גליון 1263 מתאריך 22 בנובמבר 1961

י ויי! ?

* * 5יי

1111

9ג 8י:

1־*51

111

ש בי ט

מאחור• הקלעים של מירוץ
המילים, שהעביר את המלחמה
במרחב לממדים קטלניים יותר

מכוזבים
עוזים באנגולה

אילו הייתם משיגים את הסקופ שלכם
על הפעלת עוזים בידי הפורטוגלים באנגולה
(העולם הזה )1202 לפני הבחירות,
זה בטח היה עולה למפא״י פעור כסא או
שניים בכנסת. כי התנובה היחידה האפ•
שרית היא נועל־נפש מסחר הנשק שמתנהל
בשם המדינה הזאת.
דויד חלפון, תל־אביב
מתור כתבתו של אלי תבור ברור כי
ניתנה הוראה לדוברים הרשמיים השונים
בפורטוגל לא להזכיר את העוזים הישראליים.
רק כאשר הוא נתקל במיקרה בצג־חז
פורטוגלי מאנגולה, הזכיר זה את העוזי׳
לאחר מכן היה זה נם כן מיקרה,
׳שנמצא רק קצין אחר במיניסטריוז התעופה
שיכול היה לדבר איתו אנגלית, וקצין זה
הזכיר את השימוש בעוזים באנגולה. האין
זה מראה כי מוכרי הנשק ידעו מראש שנילי׳
העיסקה יעורר תדהמה בעולם, ולכן
ניסו למנוע בכל מתיר את הגילוי ז אבל
אי־אפ׳שר לסתום את כל הפירצות, וסופה
של האמת תמיד לצאת לאור.
נחמה קליין, חיפה
אני ממליץ על אלי תבור כעתוגאי ה־ד.
כוכבי, תל־אביב

מה כל הרעש, לכל הרוחות? אנחנו טוב-
רים נשק לכל מי שמוכן לשלם בעדו,
מה שבתנאי
׳שלא יעביראותו לערבים.
היא עושה בו, מלבד זאת — לא מעניין
אותנו! וחוץ מזה: אם אנחנו לא נמכור
להם עוזים, ימצאו חצי־תריסר מדינות שימכרו
להם תת־מיקלעים למלחמתם באננולה.
אז מדוע כל דמעות־התנין? אפשר להשוב
שרק על העוזים שלנו נשען שלטון פורטונל
אברהם מעוז, ירושלים
באפריקה!
...ובוודאי, כשאנגולה תזכה לעצמאות,
נזמין הנה 50 משתלטים לקורס לקואופרציה
של ההסתדרות ונקווה שהמדינה החדשה
תהיה ידידת ישראל. אחר־כר, כשתפנה לנו
את הגב, נאמר: ראו איזה חוסר הכרת-
דניאל כהן, תל־אביכ
טובהז

כת 16 והעובדות

אני חושבת שחברת הכנסת טובה פג•
הדראי עשתה שירות מצויין כשהעלתה את
בעיית בנות ה־ 16 בכנסת (העולם הזה
.*1262 ואני חושבת שעשיתם מיפעל נדול,
בהביאכם את דעותיהם יעל כל המומחים
הדגולים באותו עניין. אני כשלעצמי סבורה
שאין נערה בת
10 מוכנה להיות
אשה. אני נם לא
מסכימת לכל הדיבורים
שכאן הבחורה
מתבגרת — או
מבשילה — יותר
מוקדם. זה בכלל לא
שייר, אם החזה מפותח
והשוקיים מלאות.
העיקר זה המצב
הנפשי של הבחורה.
והמצב הנפשי
של בת 16
אצלנו דומה בדיוק
לזה של בחורה נור־וונית
או אמריק אית.
בגיל זה הבחורה
בקושי מסוגארמון

ללמוד מה שיש
בספרי הלימוד שלה.
אז איד תלמי את עובדות־החיים העמוקות
גאולה ארמון, תל־אביב
ביותר?

מולדתי, ארץ כנען

נפתחים קורסים חדשים
מוקדמות ובגרות
סי סי ם י הוו סמס

מינון עוג לאו

וזטל־*ג\ג •

.בלפ 1ד 6

וזיסס• ית׳ !אליו!

סידרת המאמרים של אורי אבנרי על
הכנענים (העולם הזה 1260 והלאה) פתחה
עולם חדש לפני. אני יליד הארץ אמנם,
אד בנלל נילי הצעיר ( )16 לא הספקתי
לשמוע שום דבר על כל הנושא. איז זה
כי אני מקבל את הרעיון הכנעני. להיפר,
אני מוצא בו הרבה מן המגוחר. אבל
פשוט מעניין לקרוא עליהם, כי ם וה־סוה
זהו פרק מן ההיסטוריה של הנוער בארץ
הזאת. וכשהוא מונש בצורה כה כשרונית
— תענוג לקרוא וללמוד מטנו.
דויד ליברמן, רנזת־גן
מה פתאום באו לי צאצאי סלאבים, טטארים,
כוזרים וקוזאקים שנספחו, דרר פולחן
דתי גרידא, אל העדה היהודית בתקופות
שונות ובארצות שונות, והפכו את עצמם
לעבריים, ובנים לאותם עברים קדומים בני
הגזע השמי כביכול, אשר הקשר בין שניהם
דמיוני בלבד? ומה לבני מתיישבים —
קולוניאליסטים מובהקים — ממוצא אירופי
טהור, ולמולדת העברית המזרחית? זכות
יהודית דתית של עולי־רנל לא קיימת; קשר
אתני בכלל אין — אז מה יש? כוח
הרצון להיות שמיים? זה לא הולד כל
כד קל.
אתם, בעיני, אשכנזים מתוסבכים, בנים
ללא עם, מחפשים קשר עם איזה עם מכובד.
אני, למשל, שמי אמיתי; יונתן רטוש ואורי
אבנרי בני הגזע האירופי. אין כל גורם
מקשר או מנשר בינינו. מה אנחנו עדשים
פה יחד בארץ?
...מ ה כל כד רע ברעיון הדתי היהודי?
אולי דווקא שם הכוח הרוחני המקשר
אותנו למרחב ולבני המרחב? אני כשלעצמי
קראי ומאמין באלוהי ישראל. אני נגד
קולוניאליזם ובעד השתלבות במרחב. אבל
מה כל הכנעניות הזו?
מרדכי אברהם, ירושלים
תיאור גיבור הצייד החמי המפורסם —
נמרוד — כשמי, קרע את מסווה הצביעות
מעל השאיפות האימפריאליסטיות של הפעולה
השמית. בוז לקולוניאליזם!
ש. אלעזרי, רחובות
שום חוקר אובייקטיבי אינו מתייחס ברצינות
לטענת התנ״נית (בראשית, סז; דברי
הימים אי )1 ,כי נמרוד היה בן כוש.
נמרוד עורבי התנ״ך נהגו ליחס לעמים שמיים
רבים, בהם לחמו, מוצא חסי, שנראה להם
נחות. דוגמה בולמת; הטענה התנ״כית כי
המענים הם בני חם, בניגוד בולט לעובדות.
נמרוד, גיבור האגדה השמית הקדומה,
הוא גם לפי התיאור התנ״כי מייסד ממלכות
וערים שמיים מובהקים, כגון בבל, אכד
ונינווה. תבליט בבלי עתיק, המוראים לסיפור
נימרוד — ראה תמונה.

תפקיד האופוזיציה

איני מבין על סמר מה קבעתם (העולם
הזה )1261 שהכנסת אינה ראויה לתפקידה,
עקב עמדת כל המפלגות (פרט לטק״י) לנבי
החזרת הפליטים הערביים. מדינת ישראל
הוקמה כמדינת היהודים, ואיני רואה כל
צורר לשבור את הראש כדי לפתור את
בעיות הערבים. די לנו בפתרון בעיות
היהודים. בעיית הפליטים היא בעיה ער בית
— יפתרו אותה, מדינות ערב ברוב
שמואל בן־גל, נתניה טובי הגעתם לידי מסקנה, שאין אופוזיציה
רצינית בישראל, כיוון שמפלגות האופוזיציה
מסכימות עם הממשלה בשאלות־יסוד.
דעה זו מוטעית מיסודה, כי תפקידה של
אופוזיציה הוא בעיקר להתריע על ליקויים
ושגיאות בסנמה להביא לידי תיקונם, ולא
לנגח את הממשלה בכל שאלה ולהביע רעה
הפוכה מזו של הממשלה רק משום שזו
כרגע בשלטון. אנו רואים כי בבריטניה,
בארצות־הברית ובמדינות רבות אחרות ישנה
אחדות־דעות במדיניות החוץ והבטחה,
וחילוקי הדעות הם בעיקר בענייני פני ם...
יעקב צור, ירושלים
...מו ט ב שאת שטח סילוה ההיסטוריה
תשיאירו לאנשים מומחים יותר מכם בשטח
זה. לבן־נוריוז, למשל. במאמר ״והכנעני
אז בארץ״ (העולם הזה )1200 כתב אורי
אבנרי :״יאיר לא קיבל את התורה במלואה,
אבל הוא סרב להניח ליהודי בעל הכרה
יהודית כמו ישראל שייב לתת לעיקרי
ארגונו פירוש יהודי דתי משיחי״.
ואילו מה אנו קוראים ב״עיקרי התחיה״,
שאותם ניסח יאיר עצמו?
״א) העם; עם ישראל הוא עם סגולה,
יוצר דת היהודי, מחוקק מוסר הנביאים,
נושא תרבות עולם, גדול במסורת ומסירות
הנפש, ברצון החיים וכוח הסבל, באורד
רוחו, בבטחונו בנאולה.
״טו) קבוץ גלויות; קבוץ גלויות שלם
במלכות ישראל.
״יח) הבית: בנין הבית השלישי כסמל
לתור הנאולה השלמה.״
אם אין עיקרים אלה מבטאים גישה
דתית משיחית, איני יודע מה עשוי לבטאה.
צבי אילני, תל־אביב

הפנדח־יץ׳ והמכונה
אני עשר שנים בארץ. באתי ממצרים,
שם עבדתי בתעלת סואץ. עבדתי שם בערר
עשר שנים בחברת אוניות אנגלית.
כשבאתי לארץ התחלתי לעבוד כנהג, כי
לא הצלחתי למצוא עבודה אחרת ורציתי
קצת להסתדר. לפני זמן מה החלטתי לחזור
לעבודתי הישנה על אניות משא. כתבתי
מכתבים ללשכת עבודה והם שלחו אותי
לאיגוד הימאים בחיפה. אחרי זטז קיבלתי
מהם מכתב, שלא יוכלו לקבלני בלי תעודות
שיעידו על עבודתי במצרים. עניתי
להם שאת התעודות נאלצתי להשאיר במצרים,
כשברחו משם היהודים בתחילת מלחמת
העצמאות, וכן אני מבקש להתקבל
לראיון ולנסיון כדי שאוכל להוכיח את
עצמי.
אחרי שהייתי כמה פעמים בחיפה הצלחתי
לתפוס את מנהל האנוד, אהרון מיכאל׳
.הוא שאל אותי מה העניין. הסברתי
לו שעבדתי על אוניה ואני רוצה להתקבל
לתקופת נסיון.
הוא שתק רגע ושאל אותי :״תניד לי,
מה הגודל של המכונה באוניה?״
התפלאתי איר מנהל יכול לשאול שאלה
כזאת. החלטתי לענות לו באותה צורה.
הוצאתי מהכיס את הסנדוויץ׳ שהיה לי
ואמרתי :״כזה גודל!״
מאז לא קיבלתי שום תשובה. אני רוצה
לשאול: זה היחס של פקיד מכובד?
יעקוב הוכברג, תל־אביב
והעולם הזה 1263

החוץ־והבטחון, הכנסת והאזרח זכאים לראות
את פרטי ההסכם שנכרת בין סוחרי־הנשק
הממשלתיים לבין המיפעל הבלגי.

^ ך גם כזה לא נגמר העניין. כלל
וכלל לא. יומיים אחרי פירסום הודעת
״חוגי משרד הבטחוך בהארץ הגיעה לארץ
ידיעה אחרת, שפורסמה ביום א׳ בידיעות
אחרונות. וזו לשונה:

*\י ך מרגיש ברגע זה עוזי גל, אותו
\ ! צעיר נחמד ממשק יגור?
איך הוא מרגיש בראותו כי כלי־הנשק,
אותו המציא כדי להבטיח את בטחון מולדתו,
משמש בידי עוצבות־מיבצע פורטוגליות
לפיצוח גולגולות תינוקות? ,קצירת נשים
וזקנים, להשמדה טוטאלית של מאות כפרים?
עוזי גל אינו יכול לדבר. אולם אנו, אין
מחסום בפינו.

נכלה נעשתה כישראל -ואיש
כל יחריש!

ך איתי פעם הצגה מיוחדת־במינה!
, 1ווקירתו שע שקרן פאתולוגי, שהעיד
באחד המשפטים החשובים במדינה.
לשוא ניסה הפרקליט החוקר, אחד מטובי
עורכי־הדין בארץ, להוציא מן האיש
מילה אחת של אמת. העד שיקר במצח
נחושה. בהיתפסו בשקר אחד, היה ממציא
בו במקום, ללא היסוס של רגע, שקר שני,
שבא לחלצו מן הראשון. הוא טוזה מסכת־שקרים
כה מסובכת ומורכבת, עד כי סיוד
רר לגמרי את ראשי השופטים והפרקליטים.
ה&ה זו היתד. כאין וכאפס לעומת הלוליינות
של סוחרי־הנשק הממשלתיים שלנו
בימים האחרונים. הנה תפסנו אותם, סוף-
סוף בצווארם. תם המישחק של ״הם אומרים
כך ואנחנו אומרים כך. למי תאמינו?״
הוכחנו את שקריהם, שחור על גבי לבן.
יכולנו לחשוב שבזה תמה פרשת השקרים.

אף מסתכר כי זילזלנו כגודל
כשרונם. על כך אנו חייכים לכקש
את סליחתם.

כי סוחרי־הנשק לא נתבלבלו אף לרגע.
הם ממש עלו על עצמם. על הציבור ירד
מטר כזה של הודעות והודעות־נגדיות, שמועות
ושמועות־הפוכות, עד כי התבלבלו כל
הראשים. שקר רודף שקר, ועוד לפני שניתן
להפריך את הראשון, כבר יוצא השני
מתחת למכבש הדפום.

לפורטוגל מבצע פשע נגד האנושות.

אז כאו גילויי העולם הזה. הם הוכיחו
| מעל לכל ספק כי תת־מקלעים מדגם
עוזי נמצאים בידי חיל־הרגלים הפורטוגלי
באנגולה. הדבר נראה בתמונות, ואושר אישור
נוסף בדבריו של דובר רשמי ובכיר
של ממשלת פורטוגל.
כעבור 36 שעות באה ההגבה הרשמית.
סופר הארץ הודיע מפי ״חוגי משרד הבט־חון״
כי ״תת־המקלע הישראלי עוזי, המי
ייוצר על־פי רשיון מיוחד גם על־ידי בית־החרושת
הידוע לנשק פ.נ. בבלגיה, הגיע
לצבא פורטוגל בלי ידיעתה של ישראל׳.
זוהי הפעם הראשונה בה הותר לפיר־סום
בישראל כי מפעלי פ.נ. מייצרים את
העוזי הישראלי וכי תמורת זאת הרשה מיפ־על
זה לתע״ש לייצר את הרובה החצי־אוטומטי
מדגם פ.נ. בישראל. עד כה לא
הותרה ידיעה זו לפירסום.
אך לא זה הפרט העיקרי בידיעה. חשובים
בו שני פרטים אחרים:
(א) הודאה מפורשת מטעם ״חוגי משרד
הבטחוך כי העתים אמנם נמצאים בידי
״כמה מיחידות הצבא הפורטוגלי, כפי שהדבר
מופיע בתמונה, באחד השבועונים
הישראליים״ .עד אותו רגע הוכחש הדבר
בשצף־קצף, כהשמצה זדונית.

או שהודעה זו נכונה, ומכירת העוזים
הבלגיים אינה טעונה אישור ישראלי מוקדם
בכל מיקרה — ואז פשעו סוחרי־הנשק
הממשלתיים פשע לא רק כלפי נרצחי אנגולה,
אלא גם כלפי חיילי ישראל;

או שההודעה כוזכת, וכל מכי־רת־״עוזים״
של המיפעל הכלגי
אמנם טעונה אישור ישראלי -
ואז ידעו פוחרי־הנשק הממשלתיים
על מכירת הנשק לפורטוגל,

וככן: הכחשה טוטאלית, כלתי*
מסוייגת. נשק ישראלי לא הגיע
לאנגולה לא במישרין ולא בעקיפין,
לא מידי ישראל ולא מידי
כל מדינה או חכרה אחרת.

שימו לב לזהות הדובר: אהוד אבריאל,
שהוא עצמו חבר הכת הבטחוניסטית, אחת
הדמויות המרכזיות במנגנון־החושך העוסק
בעיסקות האפלות.
ובזה לא נגמר העניין. כעבור כמה ימים
הצביעה ישראל בוזעדת־הנאמנית של האו״ם
בעד ההחלטה האפרו־־אסיאתית שדרשה מכל
המדינות ״להימנע מלספק לפורטוגל כל
סיוע, העשוי להיות מנוצל למטרות דיכוי
העמים במושבותיה.״ 83 מדינות הצביעו
בעד, שלוש המדינות הפאשיסטיות (פורטוגל,
ספרד ודרום־אפריקה) הצביעו נגד, ואילו
צרפת ובוליביה נמנעו.

כך נקבע ברורות, כעזרת הקול
הישראלי, כי כל המספק נשק

״בחוזה בין תע״ש לבין מפעלי פ.נ. נמצא
סעיף האוסר שיווקו של העוזי הישראלי
לארצות ערביות ולארצות־מסויימות אחרות
ללא הסכמת ישראל. לפני חדשים מספר
פנתה הנהלת פ.נ. למשרד־הבטחון הישראלי
וביקשה אישור לחתימת הסכם עם מדינה
מסויימת בדבר מכירת עוזים. בגלל סירוב

(כ) הודעה כי ישראל אינה יודעת
מה קורה ל״עוזים״ המיוצרים
ככלגיה.

ך* כה ונכדוק לרגע את הפרט האחרון.
ן 1הוא מעניין מאד־מאד.

לפי הודעה זו יכול לקרות שכני
משק יגור, חכריו של עוזי גל,

״ערינו״ בגרנזנינז — בירי טר־הבבווזנן פראנץ־יגוף שטר&גע
ישראל בוטלה העיטקה׳.
מעניין יותר ויותר.
לדברי הבלגים, לא הגיעו עוזים בלגיים
לפורטוגל.
לדברי סוחרי־הנשק שלנו, לא נמכרו
עוזים ישראליים לפורטוגל.
ולפי נציג ישראל באו״ם, גם לא נמכר
שום עוזי ישראלי לפורטוגל באמצעות צד
שלישי. משמע, גם לא העתים שנמכרו על־ידי
ישראל לגרמניה, אשר על מכירתם
לפורטוגל הודיע בשעתו כתב השבועון
הלונדוני אובסרבר.
משמע, שום עוזי לא הגיע לפורטוגל,
ואינו מופעל באנגולה.

כך נוסך חצא על פשע. אחר׳
הפשע המתועב על עצם הימצאות
ה״עוזים״ כאושוויץ אפריקה זו,
כא החטא הנלוז של הונאה שיטתית
של הציבור, איטר כשמו נעשים
הדברים, ואשר הוא ישא כתוצאות.

* סע ההונאה המחודש החל שבוע

או ל פ ני פירסום גילויי העולם הזה, כאשר
קם נציג אוקראינה הסובייטית בוזעדת הנאמנות
של האו״ם והאשים כי ״פורטוגל
מקבלת נשק ישראלי, שנועד לנוחות־הדינוי
הפורטוגליים באנגולה.״
בו במקום קם נציג ישראל, אהוד אבריאל,
והודיע חגיגית כי ״שום נשק ישראלי לא
נמכר לפורטוגל, ושום נשק ישראלי לא
הגיע לאינגולה באמצעות מעצמה שלישית.
ממשלת ישראל החליטה בחודש מארס שעבר
להימנע ממכירת נשק לכל מדינה המעורבת
במלחמה קולוניאלית׳.

״הנהלת כית־החרדטת לנשק
פ. נ .ככלגיה מכחישה כתוקף את
הידיעות האומרות כאילו מכר
כית-החדושת תת־מקלעים ״עוזי״
לצכא פורטוגל.

אכיו הרי אנחנו ראינו את ה־
״עוזים״ ,לכל הרוחות! ראינו את
התמונות שחור על גכי לכן!
שמענו את דכרי הדוכד הפורטוגלי!
האם נפלו הכלים מן השמיים?

!אנגורה — בירי \ 2רגעי! פורבנן גויי! בג׳ונגר
ייהרגו כגכול סוריה מכדורי ״עוזי״
המייוצרים ככלגיה, לפי רשיון
ישראלי, ואשר ישראל הרוויחה
ממכירתם.
אמנם ,״חוגי משרד הבטחוך ממהרים
להוסיף כי ישנה הגבלה:
״ידוע, שבחוזה בין התע״ש הישראלי לבין
פ.נ ,.הטילה ישראל הגבלה על שיווקו
של הנשק לארצות־ערב ולארצות מסו״מות
אחרות.״
מה ערכה של הגבלה זו, אם היא מוגבלת
רק לכמה ארצות? הרי יכולה בלגיה
למכור את הנשק לחברה יוגוסלבית או
שוויצית, וזו יכולה למכרו לסוריה. אם אין
הגבלה טוטאלית, אם אין תנאי מפורש
שכל מכירת־נשק טעונה אישור מוקדם
מטעם ישראל, הרי פירוש הדבר שאין הגבלה
כלל.
ובכן, אחת מן השתיים:

והם נעצו סכין כגכ שרת־החוץ,
רוכ הממשלה, הכנסת והציכור.

ף* הטידם את האחריות על המים־
—1על הבלגי, ביקשו ״חוגי משרד הבטחון״
לנער את חוצנם מן העניין. אך אפילו נניח
לרגע קם שהודעתם אמת, האמנם היא
פוטרת אותם מן האחריות?

לא ולא.

אם אמנם מכר המיפעל הבלגי לפורטוגלים
באנגולה נשק־השמדה, הנושא שם
ישראלי, והמייוצר על פי פטנט ישראלי,
הרי פירוש הדבר כי ממשלת ישראל (או
גוף אחר, זו שאלה שעוד כדאי לחזור אליה
בהזדמנות) הרוויחה מן העיסקה, אם בצורת
אחוזים קבועים מראש, ואם בצורה אחרת.

כמה אגורות מרוויח האוצר מכל
אשה אנגולאית שנרצחה ככדור
של ״עוזי״ כלגי?
הציבור זכאי לדעת זאת. הממשלה, ועדת־

^ כולנו להמשיך ולנסות להתיר את
קשר השקרים. אולם אין זה אלא בזבוז
זמן. הדבר רק ירחיק א׳ תנו מן העיקר.
והעיקר הוא:

לא איכפת לנו אם האייכמנים
הפורטוגליים קיכלו את ה״עוזים״
מידי ישראל, כלגיה או גרמניה.

לא איכפת לנו אם ד,עוזים הרוצחים באנגולה
הם תוצרת ישראל או בלגיה.

כי כל ״עוזי״ הוא ישראלי, וכל
״עוזי״ מייצג את ישראל.

כי תת־מקלע זה אינו מכשיר סתם. הוא
נושא שם ישראלי מובהק, וכל אדם השומע
את שמו מזהה אותו אוטומטית עם מדינת
ישראל. נשיא המדינה נתן אותו במתנה
לנשיא בורמה. עוזי הוא סמל ישראלי, כמו
הקיבוץ, כמו הר־ציון.

לכן לא יועיל מסך־השקרים. החרפה
-חרפתנו היא. ואם לא
נתקומם נגדה, ולא נטאטא את
האהדאים מהיכל הכטחון, תהיה
חרפתנו גדולה שכעתיים.

