גליון 1251 מתאריך 30 באוגוסט 1961

העדרך הראשי:
אורי •בגרי

מנוי שנת>

שיום כהו

ליי

עורך לשנה:
רובאיחו

סני ם •
כוזב ראשי:
אלי תנור

חסו** לאור: העולם מזח בפ״ס.
ת. ד . 116 .ספן לסברקיס :״עולספרמי.
וזזו בני ־ זסח 4תל־אביב • .ל 9ין .2* 7*1
רפוס ם* ח * ה ס בפ*ם, ת-ס, פל •.3116
החפצה: דוד סו פי ובניז, תל־אביב.
חספרבת אימה אחראית לתוכן הפודפית.

העתון

הנ קרא

.לספיריסט
עורך כיתוב:
>0ם ים גירו

צלם המערבת:
יעקב אגור

צייר המערכת:

* לכל אר צגוז
אי רו פתומ לל
תורכיה,).

פרס \0ו\פ1־
ב ה הבתר

.ר&בגוגת״ה־

אלוני, שלמה אלינב, שייע נלור,
גלילי, דויד הורוביץ, רוחי ורד,
אבו־חם די, זיוה יריב, אנינה סנוז,
פרי, שמעון צבר, עמוס מיג:
סלכח רחביה.

בר י ה?נרה,

:ער• המערכת:
אורי לילי
יוטו*
אבנר

ביותר

הרכב הממשלה

בדאר־אויר

ראש המערנח:

מכתבים

במדינה

?נג ה נגו?־

0י?נ

* לארגונה
דרנם־
א 1זרי?ה

ה מ תנ ה היפה והנאה לראש־השנה

הממשלה שאורי אנגרי הרכיב והעורב
הזה )1250 לא פחות טובה סזו •*הכניסי
את מדינה ישראל לכל עסקי־הביש לטיניהב
אבל אם ה ד נש על ממשלה ׳*נותנים לי
״•*אנסה״ לתה: את י,מצב ־ ובעיקר לנסות
להשיג הסכם עב הערבים — מדוע ״נחכה
לד״ר נחום נולדם! רק תפקיר •טל שר
חוץ? מדוע לא ימונה הוא כראש הטמיטלה,
כרי שיוכל להכווין את מאמצי כל הממשלה
בכיוון זה?
דויד אלבוים, תל־אביב
על פי החוק הישראלי, יכול אדם להיות שו
בישראל מבלי להיות חבר המסת, אן אינו
יכול להיות ואש ממשלה.
בפעם הראשונה נוצר מצב בכנסת, המאפשר
למפלנות להכתיב הנאים לטפא״י,
הן רק צריכות להחליט ביניהן על קו
משותת, ולהנישו למפא״י כאולטימאטום. י־מפא״י
לא תהיה כל ברירה אלא לקבלו
או למצוא את עצמה, נפעם הראשונה, מחוץ לממשלה.
נחמיה ברוך, חיפה
אבנרי הציע את ישראל נלילי כשר ה־בטחון.
אנ׳טים משווים אותו לרויד בז־נוריון,
באותו תפקיד. אבל השוואה וו היא
פיקציה, שהרי ברור עתה לנמרי יטיטמעו•
פרם הוא הבום האמיתי המוחלט של משרד
הבטחון. ואין ספק מי עדיף על מי: שמעון
פרם או ישראל נלילי. הצעתכם חיתה מקבלת
מישנה חיזוק, אילו הצעתם נם פני
שר הבסחוז. נמיקרה זה: שמעון אבירן.
איש הצבא המזהיר, בעל העקרונות הטהורים
והאמונה בדברים כמו יושר, צדק חברתי,
ושלום.
אריה ברגר, פתח־תקווה

רק דצדכי התפקיד
בכתבה על היום בו נבחרה הכנסת הה־מישית
(העולם הזה 12-4כתוב :״פואד
מועלם ...הוא נציג מקי׳י. אני ם ייצנ אה
חרות.״
האם עלי להסיק מכאן שראש מערכת
״העולם הזה״ ,שלום כהן, הינו איש חרות?
כיצד מ׳טתלבת עובדה זו עם הכרתו הסוציאליסטית
של מר אבנרי? האם זד.
נאציונל (שלום כהן) סוציאליזם (אורי
אבנריו?
שושנה מעוז, אשרות יעקב
לא. רק דאציונל תפקידיזם. כל חברי
המערכת ייצגו. לצורכי כיסוי הבחירות ב?
בד, מפלגות שונות זו מזו, בהערות הקלפי
החלוקה ועשתה מל־פי הגרלח.

דיר גבר
אם לומר את האמת, כאב לי הלב על
ינאל מוסינזוז בקוראי את הכתבה על
גירושיו בשלישית (העולם הזה ,)1250 עם
כל הניבזויות שעשה, הריהו בכל זאת
סופר מחונז, צבר יטצמח במציאות שלנו
ושהיטיב לכתוב על ההווי הישראלי. אני
חושבת שכבר כיפר את עוונו. הוא ביר
נזרק לכלבים די־צורכי־העונש. רצוי לתת
לו חנינה, אם אפשר לקרוא לזה כד, הדרד
הנאותה היתה שדויד בדנוריח, כל עוד
הוא חול־ט על כספי הבטחוז, יקציב לו
עוד סכום, כפי שעשה עבור כתיבת ״זרוק
אותו לכלבים״ ,להיכול חובותיו.
נורית רז, תל-אביב

^£ 1הכטיכו
7 3הענמי
נ 7ל ל

פיסיס 7א ת 7י 7 7 7

שינוי כתובת -
הנזיוני הנזפווה אהבהב הו, נו ת ב? ט להורינו
>נל כך ל ה הל? ה הוזיוניי ה פיבננוייס
וזראטו, כרי להוננו פי בנ בי ה בוופולגה.

אגי דווקא מצדיקה את אשתו. מה הוא
חושב לו? שהיא חצא לעבוד ולפרנס אותו.
כדי שהוא יחיה לו בנוחיות ויכתוב לו
עוד איזה ספר •טאיש לא ירצה להדפיכ
אותו? אם אש היצירה כל-כד בוערת בו
שיעבוד ביום ויכתוב בלילה. ייסורים מעולם
לא הזיקו ליצירה גדולה!
מרים אפשטיין, תל־אביב

אכי החטוף

ל מ דו שפות
התחגה לייעוץ
בשאלות מין ונישואין פתוחה בימים שני וחמישי
בבית שטראוס, תל־אביב,
רחוב בלפור ,14 חדר ד,
בשעות 6עד 8בערב.

עברית * אנגלידו
צרפ תי ת * ג ר מני ת
קורסים לסני־הצהריים,
כצהריים ואחר־הצהריים

קורסים מזורזים למבוגרים
עזרה לתלמידי בי״ס יסודיים ותיכוניים

ברליץ 2 -זו8£81
תר־ א בי בנחרת בני מין גטל פון 42347

אני מכחיש בזה •טאני שמחתי כשהשקר•
צבי סבו (העולם הזה )1238 הניא לי אר,
עשר הלירות שאמר ששלח לי בני, נפי
״טהוא מתפאר עכשיו ב״העולם הזה״ .זד
כדיוק להיפר. זה נם לא נכו: שאני רוצה
שיחזירו לי את בני החטוף מפני שאצלי
חשובה בל פרומה. בשצועקים שעל ראש ה־ננג
בוער הכובע, אז הוא תיכף ומיד מוריד
את הכובע וכולם יודעים שצבי סבו הוא
שבוער לו הכובע, לא עלינו.
נם לא נכון שאני רוצה לעשות את בני
ליוסל׳ה ולבדישיבה. ועל זה יעיד נם אברהם
רוזנברג. מתקז מכונות התפירה, אשר
חמתו כבר בוערת בו מפני שצבי סבו זד
אבל את מוחו •טל הילד, רחמנא ליצלן,
שיקה אוטובוס ויסע ביום כיפור, לא עליני.
ונם איד צבי סבו יכול להגיד שאני
מעוניין להרוויח מהילד פרוטה, בזמן שההוא
בלבל את מוחו ל״ע שלא יכיר א־פעם
צורת פרוטה?
כל חוכמתו של צבי סבו היא, ואר ורק
היא: שיהיה לו סבל שיעזור לו חינם
בחלוקת הנפט, ועבור המטרה הזאת יעשה
את כל המאמצים ולא יוותר על בני אף
פעם. בל מי שמעודד את האיש, לא עלמי,
הריהו נקרא ״חבר לבעל משחית״.
ולבז אני החותם מטה מכחיש את כל מה
שנכתב עלי בכל תוקף. החותם בדמע, השם
ישמרהו ויצילהו במהרה, אמן בז יחיה
רצון,
בן־ציון שחרץ, ירושד-ם
הפולח הזה ו 25ז

איש השנה תשי״א
העולה החדש

איש השנה תשי״ד
טסקן־השואה קסטנך

איש השנה תשי״ב
מבקר הסוכנות שמוראק

בשבוע הבא יופיע גליון העולם הזה,
ועל שערו האיש שניבחר על־ידי העורכים
כאיש השנה תשכ׳׳א. בכך יסתיים תהליך
שהחל, למעשה, עוד בתחילת השנה.
במשך כל השנה, מדי התבלט איש מסויים
על רקע של מאורע לאומי גדול במיוחד,
רושמים אותו העורכים ברשימה מיוחדת
של המועמדים לתואר. עם התקרב מועד
הבחירה, מתחילה שורה של ישיבות והתייעצויות.
רק לעתים רחוקות תמימי־דעים
כל חברי המערכת, ולא פעם קרה ששני
צוותות מקבילים הכינו שתי כתבות, על
שני מועמדים שונים. רק בשבוע האחרון
ממש, הוחלט מי משניהם יזכה לתואר.
עקרון אחד מונח ביסודה של הבחירה:
איש השנה צריך להיות האדם שעמד במרכז
המאורע החשוב ביותר של השנה,
אם לסוב אם לרע. אם תסקור את עשרת
האנשים שזכו לתואר זה, מאז הנהיג העולם
הזה את הבחירה, תמצא בהם עשרת
המוקדים של תולדות המדינה באותן שנים.

גליון ראש־השנה של העולם הזח כבר
הספיק לרכוש לעצמו שם כיצירה מיוחדת
של העתונות העברית. גם השנה יצטיין
בתכונות העיקריות שזיכו אותו למעמד זה.
בראש וראשונה יהיה המאמר הגדול על
איש השנה, ועל אלד, שיכלו להיות איש
השנה ולא ניבחרו. יוצגו בו גם אנשי השנה
בשטחים השונים — החל במדיניות
ואמנות, וכלה בספורט וכלכלה.
המדור הספרותי יביא סיפורים קצרים,
שנכתבו במיוחד לגליון זה על־ידי כמה מן
הסופרים הטובים והידועים ביותר.
יהיו, כמובן, גם מדורי־ד,חדשות הקבועים
ורפורטאז׳ות מצולמות מיוחדות. אך
אס לדון לפי מיכתבי־הקוראים בשבועות
האחרונים, העיקר היא זהותו של איש השנה.
הייתי מגלה לך אותה ברצון, אבל זה
לא יהיה הוגן לגבי אלה מחברי, העוסקים
בהכנת כתבת־הענק על איש השנה. הם
כל־כך מקפידים על שמירת הסוד שלהם,
שאפילו במערכת העולם הזה יודעים רק
מעטים, בבטחון, מיהו האיש שניבחר.

איש השנה תשי״ג
יועץ משפטי כהן

איש השנה תשט״ו

} מהיריות
היי פידליסי וזוא
6ש עו תהקלסה
הקלסה כפולה

פרקלים תמיר

סוכן ראשי

המנוי-
איש השנה תשט״ז

היבלת
תט\ב\ 1ך,

נשיא מצרים עבד אל־נאצר

גא פר>\
א\ תג ב ה\ 1רם.

בי״מ ;׳ 7 2ן י ! 1חולת סזו ד
נר1,ר.לת
1ז ריז תי ^ ־זז מז

כעוד ימיב ספ ור ים
מתחילה שנת הלמודים
הזדרז(י) להרשם
קורם דו־שנתי
קודם חד ־ש נתי

איש השנה תשי״ח
חתן התנ-ך חכם
העולם הזה 1251

איש השנה תשי״ט

איש השנה תש״ף

סופרת דיין

רכז השואה אייכמן

ההרשמה: ת״א, אבן גבירול 72

במדינה
העם
מו ל פ •1ה צד ק
אפשר להגדיר את תפקידה של הנהגה
לאומית גם בצורה הבאר :,עליה להבטיח
את התנאים שיאפשרו למדינה לפעול בהתאם
למצפונה. אם כן הדבר, הרי ניכשלה
הנהגת ישראל השבוע כישלון מחפיר נוסף.
על סדר היום באו״ם עמד סיכסוך ביזר־טה.
קשה לתאר סיכסוך בו נמצא הצדק
כולו׳ בצורה כה בולטת, בצד אחד. צרפת
מתעקשת להחזיק על אדמת תוניס הריבונית
והעצמאית בסיס צבאי, שהעם התוניסי
אינו רוצה בו. כדי להבטיח בסיס זה, פתחו
הצרפתים באש על בני העם התוניסי וערכו
בהם טבח מזעזע. צרפת אף סירבה לנהל
משא־ומתן ישיר עם תוניס.
בכל זאת היתר, ישראל מוכנה להצביע
באו״ם למען צרפת — אילו נמצאה באו״ם
אף מדינה אחת שהיתר, מעזה להציע הצעה
שתצדיק את עמדת התוקפים. משלא נמצאה
מדינה כזאת, ו־ 66 מתור 99 חברות או״ם
גינו את צרפת, נמנעה ישראל מהצבעה.
שאר הנמנעות: המדינות הקולוניאליות וחברי
הגוש הצבאי המערבי. אפילו רוב
הקוזיזלינגים של צרפת באפריקה, וחלק
ממדינות נאט״ו (ובראשן דנמרק) הצביעו
נגד צרפת.*.
טימטום ללא צביעות. באותו שבוע
עצמו מצא ראש־ממשלת ישראל לנכון לחתום
עם נשיא הקהיליה המאלגאשית —
אחד דיקזויזלינגים העיקריים של צרפת על
הצהרה המעלה על נס בדיוק את העקרונות
שישראל הצביעה זה עתה נגדם: עקרון
המשא־והמתן הישיר לחיסול סיכסוכים ועצמאות
מדינות אפרו־אסיה.
לא היתד, זאת אפילו צביעות. אדם צבוע
שוקד על האינטרסים האנוכיים של עצמו
בשעה שהוא מפיץ סביבו מליצות חסודות.
ואילו ממשלת ישראל אינה פועלת רק נגד
המליצות שהיא חותמת עליהן, אלא אף
פועלת בניגוד לאינטרס הלאומי האמיתי.
כי תמיכה בצרפת היא שיא הטימטום בעולם
בו מתכוננים קיסר אחד׳ שני מלכים,
13 נשיאים, ששה ראשי ממשלות ו־ 3נסיכים
להתלכד בבלגראד לגוש אחד.
ישראל אף לא ביקשה להתקבל.

מ פלגו ת
לא בלמד רבוו

יס 0 £א 8 1 £״

20 סיג 75 .אג

תוצרת

דובק

ערבות

לטיב

שטת • פקידות
לומדים היטב בבית־הספר 5ן

ל י 50

אנגלית וצרפתית למבוגרים
מכל הדרגות, לתלמידי בי״ם,
ממתחילים עד הכנה ל״בגדות״.
קבוצות קטנות, מורים מעולים.

^ בן־יהודה ,74ת״א, טל 20314 .
קורם חצי־שנתי ערב לפקידות
וקורס שנתי בוקר לנוער (הנהלת
פנקסים, כתיבה במכונה,
מזכירות ואנגלית).

*לא!״ בלמ״ד רבתי ענו הליבראלים השבוע
לפניית חרות, שהציעה להקים עימת
גוש פרלמנטארי אופוזיציוני.
היתד, זאת תשובה מוצדקת. כי פניית
חרות היתד״ בצורה גלוייה ביותר, תכסיס
תעמולתי. איחוד אמיתי אינו יכל להיות
תוצאת פנייה כזאת, אלא רק תוצאת משא-
ומתן ממושך, ענייני וסודי.
יתר על כן, בפנייה זו, בשעה זו, עזרה
חרות בעקיפין למפא״י. אילו נתקבלה הפנייה,
היתד, נשברת החזית המשותפת של
ארבע המפלגות, המבקשות להפוך את מ־פא״י
למיעוט בממשלה ולשבור את הדיק־טאטורה
של בן־גוריון. מפא״י היתד, נשארת
לבדד, עם השמאל — והיתה קמה ממשלה
בה שולט בן־גוריון ללא מצרים.
*כן״ — למי ץ אחרי דחיית הפנייה,
נשאר המפתח למשא־ומתן הקואליציוני בידי
הליבראלים. השאלה הייתה: אחרי שהשיבו.
לא״ לחרות, על מה ישיבו ״כן״?
בפני הליבראלים שתי אפשרויות:
• להגיד ״כן״ לזקן, להקים קואליציה
מצומצמת עם מפא״י׳ בה ישלוט בן־גוריון.
במיקרה זה יכולים הליבראלים לזכות ב־תיק־החוץ
ובתיק כלכלי מישני. למפא״י לא
איכפת להעביר את משרד־החוץ לידי. יזהר
הררי, מתוך הנחה כי בממשלה כזאת
ממילא לא ינהל משרד־החוץ את ענייני־החוץ.
הררי נחשב לאיש הקרוב בהשקפותיו
המדיניות לקו בן־גוריון־פרס־דיין, והרחוק
ביותר מדעותיו של נחום גולדמן.
• להצטרף ללא הסתייגות לחזית מאוחדת
עם מפ״ם ואחדות־העבודה, כדי לכפות
על מפא״י מעמד של מיעוט בממשלה (ראה
הנדון) .לדרישה זו הצטרפו השביע צעירי
הליבראלים, יחד עם צעירי שאר המפלגות•*.
מפא״י יודעת כי במיקרה זה תישאר
במצב חמור. על כן החלד, לגבש השבוע
הצעות־פשרד,־כביכול: ממשלה של 8שרי
מפא״י מול 8שרי המפלגות האחרות —
* בהודיעו על ההצבעה, נהג קול ישראל
כשלוחה של ראדיו פאריס, הודיע כמה פעמים
ביום כי ההחלטה, שנתקבלה פה־אחד
על־ידי משפחת העמיס, היא חסרת ערך.

אך עם זכות־הכרעה לראש־הממשלה במיק-
רה של תייקו.
היתד, זאת הצער, מסוכנת. כי מצב של
תיקו עשוי להיווצר בממשלה כזאת רה
בעניינים הנוגעים לבלימת הדיקטאטורה של
בן־גוריון, כגון הפיקוח על מערכת־ד,בטחון.
אם יוכל בן־גוריון להכריע במיקרד, כזר
בקולו, יישאר שליט־יחיד, אפילו יצטרך
להקריב על המזבח את נערי־חצרו.
אפשרות נוספת, כסי שכמה מראשי הליבראלים
לוקחים בחשבון: השארות באופוזיציה
לממשלה של מפא״י והשמאל, תוך הדברות
מראש עם השמאל לשם העברה בכנסת
של שורת חוקים להבראת המשטר (ראה
הנידון) .במחשבה זו דוגלים בעיקר הליבראלים
המקווים כי במרוצת הזמן תתאחד
המפלגה עם חרות.

שערוריות

מ חי רההפקרות
היה צורך בששת הקורבנות של שישה
טייסים צעירים, שהתנפצו לרסיסים במטוסי־הריסוס
של חברת התעופה החקלאית כיס־אמיר,
כדי לזעזע במקצת את המוסדות הממלכתיים
האחראים לכך.
נפילתו של טייס־ד,ריסוס השישי, שלמה
רחמים, לפני כחודש ימים (העולם הזה
246י) ,הצליחה סוף־סוף להסעיר את דעת
הקהל במידה כזו, שמשרד התחבורה ניעור
מתרדמתו העמוקה בקשר לפרשת הטיסות
הקטלניות.
בעוד שבמיקרי־אסון דומים קודמים היו
ועדות־החקירה הממונות לבירור נסיבות
התאונות ממשיכות בדיוניהן, במשך חודשים
ארוכים, מפרסמות את מסקנותיהן
כשהתאונה כבר נשכחה מדעת הקהל, השלימה
הפעם ועדת־החקירה את עבודתה תוך
זמן קצר.
מסקנותיה פורסמו בחוברת שהודפסה
במספר העתקים מצומצם 52 החוברת
לא הובאה לידיעת הקהל. כיוון שדו״ח
מעין זה הוא חסר תוקף חוקי, כל זמן שהשר
האחראי אינו מאשר אותו וכיוון ששר
התחבורה נעדר בימים אלה מהארץ — נגנז
הדו״ח ומסקנותיו נשמרו בסוד.
אלא שבמסקנות אלה היה טמון חומר־נפץ
רב מכדי שאפשר יהיה להעלימן — שלושת
חברי ועדת־ד,חקירה, שולמית בן־ישי, ארד
בר־עתיד וישראל פלגי, כולם אנשי אגף
התחבורה האזרחית במשרד התחבורה, הגיעו
הפעם למסקנות קיצוניות ושונות לחלוטין
מכל מסקנות ועדות־החקרה שקדמו להם.
רשלנות פושעת. הוזעדה הסיקה אומנם
את המסקנה, שמותו של שלמה רחמים
נבע מטעות בשיקוליו הוא. קבעה הועדה
בדו״ח השמור :״התאונה אירעה בשל הזדקרות
וסיחרור המטוס בעת פנייה. יתכן
והדבר אירע בשל פנייה חדה יתר־על־המי-
דה, שבאה בשל רצונו של הטייס למנוע
טיסה מעל לבריכות־המדגה. לו עשה סיבוב
רחב יותר, היה עולה על בריכות־המדגה,
דבר האסור לפי הוראות הטיסה של החברה
כיוון שקיימת סכנת־הרעלה לדגים.״
עם זאת, התגלתה, תוך כדי חקירה, שורה
שלמה של פרטים מדהימים:
• שלמה רחמים, הטייס שנהרג לאחרונה,
היה חסר בכלל רשיון טיסה, ומבחינת
הוראות ספר המיבצעים של החברה,
היה עדיין בשלב של מתלמד.
• שלמה רחמים, שבחיל־האיזיר נרשמו
לזכותו כ־ 900 שעות־טיסה, עבר בסך הכל
שבוע של הדרכה לטיסת־ריסום. קבעה
הועדה :״טיסות בחיל־האוזיר נושאות אופי
שונה. טיסות חקלאיות דורשות אימון מיוחד,
רב וקפדני.״
• התברר שהמטוס, בו נפל שלמה רחמים,
שימש כמטוס דו־מושבי לפני ששונה
למטוס־ריסום. בתעודת הכושר הטכני של
המטוס פשוט לא הוכנס השינוי.
עובדות אלה, למרות שלא גרמו במישרין
למותו של הטייס, העידו על הרשלנות
הפושעת, ועל קלות־הדעת הפלילית של
אנשי חברת כיס-אוויר.
לקרקע את ה״פייפדים:״ .לאור
מימצאים מחרידים אלה, החליטה סוף־סוף
הוועדה לתבוע את אשר תבעו העולם הזה
ועתונים אחרים מזה זמן רב: לאסור את
(המשך בעמוד )6
•• אך בניגוד להארץ, שחזר השבוע ל־סורו.
אחרי שתמך במשך כל ימי ׳הפרשה
תמיכה קיצונית ונפסדת בפרס ודיין, טע!
הארץ השבוע, במאמר ראשי תמים, שאין
כל הבדל בין מיעוט ורוב בממשלה, ושעל
כן אין סעס לכפות על מפא״י מעמד של
מיעוט.
העולם הזה 1251

והתהליכים, המאפשרים, לחץ מפלגתי על
האזרח.
9פיקוח ממלכתי על טוהר הבחירות
בגופים ציבוריים וולונטאריים, המונים למעלה
מ־ 50 אלף חברים, כגון הסתדרויות
העובדים.

• הקמת ועדות-הקירה קבועות
שד הכנסת כשטחים הנוגעים לחקיקה
ולסדרי השלטון, כמקובל
בסנאט האמריקאי.
^ ר כן״גוריץ התבונן לנהל מלחמת־עצבים
נגד הציבור הישראלי. למחרת
הבחירות הודיע שהוא יוצא ״לחופשה׳־ —
אחת מאותן החופשות הבלתי־מוגדרות,
אשר הספיקה בעבר כדי לגרום לזעזוע עצבי
המדינה ולהכנעתה.

הדרך לא אצה לו. הוא הכריז
כי יגיט להקמת הממשלה ההדשה
רק אחדי סוכות -ששה שבועות
אהרי הבהירות.

עד אז ישתגעו כולם — כך תיאר לעצמו.
מפ״ם ואחדות־העבודר״ הדתיים והליברא־ליים.
כל אחד מהם יחשוש פן לא יוכנס
לגן־העדן של הממשלה הבאה. עצביהם יתמוטטו.
ואז יהיה קל לקנותם בזול.
אלא שמר בן־גוריון הופתע — לרעה.
וגם האזרח הישראלי הופתע — לטובה.

אומנם מתנהלת מלחמת־עצבים.
אן־ כמלחמה זו, ידי כן־גוריון על
התחתונה.

ף ודה על האמת — רבים מאתנו
] חששו כי עסקני המפלגות יחזרו ל־סורס
למחרת יום הבחירות. חשבנו כי
יעמידו פנים שלא קרה מאומה.
עתונאים הגונים מאוד, החיים על הירח,
אף ביטאו זאת כמישאלה חסודה: יש לחזור
למציאות. היתד, מערכת־בחירות, נאמרו
דברים חריפים, הכל טוב ויפה — אבל
עכשיו יש לשכוח את הכל, ולהמשיך בדרך
כאילו לא אירע מאומה בחצי השנה האחרון.

יתכן שגם בקרב המפלגות עצמן לא
חסרו עסקנים שעצה זו נראתה להם. אך
הדברים אירעו אחרת.

תחילה אמר מנהיג אחד :״לא
נדבר אחרי הבחירות כלשון אחרת
מאשר לפני הבחירות ״.הוא
לא פירש את דבריו.
בא מנהיג שני ואמר :״לא ניכנס לממשלה
אם לא יובטחו העיקרים שעמדנו עלי׳
דזם במערכת־הבחירות.״ גם הוא נזהר עדיין
מלפרט את העיקרים.
בא שלישי ורביעי, ולפתע דיברו כך
כולם. בעוד בן־גוריון שותק וזועף, נוצרה
אווירה ציבורית. מנהיגי המפלגות נוכחו
לדעת כי הציבור מקבל את דבריהם בקורת־רוח,
וכי קיימת תמימות־דעים של מפלגות
רבות. תוך כדי־כך גבר עוז־רוחם.

על-ידי דחיית המשא־והמתן הקואליציוני
ביקש כן־גוריון להפריד
ולפצל, כדי להכניע כל פלג
כניפרד. תחת זאת הביאה הדח ייה
לקירוכ-לבבות כין יריביו, לגיבוש
עמדה אחידה, לראשית התהוותה
של חזית המסוגלת להגיש
אולטימאטום.
ך • שבוע התגבשה חזית זו יותר ו(
) יותר. שום יחיד לא יזם אותה. פעלו
רבים, בפינות שונות, ביוזמה עצמית, בהדגישם
כי הם ממלאים שליחות של דעת־הקהל.
לציון
מיוחד ראויה מפלגת אחדות־העבו־

דה, המגלה רוח־קרב מפתיעה. אולי גרמה
לכך תוספת המנדאט בכנסת, שנטע בט־חון־עצמי
חדש בלב עסקניה. השבוע כרתה
ברית עם מפ׳׳ם. שתי המפלגות הסכימו
שלא לנהל משא־ומתן אלא במשותף.
נסתמה פירצה אחת.
לשבח דומה ראויים צעירי המפלגה ה־דתית־הלאומית,
שכבר בלטו לטובה בשיא
הפרשה. הם קיימו מגע עם צעירי מפלגות־השמאל,
לשם גיבוש חזית משותפת של
מפלגותיהם.

