גליון 1253 מתאריך 12 בספטמבר 1961

העורך הראשי:
אורי אבנרי

מנוי שנ תי
בדאר־אויר

ראש המערכת:
שרום בחו
עורן משנה:
רגב איתו

חנזוציא לאור: העולם חזה בע״נז.
ת. ד . 136 .מסן למברק :״טולמפרס־.
רזזוב גליססון * ,תל־אביב, ס ל פון ,26786
וי ו ם מובה טוהם בע״ ם, ת*א, טל.31139 .
חת*צה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
הטפ רנ ת איננה אחראית ל תוכן המורסות.

העתון

הנק ר א

צלם המערכת:
יווהב אנור אורי לילי יוסח אבנר

.לספריס ט
עורך כיתוב:
טקסים גירז

כתב ראשי:
ארי תבור

17 ביג•1

צייר המערכת;
יקי

• לב 0ן\־צגוז

.אירגפוק ו מלל
תגרכיהג
מ־נו גן ןוט\־

בת הכתר

.ל.יורב\ת־ה־

חברי המערכת;
אלוני, שלטה ארעב, שייע נלזר,
גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד,
אבו־חטדי, זיוה יריב, אביבה סטן,
פרי, שטעון צבר, עמום קינן
טלכה רחביה.

* לארצרת

ב כ 5דינה

דרתז־אתריסת

ביותר

ברית!)1ר\ז,
?גבת
ן גו-\1
תי?ג

לפני כמד, חודשים נכנסה למשרדנו נערה
צעירה, כבת , 16 וביקשה בקול רפה לראות
את העורך. בידיה היה כתב־יד גדול, כתוב
יפה במבונת־כתיבה. היא סיפרה שזה הרומאן
שלה, אך סירבה לגלות את שמה.
היא בקשה שאקרא אותו ואגיד לה דעתי.
אני שונא לקרוא כתבי־יד של ספרים
ושירים. אין לי יומרה רבה, לא כסופר ולא
כמבקר ספרותי, ותמיד נערמת על שולחני
ערימה גדולה של ספרים וח מר אחר,
שאני מפגר בקריאתו. אך אותה נערה נראתה
כה נפחדת, כה מסכנה, עד כי לא היה
לי לב להשיב לה בשלילה.
לקחתי את כתב־היד הביתה, מתוך כודנה
לעלעל בו, לקרוא כמה שורות פה וכמה
שורות שם, כדי לעמוד על טיבו ולהשיב

סופר קריץ

לבוש נאה
שפע ברכות לשנה הח דשה
מאחלים ב ר און א ת
ביל ר מרחוב נחלת־בנימין
( 43 טל ,)64005 .תל־אביב.
מבחר הבדים לעונה החדשה
מתוצרת־הארץ ותו־אצל תמצאו צרת־חוץ

ראון את בילר.
איכות מעולה ושלל צב עים
המבטיחים לכם הליכה
נוחה ולבוש נאה.

לקראת השנה החדשה — ריהוט חדש לבית!
מתנת החגים הנאה ביותר לבני ביתך
היא בוודאי מערכת חדישה מבית־המסחר

א. זוזובסקי
תל־אביב, רחוב הרצל ,39 טל 81921 .
רהיטי סאלון מרהיבי עין, ספות נחמדות,
מערבות שינה נוחות — ריהוט מקורי

עברית *
צרפתית * גרוני ת
קורעים לפני־הצהריים.
כצהריים ואחר־הצהריים

מתנה נאה
מיטב האיחולים לשנה
החדשה שולח וי ק טו ר מ רחוב
בן־יהודה ( 6ליד מוג-
רבי) ,תל־אביב, ומזמינכם
לבקר בחנות האלגנטית בה
תמצאו את המודלים החדי שים
ביותר של חולצות
בנלון, כותנות טריקולין
ומכנסי טרילן. כמו כן
סוודרים בדוגמות נאות וע ניבות
משי ,.המתנה הנאה
ביותר לבן זוגך היא אצל
ויקטור.

קורסים מזורזים למבוגרים
עזרה לתלמידי בי״ס יסודיים ותיכוניים

בפרום השנה החדשה שולח הסאלון לנעליים

לנערה תשובה שלילית מנומסת, בבואה
שנית. פתחתי אותו בשעת חצות.
גמרתי לקרוא את הספר בבוקר.
הייתי נרגש. לא היה לי ספק שהנה
נתגלתה סופרת חדשה בישראל — סופרת
בעלת יכולת מפליאה לתיאור הוזי של
מושב ישראלי, בעלת בגרות מוזרה, בעלת
דיעות אהודות ביותר על יחסי אדם ועמים.
החלטתי לעזור לה למצוא מו״ל.
הנערה הופיעה שנית כעבור חודש.
אמרתי לה במלים מאופקות את דעתי על
ספרה, מתוך חשש שמא מחמאות מפורשות
מדי יקלקלו את כשרונה. ואז גילתה
לי סוד: שהספר כלל אינו שלה, אלא של
מורה ממושב מולדת בשם ראובן קריץ.
הכרתי את קריץ, כי לפני שנים רבות
פירסמנו את אחד מסיפוריו בהעולם הזה.
אז היה עדיין חבר משק מזרע, אליו הגיע
בהיותו ילד, ובו שהה 18 שנה — שש
האחרונות כמורה. במזרע גם הכיר את
אילה, שלמדה שם באולפן, ושהפכה אשתו
ואם ארבעת ילדיו (נטע, מיכאל, אורי, גיא).
לפני חמש שנים עבר למושב מולדת.
אחרי גילוי זה קראתי את הספר שנית
— אך התרשמותי לא פגה. זהו אחד
הספרים הטובים ביותר שקראת בעברית
בשנים האחרונות — תיאור עדין ושובה־לב
של התעוררות ילדה צברית בגיל ההתבגרות,
לבטיה ומשבריה. יש בו דמויות
שאינן נשכחות במהרה — דמותה של
תמי עצמה: דמותו של ״ירון דביר״ ,הנער
העולה מפולין, שהחבורה הצברית קמה
נגדו בגזענות עיוורת: ובעיקר דמותו של
המורה יזהר, הגנן של נשמות הילדים,
המכוון אותם בתקיפות של אידיאליסט
לקראת אהבת־אדם ואהבת־עמים.
השבוע שמחתי לראות כי הספר יצא
סוף־סוף לאור, אחרי שקטע ממנו פורסם
באתגר. אזזות קטנה מאת ראובן קריץ
הופיע בהוצאת פורה — אותה הקים קריץ
עצמו כדי להוציא לאור ספרות עברית
מקורית, גם של סופרים אחרים.
שאלתי את קריץ מדוע נקט באותו
טכסיס בהביאו את הספד לפני. הוא חייך;
עדין מתל־אביב, רחוב אלנבי 92
את מיטב איחוליו לכל לקוחותיו.
מודלים חדישים ביותר של נעלי־גברות
ונעלי־גברים, נוחים ונאים לקראת העונה.
בי בעלי טעם עדין מבקרים ב עד י ן.
העולם הזה 1253

מכתבים

ביטם חברי לכיתה
ביתת ה יילים
מיטופיטפים בחייל הרגלים
הקונים את
העתונות בתור: ות וקוראים אותה יפי אותו
בדר, הריטו לי לאחל לכם •פנה טובה. ש]:ז
*טל הייטגים ל!כל המדינה וגם לכם; ש\:ז
•עלום והופיע• .ענה יעי; אמת ערומה ביעער
האחורי, ועודרוח ביעער הקדמי.
טוראי ד. כהן וחבריו, צה״ל
ליענה טובה תכתבו.
חנה אחרוני, ניו-יורק
העולם הזה מודה לכל הקוראים ששלחו
לו איחולי שנה טובה.

יווני, או משהו
מדוע אינכם מנהיגים את •עיטת ה׳עע־רים
המצויירים, במו זה יעל אייע היענה
פנחס לבוז והעולם הזה )1252 בכל •עבועות
היענה? ה״עבועו! ״טיים״ ,׳עהעולם הזה בנוי
על עקרונותיו, עושה זאת. לדעתי, זוהי
•עיטה טובה מאוד, ומביעה את תוכז
המאמר העיקרי בצורה גראפית נאה.
שמואל וייס, חולון
העולם הזה ניסה שיסה זו כשנה,
בי 953ו. הוא נטש אותה מתון שימת דגש
נת ציור הרקע נוסלת — גם מטיים את
יכולת האקטואליות.
בז־גוריוז הסדוק נראה לי כמו פסל
יווני, או מ ש הו...
שלום אזולאי, חיפה
משהו. ליתר דיוק: פסל רומי של הקיסר
סימום (ראה ציורים).

רעיון השלום
ברצוני לצייז לשבח את הכתבה שלכם
על עורר ״אל־מוסאוור״ ,פיכרי אכאזה
והעולם הזה .)1250 חשו במאוד שקיים בישראל
עתוז כמו העולם הזה, הלוחם כל
הזם! ודורש שיהיה שלום צודק ושיתוף
בי! ישראל וביז המדינות הערביות. אבל,
אפשר להניד שזה מפני שהאינטרס המיידי
יעל ישראל הוא לעשות שלום עם הערבים.
אני גם קראתי את החוברת של הפעולה
השטיח ואני מסכים עם העקרונות. באמת
עקרונות יפם ונכונים. אבל מה חושבים
הערבים עצמם? מכיוון שאני ערבי, אני
יודע יעכל אחר שואל את השאלה הזאת:
מה חושבים הערבים עצמם על הרצוז ל-
•עלום?
קודם כל, אנחנו תמיד עונים: תלוי
איזה סוג של יהודי אומר שהוא רוצה

שלום. אם הוא סילק את אבאזה, זה לא
כמו שאתם רומזים מפני שהוא רוצה לחסל
את רעיוז הקונפדראציה והשלום הישראלי־ערבי,
אלא מפני שהוא לא סובל את
המה״עבה יעל התערבות האימפריאליסטים
בבעיה הזאת.
נעים אל־טוויל, נצרת

נטית

נדמה לי כי עוול גרמתם לה לגבי
טפלייז, בקטע הסארקאכטי שהקדיעתם לה
בנליונכם האחרוז (העולם הזה .)1250
הזכרתם שהיא ר״עמה הערת־הסת״גות, שפורסמה
בנספח לדו״ח חמשת הסטודנטים,
בה היא מגנה בחריפות את התנהגותי •על
בז־נוריוז בפריעת ההדחה .1001 ניתז לכז
להסיק, כי היא המקור לאות! הסתייגויות
חריפות ממעשים שונים יעל בן־נוריח בפריעה•
,ענכללו בדו״ח, והן שנראו בוודאי
למזכירי מפא״י כקוצים המחייבים את
גניזת העונה כולה. עוד לפני שעלה ענייז
הוועדה הודיעה גבי ברורות, כי לדעתה
הניע הזם! לשלוח את ב.נ. לפנסיה, והפעם
לצמיתות.
ברור כי מחובתה לא היה לפעול כפי
שפעלה, אלא להסתייג מכל הדו״ח הדו־פרצופי,
ולפרסם דעת מיעוט. אולם את
טעותה אין לזקוף רק לזכות הצרעת המופרית,
הפושה בבל מי שמתבשל בקלחת
הטפא״״ת. אלא נם לזכות הוסר נסיונה
ה הצעיר. הפוליטי מיכאל מנר, תל־אביב

!העולם הזה 233ו

אומרם

ה גש יא
עשיתם כביכול 1
לרויר בז־נוריוז (העולם הזה .)1251 הרשו
לי לומר לכם כמה אמיתות פשוטות של החיים
הפוליטיים בישראל. שום מפלגה לא
תעז להגיש ברצינות אולטימאטום לבז־גוריו!
,כי כל מנהיגי המפלגות סוגדים
לו בתוככי ליבם. הם יודעים מה המעשים
הגדולים שהוא עשה, בשעה שהם עצטם נת־
עבריו מנגלה הלא־ככון

תמיהני על סום־
רכם, שציטט מביקורת
הראדיו ב״הא־רץ״
עבור מדור פסוקי
השבוע (העולם
הזה ,)1251 שלא בדק
את החתימה על
רשימת הביקורת —
״פ.ש״ ,וייחם את
הכתוב אלי. אינני
פ.ש ,.והוא אינו אני.
בועז עברון,
תל־אביב
הקורא עברון הוא
עורן המדור, שהיה
בחופשה ו־פ.ש. הוא
פנחס (החיים כמשל)
שדה שהחליפו.

ובכז, באו וחלפו הבחירות, ויוזף מנגלה
לא הובא ארצה. האם אתם זוכרים את
הכותרת הנדולה שלכם בנידון? האם כוונתכם
לאותו גרמני שנתפס בצ׳ילי, כשלושה
שבועות אחרי כתבתכם, מתיר חשד
שהוא יחף מנגלה?
דויד שלייפר, פאריס

הפקרת ישראלים
הסיפור על אניית הבלהות הייעראלית,
״דליה״ (העולם הזה )1251 מדהים כשלעצמו.
אבל כל ק׳עיחותו יעל הקברניט
היווני היא כאי! וכאפס, בהשוואה להתנהגותו
•של סנן הקונסול הייעראלי בבואנוס־איירם.
מי יכול להתערב למע! המלחים
העצורים אם לא הוא? מה תפקידו של
קונסול בארץ זרה, אם לא להגיש פער
והגנה לנתיני ארצו? וביחוד כאשר אלה
הם מלחים, המפליגים תחת דגל ישראל?
כאשר קראתי על הפקרת צבי אלדובי
לידי הספרדים, חשבתי שזאת רק טעות
מצד מיערד החוץ הישראלי. עכשיו אני
מתחיל להיעויע •עזו שיטה!
אליהו זקס, תל־אביב

קפו בפיק ברכיים או סתם נגררו אחריו.
הוא אומנם ראש מפלגה, ובתור שבזה הם
נלחמים בו. אבל הוא נם ראש האומה הזאת
— ובתור שכזה אינם יבולים אלא
לקבל את מרותו, וטוב שכר.
אליבא דאמת, טוב יותר אילו בז־נוריו!
עצמו היה מעמיד את כבודו מעל לרמת
התככים המפלנת״ם. אילו קיבל על עצמו
תפקיד הניעיא העל-מפלנתי של המדינה.
כי אז היו כולם מכבדים אותו ועושים
כדבריו. בצורה זו, היה מבטיח את ביצוע
חזונו המשיחי, אפילו אם לא באמצעות
מפא״י לבדה. כי אז היו כל המפלגות מתלכדות
סביבו כסמל האומה, לא כראש ספ־
־עלום. כי יהודים מהחוג של מר בדנוריו!
אומרים רק בשפתיים. הם מדברים על
״עלום, ומתכוונים למלחמה. אבל יהודים
כמו פרופסור מרטי! בובר, כמו החבר
אהר! כה! מיעער-העמקים וכמו אורי אבנרי
אנחנו מאמינים להם.
לבז היעוב מאד כיעייע איש״סחשבה ערבי
כמו אכאזה, שמביע תמיכה ברעיוז הקוני
פדראציה הערבית־ישראלית. ותראו, שהוא
דווקא תומר באותו רעיו! שבובר, בה!
•אבנרי תומכים בו. זה מראה שבעולם
הערבי ישנם אנשים היודעים על מאמצי
אוהבי השלום בי׳עראל.
כמו בז, פיברי אב אזה
בז ה ,׳עהוא
קורא למעצמות הגדולות
את ה־׳ט
י גו י הגדול ה
האם בשביל זה לחמו
המרי;:ות הערבי ות ::אים:פריאליזם — כדי
יטע ו רד עתוז חיט וב י בוא ויקרא לו בחזרה?
יתבז יטזה מפגי יטפי ברי אנאזה ׳עי ר לדור
לכי מוצדק הוצעד על דניעיא עבד אל־נאצר,
יטפיטר אותו. אולי התעמולה אומרת
•ט תה י ה מלחמה עם י יטו .1אבל בפנים
בטוח שעבד אל־נאצר יודע שצריכים

נוצרית, והנה רצתה המשפחה להטשיד
ולהחזיק בילדים שהיו חייבים לה את עצם
חייהם. אז קם העולם הנאור כולו על
רגליו בתדהמה. הוא גינה בחריפות את
חטיפת הילדים — לוא נם על־ידי הוריהם
המאמצים.
והנה, באים בחורי ישיבה ורוצים לחטוף
ילדים בסיטונות. מה צריכים לחשוב על
מעשה ברבארי זה?
כל זאת, מבלי להזכיר את הפרשה המזעזעת
של הילד יופלה שוחמכר. במדינות
מסויימות בארצות־הברית, היו דנים את
החוטף או את החוטפים לכסא החשמלי. אכל
כאז, אנו רחמנים בני רחמנים. אפילו אם
הרחמנות הזאת מוענקת במחיר שריפת
ליבה של אם אומללה.
יצחק וינר, ירושלים

דויד הלפרין, צפת
אי! ספק בי התמורה שחלה בדרך המה־שבה
של המפלגות בישראל היא נקודת־מיפנה
בתולדות המדינה. בפעם הראשונה
מתחיל הפארלאמנטאריזם לקבל את צביונו
הדומקראטי המלא. כי עקרו; הרמוקראטיה
הייצוגית הוא כד, שהעם, המיוצג על־ידי
המפלגות, אינו נכנע לתכתיב יעל איש אהד.
על-ידי תימרו׳ פוליטי נבוז ונועז, אמרו
מדינאי ייעראל בפעם הראשונה ״לא״ לזקן.
זה בריא מאוד לעם, זה בריא מאוד למפלגות
ואפילו לזקז עצמו זה בריא. כי
כד ידע שאינו כל־יכול, וכי בסופו •על דבר
נבחרי האופה יכולים ל׳עים מחסום בפניו.
בשם האומה. אם רצונו לסלק מחסום זה,
עליו לשכנע את האומה בטוהר כוונותיו
ובנכונות הדרך שהוא מציע.
ד״ר זאב לוין, תל-אביד.
ך ץיייי!* יי״ך ו 2
משום מה נזכרתי בפרשת ילדי פינאלי,
שעה שקראתי על פלישת בחורי הישיבה
למוסד עליית הנוער רמת הדסה (העולם
הזה .)1251 אז היה מדובר בשני יתומים
יהוד״ם, שניצלו ממוות על־ידי משפחה

הריטו לי להתי יחס לנושא, שד
גבתב עליו שום דבר מעל דפי ״העולם
הזה״ .למע־טה, נם עתונים אחרים
יעו לו כמה •עורות יביעוח: מיעא׳
יטה באוטובוס ,02 בהצטלבות בבי׳
פתה־תקווה: .ה: המיטאית: חרג,
נוסעי האוטובוס נפצעו קיטה.
אני חושב שהתאונה הזאת ראויה להרבה
יותר מקום ותיעומת לב, נם מצד העתונות
ונם מצד הריעויות המוסמכות. כי חלק זה
•על כב״ע פתח־תקווה הוא כבייע דמים. אני
יורע זאת, כי אני גר בקירבת מקום וכבר
חזיתי ימו עיני בתריסר תאונות קשית
ואף קטלניות
התאונות תמיד קורות באותם 200־300
מטרים של כביש. מדוע?
כדי להבין זאת חייבים לזכור כי הכביש
מחל־אביב עד פתח־תקווה הוא כביש כפול.
מתל־אביב עד הצטלבות נהה הוא אף
מחולק לשני מסלולים נפרדים, על־ידי פס
ירק או דקלים. כד שאוטו אינו יכול בשום
אום! להתנגש עם מכונית שבאה ממול.
ם! הכיוון השני, מפתח־תקווה עד בית־חולים
בילינסוז, בנו נם כ! פם בטח, בי!
שני המסלולים. אבל בי! שני הקטעים האלה
נשאר כביש באורך של קילומטר או
אולי שני קילומטרים• ,עם מפריד בין ה־מסלולים
רק פס של צבע. וזאת, דווקא
בחלק היחידי של הכביש הנמצא רשמית
בשטח לא בנוי, ושבו אפיער לנסוע במהירות
גדולה.
וכר ק, רה שהנהג הבא מכיוון תל־אביב
מתחיל להנביר את המהירות בדיוק במקום
שהכבי׳ע אינו מחולק היטב לשניים. זאת
ועוד: בדיוק באותו מקום מתחיל יעטה מת,
לגבי הנהג הדוהר מכיוו! תל־אביב. ובתור
יעטה מת זה• ,עוקקת תנועה אינסופית יעל
אנשים. כי כאז נמצא יייעוב צפוף: ג!
שלמה, קרית מטלון, קרית משה, ואזור ה־תעשיה
הגדול של פתח־תקווה.
יוצא, איפוא, שלא פעם דוהרת המכונית
ייער אל תוך בני־אדם. בני-אדם אלה, לרוב,
מתרוצצים כמו מטורפים בכביש. מדוע? כי
הכביש כל כד רחב, והתנועה כל כד כבדה,
שהם חייבים לחצותו בריצה, בי! מעבר
מכונית אחת לשניה. אילו היה פס כטוז,
׳עיהווה מעי! אי בטחו! בנהר התנועה הזורמת,
יכלו האנשים לעבור את מחצית
הבבייע בזהירות, לעצור באמצע, להסתכל
יעוב בזהירות ורק אז לחצות את המחצית
השניה •על הכביש.
לי אייעית ידועות למעלה מעיער משפחות
מתושבי הסביבה שבניהן נהרנו או נפצעו
קשה בקטע זה של הכביש. האם לא כראי,
איפוא, להשלים את הפס המפריד, ולהכריז
נם על קטע זה כעל שטח בנוי?
מרדכי מאירוביץ, פתח־תקוזת

££ס 90ק 5/5
פקידים*
תלמידים1 סטודנטים1
הרשמו עוד היום לקורס תחדש ל*

קצדנוח

עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים׳ פעמיים בשבוע)
נ.אולפן גרס־ סספמס ) .
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל׳אגיב 5רחוב נורדון .5
חיפה: בבית־הספר. במעלה־,
רחוב שמריהו לוין .30

חצלחה

מובטחת!

התיידדות מפא״י־חרות במזנון הכנסת, אחרי ההצבעה המשותפת*
הילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו?
במדינה העם
הסחיטה האחרונה

היא..

ס £ס א 81£״
20 סיג 75 .אג.

דובק

ערבות

מיטב האיחולים לשנה החדשה מאחל לכל לקוחותיו

אושינסקי

תל־אביב, רחוב הרצל ,56 טל 86797 .
המזמינך לרהט את ביתך לקראת השנה החדשה
במערכת ריהוט סאלוני אקסקלוסיבי וחדיש ביותר.
קווים מודרניים — ביצוע מעולה.

ל 17י ב

במשך דור שלם נחשב דויד בן־גוריון ל־טכסיסן
גאוני. אך למעשר, הצליח רק מפני
שמעולם לא עמדה נגדו חזית אמיתית.
יריביו היו מפולגים, וקל היה לקנותם. ב־מיקרה
הגרוע ביותר נקט בן־גוריון בטכסים
פשוט: הוא איים בהתפטרות. צעדו זה
זיזע את הארץ, גרם לכך שיריביו ירוצו
אליו על ארבע.
בפרשת לבון הוכח כי טכסים גאוני זה
מסוכן לבעליו — ברגע שיריביו נוהגים
כגברים. בן־גוריון התפטר, אך לא יכול היה
לחזור בו. הוא נאלץ ללכת לבחירות, ש־עירערו
את מעמדו עוד יותר. הסחיטה הגדולה
אמנם קנתה לו את גירוש לבון
מבניין הוועד־הפועל — אך היא עלתה לו
בגירושו ממשרד ראש־הממשלה.
השבוע חזר בן־גוריון על אותו טכסים.
אלא שהפעם היה זה מעשה של יאוש, שגם
החסיד השוטה ביותר לא יכול היה לראות
בו גאוניות. בן־גוריון לא היה מסוגל להקים
ממשלה. בייאושו, זרק על השולחן
את הקלף האחרון: את התפטרותו. הוא
הודיע לנשיא כי אינו מוכן לקבל על עצמו
את התפקיד להרכיב ממשלה.
הצורה בה עשה זאת הוכיחה ברבים כי
אמנם זקוק בן־גוריון, בהתקרבו ליום הולדתו
ה־ ,75 למנוחת פרישה. המנהיג הישיש
חיבר שני מיסמכים ארוכים ומבולבלים,
האחד לנשיא והשני למפלגתו. שניהם היו
גדושים תשבחות עצמיות שהיו נראות כחנופה
גסה — אילו באו מפי זולתו. את
יריביו כינה בן־גוריון כפושעים, שאמנם
אין צורך ״להענישם על פשעיהם״ ,אך
שיש לקבל מהם ערובות ״שלא יחזרו על
חטאיהם״.
ללא בהלה. אילו קרה הדבר בראשית
תשכ״א, היה מבהיל את הארץ. בראשית
תשכ״ב לא נבהל איש. הכל שאלו את עצמם
בשקט: מה יהיה הצעד הבא?
י היה ברור כי השלב הראשון יהיה מסע־התעוררות
והתפלשות בעפר של המפלגה
בפני המנהיג הכועס. אך בן־גוריון לא יוכל
לחזיר בו, אלא אם כן תוגש לו על צלחת
קואליציה יעילה. הסיכויים לכך קלושים, אלא
אם כן תקנה מפא״י את אגודת ישראל
(ראה להלן) ,או את חרות (ראה הנידון),
או תביא להתמוטטות חזית־הארבע.
אם לא יחזור בן־גוריון, קיימות האפשרויות
הבאות:
• שמפא״י תטיל, אחרי מסע החנופה
וההתפלשות, את התפקיד על לוי אשכול,
או על משה שרת. במיקרה זה לא יהיה
כל קושי להקים ממשלה חדשה. אך אשכול
יכול לנסות להרכיב ממשלה בראשות בן־
גוריון — דבר שהצלחתו מוטלת בספק.
• שמפא״י תוותר על התפקיד, תייעץ
לנשיא להטילו על מנהיג חרות, מתוך תקווה
כי הדבר יביא להתרוצצות בין המפלגות
האחרות, לעמידה על כבוד ויוקרה, ולשבירת
האפשרות של הקמת קואליציית־ניר מי•
שמנהיגי המפלגות האחרות יגלו אח־קיר־אל־קיר.
ריות
לגורל האומה, יתאחדו ויקימו קוא־ליצייה
של אחדות לאומית.

• שיהיה צורך בבחירות חדשות, אשר
מפא״י תנהלן בסיסמה ״הקץ לאנדרלמוסיה!״,
מתוך תקווה לקבל רוב של ־ 517 ולהנהיג
שיטת־בחירות שתנחיל לה רוב נצחי.