ה נעל
במדינה העם
גיבור ה שבוע
גיבור השבוע היה אדם שעשה מעשר,
שלילי בהחלט: הוא נטל רובה צייד וכיוון
אותו לעבר שליחי המדינה.
אולם השבוע נחל יאיר שפירא, חקלאי
מעתלית, נצחון מזהיר.
שפירא עשה את מעשהו כאשר באו אליו
שוטר ופקידי ההוצאה־לפועל כדי לקחת
ממנו בכוח את מקררו החשמלי, בהתאם
לצו־עיקול עבור חוב למדינה, שכלל לא
הגיע ממנו. מאחר שצו־עיקול זה היה בלתי־חוקי,
קבע השופט. ,לא היתה לפקידים
רשות להישאר בביתו, אחרי שהראה להם
בבירור שאינו רוצה בנוכחותם שם. הוא
היה רשאי למנוע מהם לגעת ברכושו.״
ללא רתע. במדינה, בה נכנעים האזרחים
ככבשים לכל שרירות שלטונית, כאילו
חיו עדיין בגטאות של פולין, היה מעשהו
של שפירא ראוי לשבח. הוא הזכיר לאזרחים
לקח חשוב ביותר: שלא תיתכן דמוקרטיה
אמיתית, ולא יתכן חופש של ממש,
אם אין האזרח מוכן ללחום על זכויותיו
בקומה זקופה וללא רתע.
בסתיו 1961 היה זה לקח חשוב ביותר.
כי מעולם לא היתד, השרירות כה ברורה,
כה חצופה, כמו עתה. עסקני־מפלגות סיפ־סרו
כלאחר־יד בזכויות־הפרט, היו מוכנים
למכור לקבוצת־לחץ דתית את הנאת־השבת
זמינהגי־האכילה של האוכלוסיה, בירוק-
ראטיה הסתדרותית מנופחת ושתלטנית הטילה
על הפועלים מם של מיליונים, כדי לקיים
מכשירי־שלסון המונעים מאותם הפועלים
ביטוח־בריאות ממלכתי. אותה שעד,
חוקקו ח״כים אדישים חוק המאפשר לאוצר
חמסני וכושל לסחוט מן האזרחים מיליונים
בלתי־ספורים נוספים, להטיל מס על
כל מיצרך וכל שרות שעוד נותר לפליטה.
מפלגות המדינה הוכיחו בשבועות האחרונים
שאינן מסוגלות ואינן מוכנות להילחם
— לא על עקרונות קדושים ולא על
אינטרסים ציבוריים. באווירה זו היתד, למעשהו
של יאיר שפירא, שהגן על עצמו
כחוק ברובה־צייד, משמעות נוקבת פי כמה.
הממשלה ההישג
ההישג היחיד שאחדות־העבודה יכלה להצביע
עליו, תמורת הצטרפותה לממשלה
בה שולטת מפא״י שלטון בלעדי, היה הסכמת
בן־גוריון להקמת ועדת־שרים מצומצמת,
שתפקח על ענייני הבטחון.
השבוע החליטה הממשלה על הרכב הוועדה.
מול שני שרים לא־מפא״יים (יגאל
אלון ומשה שפירא) מוצבים בה ארבעה
שרים מפא״יים — מהם שלושה ביג׳יס־טים
(בן־גוריון עצמו, משה דיין ולוי אשכול.
מלבדם משתתפת מטעם מפא״י גם
גולדה מאיר).
במלים אחרות: בוועדה המפקחת על מע־רכת־הבטחון,
מובטח לבן־גוריון רוב אוטומטי.
מאחר שדיוני הוועדה סודיים, אף
לא יודדעו טענות השרים האחרים ברבים.
המצב אומנם השתנה בהשוואה למצב
הקודם. אלא שזהו שינוי לרעה.

1 1 1 0 2 > 0 1

ת לו ה מו ד ל
מגי ש

אופנת

חורף

מפלגות

1 9 6 1 - 1 9 6 2

3יד א עמיקתא

שמלות מעילים חליפות
ממבחר בדי העונה
צמר -דרסי -שנסונג
פשת ן -סרילין ־ מוהיר
הכל בגיזרה חדישה ולכל תקציב
להשיג בחנויות אופנה מוב חרו ת

1£א 1£ונ< 5

0 8 7ק 0141. 70118157 £

הגילוי המדהים כי תודמיקלעים מדגם
עוזי אמנם נמצאים בידי הכוחות הפורטו־גליים
באנגולה (העולם הזה ,0262 העמיד
את מפלגות ישראל בפני המיבחן הרציני
הראשון מאז הוקמה הממשלה החדשה.
כל המפלגות ידעו דבר אחד: בעניין זה
אין מקום להתחכמויות. לא רק בשל אופיו
הטראגי של הנושא עצמו, הקשור ברצח־עם,
אלא בעיקר מפני שהוא נוגע לאחוזתו
הפרטית של דויד בן־גוריון. היה ברור לכל
כי זהו עניין של חיים ומוות לכל הכת
הבטחוניסטית — וכי הנוגע בו, מכריז
מלחמה על כת זו, השולטת עתה שלטון
מוחלט בממשלה.
על כן היתד, התגובה הציבורית מאכזבת
שבעתיים. היא באה להזכיר לציבור הישראלי
כי מאיגרא רמא של פרשת־לבון התדרדרו
המפלגות לבירא עמיקתא.
אסור להרגיז 1כל מפלגות ישראל
שאלו את עצמן: איך אפשר להשתמט מן
העניין, מבלי להיראות בעיני הציבור בפחמים
גמורים? כל מפלגה פתרה את ה־בעייד,
בצורה משלה.
#המפלגות הדתיות פשוט לא הגיבו
:העולם הזה׳ ־1264

כלל. לא היה פלא בכך. אחרי שבטאון ה־המפד״ל,
הצופה, התנגד בפירוש להצבעת
ישראל נגד המישטר הגזעני בדרום־אפריקה,
נסתבר כי הדת היהודית — לפי גירסת
המפלגות הדתיות בישראל — תומכת ברוצח,
נשים וילדים, בתנאי שהרוצחים יימנעו
מאכילת חזיר וילכו בשבתות ברגל.
תנועת־החרות, לעומת זאת, הרחיקה לכת.
היא היתר. המפלגה היחידה שהזדרזה להגיש
הצעה לסדר־היום בכנסת. אולם נושא ההצעה
לא היה עצם הימצאות העוזי באנגולה,
אלא ״פרשת ההכחשות הרשמיות״.
מאחר שחרות תומכת במישטר־הדיכוי הצרפתי
באלג׳יריה, ומתנגדת להצבעת ישראל
נגד מישמר־הדיכוי בדרום־אפריקה, אי־אפשר
היה לדרוש ממנה יותר.
הליברלים היו זהירים יותר. הם דרשו
לדון בהימצאות העוזי באנגולה — אך
לא במליאת הכנסת, אלא בוועדת־החוץ וה־בטחון,
שדיוניה סודיים. בצורה זו יצאה
כדי חובה, מבלי להרגיז את בן־גוריון ושמעון
פרס יתר על המידה.
אסיר להיחפז. בעייה הרבה יותר
עדינה עמדה בפני מפלגות השמאל.
• אחדות העבודה לא יכלה לשתוק,
כי שום מפלגה לא הרעישה בשעתו עולמות
כמוה בעניין מכירת העוזי לגרמניה והשמועות
על הימצאות העוזי בפורטוגל.
מאידן לא היתד, אחדות־העבודה מעוניינת
בהעלאת העניין על סדר־היום של הכנסת
בכל צורה שהיא. כי לפי ההסכם החדש
על המשמעת הקואליציונית, העומד להפוך
חוק, תאפשר הימנעות אחדות־העבודה בהצבעה
על נושא כזה לפטר את שריה מן
הממשלה על־ידי החלטה של שרי מפא״•.
הפתרון הפשוט: אחדות־ר,עבודה הודיעה
בתרועות־חצוצרה כי תעלה את העניין
בממשלה. זו תעבירו, בלי כל ספק, לוזעדת־השרים
החדשה לענייני בטחון. מאחר שבוועדה
זו יש רוב מוחלט למפא״י (ראה
לעיל) ,ודיוניה סודיים, פירוש הדבר למעשה
— קבורה שקטה.
אך בצורה העגומה ביותר התנהגה בכל
הפרשה המפלגה היחידה שאפשר היה לצפות
כיי תעורר את הציבור בעניין זה:
0מפ״ם .,בניגוד לחרות, דוגלת בקו
אנטי־קולוניאליסטי תקיף. בניגוד לאחדות־העבודה,
אין היא יושבת בממשלה, ואין
היא כבולה. איך היא הגיבה?
במשך שלושה ימים תמימים אחרי פיר־סום
הידיעה המרעישה לא הזכיר על המשמר
את העניין אף במילה אחת. רק ביום ד,ששי,
אחרי שפשטו גלי־הזעם בקרב חברי המפלגה
עצמם, נאות על המשמר להזכיר את
הגילויים (מבלי להזכיר כלל את מקורם) —
אך לא אמר מילה אחת על תגובת מפ״ם*.
הסיבה — לפני כן התכנסה מזכירות
מפ׳׳ם, דנה בעניין. היא החליטה שלא לנקוט
לפי שעה בשום יוזמה שהיא, פן ירגיז
הדבר את בן־גוריון ויחסום סופית את
דרכה של המפלגה לחזור לממשלה. כדי
להצדיק בגידה זו, מצאו עסקני מפ״ם תירוץ
גאוני ממש. הסביר אחד העסקנים:
״אסור לנו להיחפז. ניתן קודם לאחדות־העבודה
להסתבך, ואז נפעל...״
מאחר שאחדות־ד,עבודה כלל לא חלמה
להסתבך בגלל כמה מאות־אלפי הרוגים
באנגולה, היה זה תירוץ עלוב מאוד.

ריוטים האלג׳יריים הכלואים בצרפת, ולביטול
כל האפליות הגזעניות לגבי האוכלוסיה
האלג׳ירית בצרפת.״
יומיים אחרי קבלת מיברק זה — אחד
מאלפים שבאו מכל קצוות תבל — נכנעה
ממשלת צרפת. בך בלה הועבר לבית־הבראה
מארוקאי בצרפת.

ראש הממשלה
המכתב של א נכתב
״אדוני ראש הממשלה ושר ר,בטחון,״
נאמר במכתב שהתפרסם לפני שבוע ואשר
נשא את חתימתו של יוסף מארון — אחד
מהורי חמשת הנערים הערביים שנהרגו בדרך
לעזה .״התקרית שאירעה מצערת מאד,
היות ואני אזרח ישראלי, המכיר במדינה
זו ובממשלתה ומתמסר לה בכל מאודי
״הנני סבור כי הגורם להפעלת מחשבתם
של הצעירים הוא, בראש ובראשונה, השידורים
מלאי־הארס המופצים מתחנת צאות
אל ערב וכן על־ידי קבוצה ריאקצ-ונית בארצנו
אשר מטרתה להפריד בין השורות...
״אולם אדוני השר, בקשה אחת לי אליך:
שלא תחסוך מאמץ מלחקור בקשר להתעל־

קול מי שראל

* תגובת העתונים האחרים: ידיעות אחרונות
וקול העם פירססו מיד את גילויי
העולם הזה. הארץ פירסם רק הכחשה של
משרד־הבטחון (ראה הנידון) ,מבלי להזכיר
את שמו. שאר העתונים לא הזכירו את העניין
כלל, כמו ג׳רוסלם פוסט המפא״יי,
או שהסתפקו בפירסו התגובות המפלגתיות,
מבלי שפירסמו תחילה את העניין
אשר עליו הגיבו המפלגות.
העולם הזח 12*1

מתגבשת מערכה גדולה חדשה של נערי־החצד •טל כף
גוריץ נגד ״העולם הזה״ .ההתקפה תהיה הפעם מכמה כיוונים. בין
השאר הוטל על היועץ המשפטי, גדעון האוזנר, למצוא בכל מחיר דרך חוקית
כלשהי כדי להנחית על העתון מכה. האוזנר שוקד על מדוכה זו מזה כמה זמן.
• צפויה הרעה חמורה כיחסי ישראל־גאנה. אל תאמין יתר
על המידה בהכרזתו של השגריר הגאנאי, בצאתו מישראל, כי הוא מקווה
להטבה. נסיעתו קשורה עם המדיניות החדשה של ממשלת אנקרומה, שתהיה
קרובה יותר לגוש הקומוניסטי ולקאהיר, ושבעקבותיה יש לצפות לכמה צעדים
אנטי־ישראליים נוספים.

• אין כל סיכוי לקשירת יהסים דיפלומטיים כין גרמניה

המערבית וישראל בעתיד הנראה לעין. השתדלות סודית של
ממשלת ישראל בזמן האחרון עלתה בתוהו, מאחר שמנוי וגמור עם בון לא
לעשות צעד זה. כניסת מפלגת־הימין, הכוללת יסודות ניאו־ינאציים רבים,
לממשלתו של אדנואר, החריפה את התנגדות בון להקמתה של נציגות בישראל,
באמתלה שהדבר עלול לשבש את סיכויי התעשיה הגרמינית בארצות ערב.

גם ככנסת יעלו יחסי ישראל־גרמניה מחדש.

אחרי עליית

״גזוא בנזדר גגז־גך־!״

יחסים מרחביים
העולם כולו רעש סביב מיבצע של גבורה
אישית: שביתת־הרעב הממושכת של יוסף
בן־בלה, סגן ראש הממשלה הזמנית של
הקד,יליד, האלג׳ירית, שנחטף לפניי חמש
שנים על־ידי הצרפתים בפעולה של שוד־אוויר.
בהיכנסו ליום ד,־ 19 של שביתתו,
היו חייו של בן־בדה נתונים בסכנה.
בבירות רבות הסתערו המונים זועמים
על השגרירויות הצרפתיות. האו״ם פנה אל
צרפת בהחלטה רשמית.
השבוע הגיעה לבן־בלה קריאת־עידוד גם
מישראל. הוועד הישראלי לנזען אלג׳יריה
החופשית, המאגד בקירבו אישים מחברי
רוב המפלגות, פנה במיברק לנשיא צרפת.
״הוועד הישראלי למען אלג׳יריה החופשית
מצטרף לתביעת דעת־הקהל בעולם
ושל צרפת הנאורה, לשיחרור מיידי של בן־
בלה וחבריו, להענקת מעמד נאות לפאט

הזכויות שמורות

תזגפית

לות בגופות. אינני מבקש לדעת את תוצאות
החקירה הנני מבקש רק שתוציא
את פסק־הדין כפי שנראה לך ולמצפונך.״
למכתב נוספה גם תשובתו של ראש הממשלה,
בה הרגיע וניחם את האב השכול,
יעץ לו שלא להאמין לגל השמועות בדבר
ההתעללות. אדם אחד שקרא את הדברים
בעניין ובתדהמה רבה יותר מכל קורא אהר
היה יוסף מארון עצמו. כי מעולם לא כתב
את המכתב שיוחס לו.
מכתב לאבא. כשלושה שבועות לאחר
שבנו ראמון נהרג, יצא יוסף מארון לבקר
את קרוביו בואדי ניסנס בחיפה. בדרכו
פגש בפאדל נאצר, חבר קבוצת פעילי ההסתדרות
בחיפה. נאצר התעניין לדעת מתי
תיערך האזכרה במלאת 40 יום למות בנו
של מארון .״אנו מתכוננים לעשות אותה
ביום שבת,״ השיב האב ,״אז יכולים לבוא
יותר אנשים.״
״לא כדאי לכם,״ ניסה נאצר לשכנעו,
״תעשו את זה ביום ראשון. אחרת יכולות
להיות מהומות.״
אך מארון לא נרתע .״אם תהיינה מהומות
— נדע להתגבר עליהן,״ השיב.
במשך ימים שלמים גיסו אנשי שלומו
של אבא חושי במחלקה הערבית של מפא״י
לשכנע את ההורים לקיים את האזכרה ביום
(המשך בעמוד ) 10

כוחות הימין הקיצוני הגרמני והצטרפות נאצים ותיקים לממשלת אדנואר,
מקונה חרות שיעלה בידה לעורר סערה ציבורית חדשה סביב שאלה זו, להביא
לדיון נוקב בכנסת, בו ישתפו עמה פעולה גם כוחות השמאל. הדבר יעמיד
את אחדות העבודה במצב קשה במיוחד.

מערכת החינוך צפוייה לזעזועים נוספים עוד כשנת

הלימודים הנוכחית. אירגון המורים התיכוניים לא השלים עם מסקנות
הוועדה, שהוקמה לחקור את תביעותיו ושדחתה אותם, ממורמר גם על ביצוע
ההסכם החלקי שהושג. המורים פתחו במאבק מחודש, מאיימים להשבית את
בתי־הספר אם לא ייענו.

• מפא״י תדון כשינוי כללי של הקו שלה בועדי הפועלים,
בעקבות נשמעים
השמאל
של כל

מפלותיה המוחצות בבחירות לועד חברת החשמל ולועד יובל גד.
קולות במפא״י התובעים לחדש את שיתוף הפעולה של מפא״י עם
וביחוד עם אחדות העבודה, בנעדי הפועלים כדי ליצור חזית משותפת
המפלגות לבלימת כוחות בלתי־תלויים מקרב ציבור הפועלים.

מצונ״ון טווילי יעתיק, כנראה, כקרום את מקום שכיתתו,
יעכור אל מול רחכת הכנסת. טווילי, השובת מול ביתו של ראש
הממשלה מזה חמישה חודשים מבלי שתביעותיו תיעננה, הודיע כי באם ייצא
בן־גוריון למסעו המתוכנן בבורמה בטרם תתקבל תביעתו להכרת זכותו כנכה
צה״ל, יעביר את מיטתו וכסא הגלגלים לירושלים, ימשיך את שביתתו מנל

1.הכנענ> אז בארץ!״

מאמו רביע־ בם־דרה: מדוע נכשלה קבוצת ושש בתחרות עם ההגנה, אצי ל ולח־״

* דידי ירוחם כהן, אחד סאמני הבדיחות, המציא שיטה משלו להריגת בדיחותיהם
׳ של אחרים. בהגיע יריבו לשיא הבדיחה, שניה לפני שכל המסובים עמדו לפרוץ
בשאגת צחוק, היה ירוחם שואל בשקט :״אז מה קרה הלאה?״
בקוראי לראשונה את החוברת ההיסטורית של יונתן רטוש, עלית סיפרתי במאמר
האחרון, היתר, תגובתי הראשונה :״אז מה הלאה? מה נובע מזה?״
היתר, זאת תגובתו של יצור פוליטי ליצירתו של משורר. היא ביטאה את כל ההבדל
בין שתי האסכולות הכנעניות שהתגבשו באותם הימים — זו של רטוש, וזו שאני
השתתפתי בעיצובה. אפשר לומר: זה ההבדל בין שני דורות כנעניים. כי בעוד שדעותיו
של רטוש התגבשו בין שתי מלחמותיה,עולם, הרי דעותינו שלנו התגבשו באמצע מלחמת־העולם
השניה, ויצאו לאור העולם עם סיומה, בהיפתח הסיבוב האחרון והמכריע במאבק
לשיחרור ארץ־ישראל.
באותם הימים כבר היה ברור כי אנו מתקרבים לנקודת־מיפנה היסטורית. מלחמת אצ״ל
ולח״י, התעצמות ההגנה, שיבת רבבות החיילים הארצישראליים מן הצבא הבריטי, התסים״
של הפלמ״ח, כל אלה היו אותות הזמן: הישוב העברי היה מוכן לעצמאותו. התעשיד.

העברית, שקמה ושיגשגר, בימי המלחמה, יצרה בסים משקי עצמאי. תחושת־הכוח של
הנוער סיפקה את הדחף הנפשי. הלחץ העצום של מאות אלפי ה״עקורים״ ,שרידי הפליטה
של השואה היהודית, שהתדפקו על דלתות הארץ, שימש חומר־דלק.
לא ידענו עדיין איך תקום המדינה, ואיזה מין מדינה, מי ישלוט בה ומה יהיו גבולותיה.
אך היד, ברור כי אנו הולכים לקראת המשבר המכריע ..ואותם צעירים מעטים שהחלו
חושבים ברצינות על דמותה של המדינה העתידה, החלו שואלים את עצמם שאלות נוקבות:
האם אנו רוצים במדינת־חלוקה או במדינת־איחוד? האם נקים את המדינה נגד העולם
הערבי, או תוך שיתוף עמו? האם תהיה המדינה זנב של אירופה השוקעת, או ראש של
אסיה המתעוררת? האם תהיה גטו יהודי חדש, מתבדל ומנותק, או מדינה אמיתית? ואם
תהיה מדינה אמיתית — האם תהיה זאת מדינה לאומית קטנה, בנוסח ליטא או אסטוניה
לפני המלחמה, או תא ראשון של מסגרת מרחבית גדולה, כמו ברית־ר,מועצות או חבר־העמים
הבריטי?
קראתי את חוברת הכנענים, וחזרתי וקראתי בה, כששאלות אלה מרחפות במוחי. לא
היתד, בד, תשובה אף לא על אחת מהן.
בביקורתו החותכת על השפעת היהדות ועל מגרעות הציונות, טיפס רטוש למרומי
ההגיון. העמדה העצמאית, אליה הגיע, היתר, בעלת פוטנציאל עצום. היד, זה קרש לקפיצה
מהפכנית אדירה. אך רטוש לא קפץ.
זכורני שבאחת השיחות, בימים ההם, השוויתי אותו, בחוסר־טאקט משוזע, ליהודי בבדיחה
המפורסמת, שטיפס בקירקם על מיגדל גבוה, כדי לקפוץ ממנו לתוך גיגית של מים.
כשתבעו ממנו לקפוץ, צעק :״על לקפוץ אין מה לדבר! אבי תמה איך לרדת מכאן מבלי
לשבור את העצמות שלי!״
השוואה בלתי־הוגנת בהחלט. אך היד. בה ניצוץ של אמת.

במקום שהיה עליה לקבוע את יחסה אל השאלות המעשיות הגדולות של דורנו. היא היתד,
מעין אוברטורה שלא באה אחריה האופרה.

״כל זמן שנהיה זקוקים.

ן{מוד 5של החוברת מתחיל קטע מאלף מאוד, הנושא את הכותרת* :אין מקום
!—לשאלות בוסר.״ נאמר בו:

״רבות הן השאלות העתידות להתייצב לפנינו מעתה ולהבא בדרך עבודתנו, והרבה־הרבת
הירהורים יעלו בלבו של כל אחד ואחד מאתנו מסביב לבל אלו. אבל לא כל המתהרהר
בלבם של אנשים משלנו הם דברים העומדים לפנינו על הפרק למעשה. ולא נל שאלה, ולו
חשובה, העלולה להתייצב לפנינו לעתיד לבוא, תובעת מעמנו פתרון כיום הזה, ולא כל
שאלה ושאלה בשלה עמנו לפתרון הלכה למעשה כיום הזה.״
דומני כי פסוקים ספורים אלה נושאים בחובם את סוד כשלונו הטראגי של רטוש. הם
מסבירים מדוע מסמל רטוש שלב אחד בדרך, ולא את הדרך כולה.
רטוש תבע לחסל את השפעת היהדות ,״לגרש את כל הנוכרי.״ אך הוא לא פירט מה
תהיה — או מה צריכה להיות — דמות החברה העברית אחרי גירוש הנוכרי. ממילא לא
הגדיר שום עקרון מדיני, חברתי, תרבותי וכלכלי, הנובע מן ההפיכה העברית.
תופעה זו בולטת כבר ביחס לבעיית שפוצצה את פגישתי היחידה עמו: בעיית ד,עליה
היהודית. במכתב ששיגר לפני כמד, שבועות למערכת העולם הזה טען רטוש כי בשנת 1944
לא היתד, זאת בעייה אקטואלית, ועל כן לא היה צורך להציע פתרון ברור. איני סבור
שזה מדוייק. בשנת 1944 היתד, זאת אחת הבעיות האקטואליות ביותר — כי התביעה
לעלייה חופשית היתד, העילה העיקרית של המאבק בשלטון הבריטי, ורעיון המדינה היהודית
הועלה אז בעיקר כפתרון לבעיית הפליטים היהודיים, שיישארו לפליטה בתום המלחמה.
מה היו העקרונות של רטוש כלפי העלייה? הדבר לא הוגדר מעולם. אמנם לא אמר
רטוש מימיו כי הוא תובע לסגור את שערי הארץ בפני כל יהודי. הוא אף דיבר על
״המהנרים העתידים להווסף לנו, במידת היותנו זקוקים להם, וכל זמן שנהיה זקוקים
להם — ובמידה זו, ותוך זמן זה, בלבד.״
אולם בקטע זה אין רטוש מדבר על עולים יהודיים דווקא. מדי הזכירו את המהגרים
שיבואו בעתיד, הקפיד לדבר על הגירת יהודים, יפאנים, איטלקים וכר — ללא כל אבחנה.
מסתבר איפוא שאין המדובר בעלייה המונית יהודית, אלא בעלייה סלקטיבית של יחידים —
רבים או מעטים. ומאחר שרטוש שלל את קיומה של זיקה כלשהי בין האומה העברית
החדשה לבין יהדות העולם, גם אין כל סיבה מדוע ירצו תלמידיו בעלייה יהודית דווקא.
כך או אחרת — לא ניתנה שום תשובה, ולא נקבע שום עקרון מעשי, לגבי אחת השאלות
הבוערות ביותר של התקופה.