דשם כינון חזית של ממש, לא
חסרה אלא סיסמה משותפת. היא
סופקה על־ידי האיש המתאים :
פנהם לבון. למחרת הבחירות, בראיון
קצר עם עתונאי, הציע:
״קואליציה כמתכונת הקיימת !״
סיסמה מצויינת — פשוטה, ברורה, הגיונית.
בקואליציה זו — 46 קולות מפא״י
יהיו במיעוט, לעומת 48 קולות המפלגות
האחרות.
כדי להמשיך בקואליציה הקיימת, אין
צורך במהפכה. גם אין למפא׳־י שום אמתלה,
שום תירוץ, כדי לסרב לשבת עם
אותן המפלגות עימה ישבה עד אתמול.
יכולה להיות רק סיבה אחת: סירובה להזזת
מיעוט בממשלה, אחרי שהוכתה ו־הובסה
בבחירות.

קואליציה כזאת יש מצע משותף
ברור. כי כל מפלגותיה, מלבד מפא״י,

הניפו במערכת־הבחירות דגלים דומים: פירוק
שלטון־היחיד, פיקוח על מערכת הבט־חון,
קביעת סדרי־שלטון דמוקראטיים.
כאשר יש סיסמה אחת ודגל אחד —
חייבת להתלכד חזית אחת. כאשר קיימת
חזית אחת, עם ערובות הדדיות, תהיינה כל
הפרצות סתומות.
אף מפלגה אחת לא הודיעה במפורש מה
יקרה אם מפא״י תסרב לקיים את הקואליציה
במתכונת הנוכחית. איש לא דיבר
בפירוש על ״קואליצית ניר״ .אולם יש
חוקיות פנימית לתהליכים דינאמיים. אותם
הגורמים המחזקים כיום את עורף המפלגות
בדורשם כי מפא״י תהפוך מיעוט בממשלה,
יכריחו אותן להקים ממשלה בלי מפא״י,
כאשר לא תהיה אלטרנאטיבה אחרת למדינה.

חזית
מול מפא״י -מי חלם על
כך לפני שנה? בינתיים היתה
הפרשה, והיא שינתה לחלוטין את
האקלים הרוחני כארץ. אותו אק לים
יביא לכף שתקום -כשעת
הצורף -חזית נגד מפא״י.

* 9פידו היתה מפא״י מסכימה לד,צ-
\ ! טרף לקואליציה במתכונת הקיימת —
אין די בכך. גם לא די בקוזי־יסוד כלליים.
הדרך לגיד,נום רצופה קוזי־יסוד טובים. כמה
מן המפלגות כבר החלו בגיבוש תנאי-
מינימום מפורשים. תנאים אלה יש להרחיב,
לפרט — ולנסח בצורה שלא תשתמע
לשתי פנים.
ממשלה שתקום על בסים הקואליציה ה
קיימת
תהיה חייבת — מבחינה מוסרית ופוליטית
— לבצע שורה ארוכה של רפורמות
בסדרי־ד,שלטון בארץ.

כי בממשלה כזאת יהיה רוב
מוחלט למפלגות שתבעו רפורמות
אלה, ושקיבלו על כף מנדאט מפורש
מידי הבוחר. אם יוותרו עליהן,
אם לא יהפכון תנאי-כל-יעבור
להקמת הממשלה, תהיה זאת כד
עילה-באימון.
דבר אחד חייב להיות ברור מראש: אלה
תנאי־מינימום, לא מאכסימום. לא נקודות
למיקוח מזרחי, ברוח הטובה של המסורת
השמית, אלא קוים שיש לעמוד עליהם ללא
נסיגה וללא פשרה — אפילו לא יודבק
עליהם תו של אולטימאטום.
דומני שהגיעה השעה להכין את הרשימה
הכוללת והמפורטת של קודים אלה.

פרק הראשון נוגע להבטחת זכויות!
{ היסוד לכל אזרחי ישראל, בלי הבדל דת,
לאום ומין. בין השאר:

• ביטול המימשל הצבאי תוף
שלושה חדשים, ביטול הצורך כ־רשיונות־מעכד
ובל שאר המיגב־לות
המיוחדות לאזרחים הערכיים.
• ביטול חוקי החירום למיניהם.
ס חקיקת חוקה חלקית. כדי לשמור
על האחדות הלאומית, אין לכלול בה,
בשלב זה, סעיפים הנוגעים לוויכוחים בין

דתיים וחילוניים. אך יש לכלול בה כל
הסעיפים הנוגעים לזכויות האזרח, כגון:
אי־הפליה בין עמים ועדות, בטחון מפני
מעצר מינהלי, בטחון מפני הפקעת רכוש,
הבטחת חופש העתונות, אי־ד,פלייה בקבלת
עבודה ושיכון, וכו׳ .בחוקה ייקבע שהכנסת
תוכל לשנות את סעיפיה רק ברוב של שני־שלישים
או שלושה־רבעים, ובצורה זאת
יימנעו שינויים שרירותיים בידי רוב מיקרי.

• הענקת הסמכות לבית-המש
פט העליון של המדינה לבטל כל
חדק של הסנסת, וכל הוראה מיג
הלית, הסותרים את החוקה.

ץ* רק שני נוגע להחזרת ריבונות ה־כנסת,
להבטחת טוהר בחירתה, ולהחזרת
סדרי־שלטון תקינים באותם השטחים
בהם נתגלו פרצות חמורות. בין השאר:
• סעיף בחוקה הקובע שאם לא הצליח
מנהיג מפלגתי מסויים להקים ממשלה תוך
שבועיים (או חודש) ,יטיל הנשיא תפקיד
זה על מנהיג מפלגה אחרת.
6חוק שיגביל את הסכום שמותר
למפלגה להוציא במערכת־בחירות, והמטיל
על כל מפלגה את החובה לנהל פנקסי־חשבונות
גלויים, הפתוחים לעיון ציבורי
ולביקורת מבקר המדינה.

• חוק האוסר הסעה מפלגתית
של בוחרים לקלפיות, ובל הענקה,
הטבה או שוחד אחר לכוהר.
• פיקוח ממלכתי על שרותי התעסוקה,
על חלוקת שיכונים ועל כל שאר המוסדות

ס חוק המצריך אישור הכנסת למינוי
שגרירים, כנהוג בארצות־הברית, כדי למנוע
את ייצוג המדינה בידי שליחי מפלגה אחת.
• חוק דומה לגבי משלחות רשמיות
של המדינה לוועידות, קונגרסים ומוסדות
אחרים, כולל עצרת האומות המאוחדות.

ס בחירת מבקר המדינה וסגנו
כתנאי שלא יהיו שייכים לאותה מפלגה, ושיהיו לסגן סמכויות
רחבות.

* 9רק שלישי נוגע לפיקוח המוסדות
* 2הדמוקראטיים על מערכת־הבטחון לכל
ענפיה ושלוחותיה. בין השאר:

• מינוי מועצה לאומית עליונה
לענייני הגנה, כמוסד-מישנה קבוע
מטעם ועדת־החדך והכטחץ של
הכנסת.

המינויים למוסד זה — שלא יכלול חברי־כנסת
בלבד, אלא גם אנשים אחרים בעלי
נסיון צבאי — יהיו קבועים למשך תקופת
כהונת כל כנסת. בניגוד לחברי ועדת־החוץ־
והבטחון, לא יתחלפו החברים — כך שאפשר
יהיה להבטיח פיקוח מומחה ויעיל,
תוך שמירת סודיות. מועצה זו תצטרך
לאשר מראש כל החלטה בטחונית עקרונית.
9מינוי ועדת־מישנה של שלושה חברים
קבועים מטעם ועדת־החוץ־והבטחון, לפיקוח
על הצנזורה הצבאית. ועדה זו תכריע תוך
48 שעות בכל עירעור על החלטת הצנזורה,
והחלטתה תהיה סופית וקובעת.

• מינוי ועדת-מישנה של שלד
שה חברים קבועים מטעם ועדת
החוץ־והכטהון לפיקוח על כל ש־רותי
הכטחון החשאיים. שם מנהל
היטרותים יפורסם כרכים, וחוק
מתאים יסדיר את פעולות השרד
תים וסמבויותיהם.
9איסור כל שינוי בתקציב הבטחון
ללא אישור מראש של ועדת־החוץ־והבטחון.
9מינוי ועדת־שרים לעניני בטחון, שתאשר
מראש כל החלטה בטחונית חשובה
בדרג הרשות המבצעת, כגון עסקות נשק.

• צימצום שרות הכנות בצה״ל
לשנה אחת.
׳ 9הוצאת משרד הבטחון מכל ענפי
המשק שאינם נוגעים במישרין לחימוש
צה״ל, ומענפי הסברה (במחנה, גלי־צה״ל).

ך* פרק הרביעי נוגע לפירוק שלטון!
!היחיד שהתגבש בשנים האחרונות. בין
השאר:
9טיהור משרד ראש הממשלה מכל
המחלקות שאינן נוגעות לתפקיד ראש־הממשלה
(כגון מחלקות המדע, הסטאטיס־טיקה,
ההסברה).
׳ 9מינוי הנהלת שירותי־הסברה הממלכתיים
מטעם הכנסת, על בסיס בלתי־מפלגתי.

• מינוי מנהל ״קול ישראל״ על־ידי
הכנסת, ופיקוח רצוף של הכנסת
על פעולות השרות.
9חיסול שבועון הראדיו וכל שאר הביטאונים
הממשלתיים לציבור הרחב, מלבד
רשומות.

במדינה
(המשך מעמוד )4
טיסת הפייפרים בתעופה החקלאית. קבעה
הוועדה:
0״הועדה סבורה שיש לאסור טיסתם
של הפ״פרים בתעופה חקלאית. הוועדה ערה
לקשיים הכלכליים הנובעים ממצב זה. אך
לאחר ששקלה עניין זה, נראה לה שאין
מנוס ממסקנה זו. עם כל מעלותיו, אין
מטוס הפ״פר ראוי לשימוש בתעופה החקלאית,
בגלל המיגרעות שבמיבנהו, ההופכות
כל תאונה לקטלנית.
0כמו כן ממליצה הוועדה על נקיטת
אמצעים נגד חברת כימ-אהיר, על הליקויים
שנתגלו בחברה, בקשר להקפדה על הוראות
הקיימות. יש לאחוז באמצעים שיבטיחו
תיקון ושיפור סדריה הלקויים של
החברה.״
לו התקבלו מסקנות אלה לפני שנתיים,
קל יותר היה למנוע את מותם של
ארבעה טייסים צעירים, מבחירי הנוער הישראלי.
הכרזות
הסרות־תוכן. ניתן היה לשער
שאחרי פירסום הדו״ח, בניגוד לרצונם
של אנשי משרד התחבורה, יושם קץ
אחת לתמיד להפקרות שהנהיגה חברת
נים־אויר בשמי ישראל. כי נוכח דו״ח כזה
לא נשארה למשרד התחבורה כל דרך
נסיגה.
ואומנם, כעבור יום הודיע מנהל משרד

קים אותן מכיוון שלא קורה אסון, אין
הציבור יודע כלל.
גם הפעם מצאה הוועדה לנכון להמליץ,
לנוכח הפרות חמורות אלה, על תיקון
ושיפור הסדרים והלקויים בחברה. במדינה
מסודרת, בה יש ערך לחיי־אדם, היתר, חובתו
של משרד התחבורה לנקוט בצעד אחר לגמרי:
לשלול את רשיון הפעולה של החברה
ולפרקו״
מדוע אין עושים זאת?
כים־אמיר היא חברה השייכת למשקים
החקלאיים. למרות שבמשך הזמן הפכה לחברה
שהאינטרסים שלה סותרים ונוגדים
את האינטרסים של משקי־עובדים, מתייחסים
אליהם בסלחנות, ביחוד במשרד שהשר שלו
גם הוא חבר קיבוץ.
כתוצאה מכך נוצר מצב בו יש לחברה
זכיון על ריסוס שיטחי משקי־ד,עובדים,
אינה מספיקה לבצע את כל העבודה, מפעילה
טייסים חסרי־נסיון ושולחת אותם
למתת בטוח בציניות גמורה.
אותה שעה עצמה קיימת בישראל חברת
תעופה חקלאית נוספת, מדום, המעסיקה
טייסים ותיקים זרים, שהוכיחו עצמם כ־מנוסים
יותר, מפעילה במטוסי־סטירנזן, שנתגלו
כבטוחים יותר. כימעט שליש מ־מטוסי־מרום
מובטלים כיום.
למרות שעקב התאונות הועלתה הצעה
לערוך שילוב מיבצעי של מטוסי וטייסי

עם סיכום הבחירות

רש של 478 קולות בלבד. אולם היה מנחש
אחר שניחש את מספר הקולות שתקבל
מפא״י ביתר דיוק.
אשת השד עזיה. היה זה רן בוסתן,
, 18 בן קיבוץ השומר־הצעיר דליה, שבהרי
אפרים. הוא ניחש כי מפא״י תקבל .349.585
קול, כל־מר טעות ב־ 255 קולות בלבד. רן,
ששלח את הניחוש שלו שלושה שבועות
לפני הבחירות, נימק מדוע ציין מספר זה
דזדקא :״ירידת קרנו של הזקן.״
אלא שבזמן שעבר מאז שלח את הניחוש
ועד היוודע תוצאות הבחירות גויים דן
לצבא ושכח לגמרי על הניחוש. רק כשבא
למשקו לחופשה, בשבת האחרונה, בישרו
לו על הזכייה.
הסביר השבוע רן כיצד נקב את המספר
שבניחושו :״עזרה לי בכך בלי ידיעתה,
סנטה יוספטל. ביקרתי בבריכה של הקיבוץ
השכן לנו׳ גל־עד; שם מסרו לי שסנטרי
יוספטל ניבאה שמפא״י תרד בבחירות בין
שלושה לארבעה מנדאטים.
״עשיתי חשבון שהמודד לציר יהיה 8000
קולות, בערך; הפחתתי את המספר ממספר
הקולות שקיבלה מפא״י בבחירות הקודמת,
וכך בערך הגעתי לניחוש.״
בהיותו בן קיבוץ, שעקרונותיו אינם מרשים
לו לקבל כסף, העדיף רן לקבל במקום
הפרס של 250 לירות — רובה טוטו משוכלל,
מצוייד בטלסקופ, שיעזור לו בתחביבו
— הקליעה למטרה.

ן״י* תכונן כציור המופיע מצד שמאל.
( | בין עיגוליו תוכל לקרוא את סיפור
הבחירות לכנסת החמישית.
יש כל מה שדרוש, בסיפור זה. מופיעה
בו נדידת עמים המונית, וגם מעשי שוד
לאור היום. מדובר בו על מעשי בגידה
ועל ראשי חמולות שעברו בין־לילה למחנה
האויב. אף מוסר־השכל לא נעדר ממנו.
צריכים רק לדעת לפרש נכונה את המספרים
ואת החיצים.
את המספרים המדויקים אפשר למצוא באוסף
של ניירות, הנושאים את הכותרת
ועדת הבחירות המרכזית לכנסת החמישית.
כל דף גדוש בטורים של מספרים קטנים.
אלה הם המספרים המסכמים של תוצאות
הבחירות.
מה אומרים המספרים? באופן כללי, ידועה
תשובתם מזה למעלה משבועיים. הם
אמרו שהבחירות עמדו בסימן עיקרי אחד
— הוא סימן הירידה הגדולה של מפא״י
וגרוריה הערביים. יחד הפסידו שישה מקומות
בכנסת. ואילו שלוש מפלגות אחרות
— הליבראלים, אחדות העבודה ומק״י —
זכו יחדיו בתוספת של שישה ח״כים.
החשבון נראה פשוט: מפא״י הפסידה
שישה מנדאטים, ואלה התחלקו כך: שלושה
לליבראלים, שניים לקומוניסטים ואחד לאחדות
העבודה. עיסקת־חליפין ובלתי־מסו־בכת,
בה העביר הבוחר את אמונו וקולו
ממקום אחד לשני. שאר המפלגות לא שינו
את כוחן.
סטודנטים חוצבת 1ערי

זוכה־נחשון בוסתן
מטוטו — לרובה טוטו
התחבורה, פסח גינצבורג, בישיבת הנהלת
כיס־אוויר, כי הוא תובע לקרקע שישה
מתוך 13 מטוסיה של החברה.
לכאורה נראתה תביעה זו כפיתרון צודק.
שכן כיום, כשיבול כותנה בסכום של 60
מיליון ל״י נתון בסכנה, ונותרו עוד שישה
שבועות עד לסיום תקופת הריסוס, לא
נראה שיש לקרקע את כל מטוסי כים־אוויר.
קרקוע כמחצית מספר המטוסים בעונה זו
נראה כהקטנת סיכויי התאונות.
לאמיתו של דבר, לא היתרי תביעתו של
גינצבורג אלא אחיזת עיניים. כי בזכותו
ובחובתו היה פשוט לשלול את רשיונות־הטיסה
של חלק ממטוסי כיס־אוויר. תחת
זאת הוא פנה רק בתביעה. הנהלת כים־
אוויר הודיעה שתדון בתביעה זו — והמשיכה
בינתיים להפעיל את כל מטוסיה.
יתר־על־כן: למעשה נימצאים כיום במצב
הראוי לשימוש רק תשעה מתוך 13 המטוסים
של נים־אוויר. גם אם היתר, החברה
מקבלת את דרישתו של מנהל משרד התחבורה,
היתד, מקרקעת רק שניים מתוך
מטוסיה הנימצאים בשימוש.
משרד התחבורה הודיע שהוא יתבע מ־כים־אתיר
להתקין במטוסיה מכשיר־אזהרה
שיזהיר את הטייסים מפני הזדקרות —
הסיבה שגרמה כימעט לכל תאונות האוויר
שאירעו בפייפריס. אולם, למעשה, מכשירי
אזהרה אלה, כבר נבדקו, הוכחו כבלתי-
יעילים.
כל ההכרזות, חסרות־התוכן, נועדו אך
ורק להרגיע את הסערה הציבורית.
מדוע לא תפורק החברה ץ כימעט
כל ועדת־חקירה, שהוקמה אחרי אסון שאירע
לאחד ממטוסי כיס־אחיר, מצאה שהחברה
הפרה את החוק ואת הוראות הטיסה
שלה. עד פה לא נימצא כימעט חוק שלא הופר
על־ידי החברה. וכל אלה היו הפרות שהתגלו
רק בעת חקירות מיקרי־אסון. על
ההפרות המתרחשות יום יום, ושאין בוד

שתי
החברות — לא הסכימו אנשי כים־אוויר
לתנאים והתוכנית בוטלה. הסיבה: מרום
היא חברה פרטיתולא הסתדרותית.
כך אירע שבשעה שבמשקים אחדים הורסים
מזיקים את היבול, משום שמטוסי כיס־אוויר
אינם מסוגלים להספיק לרססם, מ־קורקעים
מטוסי מרום באפם מעשה.
כל עוד לא יבוא שינוי קיצוני ביהס הסלחני
מצד משרד התחבורה כלפי כים־
אתיר, וכל עוד לא תופסק ההפקרות הנהוגה
בחברה זו, לא יועילו שום מסקנות,
אף התמורות ביותר — וביחוד לא הצהרות
שנועדו לאחז את עיני הציבור.
את המחיר ימשיכו לשלם הטייסים —
בחייהם.

ט 1ט 1מפא״ ,
הקולע למטרה
סנטה יוטפטל, אשתו של שר העבודה
גיורא יוספטל, וחברת מרכז מפא״י, היא
שניחשה את התוצאה הקרובה ביותר למציאות
בטוטו מפא״׳ של העולם הזה, בו
התבקשו הקוראים לנחש את מספר הקולות
שתקבל מפא״י בבחירות לכנסת החמישית.
אומנם סנטה לא שלחה את ניחושה לטוטו,
ומשום כך לא תזכה בפרס, אולם
אולם היא שהביאה בעקיפין לניחוש הקרוב
ביותר למציאות.
שניים שהתקרבו. כאשר פורסמו השבוע
התוצאות הסופיות של חלוקת הקולות
לכנסת החמשיית, הסתבר כי מפא״י
זכתה ב־ 349.330 קולות לעומת 370.585
קולות בבחירות לכנסת הרביעית. מבין
מאות המשתתפים בטוטו מפא״י הצליחו
רק שניים להתקרב לניחוש התוצאה ה־מדוייקת.
אחד
מהם היה שאול זנדסברג, תלמיד בן
16 מחולון, שכתב כניחושו כי מפא״י תזכה
ב־ 349.808 קולות. כלומר; הוא טעה בהפ
במדור
המיכתבים של היומון הארץ הופיע
השבוע המיכתב הבא:
״בהארץ מיום 17.8נמסר על ומדת בוחן
לחקר הפרשה (ועדת החמישה) שהקים תא
הסטודנטים של מפא״י בירושלים. בידיעה
חסר שמו של עוזי ברעם, אחד מחברי
הוועדה. על החתום: עמרם רמי מיכאל.״
מהו המיסמך שחשוב כל כך לשמור בשביל
ההיסטוריה את שמות מחבריו?
מיסמך זה אינו אלא מסקנות ועדה שהוקמה
על־ידי סניף מפא״י בין הסטודנטים.
התערה חקרה אנשים שהיו קשורים בפרשה
והוציאה מסקנות, לפיהן מאשרת היא את
הדחת לבון למרות שהיא דוחה את צורת
ההדחה, לאורך כל הקו מאשרות המסקנות
את עמדתו של בן־גוריון ומרשיעות את
לבון בהתנהגות מפלגתית בלתי הוגנת.
כל מי שיש לו מושג כל שהוא בעניני
הפרשה לא ידע אם להגיב בצחוק או בבכי
על מסקנות ועדת הסטודנטים: בצחוק על
החוצפה התהומית ועל הגיחוך אליו ירדו
מחברי המיסמך; או בבכי על הקאריריזם
הזול ונוקר־העיניים שזעק מכל שורה החתומה
על־ידי אנשי הוועדה המפא״יים.
אנשי הוועדה לא שוחחו עם שום אדם
חשוב הקשור בצורה כלשהי לפרשה או
מכיר את פרטיה. לבון סירב לדבר איתם
לאחר שעמד על ערכם. עם האדם השלישי
לא ניתן להם לשוחח או אף לראות את
עדותו. הם לא פנו מלבד לאשכול, שדעתו
בפרשה היתד, ברורה וידועה, לאיש מוועדת
השיבעה הממשלתית. כל מה שנגזר על־ידם
ניקבע בתוקף אימפולסים ורגשות של צעירים
בלתי־בוגרים חסרי כל הכשרה, מדינית
או חקירתית, שהתרשמו יותר מיחס העדים
אליהם מאשר מהעובדות לאמיתן.
הכוהנים הזועמים. ועדת הסטודנטים
ניבחרה תודות לאמביציה האישית של הסטודנט
בעל השם המשולש, המעיד על
בעליו: עמרם רמי מיכאלי (.)30
עמרם, שחור השיער והממושקף, עוסק
בפעילות מפלגתית מזה שנים רבות, בעיקר
בקרב הסטודנטים. הוא הספיק ללמוד באוניברסיטה
מדעי המדינה וסוציולוגיה וכיום
הוא לומד שנה ראשונה משפטים.
עמרם ניצל אסיפת סניף מפא״י, שנקראה
לדון בענינים אחרים, כדי להעלות את הצעתו
להקים ועדת חקירה בפרשת לבון. למרות
שהצעתו זו נדחתה עוד קודם לכן על־ידי
מזכירות התא ומועצת הסניף, קיבלה
ההצעה רוב של שלשה קולות באסיפה.
עמרם נבחר היושב־ראש.
חברי הוועדה האחרים שניבחרו עם עמרם,
הגדירו את עצמם מיד כשניבחרו דודקא לצי-
דו של לבון:
0שמואל בלינקי 25 חיפאי הלומד
שנה שלישית מדעי המדינה וכלכלה. רציני,
שקט וסבלני מאד, טען בשיחות פרטיות
לצדקת לבון.
0עוזי ברעם ( )26 בנו השמנמן והאימ־פולוסיבי
של ח״כ משה ברעם, הצהיר עוד
בפתיחת הדיונים שמיד עם סיומם הוא
(המשך בעמוד )8

הזרימה דרף מפ״ם

ון את רק התמונה שמעל לפני השטח.
ן מה שהתרחש באמת, מסובך ומרתק
הרבה יותר. כי אין מפלגה אחת בנימצא,
בה לא חל שינוי בהרכב הבוחרים שלה.
אפשר לקחת, לשם דוגמה, את מפ״ם. בכנסת
הרביעית היו לה תשעה מנדאטים,
ואותו מספר של מנדאטים נשאר לה גם
בכנסת החמישית. משמע — לא חל שינוי.
אולם דווקא חלו שינויים. כמו במיכל,
דרכו זורמים מים. מצד אחד ניכנסו מים
שוטפים; מצד שני יצאו מים באותה כמות.
במות המים שבתוך המיכל לא השתנתה,
אך המים אינם אותם המים שנמצאו שם
כאשר החלה פעולת הזרימה.
מכיוון שהפעם הצביעו יותר בוחרים מ
לאין
-מאין? זו השאלה שנשאלה
על־ידי מרכזי המפלגות, לגבי כל קול
שהוטל לקלפי. רק השתאה מדוקדקת וא־רוכת־רוח
של תוצאות הבחירות לכנסת
החמישית, יכולה לענות על שאלה זאת.

ננסת החמשית נשארת השאלה: מי הרוויח קולון! ,על חשבון מי, ולמי הפסיד?

אשר בפעס הקודמת, ומאחר שמספר הקולות
הפסולים היה קטן בהרבה מן המספר
המקביל בבחירות שעברו, היה הפעם המודד
לכל ציר גבוה מזה של הבחירות
לכנסת הרביעית. מסתבר, איפוא, שכדי
לשמור על תשעה ח״בים, קיבלה מפ״ם
6186 קולות יותר מן הפעם שעברה.
למעשה היה מספר המצביעים החדשים
של מפ״ם גדול בהרבה מזה. לפי ניתוח
תוצאות הבחירות, בכל קלפי וקלפי, זכתה
מפ״ם לתוספת רצינית מאוד של קולות,
במרכזים העירונים, בהם היתד, חלשה עד
כה. עליה ניכרת נרשמה לזכותה, למשל,
דווקא בצפון תל־אביב ( 1500 קולות יותר)
בחיפה, ביפו, ברמת־גן (תוספת של ב־500
קול בכל מקום).
היו אלד, קולותיה של האינטליגנציה —
בעיקר הצעירה — שנהגה עד כה לתמוך
בעיקר במפא״י. בבחירות אלה התחלק
מתנה זה בין מפ״ם והליבראלים. הישג זה
זוקפים אנשי מפ״ם לדור הצעיר שלהם,
ובעיקר לצעירים העירוניים כמו אורי זוהר,
יעקב אגמון וגילה אלמגור.
מפ״ם זכתה גם לתוספת קולות בכמה
מן הערים הקטנות יותר, שכן אילולא
תוספת זו — היתה ׳מפסידה מפ״ם ח״ב
אחד. כי היו לה גס הפסדים לא מבוטלים.
היא הפסידה, למשל 1203 ,קולות של
בדואים בנגב. קולות אלה עברו, כימעט
בשלמותם, למפא״י. בסביבות נצרת, הפסידה
קולות ערביים לקומוניסטים. אולם
עיקר הפסדיה באו — כמו עיקר הישגיה
— ברחוב העברי. היו לה הפסדים, קטנים־
יחסית, בעיירות הפיתוח ובמושבי עולים,
שם הפעילה מפא״י סנקציות כלכליות נגד
כל מי שהופיע כאיש מפ״ם.
אולם עיקר הפסדיה ברחוב העברי הלכו
למק״י. היו אלה קולות שניתנו לה בפעם
הקודמת בריכוזי העולים החדשים מפולין
ומרומניה. לפי סברת הקומוניסטים, התפכחו
עולים אלה מן השכרון הראשון של
ההגשמה הציונית ,׳מתגעגעים עתה לסיר הבשר
של ארצות־מוצאם הקומוניסטיות —
לחינוך גבוה חינם, לעבודה מובטחת ועוד.
געגועים אלה העבירו אותם שמאלה, מ־מפ״ם
למק״י.
מתברר, איפוא, שמפ״ם ידעה למשוך
מנדאט ממפא״י, אך הפסידה מנדאט בקרב
בוחריה הוותיקים, שעברולקומוניסטים.