הכנסת
ב הי ס ח הדעת!
ילד הגונב ריבה, יש להענישו בכך ששוללים
ממנו את הריבה. זוהי התיאוריה
של ״העונש הטבעי״ ,שמחנכים מסויימים
דוגלים בה. לדעתם, חייב להיות קשר ברור
בין החטא והעונש.
אותו דבר קרה השבוע לחברי הכנסת.
בבוקר בהיר נוכחו לדעת כי העבירו בשעתו,
בהיסח הדעת, חוק המאפשר לסלק את
כולם מן הכנסת. כאשר נתקבל החוק, לא
שם איש לב לכך, ומעולם לא הובא העניין
לדיון ציבורי רציני. תוצאות רשלנות זו
נבטו השבוע.
עיקר הח! ק: כל אזרח יכול לערער בפני
הכנסת על תוצאות הבחירות בקלפי מסו־יימת.
במיקרה זה, אין העירעור נידון על־ידי
בית־המשפט הניטראלי, אלא על־ידי הכנסת
עצמה. במילים אחרות 61 :חברי
כנסת יכולים לשלול, בתרוץ של מה־בכך
— ואף בלל כל תירוץ — את חברותם
בכנסת של 59 הח״כים האחרים. על החלטה
זו אין כל עירעור.
אילו היה למפא״י רוב יציב בכנסת׳ יכלה
לגרש ממנה, לבדה, את נציגי כל שאר המפלגות.
בהעדר רוב זה, דרושה לצורך זד,
קנונייה של שתי מפלגות. למשל: מפא״י
וחד, ת ,שיש להן (יחד עם הקוויזלינגים
הערביים של המימשל הצבאי) 63 קולות.
שו תףלק נו ניי ה. הדבר נתגלה כאשר
נזכרה אגידת ישראל להגיש עירעור על
תוצאות שתי קלפיות, מתוך תקווה שהכשרת
קולות דתיים ושלילת קולות ליברליים
תביא לתזוזה של לפחות 93 קולות. כי זה
היה המספר שבו עלה העודף הליברלי על
העודף האגודאי. ושהנחיל לליברלים ח״כ
מם׳ ( 17 עסקן יהודי גרמניה ועד משפט
אייכמן, בנו כהן) תחת להנחיל לאגודה ח״כ
חמישי (עסקן תימני מרחובות)**.
תביעה זו העמידה שלוש מפלגות במיב־חן,
והן:
• מפא״־ ,שראתה בכך עוגן־הצלה ב משבר
הקואליציוני. כי חיסול ח״כ ליברלי
אחד יתן ל־ 46 קולות מפא״י וערבייה רוב
בקואליציה במתכונת הקיימת, לעומת 45
קולות הליברלים, המפד״ל, מפ״ם ואחדות־העבידה
(מאחר ששני קולות פא״י הם ניטראליים).
יתר
על כן, המצב נתן למפא״י אפשרות
לנסות לשבור את הליברלים ולקנות בקול
זה את הצטרפותם לממשלה עם רוב מפא״יי
— או לקנות באותו קול את אגודת ישראל
לקואליציה של מפא״י וכל הדתיים.
ס הנזפד״ל, שמצבם היה עדין יותר
(החשך בענזוד <7
• מימין מנחם בגין, יושבים ד״ר אריה
אלטמן, אריה בן־אליעזר ויוסף אלמוגי,
עומדים משה שרת ודויד הכהן.
** גס הליברלים הגיבו על־ידי הגשת
למעשהאפ שר
עירעורים מ קי פי םמשלהם .
לערער על סיכומיה של כמעט כל קלפי
בארץ, מאחר שרק לעתים רחוקות מנוהלת
כל הפרוצדורה של ההצבעה ומניין הקולות
לפי דיקדוקי תקנון וועדת הבחירות 1המרכזית.
העולם
הזה 1253

^ ודה כגלוי: כששמעתי על תמיכת
\ ^ ח רו ת במפא״י, בישיבה הראשונה של
הכנסת החמישית, תקפני זעם לוהט.
כמה ימים לפני כן שוחחתי עם אזור ממנהיגי
הליברלים, וניסיתי לשכנעו כי אין
מנוס מקואליצית־ניר. הוא השיב לי כי אי
אפשר לסמוך על תמיכת חרות — והרי
בלעדיה אין שחר לכל רעיון הנירוקראטיה.
חשבתי שזה תירוץ. אמרתי לו: יהיה אשר
יהיה, תמיכת חרות בטוחה. חרות כלל לא
תוכל שלא לתמוך בקואליציה שמטרתה להפיל
סוף־סוף את שלטון קפא״י. בן־שיחי
חייך חיוך ספקני ואמר :״תראה!״

ואמנם, ראיתי.

איני אוהב לכתוב על עניינים חשובים
בעודי רוגז. על כן דחיתי את כתיבת מאמרי
זה בשבוע. עתה, משחלף הזעם הראשון,
הריני כותב, בצער, בעוגמת־נפש, ו-דאגה
רבה לדרכה של תנועת־החרות בעתיד.

ך• ומגי שאין לי צורך להגדיר את
( יחסי לחרות. אני מתנגד באופן קיצוני
לדעותיה בשטחים רבים. למרות זאת, כאיש
ששירת בשחר נעוריו בשורות הארגון הצבאי
הלאומי, שרד בי סנטימנט מסויים
לתנועה זו. יתר על כן, במצב הנתון בארץ,
כל עוד שולט בה המישטר הקיים,
אני רואה בר, כוח המסוגל למלא תפקיד
חשוב בבלימת הדיקטטורה של דויד בך
גוריון ונערי־חצרו.
התנגדתי בעבר, ואתנגד בעתיד, לכל נסיון
להטיל חרם על מפלגות או להוציאן אל
מחוץ למחנה. שום מפלגה ישראלית אינה
פסולה מלבוא בקהל החברה ההגונה —
לא חרות ולא מק״י, לא נטורי־קרתא ולא
אנשי אל־ארד הערביים. אחרת חדלה החברה
להיות הגונה.

לקואליציה מצומצמת. ויתור כזד, היה אפשרי
רק כתוצאה מן האווירה הציבורית
שנוצרה, שהעלתה את העסקנים, לפחות
זמנית, מעל לרמתם הרגילה.
זה היה חידוש, והוא נשא בחובו חידוש
גדול עוד יותר.
כי ברור היה לארבע המפלגות שמפא״י
תדחה, קרוב לזזדאי, את התביעה להסתפק
במעמד של מיעוט, או אף של פאריטי, בממשלה
הבאה. וכל אחד ממנהיגי הארבע
שאל את עצמו, בסתר לבו: מה נעשה אז?

שהתנגד לכך בשצף־קצף, תוך דבקות בסיסמות
האתמול ובשיקולים שאבד עליהם
הכלח.

אולם מנהיגי כל ארכע המפלגות
חתרו לקראת נקודה זו, מרצון
או בעל כורחם. הם סמכו על
דויד כן־גוריון שיכשיר לכך את
הקרקע, שייצור מצם פסיכולוגי
בו יכינו גם מתנגדי רעיון־ניר כי
אין מנוס מהגשמתו.

התשוכה נתכקשה מאליה, אך
שאיש לא כיטא אותה כפה מלא.
כמקרה זה היה נוצר הרקע להקמת
ממשלת־ניר -ממשלה לאומית
מקיר אל קיר, כלי מפא״י.

מה לא נאמר הדבר בפה מלא?

זה היה המצב ערב פתיחת הכנסת החמישית.
חזית־הארבע החזיקה מעמד, בניגוד
לכל החששות. מפא״י דחתה את תביעתה,
דרשה לעצמה מעמד של רוב בממשלה.
הכל היה מוכן למהלכים הבאים: הודעת
דויד בן־גוריון שאינו מסוגל להקים ממשלה
— החרפת המשבר — והפיכת ממש־לת־ניר
מוצא יחיד מן המבוי, זולת בחירות
חדשות.

התשוכה היא: לכל רעיון מהפכני
יש רגע משלו. נסה להגשימו

הכל היה מוכן לרגע גדול זה -
מנהיגי המפלגות, דעת הקהל וה
/מדוע
אמרו הארבע: הכה נתקשר עם
חרות, כדי להקים בעזרתה ממשלה חדשה?

אב ,1כל איש מבוגר יורע ני התקשותיהן הקוששות של סשלנות ב.ת.ל.ט.
על פשא״י אינן אלא אהילה עינים. העפדת-שנים והפעיית השיפור לשני הנחירות.
ואילו אחרי הנחירות. עם מנדט נוסף ועם חיק נוסף

^ 0 7 1 1 1

מכאי

לא מפא•׳ ולא גרורותיה יוכלו עוד להוליד שולל אנשים מבוגרים ונבונים.
העם יודע, ני י
הבזח הציבורי היחידי העומד נגד משטר מפא־י
והמסוגל לשנותו -היאתגזעתהחרות

אחרי הקדמה זו, הריני־ חוזר על
דעתי: הצבעתה האחרונה של
חרות ככנסת היתה כעיני מעשה
מחפיר.

ך שבועות האחרונים היינו עדים
!— לתופעה מהפכניות בתולדות הארץ. ארבע
מפלגות, שהיו למעשה במשך דור שלם
גרורות מפא״י, התאחדו בחזית משותפת
כדי לבלום את הדיקטטורה המפא״ית.
תופעה זו לא נולדה במיקרה. ולא מיקרה
הוא כי דווקא ארבע מפלגות אלה נועדו
יחד. החזית קמה בימי הזעזוע של הפרשה,
תוך מאבק ומלחמה. הקימור, ארבע
מפלגות שישבו יחד בממשלה האחרונה
ושהשתתפו יחד בוועדות־השיבעה של הפרשה.
יש להן שותף חמישי, אם כי סמוי
— מחנה המתנגדים לדיקטטורה הבן־גור־יונית
בתוך מפא״י עצמה.
על כן, שטות היא לומר כי החזית נוצרה
במתכוון במתכונת זו כדי להחרים את
חרות. היא פשוט נוצרה במתכונת זו בתוקף
הנסיבות שהולידו אותה.

חזית זו, מטבע ברייתה הנה צמח
עדין -ויש לטפל כה כאהכה שד
גנן. לא קל לסוציאליסטיס לשכת
עם בורגנים, ולא קל לליברלים
לשכת עם חסידי מארכם. לשניהם
יחד קיטה לשבת עם פלוגות־המחץ
של הקדוש־כרוך־־הוא.

שהרי לא קל למנהיגי מפלגות להסביר
לחסידיהם ולבוחריהם מדוע הם משתפים
פעולה עם מפלגות אותן גינו והתקיפו במשך
דור.
חובשי הכיפה, המגבעת וכובע־הטמבל
כבר ישבו יחד בעבר — אך תמיד תחת
המטריה הגדולה של מפא״י. עתה, בפעם
הראשונה, נועדו יחד כדי לסלק את בעל
המטריה. זה היה החידוש.
והצדק מחייב להוסיף: כל המפלגות האלה
פעלו בניגוד לאינטרסים האנוכיים
שלהן. בהתחברן יחד, ויתרו מראש על
חלק ניכר מן ד,כסאות, התיקים והתקציבים
שכל אחת מהן יכלה להשיג אילו הצטרפה

למען שינזי של אמת ־ הצבע

לפני \זבח־יר 11ז0 \2 :־ע נז\ז 1ך גזורעת וורגגז
רגע לפני כן -ותיכשל. נסה ל לחץ המאוחד של צעירי הנוער
הקימו רגע לאחר מכן -ולא ככל המפלגות.

תצליח.
** ה היתה תנועת־החרות צריכה לע־זה
ענין פסיכולוגי. לשעה קצרה וחולפת
משתלבים יחד כל הנתונים הנכונים,
היוצרים את האפשרות הגדולה. אשרי מדינאי
היודע לתפוס את הרגע הנכון, ושיש
לו סבלנות לחכות לבואו. לנין לא יכול
היה לחולל מהפכה בולשביקית בפכרואר
— 1917 וספק רב אם יכול היה לבצעה
בפברואר . 1918 הוא תפס את הרגע הנכון,
את שעת־הכושר החד־פעמית — ובזאת
גדולתו כמדינאי של המהפכה.
כי מהפכה מבוצעת על־ידי בשר־ודם. בני-
אדם כפופים למצבי־רוח. החלטותיהם מתיי
גבשות בהדרגה, כתוצאה מהתפתחות המאורעות.
ותפקיד המדינאי — אם אמנם מדינאי
הוא — לכוון התפתחות זו ולהמתין
לרגע בו יצרו המאורעות את מצב־הרוח
הנכון. בקיצור — על המדינאי להסתכל ב־מצב־רוח
הזולת, תחת לשקוע במצב־הרוח
של עצמו.
בשבוע הראשון של ספטמבר ,1961 עדיין
לא נוצר הרקע שהיה מאפשר למנהיג ליברלי
או מפ״מי לתבוע בגלוי: ממשלה מחרות
עד מק״י, או מחרות עד מפ״ם. כי
בכל אחת מארבע מפלגות הקואליציה הקודמת
היה קיים מחנה גדול של חברים

|״ /שות ברגע זה? כיצד היה עליה לנד,יג
באותו מצב עדין שבעדינים?

איני מהסס לומר: לא כלום.

תפקידה הלאומי היה להמתין בסבלנות
עד שיתבשל המצב.
שהרי היו קיימות רק שתי אפשרויות:
או שהמצב היה מתפתח בכיוון ששירטטתי
לעיל, ואז היה בא יומה הגדול של חרות
לצאת מן המצור שהוטל עליה, ולהשתתף
בפעם הראשונה בעיצוב דמותה של ממשלה
בישראל;
או שחזית הארבע היתד, נשברת, כתוצאה
מהתמוטטות פנימית או מבגידת אחד השותפים,
ואז היתד, חרות יוצאת מרוויחה.
היא היתד, יכולה להגיד לבוחר, בצדק :״הנה
אמרתי לך — כל המפלגות האחרות גרו־רות־מפא״י
הן. איש לא יפיל את מפא״י
זולתי.״

והרי זה מצכ אידיאלי, שהיה
מכטיח לחרות תוספת-כוח רצינית
ככחירות הכאות.

>•* רות לא נהגה כך. היא התנהגה -
| | אם יורשה לי להתבטא כך — כשור

מאת

בחנות של חרסינה.

כרגע העדין כיותר, הקריטי כיותר,
היא החליטה לשחק מישחק
של פרפטי־ג׳ה. כימעט והייתי אומר:
אמישחק של ״ברוגז״.
היא אמרה: איני מוכנה שארבע המפלגות
ישתמשו בי כבשוט נגד מפא״י. איני מוכנה
שיאיימו על מפא״י בהקמת ממשלה בלעדיה
— מבלי לשאול אותי מראש. איני
מוכנה להיות גלגל חמישי בממשלת־ניר.
איני מוכנה שמישהו יקח בחשבון את תמיכתי
בו כדבר מובן מאליו. איני מ! כנה
שהארבע יקימו לעצמן מועדון דמוקראטי
וישאירו אותי בחוץ, כפילגש שאין מכניסים
אותה הביתה. מי שרוצה בתמיכתי,
חייב לשאול אותי מראש, בגלוי ולעיני כל.

זוהי תגוכה אנושית. זו אפילו
תגוכה מוצדקת. אכל אין זו תגו־כה
פוליטית. ואין אלה שיקולים
המותרים למפלגה גדולה, כשעה
של הכרעה לאומית.
למפלגה אסור להגיד :״אל תקח בחשבון
את תמיכתי כדבר מובן מאליו.״ גי תמיכתה
של המפלגה בעקרונות המקודשים שלה
חייבת להיות מובנת מאליה, בכל הנסיבות.
ואין מפלגה רשאית לומר :״אם לא תתייחס
אלי יפה, אתמוך באוייבנו המשותף ואעזור
לו להרוס את העקרונות החרותים על דגלי.״
דומני שיש לי הזכות המוסרית להגיד
זאת. כי במידה מסויימת, נמצאים אנחנו,
אנשי העולם הזה, במצב דומה. במשך שנים
הוטל עלינו מצור של השמצה מצד כל
מפלגות המדינה. במשך שנים העמידו מנהיגי
כל המפלגות פנים כאילו לא יבוא איש
הגון בקהלנו — ובאותה שעה באו אלינו,
מבעד לדלת האחורית, כדי לבקש את תמי1
כתנו. מנהיגים לאומיים מכובדים הפקיעו
את רעיונותינו, לעתים על־ידי העתקה מילולית,
תוך כדי הגדירם אותנו כפאשיס־טים,
כקומוניסטים, כבורגנים ובכנענים.
ובכל זאת: מעולם לא קבענו עמדה בעניין
לאומי חשוב מתוך נקמנות. תמכנו ללא
היסוס באדם שייצג עניין חיובי — ביודענו
שאותו אדם עצמו ינעץ מחר סכין בגבנו.
שמחנו כאשר רעיון שלנו היכר, שרשים
— אפילו אם מישהו אחר התקשט בנוצו־תינו.
כי כאשר עתיד המדינה מוטל על
כפות המאזניים, אין חשיבות לרגשות אישיים,
לגאווה וליוקרה.
אמנם, אין מפלגה דומה לעתון. מפלגה
חייבת להפגין כוח, לעמוד על דקדוקי
עניות של פרסטיג׳ה. אסור לה להיראות
חלשה בעיני הבוחרים של מחר.

אך אלה שיקולים מישניים לעומת
העיקר: מפלגה חייכת נאמנות
לעצמה, לעקרונותיה.

מערכת הכחירות האחרונה טע-

^ נ ה חרות כי קיימת סכנה ממשית, מיידית,
של אובדן הדמוקראטיה הישראלית.
היא טענה כי דויד בן־גוריון מתכונן להקים
דיקטטורה. היא טענה שזו הבעייה העיקרית
בבחירות אלה. והיא טענה שהיא תתייצב
בראש הלוחמים בדיקטטורה.
על סמך הבטחה מפורשת ותד־משמעית
זו זכתה חרות לשמור על מקומה בכנסת
— דבר שנחשב, בצדק, לנצחון ניכר בנסיבות
הנתוגות.

ואני שואל היום, ככל התמימות:
מה קרה להבטחה זו?

אם קיימת סכנה ישל אובדן הדמוקראטיה,
של כינון דיקטטורה, האין זה מצב של
פיקוח נפש, הדוחה לא רק שבת אלא גם
כל עניין של יוקרה וגאווה פרטית?
ואם כן — האם מותר לעשות חשבון של
״לא שאלו אותנו מראש״?
ראם מותר להושיט יד לדיקטטורים ה־מפא״יים
כדי ״לדפוק״ את הליברלים —
אפילו אם זה מגיע להם?

האם מותר לומר ״לא נהיה שוט
(המשן בעמוד )20

אורי א בניי

משקאות
סםם @1
תוססים

אמא ! אמא ! בואי ת ר אי !
ויוה, ויוה, ויוה!
קולה של ויוה הגי ע לישראל!
זה המשקההנהדר ביותר,
זה תוסס, זה משפריץ
כמו, כמו ...אני לא יו דעת מה.
דבר כזה עוד לא סעמתי

אי גטדנע׳ מ ל

זה מרוה ומרענן נורא.
וגם המשקאותהאחרים
של ויוה נהדרים :
בלק־צ׳רי, אורנג׳ ,ג׳ינג׳ר אייל.
המשקאותהתוססים של ויוה
ננסה עוד היום.

ג׳ינג׳ו אייל

בי ד ם

ל ה שיג בכל חנויו ת המזון
ה מו ב ח רו ת, מ ע דנ י ם, בארים
ומסעדות. בק שאתהסלסלה
של ויוה ־ מכילה 6בקבוקי
אחת. באריזה ויוה

1מדינה
(המשך מעמוד )4
מצד אחד קשה להם להצביע נגד הכנסתו של
ח״כ דתי נ! סף לכנסת. מצד שני לא יכלו
לתקוע סכין בגב הליברלים, שהם שותפיהם
בחזית ארבע־המפלגות. על כן אי־אפשר היד,
למפא״י לבטוח כי הדתיים־הלאומיים יתנו
יד לקנונייה.
9חדלת, שהועמדה במיבחן מוסרי ופול
ט• ראש ן במעלה.
אם תצביע חרות לטובת מפא״י והאגודה
נגד הליברלים, היא תחסל סופית כל אפשרות
לשלול ממפא״י את הרוב בממשלה.
היא עלולה להביא להחזרת בן־גוריון לכסא
הדיקטט,רה. היא עלולה לשים קץ לנצח
לכל אפשרות של איחוד הליברלים עם
חרות. יתר על כן, בהשתתפות חרות בקנוג־יחי,
המעלה צחנה עלולה להבאיש את ריחה
בעיני הרבים, לעלות לה ביוקר בבחירות
הבאות.
מישקע השינאה. לא היה השבוע
כל בטח, ן כי חרות מסוגלת להקשיב בנושא
זה לנימוקי הגיון ומוסר.
תגובתה הראשונה היה לטובת האגודה,
תוך השמעת נימוקים מתחסדים של צדק
אובייקטיבי. למעשר, פעמה בלב חרות השאיפה
לנקמה, והשאיפה להקטין את דמות
הליברלים לעומת דמות חרות. הפרש של
ח״ב אחד בכנסת הוא הפרש גדול, אפילו
אם הוא נובע בסך־הכל מהפרש של פחות
מאלפיים קולות.
בהצדיקם את הצבעתם יחד עם מפא״י
על הרכב ועד! ת הכנסת (ראה הנידון) ,לא
הסתירו מנהיגי חרות השבוע את חוסר־אהבתם
לליברלים, יחס שהוא הדדי בהחלט.
הסיבות האמיתיות והמדומות לשינאה ההדדית:
9כמה
מעסקני הציונים־ד,כלליים ניהלו
בשנה שעברה בחשאי משא־ומתן עם מנהיגי
חר,ת על איחוד אפשרי, מבלי לגלו ,.להם
כי הם מנהלים בעת ובעונה אחת משא־ומתן
גם עם הפרוגרסיבים. כאשר התאחדו ד,צ״כ
עם הפרוגרסיבים, הרגישו מנהיגי חרות את
עצמם מרומים.
9חרות הצביעה עם מפא״י למען שלילת
האות למ״ד מן הליברלים, ביקשה לכפות
עליהם את אחד מצירופי־ד,אותיות
המשפילים, המציינים בישראל מפלגה קטנה.
קנונייה זו, שעוררה בחילה בציב ר, השאירה
בלב הליברלים מישקע של מרירות.
9ד,אינטרמצו ביש־המזל של פניית
חרות לליברלים להתאחד׳ למחרת הבחירות,
עורר זעם הדדי, כשר,ליברלים בטיח ים שחרות
התכוונה לתחבולה, ואילו חרות בטוחה
שהליברלים מתייחסים אליה בבוז.
9בעת ספירת הקולות, כשהיה נדמה
לליברלים שזכו בכמה אלפי קולות יותר
מחרות, התייחסו אל חר!ת ביהירות.
כל הפרשות האלה נראות ילדותיות, בהשוואה
לעניינים הגורליים העומדים על
הפרק. אך לעתים קובעים מישקעים מסוג
זה בשלבים מכריעים — בייחוד כשצצים
עניינים של כבוד׳ פרסטיג׳ה וסיסמות אינפנטיליות
דומות.
מדיניות קרן אור בבלגראד
בימים האחרונים של תשכ״א זרחה קרן־
אור באופק — והיא הראתה לישראל את
הדרך האמיתית׳ לקראת עולם טוב יותר.
הדבר קרה בבלגראד. בוועידת הניטרא־ליסטים
הגיש הגוש הערבי הצעת־החלטר,
אנטי-ישראלית חריפה. כמה ניטראליסטים
אחרים היו מוכנים להצביע בעדה — אף
שלבם לא היר, לגמרי שלם עם הניסוח החמור
— תוך נסיון לשמיר על אחדות
הוועידה. סוג שלישי של מנהיגים, ביניהם
נשיא גאנה הידידותית וראש ממשלת הודו,
הציעו ניסוח חריף קצת פחות, הזכירו כי
ישראל שיתפה פעולה עם שתי מדינות
אימפריאליסטיות בפרשת סואץ.
איש אחד התנגד לכל ההחלטות האלה.
על במת הנואמים עלה פעמיים או נו, ראש
ממשלת בורמה. הוא סירב להקריב את עקרונותיו
על מזבח של אחדות פורמלית.
״אני ידיד הערבים,״ קרא או נו בלהט,
״אבל גם ידיד ישראל. בורמה הוכיחה שתיתכן
ידידות עם שני הצדדים ...אם אסמוך
את ידי על הצעתכם — מה יחשבו בישראל
על ידידותי? ומה תחשבו עלי אתם?
אלד, ואלה יאשימו אותי בצביעות — ושני
הצדדים יצדקו אני בודהיסט, ואמונתי
העולם הזה ג 25ו

אוסרת עלי לתת יד להחלטה בלתי־צודקת
כזאת!״
דברי או נו היטו את כף המאזניים, מנעו
את ההחלטה זזאנטי־ישראלית. לא היה זה
רק נצחון פוליטי לישראל. המעשה הוכיח
מה רב עדיין פוטנציאל הידידות והאהדה
השמור בלב העמים הניטראליים, על אף
מעשי ממשלתה. כי לצד או נו הצטרפו בגלוי
או בסתר מנהיגים אחרים, כגון ג׳והארלאל
נהרו, מלך נפאל וראש ממשלת קמבודיה.
אילו עמדה בראש ישראל ממשלה המסוגלת
לנצל פוטנציאל זה, יכלו מנהיגי אסיה
החדשה להפוך למתוזן־ הגדול המביא שלום
למרחב. בהעדר ממשלה כזאת, קיימת סכנה
כי קרן־אור זו תהיה זמנית, תחת להדליק
במרחב מדורה של שלום .׳
לקח כפול. היו לוועידה עוד שני צדדים,
החשובים לעתיד ישראל:
9לא או נו ולא שום מנהיג אחר ב־אפרואסיה
התנגד לקבלת החלטה התובעת
מישראל לפתור את בעיית הפליטים לפי
החלטת או״ם (היינו: מתן בחירה חופשית
בין חזרה לישראל וקבלת פיצויים) .בנושא

9מיד לאחר שיפוג הרעש סביר הערעור על הציר ה17-
שלהם יציעו הליבראלים לנל המפלגות לשנות את החוק ה־ — 42 המאפשר
ערעור בפני הכנסת על החלטת ועדת הבחירות המרכזית.

9הזית ארכע־המפלגות ותנועת־החרות ישתפו~ פעולה

כהעברת עשרות חוקים דמוקראטיים, בגון ביטול המימשל הצבאי,
הגבלת תקופת הרכבת הממשלה, חוקי־יסוד, פיקוח על מערכת־הבטחון, ועוד.
עדיין לא ברור אם שיתוף־הפעולה יהיה לאורך כל החזית, או שייקבע לגבי
כל חוק לגופו. בכל מיקרה, ישנן שלוש אפשרויות להעברת חוקים כאלה:
אפש רו תרא שונ ה ז ניסוח משותף של הצעת־החוק והעברתו רקילות
המאוחדים של ארבע המפלגות וחרות (ואולי גם אגודת ישראל) ,נגד קולות
מפא״י בלבד.
אפש רו תשניה: הגשת שתי נוסחות נפרדות, כשכל צד מצביע גס בעת
הצעת הצד השני. במקרה זה תועברנה שתי ההצעות לוועדה, ושם יאחדו אותן.
אפשרות שלישית ז כל צד יצביע בעד הנוסח שלו, יימנע מהצבעה ע
נוסח הצד השני, במיקרה זה יעברו הצעות ארבע המפלגות (בעזרת מק״י)
לוועדה, בעוד שהצעת חרות תוסר מסדר היום עליידי קולות מפא״י.

האםהגאיוזוי\2
מרכזי זה נשארה ישראל לבדה בעולם
כולו, כשאף ידידיה האמיצים ביותר מגנים
אותה.
9בכל המחנה הערבי התנגד רק מנהיג
אחד להחלטה אנטי־ישראלית קיצונית: ראש
הממשלה הזמנית של הרפובליקה האלג׳ירית,
יוסף בן־חדה. יתכן שגרמה לכך הידיעה
כי בישראל קיים ועד למען אלג׳יריה החופשית,
המייצג חלק ניכר מדעת־הקהל המתקדמת
במדינה. וייתכן כי היתר, זאת הזמנה
סמוייה נוספת לממשלת ישראל לשנות
את עמדתה כלפי חרות אלג׳יריה.
שתי מחשבות אלד, היו הירושה שהנחילה
תשכ״א לישראל של תשכ״ב.
עתונות התאומים הסיאמ״ם
בפאריס, בפירנצה ובתל־אביב מכירים אותם
כצמד־חמד, הפועל, מדבר וכותב כאיש
אחד, וזה למרות שהם מייצגים עתונים השונאים
זה את זה ש־נאת־מוות. כמו טווידל־דאם
וטווידל־די בספר מבעד למראה, משמש
האחד הד לרעהו.
אלקנה גלי, איש ידיעות אחרונות, היה
פעם מזכירו של דויד בן־גוריון, ידוע ברבים
ככלי־שרת של נערי־החצר. שמואל שגב,
איש מעריב, עלה מתוך שוהת מנגנון־
החושך.
בפאריס התפרסמו השניים׳ שעה שכיהנו
כסופרי עתוניהם שם, כאשר הלכו מעתון
צרפתי אחד למישנהו וניהלו תעמ!לד, גלוייה
נגד השגריר הישראלי יעקוב צור. נערי־החצר
רצו אז לסלק את צור, לשים במקומו
איש שיקבל הוראות משמעון פרס.
בפירנצה עזרו השניים בידי ראובן שילוח
(המשך בעמוד )14

נזנגנז ד?

תוכנית נוספת של מפא״י: להקים ממשלה שתחזיר,

מעמד דל, יום אחד. החשבון, קואליציה של מפא״י והלווויזלינגיס הערביים
שלה, המפד״ל ופא״י, שיש להם בדיוק 60 קולות. אם תזנה ממשלה זו פעם
אחת באימון הננסת (תוך שיחוד אחד הח״נים •האתרים נדי שייעדר מן
הישיבה, נך שיווצר רוב של 60 נגד ,)59 לא יהיה איבפת למפא״י אם תיפול
הממשלה למחרת היום. בי הממשלה תוסיף לנהן נממשלת־מעבר בלי הגבלח
זמן. החשבון: מפא״י מקווה ני במשך הזמן יתעייפו הליברלים או השמאל
מישיבה באופוזיציה. המינשול העיקרי לביצוע התוננית: הצורך לשננע את
המפד״ל לבגוד בחזית־היארבע ולתת יד לקנוניה בלתי־מנובדת זו.
9צפה למערכה ציכורית מחודשת ננד ״הארץ״ .מאז הבחירות
חזר היומון לתפקיד שמילא בימי הפרשח, נאשר עמד בראש מערנת
המלחמה הפסינולוגית של נערייהחצר נגד חסידי לבון. הזעם של ראשי
המיבצע החדש, ברובם אנשי־רוח ירושלמיים, איינו מופנה נגד המאמרים הראשיים
של הארץ, שרק מעטים קוראים אותם, אלא נגד הנסיון הברור של הארץ
לשבור את חזית ארבע־המפלגות על־ידי פירסום יומיוווי של ידיעות, שמועות
ולחישות שמטרתן להוכיח לראשי הארבע שמערנתם אבודה, תוך טישטוש
והצנעת הידיעות המוכיחות את ההיפך.

