גליון 1268 מתאריך 27 בדצמבר 1961

ספר 1268

כ׳ מכת השכ״ב 27.12.1961

המחיר 65אגורה

אחו שערוריות ה.,שדם״
באשרה -עתה בקאטשז!

במחסני הנשק שר צ־ומבה!

כאשר מתה, לפני כחודש, אורי אבגרי
ביקורת על מחדליה האחרונים של מפ׳׳ם
בכמה פרשות חשובות (העולם הזה ,0 26
מצא לנכון לסיים את מאמרו במשפטים
אלה :״איני דואג לגורל האידיאלים. אלה
ימצאו את לוחמיהם. אם יבגוד בהם מחנה
אחד, יקום במקומו מתנה אחר. לגורל
מפ״ם אני דואג.״
בגליון האחרון של ישר לעניין, העלון
לאינפורמציה פוליטית היוצא מטעם ההנהגה
הראשית של השומר הצעיר, יצא חבר
ההנהגה חיים שור לתבוע את עלבון מפלגתו.
הוא כותב, בין היתר:
לא, לא נובל להתחרות באבנר׳ בשגי-
בותן של מלים, שכן בניגוד להעולם הזה
עבורינו מלים מחייבות ומשמשות תררין
לפעולה, לביצוע, למעשה היומיומי.
אגב, כמה קולות אספה מערכת העולם
הזה בבחירות? היכן ראינו את רשימת
הפעולה השמית? איפה סניפיה של תנועה
זו? מה היתה פעילותה הממשית של המערכת
נגד המימשל הצבאי? נגד כפיה דתית?
נגד העוזים באינגולה? ה״פרשה״ד היכן
נערכו כל אותן ההפגנות המוצלחות, שוד־פות־הגשרים,
של מערכת העולם הזה?
במסוסא סכם, עורכים נכבדים ו״אמי•
צים״; הנה משוטטים אנו בהרי הארץ ועמקיה,
בעריה, כפריה, מעברותיה, הישו־

תל־אביב

יסודותיה והבסיס למדיניותה ביחס לערביי
הארץ.
נגד הכפיר, הדתית, שעורכי העולם הזה
לחמו בה מעל דפי העתון, ובאופן אישי.
וזאת, בשעה שמפ״ם עצמה היתד. שותפת
לקואליציה שהפקירה את כל ענייני האישות
וחופש־המצפון של האורח בידי סוחרי
הדת.
וביחס לעוזים באנגולה. מה באמת ביחס
לעוזים? מי שלח שליח לפורטוגל כדי
להשיג את ההוכחה הרשמית, כי אומנב
נמכרו עוזים לפורטוגל וכי נשק זה הופעל
נגד לוחמי החירות באנגולה? מפ״ם בעלת
האפשרויות הגדולות, או העולם הזה? וכאשר
הושגו ההוכחות והובאו לידיעתה הבלעדית
של מפ״ם בטרם פורסמו על־ידי
העולם הזה — מי הגיש מיד אחרי הפיר־סום
שאילתה או הצעה לסדר־היום בכנסת?
מפ״ם או הליבראלים וחרות?
וביחס ל״פרשה״ :כל הכבוד למפ״ם —
או לפחות אותו חלק של מפ״ם, אשר מאיר
יערי שימש לו פה ברגעים המכריעים של
המערכה הציבורית נגד הבוסים והזייפניס
של משרד ד,בטחון. החבר האמיץ שור יטיב
לשאול אותם מה היה חלקו של העולם
הזה בפרשה. הם יודעים מה שהוא, כנראה,
אינו יודע.
ואם אין חיים שור ומרעיו רואים את

דז>י<רד
רח־ אלנב׳ *7
דחי נחלת״בנ ׳מיו 44י י

י • -י רח׳ הרצל ך }

דידי וצידה (מאת צידה)
דחף

נפתחים קורסים חדשים

שרטוט מכונות
שרטוט בנין ארכיטקטורה פרסים והרשמה 7—5בערב

ממן ישראלי להכשרו! טכנאים חיפה ביאליק 17

תל־אביב
בלפור 6

בים הערביים וישובי העולים שבה, אולם
משום מה איננו רואים כל שמץ ממעשיכס
ה״גדולים״ וה״אסיצים״ .איננו רואים את
לוחמיכם, שבבטחון, בקלות־דעת, אתם
קובעים שידאגו לגורל האידיאלים.
אתם שורפים גשרים 7 7

אני יכול רק לומר לחבר האמיץ, שהעולם
הזה תרם את תרומתו במאבקים
הגדולים שהוא מונה, עוד בטרם הספיק
הוא עצמו לעכל כהלכה את תורת הדיאלקטיקה
המארכסיסטית.
יתכן מאוד שיוכל להתחרות בעורכי העולם
הזה במלים נשגבות. אך בוזדאי לא
במעשיהם הממשיים באותם המאבקים החשובים.
נגד המימשל הצבאי, למשל, בו
לוחם העולם הזה מן היום הראשון ש־עורכיו
השתחררו מן הצבא ונטלו את ה־עתון
הזה לידיהם — בעוד שמפ״ם ישבה
בממשלה שהמימשל הצבאי היה יסוד מ־

״הלוחמים שלנו״ ,שידאגו לגורל האידיאלים
— יתבונן שנית בכל אותם המקימות
שהוא מנה. יתבונן גם בקנים ובקיבוצים
של תנועתו. הם נמצאים גם שם.

נסיים בנימה קלה יותר. כאשר מסרי
בשבוע שעבר צילה ודידי מנוסי את יצירתם
המשותפת על הצבריות, צירפו אליה
ציור שלא ראה אור. הוא נשלח אלינו
במקום חתימת השניים, אך במקומו מצא
עורך התבנית לנכון לפרסם צילום של הזוג.
לקוראים הרבים שהתפעלו מציוריה
של צילה, אנו מגישים עתה תיקון של המעוות:
הציור המקורי של צילה ודידי,
מאת צילה.
מכתבים שיתרו — ודי:
אם אורי אבנרי רצה להתווכח עם עצמו
את אייכם! להורג או לא
אם להוציא
(העולם הזה — )1208 זאת זכותו כיחיד.
אחרי זה תקדישו למעלה
אבל ששבוע
מעמוד שלם של העתון כרי לשאול כל
מיני אנשים אם הם בעד או נגד התלייה
— זה כבר מוגזם. מספיק שהחיה
הזאת העסיקה את בית־המשפט ואת האיז
במשר
חודשים כה ארוכים: ציבור צורר לבזבז כל כד הרבה מחשבה ורגשות
עליו• הוא נידו! לטוות— שיתלו אותו
ודי!
אלי מאור, ירושלים
.העולם הזה* ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8סלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע׳־מ, ת׳׳א,
פין . 6העורך הראשי: אוריאבנרי. המו׳־ל: העולם הזה בע*מ.

הבה ואומר לכם מה מצא חז בעיני,
ב״ויכוח עם עצמי״ •על אורי אבנרי: השהוא
מתווכח עם עצמו: החזיוז עובדה החדש של אורי אבנרי הבוחז ושוקל את
משני צריה ולא רק את הצד
המטבע

השני של המטבע. ככל שירבה להתווכח
עם עצמו, כז יתמעטו ויכוחיו עם אחרים.
אורי אורן, ירושלים
.. .ואני חושבת שאייכם: לא שווה שאנחנו
נלכלד את אדמת הקודש בנבלתו
אופירה מאירוביץ, תל-אביב

מקום דפדיטים

במאמר על הויכוח באו״ם בבעיית הפליטים
הערביים (העולם הזה )1266 הובאה
טענה של שוקיירי, כי איז כל הוכחה
שמנהיגי ערב קראו לתושבי ארידישראל
לעזוב את הארץ. לפחות במקרה אחד אפשר
להזים טענה זו, והוא כיבוש חיפה
בירי ההגנה, באפריל .1048 מנהיגי הערבים
בעיר היו מוכנים לחתום על כניעה
ולהישאר במקומותיהם, אלא שברגע ה•
אחרוז נתקבלה הודעה מהועד הערבי העליון
כי אי: לנהל משא־ומתן עם היהודים
הסולם הזה 1268

ויש לעזוב את העיד, ני מטילא תיכבש הארץ
בקרוב על־ידי צבאות הפלישה של
מדינות ערב. נציגי הערבים לא נשמעו
לשידולי מנהיגים יהודיים — ובראשם ראש
העיר שבתאי לוי — להישאר, והעדיפו
לצאת לגלות מרצון וליהפר לפליטים.
ישיבה זו התקיימה בנוכחות נציגי הצבא
הבריטי ועתונאים זרים, ומוזכרת
בי! השאר בכפרו של אלוה משה כרמל
.,מערכות צפון״ ,וכן בספרים רבים אחרים
הדנים בתקופה של מלחמת העצמאות 60 .
אלה ערבים עזבו את חיפה, לעומת כמה
אלפים שנשארו בה עד היום. תופעות
דומות קרו נם בערים יפו, טבריה וצפת,
.כבשו א *1הז יפני קום המדינה ופלישת
אות ערב.
יעקב צור, ירושלים
כל מי שחושב שאפשר לפתור את
בעיית הפליטים, אפילו על־ירי הסכמת
ישראל לקבלם חזרה
ארצה, טועה טעות
מרה. היום הערבים
אומרים שרק החזרתם
ארצה תספק
אותם. אבל כשנסכים
— יעמידו עוד
דרישה: שנחזיר כל
אחד ואחד דווקא לבית
שהיה לו קודם
ולכפר שבו נולד.
איר יכול דבר כזה
להתבצע? לאז נוציא
את העולים החדשים
שהשתכנו בינתיים
בבתים ובהנטושים? כפרים נחזיר
אותם לארצותיהם
— או שנקים
מחנות פליטים בשבילם?
לא, רבותי, אילו באמת היה איכפת
לשליטי ערב מה קורה לפליטים, היו
מזמז מיישבים אותם בארצותיהם. מקום
יא חסר להם, חסר רק הרצוז.
שמואל לוי, טבריה
...לעולם לא יהיה שלום עם הערבים,
אפילו יתקבלו הרעיונות יעל אורי אבנרי
על־ידי מעצבי המדיניות הישראלית, וזה
מכמה וכמה סיבות:
אז הערבים (אני מכיר אותם היטב,
כי נולדתי בחברו! ,דור חטישי) שונאים
אשכנזים;
בז אי! כמעט ישראלים — כלומר צברים
בשלטוז. כיצד נתאר לעצמנו את נציגהפליטים בא במשא־ומתן עם ארם שאפילו
לא נולד בארץ?
עמוס רני, תל־אביב

חבל על דאבדין

אני מתפלא עליכם יעלא מצאתם לנכוז
להקדיש מקום נרחב יותר לצד המסורתי־דתי
של ביקור ראש הממשלה בבורמה,
מלבר כסה שורות במדור ״תצפית״ (העולם
הזה .)1267 צדקתם כאשר ניבאתם
סערת־רוחות בקרב החרדים, כי איז חזיון
צורב יותר מאשר לראות את ראש ממשלתה
של מדינת היהודים סוגד לפסלים ועובד
עבודה זרה. בנכר. ובל יאמר איש כי
חדבר נחוץ מטעמי מדיניות או מטעמים
מטלכתיים. כי שום דבר אינו יכול להצדיק
חרפה זו. רחל ושבעת בניה לימדונו
פרק בגאווה לאומית ובכיבוד מסורת אבות;
והנה בא עתה ראש ממשלתנו להעמיד
לננד עינינו דונמה הפוכה. חבל על דאבדיז.
אליהו גרינבלאט, תל־אביב
. .וזאת כתוב בהילכות עבודת כוכבים
ירמב״ם :״ואפילו להסתכל בדמות הצורה
ושל עבודה זרה) אסור. שנאמר: אל חפנו
אל האלילים( .בעניין הזה נאמר: ופן
תררוש לאלוהיהם לאמור איכה יעבדו.
שלא תשאל על דרד עבודתה איר היא,
אף־על־פי שאין אתה עוברה. שדבר זה
גורם להיפנות אחריה ולעשות כמו שהם

שלמה כהן, פתח־תקווה

אפריקה בחזיה

עד מתי יתייחסו אצלנו לכל דיר בקנה־חמידה
׳סל צרות־מוח פרובינציאלית? הופעת
הרקדניות מסננאל ללא חזיה (העולם
הזה )1267 היא דבר־אמנות יפה וטבעי.
אבל אם מבריחים אות: ללבוש חזיה —
דווקא זה יהפוך את הופעתן לזולה ומעוררת
יצרים אפלים.
שמואל נבון, באר־שבע
הכותרת שלכם קלעה
למטרה יופי.
בעולם מדברים על
״שובי אפריקה!״ כי
בעולם רואים באפריקה
ענק המתעורר
ושב לגדולתו. ואילו
כאן אומרים ״התלבשי
אפריקה!״ כי
עדיין ישנם אנשים
הרואים באפריקה
איזה מיז ג׳וננל
פראי, שתושביו אינם
ראויים להופיע
לעיני העולם הרחב
בלבושם הלאומי. איזה
בושה!
מרים נחמני, חולון

לידות חנוכה

נוכח הייתי במסיבת חנוכה מאוחרת של
עובדי הדואר, איפר נערכה ביום 13.12.61
בבית המהנדס בחיפה. באתי באיחור מה
ומצאתי כי הקהל הצטופף בקצה האולם,
ליד במה קטנה עליה עמר וטמנה בידר
את הקהל האם! יוסף נולנד. שיריו ופז־מוניו
לא היו לטעמי האייסי, אר בהיותי
אורח מוזמן, החשיתי והחרשתי.
העולם הזה 366ו

לאחר כ־ 45 רקות של ריקודים, חזר גולנד
ועלה על הבמה. הוא שלח מכיסו פרט־מדידה
של חייטים והכריז על תחרות
״הנערה דקת־הגו ביותר״ .כאז המקום להעיר
כי אני ליברלי בקשר לדת ואינני
אדוק בלל וכלל ואיני צם כיום הכיפור.
על הכמה עלו שבע פתיות, כן! פתיות!
ביניהן אשתו של מנהל הדואר בחיפה. לבמה
הוזמן מר חיים ברומברנר עצמו בכדי
שימור את מתני המועמדות. מאחר שהראשונה
היתח אשתו, נטל גולנד את זכות
המדידה של מתניה באסרו :״אתה כבר
מדדת בבית!״
לאחריה מדד מנהל הדואר כמה מועמדות,
בשגולנד לידו אינו פוסק מלהעיר הערות.
אחר־כד חזר ומרד נולנר ולא חסד מעצמו
מזמוזים. נערה אחת מדד על חגורתה וכאשר
התרעם הקהל על זיוה הקריאה והיא
הסירה את חנורתה, העיר לקהל בפנים
צוהלות :״היא מתחילה להתפשט.״ וכעבור
שניות מספר :״עוד תהיה לנו כאז הצגת
ם םריפ־ם יז.״ לנערה דקודהנו ביותר מדר
נם את היקף החזה, וכאשר קראה זו ״די!״
ענה לה :״האם נם בבית את אומרת די?״
איני חבר בלינה לשמירת מוסר או נוף
כלשהו אחר דומה שאינו קיים. אך לעניות
דעתי הפרטית, אם זו דמותה של האמנות
הזעירה, אוי לה.
אבישי מנחמי, קרית מוצקי!

צבר +צברית
הצבר יכול להשמיץ את הצברית, וחצב־רית
יכולה להשיב לו אפיים. אבל כשהם
מתאחדים, הם יוצרים דברים באמת נחמדים•
לא, לא רק מה שאתם חושבים. אני
מתכוונת נם לתרומתם של צלה ורידי מנוסי
לויכוח על יופיה של הצברית: הוא בחס־שירים
והיא בציורים (העולם הזה .)1207
זה היה עשוי באמת בטעם.
יעל חזן, תל־אביב
תייר שהגיע מעבר (לים)
בנושא הנדון אמר: ז־צסא.
הוא הסביר: הצברת
אומנם אינה גברת,
אד נם הצבר אינו נבר.
נירה שוורץ, רמתיים
הנעתי לניו־יורק לפני כמה חודשים והחברה
שלי היא בע יקר יהודים אמריקאים. הויכוח כשהתחיל
על היופי של הצברית,
תירנמתי להם
איזה מאמר או
שניים. מאז הם שואלים
אותי אם עוד
ממשיכים כל מיני להשמיץ טיפוסים
את הצברית. הם
חושבים שהאנשים
האלה מלאי תסביכים
וצריו לשלוח
אותם לפסיכיאטר—
או אולי לרופא
עיניים. הם, כשלעצמם,
אומרים ש־מטה
שראו, הצב־י

ריות הן יפות ונוי

מעניינות הרבה יותר
מז הבחורות של ניו־יורק, למשל.
דור.ית נוימן, נין־יורק
אפשר להבין אותם, אס הדוגמה העומדת
לנגד עינם היא הקוראה נוימן.
הדיאגנוזה של מר בני קדר (העולם הזה
)1205 כי ראש השור המוזהב, בדגל
הכנעני, מזכיר את עגל הזהב, מאוד מעניינת.
בימינו, בתקופה הקפיטליסטית, נת־יחרה
המליצה ״עגל הזהב״ לסמל את הרדיפה
אחר ממוז, אהבת הבצע, האלהת הזהב
במובן עויסר. אר אין הדבר כד במקורו.
עבור בני ישראל, לרגלי הר סיני, ביטא
הדבר חורה לפולחן האלילי המצרי של ־
ור הקרוש אפים — מעי; פריקת עזי׳שמיים, דחיית הסמכות האלוהית־אבהית התובעת
משמעת ונאמנות, והדורשת לדכא
את היצרים האפלים והאנרכ״ם הסוערים
בקרבנו.
ההילולה מסביב לענל הזהב, המזכירה
את ההילולה מסביב לעשתורת, היא באמת
פרץ־יצרים אדיר, מעין נצחוז זמני של ה־
״איד״ על ״הסופר־אגו״ ,אשר עבורו שילמו
הבנים בדם כדי לשכר את הרודאפו של
האל־האב. לכן הסיפור על עגל הזהב קשור
באיזו אימה ארכאית־אריפלית מנקמת האב.
בועז קראום, תל־אביב

דא יריב
נועל נפש, נועל נפש, ועור פעם גועל
נפש! כוונתי לכתבה של זיוה יריב על חתונתי
של יריב בז־אליעזר (העולם הזה
.)1265 באיזה ארסיות מתוארים שם ראש
הממשלה ושאר הקרואים! רבונו של עולם,
אילו רשעים יושבים במערכת זו! נניח שריב
קשה לכם עם דעותיו של בן־גוריון
והנכם רשאים להתקיף את מעשיו ומחדליו
בתחום ענייני הציבור — אולם מהי ההתערבות
הזאת בחייו הפרטיים?
.. .אני מוכרח לציין לשבחם של שומרי
ראשו של בדנוריון את סתינותם והתאם־
קותם, לאחר שנתגלתה זהותה של האורחת
הבלתי־קרואה. מן הראוי היה להעיפה בבעיטה
הגונה החוצה.
ש. קוניצפולסקי, משק יגור
זיוה יריב אינה רואה יריב אישי במר
בן־גוריון, היא ביקשה רק להשתתף בשמחת
הכלולות, כשם שעשו יתר חבריה־למקצוע
סעתונים אחרים.