מקויזדינגים 7מק״י
* * ניין עו ד קי ב לו ד.קומ; ניסטים קו־
1* 1לות? ממקור כימעם יחיד: הערבים
שהצביעו בעד הקויזלינגים של מפא״י בבחירות
הקודמות. התנודה היתד, כאן הד־משמעית:
בכפר קאסם, למשל, היו למק״י
12 קולות בבחירות שעברו. הפעם קיבלה
— 291 הכל ממפא׳׳י. זוהי דוגמה קיצונית.
אך ברחבי המשולש, נשנתה במידה
משתנה. איזור זה, שנחשב למיבצר מפא״יי
טהור, תרם אלפי קולות למק״י.
בנצרת עלתה מק״י מ־ 2406ל־ 4293 קול
46.5אחוז מכלל הקולות. את הריח־ח

השיגה משני מקורות: שליש מערביי מפ״ם,
ושני שלישים מערביי מפא״י.
מה ההסבר לעליית הקומוניסטים? מלבד
התיאוריה שלהם על געגועים לארצות־המוצא
הקומוניסטיות, קיימים שני גורמים
סבירים: הם נהנו מקולות הבוחרים הערביים
שרצו להבטיח כי קולם לא יעמוד
באיזו אפשרות שהיא לרשות מפא״י! ואילו
בקרב הערבים התאחה במידה ניכרת
הקרע הקאסמי־נאצרי, שעלה למק״י בקולות
רבים של לאומנים בבחירות שעברו. אפשר
גם לציין, כי הפעם, נזהר המימשל הצבאי
מלהתערב בצורה גסה מדי וגם גדל מספר
הערבים המשכילים והעמלים המשתחררים
מכבלי־החמולה, שראשה נמכר למפא״י.

ממפא״י לחרות

ה קרה גאגן? הימני? חרות אומנם
שמרה על 17ח״כיה. אולם האם שמרה
מפלגה זו גם על אותם הבוחרים שהצביעו
עבורה בפעם הקודמת?
אחת הנבואות המקובלות ביותר לפני
הבחירות היתד״ כי חרות תפסיד לפחות

זרמו הקולות ממפלגה לשנייה. החץ השחור מראה
על כיוון מעבר הקולות. המספר הנקוב בכל חץ
היא מספר המנדאטים שעברו מרשימה אהת לשנייה.

כאן מצויירות תשע המפלגות העבריות ושתי
הרשימות הערביות •מל מפא״י, שיזכו לייצוג בכנסת
החמישית. בצינורות המחברים מעגל אחד למשנהו,
שניים־שלושה מנדאטים לליבראלים. אך, לעומת
זאת, מה הוכיחה המציאות?
על פי חישוביו של מזכיר המפלגה, ח״כ
אברהם דרורי, התאמתה נבואה זו — אך
רק חלקית. מתוך החוברת שהוא ערך לניתוח
תוצאות הבחיר ה (״כל כתבי דרורי״
כדברי חבריו למפלגה) ,הוא קובע :״הפסדנו
קצת יותר ממנדאט אהד לליבראל-ם. בערך
11 אלף קול.״
הפירוט 3000 :בחיפה (הדר וכרמל):
2000 בתל־אביב (צפון ומרכזי 1500 במושבות
הוותיקות: כאלף בקריות של מיפרץ
חיפה; והיתר — בערים הקטנות והבינוניות
כמו חולון, בת־יס רמת־גן.
אם כן, היתד, חרות צריכה להפסיד שני
מנדאטים. כי לא רק שהפסידה 11 אלף קול
מסך־הכל שקיבלה בבחירות שעברו, אלא
שבגלל עליית המדד, היו הקולות הנותרים
מספיקים רק ל־ 15ח״כים — וגם זה בקושי.
כיצד בכל זאת שמרה חרות על מקומה?
ההסבר, גם כאן, כתוב בבירור, שחור
על גבי לבן, בדו״חות הוועדה המרכזית.
חרות השלימה את החסר דווקא אצל מפא״י.
לפי הערכה מדוקדקת, הסתכמה תנודת הקולות
ממפא״י לחרות בקרוב ל־ 20 אלף קול.
חרות הצליחה לקחת קולות (כ־)1000
ממפא״י — אפילו בחיפה. היו אלה קולות
שחרות עצמה הפסידה למפא״י בבחירות הקודמות.
עתה חזרו אליה.
ירושלים, אף היא, נתנה לה כאלף קול
נוספים. בצבא, זכתה חרות ל־ 18 אחוז מן
הקולות — עליה לעומת הבחירות הקודמות.
זוהי תוצאה האומרת הרבה. כי עד
כה, ניסתה מפא״י ליצור רושם של זהות
בינה לבין הצבא. אחת מקריאות־הקרב העיקריות
של מפא״י, בבחירות אלה, היתה
כי יתר המפלגות מחללות את כבוד צר,״ל.
משמע: רק מפא״י דואגת לכבוד זה. והנה,
בעת ספירת הקולות בצבא, נימצא כי חלקה
של מפא״י ירד.
העלייה המרשימה ביותר של חרות היתה

בשכונת התקווה ובפרברי תל־אביב. שם
זכתה לתוספת של יותר מ־ 4000 קול,
קרוב למחצית המנדאט. היתר, זו נקמה על
המפלה שנחלה חרות באותן השכונות, בפעם
הקודמת. ההסבר שבפי אנשי חרות:
ניצחון מפא״י בשכונות שיכרה אותה. עסקניה
החלו מתנהגים באדונים עליונים. על
אף ניצול השלטון בעיריה למיבצעי־ראווה,
לא הצליחו לשנות באיפן יסודי את מצב
תושבי הפרברים.
מתנות של ספרי תורה, או חנוכת כביש,
לא עשו את הרושם הדרוש. חוץ מזה,
לדברי אנשי חרות, השפיע גם הרקע המוסרי
של בחירות אלה על אנשי השכונות,
שהם בעלי דרישות חמורות ביותר בשטח
המוסר.
מלבד הריכוזים העירוניים הגדולים, נתנו
גם עיירות הפיתוח קולות חדשים לחרות.
היו אלה, אומנם, עשרות או מאות בודדות.
אך בסך הכל היה בהם כדי לשריין את
חרות מפני התקפת־המחץ היומרנית של
הליבראלים.

מניין 2מנדאטים ל־ד׳ז

ך* ליבראלים עצמם אינם יודעים
| \ עדיין בוודאות, מדוע לא זכו במספר
גדול יותר של קולות חרותיים. בן־גוריון
אומנם טען כי נאומי נחום גולדמן על החזרת
הפליטים ועל שלום עם הערבים דחסו
כמה מאוהדי הליבראלים אל המחנה החרותי.
הליבראלים אינם מקבלים גירסה זו. אולם
הם מוכנים להודות, שיתכן שנאומי גולדמן
מנעו בעד מספר גדול יותר של אנשי חרות
להצביע ל׳.
מכל מקום, מאשרים הליבראלים את מספרי
חרות, כי אכן קיבלו מח׳ מספיק בוחרים
שיבטיחו להם ח״כ נוסף. מכיודן שבבחירות
הקודמות היו לצ׳ ולס׳ ,יחדיו 14 ,
קול, משמע שקיבלו ממקום כלשהו שני

מנדאטים נוספים. השאלה היא: מניין?
ושוב התשובה היא: ממפא״י. התוספת העיקרית
באה בצפון העיר תל־אביב ובמרכזה
— אם על חשבון חרות, אם על חשבון
מפא״י.
לדברי הליבראלים, חזר המעמד הבינוני
אליהם, אחרי שניהל פלירט עם מפא״י
וחרות. גם הפקידים והאינטליגנציה פנו
הפעם אליהם — בעיקר על חשבון מפא״י.
בשיכון רמת־החייל, למשל, בו נרים שוטרים
פקידי ממשלה ופקידי־סוכנות, צעוו הייב־ראלים
בראש. צהלה, שיכון בעל אחוז ניכר
של אנשי צבא לשעבר ובהווה, הגדיל אף
הוא את חלקם של הליבראלים בקלפי, על
חשבון מפא״י.
האם פירוש הדבר שאילו נערכו עתה
בחירות לעיריה, היו הליבראלים זוכים
בראשות העיר? אין שום בטחון שכך הדבר.
והם יודעים זאת.

העסקנים העדתיים

** 6יפעה מעניינת היא הצטרפותם
1 1של עסקנים עדתיים, ערב הבחירות.
האם הצטרפות זו מתבטאת גם בקולות? רוב
המפלגות עונות על כך בשלילה מסוייגת.
אך לליבראלים נסיון מוצלח יותר בשטח
זה. בטירת הכרמל, למשל, עבר מזכיר
מפא״י המקומי, אליאס כרמל, לליבראלים.
יחד עימו עברו עוד כמה עסקנים מפא״יים,
מעולי עיראק. התוצאה: קפיצה מ־1000
קולות לכ־ ,1500 לטובת הליבראלים.
בצפת זכו הליבראלים בתוספת של כ־250
קולות. עיקר העליה באה בשיכון כנען
(משני קולות ל־ 150 קול) .שם עברו
אליהם מספר עסקנים של מפא״י, ובראשם
חבר העיריה, עמרם אזולאי.
נראה כי הצטרפויות אלה הביאו תוצאות,
מפני שצמחו מלמטה. העסקנים לא נקנו,
מתוך כוונה שיגררו אחריהם את חמולתם
(המשך בעמוד )18

במדעי
(המשך נזענזוד )6
מתעתד לפרוש ממפא״י.
גבי טפליץ 22 צעירונות הלומדת
שנה ראשונה סוציולוגיה ושנה שניה מדעי
המדינה, הספיקה לעבור כברת דרך ארוכה
טרם שהגיעה לדרכה הקארייריסטית במפא״י.
היא התחנכה בשומר הצעיר בתל־אביב עזבה
את קיבוץ שמיר, לדבריה ״מסיבות אידיאליסטיות״
,והלכה להגשים אידיאלים טהורים
אלה באוניברסיטה בירושלים. דרך אגב, גם
הפעם רק מסיבות אידיאליסטיות, הצטרפה
לתא מפא״י של הסטודנטים והיתד, מעונינת
במיוחד להיבחר לוועדת הבוחן. מסיבות
אידיאליסטיות כאלה תמכה גם, לדבריה,
כלבון.
0האיש היחיד שהצהיר עוד לפני
הדיונים כי הינו בר־גוריוניסט גלוי, היה
אמנון גולן 24 יליד סוריה וחניך אביחיל,
שסיים השנה את הפקולטה למשפטים.

מזכיר ההסתדרות לשעבר על אופייה האמיתי
של חקירת האנשים הצעירים, המשחקים
בבלשים פרטיים.
הוא התיחס אליהם ביחס הראוי להם.
חברי הוועדה המעריכים את עצמם מאוד,
נעלבו מיחס זה ויצאו מהשיחה עם לבון
מעורערים בדעתם על צדקתו.
כששאל ח״כ משה ברעם את בנו עוזי
לדעתו על לבון, השיב לו עוזי שלבון הוא
״ככה־ככה.״ ברעם סיפר את הדבר לכסה
והעניין הגיע ללבון. לבון מאן לשאת, נוסף
לחקירתם הילדותית של הסטודנטים, גם
עלבונות אישיים, סירב להיפגש עימם שנית.
סירוב זה, למרות שאין כל קשר בינו
לבין האמת, קבע לגבי החוקרים־המנוסים
כל־כך, מהי האמת. הם הוציאו אותה לאור
בקול ענות תרועה של מיסמך היסטורי.
החבר הנישכח של הוועדה, עוזי ברעם, אף
הצהיר שהוא מתכוון לכתוב ספר על הפרשה
— מיד כשיתפנה.
החוצפה והגיחוך בלטו עוד יותר לאחר
עיון במיסמך. החוצפה בלטה בכך שהוועדה
קבעה (בניגוד לדעתו המיקצועית של המשפטן
הראשון במדינה, שר המשפטים פנחס
רוזן) שעניין הפרשה נוגע לבית־משפט בלבד
ולא לוועדת שרים. לאחר קביעה זו מינתה
הוועדה את עצמה כוועדה חוקרת והוציאה
משפט, אותו אסרה על גדולים ממנה בתורה

גיחוך גדול הובלט׳ במעשיהם המופגנים
של מזכירי מפא״י, שרגא נצר ובני אילן,
מחליפי אלמוגי ותומכי ביג׳י, שהזמינו ברוב
צדקנות את מחברי כתב הקילוסין הבן־
גוריוני למחרת הפירסום, לבירור במזכירות
מפא״י על פירסום הדו״ח בפומבי, לאחר
שניהלו לפני הבחירות ׳משא־ומתן ממושך
עם הסטודנטים לקביעת מועד הפירסום.

התיי שבות
סוף הדרך

ילדי גזר הנשארים
בריכת השחיה יפה יותר —

כת גזר העוזבת
— התנאים קשים יותר
הבירור הצדקני. דרך בחירת העדים
לועדת הבוחן היתה מקורית ומיוחדת לוועדה
זו. האנשים שהעידו לא נקבעו לפי שייכותם
לפרשה, אלא לפי דרגת חשיבותם במפלגת
השלטון. לכן נחקרו לפי סדר החשיבות:
דויד בן־גוריון, יוסף אלמוגי, לוי אשכול,
גולדה מאיר, משה שרת, פנחס לבון ושמעון
פרס. עקב חקירת מסע ההתעוררות, הוזמנו
לוועדה גם יונה כסה וגדעון בן־ישראל.
העובדה שלא הועמד לרשות הוועדה שום
מיסמך לאימות הנאמר ושדיין, למשל, סירב
לבוא להעיד בפני הוועדה, לא השפיעה על
חבריה במאומה.
מה, אם כן, הסיבה בגללה החליט חבר
הסטודנטים כפי שהחליט? סוד שינוי הדעות
המהפכני טמון בפליטת־פה אומללה
של עוזי ברעם. בזמן הישיבה עם לבון עמד

קיבוץ עמד למות.
בזה אחר זה קמו, לפני שלושה חודשים,
כל חברי קבוץ גזר הוותיקים, הצהירו על
רצונם לעזוב את המשק. קיבוץ גזר, בן ה־
, 16 השוכן ליד הגבול הירדני באיזור לטרון
ואשר היה אחת העמדות הקדומניות בימי
מלחמת השיהרור עמד בפני חיסול.
חברי המשק הוותיקים רצו לעזוב. בגזר
נשארה רק קבוצת צעירים, חברי ההשלמה,
שהגיעה למקום לפני ארבע שנים ולא רצתה
לעזוב את המקום בשום מחיר.
בכך הצטרף גזר לרשימת המשקים המחוסלים
באיזור: מישמר־דויד (העולם הזר,
)1189 המפא״יית, שחוסלה סופית והראל
של השומר הצעיר, בו נשארה קבוצה קט״
נר, של חברים צעירים, המתלבטים כיצד
להחזיק מעמד במקום, על אף העזובה והעזיבה.
חברי
גזר המתיקים לא הסתפקו בפירוק
החברה. הם לא רצו לנטוש את המקום
בחוסר־כל. היה להם תקדים: חיסולה של
מישמר״דויד. שם קיבל כל חבר שעזב כאלפיים
לירות פיצויים. אנשי גזר דרשו
סכום דומה — אך להם חסרו מקורות־מימון,
והצעירים לא הסכימו לחסל שום
ענף במקום כדי לגייס את הכסף הדרוש.
דבר זה הוסיף גודן של מרירות למסכת היחסים
שנרקמו בין חברי גזר הוותיקים
לבין אנשי ההשלמה — מסכת שהובילה,
בין השאר, את אנשי הקבוצה מאידיאליזם
טהור בהכשרה ובית־הספר, אל עזיבת הקיבוץ
ודרישת הפיצויים.
גרעין לדוגמה. חברי גזר הראשונים,
יוצאי מרכז אירופה, התאספו מארבעה קיבוצים
ושני בתי־ספר חקלאיים והקימו ב״
1939 חברת־הכשרה בחדרה. הם עסקו שם
בעבודות חוץ, לחצו אותה עת על המוסדות
המיישבים להקדים את תורם להתיישבות.

1945 הגיע סוף־סוף תור זה. הם עלו
על הקרקע מול הכפרים הערביים אבו״
שושא ואל־קובאב, בשפלת יהודה, ליד לאט״
רון 10 .בחורים עלו על הגיבעה החשופה,
הקימו עליה את בתיה הראשונים של הדסה־גזר.
גזר על שם התל העתיק, מולו ישבו,
והדסה — על שם התנועה הפילאנטרופית
ממנה קיוו אנשי המקום לקבל כספים.
כספי הסוכנות והדסה עזרו בשנים הראשונות.
המשק התפתח יפה עד מלחמת ה״
שיחרור. בפרוץ המלחמה היתה גזר מבודדת,
רמלה נמצאה מצידה האחד; לאטרון
— מצידה השני. הכפרים הערביים היו צמודים
אליה מכל העברים. היישוב העברי
הקרוב ביותר היה נען.
היחסים עם הכפרים הערביים, שהיו טובים
(המשך בעמוד )10

מאה בחורי ישיבה קנאיים כרשו למחנה עליו

** למדרגות בניין האבן, הנושא את
30 הכתובת בית נוער ע״ש הנס בייט, ישבו
ביום חמישי האחרון מספר נערים ונערות
וצפו באפם מעשה בטנדר משטרתי, שנכנס
דרך שער הברזל לשטח מחנה המיון של
עליית הנוער, רמת־הדסה.
״לאן אתם הולכים?״ קרא אחד הנערים
לעבר קבוצת ילדים שעשתה אותה שעה את
דרכה אל עבר שער היציאה.
״ ששש ...אל תצעק!״ השיבו לו ,״אנחנו
מסתלקים לטבעון לקנות סיגריויז
הנער השתתק וחייך. בינתיים ירדו מתוך
מכונית המשטרה שלושה שוטרים ונכנסו
אל תוך הבניין. הם פנו לחדר המנהל.
״כמה ילדים עדיין חסרים?״ שאלו.
״אינני יודע בדיוק,״ השיב במבוכת־התנצלות,
מנהל המיסד, גרשון אברמזון.
״עדיין לא הצלחנו לקבוע מי נעדר ללא
רש ת ומי יתכן ונחטף.״
השוטרים נאנחו :״אנחנו נמשיך מציתו
לחפש,״ הודיעו ,״אבל אתם נסו לברר סוף־
סוף כמה ילדים בדיוק חסרים לכם.״ אחר־כך
עלו למכונית והסתלקו.
היתר, זו תמונה נאמנה של מצב רמת־הדסה,
לאחרי מסע של חטיפת נפשות לדת,
שערכו במקום פעילי המחנה התורכי, שלושה
ימים קודם לכן.
שלושה ימים חלפו ואיש מבין צוות המחנכים
והמדריכים במקום לא יכול היה
ליצור לעצמו תמונה מתייקת של ״מי
חסר ומי נחסך.״

לומאנדו מזול 11,
ף* שעות אחר הצהריט של יום
שלישי שעבר טיפסו במעלה הכביש
המוביל לקרית־טבעון ארבע מכוניות עמוסות
צעירים מזוקנים, פעילי המחנה התר
רתי* .הם שכרו במיוחד שתי משאיות ושני
אוטובוסים של המקשר, על מנת להגיע
לרמת־הדסה ולהציל את עשרות הילדים
אשר, לדבריהם, מועברים שם על דתם.
היתה זו יד המקרה, שבדיוק שעה קודם
לכן הגיעו למוסד שתי משאיות עמוסות
80 ילד, שהגיעו ארצה באותו יום. המדריכים
הספיקו למיינם בחדריהם התכנסו לישיבה
כדי לקבל תדריך ממנהל המחלקה

ף* ינתיים החלו האברכיים המזוקנים
^*אוספים סביבם חבורות־חבורות של ילדים.
כצעד ראשון, על מנת לרכוש את
אמונם, החלו מחלקים להם סיגריות ודברי־מתיקה.
השמ״עה על האנשים הנותנים סיגריות
במתנה, למרות איסור העישון שנקבע
על־ידי הנהלת המוסד, עשתה לה
כנפיים. חיש מהר החלו להתקבץ עשרות
ילדים, כשהם סוחפים עימם גם את חבריהם
הירוקים.
עתה ר,־תה מלאכתם של שליח-הדת קלה
ביותר. במרכז כל התקהלות ניצב צעיר
מזוקן, שהסביר לילדים עד כמה רע להם
במקום זה, אותו עליהם לעזוב מיד ולהצטרף
אליהם, למחנה הדתי .״הוריכם בבית
רוצים שתהיו יהודים, אבל כאן לא נותנים
לכם. מי שרוצה ללמוד בישיבות שלנו יעלה
על המכוניות המחכות בחוץ!״ אמרו.
המדריכים, שהבחינו לפתע בתכונה הרבה,
יצאו מתוך חדר הישיבה, החלו מפלסים
דרך אל מרכזי ההתקהלות.
שמואל פרסלר פנה אל אחדים מן הפולשים,
ביקשם לעזוב את המקום.
״באנו לערוך תפילה בציבור,״ השיבו לו.
״אם כך,״ הציע פרסלר ,״היכנסו לביתר,כנסת
שלנו וקיימו שם את התפילה.״
״אנחנו מעדיפים לעשות זאת תחת כיפת
השמיים,״ ענו לו שליחי־הדת.

* לדברי חבריו, זיהו ארגרן עצמאי של
קנאי־דת, אך למעשה שייכים מרבית חבריו
לאגודת ישראל.

\? ש אי ת שקרבה אותו רגע אל שטח ה־

המוסד

לעלית הנוער בחיפה, שמואל פרסלר.
איש לא היה אותה שעה במשרד המחנה,
הניצב ליד שער הכניסה. ומאחר וחשער
פתוח תמיד לכל יוצא ובא, נכנסו שתי
משאיות האברכים אל תוך שטח המוסד
ונעצרו ליד אחד השבילים. אוטובוסי המקשר
העדיפו לפרוק את מטענם הקנאי
בחוץ, ליד שער הברזל.
כחיילי קומנדו מאומנים קיפצו הצעירים
המזוקנים מעבר לדפנות המשאיות, החלו
להתפרש בשטח, כשהם צועדים לכיוון המדשאה
הגדולה מול חדר האוכל. רוב הילדים
שנמצאו שם אותה עת היו מן הותיקים
במחנה. החדשים היו עדיין עסוקים
במיון חפציהם ובסקירת ביתם החדש.

תפילה ושטה חטיפה

המשטרה עמדה מגגד
** ,י ש מהמדריכים לא הרגיש בל-

זהו בניין האבן הגדול הניצב בפתח מחנה המיון רמת־הדסה, בתוכו
שוכנים משרדי הניהול של המחנה. בימים שלאחר פלישת קנאי־הדת,
נהגו הילדים לשבת על מדרגות האבן, לצפות בסקרנות במכוניות המשטרה שיצאו ובאו.

הנשר במיבצע מאווג!

מדשאה. לפתע החל רמקול צרחני להשמיע
את קולו :״אל תמשיכו לשבת כאן, ילדים!
בואו איתנו לישיבות ולמוסדות הדתיים!
שם תוכלו להתפלל ולהיות יהודים. כאן
אפילו אם תירצו להיות — לא יתנו לכם!״
השתררה מבוכה בקרב עשרות הנערים,
והם נתפלגו מיד לשני מחנות .״לא דתי!
לא דתי!״ צעקו בני מחנה אחד .״רוצים
דתי! רוצים דתי!״ צעקו בני המחנה שכנגד.
נבוכים לא פחות היו המדריכים, אשר
חלק ניכר מהם לא הבין כלל את דבריו
של הכריז, שדיבר בשפת ארץ מוצאם שי
הילדים.
בלית ברירה מיהר פרסלר אל הטלפון,
הזעיק רגבורת משטרה. כעבור דקות מסכי
הגיעה תגבורת המשטרה למקום, ומפקדיה
החלו להכנס בדברים עם המפגינים .״הימצאותכם
כאן מהווה עבירה פלילית של הסגת
גבול,״ הוסבר להם .״אתם מתבקשים לצאת
מחוץ לגבולות המוסד.״
הוראה זו עשתה רושם על הפולשים.
הם פנו החוצה — והחלו מקפצים ומכרכרים
בריקודים חסידיים ליד שער המוסד.
שם לא היו אשמים בהסגת גבול. כמה
מילדי המוסד יצאו אף הם דרך השער הפתוח;
האברכים המשיכו לשדלם לעלות
למכוניותיהם, ולנסוע למוסדות דתיים ״טובים
יותר״.
צוות המדריכים היה אחוז יאוש.
״תפזרו אותם מפה!״ ביקשו מהשוטרים,
״לא נוכל אחרת להשתלט על הילדים.״
״מצטער,״ השיב אחד השוטר־ם ,״קיבלנו
הוראה שלא להשתמש בכוח.״
שטח המחנה ללא רשות ההנהלה. התלבושת האחידה השלטת במחנה
ליד פתח המשרד מתקהלים חניכי המחנה.
מורכבת מחולצה כתומה ומכנסי התעמלות כחולים. בני
הס מנסים להשיג אשור חופשה כחוק
המחזורים הוותיקים יותר במוסד, לובשים חולצות טריקו מפוספסות.
מהנהלת המחנה. רובם לא סורח כלל לבקש אישור כזה, עוזב את
עדיין לקבל אותי.
האמת הפשוטה היא: שהמחנה הדתי רעב
את כל הילדים, בלי שים־לב למידת דתיולילדים,
שיבטיחו את מעמדו גם בדור הבא.
תם. נציגי עליית הנוער ונציגי הוזעדה
״למחרת בערב החזיר אותי האיש למיסד
הדתית התכנסו להבטיח את חלקה של הדת
ואמר שיבוא לקחת אותי שוב, כשימצא

בזרם הנוער העולה. הם עיבדו במשותף
טייל כאוטי בשבילי מקום מתאים.״
תוכנית להקמת מסגרת דתית פנימית, ב־
״ואתה באמת רוצה ללכת לישיבה?״
רמת־הדסה.
ך* לפי כטה יטיס והחטופים החלו חוזאלי
השתתק ונעץ מבטו בשלבי הספסל המחנה למטבח
הוכנסו זו תוכנית לפי ומי עצמו בכוחות מי המוסד, אל רים

עליו ישב. דמעות החלו ניקוות בעיניו.
סידורי־כשרות כלליים; במקום ניבנה בית־ בעזרת המשטרה. כמה מהם חזרו לחד״לא,״
אמר לבסוף, כשהדמעות כבר חונכנסת
מפואר והילדים הדתיים שוכנו בבתים ריהם מבלי שהנהלת המוסד הבחינה כלל
קות את גרונו .״לא רוצה ללכת לישיבה.
נפרדים, כשלכל קבוצה מונה מדריך דתי.
שנחטפו.
אבל אל תכתוב את זה בעתון.״
הפיקוח על המסגרת כולה נמסר לאיש
הוא קם — ונימלט מן המקום.
מה קרה לילדים שנחטפו? חתך סי־אגודת
ישראל, הרב שאול מונק.
סיפור אחר היה בפיו של ארמנד, הוא
פיריהם היווה את התשובה הברורה ביותר
סיפר לחבריו שכאשר ביקשו את כל מי
בוגרי מסגרת זו היו מאורגנים לאחר מיון לטענות כאילו ולא ניזוקו מן ההסתערות
שרוצה להיות דתי שיעלה על המכונית,
בקבוצות ונשלחים למוסדות דתיים וישיבות
הדתית.
עלה אף הוא והגיעה לישיבה שנמצאת
ברחבי הארץ.
כשהוא יוישב בצל אחד מעצי המוסד, סיפר
בעכו, שם הושבע בטכס מסתורי על ספר
סידורים אלה השביעו את רצונם של ה אלי כהן, ילד שחרחר כבן שלוש־עשרה,
תנ״ך לבל יגלה את זהות חוטפיו. לאחר
דתיים. מכל מקום, במשך שבע השנים מאז שאת ראשו עוטרת כיפת צמר כחולה:
שנתברר לו שכל העסק, בעצם, אינו מוצא
״בערב, כשהיתה ההפגנה, ניגש אלי איש
הונהגו — כמעט ולא פצו פה. האווירה
אחד ואמר שהוא מכיר את הסבא שלי עוד חן בעיניו, ברח מהמקום וחזר למחנה בהכללית
של המחנה אמנם לא מצאה חן
מחוץ־לארץ. הוא אמר לי עוד שסבא שלי כוחות עצמו.
בעיניהם. בעיקר לא מצאה חן בעיניהם
״אבל למה הסכמת לעלות על המכונית?״
העובדה שהמחנה פתוח, וכל נער יכול ביקש ממנו שישגיח עלי בארץ, שאני אתפלל
ואהיה יהודי. הוא לקח אותי למכונית שאלו אותו חבריו, כשחזר .״הרי תמיד
לנסוע לחיפה או לסביבה, ולראות את
אמרת שאתה לא דתי?״
ונסעתי איתו לבני־ברק.
העולם ללא הגבלה. אולם הם השלימו עם
״נכון,״ השיב ארמנד ,״אבל מה יש?
״נסענו דרך כל מיני ישיבות, אבל בכולם
המצב — עד שהחליטו השבוע על הפלישה.
״1 ! 8*$אל ׳ כהן, שנחסף סל־ידי
הם מצאו לכך תירוצים פורמאליים. אך אמרו לנו שאני צעיר מדי ולכן לא יוכלו רציתי לנסוע לטייל באוטו שלהם!״
1114116 8צעיר דתי אלמוני לבני בדק
והוחזר מאחר ולא נמצא מוסד מתאים לגילו.

