גליון 1254 מתאריך 19 בספטמבר 1961

חברהא״ ילאוטומוביליםבעימ
--ת ל ־ אביב •

חיפה • >רו של>פ

פקידים1 תלמידים !
סטודנטים ז
הרשמי 5יד היום לקורס החדש ל
קצינות עברית ו/או אנגלית

(שני חודשים. פעמיים בשבוע)

ב״אילפן גרג״
המנהל: ח .בר־קמא וקמפינסקי)
תל׳אכיב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר. במעלה״.
רחיב שמריה־ ליין . 30

הצלחה

מובטחת:

הקהל מתבקשלה קדי ם
ב ר כי שתכר סי סי פי ס שתתקיים להגרלה
ביום חמי שי ו 2בספסמבר
לרגל צמצום ימי המכירה
ב שבוע זה.

השבוע הראשון של השנה החדשה החל
אצלנו בסימן טוב. אם להאמין במזלות
הרי שנכנסנו לשנת תשכ״ב ברגל ימין.
שכן השבוע זכינו בהישג נוסף, הפעם בזירה
המשפטית.
בשיא התלקחותה של פרשת לבון, כאשר
התכנס מרכז מפא״י בחודש פברואר כבנין
אהל לישיבת ההדחה המפורסמת של
פנחס לבון, עצרה המשטרה בתוך אותו בנין
את כתב העולם הזה אלי תבור, שהצליח
לחדור פנימה ולהאזין לדיונים הסוערים.
המשטרה נפלה על תפיסה זו, שנעשתה
רק הודות לעירנותם של אנשי מישמר ראש
הממשלה, ומיהרה להאשים את תבור,
יחד עם עתונאי נוסף שנתפס באותה הזדמנות,
שלמה נקדימון מחרות, בעבירה
פלילית. מכיוון שקשה היד, למצוא סעיף
מתאים, לפיו אפשר להאשים עתונאים החודרים
למקום ציבורי כדי למלא את חובתם
העתונאית, האשימה המשטרה את תבור
בהסגת־גבול פלילית במטרה להרגיז.
השבוע ניתן פסק־הדין. שופטת השלום
התל־אביבית התקיפה, לאה עוגן, בפניה
התברר המשפט, החליטה לזכות את תבור
ונקדימון מהאשמה — עוד בטרם ה,ולה
אפילו פרשת ההגנה. היא קבעה שהעתו־נאים
אינם חייבים להשיב על ההאשמה,
מכיוון שהמשטרה לא הצליחה להוכיח כלל
את אשמתם.

משפט זה יכול להוות תקדים משפטי
חשוב, בקשר לקביעת מעמדו וזמיותיו של
העתונאי. אולם השופטת הנכבדה בחרה לא
לעסוק בצד זה של המשפט. קבעה היא:
״החוק הוא חוק לכולנו ולו כפוף גם ה־עתונאי.
אין זה מתפקידי לדון באתיקה
של העתונאים ומה היא המניע למסירת
אינפורמציה ולאיסופה.״
אולם גם מבחינה משפטית לא מצאה השופטת
בטענות המשטרה כל עילה לפיה
אפשר יהיה להרשיע את העתונאים בעבירה
על החוק. קבעה הגברת עוגן בהחלטתה
המנומקת :״התביעה הוכיחה ששני העתונ־אים
נמצאו בבנין אהל (פרט שהעתונאים
לא כפרו בו) .אבל התביעה לא הוכיחה
שד,בנין נמצא ברשותו של המתלונן.
״אשר לכוונה להרגיז: כבודו של מקצוע
העתונאי במק! מו מונה.
אבל אם עתונאי
מהעולם הזה או ע־תונאי
מחרות נמצא
לא באולם התיאטרון
בו נערכה הישיבה
אלא במקום
שבדרך כלל אין ציבור
המשתתפים נמצא
שם, במטרה לשאוב
ידיעות על מפלגה
שאינה אהודה
לא על העתונאים ולא
על העתונים שבהם
הם עובדים, יש
להסיק את המסקנה שפרסום ידיעות אלד,
עשוי היה להרגיז את אנשי המפלגה.
״מאידך, מההוכחות שהובאו לפני למדה
אני שהתרגז רק מר פלג (ראש סדרני
מפא״י ).אשר ליסוד הרביעי, כניסה בלתי
חוקית, גם יסוד זה לא הוכח. ברור למעלה
מכל ספק שלא היו כרטיסי כניסה
לישיבת מרכז מפא״י. רוב האנשים שהשתתפו
בישיבה זו היו אישים יד עים. אם
הנאשמים התגנבו לאולם באיזו דרך בלתי־חוקית,
ההוכחה חלה על התביעה. והיא
לא הרימה את עול ההוכחה.״

למעשה קיבלה השופטת את כל הטענות
שטען תבור, אשר לימד במשפט זה סניגוריה
על עצמו, עם סיום פרשת התביעה.
רק בנקודה אחת קיבלה השופטת את טענ ת המשטרה. קבעה השופטת :״במסיבות
הקיימות פירסום הידיעות או הידיעה בלבד
על המתרחש באותה ישיבה עלול היד, להרגיז
את המשתתפים בישיבה. ברור שלנא־שמים
לא היתד, כל כוונה להרגיז את המתלונן
(ראש הסדרנים) אלא את מפא״י.״
בנקודה זו דומה שיש להבהיר עובדת־יסוד
אחת: יתכן ולא מעט דברים המופיעים
בהעולם הזה מרגיזים איש זה או קבוצת
אנשים מסויימת. אולם לא ד,ד,רגזה עצמה
היא המטרה. נאמן לסיסמתו — ללא מורא
וללא משוא פנים — מפרסם העולם הזה
כל אינפורמציה שהיא לטובת הציבור והעשויה
לעניינו, גם אם ישנם כאלה שהדבר

העולם הזה 1254

מכתבים
קצין הסברה מסביר
נהני תי למיקרא ביקורתכם על ספר הקריקטורות
שקי (העוקם הזה .) 1253 הרשו
קי עם זאת קתקן פרט קטן: קא הייתי קצי!
במשטרת הטנרט: אקא שטקלט צה״ק, במל-
חסת העצמאות, נשקחתי למלא תפקיד קצי!
הסברה ראשו! ,שק משטרת ישראל.
יוסף בס, תל־אביב

שנה טובה

היו חברות מסחריות מסויימות עורכות
מחקר על השפעת סרטוני התעמולה שלהן
על הציבור, היו עומדות בנקל על הנזק
הרב שנגרם להן כתוצאה מחיובים ודיקלו־מים
מרגיזים של שחקניות-דוגמניות צבריות.
שמואל
ורשבסקי, תל־אביב
ובכן, מר אבידור לא מצא משהו אחר
לעשות מלבד לחפור את עכוז הנערה לכר
נרחב לביקורת. אילו הייתי עורר העולם
חוה, במקום להדפיס את מאמרו הייתי מפנה
אותו לפסיכולוג.

דבורה שורר ירושלים
מה עשית לנו, מר אבידור? עד כה חייגו
באושר ובעונג, בחושבנו כי בנות זוגנו
יפות ומושלמות. והנה גילית לנו שאין אנו
חיים אלא בג! עד! של טיפשים וכי הצב•
ריות הן שמנות, מטופשות, מגעילות. אני
קורא לזה ביקורת הרסנית. כי אילו לתקן
באת — היית מביא לנו בחורות אחרות,
מאלה המוצאות חן בעיניר, במקום אלה
שאתה פוסל.
דויד מואב, ירושלים

אל תלך:

דירי וצילה מנוסי, תל־אביב

על נערות ישראל

מי הוא מיכאל אבידור זה, ואשק פיו!
רשימתו על יופיין המרומה של הצבריות
המהוללות שלנו (העולם הזה ) 1252 קלעה
בדיוק לאמת הבלתי מפורכסת. במה מיקל־חות
קרות קיבלתי על ראשי, כל פעם שהעזתי
לומר שהצברית אינה, בבל זאת,
ונום עלי אדמות!
משה ויינר, חיפה
אינני דוחה את המאמר, אלא להיפר,
כואבת אותו ומסכימה עמו בכל לבי. לב!
רוצה אני לתת למאמר זה מספר הסברים
למה הדברים הם כד ולא אחרת.
אבידור כותב על הנערה אשר בל מעייניה
הם היופי החיצון ולא היופי הנפשי.
בזה הייתי קודם כל מאשימה את הגברים.
אותם גברים האוהבים להיות מוקפים ב־כוכבות
ולא בנשים, הרואים בנשים קישוט
ולא ממיס. אותם גברים הרוצים שהרחוב
יעריץ אותם בגלל נערה יפה הצועדת לידם,
ולא למשמע אותה נערה. אותם נכרים החושבים
שצבע שיער משתנה לפרקים, תסרוקת
מתרוממת לשחקים, וקילוגרמים של
צבע מתוצרת דיור, רובינשטיין ובו׳ ,גורמים
לאיבה להיות אשה.
לגברים אלה אני מייעצת לשבת בכסית
או רוול, עם כלב פודל ענוד סרט אדום.
מבחינה תרבותית, זה הינו הד.
. .הנערה הישראלית, במקום ללמוד ם־
האיטלקיה את הה! בלבוש, קיבלה ממ;ה את
הרעשנות. במקום שתלמד מהנערה הצרפחיה
את החן באיפור — מפריזה בו. מהאננליה
יכלה ללמוד קצת עדינות, קצת חיגוד וחן
שבהילוד.
דבר זה אפשר לתקן על־ידי חינוד המוני
ליופי אמיתי, לנימוסין, לבוש מתאים לבל
שעה וחינוך כללי.
רות גל, תל־ברון
על נערות יישראל, שם ישבנו נם
בכינו!
אליהו שמיר, תל-אביב
כאשר אנו עדיין צעירות ויפו ת
כותבים לגו בספרי הזכרונות:
״הבל היופי ושקר החן
נערה חבטה תמיד תמצא חן״.
אם כן, יושבות אנו ללימודים
דוחסות לראשנו ספרים שלמים. לדני מרוב דחיסה יורד האוויר מהראש

ואז כמובן מתרחבות הקרסוליים.
מרוב ישיבה ומאמץ רב
מתרחב האגן, מתעקם הנב.
וכאשר אנו כבר חכמות מדופלמות
באים וטוענים כי אנו עקומות!
חוצפה!
חיפה

לאחר קריאת הידיעה כי אלמוגי מבקש
לפרוש (העולם הזה :) 1252
אויה לי, צמרמורת אחזה אותי — הנה
קראתי פעם אחת כי מבקש אתה לפרוש,
חשבתי כי טעות היא והנה שוב קורא אני
בעתונות כי בכל זאת מבקש אתה לפרוש.
הכיצד?
אתה תלד 1
לא אלמוגי, אל תלד
העם קורא זועק וצועק: אלמוגי אל
תלד! ! 1
המעט מקלסים ומשטים בעם ארחי-פרחי
ושברי־רסיסים של מפלגות, המעט הורסים
את נפש העם בפיצולי-פיצולים ואין מגן
ומושיע?
אכן — הזקן הוא ואין בלחו, וטי לו
שומר נאמן מאשר אתה האור הנאור הענוותן
והדטוקרטן.
לא! אסור לד ללכת! העם רוצה שתישאר!
האם אתה תעשה משהו אשר בניגוד לרצון
העם? אתה שדיכאת את מרד הימאים שאיים
למוטט את ההסתדרות; אתה שהעלית לשלטון
את המושלים מבטן ומלידה בדמותם
מזכירי מועצות פועלים ומנהלי לשכות עבודה:
אתה שפוצצת את התגודדות הגברברים
״האינטליגנטים״ שאיימו על הדמוקראטיה
ליד בנין ״אהל״; אתה — שהזעקת את העם
לקרוא לזקן לבל ילד.
אתה ואתה ואתהבלבד!
אין מזכיר כמור,
איו נאור ממר,
אין ישר כמור,
אין מארג! בלתה
איו שומר לזקן מלברר,
אין!
פשוט אין!
אנא! אל תלד.
עזי בן רוני, ניר עוז

תנו לנו דחיות

קרוב משפחתי סיפר כי יש לו
צפון תל־אביבית יפהפיה. הוא מתח
במשך חודשים, עד שסוף־סוף הואיל
לארח אותה אצלנו בחיפה. חיכיתי
ליז טיילור שניה, אד התאכזבתי
ראיתי דמות שונה לחלוטין. והנה
לפניכם.
פייטרית, שמנה במו חבית, שערותיה מפוזרות
וצבועות־למחצה. מורגש שאיחרה את
מועד ביקורה במספרה לשם חידוש הצבע.
ישבה והתחילה לכרסם ציפורניה. בקיצור:
רחוקה מרחק עצום מהמושג ״טיפוח חן״,
ואף איננה מניעה לגבול היופי.
רבקר, סופר, חיפה

אליכן האמהות בכל פינו ת תבל — מופנית
קריאתי, קריאתה של אם כמוכן!
אל נא ניתן לכרות את החיים הצעירים
אשר אנחנו מביאות לאור עולם זה!
אנחנו, המלוות בחרדה את תנועותיהם
הראשונות של יצורים חיים בקרבנו: הנושאות
אותם בחרדה ובתקווה, קרוב קרוב ללבנו,
צומחים והולכים מתור בשרנו, ניזונים
מדמנו ומאהב-
תנו; אנחנו המביאות
אותם ביסורים
ובכאב רב לעולם,
המגדלות ושומרות
אותם ועושות ימים
כלילות ליד המיטות
והעריסות הפעוטות,
בהן הם גדלים למען
לא יאונה להם
כל רע; אנחנו אשר
לבנו רועד וחרד לכל
שיעול, לכל הצטננות
קלה — האומנם
לא נחרד,
כ״ינגד עינינו מת•
כונן העולם להכריתם
באחת? האומנם
נעמוד מננד ונראה
אותם — את
ילדינו — נשחטים, נרמסים, נחנקים בגזים
ומתרסקים לאלפי רסיסי בשר בפצצות איומות
— ונשתוק?!
איננימאמינה בטוחתני שכולכן
באשר אתן, חושבות ומרגישות כמוני את
הזוועה הנוראה המאיימת עלינו ועל יקירי
לבנו שאהבנו.
לכן — אל נא תשארו אדישות! היענו
נא לקריאתי זו — קריאת מחאה כלפי העולם
כולו; כלפי כל מי שנותן ידו — ושותל
— להרס ומוות איום זה, של המלחמה
המאיימת עלינו.
הבה נתאסף כולנו, כל ארץ ואמהותיה,
על תינוקותינו וילדינו ונצא באוטץ־רוח
ובראש מורם להפגין את מחאתנו בנלוי,
במקום שבתם של שגרירי שני הגושים הגדולים
בעולם, אליהם נשואות עינינו בחרדה,
בתקווה ובתביעה ברורה.
כל אשה ואם אשר קריאתי קרובה ללבה,
אנא כתבי אלי. נתאסף כולנו כדי להגשים
את ביצוע מחאתנו, למען ידע העולם ויירא,
למען יישמע קולנו מקצה תבל ער קצהה
— לבל תהיה מלחמה בעולם. למען נובל
לחיות ׳.לחיות ׳.ל חיו ת
רותי דורון, ירושלים

בתור פרסומאי יורשה לי להעיר, כי אחד
מסודות הצלחתו של הסרטון ״סופרטוקס״
— הילדה הקטנה עם חרקים, המוזכר במאמר
— הוא שנעדרה טמנו דוגמנית. לוא

כתובתה של הקוראה דורון, המוכרת
לקוראי העולם הזה כ״רותי הנהגת״ :רחוב
גדליהו ,2בקעה, ירושלים.
חברה אותנו בטובו לראות כאיכר היא

העולם הזה 254ו

דוד טופל ומשפח תו

מאחלים לכל קרוביהם, ידידיהם
ולכל הבאים אתם בקשרי מסחר
גמר חתימה טו ב ה

ו 31רית * אנגלי ת
צרפ תי ת * גרמנית
קורסים לפגי־הצהריים,
כצהריים ואחר־־הצהריים

קורסים מזורזים למבוגרים
עזרה לתלמידי בי״ס יסודיים ותיכוניים

! -דינו־

העם
שו ת פי ב מי טהאחת
״האהבה והפוליטיקה מזמנות
שותפים מוזרים למיטה אחת!״
(פתגם אנגלי)
שר־הבטחון התורכי של קפריסין ביקר
בישראל, הפגין אישית את הידידות הרבה
הקיימת בין ירושלים ואנקרה, על רקע ה־שינאה
המשותפת לערבים וההשתלבות המשותפת
במערך המערבי. אותה שער, עצמה
ביצעו הידידים באיסטנבול מעשה־זוזער,
שהחריד את העולם התרבותי: הם הוציאו
להורג כמה מדינאים של המישטר הישן,
ללא סיבה מדינית או מוסרית.
אופן הביצוע הדגים מחדש את אופיו
המיוחד־במינו של העם התורכי, שנודע
בהיסטוריה באכזריותו האטומה. עדנן מגדרם,
ראש־ד,ממשלה, ניסה לד,תאבד, הוב־רא
— ונתלה.
לכה, לכה למואיז. אותה שעה סערו
המאורעות בקאטנגה. דאג האמרשילד, שהביא
בשעתו לשבירת מישטר לומומבד,
ולרציחתו, החליט לפתע להפעיל את ה־או״ם
כדי לשבור את שלטון הקהייזלינגים
הבלגיים בחבל הפורש. תוך כדי כך זילזל
בכוח שהזרימו הבלגים לסוכניהם, נוכח
לדעת כי ההתנגדות חזקה מכפי שציפה.
האזרח הישראלי שמע על מאורעות אלה,
מפי עיתונאיו ותחנת־השידור שלו, רק
נוסח אחד: זד, של התעמולה הקולוניאלית.
כל שמועה שהופצה על־ידי צ׳ומבד, ואדוניו
הבלגיים, או על־ידי בני־בריתם הקולו־ניאליסטיים
ברודזיה, בצרפת, ובבריטניה,
זכתה בארץ לפרסום רבתי. לא היה כל
ספק: לבה של ממשלת ישראל הוא עם
מואיז צ׳ומבה.
אהכה פרבסית. שותפות מוזרה עוד
יותר הופגנה השבוע על־ידי ממשלות ישראל׳
ירדן, לבנון ומצריים. כולן שיתפו
פעולה כדי להכשיל את מאמצי ג׳וזף ג׳ונ־סון,
שליח ועדת־הפיוס של האו״ם, שביקש
פתרון לבעיית הפליטים.
כאילו נדברו מראש, נקטו כל שליטי המרחב
בקו הקיצוני. ביותר. כי מישטרי
עבד אל־נאצר וחוסיין, כמו מישטר בן-
גוריון ונערי־חצרו, פורחים בתקופה של
מתיחות ואיבה, חוששים בפני תקופת שלום.
שותפות אחרת, זו בין ישראל והמתיישבים
הצרפתיים באלג׳יריה, הוכחה השבוע
מחדש במאורעות־הדמים באוראן (הנידון).
שותף אחר של ישראל וידיד אישי של
ראש ממשלתה, ד״ר קונראד אדנואר, הלך
בדרכי בן־גוריון, איבד את הרוב היציב
שלו בכנסת הגרמנית, ומבקש לרקום קואליציה
עם מפלגה המסרבת לשבת בממשלה
בראשותו.
כמה שוזת כל האהבות הפרבסיות האלה
במציאות? שרת־החוץ של ישראל, שיצאה
השבוע בראש משלחתה לעצרת או״ם, בוודאי
שאלה את עצמה אותה השאלה.
כי בפוליטיקה, כמו באהבה, עלולה השותפות
להיות חד־צדדית.

הי א..