דיקטטורה עכרית

היהודי הנייצחי ז׳בוטינסקי

ך* וא הדין לגבי דמות המישטר הנובע מן המהפכה העברית. אין בחוברת כולה אף לא
ן | מילה אחת על נושא זה. אך יש בד, פסוק הנותן מקום למחשבה. בעמוד 8נאמר:
״זוהי פניה ראשונה אל המהגרים ועולי־הדגל למיניהם, להרגיל את לבם אל מעמדם
האמיתי בארץ, מעמד של אנשים החייבים בהשלמה אל סביבה אשר איננה יכולה ואיננה
צריכה להיות כפי רוחם, ואשר איננה יכולה ואינה חייבת להסתגל אליהם ולהביא על
סיפוקם כל מיני תסביכים יהודיים שונים יש) להרגיל אותם אל מעמדם הטבעי, מעמד
של מתבוללים בלב שלם ובנפש חפצה ...מעמד של אבות ודודים, שמן הראוי להם לסייע
במידה שיש ביכולתם, ובמידה שהם נדרשים לכך. ואל להם להפריע ולהתערב בענייינים

ץ * הי המסקנההפוליטית שנבעה מן החוברת של רטוש בקיץ?1944 רט ש עצמו
() הטיל בה רק משימה אחת על קומץ תלמידיו: לצאת ולעשות נפשות, משימה שהתאימה
מאוד לכת דתית (וגם כת אנטי־דתית יכולה להיות כזאת) ,אך היא לא הספיקה
לתנועה מהפכנית פוליטית־חברתית.
רטוש עצמו הרגיש בכך היטב, ועל כן הקדיש חלק מן החוברת לוויכוח עם תובעי־הפעולה.
ה א דיבר בזילזול רב על ההגנה, האצ״ל ולח״י :״כל המנהיגויות הן יהודיות,
וכל מסגרות־הארגון חוסות בצל היהדות ובדגלה. ובראש הכל עומדים מהגרים ועולי־רגל
ועושי דברם.״
על לח״י:
״צעיר עברי המדמה לראות את דרך השיחרור בארגון טרוריסטי, וחשקה נפשו להתנקש
בשוטר בריטי או בנ צי ב ...חייב הוא לשנן גליון מיוחד מטעם לוחמי חרות י שראל...
על הלכי־רוחם החשובים של טיפוסי עריקים יהודיים מן הצבא הפולני ...צריך הוא לשנן
יפה־יפה את אבניהיסוד של האידיאולוגיה הרשמית של חבורתו, על דבר האבות
הנפלאים שלו בגטו המבורך,״
על אצ״ל:
״וצעיר עברי המתאוות לערוך התקפות על מרכז השלטון ולקרקר בניינים גדולים בפצצה,
לאסור קרב־יריות לילי במערכות אצ״ל — הוא צריך לעשות את תביעת השלטון זנב
וסרח־עודף לתלי־תלים של דרישות יהודיות ולקדש את שמו של יהודי נצחי אחד,
ולאדימיר ז׳בוטיינסקי, שהיה מתייגע לכנס, כנסיה יהודית עולמית׳ כמוסד מכריע
ועליון
אולם בבואו להתחרות על נפש הנוער עם ארגוני־פעולד, אלה, לא הציע כל פעולה אחרת.
סבורני כי זאת היתד, סיבת כשלונה הגדול של אסכולה כנענית זו בימי שיאה. באותן
השנים היינו כולנו יצורים פוליטיים, מעל לכל ולפני הכל. הכנענים של רמש נשארו
קוריוז, ולא קנו שום אחיזה בקרב המוני הנוער, מפני שהצעיר הממוצע שאל את עצמו:
״אז מה הם רוצים שנעשה? לא היתד, סבלנות לאידיאולוגיות חדשות, ששום מעשה
פוליטי מיחשי לא נבע מהן.
כשאני שואל את עצמי כיום, כעבור 17 שנה, אם צדק הנוער ביחסו זה, חייב אני להשיב
בחיוב. ישו הנוצרי אמר :״בפירותיהם תכירו א תם!״ נכונותה של השקפת־עולם נבחנת
בכך אם היא מובילה למעשה נכון, אם היא מספקת פתרונות מעשיים נכונים לשאלות
המעשיות העומדות על הפרק. ישנם סוגים רבים של מעשים. מחתרת, פצצות ויריות, הן
רק סוג אחד. הקמת מפלגה פוליטית, ארגון המונים, תעמולה המונית, מאבק פעיל על
השלטון הפנימי — הם סוג אחר. דרכים רבות מובילות למטרה מדינית — אך כל דרך
רצופה במעשים.
לא תמיד מצטיין הוגה־הדעות המהפכני בכושר־פעולה. קארל מארכס, אחד מגדולי המהפכנים
בכל הדורות, נכשל כשלון חרוץ בנסותו את ידיו בפעילות מהפכנית. עברו שנים עד
שנמצאו לו יורשים מהפכניים, שתירגמו את דבריו לשפת המעשה. אך המעשה נבע במישרין
מן ההלכה המהפכנית, ובזאת הוא היווה אמת־מידה לבדיקת נכונות ההלכה. לנין אמר:
״אין מעשה מהפכני ללא הלכה מהפכנית.״ אפשר להפוך פסוק זה על ראשו* :אין הלכה
מהפכנית שאינה מובילה במישרין למעשה מהפכני.״
ואילו חוברתו של רטוש, עם כל היותה מלאכת־מחשבת של הגיון וסגנון, נעצרה דווקא

נגרביב בי בי \2דב — בצער בצרי נג־זעיק־ ט21־ בדחיבגז בגזעי

לא להם, ולנסות להטיל את רוחם הרחוקה,
פרי פזורתם ותסביכיהס, על בניהם, בני
הארץ הזאת והמולדת.״
המסקנה הפוליטית הנובעת מקטע זה היא
שלא תיתכן דמוקראטיה בארץ של הגירה.
זכות־הבחירה מגיעה לכל היותר לעברים,
בני־הארץ. במקום הדיקטטורה של מעמד
הפועלים, מתבקש כאן רעיון הדיקטטורה
של מעמד הילידים.
רעיון זה היה יכול בהחלט לעלות על
דעתו של אדם שהשקפת־עולמו התגבשה בשנות
השלושים, תקופה בה ירדו מניות
הדמוקרטיה לשפל המדרגה ובה היה נידמה
כי רק הדיקטטורה יעילה. אך איני בטוח
אם רטוש חשב כך, או אם חשב בכלל על
בעייה מכרעת זו. אפשר רק לציין כי בחוברת
זו אין זכר לרעיון דמוקראטי כלשהו.

אין בחוברת רמז לתשובה העברית על
אחת השאלות הגורליות ביותר של המאה
העשרים — הבחירה בין קפיטליזם וסוציאליזם.
אין בה אף לא מילה אחת על ה־מיבנה
הרצוי לחברה העברית או לכלכלה
עברית. ובמידה שיש בה זכר לערכי־רוח
ולהשקפות פילוסופיות, הרי מצטמצם הדבר
בכמה הערות של בוז להומאניזם:
״הלן הרוח הכללי בקרב היהודים בכל אשר הם שם נוטה להרס המחיצות הלאומיות,
ובעיקר להרס כל השקפה הרואה את האומה כיחידת־היסוד של חברת האדם. גם אמת היא
שהיהודים מבקשים לראות את כל העולם האנושי בנוי כצלמה וכדמותח של הווית הפזורה
היהודית שלהם: יסודו באדם באשר הוא אדם, בפרט היחיד, כשהוא לעצמו ובכל אשר
הוא שם; וצמרתו בכל מיני תורות חובקות זרועות עולם ומוסר; ובאמצע כל מי-ני
חברות אדם, וחבורות, שאין ביניהן שום הפליה שהיא.״
רטוש התכוון בתיאור זה לגנות את ההומאנזים, כמחלה ההורסת את האומות. בזאת
הצטרף אל הימין הקיצוני של אירופה בין שתי המלחמות, הלאומני, האנטי־שמי והאנטי־הומאניסטי.
אך אין להתייחס אל הדברים כאל השקפת־עולמה הרשמית של קבוצת רטוש.
עד כמה שאפשר לדון על־פי פירסומיה, פשוט לא היתה כזאת.

מיניער בי ם ־ ב מ עו ת

ך * אמת הי א, כמובן, שאין אדם ואין קבוצה ללא השקפת־עולם. אם אין להם השקפה
1 1חדשה, מודעת ומוגדרת, הרי פירוש הדבר שהם ממשיכים, שלא מדעת, בהשקפת־העולם
הישנה, אותה ירשו מקודמיהם. במקצוע העתונאי אומרים :״חוסר־תשובה מהמה גם הוא
תשובה.״
זו היתה ההאשמה העיקרית שלי כלפי האסכולה הכנענית של רטוש.
היא הסתפקה בגיבוש רעיון אחד ויחיד — הרעיון שקמה בארץ אומה עברית חדשה,
שאינה קשורה ביהדות. היא לא הסיקה מרעיון מרכזי זה שום מסקנות לגבי שאר שאלות
האומה, ולא הרחיבה אותו לכל השטחים. התוצאה הבלתי־נמנעת היתד, שבכל שאר השטחים
השאירה על כנה את התפיסות הקודמות — היהודיות והציוניות. ומאחר שרטוש בא מחוגי
הימין הציוני הקיצוני, הרי ירשה חבורתו דווקא את רעיונות הימין הציוני. על אלה
הרכיבה את הרעיון העברי החדש.
תופעה זו בולטת במיוחד בייחסו של רטוש אל השאלה העיקרית העומדת בפני האומה
העברית בדור זה: שאלת יחסיה עם העולם הערבי. בענין זה היתה לרטוש עמדה ברורה
ונוקשה, שלא השתנתה מאז 1939 ועד היום. הוא חזר עליה, ללא כל שינוי, בדבריו
שפירסם לפני חודש בהעולס הזה 1259 עמדה זו היא, בקיצור, כלהלן:
ס אין אומה ערבית. אין אומות ערביות. אין עמים ערביים. יש רק ״עממים ערבאיים״
— בליל של שברי־עמים, שבוללו בכוח האיסלאם, ושנדמה להם, בטעות, שהם ערבים.
הלאומיות הערבית הומצאה על־ידי האימפריאליזם הבריטי, לצורך מטרותיו האנוכיות.
• האומה העברית החדשה היא האומה היחידה בארץ־עבר, ויורשתה החוקית היחידה.
ארץ־עבר היא כל הארץ בין הים־התיכון והפרת.
• יעודה של האומה העברית החדשה הוא לעזור ל״עממים ערבאיים״ אלה להיפטר
מערביותם הכוזבת, ולבולל אותם בתוך האומה העברית.
6שני בני־הברית העיקריים של האומה העברית החדשה הם הלבנונים (שהם בני
הצידונים הקדומים) והדרוזים. פדרציה משולשת זו תשלוט בכל ארצות־קדם, עד גבולות
פרם ותורכיה.
0מצריים של ימינו אינה ערבית, אלא בת ממלכת הפרעונים. נסיונם של המצרים
לעמוד בראש תנועה לאומית ערבית כוזבת, אינו אלא ״אימפריאלית ערבאי״.
כל פרט מפרטי השקפה זו לקוח במישרין וללא שינוי מאוצר־הרעיונות של הציונות,
ובעיקר של הציונות הימנית ביותר. אין פלא בכך, אם נזכור כי יוזם האסכולה הכנענית
הראשונה, הפאריסאית, היה עדיה גורביץ, קרובו של ז׳בוטינסקי ומנהיג האופוזיציה
הימנית, הקיצונית ביותר, בקרב המפלגה הריבזיוניסטית.

ציונים טענו תמיד

הברוף הגדוד

כי הרעיון הלאומי הערבי הוא בלוף. הרצל סבר כי ארץ־
ן 1ישראל ריקה מאדם. כשמצאו הציינים לתמהונם כי אין המצב כך, ביקשו לתרץ טעות
זו בכך כי במזרח התיכון אין עמים ערביים, אלא רק כל מיני שברי־עמים, שאין טעם
להתחשב בהם.
בכל ימי המנדאט מענו הבריטים כי אינם אלא בוררים אובייקטיביים בין שני הטוענים
על הארץ — הערבים והיהודים, וכי הם שולטים בארץ רק כדי למנוע רצח הדדי. תשובת
הציונים לא היתה להתחבר עם הערבים נגד הבריטים, אלא לטעון כי הלאומיות הערבית
היא המצאה אנגלית, פרי קנונייה של הקולונל לורנס, הבריגדיר קלייטון, וחבריהם. רטוש
קיבל טענה זו כלשינה.
דבריו של רטוש על ארץ־עבר, מן הים עד הפרת, ועל זכותם של העברים לשלוט בכל
האזור עד גבולות תורכיה ופרם, מזכירים בצורה מוזרה את דבריה של אסכולה אחרת —
זו של ישראל שייב. לכאורה מהווים רטוש הכנעני ושייב היהודי־הדתי שני קצוות מנוגדים.
אך בצורה מוזרה מזדהה ״ארץ־עבר״ של רטוש כמעט בדיוק עם ״מלכות ישראל, מנחל
מצרים עד הנהר הגדול, נהר פרת״ של שייב. פתרון התעלומה: שניהם באו ממחנה
הריבזיוניזם הקיצוני.
רעיון הברית המשולשת של עברים־לבנונים־ודרוזים מוכר אף הוא. כששלטו הצרפתים
בסוריה, ניסו לסכסך בין הדרוזים והמאמנים לבין שאר הערבים בסוריה. הם המציאו
״אומה מארונית״ ו״אומה דרוזית״ ,כמשקל נגדי לאומה הסורית הערבית. הטכסיס נכשל,
והצרפתים גורשו בבושת־פנים מסוריה ומלבנון. אך לפני כן נספג הרעיון על־ידי צעירים

רביזיוניסטיים, שלמדו, כמו צעירים רבים בארץ, באוניברסיטה של ביירות. אלה הביאי
משם את האידיאה הגדולה של קואליציה ציונית־מארונית־דרוזית נגד הלאומיות הערבית.
זהו רעיון ציוני מובהק, המעיד על קירבת הציונות לקולוניאליזם האירופי.
העתקת רעיון זה על־ידי רטוש, תוך הנמהר, כנענית־כביכול, היא אבסורד ממש. כי אם
יש בכלל ייחוד לדרוזים וללבנונים הנוצריים, הרי זה ייחוד דתי־עדתי — בדיוק כייחוד
היהודי. באותה נשימה בה שולל רטוש את זכות העדה היהודית לתואר אומה, הוא מעניק
תואר זה לעדה הדתית הדרוזית, ולעדה הדתית המארונית.
הדיבורים על ״האימפריאליזם הערבאי״ לקוחים, כמובן, אף הם ממילון הקולוניאליזם
האירופי, הלוחם על עמדותיו האחרונות במרחב. הקשר אינו מקרי. בבקרי בפאריס, לפני
שנתיים, נתן לי אחד מסוכני־התעמולה היהודיים של ז׳אק סוסטל, הפאשיסט הצרפתי, חוברת
צרפתית, שיצאה מטעם אחד הארגונים שהוקמו בכספי המדכאים האירופיים באלג׳יריה.
שם החוברת :״אפריקה והנזזרח הקרוב אחרי התוקפנות״ .המחבר: א .ג. חורון — הוא
עדיה גורביץ, אבי האסכולה הפאריסאית.
קו החוברת: הסובייטים מבקשים להשתלט על המרחב באמצעות האימפריאליזם הערבי.
הצרפתים, הלוחמים באלג׳יריה וברחבי אפריקה נגד הערבים, מגינים בכך על התרבות,
בפני האימפריאליזם הסובייטי־הערבי. ישראל והלבנון צריכות להתחבר, ולשמש בצוותא
בנות־ברית של צרפת ושל המערב במאבק זה.
אכן, דרך ארוכה מרעיון תקומת העברים הקדומים! אך דרך זו היתד, עקבית לגמרי.
היא היתה תוצאת סירובן של שתי האסכולות הכנעניות הראשונות — זו של גורביץ וזו
של רטוש — למתוח ביקורת עברית אמיתית על התפיסות הפוליטיות של הציונות.

״חבורת עדות ומשפחות״

^ ספרי ״צלב הקרס״ הערתי, דרך אגב, כי הרעיונות הלאומניים שחזחו בגרמניה
^״ ערב לידת התנועה הנאצית דומים לרעיונות מסויימים הרווחים בישראל, והזכרתי
בהקשר זה גם את האסכולה הכנענית של רטוש. לאחר מכן שמעתי כי כמה מחסידי רטוש
כעסו על הערה זו. אך לא כתבתי אותה בהיסח הדעת.
ארבע שנים אחרי הופעת חוברתו של רטוש, פרצה בארץ מלחמת־החלוקה, אשר בה
גורשו מאות אלפי ערבים מן השטח שנכבש בידי הנוער העברי. במלחמה זו קמה מדינה
המהווה אוייבת מושבעת לכל תנועה לאומית ערבית. מסופקני אם כל זה היה קורה, לולא
היה הנוער העברי חדור בוז לאומה הערבית ולזכויותיה. כדאי לזכור זאת למקרא
השורות הבאות של רטוש משנת : 1944
״האוכלוסיה הנחשלת אשר בארץ, חבורת העדות והמשפחות והניגודים, רק הברימיס הם
השוקדים על מראית־עין של אחדות בתוכה, והם המארגנים אותה נגדנו מאז דרכה כף
רגלם במולדתנו העברית אגב, מי יודע מה רב הוא הדם העברי הזורם בעורקיהם,
ומה רבים בקרבם פזורי אנוש המבקשים גוף אומה ורוח להיאחז בהם, ולהיות פמהס
לאחדים אנחנו, העברים, המשוחררים מכל סייגים של דתיות ועדתיות, יהיה בידינו
לקלום מתוכה את כל שיבקש לבוא ולהתבולל בקרבנו ואתנו, ולהיות כאחד מ א תנו...
״והכוח העברי יש בו כדי להיעשות לציר ולמרכז ולאבן־גיבוש לברית יחידות מדיניות
וציבוריות שונות, העומדות כולן על מסורת העצמיות אשר לתרבות־היישוב של הארץ
הזאת מעולם — מלפני תקופת־הבי׳ליים שלה ועליית הבדויים ולגאול את ארץ עריסתה
זו של תרבות האדם גאולה סופית מהיות שדה־הפקר ומידרס לתחרויותיהן של אימפריות
זרות, ודאבניות ושעבדניות, ולפאן־ערביות שלהן, ההזיונית וההרסנית, היא הערביות האחת
שבגדר הקיים.
״והכוח העברי אי־אפשר לו שלא יעשה את יעודו זה, יעוד שיחרורה ותחייתה של ארץ־
הפרת כולה, בתוך ארצות־הקדס כולן, באשר בשיחרור הזה ובתחייה הזאת מותנה עצם
כוח־העמידה שלה, והשלום העברי הבוטח — בו הערובה האחת והיחידה לשיחרור הזח
ולתחיית הזאת.״
במלים פשוטות יותר: העם הערבי הפלסטיני הוא ״אוכלוסיה נחשלת, חבורת עדות
ומשפחות״ .תקופת־הזוהר של הממלכה הערבית היא ״ימי הביניים״ של ״עליית הבדויים״.
אין ערבים אלא ״בדויים״ ,והתנועה הלאומית הערבית היא ״הזיונית והרסנית״ ,המצאה של
האימפריאליזם הבריטי. הכוח העברי חייב לשחרר את ״ארץ־הפרת״ (היינו ארץ־ישראל
משני עברי הירדן, לבנון וסוריה) ולהשלים ״שלום עברי״ (קרי: שלטון עברי) ב״ארצות־הקדם
כולן״ ,היינו, כל הנ״ל, בתוספת עיראק.
רטוש לא הסביר מה יעשה ״הכוח העברי״ אם יסרבו הערבים לוותר על טעותם, יתעקשו
להישאר ערבים ויסרבו להתבולל בקרב העברים. המסקנה מתבקשת היא שאז יקום ״השלום
העברי״ בכוח.
האומנם היתד, זאת תורה עברית — או גילגול חדש של הציונות היהודית־האירופית,
שהסתכלה בבוז עמוק בעמי המרחב השמי? האומנם הועיד רטוש לאומה העברית יעוד של
״שיחדור ותחייה״ — או יעוד של כיבוש קולוניאלי שהיה מוכרח להוביל להשתלבות
הכוח העברי במערך האימפריאליסטי המערבי?
ברור לי שלרטוש לא היתד, כוונה כזאת. זה היה אסונו: שהיה משורר, אדם בלתי־פוליטי
בתכלית, שלא הבין מה המסקנה הפוליטית הנובעת מתורתו. על כן נישארה תורתו
שלב־ביניים — והשלב הבא לא נשא את שמו.

(המאמר הבא בסידרה:
״כוכב מול קרניים״)

במדינה
(המשך מעמת )7
ראשון — אך ללא הועיל.
כשקרב המועד וטרם הושג המור מתא־כ
פנה נאצר אל מארון, הציע לו הסדר של
פשרה :״כתיב לאבא ח־שי מכתב ובקש
ממנו לערוך את ההפגנה, בחסותו, בשבת.״
מארון, איש שקט מטבעי, אשר אינו יודע
קרוא וכתוב באף שפה, הסכים. נאצר הביאו
לביתו ועל ב:־ס קפה מהביל כתב עבורו
את המכתב בעברית. מארון, שהיה בטוח
כי המכתב מיועד לאבא חושי׳ לא היסס
וחתם עליו מיד. מכתב זה נשלח לבן־גוריון.
מכתב להוד מעלתו. השבוע עמד
נדהם מול מכתבו שלו, כביכול, שהתפרסם
בהארץ. הוא ביקש עזרת ידיד הכותב עברית,
השיב מכתב לראש הממשלה. כתב
מארון במכתבו יחד עם רצוני להודית
להוד מעלתו על נדיבות ליבו בשלחו לי
מכתב תנח-מים אישי. אינני יכול שלא לציין
את העובדה כי לא אני שלחתי את המכתב
הזה ולא כל מכתב אחר. נדמה לי
שאנשים זדוניים שזממו לעשות מסחר שפל
מכאבי ואסוני בדו את המכתב ירשה נא
לי הוד מעלתו לבקשו בהזדמנות זו להורות
על מינוייה של ועדת חקירה משפטית, אשר
תחקור את הנסיבות בהן מצא בני את
מותו.״

זה מול זה ניצבו השבוע בתל־אגיב שני מהנות: לוחמי קדושת־השבת
ולוהמי חופשת־השבת. הפריד ביניהם חצי קילומטר של רחוב דיזנגוף.
כהיכל התרבות התכנסו הרבנים וחפיריהם (תמונה לעיל) בדי לגייס
דעת־קהל למען הוק שכת כלל־ארצי. ככיכר דיזנגוי הפגינו מתנגדיהם.
על פי רשיון של המשטרה ערכו הקפות כגינת הכיכר, כשהם נושאים ראה כרזות כגון ״שמור על השבת -בביתך!״ (פרטים מראים
״קוצו של צבר)״.
הכנסת דייקנות
״כבוד היושב־ראש, כנסת נכבדה,״ פתחה
לפני ימים מספר חברת הכנסת מסיעת
מק״י, אסתר וילנסקה, את דבריה .״ברצוני
להעלות בפני הכנסת שאלה אנושית וטרגדיה
גדולה של צעיר שהלך לשורות הצבא
ולקה במחלה אנושה.״
חברת הכנסת גוללה בקיצור את פרשת
חייו של אמנון טווילי, ביקשה לדעת מדוע
עד היום׳ חמישה חודשים מאז החל אמנון
לשבות מול ביתו של ראש הממשלה בתביעה
להכיר בו כנכה צה״ל, לא נמצא כל
פתרון לבעייתו.
לאחר שסיימה את שאילתתה קם סגן שר
הבטחון, שמעון פרם, להשיב לה :״אני
מצטער שחברת־הכנסת הכניסה כל־כך הרבה
אי־דיוקים בנושא אחד. אני רוצה לתקן
שניים, מבלי לאשר את היתר.
״בבדיקות בלשכת הגיוס נקבע לאמנון
טווילי סוג בריאות נמוך, בעקב סעיפי
הגבלה מסויימים וביניהם בגלל ליקוי בצורת
הגולגולת. הבדיקה על־ידי ר,נאורו־לוג
העלתה כי בשנת 1939 נפל מגג ונגרם
לו שבר מעל המצח. במקרים כאלה מגויי־סיס
יוצאי־הצבא לשרות בלתי קרבי.״
לכאורה אלה קביעות משכנעות, אלא
שהיו אף בהן שני אי־דיוקים. האחד: אמנון
טווילי קיבל ״פרופיל 97״ ,שהוא סוג הבריאות
הגבוה ביותר בצה״ל. השני: אמנון
טווילי לא נפל מגג בשנת ,1939 כי נולד
בשנת 1941

הסוכנות
תן וגם אקח
כאשר לחמה אחדות־העבודה נגד הוצאת
מינה,ל השיכון ממשרד העבודה, טען כנגדה
מרכיב הממשלה, לוי אשכול :״מה אתם
רוצים, הרי מחלקת הקליטה בסוכנות היא
שלכם וזה מאפשר לכם להשפיע בענייני
השיכון!״
השבוע הסתבר לאנשי אחדות־ר,עבודה שגם
הבטחה זו לא עמדה במיבחן המציאות
ושנציגם, מנהל המחלקה אהרן ציזלינג,
אינו בעל־הבית היחיד במחלקת הקליטה.
אמנם, בקונגרס הציוני האחרון, בשמי
פא״י היתר, זקוקה לתמיכתה של אחדות־העבודה,
הסכימה למינויו של ציזלינג כראש
מחלקת הקליטה. לציזלינג שיחק המול כאשר
סגנו, איש מפא״י אברהם ציגל, נעלב
על המינוי מעליו והפסיק לשתף פעולה עם
מוסדות מפא״י. מצב זה איפשר לציזלינג
להשתלט ללא התנגדות על מחלקתו.
הדבר פגע קשה במפא״י בזמן הבחירות
ועסקניה הבהירו לציגל שהמשך אי־שיתוף־
הפעולה עלול להיות גם סוף הקריירה שלו.
מו״מ לכניעה. ציגל נסוג, פתח במערכה
לכיבוש מחלקת הקליטה מידי אנשי
אחדות־ר,עבודה. הצעתו, שזכתה לתמיכת
כל אנשי מפא״י השולטים בהנהלת הסוכנות
הירושלמית, היתה אירכוז המחלקה והעברת
כל סמכויותיה הממשיות לידי ה

