גליון 1264 מתאריך 29 בנובמבר 1961

נז פפר 1264

המחיר 65אגורה

האם הופצץ כפר אפריקאי זה
באנגולה -במטוסים של חיל־האוויר הישראלי, שנמכרו לפורטוגל!
העולם הזה 264י

ת מונ ת ה ״ כרמ לי ת ״ הרא שונ ה *
בדיקטטורה לא תתכן יעילות
במדינה העם
הזכות לדע ת

היא..

ס£סא 81£״
20 סיג 75 .אג.
ערבות

מה הרקע לכל ״עסקי הביש״
ו״הפרשות״ מ־ 1948 עד? 1961
איך נוצרה ״בעיית הפליטים״?
מה הביא למלחמת סיני?
כל זה מ צוי בספר החדש:

לטיב

השבוע קרה מאורע בחיפה, שלימד הרבה
על תפקידה של העתונות במשטר דמוקרטי׳
ועל היחס השורר לעתונות זו במדינה.
המאורע: אסון שקרה לכרמלית, בשעה
שעובדי הרכבת־התחתית החיפאית עמדו
לבצע בה תיקון עונתי. בגלל תקלה טכנית
הידרדרה הרכבת במידרון הכרמל, התרסקה
כליל. צעדה הראשון של עיריית חיפה, המנהלת
את הכרמלית היה למנוע גישה של
עתונאים למקום האסון, ועל־ידי כך למנוע
גילוי העובדות המלאות לציבור.
לפני כשנה וחצי קרתה תאונה דומה.
גם אז הידרדרה הכרמלית במידרון ההר,
התרסקה בתחנתה הסופית בכיכר פאריס.
על־פי הוראה אישית של אבא חושי הוטל
אז איפול מוחלט על התאונה, עד שאפילו
לא פורסם כי בכלל קרתה תאונה. היה זה
העולם הזה ( 0172 שגילה את פרטי האסון,
אשר יכול היה בקלות לעלות בחיי אדם.
העולם הזה אף הצביע על הליקויים שגרמו
לתאונה זו — ליקויים שלפי כל הסימנים
אף גרמו לתאונה החמורה של
השבוע. בזאת מילא שבועון זה אחת מ־שליחויותיו
החיוניות של עתון חופשי:
לחשוף פגעים, על מנת להזהיר מפני הישנותם•
אולם העתונות בכללותה, בלחץ של
אבא חושי, התעלמה אז מגילוי זה, והעניין
הוסר מסדר היום.
ני נ וי חסר ״ ת ק די ם. כאשר נישנה השביע
האסון, חשו עתונאי חיפה על בשרם
את יחסו של אבא חושי לעתונות החופשית•
כל הכניסות לנרמלית היו חסומות
בפניהם, עד שלבסוף נקטו צעד חסר־תקדים
בחיפה. הם כתבו את מיכתב־הגינוי הבא:
״הננו להביע בזה את מחאתנו החריפה
ביותר על האמצעים שנקטה עיריית חיפה
כדי למנוע מעתונאים למלא תפקידם הציבורי
בכיסוי התאונה שאירעה לכרמדיוז
בסוף השבוע האחרון.
״אנו רואים במניעת הכניסה מעתונאים
למקום־התאונה על מנת לדוזח לציבור הרחב
באופן בלתי־אמצעי על מה שקרה —
פגיעה חמורה בחופש העתונות. אנו רואים
בחומרה רבה את העובדה, שרק צלם אחד,
שנבחר על־ידי העירייה, הורשה להיכנס
למקום־התאונה ולצלם בהתאם להנחיות ולביקורת
צנזוראלית של צילומיו _ לפני
העברתם לפרסום בעתונות. גישה זו אינה
תואמת את חופש העתונות בישראל.
״לא נוכל לעבור לסדר־היום על מקרה
חמור זה של פגיעה בחופש־העתונות ואנו
תובעים לאפשר לעתינאים לבקר במקום־
התאונה ולצלמים לצלם מה שימצאו לנכון
— עוד היום.
״כרמלית הוא מפעל ציבורי עירוני ואיננו
יכולים להבין איך אפשר להטיל איפול
ואיסור ביקור עתונאים וצלמים לאחר התאונה.
הציבור הרחב רשאי וחייב לקבל
את האינפורמציה המלאה והבלתי־אמצעית
על מה שאירע בתאונה, דבר שמנעתם ממנו.
כל מסירת ידיעה או צילומים מכודנים
או מצונזרים איננה נותנת לציבור את האינפורמציה
החופשית לה הוא זכאי במשטר
דמוקראטי.״
ע ליי תהג׳ ו כ ני קי ם. הציבור יכול
היה ללמוד שיעור נוסף מאסון הכרנזלית:

במקום שם קיים מישסר דיקטטורי עומדים
בסכנה לא רק חופש־העתונות וזכות האזרח
לדעת על הנעשה בעירו ובכספו, אלא
גם חייו ובריאותו.
במשטר כזד״ בו אין כל ביקורת על
פעולת המנגנון השולט, מגיעים לעמדות־מפתח
מקצועיות לאו־הזקא בעלי הנתונים
המקצועיים המתאימים. מגיעים לשם ג׳וב־ניקים
המקורבים לשליט. ג׳ובניקים כאלה
מסוגלים לגרום, למשל, לאסונות כמו אלד.
שפקדו פעם אחר פעם את הכרמלית.

הממ של ה
ענבי זע לאש כו ל
לוי אשכול היה האיש הפופולארי ביותר
בחוגי השלטון לפני שלושה שבועות. אז
שרו כולם שיר הלל ל״בעל מעשה המיר־כבה״
.אולם גיבור היום לא נשאר גיבור
החודש, ולא כל שכן גיבור השנה.
ההתקפה על אשכול החלה במפא״י כמעט
מייד — ומכיוונים שונים. הגורמים, בין
השאר:
• זעמם האישי של שלושת השרים,
אשר משרדיהם הובטחו בשלבים שונים של
המשא־והמתן למפלגות אחרות, כך שכמעט
נושלו מעמדותיהם. השלושה: משה דיין,
גיורא יוספסל, פנחס ספיר. הפגיעה הפוטנציאלית
בספיר הרגיזה גם את גולדה מאיר,
המזדהה עמו במקרים רבים, בעיקר בפרשות
פנים־מפא״יות ובשינאה המשותפת ל־נערי־החצר.

פחדם של נערי־החצר מפני עליית
חשיבותו של אשכול, שהפך למעשה יורש־עצר
מוכר. מנוי וגמור עם פרם׳ דיין,
אלמוגי ושות׳ להוריד את ראשו של שר־האוצר,
לפני שהלה יתבסס סופית בעמדתו
זו. הם סומכים גם על גישתו המסורתית
של דויד בן־גוריון, שלא אהב מעולם יור־שי־עצר.
אמר
לא מכבר משה דיין, בחוג מקורבים:
״אני מתנגד ללבוניזציה, אך אני בז לאש־כוליזציר.,״

התנגדותם הגוברת והולכת של עסקני
מפא״י בהסתדרות ובעיריות, החוששים
כי מדיניות־המס־והחמס של אשכול תפגע
קשה במפא״י בבחירות להסתדרות (אביב
)1963 ולעיריות ( 0תו .)1963 על רקע זה
מוסברת גם התנפלותו הפומבית של מרדכי
נמיר, ראש עירית תל־אביב, על אשכיל
במזנון הכנסת.
התנגדויות אלה עדיין אינן מסכנות את
אשכול. אך שר־האוצר, שהוא פוליטיקאי
ותיק וממולח, לא זילזל באותות־הסכנה.
אחת המסקנות: הוא ויתר על נסיעתו לאמריקה,
כדי שיוכל לכהן כממלא־מקום
ראש־הממשלה בעת נסיעתו של בן־גוריון
לבורמה. אשכול לא רצה להניח כהונת־ייצוג
זו לאיש זולתו.

מ פ לגו ת
העוגה ה שלמה
אפשר לאכול עוגה ולהשאיר אותה שלימה
— זאת הוכיחו השבוע אנשי אחדות־העבודה.
לאחר שהתפרסם עניין העוזיס
רצו להופיע כמגיני טוהר־הנשק הישראלי.
לכן הגישו שאילתה לראש הממשלה ב־
(חמשך בעמוד <6
* כפי שצויירה על־ידי צייד העולם הזה
בשער הסקופ על התאונה שהושארה בסוד.
חעולם חזה 1264

וזנזוון :

ך* סע ם נדבר על מפ״ם.
| | על האכזבות המרות שהיא הנחילה
לני במשך השנים האחרונות, כאשר היתר
שבוייה בממשלת־מפא״י.
על התקווה הגדולה שהיא נטעה בלבנו,
כאשר נשארה מחוץ לממשלת־אלמוגי.

הפיקפוקיס החוזרים ומתגנבים
ללבנו כימים האחרונים.

* * מרנו בלבנו: הנר, חל שינוי גדול
^ לטובה. מפ״ם לא נכנעה. היא הגישה
למפא״י דרישות ברורות, האומרות כבוד.
משסירבה מפא״י לקבלן, דחתה מפ״ם מעליה
כל פיתויי הישיבה בממשלה ועברה
בראש מורם לאופוזיציה.
ובלבנו הוספנו :״ברוך השם!״

הנה הגיע יומה של מפ״ם להרים
את דגלה, שהיה מקופל במשך
בל •בנות ישיבתה בממשלה, עד
לפרוץ פרשת־לבון.

המימשל — והרי זה רוב גדול של המפלגות,
הגופים הרעיוניים ואנשי־הרוח.

תהת זאת התעטפה מפ״ם בשתיקה
עמוקה. מק״י, הלאומנים
הערביים וחצי תריסר קבוצות
אחרות יזמו קונגרס מבין. מפ״ם
הימהמה, גימגמה, ולא הושיטה
את ידה.
ושוב — אם משאירה מפ״ם את היוזמה
בידי הזולת, ומכריחה את כל שאר הגופים
לשתף פעולה עם מק״י, הרי מוכרחה להיות
לכך סיבה חשובה. אחרת, מדוע תעשה מפלגה
מעשה הנוגד בצורה כד, בולטת את
האינטרסים של עצמה?

פשר להוסיף כהנה וכהנה. אפשר
להזכיר כי מפ״ם לא עשתה, למעשה,
מאומה כדי לשמש פה להתמרמרות הספונטאנית
העצומה, המציפה את הציבור ל
מפלגה
אחת ויחידה — מפ״ם. עשינו זאת
מפני שידענו כי אין מפלגה בישראל החייבת
להזדעזע מגילוי זה, ולצאת למל־חמת־קודש
בגללו, כמו מפ״ם.
בא יום הפירסום. תנועת־החרות הגישה
הצעה לסדר־היום. מק״י הגישה הצעה לסדר
היום. הליברלים תבעו לכנס את ועדת־החוץ־והבטחון.
אפילו אחדות־העבודה האומללה
העמידה לפחות פנים כאילו היא
עושה משר,ו, והגישה שאילתא בממשלה.

מפלגה אחת לא עשתה מאומה :

היא לא הזדעזעה למראה התינוקות השחוטים.
היא לא נרעשה מן ההוכחה לכך
שד,בוסים של מערכת־ד,בטחון שיקרו במצח
נחושה. היא לא הושפעה מן הפרסומת
העולמית שניתנה לגילויים אלה מפקין
ועד האבאנה.

אין קול ואץ קשב. לא הצעה

הנה הגיע יומה לצאת בקומה זקופה למאבק
למען ביטול המימשל הצבאי, למען
החזרת זכויות־האזרח לערביי ישראל, למען
פתרון בעיית הפליטים, למען מדיניות־חוץ
ניטראליסטית, למען ניתוק הקשרים העכורים
הקושרים את ישראל למחנה הקולוניאלי.
הנה
הגיע יומה להרים את נס המרד
במדיניות־החמס של לוי אשכול, בהתייקרות
הדוהרת, בפולחן האישיות, בהשתלטות
נערי־החצר.
הנה הגיע יומה להנחית מכה על אח״
.׳ן^ דות־העבודה, להוקיע בשער את המפלגה
שמכרה את קולות בוחריה בנזיד העדשים
של יוסף אלמוגי.

שאלות נכבדות -ומענה אין.
לאחר מכן בא עניין המימשל הצבאי.
בכנסת הנוכחית יש רוב מוחלט למפלגות
שהתחייבו בבחירות האחרונות בצורה חד־משמעית
לבטל את המימשל הצבאי. מבין
כל המפלגות האלה, מפ״ם היתד, הקיצונית
ביותר והחריפה ביותר.
עתה, משהוקמה ממשלת־אלמוגי, שוב
^ אין טעם לחכות. חובת מפ״ם היתה ליזום,
למחרת היום ממש, קונגרס גדול של כל
הגופים והאישים במדינה שתבעו את ביטול

ף שנן שתי מפ״ס -ומעולם לא היה
הדבר ברור יותר, גלוי יותר, כמו עתה.
ישנה מפ״ם הדוגלת בניטראליות וישנה
מפ״ם שנשארה בממשלה גם בימי מיבצע־סיני.
ישנה
מפ״ם שגילתה אומץ לב רב ב־פרשת־לבון,
שמנהיגה דיבר על ״דרייפוסיא־דה״
,ושהודיעה שלא תשב יחד עם דויד
בן־גוריון — וישנה מפ״ם שסירבה להקים
ממשלת־ניר, ושניר,לה למחרת הבחירות
משא־ומתן לשם כניסה לממשלת בן־גוריון.
ישנה מפ״ם של אהרון כהן — וישנה
מפ״ם הממלאת את מבוקשתו של בן־
גוריון, והמעכבת מזה שלוש שנים את
ספרו של אהרון כהן.
ישנה מפ״ם היושבת ברגע זה באופוזיציה
— וישנה מפ״ם הנמצאת ברגע זה
בממשלה שניה, היא הנהלת הסוכנות היהודית
— בה מתחלקים תקציבים עצומים.

אפשר להמשיך ברשימה זו עד
אין סוף. כולנו מכירים את מפ׳׳ם
מזה שנים רבות, וכולנו זוכרים
מקרים בלתי-ספורים של דו־ניט־מתיות
זו, של דבר והיפוכו, של
עקרונות רמים ומסקנות חלושות.
מה מביא לכך? יש האומרים שזו תוצאת
הפצע האידיאולוגי שטרם הגליד, שריד מאותם
הימים בהם היתה מפ״ם סטאליניסטית
אדוקה. יש אומרים שזו תוצאת קיומם של
הקיבוצים, הזקוקים לזרם בלתי־פוסק של
תקציבים ועזרי־ ,והמחייבים על כן את
הימצאות מפ״ם בממשלה או בסמוך לה.
יש אומרים שזו תוצאת סתירה רעיונית
יסודית, כי מפ״ם שייכת בכל מאודה ל-
מישטר הקיים במדינה, בעוד נשמתה מתקוממת
נגד אותו מישטר עצמו.

הבד היה מובן. ההמונים ציפו
לכך. רבים אף בבר התבוננו להושיט
את ידיהם לעזרה. זה היה
יכול להיות יומה של מפ״ם, יום
התקיעה בחצוצרה הגדולה שיד
העקרון.

ך* חת זאת החלה מפ״ם משמיעה קוו
1לות מוזרים. הם מתמיהים והולכים
משבוע לשבוע.
תחילה באה הפרשה הטראגית של הריגת
חמשת הצעירים הערביים בגבול. ברגע הראשון
דרשה מפ״ם חקירה לאומית גדולה.
חבריה הערביים בנצרת יצאו בכרוז זועם,
שהדגיש את החששות הכבדים המפעמים
בלב הציבור הערבי.
לפתע בא המיפנה. מפ״ם חזרה בה. היא
היכתה על חטא בפומבי. היא גינתה את
חבריה שלה בנצרת — ביודעה היטב שהדבר
יעלה לה באלפי קולות ערביים בעתיד.
היא ויתרה לא רק על חקירה בדבר
השמועות המבעיתות, אלא גם בדבר עצם
נסיבות החקירה, ואף בדבר עמדת המימשל
הצבאי בימי המהומות שלמחרת הלוויה.
זה היה מוזר. הבענו את ההשערה ששינוי
מפתיע זה קשור בעובדה שלחברי
מפ״ם היה במיקרה חלק ביחידה שהיתה
מעורבת בהריגה. מפ״ם הכחישה ברוגז רב
שיש קשר כלשהו בין עובדה זו לבין
תגובתה. וזה עוד החמיר את הענין. כי
בהעדר סיבה (שלילית אך מובנת) זו, נשאלת
השאלה: אם כן, מה היתד, הסיבה?
מדוע הניחה מפ״ם את הפרשה כולה ל־מק״י?
מדוע נעצה סכין בגב כל בעלי
הרצון־הטוב, שנזדעזעו ותבעו חקירה?

אין היא דמות צינית, היא דמות
טראגית.

אנו איננו עוסקים כפסיכו־אנא־ליזה.
אנו עוסקים בפוליטיקה. ד
מבחינה פוליטית, דרכה״ש* מ־פ״ס,
הרצופה בכוונות ׳טובות,
מובילה למקום שאינו גן־עדן .׳

יני כותב את הדברים כדי *לקנטר.

בזאיר יערי: האבו הוא יכריע בין ש וזי בשבוהז?
נוכח מסע־השוד האחרון של לוי אשכול
במישור הממשלתי ושל אהרון בקר במישור
ההסתדרותי.

לפדר־היום. לא שיאילתא. לא מאומה.

אמנם,
מפ״ם דיברה. היא יצאה
נגד. היא גינתה. אך היא לא
יצאה לשום מלחמה של ממש.
היא לא הסתכנה במאומה. היא
לא התחייבה לדבר.

מנם, יש למס״ם הסבר מקיף ו־ממצה
לעמדתה בכל אחד מן ד,מיקרים
האלה. מעולם לא היכרתי גוף פוליטי שהיו
לו כל־כך הרבה הסברים סבירים לכל
מעשיו, ובעיקר לכל מחדליו.

הוא הדין לגבי יחסה כלפי אחדות העבודה.
מעולם לא בגדה מפלגה בצורה כה
מחפירה בהתחייבויותיה החגיגיות ביותר,
למחרת יום הבחירות, כמו מפלגה זו. בגידה
זו היתה מכאיבה במיוחד למפ״ם, שאגפו,
הימני נשאר לפתע חשוף ללא הגנה.
אפשר היה להבין אילו פרצה מפ״ם בהשתוללות
של זעם קדוש, אילו יצאה למסע
של גידופים והשמצות ודברי־נאצה.
המוזר הוא שזה לא קרה. מפ״ם גילתה
התאפקות עילאית, מעל לצו החובה ומעבר
לקריאת התפקיד. היא אמרה ״פויה!״ .נו־אמיר,
אמרו שאולי אין הדבר לגמרי בסדר.

מפ״ם
לא דרשה חקירה בעניין הריגת
חמשת הצעירים הערביים — מפני שלא
רצתה לפוצץ את מועדון־השש( .אגב,
אייהו?) אין היא נוקטת ביוזמה בעניין ה־מימשל
הצבאי — כדי לגבש חזית רחבה.
אין היא מגנה את אחדות־העבודה — כי
אינה רוצה לדחוף את אחדות־ד,עבודה
לזרועות מפא״י. היא לא העלתה את עניין
העוז־ם — כי רצתה שאחדות־ד,עבודה תסתבך
תחילה.

אבל מלחמה? קריאת־תגר להתמודדות
על חיים ומוות? יטריפת
גשרים? חם ושלום.

וכאן אני בא אל הפרשה האחרונה, שהיא
גם אבן־הבוחן הסופית וגם גזלת־הכותרת.
כתנתי לגילוי העתים באנגולה.
לפני שהעולם הזה פירסם את הגילויים
המזעזעים, העמדנו את כל ההוכחות לרשות

אהד מידידי פיפר לי שסבו היה
אומר :״הלוואי ואלוהים יזמן לי
כל כך הרבה חטאים כמו שיש לי
תירוצים עבורם.״

מלים. מלים. מלים.

מי שאינו מכיר את מפ״ם יכול להתפתות
למחשבה שכל זד, צביעות, דו־פרצו־פיות,
בגידה צינית. אך אין הגדרות אלה
נכונות. מפ״ם אינה כזאת.

האסון •טל מפ״ם הוא שהיא דומה
להאמלט, הנסיך הדני.
שתי נשמות מתרוצצות בקירבה.

מאת

איני רוחש איבה למפ״ם* .להיפך. אני
מתפלל על נשמתה. אני מייחל לנצחון בני-
אור שבה, לשיחרורה מתסביכיה, להזדק־פותה
הגופנית והרוחנית. כי בקטעים רבים
מן החזית הלאומית והבין־לאומית אנחנו
נמצאים בקו אחד — ואני מקווה שיבוא
יום של שיתוף־פעולה.
ודווקא לכך הריני מודאג.

יתכן רק הסבר סביר אחד לתגובות
מפ״ם בהודיט האחרון:
היא לא החליטה עדיין להישאר
ולפעול באופוזיציה. היא עודנה
חולמת על כניסה לממשלת־אלמו-
גי. היא עודנה פוסחת על שתי
הסעיפים.
ישנה הרגשה שקיימים במפ״ם ברגע זה
שני מחנות, המייצגים את שתי הנשמות
של האמלט :״להיכנס או לא להיכנס —
הנד, השאלה.״ שני מחנות אלה — כוחם
שקול. השתררה אווירה של תיקו, של פאסיביות
גמורה, תוך צפייה לשיבתו של
מאיר יערי מחופשת־הריפוי בחו״ל. יערי,
מן הסתם, יכריע לכאן או לכאן.

אם הערכה זו נכונה -הרי
עתה הרגע הנבון לעורר את הנשמה
הטובה של מפ״ס. ההכרעה
היא׳בין אומץ־לב לבין פחדנות,
בין נאמנות לאידיאל לבין התמכרות
לעגל-הזהב, בין עמידה על
רגליים לבין כריעה על ברך.
איני דואג לגורל האידיאלים. אלה ימצאו
להם את לוחמיהם. אם יבגוד בהם מחנה
אחד, יקום במקומו מחנה אחר.
לגורל מפ״ם אני דואג.

במדינה

בל הזכויותשמורות

• זוהי התוכנית הנרקמת עתה על־ידי הכופים של משרד
הכטחון, בדי להלץ את עצמם ממבוך השקרים בו הסתבכו,
כדי לחפות על השימוש כ״עוזים״ באנגולה: שקר חדש.
בהעדר כל מיפלט אחר, ואחרי שהמפעל הבלגי לייצור נשק *
הבהיש כתוקף בי מבר את ״העוזים״ לפורטוגלים, ישימו )
נערי־החצר של כן־גוריון את כטחונם כהכחשה טוטאלית.
הם יטענו בי ״העולם הזה״ משקר, יתעלמו מהודעת הדובר
של חיל־האויר הפורטוגלי באוזני כתב ״העולם הזה״ ,ואף
יטענו כי תת-המקלע המופיע כתמונה הרשמית של הצבא
הפורטוגלי ואשר זוהה כפירוש על־ידי הקצין הפורטוגלי
כ״עוזי״ -אינו תת-מקלע מדגם זה. שקר זה אף יושמע,
לפי התוכנית, בתשובה הרשמית להצעות לסדר־היום של
תנועת החרות ומק״י, מתוך נסיון לבלבל את חברי הכנסת
ולנצל את העובדה שאין ביניהם אף מומחה אחד לנשק.
• יתכן שהפיחות כערך המטבע הישראלי יבוצע תוך
הודיטיים. במיקרה זה, לא מן הנמנע שממשלת ישראל תנקוט בצעדים
הקיצוניים ביזתר להבראת המטבע הישראלי, תעמיד את השער החדש של
הל״י לפי הערך של שלוש וחצי ל״י לדולר אמריקאי.

• המ׳טפטים הפליליים המוגשים נגד העסקנים הערכיים
של מק״י ומפ״ם הם רק התחלה. צפה לקו נוקשה יותר ברחוב הערבי,
עליו החליטו במפא״י מזמן, אן שהוחלט לבצעו רק עם הקמת הממשלה החדשה.
קרוב לוודאי שאותו קו יופעל גס ברחוב העברי, ישקף את מהות הממשלה

(המשך מעמוד )4
נידון. הם אף דאגו שידיעה על כך תודלף
לעתונים.
לפי החלטת הממשלה, שאילתה המתפרסמת
לפני שזכתה בתשובה בממשלה אינה
צורכת תשובה, מאחר שהופרה הסודיות
ביחס אליה. אי־לכך הודיע ראש הממשלה
השבוע שאינו מתכוון לענות על השאילתה
של אחדות־העבודה.

תולדו ת
חתימה טובה
במשפחת מארון החיפאית עדיין לא שקטו
הרוחות. לאחר שבנם רימון נהרג בדרך
לרצועת עזה, נתפרסם בשמם מכתב לראש
הממשלה. במכתב הודה אבי המשפחה ל־ראש־הממשלה
על טיפולו בעניין, וויתר
על הקמת וועדת חקירה.
אחיו של ההרוג, אדמונד מארון ( )19 מיהר
לשלוח הכחשה לראש הממשלה. הוא טען
שאביו כלל לא שלח ולא התכוון לשלוח
לו מכתב, וודאי שלא התכוון לוותר על
ועדת חקירה בפרשת ההריגה.

״את ריגזטז אותי! \זאוונ\זי לגזגזמז ט 1לך!׳
החדשה בה שולטים נערי החצר של בן־גוריון. בכל המערכות האלה תנוצל
מערכת המשפט בצורה הרבה יותר תקיפה מכפי שהיה אפשר עד כה, כאשר
עמד בראשה שר ליבראלי.

0צעירי הצעירים כמפא״י ואוהדי פנחס לבון יוותרו על
תכניתם להוציא כטאון משלהם. השבוע התברר להם סופית כי לא

ימצאו מקורות למימון הוצאת העתון.

ס צפויים זעזועים כמספר ערים קטנות ומועצות מקומיות
כהן השינה מפא׳׳י את השלטון כעזרת קואליציה עם מפדנות
אהרות. בעקבות הפלת שלטונה של מפא״י בבאר־שבע וגילויי אומץ הלב
מצד עסקני המפלגות המקומיים כבר התארגנו אנשי האופוזיציה בבית־דגון,
דורשים בשיתוף עם אחד מנבחרי מפא״י שפרש, את הדחתו של ראש
המועצה המפאי מצב דומה צפוי גם בעירית צפת.

ס ויכוחים מרים וקשים יתנהלו בשבועות הקרוכים במק־״י.
בעקבות מסע הדה־סטאליניזציה המוגבר בברית־המועצות והויכוח בינה לבין
סין ואלבניה יעוררו חברים רבים במפלגה את הדרישה לקביעת עמדה מוגדרת
של מק-י לגבי ענינים אלה. הנהגת המפלגה הנוקשה תאפשר הפעם את הויכוח
הפנימי אך לא תענה לדרישות הדימוקראטיזציה בדרכי ההחלטה.

• חכרה אמריקאית נדולה מתכוננת להקים כארץ חווה
ענקית גדולה לגידול עופות. החברה שברשותה חוות דומות בארצות־הברית
ובאירופה בהן היא מגדלת מיליוני עופות לצרכי מחקר ושיווק ביצי
דגירה ואפרוחים, עומדת להקים חוות דומות בהודו ובישראל שתוצרתם
מיועדת אן ורק ליצוא.

• אנשי מפתח נוספים כמשרד החקלאות יועברו מתפקידיהם,
אחרי שתשוך הסערה סביב סילוקו של המנהל הכללי
טל המשרד, יצחק לוי, והחלפתו כאיש אמונו של דיין. שר
החקלאות העלה את סיבות כשלונו במדייניותו החקלאית בחוסר יכולתם של
עוזריו.

מכתב ההכחשה של הבן לא נשאר ללא
תוצאות. כבר למחרת המשלוח, בצהרי־היום,
הופיע קצין חקירות גבוה ממשטרת חיפה
בביתו של מארון וחקר את אדמונד שעה
ארוכה. אדמונד טען שעסקן מפא״י מקומי,
פואד נאסר, שיכנע את אביו לכתוב מכתב
לאבא חושי, לרגל יום הארבעים למות בנו,
המכתב נשלח לכתובתו של ראש הממשלה
בלי ידיעת החתום עליו.
לין לא הצליח. גירסתו החדשה של
האב, בצירוף מכתב ההכחשה התקיף שנשלח
לראש הממשלה (העולם הזה ,)1263
זכתה לאימון רב של תושביה הערביים של
חיפה. אנשי אבא חושי בעיר־הכרמל היו
צפויים לבוז על מעשיו של פואד נאסר.
אמנון לין, גיסו של אבא חושי ומרכז
המחלקה הערבית של ההסתדרות בחיפה,
לא השלים עם הבזיון שנגרם לאנשיו ולראש
הממשלה במכתב מפוברק. הוא הביא
את אבי המשפחה האנאלפאבית לביתו׳
ניסה לשכנעו להודות בכך שאכן כתב את
המכתב. הדבר נודע לאדמונד התקיף והוא
מיהר לבית לין להוציא את אביו מן המי־צר.
שם זכה להתקנא־ ,חריפה מצידו של
לין :״אתה לא בסדר!״ הטיח לין כלפיו,
״אתה אינך מאמין למדינה כשאתה לא
מאמין למה שהממשלה אומרת.״
״לא נכון!״ הכחיש אדמונד ,״אני מאמין
להם, אבל אני רוצה ועדה שתחקור מדוע
ברחו הצעירים לעזה, מאיזה מרחק הם נורו
וכיצד העבירו אותם ממקום המוות!״
אמנון לין נשאר ללא תשובה, וללא

הכחשת האב. למחרת התפרסמה בשם המשטרה
הודעה, לפיה הסתבר למומחיה למעלה
מכל ספק שהאב אמנם חתם על
המכתב הראשון לבן־גוריון. על שהאמין שהמכתב
מיועד לאבא חושי — לא נאמר דבר.