במדינה
העם
ה מ תוו ך
מאז קום המדינה והתעמקות הסיכסוך
העברי־הערבי, מתהלכת במדינה התקווה הכמוסה
הקשורה במלת־קסמים :״מתווך״.
מתווך צריך להיות ניטראלי. עליו להיות
אישיות בפני עצמו. עליו להיות בלתי־תמי.
המתווך הראשון היד, הרוזן פולקה בר־נאדוט.
בהיותו איש המערב, היה תליי
במשרדי־חוץ עויינים. הוא שילם בחייו.
מאז צצו שמות רבים. שמו של ג׳והאר־לאל
ניהרו הוזכר פעמים רבות — ואמנם
ניסר, שליחו של ניהרו בקאהיר, השגריר
פאניקאר, לתווך בשקט. בהשפעתו הסכים
עבד אל־נאצר לפגישה עם משה שרת. אך
העניין התפוצץ.
לאחר מכן עלה שמו של המרשל טיטו.
אך טיטו התרגז כאשר תקפה ישראל אד,
מצריים שעות מעטות אחרי שמשלחת ישראלית
הבטיחה לו שישראל שוחרת שלום.
השבוע נקשרו תקוות סתומות בשמו של
ראש ממשלת בורמה — או נו. היו לו
מעלות רבות. הוא ניטראלי באמת — והוא
הוכית זאת כאשר עצר לבדו ובמו ידיו
החלטה אנטי־ישראלית בוועידת בלגראההוא
בלתי־תלוי לגמרי בשני הגושים העולמיים.
ואין ספק שהוא אישיות, המכובדת על
שליטי מצריים וישראל כאחד.
קרוב לוודאי שהתקוות היו מוגזמות (ראה
להלן) .אך עצם העובדה שרעיון כזה יכול
היה לעלות, מוכיח עד כמה השתפרה האווירה
במרחב בחג המולד — 1961 החג
העומד בסימן הפסוק :״שלום עלי אומות
ורצון טוב לכל אדם!״

המימ של הצבאי
כוחותש?ו די

שינוי כתובת -
המנוי המשנה את כתבתת מתבקש להו דיע
על כך למחלקת המנויים שבועיים
מראש, כדי למנוע עיכובים במשלוח.

המערכה נגד המימשל הצבאי מתקרבת
לשיאה. שש הצעות־החוק השונות, שהועלו
לאחרונה על שולחן הכנסת, העמידו את
הממשלה בפני סכנה ממשית של מפלה,
בשאלה אותה רואה מפא״י חשובה יותר
מכל שאלה שלטונית אחרת.
יחסי־הקולות שהסתמנו בכנסת לא בישרו
טובות למפא״י. לפי ההסכם הקואליציוני
רשאית אחדות־העבודה להצביע כרצונה בשאלת
המימשל הצבאי, מבלי להתחשב ב־מישמעת
הקואליציונית. לכן הלכה בדרכן
של חרות, הליבראלים, מפ״ם ומק״י, שכל
אחת מהן הגישה הצעה התובעת בצורה זו
או אחרת אח ביטול המימשל הצבאי. סיעות
אלו אף הגיעו להסכם בדבר העברת ההצעות
השונות לועדה, שם יוחלט על ההצעה
הטובה ביותר שתועלה בכנסת.
דעת־חכרים. הסכם רב־מפלגתי זה
הבהיל את מפא״י. במצב המאוזן שנוצר
יכול היה להיווצר רוב נגד המימשל —
בייחוד מאחר שראשי מפא״י חששו אף מהימנעות
מספר אנשיהם שלהם בשאלה מצפונית
חמורה זו.
מפא״י יצאה להתקפת־נגד. הצעד הראשון
היה הכרזת תת־שר הבטתון שמעון פרם,
כי יונהגו הקלות ניכרות במימשל. עוקצה
של ההצעה היה מופנה לשותפותיה בקואליציה:
אחדות־ר,עבודה והדתיים־לאומיים. אנשי
הדודל הסתפקו ברובם בהכרזה זו,
הרגיעו את מצפונם והודיעו שהם יקבלו
על עצמם את המשמעת הקואליציונית. אך
ארבעה מח״כיהם הודיעו ברורות, שיימנעו
מהצבעה בשאלה זו.
אחדות העבודה נלחצה אל הקיר. מצד
אחד היתה מוכנה להסתפק בהקלות נרחבות
אך לחץ דעת־החברים לא איפשר לה לעשות
זאת. לכן הודיעה שלא תיסוג מכוונתה
להגיש הצעה משלה לביטול המימשל.
לשון־המאזניים. בעקבות ההחלטות
האלה נוצר בכנסת שוויון־כוחות בין שוללי
ומחייבי המימשל הצבאי. מצד אחד עמד
הגוש של מפא״י ( 42ח״כים) ,הדת״ל (12
פחות 4נמנעים) ,אגודת ישראל ( 4ח״כים)
ופועלי אגודת ישראל ( 2ח״כים) .בסך הכל;
56 קולות.
לגוש המתנגדים היו קולות חרות (,)17
הליברלים 17 מפ״ם 9אחדות־העבודה
( )8ומק״י 5בסך הכל 56 :ח״כים.
נותרו בצד, מכל 120 חברי הכנסת.
ארבעת הח״כים הגרורים של מפא״י. אם
לא ישתנו החזיתות עד שיועמדו הצעות-
הביטול להצבעה, יהוו ארבעה קולות אלה
את לשון־המאזניים.
ביום זה יידרשו הארבעה לפרוע את
שטר־החוב שלהם למימשל הצבאי שהבטיח
את בחירתם לכנסת — כשנגדם מתנשאת
שאיפת בני־עמם להשתחרר מן העול המביש,
הפולס חזה 1268

11111

וווו 111ז י

דמם נ שכן נחוצות באדים, ה ם ! גווי םמלא ננוי סני ה
ומוחרמים באמריקה -האינטרנציונל של האנשים ההגונים

סופרת המפורסמת, שדיוקנה ידוע לכל צופה טלביזיה, לבשה את מעילון־הפרווה
( | שלה, נעלה את נעלי ספורט־החורף המרופדות, ואמרה לנו ״או ריוואר !״
לא שאלנו לאן היא טסה במכוניתה. ידענו.
אותה שעה עצמה נהרו לשם כולם — במכוניותיהם, במוניות, במטרו, באוטובוס.
סופרים צעירים ומחזאים ידועי־שם, ז׳אן־פול סארטר וסימון דה־בובואר, שחקני קולנוע
המוכרים לכל ילד בשיקאגו ובתל־אביב, פרופסורים ועסקני־ציבור, חברי פרלמנט וחברי
עיריות.
בישראל אפשר לכנס ציבור זוהר כזה רק במקום אחד — בהצגת־בכורה בהיכל התרבות.
אולם בפאריס, ביום השלישי האחרון, מילאו אישים אלה תפקיד חברתי שונה לגמרי.
הם הלכו להפגין.
ולא בהפגנה הגונה, מסודרת, במעמד נשיא המדינה, כדי להקשיב בנימוס לנאומים
נמלצים.
אלא בהפגנה אסורה. הפגנה אשר נגדה גוייסו מיטב כוחות הבטחון. הפגנה אשר נאמר
עליה מראש :״זה יהיה רצח!״
כן — זה אפשרי. אולי לא בתל־אביב. גם לא בניו־יורק. כאן, בפאריס — כן.

יד האנארכיה המאורגנת

שני מפגינים נפלו. נערה בורחת, שוטר מכה פועל ברובה

*** עת האפס היתה אחת־שמונה־שלוש־אפס. יצאנו — שלושה עיתונאים ישראליים —
מבעוד מועד. רצינו לראות את ההכנות. לקחנו טאקסי, אמרנו לנהג :״פלאם דה־לה־באסטי.״
ההפגנה נועדה להתכנס במקום שם עמדה פעם הבאסטיליה.
לכאורה, לא היה מובן מדוע צריך להיות ״רצח״ .ההפגנה לא נועדה לקומם את העם
נגד הממשלה. להיפך. היא נועדה להילחם באוייבי הממשלה — במחתרת הרצח הפאשיסטית

די צורכו בארצות אחרות: בצרפת אין ממשלה.
בצרפת יש נשיא גבוה־גבוה, שאיש אינו נשמע להוראותיו, ואשר השלטונות מחבלים
בגלוי במדיניותו. בצרפת יש ממשלה, אשר כל אחד משריה עושה בתחומו ככל העולה
על רוחו, ואשר כמה מחבריה (ואולי גם ראש־הממשלה) מתנכלים לקו הנשיא. בצרפת
יש תנועה פאשיסטית אדירה, השולטת בצבא, במשטרה ובכל מוסדות הבטחון האחרים.

המקצועיות, מפלגות
וגם לוחמי־המחתרת
שלום באלג׳יריה.״
כי הממשלה תתמוך

בצרפת יש אנארכיה מאורגנת.
ובאנארכיה זו יש הגיון, והגיון זה הוא שהטביע את חותמו על יום זה. האו־אה־אס
רוצה להפיל את דה־גול ולהשליט דיקטטורה פאשיסטית־צבאית, או לפחות להושיב ממשלת־בובות
ימנית שתיתן לאו־אה־אס יד חופשית לצאת למלחמת־התאבדות באלג׳יריה. דה־גול
רוצה ללחום באו־אה־אס, אבל דה־גול אינו שולט במכשירי־הבטחון. כדי לרכוש את
לבם, אפילו במידה שתאפשר לו להישאר למראית עין בשלטון, עליו להוכיח כי הוא לוחם
בשמאל. לכן הוא שולח את שוטריו לרוצץ
את גולגלות המפגינים הדוגלים בקו שלו.

הקיצונית, האו־אה־אם. הארגונים שקראו להפגנה — האגודות
השמאל (כולל הקומוניסטים) ,ארגוני הסטודנטים, ותיקי־המלחמה
היהודיים — קבעו מראש את הסיסמה :״נגד האו־אה־אס ובעד
זוהי בדיוק המדיניות המוצהרת של הממשלה. ניתן היה להניח
בהפגנה בכל לב.
אולם בפאריס איש לא הניח זאת. כי בפאריס יודעים הכל את אשר עדיין אינו ידוע

שעה ם 7.3־ השוטרים מכים ללא אבחנה בכתות הרובים באזרחים הנתקלים בדרכם

עשרים אלף אלות
הג חמוני^עצולטע^שאל^?£

להמשיך מפאת עומס התנועה. ירדנו
בלי להתווכח. אין טעם להתווכח עם הפחד.
כמה עשרות פסיעות ואנו בשדרת בומא-
רשה. כאן נתגלה לעינינו המחזה שרבגומ
אחרים נתקלו בו באותו רגע, בעשרות
הצטלבויות אחרות.
לפנינו, לכל רוחב הרחוב, שכם אל
שכם, עמד מחסום חי — שרשרת שוטרן ם.
מי שבילה את נעוריו בארץ־ישראל של
המנדאט, יודע להבחין בין שוטר לשוטר?
די לו להעיף מבט אחד בקבוצה של שוטרים׳
כדי לקבוע את תחזית מזג־האוזיר:
כן, יהיה רצח.
הם חבשו קסדות־פלדה והחזיקו אלות.
לידם עמדה מכונית־אסירים שחורה גדולה,
מוכנה לקלוט. הם עמדו בשורה, שוחחו
ביניהם. הבעת פניהם לא היתד, זועמת או
נרגזת. הם פשוט באו לבצע ג׳וב מקצועי.
והג׳וב שלהם הוא, במקרה, לרוצץ גולגלות.
הכיתור הוא הרבה יותר מקיף מכפי
שציפינו. זהו מעגל של קילומטרים רבים,
מסביב לשטח־ההפגנה המיועד. בערב, כש־השוזינו
את הרשמים, סימנו על המפה את
כל המחסומים שנתקלנו בהם. היד, זה אזור
ענק, כמעט בגודל של תל־אביב כולה: מכיכר
הרפובליקה בצפון ועד לשדרת סן־
מישל מעבר לנהר, בדרום. ממבואות כיכר
הבאסטיליה במורח ועד לשדרת סבסטופול
במערב.
אין זו טבעת אחת. החסימה מאורגנת
לעומק. בתוך המעגל, כל פניה חשובה
חסומה. מי שמנסה לעבור את המעגל מצד
אחד לשני, נתקל בדרכו לפחות בעשר
חסימות פנימיות.
יחד עם כוחות־העתודה המרוכזים, בלי.
ספק, בכמה נקודות אסטרטגיות, מצטרף
מספר השוטרים לכוח אדיר. חשבון גס על
גבי הנייר, תוך הסתכלות במפה• ,גלה
שפועלים כאן עשרים אלף שוטרים.
עשרים אלף אלות, הממתינות ל

ף* כל פינת רהוב קטנה עמדה קבוצת שוטרים הכן.
_ 1רבוצה של ,50 או , 100 או .200 סך הכל, היו
20,000 מהם מרוכזים באותו יום בשטח של קילומטר וחצי
כפול ארבע. כולם חבשו קסדות מתכת ממורקות. חלק מהם
היה מזויין באלה ארוכה ואקדח. חלק ברובים. חלק בתת־מקלעים
מסוג שמייסר. זה היה הנשק הרשמי.
חלק מהם גם התקין לעצמו נשק פרטי — אלת־מתכת
קפיצית, עם גולת עופרת בקצה. את הנשק הפרטי, הבלתי־חוקי,
הסתירו מתחת לגלימה.
בשעה שש וחצי עמדנו, שלושה עתונאים ישראליים, יחידים
בתוך כיכר הבסטיליה הענקית, שגודלה, נאמר, כמו
כל השטח שעליו בנויים בית הבימה והיכל התרבות. איש
מלבדנו לא היה במדבר הזה, המרוצף גרניט. רק טבעת
שחורה של כמד, אלפי שוטרים שמרה עלינו מסביב. היינו
היחידים מתוך כל הפריסאים שהצליחו להגיע לתוך הכיכר,
שממנה צריכה היתה לצאת ההפגנה.
משמרות השוטרים לא חסמו רק את עורקי הכניסה הראשיים,
הם חסמו כל רחוב קטן המוביל לבסטיליה. הם
חסמו גם את כל האפשרויות להגיע אל מסלול ההפגנה,
המשתרע לאורך קילומטר וחצי עד בית העיריה. הואיל
והמפגינים לא הגיעו כולם ביחד, באותה שעה, מאותו כיוון,
לאותה נקודה, נמצא כל מפגין בודד שניסה להגיע למקום
הריכוז במיעוט, מול חמישים שוטרים מזויינים לפחות.
כך קרה שההפגנה הגדולה נגד האו־אה־אס אפילו לא
התחילה.
את משמרות השוטרים הצלחנו לעבור בעזרת תעודת
עתונאי זר.
״מדוע אתה רוצה להגיע לשם?״
״כדי לראות את ההפגנה.״
״בבקשה, אם אתה רוצה. אבל לא כדאי לך.״
״מדוע?״
״כי בעוד שתי דקות יתחיל הקרב. אתה רוצה לקבל
אלה על הראש?״

״אז לך הביתה.״
״אין אפשרות לראות את ההפגנה מבלי להשתתף בה?״
״לא. כל בתי־הקפה סגורים. כל הדלתות חסומות. מי
שיימצא בתוך השטח מסכן את ראשו. תחליט בעצמך.״
״האם אתם מתכוננים להיות מאוד מרושעים הערב?״
״ואתה, בתור עתונאי, האם אינך טובל לפעמים את עטך
בחומץ?״
״בסדר, מסכים לקחת את הסיכון.״
״עבור.״

א היתה זי הפגנה נגד הממשלה, או נגד המשטר.
/פעמיים קרא דה־גול את העם לעזרה :״עזרו לי!״ אמר

בטלביזיה. היתד, זאת הפגנה נגד האו־אה־אס, שהוקע על־ידי
המשטר כחבורה בוגדנית ורצחנית.
נציגי האיגוד המקצועי של שוטרי פאריס ביקשו להתקבל
אצל שר הפנים ואצל ראש־הממשלה כדי לבטל את האיסור
שהוטל על ההפגנה :״האיסור מד,וזה לגבינו בעיה מצפונית
— איך להילחם באלה שרוצים לעזור לנו?״
משטרת פאריס אינה מורכבת מצדיקים. אנשיה חיסלו
ביום אחד בלבד, ד,־ 17 באוקטובר 600 ,אלג׳יראים ברחובות
פאריס. אבל כאן היה הגבול. בקשתם הושבה ריקם על־ידי
שני המיניסטרים. ויחידות מיוחדות של סר״ס וד,בריגדה
הניידת הובאו לעיר כדי לשפוך דם.
יחידות אלה מורכבות באופן בלעדי מצנחנים לשעבר,
ותיקי מלחמת הודו־סין ואלג׳יר. הם אינם עוסקים בכל
תפקיד משטרתי. חיים בקסרקטינים במשטר צבאי, מתאמנים
ללא הרף, ותפקידם היחיד הוא התערבות במקרי הפגנות.
אפילו הקורא הבלתי־נבון יכול לנחש מה נטייתם הפוליטית,
במאבק בין דה גול והאו־אה־אס.

שש וחצי כדיוק, בקע רעם אדיר מכל הצדדים.
^ ההד התגלגל לאורך קילומטרים. בן־שניה הפך מדבר
הבסטיליה לזירת־קרב. שניה אחת קודם לא היה שם איש.
היה שקט. פתאום, שורות, שורות, כרזות, ומתוך 50/000

עמו

קינן

האנשים שצבאו על הבסטיליה, מצליחות שתי קבוצות
קטנות 100 ,איש כל אחת, להסתנן לכיכר.
כהרף עין הן נדחקות החוצה — מכותרות בטבעת פלדה.
הקרב נגמר בטרם התחיל. אנחנו, שלושה עתונאים
ישראליים, משתמשים במהומה כדי להחלץ מהכיכר הנוראה
הזאת. אנו בחוץ.

ף 6הוץ אין הפגנה. יש רק 1000 הפגנות קטנות,
: —1ל אחת של חמישים איש. אני עומד ברחוב קטן מאוד,
שלושים מטר אורכו. בצד אחד עומדת קבוצה של חמישים
שוטרים, בצד השני קבוצה של 100 שוטרים. כל החלונות
והדלתות הפונים לרחוב סגורים. בערך 20 איש, מפגינים
או לא מפגינים, נלכדו במלכודת. אשד, עם סל, שחזרה
מהשוק. נערה שחזרה מהעבודה. אין לאן לברוח. אנו
עומדים, נשענים אל הקיר ומחכים — האם יסתערו עלינו
השוטרים, אם לאו?
כן, הם דווקא מסתערים. ללא אזהרה. שום דבר אינו
אומר לך לברוח — לא משרוקית, לא קול פקודה .,העתו־נאי
הישראלי הצליח למצוא דלת. הוא רץ במדרגות למעלה,

(המשך מעמוד )5
פגישה עקובה מדם עם ראשי האלפים שהם מיטב בניה של צרפת.