אזורים השונים. פירושה הממשי של ההצעה:
הוצאת כל השפעה מידי׳ המרכז (הנתון
בידי ציזלינג) והעברתה לאיזורים,
בהם השפעת אנשי מפא״י מכרעת.
ציזלינג, איש עין־חרוד, ניסה בתחילה להילחם
בהצעה, אך משנוכח שמלחמה זו
עלולה רק להביא להפסד העמדות אותן
רכש עד כה, נסוג לעמדות־הגנה. הוא הסכים
להצעות מפא״י, תבע להתחלק במינויי
הפקידים האיזוריים החשובים.
השבוע החלה פועלת ועדת מינויים חשאית
של אחדות־העבודה, תוך משא־ומתן
סודי עם מפא״י, על בסיס של תן־לי־ואתן־
לך בכל מינויי הפקידים החשובים. הצרה
עם מפא״י, כפי ששותפיה מגלים מדי פעם,
היא שמפלגה זו מעדיפה את העקרון של
״תן לי ואקח ממך״.
חוק פיד £11י1
״שוק הפולנים״ ,זהו הכינוי לו זכתה
רחבתו האחורית של בניין הדואר המרכזי
בתל-אביב, השוקקת מדי יום בהמון רוכלים
בני העלייה האחרונה מאירופה.
בין שאר חבריו עמד שם אותו בוקר גם
מאיר הירש. הוא הגיע למקום בשעה שמונה,
עמד להציע חפיסות קלפים שהביא.
טרם הספיק לעמוד מחצית השעה, כשראה
שוטרת מתקרבת אליו. היא הבחינה
מרחוק כי חפיסות הקלפים שבידי הירש
אינן נושאות בולי מכס, ביקשה ממנו לימ־סור
לה אותן. הירש לא התנגד. הוא
מסר לה את השתיים שהחזיק בידו, ביקש
להסתלק. אך השוטרת מיהרה בעקבותיי,
עצרה אותו מיד .״תוציא גם מד, שיש לך
בכיסים,״ פקדה עליו כשהיא מושיטה את
ידיה לבדוק את כיסיו. לזאת כבר לא יכול
הגבר להסכים. ד,־א תפס את השוטרת,
הדפה מעליו בכוח.
״מה פתאום שתעשי לי חיפוש כאן ב
רחוב?״
התכעס ,״את רוצה לבייש אותי
ליד כל הסוחרים?״
השוטרת הזעיקה ניידת ומאיר הירש הועבר
לתחנת המשטרה .״אתה מואשם בהחזקת
סחורה מוכרחת ובתקיפת שוטרת,״
הסבירו לו שם.
האנגלים לא ידעו. השבוע, כאשר
הובא האיש לדין באשמת תקיפה, עמד
להגנתו עורך־הדין התל־אביבי חיים קאזיס.
באמתחתו של קאזיס היתה טענה פשוטה:
״שוטרת אינה רשאית לערוך חיפוש בבגדיל
של גבר. החוק אומנם מזכיר בפירוש רק
כי אין שוטר רשאי לערוך חיפוש בבגדי
אשד — ,אך מניין ידע המחוקק האנגלי כי
במדינת ישראל תשרתנה אי־פעם שוטרות
בתפקידי מקוף? לכן, אם אסור לשוטר
לחפש על גופה של אשה — אסור גם
לשוטרת להפש על גופו של גבר.״
פסק־הדין, שיינתן במשפט זה יהווה, לבטח׳
תקדים משפטי, עשוי אף לגרור אחריו
תיקון בחוק.
משפם אדם ביאושו
מוסדות הקליטה של עליית־הנוער קלטו
את יעקב ריינר ( )21 מיד עם הגיעו ארצה
מהונגריה, לפני כעשר שנים. הוא סודר
בקיבוץ, החל להתאקלם בחברה הישראלית.
אולם הדבר היה קשה. יעקב, שהגיע ארצה
לבדו, החל עובר מקיבוץ אחד למשנהו
כשאינו מצליח למצוא מעון קבע. בהיותו
במשק אפק, חלה לפתע בשיתוק ילדים
והוכנס לבית החולים למשך קרוב לשנתיים.
כשהבריא, הגיע מועד גיוסו והוא הצטרף
לשורות הנח״ל.
עוד ארבעה ימים. כפי שקורה לרבים
אחרים, החליט יעקב, עם תום שרו־תו,
כי אינו מוכן לחזור לקיבוץ. ה א הגיע
לתל־אביב, ניסה למצוא בה עבודה עצמאית.
הוא החל לעבוד כסבל בשוק הסי
טונאים,
התגורר בבתי מלון שונים. מיום
ליום הורע מצבו הכלכלי. והוא הגיע עד
פת להם. אז נאלץ לנקום באפשרות האחרונה
שנראתה לו. הוא נכנס למלון בו לן
בלילה האחרון, גנב את חליפתו של אחד
הדיירים. בשלוש הלירות שקיבל עבורה,
קנה לעצמו מעט אוכל.
המשטרה, שהגיעה למלון בעקבות תלונתו
של הדייר, איתרה מיד את יעקב והוא
נעצר לתקופה של 14 יום. ביום העשירי
כבר הובא בפני שופט השלום חיים שטיינברג.
הוא הודה באשמה, סיפר לשופט את
תלאותיו, ביקש לקבל את מאכסימום העונש
.״בין כה וכה אין לי מה לעשות
בחוץ,״ סיפר לשופט ,״אין לי עבודה ואני
ישן באוטובוסים.״
השופט העדיף שלא להחמיר, הטיל על
יעקב מאסר על תנאי של ששה שבועות
למשך שנתיים. השוטרים שהכניסו את יעקב
פנימה יצאו מן האולם כשיעקב בעקבו־ י
תיהם. הוא כבר היה חופשי. לפתע עצר _
אותם.
״רגע אחד!״ קרא ,״קיבלתי בהתחלה
שבועיים מעצר וישבתי רק עשרה ימים.
אין לי מה לעשות ואיפה לישון. אני נכנס
חזרה.״ הוא עלה על הניידת, חזר לבלות
את ארבעת הימים הנותרים בבית הסוהר.

שכדט־רחה
על דלת הדירה, בסימטה יפואית צרה,
התדפקו שוטרי מדור הבילוש. עלי חפני
( )65 פתח את הדלת .״יש לנו צו־חיפוש
נגדך,״ הודיע מפקד חוליית השוטרים, סמל
הבולשת חיים בן־דור. עלי, שביקורי המשטרה
בביתו לא היו בבחינת חידוש, לא
התנגד. הוא איפשר לחוליה להתחיל בחיפוש,
המשיך לעסוק בעבודתו.
כעבור שעה הצליחו השוטרים למצוא את
אשר חיפשו: על השולחן בחצר גילו חתיכת
אופיום עטופה בשקית ניילון .״אני
עוצר אותך!״ הודיע בן־דור. עלי, שנבהל
תחילה, קרא מיד לאשתו, שלח אותה לקרוא
לעורך־דין. לאחר מכן רמז לסמל בן־
דור, ביקשו להכנס עמו לחדר הסמוך.
״אדון סמל,״ פנה אליו בערבית, כשהוא
מסמן לו באצבעותיו .״חמסין לירה
בן־דור היה משוכנע כי לפניו הצעת שוחד.
הוא סרב, יצא חזרה אל השוטרים שחיכו
לו בחדר הסמוך.
אך עלי חזר וקרא לו שנית לחדר. הפעם
החליט הסמל לברר סופית אם אמנם מציע
לו עלי שוחד. בן־דור, יליד תורכיה, שאל
את עלי כמה שאלות בתורכית, השתכנע
שאמנם כן הדבר. הוא עצר את עלי, האשימו
גם בהצעת שוחד.
מה אמרו הידיים? השבוע הובא
עלי בפני השופט. פרקליטו, עורך־הדין ה־תל־אביבי
צבי לידסקי, העלה בפני ביתד,משפט
עובדה מפתיעה .״מרשי אינו יודע
כלל תורכית,״ טען ,״ולכן לא יתכן שניהל
עם סמל הבולשת שיחה בשפה זו.
ובעניין תנועת היד, כבוד השופט׳ ,זוהי
צורת דיבורו. גם בעדותו בפני אדוני נעזר
הנאשם בתנועות ידיו. האם יפרש זאת
אדוני כהצעת שוחד?״
כתב לאחר מכן השופט בפסק־דינו, המזכה
את עלי מהאשמה שהוטלה עליו:
״מעדויותיהם של עדי הסנגוריה אני משוכנע
שידיעותיו של הנאשם בשפה התורכית
מצטמצמות למלים בודדות׳ בלבד. נראה
לי שהקשיים הלשוניים הם שגרמו להתרש־מותו
המוטעית של הסמל.״
למה בכל זאת התכוון בתנועות־היד ובמלים
:״חמסין לירה?״ השיב עלי :״ביקשתי
שיחכה עד שאשתי תשיג 50 לירות לשכר
עורך־הדין.״

צבא
בבלת1א וככל עת
כמו כל צבא הצועד על קיבתו, מתלבט
גם צר,״ל בבעיה: מה להכניס לקיבה? מתוך
הנחה כי הכל תלוי בטיב המילוי הוא מכשיר
את טבחיו בקורסים ארוכים ומייגעים
(ארבעה חודשים) ,שבסופם יש לחייל־הטבח
הזכות לשרת כעוזר במטבח צבאי.
בסיור שנערך השב ע בבסיס ההדרכה
של חיל האספקה, בו מוכשרים חיילי המחץ
של הגסטרונומיה הצבאית, הסביר
מפקד הבסיס :״בחודש הראשון לומד החניך
בישול מתחיל. בחודש השני: בישול־שדה
ואפיה. בחודש השלישי: בישול בהיקף
פלוגתי. אנשי בסיס ההדרכה משמשים
שפן־נסיון של שלב זה. אל תדאגו; אתם
לא אכלתם מהאוכל הזה. בשלב הרביעי
והסופי ל־מד הטבח־החניך בישול במטבח
המוני ל־800־ 1000 איש.״
(המשך בענזח־ )12
העולם הזה 1265

לכנסייה הפרסביטריאנית של סקוטלאנד
היה השבוע הכבוד להשיא לראשונה זוג
כזה, פרדי הגאנאי ורוזי הפיליפינית —
ביפו. על זה היתד, רוזי יכולה לכתוב ב־סטנוגראפיה
רגישה, לו היתר, לה נוצת
אווז מבושמת :״זו היתד, אהבה ממבט ראשון,
שאינה יודעת גבולות מדינות. זה
היה הפי אנד של רומן אהבה שהדביר בלהט
דעות קדומות המפרידות בין גזעים
רחוקים, וגישר מרחקי קילומטרים על פני
מחצית הכדור.״
האהבה ממבט ראשון של רוזי אוקאמפו
התחילה אצלה לפני שלוש שנים, כשהיתה
בת .19 היה לה גובה ממוצע של מטר
חמישים או פחות, כמו עכשיו, והיא ישבה
במסעדה צמחונית במאנילה. גם אובייקט
האהבה־ממבט־ראשון שלה ישב שם. ככה
זה התחיל. אבל רק בנשף השנתי של הסטודנטים
הזרים נמצאה ההזדמנות הממשית.
פרדי מאודקו בן ר,־ 27 היה כבר אז
סטודנט וותיק באוניברסיטת אדאמסון, עם
מילגה של או״ם. הוא היה הסטודנט האפריקאי
הראשון בפיליפינים. היו לו שישה
אחים בגאנה, אביו גידל שם קקאו והיה
ראש שבט, והוא עצמו למד הנדסה כימית.

* 0ס11 0

וווו ווו זדזח

וזז

^ י ו 111 > 1

ך רדזי היו עצמות־לחיים גבוהות, עי׳
/ניים מלוכסנות, שיער עורב ודוד שהיד,
יושב־ראש הפרלמנט הפיליפיני — דניאל
•רומואלדז — כשהחליטה להיות לאשר,
לנצח של בעלה הנוכחי. פרדי היה גבר
אחראי. הוא התרה בה, הוא אמר לה שלחיות
בגאנה זה לא להיות קצרנית בפר
בנות
המושבה ה8ה
ידיד 1ח
גנאית בישראל באו
1111

יחד עם תינוקותיהן, שכמה מהם צברים.
** אז גילו שני הפורטוגלים — פרנאנדו
פו את חוף הזהב ב־ , 1474 ופרדינאנד
מאגלאן את הפיליפינים ב־ — 1521 לא נישאה
שום קצרנית פיליפינית למהנדס כימי
מחוף הזהב. לא רק מפני שלא היו אז
קצרניות בעילם, כי אם משום שלא היה
נוח לתנות אהבים ממרחקים כאלה.

למנט הפיליפיני, שלא כדאי לה להתחתן
אתו, והתארס עם רוזי. על תנאי, כמובן:
גם לאביו יש זכות לסרב. מצידה של רוזי
היה הכל בסדר, הוריה לא אמרו מילה.
הדוד, יושב ראש הפרלמנט, אמר אפילו,

פרדי נסע לחיפה כדי להשתלם בטכניון
לקראת תואר מאגיסטד, בדרך שאל
רשותי מאבא. הוא הרשה. פרדי הזעיק
את ארוסתו, היא טסה ללוד, נפלה בשבוע
שעבר ישר לזרועותיו, שכבר הספיקו להיות
זרועות של אסיסטנט בטכניון.
טקס הנשואין של בני הזוג היה אולי
הטקס הקוסמופוליטי ביותר בעולם. של
יפו — בוזדאי. הכלה הפיליפינית הגיעה
לכנסייה הסקוטית במכונית השגרירות ה־

השיבה זה עתה לשאלת הכונזר :״אסכים.״ בעוד 0 1111
1ו 1 ״1י 1י !1
דקות אחדות יסתיים הטקס ורוזי אוקמפו תהיה
1111X 111X 1111 11 1 .1 1 1
מיסז סאודקו. הזוג יתגורר בחיפה, שם לומד הבעל, יסע בתום שנתיים לגאנה.

גאנאית שעוטרה בפרחים ישראליים לכבוד
המאורע. נספח העתונות האמריקאי, ג׳ימס
מקפרלנד, הוביל אותה לכומר האוסטראלי,
כשד,שושבינה היא גברת גולדברג מכפר־שמריהו.
משקיף האו״ם בטבריה, פיליפ
אנאנה הגאנאי, היה שושבין החתן, ועל
העוגב ניגן יהודי יליד גרמניה.
הכומר ד״ר בלאנשארד, הנושא על כתפיו
תואר של קומנדר של האימפריה הבריטית,
שאל בשם הכנסיה :״התסכימי, רוזי אוקמ־פו,
להינשא לאיש זה, ארנפרייד מאודקו?״
״אסכים,״ ענתה בקול ברור. בוטח.
היא לבשה את השמלה הלאומית של
כלה פיליפינית: שימלת סאטן לבנה רקומה,
באורך מלא, הדוקה לגוף. מאחור נסחב
שובל מבד השמלה. היד, לה מחשוף \/
בעורף ושרוולים נפוחים מעל לכתפיים.
הינומה משובצת פנינים כיסתה את הפנים
הזעירים ושובל ארוך של טול באורך של
שני מטרים נמשך מאחוריה וסיבך את רגלי
הצלמים. על הראש היה מונח כתר דמוי-,
חבצלת ועל הזרוע — זר שושנים לבן.
רק הצבע הלבן ציין כי הלובשת היא
כלה. גיזרת השמלה היתד, אופיינית לכל
שימלה פיליפינית.
״התסכים, ארנפרייד מאודקו, לשאת את
רוזי אוקמפו לאשר?,״ נשאל עתה החתן.
״אסכים,״ השיב החתן, בקול נרגש יותר
משל הגברת המיניאטורית שלצידו.

החרם הוסר רק לאחר שפרדי גמר לנשק
את רוז: הצלמים התנפלו אז על הזוג
הטרי שהשאיל להם את עצמי במסירות.
רוז היתה פיליפינית יחידה בכנסייה. התברר
שסטודנט פיליפיני מקורי השוהה בארץ
היה צריך להוביל אותה לכומר. הוא התנדף.
נערכו אחריו חיפושים יסודיים .״לא,
לא מצאו אותו״ ,הסביר הנספח האמריקאי
מקפרלנד ,״אני הממלא מקים. ארצות־הברית
לא תזניח את הפיליפינים בשעת חרום.״

הפיליפיני אכד

הבחובה

רוזי חותמת על תעודת הנשואים, כשבעלה הממושקף מציץ מעל
לכתפה. טכס הכלולות נזלו שארך רבע שעה, נלל בעיקר שירה
בציבור של פרקי תהילים, בליווי העוגב והיווה מאורע קוסמופוליטי מיוחד במינו.

*^אדרע כה היסטורי לא יכול היה
1~1להישמר בתחום הפרט. הכנסיה הגדולה
התמלאה. היתד, זו חזרה כללית על
הדוחק הצפוי בקריסמאם המתקרב. גאנאיות
בתלבושות הקאנטה הצבעוניות ייצגו, יחד
עם תינוקות בעגלות מתקפלות, את השגרירות.
תושבי
השכונה היפואית, בחאקי וסנדלים,
בגיל שליש ומעלה, נדבקו בהמונים לקירות,
בעוד תריסרי צלמים סינוורו בפלאשים
את הזוג הקטן. קילומטרים של פילם הנציחו
את סופו של הרומן בן שלוש השנים. רק
לפני קריאת פרק כ״א בתר,לים, נתבקשה
תזמורת הצלמים לעזוב את הכנסיה. היא
נענתה כהרף־עין. אך חזרה בדיוק אחרי
הפסוק הראשון. הדוקטור־הקומנדר של האימפריה
הבריטית היה נרגש :״זה מקום
קדוש!״ זעק ,״מחללים אותו.״

מול מצלמות
אתי לכמה פזזות רשנזיזת שלאחר

הטכס.

ל שניים !ל חניכיים
בבוקר ובערב
מ שחת

שניי ם

״אודול׳

פרסום או־קי

וו?וזקו 1מסמכים
• באיכות • בסודיות
• במהירות (בזמן שאתה
מחכה) #מנו רו תסססת?
לצילום • 500\¥ ,פילמים
רגישים במיוחד לצלומי
חדר • .מכונות הקרנה
לשקופיות במבחר גדול.

בם דינ
(המשך מעמוד )10
העוקץ אינו בתכנית הלימודים, כי אם
ברמת החיילים הנשלחים לקורס זה. מכו-
נות־המיון, שגמרו לדלות ממאגר כוח־האדם
את הטובים לטייס, לצוללות, לטנקים ולהנדסה
שולחות לקורס הטבחים מה שנותר.
לא פעם — בניגוד לרצונם. כי הזכר הישראלי
שהתייצב לשירות סדיר אינו חושב,
בדרך כלל, על שירות ליד הסיר.
הקרם מתחמם. הקצין המשמש כמפקד
ענף הבישול, הסביר את סיסמת הקורם:
בכל התנאים ובכל עת — לבשל ולהגיש
אוכל טרי.
הסביר הסגן הוותיק, בהצביעו על דגמי
התנורים השונים של מטבח־שדה :״בזמן
מלחמה, האש שנשתמש בר, תהיה מתנור
מכני (נפט) מספר .3בזמן שלום — תנור
גאז.״ ואש זאת שקולה כנגד אש תותחים,
מבחינת מוראל הלוחמים.
מטבח־שדה יעיל, כשהיחידה חונה לזמן
ממושך במקום אהד. אך ברגע שהיא אורזת
את חפציה ומתקדמת — אין מטבח־השדה
יכול לספק לה מזון טרי. על כן
ניבנה בארץ מטבח על גלגלים, בעל שלושה
סירי־לחץ ענקיים וסיר אחד לא־מבודד, המסוגלים
לבשל ארוחה שלמה ל־ 250 איש,
בבת אחת. הטבח יכול למלא את סיריו,
להפעיל את התנורים, לקשור את המטבח
לקומנדקאר ולהסתער ישר עם חיל החלוץ.
הקרב מתחמם, האוכל מתבשל. הפסקה
קטנה בקרב — והוא יכול להגיש ארוחה
חמה. ושוב הוא ממלא את הסירים במיצי
רכי הבישול — ועליהום! אפשר להמשיך
בהסתערות. הקיבה כבר מלאה.
^ פעמיים שעועית. בתוך המיטבח הלימודי
עמדו שולחנות נקיים, ערוכים בקפידה•
היו מונחים שם שלוש הארוחות שנקבעו
לאותו יום בתפריט החובה של
צה״ל, ואשר בושלו בידי החניכים. אגב,
החניך חייב לאכול את תוצרתו (עד כה לא
חלה איש כתוצאה מכך).
מדוע קיים תפריט חובה? מדוע לא יבשל
כל טבח בצה״ל כרצונו, בהתאם למיצרכים
המנופקים לו?
הסביר מפקד הקורס: אמנם, הונהגה
בחירה חופשית מסויימת, אך התוצאה לא
השביעה רצון. ביחידה אחת התלוננו על
כי מגישים שעועית פעמיים ביום; כזה
היה טעמו של בוחר המיצרכים של היחידה•
לעתים אף נפגם מאזן הקאלוריות,
החיוני לחייל מתאמץ.
הבחירה החופשית הושארה בעיקר ליחידות
שבהן משרתות חיילות. הן רשאיות
לוזתר על כתניות ואיטריות, למשל, תמורת
מזון פחות משמין. אולם הדבר תלוי
בשיפוטו של האחראי למיטבח. בצד,״ל אין
תפריט מיוחד לחיילות. אולי משום שכל
הטבחים הם גברים.
מנגנון מחיר ההדרכה
העובדות המעניינות ביותר על פעולותיו
של מרכז ההסברה אינן זוכות לפירסום
רב. דוגמה מאלפת לכך שימשה חוברת
שהוצאה לאחרונה על־ידי שרות הפירסומת
של המרכז. החוברת הפנימית מכילה דין־
וחשבון על פעולות המרכז להסברה בחודשים
אוגוסט־ספטמבר .1961 בין שאר הפעולות,
נרשמו כמה סרטונים:
הבעטן (צבעוני) ,הילדה שתעתה (צבעוני),
אורה הכפולה (צבעוני) ,כושי סמבו (צבעוני)
,סרטון על חברת צי״ם (צבעוני).
הסרטון כושי סמבו נגנז, לאחר שהזכירו
לאחראים על ההסברה מה אומר הכינוי
לאפריקאים.
אך החומר המאלף ביותר נמצא בסוף ה־דין־וחשבון:
פרטים על פניות למשרדי המודיעין
העירוניים בתל־אביב, המשותפים
לעיריית תל־אביב ולמרכז ההסברה. הדוגמה
הטובה ביותר היא לשכת המידיעין ב־פסג׳
פרישמן־דיזנגוף. מחייה של חנות
במקום כזה הוא לפחות 40 אלף לירות.
המשכורת לעובדים במקום, לפחות 650
לירות. מספר הפניות בחודש יולי — 703
מבקרים (ממוצע של 20 ליום) .סוג הפניות:
בענייני משרדים ממשלתיים — 165 מבקרים•
בענייני העיריה — 150 מבקרים. שונות
(תורנויות בתי מרקחת, תוכניות בידור
והדרכה לשימוש בטלפון) — 388 מבקרים.
80 אחוז מפרטים חיוניים אלה יכול האזרח
להשיג באותה קלות על לוחות־המודעות
העירוניים, בחלונות הראווה של
בתי המרקחת ובכל ספר טלפונים.
חינם.

