרגם את ספריו לאנגלית

הראשונים לא היה אבא,״ היה אומר לידידיו
,״אני רוצה שלפחות ליהונתן יהיה אב.״
כל אותו זמן המשיך מארק סורוקה
הזקן ללחוץ על בתו שתעזוב את יגאל.
אך למרות המצוקה הכספית וקשיי־החיים,
אהבה דוריס את יגאל באמת, לא שעתה
להפצרותיו של האב.
המשבר אירע רק לאחרונה. היה זה בעת

לא נשאו פרי. יגאל עצמו אינו יודע אנגלית
ומסיבה זו לא הצליח גם להתקבל
כנואם עבור המגבית, וכדי להעסיק מתרגם
בתרגום הספרים היה צורך בכסף רב למפרע.
ליגאל לא היו הסכומים הדרושים.
בתקופה מסויימת אף תיכנן, יחד עם
יורם קניוק, לתרגם את ספרי חסמבזז
לאנגלית, בתקווה להרוויח באמצעותם כסף
רב, אלם גם תכנית זאת לא יצאה לפעל.

שיגאל, שנואש מתוכניותיו הגדולות להרוויח
כסף רב תוך זמן מועט, נאות
להצעתו של צבי אלדובי, קיבל כרטיס־טיסה
לפאריס כדי להצטרף לחוטפי דגרל.
יגאל ראה בהצעה זאת קרן תקווה, שכן
למעשה היה הוא הראשון שהגה בזמנו את
הרעיון לכתוב ספר על אייכמן; אלא ש־אלדובי
וחברו אפרים כץ הקדימוהו. מוסינ־זון
יצא לפאריס מבלי שידע בדיוק את
פרטי התוכנית של אלדובי; רק בבירת
צרפת נודע לו במה המדובר.
מלבד חלקו בכתיבת הסיפור על החטיפה,
היה יגאל צריך לעזור בחטיפה ממש.
הוא יצא לכפר דייגים ספרדי קטן, שם
המתין עם ספינת־טיולים אליה היה אלדובי
צריך להביא את דגרל החטוף.
כשניכשלה התוכנית, עקב תפיסתו של
אלדובי, חזר יגאל לצרפת, הצליח לגייס
בקושי את הסכום הדרוש כדי לחזור ל־ארצות־הברית.
הטראגדיה
הגדולה ביותר עבורו היתד,
שלא יכול היה להרשות לעצמו לערוך
ביקור קצר בישראל. הוא חשש מנושיו,
העשויים למנוע ממנו את היציאה חזרה.

יגא? חדש
*יי ל אותה עת נשארו יחסי הזוג עם
*4אביה של דוריס, קרירים בהחלט. האב,
הגר בחווילה מפוארת בעיירה לארצ׳מונד,
הסמוכה לניו־יורק, היה בא מדי פעם לבקר
את הזוג, אולם לא עזר להם במאום.
בהמשך הזמן הסכים אומנם לעזור ליגאל
ולקבלו לעבודה במיפעלי רבלון, אלא שהוא
רצה שיגאל יתחיל מההתחלה — בתור
נהג־שליח. תקופה קצרה נסע יגאל
במכונית החברה בתור נהג־מישנה, הניע
למסקנה שזה לא בשבילו.
אז החליט מוסינזון לצאת לעבוד. הוא
מצא לעצמו עבודה כפועל בניין פשוט.
בבוקר, כשדוריס עבדה, היה נשאר בבית
כדי לשמור על הילד; ואחרי הצהרים היה
יוצא לעבוד במישמרת שנייה. כשהיה חוזר,
שוב לא היה לו הכוח הדרוש כדי להמשיך
במלאכת היצירה שלו.
הוצאת ספרים גדולה נתנה לו באותו
זמן מיפרעה עבור הזכות לפרסם את יצירתו,
יומנו של יהודה איש־קריות, ואף
מסרה לתרגום את הפרקים הראשונים שלה,
על חשבונה. מספר ידידים שראו פרקים
אלה, טוענים כי היא עשויה להיות הטובה
ביצירותיו של מוסינזון עד כה. אלא שיגאל
לא יכול היה להמשיך ולכתוב אחרי
יום עבודה מפרך.
כאשר ביקש מדוריס — שהפסיקה בינתיים
לעבוד — לצאת למשך חודשיים לעבודה,
כדי שיוכל להמשיך לכתוב, סירבה.
כאן החל לנבוט זרע הפירוד.
דוריס, שלא הורגלה מימיה לחיי עקרת־בית,
לא היתר, מסוגלת לספק לו דברים
פעוטים ומינימאליים כמו ארוחה או כוס
משקה חם, עת חזר עייף מעבודתו. הסופר
הגדול נאלץ לתפור בעצמו את כפתורי
חולצתו שנשרו.
אז החל יגאל לחשוב על פירוד — אלא
שלא רצה להיות היוזם .״לשלושת ילדי