החויכיס

רק כמוך לחצות, כאשר הגיעו לידי
אפיסת־כוחות, עזבו הדתיים את המקום,
כשהם לוקהים עימם למעלה מתריסר מילדי
המוסד, שביקשו, לדבריהם, לעזוב את המוסד
ולעבור לחינוך דתי.

111טיז^9ט 1* 1 408 /״•י ז: ו ״ט6
ף״ ע צ 2הי טיב, שפרשת יוסלה שוח־
^״ מכר מזעזעת לב כל אזרח הגון במדינה,
באה החטיפה ההמונית ברמת־הדסה במהלומת
פטיש. בפי החוטפים היו אמנם טענות
נגד החינוך הדתי — או חוכר החינוך הדתי
— של עליית הנוער. אולם טענות אלו לא
יכלו בשום איפן להצדיק את הפשע החצוף,
שבארצות רבות היו מבצעים צפויים לעונש־מודת.

בעצם, דחף את פעילי המחנה התף־
רתי? מדוע באה פלישתם דוזקא עתה?
לפני שבע שנים לא היו חולמים על
מעשה דומה. כי אז שבעו נחת מסדרי
עליית הנוער. מתוך חמישה מחנות־מעבר
שעמדו אז לרשות עלית הנוער, ושהיו
פזורים באחוזה, כרכור, נתניה ובן־שמן,
היה מחנה אחד, בנתניה, מוקדש אך ורק
למיון נוער דתי. ועדה מיוחדת לעליית
נוער דתי דאגה להפנות את הילדים למהנה
זה, מיד עם הגיעם ארצה.
מאז הצטמצם היקף עליית הנוער. מחנות
המיון החלו להסגר בזה אחר זה. לא עברו
חודשים רבים ומחנה רמת־הדסה נותר מח־נה־המיון
היחידי. המחנה החל קולם אז

בחדר המנהל יושבים שליחי
| ן י 11ך ן ^
כפר־חב״ד ועורכים את ה־
! 1ש 111.1 ,
ש 11 /
הסידורים האדנזיניסטראטיביים האחרונים לקליטתם של שישים

ושמונה מחניכי המוסד. במשך שנים היה קייס סידור זה שנוהל
בהשתתפות הוועדה לעליית נוער דתי. השבוע החליטו כמאה צעירים,
פעילי המחנה התורתי, לבצע את חלוקת הילדים במו ידיהם.

מה קווה בחנות החשמל?׳ מת מסתתר מאחוו׳ השניחוח, הסינסונים, האיומים

רכעת אדפיס וחמש מאות עוב־
\ £די ם מקבלים מדי חודש משכורת מחברת
החשמל הממשלתית. תמורת זאת הם
מבטיחים הזרמת חשמל לבתים, למיפעלים
ולישובים על פני הארץ כולה.
זהו המיפעל השלישי בגודלו מבחינת
מספר עובדיו, אחרי המדינה ועירית תל״
אביב, אולם הוא חולש על שטח חיוני
הרבה מעל למספר העובדים שבו. אילו
החליטו מחר עובדי חברת החשמל לנטוש
את עבודתם — היו נעצרים גלגלי החיים
במדינה.
בזמן האחרון, נדמה היה, יותר ויותר,
כי אסון כזה אומנם עומד על הסף.
במשך שבועות רצופים רבים הופיעו ידיעות
על התסיסה והפעילות הפנימית בחברה.
תחילה באו מריבות פנימיות בין הסיעות
החולשות על ועד הפועלים ומועצת המנהלים.
אחר־כך נסתמנה התפוררות ועדי העובדים,
כתוצאה מפעילותם של העובדים
עצמם. במשך הזמן נודע על תביעות, איומים
ושידולים — ולבסוף באה שביתת־אזהרה.

החליט
משרד הפיתוח לשתף את העובדים
בהנהלת המיפעל. את מינוי נציגי העובדים
בהנהלה נטל על עצמו ועד העובדים.
מפ״ם עמדה נדהמת מול תוצאות
הנסיון האידיאליסטי שלה: אנשי ה,יועד,
בו שלטה מפא״י, מינו את עצמם בכל מקום
כנציגי הפועלים בהנהלה. מאחר שכולם
היו אנשי מפא׳׳י, השתלטה מפלגה זו על
המיפעל כולו, הנתון למרות המשרד ה־מפ״מי.
אנשי
ההנהלה החדשים נטלו לעצמם את
כל התיקים החשובים. אליעזר שפירא, איש
הוועד התל־אביבי מזה שנים רבות, נטל
לעצמו את התיק החשוב ביותר במיפעל:
תיק אגף הביצוע.
יעקב חושי, הדיקטאטור החיפאי של חברת
החשמל, ואחיו של אבא חושי, מינה
את עצמו לאחראי על האגף האדמיניסטרא־טיבי,
חלש בכך, למעשה, על כל המינויים
והפיטורים.
אלא ששני הבוסים המחוזיים לא הסתפקו
בשלטון חלקי. כל אחד מהם רצה את
השלטון כולו. החלה מסכת שלימה של סיב־

(העולם הזה ,)1132 קפץ בבת אחת ארבע
דרגות, הגיע לדרגת סניור — הגבוהה ביותר
בחברת החשמל.
המטרה הראשונה של שפירא היתה להשתלט
לחלוטין על איזור הבית שלו, תל־אביב.
לשם כך היה צריך להשתלט תחילה
על סניף מפא״י במקום. שם היה לו מתחרה
ותיק, צבי יפאן.
שפירא החדיר את אנשיו הצעירים למועצת
הסניף, הדיח את יפאן מראשות התא
ומינה את אנשיו לנציגי מפא״י בוועד העובדים.
שכר המאבק והדחק לא איחר
להגיע לאנשים אלה. בציניות גלויה וללא
בושה מונה צבי שפיכלר 32 שעבד בסך
הכל שש שנים בחברה — מהן רוב הזמן
בעסקנות ציבורית — לאחראי על מדור הייעול
בחברת החשמל. גם אחרי המינוי
המשיך שפיכלר להיות עסוק בענייני ייעול־שליטת־מפא׳־י
בוועד העובדים.
איש־שפירא אחר, שמעון וזלפסון, שהיה
אחד מחמישה מנהלי איזורים בחברה ו־הלא־מוצלח
שבהם, מונה על־ידי הנהלת
החברה — על־פי המלצת שפירא — למנהל

הפועלים שלא היו נחוצים יותר — לא
יפוטרו. הוא העסיק אותם עד שקיבלו קביעות.
אז נערכה להם מסיבה לרגל המאורע.
עורכי המסיבה: סניף מפא״י במקום.
חברת החשמל, אפילו לו רצתה בכך,
לא היתד, מסוגלת למנוע משפירא את ביצוע
כל מעלליו. היא היתד, חסרת־אונים
לחלוטין. גם יעקב חושי לא היה שלם
עם גסות הביצוע של שפירא, למרות שלא
התנגד עקרונית למעשיו.
חושי עצמו לא היה זקוק לפעולות גסות
כל כך. מעמד מפא״י באיוור החיפאי היה
מובטח לחלוטין, עוד שנים רבות לפני
קום המדינה. הבום הקטנטן של חברת
החשמל, יעקב חושי, דאג כבר אז שאיש
שאינו שייך למפא׳׳י בליבו ובנפשו לא
יוכל לעבוד בקביעות בחברה.
גם בירור קפדני זר, לא הספיק עבורו.
חושי פיתח את תודעת ההלשנה של נאמניו,
דאג שכל מילת־ריטון תגיע לאוזניו
ותבטיח לרוטן הודעת־פיטורין במשלוח
הדואר הראשון.
משטר הטירור לווה במשטר כלכלי נוח
יותר מאשר בתל־אביב. וזאת משתי סיבות:
9חיפה היתד, קרובה יותר לצלחת
ההטבות של הנהלת החברה, ששכנה במקום.
על־ידי מגע אישי הצליח חושי להשיג
הרבה דברים קטנים לאנשיו, שלא
הושגו בדרך אחרת.
9מאחר שמימה ציבור ר,פ ־עלים היה
על טהרת מפא״י, לא נזקק חושי לחלוקת
הטבות לגדולים בלבד. הוא יכול היה לחלק
את הכספים המיועדים לכך גם בין בעלי
הדרגות הנמוכות.

היותו של כל אחד מחבריהם לעבודה. השגיאה הקטנה ביותר עלולה
להביא לנפילתם מגובה של עשרים מטר או להתפחמותס.
בתמונה: החוטים המחברים את הטראנספורמאטורים בתחנת דרום א׳.

ועמודי המתח הגבוה מעמידים יום יום את
! •1ך 1 1 1
חייהם של עובדי חברת החשמל בסכנה. נוסף
לגובה הרב המצריך מהירות ומאמץ, תלויים חיי הפועליס במיקצו־ההסתדרות
לחמר, בכל כוחה בהתרוצצות
הכללית. היא נופפה בחרב המשפט הפנימי.
עסקני האיגוד המיקצועי אף רמזו על
אפשרות הפעלת הצבא.
כל זה — על שום מה?
מה קורה בחברת החשמל?

מלחמת שגי סוסים
הסבורים, שזרע הפורענות נבט
7ביום בו קנתה הממשלה את מניות חברת
החשמל מידי בעליה האנגליים •,ובראשם
אברהם רוטנברג. הבעלים החדשים החליטו
לנהוג על־פי עקרונות חדשים. משרד הפיתוח
המפ״מי, אשר לידיו נמסרו ענייני
הנהלת המיפעל, ראה בו הזדמנות נעלה
להדגים הלכה למעשה את עקרון הסוציאליזם.
בתמיכתו הנלהבת של ועד העובדים
• בסוף , 1954 בהיות דב יוסף שר הפיתוח.
המחיר 25 :מיליון ל*י.

— 10י

סוכים וחיכוכים, בה עשה כל אחד משני
הבוסים של מפא״י כראות עיניו באיזורו.
חיש מהר נתברר לכל הנוגעים בדבר,
שהשליטים האמיתיים של חברת החשמל הם
שפירא וחושי. מנהל החברה הממונה, יעקב
פלד, שנותר עוד מימי רוטנברג, היה חסר־אונים.

כלאנשישפידא

;י ה כו פי ם מינו את כל מי ש־רצו
לכל תפקיד שרצו או ירצו. כך
מינה שפירא את חנוך חכקין 45.יד
ימינו בתל־אביב — למנהל מדור הפרסו־נאל
של אגף הביצוע. מדור כזה לא היה
קיים מעולם. הוא גם לא היה נחוץ בחברה.
הוא נוצר על־ידי שפירא, ראש
האגף, על מנת להעסיק בו את האיש שעשה
עבורו את כל העבודה השחורה בזמן
הבחירות לוזעד העובדים. חבקין, אחיו
של גיבור פרשת אלוף־מישנה דויד ניב

המחלקה המסחרית, שעסקה בפירסומת לחשמל.
מחלקה זו היתד, רק כפיל לחברת
פירסום, שהיתר, יכולה לבצע את כל העבודה
בפחות כסף וביתר יעילות.
לשיטת טיפוח התומכים, שהבטיחה לי
שליטה בוועד, צירף ׳שפירא גורם נוסף.
הוא קנה את שיככת מנהלי־העבודה, על־ידי
הענקת משכורות גבוהות. מנהלי־ד,עבודה
המרוצים משפירא, דאגו שאיש לא ירטון
או יפצה פה כנגד מדיניות הוזעד. במיקרה
של התמרמרות, היה האייש צפוי לאי־עלייה
בדרגה או אף לפיטורין.

שתי שיטות רץ א חר
ניות בודדות אלה לא הספיקו כדי
1/להבטיח לחלוטין את שלטונו של שפי׳
רא. הוא היה זקוק לתמיכה הסונית
יותר. גם לכך דאג בגסות גלויית־לב האופיינית
לו. לאחר שנסתיימה, למשל, בניית
תחנת הכוח באשדוד, דאג שפירא ש־200

מרד הרשת

ך -אידו תוצאות הביא מצב זה?
התוצאה הראשונה, הטבעית, היתד,

ביזבוז עצום של כספי החברה. מכיוון שחברת
החשמל היא חברה מונופוליסטית,
נדרש הצרכן חסר־הברירה לשלם אוטומא־מיט׳
וללא עירעור כל מחיר אשר נתבע
ממנו. הוא שילם במיטב כספו את מחיר
כל ההטבות שחולקו למטרות מפלגתיות.
הוא כיסה את רבבות הלירות שבוזבזו
ללא צורך, והוא נתן את כספו על מנת
לקיים אגפים ותפקידים שלא ה׳ד, בהם
תועלת.
דוברי החברה נדכיחים באותות ובמופתים
כי מחיר החשמל ירד. אולם הוא לא ירד
מפני שפרוטקציונרים שמונו על־ידי שפירא
או הושי היו יעילים יותר או חסכוניים
במיוחד — אלא עקב השקעה של עשרות
מיליוני לירות של הממשלה בציוד חדיש.
לשחיתות שנוצרה עקב שלטון הבוסים
היתד, השפעה פנימית חשובה עוד יותר.
פועלים ותיקים ומוכשרים ראו כיצד הופכים
פרוטקציונרים בלתי מוכשרים, דוגמת
שפיכלר, למנהלים בדרגה גבוהה. דבר זה
קבע את מוסר העבודה במקום ואת הערכתם
למנהלי החברה, נציגי הפועלים.
כאשר מדובר במפעל רגיל, אפשר לראות
בכך תופעה של אפלייד, כלכלית גרידא.
אולם העבודה בהברת החשמל היא אחת
המסוכנות ביותר. כל טעות עלולה לעלות
בחיי בני-אדם. די שמנהל־עבודה בלתי־מנוסה
לא ינתק זרם ברגע מסויים כדי
שפועלי־רשת יישארו תלויים מפוחמים על
עמודי תמתח הגבוה.
הפועלים, שלא התעניינו כל־כך בסתש
פרוטקציוניזם כלכלי, התמלאו מרירות על
מינוי אנשי־שלומם של העסקנים לתפקידים
מיקצועיים, בהם היו תלויים חייהם.
אופייני הדבר שהפיצוץ ביחס העבודה
— אשר פרץ, אומנם על רקע כלכלי —
בא דווקא במקום בו הידע המיקצועי
היה חשוב יותר מכל, על מנת לשמור
על חיי־האדס: עובדי הרשת מרדו ראשונים.

המרד המחשמל

ך* יצוצי מרד הפועלים שזיעזע את
ההסתדרות, פרצו בין עובדי הרשת.
עובדי אגף זה של חברת החשמל היו המפגרים
ביותר, מבחינת תנאיהם הסוציאליים.
בשנים
שעברו מקובל היד, לחשוב, שפועלי
חברת החשמל מיוחסים. ואומנם, בימי

אשמות בביזבוז כסך?

המנדאט, היתד, זו עילית הפועלים — גם
מבחינת שכר העבודה.
לדעה הכללית, כי ״טוב לעבוד בחברת
החשמל״ ,תרמה אולי העובדה, שכמה מהאנשים
הסתובבו בחברה ולא עשו דבר.
הם היו פעילי ההגנה, בהסוואה של עובדי
חשמל. הסוואה זו נתנה להם רשות־תנועה
ומעבר חופשי, גם בימי העוצר הרבים —
בתואנה שהם נוסעים לתקן כבלי חשמל המסכנים
חיי־אדם. עובדה זו עטרה הילת
כבוד על ראשם של עובדי החברה.
מצב זה השתנה ׳מזמן. משכורות עובדי
החברה כימעם ולא עלו בשנים האחרונות.
קשה מכל עבדו עובדי הרשת. בוקר־בוקר
יצאו מכוניותיהם לעבוד ברחבי הארץ.
הם היו חוזרים בשעות מאוחרות, אוכלים
בצורה בלתי סדירה, כשאינם מסוגלים
לחיות חיים תקינים לאחר שעות העבודה
המרובות.
יום אחד, בשנת , 1958 בשעות שלפני
העבודה, שעה שהיו ממתינים בחצר התחנה,
החליטו עובדי הרשת של איזור הדרום
שיש מה לדרוש בקשר לתנאי־העבודה.
הדרך הטבעית היא לעשות זאת, במיפעל
כלשהוא היא שגוף פועלים בעל תביעות-
שכר פונה לוועד הפועלים לטפל בענינו.
אולם ועד הפועלים בחברת החשמל הוא
שותף עיקרי בהנהלה. הוועד סירב לדרוש
העלאת־שכר עבור פועלי הרשת.
פועלי הרשת הקימו ועדי־פעולה, לחצו
על מפלגות הפועלים, שעדיין מיוצגות
היו, באותה תקופה, בוזעד. וזעדי־הפעולה
יזמו שביתות איטלקיות — שהאיטו את
העבודה. אחר־כך הפסיקו לעבוד שעות
נוספות. זה עלה לחברה ביוקר. אם יוצאת
קבוצת פועלים למרחק גדול, עם כל הציוד,
מעוניינת החברה שהפועלים יעבדו
שעות ניספות ויגמרו את עבודתם במספר
קטן ככל האפשר של נסיעות.
הפועלים החלו מפסיקים את עבודתם
בדיוק בזמן, השאירו לפעמים טראנספור־מאטורים
תלויים על מנופים — והסתלקו.
הנהלת החברה נכנעה. רוב התנאים אותם
תבעו הפועלים ניתנו להם — ויפעם הראשונה
זכו העובדים בתקן ודרוג מקצועי.
ההנהלה והועד ידעו שהטבות אלה מגיעות
גם לשאר עובדי החברה ועל כן היו מוכנים
לפצות את עובדי הרשת — שלא ימרידו
את השאר. הם אף הבטיחו עיון מחודש
בדירוג, לכל עובדי החברה.

מיליון דירות למיוחשים
**־וציב מן ההישגים ומן ההבט
חות לעתיד, חזרו עובדי הרשת לעבוד
תם. אש המרד דעכה באווירה של שלווה
ואדישות. באווירה זו נערכו גם הבחירות
החושות למועצת הפועלים. מפא״י, אשר
חששה לא להשיג רוב מוחלט בין הפועלים,
הנהיגה שינויים בשיטת הבחירות. במקום
הרוב הקטן של קצת יותר מ־ 50 אחוז,
קיבלה לפי השיטה החדשה כימעט שמונים
אחוז מן הנציגים, למרות שזכתה רק לחמישים
אחוז מן הקולות.

118 *״3יי ניכנסים לחצר עס שחר, בתחילת יום ה־
!,1 /עבודה. החצר, רחבת המידות, שמאחורי
״י 1^1
השער היא מרכז העצבים של כל עובדי הרשת. כאן הם מחליפים
שפירא היה אז כבר כל כך בלתי פופולארי,
שעל אף מערך מחודש זה — ניבחר
במקום האחרון ברשימה.
למרות זאת, הרגיש שפירא כבוס לכל
דבר. הוא החליט לא לשתף את נציגי מפלגות
המיעוטים בוועד הפועלים, שניבחר על־ידי
כל מועצת הפועלים במיפעל.
נדמה היה, כי עתה הובטחה שליטה
מוחלטת של אנשי מפא״י על ציבור הפועלים.
אלא שלפתע קמו מנהלי־העבידה ודרשו
תיספת־שכר. ילדי־הטיפוחים של הוועד
לא הסתפקו במה שנתנו להם.
לוועד לא היתד, ברירה. הוא לא רצה
לריב עם האנשים שהוא עצמו העלה לגדולה
ובהם היה תלוי שלטונו. אנשי הוועד
בהנהלה הצביעו בעד הקצבת מיליון לירות
לסיפוק דרישת 200 בעלי הדרגות הגבוהות.
מיליון הלירות היה מיועד תחילה, להעלאת
שכרם של כל הפועלים. על כך
הוסכם עם עובדי הרשת, שנתיים קודם
לכן. אך שפירא ;־,הליט שכל עוד שקטים
הפועלים יכול הוא לעשות בכסף כרצונו.
הפועלים לא היו שקטים כל־כך. הם
שמעו על המענק הגדול, תבעו את חלקם.
לחברה כבר לא היה מה לתת.
שוב אירגנו שני אנשי ועד־הפעולה הוותיקים
— אייזיק פלדמן ולייזר רושובסקי
— את הלוחמים הוותיקים, הודיעו שהם יוצ
דיעות
ביניהם, בוקר בוקר לפני שהם יוצאים לרחוב על מנת
לעלות על הטנדרים הניראים בחזית התמונה, ומתפזרים בכל רחבי
הדרום. בחצר זו גם נולדה לראשונה מחשבת המרד של הפועלים.

אים מחדש לפעולה. המרד התלקח מחדש.

הטרד מתפשט
גשי וועד העובדים נבהלו, הפעם,
עוד לפני שוועד הפעולה נקט בפעולה.
נציגיו באו אל אנשי־הרשת, הציעו להם
מילוי כל התביעות — בתנאי שיחסלו מיד
את תעדי־הפע־לה ולא יביאו לאירגון ולליכוד
כל הפועלים סביבו. אך אנשי הרשת
זכרו את ההבטחות שלא קויימו, בשנתיים
האחרונות. הם סירבו להתפזר, בטרם תוב־תח
עליית שכרם של כל הפועלים. נוסף
לכך תבעו מספר תביעות ספציפיות למח־לקתם,
כמו תוספת מאמץ.
המרד התפשט במהירות בכל אגפי החברה
האדירה.
ההסתדרות הכללית החלה מריחה, אף
היא, ריח סכנה. בפעם הראשונה לאחר
שביתת הימאים העז גוף מאורגן לקום
ולהכריז שההסתדרות אינה מייצגת את העובדים.
מערכת־התשה
החלה בין ד,תעד, וועדי׳
הפעולה ומוסדות ההסתדרות. רחביה אופק,
איש האיגוד המקצועי הממונה על תיק הנפט,
הכריז יומם ולילד, ב מי כתבי העתי״
נות, שהוא אינו מכיר בתעדי־ד,פעולה. למעשה
ניהל איתם כל אותו זמן משא׳
ומתן. הוא גם דאג שתוצאות הדיונים

ימצאו מדי יום את הפירסום המתאים.
אולם עד מהרה נוכח אופק לדעת שהפעם
אין לו עסק עם אנשים שניתן לקנותם בנקל.
הוא הבין שיצטרך לשבור אותם או
להיכנע. הוא בחר באפשרות הראשונה.
אנשי הוועדים לא נבהלו. הם נוכחו לפתע
לדעת, שגם בלי הוועד המפא״יי אפשר לנהל
את ענייני הפועלים, ואף להשיג הישגים
הרבה יותר נכבדים.

זיו

פ ח די

מפא״י

ל* וד ל פני ש דו כ ר על׳בחירות׳לכנסת,
/ג הועלתה דרישה לערוך בחירות חדשות
ולבחור בנציגים האמיתיים של הפועלים.
מפא״י פחדה. היא התחמקה מדיון בתביעות.
במקום זה נשלחו באמצע הלילה קריאות
ובקשות לאנשים להסתלק מוועדי-
הפעולה.
ועדי־ד,פעולה הגיבו בכינוס אסיפה כללית
של עובדי החברה בדרום, שנתאספה לראשונה
מזה שנים רבות. האסיפה החליטה
פה אחד לתמוך בועדי־ד,פעולה ובצעדיהם
להשגת הדרישות. הצעד הבא היה שביתת
אזהרה של יום ושביתת שעות נוספות.
רחביה אופק הגיש תביעות לבית־הדין
הפנימי של ההסתדרות. הורכב בית־דין,
אך מפלגות השמאל סירבו לשפוט את אנשי
ועדי־הפעולה. אילו התעקשה מפא״י היתד,
צריכה לפעול בעצמה בשם ההסתדרות. לזה
לא היו אנשי הוועד הפועל מוכנים.
במשא־ומתן חשאי הובטחו לאנשי ועדי־הפעולה
הבטחות ברורות: אם יתפזרו הוועדים
— ולו באופן פורמלי — תבטל
ההסתדרות את התביעות המשפטיות ותקדים
את הבחירות לאמצע ספטמבר.
אנשי הוועדים הסכימו — באופן פורמאלי.
הוכרז על ביטול וועדי־ד,פעולה והוקם
גוף בשם נאמני המחלקות — שהיה מורכב
מאותם אנשים עצמם. התביעות המשפטיות
בוטלו הועד הנאמנים הכין עצמו לבחירות.

נצחץ -והמשך

ן״״ן־ן ך* הגדול של חברת החשמל,
1 1 1 ^ 111 אליעזר שפירא, נישען על
שולחן עבודתו, בחדר נושרדו שבאגף הבצוע.

המתחרה י־ד/ ,לי המורד ד
— צבי יפאן — המקווה לרשת את הבוס.

וולוכיאג־הרשת,
ו־אחד
מחברי י וועד־הפעולה שקם במחלקתו.

ףעד ״ ה פו ע לי ם חדל, למעשה, להתקיים.
1אנשיו שעבדו במשכורת, חזרו לעבודתם
הרגילה בחברה ולא היה מי מהם שיענה
לשאלות החברים. אולם ההסתדרות לא
קיימה את הבטחותיה. השבוע, שלושה שבועות
לפני המועד המיועד לבחירות׳ לא
נראה עדיין שום סימן לכך שאומנם החלו
ההכנות להן.
אנשי ההסתדרות המשיכו בקרב ד,ד,שהייה
הרגיל שלהם. אלא שהפעם געש מתחת
לרגליהם הר־געש שלם של אלפי פועלים
המוכנים לקרב.
כולם חיכו לראות אם אומנם תגשים ה־הסתדרות
את הבטחותיה.
אם לא תעשה זאת, צפוי קצר אשר לא
רק ישתק את חברת החשמל, אלא אף עלול
להצית אש מסוכנת בהסתדרות עצמה.