הטיל המופיע על שער גליון זה אינו הטיל המצרי -כי אין
טיל מצרי. זהו ״שביט ״2הישראלי -אכי הטיל המצרי. כי
הודות לפירסום הרעשני שהוקם סכיבו ניגשו המצרים להשגת
טילים משלהם. השבוע הסתבר כי ככר השיגו את מטרתם,
לפחות חלקית. לא כפי שפורסם בעתונים מסויימים, על־ידי
העסקת מומחה גרמני, כי אם בדיד פשוטה הרכה יותר:
על־ידי רכייטת טילים אוויר־אוויר מן הסובייטים. וזהו רק
צעד אהד, כמירוץ שישראל החלה בו. כעמודים אלה מגלה
״העולם הזה״ חלק מהנעשה מאחורי הקלעים של מירדן זה.
צרים החלה בייצור טילים עצמי!״ בישר מעריב בכותרת הראשית שלו,

לפני
שבועיים .״נאצר מכין קליע מדגם וי־ 2נגד ישראל!״ גילה למחרת ידיעות אחרונות.
התחרות בין צהרונים יריבים? מירוץ של כתבים זריזים אחר החדשות?
כך עשוי אולי לחשוב הקורא התמים. אך אין דבר רחוק יותר מן האמת. שני הצהרונים,
שהאיבה ביניהם היא שם־דבר, משתפים פעולה הדוקה בכל הניגע לסוג מסויים שד
ידיעות. אלה הן הידיעות המסופקות על־ידי לישכת תת־שר הבטחון שמעון פרס. והידיעות
הנ״ל סופקו על־ידי לישכת תת־השר.
לא כל כתב של עתונים אלה — או של כל עתון בישראל — יכול לקבל את הידיעות
המיוחדות, מן הסוג הזה. לשני הצהרונים יש שני כתבים לתפקיד חשוב זה: שמואל שגב
למעריב ואלקנה גלי לידיעות אחרונות. אולם בעוד ששני העתונים מתחרים ביניהם בכל
יתר השטחים, ובעליהם משמיצים בפרהסיה זה את זה — הרי ששני הכתבים עצמם עובדים
מתוך שיתוף־פעולה והבנה מוחלטת.
הנאמנות לשליחותם מטעם פרס, כחלק ממה שידוע בשם ״יונייטד פרס״ ,עולה לאין
ערוך על נאמנותם לעתוניהם. על כן, כאשר יש לשמעון פרס סקום שהוא מעוניין להפריה,
מסכימים שני הכתבים ביניהם, מי מהשניים יזכה לפירסום הסנסציה בעתונו — הכל,
בהתאם לטובת העניין של תת־השר. כך קרה עם הסנסציה הגדולה של הטיל המצרי.

פגיעה באינטרס שד צה״ל

• • ל פי הסכם בין שני כתבי יונ״טד פרס, הקרויים בחוגי המקצוע בשם טווידלדאם
3/וטודידלדי, ניתן הסקופ הראשון למעריב.
על פי מהותה, זוהי ידיעה בטחונית ממדרגה ראשונה, שהיתר, צריכה להגיע למערכת
העתון באמצעות כתבו הצבאי. כמו כל עתון, מחזיק מעריב כתב צבאי, שתפקידו לקשר
בינו לבין הצבא בכל הנוגע לפירסום ידיעות על עניינים צבאיים־בסחוניים.
אך הכתב הצבאי שוב אינו הצינור היחידי בו מועברות ידיעות בטחוניות לציבור.
הוא אמנם מהימן על הצבא ומוכר על־ידו כמתאים לתפקידו. אולם לא כל הידיעות
הבטחוניות נמסרות לפירסום על־ידי דובר צה״ל או קצינים בכירים המוסמכים לעשות זאת.
קיים גורם נוסף — חשוב מאד — הקיבע מה ומתי לגלות על ענייני הבטחון. גוף זה
הוא ״מערכת הבטחון״ והכוונה היא, למעשה, לעסקני הבטחון, ובראשם שמעון פרס.
גוף זה לא הסתפק בכתבים הצבאיים. חלקם אף נראה לו בלתי מהימן די הצורך —
לא לצבא, אלא ל״מערכת הבטחון״ .וכך קורה, מזה חודשים ארוכים, שידיעות בעלות
משמעות בטחונית מועברות לעתונים דרך כתבים ללא תואר מוגדר בשטח זה, אשר
הסמכתם היחידה היא שייכותם ליונ״טד פרס. דבר שגרם, בכמה עתונים, למריבות גלויות
בינם לבין הכתבים הצבאיים, הרואים בכך פלישה לשטחם, וחמור מזה: פגיעה באינטרסים
של צה״ל, כפי שהכתבים הצבאיים הוכשרו ואומנו לראותם על־ידי הצבא עצמו.
כך קרה, שהידיעה המרעישה על הטילים המצריים הגיעה למעריב באמצעות שמואל שגב,
איש מנגנין החושך ויונייטד פרס, ולא באמצעות אורי דן, כתבו הצבאי של מעריב. ואילו
לידיעות אחרונות נמסרה באמצעות אלקנה גלי, אף הוא ממשרתי פרס, ולא באמצעות
הכתב הצבאי של העתון.
מה היה הסקום הגדול, ששמעון פרם היה מעוניין כל כך שיתפוצץ בכותרות הראשיות
בעלות עוצמת־התפוצה הגדולה ביותר בעתונות הישראלית? כתב שגב :״מצרים ביטלה
את עיסקת הראקיטות עם חברות אמריקניות והחלה בייצור עצמי של ראקיטות
וטילים.״ בהמשך הכתבה סיפר על מדען הטילים הגרמני אויגן זנגר, שפוטר על־ידי ממשלת
בון מאחר שיעץ למצרים בשלבים שונים של ייצור הטילים שלהם. סיים שגב :״עם
התפטרותו (של זנגר) מתפקידו הודחו גם כמה מעוזריו, שסייעו לו, כנראה, בייצור הראקטה
המצרית הראשונה.״
המסקנה העיקרית שהתגבשה מתוך הכתבה: שמצרים כבר ייצרה טילים.
למחרת, על פי החלוקה המוסכמת, ניתן גם לאלקנה גלי סקופ משלו. תחת הכותרת
המבהילה (״נאצר מכין קליעים מדגם וי־ 2נגד ישראל״) פירסם מפה של ישראל, המראה
כי ירושלים, תל־אביב וחיפה נמצאות בטווח יעיל של הקליעים המצריים.
כדי שלא יהיה שום מיפלט מן האימה, הרחיב גלי את הדיבור על מה שקליעים אלה
יגרמו .״המדובר כאן בדגם של קליע קרקע־קרקע, למטרות איסטרטגיית ארוכות־טווח. זהו
חליע, שמטרתו לזרוע הרם ומבוכה עמוק בעורף האויב ולפגוע במטרות מרוחקות, מבלי
לסכן מטוסים וטייסים לידי משרד ההגנה המערב־גרמני הגיעו ידיעות על כך, שנאצר
מתכוון להקים בסיסי קליעים באיזור התעלה ולאיים על כל עיר ישראלית שיבחר בה.״

סתם פאניקה ז

^ ם היתה כוונתם של טווידלדאם וטווידלדי לעורר פאניקה בישראל — הרי שהשיגוה.
אולם מכיוון שקשה לחשוד בתת־שר הבטחון כי הוא משסה את כתבלביו בציבור כדי
לעורר בו אימים ואי־בטחון, חייבים לחפש את המטרות הנסתרות של אותם פירסומים.
תחילה יש לבדוק את עובדות־היסוד:
משרד הבטהון שילח, ערב הבחירות האחרונות ,״טיל מטיאורולוגי״ בשם שביט .2
על אף ההצהרה כי זהו טיל מדעי־מחקרי בלבד, עורר שילוחו באמצעותה ובחסותה של
מערכת הבטחון ביקורת, כי אמצעי זה ננקט מסיבות פוליטיות־מפלגתיות על־ידי פרם
ומרעיו, שחששו מתוצאות הבחירות.
הגילוי שישראל מסוגלת לייצר טיל הוא גילוי ממדרגה ראשונה על מימדי הפוטנציאל
המדעי־טכני של מדינת ישראל, ביחוד לאור העובדה כי גם לטיל מטיאורולוגי יכולה להיות
משמעות ציאית־בטחונית. ההגיון חייב, כי סוד כזה יש לשמור ככל האפשר כפרט מודיעיני
חשוב ביותר.
ההצדקה לשילוח שביט ,2שניתנה בפי דוברי יונייטד פרס: המצרים עומדים לשלח
טיל משלהם, לכבוד יום המהפכה ב־ 23 ביולי. טיל כזה לא שולח עד היום הזה.
@ משרד הח ץ האמריקאי, בהגיבו על השילוח, לא הסתיר את מורת־ רוחו, העיר כי
מוטב היה אילו הוקדש כסף זה לפתרון בעיית הפליטים הערביים. גם בארצות אחרות
בעולם נתקבלה הידיעה בהסתייגות, מאחר שבהכרה העולמית, קשורים הטילים באיום
האטומי. .
על רקע זה באה ההדלפה אודות טילים מצריים אימתניים. מה מידת האמיתות שבה?

האמנם מחקרה להבהיל
הצפויה

יש למצרים טילים, או האם הגיע
בשטח זה לשלב כה ממקדם שיש
את הציבור הישראלי מפני הסכנה
לעריו?

מ יקר
הו ם
לווי ט ו
7ו ק

ך* הודעה הערכית המוסמכת הראו
) שונה על טילים מצריים פורסמה ימים
ספורים אחרי שילוח שביט .2כתב אל-
אח׳בר הקהירי :״ד״ר מוחמר מדאוור, ראש
יחידת הטילים והריקטות במרכז המחקר
הלאומי אומר, :השגת הטילים על־ידי רע״ם
אינו דבר חדש. אנו התבוננו לו מאז הכריז
עבד אל־נאצר, כי מחובתנו שלא לפגר
בתקופת החלל והגרעין, כפי שפיגרנו בתקופת
הקיטור.״
אך חרף הכרזתו של נשיאה, לא עשתה
רע״ם שום דבר ממשי בשטח הטילים. כי
אין זה מישחק ילדים. תעשיית הטילים דוראש
צוות משלחי
רשת ידע טכנולוגי מעולה והשקעה אדירה
שביט ,2מסביר ל־של
פוטנציאל אנושי וחומרי. מדינות הר בן־גוריון פרטי המיבצע שעורר רעש בעולם.
בה יותר גדולות ומפותחות ממצרים נטשו
את הרעיון של ייצור, מחוסר נתונים אלה.
אנגליה, למשל, הוציאה כ־ 110 מיליון לי״ש
לפיתוח טילים מונחים, ולאחר שנושנו
רובם בטרם הגיעו לשימוש מיבצעי, החליטו
האנגלים שתעשיה זו חורגת מיכולתם
הכספית. הנטיה באירופה כיום היא לייבא
טילים מארצות־הברית.
מכל מקום, ידוע היה, כי יחידת הטילים
והרקיטיות במרכז המחקר הלאומי של
מצרים אינה אלא גוף מת או גוסס.
שילוח שביט 2שינה את המצב. מול
הגילוי כי ישראל מייצרת טילים לא יכלו
המצרים להמשיך בשאננותם ואזלת־ידם. הם
השמיעו צרור הודעות :״נקנה טילים,
שלחנו מומחים לחו״ל, נגייס מומחים מ־חו״ל,
נייצר טיל העולה על הטיל הישראלי.״
במסגרת הנסיונות הללו הובא, כנראה, המדען
הגרמני שעזר להיטלר לפתח את הוי ^ ד״ר אויגן ונגר הכריז כי אמנם נשא
מספר הרצאות בנושא זה בפני מדענים מצריים•
השאלה היתה רק: באיזו מידה היו
המצרים מסוגלים לקלוט או לממש את הידע
של הגרמני. כאשר נופפו ידיעות
2*83
אחרונות ומעריב בדחליל הטילים המצריים,
מסר מייסס הלונדוני על השמועה, כאילו
ד״ר אויגן
שיגרה מצרים טיל. שום אישור לכך לא
ה־וי־ 2הנאצי.
ניתן, וחוגים מיסמכים בישראל הביעו ספק
הוא הוזמן למצרים להרצות
רב בנוכונות השמועה.
אולם לא היתר, לכך חשיבות. כי כבר נקבעה עובדה קיימת: שבעוד ישראל שילחה
שביט 2מייצרים המצרים טילים ורקיטיות כדוגמת הוי־ .2הגיב קול קהיר בעברית, על
פירסומי הצהרונים הישראליים :״לא אנו יזמנו את הכנסת גורם הטילים למזרח התיכון.
איש אינו יכול עתה להאשים את קע״ם במירוץ הזיון במזרח התיכון. שכן שליטי ישראל,
בשחקם באש, גרמו למירוץ כזה. הם הכניסו את גורם הטילים לזירה הזאת. זה כמובן
מחייב את הערבים לחדול מחיבוק ידיים

היעוואל

״ 1 0 ^ 17 עומד על הסף, בשמי המרחב. טיל זה, שיוצר באנגליה, מבהיר צד אחד של
בעיית ייצור הטילים. אחרי שהאנגלים השקיעו למעלה מ־ססו מיליון לי״ש
11 1 /1 1
ס, נאלצו לחתר על המשך הייצור, כי הדבר יקר מרי עבורם. עבור מרינה כמו ישראל —
לאין שיעור יותר; ואילו המצרים יכולים לקנות את הטילים מוכנים ממקורות זרים.

אר ט אנ ט הו7

נקרא לטפל במי

ג״גכידי

גמד גמגי יצג יין•
דיל את מזכו ז
״**ר זדהעגמגר כ
מי! ג דד\ י,זמ^גד.,
ם *ג י יניתגאלמ -צ ל

מגמא
ק־׳מוגגי• גיידהר. אתגעי < וי:ג ח

; ידד
:דיאיפ-־ידו*?*,

דמי

ן^זמדי ג
! יתגיכי׳
י כ ״ דיריא*

| גיממדי ־ ג ״ רדא. רחז? י ׳ י * י י ״ ד י׳ ע ר 2מ ל .
,ן ג? * ה? די. צמגג. לי ל * מ, זזיפו : ,ממרטית רד?־ זעגיאי ־ ט מ 5זל.
רירנגיי ס ד * י: מזואת מי ד-י די ו :
{ ד די׳ תד.ב-־*י 12מ ל 4254 .ילזניי-ד־ך ;

ג^יינד י׳י ן

! יםה חל ה ביי צו ר טילי ם עצ מי
קאהיר ביטלה עיסקת־הראקסות עם חברות אמריקניות
ונעזרת ב*?:ומהה־קליעים גרמני ידוע
ז*ן יעו* .כב

ר בי עיי ת

י-כגיררימ גגיסד*5 .

*־י!ערינ״י
סדס— *י?

?׳ מ א הז 1ידעגגומי . 5״י׳ 6

דיי׳

• :תדד -דגי

דכתי׳ .מ?
•;:גת? מיג
; י ר -אןזיי׳

-א { 5 7ץ**צד*נ

גי אץי ״; מ־צל יי 9 :י ד.רזיד־ כ־ 1ימם* יי;,דמי זי י הי*דשימ ג* |

הופיע בעמוד ראשון של מעריב, בחתימתו של שליחו האישי של תת שר־הבטחון,

שמעון פרס, שמואל שגב. תחת הכותרת ״מצרים החלה בייצור מילים עצמי״ ,פירסס

ארוכה, שכל מטרתה היתה לטעת את הרושם כ׳ מצרים כבר הצליחה לייצר מילים — רבר
מוחלט. היתה זו פתיחה של מערכת הבהלה המתוכנינת נגר ״השאננות הציבורית״ שפשתה אצלנו.

־מזו הערב?ז* *1ר>ו־״ן ראר

היו ם

חדמות
ע מו ד

!׳*1400
שין גיס
סזריד זזי^

מזס־יי *8810*8**1.^0׳ דס^מי *מדיי,

ג ׳ כ׳ירד #יזממי ׳ ג

44*1א*—גיניזזצ**

מכין קליע מדגם וי־ 2נגד ישראל

תגנה הגרמני, הורה להפסיק סיוע גרמני למצרים
־י כי הכוונה לקליעים צבאיים בעלי טווח של 400ק״מ

>יי׳ גע-,י?<0ו*ורז
אעד

גי י״ י #דעמיגע

ן מ5י.י.יג*י׳?יי־י י יו י? *גמר 6־
ייעד י -ד מ׳! ץעיי,י י •*יי* ג ז: נ׳

גג-י מ רי ע

>,רר<עוי;-צ* 3י עי ״ר ון ז רין ז׳״צ
מגי* ד ־ מכמ׳דד ע ~ ~

״ס§סמ^נ3גזן ן
5 1.1ג

ממ#*6
ס־ן ני• ר״י* זן
גמרייי?י ת•־ י א
.ווז״י־זיי-־יי יי,יי2 .־

י מ ייי*זזעמ נגדיר, מ 0ו>15י.־ג י-י׳י
•י; מג׳ירגד מ ; גד-־יש ׳זי מין
1זיקז ״ זימ יג>ר>ז זו־בוני׳
?ימי. ן ייזיי־ן ו••׳ נדיי 7ז־ז
מןו? י >ן ך >-י־*.ק יזגיגס
:זגדין ב *י מ •**ג נ
מ גז

•ג מי ע?.-4יי. מ גע* מ? .ירי:)?-

ב*5ז• ייני ! נ

• .אימג יימיגיא ייגי ייג מע מ
מגמיג •י*יי.י ג.מ־?מ י יעיר ע
די גיי• אסועג י.ג-־י •ש
יאזי־עיס יי יי•־* מ יזאר
!ע?-.א כייגזי רפי•* מעז־יב

הענן הודיו^בי 0 הגיע ל^י ד!!1
מע?ררעג;מגזיזעיימ׳^ד .,זולר.אעי* הידיויאר״
זיד*מ
כ-גין יגיע

*דא־גמכיי
גויד^יזי&ל־גמזמי?50,ממא
מעי
אד״י.
גרורמ

ניכ יי* ע > דאראי אי מיי
צי\ינ?מ? י עי ז איי-זיג ס י־׳

יזיגי^ נגען ׳זיון מ-ד זא״.
׳ג־יזי.
גוי? .מנ דעממה איייני איעי
איו א ג *יזז״ב כי ע ־ א.י ע מי ד.
כג*ע*יע מני-ן יגיינז 6* .עמד ע

ואשי קהילה לנינגרד

מ זג ו רי ס

נעצחבצשסח..ונו ד ד.
הופיע למחרת היום, על

אלקנה גלי, כתבלב אחר

נגר ישראל!״ גם הוא, כחברו בצהרון
הגרלת הבהלה אף פירסם מפה, בה

העמוד הראשון של הצהרון ידיעות אחרונות. כתב אותו
של שמעון פרס. הוא קבע בין השאר :״נאצר מכין קליע
המתחרה, ניסה ליצור את הרושם שהמצרים כבר הצליחו
׳נראות ירושלים, תל־אביב והיפה בטחה הטילים המצריים.

הגרמני

טילים רוסיים למצרים ץ

* 4ה פי רו שו של מירוץ טילים, לגבי המרחב ולגבי מדינות כמו ישראל ומצרים?
עוד ב־ 1959 כתב ראש הועדה לאנרגיה אטומית בישראל, פרופסור א. ד .ברגמן:
״המועדון האטומי ומועדון הטילים יישארו אקסקלוסיביים לתקופה מוגבלת בלבד. אין ספק
כי גם בארצות אחרות תיוזצר האפשרות המדעית והטכנית לתכנן פצצות אטומיות ואת
המערכות הטכניות, הכימיות והאלקטרוניות המסובכות המרכיבות את הטילים למיניהם;
ועם היודצר הפוטנציאל תופיע, מן ההכרח, התשוקה לנ צ לו
האקסקלוסיביות היפרד, על־ידי ישראל, לפחות במה שנוגע לטילים, עם שילוח שביט 2
ההגיון הפנימי של הדברים מחייב את המסקנה, כי צעד זה היה אך צעד ראשון וכי
בעקבות שביט 2יבואו שבים 3ו־ז ו־סו.
בשלב זה, לכל הדעות, קיים יתרון בידי ישראל. בבל הניגע לחקר הטילים וייצורם,
היא מקדימה את מצרים במספר שנים. גם מסע הר,בהלה של יונייטד פרס אינו יכול לשנות
את העובדה, כי מצרים מפגרת פיגור רב אחרי ישראל בשטח זה. אולם מצרים אינה חייבת
להשלים עם פיגור זה, ואף אינה חייבת להדביק את ישראל בדרך של ייציר עצמי.
ב־ , 1957 בעת ביקורו של עבד אל־קכים עמאר במוסקבה, אחרי מיבצע סיני, ביקש
מהרומים כי ישלחו למצרים גם טילים, במסגרת עיסקת־הנשק הגדולה. הרוסים השיבו
בשלילה. הסביר לא מזמן ליאונרד ביטן, כתבו הצבאי של מנצ׳סטר גארדיאן, אחרי ביקור
בישראל :״מעצמות המערב דאגו לכך שמירוץ הזיון במזרח התיכון יישאר בתחומים
מוגדרים וכיבדו מצידן את הקו הרוסי, שמנע כל סוג של טיל מהמצרים.״
כך, מתוך הסבם ג׳נטלמני אילם, ומתוך התחשב־ת ברגישות המלחמתית של האזור,
מנעו גם הרוסים וגם האמריקאים החדרת טילים לזירה המרחבית. תמונה זו יכולה
להשתנת בקלות, אם יטענו המצרים באזני הסובייטים, בי אינם יכולים להפקירם מול
עליונות ישראל בנשק זה. מצרים תוכל לקבל, במחי־יד, טילים השווים לאלה שישראל
מסוגלת כיום — או בעתיד — לייצר; או אפילו עולים עליהם. למעשה, אף קיבלו המצרים
משלוח ראשון של טילים, לתיפעול ממטוסי טיג , 19 בקרבות אוויר־אוזיר. זוהי הדיבידנדה
הראשינה שלהם מבהלת שבים .2

הסכנות וההרצאות

כנסת הטילים לזירה המרחבית הוא כשלעצמו צעד חזי־סבנות. לגלי ישראל בעיקר,
| 1יש לו משמעויות רציניות. כתב זאב שיף, כתבו הצבאי של הארץ, במאמר שפורסם
אחרי שילוח שביט :2״פעם ענינו על איומי המצרים להשמידנו, כי המרחק בין קהיר
לתל־אביב שווה למרחק שבין תל־אביב לקהיר. בטילים, לצערנו, אין המצב כך. המרחק בין
שטחי קע״ם למטרות אסטראטגיות שלנו קטין הרבה מהמרחק שבין נקידות־השיגור
האפשריות שלנו, למטרות אסטראטגיות מצריות. ישראל זץ־וקה לקליע שטווחו ארוך פי
ששה משל הטילים המצריים, כדי לפגוע בנקודות אסטראטגיות של האויב, במיקרה מלחמה.
למצרים די בטילים טקטיים קצרי־טווח כדי לפגוע במרכזים חיוניים שלנו בעוד שקע״ם
תיכל תמיד לפגוע בטיליה בנקודות־השיגור שלנו, מוטלת יכולת זו של ישראל בספק אם
יהיו לקע״ם טילים בטווח בינוני — שטיזחם יהיה גדול ולוא בעשרה קילומטרים בלבד
׳משל טילי ישראל.״
כי לישראל חסר העומק הגיאוגרפי והאסטראטגי שיש למצרים. כל עוד מדובר בנשק
(המשך בעמוד )20

במדינה
דרכי חיים
מאזני צדק
יוסטיציה, סמל המשפט, היא חבושת-
עיניים, ובידיה מאזניים. השבוע עוררו שתי
ידיעות את הרושם, כי לעתים נשמטת המטפחת
מן העין ומתערער שודי־המשקל״
שתי הידיעות:
$בעכו נידון ג׳ריס אליאס ניקולא למאסר
שלוש וחצי שנים על כי מכר מכו־נת־תפירה,
שלא היתד, עדיין שייכת לו לגמרי•
ג׳ריס קנה את המכונה בתשלומים,
שילם את מרבית המחיר במזומן. בעת שמכר
את המכונה, היה חייב עוד תשלום
יחיד אחד של כמה עשרות לירות.
• בתל־אביב נידון יצחק נגלר למאסר
תשעה חודשים, על כי הוציא בטענות־שווא
משני בנקים סכום העולה על חצי מיליון
דולאר.