ס £ס א81£

.העולםה זה, שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת ור,מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,26785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם י דפוס משה שהם בע״מ ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה כע׳׳נב

הקואליציה
ערפל סמ ך
״המצביא הלוחם נגד הקואליציה, תפקידו
נוח יותר מזה של מצביא הלוחם בשרות
של הקואליציה,״ קבע נפוליאון. השבוע
הוכח העקרון הזה שוב, בשעה שמפא״י
עמדה מול קואליציה של ארבע מפלגות.
הסיבוב הנוסף נפתח כאשר הודיע דויד
בן־גוריון שאינו מקבל על עצמו את התפקיד
להרכיב ממשלה. שני מכתבים ארוכים
לנשיא ולמזכירות מפא״י (העולם הזה
) 1253 היו מנוסחים כך שיכלו להתפרש
הן כמכתבי־פרידה של עסקן הפורש לחיים
אזרחיים, ר,ן כנסיון־סחיטה בפתיחת
סיבוב חדש של המשא־והמתן.
״איזו הזדמנות הוחמצה!״ נאנח לאחר
מכן עסקן ליברלי .״היינו צריכים מייד, כל
ארבע המפלגות, לפרסם מאמרי פרידה מ־בן־גוריון.
היינו צריכים לשבח אותו, להעלות
על נס את תרומתו במשך שני דורות,
ולאחל לו רוב נחת בחייו הפרטיים
בשדה־בוקר. אז לא יכול היה להיסוג.״
אולם קואליצית ארבע המפלגות לא יכלה
לפעול במהירות כזאת. ואילו מפא״י הזדרזה•
יוסף אלמוגי דאג לכך שק 71 ישראל
המפא״יי ישדר את מכתבי בן־גוריון יחד
עם ראיון עם אלמוגי עצמו, בו הסביר כי
מפא״י ״תיצור את התנאים״ להקמת ממשלה
של בן־גוריון.
מישהי! הנשיא. אי־אפשר היה לעשות
זאת, לולא נמצא תפקיד נשיא המדינה

בידי עסקן ותיק של מפא״י. כמו בשיא
הפרשה, שוב שיחק הנשיא את מישחקה
של מפלגתו.
כבר קודם לכן נקט הנשיא בקו תמוה.
הוא לא הטיל על בן־גוריון רשמית לנסות
להרכיב ממשלה, אלא הניח לבן־גוריון להעמיד
פני כלה שאינה נענית להפצרות
החתן. בן־גוריון שמע את הצעת הנשיא,
לא ענה עליה, הודיע לאחר מכן כי אינו
מקבל את התפקיד על עצמו.
עתה נמשך המשחק באותו נוסח. לפי
הצעת מפא״י, הטיל הנשיא את התפקיד
על אשכול, אשר הודיע מראש שאינו מתכונן
לעמוד בראש הממשלה, אלא שהוא
ישתדל להקים ממשלה בראשות אותו איש
שזה עתה סירב לעשות זאת בעצמו.
המשחק כולו לא הוסיף כבוד לא לנשיא
ולא לדמוקראטיה הישראלית.
זאבעםפכשמת. איש לא ידע איך
לקרוא ללוי אשכול. הכינוי המקובל —
״ראש הממשלה המיועד״ — לא התאים לו,
מאחר שהכריז כי כלל אינו רוצה להיות
ראש־ממשלה. בלית ברירה המציאו העתונים
תואר חדש :״המיועד להרכבת ממשלה״.
שוב פעלה הקואליציה של ארבע המפלגות
בכבדות. היה עליה להודיע לאשכול
בו ביום שלא תיכנס לשום משא־ומתן,
אלא בתור גוש אחד. ישראל ברזילי ה־מפ״מי
הציע זאת, אך נתקל בהתנגדותו
של יצחק בן־אהרון, שקרא :״יש לנו מושגים
שונים על מהות שיתוף־הפעולה שלגו.״
בכל זאת שוכנע אשכול שמוטב לנהל משא־ומתן
עם כל הארבע ביחד.
עם כניסתו של אשכול לפעולה, השתנה
הסגנון. שוב לא נשמע קולו הגס של
אלמוגי, שהכריז :״תקום ממשלה עם רוב
של מפא״י, בהנהגת בן־גוריון״ .שלב ה־בלופים
והאיומים עבר. התחיל שלב של
משא־ומתן מפוכח. במקום מישחק הפרס־טיג׳ה,
התחיל הקרב על הדברים הממשיים.
בשטח זה אין ללוי אשכול מתחרה במדינה
כולה. הוא ניגש מייד למצוא פתרונות
שיספיקו למראית־העין, את דרישות הארבע,
ישאירו את הכבשה שלמה להלכה, מבלי
לפגוע למעשה בשלטון־היחיד של הזאב.
גיר ואגטי־ניר. המצב כולו היה מעורפל
מאוד, מאחר שאיש לא ידע בדיוק מה
הוא רוצה. בכל המפלגות, וגם במפא״י
עצמה התרוצצו דעות והערכות שונות.
אחרי הצבעת חרות למען מפא״י בכנסת,
נחלש בקרב ארבע המפלגות כוחם של המנהיגים
שחתרו לקראת קואליציית־ניר.
הטענה העיקרית נגדם :״אי-אפשר לסמוך
על חרות. אם נקים קואליצייד, ממפ״ם עד
חרות, היא יכולה להתמוטט בכל רגע,
בשעה שתעלה על סדר היום הבעייה החשובה
הראשונה עליה חלוקות הדיעות. אין
כל בטחון שאומנם תוכלנה שש המפלגות
היריבות להתנהג בהתאפקות ובריסון־עצמי
שיספיקו לקיום הקואליציה. ואם הקואליציה
תתמוטט, יהיה זה אסון לאומי. מפא״י
תביא לבחירות חדשות, בסיסמה שרק רוב
יציב למפא״י יציל את המדינה מאנארכיה.״
למתנגדי קואליציית־ניר במחנה השמאל
היה נימוק נוסף :״בינתיים אנחנו רק מכשירים
את חרות. מחר תנצל מפא״י את
המצב ותקים קואליציה עם חרות. אז לא
נוכל לטעון שהיא בוגדת במעמד־הפועלים.
יגידו לנו: מדוע מותר למפ״ם ואסור ל־מפא״י?״
כנגד
נימוקים אלה, טענו חסידי קואלי־ציית־ניר
בכל המפלגות :״העיקר שהעם
יתרגל למחשבה שאפשר לנהל את המדינה
בלי מפא״י. הפקידים יתרגלו למחשבה
שהשלטון עשוי להתחלף תמיד. זאת תהיה
מכה מכרעת לדיקטטורה של מפא״י.״
בתוך מפא״י עצמה, הושמעו כל אותן
הטענות, בצורה הפוכה. כמה עסקנים טענו
שכדאי להחזיר את המנדאט לנשיא, להניח
למפלגות האחרות להקים קואליציית־ניר,
מתוך חשבון שזו תתמוטט ותסלול את הדרך
בפני שלטון יחיד של מפא״י. יש המקווים
כי הפקידות המפא״יית תכשיל
במהרה כל ממשלה בלתי־מפא״יית ותביא
להתמוטטותה המהירה. עסקנים אחרים הצביעו
על הסכנה הפסיכולוגית העצומה ה־צפוייה
למפא״י אם תאבד את השלטון,
אפילו במשך חודש אחד.
תוצאת החשבונות: איש לא התלהב להקמת
קואליציית־ניר, אך לקחו בחשבון שהדבר
יתכן — אבל רק כמוצא נואש אחרון.
אגודה ע ם אגודה. על רקע זה, החלה
פעולתו של אשכול.
תהילה ניסה לבדוק את האגף, שקל את
האפשרות של הקמת קואליציה עם ד,מפ־ד״ל
ואגודת־ישראל. תגובת האגודה היתר,
(המשך בעמוד )6
העולם הזה 1254

וף סו ף בא היום המיוחל. ועתונאים
ישראליים, אחוזי התלהבות, קוראים
במקהלה :״ברוך שהחיינו!״
ברוך שהחיינו! — הנה קם הנוער היהודי
באלג׳יריה להגן על עצמו ולשפוך את
חמתו על הגויי*
ברוך שה!.יינו! — הנה הוכח שוב כי
יהודים וערבים הם א-יבים בנפש בכל אתר
ואתר.

כרוך שהחיינו! -הנה נוצרו,
כפעם הראשונה; תורים לפני משרדי
ההגירה כארץ הצפון־אפרי־קאית.
והדיו
נשפכת על גלימות הנייר, כשם
שהדם נשפך בחוצות העיר אוראן.

**ה קרה כאוראן 1על העובדות עצי
(*ן מן אין כל ויכוח. תיאורי כל סוכנויות
הידיעות הבינלאומיות זהות.

בכל האמצעים (כולל בחומר שפורסם על־ידי
הוועד הישראלי לנזמן אלג׳יריה חופשית)
כרי לשכנע את יהודי אלג׳יריה לעבור למחנה
לוחמי־ר,שיחדור. הוא מעוניין ביהודים
לא רק כתגבורת למאבק, אלא גם
כתעודה אינטלקטואלית לניהול הרפובליקה
האלג׳ירית העתידה, אחרי צאת הצרפתים.
מבחינה זו, נעצו הפוגרומים של אוראן
סכין בגב האינטרסים החיוניים של מלחמת
השיחרור האלג׳ירית. עובדה זו דיה כדי
לטהר אוטומטית את הפל״ן מכל רבב של
חשד ביחס לייזום המהומות.
גם אין להניח כי ממשלת דה־גול תיב־ננד,
אותן. הצרות פוקדות לאחרונה את
הגנרל האומלל כאת איוב המנוח, וקשה
להאמין כי הוא מחפש צרות נוספות. אין
הוא מעוניין בהחרפה נוספת של המצב
באלג׳יריה, אותר, היה רוצה לנטוש בהקדם.

הסמל הרשמי של הארגון הוא
הצלם הקלטי. ישראלים, שכיקרו
כצרפת, מכירים את הסמל הזה -
צלב כתוך עיגול -המצוייר על
גכי קירות רכים כצרפת. לעתים
קרוכות מופיעות תחתיו המילים :
״מוות ליהודים!״
כי בעוד האגף האלג׳ירי של הארגון
מנסה להסתיר את אנטי־שמיותו, כדי לגייס
את היהודים המקומיים כעתודה למלחמתו,
הרי האגף הצרפתי אינו טורח להסוות את
אופיו.
לפני ימים מעטים הטמין הארגון פצצה
קטלנית בבית הרב הראשי של צרם* (ה־עתונות
הישראלית הקדישה רק שורות ספורות
למאורע. איך היתה מגיבה אילו הוטמנה
פצצה בבית הרב הראשי במוסקבה או

יהודי אלג׳ירי אהד נדקר למצת
על־ידי מוסלמי אלג׳ירי אהד.
איש אינו יודע מי היה החקר, ולמה
דקר. איש אינו יודע אם היה זה מעשה
פרסי, מן הסוג הקורה מדי יום ביומו בישראל,
או מעשה פוליטי. איש אינו י: דע
אם היה הדוקר איש־מחתרת או פרובוקאטור.
בארץ בה עומדים זה מול זה לפחות ארבעה
ארגונים צבאיים — הצבא הצרפתי,
המחתרת הפאשיסטית האירופית, הפל״ן והמחתרת
של מסאלי האג׳ — הכל אפשרי.

התגוכה על מעשה יהיר זה הי*
תה מהירה ונמרצת. כימעט ואפשר
לומר: יותר מדי מהירה ונמרצת.

זוהי
סיסמת הארגון הצבאי החשאי, המחתרת
הפאשיסטית של המתיישבים האירופיים,
שמטרתה למגר בום ואש את מל־חמת־השיחרור
של האומה האלג׳ירית.

כמשך ארכע שעות רצופות, כהן
נהרגו ונפצעו עשרות מוסלמים
והושמד רכוש, לא התערכו כוהות
הצבא והמשטרה הצרפתיים.

בעיר הנתונה מזה שש וחצי שנים במצב
של מלחמה, ובה מקיימים כוחות הבטחון
כוננות קיצונית ומתמדת, זוהי עובדה רבת־משמעות.
אחרי
גמר הפוגרום האנטי־מוסלמי, התערבה
המשטרה הצרפתית וסגרה את המעברים
בין הרובע היהודי־בעיקרו לבין הרובע
המוסלמי־בעיקרו. אולם השקט לא
חזר על כנו. שני הצדדים ערכו פוגרומים
נוספים, בשרשרת של מעשי תגמול ותג־מול־נגדי.

ההרוגים כתקריות אלה היו
מוסלמים.
הממשלה האלג׳ירית הזמנית פירסמה קריאה
נירגשת להפסקת המה מות, ותבעה מן
היהודים לראות את עצמם כבנים שווי־זכויות
של האומה האלג׳ירית.

*6אשר כאים לחקור פשע, השאלה ה־
^ ראשונה היא :״מי הרוויח ממנוז למי
זה הועיל?״ במרבית המקרים, הפושע הוא
זה שהיה מעוניין ביותר בפשע.

מי היה מעוניין כמלחמת־האחים
כאוראן?
לא הפל״ן. מזה חדשים משתמש הפל״ן

לא פעם נאמר כי דם יהודי משמש שמן־
סיכה על גלגלי המהפכה, אך זו הפעם
הראשונה שהמדובר בגלגליה של מהפכה
פאשיסטית, המבקשת להשליט את צלב־הקרס
(בגילגול הצלב הקלטי) לא רק ב־אלג׳יריה
אלא גם בצרפת. והיהודים מוכנים
לספק את שמן־הסיכה בעצמם, בהתנדבות.
אלפרד דרייפוס מתהפך, מן הסתם, בקברו.
וכמוהו תיאודור הרצל, אשר הגה את
רעיון מדינת־היהודים למראה הפרעות האנטישמיות,
אותן ערכו אבותיהם (הרוחניים
והגשמיים) של סאלאן, אורטיז ו־בחסידי
שות׳
ברחובות פאריס ואלג׳יר
דרייפוס.

ו־י רצל כוודאי לא חלם שיבוא יום
ן 1ומדינת־ד,יהודים תריע לפוגרום הנערך
על־ידי יהודים לטובת תנועה פאשיסטית,
אנטי־שמית, קולוניאלית וריאקציונית.
מה מקורה ש? עמוד, מוזרה זו של כה
רבים מן הטליטיקאים והעתונאים בישראל?
מדוע טוענים כה רבים אצלנו, בגלוי או
בסתר, שעל ישראל לתמוך באנשים כמו
ז׳אק סוסטל או מורים שאל, המתוארים
כידידי־ישראל המושבעים?
יש הדוגלים במושכל־ד,ראשון :״מר, שרע
לערבים, טוב ליהודים״ .יש החשים אהדה
אינסטינקטיבית לכל כוח ימני, ריאקציוני
וקולוניאליסטי — בצרפת ובאלג׳יריה, באנגולה
ובדרום־אפריקה. יש המתמלאים גאווה
למראה יהודים האוחזים בנשק והקמים
על הגויים — ולא איכפת להם לטובת מי
ומה.

זהו צר אהד של המטכע ,,יש גס
צד יטני. זהו הצד של ״זלציונות
האכזרית״.

המון יהודי, בהנהגת צעירים מאורגנים,
התנפל על האומוסיה ד,מ מעמית, ערך בר,
משפט לינץ /הצית ובזז חנויות.
אין שמץ של ספק כי פעולה זו אורגנה
ונוהלה על־ידי ארגון חשאי, יהודי או בלתי־יהודי.
נוכח מהירות התגובה המאורגנת,
יש מקום לחשש כי הפעולה כולה תוכננה
מראש.

סיסמת-הקרכ של הפעולה מעידה
עד אופייו של הארגון הפועל.
לפי הדו״חות של כל העתונאיס,
צעק ההמון היהודי :״אלג׳רי
פראנפיז אלג׳יריה צרפתית!״).

קמים כוחות חשוכים הנענים לקריאה

עוד פחות חשודים מוסדות הקהילה היהודית.
מזה שנים החליטו מוסדות אלה
לנקוט בקו של ניטראליות מוחלטת. בהתאם
למסורת יהודית עתיקה, הם מחכים
איך יפול דבר, כדי להסתדר, בבוא היום,
עם המנצח.

נשאר רק החשוד האחרון: הארגון
הצכאי הפאשיסטי •טל ה•
מתיישבים הצרפתיים.
הוא היה המעוניין היחיד במאורעות אלה.
הוא חולש על הלק ניכר מכוחות הצבא
והמשטרה באוראן. יש לו ס! כנים בקהילה
היהודית, ובני־ברית בישראל. את סיסמתו
נשאו הצעירים שהנהיגו את הפעולה היהודית.

ף*< אלפיים השנים האחרונות נשפך
דם יהודי למען מטרות רבות, לחמו יהודים
תחת דגלים רבים.

אך דומני שזו הפעם הראשונה
שארגון יהודי יוצא למלחמה למען
תנועה ניאו־נאצית, אשר האנטי-
שמיות היא אחת מסיסמותיה ה*
על,דיות.
הבה ונעיף מבט באותו גוף המתקרא
או.א..אס — .הארגון הצבאי החשאי. מיהו?
מי מנהיגיו? מה מטרותיו? מר, מקורות יניקתו?
מד, ציודו הרוחני?
המפקד הרשמי של הארגון הוא הגנרל
ראול סאלאן, אחד הקצינים הימניים ביותר
של תקופת וישי. המנהיג האמיתי של הארגון
הוא ז׳וזף אורטיז, פונדקאי שהיה
קודם לכן ראש ארגון פאשיסטי קטן שהעלה
על נס את האנטי־שמיות, את היטלר
ואת המרשל פטן.

בקאהיר? או אילו התנקש הפל״ן בחיי הרב
הראשי באלג׳יר?)

לפחות חלק מצמרת הארגון -
אורטיז, לאגאייארד וחכריהם -
קשור קשר הדוק בארגוני האינטרנציונל
הניאו-נאצי, שמרכזיו
בספרד ובגרמניה המערבית.
זה אותו גוף הכותר כתרים לאדולף אייכ־מן,
הטוען כי היטלר היה קדוש, וכי ששה
מיליון היהודים רצחו את עצמם, כחלק
ממזימה שטנית להשתלם על העולם.

ף* משפט אייכמן הוגש מיסמך מענ־
-1״ייז היה זה דו״ח של מפקד י גרמני,
המתלונן על כך שהאוכלוסיה המוסלמית
של תוניס לא נענתה לבקשת שלטונות־הכיבוש
הגרמניים וסירבה לערוך פרעות
ביהודים המקומיים, כהקדמה לגירושם ל־אושוזיץ.
במשך
כל שנות שלטונה של ממשלת וישי
באלג׳יריה לא ערכו המוסלמים אף פוגרום
אנטי־יהודי אחד, ראשי וישי, שהם כיום
ראשי ודארגון הצבאי החשאי, מסרו את
יהודי צרפת לידי התליינים של אייכמן. הם
חוקקו מאות חוקים לנישול היהודים ב־אלג׳יריה.
עתוני המתיישבים הצרפתיים, אותם
הת מכים כיום במחתרת הפאשיסטית,
קראו בגלוי לעשות שפטים ביהודים, ורמזו
שלא יאונה כל רע למי שינקוט ביוזמה
הנכונה. אך האוכלוסיה המוסלמית לא קמה
נגד היהודים.

והנה התהפך הגלגל. ידידי אייכ*
מן קוראים ליהודים לערוך פוגרומים
כמוסלמים. ומכין היהודים

יש האומרים לעצמם, בשקט: טוב שיהיו
פוגרומים. יישרפו הגשרים האחרונים בין
היהודים והמוסלמים. אז, כאשך תנצח מל״
חמת־השיחרור האלג׳ירית, יצטרכו היהודים
להגר. העשירים ואנשי המעמד הבינוני
יעברו לצרפת. אך לפחות רבבות העניים
ביותר, שלא יוכלו להסתדר בצרפת על אף
היותם אזרחים צרפתיים, יבואו לישראל.
נכין להם מקום בוואדי סאליב.
כל אידיאליזם קנאי נוטה להיות אכזרי.
אין אכזריות נוראה מזו של תנועות המבקשות
להביא גאולה לאנושות. כזו גם
אכזריותה של ״הציונות האכזרית״.

מנוי וגמור עמה לגאול את יהודי
הפזורה — אפילו תצטרך להרוג
לצורך זה את האחרון ש־כהם.

קונגרס הנייטראליסטי בבלגראד
קמו כל הנציגים הערביים ותבעו לקבל
החלטה אנטי־ישראלית חריפה. רק ראש־משלחת
ערבי אחד לא הצטרף למקהלה זו.
היה זה יוסוף בן־כדה, ראש הממשלה הזמנית
של הרפובליקה האלג׳ירית.
בעוד שנה או שנתיים יהיה בן־כדהראש
המדינה הערבית החזקה ביותר והמתקדמת
ביותר במרחב השמי. אותה מדינה לא גילתה
עד כה שום יוזמה נגד ישראל. היא
הבטיחה שוויון־זכויות מוחלט ליהודי ארצה.
האינטרס היהודי מחייב: לעשות את הכל
כדי לאפשר ליהודי אלג׳יריה, אותם שאין
ברצונם להגר, לחיות בשלום ובשלווה במולדתם.
האינטרס
הישראלי מחייב: לקשור קשרים
עם ממשלת אלג׳יריה של מחר, כל עוד יש
הזדמנות לכך. יהודי אלג׳יריה יכולים לשמש
גשר חשוב לצורך זה.