גט במכסיקו

ך יום הראשון כ* חזר יגאל לאשתו,
^ נוכח כי בהעדרו אירע משהו. כנראה
שסורוקד, הזקן הצליח להשפיע על בתו
לעזוב את יגאל. את שארית חיסכונותיו
בבאנק, ביזבזה דוריס לרכישת אביזרי־קישוט
לעצמה. היא קיבלה את פניו בדרישת
גט. יגאל לא סירב. למעשה אפילו שמח
שדורים היתד, היוזמת לגירושין, שכן נשוי
איו אלה הגבילו את יצירתו.
אלא שלפי החוק הניו־יורקי לא יכול
היה מוסינזון להתגרש מאשתו אלא אם
כן יוכח שבגדה בו. מסיבה זו תצטרך
דורים לטוס כנראה למכסיקו, להשיג שם
את הגט. גם אם תעשה זאת, הרי בארץ,
לפי החוק היהודי, נשאר יגאל עדיין נשוי.
את הילד הסכימו השניים למסור לאמה
של דוריס, כך שלא יהיה נתון לחסותו של
סורוקה הזקן. יגאל נשאר חסר־פרוטה.
אולם בפני ידידיו הצהיר כי הוא עדיין
אופטימי.
כך נסתיים הרומאן הבנאלי והאמיתי של
יגאל ובת המיליונר, שהוא אולי הסיפור
המעניין ביותר ביצירות יגאל מוסינזון.

ולהוכח כ׳ הפילטר בסיגריה גולף 0 $121:אוא
הוא כפול ומורכב מחומר מסנו שזור בצמר גפן.
הפילטר הכפול מבטיח סינון מקסימלי,
ויחד עם האריזה האמריקאית זססמק $זו/ואו 01
נותן שמירה מלאה של הטעם והאדומה.

סיגריות 75

ב״1.9.61
נפתחות

כ תו תחד שו ת
בגרות מאי

1962

* 3מוקדמות יולי 3 1962

* כהינות הכנה להנהלת
השכונות סוג
ג׳ ו־ד׳
^ הבנה לבחינות ביניים
של רואי חשבון מוסמכים

קורם לשרטוט טכני
לבנין
* קורם לשרטוט טכני למכונות אנגלית למתחילים
ולמתקדמים

אגורות.

(המשך מעמוד )13
מזמן. כדי שלא יהיו לי עניינים עם השכנים,
בניתי בעצמי את הבית כולו. למטה
בניתי את הסאלון ולמעלה השכרתי
דירות. עכשיו אין לי בעיות עם השכנים.
אם יש למישהו תלונות על רעש, אני מחליף
אותו מיד בדייר אחר,״ מספר שמעון.
לפני כשנתיים חנך עדן את מועדונו החדש.
כדי למשוך קהל, אירגן בו תחרויות
ריקודים, בהן זכו המנצחים בפרסים של
מה בכך. חידוש אחר שהוכנס על־ידי שמעון:
הוא ערך אולם מיוחד אותו כינה בשם
בייבי בר. במקום זה הוצבו מיטות של
תינוקות. המבקרים במועדון יכלו להביא
עימם את הילדים שלהם, ושומרות־טף
מיוחדות השגיחו עליהם. הרעיון אומנם
לא הצליח, אולם כל העתונים כתבו על כך.
מיטות התינוקות נשארו במקום עד היום,
בשביל האווירה.
מדי ערב עוברים דרך המועדון כ־2500
מבקרים. שחקני־קולנוע, במאים ומיליונרים
הם לקוחות קבועים במקום. מדי פעם
משמש המועדון כרקע לצילומי־סרט. צוות
הניהול כול? 30 :חתיכות גרמניות, העובדות
כמלצריות ומנהל אחד.
מדי פעם שוכר שמעון מכונות ישנות
ומעביר אותן ברחובות, כשליד ההגה נוהגים
סטודנטים ולידם בובות־שיער עירומות.
בתוך כל מכונית כזו יש טייפ״רקורדר המשדר
שידורי פירסומת בלתי פוסקים.
בתוך הסאלון מופעלות כל הזמן מכונות־הקרנה
ר,מקרינות על הקירות, ללא הפסקה,
תמונות של בחורות עירומות. מלבדן לא שכח
שמעון להכניס למועדון שלו גם מכונות
אוטומאטיות .״בשום מקום בעולם אין מכונות
אוטומאטיות בבאר. אצלי כל אחד
יכול לקנות מה שהוא רוצה וזה גם חוסך
כסף לאנשים. יש שם מכונת תקליטים, המשמיעה
שירים לפי הזמנה. הכנסתי בפנים
תקליטי רוק, ג׳ז — ג׳ז טוב לא כמו בארץ
— ובאמצע דחפתי מוסיקה סימפונית,
וואגנר, בטהובן ואפילו קטעי קריאה ב־תנ״ך.
במקום אחר היו שוברים את העסק.
לא אצלי. כל אחד יכול לשמוע מה שהוא
רוצה: ליאונרד ברנשטיין ביקר אצלי ואחר
כך הצהיר באוזני העתונאים שאין מקום
כמו המקום שלי בכל העולם.״