מתעוררים קשיים כקשר להנהגת כיטול היתרי היציאה.

הביטול, שנקבע למחצית החודש הבא, נחשב בשעתו כצעד תעמולתי שלפני
הבחירות. לא ברור עדיין מה טיבם של הקשיים הכרוכים בהנהגת הביטול:
אם קשיים אדמיסטראמיביים כנים או נסיון להיסוג מביצוע ההחלטה.

9איגנץ מולנאר, מאמן הכדורגל ההונגרי של הפועל פתח•
תקווה, שסרח כעת מסע נכהרת פתח־תקווה לארצות־הכרית
וסודק ממשרתו, יתמנה כמאמן מככי תל־אכים. מולנאר, שלמרות
פיטוריו חזר ארצה ואף החל לאמן את בית״ר תל־אביב, הגיע להסכם עם
הנהלת מכבי לאמן את קבוצת הכדורגל שלה בעונת הבאה. יתכן גם שמכבי
תל־אביב תצרף לשורותיה שני שחקנים ברזילאים שהופיעו בנבחרת ברזיל
במכביה.

מה קווה במנגנון של משוד ממשלתי, כאשר שו מצעירי מפא־־י משתלט עליו

ן-משרד העבודה כירושלים, יכול
^ המבקר להיתקל בשלושה שלטים קטנים,
הקבועים על דלתות. שלט אחד אומר: בת
שבע אריאן, סגן המנהל הכללי (אדמיניסטרציה)
.שלט שני מכריז: ברוך חקלאי,
סגן המנהל הכללי (אדמיניסטרציה) .המבקר
התמים יסיק מכך, שענייני האדמיניסטרציה
של משרד העבודה הם כה מסועפים ומסובכים׳
שדרושים שני סגנים למנהל הכללי
כדי לבצעם.
יכול, כמובן, להיות הסבר אחר: שאחד
משני סגנים אלו מיותר. שהרי אפילו במשרד
ראש הממשלה, אין שני סגנים למטרה

זאת גם אינה הדוגמה היחידה. צמד נוסף
של שלטים מכריז: יצחק פונדק, מישנה
למנהל הכללי; וחיים רדי* ,אף הוא מישנה
למנהל הכללי. וזאת, כאשר נהוג כי במשרדים
ממשלתיים עובד מישנה אחד למנהל
אם בכלל.
מה עושים כל הפקידים הנכבדים האלה,
בעלי דרגה 2ממשלתית?
על שלושה מהם אפשר לענות בבטחון
מוחלט: תוארם ומשכורתם אינם עומדים
בשום יחס לתוכן עבודתם. במשרדים אחרים
מוטלת עבודה מסוג זה על פקידים
נמוכים, בדרגות 6־. 10

מארחת ככירה

ן*ת״טכע א ריאן היתר, צריבה, על
^ .פ י תוארה, לחלוש על כל העניינים

ב־ 1949 לשרת העבואת
רדי, כמישנה להמשרד
שימש אז
עתה כמנהל מיפעל

התמנתה גולדה מאיר
דה, העבירה למשרדה
מנהל הכללי. כמנהל
יצחק עילם, המכהן
כור.
רדי היה אחראי למספר שטחי עבודה של
המשרד, כגון הכשרה מקצועית — שטח
שבמדינת קליטה הוא בעל ערך ראשוני,
המקנה ומתיזה את הרמה המקצועית של
כוח־העבודה בארץ. הוא גם היה אחראי
לכל הבעיות הקשורות בתעסוקת נוער והכשרתו
המקצועית. כאיש מספר 2בסולם
ההנהלה, היה גם ממונה על בת־שבע אריאן,
סגן המנהל לענייני מינהל, וגם לפעולותיו
של דובר המשרד, זלמן חן.
כל זה היה עד לפני כשנתיים, ואז, לפתע,
רוקן תפקידו של רדי מכל תוכן מעשי.
תחילה הושאל למגבית היהודית בארגנטינה.
עם שובו ארצה, לפני מספר חודשים,
מצא את עצמו מחזיק בתואר ובדרגה הקודמים,
אך ללא כל תפקיד מעשי. הוא
מקבל משכורת מלאה — ולמעשה אינו
עושה דבר.
במקום רדי מונה, בעת שליחתו בארגנטינה,
אלוף־משנה יצחק פונדק. פונדק,
שהיה מפקד גדוד בגבעתי במלחמת תש״ח,
ולאחר מכן היה ממקימי חיל השריון של
צה״ל, נכנם לתפקידו החדש במרץ רב.
היה לו רצון כן לשכלל את שירותי המשרד.
אך במהרה מצא את עצמו מחזיק
רק בתואר ובדרגה — ללא תוכן. חודשים
ריחף בחלל המשרד כנשמה אבודה, המח־

מתזזים יותר לעבוד עימו. הוא רצה להכניס
לתפקידים אלה אנשים המקורבים אליו
אישית.
קיים אמנם נוהג, כי שר הנכנס חדש,
מביא עמו כמה מנאמניו ומשבצם בנקודות
מפתח. בדרך כלל, עושים זאת לאחר שמשרד
עובר מראשותו של שר של מפלגה
אחת, לשר של מפלגה אחרת. אולם מאז
סיום כהונתה של הממשלה הזמנית, ב־, 1949
כאשר משרד זה היה בידי מרדכי בנטוב
המפ״מי, נמצא משרד העבודה רצופות בידי
מפא״י. גולדה מאיר ומרדכי נמיר קדמו
ליופסטל, שקיבל את המשרד אחרי הבחירות
האחרונות ב־ , 1959 והם כבר קבעו
את צביונה המפלגתי של הפקידות הבכירה
במקום.
,,אנשי־המפתח, שעברו בירושה ליוספטל,
היו כולם אנשי מפא״י וותיקים. על כן,
אפשר היה להניח כי השר החדש — שעד
אז כיהן כמזכיר המפלגה — ידע לשמור
על אנשי מפלגתו במקומם, כפי שעשה
נמיר לפניו. אלא שגיורא יוספטל אינו סתם
חבר מפא״י. הוא שייך לקבוצה מסויימת
בתוך המפלגה — קבוצת הצעירים של
דיין־פרס־אלמוגי. הוא לא רצה להשאיר
את נקודות־המפתח של משרדו בידי אנשים,
שאינם שייכים לקבוצה זו, ואינם נמנים
על נאמניו האישיים. לגבי דידו, מפא״יינק
שאינו מאנשיו — טרף באותה מידה כמו
איש חרות. אולם, כאשר הכנים את אנשי
שלומו, לא פיטר או העביר איש במקו־

עד, הציונית בגרמניה. כיום הפך המדריך
למודרך, והוא נגרר אחרי יוספטל בכל המריבות
והפילוגים הפנימיים של מפא״י.
הוא אף הספיק להעמיד דור שני לאותה
סיעה. בנו, מיכאל, משמש מרכז הדור
הצעיר במפא״י, תחת הנהגתו העליונה של
משה דיין.

האייט מטאר״טכע
*ץ ח שגיורא לוטן עשה לרדי ולפוג׳
1^ 3דק, עשה ברוך חקלאי לבת־שבע ארי-
אן. לפני מינויו נערך מיכרז פנימי בין
עובדי המשרד. אולם עוד לפני שנודע מי
המועמדים, ידעו במסדרונות משרד העבודה
כי ברוך חקלאי הוא האיש שיזכה במשרה,
בה עוד המשיכה בת־שבע אריאן
להחזיק.
מיהו ברוך חקלאי? עד למינויו החדש
היה מנהל בפועל של סניף משרד העבודה
בבאר־שבע. הוא עסק רק בהכשרה מקצועית
ובפיקוח על ביצוע מדיניות אגף
התעסוקה. שתי פעולות חשובות של משרד
העבודה, שבוצעו בהיקף גדול בנגב, הוצאו
במפורש מסמכותו: עבודות ציבוריות ובניית
שיכונים.
מעלתו הגדולה היתר, השתייכותו לצעירי
מפא״י. על כן, על אף חוסר נסיונו, נמצא
מתאים לתפקיד סגן המנהל במשרדו של
גיורא יוספטל. בת־שבע אריאן הושארה בחדרה
ועם תוארה. חקלאי קיבל חדר משלו,
עם דרגה מקבילה לזו של בת־שבע
ועל דלתו ניתלה שלט של עוד סגן־מנד,לכללי.

כל סמכויותיה של בת־שבעהועברו
ליורשה. לוטן הרחיב את שאיפת הריכוז
שלו, בלע את התפקידים המינהליים וה־מישקיים
של בת־שבע. בידי הסגן החדש
הושארו רק ענייני הפרסונאל של המשרד.

מעמדו •ט? קיסר

שר ויורשו

הס מרדני נמיר (מרכז) וגיורא יוספטל
(משמאל) ,תמונה זו, שצולמה בכנסת,
מראה את שר העבודה הקודם, נמיר, והשר הנכחי, יוספמל, בשיחה

המינהליים והמשקיים של המשרד. זאת היא
עבודה נכבדה ביותר, מאחר שהיא מקיפה
כ־ 3000 עובדים ותקציב שנתי של למעלה
מ־ 50 מיליון לירות. למעשה היא מסתפקת
בעיסוק צנוע הרבה יותר: היא אחראית
לטיפול במכתבים הספורים המגיעים ממשרד
מבקר המדינה: והיא גם משמשת כמארחת
של אורחים זרים המתארחים מטעם משרד
העבודה. וזאת, אחרי תקופה של קרוב לשנה
וחצי, בה לא עשתה אפילו דברים
קטנים אלה.
מדוע? האם מפני שהגברת אריאן אינה
מוכשרת למלא את התפקידים המסתברים
מן התואר הרם שלה?
בת־שבע אריאן התקבלה במשרד העבודה
עם הקמת המדינה, כאחת מאנשי המנגנון
שהועברו לשרות ממלכתי מן הסוכנות
היהודית. היא נכנסה לתפקידים מיג־הליים,
התקדמה בסולם הדרגות והידע, עד
שנתמנתה סגן למנהל הכללי. בתפקיד זה
הוכיחה את עצמה ככוח עבודה ומינהל
ממדרגה ראשונה.

הפיתרון: :סיעה לארגנטינה
יים רדי (כרמן) שימש פעם מישנה

למנהל כללי של משרד החוץ. כאשר

* מתחרז עם תדאי.

עם לוי אשכול. נמיר הוחלף על־פי דרישתו של דויד בן־גוריון,
שרצה למסור נקודת־כוח חשובה זו לידי שר הנמנה על קבוצת
הצעירים של מפא״י, יאותה טיפח ביג׳י מסביבו במשך שנים.

פש עוגן. אך התפקידים, שהיו שלו מטבע
מישרתו, פרחו מתחת ידיו והועברו למישהו
אחר.
לפני כחודשיים הופעל גם לגביו הפתרון,
שנראה כפיתרון מסורתי של משרד העבודה:
הוא הושאל למגבית היהודית המאוחדת
בארגנטינה.

מם. הוא פשוט העמיס רבבות לירות נוספות
על תקציב המשרד.

המדריד המודרד
מינוי החיטוב כיותר שביצע השר

ך יי<
1 1היה מינויו של ד״ר גיורא לוטן,
כמנהל כללי של המשרד. לוטן, דוקטור לסוציולוגיה,
היה אחד ממקימי המוסד לשר
שד ואנשיו
ביטוח לאומי, ובתקופה מסויימת אף שי**ץ
לושה פקידים אדה עולים ביחד, מש כמנהל משרד הסעד, עקב ברוגז קוא*/ז
סכום של קרוב למאה אלף לירות ליציוני של הדתיים. הכשרתו המינהלית,
לשנה במשכורות, דמי אש״ל, וותק ומכו לעומת זאת, אינה ברורה כלל וכלל. והלא
תפקידו העיקרי של מנהל כללי הוא מיג־ניות
צמודות והוצאות אחרות. נוסף לזאת,
יש לכל אחד מהם לישכד, ומזכירה פרטית. הלי וארגוני טהור.
שהרי אי־אפשר. סתם להיכנס לחדרו של
מינויו של לוטן שלל, כצעד ראשון, את
המישנה למנהל מבלי לעבור תחילה דרך רוב תפקידיו המינהליים של אל״מ פונדק.
חדרה של מזכירתו, אפילו אם המישנה
כי לוטן שאף לרכז את כל ניהול המשרד
למנהל אינו עושה מאומה.
בידיו, ולצורך זה לא היסס ליטול תפקידים
מידי הפקידות הבכירה, שעסקה בהם
מי אחראי לביזבוז ולבזיון?
קודם לכן.
האחריות מוטלת כולה על שכמו של
העובדה שגם סגנו, רדי, וגם המישנה לו,
השר, גיורא יוספטל. הוא לא עשה זאת
מתוך טיפשות, וגם לא בהיסח־הדעת. הוא פונדק, נשארו מובטלים־למעשה היתד, ההעביר
תפקידים מאיש למישנהו, רוקן מיש הוכחה הראשונה לכושרו הארגוני של הרות
ממשמעותן ושלח פקידים בכירים ל מנהל החדש.
בצמרת המשרד מסבירים את מינויו של
צד השני של כדור הארץ, מתוך אמונה כי
לוטן בכך, שהיה מדריכו של יוספטל בתנר
בזאת יצליח להרכיב צוות מינהלי שיהיה

ן** שר החדש הביא עמו עוד שני ״צעי־י
1ריס״ .ישראל שפירא ששימש קודם כמזכירו
האישי במרכז המפלגה, כאשר
יוספטל עוד היה מזכיר מפא״י. במשך חודשים
הסתובב שפירא ללא תפקיד, ואף
מבלי שיהיה משובץ בתקן מוגדר. הפקידים
הוותיקים חיכו בקוצר־רוח לראות על חשבון
מי ייבנה המזכיר הצעיר.
לבסוף הוחדר לאגף השיכון. תפקידו הרשמי:
ממונה על חיסול מעונות העוני —
תפקיד שאיש לא מילא אותו מקודם, מאחר
שכל אגף השיכון הוקם למען חיסול מעונות
העוני במדינה. המינוי יכול היה רק
לעורר גיחוך בין פקידי האגף, שידעו בדיוק
מה פירושו של ג׳וב זה, המעניק
לנושאו — פרט לדרגה ממשלתית — 4
גם מכונית של פקיד נדרש.
ה,,צעיר״ השני הוא ישראל קיסר. זהו
גבר בתחילת שנות השלושים שלו, שהצטיין
עד כה בנסיונו להציג את עצמו כמנהיג
העולה של העדה התימנית בתוך
מפא״י. מכיוון שהמנהיג המוכר של עדה זו,
בתוך מפא״י, הוא העסקן הוותיק ח״כ ישראל
ישעיהו, החליט קיסר כי השיטה היחידה
להחלפתו היא בשביל המתמשך דרך
צעירי המפלגה.
כעובד מרכז מפא״י היה קיסר נתון לפיקוחו
הישיר של יוספטל. איתו גם עבד
למשרד העבודה. איש לא ידע מה בדיוק
תפקידו של קיסר, ולמה ייעד אותו השר.
הוא היה נכנס בחופשיות לחדרו של יוספ־טל,
והשר אף היה מתייעץ איתו בעניינים
שונים ומטיל עליו לשמש כדוברו. וזאת,
בשעה שדוברו הוותיק של המשרד, זלמן
חן, המשיך לשאת בתואר. כיום רוקן תפקידו
של חן המנוסה, כמעט לחלוטין, מתוכנו
החשוב.
עם התקרב הבחירות לכנסת החמישית,
כאשר לא היה השר בטוח שימשיך גם
להבא לכהן כשר העבודה, דאג בחיפזון
לשבץ את חסידיו בתקן קבוע של שלוחות
משרדו. וכך הפך ישראל קיסר ליועץ ראשי
לענייני תעסוקה בשירות התעסוקה —

תפקיד שמעולם לא עסק בו קודם, והדורש
ידע ונסיון עמוק בנעשה בשווקי העבודה
ובעיותיה.

מעדלראשיהאג פי ם

אשרמס תו ב בי ם בראש המשרד
* 4פקידים בעלי דרגות גבוהות אך חסרי
תפקידים מוגדרים, שהשר והמנהל הכללי
מטילים עליהם מדי פעם תפקידים מיקריים
שבמשרד מסודר מוטלים באופן סטאטי על
ראשי האגפים — ברור שדבר זה יוצר
מבוכה ואי־איכפתיות בין ראשי האגפים.
אם עד כה ראו את עצמם אחראים לביצוע
מדיניות העבודה — איש איש באגפו —
הרי עתה טושטשו הסמכויות והאחריות של
כל עובד ועובד.
נוצרה כעין שיכבת־ביניים, בין השר והמנהל
הכללי לבין ראשי האגפים. ראשי האגפים
התרגלו לפלישות הפתאומיות של
מקורבי־השר לתחומיהם, על אף שמקורבים
אלה אינם אנשי־מיקצוע ואף לא אחראים
רשמית לאגפים.
דבר זה גרם לכך, שבעוד שגורמי־חוץ
שונים ידעו קודם לפנות לאגף זה או אחר,
בהתאם לנושא, קיימת כיום הרגשה שפנייה
לאחד ממקורבי השר יעילה יותר
מאשר לראש אגף. מנהלי האגפים לא ראו
אפילו טעם להתנגד לנוהל זה, כאשר השר
מעולם לא אמר להם ברורות מה מגמתו
במיבנה האירגוני החדש של המשרד. הס
ראו בכל אחד מאנשי־חצרו של השר נציג
מוסמך ושליח פלניפוטנציאלי של יוספטל
— שאולי כבר נבחר להחליף את ראש
האגף באחד הימים.
מר, היא המדיניות אותה מחדירים השר
ומקורביו, באגפים השונים של משרד־העבודה?

כוני־ם
בתד ־ א בי ב
השיכון הוא האגף הגדול ביותר
\ ! ש ל משרד העבודה ותקציבו הוא הגדול
בין תקציבי האגפים. תפקידו לווסת את
בניית השיכונים, בהתאם למדיניות הקליטה
של הממשלה. מדיניות זו מבוססת על עקרון
מוצהר עיקרי: פיזור האוכלוסיה בחלקים
השונים של הארץ, מטעמים כלכליים
או בטחוניים.
מדיניות זו בוצעה על־ידי האגף, עד לפני
בואו של יוספטל. מרכזי הבניה הגדולים
היו בירושלים וסביבתה, בדרום הארץ ו־באיזורי
הפיתוח בצפון. הבניה בערים הגדולות
הושארה לקבלנים הפרטיים ולחברות
השיכון השונות.
מזה כשנתיים הולכת תמונה זו ומשתנה.
הבניה העיקרית של משרד העבודה
עברה לתל־אביב וסביבתה המיידית, בניגוד
לקו המנחה של הממשלה. השיכונים מוצעים
במחירים ובתנאים נוחים בהרבה מאלה
של הקבלנים הפרטיים, וזה מושך שיכבה
חדשה של פועלים ועולים חדשים, הזוכרים
למשרד המפא״יי את חסד כניסתם
לשיכון עירוני. המיפנה בא כאשר חיפשה
מפא״י פיצוי על אובדן קולותיהם של ותיקי
העיר הגדולה.
מתוך שיקול זה יש להבין את החשיבות
העליונה שמפא״י מייחסת להמשך שלטונה
באגף השיכון. אפשר אולי גם למצוא בכך
הסבר להחלטתו של השר, אשר שינה את
אגף השיכון למינהל השיכון. בעוד שאגף
חייב להיות חלק אורגאני של המשרד, הרי
שמינהל ניתן בקלות ליהפך ליחידה עצמאית,
שיוכל להיות נתון לפיקוחו של כל משרד
כלכלי בממשלה.
אם, למשל, תיאלץ מפא״י, בקואליציה
הבאה, למסור את משרד העבודה למפלגה
אחרת, תוכל לנתק מעליו את מינהל השיכון,
להעבירו למשרד האוצר או למשרד
המסחר והתעשיה, או לכל משרד מפא״יי
אחר.

עד כה לא פורסמו מימצאי הועדה. בינתיים
היא הצליחה להביא את אהרונסון לאותו
מצב של לא־איכפתיות, אליו נקלעים
וה־לכים מנהלים רבים במשרד העבו דה•
מצד א,זד נמתחה ביקורת על עבודתו,
ומאידך לא נאמר לו מה הליקויים שעליו
לתקנם. בשנתון הממשלה האחרון, בינתיים,
הוצא שמו של אהרונסון מרשימת ראשי
המשרד ובמקומו הוכנס שמו של מזכיר
המחלקה — נוהג שאינו קיים לגבי שום
מחלקה אחרת.
מחלקה חיונית זו ממונה על חיי פועלים.
אם מנהלה אינו מ; נאים לתפקידו, צריך
השר לסלקו ללא דיחוי. אין זו זכותו של
השר. זוהי חובתו. במצב־הביניים שנוצר,
והנמשך מזה שנה וחצי, שקעה מחלקת הבטיחות,
הממונה על בטיחות חייהם של
פועלים בעבודה׳ באווירה של אי־בטחון לגבי
עצם קיומה.

סגנית בלי תפקיד

טל במקומה והיא נשארה מחוסרת תפקיד
כי בכוונתו להקים אגף מיוחד לנוער ולהכשרה
מקצועית, שטח שעד אז היה אחראי
לו אגף התעסוקה. מדוע היה צורך
באגף חדש? לדברי השר, ביקש רק לתת
דגש מיוחד לבעיות הנוער וההכשרה המקצועית
— דבר שאפשר היה לעשותו, לכל
הדעות, גם במסגרת של אגף התעסוקה
הקיים כיום.
אולם בראש אגף זה עומד ראש־האגף
היחידי שאינו איש מפא״י. זהו דב כוכבי,
איש אחדות העבודה, הממלא תפקיד זה מאז
הקמת המשרד. בראש האגף החדש לנוער
ולהכשרה מקצועית הועמד יוסף סלייפר.
עד אז שימש כאחראי לבנייני ציבור באגף
השיכון.
חשוב עוד יותר מעובדה זו: סלייפר
הוא איש מפא״י, נאמן אישית וללא־גבול
ליוספטל. רק במיקרה לא עבר מימיו כל

ך חד עם מינויו של יוספטל כשר העבודה
נכנם לתוקפו חוק שירות התעסוקה.
חוק זה ביטל את לשכות העבודה של
האירגונים המפלגתיים השונים, שהיו קיימות
עד אז, הפכו לשירות ממלכתי עצמאי,
שאינו תלוי בשום גורם מפלגתי.
בראש השירות הועמדה מועצה ציבורית,
המורכבת מנציגי עובדים ומעבידים בכוח
שתה. לשון־המאזניים הם נציגי משרד העבודה,
כבאי־כוח הממשלה. את הניהול המעשי
של השרות הטיל החוק על מינודלה
עצמאית, שבראשה נשאר לעמוד מנהל
מרכז הלשכות הקודם, זלמן מילשטיין, אשר
עד לפני זמן קצר שימש סגן ראש עיריית
בני־בריץ מטעם מפא״י.
אך המפלגה לא הצליחה לכפות על השר ;
יחם חיובי יותר למילשטיין. יוספטל השאיר
היא בת־שבע אריאן, סגן המנהל הכללי. אמנם את ראש מינהלת שרות התעסוקה על
מעמדה רוקן מתכנו עם החדרת איש יוספ־ מקומו, אולם הוא הטיל את הניהול המעשי
על איש אימונו גיורא לוטן.
למעשה. התמונה צולמה בעת משפט אייכמן.
דבר זה גרם ליחסים עכורים בין מיג־התמחות
בענייני נוער או הכשרה מקצועית. הלת השירות לבין המנהל הכללי של משרד
העבודה — וזה משתקף ביחסם של

אנשי מילשטיין עם אנשיו של גיורא,
בטיסות?7א בטחון
לרעת יעילותו של שירות התעסוקה. עד
משרד העבודה קיימת מחלקה ל -כדי כך, שבפעם הראשונה מאז קיום לש^—
בטיחות בעבודה. תפקידה ברור וחיוני: כות העבודה הוכרזה שביתה של עובדי
למנוע ככל האפשר תאונות־עבודה, שאחרי לישכות־העבודה בפתח תקתה ובכפר־סבא ,
נגד משרד העבודה, על תנאי עבודתם. התאונות־הדרכים
מהוות אחוז לא־מבוטל של
פועלים החקלאיים הזקוקים לשירותה ההרם
כלכלי ובריאותי.
כמעט מיד עם בואו, כשרק הספיק לערוך יומיומי של לשכתם היו הקורבנות הישיסקר
של משרדו, הקים יוספטל ועדה מיו רים לריב המבתר את הנהלת שירות התעסוקה:
הם לא יכלו לקבל סידור־עבודה
חדת לבדיקת פעולות המחלקה לבטיחות.
מדוע? הוא לא פירט. משהו סתם לא מצא מן הלשכות המושבתות.
כדי להבטיח לעצמו, בכל זאת, שליטה,
חן בעיניו. היה זה ראש המחלקה הזאת,
ידידיה אהרונסון, ממשפחת פעילי ניל״י החדיר לוטן את אנשיו בין עובדי שירות
הידועה, מזכרון יעקב. בהשקפותיו הפו התעסוקה. שעה שבכל המדינה קיים מחסור
ליטיות הימניות, הינו יוצא־דופן בצמרת בידיים עובדות, מצא לנכון להגדיל ללא
צורך את סגל עובדי לשכות העבודה בקיהמשרד
המפא״יי. ן רוב לשבעים עובדים חדשים. מכיוון ש־מילשטיין
אינו מעז למנות עובד אחד על ]1
דעת עצמו, ידע כל איש כי מינוי העובדים
החדשים הוא צו ישיר של לוטן ויוספטל.
אחד מאנשים אלה הוא אותו ישראל קיטר,
אשר מונה לתפקיד יועץ ראשי לענייני
התעסוקה.
יחד עם זאת, פעל השר לריקון מינהלת
שירות התעסוקה מחלק מתפקידיה. הוא
המיל על האגף החדש לנוער ולהכשרה
מקצועית תפקידים, שהיו נותנים עד אז
בידי שירות התעסוקה הממלכתי — נוסף
לאלה שנלקחו מאגף התעסוקה.

ביצועיסט? ,א אייט־ביצוע

אגף חדש גוצר
התעסוקה והקליטה הוא ה-
שני במעלת חשיבותו. תפקידו לקבוע
את מדיניות התעסוקה, על ענפיה השונים.
הוא צריך לווסת יצירת מקורות תעסוקה
חדשים, בהתאם לקליטת העולים, בחלקים
השונים של הארץ. בידו לעודד הקמת מיפי
עלים חדשים על־ידי השקעות כספים במים־
עלים הרצויים לו, או על־ידי המלצת עזרה
כספית ממשרדים אחרים. תפקידו גם להכשיר
עובדים מקצועיים, כדי להקל על קליטתם
במיפעלים.
לפני כשנה הודיע השר, מעל במת הכנסת,

עסקי התעסוקה

מישנה בלי סמכוה

יוספטל כנזנהל־כללי. תעסוקת ביניים:

הוא אלוף־משנה יצחק פונדק, המשינוז למנהל
הכללי. גם תפקידו רוקן מכל תוכן, עס מנוי נאמן
שליחות למען המנבית המאוחדת בארגנטינה.

* * דון ן חי טו ב לפרסם עובדות אלה דוזקא
עתה? בראש וראשונה, מפני שקיימים
סיכויים, כי בממשלה החדשה לא יהיה
משרד העבודה עוד נחלתה הפרטית של
מפא״י. במיקרה זה, חובה לדעת מה המיג־רעות
שהוצמחו על־ידי יוספטל במיבנה
המשרד, ולהבטיח את סילוקן או תיקונן.
יש גם סיבה חשובה נוספת. גיורא יו0פ־טל
נחשל לאיש מרכזי בחוג הצעירים של
מפא״י. הוא נהנה מן השייכות למחנה הכולל
של ״ביצועיסטים״ ,כאילו היה, אמנם,
איש־ביצוע יעיל. כי שום גורם ציבורי לא 1
עמד מקרוב על יעילותו, הלכה למעשה.
בעוד שבזיונות שמעון פרס במשרד הבט־חון
עומדים — במידה שהצנזורה מתירה
זאת — תחת ביקורת העתונות ודעת הקהל;
ובעוד שכשלונותיו של משה דיין
במשרד החקלאות זכו אף לביקורת גלויה
וקטלנית רבת־מימדים, לא עמד עד כה הציבור
על מעשיו של השר יוספטל במשרד
העבודה.
גילויים אלה מוכיחים מה יכולתו של שר
״צעיר״ זה.