מעילי עור ותסרוקות הדר

* *י הס אותם האלפים הנוהגים ברגע זה לאזור החסום? מי הם הגברים והנשים
המסתודדים בקבוצות קטנות ברחובות הצדדיים? מי הם הבודדים שהצליחו להסתנן
עד לכיכר הבאסטיליה, ושאנו רואים אותם בהגיענו לשם, סוף־סוף, גם אנו?
הם מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות, שקל להבחין ביניהן בשל הלבוש. הקבוצה הרא־שונה
מורכבת מפועלים. בצרפת, שלא כמו בישראל החדשה, קיים טיפוס מגובש של
פועל, גם מבחינה חזותית.
הפועלים באים בקבוצות קטנות, שלושד,־ארבעה, גברתנים וכבדי־צעד. רובם במעילי׳
עור קצרים. אלד, האנשים שנענו לקריאת האגודות המקצועיות, פועלי המפעלים הגדולים.
מחר ינסו לפטר אותם מעבודתם. הבוקר השביתו, למשך רבע שעה, את כל התעשיה של
צרפת, מתוך הזדהות עם מטרת ההפגנה.
אבל הפועלים אינם מהמים רוב. האחוז שלהם בין הנוהרים אל שדר,־ד,קרב, קטן בהרבה
מן האחוז שלהם באוכלוסיה. לא הפועלים הם הנושאים את הסיסמות שתרומנה בעוד רגע.
רובם הגדול של המפגינים נמנה על אותו מחנה, אשר רגילים לקרוא לו, לרוב בזילזול־מה,
בשם ״אינטלקטואלים״ .נערים ונערות מבתי־הספר התיכוניים, סטודנטים לבושים
יפה וסטודנטיות צעירות, בעלות תסרוקות מודרניות, ביניהן מספר רב של יפהפיות,
שכל נערה דיזנגופית היתד, מתקנאה בהן. ועמם — הפרופסורים, המחנכים, הסופרים,
השחקנים.
התבוננתי בהם בשעה שש וחצי בדיוק, בעומדי בכיכר הבאסטיליה השוממת. לפתע
נגאלה משממונה. מכל הצדדים התקבצו ללב האזור החסום, המוקף שרשרת אלות ותת־מקלעים
סביב, עשרות צעירות וצעירים כאלה. מפיהם בקעה קריאה מצמררת — ״או־אה־אס
א־סא־סאן! או־אה־אס א־סא־סאן או־אה־אס רוצחים!״) תוך שניות הדהדה קריאה
זו מכל עבר, התנשאה מעל האזור האדיר של הקרב, בו החלו מתארגנות כהרף־עין מאות
הפגנות קטנות, שניסו לשוא להבקיע את שרשרות־המשטרה ולהתאחד.
לא אתאר כאן את קורות ההפגנה. עמום קינן יעשה זאת ביתר הצלחה (ראה מסגרת).
כי תחת לעקוב אחר מהלך הפעולה, שאלתי את עצמי: מה מביא רבבות אינטלקטואלים
אלד, לקום נגד אלות, קפיצי־מתכת, קתות־רובים ותת־מקלעים? מי הם? את מה הם
מייצגים?

חזיתות רבות -מערכה אחת

* 6כרתי החודש בחמש ארצות — ארצות־הברית, בריטניה, דנמארק, צרפת ואיטליה•.
החוויה העיקרית שלי קשורה בתגלית, שבכל אחת מן הארצות האלה קיימת אינטליגנציה
המורדת בממשלתה, השונאת את כל המפלגות הישנות, הדוגלות באידיאלים זהים.
בכל ארץ עמדה על סדר־היום בעייה בוערת אחרת, שעוררה רגשות לוהטים בשיכבה זו.
אך הזעם עצמו היה שודד, בכל ארץ וארץ.
זהו האינטרנציונל של בעלי הרצון הטוב, שעל קיומו דיווחנו לא פעם. אך מעולם לא
חשתי בקיומו ביתר עוצמה.
• אורי אבנרי ידווח על פגישותיו עם אישים שונים, ביניהם אישים ערביים וראשי
חפל״ך, בגליונות הבאים.

מוצא חלון, מסתכל אל הרחוב — הרחוב ריק. השוטרים
חזרו לפינתם. עד ההסתערות הבאה. חובשים לבושי־לבן
מעמיסים את הפצועים על אלונקות. אנו יוצאים בזהירות.
אפשר לצאת?
אנו מסתכלים על השוטרים, השוטרים עלינו. מוכרחים
לצאת. אנו מתקדמים אליהם לאט־לאט. מה יכול להיות?
או כן, או לא. הם נותנים לנו רק דחיפה קלה ובלתי־ידידותית.
אנו ברחוב אחר.
הה־הה־הה! גם הרחוב האחר אינו אלא מלכודת. לא
לצאת, לא להיכנס. אבל כאן גרים יהודים — זהו ה״פלצל״
— והם אינם נועלים את דלתות הכניסה. סולידריות של
אלה שהתנסו בפוגרומים?
מישהו צועק: אראה,־אס רוצחים!
השוטרים מסתערים, מכים בקתות הרובים. אנו חומקים
לתוך פתחו של יהודי. אנו זריזים יותר מהפריסאים —
היינו בהפגנות נגד הספר הלבן.
בכל פינת רחוב מתגלגלים פצועים על המדרכה. אמבולנסים
עוברים ביעף. בבתי־המרקחת חובשים. שני שלישים
מהפצועים הן נשים. רובן, נשים בגיל העמידה. האנשים
מנסים לחמוק ממלכודת למלכודת, אבל אינם רוצים להיכנע.
כאשר הם מצליחים להצטרף למניין, משמיע מישהו צעקה,
ושוב מסתערים השוטרים. מנין להם האומץ ללכת להפגין
בכוחות כל-כך בלתי־שווים? ומד, מריץ עקרות־בית, שאינן
יודעות לא לרוץ ולא להתגונן, להמשיך לקרוא ״או־אה־אס
רוצחים״?
בבולוואר ד,נרי הרביעי, מתקדמת לעבר השוטרים שורה
קטנה מאוד. אלה הם נבחרי העם — חברי מועצת מחוז
הסיינה. מועצת הסיינה היא הגוף המנהל את האדמיניסטרציה
של כל איזור פאריס. הם רוצים לדבר עם הקצין.
הקצין נותן פקודה, והשוטרים מסתערים על הנבחרים.
חמישה מהם נופלים פצועים.
למחרת היום, הם מזמינים את מר פאפון, מפקח משטרת
פאריס, להופיע בפניהם. הוא חיוזר, מעשן בעצבנות. הם
חבושים. הם מעלים הצעה־לסדר־היום — לפנות בקריאה
אל השוטרים שלא לבצע הוראות ממין זה. מר פאפון עוזב
את הישיבה.
משעה שש וחצי עד עשר נמשך הקרב. בשעה שעשרים
אלף שוטרים מיוחדים הדפו הפגנה נגד האו־אה־אס, פוצץ
האו־אה־אם חמש פצצות ברחבי פאריס. בכל חמשת המקומות
לא נמצא אפילו שוטר אחד להגן על הקורבנות.
באותו זמן מתקיימת ליד שער־הנצחון הפגנה של האו־אה,־אס.
איש לא נשלח לפזר אותה. היא מתפזרת בכוחות
עצמה, משיעמום.
בשער, עשר אנו מצליחים להיחלץ מהמלכודת. את זעקות
הפצועים — כן, זעקות — לא נשכח מהר.

בדנמארק עמד על סדר־היום החוזה הצבאי להקמת פיקוד גרמני־דני משותף בים הבאלטי.
רוב גדול בפרלמנט תמך בו. שום מפלגה לא יצרה נגדו אופוזיציה ממשית ותוקפנית.
בחברת צייר דני צעיר, שנשא לאשר, צעירה רבע־יהודיה, ששהתה לא מכבר בארץ,
עברתי במקומות שם נפגשת האינטליגנציה של עם מקסים זה — בבתי־הקפה של הסופרים
והאמנים, בבתי־המיפגש של הנוער הלומד. לא שמעתי אף איש אחד שלא גינה בשצף־
קצף את ההתקשרות עם השכנה הדרומית, בר, נחלו הנאצים זה עתה נצחון גדול ואף
נכנסו לממשלה.
בארצות־הברית עמדה על סדר היום בעיית קבלתה של סין האדומה לאו״ם. ממשלת
ארצות־הברית, המייצגת דעת־קהל בלתי־מבוגרת ברוח בני הטיפש־עשרה, מתנגדת לכך
בחריפות — אף שההגיון, הצדק והאינטרס הפוליטי הריאלי של ארצות״הברית מחייבים
את הכנסת סין העממית לגוף הבינלאומי.
לא שמעתי אף אינטלקטואל אמריקאי הגון אחד שלא גינה בחריפות נואשת את עמדת
ממשלתו. סופרים ידועים במסיבות־קוקטייל, סטודנטים ואמנים מבין הרבבות המסתודדות
בגריניץ ווילאג׳ ,רופאים ומהנדסים במסיבות פרטיות — כולם הביעו באופן חופשי את
הדעה, כי הקו הממשלתי הוא מטופש, הורה־סכנות, ומשועבד לאינטרסים של גורמים
חשוכים. בחוגים אלה, היחס לג׳ון קנדי גובל עם הבוז שהם רחשו לאייזנהואר בשעתו.
חלק מאותם האנשים עצמם לוקח חלק פעיל במיבצע מפואר :״מסעי־החרות״ של
צעירים וצעירות, לבנים ושחורים, נגד ההפרדה הגזעית בארצות־הברית. הם יוצאים מדי
שבוע להשבית את המקומות בהם קיימת ההפרדה, בקבלם על עצמם מדעת את הסיכון
של אלימות המונית נגדם וכליאה בבתי־הסוהר.
בכל המאבקים האלה, עמדה האינטליגנציה לבדה, ללא עזרת כל מפלגה שהיא.
בעודי נושא רשמים אלה עמי, הגעתי לבריטניה, בה התחוללה אותה שעה סערה ציבורית
אדירה. הממשלה נכנעה ללחץ חברי מפלגתה שלה, והחליטה שלא לספק נשק חיוני לצבא
האו״ם הלוחם בקאטאנגה. אותה שעה הופיע בטלביזיה נציג האו״ם לשעבר בקאטאנגה,
קונור או־ברייאן, אירי רב־רושם, וגילה כי הבריטים פועלים מזה חודשים רבים נגד
האו״ם ולמען משטרו של צ׳ומבה. לא היד, כל ספק כי הממשלה פועלת תחת הלחץ
המשולש של בעלי ההון הלבן בקאטאנגה, שונאי האו״ם הימניים, וידידי ממשלת רודסיה
(ראה הנידון).
האופוזיציה הרשמית לא יצאה מגדרה להזעיק את העם נגד קנונייה זו. העתונות, כמעט
ללא יוצא מן הכלל, נמכרה לאינטרסים של ההון בצורה המחפירה ביותר, ופירסמה מדי יום
תיאורי־זודעה נוראים על פעולות האו״ם. העם הבריטי בכללו קיבל תמונה מסולפת לחלוטין
על מהות המאבק.
אך כמעט כל העתונאים הרבים שפגשתי, אישי־הציבור, האינטלקטואלים מכל הסוגים,
גינו את קו הממשלה בשצף־קצף. הם דיברו על מק־מילן בבוז עמוק, וכמעט באותו בוז
עצמו על מפלגת־ד,עבודה האומללה. גיבורם היה או־ברייאן, ולבם היה עם האו״ם ועם
תנועת־השיחרור האפריקאית.
באותה שעה לקחו רבים מטובי האינטלקטואלים, האמנים והסטודנטים חלק פעיל במסע־ההתנגדות
של הלורד ראסל נגד החימוש הגרעיני. הם קיבלו על עצמם אי־נוחות וסכנת־מאסר,
כדי להשתתף במיבצע יחיד״במינו, שרעיונו האידיאליסטי מעיד בעד עצמו.
ואחרי כל אלה — יום הדמים בצרפת. אחרי ההפגנה פגשתי כמה עשרות מן האמנים
והסופרים הידועים ביותר, במסעדת לה־קופול. רבים מהם היו פצועים וחבושים. אחרי
שעות המתיחות והקרב, הם סעדו את לבם בארוחה צרפתית טובה. מאחר שהנני ישראלי,
וכל ישראלי נחשב למומחה להפגנות עוד מימי הבריטים, שאלוני בלב טוב על השגיאות
(המשך בעמוד )10

^ ין לו מזל, למר שמעון סרס.
גורל אכזר רודף אותו.
העתונות העולמית כולה קשרה קשר
לטפול עליו שקרים נוראים.
בעודו קם בכנסת כדי להזים את השקרים
הקודמים, כבר יורד עליו מבול של
שקרים נוספים.
ולא שקרים סתם, אלא שקרים זדוניים.
שקרים המתבססים על תצלומים, שחור על
גבי לבן. שקרים המסתמכים על עדי ראיה.
שקרים המצטטים דוברים רשמיים של ממשלות
זרות. שקרים הכלולים בדו״חות
רשמיים.

מוכן מאליו שכל אלה כוזבים
ומזוייפים. שהרי איש לא יטיל
פסק כדבריו של מר שמעון סרס,
תת־שר הכטחון, האיש שסילו•
סוף נערץ, תלמיד מדרשם של
בורהא ואפלטון, סומר עליו את
ידו.

מתנכלים לו וקבע ברורות שחיל•
האוויר הפורטוגלי משקר, שהת*צ-
לום מזוייף, שהשכועון המסויים
משקר כרגיל, שה״אוכסרבר״ משקר.
מול
כל השקרים המתועבים האלה ניצב
דבר האמת מפי מר שמעון פרם.
וכה אמרה האמת — ישראל לא מכרה
עוזים לפורטוגל. הבלגים לא מכרו עוזים
לפורטוגל. איש לא מכר עוזים לפורטוגל.
ובידי מר פרס, שהוא איש מסודר מאוד,
מצויים אפילו מיסמכים. מיסמכים יפים,
המוכיחים בעליל כי ישראל התנגדה בהחלט
למכירת עוזים לפורטוגל. מכתבים
מסחריים, גדושים מליצות פוליטיות נשגבות
— שאינן שגורות כרגיל במכתבים
מסחריים. מכתבים שמשום־מה לי היו בידי

לא, אין לתת אימון בידיעה כזאת.
אמנם ידיעה דומה מאוד הושמעה לפני
שלושה שבועות בתחנת־שידור ניו־יורקית,
מפי כתב באליזבתתיל שקיבל אותה ישר
מפי שכיר בלגי. מר אחמד שוקיירי, אותו
שונא־ישראל מובהק ומבעית, שמע את
הידיעה והכריז עליה עוד באותו יום בראש
נאומו הארוך נגד מדינת־ישראל ב־תעדת
האו״ם.
אך נציג ישראל שיסע את דברי שוקיירי
והכחיש את הידיעה בו במקום. והוא לא
הסתפק בכך. כעבור כמה שעות פירסם
הודעה רשמית מטעם שרת־החוץ הישראלית,
ובה הכחשה טוטאלית נמרצת, וחד־משמעית.

והנה באה אותה ידיעה, כעתץ
הנחשב לאחראי, וסוטרת על
לחייה של הגברת גולדה מאיד,

ומאחר שמר פרס אינו יכול לשקר, מסתבר
שכל האחרים, כל אותם עתונאים וצל_

מים ודוברים ועורכי דו׳׳חות
משקרים.

כולם, כולם עשו יד אחת כדי
לטפול על מר שמעון פרס מעשים
גרועים מפשע -מעשי איוולת
אינפאנטילית מסמרת־שער.
ך* אשית המעשה בעתץ יום א׳ הו
לונדוני, אובסרבר, לפני חצי שנה.
אנשים תמימים — וכאלה ישנם עשרות
מיליונים בבירות תבל — סבורים, כי
אובסרבר הוא אחד העתונים האחראיים
ביותר בעולם — עתון בעל רמה דומה
לזו של הטיינזס הלונדוני, הסיימס הניו־יורקי
ולה־מונד הצרפתי.
והנה כתב סופרו של אותו עתון, כי
בידי כוחות־הדיכוי של פורטוגל באנגולה
נמצאים תת־מקלעים מדגם ישראלי.
הדבר הוכחש, כמובן, אחרי היסוס קצר
ומוזר. ואכן מי פתי ויאמין לשמועה
זדונית כזאת?

לא, איש לא עלול היה להאמין
ככד• למרות ההכחשות השונות
והסותרות. למרות ההתנהגות ה מוזרה
של מר פרס ושל ממשלתו.

^ לא שאז קם שבועון ישראלי מסו־יים,
הידוע לשימצה, ושלח כתב מיוחד
לפורטוגל. ואותו כתב הביא משם תצלום
רשמי, המראה חיילים פורטוגליים באנגולה
יוצאים למסע־רצח שיגרתי, כשבידיהם תת־מקלע
מדגם עוזי. ולא זו בלבד, אלא שאותו
כתב גם הביא עמו עדות חיה מפי
קצין פורטוגלי מוסמך, בדרג גבוה, המשבח
את יעילותם הרבה של העוזים במיבצ־עי־השמדה
אייכמניים כאלה.
ושוב — אי־אפשר היה להאמין. אולי
זייפה ממשלת פורטוגל את התצלומים?
אולי החלים סאלאזאר, הרודן המרושע בליסבון
להתנכל למר שמעון פרס? אולי
עשה קנוניה עם אותו שבועון מסויים (שאופיו
הפאשיססי הרי ידוע לכולנו) ,כדי
להשחיר את פני תת־שר־הבטחון ולשים
מפגע בדרכו של צעיר נאור ומתקדם?

אולם מר שמעון פרם לא נואש.
הוא גילה אומץ־לב למופת. הוא
חשף את פרצופם האמיתי של ה
תומכי
צ׳ומכה בעיני האפריקאים,
בתומכי אייבמן כעיני הישראליים.

ל בן קשה להאמין כי אכן עשה מר
פרס את מעשה־האיוולת המופלג הזה.
שהרי מעשה זה, כמוהו כתקיעת סכין
בגב משרד־החוץ. כמוהו כנסיון להוריד
לטמיון את המאמצים הנאמנים והמפרכים
שהושקעו על־ידי ישראל ביבשת אפריקה
במשך שנים ארוכות. כמוהו כמתאמץ לבטל
במחי־יד את תוצאות ההצבעה הישראלית
נגד דרום־אפריקה — הצבעה שעשתה
רושם עמוק על הנציגים של היבשת
השחורה, ושנשאה זה עתה פרי
מבורך בדיון על פליטי פלסטין, כאשר האפריקאים
הצילו את ישראל ממפלה מוחצת.

יאמין כי מר שמעון פרס מסוגל לדבר
לדבר כזה? מי יאמין כי יקבל על עצמו
אחריות נוראה כזאת — ושוב תמורת
כמה דולארים עלובים, מתוך אמונה נאיבית
שהדבר לא יוודע ברבים?

מי שמוכן להאמין בדבר הזה,
הרי לא יוכל לסבול בי אותו איש
יישאר כתפקידו אדיר-הכוח אף
יום אחד נוסף!

בל איך אפיטר שלא להאמין? ב־

מי יאמץ כי מר שמעון פרם,
המדינאי הצעיר והמצליח, יכשל
במעשה כה מטופש?

מי יאמין כי תת־שר־הבטחון יתן את
ידו לפעולה שתשמים את הקרקע מתחת
לעבודתו הממושכת והסבלנית של משרד־החוץ,
השוקד מזה שנים לרכוש את אהדת
אפריקה?
וכל זה תמורת כמה רבבות דולארים
עלובים, תוספת זעומה לתקציב העומד
לרשותו של מר פרס?

הדרומית, החוששים כי שיחרור קאטאנגה
יביא בהכרח, בשרשרת־תגובות בלתי־נמג־עת,
לשיחרורן של שלוש ארצות אלה
מעול הכובש הלבן.
צ׳ומבה הוא ילד־טיפוחיו של הפאשיזם
הבינלאומי, של כל הכוחות המתנכלים
לאו״ם והמבקשים לחסלו במהרה, כדי להחזיר
את העולם לימים הטובים של של־טון־הכוח
הבלתי־מוגבל, של דיסלומטיית־התותחים,
של עליונות הגזע הלבן.
על כן שנוא צ׳ומבה על כל העמים השחורים,
יותר מן השטן. התומך בצ׳ומבה,
הריהו נותן את ידו לשיעבוד האיש השחור,
להחזרת העבדות לאפריקה.

ייחוד כאשר מר שמעון סרס כל״כך
מקשה עלינו להפריך את הידיעה הנוראה?
עוד לפני חודש אפשר היה לטעון: הידיעה
נכונה אמנם, אך ישראל אינה אחראית.
היא מכרה את הפטנט לבלגים. אלה
יכולים לעשות בו כאוזת נפשם.
מר פרם, כאשר פורסמה הידיעה לראשונה
(שהרי אחרת היה מר פרס נחפז לפרסמם

אבי מי שמכיר את מר שמעון
פרס _ איש ישר והגון לבל הריעות
-לא יעלה על דעתו שהוא
הבין מכתבים אלה לאחר
מעשה, או שעשה קנונייה עם
שותפיו הבלגיים לשם טישטדט
העובדות.
לא. לא יעשה כזאת איש כמו מר פרס.
ארור החושב אתן.