פטירת-פירשדמו;

ימעט ואין גבול לתכסיסי הפירסו־
,*/מת של היורד הישראלי, בן ה־ ,31ש־כוכבות
קולנוע כמו ג׳ין מאנספילד, ג׳ינה
לובריג׳ידה, סופיה לורן או דליה לביא הן
מבקרות קבועות במועדונו.
$פעם, לשם פירסומת, לדבריו, סטר
לשחקנית ידועה על לחיה ולמחרת כתבו על
כך כל העתונים.
הוא הקים קבוצת־כדורגל, על שם
המועדון, בה משתתפים הכדורגלנים הידועים
ביותר בברלין, המופיעים מחוץ לקבוצתו
בקבוצות כדורגל מיקצועיות.
הוא מופיע בתיאטרון ובקולנוע, משתתף
במירוצי־מכוניות־וכירכרות. לאחרונה
אף זכה בפרס ראשון במירוץ כירכרות וקיבל
את הפרס מידיה של הכוכבת השוודית
אולר( ,קיץ אחז של אושר) יעקובסון.
הוא סיגל לעצמו צחוק מתגלגל, כדוגמת
צחוקו של הדונאלד דאק של ואלט
דיסני .״זה הסמל המסחרי שלי. כשאני
יושב בקולנוע ומתחיל לצחוק ככה, מיד
כולם צועקים, :שמעון! שמעון׳!״
9הוא מנהל הרפתקאות־אהבים סוערות
עם נערות־הזוהר וכוכבות־ר,קולנוע המפורסמות
ביותר בגרמניה, הזוכות לפירסום
מתאים בכל העתונות הגרמנית .״לא מזמן
היתד, החתיכה שלי בארברה ולנטין, פצצת־המין
של גרמניה, שמה בכיס את מארילין
מונרו. אחר כך השמינה וסילקתי אותה.
הסתובבתי עם קיי פישה כוכבת גרמניה
ידועה אחרת, עד שיום אחד תפסה אותי
בארברה בשעת מעשה. אז הפסקתי. היום
יש לי חתיכה בלגית עולמית. כוכבנית
קטנה אחת אפילו ניסתר, להתאבד בשבילי.
תמיד הן מנסות, אבל לא מצליחות.׳׳
לדבריו של שמעון, הציעו לו 15 אלף
דולאר עבור פירסום זכרונותיו האינטימיים
והשבועון הידוע שטרן אף רכש את הזכות
הראשונית לפרסומם .״אבל אם אעשה את
זה, אני גמור בגרמניה.״
כאשר שואלים את שמעון איך עולה בקנה
אחד להיות פלמחניק ולעשות עסקים
בברלין, משיב הוא :״יש לי עור חזק מאוד,
כמו לאריה. אני לא מרגיש שום דבר. אפילו
לא כשאוהבים אותי. לגבי לא קיימת האנטישמיות.
קוראים לי בגרמנית ילד שעשועים.
אבל זה לא נכון. ילד שעשועים זר, מי שאביו
נותן לו כסף להשתעשע. אני בעצמי
עשיתי את כל מה שיש לי.״
העולם הזה 1250

׳מכירת נשר

בעריכת לילי גלילי
לא עבר שבוע מאז פרסמתי את עמוד
מודעות הבחירות, וכבר ביקשו אותי לתקן
כמה שגיאות. בדרך כלל אין המערכת אחראית
לתוכן המודעות וסיגנונן, אך מכיוון
שהודיעו שאחרת לא ישלמו, נעניתי. לדאבוני,
לא הספיק הזמן כדי לסדר את המודעות מחדש,
כך שנאלצתי להסתפק בהגהה, ואתכם הסליחה.