השופט הוא אדם
במסדרון הצר של בית־החולים רמת־נזרפ א
שברמת־גן הובילה הדסה 20 העובדת
כאחות במקום, את אחת המבקרות אל
החדר בו שכב בעלה.
״חודה רבה ״,הודתה לה האשה. היא
הניחה את תיקה בחוץ ונבלעה בחדר.
לרגע זה חיכתה הדסה. היא מיהרה חזרה,
החלה לחטט בתיק שהושאר בחוץ. לאחר
כמה רגעים מצאה שטר של המש לירות,
תחבה אותו לכיסה.
לא עברה שעה והגניבה התגלתה. המשטרה
שהגיעה למקום ערכה חקירה מהירה
והדסה נעצרה. היא לא הכחישה, סיפרה
כי כבר גנבה מספר פעמים קודם לכן את
כספם של כמה חולים. בעיקבות התיק שנפתח
נגדה, הובאה השבוע בפני שופטת
השלום הדסה בן־עיתו.
״לא טוב לי בבית,״ סיפרה בקול רפה
וחד־גוני כשנשאלה מה יש לה לומר להקלת
העונש .״לא נתנו לי אף פעם כסף ואני
לא חיה בשלום עם אמא ש לי...״
השופטת רשמה לפניה את הדברים. לאחר
כמה דקות הקריאה את גזר־הדין:
הנאשמת היתד, במצב של עובדת
שנותנים בה אמון וניצלה אמון זה כדי
מחולים חטרי־ישע יש להחמיר לגנוב בעונשה כדי שתחזור מדרכה כל עוד לא
מאוחר מ די העונש: חודש מאסר ממש
וחודשיים על־תנאי, למשך שנתיים. שוטר
החוליה לליידי עצירים אחז בזרועה של
הדסה, הורידה אל תא המעצר.
יי סו רי א ם. השופטת כבר התחילה
לדון בתיק חדש, כשלפתע נפתחה דלת האולם
ואשד, כסופת״שער ומרכיבה משקפי־שמש
אופטיות נכנסה פנימה.
״כן גבירתי?״ פנתה אליה השופטת כשהבחינה

״אני אמד, של הדסה,״ השיבה האשד,
בקול חנוק .״עכשיו רק שמעתי על המשפט
ובאתי מהר לכאן. אני באתי להגיד
לך שבתי נמצאת בטיפול רופא פסיכיאטר.
היא קצת לא בסדר ומקבלת טיפול וזרי־קות.
כעת אם היא תיכנס לבית־הסוהר —
זה יהרוס אותה לגמרי. אני לא ידעתי שיש
לה משפט. היא לא מספרת כלום בבית.
היא גם לא סיפרה איפה היא עובדת. לו
סיפרה, היינו עוזרים לה. תמיד אנחנו מנלה

סים לעזור
יותר לא יכלה להמשיך. בכיה החנוק
של האם האומללה הידר,ד באולם. השופטת
שתקה אף היא. היתר, זאת תמונה טראגית
מתוך חייה של אם מוכת גורל, אשר
היא, כאשה, היטיבה להבינה.
״מה אתם עומדים לעשות איתר, כעת?״
שאלה לבסוף השופטת. כאילו שכחה כי
לפניה דיון משפטי וביקשה להתעניין אישית
בגורלה של האם.
״אנחנו נשלח אותה לחוץ־לארץ לטיפול.
כבר חסכנו כסף,״ השיבה בקול שכמעט
ולא נשמע. שוב השתררה דומיה.
״תראי,״ הסבירה לה השופטת ,״אחרי
שחתמתי על גזר־הדין לא אוכל לעשות
הרבה. אבל אני עושה כל מה שבאפשרותי
וזד — ,אני מעכבת את ביצוע גזר־הדין
לשבוע ימים. בינתיים תוכלו להגיש ערעור
לבית־המשפט המחוזי. אם תביאי בפניהם
תעודות רפואיות, הם יתחשבו בזה.״
״תודה רבה, גבירתי. אני באמת מודה
לך,״ מילמלה האשה כשהיא פוסעת אחורנית
אל עבר הדלת. כמה רגעים אחרי שנסגרה
הדלת עוד נמשכה הדומיה. איש
לא השמיע הגה. השופטת בן־עיתו היתה
הראשונה ששברה את הדממה.
״התיק הבא!״ הורתה לתובע המשטרתי.
מכונות הצדק חזרו לקצבם הרגיל.

המשטרה מעניקה רהם חסות חמוות
אין מהזה מזעזע יותר מאשר ילדה כת 15־ ,16 העומדת כחשיבה
כככיש הראשי ומצפה לטרמפ אצל כעל־דככ המחפש יצאנית. למראית
ר בכר התדרדרה אל תהומות
השחיתות והניוון. האחראי
ייי׳י• תמיד >•,רום אדיה .,זהו הסרסור
את הדחיפה ***
שפיתה אותה ולכסוף נת;
הוו*וייו*י*ה אותה מדרך
הישר.
יק! כית המ חוקקים, ה׳״כ נחום ניר,
דוכן הכנסת ודרש לת קן את החוק
הקיים; ,דן כסרסוריב
1דכד עבירה. לדעתו אין החוק הקיים
דם מוכאים לעיתים י*׳ 2ת 2י**
העונש הצפוי
י הק׳•ימ , 3ק 7מרי. ניר ( )77 לא היה
האישיות היחידה כישראל שמצם זה׳הטריד את מנוחתה. לפני שכוע
הציע משירד הסעד להקים מועצה שתדון כבל הכעיות הקשורות
כעכריינים ולמצכם ההכרתי. אחד הדיונים הראשונים כתוכנית הוא
הדיון על הנערה הסוטה. כסעיף זה תופס מקום חשוכ הסרסור -
האדם האשם כמישרין לסטיה זו והחי ממנה.
^ ני דן אותך לארבעת חודשי מאסר לרוב ביחסים לא־נורמליים.״
ולקנס של 500 לירות, או מאסר

חודש אחד תמורתו,״ פסק שופט השלום
התל־אביבי, עזריאל גרשוני.
הנאשמת, שזה עתה הורשעה בניהול
בית־בושת, קמה נרגזת ממקומה :״מאיפה
שאני אקח 500 לירות?״ שאלה.
״את שואלת אותי?״ התפלא השופט.
״עבדת בזה חצי שנה. איפה בל הכסף
שהחזחת?״
״אין לי אף פרוטה, אדוני השופט,״
השיבה הבחורה ,״נתתי את כל זה לבחור
שלי״.
השופט משך בכתפיו.
אולם בית־המשפט היה מלא מפה לפה.
ישבו בו כל חברותיה של הנאשמת. אך
לאף אחת מהן לא היה די כסף כדי לשלם
את הקנס עבורה ולהוציאה לחודש אחד
מבית הסוהר. האחד שהיה מסוגל לעשות
זאת היה הבחור שלה. הוא ישב אותה
שעד, במועדון קלפים, בקומה השלישית
של אחד הבתים ביפו, שיחק בקוביה. הבחורה
ממילא תיכנס לכמה חודשים ל״
בית־הסוהר, חשב לעצמו, שום דבר לא
יברח. בעוד יום־יומיים תתרגל הנערה למצבה
החדש. היא תירגע ותחכה בשקט
בבית־הסוהר. אז ימהר הבחור ויקנה לה
כמד, חפיסות סוכריות ושוקולד ויסע לבקרה
בבית הכלא לנשים בנוה תירצה.
הוא היה בטוח שהנערה תקבל את פניו
בשימחה. לא תהיה לה שום ברירה אחרת.
כי הבחור לא היד, רק החבר שלה. הוא
היה אדונה האמיתי והשליט הבלעדי על
כל מעשיה ורצונותיה. הוא היה הסרסור
שלה.

הנכד הפרטי

^ סרסורים אינם המצאה ישראלית.
( | מקצועם נוצר יחד עם המקצוע העתיק
ביותר בעולם — ואולי אפילו לפניו.
מכל הפרנסות שבעולם אין פרנסה ניקלד,
יותר ומכל המעמדות בעולם התחתון אין
שכבה הזוכה ליחס של בוז גדול יותר
משיכבת הסרסורים.
ד״ר הרולד גרינוואלד, האמריקאי שערך
מחקר יסודי ומעניין על נערות הטלפון,
היצאניות המכובדות של ארצות־הברית,
פירסם את מסקנות מחקרו על טיב היחסים
בין הנערות העובדות לבין הסרסורים
למענם הן עובדות, בספר שיצא גם בעברית.
כותב גרינזזאלד על מהות יחסים אלה:
״היצאניות, כמו אנשים רבים העוסקים
במגע עם ציבור רחב, הן למרות כל מה
שמקובל לחשוב עליהן יצורים בודדים מאד.
הנערות רוצות לאחר עבודת לילן הקשה
למצוא מישהו, איתו יוכלו להתחלק ב־חוזיותיהן,
לתת לו מעט ממסירות לבן אותה
אין הן יכולות למסור ללקוחותיהן. כל
זאת הן מקוות למצוא בסרסורים שלהן.
״ישנה דעה הרווחת בציבור, לפיה נבחר
הסרסור על־ידי הנערה בגלל כוח־הגברא
שלו היוצא מגדר הרגיל. דיעה זו מבוססת
על האמונה שד,יצאניות, שאינן מסוגלות
לבוא לידי סיפוק עם הלקוחות, מחפשות
את הגבר שידע לספקן. הן מוצאות, לפי
דיעה זו, את מלוא סיפוקן כשהן משלמות
לסרסור על כוחו הגברי הרב, בכך שהן
נותנות לו את כל כספן ומקדישות את
כל מרצן על מנת להרוויח כסף למענו.
״יש רק מעט מאוד אמת בדיעד, זאת.
נכון אמנם שד,סרסורים מספקים אותן יותר
מכל הלקוחות המקצועיים שלהן, אך רק
מועטות מאוד מביניהן מדברות על הסרסורים
כעל מאהבים גדולים במיוחד. למען
האמת, היחסים בדרך כלל אף אינם לובשים
צורה של יחסים נורמליים ומצטמצמים

עד כאן ניתוחו הפסיכולוגי של ד״ר
גרינוואלד. אולם לדו״ח מיגרעת יסודית
אחת: הוא עוסק כמעט רק בניחוח מצבה
הפסיכולוגי של שכבה מקצועית שאינה
קיימת כמעט בארץ. היצאניות של גריני
זזאלד משתכרות עשרות אלפי לירות בחודש
ובוחרות ומשליכות את הסרסורים
שלהן לרצונן. בישראל שונה לחלוטין מצבן
של הנערות העובדות במקצוע העתיק.

מהיד הקצינים
ך י עולמה הקשה שסדצאנת^!^

_ 1ראלית שולטים שני גורמים. הגורם
הראשון היא הסרסור שלה. גורם לא פחות
חשוב — מאחר שהיא גם קובע את דרך
התנהגותו של הסרסור עצמו — היא
המשטרה.
משטרת ישראל, וביחוד זו של מחוז תל־אביב,
הפכה בשנים האחרונות פאטרון של
הסרסורים. היא זקוקה לשירותם, כדי למלא
חלל ריק במיבנד, המקצועי שלה,
אחרי שהרסה לחלוטין את רשת האינפורמציה
והמודיעים שלה. קציניה נוכחו לדעת
שלא יוכלו להתקיים בלי רשת ענפה של
מודיעים. הם בחרו בדרך הנוחה להם ביותר,
הגיעו להסכם חליפין עם הסרסורים. הם
פנו לאותם יצורים, המוכנים למכור את
אהובותיהם לכל משלם, והציעו להם חסינות
— תמורת אינפורמציה.
פיטיגרילי, הסופר האיטלקי הנודע בצי־ניותו,
היה נוהג לומר על הנשים :״לכל
אשד, יש המחיר שלה. צריך רק לדעת
אותו.״ סרסורי הזונות מצאו לא רק את
מחיר הנשים שלהם. הם מצאו גם את מחיר
קציני המשטרה וגבו אותו במלואו.
התוצאה היתה צפויה מראש. הזנות בתל־אביב
פורחת, כשכל העוסקים בה ידועים
היטב למשטרה. אילו רק רצתה המשטרה,
היתד, יכולה לחסל את כל העולם המסועף
הזה במשך לילה אחד. אך היא אינה רוצה
בכך ואנשי המשטרה יודעים היטב מדוע.
המחיר משתלם. אם היא עוצרת פרוצה,
הרי זה לרוב כדי להפעיל לחץ על הסרסור
שלה, שיוכיח מידה רבה יותר של

שיתוף־פעולה. את הסרסור עצמו היא עוצרת
רק במקרים קיצוניים.

סרסורים ראשיים ומשניים
•*4כבת הסרסורים אינה עשויה מ

/מעמד אחיד. סרסור המכבד את עצמו
לעולם לא ייראה בחברתה של הבחורה
העובדת למענו, בזמן עבודתה. הוא גם
לא ישפיל את עצמו כדי להביא אליה לקוחות.
הבחורה עושה זאת בעצמה. המעמד
הנחות יותר הוא זה המחפש לקוחות עבור
הבחורות. אלה הם, לעתים קרובות, סרסו־סי־מישנה.

לפני חודשים מעטים נהגו היצאניות

טונזדים בחצר בית
ך; ^ 1ך 1ך 11ך י
המשפט בתל־אביב.
1 1 1 1 1 /1 1 1
בפניהם חוסמים השוטרים את תא המעצר,
שם מוחזקות היצאנות המחכות למשפט.
להתרכז בפינת בן־יהודה־אלנבי, לצוד שם
את הלקוחות. חודשים רבים נלחמו תושבי
האזור בתופעה. הם טענו שפעילותן המקצועית
של שבנותיהם הבלתי רצויות מתנהלות
בכל מקום: בחדרי־ר,מדרגות שלהם,
בחצרות בתיהם, על הגגות ובמחסנים הפתוחים.
התלונות הביאו לכך שהמשטרה
העבירה ידיעה מתאימה לכל הקרובים למקצוע,
שיש להעתיק את תחום הפעולה.
חלק מר,סרסורים הבין את הרמז, העביר
את הבחורות לסוג פעילות אחר בתחום
המקצוע, בדירות שכורות בעיקר.

אך הרוב זילזל בהוראות המשטרה. מספר
לא קטן של סריקות משטרתיות הביא
למעצרים המוניים של יצאניות ולשמועות
כי המשטרה מתכוונת ברצינות לחסל פרנסה
מכניסה זו. היו אלה שמועות־שווא.
הבחורות חזרו כולן לעבודה לאחר שחרורן,
רק שינו את אזור פעולתן.
יחד עם היעלמן של הבחורות מאותו
איזור הופיעו בו דמויות חדשות. היו אלה
גברים בריאי־בשר שהיו ידועים היטב לכל
מי שמעוניין בבחורה ללילה או פחות.
גברים אלה סיפקו לכל המעוניין — תמורת
שליש שכרה של היצאנית — את כתובתה
של אחת הגברות שנהגו קודם לכן להסתובב
בחופשיות רבה כל כך במדרכות.

ידיעות ־ התוצאה: הם חופשיים לגייס מח!1רי קדבנות חדשים
המחיר ששולם לסרסירי־המישנה רק הכביד
על הבחורות. כי הסרסורים הראשיים
שלהן לא היו מוכנים להוריד את דרישותיהם
הכספיות מהבחורות שלהם, רק מפני
שכמה שכנים חסרי־הבנה קילקלו להם את
העסק. התוצאה היחידה היתר, שהבחורות
נאלצו לעבוד הרבה יותר — כדי להרוויח
אותו סכום.
מה אילץ אותן לעמול כן בפרך? מדוע
נשארו קשורות כל כך לבחורים המנצלים
אותן בצורה כה יסודית?

השומרת ג: 2פת למקצוע

* • מ ש 0כ ^ישט ^ ההואלללספה
^ ) שו ם בחורה אינה מוכנה לסבול את
הבדידות. אך זו היא רק סיבה אחת. ישנן
עוד כמה סיבות. העיקרית שבהן, היא
שהבחורות הוכנסו לחיי הזנות על ידי
אותם הבחורים המשמשים כיום סרסורים
שלהן, ומשום שהן אוהבות אותם.
שולה פ ,.למשל, היתר, בחורה ישרה והגונה
מאחת הארצות המזרח־אירופידת.
יום אחד פגשה בחור יפר,־תואר ומקסים,
שהיה אמנם נשוי אך אשתו גרמה לו צרות
והוא התכונן להתגרש ממנה בקרוב. לבחור
לא היה חסר כסף ושולה נמשכה
אחריו ואחרי פזרנותו הרבה. הוא הוציא
עליה אלף לירות, קנה לה שמלות יפות,
לקח אותה לבלות באכדיה ודן, רקד איתר,
בבארים. לשולה לא היה נחוץ יותר מזה.
היא עברה לגור איתו בבית מלון.
יום אחד הודיע לשולה קצרות :״עד
עכשיו אני הוצאתי עליך. מהיום את צריכה
להחזיח לנו את הכסף בעצמך!״
לשולה לא היו הרבה ברירות, היא החלה
לעבוד בזנות. הגבר אמנם התגרש מאשתו,
אך עם שולה לא התחתן. כיום נודדת
שולה מדירה לדירה. היא מרודיחה מאתיים
לירות ללילה, אך כשהיא צריכה לקנות קופסת
סיגריות, עליה ללוות לירה מחברה. את
הכסף לוקח הגבר שלה.
שולה היא דוגמה קלאסית של בחורה
הנופלת ברשת שנטמנה בקפידה על־ידי סרסור.
קיימות גם נערות שנכנסו למקצוע
בהכרה מלאה, בגלל אהבתן לסרסור שלא
הסתיר מעולם את זהותו. המפורסמת ביותר
היא הבחורה המכונה ״השוטרת״.
אותה בחורה היתד, סוהרת בבית־סוהר,
כאשר הביאו לשם לראשונה בחור לא־מיוחד
במראהו, שהתחנך בבית־ספר לפושעים ונאשם
בשידול לזנות של קטינה בת .16
השוטרת התאהבה בו וכשהשתחרר מבית־הסוהר
הלכה אחריו, השתחררה מן המשטרה
ועברה לחיות עמו. לא עבר זמן רב
והבחור אמנם זנח את הפריצות והגניבות.
מבחינת המשטרה הפך ״הגון״! כלומר עבר
לחיות על רוזחיה של השוטרת, שהפכה
להיות יצאנית למענו.

חומצה גפריתגית
ך* חוק הבלתי־כתוב של עולם הו
י סרסורים קובע, שבחורה אשר חברה

עזבה, חופשיה לבחיר את הבחור הרצוי
לה — ואין זה משנה כלל אם לבחור יש

כבר אשה אחרת. יכולות להיות לו שתיים,
שלוש ויותר, כמו מקרהו של ברוך ל.
ברוך היה נשוי לאשר, הגונה ואב לשני
ילדים. איש מבאי־ביתו — ואשתו בכללם
— לא ידע מה מקור כספו. אלא שלאשה
נתגלה יום אחד הסוד והיא החליטה להשתלט
בעצמה על מקור זה. היא דאגה
שברוך יביא הביתה אחת משתי ״העובדות״
שלו. הבחורה התגוררה בבית, אכלה שם
ובשעות המתאימות היתה אשתו של ברוך
שולחת אותה לעבודה. היא היתר, חייבת
לחזור הביתה כל יום עם 50 לירות לפחות.
הבחורה, שאהבה את ברוך, היתד, לווה
כסף מחברותיה בימים שלא הרוויחה די
כסף. אך רדיפותיה של האשד, לא הרפו

ממנה, עד שיום אחד קצה בחיים אלה ובהשפעת
אחד ממכריה המבוגרים החליטה
לעזוב את ברוך ולחזור להיות הגונה. היא
הלכה לעבוד באחת המסעדות כעוזרת ומנקה,
כשברוך מנסר, כל הזמן להחזירה
אליו, אך מכרה המבוגר מגן עליה מפניו.
כאן פעל החוק הבלתי־בתוב השני של
עולם־תחתון מיוחד זה, וברוך נשבע שהוא
ינקום את נקמת עזיבת האשה. כי אין
היא רשאית בשום אופן להשתחרר מכבלי
סרסוריה, ללא הסכמתו. יום אחד הופיע
ברוך למקום עבודתו של המכר, קרא איתו
אליו ושפך בפניו בקבוק של חומצה גפרי־תנית.
ברוך נתפס ונידון לשנתיים מאסר.
הגבר והבחורה התחתנו, לאחר שהאיש נרפא,
ועזבו את הארץ.

;קמח ומשפט חברים
ך*< בחורה העובדת אינה יכולה, אז
ז! פוא, לעזוב את הסרס־ר אם אינו רוצה
לעזבה. היא פשוט רכושו, כמו שולחן
או בהמת־עבודה. ובדיוק כמו׳ שולחן או
בהמת־עבודה, יכול הוא למכור אותה, בכסף
מלא, לסרסור אחר. ח־ש הקניין הפרטי כה
מפותח במקצוע זה, שהבגידה נחשבת לפשע
חמור. כאשר פוגש סרסור את נערתו
בחברת סרסור אחר צפויים הגבר והאשה
לנקמה קשה. בעולם שסחורתו היא אשליית
האהבה, אין מאמינים באהבה אמיתית.
כדי למנוע שפיכות־דמים, קיים בית־דין של
החבורה, המתמנה מדי פעם כדי לדון ב־סיכסוכים
מסוג זה. בתי־דין כאלה פוסקים
בדרך כלל קנסות שאחד הצדדים חייב
לשלם לצד השני.
הסרסורים יודעים שסוד בטחונם טמון בהגנת
המשטרה, וגם זו לא תוכל להבליג
אם יריבו בינם לבין עצמם. לכן הם משתדלים
לחיות בשלום. שהרי עניינם העיקרי
הוא. לנצל את הבחורות׳ ,לא לשקוע במלחמות
וזנדטה פנימיות.

כסף לרכוש דירח
יי* ;יצול מוחלט ובלתי־מוגבל. הסרסור
* י אינו משאיר לבחורה כמעט פרוטה

השני פושע מועד.

מועדוני הקלפים

חיי ב אלה*לוצאוו^לופו^־מקצ^ע.
1/והכלל הוא, שהיצאנית מקבלת בגדים
והוצאות מחיה — והשאר הולך לסרסור.
אולם כסף שבא בקלות — הולך בקלות.
רבבות הלירות הנופלות מדי לילה בחלקם
של הסרסורים עוברות כמעט כולן לתוך
חבית ללא־תחתית, ששמה מועדוני הקלפים.
גם כאן בולטת מידת סלחנותה של המשטרה.
מועדוני־הקלפים׳ שהם כולם בלתי־חוקיים,
ידועים לה היטב. אבל יש כאלה
שנגדם אין היא נוקטת פעולה. אלה הם
מועדוני הפוקר והצ׳יקט, בהם מבלים הסרסורים
מרבית שעותיהם הפנויות. הרבה
יותר קל לבלשים למצוא שם את הסרסורים
מאשר בכל כתובת אחרת.
ואמנם, אפשר לראות מדי פעם קצין או
סמל הנכנס למועדון כמו קוליברי, למשל,
מוציא החוצה סרסור ידוע. לרוב אין הקצין
או הסמל עוסק דוזקא בשטח הזנות. אחרי
שיחה קצרה, חוזר הסרסור למישחקו. כל
מר, שהשוטרים רצו ממנו זה לומר להם
למי מהפושעים המועדים היו סכומים גדולים
מן הרגיל בזמן האחרון; איזה פורץ
הפסיד אלף לירות במישחק או הוציא 200
לירית על פרוצה.
לעומת מועדונים אלה, קיימים שני מועדונים
אחרים, שהמשטרה ניסתה לא פעם
לחסלם. אחד מהם ביפו, השני בתל־אביב.
שניהם על גגות בתים, כדי למנוע פלישה
משטרתית ממקים בלתי־צפוי. פעם אף השתמשה
המשטרה בסולמות כבאים. לשווא;
שומרי המקום הבחינו בהם ועד שהמשטרה
נכנסה למקום, לא מצאה שם אלא אנשים
המבלים בידידות, ליד שולחנות נקיים.
הכניסה למקומות אלה מותרת רק לאנשים
מוכרים. רק אחרי שהשומר זיהה את
האיש, הוא פיתח את שלושת הבריחים של
הדלת ומרשה לו להיכנס. בחדרים הקדמיים
משחקים בקלפים. בחדר הפנימי בקוביה —
מישחק בעל מחוור מהיר מאד של כסף,
המכניס רווחים עצימים לבעלי המועדון.
כאן מתרכזים הפושעים ״הרגילים״ :פורצים,
גנבים, כייסים. בחוגים אלה יש הרבה פחות
מידיעים למשטרה מאשר בקרב הסרסורים.
כי שום שוטר — גם הציני ביותר _ לא
יסכים לעשות הסכם עם פורץ או שודד
שירשה לו לפעול בשקט, בתנאי שילשץ
על חבריו.

לצרכיה. רק במקרים מועטים מצליחות
הבחורות להשתלט על הכספים ולקבוע
על מה יוצאו.
בחוגי המקצוע ידועות רק שתי יצאניות
שהצליחו לעשות זאת בהצלחה בולטת.
שתיהן, אגב נשואות לפושעים שהיו מעורבים
בפרשת שוד הבנק בנחלת־יצחק. האחת
היתד, אשד, הגונה ואף לא ידעה
בתחילה במה עוסק בעלה. אך משנודע לה
הדבר, ונסחפה אף היא למקצוע, החליטה
להפיק ממנו תועלת. היא קבעה שבעלה
לא יקבל ממנה יותר מחמש לירות ליום,
ואף שלחה אותו לעביד בדואר. בכסף שחסכו
קנו דירה מפוארת בצפין תל־אביב
ופתחו חברה להשכרת מכוניות. אך כוחה
לא עמד לה ומן רב ובעלה הסתבך בפשעים,
עד שהגיע לשוד הבנק.
האשד, השניה הגיעה לזנות בדרך מיקרה,

משטרה מסויימים יצרו לעצמם פילוסופיה
נוחה, הקובעת שסרסור אינו פושע
של ממש. הסביר קצין אחד :״זונות תמיד
יהיו. פסיכופטים בעלי נטיות פישעניות גם
כן יהיו. אז במקום שאחד כזה יפרוץ לדירות
וישדוד בנקים — אני מעדיף שיתפוס
לו איזה זונה ויחיה על חשבונה. זה לא
מפריע לאיש.״
אותו קצין לא חשב על כך, שעל־ידי יחם

וכיוזן שכך, ניסתה להפיק ממנו את התועלת
המקסימלית. בעלה הראשון היה נהג
מונית והיא, שחלמה כל ימיה לקנות דירה,
לא השיגה מספיק כסף לכך.
לילה אחד, כשבעלה היה עסוק בעבודה,
יצאה לרחוב ואספר, את הלקוח הראשון. היא
החליטה לעסוק בכך עד שתאסוף כסף לדירה.
לבעלה נודע הדבר והוא היה בא
אליה כל לילה לקחתה מן הרחוב ולהתחנן
בפניה שתפסיק. יום אחד עצרה אותה המשטרה,
ובעיקבות טירסום שמה הוכרח
הבעל על־ידי משפחתו לגרשה, והיא התחתנה
עם גבר אחר. היא הפסיקה לעבוד
כיצאנית, לאחר שאספה בשנתיים את כל
הסכום לדירה. למזלה הרע היה בעלה

סלחני זה יצרה המשטרה במו ידיה נגע
חברתי ממאיר, החמור פי כמה מן הנגע
הפלילי של פריצת דירות וכייסות.
כי מטבעו של מקצוע היצאניות, שהוא
כובל מבלאי גדול. יצאנית חייבת, לרוב,
לנטוש את המקצוע כעבור שנים לא רבות.
הסרסור, שהתרגל לרווחים הקלים והשתעבד
לרעל הקלפנות והחיים הקלים, חייב למצוא
מקור פרנסה חדש; לרענן את המלאי. על
כן, עוד בהיותו בעלה של יצאנית עובדת,
הוא דואג למחליפה. לצורך זה הוא מוכן
להשקיע כסף ללא הגבלה כמעט. זה תמיד
ישתלם, ברגע שהבחורה החדשה תיכנס לעבודה.
היכן
מוצא הסרסור את פרוצות המחר?