הנה מונחות גופותיהן -שורה
ארוכה עד מאוד: פרנסוא ג׳ידה
הצרפתיה (מימין) ,ג׳יין מאנספילד
האמריקאית (כמרכז) ודליה לביא
הישראלית. מערומיהן עיטרו השנה
את מפכי הקולנוע. אולב האם זרמה
תופעה זו כאפיק הריאליזם כאמנות,
או שמא נוצלה רק למשיכת הקהל.
^ יזו שנה נוראה: טראגית ממש.
הדמעות החלו לזלוג בתשרי, ובאלול
טרם יבשו. רק התייבש מלח הדמעות על
הלחיים וככר נשטף בכי חדש. כאילו מכל
האנשים בעולם בחר האלוהים דווקא את
מעריצי הקולנוע להתעלל בהם.
הם הלכו אחד אחד. בבית העלמין, אישם
ליד שדרות סאנסט, לא פסקו ההלוויות.
הב! כבים ליוו את חבריהם שדעכו, והתבוננו
זה בזה כדי לנחש מי מהם בתור. אם
קלארק גייכל האלוהי חלף עם הרוח, אם
סמל הגבריות כגארי קופר המוצק נתגלה
כאכול סרטן, למי עוד נשארה תקווה?
אבל המוות כבר היה הטוב שבגורלות,
וגם הפשוט שבהם. רבים מכוכבי סאנסט
אולי קינאו בסתר לבבם בלוויות המפואר! ת,
שכן הם היו קבורים כבר בחייהם. המזל
שיחק דווקא לאלה שהיו זקוקים לו פחות
מכולם אלה שגם מבלי הטראגדיות כבר
התברכו בפירסום, בתהילה ובהערצת כל
קוראי הביולטינים מחדרי־ההמתנה שבעולם.
ליז הא מללה עברה על גופה במציאות
מה שמתרחש רק בקולנוע, וסופה שתתחיל
להאמין במה שהיא משחקת. משוגעי הקולנוע
עצרו את נשימתם כדי לעקוב אחרי
חירחורי נשימתה בבית־החולים הלונדוני.
הרפואה רכשה כמה רבבות, אם לא מיליונים,
של מבינים חדשים, שיתמצאו מעתה
בכל הבעיות והסיבוכים של הדופק ולחץ
הדם, יבינו בוירוסים ובנפתולי המוח הקטן
כמעט באותה מידה שהם מבינים כיצד
נישקה טיוסדי תלד ברומן האחרון שלה.
מרילין מונרו שוב לא הסעירה בנענוע
ירכיים ובמיצמוצי שפתיים חושניים. היא
עלתה בדרגה. עוד בטרם סוכמו ההסתכלויות
שנערכו בה בבית ריפוי־הנפש האחרון
בו שהתה, וכבר הובלה על גבי אלונקה
לבית־חולים בקצה שני של ניו־יורק. הפעם,
מסרו מומחי הרפואה של טורי הרכילות,
הסתבכו העניינים בכיס המרה שלה. התברר
שכל היצירה השמימית הזו, שהקפיצה
גברים ממושביהם, פועלת גם כן בשיטה
של בלוטות והפרשות. הרופאים עצמם לא
ידעו, כך מסרו הרכילאים, מה להוציא לה.
תחילה סברו שדי יהיה להוציא את אבני
כיס המרה שלה, למרות שהדבר עשוי לגרום
לחוסר שיתי־משקל בנענועים הידועים.
אבל, האיי, הטראגדיה היתד, נוראה עוד
יותר. מיליונים ברחבי העולם שותפו בקונם
ליום בו הוחלט — פה אחד — להוציא
את כיס המרה כולו, עם כל החצץ שבו.
כוס הדמעות עולה על גדותיה. אסונות
פוקדים את הכוכבים כמו גובי מס־הכנסה.
בטי הטון מגלה שסרטן גדל בגרונה. לג׳ין
אליסון יש את אותן הצרות. אייב מונטאן
מקבל התמוטות עצבים. לי רמיק וסנדרה
די נכנסות להריון ואילו מאי בריט וג׳ין
סימונס יולדות באמת.

במאוחר, אב? מת
וד זה מדבר וזה בא ויאמר: גם
? בלינדה לי הלכה. בתאונת־מכוניות קטלנית
בארצות־הברית אבדה לקולנוע הכוכב־נית
הבריטית ירוקת־העיניים, שזכתה בתואר
״הנערה עם הסקסאפיל ההיגייני״.

בתו של בעל בית־מלון קטן, שלא היה לה
מה להראות מלבד מה שהיא חשבה בחושניות,
ישהרתה ואחר־כך התאהבו, בנסי־כים
איטלקיים, סיימה את הקאריירה בצורה
שבמקרים אחרים, כמו זה של ג׳יימם דין,
הופכת גם מתים לאלילים.
עוד זה מדבר וזה בא ויאמר: האינדיאני
הציוני מת גם הוא. שוב לא האמינו לו.
קודם כל: כל כך הרבה מתים? נוסף לזאת
מספר שבועות קודם לכן הוכנו כבר בגד־האבל
ונשלחו זרי הפרחים, כשקוד ישראל
הודיע על פטירתו. לבסוף התברר שרק
ג׳ף צ׳נדלר עצמו לא שמע על כך ויצא
מבית־החולים בו גסס, שמח וטוב־לב.
אבל קול־ישראל צודק תמיד, אפילו אש
קצת באיחור. עובדה: לא חלף חודש וג׳ף
הענק בעל בלורית השיבה, חביבן של
אסתר ויליאמס ונערות תל־קציר, הכוכב
שעלה לגדולה בזכות סרט עם כוונות ציו
ניות,
חרב במדבר, ומילא את כל התפקידים
שרק נוצרו בסרטי אינדיאנים, אמנם מת.
כך ירד המסך. הלך מאהב הדרום האמריקאי
בעל העיניים הבלתי מוסריות, קלארק
גייבל: הלך גרי קופר אחרון הענקים ה־הוליבודיים
האיש לו צילצלו פעמוניו של
המינגוזי ושכל סוסי המערבונים עברו
מעליו ומתחתיו.
האמת היא שהם לא מתו יחידים. כחצי
תריסר שחקנים הוליבודיים ותיקים ומצויי־נים,
מתקופת הסרט האילם ועד תקופת ה־הסרט
הצועק, נפטרו אף הם. אבל איש
לא התרגש. הם היו רק שהקנים, לא
כוכבים.

בדי צביעות והתחסדות
פשר היה להיות ציניקאים, לכבד

את האנשים וללגלג על כוכבים המתים

ג׳ין מנ ס פי ל ד

ככל האדם. אבל היה משהו מעציב במגיפת
הכוכבים. טבעי שדור ילך ודור יבוא
והמושגים המקודשים של העבר ייראו בבלונים
נפוחים בהווה. קל מאוד לכתוב
היום בזלזול על אנשים ששיא משחקם התבטא
בנשיקה מאורכת או על אלה שחזרו
על עצמם מאות פעמים בהיותם הגברים
הכי זקופים, הכי קשוחים והכי אמיצים
שבמערב הפרוע.
אבל השאלה היא: מה יש היום במקומם?
אודות מי תהלומנה בנות הטיפש־עשרה על
משכבן ואיזה טיפוסים יחפשו להם בוגרי
הגימנסיות כנשות תשוקותיהן? על מה
תזלנה הבתולות הזקנות דמעות באולמות
הקולנוע ומה יסעיר גברים משועממים,
עד כדי כך שיטריחו את עצמם פעמיים
בשבוע אל אולם החושך המתוק?
יוצרי האשליות להמונים לא נשארו אף יום
אחד מול שוקת שבורה. לשבחם יאמר שראו
את הנולד. במיסתרים, כדי לא להרגיז
את האלים, כשאלה עוד מלכו בכיפה, טיפחו
את התחליף. עתה, כשהורד המסך ומסך
חדש הורם, היה התחליף מוכן לשימוש
מידי. הצרה איתו היתר, רק, שבעוד שה-
אשליה הראשונה היתר, אשלית הלב והנשמה,
היה התחליף אשליה לחושים. היה
זה העירום.
הנה כי כן הגיעה שעתן של חטיבות הגוף
בעלות גידולי הפרא, הגיע זמנם של
שעירי החזות ומנופי השרירים.
כדי למנוע חשד של צביעות או התחסדות,
זה המקום לומר כי אין כל רע בתצוגת
עירום בקולנוע או בהתעלסות חשופה
של זוג במיטה אפילו לאורך סרט שלם.
אולם מה שמרגיז בהתפשטות ההמונית
לעיני המצלמות אינו עצם ההתפשטות ואפילו
לא הגילויים חסרי הטעם והמידה
הנחשפים לעיתים.
מרגיזה הגישה של כל הנוגעים בדבר,
החל במתפשטות המסבירות את עצמן בכך,
שגופן כמו נשמתן הוא קודש לאמנות,
וכלה כצנזורים החסודים המוכנים לעיתים
יותר ויותר מזומנות, להשבית את מספריהם
ולהתיר ברוב חסדם גם לאחרים
לראות מערומיהם, משום שהם מוצאים שעירום
מסויים הוא חלק אינטגרלי של העלי-
לה או ביטוי אמנותי של היוצר.
העירום והאירוטיקה בקולנוע תפסו את
מקומם של הכוכבים כמושכי קהל כמעט
בכל סדנאות הקולנוע המסחריות. הכוכבים
של היום שוב אינם כוכבים אלא בזכות
נתונים אלה של עירום ואירוטיקה. אבל האם
יש אחד מביניהם שיהיה מוכן להכריז
זאת בפה מלא?!

אפילו אקט מיני

ך /אכט ליי גי לתה ממערומיה ב־הפסיכי
של היצ׳קוק וג׳ין סימונס עשתה
אותו מעשה עצמו בספארטקוס, למרות שהצופה
הישראלי לא זכה לראותן בכך. אבל
הן עושות הכל בשם האמנות הטהורה, כדי
לא לפגוע חלילה בהילת השחקן שלדעתן
עוטה את ראשן.
ועדיין מהדהדים אימרות־השפר של הנערות
הישראליות שנקלטו אף הן בשוק ה־

אשליות. הנה הן אחת אחת: דליה לביא
המושלמת, שהתפשטה בסרט צרפתי שטרם
הגיע לארץ :״אני אמשיך להופיע בסצינות
עירום כשהתפקיד והעלילה יחייבו זאת.״
אילנה עדן התנ״כית שנשארה עדיין מכוסה:
״אם היה סרט שהייתי יודעת שאני רוצה

לעשות אותו הייתי מוכנה לא רק להתפשט,
אלא אפילו לעשות אקט מיני. אבל
זה תלוי ברמה של הסרט.״ וחיה הררית
האינטלקטואלית, שהופיעה עירומה למחצה
בסרט האיטלקי אטלנטידה :״העירום הוא
לפעמים חלק מהאמנות.״
איש לא יראה חילול קודש בהתפשטות
נערות ישראליות דווקא, אבל מדוע עליהן
לעשות זאת בשם האמנות?
בים העירום שהציף את בדי העולם
בלטה, תרתי משמע, רק אחת שהיתר, ראויה
לסמל הדור, שצמח על חורבות דור הכוכבים
האמיתיים. אולי לא היתד, דמותה לי ׳*טעמם של רבים מהצופים. יתכן ומידותיה
לא תאמו את הדרישות המקובלות אצל
אנשי תרבות.אולי מבע המישגל התמידי,
שאינו סר מעל פניה, צורם את עיני האיסטניסים.
אבל לפחות היא היתה ישרה
עם עצמה ועם מעשיה. כשהציגה את מערומיה,
השופעים על הבד, עשתה זאת למסרה
בלבד: כדי להציג אותם. אחת שמה ודרה ג׳יין פאלמר, הידועה בציבור
כג׳יין מאנספילד.

בארץ וב!1ו״ל

אותה הגבות בשינוי האדרת. גי״! מאנספילו נפי שנראתה
בשכיבה ובעמידה בסרט חמה מכדי לגעת. מימין נראית
;׳יין בתלבושת שקופה אולס שדיה מכוסות בחלקן, בתלבושת זאת הופיעה בגירסה
שהוצגה בארץ. משמאל נראית ג׳יין באותה תלבושת בפחות כיסוי כשחזה חשוף לגמרי.
בתלבושת זאת הופיעה בגירסות של הסרט שהוצגו באירופה ובארצות דרום־אמריקה.

אבל היא ידעה מה שהיא רוצה וידעה
להציג תמונות עירום שלה מעל דפי ריעתו*
גם באיזו דרך להגיע לכך.
נים המיועדים לכך. כשהבעל מיהר הביתה
עוד בטרם מלאו לד 16 ,שגה, כשהיתה כדי למנוע מחבריו להוסיף ולנשק למערומי
תלמידת גימנ&יה שחורה שיער ודקת גו, אשתו בעתונים, טענה ג׳יין בפני בית־

המשפט לגירושין שבגלל הזנחתו של הבעל
התנדבה להופיע במודל עירום בפני תלמידי
רישראזים -עדיים ואריגים הכתה האמנותית של הקולג׳ שלה. צילומים נאלצה להתפשט. השופטים נדו לגורלה המר
שנעשו באותה תקופה מראים אותה יוש ואישרו לה את בקשת הגירושין.
ג׳יין נכנסה עתה לפעולה בקצב מהיר.
ליצרני האשליות מכירים היטב את ה בת מתוחה על ספה מרופדת בד סטין אדום,
היא לקחה את המטוס הראשון לפלורידה,
שווקים שלהם. הם מעריכים נכונה את כשבידה גיטרה וזר פרחים אדומים.
שלהם בכל מקום ומקום. הם יודהקהל
אותו
זמן היא היתד, גם חובבת ספורט. הגיעה לחוף הקייט סילבר ספרינג. שם הצעים
איזה עמים הם בעלי דמיון מפותח, היא השתתפה בקבוצת־המלהיבים של הקולג׳ ,ליחה לקבל הזמנה למסיבת עתונאים ששדי
להם ברמז כדי לצייר בדמיונם תמונה
נערכה לכבוד הסרט מתחת למים. עשרות
שתפקידה היה להלהיב את קבוצת הבייסבול
שלימה. הם יודעים גם מי הם העמים המתי מקומית. מרוב חיבתה לתפקיד התאהבה צלמים כימנו את מצלמותיהם כדי לצלם
חסדים.
את כוכבת הסרט ג׳יין ראסל. ואז, לפתע,
ישראל. וברשימת עמים זו מופיעה גם במנצח הצעיר של קבוצת המלהיבים ואף
עצרו את נשימתם.
הרתה לו בהיותה בת .16 היא נישאה ובמסיבה
הופיעה צעירה בלונדית לבושה
ג׳יין החביבה, המבליטה יותר את עובדת ילדה לגבר בת. אולם מצבה המשפחתי הבביקיני
אדום וזעיר שהתפוצץ עליה. בגדהיותה
נקבה מאשר היותה אשה, שמרה על חדש לא הפריע לה לצעוד בדרך שהיתודתה
ר,ים שימש כמשענת קנה לאבריה השזופים.
כבודה בעיני צופה הישראלי. בשני הסר׳ לעצמה,
טים בהם הציגה את עצמה בפניו השנה,
מובן שהצלמים שכחו את ג׳יץ ראסל והת חזה חסר התחרות והבעתה החושנית, עשו

נפלו על ג׳יין מאנספילד.
ל* חמה מכדי לגעת ואהבות הרקולס, עטפה
את מה שעושה עבור שחקניות אחרות
חמש שנים במקרר
בעדיים ואריגים את אותם החלקים שלא
לבקשתם של הצלמים הסכימה הגברת הכשרון.
>1 11
נראו בעיני המפיקים כעשויים לזכות בחמש
שנים הוחזקה ג׳יין במלאי כמוצר
— ו 1י <0*1מאנספילד להקל על עצמה ולחלוץ את
הערכתו של הצופה הישראלי. באותם סרף
* חי להניסתה לעבוד כדוגמנית, אולם בגד הים שכה לחץ עליה. הצילומים היו לתאי של חברת פוקס-המאה־העשויס. כשטים
עצמם הופיעה ג׳יין גם ללא אותם כיסו1
1בעלד, התנגד למקצוע זה. אחר־כך הח אמנם אותם צילומי העירום שצילמוה מקו הגיע תור העירום, הגיע גם תורד, של
יים. אבל מפיקיה של ג׳יין הטבעית ידעו לש ליטה להשתלם באוניברסיטה, הוכיחה שהיא דם, אלא שעתה צילמו אותם צלמים מפור ג׳יין, שנישאה בינתיים למר העולס מיקי
הרגייטי ואף ילדה לו בן.
לוח גירסות אלה לארצות העמים קרי המזג. מסוגלת להשתלם מהר מאוד. במשך שתי סמים.
אפילו האמריקאים עצמם לא זכו לראות את שנות לימודיה נבחרה פעמיים למלכת האועתה
היא מתרחצת בשאמפניה באמבטיה,
זה היה מספיק כדי שג׳יין תגיע להולי־ג׳יין
שלהם כפי שהיחד, רוצה שיראוה. ניברסיטה שלה בקליפורניה, ואף זכתה ל בוד. תמונותיה שהתפרסמו בפליי בוי, בה היא מגדלת אורכידאות, מציגה את
קרוב לחמש שנים צריכה היתד, ג׳יין ד,כלל בין המועמדות לתואר מיס דרוס משכו את עיני מפיקי ברודביי, שחיפשו חזה מבעד לפרוות מינק ונוהגת, בהתאם
להמתין עד שיגיע תורה למלוך ולככב כ קליפורניה הצפונית בשנת .1951 קרוב ל נערה במידותיה של מרלין. מונרו, שהיתר, למצב הרוח, בקאדילאק או ביאגואר הפרמלכת
המתפשטות. למעשה החלה דרך זו וודאי שהיתר, זוכה בתואר, אילמלא גילה אז באופנה, למחזה התשחית ההצלחה את טיים שלה. היא חולמת לבנות בריכת שחיה
בעלה את מעשיה והוציא אותה מהר מאיד רוק האנטר. ג׳יין, שלא היתד, מטומטמת במרכזה ייבנה אי גדול בו יגדלו עצים ועוד
הרבה קודם לכן.
וורד, ג׳יין 27 ילידת פנסילבניה, ידעה מן התחרות.
עד כדי לא להבין את מה שדורש ממנה ה עליהם יתרוצצו קופים.
הקופים, לפחות, אינם מתימרים לכנות
כל זה לא עזר לו. הוא התגייס לצבא, במאי, זכתה בתפקיד. בעקבותיו הגיעה גם
מילדות שד,־א נועדה להיות כוכבת קולנוע.
יתכן שימצאו אנשים שיגדירוה כמטומטמת, היה קצין במלחמת קוריאה וג׳יין החלה לסרט לפי אותו מחזה. קומתה הגבוהה, את חוסר הלבוש שלהם בשם אמנות.

מ עיין ה ב תו לי ןותותי בר ( שבדיה)

***נת תשב״א עשויה להיזכר כשנת
\1/מיפנה בתולדות הקולנוע בישראל. שום
דבר חשוב לא אירע בה, בעצם, מהבחינה
הקולנועית. קהל הצופים הישראלי לא
שינה את אופיו הקולנועי, הוסיף להיות
הקהל הרעב ביותר בעולם לסרטים. הוא
לא שינה את טעמו: סרטי זבל הוסיפו
למשוך צופים ולמלא קופות, בצד סרטים
אמנותיים. גם יבואני ומפיצי הסרטים לא
השתנו. שיקוליהם בהבאת סרטים ובהצגתם
נשארו שיקולים עיסקיים טהורים.
אם בכל זאת אירע משהו בשדה הקולנוע
בישראל הוא התחולל דווקא בשטח
שנראה כנדון לתרדמת עולמים — הסרט
הישראלי. ושוב, מעל פני השטח, נראה
כאילו לא אירע דבר. עדיין לא התעורר
הג׳ניוס היוצר הישראלי באמנות הקולנוע.
לא התגלה האמן המסוגל ליצור יצירה
אמנותית קולנועית בעלת ערך, על נושא
ישראלי ובתנאי הארץ. לא חל שינוי ביחס
המוסדות כדי לעודד את הסרט הישראלי.
אף על פי כן, מתחת לפני השטח התרחש
משהו. למעשה עמדה השנה בסימן התעוררות,
אפילו מהירה מדי, של הסרט הישראלי.
שלושה סרטים ישראליים הוצגו לעיני
הקהל. שניים מהם (הס היו עשרה וא״

ע ד כלו תהנשימה (צרפת)

לייק מיי?;) היו סרטי עלילה, שאם כי לא
התעלו מעל הממוצע של הסרטים המופקים
בעולם, היוו התקדמות טכנית ואמנותית
ביחס לסרטים שהופקו עד כה בארץ. השלישי
(הצד השלישי של המטבע) היה
סרט תעודתי קצר על נושא ישראלי, שהתעלה
לרמת גבוהה ואף זכה לשבחים
ולפרסים בהו״ל. אולם יוצרו הבלעדי היה
איש קולנוע צרפתי.
מלבדם, נמצאו בשלהי השנה כארבעה
סרטים ישראליים אחרים בשלבי ייצורם
האחרונים, ואילו כחצי תריסר תכניות
לסרטים ישראליים נוספים נמצאו בשלבו
הגשמה ממשיים. מפיקים זרים גילו ה!ד
עניינות בהסרטת סרטים בארץ. אחד מגדולי
מפיקי הסרטים באיטליה, דינו דה לורנטיס,
אף הסריט השנה בארץ את אחד הגדולים
והחשובים בסרטים שיצר — שני אויבים.
פעילות מוגברת זו סימנה מיפנה. יתכן
ולא היתר, זו אלא סערה בכוסית מים,
שתשכך כשם שהתעוררה. אולם בשלב זה
היא עדיין מעוררת תקוות רציניות.

שחקן השנה

שחקנית השנה

* להצלחה אין מונופול

ז׳ אופול בל מונדן

מליג המר קו ר י

עד כלות הנשימה

רק כימי חול

* * הגרם, בעצם, להתעוררות זאת?
הגורם היה נעוץ בתהליך שלא החל

ווכ״א * הסרט הרע תשכ״א-

.1אקסודוס (ארצות הברית)

.2אוססרליץ (צדפת)

דווקא השנה. אולם הוא הסתמן בסיכום
הסרטים שהוצגו השנה בארץ, יותר מאשר
בכל שנה אחרת. הסרטים הטובים ביותר
של השנה היו, הפעם — כפי שהיו גם
בשנים האחרונות, אם כי במידה פחותה —
יצירות אישיות מובהקות.
הם לא היו מתוצרת בתי־החרושת לסרטים
בהוליבוד או בצ׳ינה צ׳יטה. הם לא
היו תוצרים שהושקעו בהם מיליונים וש־שותפו
בהם עשרות מומחים בכל שטחי
הקולנוע, נוסף לכוכבים ולרבבות ניצבים.
הם באו מארצות קטנות, בעלות תעשיית
׳3רטים בלתי מפותחת, בהשוואה למעצמות
לקולנוע. על כולם היה טבוע חותמם האישי של יוצריהם. כולם, ללא יוצא מהכלל,
הופקו בתקציבים זעומים ובתנאים
טכניים מפגרים למדי.
בתהליך זה, שהגיע לשיאו השנה, היה
טמון סוד ההתעוררות בקולנוע הישראלי.
כי באופן בלתי־ישיר הוא זרע עוז ואומץ
בקרב יצרנים, משקיעים ואמנים בארץ.
הוא הוכיח להם שהקולנוע אינו מונופול
של אילי הון ובעלי מלאי של כוכבים.
הוא המחיש את האפשרויות הגלומות במדיום
הקולנועי להבעה אמנותית אישית
ולטיפול בבעיות ובהווי הספציפי המציין
כל עם.

כתוצאה מכך נמשכו יותר ויותר אנשים
אל הקולנוע בישראל. חלקם משום שנוכחו
שהקולנוע מסוגל להיות עסק גם בישראל.
וחלקם משום שהשתכנעו שאפשר וכדאי
לנסות את כשרונותיהם בטיפול במדיום

שגת ברגמן

שחקן משנה השנה
אבנר חזקיהו

איי דייק מייק

־סרט הרע

פפה (ארצות הברית)

שחקנית משנה השנה
שי רלי ג׳וי ס

אלמד גנטרי

—ויוצר האישי הבולט ביותר, מבין
• 1אלה שסרטיו־,ם הוצגו השנה בארץ,
היה גאון הקולנוע השבדי, אינגמר ברגמן.
למעשה היתה זאת שנת ברגמן עבור צופי
הקולנוע הישראלים. במשך שנים הוצגה בארץ
רק יצירה בודדת אחת מיצירותיו של
הבמאי המעמיק, בעל הסיגנון המיוחד, שסרטיו
נושאים חותם לאומי מובהק. המפיצים
חששו פן יהיו סרטיו הבלתי־רגילים
כשלון קופתי. רק כאשר העז מפיץ אחד
והציג את סרטו של ברגמן, מעיין הבתו
לין, התברר שהנחת המפיצים לגבי
טעמו של הקהל הישראלי היתד, מוטעית.
הקהל חובב־הבידור התגלה כקהל המסוגל
ומוכן גם למחשבה בקולנוע. הסרט נחל
הצלחה קופתית.
בעקבותיו החלו צצים סרטים אחרים של
(המשך בעמוד )16

.4הגה נתעלסה (ארצות הברית)

במדינה

מתנתהחג לגבר

מצב ר וח ! מר ום ם..
אחרי גלוח הוא משתמש בפיש־לון.
פיטרלון מרענן ומחטה את העור
אס בתער או במכונה אחרי הגלוח.

פ־טול!!
מרחיק פצעונים ומונע גרויי עור,
אחר שמוש בפיטרלון, עורך יהיה
חלק וגמיש. להשיג בבתי מרקחת
ופרפומריות.

(המשן מעמוד )7
לפוצץ את הוועידה הישראלית־הערבית הראשונה.
ובתל־אביב בלטו, בימי פרשת
לבון, כגרעין המחתרת העתונאים שנודעה
בשם ״יונייטד פרס״.
השניים ידועים לא רק לבל העתונאים
בפאריס.
הערביים הרואים בהם
שליחי מנגנון־החושך הישראלי.
ציידי הראשים. כאשר באו מדינאי
ערב, בלוויה אנשי הבטחון שלהם, לוועידה
הניטראליסטית בבלגראד (ראה לעיל)׳ הופתעו
אלד, לראות שם את הפנים המוכרות
של התאומים הסיאמיים. הדבר לא היה
קשה. כי אי־אפשר היה למדינאי ערב לדבר
מילה מבלי שיציץ לידו ראשו של אחד התאומים
— או איש ידיעות אחרונות הנוסף,
יהושע חלמיש, גם הוא מחניכי המנגנון.
הערבים החשדניים לא יכלו לדעת כי
מטרת התאומים היתד, תמימה: להצטלם
בחברת מנהיג ערבי, כדי להשוויץ בפני
חבריהם וקוראיהם. לספורט זה הוקדש עיקר
זמנם. ואכן, לא לשוא. ידיעות אחרונות
פירסם בגאווה תמונה של חלמיש, כשהוא
נדחף לתוך טכס קבלתו של גמאל עבד אל־נאצר,
שחצי ראשי האחורי מופיע בתמונה.
מעריב הצליח יותר, פירסם תמונה של שגב
עם ראש שלם של עבד אל־נאצר, בעת טכס
קבלת־פנים, ציין בגאווה כי ״הצלם מימין
הוא שליח מעריב בבלגראד, שהצטייר במצלמה
כדי להתקרב אל השליט המצרי.״
ספורט זה עלה ביוקר. אנשי־הבטחון הערביים
פנו למארחים היוגוסלביים, התלוננו
כי הכתבים הישראליים הם מרגלים, המהווים
מיטרד ציבורי. היוגוסלבים שללו את
תעודות כל הכתבים הישראליים, גרמו לכך
לתקרית האנטי־ישראלית הראשונה בוועידה.
כשמחו הכתבים הזרים על מעשה זה, הוחזרו
התעודות — אך רק אחרי שכתבי
ישראל הבטיחו חגיגית לחדול מעיסוקיהם
הילדותיים, ולהעמיד לפחות פנים שהם עתו־נאים
רציניים.

