גליון 1259 מתאריך 25 באוקטובר 1961

ט״ו חשון תשב״ה25.10.1961 ,

מ&סד 1259

המחיר 65אגודה

ני דדום־קודיאה זועמים

ואש הגבחדת האם ושמאל)
מסביר את וקע השעדוד״ח

מדוע המיס השופט דודא׳
חרפה על ספורט ישראלי

האם בדעתו לטוס?
סו ס מו ס דו ש ל

התואר. סקופ עולמי״ ,שהופיע בשבוע
שעבר על שער הסולם הזה, בהודעה על
סיפורו של סידניי סטנלי, נראה ודאי בעיני
רבים בהתרברבות או בהגזמה מגוחכת. הביטוי.
סקופ עולמי״ מקובל, בדרך כלל,
במקצוע העחונות, כביטוי של לעג, או של
ציון לסיפור יוצא מגדר הרגיל אפיל•
בתחום של זומות עתונאיות.
אלא שהפעם היה זה הביטוי ההולם את
תוכן הסיפור. כי בעוד שבישראל מעטים
כיום האנשים הזוכרים את סטנלי ואת
פרשתו, וקטן עוד יותר מספר הבקיאים
באותה פרשה, הרי בבריטניה, הארץ בה
התחוללה הפרשה, עשויים גילויים נוספים
בענין זה לעורר גם כיום 12 ,שנים מאז
דעכה, סנסציה רבתי.

ו״אי״סי

זוז וייעץ ל ו

פטנדי כשיחד: עב גארדנר*

בד שזזזו נלה אינ כרמ צי החווושה
בכל מקום בעולם

)806

דואב לך כראוי

בי. או. אי. סי. רולס רוים 707 טס לאירופה, בריטניה הגדולה וארצות־הברית,
כמו־כן לטהרן עם קשר לאוסטרליה

ת״א. יח־ ה .4טל 61527 ,61528 .61529 .65659 .

פרסום שפט בע״מ
.העו לם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרם • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אוריאבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

אם אין השמות והעובדות, הנזכרים בגילוייו
של סטנלי, אומרים הרבה לקורא
הישראלי הממוצע, הרי לגבי הקורא הבריטי
הממוצע המדובר הוא באנשים שקבעו
את גורל חייו במשך שנים רבות,
ועוד עתידים לעשות זאת. איך היה הציבור
הישראלי נרעש אילו היו מתפרסמים, בניקרגואה
למשל, גילויים מאחורי הקלעים
על צמרת השלטון בישראל?

במשך שנים רבות׳ ,מאז נמלט סידניי
סטנלי מבריטניה, מתחת לחוטמו של סקוט־לאנד
יארד, ועלה לישראל בתור עולה,
ניסתה העתונות הבריטית להשיג בכל מחיר
את סיפורו האישי של סטנלי.
בעת שהעיד סטנלי בחקירת לינסקי המפורסמת,
שנועדה לברר פרשות שחיתות
בממשלת הלייבור של ,1945 הוא התגלה
כאיש המפתח בכל העניינים האלה, כאדם
שמשך בחוטים מאחורי הקלעים, שידע את
כל הסודות והשיג את כל הקשרים האפשריים.
סטנלי סירב בתוקף לספר את
סיפורו, למרות הסכומים הגדולים שהוצעו
לו, דחה גם את נציגי העתונות הישראלית.
שניסו להוציא מפיו את הסודות השמורים.
כאשר נרמז בידיעה קטנה בהעולם הזה
( )1256 כי זכרונותיו של סטנלי עומדים
להתפרסם בעתון זה, הגיעה הידיעה במהירות
לבריטניה, הקפיצה את גדולי ה־עתונאים
מכסאותיהם. כי גם כיום מהוזים
גילויים על פרשת סטנלי חומר חדשות
ראשון במעלה בבריטניה.
על ססנלי הומטר מסר של טלגרמות.
נציגי העתונים הבריטיים בארץ ניסו לפגשו,
אולם הוא דחה את כולם. רק כאשר
אחד מעורכיו של הסאנדיי אקספרס
הלונדוני, מרטין גארדנר, הגיע במיוחד לישראל
כדי לפגוש את סטנלי, הסכים הלה
לפגשו ולתת לו ראיון (ראה תמונה).
כאשר פורסם הפרק הראשון מסיפורו של
ססנלי, הוא עורר הדים נרחבים. הוא
הועבר במלואו לבריטניה. יומיים אחרי ה־פירסום
הגיעה למערכת הצעה רשמית מ־סינדיקאם
העתונות הבריטי המפורסם של
הלורד ביברברוק, שעתוניו נפוצים במיליונים
רבים (בין השאר: דיילי אקספרס ו־איבנינג
סטאנדארד) ,לרכוש מהעולם הזה
את זכויות ההדפסה של סיפורי סטנלי בבריטניה.
סטנלי
עצמו היפנה את כל הפונים —
עתונאים מקומיים וזרים כאחד — אל העולם
הזה, נתן לנו יד חופשית ביחס ל־פירסום.
.החלטתי מזמן שאם אי־פעם אפרסם
את זכרונותי, אפרסמם אך ורק ב־העולם
הזה,״ אמר השבוע. כי בעיניו אין
זה עניין כספי. זהו עניין של אימון.

ת? 1ר

• מעיינים בגליון העולם הזה, במלון
דן בתל־אביב.
העולם הזה 1259

מכתבים
הצעתתכ כי ם?
אגודת ״איחוד״ מביעה אה צערה העמוק
על הודעת ראש ממשלת ישראל מיום
,11.10.)11 בה הוא דוחה בכל תוקף את
.,הצעת התככים על חופש הבחירה של השליטים״
בי! שובם לישראל וביז קבלת ושיקומם פיצויים
במקומות אהרים.
אגודת ״איחוד״
אינה מתעלמת מז
הקשיים המרובים והבעיות
החמורות,
ביחוד הבטחוניות,
הברוכות בפתרוז בעיית
הפליטים. אולם
אנו מאמינים,
שאם ישתרר אצל
כל הצדדים הנוגעים
בדבר רצו! טוב
וכן להעביר מאות
אלפי שליטים לחיים
פרודוקטיביים, חיי
אזרחים שוחרי שלום
במדינות ערב ונם כוכר במדינת ישראל, אז
גם יימצאו הדרכים
הפתרוז הבעיות האלה בדרכים של שלום
פתרון בעיית הפליטים הערביים לא יחכז
אלא על-ידי שיתוף פעולה טלא של כל
הצדדים: ישראל, מדינות ערב״ הפליטים
ותאו״ם. שיתוף הפעולה יתחיל בדרר של
הקמת ועדות משותפות של טוטחים, אשר
ידונו יחד על התכניות ודרכי הביצוע של
שיקום הפליטים ״סתור גישה קונסטרוקטיבית
וברוח של צדק וריאליזש״ (האמר-
שילדו.
לכן פונה אנודת ״איחוד״ אל מדינת
ישראל ואל מדינות ערב נם יחד בקריאה
לשנות את עמדותיהן הנוכחיות, כפי ש־הובעו
בהצהרות חוזרות ונשנות, ולהסכים
לפתרון בעיית הפליטים בררר של שיתוף
פעולה והבנה הדדית: אל כל אומות העולם
בקריאה לסייע בידי הצדדים הנוגעים 3־
יבר בכל האמצעים שברשותן, למען פתרון
מוסכם של בעיית הפליטים הערביים כצעד
ראשון לקראת שלום של אמת במזרח ה

במחתרת

ס• מ. ברבר, ירושלים

ברצוני להשיב על מאמרו של מר יצחק
שלו ״ספר הספרים — או קרקס?״ (העולם
!.זה .)1255 היתה לי הזכות להיות נוכח
בשני החידונים המחוזיים שנערכו בירושלים,
ואולי רק בנלל מהלך העניינים בחידון
שהתבטל הלכתי
לראות מקרוב
את החידון השני.
איני מתבייש לומר
ולהכריז בקול:
אני הייתי בין הראשונים
— ואולי
הראשון — שקרא
קריאות ננאי לעבר
מר שלו וכבוד השופטים,
ועליתי הראשון
על הנמה לאחר
החידון. אני
חובש כיפה לראשי,
אד לא הייתי מאורגן
בשום ״מחתרת״
להדחתו של אדם
שאינו דתי .״אולי ותיק מתור שלא לשמה
בא לשמה,״ וטוב
שישתתפו בחידון נם אנשים שאינם דתיים.
גם השופט לוריא לא חבש כיפה לראשו
ואף אחד לא התלונן עליו. אף על פי שלדעתי
יפה עשה מר שמואל סנל, שבזמן
שנשאל, היה חובש כיפה לראשו ואחר-כך
מורידה.
אהרן ותיק, בת־ים
סו ה רי ם מ ציי רי ם
שטחתי לקרוא את מאמרו של שמעון צבר
על המסחר באמנות (העולם הזה .)1257
משום מה שכח ידידי שמעון צבר לציין
כסה פרטים וטעה בכמה הנחות. אשר לצייר
המסב; ,הנאנס לצייר לפי אסכולת או טעם
ניו־יורק, ודאי נם נאנס לצייר — ואולי
אף צייר — חלוצים ויהודים מזוקנים, לפי
הזמנת משרד התיירות ,״צים״ ,או ,.אל־על״.
שמעון צבר שכח להזכיר, שנלריה חוסכת
טהצייר ריצות וטרדות ועניינים עם הלקוחות.
אשר לשיטת המחיר לפי נודל התמונה
(שיטת הנקודות) — האם ישנה מידה
אובייקטיבית אחרת?
מה הייתם אומרים
לו נמכרה תמונה
לפי טעמו של בעל
הגלריה?
אשר לטענותיו של
שמעון צבר שהתמונות
האבסטרקטיות
טובות יותר לספ־קולציה,
די לקחת
קטלוג של אולם
״דרואו״ (הבורסה לעסקי הפריסאית
תמונות) .אפשר למנות
שם טל 70־4ל80 פיגורטיציירים ביים.
חושב אני לילדותי
לחלק את התומרקין
אמנות
הפלסטית לסוגים
פיגורטיבי ו־אבסטראקטי.
הקריטריון היחיד הוא אמנות
טיבה ואמנות נרועה — שממנה, מימי
מתושלח ועד ימינו, לא חסר.
ולבסוף מחטאה אישית: זו הפעם הראשונה
שרואה אני ציור בעל רמה אצל שטעון
צבר. התאמן, המשיר בקו, השתדל — ואולי
הצליח להתקבל למועדוננו, מועדו! חסוחרים
הצעירים המצייר׳*.
יגאל תושרקין, בת־יס
השיב שמעון צבר :״אני סודה לצייר תומר־קין
על המחמאה, ומקווה שיבוא יוי וגס
תומרקין יחיה ראוי לנך.״
העולס הזה 1259

ובחירי

1(1113 $3א א9

ר 1/33ן

$ 1 8 2 9 9 6 , 3 1 0 8

68/0אחדו 9 16 8189א( ןרר״ 89.-א!] 0 95,כ01ו 31/9 816-

א 9רי 16/(׳3״״83

/(91א^ תיה01

8 9ר>9

906 3/6רל7

פקידים !
י תלמידים :

עצור את הזמן החולף
תכין לעצמך תקליט בלתי־שביר ממאורעות־השיא של חייך: בר־מצוה,
חופה, קולות הורים וילדים, שירה, ישיבות וכר. אנו מקלי טים
גם על סרט. תקליטים גם מהסרטות שלך.
סרטים ושרות ״טייפ-רקורדר׳
ש רו תהקלטהישרא לי, תל־אביב, רחוב אידלסון ,4טלפון 56433
סטודנטים1 הרשמו עוד היים לקורס דלדודש ל*

דגואנגליתת קצ עברית ו /או
(שני הורשע, סעפיים בשבוע)
נ״אילפן גרג* (<3ב 0 8 £
המנהל: ד 3בר־קפא (קמפמסקי)
תל־אסים: רחוב נורדון .5
הי ס ח: בביודהסם ר ״בפעלה״,
ד 8ו 5שמריהו למן .30

הצלחה

אויבי

מו בטחת ״!

הנוער

מחלות המין

נפתחים קורסים חדשים

מוקדמות וכגר ות״ ~

?וז5ז!,ו

ס• פיסים והרשנלה 3 7-5־>רג
0תי כ ון ערבלאקסט רנינז |

(מהדורה שנייה)
מאת הד״ר מרדכי זיירמן

תל־אביג ז׳ .ב ל מו ד 1 6חיפה • דח׳ ! א לי ק 7 7

מכתבי

מ 110גהמים • ממו ני ! הפיט * נ 1פעלוזפ * סימפו 1להפיט * מפעלה 3י ס

דא עגבניות

מפסל הפיס

״אנחנו לא עגבניות, מר דייז,״ כתב
ראשיד חוסייז (העולם הזה )1257 כתגובה
על מאמרו של מר משה דייו ב״הארץ״.
הרשו לי להסביר למשורר, כי הנבול אינו
גן ציבורי. איו מטיילים ליד הנבול.
לצערי איני יכול אף אני לפתוח את
מכתבי למר חוסיין ב״שלום״ .אני באופו
עקרוני איני מושיט יד לשלום למסיתים
ולמצדיקי גייס חמישי. בכפרר, מר חוסייז,
אומנם יש מיטשל צבאי, ואני טמתננדיו
המושבעים. אד לעתים אני מצטער שאיו
במדינה חוק אשר יושיב מאחורי סורג
״משונעים וחצופים״ כמור.
אילו הייתי אני במקומה והייתי אזרה
אחת ממדינות ערב, האם יכולתי לפרסם
בעתה מאמר בלשון כזו, או באיזו לשון
שהיא? האם לא הייתי טושלד לכלא, ולאו
דווקא על פי ״חוק להפקעת משונעים וחצופים״?

אינר חושב שטר דייו מוסמר
קצת יותר ממד לקבוע שצעירים המסתובבים
בנסיבות חשודות ליד הנבול עם מדינה
עויינת, המוכנה לבלוע אותנו, יוגדרו
מייד כפושעים? הרי תסכים עטי שבתי-קפה
ובתי-קולנוע ליד הנבול סגורים זח מכבר,
ועד כמה שידוע לי נם ננים ציבוריים אין
במקומות אלה. אז מה, למען השם, יש
להם לחפש שם?
אינני יודע אם עד״ז זבורח לד התקופה
בה לחמו בני עמי למען עצמאותם. אינני
יודע גם אם זכור לר כמה חללים נפלו
על מזבח תקומת המדינה ואינני יודע אם
זכורים לד מעשי הפידאיון. אר דבר אחד
ברור לי ולרבים כמוני: כל צעיר ערבי
העובר את הנבול, מועמד טבעי להיות
רוצח ילדי וילדי יהודים אחרים, אד לא
ילדי עמו.
על כן אל לנו להתפלסף בפילוסופיה
ובבלשנות ואל לד להיתפס לרעיון חמימשל
הצבאי כדי להסיח ולהחדיר למוח כסילים,
כאילו בזה נעוץ שורש הרע.
...כיצד תעיז להתבטא על רופאים כי
״יתכז שבגלל בילבול א מרו אני, העובד
זח שנים עם רופאים והחי את חייהם,
האם אוכל לומר למשורר כי הבילבול הוא
שהביאו לחרוז שירים כאלה?
גרשון אביעד, תל־אביב
...אם לצעירים הערבים יש עצבים ונאווה,
ואינם עגבניות ״טאנימייקר״ ,אזי
מה הסיפורים על זה שחם מפחדים מהוריהם
ואינם מספרים להם על רצונם
לעזוב את הארץ?
אפרים אבישי, חיפה

זה האיש

אחרי שזיהינו אותו, הוא שינה את התחפושת.

3ו 1להפיס * 1ו 3ע ו ! ה > 9וו * ו 1פ ו 1להביסוספעלה 3י ס * 1ו 3עלהניס

ת ע *0 1ה ג 1 2 5 9 73 * 3 1 0 £ 1 1
יהודה אלמלם ויהודית •לוי מירוש לים׳
המגדירים את עצמם כקוראים
מושבעים של ״העולם הזה /מגישים
נואוון )1 :דמות
מתור הסרט ״ב!
חור״ )4 .הצוללת
האטומית הראשונה.
)10 רבים כמותו
בים )11 .מרכז הנוף
)13 .עיר קדו•
מה במצרים)14 .
קינה )15 .מתגושש
בקירקס )17 .כ! באנגלית
)19 .יתוש
קטז )10 .קרוע, ישז.
)22 מספרי התורה.
)15 מזמר )26 .אחד
מחודשי השנה)27 .
כנוי לתושב ארה״ב.
)30 קודש בקדשים.
)32 דרס, רמס)33 .
מכנויי האלהים)34 .
מכשף )36 .גבוה.
)37 מושב בעמק
יזרעאל )39 .שמו
של צ׳פלי! באחד
הנודעים.
מסרטיו
)41 אחד הזמנים
בדקדוק )42 .אץ.
<44 מקום לשמירת
חפצים יקרי ערר )46 .אחד הרטטכ״לים לשעבר
)48 .מסתכל )50 .נבעה רמה )51 .לא
קרוב )53 .נע ונר )55 .אנקול )57 .מקומה
בפה )58 .משחק האשקוקי )59 .נהר בקליפורניה
)60 .מסופריה המזהירים של אר־צות־הברית.
מאוגר
)1 -.פרגול )2 .טנא )3 .מחבר
ספר ״הכוזרי״ )5 .תואר הולנדי )6 .חזיר
הפיל )7 .ישז )8 .מקום בו נלחמו בני
ישראל )9 .כת קנאים קיצוניים בזמן חורבן
בית שגי )12 .ענף )15 .תואר אנגלי)16 .

את תשבץ הבכורה שלהם, בו הם
עסקו בנוסף לטיוליהם הארוכים על
הריה וסלעיה של עירם ירושלים.

7מי יודע?
עם ״ג״ התחלת,
עם ״ר״ גמרת
על מה ישנת?

שבץ את 5האותיות החסרות,
והוכחת שאתה יודע ליהנות!

־ש 1][):1נ:1ן1ש 1!11א 1ט
111 11.11 אט 1ז
׳ ^£111 1401

מנלה מטוסים (בלעז) )18 .קבוצת איים
באוקינום ההודי )21 .עיסה )23 .בבקשה.
)24 מאכל בני ישראל במדבר )26 .נוזל
החסר בארץ )28 .קומיקאי אמריקאי נודע.
)29 נדול הנואמים של יוון העתיקה)31 .
עיר בטורקיה )32 .שצבעו ירד )35 .דר.
)37 נשאר )38 .לחינם 40 .מסכז )41 .מלת
קריאה )43 .כלל האוניות )45 .נשיא ארגנטינה
שהודח )46 .יחידת שטח למדידת
קרקעות )47 .משמיע קולות בשנתו)49 .
ריר בפה )52 .הרגיש )54 .אם המרגלית.
)56 מרת חשמל )58 .חלוץ נעל יד.

אריה קרן, המבורג, גרמניה
הקורא קרן, צלם מערבת העולם הזד, לשעבר,
עסוק בהכנת כתבה מצולמת לפי הזמנת
השבועון הגרמני דר שטרן.

ידען גדול כצבריות

מאד התרשמתי ממאמרו של שמואל אבי-
דור על הצבריות (העולם הזה .)1258 מביז
כל אלה שכתבו במסגרת ויכוח זה, הוא
הראשוז שהביע נימה של חרטה על כי
הצברית מאבדת את דמותה המסורתית. כשהוא
כותב על האידישע מאמע, מורגש
אצלו הכבוד ולא הזילזול. שהרי בני ה־אידישע
טאמע כולנו, ויאה שנחלוק כבוד
לאם היהודיה.
אליהו צוריאל, ירושלים
״״כיאה״״לאדם מלומד בתורה, מביא מר
אבידור ציטוטי! לרוב מן התלמוד. חבל
רק שפסח על פסוק אחד מן המקרא. והלא
הוא פסוק הפסוקים בכל הנונע ליופי הנשי:
״שקר הח! והבל היופי,״ אמר אותו ידעו
גדול בצבריות.
דויד זמורה, חיפר,
לאחר קריאת מאמרו של מר א״בי נתז
(העולם הזה )1255 נראה לי כאילו אינו
מבין, שלאחרים האהבה אינה מישחק עם
חוקים וכללים. אי! זה נכוו שהבנות הישראליות
אינן יודעות להיות נאהבות. תלוי
מי הוא בן הזוג, ומובן שחייב הוא להיות
שונה מאלו ג׳ .נמרוד, שאותו הביא מר
נתז כדוגמה.
שמחתי לקרוא על אכזבתו של אלו נ׳,.
ומוסב שהרומים לו יתקשרו איתו וידעו
מראש שלא לבוא ארצה, אם אלה חפצם
ומטרתם הבלעדית.
אליהי דיין, כפו־שמריהו
העולם הזה 4259

ך* פגישה התקיימה בחדר האחורי
} | של בית־קפה בג׳נבה. אדון א׳ הרכיב
משקפיים שחורים, ומגבעת רחבת־שוליים
הסתירה את מחצית פניו. ב ,אפנדי הפשיל
את צוזארון מעילו עד מעל לאוזניים,
העיף מבטים עצבניים אל מעבר לכתפיו.
הם שוחחו בקול נמוך, כמעט בלחש.
אדון א׳ :שמע־נא, ב׳ .צריכים לעשות
משהו. הזקן שלי מודאג מאוד מן השליחות
של הג׳ונסון הזה.
ב׳ אפנדי: אתה מספר לי, יא א׳?
הבוס שלי עושה לי את המוות. ועדת־הפיוס
יכולה לגרום לנו הרבה צרות.
אדון א׳ :תראה, עד עכשיו לא היה
איכפת לנו שאתם דורשים כל הזמן לפתור
את בעיית הפליטים. לא היתד, שום
סכנה שמישהו יעשה משהו בעניין זה.
אבל עכשיו יכולים להתייחס לדברים שלכם
ברצינות!
כ׳ אפנדי: מה, באמת? אתה חושב
כך? אם מישהו יבוא ויקח את זה ברצינות,
ואללה, הבום שלי יוציא אותי להורג!
אדון א׳ :יש לנו ידיעות מוסמכות.
אם לא תשנו את עמדתכם מייד, אז ועדת־הפיוס
תציע לתת לפליטים בחירה חופשית
בין שיבה לישראל ובין קבלת פיצויים.
והאו״ם יקבל את זה ברוב גדול.
זה יביא לפתרון סופי של בעיית הפליטים,
אחת ולתמיד.
ב׳ אפנדי: חס ושלום! זה אסון! מ אפשר
לעשות נגד זה?
אדון א׳ :עליכם לקבל את הנוסח
שלנו. אתם לא תסכימו לשום פיתרון של
בעיית הפליטים עד אחרי כריתת שלום
רשמי בין ישראל וארצות־ערב.
כ׳ אפנדי: עד אחרי בריחת השלום!
(פורץ בצחוק רם, אך מייד משתתק) .הה־הה,
זה טוב. זה טוב מאוד, וחיאת אללה.
הזקן שלך והבום שלי כבר ידאגו שלא
יהיה שלום, מה? (קורץ בעין לאדון א׳).
אדון א׳( :אינו צוחק) ובכן?
כ׳ אפנדי: טייב, אני אשכנע את הבוס
שלי להכריז באוזני ג׳ונסון, יחרב
ביתו, שלא נסכים לשום פתרון עד אחרי
כריתת השלום. אבל מה אתה נותן תמורת

אדון א׳ :תמורת זה יכריז הזקן שלי
בכנסת שאנחנו חוזרים מכל ההבטחות שנתנו
לנשיא קנדי, ולא נקבל בחזרה אף
פליט אחד, לפחות עד אחרי כריתת השלום.
אנחנו נרמוז שזה יקח לפחות חמישים
שנה.
כ׳ אפנדי: חמישים? לפחות מאה!
(אדון א׳ וב׳ אפנדי לוחצים ידיים,
מציצים דרך החלון ויוצאים, כל אחד
דרך דלת אחרת).

^ ל דאגה, אינני עומד לחבר פרוטות
קולים של זקני המרחב. הפגישה הנ״ל
לא התקיימה.

היא לא התקיימה, מפני שלא
היה כל צויד כה.
כי כאשר עולה ומבצבצת הסכנה של השכנת
השלום במרחב, תגובות כל שליטי
המרחב הן אינסטינקטיביות. כאשר הרוח
הרעה של פתרון בעיית־הפליטים מרימה
את ראשה, מתגבשת נגדה מייד חזית איתנה
מקאהיר ועד תל־אביב.

אין כל צורך כהידכרות. כמקרים
כאלה, התיאום כץ גמאל
עכד אל־נאצר ודויד כן־גוריון,
כין המלך חוסיין וסאיכ סלאם,
הוא אוטומטי לגמרי.
שליחותו של ג׳וזף ג׳ונסון לא חידשה
דבר לגבי תופעה זו. היא רק הבליטה
אותה בצורה כה חותכת, עד כי אנשים
רבים שמו אליה לב זו הפעם הראשונה.
הנשיא קנדי הבטיח להביא לפתרון בע־יית־הפליטים.
הצעתו התאימה במידה רבה

לעמדתם המוצהרת של מנהיגי ערב, שטענו
כל העת שפתרון הבעייה, בדרך של בחירה
חופשית, הוא תנאי מוקדם לכל משא־ומתן
על שלום. בשיחתו עם ג׳ון קנדי
נאלץ דויד בן־גוריון להסכים עקרונית להצעת
הנשיא האמריקאי, לפחות מן השפה
ולחוץ. בפעם הראשונה היה קיים סיכוי
של ממש לפתרון הבעייה. ברור היה לכל,
כי סילוק הבעייה יצור אווירה שתביא
בהכרח לכינון שלום מרחבי.

מול סכנה זו התאדודו כל ה־מישטרים
כמרחב.

אכן, כאילו נדברו מראש, נחפזו כולם
לשנות את עמדותיהם המוצהרות. נשיא
רע״ם הודיע שלא יתן יד לשום פתרון
בעיית־הפליטים אלא אחרי השכנת השלום
במרחב — נוסח שהיה שגור עד כה רק
בפיו של דויד בן־גוריון ועוזריו. ואילו
בן־גוריון חזר בו בכנסת מכל הצהרותיו,

פרי מקרה חולף, אלא תוצאה של חוקיות
עמוקה.

כמלים פשוטות ואכזריות: אני
טוען כי כל המישטרים כמרחב,
כישראל וכארצות־־ערב כאחת,
מעוניינים כהמשך המלחמה וחוששים
מפני אפשרות השלום השמי.
ובאומרי
*מישטר״ ,איני מתכוון לחצי
תריסר השליטים־היחידים — בן־גוריון, עבד
אל־נאצר, חוסיין, מלאם, כוזבארי, קאסם,
סעוד — המכוזנים כעת את גורל העמים
בפינה זו של המרחב. גם איני מתכוון
רק למפלגות העומדות מאחוריהם.
״מישטר״ הוא הרבה יותר מכל אלה.
המישטר בכל ארץ, פירושו: מנהיגי המפלגות
הפוליטיות (בשלטון ובאופוזיציה גם
יחד) וכל אישי־הציבור למיניהם: אילי ההון

כיצד קרה הדבר?
הסיכסוך בין שני הגושים קיים לפחות
מזה 15 שנה, ולמעשה זמן רב הרבה יותר.
בתקופה זו, הפך סיכסוך זה למיבחן העיקרי
של שתי מעצמות־העל. ממילא נפסלו
כל הרעיונות והאישים שפעלו בכיוון הפוך,
ועלו לגדולה כל האישים והרעיונות שהבטיחו
לתרום תרומה לנצחון בסיכסוך העולמי.
כושר־הלחימה
הפך, איפוא, לאמת־המידה
העיקרית והמכרעת למדידת אישים ורעיונות
משני עברי המיתרס. הכל התחרו ביניהם
על כתר הלוחם המוכשר יותר. ניתן
פרם למי שהביא בשורה של מלחמה יעילה.
מי שזכה בכתר, הפך לנושא של
הערצה וחיקוי.
בבחירות האחרונות בארצות־הברית עמדה
לדיון רק שאלה עיקרית אחת: האם
ג׳ון קנדי או דיק ניכסון מוכשר יותר
״להתמודד עם כרושצ׳וב״ .איש לא שאל
את עצמו מי משניהם מוכשר יותר לחסל
את הצורך בהתמודדות עצמה.

אנשים שעלו לגדולה כדרך ז ו -
מגוחך לדרוש מהם שיפעלו ככיוון
הנגדי. מי שמצטיין ככשרון
מלחמתי, אין לדרוש ממנו שיצטיין
בכשרונות הפוכים כדיוק.
האיש שהצטיין כלוחם, טבעו לקוות להמשך
המצב בו הצטיין, בו דרושה הנהגתו.
אפשר לקודת כי לא יעבור את גבול
הטירוף, ושלא ישאף בהכרה להתרת רסן
המפלצת האטומית. אך בוודאי שאי-אפשר
לקוות ממנו שיקדיש את כל מרצו ואונו
למיבצע שישים קץ לסיכסוך עצמו.
עוד לא היד, מישטר בעולם שחתר ברצינות
לקראת מצב שיהפוך אותו למיותר.
ואכן — זה סיכום המצב סביב משבר
ברלין. עם קצת רצון טוב, אפשר היה
לפתור את הבעייה בשיחה של עשר דקות,
תוך סיפוק האינטרסים החיוניים של שני
הצדדים. אלא ששני הצדדים מעוניינים בהעמקת
המשבר, בפיצוצים אטומיים.

לגבי סיכסוך צעירהדבר
שבעתיים לגבי
מלחמת ישראל־ערב,
מאז ראשית עלייתן
והתנועה הלאומית ה
הגו
ריונ אצר
הפומביות והסודיות, שמסר באמריקה.
עתה אמרו כולם בדיוק את אותו הדבר:
שאסור לחסל את הטראגדיה הנוראה של
הפליטים עד אשר ייכון השלום, וששלום
זה לא ייתכן מפני שהצד השני *זומם
לכלותנו״ (נוסח ירושלים)* ,משרת את
האימפריאליזם״ (נוסח קאהיר)* ,מסרב לפנות
את פלסטין הכבושה״ (נוסח עמאן),
או ״זומם לכבוש את כל ארצות ערב ולגרש
את תושביהן״ (נוסח דמשק).

מעולם לא היתה האחדות כץ
כל שליטי המרחב כה מוחלטת,
ומעולם לא היתה להם לשון כח
משותפת.

ך* וששני שרכים מן הקוראים, ש

1הגיעו עד לנקודה זו, עודם חושדים
בי כי אני מדבר באירוניה או שאני מתלוצץ.
שום דבר אינו רחוק יותר מלבי. אני
אומר את הדברים ברצינות גמורה.
אני טוען כי הדמיון בין עמדות המישט־רים
היריבים בבעיית הפליטים אינו מקרי.
אני טוען כי שיתוף־הם עולה ביניהם אינו

והאגודות המקצועיות, הסופרים והעתונאים,
המדענים והמחנכים, האמנים ואנשי־הדת.
כל אלה יחד, בתוספת מכלול ההשקפות
הפוליטיות והתרבותיות שלהם, מהווים את
ה״מישטר״ ,את הצמרת החברתית המכוונת
את דעת העמים ומעשיהם.

