גליון 1265 מתאריך 6 בדצמבר 1961

סהר 1265

שנה 25

כ״ח כסלו ד.שכ״ב6.12.1961 ,

המחיר 65אגורה

״הלבוש עושה את האדם״ -אך
החוט הוא העושה את הלבוש.
בן־לון הוא השם לחוט חדיש ובעל
תכונותמיוחדות אשר פותה
במפעלים הגדולים של חברת
^115

01011 8:ת 8 3ן}ג! 1056

כקלות תכחיני כמעלות הבן־לון:
מצטיין כרכות עדינה אך לא על
חשכון חוזקו
קל לככיסה אך שומר על צורתו
ונראה חדש תמיד
גמיש ומתאיב עצמו לחמוקי חנוך
אך אינו מתמתח
קל כמשקלו אך מתאים לכל עונות
השנה.

התוית של ״בן־לון״ עם סמל החתול
מבטיחה לך כי הלבוש עשויי מחוטי
״בן־לוך אמיתיים ואיכותו נבדקה ואושרה
ע״י מעבדות חברת ״בנקרופט״

הנולון

בע״ג

המפעל הישראלי היחידי בעל הזכות לייצור
חוטי בן־לון לפי הפטנט של בנקרופט בארה״ב.

ו1ב 1:־י ת * אנגלית
*נרפתיח * גרוני ת
קורסים לפני־הצהריים,
כצהריים ואחר־הצהריים

קורסים מזורזים למבוגרים 1)1^ 6 061:11110316 זג 11 זז €3
עזרה לתלמידי בי״ם יסודיים ותיכוניים

בכל פעם שאחד מעורכי שבועון זה ביקש לנסוע לחוץ-
לארץ בשנים האחרונות ניסתה המשטרה להפריע לו,
ותמיד היתר, דרושה התערבות של בית־המשפט כדי לסלק
את המיכשול המשטרתי. לפני שנה, ערב צאתי לקובה,
שוב מצאה המשטרה עילה למנוע את יציאתי: משפט שהיה
תלוי ועומד על פירסום כתבה מסויימת.״ פניתי באמצעות
עורך־הדין שמואל רחביה לבית־המשפט, וזה הורה למשטרה
לבטל את העיכוב.
אך בזאת לא תמה הפרשה. היא הגיעה לקיצה רק
השבוע, כאשר פירסם שופט השלום מפתח־תקוזה אריה
גרף את פסק־הדין הבא :
״הנאשם שלום כהן, ראש מערכת העולם הזה, מואשם
בהתנהגות פרועה במקום צבורי, עבירה על סעיף (193א)
לפקודות החוק הפלילי , 1936 בזה שבתאריך 9.11.60
במשרד מרשם התושבים בפתח־תקוה התנהג באופן פרוע,
היינו דפק על השולחן והקים צעקות.
״מן הראוי לציין העובדות שהתרחשו קודם המקרה
אותו מיחסת התביעה לנאשם. הנאשם — שדרכונו פג
תוקפו — הגיש בסוף חודש אוקטובר 1960 בקשה למשרד
מרשם התושבים בפתודתקווה להארכת תוקפו של
הדרכון ובקשה להיתר־יציאה, כי היה בדעתו לעזוב את
הארץ ב־ .15.11.60 אין חולקין שהבקשות הוגשו ב־31.10.60
בצרוף המלצות מטעם מערכת העולם הזה ומטעם לשכת
העתונות הממשלתית לזרז הטפול בענין. נוסף על המלצות
אלה אף המציא הנאשם תעודת שחרור ממם הכנסה
והיתר מהצבא, כך שמבחינת המשרדים הממשלתיים ה־מעוניינים
היה הכל כשורה. כנהוג פנה משרד הפנים
בפתח תקוה למשטרה ואמנם במכתב — מטעם
אגף החקירות של המטה הארצי של המשטרה הנושא
תאריך — 4.11.60 אל סגן הממונה על המחוז בפתח־תקוה
נאמר שמשטרת ישראל מתנגדת למתן היתר יציאה
לנאשם, ובמכתב הערה נוספת כדלקמן, :התנגדותנו לגבי
הרשום לעיל טעונה אשור מנומק תוך 10 ימים בהעדר
אש! ר יש לראותה לאחר תקופה זו כמבוטלת.׳
״פקיד משרד מרשם התושבים מר הס, שקיבל הדרכון
והמסמכים ביקש את הנאשם לחזור תוך יום־יומיים בהבטחה
שהדבר יסודר בהקדם — כך מוסר הנאשם —
ואמנם בתאריך 4.11.60 סר הנאשם למשרד לקבל תשובה
ונמסר לו על התנגדותה של המשטרה למתן היתר־היציאה.
אשר לדרכון, הוארך תוקפו החל מ־ . 1.11.60 הנאשם ביקש
הדרכון חזרה כדי להכין הויזות הדרושות, ומבוקשו
ניתן לו אחרי שחתם על קבלתו. בינתיים פנה הנאשם
לבית־המשפט וניתנה לדבריו החלטה על־ידי השופט,
לפיה אין מניעה להתיר יציאתו של הנאשם מן הארץ
אחרי מתן ערבות מתאימה כך או אחרת חלף הזמן
ובתאריך 9.11.60 פנה הנאשם שנית למשרד הפנים ב־פתח־תקוה
אל פקיד הקבלה ולדבריו, הציג בפניו החלטת
השופט וזה הפנהו אל הפקיד הממונה עליו הוא מר
שפרלינג, לטפל בדבר.
וכאן התרחש המאורע בעטיו הובא הנאשם לדין.
אולם בטרם אקבע פרטי המקרה, מן הראוי שאציין
כמה עובדות נוספות. האחת שבתיק המשרדי צוינה הערה
— וזה לדברי מר שפרלינג עצמו — שהפקיד מר הס קיבל
בתאריך 8.11.60 הודעה טלפונית מהמטה הארצי של המשטרה
שאין התנגדות ליציאתו של הנאשם מן הארץ לאחר
התאריך .15.11.60 והשניה, שמר שפרלינג סרב אף בתאריך
,9.11.60 היינו יום לאתר שהוסרה המגבלה מטעם המשטרה,
להוציא את היתר־היציאה לנאשם, בטענה שטרם חלפו 10
הימים הנקובים במכתב המשטרה וזה מיום .4.11.60
״הדגשתי עובדות אלה כדי להעיר שתרעומתו של הנאשם
והתרגזותו במקומם היו וכל אדם סביר, אולי אף מה־סבלנים
והבלתי נוחים להתרגז, היה מתרעם...
״ועתה לקורות בחדרו של מר שפרלינג. זה טוען שהנאשם
הקים צעקות ודפק באגרופיו על השולחן מספר
פעמים דפיקות חזקות, דבר שמנע ממנו האפשרות להמשיך
בעבודתו. מאידך טוען הנאשם שאמנם התרגז אולם
לא הקים רעש ולא דפק על השולחן ומכאן שלא התנהג
באופן פרוע, כפי שמיחסים לו בגליון־האישום. מן הראוי
לציין בשלב זה עובדה נוספת, והיא, שלכשהציג הנאשם
למר שפרלינג את דרכונו למתן היתר־היציאה ותוך סערת
הויכוח על מתן או אי־מתן היתר־היציאה, נטל מר
שפרלינג הדרכון מעל השולחן והכניסו לכספת ברזל.
אין לי ספק שבמסיבות המקרה התרעם הנאשם
ואין לי ספק שאף מר שפרלינג — שנראה לי כפקיד
מסודר, דקדקן ופדנט (בלע״ז) — התרגז על שזה עמד
על דרישותיו שנראו לנאשם כצודקות ...מכל מקום לא
אוכל לקבוע את מידת הרעש או ההמולה שגרם לה הנאשם
ובעיקר אין בידי לקבוע שהנאשם התנהג באופן פרוע
במובן סעיף (193א) לחוק הפלילי. המלה ״פרוע״ דורשת התנהגות
חריפה יותר, בולטת יותר, שיש בה משום השתוללות
והתהוללות ואין ספק שלו היתד, כזאת היתר, גורמת
להתערבותם של פקידים אחרים במשרד, העובדים בחדר
הסמוך, ונציג התביעה הצהיר שבחקירה הוברר שלא היו כל
עדים נוספים למקרה. ויכוח, אף שיהיה חריף ובקול רם,
עוד אינו מהווה התנהגות פרועה במובן החוק ואפשר ובסבך
הויכוח נראתה למר שפרלינג התנהגות הנאשם כפרועה,
מכאן שמחליט אני לזכות הנאשם מהאשמה המיוחסת לו.
אין אני סבור שמר שפרלינג חפץ היה לשים מכשולים
על דרכו של הנאשם. ציינתי שפקיד מדוקדק הוא ונשמע
להוראות ולהנחיות, אולם כל המוסיף גורע עובדי מדינה
הם משרתיו הנאמנים של הציבור ועליהם לבוא לעזרתו.״
• משפט שהסתיים בזיכויו המוחלט של העולם הזה.

העולם הזה

מכתבים
שכירת המנוחה הקדושה

נהניתי מאד ממכתבו של הקורא דני
קרר (העולם הזה >4ו 12 ניתח את הדגל
הבנעני של קבוצת רטרנז, מבחינה סבסואלית־מדמית.
אבל באותו בליון עצמו הופיע נם
ממל ״•ל קבוצה כנענית אחרת — קבוצת
..במאבק״ של אבנרי רעות. מה אומר הסמל
•עלהם?
דויד מרגלית,
תל־אביב
בחוברת השניה ש־
,הוצאה על־ידי הקבוצה,
במאי , 1947
נכתב:
״תחושת חיים חדשה
מחפשת לה
סמלים חרשים. ה־סמד״כמאפק״
מגן־דויד,
על כל י ד
פיו האסתטי, הנהו
סמל של מנוחה, של שקם, של סטאטיות
מוחלטת. לא בכדי קישטו בו מצבות בבית־הקברות.
נוער סוער, מתפרץ, דינמי, שמשו־רריו
מכריזים על, אי־השקט הקדוש׳ ,אינו
יכול למצוא את מהותו במג! דויד. סמלנו
החדש נתגבש אחרי נסיונות של שנים. הוא
שומר על הקווים העיקריים של המגן־דוד,
שאינו רק סמל יהודי, אלא סמל שמי
עתיק. אולם הוא שובר את המנוחה הקדושה
האופפת אותו. הוא הופך אותו לסמל
דינמי, סמל של התפרצות והתפשטות לכל
עבר — כנוער העברי שאותו הוא בא
לסמל.״

הקומנדו כפעולה

קראתי בספרו יעל אורי אבנרי .,צלב הקרס״
,כי היה צורר לפרק את הקומנדו
־־בריטייט באמצע המלחמה, ביעל טנהנם ל־

איני בלינה הלאומית או בנבחרת הלאומית,
אלא בבית הספר היסודי. במקום להקציב
מיליו: לירות לקניית עחקנים או למתז
תנאים נוחים ליעחקנים, מוטב להקצות סכום
זה להכשרת מיגריעי בדורנל ומינריעי ספורט
בבל בתי־הספר בארץ ...מדוע, למיעל, אי;
ליגה לכדורגל •על בתי־הספר היסודי-ם —
שלא לדבר על בחי־ספר תיכוניים?
אליהו שמיר, חדרה
...בשוק החוביטי *טל היצע וביקוש משלמים
עבור סחורה, ביטוו! ועבודה בהתאם
לרמתם. כר נהוג גם לנבי הספורט בבל
העולם. ב״טי קנו, למיטל, קבוצת הבייסבול ה־מקומית
,״הגרביים הלבנות״ ,הינה קבוצה
מקצועית לבל פרטיה, ולבל •עחקז חוזה-
עבורה ביעבר מלא. בעלי הקבוצה הם אנעים
פרטיים, המנהלים אותה בעסק מכנים־
רווחים. נערכים ק 10 מייעחקים תוך עונה
•על ארבעה חודשים, בי; הקבוצה לבי; שאר
ודעע הקבוצות בלינה האמריקאית. בממוצע
חוזים בבל מייעחק כ־ 15 אלף צופים, המשל־מים
שניים־שלו׳עה דולאר עבור כרטיס. עדיי;
לא היתה קבוצה שפשטה את הרגל. דבר
דומה נהוג ביעאר ענפי הספורט, בנו; כדורסל,
הוקי־קרח, רונבי ועור. הספורט היחידי
שאינו מקצועי בשיקגו הוא הכרורנל
ומי שמע על הבדורנל האמריקאי?
דן שטרובל, שיקגו

מחיי הספורט

כל הוויכוח על ספורט מקצועי או ספורט
חובבים (העולם רזה !1262 הוא קצת מנו־הד.
אין לנו בכלל ספורט, ולבז אי; סח
להתווכח על הפיכתו למקצועי. לפני שנת־חיל
לטבור ולקנות שחקנים, צריכים קודם
ליצור שחקנים אלה, והמקום לעשות זאת
העולם הזה 1265

דעו&ס מוו:

ראש המערכת:
שלום כהו
עורך משנה:
דוב איתן

בתב ראשי:
אלי תבור

• וגלימ ־ 2 /ו • 7* 1כובע ! •

צלם המערכת :
יעקב אנור

המוציא לאור: העולם הזה בע״נו.
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, טל 85 .־67־,22
ת. ד .136 .מען למבדקים :״עולמפרס״.
דפוס משה שהם בע״מ, ת״א, טל,31139 .
ההפצה: דוד טופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

תוו

הנקרא
אורי לילי יומה אבנר

עורך כיתוב:
אבשלום קורו
צייר המערכת:
ו קי

חברי המערכת:
אלוני, שלמה אלינב, שייע נלור,
גלילי, דויד הורוביץ, רותי ורד,
אבו־חמרי, זיוה יריב, אביבה סמן,
פרי, שמעון צבר, עמום קינן,
מלכה רחביה.

ביותר

מ ד > נ ה

היפות והפשוטות

״האם הצבריות יפות?״ אתם שואלים
שבוע אחרי שבוע, והנכרים •על ישראל —
ואפילו חלק מהנשים — עונים ביעורה אינסופית
•על היעמצוח. ובבן: הצברית ׳עמנה,
פרחית, כלבתא, בבדה, חסרת ח! ,אינה
יודעת להתלבש. בקיצור: גועל נפש מהלד
על שתיים. ועוד איזה •עתיים! עקומות,
בבדות, שמנות, שריריות.
והנה באים רווקא ידעני אירופה הגדולים
ביותר — מפיקי ובטאי הסרטים —
ומגייסים את הצבריות לתפקידים סקסיים
בסרטים •עלהם. זאת כתבתם בעצמכם (העולם
הזה ועזבו! בכתבה על הצבריות החודרות
לתעשיית הסרטים האירופית. אז מה

ומגדו מגיש עזרה לקצין גרמני פצוע
הרוג שבויים. לא ידוע לי מאיזה מקור
שאב אינפורמציה זו, אבל היא מוטעית ביסודה.
להיפר: הבריטים הגבירו בסוף המלחמה
את גיוסם של אנשי קומנדו, למאמץ
עליו; סופי, וראו בהם חור־מחוץ יעיל. התוכחה
הטובה ביותר: אני עצמי נפצעתי
בקומנדו הבריטי, ב־ ,14.4.1945 באיטליה.
מצרף אני תמונה שצילמתי ב־.4.45צ, בנחיתה
מאחורי הקווים הגרמניים בלאנו
קומקיה באיטליה. בעת פעולה זו קיבלנו
סיוע בהסחה מאניעי הבריגדה היהודית
באותה ניזרה. התמונה מראה בבירור איר
מנייעים אניעי חיל הרפואה של הנדוד שלי
עזרה רפואית לקצי; גרמני פצוע קשה.
באותה נחיתה היינו מנותקים כיומיים
יטלמים, עד שה בוהות הסדירים התקדמו ו־יישרו
את קו החזית. עד אז לקחנו כמה
מאות ׳טבויים, אבל באותו זטז היינו אנו
עצמנו מוקפים אויב. את זמננו בילינו ב״
ביעיר קנים נרטניים, באיסוף שבויים ובהתקדמות
לכל הכיוונים כדי לנצל את המבוכה
הגרמנית.
מלבדי היו עוד שלושה ארץ־ישראליים,
אחד מהם בחור-חמד שעלה מבלגיה בעליית
הנוער ושימו בובי שלם. הוא הצליח לאסוף
קבוצה גדולה של שבויים ושמר עליהם. הגרמנים
הפגיזו קשות את השטח שכבשנו מהם.
בובי שלם, יחד עם השבויים הגרמניים,
חיפשו מחפה מפני האש הקטלנית. באג־ררלמוסיה
הכללית תפס שבוי גרמני פאנאטי
שמייסד עזוב מהשיחה, וממרחק מטרים בודדים
הריק את כל המחסנית לתור פניו של
בובי.
אנא שפטו אתם, מה היה עלינו לעשות
עם הרוצח ההוא 7ברור שאות־הצטיינות לא
נתנו לו — •טבוי או לא שבוי!
תארו לכם את מצב רוחי, להסתכל על
גוויה •טל חבר יקר מספר ימים, עד יט־ההזית
הניעה אלינו והעברנו אותו לקבורה
בבית קברות צבאי ליד ראבנה, לצד אנשי
הבריגדה שנפלו על הסניו.
צבי פוויט, אפקה

העורך הראשי:
אורי אבנרי

יפות או לא יפות? יודעות להתלבש אולא יודעות להתלבש?
אל תענו! את התיטובה שלבם נתתם בצורה
בלתי־נ׳נטלמנית ביותר. במקום לענות
לעניי; ,אתם אומרים: ה; יורעות להת־פיטט.
בוז לכם.
כרמלה מירון, חיפה
היצרנים האירופיים ״אף אישרו דיעות שהובעו
על־ידי מומחים ישראליים: שהצברית
היפה היא דווקא הצברית הפשוסה.

זקגי כנען

הסנסציה של בל סידרת המאמרים על
הכנענים, בעיני, הי־תה
תמונתם יטל אורי
אבנרי וטיקו אהמז
(העולם הזה 11204
ביטהיו צעירים ולא־
•טעירים. אני חושבת
שזאת התמונה הראשונה
של אורי
אבנרי שהתפרסמה,
בלי זקנו המפורסם.
מעניי! לדעת: א!
אם גידל אותו מתור
אידיאולוגיה כנענית;
ב) אם גם
טיקו אלטז גידל לו
זקז?
נירה שולץ, תל־אביב
אדמז
א) לא. ב) כן
(ראה תמונה).

פקידים !
תלמידים :
סטודנטים !
הרשמו עוד היום לקודם החדש ל׳

קצרנו ת

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 1 1 £ 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אביב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

מובטחת!

דירה גאה עם רהיטי

פקיד למופת

בסירשם התושבים ברחוב הרוא״ה ,10ב-
רמח־נ; עובד פקיד, שעורר את תשומת לבי
באדיבותו ועבודתו הטובה. עמדתי בתור
בדי לשנות את מצב מיטפחתי ובתובתי, ו-
היתה לי הזדמנות להיווכח כמה התנהגותו
ראויה לשבח. הוא עושה את עבודתו ביטקט
ובזריזות ולכל אחד מחלק מאדיבותו ולב־ביותו
המרוממים. אי; זו אדיבות סלאבו־תית
אלא טבעית, ולבביותו אבהית ממש.
ענייני היו פשוט ושיגרתי, אבל שמתי לב
•טלאחרים• ,טענייניהם היו מסובבים במקצת,
הראה נבונות לעזור מבל הלב.
חנה טיר, רמת־גן

רהיטים לפי תרשימים אדריכליים ומודלים סטנדרטיים
איכלר

רוזנברג

הנשיא מקבל לפיד חנוכה
נוכח האורות ושימחת־וזמימותם של ילדים

במדינה
הע ם
נס תגובה
ושוב דולקים נרות חנוכה. לצלילי מעוז
צור ישועתי חידשו ילדי ישראל את מגעם
עם בני החשמונאי ממודיעין, משכו אחריהם
את הוריהם. לנוכח האורות ושימחת־תמי־מיתם
של הילדים לא יכול היד, גם האזרח
הטרוד ביותר אלא להינתק מהמציאות היומיומית
שלו ולהרהר מעט בערכים הנעלים
יותר, שאותם מסמלים נרות חנוכה.
השהות היא קצרה. אולם היא מתחדשת
מדי שנה — וזהו נס חנוכה.

ה כנ ס ת
מסךשד טי שטוש

היא..

תוצרת

דובק

ערבות

לטיב

פ ר סו ם ר־ ר • עקבס זן

נפתחים קורסים חדשים
מוקדמות וכנרות
ן3ך *63ץ* 90 מן**

^ —י —35 5י ^ 1י
מ ל ־ א גי ב • ר ח׳

1ל 1 5ר

פרטים זהרשמד

תי כו ןערב
חי פ ס* ררז

1י א >י ק

.השקר הטוב ביותר הוא האמת,״ אומר
הפתגם העממי. אולם פתגם זה אינו יפה
לגבי שקרנים מועדים, שכן ברגע בו יאמרו
את האמת ייחשפו כל שקריהם הקודמים.
שיטה זו לא היתד, טובה גם לגבי שליטי
מערכת הבטחון הישראלית כאשר מצאו את
עצמם במצב של התגוננות, מול הסערה
שהתעוררה עקב גילוייו החד־משמעיים והבלתי
ניתנים לערעור של העולם הזה, שהוכיחו
כי תת־מקלעים מדגם עוזי נמצאים
בידי הכוחות הלוחמים של פורטוגל באנגולה.
יתכן
שאילו היה שמעון פרס מחליט
לטעון, בעקבות גילויים אלה את הטענה:
״נכון, יש עוזים בידי הפורטוגלים, אולם
הם הגיעו אליהם שלא בהסכמתנו, בדרך
שלא היתר, לנו אפשרות למנעד״״ יתכן ואז
אפשר היה רק להצטער על השתלשלות מקרום
זו ולהאמין ברצונה הטוב של ממשלת
ישראל.
אלא ששמעון פרם, מחשש שגילוי האמת
עשוי לגלות תעלולים קודמים, בחר להמשיך
וללכת בדרך של טישטוש והעלמה. אילו
היתד, הכנסת מקבלת החלטה, בעקבות ההצעות
לסדר היום שהוגשו לה אחרי הגילוי
על מציאות העתים באנגולה, לחקור באיזו
דרך הגיע נשק זה לפורטוגל, היה הדבר
עשוי לגלות עובדה חדשה: שגילויי העולם
הזה היו חדשים אולי לגבי הקהל ומנהיגי
המפלגות, אולם לא לשמעון פרס ואנשיו.
בידי עתון זה ישנה כיום ידיעה ברורה,
שמטעמים מסויימים לא ניתן לגלות את
מקורה, המוכיחה ברורות שלישראל הגיעו
דו״חים מוסמכים על מציאות עוזים בידי
צבא פורטוגל.
,,הממשלה מפחדת!״ שמעון פרס
יצא להדוף את ההתקפה בשתי חזיתות.
תחילה הופיע בפני ועדת החוץ והבטחון
של הכנסת,שם ניסה לשכנע את נציגי חרות
ומפ׳׳ם שהגישו הצעות לסדר היום בעניין
זה בכנסת, לבטל את הצעותיהם.
בהשתמשו בצד אחד בטענות שכל דיון
פומבי בשאלה זו עשוי להזיק לישראל, ו־בכנותו
מצד שני את גילויי העולם הזה —
שהסתייעו בתמונה רשמית שהופיעה בעתון
חיל האויר הפורטוגלי — כשמועות, הצליח
פרס לשכנע את חרות להסיר את הצעתה
מסדר היום. מפ״ם, לעומת זאת, שינתה את
תוכן דרישתה. היא תבעה מהכנסת לדון

רק בהבטחת אמצעים, שנשק ישראלי לא
יגיע בעתיד לידי צד שישראל לא מכרה לו
נשק באופן ישיר.
כך נשארה מק״י היחידה שהוסיפה לתבוע
בירור יסודי בכנסת, על הדרכים בהן הגיעו
העוזים לידי הצבא הפורטוגלי. טענה בכנסת
ח״כ מק״י אסתר וילנסקה,, :אין זו שאלה
מסחרית, זוהי שאלה פוליטית ממדרגה
ראשונה. זוהי שאלת מקומה של ישראל במערכה
ההיסטורית של עמי אפריקה
טען ח״כ מפ״ם מרדכי בנטוב :״אינני
מבין את פחדה של הממשלה כל פעם שמדובר
בחקירה ציבורית, המקובלת בכל
משטר דמוקראטי, בטענה שעצם עריכת החקירה
היא החשדה מראש. האמת היא
הפוכה: על־ידי פחד מפני חקירה, הממשלה
מחשידה עצמה במו ידיה והכחשותיה ניטל
משקלן.״
,,מה זה תת־מקרעים? ״ כאשר עלד,
שמעון פרס לענות למבקשי הדיון, נקט
בטכסיס מחוכם. בידעו שאין ביכולתו להכחיש
את התמונה שהופיעה בבטאון הפורטוגלי
ושכל חייל מילואים בישראל יכול
לזהות בה ברורות את העוזי בידי חייל
פורטוגלי, לא השמיע מלה בקשר לגילוי

תוך נסיון להשקיט את הסערה טען פרס
בציניות האופיינית לו :״גורל המלחמות
אינו נקבע על־ידי תת־מקלעים.״ אולם כאשר
ניסה לשכנע את חברי הכנסת כי לא
ישראל ולא בית־התרושת הבלגי פ.נ ,.המייצר
עוזים לפי הדגם הישראלי, מכרו
נשק זה לפורטוגל, גילה סרס מספר גילויים
מעניינים:
• שפורטוגל פנתה ישירות לישראל ו ביקשה
לספק לה עוזים. למרות שמשרדי
דחה בקשה זו, לדברי פרם, הרי עצם העובדה
שמדינה שאינה מקיימת יחסים דיפלומטיים
עם ישראל ביקשה לקנות אצלה
נשק, מצביעה על כמך שלפורטוגלים היד,
יסוד להאמין, אולי על סמך עיסקות אחרות,
שישראל תמכור להם את הנשק.
• שבית החרושת הבלגי פ.נ. ביקש
רשות ״במשך החודשים מאי, יוני ויולי״
לספק את העוזי לצבא פורטוגל. זהו ניסוח
משונה ביותר. במשך שלושה חדשים ביקש
המפעל הבלגי את הרשות ורק בתחילת
יולי שיגר משרד ד,בטחון תשובה שלילית
למפעל.
״לא הודיעו את זה לממשלה!״ קרא בג־טוב
בקריאת־ביניים. השיב לו פרס :״אבל
הודענו על רך לוועדת השרים לענייני
בטחון.״
• על האפשרות שהמפעל הבלגי סיפק
את העתים לפורטוגל עוד לפני שהגיעה
הבקשה הישראלית לא לעשות זאת בתחילת
חודש יולי, השיב פרם :״המפעל הודיע לנו
שהעוזים לא סופקו לפורטוגל ובהתאם ל־נסיוננו
עם הודעות פ.נ. אפשר בהחלט ל סמוך
על הודעה זו.״
המצפון דא נרגע. הצעותיהן של
מפ״ם ושל מק״י לדיון נדחו ברוב קולות.
אילם באיזו מידה שיכנעו דבריו של שמעון
פרם גם את אלה שבעל כורחם נאלצו ל הצביע
עבורו. על זאת ניתן היה להיווכח
במאמר ראשי שהופיע למחרת היום ב־
(המשך בעמוד <6
העולם הזה 1265

ז** רוזן דה־מיראבו אמר פעם :״פרוס־
| ) יה אינה מדינה שיש לה צבא. פרוסיה
היא צבא שיש לו מדינה.״

״אין
נשק.
להס

מדינת־ישראל אפשר לומר:
זו מדינה שיש לה סוחרי־אלה
הס סוחרי נשק שיש
מדינה!״

לאחרונה הוכח הדבר שוב בפרשת העונים
שנמצאו באנגולה. וגם זו אינה אלא
גולת־הכותרת של הרבה פרשות קודמות,
כגון מסוס־הנשק המפורסם שנלכד במקרה
באלג׳יריה ואספקת נשק לרודנים דרום־
אמריקאיים.
כל עיסקה של מיסחר בנשק היא אקט
פוליטי ממדרגה ראשונה. כשאין לשר־החוץ
שליטה על סוחרי־הנשק, פירוש הדבר
כי לא שר־החוץ הוא המנהל את
מדיניות המדינה, אלא סוחרי־הנשק. מרכז
המיסחר־בנשק הופך משרד־חוץ אלטרנטיבי,
ולמעשה משרד־חוץ יחידי. כי משרד־החוץ
הלגיטימי, שאינו חולש על עיצוב מדיניות־החוץ,
יורד למעשה לדרגת משרד־דואר
דיפלומטי.

א־ד מהשרים שם לב לבך בשעתו. אותה
תערובת ביזתי־נעימה של חצאי-אמת, טיש־טוש,
האפלה, הכחשות כזבים בלטה גם
בפרשת הכור האטומי בדימונה.
בקיצור: אין זה סגנון ממלכתי של מנהיגים
לאומיים, הפועלים לעיני הציבור והכפופים
לביקורתו. הסגנון מתאים יותר
לקבוצת מחתרת, היראה את אור השמש,
המשוחררת מכל ביקורת יעילה.

אין כל פלא כבך, אם נקה כ
חשבון מניין באו בחודים אלה,
מה בור מחצבתם, כאיזו אווירה
התחנכו והתגכשו.

ך״• הכורה השולטת כיום במדינת יש!
1ראל מורכבת בעיקר מאנשי ה״רכש״
של ההגנה.
אלה האנשים שקיבלו על עצמם, בתקופה

הראל או ביפתח. מי שהתאים לאווירה זו,
עלה מעלה־מעלה והשיג הישגים חשובים.
כאלה היו שמעון פרס, טדי קולק, אהוד
אבריאל ושות׳.