התרגז, מפני שלדעתו היתד, הכותרת
להיות :״משפטיו של גרודזנסקי הם ^ י:
ההיכטיריה״ .הוא שלח שני מכתבים ל;
רכת הבוקר. שניהם פורסמו.
רטוש לא נשאר ללא מגינים. המבקר
בועז עברון פירסם בדו־שבועון אתגר כתבה
בה שאל :״האם מותר לעתון לפרסם דירי
השמצה, ולא לפרסם את תשובת המושמץ?״
ברוח דומה שלחו שלושה צעירים —
ישראל הר, אהרון שבתאי ובנימין תמוז —
מכתב למערכת הארץ. אך הארץ לא פירסם
אותו — אולי מפני שהארץ עצמו נוהג
לזרוק לסל המערכת מכתבים של אנשים
שהושמצו מעל דפיו. אך אותו מיכתב
פורסם בלמרחב, בו עובד רטוש כמגיה.
ד* מוותר? בעיצומו של הקרב, כאשר
גם הירחון מאזניים התייצב לימינו, נערך
רטוש להתקפת־מצח. הוא פנה אישית לעורך
דבר, חיים שורר, אמר לו דברים בוטים.
״בסדר, בסדר,״ אמר שורר, ,׳אך חכה עד
אחרי הבחירות.״
ואמנם השבוע פירסם דבר את התשובה,
בקיצוצים קטנים. אך כדי להחזיר את שיווי־המשקל,
ניתן לגרודזנסקי להצמיד לתשיבה
מאמר נוסף שלו. ביצירה זו ציטט בהרחבה
את הדברים שכתב רטוש לפני שנים נגד
העליה היהודית, העמים השמצות ועלבונות
על ראש כל האנשים שהתייצבו להגנת

ישר מתוך הבארים של חיפה התחתית.
קודם לכן היה שנים רבות בית״רי בקפריסין
.־בחיפה, עד שהבין לאן נושבת הרוח
והצטרף למפלגה המתאימה.
מיד כשהובא לקרית שמונה, החל ניזרי
מנצל לטובתו את ריב העדות במקדם, הצליח
לסלק את ראש המועצה המקומית, יצחק
זכאי. ניזרי חסר־ההשכלד, נשאר בקרית־שמונה
בתפקיד ראש־מועצה, השתלב עד
מהרה וביעילות במשטר שהקים אבריאל
במקום.
קרב הנאומים. לניזרי נשארו די
יריבים גם אחרי סילוק זכאי. כל זמן שהבוס
הראשי היה אהוד, לא העז איש מהם
להרים את ראשו. אך מיד עם הרחקתו של
אבריאל מן האיזור, החל הקרב על שלטון־
היחיד בקריה.
היריב העיקרי היה מזכיר מועצת הפועלים,
יצחק שטיינר. שטיינר, שנבחר גם
כנציג מפא״י במועצה המקומית, הסתכסך
עד מהרה עם ניזרי בשאלות השליטה על
המועצה המקומית. הוא שכנע שני חברי
מועצה מפא״יים אחרים להצטרף אליו, יחד
תבעו מהחבר הרביעי שיסכים לפיטורי •
ניזרי.
ניזרי גייס את עזרת מזכירות מפא״י.
תחת לחץ נאומי הקרב שלו (״דם ישפך כאן
אם אפוטר!״) הדיחה המזכירות את שטיינר

דעות
ד ו ־ קרב בשמעו

בית־החרושת לרהיטים ב. ג .את א.

וו י^ ן נ^ניי^ייו

שולח את ברכותיו לשנה החדשה לכל
הלקוחות שימצאו בבית־המסחר לווינ־שטיין
ריהוט חדיש וריהוט משרדי
בקווים חדישים לפי תכניות ובביצוע
האדריכלים המעולים ביותר.
בי תהחרושת :

ת״א, מרכז וולובלסקי, רחוב מם׳ 2
בתי ־ המסחר:
ת״א, רח׳ הרצל ,43 ורח׳ דיזנגוף 85
מתנת החג הנאה ביותר
מגן רוח לקטנוע אצל מנחם ,
המומחה לווספות ולמברטות,
מרחוב הרצל ,82 תל־אביב.
עם התקרב הסתיו אל תצא לדרך או
לטיול מבלי להצטייד במגן־רוה מעולה.
מנחם, המבטיח לך ולבת זוגך
נסיעה נעימה שולח לכל לקוחותיו
שפע ברכות לשנה החדשה

המלחמה פרצה באופן פתאומי, ללא הודעה
מוקדמת. באחד הימים פגש המשורר
יהונתן רטוש, אביהם הרוחני של הכנענים,
בשלמה גרודזנסקי, הפולמוסן החריף של
דבר. בידי רטוש היתה חוברת של הליגה
למניעת הכפיה הדתית, ת.ד ,200 .ירושלים,
נגד מיפקד התושבים. הוא ביקש את גרוד־זנסקי
לכתוב על כך. .
לא היתד, זאת בקשה מחוכמת. כי התנגדות
הליגה למיפקד נבעה מן הסעיף בשאלון
בו נתבקשו הנפקדים לציין אם הם
יהודים או לא. הליגה סברה כי היהדות
היא דת ולא לאום, וכי כל עברי בלתי־דתי
חייב לציין כי אינו יהודי.
אולם גרודזנסקי רחוק מאד מדיעות אלה.
כעולה חדש יחסית, נציג אופייני של האינטליגנציה
היהודית במזרח אירופה, הוא
אנטי־כנעני קיצוני, דוגל בקיומה של אומה
יהודית עולמית.
כמו כל פולמוסן, אין גרודזנסקי דוגל
בסייגים בפולמוס. על כן, כשהחל כותב
את מאמרו ״הלאום — חברים לדיעה, ת.ד.
200״ ,כלל בו השמצות אישיות חריפות
ביותר נגד רטוש עצמו. התקפה זו היתד,
מבוססת על טעות טכנית. גרודזנסקי האמין
כי רטוש כתב את החוברת. אך למעשה אין
רטוש נמנה עם עסקני הליגה, שנוסדה
על־ידי אחיו, עוזי אורנן.
אתגר ללא מענה. רטוש גם הוא
אינו עברי הטומן את ידו בצלחת, כשמזדמנת
לו הזדמנות טובה לפולמוס. הוא ישב,
חיבר מאמר חריף נגד גרודזנסקי, שלח
אותו לדבר. אולם דבר סירב לפרסמו.
אדם אחר היה נכנע לגורלו, אך לא איש
כרטוש. הוא הדפיס את מאמרו באלפיים
טפסים׳ שלח אותו בדואר לאלפיים מעוניי־נים:
לעתונאים (על פי רשימת כתובית
שמצא בספר העתונאים) ,לקיבוצים (לפי
רשימה באטלס של הד״ר שפירא) ,לסופרים
(ספר־הכתובות של אקו״ם) ולחברי הוועד־הפועל
של ההסתדרות, האחראים לעתון דבר.
התוצאות לא איחרו לבוא. מזכיר מערכת
הבוקר קבע לו ראיון עם עדית נוימן.
בעקבות ראיון זה, בו התקיף רטוש את
משפט אייכמן כתחבולה להפצת ״תודעה
יהודית״ ,פורסם מאמר תחת הכותרת :״משפט
אייכמן הוא סילוף ההיסטוריה״ .רטוש

רטוש, ואף על ידידיהם שלא התערבו כלל
(ביניהם עורך העולם הזה) .לשיא הגיע ב־פיסקה
שקבעה כי הוא ״מוכן לוותר בכלל
על תרומתו של רטוש לשירה העברית.״
פיסקה זו הגדישה את הסאה אצל כמר,
משוררים צעירים, הרואים ברטוש את אחד
מגדולי המשוררים העבריים בשעה זו. ב־גליון
השבוע של אתגר כתב עמוס קינן
מאמר נלהב על שירת רטוש. אך עלה על
כולם הפזמונאי של דבר, יוסי גמזו, בנו
של המבקר התיאטרוני, שהגיש לדבר שיר
בן 109 שורות נגד גרודזנסקי, בגלל א־תה
פיסקה בה ויתר על שירת רטוש.
כתב גמזו־הבן :״גרודזנסקי אולי כן— ,
/לא אינו! (ומדוע /הנחש־נכחיש ולא /
נאמר דברים ברורים / :אגרוף לנו קפוץ,
/ואילו — /וכידוע — /רחבי־הלב /
דרכם /סוגה בוויתורים
״גרודזנסקי אולי כן / ,אולם /האס
פוטר הוא /אותנו — /מלשאול /את
פי הנערה ( /אותה שירה עברית /אשר
/בשמה ויתר הוא /על כל תרומות רטוש
/במחי /ובסערה) —
׳״לשאול: האם גס היא / ,בעצם/ ,
מוותרת /על כל שקץ בו הוא — /פחות
או אף יותר — /או שמא מוותרת /
הפעם /הסוררת /דווקא על ויתורו /
הדק /של המוותר?!״
דבר סירב לפרסם את השיר.

קרית שמונה
נ־זר* אינו מתנזר
האם יתפטר אשר ניזרי מתפקידו כיושב-
ראש המועצה? זאת שאלו את עצמם השבוע
כל תושבי קרית־שמונה. ניזרי לא התכוון
להתפטר.
הקרב הראשון התנהל עוד בתקופת שלטונו
של אהוד אבריאל ב־( 1956׳העולם
הזה .)977 אז הובא ניזרי לקרית שמונה,

ושני חבריו. ניזרי חזר להיות שליט יחיד.
בבחירות לכנסת הרביעית, לפני שנתיים,
קמו לניזרי יריבים חדשים. קבוצת אנשי
מפא״י, בראשות ראש לשכת העבודה שמואל
אוחנה, הציעה אדם חדש לתפקיד ראש מועצה:
דויד מורה, רווק, מנהל בית־הספר
המקומי, רננים, בעל השכלה אוניברסיטאית
המקובל על כל אנשי המקום כאדם ישר.
מורה לא רצה להיכנס לתוככי הפוליטיקה,
ס״רב להציג את מועמדותו. אולם אוחנה,
הצבר ממוצא מרוקאי שהיה סרן בצה״ל,
המשיך להילחם בניזרי. אחת התוצאות:
מפא״י הפסידה את הרוב המוחלט שלה,
נאלצה להקים קואליציה עם מפ״ם והדתיים.
עד הבחירות לכנסת החמישית לחשו האשמותיהם
של אנשי מורה מתחת לפני השטח•
עם התחלת מערכת הבחירות יצאו
מתנגדי ניזרי בגלוי נגדו. גדולי מפא״י
התערבו, החליטו לבסוף שמיכה שביט, הבוס
של עיירות הפיתוח, יחליט.
המשך יבוא. ניזרי התכונן לביקור
שביט. אנשיו הפיצו שמועה שבעל־הקולנוע
האשכנזי במקום השמיע הערה מעליבה על
המרוקאים. מאות נאספו ליד הקולנוע. ניזרי
ניצל את נוכחותם להשמיע את נאומי-־האיום
שלו, בדבר סכנת הדחתו.
שביט נכנע להפגנה הספונטאנית. הוא
החליט לדחות את ההכרעה עד לאחר הבחירות.
ניזרי היה בטוח שניצח. הוא טעה.
לדויד מורה נמאסו התככים. יחד עם
עוד חבר מסיעת מפא״י במועצה חתם על
דרישה להדחת ניזרי. מיו״ר המועצה ניטלה
לפתע תמיכת הרוב שהחזיק בשלטון.
מועמדם הבא של ששת אנשי הקואליציה
החדשה, שנוצרה עקב שינוי דעתם של אנשי
מפא״י, היה דויד מורה עצמו. אולם ניזרי
עדיין לא ויתר. מיד לאחר תביעת המועצה
שיתפטר, התכנסה מזכירות מפא״י, תבעה
משני האנשים המורדים לבטל את דרישתם,
להמשיך לתמוך בראש המועצה הותיק.
הסולם הזה 1253

ד״ר אוקטאב מלר הסתכל עליו במבט
מהורהר. לאחר היסוס קל השיב :״נראה
אחר כך מה לעשות.״ פוגלמן פנה לחדרו.
הוא ארז חלק מבגדיו והודיע לאחות האחראית
:״אני יוצא לחופש.״
האחות היתד, אדישה. פוגלמן צעד אל
תחנת האוטובוסים לפתח־תקווה.
למחרת בבוקר נכנסה ניידת משטרה ל־זצר
בית־החולים. קצין משטרה גבוה קפץ
ממנה בחפזון .״איפה הרופא?״ שאל הקצין.

מלר הגיע והקצין מיהר לבשר לו:
״הפאציינט שלך, פוגלמן, רצח הלילה את
אשתו וירה בעצמו. עלינו לערוך חקירה!״
הודעת הקצין לא עשתה רושם מיוחד על
הרופא. מוסד כפר־גנים רגיל לחקירות, עוד
מאז שעלה לראשונה אל כותרות העתונים
בשעת מעצרו של רופאו הראשון, דוקטור
ז׳אן פינק. הרופא נעצר בזמנו באשמת
מכירת סם משכר לנרקומן, בניגוד לחוק.
כעבור חודשים אחדים התפרסם בית
החולים מחדש. הפעם בשל צו מניעה שהוציא
ד״ר פינק נגד בעלי בית־החולים ומנהליו
בגלל הזנחה וטיפול בלתי־מתאים בחולי
הנפש המאושפזים במקום (העולם
הזה .)1159

אי ש ת?ו״
רשרת התלונות לא הסתיימה ב-
^ תלונתו של פינק. אנשי משרד הבריאות
ובית־המשפט ראו בתלונה זו נקמה
של פינק בבעלי בית־החולים, שפיטרו אותו
מעבודתו, דחו אותה.
היו בשעתו חילוקי דעות בקשר לסיבת
הפיטורים. מנהלי בית־החולים טענו שפיטרו
את פינק — שיזם והקים את בית־החו־לים
— בגלל המעצר המשטרתי. פינק טען
שפיטרוהו עוד לפני המשפט ושהסיב־ לכך
היתד, קשורה בתביעותיו להעלאת רמת המוסד.
מנהלי
המוסד — חמישה קצבים, נהג מונית
לשעבר וסוחר קלפן — ראו לנגד עיניהם,
לדברי פינק, רק את מאזן הרווחים
שלהם ופיטרוהו בגלל התביעות שהיו צריבות
לעלות בכסף רב.
התלונה הבאה נגד במדד׳,חולים היתד,
קשורה גם היא, כמו במיקרה פיגלמן, ב־מיקרה
מוות לא־טבעי. אליעזר ליליאן,
חולה שהיה מאושפז בבית־ד,חולים, בהפסקות,
ארבע פעמים, סבל מפסיכוזה קשה
על רקע אלכוהוליזם. כאשר שהה מחוץ
לביודהחולים היה מאיים על אשתו ואף
דקר אותה פעם בסכין. הוא היד, נתון
להשפעת מחשבות־שווא. באחת הפעמים,
באשר ברח מבית־החולים והשתכר, החל
• צוות הטיפול בהלס חשנז/י בבית־החולים
בכפר־גניס: שמאלי, ד״ר ז׳אן פינק,
מטפל במכשיר ההלם; שני מימין, רכון מעל
לחולה, אח ראשי לשעבר, צבי קליין.

לבלוש בשטח הגדול ביפו אחרי אנשים שלטענתו
היו אנשי ש.ב.
יום אחד ברח האיש פעם נוספת מבית־החולים.
הרופאים הרגישו בדבר רק אחרי
שלושה ימים, ורק כעבור שבוע הודיעו על
כך למשטרה. כעבור שב־עיים נוספים נמצא
האיש תלוי על עץ בחורשה, כמה מאות
מטרים מהמוסד. חקירת המשטרה קבעה
התאבדות והתיק נסגר.
גם מקרהו שי אבנר פוגלמן, שאירע
חמישה חודשים אחרי התאבדותו של ליליאן,
לא הצליח להביא לחקירה יסודית. מנהלי
ד,מיסד ועובדיו חיפו איש על אחיו בכל מה
שנוגע להזנחות הרפואיות והמינהליות ב

כל האשמותיו של הדוקטור פינק ואף
הוסיף עליהן אחרות. מה העלתה הוועדה?

עוערוריח רפואית

ך*;ה־דמידה לרמת הטיפול בכל בית-
[ /חולים, היא רמתו של הפרסונאל המט׳
פל בחולים. לכן התרכזה הוועדה בראש
ובראשונה בחבר העובדים. מסקנות
החקירה היו קטלניות :״הפרסונאל הוא ברמה
אישית ומיקצועית נמוכה ביותר. כל
העובדים גילו חוסר הבנה, חוסר משמעת,
יחם בלתי נכון ואף זלזול בחולים.״
הרמה הנמוכה, הוותה פועל־יוצא של שי

ר ח סוד׳ ש שדך עדיו מ שוד הנ ר או ת
מגדה !10ח מהנע שה מאחורי החומות
מוסד. העובדה שד,רוצו! מת גם הוא הביאה
עד מהרה לסגירתו של התיק. איש לא ניסה
לחקור מדוע פקדו את המוסד שלושה מקרי
מוות, תוך פחות מחצי שנה.

סוף־סוף חקירה
* * פךהע שן שנפרש על־ידי עובדי ה־
/ 3מוסד ובעליו המשיך להיות יעיל במשך
שנתיים ימים. הבעלים עשו במקום
כרצונם. ההזנחות שבלטו בשני מיקרי
המוות לא הצליחו לחשוף לעיני פקחי משרד
הבריאות את המראה האמיתי של המוסד,
שנוהל בצורה גרועה וחסרת־אחריות.
הסוד יצא דווקא מאחד השותפים הראשיים
בהעלמתו. האח הראשי, צבי קליין,
פוטר מהמוסד.
פיטוריו של קליין, כמו פיטורי פינק, לא
בוצעו מסיבות אי־ייעול או אי־התאמת האיש
לעבודתו. קליין שולח מהמוסד מאחר שהעז
להעלות תביעות לשיפ ריס ושינויים בסדרי
העבודה והניהול במקום. הוא התלונן
במשרד הבריאות.
הפעם כבר לא יכלו להמשיך להתעלם
מהתלונות הרבות. משרד הבריאות הקים
וועדת חקירה מיוחדת לבדיקת המצב בביתר,חולים
הפרטי.
מסקנות הוועדה הונחו השבוע על שולחנו
של שר הבריאות. החומר שהיה בהן אישר

טת השגת העובדים למוסד רפואי, בו דרושה
לא רק רמה מיקצועית גבוהה אלא
גם הבנה אנושית עמוקה. עובדי המקום,
אחים ואחיות, הוזמנו מלשבת העבודה
המקומית בפתח-תקווה. הדו״ח קבע שהעובדים
נשארו בעבודה, למרות דעתו של הרופא
הראשי, מפני שקיבלו שכר נמוך
יבעלי המוסד לא הסכימו לסלקם.
וכך קרה שמתוך 19 אחים ואחיות במוסד,
רק ׳שלוש למדו בבית־ספר לאחיות
מעשיות — לא מוסמכות — ורק אחת גמרה
ללמוד טיפול פסיכיאטרי בבית־הספר.
שורה ארוכה של טענות חמורות בקשר
לטיפול אושרו במסקנות הוועדה. בין השאר:
0הטיפול הרפואי עמד על רמה נמוכה.
0אין כל טיפול אינדיבידואלי, הנהוג
בבל בית־חולים לחולי־נפש.
הפיקוח הפסיכיאטרי לקוי ומועט.
0אין אחים קבועים במחלקות. דבר
הגורם לכך שאין אחראי לנעשה במחלקה.
הפרסונאל רואה עצמו בעיקר בשומר
מבריחות או קטטות, ולא כצוות רפואי.
* אין, למעשה, ריפוי בעיסוק. ל־163
החולים מחזיקים עובדת אחת בלבד.
@ אין כמעט בכלל רישום על המתרחש
בשטח הרפואי: אין שקילת חולים, אין פיקוח
על האכלת חולים קשים, והרישום השוטף
לקוי ולא מדוייק.
0הקשירה — אמצעי־ד,כפייה החמור
ביותר, המותר רק ברשותו של רופא —
נעשית על־ידי האחים והאחיות גם ללא אי
שור
הרופא. ואילו ספר הקשירות, החייב
לציין בפירוט את כל פרטי וסיבות הקשירה,
נעלם לעיתים לתקופות ארוכות.

אין מיבות קבועות

ך* שימת המימצאים נגד בית־ד,חולים
1לא הסתיימה בתלונות הרפואיות. האשמות
העובד לשעבר, על פגמים רציניים בניהול
המוסד ובטיפול האדמינסטרטיבי, אושרו
כמעט כולן על־ידי הוועדה.
קבעה הוועדה:
0לא היו מיטות קבועות לחלק ניכר
החולים, בעיקר במחלקות הסגורות. מן 0האוכל היה מספיק אך חד־גווני.
0האישפוז במחלקה הסגורה לא הפריד
לגמרי נשים מגברים. דלתות החדרים
הסמוכים היו פתוחות וללא פיקוח, וכל
מי שרצה יבול היה לעבור מחדר אחד לשני.
לעומת זאת לא נמצאה הוכחה לטענה,
לפיה ניצלו עובדי המוסד את החולות במחלקה
הסגורה.
0המצעים, למרות שהיו במספר מספיק,
היו במצב גרוע ולא ראויים לשימוש.
נשמעו תלונותעל ביגוד בלתי מס
פיק,
ביחוד במחלקה הסגורה.
שורשכל הרע, והבעיה החמורה ב0
יותר,
היה הריב המתמיד בין הפרסונאל
לבין ההנהלה הרפואית. כתוצאה מריב זה היו
האחים והאחיות בלתי־ממושמעים, לא פעלו
בהתאם להוראות הרופא התורן ואי־אפשר
היה לסמוך עליהם. נרשמו תלונות רבות
כנגד האחים, על שעסקו בעניינים פרטיים
בזמן העבודה.

ןץלונרתד בר ת כד־יכך היו מחייבות
! 1שינוי יסודי במקום, וסגירתו עד לשינוי.
אך המצב הקשה בתחום אישפוז
חולי־נפש, אינו מאפשר שינוי דראסטי.
הוועדה החליטה, לכן, שאי־אפשר כיום לסגור
את המוסד, אך הכרחי לערוך בו שינויים
על מנת להביאו לרמה רפואית תקינה.
בינתיים מונח הדו״ח על שולחנו של
שר הבריאות. המלצות הוועדה ימולאו, רק
אם תימצא הדרך היעילה להשגיח על כך.
כרגע נמצא בית־החולים בידי בעליו הפרטיים,
שלפי הגדרת הוזעדה דורשים את
טובת העניין הכלכלי לא פחות מטובת העניין
הרפואי. שאלת המיזוג הנכון בין שתי
דרישות אלה היא גם שאלת עתידו של בית
החולים והפיכתו מבית משוגעים לבית
חולי־נפש בעל רמה נאותה.

סרטי השנה ס* 0 9ס
(המשך מעמוד )13
ברגמן, כפטריות אחרי גשם הלירות. סרטיו
הישנים הוצאו מהמחסנים. סרט נפלא׳
נוסף שלו, תותי״בר, העוקב אחר יום
אחד בחייו של רופא זקן, בו הוא עורך
את מאזן חייו בהגיעו לשיא הצלחתו, הצליח
אף הוא למלא קופות. גם שני סרטים
ישנים, שאינם נמנים על פאר יצירותיו של
הבמאי השבדי, מוניקה ושיעור באח־כ״
,הוצגו בהצלחה, למרות שטרם הגיעו
לתל־אביב.
שתי יצירות אלה, מעיין הבתולין ותותי־בר,
עמדו בראש סרטי השנה בשלמותם
האומנותית. הסרט שתפס את המקום השני
ברשימה היה הסרט המוזר ביותר של השנה,
עד כרות הנשימה, סרטו הראשון
של הבמאי הצרפתי הצעיר ז׳אן־ליק
גודאר. היה זה סרט אקזיסטנציאליסטי מובהק,
רווי פסימיזם וניהיליזם. אולם המיוחד
שבו היה סיגנונו. גודאר מצא בסרט זה,
שהוסרט כולו על דרך האילתור, דרכי־ביטוי
קולנועיות חדשות המהממות בכוח
השופע מהן.
יצירה עזת־ביטוי נוספת באד. השנה מפולין.
הבמאי הפולני אנדרי ואידה הגיש
את פנינים ואפר, סרט רעיוני מעמיק
על בעיות תקומתה של פולין החדשה על
חורבות פולין הישנה. סרט זה, שהצטיין
בביקורת על המשטר הקיים בפולין, ראוי
ללא ספק למקום השלישי ברשימת הסרטים
הטובים של השנה.
אחת ההצלחות הקופתיות הגדולות ביותר
של השנה נפלה בחלקו של הסרט
היווני רק כימי חול, יצירתו של הבמאי
ז׳ול דאסין. דאסין, שבעבר נחל כשלונות
שכמעט וחיסלוהו כבמאי קולנוע, חזר בסרט
זה — שבמרכזו עמדה היצאנות לא
כמקצוע אלא כדרך חיים והשקפת עולם —
לגדולתו. היה זה סרט שהצליח, יחד עם
עלילתו, לשקף גם בצורה נהדרת את הודי
החיים והמנטליות של העם היווני. הוא
תפס את המקום הרביעי.

מהוליכור עד יונוסלכיה
ף וסף לחמשת הסרטים המצטיינים,

1התברכה השנה בשפע של יצירות אחרות
בעלות אופי דומה. כך, למשל, הצטיינו
הקומדיה האמריקאית של בילי ויילדר
הדירה והמערכון האנטי־מערבוני שכעת
המופלאים, שהוסרט על־פי הסרט היפאני
שבעת הסאמוראיס. סרטים טובים
אחרים שסיפקה הוליבוד לשוק הישראלי
היו אלמר גנטרי, אודות עלילותיו של
סוחר דת, לפי הרומן של סינקלר לואיס;
ויוצאי דופן, מערבון שנכתב בידי המחזאי
ארתור מילר ובויים בידי ג׳ון הס־טון.
צרפת
סיפקה יצירות־פאר כמו הצר״
פתיה והאהבה — לקט של מערבוני
קולנוע על נושא האהבה בכל הגילים, בביצועם
של גדולי במאי צרפת; אדטי הצמרת
— סרט ביקורת חברתית על שלטונם
של מאה המש״חות בחברה הצרפתית;
וגורלו •טל פסנתרן -סרטו השני של
פרנסיא ( 400 המלקות) טריפו, שהיה סרט
גנגסטרים ציני.
האיטלקים התעלו לרמה רק בשני סרטים:
סרטו של ליציאנו ויסקונטי רוקו ואחיו
— סרט כבד, על גורלה של משפחת איכרים
דרום־איטלקית שנותקה מאדמתה, בנוסח
האחים קאראמאזוב; והסרט קאפו,
על גורלה של נערה יהודיה במחנה ריכוז
נאצי. בנושא דומה הצטיינו אף היוגוסלבים,
שהגישו את המעגל התשיעי, סיפור
רומיאו ויוליד, בין נערה יהודיה וצעיר
נוצרי, על רקע הכיבוש הנאצי.
בין סרטי התעודה התעלו השנה שלושה
סרטים לרמה נדירה, זכו גם להצלחה קו־פתית.
היו אלה מיין קאמפף, הסרט ה־תעודתי
על עליית הנאצים, שהורכב מצילומי
הנאצים עצמם; אמריקה המוזרה,
סרטו של פרנסוא רייכנבאך, על
המוזר שבאירח־החיים האמריקאי בעיני
צרפתי; והמסע הנפלא, סרטו של רו־ברט
לאמוריס, שהציג את צרפת ממעוף
באלון.
סוג סרטים אחר שנפוץ השנה על הבדים
הישראליים היו סרטי־הראוזה ההמוניים.
מכולם התעלה רק אחד, ספאר״
טאקוס, מעל הממוצע הרגיל בסרטים
אלה.