גגגגגגגגגגגגגגגגגגגג
ג יוסלדז שוהמבר ג
.במה

שנוגע

ל ג מי הו/
מפלגת פועלי ארץ־ישראל

רשימת אגודת ישראל ובלתי מפלגתיים

הבוחר

שואל

שאלה - :ננסא״י 1ב

אנחנו בעד
10ריה

אצמעות

תשובה: עצם העובדות מדברות
!ני עצמן. בשנת ,1*76 כאשר יצאה

; אלמגור ח*(*
י גאגאריז

ישראל

ק 1נ ^ 1י
12.ו1וחה־ן או 1ן>1ח > 1ר ^

טוב שידעו
אויבינו מבחוץ
כי ליד הגה
הבטחון של ישראל

ל. אשבול

לום נ*ג*״ל* 3י של ם

תוספת יוקר מפני
ץ שז 1הדמ #בליאופויד־וויל
היה למפא״י רוב
והיטלים׳ .לא ניכנע לג״ני
זגקה החדש• לא רוצים
בהתערבות ובחסות האו״ם

בפגי התדרדרות
ציבורית, מוסרית
פוליטית, חינוכית
כלכלית ואמנותית

להשאיר את תכונותיה האישיות והנשיות
להוזת־דעת אישית בלבד, מבקשת להתכתב
עם בחור בגיל 30־ ,25 בעל לב טוב, עם
הופעה נעימה, מעמיק, רציני וכולי. במילים
אחרות, עלם — ולא מחלם.

עד ם 5*,בד הבעיות

אין לך דבר מחורבן יותר (סליחה על הביטוי) משקידה
על ספרי אלגברה ביום חמסין. ואין לן־ דבר נעים יותר
ממציאת תמונת־נערה בספר אלגברה משומש שקנית לתומך.
האם אין בכן נחמה פורתה, משהו
מעין השתתפות בצער, כגון: איתך
אני בעת סבלך?
ובכן, זה בדיוק מה שקרה ל־
(.)1250/37
באשר לך, אלמונית יקרה —
״אולי מפני המצב המיוחד בשל
היותך העלמה הנאה ביותר בין כל
דפי ספר־האלגברה שלי־שלך, אולי
מפני כך נדחפתי לרצון לחשוף
את שמתחת לפנים הזורחות בחיוך
נוגה־עלומים ונבוך־בגרות זה שעל
שפתותייך ...אם כן, מהרשק, מחבר
הספר, שוודאי התרגש מאוד לארח
אורחת כמותך בין דפיו, ועמו
אף אני, עבדו הנאמן — לאלגברה בלבד — מצפים לקרום
עור וגידים על הרוח המנשבת בשדרות נומרוס.״

( )1250/43 הוא עוד אחד מהזן שאתן
אוהבות.
הוא ער כמו זוג מישקפיים. יש לו מוח אנאליטי —
הוא טוען. חוש ביקורת חריף, סטודנט בטכניון. אבל זה
עדיין לא עושה אותו שונה מהאחרים. ואומנם, פרשת
לימודיו עומדת להסתיים, אבל הבעיות והשאיפות הפרטיות
שלו — בתחילתן.
אי לזאת, רצונו בנערה החושבת עצמה למתאימה ושמקום
מגוריה יתאים אף הוא למצב. כלומר, חיפה ו/או תל־

אביב•

החודשה טמונה ברגליים

עד כמה שהדבר יישמע מוזר, ואם תאמינו או לא,
רגליים אלו שייכות למישהי (לא יודעת מי) שבחור בשם
אלי טוען בפסקנות כי הוא מאוהב בה.
אם תישאלו אותי, לי נדמה שהרגליים הן בכלל רגלי־גבר,
וזקוקות, מכל מקום, למידרסים באופן רציני.
התמונה לכשעצמה היא בומבה של תמונה, בזאת אין
ספק. אבל היכן לעזאזאל הוא מוצא בהן קסם פיוטי?

את מי צייומו מזויות?

״מי אנחנו? מה, אינך יודעת? את מי העלו לכותרות?
את המורות. את מי צילמו מזוויות? את המורות. מי מציץ
מכל עתון? המורות.
זו שירה, אם לא איכפת לכם. שירת הלב של שתי מורות
השולחות קריאת ס.או.ס. לשני גברים מגיל 23 ומעלה.
אם כי לא יזיק, הן אומרות — אם תגיע הקריאה למריו
ויותר 41 1250/40

אישי בהחדט

דבר אחד ברור: החולשה שלך, ידידי 1250/45 טמונה
ברגליים. במחשבה שנייה, כבר ביקרת אצל פסיכיאטור?

מחדה ושמה פסוריאזים

תנוח, בבקשה. היא ( )1250/42 לא בשבילך.
חיפאית בת ,23 המעדיפה — מסיבות הידועות רק לה —

( )1250/44 יכול להיות סטודנט ובן 21 כפי שהוא טוען,
אבל בשביל הכסף שלי הוא נמצא אי־שם בין הכיתה

ת מ 1ר מ

בודד כירה ביום
אף על פי ש( ) 1250/46 נשמע נדוש, נדמה לי שיש בו
משהו.
״עת תיקראי מיכתב זה, לא תדע נפשי גלות הדבר,
בודד הנני וערירי, העולם סובב סביב. המולת החיים זורמת
ומתנפצת סביבותי, אך ליבי עדיין קשה וחתום.
״עדיין לא נגלתה אותה אהבה אשר בה חפצתי. לא
אוכל לומר שבור אנוכי באותו שטח, גברי׳ הנקרא
נקבות, אך אף כי לחום נלחמתי, את מבוקשי לא
השגתי. באם את בודדת הינך או שמא עצובת לבב, אנא
נסי להתקשר, אולי הכתיב הגורל דרכנו ביחד.
״צנוע הנני ולא אוכל לתאר עצמי, אך אוסיף ואומר
שלשנות העשרים ושתיים לחיי צועד הנני כשקומתי
,הגבוהה׳ נתקלת פה ושם במהמורות החיים.׳