ן יאמר־נא הדבר בפר,־מלא: אין אנו
באים לזלזל כלל וכלל בהישגים אלה, או
בחשיבותו של התפקיד בשעתו. בלעדי הנשק
שהגיע לידינו, תוך כדי מהלך הקרבות,
ספק אם היינו מצליחים להחזיק את
החזית. על כן, כל התודה הראוייר, לאנשי
הרכש דאז.
ובכל זאת: לא במקרה הגיע מי שהגיע
לרכש, ולא במקרה הגיע מי שהגיע לפלוגת
חיל־רגלים בגולני. לא במקרה הפכו פרס
וקולק אנשי־רכש, כשם שלא במקרה הפכו
חיים לסקוב וצ׳רה למג״דים קרביים.

זה הבד עניין שד אופי. בד אחד

גם עובדה זו אינה ממצה עדיין
את בל חשיבותם שד סוחרי־הנשק
כישראל. חשוכה עוד יותר
העובדה בי קיימת במדינה אידיאולוגיה
של מיסחר־כנשק, הגובלת
עם שולחן דתי. זהו פולחן
ה״רבש״.

ראשית, נוצר המושג ״ענייני־חוץ־ובטחון״.

כלומר,
שני עניינים אלה, שאינם שייכים
יחד, שכלל אינם קיימים במישור אחד,
צורפו באופן שרירותי ליחידה אחת. ענייני
הבטחון חדלו להיות פועל־יוצא של המדיניות,
פונקציה ביצועית של המדיניות —
אלא השתלטו למעשה על המדיניות, והפכו
את המדיניות פונקציה של עצמם.

שנית, ענייני החוץ והכטחון
(אולי נקרא להם, למען הקיצור,
עחו״ב, על משקל עבו״ם) נבלעו
בולם על־ידי ה״רבש״.

סוחרי־הנשק •טולטים כמדינה.
הם המחזיקים כראש־הממשלה ה-
בלתי־פטיר, מקיפים אותו ופועלים
באנשי־אמונו. האידיאולוגיה
שלהם, השקפת עולמם, גישתם
המעשית, סגנונם -הם המעצבים
את מדיניות המדינה.
על כן מן הראוי שנקדיש להם מבט
ממושך יותר. מי הם? מה אופיים? מה
השקפתם, גישתם, סגנונם?

ף קח, למיטל, את פרשת העוזים באנגו־
^ לה. מטר ההכחשות, מסבת הכזבים,
מערכת הסודיות. את אותן התכונות נמצא
בכל עניין הכפוף לאותם בחירים.
פרשת מטוס־הנשק האלג׳ירי לא הובהרה
מעולם. עניין מכירת הנשק לגרמניה נתגלה
במיקרה, על־ידי מקור גרמני, ורק אז
נתברר כי הוגנב במירמה לפרוטוקול קודם
של אחת מישיבות הממשלה, מבלי שאף

רק בסיד גמור ישדה את עצמו
בי ישנו פיקוח ציבורי כדיטהו עד
פעילות חובקת־עודם זו. דרושה
תמימות רכה בדי להאמין בי זקן
כן ,75 הירטב עד תריסר כסאות
נוסף עד עיסוקיו כתנ״ך וכיוגא,
יבוד דהפעיד ביקורת שד ממיט עד
מעשי נערי־טיפוחיו אדה.
לא מכבר אמר שר ישראלי, באוזני
קבוצה גדולה של חברי מפלגתו, כי לדעתו
משמשות הכנסות מיסחר בינלאומי זה למטרות
נסתרות רבות, כולל תעמולת־הבחי־רות
של מפא״י. כששאלתיו על אילו הוכחות
הוא מבסס האשמה חמורה זו, משך
בכתפיים והפליט :״הוכחות? אדרבא, תמצא
אתה את ההוכחות!״
תגובה זו משקפת היטב את מידת הביקורת
והפיקוח שיש לממשלה, לכנסת ול־מבקר־המדינה
על פעילות מסועפת ורב־סיטרית
זו, בה מתגלגלים מיליונים בלתי-
ספורים ובה נקבעת למעשה מדיניות המדינה.

^ חמש״עשרה השנים האחרונות קרו
^ שני דברים, שאין דוגמה להם בכל
מדינה אחרת בעולם:

תחת להיות פונקציית־מישנה של עחו״ב,
אחת מעשרות רבות, בלע מיסתר־הנשק את
ענייני־החוץ וענייני־הבטחון גם יחד, את
עולמו המלא של משרד־החוץ ואת עולמו
המלא של צה״ל. הוא דומה לאבר בגוף,
המתנפח כתוצאה ממחלה והבולע את המזון
המיועד לגוף כולו.
בשנת 1961 כבר הפכו ענייני ה״רכש״
שם נירדף לענייני־חוץ־ובטחון. הם מעסיקים
את עיקר זמנם של ראש־הממשלה, שרר,בטחון,
סגנו, חבורת הבוסים של משרד־הבטח
ן, ועדת־החוץ־והבטחון של הכנסת,
וכל שאר הנוגעים בענייני המדיניות.

רים׳ הכשרונות המיוחדים שלכם שוב אינם
דרושים. לד,יפו, הם פסולים בהנהגת מדינה
ריבונית, דמוקראטית ומכבדת־חוק. קבלו־נא
את תודת האומה, ולכו הביתה.״

^ רה ההיפך: אנשי־הרכש הם ששלחו
הביתה את מפקדי״הפלמ״ח הקרביים.
1הם עצמם נשארו בשלטון. הם פשוט
העבירו את שיטותיהם, מנהגיהם, השקפותיהם
וכשרונותיהם המיוחדים למשרדי־הממשלה
החדשים.
המגעים של ימי מיסחר־הנשק לא נותקו.
להיפך, אנשי־הרכש, שפעלו עתה בשם המדינה׳
השתמשו בהם להרחבת תחום־פעו־לותם
על־פני כדור־הארץ כולו. המיסחר
החד־סיטרי הפך דו־סיטרי. סוחרי־הנשק הישראליים
שוב אינם קונים בלבד. הם גם
מוכרים.

קשה, לספק להגנה ולצה״ל את הנשק שהיה
דרוש לעמידתו. הם לא יכלו לקבלו מידי
ממשלות, בדרכים ממלכתיות.
מי מכר את הנשק? החוגים המלוכלכים
ביותר בעולם, חלאת העולם התחתון ה־מיסחרי־פוליטי־פלילי.
אנשים הפועלים במחשכים,
שפגישותיהם נערכות בבתי קפה
מפוקפקים (או, גרוע יותר, בטרקלינים של
בתי־מלון מפוארים, כי אנשי-חושך אלה
הם לעתים קרובות רברבנים מן הסוג המבחיל
ביותר).

כדי להצליח כתפקידם, נאלצו
אנשי ה״רבש״ להתאים את עצמם
לסגנונו של הצד השני. הם למדו
להתמצא כמגיד העולם התחתון
הבינלאומי. לעסוק כעיסקות שחו־רות,
להסתגל לאווירת המחשבים,
לעולם שחלקו רכרכנות חולנית
והללו מהתרת קונספירטיבית, ש־אין
בו אחריות של ממש, ולא כל
•טבן פיקוח של ממש.

כמו בכל מקצוע, פעל גם כאן חוק הברירה
הטבעית. אותם מאנשי ההגנה שלא יכלו
להסתגל לתפקיד זה בתנאים אלה, נפלטו
החוצה והפכו מפקדי־פלוגות פשוטים ב
הגיע
דמקום ודעיסוק שהתאים
דאופיו.
על כן טעות היא לבלבל את הצבא עם
הרכש, ואת טיפוס החייל עם הטיפוס ה־מסויים.
זהו דבר והיפוכו.

ך* מדחמה נגמרה. מפקדי־הפלוגות
| | חזרו ברובם הביתה, הפכו אזרחים
טובים, עובדי פלחה או סוכני ביטוח.
אך אנשי הרכש לא חזרו הביתה.

הם נשארו אנשי רכש.
כי בינתיים התחבבו בחורים אלה על
האדם שהיה אחראי להלכה, למעשיהם,
ושהיה נידמה לו שהוא מפקח עליהם. דויד
בן־גוריון ד,ם ך מנהיג־קבע של המדינה,
ואנשי־הרכש הפכו עוזרי־הקבע שלו.
אומרים שהמהפכה אוכלת את בניה. בהגיעה
לשלטון, היא ממהרת להעמיד אל
הקיר את המהפכנים המקצועיים שהנחילו
לה את נצחונה.

בישראד דא הועמדו סוכני ה רפש
אד הקיר, ועד כד יש לברד.
אודם הם גם דא הודחקו מעמדות
השדטון.
לא נאמר להם באדיבות :״ראו־נא, בחו

היה זח מעשה־שרירות מצדנו אם נייחד
את הדיבור על אנש׳ הרכש בלבד, מבלי
להזכיר גם את חבריהם — את אנשי הש״י
של ההגנה, ואת אנשי עלייה ב׳.
גם אלה עסקו בעבודה קדושה. וגם אלה
נאלצו להסתגל, במידה זו או אחרת, לשיטות
העולם התחתון, שסיפק את הידיעות
לש״י ואת דרכי־התחבורה לעליה ב׳ .אמנם,
במוסדות אלה, ובייחוד במוסד העלייה, שררה
אווירה קצת אחרת, ועל כן נדבקו
מעטים־יחסית מאנשיהם ברוח הקנוניות,
המזימות וחוסר־האחריות.
אך אל נא נשכח: המוסדות המדיניים של
ישראל נולדו במחלקה המדינית של הסוכנות,
בה לא היה שום הבדל (אישי או
מהותי) בין הש״י ובין היחסים המדיניים.
איש כמו ראובן שילוח המנוח היה קודם
כל איש ריגול, איש הקשר עם האינטיליג׳נס,
איש התככים והסוכנים — ורק נוסף על
כל אלה איש מדיני.

איש זה קבע, למעשה לבדו, את
•קו המדינה כעולם הערבי כמשך
עשר שנים תמימות.
כך פשטו שיטות הש״י על פונקציה
אחרת לגמרי, ועד אין שיעור חשובה
יותר: עיצוב מדיניות ישראל במרחב.

^ ך או אהדת: טיפוס מסויים שולם
^ במדינה. ככל שמתרחקים ימי הרכש
והש״י׳ אין השפעתו של טיפוס זה פוחתת,
אלא להיפך — היא מתגברת. הוא מקווה
כי יוכל בעתיד לוותר על חזית־סרק של
הזקן, לשלוט בלעדיו ואחריו.

טיפוס מסויים -המעדיף מטבע
ברייתו את הדיקטטורה על הדמו-
קראטיה, את החושך על האוד,
את הקנונייה על המדיניות, את
הרדמת הציבור על שיכנוע הציבור,
את העתונות השבורה על
העתונות החופשית.

במדינה

• הערבים עשויים להעלות באו״ם תביעה לנזנות אפוטדו־פוס
בינלאומי על הדבוש הערבי בישראל, ומינוי ועדת חקירה
לבדיקת מצבם •טל ערביי ייטראל. המשלחת הישראלית מתעדת
לשתי ההצעות, בראנתה בהן התערבנת בענייניה הפנימיים של המדינה. יש
להניח שישראל תצליח לגייס כ־ 40 קולות נגד הצעות הערבים, ולמנוע מהן
בצורה זו רוב של שני־שלישי הקולות באו״ם.

• על כניסה להסתדרות כגוף מאורגן יוחלט כקרוב כ
תנועת
החרות. למרות התנגדותם של עסקני הסתדרות העובדים הלאומית,
החוששים לאבד את עסקנותם, תומך רוב אנשי הנהלת המפלגה בהצטרפות,
העשוייה לערער את הרוב של מפא״י במוסד העובדים הענקי. ראש הסתדרות
העובדים הלאומית עצמו, אליעזר שוסטק, אינו מתנגד קיצוני להצטרפות, בהעריכו
שהוא המועמד הריאלי לתפקיד בועדה המרכזת מטעם התנועה.

• צעירי בל המפלגות בתל־אביב החליטו להקים גוף מר־

(המשך מעמוד )4
למרחב, בטאונה של אחדות העבודה היושבת
בממשלה.
כתב למרחב :״גם לאחר כל ההודעות החשובות
האלה לא נמצא מצפונו של הציבור
רגוע לא שמענו עוד כל הודעה חד-
משמעית, אם מפי ראש הממשלה ואם מפי
ראשי משרד הבטחון, כי אכן ידוע הדבר
כי העוזי לא מצוי בידי פורטוגל וממילא
אין היא משתמשת בו במלחמה באנגולה
רק הודעה ברורה מטעם מוסד ישראלי
מוסמך, כי ידוע לו בבירור שהעוזי איננו
מצוי בפירטוגל, יכלה לשים קץ לאי־השקט
השורר בקרב הציבור הרחב בעניין זה.״
אלא שאפילו פרם ואנשיו לא היו מוכנים
להכחיש גלויות את מציאות העוזי בפורטוגל׳
בידעם היטב כי הוא מצוי שם.

מ פלגו ת
מרחמתהצ עירי ם
אחרי תשע שנים של פעילות ללא מוסדות
נבחרים התכוננו עסקני הפועל המזרחי
לבחירות הפנימיות. לפי תקנון הגוף המהווה
את רובה של המפלגה הדתית־לאומית, צריכות
הבחירות לועידה להתקיים אחת לארבע
שנים. ועידה זו בוחרת את מוסדות הפועל־המזרחי,
קובעת את מנהיגי המפלגה הדתית
ומחלקת ביניהם את הנאות השלטון.
הבחירות האחרונות היו צריכות להתקיים
ב־ . 1952 אך מנהיגי המפלגה, שלא רצו בזע־

הם החליטו לחסל את סכנת הבחירות.
ראש הסיעה ניקנה. הצעד הראשון
היתה הצעה לנהל בחירות אישיות ולא בחירות
סיעתיות. הדבר לא היה מונע הגשת
רשימה אישית של הצעירים, לכן נקטו אנשי
ההנהגה בצעדים נוספים. אנשי סיעת
שפירא ואנשי סיעת למיפנה של בורג הגיעו
להסכם ביניהם, לפיו יגישו יחד הצעה
שמית פאריטטית של שתי הסיעות. את הסיעה
השלישית בגודלה, סיעת יצחק רפאל,
חיסלו בצורה האופיינית למפלגת קנוניות:
הם קנו את ראש הסיעה. המחיר: סגנות י
משרד הבריאות.
השלב הבא היה נסיון חיסולה של סיעת
הצעירים. אנשי שפירא הגישו הצעה, לפיה
יוכלו להיות מועמדים רק אנשים היושבים
כיום בהנהגה הפעילה. כל מועמד מקומי
או ארצי חדש זקוק לאלף חתימות כדי שיוכל
להיות מוצג לבחירה. היו קיימים כל
הסיכויים שההצעה תמנע את הגשת רוב
מועמדי הצעירים.
אך צעירי המפלגה, התובעים להפוך אותה
למפלגה רעיונית־חינוכית במקום מפלגת תככים
ומכירות הדדיות, לא היו מוכנים לוותר.
השבוע התנהל בכל עוזו הקרב הכבד
בבניין הקסטל, מרכז המפלגה הדתית, בשעה
שדווקא ח״כ בנימין שחור, האיש שפעל
בזמנו מאחורי הקלעים לטובת לבון,
משרת הפעם את ענייני סיעת שפירא־בורג.
המאבק על השליטה במפלגה הדתית הוא
גם המאבק על שלטון מפא״י במדינה ונצחון

אשמר מז, אשמר שגו
בזי, שיארגן פעולות לצעירים לא דרך הנהגות המפלגות ולא
בהרבב הקואליציוני הקיים. המיפעל הפומבי הראשון של הגוף החדש
יהיה סימפוזיון ציבורי על עניני המימשל הצבאי, בהשתתפות אנשי בטחון מר־כזיים.

״מושב האינטרנציונל הליברלי העולמי יתקיים כעוד שלושה
חודשים כישראל. האינטרנציונל, שהוא הגוף הפוליטי הלא־סוציא־ליסטי
הראשון העורך ועידה בישראל, יתכנס נאן לרגל הקמת המפלגה הליברלית
ויארח מנהיגים ליברלים בעולם דוגמת רנה מאייר, בודג׳סימונריי
וסלבדור דה מדרייגה. נושא הדיונים: הליברליזם בארצות הלא מפותחות.

• הפעילות האופוזיציונית תתחדש כמפ״ם, עם שובו של
המזכיר הכללי של המפלגה, מאיר יערי, מהכראה כשוויץ.
הצעד הראשון יבוצע בכיוון ביטול המימשל הצבאי וייערך על־ידי צעירי המפל־גה
בצורת לחץ על צעירי הדתיים־הלאומיים כדי למנוע הצבעת המפלגה
הדתית בעד המשך קיום המימשל.

ס מנהלי ״קול ישראל״ אינם מובנים לוותר על הרעיון

להוציא עלץ שבועי משלהם. אחרי ההפסדים הגדולים של שבועון
רדיו בשנת קיומו, שהביאו להחלטה לבטל את קיומו, מתכננים ראשי שירות
השידור להוציא את העלון באמצעות חברה פרטית.

• אבא חרטי מתכנן להקים בחיפה קרית שעשועים.
שתוקם על שטח ענק, תכלול, לפי התוכנית, גם אולפן הסרטה חדיש.

הקריה

זועים פנימיים, החליטו לזזתר על בחירות
דמוקרטיות ומינו, לפי הסכם ביניהם, את ההנהגה
הנוכחית. מאחר שהמפלגה הדתית
נבנתה בעיקר ממצטרפים ומעולים חדשים,
גרמה הבחירה הלא־דימוקרטית לכך שלמעלה
מ־ 60 אחוז מחברי המפלגה לא יוצגו
כלל במנהיגות הקיימת.
סכנת הבחירות. איש לא היה מתרגש
מהמצב הקיים לולא פרשת לבון. הפרשה
עוררה גל חדש במפלגה, שהתנגד
לשתדלנות המסורתית ולטובות־ההנאה הבאות
כשוחד פוליטי.
בלחץ פנימי הוחלט לקיים בחירות בשנת
הפרשה. אולם המשבר שהחריף, הביא לדחיית
הבחירות עד לחודש אפריל השנה.
השבוע התברר שהמנהיגות השלטת כלל
אינה מתכוונת להביא להכרעה דימוקרטית
את שאלת השליטה במוסדות המפלגה. מאחר
שמועד הבחירות הלך בכל זאת והתקרב׳
חיפשו מנהיגי המפלגה, שר הפנים משה
חיים שפירא ושר הסעד יוסף בורג, דרכים
להתגבר על הסכנה.
האיום המרכזי נשקף מצידם של הצעירים,
שבזמן פרשת לבון הוכיחו כי אינם מתכוונים
ללכת בדרכי אבותיהם. בלחצם הנמרץ,
נמנעה שותפות שפירא־בן־גוריון, שהיתר,
מונעת את הבחירות לכנסת. מכיוון
שהצעירים מהווים 20 אחוז במפלגה, ואנשי-
הרוח תומכים בהם, חששו אנשי ההנהגה
מפני גוף נמרץ ודינמי, העלול לשים לאל
את כל ההסכמים הסודיים בינם לבין מפא״י.

צד זה או אחר עלול לקבוע אותו בצורה
מכרעת.

מדע
״ ע ל בון ל אינ טל־ג מגי ה ״
לא היה כמעט איש־מדע במדינה שלא
קינא בפרופסור יגאל ידין על תגליותיו ב־איזור
ים המלח. היקף מבצעיו עורר התפעלות
ועוד יותר עשו רושם המגילות ההיסטוריות
שגילו אנשיו.
השבוע נשמע קול דיסוננטי. הוא בא
מפיו של מדען יהודי אמריקאי: פרופסור
שלמה צייטלין, מן המכללה התיאולוגית-
יהודית בפילדלפיה. כתב הפרופסור ברבעון
הנודע דד\ן 1ק ׳ד1.ק-,ת׳ק 01:4,ז\\׳151 נעך:
*ההכרזה, כי מכתבי בר־כוכבא נתגלו
על־יד ים המלח, שייכת לעולם הדמיון.
איש מבין אלה המכירים את רמתם התרבותית
הגבוהה של היהודים באותה תקופה
לא יוכל להסכים, שמכתב זה חובר בידי
בר־כוכבא יהא זה עלבון לאינטליגנציה
של המנהיגים היהודים דוגמת רבי עקיבא

*בין שאר התוארים מופיע שם התואר
רבנו. תואר זה לא מופיע בכלל בספרות
אותה תקופה והוא שייך לימי הביניים.
מכאן שהתואר רבנו מטביע על האיגרת
(המשך בעמוד )10
העולם הזה 1265

מדוע מסתייגים האפריקאים מישראל
ער או תוכניות הסיוע ותהדרכה שרה?
ף* רבאט, בירת מארוקו, הוקם השבוע
לאיגוד אפריקאי לטלקומוניקציה. חברות
באיגוד זה כל מדינות ועידת קזבלנקה ,,
ויכולות להצטרף אליו יתר מדינות אפריקה.
לאיגוד, שחבריו יהיו קשורים בקשר רדיו־טלפוני
ישיר, יהיו שני מרכזים קבועים:
האחד בקהיר, השני באקרה, בירתה של
גאנה.
ידיעה שיגרתית, בלתי־מלהיבה. בכל זאת
הקדיש לה קול ישראל מקום בולט בשידור־החדשות
שלו. היא לימדה הרבה על המציאות
המדינית באפריקה — מציאות הלובשת
יותר ויותר ממדים של סיוט, המדאיג
בחומרתו את מעצבי מדיניות החוץ
של ישראל.
כאשר נקשרו הקשרים הראשונים עם
גאנה לא הסתירה ישראל את תקוותה הגדולה:
שמנהיג המדינה החדשה, קוזאמה
אנקרומה, יוכיח את עצמו כמתחרה רציני
לגמאל עבד אל־נאצר על כתר המנהיגות
של אפריקה. ואמנם נראו אקרה וקהיר
כשני קטבים מנוגדים, במירוצה של היבשת
השחורה אל העצמאות וההשפעה על המדיניות
העולמית.
גאנה׳ שהיתר, זקוקה לכל עזרה המושטת
לה כדי לבסס את כלכלתה ואת מנגנון
השלטון־העצמי שלה, קיבלה את הצעות ישראל
בסבר פנים נלהבות. ישראל, מצידה,
השתכרה ברצון מן היין ששמו מתן סיוע
טכני. מומתים ישראליים יעצו למדינה החדשה
בבעיות של השקייה, של הקמת
גדודי נוער והדרכת טייסים צבאיים. צי״ם
נכנסה לשיתפות עם ממשלת גאנה בקו
הספנות הכוכב השחור, והיו כל הסיכויים
כי שותפות זו תהיה רק ראשונה בשורה
גדולה של מיפעלים דו־לאומיים.
בגאנה ניסתה ישראל לראשונה את השוטה
שהפכה לאבן־פינה במיבנה המדיני
שלה באפריקה: אך פקחה המדינה החדשה

אפריקה השחורה׳ היה רגיש במיוחד לטענות
הערביות. הוא החליט להשתחרר ככל
האפשר מן הקשרים עם ישראל.
החוזה עם מדריכי הטייס הישראליים בוטל•
השותפות בהכוכב השחור פורקה.
וכאשר יזם עבד אל־נאצר את ועידת קזב־לאנקה,
היו הגנאים בין ראשוני המגנים
של ישראל. במקום קוטבים מתחרים, הפכו
אקרה וקהיר קצוות של ציר משותף.

הסנז מצטמר!
ך* נורות אלה ביחסים המדיניים השן
/תקפו בבית השגרירות הגאנאית בתל-
אביב. שגרירות זו, הנציגות האפריקאית
השניה בישראל (אחרי ליבריה) הצטיינה
באנשיה הצעירים והדינמיים. אנשי משרד
החוץ הישראלי התרשמו עמוקות מאישיותו
של השגריר בדיאקו פוקו, ובעיקר ממעמדו
של פוקו במפלגת אנקרומה לפני מינויו
כשגריר בישראל. הצוות שלו כלל את גור״
דון קודג׳ו כמזכיר ראשון, קודח־ קורסי
וג׳ון אקאי־נטי בתפקידי מזכיר שלישי.
הם היו משכילים ובעלי שאיפה אישית
רבה, שעתיד מזהיר נשקף להם בבטחון
בארצם. הצבתם לשגרירות בתל-אביב העידה
על החשיבות שממשלת גאנה יעדה לשגרירות
זאת.
אותות־האזעקה המקומיים הראשונים הושמעו
על רקע כאוב: רגישותם של האורחים
האפריקאיים ליחס שגילו כלפיהם אזרחים
ישראליים חסרי־התחשבות. הסגל ה״
גאנאי נעלב קשות מן המלה ״כושי״ שרדפה
אחריהם — כי מילה זו פירושה, בשפתם,
עכברוש. בשיחות פרטיות — ואף בראיו־נות
עם עתונאים — הזהירו כי היחס הפוגעני
עלול לפגוע, בסופו של דבר, גם
ביחסים הידידותיים בין גאנה וישראל.

גאנאי מסי 1

בישראל הוא עתה המזכיר השלישי של השגרירות, קודוו
קורסו. תחילה עזבו שניים מחבריו, שלא הוחלפו. אחר־כן
נקרא השגריר עצמו להתייעצות. הדיפלומט הגאנאי נראה בשיחה עם השגריר הליברי יאנסי.

\ אג ה 1סו ! 1ה
את עיניה העצמאיות, כבר מצאה לפניה
נציגים ישראליים שהבטיחו עזרה ועצה,
קורסים מקצועיים שונים וביקורים ממלכתיים.

ציר
משותף
חשבון היסודי של המדיניות הישן
! ראלית היה, כי מדינות שזה עתה השתחררו
מעול המעצמות הגדולות תהיינה
נכונות לקבל ממדינה קטנה כמו ישראל עזרה
שהיו דוחות מידי מעצמות גדולות.
היתד, זו תפיסה תמימה במקצת. המדינות
החדשות, כמעט ללא יוצא מן הכלל, גילו
את עקרון המישחק בנדנדה בין מזרח ומערב.
גם מוסקבה וגם וושינגטון העטירו
עליהן עזרה טכנית וכספית.
מצב זה העמיד את העזרה הישראלית
בפרופורציה הנכונה שלה. אולם צרכיהן של
המדינות החדשות כה גדולים, שאפילו בשעה
שנהנו מסיועם של ענקי המזרח והמערב
לא ראו סיבה לוזתר על התרומה הישראלית
הצנועה.
עד אשר נכנסה לפעולה מכונת הלחץ של
גמאל עבד אל־נאצר. שליחי קהיר מצאו
אוזן קשבת בבירה אחרי בירה, בועידה
אחרי ועידה. כי בלכסיקון של המדינות
החדשות אין קללה נוראה יותר מן השם
״אימפריאליזם מערבי״ .הערבים היו צריכים
רק להצביע על מעשיה של ישראל,
כדי לשכנע את מנהיגי המדינות החדשות
כי ישראל היא חלק בלתי־נפרד ממחנה
האימפריאליזם המערבי.
די היה להזכיר את הצבעותיה של ישראל
לצד צרפת בשאלה האלג׳ירית, כדי
שמנהיג אפריקאי המכבד את עצמו יהסס
לכרוך את שמו עם שם מדינת ישראל. קוא־מה
אנקרומה, שחלם על עצמו כמנהיג
• נדארוקו, לוב, מצרים, סודאן, גאנה
גיניאה.

תחושותיו־,עלבון, כמובן, לא יכלה לכשעצמה
לקלקל את היחסים; אולם היא לא
תרמה מאומה לשמור על תקינותם.
לפני חודשים מספר שמו אנשי המושבה
הדיפלומטית בישראל את לבם לעובדה,
שסגל השגרירות הגאנאית מצטמצם למראית
עין. גם קודג׳ו וגם אקאי־נטי נעלמו,
יחד עם בני משפחתם. במקומם לא הוצב
שום דיפלומט אחר מגאנה.
בתחילת החודש אף הצטמק הסגל עוד
יותר, כאשר יצא השגריר עצמו לחו״ל.
בראש השגרירות נשאר קודוז קורסה, כנציג
בכיר וכמעט־יחיד. בידיעה שנתפרסמה
עם צאתו של השגריר נאמר שהוא נקרא
להתיעצויות על־ידי ממשלתו. אולם יחד עם
ידיעה זאת נפוצה ידיעה אחרת: שצפויה
הרעה חמורה ביחסי גאנה־ישראל. נסיעתו
של פוקו, נאמר בתצפית (העולם הזה
,)1263 קשורה עם המדיניות החדשה של
אנקרומה, שתהיה קרובה יותר לגוש הקומוניסטי
ולקאהיר, ושבעקבותיה יש לצפות
לכמה צעדים אנטי־ישראליים נוספים.
לפי כל הסימנים, עלולים צעדים אלה
להיות דראסטיים ביותר. רמזים ראשונים
מאקרה אף מסרו, כי ממשלת אנקרומה שוקלת
בימים אלה את האפשרות של ניתוק
היחסים הדיפלומטיים עם ישראל.