ך י< ל זה כבר נשתכח. לא היינו מעלים
^ את הדבר מחדש, סן יחשדו בנו,
חלילה, שאין אנו אוהדים את מר שמעון
פרס, או שאיננו מתייחסים בחיוב מוחלט
לפעולתו המבורכת.
אלא שהנה חזר השבוע אותו עתץ לונדוני
ניבזה, המעמיד פני בטאון מכובד
ואחראי, ופירסם ידיעה העולה על כל השמצותיו
הקודמות.

,״אובסרבר״ הודיע כיום א׳ האחרון,
כי כידי כוחות האו״ם
נפל מחסן־נשק של צכא־השבירים
הקאטאנגאי -וכי מחסן זה כלל
כמות ניכרת של תת־מקלעים מדגם
״עוזי״ ,המיוצר בבלגיה לסי
היתר ישראלי.

של משלחת ישראל כאו״ם, ושל
בל המדיניות הישראלית.

!*< ל ניטלה את עצמנו: זוהי סטירת־לחי
^ מ כ אי ב ה, והיא עלולה לגרום למדינה
נזק בל ישוער.

שהרי אם יש משטר מעורר רגשות
של זעם ומיאוס כלב כל
כעלי הרצון הטוב באפריקה וכעולם,
הרי זה משטרו של מואיס
צ׳ומכה בקאטאנגה.

מבחינה מסויימת, מרגיז צ׳ומבה את
האפריקאים יותר ממשמידי־העם באנגולה.
כי באנגולה שולט משטר קולוניאלי לבן,
וכל בר־דעת יודע כי ימיו של משטר כזה
ספורים. במוקדם או במאוחר, אחרי מאבק
קצר או ממושך, סופם של הקולוניאליסטים
להישלך לים. שוב אין הם מהתים
סכנה של ממש לעצמאות העמים באפריקה.
ואילו צ׳ומבה מהודה תופעה הרבה יותר
מסוכנת. צ׳ומבה הוא שחור. צ׳ומבה הוא
הסוכן של קולוניאליזם חדש, מתחפש,
מתחסד, קטלני.
צ׳ומבה הוא שכירו של ההון הבינלאומי
הגדול, אשר בעלי מניותיו יושבים בפרלמנטים
של לונדון, פאריס, בריסל, פרי־טוריה
וושינגטון, ואשר כוח פוליטי עצום
מרוכז בידיו.
צ׳ומבה הוא סוכנם של השליטים הקולוניאליסטים
ברודסיה, באנגולה ובאפריקה

אבל כיום
זאת. אף מר
הצהיר זאת
מסוגל להגיד

אי-אפיטר להצהיר
פרם אינו מסוגל ללמרות
שמר סרסבמעט בל דבר.

כי לפני חודש קם מר פרס בכנסת, ב־וויכוח
על העתים שנמצאו באנגולה, והודיע:
• המפעל הבלגי אינו זכאי למכור
עוזים מתוצרתו בלי אישורה של ישראל.
(ולראייה: כאשר רצה המפעל למכור עוזים
לפורטוגל, היה חייב לבקש רשות מישראל
— וישראל סירבה לתת אישור כזה).
• המפעל הבלגי אינו חשוד לחלוטין
בנסיון להפר התחייבות זו. מר פרס הודיע
בפירוש כי זה מפעל אחראי ביותר,
ושהוא, מר פרס, מאמין לו ללא סייג.
במלים אחרות: מר סרס סמוך ובטוח,כי
המפעל הבלגי לא מכר שלשום עוזים
לפורטוגל, וממילא לא מכר אותם אתמול
לקאטאנגה, בלי אישור מוקדם ומפורש מטעם
מר פרס.

ואז נשארת הברירה כין שתי
אפשרויות ( :א) האו״ם משקר
בקבעו כי גילה ״עוזים״ במחסן
של צ׳ומבה( ,ב) ה״עוזים״ נמצאים
שם כידיעתו של מר סרס,
באישורו ובהסכמתו -ואחרי שהמנגנון
של מר פרם גבה את
האחוזים שלו.
פעם דובר, בהלצה, על ״מוישה צ׳ומבה״.
עתה אפשר לדבר על עוזי צ׳ומבה —
ואין זו הלצה כלל וכלל.

דרת על פוס, בת בריתה של ישואל

אייפמן (ראשון מימין) בתמונת ״יד ושם״
לא נעים להביך ׳דידיס
במדינה חקירות
פ תי חתהת־ק־ ם
ראש הממשלה הודיע על סיום החקירה.
סגן שר־הבטחון הצהיר והבהיר לכל ה־מעונייגים,
שחמשת הצעירים הערבים שנהרגו
על גבול עזה (העולם הזה 0255
נורו ונהרגו כחוק. הציבור הישראלי קיבל
את הרושם המובן מאליו, שהרשות החוקרת,
האחראית, ערכה את כל הבדיקות׳
הדרושות והגיעה למסקנה, שהבחורים נהרגו
וזהו זה. אין מה לעשות. למראית עין
— נסגר התיק.
השבוע הסתבר לפתע, לפני שופט השלום
אהרן חייבי מאשקלון, שהתיק כלל לא
נסגר ואולי אף לא נפתח מעולם — כחוק.
שלושה עורכי־דין ישראליים — יעקב ירדור,
פישל הרצברג ואברהם פישמן — דרשו
משופט השלום לערך חקירה מפורטת על
נסיבות מותם של שלושה מחמשת הצעירים
שנהרגו, לדברי השלטונות, ליד רצועת
עזה.
התיק לא נסגר. עוד לפני תחילתו של
המשפט הגישו עורכי־הדין של משפחות
ההרוגים בקשה למזכיר בית־המשפט באשקלון
להביא לפני בית־הדין את תיק משטרת
אשקלון בחקירת נסיבות המוזת. מאחת
שההריגה אירעה בתחום סמכותה של משטרת
אשקלון בחקירת נסיבות המוות. מאחר
גם החקירה חייבת היתר. להתנהל על־ידי
משטרת אשקלון. אולם כששאל השופט
חייבי את מזכיר בית־המשפט היכן התיקים
שנדרשו על־ידי התובעים, הודיע לו
המזכיר בשם משטרת אשקלון, שד,תיקים
לא נסגרו כלל ולמשטרה יידרש עוד חודש
תמים כדי לסיים את החקירה.
לא נותר לשופט אלא לדחות את מועד
המשך הדיון בבקשה לשלושה שבועות.
אז יצטרך לדון בבקשת הפרקליטים, המסתמכים
על סעיף 19 של סדרי הדין הפלילי
(חקירת פשעים וסיבות מוות) ודורשים
להזמין לחקירה את כל האחראים
להריגה והנוגעים בה באיזו צורה שהיא.
החוק, במקרה של חקירה מעין זו, מח ייב
את הזמנת העדים. בחקירה שתתנהל
באמצע החודש הבא עשויים להופיע כעדים
כל האחראים לאותן ההריגות ולחקי־רות
בנסיבות ההריגה.

פרשת אייכמן
ה צי רו שנג נו
אחת המטרות המבוקשות ביותר לפני
לכידת אייכמן — היתד, תמונתו של הצורר.
בסך הכל פורסמו עד אז שתיים־שלוש תמונות,
שעברו מעתון לעתון ברחבי העולם.
אותה שעה מצויה היתר, תמונה של
אדולף אייכמן בארכיוני יד ושם בירושלים.
אולם תמונה זו לא נמסרה לפרסום — לא
בעת החיפושים אחרי רוצח־ההמונים המבוקש
וגם לא בעת התעוררות ההתעניינות
העולמית, עם לכידתו בארגנטינה.
מדוע? כי אייכמן באותו צילום לא היד,
לבדו. בתמונה שצולמה בימי ראשיתה של
התנועה הנאצית באוסטריה, הוא עמד בשורה
ארוכה של עסקנים נאציים. עסקנים
אלד. לא נעלמו כולם; חלק מהם ממשיך
לשרת את ממשלות בון ואוסטריה. עם שתי
מדינות אלד, מקיימת מדינודישראל יחסים
תקינים. פירסום התמונה עלול היה לגלית

את קלונם הנאצי של נכבדים אלה, דבר
שהיה מביא במבוכה את ידידותיה . .ממשלת
ישראל.
לכן נגנז הצילום.

פאשי ימזף אר־אששר ( )24 וזור וה ששה ששיור ש2־ ששפר
שבששש בפרסי. רשששאי יריר־שיפה, ושניך ביש־השפר
השיכון השרבי בשיר וו, שישש וו שושישש הראששש ששהן
לגבורות בארץ. בביגוד רשששאיש שרבייש אשריש בישראל,
גירה כי והוהו הכפורה היהה רו דווק־א רשור: הוא היה
ב2ן ובר גש בין השרביש היושביש בפרש וגש בין הישראריב.
מאת

פ אוזי

א ד ־ אסמר

ארגונים
מיבשור פז־ו־ ד?־ ש ל טון
כשלונה של מפא״י בבחירות ללשכת
עורכי הדין שנערכו השבוע, פגעה קשות
בהיערכותה של מפלגת השלטון לכיבוש
המיבצר האחרון ר,חפשי עדיין משליטתה
הבלעדית — בית־המשפט הישראלי. מינויו
של דב יוסף לשר המשפטים סימל את תחילתו
של מאמץ השתלטות זה. דב יוסף
ידוע אמנם באי־תלותו היחסית בהוראות
המפלגה, אך אין ספק שמינויו הווה את הצעד
הראשון בהכשרת הקרקע לכניסתו של
שר מפא״יי מובהק למשרד המשפטים.
הבעיה המרכזית של מפא״י היתד :,כיצד
לרכוש רוב בגוף הממנה את השופטים
במדינה? את השופטים ממנה גוף בן תשעה
חברים: שלושה חברי בית־המשפט העליון
בראשות נשיא בית המשפט, שר
המשפטים, ושר המשטרה, שני חברי כנסת
ושני עורכי־דין שימונו לכך על־ידי הסתדרות
עורכי־הדין.
כל השנים שלטו בהסתדרות עורכי־הדין
חברי מפא״י אהרון פולונסקי וברוך גייב־מן
התל־אביבי. רוב מחודש של אנשי
מפא״י בלשכה, היה מבטיח שני חברי
מפא״י בגוף הבוחר, נוסף לשר המשטרה
ושר המשפטים. לכך התאמצו כל כך אנשי
מפא״י לנצל את חוק הבחירות ללשכת
עורכי־הדין להשגת מטרותיהם.
דב יוסף, שאינו חבר כנסת, העביר בניגוד
לדעת חלק מחברי וועדת־חוקה חוק
ומשפט, ומבלי להודיע להם על כך —
שורת תקנות הנוגעות לבחירות. בין שאר
התקנות שנועדו להגביל את חברי מק״י
ואת אנשי גוש הצעירים המתנגדים למפא״י,
היתד, תקנת חסימה והגבלת זמן הגשת
הרשימות ליומיים בלבד.
הכרעה חופשית. אולם גם שני ימים
קצרים אלה הספיקו למתנגדי מפא״י. אנשי
חוות והליבראלים, שמנהיגיהם נמנים עם
צעירי שתי המפלגות. התובעים איחוד מפלגותיהם
— הקימו סיעה משותפת וצעדו
יחדיו לבחירות. גם אנשי סיעות אחרות לא
נרתעו מפני נסיונות מפא״י לפלגם והצליחו
להגיש רשימות מלאות.
בבחירות עצמן נחלה מפא״י כשלון
גדול. רשימתה הגלויה זכתה בסך הכל
בפחות מעשרים אחוז מכלל המצביעים.
אולם מפא״י התכוננה גם לכשלון. בין
הרשימות שהוגשו היתד, רשימה נוספת
של אגוד המשפטנים עובדי המדינה שהעומד
בראשה היה אמנם איש המפלגה
הליבראלית, אך תמיכתה ברשימת נאמני
המקצוע המפא״יית, היתה מובטחת.
רשימות מפא״י הגלויות והמוסחית זכו
בסך הכל ב־ 37 אחוזים. רשימות הימין
המקצוע החופשי והמרכז הבלתי תלוי
הגוש לקידום המקצוע זכו יחד ב־45
אחוזים. שתי הסיעות לא נטו כלל לשתף
פעולה עם מפא״י. ההכרעה תלוייה אם כן
בסיעה שזכתה לנצחון המכריע: המקצוע
החופשי (חרות־ד,מפלגה הליבראלית) .לכן,
מיד עם היוודע תוצאות הבחירות, החלו
אנשי מפא״י להפעיל לחץ כבד על ראשי
הסיעה שזכו ב־ 28 אחוז מכלל הקולות
והמטירו הבטחות שונות על אנשיה ובלבד
שיוותרו על תפקיד ראש הלשכה. בימים
הראשונים עדיין קלושים הסיכויים שאנשי
סיעת זו יוותרו על התקקיד המבוקר בנקל.

המחבר. ליד תבליט פרסי עתיק בעיר שיראז
ממק לא כבישראל, נוטלים הסטודנטים
במזרח שלנו חלק רב במתרחש בארצם.
הם מפגינים נגד — כאשר מדיניות
מסוימת אינה לפי רוחם. הם מפגינים
בעד — כאשר הקו הממשלתי נראה להם
ומתמזג עם שאיפותיהם והשקפותיהם. הם
העילית. הם השכבה האינטליגנטית המשכילה
— ולרוב שכבד, זו מאוד דקיקה,
לעומת הבערות התרבותית והפוליטית המאפיינת
את רוב העם.
זהו המצב, בערך, גם בפרס.
וזהו גם מד, שדחף אותי לחטוף שיחה
— ואולי יותר מאשר ״לחטוף״ — עם
הסטודנטים הפרסיים. הפגישה נתאפשרה בעזרתו
של ידיד פרסי, בוגר משפטים, שגילה
לי גם דברים מעניינים ומאלפים מאד.
כך, למשל, גילה שהלימוד האוניברסיטאי
בפרס חינם אין כסף. יותר מזה: הסטודנטים
הזרים הבאים ללמוד בטהראן, בהזמנת
הממשלה הפרסית, נהנים מקצבה חודשית:
בערך 200 לירות ישראליות. סטודנטים
אלה הם לרוב מארצות ערב: מירדן,
עירק, סוריה. אותו ידיד גם סיפר, שקיימת
ליד האוניברסיטה קדייה שלמה, שם גרים
ואוכלים הסטודנטים. וגם זד, חינם.
לכן הגענו לקריית האוניברסיטה, הבנוייה
בסגנון מודרני מרהיב. באחד הבלוקים נפגשתי
אתם: שמונה סטודנטים מפקולטות
שונות. הצגתי את עצמי והתחלנו מחליפים
דעות והשקפות. לפתע נפל מבטי על תמונה
— גזורה מעתון — שהיתר, תלויה
על אהד הקירות. שאלתי אחד מהם לזהותו
של האיש — ובמקום תשובה קיבלתי מטר
של מבטים חודרים. לבסוף גילו כי זהו
פאטמי המפורסם — שר החוץ בממשלתו
של ד״ר מוחמר מוצדק, שתלייתו בפקודת
השאח עוררה את זעמם ואת חמתם.
ראיתי כי זיק של אור ניצת בעיניהם
של כל הסטודנטים לשמע שמו של מוצדק
ושל פאטמי. שאלתי את בן־שיחי אם הוא
שייך למפלגה מסויימת. הוא השיב בטון
חזק ונמרץ, כי הינו גאה שהוא חבר במפלגת
האומה של ד״ר מוצדק.

יבוא יום השאח

ילוי״חלג הדהים אותי במקצת — שכן
לפי האינפורמציה שקיבלתי, כל רמז,

ואפילו הקטן ביותר, כי איש מסויים משתייך
למפלגתו של מוצדק גורר בעקבותיו
השלכה לכלא. על כן גם שאלתי אותו
איך הם מסתדרים עם השלטונות. ואז הדהים
אותי בגילוי מעניין :״נכון,״ השיב,
״יחסם של השלטונות עוין ביותר למפלגה
זו. אבל לפי החוק — קריית האוניברסיטה
הוא שטח חופשי. כלומר: למשטרה אסורה
הכניסה אליו, כך שיש לנו שטח פעולה
חופשי ונרחב. אני מקודד, שבארצך שמעתם
על ההפגנות שלנו. ובכן, כל ההפגנות
האלה מתארגנות ונרקמות כאן בקריית האוניברסיטה.״
הוא
אף גילה שתם עומדים להפגין לטובת
הממשלה האלג׳ירית — כדי להכריח
את ממשלת פרם להכיר בממשלה האלג׳י־רית
הזמנית. שאלתי :״מה מספרם של
חברי מפלגת האומה?״
״אינני יכול לענות לך על כך במספרים,״
השיב בן־שיחי ,״אבל באחוזים אוכל לומר,
שכאן באוניברסיטה של טהראן ( 15 אלף
סטודנטים) כ־ 90 אחוז ר,ם אוהדי ד״ר מוצדק׳
וכ־ 80 אחוז בשתי האוניברסיטות האחרות.
האחוז יורד אצל העם הפשוט —
שם הוא מגיע ל־70־ 60 אחוז.״
בטון תוקפני ונמרץ המשיך :״אנו נמשיך
במאבקנו זה עד אשר תקום כאן בטהראן
ממשלה לאומית אמיתית. היה בטוח, שאם
תיערכנה בחירות חופשיות ממש — או
ללא כל ספק נזכר, ברוב מוחלט. כי כך
רצונו של העם הפרסי האציל.״
״מה מטרות מפלגת האומח ומד, דרישותיה
מד,שאח?״ הקשיתי.
״מפלגתנו,״ השיב ,״אינה דורשת ולא
כלום מן השאח — מלבד עריכת בחירות
חופשיות והקמת ממשלה לאומית שתלאים
את חברות הנפט ותלך בדרך לסוציאליזם
והשיחרור מעול האימפריאליזם האמריקאי.״
לבסוף, כדרך אגב, הפליט פיתגם שמובנו
— כי יומו של השאח בוא יבוא.

נציג השאח ברח

ף* ציתי לדעת באיזו דרך פועלים הו
אוהדים של מפלגה זו — ומהי פעילותם•
תשובה במילים לא קיבלתי. גתנו
לי כרוז בכתב ידו של ד״ר מוצדק —
הנתון במעצר בית בכפר אחמד־אבאד ש־

כפי שואה אותה עתונאי עובי ישראלי
בקירבת כד,ראן. בכרוז סונה מוצדק לעם
הפרסי להיות נוכח בתפילת אשכבה על
נשמתו של ״הגיבור הלאומי הגדול״ מוחמר
חסן שמשירי, יד ימינו של מוצדק.
תוצאת הכרוז, כפי שמסרו לי, היתד,
נהירה המונית של סטודנטים וסתם אזרחים,
שהצריכה התערבות משטרתית גדולה.
בהזדמנות זו הזמינו אותי הסטודנטים
לסקס שנערך באוניברסיטה, לרגל יום הולדתו
של השאח. מצאתי שם אלפי סטודנטים
בכיכר המרכזית של הקריה. כשאך
הופיע ראש הממשלה, ד״ר אמיני, שעמד
לנאום בהזדמנות זו, החלו הסטודנטים צועקים
בקולי־קולות :״יחי מוצדק אהוב העם!״
״אנודורשים בחירות חופשיות!״
חמתם עלתה עוד יותר בראותם את נציג
השאח יורד ממכוניתו, והם החלו רוגמים
אותו באבנים. הוא נשא את רגליו וברח.