יחסי חוץ
ציון ל שב ח
אומות, כמו בני־אדם׳ משתדלות ללבוש
מסיכה המכסה את חסרונותיהן. אף כשהן
מנהלות מדיניות שרירותית, צינית ואנוכית,
הן מנסות להעמיד פנים כאילו פועלות הן
לטובת המוסר ולטובת האנושות.
מדינת ישראל, משום מר״ נוהגת להיפך.
לעתים קרובות מתקבל הרושם כאילו היא
מראה לעולם בכוונה־תחילה את צדדיה השליליים
ביותר — ואף צדדים שליליים
שאינם קיימים כלל. נראה כאילו היא לובשת
בזדון מסיכה מכוערת.
בשבועות האחרונים, בפרשה בינלאומית
אחת, נפלה המסיבה ונתגלו פניה של ישראל
האמיתית — פניה של אומה שוחרת־צדק.
מאז היא מסובכת בצרות.
ללא מסיכה. הדבר קרה כאשר הרימה
משלחת ישראל באו״ם את ידה למען גינוי
המישטר הגזעני בדרום־אפריקה.
מאז ימי הרייך השלישי לא היתה עוד
בעולם תופעה בה קיים גבול כה ברור
וחותך בין טוב ורע. מצד אחד עומד מישטר
בעל הכרה פאשיסטית גלוייה, שמנהיגיו לא
הסתירו מעולם את אהדתם להיטלר, ובימי
המלחמה האנטי־נאצית אף ישבו במחנות־ריכוז
בתור גייס חמישי. מצד שני עומדים
טובי דרום־אפריקה, בני כל הגזעים, התובעים
חרות וצדק לכל.
בשביל ישראל, שהחלה זה עתה מחלימה
מן הזעזוע הנורא של משפט אייכמן, לא
יכול היה להיות ספק באיזה צד היא עומדת.
אפילו ידידי הקולוניאליזם בישראל, הרוחשים
אהדה גלוייה למדכאי אלג׳יריה ואהדה
סמויה למדכאי אנגולה, לא העזו להרים
את קולם למען אבירי גזע־האדונים
בממלכת הבורים.
ממשלת ישראל לא יכלה לסטור על לחייה
של דעת־הקהל הטובה בישראל. היא
נענתה ללחץ אזרחיה, נקטה בקו מוסרי
ברור. התוצאה הדהימה את הגזענים בדרום־
אפריקה, שהכירו ואהבו את המסיעה המכוערת
של ישראל, והביאה להתנגשות תמורה
בין שתי המדינות.
מלחמה אוטומטית. היה זה אופייני
שממשלת בן־גוריון, אף בעשותה מעשה
טוב וראוי לשבח רב, מצאה לנכון להתנצל
על כך. מן הרגע הראשון הועלו על נס
נימוקים של אינטרס אנוכי, כדי להצדיק את
המעשה המוסרי. נאמר כי כל הצבעה אחרת
היתרי הורסת את יחסי ישראל עם מדינות
אפריקה השחורה, מביאה לאבדן ההשקעות
הרבות שהושקעו בה, ואף עוזרת לערבים
לרכוש את קולות האפריקאים נגד ישראל,
בוויכוח המר על פליטי פלסטין.
כל אלה נימוקים חשובים ונכונים — אך
אפשר היה להביא גם נימוקים הגיוניים
הפוכים — כגון גורל יהודי דרום־אפריקה,
המופקרים לחסד הפאשיזם הבורי, גורל התרומות
המתקבלות מאותה ארץ, ועוד. הימין
הישראלי אף העלה נימוקים אלה בכנסת
— ובזאת החשיד את עצמו בקירבה
לימין הגזעני בנכר. לא פיגרו אחריו הדתיים
הקיצוניים, שהעלו נימוקים של אינטרס
יהודי אנוכי, כדי להוכיח כי אבד הכלח
על מוסר הנביאים ושוב אין הוא מחייב
יהודים טובים.
אך כל התנצחות הנימוקים היתר. חסרת
שחר. פניית ישראל נגד הפאשיזם הגזעני,
אף בלי שום נימוק, מסבירה את עצמה.
אין צורך בשום נימוק זולת אחד: שישראל
היא מדינה הדוגלת במוסר ובצדק, הנמצאת
במצב־מלחמה אוטומטי עם כל מדינה הדוגלת
בתורות אייכמן.
בהתייצבה הפעם בבירור במחנה הדוגל
בכבוד האדם, עשתה ממשלת ישראל את
המעשה הטוב ביותר מאז קומה.

מענון
הג׳ונגר
זוג ירושלמי ישב השבוע בדירתו והתבונן
באלבום עב־כר. מודבקים על דפיו
היו קטעי עתונות לרוב, שהודיעו כיי פקיד
(המשך בעמוד )10
ה עו ל! הזה 2*4ו

מאת אל תבור
** 1צררי מצה חיל־האוויר הפורטוגלי,
1 0 1בשורות החרות בליסבון הבירה, המו
מרוב חיילים וקציני־תעופה. הם פתחו ו־טרקו
דלתות בבהילות, התרוצצו במסדרונות
כשבידיהם מיסמכים והודעות. הטלפונים
צילצלו ללא הרף.
אותו בוקר, בו ביקרתי במשרדי המטה
כדי לחפש אחר העתים הישראליים הנמצאים
בשימוש הכוחות הלוחמים של פורטוגל
באנגולה, היה בוקר טרוד במיוחד במטה
חיל־האוויר. הפורטוגלים, הדואגים י1־
נהל מערכת תעמולה יסודית וענפה סביב
מסע הדיכוי שלהם באנגולה, אינם מתירים
אומנם לעתונאים לבקר באופן חופשי באנגולה
עצמה, למרות החלטות מוסדות ה־או״ם
שתבעו מהם לאפשר לעתונאים אובייקטיביים
ללמוד מקרוב על המתרחש במושבה
האפריקאית. אולם מאידך הם מארחים
בלבביות את העתונאים בפורטוגל עצמה,
אינם חדלים מלהלעיטם בתצוגות ו־בתומר־תעמולה
ערוך בכשרון רב על כל
מה שקשור באנגולה. למיקרא חומר תעמולה
זה ולשמע ההסברים של אנשי משרד
האינפורמציה הפורטוגלי, מסתבר שמאבקם
של בני אנגולה לחרות ולעצמאות אינו אלא
טירוריזם, המאורגן על־ידי אנשים מחוץ
לאנגולה, הפועלים בהשראתה של מוסקבה
ועורכים פוגרומים מעוררי־זוזעה במתיישבים
הפורטוגליים התמימים.
באותה עת שערכתי את ביקורי במשרדי
מטה חיל־האויר, נערכה בשדה־התעופה של
ליסבון תצוגת כוח של חיל־האויר הפורטוגלי•
הוזמנו לשם כל העתונאים הזרים
ששהו בבירת פורטוגל ובפניהם חולקו אותות
הצטיינות למספר טייסים פורטוגליים
שהצטיינו בקרבות באנגולה. מכיוון שלמור־די
אנגולה אין עדיין חיל־אויר משלהם,
וכלי־הנשק היחידים שלהם להתגוננות בפני
הפצצות מטוטי־הקרב הפורטזגליים הם רובים
ותת־מקלעים, לא קשה היה לנחש על

^ 1ס 3

• 41^ 4

0^ 80050

60ס/מז ס 3ז״<>3ן< ס>1 06נ0ימג<*-י$4י 0״
< >3ח*0 <\00
1!010*0י-61:6ז314׳0

^0 -ור <׳3 10>1<0ו001140ו
<1043?< 68<*00<*6אס * 10110ז די־5 <10י<
1*31061438 גס *״•00<10<>5 04ז< 8\.ס<<70-0.ג*וא.
* <10 *60:ייז|יי־0,?0.ז
*:סמי 6 043
,<.סס 6 :<1ס<16<0 **3
ב זזוי<י? סס ס 806 סח <*־ס!01י>ן>מי< )
00 <10*11160*316 40 161)1ח{(10ח 40^100 0
*ס000107־׳ ס 00 0416^*30ן< 0<0ח*:0 >8ס)

468 *36 * 0 $

1*0080
.\! 0* 6061*0

6•0 !1

סייס״.
ס/; <161<\0*!041

ג 01 סז:׳ ס;זאס /ויע 1׳ סגן
׳וז&״ז.וגז 4 3 0 6 0 *110* . 0014$תין ן 0*6 0 9 0 0סדי 7 0 0 0 x 1 0
8 *0 : 6 6 0 8 1 3 6 6 6 * ,0 0 6

_*00£5*> 19)6 !)110601:

!דל: ס113) 016 70.׳.ולסאסד׳ ^0־>׳ 005 <£5£ס /י־1^006)10 0 3X3*1)! .0**80 ,148 0 8*14
י . <16ס150 1י>

דא\2ובוה בפעורה באנגורה -תנזונה נזבטאון זזיר־האץ יר הפגרטוגרי
מטוסים. קנינו מכם הרבה מטוסים מדגם
דקוטה. אתה יודע, אנחנו זקוקים להם להובלת
חיילים ולהפצצות. יש לי חבר
טייס, חבל שכרגע איננו כאן, הוא ממש
משוגע לישראל. הוא כבר היה שם מספר
פעמים, כדי להביא מטוסים, ובכל פעם שהוא
חוזר הוא אומר לי, :ישראל, זאת
ארץ נפלאה, אתה מוכרח לבוא אתי לשם
באחת הטיסות הבאות.׳ הייתי מאוד רוצה
לבוא׳ אבל אני קשור לעבודתי במשרד.״
היתה זו הצהרה מדהימה מפיו של דובר
פורטוגלי כמעט־רשמי, שהוא בודאי אדם

כעבור זמן קצר נתנו לי בליסבון את
התשובה לשאלה זו. כאשר פרץ המרד ה־אנגולי,
לפני כחצי־שנה, היו באנגולה בסך
הכל אלפיים חיילים פורטוגליים. זהו, למעשה,
אחד מסודות הצלחתו של הרודן סאלא־זאר
במדיניותו הכלכלית. הוא הצליח לארגן
את ניצול עושר מושבותיה של פורטוגל
במינימום של הוצאות ובמנגנון זעיר־יחסית.
מדהים לחשוב כיצד הצליח לדכא,
בעזרת אלפיים חיילים בלבד, כל נסיונות
של מרידה במדינה בה משועבדים למעלה
מארבעה וחצי מיליון ילידים.

גולה לא תותיר לו ברירה אלא להפריש
מכוחותיו הנמצאים במערך נאט״ו ולהעבירם
לאנגולה, הוא טרם עשה זאת.
מסיבה זו היתד, פורטוגל זקוקה בדחיפות
לכלי־תובלה ימיים ואויריים ובמחירים זולים
שלא יכבידו על משרד האוצר הפורטוגלי
הנתון במצוקה מאז המרד באנגולה.
החזקת הצבא הפרטוגלי באנגולה בלבד עולה
כיום לאוצר הפורטוגלי 200.000 דולר
ליום. והרזרבות במטבע חוץ מצטמקות מיום
ליום. בריטניה פתרה את בעית התובלה
בים, סיפקה לפורטוגל פריגטות.
עתה מתברר שישראל עזרה לפורטוגל לפתור
את בעיות התובלה באויר, בספקה לה
מטוסים משומשים וזולים.
מפירסומים פורטוגליים רשמיים יכולתי
ללמוד שהדקוטות האלה משמשים בעיקר
את חיל הצנחנים הפורטוגלי, שהופעל ב

הבד ק ב לו ד
להדס באנגולה

איזה סוג של מעשי־גבורה קיבלו הטייסים
הפורטוגליים את אותות הכבוד שלהם —
פעולות השמדה יסודיות של כפרים באיזור
הצפוני של אנגולה, שהיה נתון עד לזמן
האחרון לשלטונם של המורדים.

לשפץ ן־ לא כדאי!
הנה, דווקא במשרדי מטה חיל־האוויר
1ולא בתצוגת־הראוזה, התגלתה לעיני עובדה
מזעזעת: שישראל מעורבת במה שמתרחש
באנגולה לא רק בכך שתת־המקלעים
עוזי הישראליים נמצאים בשימוש כוחות
הרגלים הפורטוגליים באנגולה, אלא שחיל-
האויר הפורטוגלי משתמש למבצעי־הדיכוי
שלו במטוסים שסופקו לממשלתו של סא־לאזאר
על־ידי מדינת ישראל.
היה זה בעת שיחתי עם ג׳ורג׳ מנואל
בלו ואן זלר, מנהל לשכתו של שר התעופה
הפורטוגלי״ .שעה שהקצין הצעיר הבלונדי
התפעל בפני ברוב התלהבות מתכונותיו
המיבצעיות של העוזי הישראלי, ואף
הטריח את עצמו להשיג לי תמונה בה
נראה העוזי בידי חיילים פורטוגליים ב־ג׳ונגלים
של אנגולה, ניסיתי להשיג מפיו
אישור לידיעה שפורסמה לפני שבועות
מספר בארץ, ובה נמסר כאילו משפץ מכון
הבדק בלוד מטוסים פורטוגליים.
״האם אתם שולחים את המטוסים שלכם
לתיקון בישראל?״ שאלתי.
ואן זלר חייך חיוך רחב ולא חשב אפילו
שניה על התשובה :״לא. אני לא חושב
שזה כדאי לנו לשלוח את המטוסים שלנו
לתיקון עד אליכם.״
אולם ברגע בו כמעט שמחתי — כישראלי
ולא כעתונאי — לפחות על הכחשה וו,
הפתיע אותי ואן זלר שוב, כמו בעניין
העוז־ם. הוא לא חיכה לשאלה נוטפת מצירי,
המשיך להשתפך בכנות ובלבביות
האופיניות לו :״אנחנו לא מתקנים מטוסים
בישראל, אבל מצד שני אנחנו קונים אצלכם
• הממונה על חיל־האוויר וחיל התעופה
האזרחית כאחת, ושמשרדו נמצא במפקדת
חיל־האויר הפורטוגלי.

חעולס הזח 12*4

הנמצא בתוך העניינים ויודע להבדיל מה
ההבדל בין שיפוץ למכירה. לא היה שום
מקום לטעות: במטה חיל־האויר הפורטוגלי
טוענים שישראל מספקת להם מטוסים
מדגם דקוטה וכי טייסים פורטוגליים באים
לישראל בשליחות חיל־האויר הפורטוגלי
על־מנת להטיס לפורטוגל את המטוסים
שנמכרו להם.

צורך דחוף
ך* שאלה הראשונה שהתעוררה אצלי
| { בעקבות גילוייו של ואן זלר היתה:
לשם מה זקוקה מדינה כמו פורטוגל, שהיא
חברה בארגון האמנה הצפון אטלנטית
(נאט״ו) ,למטוסי־תובלה מישראל?

כאשר פרצה מלחמת השיחרור ופורטוגל
נאלצה תוך זמן קצר להעביר רבבות חיילים
מפורטוגל לאנגולה, לא יכלה להעביר
את כולם באמצעי־תובלה שהיו ברשותה.
אוניות־התובלה של צי הסוחר הפורטוגלי
לא יכלו להיחלץ למיבצע זה, כיוון שהדבר
היה משתק את הכלכלה הפורטוגלית, התלויה
רובה ככולה בקשרי התובלה הסדירים
בין המטרופולין ומושבותיה שמעבר
לים. חיל־האויר הפורטוגלי, הקטן־יחסית,
לא יכול היה אף הוא לבצע מיבצע זה.
לפי החוזה של פורטוגל עם נאט״ו חייבים
כוחות האוזיר הפעילים שלה להיות מרותקים
לבסיסיהם בפורטוגל, כחלק מהמערך
האיסטרטגי של כוחות האויר של נאט״ו.
למרות שסאלאזאר מאיים ללא הרף כי
מדיניותן של ארצות המערב בשאלת אג־

814 8611*1^0ח•701*013 *141?1

20, 1100 4* 51 016018

י• י י

כרבגינן הבי\2גר טזר חבר נזב\ץזח-יר־\זאו\־י\־ \זפ\דבווג2־י

ג׳ונגלים של אנגולה.

דמי 7האמין?
*** מעץ פרם הדרה; לפני שבוע, ב־תשובה
לשאילתא בכנסת, כי ישראל
שיפצה מטוסים אזרחיים פורטוגליים, ופטר
את הבעיה בכמה הערות אירוניות.
אולם הדוברים הישראליים מכחישים בשצף״
קצף שישראל מכרה אי־פעם, או מוכרת
כיום, מטוסים כלשהם לפורטוגל.
הדובר הפורטוגלי, שדיברתי עמו, בוודאי
לא שיקר — לא היה לו שום עניין בכך,
והפרטים האישיים בהם גיוון את סיפורו
אינם משאירים כל ספק לגבי אמיתות דבריו.
הוא מאמין כי אמנם ישראל מכרה למשרדו
מטוסים.
איך מתיישבות שתי ההודעות?
הפתרון הפשוט ביותר הוא, כמובן, שאחד
משני הצדדים משקר, ויכול הקורא
לבחור לעצמו את הצד שהוא מאמין לו
יותר. אך ישנה אפשרות שלישית, המעוררת
מחשבה.
יכול להיות שקבוצה מסויימת בישראל,
בתוך הממשלה או הקשורה עם מערכת־הבטחון,
קונה גרוטאות של מטוסי דקוטח
בעולם, מביאה אותם לישראל, משפצת אותם
כאן ומוכרת אותם לפורטוגל, המאמינה
כי אלד, מטוסים של חיל־האויר הישראלי.
במקרה זה אמנם יכולה העיסקה כולה, גם
מבחינה כספית, להופיע בספרים של מערכת
ר,בטחון והתעשייה האווירית כעיסקה פשוטה
של שיפוץ. אך הרודח הוא עד אין־
שיעור יותר גדול — ואין הוא מופיע
בספרים.
אם כן, לאן הולך הכסף?
דבר אחד ברור: אם אמנם יש רגליים להשערה
זו, הרי יש משמעות רבה לעובדה
כי הפורטוגלים אמנם מאמינים כי הצד השני
הוא ממשלת ישראל. לא כל קבוצה
פרטית מסוגלת לעורר רושם כזה.

אזבאר? ו״
״ 1יה כנענ

מאמר אחרון בסיווה: המיווץ הגואש בין הועיון השמי רביו מרחמת החלוקה

כוכבמודקר ניי ם
ן) מי םמע טי ם לפני פרוץ מלחמת תש״ח ירדתי ליפו הערבית. בחברת יהושע חלמיש
(כיום כתב ידיעות אחרונות לעניינים ערביים) .שוב לא היתד. זאת יפו אשר הכרנוה
בילדותנו, עיר הבוזה וחתמר־הינדי. לא פגשנו אף לא בעברי אחד. מבטים חשדניים עקבו
אחרינו בכל אשר פנינו, ובפינות הסימטאות עמדו הבורות של צעירים, שהביטו בנו באיבה
גלוייה ומאיימת.
אוזירה של מלחמה ריחפה בארץ.
ירדנו ליפו כדי לברר את פרטיה של ידיעה, שהופיעה ב־ 21 בנובמבר ,1947 ,ביומון
השומר־הצעיר, משמר. ידיעה זו אמרה כי אגודה ערבית, בעלת נטיות ״ציוניות״ ,הפיצה
ביפו כרוזים בחתימת ״פלסטין אל־פתאת״.
על אף האווירה הקודרת, היתד, זאת ידיעה משמחת בשבילנו. היא הוכיחה כי פעולה
מסויימת, בה החילונו כשנה ורבע לפני כן, נושאת פרי. הפעולה היתד, ייסוד תנועת ארץ־
ישראל הצעירה (היא ״פלסטין אל־פתאת״ ,בערבית) אשר הציבור התעקש לקרוא לה ״קבוצת
במאבק״.
אחרי קבוצת פאריס וקבוצת רטוש, היה זה השלב השלישי בהתפתחות הרעיון הכנעני.

מהפכה כחמשה •ט?ם ים

^ שעהשיונ תן ר טו ש הקים את הוועד לגיבוש הנוער העברי ופירסם את החוברת
[— בעלת קרני־השור המוזהבות, התגבשה אסכולה חדשה זו בשקט. היא לא הסתפקה
במתיחת ביקורת על פעולת רטוש — ביקורת שהוכיחה את עצמה חיש מהר כנכונה. כי
הפגז של רטוש היה חד־פעמי. מיד אחרי הופעת החוברת ירדה קבוצת רטוש מן הפרק,
חבריה התפזרו, ועברו ארבע שנים לפני שרטוש הצליח לגבש קבוצה חדשה, שהיתר, שוב
בת כתריסר חברים*.
האסכולה החדשה היתד, פוליטית מעל לכל ולפני הכל. היא העלתה את הרעיון הכנעני
על נס דווקא בשל הפוטנציאל המדיני הגלום בו. כפי שכבר הסברתי, ראינו את לוח־הזמנים
של המהפכה העתידה כלהלן:
9שלב א׳ :הקמת תנועת־המונים חדשה, המאוחדת בהשקפת־עולם דינאמית ומגובשת,
לשם כיבוש השלטון בייש! ב.
שלב ב׳ :ארגון היישוב לשם מלחמה מכרעת באנגלים, תוך כדי גיבוש חזית

משותפת עם הערבים.
שלב ג׳ :גירוש האנגלים מן הארץ באמצעות התקוממות המונים אדירה — אם 9 בדרך של מרד מזויין ואם בדרך של מרי אזרחי.
שלב ד׳ :כינון ארץ־ישראל (השלמה, כמובן) כמדינה עצמאית וריבונית, פתוחה 9 לעלייה יהודית וערבית כאחת, לשם גידול מהיר.
9שלב ה׳ :הפיכת ארץ־ישראל החופשית בסיס לגירוש הזרים מכל המרחב, ולהקמת
קונפדרציה של ארצות־המרחב.
הרעיון הכנעני נראה לנו מלכתחילה כמכשיר אידיאלי להגשמת תוכנית כזאת — לא רק
מפני היותו חדש, רענן ומלהיב, אלא קודם כל בגלל סגולותיו המהותיות. הוא הסביר
לנוער העברי את ייחודו, ואת הצורך בפריקת עולה של הנהגה אשר נכפתה עליו על־ידי
התנועה הציונית העולמית. הוא העניק לנוער זה עולם חדש של סמלים, אוצר גדול של
תחושת־כוח.
אך לא זה היה העיקר בעינינו. התכונה העיקרית של הרעיון הכנעני היתד״ לדעתנו, עצם
היותו לאומי ומרחבי כאחד. רטוש תפס רק את הצד הלאומי, והפריז בו במידה מסוכנת.
אנחנו שמנו את הדגש על הצד המרחבי.
העמים העבריים הקדומים, מלפני תקופת התנ״ך ובתקופת התנ״ך, היו חלק בלתי־נפרד
מיחידה גיאוגראפית, תרבותית, כלכלית ופוליטית גד, לה. הם היו המתווכים הגדולים בין
ארם־נהריים ומצריים. תרבותם לא היתד, שונה במאומה מתרבות שאר העמים השמיים,
שדיברו כולם ניבים שונים של שפה אחת.
על כן, בהדגישנו את תקופת־קדם, לא נתכוונו ליצור פולחן רומנטי עקר. עינינו לא היו
מכוונות אל העבר הרחוק, אלא אל העתיד הקרוב. ראינו באידיאולוגיה העברית־השמית
מכשיר ליצירת חזית עברית־ערבית בארץ, ולאחר מכן במרחב כולו.
יש. לזכור כי באותם הימים שלטו האנגלים בכל ארצות המרחב, וכי כל שליטי ערב היו
עבדיהם. חלמנו על מלחמת־שיחרור מרחבית, בה תמלא האומה העברית החדשה תפקיד
* רובם יוצאי־לח״י צעירים, כמו עמוס קינן ובועז עברון. קבוצה זו התגבשה בשלהי
מלחמת תש״ח, הוציאה את כתב־העת אלף, הקימה אגודה בשם ״מרכז העברים הצעירים״
והתפרקה כעבור זמן־מה. רעיונותיה היו זהים לחלוטין עם הרעיונות של קבוצת־רטוש
המקורית.

נזנורכוז ״בנזאבגץ״ :אורי אבנרי ומוינו ארמון ()1946

מכריע — כך שהשגת העצמאות בארץ־ישראל תהיה משולבת מן הרגע הראשון בברית
מרחבית גדולה.
על כן לא הצטערנו במיוחד על כשלונו של רסוש. להיפך, סברנו כי כשלון זה ישחרר
את הרעיון הכנעני מן המחלה האנטי־ערבית, ומן היהירות של ״עברי ואפסו עוד״.
במרוצת השנים חיפשנו דרכים לפעולה. ביררנו את האפשרות של חדירה לאחת המפלגות
הקיימות, כדי לכבשה מבפנים. בדקנו את המצב בתוך מפא״י, במפלגות השמאל והימין.
המסקנה היתד, שזו אשלייה גמורה.
באביב 1946 הגענו למסקנה כי אנו מוכנים לפעולה גלוייה, וכי אין כל דרך אחרת.

הקרב עד הקירות

דה־הקרג הגדול על נפש היישוב השתרע בימים ההם על קירות הבתים. בעוד
^ שהעתונות הרשמית היתר, כבולה ומצונזרת, חיפשו הבריות על קירות הבתים את
הידיעות על פעולות המחתרת, את ההשמצות ההדדיות בין ההגנה, אצ״ל ולח״י, את דברי־ההסברה
של הגופים השונים.
באחר הימים הופיע על קירות הבתים בכל הרחובות הראשיים של תל־אביב כרוז מיוחד־במינו.
היא נשא רק מילה אחת — ״במאבק״ ,באותיות לבנות על רקע שחור. מתחתיו
התנוסס סמל מוזר — ספק מגן־דויד מפורק, ספק כוכב, ספק אלומה של חיצים.
כעבור כמה ימים הובא אחד ממדביקי הכרוז למשפט על הפצת חומר בלתי־חוקי. כאשר
ראה השופט את המוצג, הפליט :״אהה! סוף־סוף נשמע מה זה!״ כי הכרוזים עוררו סקרנות
לא־מעטה בין העוברים־ושבים.
זאת, בדיוק, היתד, כוונת הכרוז. מאחוריו עמדה קבוצה זעירה של כתריסר צעירים,
חסרי פרוטה, שלא היתה להם כל דרך אחרת למשוך תשומת־לב ציבורית לחוברת הראשונה
שלהם, שהופיעה אז בקיוסקים. שמה היה ״במאבק״.
גישתה של קבוצה זו היתד, ההיפך הגמור מגישת רטוש וחסידיו. לא ראינו כל סיכוי
לכך שהנוער יעכל תיאוריות מופשטות, שלא היה להן קשר ברור למאורעות היום. ראינו
את תפקידנו הפוך מזה: להוכיח לנוער כי הרעיון הכנעני נוגע במישרין לבעייה הבוערת
של השעה, וכי יש בו פתרון מעשי ביותר.
איש לא האמין באותם הימים כי האנגלים יעזבו את הארץ תוך שנה וחצי. הנוער רצה
באיחוד כל הכוחות הלוחמים, מן הפלמ״ח ועד לח״י, כדי לפתוח במלחמה המכרעת נגד
השלטון. אולם ההנהגה הציונית — שנבחרה על־ידי יהודי העולם כולו — נראתה לנוער

כעדה של פחדנים. וייצמן, שרת, בן־גוריון — כולם היוד בלם, התרפסו בפני הבריטים,
גינו את פעולות המחתרת ולא הראו כל נכונות או יכולת לארגן את היישוב למאבק
אמיתי.
הופעתנו הראשונה בציב־ר היתד, מתואמת למצב זה. אמרנו לנוער: פרקו מעליכם את
האפוטרופסות של יהודי העולם ושל המנהיגים המייצגים אותם. הקימו מתוככם הנהגה
חדשה, שתאחד את חברי כל הארגונים ותנהיג את המאבק. את הדגש שמנו על הנוער
המאורגן בגוף הגדול ביותר: ההגנה והפלמ״ח.
החוברת הראשונה נערכה בכוונה תחילה כדי לאחז את העין ברגע הראשון. במבט שטחי
אפשר היה לחשוב כי זהו אחד מבטאוני ההגנה. השם — במאבק — נלקח מאוצר־המונחים
שלה. צורפה לו כותרת־מישנה :״קובץ לענייני מדיניות, בטחון ונוער״ .על העמיד הראשון
התנוסס סלע המצדה, ולידו תוכן־עניינים שהבליט כותרות כגון :״כל הסמכויות למגיני
היישוב הגנה — בראש הכל!״ ״שתי מטרות מלחמה״ ,״וינגייט — יוצר פלוגות־המחץ״
,״שיחה עם גולומב״ ,וכו׳ .במאמרים אלה לא השתמשנו בנוסחות מרחיקות־לכת,
כגון ״אומה חדשה״ ,אלא דיברנו על ״הנוער הארצישראלי״ ,על ״הדור החדש״.