שני האינטרסים גם יחד דורשים
להשמי עקול ישראלי כדור כארז•
ני הצעירים המוסתים והמוטעים
של אוראן :״הפסק אש! לאחור
פנה! דגל ׳שק לככוד דגל חרות
אלג׳יריה:״

111אור *

א בנ די

וו צגייי ת

הזכיו יות • זסיריון׳
יכל וזכ

• ההצעה הסודית אותה מציע לוי אשבול לארבע המס־ 11
לגות, לשם הקמת קואליציה בראשות דויד כך גוריון וכמת־ 7׳
בו;ת הקואליציה הקודמת:
(א) ממשלה פאריטטית, עם מספר שרים שמה למפא״י מצד אחד ולארבע
המפלגות מצד שני;

שיוגדרוזבותמראשהכרעה של ראש־הממשלה כעניינים ״מוגבלים1 / ,
>ג) חיסול כל תוכנית החקיקה
לבצעה יחד עם חרות ואגודת־ישראל,
שארכע המפלגות מתבוננות 11
ואשר יכללו למעשה את כל העניינים החשובים באמת

לבן־גוריון;

וקביעה שלא תהיה שוט יוומת

חקיקה מחוץ לממשלה;
(ד) הרחבת סמכויות ועדת-החוץ-והבטחון של הכנסת בצורה שתוכל להתפרש
למראית־עין כהגברת כוח הפיקוח של הרשות האזרחית על מערכת
הבטחון, אן מבלי שהדבר יפריע למעשה לבן־גודיון;
(ה) מינוי מועצה ציבורית שתפקח על קול ישראל, אך מבלי להוציא את
קול ישיאל מתחום שליטתו הבלעדית של ראש־המחשלה, ומבלי להרכיב את

במדונה

(המשן מעמוד )4
מעודדת. בשיחה עם עורכי אתגר, שהתפרסם
השבוע, גילה ח״כ שלמה לורנץ את
שיקולי מפלגתו: אין היא פוסלת לא את
מפא״י ולא את בן־גוריון.
היא תהיה מוכנה לקואליציה בתנאי ש־יובטחו
הישגים דתיים חשובים (;למשל:
איסור מוחלט של גידול חזיר בארץ, חוק
שבת ארצי, חיזוק החינוך הדתי) ,וגם רפורמה
כלשהי בסדרי־השלטון. האגודה אינה
דורשת את ביטול המימשל הצבאי.
לורנץ הכחיש שיש קשר בין הקמת
קואליציה כזאת לבין תמיכת מפא״י בהעברת
מנדאט אחד מן הליבראלים לאגודת־ישראל
בכנסת, אך אין ספק שגם בדיה זו
תמלא תפקיד נכבד בשיקולים.
מפא־י גם לא היתד, מוכנה עדיין לקואליציה
עם חרות, אלא במחיר שינוי שיטת־הבחירות
(ראה להלן) .היא חששה כי קואליציה
כזו תזיק לה בציבור הפועלים.
ההצעה הסודית. כך נשאר אשכול

המועצה על בסיס ייצוג המפלגות.

(ו) המשך־ קיום המימשל הצבאי
כמלוא בוחו והיקפו, אולי
תוך הקמת ועדת״סרק נוספת, שתבדוק
כביכול, את האפשרויות לצימצומו.

מפא״י טוענת ששרי השמאל
נוטים לקבל הצעות אלה, אן

מפלנות

השמאל מכחיש זאת בתוקף.
באותה שעה משתדלת מפא״י לגבש
גם הסכם סורי עם הדתיים באותו כוון.
הבסיס הכללי של מפא״י: להשפיע
על כל מפלגה לחוד לקבל הצעה זו
תמורת וויתורים ופיתויים באותה מפלגה.

המתווך
האידיאל•

• מנהלי ״קול ישראל״ אינם
מתבוננים כלל לקיים את
הבטחתם לסגור את השבועון
״רדיו״ אם יוכח שאינו מסוגל ל־שאת
את עצמו. אתרי שתפוצת השבועון
ירדה כימעט לאפס, מנסים המנהלים
להארין את תקופת־חייף על־ידי הרכבת
מערכת אחרת, שאין לה כל סיכוי
לשנות את המצב. החשבון; ל־החיות
בשעת־כושר את התוכנית חמקו־רית
לחלק את השבועון מאונס לכל
בעלי המקלטים במדינה.

• סגן שר־הפנים, הד״ר ישראל
כן־מאיר (רוזנברג) יעבור
לפרקטיקה פרטית. העסקן הדתי-
הלאומי הח;יט לפרוש לעת־עתה, מ־פעילות

מפלגתית

פומבית,

ויתר

תפקיד סגן השר בממשלה הבאה, ניבחר,
לפי הצעתו, לסגן יושב־ראש הכנסת.
הוא
יצטרף• למשרד פרטי של עורכי־דין,
יעסוק רק בפעילות פוליטית פנימית.

לא יחודש גוש הצעירים

של ארבע המפלגות, שביקש להשפיע
על הנהגת המפלגות לנקום בקו
קיצוכי נגד מפא״י. נקודת התורפה:
סרוב נציג אחדות־העבודה לתמון ברעיון
קואליציית־ניר, בניגוד לעמדת צעירי
מפ״ם, הליבראלים והמפד״ל.

״מיועד להרכבת הממשלה״ אשכול

• ישראל תצטרף כאו״ם לחזית הקולוניאליסטית שתגנה

את התערבות האו״ם כקטנגה. הסיבה, נוסף על התמיכה המסורתית
של ישראל בכוחות הקולויניאליסטיים: החשש פן ישמש העניין תקדים בין־
לאומי להפעלת הכוחות המזויינים של או״ם על־פי פקודתו של המזכיר הכלל׳,
לפי החלטה כללית ומעורפלת של העצרת. אף שאין דמיון בין כוח החרום
בקונלו לבין כוח החרוט בעזה, אין ישראל מעוניינת שתתגבש הלכה חדשה
אשר תאפשר, ברבות הימים, לכוח החרום של האו״ם לפתוח את הגבול
להחזרת הפליטים הערביים.

• המפלגה הליבראלית תערוף ראורגניזציה ביומון המפלגה
״הבוקר״ .העתון, ששימש עד כה את מפלגת הצ״כ בלבד, יצטרן מעתה
לשמש ולייצג את כל חוגי המפלגה החדשים שהצטרפו עם האחת. עד כה
מייצג הבוקר את הימין הקיצוני במפלגה, קרוב יותר לקו חרות מאשר לקו
הליברלים, ובחלקו משמש א ת הדעות השוביניסטיות הקיצוניות ביותר של
הד״ר שייב וחבריו.
• ענף חקלאי חדש יפותח כקרוב בישראל. ביוזמת בתי-
חרושת פרטיים לרפואות יתחילו לגדל בישראל צמחי רפואה שיספקו חומר
גלם לבתי-החרושת. הגידול העיקרי: הארמישוק, אשר מן העלים שלו מכינים
תרופות לחולי־לב.

מעשה. בשיחותיו על עסקני השמאל אף
פירט אשכול את הצעת־הפשרה שלו (ראה
תצפית).
בעודו מנסה לפתות את השמאל בהצעות
אלה, שהבטיחו לארבע המפלגות נסיגה
בכבוד, עוד ניסה אשכול להשיג גם הסכם
סודי עם הדתיים־הלאומיים להקמת קואליציית,
מצומצמת עם הליברלים.
המיועד — למה )׳ רק דבר אחד בקע
מן הערפל: חיזוק מעמדו האישי של אשכול.
לדעת כמה יודעי־דבר במפא״י, נושא
אשכול את עיניו אל מטרה הרבה יותר
חשובה מאשר תפקיד נושא כלים של
בן־גוריון. לדעתם, משחק אשכול תפקיד
מפוכח לטובת עצמו. היעד: ראשות הממשלה.
אשכול ידע כי אינו יכול להגיע לכך נגד
רצון בן־גוריון, וגם אינו מוכן לשמש
ראש־ממשלה כשיש סכנה שבן־גוריון יחבל
בו מבחוץ, כפי שחיבל בכהונת שרת ולבון.
אולם אם יימשך המשא־והמתן, עשוי להי־ודצר
מצב בו יימאס הכל על בן־גוריון,
והוא יחליט באמת לפרוש סופית.
אם יצליח אשכול לתמרן עד אז בפיק־חות,
עשוי הוא להפוך מ״ו־,מיועד להרכבת
הממשלה״ ל״ראש ממשלה מיועד״ .במקרה
זה, לא יפריע לו דבר להתפשר תוך חמש
דקות עם ארבע המפלגות.

תון חמש דקות בדיוק
פנים אל פנים עם חזית הארבע. החזית
נשארה מלוכדת. היתר, לכך, בין השאר,
סיבה כימעט אבסורדית: כל מפלגה היתד,
מוכנה לק אליציה מצומצמת — בתנאי שלא
היא תשב בה.
השמאל לא התנגד לקואליציה של מפא״י
עם הליבראלים. הוא קיווה כי במקרר, כזה
תקום אופוזיציה שמאלית חדשה, ותתגבש
בהדרגה מפלגת־שמאל מלוכדת, בהשתתפות
מפ״ם, אחדות־העבודה וחסידי־לבון
במפא״י. למפלגה כזאת יהיה סיכוי לכבוש
את השלטון בהסתדרות. בייחוד אם השלטון
הימני יעורר את זעם הפועלים.
הליברלים, לאומת זאת, היו מוכנים
דווקא לקואליציה של מפא״י עם השמאל.
הם קיוו כי מפלגתם תתגבש באופוזיציה.
הציונים־ד,כלליים לשעבר אף קיוו כי ישיבה
משותפת בקואליציה עם חרות תכשיר את
התנאים לאיחוד הימין.
מצב זד, מנע את התפוררות חזית־הארבע,
וחיזק את ע. רפה. גם בשיחות החשאיות
שניהל עם כל מפלגה לחוד, הושם הדגש
על קואליצייה במתכונת הקודמת, תוך
סיפוק דרישות הארבע להלכה, אך לא ל
ערב
ההצבעה המשותפת של מפא״י וחרות
בכנסת, נפגש יוסף אלמוגי עם מנחם
בגין. בפיו היתד, הצעה: צירוף חרות לקואליציה
עם מפא״י, תמורת תמיכת חרות
בהנהגת שיטת־הבחירות האזורית במדינה.
בגין דחה את ההצעה. הוא לא התנגד
עקרונית לקואליציה מפא״י־חרות, אך סירב
לשלם את המחיר בצורת שינוי שיטת־הבחירות
.״אולם,״ הסביר אחד מראשי־התנועה
,״יש בצמרת התנועה כמה אנשים
ר,ת, מכים בשינוי שיטת־ד,בחירות בטענה כי
השיטה האזורית תהיה לטובת חרות.״
איש לא פירש מי עומד בראש הטוענים
כך. אך ברחבי התנועה ידוע הדבר היטב.
המנהיג החרותי הטוען כי על התנועה
לתת יד לביצוע הפיכה חוקית, אשר תנחיל
למפא״י שלטון דיקטטורי בלתי־מוגבל,
אינו אלא ד״ר אריה אלטמן.
הדבר לא הפתיע את מכריו של אלממן.
אצל הבולשביקים. מאז ומעולם,
תמך הגבר בן ה־ 59 בקו שמטרתו היתד,
לרכוש את לב השלטון. לא פעם השיג
בשטח זה הישגים נכבדים, אף שהשלטונות
התחלפו לפרקים.
בפעם הראשונה נתגלה כשרון מיוחד זד,
כאשר היה אלטמן בן .22 הצעיר, שנולד
בעיר בלטה, על גבול רוסיה־רומניה, התגלגל
בימי מלחמת־העולם הראשונה לאו־דיסה.
כמו כל ציוני אודיטה, תמך בשלטון
הלבן נגד האדומים. התוצאה: בשנת 1924
דנו אותו הבולשביקים לגירוש לסיביר.
קובעת הביוגראפיה הרשמית של אלטמן,
בגאווה רבה :״בהשתדלותו הוחלף לו,
ולמאות ציונים אסירים אחרים, הגירוש לסיביר
בגירוש לחוץ־לארץ.״ יחד עם כמה
עסקנים ידועים, הפליג לארץ־ישראל.
כאן הצטרף תחילה למפלגת הפועל הצעיר
(של ארלוזורוב, שפרינצק, לבון ואשכול)
.במהרה פרש, הקים לעצמו מפלגה
קטנה משלו, עבר לאחר מכן למפלגה
הרביזיוניסטית החדשה. למרות שכבר סיים
את לימודיו בפקולטות למשפטים ולכלכלה
באודיסה, הרגיש צורך להשתלם. הוא
נסע לאמריקה, זכה בתואר דוקטור —
ונכנס לפעילות במפלגה הרבזיוניסטית שם.
שדטון -מידי הבריטים. אדם כזה
היה מוכרח למשוך את תשומת־לבו של
זאב ז׳בוטינסקי. כי דווקא באותם הימים
חיפש ז׳בוטינסקי איש לתפקיד מסויים מאד.
התנועה הרביזיוניסטית בארץ היתר, נתונה
אז במצב של מרידה נגד המנהיג הגולה.
תחילה השתלטו עליו ה״מכסימליסטים״,
אנשים קיצוניים מסוגו של אבא אחימאיר.
בעקבות רצח ארלוזורוב חוסלה צמרת זו,
אך במקומה באו ד,״אקטיביסטים״ ,בהנהגת
האחים אברהם ויעקב ויינשל.
וכך הופיע הד״ר אריה אלטמן בשנת
1935 בארץ־ישראל, כקומיסאר מיוחד מטעם
ז׳בוטינסקי. תפקידו היה לחסל את
המורדים, להכניע את המפלגה למנהיג.
הוא עשר. זאת ביד חזקה, וכיבוד שנתיים
נתמנה על־ידי ז׳בוסינסקי לראש הצד,״ר
בארץ. נוסף על כך הקים אלטמן לעצמו,
בבניין ג׳נרלי בירושלים ,״משרד מדיני״
לשם ניהול פעולות שתדלנות אצל האנגלים.
חפולם חזה 264ו

ח״כ אלטמן (כאזכרת ז׳כוטינסקי)
בעקבות הסיזון הראשון
כי אלטמן קבע״ לעצמו מטרה ברורה.
הוא ה.וליט לשכנע את השלטון הבריטי
בשני עיקרים:
• שעליהם לתמוך ביישוב העברי בארץ,
כי רק הוא מסוגל להגן על האינטרסים
האימפריאליסטיים של בריטניה במרחב.
• שעליהם לתמוך בהקמת שלט!ן ה־צה״ר
ביישוב, מאחר שמפא״י היא שמאלית
ונוטה לקומוניזם, ואי־אפשר לסמוך עליה.
עזרה לבולשת. קו זה הוביל את
אלטמן למעשים מוזרים ביותר. כאשר פרצה
מלחמת־העולם חזר אלטמן משליחות קצרה
בפולין. הארגון הצבאי הלאומי, שהיה
כפוף להנהגתו המדינית, נכנס לשית! ף-
פעולה עם הבולשת הבריטית. המטרה:
לחסל את חברי המפלגה הקומוניסטית הפלשתינאית.
אנשי הארגון עקבו אחרי
הקומוניסטים היהודיים, מסרו אותם לידי
הבולשת הבריטית. שם עונו, ואחד מהם
נהרג. היה זה הסיזון הראשון בארץ.
מפקדי אצ״ל התק ממו נגד ניצול זה
של הארגון, שנועד ללחום למען מדינת יהודית.
בראש המתמרדים התייצב אברהם
(״יאיר״) שטרן, שהטיף לתורה הפוכה מזו
של אלטמן: שהבריטים הם אויבים בנפש,
וכי תפקיד האצ״ל הוא לשבור את האימפריאליזם
הבריטי. יאיר ניצח, ודויד רזיאל,
מפקד האצ״ל הוכרח להתפטר מתפקידו.
אז עשה אלטמן את המעשה הגורלי.
מפקד האצ״ל, הוכרח להתפטר מתפקידו.
אצ״ל, שנשא בכיס! את פקודת־היום שהודיעה
על התפטרות רזיאל. אלטמן לקח את
המיסמך וגנז אותו. אותו זמן הריץ מיב־רק
לז׳בוטינסקי, וניגש לרזיאל כדי לתבוע
ממנו לחזור בו מהתפטרותו.
בהתרגשותו שבר אלטמן את הזכוכית
על שול,זנו של רזיאל. רזיאל חזר בו
מהתפטרותו. התוצאה: שטרן, שכלל לא
התכונן לפילוג, נאלץ לפרוש. הארגון התפלג.
הפילוג הגדול שבר את אצ״ל למשך
שנים, והוליד את לח״י.
פגישות עם מוץ. עד היום טוענים
אנשי לח״י כי בהשפעת אלטמן פעל אצ׳ל
נגד ראשוני לח״י, מסר גם אותם לידי הב,לשת
הבריטית. כך, ביום בהיר אחד,
הגיע אלטמן למחנה־מעצר בלטרון, הודיע
לאסירים כי האנגלים החליטו להפריד בין
האסירים שנשארו נאמנים לאצ״ל לבין אותם
שהצטרפו ללח״י. לדברי אסירי לח״י, סיפק
אלטמן לאנגלים את רשימת האסירים מאנשי
אצ״ל — וכך הביא אוטומטית לזיהוי אנשי־לח״י
על־ידי האנגלים.
גם לאנשי ההגנה לא חסרו טענות לגבי
פעולת הצה״ר ואצ״ל באותה תקופה. לדבריהם,
זיהו אנשי אצ״ל את אנשי ההגנה
שהנהיגו את ההפגנות נגד חוק הקרקעות
בתל־אביב, ומסרו את שמותיהם לבולשת.
דבר אחד ברור: באותם השנים, בהן
שלט אלטמן שלטון מוחלט על הצד,״ר
ועל אצ״ל, לא נעשתה שום פעולה נגד
הבריטים. אלטמן המשיך בפעולתו לשכנע
את הבריטים כי היהודים — ובייחוד הרביזיוניסטים
— ישמרו על האינטרסים
העולם הזה 4צ12

שלהם נגד הקולוניסטים״* .לצורך זה נפגש
עם שרים בריטיים ואמריקאיים. פגישותיו
עם השר הבריטי בקאהיר, הלורד מוין,
הופסקו רק כאשר הלה הוצא להורג על•
ידי אנשי לח׳׳י, אחרי ש,ויבל במאמצים
להציל את יהודי אירופה.
איגטרסים אמריקאיים. המיפנה בא
כאשר הופיע בארץ אריה בן־אליעזר, כשליח
הוועד האמריקאי של הלל (.פיטר
ברגסון״) קוק. הוועד קרא לאצ״ל לפתות
במאבק נגד הבריטים. הארגון, שהתגבש
מחדש בהנהגת מנחם בגין, נענה לקריאה.
אך מישהו דאג למסור את בן־אליעזר לבריטים.
הוא נאסר ונשלח לקניה.
מאז הוחרפו היחסים בין האצ״ל לבין
אלטמן. הצה״ר, בהנהגת אלטמן, הוסיף
להסתייג בפומבי מפעולות אצ״ל. בטאונו,
המשקיף, גינה בחריפות את פעולות ה־אצ״ל
והלח״י. תורתו של אלטמן באותם
הימים: צריכים לשכנע את האמריקאים כי
היישוב, בהנהגת הרביזיוניסטים, ישמור
על האינטרסים המערביים נגד הקומוניזם.
האמריקאים, כמו האנגלים לפניהם, לא
המליכו את אלטמן ביישוב ולא הפקידו בידיו
את שמירת האינטרסים שלהם. אולם
בכל אותם הימים, כאשר אצ״ל לחם בבריטים,
לא ראו הבריטים צורך לאסור
את הצה״ר, בהנהגת אלטמן. אלטמן עצמו
אמנם נאסר פעם אחת לכמה ימים, יחד
עם ראשי העיריות, אך מגעו ההדוק עם
הבריטים לא נפסק אף במשך י!ם אחד.
המתווך האידיאלי. כל זה יצר ירושה
של שמאה בין אלטמן והאצ״ל. כאשר
עלה אצ״ל מן המחתרת, לא חזר להצה״ר
של אלטמן. הוא הקים את תנועת החרות.
עתונו החדש, חרות, התחרה עם המשקיף
הרביזיוניסטי. בבחירות לכנסת הראשונה
הופיעה רשימת חרות נגד רשימת הצה׳׳ר.
התוצאה היתד, ש אה לאלטמן: הוא לא זכה
אף למנדאט אחד בכנסת.
אולם אלטמן ידע להתחבב גם על השלטון
החדש. במפתיע נתקבל במשרדו של
ד, יד בן־גוריון, כיועץ כלכלי לענייני התיירות.
שם נשאר עד שנכנע להנהגת בגין,
צורף להנהגת חרות ולסיעתה בכנסת.
עבר זה הכשיר אותו היטב לתפקיד של
מתווך בין מפא״י לחרות. הוא לקח חלק
מרכזי בהכנת הקנוניה שנסתיימה בהצבעת
חרות למען החזרת עמדות־המפתת בכנסת
למפא״י, והוא לא הסתיר כי חרות חייבת
להתקשר עם מפא״י, להקים עמה קואציליה
ולשנות למענה את חוק הבחירות. חשבונו:
אחרי שינוי זה, תזכה חרות לפחות ל־סג
מנדאסים בכנסת.
שאר 100 המנדאטים בכנסת הששית (והאחרונה)
יהיו בידי מפא־י.
• באחת מישיבות ההנהגה הרביזיונים•
מיח קרא הד״ר זאב פון־וייזל לאלטמן בשם.
פרובוקטור• ו״אזף( -על שס הסוכן
המפורסם, שמסר את לוחמי החופש ח־רוסיים
לידי הבולשת של הצאר) .אלטסן
החוויר בסיד, ניגש לפון־וייזל וסטר על

פרובוקציה באלגיויה

מאורעות הדמים של ראש־השנה כאוראן הם תוצאה שר
פרובוקציה.
לא יהודים ולא מוסלמים ר,ם המעוניינים בשפך דמים על רקע עדתי ודתי.