״ אינני חוחדמין

ה מתרחש אצלנו זו ״ שאלו את
)3עצמם השבוע רבים מתושבי עיירת
הפרובינציה הדרומית, רחובות. כי השבוע,
בפעם השלישית תוך שנה אחת, עלתה
עירם לכותרות העתונים בהקשר עם שערו־ריר,
בלתי־מוסרית.
בתחילת השנה נתקפה העיר בגל של
שמועות בקשר לגילוי בית־פגישות במרכז
העיר, בו ביקרו, לדברי המרכלים, נכבדי
העיר שהשתעשעו שם — גם זה לפי השמועה
— עם נשותיהם של אזרחים מכובדים
אחרים. השמועות עוררו סערת־רוחות,
הביאו לפרסום כרוזים על קירות העיר,
דעכו לבסוף, כאשר לא נתאשרו.
לפני חצי שנה שוב עמדה רחובות במרכז
החדשות, כאשר התברר שאחת המורות,
בבית־הספר העממי במקום, התאהבה באחד
מתלמידיה, נפרדה מבעלה אשר האשים
אותה בקיום יחסי־מין עם התלמיד הצעיר,
פרשה זו הגיעה אף לידי בירור משפטי,
דעכה כאשר הושגה פשרה בין המורה
לבין בעלה.
השבוע התעוררה עיר־ההדרים הרדומה
מחדש — עת פורסמה הידיעה שבביתו של
פקיד ממשלתי בעיר התגלה אולפן משוכלל
לצילומי־עירום, דרכו עברו רבות מבנות
העיר.
״יצא לרחובות מין שם כזה,״ הסביר
השבוע אחד מפרנסי העיר ,״שעוד מעט
יתביישו לגור בה. בעיני הציבור נוצר הרושם
כאילו ברחובות אין לאנשים במה
לעסוק מלבד בעבירות־מין וסטיות מיניות.״

₪טן ואינני מיפלצת, אני פשוס אוהב לצלם בחור

מכהן כפקיד במשרד האוצר ברחובות.
הפרשה התפוצצה רק במיקרה. היה זה
כאשר צעירה בת עדות המזרח, תושבת
ראשון לציון, הופיעה בתחנת המשטרה
בנס־ציונה, כשהיא ממררת בבכי. תחילה
לא הצליחו השוטרים להוציא מפיה מה
אירע. רק לאחר שהצליחו להרגיעה, סיפרה
להם הנערה בת ד,־ 17 את סיפורה במשפטים
מקוטעים ומבולבלים.
לדבריה, עמדה בעצם ימים אלה להינשא
לבחור, עימו התארסה לפני זמן מה. לפתע
הודיע לה אותו בחור, כי הוא מבטל את
החתונה ומנתק את כל יחסיו עימה. מדוע?
משום שראה תמונות־עירום שלה בחברתו
של גבר עירום אחר.
כאשר החלו השוטרים החוקרים לברר אם
אומנם קיימות תמונות־תועבה אלה, ואם כן
— מי צילם אותן ומי הראה אותן לארוסה

הצלם ויצירותיו

13י? *1החץ בתמונה מצביע על ה־י
1#\ 1ע | כרכים הגדולים של תמונות־העירום,
שהוחזקו בארון, ליד ספרים רגילים.

הצלם ופקיד האוצר ברחובות, אשר עמד השבוע
במרכז השערוריח ליד אלבומי תמונותיו. הוא מודה
שצילם בזמנו נערח בת 15 עס ידידח בן ח־ , 16 כשהם מחובקים ערומים, מוכן לקבל את חעונש.

התחכיב -הגוה הנשי הערום

*• אז שוחרר ממעצרו הסתגר ד,צ־לם
בביתו וחושש לצאת לרחוב. שכן
כימעס כל שכונת שעריים יודעת שהוא ה־איש
המואשם. בדירתו הצנועה והמסודרת

צרם ילדי הגן-העירוגי

הצלם הידוע

ן ץ ושכי־רחוכות רכים אחרים לא
* 1התרשמו במיוחד. לדידם, לא היה הרבה
מן החידוש בפירסום התגלית על תפיסת
אולפן לצילומי־עירום בעיר. בחלק הדרומי
של העיר, על כל פנים, בשכונת שעריים
ובקירבתה, הילכו מזה זמן רב סיפורים
על אותו צלם־חובב, מתושבי השכונה, הנוהג
לצלם תמונות־עירום.
על כמה מבנות השכונה אף הראו באצבע
והתלחשו מאחורי גבן, כי הן נימנות על
דוגמניות־העירום של אותו צלם־חובב. אלא
שאיש לא היה מוכן להעיד כי ראה את
תצלומיהם או את התמונות במו עיניו. לכל
היותר, ידע אחד על מישהו אחר שסיפר
כי ראה את התמונות.
מכיוון שסיפורים אלה הילכו בין בתי־הקפה
של שכונת שעדיים מזה שנים רבות,
שוב לא עוררו התרגשות. ואם התיחסו
הבריות אל אותו האיש, שהיה ידוע כצלם
תמונות־העירום, בחוסר־אהדה ובהסתייגות,
לא היה זה בגלל הצילומים כי
אם בגלל עובדה אחרת: אותו צלם עצמו

— גילתה הצעירה את כל פרטי־ד,סיפור.
לפני כשנתיים בערך, בהיותה עדיין תלמידת
הכיתה החמישית בגימנסיה שבראשון
לציון, התידדה עם צעיר בן , 16 בן למשפחה
תימנית ידועה משעריים, שעזבה בינתיים
את השכונה. אותו צעיר, שהפך לחברה
הקבוע, בא עימה ביחסי־מין ואף
הביא אותה לצלם אשר צילם אותה במערומיה.
אחר כך הנציח אותה הצלם גם
יחד עם חברה — כששניהם מעורטלים
לחלוטין.
לדבריה, כפה עליה אותו צעיר להמשיך
ולהצטלם עימו צילומים פורנוגראפיים, תוך
כדי איום כי באם תסרב לו יראה את התמונות
הראשונות לאביה. כאשר נפרדה
הנערה מאותו צעיר — שהתגייס בינתיים
לצה״ל — נשארו התמונות בידיו. לדבריה,
נהג הבחור להציג את התמונות בפני חבריו
וחבריה, בהתפארו בהצלחותיו הגבריות,
ואף התרברב כי בידיו לבטל את חתונתה
בכל עת שירצה, בעזרת תמונות אלה.
כדי להוכיח את סחיטתו של אותו צעיר•,
היה על המשטרה למצוא את התמונות.
תחילה נעצר החייל הצעיר והואשם בהצגת
תמונות־ה,עירום שקילקלו את הנשואין. התמונות
לא נמצאו ברשותו. אז התבקשה
הצעירה למסור מיהו הצלם אשר הנציח
תמונות אלה.
הנערה מסרה את שם האיש: היה זה פקיד
האוצר. כדי לא לפגוע במשפחתו יקרא לו
ברשימה זאת בשם — הצלם.

רע בעצם צילום תמונות־העירום, או אפילו
בצילומן של תמונות פורנוגראפיות ד,מתא-
רות יחסי־מין, כל זמן שהדבר נעשה בהם־
כמת המצטלמים וכל עוד התמונות אינן
מופצות ברבים, הואשם הצלם רק בסיוע
לדבר עבירה.
בעוד שהחייל עצמו הואשם בעשיית מע־שים
מגונים בגופה של ילדה למטה מגיל
, 17 מיוחסת לצלם העבירה של סיוע למעשים
מגונים אלה, בכך שהיה נוכח בשעת מעשה
ואף צילם את המתרחש.

בקפידה, סידרות אנציקלו:
כרכי זב
גם מספו מודבקות שבוע הי
״מאז
אינני 4
אינני ש!
כל היום
הוצגתי •
מין וכי,
וזה כזמ
על כולב
״כל ד התחביב האשה.

ך* צלם ,)42( ,בן למשפחה תימנית עניפה
ן |מאוד, שרבים מבניה מתגוררים בשע-
ריים, הוא אדם צנום ונמוך־קומה, שקט,
מנומס ונעים־הליכות. הוא ידוע כאדם מסודר
ותרבותי, נשוי ואב לילד וילדה.
מלבד היותו פקיד האוצר, הוא מוכר
לתושבי רחובות כצלם־חובב המצלם בשבתות
וחגים בגן העירוני תמונות של ילדים
וזוגות צעירים, למטרות מסחריות, רגילות,
ככל צלם־רחוב אחר.
רק ותיקי העיר עדיין זוכרים, כי לפני
שמונה שנים בערך היה האיש מעורב
בפרשה דומה, הנוגעת אף היא בצילומי-
עירום. מה אירע אז בדיוק — על שאלה
זו התקשו אנשי רחובות לענות. אחדים
מהם סיפרו כי אותה תקופה עבד הוא
בפרדס ונתפס כאשר ניסה לצלם את פועלות
הפרדס בעת שיצאו לעשות את צרכיהן.
אחרים סיפרו כי כשנתפס אז, נמצא ברשותו
מלאי של תמונות פורנוגראפיות.
מיד אחרי שמסרה הנערה את שם האיש,
יצאו אנשי־המשטרה לביתו, בלב שכונת
שעריים. הוא נעצר והמשטרה החרימה מלאי
של תמונות ומספר ׳מכשירי״צילום, שהיו
ברשותו. בעתונות התפרסם כאילו הצליחה
המשטרה להחרים מעבדת־צילומים משוכללת׳
מצלמות אוטומאטיות מעולות וחרישות׳
וכמה אלפי תמונות פורנוגראפיות
שצולמו על־ידו בביתו. האמת היא שגם
ברשותו של הצלם לא מצאה המשטרה
את הצילומים של הנערה המתלוננת, המתארים
כיצד היא מתעלסת עירומה, בחברת
החייל הצעיר.
האיש התבקש לנסות ולהשפיע על הצעיר
שיגלה היכן הסתיר את התמונות. הוא
היה מוכן להתנדב למשימה זאת — אולם
בינתיים גילתה המשטרה את התמונות. הן
נמצאו כאשר ערכו השוטרים חיפוש בכליו
האישיים של החייל, במחנהו הצבאי.
החייל נעצר ונכלא. הנערה — שטענה
כי פקד אותה משבר נפשי כאשר נאלצה
להצטלם בעירום תצלומים פורנוגראפיים —
חזרה לביתה רק אחרי שהמשטרה הבטיחה
לה לשמור בסוד את כל העניין ולא לגלות
את זהותה, שכן הוריה אינם יודעים עדיין
שהיא מעורבת בפרשה.
ואילו עבודתו של הצלם במשרד האוצר
ברחובות הופסקה, לפי תקנות נציבות מנגנון
עובדי המדינה, ועתה מקבל הפקיד
חצי משכורת עד אשר יתברר משפטו.
מכיוון שהחוק הפלילי אינו מוצא שום
* אשר אחיו היח, אגב, קטור בעבר
בסעשה־פשע שהסעיר את ה,ידיר בארץ.

האס היא ישראלית?

הצלם מרחובות. מאחר שהוא נהג לצלם גס תמונות מז

אוו

בניגוד לטענת המשטרה, כאילו צולמו תמוג
סוג התמונה חזו במעבדה משוכללת, טוען
מעבדתו חיא פרימיטיבית וחאור ח יחיד בח חוא אור ,

1עירומות

ה נערכים בארון־ר,ספרים העמוס
ל כרכים — מספרי דת ועד ל־ות
שונות — ובה מצויים, בצד
השבוע והאנציקלופדיה העברית
כרכים גדולים שעל עטיפותיהם
זמונות־עירום קטנות, סיפר ה־ש
על הפרשה:
־שדה עבודתי, בעיקבות המעצר,
^ :י ת. כימעט שאינני אוכל ו;,אני
צם. רק מעשן סיגריות,
כי נוצר מצב כזה אצלי, שבו
ני הציבור כמיפלצת וכחולה״
י המפתה נערות לדבר עבירה,
שהייתי ידוע קודם כאדם החביב
ין הזה בא עלי בגלל התחביב.
ילי — זהו הגוף העירום של
זחביב הזה התחיל אצלי עוד

שאלו את עצמם חוקרי משטרת ישראל,
כאשר מזראו את התצלום באוסף תמו־הצלס
מרחובות. תחילה היו משוכנעים כי הזוג

בתמונה הוא ישראלי, לחצו על הצלם לגלות את זהותם. הצלס מצידו
טען בעקשנות כי צילם את התמונה מתון חוברת זנית של תצלומי־עירום.
התמונה עצמה, כמו הרבה אחרות מסוגה, הוחרמה על־ידי המשטרה.

בהיותי חניך השומר־הצעיר. אני נולדתי
בארץ. הורי עלו לפני 52 שנה. למדתי
בתלמוד תורה, וכשהתבגרתי עברתי לשומר־הצעיר.
הייתי
חניך בקיבוץ עין־השופם ואחר־כך
עברתי לקיבוץ שריד. שם, בקיבוץ, חונכתי
על ברכי הטוהר המיני של עשרת הדיברות
של השומר־הצעיר. גדלתי בחברה אחת עם
בחורות, התרחצנו יחד עירומים ולמדתי
לראות בגוף האשד, משהו אמנותי ויפה, ללא
כוונות מיניות נפסדות או תאווה מיוחדת.
״ישנם אנשים שברגע שהם רואים תצלום
של גוף־אשה עירום, הם מתגרים על
ידי זה, יצריהם משתלהבים והם אפילו
מסוגלים לאנוס או לרצוח. אצלי זה משהו
אחר לגמרי. אצלי זה עניין של אמנות
ויופי. עד היום לא אנסתי אף בחורה או
אשה, ולא ניצלתי את עבודת התחביב שלי
למטרת־סחיטד, כלשהי.
״אני פשוט מעריך את היופי הטבעי שבגוף
האשד״ ואינני בוחל בשום גוף של
אשד״ איך שלא יהיה.״

״ 500 בחורות עברו תחת ידי״

אחת מ־ 5000 חת־שהוחרמו
בדירת
זוני־אמנות וכתבי־

ות מהצלם
זשמש.

נודיסט״ם, שמר את הנגאמיביס של תמונות אלה. עתה מתקשה המשטרה
לברר אילו מן התמונות צולמו בצורת רפרודוקציה מעתונים ואילו
צולמו ממש בביתו של הצלם כשדונמניות־ערום חיות ניצבות לפניו.

ן * מעצרו של הצלם, שעורר סערה רבתי ברחובות המיל, לדבריו, צל בלתי־מוצדק
על חייו ופרנסתו. תמונה זו, הלקוחה מתון האוסף שלו, לא נועדה, לדבריו,

לעורר גירוי אירוסי או לשמש למטרות מסחר, אלא לספק את דרישות תחביבו הפרטי.

ך תחלתי לצלם בערד לפני 18
| § שנה. תחת ידי עברו, בלי שום הגזמות
500 ,בחורות, אותן צילמתי בעירום.
זה לא היה למטרות פירסומת או הפצה.
הבחורה קיבלה את התמונות שרצתה בהן,
הנגאטיב של התמונות הושמד במקום, וברשותה
של הבחורה — כמובן רק אם
הסכימה לכך — הייתי משאיר לי כמד,
העתקים מהתמונות שצילמתי. אבל הייתי
שומר רק את ההעתקים הכי עדינים שיכולים
להיות.
״את התמונות האלה לא הראיתי לאנשים.
אני בעצמי מפתח ומדפים את התמונות, וזה
חי יק מההנאה של התחביב. לפני כתשע
שנים אירע מיקרה מצער אחד. כל הסיפורים
על הצילומים בפרדס מצוצים מהאצבע. לא
כדתי בפרדס ולא צילמתי שום תמונות.
,,אחת הבנות, שהצטלמה אצלי בלי בגדים,
הפיצה את התמונות האלה בבתי-
הקפה בלי ידיעתי. הדבר נודע למשטרה
והש סרים באו לביתי לחפש חומר.
״הייתי בטוח בעצמי שאני לא עושה שום
עבירה, הוצאתי הכל והראיתי להם את
כל החומר שהיה לי בבית. תוך 24 שעות
נערך לי משפם בדלתיים סגורות. הביאו
שם עדויות של כמה בחורות שהצטלמו
אצלי.
״השופט ראה את התחביב שלי בעין לא
יפה. הוא האשים אותי בהפצה בעקיפין של
חומר־תועבה ו׳קנם אותי ב־ 25ל״י. זה
בכלל לא היה חומר־תועבה, כי אם רק צי־

לומי־עירום. זה הכל תלוי בשופט. אם השופט
הוא טיפוס שמתגרה, התמונות משפיעות
עליו ואז הוא פוסק עונש המור.
״אבל אני חושב שמאז אותה שנה הפך
אצלנו העירום לעניין של יופי. אנחנו סוף־
סוף מדינה מתקדמת. אנחנו צריכים להילחם
על כך שגוף האשד, לא יהיה משהו
סגור. להיפך, אם רואים בצילומי־העירום
משהו חמור ואוסרים אותם, יש הרבה
אנסים ואנשים כאלה.״

זר !ם התפשטו והתחבקו״

רבד אופן, המשפט הזה הרתיע
,אותי לא לשוב לסורי ולהפסיק לצלם
__אותי

בחורות עירומות. התחלתי אז לעבוד במשרד
האוצר וזה לא היה סוד שאני מצלם
תמונות כאלה. כולם ידעו על כך, המנהלים
והפקידים. לא הראיתי להם את התמונות,
אבל זה היה ידוע שזה התחביב שלי.
״במשך הזמן, יותר מאוחר, התחילו בחורות
להופיע אצלי וביקשו בכל לשון של
בקשה שאצלם אותן עירומות. זה שייך
כנראה לטבע הנשי. אשד, רוצה שתהיה לה
מזכרת מהתקופה שהגוף שלה יפה ומחוטב,
לפני שהיא ניכנסת להריון והגוף שלה
נובל.
״וכך חזרתי בהדרגה לצלם תצלומי־עירום.
ברשותי לא החזקתי יותר כל חומר מהתמונות
שצילמתי, והבחורות, מצידן, לא הפיצו
את התמונות אלא שמרו איתן כמזכרת.
״הבחורות שהצטלמו אצלי היום, ברובן
נשואות. זו יש לה שלושה ילדים וזו —
חמישה. הרבה עזבו את המקום וחלק מהן
אפילו הגרו לאוסטרליה. כימעט כולן היו
בנות־טובים. פרוצות לא קיבלתי בכלל.
ידעתי שפרוצה תעשה מצילומים כאלה
עסק של זנות וזה לא רציתי. תמיד שאלתי
כל אחת ואחת שבאה אלי, למה היא רוצה
בתצלומי־עירוס. תמיד היו עונות לי, :זה
לא איכפת לך, אני מצטלמת בשבילי.׳ לרובן
עשיתי רק תמונות של הגוף, בלי הפנים.
וגם לא צילמתי חלקים עדינים שאין
הראייה יפה להן. צילמתי רק שדיים ושוקיים.
״לפני
שנה ושמונה חודשים, בערך, הופיע
אצלי בחור אחד עם בחורה. הבחור
מוכר לי מהתקופה שעוד היה גר בשכונה.
הם ביקשו להצטלם כמה צילומים רגילים.
צילמתי אותם. אחרי כמה ימים חזרו לקבל
את התמונות. ראיתי שהם מסתודדים ביניהם
בפינה. הם החליטו מה שהחליטו ואז
ביקשה ממני הבחורה שהם רוצים להצטלם
עירומים.
״שאלתי אותה, :בת כמה אתי׳ כי אצלי
(המשד בעמוד 08

בסר
(כל הוכויוח ׳שמורות)

־אי. ך?!זתרגל לרעיון של עריכת כחירות חדשות

לכ״כת, תוך שנח. אם יקרה הדבר, יהיה זה תוצאה של סירובו העיקש
של דויד בך גוריון להסכים לממשלה, שבה תהיה נזפא״י במיעוט. בכמה מחוגי
מפא״י קיימת נטייה, במקרה כזה, לשדל את בן־גוריון לפרוש מהחיים הפוליטיים,
כדי למנוע בחירות, אולם חוגים אלה עצמם מפקפקים בהצלחת הנסיון.
אלמוגי ככל זאת ילך. לא מן הנמנע כי במקומו, בתפקיד מזכיר
כללי של מפיא-י, תבוא נולדה מאיר,

<3צפוייח

ירידה קיצונית כיוקדתם של פרס־דיין כתוך

מפא״י. בעוד שדייו יצא למלחמה גלוייה בדויד נן־גוריון ובהנהגה המצות־צמת
החדשה של המפלגה, יהיה פרס מוגבל יותר בתגובתו. לא מן הנמנע,
שהוא אף יורחק חו הגיזרה הפוליטית על־ידי מינויו לתפקיד דיפלומטי בחו״ל.

9מועמד שדויד כן־גוריון רואח אותו כמתאיב לתפקיד
ש רי הדתות 5ח״כ מפא-י התימני ישראל ישעיהו.

9פועלי אגודת ישראל לא ייכנעו חפעם כקלות רכח מדי
לפיתוייה של מפא״י. ח״כ קלמן כהנא, חבר משק חפץ חיים, אינו מוכן
לעשות את הדת לעניין של מסחר גלוי, כמו שנהג לעשות בנימין מינץ. הוא
פנה אל אנשי הפועל המזרחי, הציע להתקשר איתם, תמורת הבטחה של תמיכת

(המשך מעמוד )8
לפני המלחמה, לא השתבשו. אולם על אף
השקט, הורגשה מתיחות מסויימת. לקראת
ההפוגה הראשונה ירד המתח. החברים האמינו
שהמלחמה תסתיים, לדידם, בשקט.
הרוגים כחצר־המשק. הם טעו. ביום
האחרון לפני ההפוגה, בשעה 12ב־צהריים,
שעה בה השמירה בעמדות היתד,
רשלנית ביותר, יצא טור של ליגיונרים
מכפר אל־ברייה הקרוב.
כשהרגישו בהם השומרים היו כבר הלגיונרים
בשערי הקיבוץ.
הקרב נמשך ארבע וחצי שעות. כשכבשו
הליגיונרים את המשק, נימלטו 35 חברים
לנען 35 .אנשים אחרים הלכו לשבי. בחצר־המשק
היו מוטלים 33 הרוגים.
עוד אותו יום ניכבש המקום חזרה על־ידי
אנשי פלמ״ח, שביצעו את הפעולה
בניגוד להוראות המיפקדה.
מספר על אותם הימים שלמה קרן (,)38
אחרון הוותיקים שעדיין לא החליט לעזוב:
״בתחילה שימש זיכרם של המתים כוח

ודרוםהברגזוו ! שרביג ׳ י \ :זג דוי 1זהנזט 1ן \ זפת
הפועל המזרחי ביישובי פא״י ומוסדותיה. התקשרות כזאת תוציא את פא״י
מחשינון הקואליציה הבטוחה של מפא״י ותחזק את המחנה הדתי.

9נחום גולדמן מתכוון להגיע כימים הקרוכים ארצה בדי
להיות פה ברמן המשא־ומתן על הרככת הקואליציה החדשה.
גולדמן, שסיפר על כוונות אלה עוד לפני הבחירות, ישהה בארץ כחודש ימים,
יעקוב מקרוב אחרי הדיונים, יביע את דעותיו בשיחות פרטיות עם מנהיגי
הליבראלים בעד קואליציה רחבה.

9צעירי כל ארבעת מפלגות הקואליציה הקודמת יצאו
למאכק במפלג,תם נגד מגמות הפשרה עם מפא״׳ .בפגישת
שנערכה בין ראשי הצעירים תבעו כל הנציגים מסירת אחד משני התיקים,
אוצר ובטחון, לאחת מארבע המפלגות. נוסף לזאת, תבעו הצעירים סגנות
ראש־הממשלה. כל הצעירים תבעו קואליצית־יניר, או ממשלה עם מפא״י במיעוט.

ס עמום כן־גוריון יסולק מפיקוד משטרת תל־אביב, כמסווה
של נסיעת לימודים כהו״ל. על אף פשרנותו הממושכת של המפקח
הכללי יוסף נחמיאס, ביחס למעמדו של עמוס, הוחלט עתה סופית כי אינו
יכול להישאר בתפקידו. על אותו רקע יש לראות את ״בעיטתו למעלה* של
שלום ירקוני מראשות המדור המרכזי לבילוש ושליחתו לקורס קצינים בכירים.
נקודת־המיפנה לרעת עמוס ובן־חסותו: גילוי האמת, מעל דפי העולם הזה,
ל ביום השוד המזויין בבנק הפועלים בנחלת־יצחק.

כפרו של

שמעון פרם ,״כין איכה לשכנות״ ,שעמד

להופיע כחמישה הלקים -לא יצא לאור. אחרי שהספר הוכן
לדפוס, ולאחר שאף הוכנו הכריכות וציורי־העטיפה, ואחרי שנערכה לו פירסומת
מוקדמת, קיבל שמעון פרס הוראה מגבוה לא להוציא לאור את ספרו ולגינזו,
לעת עתה. הסיבה המשוערת לגניזה: בגלל תוצאות הבחירות אין מפ־א״י
מעונינת עתה בפירסומת סביב שמעון פרס.

כמה כתי קולנוע, הקשורים בהתאחדות כתי הקולנוע,
עומדים להנהיג כקרוב חידוש כהצגות הקולנועיות כארץ -
הצגות־קולנוע כחצות. אחרי שבפסטיבאל־זוטא — אותו ערכה התאחדות

בעלי בתי הקולנוע בירושלים — נערך נסיון להציג הצגות בשעות הלילה
המאוחרות, שזכה להצלחה גדולה ולהיענות מצד הקהל, החליטו בעלי קולנוע
בערים הגדולות לנסות להנהיג הצגות כאלה.

מניע להקמת הקבוצה מחדש, אך מהר
מאוד הרגשנו את סימני־האבידה.
התחילו לעזוב. משפחה ואחר כך עוד
משפחה; בסך הכל, בשנתיים שלאחר מלחמת
השיחרור — שהיו שנים של עליה
לחלוציות — עזבו אותנו 15 משפחות.״
פירוד ואדישות. הקבוצה נתדלדלה.
נוספו קשיים חדשים: עבודה מאומצת ללא
שבתות. ירידת ערכה של החלוציות הזיקה
אף היא. הריבית השחורה שאכלה את כספם
של המשקים. החברים הסתגרו בחדריהם,
חיסלו רוב גילויי חיי־החברה הפעילים.
כשקיבלו, לבסוף, השלמה לא היו החברים
הוותיקים מסוגלים לקלוט אותם כיאות.
אנשי־ההשלמה הצפון־אפריקאים באו
מלאי מרץ, נתקלו באדישות והתקוממו נגדה.
נוצרו החיכוכים הראשונים שהביאו, בסופו
של דבר, לריב ולפירוד.״
סיכם מזכיר הקיבוץ הצעיר, יעקב זרקא
( ,)24 לאחר שקיבל לידו את התפקיד מידי
קודמו הוותיק שעזב :״הם לא קלטו אותנו
טוב. כתוצאה מכך, נוצרו בעיות של הבדלי
גילים. לא היתד, לנו שפה משותפת. לו
היו להם בנים מבוגרים, לא היו נוצרות
הבעיות והם היו נשארים כאן.״
הוותיקים המשיכו לעזוב. עזיבות אלה
הותירו את בתי־הילדים ריקים ואת הקבוצות
החינוכיות עם מעט ילדים. זה היה
הסוף לגבי הוותיקים. הם לא היו מוכנים
שחינוך ילדיהם ייפגע, ובחודש יוני האחרון
החליטו החברים על עזיבה.
מחנה־מעבר קיבוצי. מאותו יום
הפך המשק עבור הוותיקים למחנה־מעבר.
הם נסעו יום יום לכל קצוות הארץ על מנת
לסדר עניני עבודה ושיכון.