7ק ראת התהום

*0הצלחה היתה מהממת.

איני חושב שמאז הופיעה במדינה אף חוברת שעוררה

| 1לבדה רעש כה רב.
תחילה חטפו העתונים את ד,פיליטונים שלנו, העתיקו אותם. לאחר מכן בא גל ההשמצות.
לא היה עתונאי המכבד את עצמו שלא הגיב על החוברת במאמר של 2000 מילה ויותר,
החל בי. יציב בדבר (״ה,צבריות כאידיאולוגיה״) ויעקוב חזן בנאום במועצת מפלגתו
(״היאבקות על המוצא הציוני״) וכלה באורי קיסרי (״הצברים של העונה״) ומשה שמיר
(״במאבק או במת־אבק״) .מאחר ששמי הופיע על החוברת כעורך, היה חלק ניכר מן
ההשמצות מכוון אלי אישית.
הפירסום הביא חברים. אל הצעירים בני ד,־ ,17 כמו עמוס אילון, נוספו מבוגרים יותר,
כמו מיכאל (״מיקו״) אלמז, שהפך מייד עורך החלק הספרותי־תרבותי (ושייסד, לאחר־מכן,
את תיאטרון זירה) .מידד שיף התקרב לקבוצה ונתן לה להוציא לאור את ספרו בני
בליעל. נחום זולוטוב, האדריכל שזכה לאחרונה בפרס חשוב, נתן לנו ציורים. אפילו מירה
אברך צעדה את צעדה העתונאי הראשון במסגרת זו — היא ציירה קאריקטורה בחוברת
הראשונה של במאבק.
קשה לי לתאר היום את התרוממות הרוח העצומה שאחזה בנו. הרגשנו את עצמנו
כנושאי דבריו של הנוער העברי — וכך ראו אותנו גם יריבינו. בעוד שקבוצת־רטוש היתד,
בשעתה מבודדת ומנותקת, קנתה לה קבוצת במאבק אהדה בחוגים רחבים. תוך שנה אחת
הוצאנו לאור ארבע חוברות של במאבק, אותן מימנו בפרוטותינו, ושכל אחת מהן נמכרה
בקיוסקים ב־ 1000 עד 2000 טפסים — כמות נכבדה בשביל חוברת כזאת גם כיום.
אלא שאופטימיותנו היתד, מופרכת. נמצאנו במירוץ נואש עם הזמן — וכיום ברור כי
היה זה מירוץ חסר־סיכוי מלכתחילה. העניינים בארץ התקרבו לקראת משבר — ומשבר
זה מוכרח היה להוביל למלחמה ולפתיחת תהום נוראה בין עברי וערבי.
בהתקרב סתו 1947 כבר היתד, עובדה זו ברורה גם לנו. החלטנו לגנוז זמנית את כל
שאר הבעיות, להתרכז בעיקר. הוטל עלי לגבש את דעותינו הפוליטיות בחיבור תמציתי.
וקיצוני. התוצאה היתה חוברת בת 34 עמודים, בשם מלחמה או שלום במרחב השמי.
אין טעם לצטט כאן את דבריה של חוברת זו. הרעיונות, שהיו אז כה נועזים ומהפכניים,
ידועים למדי כיום. אסתפק בהעתקת שמות הפרקים, המדברים בשביל עצמם :״המהפכה
השמית: הכשלון הציוני — אסיאתים עבריים — אחידות המרחב השמי — התנועה הלאומית
הערבית — אימפריאליזם עברי? — מלאומיות ערבית ללאומיות שמית — המהפכה
הנפשית — המהפכה הסוציאלית — המהפכה המדינית — שלבי הגשמה — האיחוד השמי
— אסיה רבתי. המהפכה הארצישראלית: עברים וערבים — אומה ארצישראלית —

8 8 8 — 6 8

סיייייי

7־ 1,בץ דע מאניות. בטחו! שער
מממן
?׳ימ?,:וזילג יזיזרזיז•
גל גגליו למציד הישוג !

ממר - .ברא ט המי!
רזחי מיייז מימי
יזדימה * -י איוירנ*.*.י
דגגייס ימי סליג׳ז ז!5הץ

*־רח עס !.ויגיב
נז-גי-תנו מיזכיז

ר 9יח גויגיר יידור י-אי־גד׳סיאי׳
א;ד? .מזרח ישותי ז

1x50־01 ייזארסאת י-ססאיזס•*
ם*י-ם*יגי־׳כהרליי
תלגגיי דב7י• +ז היי־״
זז־ליגצי ״ זיגמגרגרי;:
?ל ״׳לקיש ־־עע

אדשיי יליגיץ
>4תמי&גד* בי־סרת׳ ננדנדת
( ג גי
מ יר גמי ־ י * /
יעה מיי *
שויצדלוגיה
׳מעדר: שגייר. בס־-גייז

ו ג מן מ 3ח

3ח 1ד ו

ה ע דו ו 0אוץ ^ -דאלה? - 03ר ה ״

שרושה גריונוה ״בגזאבגן״ -הראשון(עפטנזבר ,)1946 השני(האי )1947 והרביעי!רצנדבר ,) 1947 צם פרוץ גזוזרח־נזה
הבעייה החברתית — שלבי הגשמה — חינוך ארצישראלי — המבוי הסתום של החלוקה.״
בפרק האחרון נאמר:
״אפילו אס תצליח מנהיגות ציונית זו לנצל קוניונקטורה מדינית חולפת ולהקים מדינת־חלוקה
בניגוד לחוקים הגיאונראפייס־פוליטיים, האם תיפתר על־ידי כן שאלה כלשהי?
בוודאי שלא. מדינה עברית כזאת לא תוכל להקים משק שיפרנס מיליונים, כשהיא מנותקת
סן השווקים הגדולים של המרחב השמי. היא לא תוכל לקיים לאורך ימים עוצמה צבאית
שתהיה מסוגלת להגן על גבולותיה המשונים. היא רא תוכל להשתחרר מן הכבלים הנסתרים
של שיעבוד אימפריאליסטי ...קיצורו של דבר: החלוקה לא תפתור שום בעייה
עיקרית. הבעיות רק תלבשנה צורה חיצונית אחרת.״
אחרי 14 שנים, איני מוצא. לנחוץ לתקן אף לא מילה אחת בנבואה זי.

,,השעה הקשה ביותר בחייגו״

קחנו מדריך ישן של העתונות העולמית, תירגמנו את עיקרי החוברת לאנגלית,
ושלחנו אותם לכתובותיהם של כמאה עתונים וכתבי־עת מקאהיר ועד טהראן. לא
ידענו כי היו אלה הימים האחרונים בהם אפשר היה לשלוח דואר מתל־אביב לכתובות אלה.
ב־ 19 בנובמבר הודיעה סוכנות הידיעות הערבית כי ״המנהיג הפוליטי של תנועה חדשה,
המכונה ארץ־ישראל הצעירה, פירסס חוברת בת 35 עמודים, הכוללת תוכנית ציונית לתנועה
עברית־ערבית חדשה לשיחרור ולפיתוח החלק השמי של המזרח התיכון. חוברת זו טוענת
שארץ־ישראל, עבר־הירדן, סוריה, הלבנון ועיראק מהוות יחידה גיאוגראפית, ושהדרך
היחידה לפתח אותה היא מאמץ משותף של כל העמים השמיים, ערבים ועברים.
״התנועה הלאומית, שהחלה בימי איבראהיס באשא ועד פייצאל, מלן עיראק המנוח,
שאפה תמיד לאיחוד המרחב השמי הזה, שלדברי החוברת בותר על־ידי מעצמות אימפריאליסטיות.
הדור העברי החדש בארץ־ישראל, טוענת החוברת, הוא גזע אסיאתי ויעזור ליצור
את האחדות השמית שתוביל במרוצת הזמן ליצירת פדרציה שמית גדולה, שתכיל את
אפריקה הצפונית, מצריים וחצי־האי ערב.״
כעבור יומיים הופיעה אותה ידיעה על הפצת כרוזים ערביים של ארץ־ישראל הצעירה
ביפו. עד היום אין לי מושג מי עשה זאת, ואם היו היוזמים ערבים צעירים, מאותם שהחלפנו
עמם דיעות באותם שבועות קדחתניים.
הקשרים הלכו והתרחבו. מיקו אלמז, שהגיע לאמריקה, הביא לפירסום ידיעה על הקבוצה
בניו־יורק טיימס. באחד הימים הפגיש אותי ידידי שמעון צבר עם אדם שהיה פעיל בליגה
להתקרבות יהודית־ערבית. היה זה המהנדס בנימין עומרי, אחד היוזמים העיקריים להקמת
הפעולה השמית כעבור תשע שנים. עומרי מצידו הפגיש אותי, כעבור זמן מה, עם
אהרון כהן.
אך המירוץ היה אבוד. ב־ 29 בנובמבר נסעתי לחיפה, כדי לבקש מזולוטוב, שהיה אז
סטודנט בטכניון, ציור־שער לגליון מיוחד של במאבק, אותו החלטנו להקדיש לבעיית החלוקה.
בלילה, בשכבי במיטת בית־מלון, שמעתי המולה. זה עתה הודיע הרדיו על קבלת
החלטת החלוקה באו״ם.
החוברת האחרונה של במאבק הופיעה כעבור יומיים. על שערה היה ציורו של זולוטוב
— צעיר הנושא דגל — ומתחתיו הכותרת :״עוד נאחד אותך, מולדת!״ במאמר הראשי
נאמר:
״גליון זה נכתב בשעה הקשה ביותר בחיינו• ,נכתב מאחורי תריסים מוגפים, כשבחוץ
משתולל ההמון שהוטעה לחוג את ביתור מולד תו ...קלה ונוחה היתה השתיקה — אך
ארור השותק ביום הזה. דברינו לא יהיו אהודים — כיוס. הם נכתבים למען המעטים
המרגישים בחרפת היום הזה.״
בעמוד 2הופיע כרוז, אותם הדבקנו גם על לוחות־וזמודעות:
״סכנה חמורה מאיימת על הישוב — הסכנה של מלחמת־אחיס שמית אולם גס בימי
השרות והמאבק, עת יעמיד הנוער העברי את עצמו בראש היישוב הלוחם, לא נשכח את
השגיאות שגרמו למצב זה אם מצווים אנחנו ללחום — אל תהיה מלחמתנו הגנה על
גטו יהודה, כי אס מאבק למען איחוד המולדת, ולמען המרחב השמי כולו.״
פשוט עוד יותר היה שיר קצר, שהתנוסס במרכז הגליון :״נשבענו לך, מולדת /ביום
שפלך המר — /גדולה ומאוחדת /תקומי מעפר / .ימאיר בלב בנין /הפצע ה־אכזר/ ,
עד ייינשאו דגלין /מיס ועד מדבר.״
שיר זה הפך ברגע האחרון להימנון הקבוצה. דויד שרף, בנו של פרץ ברנשטיין, חיבר
לו מנגינה, הדומה קצת לשיר־כנסייה הולנדי. באחד הימים, בסוף ,1947 התכנסנו בבית
אחת החברות, הרמנו כוס ושרנו את השיר בעצבות חגיגית. על הפסנתר ליתד, אותנו
יוחנן זילברמן, שנפל לאחר מכן בקרב בעיראק אל־מנשיה. ידענו כי זה הסוף.

תזכיר סודי להגנה

פני כן עשינו עוד נסיון נואש אחרון להשפיע על מהלך הדברים. פירסמנו בעצם
ימי הקרבות חוברת קטנה בשם ״מהתגוננות — למלחמה!״ בה השתתפו, חוץ ממני,

בנימין עומרי, ועוד כמה אנשים, ביניהם אדם הממלא כיום תפקיד חינוכי מרכזי במדינה,
ואיש שהפך קצין גבוה בחיל־האודיר. היא הכילה תוכנית נועזת למדי: לשנות את פני
הדברים תוך כדי מלחמה.
בין השאר נאמר בה:
״(עלינו) לפורר את החזית הערבית מבפנים, להביא לכלל התנגשות מהפכנית גלוייה בין
המישטר הערבי הקייס לבין הכוחות הערביים החותרים לקראת התחדשות לאומית וסוציאלית,
ליצור ברית לאומית ומעמדית בין כוחות ערביים אלה לבין האומה העברית החדשה,
ולבנות על ברית שמית זו את ההסדר היציב שיבטיח את שלומו וחרותו של המרחב ואת
מילוי מטרותינו הלאומיות.
ע לינו להפוך) את מלחמת־העמים העברית־ערבית למלחמת־רעיונות, יאשר חזיתה
תעבור בכל אחת מן הארצות הערביות עצמן.
עלינו) להרוס את האמונה שהעברי הנהו פולש אירופי זר, ולזהות את שאיפותינו
הלאומיות עם כל השאיפות החיוביות והנעלות המרחפות כיום בעולם הערבי.
״אסור לנו לסתור את האידיאלים של הלאומיות הערבית; להיפן: עלינו להוכיח כי
אידיאלים לאומיים אלה קשורים באידיאלים הלאומיים שלנו, ולהצביע על דרך מעשית
להגשמתם המשותפת.
״עלינו לפתור את הבעייה ההיסטורית העומדת כיוס בפני אסיה הקידמית: כיצד לאחד
את הארצות השמיות לגוש אחיד, אשר יאפשר להן לשמור על ריבונותן, ולעמוד במשותף
בפני נסיונות של כל גוף זר לקנות אחיזה במרחב.
״אנו מציעים: תכריז ההנהגה העברית חגיגית שהמטרה העליונה של מדינת־החלוקה
העברית היא ליצור קונפדרציה שמית גדולה, לשם הגנתן המשותפת ופיתוחן המשותף של
כל ארצות המרחב.
עלינו להמחיש באזור־השליטה שלנו, בעצם ימי המאבק, את כל אותם האידיאלים
אשר תועמלנינו יטיפו להם במרחב כולו: ייצוג מלא של הערבים בממשלה (של ישראל),
במוסדות המחוקקים ובפקידות המדינה, קליטה שלמה של הערבים במערכת המשק והתעסוקה,
התרבות, החברה והחינוך של מדינתנו, ומעל לכל — דמוקראטיזציה של החברה
הערבית (בישראל) ,לאלתר, חלוקה מיידית של האחוזות הגדולות בין האריסים הערביים
המעבדים אותן, יצירת שיכבה רחבה של ערבים אשר עצם מעמדם האישי יהיה מותנה
בנצחון עברי.״
לא הסתפקנו בעצה כללית זו. בד בבד עם החוברת היגשנו למיפקדת ההגנה תזכיר סודי,
שמחבריו היו אליהו נאור (כיום שופט בבאר־שבע) ,דויד שרף ואני. הצענו להקים מייד
מחלקה מיוחדת למלחמה פוליטית, רעיונית ופסיכולוגית, שתגשים רעיון זה. צירפנו כמה
עשרות כרוזים לדוגמה.
לא חיכינו לתשובה. ואומנם — לא היתה כזאת. אומנם נקראתי כמה פעמים לפגישות
בבית האדום, אך רעיונותינו נגדו, כמובן, לחלוטין את הלך־הרוח השלים. האסון, אותו
חזינו מראש, קרב ובא — מדינת ישראל הפכה מיים לידתה אוייבתם של חמישים מיליון
ערבים — והדבר קבע את דמות המדינה לדור שלם מראש.

חזון למועד?

אותן פגישות כבר הופעתי במדי חאקי מלוכלכים, כחייל גבעתי. גם שאר חברי
/הקבוצה התגייסו ונפוצו לכל עבר. לא נעשה כל נסיון לשמור על קשר רצוף בינינו.
כי ביום שפרצה המלחמה היה ברור לנו שקבוצת במאבק, השלב הכנעני השלישי, מתה.
אמרנו לעצמנו: תהיינה תוצאות המלחמה כאשר תהיינה — היא תשנה את המצב המדיני
והרוחני ללא הכר, וכל התחלה חדשה תצטרך להיות שונה לגמרי.
ואומנם, עברו תשע שנים שלמות לפני ייסוד הפעולה השמית, אותה אפשר לכנות כשלב
הרביעי של הרעיון הכנעני. ואולי נכון לומר — הרעיון הכנעני כולו, על כל שלושת
שלביו, היה אך הקדמה לגוף רעיוני חדש זה, בו הבשילו והתבגרו כל הרעיונות, בהגיעם
לראשונה לשלמות המשלבת את הצד המדיני עם הצד החברתי, הכלכלי והפילוסופי, ואת
הצד הלאומי והמרחבי עם הראייה הגלובאלית.
אם נקבל הנחה זו, ייראו שלבי הרעיון הכנעני בפרספקטיבה הנכונה. אף אחד מהם לא
יכול היה להצליח, באשר דבקו בו סממני הילדות והנעורים. הנאיביות הריאקציונית של
עדיה גורביץ, ההגזמית הפרועות של רטוש, חוסר־הסבלנות של אנשי במאבק — כל אלה
היו שלבי־ביניים הכרחיים. כל אחת מן האסכולות האלה, עם כל ליקוייה ומחדליה, תרמה
תרומה מכרעת לגיבוש הדור, מבלי שהרגיש בכך, והכשירה את הקרקע לשלב שבא אחריה.
אנשי במאבק ביקשו לחולל מהפכה תוך שנתיים־שלוש. היום ברור כי מהפכה זו תימשך
לפהות דור שלם, וכי בהצלחתה תליי גורל מדינת ישראל. גם מתנגדים כמו דויד בן־גוריון
מודים שהרעיון עצמו נכון ובלתי־נמנע, אך טוענים כי הוא בא לפני זמנו — ועוד צריך
לעבור דור אחד או שניים לפני שיגיע תורו.
כאשר תצליח המהפכה, אולי יחייכו האנשים למשמע מעלליהם של הכנענים הראשונים,
שהיו אז בארץ. אך בלעדיהם, לא היה נוצר מעולם יסוד של ממש לאותו שינוי־ערכים אשר
יטביע, מן הסתם, את חותמו על עשרים השנים הבאות.

כמדינה
(הנושן מעמוד )6
העיריה שלמד, שושני נאלץ להתפטר מעבודתו,
עקב תלונה של פקידתו, כי הציע
לד, הצעות מגונות.
שושני ( )32 ואשתו ידעו על פה כל מלה
בכל קטע־עחון. בכל משפחה רגילה היו
ידיעות אלה עלולות לגרום טראגדיה, ליצור
קרע רגשי עמוק בין הבעל ואשתו.
אך במשפחת שושני התייצבה האשד, לצד
בעלה. היא האמינה לדבריו כי האשמה
נטפלה עליו ללא שחר, דירבנה אותו לצאת
וללחום מלחמת צדקתו.
השבוע הגיעה מלחמה זו לשלב הגבוה
ביותר: בית־המשפט הגבוה לצדק הוציא
צו על תנאי, הקורא לעירית ירושלים לבוא
ולנמק מדוע לא תחזיר את שושני לעבודתו.
הצעה
מנדנה ) לפני בית־המשפט עומדות
שתי גירסות, שכבר הועלו בהרחבה
בעתונות (העולם הזה .)1251 מצד אחד
טוענת אורית שטיבר, כי שושני ביקש לפטרה
— רק מפני שלא נעתרה להצעותיו
הבלתי־מוסריות.
ואילו שושני, צבר שהתנסה בקרבות
העיר העתיקה ועלה בסולם המנגנון הודות
לעסקנותו במפא״י, טוען כי אין שחר
בהאשמה זו. הוא רצה לפטרה מסיבה
פשוטה: עבודתה לא השביעה את רצונו.
אלה הן הטענות הגלויות. סביבן רקומה
מסכת שלמה של בירורים, הבטחות ואינטריגות.
שושני, למשל, הסכים בשלב הראשון
למסור את העניין לבירור, בהאמינו
כי בבירור זה תידון בקשתו לפטר את
אורית. להפתעתו גילה, כי דווקא תלינת
אורית נגדו היא ששימשה נושא לבירור.
כאשר נתבקש להתפטר, בהבטחה כי צעד
זה יסייע לשמור את השערוריה בסוד, נשמע
לעצה זו. אך מיד למחרת התפטרותו דאג
מישהו לפרסם את כל הפרשה•
ברגע זה החליט שושני ללחום לצדקתו.
הוא שלח מכתב שני לעיריה, בו הודיע על
ביטול הודעת ההתפטרות שלו. הוא הסת
מ ך על תקנון עירוני, הקובע כי התפטרות
של פקיד נכנסת לתוקפה החל מהיום הראשון
בחודש, לאחר הגשת ההתפטרות. אם
ביטל את ההתפטרות לפני הראשון לחודש,
טען, משמע שההתפטרות אינה תופסת. אך
העיריה לא קיבלה את טענותיו.
שושני פנה לעורך־הדין שרגא בירן הירושלמי,
העלה טענות תהליכיות נגד החלטת
הפיטורין של העיריה.
הגוש מתנקם ץ מאחורי כל הטענות
הפורמליות האלה העלו חבריו של שושני
טענה נוספת, האופיינית לג׳ונגל המפלגתי
בישראל. לדבריהם, נגרם לו עוול רק
משום שהשתייר לחלק הלא־נכון של מפא״י,
לקבוצת הצעירים שבתוך המפלגה, ואילו
ראשות העיריה והמנגנון הבכיר שלה
נתונים בידי אנשי הגוש. עסקנים וותיקים
אלה, לפי אותה גירסה, חששו מפני הצעיר
המאיים על עמדותיהם ורצו לסלקו.

המשךמסע ״ פו ס ה׳

ממרסייל לכיוון חיפה,
נפליג ב־ 19.12 ונעגון שוב
כגינואה כ־ 20.12 עם טיול
בעיר והסביבה

ו ...בנפולי כיום 21.12 -
עם טיול לפומפיי
153503 ולפני שנגיע לחיפה, נתעכב
3־ 24.12 בלימסול, לשם
טיול בקפריסין

נשוב לחיפה פ־25.12

אם נכונה טענה זו או לא — יתכן ש־לעילם
לא יתברר. כי גם בית־המשפט אינו
יכול להיכנס לסבך זה, שאינו משתקף
בשום מיסמך ובשום הליך רשמי אם כי
יכול היא לקבוע את עתידו של אדם.

טיולים כנ״ל מחיפה
27.12.16 ,15.1.62

היס טוריה

בכבוד רב

טבח בדוחבין ןן ות

* 7 1 ) 4110*4
קרית־ספר

• קרית־ספר • קרית־ספר

מהדורה

רביעית ^

של ספרה של

^ לנה קיכלר-זילברמן ^

\ מאה ילדם שלי

5פ־ פרשה מופלאה מימי האימים
• הופיעה זה עתה בהוצאת

קרית־ספר

ופ־קרית־ספר
• קרית־ספר • קרית־ספר

לראשונה מאז מלחמת השחרור התפרסמה
השבוע בפומבי גירסתה הרשמית של
מפקדת האציל בירושלים, על פרשת דיר־יאסין.
לאתר שנים ארוכות בהן כונה המיב־צע
של פלוגות האציל והלח״י בפי אנשי
ההגנה, כטבח אזרחים חסרי מגן, העלו
מפקדי האציל בכתב את הטענה שכיבוש
דיריאסין היה מיבצע צבאי הכרחי להגנת
העיר מפני הפורעים ששכנו לדבריהם בכפר.
בספרו על החומות, שיצא השבוע לאור,
הקדיש איש אצ״ל וירושלמי ותיק אופיר
פרק שלם ל״כיבוש דיר־יאסין״.
כתב אופיר בספרו ע ם כיבוש דיר־יאם־ן
החלה שרשרת הנצחונות של הישוב
העברי על כוחו המתמוטט של האויב
הערבי. תושבי ירושלים לא ראו במבצע
נחשון (שהיה באותם הימים) משום מיפנה
במהלך הקרבות בארץ. בישוב נתעוררו
התקוות כי דאצ״ל יביא את השינוי.
בניגוד לדעת אנשי ההגנה, שדיר־יאסין
היה כפר ידידותי ליהודים, טוען אופיר ש־דיר־יאסין
היווה סכנה.
שפםל ^ו ל. על הפעולה עצמה מספר
אופיר :״לפני הקרב נתעוררה בעית השבו
מתלוננת
שטיכר

מפוטר שושני

הצעה מגונה בפרוזדורי המנגנון — או חיסול בג׳ונגל המפלגתי?
יים• סוכם כי התוקפים יפרידו בין אוכלו־סיה
לוחמת ולא לוחמת. משוריין מיוחד
עם רמקול הוכן כדי להודיע לתושבי הכפר
שכפרם הוקף. אולם פתיחת הקרב לא היתר,
כפי שתוכנן. המשוריין עם הרמקול לא
הגיע למבואות הכפר.״
בעוד שגירסת ההגנה יודעת לספר עי1
התנגדות אפסית בכפר וריכוזה בבית המוכתר
בלבד, טוען אופיר :״המערכה נתמשכה
כשכל בית ערבי משמש עמדת התנגדות.״
הטענה העיקרית כנגד כובשי דיר־יאסין
היתד, בשאלת הטבח הגדול בנשים ובילדים.
לפי טענה זו נטבחו כ־50ב נשים וילדים
והוטלו לבאר הכפר. שאר נשות הכפר וילדיו
הובלו בתהלוכת נצחון לירושלים.
על כך משיב אופיר :״ד־ר־יאסין נכבשה
כולה. על גג בית המוכתר נמצאה אשר,
ובידה ריבה. מתוך סיפורי הלוחמים נראה
כי הערבים ניסו להשתמש בערמה ויצאו
מבתיהם בלביש נשים. אבל בנות שהיו עם
יחידותינו גילו מתחת לצעיפי ה״נשים״
רעולות־הפנים דמויות ערבים עבותי־שפם.
מאידך נמצאו גם נשים ערביות שהשתתפו
בהרב, ובתוך ריתחת המערכה קשה היה
להבדיל בין אשה לוחמת ואשרי לא לוחמת.״

חינוך
ש ׳1עמי
אחת ההתפארויות הגדולות של ראש הממשלה
דויד בן־גוריון, היתד, ביטול הזרמים
בחינוך והנהגת הרשת האחידה. למעשה
היתד, זו רק אחיזת־עיניים. שני זרמים
קיימים: הדתי והממלכתי.
חצי־חצי. בין השכונות הרבות הפזורות
על רכסי ההרים מסביב לירושלים,
נמצאת גם עיר־גנים, המיושבת עולי מזרח-
אירופה וצפון־אפריקה. לפני כשנתיים דאגה
מחלקת החינוך להתחיל בבניית בית־ספר
במקום, אותו הועידה, מלכתחילה, לזרם
החינוך הממלכתי.
על החלטה זו לא ידעו חסידי חב״ד,
כאשר החלו בפעולת השיבנוע שלהם בקרב
תושבי המקום. הם הצליחו לאסוף מס־ספר
ניכר של בקשות ופנו לעירייה שתו־עיד
להם את המיבנה המוקם. העירייה סר-
בה, אך נוכח לחץ נוסף הושגה פשרה
לפיה חולק בית־הספר לשניים: לזרם הדתי
ולזרם הממלכתי.
תלמידים במקום מזון. מיד עם

תחילת שנת הלימודים הראשונה, התברר
כי מצב זה לא יאריך ימים. ההתנגשויות
בין שני המחנות החלו בקריאות־גנאי כלפי
מורות בית־הספר הממלכתי, שהופיעו בלבוש
״בלתי־צנוע״ ,הסתיימו בתגרות־ידיים.
לפני חודשים מספר החליט מנהל ביתד,ספר
הממלכתי, יאיר עוז־ארי, לפתור במקצת
את בעיית הצפיפות שהתגברה בחצי
בית־הספר השייך לו. הוא פינה את מחסן
המיצרכים מבניין המסעדה של בית־הספר,
הקים במקום כיתת לימוד. לכך לא היה
מוכן מנהל בית הספר הדתי, אהרון זילבר־שטרום,
להסכים .״אם כבר לפנית חדר —
אז מגיע לי לקבל אותו,״ טען ובצדק,.
״אצלי הצפיפות בכיתות יותר גדולה.״
הוא הריץ מכתבים למחלקת החינוך העירונית
וכשלא נענה הביא בעצמו את אחד
מאנשי המחלקה למקום.
איש המחלקה לחינוך בדק את המצב, הודיע
לעוז־ארי כי עליו לפנות את החדר.
״חדר מיצרכי־מזון לא יוכל לשמש ככיתת
לימוד,״ הסביר לו. המנהל עשה זאת, אולם
רק לתקופת מה. כעבור מספר שבועות חזר
והכניס את אחת הכיתות לחדר.
״ופרצת ופר צ ת הפעם החליט
מנהל בית־הספר הממלכתי־דתי שלא לפנות
כלל אל מחלקת החינוך. לאחר שזאת הסבירה
לו כי לפי הודעתו של עוז־ארי אין
כיתתו נמצאת במקום — וזאת בשעה שהכיתה
המשיכה ללמוד בחדר־המחסן — קם
זילברשטרום בוקר אחד ,״כבש״ בעזרת
תלמידיו את הכיתה עוד בטרם הספיקו
להגיע למקום תלמידי בית־הספר הממלכתי.
עד מהרה הוזעק למקום עודארי, תבע
מהפולשים לפנות את החדר. המנהל סירב.
האווירה הלכה והתחממה מרגע לרגע.
הילדים, אשר קודם חששו לפעול, החלו
־משתלהבים מרוח־הקרב שלבשה את מוריהם.
תלמידי בית־הספר הדתי תפסו מקלות
בידיהם, ובקריאות ״ופרצת ופרצת, ימה וקדמה
הסתערו על מחנה תלמידי בית-
הספר הממלכתי, אשר אף הם לא טמנו ידם
בצלחת. אחרי שנפצע אחד התלמידים התערבה
המשטרה ומנעה אסון גדול יותר.
השבוע היד, ברור כי ישיבד,־בצוותא זו
לא תיכל להימשך .״יש רק פתרון אחד,״
הביע את דעתו אחד מעובדי מחלקת החינוך,
״אגו משלימים עתה בנין חדש. אמנם שני
עמים אלה ימשיכו לגור באותה שכונה, אך
לכל הפחות לא יחד.״
וזעוזס הזח *126

כך הוכנה המהפכה בעירייה ־

ך* ריפד דמויות התקרבו השבוע בחשיבה למלון
4 1קאסטל בתל־אביב, בו שוכן מרכז המפלגה הדתית-
לאומית. בכל הבניין הגדול לא היתד, נשמה ערה אחת. כל
עבודת המפלגה נגמרה מזמן, האורות כובו והכניסה ננעלה.
אחד מאנשי החבורה נקש בדלת.
״מה קרה?״ שאל בבהלה שומר־הלילה המנומנם. כאשר
פתח את הדלת זיהה את המקיש: משה בסוק, איש המחלקה
המוניציפאלית של המפלגה .״קרה משהו?״ חזר השומר
ושאל.
״שום דבר,״ הרגיעו בסוק ,״יש לנו משהו לסדר,״ והזמין
את יתר החבורה להיכנס לבנין.
ד,״משהו״ המיסתורי שאותה חבורה באה לסדר נועד
להרעיש את הארץ, בעוד 12 שעות. כי האנשים שהתכנסו
אותו לילה היו נציגיהן של מפלגות, שהארץ נואשה מזמן
לראותן פעולות בשיתוף. היו שם, מלבד בסוק, נציגי מפ״ם,
הליבראלים וחרות. הם באו כגנבים בלילה כי לא רצו
שמפא״י תדע על פגישתם.