מעוגיינים כזה רק הקולוניאליסטים הצרפתיים, חוגי ״הארגון
הצכאי החשאי״ הפאשיסטי.
מיואשים מכשלונם לדכא את מלחמת־השחרור האלג׳ירית, הם אוחזים בנסיון
האחרון לנחין אותה ולזרוע בה מבוכה על־ידי הסתת יהודים במוסלמים.
הסכין שדקרה בגבו׳ ובלבו של היהודי בלכתו אל בית־הננסת היתה מתוצרת
הפאש־סטים הצרפתיים.
האש שאחזה בבתי־עסק מוסלמיים לובתה על־ידי הפאשיסטים הצרפתיים.
הידיים המוסלמי! ת והיהודיות שאחזו בסכין, הידיים היהודיות והמוסלמיות
ששלחו את האש — עשו את מלאכתם של סאלאן ושל פוז׳אד, של לאגאייארד
ושל גודארד, אנטישמיים מובהקים ומסיתים לרצח יהודים.
אלה שתבעו ממשרתיהם היהודים להשמיע קריאות בעד. אלג׳יריה צרפתית״,
הם אותם החוגים הטומנים פצצות לפתח ביתו של רכס הראשי של יהדות
צרפת! אלה אותן הידיים הרושמות בכל חוצות צרפת את הכתובת. מוות
ליהודים!׳

כעלי־הכדית הישראליים שד ה״אולטרא״ וח״ארגון הצכאי
החשאי״ ,המגדים התלהבות לחזית הטמאה כין חוגים יהודיים
וקיצוני הצרפתים, מעלימים מן הציכור הישראלי את
העובדות הידועות :
0 ,שהמתיישבים הצרפתיים היו נכונים בימי מלחמת העולם השניה למלא
את תביעת רינאצים ולשלח את כל יהודי צפון אפריקה למחנות ההשמדה
באירופה.
י • שרק הודות לעמדתה של האוכלוסיה המוסלמית לא הוסגרו היהודים
לנאצים ותוכנית־ההשמדה הושמה לאל.
גם עתר, מצפים קיצוני הצרפתים להזדמנות הראשונה לתת מוצא לשנאת
היהודים המפעפעת בלבם. מחר הם יהיו נכונים להסית את המוסלמים לטבח
ביהודים, כדי להציל את עורם.
בסיפוק רכ אנו מציינים את עמדתה העקרונית הצודקת של הממשלה
הזמנית של הרפובליקה האלג׳ירית, ששידרה קריאה אל כל אזרחי אלג׳יריה —
מוסלמים ויהודים — להפסיק את מלחמת האחים.
כסיפוק רכ אנו מציינים את הכרזתה המח דשת של ממשלת אלג׳יריד״
כי היא רואה ביהודי אלג׳יריה אזרחים שתים לזכויות וחובות במדינה העצמאית
שתקום במהרה.
בסיפוק רכ אנו מציינים את קריאתו של המוסד העליון של יהודי
אלג׳יריה — על אף הלחץ הצרפתי — לשמירה על השקם ולאי־היגררות אחר
מעשי פרובוקציה.

אגו קוראים מצרנו לבל אזרח ישראלי שלא להיגרר אחר
ההסתה של חסידי הפאשיזם הצרפתי ולהביע אהדה למלחמת
העם האלג׳רי לעצמאותה.

הוועו הישראלי דמעו אלג״ויח חופשית

במדינה
יחסים מר חביי ם
רדיפות כמארוקו
כל נער בישראל יודע כי יהודי מארוקו
נרדפים עד צוואר. כי כך הוא קורא מזה
שנים בעתונות.
כל נער בישראל יודע כי ערביי ישראל
נהנים מחופש ומשודיון, פרט לכמה הגבלות
שהיה צורר׳ למרבה הצער, להטיל עליהם
מטעמי בטחון. גם זה כתוב בעתונים.
רק קוראים קפדניים שמו השבוע לב
לידיעה קטנה, שהופיעה בצינעה בכמה
עתונים ישראליים! במארוקו נתמנה יהודי
לתפקיד מנהל משרד־הבטחון.
אילו הציע מישהו בישראל למנות ערבי
ליורשו של שמעון פרס, היו כולאים אותו
בביודחולים לחולי־נפש.
סטודנטים חופשת ברומא
״ועידת הסטודנטים הבינלאומית לעניני
עיתונות מטילה על נציג התאחדות ה־סטויונטים
הבינלאומית לחקור את מצב
חופש העתונות של הסטודנטים באל־סלב־דור,
דרום־אפריקה, מזרח גרמניה, ציילון,
הונגריה, פורטוגל, ספרד, פלנדריה, ישראל
וצרפת (תוך הקדשת שימת לב מיוחדת
לחופש הביטוי של האפריקאים בארץ זו).
פיסקה זו, הכלולה בהחלטות הועידה
שהתכנסה החודש ברומא, הפתיעה יותר
מכל דווקא את הנציגים הישראליים שנסעו
במיוחד מהארץ לאותה ועידה. היא הפתיעה
אותם מאחר ולא היו כלל באולם, שעה
שהצביעו על החלטה זו — היחידה הנוגעת
לישראל.
נציגים עסוקים. הנסיעה לועידות
בינלאומיות הפכה זה מכבר לספורט הלאומי
של העסקנים והעסקנים־בדרך בישראל.
זוהי הזדמנות נוחה לבלות חופשה
נאה בחו״ל — על חשבון מישהו אחר.
התירוץ הקבוע לנסיעות אלה: הצורך
למנוע קבלת החלטות אנטי־ישראליות. מבחינה
זו קיים שיתוף־פעולה מושלם עם
העסקנים הערביים המנצלים תירוץ הפוך:
למנוע קבלת החלטות אנטי־ערביות.
בזמן חופשת הקיץ נסעו השנה גם שני
נציגי התאחדות הסטודנטים בישראל לועידה
זו, שטיפלה בין השאר בחופש־הביטוי
של הסטודנט.
אך שני הנציגים גם יחד — שלמה רוז־נר,
עורך פי האתון, בטאון הסטודנטים הירושלמיים
ודן ביתן, מזכיר סניף הסטודנטים
הירושלמיים — היו עסוקים, לדבריהם,
בסידורים בקונסוליה הישראלית ברומא.
שניהם עשו זאת דוזקא בשעה בה
קם נציג הסטודנטים הפלסטיניים והציע
לכלול גם את ישראל ברשימת עשר המדינות
הנודעות בחוסר חופש־העתונות בהן.
מאחר שלא היה כל נציג ישראלי באולם,
התקבלה ישראל לחברה ההגונה של
דרום אפריקה, ספרד, פורטוגל והונגריה,
בהסכמתם הכללית של כל הנוכחים.
היה זה נצחון גדול לערבים, כי נתקבל
הרושם שישראל היא מדינה דיקטטורית,
ללא חופש, בעוד שבמדינות הערביות
הדמוקראטיות, קיים חופש־עתונות מלא.
כמעט שני־שדישים. כאשר הגיעו
הנציגים הישראליים לאחר זמן לאולם נוכחו
להפתעתם לדעת, שההחלטה החשובה
ביותר לישראל כבר נתקבלה. השניים לא
שמו לב בתחילה לחומרת ההחלטה ואף
הודיעו שאינם מתנגדים לעריכת הבדיקה
בישראל, מאחר שהם גאים ובטוחים בחופש
העתונות הישראלי.
רק למחרת היום הרגישו השניים בעוצמתה
התעמולתית הרבה של ההחלטה, דרשו
להוציא את ישראל מרשימת המדינות המבוקרות.
אלא
שהדבר בא מאוחר מדי. נציגי הסטודנטים,
שהירבו לדבר בימי הועידה הראשונים,
לא רצו להמשיך את הועידה
אחרי המועד. הם סירבו להיכנס לויכוח
שהיה גורר את הועידה לערעורים ללא הגבלה.
אך בלחץ כמה משלחות — (כמו
ההודית ויוגוסלביה) — הוחלט להצביע פעם
נוספת על הכללת או אי־הכללת ישראל
ברשימה. הפעם הוחלט שהשם יוצא מהרשימה
רק אם תשיג ההצעה שני־שלישים
מקולות המשתתפים בועידה.
בעד אי־הכללת ישראל ברשימה הצביעו
17 משלחות, בעד הכללתה חמש. ארבעה
אירגונים הודיעו על הימנעות. לישראל חסר
היה קול אחד לביטול ההחלטה.

^ ילו היית רווק, האם היית רוצה
להתחתן עם אשתך? האם אתה מרוצה
מנשואיך?״
אלה הן שתיים מן השאלות שהציג הדוקטור
אוריאל פואה ל־ 300 זוגות ירושלמיים,
כאשר ערך את מחקרו על חיי המשפחה
הישראלית. הדוקטור המתבגר ()45
למדעי החברה ביקש לקבוע בצורה זו מה
הם התנאים לקיום חיי אושר בנשואין. ה־דו״ח
זכה מיד לכינוי דו״ח קינסיי הישראלי
(העולם הזה )! 233 ועורר עניין לא
רק בישראל.
אולם גם בשיא ההתעניינות נשאר מחבר
הדו״ח עומד על מישור אקדמי נישא. עתו־

הרציניות. הדבר בלט במיוחד, מכיוזן שמקצוע
זה משמש עיסוק־שבאופנה לצעירות
רבות המעוניינות בתואר המצלצל.
לא עבר זמן רב והמרצה בחר בתלמידתו
המצטיינת כעוזרת מדעית למחקריו. אין בכך
שום דבר יוצא דופן, שכן כל פרופסור
באוניברסיטה זקוק לעוזרים, והוא בוחר
אותם מבין תלמידיו המצטיינים. אלא ש־במיקרה
זה נוצר משהו עמוק יותר.
היחסים התבטאו אפילו בהרצאות הכלליות,
כאשר מכל הסטודנטים היתד, עוזרתו
של המרצה הפעילה ביותר. לא פעם
נראה היה כאילו ניהל הדוקטור סימפוזיון

המדיחים

נשיא אוניברסיטת בר־אילן, יוסף לוקשטיין הממושקף, והמנהל
הכללי טוביה בר־אילן. שני אנשים ׳אלה איפשרו, בהגינתם על עמדות
המפלגה, את הדחתו של איש המדע ד״ד אוריאל פואה, תון התערבות גסה בחייו הפרטיים.

נאים שביקשו פרטים אישיים ממנו, מצאו
לפניהם אדם שסלד מפירסומת אישית רועשת.
מן הרגע הראשון הסתייג מכל הזדהות
אישית עם הדו״ח, הטעים כי שייכותו
למחקר היתר, אקדמאית בלבד. הוא ניתח
ובדק את הצדדים החברתיים והאינטימיים
של חיי המשפחה באותה קרירות מדעית
בה היה ביאולוג מנתח צפרדע במעבדתו.
איש מאלה שקראו את תוצאות מחקרו
או ראיינו אותו אודותיו לא העלה על
דעתו, כמה נושא זה — חיי המשפחה המאושרים
— קרוב וכואב לדוקטור פואה.
מאחורי החזית האקדמאית של הגבר המוצק,
בעל ההופעה הנעימה והאלגנטית,
התחוללה אותה עת תמורה נפשית עזה.
מכיוזן שהיה זה עניין אישי מובהק, לא
התערב בו איש מן החוץ. עולמו הנפשי
והמשפחתי של המרצה לפסיכולוגיה שימו שית
זכה למעטה הכבוד היאה לו.
אלא שיחם הכבוד לא נועד להאריך ימים.
חייו הפרטיים של הדוקטור הוצאו ביד גסה
מתחום הפרט ונהפכו לפרשה בעלת משמעות
ציבורית וחינוכית. כתוצאה מכך חדל
להיות מרצה ותוכניותיו המדעיות לעתיד
הקרוב שובשו.

המרצה בוחר עוזרת
ך* פרשה החלה ;רקמת באולם הן
) הרצאות של אוניברסיטת בר־אילן. בין
הסטודנטים שהשתתפו באופן קבוע בהרצאות
ד״ר פואה על הפסיכולוגיה היתד,
סטודנטית שבלטה בהופעתה הנאה וברצינות
אשר בה התייחסה ללימודיה. היא היתר,
נשואה לקצין צבא, וגרה בתל־אביב.
תכונותיה לא נעלמו מעיני המרצה. בעי־

מדעי מיוחד עם העוזרת, במסגרת ההרצאה
הכללית. כמו בכל חברה סגורה לא יכלו
קשרים אלה שלא לעורר תשומת־לב. מה
עוד שד״ר פואה והסטודנטית נראו בצוותא
גם שלא בשעות העבודה המשותפות שלהם.
הם נראו אוכלים יחד בחדר האוכל של
האוניברסיטה, ובשעות הפנאי שבין ההרצאות
שוחחו ביניהם.

יחסים אישיים

ך ץ ופעה זו היא חלק מקובל מחיי כל
ן 1אוניברסיטה בעולם. ביחוד כך הדבר,
בחוגים ללימוד פסיכולוגיה. כי במקצוע
זה נודעת חשיבות רבה לאישיות המרצה.
השפעתו אינה כל כך מדעית יבשה, ואין
היא מוגבלת להנחלת ידע מוגדר. יותר משהוא
שואף להקנות תורה, שואף המרצה
לפסיכולוגיה לגבש אישיות מחנכת ומעו־ררת־אימון
בתלמידיו. על כן עולים לא
פעם היחסים בין מרצה לסטודנט — ובעיקר
סטודנטית — למישור אישי אינטימי.
אוניברסיטת בר־אילן עצמה התנסתה בתופעה
זו, עוד לפני שהתמנה ד״ר פואה
למרצה, לפני שנתיים. גם אז נרקמו יחסים
הדוקים בין ראש המחלקה לפסיכולוגיה
קבין כמה מתלמידותיו.
הרכב התלמידים והסגל האקדמי של בר־אילן
נתנו ליחסים אלה צביון ומשמעות
משלהם. כל אוניברסיטת בר־אילן הינד, מוסד
דתי מובהק. אמנם לא כל 611 הסטודנטים
הלומדים שם באו מתוך הווי דתי,
או הינם דתיים במיוחד. אולם הסטודנטים
הדתיים הם המעצבים או אורח החיים והמחשבה
במקום.
על פי אורח מחשבה זה, חשודה מלכת־

נפל קורבו להתערבות סדי המשפחה שלוחילה כל התקשרות עמוקה יותר בין גבר
לאשה, אם אינם נשואים. הקנאות, שנושאיה
העיקריים הם צעירי אגודת ישראל הלומדים
שם, מגיעה לממדים פוריטאניים
הזרים מטבעם למוסד ללימודים גבוהים.
צעירי אגודת ישראל מהווים מיעוט קטן
בין כלל הסטודנטים של בר־אילן. אולם
זהו מיעוט קיצוני ותוקפני, הרואה את
עצמו חייב להגן על ערכיו מפני השפעות
חילוניות. לא רק ״החופשיים״ ,אלא גם
צעירי המפלגה הדתית הלאומית נראים למיעוט
זה כמקילים בכללי המוסר.
הדבר מוצא לעצמו ביטויים שונים. לפני
שלושה חודשים, נגנזה חוברת של בטאון
הסטודנטים המקומיים, מפני שהתפרסם בה
סיפור שנראה לאותו מיעוט כמכיל קטע
פורנוגראפי. לפי כל קנה־מידה אחר היה
זה סיפור בנאלי על אהבה שיגרתית בין
בחור ובחורה, ללא שמץ של פורג־גרפיה.
במיקרהו של המרצה הקודם לפסיכולוגיה
גרמה פוריטאניות זו להתפטרותו של המרצה,
שנסע לארצות־הברית.

עזר כגגרד

ך ם דוקטור פואה נקלע למצב דומה.
אולם במקרה זה, לא היתד, התקשרות
חולפת בינו לבין תלמידתו. המחמירים שבין
תלמידיו אמנם ראו ביחסיו עם הסטודנטית
תופעה פסולה של אי־מוסריות. אולם

יורק, מוסקבה, קהיר או אפילו ירושלים,
לא היה מצבו האישי יוצא מגדר הכלל.
אולם בר־אילן אינה ככל האוניברסיטות,
ועל כן חרג מקרהו של ד״ר פואה מתחום
הפרט אל תחום הכלל.

קומיסאר מפלגתי

צם הקמתד! של אוניברסיטת ברזי•״
אילן חרג מן המקובל. הדחיפה היסו-
דית היתה מפלגתית, לא אקדמאית. להצדקת
קיומה של האוניברסיטה נאמר כי היא
באה לשרת את הציבור הדתי, על־ידי הנחלת
חינוך כללי ברוח היהדות.
הוגה הרעיון היה ד׳׳ר פנחס חורגין המנוח׳
נשיא המזרחי בארצות־הברית ומראשי
אוניברסיטת ישיבה הניו־יורקית. כאשר
העלה את רעיונו בפני מוסדות מפלגתו,
ראו העסקנים בעיני רוחם מוסד מפלגתי
נוסף, כלי במלחמה המפלגתית המתמדת על
עוד מקור לחלוקת־כיבודים, ולהגברת ההכנסות;
עוד נקודות־אחיזה בציבור. הם
לא האמינו כי אמנם תהיה זו אוניברסיטה
הלכה למעשה.
ואילו חורגין התכוון למוסד מדעי של
ממש. עד כדי כך, שאף התנהג בתחילה
כי חקר התלמוד יונה: כמיקצוע מדעי
בבר־אילן .״שיעסקו בזה בישיבות,״ אמר.
בהיותו גם עסקן מפלגה וגם איש מדע,
ידע כי אוניברסיטה אינה יכולה להיות
מוסד מפלגתי ויחד עם זאת להיות ראויה
לשמה. כל עוד חי לא נתן לעסקני המפלגה
שלטון במוסד, שנקרא על שם הרב
מייסד המזרחי, הרב מאיר בר־אילן (,ברלין).
אחרי מותו של חורגין השתנה המצב
לחלוטין. ראשי המזרחי החליטו כי מעתה
תהיה האוניברסיטה נתונה לשליטתם המוחלטת,
כאילו היתד, סניף של בני עקיבא.
שנפל קרבן להכניס בידמפלגתיים דתיים. מאחר שאנשי-,ההנהלה לא ,0
הם מינו את הרב יוסף חיים לוקשטיין,
העזו לספר לדוקטור על הפיטורים בזמן, נמצא ד״ר פואה במצב
עסקן ותיק היושב בניו־יורק, כנשיא האוקשה
לאחר שחזר מכנוס בינלאונז בו דחה משרה שהוצעה. לו כדי לחזור לבר־אילן.
ניברסיטה. כמנהל כללי מינו את טוביה
בר־אילן, דוקטור לכימיה ובנו של הרב
ג׳ו מקארתי, כאשר נדרש כל מרצה ומורה
שומרת על המוסר בתחום מוסדותיה. ומאיר.
ואילו הקומיסאר האמיתי של המפבמוסד
מפלגתי אין החישוב המדעי־המקצו־להצהיר
על שייכותו הפוליטית, תחת איום
לגה בבר־אילן היה עסקן ותיק, שצמח בתוך
עי יכול להתחרות בחישוב המפלגתי.
פיטורים מעב דתו. מה שקרה לד״ר פואה
המנגנון הדתי: משה בר־סלע, מנהל כללי
הם החליטו שד״ר פואה צריך ללכת.
מעלה את האפשרות המחלחלת, שיבוא יום
לשעבר של משרד הסעד.
וכל מרצה יצטרך לא רק להציג את תעודוהדרך
הפשוטה היתד, לקרוא לו לבירור,
כל מי שהכיר מקרוב מיבנה של מפלגה
להודיעו כי מסיבה זו או אחרת אין הנהתיו
המדעיות אלא גם להעמיד תחת פיקוח
יודע כי התכונה העיקרית שלה היא
את חייו המשפחתיים.
לת האוניברסיטה יכולה להאריך את כהונתו.
המזימות והתככים הפנימיים. ידוע גם, כי
אך לזאת לא היה להנהלה די אימץ, אולי
עד כמה מנוגד מעשה זה לרוח המדע
אין קינאה מקצועית חריפה מזו שבין אנשי
מפני שידעה כי אין כל אפשרות להצדיק
והחינוך, אפשר ללמוד מהודעתו של המזמדע.
תפקיד המינהלה במוסד מדעי הינו,
את התערבותה בענייניו האישיים.
כיר האקדמי של אוניברסיטת תל־אביב,
לעתים קרובות, לפשר בין המדענים. אולם
רברבי. בדברו על המשא־ומתן המתנהל עם
בתחילת חופשת הקיץ יצא ד״ר פואד,
כאשר אנשי המינהלה הם בראש וראשונה
ד״ר פואה, שירצה בחוג לפסיכולוגיה שלכינוס
בינלאומי בפסיכולוגיה חברתית בעסקנים
מפלגתיים, מקבלים חילוקי־הדעות
נפתח שם השנה, הצהיר המזכיר :״אוניאוניברסיטת
סטאנפורד בקליפורניה. ביום
המדעיים בין המרצים אופי של תככים מפברסיטה
איננה מתערבת ואינה מתעניינת
יציאתו בא להיפרד מהנהלת האוניברסיטה.
לגתיים. במקום הויכוחים האקדמיים נערבעיניהם
הפרטיים של המרצים, כל עוד
כולם איחלו לו הצלחה ו״להתראות בשנה
כים מאבקים אישיים בין אנשי המדע לביהבאה.״
איש מהם לא מצא את העוז לגלות
אינם מעשים פליליים.״
ניהם, ובינם לבין הקומיסארים המפלגתיים.
לו, כי אותו בוקר בדיוק נשלח לביתו בירובמסדרונות
בר־אילן מדברים על ״השע־הרמה
המדעית אינה יכולה אלא לסבול מ שלים מכתב הפיטורין. פואד, עתיד היה
רוריד, של ד״ר פואד,״ .ואמנם יש כאן שערו־מצב
זה. זוהי גם הסיבה מדוע מוכרות
לקבלו רק עם שובו, כעבור חודשיים.
ריה. אולם לא דוקטור פיאה יצר אותה.
רק פאקולטות מועטות של בר־אילן כפא־האחראים
הבלעדיים לה הם העסקנים המפבכינוס
המדעי עוררו התיאוריות שלו
קולטות אוניברסיטאיות רשמיות.
לגתיים היושבים בראש מוסד מדעי.
על אושר בני־הזוג הישראלי התעניינות
רבה, והוצע לו להישאר כמרצה אורח ב־על
רקע זה לבשה בעייתו האישית של
סטאנפורד. פואה, שהאמין כי מחכה לו
ד״ר פואה צביון מיוחד. הנהלת אוניברסימישרה
בבר־אילן, דחה את ההצעה.
טה אחרת היתה מעלימה את עינה מכל העניין
— או אפילו מחליטה עקרונית ש
ענייניו
האישיים־משפחתיים של מרצה הם
אייזו שערוריה?
עסקו הבלעדי ומחוסנים מפני התערבות.
ן* פרשה כולה הינה דראמה אישית
לא כן בבר־אילן. באוניברסיטה זו טושטשו
1 1של שני זוגות בלבד, ולפי כל כללי ההתחומים
בין העניינים האישיים לבין הצד