אמאזונות מגולחות־ראש
ן• ש לציין בסיפוק את התמעטותם של

סרטי הזבל על בדי הארץ. למרות שאלה
לא חסרו, שוב לא נחלו הצלחות כמו בעבר.
לעומת זאת לא חסרו כשלונות קול־

נועיים גדולים השנה. ברובם היו אלה כש־לונות
של סרטים בעלי יומרות גדולות שהחטיאו
את מטרתם, היו משוללי ערך קולנועי
או כל ערך אחר שהוא.
בראש רשימת הכשלונות עומד כמובן
אקסודוס של אוטו פרמיג׳ר, שכשלונו
היה צפוי מראש. ההצלחה הקופתית של
הסרט בארץ מובטחת: כבר עתה נמכרים
כרטיסים להצגותיו שלושה שבועות מראש.
כי זהו הסרט הזר הראשון העוסק בהרחבה
בנושא ישראלי קרוב — מלחמת העצמאות
ותקומת המדינה. אולם למעשה משולל הסרט
ערך היסטורי, מוסרי או אומנותי בהיותו
מבוסם על זיוף, קיטש ספרותי וחוסר
דרמה פנימית בעלילה.
באותה צורה נכשלו גם הצרפתים ב־אוסטרלי
,],סרט שנועד להנציח באומנות
הקולנוע את תקופת נפוליאון, נכשל אף
הוא מכל הבחינות.
בשטח הבידור הפיקה הוליבוד השנה
שני סרטי ענק. האחד היה פפה, בו כיכב
הכוכב ר,מקסיקאי קנטיפלאס ובו שותפו
עשרות כוכבים הוליבודיים אחרים. סרט זה
החטיא את יעודו העיקרי: במקום להיות
משעשע, הוא משעמם. סרט בידור שני
היה הסה נתעלסה, אליו גויסו הכוכבים
המבריקים ביותר, כאיב מונטאן ומרילין
מונרו. למרות המאמצים בהפקתו, היתד,
זו מלודראמה חיודרת וקלושה.
כשלונות אחרים ברשימה: כן־חור,
סרט־הראווה התנ״כי, שזכה באוסקרים בהמונים,
ושלמעשה לא נבדל מיצירות דומות
אחרות, כמו עשרת הדיברות של
ססיל ב. דה־מיל, שהוצג סוף־סוף בארץ;
המיליונרית — קומדיה שלא הצחיקה
עם סופיה לורן ופיטר סאלרס; ג׳וכנקה
— עלילות אמאזונות מודרניות במלחמת
העולם השניה, בהשתתפות חמש כוכבות
מגולחות־ראש.
בין הכשלונות בלט כשלון, שלא היה כה
צורם. אולם מאחוריו הסתתרה טרגדיה אנושית.
היה זה הסרט גלוריה (באטרפילד
)8בו כיכבה אליזכט טיילור. ליז, ש-
הדראמה האישית שלה במאבקה על חייה
הסעירה השנה את העולם, זכתה עבור משחקה
בסרט זה בפרס אוסקר הנכסף, לו המתינה
שנים. אולם למרות הפרס י החטיאה
ליז את תפקיד נערת הטלפון אותו היתה
צריכה לגלם, גרמה לכשלון הסרט כולו.

יצאנית גנכח את ההצגה
•• ע ל לכל השחקנים שנראו השנה

( 1על הבד, התעלו רק שלושה לדרגה בה
היה משחקם בבחינת חודיה בלתי־נשכחת.
בין הנשים היתד, השחקנית היווניה מלינה
מרקורי חסרת מתחרות. הופעתה ברק
בימי חול, וכן בסרט היוזני הישן שהוצג
השנה, סטלה, הוכיחה כי היא
בעלת אישיות דרמתית נדירה, היוצרת קשר
חם עם הצופה גם דרך האקרן.
בין הגברים זרח השנה כוכבו של השחקן
הצרפתי הצעיר ז׳אן פול כל-
מונדו. בלמונדו, שהשתתף כבר בעשרות
סרטים, נראה בארץ רק בסרט אחד — עד
כלות הנשימה. אולם די היה בהופעה אחת
זו כדי להוכיח שהשחקן, כוכב הגל החדש
הצרפתי, מצטיין ברעננות משחקו ובכושר
עיצוב מפליא. יחד עם משחקו המעולה
הפך בלמונדו לאלילן החדש של ציפות
הקולנוע, למרות כיעורו החיצוני.
במשחק קלאסי נוגע ללב הציג את עצמו
לקהל הצופים הישראלי השחקן השבדי
שנפטר זה מכבר — ויקטור סיוס־טרוס
הישיש, ששיחק את התפקיד הראשי
בסרטו של ברגמן תותי־בר.
מבין שחקני המישנה הצליח בפעם הראשונה
שחקן ישראלי לזכות במקום הראשון.
היה זה אבנר חזקיהו, שהופיע כ־קומדיה
הישראלית של פיטר פריי איי לייק
מ״ק בתפקיד מישני, הציג גלריה של 12
טיפוסים שונים, בצורה בלתי נשכחת. בין
הנשים התעלתה שירלי ג׳ונם, כיצאנית
בסרט האמריקאי אלמר גנטרי, הצליחה לגנוב
את ההצגה בסרט זה, בו כיכבו ברט
לאנקסטר וג׳ין סימונס, שאף משחקם היד,
משובח.
נוסף לאלה ראוי לציון מיוחד שחקן ותיק
וידוע, שאחרי הפסקה ארוכה חזר סוף־סוף
לגלם תפקיד שלממש. ויטוריו דה״סיקה
גילם את התפקיד הראשי בסרטו של רו־ברטו
רוסליני הגנראל דה לה רוברה. הסרט,
שנסב על קורותיו של נוכל פחדן שהפך
בעל כרחו לגיבור לאומי של המחתרת
האנטי־נאצית באיטליה, לא הגיע לשיאיו
הרגילים של רוסליני. אולם דה־סיקה הזקן
חזר בו אל ימיו הטובים, בהן מלך בכיפה
כשחקן אופי גאוני.

כפי שצולמו מיד אחרי נסיון המשטרה לסלקם בכוח מן השדרה.
תחת עינו השמאלית של אמנון טווילי ׳נראית בבירור חבורה אשר
נגרמה לו מידי שוטר. מכות אלה לא שברו את רוחו של השובת, הגבירו את כוח־רצונו.

האב ובנו

מאת

אמנון טוויד

ך* שוטר אטד די :״אמנון טוזילי,
| | הנה — הזמנה לבית המשפט!״ שאלתי
את עצמי: כבר רוצים לדון בתלונתי נגד
אותו שוטר שד,יכה אותי וגרם לי פצע ליד
העין — וזאת כשאני נכה, משותק בחצי
גופי ובידי השמאלתי ומרותק לעגלה שלי?
לא, זה לא היה המשפט הזה. הו, לא.
רחוק מזה.
איזה משפט, אם כן? על הטופס היה
כתוב: משפט על כך שאני שובת בשדרה,
מול ביתו של ראש הממשלה. סירבתי
לחתום על ההזמנה. השוטר הניח אותה על
המיטה המתקפלת שלי, והלך.
חשבתי לעצמי: לא אלך לבית־המשפט.
אני לא פושע, לא גנבתי, לא רצחתי, לא
אלך למשפט. אחר־כך אמרתי לעצמי: טיפש,
הרי זה בדיוק מה שהם רוצים. אם לא
אלך לבית־המשפט, אז באמת תהיה להם
עילה חוקית נגדי.

״האס אתה מדדה?״

ך א היום. זד, היה יום ראשון, לפני
ל ש לו ש ה שבועות. אחי ואבי הביאו
אותי עד לפתח בית־המשפט. כשראיתי
את הקהל המצטופף, את מכונית המשטרה
המורידה פושעים באזיקים — לא עצרתי
בנפשי, ובכיתי. בכיתי ויללתי על מצבי.
לא יכולתי אפילו לעלות עד חדרו של

השופט. כמה אנשים טובים אחזו את עגלת־הנכה
והרימו אותי לקומה השנייה. לא ידעתי
מה אענה לשופט, כשיפנה אלי. לא ידעתי
אם בכלל אדע לפצות פה.
ניגש אלי אדם אחד ושאל אותי אם יש
לי עורך־דין. עניתי לו שאין לי אפשרות
לשכור פרקליט. אז הוא הציג את עצמו
כעורך־דין דויד דראנזין והתנדב להגן עלי.
השופט נכנס. הוא התבונן בתיק שלי,
הסתכל בי, ואמר :״אמנון טווילי, אתה
מואשם בכך שאתה מפריע לציבור, על־ידי
כך שהצבת את מיטתך בשדרה וישנת
שם בלילות — האם אתה מודה באשמה?״
עורך־הדין ענה בשמי: לא מודה, והשופט
דחה את המשפט.

מורא? שר חיי?

^ ת ם, אזרחים יקרים, אינכם שופטים.
\ ^ ע ל כן אענה לכם מה שלא עניתי
לשופט. לכם אומר: כן, אני אשם. אני

מודה שאני מפריע — למצפונכם!
אני מודה שעגלת הנכה שלי, ולידה השלט
המספר על תלאותי, אינם נותנים לאנשים
לעבור בשלווה בשדרה. לא מפני שהמקום
צר. לא, לא. לא זה המפריע לאנשים.
הם אינם יכולים לעבור בשקט׳ — כי
מצפונם אינו נותן להם.

4/ | 71ך | ך 1 \ 1 |״1ו 7הצעירות, שהיו בדרכן לבריכת השחיה שליד חוף הים, לא יכלו
לעבור על פני מיטתו של הנכה השובת מבלי להעצר ולהתעניין
1 1 1 /1 1 1
במצבו. התעניינות דומה עורר השובת אצל רוב העוברים־ושבים, שהכירו את בעייתו.

הזנה השובת מזה שלושה תרשים מול בית ביג׳י, מתריע:

אני מפריע
למצפונכם!

על פרטיו העיקריים, בקצרה.
לפני שלוש שנים בדיוק — באמצע
ספטמבר — 1958 קיבלתי צו התייצבות
מלשכת הגיוס בפתח תקווה. נאמר שם:
״לאחר שהועדה הרפואית מצאה אותך כשר

יש כאלה הקוראים את השלט ״הרם
תרומתך בעין יפה לנכה״ — ומטילים
מטבע על כיסא הגלגלים, ומסתלקים ב־חפזון.
זר, לא יעזור להם. הם ניסו לקנות
שקט למצפונם, אבל אני יודע שבשעת
לילה תעלה ותצוף מולם התמונה המבישה:
בחור צעיר, במדי טר״ש בצה״ל, שוכב ומבקש
תרומה מן העוברים ושבים.
יש בחורות העוברות בשדרה, בדרכן
לבריכה או לשפת הים. אפילו הן אינך
יכולות לעבור חלק. משהו מעכב אותן.
לפעמים עוברים כאן תיירים. הם קוראים
ימה שכתוב באנגלית. אחד מהם אמר לי:
״זה לא נכון! אני לא מאמין שזה יכול
לקרות במדינת ישראל!״ אחותי ברכה
נתנה לו חומר שהדפסתי באנגלית. הוא
לקח את החומר, התיישב על ספסל, ואחרי
חצי שעה חזר אלי, כולו מזועזע.

הכי כואב לי לראות את החיילים הנעצרים
לידי. הם כבר מכירים את סיפורי,
פחות או יותר. אני רואה אותם שואלים
את עצמם :״אם זה יקרה גם לי, האם גם
אני אצטרך לשכב בשדרה?״
כמה זה שתה למוראל של חייל —
שיחליטו הגדולים.

טרמפ דכירדחולים

ני מניח שגם אתם שמעתם על ה־מיקרה
שלי. הרשו לי בכל זאת לחזור

לשרות הבטחון, הנני להודיעך כי עליך
להתייצב ביום השלישי לנובמבר, בשעה ,8
בלשכת הגיוס פתח־תקתה.
נהייתי חייל ככל חיילי צה״ל. בתאריך
2.8.59 חזרתי מחופשה, למחנה. לקחתי
טרמפ במכונית צבאית מכפר־סבא עד
רמת־גן. ברמת־גן רצה הנהג לגשת לקחת
קצין מביתו. הוא ביקש ממני שארד מהמכונית
ואחכה לו עד שיחזור. ירדתי —
ואינני יודע מה קרה.
כשהתעוררתי, מצאתי עצמי בבית־חולים,
משותק בחצי גופי השמאלי. הניתוחים ת־

פעולת המשמוה:״

סופו של דבר לברור פנימי ולנזיפה לשוטר
דניאל זיידה, על שהיכה את הנכה השובת.
רבים שעברתי לא הועילו. להיפך, כעבור
כמה שבועות נשארה רק ידי הימנית בלתי
משותקת.

העברהב פו ח

י -ינהתמונת זוועה מן התקופה ההיא:
ן | בתאריך 2.2.61 הופיעו אצלי במחלקה
אולי 24 איש מעובדי המחלקה.
לפי החלטתו של רופא המחלקה אמרו
להעבירני לבית־חולים נדעם, רעננה. לא
הסכמתי׳ מפני שהמקום ההוא אך ורק מקים
של זקנים העומדים לסיים את חייהם היום
ומחר, והעזרה היחידה שמגישים שם, היא
כדורי־הרגעה. הרופאים רצו להרים אותי
בכוח הזרוע, כשאני צועק ובוכה על נפשי
לבל ישליכוני למוסד ההוא.
בנוכחות אבי החליטו להזריק לי זריקת
הרדמה ולהעבירני כמת למושב זקנים נועם.
בשארית כוחי, שנותר לי בידי הימנית,
הגנתי על עצמי, אך הם נתנו הוראה לאחות
הראשית להתיישב מולי ולהזריק לי מעל
למכנסי, תוך מאבק גופני עם האחות וה־ ן:
סובבים אותה. לבסוף הבינו שלא יצליחו
בזאת. לכן הדימוני בכוח על כסא הגלגלים,
ועם אבי הסיעו אותנו למוסד נועם.
אבל בהגיענו למוסד סירבתי לרדת. גם
מנהל המוסד, מצידו, התנגד לקבל אותי
באונס. לכן, הסיעו אותנו חזרה למשטרת
כפר־סבא בכדי שיפעילו עלי כוח החוק.
המשטרה סירבה להתערב, והתקשרו לבית־החולים
לקבל אותי חזרה. הוחזרתי לבית־החולים.
רופא המחלקה לא רצה לקבלני.
נהג האמבולנס עזבני לנפשי ליד חדר
המיון, תחת כיפת השמים בגשם וברוח.

פניי טהעםבי

ממול: פולה בן־גוויון

בעוד שראש־הממשלה נהג באילו הוא מתעלס מנוכחותו של הנבה נזול פתח
ביתו, לא יכלה רעייתו להבליג. תחילה שלחה לסווילי פירות. מאוחר יותר היתה
קוראת אליה את הילדים והנשים שהתקבצו סביב השובת וניסתה לשכנעם כי אינו צודק. בתמונה: שתיים מהנשים ניגשות אל פולה,

ך* לאותו זמן האמנתי, שאחרי הטיפול
^ הרפואי אחשב לנכה צה״ל ואקבל את
המגיע לי. אבל משרד הבטחון קבע שנכותי
באה לי ממחלת ילדות.
ניסיתי וניסיתי. התחננתי, כתבתי בקשות.
שום דבר לא עזר. עד שהחלטתי
לשבות. מאז עברו שלושה חודשים. נפגשתי
עם דויד בן־גוריון ארבעה ימים אחרי
התחלת השביתה. הוא הסביר לי שיש חוקים
ואי־אפשר ליצור תקדימים. בסוף ניחם
אותי :״גם אברהם אבינו היה עיוור והוא
לא התלונן.״
תקדימים! כמה תקדימים יכולים להיות
כאלה! הוא גם אמר לי שהשביתה שלי
באה לשרת מפלגה כלשהיא. אני נשבע
בכל היקר לי — והיא ידי הימנית — כי
שום מפלגה אינה עומדת ולא עמדה מאחורי.
סבלי הוא שדחף אותי.
סבלתי — והחלטתי לזכות בהכרה שאני
נכה צה״ל. לא פגר המקבץ נדבות וחי על
חסדי הזולת. נכה של צה״ל, אשר
האומה חייבת לדאוג לו אחרי שקרה לו
מה שקרה — בהיותו לובש מדי צה״ל.

הלי. הדוגמה הבולטת ביותר היתה נסיעתם
של כדורגלני משלחות אנגליה ושווייץ,
שהתרוצצו במשך שעות ארוכות כדי לחפש
אחרי מיגרש מתאים לעריכת מישחקם. אך
נק דות צל אלה לא היה בהן כרי לקלקל
את התמונה הכללית שהיתר, מרהיבה, משלהבת
ומעודדת.

כדורגל
מ־נ־ש ל־ הו צר.
עד מישחר כיו הכדורגל נבחרת ישראל לביו ״יובנטוס״ ,שדזטתיים בתיקו ועד מישחקי הנגדד
דג? במבכיה, טותב שייע גלזר :

נבחרת ישראל מבקיעה את השער הראשון במשחק נגד ״יוכנטום״
מלאי בשביל שוויץ

אנשים

המשטרתית היבשה של החפצים הגנובים:
חוט ניילון לדייג עם חכה.

״שמע ישראל!״ וקנייצה

חבציט גנוב־ ו חלו ם
^בכנס צעירי מפלגות הגוש המרובע הציע
יצחקקעט כי, פעיל העדה התימנית ב־מפלגה
הליברלית וסגן ראש מועצת עקיר,
להחליף את הכינוי ״נערי החצר״ שהודבק
לצעירי ביג׳י ולכנותם בשם: אברכי משי.
הסביר קעטבי: משי זה ראשי־התיבות של
השמות הפרטיים משה דיין, שמע ון
עדם ויום?,אלמוגי מנהלת משכית׳
רו ת דיין התלבטה בבעיה כיצד לפרסם
את מוצרי חברתה ביוון. הציע לה אחד
מידידיה: מכיוון שביוון לא שמעו על משכית
אבל שמעו הרבה על משפט אייכמן, יש
לפרסם מודעות שהגלימה שלבש התובע
ג ד עון ה או זנר היא מוצר של משכית
נשיא ההסתדרות הציונית הד״ר נ חו ם
גו ל ד מן, העוסק עתה בכתיבת האוטוביוגרפיה
שלו, עומד לגלות בספרו גילוי מרעיש:
בשנות השלושים המוקדמות, מיד עם
עליית היטלר לשלטון, הציע לו הדוצ׳ה
האיטלקי כניטו מו סו לי ני לסדר פגישה
בינו לבין אמלף הי טלר. לדבריו של
גולדמן, סירב הוא עצמו אז להיפגש עם
היטלר בסיום ישיבת הפתיחה של
הכנסת החמישית נשארו כל חברי הכנסת
והאורחים בבניין, עד אשר יצא יושב־ראש
הכנסת ק די ש לוז את הבניין וסקר את
מישמר הכבוד. רק אורחת אחת לא יכלה
להתאפק ומיהרה אף היא החוצה כדי לחזות
בטקס: פו ל ה כן ־ גו ריון את הרעיון
המבריק ביותר של השבוע הגה סופר למרחב
חנו ךבד ־ טוג. היה זה אחרי שהממונה
על הסרט הישראלי, אשר הי דשכרג,
הודיע כי ישראל מתכננת סרט־ענק תלת־שלבי
שיקיף את התנ״ך כולו וכי כבר
הוקם צוות ייעוץ בינלאומי לצרכי סרט זה.
הציע הסופר רעיונות נוספים לסרטי־ענק
ישראליים: סרט־ענק על התלמוד הבבלי
והירושלמי! סרט־ענק על פירוש רש״י0 :רט־ענק
על זכרונות לבית דוד! סרט־ענק על
תולדות הספרות העברית החדשה של לחובר!
וסרט־קצר על פעולות העידוד לסרט
הישראלי כאשר ביקר הרמט־כ״ל
רב־אלוף צ בי ־ צו ד במועדון של אי ל־ק
חוא בי ב ה רוו ח, הצהיר :״יש כאן
כל כך הרבה חדרים שאפשר לנהל פה
״לוחמו, בשטח בנוי אגב, כששמעה
הזמרת האמריקאית המפורסמת מורץ
פו רסטר, המשתתפת בפסטיבאל המוסיקאלי
הנערך בארץ, את זימרתו של אילקה,
הציעה לו להופיע בקונצרטים מיוחדים.
אילקה התבייש לשאול אם היא מתכוונת
שיופיע יחד עימה היועץ המשפטי
הגיש לאחרונה כתב־אישום חדש נגד אלוף
הבריחות מבתי הכלא בישראל — נחמן
פרקש. בגליון 22 פרטי אישום על עבירות
שהתביעה טוענת כי פרקש ביצע בעת
בריחתו. רוב העבירות: החזקת רכוש גנוב.
כתב־האשמה אף מפרש את הרכוש הגנוב:
שלושה כובעים מסוגים שונים, מעיל פי־ג׳מה,
סוללות לרדיו טרנזיסטור וכפפה
אחת מצבע אפור. גם סמל החלומות האבודים
של האסיר הבודד נחבא ברשימה

ספן! ט
המכביה

כני כהן, התגלית הקולנועית החדשה
של ישראל, שהופיע בסרט הצרפתי שהוס־רט
בארץ תנו לי עשרה מיואשים, החליט
באיצטדיון העירוני ברמת־גן שררה דומיית
לקחת את העניינים ברצינות. הוא יצא
לצרפת, מתארח שם אצל השחקנית הצר מוות. לרגע אפשר היה לחשוב כי הזירה
פתית פסקל אודרה, שהופיעה אף היא הענקית ריקה מאדם 35 .אלף הצופים ישבו
בסרט. הוא עורך עתה נסיונות לחדור ל מרתקים לכסאות״הם וריכזו את מבטיהם
עולם הקולנוע הצרפתי משתתפת לפינה הדרומית־מערבית של המגרש. שם,
אחרת של סרט זה, גילה אלמגור, לאור הזרקורים, עמד גבר שחום בתלבושת
התנסתה לאחרונה בחוויות מסעירות בעת לבנה, מתוח ונכון לזינוק. לפניו, במרחק
הסרטת הסרט הישראלי חבורה שכזאת ב כמה מטרים, היה מונח על גבי שני עמודי
קיבוץ פלמחים. באחד מלילות ההסרטה כסף רף ארוך. העץ ניצב בגובה של 2.15
התקרב עקרב צהוב אל רגליה, שהיו נעולות מטר מהקרקע.
ג׳ון תומאם, האתלט הכושי האמריקאי
בסנדלים. בעלה, אילי גורליצקי, המופיע
אף הוא בסרט זה, הבחין בעקרב ש הניפלא, התקשה כמר, דקות קודם לכן לק־עמד
לטפס על רגליה החשופות. הוא עשה פ, ץ לגובה של 2.10 מטר. הוא עבר גובה
הערכת־מצב קצרה ולחש בשקט על אזנה: זה רק בקפיצה שניה. כשזינק הפעם, הצ״גילה,
תזוזי! עקרב צהוב!״ באותו לילה ליח לעבור 2.15 מטר בקלות. אולם בקפיהתבוננה
כבר גילה בקרקע במקום במצ צה נוספת ל־ 2.20 מטר, נכשל.
מעמד זה, בתוככי טקס הנעילה המרטיט
למה. חוויה אחרת נפלה בחלקה, כאשר היה
עליה לקפוץ מקיר בגובה של ארבעה מטר, והחגיגי של המכביד, השישית, היווה שיא
בסצינה שתיארה את אימוני בנות הפלמ״ח. השיאים של מאורעות הספורט. כי קפיצה
הנחלאיות שהשתתפו בסצינה זו היו מאו לגובה כזה, הנופל רק בסנטימטר אחד ממר,
מנות! אך גילה, שלא עברה כל אימון שראו צופי האולימפיאדה האחרונה ברומא,
צבאי מימיה, חששה לקפוץ. רק כשהבמאי, ששם לא הצלי [,אפילו תומאס עצמו להגיע
זאב חבצלת, ביקש ממנה לעשות לו אליו (הוא קפץ באולימפיאדה רק )2.14
טובה פרטית ולקפוץ, עצמה גילה את היא חווייה ספורטאית מהסוג שטרם נראה
עיניה, קראה ״שמע ישראל!״ וקפצה בארץ.
קהל יביא. היה זה מעמד הולם למאואל
השורה הארוכה של מועדוני הלילה החדשים
שנפתחו לאחרונה, יצטרף בקרוב רע יחיד במינו בתולדות המדינה. מכניות
מועדון חדש שייפתח בשטח תערוכת יריד כבר נערכו וגם כינוסי ספורט אחרים, אוהמזרח
בצפון תל־אביב. המועדון, ששמו לם מעולם לא הצליח מאורע ספורט כלשהו
יהיה קל וחומר, הוא בבעלותו של האמרגן להטביע את חותמו על חיי המדינה בצואברהם
בוגאטיי ותופיע בו השלישיה רה כה בהרה כמו המכביד, השישית.
תופעה זו השתקפה יותר מכל במיגרשי
יוסיחיזקיונה מועדון לילה אחר,
עומאר כיאם, כמעט ונסגר. היה זה כאשר הספורט ובאולמות התחרויות השונות. המנהלת
המועדון זהבה כרלינסקי המונים, ששום מאורע ספורטאי מלבד תחעמדה
לטבוע בשבת האחרונה בחוף ליד מלון רות כדורגל בינלאומית לא היה מסוגל
אנדיה. במאמצים מרובים הצליחו המצילים לה ציאם מאדישותם, נהרו הפעם לחזות ב־של
החוף למשותה ולהצילה האמרגן מיפגני הספורט. די לציין, שבתחרויות הגיורא
גודילן, שהגיע לחופשת מולדת, אתלטיקה הקלה באיצטדיון המכביה בתל־עשוי
להפוך לנציג רשמי של הסטייט דפר־ אביב נכחו מדי יום למעלה משמונת אלטמנט
האמריקאי לענייני אמנות. משרד פים איש — קהל שיא שלא היה כדוגמתו
החוץ האמריקאי, המקיים מחלקה מיוחדת מעולם בתחרויות כאלה. ואם נהרו אלפים
לשיגור אמנים אמריקאים לארצות זרות אחרים לחזות בתחרויות המרתקות בשחיה,
כנציגי התרבות האמריקאית, סובל מגרעו־ בפינג־פ נג או בטנים, היה זה סימן בולט
נות גדולים במחלקה זו, שהופעותיה (בין שאכן התעוררה תודעת־ד,ספורט אצל הקהל
השאר בישראל) גרמו להפסדים עצומים. הישראלי.
כאשר שמעו האמריקאים על הצלחתו של
יתכן שגרמה לכך אווירת ערב החגים
גודיק בסיבוב ההופעות של סיפור הפרברים ורצון ההתפרקות של האזרחים אחרי שנה
(ווסט סייד מטורי) — הצגה המכניסה גם גדושת מתיחות ומאורעות מסעירים. אולם
רוזחים — שלחו שליח מיוחד לאירופה ש אין זה משנה את עצם העובדה. כי אם
יחזה במו עיניו בפלא הגדול. בעקבות בי היה קהל לתחרויות אלה, מדוע שלא יהיה
קור זה עומד הסטייט דפארטמנט להציע קהל לתחרויות רומית, בהשתתפות ישרמספר
הצעות לאמרגן הישראלי. בינתיים אלים בלבד, במשך כל השנה?
רמה מדפ;י דור. מלבד כמה הישגים
פיזר גודיק את להקת סיפור הפרברים, לקראת
העונד, בה הוא עומד להרכיב צוות חדש, יוצאים מהכלל, שהתקרבו אל הת צאות הלערוך
עמו סבוב בארצות סקנדינביה ו־ בינלאומיות הטובות ביותר, פיגרה המכביד,
דרום־אמריקה הזמרת הישראלית רי אחרי הספורט העולמי ב־ 30 שנה בערך.
קה זראי, השוהה בפאריז, תופיע בחודש שיאיה במקצועות השונים היו בערך אותם
הבא בפעם הראשונה בניו־יורק. בחודש שיאים שה שגו באולימפיאדות שנערכו במרס,
בשנה הבאה, תגיע ריקה לארץ כוי אמסטרדם ב־ 1928 או בלוס אנג׳לם ב־. 1932
לככב בגירסה המוסרסט של הקומדיה הלא
חסרו במכביה כמה שערוריות שקשה
מוסיקלית חמש־חמש.
אפילו לדמיין אותן — כולן בשטה ד,מינ־