החלטות ליל השימורים

מש שעות ישבו נציגי ארבע המפלגות אותו לילה,
| | כדי למצוא תשובה מוסכמת לשאלה שהטרידה אותם
מזה חודשים ארוכים: כיצד לשים קץ לשלטון מפא״י בעיריית
באר״שבע? באשר נפרדו בשעה חמש בבוקר, היתד,
להם כבר תשובה. קואליציית־ניר הראשונה בתולדות השלטון
המעשי בארץ היתד, עובדה מוסכמת.
ההסכם לא הושג בקלות. האיש שיזם את הפגישה המרובעת
היה אומנם נציג מפ״ם בעיריה, זאב זריזי. אולם
כנציג מפלגה שמאלית לא מיהר לכרוך רשמית את שם
מפלגתו יחד עם שם תנועת החרות, על מיסמך אחד.
הצעתו היתד״ איפוא, לכרות הסכם אישי על הרכב הקואליציה
העירונית, לה יהיו שותפים נציגי ארבע המפלגות.
לכך התנגד יוסף תמיר, מזכיר המפלגה הליברלית .״מה
נעשה,״ שאל ,״אם מחר תקנה מפא״י אחד הנציגים? איפה
תעמוד אז כל הקואליציה היפה?״

למועצת העיר. בהצבעת־בזק, בה הכריעו קולות קואליציית־ניר,
הודחו גם סגניו של ראש העיר.
כך תמו 13 שנות שלטונו של טוביהו בבאר־שבע.

אחדדת״העבודה בכי5

•*• נות שלטונו של טוביהו בעיר היו שנים טובות
/א לבאר־שבע. ראש העיר המפא״יי, בעל הקשרים הטובים
בכל מוסדות הממשלה, ידע כיצד ומהיכן להשיג את
הכספים הדרושים לבניין עירו. הגבר הנוקשה פיתח את
העיר כאילו היה עדיין מנהל־עבודה בסולל־בונה: הוא
אומנם הצליח לבנות עיר גדולה, אך באותו זמן הרס את
כל הקשרים האישיים במפלגתו ומחוצה לה. האדם שבנה
את העיר למען האיש הקטן, שכח את האיש הקטן וטיפל
רק בעיר עצמה.
טוביהו לא יכול היה להמשיך ומן רב בשיטה זו. היו
אנשים רבים מדי בסניף באר־שבע שרצו בכסאו. יריבו
העיקרי היה מזכיר מועצת הפועלים המקומית, גדעון בך
ישראל. אז נגמר הקרב ביניהם בתיקו: טוביהו נשאר שליט
יחיד בעיר, בן־ישראל הפך להיות ח״כ מסעם מפא״י.
אולם ד,ח״כ לא שכח את שאיפתו הישנה. הוא דאג
להקים בעיר — ובעיקר במפלגה ובהסתדרות — משטר של
חמולות בו תהיה לו, כחביבם של האנשים הפשוטים,
ההשפעה אותה לא יכול היה להשיג טוביהו. אך משטר
החמולות היה לבן־ישראל לחרב פיפיות. הגולם התמרד
נגד יוצרו.
בניגוד לעצתו המפורשת של בן־ישראל, קם אחד מאנשיו,
דויד חכם, תבע לעצמו את ראשות העיר. גדעון בן־ישראל,
שבינתיים לא נבחר לכנסת החמישית ועסק בסיום בחינות
הסמכה כעורך־דין, לא יכול היה להתערב בעניין. הוא ישב
מן הצד, הציע כל מיני הצעות וחיבל תחבולות. ואילו
סיכסוכם של טוביהו וחכם הפך לסכסוך חסר־פתרון. ראש
הממשלה דויד בן־גוריון ישב עם שני הצדדים במשך למעלה
משמונה שעות ולא הצליח להגיע לפשרה.
כדי להתגבר על הפרעות חכם, תבע טוביהו את שיתוף
מפ״ם בניהול העיר. לעומתו תבע חכם לקבל את התפטרות
טוביהו ולהציב אותו עצמו כראש העיר. העובדה שלא היה
לו רוב לקבלת ראשות העיר בלי תמיכתו של טוביהו לא
הדאיגה אותו.
בינתיים התגלגלו העניינים בעיר מדחי אל דחי. הסיב־סוכים
נמשכו למעלה מחצי שנה, כשהעיר נעדרת הנהלה
מסודרת. אך מפא״י לא מיהרה. בכיסה היה טמון נציג
אחדות־העבודה, משה רוזן, וגם הסכם סודי חתום עם
נציגי הדתיים־הלאימיים, לפיו ילכו אלה רק עם מפא״י
לקואליציה.

פולחן האישיות

ל אותו למן לחצו אנשים שונים בעיר ומחוצה לה
על סיעת מפ״ם — השניה בגודלה במועצת העיר* —

ראש־עיריה זריזי בעת ההצבעה
כגנבים בלילה, לשמירה על הסוד
לים עם המצב הקיים. ואז צעד ראש סיעת מפ״ם את אחד
הצעדים הפוליטיים הנועזים ביותר, לא רק בעירו, אלא
בארץ כולה: הוא הסכים להקים קואליציה עם מפלגה ימנית
— חרות.
זריזי, שהספיק להיות חבר קיבוץ גלאון בנגב ולעבוד
כפועל בניין תחת פיקוחו של מנהל־העבודה דויד טוביהו
לפני הקמת המדינה, הגיע לבאר־שבע בשנותיה הראשונות,
היה בה פועל בניין. יום אחד פגש בטוביהו, ששיכנעו
להצטרף למועצת־העיר הממונה. בבחירות הראשונות למועצה
נבחר זריזי כנציג מפ״ם, נכנס להנהלת העיר בראשותו
של טוביהו, כסגנו. כשטוביהו נסע לחצי שנה לארצות־הברית,
מילא זריזי את מקומו בהצלחה. כך רכש נסיון
מסויים בניהול העיר.
זריזי הוא היפוכו של טוביהו, בצורתו החיצונית ממש
כמו באופיו. לעומת פניו הזועפות ואופיו הקשה של
מנהל־ד,עבודה שלו בעבר, זריזי הינו אדם טוב־לב המשיב
בחיוך גם את התשובה הקשה ביותר. ככל שהלך טוביהו
וקנה לו שונאים בעיר, רכש לו זריזי ידידים נוספים.
אנשים ידעו שפנייה לזריזי עשויה להביא להם במהרה
תועלת.
בבחירות האחרונות למועצת עיריית באר־שבע ניהלה
סיעת מפ״ם המקומית את הבחירות בסיסמה ״הצביעו בעד
זריזי״ .היא אף הפיצה כרוז עם סיסמה זאת, שנשא עליו
את תמונתו של זריזי. בגללו זכתה לנזיפה ממרכז המפלגה
על פולחן האישיות.
הכרוז והסיסמה עשו את שלהם. מפ״ם זכתה בעליה של
מאה אחוז במועצה, ובמקום שני נציגים היו לה מעתה
ארבעה, כשד,חמישי אינו רחוק מתחום הישג קולותיה. בקואליציה
החדשה לא רצה טוביהו בתחילה בזריזי, אך
משנסתכסך עם חברי מפלגתו, אנשי העדות, ביקש לצרף
את מפ״ם. אולם הסניף לא הסכים ועל זה התפוצצה הקואליציה
הקודמת.

מוטס הרוס ה...
ך* גוש שהקים זריזי בתחילה, אחרי שהחליט לשתף
| 1פעולה עם חרות, כלל את נציגי מפלגתו, המפלגה
הדתית וחרות: בסך הכל 7קולות. היה חסר עוד קול
אחד כדי להשיג את הרוב. לכך היו שני מועמדים אפ־
(המשך בעמוד )21

נציג חרות שילת
הסיכוי להוכיח —
לבסוף נמצאה הפשרה והנציגים חזרו עם שחר לבירת
הנגב, כדי להוציא אל הפועל את החלטות ליל־השימורים.

סופו של שלטון
• שעהתשע של אותו בוקר יום רביעי, התכנסו
לנציגי כל הסיעות לישיבה רגילה של מועצת העיר. על
הפרק עמדו בעיות של מה־בכך, וברקע הזדקר צילו הטורדני
של סיכסוך־האחים המפא״יי בין ראש העיר דויד
טוביהו לבין סגנו דויד הכם. נציגי מפא״י היו עסוקים מדי
במריבתם, כדי להבחין במתרחש בקרב נציגי ארבע המפלגות
האחרות. שניהם היו כה דרוכים לקראת האפשרות
שאחד מהם יתקע סכין תככנית בגב רעהו, שלא התחשבו
כלל באופוזיציה.
חכם, במיוחד, פקח את עיניו נגד האפשרות שדויד
טוביהו ינסה להיפטר ממנו, על־ידי פירוק ההנהלה העירונית
הקיימת והקמת קואליציה חדשה עם מפ״ם והדתיים־לאו־מיים.
טוביהו קיווה — וחכם חשש — כי בקואליציה כזו
לא תינתן מישרת־סגן לחכם.
השניים עמדו על טעותם במהרה. הראשון שהבחין בקיומה
הבלתי־מוצהר של קואליציית־ניר היה טוביהו. הוא
לא חיכה עד שיודח בחרפה, שלף מכיסו אחד ממכתבי־ההתפטרות
הנצחיים שלו, חתם עליו בו במקום והגישו

נציג המפד״ל מיימון
— שאפשר לבנות ולפתח —
להקים קואליצית־ניר בלי מפא״י. מפ״ם היססה. היא היתד,
מוכנה להקים קואליציה מורכבת מנציגיה, נציגי הליבראלים,
הדתיים ואחדות־העבודה. אך נציג אחדות־ד,עבודה, רוזן, הבהיר
ללא צל של ספק שאין בכוונתו להגיע להסדר בלי
מפא״י.
הברירה שנותרה: להקים קואליציה עם חרות, או להש־
* הרנב מועצת העיר: נזפא״י 5מפ״ם — ;4דת״ל
י ; 2 -אחדות־העבודה, ליבראלים, חרות י י 1נל אחת.

נציג הליברלים פליישר
—נם בלי מפא״י

במדינה
רא שהממ של ה
סערה סב־ב בודהא
אזרחי ישראל התרגלו כבר לשמוע, מדי
פעם, על תחביביו המשונים של ראש הממשלה.
בין ההתעמקות בשפת יוון העתיקה
ותרגילי יוגה, חביבה עליו במיוחד הדת
הבודהיסטית. גם בעת ביקורו של ראש
ממשלת בורמה או נו בישראל אף נכנס עמו
בוויכוח על מהותה העמוקה של אמונה זו.
השבוע, משנתפרסמו הידיעות על נסיעתו
הקרובה של ביג׳י לבורמה ועל כוונתו לשהות
תקופת־מה במינזר בודהיסטי, בחברתו
של או נו — שהוא עצמו כוהן דת — לא
ייחסו לכך מרבית האזרחים חשיבות מיוחדת.
האחד שבבל זאת הביע תרעומת על
כך היה הרב הראשי לישראל, יצחק ניסים.
בהודעה שפירסם באמצעות דוברו, ציין הרב
:״אין כבוד הרב הראשי מאמין שיש
יסוד בשמועות ופרסומים שראש ממשלת
ישראל יקיים, למעשה, בעת שהותו בבורמה,
פולחן של דת זרה.״
היתד, זו אזהרה גלויה לבן־גוריון, שאם
אמנם יבצע את התכנית, תצפה לו בשובו
סערה דתית ממדרגה ראשונה.

מ שפט
הזכו ת רקוות

ף • שם ״בן־לון״ הגיע אלינו קודם דרך שמועות מחוץ־לארץ. אחר־כך
1 1חדר והתפשט על־ידי אלה שבאו משם והביאו דברי ״בן־לוך לעצמם
ולאהרים. עד מהרה היה השם המסתורי לנוסחת־הקסם אשר בה כישפו
המוכרים את הלקוחות בהציעם את סחורתם הבלתי מסומנת כששם־
הפלא ״בן־לון״ היה האמצעי לריכוך ליבה וארנקה של הלקוחה. עכשיו
הגיע המסע אל תחנתו הסופית :״בן־לוך מיוצר בישראל, תחת פיקוחה
החמור של החברה הבינלאומית, ומוצריו כ;בשים יותר ויותר את חלונות
הראווה וארונות הבגדים.
מהו ה״בן־לון״ י הוא אחד מהסיבים הסינטתיים הכובשים בהדרגה
את עולם הטקסטיל מאז מלחמת העולם השנייה, כאשר פיתחו אותם
לראשונה, כתחליף לצמר ולכותנה, שלא היו׳ בנמצא. החוטים הסינטתיים
הראשונים השתדלו לדמות, כמובן, לצמר. אחר כך נוכחו יצרניהם לדעת
כי יש להם סגולות טובות ומיוחדות משל עצמם ואין הכרח לנסות
לחקות את הכבשים.
^ צרני ״בן־לוך עושים בעצמם מה שעושה כל אשה המכבדת את צורתה
(ואיזו אשה אינה מכבדת את צורתה?) הם נוטלים את סיביו של
אותו חומר הנקרא פוליאמיד ומשלחים אותו בכבוד גדול אל תוך הסאלון
שלהם, מקום בו עושים לו, לסיב, סילסול תמידי בטיפול תארמופלאסטי.
הסילסול הוא שמקנה לחוט את אווריריותו וגמישותו. הוא שמאפשר
אחר־כך לבגד המוכן להתמתח כפי הצורך ולחזור אחר־כך מייד לצורתו
המקורית. הוא שמבטל את הצורך בגיהוץ לאחר הכביסה. הוא גם
שמקנה ל״בן־לון״ את הרכות המיוחדת לו, רכות שחשה בה כל אשר,
שניסתה אותו על גופה. ועוד מעלה ל״בן־לוך — הוא אינו נמרט ולא
נוצרים אניצים.
^ ת חוטי ה״בן־לוך יוצרים בכל צבע רצוי ובעובי שונה, בהתאם
למטרה. בישראל מייצרים חולצות לנשים ולגברים, מערכות
לנשים (ראה תמונה) ,שמלות, בגדים תחתונים ובגדי תינוקות וילדים.
בעונה האחרונה כבר משיגים בישראל גם מלבושים מקושטים בחרוזים
של אבני־חן ובדוגמאות מיוהדות הסרוגות בתוך הלבוש, שקודם לבן
ניתן היה לראותם רק על מוצרים מן החוץ.
מלבושי ״בן־לוך קלים מאד לכביסה. שום ליכלוך איננו יכול לחדור
ממש לגוף החומר. לכן, לעתים מספיקה שטיפה סתם כדי להחזיר את
הבגד לנקיונו המוחלט. אולם בשום מקרה אין צורך ביותר מאשר כביסה
קלה במים פושרים ובחומרי־ניקוי עדינים.
מלבושי ״בן־לון״ מתייבשים מהר מאד. באקלים הישראלי די, בדרך
כלל, בלילה אחד כדי שבבוקר אפשר יהיה להשתמש בבגד מחדש. אין
זה רצוי לייבשם בשמש הלוהטת.
מלבושי ״בן־לוך מתקיימים לעונות רבות, לכן כדאי שתדעי כי בשעת
החסנתם בארון, אין כל צורך בנפטלין או באמצעים אחרים להרחקת
העש. העש אינו טועם ״בן־לוך.

בחדר קטן בשכונת התקווה, על שמיכה
מגואלת בדם שנפרשה על הארץ, שכבה
בחורה מעורפלת־למחצה, מבלי יכולת לקום.
דקות מספר קודם לכן ביצעו בה תשעה
צעירים אונס מחריד, שזיעזע את כל הארץ.
כל זה ארע לפני שנתיים בדיוק. בינתיים
הנאשמים, קיבלו כל אחד כמה נשפטו שנות מאסר. אחד מהם, יוסף שם־טוב,
נאשם בנסיון לאונס בלבד, מאחר ולא הוכח
כי גם הוא אנס ממש. הוא נידון בפני
בית הדין המחוזי לעשרים חודשי מאסר ועונשו
הוחמר על־ידי בית המשפט העליון
— בעקבות ערעור התביעה — והועלה
לשנתיים מאסר.
גורם מרתיע. בבית־הסוהר בתל־מונד
הקפיד שם־טוב ( )22 להתנהג למופת. הוא
זכה לשבחים מטעם הנהלת בית־הסוהר,
קיוזה להשתחרר לאחר ריצוי שני־שליש ממאסרו,
כפי שמקובל.
כעבור 17 חודשים, הועמד בפני וועדת
השחרורים, שהתכנסה כדי לדון בהפחתת
תקופת מאסרו. החלטת הוועדה היכתה את
יוסף בהלם.
״שמענו את האסיר ועיינו שוב בתיקו,״
נאמר בה .״המקרה בגינו נידון האסיר
הוא מקרה רציני וחמור לאחר עיון
ושיקול, וכדי שזה ישמש גם כגורם מרתיע
לאסיר ולאלה ההולכים והעלולים ללכת
בדרכו, החלטנו שלא להשתמש בסמכותנו
בדבר הקדמת שיחרורו.״
שם־טוב הנדהם, אשר תקופת מאסרו באה
לו מיד עם שיחרורו מצה״ל, קיווה שיוכל
לבלות את תקופת החגים הקרובה עם
הוריו. כעת, משראה את תקוותו מתנדפת,
מיהר להתקשר עם עורך־הדין התל־אביבי,
חיים קאזיס, הגיש באמצעותו צו־על־תנאי
נגד מינהל בתי־הסוהר.
טעות כשיקול. טענותיו של קאזיס,
בצו שהופנה אל בית־הדין־הגבוה־לצדק׳ היו
חמורות ביותר. טען הוא, בין השאר:
״הוועדה לקחה עליה סמכות של מעין
ועדת ערעורים שלישית, בדונה את הנאשם
מחדש ובקבעה כי בגלל חומרת העבירה
ובגלל הרתעת עבריינים, אין לאפשר לו
ליהנות מהפחתת השליש המקובל.״
פסק־הדין, שניתן השבוע על־ידי בית־המשפט־הגבוה־לצדק,
היווה תקדים משפטי.
היתד, זו הפעם הראשונה שבית דין זה
התערב בהחלטתה של וועדת־השיחרורים
לזכותו של אסיר. כתב בית־הדין, בפסק
דינו :״תפקידה של וועדת השיחרורים להביא
בחשבון שיקוליה את כל המסיבות
גם יחד, הנוגעות למטרות תיקונו של האסיר
...אשר למטרה של הרתעת האסיר
ואחרים, ,למען ישמעו ויראו׳ ,אנו מסכימים
כי על הוועדה להתחשב גם בה, אן
לא כמטרה העומדת בפני עצמה
״כל גישה אחרת פירושה יהיה שלילת
הערך החינוכי הרב הטמון בתקווה שיכולה
להיות לאסיר, לזכות בהורדת שליש ממאסרו
אם ינהג כשורה. כאמור, אין חולק
על כך שהתנהגותו של המבקש בבית־הסו־הר
היתד, טובה. הואיל וכן אנו סבורים
שחלה טעות בשיקול הוועדה.״
כעבור ימים אחדים שוחרר שם־טוב.

האשה היא ׳ציו

מז־פ
י אפשר לדבר על הצבריות, מבלי
לדבר תחילה על האשד, בכלל. האשד,
היא יצירה מופשטת של בורא העולם. זוהי
ההנחה היסודית ממנה חייב להתפתח הוויכוח.
כמו כל יצירה מופשטת — וכל
שכן של אמן גדול כזה — יש לעבור
כברת־דרך אחורה, כדי להבינה. כי האשה
היא עולם: עולם גדול ונרחב. כדי להבין
עולם זה יש צורך בכושר הסתכלות חד,
מיטען תרבותי ורוחני רב ותחושה ישירה
ובלתי אמצעית.

האשדייה המשלימה
ן -אשה לא נוצרה עבורו בלבד. מאז

1 1ימי בראשית שימשה כמקור השראה

גרע׳
שאיו

הח־צ
חקוי

אומנו
כל ו וצורו התחו
על ת
לא 7

מאח ברכה צם־ו־ו

משתתפת נשית נוספת מצטרפת
לוויכוח שנפתח לפני חודשייס מ;
״העולם הזה״ .לכרבה צפירה ()45
הזכות המלאה להכיע דעה על הצבו
היא עצמה צברית. שנים רכות ן
כרכה לנציגת הזמר הישראלי ועד
היא נמצאת כשורה הראשונה של
זמר זה. כרכה, אשר כמסעותיה
כעולם הספיקה להכיר גם את ה—4
כחו״ל, זנחה כמקצת כזמן האחר,
פעילותה הזמרתית, החלה מקדישו
רב יותר לציור -כעיקר מופשט
חלון זה היא גם מכיטה על הצ
בלתי מוגבלת בכל — ולכל — שטחי
החיים. צדקו הצרפתים באומרם: בכל מקום
בכל התרחשות — טובה או רעה — חפש
את האשה.
להיוולד אשד, יפה זו שאלה של מזל: אין
לאיש שליטה על גורלו בטרם נולד. אך
מרגע שהאשה עומדת ברשות עצמה, הרי
שיופיה נתון בידיה. ולהיות אשד. יפה אז
— זו אמנות.
אולי יישמע הדבר כמליצה בומבסטית,
אך האשד, היא היצור החזק ביותר הקיים
עלי אדמות. היא נחונה, למשל, בתכונה
המופלאה להשלים כל אובייקט שמולד, באשליה
אותה היא יוצרת — במטרה להכניסו
לחודייה לשמה באה לעולם. מוזר
שדווקא בשל תכונתה זו — יצירת אווירת
אשליה — היא נראית בעיני הגבר כחלשה
וגורמת לו להרגיש עליונות.
כשאמרתי כי האשד, היא יצירה מופשטת,
חייבת אני להדגיש כי היא למרות הכל
גם פיגוראטיבית. בדיוק כמו בציור מופשט
ניתן לסובבה לכאן ולכאן, ולכרדן את
מקור האור או את נקודת משיכת־העין
מצד אל צד ומלמטה למעלה. מכאן נובע,
שנקודת־ר,משיכה, בגוף האשד, איננה קבועה
והיא עשויה לנדוד באופן בלתי־צפוי
מחלק אחד של גופה למשנהו.
נוסף לכל התכונות הללו, מתגלמים ומתמזגים
באשה הלכי־רוח עמה, נוף ארצה
ונימת הפיוט של משורריה.
והאופ הנוש< זאח אחריב
אחרי

לכלל.
עמה,
האופי

סוסות ערכיות

כאן אפשר להתחיל להשליך קבי־
^ עות אלה על ד,צבריות הישראליות.
ראשית כל במילה כללית: הצבריות הן
נשים יפות מאוד. ובשלב זה אני מתכוונת
ליופי טבעי. הדבר מתבטא ראשית בחזות
פיזיולוגית בריאה, אשר משום מה נראית
לחלק כ״מגושמת״ ,דבר שאני כופרת בו
לחלוטין. הצברית היא טמירה ובעלת גוף
איתן, אך אי־אפשר להצמיד לכולן את ההגדרה
״מגושמת״ .לצבריות רעמת־שיער
שופעת והן דרוכות כסוסות ערביות. אולי
תראו השוואה זו כמגוחכת, אך כבר שלמה
המלך השווה את האשד, ל״סוסיתי ברכבי
פרעה״ ,דבר המעיד כי כבר אז שמו לב
להופעתה ותכונותיה המופלאות של האשה
הישראלית, ועוד נגיע לכך בהמשך.
מחמאה נוספת לצבריות ולאשר, היהודיה
בכלל היא העובדה שהיתה מסוגלת, בתוך
ערב־רב של תרבויות ועמים שעטפו אלפי
שנד, את חיי העם היהודי, לשמור על ה־

היתרי ב

ה א מנו הצפר ות ׳ פו תי

! 1ט ת
פנימי של הווי ערה. רק לאחרונה, כדי להעמיד פנים
זפגרת, החלה הצברית מחקה בכשרון את כל הגינונים
1שבאו אלינו מבחוץ. והיות שאין זה אלא כשרון־
פומאטי — הופך הדבר בעוכריה.

מטחנה ישראלית

־צ* כ ה נו ל דנו, התקצרו המרחקים על פני כדור
והעולם הצטמק. כל אופנה חדשה, כל שלאגר, כל
עוברים מיד מארץ אחת לשניה ומאומצים על־ידי
ם. אם פעם היו מנהגי־חיים, מאבלים, דברי לבוש
דלקלור המאפיינות עם מסויים, הרי שכיום טושטשו
עד מאוד. עם אשר למד, במידה מסויימת, להתגבר
ת זו, הוא העם הצרפתי. לצרפתים יש הכשרון המוט:מכל
מדינה את הבלה האחרונה בחידושי האמנות

רו ע
דפי שנה
נ - זכה ויום צרי כים
יות

ו מן

לטחון אותם במטחנה צרפתית ולקבל את המוצר
ת שם האופנה הצרפתית.
יינו ללמוד מהם. עלינו ללמוד מאמנות ותרבויות עמים
אך לא בצורת חיקוי אוטומאטי, אלא לאמצם לנועברנו אותם כמטחנת המציאות וההווי הישראליים.
אינני מאשימה את הצברית על שהיא רוצה להידמות
כל עוד לא למדה להתאים את הדברים לאופיו של
׳ שהדבר משמש אך ורק גורם מעכב בעיצוב האופי
לצבריות, שהוא כל כך בולט בעמים רבים אחרים.