בבד המובנים

בהורה בלי בעיות

זו שכתבה בשם שתיהן, אוהבת כנראה מאוד לשמוע
את עצמה מדברת. אני, על־כל־פנים, מקווה למענה שהיא
לא נראית כמו שהיא נשמעת.
אז הן שתי נערות חיפאיות (38־ )1250/39 בנות 17 שנה,
הרוצות להתכתב באופן דחוף עם בחורים בגיל 23־,20
היפאיים ובעלי שיעור־קומה ״בכל המובנים״ .תמונה,
כמובן, רצויה.

הששית והשביעית במנטאליות שלו, שלא לדבר על כתב־ידו.
הוא
מאכיל אותי מין לוקש שהוא נורא מצליח בקליעה
לכל מיני מפרות, ושרובצת עליו קללה בשם פסוריאזים.
לפיכך, אין המיסכן יכול למצוא בחורה המוכנה לקבל
אותו על מחלתו ולהיות שותפה לגורלו כי מר, את מבינה.
טוב, אם את סבורה שזה מה שרשם הרופא בשבילך,
הרי זה ענינו. ואם את שואלת אותי, ואת יודעת גם
לשיר — אז, תשירי׳ אתו לבד, לטובתך.

זה שמיכתבה הוא רגיל עוד לא סימן שגם היא כזאת.
לדעתה,
אוהבת לכתוב גזיכתבים שהם,
היא ()1250/47
אמצעי־ביטוי הרבה יותר נוח מדיבור. אך אל לכם להסיק
מזאת שהיא ביישנית.
דווקא לא. היא סתם בחורה רגילה, בלי תיסבכות, בעיות
או כישרונות מיוחדים. מלבד זאת אני מאוד אוהבת
לקרוא. אב אפשר היה לכנות זאת כתחביב, הייתי אומרת
שזה ההובי שלי, ויחד עם התעסקות זו, שהיא שקטה
מאוד לכשעצמה, אני מחבבת את העליזות, ריקודים, חיי־חברה,
ובכלל שימחה בכל צורה שהיא. נוסף לכך, ישנו
עוד דבר שמסוגל להוציאני משלוותי, והוא מוסיקה. לא
קלאסית, אלא קלה ובעיקר ג׳אז.
״כדי להשלים את התמונה, ברצוני להוסיף ולציין כי
אני בוגדת תיכון ומשרתת כרגע בצה״ל.״
זהו, כפי שאתם רואים צידו האחד של המטבע. באשר
לצד השני ר צוני שיהיה איש שיחה נעים. שידע להביע
דברים בצורה נאה ומשכנעת. על הגיל אינני חושבת
לשים תחומים, אך אנא, שלא יהיה ילדון שיצא זה עתה
מתחת לסינורה של אמו, ויכתוב לי על הסרט האחרון
שראה, או עם כמה בחורות הלך לו. גם לא איכפת לי
שלא יהיה יפה ביותר, אבל איכפת לי כן שיהיה גבוה
ורחב, הניגוד המוחלט ממני. והרי אומרת כי ניגודים
נמשכים זה לזה, הלא כן?״

ע טי פו ת

ביח״ר ״נקה״ מפתיע שוב את עקרות הכית במבצע פרסים חדש; תמורת כל 10 עטי*ו:
״ניקי״ תובלי להשתתף בהגרלה ולזבות כאחד הפרסים הבאים;
1רדיו ״ אלגרו מתוצרת רדיו ״כן־גל״
ומיקסר ,.קריססל־מיקס־־ מתוצרת ״קריסטל״
2תנורי אפיה מתוצרת ״פליז אמקור״ * 3סרויסים לקפה ( 21 חל 5סרויפים לאובל ( 18ח?
3פרויסים למוקה ( 15 חל׳) מתוצרת ביח״ר ״נעמן״ * 5סירי לחץ ו־ 5גרילרים מתוצרת ביח״ר ״אלקייד
ו־ 250 הכילות שי, המכילות מבחר מוצרי ״נקה״ בערד של 5ל״י בל אחת.
שלחי 10 עטיפות ״ניקי״ למשרד ״נקה״ ,רח׳ הירקון , 154ת״א, ותקבלי כרטיס השתתפות להגרלה שתתקיים ב־.1!.*1
במשרד רואה החשבון צבי זילברמן, רחוב אלנבי , 116ת״א, בנוכחות נציבי עתונות.