מ ר הי ב ה, מר שי מ ה

יש לי רי־ום הפת־עה
בשבילכם. אתם
בטח ת שבים שאתם
מכירים אותי יותר
ממני ויודעים כבר
ג?ד, אני יכ!ל להגיד
על המישחק נגד
יובנטוס. אז הפעם
אתם יכולים לסמן
לכם פאול.
אני לא אכתוב
שאני מרוגז שמאנדי לא שיתף אותי במיש־חק
ורק בחצי־השעה נזכר להכניס אותי
אחרי שהקהל דרש זאת. אני לא אגיד
שבגלל זה שלא שיחקתי הניבחרת שלנו
לא שווה פחטה. אני אפילו לא אשתמש
בתירוץ שבגלל זה שהכניסו אותי בסוף
לא יכולתי כבר לעשות שום דבר ושחוץ
מזה כולם הכירו אותי ושמרו עלי. ואתם
עוד לא יודעים מה שמחכה לכם היום
ממני. אני אפילו לא אטען שזאת לא חכמה
לנצח את יובנטוס מפני שהיא לא קבוצה
הכי חזקה וחוץ מזה לא רצתה לנצח.
האיטלקים האלה. מישחק הניבחרת
נגד י!בנסוס היה אחד המשחקים היפים
ביותר של הניבחרת שאני זוכר, לפחות
בחצי הראשון. זה הזכיר לי כמעט את
הנצחון הגדול שלנו על אנגליה הצעירה.
ואני אומר את זה לא כשחקן אלא כצופה
שישב על הקו וראה מה שהולך על ה־מיגרש.
קודם
כל זו היתד, הפעם הראשונה ש־מישחק
בינלאומי של הנבחרת נערך בלילה.
יש לזה פלוסים רבים. מרחוק אי־אפשר
לזהות בדיוק את השחקנים. חוץ מזה לשחקנים
יש הרבה יותר מרץ. למה שבלילה
קר יותר ואז רצים מהר יותר כדי להתחמם.
בלילה גם הכדור נראה עף יותר מהר
וכל המישחק מקבל צורה מהירה ויפה.
האיטלקים האלה, שלקחו את אליפות איטליה,
עמדו לשחק ב: חשבה שנגדם עומדים
פראיירים. אבל אחרי שהחברה שלנו החלו
לפתח התקפות־בזק עם צירופים יפים, ב־יחוד
בין מנצ׳ל ואמר, וגם הכניסו גול
אחרי שבע דק, ת ,הבינו האיטלקים שנכנסו
למצב לא נעים.
אני לא רוצה להגיד שיובנטוס זאת הקבוצה
הכי טובה שביקרה בארץ. אצל
סאנטוס, למשל, ראינו מישחק הרבה יותר
יפה ושהלך להם גם יותר בקלות, אבל בכל
זאת ייבנטוס זאת קבוצה מקצועית ואם
שחקנים כמו ג׳ון צ׳ארלס וסיבורי מסכימים
לשחק שם, סימן שהיא לא כל כך גרועה.
במחצית השניה נגמר הכוח לחברה שלנו
ואחרי שהאיטלקים הישוו את התוצאה ל־
,3:3נגמר האוזיר לחברה בכלל והיוזמה
עברה לאיטלקים.
אז נזכר מאנדי שיש לו אותי. עליתי
לשחק. אבל כמו שאתם יודעים, אצלי אף
פעם לא הלך מישחק כשהכניסו אותי רק
לפיניש בלי הרצה.
עתודה נגד שוויץ. השנה היתה הפעם
הראשונה שישראל לא זכתה באליפות
המכביד, בכדורגל. יצא לי לשחק עם נבחרת
העתודה בשני מישחקים וחצי. לפי מה שראיתי
הגיע באמת לקבוצה האנגלית לנצח.
כשניצחו אותנו בחיפה ,1:2היו הרבה יותר
טובים מאיתנו.
הכי מצחיקה היתד, הקבוצה השווייצית.
זאת קבוצה של עשרה איש שלא ראו כדורגל
בחיים שלהם. תקחו 11ז?יש שמבינים
כדורגל — לא יודעים, רק מבינים —
ותלבישו להם נעליים והם כבר מנצחים
א׳תם. בקושי השחקנים האלה מגיעים לשער.
אז למישחק נגדנו הם אפילו לא
הגיעו למיגרש.
אבל סדר זה סדר והמישחק צריך להתקיים
גם אם המכביד, נגמרה כבר. אז זאת
אולי הסיבה למר, שמאנדי הכניס אותי רק
בסוף המישחק נגד יובנטוס. הוא בטח
שומר אותי למישחק נגד שוויץ.
העולם הזה

*125

וזיח!
התג״ך
אם נכתוב •ציר
על תרבות העולם,
נזכור,
כי בה רב
הופץ האיפלם
וגייסות צלבנים
בשם הנצרות
הפיצו -
את מה שנקרא פה -
תרבות.
אבל אנחנו,
עניים, אביונים,
וכמונו, כמו
אותם צמחונים,
שבמקום הגייסות,
החנית, הכידון,
הפצנו תרבות
על ידי החידון.
הפצנו תרבות
ועשינו זאת כך :
לכל איש זקן
ולכל ילד דך,
מסרנו טפסים
עם שאלות בתג״ך.
לא הכנו על נער,
לא הפנו על טף,
ואפילו שופטים,
העמדנו על סף.
ואיש לא נמלט
ואיש לא ברה,
מאימת החכמה
של ידע תנ״ך.
וככה חיברנו
את זה החידון :
לקחנו כל רז,
כל פתר,
כל טון,
ממה שמצאנו
בתוך העתון.
הנה למשל,
שאלה לדוגמא :
מדוע •טווא־נה
בכל התנ״ך,
חוזר ומופיע
עב למד ותיו?
ויש• גם אהדת,
גס היא לדוגמא -
היכן מ״ם סופית
בתחילת המילה?
והיכן זה מצינו
תנועה קטנה וסגול
במשיפט ארוך,
מסובך,
ועגול?

ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד מן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזכה
בפרס של עשר לירות. ,שיוענק מדי שבוע. הזו
כה השבוע הוא הקורא שמעון בר־לבב, רמת־גן.

מזה בוכי ם ה אי רי ם

לקשקשת העליונה קיבלתי כמה הצעות.
חנן גולדגנט מתל־אכיב הציע לקרוא
לציור בשם עלוקה בהריון;
א. מוני מחיפה שלח שתי הצעות: רגל

של פסנתר מתקופת הרוקוקו
ו-אינדיאני מעשן את מקטרת
השלום. יואב צבר מתל־אביב הציע,
לעומת זאת: נחש עכברים שיחור
בריקוד־בטן מזרחי.
ועתה זקוקה אני לכותרת לקשקשת׳
הבאה (למטה) .אני מקווה שהכותרת
תהיה הפעם מוחצת ולא פושרת כמו
שאתם רגילים לשלוח לי לפעמים.

טעות ־
לעול םצודקת

״תאם־ אתת בבתח־ ,י\2ירי, שוה תזמן את השואה האבהמית?״

לוח השידורים ליום הבחירות ולליל
ספידת הקולות( .רדיו)
יגאל ישין, תל־אביב
מספד מר
טיטוב התקיף 17 פעם את כדור הארץ
בלחיין( .מעריב).
יואב צבר, תל־אביב
הקפה מוחצת.
בחגיגות לבואו של העולה המיליון
יוזמנו בתי־הספר כדי לשתף את התלמידים
בכוויה זו( .על המשמר)
בן רוני, ניר־עוז
חוויה בוערת.
מנהלי בתי הבושת מפיקים רווקים
העשויים למשוך נערות צעירות (העולם
הזה).
יורם ברנשטיין, תל־אביב
אז מה הרווח?

מזה צו ח קי ם הברזיל אי ם

אין מה להגיד
ואין מה לומר,
הכל כה מבריק מצוחצח ומנומר.
שאלות חריפות,
של מבין ובקיא
והייתי אומר -
גס קב ונקי,
זולת אולי
דבר אהד, דרדקי,
שפעם ידעתי
ועכשיו הוא ברח.
כלומר,
מזכרוני הוא פרח.
זה דבר שנדמה לי
היה כתוב בתנ״ך.
אולי אתם תאמרו לי,
כי אולי ראיתם
היכן נאמר —
ובניסוח טוב -
משפט שכזה:
״לא תגנוב!?״
שמעון בו־לבב, רמת גן

מסע ההתעוררות

(מכתב למערכת)
אין לי אלא להביע את צערי הרב
ואת יגוני העמוק על ששוב פעם הלך
מאתנו שר־הדתות.
כאחד מן האזרחים המזדקקים מפעם
לפעם למוסד דתי־תזרתי, אשר חוה מבשרו
את העזובה ואת אי־הסדר השורר
במוסדות הנ״ל ואשר ידוע לו
מנסיונו ומהבנתו את הענינים, שסיבת
המצב הזה נעוצה אך ורק בהתחלפות
המהירה של שרי הדתות.
בזמן שהיתר, הסתלקות זו פרי רצונו
של בורא עולם, לא היה לנו אלא לקבל
את גזר דינו באהבה, אך ההתפטרות
הזו מרצון, של שר הדתות העכשווי,
מר דויד בן־גוריון יבדל לחיים ארוכים,
אינה כלל וכלל לתועלת הציבור, ואני
שוטח את תחינתי לפניו שלא יעשה את
הצעד הזה אם טובת הציבור כנגד עיניו.
שהרי אם יראו פקידיו ששוב אין עליהם
מוראו של שר, יפרקו לגמרי עול.
אנא, שר הדתות: אל תלך מאתנו.
בכבוד רב

ראובן כן אבודעפיה גרינברג

״שרס תננזה רומה רי שוה רא הירד שרך!״

הנידון

₪ 0 6 9ס9ס

ספרים

(המשך מעמוד )5

כידי חזיודהארבע״ -ולהפוך,
תוך כדי כך, מקל כידי מפא״י?

*> וד אין אפשרות ברגע זה להעריך
א את מלוא הנזק הלאומי שנגרם על־ידי
הברית החדשה בכנסת.
התוצאה המיידית היתר, לחזק את שלטון
בן־גוריון בבית המחוקקים, על אף ירידתו
בבחירות. זהו נזק חמור לדמוקראטיה. אך
לא זו התוצאה העיקרית.
התוצאה העיקרית היא פסיכולוגית. היא
עלולה לשבור את חזית־הארבע, ולהחזיר את
דויד בן־גוריון לשלטון־יחיד במדינה.

• 2מודלים
11= 1=1־1

} מ הי ריו ת
היי פידליעי וזו״
6ש עו תהקלטה
הקלטה כפולה

1111050

הסוכן הראשי: א .גראור
תל־אביב, תיכת־דאר 875

התחנה לייעוץ
בשאלות מיץ ונישואין בבית הבריאות שטראום,
תל־אביב, תהיה סגורה
בעונת החגים.

כי כל הריקמה העדינה של חזית
הארבע היתה מותנית כאמונה שהעורך
בטוח -ושבמקרה הקיצוני
אפשר יהיה להקים ממשילה
כלי מפא״י. הצבעת חרות הוכיהה
לארבע כי אין המצב בך. העורך
אינו בטוח כלל.

מנהיגי חרות רואים בכך נצחון גדול
לעצמם. הם אומרים :״חשבתם שאנחנו בכיס
שלכם. הוכחנו לכם שזה לא כך.״

הטנור שר בם
הז קן והעם (לקט קאריקטורות מאת
יוסף בס, הוצאת המדפיס האזרחי) מוכיח
מחדש עד כמה חשובה הרעמה הלבנה
לדויד בן־גוריון. לא לחינם הקדים בס
לספרו את האימרר, המצויירת :״לא יאמן
כי יסופר״ .בן־גוריון מסופר היר, הופך
נושא רע מאוד לקאריקטורות.
למזלו של בס, לא הסתפר בן־גוריון,
וכך יכול היה צייר־הקאריקטורות הוותיק
של הארץ (שהיה קצין במשטרת המנדט,
והנהו כיום אדריכל ופרסומאי בשעות
הפנאי) לעקוב בהערצה בלתי־מסוייגת אחרי
כל מעשיו של האחד בדורו, משנת 1937
ועד שנת .1961 בעשרות הקאריקטורות המכונסות
בספר זה, הערוך בטעם רב
ובצורה מהודרת מאוד, דמותו של בן־
גוריון אחידה: האבא הטוב, המחייך בסל
אוי
לנצחונות באלה.

כי התוצאה עלולה להיות הפוכה. אם
אומנם ישתכנעו מנהיגי המפלגות כי אין
בטחון באפשרות של הקמת ממשלה בלי
מפא״י, יתחיל כל אחד מהם לעשות את
חשבונו שלו. איש אינו רוצה להישאר תלוי
על בלימה. החולייה החלשה ביותר תישבר.
החשש מורה כי תהיה זאת ר,חולייה הדתית.

תרגום

תקום קואליציה מצומצמת,
כה יהיה למפא״י רוב מוחלט,
יפול חלק מן האחריות הנוראה
על שכמה של חרות. לא נעים
יהיה להציג כתם זה לעיני הבוחרים.
כיצד יוסבר להם כי ההישג
הגדול של הפרשה בוזבז לריק,
מתוך שיקולים של פרסטי
ג׳ה, וכדי להתנקם כליברלים?

ני שיואל את עצמי: האם עוד ניתן

לתקן את המעוות? לא קל לענות על
כך, כי הנזק הוא פסיכולוגי. במידה מסו־יימת
תזקן על־ידי ישיבת ארבע המפלגות
השבוע, בה הוכיחו שוב תקיפות מפליאה.
תהיה זאת התנשאות מצירי אם אבוא
להשיא עצות למנהיגי תנועת־החרות. אך
כאיש ניטראלי, שאינו רוצה ברעתם, הייתי
מבקש כי יפרסמו הודעה חד־משמעית שתבהיר
את הנקודות הבאות:
• תנועת־החרות לא תשתתף בשום
פגים ואופן בממשלה אשר מפא״י תהווה
בה רוב.
• תנועת־החרות תתן יד לחקיקת סידרה
של חוקים דמוקראטיים בכנסת, החל
בביטול המימשל הצבאי וכלה בהגבלת סמכויות
ראש־ד,ממשלה. זכותה של התנועה
לדרוש כי תשותף בניסוח החוקים מן השלב
הראשון.

9תנו־עת־החרות תשיתתך כ־ממשלת־איחוד
לאומית, כלי מם-
א״י, שתושתת על תוכנית-מיני-
מוב מוסכמת. זאת צריכה להיות
התחייבות מפורשת וכלתי־חוזרת,
כלי כל התחיטכות כשאלה מתי
תבוא הפנייה אליה, וכיצד, וללא
כל שיקול של יוקרה.

בהעדר הודעה כזאת יוזצר הרושם כי
חרות מוכנה להמשיך במישחק, וכי אין
היא מוציאה מכלל חשבון הידברות עם
מפא״י. משמע: הידברות עם דיין־פרס־אל־מוגי,
מבשרי הדיקטטורה של מלחכי־הפינ־כה.
משמע: הידברות עם הכוחות שהוקעו
עוד אתמול כמהרסי הדמוקראטיה הישראלית.
יש במדינה אנשים הסבורים כי זוהי
התפתחו טבעית, וכי כבר היום היתר,
חר! ת הולכת לקואליציה עם מפא״י —
לולא דרשה מפא״י כתנאי מוקדם לכך שחרות
תצביע בעד שינוי שיטת־הבחירות.
יש האומרים: לחרות ולנערי־החצר מצע
משותף בכל העניינים החשובים. יש המצביעים
על כך כי מעולם לא שללה חרות בפה
מלא קואליציה כזאת, וכי מנחם בגין אף
רמו בפירוש על אפשרות כזאת, בתנאים
מסויימים, בפתיחת מערכת הבחירות.

אינני רוצה להאמין שאמנם תקדם
קואליציה בזאת, ושחבריהם
של הרוגי ״אלטלינה״ יתנו יד לדיקטטורה
של בעל התותח הקדוש.
עצם הרעיון נראה פנטסטי.
אך אתכחש לאמת אם אגיד כי לבי חופשי
מדאגה.

ציור

בשנים, עכשיו הגיעה למצוות, ומומים שבה
מומים ע! ברים הם, אלא נמתין לה עד
שתגדל ותעמוד על מלאתה, כלולה בהדרה
ומנוקה מכל מום.״
אם תמצי לומר, הרי תירוצים אלה אינם
טובים ומשכנעים יותר מן התירוצים שהמציאו
קונפורמיסטים ומשוררי־חצר בכל
דור! ת, כדי לשרת את השלטון וליהנות
מפירורי שולחנו. אך בם עצמו אינו איש־חשבון
כזה. הוא פשוט מעריץ־מנהיגים
טבעי, המלווה בקול בס את טנור־הגיבורים.
קו גבון. בכל זאת מדאיגה הנטייה הכללית
של הקאריקטורר, הישראלית. בס
של הארץ ואריה נבון של דבר הם חסידים
מושבעים של בן־גוריון. קריאל
(״דוש״) גרדוש ורענן לוריא ערכו בעצם
ימי־הבחירות תערוכות, אשר מפא״י התגייסה
במלואה לכבדן. ראש־העיר, הרמטכ״ל,
שמעון פרם, משה דיין וכמה משרי מפא״י
טרחו להופיע בפתיחות. מצדם היד, זה
נסיון גלוי ומחושב לקנות את לב הקארי־קטוריסטים,
שציוריהם משפיעים לעתים
קרובות יותר ממאמרים אר!כים.
אין תימה בכך שקאריקטוריסטים מעדיפים
ראש־ממשלה ציורי, כמו בעל הרעמה
הלבנה. אולי הם חוששים פן יבוא במקומו
אדם כמו פנחס לבון, שקשה לציירו. אך
אם יקבלו את התיזה של הזז, תרד ה־קאריקטורה
הישראלית לרמה של חברתה
בברית־ד,מועצות, השופכת דמעות קרוקודיל
בשעה שהיא זוללת ממטעמי השלטון.

חלו מו ת ל בני

חנות, אשר עם ישראל אינו ראוי לו.
בציור האחרון שלו, נראה ביג׳י קורא
בתנ״ך :״ויצעק משה אל אדוני לאמור:
מה אעשה לעם הזה? עוד מעט וסקלוני!״
אם בכלל יש לבם ביקורת, הריהי עדינה.
למשל: בן־גוריון רכון על ערימה של
עתונים, כועס וזועף :״ריבונו של עולם!
דברים אלד, יצאו מפי?״ אך זה היוצא מן
הכלל. בשאר הציורים מופיע בן־גוריון
כדויד הגובר על שבעת גולייתים ערביים,
כסיזיפום הנושא על גבו את סלע המשבר
של המדינה, כרופא היוצא מחדרו ואומר
לעם, ב־ : 1947״עוד קצת סבלנות, יהודים,
המדינה בדרך.״ בקיצור: בן־גוריון חזה את
המדינה, הקים אותה, ניצח את הערבים,
ומאז הוא סובל מעם כפוי־טובה ומעסק־נים
רודפי־כסאות.
גויה לגויים. נראה כי בס עצמו הרגיש
בצורך להסביר את דרכו. על כן
מופיעה בראש הספר הקדמה של חיים הזז.
אחרי שהזז מזכיר כי בעולם כולו נהגו
ונוהגים הקאריקטוריסטים הטובים ביותר
לעמוד בראש המאבק נגד כוחות השלטון,
כמו דומייה בצרפת וגויה בספרד, הוא
שואל מדוע בארץ המצב הפוך .״האין עוד
צחוק בישראל, אבדה תוכחה מאמנים? או
תמו חטאים מן הארץ?״ האם גויר, טוב
רק לגויים?
התשובה :״כידוע, אין אצלנו שמץ מכל
התועבות שהיו בצרפת לשעבר, ואין צורך
לומר בספרד של האינקוויזיציה. אבל
לא כולנו צדיקים אנו הרבה דברים יש
בתוכנו הראויים ללעג, הרבה דברים יש
בתוכנו הראויים לקפידה, לצעקת־חמם, לדין
קשה. ומשום מה אין עושים כן? אם
תמצי לומר, כך דרכו של עולם שאין
ציבור נקי. ואם תמצי לומר, טירונים אנו
למדינה ואנו שמחים בה כמות שהיא. ואם
תמצי לומר, בשביל שקטנה היא המדינה

שגיונו שר אדמאיר (מאת יוסף
קונראד, הוצאת עם עובד 208 ,עור) פורש
במלוא כשרונו התיאורי של המחבר את
אופיים של איי הים־ד,דרומי המאוכלסים
ערבוביה של אירופים, ערבים ומאלאים.
כת התערובת. אלמאיר הוא הולנדי
צעיר, שחונך וגדל במושבותיה של הולנד
כשחלום חייו הוא לצבור הון ולהגיע לאירופה.
הוא מתחיל לעבוד כפקיד קטן
בחברה מסחרית, נפתה עד מהרה לרשת
את שודד הים הלבן הגדול של איי הדרום.
התנאי לירושה — נישואין עם בתו ה־מאלאית
המאומצת של הקברניט.
אלמאיר אינו רוצה בה, אך הוא נושא
אותה לאשר, בגלל כספי אביה־מאמצה. היא
יולדת לו בת. הוא מתעב את האם ואוהב
את בתר, שולח אותה להתחנך ברוח האנשים
הלבנים באחד המינזרים באי רחוק.
אך בינתיים הוא מאבד את כל הונו של
לינגרד הזקן, נותר בחוסר כל עם חלומותיו
להגיע לאירופה. כשחוזרת אליו בתו
הגדולה, הוא מתחיל לרקום חלומות חדשים
איתר״ כשאינו יודע שבעורקי בתו
זורם דם סמיך יותר מאשר הדם הלבן.
הבת זונחת את ביתה וחלומות אביה
התרבותיים חלף חיי חרות פראיים עם
ראג׳ה, מלאי מכובד, שבא לביתו של
אלמאיר לסחור עמו, כביכול. אלמאיר נותר
לבדו בבית הלא־גמור, אותו החל לבנות
עשרים שנה קודם לכן, ביום נישואיו.

נשק האמונה
האקדח (מאת ג׳יימס נ׳ונס, הוצאת
זלקוביץ 127 ,ענד) ,ספרו האחרון של
מחבר מעתה ועד עולם, עוסק באנשים
מוכי אימה, החיים בעולם חסר אמונה.
האקדח אינו רק כלי נשק קטלני או כלי
הגנה יעיל. לריצ׳ארד מאסט, הוא האמונה
היחידה שנותרה לו למיפלט, מול סכנת
המוות המאיימת עליו במלחמה. לאחר שקיבל
אותו כנשק אישי מהאפסנאי, הוא
שומר עליו כעל בבת עינו.
האקדח אינו יותר רכוש האפסנאות. בדמיונו
של מאסט הוא זוכר כיצד קנה
א! תו מידי איש צבא אחר. בעיני מחשבותיו
הוא רואה את הקצין היפאני הרוכן מעליו
ביום מן הימים, רוצה לקטלו עם חרב
סמוראי ענקית — ואקדח־האמונה מצילו.
מחיר התיקווה. לא רק מאסט מרגיש
כך. לכל אנשי פלוגתו נודע על האקדח
וכולם יודעים שרק הכלי הזה יכול
להצילם ממוות בטוח. הם מוכנים לעשות
הכל להשיגו. הם מציעים סכומי כסף
גדולים, מנסים לגנוב אותו בלילות, מרמים
את מאסט ואף מנסים לשדוד אותו.
לפתע בא קץ החלומות. האפסנאי נוטל
את האקדח ב!,זרה ממאסט. מכך נפגע לא
רק מאסט עצמו. כל האנשים מוצאים את
עצמם חסרי־ישע ואבודים, בעולם המנוהל
בצורה יעילה והגיונית כל־כך בידי צוזת
של אפסנאים ופקידים מסודרים.
העולם הזח 253ו

9׳ מ ז
פיט

ורע מסס

״איך מתנהלים עסקי האתרוגים?״ שאלתי
את גברת זוננפלד, המוכרת אותם בסיטונות
וליחידים וגם בלתי־מורכבים, וגם מסדרת
משלוחים לחוץ־לארץ, בסימטת הר־סיני
מול בית־הכנסת הגדול בתל־אביב.
עסקי האתרוגים מסובכים, מפני שהסוחרים
— הגדולים לפחות — אינם קונים
אתרוגים בעין, אלא בכוח. הם קונים את
האתרוגים על העצים, עוד לפני שהם צומחים
עליהם, זאת אומרת שנה למפרע. מיד
אחרי שנגמר חג הסוכות מזדרזים הסוחרים
לקנות את יבולי אותם העצים שעליהם
צמחו האתרוגים היפים ביותר בעונה שחלפה
וזה סיכון גדול לכל הדיעות.
גב׳ זוננפלד אינה יכולה לשכוח את אותו
הפרדס שהיה לערבי אחד בבית דגון, שאצלו
היו רגילים לקנות את יבול העצים
מראש במשך 19 שנה רצופות, עד שפרצה
פתאום מלחמת השחרור.
כשהגיעו ימות החום ושלחו את הפועל
להשקות, חזר הפועל בבהלה, ואמר שאי
אפשר להיכנס לפרדס, מפני שעל הגדר יש
שלטים להיזהר ממוקשים .״אבל האתרוגים
יישרפו מהשמש!״ נזעקה גב׳ זוננפלד .״שישרפו!״
ענה הפועל ,״אני לא נכנס לתוך
מוקשים!״ הלכה הגב׳ זוננפלד אל הפרדס
ונוכחה לדעת שהפועל לא מפחד לחינם.
שלטי האזהרה תלויים באמת על הגדר. איך
שהסתובבה עצובה, פגש אותה שכן, ואמר
לה שכל זה לא נכון, שאין שם מוקשים
בכלל, אלא ששמו את השלטים בגלל אלט־לנה.
זאת אומרת פחדו מאנשי אצ״ל שילכו
לרמלה דרך הפרדסים. מיד קראה לפועל
שלה ואמרה לו :״דע לך שאין מוקשים
ואנחנו נכנסים לפרדס. אני אלך קודם ואתה
אחרי.״
וככה זה היה :״באמת לא היו מוקשים
שמה, אף על פי שפחדתי. רק את הצינורות
ואת החלקים של המוטור גנבו.״
כאן הפסיקה הגב׳ זוננפלד לספר לי מעוללות
מלחמת השיחרור, מפני שבא קונה
לקנות אתרוג.
בא קונה עם כובע וזקן לקנות אתרוג.
לקח את האתרוג ביד, הסיט את משקפיו
על מצחו והסתכל באתרוג מול השמש. סובב
אותו בראשי אצבעותיו ושאל אם אין
אתרוג יותר יפה. התחילו להוציא לו אתרוגים
ועוד אתרוגים, עד שכל השולחן היה
מלא מהם והגב׳ זוננפלד אומרת לו :״אתה
רואה? אצלי הם כולם מובחורים.״
עוד זה מסובב את האתרוגים המובחורים
מול השמש ובא קונה חדש, עם כובע, אבל
מגולח .״איפה הגנרל?״ הוא שואל.
״אתה מתכוון לפועל שעובד אצלי?״ שאלה
גב׳ זוננפלד.
״אני יודע? היה פה תמיד אחד עם זקן,
זה הגנרל, אני קורא לו. הוא היה מסדר
לי תמיד את המשלוח ותמיד היה בסדר
מלבד פעם אחת.״
״אני יודעת, זה הפועל. עכשיו הוא איננו.
אני יכולה לתת לך מה שאתה רוצה, אתה
רוצה אתרוג יפה?״
האיש שחיפש את הגנרל לא היה מעוניין
לראות את האתרוגים. מספיק לו שהוא
משלם בעדם. רוצה שיבחרו בשבילו אחד
יפה וישלחו אותו לאמריקה כמו שהוא רגיל
לעשות בכל שנה.
כאן ראיתי שלא לכל אחד מציעים את
אותם האתרוגים. בעלת העסק מסתכלת קודם
בלקוח, בשביל לראות מה צריך לתת
לו. יש אחד שנותנים לו אתרוג בלירה ויש
אחד שנותנים לו בחמש־עשרה. בשביל לשלוח
לאמריקה נותנים אחד לא פחות מ־שש־שבע
לירות, מפני שלא יפה לשלוח
אתרוג לא יפה לאמריקה.
היופי של האתרוג לא שייך לגודל. אתרוג
עגול, כמו תפוח־זהב, לא יפה. מה שצריך,
זה אתרוג ארוך קצת, שהחלק העליון שלו,
עם הפיטם, מחודד כמו מגדל. אחר כך בא
הענין של הערוגות: האתרוג היפה יש עליו

ערוגות בולטות, החוצות אותו מקוטב אל
קוטב. אחר כך באים התלתלים, שכל אתרוג
יפה יש עליו תלתלים קטנים, שאלה לא
בליטות סתם, אלא גלים גלים, העוטפים
את האתרוג מסביב.
חוץ מהכל, תלוי גם היופי של האתרוג
בזה, שאין עליו שום קישקושים. לא חתכים,
לא סריטות, לא כנימות ולא גירודים. אם
מוצאים עליו איזו כנימה, תופסים מיד
קיסם עץ, שמרטיבים את קצהו בלשון, ומורידים
את הכנימה בזהירות. לא כל אחד
שבא לקנות מבין ויודע להבדיל בין אתרוג
יפה ולא יפה. זה בדיוק כמו להבדיל ביופי
של בחורות, שלא כל אחד מבין בזה.