:הצבו־ת

חוסר־גמישות זה מתבטא באופן בולט
באימוץ סיגנוני הלבוש. היתד, תקופה בה
חשבו, כי אין יפה לאשר, מחולצה כחולה
ומכנסי־התעמלות קצרות. לא חשוב אם הדבר
הבליט את חלקי גופה המגושמים או
לא התאים לתנאי האקלים — זאת היתד,
האיפנה. בשנים שלא,זר קום המדינה אחז
את הנערות טירוף הריקמר, התימנית. אף
אחת לא שמה לב אם אמנם ריקמה זאת
הולמת את אופייה האישי. העיקר שדעת־הקהל
קבעה כי הריקמה התימנית היא המלבישה
את הצברית האופיינית. לא חשוב
אפילו אם הלובשת אותה היא צעירה שעלתה
מאירופה שלושה ימים קודם.

חתיכת אשה

—ו^זז1ות 0י<אי,ו
ינני יודעת מי המציא את המלה
״חתיכה״ .כל פעם שאני שומעת אותה,
אינני מצליחה, משום־מה, לקבלה כהגדרה
למה שרצה אומרה לבטא. בעיני תישאר
״חתיכה״ תמיד חתיכה ממשהו שלם. ואם
יש חתיכת־אשה, הרי שיש גם חתיכת־גבר.
ואלה הם בדרך כלל אותם המשתמשים במושג
זה. אותם גברים אשר מיום שהחלו
מתמודדים עם מושג זה — הם מסוגלים
לאהוב רק נערות סביב גיל השמונה־עשרה.
אותם גברים אינם מסוגלים להבין את הגלום
במושג ״אשר,״ ,כי הנקבה המושלמת
מסתכמת אצלם דווקא ב״חתיכה״ ,ר,״חתיכה״
היודעת להתלבש ולהתנהג בצורה מהוקצעת.
לזכות אותן ״חתיכות״ יש לומר, כי
עליהן לא מכביד אותו דבר הנקרא נטל
המסורת. באמרי מסורת אני מתכוונת לאותה
מסורת־נשית של גינוני לשון וחן,
התנהגות בחברה ותכססנות של רכישת
מהלכים, אשר הפכו אצל הנשים האירופיות
למסורת נדושה העוברת מאם לבת והזורמת
באפיק קבוע אשר רק הנשים שבו מתחלפות.
כדי להגיע ולרכוש תכונות־אופי אלה,
אין הצברית חייבת להתאמץ. הדברים טמונים
באופיר. הטבעי. לד, אין מוסכמות ו־קוזי־התנהגות
קבועים. דרכה והתנהגותה
מורכבים מאימפרוביזציות הנולדות בכל
רגע והמשודת לצברית אופי תוסס.

ערך אמנותי מופשט
ך* יימים כארץ, מאידך, כמה דברים
אשר בעטיים ניטלו מן הצבריות חכו•
נות אחדות שיש בהן כדי לאפיין אשה.
תכונה אחת המאפיינת נשים בעולם היא

ברנה צפירה, ילידת ירושלים. במשך
שנים הופיעה ברכה כזמרת בשירה, שויר,
על מוטיבים תימניים תמונה זו צויירה בידי מקסה נורדאו.

האשה הגונשטת

היא יצירתו של הפסל יליד גרמניה מקם ביל,
ששלח את תמונתו לברכה. האשה, סבורה
הצברית ברכה צפירה, דומה ליצירה זו אשר אפשר להתבונן בה מכמה וכמה זוויות.
כשרון האינטריגה. הכשרון לדעת לשחק
הרוחני המשמש מקור עיקרי לצמיחת
ולקנטר אנשים ודמויות הסובבות סביבן
ד,״אשד,״ שבה.
כאילו לשם שיעשוע, ולתהות בדרך זו של
פני הדברים היו יכולים להיות שונים
קריאת־תגר, על קנקנם של הדברים. כשרון במקצת, לו ידעו מנהיגינו לאהוב ולהבין
זה נעדר אצל הצבריות — או שמא נרדם
את הנשים. עובדה היא, כי כמעט כל הבתוכן.
אנשים
העומדים כיום בהנהגת המדינה באו
גם תכינות אחרות שנולדו בעמים אחרים מריכוזים יהודיים באירופה, מקום שם מעוכתוצאה
מתנאי־החיים של רווחה וחוסר -לם לא הקדישו תשומת לב נאותה לאשה.
דאגה, ואשר היוו תוספת קסם לנשים שם, כל עולמם הצטמצם בהאדרת גאוות העם
אינן קיימות אצל הצבריות. זוהי בעיקר
היהודי ובהצלת כבודו. לא היד, בחייהם
השפעת עולם־חיינו המטריאליסטי. בארץ כל חלק שהוא, אותו הקדישו לאמנות. ז־אשר
משימותיה העיקריות הן בנייה, פיתוח, האשה הרי היא ערך אמנותי מפורש.
התישבות חלוצית וכדומה, קשה גם לאשר,

שלא להיות, או לפחות לחשוב, בצורה
השילוב המופלא
תכליתית הנוטלת ממנה חלק ניכר מן הרכות
הנשית. דבר זה אף מנוון את הצד
** ה על האשה הישראלית לעשות?
ע ),להיות אשה יפה זוהי אמנות, כפי שכבר
אמרנו. אמנות זו מתבססת על מדע
שאותו לומדים, על מנת לתרגמו לשפת
ההפעלה האישית האינדיוידואלית. אחרי
שהקנתה לעצמה מדע זה, חייבת להתאים
את התרגום למושגיה, רוחה, תחושותיה
ונתוניה האישיים.
לאשר, הישראלית יש, לדעתי, עתיד גדול
בשטח היופי העולמי. העולם, אמנם, מלא
תרבויות ש נות ומושגים שונים באשר ליופי
ואסטטיקה. אך אותה הדמות המסתורית
של העם היהודי, הפושט צורה ולובש
צורה ובכל זאת שומר על גרעינו הפנימי,
במידה ותצליח להתגלם בחטיבה אחת
ששמה ״צברית״ — הרי שדמות זו תהווה
יוצא־דופן בין דמויות הנשים.
דוגמה בולטת לצירוף־תכונות נדיר אנו
מוצאים אצל גיבורי עמנו בתנ״ך. דויד המלך,
למשל. הוא היה האישיות בהא הידיעה,
לדעתי. הוא היה שתקן בשעת הצורך
ומיד אחרי זה מפוכח וחריף. הוא היה כופר
ומאמין, מדינאי־לוחם ומנגן ואיש רומנטי.
הכל טוב ויפה, עד הרגע בו עומדת
אשד, מולו — אשת נבל הכרמלי. גם האיש
הגדול הזה לא היד, מסוגל לעמוד בקסם
דיבורה ונועם שיכנועה, והיא הצליחה להטות
את רצונו כרצוגה.
אך הצורה בה קיבל דויד את דבריה
מעידה גם על היחס הנאות שזכתה לו
האשד, היהודיה מאז ומעולם.
דמות כזו, של האשד, היהודיה בעלת
ההופעה המקסימה, אם תצליח לשתלב בדמות
הצברית בעלת מושגי המאה העשרים,
תהווה שילוב מופלא של כוח רוחני, נועם
והיפעה צלולה ובריאה. היא תהיה דמות
נערצת בשל פשטותה הגלויה ותר,חיה, ללא
ספק׳ נושא להערצת הגברים מכל אומות
העולם. או אז תוכל להעניק מאורה גם
למכיום

לגברים הישראליים, המרבים עי1-11
תוח עליה ביקורת. כי ביקורת זו נשמעת
נעמה נרדי הלכה בדרן אמה, בחרה
מפיהם בעיקר משום שאין באמתחתם
תחתם אותו 1
בקאריירה מוסילואלית כזמרת. נעמה מטען־דעת, הדרוש להתבוננות ביופי
:יוסי אמיתי 1
צפירה לבעלה הראשון, המלחין נחום גרדי. ומופשט.

הבח הצנוית
נולדה מנשואיה שד ברנה

13י

7ן 7י 7ן ^יי ם:

?י 1לת
\זפוב\ 1ך,
*0פרע
*ווהו בהס חז.
אושים המומחה שאר ב בי ת
כמה וכמה אנשים היו עסוקים השבוע
בבעיות הקשורות בנסיעתו של ראש הממשלה,
דויד כן־גוריון לבורמה. אך הטרוד
מכולם היה המומחה הממלכתי ליוגה,
ד״ר משה פלדנקרייז. בהצהרה רבת-
חשיבות לעתונאים הכריז, שהוא מקווה כי
ראש הממשלה יהיה מוכן לקראת שבוע
ההתרכזות הבודהיסטית הנכון לו בבית
או־נו. לדברי־השבח, על יכולתו של ראש
הממשלה בהתרכזות לא שכח פלדנקרייז
להוסיף, שנוכחותו בבורמה היתה רצויה
ביותר ״אלא שאיש עוד לא פני אלי
להזמין אותי שניים אחרים שהיו
טרודים בעיסקי הנסיעה היו שני משרתי
שמעון פרס בידיעות אחרונות, אל קנה
גלי וישעיהו בן־פורת. ההתחרות ביניהם
על הזכייה בנתח השמן של נסיעה
עם פמלייתו של ראש הממשלה הסתיימה
בנצחונו של גלי. אולם לטוזידל־די יחסר
בבורמה הטודידל־דם שלו. משרת פרס במעריב,
בן־זוגו של גלי, שמואל שגב*,׳
לא זכה בנסיעה ובמקומו יטע יוסף (״טו
מי״) לפיד כתב מעריב אחר, רפאל
בשן, עסק השבוע בענייני המזרח הפוליטי.
כשראיין את ח״כ מק״י שמואל מיקו־ניס
הבטיח להראות את הכתבה לפני ש־תודפס
במעריב, ורק לאחר אישורו ידפיסוה.
ביום חמישי, לאחר שהחלק הפנימי של
מעריב לשבת, ובו הראיון עם מיקוניס,
כבר היה מודפס, הביאו לעסקן מק״י את
המאמר. מיקוניס תיקן כמה דברים שנראו
לו כסילוף, אבל איש לא בא לקחת
את המאמר המתוקן איש שמאל אחר,
ראש ממשלת קובה פידל קאסטרו,
החל מופיע לאחרונה כשהוא מרכיב מונו־קול
:״ראייתי חלשה בעין שמאל,״ הסביר׳
״כמו קארל מארכס הוצאת הספרים
של הקיבוץ המאוחד אינה מוכנה להעניק
אשראי לשר התחבורה, יצחק בן־אהרון,
שהוא בעצמו איש הקיבוץ המאוחד. כשניגש
השר השבוע לחנות ההוצאה, כדי
לקנות את ספרו של הסופר היהודי־סובייטי
אילייד, ארנבורג אנשים, שנים, החיים ולזק
ו ף את התשלום לחשבונו, סרבו להעניק לו
אשראי. העיר לו במקום אחד הקונים:
״תיגש להוצאת עם עובד, שם תקבל קרדיט״
וילי כ״ץ, איש אושר, שפרש
ערב הבחירות האחרונות מהמפלגה הליברלית
והצטרף למפא״י, זכה לתגמול הוגן.
הוא התמנה כמנהל מספנות חברת העובדים
הימה.

טרזן קודח נפט
סוף־סוף הצליח יהודי לחדור לבית המלוכה
הבריטי. לאחרונה התברר כי טוני
ארמפטרונג, הצלם שנישא לנסיכה הבריטית
מרגרט, הוא יהודי, לפחות לפי
ההלכה היהודית. מסתבר כי אמו של טוני
אינה אלא יהודיה מהונגריה, ומאחר ולפי
ההלכה היהודית הולך הבן לפי האם, זורם
דם יהודי בעורקיו של הצאצא החדש של
בית המלוכה בפאריס נערכה השבוע
הצגת־הבכורה של המחזה מנוחת הלוחם,
שעובד לפי ספרה של כריסטיאן דוש־פור,
ידידתו הצרפתית של עמום קינן.
בתפקיד הגברי הראשי במחזה מופיע שחקן
הקולנוע האיטלקי ראן? וואלונה. אולם
עמוס וידידתו החרימו את הצגת־הבכורה,
כיוון שהעיבוד לא נשא חן לפניהם. לעומת
זאת הם מעריכים יותר את התסריט שנכתב
לפי הספר, שהופיע גם בעברית, וש־בתפקיד
הנשי הראשי בו תופיע כנראה
כריג׳יט כארדו שחקנית אחרת
המרבה להופיע בסרטים, הישראלית גילה
אלמגור, בילתה לאחרונה ימים אחדים
במלון המלך דויד בירושלים. היא שהתה
שם לצורך צילומי סלוזיזיה על ירושלים.
בסרט, שאורכו שעה שלמה, מופיעה גילה
בתפקיד מריה המגדלנית נאשר
ינוס איש מפני הארי אינו הספר היחידי של
יעקב קלייך הפרש, התגלית הישראלית
מגרמניה. השבוע גילה אוטו בסט, האדם
אצלו התגורר קליין־הפרש בהיותו בגרמניה,
שכבר הוציא ספר נוסף מאת קליין, שם
הספר כד ואבן, והוא אוסף של אנקדוטות
יהודיות, שסיפר קליין לבסט הגרמני
ישראלי נוסף המבלה בחוץ־לארץ הוא
אביטל סדסינזון, שיצא עם שני חבריו
לתור את אפריקה. השלושה ניסו לעבור את
חבש לקניה בדרך היבשה, אך הגשמים
הקדימו אותם והם נאלצו לחזור 1700
קילומטר עד מסאווה, כדי לנסוע בדרך
הים. כשחזרו הספיקו השלושה במכוניתם
הכחולה־לבנה לעורר עניין רב בחוצות

ריקה ויוחנן זראי*
גורלו של פסנתרן

העיר החבשית. הם אף גרמו לעצירתה של

השיירה המלכותית של היילה סלאסיה,

קיסר חבש, שעבר ברחוב והתעניין לדעת
מי הם התיירים המוזרים יצרן הסרטים,
רפאל !חולות לוהטים) נוסבאום
שוהה עתה בגרמניה, מתכנן ייצור סרט
ישראלי חדש בשם הדלק. זהו רומאן ישראלי
המתפתח סביב קידוח־נפט בנגב, ויככבו
בו דליה לביא ואורי זוהר. הכוכב
המרכזי — לקם (טרזן) בא רק ר.

תאונת עבודה
הכחשה רשמית הושמעה השבוע מפי המלחין
הישראלי יוחנן זראי השוהה בפאריס,
על השמועות כאילו הוא עומד להתגרש
מאשתו, הזמרת ריקה זראי. ההשערות
על הפרידה כביכול בין בני־הזוג המצליח
מאוד בעיר האורות נולדה, לדברי
יוחנן, מהעובדה שהוא הפסיק להיות המלווה
של ריקה בהופעותיה, והיא שכרה
לד, פסנתרן אחר לצורך זה. יוחנן מתמסר
עתה לחיבור מוסיקה לסרטים. שני בני־הזוג
עומדים לעבור השבוע לדירה מפוארת יותר
בפאריס, ששכר־הדירה החודשי עבורה הוא
כ־ 600 לירות ישראליות. כן רכשו לאחרונה
שתי מכוניות חדישות, אחת ליוחנן ואחת
לריקה תקרית בלתי־נעימה קרתה השבוע
לדליה הלר, הקריינית החדשה של
תחנת השידור הצבאית. כמו בקול־ישראל,
כך גם בגלי־צה״ל אסורה לשידור מוסיקה
גרמנית. דליה, אשר הודרכה עד עתה בבחירת
שירים לתכנית ד״ש עם שיר, ערכה
השבוע תכנית כזאת לבדה. היא לא ידעה
על האיסור, הכניסה לתכנית את שירו של
אלביס פרסלי לב־עץ המושר באנגלית ובגרמנית
תקריות הרבה פחות נעימות
קורות מדי ערב לשחקן אריק אייג
שטיין. אריק זוכה מדי ערב בתכנית
תל־אביב הקטנה למנת מכות מידי שותפו
להצגה, אורי זוהר. המנה הולכת וגוברת
מהצגה להצגה. הקהל אינו מרגיש שהמכות
אינן דווקא חלק בלתי־נפרד מהטקסט, מתפרץ
בצחוק בעיקר בקטעי המכות. כשמנסה
אריק לפעמים להחזיר מכה לאורי, הוא
זוכה על כך למנת מכות כפולה ומכופלת

שחקן אחר שהיה בדרן והפך לשחקן
דרמטי, חיים טופול, עמד השבוע בפני
הפיתוי לחזור לתפקידיו הישנים. כשהציעו
לו להופיע בחלטורה במועדון בני ברית
בחיפה, תמורת סכום הגון׳ השיב בחיוך:
״למסקין ולי יש הסכם משותף. אנו לא
בוגדים בנשותינו ולא מופיעים בחלטורות״
שחקן אחר של התיאטרון החיפאי,
אברהם מור, גרם כמעט לכך שהמסך
לא יעלה על ההצגה האחרונה של אילוף
הסודרת בתיאטרון. מנעול דלת היציאה
בביתו של אברמלה נשבר וכל מאמציו לפרוץ
את הדלת עלו בתוהו. למזלו הזדמן
לביתו ידיד, שנתבקש לעזור לו לצאת.
הידיד הלם בדלת בחזקה ופרצה. שכנים
שחזו בפריצה מיהרו להזעיק משטרה, אך
כשהגיעה הניידת היתד, במקום רק אשתו
החיננית של מור, שהסבירה לשוטרים את
פשר ההתפרצות בהצגה הבאה של
התיאטרון, הצגת הבכורה של רשומון,
אירעה תקרית נוספת. במחזה מתקיים דו־קרב
חרבות בין השודד־טגומרי (יצחק
שידה) לבין הבעל־איקוטיקו (הלל נאמן)
,בו מנסה הבעל להגן על חיי אשתו.
בלהט הקרב הניף שילה את חרבו על הלל
נאמן בתנועת רצח דרמטית. תגובתו של
נאמן היתר, כה משכנעת ודרמטית, עד כי
אשתו של יצחק שילה, אכיכה גור,
המשתתפת גם היא במחזה היתד, משוכנעת
שבעלה אמנם פגע בנאמן ואולי פצע אותו.
לדאגתה הוסיף השחקן מרדכי כן־זאב
שניחם אותם :״אין דבר, אין לך מה לדאוג.
אני חושב שבעלך לא יואשם ברצח
בכוונה תחילה, אלא בהריגה בלבד. הרי
זו תאונת עבודה במסיבת עתו-
נאים שנערכה לרגל הצגת האופרה האי-
מלקיה מאדג׳יר עם התזמורת הפילהרמונית,
ניצל מזכיר אגודת העתונאים מ*טה
רץ את ההזדמנות כד־ לברך את מנהל
התזמורת צבי הפטד ליובל החמישים
שלו. אלא שרון נכשל בלשונו ובברכתו
במקום לכנות את הפטל ״משוגע לרעיון״,
כינה אותו ״המשוגע הזה״ .הפטל שלא
ירד לכוונתו של רון החוויר מיד, עד שהוסברה
לו הכוונה.
מנשקים את קט׳ מטנזור בחתונתה.

פסוקי השבוע
• תת שר הכטחץ• ,טמעון פרם, בפגישתו השבוע עם הכתבים
הצבאיים :״אני דווקא חושב שנאצר הוא מדינאי טוב, אלא שאינו יודע להעריך
נכונה את עצמתה של מצרים. הוא כמו אותו מתמטיקאי שיודע לחשב במספרים
ממאה והלאה, ושוכח שמתחילים לספור מאחד.״
• הגנראל היהודי־סובייטי דראגונסקי, במסיבת עיתונאים בפאריס
על הסחבת במשפט אייכמן :״הוא עוד עלול למות בשלווה מזיקנה בכלא הישראלי.״
• הנ״ל, בתשובה לשאלה מדוע לא בא רבה הראשי של מוסקבה לפאריס:
״אילו פנו למשרד הדתות היה הרב לוין בא. אם רצונכם בו, הייתם אפילו יכולים
לא להחזיר אותו לנו.״
9שר העכורה יגאל אלץ, בתגובה על ׳הוצאת אגף השיכון ממשרדו:
״הוצאת אגף השיכון ממשרד העבודה תאפשר לי לטפח ולפתח ביתר שאת את
פעולות שאר האגפים והמחלקות במשרד.״
9ח״כ חרות יוחנן כאדר, כתגובת להצעת חוק מס־קניה של אשכול:
״הלוזאי ומר דיין היה מצליח בגידול ירקות כמו שאשכול מצליח בגידול המיסים!״
9ח״כ מפ״ם ויקטור שמטוכ, בדיון על דרכי קבורת מתים :״אם
נשתה את המצב בתל־אביב ובירושלים, הייתי מוכן׳ לומר שממש תענוג להיקבר
בתל־אביב.״

חעזלס חזה 1264

שריח ..העולם הזה״ בגרמניה משהרף במיבצע דרמאתי של הבולשת הגרמנית

צאת
ך* ה ר גו ב ״ םירשה ״ הפתוחה. לידי, או*
חז בהגה של מכונית־המירוץ האיטלקית׳
ישב אחד ממפקדי מרור הבילוש של
חבל באדן, גרמניה המערבית. אחרינו נסעו
שתי פורשה נוספות של המשטרה הגרמנית,
ומכונית ב. מ .וו. גדולה, אף היא צבועה
בלבן משטרתי. מטרתנו: תפיסתו ומעצרו
של ד״ר גרר,רד שומכר, לשעבר רופא-
שיניים במחנות הריכוז הנאציים בפולין.
כיצד הגעתי להשתתף במצוד זה? הגרמנים
אינם אוהבים לצרף נתינים זרים
למיבצעים כאלה. ובכל זאת...

*נ*! יה זה לפני שבוע ימים, במינכן.
ו 8ישבתי בשעות הערב בבית אורחים
(כפי שנקראים שם בתי קפה מסויימים) ואכלתי
את ארוחת הערב שלי. כאשר נכנס
צעיר לבוש חליפה בוורית היה בית־הקפה
מלא עד אפס מקום. מבטו נפל על שולחני
הקטן והוא ניגש ללא היסוס וביקש
להתיישב מולי. הדבר נהוג בבתי־הקפה
הללו. כאשר היד, כבר שקוע באכילה הביט
במיקרה על דש חליפתי ונתקל בדגלון
הקטן התקוע בו .״מה זה, אדוני?״ שאל
ללא קידומת.
״אינך יודע, אדוני?״ עניתי כמשתומם,
״זה דגלה של מדינת ישראל.״
הוא התקשה לבלוע את סטייק החזיר שהזמין
ושעלה בודאי ששד,־שבעה מארקים.
לבסוף התגבר על מבוכתו .״אנחנו כאן
תופסים רוצחים רבים, אתה יודע?״ פנה
אלי. הנעתי בראשי .״אבא שלי, למשל,
סיפר לי איך תפסו במקרה את ארליך

מאת

לך. אינני חושב שהוא עלול להפריע, להי־פך
— טוב שיראה כיצד עובדים אצלנו...
יה. אלסו אני מאוד אסיר תודה לך
אוף־וידר־זיין.״

מומחיותו ׳ג?,הדזק טור
^ ת קרימינד-אינספקפזור קלאוס
פונקה פגשתי במזנון ברחוב קייסר
הראשי של קרלס־רוהה. גבר גבה קומה
ובלונדי, הנראה צעיר מ־ 35 שנותיו, רווק,
עליז, אוהב נשים, זריז, אנטי־נאצי, חריף
ואוהב פרסימת. הוא הזמינני לבוא למחרת
אל משרדו, בשעה אחת בצהרים. דייקתי.
פינקה ישב ליד שולחן־הכתיבה שלו, העמוס
ניירות ושלושה טלפונים. מקטורנו
היה מונח על כיסא ויכולתי לראות כי הוא
חוגר על גופו העליון חגור קל ועליו
תלוי אקדח וולטר גרמני.
פונקה שאל אם אני מוכן, כי יוצאים
לבאדן־באדן בעוד שעתיים. עברתי לדום
קונדסי והודעתי כי אני מוכן. לאחר זאת
שאל אם יש לי מצלמה. הוצאתי מכיס
פנימי את המינונס הזעירה והוא הושיט
אלי את ידו :״לצלם אסור. זאת תוכל רק
אחרי אישיר מגבוה, וזה לא תספיק לקבל
היום. אבקש להשאיר את המצלמה כאן.״
לא היתד, לי ברירה, נתתיר, לו. לאחר זאת
שאל אם אני מזויין, ואמר שזאת אני יכול
להחזיק אצלי. לא הייתי מזויין. השעה
היתד, לפני ארבע. פונקה נתן לפיקודיו את
ההוראות האחרונות. יצאנו לעבר באדן״
באדן, כשאני במכוניתו.
ד״ר גרהרד שומכר 62 לא היה מוכר

וצעיר עטוף־מעיל יצא במהירות. כאשר
ראה את המדים נבהל מאוד, הפליט ״גוטו מאג״
ונעלם. פונקה חייך :״זה המאהב.
אם כן, הקרבן אינו בבית כרגע פ נקה
עקב הרבה אחרי המתרחש בבית זה, אם
הוא כבר ידע שלאשת שומכר, הצעירה
מבעלה בעשרים שנה, יש מאהב.
הייתי סקרן לדעת, מה יעשה פונקה כעת.
התשובה לא איחרה לבוא :״אגו נחכה לידידנו
בביתו על ספל קפה או בירה
חיכינו שתי דקות מלאות עד שנפתחה הדלת
לקול צלצולינו, ובפתח עמדה אשה
כבת 40 ויפה מאוד עדיין. הבנתי את
המאהב.
פונקה :״ערב טיב גנדיגה־פראו, האם הדוקטור
בבית? אנו מהמשטרה ויש לנו
אליו פציינט.״
האשה :״לא, אני מצטערת, אך הוא הלך
לברידג׳ ויחזור מאוחר

מוסיקה, הרוצחים שלנו. כאשר יצאתי מהטרקלין
נזכרתי בבניה של היית. ידעתי
כי לבתים מסוג זה יש גם עליית־גג, כיוון
שהגג היה משופע. עליתי שוב למעלה
ואכן מצאתי אתז ארבע המדרגות שהסתתרו
מאחורי דלת קטנה ושהובילו אותי לעליית־הגג
הקטנה.
האשד, ראתה אותי ומיהרה לעברי. עיני
נתקלו במזוודה ענקית, נעולה היטב. החלטתי
כי מזוודה זו יש לפתוח. קראתי מהר
ובקול רם :״פונקה הוא עלה בריצה.
הצבעתי על המזוודה הגדולה :״משהו אומר
לי שיש לפתוח את זה, ותסלח לי על
שאני מתערב בתפקידך האשד, עמדה
כשאגרופיה הקטנים קפוצים בחזקה :״אין...
אין ...כאן מה למצוא, אדונים. אלה הם
בגדים ישנים שרציתי פעם למכור ולא
הצלחתי אני באמת לא מסתירה שום

גד עו! 3דל

ארלינגר* זה היה לגמרי במקרה. למעשה בא
שוחר־נקם אחד והלשין על האיש. הוא
נעצר בדיוק כשהיד, במיטה עם א ש תו...״
הבחיר התחיל לעניין אותי מאוד. אחרי
כמה שאלות הגעתי למסקנה, כי המקריות
היא לפעמים דבר נפלא. הסתבר שאביו של
הצעיר — שבשמו לא אנקוב — הוא
קצין משטרה. ולא זו בלבד, אלא משרת
במחלקה המטפלת באזור בווריה בתפיסתם
של פושעי מלחמה.
נפגשתי עם האיש ולאחר מספר בקבוקי
בירה האהובה כל כך על הגרמנים, רמז
לי, כי במדינה הגרמנית השכנה, מדינת
באדן־וירטנברג, עומד להיערך מיבצע לתפיסתו
של רופא ממחלקת העינויים של
הגסטאפו, שעינה והמית רבים בתקופת
45־ .1943 שם האיש: ד״ר גרהרד שומכר
והוא חי כיום טוב מאוד בבאדן־באדן ונחשב
לאחד מטובי רופאי־השיניים בעיר־הקיים
העשירה. עליתי על האכספרס הראשון
לשטוטגרט ומשם מיהרתי לעיירה
הקרובה, לודוויגסבורג.
בלודודיגסבורג ישנו בית־סוהר. באחד מאגפיו
שוכנת מחלקה שכולה משרדים. זוהי
מחלקת ציידי הנאצים. שם מרוכזים כל
אותם מיליונים של ניירות, הוכחות, פקודות
מאסר, צילומים וכל מה שדרוש לתפיסתם
של פושעי המלחמה והעמדתם למשפט. קיבל
איתי מפקד ומנהל המרכז, מר שילה. זה
מספיק. כי אם תאמר בגרמניה ״מר שילה״
ועל ידך יימצא נאצי, הוא ירים את רגליו
וייעלם. כי מר שילה הפך לאדם המפחיד
ביותר את הנאצים כיום, והאדם השנוא
עליהם ביותר.
סיפרתי לו ישר מה אני רוצה. הוא חייך,
לחץ על פעמון והזמין באדיבות מהפקידה
החיננית שנכנסה תיק מם לאחר
שגמר לעלעל בו הפליט ״כן״ צרוד, הרים
את השפופרת והזמין את מרכז המשטרה
בקרלם־רוהה :״הלו, יה. אבקש את קרי־מינל
אינספקטור פונקה הלו, הלו, פונקה?
גוטן־טאג. כאן שילה. שמע, אני שולח
אליך מכר שלי, עתונאי. כן, מישראל,
כיצד ניחשת? הד, הה. כן, אם תוכל, שתף
אותו במבצע הקרוב, גוט? כן, אני אודה
•שטורמבאנפירר לשעבר, שמשפטו נזת
קיים עתה בבית־הדין של קרלס־רוהה. הוא
נאשם ברצח אלפיים יהודים בהיותו מפקד
של איינזצגרוגן.