חרבון כטאנגאניקה
ך 1מזים אלה ידועים למעצבי המדיניות
( הישראלית. למעשה אף השלימו מזמן
עם תהליך ההרעה המתמיד ביחסה של גאנה.
הם יכולים רק להתנחם בעובדה שבמקום
הידידה הוזתיקה המנתקת את קשריה,
מוצאת ישראל ידידות חדשות באפריקה
המתעוררת.
ידידה חדשה שהוצגה בגאווה היא טאנ־גאניקה,
המושבה הבריטית במזרח אפריקה,
העומדת לזכות החודש בעצמאותה. בגישושים
מוקדמים בין נציגים ישראליים לבין

מנהיגי המדינה העומדת לקום הציעה ישראל
שוב, כמו לכל מדינה אפריקאית חדשה,
את עזרתה.
כתוצאה מכך התקבלה מטאנגאניקה הזמנה
רשמית, שביקשה מממשלת ישראל לשלוח
אל המדינה החדשה משלחת של מומחים
בשטחים שונים, שיעזרו למנגנון המקומי
הבלתי־מנוסה באירגון המימשל ובתיב־נון
כלכלי. הזמנה זו היתד, צריכה להיות
רק שלב מכין, לקראת סיוע טכני, כלכלי,
רפואי וארגוני שהיה צריך לבוא בעקבות
המלצותיהם ותוכניותיהם של המומחים הישראליים.
ממשלת
ישראל לא חסכה מאמצים כדי
לארגן משלחת מומחים ראויה לשמה. בראש
המשלחת הועמדה אישיות בעלת משקל
כאלוף יהושפט הרכבי, לשעבר ראש אגף
המודיעין של צה״ל, שחזר לפני חודשים
ספורים מהשתלמות בארצות־הברית.
אנשי המשלחת, מהם מומחים שהוצאו
ממקומות חיוניים, כבר ארזו את המזוז־דות
ועמדו לצאת לדרך. ברגע האחרון התקבלה
הודעה מפתיעה מטאנגאניקה, שביקשה
לעכב את צאתם של המומחים הישראליים.
הדחיה הוסברה בכך, שלרגל חגיגות העצמאות
שיערכו במדינה זו והצפיה לאורחים
מכל קצות תבל, לא ימצאו הישראלים
מקומות בבתי־המלון המקומיים.
היתר, זו טענה תמוהה לאור העובדה שמצב
זה היה ידוע לממשלת טאנגאניקה גם
בעת שהזמינה את המשלחת הישראלית. אולם
לממשלת ישראל לא נותרה אלא הברירה
לשלוח רק את ראש המשלחת, האלוף
הרכבי, כדי שיברר מה הן הסיבות האמיתיות
שגרמו לביטול ההזמנה ואם יש
סיכוי לחידוש ההזמנה.
עשרה ימים אחרי שיצא למדינה האפריקאית
חזר יהושפט הרכבי לארץ, כשבפיו
בשורות מרות. הוא נתקל בתופעה של
הסתייגות מוחלטת. הוא לא יכול היה לפגוש
איש מאנשי ממשלת טאנגאניקה, ונרמז
לו ברורות כי הממשלה מתחרטת על
שהזמינה את המשלחת הישראלית. כאשר

התברר להרכבי כי הינו, למעשה, בבחינת
אישיות בלתי־רצויה, חזר לארץ. רעיון הסיוע
לטאנגאניקה שבק חיים. המעגל שארך
שנים אחדות ביחסים עם גאנה, הושלם
כאן עוד בטרם נפתח.

ידידות או מדיניות ז
^ ם כי חוגי משרד החוץ ניסו לרכך
\ 1את עוצם המהלומה בהסברים שתלו את
האשמה בבריטים, מושליה הקודמים של
טאנגאניקה, לא היה זה סוד כי בואה של
המשלחת הישראלית בוטל בשל לחצה של
מצרים. לא מן הנמנע, שהמצרים הצביעו
על העובדה, שישראל העמידה בראש המשלחת
דוזקא אדם הידוע כאיש מודיעין צבאי
ותיק׳ ועוררו בלב מנהיגי המדינה החדשה
פיקפוקים לגבי כדאיות העיסקה עם
ישראל.
היתד, משמעות מיוחדת לעובדה, כי
ביטול המשלחת לטאנגאניקה פורסם דודקא
ביום בו יצא דויד בן־גוריון לביקור ממלב
תי בבורמה. באוירה הקודרת של עירעור
היחסים עם ארצות אפריקה, נראתה ידידותה
של בורמה כצוק מוצק בים עויין.
אולם ידידות זו הינה, במידה רבה, ידידות
אישית בין ראש ממשלת בורמה או נו,
לבין ראש ממשלת ישראל דויד בן־גוריון.
היא חשובה מאוד. אולם היא אינה פוטרת
את ישראל מלנהל מדיניות של ממש.
מדיניות זו יכולה להצליח לא באמצעות
מיבצעי־ראוזה או הצעות־עזרה מפתות —
כי אם על־ידי שינוי מעמדה של ישראל בעיני
מדינות אפריקה ואסיה בבעיות החשובות
באמת למדינות אלה.
העמדה הישראלית החדשה ביחס ל-
אפרטהייד הדרום־אפריקאי היא צעד ראשון
בכיוון הנכון. דרושים צעדים נוספים באותו
כיוון, לפני שישראל תוכל להרגיש את
עצמה בטוחה מפני הפתעות בלתי־נעימות
ביחסיה עם מדינות אסיה ואפריקה.

ונז האימפריה
אל־ תבור

הכיכר המרכזית בבירת פורטוגל
ליסבון. הכיכר, המו־קפת
שורת בתי קפה משמשת מקום המיפגש העיקרי של בני

ליסבון. בלילה חונות בה ניידות של המשטרה ומשטרת הבטחון
הפורטוגלית שעמדו ערב הבחירות במצב הכן כדי למנוע כל
התקהלות של ההמונים או ויכוח פומבי על נושאים פוליטיים.

מאת

י *-קפיטן הפורטוגלי הנריקו גאלוואו,
| |:זרת בזכירתו הנאה בחליפה הלבנה
וארבעה גברים נוספים, לכד לפני שלושה
שבועות מטוס־נוסעים פורטוגלי מעל ליסבון
ופיזר מעליו כרוזים הקוראים לתושבים
להמנע מהצבעה בבחירות לבית־הנבחרים,
הפתיע רבים ברחבי העולם. אלא שההפתעה
לא היתד, בצורת השוד הדון־קישוטי שלו,
כי אם בפך שבמעשה הרפתקני נוסף זה,
מצד האיש שכבש לפני שנה את אנית ה־
,נוסעים הפורטוגלית סנטה מריה, גילה לרבים
בפעם הראשונה שבפורטוגל נערכות
בכלל בחירות.
זוהי אולי ההפתעה הגדולה ביותר גם
לבל מי שמתחיל להתעניין במהותה של
אותה מדינה נידחת בקצה חצי־האי האיברי,
שבמשך 30 השנים האחרונות מנהל אותה
,רודן יחיד — הפרופסור אנטוניו דה־אוליב־יירה
סאלאזאר. כשרוני של סאלאזאר להשאיר
את המדינה הנתונה למרותו הרחק
מזרקורי ההתעניינות הבינלאומית, השכיח
את עצם קיומה מליבם של אלה הזוכרים
את קיומן של מדינות לפי כותרות העתונים
ולא לפי מפות הגיאוגרפיה.
זוהי בעצם הסיבה מדוע מתנגדיו של
סאלאזאר נלחמים בו באמצעים שאין בהם
כלום מלבד הסירסומת — רק כדי להזכיר
לעולם את קיומה של פורטוגל. תוך כדי
כך הם זוכים, שלא בצדק, לאהדת העולם
החופשי הרואה בהם רק לוחמים נגד רודנותו
של סאלאזאר ושוכח שהקבוצה אותה
מייצג גאלוואו אינה אלא כנופיה פאשיס־טית
של אנשי־צבא לשעבר, שכל כוונתם
אינה אלא לרשת את מקומו של סאלאזאר
בשלטון.
אולם פעילותה של קבוצה פאשיסטית
זו, המרוכזת בארצות דרום־אמריקה וצפון
אפריקה ושאינה אלא חלק מארגון גדול
יותר בשם ה״דריל״ (ראשי תיבות של ״ההנהגה
האיברית המהפכנית לשחרור״) —
ארגון שמטרתו להפיל את המשטרים בספרד
ובפורטוגל ולכונן משטר אחיד לשתי
המדינות — הזכירה גם את העובדה שמדינה
נידחת זו היא עדיין אימפריה חובקת
ע־לס; ששטחי מושבותיה שמעבר לים עולים
22 מונים על שטחה שלה ושהאוב־לוסיה
בהן גדולה כמעט פי אחת וחצי מ־איבלוסית
פורטוגל עצמה.
פורטוגל שלטת עדיין בשלושה איים
הודיים: גואה, דמאו ודיו. היא מחזיקה ב־

מקאו שבסין ובאי טימור שבשרשרת האייים
המלאיים. מלבד קבוצת איי קאפ־וארדה היא
מחזיקה עוד בשלוש מדינות אפריקאיות —
גיניאה הפורטוגלית, מוזמביק ואנגולה.

ר״יייי•*,
1דדו ישרמ 7י ע רו ר 7ר ג !
! 0ז#וזוו 1וווו

ן״* אמנם נדטטרו של סאלאזאר בפור־ן
| טוגל הוא דיקטטורי?
הגעתי לליסבון ימים מספר לפני שנערכו
בה הבחירות האחרונות לאסיפת־הנבח־רים.
האוירה ברחוב לא דמתה כלל לאוירת
בחירות בישראל. לא נערכו שום אסיפות
בחירות פומביות והאנשים ברחוב אפילו
לא הזכירו את העובדה שבעוד שבוע ילכו
לקלפי. הטרידה אותי השאלה: באיזו מידה
קיימת הזכות לכנות בשם דיקטטורה משטר
בו נערכות בחירות, שבניגוד לארצות טו־טאליטריות
מסויימות, מציגים בהן את מועמדותם
גם מועמדים המתנגדים למשטר?
התשובה לשאלה זו ניתנה לי במהירות
רבה יותר משציפיתי לה. ישבתי בחברתו
של אחד הישראלים המתגוררים בליסבון.
היינו שנינו לבד בחדר. דיברנו עברית
ולא היה שום חשש שמישהו יבין את תוכן
שיחתנו. תוך כדי שיחה ביקשתי מהאיש
שיבהיר לי את מהות המשטר במדינה ומה
מתרחש סביב הבחירות הקרובות.
האיש, צבר שגדל בארץ, הפסיק לפתע
את שטף דיבורו. הוא שינה גם את הנימה
האישית הלבבית .״אני מבקש ממך,
בוא לא נדבר על נושאים אלה.״
״מדוע?״ תמהתי ,״אינני מבקש ממך
שתגיד לי, חם וחלילה, משהו נגד המשטר.
הסבר פשוט מה קורה כאן.״
האיש שוב הסתגר :״נדבר על כל מה
שאתה רוצה, רק לא על פוליטיקה. כאן לא
מדברים על זה. מי שלא רוצה צרות לא
מדבר על נושאים אלה.״
״אבל אף אחד לא שומע אותנו. וגם אם
ישמע מישהו הרי לא יבין מה אנחנו
מדברים,״ ניסיתי לשכנע אותו.
״זה לא כל כך פשוט,״ אמר האיש .״מם־
פיק שידעו שנפגשת איתי ואחר כך יקראו
מה שכתבת בדי שיהיו לי צרות.״
מאותו רגע, לא רק שישראלי זה לא דיבר
על פוליטיקה, אלא שהוא נעשה מסוייג
כולו. כשנפרדנו, ביקש אותי :״עשה לא
טובה. אל תכתוב ואל תספר לאיש שנפגשת
איתי. מוטב בכלל שלא תזכירני.״

אלא שאותו ישראלי הושפע כנראה יותר
משמועות ולחישות מאשר מידיעה. כי הפורטוגלים
עצמם — על אף שהם יודעים
שאין זה משתלם להתעסק במולדתם בפוליטיקה,
ולמרות שאינם נכונים להביע
את דעותיהם בגלוי באזני זרים — אינם
עושים כלל רושם כאילו הם נתונים במשטר
של טרור, מסוג זה שתואר בסרטים
הוליבודיים על ארצות הגוש־המזרחי.
אותו ערב ישבתי בחברת כמה צעירים
פורטוגליים. הם היו כולם בנים למשפחות
אמידות ובעלי השכלה. שניים מהם היו
עתונאים והשאר בעלי עסקים שונים. הביא
אותי לחבורתם עתונאי צעיר, אותו הכרתי
במשרד האינפורמציה הפורטוגלי, שעזר לי
להתמצא בדרכי איסוף האינפורמציה.
במשך כל השיחה היה הנושא העיקרי —
ישראל. הם גילו בקיאות מפתיעה למדי בנעשה
אצלנו, התעניינו בעיקר במבצע סיני
ובתפיסת אייכמן. ניכר היה מדבריהם ששני
מבצעים אלה עוררו בהם התפעלות לא
מעסה.
אחרי נסיוני עם הישראלי חששתי להסב
את השיחה לנושאים של פוליטיקה מקומית.
אולם לבסוף שאלתי :״ובעד מי מצביעים
אנשים כמוכם בבחירות?״
״אנחנו לא מצביעים,״ היתד, התשובה.
הם ראו כנראה את הבעת ההשתוממות
שעל פני, שכן אחד מהם מיהר להסביר
לי כדי למנוע אי־הבנות :״אין לנו זכות
בחירה.״

תי במשרד האינפורמציה, איתו ניהלתי
שיחה מקרית שעה שהמתנתי למנהל מחלקת
עתונות־חוץ ,״נהגו כולם להזכיר כדבר
מובן מאליו שבפורטוגל קיימת דיקטטורה.
אבל נדמה לי שהנציגים הנכבדים האלה של
הג ש האפרו־אס־תי לא למדו אף פעם מה
מובנה של מלה זו. מיהו הדיקטטור?
שליט בעל סמכויות וזכויות החלטה אבסולוטיות.
אבל כולם שוכחים שבפורטוגל,
בניגוד לכמה מדינות שנוהגות לקרוא לעצמן
דימוקרטיות, יש חוקה. וחוקה זו
מגבילה באופן מפורש את סמכויותיהם של
בעלי המשרות השונות בצמרת השלטון.״
דימוקראטיה היא מושג בעל משמעויות
רחבות, שניתנו לו פירושים שונים ולפעמים
סותרים. אולם במובנה הרחב פירושה: שלטון
הנבחר על ידי העם. גם בפורטוגל
קיים לכאורה שלטון העם. השאלה היא רק
ממי מורכב העם הרשאי להשתתף בבחירת
השלטון שלו?
וכאן קובעת החוקה הפורטוגלית, זו
שנחקקה על ידי סאלאזאר עצמו בראשית
ימי שלטונו, הגדרות ברורות שאינן נותנות
מקום לטעות. בעלי זכות הבחירה בפורטוגל
הם רק ראשי משפחות, וזה בתנאי
שהם יודעים קרוא וכתוב וששילמו מיטים
בגבול מסוים שקובע החוק. נשים הן משוללות
זכות בחירה, אלא במקרה שהן מכהנות
כראשי משפחה, שהן בעלות השכלה
תיכונית וששילמו מיסיס בסכום מוגדר.
אולם גם כל בעלי נתונים אלה אינם
עדיין בבחינת בוחרים שזכותם שרירה
ומובטחת. החוקה הפורטוגלית קובעת שורה
שלמה של מקרים בהם רשאי גוף מיוחד,
שהוא כמובן גוף ממשלתי, לשלול מאזרחים
את זכות הבחירה שלהם. בין מקרים אלה
נכללים אנשים שביצעו עבירות פליליות,
אנשים ש״רמת המוסר שלהם אינה משביעת
רצון״ ואנשים שהם ״בעלי דיעות הנוגדות
את קיומה העצמאי והריבוני של
פורטוגל ואת החוקה.״
במילים אחרות: כל האזרחים רשאים
לבחור בפורטוגל, אלא שלא כל אחד הוא
אזרח. והממשלה רשא־ת לקבוע לפי שיקול
דעתה, מי מהבוחרים אינו ״בעל רמה מוסרית
נאותה״ או ״שדעותיו נוגדות את
קיום המדינה״.

האופוזיציה מתפטרת

ן>* דיו ק כי מי ם בהם שהיתי בפורטוגל,
להתרחש בליסבון -מאורע שהסעיר את

הממשלה בוחרת בוחרים

;זוד ^<*0וייויי<וו —ו 0 1 ^.1
נחשפה לעיני בפעם הראשונה
מהותן של אותן בחירות המתקיימות
בפורטוגל. באימפריה שאוכלוסיית המדי־נה־האם
מתקרבת עתה למיליון העשירי
ושמספר נתיניה שמעבר־לים הוא כ־ 4ז מיליון,
אין מספר בעלי זכות הבחירה עולה
על מיליון וחצי. די לציין שבעיר כמו
ליסבון, אשר מספר תושביה מגיע למיליון
נפש, הספיקו תריסר תחנות קלפי לשרת
את כל בעלי זכות הבחירה בעיר.
מאוחר יותר למדתי, שבניגוד לדוברים
רשמיים בארצות הנתונות לשלטון רודני,
אין הדוברים הפורטוגליים הרשמיים נרתעים
כלל מפני ויכוח על מהות המשטר
הנהוג בארצם. הם אינם חרדים להזכיר
את המלה ״דיקטטורה״ .להיפך, הם הראשונים
הנוהגים להשתמש בה.
״בהתקפה האחרונה שערכו על פורטוגל
באומות המאוחדות,״ אמר לי פקיד ממשל

71ך ״ ך הקפיטן הנריקו גאלוואו, כך־
| [ 11 11ן בש הסנטר, מריה ומטוס
הנוסעים, כחלק ממאבקו ננד הרודן סאלאזר.

בחומת שלטונו הגמושו שר הוודו סלאזאו

העתונות המקומית. הבחירות במדינה הן
אזוריות ואישיות, מאחר שקיומן של מפלגות
אסור בפורטוגל. קיים אמנם גוף הנקרא
בשם :״האיחוד הלאומי״ שנחשב
כמפלגה היחידה — מפלגת השלטון של
סאלאזאר. אולם קשה לכנות מוסד זה בשם
מפלגה. שכן בניגוד לפלנגה, המפלגה היחידה
המותרת בספרד, ובניגוד למפלגות
הקומוניסטיות בארצות הגוש־המזרחי, זוהי
מפלגה המורכבת מהנהגה ללא חברים.
זהו גוף שנוסד כדי לקבוע מי מכל אנשי
סאלאזאר, אלה התומכים בו ובמשטרו בכל
לב, זכאי וראוי להציג את מועמדותו בבחירות
לבית הנבחרים. מאחר שגוף זה
קובע למעשה את מועמדי המשטר, מקובל
לראות בו מפלגת השלטון.
כשבאחת ההזדמנויות הצבעתי על המציאות
הקיימת הסותרת את הטענה שבפורטוגל
קיימת דימוקראטיה, השיב לי איש
שיחי :״ארצות־הברית היא מדינה דימוק־ראטית
לא כן?! וגם היא הכריזה על המפלגה
הקומוניסטית כבלתי חוקית. והאם
ממשלת צרפת לא אסרה על קיומן של כמה
קבוצות פוליטיות? !״
אולם אי־קיומן של מפלגות בפורטוגל
אינו מונע מאנשים המתנגדים למשטר הקיים
להציג את מועמדותם בבחירות. הם
אינם מאורגנים באגודות פוליטיות, אולם
אפשר לחלק אותם לכמה קבוצות לפי השקפותיהם:
ימין ושמאל.
לא בכל האזורים מופיעים מועמדים שלא
נקבעו על־ידי האיחוד הלאומי, ומספרם של
אלה הולך ופוחת מבחירות לבחירות. כי
מועמדי האופוזיציה אינם זוכים לעולם להיבחר.
המשטרה החשאית דואגת לאתר את
תומכיהם בעוד מעוד.
מצד שני מרכך המשטר את הצנזורה הפוליטית
החמורה המוטלת על העתונות ערב
הבחירות, מרשה לה להדפיס את דיעותיהם
של מועמדי האופוזיציה, מתוך ידיעה ברורה
שממילא לא יעיז איש לתמוך בהם בגלוי.
השנה אירע מאורע חסר תקדים בתולדות
שלטונו של סאלאזאר. שבוע ימים לפגי
הבחירות קמו כל מועמדי האופוזיציה, כינסו
אסיפת עתונאים אליה הוזמנו גם עתונאי
חוץ, והצהירו כי הם מבטלים את מועמדותם
כאות מחאה על הרדיפות וההגבלות.
אחרי 27 שנה בהן קיימת החוקה הנוכחית
של פורטוגל, הגיעו מועמדי האופוזיציה
למסקנה כי לעולם לא יצליחו להיבחר
ולהלחם על דיעותיהם באופן גלוי, כל עוד
קיימת החוקה הנוכחית.

בתחילת השנה התאחדו כמה אישים בעלי
השקפות שונות, אבל הידועים בכך שהם
מועמדי אופוזיציה קבועים, ופירסמו מינשר
הנקרא :״התכנית לדימוקראטיזציה של המדינה.״
בין השאר תבעו לשנות את החוקה,
לבטל את הצנזורה הפוליטית על העתו־נות
ולהנהיג שינויים בחיים המדיניים.
מובן שלא ניתן להם לפרסם את תכניתם
במלואה. הצנזורים פסלו אותה. מועמדי האופוזיציה
וויתרו על מועמדותם.
הגיב על כך שר־הפנים הפורטוגלי :״בעצם
חשבנו לא לערוך השנה את הבחירות
בגלל מצב־החירום. נהגנו לפנים משורת
הדין ואנו מקיימים את הבחירות. אבל לא
יתכן שבכל בחירות תשמש החוקה של המדינה
נושא לויכוח״״

מי בוחר את מי?

הספקתי להגיע לאותה מסיבת/עתונאים,
שערכו מועמדי האופוזיציה.
אולם יומיים אחר כך הפגישו אותי עם אחד
מתומכיו של מועמד מהאופוזיציה.
הוא לא דיבר אנגלית ושוחחנו באמצעות
מתרגם ועל־ידי זה איבדה השיחה הרבה מערכה.
למרות
זאת, ולנוכח הנסיונות הקודמים,
התפלאתי על גילוי־הלב וההעזה בהם השמיע
את דיעותיו.
״כל המלחמה היא על שינוי החוקה,״
הסביר האיש ,״כל זמן שתהיה החוקה הזאת
לא ישתנה אצלנו דבר.״
אז התברר לי מדוע כה מעטה ההתרגשות
סביב הבחירות. שלטונו של סאלאזאר אינו
תלוי כלל בתוצאות הבחירות, אפילו היה
בית־הנבחרים מורכב כולו ממועמדי האופוזיציה.
חוקת המדינה שחוברה על ידי
סאלאזאר דאגה להבטיח בצורה מוחלטת שכל
זמן שהפרופסור הישיש בן ה־ 74 חי,
לא יישמט השלטון מידיו.
אסיפת־הנבהרים המורכבת מ־ 130 צירים
מכל שטחי פורטוגל ומושבותיה, הנבחרת
אחת לארבע שנים, אינה בוחרת את הממשלה,
אינה קובעת כלל את דמותה או את
מדיניותה. היא מתכנסת שלושה חודשים בשנה,
לאשר או לשנות תכניות של השרים.
אחת לשבע שנים בוחרים אזרחי פורטוגל
בנשיא־המדינה. לכאורה זהו השליט העליון
של המדינה, האיש הממנה את ראש־הממש־לה,
מאשר את מינויי השרים, וקובע את
ההחלטות החשובות. אולם למעשה הוא נעדר
כל סמכויות ותפקידו הוא סמלי בלבד,
כתפקידו של הנשיא בישראל. שום החלטה
שלו אינה ברת־תוקף בלי חתימתו המצורפת
של ראש הממשלה. גם את האפשרות התיאורטית
שהנשיא לא ימנה את סאלאזאר
בראש־הממשלה, דאגה חוקת המדינה למנוע.
אין אדם יכול להציג את מועמדותו לנשיא
המדינה בלי אישור מוקדם של האיחוד־הלאומי.
במילים אחרות: סאלאזאר בוחר
לנשיא רק את האדם עליו הוא סומך שימנה
אותו לראש ממשלה.
לפני שלוש שנים הציג את מועמדותו
לנשיאות גנראל בשם הומברטו דלגאדו. האיש,
בעל דיעות ימניות קיצוניות, היה
במשך שנים רבות ממשרתיו הנאמנים של
סאלאזאר. כאשר חשק בנשיאות הרפובליקה,
התנגד סאלאזאר לגנראל השאפתני ותמך
במועמד אחר. כתוצאה מכך הודיע דלגאדו,
שמעשהו הראשון בהבחרו כנשיא הרפובליקה
יהיה לסלק את סאלאזאר מראשות־הממשלה.
ההשתלשלות
היתד, בלתי־נמנעת: אחרי שזכה
במספר זעום של קולות, טען שהבחירות
זויפו. כשהופיעה משטרת הבטחון, נמ
לם לבראזיל, שם הוא מנהיג את התנועה
שעבורה מבצע גאלודאו את מעשיו הנועזים.

חפירות גדלים לאט
ך* סיומה של אותה שיחה עם תומך

השרים[],

אנשי צבא ליד פלא־קט
פירסומת האומר:
אנגולה היא פורטוגל, לא נסכים להריסתה.״

^,האופוזיציה, שאלתי אותו :״האם אתם
חולקים גם על מדיניותו של סאלאזאר בבעיית
אנגולה?״
״ודאי,״ השיב האיש ,״אילולא סאלאזאר

י 1 *1 ¥1י 1י 1 1*17ן משתקפת בדמות צנחן פורטוגאלי פצוע זה

| 111#באנגולה. המלחמה באנגולה, מהוה מעמסה

כלכלית על המדינה. אולם אבדנה של אנגולה פירושו חיסול האימפריה וחזרה לשפל ומצוקה.
לא היה המצב באנגולה כה חמור כפי שהוא
עתה. סאלאזאר הגביל את ההגירה לאנגולה.
אילולא הוא, היינו היום שם מיליון פורטוגלים
ולא שלוש מאות אלף. איש לא יכול
היה להוציא אותנו משם.״
לפני שנפרדנו, הטרידה אותי עוד שאלה
אחת :״האם אינך חושש להביע דיעות נגד
המשטר?״
האיש חייך חיוך רחב :״עד הבחירות זה
מותר. קיבלתי רשות לכך.״

הפילוסוף הרודן
ף ניגוד דפדאנקד ורודנים אחרים

—1בצבר. אין סאלאזאר מטפח כל פולחן
אישיות. הוא חי לבדו בדירה צנועה וכל
איש ברחוב מתפעל מכך שאפילו בחורף
אינו מסיק את התנור מטעמי חיסכון.
כרודן שהוא גם פילוסוף, הנוהג להסביר
כל מעשה שלו בתיאוריה פילוסופית ארוכה,
נזהר סאלאזאר מכל גילויי אכזריות ודיכוי
בכח בפורטוגל עצמה. שלטונו אינו נשען

על כידוני הצבא ועל אקדחי משטרת הבט־חון.
יריביו הפוליטיים הקיצוניים ביותר
זוכים לענשים קלים באופן יחסי, ובדרך
כלל דואג סאלאזאר להרחיקם מפורטוגל.
מלבד היותו ראש־הממשלה, בוחר לעצמו
סאלאזאר מדי תקופה כמה תיקים נוספים,
כמו תיקי הבטחון, החוץ או הכלכלה.
בצורה זו הצליח סאלאזאר להבטיח את
עצמו מפני מהפכות ומרידות. אלא שאפילו
העם הפורטוגלי המפגר והמנותק, אינו מוכן
להסתפק עור ברווחה כלכלית יחסית.
הקשיים הנגרמים עקב המלחמה באנגולה,
הרגשת הבדידות וההתבדלות הבאה עקב הידיעות
בעתונים על הסתייגות כללית של
המערב ממדיניותה של פורטוגל, פעילות
קומוניסטית מחתרתית בקרב שכבות הפועלים
הנדכאות והנבערות, ומעשים כגון זה
של דלגאדו וגאלוואו או התפטרות האיפו־זיצ^ה,
מצמיחים לאט לאט פירות, המרמזים
על כך שאפילו דיקטטורה פילוסופית מחוכמת
ביותר אינה יכולה לדכא את שאיפת
החרות הטבעית של בני־אנוש.