זיי1״ ס1 קשה מכל היתד, הפרידה על הילדים.
סיפרה על כך עופרה אליאס 12״ההורים
שלי לא עוברים העירה. אנחנו הולכים
למעיין צבי. אבל אני אוהבת את גזר.
אני יודעת ששום דבר לא יעזור. לפחות יהיו
לי שם יותר חברים משפה. אבל אפילו
בריכת־ד,שחייה בגזר יותר יפה.״

דרכי־חיים
ה פ קיד ה ב כי ר
הפקידות במשרד התחלפו כל שבועיים.
מיד כשפוטרה האחת הזמין הפקיד הבכיר
פקידה חדשה מלישכת העבודה. עברו כך
כמר, מחזורים אך לא נמצאה הראוייה להתקבל
כקבועה לעבודה, במחלקת המשק
של עיריית ירושלים.
לבסוף נמצאה בכל זאת עובדת מתאימה.
היא נתקבלה לנסיון במשרד, תחת ידו של
הפקיד הבכיר, והצליחה בעבודתה.
יום אחד החליטה הפקידה שטובים השניים
מן האחד: בעלה החל לבקרה בקביעות
בעבודתה, שהה שם שעות ארוכות.
הפקיד הבכיר החל חושש שמא יפחית
העיסוק המשפחתי הנוסף מכושר ריכוזה
של הפקידה. הוא ביקש מהבעל הנאמן
שיואיל לעזוב את המקום ולהיראות, בדרך
כלל, רק מצידה השני של הדלת.
הבעל עזב את המקום, נעלב. מאותו
היום החלה האשה להיעלם מהמשרד לעיתים
תכופות — ודווקא בשעות העבודה.
פרט נוסף הרגיז את הפקיד הבכיר, הוא
הרגיש שהטעויות בחשבונותיה של האשד,
הולכות ורבות.
מאחר שרוב עבודתו של הפקיד־האפסנאי
קשורה בכספים, חשש הפקיד מטעוית העלולות
לסבכו. הוא הזהיר את הפקידה,
ביקש ממנה להימנע משני דברים: מהיעד־רות
בשעת העבודה ומטעויות בחשבונות.
האזהרות לא נשאו פרי והפקיד ההלים
שעל האשד, ללכת בדרך קודמותיה. אלא
שהפעם לא נפל בחיקו אגוז קל לפיצוח.
תמורה מאור מבויימת. כשניכנס
הפקיד להודיע למנהל המחלקה על החלטת
הפיטורין תמה לסירובו של המנהל :״הסקי־דה
מתלוננת שאתה דרשת ממנה תמורה
מאוד מסויימת ולאחר שסירבה — אתה
מתנקם בד״״ הסביר לו מנהלו.
הפקיד הבכיר, שלא היה מצוי עד כה
במצבים מעין אלה, לא ידע כיצד להגיב.
״נקים ועדת חקירה,״ הציע לו המנהל,
״שתחקור את האשמות ותקבע את האמת.״
האיש הסכים והוועדה הוקמה. כשעיין
הפקיד בכתב סמכות הוועדה נדהם לקרוא
שהיא הוקמה כדי לברר את האשמות ה-
אשר, נגדו ולא את תלונותיו נגדה. הוא
ביקש להחליף את הסמכות, אך לא נענה.
על כן סירב האיש, תחילה, להיפגש עם
הוועדה שהוקמה בהסכמתו.
רק לאחר הפצרות בני משפחתו נאות
להעיד, לבסוף׳ בפני שלושת חברי הוועדה,
שהתנהגו אליו, לפי התרשמותו, כאילו שגמלו
עימו חסד בכך שנתנו לו להעיד
כלל. איש לא שאל אותו על האשמות האשד
.,הוא ביקש להביא לעדות פקיד ממשרדו,
אך הוועדה לא הזמינה אותו כעד.
שבועיים חיכה הפקיד למסקנות, כשהוא
משוכנע בצידקתו. המסקנות היו אחרות
מכפי שציפה. הם האמינו דווקא לגירסת
האשד״ תבעו בצורת פרסומם פעולה מעשית
נגד הפקיד.
הפקיד הבכיר היה אובד־עצות. מסע־הלחישות
נגדו התנהל בכל פה, בכל אגפי
עיריית ירושלים. מנהל מחלקתו, שחשש
קמעה מכישרונו ומהתקדמותו של הפקיד
הצעיר והנימרץ, לא היה מ! כן לעמוד ל־צידו,
למרות שידע שהוא דרש את פיטורי
הפקידה, עוד לפני שהגישה תלונה נגדו.
נציגי מפלגות
ההתפטרות כוטז
האופוזיציה בעיריה ניצלו את העובדה שהפקיד
היה חבר מזכירות מפא״י בעיר
ואיימו לצאת בהתקפה פומבית על האיש.
בלחץ אשתו, שחששה מפני פירסום פומבי,
שרק יוכל להזיק לשמו הטוב, אף אם
יצא זכאי, הסכים האיש להתפטר ממקום־
עבודתו, בתנאי שהדבר לא יפורסם בעתו־נות.
אנשי העיריה הבטיחו זאת — אך
כבר למחרת הגיע הסיפור לעתונים.
לאחר שהעניין קיבל פירסום, החליט האיש
לא לוותר. הוא שלח מיברק בו ביטל
את התפטרותו, צירף אליו מיכתב ארוך
בו הציע לבחון את שניהם במכוגת־אמת.
במלחמתו במנגנון, שניצב לימין האשד״
תמך בו רק ראש ועד העובדים :״ועדת החקירה
לא היתד, מוסמכת לקבוע את אשר
קבעה,״ טען ראש הועד ,״וזכותו של האיש
לדרוש צדק אם הוא סבור שהוא צודק.״
העולם חזח 1251

ספורמ וא מחמניין:

ד־דות ומשסק׳ אהדה
קנו -י ^י

** חר הב במסלולי־חמיך וץ ,ח(*/ל
יפו מהלומות בזירת האיגרוף, יתיזו
קצף בבריכות, ינסו לדקור זה את זה בחרב,
או לקלוע לסל היריב. מחר הם יאמצו
את שריריהם ומלוא־כוחם כדי לגבור על
יריביהם, להגיע ראשונים, לעלות על דוכן
המנצחים ולזכות בתוארים ובכבוד. מחר הם
ימלאו את מיגרשי הספורט, בריכות־השחייה
ושאר האולמות ברחבי־הארץ. אט כי ברוח
ספורטאית, הם יהיו אויב זה לזה.
אולם עד לאותן השעות, בהן יינתן האות
להתמודדות בענפי הספורט השונים, עוסקים
650 הספורטאים שהגיעו מהקצוות ה־נידהים
ביותר של העולם למישחקי המכביד,
השישית, בספורט שונה לגמרי, ספורט שאינו
נכלל באופן רשמי בשום כינוס או
אולימפיאדה, ושבעב־רו אין זוכים לשום
מדליות או תעודות הצטיינות — זהו ספורט
הידידות.
ליד הגדר המקיפה את כפר המכביד, שבקצה
רמת־גן׳ בצטופפים המוני־ילדים. נש־פינקסים
ועטים שלופים בידיהם, הם מסתערים
על כל מי שיוצא וניכנס בשער
המחנה, כדי להשיג את חתימתו. ביניהם
מפוזרות כמה נערות בגיל הגימנסיה. מיב־נסי
ג׳ינס וחולצות הדוקות לגי פד. הן ניצבות
מתוחות ליד קו הזינוק — גדר המחנה.
האות לזינוק אינו ניתן ביריית אקדח.
הוא מ יסיע בדמותו של צעיר אמריקאי
חסון, בתלבושת לבנה, או צרפתי שחום,
בתלבושת כחולה. הא ת נית, והנערה מזנקת.
מעבר לגדר היא מגישה פינקס קטן
לשני כדורגלנים צעירים, מדרום אייריקה,
במעילים ירוקים. הם לוקחים את הפינקס
וחותמים את שמם.
״מה שמך?״ הב ש ־אלים.
.מאיפה אתם?״ שואלת הנערה.
מתחיל מירוץ של שאלות ותשובות ב־מסתיים
בקי המטרה: הנע־־ה רושמת כת בת
על התק נייר קווי. מחליפים ח •וכים,
לוחביב ידיים. להתראות בערב.

קים את הנערות ומתנשקים, לצורכי צילום.
כמירו. מספרים בדיחות באידיש. אחי־כף
מתחיל מישחק כדור השאלות בין שתי
הקבוצות, כשהכדור חולף ועובר מקבוצה
לקבוצה.
״האם את נשואה אז מה אם את 4
נשיאה?״ ״איפה בעלך?״ ״תשמעי, גיליתי
אתמול בתל־אביב באר נחמד מאוד, רוצה
ללכת הערב לרקוד?״
האנגליות אינן נראות קרות׳ כפי שמכפרים.
הן ציחקות, מפטפטות, צורחות כשצובטים
להן מאחור, נראות חברותיות עד
מאד.
״בעצם, באיזה ספורט אתן עוסקות?״
במקום תשובה מתקרבים למקום כמה
גברים אדומי־פנים .״תכירו, בבקשה אלה
הבעלים שלנו, שחקני קבוצת הכדורגל האנגלית.״

לחזה 87ק*:ד*:ציו מ

רצה מאנגליה

אבל הניעה לארץ במטוס * -זוהי קרול ראובן, אתלטית
יהודית צע רה מברימניה, שהתמודדו במכביה השישית.

ף* ברות המשלחת הדנית והשבדיות
| 1זוכות להצלחה נדירה. משום מה, רוצים
כולם להכיר דווקא את הסקאנדינביות.

: 6 ,זירות בביקיני
• י תוך כריבת״ה?זהייה שבכפי ה־

מכב ה, הניראה ב; צם כמו קרית־המכ־ביה
בשל הבתים התלת־ק מת־ים ע״יב^ו בי,
מגיה ת שליש נערות בביקיני. הן מותה י.
.-.ת גופן, סוחטות את שערותיהן. כמו
קל עי־רובים המתקבצים מסביב ,1 ,ל, נ .ן־
בצים כבינן תריסר אמריקאים צעירים.
״רגע! רגע! רגע!״ הם קוראים לעבר הנערות
בביקינים, ומכוונים אליהן את מצלמי ־
תיהם. שלוש הנערות מצטחקות ונעמדות
בפוזה. לאחר מכן, הכל פשוט יותר. אפשר
לדבר אנגלית, סוף ס,ף הן מאנגליה. לוח־צים
ידיים. נעים מאוד. פאוניציה לוסן, מגדרה
וייס ושרידן סמואלס, שלושתן מבריטניה.
האמריקאים
אינם ממתינים זמן רב. מחב־

למי המישהקיס

מיצעד הפתיחה
צה״ל מובילים את מיצעד

בופורסאים אמריקאיים משתעשעים
בחברת המשלחת
האנגלית, ליד בריכת חשחייח בכפר הנזכביח, שחוקם בפארק הלאומי.

דגלוני צה״ל, הנישאים על־ידי
נציגים מכל חילות
ספורטאים היהודיים שבאו מכל ארצות

הגדר המאחדת

העולם לטקס פתיחת הנזבביה השישית באיצטדיון שברמתיגן. ברקע
נראים חלק סתוך 13 נרות הזיכרון שבהם הועלתה אש לזכר גלילות
המכבי אשר חוסל! בכל רחבי ארצות הגוש המזרחי ובארצות ערב.

נערה ישראלית מקבלת מעבד
לנזר כפר המכביה אוטו־גראפים
מכדורנלני הקבוצה הדרוס־אפריקאית, תמורת מסירת כתובתה.

בכריכה של מלין ואלידור, בהרצליה, שם
התאכסנות י־פפורטאיות, מתחרים איפטרא־ליס
בשחייה עם שתי שחייניות דרום־
אמריקאיות.
קבוצה נערים משוויץ מציעה לשלוש נערית
צרפתי ת לקהת א תן העירה בטקסי, על
חשבונם. ברחוב דיזנגוף בתל־אביב צועדת
קבוצת גברים חסונים, שסמל תורכי אדום
על חילצ תיהם. הם מתיישבים באחד מבתי-
הקבר .,ר איס שתי צעירות ישראליות וקוראים
לעברן. הנער! ת נעלבות תהילה.
אחר־כך הן מבחינות בסמלים שעל החול״
ת• ובכתובת מתנוססת מעל בית־הקפה:
בדנכיס הבאיס לסכביה השישית. הן מת־קרבות
לשולחן, עומדית מספר דקו
ז־ייי״ ולב־רוף
מתיישבות.
זה׳ הספ־רט המבוקש ביותר׳ בי משתתפים
נציגי בל ־ארצות, חוץ מבניה בודדים
המתייחסים יותר מדי ברצינות למטרד,
שלשמה נאי, וניתאמנים ללא הפסק על ה־מכלולים
״בבריב ת.
כשתסתיים המכביד, בעוד שבוע, וכל
אהד יחזור לביתו עט הניצהונית או הכישלונות
שלו, יהווה ענף הספורט הבלתי־רשמי
הזד, אולי החוויר, המרשימה ביותר
שתיזכר מכל מיפגש הנוער היהודי הבינלאומי.

5886 מחו להשד 35* 8י @ ₪

^ ^ 13ל אי ט לי ה

טיזל

ארנון ובצוע גלוב שרות נסיעות בע־מ

ה טיולי ם הג דו לי םשלה שנ ה

ופה

אי ט לי ה שוי צ רי הצרפת
כו ל ל תחרות

כדורגל־ישראל־איטליה
ב ט 1ר8י ] ן

ב־ 4בנו ב מ בר

לטובתך
.2טיזרים מודרכים
.1חופשה באירופה

תהרות כדורגל בינלאומית

מ־ 6ועד 23 ימי בלוי מ־ 685.ל״י
פרטים והר ש מה בכלמ שרדי

גלוב

ש רו ת נ סי עו ת בע־־מ

ת ל ־ א בי ב: רח׳ הר־סיני ,2טל 65748—9 .

ירושלים

:מלון המלך דוה טל. ו2344

חיפה: רחוב בלפור ,2טלפון 69783

ר א שון י ל ציון: רח׳ רוטשילד ,23
טל 005 .ו94
פתח ״ ת קו ה: רח׳ חפץ חיים ,4
טל 942473 .
רחובות: רח׳ הרצל , 176 טל 951155.

אל תדחה ־ הר ש ם עוד היום
טוופ ענ־ ת פיפי תוי טל ת פי סי הפ טלה פי םימפעל רופי םיחמע לו

(המשך מעמוד )7
או בני עדתם. אלא שנוצרה התמרמרות
בקרב העדה, שדחפה אותם ממילא למפלגה
יריבה; או שפרץ סיכסוך עמוק, שכתוצאה
ממנו החליטו להתנקם במפלגה עימד, הסתכסכו.
בואי
לעמוד על עוד תופעה, שבבשר,
לעצמה מקום של כבוד בתכסיסי־הבחירות
הישראליים. הכוונה לחוגי־הבית. הפעם פעלו
בשיטה זו בעיקר מפא״י והליבראלים. גם
מפלגות אחרות הלכו בדרכם, אך לא בעוצמה
כמותית כזאת.
חוגי־הבית הביאו, כנראה, תועלת כלשהי
למפא״י — אך לא אותה מידת־הצלחה לה
זכו הליבראלים. כי עסקני מפא״י ערכו
את החוגים לעתים קרובות, בבתיהם של
אי תם האנשים אשר הם עצמם כינו אותם
כספכרים. היו אלה חוגים שמטבעם נטו
יותר לליבויאלים, או אף לחרות.
במיוחד בלטה תופעה זו אצל העדה העיראקית.
לוי אשכיל, למשל, הופיע בפני
כ־ 300 איש בביתו של הבנקאי נסים שהרבני.
כאשר נספרו הקולות, הסתבר כי
דווקא הערה העיראקית פנתה עורף למפא״י
באופן מוהלט עד כדי כך, שראשי המפלגה
מעיינים בהקמת ועדת חקירה סודית, שתחפש
הסבר לתופעה זו.
אותה הערכה לתרומתם של הצעירים, הקיימת
במפ״ם, שוררת גם בקרב ההנהגה
הליבראלית. הם סבורים כי הופעתם של
כוחות צעירים היוותה ג-־רם מכריע במשיכת
האינטלגנציה ממפא״י.
בסך־הכל: יכלו הליבראלים להתגאות בכך
שרק קיבלו קולות מאתרים. כמעט ולא
הפסידו לאחרים. מכל מקום: הם לא הפסידו
קולות במידה שהתבלטה בקלפיות האזוריות
— דבר שאפשר לאמרו גם לגבי מק״י.
אולם בעוד ששתי מפלגות אלה קיבלו את
קולותיהן הנוטפים מיותר ממקור אחד, קיימת
מפלגה אחת שקיבלה את התוספת שלה
ממקור אחד ויחיד. זוהי אחדות העבודה. קו
ישר מוביל ממפא׳׳י אליה, ובו זרמו קרוב
ל־ 8000 קולות נוספים, שהבטיחו לד, ח״כ
שמיני, נוסף על השבעה שהיו לה.

העולים ע?כ* את מפא״י

וגעתה כוספת המשתקפת מתוך
41 1ניתוח תוצאות הבחירות היא שמפא״י
נוטה לאבד את שליטתה על ריכוזי־ד,עולים,
ככל שהעולים מתאקלמים ומסתדרים יותר
בארץ. הנשירה של עולים ותיקים ומסודרים,
בעיקר מתוך אדה העוזבים את עיי-
רות־הפיתוח ואת מושבי־העולים, היא ב־כיוון
כל יתר המפלגות. נראה שזוהי תוצאה
של הסרת הלחץ הכלכלי והאירגוני הכבד,
בו נתון סוג זה של יישובים, מצד מפא״י.
אותה תופעה מסבירה גם את העלייה
היחידה־כימעט, שהיתר למפא״י: היא העליה
במספר הקולות של עולים חדשים, שוו
הצבעתם הראשונה. עולים אלה, במידה
שהופנו לעיירות־הפיתוח ולמושבי־ד,עולים,
נתנו תוספת של חצי מנדאט למפא״י. במידה
שהועברו לשיכונים עירוניים — בעיקר
אקדמאים ובעלי מיקצוע — חילקו את קולותיהם
בין כל המפלגות. היתד, ביניהם אף
נטייה כלשהי למק״י.

קולות משינאת המן

חתום על אתגר
דו־השבועון לאיש החו שב

~110
ר״רזז1עכל כימעט פגור בפני עצמו, הי-
1* 3ווה המחנה הדתי. בסך־הכל, שמר על
18ח״כיו (ד״ל , 12 אגו״י ,4פא״י ,)2
הודות לתוספת קולות שעברו אליו מן
ההתיישבות החדשה של מפא״י. בשבועיים
האחרונים של מסע־הבחירות, פתחו הדתיים־
לאומיים במסע כיבוש מוגבר, פתחו את
קופות נאנק המזרחי למתן הלוואה, חילקו
תשמישי קודש וברכות. הודות לתוספת זו,
יתכן שהיו זוכים לח״ב נוסף. אלא שקרה
דבר מעניין: כמה אלפי קולות של דתיים-
לאומיים ניתנו דווקא לפועלי אגודת ישראל.
לא מאהבת מרדכי, אלא משינאת המן. ב־מיקרה
זה: משינאת אגודת ישראל.
לא פעם סבלו אנשי הפועל המזרחי (ד״ל)
מחרפות וקללות אגו״י, בגלל ציונותם. כאשר
קראה מועצת גדולי התורה להטיל חרם
על פאג״י, החליטו ד״לים רבים להציל את
הפלג הדתי הקיצוני מפני זעם גדולי התורה
האנטי־ציוניים — להכעיס.
הם הצליחו בכך. כי פאג״י איבדה, בהשפעת
גדולי התורה, כמה אלפי קולות לאגו״
.,לולי זריקת־התמיכה מצד אנשי הקול
אחד — וייתכן שאף לא היתר. עוברת
את אחוז החסימה.
פועל המזרחי, היתד, מאבדת לבטח עוד

(המשך מעמוד 04
בבית ישנה פקודת החוק הפלילי ואני נד
הרתי מאוד שלא לעבור עליה.
״לפי המראה שלה, היא היתד, די מפותחת׳
ונראתה לי באמת כמו בחורה גדולה.״
״הם התפשטו. איי לא אמרתי להם מה
לעשות, אלא הם עצמם, מתוך אהבה, התנשקו
נשיקות ממושכות והתחבקו. צילמתי
אותם. אבל לא הרשיתי מגע מיני.
״השתדלתי להעתיק את התמונות ככה שלא
יראו את פניהם בכלל. אחרי שהם לקחו
את התמונות, לא הופיעו אצלי שוב. לא
קיבלתי אפילו את כל הכסף בעד התמונות.
לפני שבוע בערך, באה המשטרה במפתיע.
הראו לי צו־חיפוש. הם הסבירו
לי מה קרה וערכו בבית חיפוש מדוקדק.
אמרתי להם שאני מצטער מאוד אם ילדה
מרשה לעצמה לעשות דברים כאלה.
״עכשיו, אצלי בבית, אני שומר אלבומים
גדולים של תצלומי־עירום. זה לא הצילומים
שאני צילמתי. אלה תצלומי־עירום המופיעים
בעתונים נוה־״ל ונמכרים בכל קיוסק.
״אני קניתי עתונים כאלה, או רק שאלתי
אותם, והייתי מצלם מתוכם את התמונות
שמצאו חן בעיני. את התמונות שצילמתי
הייתי מדביק בצורה מסודרת ויפה, באלבומים,
כמו שמישהו מדביק בולים. זאת
היא השקעה של 18 שנות עבודה. זה לא
למכירה אלא בשבילי בעצמי. מאז אותו
משפט שהיה לי חששתי להחזיק את זה בבית
ולכן מסרתי אותם לשמירה אצל שכן
שלי. כשבאה המשטרה ועשתה חיפוש, הלשינה
שכנה אחת איפה האלבומים האלה.
״מלבד התמונות האלה, שצילמתי מתוך
ז׳ורנאלים, היו ברשותי כמה תצלומים פור־נוגראפיים
צרפתיים; השמדתי אותם מזמן.
אבל אני בעצמי הובלתי את השוטרים אל
הגג, שם נמצא המחסן שלי ושם שמרתי
חומר ישן שאני צילמתי.
״בין השאר היו שם תמונות של זוג
נשוי, בעל ואשה, שבאו אלי פעם שאצלם
אותם ביחד עירומים. היו שם איזה 120
תמונות שלהם. אחרי שעשיתי את התמונות,
פחד הבעל לקחת אותן, למרות שבתמונות
הם לא עושים שום מגע מיני.
הוא השאיר אותן אצלי.
״זאת היא חבילה מאובקת, מכוסה קורי־עכביש,
שפשוט שכחתי להשמיד. אבל אין
כאן שום עבירה. האדם הזה לא הפיץ את
התמונות, ואני שכחתי מהם בכלל.

״לא היה ולא נברא:״*
* * ה נוצר כאן? עכשיו בגלל המיק־
1* 3רה של הנער והנערה איבדתי את
מקום עבודתי. נשארתי תקוע בחובות של
כשלושת אלפים ל״י שלקחתי כדי לחנך את
הילדים שלי. אלה הם ילדים טובים, מחונכים
להפליא, שגדלו על ברכיים טובות.
״אני לא מבין איך שהמשטרה מסרה סיפורים
לא נכונים עלי. אין לי שום מכונות
משוכללות ושום דבר אחר. היתד, לא מצלמת
לייקה פשוטה ומכונת־הגדלר, ישנה,
ב־ 20ל״י. כל האולפן שלי זה הקיר של
החדר שלי.
״אבל מה? קלטו מהרחוב דברים שלא
היו ולא נבראו. לפני כמה ימים חשבתי להתאבד.
אבל עשיתי חשבון שהשמחה אצל
שונאי תהיה גדולה
״כאשר עצרו אותי, אמר לי אחד הקצינים,
אתה חולד,־מין מסוכן שיש לסרס
אותך.׳ עניתי לו שמי שמתרגש מדברים
כאלה, מתצלומי־עירום, הוא חולה־מין בעצמו.
אבל מי שרוצה יכול להתיחס לתמו־נות־עירום
ביופי ובאהבה וללטף אותן בלבד.
״בעתונים כתבו גם שאני בעצמי הייתי
הכוכב הראשי בחלק מהתמונות, עם אותה
ילדה מראשון לציון. האמת היא שיש כמה
תמונות בהן היא מצולמת חצי עירומה ואילו
אני לבוש במכנסי התעמלות וגופיה
יושב מאחוריה ומחזיק לה בכתפיים. אלה
תמונות שצולמו לפי בקשתה. היא פשוט רק
רצתה תמונה למזכרת. היו הרבה מיקרים
שישבנו יחד עם אשתי בחדר כשהבחורה
התפשטה ושתינו קפה
״אם היה משהו בתמונות אלה הקשור
במגע מיני, היתד! אשתי מונעת זאת. יש
לה הבטחון, והבטחון במקומו, שבבית,
בזמן הצילומים לא עשיתי שום דבר עם
הבחורות. כמובן יש מיקרים מחוץ לבית,
כשגבר מנצל הזדמנות, אבל לזה לא היה
שום קשר לתצלומי־ר,עירום.
אני יודע שמגיע לי עונש על הצילום
הזה של הילדה מראשון. חטאתי
ואני מוכן לתת את הדין. אבל האם מגיע
לי עונש עד כדי־כך שאפוטר מעבודתי ללא
פיצויים בגיל כמו שלי כשאינני יכול למצוא
מקום עבודה, רק בגלל זה שיש לי הובי?!״
העולם הזה 1251

הפגישו*

גאולה נוני, שנישאה השבוע
לפנטומימאי סמי
מולנו, מקבלת את פניו בשדה־התעופה.

ך* קהל שבא לחזות השבוע בהופעת
ן | הבכורה של הפנסומימאי סמי מולנו,
מילא רק את מחצית אולם התיאטרון הקאמרי,
ברחוב נחמני בתל־אביב. ברובו
היה קהל זה מורכב מידידיו האישיים של
הפנטומימאי ומאמני מחול.
לא היה בכך משום הפתעה לגבי האמן
הצעיר 26 שחזר ארצה אחרי שנת הופעות
באירופה — אולם היה בכך מצהוקו של
הגורל.
סמי מולכו, הבלתי מוכר במולדתו, בה
מתייחסים אליו המבקרים בחשדנות כאל
אמן־צעיר בעל יומרות בלתי מוצדקות,
כבש תוך זמן קצר את ערי אירופה
בסערה, מילא אולמות בבירות ארצות־תרבות,
קצר תהילה במאמרי־הביקורת, הצליח
להגיע למעמד בו הוא מקבל עד אלף
דולאר להופעה ובו יש לו תוכנית־הופעות
ערוכה מראש, למשך שנה ברחבי אירופה.
כאשר יצא סמי לאירופה, אחרי שהופיע
במשך שנתיים במועדוני התיאטרון בארץ,
לא ידע, בעצם, לקראת מה הוא הולך. הוא
רצה לנסוע להשתלם וללמוד — ובמידת
האפשר להופיע. כשבכיסו 200 דולאר, ול־צידו
אמרגנו הצעיר, הסטודנט לשעבר יורם
הראל, קבע סמי את תחנתו הראשונה בווינה.
״החלטתי שאם אני רוצה להתחיל, עלי
להתחיל ישר מגבוה, במקום שם הדרישות
גבוהות ביותר,״ מספר סמי. אולם כיצד
יכול אמן צעיר, בלתי־מוכר וחסר־המלצות
להתחיל ישר מגבוה? סמי ואמרגנו, הוכיחו
שאפשר לעשות זאת עם הרבה העזה וקצת
דמיון.