הססודגטיב הערביים

ך • סטודנטים הערכיים בפרס מד!,זים
( | בעיה בפני עצמה. גם הם, כאחיהם
הפרסיים, רואים עצמם כפטרונים של השחרור
והחירות בארצותיהם. גם הלבנוני, גם
הירדני, גם העיראקי — כולם כאחד נושאים
בקרבם את קרן האור שתאיר את דרכו
של העם הפשוט.
אומר את האמת, כי בהגיעי לקריית־האוניברסיטה
של טהראן — שם מתגוררים
הסטודנטים הערביים — חששתי מאוד שהם
לא ירצו לדבר אתי. לכן החלטתי שהצעד
הראשון שעלי לעשות הוא להציג את
עצמי כמות שאני: ערבי מישראל. חששי
התבסס על נסיונותיהם של ידידים שפגשו
בסטודנטים ערביים בחו״ל. לשמחתי הרבה
התבדה החשש.
התדפקנו על דלת אחד מחדרי המגורים.
הקול ענה בערבית וביקש שניכנס. נכנסנו,
וכמוסכם הציג אותי ידידי הפרסי בפני הסטודנטים
שישבו בחדר, כ״ערבי מישראל״.
כולם השתתקו והחליפו ביניהם מבטים.
לאחד מבט קר־ציני, לאחר מבט חם, נוקב
ולוהט. כמעט ולבי נדם בקרבי. מה תהיה
תשובתם? לבסוף דיבר אחד מהם :״כוונתך
מהארץ השדודה!״ ידידי הפרסי לא הבין
מה מדבר הסטודנט הערבי. ואז החלו ממטירים
עלי מבול של שאלות וקושיות, על
מצב הערבים בישראל, על יחס השלטונות
ועל ועל ועל הם אף נטלו על עצמם

את תפקיד המשיב. האחד שאל והאחר
השיב.
הם נגעו בבעיות רבות: הממשל־הצבאי,
כפר־קאסם, חוק ריכוז־ד,קרקעות, ועד המפלגות
והאישים בישראל. בהזדמנות זו נודע
לי כפיהם על רצח חמשת הצעירים הערביים
בגבול עזה. הם ידעו כל דבר.
עברנו לבעיות האקטואליות יותר: פירוק
האיחוד בין מצרים וסוריה שעמד במרכז
הויכוח בינינו. ואז גם התברר לי עד
כמה השקפותיהם של הסטודנטים הערביים
מתנגשות זו בזו: היו כאלה שתמכו
בנאצר תמיכה מוחלטת, היו קומוניסטים,
לאומנים סוריים ואנשי אל־בעת. כל אחד
והתיאוריה שלו, כל אחד והפירוש שנתן
להשתלשלות המאורעות.
נתחיל מן הסטודנטים הירדניים. חלקם
תמך בעבד אל־נאצר ובמדיניותו במידה כזו,
שאינם מוכנים לשמוע אף את הביקורת
הקטנה ביותר כלפיו והם מסתכלים על הממשלה
החדשה בסוריה כעל ממשלת בדלנים
בוגדים שפשעו בלאומיות הערבית ובעם
הערבי — כמו חוסיין מלכם. החלק
האתר — הקטן יותר — תמך בחוסיין ובמדיניות
המערבית, וכמובן, תמך בפירוד
של רע״ם,
דבר מעניין: כל חסידי נאצר לומדים על־פה
חלקים גדולים מנאומיו — כאילו היה
שיר של עבד אל־ווהאב או פריד אל־אטרש.
לפחות לגבי קבוצה אחת היווה פירוק
רע״ם יום חג ושמחה. אלה היו הלאומנים
הסוריים. סיפרו לי שחם רקדו ושרו כל
אותו יום, ואף חילקו כיבודים לכל ידידיהם.
הם הודו לאללה על שסוריה השתחררה
מעול ״האימפריאליזם ד,פרעוני״ ונד
״הדיקטטור עבד אל־נאצר״.

ך* דיית האוניברסיטה של טהראן
1/היא חממה גדולה של רעיונות, תוכי
ניות ותיקוות שמטרה אחת לכולם:
לתקן את מצב ההמונים בפרס. ויש מה
לתקן. כי מתחת לשיכבה דקיקה של משכילים
ועשירים חי עם נבער, יחף ורעב.
העוני הממאיר שבר את רוחו של בן־
העם, עד שאיבד כמעט צלם־אנוש. בין
משפם למשפט הוא ממלמל בהכנעה :״אני
עבדך אני המשרת שלך.״ שוטר התנועה
נעמד דום ומצדיע לכל בעל מכונית
מהודרת: כי הוא רואה בהם מה שהינם

׳הוא נזוחנזד נזוצאדק, האיש שהלאים בשעתו את
אוצרות הנפט והודח על־ידי השאח. אחרי שנשפט
ונכלא, יושב מוצדאק בסעצר־בית סמוך לטהראן. סביבו מתלכדים כל מתנגדי המשטר.
באמת: אדוניה האמיתיים של הארץ. על
פי חישוביו של העתון הרשמי־למחצה
להיאן, למעלה מ־ 85 אחוז מאוכלוסיית
פרס אינם יודעים קרוא וכתוב.

הרובע הסגור

מו כתל־אביב, מחולקת גם טהראן
^ לשני חלקים, שהם גם שני עולמות:
צפון ודרום. בצפון גרים העשירים המופלגים:
בדרום — שכונות העוני.
דבר אחד תמוה מצאתי ברחובות טהראן:
השמות שהם נושאים. מי היה מעלה על
הדעת, למשל, שבבירת השאח ייקרא אחד
הרחובות הראשיים על שם יוסף סטאלין?

אפילו רחוב על שם לנין יש כאן. אבל
אלה יוצאים מן הכלל. רוב הרחובות נקרא
על שמות של בני משפחת השאח.
בדרום העיר שוכן מוסד מסויים, שהמבקרים
בו הם לרוב תושבי הצפון דווקא.
זהו רובע הזונות של טהראן, המתקיים
ופועל בחסות השלטונות. אין המדובר
בבתים בודדים, כי אם ברובע שלם, מוקף
חומה. ליד הכניסה עומד שוטר. בתוך
החומה יש בתי־קולנוע ובתי־קפה, מסעדות
וחנויות — וששת אלפים נשות־מקצוע.
גברים רבים — בעיקר בעלי הרכוש ד,ולכד,בטל
— באים הנד, בשעות לפני־הצהרים
ונחלצים רק אחרי חצות, אחר שהזינו עצמם
במזון רוחני וגשמי עד ליום המחרת. בני
השכבות העממיות מופיעים אחרי־העבודה,
עומדים בתור ארוך לפני השוטר, הבודק
שלא יכניסו כלי־נשק או מצלמות אל תיך
הרובע הסגור.
הנשים עצמן עומדות תחת פיקוח רפואי,
ועליהן לעבור בדיקות שבועיות סדירות.

יורדי הנדוניה

הון ! 8111 אזרח פרסי נפל אפיים ארצה,
1 * 3 1 6 *1
81 לנשק את רגלי השאח, מוחנזד

ריזא פחלווי. תמונה זו צולמה בעת ביקורו של השאח באחד

מכפריו. הפרטיים, אשר את אדמותיו חילק בין התושבים.
השאח, החש בסערה המאיימת לגרוף את כסאו, מנסה להנהיג
ריפורמות. אן השיכבזז השלטת אינה נוטה לחתר טל עושרה.

**קומה של האשד! במשטר החברתי
( 1הזה מעורפל במקצת. הגבר היוצא
לבלות במועדון־לילה אינו מבקר שם לבדו,
חלילה, אלא עם אשה. אבל זו לעולם אינה
אשתו, כי אם אשת־לילה, או פילגשו הקבועה.
מקומה
של האשד״ כמו בכל החברות
ד,מרחביות הישנות, הוא בבית. לכך היא
חונכה, ולזאת היא מוכנה.
אגב, בהיותי בפרס פגשתי מספר בחורים
שירדו מישראל. כמעט כולם רצו לחזור
ארצה. מדוע, אם כן, ירדו לפרס? הסתבר
שכמעט כולם באו לשאת נערה. הם אינם
בוחלים בנערות ישראל, חלילה, אלא שבפרס
משלמים הוריה של כלה יהודיה
תבין ותקילין, והנדוניה היא כה גדולה,
שכדאי לבחורים לבוא מישראל ולשאת
נערה יהודיה מפרס.
ואמנם, בחורים רבים — שעלו לישראל
לפני שנים — חזרו לטהראן, התחתנו,
התעשרו בן־לילה ולפתע גילו שארע פג־צ׳ר:
דרך השיבה לישראל נחסמה בפניהם.
כי החוק הפרסי רואה בהם עדיין אזרחי
פרס החייבים לשרת בצבא הפרסי.
אולם אם בטהראן עצמה נהנים היהודים
ממעמד כלשהו, לא כן מחוץ לבירה. שם
מביטים עליהם כעל יצורים משונים. דבר
שאינו מפריע לישראלים, הבאים לפרס במספרים
גדולים כדי להקים מפעלים, להקים
עסקים, לייעץ, להדריך, לסלול כבישים,
עד כדי כך, שהם כבר הפכו שם־דבר.
כשהייתי מציג עצמי כישראלי באחת מחנויות
טהראן, הייתי זוכה מיד בהנחה
גדולה. במיוחד הגדילו במתן הנחות הסוחרים
היהודיים, שהתמלאו גאווה למראה
ישראלי נוסף שבא לארצם, כתגבורת לפלישה
הידידותית הגדולה.

— | 1|1י||(>11י 1ף 11י 11ז י ^ ^053838
;המשך מעמוד )6
הטאקטיוח של ההפגנה, ועל הדרכים בהן אפשר למגר את המשטרד* מצב רוחי היד. מרומם,
הרגשתי עצמי חלק ממחנה בינלאומי גדיל, הלוחם בחזיתות רבות למען עולם טוב יותר.

דמות האדם החנון
^ יזה עולם? מה הם האידיאלים המדריכים את כל חלקי האינטרנציונל הסמוי הזה?
בז׳ורנאלים של אופנה ישנם ציורים של הגבר האלגנטי — מה הוא לובש, מה
הוא חובש, מה הוא נועל. אפשר היה לצייר תרשים דומה של האדם ההגון בארצות
המערב, על סף שנת ,1962 תהיה לאומיותו כאשר תהיה:
9הוא רוצה באו״ם חזק, בעל כוח ביצוע, שיתגבש בהדרגה לממשלה עולמית. על
כן הוא רוצה, כדבר מובן מאליו, בהכללת סין וכל שאר המדינות באו״ם.
ס הוא שואף לפירוק הנשק הגרעיני.
9הוא מתנגד בחריפות למדיניות האמריקאית, ובאותה חריפות עצמה למדיניות
הסובייטית. הוא נייטראלי באמת — לא באופן פורמלי, אלא מבחינה רוחנית וריגשית.
9הוא לוחם בהפלייה הגזעית באשר היא — בארצות־הברית, באמריקה הדרומית
ובכל ארץ אחרת, ובעיקר בארצו שלו.
ס הוא רוצה בחיסול הקולוניאליזם בכל מקום — בצורתו השיגרתית הגלוייה (אנגולה)
ובצורתו החדישה המוסווית (קאטאנגה).
9הוא פוחד מפני הגרמנים ואינו רוצה בחימושה
בכל בעייה העולה על הפרק, מגיב האינטרנציונל הזה באופן ספונטאני ובצורה אחידה,
מבלי שיהיה כל צורך בתיאום ובהידברות. הוא הריע לשיחרור גואה מעול הכובש הזר,
והוא יריע מחר לשיחרור איריאן (גיניאה המערבית) .הוא תומך במלחמת־השיחרור האל־ג׳ירית,
כדבר מובן מאליו, ובמהפכה של פידל קאסטרו. הוא מתנגד לעונש־המוזת, ועל כן
הוא מקווה בכל לבו כי ישראל תחון את אדולף אייכמן.
רק בבעיה אחת אין לאינטליגנציה כנה זו דיעה מגובשת ואחידה: שאלת ישראל. היא
אוהדת את ישראל באופן מסורתי, כי תמיד לחמה באנטי־שמים. היא אוהדת את היהודים —
והיהודים תופסים בה מקום חשוב ונכבד. אך היא התנגדה למיבצע־סיני, ופליטי־פלסטין
מעיקים על מצפונה. דמותה של ישראל ימנית, מיליטאריסטית, מעוררת בה דאגה.
אולי זו הסיבה שאדם כמוני, המייצג ישראל אחרת ובלתי־רשמית, מתקבל בכל מקום
בידידות כה רבה, הנראית בעיני לעיתים מוגזמת ממש. לעתים קרובות מאוד אני נזכר
במלים שאמר לי, בשעתו, ז׳ון־פול סארטר, בהסבירי לו את הדיעות שאני שותף להן:
״אדוני, אתה מגולל אבן מלבי!״ כי אינטליגנציה זו רוצה לאהוב את ישראל. היא
שמחה לראות אדם השייך לישראל עצמאית, גאה, לאומית — המייצג את השאיפה לצאת
לדרך חדשה של השתלבות במרחב, אהדה לתנועות־שיחרור ונייטראליזם.

הנ 7העכור הנראה

ול האינטרנציונל הזה קם אינטרנציונל שני, הפוך ונוגד. זהו האינטרנציונל

הפאש־ססי.
החוויה השניה שלי מסיורי היא זאת: שהפאשיזם נמצא בכל העולם המערבי בעלייה
גדולה. הגיעה השעה לצלצל בפעמוני האזעקה.
בצרפת ברורה הסכנה לגמרי. מסביב לאו־אה־אס, שהוא ארגון פאשיסטי מובהק וגלוי,
מתקבצים עתה כוחות אדירים — הקצונה המקצועית, המשטרה, שרותי הבטחון. ההון
הגדול, המעוניין לכאורה לשים קץ למלחמה היקרה באלג׳יריה, חזר לסורי ותומך בכוח
זה, בהאמינו שיעלה בידו להקים מישטר ימני קיצוני, אנסי־פועלי ואנטי־שמאלי, כמו
בימי וישי.
בצרפת קיימת סכנה מוחשית של הפיכה פאשיסטית — נוסח איטליה , 1923 או ספרד . 1936
בארצות־הברית נולדה לאחרונה שורה שלמה של גופים פאשיסטיים — פלוגות־סער
מסוג הנזיניטנזן, תנועות נאציות כמו חברת ג׳ון בירץ׳ .סנטור ימני־קיצוני, בן יהודי,
בשם בארי גולדוזאטר, מקים לצדם חזית אזרחית מכובדת־כביכול. גנרלים פורשים
מן הצבא כדי להעמיד את עצמם בראש כוחות־השחור.
כוחות אלה עודם רחוקים מן השלטון. אך בעזרת ההון הגדול, כבר הגיעו לכלל
השפעה עצומה על דעת־הקהל. ואמריקה מנהיגה את המחנה המערבי.
אין צורך להוסיף כי בגרמניה המערבית מרים הנאציזם בגלוי את ראשו והולך מחיל
אל חיל, וכי גם באיטליה אין המצב שונה בהרבה. בזירה הבינלאומית זוכה אינטרנציונל
זה לתמיכה אוטומטית של ההון הקולוניאלי הגדול, ושל המשטרים הקולוניאליים בדרום־
אפריקה, ברודסיה ובארצות אחרות. תמיכת ספרד ופורטוגל מובטחת. בסך הכל: מחנה
גדול ואדיר.
כמו האינטרנציונל ההגון, מגיב גם איטרנציונל זה באופן ספונטאני ואיטומאטי על כל
מאורע בצורה אחידה, ללא הידברות מיוחדת. הוא מתייצב מאחורי צ׳ומבה, ושולח לו
את מיטב בניו. אלה אינם ״שכירים״ .אלה הם האידיאליסטים של השטן, גיבורי ההשמדה
באנגולה ובאלג׳יריה, אמני מרתפי־העינויים של אוראן ופאריס.
חשוב־נא על אינטרנציונל זה כאשר אתה רואה קאריקטורה המראה את ג׳והארלאל נהרו
בדמות אוכל־אדם, מפני שהעז ברוב חוצפתו לטאטא בכוח את הפאשיזם הקולוניאלי
מאדמת הודו. זכור אותו בקראו מאמר המתאר את צ׳ומבה כלוחם־שיחרור מיסכן,
שנפל קרבן ל״תוקפנות של האו״ם או לחסדי אוכלי־אדם הודיים, החובשים כומתות כחולות.
היינו הך אם המאמר כתוב באנגלית, בעברית או בצרפתית. ההשראה היא אחת.

חשמאד החדש

ה מלחו של האינטרנציונל של בעלי הרצון הטוב? מבחינה ריאלית יבשה: אפם. בשום
ארץ אין לרשותו מפלגה מאורגנת, חזקה ובריאה. בכל המדינות המערביות, כמו
בישראל, שותפות גם מפלגות האופוזיציה למשטר הקיים, ובמקרה הטוב ביותר הן
משלמות מס שפתיים לאידיאלים ישנים — כפי שעושה, לעתים קרובות מדי, מפ״ם שלנו.
כיצד נוצר מצב כזה? אשמה בכך האינטליגנציה עצמה. במשך שנות השלושים
והארבעים ניהלה פלירט עם התנועה הקומוניסטית. בתמימותה, לא רצתה אז לראות את
הפשעים הנוראים של סטאלין, ואת הסטיות המהותיות של המישטר הסובייטי. כאשר אי־אפשר
היה עוד להתעלם מפשעי סטאלין, ובייחוד אחרי מסע־הגילויים של חרושצ׳וב מאז
הועידה ה־ ,20 נתון הדור הקשיש של אינטליגנציה זו במצב נפשי מעורער.
בא דור צעיר, שלא ידע את יוסף סטאלין, שאין לו סנטימנטים בלתי־סבירים לגבי
הקומוניזם הרשמי, שאינו רוצה להיות גרור מוסקבה, שהוא ניטראלי באמת. הוא מחפש דרך
חדשה. אפשר לקרוא לו ״השמאל החדש״ ,כפי שנקרא בצרפת, או ״סוציאליזם הומאניסטי״,
או ״דרך שלישית״ או כל שם אחר. עד אשר יגדיר את עצמו, ויגש להקמת כוח מדיני
של ממש, אין לו סיכוי ליטול לידיו את השלטון, לחסום את הדרך בפני הפאשיזם, למנוע
3 י מלחמת־עולם.
במטוס, בדרך חזרה, מעל לעננים הלבנים של הים התיכון, עלתה בלבי המחשבה: איזו •|
הזדמנות יש כאן לישראל! אילו הצלחנו לגבש כאן, בארצנו הזעירה אך רבת־החשיבות,
בשורה חדשה, שתאחד את המחנה הגדול הזה! אילו יכולנו להציב, מול וושינגטון
ומוסקבה, את השם העתיק של ירושלים! יש מחנה כזה בישראל, ואילו השכיל להתגבש
ולקום במלוא שיעור קומתו, יכול היה להפוך מרכז רוחני לתנועה עולמית גדולה.
אולי מבטאת מחשבה זו לאומנות מופרזת, שגעון־גדלות ישראלי מסוג חדש. עודנו
דחוקים מיכולת כזאת בישראל, ועודנו רחוקים מגיבוש מחנה עולמי יעיל. בינתיים לא
נותר לנו, ,אלא לנהל את מלחמתנו בחזית שלנו, על דמותה של ישראל — ולשאוב כוח
מן הידיעה, כי אנו חלק קטן בחזית עולמית גדולה. כוחנו אינו קטן — לא בארץ ולא
בעולם. אין הוא טמון במכשירי השלטון. הוא טמון בהשפעה על מיטב בני עמנו.
״יהיה רצח!״ אמרו ביום השלישי האחרון בפאריס — והאלות פצחו ראשים. היה רצח —
אך היה גם משהו אחר. היתר, התגלות של פוח המוני, שהטביע את חותמו על צרפת.
אין זה הרנה — אך אין זה גם מעט. והקרב ניטש לא על צרפת בלבד.