והריני חוזר ואומר: כל המיש
טרים כמרחב חוששים מפגי השלום
ופועלים נגדו כאופן אוטומטי,
אינפטינקטיכי.

** די להכין תופעה זו, כדאי אולי להע־תיק
את מבטנו לשעה קלה אל זירה
גדולה יותר, ואל סיכסוך גורלי יותר: מל־חמת־העולם
הנטושה בין המערב ובין הגוש
הקומוניסטי.
איש לא יעז להגיד כי ניקיטה כרושצ׳וב
וג׳ון קנדי רוצים בהכרה מלאה בשואה
אטומית עולמית. אך אפשר להגיד, בלי
כל חשש של חטא כלפי האמת: הן בברית־המועצות
והן בארצות־הברית שולטים מיש־טרים
שאינם רוצים בשלום, והמעוניינים
בהמשך הסיכסוך העולמי הנוכחי.

יצסזהה חו ק
^ יחסית, הרי נכון
סיכסוך ותיק כמו
הנמשך ללא הפוגה
של התנועה הציונית
ערבית.
הן החברה העברית והן החברה הערבית
עמדו במשך שני דורות בסימן ההתנגשות
בין שתי תנועות־השיחרור. זה
היה המיבחן העליון, והאתגר המכריע,
בשתי החברות.

מי שעמד כמיכחן זה -הצליח.
מי שלא עמד כו, מי שכפר כו,
מי שרצה להכיא לחיסולו, גורש
מן הזירה.

כך התגבש בחברה העברית מישטר שהיה
מוקדש כל־כולו למלחמה בערבים.
במקומו של ארלוזורוב, שרצה בשיתוף־
פעולה עם הערבים, בא בן־גוריון, שהוכיח
את כושרו האנטי־ערבי בחזית ״העבודה
העברית״ .יש התמהים על כך שבן־גוריון
זה, שנכשל כשלון כה מחפיר בחזית המאבק
נגד הבריטים, ובימי הסיזון אף דמתה
התנהגותו לזו של קוזיזלינג ממש, הפך
לסמל המלחמה והגבורה בחזית הערבית.
התשובה היא, כמובן, כי בן־גוריון היה,
הודה ויהיה לוחם אנטי־ערבי קיצוני, ומעולם
לא התעניין בכל מלחמה אחרת.
בן־גוריון לא יצר את המישטר — הוא
רק מסמל אותו ועומד בראשו. הוא לא
היה הופך לשליט־יחיד, לולא התקבצו סביבו
רבבות אנשים בכל שטחי״החיים, בני
מפלגות שונות, שהיו שותפים להשקפת־עולמו
ועל כן היו מוכנים לשתף עמו
פעולה. חלק מהם רוגז על שיטותיו בזירה
(׳המשך בעמוד )20

כ? הזכויות שסודות

• לא מן הנמנע שאחת ממפלגות הפועלים תעלה הצעה

לפיקוח ממשלתי על הבהירות להסתדרות. דבר זה, שייעשו־ ,על-
מנת למנוע לחץ טוטאלי של מפא״י בבחירות, ייתקל בקשיים, בגלל התנגדות
חלק מאנשי הוועד הפועל להתערבות הממשלה בענייני ההסתדרות. הצעה נוספת
של אותה מפלגה: פיקוח מבקר המדינה על גיזברות ההסתדרות.

• במקרה שחור! המעבר, המעובד על־ידי מועדון שש המפלגות
לענייני חוקים, לא יוגש על־ידי המועד ץ; מתכוונת אחדות־

העבודה להציע אותו בהקדם לכנסת. העיכוב היחידי נמעט להגשת החוק הוא
הח״כ הליברלי יזהר הררי, שמשך כל פעולת המועדון היה מעכב בקביעות
את העברתם המהירה של רוב החוקים.

• עניין פיחות המטבע יעלה מחדש, מיד לאחר הרכבת
הממשלההחדשה. לאחר יותר משלה של התחמקות, נאלץ לא מכבר דויד
הורוביץ, נציג ישראל בבנק העולמי, להבטיח לבנק, שחודשיים לאחר הרכבת
הממשלה היא תקבל החלטה בשאלת שערי המטבע.

השמאל והימין לוחצים בל אחד ככיוון הסוד כשאלה זו.

קבלת תביעת הליבראלים להפסקת הפיקוח על המטבע הזר תביא לפיחות, בעוד

״עגרם־ ינ 11ן ערי יגזגד חזריבה...״
שהשמאל, הבטוח בפיחות, תובע להבטיח לפחות את ההכנסה הריאלית של
העובדים על־ידי סובסידיות ומלווה־חובה לעשירים. אשכול עצמו אינו מוכן
לדון או לשוחח בשאלה זו עם איש.

• תגבר התנועה בעולם להמתיק את עונשו הצפוי של

אדולף אייכמן. תנועה ספונטאנית זו, שנתעוררה בימים האחרונים בכמה
מקומות בעולם, תקבל תנופת רבתי מייד עם פרסום פסק־הדין, תעלה לכותרות
כל העתונות ותחנות הטלביזיה בעולם המערבי.

• יתכן בי הממונה על שירותי הבטחון ימונה מעתה על־ידי
הממשלה כולה, אולם מפקד הש.ב. עצמו יוסיף גם להבא להתמנות

על־ידי דויד בן־גוריון לבדו. זה הסיכום שיוצע, במקרה הצורך, על־ידי נזפא״י
למפלגות השמאל. לעומת זאת יישמר גם להבא שם הממונה על שירותי
! הבטחון בסוד כמוס, בניגוד למקובל ברוב המדינות הדמוקראטיות.

• בקרוב יתפרסם מינשר חניכי של אמנים ידועי-שם נכד
השחתת נוף הארץ, תיבנון הערים הכעור והשנור האמנותי
הקלוקל. המינשר, עליו יחתמו עשרות ציירים ופסלים, ביניהם זריצק׳ ,דנצינר
ותומרקין, נועד לעורר דעת־קהל ולהכריח את הממשלה להקים מוסד לאומי
לתיכנון אסתטי.

• שלוש שאילתות יוגשו הימים הקרובים לכנסת, בענין
הילד החטוף יוסלה שוחמבר. שאילתא אחת תוגש על־ידי ח״נ אגורת
ישראל, והיא תופנה לשר המשטרה בתלונה על פעולות המשטרה בעת ניהול
חקירתה. שתי השאילתות האחרות יבקשו משר המשטרה ומשר המשפטים
להסביר מה עשו עד כה לגילוי הילד, ומדוע לא הועמדו עדיין לדין אותם
אנשים שיש הוכחות על חלקם בהעלמת הילד והסתרתו. אחד ממגישי שתי
השאילתות יהיה כינראה ח״ב מפא״י מנחם כהן.

ב מ רינ ה האנושות הזבנג הגדוד
עשרת אלפים תינוקות נידונו באחד
מימי השבוע למודת או לחיי־עינויים כבעלי־מום
— עוד לפני שנולדו.
הזבנג הגדול — פצצת חמישים המגטון
— פוצצה בברית־המועצות. תוך התעלמות
צינית מדעת האנושות, החליטו השליטים
הסובייטיים לנסות נשק נורא זה. באותה
ציניות גינו את המעשה כל אותם
אנשים בעולם — ובישראל — שצידדו
עוד אתמול בפיצוצי־האטום הצרפתיים והאמריקאיים.
מעולם
לא היה חוסר־האונים של המין
האנושי, נוכח תעתועי גושי־הכוח, כה בולט
כמו השבוע. כי באותם הימים שהסובייטים
פוצצו את הפצצה הנוראה, הגבירו
גם האמריקאים את תעמולת־המלחמה שלהם,
הגבירו את בניין המיק־לטים
ברחבי מדינתם
וחידשו את התביעה להחזיר
לגרמניה את השטחים
שצורפו בתום
מלחמת־ד,נאצים בפולין.
האזרח הישראלי יכול
היה רק לתמוה לאן
כל זה מוביל. אם תיפול
פצצה בת חמישה
מגטון — עשירית הכוח
של הזבנג הגדול
— בכיכר דיזנגוף, תעלם
כל העיר תל־אביב
מעל פני האדמה, מבלי
להשאיר שריד וזכר.
בטווח של בני־ברק, תל־ברוך
ואזור יישרף כל
בעל־חי. בטוזח של הרצליה
וראשון־לציון יסבלו
בני־אדם פצעי־כוויה
חמורים. ובהתאם לתנאי
מזג־האוויר והרוח,
עשוייה הנפולת הקטלנית
לזרוע מוות המוני
בכל מקום בישראל —
מדן ועד אילת.

שאלה נוקבת. יהודי דרום־אפריקד,
חלשים מדי מכדי שיוכלו להפעיל לחץ
חזק על ממשלת ישראל. אך פרשת השבוע
עוררה שאלד, נוקבת יותר: מר, יקרה אם
אי־פעם יחייב האינטרס של ישראל, גם לפי
דעת הממשלה, לנקוט בעמדה הנוגדת את
האינטרסים של ארצות־הבריתז למשל ביחס
למצב הכושים בארצות־הברית? באיזה
מצב יועמדו אז היהודים האמריקאיים?

הקואליציה
ענ״ני קרקרה
לפי האימרה הידועה, אי־אפשר גם לאכול
את העוגה וגם לשמור על שלמותה בעת
ובעונה אחת. השבוע היה נדמה כי לוי
,אשכול רוצה להוכיח שדבר כזה אפשרי.
׳מטרתו הסמוייה: להבטיח למפא״י בממשלה
הבאה רוב מוחלט ושלטון יחיד — ובאותו
זמן להכניס לקואליציה את כל מפלגות
מועדון הארבע, כדי למנוע מראש כל אופוזיציה
יעילה למעשי מפא״י.

השבוע ניראה הדבר כמעט בלתי־אפשרי.
הדגש היה על ״כמעט״ .אשכול העמיד פנים
שהוא חותר לקואליציה מצומצמת, אך
כיוון הדיונים א־פשר למפא״י לעב! ר ברגע
האחרון לקואליציה רחבה.
כן, אכל לא. הגורמים שנעלמו מכל
הדיונים על עתיד הממשלה היו אותם אשר
בשמם יצאו כל המפלגות המתמקחות למלחמה,
במפא״י: שמירת הדימקראטיה והבטחת
הפיקוח על מערכת הבטחון. נשארו רק
השאיפות החמדניות הגסות והריב על חלוקת
התיקים.
נוצר מצב מגוחך שההסכם הקואליציוני
היה תלוי, כביכול, בוויתור פעוט זה או
אחר, בשטח הכלכלי, בעוד שהדמוקראטיה
ור,בטחון חדלו להוות גורם בדיון.
אשכול ניהל את הדיונים בשני כיוונים.
לאחר שמפ״ם סמכה את ידה על
הסכמי מפא״י עם אחדות־ד,עבודה, ואילו
הדתיים כבר הגיעו להסכם עם אשכול, נשארו
בזירה רק שני מועמדים: הליבראלים
ואחדות־ד,עבודה.
הליבראלים דרשו בעיקר שני דברים: איש־פוז
ממלכתי וביטול חלק של הפיקוח על
המטבע הזר. אשכול היה מוכן לצע ד חצי העם צעד לקראת כל דרישה. הוא הסכים לביטוח
אישפוז כולל, אך בתנאי שייעשה על ידי
חרב פיפיות
קופות־ההולים הקיימות, בתוספת מ! סד לאולפי
האידיאולוגיה ה מי כללי לאותם אנשים שאינם חברים ברשמית,
הכלולה במגי קופות אלו. למעשה ניטל בכך העוקץ מלת
העצמאות, מדינת־ התביעה הליבראלית.
ישראל היא מדינת ההזר
היה אשכול מוכן
לגבי המטבע
יהודים. היא שייכת ל להקים וועדה שתיבחן את האפשרות לבייהודי
העולם, ומייצגת טול הדרגתי של הפיקוח על המטבע. צעד
אותם בכל מעשיה.
כזה כמוהו כדחיית הדרישה, אך לאותם מנאידיאולוגיה
זו היא היגי ליבראלים, שהיו מעוניינים בהצטרפות
חרב פיפיות. היא כבי־ לממשלה בכל מחיר, נראו חצאי צעדים אלה
גרמה סבל רב ליהודי כמספיקים (ראה להלן).
העולם. אן כל עוד נגס/ס
70 מס הכנסה. הדיון עם השמאל
רם סבל זה רק לחלקים
היה מסובך יותר. נציגי אחדות־העב, דה
המנותקים של הפזורה היהודית — יהודי
הציבו שורה שלימה של דרישת כלכליות,
ברית־המועצות ומדינות־ערב — לא היה
התמקחו על כל אחת מהן בניפרד עט אשאיכפת
הדבר למנהיגי המדינה.
כול. שר־האוצר, הרואה כל תביעו־ ,בשטח
החודש נתעוררה בפעם הראשונה השאהכלכלי
כפגיעה אישית בו עצמו, והגבלת
לה: מה קורה כאשר מתנגש האינטרס של
צעדיו בעתיד, לא היד, מוכן אף לדון
מדינת־ישראל עם האינטרס של קיבוץ
בתביעות השמאל.
יהודי בארץ מערבית?
״אני לא פחות חלוץ מכם,״ טען מרכיב
כפיות טובה. השאלה עלתה בעקבות
הממשלה ,״ואני גם לא פחות מבין מכם —
הצבעתי, של גולדה מאיר באו״ם למען גינוי
תסמכו עלי.״
נאומו של שר־החוץ הדרום־אפריקאי. גולדה
נקו דת המוצא לכל ההסדרים היתד, לגביו
הרימה את ידה (בניגוד לרוב שאר מדינות
קווי־היסוד, שנחתמו לפני שש שנים, ומהם
המערב) מפני שלא היתד, לר, ברירה: הצלא
היה אשכול מוכן לזוז.
בעה אחרת היתד, גורמת לאבדן הקשרים
שינוי יחם המיכים הישירים והעקיפים,
של ישראל בכל מדינות אפריקה, כולל
מדינות הקוויזלינגים השחורים (העולם הזה העלאת תקרת מס־הכנסה (דרישת השמאל:
עד ס/ס0ך) ,הקלות למ-עוטי־ר,יכולת — בכל
.) 1258
אולם בדרום אפריקה קיימת עדה יהו התביעות האלה לא היה אשכול מוכן אף
דית חזקה ופורחת, החיה בפחד מתמיד לדון. הוא הסכים לשתי תביעות בלבד:
מפני זעם האפריקאנרים — הצאצאים ה להחמרת העונשים לפושעי מס־הכנסה, ולגזעניים
של המהגרים ההולנדיים. ממשלת הקמת ועדה שתבדוק מר, הסיבות לרווחים
דרום־אפריקה ידעה זאת, והשבוע היא הג ד,מ פרזים של חברות־ענק שונות. בהשוואה
בירה את הלחץ. ראשי דרום־אפריקה גינו לדרישות אותן העלו מפלגות השמאל לפני
בחריפות את ישראל, האשימו אותר, בכפיות הבחירות, נראו הה־שגים הפעוטים בתחום
הבטחון והכלכלה מגוחכים.
טובה, מאחר שהם התיחסו תמיד בחיוב
לציונות, בה ראו תנועה קולוניזטורית־סומים
בארוכה. גם לאחר כל ההבטגזענית
קרובה.
חות, הגישושים, הצעדים וחצאי־הצעדים של
הדברים נאמרו תוך פזילה ברורה לעבר מנהלי המשזו־והמתן, נשארו עדיין השבוע
יהודי דרום־אפריקה. אלה הבינו את הרמז. כולם כמגששים באפילה. אנשי מפא״י לא
השבוע פירסמה נציגות יהודי דרום־אפריקה
העזו להחליט לבדם בש ם עניין בעל ערך.
הודעה, בה מתחה ביקורת חריפה על בכל מיקרה כזה פנו לשמעון פרס, שהשהצבעת
ישראל והביעה נאמנות בלתי -תתף גם הוא בדיונים, ביקשו ממנו :״שאל
מסוייגת לאדונים הגזעניים של מולדתם.
את זד, אצל הזקן.״

סנדל מזח •*12

ה קראו
כאחד הגליונות האחרונים של עתונכם
— אגב פולמוס תפל שפתח בו אחד מ־כתבני
דבר — נסתמן שרטוט מעוקם למדי
של ״העברים הצעירים״ ,הם אנשי ״אלף״,
הם ״הכנענים״ בכינויים העממי (המצאתו
של א. שלונסקי, שנתכוון להשמצה)— ,
והריני מבקש להשתמש בהזדמנות זו כדי
להעמיד דברים על אמיתם (בתכלית הצימ־צום).
וקודם
כל, הערה אישית:
אומנם הודחתי בשעתו מעריכת הירדן
על שתעמלתי להעמדת התביעה המדינית
הממשית על שלטון עברי רבוני על הארץ
מיד (בניגוד לדעתו של ז׳בוטינסקי
המנוח ועושי דברו בעת ההיא); —
אומנם יסדתי וגבשתי את הועד לנבוט
׳הנוער העברי ב־ 1939 ועמדתי בראשו; כן
יסדתי אחר־כן־ את בטאונו אלף (1948־) 1953
ומשנוסדו העברים הצעירים, נבחרתי לנשיא
ויו״ר; —
אבל, באמת, אני חש את עצמי שלא בנוח
מעט בתואר ״אב רוחני״ (של הכנענים

אולי פשוט עוד לא הגעתי לגיל המתאים.
אנא, אם לא איכפת לכם,
— הזדיינו בסיפ-טיפה סבלנות.

היהדות איגה אומה:
פי התפים ה העברית, נולדה כאן

/בארץ, כמו בהרבה ארצות־הגירה בכל,
העולם החדש׳ ,אומה חדשה. הדור
הראשון שלה הוא הדור הראשון של בני־הארץ
וגידוליה, שבאו במגע עם תרבות
מערב אירופה, על סף המאה העשרים. מכיוון
שאומה זו נוצרה בארץ העברים
ולשונה עברית — אומה זו היא עברית.
בלידתה יש משום תחיה לאומית, ומראשית
היוולדה יש לה תקופה קלאסית עצמית
לינוק ממנה — דבר המחיש את
גיבושה ללא כל השוואה עם התהליך האיטי
הרגיל של גיבוש לאומי, במקום שאין
עמו תחיה לאומית.
אומה זו, כחוק האומות החדשות, אינה
עדה ואינה סתגרנית. היא פתוחה לבני כל
דת ומוצא, וחוקתה החילונית סופה שתביא
לידי התמזגות אמת של כלל בני־הארץ.
(לדוגמה: איזנהואר, לה־גרדיה, קנדי — זה
ממוצא גרמני, זה איטלקי, זה אירי —
כולם אמריקאים במידה שווה).
היטיב להגדיר תפיסה זו בשעתו —
ואם באורח פשטני למדי — א־צריח, עתון
ערבי בירושלים העתיקה בעת ההיא( .אני
מצטט על־פי הזכרון :״הם (אנשי אל״ף)
סבורים שהארץ היתד, עם אחד ושפה אחת,
עד שבאו הדתות (המונותאיסטיות) והפרידו
ביניהם, והם מבקשים לבטל את הדתות
ולהחזיר את אחדות העם והארץ.״
ואומנם, בתקופה העברית הקלאסית, תקופת
השופטים והמלכים ולפניה, היתד. כל
הארץ עם אחד ושפה אחת. שפת כנען של
ישעיהו וכתבי איגרית, המואבית המפורסמת
של כתובת מישע, כמו היהודית בפי
רבשקה האשורי, והאמורית, אינן אלא
ניבים עבריים. כמו גם הארמית, שהיתה
בעיקרה, ובתפיסת הימים ההם, אך דיאלקט־גבול
עברי, שפשט לבסוף בכל הארץ, במורד
הפרת עד גבול פרס, ועד גבול
מצרים.
היהדות, שתחילתה מסביב לגרעין האצולה
הירושלמית הגולה של יהויכין מלך
יהודה, היתד, מעיקרה עדה, בת פזורה,
שהווייתה בפזורה. מדינותיה השונות —
יהודה, חדייב, תימן, צפון אפריקה, כוזר
— לא היו אלא תופעות־שוליים, לא קובעות.
קודיזלינג שלה, רבי יוחנן בן זכאי
— דמות נערצה; ומנקודת הראות שלה —
בצדק גמור. התקופה הקלאסית שלה (תקופת
בית שני בלשון המונחים שלד ).ארץ־
קודש ל״גוי אחד מפוזר ומפורד״ — לפזורה
בין־ארצית, בינלאומית, קוסמופוליטית
בלשון ימינו. המיתוס שלה: יציאת מצרים
ההגדית שלא היתד, ולא נבראה —
שעיקריה: אומה וארצה הן שתי תופעות
נבדלות ונפרדות; עם נולד וקיים מחוץ

ל״ארצו״; מולדת פירושה ארץ של אבות
קדמונים, רחוקים, לא־מעשית, או ארץ־לי־מות־המשיח־לעתיד־לבוא־הלא־מעשי;
ארץ אשר
אין העם רוצה לבוא אליה ואינו יכול
לבוא אליה אלא בדרך נס וכפיה אלוהיה.
לא על חנם כופרים, כפרו מאז ומתמיד
רובם המכריע של היהודים, וכל זולתם —
להוציא משכילים־למחצה ממזרח אירופה
בדורות אחרונים— בהווייתה הלאומית של
היהדות, והם כופרים בכך עד היום.

היכן צודקים הפרוטוקולים
ך* פרוטוקולים המפורסמים של זק

ן ני ציון, על ״הקשר״ היהודי הבינלאומי
לשם ״השתלטות״ יהודית על כל מדינות
העולם, הם כמובן, וכברור מאליו,
הבל הבלים ורעות רוח — ,לגבי כל ארצות
העולם. אבל ביוצא־מן־הכלל אחד:
פרט למדינת ישראל.
כאן שולטים הם, ומבקשים לשלוט, באמת
ובתמים. כאן רוצים הם להקים — לא
חשוב באיזו סיסמה — ״מרכז רוחני״ ליהדות
העולמית, מדינה עדתית, סתגרנית,
לחנוק כל תופעה של לאומיות עברית,
למנוע כל התמזגות של תושבי הארץ, לכפות
את העדתיות היהודית הסתגרנית על
כולנו, על הכל.
כשביקשו הפלחים המוסלמים דוברי הערבית
של תרשיחא להניח לבניהם ללכת
לבית־ספר אחד — עברי — עם בניהם של
בני דת משה דוברי הרומנית, דחתה אותם
הממשלה היהודית, כפתה על בניהם בית־ספר
ערבאי.
אולי, אגב, זה שורשה של, הבעיה הערבית׳
בארץ, שבעיקרה, כרגיל, היא בעיית

מאת

אית של בריטניה על הירדן. מסכים אני
עם יצחק שדה המנוח, עם האלוף יגאל
אלון, עם עזר וייצמן, שאפשר היה, שצריך
היה, לגאול אז את כל מערב הירדן,
וכי פרי מאמצי המלחמה לא מוצה בשעתו
מחמת עניינים שבפסיכולוגיה מעוותת
ומדיניות־מוטעית־מחמת־עניינים-שבפסיכולוג־יה.
הרושם
הכללי הוא, שגם פרשת אלטלינה
לא באה, בעצם, כדי לפרק את האצ״ל.
בגין הסכים כמדומני למסור את מרבית
נשקה, גם הוכיח שאין מלחמת אזרחים
באה בשבילו בחשבון — ופירוק הצבאות
השונים — בירושלים — יכול היה לסבול
דחוי־מה. עצם פירוק האצ״ל בעת ההיא
היה כדי שלא יעבור את גבול המזרח הבריטי
האמור, שלא יכבוש את ירושלים
העתיקה — ועמה, ממילא, לפחות את הר
יהודה — כמטרתו המוצהרת בעת ההיא.
סוף סוף, יחידה מסויימת נצטוותה לעצור
בה אז מהתקדמותה להר חברון. גם הגליל
המערבי, גם אילת, דומה שבן־גוריון קבלם

יונתן ד טו ש

״דו־קרב בשמש״ -תהת פותרת זו פיפר ״העולם הזה״ ()1253
כחודש שעבר על מלחמת־המאמרים החריפה שפרצה בין סופר
״דבר״ ,שדמה גרודזנסקי, לבין המשורר יונתן רטוש, אביהם
הרוחני של ״הכנענים״ .מאחר שמר רטוש ביקש להגיב על
כמה מן הפרטים שהוזכרו כרשימה, הציעה לו המערכת להגיש
לקוראים את תמצית דעותיו. מר רטוש נענה לבקשה זו, והמערכת
מפרסמת כעמוד זה את דבריו, על סמך חופש־הוויכוח.

הגדולה. ארץ קודש ההולכת לקראת ״חורבן
שלישי״.

ף 6סו ף 48ע , 1בגליון הראשון של
*2אל״ף, נכתב מאמר־ראשי על מטרת ה־מ?חמה.
חלק אחד ממנו אולי נתיישן ב־מיקצת.
היתד, זו התביעה לעשות את סיני
חבל משותף (קונדומיניון) של ישראל העברית
עם מצרים הפרעונית, כדי לשחרר
את תעלת סואץ משלטון זר.
בין תיים נשתנה המצב. התעלה הוצאה
מידי הבריטים בלעדינו, אף אפשר לומר
בהתנגדותנו. אם כי מצרים הערבאית, כישראל
היהודית, ספק רב הוא אם יש בה
כדי להבטיח לעצמה עצמאות של אמת.
עבד אל־נאצר הוא בראש וראשונה אויבה
של מצרים המצרית. הוא מבקש לעקור את
ייחודה המצרי, רב המסורת והתרבות, לעשותה
מרכז לעולם ערבאי־איסלמי יחמי,
סתגרני, שונא זרים, נחשל, שורץ כלי־קודש
שתלטניים נוסח ימי הביניים — כציונים
שנואיו בארץ השכנה.
אבות מצרים החדשה, המשכילים, כטהה
חוסיין, דגלו במצרים הפרעונית, הסתייגו
מן הערבאות, כמו גם זגלול פחה, משחרר
מצרים. המצרים בכפרי הארץ בימי המלחמה
— ברצועת עזה עד היום, בסוריה
עד תמול שלשום — נהגו בעם הארץ
ככובשים זרים. חבל שבידי ישראל הציונית
לא היה, כמובן, לסייע לשכנתה
הצפונית להשתחרר מעול האימפריאליזם
הערבאי של מצרים. הערבאות המצרית לא
תביא לאחדות החזויה, אבל במצרים פנימה
תשחית כל חלקה טובה.

האינטליגנציה: אין מניחים לה להשתלב, כשווים
עם שווים, בתוך המערך ד״וברתי,
הכלכלי, הפקידותי, המדיני במדינה. אין
מניחים לה להשתלב, כשווים עם שוזים,
במערך הרעיוני של כלל הא כלוסיה. מציבים
לפניהם ברירה בין תפיסה עדתית
בינלאומית יהודית (הננעלת בפניהם) ובין
תפיסה עדתית בינלאומית ערבאית. אף כופים
עליהם את הייחוד הערבאי הסתגרני,
כנגד הייחוד היהודי הסתגרני — ועושים
אותם, אף בעל כורחם, בדרך הטבע, אנושי,
לאויבים־בכוח למדינה הזאת.

בלי בך גוריון

לחמת 48צ ,1קומה של המדינה,
באו, לאמיתו של דבר, משום שקם
בארץ, והתגבש במידה רבה, נוער עברי,
בן־מולדת, שראה את הבריטי לא כבעל־מנדט,
לא כבן־ברית שיש עמו חילוקי־דעות,
אלא כשליט זר ומשעבד. נוער ששם
את הציונות במרכאות.
על הגל הזה רכב כל הרוכב. בן־גוריון,
שיש בו כשרון נדיר לרכב על הגל, בן־
גוריון, שלקו היה לו שלא להלחם בבריטים
בשום אופן ובשום מקרה, בן־גוריון
שלא החל לדבר על מדינה אלא לאחר
שהציעו זאת הבריטים (החלוקה) ,ראה לעצמו
ברגע האחרון הכרח להתייצב בראש
הכוחות הלוחמים ותובעי הכרזת הממשלה
העצמאית — כדי שלא יקומו אלה בלעדיו
ונגדו. שלא יעברו עליו לסדר היום.
אבל גם אז הטיל את מלוא משקלו שלא
לפגוע בתחום שקבעו לו הבריטים השליטים
במזרח — גבול נסיכות־החסות הצב־
לאחר יצחק אזרחי יריחו,

מעשה, בלא החלטתו תחילה, ואילו
שדה המנוח לא היה בו די אומץ
לרדת בשריוניו מבית־שאן בואכה
בלא הוראה תחילה.

ל״חורבן שלישי״

ף* ימי שליט הכריטים מקובל היה
* 2בפי חבורתנו, כי שלוש שאלות הן הניצבות
לפנינו — הבריטית, הערבאית, היהודית,
לפי סדר דחיפותן. ואותן שאלות,
בסדר הפוך, לפי דרגת חומרתן.
השאלה הבריטית נפתרה — ואם גם שאר
סכנות אימפריאליסטיות עומדות־בכוח בעינן.
השאלה
הקרויה ערבית תלויה ועומדת,
ואם גם לא באותה מדד, של דחיפות.
ואחרונה אחרונה חמורה — השאלה היהודית,
זקני ציון המבקשים לכפות עלינו
את התלישות! המונעים את גיבוש הא!מה;
העושים את המדינה, העצמאות, ההגדרה*
העצמית, האומה הצעירה, הפתוחה, הגאולה
והגואלת — ארץ קודש ו״גוי אחד מפוזר
ומפורד״ ,עדה יחדנית, סתגרנית, חרמנית,
השואפת בעקרונו של דבר למדינת־הלכה
חד־עדתית. הם מהרסים את העבר
שלנו, כופים עלינו את הווייתם עם עברם,
מעוותים את ההווה שלנו, מבקשים לכרות
את העתיד שלנו, להקריבו על מזבחם, למען
נהיה להם ארץ קודש — קטועה, מושחתת,
גרורה, שתלטנית — הנכונה לוותר, המוותרת
על ארץ, ובלבד שתשמור על יח־דנותה
של ״עדת שבי־גולה״ ,נוסח עזרא
ונחמיה. אלה גבוריה הקלאסיים של היהדות
בתקופה הקלאסית שלה — תקופת הכנסת

האימפריאליזם הערבאי

ארצות״הברית ש 7הפרת
* 1מטרה המדיני ת הקרובה האחרת,
| | החשובה אולי עוד יותר, והעומדת לדעתי
בעינה עד היום, היא הקמת פדרציה
משולשת: עם הלבנון והר הדרוזים החופשי,
פדרציה זו, שתשאף לאיחוד של אמת,
שתהיה מבוססת על אזרחות וזכויות ועצמאות
של אמת, על התוויה הכנענית בלבנון,
על תפארת נסיכי הדרוזים בימי
הביניים של הארץ, תשמש בדרך הטבע
אבן־גיבוש ומהפך לכל עממי הארץ — עד
גבול תורכיה ופרס: נגד השממות הקוראות
לשליטים זרים, נגד העדתיות, נגד כוחות
הריאקציה הבינלאומיים של הציונות והערכאות,
הקורעים את הארץ ועושים אותה
שדה״תימרון טבעי לאימפריות שתלטניות.
מסתבר כי המדינה הראשונה שתצטרף,
במוקדם יותר מאשר במאוחר, לברית משולשת
זו, תהיה הנסיכות הבדווית המלאכותית
של רבת־עמון — ובמסגרתה של ברית
מרובעת זו עתידה, אגב, גם בעית הפליטים
המפורסמת לבוא על פתרונה הטבעי.
פדרציה זו תשאף להקמת ארצות־הברית
של הפרת — שכארצות־הברית של אמריקה
בשעתן, עתידה היא לשמש עשרות בשנים
אבן־שואבת להגירה מועילה ומחיה, ללא
הפליות גזע ודת, לגאול את הארץ ויושביה
מנחשלות ימי־הביניים שלהם, להיות כור
היתוך ומנוף קידמה ועצמא ת ליושבי הארץ
ולבאים אליה. במלוא הידע והאמצעים
של העולם של ימינו, תשוב ערש זו של
תרבות האדם לתפארת הקדומים שלה, של
ארץ העברים הקלאסית, של בבל ואשור,
של הכנעני והאמורי.