חברה המתוקנת לא היתד, צריכה לחרוג
המדעי. הצנזורים המפלגתיים ראו את עצמם
מתחום זה. אילם התנהגות הנהלת בר־ממונים
לא רק על בעיות הכלל, אלא גם
אילן הפכה אותה לתקדים ציבורי, המעמיד
רשאים לפלוש לתחום הפרט.
בסכנה את עצם החופש האקדמאי.
נוסף לזאת נחרדו מן האפשרות, שהחובארצות־הברית
נפגם חופש זד, בשעתו
גים הקיצוניים יטיחו בפני המפד״ל —
על־ידי הטירור הציבורי המאורגן של סנטור
מסיבות פוליטיות — כי מפלגה זו אינה

ד״ו פואה

המנהל

משה בר־סלע, בפוזה בה
אהב להופיע, כאדם טוב
ונדיב. בתמונה הוא מעניק מימה לתלמידה.
פואה והאשה הצעירה ראו בהם משהו רציני
הרבה יותר. הם החליטו להינשא.
מאותו רגע התפתח העניין על שני מישורים
מקבילים. הסטודנטים הקרתנים ראו
בכך סקנדאל זול וניהלו מערכת לחישות
ורכילות סביב השניים; ואילו ד״ר פואה
והסטודנטית טיכסו עצה כיצד להפוך את
עמדתה מעוזרת מדעית לעזר כנגדו.
מצבם היה, אמנם, מסובך במקצת, כי
שניהם היו נשואים. אולם אין זה מצב חסר
מוצא. לטוב או לרע, זהו מצב שזוגות
רבים בחברה המודרנית ניקלעים לתוכו —
ופותרים אותו על־ידי גט כפול ונישואים
חדשים.
אילו לימד ד״ר פואד, באוניברסיטת ניו־

רקע הנו שה

על מגדל המים ומצפה הכוכבים שבראשו ועם ניפת בית-
הכנסת במרכז. מוסד בר־אילן נבנה כולו מתרומות ושנור
בארצות־הברית וישראל כשהתורמים מוצאים לנחוץ להתערב בענינים המדעיים של המוסד.

טל כל קיר ובכל חדר מבניני המוסד תלויים שלטים בגדלים שונים עם שמות התורמים.
גודל השלם ומיקומו נקבעים לפי גודל התרומה. כדי להיכנס לרשימת מיסדי המוסד
התלוייה באולם הכניסה, היו דרושים בזמ׳נו 1000 דולאר. כיום עלו המחירים בהרבה.

בס׳ ינה

יש לך בעיות ע ם הרגליים?
אתה סובל מגירויי עור?
ריח לא נ עי ם?
עור ק שה ודו אב?

הרי לד הפתרון...
״ הפי פיט״ התכש־ר ר,אנטיספטי פרי מחקר ונסיון
של שנים בארה״ב ואירופה.
״הפי פיט״ מרענן ומרגיע. מונע ריחות לא־נעימים,
מינע זיהום העור, מתייבש ואינו מותיר כתמים.

הבלל

כספך מובטח לך
באם יידמה לך כי ״הפי פיט״ אינו עוזר
לך, תוכל לפנות לחב׳ ״סוכרזית־ בע״ם
רח׳ תבואות הארץ, מס׳ , 1יד המעביר

וכספד יוחזר לך.

להסיג בבתי מרקחת ופרפונזר־ות
במחיר 2.95ל״י בלבד.
מיוצר בארץ ע׳׳י

+ות/קח= /ה ב /ק
3/חי(/ת <±3ר 1ת
ו 1״/ק 1או ת

השבוע נפתחות כתו ת חדשות
למוקדמות יולי -לכגרו ת מאי 1962
פ ר טי רז ודזר/נונ׳ו ה. ב /נ ו׳ גו רנסי - 5ס י 0בזצרב !
תל-אביב, ו ח׳ אנ ש קו ל ס קי ( 4לי דאבן ־ גבירוה • ארלוזורוב )

פזיזות אינה גבורה
זהירות אינה פ ח דנו ת
הגבול מסע אר הלילה
גב־ל יכול לחצות בין ארצית ומדינות,
בין ממשלות ועם ם. אך אין גבול שי כל
לחצות בין אנשים הרוצים להיות יחד.
סאלים אדוארד, נער ערבי בן , 15 רצה
בכל ליבו להיות עם אנשי כפרו בישראל.
ד־׳ר רוברט לינדסיי 45 הכומר הבאפ־טיסטי,
החליט לאפשר לנער להיות עם אנשי
כפרו — בכל מחיר.
המחיר היד, יקר.
יתום מנדה הוריו. סאלים אדוארד
גדל מגיל שנתיים בכפר הבאפטיסטי ליד
פתה־תקווה, אותו הקים לינדסיי. הוריו
נטשו אותו בגל זד״ כשנמלטו בימי מלח־מת־העצמאות
מאימת הצבא היהודי. התינוק
נאסף אל הכפר הנוצרי וגודל בו 13 שנה.
הוא חשב שהוריו נהרגו במלחמה.
לפני שנה נודע לנער שאיננו יתום. הוריו
חיים ושלמים בעבר השני של הגבול, המפריד
בין שני העמ־ם.
סאלים הצליח לעבור את הגבול. לקראת
חג־הפסחא האחרון, עבר במעבר מנדלבאום
לירדן, יחד עם הצליינים הבאפטיסטיים שעשו
דרכם לכנסיות העיר העתיקה.
מפתחות כמכונות. הנער שב אל
חיק הוריו־מולידיו. אן אלה כבר לא היו
לו יותר מקרובי משפתה מקריים.
הוא רצה לחזור לביתו. אך החוק הפורמלי
היבש אינו מכיר בחוקי הרגש האנושי.
שלטונות־ירדן, בלחץ אבי הנער בעל־ההשפעה,
סירבו לאשר את החזרת הנער,
למרות דרישות ראשי הכנסייה הבאפטיס־טית
בירדן.
ד׳׳ר לינדסיי מצא מוצא. הכומר האמריקאי
יפה־התואר, הדומה לכוכב קולנוע
זוהר, הכיר היטב את תנאי הארץ. הוא ידע
כי רק מעשה הקרבה אישי יוכל להחזיר
את הנער למקום אליו רצה כל־כך לחזור.
לינדסיי עזב את ביתו בטבריה, נסע לירושלים.
הוא החנה את מכוניתו במרחק
של 20 מטרים מגבול העיר העתיקה, השאיר
בתוכה את המפתחות, כשתלונות המכונית
פתוחים, ויצא למסעו אל תון
הלילה.
מו ק ש לי לי. החלק הראשון של המסע
עבר בקלות. הכומר הגיע לעיר העתיקה,
נפגש עם הנער ויצא לחלקו השני של
המסע הנועז. השניים פנו לעבר הגבול,
רצו לחזור באותה דרך עצמה בה הגיע
לינדסיי לירדן.
הלילה החשוך והצלחת חלק המשימה הראשון
— עורר תקווה בלב המסתננים יוצאי־הדופן.
אך בחושך טעה הכומר בדרכו.
הוא התקדם לעבר הגבול בשביל לא מוכר.
דממת הלילה.
קול נפץ חד קרע את
מוקש הטיל את הכומר פצוע ארצה. הנער
היה מוטל לידו, פצוע אף הוא.
רופאי בית־ד,חולים הירדני נאלצו לקטוע
את כף רגלו השמאלית של לינדסיי.
יתכן כי דווקא הרגל שנקטעה על גבול-
האיבה תצעיד את השלטונות צעד אנושי.
השבוע נרמז כי הנער יוכל לחזור אל ביתו
בישראל.

הועבר לבית״ספר עממי בכפר קטן במשולש.
אך דסתדתת ד.מ רים התערבה לטובתי
והיא הו,זזר כעבור זמן לטייבה.
השפעת וזמאמריב. כאשר הופיע
בתב־העת אל־ארד, היד, בראנכי אחד המשתתפים
הכב דים בו. הופעלו נגדו כל
אמצעי־,תלחץ הרגילים ש־פסיק את השתתפותו,
אך כראנס־ התעקש .״זכותי לכתיב
מה שאני חושב בכל עתון שאני רוצה —
כל עוד אין בכך עבירה על החוק!״ השיב.
משרד החיניך החליט כי מאמריו עלולים
להשפיע לרעה על תלמידיו, והוא נקרא לבירור
בפני ועדת חקירה משיתפת של
המשרד ושל הסתדרות המורים. הועדה לא
מצאה בו כל פגם מקצועי, ועל אף שסיימה
את חקירתה לפני ח ׳דשים רבים לא פירסמה
עד כה את החלטותיה.
החודש, עם פתיחת שנת ד,ליס דים החדשה,
ציפתה לו הפתעה לא־נעימה. ללא
התראה, קיבל הודעה כי הועבר לבית־הספר
היסודי בחירבת סלאמה׳ בגבול הצפוני של
המשילש — מרחק רב מביתו. היה ברור לו
לחלוטין כי הגלייה זו באה משני טעמים:
״או להעמיד את חיי בסכנה, בכפר היושב
ממש על הגבול, או לד,כרוח אותי להתפטר
ולאבד את זכותי לקבלת פיצויים. הוצא־ת
הנסיעה לעבודה יעלו על המשכורת שאני
מקבל ממשרד החינוך .״
הוסיף בראנסי השבוע :״אם מגלים אותי
בטענה שאני מסוכן לבכחון המדינה —
האם על הגבול אחדל להיות מסוכן? אני
קורא להם תגר: אם יש לכם משהו נגדי
— העמידו אותי לדין! אינכם יכולים להגלות
אותי ולפגוע במטה לחמי בשל דעות שאני
מביע באופן אישי. זוהי זכות של כל
פרם בחברה דמוקרטית.״

תעו־וכוח
דירה בשנה הבאה
השבוע שוב נהרו ש־ירות ארוכות של
נוסעים אל גני התערוכה בצפון תל־אביב,

המימ של הצבאי
מלחמתו שר מורה

אד תתפתל ביו כ לי רכב
אגב: הבטה גש נסיעה
בטוחה לנוסעת הנלוית
המועצה הלאומית למניעת תאונות.

ועד חדש קם השבוע בישראל :״הועד
בראנסי־׳.עשרת חבריו,
להגנה על סאלח
כולם תושבי הכפר טייבר, במשולש, בבר
הריצו מכתב לועדת החינוך של הכנסת.
תוך ימים בודדים הצליחו אף להחתים כ־ססד
אזרחים על פטיציה לכנכת — מיבצע לא-
מבוטל ביישוב כה קטן.
במרכז הפעילות הפתאומית עמד גבר
נאה בן ,32 יליד טייבה, שדע־תיו לא מצאו
חן בעיני השלטונות. סאלח בראנסי סיים
את לימודיו בבתי־ספר ערביים, הספיק לכהן
חודשיים בלבד כמורה במיכללת אל־נהדר,
הירושלמית לפני פרוץ מלחמת תש׳׳ח.
לפני עשר שנים התמנה מורה לערבית
בבית־הספר התיכין בכפר מולדתו.
ויפיח עט המפקח. צרותיו של בראג-
סי החלו כמעט מיד. הוא ראה בתפקידו
יעוד לאומי, ד,מחייבו להבטיח כי תלמידיו
יקבלו חינוך ערבי מעמיק גם בהיותם מיעוט
במדינה לא־ערבית. לא כן חשבו מפקחי
ד.חינ ך. הם הסבירו לו כי רצוי יותר חינוך
שטחי, שלא יהווד, מקור להגברת הגאווה
וההתבדלות הלאומית של תלמידיו.
בראנסי לא שעה להזהרות. כאשר פרצה
באחת ההזדמנויות שביתת תלמידים בבית
ספרו, הואשם בראנסי באירגון השביתה,

כומר דינדסיי וכנו
עזה מגבולות אחנה
לבקר בתערוכה הדשה. תערוכת כלים נאים
— דירה נאה.

ער מה שראתה בתערוכה, מדווחת
כתבת ״העורב הזה״ ,זיוה
יריב:
הלכנו לתערוכה הבינלאומית ה־ ו של
אמנות שימושית כדי לראות כל מה שחשבנו
שיש בה. צייני לעצמנו בסיפוק רב
שהתערוכה מתוכננת בזהירות מיוחדת, הדואגת
למבקרים שלא יגיעו לביתנים אליהם
קיוו להגיע. גם המפר, המתייקת בקאטאלוג
שנמכר בכניסה עזרה מאד לאבד את הדרך.
אילם השומר בכחיל־כהת עודד אותנו והסביר
שגס הוא היה תיעה כך בהמשת הימים
הראשונים, עד שסיגל לעצמו נוסחה פשוטה:
ללכת תמיד לכיוון ההפוך ממה שלפי
ההגיון נראה הכיוון האמיתי .״ועכשיו,״
הצר,־ר בגאווה ,״אני בהחלט תועה פחות.״
נדדנו ברגליים כושלות את 305 אלף
המטרים המרובעים של שבעת הביתנים.
רמסנו בצער זוג שפרח על הדשא השימישי
העולם חזה 254י

מוזאיקה

כקישוט לחדר. העמוד
הוא רק חלק
מתעשיית קישוטי המוזאיקה הנאים המיוצרים באילון.
של ביתן הארכיאולוגיה, והסכמנו בליבנו
עם המארגנים, כי ארונות־המתים מתקופת
הורדוס משתלבים להפליא במסגרת כלים
נאים — דירה נאה. אם כי גם מבקרים
אחרים תהו מדוע אין עליהם מחירים.
הגענו לאגף דירה נאה של מינהל השיכון
במשרד העבודה. פירמידת ענק חשפה בפנינו
מה שעד עכשיו נראה לנו כה מיס־תורי,
שדירה טיפוסית מורכבת ממלט, בלוקים,
שאלטרים ואפילו מסמרות ברזל.
צילומי ענק, שחשדנו בהם שהיו בשימוש
אינטנסיבי בבחירות, סיפרו לנו על האיש
השמן והרשע שהעז להטיל ספק בפיתוחה
של דימונה. הוא קיבל עונש ועכשיו הוא
תושב דימונה מאושר — בתימנה. התעמקנו
בחמשירים של דידי מנוסי על הציורים של
אשתו צילה׳ שהתאמצו לתאר את מחשכי
העיר! .צפופים בסיממא בניי-ניס /חלון מול
חלון ובפנים כשגברת כרמו! /פתחה
צוארון /קרצו לה עיני השכנים.״ או. :הצפיפות,
הלכלוך, השאון /מררו את חייו
של כרמון /והנה הוא גילה /כי ישנה גאולה
/השיכון החדש — פתרון.״
הזלנו דמעות בביתן מלאכת מחשבת
מובחרת, כשנודע לנו שלא יהיה לנו העונג
לתלות אצלנו את איצ׳ה ממבוש ואשתו
אביבה, מפני שהם דורשים הרבה כסף. אבל
חלפנו בשמחה בסוליות שסועות על פני
ודאגף לעיצוב המוצר — מפני שהיה סגור.
סכין משוודיה. אוצר המלים שלנו
אזל כשעמדנו אילמים מול כוסות הזכוכית
הפשוטות והנפלאות של הולמגארד, קערות
העץ של דירבר, ואריות עשויים חבלים של
בויאסן מדנמרק. גברת אחת הזכירה אד.
.חרסינת נעמן״ כשעמדה מול האגרטל של
פון לינגראד. קיווינו לראות את סכין-
המטבח השימושית אקסלנם משוודיה על
צווארה. ומפני שלא היו מדריכים ניחשנו
יחד עם צפוני שומרון, מהמחלקה לפירסום
של התערוכה, למה משמש הכלי החשוד
שבשולחן מספר שלוש. לאחר מחשבה ממושכת
זכינו לשמוע ש״זו בטח לא ממלחה.
אבל מה זה יכול להיות — ולמה זה לא
כתוב בקאטאלוג?״
זילזלנו באריגים האירופיים התלויים, וקבענו
בפאטריוטיות שגם אם מישהו יואיל
פעם אחת לגהץ אותם, יוכלו להתחרות
בקושי בטקסטיל שבביתן הישראלי הסמוך.
יחד עם כולם תרנו לשווא אחרי הדירר,
הנאה שהובטחה לנו. קיבלנו הבטחה חגיגית
שנמצא אותה בתערוכה של השנה
הבאה. אם כן, מה זכותם המוסרית של
הכלים הללו להתנפח על 305 אלף מטרים
מרובעים כשאפשר לצמצם אותם למחצית
הביתנים?
הביתן המסחרי הישראלי הזכיר לנו שוק
מבולבל אם כי בלי זבובים ובלי מחירים
על המוצרים. התערוכה הזאת החרימה בחוצפה,
גם את האשד, הנאה השייכת עוד
מימי חז״ל למכלול כלים •נאים — דיור גאה.
אנה עד הספה. שריד בודד ממנה
מצאנו על הספה הכתומה של דיור לעולה
באגף המסחרי המגושם. אנה אולנד בעלת
המחשוף, שהוא המוצר השימושי ביותר
בכל האגף, הציגה את עצמה כאדריכלית
בת 28 ממשרד בל!מנפלד את חיזקיה,
ונציגת דיור לעולה. היא קבלה מרות על
יחם המבקרים אליה, טענה שלא מתייחסים
ברצינות לדיור לעולה. השאלות המוסריות
ביותר שהיא זכתה לשמוע עד עתה היו:
״אפשר לקנות את הכורסא יחד אתך?
הקומפלט הזד. כולל אותך? האם המחיר
יקר בלעדייך? אפשר לשבת לידך ולנסות
־לווונירז רן זר־ .י׳,ן ני׳1

בישול על השולה!

נעשה בעזרת הפתיל שמתחת לסיר
הנחושת. מערכת הכלים על
השולחן הס כלי עץ דניים. השולחן בתערוכה תלוי בעזרת חבלים לתקרה.