ביותר ברשימת פושעי המלחמה המבוקשים.
הוא היה מאותם אנשים, שכאשר הפכו למשהו
באותם ימים, ידעו להסתיר את
זהותם ולא אהבו לפרסם את מעשיהם. מי
יודע? יתכן שחזו את הסוף וידעו מה צפוי
לאנשים מסוגם? בכל אופן, טיב מעשיו של
שימכר נתגלה רק במקרה, לפני כשנתיים.
היו אלה מספר נשות ם.ם ,.שעבדו כאסיס־טנטיות
לרופאים שונים באותו זמן. הן
נעצרו ומשפטן ייערך רק עתה בקרלס־רוהה,
יחד עם שמונה פושעי ם.ם. אחרים. נשים
אלו רמזו על שומכר ולאחר חקירות מפרכות
נוספית הוחל בחיפושים קדחתניים
אחרי המבוקש. איש לא העלה על דעתו
לחפשו בגרמניה גופה. אילו היה כך, היה
האיש נתפס כעבור יומיים. כי הוא חי
בגלוי ובעושר בבאדן־באדן.
בגסטאפו היו נהוגים עינויים שונים. שו־מכר
היה ממונה על העינויים בפה: היינו,
״מטפל״ בשיניים. עבודתו היתר, פשוטה:
הוא היה עוקר שיני אסירים־נחקרים, ללא
הרדמה. את הלקוח היה מושיב על כיסא,
כפות בידיו ורגליו, והיה מאריך את העינוי
ככל האפשר, במכשירים המכאיבים
ביותר. נוסף לכך, היה לא פעם מכה בעצמו
בקורבנות, אונס אסירות ובערב חוזר
אל אשתו, אותה נשא בשנת ,1944 כשהוא
הבעל הנקי והאהוב. שני ילדיו — בת
בגיל 18 ובן בגיל — 9לא ידעו על
מעשיו של אבא באותם זמנים.

הטאחב יוצא

*** לוי״ דקות אחרי חמש נכנסנו ל-
* /ז שלוש שטראסה, בו התגורר שומכר.
הבית היה מסומן במספר :26 קטן, לבן
ונאה, עם גינת פרחים בחזיתו. אור אחד
ביצבץ מחלונו העליון של הבית. היה זה
יום שהחשיך מוקדם מאוד. בחוץ ירד גשם
שוטף והקור היד, שתי מעלות בלבד מעל
לאפס. המכוניות נעצרו בזו אחר זו, בשקט
מפליא. שום רעש לא הוקם כאשר יצאנו
כולנו מהרכב. הדלתות נסגרו בשקט. פונקה
סימן לסמליו להקיף את הבית. אותי
שאל אם אני רוצה להישאר בחוץ, כי אין
לעולם לדעת מה עלול להפתיע. עמדתי על
כך שאכנס.
פונקה בראש, אחריו קצין במדים, אני
ושני שוטרים עם תת־מקלעים מאחורי, פנינו
אל הכניסה. לפתע נפתחה הדלת הראשית

ראשית הצייד

מתוארת בצילום זה של הצבא האמריקאי, באחד
ממחנות ההשמדה, מיד אחרי השיחרור. יהודי שנותר
בחיים מצביע על אחד ממעניו, במדי הס.ס. ביום נעשה ציד הנאצים מסובן וקשת ביותר.

היא מאוד רצתה כי נעזוב את המקום,
אך לא פונקה :״אם כן, הגברת, אנו נחכה
לבעלך בבית, אם אין את מ תנגד ת...
הענין אינו סיבל די חוי נכנסנו. האשד,
לא שאלה יותר, לא הוציאה הגה, רק הגישה
קפה בשקט. חוץ מהימהומים מפה זה
או אחר, או מבטים משועממים המקיפים
את הדירה המרווחת, לא הפליט איש במשך
השעתיים הבאות הגה. הציפיר, הפכה משעממת.
פונקה יצא פעמים מספר לאנשיו
בחוץ, ציודה כי ישגיחו לבל יצא או יכנס
איש לבית, חוץ מאשר בדלת הראשית.
היתד, סכנה כי מישהו יצליח להזהיר את
הדוקטור ואז תימשך הציפיה עד ששערו־תינו
תאפרנה. יחד עם זאת, לא היה בטוח
כי האשד, יודעת לשם מה בדיוק באנו.

הביזה שחורה במזוודה

הלטנו לדאות בינתיים מה מכיל
י ! הבית היפה הזה. אמרתי זאת לפונקה
שהיסס תחילה, אך אחר כך אמר :״בסדר,
אבל הזהר,״ ותוך כדי כך הרגשתי שהוא
מכניס משהו כבד לכיס מעיל החורף שלי.
רק כאשר עליתי במדרגות והכנסתי את
ידי לכיס, הרגשתי שאני אוחז בידית הקרה
של אקדח.
הקומה הראשונה כללה שני חדרי־שינה
ואמבטיה. למטה מצאתי טרקלין קטן. היה
בו שולחן נמוך ומודרני, בר קטן עם כל
מיני משקאות יקרים ופסנתר כנף. כל בני׳
המשפחה, כולל הדוקטור, מנגנים. הם אהבו

פונקה כבר עבד על המזוודה באולרו
הגדול, בעל הלהבים השונים. כאשר נפתחה
בחריקה, מצאנו בה חבילה עטופה
בניר שחור. הסרנו את הניר ונעשה לנו
שחור בעיניים. החבילה הכילה מדים נקיים
אך ישנים של רב־סרן (שטורמבאנפירר)
.0ם ,.על כל האביזרים. אפילו הפרבלום
החלוד לא חסר שם. אחזתי את כל ה־
,גרניטורה׳ בידי, כאשר הקצין שנשאר
למטה קרא לנו. ירדנו במהירות — אני
אוחז את המדים ופתקה גורר אחריו את
האשד, ההיסטרית.
למטה, על המפתן, עמד גבר כסוף־שיער,
שהחזיק בידו מגבעת שחורה. הגבר היה
מכוער; פני רוצח ממש: קמטים, צלקות
ושיניים רקובות. עיניו נתקלו בעיני. ראיתי
את החלחלה במבטו, כאשר ראה מה שהחזקתי
בידי. שומכר הבין. הוא לא ניסה
אף רגע לעמוד נגדנו. לאחר דממה דקה
צנח ראשו על חזהו והיא מילמל לאשתו:
״גיזלה׳ שמרי על הילדים ...א ני...

פונקה העלה על פרקי ידיו אזיקים מפלדה
בהירה וכולנו עזבנו את הבית. הפושע
הוכנס לב.מ.וו. הגדול ופתקה ואני ב־פורשה
שלו. את כל הדרך עד קרלס־רוהה
נסענו בשתיקה. את מדי ה־ס.ס. החזקתי על
ברכי. במטה, כאשר מסרתי את המדים
לידיו של פונקה, הביט בהם ובי, ואמר :
״ד״ר באואר יודה לך על ענין המדים. אלה
הם הוכחה חשובה במשפט.״

במדיוה דת מחיר הכפיה
הכיכר הרחבה, מול קולנוע אורדע ב־רמת־גן
המתה מהמוני חובשי־כיפות ועוטי
קפוטות שחורות. על הבמה שבמרכז עמד
נואם משולהב, ארוך־פאות וחצב נאום־
תוכחה .״החרימו את אטליז הטרפה!״ צווח
אל תוך המיקרופון .״חזיר ונבלות נמכרים
שם לעין השמש. מצפון המדינה והעם נפגע!״
קהל המאזינים החרדים עודד אותו
בקריאות רמות.
ימים מספר קודם לכן התקשרו מארגני
ההפגנה עם המשטרה, ביקשו אישור לעריכתה.
המשטרה נעתרה לבקשה, התנתה
אישור זה בכך שההפגנה תיערך אך ורק
בכיכר שמול הקולנוע.
אך המפגינים לא. הקפידו על כללי המיש־חק.
מיד עם תום הנאומים החל הקהל המשולהב
זורם לאורך הרחוב לכיוון האטליז.
מפקח המשטרה, מרדכי ממרן — שחשש
לגורלו של האטליז — הזעיק מיד את
אנשיו, הורה להם לחסום את הכביש. הוא
עצמו עלה על מכונית השיטור, פנה אל
המפגינים בעזרת רמקול, ביקשם להתפזר.
אולם המפגינים סירבו להיעתר. השוטרים
החלו הודפים את המפגינים אל המדרכות.
רק אחרי שלושה גלי־הסתערות הצליחו לפזר
את חובשי הכיפות, עצרו מתוכם כמה
אנשים.
דרכים חוקיות. בתחנת המשטרה הואשמו
העצורים כחוק, שוחררו עד לבירור
משפטם. השבוע, ששה חודשים לאחר המאורע,
חרצה שופטת השלום, הדסה בן־
עיתו את גזר דינו של אחד המפגינים, שעה
שמשפטם של שאר חבריו עדיין ממשיך
להתברר בפני שופטים אחרים.
בגזר דין מרתיע זה, בו הטילה על
ציון בוביל ( )40 קנם בסך מאה לירות או
חודש מאסר תמורתו, כתבה השופטת :״אני
רואה בחומרה רבה עבירה זו. במיוחד לאור
העובדה שבזמן האחרון אנו עדים
לכך, שחוגים שונים בארץ רואים זכות
לעצמם לכפות את רצונם על הציבור כולו
בדרך של שימוש בכוח. אם אנו רוצים
לחיות במדינה מסודרת, צריכים האזרחים
להתרגל לרעיון, שכל השפעה רעיונית או
מצפונית תתנהל בדרכים חוקיות ולא על־יד
התפרעויות.״

ד ר כי אדם
בפני שיסה

נפתחים קורסים חדשים
מוקדמות ובגרות
סי טי ם

תיכון ערב
ת ל ״ א בי ג •

.ב ל פו ר 6

חיפה • רוז׳

אנגלי ת״פ קידו ת ^
לומדים היטב בבית־הספר

קדימה

בן־יהודה ,74ת״א, סלפון 20314

אנגלית וצרם ת, ת למבוגרים | קורסי בוקר וערם לפקידות
מכל הדרגות ולתלמידי בתי״ס
ממתחילים עד הכנה ל״בגרות״.
קבוצות קטנות, מורים מעולים.

(הנהלת חשבונות, מזכירות, כתיבה
במכונה, תורת החשבון, חשבון
מסחרי, קורספונדנציה, אנגלית).
הרשמה 12—9לפנה״צ 9—3 ,בערב.

קורסים מרוכזים בהנהלת חשבונות בשעות הערב;
הבנה לבחינות ב׳ ג׳ וקודם למתקדמים.

עם עליית מרבד־הקסמים הגיעו ארצה מתימן
אברהם אבודים ( )40 ואביו הזקן,
שהתיישבו במעברת ראש־העין. כעבור שנים
חוסלה המעברה ומשפחת אבוריס עברה לשיכון
דו־משפחתי בהרצליה. יחד איתם נכנס
לגור באותו בית גם סלם חסן, שכנם
למעברה מימים ימימה.
בחודשים הראשונים לשכנות המשותפת
היו השניים ידידים. הם עיבדו איש איש
את חלקת חצרו, טיפחו משקי־עזר ובעלי־חיים.
יום אחד החל חסן מתלונן באזני
אברהם, כי ילדיו גונבים פרי מחצרו. אברהם
סרב להאמין .״זה לא ייתכן,״ השיב
לחסן .״החצר שלך חלקה כמו כביש. איך
יכולים לגנוב ממנה משהו? אם תתפוס את
הילדים שלי גונבים׳ תגיד לי ואגי אשחט
אותם אחד אחד.״
חסן החליט לפקוח עין. יום אחד ראה
את ציפורה בתו בת התשע של אברהם,
נכנסת לחצרו. היא הסתתר מאחורי החלון,
חיכה לראות מה תעשה. לפתע הבחין כי
פניה מועדות אל העז של אביה אשר רעתה
בחצרו. חסן היה משוכנע כי ציפורה מובילה
את העז אל התייש שלו, כדי שזה
ירביעה בסתר. לזאת כבר לא היה מוכן
להסכים. הוא התפרץ מחדרו, החל לרדוף
אחרי הילדה שנמלטה בבהלה לביתה.
ייתכן שהיה מסתפק בכך שגירש את
הפולשת מחצרו, אך באותו רגע ראה דבר
שהרתיח את דמו. שיחי הגאת שבחצרו,
איתם גידל למאכל כפי שעשה בתימן,
היו אכולים לגמרי. לא היה לו ספק כי
עז שכנו עשתה זאת.
ע ד . 120 זועם כולו מיהר חסן אל חצר
שכנו. הוא התנפל על השער, הפילו על
יוסף אבוריס הזקן והחל בועט בסב. אברהם,
שנזעק להגנת אביו, ספג אף הוא
מכות. עד מהרה הגיעה למקום המשטרה,
שהפרידה בין הניצים, הגישה נגד חסן תלונה
פלילית.
כשניצב חסן השבוע בפני שופט השלום,
יוסף בן־חנוך, כפר באשמה .״אני רק הפלתי

את השער,״ טען ,״אבל לא בעטתי בזקן.״
השופט הוציא מתיק התביעה את התעודות
הרפואיות שהעידו כי הזקן בכל זאת
נחבל ברגלו מבעיטות, ביקש מחסן להסביר
כיצד באו חבלות אלה.
״אני באמת לא יודע,״ השיב חסן ,״הוא
תמיד סוחב קרשים ובלוקים — בטח מזה
הוא נפצע.״
ייתכן שבמקרים אחרים היתד, זו טענה
סבירה, אך הפעם לא נתן בו השופט אימון,
מסיבה פשוטה: יוסף אבוריס הוא בן . 120
לאחר שהרשיע את הנאשם, חיווה השופט
את דעתו האישית שלא נכתבה בגזר־הדין:
״אני מבין שלנאשם היתד, סיבה מספקת
לכעוס על שהעז אכלה את הצמחים בגינתו,
אך אין זה מצדיק עשיית דין לעצמו.
יוסף אבוריס הזקן ראוי לכך שישאוהו על
כפיים על כי הגיע לגיל זה. במקום זה בא
הנאשם וחיבל באדם אשר כל איש ביישוב
חייב לתת לו כבוד.״

ד ר כי חיים
צוחק הצוחק אחרון
השעה הימה שעת־צהריים, כאשר פסעה
מלכה צדוק אל עבר תחנת האוטובוסים
ברחוב הר־ציון בתל־אביב. היא עלתה למכונית
והושיטה לנהג שטר של עשר לירות.
״מצטער,״ נאלץ הנהג לאכזבה .״אין לי
עודף. אבל אני מחכה פה עוד כמה דקות
— תוכלי לרדת לפרוט.״
מלכה ירד מהמכונית, מיהרה אל הקיוסק
הסמוך. אך גם לבעל הקיוסק לא היה כסף
לפרוט. מאוכזבת פנתה מלכה לחפש מישהו
אחר שיוכל לעזור לה. באותו רגע ראה
אותה רחמים מולינם 21 שעמד אף הוא
ליד הקיוסק .״תני לי את השטר,״ אמר
למלכה, אותה הכיר כתושבת שכונתו ,״אני
אפרוט לך אותו.״
מלכה -מסרה לו את השטר. אך רחמים לא
גילה כל כוונה לפרוט את הכסף .״אם
תבואי אלי הערב, אחזיר לך את הכסף,״
אמר למלכה, והכנים את השטר לכיס
חולצתו.
מלכה התרעמה :״אל תעשה איתי חוכמות!
אני לא רוצה להכיר אותך ותחזיר
את הכסף.״
רחמים, שראה כי מלכה תופסת בכיס
חולצתו, סבר שאם כך — מותר גם לו
לעשות את אותו הדבר. הוא הושיט את
ידו, תפס בכוח בחזה של מלכה. לקול
צעקות הכאב התאספו אנשים סביב. עד
מהרה הגיעה גם המשטרה, שעצרה את
רחמים.
בריונות גסה. השבוע הובא פורט־הכספים
הממולח בפני שופט השלום התל־אביבי
חיים שטיינברג. הוא לא ניסה להכחיש
.״אבל זה לא היה ברצינות,״ טען
להגנתו .״אני קצת עצבני. גם מהצבא
שיחררו אותי לפני הזמן. לא התכוונתי
להכאיב לה. זה היה רק בצחוק.״
כאשר קנם אותו השופט ב־ 100 לירות על
״בריונות גסה״ ,הוא לא צחק.
החי הנצו הרימונים נ בקריית־גת, הודיע
אזרח למשטרה כי בשעה שחפר בחצרו גומות
לנטיעת שתילי רימונים, מצא באדמה
מחבוא־סתר ובו כמה רימוני־יד
גבול החרפה נ בצפת, נעצר תושב שצעד
לכיוון הגבול הסורי, הסביר כי ביקש
להגיע לתחנת השידור בדמשק ולשדר משם
על המצב המחפיר השורר בבית־הקברות
המקומי הזמן האבוד: בחיפה,
אושפז בבית־חולים לחולי־נפש מלח שנתקף
טירוף על אוניית דייג, טען שבקצה האופק
נמצא סוף העולם, שפך בטירופו את
מלאי המים המתוקים לים והטיל את שעונו
חמימה הקול ל,ול יעקב: בירושלים,
לאחר שהופעל לחץ על קול ישראל
להפסיק לשתף ילדים בתכניות הגל המסחרי,
טענה הנהלת התחנה כי קולות הילדים
הושמעו, למעשה, מפי אנשים מבוגרים
אהבה לוהטת: בתל־אביב, ביקשה
אשה לשחררה מלעמוד בדין באשמת
שפיכת מי־אש על פני אהובה בשעת ריב,
בטענה כי החלה מחדש לאהוב אותו והיא
כבר סובלת ממילא ממעשה פטנט :
בירושלים, לאחר שמסתגן מצרי הואשם
בהסתננות ארצה, טען להגנתו כי עשה זאת
כדי למכור לישראל המצאה שאין מכירים
בה בארצו ידיים למעלה! בתל-
אביב, הצליח עבריין להימלט בג׳יפ, לאחר
שאיים על השוטר שביקש לעצרו בכלי שדמה
לאקדח.
העולם חזה : 264

א ם תרצו איו זו אגדה
מיד כשנפלה טיפת המים הראשונה החליטה
עירית תל־אביב להקים ועדה למניעת
שטפונות. אתם אמנם יכולים לשאול כיצד
זה יכולה עיריה למנוע שטפונות, אבל מה
יש? אם עירית חיפה יכולה למנוע אינפורמציה
על הנעשה בכרמלית, אז מדוע לא
יכולה עירית תל־אביב למנוע שטפונות?
סוף־סוף הכל בא מידי שמים.
הרבה אחראים לועדה זו, אבל הממונה
הראשי הוא חבר מועצת העיריה הרב

הוא מיד יודיע לאנשים המיועדים לכך, שיהיו
ניצבים כל אחד במקום שלו. כדי שלא
תהיינה תקלות, נקבע שכל אחד מאנשי
הועדה הזאת יודיע לאן הוא הולך ואיך
אפשר יהיה למצוא אותו.
חוץ מזה גייסו כלי רכב: מכוניות, משאבות
וכדומה. מאמנים גם אנשים יותר
ממה שיש עכשיו ואוספים כל מיני מכשירים
כמו כלי־שאיבה ודליים ממחלקת התברואה
וממחלקת הבריאות, וגם באו בדברים עם
הצבא ועם נמל יפו. ברגע זה בו אנחנו
מדברים, מכשירים כבר כלים וגנרטורים,
סוללות ופנסים, ואוספים בגדים, נעלים,
מגפיים וכיסויי ראש, שיתאימו לאנשים.

״מה יש לעשות? אתה רואה המיטות
צריך לטלפן, במקרה שמתקרב גשם, והמספר
הזה הוא .221146 לקחתי ממנו את האלה כמה גובה נתתי להם? הכל אנחנו
המספר וצלצלתי. אתם חושבים שמישהו
שמים למעלה ואחרי שהגשם עובר, בא
היה מעברו השני של הקו? לא.
מכבי אש והם מוציאים את המים בסומפה.
אחרי שנוכחתי לדעת שהעיריה, על אף אחר כך נשאר קצת והאשה מוציאה זה
בסמרטוט כמו ספונג׳ה.״
כל הדיבורים היפים, הפרסומים בעתונים
האיש השני הפשוט, שגם הוא מומחה
והמנגנון, איננה עושה שום דבר, הלכתי
אל האזרחים הפשוטים שאין להם מנגנון, גדול לענייני שטפונות, הוא אליהו סלומון.
סלומון הוא בעל תלת־אופנים, שכל השנה
או לכל היותר מנגנון קטן. המנגנון של
עובד בטבלות וכשיורד גשם שוטף הוא רץ
אברהם איזנברג (זה לא שמו האמיתי כי
האיש אמר שהוא עובד בעיריד, ויהיה לו מיד ליהודה הלוי, או לסלמה, ומתחיל
רע מאוד אם ידעו) ,מורכב מאשה אחת להעביר את הולכי־הרגל שנתקעו משני צידי
ושני ילדים והם גרים בשכונת התקווה לא הכביש. את העבודה הזו עושה סלומון כבר
רחוק מהגשר החדש. איזנברג זה הוא מומ־ שמונה שנים. לא היה שטפון שהחמיץ,

אליהו סלומץ מעכיר את האנשים שנתקעו משני צירי ככיש כזמן שטפון במשך שמונה שנים רצופות ולא הפסיק אלא פעם אחת כלבד.
בויאר, שבלעדיו שום שספון לא יכל להזיז
יד או רגל. הגעתי אליו אחרי הרבה
פניות, באמצעות דובר העיריה, שבלעדיו
שום שטפון לא יכול להזיז את הפה. השניים
קיבלו אותי בשעה שבע וחצי בבוקר,
כשנטפי הטל עוד לא התייבשו על
עלי האיזדרכת בשדרות רוטשילד, והרב
בויאר שאל אותי בחביבות יוצאת מהכלל
״ מה הוא זה שמעניין אותי לדעת.
* כמובן שעניתי לו שמה שמענין אותי
לדעת, זה כיצד חושבת הועדה למניעת שטפונות
למנוע שטפונות? אבל הרב בויאר
הסתייג מיד, ואמר שתפקיד הועדה זה לא
למנוע שטפונות, אלא למנוע אסונות ואי
נעימויות, ששמפון עלול לגרום.
״ואיך היא מתכוננת למנוע את האסונות
והאי־נעימויות?״
״יש לה מנגנון.״
כאשר אני שומע את המלה מנגנון, אני
מיד מוריד את הכובע. עד כמה שידוע לי
עוד לא היה דבר שנבצר מהמנגנון לעשות
ואין שום סיבה, שדווקא מניעת שטפון לא
ילך להם. השאלה רק איך יעשו את זה?
אז בויאר הסביר, שקודם בל תהיה תורנות
קבועה, ביום ובלילה בלי הפסקה, ויהיה
גם קשר עם החזאי בלוד, וברגע שהוא
יראה שמתקרב גשם, וביחוד גשם שוטף,

למקרה של פנוי האוכלוסיה, הכינו בניינים
ציבוריים וגם מחסני מזון.
אחרי ששמעתי כל הנסים והנפלאות מהרב
בויאר, חיכיתי שבוע ימים, בשביל לתת
להם זמן להתארגן ואחרי זה התחלתי
לנסות איך פועל מנגנון האזעקה המופלא,
המבוסס על המנגנון. היה זה ביום הראשון,
בשעה 10.30 בערב, ובנוכחות שלושה
עדים. הרמתי את השפופרת והתחלתי לחפש
את התורנות לשעת חירום הצריכה
לפעול לפי מה שאמר לי הרב בויאר, יומם
ולילה. קודם צלצלתי לעיריה ( )363201 אבל
לא קיבלתי תשובה. כשראיתי את זה,
טילפנתי למחלקת האפסנאות ( )61025 וגם
שם לא היה איש. אותו דבר קרה עם
מחלקת התברואה 62071 עם המחלקה
הוטרינרית 42051 עם מחלקת הפיקוח
( ,)66319 עם המחלקה למסי עקיפין ()63314
ועם קופת התגמולים של העיריה (.)65274
באף אחד מן המקומות האלה לא. היה
מי שירים את השפופרת. החלטתי לא
להתיאש אחרי כשלון אחד ולנסות עוד
פעם. צלצלתי איפה אל החזאי בלוד,
ושאלתי אותו אם קיבל הוראות להודיע
לעירית תל־אביב, במקרה שיתקרב גשם
שוטף לארץ. החזאי אישר שאמנם כן הוא.
יש אצלו מספר טלפון אחד שאליו הוא

חה גדול לשטפונות, מפני שזה קורה לו
כמעט כל פעם שיורד גשם .״כזה מזל יש
לי,״ אמר איזנברג ,״שכל גשם שיורד, מיד
נכנם אצלי לחדר. אם אתה לא מאמין לי,
אני אראה לך.״
לקח אותי איזנברג ביד והוריד אותי אל
הדירה והראה לי על כמה רצועות צבעוניות
המסובבות לו את החדר ואת הרהיטים .״זה
מה שאתה רואה, את הפס הזה למעלה, זה
לא בזמן שלי. זה עוד מהשטפון הגדול
שהיה פה אצל זה שאצלו לקחתי את החדר.
אתה יכול לראות שהפס הזה אין על הרהיטים
שלי. כל הפסים שאתה רואה על הקירות
שהם שלי, אתה יכול לראות גם על
הארון, השולחן והכסאות. כל האחרים, לא
יודע עליהם שום דבר. אז אצלי אתה יכול
לראות שאולי חמש פעמים ואולי שש
נכנסו המים אצלי והיה כמו ים. כל פעם
שיש גשם, אני לא מסתכל למעלה, לשמים,
אלא למטה, לרצפה. המים לא באים אצלי
מלמעלה, מן הדלת, למה שאני סותם בחול.
המים זה הדבר הכי גרוע, בא. מהבלטות.
אני נגד זה לא יכול לעשות שום דבר, רק
לאסוף כסף לשיכון ואני ברוך השם יש
לי כבר החצי.״
״ומה אתה עושה כאשר נכנסים לך המים
לדירה?״ שאלתי אותו.

זולת אחד וזה קרה לפני חמש שנים כשבא
אליו חבר שלו והראה לו שכתוב בעתון
שהעיריה תיקנה את הביוב ברחובות ויותר
לא יהיו שטפונות.
כמה ימים אחרי זה ירד גשם שוטף נורא
וכל בעלי התלת־אופנים מיהרו לחפש פרנסה
במקומות המיועדים לפורענות. רק
אליהו סלומון נשאר במקומו כשהוא צוחק
עליהם. אבל צוחק מי שצוחק אחרון, מפני
שדווקא באותו יום מלאו המים לא רק את
הכביש אלא אפילו את המידרכה. מאז אותו
יום אי־אפשר להפחיד את סלומון בהודעות
עירוניות. כשסיפרתי לו על הועדה למניעת
שטפונות, פרץ סלומון בצחוק ואמר שמספיק
לו שסדרו אותו פעם אחת.
לדעתו של סלומון לא צריך להקים ועדות
נגד שטפונות, מפני שזה הכל מהשמים.
אם ירצה האלוהים, יהיה שטפון ואם לא
ירצה. לא יהיה. אפילו הביוב והתיעול
מיותרים. מה שמרגיז אותו, זה לא שטפון,
אלא בצורת והוא מתפלא שנגד זה לא
עושה העיריה שום דבר.