גיוס פרוצות המחר
ך* אן טמון אחד משורשי הרע. סציני

הן הנערות מסוגה
?1 1 1
של צעירה זו, שי

פותו על־ידי הסרסורים. אלת עוסקים באין
מפריע במלאכת הציד של נערות תמימות.
תיקי בתי־המשפט לנוער, ארכיוני לשכות
הסעד ופנקסיהם של קציני־המיבחן מספקים
את התשובה המזעזעת. הפרוצה החדשה,
שהסרסור מכניסה לחיי־האימים הללו, היא
לרוב נערה בת 16־ , 17 ואפילו פחות מזה.
זהו גיל נוח במיוחד לפעולות הסרסורים
— אותם סרסורים שהמשטרה פורשח עליהם
את חסותה.
הנערה הישראלית — ביהוד זו הגדלה
בתנאים כלכליים קשים במקצת — היא
קורבן טבעי של סרסורים אלה. היא חיה
בעולם־חלומות של סרטים, עולם של ריקודים׳
בילויים, מועדוני־לילה ואהבה לוהטת.
הסרסור הגברתן הוא תשובה לכל תפילותיה.
הוא מכיר את מקומות הבילוי, יש לו
כסף, הוא אינו רכרוכי וילדותי כמו חבריה
לכיתה או לשיכון. הוא גבר, והוא נותן לה

להבין שהיא אשה.
תחילה באים הב־לויים ה״תמימים״ .אחר־כך
הם נעשים אינטימיים יותר. לרוב אין
הנערה עצמית מתנגדת לכך; היא פשוט
ובכנות מאוהבת בבחור עד מעל לראש. לא
פעם אף מסבך אותה הבחור בהריון. מרגע
זה היא נתונה לחסדו המוחלט.
היא נכנסת למעגל הזוהמה והבחור מקבל
את כל כספה. אין הוא חושש במיוחד מן
החוק. נקודת־הסבנה היחידה היא הרגע בו
הוא ״מפתה קטינה״ ,כלשון החוק. אולם
ברגע זה נתונה עדיין הנערה בחלומות־האהבה
הוורודים ולא יעלה על דעתה להתלונן.
ברגע
שעבר שלב קריטי זה — הכל חלק
לפניו. הוא רק צריך להיענות לדרישות
המשטרה כדי להיות מחוסן־למעשה מפני
החוק. יכולות לקרות מדי פעם אי־נעימויות
לו או לבחורה, אבל הן חולפות מהר .״הלא
ממילא יהיו תמיד זונות,״ אומר הקצין,
ומאפשר לסרסור לדאוג לכך כי אמנם כך
יהיה: שתמיד יוכל להפיל עוד נערה ועוד
נערה — עד ששוב לא יהיה בית בישראל
מחוסן בפני המחלה הממארת התוקפת אפילו
את המשפחות ההגונות והשמרניות ביותר.

אמנות ציזר מחוץ ל מדן
האיטיות שבה כובשים להם אנשי העדה
התימנית את מקומם בחיים הציבוריים של
ישראל, מוצאת את ביטויה לא רק בכנסת
ובממשלה. שיכון הציירים על פסגת האולימפוס
הישראלי, הכולל מאות ציירים חדשים
וותיקים והמקיף כמעט את כל העדות
בארץ, לא קיבל כל תגבורת חדשה מבני
העדה התימנית זה עשרים שנה, מאז התגלה
אבשלום עוקשי, הצייר התימני הראשון
והיחידי עד כה.
רק צירוף מקרי הביא לכך, שבאותו
שבוע בו פרץ הסיכסוך המפלגתי סביב שר
תימני בממשלה, התגלה צייר תימני בעל
כשרון בלתי־רגיל, המציג את תערוכתו
הראשונה בגלריה דוגית (רחוב פרישמן,
תל־אביב).
רפאל וחש (מתחרז עם רכש) בן ה־20
עלה ארצה מתימן בהיותו בן שנה אחת,

תמונות השמן שלו, אם כי הן חסרות
עדיין גיבוש וסגנון אחיד, מלאות כוח והבעה
בלתי רגילים. במשיכות מכחול מלאות
ובטוחות, במישחק אור וצל המזכיר
במידת מה את תמונות השמן של דומייה,
מצליח וחש להעלות דמויות תימניות, שאין
בהן כלום מן הסנטימנטליות הציונית
של אבל פאן ודומיו. אלה הן דמויות אב־ספרסיביות,
הכובשות את לב המסתכל באמת
הפנימית שבהן ועומדות בניגוד משווע
לתוצרת הסטנדרטית מלאת־ההתחכמויות של
בוגרי בצלאל אחרים.

גלריות
אל השטח הגדול
שיגשוגו של השוק המקומי והבינלאומי
באמנות הציור הישראלית גרר בעקבותיו
הקמת גלריות מסחריות רבות, שאם כי לא
התעסקו בעשיית מסגרות לתמונות כמקצוע
לוואי, היו מנוהלות לרוב על־ידי חובבים

צייר וחש וציורים
לא דיפלומט, לא דיפלומה
התיישב עם הוריו באחת משכונות העדה
בראשון־לציון. עד גיל עשר לא ידע וחש
הצעיר דבר על צבע וצורה, אף על פי
שילדים אחרים בגיל זה מומחים גדולים
בצביעת מחברות וקישקוש קירות. את כל
מרצו האמנותי השקיע רפאל בלימוד חומש,
בהשגחת חמורי. המיפנה, שפתח לפני תל־מיד־התורה
את שערי האמנות, בא במפתיע,
כשהוא עטוף באסון מחריד: רפאל וחש בן
ה־ 10 חלה בשיתוק ילדים.
כלי דיפלומה. בית־החולים אליו נשלח
הילד מראשון היה מוסד אלין בירושלים.
כחלק מן הריפוי־בעיסוק נמסרו לידיו
של רפאל נייר וצבעים, קוביות וצעצועים.
העולם החדש והצבעוני משך אליו את הילד
בחבלי־קסם, וכאשר השתחרר מביתר,חולים
נכנס, בעזרת סטיפנדיה, ללמוד ציור
בבית־הספר לאמנות בצלאל.
כבר בשנת לימודיו הראשונה נתקל רפאל
וחש באותה בעיה יסודית המלוזה את ביתד,ספר
בצלאל בשנים האחרונות: הצעיר שרצה
ללמוד ציור מצא את עצמו לומד גראפיקה
שימושית. הכוונות הטובות של מורי
המוסד, שרצו להקנות לצעיר הנכה מקצוע
שיעזור לו בחיים, עשו את החשבון בלי
בעל־הבית. וחש התמרד וכאשר נגמרה שנת
המכינה הראשונה שוב לא חזר לבצלאל
כתלמיד מן ד,מנין. דבר שהיה מאלץ אותו
לבקר גם בשיעורי הגראפיקד, המשעממים,
אלא כתלמיד שלא מן ר,מנין, המבקר רק
בשיעורי הציור המעניינים אותו.
לפני ארבעה חודשים גמר רפאל את
למודיו בבצלאל, אך מהיותו תלמיד שלא
מן המניין נמנעה ממנו הדיפלומה. העדר
הדיפלומה העכיר לזמן מה את רוחו של
הצייר הצעיר, שחשב לתומו כי הציירים,
כבעלי־מקצוע חופשי אחרים זקוקים גם
כן לדיפלומה.
העדר דיפלומת בית־הספר דירבן את רפאל
וחש להשיג לעצמו דיפלומה אחרת, הקובעת
יותר גורלו של אמן: עריכת תערוכה
פומבית של יצירותיו. בתערוכה זו,
בדן גית, בה הוא מציג בסך הכל 12 תמונות,
התגלה כבעל כשרון אמנותי נדיר.

בלבד. בימים אלה, עם פתיחתה של גלריה
חדשה בשטח הגדול ביפו, נכנס איש מקצועי
לתוך הביזנס.
האיש המקצועי הוא ז׳אן אברהם תירוש,
הידוע ברחבי דיזנגוף כבעל החנות לעתיקות
שמול נסית ורחל. תירוש הצעיר (,)36
בעל השיער הבהיר והפנים האדמוניות,
הוא נצר למשפחת סוחרי אמנות ותיקים,
שעוד לפני מלחמת העולם השניה העבירו
את מרכזם מפולין לשוק הפשפשים הפריסאי.
כבנו
של בעל הדוכן לעתיקות וינטרוב
במרשח־פיס, היה הילד ז׳אן אברהם מבלה
את זמנו החופשי בין בדים מכוסי־אבק,
פסלים, ציורי שמן, אגרטלים וחפצי־אמנות
אחרים. עוד לפני שידע קרוא וכתוב, כבר
יכול היה להביע את דעתו על ערכה של
יצירה אמנותית. בזמן שהתחיל ללמוד
קרוא וכתוב, והוא אז בן שמונה בלבד,
כבר הועסק על־ידי אביו כמתרגם. לאחר
מכן נשלח ז׳אן לבית־הספר של הלובר כדי
לקבל ביסוס תיאורטי לידיעותיו המעשיות
על ידי למוד היסטוריה של האמנות.
בן 19 היה תירוש כאשר ירש מאביו את
הדוכן בשוק הפשפשים, אך לא להרבה
זמן. מיד לאחר שפרצה מלחמת העצמאות,
העביר את דוכנו לידי יהודי אחר ובשנת
1949 עלה ארצה כדי להמשיך בה במסורת
אבות.
אהבה ראשונה. צעדיו הראשונים של
תירוש במולדת החושד, הובילוהו לשני
מקומות: לרחוב בן־יהודה ,83 בו פתח
חנות לעתיקות בשם אחיה פארי* ולשטח
הגדול ביפו, בו התאהב מיד. הגלריה
החדשה שנפתחה בימים אלה ליד מועדון
הלילה עומר כיאם אינה מיוחדת רק במיקומה
הגיאוגרפי ובארכיטקטורה המזרחית
של בניינה אלא בפעילותו של תירוש: בתוכניתו
לארגן חילופי תערוכות בין אמנים
ישראליים לאמני חוץ. שיחות על נושא זה
כבר מתנהלות עם גלריות שודיציות בז׳נבה.
• פאריס העתיקה.
|חעו5ס הזה 1263

טעו ת --
לעולם צודק ת

בעריכת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד בזן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזכה
בפרס של עשר לירות -שיוענק מדי שבוע. הזונה
השבוע הוא הקורא יצחק גולדמן, תל־אביב.

ישראל כהן, מירושלים, מציע להכתיר
את הקשקשת מלפני שבועיים (למעלה)
בשם: הסמרטוט האדום שד

ס מד /סהא/* .

הטודיאדור כפי שרואה אותו

הפר המרוגז. אמנון ורד מנתניה,
מציע, לעומת זאת, לקרוא לקשקשת בשם:
סוף הצילינדר של דיפלו
שוב
הפעם העלו את המסים. זה רע
מאוד, מפני שאנחנו כבר משלמים המון
מסים ואין לנו כוח לשלם יותר, אבל
צריך לקחת בחשבון שאין לנו ברירה.
יש לנו בעיות בטחוניות שעולות בהמון
כסף. אנחנו צריכים להחזיק צבא
גדול ומזויין היטב ואת זה, כידוע, לא
מקבלים בחינם. אנחנו גם ארץ קולטת
עליה ויש לנו פקידים המנהלים את
כל העניינים האלה ואי־אפשר לדרוש
מהם לעבוד בהתנדבות וכן אין ברירה
וצריך לשלם מסים.
שוב פעם דורשים מההורים לשלם
אגרת חינוך. זה לגמרי לא בסדר ואפילו
גובל קצת ברמאות, מפני שיש לנו
חוק חינוך חובה חינם, שפירושו בלי
כסף. אבל אין לנו ברירה, מפני שתקציב
המדינה הוא דל והכסף מספיק

מט שנתקל כמצחיה של גנרל.

עכשיו אני מחפשת כותרת לקשק-
שת הבאה (למפה):

האמת
בקושי לכסות צרכים אחרים.
שוב פעם מנסים הדתיים להשתלט
ולחקוק חוק שבת שיאסור עלינו לאכול
בשבת במסעדות, לנסוע לים להתרחץ,
לעשן סיגריות ולהדליק את החשמל.
זה באמת לא בסדר, מפני שבמגילת
העצמאות הבטיחו לנו בפירוש
חופש המצפון. כפיה דתית כזאת היא
באמת בניגוד גמור לחופש המצפון,
אבל צריך לקחת בחשבון שאין לנו
ברירה.
שוב פעם דחתה הממשלה את התביעה
לביטול הממשל הצבאי אשר מדכא
את המיעוט הערבי ושולל ממנו זכו־יות־אדם
יסודיות, כמו הנישולים שמנש־לים
אותו מהקרקע, הגבלת תנועותיו,
וכל מיני הפליות אחרות. אבל ככה זה.
כל זמן שאנחנו נמצאים במצב מלחמה
עם שכנינו, מהווה המיעוט הערבי בארץ
סכנה גדולה וקצת הפליה לא תזיק
לו, כי היא תחנך אותו להיות בן־אדט.
שוב פעם מתלוננים שמזייפים את

חרב מועצת העיר, יוסף ירסיפווע
יקבל קהל( .חרות)
יצחק גולדמן, תל־אביב
חבר להשכיר.
המבקש הוא יליד ירושלים בן
,32 נשוי ואם לשני ילדים( .חרות)
מסכנה.
יצחק גולדמן, תל־אביב
סילונים סיניים הרגו כאלף לוחמי
גורילה (מעריב)
יצחק אינלגר, תל-אביב
השימפנזים והאורנג־אוטנגים נשארו
בחיים.

המרה
אינדכם יוקר המחייה, בשביל לא לשלם
תוספת יוקר. זה באמת שלא בסדר,
ואפילו לא הוגן, מפני שהמשכורת של
הפועלים מצליחה בקושי לפרנס אותם,
ביוקר הנורא הזה, הקופץ מעלה מעלה
מיום ליום. אבל צריך לקחת בחשבון
שאין ברירה. פשוט אין ברירה. אם
לא נזייף את האינדכם, ולא נוציא ממנו
את הפירות והירקות כשהם יקרים, ונכניס
אותם כשהם זולים, זה יגביר את
האינפלציה ויעלה עוד יותר את היוקר.
שוב פעם הצבענו יחד עם צרפת נגד
אלג׳יריה באו״ם. אני יודע שזה לא רק
לא בסדר, אלא אפילו גועל נפש, מפני
שהמלחמה באלג׳יריה היא מלחמה אימפריאליסטית
לא צודקת. אבל אין לנו
ברירה, מפני אני כבר לא זוכר
למה, אבל בטח יש נימוק שצריך להצביע
ככה באו״ם. אין ברירה.
אני כבר הרבה זמן מתאפק, אבל
אין ברירה.
ראובן בן אבולעפיה גרינברג

מזה צוחקיםהצרפתים

מאג דו ת המבושל העבר* :

דולי האלמוגים
כל עוד לא הוכרזה הממשלה כשסורת
מבע, מוגנת על פי החוק, מותר לכל
אחד לדלות בה אלמוגים וזה בדיוק מה
שעשו השבוע הרבה אנשים:

מה המשותף בין אלמוגי ויגאל אלון?
זה שר בלי תיק וזה שר בלי סמכויות.
(יורם
מטמור)

אלמוגי ביקש את תיק התחבורה.
אמר לו ביג׳י :״אי אפשר. אין לך
רשיון!״
(דירי מנוסי)

מתי עלתה קרנו? מאז המערכר, ב־אתא.
על זה אמר הפסוק: אתא בחרתנו.
(אלמוני)

איגוד הסדרנים שלח לו ברכה :״לחיי
הסדרן הראשון שנכנס לממשלה!״
(בן בלי שם)

ברכה לאלמוגי :״אני מקווה שתמנה
בקרוב תת־שר בלי תיק״ (ח״ב הליברלים,
יוסף סרלין)

מי מצטרף כעת לממשלה? כל פלוני
ואלמוגי.
(אלמוני).

אם הגענו לכך, שאלמוגי הוא שר
בלי תיק, הרי יש תקווה שבן־גוריון
יהיה ראש בלי ממשלה.
(ח״ב מק״י משה סינה)

למה לא זכה אלמוגי בתיק? מפני שידיו
כבר אחזו במקל.
(אלי שמעונוביץ׳)

על שני היוספים (אלמוגי ודב) החדשים
בממשלה, נאמר: יוסף דעת, יוסף
מכאוב.
(פרקי אבות)

בא אדם מסכן לבקש סעד. הלך אל
יוסף (.בורג) והקים צעקות. הופיע יוסף
(אלמוגי) וזרק אותו החוצה. לבסוף,
בא יוסף (דוב) ותבע אותו למשפט.
(איביד)

כל השרים בממשלה מונו כנגד האופוזיציה,
פרט לאלמוגי שמונה כנגד
הקואליציה.
(ח׳׳ב מפ״ם, יעקב ריפתין)

אגב דליית אלמוגים, דלו גם פנינים
אחרות והנה אחדות לדוגמה:

הידעת א ת הארץ?
מי שמכיר את הארץ צריך להכיר גם את הטיפוס הזה המחזיק בידו כסא משומש.
מי שאינו יכול בשום פנים ואופן לזהותו, שיקרא את השורה ההפוכה למטה:

בצדק אמרה אחדות העבודה לפני
הבחירות: אל תתנו להם שלטון, כי
הם התכודנו לתת אותו בעצמם.
(מאן דהוא)

זוהי לא ממשלה, אלא משלה כי
חסר בה מ׳.
(אברהם שלונסקי)

קודם היה דב יוסף שר הפילה, עכשיו
הוא סר־דין.
(סתם אחת)

ממשלת פשוטי־עם, כי חסר בה
רוזן.

(סתם אחד)

מרוב עצים לא רואים את יערי.

אחה״ע קיבלה פצע ותחבורה ומכה
טריה.
(כנ״לנ״ל)

הבימה מציגה את ג׳יג׳י ואשכול מציג
את ביג׳י.
(כנ״לל״לנ״ל)

סי שדלה עוד כמה אלמוגים ופנינים,
׳שלא יתבייש לשלוח אותם אלי. זכרו
את הכתובת: לילי גלילי, העולם הבא,
רת׳ גליקסון ,8תל־אביב.

•ו.5ם ם.ש5שם!ו !12 שבז .0שם1שם ם 01111. 1111.׳,ן״סום םם א !ושם ! 1.11: 11 וז1.ם א11! 4

נובאק ככבאית

וימי בדיצנית
ארוס שלא החזיק מעמד, ובית שלא עלה באש

אנשים
פ שוט יוסף

התחנה לייעוץ
בשאלות מין ונישואין פתוחה בימים שני וחמישי
בבית הבריאות שטראום, תל־אביב,
רחוב בלפור ,14 בשעות
6עד 8בערב.

במצב לא־נוח במקצת מצאו את עצמם
השבוע ראש הממשלה, דויד כן־גוריון
וסגן שר־הבטחון, שמעון פרם ׳ שעה
שנמסרו ליום התמונות שצולמו באוניברסיטת
תל־אביב, בטקס חנוכת ספרייה על
שם האלוף המנוח אסף שמחוני. התמונות
דמו דמיון מפליא לתמונות שצולמו
שלוש שנים לפני כן באותו אולם, בטקס
פתיחת הפקולטה הצבאית באוניברסיטה.
גם אז ישבו בן־גוריון ופרס ליד שולחן
הנשיאות, אך הפעם ישב שם רב אלוף
צבי ג״צ׳רה״) צור במקום חיים לס־קובל
/ובמקום בו ישב ראש הפקולטה לשעבר
ישראל בר ישב הפעם ח״כ אברהם
הרצפלד הרבה יותר נוח
הרגיש את עצמו חיים לסקוב, שלא
נוכח בטקס אך הוזמן השבוע להרצות
במועדון הימי והכלכלי בחיפה על הנמלים
במאבק הכלכלי. הרמטכ״ל בדימום לא הצליח
להשתחרר לחלוטין מעברו הצבאי והקהל
הרב שנוכח באולם שם לב לעובדה,
שהרצאתו של לסקוב היתה על הנמלים
במאבק הצבאי והמדיני. העיר על כך יושב־ראש
המועדון, בדברי תודתו למרצה :״אני
תקודד, שעוד תהיה לנו הזדמנות לשמוע
את מנהל רשות הנמלים מרצה על
הנמלים במאבק הכלכלי הבטחה
מאוד לא מעודדת נשמעה השבוע מפי אזרח
עיר הכרמל, השר ללא תיק, יוסף ז אלמוגי.
הבום הגדול של חיפה, הודיע לנאספים
במסיבת הסיום של מסע הנצחון
שערכו לכבודו בכל מפעלי התעשייה של
חיפה :״כולם חושבים שאין לי תיק אבל
הם טועים. התיק שלי הוא חיפה העצומה.
כיום מכנים אותי רבים בתואר, אדוני
השר׳ או, כבוד השר׳ .לכם, רבותי, אני
מבטיח כי אשאר תמיד יוסף וזאת בין
אם השר יוסף מזכיר לכם משהו לטובה
או לרעה, הרי שאשאר אותו יוסף שהייתי
עד כה את המסיבה הראשונה לאחר
הבחירות ערכה המפלגה הליבראלית השבוע
לכבוד בחירתו של הלל זיידל כחבר
התערה המרכזת של הוועד הפועל ההסתדרותי,
מטעם המפלגה. במסיבה, שנערכה
בבית חבר מועצת עיריית תל־אביב הליברלי,
יוסף תמיר, ברכו כל אנשי המפלגה
את העסקן הוותיק עם כניסתו לתפקיד
החדש, איחלו לו הצלחה לפני צאתו
להוץ־לארץ נראה השבוע שר הפנים, משה
חיים שפירא במספרה ירושלמית, כשנערה
שחרחורת חיננית עושה לו מניקיור.
העיתונאי עמנואל פרת, שהסתפר שם,
שאל את בעל המספרה אם כבר קיבל לשימוש
את בולי מס השירותים כדי להד
ביקם
לאצבעות לקוחותיו לאחר הטיפול.
העיתונאי לא זכה לקבל תשובה מבעל העסק
שפניו החתירו או מהשר, שפניו
החמירו פרס ושות׳ פורעים את חובות
מערכת הבחירות. אחד הזוכים הראשונים
יהיה כתב ודארץ, שכתי טכת, אשר יצא
בקרוב לסיור בן שלושה חודשים בארצות־הברית,
מטעם המגבית היהודית המאוחדת.