את הקפיצים של הכפה?״
אנה הבלונדית סיפרה ביאוש שגם העובדה
שהיא מסבירה להם שהספה היא רק
לעולים חדשים, אינה מרתיעה אותם. הם
מבטיחים לה, היא אמרה, שבשבילה יעלו
ברצון ארצה מחדש. היא פיתחה לה טכניקה
מיוחדת, שנבעה מתצפיותיה הממושכות
בקהל הגברים :״כשאני רואה מרחוק מישהו
עם פנים חשודות, אני עוברת בקפיצה
מהספה לכורסא, ועושה את עצמי קוראת
בעיתון.״
באותו מקום ערכנו משאל גאלופ בין
המבקרים, מהו לדעתם הכלי השימושי ביותר
באגף. חוץ מבחורה אחת שבחרה בטלפון
ירוק הצביעו חלק מהמבקרים על
כיור־רחצה שחור מחרסינה היגיינית, ככלי
השני השימושי ביותר.
במקום הראשון עמדה הספה עם אנה של
דיור לעולה.
תעלומות מוות על הגשר
איש לא ידע מדוע לא הלך דניאל רונן
( ) 17 לבית־הספר ביום השישי האחרון.
בערך בשעה תשע, כאשר איש מבני ביתי
כבר לא היה בבית, יצא והקיש על דלת
הדירה הסמוכה, בה מתגוררת משפחת ידידו
לכיתה. הוא ביקש לשאול ספר גיאוג־ראפיה.
״מדוע
לא הלכת היום לבית־הספר?״
שאלה אותו אמו של ידידו.
״לא התחשק לי,״ השיב בחמקנות ויצא
עם הספר המבוקש.
כשעה לאחר מכן החרידו צווחות אשר,
את רחוב השרשרת, רחובה הקיצוני של
שכונת אפקה, בה גר דניאל. השכנים,
שנחרדו לשמע קריאות העזרה, מיהרו
לצאת מפתח בתיהם.
הראשונה שהספיקה לצאת לרחוב היתד,
ירדנה יעקובי, אחות במקצועה, שהבחינה
כי הצעקות בוקעות מבית שכנתה אביבה,
אם לשני ילדים, הנמצאת בחודש הרביעי
להריונה. היא ביקשה למהר למקום, למק
בדים
לקישוט

מית לוינשמיין — ומיועדים לתלייה על הקיר.

התקרב לשפת המדרכה. נהג המיכלית, שרה
שדרושה עזרה, כשלפתע חלף על פניה
צעיר בריצה.
חשב שהוא מבקש טרמפ, זז יותר לאמצע
״מה קרה?״ קראה לעבר הצעיר, לאחר
הכביש. בא־תו רגע הגיע הבחור לשפתי,מדרכה,
רץ ונפל ישר מתחת לגלגלים
שזיהתה אותו כדניאל .״דרושה עזרה?״
דניאל לא השיב. הוא המשיך לרוץ בהאחוריים
של המיכלית. הנהג, שהבחין במעלה
הכביש הצר, במנוסת בהלה.
מתרחש מבעד למראה הקבועה על דלת
בינתיים המשיכו צעקותיה של אביבה להמכונית,
הסיט את ההגה שמאלה בחוזקה,
נסר בחלל. המהומה סביב החלה גוברת
כשהוא בולם את המכונית בחריקה.
תוך שניות. מבלי לדעת למה ומדוע, זנתו
״לא יכולתי להסתכל על זה. נסעתי משם.
שני גננים, שעבדו בסמוך, את עבודתם,
כשחזרתי כעבור חצי שעה, כבר היתד,
החלו לרדוף אחרי הצעיר. כעבור שניה
במקום המשטרה.״
ניתקה ממקומה מכוניתו של ד״ר משה
תאונה או התאבדות?׳ חוקרי המישורי,
שחנתה בחצר הסמוכה, הצטרפה
משטרה, אשר ניסו לפענח את נסיבות מותו
אף היא לרודפים. פועל־בנין, שעבד בקרשל
דניאל, נוכחו עד מהרה לדעת כי הם
בת מקום, התניע את אופנועו, הצטרף
עומדים בפני התעלומה אשר ספק רב אם
אף הוא אל קהל הרצים.
ימצאו פעם את פתרונה.
המחזה דמה אותה שעה לרדיסת־לינץ׳,
צעדם הראשון היה לברר מה בדיוק
אלא שאף אחד מן הרודפים המשולהבים
קרה בביתה של אביבה. היחידה שהיתר.
מסוגלת לספק גירסה זו היתד״ כמובן,
לא ידע, בעצם, מר, עשה הצעיר הבורח.
אולם הבורח היה פיקח מהם. הוא גמא
אביבה עצמה.
את עשרות המטרים, שהפרידו בינו לבין
סיפרה אביבה :״הייתי בבית לבדי, פתקצה
הכביש, נעלם בשדה, המשתרע משני
אום שמעתי דפיקה בדלת. ניגשתי ופתחתי
עברי ערוץ מסילודהברזל תל־אביב-חיפה.
אותה. החזקתי ביד כביסה. בפתח עמד
כשהוא מוסתר בשטח מת, המשיך דניאל
צעיר ושאל אותי אם העוזרת בבית. שאלבריצתו
לכיוון גשר תל־ברוך.
תי מה הוא רוצה ממנה. הוא אמר לי
ששמו רונן ושאמו רוצה שהעוזרת תעבוד
תהת הגלגלים. שניות מספר לאחר
גם אצלה. עניתי שאני חושבת שהעוזרת
מכן, כאשר דניאל כבר היד, על הגשר,
התקרב למקום אדי עציוני 15 אדי, לא מעוניינת בעבודה נוספת. ואז, לפתע,
סגר את הדלת ברגלו והתקרב אלי. הוא התשהיה
על אופניו, לא ידע על המתרחש.
חיל לחבקני. נבהלתי והתחלתי לקרוא לעזרה.
הוא יצא מביתו באפקה, בכיוון לתל־ברוך.
באותו רגע הרפה ממני ונמלט מבעד המספר
אדי :״ראיתי מישהו עומד על
דלת של המטבח.״
הגשר ומסתכל למטה, מעבר למעקה. כשהסברה
הראשונה שהועלתה בחשבון על־התקרבתי
אליו, ראיתי שאני מכיר אותו.
לא ידעתי איך קוראים לו, אבל הכרתי ידי חוקרי המשטרה היתד — .התאבדות.
בשכונה כה קטנה כאפקה, אשר אווירת
אותו מהשכונה, מפני שהיה בערך בגילי.
המוסר ויחסי־ד,שכנות בד, נקבעים במתכונת
״הוא המשיך ללכת לאורך המעקר, בעצי
המדוייקת של פייטון־פליים המפורסמת,
בנ־ת, כשהוא מתכופף מדי פעם למטה. לא
עושה לה כל שמועה כנפיים. רכילאים אלידעתי
מה הוא עומד לעשות, ולכן המשכמוניים
דאגו לנפחה ולהוסיף לה פרטים,
תי לנסוע על אופני כשאני מסובב מדי
בין בזדון ובין בתים־לב. מחנה אחר טען
פעם את הראש אחורה. מאחורי, במרחק
שדניאל התאבד מפחד הבושה שתגרם לו
של כמה מטרים, נסעה מיכלית גדולה של
אם ייתפס. מחנה שני טען שנהרג בתאונת
דלק. המיכלית עלתה על הגשר והתקרבה
דרכים כאשר חשב כי גם אדי ברודפים, ונחלמקום
מולו עמד הבחור.
פז לחצות את הכביש.
״אז התחולל הכל במשך שניות. דניאל
״את האמת לא ידע איש,״ אמרה השבוע
אמו המזועזעת של דניאל .״הוא לקח את
סודו עימו.״
מעד צעיר מד

אמבטיה ירוקה
הכיור השחור.

המערכת

היא רק חלק ממערכת שירותים שלימה מצבע זה המוצעים
למכירה באגף המסחרי הישראלי. יוצא דופן
כוללת אמבטיה בצבע ירוק, אסלה, בידה וכיור לרחצה.

בשעה שחוקרי המשטרה היו עסוקים
בפיתרון תעלומת המוות באפקה (ראה לעיל),
החרידה את מושב ביצרון, שליד גן־יבנה,
טרגדיה נוספת. היה זה מעשה התאבדותו
של אחד מתושבי המקום, גד לבקוניה (,)17
בן למשפחה למודת סבל, אשר בנם האחד
נהרג מפצצה מצרית כאשר נטע במלחמת
השחרור לקנות קרח בסיבוב ביל״ו,
ואילו ביתם השניה טבעה בימה של חולון.
גם כאן לא היה איש מסוגל להבין מה
הביא צעיר עליז ומוכשר לצעד־יאוש זה.
מקומות כזז־גבלים. גד, שסיים את
בית־הספר העממי בהצטיינות, המשיך את
לימודיו בבית־הספר התיכון ברחובות. חבריו׳
שלא נרתעו מלגלות את הערצתם ל־השגיו,
העניקו לו את הכינוי ״הגאון״.
כאשר סיים גד את לימודיו ד״וליט ללמוד
רפואה. הוא ניגש לבחינות עוד בטרם
מלאו לו . 17 בדיוק לפני ראש־השנה
קיבל לפתע מכתב תשובה .״אנו מצטערים
מאוד,״ נאמר בו ,״אך מספר המקומות
(המשך בעמוד )21

איך משתזפיס י

בחוף ימה של הרצליה. שלוש הרקדניות
ות שהגיעו לישראל שוב אינן קפואות
ורציניות, מתפרקות בתנועות ריק! ד בלתי מבוים, נהנות מהחוף והשמש הישראלית.

ך* ן רק רוקדות. זוהי אולי הגברי.
1 1מספקת לגבי רקדניות המופיעות בפני
קהל. אולם לגבי שלוש הצעירות הכושיות,
המכנות את עצמן בשם טרי 1טרמין, שהגיעו
לאחרונה לישראל, זוהי הגדרה קצת
מאכזבת. אולי לא עבורן, כמו עבור קהל־הצופים
שלהן.
כשהן עולות על בימת קפה ריביירה־כסית
שעל חוף ימה של בת־ים הן נראות כשלושה
כדורי כספית שחורים. גופותיהן
המעורטלים, המכוסים בביקינים קצרצרים,
מבהיקים ומסנוורים. כשחניתות בידיהן הן
נכנסות למחול סוער, לקצב הג׳ז של התזמורת.
בא״תם
רגעים הן נראות כשלוש בנות
ג׳ונגל פראיות, בשיא מהול הפולחן שלהן.
דומה שלכל אבר בגופן יש מנוע משלו
והתזמורת יכולה רק בקושי לספק את הקצב
המהיר המלווה את תנועותיהן, שעם

היותן כה סוערות הן מסוגננות ומתיב־ננות.
כושיות
אמנם כבר אינן חידוש בארץ.
אפילו הילדים ברחוב כבר אינם מתפעלים
מהן. גס אמנים כושים כבר אינם בבחינת
יוצאי־דופן בין האמנים המופיעים בארץ.
אולם שלוש הרקדניות הכושיות האלה שונות
בכך, שנוסף להיותן בדרניות הן התיבות
לפי מיטב המושגים של רחוב דיזנגוף.
שלושתן דקות־גוף ומחוטבות להטליא,
וכשהן חולפ ת ברחוב לבושות במכנסיים
לבנים הדוקים, לפי אופנת־החתיכות האירופאית,
קיימים כל הסיכויים שהמפנים את
ראשיהם להביט אחריהן אינם עושים זאת
בשל היותן כושיות אלא בשל היותן חתיכות.
משום
כך אין פלא בעובדה, שעוד בטרם
הספיקו להתפרסם בארץ, נמצאו כבר רבים
שביקשו את ידידותן, אם מאחירי הקלעים

בחזית שכונת התקווה

התקווה ומחזיקה בידיה פיתות עיראקיות. מסביבן ילדי ותושבי השנונה שהטילו עליהן מצור.

דו־קרב בריביירה =י

הצופים בהופעתן בריביירה בבת־יס,
רוזסרי רקדן חובב ,,׳ניהלה עמו דו־קרב
ממושך בריקוד הצ׳ה צ׳ה צ׳ה, שהסתיים בתי קו מאחר והישראלי עמד בכבוד בקרב.

פנים אל נניס: צעיר ישראלי, נערה נושי

משולש חקסמיס

הרקדניות הכושיות, בעלות הגופות החושלנזים, לכוכבות של סרט

ואם בפגישות במרכזי הבידור התל־אביביים.
לאלה נכונה אכזבה. הן רק רוקדות.

גכריס זה 3פרד:

ת-האם הוא יעז לגשת?

** י שלוש הכושיות האמריקאיות,
*4/הנראות על הבמה במצבורים גדושים
מתפקעים שר טמפרמנט, הבוחרות להן
קורבנות מתוך הקהל כדי להוציא את נשמתם
במחול משותף קצר, הן בעצם צנועות
וביישניות, לבביות וצחקניות כגימנזיסטיות.
בעצם, אינן שונות מכל נערו; אמריקאית
אחרת. לגבי בדרניות המופיעות מזה ארבע
שנים במועדוני־הלילה של אירופה, זוהי
תופעה ייצאת מגדר הרגיל.
הסיבה לכך טמונה אולי באופן בו קם
הטריו שלהן. שלושתן נפגשו לראשונה
לפני כשבע שנים בסטודיו למחול מודרני
של גיפרי הולדר בניו־יורק. שתיים מהן,
רוזמרי היפהפיה וג׳ורג׳יה המולטית הנראית
כצברית שזופה, היו בנות ניו־יורק.
השלישית, סטלה, היהידר, הנראית בכושית,
באה מהדרום, מבירמינגהם שבאלבאמה.
מטלה, בעלת חוש המנהיגות וכישרון
לעסקים, הגיעה למחול אחרי שהתאכזבה
מקרייוה מסחרית. היא למדה חינוך כללי
באוניברסיטת ניו־יורק, מתוך מגמה להפוך
למחנכת. כשנוכחה שמקצוע זה אינו עבורה
עברה ללמוד ניהול עסקים. רק כשהגיעה
למסקנה כי גם במקצוע זה לא תמצא את
מקומה, התמסרה למחול.
יחד עם להקת הסטודיו שלהן הופיעו
השלוש בעיקר בפסטיבאלים אמנותיים שנערכו
בסביבית ניו־יורק. היו אלה מופעים
אמנותיים מכובדים ורציניים, בהם ניתן
ביטוי לכל הזרמים שבמחול הג׳ז המודרני.
יום אחו הניעו השלוש למסקנה שככל
האמריקאים גם עליהן לצאת לסיור באירופה.
משך תקיפה ארוכה חסכו כספים ותיב־גנו
את המסע. לפי התוכנית היה עליהן
לבלוי; ששה הושים באירופה — בעי־ר
בפאריס. אולם כשעברה התכנית לשלב של
ביצוע התברר להן כי הכסף שהפכו הוד
ביבו במהירות גדילה. הן באו לפאריז לא
כבדרניות אלא בתיירות ונהגו בהתאם לכך.
בתום ארבעה חדשים, כשהיו בספרד,
הסתבר שהכסף שנותר בידם מספיק להן
בדיוק כדי לחזורהביתה.
בעצם רקדניות,
אז נזכרוהשלוש שהן
ויחד תיכננו הופעה משותפת במועדוני־הלילה
של אירופה, כדי להרוויח כסף.
אלא שתיו זמן קצר תתברר להן ש־מועדוני־הלילה
האירופאיים אינם מעסיקים
בררניות רק כדי שתופענה על הבמה. בעלי
מועדונים היו מוכנים להעסיקן, אך בתנאי
שלפני הופעתן ואחריה תשסשנה כמארחות־באר
רגילות.
לשלוש דיו פרינציפים :״הבילוי עם גברים

ישראלי. כאן הן נראות בסצינת ריקוד־סוער צולמה עבור הסרט
הישראלי זכות החלטה. סצינה זו תהווה את פתיחת הסרט. הייא
נועדה להמחיש את האווירה השוררת בבר ישראלי טיפוסי.

זה אצלנו דבר נפרד.״ הן עמדו על שלהן,
וניצחו. האקסוטיות של ריקודיהן היח־תה
אטרקציה מספקת והסיור שתוכנן לעוד מספר
חדשים הפך לסיור של ארבע שנים.
הן הספיקו להופיע בספרד בפורטוגל, במרוקו,
בצרפת ובאיטליה. לפני שהחליטו
לחזור הביתה הספיקו לקפוץ גם לישראל.

״האם אתן יהודיות?״
ך 1מרות ההתענינות המרובה מצד

/הגברים הישראליים בשלישיית הנערות,
הבאה לידי ביטוי בעיקר באלה המצפים
לפגשן אחרי הופעתן, הן נחלו את ההצלחה

מנגנון החושן־

הגדולה ביותר דווקא בעת שערכו סיור
בשכונת התיקוזה, בתיקודה למצוא שם גמלים
בעלי שני דבשות או תכשיטים מיוחדים.
כאשר עברו השלוש בשוק המקומי, הפכה
הופעתן לתהלוכה ממש. נחילי ילדים נהרו
אחריהן והצטופפו סביבן. נהגי המוניות
עזבי את מכוניותיהם וחיבקו אותן, ונשים
זקנות עצרו אותן בדרכן בשאלת סקרנות
אחידה :״האם אתן יהודיות?״
השלוש לא התרגשו במיוחד. טענה מנהיגת
העלישיה, סטלה :״זה קורה לנו בכל
מקום. בשוק במאראקש במרוקו הכריחו
אותנו אפילי לרקוד באמצע השוק לצלילי
מוסיקה ערבית.״

טריו טרמין בתנוחה אפיינית מתון אחד מרקודי הגיז
שהן מצינות. כוי לשמור על גופן החטוב, צמות
שלוש הכושיות עד לארוחת הצהרים הקלה הנערכת בשעות אחר־הצהרים המאוחרות.

ספורט

אמחה

כדורגל

תיאטרן ן

נדנדה נ ש 1״ ם

עבריין חנועה לתל יה

באחד מלילות השבוע הניחו אלמונים
מכתב עלום־שם מתחת לדלת דירתו של
הכדורגלן יהושע (״שייע״) גלזר .״אנו מבקשים
לדעת את הסיבה האמיתית לסילוקו
מסגל הנבחרת,״ כתבו ״אוהדים תל־אביביים״.
כי השבוע החל ט מאמן הנבחרת הלאומית
לכדורגל, גיולה מאנדי׳ לנפות בפעם נוספת
את הכדורגלן הוותיק מהנבחרת, בטענה כי
״אינו נמצא עכשיו בכושר.״ לילא נגד הדבר
לכבודה של הנבחרת הלאומית יכול היד,
צעד זה להיראות כבדיחה טובה. כי מאז
הגיע מאנדי לישראל ניהל מישחק נדנדה עם
שייע — הוא מורידו ומיד אהר־כן מעלהו.
כך אירע אחיי מפלת וורצלב, כך קרה
אחרי משחקי אליפות אסיה בהודו, ואותו
מישחק חזר אחרי משחקי קוריאה. לא פעם
הצהיר מאגדי ששייע גמר את הקריירה שלו
בנבחרת, ומיד החזירו ואיפשרו לו להציל
את כבוד הנבחרת, כפי שאירע במישחק
נגד אנגליה הצעירה ובמישחקים נגד נבחרת
חבש. אמר שייע :״מרוב הסולחות שנערכו
כבר בינינו לא נשארו עוגות ברוול.״
אולם הוצאתו של שייע מהנבחרת בפעם
הרביעית עברה את גבול המישחק־ההוגן
מצד המאמן המפורסם. שכן היה זה לא רק
עלבון צורב לכדורגלן, אלא גם פרשה החושפת
צדדים שליליים באישיותו של מאנדי.
הקפיטןלאנכ די .,טענתו של מאנדי,
כאילו ניפה את שייע משום שאינו בכושר,
אין לה על מה להסתמך. עד למישחק נגד
איטליה נותר עוד חודש ימים. אם הבעיה
היא אמנם רק כושרו של שייע, הרי זה
כתפקידו של המאמן לקהת אותו לאימינים
יומ״יומי־ם ולהחזירו לכושר. עבור זה משלמים
לו משכורת שאינה צנועה כלל.
אמנם לא הצטיין שייע במישחקי המכביד,
האחרונים, אולם שחקנים אחרים, שאף הם
לא הצטיינו באותם מישחקים׳ נשארו בסגל.
לעומת זאת גילה שייע יכולת מצויינת ומבריקה
במישחקים הראשונים של ט־רניר
הכדורגל בניו־יורק, שנערכו לפני חדשיים.
יתר על כן: מאנדי לא היסס כלל לכלול
בסגל הנבחרת את נחום סטלמך, למרות
שזה לא היה לאחרונה בארץ, לא השתתף
במישחקי המכביה ולא במישחק המיבחן
נגד יובנמום.
מה גרם לכך שמאנדי סילק את שייע?
נקמנות אישית. מאז בואו של מאנדי
לארץ ניסה לרכוש השפעה בקבוצות הליגה
הלאומית. הוא עשה זאת על־ידי עצות
והדרכה, מתוך יריעה שרכישת מעמד בקרב
הקבוצות תבסס את מעמדו כמאמן הנבחרת.
בסיום העונה החולפת, כשמכבי תל־אביב
נשארה ללא מאמן עקב פציעתו של יוסף
מרימוביץ׳ מצא מאנדי הזדמנות לחדור גם
לקבוצה זו, בד לא היתר. לו עד כה כל
השפעה. הוא הציע לקבוצה מאמנים מהונגריה׳
הנמנים על ידידיו בארץ זו. כשהתברר
שהמאמן שהציע לא יוכל להגיע, הציע
מאנדי את ידידו אנדרי ק־ש׳ הנמצא בארץ,
כתחליף. לשם כך אף היה מוכן להתאמץ
ובעצמו ערך כמה אימונים למכבי תל־אביב.
אולם לפתע נוכח לדעת, כי כל חישוביו
הופרו. בתיווכם של שני כדורגלנים ממכבי,
שייע גלזר ויצחק פלשל, חתמה הקבוצה
על חוזר, עם מאמן אחר. היה זה לא אתר
מאשר יריבו האישי של מאנדי, אימץ מול-
נאר, המאמן שהודח מהפועל פתח־תקווה.
״מקומי אינו שס מולנאר ימאנדי
שונא־ם זה את זה, אינם מדברים ביניהם.
לכל אחד מהם דיעה שלילית על חברו. באימון
סגל הנבחרת, אחרי הטורניר באמריקה,
כאשר שחקני הפועל פתח־תקווה ביקשו
להשתחרר מהאימון כדי להשתתף בישיבת
קבוצתם בה עמדו להחליט על הדחת מול־נאר,
הודיע מאנדי, ספק בהומור ספק ברצינות
:״אם אתם הולכים לזרוק אותו —
תקבלו שחרור מהאימון.״
על רקע זה יש להבין את כעסו של מאגדי
על שייע, שסיכל את נסיון חדירתו למכבי
תל־אביב. קבעו כמה מהמומחים לכדורגל
.״מאנדי יכול לשמור טינה אישית
לשייע על כך, אבל הדבר לא צריך להשפיע
על מעמדו של שייע בנבחרת. אמנם יכול
המאמן הלאומי להסתמך היום על הסגל שגילה
יכולת במישחק נגד יובנטוס, אולם
התעלות מקרית אינה ערובה להצלחה.״
אך נראה שאפילו אם יחזור בו מאנדי,
בלחץ דעת־הקהל, לא יופיע שייע במדי
הנבחרת במישחקים נגד איטליה, כי הריב
הפך דו־סיטרי. הצהיר שייע השבוע :״כל
זמן שמאנדי יוסיף לאמן את הנבחרת —
מקומי אינו שם!״