במריו!
(המשך מעמוד )6
חותם שאין להטיל בו ספק, של ימי הביניים.
מי שמייחס את המיכתב הזה לבר-
כוכבא מסלף את ההיסטוריה עלינו להסיק
כי מכתבים אלה אין להם ערך להיסטוריה
של התקופה, וכי הם לא נכתבו
בידי בר־כוכבא
״הארכיאולוגיה חדלה, כנראה, להיות מדע
והפכה לספורט. רבים האנשים הנמשכים
לתחביב ומוצאים איגרות משל בר־כוכבא...
״הפירסומת הרבה שנעשתה בכל העולם
לתגלית הגדולה של מכתבי בר־כוכבא נעשתה
בדרך הוליוודית. המונח רבנו שלפני
השם הפרטי חייב להוות אזהרה לארכיאולוגים,
כי עליהם ללמוד תחילה את ספרותה
של התקופה בטרם יכריזו על גילוי
מיסמכים חשובם בדונם על תקופה שעליה
יש לנו שפע של חומר ספרותי,
דוגמת התלמוד, על הארכיאולוגים להיות
זהירים בהצהרותיהם.״

ה מי מ של הצבאי
״גטו ואפרטה ״ ד ״
אולם תיאטרון מוגרבי הקטן, שהיד, מלא
מפה אל פה בכפיות ובחולצות־שבת, הזדעזע
כולו לשמע הקריאות הבלתי־רגילות,
שנשמעו ברובן בערבית. בזה אחר זה קמו
צעירים נלהבים ושאגו לאולם המואר חלושות
:״תחי הידידות בין היהודים והערבים,״
כשהקהל עונה אחריהם :״יעיש, יעיש,
יעיש! (יחי!)*
הקהל, שבא לאסיפה הפומבית למען ביטול
המימשל הצבאי, לא היה קהל אסיפות-
עם רגיל. הוא היה מורכב ברובו מערביי
הכפרים המרוחקים מתל־אביב מהלך שעה
נסיעה ויותר. הם באו כשחלקם מביאים את
בניהם איתם. מורגש היה שהעניין נוגע לגופם
ממש. הם השתתפו בעירנות רבה גם בדברי
הנואמים, תיקנו להם שגיאות מתוך האולם.
תלוי כמפלגות. הנואמים חזרו ברובם
על הדברים הנאמרים שנים רבות בגנות

חוקי המימשל.
מק״י הגישה הצעת ביטול המימשל לאלתר.
אך עניין הביטול עצמו היה תלוי
בחרות. אם תמלא מפלגה זו את הבטחותיה
מלפני הבחירות ותצביע בעד ביטול ר,מימ־של,
עשוי המימשל להתבטל עוד השנה.
שביתות הפורצי ם
בחלקו האחורי של הבניין בעל חלונות
הזכוכית הגדולים ניצבי שני אנשים. האחד
העלה את רעהו על כתפיו, הכניסו פנימה
דרך החלון הצר של בית השימוש. כעבור
דקות מספר פתח הנכנס את הדלת הראשית,
הכניס פנימה את שאר חבריו. אף
אחד מן המתפרצים לא היה בעל הבית.
למרות הכל, כשהגיעו בעלי הבית למקום,
לא חשבו כלל להזעיק את המשטרה על
הסגת־גבול פלילית. כי המצב שהשתרר ב־מלשת
האחים שכטר בבני־ברק היה מוזר.
עבודה או פיטורים. בתחילת השבוע
הכריזה ההסתדרות על שביתה בארבע מלטשות
יהלומים. היתר, זו פעולה שננקטה
כחלק ממאבק לוטשי היהלומים, הדורשים
העלאה של 60/0בשכרם. ההסתדרות, שאישרה
שביתה זו במסגרת תוכנית כלל־ארצית
להסדר שכר לוטשי היהלומים, לא
שיערה מה תהיה התוצאה. למחרת הכריז
איגוד בעלי המלטשות כי הוא משבית מצירו
את כל שאר המלטשות. היה זה, למעשה,
שיתוק מוחלט של כל ענף היהלומים,
להוציא מלטשות בודדות אשר בעליהן
אינם חברים באיגוד.
במלטשות אחרות קיבלו עליהם הפועלים
את ההשבתה־מאונס, חיכו לתום המשא־ומתן.
אך לפועלי מלטשת שכטר לא היתד,
סבלנות. הם פנו אל בעלי המפעל, הציגו
בפניהם שתי אפשרויות :״או שאנחנו מתחילים
לעבוד — או שתשלמו לנו פיצויי
פיטורים.״
האחים שכטר לא היו מעוניינים בפיטורי

טשה. כאשר חידשו אותו הפועלים למחרת,
בהזמינם חשמלאי אחר, הוזעקה שוב המשטרה
ולאחר שנותק הזרם שנית נעלה
את חדר־החשמל במנעול.
השאלה המעניינת ביותר בכל הפרשה
היתה: מדוע סירבו בעלי המפעל לנקוט
בצעדים נגד עובדיהם? הסיבה אותה מסרו
לפרסים בעתונות היתה :״אנחנו ביחסים
טובים עם העובדים. לכן לא התערבנו כשהשיגו
חומר זר מסוחרים פרטיים ועבדו
עליו במלטשה שלנו.״
הסיבה האמיתית היתד, שונה לחלוטין.
בעלי המפעל נפגעו מן השביתה לא פחות
מהפועלים עצמם. מצידם אף היו מוכנים
להעלות את השכר, ובלבד שלא תושבת
העבודה. עובדה נוספת אותה הסתירו מפני
העתונאים ומפני וועד־ד,פעולה של איגודם:
הם עצמם נתנו בסתר את היהלומים לליטוש
לפועלים, הודיעו להם להחביא אותם מיד
עם בוא אנשי האיגוד.

מ ש טרה
מתותום ־ הו לדת

ירדור בכנס נגד המימשל הצבאי
הצדק מתחיל בבית
המימשל ונשארים תמיד נכונים, כמו דברי
יאני יאני, יוזם הכינוס התל־אביבי, יו״ר
מועצת כפר יאסיף :״שינוי מדיניות הדיכוי
וההפלייה יקרב את השלום הנכסף ויחזק
בטחון שני העמים, היהודי והערבי.״
נציג הפעולה השווית, עורך־הדין יעקב
ירדור, פנה בדבריו לראש הממשלה. בחת־יחסו
לדברי בן־גוריון על ההפלייה הגזעית
בדרום־אפריקה, קרא :״אדוני ראש הממשלה!
הצדק מתחיל בבית! למימשל הצבאי הקיים
זה 12 שנה לא יכול להיות שם אחר
זולת: גטו ואפרטהייד!״
נציגים נוספים, דוגמת נציג ארגון הסטודנטים
להגנת הדימוקרטיה, מיכאל מנר,
שקרא למפלגות השונות לא להתכחש ל־מצעיהן
בהם תבעו ביטול המימשל; ודברי
המורה סאלח בראנסי שהמשיל את המימי
של לקיר זכוכית שחורה המבדיל בין שני
העמים — היו רק חלק משורת נואמים
ארוכה, שקראה להעז ולבטל את המימשל
הצבאי.
במפלגות עצמן היו עדיין הדעות חלוקות.
מפ״ם החרימה את הכינוס, הגישה לכנסת,
יחד עם המפלגה הליברלית, הצעות לתיקון

הפועלים. חשבונם היה פשוט: השביתה
תסתיים במוקדם או במאוחר והם ישארו
ללא פועלים, לכן סירבו. כתגובה סירבו
הפועלים לעזוב את שטח הבניין. לפנות
ערב הוזעקה המשטרה למקום, אילצה את
הפועלים להתפזר, תוך הבטחת הבעלים לתת
תשובה סופית למחרת היום.
לא רוצים לריב. למחרת שוב קיבלו
אותה תשובה. הפועלים נכנסו לבניין, הפעילו
את המלטשות והתחילו לעבוד. בעלי
המפעל, אשר לא רצו להסתכסך עם מנהלי
איגודם, הזעיקו למקום את וועד־הפעולה של
האיגוד שטילפן מיד למשטרה. בינתיים נודע
הדבר לפועלים והם מיהרו להחביא את
החומר.
כאשר הגיעה המשטרה למקום לא יכלה
לפעול. בעלי המפעל סירבו להגיש תלונה
על הסגת גבולם .״אנחנו ביחסים טובים עם
הפועלים. לא רוצים לריב איתם,״ הסבירו.
המשטרה, מצידה, סירבה לקבל את יפוי
הכוח שנתנו בעלי המפעל לוועד־הפעולה,
על מנת שזה יתלונן בשמם.
לוועד־הפעולה לא נותרה ברירה. הוא
הזמין חשמלאי, ניתק את הזרם לשטח המל-

הדוור נעצר השבוע ליד מיטתו של אמנון
טווילי בשדרה, הגיש לו שני מכתבים .״אמנם
אין הדאר נוהג להעביר מכתבים לכתובות
בלתי קבועות,״ אמר לו, שעה שהושיט
את המעטפות שנשאו את הכתובת לכבוד
אמנון טווילי, מול ביתו של ראש הטנזשלת,
״אבל לגביך נוהגים אצלנו לפנים משורת
הדין•״
אמנון פתח את המעטפה הראשונה .״הנני
מצרף בזה סכום של חמש לירות כתרומה
למאבקו,״ נאמר במכתב שצורף לשטר
הכסף .״מי יתן ותצליח בו. על החתום:
לא־תימני.״
אמנון הזדרז ופתח את המעטפה השניה.
על נייר דק, שנשא את הכותרת ״מדינת
ישראל — נגד אמנון טווילי״ ,היה כתוב:
״הנך מואשם בקיבוץ נדבות במקום ציבורי,
עבירה על סעיף 193 לפקודת החוק הפלילי
״.היתר, זו מתנתה של משטרת תל־אביב
למלאת חצי שנה לשביתתו של טווילי.
חול[ איפה ואיפה. השבוע הזדמן לכמה
אזרחים לשמוע את מדיניותה המוצהרת
של המשטרה לגבי שביתתו של טווילי.
היה זה בערב סגור שנערך על־ידי בית
קל^וזבר בתל־אביב. במסגרת ״האזרח שואל
— המשטרה משיבה״ ,ביקש אחד המאזינים
לשמוע מפי המרצה, דובר המשטרה דויד
בן־ישי, מדוע הגישה המשטרה לפתע דו״ח
על קיבוץ נדבות נגד טווילי, בשעה שמשך
שנים לא הפעילה חוק זה נגד עשרות הקבצנים
הפזורים בתל־אביב.
!תשובתו של בן־ישי :״המשטרה לקחה על
עצמה לפנות את טווילי ממקום שביתתו,
ויהי מה. אנחנו משתדלים לעשות זאת בכל
האמצעים החוקיים העומדים לרשותנו.״
על כן נבחר טווילי כמועמד היחיד בעיר
מרובת־ד,קבצנים, המתאים להפעלת החוק
האוסר קיבוץ נדבות.

ס פ רו ת
מוסדהע 1ברלבחורות
יעל דיין זכתה בכינוי ״פרנסואז סאגאן
הישראלית״ ,כאשר הוציאה לשוק את היצירה
הספרותית הראשונה שלה בהיותה בת

. 19 השבוע שברה צעירה בלונדית׳ נאת־מראה,
ביישנית ותמימה את שיאה של יעל.
היא פירסמה ספר כשהיא בת 18 בלבד.
הדרה וינקור, בתו הבכירה של פקיד־בנק
מתל־אביב, תלמידת בית־הספר לפיסול וציור
על שם אבני, המשרתת היום כטר״ש
בחיל־האוזיר, התחילה לכתוב את מקום מפגש
לגורלות עוד בהיותה בת .16
״תמיד רציתי לכתוב,״ סיפרה הדרה השבוע
,״אבל לא היה לי נושא כדי למלא
עמודים רבים. כשעבדתי שלושה חודשים
כדיילת בתערוכת תל־אביב, צץ בי הרעיון
לכתוב רומן על רקע של תערוכה. פעם
לקחתי בלוק וניסיתי לכתוב. כתבתי שלושה
עמודים והחבאתי אותם מתחת לספה. פחדתי
שיקראו ויצחקו ממני. עד שיום אחד
באה העוזרת וראתה את הדפים. מאז התחלתי
לכתוב בגלוי.״
ישראלים מתאהבים בבריסל. מקום
מפגש לגורלות הוא רומן נאיבי, כתוב בדמיון
רב, עם גיבורים שהם רק טובים
מאוד או רעים מאוד. הוא מספר על אהבתה
של דיילת וגרפיקאית ישראלית למהנדס
ישראלי, המתרחשת על רקע הביתן הישראלי
בבריסל.
״האהבה בספר היא אהבה אסורה,״ מספרת
הדרה, שהיא גם גרפיקאית .״כריסטין,
גיבורת הספר בת ה־ ,16 מתאהבת בגבר
בשנות השלושים, גרוש ואב לילד. שמעתי
פעם הרצאה של ד״ר שאנן בבית־ליימין על
הבסט־סלר. הוא אמר שאחד הנושאים הטובים
לספר זו אהבה אסורה. החלטתי לקרוא
לגיבורה בשם כריסטין אחרי שקראתי
את ארמון הקרח של עדנה פרבר, שהיא
הסופרת האהובה עלי ביותר. בחרתי בשם
כריסטין כדי שאחד הגיבורים, רק אחד,
יוכל לכנות אותה בשם כריס.
״הקיצור כריס עשה עלי תמיד רושם
שברירי וענוג. בספר אני רוצה להראות
מיסר־השכל לבחורות, שלא יהיו קלות־דעת.
אני נגד יחסים מחוץ לנשואים, לכן הכנסתי
את כריס להריון והרגתי אותה. כרים
מתאבדת בספר. כבר מההתחלה החלטתי
שתמות, כי אני אוהבת סוף טראגי. גם
בסרטים; זה משאיר מקום למחשבה.״
רק אהבה עדינה. למרות שספרה של
הדרה הוא רומן אהבה, הקדישה רק עמוד
וחצי מתוך 207 עמודי הספר לתיאור יחסים
אינטימיים של הנאהבים. אבל עמוד וחצי
זה הספיק כדי להכניס את גיבורת העלילה
להריון.
״עשיתי את זה רק כדי לתת לספר פיל־פל
ומלח. אני מתארת את האהבה בצורה
עדינה. אח סאגאן אני לא אוהבת רק משום
שתיאורי האהבה שלה מפורטים.״
את הספר הוציאה הדרה אחרי שנתנה
אותו לקריאה לאורי קיסרי .״הוא אמר שכמו
בכל ספר יש בו טוב ורע ושאני צריכה
ללמוד, ושיעזור לי להדפיס אותו רק
בתנאי שאמשיך לכתוב.״
נראה שהדרד, קיימה את התנאי. עוד בטרם
הופיע ספרה בשוק, היא כבר עומדת
לסיים את ספרה השני :״זה יהיה ספר על
טייסים ואקרא לו רקיע כפוי טובה. הסיפור
הוא על שלושה טייסים ושלוש נשים. אני
מתארת אותם יותר כבני אדם מאשר טייסים.
כאן הסוף לא יהיה טראגי. הטייס לא
נהרג, הוא רק נפצע ומאבד את כוח הגברא
שלו.״
העולם וזזח 269ו

1 11 יי ״

הכלולות של משפחת דוד בן־גוריוו

כתבת ״העולם הזה ,,משתתכת בשמחת
חידון מאת זיוה יריב_ .

אחד. הוא שמח לספר. הם חזרו עם הוורמוט והבעה חדשה.
״הייתי מעיף אותך החוצה,״ אמר, אבל בחיוך מולטו־סימפאטי,
האיש המרובע יוסקה .״מדוע? העבר שלי נקי.״
״הייתי זורק אותך לו היית גבר,״ אמר בהבעה רצינית
לגמרי הפעם. באיום. אבל הוא היה ג׳נטלמן .״סיגריה?״
ש־מרי־הראש של ביג׳י נעשו שומרי־הראש שלי. הם מדדו
את הפסיעות שלי. מעולם לא הייתי אישיות מוגנת כל כך.
והייתי גאה על כך — בגיל כל כך צעיר? המצב היה כה
משעשע עד שהתגובה הראשונה אמרה לי להישאר. איכשהו
נודע הדבר לקהל. משרד ר,בטחון, הקרובים שדאגו לי לפני
חמש דקות, שלחו מבטים קופאים. חדלו להסביר פנים.
פינו דרך. השליש הצבאי לא חייך יותר. הייתי הגבוהה,
המסוכנת, מאטה הארי.
מהטור פלדנקרייז שתה קוניאק .״והבריאות?״ שאלתי,
״קוניאק לא גרוע מעישון ואני מעשן. זה לא גרוע מלשתות
מים וממצבים אחרים הגב המרובע דאג להעמיד
את עצמו לפני, לקראת סוף המשפט.

י״אפיצר היה לא להשתתף בשמחתו של ראש ה־ממשלה.
הנכד מתחתן. נכד ראשון, אפילו, לחש ברגש
האגו הסנטימנטאלי החבוי. מלים נאצלות כמו חנוכה,
חתונה, כלה דתית, מעוז צור, חתן זרמו בעוז לאורך
הנשמה ולרוחבה. הנה, היא אמרה, נושא אנישי לכתבה.
אידילית לאור נרות ניצחון המכבים.
לאולם שק״ם הקצינים בקרייה הגעתי עם רצון טוב
בשעה שבע. המונית נעצרה בכניסה, מול שוטר צבאי שקפץ
במהירות לפתוח את הדלת. במאכסימום מסירות הוא
שאל, :אני יכול לעזור?״ הוא עזר, היה מנומס, ליווה
איתי עד האולם והיה שמח שיש לו העונג לעשות משהו
לקרובת הזוג. הוא רק תהה לדעת לאיזה צד אני שייכת.
לחתן? לכלה? רק אדם רע־לב היה מעמיד אותו על הטעות.
הסבא של יריב נראה מאושר תחת המגבעת השחורה,
בתוך העניבה השחורה, ובחליפת הנזארנגו האלגנטית. פולה
התמוגגה בשמלת גירס׳ לורקס שחורה בין פקק הנכדים,
הבנים, הקרובים מכל הארץ, עד שהמחרוזת הירוקה שלה
היתד, בסכנה. המעמד אנושי להפליא, ציינתי לעצמי, קרובה
לדמעות, כשראש הממשלה עבר מצאצא אחד לשני, כולו
נשיקות, חיבוקים וקריאות שמחה. אוה, הנה, הוא ניגע
בי, הוא נוגע בי, בז׳אקט המארנגו שלו, צעקתי מהתרגשות,
בלב. בפעם הראשונה חלקתי על המשפט המדעי המרושע,
הקובע כי ככל שמתקרבים לאנשים גדולים, הם נעשים
קטנים יותר. זה שקר. אני מוכנה להישבע שבן־גוריון נשאר
באותו הגודל שלו.
כמעט לבד, רחוקה מכל ההמון, ישבה הכלה, דליה קו־קאבקה
בת ה־ ,19 והמתינה לטבעת. קומץ דליל של חברות
בהה יחד אתה על האורחים החשובים, אותם ראו לראשונה.
לבת־האופה היו עיני איילה גדולות, שפתיים ללא איפור
שבלטו על פני חרסינה חיוורים.

קרוב מאוד לבן־גודיון

ליה היא בסדר גמור; היא היתד, אומנם חברת
ביני-עקיבא, למדה בבית־הספר מזרחי ולא הלכה לצבא,״
הואילה להסביר חברה חביבה .״אבל כשהכירה את
יריב השתנתה לגמרי לטובה. היא הפסיקה להיות אוהדת
חרות, כמו המשפחה שלה. היא אפילו אמרה לנו שלולא
החתונה, היתד, הולכת בשבילו גם לצבא.״
אחרי החתונה תשלים הכלה את ההשכלה המקוטעת שלד,
בסמינר לציור והחתן בן העשרים יסיים את שרותו בצבא
וילמד מדעי־המדינה. הוא היה רוצה, כך אמר, ללמוד
עתונאות, אבל זה קשה משום־מה בארץ. לפני שנה וחצי
הכיר יריב הממושקף את דליה אצל חברה. הוא הלך למסיבה,
לא היתה לו בת זוג, הוא לקח את דליה. הם
החליטו להתחתן דודקא השבוע, כדי שהסבא יספיק להיות
נוכח בחתינה לפני הנסיעה לבורמה•
הרב גורן מדליק נרות חנוכה בחנוכיד, הענקית. מקימים
את החופה. נחמיאס ופרס, השגריר האמריקאי ברבור, אשכול,
הצייר ראובן, זרח ורהפטיג, יגאל אלון, דיין, אבן,
ויסגאל, צ׳רה ולולה בר — כולם שומעים את הרב הצבאי
הראשי אומר :״בשעה מרוממת ז ו אהבה הדדי ת...
אהודה כל בית ישראל אורד, ושמחה
זד, היד, יפה כל כך. התביישתי ברגע מרומם זה שאיני
קרובה לאחד הצדדים .״לאיזה צד את קרובה?״ שאל בחיוך
חביב איש גבוה שנלחץ לצידי בדוחק הרב, ושמספר
שערות צהובות נחו על ראשו. עוד לפני שהיספקתי לענות,
לחש :״אני קרוב לבן־גוריון. קרוב מאוד, אפילו.״ הוא צחק
בהתפעלות מהמשפט שאמר. שומר הראש של בן־גוריון,
התברר לי אחר־כך.

ובמעמד

גדולי

המדינה

ונכבדיה

את דליה

קוקאבקה.

בן־גוריון. הם נראו סקרנים, ורצו לדעת מי אני. פתאום.
״איך הגעת לכאן?״ שאלו ברוח טובה .״דרך הדלת, אני
נשבעת.״ ״זד, בלתי אפשרי!״ מדוע? זר, פשוט מאוד!״
״לא. לא ייתכן.״ ״האחרים נכנסו דרך החלון?״ ״לא. נו,
באמת תגידי!״ ״אני רוצה וזרמוט.״
הם נראו מוטרדים. חשדו, לא חשדו. הציעו סיגריה כשאינם
יודעים להחליט מד, באמת מתרחש כאן. ובאמת. מד, לא
הייה כאן בסדר? הם זיהו אותי כשהלכו להביא את המשקה.
״מי זאת?״ שאלו את הצלמים שהכירו אותי .״באמת, מי
זאת? שאלו הצלמים בתמימות .״מי זאת?״ שאלו עיתונאי

*״•פינ ה כוצר פקקהדש. בן־גוריון ערך חידון תנ״ך.
* 2השופט זילברג הקשיב .״מדוע לא בנד, דוד את בית
המקדש?״
״אני נופלת מהרגליים,״ היתר, התשובה הראשונה של
הבת, גאילה בן־אליעזר. היא לא קיבלה אף נקודה. המורה
שרד, קוקאבקה, גיסת הכלה, הכניסה את עצמה לצוות:
״מפני שהוא שפך דם.״
״יופי!״ אמר ביג׳י׳ ״נקודה אחת. מי אמר זאת?״
״נדמה לי שנתן הנביא,״ השיבה המורה הצעירה.
״לא, לא, לא. נתן לא אמר ככה!״ הגן ביג׳י בלהט על
כבוד התנ״ך.
שומר הראש שלי עמד הפעם מאחורי. הוא לא יכול היד,
להתפרץ לפני, בלי להזיז את ראש הממשלה שעמד בדיוק
כשגבו לפני. היה צפוף. השומר הוכיח מחדש שהוא ג׳נסלמן.
הוא לא אמר ״זוזי,״ היא רק דחף מרפק כבד מתחת לצלע׳.
זה הבל. בשיא האדיבות. חוץ מזה הוא נראה מרותק מאוד
ועקב אהר מהלך החידון .״לא, לא, לא, לא, לא׳ לא, לא,
לא, לא,״ שלל בן־גוריון את כל האפשרויות ששטחה לפניו
המורה. המלווים שלו האיצו בו. הם הזכירו למנחה החידון
שפילד, מחכה לו בטקסי .״שתחכה. תגידו לה שזה תנ״ך.״
גם לשומר־הראש שלי אבדה הסבלנות. הוא נראה מיואש.
היה מאוחר. המלווים התחננו לפני ביג׳י שיגלה את הסוד
בעצמו. לא׳ היא תמצא בעצמה, הוא הבטיח להם. אוה׳
היא מצאה. יופי, יופי, המנחה היה מרוצה. הוא עניק לזוכה
נקודה ונשיקה על הלחי .״אני אשמור על זד״״ הבטיחה.
זה נגמר. הצלעות שלי שוחררו מהמרפק. שומרי־הראש
נפרדו ממני, והניחו לי באכזריות ליפול ממרומי האולימפוס.

שומרי הראש מתעג״יג״ם

ך* בא של יריב רציני מאוד מתחת לחופה. לפולה
^ מבט מרוכז. הנכד במדי צה״ל מביט סביב כשגורן
מברך, רומם בכל הכוח את הכיס. בן־גוריון מנשק את
הכלה. לולה את פולה.
״עכשו שותים משהו,״ אמר שומר־הראש הצהוב. הוא
חזר עם וורמוט ואמר :״משקה טוב.״ הוא נראה מרוצה
מעצמו, מאוד מעוניין כששאל מה אני עושה, ככה, בחיים.
אפילו הציע להתקרב לחבורה שהקיפה את בן־גיריון. פינה
עבורי את הדרך ואמר בחסד :״את בטח לא שומעת כל
יום את בן־גוריון; הנה הזדמנות.״
כמעט רציתי לומר שהגברת אותה הוא מפנק כל כך,
שייכת להעולס הזה אבל לא. פחדתי שהוא יפרוץ בצחוק
ויאמר :״יש לך חוש הומור מפותח.״ סבא של יריב עמד
במרכז, שתה כוסית ונתן שיעור בתורת בודהא, גילגול
נשמות ואו נו. התמסמסתי מעונג כשהשליש הצבאי של
ראש הממשלה ניגש עליז, שאל :״מי הגברת היפה?״
והנה יגאל אלון. הוא נראה כחוש .״אולי נצטלם?״ פנה
לראש הממשלה. ביג׳י היה קורן .״צלם, בוא הנה!״ הפקק
שהקיף אותם נחצה. ביג׳י ואלון חייכו מול הפלאש.
כולם היו מרוצים, משוחחים גלויי־לב סביבי. הגישו לי
אוכל, דאגו לי, לילדה הקטנה, שחשה באותו רגע שהעולם
יפה.
הכתפיים המרובעות תחת הראש האפור שהתקרבו אלי
היו שייכות לחברו של שומר־הראש הצהוב. לא ידעתי שד,כתפיים
המרובעות שייכות למסקה, שומר־הראש השני של

נשיקה מסבא

ביג׳י מנשק את נכדו, שהקדים במיוחד את חגיגת כלולותיו נדי לאפשר לסב להיות נוכח
בו, לפני צאתו לבורמה. לידם עומדת הכלה המאושרת, שעם נשואיה לנכד מנהיג מפא״י,
נטשה את אהדתה הקודמת לתנועת החרות. יריב זכה להנצחת שמו שעה שסבו חתם בזמנו על מאמריו :״סבא טל יריב״

כמדין ה
ה מ שק

כתב ״העולם הזה״ מד! 1ח מתוככי מוסד /

מ־ שחק באש
עקרות־בית ישראליות רבות הופתעו בשבועות
האחרונים כאשר גילו, כי הגפרורים
שקנו בחנות המכולת שוב אינם נשברים
וגודל הלהבה שוב אינו תלוי במזל.
ההפתעה היתד, גדולה שבעתיים, שכן
קופסות הגפרורים נשאו עליהן תודיות של
מונופול תעשיית הגפרורים הישראלית —
חברת נור.
אלא שחקירה בלשית קטנה היתד, מספקת
כדי להיווכח, כי בעצם לא חל כל שינוי
בטיב הגפרורים הישראליים. די היה להסיר
את התוית של חברת נור כדי לגלות מתחתיה
תווית אחרת — פולנית.
מלאי חירום. ראשיתו של משחק־האש
המיסתורי הזד, אירעה זמן קצר אחרי הקמת
המדינה, לפני 12 שנה. באותה תקופה
רכשה חברת המשביר המרכזי מפולניה
500 תיבות גפרורים, שהכילו כשלושה וחצי
מיליון קופסות גפרורים. אולם ל־משביר
המרכזי לא ניתן לשוזקן בשוק הישראלי.
חברת מר חששה שכמות כזו בשוק
תשתק את מפעלה.
כתוצאה מכך מכר המשביר המרכזי את
הגפרורים מפולניה לחברת נור, וזו הכניסה
אותם לשמירה במחסני־ערובה, כמלאי לשעת
חרום. אחרי 12 שנה, בהן נשכחו
הגפרורים מלב איש, ניצתה פתאום להבה
במשרדי המכס הישראלי. הם נזכרו כי
בעצם לפי החיק אסור לאחסן סחורת־יבוא
במחסני־ערובה במשך תקופה כה ארוכת
אולם תצרוכת האש של הציבור הישראלי
לא גדלה במשך הזמן. שוב עלול היה להיווצר
מצב, בו ישותק מפעל מר למשך
חודש ימים. המכס הסכים לכך, שנור
תוציא את הגפרורים לשוק טיפין טיפין.
הנהלת המכס דאגה לכך שחברת נור לא
תרויח מהעובדה שתמכור גפרורים שקנתה
לפני 12 שנה במחירי השוק הקיימים. את
ההפרש במחירים גבר, משרד האוצר.

ע ת תו ת
המפתחלבט חון

; * מ ס ״ ג ד ^ ו מי ז ד מיי י ג *

* £ורור 3

כמה עשרות אזרחים ישראליים שילמו
את הסכום העגול של 100 לירות תמורת
הזכות להימנות על חבריו הבלעדיים של
מועדון־לילה חדש, שנפתח לא מכבר במרתף
ברחוב בן־יהודה בתל־אביב. הם קיבלו
לידם אמנם מפתח נאה הפותח את דלרו
המועדון, אולם עד היום לא הצליחו למצוא
את המפתח לתעלומה מוזרה הקיימת סביב
מהותו של מועדון המפתח.
הנקודה המסתורית ביותר בתעלומה זו
היא: מה חלקו של כתב ידיעות אחרונות
ישעיהו (״שייקר,״) בן־פורת במועדון זהי
כי מרגע בו פתח מועדון המפתח את
שעריו בפני אורחים, התברר שלמרות שהמועדון
ידוע כ״המועדון של שמעון ישראלי״
,הרי רוחו הטובה של הכתב הפולי-
טי־אמנותי המקריח שורה במקום.
איזה צד מיוצג? כבר בהזמנות לפתיחת
המועדון התבלטה השראה זו, כשמקבל,
ההזמנות הופתעו לקרוא בהן כי
ההזמנות נשלחו אליהם דווקא בהמלצתו של
ישעיהו בן־פורת.
מאז נפתח המועדון אין כמעט ערב ש־שייקר,
העליז אינו מופיע בו, ולא כאורח
סתם. הוא לא מסתפק רק בשתיית משקאות,
אלא טורח לטפח בשאר האורחים הרגשה
ביתית. כאשר אין הצפיפות גדולה מדי במועדון,
טורח שייקה לטלפן לאנשים, מזמינם
בצורה אישית חמה לבוא ולבלות
בחברתו.
אבל כאשר מנסים לברר מה חלקו של
שייקר, בבעלות המועדון, מיד נתקלים בקיר
אטום :״הוא רק המארח ואיש יחסי־הצי־בור.״

המערערים על כך, באיזו מידה מתיישב
הדבר עם האתיקה העתונאית — להיות
המבקר היחיד בארץ המבקר תוכניות בידור
במועדוני־לילה, ויחד עם זאת גם מארח
ואיש יחסי־ציבור של מועדון־לילה מסויים.
אולם נוכח קשריו המיוחדים של שייקה עם
חוגים מסויימים במשרד הבטחון, הועלתה
גם השאלה: האם רק שייקה המבקר האמנות,
שייך לעסק, או גם שייקה איש אמונו
של שמעון פרסי
הפרוידיסטים יכלו למצוא את התשובה
במידעה שהתפרסמה השבוע בהארץ, שם
נמסר על נשפי חנוכה שייערכו במועדון.
״פרטים,״ נאמר במודעה ,״במשרד ד,בטחון.״

יום אהר יום הן ממלאות את טורי העיתונות היונזית. בזו אחר זו
חולפות על פני דוכני השופטים הצעירות כנות 16 ומטה, בלווי שוטרים.
התיקים האינסופיים אומרים שחן פרצו, גנבו, ברחו שדדו ועסקו כזנות.
מה קורה לנערות הצעירות לאחר הרגע הקצר שד הפרסום? לאן הן
מובלות לאחר שהשופט סיים את הטיפול כהן? המבוגרות נשלחות
לכתי־הסוהר לנשים. הצעירות הולכות ל״צופיה״ ,המוסד הסגור לנערות
סוטות. כעמודים אלה מעלה ״העולם הזה״ לראשונה את המם ך על
הנעשה כמוסד זח.