אני טועה, אולי איננו מוכשר כפי שאני
חושב. אני מציע לערוך הופעה סגורה בפני
אמנים. תבוא ותחליט בעצמך אם הוא שווה.״
המנהל הסכים, ושוב ערך סמי הרצאה בעברית
בפני אמנים מקומיים. ושוב זכה
להצלחה. אחרי ההצגה, הסכים המנהל להעמיד
את אולם התיאטרון העירוני לרשותו
של סמי, תמורת 30 אחוז מההכנסות.
עתה נשארה הבעיה כיצד למשוך קהל
להופעה. תושבי פרנקפורט אינם קהל של
תיאטרון. אם הצגת הבכורה תיערך בפני
אולם ריק, יהיה זה סוף הקאריירה של
סמי. פירסומת בעתונות אי־אפשר היה להכין,
כיוון שלפי האתיקה של עתונאי גרמניה
מותר לכתוב על מופע אמנותי רק
אחרי ביצועו, ולא לפניו.
יורם הראל מצא את הפיתרון. היו בי־

כל הביקורות היו אוהדות וחיוביות. רגנר
כתב אומנם :״כמה קרניים עדיין אינן יוצרות
שמש;״ אולם ניבא לסמי, עם זאת,
התחלה של קאריירה בינלאומית. ההצלחה
היתר, מובטחת.
הוא עבר מעיר אחת לשנייה. בכל מקום
היה עליו לנהל מערכת פירסום מחדש, שכן
בעיר אחת אין קוראים בדרך כלל את עתוני
העיר האחרת. אולם לכל מקום חדש שבא
כבר היו עתה בידיו הביקורות מהופעותיו
הקודמות. כולן גמרו עליו את ההלל וכל
הדלתות נפתחו בפניו.
בבאזל שבשווייץ, למשל, לא הסכימו ה־עתונים
בשום פנים לכתוב על סמי לפני
ההופעה. מה עשה יורם? הוא טיילפן לבית־החולים
העירוני, הודיע שהאמן סמי מולכו
מוכן להציג, כמנהגו בכל מקום, בפני ילדים

להתחיל -בגרמניה :
ן ^ ורם, שלמד במשך שנה באוניבר-

סיטר, בווינה, ניגש למנהל האופרה המקומית.
הוא סיפר לו כי במיקרה נמצא
בווינה אמן הפאנטומימה הישראלי המפורסם
סמי מולכו, ששמעו ודאי הגיע לאוזניו.
מנהל האופרה כימעט והתבייש להודות שטרם
שמע על סמי. יורם לא ביקש ממנו
לתת את אולמו להופעה לסמי. הוא רק
הודיע שסמי, ברוב נדיבותו, מוכן לתת
הרצאה על אמנותו בפני שחקנים, במאים
ותלמידי־אמנות. ללא תשלום, כמובן.
כך הופיע סמי לראשונה, בשעות אחרי
הצהרים, באולם האופרה של ודינה. להרצאתו
הופיעו קרוב ל־ 200 מאזינים, אחרי
שהתפרסמו הודעות באוניברסיטה. סמי היר־צה
בעברית ויורם תירגם את הרצאתו לגרמנית.
להפתעתם הגדולה של סמי ויורם
נחלה ההרצאה הצלחה עצומה.
הם עמדו לסכם עם מנהל האופרה על
עריכת הופעה מסחרית — אלא שלפתע
נמלכו בדעתם. הם שוחחו עם מומחי־אמ־נות,
והגיעו למסקנה שעליהם להתחיל להופיע
דוזקא בגרמניה: אם יכירו בו במקום
בו דרישות הקהל גבוהות — הצלחתו
מובטחת.
אחרי קבלם את אישור המשלחת הישראלית
בקלן להופעתו של סמי בגרמניה,
יצאו לפרנקפורט, פנו אל התיאטרון העירוני.
היה ברור להם מראש שהתיאטרון לא יס־כים
לתת את אולמו לאמן־יחיד בלתי־מוכר.
אף־על־פי־כן פנה יורם אל מנהל התיאטרון.
הוא אמר לו :״אל תיקח את סמי, אולי

הבאסטה

סמי מולכו מדגים תנועה בפני תלמידותיו באקדמיה הבינלאומית
לאמינות, שנערכה השנה בגרמניה, ובה שימש כמרצה
בכיר — לצידם של אמנים ידועי־שם. בין תלמידותיו היו גם שתי בחורות ממצרים.
דיו תמונות של צלם־עתונות גרמני ידוע,
שצילם את סמי בשעת הרצאתו. אותו צלם
הוא צלמו של העתון המקומי הגדול ה־פרנקפורטר
רונדשאו. יורם טילפן למערכת
העתון המתחרה, הפרנקפורטר אלגמיינע,
סיפר להם כי הרונדשאו שלח את צלמו
לצלם את סמי. מכיוזן שאינו רוצה שעתון
אחר יופיע עם הסקופ, הוא מציע גם להם
לבוא ולצלם את סמי. מובן שהעתון מיהר
לשלוח את צלמו, צילם את סמי. אז טילפן
יורם למערכת הרונדשאו, הודיע להם כי
האלגמייינע צילם את סמי.
למחרת הופיעו תמונותיו של סמי בשני
העתונים הגדולים של העיר. אז נעורו שאר
עתוני המקום — ומאז ועד ליום ההצגה
לא עבר יום מבלי שתופיע כתבה על סמי,
באחד העתונים. התוצאה: אזרחי העיר הגיעו
למסקנה שאם כל העתונים עושים פירסומת
מוקדמת לאמן אחד, הוא חייב להיות טוב.
כל הכרטיסים נמכרו.

התחלה של קארירה בינלאומית

^ז צג ד ^ז שניי ד ^ ב ^ ה ח מנ ^ מבל
/ריס, ביניהם פרידריך אוטו רגנר, אחד
מגדולי המבקרים בשטח תנועה ומחול.

חולים, בהתנדבות. הנהלת בית־החולים קפצה
על המציאה. סמי הופיע בפני ילדים חולים
בחדר הניתוחים.
מאורע זה כבר היה בגדר חדשה. למחרת
הופיעו כותרות בעתונים, כדוגמת הכותרת
בנאציונאל צייטונג, העתון הגדול ביותר,
שכתב :״אמנות גדולה בפני ידענים קטנים.״
כאשר הופיע בקלן, כבר הישוו אותו
המבקרים למארסל מרסו. בברלין, בשני
התיאטרונים הגדולים ביותר, בשני חלקי
העיר, שוב לא היה ספק כי סמי הגיע
למעמד של אמן בינלאומי מוכר. סיפר המלחין
הישראלי נועם שריף, שהיה נוכח
בהופעתו של סמי בשילר תאטר, בברלין
המערבית :״לא האמנתי למראה עיני. האולם
היה גדוש ומלא. כשסיים סמי את
הופעתו, הוציאו אותו כ־ 30 פעם אל הבמה.״
ככל שהתחזק מעמדו כאמן מוכר, גדלו
דרישותיו של סמי. הוא הופיע רק באולמות
הידועים והמכובדים ביותר, קיבל עבור
הופעותיו סכומים נכבדים.

מרצה באקדמיה
ך• שיא מסעו ^זגיע^מ^לקלו^שם

[ ״ הוז מן לאקדמיה הבינלאומית לאמנות ה

מופיע
על הבמה. מאז חזר הפך אמן מבוקש.
תנועה. אקדמיה זו היא נודדת, נערכת מדי
שנה בארץ אחרת ובאים אליה אמני־תנועה
מרחבי תבל. בין המורים בה מצויים
גדולי אמני התנועה בעולם, כמו אנטון
דולין, נורה קיס וויקטור קיזובסקי, הכוריאוגרף
של האופרה הפאריסאית.
סמי הוזמן להרצות באקדמיה זו בדרגה
שווה לשאר האמנים המרצים. בין תלמידותיו
בחוג לפאנטומימה, היו גם שתי מצריות,
שתיהן מורות במכון לתרבות הגוף במצרים.
מספר סמי :״בשיעור הראשון הבחנתי מיד
שהן מיצריות. לא דיברתי איתן במיוהד.
ביום השני, אחרי השיעור, הן ניגשו אלי
ושאלו, :אתה איטלקי או ספרדי?׳ אמרתי
להן, :לא, אני ישראלי ,.לרגע אחד היה
שקט. אמרתי, :אנחנו שכנים, אתן יודעות.׳
שררה אווירה קרירה. הן ביקשו סליחה והסתלקו.
למחרת לא הופיעו לשיעור. אולם
כעבור יום, חזרו. הקרח בינינו נשבר. הן
היו חביבות אבל לא שאלו שום שאלות.״
בעת שמולכו הופיע בברלין המזרחית,
ביקר שם גם גאון הפאנטומימה מארסל מר־סו,
שערך אז סיור הופעות. סמי בא אליו
מאחורי הקלעים. שמע הצלחתו של סמי
כבר הגיע למרסו, ולפחות בעיני מנהלת
העסקים שלו לא מצא הדבר חן.
פגישה שנייה בין סמי למרסו נערכה
בתום סיורו באירופה, כשביקר את מרסו
בפאריס, לפי הדמנתו. באחד הימים, ביקש
מרסו לראות את הביקורות שנכתבו על
סמי. מספר על כך סמי :״לא רציתי להראות
לו אותן. הן היו יותר מדי טובות.
פחדתי שזה עלול לקלקל את היחסים בינינו.
בכל זאת אני צעיר ומתחיל, ולו יש
עבר של 15 שנה. זה היה טבעי אם היה
מתרגז למיקרא הביקורות שהישוו אותי
אליו.
״לבסוף נתנו לו לקרוא את הביקורות.
אמרנו שאיננו מבינים גרמנית ומרסו תרגם
אותן לנו, מילה במילה. הוא אמר, :תראה,
כותבים פה שאתה יותר טוב ממני.׳ לבסוף
אמר לי, :אתה יודע, ברלין זו העיר שלי.
הרגתי כל אחד בברלין. אם אתה הצלחת
שם סימן שמגיע לך. אני שמח שזה דווקא
אתה המתחרה שלי׳.״
״אותו רגע,״ מספר סמי ,״עמדו לי הדמעות
בעיניים. מרסו נשק לי על לחיי
ואמר, :תעבוד! תעבוד! תעבוד! ותזכור שאין
קינאה בינינו׳.״

עד דיר זבל!

שבוע, כשהופיע סמי לראשונה מן
| א ז עזב את הארץ בפני קהל ישראלי,
ניתנה לקהל הישראלי,׳האפשרות להיוזכח
אם אומנם היו הביקורות הנלהבות להן
זכה מוצדקות ואוביקטיביות, או שמא הושפעו
מכך שסמי הוא אמן ישראלי — עובדה
שלגבי גרמנים, לפחות, עשויה לקבוע את
רמת הביקורת.
בהופעתו הוכיח סמי בבירור דבר אחד:
סמי של היום אינו אותו סמי שעזב את
הארץ. הוא התעלה, שיפר את רמתו הטכנית,
העמיק את רעיונותיו, הגיע לרמת־ביצוע
מהוקצעת. אין ספק שהוא אמן מקורי
בשטח הפאנטומימה. מה שחסר לו הוא הפיוט
והחמימות השופעים בפאנטומימה של
מרסו. אלא שהוא נמצא על דרך המלך
להצלחה.

תפנו לעיתונות, זה יכול לגרום לעניין פוליטי לא נעים!״
הפציר בנו. הוא הציע לפנות ישר לאיגוד הימאים בחיפה.
אחר־כך הוסיף שהקברנים ביקר אצלו, ואמר לו שהכל
בסדר באונייה .״דברי הקברניט נאמנים עלי!״ פסק. לבסוף
הבטיח שמישהו יבקר באונייה. הבטחה זו לא קויימה.
כשחזרנו לדליה, כבר הופיעה בעיתון המקומי ידיעה
מרעישה על מעשה הברחה גדול שנתגלה על סיפונה של
האונייה הישראלית. נמצאו טראנזיסטורים מוברחים, משי
סיני, מכשירי ראדיו, בדים, מקלטי־קול, ויסקי וסיגריות.
כתוצאה מכך נעצרו שני קצינים יווניים: הקצין הראשון
והכלכל.
דליה שרצה עשרות בלשים ושוטרים. ההפלגה עוכבה.
כעבור שעה נקראנו כולנו — כל 7הישראלים הנותרים
— לתא הקברניט. ישבו שם שלושה אנשים: קצין
משטרה ארגנטיני גבוה, סוכן האונייה בנמל בואנוס איירס
והקברניט. שלישתם שתו ויסקי ושאמפניה ונראו מרוצים.
נשאלנו, בנוכחות הסוכן, אם אנו עדיין רוצים בכלכל
ובטבח חדשים. ענינו בחיוב. מיד הוגש לנו דף נייר מודפס
במכונה, בשפה הספרדית שלא הבנו. נאמר לנו שזוהי
בקשה להחליף את הכלכל ואת הטבח. חתמנו על זה.
מיד השתנתה האוזירה. הקצין הסביר לנו קצרות שנעצרנו
ל־ 60 יום. הסתבר שהשלושה טמנו לנו פח: זה עתה חתמנו
על דו״ח משטרתי, בו הצהרנו, כביכול, שאיננו מתנגדים
למעצר־חקירה של £0יום, כחשודים בשותפות בהברחות•

סיוט ככית־הסוהר

לכל צי ישי מסורת של אוניה מיוחדת במינה :״ההולנדי המעופף״ ,אוניית־השדים השטה עד
היום הזה ברוח־רפאיס, מבשרת רעות לימאי הנתקל כה; ה״באונטי״ ,אוניית המורדים
הבריטית, שהפכו למייסדי המויטכה שבאיי פיטיקרן.
השבוע הופץ לראשונה סיפור אוניית־הכלהות הישראלית :״דליה״ .על מה שאירע, בחודשים
האחרונים, על סיפונה, סירבו כל הנוגעים כדבר לספר. מנהלי חכרת ״אולסים״ ,לה שייכת
הספינה בת 13,600 הטון, מילאו פיהם מים; איגוד הימאים הישראלי איים במפורש על
הצוות שחזר השבוע ארצה על סיפון האוניה ״מספיה״ ,לבל יעיזו לדבר עם איש.
השבוע, עת נפגשו כאי־בח צוות ״דליה״ עם כתב ״העולם הזה״ ,נגול אחד הפרקים
המדהימים -והעגומים כיותר -כתולדות צי הסוחר הצעיר של ישראל.

ף* יטעתחצותנלקח נו לתחנת־משסרה, לחדרי־המעצר
/,״המיועדים למשרד המהגרים. שם בילינו את הלילה על
ריצפה קרה ומלוכלכת.
למחרת אמרו לנו שלוקחים אותנו לאכול ושנצא שניים־
שניים. מ־ד עם צאתנו, דחפו אותנו לתוך מכונית־אסירים.
בפנים, בחושך, המתינו לנו חיילים. נסענו כמחצית השעה.
הגענו לבית־הסוהר. במכות ובגסות הוצאנו מן המכוניות
והוכנסנו לחצר זעירה וחשוכה, שמכל עבריה היו תאים
קטנים ומזוהמים. כאן נרשמו פרטינו. אחר־כך הוכנסנו לתאים,
בחברת פושעים פליליים מקומיים.
בבוקר ביקשנו להתקשר עם הקונסוליה הישראלית. נאמר
לנו שעלינו להמתין לבואו של הקצין הממונה על בית-
הסוהר. כשסוף־סוף הגיע קצין זה, הוא טילפן לקונסול.
ברגע בו אמרנו שמדברים הימאים מן האוניה דליה, טרקו
בקונסוליה את השפופרת.
הקצין היה בחור טוב וניסה שוב. לשח־א. נאמר לו,
בפשטות, שהקונסוליה סגורה בימי שבת וראשון.
כך ישבנו בבית־הסוהר שלושה ימים, בלי כל קשר עם

מדוע הוכנס צוות שלם של אניה ישראלית לכלא ארגנטיני בפקודת קברנים?׳

או ני תהבל הו ת

ך י< וכנסנו לעבודה על סיפון דליה, כשבעלי החברה,
ן | הרשומה בהולאנד והנמצאת בבעלות הון שוזיצרי
במשותף עם בנק סחר חחוץ הישראלי, מבטיחים לנו נימים
וניפלאות.
אדם בשם סלוצקי, שהיה פעם נווט בפיראוס, הנמל 1 היווני של רק בינזי חול, גייס את 19 הישראלים שהיוד
בתחילה את הצוות של דליה. הקצונה היתד, כולה על
טהרת היוזנים. אמרו לנו שנקבל משכורות שמנות, ושיכנעו
אותנו להפליג לצרפת.
שם גילינו, לתדהמתנו, שבאונייה החדשה אין רבים
מן הסדרים הנהוגים לנוחיותו של צוות! מחינו בפני
סלוצקי, אך הוא אמר נוקשות :״מי שלא מרוצה יכול לשוב
ארצה.״ זאת לא רצינו. חתמנו, וקיווינו שיהיה טוב.

כדי כסף, כלי מזץ

ן* אונייה הפליגה בדרכה לארצות־הברית. כעבור
! ] יומיים נתגלתה התקלה הראשונה: אזלו הירקות,
החיוניים לבריאות ד,ימאי. נציגי הצוות פנו לקברניט היווני,
אוונגלוס ברלוכיס 31 הוא התנצל, הסביר שזוהי הפלגת־בכורה
ועדיין לא הכל כשורה.
הגענו לבאטון רוז׳ ,שבמדינת לואיזיאנה, סמוך לניו
אורליאנס. שם חלה הטבח הישראלי והורד מן האונייה.
נשאר רק טבח יוזני, יצור מזוהם, וחסר כל ידע בבישול.
אהר־כך צצה פרשת המשכורות.היינו צריכים לקבל
שכר, בהגיענו לנמל. אך הקברניט דחה אותנו בלך־ושוב.
ל־ 19 הישראליים לא היו אפילו דמי־כיס. נאלצנו להשאר
על הסיפון, שלושה ימים תמימים. רק לאחר שאיימנו
בשביתה, הביאו את הכסף. אחר כך המשכנו בהפלגה.
הפתוח, ביקשנו מן
לפני שדליה יצאה לים השקט
הקברניט להכין מלאי גדול של משקאות קלים. בלב ים
נסתבר שיש, בקושי, בקבוק אחד לאיש, לכל ימות המסע.
אך זו היתד, רק טרדה קטנה. גרוע ממנה היה מחסור
אחר: אזל החלב. זד, רציני מאוד בעת מטע ארוך כל כך.
בלית ברירה, פקד הקברניט להוציא את מנות־החלב
מסירות־ההצלה, דבר האסור בהחלט על־פי החוק הימי
הבינלאומי. איכשהו, הגענו לנמל קובה שביפאן.

הבטחדודשווא ופיטורין

***ם נעלם לנו הטבח היווני — היחיד שנשאר —
11/לשבוע ימים. נשארנו, פשוט, ללא אוכל. כל אחד
נאלץ להסתדר כמיטב יכולתו.
בהונג־קונג נטש אותנו הטבח היווני, בגלל מחלה. בכלל,

701

בדליה הרבו לחלות, משום מה. אולי בגלל האוכל. רק
ביציאה מן הנמל הבטיח הקברניט, שהרגיש בהתמרמרות
הישראליים, שיעלה טבח לאונייה מיד כשנגיע לסינגפור.
בנמל זה שכח היווני את הבטחתו. הוא פיטר ימאים:
אחד, מלצר הקצינים היווני, משום שלדברי הקברניט
״שנא ישראליים,״ ועוד שלושה, ישראליים.
כשד,זכרנו לבסוף את עניין הטבח, איים הקברניט :״אם
תדברו הרבה, אביא משטרה ויכניסו אתכם לבית־הסוהר!״
רק לאחר ששוב איימנו בשביתה, התרכך והבטיח לדאוג
לטבח, כשנגיע לנמלי דרום־אפריקה. כמו כן הבטיח
להחליף את הכלכל הראשי, יווני בלתי־אהוד.
הגענו לדורבאן שבדרום־אפריקה. שוב הובטחו לנו
הטבח והכלכל הראשי החדש — כשנגיע לנמל קייפטאון.

קיבז גו — קדהת

ס• קייפיטא ון עז ב הכלכל את האונייה. הקברניט בישר
2״ לנו שהכלכל החדש והטבח י המובטח יאחרו׳במקצת.
במקומם הובאה משאית, ממנה פירקו בקבוקי ויסקי
בארגזים גדולים. הם הוטענו על האונייה.
הפלגנו ללב ים. כעבור זמן קצר שוב נישנר, הסיפור:
לא היו ירקות, לא מזון מספיק. האנשים החלו לחלות.
אחד הבחורים חלה. קיבל קדחת, לא רק להלכה אלא גם
למעשה. תישעה ימים ותשע לילות שכב, ללא טיפול.
יומיים לפני שדליה הגיעה לבואנוס איירם, שיגרנו אנו,
אנשי־הצוזת, מיברק לאיגוד הימאים בחיפה. הודענו להם
שאנו עומדים להכריז שביתה והסברו את המצב.
האיגוד ענה מיד — בדרישה לעכב את השביתה. הם
ביקשו פרטים נוספים. עשינו כדברם.
בבואנום איירם אירע דבר מפתיע. על הסיפון עלו כל
מיני יוונים עם מיזוזדות. הם הסתובבו כמו בביתם. איש
לא סרח להסביר מיהם ומהד, הם רוצים.
כעבור זמן־מה הסתבר שר,קברניט שכר את קיוונים הללו,
במחיר מבוטל, כאנשי־צוות. הוא לא עשה זאת באמצעות
איגוד הימאים הארגנטיני, אלא אסף אותם בפונדקי־חוף.
כשמחינו על קבלת ימאים שלא דרך צינורות האיגוד
המיקצועי המקובלים, ענה הקברניט :״זה עסקי שלי!״
עשינו אסיפה והחלטנו לפנות לקונסול הישראלי במקום.

היקוגסוד 7א עז ר
ף * גן ה קונ סו ל י. ברימור, שמע את הסיפור ור,צ־היר
שאינו יכול לעשות למעננו דבר .״העיקר שלא

העולם החיצון. לבסוף הצלחנו למצוא קשר אל כמר, יהודים
ארגנטינאים, שמישהו מאתנו הכיר עוד קודם לכן
יהודים אלד, אילצו את הקונסול לבקר בבית־הסוהר.
״מדוע פניתם אלי? אמרתי לכם שאיני יכול לעזור לכם!״
היו מילותיו הראשונות של הקונסול .״אנחנו אזרחי מדינת
ישראל, ממש כמוך! אתה האדם היחיד היכול לעזור
לנו!״ התחננו. אבל הוא בשלו :״לא! אצלי זה פרינציפ!״
כאשר שאלנו מדוע, לפחות, אין הוא משחרר אותנו בערבות,
ענה שבארגנטינה אין הוא יכול לעשות דבר.

״ היי דהיטלי
פקח כי ת ״ ה סו ה ר, שנהג בנו די יפה, טען לעומתנו
שרק הקונסול הישראלי יכול לעזור, במיקרה כזה.
לאחר מחאות ובקשות רבות, עזר לנו הקונסול לעבור
למקום־מעצר נוח ומרווח יותר. כשהוכנסנו למישכננו החדש,
הוברר לנו שאין זה אלא חדר־המתים של בית־הסוהר. היו
שם שש מגירות המיועדות למתים ושולחן־שייש לניתוח
גוויות. החדר היה רחב־מידות וקירותיו היו מכוסים חרסינה.
הסוהרים החלו ללעוג ולצחוק לנו .״לאייכמן ודאי סיפקו
מקום טוב מזה!״ אמר אחד, כשישבנו על ד,ריצפה, ללא
שמיכה או מיזרון. אחר הרחיק לכת, צווח לעומתנו :״אייב־מן
יושב אצלכם, בגלל זה אתם תשבו אצלנו! הייל היטלר!״
12 ימים ישבנו במעצר, שם. כל אותו זמן לא התרחצנו,
לא ציחצחנו שיניים, לא התגלחנו. בקושי אכלנו וישנו.
לבסוף הופיע איש הקונסוליה הישראלית, מר קפלן, והודיע
שלמחרת נפליג לנאפולי, ומשם — הביתה!
אך למחרת ציפתה לנו אכזבה. ההפלגה נדחתה ליומיים.

?אלדברעם איי ט
1^ 6להדרף חז ר ה אין הרבה מה לספר. מבית־הסוהר
$נלקחנו בליווי חיילים מזויינים. בדרך ארצה נודע לנו
שהכספים המגיעים למשפחותינו לא שולמו. כשהגענו, הוזהרנו
לא לדבר עם איש.
לישראל הגענו 12 איש בלבד — 5החולים ו־ד העצורים
בארגנטינה. חולים, מיואשים, מוכי״גורל.
דבר אחד ברור: אנו הסתבכנו, ולא באשמתנו. יש לנו
ויכוח עם חברת אולסיס, עם הקברניט ואפילו עם איגוד
הימאים. במצב כזה לא נותרה לנו אלא ברירה אחת: שכמה
מנציגינו — השומרים על אלמוניותם מפני מעשי־תגמול
אישיים — יפנו לציבור הרחב, באמצעות העולם הזה.
אולי כך נזכה לצדק — ושם צי הסוחר הישראלי שוב
יטוהר.

אמש־)
תיאטרון
בממלכתה צר
המשרתות (מאת ז׳אן ז׳אנה; הבמאי
רם גופר; התיאטרון האינטימי) הוא יצירתו
של בן־הטיפוחים המיותם של צרפת, ה־במאי־המשורר־הפושע
לשעבר ז׳אן ז׳אנה,
שנידון בשעתו למאסר עולם על עבירות
חוזרות ונישנות, ניחון עקב בקשה קולקטיבית
של מיטב סופרי צרפת.
ז׳אנה, מבולטי המחזאים האוואנגארדיים
של שנות החמישים והשישים, טווה מחוה
מיסתורי, קשה להבנה, בו כל תמונה מיסטית
ומעורפלת מקודמתה׳ יוצר לעצמו תוך
כדי־כך זווית ראייה פרטית, אפלה ופיוטית
כאחד.
המשרתות הינו מחזה סימלי וסוריאליסטי
כאחד, המגיע לישראל באיחור ניכר.
אותם צופים שיצליחו להתגבר על תדהמתם
הראשונית וישארו באולם, ייכבשו בהדרגה
על־ידי המתח העלילתי המעורר את סקרנותו
ועניינו של הקהל.
רצח כפולחן או כשעשוע. זהו,
בעצם, סיפורן של שתי משרתות נאמנות
המכינות עצמן למלאכת קודש: רצח הגברת
אשר בביתה הן עובדות. תוך־כדי־כך מתערפלת
זהות הדמויות והמסקנה היא שכל
אדם הוא הרוצח של הזולת — או אולי של
עצמו.
הרצת אינו מלאכה הנלמדת בקלות. ביוון
שכך שאיפת הרצח, שאינה מגיעה לידי
ביטוי ממשי, גוררת אחריה תיסבוכת שלמה,
קונפליקט הקובע את יחסי־הגומלין בין
שתי המשרתות־האחיות ובינן לבין הגברת.
הן הופכות את המציאות על פיה, מפרשות
אותה, משחקות אותה כפי שהיו רוצות
שתתרחש.
מחזה מיוחד במינו זה, בעל הדיאלוגים
הזורמים באדווה תת־מימית, פיוטית ורבת־רושם
כאחד, עבר תחת ידיו של הבמאי
הצעיר, רם גופר, שזו אחת מעבודות־הבימוי
המיקצועיות הראשונות שלו, הפך
תוך־כדי־כך למשהו שלם. על אף הקשיים
יצא הבמאי מן הסבך בשלום.
הצלחה זו נובעת, אולי, מן העובדה שבין
המשרתות שעל הבמה לבין הקהל באולם
נוצר מגע אמנותי אמיתי. גופר יודע
גם לשמור על מהותו הפיוטית של מחזה
מבלי לזייף אותו בתיאטרליות לשמה. רק
לעתים רחוקות נתפס הוא לחטא התיאטרליות
הסתמית.
שתי השחקניות הראשיות — פניה לוביץ׳,
שחזרה אל הבמה לאחר הפוגה ממושכת,
ושרה בינבנישתי — ידעו להשתלב במים־
גרת מיוחדת זו, הגיעו ברגעים מסויימים
לכדי הענקת חוויה אמיתית ובנה.
בייחוד בולטת לטובה, מבחינה זו, השחקנית
הצעירה יותר, שרה בינבנישתי, שהיא
גם אשתו של הבמאי גופר.
היא בעלת תחושת־במה, מחזקת את מיש־חקה
בעצמה, מדי פעם, גם אם לפרקים
עודנה מאבדת את השליטה על הסובב
אותה (הדבר ניכר בקולה) .כמוה כעוזרתה,
פניה לוביץ /התמודדה השחקנית בתפקיד
בלתי רגיל — ושתיהן יצאו כשידן על
העליונה.
התיפאורה של רימונה גילן ידעה לשמור
על קווים פשוטים ואסתטיים. היא צומצמה
עד לגבול האפשר, כדי לא להסתיר אף
טפח מן הנופים הנפשיים המתגלים על הבמה.
התרגום העברי סביר.
בסיכום — הצלחה אמנותית, גם אם לא
בטוח כלל עיקר שהצגה נסיונית ואוואנ־גארדית
כל־כך תזכה לניצחון קופתי מצלצל.