ה שפנים סבלו
כדי להצילך
ד״ר מרטון וחבר עוזריו ערכו
ניסוי של השפעת הכולסטרול
על חיות בית.
אחרי זמן קצר התברר שכל
חיות הנסיון סבלו מהסתיידות
עורקים חריפה. הם קבעו שגם
אצל האדם עודף כולסטרול בדם
מביא להסתיידות עורקים ומחלות

הדרך להפחתת הכולסטרול בדם
היא שימוש בשמני מאכל בעלי
ריכוז גבוה של חומצות בלתי
רוויות.
דרשי בפרוש שמן סויה או שמן
תירס ״טית־בית״ המצטיינים בריכוז
גבוה של חומצות בלתי
רוויות ויחד עם זה טעמם מעודן
לסלטים, בשול, טגון ואפיה.

£116{1 0119־ 1ט 834ת 11ץ1ס 0
במדינה יחסי־חוץ
סכ־ז 1פר1־ה דו הר ת
שום דבר לא הרגיז את נערי־החצר של
בן־גוריון יותר מאשר הידיעות שנתפרסמו
על מכירת עוזים ישראליים לפורטוגאל,
לשימוש במיבצע רצח־העם באנגולה. ממשלת
ישראל נעשתה כה רגישה בנקודה זו,
עד ששרת־החוץ החליטה לנקוט בעצרת
או״מ עמדה מפורשת וקיצונית נגד פורטו־גאל
בענייני אפריקה.
השבוע נתגלה, לגמרי במקרה, הצד השני
של המטבע — ונסתבר שגם בעניין זה
סובלת ממשלת ישראל מסכיזופרניה דוהרת.
כתב הארץ, זאב שיף, ערך מישאל בין
ראשי המפלגות על בעיות הפיקוח האזרחי
על מערכת־הבטחון. אחד הנשאלים היה
הד״ר אלימלך רימלט, חבר ליברלי בוועדת״
החוץ־והבטחון של הכנסת.
הפליט רימלט, בין השאר :״סירבו למסור
לשרים מיסמכים כדי לבדוק את השמועות
על מכירת נשק לאנגולה. איני יודע,
למשל, אם מישהו מחברי הממשלה ידע
שמשפצים מטוסים פורטוגליים בתעשייה
האחירית שלנו
היה זה גילוי נוסף של הסכיזופרניה
הממשלתית: בעוד שמעון פרס, הבוס האמיתי
של התעשייה האווירית, משפץ את
המטוסים שהשמידו מאות כפרים אנגוליים
על יושביהם, באמצעות פצצות נאפלאם,
פצצות ואש־מקלעים, תקפה גולדה מאיר
באו״ם את המדיניות של בעלי המטוסים.

יחסים מרחביים
הפרובוקציה הגדולה

אד תזניח: הילחם
כהשתלטות
הקרחת

השתמש כתכשיר
של הביוקופטטיקאי
ד ״ ד א. רובין

״צריכים להקים ועד למען יהודי אלג׳י־ריר!,״
זעקו כמה מעתונאי ישראל, ידידי
צרפת, למחרת מאורעות־הדמים באוראן
בראש־השנה. התקפתם היתד, מופנית כלפי
הוועד הישראלי למען אלנ׳יריה חופשית,
שהעז לטעון כי הפוגרום היהודי־הערבי
היה תוצאה של פרובוקציה צרפתית*.
השבוע נסתבר כי אמנם יש צורך דחוף
בפעולה להצלת יהודי אלג׳יריה — אך
לא כפי שאותם ידידי־צרפת תיארו לעצמם.
כי היומון הקרוב ביותר לממשלת ישראל,
דבר, פירסם מאמר שאישר כמעט בפה מלא
את העובדה, שבאוראן אירעה פרובוקציה
אנטי־שמית מתועבת.
״מעשה מכוון ומחושכ״ .כתב ישראל
נוימן, כתב דבר בפאריס :״נזדמן לי
בימים אלה לשוחח עם עד־ראייה למאורעות
אוראן, שאובייקטיביותו אינה מוטלת בספק.
מפיו שמעתי גירסה שונה מזו המהלכת
על מאורעות אלה.
״המתנקש שגרם לתגובה היהודית הנמרצת,
פצע, כזכור, יהודי שטייל ברחוב
הרובע היהודי, כשבזרועו האחת הוא מחזיק
בתינוקו, וידו השניה מושטת לבתו. היה
זה טבעי, שיהודים — רבים מהם יצאו
בריצה ומלאי־זעם מבית־הכנסת — הניחו,
נוכח ריבוי התנקשויות הפל״ן כאירופים,
כי אירגון זה הוא ששלח את המרצת. או
שמא היה מי שמיהר להפיץ את השמועה
בין היהודים כי הפל״ן אחראי למעשה?
״יש באוראן אנשים הסבורים — ואין
אלה אוהדי הפל״ן דווקא — כי תקיעת־הפגיון
בראש־השנה היתה מעשה־פרובו־קציר.
של הארגון הצבאי החשאי האירופי
(או.א.אס) ,מכודן ומחושב מראש, למען
גרימת התנקשות דמים יהודית־מוסלמית,
שאחריה לא תהיה ליישוב היהודי באלג׳י־ריר,
ברירה אלא להשליך את עצמו אל
תוך זרועות הארגון הצבאי החשאי, בתקוזה
שארגון זה יצילו משחיסת־נקם הצפוייה
לו באלג׳יריה עצמאית.
״תהיה מידת האמת בסברה זו אשר
תר,יה, עובדה היא כי מייד אחרי אותה
תקיעת־פגיון התפזרו אנשי האירגון הצבאי
החשאי — לא־יהודים, כמובן — ברובע
היהודי, ועשו כמיטב יכולתם למען ליבוי
רגשי הזעם. כמה קבוצות יהודים הלכו
אמנם אחריהם, אך התגובה נשארה מרוסנת
— לפחות יחסית, לעומת מה שאירע
כעבור יומיים בבאב־אל־וואד, שם נתפסו
על-ידי האירופים עוברים־ושבים מוסלמים,
חפים מפשע, והוכו עד מוות. היו שראשם
הוטח באבן עד שאיבד כל צורה ודמות.
ברובע היהודי של אוראן הוכו אומנם קשות
(המשן בעמוד )10
• דיפה טהושמעח גס על־ידי עורך
העולם הזה 1254 בנדאסרו ״דם באוראן״.

^ פיטר להתחיל במקרהו של אליאם דקואה, יליד חיפה בן ה־ .20 מקרהו מעניין
במיוחד, כי הוא אהד מאלה שניסו לברות מישראל, אל ארץ ערבית שכנה. אלא
שלא כשלושת בני שכונתו נתפס, הועמד לדין ונידון למאסר.
יתכן כי הזרע הראשון לכך ניטע בו עוד לפני כשלוש שנים, בהיותו חניך מתחיל
במקצוע המסגרות. הוא התקבל לעבודה כנער עובד, בשכר של נער עובד. אולם בעוד
שנער יהודי היה עובד שבע שעות, עבד אליאס שמונה שעות — באותו שכר .״לא
רוצה?״ אמר לו המעביד .״אתה יכול ללכת!״
תקופה קצרה עבד כסבל בשוק הירקות, אחר כך נרשם לקורס מקצועי וחזר לעבוד
כחרט. כל הזמן קוננה בליבו ההרגשה, כי בגלל היותו ערבי אינו יכול להתקדם בעבודתו,

כחבריו העבריים למקצוע. היתד, זו אומנם הרגשה לא־נעימה, אבל אליאם התרגל אליה
עם הזמן. לפני כשנה חזר מעבודתו, עלה לאוטובוס כשהוא לבוש בגדי עבודה. הנהג התבונן
בצלב שהיה תלוי על צווארו, העיר לו כי באוטובוס צריכים ללבוש בגדים נקיים .״כך
היו לובשים בימי עבדאללה. אתה עכשיו חי אצל בן־גוריון,״ אמר הנהג.
אליאס לא השיב. אך במשך שבועיים לא יכול היה לשכוח את העלבון. לבסוף החליט:
״לא רוצה לחיות בין היהודים.״
הוא ידע כי שני שכניו הצעירים ממורמרים אף הם, מסיבות דומות. הוא פנה אליהם
בהצעה :״בואו נברח,״ והם הסכימו. מבלי לומר מלה לאיש נסעו עד לטבחה, על חוף
הכינרת. שלט שהזהיר אותם כי גבול לפניהם הנחה אותם בדרכם. היה זה בשעות
הצהרים, והם יכלו לראות את שפך הירדן, במרחק 70 מטר לפניהם. עוד דקות אחדות
היו עוברים את הגבול.
לפתע נקלעו בתוך קבוצת פועלים .״לאן אתם הולכים?״ שאלו הפועלים ,״שם הגבול!״
השלושה ענו שתעו בדרך, כי לא רצו לגלות את זהותם ואת מטרתם. הפועלים הציעו
להם נסיעה בטנדר עד לטבריה. השלושה לא יכלו לסרב, האמינו כי יורדו בתחנת
האוטובוסים בטבריה ומשם יסעו בשלום לחיפה. אך הפועלים הביאו אותם למשטרה.
שם נתגלתה ערביותם ואחרי חקירה קצרה הודו כי התכוונו לעבור את הגבול.
״ד,יכו אותי ואיימו עלי,״ נזכר אליאס דקואה .״אחר כך הביאו אותי למשפט. קיבלתי
שנה מאסר. אחרי שמונה חודשים שוחררתי.״

מיקרה,ו של אליאס דקואה יוצא־דופן רק מפני שניסה לעבור את הגבול. המניעים הנפללא
יוצא־מן־הכלל אצל כל צעיר ערבי.
שיים שדחפו אותו לכך מצויים כמעט
הם יכולים לספר על מקומות עבודה הסגורים בפני ערבים, על מקצועות טכניים —
כגון אלקטרוניקה — שאין סטודנטים ערביים רשאים ללמוד בטכניון* ,על הפלייר,־לרעה
בשכר, על הנהגת רמה נמוכה בלימודים, על העדר קורסים טכניים בערבית.
סיפר, למשל, ראוף שאמה 24״למדתי נגרות בבת־גלים. אבל כשהייתי פונה ללשכת
העבודה, היו תמיד מחזירים אותי בידיים ריקות. עד שיום אחד שברתי שולחן.
המשטרה עצרה אותי.״
לבסוף קיבל שאמה עבודה, בהתערבותו של אחד מעסקני מפא״י הערביים. הוא קיבל
פתק מהלישכה, שבו הוחלף שמו מראוף שאמה לרפאל שמאי. מחופש כיהודי, התקבל
שאמה לעבודה. כעבור חודשיים התעורר בלב מעבידו חשד. הוא ביקש ממנו את
תעודת הזהות, בהסבירו כי עליו לרשום פרט מסויים בכרטיס השכר. בתעודה היה
כתוב: ערבי. בסוף החודש אמר לו בעל־הבית :״תודה רבה, אין לנו צורך בך יותר.״
ד,הפלייה בעבודה היא אומנם הכאובה וד,פוגענית ביותר מכל ההפליות היומיומיות.
היא נוגעת לאלפי פועלים ובעלי־מקצוע ערביים, המהוזים כיום חלק חשוב וגדול מכוח־העבודה
בצפון הארץ. כל עוד מבקשים הם לעבוד בחקלאות או בעבודה שחורה, אין
ההפליה ניכרת. כי אין קופצים רבים בין הפועלים העבריים על עבודות אלה.
אך הצעיר הערבי המסיים בית־ספר יסודי או תיכון אינו מוכן לעבודה שחורה. הוא

מנסה ללמוד מקצוע. כאן הוא נתקל בהפלייה ברורה, המקובלת כמעט בכל מקומות
העבודה — במידה שמקומות אלה מוכנים לקבל ערבים. אם רצונו לעבוד, עליו להסתפק
בשכר נמוך משכרו של הפועל העברי. בלית ברירה, הוא מסכים. מה עוד שהמעביד
מסביר לו, כי הוא מקבל על עצמו את הסיכון הכרוך בהעסקת פועל שלא נשלח
אליו על־ידי לישכת העבודה המקומית.
• סטודנט שלנוד מקצוע זה בטכניון העברי בשנת , 1953 לפני שתונהג איסור זה,
חיה נביל פרחאת. לצורך לימודיו הרכיב בביתו משדר רדיו זעיר. נאשר נודע הדבר
לשלטונות, ראו בנן הפרה חמורה ביותר של בטחון המדינה. פרחאת עזב לפני שנים
אחדות את הארץ, ממשיך להשתלם במקצועו באוצות־הברית.

נטיית הנער הערבי המשכיל ללמוד מקצוע הינד, עדיין בראשיתה. כי עד כה, נחשבו
המקצועות הטכניים טובים רק למעוטי־השבלה, ולא נאה לבוגר תיכון לדגור 12 שנים
על ספרים כדי להפוך, בסופו של דבר, רתך או נגר. המקצועות הקלאסיים לבוגרי
התיכון הערביים היו, עד כה: הפקידות וההוראה. אולם שני מקצועות אלה אינם
מסוגלים לקלוט את כל בוגרי התיכון הערביים בארץ. מה עוד, שדרוש הכשר מדוקדק
מטעם השלטונות — ולעתים קרובות גם מטעם מפא״י — כדי להתקבל כמורה. הסקטור
הכלכלי הערבי, מצידו, אינו מפותח במידה שהוא יכול לספק עבודה למאות פקידים. ואילו
המנגנון הפקידותי של הממשלה סגור כמעט לחלוטין בפני ערבים. בעוד שהם מהווים
כ ־־ 127 מאוכלוסיית המדינה, אין הם אלא 1מפקידי הממשלה.
כאשר הודיע שר האוצר, למשל, ערב הבחירות, על הקצבת כ־ 30 מישרות ממשלתיות
לערבים, הוצף המשרד ביותר מ־ 600 בקשות.

אלוף ישראל

ו? ךןךןז אליאס דקואח ניסה לב-
רוח לסוריה, אחרי שנהג
אוטובוס העליבו. הוא נשפט לשנת מאסר.

13 33-111

חד משולחי ה כקשות היה אדמונד מארון 19 בוגר בית־הספר התיכון
בנצרת. אדמונד — השולט בערבית, עברית, צרפתית ואנגלית — שילם 15 לירות
עבור הזכות להשתתף באותו מיכרז. הוא לא זכה לתשובה.
כיום הוא עובד כצבעי — ״ובעל־הבית שר לי ערבי שחור /שכל של חמור.״
אחיו של אדמונד, אדוארד בן ה־ ,23 חסך לעצמו את עוגמת־הנפש ופנה ישר ללימוד
מקצוע. הוא עובד עתה כנגר בקיבוץ.
שמו הופיע לראשונה מעל דפי העתונות לפני כשבע שנים, בשל מעשה גבורה שזיכה
אותו לתואר -איש מופת״ (העולם הזה .)957 אדוארד, שהיה אז בן ,16 פרץ לתוך
דירה בוערת, בשומעו כי הושארה שם תינוקת בת שבעה חודשים. הוא התעלף בתוך
העשן, התאושש והוציא את מיטתה הבוערת של התינוקת. אולם הסתבר כי המיטה היתר,
ריקה. התינוקת, רחל כץ, נשארה בחדר.
אדוארד נכנס שנית אל תוך הלהבות, הפעם הוציא את רחל הכווייה ממש ברגע
האחרון. היתד, זו הנפש השניה שהציל ממוות. שנתיים קודם לכן הציל גבר מטביעה
בים בת־גלים, שעה ששחה שם עם כיתתו.
אדוארד מארון ידוע גם כאלוף ישראל בהרמת משקלות, במישקל תרנגול ונוצה.
״לפעמים אני בעצמי מוכן להסתיר שאני ערבי,״ הוא מספר ,״אבל באים היהודים
ומכריחים אותי להיות ערבי.״
לפני ארבע שנים היה אדוארד חבר משלחת הפועל, שנסעה לכנס ספורט הפועלים
בלינץ, אוסטריה. הוא שבר שם חמישה שיאים ישראליים .״הרגתי את עצמי בשביל
ישראל,״ אמר. בשנה שעברה ייצג את ישראל באולימפיאדה ברומא.
למעשה, לא נחשב אדוארד מארון כישראלי, בעיני החוק. כאשר אירגנה אגודת הפועל
את הנסיעה, הוציאה דרכונים לכל חברי המשלחת. רק אדוארד לא קיבל דרכון. הוא

המשליל

אדמונד מארון עם תעודת
בית־הספר התיכון.
ניסה להשתכר כפקיד, עובד עתה כצבעי.

״מדוע הם בורחים?״ שאלה זו הציגו עורכי ״העולם הזה״
לגורמים רכים, למחרת הריגתם •צל שלושת ם;י וארי
גיסגם כהיפה, כהיותם כדרכם לעזה. כדי לקבל את התשובה,
פנתה המערבת אל הכתובת המקורבת ביותר לכעיה :
אל כני הנוער הערכיים. פעמיים כמשך השבועות האחרונים
נערכו כנסי־נוער מיוחדים -האחד כהיפה והשני
כנצרת -כדי להשיב על השאלה. מלכד הצעירים הערכיים
עצמם נוכחו שם רק נציגי מערכת ״העולם הזה״.
השיחה התנהלה כערבית והמשתתפים נתבקשו לדבר
כגלוי־לם. כעמודים אלה מגיש ״העולם הזה״ את התמצית.
צוייד בתעודת־מסע מספר ,12303 בה נקבע שהוא נולד בחיפה ב־ .25.9.38 ליד המלה
״אזרחות״ נכתב :״בלתי־ברורה.״
אדוארד ואדמונד מארון הם אחיו של רימונד מארון, אחד מחמשת הרוגי־הגבול.

ןוץ מלאל ;ועבי מובטל מזה

שנה מעבודה. מדוע? -כי
מתחתי ביקורת בפומבי על המיסשל הצבאי.״

• 1 31/19 9

ן * -יי מן § ך!זן־ ן מחמוד ספדי הקים
קבוצת כדורגל, שקע
1 1 -1 1 1 1 1
ביאוש נוכח 1הקנוניות שבאו נגד קבוצתו.

הבחורה הערכיה

חת התוצאות של הריגת חמשת הצעירים, וההפגנות שלאחריה, היתר, הקמת
ועדים של בלל הנוער הערבי בחיפה ובנצרת. הסבירו דוברי הועד החיפאי :״למעשה
מופקר הנער הערבי לנפשו. בעיותיו הנפשיות אינן שונות מבעיות הנער העברי בתל־אביב.
גם הוא מתלבט במציאת חברה, גם הוא מושפע מן הסרטים האמריקאיים, גם הוא
סובל מהתרופפות הקשר המשפחתי. נוסף לכל אלה, מעיקות עליו הבעיות המיוחדות
לנער ערבי. אחראים לכך הממשלה, העיריה, המוסדות — והחברה הערבית עצמה״.
מה הבעיות המיוחדות המעיקות עליו, פרט לד,פלייה ולעלבונות? בראש וראשונה: חוסר
מסגרת חברתית, לשעות שלאחר העבודה או הלימודים. אין בבל חיפה הערבית, על עשרת
אלפי תושביה, ספריה שבה אפשר לקרוא ספר. אין מועדון ספורט. אין הרצאות תרבותיות.
קיימים אמנם מועדונים אחדים שם. אולם אלה קשורים בכנסיה או במפלגות —
וכאן נקודת התורפה שלהם. כי מועדון חברתי חייב להיות חלק אירגאני של החברה.
באיו צריכים לראות בו מיפגש לא רק לבילוי ולמישחק, אלא גם למחשבה ולליבון בעיות
היומיום. בתנאים הקיימים בארץ, כל ליבון כזה, כל החלפת מחשבות גלויות בתוך
ציבור ערבי, יעוררו מיד את חמת השלטונות. כי הקו הבלתי־רשמי הוא זה :״אתם
יכולים לעבוד. אתם יכולים פחות או יותר ללמוד. אבל אל תתארגנו. אל תחשבו.״
על כן אסורה פעילות זו במועדונים הקיימים, ושוב אין מקומות אלה אלא קליפות
ריקות מתוכן. חבריהם המעטים מרבים לשחק בהם שש־בש.
יוצא, איפוא, שלצעיר הערבי בחיפה, כמו במקומות רבים אחרים בארץ, אין איפה
לבלות. דבר זה אינו מביאו רק לבילוי שעותיו בבתי קפה או בקרנות הרחובות. הוא גם
מעכב את תהליך התפתחותו מדפוסי החברה הנחשלת, למתכונת המודרנית של הנוער
העירי החי מסביב. אמר אחד מצעירי ואדי ניסנס :״באים אלינו בטענות: למה הבחורה
הערבית אינה חופשיה? למה אינכם יוצאים עם בחורות ערביות? לאן ניקח את
הבחורה — לרחוב? לבית־קפה של קלפים ושש־בש? עוד פעם לקולנוע? פשוט אין
לנו מקום למיפגש תרבותי. בתנאים אלה נכנעת הבחורה להוריה, האומרים לה שיציאה
מן הבית כמוה כיציאה לתרבות רעה.״
הצעיר הערבי בערים המעורבות רואה את החברה העברית סביבו, ונמשך אליה. לעתים
קרובות זוהי משיכה מסוכנת, כמשיכת הפרפר אל האש הבוהקת. אפשר לראותם בלבושם
הקפדני, כשהם מטיילים ברחוב הרצל בחיפה. מסביבם תוססים חיים נוצצים, מתקדמים.
אם הם מצליחים להתגבר על רגש־ההסתגרות ומנסים לחדור לתוך חברה זו, קיימים
כל הסיכויים כי הם ייפלטו החוצה. אין בארץ כולה מקום־מיפגש אחד לנוער עברי וערבי.
אם יקשור הצעיר הערבי קשרי ידידות עם נערה יהודיה — הופכים חיי שניהם
לגיהינום. החברה היהודית מביטה בזעם על הנערה, ולא פעם מנדה אותה. לא פעם אף
הוכתה הבחורה בידי קרוביה הנזעמים. ואילו הערבי נראה להם כמיפלצת הבאה לטמא
את טוהר הגזע.
סיפר ג׳ורג׳ שאמד, החיפאי, בחור תמיר בעל הופעה נאה ביותר :״פעם ליוויתי את
החברה שלי לביתה, במרכז הכרמל, בשתיים אחרי חצות. בדרכי הביתה עצרו איתי
שוטרים. הם ביקשו תעודת־זהות .״מה אתה עושה כאן?״ שאלו אחרי שקראו שאני
ערבי. אמרתי להם שליוזיתי את החברה שלי הביתה, הם לקחו אותי לביתה, שאלו
אותה אם נכון שהיא חברתי. היא ענתה שכן. לקחו אותי לתחנת המשטרה. ר,יכו יאותי,
אחר־כך האשימו אותי בביצוע חצי תריסר גניבות. לא היה לזה כל יסוד, כמובן. הם

רק רצו להפחיד אותי.״
**נ־ עיית אלה, במידה חמורה יותר או חמורה פחות, קיימות לא רק בערים
, .4המעורבות כמו חיפה, עכו, רמלה ויפו. הן קיימות גם בערים ובכפרים הערביים.
(המשך בעמוד )16

ן -ן ןן 1ףןך• סביר עבוד הנצרתי, תל־
? # 1 / 1 ) 11 מיד בית־הספר התיכון 1
העירוני .״הלימודים גרועים במתכוון,״ טען. ן

במדינה

מהרו -פן תאחרו

(המשך מעמוד )8
מוסלמים, שלא חטאו — אולם לא הוכו
עד מזזת, בניגוד לידיעות שפורסמו ב־עתונות.״
הרעלה
ושטיפת מוח. כך מסתבר
כי א! תו אירוע, אשר עתוני ישראל (ובכללם
דבר) העלוהו על נם כהתגלות עילאית
של הגנה־עצמית יהודית, לא היה
אלא מעשי־זדון שפל, בו נגררו היהודים
א,זרי מושכי־חוטים ציניים.
מי הם מושכי־חוטים אלה? גם ביחס
לכך לא השאיר כתב דבר ספק. סיפר הוא,
בין השאר:
• האירגון הצבאי החשאי הוא אנטישמי
במהותו .״אפילו אומרים, שהתביעות
המופנות כלפי יהודים (מטעם ארגון זה)
עולות על אלה שכלפי האוכלוסיה הצרפתית.
המסרב להיענות לתביעה הראשונה
לתשלום, מניחים בביתו, בחנות או במפעלו
פצצת־פלאסטיק. אם אין הוא ממהר
לשלם, מניחים פצצה שניה. ואם הוא
מתעקש בסירובו — הורגים אותת •
בימי מרד המיתרסים, ניסו כמה
יהודים להצטרף למחנה המתמרדים האירופיים,
אך סולקו על־ידיהם בבוז .״הם
נאלצו לנטוש את מצודת לאגאייארד עוד
בטרם נכנעה — משום שניתן להם להבין...
כי אין להם שם מקום. מספרים כי לא־גאייארד
עצמו אמר שאין הוא מעוניין
ביהודים •
כיום מעוניין הארגון הפאשיסטי לנצל
את היהודים. לצורך זה הוקמה מחלקה
מיוחדת לענייני יהודים באגף התעמולה
שלו, המכונה ״אינטוכס( -היינו ״הרעלה״.
הכוונה לשטיפת־מוח, אותה למדו הקצינים
הצרפתיים במלחמת הודו־סין מן הסינים).
מחלקה זו מוציאה כרוזים מזוייפים, המתיימרים
להיות כתובים בידי יהודים,
התומכים באירגון.
סנכדזימ וחלתזזו

מפלגזת

לאור ההצלחה הרבה של מבצע נושא הפרסים — בחודש
ספטמבר, מאריכה חברת
״סוכרזית״ בע״מ
את מועד משלוח התשובות
עד סוף חודש זה

״תאומים״ -

נותרו לכם עוד 7
ימים. קנו עוד היום את

״אריזת התאומים״
והצטרפו להגרלת הפרסים:

350.ל״י
במזומן ועוד עשרות פרסים

חלוקת ה ש לל

לכל עקרות הבית
המשתמשות כסיר לחץ

״אלקטרו״
מהדגם הישן
ניתנת עתה האפשרית להוד
קין תמורת תשלום מינימלי.
•משכיח׳• _שסתום הבטחון הנוטף
שאינו נסתם לעילם.

תאשדךה 0ו י 1 9 ,7
<61 ? 1611

6 2 19 13 12

אילו נערכה הצבעה בישיבת הנהלת המפלגה
הליברלית השבוע, ספק אם היתד.
הצעת הסיעה — להצטרף לקואליציה עם
מפא״י — זוכה לרוב מכריע. כי בכל ימיה
הקצרים, לא היתה הנהגת המפלגה מפולגת
בדיעותיה, כמו בשאלת הכניסה לממשלה.
בראש
התומכים בכניסה לקואליציה ניצבו
המועמדים לתפקיד שר: יוסף ספיר שחתר
להיות שר המסחר והתעשיה; משה קול
שרצה להיות שר החינוך והתרבות: יזהר
הררי שחלם על חוץ או משפטים, ואלימלך
רימלט ששאף אף הוא להיות שר החינוך
והתרבות.
כולם ידעו ששאיפותיהם המוצהרות אינן
ריאליות. בישיבת הסיעה אף נדונה שאלת
התיקים בצורה אחרת לגמרי: קול ורימלט
עדיין התעקשו שניהם על תיק החינוך והתרבות,
ספיר השלים עם אפשרות של תיק
התחבורה, בעוד שהררי התלבט בין תיק
המשפטים לתיק התיירות. ואילו העסקנים
החשובים פחות עדיין עסקו בשאלו: האם
בכלל כדאי להתחלק בשלל?
בישיבת הסיעה התנהל ויכוח חם בין
תומכי ההצטרפות, בראשות קול וספיר,
לבין המתנגדים — איש הנהלת הסוכנות
ליאו דולצ׳ין וח״ב יהודה שערי, איש העובד
הציוני. דולצ׳ין תבע שהמפלגה
לא תלך לקואליציה מבלי לקבל את תיק
המסחר ור,תעשיה וסגנות באוצר. קול התפרץ
לתוך דבריו :״אתה רוצה שנבוא
בתביעות למפא״י אחרי שסיכמנו?״
דולצ׳ין מיהר להשיב :״מי מינה אתכם
למשא־ומתן? הרי אתם רק ועדת שמיעה!-
הצעת החוג. לאחר הביקורת וההתנגדות
החריפה זכתה ההצעה לרוב קטן
בלבד, ומקבליד, חששו מפני דיון נרחב
בהנהלה. לכן העבירו החלטה, לפיה ידברו
אנשי הסיעה לאחר כל הנואמים האחרים
בהנהלה. בזאת ביקשו לשמור לעצמם את
ההשפעה הפסיכולוגית של הנחתת הנאום
האחרון.
ההתנגדות להצעת הסיעה באה מקבוצה
קטנה של עורכי־דין ואנשי־רוח אחרים,
שהתאספה לראשונה לפני חודשים אחדים
במגמה להקים גוף לגיבוש רעיוני במס־לגה.
אנשים אלה, המקיימים מדי פעם סימפוזיונים
על עניינים עקרוניים, תבעו מהמפלגה
לא ללכת לקואליציה עם מפא״י בתנאים
שנוצרו. הם העלו הצעה כזו והעמידוה
מול הצעת הסיעה.
ההצבעה נדחתה לשבוע הבא, אם כי
ברור היה שהתנגדות החוג לא סיכנה את

קבלת החלטת ההצטרפות. אך היא הבהירה,
שנוסף למתנגדים בעלי הנימוקים האישיים,
יש עדיין במפלגה הליברלית אנשים המתנגדים
להצטרפות מבחינה עקרונית.