מאח שדמה אלי 1ב

ך* יא ישכה על ספסל במסדרון ו!
| בכתה. כל שאר הבנות ישבו בחדר־האוכל
ואכלו את ארוחת־הערב בדממה כבדה.
על פני נערות אחרות ניכרו עדיין עקבות
של בכי. המנהלת קמה ממקומה והודיעה:
״בנות! אני אמנם מבינה אתכן, אבל לאף
אחת אין רשות להטיל עונש על שום בת
בלי אישור מחבר העובדים. אני מקווה
שזה מספיק לפעם הזאת!״
המנהלת ר,תישבר, במקומה וקול כלי־האוכל
הנוקשים נשמע מחדש בחדר .״אין
דבר,״ מילמלד, אחת הבנות שישבה לידי
בחדר האוכל ,״זה היה מגיע לה!״
הנערה הבוכה, בת 14 בסך הכל, חיכתה
שכל חברותיה תצאנה כדי להיכנס לאכול.
היא לא יכלה להיכנס קודם, כי אף אחת
מד,בנית לא תסכמנה לאכול איתר, ליד
שולחן אחד. מה היה חטאה?
כשישבתי אחר כך במועדון הגדול של
המוסד ושאלתי את הבנות מה קרה, סיפרה
לי אחת מהן :״המוסד שלנו הוא מוסד
סגור. אסור לנו לשלוח מכתבים בדואר
אזרחי. אנחנו שולחות אותם דרך המשרד.
היא שלחה מכתב עם בת אחת שיצאה לחופש
והדואר החזיר אותו למנהלת. עכשיו
יחשבו שאצלנו במוסד אין משמעת, ובגלל
בת אחת שהיתר, לא בסדר יתקלקל השם
של המוסד שלנו!״

רבות בחינוך — בעיקר חינוך מיוחד. המנהלת
ילידת ודרשה חיתה שם עד מלחמת
העולם, נסעה לאחר מכן לברית המועצות.
באחת הערים בסיביר למדה את החינוך
המיוחד, ניהלה מוסדות מסוג זה. כשחזרה
לפולין, עסקה גם שם בחינוך כזה עד שעלתה
לישראל. בישראל עבדה זמן מה במשרד
החינוך, עד שנדרשה על־ידי משרד
הסעד לפתיחת צופיה.
כשבאו העובדים הראשונים למקום בו
שוכן המוסד, היתה כל הסביבה שוממה.
לשתי החניכות הראשונות לא היתר, אפילו
מטפלת ומבשלת .״עשינו הכל בעצמנו,״
סיפרה לי המנהלת ,״בישלנו יחד מרק חם
וישבנו יחד לאכול בחדר־הא־כל הגדול —
שתי בנות והעובדים. היו לנו יותר עובדים
מחניכות.״

הימים ה
קשים. הבנו
לות עבר פ
פרוצות צעי
וכלל לא נ
התהלכו במ
בשעת ריב
רעותה.
הגברים^״
לוותר עליה,
למקום יצ<
צעירות ד,יוצ
הגברי שלה
לפנות בוקר
סרסורים מו

ך* גערות
| ן חרו עלי
התיעצות מת
הנערה מגיע
נערה חלשו
עבירה ובאה
שונים הם ה
בבית במוסד
נלקחו, כשה;
ואילו הידיעה
מפני הבריחו

הכית הראשון
מו הט*כ של מוסד הבנות צופיה
* /י על כביש החוף לאשקלון, אינו שם
עובר לסוחר. בקרב נהגי המוניות, האוטובוסים
והמשאיות העוברים ביעף על פני
המוסד, צופיה היא ״המוסד של הפושעות״.
לאנשי המשטרה ושופטי־הנוער המוסד
הוא מקום אליו נשלחות נערות שפוטות
או שיש להחזיר אליו בנות שברחו ממנו.
לאנשי משרד הסעד המטפלים בנוער, המוסד
הוא מקום חסות לנערות צעירות
אליו יש לשלחן על פי חו ק החסות לנוער.
אך ל־ 40 הבנות הנמצאות היום במוסר, הוא
פשוט בית. לרובן הגדול הוא הבית הראשון
בחייהן.
מוסד צופיה הוא מוסד לנערות סוטות
מעל לגיל .13 זהו המוסד היחיד מסוג זה
בארץ. לכאן מובאות כל הנערות שנשפטו
על־ידי שופט־נוער על עברות שונית. לכאן
גם נשלחות הנערות, שעובדת סוציאלית
החליטה כי ביתן אינו מקום מתאים
לגדול בו. אין זה בית־סוהר במובן המקובל
של המילה. זהו בית־חנוך לנערות,
מאח ירי גדר־תייל.

מכיכיר — רחוף אשקלון
פ״י כ־צגה נערכה מסיבה פומבית

במוסד, לרגל יום השנה החמישית לקיומו.
במסיבת עיתונאים שנערכה לפני
החגיגה נשאלה מנהלת המוסד, שרה פרנקל,
מה אחיז ההצלחה של המוסד בהחזרת
הבנות למוטב .״שבעים ושלושה אחוזים,״
השיבה המנהלת.
כעבור יומיים, בביקורת שיגרתית של
אחד מפקידי משרד הסעד הבכירים, ספר
הפקיד את מספר הנערות שהמוסד הצליח
בחינוכן ימצא שהאחוז גבוה בהרבה. לפי
חשבונו היה אחוז ההצלחה 87 ולא .73
הסבירה המנהלת לפקיד :״אני יודעת ש־האהוז
גבוה יותר מזה שאמרתי אני, אך
בעולם, בדרך כלל, ההצלחה עש בנות
מסוג זה היא 33 אחוזים בלבד. פחדתי
שמספר גבוה כל כך ייראה כד,גזמה.״
שרה פרנקל הגיעה ארצה לפני כ11
שנים מפולין, לאחר שעסקה שם שנים

נראית לבנות כדרך המו
הדרן, הציפייה ללקוחות,

1ח ת סוטות

ונים היו גם הימים ה־סבאו
למוסד היו כולן בע־מובהק.
בחלקן הגדול היו
שעסקו במיקצוע זמן רב
:ו אחר חיים אחרים. הן
כשסכיני־גילוח בידיהן וחותכות
האחת את סני
י^ו אותן לא היו מוכנים:ם לאחר שנשלחו למוסד.
צם כמרכז של פושעות׳
מדי לילה לצוד את הטרף
סביבה, או אף בתל־אביב.
חרי ליל ״עבודה״ ,היו הים
אותן למוסד.

בריחות אחכה

מובאות כיום למוסד נב-
העובדת הסוציאלית, לאחר
־ ,עם מנהלת המקום. כש־למקום,
היא עדיין אותה
ימוכת־גורל שנשפטה על
ות את עונשה. הימים הרא־כ
ביותר לבנות. הן מסתו־וזות
געגועים למקים ממנו
הפתוח קורץ להן לברוח
־ ,צפוי להן מרתיעה אותן

הדרך לחיים חדשים? ^

הרעה בה גדלו והתחנכו, מנסות לחפש יאת המחר דרך שדה האיריסים
וגינת הורדים של המוסד הסגור. חלקו הגדול של בינות אלה, לא
מגיע למוסד חינוכי סגור כמו ״צופיה״ ,בגלל מיעוט המקומות.

של סוחרי הנשים או שפנו לדרך הפשע בגלל קלות־דעתן או הסביבה
העונש על בריחה אינו אחיד. החינוך
המיוחד המודרני מעדיף התקיממות של
הנערה נגד שיטותיו. כניעת מהירה מדי,
השלמה פתאומית עם כל הדברים החושים
הנדרשים מנער עבריין, אינם טבעיים. הם
עלולים להביא לכך, שהמשבר הפתאומי
יתחדש עם יציאתו של הנער מהמוסד.
הפעם עלול המשבר לחול בכיוון הפוך
וכל העבודה תרד לטמיון.
ד,ברי,זה הראשונה היא אקט של התקוממות,
התקוממות מובנת לרוב אם כי
לא תמיד נסלחת.
״אם אנחנו יודעים לאן ברחה הנערה,״
אמרה המנהלת ,״ואנחנו לרוב יודעים, אנחנו
נוסעים בעצמנו להביא אותה. אם אנחנו
לא מוצאים אותה אנחנו מודיעים למשטרה.
אבל הם לא ממהרים כל כך. יש להם זמן.
בינתיים הולך לאיבוד חלק רציני מעבודתנו.״
נערה המגיעה למוסד מקבלת את החופש
הראשון שלה, כדי לנסוע לבקר את
הבית, כעבור שלושה חודשים. אחר כן
נערך הביקור אחת לשלושה שבועות. לנערה
בורחת נדחית החופשה לשלושה חודשים,
כאילו היתד, חדשה שרק אתמול באה.
לנערות הבורחות יותר מפעם אחת, פותחים
תיק בריחות, כאילו נשפטה מחדש.

טיתוק קשרי העבר
*יי* גכרים אינם רק הבעיה הקשה של

״ה לתענוגות. אך העמידה עס הסרסור בצידי
ובילה אותן בסופו של דבר אל בית הסוהר.

) 1הנערות; הם בעיקר הבעיה הקשה של
המנהלת. במקרים רבים, בעיקר כאשר
הנערות באות בגלל זנות, דורש הטיפול
במוסד להרחיק את הנערה מעל הגבר.
זהו השלב הקשה ביותר בחינוך. זוהי גם
מטרתם הראש נד, של המחנכים.
כאשר מגיעה חניכה חדשה למוסד מזמינה
אותה המנהלת לשיחה כללית. אחת השאלות
הראשונות היא :״יש לך חבר?״
הבנות עונות לרוב: לא. במקרה כזה
מעירה המנהלת :״חבל! חשבתי שיש לך
חבר, כי הוא דווקא יכול לבקר אותך כאן.״
הנערה שפחדה לספר על חבר, אינה
יודעת מה לעשות. היא רוצה שיבוא אליה,
אך אינה יכולה להיראות שקרנית. בעצת
הבנות היא פונה לבסוף אל המנהלת ומספרת
לה את האמת. כך נוצר הקשר הראשון
בין המנהלת והנערה. אחר כך מוזמן הבחור
לבקר את הנערה, ולמנהלת יש הזדמנות
להכיר את הבחור — שברוב המקרים,
הוא האדם שהוריד את הבת לדרך
הפשע — על־ידי שיחה.
״איפה אתה עובד?״ ש־אלת המנהלת.
״היתד, לי עבודה עד לפני שבוע ובדיוק
עכשיו פיטרו אותי,״ עונה לרוב הבחור.
״משונה מאוד,״ מגיבה המנהלת ,״אין לי
מזל. כל הבחורים שבאים לבקר את החברות
שלהם עבדו עד לפני שבוע. עוד לא
בא אף בחור שעובד גם השבוע.״

״מה אפשר לעשות?״ מתנצל הבחור.
״לא נורא,״ מרגיעה המנהלת ,״ואיפה
אתה חי? אבל דע לך שאני רוצה לשמוע
ממך רק אמזז. חוץ מזה תדע, שאני אוהבת
לבדוק מה שאומרים לי והמשטרה איתי
בקשרים טובים והם יבדקו זאת.״
לרוב הבחורים, שקשריהם עם העולם
התחתון ברורים לגמרי, אין חשק לעלות
על כוונת המשטרה. חלקם מודיע מיד, בסוף
השיחה עם המנהלת, שאינו מתכוון
כלל וכלל להמשיך לשמור על הקשרים
עם הנערה. חלק אחר מבקר פעם ונעלם.
את ההצלחה המלאה בניתוק הקשרים
מהבחור משיג המוסד כאשר הנערה מוכנה,
לאחר שיכנוע רב, להעיד על הבחור שפיתה
אותה והורידה מדרך הישר. אך במיקרים
רבים נכונה לנערה אכזבה קשה בבית־המשפט:
החוק הקיים אינו מאפשר לשופט
להרשיע את הסרסור לדבר עבירה ללא
עדות מסייעת׳ ואת זאת קשה למצוא.

סדר יום גדוש

*** חיים כמוסד הם חוויה מהממת.
| $אמנם חלק גדול מהנערות כבר עבר
מוסדות שונים, בעיקר קיבוצים ומוסדות
נוער רגיל, אולם צופיה אינו מוסד כיתר
המוסדות. בעוד שבמוסד רגיל או בקיבוץ
מושם הדגש על אחידות ושוויון, הרי
בצופיה מחפשים דווקא את אותן הנקודות
האינדיוידואליות, בעזרתן אפשר יהיה להגיע
לנפשה של הנערה.
בת המגיעה למוסד אינה זוכה לשיחה עם
המחנכות, מלבד השיחה השיגרתית, עד
שהיא עצמה דורשת שיחה כזאת. השבועות
הראשונים הם הקשים, אך כשלומדת החניכה
שאפשר לדבר עם המחנכת ושלכל הבנות
יש אליה אימון, היא פונה אליה.
סדר־היום בנוי כך, שלא יהיה לבת זמן
לעסוק בעיסוקים מיותרים. ההשכמה המוקדמת,
התעמלות־הבוקר והסידורים עד ל־ארוחת־הבוקר
— מתנהלים כולם בצורת
תחרות סמויה: איזה חדר ייטיב ויקדים
להסתדר מן השני.
אחרי ארוחת הבוקר יוצאות הבנות לעבודה,
חלקן בחקלאות וחלק אחר לומד ריקמה
ותפירה. כעבור שעתיים מתחלפות הקבוצות.
שעות אחר־הצהריים מוקדשות ללימודים.

לימודים
מחוץ 7מקום
•#חם הכנות לעולם החיצוני מורכב ו7מעורב.
היחסים עם הסביבה הקרובה
מסובכים במיוחד. שלוש בנות מהמוסד
לומדות בבית־ספר תיכון באשדוד הקרובה.
בתחילה התביישו לספר שהן ממוסד צופיה.

״אני סיפרתי לכל החברות בכיתה שאני
מיבנה,״ סיפרה לי אחת הבנות .״אבל הילדים
הרגישו שלא הכל נכון במה שסיפרתי.
הם רצו לדעת עוד ועוד על הבית שלי,
ופתאום רצו כולם לבקר אותי בבית.
״אנחנו חוזרות למוסד כל יום באוטובוס,
ואחד הבנים שגר ביבנה שם לב שאני תמיד
נעלמת לפני יבנה. הוא אמנם לא הצליח
להרגיש בדיוק איפה, אבל היה שואל עוד
פעם ועוד פעם איפה אני גרה.
״בסוף לא יכולתי יותר והלכתי למנהלת
שלי ואמרתי לה שאני לא יודעת מה לעשות.
המנהלת החליטה שצריך ללכת לבית־הספר
ולספר להם את האמת ודי. המנהלת
עשתה אסיפה עם כל הילדים שלמדו איתנו
והסבירה להם, שאנחנו משלמות על שגיאות
שעשינו, אבל אין שם הבדל בינינו לביניהם.
מאז לא היו לנו יותר שום בעיות.״

החלומות הקטנים
ך״ חלומות הקטנים של הבנות הצעירות
| 1הוא הדבר היחידי המלווה אותן בכל
דרכן ונותן להן את הטעם והתיקווה בחייהן
ההרוסים.
״צריכים למצוא את המפתח האמיתי ל-
ליבן,״ אומרת המנהלת ,״ואז אפשר למצוא
את העושר האמיתי הגנוז בו. שלחו אלי
לא אחת נערות שטענו שהן אבודות. כאלה
שכבר היו בבתי־סוהר לנשים, במוסדות
אחרים ואפילו בסנטוריום. האמת היא שפשוט
לא מצאו את המלה הנכונה, את
היחס הנכון ואת הטיפול הכנה כדי לרפא
את הבנות החולות.
״לא כולן חוזרות לבקר. לא עם כולן
הצלחנו. אך מדי פעם מזמינה אותי אחת
הבנות לבוא אליה לחתונתה ואז אני יודעת
שהצלחנו. לפעמים הן באות אלי אחת־אחת
ובזוגות, כשהבחור מחזיק בידו הנרגשת
קופסת סוכריות עטופה בנייר״עיתון וה״
נערה,־ד,אשר. ממלמלת במבוכה, :אני באמת
התביישתי אבל לא היה לנו נייר אחר לעטוף
את הקופסה.׳ אז אני יודעת שהשגתי מה
שרציתי.״
בסך הכל הן רוצות מעט מאד:
״אני רוצה להיות ספרית,״ סיפרה האחראית
לחלקת האיריסים ,״אני רוצה ללמוד
את זה בקורם ולחזור הביתה לעבוד כמו
כל החברות.״
״אני רוצה לחיות בקיבוץ,״ סיפרה אחרת,
״ולא אלך מפד, עד שיסדרו לי זאת.״
״ואני רוצה להיות מחנכת נוער מיוחד,״
הצהירה השלישית.
הבת האחרונה, השוהה שלושה שבועות
במוסד, אמרה :״אני לא יודעת מה אני
רוצה. אני רוצה הביתה, לבחור שלי. אבל
בינתיים טוב לי כאן ואני עוד לא יודעת.״

ספ 1דט
כ דו רג ל
אין עתיד
על מאורעות השבוע שעבר בכדורגל
מדווח שייע גלזר:

הגענו לחיפה

ו ע די שינמן
בתי מסחר הגדולים בארץ לנעלים

טתהים היום חנות חדשה
ומפוארת

ביותר

בחיפה, רח׳ הרצל 15
נ ע לי שי כ מן, שבמשך 26 שנות
קיומו צועד בראש משוזקי הנעלים,
שם את הדגש על טיב מעולה, דוגמאות
חדישות ובלעדיות — יחד עם
שמירה קפדנית על מחירים נמוכים.

נעד ׳ שינמן
תל־אביב: רח־ אלנבי 36 ורח׳ אלנבי 56
חיפה רח־ הרצל 15

״עסק הביש״ המפורסם ועסקי־ביש
נוספים ; ה״פרשה״ והרבה פרשות
אחרות; האמת על ״בעיית הפליטים״
והשקר בדבר ״ידידות ישר אל—אפריקה״
— כל זה נמצא
בספר החדש — הספר השחור :
שלום שלום ואין שלום

תשבץ העוד הוה 1265
קוראים לי דני. אני בן שמונה־עשרה ומתגייס בקרוב
לצה״ל. תחביבים יש לי בלי עין רעה הרבה. העיק ריים
הם צילום, פיתוח תמונות ופתירת תשבצים
וכתיבתם. כמו־כן, כמובן — בנות. כתובתי לטיפוח
התחביב האחרון — דן חן, רחוב רבינוביץ , 12 קרית
יובל, ירושלים.
םאוזז ; .1חלב
חמוץ .4 .מוסד חינוכי
בעמק יזרעאל.
.10 מספיק .11 .נמצא
.13 .קבל מאבותיו
.14 .״אני מתנגד״
.15 .מקור זרימת
הנחל .17 .נהר
באפריקה .19 .מלת
נוח לנסתרים.20 .
קבוץ בעמק יזרעאל.
.22 התז התנ״ד לשנת
תשב״ב .25 .קרם.
.26 מגורש, מרוחק.
.27 קו שבור.30 .
מעבר עורות .32 .מסולם
הצלילים.33 .
מלת נוף לנסתרות.
.34 סוד .36 .מוקש.
.37 מערבולת בים.
.39 שר .41 .מקום
מעצר .42 .שליח.
.44 סל קט! מעלי 53
תמרים .46 .קערה
גדולה .48 .עוף דורם
.50 .אות בא״ב.
.51 חברת מטוסים
לשמוש חקלאי .53 .אשפה .55 .כסה בטיח.
.57 יופי .58 .נוזל .59 .קבוץ בעמק האלה.
.60 חלול, ריק בתוכו.
טאונד .1 :אב! אדומה .2 .קריאת
בהלה .4 .עיר בישראל .6 .חלש .7 .שנים,
שתים .8 .סר מ 1הדרד הישרה .9 .באותו
הרכב, מאותו מיז .12 .מתנה .15 .ספר
בתנ״ד .16 .שופט מוסלמי, דייז .18 .נוזל
בעל ריח חריף המשמש לחטוי .21 .שלושים
ושש ,23 .רטוב, ספוג נוזלים .24 .בחודש

איפה איפה איפה י
איפה הימים הטובים
של מכבי תל־אביב,
כשאני הייתי
משחק במכבי־מיכאל
וכל העתיד עוד היה
לפני? היום בכלל
אין עתיד. אם הייתם
באים למיגרש של
מכבי בשבת הייתם
רואים את זה. אז
בינתיים אני מתפרנס מן העבר.
השבוע, אחרי שאמרו לי שאני — בתור
עונש — לא משחק, הלכתי למסיבה. מי לא
היה שם? כל גדולי הכדורגל: צביקה סטו־דינסקי,
שמואל ישראלי — זה שהיו קוראים
לו פפו — וישעיהו גלזר — זה שהיו
קוראים לו שייע.
אבל היום לא נותנים לנו לשחק כדורגל.
לא להם ולא לי. אני דווקא עוד רוצה, אבל
החליטו שאני צריך לנוח. אני לא אוהב
להשמיץ אבל לפעמים יוצא לי, אז אם
היום זה יהיה כך, תסלחו לי.
מה שאני יכול לספר על ועדת המשמעת
היה כתוב בכל העתונים. השופט אמר שאני
בעטתי בכדור אליו. הליינמן היה אתו
ורק אני והמשקיף של התאחדות השופטים
סיפרנו מה שהיה שם. אבל זה לא עזר. השעה
היתד, מאוחרת וחברי ועדת המשמעת
רצו לישון. בהתחלה הרוב התנגד לעונש,
אבל מרוב עייפות החליטו שאני צריך לנוח,
שמו עלי חודש והלכו הביתה. מה לעשות?
שיהיה חופש. בפגרה הרי לקחו אותי לניו־יורק,
אז אנוח עכשיו.
ימה שחבל לי זה על אלה שנוסעים אתי
באוטובוס. פשוט רחמנות. איך שהם נכנסים
אלי למכונה יש לי הרגשה כאילו נתנו לי
מאסר חודש ימים ועוד רגע יעצור אותי
טראפיק ויקח אותי לבית־סוהר — כל כך
הם עצובים, הנוסעים שלי. אבל מעליש,
נתגבר גם על זה.
השיטה ההונגרית. על המישחק בשבת
אין הרבה מה להגיד. בהתחלה אנחנו
הובלנו, אחר־כך הישוו השמשונים. אחר-
כך הם הובילו ואנחנו השתינו. בסוף אנחנו
שיחקנו יותר טוב אבל הם שיחקו כמו
אריות ואני מפחד שאני אפסיד לא רק שני
מישחקי ליגה אלא גם עוד מישחק גביע
אחד.
כל האנשים ברחוב כבר נהיו לי חכמים
גדולים ומספרים שצריכים להחליף כמר,
שחקנים בקבוצה. מה יש? זו נבחרת ישראל
שנחליף כל מישחק שליש מהשחקנים?
אצלנו החברה כבר התחילו להתערב איזה
שליש יתחלף אחרי המישחק נגד יוגוסלביה.
כל מה שאני חושב בימים האחרונים זה
על המישחק נגד יוגוסלביה. אף אחד לא
אמר לי איך אוכל לעזור להם, אבל אני
רוצה הפעם לנסות את השיטה ההונגרית:
אני לא אישן כמה לילות לפני המישחק
ואעשן כל הזמן סיגריות. תראו שבטח
ננצח. ואם לא, זה יהיה בטח מפני שהבחורים
לא שמעו להוראות הטקטיות שלי.
אתם יודעים כבר שאני לא אוהב להש־תיץ.
לכן אני אף פעם לא אומר דברים על
עצמי אלא רק תמיד מביא דברים של אנשים
חכמים, שאומרים תמיד מה שחשבו
הרבה זמן. השבוע אני מביא את הדברים
של המומחה הכי גדול בארץ לכדורגל, המאמן
הלאומי גיולה מאנדי.
החברים שלי שמעו באוזניים שלהם את
מאנדי שואל כשראיינו אותו לרדיו :״דער
גרויסע צנטרפור תיל אוייך רעדן?״
בשביל מי שלא מבין מאמע־לושן אני
מתרגם: גרויסע זה גדול, וצנטרפור זה
חלוץ מרכזי ומאנדי התכתן אלי.
אחרי ששמעתי אותו אומר את זה נשאר
לי רק להמליץ לכם לשמוע אותי במוצאי
שבת מדבר על נבחרת יוגוסלביה, יחד עם
עוד ארבעה מומחים שאני אומר עליהם שהם
גדולים.

מפ עלי ם
תשרי חל בו יום שלישי .26 .עקר, תלש.
.28 כנוי למי שמראים עליו .29 .כלי נשיפה
קרוב לחצוצרה .31 .פודינג .32 .שפע, רוויה
.35 .שינה את מקומו .37 .שייר להם.
.38 העביר משפה אחת לשניה .40 .ירביץ.
.41 כלי אכילה .43 .קובץ אניות .45 .סיבים
המשמיעים לתעשית שקים .46 .קיבוץ בגליל
העליוז .47 .תאהב .49 .חוטר שחור דביק
המשמש לבנית כבישים .52 .מאתים ושמונה.
.54 מתח .56 .קרח .58 .שנים, זוג.

ז רי קהלדמת ־ ג ן
עו״ד סידני סלנט, ג׳רלד מלמד, ג׳ורג׳
ג׳סל, אל בורנט, ג׳ק טלומונס ועוד כ־50
חברים שנתכנסו בכפיפה אחת, הם כולם
יהודים טובים. אולם לבד מהיותם מפוזרים
בעסקי־שעשועים וספורט בארצות הברית
ואנגליה, מאחד אותם מכנה משותף נוסף:

הם משוגעים לעשות משהו לפיתוח הספורט
בישראל. ומכיתן שרצו לשלב את המועיל
עם המשתלם, קיבלו את הצעתו של
מנהל רשות הספורט במשרד החינוך, ראובן
דפני, שאמר להם :״אם אתם רוצים
לתרום — תירמו לישיבות. אבל אם אתם
רוצים להשקיע — עשו זאת באיצטדיון
רמת־גן.״
זוהי הסיבה שבגללה — תוך קצת למעלה
משנה, לפי התכנית — יהיה קשה להכיר
את האיצטדיון העירוני של רמת־גן.
גם עלמה נאווה. לפני שנה בערך
פנה ג׳רי מלמד, נציג המשקיעים המתגוררים
בארץ, אל עירית רמת־גן, פרש על
שולחן־ההצעות שש תוכניות נפרדות לפיתוח
האיצסדיון. לפני כשבוע אושרה אחת
התוכניות. מגישיה קיבלו מידי העיריה את
האיצטדיון למשך ^ 49 שנה תמורת ביצועה,
ומהנדסים בארץ״ובארצות־הברית שוקדים
עתה על השלמתה הסופית.
תיכנית זו, שתגרור אחריה השפעה מכרעת
על כלל שטחי הספורט במדינה, תתבצע,
למעשה, בשלושה שלבים תוך שנה
אחת.
בשלב הראשון יבנו בחלקו הדרומי של
האיצטדיון 20 אלף מקומות ישיבה נוספים.