כה אמר טו ס בר א הינ די:
נכסי צאן ברזל מצמיחים צמר פלדה

ספורט
שרירים
״זה גבר. זו־?.״
חיפה, שסיפקה כבר כמה מלכות יופי
לישראל, ניגשה השבוע לבחירת מלך ממין
זכר. על בימת קולנוע פאר עלו כמה מאות
קילוגרמים של שרירים גבריים, שזימנו לשם
על־ידי מארגן הערב, מנהל מנון חיפה
לפיתוח הגוף. מבין הגופות המשוחים נועד
להיבחר בתום הערב הגבר שישא את התואר
״מר חיפה 1961״.
מר חיפה אמנם נבחר, אך לא בלי שהוקמה
סביבו שערוריה, ששום מלכת יופי
לא היתר, מסוגלת לעורר דוגמתה. האירוע
שהתימר להיות ספורטיבי דמה בסופו ל־מהומת
שוק רגילה.
הגבריט המבריקים. לצלילי התזמורת
(המנחה אלכסנדר יהלומי קרא לה
(״לה קומפאניון דה לה אסון״) פשטו באולם
תריסר המועמדים, לבושים בבגדי־ים
הדוקים ושכבה עבה של שמן מבריק.
שלב זה עבר בשלום. החברה עוד לא
הספיקו להתחמם. גם הצגות הרמת־המשק-
לות, הג׳ודו והאקרובאטיקה עברו בהתאם
לתוכנית. ואז החלה הצגת המועמדים.
תחילה עלו הזריזים הקטנים, אשר להם
הועד התואר ״מר חיפה הצעיר״ .בחורים
שעדיין לא מלאו להם 17 שנה עלו בזה
אחר זה על הדוכן, חיפשו לעצמם תנוחת״
שרירים מתאימה. אימת־הציבור נפלה עליהם
והם הסתלקו במהירות האפשרית אל
מאחורי הקלעים.
אחריהם — האריות. הראשון ניענע את
זרועותיו אנה ואנה, סובב את גופו כמחפש
פוזה מתאימה, הצביע אל שרירי ידו, כיווץ
שריר רגליו .״חבל על השמן!״ קרא לעברו
מישהו מן הקהל. הגבר המבריק הבין את
הרמז והסתלק.
״יאללה הרקולס!״ עלה שני, שהדגים
בעיקר את שליטתו הרבה בשרירי
הבטן. הוא התקפל קמעה והחל מערבל
במהירות את בני־מעיו. עד ששוב הביע
הקהל את דעתו :״יא קומנדו חליסה! אצלך
הבטן מסתובבת כמו מערבל בטון!״ הבחור
לא נעלב. הוא פועל בניין.
הבא אחריו לא גילה שום סימן של אימת־ציבור.
להיפך: הוא ניצב על דרגשו כאילו
הוברג שם, הדגים את שרירי רגליו, זרועותיו,
גבו, בטנו, עורפו. אפילו שרירי אוניו.
וכשגמר את הסידרה, חזר על הכל
מן ההתחלה.
ואז עלה הכוכב הגדול. דודי אלקובי
( ,)27 כבר הופיע באירועים כאלה במארוקו
והוא יודע מה שהקהל אוהב. גם הוא
אוהב זאת. מקהלה אדירה פרצה מן האולם:
״אלקובי! אלקובי!״ הכוכב חייך בבטחון
עילאי. יש לו גב באולם. החברה עודדו
אותו :״יאללה הרקולס! עורף של פיל!״
לבסוף הודיע המנחה: הפסקה קצרה,
כדי לאפשר לשופטים להתיעץ ולהודיע על
בחירתם.
לא רוצים גבין} תמה ההפסקה. אך
במקום התוצאות מסר המנחה הודעה עגומה:
אחד משלושת השופטים לא בא כלל.
במקומו בחרו המארגנים באלוף ישראל להדיפת
ברזל, אורי זוהר, שבמיקרה בא
לחזות באירוע העליז. הדבר הצריך, כמובן,
לחזור מראש על מה שקרה עד אותו רגע.
שוב עלו הבחורים אחד אחד, ושוב חזרו
על ההצגות הקודמות: שרירים ועירבול בני
מעיים (ראה לעיל).
לבסוף עלו השופטים על הבמה. מר
חיפה הצעיר קיבל את גביעו מבלי לעורר
כל ענין. העיקר זה מר חיפה הגדול, האמיתי.
ואז נפלה הפצצה. הזוכה היה יוסף
אריזוני 19 יליד עיראק המשרת עתה
בצה״ל. אך בטרם הספיק לחבק כראוי
את הגביע פרצה מהומה באולם .״השופטים
הביתה!״ שרו ההמונים.
אלקובי המאוכזב ניגש למיקרופון וצעק:
״תסתכלו על מר חיפה, זה גבר זה? הייתי
בתוץ־לארץ וזכיתי מבין 127 משתתפים. פה
בארץ ר.ספ רט שווה לתחת!״ אוהדיו סייעו
לו :״בוז!״ קראו לעבר מר חיפה הנבוך.
המארגנים קראו לסגנים שימהרו ויטילו
את גביעיהם, בטרם ישתלטו סופית ההמונים
על הבמה. אך הסגנים סירבו לקבל
את הפרס. הוזמנו סגני הסגנים. גם הם
סירבו. אבל גביעים מוכרחים בכל זאת
לחלק. הם הוענקו לסגנים של סגני הסגנים.
וגם זאת הודות להתערבות המשטרה.
אחרת היו גם הם כקודמיהם, מסרבים לקבלם.

ך ך 1ן ל הררי, צברית תל־אביבית, רקדנית ודיילת אל־על לשעבר, שיצאה ללונדון
) 1 ^ 1 1לחפש את מזלה בתעשיית הסרטים הבריטים, נשלחה על־ידי חברת
הסרטים קולומביה מהוליבוד, כדי להופיע בסרטים של החברה המופקים באיטליה.
^ ירופת של שלהי 1961 מוצפת ביש־ראלים.
לא בתיירים ולא באנשי־עסקים
ישראליים, אלא בצברים צעירים המנסים את
עתידם ביבשת. מהנדסים הנפלטים מדי שנד,
בעשרות מהטכניון בחיפה, מבלי שתימצא
להם תעסוקה מתאימה בארץ, מוצאים להם
באירופה הרעבה עדיין לכוחות טכניים משרות
מעניינות ומכניסות. בית־חרושת מסו־יים
בציריך מעסיק כיום 13 מהנדסים, צעירים
מבוגרי הטכניון בחיפה. מומחים מכל
הסוגים, החל ברופאים צעירים וכלה במגדלי
עופות, זוכים לתעסוקה ומעמד, שבארץ היו
צריכים להילחם שנים כדי להגיע אליהם.
אולם אם תופעה זו היתה קיימת, אם
כי במידה זעומה יותר, גם בשנים הקודמות׳
נוצרה בשנה האחרונה שכבה מקצועית
חדשה שכמעט ולא היתד, קיימת קודם לכן.
זוהי השכבה של הנערות הישראליות, המנסות
ליד,פך כוכבות קולנוע באירופה.
אפשר לפגוש אותן בכל מרכז לייצור
סרטים באירופה. בלונדון ובברלין, בפאריס
וברומא, ואפילו באתונה. אפשר לראות
אותן מתרוצצות ממשרד למשרד בבירות
היבשת, מחברת־ד,ייצור לסוכן׳ מד,מפיק אל
הבמאי. אפשר להיתקל בהן בכל מרכז

הישראלי על רבות מאלה. הן תישחקנה
אי־שם בגלגלי תעשיית החלומות האכזרית,
ושמן לא יתנוסס אף פעם בכותרות של
איזה סרט. אולם כמה מהן הצליחו בכל
זאת להשיג הישגים כלשהם.
הנה, למשל, הצברית כרמלה הרפז. שמה
אולי אינו מוכי לרבים, כי היא היתד, מוכרת
בארץ יותר בשם כרמלה גולדברג.
כרמלה, ילידת פתח־תקווה, היתר, רקדנית
הבידור המצליחה ביותר בארץ. עוד בתקופה
בה הופיעה בהצגות הרביו של תל־אביב
חלמה על קריירה של כוכבת קולנוע. אולם

עציוני. פקידת משלחת הק
ניות בפאריס, שהופיע נכי
פילתוז של ברינ׳ט בארדו בסרט חיים
פרטיים, קיבלת הצעה להופיע בסרטו של
במאי הסרטים האיטלקי הנודע ויסקונטי.

פורת, הזמרת הישראלית מראשון
לציון שיצאה בלווית
בעלה למסע הופעות זמרה ברחבי אירופה,
הביעה את נכונותה לוותר על הקריירה
שלה כזמרת תמורת הופעה בסרטים.

חברתי, בבתי־הקפה או במסיבות, שם יש
סיכוי כלשהו למשוך את תשומת לבו של
מישהו הקשור בקולנוע.
אמנם תמיד, אחת לכמה שנים, שמעו בארץ
על ישראלית זו או אחרת שקיבלה
תפקיד חשוב או חשוב־פחות באיזה סרט
אירופי. אולם לאחרונה שוב אין תופעה
זו בבחינת עניין אישי של נערה בודדת.
זהו גל השוטף כיום את כל מרכזי תעשיות
הסרטים באירופה.

הרקדנית מפתח־תקווה
פק רב אם אי־פעם ישמע הציבור

כיצד אפשר להגיע לקריירה כזאת במדינת
בה לא קיימת תעשיית סרטים בכלל?
האם היו חסרים לכרמלד, הנתונים ש
הפכו נערות מסוגה במדינות אחרות ל־פצצות־בד?
ניסוי קטן שערך העולם הזה
לפני שש שנים הוכיח כי התשובה היא נ
שלילית. כאשר פורסמו ארבע תמונית של
נער: ת בסודרים הדוקים, מכנסיים קצרים
וגרביים שחורים העומדות שקועות בבוץ,
נוסח סילבאנה מאנגנו באורז המר, היו
שלוש מהן כוכבות סרטים ידועות. הרביעית
היתד, כרמלה. אך בתמונות אי־אפשר
היה להבדיל מי הישראלית ומי היא כוכבת
איטלקייה.
כאשר נישאה כרמלה לפני שנתיים, נדמה
היה כי בא הקץ לחלומות הכוכבות שלה.
היא עברה לגור עם בעלה בווינה, שם הוא
לומד זימרה, ודווקא שם הצליחה לחדור
לתעשיית הסרטים. היא נרשמה במשרדו
של סוכן, מהסוג אצלו מבקשים מפיקי סרטים
בדרך כלל ניצבים לסרטיהם. היא לא ־-7
הציגה את עצמה כרקדנית, אלא כשחקנית.
חודשים ארוכים לא ביקש אותה איש. עד
שיום, אחד הוזמנה למיבחן בד על־ידי הבמאי
הצעיר גוטפריד ריינהרדט, בנו של מקם
ריינהרדט הגדול, שהסריס בוינה סרט הוליבודי
בשם עיר ל7א רחמים.
כרמלה הצליחה במיבחן. היא זכתה אמנם
בתפקיד קטן מאוד, מהסוג שיש מאות כמוהו
בסרט אחד. היא היתה צריכה לד,ופי ן
מספר שניות לפני המצלמה כחברתה היצאנית
של גיבורת הסרט. אולם כל מי שיודע
על הנעשה בשוק תעשיית הקולנוע ומה רב
הפער בין ההיצע העצום לבין הביקוש, רק
הוא יודע להעריך נכונה מה פירוש לקבל
תפקיד קטן בו יש צורך לומר משפם אחד
בלבד.
לכרמלה שיחק המזל. כשסיימה את הקטע
שלה היה הבמאי צריך להסריט סצינה של
ריקודים במועדון־לילה. הוא ביקש מכרמלה
לרקוד, מבלי שידע כי היא רקדנית מקצועית.
אחרי שראה את ריקודה הוסיף, בניגוד
לספר הצילומים המקורי, עוד כמה סצינות
בהן נראית כרמלה רוקדת.

^ ין מ ק צו ע אליו קשר, לחדור כמו •*
^ 4עולם הסרטים. אולם ברגע בו הכנסת
רגל לתוך מקצוע זה ואתה יכול לזקוף לזכותך
הופעה קצרה — ולוא גם בסרט
אחד בלבד — גדלים הסיכויים במאות
אחוזים. כרמלה ידעה זאת. לכן יצאה לרומא,
העיר שהיא כיום מרכז תעשיית
הקולנוע העולמי, בה מופק־ם כ־ 300 סרטים
בשנה. די היה שתמונתה תופיע בעתון
המקומי באנגלית ושתמונותיה יימצאו בידי
מספר סוכנים, כדי שתקבל הצעות. כך
הצליחה כרמלה לקבל׳ תוך זמן קצר, שלושה
תפקידים. אלה הם אמנם תפקידים קטנים
יחסית, אולם הם מבטיחים מעמד כ־
״שחקן קולנוע״.
בסרט איטלקי בשם לה ריסקה, ד,מוסרט
בסיציליה, זכתה כרמלה בתפקיד קטן של
תיירת אמריקאית. בסרטו של הבמאי ד,הוליבודי
דמיטריק הקדוש קיבלה תפקיד של
צועניה. אחרי כן השיגה מד, שנחשב כשיא
ההצלחה. תפקיד בקליאופטרה.
סרט זה, המוסרט ברומא עם אליזבט
טיילור בתפקיד הראשי, משמש נקודת־משי־כד,
לפרחי־שחקנים מכל רחבי העולם. אלפים׳
אם לא רבבות, צובאים על הפתחים,
על מנת לזכות בתפקיד זעיר במה שנחשב
לסרט הגדול ביותר שהופק בכל הזמנים.
לצורך הופעה של שניות מספר נתפרה
לכרמלה שמלה ששוויה 150 דולר. להמשך
דרכה, די היה, לציין כי הופיעה בקליאופט־רה,
מבלי שתפרט איך ואיפה, כדי לזכות
בתפקידים זעירים דומים.

שוה

סונה

המעמד מובטח

לב יהודי עוזר

וישראלית נוספת הנמצאת כעת בשלבי
ההתחלה של הקריירה הקולנועית שלה
ברומא, הינד, אף היא רקדנית לשעבר: ירדנה
הררי. ירדנה, שעבדה תקופה מסויימת
כדיילת באל־על, לא חלמה מעודה כי תצליח
לחדור לעולם הקולנוע בקלות יחסית כפי
שהיא חדרה. היא הגיעה ללונדון לפני ארבעה
חדשים, ללא ידיעה ברורה מה היא
עומדת לעשות, אבל עם רצון ברזל להצליח
בכל מתיר.
היא ניצלה את שהותה בבירת אנגליה
כדי לרכוש קשרים ולהכיר אנשים מחוגי *,
תעשיית הסרטים. עד שיום אחד פגשה ב־מיסטר
פרנקוביץ׳ ,נציג חברת הסרטים ה־הוליבודית
קולומביה באירופה. אולי ליבו
היהודי של אותו פרנקוביץ׳ התרכך למראה
הצעירה הישראלית. המנסה להפוך לכוכבת .״

כרמלה בשלושה שרבים

זנית בידור ישראלית אשר הופיע בתיאטרון לי־לה־לו ובדו־רה־מי, נישאה לזמר אופרה

ישראלי ויצאה עמו לאירופה. בתמוינה מימין היא נהאית כפי שצולמה בהעולם הזה כדי
להוכיח שיש לה מה שיש לכוכבות המין האיטלקיות. במרכז היא נראית באחד מנשי פורים,
ומשמאל: מתוך סרט הוליבודי שהוסרט בוינה, עיר ללא רחמים, בחברת קירק דוגלם.

תוך ימים מספר שלח אותה על חשבון קולומביה לרומא,
שם מסריטה החברה עתה מספר סרטים.
ירדנה קיבלה תפקיד זעיר באחד מסרטי החברה, מנהלת
בעצם ימים אלה מגעים לשם הופעה בסרטים אחרים, עם
סיכוי לא קלוש לזכות בתפקיד בסרט מארקו פולו, המופק
על־ידי היהודי המצרי רוברט חאג׳אג׳.

אין צורך לחפש רחוק אחרי מקורותיו של גל הישראליות
הרוצות להיות כוכבות קולנוע. סיבותיה של
תופעה זו ברורות לחלוטין. החלום להפוך לכוכבת קולנוע
נחשב מזה שנים לפיסגת ההצלחה בעיני נערות ישראליות
רבות, באחיותיהן בכל רחבי העולם, הרואות בקולנוע
ובזוהרו את האידיאל הנכסף.
אלא שרק בזמן האחרון ניצבה בפניהן הדוגמה החיה
של חברותיהן הצבריות, שניסו, העזו והצליחו. זיווה רודן,
חיה הררית, אילנה עדן, דליה לביא שהגיעו למעמד הנכסף
הוכיחו בבירור, שהחלום אינו כה קשה להגשמה. דרושים
רק העזה, התמדה וקצת מזל כדי לתפוס את החלום ביד
ולהפכו למציאות.

כאשר זכתה בתפקיד בפילה לבריג׳יט בארדו בסרט חיים
פרטיים. היה זה תפקיד חסר חשיבות, אומנם, שכן היא
צולמה רק בצילומים רחוקים, בהם לא רצו להטריח את
הסובבת הגדולה. אולם היא זכתה לפירסומת, וזד, כשלעצמו
דבר חשוב מאוד לגבי שחקנית מתחילה.
היא הופיעה בחמישה סרטוני פירסומת לשלגונים בצרפת
ושימעה הגיע לאוזני הבמאי האיטלקי הידוע לוצ׳יאנו וים־
קונטי, והוא נזכר בה כשחיפש נערה בדמותה לאחד מסרטיו.
הוא התקשר מיד עם סוכנת השחקנים הידועה
אולגר, בפאריס, וזו התקשרה עם שרה, העובדת במשרדי
מישלחת הקניות הישראלית. אם לא יחול שינוי בלתי־צפוי,
תופיע שרד, עוד הקיץ בתפקיד נכבד למדי בסרטו
של במאי איטלקי זה.
ישראלית מוכרת יותר משרה, שכבר זכתה לתפקיד בסרט,
היא יעל דיין, בתו של הרמטכ״ל לשעבר ושר־החק־לאות
הנוכחי. היא הופיעה לאחרונה בתפקיד זעיר בסרט
יווני של הבמאי היווני הצעיר והמוכשר מיכאיל (האיש שחייב
למות) קוקאיניס. אלא שלגבי יעל דיין, השוהה באתונה
מזה מספר חודשים, ספק אם המניע להופעתה בסרט
הוא רצונה להפוך לכוכבת קולנוע, או שגרמה לכך
ידידותה האישית עם הבמאי היווני המוכשר. אין לשער שיעל
תזניח את האמביציות הספרותיות שלה.

אין פלא, איפוא, שדוגמה זו מדרבנת יותר ויותר צבריות
ללכת בדרך זו. הדברים הגיעו לידי אבסורדים ממש.
טובה פורת, זמרת כשרונית וטובה לכל הדעות, יצאה
לפני כשנה וחצי עם בעלה לסיבוב הופעות באירופה. היא
הופיעה במקומות מכובדים, זכתה להערכה חיובית ביותר

הכפילה של כ. כ.

4י* יכוי לא פחות נשתקף לישראלית שרה עציוני, ה־
^ נמצאת בפאריס. שרה, מקפלת מיצנחים לשעבר, שנכשלה
בתחרות יופי בארץ׳ עוררה בשעתה הדים בישראל

הדוגמה המדרכ;ת

ף* צירה זו אפשר להמשיך את הרשימה לבלי סוף. אלא
2״ששאר הישראליות שהצליחו לחדור לקולנוע האירופי
הן בלתי־מוכרות כמעט. כך, למשל, זכתה נערה ישראלית
נירה הופמן, שהעתונות הגרמנית סיפרה כי היתה שחקנית
בחיפה, לתפקיד קטן בסרט גרמני. ישראלית אחרת, הנושאת
את השם הלא־ישראלי אריקה שפר אך המתפארת כי לחמה
בשורות צה״ל, זכתה לתפקיד באחד מסרטי הגאנגסמרים
הצרפתיים.
על אלה המנסות ואינן מצליחות לא ישמע איש לעולם,
על מאמציהן שירדו לטמיון לא יוודע אף פעם.

כזמרת. אלא שיום אחד שאל הזוג פורת את עצמו, מדוע
לא תוכל טובה להצליח במקום שדליה לביא הצליחה, למשל?
״כן, אבל טובה היא זמרת, ולא שחקנית,״ נאמר לזוג
באחת הפעמים כאשר ניפה לחדור לחברת אנישי קולנוע.
״זה לא משנה,״ היתד, התשובה ,״תמורת קאריירה קולנועית
תהיה טובה מוכנה לוזתר על הקאריירה שלה כזמרת.״

צרה עם שיטפון הנערות הישראליות הרוצות להיות
; | כוכבות היא רק בכך, שהן שמעו רק על ההצלחות

ולא על הכשלונות. אין אומנם צורך בכשרונות מיוחדים,
ואפילו לא בתכונות יופי יוצאות מגדר הרגיל כדי להשיג
תפקידים אלה.
אולם אותן הישראליות ששמותיהן הוזכרו ברשימה זו
זכו להגיע למה שהגיעו בעיקר הודות למול עיוור, או
הודות לקשרים מיוחדים. האחרות נאלצות ללחום מלחמה
אכזרית מאוד, כדי להיווכח שבעצם אין להן כל סיכוי
להצליח בשטח זה.
עיתוני הסנסאציות הקולנועיות גדושים בסיפורים על הנעשה
מאחורי הקלעים של ממלכת הבד. אולם במציאות,
הדברים מזעזעים יותר. שוק הקולנוע בדרגות הנמוכות, זה
של הסטאטיסטים ובעלי התפקידים הזעירים, מבוסס כמו
כל שוק על תן וקח. המפיקים, הבמאים, הסוכנים למיניהם
וכי׳ מי שיש לו יד ורגל בתעשיית הקולנוע, יודעים היטב
מר יש בכוחם להציע לנערה השואפת להיכנס לעולם ה־ ן ו
קולנוע. הענקת תפקיד אינה רק הגשמת חלום. לגביה
פיו וש הדבר רוזחים כספיים נאים׳ חברה מכובדת ומעמד
מג ויק.
אולם לקונות אין למעשה מה להציע — מלבד את עצמן.
וכך הן מתגלגלות ממיטה למיטה, מזרועותיו של מפיק
אחד לחיקו של סוכן שני, כשהן משלות את עצמן שבמחיר
זה יוכלו לקנות להן את הזוהר של עולם הבד.
הן מתפכחות מהר מאוד. ההרפתקות הן קצרות ביותר,
עד שמסתבר להן ששום איש־עסקים רציני לא יהיה מוכן
להשקיע כספים והתאמצות כדי להפוך אותן לכוכבות,
תמורת בילוי של לילה או שבוע. אלא שהן מאמינות תמיד,

השאיפות, המשתמשות באותם האמצעים, הן מנהלות את
מאבקיהן הנואשים בצורה המושחתת והטראגית ביותר.
אם עד כה היה נסיון עגום זה ידוע לישראליות רק
מקריאה, משמיעה או מראייה באין־סוף של סרטים על
נושא זה, הרי לאחרונה, בשל מגיפת הכוכבות שפשתה
בנערות ישראל, חשות אותו רבות על בשרן.

יוונה הווי -אחת מובות המנסות לחוור בכל מחיו לעולמן של וווו והוו
זווית 1
3מי

קן לנוע סרטים פתרון חסכוני

דמי מנוי לשנה
עבור ״העולם הזה״
בארץ ולחוץ־לארץ, בדאר רגיל

ת שבץ השל הזה 1264
יונה מרדכי מירושלים פתר עד עתה את תשבצי
העתון, עתה החליט לחבר אף הוא תשבץ וזה
תשבצו הראשון. יונה מוכן לעזור למתקשים
בפתירת התשבץ ולהתכתב עם שאר קוראי
העתון לפי כתובתו בירושלים, רחוב יהושוע
בן גמלא מס׳ , 1קסמון, והוא מבטיח שיענה.
םאוז )1 : 1כו־טל

)4 .אשתו
הפילוסוף סוקרטס.
)10 מלת הסכמה.
)11 מזוז המדבר.
)13 מודד )14 .בור
חצוב באדמה)15 .
מדרון )17 .כלי מאור
)19 .מלת שאלה
)20 .פתיל דק
לקשירה )22 .נבור
חיל, אמיץ לה)25 .
רסיסי לילה)26 .
מהר )27 .יגש)30 .
דרום )32 .מלת קריאה
להבעת צער
או שטחה ):)3 .חמישה
עשר )34 .זז.
)36 נערה )37 .כלי
נקישה סיני)39 .
מתכת )41 .קטף.
)42 מכנויי האלוהים
)44 .מר באנגלית
)46 .הבעיר.
)48 שמונה עשר.
)50 הב )51 .נמצאת
בבית חולים.
)53 ילד )55 .מלת קריאה לכאב )57 .להם.
)58 מילת ברירה )59 .לאומי )60 .מילת
קריאה לשמחה רבה.
מאונך )1 :אהוב )2 .תואר הולנדי.
)3שלטון )5 .רעל )6 .עשוי כמין נדן)7 .
מצבה )8 .פה )9 .התפארות )12 .עטור
מים )15 .עיר בישראל )16 .קבוץ בגליל.
)18 פנישה )21 .כשוף )23 .עני )24 .מין

קמיקאז(אלנבי -תל־אביב, ארצות־הברית)
פרושו, ביפאנית, רוח האלים. זה גם שמם
של 6900 טייסים יפאניים שהתנדבו לאבד
את עצמם לדעת בטיסה. עתודת המתאבדים
הוכנסה לשימוש על־ידי יפאן בשלהי מלחמת
העולם השניה, כשבנות הברית פתחו
בהתקפה גדולה על האיים היפאניים. הקמי־קאז
היה מסתער במטוס ישן מלא חומרי
נפץ על אונייה, משתדל להתרסק בטבורה
כדי שתעלה באש. הוא היה טס בלהקות
או בודד ונעשה סיוט המארינס, שהנציחו
אותו בארבע מלים :״הטוב ביפאנים —
יפאני הרוג.״
עשרות אוניות טובעו ושמונה נושאות־מטוסים
נפגעו. עשרים אלף איש נהרגו ב־אוקינוס
השקט על־ידי 1900 קמיקאזים.
5000 הקמיקאזים האחרים שחיכו לתורם
להתאבד, היו לדברי קריין הסרט, אחד הגורמים
שאילצו את ארצות־הברית להטיל
את הפצצה האטומית על הירושימה.
הסרט הדוקומנטרי המדהים והמרתק, שהבמאי
המוכשר פרי ודלף הרכיב מקטעי
יומנים ישנים, אותם שלה מארכיוני ארצות
הברית ויפאן, מסביר באוטנטיות קרה —
א) מדוע התקיפה יפאן את פרל־הארבור:
ב) מדוע צדקה ארצות־הברית כשהטילה
את הפצצה האטומית. ההסבר:
• יפאן חיפשה פיחרון לעודף האוב־לוסיה.
משום כך חיסלה את הצי האמריקאי
המופתע, כדי שתוכל לפלוש בשקט
לאוסטראליה הרחבה.
0ארצות־הברית, ארבע שנים לאחר־מכן,
כשכל האוקינוס השקט ברשותה, חיכתה
לשווא לכניעתה של יפאן. הפיקוד היפאני
החליט להיהרג ולהרוג עד החייל האחרון.
היו לו עוד חמשת אלפים קמיקאזים
ושני מיליון חיילים מצויירים. החישובים
המלחמתיים האמריקאיים העלו כי הפלישה
ליפאן תעלה לארצות־הברית עוד מיליון
קורבנות.
הפתרון החסכוני ביותר לדילמה, מוכיח
הסרט, היתד, הפצצה האטומית. היא היתד,
המצאה חיונית, קיצרה את זמן המלחמה
והצילה מיליון חיילים.
היא גם ילדה את המגאטון החסכוני יותר.