עזר ויצמן מקדם פני קדר
גם ליפול צריך לדעת
כסדיוה אסונות
מו! חבעזלג

המטוס, שנפתחה בינתיים, וקפצתי החוצה
אל תוך השלג. דחפתי את ידי לתוך השלג,
כדי להקל על כאבי הכוויה. בחוץ נוכחתי
לדעת ששני אנשים הקדימו אותי ושכבו
על השלג׳ לאחר שנמלטו מבין שברי המטוס
שהיו מושלכים לכל עבר. אמבולנס
שהגיע למקום מיד אסף את הפצועים והחל
לזוז. כעבור כמר, מטרים נתקע בשלג.
ירדתי ממנו ונתתי כתף כדי להוציאו מתוך
השלג. הנהג הבהול נתן מלוא הגאז וברגע
שהמכונית ניתקה ממקומה נשארת• לבד על
השלג, כשהאמבולנס מתרחק ממני במהירות.
את הדרך חזרה לנמל־התעופה עשיתי כשאני
ניצב על טרקטור שעבר במקום, כמו
בסרט בך חור.״
טרגדיה כפולה. כעבור יומיים נחת
קידר בלוד, כשמשפחתו וחבריו מצפים לו
בנמל־התעופה. הוא נישק את קרוביו, החליף
קללות־של־ברכה עם ידידיו מחיל־האוויר.
אחרי הכל היתד, זו הפעם השלישית שקידר
נחלץ מתאונה אווירית .״איך שלא יהיה,״
העיר לו אחד מעשרות הנוכחים באולם המכס׳
״אם מישהו ירצה להרוג אותך, הוא
לא ינסה לעשות זאת באוויר.״
באותה שעה ישבו שתי משפחות אחרות
בחיפה, ביכו את אבותיהן שאבדו. היו אלה
משפחותיהם של דוב דכיר ויצחק ליפשיץ,
שנסעו בחלקו הקדמי של המטוס _ החלק
שהתרסק לרסיסים.

נמל התעופה של אנקרה, בירת תורכיה,
עטה מרבד שלג לבן. לא מזג־אוויר אידיאלי
לטיסה. פתיתי־השלג התערבלו ברוח החזקה,
צנחו על המסלולים. השעה היתד, קרובה
לחצות, כאשר התערבה לפתע בשריקתר, של
הסופה שריקת הסילון של מטוס קונזט של
חברת בי אי. איי. אשר נחת לשר,יה קצרה.
ש לג על הכנפיים. כאשר עמד ד,קומט
לחזור ולהמריא בדרכו ללוד, דקות מספר
לפני חצות, לא חל שיפור כלשהו במזג
האוויר. כמעט כל הנוסעים שהגיעו במטוס
מלונדון, דרך רומא ואתונה, אף לא יצאו
מפיתחו בעת החנייה. בחצות בדיוק, לאחר
עליית הנוסעים שהצטרפו באנקרה, נסגרה
הדלת והקונזט החל מחליק על גבי המסלול.
בתוכו ישבו 34 נוסעים.
בחלקו האחורי של המטוס׳ המיועד לנוסעי
המחלקה השניה, ישב אלוף־משנר,
יוסף קידר (פול חומסקי) ,הנספח הצבאי
בצירות ישראל באנקרה. דקות מספר קודם
לכן נפרד מידידיו יצחק ליפשיץ ודוב דכיר,
מנהלי מפעל סולתם בישראל, אשר עלו למחלקה
הראשונה, בחלקו הקדמי של המטוס.
קידר, אשר בילה את החודש האחרון בנ
ש ־ גותאו גו
אנקרה, התכונן להביא את משפחתו לתורהאם
מתגבשת בצמרת המדינית הישראכיה
לאחר חג־המולד. הוא התיישב בכסאו
שליד החלון, צפה בסופת השלג המשתוללת לית נטייה לשינוי כללי במדיניות־התוץ?
אי-אפשר היד, השבוע לתת תשובה חיובכל
עוזה. דבר אחד לא מצא חן בעיניו.
היו אלה תלוליות השלג שהצטברו על ה בית על שאלד, זו. אך דבר אחד היה בטוח
כנפיים. כסייס ותיק, ששירת בחיל-האוויר — ראשי ישראל נמצאים במצב של פיקפו־המלכותי
הבריטי ונמנה, לאחר מכן, עם קים, וישנה נכונות כלשהי לבדוק אפשרומייסדי
חיל־ד,אוויר הישראלי, ידע קידר כי יות חדשות.
פנים חדשות לדיין. הסימפטום ההדבר
יכול לגרום לתקלות בשעת הטיסה.
״אין דבר,״ הרגיע את עצמו ,״הכל יהיה חשוב הראשון בא ביום בו הצביעה משלחת
ישראל באו״ם נגד דרום אפריקה. הדבר
בסדר. גם הטייסים רוצים להגיע חיים.״
כמו כסרטים. מכאן ואילו התרחשי נעשה תחת לחץ כפול — לחץ דעת־הקהל
הדברים במהירות. מה קרה בדיוק, אין איש המתקדמת בישראל עצמה, ולחץ הדיפלומיכול
עדיין לקבוע בבירור. מנהל נמל־התעו־ טים הישראליים, שטענו כי זו הדרך היחידה
פה טען כי המטוס התרסק תוך התנגשות לקנות אהדה אפרקאית לעמדת ישראל כבקרקע
לאחר שכבד הספיק יהתרימם. עיבדי שאלת הפליטים.
שדה התעופה מסרו, מאידך, כי הבחינו
אחד התומכים הנלהבים ביותר בקו זה
במטוס מתפוצץ באוויר. על מה שקרה ב בממשלה היה דווקא השר משד, דיין. הסיבה
אותן שניות במטוס עצמו בין המראתו היתד, אישית. דיין הגיע, למחרת הבחירות,
לבין התרסקותו, סיפר לאחר מכן אלוף -למסקנה כי איבד את פופולאריותו הרבה
משנה קידר, הנוסע היחיד שהצליח לד,מלט בציבור, וכי רבים מתחילים להתייחם אליי
ללא שריטה כמעט, מבין שברי המטוס ה כאל דמות מסוכנת, כמעט פאשיסטית. על
מרוסק שקבר תחתיו 26 הרוגים. שבעד, כן החליט לעצב לעצמו דמות ציבורית חדנוסעים
נוספים הועברו פצועים לבתי־ד,חו שה׳ מתקדמת ושוחרת תרות.
תוך כדי כך התרחק משמעון פרם. לדיין
לים.
״ישבתי במקומי, בצידו הימני של ה הפיקח לא היה חשק לסבול ממעשיו של
מטוס,״ פתח קידר ,״התחלנו לרוץ על תת־שר הבטחון, שדמותו הציבורית הושחהמסלול
והמטוס התרומם. מיד שמתי לב תה, לדעתו, ללא תקנה.
שינוי הקו (הזמני או הקבוע) של משה
שזווית ההמראה תלולה מדי. המטוס החל
מתנדנד מצד אל צד, כשהוא ממשיך בנם־קה דיין היה רק חלק מן ההיערכות הגדולה
תלולה יותר ויותר, עד שהגיע ממש למצב החדשה. היא נבער, מכמה וכמה גורמים.
של הזדקרות. ידעתי מה עלי לעשות. תקעתי ביניהם;
9הכרת משרד־החוץ בחשיבותו הגובאת
רגלי בגב המושב שלפני וכינסתי י את
ראשי בין ברכי. היתה זו התנוחה הטובה רת והולכת של הגוש האפרו־אסיאתי, ובביותר
בנחיתת אונם. לפתע הרגשתי שה צורך לעשות משהו כדי לקנות אחיזה
מטוס מתיישר חזרה ומיד לאחר מכן נפל כלשהי בגוש זה.
בחבטה עצומה ארצה.
9האמונה כי מלחמת אלג׳יריה עומדת
״המטוס החל להתמלא במהירות בעשן לפני סיום, וכי דבר זה יעמיד בסימן-
סמיך וצורב. גיששתי את דרכי עד לדלת שאלה חמור את היחסים עם צרפת. הירד

יחסי מרחביים

חעויס חזה ; 269

עות צרפת מהצבעה למען ההצעה הפרו־ישראלית
של 16 המדינות האפרו־לאטיניות,
בוויכוח על הפליטים, פקחה כמה וכמה
עיניים בירושלים.
נסיעתו של בן־גוריון לבורמה היתד, תוצאה
של נטיות חדשות אלה. באמצעות בורמה׳
ביקש בן־גוריון לבדוק את האפשרות של
התקרבות לסין העממית ולהודו. ראנגון היא
עמדודתצפית מצויינת בשני כיוונים אלה.
שניים כחודש אחד. אך אין כל ספק
כי בבחירת המועד לקח בן־גוריון בחשבון
בעיקר את נסיעתו הקרובה של או נו ל־קאהיר,
שיצאה השבוע לפועל,
או נו הוא האדם היחיד בעולם היכול
לשוחח בחודש אחד בידידות עם שליטי
קאהיר וירושלים׳ ולהעמיד כל אחד משני
הצדדים על דעת הצד השני.
או נו עצמו הכחיש שהוא פועל כ״מתווך״.
אך המלה אינה חשובה. אדם הנוסע לעבד
אל־נאצר מייד אחרי פגישתו עם בן־גוריון,
כלל אינו יכול שלא להביא להחלפת דעות
בין הצדדים. ההכחשה עצמה מוכיחה עד
כמה טורח או־נו לשמור על כושרו כמתוזר
— כי חובתו הראשונה של מתווך במרחב
היא לטעון כי אינו מתווך. אחרת לא יוכל
להתקבל על דעת מנהיגי ערב.
אין לתלות בשליחות זו תקוות מוגזמות.
איש לא יקדם את פני או נו בשובו,
בצפייה שיביא עמו חוזה שלום. עמדות
ירושלים וקאר׳יר רחוקות מדי׳ נוקשות מדי,
כדי שאיש אחד יוכל לפשר ביניהן בקלות,
בחיוכים עדינים. אין כל סימן כי בשני
המחנות חלה תזוזה מכרעת, שתאפשר פש־

היתר, מחוייבת המציאות. האיש שישב בתא־הטייס
ואחז בהגה היה אחד המכונאים של
אל־יעל, העוסקים בעבודות־אחזקה על הקרקע.
הוא העביר את המטוס ממקום למקום
(£מ 1ץ א ,) 121 כפי שמקובל הדבר באל־מל, אך
אינו נהוג ברוב החברות המנוסות בעולם.
באותן חברות מותר אך ורק לטייס מדופלם
לנהוג במטוס׳ גם אם אין הוא ממריא
אלה רק עובר כברת דרך ממקום אחד למיש־נהו.
יש בכך הגיון חסכוני ובטחוני. כי
אילו ישב טייס ליד הגד׳ הבריטניה של אל־על
שעה שהתקרב לערימת החצץ, היה ללא
ספק מונע את האסון.
הודות לשליטה מאומנת במטוס, יכול היה
להעביר את המנועים במהירות מהילוך קדמי
להילוך אחורי, או יכול היה להשתמש במעצורים
לשעת־חירום, שמכונאי אינו חייב
להתמחות בשימוש בהם. טייס היה גם
מצליח להטות את המטוס בתמרונים מהירים
— שהם יסוד אומנותו המקצועית. ואילו
המכונאי יכול היה רק להביט אין־אונים
בערימת החצץ המתקרבת, ולנסות לבלום
את התקדמות מטוסו בבלמים הרגילים.
הנזק המשוער: כ־ 200 אלף לי״ש, או —
קרוב למיליון וחצי לירות ישראליות.

הסודהג רו

הזכויות שמורות

ס אור הדש לגמרי יישסך על מי מון סיני־פואץ, כאש־

י־גפרסב בחודש הכא כפרו של ארפקין צ׳ילדרש. המחבר,
עתונאי אירי בעל שם עולמי, שעורר זר׳ מכבר את מורת־רוחם טל הציוני*
בשל אהדתו לעבד אל־נאצר, עומד לגלות נמה גילויים מרעישים ביותר. בין
היתר:

(א) שדפי ההסכם הסודי כין בריטניה, צרפת וישראל,
ניתנו לצה״ל 96 שעות בדי להגיע לגדת תעלת־סואץ -
ורק אז היה צריך להתפרסם האולטימטום המפורסם, שדרש משני הצדדים

להתרחק עד נדי סו מילין מן התעלה.

>כ) שכל לוה־הזמניס השתבש מפאת הפחד מפני התערבות
אמריקאית, כך, שצה״ל התקיף שלא במועד הנכון, והאולטימטום
הבריטי־צרפתי פורסם תוך 24 שעות ממועד ההתקפה, כשהכוח העיקרי של
צה״ל עבר בקושי את הנבול. מתוך רשלנות, לא מרחו הבריטים לנסח אולטי־מטום
חדש, והוציאו מן התיק את הטיוטה המוכנה, שהתאימה למצב שונה
לגמרי, דבר שהדגיש את הגיחוך שבו.

(ג) שלפי התוכנית המקורית היה צריף כיבוש התעלה
להכיא להפלתו של עבד אל־נאצר ולהקמת ממשלה פרד
בריטית בקהיר.
(ד) שהיטגת מטרה זו היוותה רק סיום השלב הראשון של
המיבצע, אשר לאחריו תוכננו נמה וכמה שלבים נוספים, להסדר כולל של
כל בעיות המרחב. מלבד בריטניה, צרפת וישראל היו שותפים להסכם סודי
זה גם העיראקים. הוסכם כי אחרי הפלת עבד אל־נאצר תופל ממשלת סוריה
הלאומנית ותוקם במקומה ממשלה פרו־מערבית.

ד,כנסת עומדת לבחור בקרוב את נציגיה
לוועדות המינויים הנפרדות של השופטים,

(ה) שהמיכצע היה צריך להגיע לשיאו עם חיסול ממלכת
הירדן, על־ידי פלישת צה־״ל וכיבוש הגדה המערבית של

אדנו עם עבד אל־נאצר
רד — ,וספק אם ר,שליטים הנוכחיים עצמם
מסוגלים בכלל לצאת לדרך חדשה ונועזת
כזאת, הסותרת את כל דרכם עד כה.
אולם גם במצב זה יכולה שליחותו של
או נו להביא ברכה רבה. כאשר שני צדדים
חיים בניתוק מוחלט׳ יש תועלת רבה מאד
בעצם קשירת קשר אישי ידידותי, באמצעות
צד שלישי.

אדנו עם בן־גוריון

ת עו פ ה

הדיינים והקאדים המוסלמים. לסי חוק הקאדים
בוחרת הכנסת בהצבעה חשאית שלושה
מחבריה לועדת המינויים, מהם חייבים
להיות שניים מוסלמים.
אולם בכנסת יש בסך הכל שני חברים
מוסלמים. התעוררה איפוא בעיה פיקנטית:
לשם מה לערוך בחירות חשאיות, כשתוצ־אותיהן
ידועות מראש?

ד ר כי חיים

תנו ההגה בי ד ־ מנאמנות

ח תונ החש אי ת

המטוס הגדול של אליעל התקדם בא־טיות
לאורך המסלול, המחבר את מכון־הבדק
בלוד עם נמל־האוויר. ארבעת מנועי הברי־טניח
פעלו כהלכה, אחרי שזה עתה עברו
טיפול יסודי ויקר.
לפתע קרה אסון. המטוס עלה ישר על
ערימת חצץ׳ שנערמה במסלול תנועתו. בחבטה
מהדהדת נתקעה הכנף בחצץ, ושני
מדחפים נפגעו קשה. פירוש הדבר: שני
מנועים הוצאו מכלל שימוש.
תאונות תופסות, לכאורה, חלק בלתי״
נמנע מיום עבודתה של חברת תעופה.
אנשי־מקצוע ידעו לספר, כי תאונה זו לא

כאשר נערכת חתונה של נערת זוהר ישראלית
היא מתובלת בדרך כלל בכל סממני
הפירסום הידועים. העתונים מודיעים מראש
על המאורע, צלמים מתקהלים לעשרותיהם
וכל הקרובים והידידים מוזמנים לטקס שבועות
רבים לפני המועד.
כאשר נודע השבוע על נישואיה של
מלכת־המים , 1959 זיוה בינדר, לחברה האמריקאי
הגבהתן מרק רודולף 22 התפלאו
כולם על החשאיות הרבה שאפפה את הטקס,
הסיבה היא פשוטה ביותר — לזיוה

הירדן כידי ישראל.

פלישה זו היתה צריכה לשמש אמתלח לינורי סעיד

לכבוש את עבר־הירדן ולהגיע לירדן מן הצד השני.

ס מתגבשת חזית של מפלגות המיעוטים בכנסת להחלשת
ההגמוניה של מפא״י, כרשות השלטון המקומי. חחזית, חנמצאת
עדיין בשלב הגישושים ההדדיים, תסתמך על הצלחת השותפות חזן ואליציונית
בבאר־שבע, תנסה ליצור שותפויות חדשות במקומות נוספים בארץ.

$המפלגה הליבראלית תהפוף להיות אופוזיציה לוחמת
ככל הבעיות הכלכליות. לאחר שבתקופה האחרונה ביקרה מפלגה זו
את המדיניות הכלכלית רק מעל דפי העתונות ובשפה ידידותית, החליטח
׳הנהגת המפלגה לנקוט בצעדים ממשיים נגד הממשלה. לשם כן יאורגנו כנסים
של סוחרים ואנשי המעמד הבינויני, בהם יועלו הצעות ממשיות כיצד ללחום
במדיניות הכלכלית ובמדיניות המסים של הממשלה.

9ממשלת מלאגש תמסור לישראל זכיון בלעדי לכריתת
יערותיה, עיבוד העצים ושיווקם. חוזה על עיסקה זו עומד להיחתם
בימים הקרובים. כתוצאה מכך יש לצפות לרווחה חסרת־תקדים בתעשיית העץ
הישראלית ולהזזלה ניכרת של סחורות העץ, וביחוד הלבידים.

מחזה ראשון של מחזאי ישראלי יוצג בארץ ערבית.
המדובר במחזהו של עמום קינן, האריה שהוצג בהצלחה בפאריס. בשנה
הקרובה הוא יוצג במארזקו, בשפה הערבית. המחזה, שאינו מטפל בבעייה
ישראלית מובהקת, הנהו בעל תוכן אוניברסלי סמלי.

(המשך בענזוז 04

העולס חזה 1268

^״יש לך כשרון מוסיקאלי,״ אמר לי ,״וסבסופון הוא
׳ארי. אתה תצליח.״ כדי לעודד איתי, אף נתן לי
עורים פרטיים.
;לתי ללמוד וזה הלך לי בקלות, כי המוסיקה היתד,
,בשיעור השלישי כבר קראתי לאבי וניגנתי בפניו
:ח. היתד, זו מתנתי לו, כי שמתי לב שהוא רואה
> בעין יפה, דבר שאני מכיר לו תודה עבורו עד ה־ום.
חרי שהתחלתי לנגן כבר נמצאתי בחוג ידידים שהמם
תזמורת חובבים. נתנו הופעות כמעט בחינם, רק
פרסום. כך הכרתי הרבה מנגנים, רכשתי לי שם
היה נערך פסטיבאל ג׳אז, הייתי נקרא להופיע.