במדינה
אילת
בלת מספקרמ ציל
חוף אילת, אחד החופים המושכים וה׳
הומים בארץ, נשאר מזה שבועיים ללא
מציל. הגורם לכך היה ראש העיר, יוסף
לוי. הוא החלים שמה שדרוש למתרחצים בחוף
אילת אינו אדם שיהיה מסוגל להציל
את חייהם במיקרה של סכנת טביעה, אלא
אדם שיוכל לכתוב מיכתבים בנימוס.
עד לפני שבועיים היה רפי נלסון־אילון
המציל האחראי לחייהם של אלפי המטיילים
הבאים לחוף אילת. רפי הוא גם בעל
מועדון־הלילה במקום ותושב־אילת היחיד
שעבר קורס מצילים ממשלתי מוסמך.
יום אחד נעלמה החסקה, אותה קנתה
העיריה לצורכי המציל העירוני. מי גנב
את הסירה? זאת אין איש יודע. היא פשוט
נעלמה. יתכן שמישהו חמד לצון ולקח
אותה במכוניתו צפונה. רפי, שלא היה
נוכח בחוף בעת שנעלמה הסירה, דיווח ל־עיריה
על היעלמה. בעיריה ביקשו ממנו
לגשת למשטרה ולמסור עדות על גניבת
הסירה. רפי היה סבור, שמאחר והסירה
היא רכוש העיריה, צריכה העיריה להתלונן
על הגניבה, במקומו.
מ צי ל, ל א שו ט ר. כעבור ימים מספר
קיבל רפי מיכתב רשמי חתום על־ידי מזכיר
העיר, יצחק שטיין, :לצערי הרב הנך
מתייחס לעבודתך בקלות ראש, אשר התבטאה
בגניבת הסירה. כל עוד לא נקבל
אישור מהמשטרה על הגניבה, נאלץ להוריד
את התמורה ממשכורתך.״ במיכתבו אף
הטיל תפקיד נוסף על רפי :״לרשום את

על בשרו. מבלי שירצה בכך, הפך אזולאי
למתחרה במירוץ משפטי, כשהפרס הגדול
עליו נאבק הוא האופנוע הרשום על שמו.
נקודת הזינוק היתד. מוסכו של אזולאי,
נמוך־הקומה. לפני ששה חדשים ניכנס למוסך
הקטן ויקטור מנסור, העיף מבס
מסביב וניגש ישר לשורת־האופנועים, בירכתי
האולם. הוא הניח את ידו על אופנועו
המצוחצח של אזולאי והכריז בקול רם:
״זה האופנוע שלי!״
אזולאי רצה להשליך את ויקטור מתוך
המוסך :״מה אתה מבלבל את המוח!״ צעק.
״את האופנוע הזה קניתי עוד לפני שש
שנים ויש לי עליו שטר־מכר.״
הנימוק לא שיכנע את ויקטור :״האופנוע
הזה שלי!״ קבע בפסקנות .״גנבו לי אותו
לפני שנתיים ואני מכיר אותו!׳
תחרותה סי כ ל בי ב. ויקטור העביר את
המסלול לתחנת המשטרה. לאחר שהתלונן,
החרימו השומרים את האופנוע, לשם זיהוי.
המספרים שעל האופנוע היו זהים עם
אלה שהיו רשומים במשרד הרישוי תחת
שמו של אזולאי. ויקטור לא ויתר :״זה לא
משנה,״ אמר .״הם החליפו את כל החלקים
חוץ מהמרכב והחלק התחתון של המנוע,
שרק עליהם יש מספרים.״
המירוץ נמשך. לבית־המשפט הוגשה תביעה
נגד אזולאי, בעודן ״החזקת רכוש, שיש
רגליים לחשד שהוא גנוב״.
השופט הרמת־גני, יהושע אברבוך, החליט
שאין רגליים לחשד. הוא זיכה את
אזולאי מהאשמה אך לא הפסיק את המירוץ.
הוא איפשר לויקטור להגיש תביעה נוספת,
אזרחית, נגד אזולאי. יחד עם זאת תבע
השופט מן המשטרה להחזיר את האופנוע
לאזולאי עד ה־ 10 באפריל.