משקיע מלמד
לא יכירו את האצטדיון
חלק זה יהיה בתוך מיבנה סגור אשר את
קירותיו ניתן יהיה להסיר בשעת הצורך.
בתוך אודיטוריום סגור זה תיבנה במה,
עליה מתכננים המשקיעים להעלות מופעי
בידור שונים. לכבוד הפתיחה יש בדעתה להביא
ארצה את הלהקות המקוריות מברודווי,
שיציגו מיוסיקלים מפורסמים כעלנזתי הנאווה
ודרום פאסיפיק.
בשלב השני יכוסו מקומות הישיבה הקיימים
כיום בגג, ואילו השלב השלישי
יהיה הקמת מושבים סביב כל האיצטדיון
שיסתכמו ב־ 60 אלף מקומות ישיבה. עם
תום השיכלולים, שיכללו גם בריכת שחיה
חורפית, מישטחי החלקה על קרח ומסלולי
כדורת, יסתכמו ההוצאות במיליון ל״י.
לא כשבת. אנשי היוזמה לא הסתפקו
בשיפורים הטכניים בלבד. לאלו נוספו גם
מטרות אידיאולוגיות. אמר מלמד :״מטרתנו
העיקרית היא — הפיכת הספורט ומופעיו
לשטח בידור עממי. כצעד ראשון אנו נקבע
מחירים עממיים להופעות.
״תופעה אחרת שתחוסל היא הצפיפות
והדוחק בשערי הכניסה. סביב האיצטדיון
יוקמו שטחי חניה נרחבים למכוניות וגם
לאופניים. כל אחד יוכל להחנות את רכבו
תמורת תשלום סמלי. אנו יוזמים גם תוכניות
שונות לעידוד ישיר של הספורט הישראלי.
בדעתנו להקים אירגון יהודי עולמי
למען הספורט בישראל. באמצעות איר־גון
זה נספק לספורטאים תנאים טובים ונמנע
הישנותם של מקרי ירידה מהארץ.
״אולם על דבר אחד נשמור יותר מכל:
באיצטדיון רמת־גן לא יתקיימו משחקים
בשבת. אנו נקיים רשת תאורה חזקה יותר
ורוב המשחקים ייתקיימו בשעות הערב.״
חעולס חזה 1**8

ון ו 3ו

שני םשהחזי קו באבוקה
אם לא שרפו לכם ביום הראשון של
חנוכה את המכנסיים, אז יש לכם מזל
גדול, מפני שביום הזה נתנו חופש לילדים
קטנים לשחק באש. האחראי הראשי להפקרות
הזו היה המכבי הצעיר, שזה לו כבר
השנה ה־ 17 שהוא עורך את מרוץ הלפיד
המסורתי.
מרוץ הלפיד המסורתי צריך היה להיפתח
ביום הראשון, בשעה 9בבוקר, על קבר
המכבים. קבר המכבים נמצא לא רחוק
ממודיעין ההיסטורית, כמה קילומטרים
מזרחית לכפר גימזו. כיוון שיצאתי יחד
עם המכבים הצעירים, התפלאתי מאוד לר־אית
שמורידים אותנו לרגלי גבעה, תיכף
ומיד אחרי בן־שמן, בדרך העולה לחדיד־עלית
ואומרים לנו שכאן הוא מקום המים־
דר. ובאמת כאן היה מקום המיסדר. תורן
עץ התנוסס לשמים ולרגליו בערה מדורה.
״מדוע אינכם עורכים את המיסדר על קבר
המכבים כפי שהבטחתם?״ שאלתי את האחראי.

זה חשוב?״ ענה לי ,״וחוץ מזה,
המשטרה אינה מרשה, מסיבות בטחוניות,

ליקים באש המדורה ואם אין מזל והלפיד
נכבה בדרך, מדליקים אותו שוב בגפרורים.
הילד הקטן רץ עם הלפיד ואנחנו אחריו,
במונית. אחרי כמה מאות מטרים חיכה לו
כבר מכבי צעיר אחר, שהושיט את היד
ורצה לקחת את הלפיד, אבל בעל הלפיד
לא רצה לתת לו. הילד רץ עם הלפיד
הלאה והחדש רץ על ידו והתחנן לפניו:
״נו, תן כבר!״ אבל בעל הלפיד לא מיהר.
סוף סוף, לא כל יום מרשים לילדים לשחק
באש ואם יש להם כבר הזדמנות, אז למה
לוזתרז כך הם רצו אחד ליד השני. זה
החזיק את הלפיד בכל כוחו ובאגרופים
קפוצים וזה התחנן לפניו ואחר כך התרגז,
ואנחנו כבר התחלנו לפחד שיתחילו ללכת
מכית, אבל השכל הישר ניצח בסוף.
הלפיד החליף ידים והנער החדש נשא
אותו בגאווה. לא הספיק להתגאות הרבה
והנה שוב הגיע תור חילוף המשמרות!
מכבי צעיר חדש כבר עמד והושיט את
היד. יתכן, שהפעם היה הלפיד מחליף ידים
בשקט, אבל זה שרץ אתו נזכר שבעצם
מגיע לו עוד קצת, שהרי הקודם לא מסר לו
את הלפיד בזמן. אז גם הוא לא מיהר להיפרד
מהמשימה הקדושה שהופקדה בידו והיה
מפיק את מלוא ההנאה מתחנוניו של הבא

לחדיד־עלית. על כל פנים, אם דברי הרב
נאמנים עלינו, הדליק את הלפיד שלו על
קבר המכבים ונסע אתו במונית לירושלים.
מפני שלא היה לו כוח לרוץ ברגל.
הלפיד הגיע להר ציון בשעה 11.30בדיוק
ועוד הספקתי לראות אותו מהלך
בתהלוכה, כשבר־מצוזה אחד נושא אותי
ומשני עבריו מלווים אותו שני אדמירלים
במשקפי שמש. האדמירלים, שהיו לבושים
בדים כחולים עם הרבה סרטים, רצועות

הספיק לעשות את כל הדרך עד ירושלים.
עשרה שוטרים וניידת קיבלו את פניו והסתדרו
בשורה ונתנו לו כבוד כזה, שאני
חושב שאף אחד, מלבד אולי בליץ, עוד לא
זכה לקבל. הניידת היתד. נוסעת בראש ומפנה
את הכביש ודוחפת את כל האוטובוסים
של המקשר לצד וצועקת על החאפרם
שלא יפריעו, עד שתהלוכת המכבים הצעירים,
עם הלפיד בראש, הגיעה לבית הסוכנות.
לפני
בית הסוכנות והקרנות הלאומיים
היתד, בריקאדה. חברי ההנהגה הארצית של
המכבי, עם שלום זיסמן באמצע, סתמו את
הכביש ולקחו את הלפיד מידי הילדים
הקטנים. כיוון שהיו צריכים להביא את
הלפיד ולמסור אותו לנשיא, החליטו הגדולים
שאת הכבוד הזה הם יקחו לעצמם,
אחרי שהילדים הקטנים עשו את כל העבודה
השחורה. אבל ככה זה בחיים.
סגן ראש עירית רמת־גן שלום זיסמן לקח
את הלפיד מידי הילדים ורץ איתו לבית הנשיא,
וכאן חיכי להם הצלמים. הרגע הגדול
הגיע. הפלשים הבזיקו והם הושלך, כאשר
נשיא ישראל ורעיתו יצאו החוצה והנשיא
נטל את לפיד המכבים מידי זיסמן. היתה
דממה גדולה וכל אחד עצר את נשימתו.
בציפיה עצורה חיכינו כולנו לרגע, שהנשיא
המחזיק את הלפיד ינשוב ויכבה אותו. אך

על גל אבנים, ליד כן־שמן, הוצתה איט המבכים שעצמותיהם נחו במה קילומטרים דרומית משם
לערוך את הטכס ממש על קברי המכבים.״

(כאשר שאלתי למחרת את דובר המשטרה
למה הוטל איסור על הדלקת הלפיד על
קברי המכבים, ענה לי שלא דובים ולא
יער, אבל זה בכלל לא ח&זוב מפני שהעיקר
הוא הערך הסמלי והחינוכי והערכים
הם, כידוע, דבר הנמצא מחוץ למקום
ולזמן).
בינתיים הסתדרו להם 300 המכבים הצעירים
סביב התורן. לקול חצוצרה ותופים
הונף הדגל הלאומי ומכבית צעירה מאוד,
בגרבי משי בצבע בשר, הקריאה את פקודת-
היום. אחרי פקודת־היום אמר המפקד:
״המסדר — דום!״ וילד בגופיה ומכנסים
לבנים הדליק את הלפיד באש המדורה והתחיל
לרוץ.
מרוץ הלפיד המסורתי החל. הלפיד, כדי
שתדעו בדיוק עם מי יש לכם עסק, עשוי
נחושת קלל, בבית החרושת של אברהם
דניאל, שהוא לא רק מומחה ללפידי מכבים
וכבר עשה 25 כאלה, אלא גם חבר ההנהגה
הארצית. את הלפיד מהנחושת הקלל
ממלאים בנפט (האוקטן לא חשוב) ,ומד־

אחריו.
ככה עקבנו אחרי המרוץ החינוכי של הלפיד,
שהודלק לזכר המכבים בבן־שמן,
עד שנזכרנו פתאום שעלינו למהר לירושלים,
מפני שאם לא נמהר, נפסיד את
מרוץ הלפיד השני, שעורכת שם הקונקורנציה.
מרוץ
הלפיד השני של הקונקורנציה׳
שצריך היה להתרחש באותו מקום ובאותו
זמן, נערך ביוזמתו של מיודענו משכבר,
הד״ר ש. ז .כהנא, מנהלו הכללי של משרד
הדתות.
הד״ר ש.ז. כהנא — זה שכל המתים
מכירים לו תודה — לקח לעצמו השנה
חופשה קצרה מגילוי מקומות־קבורה של
קדושים וצדיקים, ואירגן את הכינוס הגדול
של בני הבר־מצוזה בהר־ציון בירושלים.
כדי שיהיה לו במה להלהיב את
דמיונם של בני הבר־מצווה שלו שלח איזה
רב לחפש את קברי המכבים ולהדליק שם
גם כן לפיד. איפה בדיוק הדליק הרב
הזה את לפיד המכבים, אינני יודע, כיוון
שאני לא נתקלתי בו, בבן־שמן ולא בדרך

ופתילים ונשאו בידיהם מקלות מוכספים,
היו אנשי משמר הר־ציון.
השלישיה המשונה, שהיתר, אפופה בני
בר־מצווה כמו ברחש, פילסה לה דרך בקושי
רב אל במת עץ, מעליה השמיע הד״ר ש.ז.
כהנא דרשה וסיפר אגדה: כיצד היה בבית
המיקדש חדר קטן, ובו בער לפיד התמיד
והילדים שמרו עליו והצילו אותו וסחבו
אותו אחריהם כשיצאו לגלות, ושמרו עליו
אלפיים שנה ובשביל זה אוכלים לביבות
בחנוכה.
אחרי שגמרתי לראות את הלפיד על הר־ציון,
שוב הייתי צריך למהר ולרוץ, בשביל
לא לאחר את הלפיד של המכבים הצעירים,
שצריך היה באותו זמן להגיע לירושלים.
זה היה באמת יום משוגע אותו היום, כי
הלפידים התרוצצו ממקום אחד לשני ובשביל
להספיק לראות את כולם, צריך הייתי
למהר מאוד.
רצתי מהר מאוד מהר־ציון לרחבת הדויד־קה
שברחוב יפו, והגעתי בזמן. אותו הלפיד,
זה שעזבתי אותו בבוקר ליד לוד,

הנשיא לא עשה דבר, רק העביר את הלפיד
לידי השליש, שהעבירו מיד לידי קצין המשטרה
בעל שני הכוכבים, שהעבירו לידי
הסמל, שהעבירו לידי שוטר פשוט. השוטר
הפשוט לא ידע מה לעשות עם הלפיד, כיון
שזו הפעם הראשונה בחייו שהסמל מסר
לידו דבר כזה. הוא עמד כמה דקות ב־מבוכה
ובסוף הסתובב ונשב באש הלפיד
בכל כוחו, אבל האש לא רצתה להכבות.
״עשה פו יותר גדול,״ הציע ילד מכבי קטן
לשוטר. השוטר נשף עוד פעם וזה שוב לא
עזר. בסוף התיאש השוטר ומסר את הלפיד
לילד הקטן שנתן לו את העצה. הילד הוריד
את מכסה הלפיד, הוציא סמרטוט מכיסו
וכיסה את הפתיל.
כך כבתה, אחרי מאמצים רבים׳ אש
המכבים.

כה אמר טו סבראהעד *
מרבה יחסים מרבה דאגה.

קולנוע סרטים הנג ב כגיבור
לפני חדשים מספר שינתה באר•
שבע את נופה והפכה לימים אחדים
לאדיפ-אככה, כירת הכש.
היה זה כאשר המפיק האיטלקי
דינו דה לורנטיס הפריט במשך
כמה שבועות כארץ את פרטו:
״שני אויבים׳ /שבל צילומי החוץ
שלו בוצעו בנגב למרות שעלילתו
אינה קשורה בשום צורה לארץ.
לאחרונה הוצג הסרט באיטליה.
מדווח כתב ״העולם הזה״ מרומא :

נסה מזלך -ב שבוע ה חנו כ ה
דוגמות חדישות • ביצוע ותכנון מעולים
בית־חרושת לרהיטים

את א. ל1ינשט״|

בע׳־מ

נוסד ב־1921
בתי־המסחר: ת״א, הרצל 43 ודיזנגוף ( 85ע״י הככר)
בית־החרושת: ת״א׳ מרכז וולובלסקי, רחוב מם׳ 2

את הריהוט המודרני בקווים חדישים
מחפשים, מוצאים וגם רוכשים — אצל

או שינסק*
ת״א, רחוב הרצל ,46 טלפון 8 6 7 9 7

מערכות סאלון, ספ ות ומזנונים
ממיטב האדריכלים — רהיטים נאים ומרהיבים
במחירים נוחים — תוצרת וביצוע מעולים

צופי הקולנוע האיטלקיים מבולבלים לחלוטין.
בשבועות האחרונים הם הולעטו
כאן במנות סינמסקופיות כה גדולות של
ישראל, שתספקנה להם ודאי לכמה שנים.
אלא שהם אינם מבינים דבר אחד: איך זה
שבאקסודוס, המוצג כאן, נראית ישראל
מוריקה וצפופה מרוב ישובים בעוד שבשני
אדיבים נראית הארץ כמדבר שממה ענקי,
שנופיו המרהיבים דומים לפני הירח.
שני אוייבים אינו עוסק אמנם בישראל.
זוהי קומדיה פאציפיסטית המתרחשת בחבש
בתחילת מלחמת הענלם השניה. אלא שנוף
הנגב הישראלי, שצולם כרקע לכל העלילה,
חרג מתפקיד הרקע וממלא את התפקיד הראשי.
הבדיחות
מסתירות. גבורי הסרט
הם שתי פלוגות של צבאות אוייבים —
פלוגה בריטית בפיקודו של קצין (דויד
ניבן) שחוש ההומור שבו עולה על חוש
המשמעת וקצין איטלקי (אלברטו סורדי)
הנראה יותר כמפקד בית־משוגעים מאשר
מפקד יחידה צבאית.
שני הקצינים השייכים למחנות הלוחמים
זה בזה ממלאים את חובתם למלחמה. הם
רודפים זה אחר זה, נופלים בשבי זה אצל
זה בחילופין, עד שכל המלחמה הופכת
למשחק חתול ועכבר מגוחך ושני הגיבורים
מתגלים כשני בני־אנוש עם חולשות ומגרעות
דומות.
מטרתו של הסרט, להציג את המלחמה
כבדיחה אוילית, מובנת מראש. אלא שמרוב
בדיחות אין רואים לבסוף את המטרה. במקום
סרט עם רעיון מרכזי ועלילה מגובשת
נראה שני אדיבים כמחרוזת של בדיחות,
חלקן טובות וחלקן טובות פחות, או כאיסף
כל הצ׳יזבאטים של מלחמת העולם השניה.
בתחרות בין ניבן האנגלי לסורדי האיטלקי
ידו של סורדי על העליונה. מול
העודיותיו המגוחכות של ניבן, מציג סורדי
משחק קומי מטורף, משתולל וקופץ מעורו
לאורך כל הסרט, מצחיק את הצופים עוד
לפני שהוא מוציא מלה מפיו.
אולם, כאמור, החלק מעורר ההתפעלות
של הסרט, הם צילומי נוף הנגב שבו. הם
מגלים בפעם נוספת כי נוף זה הוא אוצר
יקר העשוי יותר מכל דבר אחר לתרום
לפיתנח תעשיית הסרטים בארץ.

א ש מול קרח

לקראת העונה החדשה ריהוט גאה בדירתך
יוסיף לביתך נוחות, חן והוד צורה נאה,
אושר, בריאות ועוד
בקרו ללא דיחוי אצל

א. זוזובסק ׳
ת״א, רחוב הרצל ,39 טלפון 819 2 1

גם מערכות סאלון וחדרי שינה אינטימיים
לכל המבקרים — נוחיות בתשלומים.

אנ ג רי ח -נ קי דו ח ^!לומדים היטב בבית־הספר

קדימה

אנגלית וצרפתית למבוגרים
מכל הדרגות ולתלמידי בתי״ם
יסודיים ותיכוניים מכל הכיתות.
קבוצות קסנות, מורים מעולים.

בן־יהודד ,74 ,ת״א, טלפון 20314

קורסיב

לפקידות

לנוער

(הנהלת חשבונות, מזכירות, כתיבה
במכונה, תורת החשבון, חשבון
מכחרי, קורספונדנציה, אנגלית).
הרשמה 12—9לפנה״צ 9—3 ,בערב.

קורסים מרוכזים בהנהלת חשבונות בשעות הערב;
הבנה לבחינות כ׳ ג׳ וקורס למתקדמים מ״11.12

הוליבוד ופיריאום נאבקות השבוע על
מסכי תל־אביב. הוליבוד מצויידת במיטב
הציוד — תסריטאים מבריקים, צוות טכני
מעולה, כוכבים ידועים, מסורת של עשרות
שנות ידע ובקיאות בכל רזי הקרב. פיריאוס
חסרה את כל אלה. ציודה אינו אלא רק
תמימות ורגשנות פרימיטיבית, אך אמיתית
ושופעת חום. זה מספיק. הנצחון מובטח
לאחרונה.
הקרב נערך בין מדלנה (אופיר, תל-
אביב; יוון) לבין האיש מק־קול (אומו!
דוד, תל־אביב; ארצות־הברית) ,שתיהן קומדיות
המספרות את אותו הסיפור עצמו,
עם אותו מוסר השכל אפילו, אבל בגיר-
סאות שונות.
זהו הסיפור הידוע על הנערה הטובה
והיפה שהגורל מתאכזר לה משום מה
במיוחד. אצל היוונים זוהי אליקי, בת ספן
מרוד ומטופל בילדים, המתפרנס מהעברת
נוסעים בספינתו בין האיים היוונים. יום
אחד מת הדייג ואליקי נשארת לבדה כשעול
הפרנסה והדאגה לאחיותיה הקטנות מוטל
עליה. היא מנסה להרוזיח את לחמה בהעברת
נוסעים בסירת אביה, אלא שאיש אינו בוטח
ביחפנית יפה זו כבנוזטה, וסירתה נשארת
ריקה.
חוקי כלכלה ואהבה. נטלי ודד האמריקאית
סובלת מאותן הבעיות כמעט. גם
היא מסכנה נורא. אביה, בעל בית־חרושת
למוצרי פלסטיק נאלץ למכור את בית-
החרושת שלו, בגלל תככים מסחריים של

אנשי עסקים בלתי־הגונים. בית החרושת
מת. נטלי ודד נשארת רק עם אביה, אמה
ושני מיליון הדולארים שקיבלו בתמורה
לבית־החרושת. היא סובלת גם באופן נפשי
ולא רק כלכלי. יום אחד פגשה גבר, והציעה
לו לשוט בסירתה. הגבר סירב ודחה אותה.
השלב השני של הבעיות אצל שתי הבתולות
הטובות מתחיל כאשר מתברר להן
שבעצם הגבר שהן אוהבות אינו אלא מתחרה
כלכלי שלהן.
אליקי מתאהבת בבנו של הספן המתחרה,
(דימיטריס פאפאמיכאיל) הגוזל ממנה את
כל לקוחותיה ואילו נטלי וזד מתאהבת באיש
עסקים צעיר בשם קש קמ־קול (ג׳ימס
גרנר) המתגלה כאיש שקנה את מפעל אביה
ואפילו רימה אותו קצת.
הפתרון הוא כמובן נתון וקבוע: בעלי
האינטרסים הכלכליים השונים יתמזגו מב
חינה גופנית ועל-ידי כך יאחדו גם את עסקיהם.
וכאשר המדובר בעסקים אין הבדל
בין מיליונים לגרושים.
בכזו חתולת בר. שני הסיפורים דומים
ושניהם מועלים על הבד בקומדיות. ההבדל
הוא רק שבאחד (היווני) צוחקים ובוכים
ואילו בשני (ההוליבודי) משתעממים.
כי זה א־לי הסוד שהוליבוד לא הצליחה
לתפוס עד עכשיו — מידת הבידור אינה

היוונית מעניינת יותר
קשורה אף פעם בגידל חשבון הבנק של
גיבורי העלילה או בהיקף עסקיהם.
בעוד שבעיותיה של מדלנה מובנות לכל
צופה ונוגעות ללבו, הרי התלבטויותיה של
בת המיליונר מעניינות אותו בחילופים בצמרת
המפלגה הקומוניסטית באוזבקיסטאן.
האמת היא שלא רק העלילה והבימוי גורמים
לכך — אלא גם השחקנים. מול אליקי
היווניה, מאהבתו של יורש העצר היווני —
שעיניה יורקות אש ותנועותיה הן כשל
חתול־בר, נראית נטלי וזד בקרחון המקרין
גלי קור עד קצה האולם.

תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם;
• הלילה (אוריון, תל־אביב) גישושיו
של זוג נשוי להידברות הדדית אובדים בתוך
הלילה, בסרט מקורי ונפלא של מיכל
אנג׳לו אנטוניוני.
ס צד שלישי למטבע (מקסים, תל-
אביב) מבט על ישראל בעיניים צרפתיות,
המגלה את היפה והמאפיין את הארץ דווקא
בדברים ששום ישראלי לא ישים אליהם לב.

• מוצאי שבת ובוקר יום א׳ —
(הבירה, ירושלים) הגל החדש בקולנוע האנגלי
מנפץ את האשליה כי האנגלים הם
קרים ומאופקים. עולמו של פועל תעשיה
צעיר והולל המוצא לבסוף את האושר באותה
דרך שמצאוהו אבותיו. אלברט פיני.

העולם חזה׳ 1265

החומות ידעתי שיש כאן אדם עם השכלה. החלטנו ללכת
לתערוכה של טולוז לוטרק, הצייר הצרפתי הנודע. כשאכלנו
צהריים הוא גילה לי שהוא ממוצא של רש״י. עברנו לדבר
על הצגות שקספיריות ופילוסופיה. עד היום הנושא האהוב
עלינו הוא ניתוח כללי של בעיות.״
למחרת היא דחתה, באדישות, את הצעת הנישואין שלו.
המיליונרים של ארצות־הברית, אמרה, קילקלו אותה. היא
חזרה לישראל והתחילה לעסוק בפעילות פוליטית במפלגה
הליברלית. יום אחד צילצלו בדלת. הגבר ממוצא רש״יעמד
שם .״באתי להתחתן אתך״ אמר לה. היא אמרה לו שהיא
רוצה לחשוב עוד. שמונה חודשים נמשכו ההרהורים.

:500 מיליונרים
ך־* מיס סם לה מאוד מיופייה. כבר בגיל 13 הציעו
) 1לה נישואין. בשנה האחרונה נהייתה חולה מכל העניין.
למעלה מ־ 300 מיליונרים הציעו לה את עצמם לנצח. מארלון
בראנדו השתגע אחריה. כולם הושפעו מאישיותה. הם היו
מצלצלים ואומרים ״ראיתי אותך בתמונה ואני בעצמי מיליונר,
מה דעתך להתחתן?״ היא נאלצה לפתח שיטת סירוב
מיוחדת: היתד, מסבירה באוקטאוות נמוכות, שנישואין הם
עניין רציני. זה הספיק. עד היום הם הידידים הבי טובים
שלה. רק השבוע, יום אחרי החתונה, קיבלה מכתב ממיליו־נר,
בו הוא מודיע לה שביולי יבוא מניו־יורק להתחתן אתה.
הא מנפנפת במכתב, כשבעלה מעצבן אותה.
״האני?״ נכנס הבעל שוב לחדר .״כן, האני?״ ״מה להזמין
לארוחת הערב, האני?״ ״מרק אפרוחים, האני.״ ״אולי
גם אספראגוס, האני?״ ״טוב, האני.״ ״או־קי, האני.״

שמפאז־ה ותזמורת, שגרירים וחי׳כים -ועוד יפהפ׳ה ישראלית זישאת לזו
* * ימה ימרת טס לחתונה בהליקופטר, מטבריה .״הוא
אמר לאביו של בעלי, :בנך לוקח לא רק את היפה
בנשות ישראל, כי אם גם את הפקחית ביותר,׳״ מסרה למת־רת
טקס־הנישואין מיסיס סאגאל 21 רעייתו החדשה של
הדוקטור האנגלי לפילוסופיה, סאגאל הבן, וכלתו של
הדוקטור סאגאל האב, יושב־ראש הפדרציה הציונית של
בריטניה הגדולה. היא: לשעבר מיס ישראל, סגנית מלכת-
המים, עליזה גור, גרוס, תופרת.
משה שרת לא ידע זאת, אבל לכלה היה סופרלטיב נוסף:
היא היתה הכלה החולה ביותר. היא עמדה מתחת לחופה
באולם החדש של מלון זן, כשחלק מ־90־59־ 90 שלה מנוקב
זריקות. מתחת לשמלת־התחרים הלבנה הארוכה היו חצי-
תריסר תחתוניות, ארבעים מעלות חום, ודלקת בלוטות
חריפה. שני רופאים עם מזרקים דרוכים המתינו בקומה
החמישית, למקרה מר.
שום דבר לא קרה. התזמורת ניגנה את מנדלסון, הבלה
לא התעייפה. שתי כלות׳קטנות ליוו אותה לאורך עשרות
מסרים של שטיח אדום. הכתר הגבוה מאוד, המסנוור, על
ראשה, נראה כבד, אבל הוד מלכותה סחבה אותו באומץ.
בדיוק כמו שעשתה זאת מיס ישראל. אלא בהבדל קטן:
הפעם צעדה היא בלי בגדיים.
לחברי הכנסת, לשגריר הליברי, לקונסול האנגלי, ליהדות
בריטניה, ליהדות תל־אביב, ל־ 800 האורחים הציעו הורי
החתן: לשון, הוט דוג, תרנגול הודו ושאמפאניה. ואילו איילה,
בית כפרי, זוג המרגלים נושא אשכול ענבים — הכל בצק
דקורטיבי המושלך לפח אחרי הטקס — יצגו את האמנות
הפלאסטית של אופים אלמונים. עוגת הנישואין היתד,
מונומנט של שני מטרים. היא המריצה את משה שרת
להכריז :״החתונה הגראנדיוזית ביותר שראיתי.״

האני ;

דא:י:: 1

*לה צילכנה אל׳ והודיעה שהיא מצטערת מאוד,
אבל היא לא תוכל לבוא מפני שלבן־גוריון יש אסיפה.

שלבים רחובה

עליזה גור משלימה את
הכנות הטיפול ביופי שלה,
לפני טכס הכלולות. היא צובעת את שפתיה, מסדרת

הם שלחו לי טלגרמה יפה,״ גילתה למחרת מיסיס סאגאל,
כשהיא רובצת במיטה בחדר תל־אביב בדן .״כל השרים
וחברי הכנסת שלחו לי טלגרמות ופרחים. שר הטקס שלח
לי שושנות. גם משה דיין. אף על פי שהיתר, בינינו מתיחומ
פוליטית בזמן הבחירות. התקפנו זה את זה באסיפות.
מובן שלקראת החתונה החלטתי לחדול מכל פעילות פוליטית.
עזבתי פשוט את הליבראלים. גם לוי אשכול ידע
להעריך את תרומתי — תשעה מיליון דולאר למגבית —
ושלח לי טלגרמה. לסקוב כמעט בא, אבל ברגע האחרון
חלתה אשתו והוא שלח לי קריסטאל
״האני?״ הפסיק אותה הדוקטור סאבי העגול וקצר הקומה
( ,)24 שהופיע בדלת עם חיוך נבוך.
״מה יש, האני?״ ״הרופא לא מרשה לך לדבר כל כך
הרבה, האני.״ ״זה או־קיי, האני.״ ״אבל תביני, האני, אסור
לך לדבר כל כך הרבה.״ ״או־קי, או־קי, או־קי, האני!״
״האני, אני לא רוצה שתדברי!״ ״האני! אתה עושה לי
כאב ראש
כשהדלת נסגרה אחריו נשאלה הכלה אם זו ודתה אהבה
ממבט ראשון.
״אצלו, כן. אצלי, לא. אני פשוט חושבת הרבה.״

ממוצא

האבא של סאבי נתן להם בית מרוהט בן שתי קומות,
ברובע מהודר בלונדון. היא עדיין לא חשבה על השתקעות
בישראל .״סאבי ילמד רפואה פסיכולוגית ואני אלמד משחק
באקדמיה המלכותית בלונדון. פרמינג׳ר נתן לי קטע ב־אקסודוס,
אבל אחר כך חתכו אותו. זה היה נסיוני הראשון
בעולם הסרטים. סרטים היתד, החולשה שלי מתמיד.״
טרגדיה או קומדיה? היה מרתק מאוד לדעת.
״אני נמשכת רק לתפקידים דראמתיים. למרות שהרבה
אומרים שאני צריכה להיות די מוצלחת בקומדיה.״
בתוכניתה של מיסיס סאגאל לכתוב סיפור ילדים בלונדון.
כמובן לא לפני שתסיים את האוטוביוגראפית שלה, הנושאת
את השם המסתורי קורות מלבת־יופי.