״שמעתי שאתה מנגן על סכסוסון,״ אמר
לי .״מה דעתך להביא את הכלי ולהצטרף
אלינו לשיר אחד?״ באותו רגע נדמה
היה שלבי הפסיק לפעום. מיד לאחר ש־אוטי,
זה היה שמו של המנצח, קם משול-
חני פתחתי בריצה מטורפת הביתה וכעבור
כמה דקות כבר עמדתי עם הכלי על הבמה.
הייתי כולי נרגש אך מהרגע הראשון בו
התחלתי לנגן הרגשתי כאילו נולדתי ללהקה
זו ולקצבה. ניגנו ביחד כאילו היינו מאומנים
בצוותא משך שנים. נתתי עוד שיר

מצתי יתר על המידה ומאחר שהדבר קשור
במישרין במאמץ הנשיפה, קיבלתי שבר.
בבית־ד,חולים שכבתי ארבעה שבועות, כשהבחורים
באים מדי פעם לבקרני. גם אחרי
שעזבתי את בית־החולים לא יכולתי עדיין
לנגן, שמא ייפתחו התפרים. הלהקה עזבה
בינתיים את פרנקפורט ועברה לדיסלדורף.
הם הודיעו לי כי ברגע שאוכל לנגן, אתקשר
איתם.
כעבור חודש בערך, עברתי בדיקה נוספת
ולאושרי לא היה גבול. הרופא התיר

הדבר נתן מיד את התוצאות המקוות.
החלו לזרום אלינו הצעות עבודה מרובות.
ביניהן גם הצעה להופעה בישראל. סיפרתי
לחברה תמיד על ישראל ואפילו לימדתי
אותם הרבה מילים בעברית. לכן החלטנו
לנסוע הפעם מבלי להתחשב בכדאיות הכ
פית. הם רצו לבלות את החגים בארץ
ולנוח קצת מהמסע הארוך שערכנו באירופה,
ואני חזרתי לבקר ידידים ישנים. צחוק
הגורל? אולי, אבל את הופעת הבכורה
המקצועית שלי בישראל נתתי במרחק 50
מטר מבניין בית־הספר בו השמעתי את
נגינתי הראשונה כחובב.

צבו שעזב את הארץ הוו
השנוע 11101(3 -להקת ווק

סיזל טהור
משניהצדדיםובמ קו ם עשב־׳ם!

צמר גפו לבו משובח

קפי צי פרדייז מיוחדים
ע ם קשר ספירלי ו מסגרות פלדה

בשליש קל יותר
מכל מזרון אחר

יז ארג

ליגעו דה

אנגלית• פקידות.
ולומדים היטב בבית־הסשר

קדימה בן־יהודה ,74ת״א, טלפון 20314

נפתחים קורסים חדשים
מוקדמות ובגרות
1 3־ 9 1 1נ י *6 : 9
תל* אביב •

.בלפזר 6

! !י פון ערב
חיפה • רח. ביאליק

ב־ 2.1.62 נפתחים קורסים חדשים:

אנגלית וצרפתית למבוגרים | קורסים
מכל הדרגות ולתלמידי בתי״ם
יסודיים ותיכוניים מכל הכיתות.
קבוצות קטנות, סורים מעולים.

לפקידות

לנוער

(הנהלת חשבונות, מזכירות, כתיבה
במכונה, תורת החשבון, חשבון
מסחרי, קורספונדנציה, אנגלית).
הרשמה 12—9לפנה״צ 9—3 ,בערב.

הנהלת חשבונות למבוגרים
חוקי מב הכנסה למנהלי חשבונות
הכנה לבחינות כ׳ ג׳ וקורב למתקדמים
עברית -שיפור הכתיב בשיטה קלה.

(הכנה לבחינות ג׳ ד׳)

הוצאת ״אנקור ״
ח ״ י נ 1המינ ״ טמאתד״ר פריץ קאהן

הופיע הספר
הספר מדריך את הצעיר והצעירה בדרך הגורלית והרת הסכנות
של חיי המין
הספר הופיע בשוויץ ב־ 17 מהדורות ותורגם להרבה שפות.
לדעת מומחים זהו הספר הטוב ביותר בשטח זה.
המחיר 6.90 :ל״י.
המכירה הראשית: הוצאת א ח יא ס ף ירושלים.
סוכנות ברונפמן בע״מ, תל־אביב•

סחיטה או נקמה? 1₪ 8
(הנזשן מעמוד )15
לפני חמש שנים. היו לי אז מספר התפרצויות
וגניבות ונשפטתי לשלוש שנים תחת!
פיקוח. מאז לא היו לי שום עניינים.״
מה שנודע לאביה של ציפי׳ לדבריו של
ראובן, קשור בפרשה שהסעירה בחודש מאי
1957 את הארץ. היה זה בעת שהמשטרה
הצליחה בפעם הראשונה לשים את ידה על
כנופיית תלמידי שמיניות שביצעו שורה
של פריצות בעיר. כולם בנים למשפחות
אמידות ומבוססות, חניכי התנועה המאוחדת
לשעבר ותלמידי גימנסיה עירונית. כאשר
החל משפטם בבית־המשפט המחוזי ב־תל־אביב
והתובע, יעקב בר־אור, הפך את
המשפט למשפט לדוגמה נגד עבריינים מסוג
זה, נולד לראשונה המושג בני טובים.
ראובן לופנפלד היה שייך לכנופיית בני־הטובים
הראשונה. באותו משפם גולל אחד
הנאשמים את פרשת העבירות והמניעים
שהביאו אותו ואת חבריו לביצוען .״לא
היה לנו מה לעשות,״ סיפר ,״למדנו יותר
מדי. העדה בתנועה המאוחדת התפוררה ו־
1אנחנו נשארנו מחוץ לתנועה. לפני הטיול
למצדה היו חסרים לנו מצרכי־מזון. פרצנו
לחנות אחת ואחר־כך לשניה. כמעט כל הכיתה
ידעה על כך. הבאנו את כל המצרכים
לטיול. היו לנו גם סיגריות ועישנו שם. גם
התלמידות עשנו יחד איתנו. המורים ראו
ולא אמרו שום דבר. רק כשתלמידה אחת
התעלפה באו אלי שני מורים וביקשו קצת
יין. את הכסף ביזבזנו בבתי קפה ובמסעדות
יקרות. היינו הולכים להצגה שניה בקולנוע
ואחר־כך למסעדות. לפעמים היינו הולכים
גם לבתי־בושת בתל־אביב. היינו הולכים כוללו
יחד. הביתה היינו חוזרים בספ״של.׳׳

כתב אישום?נועד
ך1דפנפלד הכחיש ידיעה כלשהי על
/צילימים של ציפי במצבים אינטימיים.
המשטרה החרימה אמנם שתי מצלמות. אולם
לא הצליחה למצוא כל תמונה של ציפי —
בבגדים או בלעדיהם, מלבד תמונת פספורט
אותה נתנה לו למזכרת. גם העובדה ש־לראובן
היתה חברה קבועה בצה״ל שעד,
שהכיר את ציפי לא יכלה להרשיע אותו.
״לחברה שלי לא הבטחתי נשואין. כשהכרתי
את ציפי ביקשתי ממנה להפסיק להתראות
_ אתי למשך חדשיים עד ליום הולדתה. אבל
שיצאתי עם ציפי היו לי עוד הרבה בחו־
״ רות אחרות,״ אמר.חודשיים אלה של חופשה תמו כנראה
אחרי ביקורו של האב בדירתו. כי מיד אחר־כך
יצא ראובן יחד עם חברו שמעון בונד
פלד וחברתו החיילת לקולנוע, לחזות בספינת
האחבה.
מה, אם כן, באמת התרחש באותה פגישה
מסתורית בין אביה של ציפי לבין שני
הצעירים? האמנם משך ראובן את ציפי
למיטתו רק כדי לצלמה בעירום, על מנת
לסחוט מאביה כספים, כטענת התביעה?
אין זה סוד כי בשנים האחרונות הסך
עניין תמונות העירום למעין תחביב בקרב
חבורות בני־נוער עירוניות, בעיקר בין בני
הטיפשעשרה. צעירים רבים מבני החבורות
הסלוניות אוספים תמונות שנועדו לבסס את
ססורי הצלחותיהם בפני החברה. ההתפרקות
הכללית מכבלי המוסר החברתי, המאפיינת
רבים מבני נוער זה, גרמה לכך שנערות
צעירות, לעתים קרובות עוד בגיל הגימנסיה,
מוכנות להצטלם בעירום. תופעה זו של
אקזיביציוניזם מתפשטת והולכת.
אולם במקרה הנוכחי לא נמצאו תמונות
כלשהן, שיעידו כי אמנם צולמה ציפי במצבים
אינטימיים. לופנסלד וחברו הואשמו
אמנם על־ידי המשטרה ב״איום על אדם
בנזק לשמו הטוב מתוך כוונה להביא אדם
זד. לידי מעשה שאין הוא מחוייב לעשותו״,
אולם מלבד עדותו של האב, אין לתביעה
כל חומר־סיוע אחר. מפליאה במקרה זה
העובדה, שכאשר פנה האב למשטרה והת־לונן,
לא יעצה לו המשטרה שיסכים לקנות
י את התמונות שהוצעו לו, ואז יכלו להימצא
בידיה התמונות הפורנוגרפיות של בתו —
אם אמנם היו כאלה — כהוכחה משפטית.
מאידך קשה להניח שאב יעליל עלילת־שוא
על ידידה של בתו, תוך ידיעת הנזק
הנפשי העלול להיגרם לבתו, אלא אם כן
הוסער מאוד כשהתגלה לו כי אותו צעיר
שכב עם בתו, ובחר בדרך זו דווקא כדי
לנקום בו. קרוב לודאי שזה יהיה קו
ההגנה של עורך־הדין רם סולומון, סניגורו
של הנאשם לופנפלד.
שיפט השלום, יעקב סגל הוא שיצטרך
להחלים גירסתו של מי מהימנת עליו, ואם
אמנם אשמים שני הצעירים באשמה ש*
מיחסים להם. אולם תהיה החלטתו כפי
׳ שתהיה — מעידה הפרשה שנחשפה על הוזי
הפושט והולך בנוער הישראלי, המהווה
כתב־אישום חמור לנוער, להוריו ולמחנכיו.
העולם הזה 1268

הקאמרי
ין הללו אלא עסקים על קרן צבי
/ע\ * ש ל אנשים מיואשים ונצרכים החייבים
— אם מבקשים הם להציל עצמם
מחוסר וחרפת־רעב — לתת לתוך פיהם
של השוטים בבני־אדם את המזון אשר
יטעם לחיכיהם ...רק בעת שיראה על
הבמה מעשה של רצח, קשר של מורדים,
או צעיר נאה בשמלנית אשה, או איזה
מעשה חידוד של תזנונים, יואילו אזרחיך
לשלם את הממון הרב, שיידרש לשם החזקתם
של שחקנים טובים על כל מלבושיהם
בתוספת רווח של פרוטות לפי ש־כתיבתם
של מחזות עניו גדול הוא לענות
בו, בהיותו, ניתן לומר, כמעצב מערכי
ליבם והגיגם של אנשים. הן בראותם את
הדבר אשר הוצג על הבמה לראווה, סופם
שיעשוהו בחיי יום־יום, כי העולם אינו
אלא במה גדולה יו ת ר...
״אבל המשאלה אשר עמדתי לבקש איננה
אלא זו: תקים הוד מלכותך בית תיאטרון
גדול, או אם יותר לי לחדש ביטוי שיש
בו יותר למדנות, תיאטרון לאומי, לשם
שיפור חינוכם של נתיני הוד מלכותך.״
מלים אלה שם ג׳ורג׳ ברנארד שאו בפיו
של ויליאם שקספיר, המופיע ברמות
ראשית במערכונו הגברת השחורה מן
הסונטות, שנכתב על מנת לעורר את דעת־הקהל
האנגלית להקמת תיאטרון לזכרו
של שקספיר. כשיושמעו אותן מלים השבוע
מפי שחקני התיאטרון הקאמרי,
תהיה להן אמנם משמעות אקטואלית אלא
שתהיה זו משמעות שלאחר המעשה.
כי המלים יושמעו מעל בימת התיאטרון
המשוכלל והמפואר ביותר בארץ — ביתו
החדש של התיאטרון הקאמרי. שני ערבי־הפתיחה
החגיגיים שיחנכו את הבית יהוד
לא רק נקודת־מיפנה בדרכו של התיאטרון
הדינאמי, אחרי 99 מחזות שהציג בפני
הקהל הישראלי ב־ 16 שנות קיומו, אלא
גם מהפכה רבתי בחיי התיאטרון בארץ.
התיאטרון אינו אלא השלייה המורכבת
מצורה ומתוכן. ואם בתוכן התעלה מדי
פעם התיאטרון בארץ לרמה גבוהה, הרי
המסגרת בה הוגש תוכן זה, הכלים שקבעו
את הצורה, היו פרימיטיביים ובלתי יעילים,
ברמה של תיאטראות חובבים.
באולמו החדש של התיאטרון הקאמרי
יוכל הצופה הישראלי בפעם הראשונה
לספוג הנאה מלאה מהח1זיד, האמנותית,
בלי להדחק בפתחים צרים של אולמות
שנבנו לצרכים אחרים, בלי להתענות על
מושבים בלתי־נוחים המוצבים בזוית־ראיה
גרועה, בלי לחשוש פן לא ישמע את
הנאמר על הבמה, או פן יוטרד על־ידי
המאחרים לבוא.

ספה ומקלחת בתאי־הלבשה
ן משך השבוע האחרון הריצו שח-

^ קני הקאמרי את האולם החדש לקראת
תיפעולו המלא. מאחורי הקלעים, במסדרונות
הרחבים והמוארים של התיאטרון,
בחדרי ההלבשה המרווחים והמצויידים במיטב
הנוחיות, החל בספות וכלה במקלחות
פרטיות, הסתובבו השחקנים, עובדי הבמה
ואנשי המנהלה, כאילו באו מכוכב אחר,
מלאי התפעלות.
וכאלה לא חסרו בבנין החדש. לגבי
הקהל יהיה זה אולם ככל האולמות, רק
מרוזח ומפואר יותר. אולם מאחורי מסך
הקטיפה האדום מצד אחד, ומאחורי 900
המושבים מצד שני, צופן האולם חידושים,

1יוני

המעמידים את התיאטרון מבחינה מכנית,
בשורה הראשונה של התיאטראות בעולם.
בבמה הענקית, שניתן להרחיבה עד ל־17
מטר ושעמקה 10 מטר, הושקעו יותר מ־
100 טון שלדי־פלדה וכבלי־פלדה, באורך
של עשרת אלפים מטר, המסוגלים לשאת
עליהם בעת ובעונה אחת תפאורות של
מספר הצגות, מבלי שיהיה הכרח לפרקן
ולהרכיבן מחדש. משני צידי הבמה מסתעפות
שתי שלוחות׳ שבמקרה הצורך הן
ממשיכות את הבמה ויוצרות אשליה שהבמה
מקיפה את האולם משלושה צדדים.
המסך הענק, התפור מקטיפה פלאסטית,
מחוסן בפני אש. במקרה שפורצת שריפה
על הבמה, הרי במקום מסך ד,בטחון מברזל,
המקובל בתיאטראות ישנים כדי
למנוע התפשטות האש אל האולם, הורכב
כאן צינור־המטרה מיוחד לרוחב הבמה,
המסוגל ליצור מסך של מים בין הבמה
לאולם. מנוע מיוחד מפעיל את המסך,
מרימו ומורידו במהירות.
בכל חלקי ד,בנין הותקנה מערכה־קולית
מיוחדת. באמצעות 82 רמקולים סטריאו־פוניים
אפשר עתה להעביר לאולם אפקטים
קוליים ברמה גבוהה. מצד שני מעביר
מיקרופון מיוחד, המותקן בתקרת האולם,
את הנעשה באולם ועל הבמה לכל פינה
מחוץ לאולם. כך יכול שחקן לשתות תה
במזנון ולעקוב אחרי הנעשה על הבמה
או לשמוע את תגובות הקהל.
רשת תאורה אלקטרונית, המופעלת דרך
שני לוחות פיקוד, מסוגלת להפעיל 400
זרקורים נפרדים. באמצעות לוחות הפיקוד
יכול החשמלאי להרכיב מראש כל מערכת־פעולות
של הזרקורים, ואילו בשעת ההצגה
עליו ללחוץ על הכפתור ותו לא.

יציע למאחרים

ך* ירוד, חימום ואיוזרור! מכשיר אינטר־קום,
המאפשר למנהל ההצגה לחתו
קשר עם השחקנים בחדריהם! מערכת
פיקוד אלחוטית המאפשרת למנהל ההצגה
להתקשר עם פועלי־הבמה באמצעות מכשירי
טרנזיסטור שהם נושאים עמם! תקרה
הניתנת להרמה והשפלה לפי הצורך, ויציע
מיוחד למאחרים להצגה ממנו הם יכולים
להשקיף אל הבמה דרך זגוגיות ולשמוע
את המתרחש דרך רמקולים, מבלי להפריע
לצופים באולם — אלא הם רק חלק משפע
השיכלולים שבאולם החדש.
שחקני הקאמרי טרם הסתגלו לרעיון שהם
מופיעים בתיאטרון מודרני כזה. סיפר
אילי גורליצקי :״כל הזמן יש לי סיוטים
שביום הפתיחה, כשיציגו את האולם החדש

ויי

הקאמרי החדש
פינים חדשות במראה
בפני הקהל׳ יתמוטט הכל ויפול!״
כבר בהצגה הראשונה שתועלה בתיאטרון
החדש — מחזהו של נתן אלתרמן
נ״נרת כינרת, יוכל הקהל להיווכח כיצד
ניצלו הבמאי והתפאורן את הנתונים החדשים,
בנצלם את המרחב ואת משחק האור
והצבע. סיפור קטן לדוגמה: כאחד
מאביזרי התפאורה בכינרת כינרת בנה
צייר התפאורות דני קרוזאן לוקומוביל —
טרקטור מיושן — מדיקטים, לפי מודל
מקורי משנת .1911 על הבמה היא נראית
כמכונה של ממש. כשמפעילים אותה פורץ
מארובתה עשן — הנגרם מד,טבלת קרח
חם במים. רעש המכונה הבוקע ממנה
נפלט, למעשה, מרמקול מיוחד שהורכב
מתחת למקום בו עומד הלוקומוביל.
אלפי הפרטים הקטנים יוצרים את התנאים
הנאותים ביותר לקבלת החויה התיאם־
רונית. השאר נתון, כתמיד, בידי השחקנים.

הלוקומוביל כ״כינרת כינרת״
עשן מתון הקרח

במדינה

הופיעה המהדורה השזיה
מו ע דון 151

לאחר שאזלה המהדורה הראשונה תוך

7ימים בלבד
אפשר להשיג שוב את המרתק ברומנים על
אודות מחיה השבויים הנאצי המזוויע

מו אלג 217
קמור ב 1לדר

מאת

חברה

— — ריאליזם מעבר לכל גבול...
-אכזריות ללא כל תקדים תשוקות מעוותות שההיסטוריה טרם ידעהכמותן...