עת1נ1ת
כו תר תהש בוע
בלמרחב ובמעריב, מעל לידיעה כי מהנדס
בלגי המציא מתקן מיוחד, המאפשר לצוללת
לשוב ולעלות על פני המים בכל
התנאים:
״צוללת שאינה יכולת לשקוע.״

כרגע האחרון
״בעוד שלוי אשכול מנהל משא־ומתן
על ימין ועל שמאל, חתם דויד בן־גוריון
אמש באופן מפתיע על הסכם קואליציוני
עם תנועת־החרות — לאחר משא־ומתן בזק
סודי ביותר.
״קוי היסוד של ההסכם טרם פורסמו,
אך לכתבנו נמסר מחוגים המקורבים לבן-
גוריון כי הוסכם בין הצדדים שמנחם בגין
לא ישתתף בממשלה. באותם החוגים נודעה
גם חלוקת־התיקים, אשר לפיה תקבל
חרות את תיק משרד המשפטים (ד-ר יוחנן
בדר) ,תיק הפנים (אריה בן־אליעזר,
אשר יוותר על תפקיד סגן יו״ר הכנסת
לטובת אליהו מרידור) ,תיק המסחר והתע־שיה
(ד״ר בנימין אבניאל) ,תיק התחבורה
(יעקב מרידור) ,ואילו אליעזר שוסטק, האיש
החזק של הסתדרות העובדים הלאומית,
יתמנה לתת־שר העבודה. לעת עתה
תתבסס הקואליציה החדשה על הרוב של
42( 63 מפא״י 17 ,חרות, פלוס הערבים
הקשורים למפא״י) ,אולם לא מן הנמנע
כי בקרוב תוזמננה גם המפלגה הליברלית
והמפד״ל להצטרף לקואליציה.
״המשא והמתן בין בן־גוריון לבין תנועת
החרות נמשך שעות ספורות בלבד,
כאשר נפגש ראש־הממשלה אי־שם בתל-
אביב עם יו״ר סיעת החרות בכנסת, הד״ר
יוחנן בדר, ומסר לו את תנאיו לקואליציה,
תוך הדגשה כי תנאיו אלה אינם טעונים
מיקוח קל שבקלים וכי את תשובת תנו־עת־החרות
יש למסור לו עוד באותו יום.
״בישיבת מרכז תנועת־החרות, אשר הובהל
באופן קונספירטיבי ביותר לביתו של
מנחם בגין, ושהתנהלה לפי מיטב המסורת
המחתרתית, הוחלט תחילה לדחות את
הצעותיו של בן־גוריון, וזאת על שהתנאי
הראשון שלו היה שמנחם בגין לא ישתתף
בממשלה. אולם היה זה בגין עצמו אשר
הכריע בשאלה זו, באומרו כי לא יעמיד
את הפרסטיג׳ה האישית שלו כמכשול בדרך
הטובה ביותר לאינטרסים של העם,
וכי יסתפק ברצון בתפקיד מנהיג התנועה.
הוא ביקש מד״ר בדר להודיע לבן־גוריון
כי תנועת־החרות מוכנה לחתום על ההסכם,
והמרכז יפה את כוחו של בדר לעשות
כן. בו במקום התקשר בדר טלפונית עם
בן־גוריון ומסר לו את החלטת מפלגתו.
שעה קלה לאחר מכן נחתם ההסכם עצמו.״
סנסציה במזנון. ידיעה סנסציונית
זו נוסחה בשבוע שעבר במזנון הכנסת
על־ידי שלושה כתבים פרלמנטריים, שלא
יכלו לסבול עוד את הסחבת והמיקוח
הציניים במשא־ומתן שנערך לנגד עיניהם
בין אשכול ו״מועדונים -למיניהם. הם הח
ליטו
לפוצץ בלוף מאורגן בעל 50 מגאטון
ט.נ.ט. אשר היה מקפיץ את כל המדינה
השמיימה.
התנאי היה שהידיעה תופיע בכל עתוני
המדינה — מפלגתיים ובלתי־מפלגתיים כאחד.
המניע: להפגין את סלידת הכתבים
מן הנעשה, ולנסות להחדיר להכרת העם
כי גם קומבינציה כזו איננה בלתי־אפשרית
לחלוטין.
תכנית פיצוץ הידיעה תוכננה לפרטי־סרטיה:
הידיעה תשודר למערכות העתו־נים
ברגע האחרון ממש, לפני סגירת ה־גליונות,
כדי למנוע בדיקת הידיעות וכתיבת
מאמרים ראשיים. יוומי הרעיון התקשרו
עם כל הכתבים הפרלמנטריים, הציעו
להם לשתף פעולה. כולם נהנו מאוד מן
הרעיון.
אך לבסוף סירבו להשתתף בבלוף המאורגן.
התברר שהסולידריות החסרה אצל
הבוסים המפלגתיים שלהם, חסרה גם להם.
אנשים הסרש מנחניה
יעקב קליין־הפרש היה איש רגיל בנתניה,
עד לפני שבוע. האנשים פשוט לא
רצו לקחת אותו ברצינות. הם התקשו
משום כך לבלוע את הידיעה, שהופיעה יום
אחד בעתון ושבה נאמר שקליין חובב הסוסים
והנשים, שהיה חייב להם תמיד כסף,
הינו עתה הסנסציה הספרותית של אירופה.
הוא חיבר רב־מכר בשם כאשר ינוס איש
מפני הארי, הופיע בטלביזיה האירופית,
היה אורחו הפרטי של שר התרבות הגרמני׳
הירצהבמועדון אוראניה האכסקלוסיבי•
תורגם לשמונה שפות (צרפתית,
שוזדית, דנית, גרמנית, פורטוגלית, אנגלית,
איטלקית, ספרדית) .הוא בא לאירופה,
ראה אותה וחזר ביום חמישי האחרון
עם הדפנה לנתניה. כל זה, כמובן,
עייף אותו במקצת. לכן ברח מיד לחמי
טבריה.
גולדן כוי• סיפור חייו של קליין ()64
הוא רומאן עלילתי גדול. זהו טיפוס שחלף
מהעולם: גבר שהיה נראה טבעי יותר
במדים של הוסאר אוסטרי מאשר בחליפת
פלנל בהירה ונעליים מחודדות. הוא היה
דון ז׳ואן מושבע, וגם היום הוא עדיין
אומר לנשים שאין להן עיניים — יש להן
כוכבים — ומנשק את ידן באבירות.
״בכל שפה אני לומד את הדיקדוק בלשון
נקבה,״ גילה, כשהוא מטיל סוכרזית לתוך
התה שלו. לכן גם שנאו אותו הגברים
של נתניה.
קליין, יליד צ׳רנוביץ שברומניה, שמע
את שיר הפרשים האוסטרים בהיותו נער
בן . 16״העל גדות הדנובה אכרע לפני צר?
האס בפולין אפולה חלל? אין דבר! הן
בטרם יקרב אויב את נפשי לקחת שלל —
כפרש עוד אדהר בקרב.״ כך אומר השיר.
וקליין החליט להיות פרש. הוא אף זייף
תעודות כדי להתגייס בגיל כה צעיר.
״נפצעתי פעמים רבות,״ הוא מספר .״עד
שב־ 1918 נשבר החלום האוססרי־הונגרי.
נעשינו רומנים.״
קליין אוהב סוסים עד שגעון .״סוסים זו
מחלה משפחתית,״ הוא נוהג לומר ,״סוסים
— זה המוטיב של חיי. השאמפניה שלי.
היינה אומר שריקוד זה תפילה של הרגליים.
אני אומר שרכיבה זה תפילה של
הסולח חדה ׳1*69

רגלי הסום. אני מבין סוסים, והם אותי.
״ברומניה היה לי סוס בשם גולדן בוי.
הוא היה חום. ו •א היה אציל. גזע משובח
ופראי. הוא היה לייך לידידי, הבארון פלונ־דר,
וכשהיה בן שלוש, נחבש לראשונה.
הרג אדם ופצע לני. הבארון רצה לירות
בו. בלילה קפצתי מעל הגדר הגבוהה,
אל גולדן בוי. הייתי איתו כל הלילה. שוחחתי
איתו וכעבור זמן קצר לקח את
הסוכר מידי. בבוקר חבשתי אותו. עם
גולדן בוי עברתי את פולניה, צ׳כוסלובקיה,
אוסטריה, יוגוסלביה ורומניה. אחרי ארבעה
חודשים ו־ 600 קילומטרים — זה היה
ב־ — 1934 פגשתי את מאסאריק. לא שוחחנו
על פוליטיקה. שוחחנו על סוסים.
הוא היה פרש גדול.״
ש 1כ כהריון. קליין התחיל את מלחמת
העולם השניה בכלא רוסי, הפך חייל
בצבא האדום, העביר פליטים יהודיים, ונפל
בשבי הנאצים. ב־ 1946 עלה ארצה, יסד
לו בית־ספר לרכיבה בנתניה. תושבי
העיר החלו קוראים לו ״הפרש״ .היו לו
ששה סוסים, שהרכיבו יפהפיות עשירות
במשך 14 חודשים, עד שהמורה היקר פשט
את הרגל. הוא ניסה את כוחו במסחר יהלומים,
וגם בזאת פשט את הרגל.
הפצצה הספרותית החדשה של אירופה
הוא אדם בודד, אומלל, שכול. בנו היחיד,
חבר אצ״ל ואחר־כך חייל בצה״ל, נהרג
במלחמת העצמאות. המשפחה טבעה כשנתקלה
האניה מרקורי בטורפדו ב־ , 1944 בדרכה
לארץ־ישראל. יש לו אם בת 80 וכמה
קרובים במשוב ליד נתניה. מאשתו, התגרש.
מחוסר־עבודה, הסתגר קליין בחדרו. אפילו
עברית לא ידע. לא היה לו מה לעשות,
מלבד לכתוב .״מה שכתבתי מבוסס על
מאורעות שחייתי,״ סיפר השבוע לכתב
העולם הזה ,״הרקע הוא ההיסטוריה. המאורעות
הגדולים — ולעומתם האיש הקטן
הנהרס על־ידם. הספר בנוי מאפיזודות, סביב
61 גיבורים. התחלתי בתקופת מלחמת העולם
הראשונה ועד פלישת הגרמנים לרוסיה
ב־ .1941 קורות האנשים בספר הזכירו
לי את הפסוק מעמוס, :כאשר ינום
איש מפני הארי, ופגעו הדוב, ובא הבית
וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש.׳ לכן
קראתי לספר נאשר ינוס איש מפני הארי.״
הוא שלח את כתב־היד הגרמני לביתר,הוצאה
פישר, שפירסם בשעתו את כתבי
סטפן צוויג, תומס מאן והופמנסטל. הכרך
המהודר בן 878 העמודים, נשא עליו, בגרמנית,
את השם ״יעקב קליין־הפרש״ .הוא
זכה מיד להצלחה, הושווה עם חלף עם
הרוח .״יצירה כזאת מופיעה פעם בדור,״
אמר מבקר חשוב.
עתה נמצא קליין הפרש, לדבריו, בהריון
עם החלק השני של הטרילוגיה, אררט.
״או אולי אקרא לו בנל הדרנים. הוא יעסוק
בשנות המלחמה ויסתיים במשפט
אייכמן.״

מעשי מופת
הג רוני ודן גוד העזואוז
בשבוע החולף הופיע שמו של צעיר
ישראלי בכותרות עיתוני גרמניה המערבית.
הסינט של המבורג שלח לו מכתב

קצין שני ירדן
״כל המציל נפש מגרמניה
חסילס-הזז! 3269

איך הפכתי
ך* י, נמאס לי. נמאס לי כל פעם לבקש חצי לירה מהג׳ינג׳י.
! נמאס לי לקנות בחנות־ד,מכולת בהקפה, לאכול במסעדה
בקרדיט, ללכת עם צווארון מלוכלך מפני שאין לי כסף למכבסה,
ולא ללכת לקולנוע. ומהיום שכל אלה, שהיו אתי בתקופת־הזוהר
של לפני תש״ח, פתחו מסעדות, בכלל אין לי מרוב בושה איפה
לאכול. החלטתי שאם כל החברים שלי יכלו להפוך למיליונרים
בן לילה, מה מפריע לי להיות מליונרגם כן? מה יש, החסרי
מיליונרים אנו?
בקיצור, בוקר בהיר אחד הפכתי למיליונר.
תמיד ידעתי שזה פשוט, אלא שלא היה בי העוז להגשים את
הרעיון הפשוט. אבל כאשר חרב חדה מונחת על צוארך --

ועוד באותו יום התקיימה פגישה בינמשרדית גדולה, בה הוחלט:
@ שמשרד השמטחון משתתף ב־ 15 אחוז.
@ משרד השמיחוח ב־ 35 אחוז.
0סולל בונה ב־ 40 אחוז.
0משרד הדתות ב־ 15 אחוז (בתנאי שנסכים במשך הזמן לעשות
מקום קדוש קטן ליד בית החרושת).
לא היו שם הערות והסתייגויות. רק נציג משרד־החוץ ביקש
לכתוב בפרוטוקול במקום ״מדגסקר הרפובליקה המלגשית״.
עשיתי חשבון זהיר ונוכחתי שיש כבר 105 אחוזים. החלטתי
שבשבילי מספיק גם 5אחוז עודף נקי, והפסקתי את הישיבה.

ף־ס קחתי הלוואה של 500 לירות. צבעתי את השערות משחור
/ייג׳ינג׳י. הרכבתי משקפיים, והצמחתי שפם קטן. כך שלא
יכירו אותי. מתחת למכנסיים, על הבטן הנחושה, תחבתי כר קטן
שהדביק לי כרם נחמדה. טילפנתי לכל מערכות העתונים והודעתי
שביום ו׳ אני עורך מסיבת־עתונאים במלון דן. אני, צ׳ארלס
רויטמן, מיליונר צעיר, בנו של מיליונר, בעל רשת בתי־החרושת
הידועים לפארקאצין, ונציגה של קבוצת פלורידה, התאחדות יהודים
טובים להשקעות בישראל.
כולם היו שם. זללו סנדתיצ׳ים כמו חזירים. שתו בירה. פיטפטו

על הקואליציה. קרצו בעיניים ומוללוברגליים. בקיצור
עתונאים. כאשר קמתי אני לשאת את דברי, ירדה דממת־מוזת על
האולם. רק קולו של המיתקן למיזוג־אוויר ניסר חלושות.
״מדגסקר,״ אמרתי ,״מייצרת חצי מיליון טון פארקאצין לשנה.
ולא נבוא למנות את חשיבותו של הפארקאצין, שהוא חומר־הגלס
היסודי לתעשיית הסיפילין.״
(״נכון, נכון!״ נשמעו נהימות של הסכמה מפיות עמוסי נקניק).
״גם פנמה הענייה,״ אמרתי ,״מצאה דרך לייצר בעצמה את
הפארקאצין. הפארקאצין הפנמי מכסה את כל דרישות השוק
הפנמי הפנימי, ובגלל שכר־העבודה הנמוך של הפועל הפנמי,
הוא משווק מדי שנה לארצות־הברית!״
״ואני שואל את עצמי,״ המשכתי ,״מה מפריע לישראל לייצר אף
היא את הפארקאצין בעצמה? ומה מפריע לה לפתח תעשייה זו
בממדי־ענק, כדי שתוכל לשח־קו בכל העולם החפשי ולצבור מדי
שנה רווח נקי של 13 מיליון דולר? וכל זה במטבע חוץ.״
״רק חוסר תמיכה מצד השלטון הוא המונע,״ הימהם נציג דרור.
״והחנקת היזמה החופשית!״ זימזם נציג האדמה.
״חוסר המעוף הממלכתי!״ הצטרף נציג ערבית.
״מלצר, עוד סנדזזיצ׳ים!״ אמרתי( .המסיבה עלתה 400ל״י).

** .נהללשכת שר־השמיתוח קיבל אותי במבוכה גלויה.
! 3״כן,״ אמר לי ,״כמובן אני יודע במה המדובר. ביקשתי
מהמומחים שלי לערוך סקר על אפשרויות גידול הפארקאצין
בארץ.״
״לא גידול אלא ייצור,״ הפסקתי אותו בגסות.
״כן, כן, כמובן, ייצור ולא גידול,״ אמר מנהל לשכת־השר .״ובכן,

״*״ ע מו ס קינן
ביררנו את האפשרויות, אלא שמונחות אצלנו כבר שש־עשרה
הצעות דומות לגידול פארקאצין — סליחה, לייצור — ואיננו
״מה, אינכם בטוחים?״ שאגתי ,״אנחנו יכולים ללכת מחר
למצריים, אל נאצר, ולהציע לו את אותה ההצעה! אני מייצג
הון לא־יהודי! במצריים שכר־העבודה הוא נמוך! הפארקאצין המצרי
שלי יימכר למרות החרם הערבי! איזה שד דחפני לבוא דווקא הנה!?!״
״רגע רגע,״ מיהר איש השמיתוח להרגיע אותי ,״לא לזה הכוונה.
רציתי רק לרמוז ש להציע ש להעלות כמה סברות
״דבר, בן־אדם!״ אמרתי .״מה אתה רוצה? קצת אחוזים?״
״אני רוצה רק לשקול אפשרות של השתתפות מצד משרדי
במימון הייצור,״ גימגם המנהל.
״אין לנו צורך בשום הלוואות!״ פסקתי.
״אבל המדובר אינו בהלוואה, אלא בהשקעה!״ אמר השמפתח.

ף טינתיים יצא־ כל העתונות בארץ בסקירות מקיפות על
^*האפשרויות העצומות הטמונות בפיתוח תעשיית הפארקאצין
בארץ. עתון אחד אפילו הרחיק לכת ואמר שבדור החלל והספוטניק,
מי שאינו מייצר פארקאצין, משול למי שנלחם נגד הטילים של
נאצר בקשת וחץ. עוד למחרת הופיע אצלי נציג משרד־השמטחון
והזמין אותי לשיחה אישית עם שר השמוצר.
הישיבה היתד, קצרה ומכרעת.
״אנו מוכנים לתת יד לכל מי שרוצה להשקיע כספים בישראל,״
הכריז השר ,״וכל מה שאנו מבקשים הוא רק שתהיה לנו הזכות
ההיסטורית להשתתף גם אנו במימון מפעל היסטורי זה. ברור
שהכוונה היא שלא על מנת לקבל פרס. פשוט, לא נעים לנו
לחשוב שבא יהודי טוב ותורם מדמו לפיתוח הארץ בעוד אנו
מחשים. נכון?״
״נכון שמכון,״ אמרתי ,״אחוזים שמחוזים.״
הוקרה, על מעשה-מופת בהגשת עזרה
להצלת חיי אדם. כל העתונים היו מלאים
דברי הלל על מעשהו הנועז של הימאי הישראלי
יעקב ירדן (.)28
ירדן, קצין־שני בצי הסוחר הישראלי,
נשלח ע״י חברת אל-ים למספנת המבורג*

נתנו לי ביד צ׳ק על 10 מיליון דולר ושאלו מתי אבן־הפינה.
אמרתי מה יש, אפשר אפילו עכשיו.
עלינו כולנו בהליקופטר עם הצלמים, טסנו קצת מעל שמי־הארץ,
עד ששר השמוצר הראה באצבע שלו למטה ואמר: כאן.
ירדנו למטה, והנחנו אבן־פינה. אחר כך התברר שזה היה בחבל
ערד. לא היתר, ברירה, תיכף התחילו לבנות את עיר ערד,
שתקלוט את פועלי הפארקאצין.

** ן, שכחתי להגיד שתמורת עשרה מיליון הדולר שקיבלתי
הבטחתי השתתפות מצדי ב־ 10 מיליון גם כן, למרות העובדה
שנציגי הממשלה דורשים כל כך הרבה מההכנסות. ציוני או לא?
רק תנאי אחד התניתי: שאת ההון הדרוש ליציקת היסודות אוכל
להעביר ארצה בצורת מיתקנים למיזוג־אוויר. הממשלה הסכימה.
נסעתי לאמריקה, קניתי בחצי מיליון דולר 1000 מתקנים למיזוג־אתיר.
מכרתי אותם כאן ביום אחד והרתחתי מיליון דולר נקי.
אחר־כך נסעתי להביא את שארית ההון הדרוש לבניית הקירות.
זאת הירשו לי להביא רק בצורת פריג׳ידרים, כי בית־החרושת
המקומי למיזוג־אתיר נסגר מחוסר עבודה — סתמתי לו את כל
השוק. יצא לו כל האתיר. מכרתי 30 אלף פריג׳ידרים, הרווחתי
מיליון דולר, העברתי אותם לבנק בשתייץ, והצטערתי שבית־החרושת
הישראלי למקררים נסגר — היו בחורים טובים, חבל.
את ההון הדרוש ליציקת הגג הבאתי בצורת מכוניות ספורט
מדגם אלפא רומיאו, פטורות ממכס. הצלחתי למכור מהן רק 200
— בריתח נקי של מיליון דולר. גם זאת העברתי לשתייץ. עתה
היה בית־החרושת בנוי וחמש מאות פועלים, עולים חדשים,
התחילו לייצר בו פארקאצין.

ף* התחלה היו תקלות בייצור. שמפא״י וז8#פ״ם רבו פי
^ יהיה בוועד־העובדים. מי יהיה במועצה המקומית. מי יעלה
לתורה בבית־הכנסת. בסוף זה הסתדר. קיבלתי סובסידיה.
חומר־הגלם לייצור פארקאצין הוא השמארקאצין, וקיבלתי עוד
סובסידיה כדי לייבא שמארקאצין מקמצ׳טקה, המקום היחידי בעולם
המייצר שמארקאצין. את השמארקאצין שופכים למכונות, מערבבים
אותו בזפת ובנוצות ורק לאחר תהליך מסובך יוצא הפארקאצין,
שהוא לאמיתו של דבר שמארקאצין מגולגל בזפת ובנוצות.
(אפשר בתהליך הפוך להפוך פארקאצין לשמארקאצין, אבל תמיד
נשארת קצת זפת דבוקה לנוצות).
כמובן שבשנה הראשונה לא הצלחתי לייצא מאומה. בגלל חוסר
עידוד מצד הממשלה. סולל בונה כיסה את ההפסד. בשנה השניה
כיסה את ההפסד משרד־השמיטחון. כולם הבינו שנוכח החודרות
של נאצר והחרם הערבי קשה לשווק סחורה ישראלית, אפילו
אם היא עולה בטיבה על כל פארקאצין אחר. הסברתי להם גם
שהזפת הישראלית אינה שמנונית במידה מספקת. והנוצות רטובות.
לאחר השנה החמישית הצטבר בבנק השווייצי סכום של 10 מיליון
דולר לזכותי. סגרתי את המפעל ואמרתי שפה בארץ הזאת לא
נותנים לעבוד. עיר הערד כוסתה בחולות. העולים נטשו ובאו
לתל־אביב. עזבתי את הארץ מאוכזב ומר־נפש, והשתקעתי בסן־
מוריץ. לפני חודש חודש המפעל, ומייצרים בו קופסאות סח
למשחת נעליים. אני קונה תמיד רק מהם — אוהב נעליים
מצוחצחות תמיד.

יחד עם ימאים ישראלים אחרים, על־מנת
לקבל לידם את אונית־המשא הר־רמון, אשר
בנייתה הושלמה זה עתה.
שעות מספר לפני הפלגת־הבכורה של
האניה, אשר הפליגה לארצות־הברית, הילך
ירדן לתומו לאורך השדרה המקבילה לשפת

הנהר אלבה. אותה שעה היו שרועים מאות
נופשים בבגדי־רחצה על גדות הנהר, נהנים
מזיו החמה.
לפתע נשמעה זעקודיאוש מתוך מי־הנהר
הגועשים. לנגד עיניהם של מאות
גהמשן בעמוד )14

הצרפתים הצית לגוש את אביבי מאנזיב בפו

בוס המשיבה

של מועדון הים התיכון, לגבי הישראלי הממוצע, היתה
השמועה כי נמצאות שם חתיכות צרפתיות יפהפיות, במספר
העולה בהרבה על מספר הגברים במחנה. צרפתיות אלו תוארו כציד נוח וקל ביותר.

* וג צעד בחשיבה, בין חורבות כפר
1אכזיב הגלילי. אלי ותמר אביבי היו
בדרכם אל מועדון הים התיכון, השוכן
למרגלות הכפר ההרוס, בתוך חורשת האקליפטוסים
שעל החוף. הם נקראו על
פי הזמנה מיוחדת אל משרד נשיא המועדון,
ג׳ילבר טריגאנו הצרפתי.
הזוג הישראלי, שותפיו של טריגאנו בפיתוח
מוזיאון אכזיב, ציפה לפגישה לבבית
נוספת. חיכתה לו אכזבה. טריגאנו לא
חיבק את אלי ולא נישק את תמר. הוא
נראה סר וזועף. השיחה שהתנהלה ביניהם
המועדון, היתד,
בנוכחות שלושהמאנשי
בערך כזו:
טריגאנו: אביבי, אני עייף. וכשאני עייף
אני אוהב להתרגז. יש לי שתי טענות
כלפיך. אחת חשובה והשניה פחות. הראשונה:
לא חתמת על מפר תקנות החברה
ובזה עיכבת את הקמתה. למה לא חתמת?
השניה: איכסנת אנשים באכסניה שלך
תמורת תשלום, למרות ההסכם האומר שהאכסניה
שלך תחוסל. מדוע?
אביבי: באתי הערב לשוחח איתך על
בעיות עקרוניותחשובות, הנוגעות לגורל
אכזיב. אבל אענה לך גם בנוגע להפרת
החוזה מצידי. בפגישתנו האחרונה, בסוף
אוגוסט, סיפרנו לך על הלחץ הכספי בו
אנו נתונים כתוצאה מפיתוח המוזיאון ו
השינויים
הגדולים בשטח. ואתה, אפילו
את המשכורת שאנחנו צריכים לקבל מהמועדון
כהלוואה, לא נתת לנו. נאלצנו לפתוח
את האכסניה, לפחות כדי להתקיים.
טריגאנו: אביבי, אתה יודע שלמועדון
הים חתיכון הוציאו שם בישראל כאילו הוא
בית־זונות. ולמרות שאתה בקשרים עם
המועדון (מוכיח עס האצבע) ,אתה הולך
נגדנו, ולא פועל לסלק את השמועה.
אביבי: במה אני פועל נגד?
טריגאנו (כועס); אתה פועל נגדנו על-
ידי השכרת חדרים לבחורים ישראליים, שבאים
כדי לעבור את הגדר ולהיכנס לשטח
המועדון. אתה חושב שהם באים ללון
אצלך בגללך? בגלל העיניים היפות שלך?
אתה יודע למה הם באים, ואתה עזרת להם.
הכסף פיתה אותך, והשכרת להם חדרים.
אביבי: אני גר בכפר ומחזיק באכסניה
הרבה לפני שמועדון הים התיכון חשב על
אכזיב. האנשים שבאים להתאכסן אצלי
לא באים בגלל הצרפתיות שלך. הם באו
בהמונים עוד קודם שהיו צרפתיות בביקיני
באכזיב. מושך אותם הנוף הפראי,
הים. ואפילו אני. המתאכסנים אצלנו הם
ציירים ואמנים, חברי ממשלה, תנועות
נוער והרבה משפחות עם ילדים. הם לא
בחורים הפורצים גדרות לתפוס צרפתיה.
טריגאנו (מתפרץ) :אנחנו חתמנו על
הסכם, הקמנו חברה משותפת. אנחנו לא
ילדים בני 15־ . 16 אנחנו לא משחקים. אם
אני לוחץ יד לאדם אני לא אוהב שהוא
מפר חוזה. עד היום המועדון עמד בהס

וקיבלת הלואר, של 6500 לירות. כשהמועדון
בא לאכזיב היית במצב גרוע.
לא היה לך כסף. כל התוכניות שלך היו
בגדר חלומות. המועדון עזר לך ועכשיו
חלומותיך מתגשמים. אבל אם אתה מפר
את ההסכם בינינו, אנחנו נזרוק אותך
מאכזיב!
אביבי: היום רק אלוהים יכול לזרוק
אותנו מאכזיב. הגורמים הישראליים החזקים
ביותר ניסו פעם, בגלל אינטרסים
חשובים יותר ממועדון היס התיכון, והם
לא הצליחו. ולהם היתר. זכות גדולה
משלך. חוץ מזה חתמתי הסכם עם המועדון
מפני שחשבתי אותו מתאים לשימור
שרידי אכזיב ונופו, ולא מבחינת עסק מסחרי.
היו לי הצעות טובות יותר משלך.
אבל אם נוצר מצב כזה בינינו, אני מעדיף
לנתק כל קשר איתך.
טריגאנו: גם אני חושב שזה טוב. אני
מוכן לשחרר אותך.
אביבי: מה הסידורים הממשיים לכך?
טריגאנו (מוכיח עם האצבע) :אביבי,
היזהר. למועדון שלנו יש או ידידים או
שונאים. אין דרך ביניים. אם אנחנו מפסיקים
את הכל — אתה נגדנו ואנחנו נפעל
בכל הדרכים. אני אדאג שאתה בקרוב
תסולק מאכזיב( .מרים את הקול) יש לנו
אמצעים. יש לנו אפשרויות. הממשלה
לצידנו. למועדון יש שם חזק בארץ.
אנחנו נהרוס אותך! נשבור אותך!
טריגאנו (מתכופף במהירות לעבר השולחן,
תופס בצווארון חולצתו של אביבי):
אביבי, היזהר מה שאתה עושה. זו סחיפה.
קיבלת כספים מהמועדון, ובכל זאת אתה
מאכסן אנשים ורוצה לסחוט עוי כספים.
זה מסוכן, אביבי! היזהר, אביבי! אני
אפעל נגדך בכל הכוחות האפשריים. אתחיל
בזה ממחר בבוקר. אביבי, אני אשבור
אותך! (כל המסובים קמים בכבדות להפריד
ביניהם).
אביבי (קם); אתה יכול להתחיל( .הולך).

החוף שבו מבוצרים אלי ותמר אביבי.
נוכח הכרזותיו של הצרפתי, אף מיהר
אביבי אל עורך־הדין שלמה כהן־צידון,
שיבדוק מה מצבו החוקי.
לפי ההסדר שנקבע בתחילת העונה, קיבלו
הצרפתים רק את החוף שמדרום לכפר.
את הכפר עצמו התחייבו לשקם ולשפץ,
להפכו למרכז מוזיאוני שיהיה פתוח גם
לישראלים וגם לצרפתים.
אולם מן היום הראשון חדרו הצרפתים
לשטה־ההפקר, הקימו גדר שחבקה הלקים
ניכרים מהכפר. המטיילים הישראליים, שהיו
רגילים לשוטט בין חורבות אכזיב באין
מפריע, המשיכו גם השנה בביקוריהם. לצורך
זה היו צריכים רק לקרוע גדר של
רשת בלתי־דוקרנית, שהקימו הצרפתים.