104 אבא של שאבי, כך סיפרה הכלה, ראה אותה לפני
ן | שמונה חודשים באסיפת המגבית בלונדון והתרשם
מכושר הנאום שלה, בעיקר .״למחרת בא אלי מכר והציע
לי בן מיליונרים. נמאס לי עם כל המילונרים, אמרתי לו.
הוא לא נרתע. הוא, סטודנט לפילוסופיה, את יודעת? זה
הלהיב אותי לגמרי. פילוסופיה היתד, החולשה שלי מאז
התחלתי ללמוד פסיכולוגיה בחיפה.
״הוא טילפן אלי וקבענו פגישה ל־ 11 בבוקר אצל דודתי.
סאבי פתח את הדלת ונעצר מרוב תדהמה. אחר־כך הסביר
לי שלא האמין שיופי כזה קיים. ברגע שהבטתי בעיניו

את תסרוקתה המוגבהת. כאשר היא מופיעה בשמלת הכלולות
הלבנה (שנואל) ,איש לא ינחש כי רק הודות לזריקות
המיוחדות של הרופא שלה, יכולה היא להחזיק מעמד.

כדי שלא תקבלו את הרושם שלא הולך
להן, או משהו כזה, אז דעו לכם
דוזקא כן הולך לנו. רק שלעולם לא מזיק
להכיר עוד טיפוסים (כמובן, תלוי איזה).
באשר להופעה החיצונית שלנו, אל דאגה!
עד כה לא התביישו לצאת אתנו. והמבין
יבין•״

?חיפאים כדכד

הופ: ישר לחופה
הגידו, גם לכם הוא נשמע קצת פסיכו (?)1265/100
״אז מה אני רוצה? בחיי שכלום. מה יכול אני כבר לרצות!
ואם אני בכל זאת רוצה, אז מה — זה יעזור? היה לי
כבר די והותר עם הרצון שלי. כשהוא רוצה, אז אני לא
רוצה. כשאני רוצה, אז הוא לא רוצה. זה מה שקוראים
כפיית הרצון לאני שלי, או פסיכו־יוגה. על נושא זה
אני חפץ להתכתב. אני בטיח שלכל נערה יש בעיות פסיכו־יוגיות.
כל נערה רוצה לכפות את הרצון שלה לאני שלה.
הרצון שלה מטריד אותה והיא לא יודעת בכלל מה היא
רוצה ואיך להשתחרר ממנו. ואז או, אז היא משתמשת
באמצעי־כפייה, או שהיא משעבדת את הרצון שלה לאגו
שלה, ואז צריך לקחת את הרגליים בשתי ידיים ולרוץ
מהר אם אינך רוצה להיות חבר במכון לפסיכו־יוגה.
״פעם היה לי עסק עם קופה כזו, ואד במקום לקחת את
הרגליים בידיים לקחתי את הידיים ברגליים, ו הופ!
ישר לחופה. אבל מילא, מה שהיה היה. כשאני משקיף
אחורה — דווקא לא בזעם — אינני מצטער. אומנם צעיר
יותר לא נעשיתי, אבל התבגרתי בשנתיים ובקרוב ימלאו
(גרוש) .בטח שעם מכונית
לי 25 שנה. ובכן,אני רווק
פרטית, אחרת לא הייתי מה שאני היום. את יום ההולדת
שלי אני מתכונן לחוג בקרוב, קרוב מאוד, ולכן הייתי
רוצה לחוג עם כל אותן הנערות שתכתובנה אלי. זו תהיה
מסיבת היכרות צנועה, והן יכולות להביא אתן את החברים
ואפילו את הבעלים שלהן.״

אשה לפרען :״אבקשך להשאיר את הסחיר על המעיל,
ואס לא איכפת לך, שלח אותו לשכנתי. בטעות, כמובן.״

לכד הפחות -קצינים

אם חשבתם לרגע שנערות בגיל אינני רוצה לומר איזה־עשרה
חדלו לכתוב אלי בצמדים — טעיתם. קחו למשל
את 1265/101 הן שתי נערות תל־אביביות המעוניינות
להתכתב ברצינות עם שני תל־אביביים, בעלי הופעה, כמובן.
רצוי מאוד סטודנטים, או לכל הפחות קצינים.

אין כל סיבה מדוע לא תצרף את ( )1265/102 לאוסף
הפרטי שלך. יש לה, לפחות, כתב יד נקי ומסודר .״לא
אפנה בהשתפכות הנפש ובהעתקת שירים רומנטיים. אני
פשוט רוצה להתכתב עם נער בגיל 16־ . 18 כתלמידת
גימנסיה השואפת להתנער לפעמים מעומס הלימודים אשמח,
כאמור, לכתוב למישהו. תחביבי הם: מוסיקה קלאסית
וטיולים עליזים.״

מודעה בעתון אנגלי: צעיר מספיק מבוגר בכדי לדעת,
מעוניין להתכתב עס בחורה — המוכנה ללמוד.

כמעט אין צורך להסביר מה רוצה הגברת (.)1265/103
עצם הפנייה מסבירה הכל. מה שנוגע לה עצמה, אז ככה:
״אני בת 16 וחצי אביבים. מהם ביזבזתי (לא לשווא)
אביב אחד על העולם הזה. כך שמגיע לי שתבזבזי עלי
כמה שורות.״ בזבזתי. ובכן :״אני דורשת מהבן שיכתוב
אלי שיאהב קריאה רבה, מכל סוג ומין. שכן, אין כמוני
תולעת ספרים. אני מתעניינת כמעט בכל. החל מרומנים
בלשיים ועד לפסיכולוגיה של פרויד. שני הדברים מנוגדים,
אולם הם הסוג האהוב עלי ביותר לקריאה. לא איכפת לי
צבע השיער. אך עיניים בהירות אני רוצה. אגב, עיני
שלי — חומות. בעיני רבים אני נחשבת לנערה יפה׳ וזה
כולל את דעתי שלי. אפי קטן וסולד מעט. שערי שחור
משחור. שפתי לא חשוב. בעצם, זה הכל
בעצם זה הרבה.

שי־שי אדמת השרון

האם אתה אוהב את פדויה?

הספרים עבי־הכרס, המשוט בעולם הרחב, ההמולה בנשפים
הגדולים. הידידים והידידות שלא ראו בי אלא אשר רצו
לראות בי — לא היה בכוחם כדי לשנות דבר, והזוהר
הצף שוב שקע למרגלות הבדידות הצינית.
״ואני צוחק. כי סתם לברוח מקול הגיטארות מאיי הדרום
הרחוקים המתייפחות והתובעות את עלבונם של החיים
היפים. אל הרקוזיים של ורדי. אל קסמיו של טגורי. ואני
צוחק כיוון שאני — על אף הכל — ממשיך לחפש כמו
נכנס בי הדיבוק, ומשלה את עצמי אשליה כה צבעונית
כמו בפינות החג עם בושם הרגעים שבין קפלי הדרכים.
וכמו להתחיל את הכל מחדש, מההתחלה, ללמוד מה זה
אשה, מה זה אדם, מה זה דרך, בית, דלת, ומה זה את,
אני. לקלוט את המשמעויות האמיתיות והעמוקות של
המלים תוך נסיון־החיים שיש לנו. ולדעת שזה הכי נפלא
שאין לנו עבר ויכולים להגיד שעכשיו התחיל העולם
מבראשית.
״התכתבי לי, נערה, כדי שדרכך אלמד מי אני ודרכי
תלמדי מי את?״

רמת־השרון, מסתבר, נתברכה לא רק בגנים ובחוזילות
נאות, אלא גם בנערות חמודות — שאחת מהן היא
(.)1265/106
״תמיד אהבתי לעשות דברים משוגעים,״ היא אומרת,
״אבל זה כבר משעמם. החלטתי שהגיע הזמן לשתף
מישהו מהמין הנגדי. ובכדי שלא אצטרך לחפש אותו
מתחת לאפי, מוטב שיהיה מעל למטר שמונים. הוא יכול
להיות גם ציני. רק שלא יהיה אדיש, כי הסוג הזה עולה
לי על העצבים. ואני דוזקא אוהבת בדיחות אנגליות, אם כי
גם את שקספיר אני סובלת.
״מה שיש לי עוד, זה מצפון לאומי ורגש ציוני עז (פרי
חינוך תנועה ממושך) ויחד עם זה לא אשתעמם כשאשמע
תקליט של ג׳אז אמיתי.״
אגב, שכחתי לציין שיש לה גלגלים והיא בת , 18
במקרה ולא הרגשתם.

הנפש האבודה ממלכם

מבחוץ ומבפנים

עד כמה שאני מכירה אתכן, אתן משתגעות אחרי סוג
זה של מכתבים. אז בבקשה, הוא ( )1265/104 כולו שלכן.
״לא אדע אם זה כך או אחרת. לא אדע אם זה באמת
יעזור. אם אפשר לברוח כך מהבדידות הזאת בה אני
שרוי. שעות וכוכבים דועכים מעל הראש. ואני יודע
שרבים יצחקו (ואולי אף אני מחר־מחרתיים) ,אך עם קצת
אומץ־לב אני יכול להצהיר בכנות: אינני בודד. וכל

נא להכיר .)1265/107( :ידידיו קוראים לו אדי והוא
גר בכותל המערבי שבעיר העתיקה — באר־שבע. יתר על
כן, הוא חבר השומר הצעיר ואישיות מרכזית בגדוד שלו.
בתור שכזה, לא איכפת לו כלל אם הנערה שמסיבות
בלתי ברורות תרצה לכתוב אליו תשתייך לחברה תנועתית,
או לחברה סלונית ״מנוונת״ .העיקר, איך הוא אומר ״שתהיה
נחמדה באופן חיצוני, וגם באופן הפנימי.״

• --רי א ליז םמעברלכל גבול...
• --א כז ריו ת לל אכל תקדים...
• --תשוקות מעוותות ש ה הי ס טו רי ה טרם ידעה כמותן...

3נקודות אלו —
מאפיינות את תוכנו הסנסציוני
של רומן זוועות זה...
מחברהספר ויקטור ב 1לדר אזמר:
עד היום קשה לי להגדיר מה היה בדיוק סטאלג .217 למרות
גדרות התיל, מגדלי השמירה ולועי מכונות היריה המאיימים המקיפים
אותו, לא היה זה מחנה שבויים במובנה הרגיל של המלה.
בסטאלג 217 שכנו מאות שבויים אמיצים, נועזים, בריאים בגופם
ובנפשם — כשלעומתם ניצבו נשים — קצינות וחיילות .0ם — .נשים
שכל הווייתן מבוססת על תאווה גדולה אחת לדם הזולת ולהנאה
סאדיסטית מכאבו. לא, רבותי! אם לא הייתם בעצמכם בסטאלג ,217
לעולם לא אוכל לשכנעכם באמיתות המזוויעה שבספורי זה...
הרומן העולה בריאליזם שבו על קודמו שהופיע בהוצאתנו

¥מרתק יותר נועז יותר,
* אכזרי יותר
מ־ ס ק אלג?ולמייקבאד !

מאת ו־קטוד בודדר
הפצה: אטלס

אנשים
שכח• ה מז כי ר
לברכת־דרך מקורית ומזהירה זכה השבוע
ראש הממשלה, דויד כן־גוריון,
בצאתו לבורמה. אחרי שסקר מישמר כבוד
ונפרד מגדולי וחשובי המדינה, עלה בן־
גוריון על כבש המסרס כשהתזמורת מנגנת
לכבודו מעוז צור ישועתי. את ההסבר לליווי
המוזיקלי הבלתי־רגיל נתן אחד מעסקני
הדתיים הלאומיים שנכח בטקס :״שיזכור
גם אצל בודהה, מי השליט האמיתי
כאן בארץ לפני צאתו לא שכח
ראש הממשלה לרמוז ליריביו בתוך המפלגה,
ששיטות ההדחה עדיין עדיפות בעיניו על
כל שיטה אחרת. לאחר ויכוח חריף עם
אחד מראשי הצעירים של מפא״י, אהרון
כירן, איש משרד האוצר לשעבר ואיש
משלחת הסיוע לניגריה בהודה, פלט בן־
גוריון לעברו של כידן :״אם אני הייתי
במקום אשכול הייתי מפטר אותך!״ השיב
כידן :״אין צורך, כבר התפטרתי לבדי.״
ביג׳י לא נשאר חייב תשובה :״זה לא מספיק.
הוא היה צריך לפטר אותך בעצמו!״
יריבו הראשי של בן־גוריון במפא״י,
פנחס לבון, היה עסוק אותה שעה בהופעותיו
הציבוריות הראשונות מאז הבחירות.
השבוע נראתה משפחת לבון במסיבת
יום העצמאות היוגוסלבית, שערך ציר
יוגוסלביה, יוזה זימליק. מסמר ההופעה
היתד. שיחתו של המזכיר המודח עם המזכיר
הנוכחי, אהרון בקר. השניים הפגינו
ידידות רבה, שוחחו שעה קלה ביניהם
ועם אורחים נוספים בספר שעומדים
להוציא חסידי לבון בקרוב, מתקיף
פנחס לבון את הנהגת מפא״י הנוכחית.
ראש המותקפים, בשל אורח חייו הלא-
פועלי, הוא אבא אכן. שואל לבון בספרו
:״איפה נשמע במפלגת פועלים, ששר
המייצג את הפועלים יהיה נשיא של מועדון
גולף אקסקלוסיבי־סנוביי אדם נוסף
שעסק באבא אבן השבוע היתד, ח״כ חרות,
אסתר רזיאל־נאור. אחרי מינויו של
ח״כ פועלי אגודת ישראל, קלמן בהנא
לסגן שר החינוך, ספרה הח״כית את כל
הממונים במשרד: שר החינוך, שני סגנים,
מנהל כללי ושלושה מישנים למנהל —
שבעה בסך הכל. העירה ח״כ רזיאל־נאור:
״למשרד החינוך דרושות שבע אומנות, כדי
שלא יהיה לו אפילו אבא אחד השר
ללא תיק, יוסף אלמוגי היה עסוק השבוע
בחלוקת שבחים לעצמו, עם התקרב מועד
סיום תפקידו כמזכיר המפלגה. טען השר
באזני מקורביו :״אני הייתי המזכיר הכי
אידיאלי במפא״י. מי עוד עשה כל כך
הרבה ישיבות מזכירות ומרכז כמוני!״

עצ ת ה שו טר
זכרונות מעבר רחוק מעלה השבוע עסקן
מפ״ם השמאלן שמחה פלפן. פלפן, העובד
מטעם מפלגתו בין הערבים, למד
לפני שנים אחדות בלונדון והשתלם במז־רחנות.
באחד הימים ערך פגישה עם שלושה
סטודנטים אלג׳יריים, שרצו לדעת כל
מד. שידע פלפן לספר להם על ישראל.
ביחוד התרשם העסקן הישראלי מאחד הצעירים
שהתווכח איתו בלהט, ביחוד בשאלת
השילוב של הציונות עם הסוציאליזם.
פלפן חזר ארצה, שכח את שמות
הסטודנטים איתם התווכח. השבוע גילה
מחדש להפתעתו את שמו של הסטודנט
הנלהב. היה זר, בשעה שראה בעיתונים
את תמונתו של מנהיג הפל״ן העצור בצרפת,
מוחמר כן־כלה ישראלי
אחר שניסה למצוא קשר לאלג׳יריה היה
אמנון דרור עיתונאי למרחב שחזר הש

צייר
ברנשטיין מתפרץ
אחרי הרסיסים, מחאה קולית
בוע מסיור באירופה. סיפר דרור על רשמי
הסיור בארץ האפריקאית :״אחרי שקיבלתי
את הויזה ולפני שנסעתי לשם החלטתי
לדאוג לאשתי ולילד והלכתי לבטח את
חיי. שום חברת ביטוח אינה מוכנה לבטח
היום נוסע לאלג׳יריה. אחרי שגם חברת
הביטוח הוותיקה לוידס לא הסכימה לבטח
אותי ויתרתי על הרעיון והלכתי להצטייד
בבגדים. כשראה אותי אחד מהאנשים המתמצאים
בנעשה בארץ האפריקאית אמר
לי מיד, :אם אתה מתכוון לנסוע ככה ל־אלג׳יריה,
אני לא נותן לך יותר מחצי שעה
לחיות.׳ כששאלתי אותו מדוע, הסביר לי:
,את מעיל הגשם שאתה לובש קונים רק
ברשיון המשטרה — כי במעיל כזה הולכים
אנשי השרות החשאי ובאלה יורים
גם הפל״ן וגם ד,או.א.אס. העניבה הירוקה
שאתה לובש, יחד עם החולצה הלבנה, דומים
לדגל הפל״ן. בשביל זה אתה מקבל
כדור מאו.א.א .0מכנסי חאקי כמו שלך אין
בכלל להשיג באלג׳יריה מפני שלוחמי
הפל״ן הולכים בהם. מיד שתרד מהמטוס
תיאסר על־ידי המשטרה בגלל המכנסיים.׳
כששמעתי את זה מיהרתי להחליף את כל
הגרדרובה והתכוננתי לנסיעה. בסוף, חצי
שעה לפני היציאה לשדה־התעופה, קיבלתי
הודעה שהויזה שלי בוטלה על
יחסם של אנשי המשטרה למפקח מחוז תל־אביב,
עמוס כן־גוריון, סיפר השבוע
העיתונאי רומאן פריסטר, באסיפת צעירים
שנערכה מטעם מפ״ם. פריסטר החנה
את מכוניתו במקום האסור לחניה, וכאשר
שב לשם לא מצא אותה במקום. הוא
מיהר לחצר מיגרש החניה של המשטרה,
שם מצא את מכוניתו. הוא פנה לשוטר
התורן, ביקש לקחת את רכבו בחזרה .״לכך
אני צריך הוראה מקצין משטרה,״ ענה השוטר
הטוראי. רומאן התקשר עם מטה המשטרה,
אך לא מצא שם איש ממכריו. הוא
לא ידע מה לעשות עד שיעץ לו השוטר:
״מצדי אתה יכול להתקשר עם עמוס בן־
גוריון בעצמו.״ ״איתו — לא!״ השיב פריס־טר
,״אותו אני לא אוהב.״ כששמע השוטר
את זה, מיהר לתת לפריסטר להוציא את
מכוניתו מהחצר גם בלי אישור קצין.

נשוא׳ הפרופסור
החתונה המוזרה של השבוע, בין שפע
החתונות של אישים מפורסמים (ראה עמוד

פ סו קי ה שבוע

• ח״כ המפלגה הליברלית יהודה שערי, באסיפה מטעם מפלגתו
בקרית־ים :״בחג חנוכה זה, נברך לא רק על הניסים אלא גם על ד,מיסיס!״
• ניטיא כית־המשפט העליון, יצחק אולשן, בהגיבו בחריפות על
סירובו של קול ישראל לשדר מודעה בשכר של הכינוס היהודי־ערבי שנערך
השבוע בתל־אביב :״מינהל ציבורי אינו חנות!״
• מערבת ״דבר״ ,בתשובה על התקפת כל המפלגות והתנגדותן לבחירת
זאב שרף המפא״יי לתפקיד מבקר המדינה :״זאב שרף אינו מועמדה של מפא״י
אלא מועמד אשר במקרה הוא חבר מפא״י. הוא עלול להיות קורבנו של מקרה זה.״
• המשוררת וסופרת ״על המשמר״ שולמית הראכן, בתגובה
למסע הלחישות וההשמצות הנערך בהשראת מתנגדי לבון על צבי כסה, איש
צעירי הצעירים של מפא״י :״אלה הם הפרוטוקולים של צעירי ציון.״
• הד״ר להיסטוריה צבי יעבץ, מרצה באוניברסיטה של תל־אביב,
בהסבירו את היווצרות המימרה, הכדור הוא עגול׳ :״כאשר המציאו הרומא-ם
מימרה זו, התכוונו לכך שלעולם אי־אפשר לדעת מה יקרה. אבל הם לא ידעו
שהכדור יהיה פעם ברגלי נבחרת ישראל. כאן התוצאה תמיד ידועה מראש!״

העולם חזה 265ו

מצר 7ה17 נת
צוזרמש1נ 7זן
אשר חצה 1

,)17 היתר, חתונתו של הפרופסור הירושלמי,
יעקבטל מון. טלמון (,)46
נשא לאשר, רופאה מנתניה, אותה הכיר
באמצעות קרובי־משפחה והצעירה ממנו בעשר
שנים. החתונה נערכה בחוג מצומצם
של פרופסורים באוניברסיטה, ולהפתעתם
לא נוכחו בה הוריו של טלמון המתגוררים
בתל־אביב. חבריו של הפרופסור (להיסטוריה)
,שהתפרסם בעמדתו האמיצה בתקופת
פרשת לבון, לא ידעו שהוריו אפילו לא
שמעו על החתונה. רק למחרת הטכס,
כאשר הופיעה מודעה על הנשואים בעתון
הארץ, בירך בעל חנות המכולת של הורי
טלמון את ההורים על נשואי בנם. האם
סברה שהוא מותח אותה. התברר כי אחרי
שהוריו של הפרופסור התיאשו כבר מהתקווה
שישא אשה, והאיצו בו בכל פעם
להתחתן, אמר להם הבן :״אני אודיע לכם
יום אחרי החתונה, שהתחתנתי.״ ביום החתונה
שלח טלמון מכתב להוריו בידי
אחיו, שהוא עורך־דין תל־אביבי. אלא שהאח
עיכב את המכתב וכך נודע להורים על
נשואי בנם מפי החנווני. כשהתברר לאם
שאמנם בנה הוא זה שהתחתן, אחזה אותה
צמרמורת והיא התעלפה מרוב התרגשות
בישיבה חגיגית של נשיאות פרלמנט
מסעדת קליפורניה הוחלט ברוב קולות להדיח
ממשרת הנשיא את העתונאי ישע ־
י הו כן ־ פו ר ת. במקומו נבחר כנשיא במאי
התיאטרון הקאמרי ש מו א ל בו ני ם. היחיד
מחברי הנשיאות שהציע לבחור בשיי־קה
מחדש היה הזקא המו״ל ע מי ק ם נו ר
כיץ /שבנאום נלהב תיאר את מעלותיו
של הנשיא המודח :״זהו נשיא שקויים בו
הפסוק: נשיאים ורוח וגשם אין!״ כאשד
נערך בשבת האחרון נשף לכבודו של הנשיא
החדש, בו נחנכה גם תמונת קיר שהוקדשה
לקליפורניה על־ידי הצייר יגאד תו מ ר ־
קין, שהמוטיב הבולט ביותר בה הוא מזלג
אמיתי, שוב לא הראה הנשיא המודח את
פניו במקום הפזמונאי בניכר מן
מופיע לאחרונה בריביירה שבבת־ים, בתוכנית
שנכתבה על־ידי די דימ נו סי. בין
השאר כלול בתכניתו עתון חי, בו משמיע
ברמן חרוזים אקטואליים. על התאונה שאירעה
לפני שבוע לכרמלית בחיפה שי
ברמן :״ישנו בחיפה איש שליט /מטיל
אימה ורעד /ובגללו הכרמלית /איבדה
עצמה לדעת מ ר קו תו ר ג׳ מן, בעל
משרד הכרטיסים התל־אביבי המטפח קשרי-
ידידות הדוקים עם כל אמן מפורסם המגיע
לארץ, זוכה מדי פעם לתגמול הוגן. לאחרונה,
אחרי ששלח לזמר האריכלפונטה
מכתב בו הזכיר לו כי טרם קיים את
הבטחתו לשלוח תמונות עם חתימות לשם
חלוקה למעריצותיו בישראל, שלח לו בל-
פונטה חבילה גדולה ובה מאות תמונות עס
חתימות, בתוספת מתנה אישית למרקו:
פורטרט של עצמו בצבעי שמן, מעשה ידי
צייר אמריקאי ידוע, אותו הוריד, לדבריו,
מקיר חדרו, כדי לפצות את מרקו על העיכוב
חמישה אנשים חזקים היו דרושים
השבוע בביתן האמנים בתל־אביב כדי
להתגבר על הצייר נמוך־הקומד, מי ט ה
ברנשטיין. הצייר הנלהב רתח על החלטת
הנהלת הביתן לא להכניס את תמונותיו
לתערוכה, שפך את זעמו על מסגרות התמונות
של הציירים האחרים, תוך כדי
כך פצע את ידו בשברי הזכוכית. ברנשטיין
נלקח למגן דוד, נחבש וחזר אל בית ה־אמנים,
שם המשיך את מאבקו במחאות
קולניות.

ת0ח3ח5

״שרקי־ מכטליס תימ״סבטנ׳

• מבחר הבדים לעונה החדשה,
יאפשר לך חליפה בגזרה
חדישה: חופש הליכה ונוחות ב פעולה
— ממיטב התוצרת ואיכות
מעולה אצל בראון את בילר
מתל־אביב, רחוב נחלת־בנימין 43
(טל — )64005 .בדים מתוצרת
הארץ ותוצרת חוץ.
• נגד הגשם, נגד הקור —
בגדים חמים אצל ויקטור, תל־אביב,
רחוב בן־יהודה ( 6ליד מוג־רבי)
,החנות האלגנטית לבגדי
גברים, בה תדרוש מיטב המוצ רים.
הגבר האלגנטי של היום
לובש בגדי אופנה כל יום —
הנמצאים בחנות ויקטור. סוודרים
חמים, מכנסי צמר נאים ומכנסי
קמגרן נוחים. חולצות צמר, ז׳ק־טים
יפים ומעילי גשם.
סמל חנוכה היא מנורת ה חופש
וסמל תנועה חופשית ונאה
בווספה שלך הוא מגן רוח מאצל
מנחם, המומחה לקטנועים, מתל־אביב,
רחוב הרצל •82 שמור על
בריאותך ואל תצא לדרך מבלי
לצייד את קטנועך כראוי. זה שווה
אוצר שלם, ווספה עם מגן רוח
של מנחם!
6גברות וגברים בעלי טעם
עדין קונים את נעליהם בסלון
עדין, תל־אביב, רחוב אלנבי .92
הזדמנות ללא תקדים במחירים
נוחים ומוזלים, מכירת החיסול
אצל עדין. האופנה החדישה עבור
הגבר והאשה.

עעןת

ל עול ם צודקת
הממשלה צריכה עתר, להכניס שיניים
במבנה המיסים( .מעריב)
אליעזר בוכני, גבעתיים
בתיאבון !

שביתת תלמידי ביד,״ס התיכון
״דביר״ נסתיימה לאחר שהושגו שני
חמורים (מעריב)
מרים דותן תל־אביב
מכל מלמדי השכלתי.
הפילהרמוניה הישראלית בניצוהו
של סימפונית קונצרטנטית לכנור
ודולה( .מעריב)
מרדכי דן, תל־אביב
ובעיבודו של אלגרו ויואצ׳ה.
היו קבלנו את הספר לסבתא לפירסוס
עוד לפני הבחירות, אך מסיבות טכניות
לא יצא לנו להדפיסו אלא רק עכשיו,
ועם הקוראים הסליחה.
10.8.61 דחוף לכבוד המזכיר הכללי,
של מפלגת הפועלים המאוחדת,

כאן.

׳קו התעמולה שנקטה לאחרונה מפא״י
במד, שנוגן לקואליציה העתידה, וכן
ההתנהגות ומגמות ״צעיריה״ ,מעידים
כי אין פניה לתיקון ד,קלקלות שנחשפו
בחייני הציבוריים, הביאו פורענויות על
המדינה והאירו את ההכרח בתקנת סדרי
הממשל.
עובדה זו, המתבלטת והולכת ככל שמתקרב
יום־הקלפי, הניעה אותנו לפנות
בזה אל כל המפלגות שהשתתפו בקואליציה
הממשלתית. קיימים בין מפלגותינו
הבדלים חשובים ויסודיים בעינ־ייני
מדיניות כלכלית וחברתית, בענייני
מדיניות חוץ ובטחון וכיו״ב. אולם
נראה, כי אין בינינו חילוקי־דיעות מהותיים
לגבי ההערכה, כי הבחירות הנוכחיות
הן בסופו של חשבון פרי ההת־

ב ע ריכ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד מן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזכה
בפרס של עשר לירות, שיוענק מדי שבוע. הזוכה
השבוע הוא הקורא י. בר־יהודה, תל-אביב.