פ רי טתפינדוס (תיאטרו! זרת! היא
פרשתו של מבקר מוסיקאלי שניתלה, על כי
סירב לשלם את הקנס על החניית מכוניתו
במקום אסור לחניה.
זהו סיפור הנשמע כאבסורדי, אולם במחזהו
של הסופר האיטלקי פאולו לוי הוא
מקבל משמעות מוחשית ביותר. אבסורד
כזה יכול להתרחש גם במדינה דמוקרטית
ביותר, כאשר האזרח הופך לכלי־מישחק
בידי כוחות פ־ליטיים. נשחק ונטחן בדי
המכשירים החברתיים של כוחות אלה.
מחזהו של לוי מתרחש במדינה דמיונית,
בה מסמלים המשפט והמשטרה את כוחות
השלטון ואילו העתונות את האופוזיציה.
ג׳ן פינדוס (שמואל עצמון) אינו פוליטיקאי.
היא עוסק בביקורת מוסיקלית וכרוב המבקרים
אינו טיפוס אהוד ביותר. שחצנותו
מסבכת אותי עם החוק והוא נופל לידיו
של מפקח משטרה (יעקב ט• מן) הנוטר לו
איבה משום שקטל פעם בביקורתו את בת
אחיו הזמרת, שאף התאבדה בשל כך.
מפקח המשטרה רוצה רק לעצור אח
המבקר לכמר, ימים׳ ללמדו לקח. עורך עתונו
של פינדוס (איזי אברהמי) הופך את המעצר
לעניין פוליטי. השלטון, מצדו, ממשיך ב־מישחק.
פינדוס מואשם ברצח מלצרית על
רקע מיני, ולמרות שהוא חף מפשע הוא
מודה בביצוע המעשה שלא ב־צע. כשהוא
חוזר בו הוא נמצא חייב.
במו מאמר ראשי. אין זה מחוה על
עתונות ומשטרה. העתונאי והשוטר במחזה
זד, הם פוליטיקאים. לוי בחר להציג
רק את אפסותו וחוסר האונים של האזרח
הפשוט, במשטר המתיימר להגן עליו.
הצרה במחזהו, שהוא אינו רק מחזה
גרוע מבחינה דרמתית אלא שאינו מחזה
בכלל. היא מעין מאמר ראשי בעת ן, המוגש
בסגנון מעורב של קולנוע ותסכית רדיו.
המתח שבו יורד בהדרגה, מהפתיחה אל
הסוף. גם ביומו של גיורא (אהבה שכזאת)
מנ ר, שניסה להגביר את המתח באפקטים
חיצוניים, אינו מועיל לו.
שבעת השחקנים המופיעים במחזה מגלמים
15 דמויות המתחרות זו בזו בחיוורונן
ובחוסר מקוריותן. מלבד שמואל עצמון,
כפינדוס בלתי־משכנע ביותר, אין דמויותיהם
של שאר השתקנים מתאימות לתפקידים.
גם הנסיונות להדביק למחזה משמעות
ישראלית אקטואלית׳ לאור ההתרחשויות בשנה
האחרונה, אין בהם להוסיף לו ענין.

] ק 31 01 נן״ אשתו הפורמוריקנית היפהפיה של הצ׳לן הישיש,
חי ך* !318§3
* • 1 3 1* 011*1 11 $ז ! 10 11 מרטיטה, מתבוננת בו בהערצה במסיבת עתת־איס
שנערכה בתל־אביב, כשקאזאלס עצמו מעשן מקטרת. משמאל: הכנר אלכסנדר שניידר.
בידור מרק מחזמאם
תליאכיבהקטנה (מועדון החמאם)
הוא תבשיל שהספיק כבר להתקרר מאז
בישולו וחומאם מחדש על מנת להגישו
לקהל הצופים. מטבעם של לקוחות הוא,
שהם מעדיפים את התבש-ל הטרי. אלא
שהפעם טעמו של התבשיל המחודש הוא
שונה לגמרי. הוא מוגש בצלחת חדשה, עם
כלי אכילה שונים; הוספו אליו תבלינים
ומאידך הוצאו ממנו כמה איטריות ועצמות.
הת־צאה: מאכל חזיוני חדש.
יותר תיאטרוני. תכנית של דן בן-
אמוץ וחיים חפר על ימי בראשית של תל-
אביב׳ שהוצגה לראשונה במסגרת מועדון
לילה בתערוכת יובל תל־אביב על־ידי ד,שלישיה
יוס־חיזקי־יונה, היתה א; לי שיא יצירותיהם
המשותפות.
אחרי שנכשלה התכנית להציג את אותו
חזיון של התרפקות על העבר על־ידי אותו
צוות עצמו במועדן החמאם, כתבו השניים
את התכנית וערכוה מחדש.
גם שמואל בונים, שביים את שתי התכניות,
שינה בתכלית את סגנין הביום. החזיון
הפעם הוא תיאטרוני יותר, קשור
יותר בתפאורה תפקידית.
סדרן מס .1 .רק טבעי הוא, שהצופים
יערכו מיד השוואה בין ההצגה החדשה
לישנה. תל־אביב הקטנה הישנה נהנתה
מעובדת היותה ראשונית. היא היתד. מבוססת
בעיקר על משחק מצויין של צוות.
תל־אביב הקטנה החדשה מבוססת על
משחקו של כוכב, איירי זוהר, המתגלה
בהצגה זו בשיא יכולתו כבדרן מספר 1
של ישראל. שלא כבעבר, כשזוהר היד, מציג
את תפקידיו בקלות וכלאחר־יד, הוא נראה
הפעם משקיע את מלוא ליבו ומרצו בדמויות
ראשוני תל־אביב. ובשני קטעים הוא
מצליח ממש להדביק את הקהל במגיפת
צחוק בלתי־פוסק .

אוברטורה

פאבלו׳ קאזאלס מגיע
בלחית אשתו(מאחוריו)
לאמפיתיאסרון הרומאי יאשר בקיסריה.

פינאלה

של גדולי המוסיקאים
בעולם: הצ׳לן קאזאלס,
הפסנתריניס סרקין ואיסטומין והכנר שניידר.

קאזאלס מנצח על התזמורת הפילהרמונית

^יילו היה מחזה מעין זד, מ פיע ב־סרט
הוליבודי או איטלקי, היו הצופים
מעקמים את חוטמם ומפליטים :״קיטש!״
כי במעמד פתיחתו המחודשת של האמפיתיאטרון
הרומאי העתיק בקיסריה, היה כל
מה שבמאי רגשני ידחוס לתוך סצינה סכרינית:
כדור שמש שוקע בים; גלים מתנפצים
אל החוף; צלילי המוסיקה האלוהית
של בטהובן, באך והיידן; תיירות אמריקאיות
מפורכסות בצד קיבוצניקיות צבריות
במכנסיים קצרים; מצלמות ומכוניות חדישות
בצל מבנים עתיקים. על כל אלה הוטל
צילו של כלי אחד — צילו של צ׳לו.
הבמאי היה הפעם אלוהים בעצמו,
והמעמד שפע שגב של אמת והוד קדומים,
היתד, זו אחת הפעמים הבודדות שההגדרה
של ״משק כנפי ההיסטוריה״ ,לא נשמעה
לגביהן כמליצה נבובה ומאולצת.
אפילו שני סדרני הפוטל המשלומפרים,
שניצבו בבריונים משני צידי הבמה, שעה
שהופיעו עליה גדולי המוסיקאים בעולם
כצ׳לן פאבלו קאזאלם, הכנר איזק שטרן
והפסנתרנים סרקין ואיסט!מין; אפילו במת
העץ הפשוטה שמאחוריה הוקמה מחיצה
פרימיטיבית חסרת טעם, של דיקטים חומים
שקילקלה את ההרמוניה של הנוף —
לא הצליחו לפגוע במעמד.
לשיא ההתעלות הגיע המחזה עם סיומו.
היה זה כשקאזאלס הישיש ( )85 והגדול
השקיע את נשמתו והתמכר כולו להפקת
צלילי הקונצ׳רטו של באך מתוך הצ׳לו
שלו. שעה שהגיע לפרק הסיום כבר טבלה
השמש בים ממול. ככל שהתקרב לסיום
היא הלכה ושקעה במים, ששינו את גוונם
מכחול לאדמדם. עם הצלי לד,אחרון נעלמה
השמש כולה, ואחרי שפגו הדי הנגינה
המשיך הים ללוות בנהמת גליו את התשואות
הסוערות, במוסיקת רקע של
הטבע.

התיירות התעלסו
א ל פיי ם הצופים, שהתפזרו על מו־

שבי זירת האמפיתיאטרון הבלתי מהוקצעים
שד,ריצוף נעלם מהם, דמו יותר
בצורתם החיצונית לקהל הצופה בתחרות
כדורגל מאשר לקהל מאזיני קונצרט. גם
עשרות השוטרים וסדרני הפועל בחולצות
כחולות וצבא הצלמים שהתרוצץ ללא הרף
על משטח הבמה, בצרפו את תיקתוק המצלמות
לצלילי המוסיקה, תרמי לאוזירה זו.

״הוי מ׳מוף, מ׳מוס -לוא אחה ראיה...

מול חוף הים בו היה הנמל הרומאי הגדול
ביותר בארץ, מתערבת המית הגלים בצלילים
רבי קסם המופקים בידי פאבלו קאזאלס מהצ׳לו העתיק שלו, נשאלפיים צופים מאזינים להם בחרדת קודש באמפיתיאנורון הרומאי.

בכל כמה רגעים התעלף מישהו אחר
בנקודה אחרת ביציע. בעיקר היו אלה
תיירים ותיירות אמריקאיות קשישות, שליבן
הציוני נעצר בהם מרוב התרגשות. אולם
אפילו שכניהם הקרובים של אלה לא זעו.
נערות העזר־,־ראשונה בחלוקים לבנים זחלו
בין המושבים, הזליפו טיפות ואלריאן וגררו
ה;.וצד, את המתעלפים, מבלי שאיש
ירגיש בכך. ליד ישראל גלילי התפתלה
תיירת ביסורים במשך שעה ארוכה, הקיאה
ליד המושב. איש לא קם מהמקום. כיסו את
הלכלו־ בעתון, נשאו את התיירות המצה
והמשיכו להתפעל.
המוסיקאים עצמם ניצבו לפני הופעתם
מול היציעים פעורי פה, שלפו מצלמות
והנציחו כל פרט במעמד.
אפילו קזחלס הישיש, שופע רוח הנעורים,

התוים

נראה נרגש. הוא הובל עם אשתו, מרטיטה,
דרך הכניסה הגבוהה לזירה, שנשארה כמעט
שלמה, הושב בצד הבמה. ספק אם צלילי
המוסיקה שהושמעה אותה שעה על הבמה
הגיעה אליו. אבל הוא ישב מתוח וכסימן
להתרגשותו היתד, העובדה ששכח אפילו
לתקוע אל פיו את המקטרת הנצחית שלו.
כשעלה לבסוף על הבמה עם הצ׳לו שלו
נאלץ להדוף בקשתו את המוני הצלמים
שהסתערו עליו• רק בעזרתם של השוטרים
והסדרנים, שלא היססו להשתמש בכוח,
הורחקו הצלמים.

והפכו אותה עם סיום כל דף.

הרומאים לא בנו את האמפיתיאטרון
הזה לשם השמעת מוסיקה קלאסית. העיר,
שהפכה לעיר רומאית על־ידי פומפיום,
נבנתה על־ידי ד,ורדום ונקראה על שם
אוגוסטום קיסר, שימשה מרכז לגיונות
רומי בתקופת המרד היהודי. יתכן שבזה
המקום הוצאו להורג עשרות הרוגי־המלכות
ובתוכם רבי עקיבא, בתקופת מרד בר•
כוכבא. יתכן שבתקופת הנצרות הושלכו
כאן הנוצרים הראשונים לאריות לעיני קלגסים
מריעים.
תרועות הלגיונות וזעקות המוצאים להורג,
הם שנתנו הפעם פירוש שונה לחלוטין
למוסיקה של בטהובן ובאך. כי הן ריחפו
כל הזמן בחלל, התערבו אף הם במוסיקה
הרוגעת.

הרוח מילאה תפקיד נכבד במחזה. התוים
חוזקו אמנם לעמודיהם, אולם הרוח שיחקה
בהם כרצונה. מיד התנדבו המוסיקאים האורחים,
אלה שלא הופיעו אותה שעה,
ניצבו ליד המנגנים, החזיקו את ניירות

בהיכל חתונות ומוציא את הקהל מכליו, בפסטיבל המוסיקה הראשון שנעור בישראל

״ווו

׳י-י/י-י !•11^ 1/־11

עילם ח ספדו ה

עולם השפרוח

עול םהס פרו ת

עול ם ה ספרו ת

אנשים הרוצים להתכתב, גם בין בני גילים
גבוהים יותר? האם ימצאו בין קוראי מדורך
כאלה אשר ירצו להתכתב עמי? אני בת
33 ורוצה להתכתב עם אנשים בגיל 38־,33
על כל נושא אשר יעלה על הדעת.״

על טעם וריח

הסוג שאני

מאורע בעל חשיבות יוצאת מהכלל עומד להתרחש השבוע
בתל־אביב. רווק חדש מגיע העירה. שמו: ברון פקלמן.
מר פקלמן הצליח, לדבריו, לסיים ארבע שנות טכניון,
מבלי להילכד ברשת ציידות הבעלים, והוא מכריז:
״אני (החזק) בחור תמיר ובהיר שיער, החלטתי לשים
קץ לבדידותי המזהירה, ואני מפרסם קול קורא לרווקות
תל־אביב: הנני אליכן בנות! התקבלוני?״
תאמרו מר, שתאמרו, לבחור הזה יש דם.

אוהבת לשנוא

מכתב מן
(:)1254/4
״האמיני לי שבעצמי אינני יודעת מדוע אני כותבת מכתב
זה. פשוט מין דחף פנימי שאין מעצור ממנו. דחיפה שנו־

נערת השביע

קצת שבל, הרכה רב
( ) 1254/1הוא בן .21 רוצה, זה טבעי, להכיר בחורה
שהטבע חנן אותה בקצת שכל ובהרבה לב. כתמורה הוא
מבטיח את חברתו — הנעימה, אני בטוחה — והרבה הרבה
עניין.
אם גם רוצה לדעת מיהו? ובכן, הוא חייל לשעבר, סטודנט
בעתיד אשר יודע, בין היתר, ללחוש דברים מתוקים
לאוזנה הקטנה של נערה מקסימה. כאשר ואם תימצא,
כמובן.

יצור ישראלי סימפטי
מיס מ. מ .באה להיכיח את הקשרים הקוסמופוליטיים
שלנו. כן, מכתב מן הגולה. על ניר לבן כשלג ובכתב יד
נקי ומסודר כותבת 1254/2״הנני ישראלית השוהה עתה
בלונדון. נמאס לי לשבת כאן במשבר נפשי שכזה ולהתגעגע
הביתה. החלטתי לפנות אלייך, בתקווה למצוא את אותו
אחד שירצה להשיב למכתבי.
ואותו אחד, משמע חברמ׳ן, כמו שהחברה אומרים.
אי, לפחות יצור ישראלי סימפטי ונחמד, ואולי כזה החושב
לבקר בעתיד הקרוב בלונדון קונים?

.,אשתי,״ אומר אאחד ,״יכולה לדבר שעות על נושא
מסויים.״

״ואשתי, אומר השני ,,״יכולה לדבר שעות גם בלי

לעולב לא מאוחר
ועכשיו, משהו רציני (:)1254/3
״בכל פעם כאשר אני קוראת את מדורך, אני מתפלאת
ושואלת את עצמי למה פונים אלייך רק צעירים? האין
(המשך מעמוד ) 17
איטה: כאילו אתמול( .בוכה)
צ עי ר: אינני יכול לשכוח את הרגע. כולנו חכינו לו,
אבל המטוס לא הגיע. ארוסתו חיכתה בשדה התעופה
עם זר פרחים ביד. ככה זה.
איטה: זה איום. אני יכולה לתאר לעצמי איך זה
יכול להשפיע על אשה.
ה שי ש: כמובן.
אשה: גם אני נפלתי קרבן למזימה כזאת. יום אחד
הוא נעלם והשאיר אחריו מכתב, וזה הכל.
קשיש: כן כן, בסופו של דבר מגיעים כולנו לנקודת
המוצא.
איטה: זהו גורלה של אשה.
קשיש: תמיד קיים הקשר בין הדברים.
אשה: תודה, אדוני באמת חביב.
קשיש: כלל וכלל לא. אני פשוט משתדל להבין.
צעיר: אני מקווה שתסלחו לי, אני צריך עכשיו לבצע
את המספר שלי.
איטה: תודה רבה.
(מצד ימין נכנסים שני לובשי השחורים. הם מתקרבים
לשולחן , 1תופסים את הצעיר בזרועותיו וגוררים אותו
אל הקיר הלבן שבצד שמאל. הצעיר מחייך בפנים מעוותים.
השיחה קולחת בשני השולחנות באין מפריע. שני לובשי
השחורים מעמידים את הצעיר וגבו אל הקהל, קורעים
מעליו את חולצתו, הוא נשאר עירום בחלק גופו העליון.
הם קושרים את פרקי ידיו אל שני ווים הקבועים בקיר.
אחר כן הס מתחילים להצליף על גבו של הצעיר, בקצב
אוטומטי, אחת לחמש שניות. מדי דקה הם מתירים אותו,
מציגים לו שאלה, הוא מניד בראשו לשלילה, הם כובלים
אותו שוב וממשיכים להצליף, עד סוף המחזה).

שולחן צ.