כאן,
נמט:11
כבר
של מ׳
הלא ד טרויה הלנמיז
ובריג״ אשתו האלוה
אלוהי. היש לים ב
וביקש
כי הב

היכת המלחמה

ך* ך פרצה, לפני שבוע, המלחמה בין
החלק הצפוני של אכזיב לבין חלקה
הדרומי — החלק שזכה בפי ישראלים רבים
לכינוי ״חוף האהבה הצרפתי״.
היתד, זו מלחמה שלא חסר בה מאומה:
שטח־הפקר, גדרות תיל, אפילו פצצות
אנאטומיות. וכמו כל מלחמה בין שכנים,
קשה היה לקבוע בוזדאות מה הן מטרותיה
הנסתרות.
אביבי, שהגיע לאכזיב לפני קרוב לעשר
שנים ובמשך שנים רבות חי שם כמת־בודד
תמהוני, משוכנע כי מאחורי הכרזת
המלחמה של טריגאנו מסתתרת מגמה אקס־פאנציוניסטית.
המועדון הצרפתי פשוט
רוצה להתרחב, לבלוע את חלק הכפר ו הזד במו
המטבח,
השירה והחברה הצרפתית, אף כי לא תמיד

ברית צופת־׳שואל
אלא שלא החורבות הפיניקיות־ערביות
בלבד משכו את פורצי־הגדר. עניינה אותם
הרבה יותר התרבות הצרפתית של מחצית
המאה העשרים, שהקימה לה ראש־גשר בחוף
המזרחי של הים התיכון. על אחת
כמה וכמה שתרבות מחוטבת זו באה ארוזה
בעור שזוף ובפסים זעירים של ביקיני.

חדש ח ואסרו הצרפתי
לום צו
שבוע
את הג
לכל

| מתרחצת צרפתיה בביקיני פוגשת בישראלית מ ענו לגור המפרידה, עונות את הגור אל הצו,הישראלי״ נדי למצוא

הודעת טריגאנו עצמו, הוא ה־
1ז 8ט — 03 סיבת המלחמה.
יעה בהיסטוריה הקדומה דוגמה
,שפרצה בגלל אשר, ים־תיכונית.
־,לנה היפה, שהציתה את מלחמת
פורסמת. ואילו כאן, הופיעה לא
עשרות. הלנה, ואירן, ומימי,
יתכן שלא כולן היו יפות כ־אגאמנון
ואהובת לבו של פאריס
!בל, איכשהו, לבשו כולן גוף
ם התבוננו בגופות, שהיו מוט ,ארוכה־ארוכה על חולות אכזיב,
ירבה אליהם. חלקם התרעם על
יה מסרה לידי הגל הצרפתי ה־

לילוז! אכזיב

קנו לעצמם שם בארץ. נאן, בין
חורבות הכפר הרומינטיות לבין חורטת
האקליפטוסים, מקום שהים המוכסף לוחש בשקט, בילו הנופ
באכזיב
יותר מאשר על־ידי מאמצי שתי הממשלות
שנים. הישראלים מבלו באוירה הצרפתית, נהנו מן
נו לתרום, לדברי הנהלת המועדון, את חלקם בהווי.
מהטופוגראפיה הישראלית, ושאלה גידרוהו בגדרות
הכניסה אליו לכל דיכפין. אחרים שיחקו לפי כללי
נרשמו כחברים במועדון הים התיכון, ותמורת תש־
־למדי (פחות מעשרים לירות ליום) זכו לבילוי של
יותר בגן־העדן הגדור. חלק שלישי פשוט פרץ
חד משלושת הסוגים של ישראלים אלה נועדו תענוגות׳
שונים. הראשונים, שהתמרמרו מרחוק,
יכלו להזין את עיניהם. כי הצרפתיות דקות־הגיזרה
וגלויות־הלב לא סבלו את הגדר
שמועדונם עצמו הקים סביב חוף אכזיב.
משעות הבוקר המוקדמות נראו צועדות
בשיירות ארוכות מתחומי המושב שלהן,
לעבר השטח ה״ישראלי״ הפתוח. כי בשטח
זה נמצאת — מלבד הזנים השכיחים של
הגזע הישראלי — גם בריכה רומאית חציבה
בסלע.
בבריכה זו אפשר לשחות גם כשהים
סוער מאוד. עד כדי כך הפכה הבריכה
פופולרית בין הצרפתים והצרפתיות,
שמדריך־השחיה של המועדון נתן שם
שיעורים יומיים בשחיה לפאריסאיות.

פודות אינטימייב

8דים

השני של ישראלים, זה שנרשם
כדת, נהנה הרבה יותר. כי מעל לכל,
מועדון הים התיכון הוא אחד מתוך שרשרת
חובקת־חצי־עולם של מועדוני־נופש
מאורגנים ומנוהלים לתפארת. הוא מיועד
למתנפשים בעלי יכולת בינונית, המבלים
את חופשתם בתנאים ״חלוציים״ .הם משוכנים
בביתני־קש, מביאים את סדיניהם ושמי-
כותיהם עמם. כל השאר — על רמה
בינלאומית. האוכל ניפלא, היין בשפע, ה־

מיפרשיות חדישות ומהירות, התוכניות הליליות
מגודנות ועליזות.
מעלות אלה דיין למשוך את הישראלי
הממוצע, הרוצה לטבול באוזירה צרפתית.
אלא שלמועדון הים התיכון יצאו מוניטין
רחבים הרבה יותר — ולא בזכות כל המעלות
הטובות של המקום, כי אם בזכות
הצרפתיות שבו. לגבי הגבר הישראלי הממוצע,
פאריס היא בירת האהבה, וכל פא-
ריסאית שליחה של ארוס. וכשהיא על
שפת הים, בנופש — אין מה לדבר. הוא
ראה באבזיב מקור לא אכזב של חתיכות.
חלקם הארי נרשם למועדון מתוך כוונה
גלויה לגמרי: להדק ככל האפשר את המגע
הידידותי עם צרפת. באיזו מידה התממשו
תיקוותיהם? זהו, כמובן, סודם האינטימי
של הגברים.
סוד? אינטימי? הו־הו! היכן הגבר הישראלי
היודע לשמור סוד אינטימי? אך בקושי
חזרו הנופשים הישראליים לתל־אביב, אצו
אל בתי־הקפה הקבועים שלהם .״חברה,
הצרפתיות יודעות מה זה אהבה. אחת
אחת, אני אומר לכם. אני יודע. ניסיתי.
אחת אחת!״
האמת היא, כמובן, שהכל תלוי בבחור
עצמו. יש כאלה שהלך להם, וכאלה שלא
הלך להם. אם בכל זאת זכה חוף אכזיב
לכינוי ״חוף האהבה״ ,בפי הישראלים, הרי
זה כי הצרפתיה חופשיה הרבה יותר ביחסיה
עם הגברים, מאשר הישראלית השמרנית.
כמה מהן אף התפלאו שאין באכזיב
פינה לנודיסטים, כנהוג במחנות
מסוג זה במקומות רבים בעולם.
אלה מן הישראלים שלא היו רגילים
לטבעיות זו, נדהמו מן הקלות של ״כיבושיהם״
.מאוחר יותר, כאשר חזרו העירה,
הפריזו בהישגיהם, תיארו את עצמם
כמאהבים־בסיטונות. יצא, איפוא, שהצרם־
תיות של אכזיב היו מוכנות להשתטח על
החולות עם כל ישראלי שרק טרח לשרוק.

שים לצלילי תזמורת מצויינת. צוות אמנותי מיוחד הכין תוכניות
בידור ושעשוע, אליהן צורפו מזי פעם אף אמנים ישראליים. היש
ראלים שהצטרפו למועדון, נהנו אף הם מן ההווי הצרפתי המיוחד.

כל מחזור של נופשים — ועוד יותר:
של פורצי־גדר — הגביר את השמועות,
כי מאות הצרפתיות (על הצרפתים איש
לא דיבר) הן ציד נוח לגברים הישראליים.
וזה, כנראה, מה שהעלה את חמתו של
נשיא המועדון, בעת שדיבר עם אביבי.
יתכן כי כוונתו באמת לסלק את אביבי,
ולסגיר לגמרי את כל שטח הכפר —

עד מעבר לבריכה. אולם אז עשוי הדבר
לעורר מערכה ציבורית חריפה. כי אם
דעת־הקהל השלימה עם ראש־הגשר הצרפתי
באחד החופים היפים ביותר בארץ, היא
עשויה להתעורר לפעולה אם חיל־הנחיתה
ינסה לפלוש לשטהים נוספים, ולהרחיב
את ראש־הגשר שלו על חשבון מקומות־הנופש
השייכים ללא־הגבלה לתושבי הארץ.

צד אי

אלי ותמר אביבי, בחדר המגורים שלהם. את המיטה בנה אלי מקרשים
ישנים, עת חי לבדו בכפר הנטוש. מסביב: פליטות־ים משונות, וספריה
עשירה. מלחמתו העיקשת של אלי אביבי: לשמור על אופיו המקורי של הכפר היפה.

זוגות על החוף

ך * וג הישראלים שהרגיז ביותר את
^ רריגאנו היה הסוג השלישי: פורצי-
הגדר. הם יכלו לראות זוגות של נופשים
מטיילים חבוקים בין חורבות הכפר, ולפעמים
אף בפוזות אינטימיות ביותר. הם
היו משוכנעים כי אם רק יצליחו להתערבב
בין באי המועדון, יטעמו מן הפרי הזר.
על כן התפלחו. בשעות היום התרחצו
בחוף הסגור; בשעות הלילה הסתננו אל
מועדון־הלילה הפתוח, אל רחבת הריקודים,
שם השתעשעו חברי המועדון. י
לא פעם נתקלו בשוטרים ובשומרים,
שהוצבו במספרים מוגברים מסביב למועדון.
כאשר הצליחו לחדור מבעד לטבעת־הבידור,
ניסו להתלבש על צרפתיות —
התנהגות שהרגיזה את כל באי המועדון
והפריעה את האחיירה במקום.

הם חברי מועדון הים התיכון, שבאו במחזורים של כמה מאות.
המלחמה 9 חניה בין המועדון לבין אלי אביבי פרצה כאשר האשים נשיא המועדון את 1אביבי כי הוא מעודד חדירת ציידי צרפתיות ישראליים סאכסנייתו אל שטח המועדון,

צד ב,

10 שנות פיס שתים היו המטרות הראשיות ש הוצבו
בפני מפעל־הפים: א) לקדם
ברווחי המפעל הקמת בניינים לבתי־חולים
ומרפאות על־ידי רשויות מקו מיות;
ב) לקדם הקמת מוסדות ל חינוך
על־ידי מתן הלוואות לרשויות
המקומיות.
ומאז נערכה ההגרלה הראשונה,
ב־ 14 באוקטובר , 1951 בה עמדו ל גורל
כל 120 אלף הכרטיסים, בגי
לירה אחת, שנמכרו תוך חודש ימים,
הסתכמו הכנסות מפעל־הפיס בסוף
מרץ 1961ב־ 68 מיליון ל״י, בערך.
הרווחים הנקיים של המפעל הוש קעו
בהתאם למטרות המוצהרות. עד
שנת 1955 הוקדשו ההכנסות להקמת
בתי־חולים ומאותה שנה ואילך הוחל
גם בבניית כתות לבתי־ספר.
א) כ־ 8מיליון לירות הוקדשו להקמת
בתי־חולים ומרפאות. מכספים
אלה הוקמו בתי־חולים בתל־אביב,
חיפה, פתח־תקוה ומחלקות בבתי־חולים
בצפת, כפר־סבא, ירושלים,
באר־שבע, מגדל אשקלון, חדרה ו־רמת־גן
— ,ובסך הכל כ־ססד מטות
נוספות לפיתוח האישפוז במדינה.
בנוסף לאלה עזר מפעל הפיס בהקמת
77 מרפאות בערים, מושבות ובישובי
הספר במיוחד.
ב) כ־ 25 מיליון לירות הוקדשו
לבניית כתות למוד בבתי־ספר יסו דיים,
מקצועיים ותיכוניים, להקטנת
המשמרת השניה ולחיסול כתות פסו לות
3,673 ,כתות, שאיפשרו לימודים
בתנאים אנושיים ל־ 180 אלף תלמיד
ותלמידה.
הישג בלתי מבוטל, הנובע מעצם
קיום המפעל, הוא שיקום מאות מש פחות,
שמפרנסיהן הם לרוב מוגבלים
בכושר עבודתם. מפעל הפיס משמש
מקור פרנסה ל־ 1,500 משפחות, כ־
600 מהן על־ידי מתן פרנסה מלאה
ממכירת כרטיסים ויתרן על־ידי הש למת
פרנסתן ממכירת כרטיסים ב חנויות
קיימות, ביקורי בית ועוד.
מרביתן של המשפחות, עולים חדשים,
בעלי עבר ציוני פעיל וכן מקרים
סוציאליים קשים, שהוחזר להן צלם
האדם ואשר מפרנסיהן הפכו לאזר חים
גאים, הממלאים חובותיהם ל רשויות
המקומיות ולמדינה•
וכמובן, שמונה משפחות, לערך, כל
חודש, משקמות עצמן על־ידי זכיד.
גדולה של 10,000ל״י, או —
30,000ל״י.
סקר שנערך לפי הזמנת מפעל
הפיס על־ידי הלשכה המרכזית לסט טיסטיקה
גילה, כי כ~ 580/0של תו שבי
הארץ קונים אגרות פיס ב־174
הביתנים ו 1,300-מקומות המכירה
בכל רחבי הארץ.
כן יש לציין במיוחד, שההישגים
נתאפשרו הודות לשתוף הפעולה ה אמיץ
בקרב חברי ההנהלה ומהמסי־רות
למופת של סגל העובדים הקטן
— כ־ 20 במספר (כולל ארעיים וזמ ניים)
,שידעו ביחד עם הסוכנים ה ראשיים
וסוכני־המשנה, ליצור משטר
של אמון ורצון טוב הדדי. משום כך,
אולי, לא עלה אחוז ההוצאות בשנת
המאזן האחרונה, כאשר הכנסת מפעל
הפיס המסתכם ב־ 25 מיליון ל״י, ל־
.1.60/0השנה מקוים להכנסה שתנוע
בין 24ל־ 36 מיליון ל׳י.
(לפי נאום של ד׳ר מ. לנדאו, יו״ר
הנהלת נזפטל הפיס

במדינה
(המעוך מעמוד )11
הנוכחים נתגלה אדם, שנאבק על חייו בתוך
זרמי הנהר הגועשים. הגרמנים הרבים
שהתקבצו, עמדו חסרי־אונים, ואיש לא
העז לזנק לתוך הזרם הסוער והסוחף, על
מנת לחלץ את האיש הטובע לנגד עיניהם.
ירדן, גבר חסון ותמיר, שראה אף הוא
את המחזה, זנק לתוך מימי הנהר וחש
אל הטובע. אותו רגע כבר הספיק הטובע
להיעלם מתחת לפני המים. ירדן צלל
בעקבותיו, ובמאמצים רבים חלץ את האיש
כבד־הגוף, אשר ממדי גופו עלו פי שניים
על ממדי־גופו שלו.
לאחר מאבק מייגע הצליח ירדן לגרור
את הגרמני, ותר גלנץ, אל שפת־הנהר,
כשהטובע כבר מחוסר־הכרה. אותה שעה
הקיפוהו מאות הנוכחים, העטירו עליו דברי
שבח והלל.
אולם ירדן לא שעה לבך. הוא דרש שיז־עיקו
מיד אמבולנס, והוא עצמו גהר על
האיש והשתדל להחזירו להכרתו על־ידי
הנשמה מלאכותית מפה לפה. האיש ניצל.
תחביביו שד המינגווי. למחרת הפך
יעקב ירדן גבור העיר המבורג. אך הגרמנים
לא הרבו לדבר על עברו. כי ירדן,
חניך עלית־הנוער, הוא אחד מניצולי השואה.

הקאריירה הימית שלו החל עוד בגיל
צעיר כנער־סיפון. בין הפלגה להפלגה
נוהג ירדן להקדיש את זמנו לתחביבים
האהובים עליו — צייד, דייג תת־מימי
וציור. בדרך כלל נוהג הוא להתבודד, ואהבתו
הגדולה היא האזנה למוסיקה מכסי־קאנית
שתקליטיה ממלאים את חדרו הבוהמי
בחיפה. חבריו נוהגים לכנותו בשם
״המינגוזי״ ,בסברם שיש זהות באורח
חייהם של השניים.
אך גם המינגוזי לא העלה על דעתו
שישראלי מניצולי השואה יסכן את חייו
כדי להציל חיי גרמני.

כאשר תופסים גנב בכפר האמנים עין־היד,
זהו מאורע היסטורי. להפתעת הכל התרחש
הדבר לפני שבוע.
זה למעלה משנה מרגישים תושבי כפר
האמנים כי חפצים מסויימים, לא גדולים
במיוחד — דברים קטנים כמו שעונים,
יהלומים וכיוצא בזה — נעלמים מתוך
דירותיהם. עבר קצת זמן, עד שהגיעו למסקנה
שהחפצים הקטנים אינם נעלמים
מעצמם, אלא שגנב מסויים לוקח אותם.
מי הוא אותו גנב? זאת אי־אפשר היה
לגלות. אבל היה ברור שהוא אינו אדם
אינטליגנטי, שכן תמונות לא היה גונב
בכלל. היו כמה ציירים שדווקא השתגעו
שיגנבו מהם תמונות, ואף שמו את יצירותיהם
בפתח ביתם — אולם איש לא
לקח אותם.
שלושה כמכונית. יום אחד לפני
שבוע עמדה אביבה ממבוש, אשתו של
איצ׳ה, מוכתר עין־הוד, וראתה בחור זר
עם תיק שחור יוצא מפתח אחד הבתים.
מיד נטלה משקפת ועקבה אחריו,
עד שראתה אותו נעלם בפרדסים שעל הכביש
הראשי לחיפה.
אותו זמן היה איצ׳ה ממבוש עסוק
ביצירת כדי־הקרמיקה שלו, בהשראתם של
שני ידידיו הנודעים, הלוא הם דן בן־
משפט פיצז על בעיטה
כיצד להשיג מהסוכנות דירה במהירות
המכסימאלית? יחיאל אברהם ( )28 מאש-
דוד־ים מצא לבעייה זו פתרון מכאיב אך
יעיל ביותר.
יחיאל הרווק נהג לארח בדירתו הקפנה
עולים חדשים שהגיעו ארצה ועדיין לא
קיבלו דירה. לפני שבעה חודשים עברו
קרוביו מצפת לאשדוד־ים, בה היה מחסור
בידיים עובדות ובדירות ריקות. יחיאל איר-
חם בינתיים בדירתו, מאחר שפקידי ההבטיחו
לסדר את העניין תוך סוכנות שבוע. על כל יום מובטח חיכו הקרובים
חודש ימים. בינתיים התקרב מועד נישואיו
המתוכננים של הרווק הנדיב והוא רצה
לפנות את קרוביו מן הדירה.
גדר פרוצה. יחיאל נסע למשרדי הסוכנות
בתל־אביב, נכנם לפקיד האחראי.
לא היו כסאות ויחיאל המתין דקות ארוכות
בעמידה, עד שהפקיד הואיל לקבלו.
הפקידה העוזרת מיהרה ללחוש לפקיד :״זה
העניין של אשדוד!״
הפקיד סגר מיד את התיק שבידו ופסק:
.אשדוד? שם אין שום סיכוי לקבל דירה.״
יחיאל המעוצבן מההמתנה הממושכת,
הרים את קולו וידו, הפך תוך כדי כך
את קופסת החותמות שהיתר, מונחת על
שולחן הפקידה. הסדרן הגברתן מחלוף לוי
הוזעק מיד, ומאחר שידו האחת היתר, בגבס
הרים את רגלו, כיוונה בדייקנית לבטנו
של יחיאל והשכיב אותו על הרצפה. אחר
כך כבר נמצא כסא ומחלוף הושיב עליו
את יחיאל, כשהוא לוחש באוזנו. :עכשיו
אתה יכול להיות בשקס. העניין יסודר
במשך יומיים.״
כעבור שלושה ימים קיבלה משפחת הקרובים
את הדירה המובטחת, אך בינתיים
הואשם יחיאל אברהם בהתפרעות והועמד
לדין.
לאחר שפרקליט הנאשם, עורך דין אברהם
פישמן, סיפר לשופט את הפרטים, קבע
השופט :״אני חושב שהנאשם בצדק יצא
מגדרו והיה רצוי שפקידי הסוכנות, המטפלים
באנשים חיים ועמוסי־דאגות יתנהגו
בהתאם לזה.״
שכר השגת הדירה ליחיאל אברהם: קנס
של לירה אחת על התפרעות.

ד ר כי אד
גניבה בחרוזים
תפיסת גנב בתל־אביב היא מאורע שיר
דתי, שאינו זובח לתשומת״לב רבה. אולם
נ קוסמטיקאית מילר באתונה
השרים התפעלו, הפרופסור הכחיש
אמוץ וחיים חפר. כשהפסיקה אביבה את
מלאכתו והודיעה לו :״תפסנו את הגנב!״
ידעו כולם מה עליהם לעשות. איצ׳ה לבש
את חליפת השבת שלו, נטל בידו רובה צייד
בלתי־ליגאלי, ובמכוניתו של חיים יצאו
השלושה לרדוף אחרי הגנב.
הם מצאו אותו עומד ליד תחנת אוטובוס,
בכביש הראשי לחיפה. דן העלה
על פניו הבעה מתוך משלי ערב, איצ׳ה
כיוון את רובה הצייד אל האיש, ותפר
ביקש ממנו לפתוח את התיק השחור שלו.
בפנים היו שתי חצאיות.
מיד החלה חקירת שתי־וערב, בשיטות
הידועות של פרי מייסון ואגאטה כריסטי,
שבסופה סיבך הנחקר את שלושת חוקריו
לגמרי.
הסתבר להם רק שזהו ערבי מכפר
תמרה. הוא נפגע נורא כשביקשו ממנו תעו־ות־זהות.
אולם כאשר הסבירו לו שהמדובר
הוא רק בחיפוש אחר גנב, נרגע
האיש לגמרי.
״אם זה נוגע לגניבה, זה משהו אחר!״
הוא חשב כנראה שרודפים אותו כמיעוט
לאומי.
המקלחת הגנובה. לקחו את האיש
והביאו אותו לעין־הוד. האדם הראשון שפגשו
בדרכם זיהה מיד את החצאיות של
אשתו. אחריהם התברר לו שהגנב לובש
גם את חולצתו. הסתבר שהאיש נכנס לבית,
התקלח, התגלח, אכל שוקולד, מצא עפרון
והחליט לנסות אם הוא כותב — על אחת
התמונות על הקיר.
המשטרה הוזעקה מיד. איצ׳ה המוכתר
הודיע לשוטרים :״תפסנו את הגנב, תפסנו
את הנגנב ותפסנו אתכם. תסתדרו
ביניכם!״
״ואיפה המזכיר?״ שאל אחד השוטרים.
״תיכף נתפוס גם אותו,״ הודיע איצ׳ה.
חיים חפר מסר למשטרה עדות בחרוזים,
בנוסח דלהלן :״בשעס חמש בערך /

ראתח אביבה על הדרך /אדם לבוש
שחור /ובידו תיק של עור
עכשיו טוענת המשטרה שהצליחה לגלות
כנופיה שלימה של גנבים.
יופי שאמצו המריבה
הקאריירה ר,קוסמטית של מי זוהר התחילה
על פניה של קליאופטרה. השנה גילה
את הסוד מחדש ד״ר פטר וידה, חוקר
הנגב ומנהל בית־הספר ללבורנטים בבאר-
שבע. הוא התחיל לייצר מוצרים ביו־קום־
מטיים, מחומרים המופקים ממעיינות מי־זוהר
ועין־בוקק על חוף ים המלח.
היועצת המקצועית שלו, הקוסמטיקאית
החיפאית יהודית מילר 25 ניסתה את
התגלית על שפני־נסיון — לקוחותיה. התוצאות
השביעו רצון. המוצר הראשון שהכין
ד״ר וידה במעבדתו היה שאמפו לשיער.
שפופרות השאמפו הראשונות נשלחו לנשיא
המדינה ורעיתו, לראש הממשלה ולשרת
החוץ, לשר הפיתוח ולשר המסחר והתע־שיה,
בעל הפדחת המבריקה.
זמן קצר לאחר מכן זרמו לד״ר וידה
מכתבי התודה וההתפעלות מלשכות הנשיא,
ראש הממשלה והשרים. השאמפו מצא חן.
משרד הפיתוח אף אישר הלוואה של 120
אלף ל״י להקמת מיפעל לייצור מוצרים
קוסמטיים על שפת ים המלח, בראשותו
של וידה.
מה אמר הפרופסור! חוקר הטבע
החליט להציג את התגלית בקונגרס הבינלאומי
לקוסמטיקה, שנערך לפני כחודש
באתונה. הוא בחר ביהודית מילר לייצג
את ההמצאה הקוסמטולוגית בקונגרס. היא
לקחה איתר, את מכתבי ההערכה של
השרים* ולפני נסיעתה אף מסרה לעתונות
כי יש בידה מכתב הערכה של פרופסור
אריה דוסטרובסקי, מנהל המחלקה למחלות
עור בהדסה ירושלים :״אני משוכנע
שטיב ואיכות מוצריך ינחלו הצלחה רבה.
סיימתי את נסיונותי בתכשיר החדש אצל
25 מחולינו וקבעתי שהתוצאות טובות
ועולות בהצלחתן על כל תרופה אחרת.
במקרים אחרים היתד, תוצאה כעבור 24

כעבור שלושה ימים פירסם פרופסור
דוסטרובסקי הכחשה :״אינני מכיר את
הגברת מילר. לא אני ולא מישהו ממחלקת
עור של בית החולים האוניברסיטאי לא
ניסינו את התכשיר הזה. אין אנו יודעים
שום דבר על פעולות התכשיר.״
יהודית הנאה נסעה בינתיים לקונגרס,
בישרה לעולם על המיפנה בתולדות הקוס־מטולוגיה,
כשמאחוריה תלוי דגל ישראל
ולפניה יושב קונסול ישראל.
היא לא ידעה כי בהעדרה מן הארץ חלה
התפתחות מעניינת: ד״ר וידה הודיע שחלה
טעות, ושפרופסור דוסטרובסקי לא בדק
כלל את השאמפו שהוא שלח אליו. נשאלה
השאלה, אם כן, מי חיבר את ״חוות־הדעת״
שצוטטה בפי יהודית מילר?
בעלה של יהודית, שהוא גם מנהל העסקים
שלה, הכריז :״דוסטרובסקי בדק
את השאמפו. הוא אפילו הודיע שהצלחה
שלו 980/0ובשביל תינוקות כדאי להוסיף
2לנולין. ד״ר וידה ידע זאת. יהודית
תחזור ארצה השבוע ותוכיח את האמת.״
ואילו הפרופסור דוסטרובסקי, כאשר
נשאל על כל העניין, תמה :״דוקטור וידה?
מי זה?״
מכל הוויכוחים עלה ריח שהזכיר יותר
את החומר הגפריתני הגולמי של מעיינות
זוהר, מאשר את המוצר המעודן ששימש
את קליאופטרה.

פרשת סהד
חכק ד המפקח
מה תפיקדו הרשמי של המפקח הכללי
של משטרת ישראל?
השבוע ניתנה על כך תשובה רשמית:
תפקיד המפקח הוא:
9לשקר בשבועה בבית המשפט,
@ לעזור לבנו של ראש־ר,ממשלה, להיחלץ
מצרה, על־ידי ביצוע עבירה פלילית•
האיש שאישר זאת רשמית לא היה אלא
פרקליט המדינה.
הדבר קרה כאשר נתגלה כי משטרת ישראל
נתנה למיליונר יחזקאל סהר סכום של
(זזסשך בסמוד )19
• מכתב לדוגסר״ מאת שר הבריאות,
ישראל ברזילי :״איני ממהר ליהטביר לך
תודתי זו בטרם השתמשתי בתוצרתו
יזעילס חוח 1839

וחצי אל ראש ההר, נזרקה הנבחרת הישראלית
חזרה למרגלותיו.
אדם אחד שלא היה מוכן להשלים עם זה
היה שופט המישחק אברהם דודאי. בהתפרצות
ספונטאנית פסל את השער, בטענת נבדל
מג־חכת. איש מ־ 30 אלף הצופים לא ראה
את הסיבה בגללה פסל השופט את השער.
הקהל הגיב בשריקות בוז. לרגע חזרה
תמונת חידון התנ״ך הבינלאומי, כשרגשות
לא־מניים וקטנות־מוחין גוברים על כל שיקל
אתר. אילו היה דויד בן־גוריון יושב
אותה שעה בתא הכבוד, היו השוופטים
רצים אליו כדי שיפסוק: שער או לא שער?

מה אומרים הקוריאים?

חדא

(מימין) היה השופט הראשי במשחק בין נבחרות ישראל וקוריאה. החלטתו
הפזיזה וחסרת ההצדקה, בבטלו שער יפה וחוקי, סיימה מיפגש ידידותי
בצורה מעליבה, פוגעת ושרירותית. לידו עומד שופט הקו במשחק זה, אהרון ורנר.