מיד בשעת מיבחן לרשיון נהיגה? שאלה
זו אינה נכללת בחופר הבחינות של משרד
הרישוי. לכן לא ידע ראובן ניידורפר()43
כיצד לנהוג, בשעת הבחינה המעשית שלו.
ראובן, שניבחן בפעם השישית, החלים
לעבור את מיבחנו בכל מחיר, לקבל רשיון
לנהיגת תלת־האופנוע החדש שלו.
הוא יצא עם ניבחן נוסף, מרדכי אשכנזי,
מחצר משרד הרישוי בתל־אביב, כשהבוהן
נחום אברמוביץ מלווה אותם. אשכנזי
יצא ראשון והחל לעקוף זוג רוכבי־אופניים.
אותר. עת שמע ניידורפר את אברמוביץ
קורא לעברו :״עבור אותו!״
ניידורפר ידע שהדבר אסור. הוא המשיך
לנסוע ישר. שוב צעק הבוחן :״עבור
אותו!״ לאחר הקריאה הרביעית לא היה
ניידורפר בטוח בעצמו, החל לעקוף את
אשכנזי במהירות. שעה שעבר אותו, שמע
מאחור קול־תבטה ועצר את האופנוע.
בתוך ארגז תלת־האופנוע של אשכנזי
היה מוטל אחד מרובבי האופניים, כשהשני
שרוע בצידי הכביש.
״תלמיד -אינו אחראי.״ אשכנזי
טען שניידורפר פגע בו בשעת העקיפה.
ניידורפר הכחיש זאת, אך הואשם בעבירת-
תנועה — עקיפה אסורה.
בית־המשפט לא קיבל את טענתו הטרומית
של פרקליטו, עורך־הדין צבי ליד־סקי,
לפיה אין תלמיד חסר־רשיון יכול
להיות אחראי, בדומה לנהג מוסמך .״עלול
להיווצר מצב של הפקרות וחוסר־אחריות
בפלילים של נוהגים בלתי מנוסים, לו טענה
זו היתר, מתקבלת,״ קבע השופט.
ניידורפר חשש מפני שלילת הרשיון,
אותו קיבל סוף־סוף לאחר תשע בחינות.
הוא טען בתוקף שהעקיפה נעשתה על־פי
הוראות הבוחן. מאחר שהבוחן עצמו נפטר
בינתיים, אי־אפשר היה להכחיש גירסה
זאת. ניידורפר נהנה מן הספק. על הבוחן
המת הוטלה האחריות לתאונה, והנאשם
חזר לעבוד בסבלות, כשבידו רשיונו החדש.

המט מו ןהמסוכן

דפי נילסלן כ״סלף ז הערום״
כתוב אלי בנימוס

מספרי המכוניות העוברות על האיסור ומגיעות
עד לחוף, ולהעבירם למשרדי העיריה.״
נלסון, שבזמנו ביקש מהעיריה לדאוג לקשירת
הסירה, ולא נענה, הגיב במיכתב־תשובה
הומוריסטי אופייני לו.
כתב רפי, בין השאר :״מבין אני שאני
חייב ללמוד מחדש אצלך את תפקיד המציל.
זה לא מתפקידי לרשום את מספרי המכוניות.
ברצוני להזכירך שעברתי קורם מצילים
ממשלתיים ולא קורס שוטרי תנועה.״
המזכיר, שנעלב מנוסח המיכתב, פנה מיד
לראש העיר. שניים מחברי מועצת העירידי
אף תבעו לקיים בירור בקשר לפרשה. אולם
יוסף לוי, ראש העיר, לא הרגיש שום
צורך בבירור כזה. הוא שלח מיד מיכתב
רשמי לרפי :״טרם ראיתי חוצפה כזאת
על מיכתב רשמי, מעובד אל האחראי שלו.״
בסוף דבריו, הודיע לוי לנלסון כי מיכחבו
מהוזה מיכתב־ם יסורין.
כאשר שואלים כיום מתרחצי חוף אילת
מדוע אין מציל על החוף, עונים להם
תושבי המקום :״הוא ניכשל בבחינה ב־קורספונדנציה.״

מנטפ

מירוץ עסהצדק
״מירוץ אופנועים? — אין דבר יותר
מותח מזה!״ נהג דויד אזולאי להכריז בפגי
כל ידידו. בחודש האחרון נוכח בכך גם
העול• חזה *126

ב־ 12 במאי התחיל סיבוב נוסף בפני
אברבוך. ויקטור מנסור תבע שהאופנוע
יימסר לידו. השופט דחה את התביעה.
הביע את תמיהתו על כי האופנוע עדיין
לא נמסר לאזולאי ונזף על כך במשטרה.
למחרת נמסר האופנוע לבעליו.
מ רו ץ אל קו הגמד. כעבור שבוע
נלקח האופנוע מחדש על־ידי המשטרה. ויק־טור
תבע את החרמת האופנוע עד לבירור
נוסף. הוא טען שאזולאי עלול להבריח או
למכור את האופנוע, אם ישמע שויקטור
תובע את החרמתו. אזולאי נאלץ ללכת
ברגל חודשיים נוספים.
כאשר הועבר הדיון, מחדש אל השופט
אברבוך, סירב שופט השלום להיכנע עוד
למרדנותו של ויקטור. הוא ביטל את הצו
על החזקת האופנוע, ציווה להחזירו מיד.
ויקטור המשיך להתעקש :״אני אביא מומחים
שיקבעו שהחלקים האלה שייכים לאופנוע
שלי,״ הציע בבית־המשפם.
אזולאי היה מוכן אף לכך :״רק שלא
יפרקו לי את האופנוע!״ ביקש מהשופט.
השבוע, בתאריך שנקבע לכך, לא הופיעו
מומחיו של ויקטור. גם הוא עצמו לא
התייצב לבדיקה. האופנוע נשאר לעת עתה
בידיו של אזולאי, בשקו הגמר מחכה ליריבים
בעוד חודש, בבית״המשפט ברמת־גן.