כוח הלעזון
נשיקתה הראשונה שד תמי (י רון,
תל־אביב; ארצותיהברית) שייך לסוג הסרטים
שנוצרו באופן מיוחד לילדות עד גיל
עשר, או לאחרות עם איתר, מנת־שכל.
תמי (סנדרה די) ,אינה מטומטמת — היא
רק תמימה, משתדל הבמאי להסביר. היתר,
לה אהבה אמיתית שהזניחה אותה בצורה
גועלית, רק משום שהיא בורה וחושבת כי
.ז\.י 1היא מלה נרדפת לנוחיות. תמי, הגרה
על בית־סירה בנהר, נשארת לבד עם
תייש לבן, חכם כמוה, שרק הוא מבין
אותה מאוד. הסבתא מתה. הסבא בבית־הסוהר.
הורים לא היו לה אף פעם, כנראה.
לא נותרה לתמי ברירה כי אם לשוט
עם זרם הנהר לקולג׳ וללמוד את תורת
הדיבור.
תמי הבלונדית, התפוחה, הבולעת בכל
עת של מבוכה חגיגית את רוקה, מגיעה
בדיוק בזמן — מפני שכל האנשים סובלים
בצורה איומה באטמוספירה של הקו־לג
:,הזקנה תורמת לקולג׳ ,נאנקת תחת
אכזריותה של בת האחות, המאשימה אותה
בשיגעון, כדי לרשת אותה. דקנית הקולג׳
מתייפחת בגלל הזנחתה על־ידי בעלה, הבוכה
גם הוא בגלל אותה סיבה. הפרופסור
הצעיר לתורת הדיבור (ג׳אן גבין) !מתייסר
רק משום שלא היתד, לו הזדמנות עד
עכשיו ללקק סוכריה על מקל. תמי מסדרת
את כל העניינים.
פרס האקדמיה ללשון מגיע ללא ספק,
למתרגם שהפך את הביבי־סיטר לישבן טף.

הקרח נעוב•־
שמים בהירים (פאר, תל־אביב; רואדמה
)26 .נאד )28 .יחידת חשמל)29 .
נהר אגדתי הנמצא מעבר להרי החושד.
)31 צמח בר ממשפחת הדגניים )32 .אסון.
)35 רוח רעה )37 .על ידי המשד הדבר.
)38 כרסום )40 .מערב )41 .במתינות)43 .
קינה, אבל )45 .העברת נוזל דרד מסננת.
)46 רועש, סואן )47 .כף עץ גדולה)49 .
שדה נפט בישראל )52 .מתקיים <54 .מספיק.
)56 מנעול מיוחד )58 .קיטור.

טיקה מטריאליסטית ועם ילד מחוץ לנשואים
באמצע. יש בו תמונות מקפיאות של
חורף רוסי, תמונות מזעזעות של נשים
הממתינות בתחנת הרכבת לבעלים — החולפים
ברגע האחרון בלי להעצר.
בחלק השני שופטת ברית־המועצות, בעזרת
גריגורי ציוקארי הבמאי, את סטאלין.
המפלגה של סטאלין מגרשת את אלכסיי,
גיבור המלחמה משורותיה. רק משום שלא
חוסל בשבי הגרמני: מפני שלא התאבד
בעצמו. הפשע החמור שלו היה: השארות
בחיים.
ההתקפה הגלויה על קו המפלגה של
אז מתבטאת בויכוחים נועזים בין טייס

סיה) היא יצירה זוכת־פרס, המעוררת חשד
שנוצרה כמו כל סרט סובייטי אחר: השלד
היה התעמולה שעליה הדביקו קטעים אנושיים.
בעד ההרכב הזה — בעיקר בעד
השלד — זכה הסרט בפרס מוסקבה . 1961
בחלק הראשון, על רקע הפצצות מלחמת
העולם השניה, מתאהבת גימנזיסטית קטנה
בטייס גברי, נועז ויפה־תואר, אלכסיי. הרומן
הענוג מתרחש בארבעת ימי חופשתו
של הטייס. הוא אנושי, חמים, בלי דיאלק

וגאבין כ״נשיקה״
סונריר, למפגרים
המלחמה המנודה לבין הגימנזיסט־ת שנישאה
לו .״מי אמר שמותר להקריב בני־אדם
בלי חשבון? המפלגה?״
״נילחם? במי? בחזית זה היה ברור,
ועכשיו?״
״האם המפלגה צודקת או אנו?״
״מה מתרחש כאן באמת?״
״אתה לא אשם!״
״אבל מי כן?״
״אני לא יודעת.״
״רק איש אכזר אמר: כשחוטבים עצים
ניתזים שבבים,״ מצטטת הגימנזיסטית־ה־אשר,
את אמרתו׳ המפורסמת של סטאלין.
כשמגיעה הבשורה על מות סטאלין, ממלאת
את המסך תמונת נהר קפוא המתחיל
להפשיר. הקרח נשבר. אמא רוסיה מתעוררת
והמים פורצים בשאון. האביב בא,
כרושצ׳וב הגיע, הטייס טוהר.
תדריך ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם :
• הלילה (אוריון, תל אביב) — אהבה
גוססת של זוג נשוי מנתח מיכאל אנג׳לו
אנטוניוני בסכין חדה ואיטית. ז׳אן מורו.
מוניקה וזיטי.
• שיעור כאהבה (גת; תל-אביב) -
המרובע הנצחי החודר לכל לב, בעזרת מפתח
שוודי שבידי הגאון אינגמר ברגמן. כמו
כל שעוריו מצטיינת הכיתה במשחק מושלם.
• המנודה (תל-אביב; תל-אביב) —
סרט מאופק על נושא רגיש, עם סטוארט
וויסמן, צעיר הרואה בעצמו בעל־סטיות
מיניות, ופסיכיאטור המחזיר אותו לחיים
נורמאליים. רודשטייגר במשחק מושלם. מאריה
של, נסבלת, לראשונה מזה זמן רב.
העולם הזה 1264

אל תנ חאתכ ספך על
קרן הצבי

בחזרה

בקתצרס

פסק־הדץ הסודי של התזמורת*
העונש החמור ביותר — לסגלה העונשים
סאר
(המשך מעמוד )10
שריים: משד, רוזן, איש אחדות־העבודה,
ואברהם פליישר, נציג הליבראלים. שני אלה
היו חברים, כמו נציגי הדתיים, בקואליציה
הקודמת. משד רוזן אף היה האיש שקבע
את גורלה בכך, שלא נשמע להוראות מפלגתו
ונמכר למפא׳׳י, בטענה שאינו מוכן
לבגוד במעמד הפועלים וללכת לקואליציה
עם חרות.
אברהם פליישר הליברלי היה מנוטרל כל
זמן שמפלגתו השתתפה במשא־ומתן הממשלתי.
אולם משנכשל המו׳־מ, ניצח הלחץ הציבורי
בבאר־שבע. הוצע להם גם תנאי מ־
^תה תמורת הצטרפותם לקואליציה: תיק
הרשיונות והתברואה בעיר. וכך קרה ש־בחשכת
הלילד* כדי לא לתת הזדמנות ל־מפא״י
להרגיש בנעשה, נאספו נציגי המפלגות
ונסעו לתל־אביב.
כאשר התבררה לנציגי מפא׳׳י בעיריה
תוצאת נסיעה זו, פתחו במלחמת־בהלה,
כדי למנוע את הצעד הבא במפלתם: הקמת
קואליציית־ניר במקום קואליציית־מפא״י, שזה
עתה חוסלה. מרכז מפא׳׳ י עצמו נקרא
להתערב. בתחילה אף נשאה התערבות זו
פרי: איש המחלקה המונציפאלית של מפ׳׳ם
הופיע בביתו של זריזי, דרש ממנו לדחות
את ישיבת מועצת העיריה שנקבעה לבחירת
הקואליציה החדשה. זריזי, שידע כי פירוש
הדבר בגידה בחבריו ובסיכוי להוכיח שאפשר
לפתח ולבנות גם בלי מפא״י —
סירב.
גם בשעה שהתכנסו כל הנציגים בבניין
העיריה אותו ערב, היה העניין מוטל עדיין
בספק. איש לא ידע אם הספיקה מפא״י
לקנות אחד מנציגי הסיעות. אולם כעבור
15 דקות נופץ הספק. ב־ 8קולות קוא־ליצית־ניר
נבחר זריזי לראש עיריית באר-
שבע.
היה זה תקדים מסוכן למסא״י, והיא יצאה
מיד בהשמצה רבתי נגד מפ׳׳ם יוזמתו.
התקדים היה מסוכן לגבי מעמדה של מ-
פא״י בבאר־שבע ובנגב כולו; הוא היה
מסוכן שבעתיים — תיאורטית — לגבי
מעמדה העתידי של מפא״י במדינה כולה.
כי אם אפשר להקים קואליצית־ניר מוצלחת
;דירת הנגב — מדוע לא בירושלים —
בירת ישראלז
על כן היה ברור להנהלה החדשה של
באר־שבע כי נצחונה רחוק עדיין מלהיות
מבוצר. בידי מפא׳׳י נמצאים עדיין המשרדים
הממשלתיים והכלים הכלכליים שבהם תלויה
עיר עולים מתפתחת זו. מספיק, למשל,
שמשרד השיכון של גיורא יוספטל ישהה
את ביצוע תוכניות הבנייה בבאר־שבע, כדי
לגרום משבר הרסני בעיר. צעד זה אומנם
עלול להכתים את מפא׳׳י בכתם של ציניות
מפלגתית עילאית; ציניות האומרת כי מוטב
באר־שבע הרוסה מאשר באר־שבע הנתונה
בידיים לא־מפא״יות.
..אולם במלחמתה על שלטון־יחיד, יתכן
שמפא׳׳י תהיה מוכנה אף לנקום בצעד כזה,
כי הרי עבורה כמעט כל הדרכים מקודשות׳
בעיקר כשהן דרכים המובילות לשלטון.

העולם
הזה 1264

א מ שז
מוסיקה בולשיט
בין המחמאות שהתזמורת הפילהרמונית
הישראלית מקבלת ממנצחים אורחים בולטת
תמיד המחמאה על רמת המשמעת הגבוהה
של מנגניה. המנצחים, היודעים מנסיונם
העצמי עד כמה קשה להשתלט על כמד,
עשרות מוסיקאים, שכל אחד מהם הוא אמן
העומד ברשות עצמו, לא יכלו להסתיר
את התפעלותם. אך מנהלי התזמורת שמרו
בסוד כמוס את מקור המשמעת.
השבוע התגלה שרמת המשמעת הגבוהה
של התזמורת הפילהרמונית הישראלית היא
תוצאה של שיטת־עונשים חמורה ושל קנסות
המוטלים על חברים מתפרעים.
על אף הקנסות והעונשים, הפרות המשמעת
הן כה תכופות שהנהלת התזמורת הדפיסה
טופס מיוחד, בו מסומנות כל העברות
האפשריות, כדי שבית־הדין האדמיניסטרטיבי
יוכל למלא את תפקידו במהירות
ולא יצטרך לחבר דו״ח מיוחד לכל
עבריין. לאחר שפסק־הדץ נרשם בגוף הטופס,
חותמים עליו מפקח המשמעת דב
גינזבורג והמפקח הכללי הינריק שיפר,
והוא מועבר לגזברות לביצוע (ראה תמונה).
העונש החמור ביותר שמור לזה שיגלה
את קיומו של טופס־העונשין.

ציור

בקנותך תרים אסבסט חשוב לא
רק על התקנתו אלא גם על השרות
שיוגש לך ט״י היצרן במשך השנים
הבאות. על כן אל תחפש מציאות

רידד ממס

־ התריס הסוב ביותר
״״במחיר הזול ביו ת ר
המשרד הראשי:

ת״א, פרופ׳ שור ,7טל 42193 .

היפה, מהנדס א. אורני, תל־חי ,6
טל 69574 .
יפו, זילברמן את יעקב,
שד׳ ירושלים ,45 טל 81320 .
נתניה, הר, שער הגיא ,3טל 2651 .
רמת־גן, דוכן, ביאליק ,30 טל 72500 .

בני־בירק, ז .גרוס, דטלר , 16 טל 72896 .
בני־ברק, חנות ״מאיר׳׳ ,רח׳ עקיבא ,41
טל 72584 .
רמת יצחק, אברמוביץ, רח׳ ירושלים 28
רמת־יום״ ,בודים, כל־בו ,״סלע׳׳,
מרכז מסחרי

מכחול הנדודים
בימים אלה שבהם הכל, אפילו האמנות,
הפך להיות דקורטיבי, וצבעים רועשים
משוחים על תריסי אזבסט של מרפסות
עטויות כביסה רטובה, נראית תערוכת הרישומים
של ישעיהו (״אוזיאש׳־) הופשטטר
כשריד משובח של העבר, הרואה עדיין ב־דקורטיביות־לשמה
מעץ פשע.
הופשטטר 56 שזו לו תערוכת־היחיד
השניה מאז עלה ארצה מפולין בשנת , 1957
הצליח להעמיד את עצמו על־ידי שתי התערוכות
כאחד מטובי אמני־הרישום בארץ.
עמדה זו, שנכבשה על־ידו באמצעים טכניים
פשוטים של רישום שחור־לבן בצבעי
גואש או במכחול ודיו סינית, גילתה לציבור
האמנותי פילוסוף עצוב ופסימי.
מאז מלחמת העולם הראשונה נדד דרך
רוב ארצות אירופה, בילה במחנות ריכוז
במלחמת העולם השניה והגיע לישראל.
עם השתקעותו הסופית כפי הנראה, של
הופשטטר בישראל, כיתת את מקל הנדודים
שלו למכחול, בו הוא מעלה, בסגנון אכס־פרסיוניסטי,
המזכיר לפעמים את ג׳ורג׳
גרוס, ועל פי רוב את עצמו, חוויות של
סבל, יאוש ועצבות, העומדות לפעמים על
גבול המופשט אך אינן חוצות אותו.
* המערכת הוציאה מתוך פסק־הדין את
השם של בעל־העבירה ואת תאריך ביצוע
העבירה עצמה, נדי למנוע זיהוי.

פרטיםוהר 11/נ׳ו ה. ב 11/יגור!.

ביטול הממשל הצבאי!
בשבת
2.12.1961

בע רג•

אחווה ולא הפליה!
באולם תיאטרון מוגרכי
שעה 10 בבוקר

לפי קריאת הועד המכין יתכנס בתל־אביב

כנוס עברי־ערבי
בתביעה לביטול הממשל הצבאי
בכינוס ישאו דברם אישי ציבור עבריים וערביים, חברי מפלגות וארגונים
שונים ובלתי־מפלגתיים, המאוחדים ברצונם לגול מעל מדינת ישראל את
חרפת הממשל הצבאי.

ספ ריס
תדו.ו
הכר אודות אדולף
עלייתו ונפילתו של הרייך ה
סוכן
מוסמך סור
דרז ו״ס׳ן לו

ברשוחו נו האינפורמציה הווושת
בכל מקום בעול

דן או. ל ך כראן י

בי. או. אי. סי. רולס רויס 707 טס לאירופה, בריטניה הגדולה וארצות־הברית,
כמו־כן לטהרן עם קשר לאוסטרליה

ן ן 1׳ 1 0׳ ג מ

ל ,6 1 5 2 9 . 6 5 6 5 9 .

0011? 0

6 1 5 2 7 ,6 1 5 2 8

מ 1 3יל 1מ

פרסום שפט בע״מ
.העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת. ך.
• 136 מען מברקי: עולמפרס י דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: או ת אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

ש לי שי (סאת ויליאם ל. ט״רר, תירגם
חיים גליקזסט״ך, הוצאת שוקו, שני נרנים,
992 טמוד) — היו מאורע מיוחד־במינו בהיסטוריה.
אמנם פשעי היטלר לא עלו על
פשעי ג׳ינגס חאן, שהקים אימפריה אדירה
על פיראמידות של גולגלות, ונפילת הרייך
השלישי לא היה אירוע גדול יותר מנפילת
ממלכת הצארים. אך ג׳ינגים האן לא מיסמך
את פשעיו בעשרות תיקיות אדירות, ומיס-
מכי הצאר המנוח לא נפלו בידי מעצמה
זרה, אלא בידי הבולשביקים, שפירסמו רק
את החלק שנראה להם. י כאשר נפל הרייך השלישי, נכבש כל
שטחו בידי מעצמות זרות. רק חלק קטן
ממוסדות הנאצים — כמו משרדו של אייב־מן
— הספיקו לשרוף את מיסמכיהם. בידי
הכובשים נפל אוצר אדיר של מיסמכים.
בעזרתם נתגלו כל פרטי הרייך־בן־אלף
השנים. המישטר הנאצי עמד במערומיו,
כפי שלא עמד מעודו שום מישטר אחר בהיסטוריה
האנושית.
שיירר לא גילה מיסמכים חדשים. כימעט
כל הפרסים המזעזעים הנזכרים בספר הועלו
עוד לפני 15 שנה, במשפסי נירנברג.
אלא שאז לא זכו לתשומת־הלב הראוייה.
העולם רצה לשכוח את זוועות המלחמה.
שנים של תעמולה אנטי־נאצית קיצונית
יצרה ריאקציה בדעת־הקהל.
חשיבות מלאכתו של שיירר היא בכך
שהוא קיבץ יחד את כל העובדות הידועות
על המישטר הנאצי בספר מונומנטלי אחד,
בצורה יבשה ואובייקטיבית. אין הספר מצטיין
בברק החידוש. מבחינת הבנת שורשי
הנאציזם, אין שיירר מוסיף כמעט מאומה
לספריו של קונראד היידן, שנכתבו לפני
27 שנה, עוד בראשית הרייך השלישי. גם
אין הוא מחפש בעבר הנאצי לקח שיהיה
בעל ערך להווה ולעתיד, כמו מחברי מאות
ספרים אחרים, בעשרות לשונות (ביניהם .
אורי אבנרי, שניתח בספרו צלב הקרס את
ההיסטוריה הנאצית מתוך פזילה לעבר התפתחויות
דומות בישראל).
אך מה שחסר לשיירר בעומק, הוא מספק
באורך וברוחב היריעה. זהו הספר המונומנטאלי
ביותר שנכתב עד כה על ההיסטוריה
הנאצית — וכמעט ואין אף פרט אחו
החסר בו.
המהפכה עודה כסף. כעתונאי ותיק
וממולח, יודע שיירר להוסיף לבשר ההיסטורי
תבלינים פיקאנטיים. הספר גדוש פרטים
צדדיים, העוזרים להאיר את הסיפור
הקודר המרכזי. בין השאר:
* שלאדולף היטלר, כמו לכל בן־תמותה
אחר, היו צרות צרורות עם שלטונות מס
ההכנסה — לפני עלותו לשלטון. מאחר
שהכנסתו העיקרית באה משכר־סופרים על
מיין קאנזפף, אי־אפשר היה להסתירה .״בשום
מקום אין לי רכוש או נכסי־הון שאני
יכול לכנותם כשלי. אני מגביל בהכרח
את צרכי האישיים עד כדי כך, שאני מתנזר
לגמרי מטאבאק ומאלכוהול, וסועד את
ארוחותי במסעדות צנועות ביותר. וחוץ
משכר דירתי המינימאלי איני עושה שום
הוצאות שאי־אפשר לזקפן על הוצאותי
כסופר מדיני גם המכונית היא בשבילי
אמצעי למטרה.״ אך היטלר העלים משלטונות
המס את כל הכנסותיו ממאמרים ומ־הרצאות
(עבורם גבה תמיד שבר יקר) ,וכן
את התרומות הסמויות שקיבל אישית מ־בעלי־הון.
6שיש
צד כספי למהפכות. החזקת ^
הס.ס ,.פלוגות־הסער החומות, עלתה לפני
עליית היטלר לשלטון כ־ 2.5מיליון מארק
לשבוע. כמה שבועות לפני שהיטלר קיבל
לידיו את הממשלה, איימו מדפיסי העתונים
הנאציים להפסיק את ההדפסה, בגלל ריבוי
החובות. אילי־ההון הגרמניים קיבלו עליהם
אז את כל החובות, אחרי פגישה חשאית,
בה התחייב היסלר לקיים את הקאפיטליזם.
שבועיים לאחר מכן הגיע היסלר לשלטון.
שהגנרל פון־שלייכר, הבום של מע־רכת־הבסחון
הגרמנית וחורש״מזימות מושבע,
אמר :״מר היטלר שוב אינו מהווה
בעייה. תנועתו חדלה מלהתקיים.״
ס שכאשר מסר הנשיא הישיש, פון-
הינדנבורג, את ראשות הממשלה בידי היט־לר,
כתוצאה מקנונייה קטנונית ועכורה,
אמר :״רגלי האחת כבר בקבר, ואין אני
בטוח כי לא אתחרט על המעשה הזה בבוא
היזם בשמיים.״ השיב לו פון־שלייכר:
ה עו ל! הזה 1264

״לאחר הסרתיאימון זו, אדוני, איני בטוח
כי תעלה השטיפה ד
@ שברית המועצות היא שיזמה את ההסכם
הניפורטם בין ססאלין והיטלר. החלטה
זו באה אחרי שהפאשישטים, יורשי
פילסודסקי ששלטו בפולין, הודיעו שלא יסכימו
לארגן הגנה משותפת עם ברית־המוע-
צות נגד היטלר. גישושי ססאלין, שבאו באמצעות
משלחת מסחרית, הפתיעו את הנאצים
לגמרי.
שמולוסוב שיגע את היטלר לאתר
מכן לא פהות מאשר הוא משגע כיום
את כרושצ׳וב. בביקורו בברלין, בנובמבר
, 1940 סטה מולוטוב ימן הנוהג המקובל
בפגישות עם היטלר — בהן היה היטלר
מדבר בלי הפסק, ולא נותן לאיש לומר
מילה. מול ־סוב המטיר על היטלר מטר של
שאלות מדוייקות וחזר עליהן בעקשנות
יבשה, שעה שהיטלר הנדהם ניסה להסיט
את הוזיכוח. פגישה זו חיזקה את החלטתו
של היטלר לתקוף את ברית־המועצות, כפי
שאומנם עשה לאחר מכן.
@ שגם האמריקאים וגם הבריטים מסרו
לברית־המועצות חודשיים מראש את היום

הלקח? שיירר אינו מסיק שוס לקח. אך
אפשר היה לסכם ספר זה באימרתו הידועה
של לידל הארס :״הדבר היחיד שאנו
לומדים מן ההיסטוריה הוא שאין אני לומדים
מאומה מן ההיסטוריה.״
שירים קזמון חוזר
מדים למנגינות (מאת חיים הפר ;
הוצאת עמיקם 139 ,עמי) הוא ספר המלים
המושרות ביותר בישראל.
הצבר יליד פולין 36 שהגיע ארצד, כבי
בגיל , 11 בילה את שנות חייו הראשונות
לא בחולות של תל־אביב הקטנה, אלא ברעננה
הקמנה. במחנות העולים חיבר את
המילים הראשונות למנגינות הראשונ ת,
או קראו למלים ״אופרטות״ והמנגינות היו
גנובות.
הפלמ״ח באילת־השחר לא השאיר לו זמן
רב לשירה. הפזמון החוזר של התקופה
היה עליה חפשית, מדינה עברית. חפר,
באותם הימים פיינר, היה בחולייה הטו־

המלון ה מ פו א ר

ב טבריה

״גנ תו ך

פתיחת הבר
כיוב ששי 1.12.61
כל יום 7-5 :תה
ומשעה 1-9

תזמורת והופעות א מנו תיו ת כל ערב

מר פעיל דאודורנט
להיגינד. החדשית.
מונע ריחות וגרו־יים,
שומר על
בושר העבודה,
נותן בטיחות
ומונע עצבנות .
נח ופשוט לשמוש.

בקשי עלון הסברה בבתי־מרקחת ופרפומריות

יהודי ואנשי ס.א )19:;:5( .״
דם 1־ 2.5מיליון נדארק לשבוע
המדוייק של ההתקפה הגרמנית על רוסיה.
שרותי־הריגול ההדדיים היו כה משוכללים,
עד כי הודיע הנספח הגרמני במוסקבה לאדוניו
כי השגריר הבריטי אמר לסטאלין
שההתקפה הגרמנית תפרוץ ב־ 22 ביוני.
הנספח הגרמני, היחיד מכל הנוגעים בדבר
שלא ידע את הסוד, הוסיף לדו״ח שלו כי
״ברור שזה אבסורד״.
טימטוס אינסופי. הלקח העיקרי של
הספר הוא שהיטלר לא היה אדם גדול,
אלא שכל מתחריו היו אנשים קטנים. סידרת
מעשי הטימטום, שהסתיימו בהריגת עשרות
מיליוני בנים ובנות של תריסר לאומים,
כמעט לא תיאמן.
זוהי רשימה אינסופית. מעצמות המערב
שללו מן הרפובליקה הגרמנית שוחרת־השלום
את כל הזכויות אותן נחפזו, למחרת
היום, להמטיר על היטלר. הקומוניסטים
הגרמניים שיתפו פעולה עם הנאצים בכמה
נקודות־מיפנה מכריעות, ובזאת עזרו לעליית
המישטר שהשמיד לא רק אותם, אלא
גם מיליוני אזרחים סובייטים. רוב העם
הגרמני, שהצביע עד הרגע האחרון נגד
היטלר, לא היה מסוגל להתאחד נגדו —
וכך עלה היטלר לשלטון בעודו מנהיג של
מיעוט בלבד. מעצמות המערב עודדו את
היטלר, כשעוד אפשר היה להפילו בנקל
ללא שפיכות דמים, מתוך תקיזה אזזילית
שיפנה נגד ברית־המועצות. פולין ברחה
מן הפח של עזרה סובייטית אל הפחת
של כיבוש נאצי מחריד. סטאלין חתם את
החיזה המפורסם שלו עם היטלר וגרם במישרין
למלחמת־העולם, כי היטלר לא היה
מעי להתקיף לולא הובטח עורפי. וכן הלאה
וכן הלאה. העמים שילמו בדמם עבור ה־כשלון
הנורא של מנהיגיהם, בכל מדינות
אירופה.
ס * נס חסחבר וגם המתרגם סובלינז מ־תירנוס
מילולי סדי, ללא הבנה מספקת של
חשפח חגרסניח. סיים, בשפת־הד־בור ה־גרמנית,
פירושה גן־העדן, בניגוד לגיהינום.
חע 1לס הזה 1264

רית שהעבירה עולים מלבנון ומסוריה ל־ארץ־ישראל.
אחר
כך היה טיפול באסירים וגיוס
טירונים לפלמ״ח עד שהתחילה המלחמה.
חיים פיינר חזר אל השירים, הפעם בצורה
ליגאלית, הוא היה עסוק בהקמת הצ׳יזבט־רון.
התוצאה — כלי הנשק היעיל ביותר
של דור מלחמת השחרור — התחמושת הקלה
שהפכה גם לנשק אזרחי.
לאחר המלחמה עלה חפר עם כולם לירושלים
.״בולם״ היו אנשי דור ההשמצות,
מהרסי הקודש. הידועים ביניהם: עמום
קינן, יוד׳ל, מקם ודידי מנוסי. לחפר היה
משהו מיוחד. הוא נשאר משורר הפלמ״ח.
גם כששרו את שיריו במועדון התיאטרון,
גם כשהעלו אותם על בימות החובבים של
הצבא, או שזייפו אותם במועדוני תנועות־הנוער,
היו אלה השירים של חפר מ־הצ׳יזבטרון.
פלמונאי
הדור. בספרו החדש הוכיח
חפר שהוא נשאר פיינר. לא רק בנושאים
אלא גם בסגנון, בנגיעה האישית שיש לו
לכל נושא אותו הוא מעלה, ובליריות העדינה
שאינה נעלמת בברק הליטוש המקצועי
והחרמות המהוקצעת.
השירים אינם רק שירי הלהקות הצבאיות
והמועדונים של היום. אלה הם פיזמוני
הדור. דינה ברזילי מהנח״ל, חדור, ואנחנו
מבצל ירוק והמימשל אור, המימשל, מהחמאם,
אינם יותר רק שירים — הם הפס
כבר מזמן למושגים ידועים הן בפי הנוע!
והן בפי מבוגרים.
השירים יצאו בספר נאה, עוטרו בידו המוכשרת
של אריה נבון, וישאירו טעם
טוב בפי כל המזמרים.

ב הג רלתמד ־ אאשתקדזכתהט לי הבמ כוני ת פורד, ממש
ערבחגכ לו לו תי העם יו ס ף, ק צי! צ עי ר ב צה־ל. למתנת
כ לו לו תנאה מזו ל א יכלו ל צ פו ת. הםמכ רו אתהמכונית
ו קנו די ר ה, שלה היו כהז קו קי ם

השתתףב הג רלת מגן דו ד א דז ם 1961
לזו כי ם י חו ל קו :
מ כו ניו ת נו פז א רו ת
ב שווי כולל ש ל 175.000ל־׳
הקונהכר טי ס בפול ב־ 2לי• משתתףב הג רלהנוספתחינם

י׳ מלפנים: עורן־דין יהודי שהוכה טל-
ידי פלוגות־הסער, התלונן במשטרה ונאלץ
לצעוד ברחוב כשהוא נושא את השלט :
״לעולם לא אתלונן עוד במשטרה.״ מאחוריו
הולכים אנשי הס.א.

מספר 1264

גד חדש

ש: רז 2 5

ב״א כסלו תשכ״ב29.11.1961 ,

המחיר 65אגורה

של ישראליותרשוק הקולנועהאירופי

כרמלה גולדברג(ימין) בסוס ״קליאופטרה׳׳
על ו״ן בסרט יווני המוסרס באתושיי
ירתה הררי בסרט הוליבודי ברומא