ש אי ר ע אחר־כך היה המחזה המכון
״׳,ער ביותר שהתגלה באיזה שהוא מישחק
בינלאומי בארץ. הקוריאים, שנפגעו בצדק
מהתפרצותו חסרת־ההגיון של השופט, ששדד
מהם את הנצחון, עמדו לרדת מהמיג־רש.
מיד נזעקו עסקניהם, ובתנועות־ידיים
ותחנונים הצליחו להחזירם למיגרש.
היצרים הלוהטים מצאו פורקן בדרך אחרת.
הקוריאים, שקודם לכן ניסו להשהות את
המישחק בטכסיסים שקופים ובלתי־ספור־טאיים,
עברו עתה לשיטת הפגיעות האישיות.
שיטה זו הגיעה לשיאה, כשכדורגלן
אורח פגע ללא סיבה בחלוץ הישראלי אברהם
מנצ׳ל. מנצ׳ל, מצירי, לא היה מיכן

להישאר חייב. היה צריך שיחז־קו בו שעה
,ארוכה כדי למנוע ממנו להסתער חזרה
ולהכות את מכהו. במהומה לא שמע איש
את שריקת הסיום הנחפזת של דודאי,
אותו ערב נערכה מסיבה ידידותית לשתי
הנבחרות, בה הצהירו שני הצדדים שאין
בליבם שום טינה על מה שאירע. אולם
גם אחרי המסיבה עדיין נשארו שלושה
קוריאים ממורמרים ונזעמים׳ באכסדרת מלון
רמת־אביב: האם הוגג צ׳אל 32 שוער וקפטן
הקבוצה הקיריאית, שהופיע בשער
נבחרתו בכל שלושת המישחקים נגד ישראל;
צ׳ו יון אוק 22 המקשר השמאלי שהבקיע
את שער הנצחון שנפסל, וק־ם קיו
ה־אן, מאמן הנבחרת הקוריא־ת ושופט כדורגל
בינלאומי.
״דיברתי עם שני שופטי הקו,״ אמר השוער
האם ,״ושניהם אמרו לי שהשער היה
חוקי. השחקנים הישראליים אמרו זאת.״
״השופטים בקוריאה לא יעשו לעולם מה
שעשה השופט שלכם,״ אמר המאמן קים.
״אני בעצמי שופט בינלאומי ולא היה שום
יסוד לפסול את השער. השופט דודאי היה
גרוע מאוד, ולא רק במיקרה של השער.
הוא עשה שגיאות במשך כל המישחק ש־עיצבנו
את השחקנים שלי.
״הקהל שלכם היה לא רע. רק כשפסלו את
הגול, לא הצלחתי לתפוס אם שרקו נגד
השופט או נגדנו. פסילת השער הפתיעה
את השחקנים שלי. שחקני המילואים קראו

שמשים אלף רתחו מזעם כאשר שופט שוביניסטי גרם לשעדור״ת הכדורגל הבינלאומית הראשונה של ישראל

הצ 13ר הסוויא

בו מסבירים הקוריאיס מדוע השער
שהבקיעו היה חוקי. ה-
מקשר צ׳ו הבקיע את השער ממסירה שקיב? מהחלוץ יו קואנג,

ך* מילון השפה העברית הגדיר יהו־
)— דה גור את המלה דודאי כ״מין צמח
הנותן ריח טוב.״ 30 אלף הצופים שנוכחו
השבוע בתחרות הכדורגל, בין נבחרות
קוריאה וישראל, קיבלו רושם הפוך.
כי ממר, שעשה שופט הכדורגל הישראלי
אברהם דודאי, בצפרו צפירות מקוטעות
במשרוקיתו בדקה ה־ 86 של המשחק, נדף
ריח מאד בלתי נעים. היה זה ריחו של
השוביניזם, ריח צרות האופק של אדם קטן
שניתן לו לחרוץ גורל מאורעות גדולים.
השופט דודא־ פסל ברגע זה שער שהבקיעו
חלוצי דרום קוריאה, ואשר היקנר,
׳להם את הנצחון על הנבחרת הישראילית.
אילו היתד, זו סתם טעות בשיפוט, או אילו
נבעה ההחלטה לפסול את השער מחוסר
שיקול דעת נכון של השופט, לא היה איש
יכול לבוא אליו בטענות. אולם מה שעשה
דודאי היה הרבה למעלה מזה. ד״־א הוכיח
שבמישחק כדורגל לא רק הכדור הוא עגול,
אלא גם הטימטום.
למרות שהמישחק היה מישחק ידידותי
שלא היה בו להכריע דבר, היתד, ההתמוד־דות
בין שתי הנבחרות משחק פרסטיג׳ה
מובהק. הישראלים, שבשני מפגשיהם הקודמים
עם הקוריאים נמוכי הקומה ובעלי ד,זרי־זות
הבלתי־טבעית־כמעט נחלו תבוסות׳ עלו
הפעם מתוך הנחה מ־קדמת שהנצחון מגיע
להם — ולוא רק בגלל העובדה ששבוע קודם
לכו עמדו בכבוד מול נבחרת מקצועית מהו־ללת
כנבחרת איטליה. הקוריאים, לעומת זה,
היו חדורי רצון להוכיח שזכייתם באליפות
אסיר, בכדורגל לא נבעה רק משום שהמישח־קים
נערכו בביתם. הישראלים עלו לקטוף
את הנצחון ואילו יריביהם עלו בדי לזרוע

אשר קיבל את הכדור מהקיצוני. במצב זה נמצא הקיצוני בנבדל
פאסיבי, ולא ׳היתה כל הצדקה לקבוע ני השתתף במשחק והיה
במצב נבדל. הציור אינו מדויק, ני הקיצוני היה יותר פנימה.

להם לרדת מהמיגרש. הם אמנם עזבו את
עמדותיהם אבל לא התכוונו לצאת את
המגרש. הוריתי להם להמשיך לשחק. אנחנו
מקזזים לעוד משחקים ידידותיים אבל בבקשה:
החליפו את השופטים שלכם. הם
היו עצבניים, ביחוד זה שדפק אותנו.״
כאשר נשאלו השלושה מדוע לא אמרו
דברים אלה במסיבה שנערכה לכבודם, עם
שחקני הנבחרת הישראלית, השיב האם:
״במסיבה דיברו עברית ולא הבנו כלום.״
חריף ביותר היה גם מנהל הקבוצה לי
צ׳ונג קופ 41״אותי לא מעניין מי מנצח
ומי מפסיד, העיקר הוא המיפגש ולא ד,נצ־חון.
אבל כדי שנוכל להיפגש, רצוי שהשופטים
יהיו אנשים שמבינים בספורט. הקהל
שלכם הוא הרבה יותר הוגן מהשופטים
שלכם. ראיתי את מישחקי אסיה ואני חושב
שאז שיחקתם הרבה יותר טוב. לשחקניכם
היו בעיטות וטכניקה אישית. היום לא ראינו
כלוב. במישחק נגדנו בסיאול, בו ניצחנו
,0:3היו לכם הרבה יותר סיכויים לנצח.
אבל זה קורה שמפסידים במישחק ביתי של
הקבוצה היריבה. יש לי הרושם שלא דת־קדמתס
בכלל מאז המישחק בסיאול. אבל אם
יש לכם שופטים כאלה, אפשר להבין זאת.״

ולקצור אותו.
מצב זה גרם לכך, שהמישחק לא היה
מישחק כדורגל רגיל. הקוריאים, שהוכיחו
עליונות על הישראלים הנרפים, זכו ביתרון
כבר כעבור עשר דקות ומרגע זה
עשו הכל כדי לשמור עליו בכל מחיר. ואילו
הישראליים קיבלו את השער לחובתם רק
בתור הפקעת המחיר שיצטרכו לשלם עבור
הנצחון המובטח.

כז תדרג

ף> ״ט!־ 75 הדל,וח^זבאוז^נראתך^5ל

^״המינר ש תמונה חדגונית כמעט, שהטילה
אוירת שיעמום על הקהל. חלוצי ישראל
הסתערו גלים־גלים על השער הקוריאי, אולם
רק לעתים רחוקות הצליחו להגיע למצבי
בעיטה נוחים. כאשר הגיעו למצבים כאלה,
החטיאו את השער. מישחק הקרבה ניפלא
של הקוריאים מנע את הבקעת שערם.
אל מול מישחק מעין זד, התנפצה במהירות
אגדת הקסמים של הנבחרת הישראלית.
כל ההתקפות הישראליות היו חזרה על
אותו תרגיל עצמו, ללא דמיון וללא מחשבה,
ללא גילוי יכולת יוצאת מגדר הרגיל
של איזה שהיא שחקן. וכולן נשברו באותה
צורה עצמה.
מרגע לרגע פחתו הדרישות. שוב לא
היתר, המטרה להשיג נצחון׳ אלא לזכות
בתיקו. אמנם, שש דקות לפני סיום המשחק,
הושג סוף־סוף התיקו המיוחל. נדמה
היד, שקץ המסע הגיע. אולם תוך שתי
דקות שינו הקוריאים את התמונה מקצר,
אל קצה. בהתקפת־בזק כבשו שער מרהיב
— ועמו הנצחון. אחרי שטיפסה במשך שעה

הקפטן מצייד

שלושה מחברי המשלחת חקוריאית מציירים עבור נתב
העולם הזה את הציור בו הסבירו כיצד הבקיעו את שער
הנצחון, שבוטל על־ידי השופט. מימין לשמאל: השוער האם, המאמן קים והחלוץ צ׳ו.

ויו 1י*> 9י 683מדועהבורחים?
(המשן מעמוד )9
אלא ששם מתווספים אליהן הבעיות המיוחדות, שיוצר המימשל הצבאי.
הדבר מתבטא בכל שטח משטחי החיים — החל מכיתה א׳ בבית הספר היסודי וכלה
בחיפוש עבודה. כי לא פעם מסתבר, שהמורה המלמד את תלמידי כיתה א־ בכפר
נידח אינו מוכשר לתפקידו. הוא זכה למישרתו הודות לקשרי־משפחה או קשריו האישיים
עם אנשי המימשל הצבאי או הש.ב.
טלאל זועבי, למשל, נצרתי בן ,23 מובטל מזה שנה. קודם עבד במשך שנה אחת
כמורה בכפר מצר, ליד עין דור. למורה הצעיר היו טרוניות מקצועיות רבות. אך ביקורת
זו, עם היותה בלתי־רצויה, אינה אסורה. לא כן הביקורת על המימשל הצבאי. ועל איסור
מפורש זה עבר זועבי, המגדיר את עצמו כבלתי־מפלגתי. כתום שנתו הראשונה במקצוע,
פוטר. במקומו הובא מורה אחר, שמן הסתם יזהר יותר בביקורתו.
תוצאה בלתי־נמנעת משיטה זו של מינוי מורים, היא הורדת רמת־הלימודים של
התלמידים הערביים. כי המורה, ברוב המקרים, אינו בוחר במקצועו מתוך הזדהות עם
יעדו. זוהי, פשוט, המישור! הכמעט־יחידה הפתוחה בפני המשכיל הערבי צעיר. באין
כוחות פדאגוגיים מאומנים היטב — ובעיקר במקצועות הריאליים — מושם הדגש יותר
על הצד ה״קל״ שבחינוך: ספרות יפה, שירה, מלאכה, התעמלות. משרד החינוך, מצידו,
אינו עושה כמעט דבר לתיקון המצב. ספרי־הלימוד מיושנים וקלושים, לרוב מודפסים
בסטנסיל: תוכניות־הלימוד השנתיות משתנות לעתים קרובות: אין כמעט השתלמויות
מקצועיות למורים.
התוצאה: מתוך 55 תלמידי הכיתה השמינית של בית־הספר התיכון העירוני בנצרת,
שניגשו השנה לבחינות הבגרות הממשלתיות, עברו בהצלחה רק חמישה. ואחוז זה
נחשב לגבוה, יחסית.
אפשר היה לצפות, כי עיר כמו נצרת ( 25 אלף תושבים) תקיים בתוכה לפחות

מועדון ספורט אחד הראוי לשמו. ואמנם, עד 1954 היה בנצרת מיגרש כדורגל ולידו
אגודת ספורט מוכרת. אך המיגרש, שהופקע בשעתו על־ידי העיריה, הוחזר לבעליו,
שבנו עליו בתים למגורים.
מחמוד ספדי, גבר רחב־גרם בן ,26 אחד משחקני הכדורגל המושבעים של הקבוצה,
לקח על עצמו לארגן קבוצה חדשה. אחרי חמש שנות מאמצים, ב־ , 1959 הוכשר מיגרש־חול.
מיד התארגנו סביבו שחקנים, והקהל החל זורם באלפיו לחזות במשחקים. ספדי
וחבריו אירגנו מסיבות, אספו אלפי לירות שאיפשרו לגדור את המיגרש ולצייד את קבוצת
הכדורגל, ביני נצרת, שצורפה לליגה ג׳.
בני נצרת התקדמו בסולם הליגה, עד הגיעם לשלב הגמר. ואז הסתבכו העניינים,
כשבני נצרת טוענים כי קבוצה חיפאית אולצה למכור מישהק נגד יריבתה של בני נצרת,
על כתר הליגה. החלטת בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל, להעניק את הכתר
לקבוצה היריבה שבר, למעשה, את בני נצרת.

המשיבה והדחיפה

יכם אהד מחברי הועד הנצרתי, את התשובה לשאלה מדוע הם בורחים?:
.אפשר לומר שישנם שני סוגי גורמים לבריחה. סוג אחד הם הגורמים המושכים
את הנוער הערבי לארצות השכנות. הסוג השני הם הגורמים הדוחפים אותו אל
מחוץ למדינת ישראל.
״אנו מבקשים מן הציבור היהודי להתייחס אל הבעיה הערבית באהדה. אנו מבקשים
מן העתונות העברית שלא תלבה שינאה בין שני העמים ושלא תתאר את המיעוט הערבי
בישראל כגייס חמישי. יש בקירבנו רבים בעלי־כשרון ורצון־טוב. הם יכולים לתרום
לפיתוח הארץ ולקידומה. כי גם מולדתנו היא. הדבר תלוי במידה ניכרת בעם היהודי.
שלא ידחפו אותנו החוצה. ואז גם המשיכה החיצונית תחלש.״

הבל 1פע מיי ם...
ואז, לבטחתמצאאת
ההבדלהק טן ש ביו
ה ת מו נההאחתוהתמונההאחרת...

מצאת?

ובכן, אתה בו ד אי ג ם
תג להבמהרהאת
ההבדל ־ בין רדיו שני ד ר
וביו כל רדיו א חר...
ה אז נהנע ״ מ ה יו ת ר
צליל נ קי יו ת ר
ורדיו ־ יפה יו ת ר
כי ה ר דיו ה מ שו כלל הז ה
ה מיו צ ר לפי ידעצרפ תי עו ל מי,
ו מ כי לאת כל החידו שי ם
האקוסטייםוהאלקט רוניי ם,
הו אהר דיו ה מ שו כללמ כו ל ם.

בעל הצליל האציל

רק אצל סוכנים מורשים

ותנרלס חזח 1859

קלאודיו אלמנטרלו כפעולה
הוא? היא? הוו
ויכוח אמנותי. באחת מהרצאותיו טען ה אנשים הבדיחה
האחרונה
בעת אחת משיחות הגישוש הקואליציוניות׳
שערך המיועד להרכבת הממשלה,
לוי אשכול עם נציגי מפ״ם, טען בפניו
אחד ממנהיגי מפלגה זו :״אנחנו מתכוננים
הלוא לחיות 120 שנה ביחד, האם לא מוטב
שננהיג נוהגים ברורים?!״ השיב לו על
כך אשכול :״אני דווקא רוצה לחיות 122
שנה — שנתיים בלעדיכם באמצע
מסיבת קבלת־הפנים, שנערכה במלון הנולד
דויד בירושלים, לכבודו של נשיא בראזיל
לשעבר, ג׳וסלינו קוכיצ׳ק, קמו לפתע
שתי בנותיו הצעירות, עזבו את המסיבה
להפתעת הנוכחים. התברר כי הן מיהרו
לביתו של חובב רדיו ירושלמי בשם
ע מי ש מי /שהצליח להתקשר עם אלחוטאי
חובב בבראזיל. לפי תכנון שנקבע עוד
לפני שיצאו למסע, שוחחה בתו של קו־ביצ׳ק
עם ארוסה בסאו פאולו. בת הנשיא
לשעבר מסרה לארוסה בקיצור את רשמיה,
קבעה עמו באמצעות האלחוט פגישה ברומא
כמו בשבוע שעבר, יצא גם
השבוע השופט המחוזי, הד״ר יוסף לאם,
אל מגרש הכדורגל כדי לצלם את המשחק
בין נבחרת קוריאה וישראל. אלא שהפעם
הוא היה שם הצלם היחיד בשל שביתת
צלמי־העתונות. כאשר ניגש אליו אחד
מצלמי־העתונות ואמר :״אני מקווה שאדוני
לא צילם היום, יש שביתת צלמים,״
השיב לו השופט :״אני מבטיח בהן צדק
שלא אמכור שום תמונה לאף עתון
כשחזר השבוע ח״כ מק״י, הד״ר משה
סנה מחופשה בברית־המועצות, נשאל מה
היא הבדיחה האחרונה הנפוצה במדינה זו.
השיב סנה :״שלא תהיה מלחמה...״

טוב או רע -אבל נכדא
שמו של המבקר הגרמני הגדול משנות
העשרים, אלפרד קר, השתרבב השבוע ב
מבקר
הישראלי, הד״ר חיים גמזו:
״אומרים שאני מבקר כמו קר.״ קפץ ממקומו
המשורר אכרהם שלונסקי, שנכח

בהרצאה, ותיקן אותו :״בעברית אין אומרים,
כמו קר׳ אלא, כקר כמה
מידידיו של השחקן היהודי המפורסם,
,5המופיע עתה בישראל, נוהיוסף
כולוף
גים לכנותו בחיבה בשם: בילבולוף. מקורו
של השם במקרה שאירע לפני מספר שנים
בעת שבולוף השתתף בהצגת המיוסיקל
אוקלהומה בברודביי. אחרי שלוש שנות
הופעה במחזה זה, הגיע בולוף למצב בו
לא היה מסוגל יותר להקשיב למוסיקה
ולטקסטים של חבריו השחקנים, הופיע על
הבמה כשפקקים תקועים באוזניו, ביצע
את תפקידו לפי התנועות שעל הבמה ולפי
תנועות הפה של חבריו השחקנים, מבלי
לשמוע אותם. יום אחד, כשיצא בתום
הצגה יומית של המיוסיקל כדי לשתות
כוס קפה לפני הצגת הערב, הופתע בולוף
כשחזר לתיאטרון ומצא אותו חשוך לגמרי.
תחילה חשב כי החליף בטעות את התיאטרון
ומיהר לתיאטרון סמוך. גם זה היה
חשוך. בולוף, שסבר כי התבלבל, שאל את
האיש הראשון שפגש ברחוב: היכן מציגים
כאן את אוקלהומה? האיש הסתכל בו
בתמהון, :אדוני, השעה היא שתיים וחצי
אחר חצות ,.התברר כי בולוף היה כה
המום עד שמבלי להבחין בכך ישב במשך
שמונה שעות ולגם כוס קפה אחת
שני ישראלים מופיעים עתה במחזה גדעון
המוצג בניו־יורק, שבוים על ידי הבמאי
האנגלי, טירון גאטדי. האחד הוא אמנון
מפקין, בנו של שחקן הבימה אהרון
מסקין המשתלם במשחק בארצות־הברית,
והשניה היא בת־שבע גראנט, שהופיעה
בשנה שעברה במחזה ציין צ׳ין
בתיאטרון האינטימי בארץ המחלל
התימני, יעקב כובש, שהופיע בשנתיים
האחרונות במועדון סברה בניו־יורק, נלקח
לבית־חולים, אחרי שסבל מהתמוטטות עצבים.
ההתמוטטות באה עקב סיכסוך בין
כובש לבין בעל המועדון, ליאו פולד.
עתה עומדים להחזיר את כובש ארצה ב־

פסוקי השבוע

9לוי אשכול, המיועד להרכבת הממשלה, על המשא־ומתן הקואליציוני:
״רק עתה נוכחתי שאפשר לחיות עם שתי נשים, אבל אי־אפשר בשום אופן לחיות
עם שתי כלות.״
9הד״ר אברהם נאמן, החשב הכללי במשרד האוצר :״אם לא נתגלו
עד כה הרבה מעילות במשרדי הממשלה — הרי זה מזל.״
9ה״ב מפ״ם חנן רובין, בעת ויכוח בכנסת :״קול ישראל הפך לפרשן
הראשי של מוישה צ׳ומבה.״
9הצ׳לן פאכלו קאזאלס, בארוחת המגבית־היהודית־המאוחדת בארצות־הברית
:״בישראל מהלכים בני האדם כשעיניהם נשואות אל־על לכוכבים.״
9היומון ״דבר״ ,בהעלותו את התביעה שאישי־ציבור ישראליים יפסיקו לקחת
עמם בנסיעותיהם לחו״ל את מזכירותיהם :״בצירוף המזכירה לשליח יש טעם
לפגם וגם השפעה שלילית על הציבור.״
9הבמאי פיטר פריי, בוו־שבועון אתגר :״בתיאטרון הישראלי, הגורם
האחרון הוא הבמאי. ישנה כל החיה ומדביקים את הזנב — הבמאי.״

חעולס הזה 25ו

לחית רופא מרלין דיטריך לא
ניתקה את קשריה עם ישראל מאז הופיעה
כאן לפני שנתיים. היא רכשה בארץ ידיד
נאמן אחד לפחות, לו היא מדוזחת בקביעות
על מעשיה, הרגשותיה, שולחת לו
מתנות ואת קטעי העתונים המתפרסמים
עליה. הידיד הוא מרקו תורג׳מן, בעל
משרד כרטיסים, ששימש מלווה ושומר ראשה
של מרלין בעת ביקורה בארץ. לאחרונה
פירסמה מרלין בשבועון האמריקאי
לוק את האני מאמין שלה תחת הכותרת
האלף בית של מרלין. כמה ציטטות מחכמת
החיים של הזמרת המפורסמת • :אמבטיה —
אני אוהבת אמבטיות, אבל הן עושות אותי
עצלה. לעומת זאת אינני אוהבת אמבטיה
כשאני לבד בבית. אז את מרגישה כאילו
האמבטיה היא ענק, ים שקט הנותן לך
את ההרגשה שאת בודדה 9 .מיטה — זה
דבר טוב, או רע — אבל זה דבר נפלא.
9מכירות בתשלומים — הטרגדיה האמריקאית.
אהבה גופנית — כל חברה
המרשה תנאים בהם מבוגרים מרגישים
רגשי אשמה בשל אהבה גופנית מגדלת
דור של דפקטיבים 9 .ג׳נטלמן — גבר
הקונה שני גליונות של אותו עתון בוקר
משוער מועדון־הלילה האהוב עליו כאשר
הוא יוצא משם עם נערתו רכילאי
עתוני ארצות הברית טוענים כי זיוה
רודן גייסה לאחרונה למועדון המעריצים
הפרטי שלה גם את ג׳יימם היל, בעלה
לשעבר של ריטה היוורט.

תהיי יפה

סוד היופי: שפתון

מ רה ו הרכילו ת
זה קרה עוד פעם, כמו ברומנים. ודווקא
לסופר־מחזאי, יגאל מוסינזץ. אשתו
האחרונה, דודים סורוקה, בתו של המיליונר
בעל מפעלי התמרוקים רבלון —
שעזבה אותו לפני כחדשיים ברעש גדול
וחזרה אל אביה — שבה שוב אל חיקו
של יגאל. הפעם, היא טוענת, השתחררה
אחת ולתמיד מתלותו של האב העשיר
ולעולם לא תעזוב יותר את יגאל, אפילו
אם תצטרך ללכת לעבוד. בזה, כמובן,
התבטלה בקשת הגירושין שהגישו שניהם
לפני חודשיים. גם יגאל עצמו נרגע, התחיל
לעבוד שוב ברצינות על עיבוד הרומן
החדש שלו, יהודה איש קריות, למחזה,
שהבטיחו לו כי יוצג בברודביי
הרכילאית, מידה אברך, הוכיחה בפעם
נוספת כי היא לא תרשה שירכלו עליה.
למרות חיזוריו הנלהבים של אותו מיליונר
אמריקאי צעיר ויפהפה, שהציע לה הכל
החל ברכוש וכלה בטבעת נשואין, עמדה
מירה במיבחן, לא התחתנה. מירד, פשוט
לא התאהבה בו, והרומן היה חד־צדדי בהחלט.
היא קיבלה ממנו אמנם את מכונית
הפאר הלבנה שנתן לה במתנה, אבל זה
לא חייב אותה בכלום. המיליונר עדיין
רודף אחריה בכל ארצות אירופה, אבל מירה
עסוקה בדברים חשובים יותר. היא סיימה
כתיבת ספר בלונדון, ובפאריס חתמה חוזה
עם המחזאי הצרפתי הנודע, אדבר
חוסון, שמחזותיו זכו להצלחות הגדולות
ביותר בפאריז והוצגו שם במשך שנים רצופות.
הוא שיעבד את המחזה שלה, שהוצג
כבר בלונדון — ״תקרית על הגבול״ —
לצרפתית. לפי התוכנית יועלה המחזה על
הבמה בפאריס בתחילת השנה האזרחית.
בינתיים ארזה מירד, את מכונית הטריומף
הלבנה הפרטית שלה ויצאה לחופשה קצרה
בישראל עוד שמועה על ג׳וקי
ארקין: בפעם המי־יודע־כמה הוא עומד
להינשא. המועמדת לזכיה הפעם היא רקדנית
יהודיה אמריקאית בשם נינה פיי־נברג,
המופיעה יחד עמו במיוסיקל היהודי
חלב ודבש כמו כל הישראלים
בארצות־הברית, הפך גם העתונאי־לשעבר
יעקב בעל־תשוכה לבעל מועדון-
לילה. הוא אחד השותפים במועדון הישראלי
החדש אקסודוס בניו־יורק. נקודת
המשיכה העיקרית של המועדון תהיה הזמרת
*טושנה דמארי, ואילו החידוש העיקרי
בתוכנית תהיה תצוגת־אופנה ישראלית, ש־תודגם
על־ידי סגנית מלכת היופי הישראלית
לשעבר, גילה גולן חידוש
אחר נראה במועדון־לילה ישראלי. אלה שמיהרו,
בעקבות הפירסום בהעולם הדה
בשבוע החולף, למועדון־הלילה התל־אביבי,
חינגא בר לחזות בהופעת החשפנית הצר־פתיה
ניטה פרז, כמעט והתאכזבו. לפניהם
הופיעה חשפנית מגרה שחלצה את
מלבושיה מעליה בתנועות נשיות עדינות,
וכשהסירה לבסוף את חזייתה הנוצצת, התגלתה
כגבר. הסתבר שזו אינה ניטה, אלא
הרקדן האיטלקי, קלאודיו אלמנטרלו,
שהוכיח כי להצגת חשפנות מוצלחת אין
צורך דווקא בנתונים נשיים.

״טוב יותר מכל שפתון אחר״

• מחזיק בכל מזג אויר
9שומר על שפתייך
9יציב בנשיקה
עם לכה לצפרניים באותם הגוונים

הלו קוטיס
השם הוא ערובה לאיכות
לבחירתך :

0111.411 עם !-4X11
״ 0 £11<£א£1881״ השפתון הזוהר
הנותן יופי לוהט לשפתייך

המשו הסיטו הבלער
של גסד השערוריות
מאת

סידני טנלי
מיש עקבות הדו״ח של ועדת־החקירה
—1של השופט לינסקי, אשר הופיע בתחילת
, 1949 נאסרה עלי היציאה מבריטניה.
אני זוכר שפניתי אל שר־הפנים צ׳אטר איד,
ואל מפקדי סקוטלאנד יארד, וביקשתי מהם
שיתנו לי רשות לעזוב בהסתר את בריטניה,
כדי לשים קץ למהומה ולאי־הנעי־מות
שהתעוררה סביבי, בעקבות הופעתי
הממושכת בפני ועדת־החקירה. הם היו
אדיבים מאוד, שתו עמי ויסקי והודיעו לי:
״רק על גוזיותנו המתות!״

הירד הרטיב אותי

^ו 8אחד אחרי שהודיעו לי זאת הייתי
עוד בבריטניה. סביב ביתי הוצבו אז חצי
תריסר בלשים. צעדי נשמרו בכל אשר
פניתי. גם כשיצאתי לערוך קניות, היו
הבלשים הולכים בעקבותי. זה היה בדיוק
באחד באפריל — 1949 ,יום הטיפשים. אבל
מי היה טיפש ביום זה אינני יודע.
עדיין לא הגיעה השעה לגלות באיזו דרך
עזבתי את בריטניה, למרות השמירה המעולה
שהופקדה עלי. עדיין חיים אנשים היכולים
להיפגע מכך. אך את זאת אוכל להגיד:
עזבתי את בריטניה בדרך שאף איש

לא עזב אותה עד היום.
הסקוטלאנד יארד גילה מיד שנעלמתי,

וכי אני נמצא בפאריס. הוא רץ מיד ב־עקבותי.
לא היה לו קשה לגלות את כוונתי,
שכן ניגשתי למשרד־נסיעות פאריסאי
והזמנתי שם זוג כרטיסי־טיסה לישראל,
למועד של שבוע ימים לאחר מכן. הסקוט־לאנד
יארד עשה ודאי את כל הסידורים
לתפסני בעת עלותי למטוס. אולם כשבאו
לשם, הייתי אני כבר בדרכי לישראל.
יצאתי למרסייל, שם הוטענו עולים על
אוניית־העולים ארצה. לא היתר, לי תעודת)
עולה. עמדתי בתור האנשים שעמדו לעלות
לאוניה, וראיתי שם זוג עולים עם ששה

סטנ די
״אתה פי אלף!״

פאדוק
״אתת מלוכלן׳.״
ילדים. נתתי לאשר, סכום כסף הגון, ותמורת
זה היא נתנה לי את הזכות לשאת את
אחד מילדיה, עם מספר־העליה שלו לאניה.
הילד הרטיב אותי, כמובן, אולם אני עליתי
על האוניה. באוניה הופעתי בתור חזן
בבית־הכנסת, תחת שמי המקורי — שלמה
וולקן. הייתי וודאי העולה הראשון שיצא
ישר מאוניית־ד,עולים למלון השרון.

לארח לחברה מספר אישים חשובים. אחד
המועדונים האריסטוקראטיים ביותר בלונדון
בתקופת המלחמה היה מועדון ת־ססו,
שחבריו לא כללו שחקנים ולא יהודים. אבל
אני עשיתי במועדון כבתוך שלי.
מכיוון שלמועדון זה היתה הכניסה אסורה
לאותם שאינם חברים, יהיו מי שיהיו,
ניצלתי את מעמדי באותם ימים
כדי לארוז במועדון מספר אורחים חשובים.
בין אלה נמנו גם מלכה לשעבר של
יוגוסלביה, סיטר, והגנראל אייזנהואר.
את פארוק פגשתי שנית ב־ 1950 במונטה־קרלו,
בעת ששיחקנו בבאקרה ליד שולחן
אחד. כאשר הייתי במצב של רוזחים, קמתי
ועזבתי את המשחק. דבר זה הרגיז מאוד
את המלך פארוק, והוא קרא לעברי :״אתה
מלוכלך!״ עניתי לו :״עד כמה שאני מלוב־

קומות, שם נמצאים גם משרדי חברת־האם
שלה — הגרייט יוניברסל סטורם של המיליונר
היהודי אייזיק ודלפסון. במקום זה
נמצאו גם משרדיו של וזלפסון עצמו.
והנה, החברה הענקית הזאת של המיליונר
רב־ההשפעה מבקשת להוסיף לה
עוד מעלית אחת לבנין, דבר שהיה כרוך
בהוצאת רשיון מיוחד. ובכן, למי מופנה
המכתב? לשר המסחר? לשר העבודה?
לאיזה שהוא מוסד ממשלתי אחר?! בבקשה
— המכתב מופנה אל סידני סטנלי —
האיש היכול לסדר רשיון נוסף למעלית.
בין הניירות שלי אני מוצא מכתב
נוסף מאותה תקופה. זהו מכתב פרטי
פשוט ורגיל, כתוב בדיו על נייר אפור.
תכנו אף הוא שיגרתי ביותר :״ניסיתי
ללא הצלחה, ארבע פעמים במשך היום,

הסקוטלאנד יארד, וביקש ממני שאעזור
להם בהשגת אינפורמציה על מספר פקידים
בכירים בממשלת בריטניה, שנחשדו
במסירת אינפורמציה לרוסים. למרות שלכאורה
היה מצב מלחמה ביני לבין ה־סקוטלאנד
יארד, עזרתי להם במיטב יכולתי,
ויתכן שהאינפורמציה שמסרתי להם עזרה
בגילוי מספר מרגלים רוסיים.

לך — אחה מלוכלך פי אלף,״ ועזבתי את
המקום.