לא סתם ס בל

כדיאקו פוקו,

שגריר גאנה בישראל,
שנקרא השבוע להתיעצות דחופה בארצו,
גילה לידידיו שהוא סובל מפחד גבהים.
״אבל מצאתי פתרון לכך,״ הסביר ,״כשאני
נכנס למטוס אני שותה כמויות רציניות של
ויסקי. אחר כך אני כבר ישן כל הזמן״
בגלל נסיעתו של השגריר ייצג
מיופה־הכוח בשגרירות, קוודה קורסה,
את ארצו במסיבה שנערכה בחסות גאנה
לרגל הצגת הסרט התעודתי שובי אפריקה
(ראה קולנזע) .במסיבה נוכחה כל
המושבה האפרו־אסיאטית, מלבד השגריר
הליברי, ארנסט יאנסי, שנעלב על כי
המסיבה לא נערכה בחסות שגרירותו
יצרן ובמאי הסרט עצמו, ליאונול רדינד*
זין, לא ידע כלל על קיום המסיבה שאורגנה
על־ידי חברת יחסי ציבור >יצוץ
, 1960 משום שלא הודיע לחברה על בואו
ארצה. על המסיבה נודע לו רק מקריאה
בעיתונים והוא נאלץ לפנות אישית לשגרירות
גאנה כדי לקבל הזמנה זוגית לסרטו
שלו בין יתר א?!צעי־הייעול שהונהגו
על־ידי חיל האספקה של צה״ל
הוכנס גם מונח בעל חשיבות רבה בהרמת
המוראל של החיילים. זאת גילה
קצין אספקה ראשי, אלוף־מישנה צפי
טמיר, שסיפר כי במקום סבלים קוראים
לחיילים העוסקים במלאכה זו בשם הצבאי
המרשים: נושאי תיספוקת זקוק הרבה
יותר להרמת המוראל היה השבוע כדורגלן
נבחרת ישראל והפועל חיפה, שלמה

לוי. למעריצים שנתאספו לשמוע מפיו על
לקח התבוסות הכבדות בטורינו ובלידס אמר
לוי המדוכא :״אחרי שראיתי כמה שאחנו
רחוקים מרמת הכדורגל הבינלאומי, ואחרי
שהרגשתי את זה על בשרי, אני מאוכזב
מעצם היותי שחקן להצלחה בלתי־רגילה
זכתה השבוע הפסנתרנית המוכשרת,
דינה אבר! ,בקונצרט צנוע שנערך ב־רמת־גן.
מעריציה מהמושבה הדיפלומטית
המקומית התפעלו מנגינתה, ליוו אותה אחר־כך
לביתה למסיבת תה מאולתרת שערכה
לכבודם להצלחה גדולה יותר זכה
העיתונאי שייקח כך פורת. שייקר, בעל
אינטרס לא־ברור במועדון של שמעון
ישראלי, זכה למחמא:ת חמות מפי שותפו
הזמר. אמר עליו ישראלי :״שייקר, היה
מיוזמי הרעיון על המועדון. עכשיו הוא
מביא לנו את האורחים ובזכות זה הוא
שותה חינם שחקנית הקולנוע, קים
נוכאק היתד, עסוקה ביותר בשבוע הדליקות
הגדולות במעונות כוכבי הסרטים ההוליוודיים.
מיד עם הידיעה הראשונה על השריפה,
מיהרה קים מאולפן הסרטים אל
מקום הדליקות, כשהיא לבושה בחולצה
בלי חזיה. מיד כשהגיעה לשם נטלה השחקנית
צינור מים, וכיח־נה אותו לעבר
הלהבות (ראה תמונה) .הצלמים שנוכחו
במקום דאגו להנציח את המאורע, שיגרו
את התמונה לכל העולם. העובדה העיקרית
שנשמטה מידיעתם של הצלמים: הוילה
של נובאק עצמה היתה אחד הבתים היחידים
שהאש כלל לא התקרבה אליהם
שחקנית שזכתה לפירסום מחודש היא
האיטלקיה טוניקה ויטי. מוניקה הופיעה
עד כה בשני סרטים של ארוסה אנטוניוני:
אנזנטורה והלילה, בתפקידים מלנכוליים
בלבד. אך גם ארוסה המוכשר לא יכול היה
לעמוד בפני הריקוד הסוער (ראה תמונה),
אותו ביצעה ויטי לפניו במשך שלוש דקות,
כשהיא לבושה בסארי הקצר ובצמיד הזהב
לצודארה, והוא העניק לד, תפקיד קומי בסרטו
החדש ליקוי חסה.

העולם הזח 13*4

והלך לראין את פנשל הגדול שרצה לנאום
שעשה רושם כאילו בא לחפש לו מיפלט
הקפות בככר דיזנגוף
על חופש המצפון, אבל בדיוק ברגע זד, מהשיעמום, הוא חלק מן ההפגנה עצמה.
ראה מרחוק אחד שהולך לקנות כרטיסים סקרנים כלל לא היו שם.
לחמאם. והוא מיהר לחזור למשרד כדי
מי שבא, היה בעד או נגד אבל בעיקר
שני מחנות נערכים לקרב. הדתיים פתחו להספיק ולהדביק את בולי מס־שעשועים.
בעד. היו שם אנשים שמאז ימי הכפר הלבן
אחר כך התחילו להגיע הצלמים והמצלבאופנסיבה
רבתי על מחללי השבת והליגה
לא הפגינו וכבר שכחו איך עושים את זה.
למניעת כפייה דתית יצאה להגן עליהם. המות
הבזיקו עד שחמשת הקליפורנאים קבהיה
שם קהל שהעמיד פני סקרנים, כדי
סיבוב הראשון במלחמה זו, שאפשר לכנו לו שגעון גדלות ומי יודע מה היה הסוף
שלא יצטרך לעמוד במבחן ההפגנה, מתוך
תה בשם מלחמת גוג ושמגוג, הסתיים ב אלולי קרה הדבר ולפתע, מפינה אחרת לחשש
שלא יוכל לעמוד בה. הם עמדו ותוצאה
של ( 0:0הוי מאנדי, מאנדי!).
גמרי של הכיכר, החלו לצוץ כרזות נייר הסתכלו, ובלבם התרגזו על שההפגנה היא
שעת האפס של הליגה למניעת כפייה
גדולות, שעליהן היו פרושות באותיות כל כך עלובה ומצחיקה. הם באו, כי רצו
דתית נקבעה ל־ .18.30 רבע שעה לפני כן דפוס מצויירות ביד ובשני צבעים, שחור
לראות הפגנת כוח, וכשלא מצאו הפגנת

עונית ואקזוטית של זקנים ולמעלה, על ה־יציע,
בפינה הימנית הקיצונית ביותר היתד,
החלק המובחר ו־ .1
עזרת הנשים. זה היה
שהיה פורץ בבכי 3
הער ביותר של הקהל
מפעם לפעם כשהנואם היה מזכיר שסוף ן
הרשעים לגיהינום. אף אחד לא בכה מפחד 1

כי כולם היו צדיקים.
הבמה רחבת הידים שבדרך כלל מופי־ ך׳
עים עליה בדרנים כמו הארי בלפונטה ו־ 1
רקדניות בלט ובנות חווה בלבוש לא הבי 1
צנוע בעולם, היתד, מלא)־ ,וגדושה רבנים,
לבוא בלי הפסק$ ,
ורבנים חדשים המשיכו

ואלה מטרות המלהמה: לכוש צנוע לכנות ישראל הכשרות, שמירת שכת כהלכתה, איסור אכילת חזיר ופעם אהת כחודש טכילה כמקווה
קמו חמישה סקרנים מקליפורניה והלכו לביבר
דיזנגוף, להסתכל בהפגנה העתידה להיערך
שם. כשהגיעו למקום היתר, הכיכר
ריקה עדיין ממפגינים, ורק צייר זקן ומשוגע
ישב על ספסל וצייר סקיצות של דגים,
בעוד קצין משטרה בעל שני כוכבים הסתובב
בעצבנות הלוך וחזור עם תיק עור
שחור.
ברגע שחבורת המשקיפים נעמדה באמצע
הכיכר, ליד בריכת המים, התחילו המוני
אנשים לזרום לשם. פתאום התברר, שהכיכר
אינה כה ריקה מאנשים כפי שחשבו. בי
הרבה הסתתרו בבתי הקפה הסמובים: פי־גאל,
פנינת־המזרח, באום ופינג׳ן. וכולם
חיכו רק לרגע בו תתחיל ההפגנה. ההפגנה
עדיין לא התחילה, אך חמשת הסקרנים מקליפורניה
נראו להם כמנהיגי ההפגנה ובכך
נדמה היה להם שכבר ניתן האות.
מכיון שנידמה היה להם שניתן האות,
לא ידע זרם האנשים מעצור ומאות החלה
להידחק סביב החמישה, עד שאפילו עתוג־אים,
שבדרך כלל מאחרים את החדשות, גם
הם צצו פתאום.
הם צצו פתאום, השד יודע מאיפה והתחילו
לראין את החמישה. נציג הג׳רוזלם פוסט,
נדבק לדן בן אמוץ, שהגיע למקום בלי
חפר ועל כן לא הכיר אותו אף אחד
וביקש לדעת אם תהיינה התפתחויות דרמטיות•
בעל מועדון הלילה, שלא היה מוסמך
לדבר בשם עוזי אורנן הפנה את הכתב
לשמעון צבר שמסר את ההצהרה הבאה:
״ההפגנה תאחר ב־ 5דקות כיוון שהרגלים
עדיין לא התיבשו מהצבע!״
העתונאי מיהר לרשום את זה בפנקס

ואדום הסיסמאות :

אד תעשה להכרך מה ששנוא עליך כעד הופש המצפון ננד כפייה
דתית
£יד\,י 1( 81א ג

נגד מאה שערים כרחוב דיזנגוך
1£ג€0
11£ת׳ 1{0>1י*
1 0£8ט1\110
אי סובלנות דתית היא עוול אם
כגולה ואם כישראל
ועוד כהנה וכהנה. מיד נוכח הקהל שהוא
מתגודד בטעות סביב האנשים הבלתי נכונים.
עזב אותם מיד ורץ לקבל את פני
ההפגנה.
ברגעים הראשונים היתד, ההפגנה מצחיקה.
היא היתד, כל כך מצחיקה, עד שהלב
התחיל לכאוב, מפני שכפייה דתית זה עסק
עצוב מאוד, וכאן עומדים להם כעשרים
צעירים, אחדים מהם ילדים עדיין, ונושאים
בידיהם כרזות נייר ומסובבים את בריכת
המים של ככר צינה דיזנגוף כמו הדתיים
שעורכים הקפות בשמחת תורה. והקהל
נשאר לעמוד על מקומו ועקב אחריהם בעיניו.
אחרי
שעברו הרגעים הראשונים וההקפות
נגמרו והמפגינים חזרו בפעם השלישית לנקודת
המוצא׳ הופיעו פתאום כמה יהודים
דתיים עם זקנים וכובעים, שקיבלו אומץ
מן ההפגנה העלובה והתחילו ללעוג לה. זה
היד, הרגע בו הכל התהפך. פתאום התעורר
הקהל האדיש והתנפל על הדתיים בשצף
קצף. פתאום התברר, שקהל־סקרנים זה,

כוח עמדו בצד והסתכלו. אך בו ברגע
שהופיעו הדתיים, הפך קהל הסקרנים להמון
זועם. הם צעקו, התווכחו, חירפו וגידפו,
ואילולי התערבה המשטרה היו בוודאי עושים
במישהו שמות.
אין ספק שהיו עושים שמות, אבל בדיוק
ברגע זה התערבה המשטרה. לא סתם משטרה,
אלא קציני משטרה. אינני יודע איזו
פוליטיקה היתר, זו, אך שוטרים פשוטים
לא ראו שם. ארבעה או חמישה קציני משטרה
היו קופצים לתוך כל וויכוח ומפזר־פ
את המתקהלים׳ ואת הדברנים עצמם היו
מוציאים החוצה. כנראה, שמטר, המשטרה
חשש לשלוח שוטרים פשוטים למקום כה
אינטליגנטי כמו ככר דיזנגוף, ובייחוד שיש
עוד סכנה שמישהו יטיח כלפיהם את השם
״יוסלה!״ ויהיה עליהם לענות. ידי קציני
המשטרה היו עמוסות עבודה, אף על פי
שלא היה הרבה קהל, כמר, מאות בסך הכל.
על כל קבוצת מתווכחים שהתפזרה, נוצרו
מיד שתים הדשות, בקצה השני של הכיכר.
והקצינים המסכנים רצו הלוך וחזור, הלוך
וחזור, ויש להניח, שעד ששורות אלה רואות
אור בדפוס יש לאחדים מהם כבר
פלטפוס.
שעד, ארוכה נמשכו הוויכוחים בכיכר והאנשים
התחילו כבר לשכוח שהפגנה זו של
הליגה למניעת כפייה דתית לא היתד, בעצם
אלא תגובה על פעולה אחרת של הדתיים,
שבאותו זמן עצמו פתחו את הועידה הארצית
שלהם בהיכל התרבות.
במחנה האוייב היתד, השעה שמונה פחות
רבע. כל היכל התרבות הגדול היה חצי
ריק, ובחצי השני, המלא, היתר. גלריה צב־

וכל אחד מהם, כשהיה נכנם, היו מיד קמים
כל הרבנים האחרים ונותנים לו יד ומברכים
אותו לשלום וראו בעליל שכל הרבנים מכירים
אחד את השני מועידות קודמות.
למרות שלא התחילו בזמן, היה הקהל
סבלני מאוד ולא דחק את הקץ, כי ברגעי
הצפיה חילקו לכולם חומר קריאה. חומר
הקריאה שחולק מורכב היה משלושה דפים.
אחד היה סדר־היום של הוועידה, שהיה
מוקדש לאותה מלחמה שכבר סיפרתי לבם
עליה. השני היה עלון בשם במאבק, בהוצאת
המחלקה להסברה של אגודת ישראל,
ובו רשימה שחורה של 40 מפעלים בהם
מחללים את השבת. בשביל מה הכניסו את
המפעלים האלה לרשימה שחורה, אינני
יודע. יתכן שזה צעד ראשון לקראת החרמת
תוצרת המפעלים האלה. אם בי הייתי רוצה
לראות כיצד יעשו זאת, כאשר בין המפעלים
נמצאת גם חברת חמצן וגם חברת
המים מקורות.
אחרי שחיכו עשרים רגע וראו שרבנים
חדשים לא ממשיכים לבוא, החליטו להתחיל;
וההתחלה היתד, כך: האדמו״ר מקוידו־נוב
הקריא פרקי תהילים: החזן מאיר שושן
שר שירים של שבת והרבנים קניאל, שינמן,
נסים, כץ, ורהפטיג, בויאר, אפשטיין גורן,
פרדס, פרבר, שכטר, אונטרמן ואברמוביץ׳
דיברו. אבל למי היה כוח להקשיב?

כה אמר \7וסבראה>נד>:
ד1יז־ 1

ויזכר לטוב רחוב דיזנגוף, היוצק אספרסו
על גלגלי המהפכה.

מרוץ הטילים 9
(המשך מעמוד )13
היבשתי המקובל, יכול צה״ל לפצות על
חוסר שטחי־תימרון על־ידי הקמת מוצבים
ומיתחמים מוגנים היטב, שיהוו מיכשול
נוקשה ורצוף. אולם טיל אינו מתחשב במוצבים.
לא חשוב כמה תותחים נגד־טנקיים
מוצבים בין ישראל ומצריים; חשוב כמה
קילומטרים — במעוף הטיל — מפרידים
בין בסיסי הטילים לבין מטרותיהם.
מומחים צבאיים אף יודעים להצביע על
משמעות אחרת לאוטומטיזציה של כלי המלחמה.
עד כה סמך צה״ל על יתרונו בחומר
האנושי, המסוגל לאזן את גרעונו הכמותי
בציוד חדיש. אין ספק כי האדם והחייל
המעולה משפיעים הרבה על הפעלת המכונה;
אך המכונה המודרנית מסוגלת גם לכסות
על הרבה פגמים בכוח־האדם .״מלחמת
כפתורים״ ,המגדילה את המרחק בין
הלוחמים ומכריעה הרבה, עוד לפני ההתנגשות
הממשית, אינה יכולה להיות לטובת
צה״ל, בתנאים הנוכחיים.
סיכם שיף :״טילים אינם ערובה לנצחון
במלחמה. תוספת טילים לצבאות במזרח התיכון
היא תוספת הוצאות, בעיות וגם
צ רו ת ...מלחמת טילים מסוגלת לגרום
פשיטת־רגל למדינות קטנות גם אם ינצחו

יתכן, שאילו נשמרה בניית שביט 2בסוד,
היה נשמר בידי ישראל יתרון ההפתעה
— שהוא יתרון מכריע לעתים. יתכן
שאז היה גם נמנע מירוץ טילים בלתי־מרוסן,
הלובש יותר ויותר צורה של שרשרת
פעולות־התגמול שקדמו למערכת סיני.
אלא שהפעם, גדולות הסכנות — וההוצאות
— לאין־ערוך יותר. כי אין להשוזת קארל
נוסטאב עם טיל.

פני ם

חז ^ו ת
ל תו ר ף

ן יינ £י

מוצרי סריג ה מאודלון
רכים ונ עי מי ם למגע, יפים
ו עדינים בצורה, ק לי ם
לכביסה. ח לי פ ת אודלון
מענגתכלאשה.

להבהיל, לנצל, להכשיר
ככל זאת, הוקם כל הרעש

להשיג ב דוג מ או ת חורף
חדי שו ת ב חנויו ת איוניר
בתל־אביב, אילקה בע״מ וחיפה בתל־אביב
וקליין בירושלים.

מוצרים

סוביס

יותר

לחיים

01:11 01

נוחים

יותר...

באמצעות

הכימיה

חברת ״דו פונט״ מייצרת סיבים אבל איננה מייצרת את החוט או את האפודה שבמודעה זאת.

!״,-יעיל* ו אגג
אמנית הפרודיה והפגסומימה
באחד מתפקידיה הרבים

.תרי סר כ וכ בי םבאשהא חת״
.צ׳רלי צ׳פלין של הריקוד ״
.אנאפבלובה של הפרודיה ״
מסביר ומלוה ליד הפסנתר וים דה פרים

הופעות הבכורה
מוצ״ש 25.11 שעה 9.15 בערב, אוהל שם
יום ג׳ 28.11 שעה 8.30 בערב, אוהל שם
פרטי הופעותיה ברחבי הארץ נודיעכם במועד

כרטיסים במשרדי ״כנף״ ,״במה׳ /״רוקוקו״ ו״לאך, בת״א.

/ 3הז ה על־ידי ישראל? אישיות ישראלית
ידועה, שנתבקשה השבוע להגיב על פירסו־מי
ידיעות אחרונות ומעריב, הכריזה :״הם
עשו שירות רב לנאצר, להגדלת הפרסטיג׳ה
שלו.״
אך לא זו היתה מטרתם של כתבלבי
יונייטד פרם. כאשר שוגר שביט ,2לא
היתד! כל סיבה בטחונית או מדעית לפירי
סום הרעשני שהוקדש לו. ההסבר ההגיוני
היחידי היה, כי הטיל היה נשק מפא״יי
במערכת הבחירות. העובדה ששיגור זה
הזעיק את הערבים והמריץ אותם להשיג
טילים משלהם — ובזאת פתח את מירוץ
הטילים במרחב — היתה תוצאת־לווי שלא
הדאיגה יתר על המידה, את ביג׳י ונעריו.
החודש, עם פירסום הידיעות על הטיל
המצרי שאינו קיים, אפשר היה רק לנחש
מהן המטרות שאליהן כתן. הסתמנו כמה
וכמה מטרות כאלה:
ס להרגיל את דעת־ולקהל העולמית לעובדה,
כי המרחב הינו עתה זירה למירוץ
טילים וכי לישראל הזכות ״המיסרית״ להוציא
כספים על כלי־המשחית החדיש.
ס לעורר בהלה בלב האזרח, מול הסכנה
הבטחונית המאיימת כביכול להשמידו
בעתיד הקרוב ביותר.
ס לנצל בהלה זו כדי ליצור את התגובה
האינסטינקטיבית, שגם ישראל חייבת
להגביר את מאמציה וקורבנות אזרחיה כדי
להעמיד טילים משלה מול הטילים המצריים.

להכשיר את דעת הציבור — ונציגי
הציבור בכנסת ובממשלה — לצורך בהוצאות
בטחוניות מוגדלות. דבר זה חשוב
במיוחד, ערב אישור תקציב המדינה לשנה
החדשה, ולאור מסע ההתייקרויות שהאוצר
מתכנן להטיל על משלם־המסים.
0להשריש מלב האזרח את הרגשת
ההקלה — ״השאננות״ בפי דוברי פרס —
הרת־ת בארץ מזה מספר שנים. ובמקום
״שאננות״ זו, לטעת ״תחושה בטחונית״,
שהיא הקרקע ההכרחית לטיפוח ההכרה כי
רק מלחמה תפתור את בעיות ישראל־ערב,
וכי כל מחשבה על שלום־מתוך־הסכמה
אינה מציאותית.
כפי שכתב אלקנה גלי עצמו :״אחרי שהושג
(על־ידי המצרים) שיתי־משקל איכותי(!!)
אם לא כמותי, יפתח הדבר עתה
בהכרח תקופת מירוץ קליעים, אשר בתנאי
האזור כפסיעה בינו לבין התלקחות.
לגבי ישראל, בכל אופן, יחייב מצב חדש
זה שינוי ערכין בגישה הבטחונית, משולב
ביזמה מדינית מתאימה.״
במלים פשוטות יותר: אחרי שישראל יצרה
את המפלצת הקרויה טילים ערביים
(״שיווי משקל״) אין ברירה אלא לחסל אותה
על־ידי מלחמת טילים (״שינוי ערכין בגישה
הבטחונית״).
;העולם הזה 263ו

..כל צבר משיג והשיג את אותה בת־זוג -את אותה הצברית -המגיעה לו
.ולרוב אפילו הרבה יותר מנהר טוען הצייר הנודע, ומוכיח זאת בציוריו

<</העולם ים־ ,החיים •פיס, וד,צבריות
יפהפיות.
מי שאינו רואה כך, שיגש מיד לאוס־טיקאי
הנמצא מעבר לפינת הרחוב הסמוך,
או יקבע חור אצל פסיכיאטר. הרי בסופו
של דבר, העולם משקף את נשמת המסתכל
בו, ותמהני כיצד כל כך הרבה גברים
מתחו ביקורת שלילית כל כך. ביקורת על
העולם הסיבב אותם, ומובן מאליו, על
הנשים הכלולות בו — על הצבריות.
נוף האדם אינו נבדל מנוף הטבע. הצב־ריות,
כפרחי הארץ, יש בהן מחן הכלניות,
מצניע־ת הרקפת ומיופי פרחי־הגן המטופחים,
השושנה, דליה ואיריס. שונים הם בצורתם,
ריחם וצבעם, אך כולם יפים. כשם
שעל הורד מגינים חוחיו ושומרים על
יופיו, צריכים אנו לסלוח, להשלים ולאהוב
את הקוצים אשר לצברית.
אי אפשר להגיע אל תוכו של הפרי
מבלי להדקר על־ידי קוציו.
אני — רק את היפות ראיתי. לכיוון
אחר לא הסתכלתי. בעיני הצייר העולם
כולו הנו גן־עדן של צבעים, צורות וקרים,
ואם תימצא קרן־האור המתאימה, כל
עצם יתנוצץ בזוהר צבעי הקשת כולם —
ובמיוחד הצברית.

צברירר! \ז\זדעה בדרך

אהבה ואיפור
ף ש אומרים בי כל אשד, נאהבת —
יפה. אחרים טוענים כי כל אשד, אשר
ברשותה שעתיים ביום לטיפוח עצמי —
יפה. והאמת — האמת טמונה בשילובם
של השניים. אשה נאהבת, שעתיים טיפוח —
והרי לכם יפהפיה. ומה — האין הצברית
נאהבת?
הגברים הם היוצרים מראיה של אשה.
הנשים? ! הנשים משקפית בדיוק נמרץ את
רצונם, מעוף דמיונם ודרישותיהם האסתטיות,
ובכלל של הגברים.
כל צבר משיג והשיג את אותה בת־זוג,
את אותה צברית, המגיעה לו, ולרוב
אפילו הרבה יותר מזה. כאשר עסק
הצבר כחלוציות ואידיאלים של עבודה והגשמה,
הופיעה הצברית בצמה עבותה,
רקמה תימנית וחולצה רוסית. מלחמת ה־שיחרור
עיטרה אותה בכובע גרב, ציידה
אותה בסטן ורימונים. הצברית, פרטיזנית

צבריווז בדר ך הנזרעת
לכל דבר, קיבלה את צו השעה בנאמנות,
והשתנתה.

עוד דרישות?
** מאז, עד היום — דור הפקידות והו
בהלה לזר,ב — גילתה הצברית למען
הצבר את הפודריה, את כחול־ד,עיניים וכל
אוצרות המעבדה האלכימית, ומנסה כוחה
כחתולת־מין אינטלקטואלית בעלת מחשוף

עמוק וחצאית צרה. מסכנת חייה בטיפוף
על עקבים דקדקים, מרזה לקוטר מקרונים
(שאינה מעזה לטעום מהם) ,עומדת על
הראש בתרגילי יוגה, עוברת תהליך קליד,
במכונת ייבוש במספרה. אמור נא צבר —
אחר כל זה, יש לך עוד הרבה דרישות?
בבקשה
לוהטת כחמסין, צוננת כרוח בהרי
ירושלים; לומדת שפות, בישול, פילוסופיה
ואמנות — לצרכי נישואין. לומדת באוניברסיטה
מדעי הרוח והטבע (לצרכי נישו
אין)
.מרויחה את לחמה ולפעמים גם את
לחמך אתה, צבר ; מביאה לך נדוניה, פרי-
ג׳ידר, קריירה ותנור גאז. ומתחת לשכבה
ד,פודרה והאודם נשארת ילדה טובה, מבוהלת
במקצת, נפחדת במקצת, אך חיננית ר
גלוית לב.
ומי שלא ראה את מלחמתה ההירואית
של הצברית להיות ״פאם פאטאל״ בחום
של ארבעים מעלות בצל, ברחוב דיזנגוף,
לא ידע מעולם הקרבה מהי. הכל למען
הצבר!