נגשות בין היסודות הבלתי דמוקרטיים
במפא״י לבין הכוחות הציבוריים בארץ
שנחלצו להגנה על הדמוקראטיה, וכי
תוצאותיהן עשויות לקבוע במידה מכרעת
את דמות משטרה הפנימי של
ישראל לשנים לא־מעטות בעתיד.
לקח העבר הקרוב והתופעות שנתגלעו
תוך כדי מערכת הבחירות, מגבירים
את הצורך להבהיר לציבור באופן
הברור ביותר, כי כל המפלגות שהשתתפו
בקואליציות הממשלתיות לא ישלימו
בשום פנים עם המגמות המתגברות
של השתלטות אנסי־דמוקראטית במדינה.
למען לא יישאר ספק בלב האזרח,
בלכתו לקלפי, כי בשאלה מכרעת
זו לא יתנהלו הדברים לאחר הבחירות
כאילו לא קרה דבר; וכדי שלא ייתפס
הציבור להרגשה של חוסר־אונים, כי
כל הזעזוע שעבר על הארץ היה לריק
ו״ממילא לא ישתנה דבר״ ,נחוצה, לדעתנו,
הבהרה זו כבר עתה, ואולי
דווקא עתה, בשכל איש ואיש עורך את
חשבון־הנפש האחרון שלפני הבחירות.
הננו באים אליכם, איפוא, בהצעה כי
כל אחת מהמפלגות שהשתתפו בקואליציה,
תתחייב בפני הציבור באורח
חד־משמעי, אם בנפרד ואם במשותף, בי
לא תשתתף בכל קואליציה ממשלתית,
אלא אם תהיינה ערובית ממשיות, שלא
יישנה המצב שהביא למשבר ולבחירות;
כי בית־הנבחרים של העם יקיים בידו.
הלבד, למעשה, את מלוא הסמכויות
השמורות לו במשטר דמוקראטי תקין,
בכל התחומים, כי הממשלה שתיבחר

הכותרות המוצלחות ביותר לקשקשת
העולם הבא האחרון (למעלה) נשלחו
על ידי־ד,קוראים: יעקב ישראלי, תל־אביב,
שהציע את הכותרת ה שו פ ט

תקיים כולד, בידיה ולמעשה שליטו,־של־ממש
ופיקוח יעיל בכל התחומים הנתונים
לסמכותה להלכה; וכי מערכת ד,בס־הון
תתנהל מתוך ידיעה מלאה של המוסדות
המוסמכים, באחריותו; ובשלי־כתה
הממשית של הממשלה, ובפיקוחה
הממשי של הכנסת, תוך הקפדה כמובן
על סודיות הכרחית ועל סדרי הביצוע
המיוחדים לתחום זה. בהצעה זו הננו
פונים אל כל אחת מהמפלגות, אשי
השתתפו בקואליציה האחרונה, אשר
הופלה בגלל הגנתי, על סדרי חיינו ה־דמוקראטיים.
לדעתנו,
התחייבות מפורשת כזו בפומבי
יש בכוחה לחזק ברחבי הציבור
את הרצון לתמורה בעניינים מכריעים
אלה, ויותר מכן — להגביר את התחושה
כי אמנם יש בכוחו של העם בשעה
זו לחולל את השינוי הנדרש. אם
מנוי וגמור יד,יד, עם כל המפלגות —
אשר שום קואליציה לא תיכון בלעדיהן
— שלא להצטרף לממשלה, אלא אם
יובטח שהכנסת תהיה — כנסת, והממשלה
— ממשלה, יובטח השינוי הנדרש
בפועל ממש. בכך תחסם הדרך בפני
אותם חוגים במפא״י שבחתירתם לא
יהססו לרוקן את המוסדות הנבחרים,
ואת הדמוקראטיה הישראלית כולה, מתוכן.
נודה
לכם אם תשיבו להצעתנו בחיוב
ובלא דיחוי.
בכבוד רב,
בשם מפלגת אחדות־ד,עבודה
י. בר־יהודה, תל־אביד.

אהרי משהק הכדורגל כבאר*
שבי; ; מרדכי דן, תד-אביב, פיקאסו
מסתכל כראי ; דוד אזולאי, באר־שבע,
גחמיאם הפצר; מסתכל
מבעד לתהכויטת י;ל האחות
שבאה לעשות לו זריקה.
עכשיו אני מחפשת כותרת מוצלחת
לקשקשת הבאה (למטה) וכל הקודם —
מפסיד.

הידעתאתה אר ץ?
י£יד״
1* *50

ככר פטה חודשים שעל גבי לוח־המודעות שכקפ
כירושלים תלויה המודעה הזאת. שבעליה מבטיח ללקוחותיו
הצי כס?,כחזרה, אם לא יקכלו סיפוק •טלם.

ספוק שלם -או 50 מהתשלומים בחזרה !

תשיג בחודש לימודי 1מ •וווו! בביהיס בדיבור אגגיית

׳ רק 2 0ליי ״

תשיג בחודש לימודי

4חדשים
י י1

מאג דו תהאמתה עב רית :

הגלולה המרה

הכל התחיל באותו יום, כאשר איש־מדע
ישראלי בשם עמוס, המציא גלולה
נגד הריון בשם ״עמוס״ .הגלולה
היתד, טובה מאוד ויעילה מאוד וכל
איש־מדע בעולם הילל אותה.
יום אחד נודע פתאום, שממשלת
דרום־אפריקה התחילה להלעיט את נשי
הכושים בגלולות עמוס. הידיעה עשתה
רעש גדול בעולם, וכל אחד התרגז. משרד
הבריאות הישראלי כינס מסיבת־עתונאים
ותת־שר הבריאות הודיע, ששום
גלולת ענזוס לא הועברה לדרום־
אפריקה ולכל ארץ אחרת, מלבד גרמניה
המערבית, שאיתה יש לנו הסכם לחילופי
גלולות נגד הריון.
עברו כמד, חודשים והנשים הכושיות
בדרום־אפריקה הפסיקו ללדת. שוב חזרו
כמה עתונים על ההשמצה הנ״ל, אך
תת־שר הבריאות הכחיש את הידיעה בכל
תוקף וכל חברי הקואליציה האמינו לו.

סקלוסיבי, בו ראו כיצד שני שוטרים
לבנם מלעיטים אשד, כושית בדרום־
אפריקה בגלולות עמוס. הצילום שהתפרסם
עורר רעש גדול, אך תת־שר הבריאות
הכחיש את הצילום ואמר שאלו הן
גלולות אספירין.
אחרי כמד, זמן הגיע רופא מדרום־
אפריקה והביא אתו כמד, גלולות עמוס
שקיבל משוטר ביוהנסבורג, כמתנת־פרי־דה.
תת־שר הבריאות, שהדבר הובא
לידיעתו, הסתייג מיד ואמר, שזה בטח
הגיע לשם מבלגיה, ששם גם כן מייצרים
דברים כאלה. הבלגים ששמעו את
זה הכחישו ואמרו שמעולם לא שלחו
גלולה כזו לאיזה שהוא מקום. אז תת־שר
הבריאות אמר שעל הבלגים אי־אפשר
לסמוך. אחר־כך טען ראש ממשלת
דמם אפריקה שהעמוסים עזרו לצמצם
את אוכלוסיית הילדים .״מה תגיד לזה?״
שאלו את תת־השר, והוא ענה:

ליייי ח ד-״זיו אחדהט חוויוז אי לו ״ אי •

..הוא רוצה לדחוס אוחיו רגלל האז״ח.״

בביה׳ם בדיבור

* 4עירות

אנגלית ־

קורם מיוחד לבנית משפטים בדיבור יד-׳

מה שנדו!
הקורס כולל כל כללי הדקדוק האנגלי לסי דרישת הבגרות למשרד התנוך
ו ק 4 0לירות. כחוג מצומצם 1
• קורם בשפה שיססת לסורי אנגלית.

• קורמים מיוחדים בכתב ובחיבורים:

עיי ם ב אנגלי ת
למלצרים ובעלי מכולת, לסורי דרך, לאחיות ורוקחים, ולפקידים סל־וניי! מרימו ־נמנים)

בבוהר. אחר מ ה רי ם ובערב ההורסים בבר מתקיימים בבוקר,
הקורסים כבר

לחוד_ ,

מחלקה __

לייי. ולגברים סיוחדוו: לנשים

נאימנו 4** 446 ן 6י ר

לי יי״״״ ני״י

• *44 1*4ייקייק רר*ר*<-

־ • וויי ייקרו רק) י****

נחלת שבעה, י רו ש לי ם.

שמה: ם־ 10.30— 10 לפה׳צ. ומ־ 6 - 5 .3 0אתודצ.

הודעה משטרתית סתומה
זיעזעה מסחר משגשג
כאן המוכרז״ שאל השוטר
״!נ*{ שנעצר ליד דוכן העתונים במרכז
רמלה.
״אני בעל־הבית,״ השיב הרוכל שיצא מאחורי
ערימת עתוניו. השוטר החל אוסף
מעל הדוכן כעשרים חוברות צבעוניות, שנשאו
את הכתובת מטסא .״אני מחרים
אותן כתומר־תועבד״״ הודיע לבעל הדוכן.
כתמורה השאיר לו פתק חתום, בו ציין את
כמות החוברות שלקח. עוד באותו שבוע
נפתח נגדו תיק פלילי.
יפים מספר לאחר מכן, ביום ראשון לפנ־שבועיים,
פורסמה ידיעה קטנה במעריב.
תחת הכותרת ״ספרות פורנוגראפית מציפה
את תל־אביב״ ,מסר כתב העתון ד( .דוב
גולדשטיין) גולן, כי משטרת תל־אביב עומדת
לפתוח במסע־החרמה בדוכני המכירה,
כנגד מציגי ספרות פורנוגראפיה, וכי מפיצי
התומר יועמדו לדין.
הקשר בין שני המקרים, שנראה, לכאורה
ברור בהחלט, היה, למעשה, קשר מקרי
בלבד. במקרה הראשון פעל השוטר על

זה אסור

מראה שיגרתי בדוכני העתונות בארץ: בין
בתבי־העת והעתוינים היומיים העבריים מוצגות
לראווה חוברות של תמונות עירום, המודפסות בארץ ואשר

המשסרה הודיעה עתה על כוונתה לפתוח במלחמה נגד הפצתן.
לפני כשנה נעשה נסיון מצד המשטרה להחרים את כל החוברות
בעלות נושא זה, אן פמלן־דין של בית־המשפם מנע אותה מכן.
חוזה לד.פצתן.
אולם באותו בוקר בו היו צריכים לפתוח
בפעולת ההפצה, ביטל לפתע בעל־העסק את
חוזהו עם המפיץ, הוציא את חוברותיו לשוק
באמצעות מפיץ אחר. המפיץ המקופח
התרתח, החליט לנקום בלקוחו בצורר, הקו-

אחריותו האישית בלבד, ללא צוד״החרמה
מבית־המשפט. לדעתו הספיק החשד בלבד
שחומר זה מהווה עבירה על החוק — כדי
להחרימו.
שורש הידיעה במעריב נעוץ בסיפור
מעניין יותר. גולן, תושב ראשון־לציון, שם
לב, בהגיעו בוקר אחד לתל־אביב, לקבוצת
תלמידי גימנסיה מתמרדת ליד אחד מדוכני
העתונים בתחנה המרכזית. משהתקרב התברר
לו כי הם בוחרים להם חוברות מתוך
אוסף תמונות העירום שהוצג שם למכירה.
מצפונו האזרחי של גולן השתלב מיד עם
חוש־העתונאי שלו. מיד כשהגיע למערכת,

צילצל לדובר מחוז תל־אביב בנימין ברלאי׳
הביע את דאגתו נוכח התופעה שראה .״מה
אתם חושבים לעשות נגד זהי״ שאל, הדובר
הבטיח כי משטרת תל־אביב תפתח בימים
הקרובים בפעולה מקיפה לביעור חוברות־

התועבה. גולן הדפיס אח ההבטחה בעתונו.
היתד, זו אמנם ידיעה קטנה, שהופיעה
בתחתית העמוד האחורי. אך שני המקרים
שאירעו בזה אחר זה הנחיתו מכה קשה על
שוק העירום הפורח. המוכרים, שלא רצו
להסתבך עם החוק, הזדרזו לסלק את החוברות
מדוכניהם, החזירו אותן מיד למפיצים.
המפיצים, אשר טרם הספיקו לאתר את
מקור הזעזוע, קיבלו את החוברות חזרה וחיכו
עד יעבור זעם. עבורם היתה זו הפתעה
גמורה. כי עד אז סברו שהחלטת בית־המשפט,
אשר קבע לפני כשנה כי אין חוברות
אלו משמשות חומר סירנוגראפי, היא
היתר מפורש להמשיך ולהפיץ את החוברות
ללא הפרעות.

אמנות מותרת

״ 1פ ני שנתיים, פער!־ ,החלו מציפות
/את השוק כמויות גדולות של חוברות־מין.
היו אלה בעיקר חוברות זולות שנקראו
התשוקה המינית, או המין בצילום, ואשר
התיימרו לנתח בצורה מדעית בעיות־מין
שונות. מפיצן היה צעיר תל־אביבי, אשר
מצא כי ענף זה משתלם יפה. כאשר החלה
התופעה ללבוש ממדים מדאיגים, הופיעה המשטרה,
הגישה תביעה משפטית נגד המפיץ.
המערכה המשפטית נפתחה בשתי
חזיתות נפרדות, כאשר התביעות מתבררות
לפני שופטי השלום אליעזר ואקס ויעקב
סגל.
לאחר דיונים ממושכים זוכו הנאשמים —
המו״ל, המדפיסים והמפיץ — מאשמת הפצת
חוברות המכילות תמונות עירום. בעיר־עור
הרשיע אותם בית־המשפט המחוזי רק
על הפצת חוברות שתיארו תופעות־מין פרברסיות.
קבע אז השופט סגל:
״התמונות הן ברובן תמונות עירום. מתוך
דיפדוף בדפיהן, אני קובע שהתמונות
אמנותיות הן, ואין בהן, ברוח זמננו, כל
דבר־שחיתות. אין בהן דבר הרומז על חיי
מין בין גבר ואשה. הגופות העירומים של
הנשים כשלעצמם, באותו אופן שהם מובאים
בתמונות, אינם עלולים — אני מרשה
לעצמי לקבוע בביטחה — להשפיע לגירוי
רובו של הנוער בארץ זו.״

חוברת אמריקאית מתון מאות חוברות דומות, המניעות מדי שבוע

ארצה ואשר ממשלת ישראל מקציבה דולארים עבורן. מתון חוב^1111

רות כאלה דולים המו״לים הישראליים את תמונות העירום, מדפיסים אותן בחוברותיהם.

גו פו •צד עניין

*•עודדים מהחלטת השופט החלו
*/׳המזוכים בתיכנון סידרת חוברות חדשה,
שנשאה את השם 17א. עורך החוברות,
אשר קיבץ את תמונות העירום מחוברות
זרות המגיעות מדי שבוע ארצה, התקשר
עם מפיץ תל־אביבי ידוע, חתם איתו

לעת ביותר. הוא ערך חוברות משלו, הכתירה
בשם שססא * ,הפיצה כחוכרת מתחרה.
כך זכה השוק להצפה פתאומית של שתי
חוברות עירום, הזהות לחלוטין בגופו של
עניין והשונות זו מזו רק בשמן.
העסק נתגלה עד מהרה כנושא רווחים
נכבדים: תוך זמן קצר נמכרו כשלושת
אלפים חוברות במחיר לירה ורבע האחת.
מאחר וההוצאות היו הוצאות ההדפסה בלבד,
היה זה כמעט רווח נקי. לאט־לאט
החלו המפיצים לומדים את סודות השוק.
חוברות אשר נשאו על עטיפתן הצבעונית
בחורה בפוזה אירוטית יותר, נמכרו במספר
רב יותר של טפסים. מרכזי־המכירה העיקריים
נתגלו כמקומות בהם עובר קהל רב,
כגון תחנות אוטובוסים ורכבות.
קהל־הקונים היה מגוון: החל בבני־נוער
שקנו את החוברות כדי להציץ בהן במסתרים
וכלה בציירים ובפסלים שניצלו את
תמונות הנשים המעורטלות כדוגמניות.

ב.כ. פורנוגראפיה

ן * ש בו ע, כאשר נדמה היה למפיצי הי
| חוברות כי המשטרה מתכוננת להפעיל
את סמכותה לבלימת הפרוספריטי, היתה
תרעומתם רבה. טען אחד המפיצים :״איננו
מבינים מה הרעש שקם פתאום. בכל העולם
נוהגים למכור חוברות כאלה בראש
חוצות. אין בהן משום השחתת מוסר או
פורנוגראפיה. אם כבר, תמונות עירום על
בד קולנוע הן הרבה יותר מגרות ופורנו־גראפיות
מאשר תמונות דוממות על גבי
נייר. בכל זאת אין המשטרה דורשת להפסיק
הצגתו של סרט כזה.
״הנה, לדוגמה, עומד להיות מוצג בשבועות
אלה בתל־אביב סרטה של בריג׳יט
בארדו רסן על הצוואר. כבר היום משמשת
תמונת העירום שלה מתוך הסרט, כפרסומת
מוקדמת. כאשר הוצאנו לפני כשנה רומן
בהמשכים שנשא על גבו את אותה תמונה,
הוחרמו החוברות, בטענה כי התמונה פורנוגרפית.
״אבל
הפעם לא נמשיך להסתכן ולהוציא
את הסוברות למרות התנגדות המשטרה. כי
הפעם זה עניין עקרוני. אם הממשלה מספקת
מטבע זר כדי לייבא חוברות זרות,
אשר מתוכן אנו מלקטים את התמונות, אין
כל סיבה מדוע שלא נוכל להוציא אנו את
חוברותינו.״
המשפט ברמלה, מן הסתם, יבהיר באיזו
מידה מוכן החוק לקבל את טענותיהם.
• פירוש ס א בצרפתית דומה לפירוש
באנגלית: עירום.
£סך זענ

כמדינה
ארגונים
א חוזי ם נו ס פי

חליפת אודלון סרוגה ב ת שלשה
ח ל קי ם נו תנ ת לד לבוש המתאים
לכל ה מ סי בות -מוצרי אודלון
נ עי מי ם למגע, הדורים בגזרתם,
ק לי ם ל כבי סה וטפול -התר ענני
באורלון לקראת החורף.
דוג מ או ת דוריגא לחורף ב חנויו ת
איוניר בתל־אביב, אי לקה בע״מ
בת־א וחיפה, קלייו בירו שליים.

מיד עם היוודע על האפשרות לקבל פיצויים
עבור הסבל ואבדן־גפש בארצות הכיבוש
הנאצי באירופה, נמצאו רבבות מתושבי הארץ
שמילאו את טפסי־הבקשות. חלק ניכר
מתביעות הפצויים הועבר על־ידי אירגוני העולים
השונים. אחד מהם היה איחוד עולי
בולגריה. לפי חוזה מיוחד שהדפים האיחוד,
התחייב החיתם לשלם תמורת השגת פיצוייו
— אחוז אחד מכלל הסכום שיקבל כהוצאות
המשרד, שלושה אחוזים כהוצאות עורך־הדין
שיוחזק לשם כך בגרמניה, ואילו שני אחוזים
נוספים למטרה סוציאלית. דהיינו: הקמת בית־איות
לזקני עולי בולגריה.
בין מאות האנשים שביכרו להגיש את
תביעותיהם באמצעות האיגוד היתד, גם זימ־בול
לוי, תושבת יפו. חודשים מספר אחרי
שהגישה את תביעתה קיבלה זימבול מכתב
תשובה. המכתב נשא את חותמת בנק קופת־עליה,
צורף אליו גם פירוט הפיצויים וההורדות
שנוכו מהם.
זימבול עברה על החשבון, גילתה פרט מוזר:
למרות שחתמה על הסכמתה להורדה בסך
כולל של חמישה אחוזים, הורד מפיצוייה
סכום שעלה על עשרה אחיזים. היא פנתה
לעורך־הדין התל־אביבי ידידיה בארי, ביקשה
ממנו לברר עבורה את פשר ההורדה שבניגוד
לחוזה.
מטרה סוציאלית. עורך־הדיז שיגר
מכתב לבנק, ביקש לדעת מדוע הורדו חמשת
האחוזים הנוספים. להנהלת הבנק לא היתד,
תשובה על כך והיא היפנתה את עורך־
הדין לאיחוד. בארי שיגר מכתב לאיחוד
ביקש הסבר.
״הסכום הורד לפי הפירוט הבא,״ נאמר
במכתב התשובה של איחוד עולי בולגריה,
״שני אחוזים למטרה סוציאלית והשאר הו־צאות־משרד
ושכר עורך־דין בגרמניה.״
אילו אחוזים הופרשו לשתי המטרות האחרונות
— זאת לא נאמר במכתב. בארי
שיגר מכתב נוסף, ביקש לדעת בדיוק: א)
מד, הסכום ששולם לעורך־דין שהוחזק למטרד,
זו בגרמניה; ב) מה הסכום שהורד
כהיצאות טיפול המשרד; ג) מה נעשה בפועל
בסכומים שהורדו ל״מטרה הסוציאלית״.
למכתב
זה, שנשלח לפני חמישה חודשים,
לא נתקבלה תשובה עד היום.
השמע עמד עורך־הדין להגיש תביעה
משפטית נגד האיחוד .״אמנם חמישה אחוז
נוספים נשמעים כמספר מבוטל,״ הסביר,
״אך אם ניקח בחשבון שכל אחוז מתבטא
כאן במאה לירות לפחות, הרי שהאחוזים
שהורדו — אם הורדו — ממקבלי־פיצויים
אחרים, מהווים מעשה הונאה של אלפי לירות.״
הווי מוצרים

טובים

יותר

לחיים

נוחים

1 1 1 ^0
יותר...

באמצעות

הכימיה

חברת ״דו פונט״ מייצרת סיבים אבל איננה מייצרת את החוט או את האפודה שבמודעה זאת.

שינוי כתובה -
המנוי המשנה את כתבתה מתבקש להו דיע
על כך •למחלקת המנויים שבועיים
מראש, כדי למנוע עיכובים במשלוח.

מהשכתובכתוב: בתל-אביב, הואשם
ראובן ראובן בהקמת רעש באוטובוס
בזה שפתח את מקלט הטרנזיסטור שלו בקול
רם, טען להגנתו כי באוטובוס כתוב
״לא לעשן ולא לירוק״ ,אבל לא כתוב
לא לפתוח רדיו רקכימי חו ל:
באשקלון, הסתובב הקבצן משה לוי• בבתי
ההארחה, הזמין לעצמו עשרות עוגות
וממתקים, טען, משנעצר על־ידי המשטרה,
כי השיג את הכסף בקיבוץ נדבות
בימות־החול ועתה בא לבלות את סוף־השבוע
באשקלון יבכרהאמת: בשבות־עם,
נעצר אזרח שקרא לעבר פקיד ממשלתי
״אידיוט״ ,התמרר כשהשופט קנסו ב־ 40 לירות
״רק משום שאמר את האמת
חיטוי יסודי: ביפו, הועבר הנער אברהם
ביטון לבית־החולים, כאשר התברר כי במקום
בקבוק גזוז קיבל בקבוק מלא די.די.טי
השם המפורש: בתל-אביב, הובא דויד
ששון למשפט על גניבת אופניים והכאת בעליהם,
טען שהיכה את בעל האופניים משום
שקרא לו גנב אימץ בסיסי: באשקלון,
עצרה המשטרה אדם שאיים על העוברים
ושבים באקדח־צעצוע ואשר טען כי יש
בדעתו לקנות אקדח להגנה עצמית וכעת היא
עורך אמוני ירי האיטלקיה בירושלים״
:בירושלים, פירסמה התזמורת הפילהרמונית
מודעות הקוראות לתושבי העיר
לבקר בהצגת האיטלקיה באלג׳יר, שתערר
לכבודם דווקא בתל־אביב מפרעה?ן ל
החשבון: באור־יהודה דרש אזרח במשרדי
המועצה המקומית שיכון למשפחתו,
חיזק את טענותיו על־ידי כך שזרק עגבניות
על סגן ראש המועצה.
העולס הזה 1265

ספרים

? .;11111313811׳ ג

תרמם

עגב1ין ן ^

ה חיי ם וזם פ־ם
אנשים, שנים, החיים >מאת אילייה
ארנבורג, תרגם אליהו פורת, הוצאת ספרית
פועלים 346 ,עם׳) הוא רק החלק הראשון
בסיפור־חייו והאנשים שפגש הסופר היהודי־סובייטי
בן ה־סד.
אילו היה אילייה ארנבורג כותב את סי־פור־חייו
האמיתי, היה הספר יכול להיות
אחד הפרקים המעניינים ביותר בתולדות המהפכה
בברית־המועצות. אך הסופר אינו
מעז, עדיין, לעשות זאת כמה פרקים
עדיין לא הגיעה שעתם להתפרסם, במידה
שעניינם אנשים חיים או מאורעות
שטרם נעשו קניין ההיסטוריה. אשתדל לא
לסלף ביודעין אף לא תג אחד; לשכוח את
מיקצועי כרומאניסם.״
הוא אינו מעז לכתוב, לפחות בחלק הראשון
של כתביו, אף מילה אחת על פעילותו
הפוליטית. האישיות הפוליטית היחידה
שהיה לו, למחבר, קשר כל־שהו אליה, היה
לנין — בפאריס. המלים היחידות העוסקות
בבעיות האמיתיות של דור המהפכה מסכמות
בקיצור את לקח חייו של ארנבורג:
״רבים מבני־גילי נמחצו תחת גלגלי הזמן.
אני נשארתי בחיים לא משום שהייתי אמיץ־
כח יותר, ממולח יותר, אלא משוס שיש
זמנים, כאשר גורלו של אדם משול לא ל־מישחק
שחמת הנערך לפי כל החוקים והכללים,
אלא — לפיס.״
דוסי״פאריפאי. הגיבורה האמיתית של
30 שנותיו הראשונות של ארנבורג, כפי
שהן מתוארות בספרו, היא פאריס :״ימים
רבים ישבתי בפאריס. מאורעות שונים, פרצופים,
קטעי־דברים נתערבבו בזכרוני; אולם
יומי הראשון בפאריס נחקק היטב בנפשי:
עיר זו הממתני. המפליא ביותר הוא
שהיא נשארה עד היום כפי שהיתר :,מוסק־תה
נשתנתה ללא הבר, אך פאריס עומדת
בעינה וטעמה לא נגמר. מדי בואי לפאריס
נופלת עלי עצבות עד אין־לתאר: העיר
כקדם — אני שוניתי כאז כן עתה
חיים שם בני-אדם ברחובו של כרך, האוהבים
ומתנשקים בכל מקום שעולה בדעתם
ואין מוחה בידם. איש אינו נותן דעתו על
חברו מובסחני שאם ייקלע לפאריס
בחור סודייטי בן , 18 יפרוש כפיו מגודל
הפליאה וההשתוממות, כמוני ב 1908 בחיי,
תיאטרון
פאריס היתד. ונשארה עד היום מרכז
חוויותיו של ארנבורג. הוא חוזר אליה בכל
פרק ופרק של זכרונותיו והיא נקודת הפתיחה
שלו לכל קשריו עם,האנשים עליהם
הוא מספר.
פאריס של ימי ארנבורג היתד, מרכז העולם
התרבותי, שהיום הוא עולם האתמול.
לנין ומודיליאני, אלכסיי טולסטוי ופרנאן
לג׳ה, דייגו ריוורה והזכרון החי היחידי של
ארנבורג — פבלו פיקסו — אינם שמות
בלבד או ציורים ושירים, הם חבריו שחיו
עימו, רבו והשלימו וחתרו יחד איתו לעולם
אחר. על חלומותיהם כמעט שאין ארנבורג
מספר. יש לכולם אופי וחיים מעניינים, איש
מהם אינו עוסק כביכול בשום מאבק פוליטי.
קומוניסט-יהודי. אתבורג זכה לא רק
בפיס הגדול של זכות החיים במשטר ה־סוויסי.
הוא גמע בכל כוחו מיין החיים ה־פאריסאים
והוא מתאר את חייו שם בכל
יכולתו הציורית. הוא מחייה תקופה שלימה
בשפתו המיוחדה, הקשה אמנם לקריאה שוטפת
אך מלאת עניין ופרטים. בזכרונותיו
הקטועים — שזורים דו־שיחים וזכרונות
מתקופות שונות של חייו ובלשונו שבים
לתחייה כל אנשי זכרונותיו.
בכל סיפוריו נשאר ארנבורג קומוניסט
אדוק ויהודי מוצהר. הוא מספר על היום
שבו נכנס עם בתו לכנסייה וסירב 7כרוע
ברך לפני הכומר, אך משום מה משכנע
התיאור שהוא עשה זאת לא מפני שהוא
קומוניסט — אלא משום שהוא יהודי.
פרק נוסף בזכרונותיו היהודיים הוא הפרק
על באבי יאר :״ראיתי את חולות באבי
יאר. שם רצחו ההיטלריסטים שבעים אלף
יהודים. על פני רחוב לבובסקה צעדה תהלוכת
הנידונים למודת ; הנשים החזיקו בזרועותיהן
את התינוקות. המשותקים הובלו
בעגלות יד. אחרי כן הפשיטו את בגדיהם
ורצחום. בין הנספים לא היו קרובי משפחתי,
אך בשום מקום בעולם דומני, לא
הרגשתי תוגה כזאת, יתמות כזאת כמו
בעמדי בחולות באבי יאר.״
ארנבורג הרוסי נשאר פאריסאי וארנבורג
הקומוניסט אינו יכול לא להיות יהודי.
הויולח הז ה 64י1

לדגים מבושלים, מטוגנים,
צלויים, פילה ולתוספות
תבלין פיקנטי מעגבניות טריות

* סיס 715

200 גר

375 נרי

מגיש

ש מ לו תמעיליםח לי פו ת
ממבחר בדי העונה
צמר־ דרסי -שנ סונג
פשתן -סריליו ־ מוהיר
הכל בגיזרה ח די ש ה ולכל ת ק צי ב
ל ה שי ג ב חנויו ת או פנ ה מו ב ח רו ת

ז 0815ז

תנור החימום לפי שיטת אינפרא-רד
יפיק חום מכסימלי במחיר מינימלי.
בעיית חימום הדירה בחודשי החורף הקרים נפ תרה
עתה עם הופעתם של המכשירים החדשים
לחימום הדירה בעזרת קרני אינפרא־רד• המכשיר
החדש הנקרא ״נלסון״ והמופעל ע״י חשמל, מפיק
קרניים אינפרא אדומות, שכידוע מהוות את הקר ניים
המפיקות את החום הרב ביותר. בכך גם
מובטח חיסכון בהוצאות החשמל.
בנסיונות שערכו מהנדסי המפעל נסתבר כי
המקרן צורך לחמום נורמלי של חדר 3.5אגורות
לשעת הימום. תוך שעת חימום עשוי החום בהדר
לעלות ל־ + 30 מעלות. באחד הנסיונות הכניסו את
התנור לחדר שקורר עד ל־ —2מעלות (מתחת
לאפם) ,תוך שעה עלה החום בחדר ל־ + 30 מעלות.
מקרן ״נלסוך נאה בצורתו, עשוי כולו אלומיניום
וקל במשקל. משקלו 1.150ק״ג. המקרן מצויד
ברגליה המאפשרת הצבתו על הרצפה או תליתו
על הקיר. אורו של המקרן משווה לחדר אווירה
נעימה כאח אמיתית. גם מחירו זול ונוח לכל כים.