להשיג אותך בטלפון, אני מצטער מאוד,
אבל תפקיד רשמי, מונע ממני את האפשרות
להיות אתך ביום החמישי בערב. אני ואשתי
גם יחד מצטערים על כך מאוד. אנו מקווים
שתהיה לך מסיבה שמחה, ומאחלים לגברת
סטנלי את מיטב איחולי היום.״
מכתב רגיל, לא כן?! אבל החותם עליו
הוא אדם בשם צ׳ארלס קי. אולי השם
אינו מוכר כיום ביותר, ובכן אציג אותו
בפניכם: צ׳ארלס ויליאם קי, פוליטיקאי
אנגלי במפלגת הלייבור, חבר הפרלמנט
הבריטי משנת .1940 ובין השנים 1947־
— 1950 שר העבודה בממשלת הלייבור.
יתכן שיש איזה קשר בין שני מכתבים
אלה, דוגמה אחת מיני מאות השמורים
עמי. זה אולי הקשר שהביא בזמנו את
התובע הכללי בבריטניה, סר הארטליי
שוקרוס, לשאול אותי, בעת עדותי בחקירת
לינסקי :״איזו חוצפה היתד, לך לרכוש
ממשרד־ד,עבודה בניינים השייכים לממשלת
בריטניה?״ עניתי לו על שאלה זו :״מר
שוקרוס לי לגמרי לא איכפת שהממשלה
תהיה דיירת שלי.״
צ׳ארלס קי היה בחור נחמד, וידידי הטוב.
היינו מבלים יחד במסיבות, אצלי בבית,
ומדי פעם קיבל ממני מתנות כמו בקבוקי
ויסקי וארנקים העשויים מעור קרוקודיל.
בזמנו הוא לא הכחיש זאת, אולם טען
שגם הוא העניק לי מתנות. אני אינני זוכר
מתנות כאלה ממנו.
כמר, פעמים לקחתי אותו ואת אשתו לקונצרטים
ולהצגות־תיאטרון, ואף תפרתי
לו חליפות על חשבוני. אבל בשום אופן
איני יכול לומר שאם הוא עשה עבורי
כמה טובות הוא עשה זאת בשל דברים
אלה. זאת תהיה שטות.
למרות שהיו אנשים עם חולשות אנושיות,
לא היו שרי ממשלת הלייבור קטנוניים
עד כדי כך שאפשר היה לקנות
אותם רק בכוסית ויסקי. אני סבור שהם
הסתחררו מהחיים הטובים שהוכנסו אליהם
מאז הפכו לשרי־ממשלה, ואליהם לא היו
רגילים קודם, והם עשו עבורי דברים
משום שהיתר, להם ההרגשה שיש לי השפעה
גם אצל האנשים העומדים מעליהם.
כאשר נשאלתי על־ידי שוקרוס מדוע
לקחתי את ג׳ון בלשר, שר־המסחר, אל
החייט שלי, עניתי לו :״לא יכולתי לסבול
שהוא הולך עם חורים במכנסיו!״
שוקרום היקשה: אתה מתכוון לחורים
שנגרמו על־ידי אפר סיגריות? ״לא!״ עניתי,
״הם נגרמו על־ידי סיגרים גדולים.״

מישחק עם פארוק
^ ולב הרפ תקה זו לא קילקלה את
\ { היחסים הטובים שהיו לי בעבר עם
הסקוטלאנד יארד. אחרי תקופה של תשעה
חודשי שהייה בישראל יצאתי לפאריס, שם
ניהלתי את חנות הכל־בו בון מארשת.
באותה תקופה הופיע אצלי אחד מראשי

עוד מעלית לוולפפון

חתהחא׳ טמות שהועלו נגדי ב־מהלך
חקירת לינסקי היתד, שהתערבתי
כדי להפסיק חקירה מסויימת, שהתנהלה
בממשלה נגד בעל מפעל הימורי הכדורגל,
באותה תקופה בה שהיתי בצרפת, לפגי
הרי שרמן.
שעליתי שוב לישראל כדי להשתקע כאן
בתקופת המלחמה ואחריה היה, כידוע,
סופית, היה לי הכבוד לשחק אישית עם מחסור חמור בנייר בבריטניה. אולם הממהמלך
פארוק. את פארוק, מלך מצרים, שלה הבריטית, מתוך רצון לתת לקהל אפהכרתי
עוד בתקופת המלחמה, כאשר ביקר שרות להסיח את דעתו מטרדות המלחמה
בלונדון. בזמן ההוא יצא לי מדי פעם ומבעיות הצנע, הקציבה כמויות ניכרות
של נייר למפעלי הימורי הכדורגל. בעוד
שהממשלה עצמה היתד, מייבאת נייר משוודיה
במחירים גבוהים, היא הקציבה
כמויות נייר למפעלי הטוטו, במחירים שהיו
החלק החמש־עשרה ממה שהממשלה שילמה.
כל מפעל היה צריך להגיש דו״ח מוסמך
על מספר הלקוחות הממוצע שלו, ובהתאם
לזה היה מקבל את הקצבת הנייר.
באחד הימים התעורר החשד שחלק מהנייר
שהוקצב למטרה חשובה זו — הפצת
כרוזי טוטו הכדורגל בקהל חובבי־ד,ספורט
באנגליה — מוצא את דרכו לשוק השחור.
בחקירת לינסקי נחקרתי ארוכות אם
אמנם אני התערבתי לשם הפסקת החקירה
בענין זה, והפסקת מספר תביעות משפטיות
שהממשלה עמדה להגיש נגד הנאשמים.
מובן שאז הכחשתי זאת. אבל השופט
לינסקי קבע שאני הוא שהפסקתי את
החקירה. הצדק היה איתו.
תמיד נשאלת השאלה: מדוע עשו זאת
בשבילי? מדוע היו שרי־ממשלה, פקידים
בכירים ומנהיגים פוליטיים בבריטניה מוכנים
להסתכן ולעשות עבורי דברים, שלא
היו צריכים לעשות, ושלא היו עושים
אותם עבור אחרים?
הנה למשל, כשאני מחטט בערימת הניירות
והמסמכים השמורים עמי* ,אני מוצא
מכתב מעניין. הוא נכתב באוגוסט , 1948
זמן קצר לפני שהתחילה חקירת לינסקי.
המכתב נכתב על־ידי המזכיר של ג׳ייס,
חנות הכל־בו הענקית הידועה בריג׳נט
סטריט, בלונדון. הבעייה והבקשה המועלית
במכתב זה נראית אולי כיום צנועה וטם־
שית. החנות ג׳ייס שוכנת בבניין בן תשע
• המיסמכים
העולם הזה.

שמורים

עתה

במערכת

קולנוע ישראל קזבדאן בפיראוס
בעוד שבישראל פועלת תעשיית הסרטים
במלוא הקיטור, מסיימים עתה את צילומיו
של סרט ישראלי נוסף בארץ שכנה.
מחזהו של יגאל מוסינזון קזבלאן, מופק
כיצירה קולנועית ביתך דוזקא. הבמאי ה־אמריקאי־ישראלי
הצעיר, לארי (מעשח במונית)
פריש, היה הראשון שהגיע למסקנה
כי בתנאי העידוד הנוכחיים לסרטים ישראליים,
אין שום סיבר, מדוע לא להפיק
בארץ זרה סרט בעל עלילה ישראלית.
בשיתוף פעולה עם מפיק יוזני הוסרטו
עד כה כמחצית הסצינות של הסרט, כשבכל
28 תפקידי הדיבור מופיעים שחקנים
יוזניים. עלילתו של המארוקאי הנתקל
בתופעות של הפלייה עדתית בישראל,
וששמו בסרט הוא קאסא, מתרחשת
על רקע 18 תפאורות של יפו שנבנו באולפן
הגדול ביותר ביוון. צילומי החוץ
של הסרט הוסרטו בסמטאות העתיקות
של פיראוס.
למרות הצורך בבניית תפאורות מיוחדות
תהיה הפקתו של הסרט ביוון זולה מאשר
אילו הופק בישראל.

סרטים
דכבת ושמה גיהנום
צמאץ (בדיהודה, תל-אביב; שבדיה)
היא ההגדרה שגאון הקולנוע השבדי, איני
גמר ברגמן, מנסה להגדיר בה את התחו
במדינה

אכולת
מרירות וחסרת סיפוק. ברטיל
(בירגר מלמסטן) השאיר אחריו אהובה הנמצאת
על סף שגעון ואיבוד־לדעת, נודדת
מידי פסיכולוג סאדיסט לידיה של לסבית.
כשההתנגשות ביניהם מגיעה לשיא, חולם
ברטיל על הצורה בר, ירצח את אשתו במהלומת
בקבוק בירה. אבל בסופו של
דבר מתגבר בהם הצמא המיני ומכסה את
אש ד,גיד,נום של חייהם המשותפים. מדוע?
מדוע אינם בורחים מהכלא שהם מקימים
לעצמם במו ידיהם? לברגמן יש רק תשובה
אחת: אפילו גיד,נום זה טוב יותר
מאשר לחיות לבד. טוב לשתות מים דלוחים
מאשר לגתע בצמא.

הזועם

מוצאי־שבת ובוקר יום ראשון

(חן, תל־אביב; בריטניה) הוא מבט של
עדנה לאחור, לעבר המתבוננים אחורה בזעם.
זו צריכה להיות התשובה הקולעת,
הניצחת, לכל הזועמים של בריטניה. דרך
אגב, זוהי גם התשובה לאלה שסבלו מ־הפוריטאניות
והאנמיה של הקולנוע הבריטי
בשעה שהוא עוסק בבעיות רציניות.
הסרט, סרטו העלילתי הראשון של הבמאי
ד,תעודתי קארל רייץ, מעצב — לפי
ספרו של אלן סיליטו — דמות קלאסית
של צעיר זועם. זהו ארתור (אלברט פיני),
תערובת של כל הזועמים שנולדו בקולנוע,
ממרלון ברנדו ועד ג׳ימם דין. על מה הוא
זועם? על הכל: על הערפל ועל המיסים,
על הבעלים שאינם מניחים לנשותיהם לשכב
עם זרים ועל השכנה השמנה המרכלת
בפינה.

יפו בפיראוס
שה של שני המינים האנושיים, במשיכתם
ההדדית זה אל זה.
זהו אחד מסרטיו הראשונים של ברגמן,
שנוצר לפני 12 שנה. אין בו אותה שלימות
של סגנון ואותו כושר־הבעה קולנועי
עמוק וברור כבסרטיו המאוחרים יותר.
אולם ניצוצות גאוניותו של ברגמן
וחותם אישיותו ניכרים גם בו.
ברגמן, שבעצמו היה נשוי לארבע נשים,
מנסה לנתח בסרט זה, כמו בסרטים אחרים
שלו, את מהותו של מוסד הנשואים. אלא
שניתוחו אינו באיזמל חברתי, כי אם פסי-
כולוגי־אנושי.
עלילת הסרט מתרחשת בתא של קרון
רכבת, בו חוזר זוג שבדי מירח־הדבש שלו.
הרכבת חולפת על פני החורבות החמריות
והאנושיות של גרמניה שלאחר המלחמה.
על פני גיהינום חיצוני זה הולך ונחשף
הגיהינום הפרטי של חיי הנשואין. ברגמן
מציג חיים אלה ללא איפור וללא יפוי.
הוא מציג את בני הזוג בביעורם, בטיפשותם,
בקטנוניותם. הוא מגלה אותם רגע
אחרי שהמעטפה החיצונית של האהבה
מתנדפת והחולשות מתפרצות החוצה. החיים
יחד אינם אלא חבית נפץ, מצב בלתי
נסבל, מלחמה אכזרית שאינה פוסקת לרגע.
בניגוד לבמאים אחרים, כמו מיכאלאנגילו
אנטוניוני באוונטורה, אין ברגמן מסתפק
רק בהצגה אמיתית ואכזרית של מצב. הוא
חושף את הגורמים למצב זה.
חיי הנשואים של הזוג נבנו על החורבות
האישיות של כל אחד מהם. רות
(אתה הנינג) רצחה את הפונקציה הנשית
שלה, אחרי שאיבדה את כושרה ללדת בעת
ביצוע הפלה. היא ניהלה רומן אהבים
עם קצין נשוי, שהתנפץ עם כניסתה להריון.
אחר־כך נשארה רק זקנו׳,־צעירה,
העולם הזה 1269

אבל כשהוא מוציא את זעמו במוצאי־שבת
ובוקר י! ם ראשון בלגימת אינסוף של
כוסות בירה, בהרבעת אשת חברו לעבודה,
בדייג ובתעלולים, אפשר להבינו. ורייץ
מתייחם בעדנה ואהבה לגבורו.
ששה ימים בשבוע הוא עומד ליד המכונה
במפעל המייצר מי־יודע־מה, עושה
פעולות רובוטיות, מרגיש חוסר־אונים להשפיע
על גורלו. חוץ מזה לא רע לו
כלל. להיפך — הוא משוחרר מכל דאגה
חומרית ומתסביכים של התנגשות הדורות.
זאב לכיכשה. אבל גם הרעם הנוראי
הזה מוצא סוף־סוף את שלוותו. דרושה
רק נערה ואז יהפוך הזאב הזועם לכבשה
שלתה ההולכת בתלם הנשואין וחיי
המשפחה השקטים, ומפסיקה להצביע
בעד הקומוניסטים.
אם זה מה שהאנגלים מבקשים לגדל
בערוגות הירק שלהם — יבושם להם.
הצרה היא שהסרט עשוי בכשרון כה רב,
מתאר את התי החיים הבריטי באוטנטיות
מתקתקה ומציג הצגה מרהיבה של משחק
כובש לב — ביחוד זה של אלברט פיני
— עד שאין כבר חשיבות למה שרוצים
להגיד בו.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע דה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• אוונטורה ופאר, תל־אב־ב) —
החיים כהרפתקה, האהבה כאפיזודה ובניד,אדם
כיצורים ללא שפה, בסרט בעל
סגנון חדיש ומעמיק.
9תותחי נכרון נמונרבי, תל־אביט
— שיר תהילה ליכולת הבלתי-אנושית של
אנשים תחת לחץ. סרט מרתק. אנטרגי
קווין, דוד ניבן וגריגורי פק.

(המשך מעמוד ) 14
5000ל׳־י כדי לממן בו את הגנתו במשפט,
אשר נסתיים בד,רשעתו בעתן שבועת־שקר
ובהטלת עונש מאסר־על־תנאי וקנס של
5000ל״י. הסיבה: לפי תקנון המדינה מותר
למשרד להקציב סכום להגנת עובדו, אם
זה נאשם בעבירה שעבר בתוקף תפקידו
ובתום־לב.
חוק עוגן ההצלה
בת־ים התאותו
יום,
להיכנס להרדוד,

מעל גבי סככת המציל בחוף
נוסס דגל שחור, הים סער
והמתרחצים המעטים, שהעזו
מים, העדיפו להישאר בשטח
תח ם השגחתו של המציל.
אולם עמיהוד טלמור ובן־ציון קרני,
שניהם בני ,31 לא הושפעו מזעמו של
הים. השניים, שהגיעו לתל־אביב על־מנת
לטבול בימה של בת־ים, פשטו את בגדיהם,
החלו מתרחקים בשחיה אל תוך הים.
לא עברו דקות מספר והמציל האחראי,
שלום בודבגה, הבחין בשני השוחים. הוא
ניסה לשרוק להם כדי שיחזרו, אך השניים
לא היפנו ראשם. בלית ברירה הזעיק את
עוזרו, אריה לילוב, שלחו להחזיר את
המתרחקים.
אל תלמד אותי. אריה קפץ על החסקה,
החל חותר במרץ אל השניים. כשהגיע
כבר סמוך אליהם, התרוממה לפתע
החסקה על גבי גל, פגעה בצלעותיו של
עמיהוד.
״איך אתה שט?״ צעק עמיהוד אל המציל.
״אתה יכול להרוג כאן מישהו!״
״אתה לא תלמד אותי לשוט!״ השיב לו
אריה ,״תחזרו מיד לחוף.״
אך השניים כלל לא חשבו לעשות כך.
״אתה לא תלמד אותנו איפה לשחות,״
השיבו לו.
אריה התעצבן .״תחזרו מיד!״ צרח לעומתם.
הוא אף דאג להוסיף לכך קללה
עסיסית, וחבטת משוט בגבו של עמיהוד.
על כך כבר לא יכלו השניים לשתוק.
בן־ציון חטף את המשוט, חבט בחזרה באריה,
שהחל נימלט בשחיה לעבר החוף.
כשיצאו השניים, כעבור חצי שעה, מן המים
— כבר חיכתה להם ניידת המשטרה,
אותה הזעיק אריה.
קל וחומר. השבוע הובאו השניים בפני
שופט השלום התל־אביבי, עזריאל גרשוני,
באשמת תקיפת מציל. בתום המשפט התברר
כי לפחות לאחד משני הנאשמים —
האפשרות לתבוע את המציל על שחיכה
אותו.
קבע השופט גרשוני :״בחוק־העזר העירוני
קיימת תקנה בדבר הישמעות להוראות
מצילים. אך אין בתקנה זו כל הרשאה
למציל להשתמש בכוח כנגד סרבן, קל
וחומר בן בנו של קל וחומר, שאין תקנה
זו מרשה למציל להכות אדם שאינו שומע
להוראותיו.
״אי לכך אני מזכה את הנאשם הראשון,
עמיהוד טלמור, מן האשמה שיוחסה לו,
ופוטר את הנאשם השני, בן־ציון קרני,
בקנס של ארבעים לירות.״
החי זאב בעור כבש
בבני־ברק, עצרו תלמידות של מוסד דתי
אשר, שטיילה במסדרונות המוסד, גילו
שהיה זה גבר שיכור שהתחפש בבגדי
אשה, אותם גנב באותו מוסד איזה
חרבון: בירושלים, התנגד בא־כוח פרקליט
המדינה לבקשת הצו־על־תנאי שהגיש
אסיר־עולם ישראל חרבון נגד מנהל בית־הסוהר
בתל־מונד, טען כי כל מגמתו של
הצעיר היא טיול לירושלים ברוגז
ברוגז לעולם: ביפו, רצח משה אפרי־אס
את אשתו, טען במשטרה שעשה כך
משום שהרגיזה אותו שכר ־ די ר ה :
בירושלים, פנה אזרח לשרות השכרת־חדרים,
המספק חדרים זולים לסטודנטים,
הודיע כי הוא מוכן להעניק חדר חינם
לסטודנט, בתנאי שיהיה חתן מתאים לבתו
מחקר השיווק: בחיפה,
הובאה רקדנית גרמניה לדין בעוון גניבת
מצרכים בסופר־מרקט, טענה כי עשתה
זאת כדי לבדוק אם אמנם קל לגנוב שם
כפי שסיפרו לה בחוץ־לארץ ג2ר
: X 5בהרצליה, הצליח צעיר אלמוני
לגנוב חמישה זוגות מכנסיים מחנות, אחרי
שלבש אותם זה על גבי זה בתא־ההלבשה,
מתחת למכנסיו שלו.

הנידון
(המשך מעמוד )5
הפנימית, אך גם כימי פרשת־לבון לא חלק
איש מהם על עצם תפיסתו היסודית. סופו
העגום של מועדון־הארבע לא היה בא,
לולא היו ראשי כל המפלגות הציוניות
שותפים להשקפתו העקרונית של בן־
גוריון, ולולא הסכימו בסתר־לבם ש״הזקן״,
עם כל ליקוייו, מוכשר יותר מכל אדם
אחר להגשימה.

מהי השקפה עקרונית זוז אפשר
למצותה בשתי מדים: מלה־מה
כערכים, ככל הדרכים, ככל
השטחים. כי הערכים זוממים לכלות;!
/והקם להרגך -השכם
להרגו.

אחד משטחי המלחמה המודרנית הוא
שטח הלוחמה הפסיכולוגית. ניהול מפוכח
ומוצלח של לוחמה זו מחייב את המישטר
הקיים בישראל, להכריז לבקרים על רצונו
בשלום, במשא־ומתן ישיר ללא תנאים
מוקדמים, באחוזת־עמים, למראית־עין, סותר
הדבר את מהותו המלחמתית של המישטר.
אך למעשה נכון ההיפך מזה: זהו חלק
חשוב מן המלחמה עצמה, דרך להשפעה
על דעת־העולם ולרכישת ידידים ובני־ברית.
הרומאים
אמרו- :הרוצה בשלום, ייכון
למלחמה.״ כיום נכון לומר- :הרוצה במלחמה,
ידבר על שלום.״
או, כדברי הנביא* :שלום, שלום —
ואין שלום.״

;!111119)1311112111111111111

*•ישמר שעלה לגדולה בשם כש־רונו
להילחם בערבים, שהמלחמה בערבים
היא הפונקציה העיקרית שלו (מעל
לכל פונקציה אחרת, כגון קיבוץ גלויות
והפרחת שממות) — מובן שתנאי המלחמה
וצרכי המלחמה קבעו את כל מערכת יחסיו,
מבנהו החברתי והכלכלי, וציודו הרעיוני.
הוא העלה אל הפיסגה כת של אנשי־ביצוע
בשטחי המלחמה, הכת הבטחוניסטית
המורכבת מנערי־החצר של הזקן. אלה רואים
בפולחן־האישיות של הזקן הכרח מלחמתי.
בעתות מלחמה, דרושה תמיד אגדה של
מנהיג כל־יכול, כדי להבטיח את האחדות
הלאומית ואת -כושר ההכרעה״.
בשם המלחמה, כונן המישטר את חוקי־החירום
למיניהם, את המימשל הצבאי, את
האמצעים השונים לדיכוי המיעוט הערבי
ולמניעת עלייתם של כוחות פוליטיים חדשים
בקרב הרוב העברי.
תנאי המלחמה הביאו לגיבוש כלכלה
מלחמתית, הקיימת הודות לזרם בלתי־פוסק
של הון זר לארץ. הון זה בא חלקו ממגביות,
הנערכות בשם המלחמה והודות
להתלהבות המלחמתית של יהודי העולם:
וחלקו ממענקים, הקשורים גם הם במערכים
הפוליטיים שהם תוצאת המלחמה.
המשק השנורוקראטי יצר מעמד חברתי
של עשירים, אנשי -המשק הפרטי״ ו״המשק
הפועלי״ ,שהתעשרו הודות לזרם ההון
מחוץ־לארץ. אלה הם עשירי־הפיתוח (שקיבלו
הלוואות להקמת מפעלים בעלי ערך בטחוני
או מיקום בטחוני) ,ושאר ילדי־הטיפו-
חים הכלכליים של המישטר.

בחוד ש אוקטובר
חל מועד ת שלום תלוש ג׳

המסים

העירוניים

וכן המח צי תהאח רונ ה של
מסהעס קי ם ומס* הקרקע.
תשלומים מתקבלים בסניפי הגבייה
של העיריה ובסנ־פי הבנקים.

כל המעמד העצום הזה -החל
כאנשי המימשל הצכאי וכלה כאילי
המשק, החל כעסקנים פוליטיים
וכלה כזרזירי העט -
שולט כהכרה וכמדינה הודות למצב
המלחמה. אילו בא השלום,
היה שם קץ לשלטונם, יחד עם
חוקיהם, כלכלתם, מפלגותיהם,
מגכיותיהם ומענקיהם.

כי בלי מלחמה — אין מימשל צבאי, אין
חוקי־חירום, אין חוקים -לבטחון המדינה״.
בלי מלחמה — אין פולחן האישיות, אין
מתת״ ,אין שאיפה למנהיג כל־יכול.בלי מלחמה — אין זרם הון בלתי־פוסק
מחוץ־לארץ, הפוטר את המשק מן הצורך
המרגיז לקיים את עצמו, ולמעמד גדול של
פקידים, עסקנים ואנשי־משק לקיים רמת־מחייה
אישית מצויינת מבלי לתרום מאומה
לחברה.
בהעדר מלחמה — יקומו בארץ כוחות
חדשים לגמרי — בזירה הפוליטית, הכלכלית
והרוחנית.

כקיצור: בלי מלחמה אץ קיום
ואין שלטון למישטר הקיים ולאנשיו.

האם
אפשר לדרוש מדם
השלום? שיחשבו כי השלום
רצוי? שהמחיר כדאי? קל
זאב שכדאי לו לאכול סלט

שיפעלו למען
אפשרי? שהוא
יותר לשכנע
ירקות.

ותו מצב כדיוק, בצורר. חמורי,
עוד יותר, שורר בצד השני של החזית,
אצל עמי ערב.

אין צורך להצביע על הגלוי לעין:
שמישטרים פיאודליים רקד
כים, דוגמת אותם השולטים כיום
בסעודיה, כירדן או בסוריה, זקוקים
למלחמה מתמדת בדי לקיים
את •טלטונם הדכאני והחמסני. השטן
הציוני משמש להם דחליל
שימושי מאוד.
אסונו של המישטר הלאומי החוש, בהנהגתו
של גמאל עבד אל־נאצר, הוא כי
לא התגבר על חוקיות עמוקה זו. קרוב
לזזדאי כי עבד אל־נאצר לא היה בעל
עמדה מגובשת בעניין הישראלי בראשית
צעדיו. היו לו קשרים ישראליים, ובמשך
שנים אף עסק בחצי־לב בגישושי־שלום
הססניים. אולם לבסוף התגבש משטרו
בדפוסים אנטי־ישראליים מובהקים, ואין
פלא בכך.
שהרי המהפכה הנאצרית הצליחה מפני
שמישטר פארוק התערער במלחמה הפלסטינית
רבת־הבזיונות. ההמונים במצריים,
ולאחר מכן במרחב כולו, קיזז כי השליט
הצעיר החוש יתגלה כלוחם אנטי־ישראלי
מוכשר יותר.

כאופורטוניסט מוהלט, ניצל עכד
אל־נאצד נימה זו-והפך שכוי לה.

הסיכסוך הערבי־ישראלי איפשר את איחוד
מצריים־סוריה ואת שאר הצלחותיו
של עבד אל־נאצר. הוא עוזר לשכנע את
העם המצרי להשלים עם קיומה של דיקטטורה,
שלא הוכיחה עד לפני חודש שום
כשרון או רצון לפתור את הבעיות הכלכליות
והחברתיות של ארץ־היאור.

קציני־ההפיכה הפכו אינטרסנטים
של המשך הסיכסוך, בדיוק
כמו יטאר המישטרים כמרחב.
הנאצריזם והכן־גוריוניזס אינם
אלא שני צדדיו של אותו מטבע.
אפשר לכנות את המטבע הזה כשם
״גוריונאצריזם״.

ף* היסטוריון, שיסכם בעוד 500 שנה
1ן את לקח תקופתנו, יקבע :״מלחמת־האחים
בין העמים השמיים העלתה לשלטון
משני הצדדים מישטרים מלחמתיים. כאשר
נסתבר כי האינטרס של שני הצדדים חייב
לכונן איחוד מרחבי, העלו העמים מישט־רים
חדשים, בעלי הרצון והיכולת ליצור
מסגרת לחיים משותפים במרחב.״

כעיני ההיסטוריון הרחוק יצטייר
הדכר כך. אך כמציאות יהיה
התהליך הרכה יותר קשה. הדבר
לא יקום ללא מאכקים מרים, ללא
משכרים עמוקים, ללא שורה של
מהפכות ככל ארצות המרחב.

כי לרוע המזל, אין שום מישטר מוכן
להודות בכך שחלפה תקופתו, וכי תקופה
חדשה יוצרת מיבחנים חדשים, המחייבים
כשרונות אחרים ואנשים אחרים. בהיוזצר
מצב זה, משתדל המישטר הישן להתעלם
מן המציאות החדשה. הוא מנסה בכל
כוחו להביא להמשכת התנאים הישנים,
המבטיחים לו את השלטון ואת הפריבילגיות
הכרוכות בו. ואין דבר קל יותר
מאשר להמשיך במצב של מלחמה — כששני
הצדדים רוצים בכך.
זהו המצב בסיכסוך הסובייטי־המערבי,
אף שכל בר־דעת מבין שהמשכתו תביא ב־בטחון
מוחלט להשמדתם הטוטאלית של
שני הצדדים. וזה המצב במרחב שלנו,
בו מאוחדים הבוסים והזקנים של שני
הצדדים בהחלטה נחושה להילחם עד חורמה
בכל נסיון לשים קץ למלחמה.
במאמר־הענק שלו לשנתון הממשלה, שיצא
החודש, הקדיש בן־גוריון את החלק
היסודי ביותר של מאמרו לויכוח עם -כת
הכנענים ואנשי הפעולה השמית״ .הוא
אומר כי זוהי -כת אמנם לא חשובה ולא
בעלת ה שפעה אך) אמתה וחשיבותה
של תוכנית מדינית אינה נשקלת במספר
דוגליה.״ כך מודה ראש המישטר הקיים,
בגילוי־לב הראוי לציון ולשבח, כי זה
הוויכוח החשוב היחיד העומד לאיים בשנים
הקרובות על מישטרו.
עבד אל־נאצר אינו כותב מאמרים לשנתונים.
תחת זאת הוא רודף וכולא את
אנשי־הקידמה הערביים, המעזים לטעון כי
יש לישראל מקום באיחוד המרחבי של מחר.