איטה: היא נראית כל כך זולה ווולגרית.
קשיש: בכלל החבורה לא סימפטית.
אשה: והגבר זקן ממנה לפחות בעשרים שנה.
צ עי ר: בטח יש לו כסף.
קשיש: אני לא חושב שהוא כל כך זקן. היא נראית
מבוגרת ממנו בהרבה.
צעיר: בעצם היא לא כל כך רעה. יש משהו בנשים
בגיל הזה.
אשר: לפעמים, ללא כל סיבה, נעשים לפתע עצובים.
קשיש ( :מלטף את ברכה מתחת לשולחן) העצב הוא

בעת כתוצאה מנסיונות מרים בעבר, ושוב האשלייה שאולי
בכל זאת לא הכל כה נורא, ויתכן שיש משהו טוב בכל
זאת.
הנני חיילת אי־שם בארץ. בת 181 הנלחמת יום
יום בבדידות. לא אתחיל לתאר את עצמי, כי זה מדאי
יהיה לשמא. הכל יחסי ועל טעם וריח אין להתמכח. בכל,
אופן, לא נולדתי על הירח ועוד אף אחד לא חשב אותי
בטעות לצ׳יטה. אני משערת שיש לי שכל אך לא ארבה
עליו את הדיבור, כי אחרים עלולים לטעון שאין לי כלל
מצרך כזה. אז לא איכפת לי אם לא אקבל תמונה במכתב
הראשון, ולא אקשקש על זר, שאין לי דם ובו׳ .העיקר
שיהיה לו מספיק דם לכתוב אלי, ולמען השם, חוש הומור.״

פשוט דגי

יש לי הכבוד אם לא העונג להציג בפניכן את דני
( .)1254/5דני הוא דמות מתוך ספר שעדיין לא נכתב,
ואינו ראוי, לדעתו, לרחמי בת אנוש. אולם כדי לספק
במקצת את ״יצר הדעת״ — שמאז ימיהם של אדם וחמה
הוא היצר הפעיל ביותר אצל המין החלש — הוא נא ת
בטובו לתאר את עצמו. ובכן ה״אני יודע״ שלי ניקרא
בתעודת הזהוי שלי בשם דן ב.
״פשוט דני! מידות גופי? ובכן לא! טעיתם! אינני גבוה
אבל לא נמוך, כך שאני יכול בקלות לעבור דרך כל דלת.
רחב? לא! בשום פנים ואופן לא, כימן שאני עובד בחופשיות
רבה מדי באמיר הסמיך שבני האדם יוצרים סביבם.
פרצוף? אינני יודע אם לי. בכל אופן אני מתבונן היטב
באלה המביטים בי, מפעיל את דמיוני (הו, את הדבר הזה
קבלתי ממש בחינם) ,ואז, אני חושב את עצמי למשהו.
שאר תכונותי הן רבות מאוד. ובכן: אינני יודע לרקוד
ומ בן שלא לשיר. נוסף לזאת אני מוגבל מאוד במדליות
וזקוק באופן דחוף לכמה מדליות של ספורטאי״.
מכאן תבינו, כי מכלול תכונותיו של דני הן אפס. אבל
רגע, רגע, אל לכן לזלזל באפסים. כי את הדבר החשוב
ביותר, דני החסיר. זהו חוש הביקורת שלו, הפועל לגבי
כולם וביחוד למאקום (כן, המאקום שבאפס).
וכאן, סוף־סוף, ניגש ל״דרישות״ .ראשית הוא מעוניין
בנערה ולא בקדושה. ושתשנא את כולם מלבדו. נערה
שתאמר לו :״דני, החיים משעממים״ ותוכיח לו את ההיפך.
רצוי מאוד שתהיה מיואשת מהכל ומכולם, אבל תדע
להתפעל מנוף יפה. רצויה נערה !!לונדית עם עיניים ירוקות
שתדע להעריך — או להעמיד במקומו — את האסם
הנ״ל. ולבסוף, עוד פרט קטן. דני הוא ב! . 161 אבל לא
חשוב. הוא מרגיש כמו אבא שלו.

שיר עברי בקע מהפטי פון (הגשר הקטן) ,בית־לופוז ליד
כנסיית נוטרדאם בפאריס. הקול הנברי שהסתתר מאחורי
השיר היה קולה של מרים (מיקי) מריאל, שעד לפני קצת
למעלה משנה היתה חלק בלתי־נפרד מהנוף הכסיתי, ואשר
היתה ידועה יותר כאחותה הצעירה של השחקנית אלישבע
מיכאלי,
השבוע שוב נשמע קולה של מיקי. הפעם לא בפאריס
אלא במועדון לילה חדש, שזה עתה נפתח ביפו. הפעם
היתה מיקי עצובה במקצת .״הקהל אינו יודע כיצד לבלוע
אותי,״ אמרה .״אשה בטלת קול כשלי היא תופעה די
שכיחה באירופה. אבל כאן כאן אני קצת חוששת.
מיקי אינה מתיימרת להיות זמרת גדולה. היא שרה
מפני שהיא אוהבת לשיר, ומפני שמפעם לפעם — צריך
גם לאכול. מרבית שיריה עצובים. העצבות — לגבי דידה
— היא ביטוי נאמן לשמחה, להנאה ואם הקהל לא
יאהב אותי — אפסיק לשיר. או, אחזור אולי לגשר הקטן
בפאריס

( )1254/9מקשקשים בדואט, שמוטב קצר וקולע. אז
הם אומרים בנשימה אחת שהם מעוניינים להתכתב על
אתם יודעים מה, ושהם אוהבים את הים, טיולים ולילות
ירה. אתן לא?

תולדת הבינה, המסירה מהאכזבות את מעטה המרירות
ומשאירה רק את התוך, שהוא הידיעה העמוקה שהדברים
לא יכלו לקרות אחרת.

צעיר: רק יד חזקה יכולה להשליט סדר בתוהו ובוהו
הזה. כל הזקנים האלה כבר יוצאים לי מהאף. הגיעה
השעה להזרים קצת דם חדש.

שילהן .1 קשיש שולחן צ.
איטה: הוא מלטף את ברכה מתחת לשולחן והיא
:אין פלא שבמצב כזה הכל מתפרק.

אפילו לא מתביישת.
קשיש: הבושה היא תולדת התמימות, שאינה יודעת
עדיין את סוד הפשרה.
איטה: אין שום פשרה עם הפריצות.
קשיש: אין דבר שאני מתעב יותר מהפריצות. הפרי־צ׳
ת פותחת פתח להפקרות.
איטה: נכון מאוד. הלילה חלמתי חלום מוזר.

איטה י: הה הה, לאדוני יש באמת חוש הומור!
קשיש: אינני יודע, אומרים כך.
איטה: אדוני נשוי?
קשיש: עדיין לא מצאתי את האשה האידיאלית.
אשה: ומהי האשד, האידיאלית?

•טול הןצ.
איטה
•טול ח ן .1
איטה: זה כל כך עדין מצידך!
קשיש: אי אפשר להאשים את הפרפרים אם הם
:הה הה, איזו מחמאה אוריגינלית!

נמשכים אל פרח יפה.

שולחן צ.

צעיר: אני לא הייתי משווה שני דברים כאלה.
קשיש: כל השוואה בנויה על ההנחה שהזהות או
הניג ד בין שתי תופעות מקריות עשויה להצביע על
תופעה שלישית ולהגדיר את מהותה כהשתלשלות יחסית
מהמערכה הנוצרת על ידי צירוף זה, אך אותה הנחה אינה
מביאה בחשבון את האפשרות שתופעות אלה כבר שייכות
בדיעבד למערכות סגורות שאיננו יודעים את טיבן ומהותן,
ולכן מבחינה עקרונית אין כאן מקום להשוואה, אם כי
נכון שהחיים אינם בנויים על עקרונות, אלא על פשרות
בין נקודות דמיוניות, והפשרות אינן יוצרות בהכרח את
הדרך הקצרה והישרה לפי הגיאומטריה האויקלידית.
איטה: נכון, אבל לא תמיד הגיאומטריה היא הקובעת.
צעיר: מה שקובע זה הכח.
איטה: אדוני דוגל בכח?

אשה לבלש פרטי :״אני רוצה שיעקבו אחר בעדי וידידתו
יומם ולילה, וימסרו לי דו״ח מלא על מה שהיא רואה בו.״

שולחן .1 איטה שולחן צ.
איטה ( :לצעיר)

:הו, לא, לא כאן, אנשים מסתכלים!

הה הה, לאדוני יש באמת חוש הומור!
(הצעיר מלטף את ברכה מתחת לשולחן)

שולחן .1
אש ה: לא לא,
שולחן צ.
צעיר: כמובן

לא הערב.

שהיום יום רביעי! אני יודע, מפני
שאתמול הוצאתי את ד,מכ נית שלי מהגרז׳!

•טולחן .1 איטה שולחן צ.
צעיר: הוא מת מות גיבורים.
ק־טייט: כן, הוא היה כל כך צעיר.
איטה: כאילו רק אתמול.
קיטיש: במותו אבדה לאומה אחת

:מה עם המלצר? מדוע הוא לא בא?

התקוות הגדולות.
(שני לובשי השחורים מתירים את הצעיר ומוצי־אים
אותו דרך הדלת שבקיר)
צעיר: זה קרה כאילו אתמול, ומאז אני נאלץ לדאוג
לאמי הזקנה ולפרנס את המשפחה. אבל אינני מת.ורט.
איטה: אל לך להתבייש. כשאני נזכרת שיכולתי היום
להיות בעלת תואר אצולה, אילו הסכמתי לוותר על כבודי.
קשיש: על ידי הוית ר על תואר האצולה, גברתי,
רכשת לך תואר אצולה אמיתי.

שולחן .1

איטה: או, הנה המלצר, סוף סוף!
(מופיע המלצר, נושא מגש ועליו ראש. הוא צועד לאט,
ניגש אל ש^אן ) 1
אשה: מה זה? לא הזמנתי ראש!
קשיש: גם אני לא הזמנתי ראש, זוהי טעות! (מלצר
ניגש אל שולחן )2
איטה: חוצפה שכזאת! בכלל לא הזמנתי ראש!
צעיר: גם אני לא!
קשיש: וגם אני לא! ואני רוצה להעיר לך שבכלל
השרות כאן אינו עומד על הגובה!
מלצר ( :במבוכה) אז מה זה? מי הזמין כאן ראש?
מסק
העולם הזה 1254

במדינה
(המשך מעמוד )21
אתה משמיץ אנשים כה רבים — וראה
כמה פופולארי אתה,״ התפלא קיסרי.
השיב זא בר :״אתה כותב מאמר שכולו
תשבחות על הופיין (מנהל בנק אנגלו פלשתינה)
.הופיין מרוצה, אשתו מרוצה וילדיו
מרוצים. אבל כל הסוחרים בשוק
שלא קיבלו הלוואה, או שחייבים לשלם ריבית
בבאנק, אינם מרוצים. אני כותב מאמר
על הופיין, שכולו התקפה. הופיין כ עס,
אשתו כועסת וילדיו כועסים. אבל כל הסוחרים
בשוק טופחים על שכמי ואומרים
לי, שלום מר ואובר, שלום מר ואובר!״׳
במיוחד אהב להשמיץ בעלי־בתים, שפינו
דיירים מבתיהם על אי־תשלום שכר־דירה.
טרף נוסף, שלא נעדר פיקנטיות, היו הבעלים
שזנחו את נשותיהם או סירבו לשלם
להן מזונות.
תקדים צ׳כי. אנשים רבים איימו על
זאובר, אך רק אחד הצליח להביא לידי
הרשעתו בדין. היה זה בעל סלון לאופנה
בירושלים, שנכתב עליו בהעתון המיוחד
כאילו פיתה נערות יהודיות טובות ומכר

עיתונאי זאוגר
כל יום נוסף, חג

אותן להרמונות השייכים של ערב הסעודית.
הכתב הירושלמי שסיפק את הידיעות
למערכתו: מלכיאל גרינוואלד, שנועד להתפרסם,
לאחר־מכן, כגיבור פרשת קאסטנר.
זאובר, שנהג לפרסם כל ידיעה ללא בדיקה
יתירה, פנה בתרעומת לכתבו הירושלמי.
הצטדק גרינוואלד :״אבל זו עובדה ידועה
ברבים! כל אחד יודע שזה נכון!״
״אבל איך נוכיח זאת במשפט?״ שאל
זאובר.
״אל תדאג,״ היתד, התשובה ,״גם השופט
יודע שזה נכון!״
השופט האנגלי לא ידע זאת. הוא דן את
זאובר ואת גרינוואלד לשנת מאסר. סיפר
זאובר, כעבור שנים :״התחיל לכאוב לי בישבן
רק מהמחשבה שאצטרך לשבת. ואז
נזכרתי בתקדים שהיה בצ׳כיה. החלטתי
לנסות את מזלי ולראות אם התקדים טוב
גם במיקרה שלי.״
היה זה רעיון שהצילו מבית־הסוהר. הוא
בדק בפירסומים הרשמיים של הממשלה,
גילה כי השופט המחוזי ששפט אותו הועלה
מתפקיד שופט שלום ראשי מבלי שמינויו
החדש יפורסם בפירסימים הרשמיים.
הוא הגיש עירעור, טען כי השופט׳ שדן
אותו לא היה כלל מוסמך — רשמית —
לשבת בדין, ועל כן אין פסק דינו תופס.
בית־המשפט העליון קיבל את העירעור.
מה שאינו מפרסם. במישפט אחר,
נתבע זאובר לדין על כי כינה אחד מגדולי
בעלי־הבתים בתל־אביב בשם ״תכשיט״
.בעל־הבתים, אחד מקרבנותיו הקבועים
של זאובר, טען כי זהו שם־גנאי.
השופט האנגלי שנתבקש לחרוץ את הדין
נזקק לעזרתם של בלשנים עבריים לרוב,
אשר הפכו את המשפט לסימן־דרך בהתפתחות
השפה העברית המודרנית. זאובר זוכה.
ההאשמה החמורה ביותר שהושמעה נגד
זאובר לא הובאה מעולם לבית־המשפט,
והיא אף לא הועלתה על־ידי איש שהיה
מוכן לקכל על עצמו אחריות רשמית
עבורה והיא: שהעתון המיוחד חי, בעצם,
ממה שאינו מפרסם.
זאובר עצמו היה מתמלא בתחילה חימר,
העולם הזה 1254

על כך ומכחיש את ההאשמות בזעם. מאוחר
יותר למד להגיב באירוניה ובדיחות.
לעתים, כאשר היה מצליח להגיע אל מקור
השמועה, היה מאלצו לשלם סכום כלשהו
ככופר — אוחו היה מחלק בין הסבלים
בשוק או מקבצי הנדבות.
טיפול כמתדינן. היו לזאובר כמה חוקי
יסוד לטיפול בטרדנים או במתלוננים,
שהיו פוקדים את מערכתו:
• אסור שיהיה כיסא לישיבה בחדרו
של העורך, פרט לכיסאו של העורך עצמו.
אדם שבא להתלונן היה נאלץ לעמוד לפניו,
כמבקש חסד. אחרי דקות ספורות היו כל
הסיכויים שיתעייף, יאבד את שלוזתו וינסה
לקצר את הביקור ככל האפשר.
• אם נשען האיש על השולחן, היה
זאובר מעיר לו בחומרה כי זהו שולחן עבודה
ואין להישען עליו. אם רצונו לשבת
בנוח, יואל נא לצאת החוצה.
• כאשר התייחס המתלונן לכתבה כל־שהיא
שהופיעה בעתון, היה זאובר תובע
ממנו שיציג את הכתבה הנדונה .״לך תקנה
עתון בקיוסק,״ היה דורש. היו סיכויים
טובים שהאיש לא יחזור. אם בכל זאת חזר
ועמד על תלונתו — ״שזה לפחות יעלה
לו עתון!״ חשב זאובר.
?< מיכשול אחרון, אחרי שהאיש כבר
הביא את העתון: זאובר היה קורא לעוזרו,
אביעזר גולן, ומצווה עליו :״בדוק אם זה
באמת עתון שלנו. אני חושב שזייפו אותו!״
כשימחה לחופה. אך העוזון המיוחד
היה פרובינציאלי מכדי שיוכל לרתק את
בני היישוב המתרחב. התווספו רבבות
תושבים בתל־אביב, שלא ידעו על מי כתב
זאובר. וכאשר עיקר העוקץ היה בזהות
האיש — היתר, זו מיגרעת עתונאית רצינית.
ערב
יסוד המדינה נסגר העתון המיוחד.
במקומו החל זאובר עורך שבועון בשם
שבעה ימים. באותה תקופה עצמה ערך
עזריאל קרליבך י$זת הפוטש שלו בידיעות
אחרונות, יסד אתי הצהר! ן המתחרה מעריב.
יהודה מוזס, בעל ידיעות אחרונות, הציע
לידידו זאובר לעבור לצד,רונו, לחסל את
שבעה ימים כעתון עצמאי. זאובר הפך כתב
של ידיעות אחרונות, ושבעה ימים, נשאר
עד היום כתספת־שבת של העתון.
העתונות הפכה בהדרגה לעיסוק מישני,
כשהעסקנות הציבורית (בעיקר בין עולי
הונגריה) תופסת מקום גדל והולך בחיי
ואובר. מחלת אשתו ופטירתה הטילה עליו
עול גידול שני ילדיו, מיכאל (״מכי״) שה, א
כיום חבר שדה־בוקר, ואמיצה, שיצאה לפני
כשנתיים ללמוד בארצות־הברית.
שבוע ימים לפני ראש השנה יצא זאובר
עם קבוצה של חסידי חב״ד לניו־יורק.
זאובר, שלא היה דתי, בחר בטיסה מיוחדת
זו כי ידע שעם החסידים המזמרים והעלי־זיס
תהיה לו טיסה שמחה. והפעם היה ב־מצב־רוח
מיוחד. כי הוא נסע להשתתף
בחתונת בתו בניו־יורק.
הוא הגיע לניו־יורק, אך להשתתף בחתונה
לא זכה.
החי בעוונותיהם הרכים: ברמת־גן, נהרו
המונים לגשר הירקון שליד האצטדיון כדי
לערוך מעליו תפילת תשליך, התאכזבו כשמצאו
את המקום יבש לגמרי מזון
רוחני: בחיפה, נעצרה אשה שניסתה לחמוק
מחנות השופר־סל כשברשותה סל מצי
רכיב גנובים בשתי של 165 לירות, תירצה
עצמה בטענה ש״ניכנסה בה רוח שטות״
כ הו דתדעה: בתל־אביב, הגיש האזרח
יצחק מרזיוף תביעת־פצויים נגד בעלי
אחד הקרקסים שביקרו בארץ, בטענה כי
בשעה שחזה בהופעה נחבל בראשו מכדור
שנבעט על־ידי סוס קרקס שהוצג כ״בועט
יותר טוב מן הנבחרת הישראלית
ציפור הנפל: בגבעת־ברנר, ניסו עובדי
הלול לתפוס אחת הפרגיות בכנפיה על מנת
להזריק לה אבעבועות, גילו לאתר רדיפה
ממושכת כי הפרגיה נולדה בלי כנפיים
בכלל אדכום הפושעים: בירושלים,
הודיע בעל מס נית למשטרה, כי
ילדים אלמונים שברו את חלון מכוניתו,
שיחקו במצלמה שהיתר, מונחת על המושב,
גרם למעצרם המידי לאחר שהמשטרה פיתחה
את סרט המצלמה עליו נמצאה תמונתו
של אחד הילדים, כפי שצולם על־ידי חבריו
מתוך שעשוע פניה שימושית:
בתל־אביב, ניפץ יוסף נחייסי את שמשת
מכוניתו של ראש העיר, טען במשטרה כי
עשה זאת כדי להסב את תשומת ליבו של
ראש העיר למשפחתו השובתת שביתת־רעב
ליד בית־העיריה.

3י 1 1ו
111

ערוג תלמ צג רוח נ*ר 1מג!
מועדים

לשמחה

ת שבץ !״.עול הוה 1254
אליטזר כה! מיורושליס, מחבר התשבץ, הכי! יצירה
זו בעת חופשה ״לקול גלי הים וצלילי ניל סדקה״.
הקורא כה! טוען כי מוסיקה קלסית קלה, ניל מדקה
וחיבור תשבצים, עולים בקנה אחד. נוסף לתחביבים
אלה של אליעזר כהן, הוא מתעניין בטיולים מפרכים.
מ א ; וזז ) 1 :אבז
שואב ת )4 .צמח בר.
3 )10 שוד ) 11 .תואר
הולנד י )13 .מב:שיר
עינוי!־ם )14 .צמח
הגדל בגדות נחל.
)15׳עבר ארמי)17 .
מידת חשמל)19 .
מילת קריאה)20 .
מונח במוסיקה)22 .
קיברו ותיק)25 .
תל חרבות )20 .נורל
)27 .הרום. ס״):,
ספה, מיטה):{2 .
מילת תנאי )34 .אות
ניצחו ז )30 .מז היר.
)37 מאלופי אדום.
)39 מכסה בגם רית.
: )41 היבז )42 .מש־מש
למאור )44 .רו־חות
המתים בשאול.
)40 כינוי גנאיי ל־כופר
)48 .אם המרגל
ית )50 .בלי
)51נ.קבת
הקשה
)53 צינור למזון.
)55 מקום מגורים.
)57 מתנה )58 .אוייב )59 .מחזירור 100 .
חית טרף.
מאוגר )1 :עיר בצרפת )2 .חג הרועים
)3 .מדינה באפריקה )5 .יהב)0 .
כוונה רעה )7 .קוסם )8 .ים קטז )9 .חדר,
לשכה (מלכים א׳ ) 12 . 1משמיט למאור)15 .
אומר )16 .מתייחם בקרירות ) 18 .סערה
הרסנית )21 .לא טוב )20 .קלע הרסני 128 .

אות עברית )29 .כינוי לריקוד טרקלין צרפתי
במאה ה־ )31 .19 לקינוח סעודה)32 .
מידת אורד קדומה )35 .גיל בר־המצווה.
)37 דרום )38 .צניעות, חוסר גאווה)40 .
זכר הפרה )41 .מוקף מים מכל צדדיו)43 .
ידיד ) 45 .פעולה מרשימה ) 40 .נורמלי)47 .
בן הרב )49 .שלהבת )52 .להבה )54 .עי.
)56 מילת זירוז )58 .אוסף אוניות.

מספד 1254

שנ ה 5

מ׳ השרי תשכ״ב19.9.1961 ,

המהיר 65אגורה

להחעוב בחיים
הפרטיים שלפהפי?

וקע סילוקן
שר הדוקטור

מאת(ימי!)

מה קווה באשו
3ת מפלגתית
משתלטת על
מוסד מדעי