מאחורי הקל עי ם
מתנת־נשואין למחזאי
במערכון שד בדנארד שאד ייפתח
חגיגית אולם התיאטרון הקאמרי החדש. רק
לאחר מכן יוצג מחזהו של נתן אלתרמן,
כינרת בהשתתפות חנה רובינא,
כינרת,
שתשחק בהשאלה מהבימה כמאי
או רחמ חו ץ ־ לארץ יובא במיוחד על־ידי
הקאמרי, כדי לביים את נודק מאת
בוכנר; גאלילאו גאליליי, בבמויו
גיאורג
של גרשון פלוטקין די נ ה דו רון
תשתתף במחזה הצרפתי ג׳יג׳י, מפרי־עטה
של הסופרת קולט, שיפתח כנראה את
עונת הבימה הקרובה תיאטרון זה
אף יעלה את מחזהו המקורי של נסים
אלוני, בגדי המלך החדשים, לו מחכים
חובבי־המקור מזה זמן רב. אגב, הצגת
המחזה עשויה לבוא כמתנת־נשואים יפה
למחזאי הצעיר והמוכשר הנושא, לדברי
השמועה, אשה בחורף זה
העולם הזה 1251

אנשים
מכתב •ג״ למערכת
שר החקלאות, משה דיין, ניפגע לאחרונה
לא רק מתוצאות הבחירות אלא
גם ממורסות שפרחו לאורך ידיו. כאשר
נראה דיין כשידיו חבושות, הפטיר לעבר
השואלים לפשרן :״יש לכם אולי למי להעביר
את זה אחרי הבחירות החליט
דיין להשתמש סוף סוף במכונית־השרד
המהודרת, מדגם שברולט אימפאלה, שהועמדה
לרשותו שר האוצר, לוי א ש כו ר,
בחר לבלות את חופשת הבחירות שלו דווקא
בנצרת. ואילו י ש עי הואכיר, שעמד
בראש מסע־הבחירות של מפא״י לקראת
הבחירות, התלבש לפני חזרו לארצות־הברית,
עד לבחירות הבאות, כתייר אמריקאי,
ערך סיור בארץ ראש ממשלת
המעבר ד וי דכך גו רי ון, הפסיק סוף סוף
את שתיקתו וחזר לתחביבו הישן־נושן —
כתיבת מיכתבים למערכות העתונים. מיכ־תבו
האחרון, שפורסם בהבוקר, בא כתגובה
לרשימתו של ה ד ״ רישראל *שייב
שפורסמה בעתון זה תחת הכותרת מדוע
לא הצבעתי בבחירות לכנסת, ובה הטיף
שייב, בין השאר, לשלילת זכות הבחירה
מאנשי ישראל השנייה. ביג׳י נעלב מכן
ששייב, שבשעת הפרשה התייצב מאחוריו,
טען כי הוא נמנע מלומר במערכת הבחירות
מהן ההכרעות החשובות שהמדינה עומדת
בפניהן בקרוב. כתב ביג׳י :״אני בטוח
שמר אלדד (הפסיבדונים של שייב) לא בא
לשום אסיפה שלי ולא שמע את דברי
יורשה לי להגיד כי דיברתי בפני מאות
אלפים איש, לא דיברתי אף פעם
על מפלגותועלבחירות, אלא
העמדתי במרכז דברי שתי הבעיות שהן
בעיני חמורות וגורליות: בעיית הבטחון
ובעיית חינוך הדור הצעיר אגב, יום
אחרי הבחירות, כאשר ירד צלם־העתונות

נ חו םנוטמן לשדה־בוקר על מנת לצלם
את ביג׳י, עם היוודע לו תוצאות הבחירות,
עצרה את הצלם בפתח הצריף פולה בך
גוריון, שסירבה לתת לו להיכנס. כאשר
ניסה גוטמן המזוקן לשכנעה שתתיר לו
לצלם את בעלה, הפטירה פולה כלפיו :״יש
לך זקן ואני שונאת אנשים עם זקנים.״ אחרי
ויכוח קצר שאלה את הצלם :״מאיפה אתה?״
״אני מהונגריה,״ השיב .״לא נכון,״ פסקה
פולה, ,׳אתה נראה כמו פולני עם זקן.״

המזכיר ה ־ כו כבת
פעיל המפלגה הקומוניסטית בכפר רינה
שליד נצרת, ג׳אבר האמיס, הפגין השבוע
את אהדתו למשטרו של פידל
קאסטרו בקובה. הוא קרא לבן שנולד
לו בשם קאסטרו בהצגת הבכורה של
המחזה על עכברים ואנשים, שנערכה השבוע
בפני חיילים, יצא הבמאי פיטר פריי אל
הבמה, בתום המערכה הראשונה, והודיע
לקהל :״עכשיו אספר לכם על הדראמה שהתחוללה
מאחורי הקלעים.״ הדרמה מאחורי
הקלעים, שכימעט וגרמה לביטול ההצגה
התרחשה כאשר חצי שעה לפני ההצגה
הודיעה השחקנית חנה רוט, הממלאה את
התפקיד הנשי היחיד בהצגה, כי חלתה ולא
תוכל להופיע. פיטר צילצל מיד למזכירתו,
תקווה פרלמוטר: בואי מיד לתיאטרון,
את משתתפת הערב בתפקיד של חנה!״
תקווה, תלמידת הפאקולטה לאמנות באוניברסיטה
של תל־אביב, היתד, מבולבלת לגמרי.
היא הגיעה למקום, לבשה את בגדיה
של חנה ועלתה על הבמה. הנוכחים עצרו
את נשימתם. אולם האימפרוביזציה הצליחה.
בתום המערכה הראשונה הגיעה למקום
חנה רוט, שקיבלה בינתיים זריקות הרגעה.
פיטר הודיע לקהל :״קודם ראיתם שחקנית
בלונדית — עכשיו תראו שחקנית שחורה״
— וההצגה נמשכה תגלית נוספת
שהתגלתה במקרה היא השחקנית נילי אר״
מ ן, שתופיע במועדון התיאטרון החיפאי.

נילי היפהפיה היא אשתו של חשמלאי המועדון,
נהגה לשהות בו זמן רב. לאחרונה,
כשהיתה בהריון, הביעה את רצונה
לעלות על הקרשים ולשתק. במיבחן שנערך
לה התגלתה כשחקנית ובזמרת מוכשרת.

עונת הנשואים
אהבת תפוח הדהב הגיעה אל קיצה. המשוררת
דליה רביקוכיץ, שהוציאה לאור
ספר שירים בשם זה, החליפה את
אהבתה במשהו חי יותר. היא נישאה השבוע
לעורך במחנה נח״ל, יצחק ליבני
תחרות מיוחדת במינה נערכה השבוע
בין שתי הספרינטריות הישראליות הידועות,
אילנה אדיר ואילנה קרצ׳יק.
הפעם הן התחרו ביניהן על מסלול הנשו־אין.
אילנה אדיר הגיעה ראשונה, נישאה
בתחילת השבוע ואילו אילנה קרצ׳יק האדמונית
הזדנבה אחריה, תינשא רק בשבוע
הבא חגיגת־נשואין משותפת תיערך
השבוע במועדון התיאטרון החיפאי. אב*
רהמילה מיקוביץ, שחקן המועדון, שחלם
תמיד על נשואים בהם תוגש לקרואים
תוכניה ובה פירוט של הבמאי, הצוות הטכני
ושמו כשחקן ראשי, הגשים את חלומו,
יערוך את חגיגת נשואיו במועדון. בחצות
יצטרף אליו סמי מולכו, שישא את
גאולה נוני בטקס צנוע בתל־אביב, ימהר
לחגוג גם הוא במועדון בחיפה, שם הופיע
לפני צאתו לחו״ל אגב, אמרגנו של
סמי, יורם הראל, הצהיר הצהרה שבדאי
תכה גלים בחוגי התיאטרון הישראלי. יורם
הודיע כי אחרי שיחזור עם סמי מסיבוב
ההופעות שלו בחו״ל הוא יתרום סכום של
250 דולאר לקרן השתלמות עבור מבקר
תיאטרון ישראלי מספרים כי חיכוכים
קטנים אירעו לאחרונה בין השחקן שמעון
ישראלי לבין השחקנית דינה פסקץ \
כידוע מככבים שניהם בסרט הישראלי נזי־ניה.
שמעון המקבל את המשכורת הגבוהה
ביותר בין משתתפי הסרט, היה סבור כי
מגיע לו ששמו יופיע ראשון בין כוכבי
הסרט. רק אחרי הסברים שוכנע כי מגיע
לדינה ששמה יפורסם לראשונה, לפחות מטעמי
נימוס בהוליבוד מהלכות לאח-
רונה שמועות עקשניות על רומאן רציני
המתנהל בין זיווה רודן לבין עורך־דין
הוליבודי צעיר. הגבר הוא דן כזבי (,)32
פרקליט פלילי מצליח, אותו הכירה זיווה
לפני כשלושה חודשים במסיבה שנערכה
אצל בנה של השחקנית בטי הוטון.
זיווה אינה מגיבה על השמועות בהן או
בלאו ברור, אולם היא נושאת על אצבעה
בגאווה טבעת משובצת יהלומים גדולים,
מתנת מחזר זה. לדברי זיווה מחירה של
טבעת זו מגיע לרבבת דולארים. את מרבית
זמנה הפנוי היא מבלה בחברתו של דן,
בבית־הנופש שלו שבחוף אגם ארוהד, וב־טיסה
בסירת־המנוע שלו הזמרת המולטית
המהוללת ג׳וזפין כייקר, קיבלה לאחרונה
את אות־לגיון־הכבוד, כפרם עבור
פעולותיה האנושיות, שהתבטאו באימוץ ילדים
בני אומות שונות. בתמונה שהגיעה
השבוע ארצה (ראה לעיל) ,נראית ג׳וזפין
לבושה במדים בהם קיבלה את התואר בחברת
ילדיה המאומצים.
* שיני מימין, משה 7הילד הישראלי
שאומץ בעת ביקורה בארץ לפני שש שנים.

ספרים תרגום מנוחת המתרגם
חובבי ספרות סובה לא הקדישו לספר־הכיס
מבס שני. עטיפתו העידה על אופיו.
היא היתד מקושטת בבחורה עירומה ו־אדומת־שיער,
ומתחת לשם הספר הופיעה,
בסוגריים :״רומאן נועז על עירום ועריה.״
בשער האחורי הופיעו דיברי־הסבר :״בחילולה
מינית מענגת וענונזה נמחפים גבר
מוזר ואשר מורגת, כאשר המיסה הפכה
להיות עיקר חייהם ...רומאן נועז, כתוב
בידי אשה, חושף את הרגלי חס#כב של
השכבה המשכילה בצרפת, בקירבה שלובים
זיקה מעודנת לתרבות ויחס וולגארי למין
וכדי שאיש לא י*עד״ הוקדש
עמוד 2כולו למובאות בנוסח :״היא: האדם
אותו אני אוהבת — מנשק אותי, מנשק
כל אבר שבי. הקיים דבר סוב מזה?
הוא: אני מחרבן עליך, זנזונתי הנאלחת הקטנה,
לכי שידפקו אותך!״
לא, לא היה כל מקום לסעות: היה ברור
לחלוטין כי כיסון זה הוא ססר־קיסש פורנוגראפי.
אלא שהיתר. זאת, למרות הכל,
טעות. מנוחת הלוחם, מאת כריססיאן רוש־פור,
הוא יצירה ספרותית ממדרגה ראשונה,
שהיכתה גלים בצרפת לפני כשלוש

ולהוכח כי הפילסר בסיגריה גולף 2£ו $סאוא
הוא כפול ומורכב מחומר מסנן שזור בצנור גפן.
הפילטר הכפול מבטיח סינון מקסימלי.
ויחד עם האריזה האמריקאית זססמיז !*1£או 1ם
מתן שמירה מלאה של הטעם והאדומה.

עיגריות

אגורות.

תשבץה עו ל הז ה

מ שול ש
חד ש
בית החרושת הידוע לעטים
כדוריים ,״רולקס׳י, מציג ה שבוע
את העט הכדורי החדיש
ביותר: העט ״רולקס 62״ ,בעל
הגוף המשולש.
בגלל צורתו המיוחדת, ה משולשת
,״רולקס 62״ הוא נוח
וקל לאחיזה ולכתיבה, ובגלל
היותו עשוי ממתכת הוא גס
חזק וגס יציב.
״רולקס 62״ מצוי בכמה דוג מות,
המספקות את טעמו ודרי־שתו
של כל משתמש בעם ן
כדורי — פקיד ותלמיד, עקרת
בית ומנהל חשבונות.
העט החדש, בעל מילוי
״רולקס״ המפורסם כמילוי
הטוב ביותר מיוצר בדגמים
נאים וחדישים, המותאמים ב־מישר
לאצבעות הכותב ובהם
מנגנון משוכלל ביותר.

יוסי ושולה, מחברי התשבץ, טוענים במיכתבס המצורף,
כי תם חיברו אותו יחד. יוסי מוסיף כי למרוח ששולה
חברה שלו, הוא מוכן להתכתב עם קוראות ו״אינו סוגר
בפניהן את האפשרות״ .שולה, לעומת זאת, מדגישה כי
היא מוכנה לסייע לכל בחור אשר יתקשה בפיתרון התשבץ.
מאוזז .1 :חו־שיסטאן
.4 .ממדורי
העולם הזה.10 :
טילת־שייכות; .11
אל״ם גורן, לטישל;
.13 מפקד מחלקה;
.14 נחלש .15 :סנדלי
עץ .17 .אות,
סימז; .10 לא חם;
.20 טטחברות התשבץ;
.22 מעבר תת
קרקעי; .25 ישן.26 .
חיל רגלים; •27 סו־עדה,
מלון .30 :עיר
כישראל; .32 מווו
שמימי; .33 סימן
מוסיקלי; .34 מקווה
מים; .36 משטרה
צבאית; .37 מטע
תפוזים; .;19 יזיז;
.41 ללא מטרה; .42
כן, כצרפתית; .44
חברת תעופה; .46
מאמו כדורנל.46 :
שר, מזמר; .50 נביחת
חבלב; .51 מי
שאמר ״להיות או
לחדול״; .53 טיל; .55 מדף; .57 חלק מגוף
האדם; .58 מילת־ברירה .59 :דמות ספרותית
של 29 מאונר .60 אבי האבסיסטנציא-
ליזם.
מאוגד .1 :סם האשליות; .2מנעול
בטחון; .3כמות נדולה; .5יש לכל אדם;
.6ברית; .7ב! .8מבלי העכול; .9מחבר
שחרזדה .12 תפקיד בכדורנל; .15 כלי־קיבול
לעפרונות; .16 ירק־מאכל; .18 מקום

בארץ; .21 קרוטת שם הולאנדי; .23 משמש
לתאורה; .24 כן .26 שדודהנפט של ישראל;
.28 אמונה; .20 סופרת אמריקאית; .31
מפזרת מים; .32 ממנות הארוחה; .35 תש־לום־חובה;
.37 סלד מיצרי קדום; .38 מקנטר,
לועג .40 :אחר־עשר; .41 מסולם הצלילים;
.43 מצבה; .45 סיקצוע לא פופולארי
ביותר; .46 פתודתקווה; .47 הנילוס, למשל;
.49 מישקל הסחורה בלי אריזה; .52 קוסם,
מכשר; .54 לאום; .56 בפול; .58 לא מהר.

עטיפת ״מנוחת הלוחם״
במילה אחת<16 :ז 16ג
שנים, זכתה לכמה פרסים חשובים ועומדת
להיות מוסרטת.
ויה דודורוזה. איך יכול ספר כזר,
להופיע בעברית בצורה כזאת?
הוצאת כתר — שאינה אלא הוצאת דשא
בשם אחר — פשוט לא שאלה את המחברת
היא נטלה את היצירה הצרפתית,
דאגה לתירגומה הכושל והוציאה אותה
לאור במהדורה, שנועדה בבירור למשוך
את הקהל הקלוקל ביותר — שלא ימצא
בספר כל עניין — ולדחות את הקהל המסוגל
להעריך אותו. לרוע מזלה של ההוצאה,
רצה ר,מיקרה העיוזר כי כריסם־
יאן רושפור, צעירה צרסתיה אופיינית,
בעלת עיניים בהירות וחיוך ערמומי, הגיעה
ארצה בחברת ידיד ישראלי, בדיוק יומיים
אחרי הופעת הספר בישראל. לשני הצדדים
היתר, זאת אפתעה בלתי־נעימה ביותר.
כי מנוחת הלוחם רחוק מאוד מלהיות
ספר־קיטש. זהו סיפור עדין וחודר על
סטודנטית סאריסאית המצילה, במיקרה,
גבר זר — רנו כארמי — מהתאבדות. היא
מתאהבת בו מייד, נוכחת רק כעבור זמן־מד,
לדעת כי הצעיר הוא אלכוהוליסטן כרוני.
ז׳נבייב, הסטודנטית, הדוברת בגוף ראשון,
צוללת אף היא למצולות הד,תנוזנות. שם,
רחוק מאור השמש, נערכת האבקות קודרת
בין היאוש הגברי לבין האהבה הנשית.
מאחר שאשר, היא הכותבת, מנצחת לבסוף
האהבה, אחרי שעברה את כל תחנות נתיב
המכאובים.
כל זה משנה, בעברית, את צביונו לחלוטין.
המתרגם מיטלטל בתרגומו בין
פסוקים של ניבול־פה גס נ״אני חושק בכל
דבר כשר לדפיקה!״) לבין פסוקים של
עברית מישנאית (להודה ידוע ש אלה
גם אלה רחוקים מסימון המקור.
אילו ראה רנו מארמי את המהדורה הזאת,
היד. מגיב לבטח במילה צרפתית אחת;
העולם הזה נ 25ו

האם

באמתכדאי להיות חזן?

כדי שתדעו איך להיות חזנים לימים הנוראים, הלכתי
אל האקדמיה דזזזנים שליד הם נו 1התל־אביבי?מוסיקה
דתית ושאלתי את הרקסור, החזן המפורסם לייב גלאנץ,
איך אפשר להיות חזן?
.להיות חזן,״ אמר לייב גלאנץ. ,זה לא כל כך פשוט.
יש כל מיני דרכים להיות חזן. אפשר להיות חזן על־ידי
זה שהולכים ללמוד באופן פרטי אצל חזן אחר, ואפשר
ללמוד חזנות בבית־ספר. יש כל מיני בתי־טפר. יש בתי-
ספר גבוהים ולא כל כך גבוהים. האקדמיה לחזנות, למשל,
זה בית ספר גבוה.״
״לשם מה נחוץ לחזן בית־ספר גבוה?״
״היום זה לא כמו שהיה פעם. פעם התפלל כל יהודי
בבית־כנסת שלוש פעמים ביום וידע את נוסח התפילה
בעל־פה. עכשיו המצב הוא לא כזה. אומנם יש עוד פינות
כאלה, שהמצב שם עוד כך, אבל הרחוב בכלל ולייב
גלאנץ מניף ידו על הרחוב ואומר בצער :״זה הווי דחי

״אבל מה? כמו שהיהודים לא הולכים יותר לבית־הכנסת,
כך הפכה החזנות מפולקלור לתרבות. עכשיו שומעים חזנות
בראדיו ובתקליטים ויודעים להבדיל בין טוב לבין
רע, ובשביל זה ::נחנו משתדלים להוציא לאור חזנים
עליונים.״
מה שצריך לדעת חזן תחתון, נראה אחר־כך. קודם כל
נראה מה נחוץ לחזן כדי להיות עליון. בשביל זה נקח את
תוכנית הלימודים של האקדמיה לחזנות ונסתכל מה מלמדים

שיש לו סבלנות, לומד עד הסוף ובכל שנה הוא מקבל
תעודה כתובה במכונה, עם ציונים וחתימה של הרקטור.
מי שאין לו סבלנות, לומד שנים־שלושה שיעורים, עד
שהוא מרגיש שהוא כבר תפס את הפרינציפ ומיד הולך
לחפש גבאי המחפש חזן לימים הנוראים ביותר.
אבל עניין הלימוד זה רק חצי בעייד״ בכל מה שנוגע
לעיצובו של החזן העליון. החצי השני מורכב ממצנפת
וגלימה, שבלעדיהם שום חזן עליון, המכבד את עצמו,
לא יעיז להופיע לפני התיבה: ועניין המצנפת והגלימה
הוא כפול. זאת אומרת, שמדובר כאן בשתי גלימות ובשתי

תוכנית הלימודים שנח א׳
יסודות המוסיקה וסולפג׳
תולדות המוסיקה היהודית והכללית
ניצוח שירה ומקהלה
טעמי המקרא
מבוא לתורת הניצוח
התרכזות בתמצית תורת אידלסון יחמצית ד,זימרה הגרגוריאנית
פיתוח
הקול
תורת החזנות
י תולדות התפילה בישראל
מנהגי שבתות ומועדים
היגוי ומבטא
עדות בישראל
את כל התורה הזאת מנסים לדחוס לראש החזן העליון
24 מורים ומורות, העושים את זה במשך כמה שנים
רצופות. לתלמיד מתחיל, הדבר לוקח 3־ 4שנים, עד שהוא
מצליח להתגבר על זה, ולתלמיד מתקדם, רק שנתיים. מי
מכיו״ל-אביב

למוסיקה דחית יהודית י
-האקדמיה לחזנות-

סננו סוסריס נזח,ני סייסח סס ליסודי ה19ח היוונ ה
סל ווווסד0יה להזגוח

מיסודו סל סביו חל־אניב לסוסיקי

דסייו יהודיח גוז לסדח,נג•״ לנויינוס וקנלח !יוגיס
נססגויו״ הנייס׳

הכללית

הי הודי ת

3י 1ו ז 1ושירהבסקהלה
• קםי חם קרא

5י חו ח הקול
היגוי וסבסא

קיכוניח יםוקדיסוסנהגים .
*.דיח כי שראל:

תעודת גמר של שנה א׳ עם ציונים

אלה הם מדי החזן העליון שאותם
הוא משתדל להביא מאמריקה
מצנפות. סידרה אחת שחורה בשביל שבתות, וסידרה
שנייה, לבנה, בשביל החגים, הימים הנוראים והימים הנוראים
למחצה.
אף־על־פי שאפשר להשיג את המדים האלה בארץ, במחיר
20 לירות למצנפת ו־ 100 לירות לגלימה, בכל זאת משתדלים
החזנים לקנות את המדים האלה באמריקה, ששם זה
עולה אותו הדבר, אבל בדולארים.
עכשיו, אחרי שאתם כבר יודעים מה צריך החזן לדעת
ימה הוא צריך ללבוש, עכשיו בטח תרצו לדעת כמה החזן
מרוויח, כדי שתוכלו לעשות לכם את חשבון הכדאיות.
תאמינו או לא תאמינו, אבל החזנים בוכים שהעסק לא
משתלם, למרות כל הקינאה שמקנאים בהם חברי המקהלה
והסוליסטים של האופרה הישראלית. רוב בתי־הכנסת בארץ
לא משלמים בשביל חזן בכלל, מפני שיש להם מה
שנקרא חזנים לא עליונים, העושים את אותה העבודה בלי
כסף, רק בשביל הכבוד. באותם בתי־הכנסת המעטים, שלוקחים
כבר חזן מדופלם בתשלום, משלמים לו בין 300
ל־ 500 לירות לחודש, מאכסימום. רק לפני ראש השנה
עולה המחיר וחזנים שאין להם מישרות קבועות יכולים
לקבל בין 200 עד 1000 לירות קבלנות על כל הימים
הנוראים. אבל מי שחושב שזה משהו יוצא מן הכלל,
שיקה בחשבון שכל דבר מתייקר לפני החגים. תרנגולי־כפרות,
למשל, מתייקרים באופן יחסי הרבה יותר מאשר
החזן הכי טוב.
אם כך, מתעוררת כבר השאלה מה טעם קופצים אנשים
על המיקצוע הזה שעולה כ־ 300 לירות לשנה דמי־לימוז/
ואני כבר לא מזכיר את 500 הלירות שעולים המדים. על
זה יש רק תשובה אחת והיא, שאין אף חזן שמשקיע את
עצמו בחזנות בשביל להיות חזן במדינת ישראל. מי שעושה
את זה, לא עושה את זה אלא באופן זמני עד שיסדרו
לו את האפידייביט בשביל לנסוע לאמריקה. העולם
החדש, שמעבר לאוקיאנוס האטלנטי, הוא החלום הניצחי
של כל חזן. מפני ששם, אפילו חזן צעיר, שברח רק
עכשיו מהאקדמיה אחרי שקיבל חמישה שעורים, יכול כבר
לקבל מישרה קבועה ב־ 6000 דולר לשנה, ואם יש לו קצת
כישרון או פרוטקציה, הוא יכול להגיע כמו כלום ל־
.20,000 בהזדמנות זו אני רוצה להזכיר לכם את המיסמכים
החדשים שהתגלו לפני שנתיים בספרד, בהם נמצא יסוד
לסברה שכריסטופר קולומבוס היה יהודי אנוס שנסע
לאמריקה בשביי להיות חזן

הכל בגלל מישקףאחד
יתכן שרבים כבר שכחו את הסיפור מלפני חודשיים, בו
סיפרתי כיצד התנפלו עלי יצרני הבלוקים בפרדס־כץ, כש־חשבו
שאני אחד מההסתדרות שבא לארגן שביתה. אפילו
אני כימעט ששכחתי, עד שקיבלתי לפני שבוע מיכחב
ממשטרת רמת־גן בו הזמינו אותי לבוא לבירור.
באתי בשעה היעודה לבירור והתייצבתי לפני הסמל.
״סוף סוף באת,״ אמר הסמל .״יש כאן מוצג ראיות
שלך, שכבר הגיע הזמן שתקח אותו.״
פתח הסמל את קופת הפלדה והוציא משם מעטפד, וב־תוכה
חצי זוג משקפיים. הסתכלתי בחצי זוג המשקפיים
והכרתי בו את שארית משקפי האומללים שנשברו באותה
התנפלות, ונמסרו לשוטר החוקר כחלק מן התלונה. מאחר
שמשטרת ישראל סירבה לטפל בעניין זה וסגרה את
התיק, ואני, ברוך השם, קניתי לי כבר זוג משקפיים חדש
על חשבון המערכת, לא מצאתי כל צורך לקחת את המציאה
הזו בחזרה.
״אם אינך רוצה לקחת את המשקפיים,״ אמר סמל החקירות׳
״חתום כאן, שאתה מסרב לקחת.״
הושטתי את ידי לחתימה, אבל פיתאום חלף בראשי
הירהור: למה לי לחתום? אם הם לא ממלאים את חובתם
כלפי, למה לי למלא את חובתי כלפיהם? לכן עניתי לסמל
האחראי שאני לא רוצה לחתום.
״מה זאת אומרת שאתה לא רוצה לחתום? אם אינך
רוצה לחתום, אז קח לך את המשקפיים.״
״לא רוצה לקחת את המשקפיים, ולא רוצה לחתום!״
עניתי לו .״אתה יכול להחזיק אותם כמה שאתה רוצה.״
סמל החקירות, זה הביורוקראט המשטרתי הקטן, השוחה
כל היום בים של תיקים, מיטמכים, מפסים, תעודות, דו״חים
וחתימות, הסתכל עלי בעיניים בוהות:
״מה זאת אומרת שאינך לוקח את המשקפיים ואינך
חותם? או שתקח, או שתחתום. אצלנו מוכרח להיות סדר!״
״כל זמן שאין חוק שאני מוכרח׳ לקחת משקפיים שבויים׳
לא אקח, וכל זמן שאין חוק שאני מוכרח לחתום,
י־א אחתום. ואת בעיית הסדר, תפתור לך בעצמך.״
״אבל אין לי מה לעשות עם משקפיים שבורים!•
״אם אין לך מה לעשות, זרוק אותם!״
״איך אני יכול לזרוק כשהם רשומים פה?״
עמדתי בשלי, והסמל היה מיסכן מאוד. דבר כזה עוד
לא קרה לו בכל הקאריירה המשטרתית שלו. כל מערכת
הניירות שלו עומדת בסכנה בגלל עקשן אחד וזוג משקפיים
שבורים. אף־על־פי שאינני נימנה על אלה הנהנים מיסורי

זה המישקף שנשאר במלחמת יצרני הבלוקים
זולתם, לא יכולתי שלא ליהנות מהמבוכה שזרעתי בתוך
הנשמה הזאת. הסמל חזר והפציר ואני עמדתי בסירובי. מי
דע כמה היו אורכים יסוריו. לולא ניכנס פיתאום קצין.
השוטר שיטח לפני הקצין את הענין ושאל אותו בקול
רוטט :״תגיד לי אתה מה לעשות. אני לא יודע מה לעשות.״
״מה יש פה לעשות?״ ענה הקצין .״תכתוב דו״ח שהנ״ל
מסרב לקחת את המשקפיים ומסרב לחתום, וזהו זה!״
עיני הסמל אורו, גוד הכפוף התיישר, ישותו חזרה למצבה
התקין, ואני ראיתי כיצד מוארת הנפש באור הגנוז.

אמר

טוסבראהינדי:

יש חיות אוכלות עשב, ויש חיות אוכלות בשר ישתיהן
גם יחד אינן מלקקות דבש.