אלא שהמאמרים והרדיפות לא
יועילו. צרכי המרחכ, דרכי־החיים
של האומות השוכנות כו, מחייכים
את עליית הבוהות והפתרונות
החדשים. אפשר לכלום
תהליך זה -אך אי-אפשר למנוע
אותו, אלא כדרך של התאכדות
קולקטיכית.
העולם הזה 1269

4ו ן ! צ ו *

מקצועו של אדון לזנו־השבוע
מלאו למהאטמה גנוי המנוח 91
שנה. מאיפה אני יודע את זה? להגיד לכם
את האמת, באמת שלא הייתי יודע את זה
לולא הוזמנתי לחוג את יום הולדתו באולם
קפלן שבקרית האוניברסיטה, בשעה 5.30
אחה״צ. על ההזמנה היו חתומים בשותפות
שלושה איגודים: איגוד החברות העולמית
של הדתות, אגודת הידידים של הודו ואגודת
אי־אלימות.
כיון שרציתי להכיר את שלושת האיגודים
הנכבדים האלה, שמעולם לא שמעתי את
שמם, באתי למקום כחצי שעה לפני הזמן
ומצאתי שם את אלפונס ק. וינסקו, בדיוק
ברגע שגמר לתלות על הקיר מודעות גדולות
וצבעוניות של לשכת התיירות הממשלתית
ההודית וגם תמונה קטנה של גנדי
מצויירת ביד.
אלפונס ק. וינסקו הוא יהודי רומני
שומר מצוות וחובש כיפה, שחזר לא מזמן
מסיור בהודו כשליח מיוחד, וכקצין יחכי
ציבור של החברות העולמית של הדתות
שמקום מושבה בניו־דלהי. מיד אחרי שהציג
את עצמו, העביר אותי אלפונס ק.
וינסקו לידיו של יהודי חדש, שהציג את
עצמו — בעברית רצוצה מאד — כמר
אדגר קנר, עורך־דין וסוכן סרטים, המכהן
כסגן נשיא של אותה אגודה.
״אני רק ארבע שנים בארץ,״ אמר סגן
הנשיא העולמי של החברות העולמית של
הדתות ,״ואני כל הזמן מקודם בחו״ל. אני
הייתי בפאריז ורציתי לארגן החברות העולמית
של הדתות בכל אירופה ועל זה גב
דיברתי עם רהדה קרישנה, אבל לא רציתי
להישאר שם, בשביל לעלות ארצה. אנחנו
רוצים לאחד את כל הדתות וזה חשוב
באופן ספיריטואלי בשבילנו. כיוון שבמדי־ניות
זה לא הולך לנו, אז לפחות באופן
ספיריטואלי.
״אנחנו כל הזמן רצינו לעשות פעולה,
אבל אם מתחילים, צריך להמשיך וזה דבר
של הרבה כסף. בהתחלה לא היה כסף וזה
לא היה נעים. כתב תי ...איך אומרים זה?
כתבתי המון מכתבים והצעתי הרבה הצעות
ועכשיו יש אנשים שרוצים לתת לנו כסף.
יש לנו תוכניות גדולות. הנה יש לנו עכשיו
ארבע תוכניות. יש לנו לארגן נסיעות וטיולים
להודו ובית־ספר גבוה בשביל נון־
ואיולנם.
״אתה שואל מי ילמד בבית־הספר הגבוה
לנון־ואיולנס? יש ספציאליסטים. אנחנו עוד
לא סיכמנו, אבל אנחנו חושבים לסדר. רק
לכמה חודשים בשנה יבואו מחוצלארץ ויש
גם פרופסורים שלנו בשביל להראות מה
זה ג׳ודאיזס והקשר עם נון־ואיולנם. וזה
הדבר השלישי שאנחנו עושים, זה בקרוב
...איך אומרים זה? זה האינציקלופדיה של
נון־ואיולנס באנגליה, שתהיה גדולה כמו
הלה־רוס או האנציקלופדיה ברינוניקה וגם
נעשה אחד יותר קטן. אנחנו גם נעשה חגיגת
יום העצמאות בינואר, וכן, יש עוד דבר
אחד, אתה מוסיף. אתה מוסיף דבר עוד
חמישי. אתה מוסיף תערוכה של תוצרת
הודו.
״עכשיו אתה שואל אותי, כמה זמן אנחנו
כבר עובדים וכמה חברים יש לנו. אז אני
יכול להגיד לך שאנחנו כבר שנתיים עובדים,
זה מהשנה חמישים ותשע ויש לנו
הרבה חברים. יש מספיק. אתה רוצה לדעת
כמה? יש הרבה. י ש1 עך אומרים זה?
יש. יש, אבל לא יותר ממאתיים איש. אני
לא יודע בדיוק למה לא רשמתי, אבל יש.
עד עכשיו לא היה כסף ולא עשינו, אבל
עכשיו נסדר. הכל יהיה לנו. עד יום העצמאות
ההודי, נסדר הכל וגם משרד ראשי
בירושלים.״
זה בערך מד, ששמעתי מפיו של אדגר
קנר, על מהותן ועיסוקן של שלוש האגודות
הללו, שאינן בעצם אלא אחת. מלבד
׳אלפונס ק. וינסקו, שהוא כפי הנראה המוח
החושב והממציא, יש להם עוד אחד ברשת
האיגודים ההודיים וזהו דוד לוי, שעליו רק
שמעתי שמלבד היותו כלכלן ועתונאי, יש
לו גם אבא היושב בלונדון.

מפה ולשם, ואנשים התחילו להיכנס לאולם•
פה בא אחד ופה באו שניים, עד
שכעבור איזה עוד חצי שעה התלקטו כחמישים
איש וביניהם ששה הודים אמיתיים,
ששניים מהם היו ילדים למטה מגיל .13
היתד. גם קבוצה גדולה של תלמידי הפא-
קולטה לחינוך, שהיתר, להם הרצאה באולם
א׳ אבל נכנסו בטעות לאולם הזה שהמספר
שלו ב׳ וכך נשארו לשמוע את חגיגות יום
ההולדת של גנדי.
עכשיו התחילו לנגן מוסיקה הודית מתוך
סרטים ונשאו נאומים באנגלית ובצרפתית
על כל הדברים הטובים, שיש באי־אלימות
ובטיולים להודו. אחרי שגמרו את הכל
והאנשים רצו ללכת הביתה, ביקש אלפונס
ק. וינסקו מהקהל שלא יתפזר, מפני שצריך

תשע וחצי בערב והייתי מוכרחה לחוור
הביתה לתל־אביב. לא היה אוטובוס ולא
היה טכסי ולא היתר. לי ברירה אלא לעמוד
על הכביש ולחכות לטרמפ. פתאום הופיע
שומר ושאל מה אני עושה.
״סיפרתי לו בדיוק מד. שספרתי לך
עכשיו, זאת אומרת, שאני מוכרחה לחזור
הביתה ואין לי ברירה. אז השוטר אמר
שאין כל סיכוי להשיג טרמפ בשעה כזו
והוא מוכן לסדר לי לינה במשטרה. כיון
שלא רציתי במשטרה, פנה השוטר והלך

״כמה רגעים אחרי שהסתלק השוטר,
הופיע שוטר שני וגם בפיו אותו סיפוי־וגם
הוא מציע לי מיטה במשטרה אף על
פי שיהיו קצת קשיים, אבל הוא יכול

אמר הציוילי, וסיבב את כפתור הרדיו מתכנית
ב׳ ייגלי צה״ל.
״ככה זה נמשך לסרוגץ. אני והרדיו,
אני והרדיו, עד שהגענו כמעט לפני נצרת.
שם הוא עוצר פתאום את הטנדר ואומר:
למה את לא מסכימה? בחורות הגונות
לא מחפשות טרמפ בלילה. מה תגידי לזה,
שנניח שאני אונם אותך? את יכולה למסור
אותי למשטרה, אבל מה יצא לך מזה?
״כשראיתי מה הולך כאן, אמרתי לו
בפסקנות: או שאתה ממשיך לנסוע או
שאני יורדת והולכת ברגל.
״נכנסנו לנצרת. עצרנו ליד תחנת האוטובוסים.
אני יורדת מהטנדר והנה אני
שומעת צעדים ורואה שהציוילי אחרי.
״אולי תתני לי נשיקת פרידה? אומר
הציוילי. לא רוצה הא? אני עושה לך
טובד, ולוקח ממך רק 5לירות, שזה בדיוק
בשביל הבנזין, ולא מכסה אפילו את הוצאות
האמורטיזציה ואת ככה מתנהגת אלי?
״איך שהוא אומר את זה, הוא מנסה
לתפוס אותי, אבל אני נזהרתי וברחתי
ממנו, עד שהגעתי אל התחנה ושם היתה
מונית אחת ובה נהג ערבי.
״שאלתי אותו כמה זה יעלה לי להגיע
עד תל־אביב. הנהג אמר, וראיתי שזה
הרבה כסף, אז הוא אומר לי: אני רואה
שאין לך הרבה כסף, אז תני רק לירה
אחת ואני מביא אותך לחיפה ומשם את
יכולה כבר להגיע בשרות.
״אני נכנסת למונית ובאותו רגע בדיוק
מגיח מתוך החושך הציוילי ההוא, מהטנדר.
מכנים את ראשו דרך החלון ואומר
לי בחיוך מתוק ובקול רם, כדי
שהנהג לא יפספס חלילה מילה!
״תודה רבה לך בעד הערב. נהניתי מאוד.
אני מקוזה שבפעם הבאה, כשתבואי לטבריה,
תתקשרי אתי. אני מסתובב שם
ברחובות וכולם מכירים אותי! ובאמרו כך,
קרץ לנהג בעיניו, וזרק לירה למונית
ונעלם.
״אתה לא תאמין, אבל דוזקא עם הנהג
הזה, שדווקא ממנו עוד יותר פחדתי, לא
קרה לי שום דבר. ולא רק זה, אלא כאשד
הגענו לשרות בחיפה, הוציא את הארנק
ונתן לי שלוש לירות כסף לשרות.
״פעם בחיים שלי יש לי הזדמנות לעשות
טובה ואת לא מוכרחה לקחת את הכתובת.
״בכל זאת לקחתי את הכתובת שלו ונכנסתי
לשרות ונסעתי לתל־אביב ובכל
הדרך לא ניסה אף אחד לאנוס אותי. אולי
בגלל זה שלא היה מקום, מפני שהטכסי
היה מלא.

המשורר ו ה מצי או ת המרה
קצין יחסי צבור של ״ההכרות העולמית •מל הדתות״ אלפונם ק. וינמקו
לצלם אותם, כדי שאפשר יהיה לשלוח את
התמונות בהודו ולהראות כיצד חוגגים את
ימי ההולדת של גנדי ז״ל בישראל.
כשהכל נגמר, רציתי גם אני ללכת, אבל
פתאום נזכרתי שיש לי עוד שאלה אחת
בקצה הלשון. חזרתי לסגן הנשיא, ושאלתי
אותו מיהו בעצם אותו הנשיא של האגודה
הזאת, שכל כך מועילה לאנושות? על זה
התחיל הסגן לגרד את מצחו ואמר שהוא
כבר לא זוכר. אחר כך פתח את התיק שלו
והתחיל לחפש את שם הנשיא וגם כן לא
הצליח למצוא. החלטנו, איפוא, לדחות את
העניין וקבענו פגישה למחרת היום.
פגשתי למחרת את מר קנר והוא שוב
נזכר ששכח לרשום את שם הנשיא שהוא
משמש לו סגן .״להודים האלה,״ אמר סגן
הנשיא של החברות העולמית של הדתות,
״יש שמות מסובכים מאד, שבשום אופן אי״
אפשר לזכור אותם בעל־פה.״

מסע ארוך לתיד הלילה
זהו וידוי של אשה צעירה ועבריה בארץ
כינען כפי שנמסר לכותב הטורים האלה
בשעה של התרגשות.
״גמרתי את העניינים שלי בטבריה בשעה

להסדיר את זה. כירדן שסרבתי לקבל את
המיטה שהציע לי במשטרה, פנה והלך לו.
״אחרי שגם השוטר השני הלך, עבר
פתאום טנדר, שנעצר בחריקה לידי. הייתי
בטוחה שזו ניידת המשטרה וכבר אמרתי
לנהג שאני לא מעוניינת במיטה במשטרה,
אבל באמצע המשפט הפסקתי, מפני שראיתי
שזה לא שוטר אלא ציוילי.
״מה יש גברת?״ שאל אותי הציוילי.
אמרתי לו שאני מוכרחה לצאת מטבריה
ואני מוכנה לשלם לו אם יסיע אותי למקום,
משם אוכל להשיג תחבורה לתל־אביב.

יעלה לך חמש לירות עד נצרת,״
אמר הציוילי, ואני, אף על פי שפחדתי,
נכנסתי לקבינה וישבתי לידו וכדי שלא
יחשוב מי יודע מה, נתתי לו מיד את
החמש לירות.
״הכנים לקלאץ׳ ונסע. איך שהוא נוסע,
ולגמרי לא מהר, אולי עשרים קילומטר
לשעה ואולי פחות, ומיד הוא שם עלי יד.
הורדתי את היד והציוילי אמר: מה יש?
את לא יכולה להתקרב קצת?
״לא התקרבתי ושתקתי. לקח הציוילי את
היד ופתח את הרדיו ואחרי שמצא את
תכנית ג׳ חזר ושם עלי את היד. שוב
פעם הורדתי לו .״את מאוד מאכזבת אותי,״

הלכתי ברחוב דיזנגוף ופגשתי שם משורר
אחד שידו נתונה בגבס.
״מק זה?״ שאלתי אותו.
״זה מה?״ ענה לי.
״זה שיש לך גבם על היד,״ אמרתי לו.
״זה כלום,״ ענה לי .״שברתי לעצמי
אצבע.״
״איך יכול משורר לשבור לעצמו אצבע?״
שאלתי אותו.
״על זה תשבור לעצמך את הראש!״
ענה לי.
הלכתי הביתה ושברתי לעצמי את הראש,
על מה יכול משורר לשבור לעצמו אצבע.
שברתי לעצמי את הראש במשך שבוע
ואולי יותר ולא הצלחתי להגיע לכל תוצאה,
עד שחזרתי אליו בסוף ואמרתי לו .״בחייך.
ספר לי איך יכול משורר לשבור לעצמו
אצבע!״
״זה פשוט מאוד,״ ענה המשורר .״ישבתי
לכתוב שיר, ועד שלא גמרתי את הבית,
ניתק פתיל מחשבותי וכל החרוזים התפזרו.
כשהתכופפתי להרים את החרוזים
נפל לי המשקל על היד ושבר לי אצבע.״
עכשיו אני יודע איך יכול משורר לשבור
לעצמו, ז>צבע.

כה אמר טוסבר א הינדי
את החורים בהשכלה סותמים בנייר עתון.

.אדון מאה לירות״

:לחרכנימין ,72 טלפון ,57830 תל־אכיב

:וימה ראשונה של החנויות הקשורות עם

,״אדון סאה לירות״

אדון

אלנבי 92

לירות ״

״צילה״
דיזנגוף 171
״אפקד*
אלנבי 94
״שאילי״

״גבע״
״במבי״

אלנבי 37

בן־יהודה 62

דיונגוף 175
״ קו לי ״
אלנבי 36

״יניב״

י ״אדון מאה לירות״ .״אדון מאה לירות אדון מאה לירות אדון מאה לירות אדון

בן־יהודה 31
״י עי,ו כי ״
בן־יהווה 11

״כלם״

הפלך ג׳ורג׳ 11
דיזנגוף 101

בן־יהודה 94

״דיפום״
״ארנקי שפירא״

אלנבי 60

אלנבי 48

בן־יהודה 41
״ חיי ל ״
דיזנגוף 119

״מנדלר״
״הוד״
נחלת־בנימין
״שורץ״

״רוטנכרג״

״אדם״
״מדים״
אלנבי 56
״הרשקוביץ״

מוגרבי 40

״אוניברפל״
״טוב טעם״

דיזנגוף 155

בן־יהודה 33

המלך דורג׳ 10
״בכר״
אלנבי 34

״הידור״
אלגכי 24
״רות״
דיזנגוף 154
״חילוביץ״
דיזנגוף 158
״סברא״
אלנבי 60
״דבי הארז״
אלנבי 144
״טרנזיסטוך

״נביר
״ריינהרץ״
בן־יהודד 22 ,
״כת־חך
נחלת־בנימין 37

נחלת־בנימין 3

״קלסיק״
״גרציה״
בן־יהודה 54
״עזראטקס״
דיזנגוף 97

נחלת־ינימין 68

״ירקוני״

נחלת־בנימין 11

נחלת־בנימין 34

־־גג1

דרושבעבור כל קניה

המח או ת

.א דון מאה לי רו ת״
ובביקורי אצלך בא אני לפרוע את סכום הקניה
בנוסף מתנת

.אדון מאה לירות״

״ אדון מאה לי רו ת־

שי 100לירות
״אדון מאה לירות״

״אדון מאה לירות״ ,״אדון

ע 1 3־י ת * אנ ג לי ת

ג ^ 1נ 1 3ו

קורסיב לפני־הצהריים,
כצהריים ואחר־־הצהריים
קורסים מזורזים למבוגרים
לזרה לתלמידי בי״ס יסודיים ותיכוניים

זמרת קורן
״סי ביקש קאברס?״
בין כרמלה לבין מבקר ידיעות אחרונות,
ישעיהו בן־פורת. שייקר״ המפרסם רשימות
מלאות התלהבות על זמרות זרות המופיעות
במועדוני־הלילה בישראל, קטל את
כרמלה בטענו :״שיריה אינם מעידים על
מוצאה ...וקולה — אין בו ייחוד.״
בתגובה, שלחה כרמלה לשייקה מכתב
מ הוא •עזראריל
קצר :״אינך מבין דבר באמנות! אני מציעה
זמרת ישראלית עזבה השבוע את הארץ, לך ללכת ללמוד.״ שייקר, פירסם את תמוכשבליבה
מרירות וטינה, אחרי שהופיעה נת המכתב בעתון.
״לפני שבאתי לארץ,״ סיפרה כרמלה,
כאן במשך חודש ימים. כרמלה קורן (,)26
לשעבר זמרת תזמורת חיל־האוזיר הישראלי ,״שרתי בדויסשלנד האלה בברלין, לפני 20
אלף איש, יחד עם קטרינה ולנסח. אחרי
שעזבה את הארץ אחרי שנישאה למנהל
הבמה של הלונדון פסטיבל באלט, באה ההופעה ניגש אלי המפיק ואמר לי, :גברת
למעשה לחופשת מולדת קצרה. אולם אח קורן, הרשי לי לומר לך שעשית עבור
יי שהוצע לה להופיע במועדון כליף ביפו, שמה של ישראל יותר מ־ 20 דיפלומטים.׳
הופיעה שם מדי ערב, במשך החודש ה הייתי גאד״ ולא ידעתי מה לענות ולא
תיארתי לי שבארץ אתקל ביחס כזה. מדוע
אחרון.
לאלה שהכירו אותה ואת זימרתה לפני כנר או פסנתרן יכול להיחשב לאמן יש־מספר
שנים, היתד. כרמלה הפתעה גדולה. ישראלי גם כשהוא מנגן את שופן או את
היא לא הפכה אומנם לזמרת אופרה גדולה בטהובן, אבל זמרת — כרגע שאינה שרה
או לאמנית־פולקלור, אולם בשטח המיוחד שירי־רועים ישראליים כבר אין לד, שום
לה, כזמרת־בידור השרה פיזמונים פופו זכות להיות זמרת ישראלית?״
תחליפים זרים. מה שאירע לכרמלה
לאריים בינלאומיים, היא הגיעה לרמה ששום
זמרת אחרת טרם השיגה אותה בארץ. בארץ, אינו מקרה המיוחד לה. הוא משקף
היא הפכה לזמרת־בידור מקצועית, בעלת תופעה כללית: אמנים ישראליים, ויהיו
הופעה מהוקצעת. יותר מזאת — היא למדה אלה זמרות כחנה אהרוני או ריקה זראי,
לנצל ביעילות את הנתונים הקוליים שלה. או זמרים כאריק לביא או הדודאים, פנזמרתה
היא כיום עשירת־גוזגים, חמימה טומימאים כשייקר, אופיר, ג׳וקי ארקין או
וערבה לאוזן. בשטח זה היא אינה נופלת סמי מולכו, או שחקני״תיאטרון כתיאודור
מזמרות בינלאומיות ידועות ומפורסמות, ביקל ויצחק שילד — ,אינם מוצאים את
ששיריהן מושמעים במיצעדי־הפיזמונים ב מקומם בארץ, זוכים לעומת זאת לשבחים,
לתהילה ולתעסוקה מלאה על במות זרות.
ישראל, ושקנו להן קהל מעריצים רחב.
כך נוצר המצב המוזר שהארץ התרוקנה הישר נמיר
צעק :״קפ ה!״ הקהל
כמעט כליל מאמני הבידור המקוריים שלה,
אלי׳ ששמע את זמרתה של כרמלה ב לדם נמצא תחליף ביבוא זר, שלעיתים
כליף׳ קיבל אותה בצורה נלהבת ביותר, קרובות נופל מרמת הישראלים הגולים.
באותה צורה בה קיבלו אותה שומעיה
באנגליה, בשווייץ, דרום־אפריקה וגרמניה, חו רבתקציג ;
כפי שאפשר להיווכח מהעתונות האוהדת
החודש האחרון היה חודש השיא של
שקיבלה בארצות אלה.
אולם בישראל התגבשה שכבה של איס מופעי אמנות ובידור זרים שידעה הארץ
טניסים, המוכנים לקבל כל תופעת אמנות אי־פעם. רק הסתיים סססיבל המוסיקה —
ובידור זרה, אפילו תהיה רמתה מתחת בו הופיעו מגדולי המוסיקאים בעולם ולאפס,
רק בשל עובדת היותה זרה. לעומת בראשם הצ׳לן פאבלו קאזאלס — הסתעזאת
אין הם מוכנים לסלוח לאמנים יש רו על אזרחי ישראל שלוש להקות בידור,
ראליים, כשאלה מנסים להתמודד עם זרים. אליהן נוספו האמנים הזרים במועדוני הכאשר
נתקלה כרמלה באנשים אלה, הפכה לילה. חישוב מהיר הוכיח כי זוג ישראלי
היתקלות זו להתנגשות. סיפרה הזמרת, ממוצע, שרצה לחזות בכל המופעים האלה,
הוציא כ־ 100 לירות מתקציבו לצורך זה.
בעלתי העיניים הירוקות הלוהטות:
מבחינה זו יהיה החודש הבא זול יותר.
״ערב אחד שרתי בכליף, במסיבה סגורה
שנערכה לכבודו של נשיא דהומיי. מלבד יהיו בו רק שלושה מופעי בידור זרים:
6הזינגדקנאבל — תהיה הופעת
הפמליה שלו היו שם פקידים רבים מ־משרד־החוץ,
ומארחו של נשיא דהומיי ב־ הבידור הראשונה בארץ שתושמע כולה
תל־אביב — ראש־העיר מרדכי נמיר. כאשר על טהרת הגרמנית. זוהי מקהלת ילדים
הופעתי, קיבלו אותי הכושים במחיאות־ וינאית, הנחשבת למקהלה בעלת המסורת
כפיים סוערות. הישראלים שליוז אותם הותיקה ביותר בעולם, עליה נמנה בזמנו
ישבו צוננים ואדישים. נמיר קרא למלצר גם פרנץ שוברם. חברי המקהלה הם 22
ונזף בו בקול :״מי הזמץ כאן הופעת ילדים בגיל 14־ , 15 הלומדים בפנימיה מיוחדת,
כשהשירה היא נושא לימודם העיקרי.
קאבארט? איפה הקפה שלי?!״
• צילי ואנג — המימיקאית והפא־
״לא חייבתי את אף אחד לבוא ולשמוע
אותי. אני שרר, בשבע שפות. בין השירים רודיסטית׳ ,הנחשבת ליצוא האמנות היחיד
שלי אני שרה גם שני שירים בעברית. אם של הולנד. הגברת ואנג היא למעשה יהוזה
לא !מוצא חן בעיני נמיר, הוא היד, דיה אוסטרית, שהופיעה כבר בארץ לפני
צריך לברר קודם לאן הוא הולך. אני יש חמש שנים. היא מופיעה בין השאר גם
ראלית ומופיעה בחוץ־לארץ בתור זמרת בתור עציץ, מזרח ומערב, וכלב.
• כך שרה יוון — מצעד הכוכבים
ישראלית, אבל איפה כתוב שאני חייבת
לשיר דווקא שירים ישראליים כדי להיות היווני, שזכה להצלחה גדולה בישראל, ימשיך
להופיע עוד כחודש, אלא שאמניו יתזמרת
ישראלית?!״
חלפו. הפעם יובלטו כלי הנגינה היזתיים האירעה שניה התנגשות

לךלל מי ד !
מיוחדים, שזכו לפופולריות רבה בארץ.

אמשז

בידור

העולם הזה 1259

לעולם צזדחיי

ב ע רי כ ת לי לי ג לי לי
מוזמנים משתתפים. אחד מן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזכה
בפרס של עשר לירות, שיוענק סדי שבוע. הזונה
השבוע היא הקוראה חסיה כהן, ירושלים.

מזכיר הממשלה עומד למכור ליו״ר
הכנסת על עמדת הממשלה( .חרות)
גולדמן יצחק, תל-אביב
תמורת איזה סכוסל
כחומר גולם לבית החרושת ישמשו
מרבצי האשפה( .מעריב)
אליעזר בוכני, גבעתיים
בחומרי גולם אין אצמו מחסור.

ר! חתחחג /

רכוש בשווי של 3200ל״י נתגלה
אמש על־ידי משטרת פ״ת שעות
אחדות לאחר שנגנב על־ידי משטרת
פ״ת( .מעריב)
א. ברלי, חיפה
ה׳ נתן ה׳ לקח.

התקדמות רבה לקראת הקמת הקואליציה
מאת סופרנו המדיני
(ירושלים 15.8.2011 חגיגות היובל
למשא־ומתן הבינמפלגתי להקמת
קואליציה ממשלתית נערכו אתמול ברחבי
הארץ. המסיבה המפוארת ביותר
התקיימה בגן־השושנים בירושלים, בחסותו
של הנשיא, יגאל בן־צבי, נינו
של בן־דודו של בן־צבי, הנשיא השני
של מדינת ישראל, שבימיו נפתח ה־משא־והמתן,
לפני חמישים שנה.
רשימת האורחים, שהורכבה על מהרת
הסלתא והשמנא של יקירי הבירה,
חברי ממשלת
כללה כמובן את כל
המעבר, את ראש הממשלה ושר־הבטחון
יריב בן־גוריון, את עמיקם רוזן, שר
המשפטים, את עקיבא בנטוב, שר־הפי־

מז ה

צוח קי ם

תוח, את יעל דיין, שרת החקלאות, את
נכד אבן, שר החינוך, ועוד.
דניאל פרם, תת שר־הבטחון, פתח
את המסיבה בנאום קצר, בו העלה על
נם את בעיות הבטחון הקשות של המדינה
וגילה, שהשיחות עם השמאל
התקדמו בזמן האחרו יפה, ויש סיכוי
שבקרוב תוקם קואליציה ואפשר יהיה
לחסל את ממשלת־המעבר, שעשתה רבות
ונצורות במשך 50 שנות׳ שלטונה.
״אין זו אשמת מפא אמר תת שר־הבטחון
,״שעד כה נכשלו כל השיחות
וכל ההסכמים על הרכבת הממשלה,
והיה צורך להמשיך בשיטת ממשלת־

הצרפ תי ם

המעבר, בהם עברו כל התפקידים וכל
המישרות בירושה מאב לבן ומהבן לנכד
ומהנכד לנין. אם תוקם ממשלה
קבועה שתשען על רצונו הלגיטימי של
העם, לא רק שנבטל את הנוהג הנפסד,
שהכל עובר באופן זמני בירושה, אלא
גם נערוך בחירות כלליות כעבור ארבע
שנים, כפי שמחייב החוק. אנחנו, לא
כמו מפלגות טוטאליטריות מסויימות,
שאינני רוצה לקרוא בשמן, מגינים
ושומרים על הדמוקרטיה לא רק ב־מלל־שפתיים,
אלא גם במעש״.
שר־האוצר, כהן אשכול, שדיבר אחריו,
גילה לנאספים שהמדינה נמצאת
במחצית הדרך לעצמאות כלכלית, והכחיש
את השמועות הנפוצות בציבור
על פיחות ערך הלירה.

עשה

זאת

הכותרת׳ הנכונה לקשקשת (למעלה)
היא: ערכי מייבש פודים עד

פיסגת הפירמידה הגדודה כמצרים,
ושלח אותה הקורא היקר

פנחס בילקו, נהר״ה. הקוראים הנכבדים
מתבקשים עכשיו לשלוח כותרת
מתאימה לקשקשת הבאה (למסה).

בעצמך:

קואליציה —

רק שני קוראים העזו להרכיב קואליציה מרשימת המועמדים ותמונותיהם, שניתנו
בהעולם הבא האחרון, והם, לפי הסדר:

האם הצבריות מכוערות?
מכת בי ם
אני חושב •שזה סאה אחוז נכח. הי־תה
לי חברה אחת, צברית, והיא היתה
מכוערת כמו קוף. עכשיו אני מסתובב
בדיזננוף ורואה שכולו כמוה.
מכס פאקטור, שנונת־התקווה
כאדם המתעניין בנושא וזיר כבר הרבה
שנים, אני רוצה להניד לכם ׳שיה
מסוכן לעשות הבללות. אני מכיר צבריות
מכוערות ואני מכיר נם צבריות
יפות. הכל תלוי מאייה צד מסתכלים
עליהן.
חבקוק עציוני, ירושלים
אתם מכוערים בעצמכם! (נראה אם
יהיה לבם דם להדפיס את מכתביו).
אביבה גלינקור, בת־ים
עני חושבט זה לתוב מעוד השאלה
חזות. הבחורות זה עני חרטבט רוצות
יוהטחתז והצבריות נם כז. ע :י?א
מבינה מה זות הטילה הזות •ט אתם
קומבים ״מכוערות,׳ .לא מצעתי בדייד
**זי י ד
סוזן בוים, טולפן אקיבע, נתניה
כבר תשע שנים יטאג י קורא קבוע
כעתונכם וכל פעם הוא מרגיז אותי
מחדש. למה אתם תמיד כדטמיצים את
המדינה ונהנים לנלות את בל ר*ט?י־לי?
אפילו אם זה נכח מת ׳טאוזם
׳שואלים, אז אי! כבר שאלות יותר
מועילות? למה אתם לא שואלים ל למערכת משל
— האם השממה פורחת? או —
המאושרים הילדים בקיבוץ? למה אהם
לא שואלים שאלות כאלה, הא?
חשבז עפרוני, קבוצת תירוש
איר אתם רוצים שנהיה יפות, כאשר
לוקחים בעד ניתוח פלאסטי יותר
משלוש מאות לידות, ובעד פייס־ליפט־יבב
אפילו?500 יש הרבה צבריות,
שהן כמוני, חברות בקופת־חולים, ואם
היו עושים לנו את זה בחינם, או במעט
כסף, הייתם רואים אותנו יפות
כבה, שהיה יוצא לכם עישז מהאוזניים.
תקוה כהן, תל־אביב
אם לדו! על הצבריות לפי הצילומים
המתפרכמים ב״העולם הזה״ ,אז הו באמת
מכוערות, כול! כהות, מטושטשות,
ועם המו! נקודות שחורות על הפנים.
יהויכים גוטנברג, חלזון
אתם כמו השועל שצעק שהענבים
חמוצים, כאשר לא יכול היה להיכנס
אל הכרם בסיפור המפורסם של בו-
קאצ׳יו.
פנינה זרח, נהלל
אל תוציאו דיבת הארץ רעה! ראו
הזהרנוכם!
קבוצת נאמני בנות־ישראיל
הכשרות, מאה־שערים

הסיה כהן, ירושלים, מציעה קואליציה עם האיש החזק רפאל הלפרין כראש־ממשלה
ושר־הבטחון, ועם חיים חפר, שהיא חשבה אותו בטעות ללורד אוף כרמל,
כשר המשקים. את בן־גוריון היא מציעה לזרוק לסל.

לדעתו של אצנדן ורד, אין כל צורך להחליף את הקואליציה הקודמת והוא מציע
להשאיר אותה כפי שהיתר, בעשר השנים האחרונות: ביג׳י כראש ממשלה, ישראל בר
כהיסטוריון צבאי, סולטן אל־הוזייל כשר־הבטחון וחיים חפר כשר החינוך והתרבות.
ארבעה אלה צריכים לעמוד על גזזייתו של לבון, למשוך ביד ימין את חוטי שאר
המפלגות, וביד שמאל ללחוץ ידי מנהיגים אפריקאיים.

״חוף האהבה