ה בו חן ו קרבנו
מי אחראי לתאונה הנגרמת על־ידי תל
שני
גברים תמימי־מראה ישבו על ספסל
ברחוב הרמלאי, עיינו בעיתון. מדי פעם
הציצו לכיוון בית־הקפה ממול, בו ישב יעקב
(״ז׳אק״) סניור ועישן סיגריה. לאחר שישב
כשעה, קם ז׳אק ויצא לרחוב הראשי. שני
העוקבים, אנשי המחלקה לסמים משכרים
ומומחי המשטרה לחשיש, קמו והלכו אחריו׳
בכיוון צומת־הדרכים רמלה־לוד.
ז׳אק ( )43 הגיע למיגרש ריק, המשמש
להולכי־רגל כקיצור־הדרך אל הצומת. הוא
נעצר, הסתכל לצדדים ונכנס למיגרש. מולו
התקדמו אותה שעה שני אנשים: אברהם
עזרא 39 ומרדכי ענטבי (.)42
ז׳אק נעצר לידם. שני אנשי המשטרה
החלו להתקדם במהירות, לכיוון שלושת המשוחחים.
אחד מהשלושה פלט קריאת־אזהרה.
ז׳אק החל להימלט לרוחב השדה.
הוא רץ במהירות, כשאחד מהשוטרים ב־עיקבותיו.
השוטר השני עצר את שני הגברים
האחרים, שנשארו עומדים.
ז׳אק מעד ליד תעלה פתוחה, שחצתה את
דרכו. השוטר התנפל עליו, קשר את ידיו
והובילו אל חבריו הממתינים :״איפה החשיש?״
שאלו השניים את השלושה. לא
היתד, כל תשובה.
הכלכ עז ר. שני חיפושים שנערכו במקום
ובמשטרה — לא העלו דבר. רק
בחיפוש השלישי מצאו 0.07 גראם חשיש,
בכיס־חולצתו של אברהם עזרא.
אותה שעה הובילה חוליית שוטרים את
ז׳אק לבית־הקפה, המנוהל על־ידי גיסו, אל־ברט
סרנגה. גם כאן לא נמצא סם.
למחרת חזרו כולם לשדה־הלכידה. צלם
המשטרה עקב אחרי המומחה המשטרתי
לחשיש — הכלב יובל. לאחר חמש דקות
של התרוצצות, ונביא הכלב בפיו חבילה,
ובה 60 גראם חשיש.
פרקליטו של ז׳אק, עורך־הדין חיים
קאזיס, טען שהזמן הרב, שחלף בין התפיסה
למציאה, מאפשר הטמנת החשיש במקום
על־ידי אדם אחר. על סמך טענה זו
שוחרר הנאשם, מחוסר הוכחות.

הווי
שר לשכר. בדמונה, כינה אוהד המפלגה
הליבראלית את בנו הבכור, שנולד
למחרת הבחירות, בשם ״רוזן
סמיכלת־פרשילת. בפתח־תקווה, העבירה
העיריה את אחת ממחלקותיה מבניין
ישן, לאחר שנתגלה כי מתחת לשלט הנושא
את האותיות •עירית פתח־תקוזה״
מופיעה הכתובת ״סכנה! מיועד להריסה!״
כשמל כן אינל. ביפו, נעצר גבר
בשם אליהו טהור, בעוון שידול אנוח.

הם מ מ שי כי םלרתק
את הקהל
בנגינה עלח ביז ת־דלק
ב שי רי הםהמל הי בי ם

ובמחול הלי מבז
ה סו ע ר
הז מנ ת מ קו מו ת
ב טל4 3 18 1 .

המנוי -
סי בי ת
ת פי ב תג,
גא \3־>ו
או הו בהסרת.

אז תאאל:

״א£ה 1קר!״
א[ תא:1?,

א ת 1־ 3 1 6מיותל

ומן3ז רון אל
אנן אתר! אואל:
,אג!ן 0אי^ג2צ!״
1ח1צר (א1אלי•

אחר!״

מספד 1250

שנה 24

י״א אלול השכ״א23^ .1961 ,

המחיר 60אגורה

הסוכר הצבר הגורה נשאר בחוסר כר