אם לא מתפוצצים קודם מחוסר סבלנות.
ברוך השם מכרו. עכשיו מתחילים לחפש
קופסה, מפני שאי אפשר לשלוח אתרוג
לאמריקה כשהוא עטוף בנייר עתון. על זה
המציאו שני מיני קופסאות: יש קופסאות
מרובעות ויש עגולות. הקופסה העגולה היא
עגולה והמרובעת היא מרובעת, אף על פי
שאף אחד אינו יודע למה, בעצם, ההבדל.
אחרי שנפטרנו מהקונים, חזרנו לדוש
בעסקי האתרוגים. הולכים וקונים פרדס או
כמה עצים. הנה יצא שם, שבאיזה מקום יש
10 או 12 עצים המצמיחים אתרוגים מובחרים•
מיד רצים לשם כל הסוחרים. מי שמגיע
ראשון מתחיל להרביץ מחיר. נניח

מרכז

האתר וגי ם

הקב״ה, שהאתרוג, אפילו אכל לו מישהו
את הפיטם, או שהוא סתם פסול, אף פעם
לא הולך לאיבוד. גם האתרוג הכשר שבעליו
קנה אותו בחמש עשרה לירות, לא כל
הכסף הפסד, מפני שעדיין אפשר לעשות
ממנו ריבה וקונפיטורה.
וכך עושים ריבה מאתרוג של מצווה:
חותכים את האתרוג לפלחים ומוציאים ממנו
את התוך המיצי ומשאירים רק את הבשר
הלבן ואת זה מבשלים שלוש פעמים במים
וכל פעם שופכים את המים החוצה, בשביל
לזרוק את המרירות. בפעם הרביעית כבר
לא שופכים את המים אלא מכניסים סוכר
ביחס של 1:1וקצת לימון לטעם ומבשלים.
מי שאוכל ריבה כזו, מבטיחה לי גב׳
זוננפלד, מלקק לעצמו את האצבעות .״הנה,
בזמן האנגלים, שלחנו פעם 1200 קילו לאנטוורפן,
לנתן שטראוס, בשביל ריבה וזד,
הכנים לנו יותר כסף אפילו מהאתרוגים,
מפני שזה היה משהו נהדר. וכל פעם היה
נתן שטראוס מבקש יותר ויותר, עד שלקחו
אותו הגרמנים בזמן המלחמה.״

יש אמתבמשלים

נות
גס בלוע

נוורכ^ם
נזסדריס

השלט המפנה את הלקוחות לבית המסהר של הגב׳ זוננפלד
אחד דתי עם קפוטה שחורה בא לקנות
אתרוג, בעזרת זכוכית מגדלת. כמה שאומרים
לו שהאתרוג הזה הוא מובחור שבמוב־חור,
לא מאמין, אלא עובר עליו עם הזכוכית
המגדלת, כמו אחד שבודק בול יקר־מציאות,
אם כל הקשקשים שלמים.
הקפדנות והרצינות הזו, שאנשים מיחסים
ללימון הירוק הזה, באמת מפליאים.
אני כבר לא מתפלא אם יבוא גם אחד עס
מיקרוסקופ. כשאני אומר את זה בקול רם,
אומרים לי שזו לא בדיחה, מפני שבמת יש
כאלה הבאים עם מיקרוסקופ, אבל הם באים
יותר מאוחר, אחרי יום כיפור. אלה שבאים
היום, הם ר־ כאלה שבאים לשלוח אתרוגים
לאמריקה. אלה לא מבינים כל כך
גדולים אבל גם הם מבלבלים את המוח.
מוציאים לכל קונר, אולי עשרה אתרוגים
ואחר כך מתחילים לעמוד אתו על המקח.
כשאומרים לו עשר לירות אז הוא מוכן
לשלם רק ארבע׳ ואז מתחילים להוריד לו
לתשע וחצי והוא מסכים לעלות לחמש וכך
מתחילים לטפס לאט לאט בסולם יעקב. זה
עולה וזה יורד עד שנפגשים באיזה שלב,

שגמרו על ,4000 עד שבאים לשלם את הכסף
בא סוחר אחר ומעלה את המחיר וסוחב את
העצים מתחת לאצבעות. כשאף אחד לא
סוחב את העצים, קונים אותם ומתחיל הטיפול
וזה תלוי לפי ההסכם.
יש סוחרים המטפלים בעצים בעצמם, מפני
שאינם סומכים על בעל הפרדס, ויש
כאלה שמשאירים את הטיפול לבעל הפרדס,
מפני שהטיפול בעצי האתרוגים הוא מדוקדק
ויכול לשגע גדוד שלם של פילים. צריך
להשקות, ולקשור את הענפים שלא יצמחו
וידקרו את האתרוגים, ואחרי כל הטיפול העדין
הזה עוד הכל תלוי במזל.
אותם 12 העצים ששילמו בעדם 4000
לירות, יכולים להצמיח יבול של 400 אתרוגים
,200 ,או אפילו 80 אתרוגים לע
ץ. מספיק אפילו שלג אחד בחורף, או
חמסין אחד בקייץ, שכל הכסף יירד לטמיון.
בסוף, אפילו צמחו הרבה אתרוגים, משאירים
לפעמים 0/,סר על העץ, מפני שלא שווה
להוריד אותם. את הפסולת הזאת שולחים
אחר כך לבית החרושת לריבה.
וזה אולי אחד הדברים הכי טובים שעשה

הקש שבר את הגמל. זה קרה בדיוק בשעה
3אחר־הצהרים, כשכל המרפאות של
קופת־חולים היו סגורות. הגמל, שגבו השבור
כאב לו מאוד, הרים בחמת זעם את
שפופרת הטלפון וטילפן למרפאת זנזנהוף.
״לאיזה סניף אתה שייך?״ שאל קול
נשי ומתוק.
״לסניף תל־נורדוי.״
״אז למה אתה לא פונה לאסתר המלכה?״
שוב הרים הגמל את שפופרת הטלפון
וצלצל לסניף אסתר המלכה. קול גברי ועמוק
ענה לו, שעליו להתקשר עם הרופא
התורן ד״ר ברל בלוטי.
צלצל הגמל לד״ר ברל בלוטי, אבל הרופא
התורן לא היה בבית .״הלך למרפאת
שבזי,״ אמרה אשתו.
״אבל מה אעשה!״ יילל הגמל, שגבו השבור
כאב לו מאוד .״אני מוכרח לקבל
טיפול מפני שהקש שבר לי את הגב!״
אשתו של הד״ר בלוטי מסרה לו את
מספר הטלפון של ד״ר מינץ. הגמל צלצל
לד״ר מינץ וקיבל ממנו את מספר הטלפון
של ד״ר יהלום וד״ר יהלום הפנה אותו
לד״ר בר־קרח וד״ר בר־קרח לא הפנה אותו
לאף אחד מפני שהיה בחופשת מולדת.
ברוב יאושו פנה הגמל לרופא פרטי שבדק
אותו, עשה לו צילום רנטגן, ושם
את הגב השבור בגבם. הכל ביחד עלה 15
לירות והגמל לקח על זה קבלה.
למחרת׳ התייצב הגמל במרפאת הסניף
שלו, ז״א בתל־נורדוי. הציג את הקבלה וביקש
חזרה את הכסף. הפקיד הסתכל בקבלה
ואמר שיש צורך לחכות עד שהרופא
הראשי יחזור מחוץ־לארץ ויאשר את החשבון,
וגם אז, רק 2.50 לירות, מפני
שקופת־חולים לא מחזירה יותר מ־ 2.50ל״י
בשביל הוצאות על רופא פרטי.
״מדוע אני צריך לשלם בעד זה שאין
לכם רופא תורן בשעות הצהריים?״ אמר
הגמל בכעס .״לא מספיק שאני משלם כל
חודש כמעט 20 לירות מסים?״
״אם אתר, חושב שהסידור הזה לא צודק,
שלח תלונה למרכז.״ ענה הפקיד וסגר את
חלון הזכוכית האטומה.
הגמל כעס מאוד והחזיר את׳ פנקס־החבר
של ההסתדרות באופן הפגנתי והלך לחפש
קופת־חולים אחרת. אם מצא או לא מצא,
אינני יודע, אבל את הקש הוא שונא מאז
שינאת מוות.

כה אמרםוסבראהינדי :
התפוח לא נופל רחוק מניוטון.

בם דן 3ה
אכזיב
על ה חו ף
עם התקרב עונת הרחצה לקיצה, היד,
השנה נושא חדש לשיחות הנופשים הישראליים:
כפר הנופש הצרפתי של מועדון
הים התיכון, השוכן על אחד החופים היפים
ביותר בארץ, חוף אכזיב.
הדעות היו חלוקות. על עצם רמתו של
הכפר לא היד, כמעט ויכוח. כולם הסכימו
כי הוא מנוהל להפליא, כ־ האירית בעומד
על רמה בינלאומית, כי יינותיו ומאכליו
יכולים להתחרות עם אלה המושגים
במלונים היקרים ביותר בארץ. יאמנם,
ישראלים במספר רב והולך תיכננו לבלות
בו חופשה.
לעומת כל אלה היתד, טענה עיקרית
אחת: כפר הנופש השתלט על אחד החופים
היפים בארץ, סגר אותו בפני הנופשים הישראליים
שנהגו לבלות בו ברבבותיהם
מדי שנה. החורשה הגדולה של החוף
שימשה מקום ריכוז למחנות נוער, ומלבד
תושבי הגליל שביקרו שם בקביעות נהגו
לנהור אליו אפילו אזרחים מדרום הארץ.

הקהלמתבקש להלזדים
ברכישת כרסיסי פיס שתתקיים להגרלה
ביום חמישי 4ובספסמבר
לרגל צ מ צו ם ימי המכירה
בשבוע זה.

איש שרכש לעצמו שם כדוחם
למען •צימוד חדק זה •צד נוף הא
ץ הוא אדי אכיכי מאכזיב. מה
דעתו כעניין זה? היכן עומד הוא

לילה. הגרוע ביותר: הם הולכים וסוגרים
פינות שלמות — אשר קודם לכן היתה
גישר, אליהן ונשקף מהן נוף טבעי מקסים
— לצרכי מגורים פרטיים של העובדים.
עד היום היווה הכפר חלק מהביקור במוזיאון,
והקהל נהנה לטייל בין המיבנים
העתיקים וד,ארכיטקטוניים. היום בלתי אפשרי
הדבר. שורת המבנים המודרניים שקמו
בשטח, הורסים את נופו האוטנטי והאקזוטי
של המקום.
א פיצו התכנית היא כזו:
9לעשות מכל שטח הכפר מוזיאון
אחד גדול, שיכלול הדגמת חיי הערבים,
מוזיאון לדברי אמנות וציורים מק׳מיים,
פינות־מכירה אקזוטיות לדברים אורגינליים
בלבד, שיחזור המיבנים להסתכלות וכר.
אמנם משקיע מועדון הים התיכון כספים
רבים בסידור הכפר, אבל נראה שעל המדינה
מוטלת החובה לטפל בו ולהחזיר לצרפתים
את כל הוצאותיהם, כדי שלא תהיה
להם זכות חזקה על השטח הזה, זכות שתאפשר
להם לשנות את פניו כרצונם.
ס לשחזר את הנמל הפיניקי שהיה קיים
במבואות הכפר ולהקים במשך השנה צי
פיניקי שלם שישמש כמוזיאון צף וכמרכז
בידור לישראלים ולתיירים. נמל זה יוכל
גם להוות בסיס שמירר, על הגבול הצפוני

ת! על
דו־השבועון לאיש החושב
דמי מנוי לשנה 7.50 :ל״י; לחצי־שנה 3.75 :ל״י
ת. ד ,3006 .תל ־אביב

ת שבץ העולם ה 1ה 1253
מהבר התשבץ המובא בזה אינו יחיד אלא קבוצה שלמה .״הלא אנחנו קבוצת
״עורי, ציון!״ הידועה בגליל המערבי.״ קבוצת ״עורי, ציון!״ שמה לה
למטרה כמה וכמה דברים וביניהם — ערבי צוותא של חבריה. באחד הערבים
האלה, בגורן של מעונה־תרשיחא, חובר, בצוותא, התשבץ הבא, שהובא
לדפוס על־ידי איתי (איתיאל) נדב, שלא צרף תמונה לתשבץ, כי לדבריו:
״הלא כל הקבוצה חיברה את התשבץ״ והנה לפניכם —
מאוזז )1 :ניכור
אחת הפרשות
שנתגלו על־ירי ״העולם
הזה״ )4 .שליט
רומא שהכתיר
את סוסו )10 .אות
הנצחון )11 .הצדיק
בעל שכע השגיאות.
)13 ייעורו להפוד
זיתים לשמן)14 .
בהסה )15 .מילת
וויתור )17 .קיים.
)10 כלי עבורה חקלאי
)20 .חיילת
לת מקצוע.
חשוב מאד)25 .
לוה)20 .
ראש עיר
)30 כלוב

יעל?״ )33 .קול חקלאי
)34 .ההבדל
ביז פר לפדות)30 .
הכה! )37 .כפר
תנ״ד )39 .אנודת
סתר, כמו ״עורי.
ציון!״ )41 .קבר
)12 מרגיש )15 .שוט )10 .מומי בליץ,
קדמון )42 .סיגריה)44 .
שבועון לאיש החושב )48 .היו לו 11 כיום )18 .פירה קטנה )21 .אות )23 .מעל
אחים )50 .בה מזרזים את הסוסים )51 .לתקרה הגבוהה ביותר )24 .נגד־מטוסים.
אליל פלשתי )53: .חיו ני לחקלאות )20 )55 .אי־פדר )28 .מערב )20 .מסתפק באשה
טנא )57 .חוטם )58 .ע.:ן )59 .כינויוי של אחת )31 .לו הורו אחיו )32 .בין אולם
התי אמרו! ילבמתו ):45 .ארבע מאות ועשר.
יוסף בז־מתתיהו בימי ו־ביניים )00 .חוזה
)37 יש לו סימפתיה )38 .חקלאי )40 .ההמרי

סאונד )1 :בה חו בקים את ה.:ערה. מטב:ע )41 .כלי 4:חלק הענב )45 .אבי
)2נרו יאיר )3 .כ 5י נשק קדמוני )5 ,מנש;ה )40 .בעל מלאיכה )47 .מטבע זר.
מרכז )6 .פרופם!ור לארב׳יאולוגיה )7 .הוגה )49 נוזל?׳כתיבה )52 .יזדיר )54 .היטל.
דעות ציוני )8 .מילת הסתייגות )0 .א יגור )50 .מספר הצדיק ים הנעלמים )58 .א ילו,

אלי והמר אכיכי באכזיב
ספיננת פיניקיות בנמל

כויכוח על סגירת ההוף? ״העולם
הזה״ פנה אליו השפוט, כדי •צ־ייציב
על •צאדות אלה. זוהי תשד
כתו :
ברצוני להבהיר יותר את עמדתי, לכל
מיקרה שינתן פומבי לנושא ״סגירת חוף
אכזיב — וכפר אכזיב״.
קודם כל ברצוני להבדיל ולהפריד בין
חוף אכזיב וכפר אכזיב, למרות שהם מהווים,
למעשה, חלק בלתי נפרד מאתר היסטורי
שלם, ומלחמותי הן לעשות משניהם
שמורת־טבע אחת.
דעתי היא, שבאופן עקרוני אסור למסור
את שטחי המדינה לגורמים זרים — ביחוד
לא את תחומי החוף הקצרים של ישראל
— כדי שיעשו בהם ככל העולה על רוחם
ואזרחי ישראל יאבדום ולא יוכלו להשתמש
בהם שימוש חיוני. אולם בהמשך אצדד
בזכותו של מועדון הים התיכון לגבי חלק
מחוף זה, משיקולים שטובת המדינה ואזרחיה
דורשים אותם, ובהיותם הגורם היעיל
היחידי שהבין את ערך המקום והאפשרויות
הרבות הגנוזות בניצולו.
דעתי היא, שאת שטח הכפר אכזיב אסור
בשום פנים ולעולם לסגור בפני תיירים
וישראלים. הוא חייב תמיד להשאר פתוח
בפני העולם כולו, מה שאין כך במציאות
של היום.
כי בינתיים הולכים מועדון הים התיכון
והמועצה האמורית ומשתלטים על הכפר
בצעדים נמרצים. הם גוזלים אותו מהקהל
הרהב ומשתמשים בשטחו לתכניות בלתי־מתאימות
וזרות לרוחו, כגון: פתיחת מספרר,
וחנויות לממכר מוצרים מודרניים,
הפיכת המיסגד למועדון לשמיעת קונצרטים
וחזרות להצגות תיאטרון, ומועדוני־

של ישראל. מאחר שהוא דבר יוצא־דופן
יבואו מכל העולם לחזות בו וללמוד ממנו
על חיי הפיניקים באיזור הים התיכון.
החייאת הנמל ואודותיו פירושה החייאת
הפיניקים, וזה מעשה רב.
במיקרה כזה תשמש אכזיב דוגמה וסמל
לשימור אתרים, ואולי תעזור בעתיד שיתר
עתיקות המדינה ופינות־הנוף שלה לא יוש־חתו.
9חיף
אכזיב. ניתן אולי להילחם
על פתיחת חלק — ורק חלק — מהחוף
והחורשה לקהל הישראלי. כי אם לא ישאירו
למועדון הים התיכון חלק רציני סגור,
של לפחות 75 אחוז מהחוף והחורשה, הם
יסתלקו מהארץ. הם מצידם מוכרחים להגן
על הנופשים ולקיים סדר מופתי בשטח, כי
הקהל הישראלי הפרוע עשוי להרוס ולקלקל
להם את הכל. כבר עכשיו יש להם אין־
סוף של תקלות מסוגים שונים, אותם הם
שוקדים לסלק במקום שיוכלו להקדיש את
הזמן לפתוח המועדון ובשעה שהם באו
לנוח ולהנפש כאן.
הם בכל זאת מהוזים פנינה יוצאת דופן
בנוף הארץ. תוכניות הבידור שלהם פשוטות
וצנועות ; בילוי ערב במועדון זה
אומר הסתכלות באמנים, ריקודים ומשחקי
חברה יפים להפליא. הם מבינים היטב את
הנוף הרומאנטי של אכזיב ויכולים ללמד
א. תנו פרק בלתי מבוטל באירגון כפר נופש
ימי מושך, והפיכת ישראל למרכז תיירות
עממי בעל שם עולמי.
פתוח לעולם. ברצוני להעיר, שהחברה
המשותפת שהקמנו היא לפיתוח המוזיאון
והחלק הצפוני של הכפר. חתמנו בהתחלה
על חוזה מפורט, ויש סעיף האומר
שכל מה שנעשה יהיה תמיד פתוח בפני
מבקרים מן העולם כולו.
׳הע׳ולס ר!וק 1253

אינסרון סואליות, פילגטוינן ופתיחת

הנזשלפיים גזגזגדתיוגז גהאגפי. גזיגזין לשפיאר )1( :בו־יפגנז שכרתני \2ריר )2( .האעבור\2בו ער \2צ\ז גזאף )3( .נזכיוופתייה
נזביבוב דרך ששרוה הזשלפייב )4( .גזשגגשוז, אבר ההגדרה )5( .אופי חביב ובט־יגד שם \2גדבויגז ריר המיניים.
אי שאחל; גבריאל פאסקאלי שמו, החליט שמוכרח
להיות קשר בין צורת המשקפיים ואופי המאדאם. הוא
הגיע למסקנה שנשים אינטלקטואליות, רווקות מזדקנות
ופקידות מסורות, מעדיפות להתבונן על העולם דרך מסגרת
מרובעת ופשוטה. לעומתן, פילגשים מיקצועיות, יפות,
ומטורפות סתם מעדיפות קווים עגולים ומפותלים, ומלוב־סנים,
כשהמשקפיים ענקיות, להסתרת קמטים. הוא חושב
שרוב הנשים מעוניינות לראות את ידידיהן במסגרת שחורה.
לממושקפות הוא מציע להכפיל את המייק־אם.
הצללית חייבת להיות בהירה.
ריסים ארוכים, המתחבטים בזכוכית, מעגלים במכשיר
מיוחד ובמאסקארה.
משקפיים נחשבים לאביזר. לכן, אם בכלל, עונדים רק
עגילי כפתור פשוטים, וענק לא־נוצץ.
שיער נפוח לא הולך עם משקפיים. גם לא שיער הדוק.
אל תשימי לב לזה, הוא אומר לממושקפת, שנערה
קצרת־רואי חייבת ללכת תמיד במשקפיים, גם למסיבות.
זוהי שטות, הוא אומר, להתכער בכוונה כל זמן שאת
יכולה להבחין שאת רוקדת עם גבר ולא עם בהורה.
וגם דורותי פארקר כבר אמרה:
3116 ]333368מ 1ומ 36140מ 16ג
!631 §׳133368 1 £11׳18 1*410

מה עליך לעשות?

תפקידו של כל בן בחברה תרבותית, מני אז ועד היום,
הוא לסייע בידי אמו. הנהלת בית־הספר וחבר העובדים
מצפים גם ממך, התלמיד החדש, להמשיך במסורת בית־הספר.
זכור: על אמך חולף משבר עז. נהג בה בסבלנות
ובעדינות, כיאה לתלמיד מוסד ממלכתי כשלנו. עודד
אותה. בימים הראשונים אל תבעט בה יותר מתמיד.
בהזדמנות קרא לה הצידה והסבר לה בעדינות שהיא
מדכאת את הליבידו שלך. אל תעניש אותה תכופות, ואת
האוכל שלך תירק בחצר, כשהיא לא תראה. קנה לה
ספרי פסיכולוגיה, הם כולם לצידך.
האם הנך יכול לשפר את אופייה?

נ.ב. אל תזרוק את הניירות על הריצפח.

בברכת נפש בריאה
אגודת הבריאות

התשובה היא: כן.
ראשית עליך להשקיט את פחדיה. לפניך מספר תרגילים:

כאשר הנך חוזר מבית־הספר, חזור מאוחר ככל האפשר,
צחיח בכל כוחך ליד ביתך :״אמא! אמא! אמא!״ היא
תרוץ בבהלה מהחדר. אז תאמר לה בסבר פנים יפות:
״אני כאן!״ בצורה זו תיווכח אמך שכל פחדיה הם הבל
ורעות רוח.

איגרת לתלמיד

כיוםהראשון ללימודים, קיבלו התלמידים המוני
עלוני ואגרות מהנהלת בית־ספרם. את האיגרת הבאה,
לתלמידי כיתה א׳ ,שכחו משום־מה לחלק:
תלמיד יקר,

עם פתיחת שנת־הלימודים החדשה, הננו להזכירך בזאת
כי יש לך אם. אמך, ככל יונק טיפוסי, בעל מערכת־עצבים
מרכזית, שרוייה בימים הראשונים של כיתה אלף
בהלם חמור. היא מפחדת מבית־הספר. אמך חרדה לחייך.
אמך חוששת שהמורה הקאניבאלית תטרוף אותך. שמור
על שמו הטוב של בית־ספרך, והסבר לה כי לבית ספרנו
באות המורות כשהן כבר שבעות.
למגפת הפחד הלזו של אמך, אין עדיין הגדרה מדוייקת
מבחינה מדעית, אולם יקל עליך לזהותה בעזרת תכונות
חולניות נוספות:
( )1.היא תעקוב אחריך בהפסקות עם בננה ביד, או
עם סירופ לגרון.
מדוכאת בבית, אם תלך כל
( )2היא תחוש עצמה
יום לבית־הספר. לכן, היא תנעל אותך בבית בגלל נזלת
מדומה, או ציפורן שבורה.
( )3היא תדמדם משך כל שעות היום: נו, מה למדת?
רק זה למדת? למה רותי למדה שלום אבא, ואתה רק
שלום אמא? מה זה, איזה מין מורה יש לך! אתה לא
מתבייש לצייר פרח כזה? זה מה שעשית כל היום בביתר,ספר?
תגיד לי למה שיקרת למורה? למה לא ידעת
כשהמורה שאלה אותך? מחר תבקש מהמורה שתעביר
אותך מקום, הילדה הזאת מדברת מילים גסות. תביט
איך יורם כותב יפה. איזה מין כתב זה? תכתוב עד
הערב את המילה גינה.תראה יפר, לדודה איך כותבים
שלום אמא כמו שהראית לדוד. זה קישקוש, זה לא ציור.
אני לא ארשה לך לשחק עד שתדע לכתוב את המילה
אינציקלופדיה בלי שגיאות, ותהיה חרוץ. אני כבר יושבת
אתך שלוש שעות ועוד לא למדת לכתוב אמא. לא, לא
ככה אמרתי לך. זה מר, שמלדמדים אתכם בכיתה? לא
להסתכל בתמונות, לקרוא אמרתי, אתה כבר לא בגן.
הספר הזד, לא בשבילך.
( )4היא תדמדם עוד: תהיה שקט כבר. לא לזוז. תפסיק
להתנהג כמו תינוק בן חמש. אתה כבר בן שש. כל הילדים
בגילך מתרחצים לבד. ככה מדבר לבן־אדם מבוגר ילד
שכבר יודע לכתוב שלום אמא? אולי תשב על מקום אחד
כמו אבא? ילד בכיתה אלף אוכל מר, שנותנים לו. איך
אתה מדבר? תיזהר, לכלוך שכמותך, תפסיק אמרתי לך.
ילד בגילך כבר לא משחק בפלסטלינה. לא, אני לא מרשה,
עכשיו אתה בכתה אלף, אתה שומע? נו! למה! שוב פעם?

זכור: אל תפחיד אותה לפתע בנחשים, בעכברושים,
בנמלות, בקארפדות ובעכברים. תחת זאת הראה לה שאין
כל סיבר, לפחד מיצורי הבורא .״הנה, אמא, תחזיקי אותו
רק בזנב. ככה הוא לא עושה כלום״.
אולם זכור: השאר בה קורט פחד. על אם ללא פחד
תתקשה לשלוט.
התירגולים הללו יעשו את אמך מאושרת ושימושית.
היא תהיה אסירת תודה לך לנצח.

ה פנ ח ־וי ץ של וויניפרד איירם נבחר לסנדוזיץ הטוב
טל ארצות־הברית לשנת .1961 היוצרת שלו הוכתרה כמים
*רצות־הברית מתוך 3000 מועמדות, שכימעט אכלו אותה.
המצרכים:
( 12 )1פרוסות עגולות של לחם איטלקי לבן, עם
מארגרינה (או חמאה) טרייה בעובי סנטימטר,
( )2חצי ספל גבינה כחולה למריחה.
( 320 )3גרם פלחים של בשר מותן מבקר, חצי צלוי.
( )4פילפל שחור טחון.
(12 )5־ 9פלחים דקים של בצל ברמודה.
( 18 )6רבעי תפוח אדום, דלישז, טבולים במיץ לימון.
( )7פטרוזיליה.
אופן ההכנה: מורחים את שש פרוסות הלחם בחמאה,
ועל זה שיכבה של גבינה כחולה. מכסים את החלק השני
של הפרוסות עם הבשר החצי־צלוי. מאבקים את הבשר
כפילפל. מכסים אותו בפלחי בצל. סוגרים את הסנדוויצ׳ים
עם פיסות הלחם המרוחות בגבינה. חותכים כל סנדוויץ׳
לארבע חתיכות. מחזקים עם מחצצי שיניים, כדי שלא
יתפרק. עכשיו בא תור הדלישז. פורשים את רבעי
הדלישז על הסנדודיצ׳ים הסגורים, בצורת מניפה על כל
סנדוויץ׳ ,עם חתיכות פטרוזיליה.

מראה של 1962

סיס פגדוויץ 1961 /

מהייע לם :
( )1חצאיות צרות וחצאיות חבית.
( )2הרבה שורות חרוזים ענקיים בעלי צבע אחיד.
( )3שערות נפוחות.
( )4ארנקים ענקיים. חוץ מאשר לנסיעות.
( )5שרוולים ארוכים עד כף־היד.
( )6צוארונים גדולים.
)7צבעי נאון ליום ושמלות בצבעי בגדים תחתוניים.
( )8חגורה המהודקת סביב המותן.
( )9צמידים פלוס מטבעות ושרשראות עתיקות.

מהית וו ס ף :
( )1השמלה הצמודה לגוף לאגן־הירכיים, והמתרחבת
באלכסון כלפי מטה .
( )2שמלות חסרות צווארון. צעיפים.
( )3מותניים מוגבהות לפעמים.
( )4מגפי־עור, עם עקבים בכל הגדלים, לכל שעות היום.
( )5אריגי טרטן, משבצות ענקיות.
( )6חזרת השביל לשער החלק. תסרוקת באורך בינוני
א־לה וירויניקה לייק. צד אחת של הפנים מכוסה.
( )7כפפות ארוכות, על שרוולים קצרים של מעילים.
( )8מעילים צמודים למותן בתוספת קישוטי פרווה.
( )9ז׳אקטים ישרים, קצרים או ארוכים על שמלה
מתרחבת (ראה תמונה).
( )10 טבעות מלאכותיות. חרוזים קטנים, המקיפים גבוה
את הצוואר. ליום עגילי־טיפה.
( )11 חליפות־קטיפה. לערב גם שיפון ארוג בחרוזים.
( )12 כובעים במסגרת לפנים. מוטים לצד. מפרוות של
חיות שונות: כובעי נחש־קוברה שחור, קוף,
כלב־ים.

;שה חפש את
*ר־*׳1:11111111