מאמציו של שמעון ישראלי ליצור חברה
סנובית סגורה, במסגרת מועדון, אינם
רעיון חדש בארץ. הקדימו אותו. לפני
תשע שנים הוקם קלוב .151 המועדון, השומר
על סודיות מוחלטת בכל הנוגע לאופיו
ולפעולותיו מורכב מקומץ אנשי החברה
הגבוהה, בעלי מקצועות חופשיים
ותפקידים אחראיים. אחד מהם, למשל, הוא
ד״ר כץ, בעל ביה־החולים ליולדות התל-
אביבי עין גדי.
חבירת הבילויים הסגורה רשומה כאגודה
עותומנית. יש לה טקסים מיוחדים, יש לה
דגל משלה — משולש כחול רקום זהב, עם
שם המועדון עליו. במיפגשים העליזים
שלהם נושאים החברים את כומתות הסירה
הלבנות המסורתיות שלהם, עליהן רקום
״מועדון 151״.
זהי מועדון פרוגרסיבי מאוד. במרכז
המיפגשים עומד הריקוד החדש — הטוויסט
— אותו למדו החברים המכובדים
מנשיא המועדון, המהנדס־דוקטור־איש־השע־שועים
הוותיק פוקד. הירש.
״אין לנו מקים־מיפגש קבוע, ולבן אין
לחברים צורך במפתח,״ הסביר אחד החברים,
שעמד בכל תוקף על עילום שמו.
נציגי החיים המתוקים הללו סוחבים
באלגנטיות, כל אחד בלי יוצא מן הכלל,
את גיל הארבעים פלוס שלהם.
״המועדון סודי. הוא לא עסקו של אף
אחד. אני, על כל פנים, לא אגלה את מה
שאנחנו עושים בו,״ הכריז השבוע חבר
המועדון, ד״ר כץ ,״אולי הנשיא חיגר.״
אך הנשיא פוקה הירש, היה עוד פחות
מכולם מוכן להסביר מי, מה ומדוע.

אורחים
י א 1ק • בתחתון •

־¥־ נועז >ותר
־ •¥מרתק יותר
־ -¥אבזרי יותר
מקודמו שהופיע בהוצאתנו

טאל\ 13

ר כו ש אות 1ס יד

ד ינגואלה

בקרוב ! הצלחה נוספת בהוצאת ספרי הכיס ״ינשוף״
--ההוצאה המגישה ספרים רבי־מכר מרתקים --

אפילו ניסה, לא היה איש מנחש כי
הגבר גבר,־ד,קומה וכסוף־השיער, שעמד
בשבוע שעבר ליד חלון־הראווד, של חנות
הספרים הרוסיים בירושלים, היד, פעמיים
מועמד למישרת סגן נשיא ארצות־הברית
מסעם המפלגה הסוציאליסטית האמריקאית,
וכי זה עתה הגיע לישראל אחרי סיור במצרים,
לבנון וירדן, למרות ששמו שמואל
פרידמן, הלך לפניו כסמל מוצאו היהודי.
מטרת סיורו: לנצל את הימצאותו באזור,
לאחר חום ועידת האינטרנאציונאל הסוציאליסטי
ברומא, כדי להיוודע אישית כיצד
רואה עבד אל־נאצר את הסוציאליזם, ושנית:
מדוע לא ישבו הערבים עם הישראלים
כדי לחסל את הסכסוך הכאוב בדרך
משא־ומתן ישיר?
לא היד. זד, סיורו הראשון מחוץ לגבולות
ארצו. מוקדם יותר, ערב הפלישה, בישת־המזל
לקובה, ביקר פרידמן בר,באנה כדי
לתהות על קנקן הסוציאליזם של קאסטרו
ולברר מדוע לא ישב עם קנדי ליד שולחן
כדי לחסל בשיחה גלויה את אי־ההבנות
ביניהם. הוא אף לא החמיץ את ההזדמנות
להשתתף בהפגנת אנשי הבאנה אשר צעדו
לקראת בניין השגרירות האמריקאית בצעקות
קצובות :״קובה — סי! יאנקי —
נו!״ פרידמן התייצב בפני הצועדים, תיקן:
״קובי— סי! יאנקי — סי! אימפריאליזם
— נו!״ אולם קצב הסיסמה המתוקנת ל*
היה כנראה ערב לאזני המפגינים: הם
הפשיטוהו והשאירו אותו בתחתוניו בלבד.
בכל זאת הגיע פרידמן לקאסטרו. בשיחה
קצרה פרץ שליט קובה בצחוק אדיר :״אה,
סברה יאנקי! פוברה יאנקי אה,
יאנקי מסכן! יאנקי מסכן!״) ואף לא טרח
להסביר מדוע לא ישב עם קנדי כדי ללבן
את הבעיות.
בקהיר לא צחקו עליו בקול רם, אך גם
שם לא קיבל פרידמן את המענה לשאלותיו.
אולי משום שלא הצליח להגיע לעבד
אל־נאצר, למרות ששר־ד,עבודה, הייכל, הבטיח
לו להסדיר לו פגישה עם הנשיא.
תחת זאת ערך הרצאה באוניברסיטת קא־היר
על ״הדימוקראטיה האמריקאית״ .בתום
ההרצאה, כשהותר לסטודנטים השומעים
לשאול שאלות, נאלץ לענית עליהן. שאלה
סטודנטית אחת :״כיצד קוראת ארצות־הברית
לעצמה דימוקראטיה אם היא נותנת
סיוע לישראל?״ תשובתו של המרצה היתד,
ברורה די צורכה :״עניתי כי ארצות־הברית
נותנת סיוע לא רק לישראל אלא גם
לספרד ולפורטוגל
ממצרים ללבנון. שם למד פרידמן כי
המפלגה הסוציאליסטית הלבנונית לא הצטרפה
לאינטרנציונאל הסוציאליסטי הבינ־

לאומי משום שלדעתה, היהודים הם המנהלים
את האינטרנציונל.
שם נחמני מובחק. במשך ארבעת
הימים של ביקורו בירדן ביקר פרידמן בעמאן,
במחנות הפליטים ביריחו (״הם נראים
קטנים הרבה יותר מאשר הערבים,
מנסים להראות אותם בפירסומיהם״) ובירושלים
העתיקה (״התפלאתי לראית שהמו־נים
כל הזמן מסתכלים אל עבר הצד הישראלי
של העיר״).
״האם ביקרת גם ליד כותל המערבי?״
״עברנו בקרבת המקום, אך לא ניגשנו.
מדריכי התיירות הירדניים אינם לוקחים
את התיירים לשם.״
״ולבד לא הלכת?״
7א. פרידמן אינו מרגיש נוח בדברו על
הכותל :״אתר. מבין, הם לא ידעו שאני
יהודי. הירדנים חשבו כי פרידמן הוא שם
גרמני
מה תכניותיו בישראל? ״להיפגש עם
הנשיא, להרצות במועצת הפועלות, לנסוע
לאילת ולחזור הביתה.״ אין לו זמן ליותר.
הוא כבר נעדר מן הבית לזמן ארוך מדי.
הרי הוא עורך ירחון סוציאליסטי ומכהן
כנשיא האיגודים המקצועיים של העובדים
הסוציאליים, וזה דורש זמן רב. שלא לדבר
על מישרתו הנוספת: מנהל תעמולה של
המגבית היהודית המאוחדת בניו־יורק.

פ שעים
ה עי קרהב רי או ת
הברקים והברד הכבד הבריחו בשבוע
שעבר את הירושלמים מרחובות העיר הלבנים,
אך רחל כ״ץ מיהרה לצאת את
דירתה הניחה והמוסקת. זה עתה קיבלה
הודעה טלפונית כי בעלה, יעקב, פקיד
בכיר במשרד הבריאות, נמצא פצוע קשה
בחדר מקרי־אסון של בית־ד,חולים זיו, וכי
עליה לבוא לשם מיד. הרופא התורן בדק
את רשימת מקרי־האסון, הודיע בשמחה
כי שם בעלה אינו מופיע ברשימה. צילצול
טלפוני למשרדו של יעקב כ״ץ הוכיח כי
הוא נמצא בעבודתו, בריא ושלם. נדהמה
רחל כ״ץ :״מי יכול היה לעשות מתיחה
כה אכזרית וחסרת־טעם?״ הרגיעה הרופא:
״הסוף טוב — הכל טוב. העיקר שבעלך
בריא ״
משחזרה הגברת כ״ץ לביתה הבינה כי
המתיחה לא היתד. כה חסרת טעם, וכי
הסוף אינו טוב כל כך: דלת דירתה היתד,
פתוחה. היו פתיחות גם דלתות כל הארונות
ואילו חלון המטבח היה פרוץ במכשיר
עדין. חיפוש ראשוני העלה את הנזק:
450ל״י במזומנים ותכשיטים, ביניהם
שרשרת זהב באורך של מטר.
קבעו חוקרי המשטרה :״אין זו עבודה
ירושלמית. היא נקיה מדי ונראה שהיה
זה מומחה תל־אביבי שהחליט לנצל יום
סערה חשוך לפעולת־בזק בעיר הקודש.״
לא הועיל גם אלבום צילומי הפושעים
הידועים למשטרה: רחל כ״ץ לא זיהתה
בו את הצעיר המיסתורי, אשר יום קודם
לכן צילצל בדלת דירתה כדי להיוודע אם
גרה שם סטודנטית אותה הוא רצה לבקר.
משנענד, כי שום סטודנטית אינה גרה שם,
ביקש סליחה :״כנראה הו פ ע תי רחל
כ״ץ סבורה כי לא היתד. פה כל טעות
וכי הפורץ עקב אחרי הדירה מזמן.
היא לא הצטערה על אבדן הכסף :״ודאי
שחבל, אבל כסף זה לא כלום. כ אב לי
כי שרשרת הזהב, שנמצאה במשפחתנו
דורות, נגנבה. זד, כואב מאד
הפעם היה זה יעקב כ״ץ אשר ניחם
את אשתו :״אין דבר, רחל ...זה רק
זהב. העיקר הבריאות

הווי
הצנעלכת: בתל־אביב, הובא יוסף
אלמליח בפני בית־המשפם באשמת העלבת
שוטר, על שכינהו ״פרצוף צנע״ ,זוכה
על־ידי השופט, שקבע כי ביטוי זה איננו
בבחינת העלבה נשיכהונשך :
בגבעתיים, נאלץ גובה מסים לברוח כל
עוד נפשו בו, אחרי שכלבו של בעל
החוב תקע שיניו ברגלו שו ד מו נ ע :
בבאר־שבע, הצליח נוכל אלמוני להוציא
סכום של אלפיים לירות מבעלת חנות
רהיטים, בטענה כי בסכום זה ימנע שוד
העומד לד,יערך בחנותה הלך הי ל ד
א ח רי התיק: בנתניה, ביקש ילד בן 13
לחלץ את תיקו שנתקע בצינור שמתחת
לכביש, נתקע אף הוא בפנים, ניצל הודות
למכבי־אש ששברו את הצינור והוציאוהו.
העולם הזר 1268 ,

המעלות שמחפשות הבנות במין החזק.
״אינני מעוניינת להרחיב בתשבחות על
עצמי, מכיוון שאומרים כי יהללוך זרים.

חהזדמגות הגדולה

אחת המלים השימושיות ביותר בשפה
העברית אחרי אז נזה, נורא, לא רוצה,
מה פתו׳ם, בטח, ובומבה — היא אומנות.
אפשר להשתמש בה בהקשר לכל דבר,
כמעט. הנה, למשל, טלו וראו מה קרא
לאומנות הכתיבה של 1268/1הוא איבד
א־תה, המסכן. אבל לא את אומנות
הפיטפוט. זה לא. אומנות זו נמצאת אצלו
בהפשטה. כלומר, לא רק לא מובנת, גם
לא מעניינת. וזר. חבל. מה שנוגע לאומנות
החיזור — לא, תודה; זה לא בשבילו.
מדוע? ראשית, ככה. שנית, הוא אינו
מסוגל להתחזר. אין זד. מטבעו, תבינו.
שלא להזכיר את העובדה שבגיל עשרים
אין זמן לחלטורות ושבסכניון לא משחקים
בקוביות — לומדים לבנות אותן.
מכאן שגם את, אפילו אינך דומה למונה
ליזה, תוכלי לכתוב אליו בלי שום
נקיפות מצפון. בעצם, אין הוא דורש דבר.
לא יופי, לא אמצעים, אפילו לא כרקטר.
רק ניר קטן, עט גלובוס וקצת יוזמה.

הדרך הקלה ביותר לשכנע ילדים שהס
אינם זקוקים לצעצועים היא — לתת להם
אותם.

גהמדות בזי טכגיקה
( )1268/2הם שני חניכים בני 18הלומדים
על־חשבונם (כך הם מציינים) בבית
ספר סכני, ומבקשים להתכתב עם שתי
נערות חיפאיות, נחמדות ובעלות חוש
הומור טבעי.
על המעונינות לפנות (על חשבונן) בציון
המספר הנ״ל, ותבואנה על הברכה
והמציאה, אני בטוחה.

תקרית בפתח״תקוה

מסתבר שלא כל הניסים מתרחשים ברחובות.
גם בפתח־תקוה אפשר להיתקל
בעלם חסודות. להלן דו״ת מלא על התקרית
כפי שנמסר על־ידי (:)1268/3
התאריך הגורלי .22.10.61 :המקום: אוטובוס
מס׳ 62 הנוסע מלבסה. השעה:
8:30 בערב. האובייקט: גבר שחרחר ויפה־עיניים
המקטר במקטרת ללא הרף.
העלילה: החלפת־חיוכים הדדית ורבת־משמעות
ללא סיוע של מלים, עד אשר
הגיע הנ״ל לסביבת הועד הפועל, שם ברח
המסכן ונמלט על נפשו. אך לפני העלמו
ניפנף בידו לשלום כשחיוך רחב עוטה את
פניו, ומאז — מעז יצא מתוק.

הנפגעות: שתי בנות מלבם, אשר לבד
מבחינות הבגרות שבאופק, הן לא מזניחות
את הצד הסוציאלי. אלא שבינתיים הן
עדשתיכף אזיל דמעה.
כל־כך עצובות
ובכן, נדמה לי שלא נשאר לנו אלא
אלמוני לאזור מעט
לצפות מאותו גבר
אומץ ולהראות סימן חיים כלשהו. מה
שנוגע לכן בנות, הפשע, כידוע, אינו
משתלם. אך הסבלנות כן! או לא.

כ 7המוסי? — גורע

( )1268/4אינו נשמע לי מסעיר ביותר׳
אך יתכן שזה דווקא מה שרשם הרופא
בשבילך:
״באמונה, אין זו שעד, נוחה לכתיבה!
אלא שמוטב לי לכתוב מכתב זד, מלעסוק
בעבודתי הדורשת תשומת־לב יתירה. אולי
זה נראה מגוחך, שבחור אשר עבר בשלום
את העשור השלישי לחייו׳ יפנה
למדורך באותה מטרד, כחבריו הצעירים
ממנו בעשר שנים ויותר — אלא שאיני
חושש להיראות מגוחך. אילו התנהגותם
של בני אדם היתד, קובעת את ערכם, כי
אז רבים מגדולי האומה והאנושות בכל
השטחים היו בעלי ערך קטן יותר.
״אומנם השטת היחיד בו אני יכול להשתתת
עם גדולי האומר, הוא הגובה
הנמדד (לאמיתו של דבר אין זו חוכמה
רובם נמוכי קומה. השמת לב
גדולה,
לכך?) ואילו אני הגעתי לגובה מכובד
של 1,80מ׳ .אך בכל זאת, אני מרשה
לפנות אליך מבלי לחשוש ל״מה לעצמי יאמרו״ ואף לא ממה תאמרי את בלשונך
העוקצנית והחריפה. ובכן, מסרתי פשוטה
— אם כי עד היום לא השגתיה. רצוני
להכיר מישהי שאוכל למצוא עמה שפה
משותפת. הדבר פשוט — או מסובך.
זה תלוי בזווית הראייה. ואם ישאל השואל,
מי אתה? אומר: אדם. וכל המוסיף
גורע.״

כר מה שבמת מחפשות
באמת אין כל סיבה מדוע לא תכתבו
אל 1268/5היא אינה שונה מכל אחת
אחרת בגילה:
״אינני נמנית עם הבנות שקשה להן
למצוא חבר או ידיד. אולם לצערי לא
נתקלתי בזה שחפץ לבי. ברצוני לבקשך
באם תוכלי לעזור לי במציאת אחד שכזה,
בעל רגש, היודע מה ברצונו, גבוה ולא
רחוק אחרי גיל ד,־ 20 וברור — עם כל

״בן / 18>/2ומזלי לא דפק על דלתי /
פניתי כמובן אל רותי /בתקווה שזו
תקפיץ אותי קדימה / .אני הנני והנני
אני /כפי שהנערה תכירני /אם רק
יהא בה העוז /לנסות בלי תלות או
תקוות.
״והיה אם אמצאה חן /תאמר נא
לי הן /ולא אפתח פה לשטן /
ולא אומר ההיפך מהאמור כאן.״
נ. ב .כל דמיון בין ( )1268/6לבין
משורר הדור מקרי בהחלט.

נטרת השבוט

אינני אוהבת להשתמש בביטוי ״חתיכה״,
אך הפעם אני נאלצת לעשות זאת. לא
מצאתי ביטוי קולע יותר — ונם מ*ום
שלולה פיינטה בת ה־ז 2היא באמת חתיכה.
יש לה, פחות או יותר, כל אותע דברים
שאין לי: עיניים כחולות, שיער בלונדי
שופע, נוף חטוב ומרופד במקומות הנכונים,
וכמה שנים פחות.
בשתי ידיה הקטנות ובמיבטא פריסאי
טיפוסי היא יודעת לטפח בנשים — היכולות
להרשות לעצמן — את האשליה
הנפלאה שאפשר לצמצם את היקף הטאליה
בעזרת מסאד. כן, לולה היא מסאז׳יסטית,

מי מכיר, מי יודע ז

( )1268/7מחפשת מישהו מי ש הו
די מסויים. מישהו שיודע לשחות. ולא
סתם לשחות. הוא יודע לשחות בים של
של נופים
פרחים צבעוניים באביב. בים
ומראות. בהרי ירושלים וסלעי הנגב. בחול
של ערבה ויערות של גליל. הוא
יודע לשחות בין עלים של צבעים וצלילים,
אותיות ושורות ורעיונות. אולי הוא
גם יודע ליצור לו את הים הזה. כן!
הוא יודע לשחות עמוק עמוק בים ואחר-
כך לצוף אט־אט ולהפקיר עצמו לגלים.
להנות ולא להיסחף עם הגלים המתנפצים
אל החוף בקצף מלוכלך ואפור. אבל יודע
להיסחף עם גלים של צחוק ושמחה והומור
ולהכות בהם ולהשתעשע בהם. יודע לעזור
ליי לשחות בים של אולפינים ואזומרים
ולימסים וביאליקים וד,ומוגנים של ארנבת
הצ׳ינצ׳ילה, ולהציל אותי כשאני טובעת
בים הזה.
״בכלל, הוא שתיין מצטיין. ובעצם, גם
במים פשוטים. לא כבדים ולא מזוקקים.
מים של בריכה, של ים או של אמבטיה.״

אין דבר בלתי אפשרי אצל אשר— ,
כשמישהו אחר צריך לעשותו.

גם כן בך א1מ

באמת, מה כבר תפשר לצפות מתלמידת
שישית גמנסיה בת 15 ושלושה חודשים
יותר. עם כל רצונה הטוב לעשות עלי
רושם בומבסטי, החליטה שהדרך הטובה
והיעילה ביותר תהיה לגשת ישר לעניין.
אז אם לא איכפת לכם, אמסור ל() 1268/8
את רשות הדיבור:
״כשמי כן אני — עלמה. מטרתי:
למצוא בן־אדם. אחד היודע לכתוב, להתעצמו
והמשתדל
בטא. אחד הכנה כלפי
להיות כנד, גם כלפי אחרים. אדם בעל
אמביציות ורצון חזק.״ האם ישנו בן־אדם?
יש ויש. אבל האם אינך סבורה שמטען
כזה של בן־אדם עלול להיות כבד עבור
15 אביבים ורבע?
— 1י|1י>1.11111—1 * 1 1111111,111( ^ 11 ||?1

ומסאז׳יסטית מדופלמת, אם לא איכפת לכס.
היא אוהבת את מקצועה ובררנית מאוד
ביחס ללקוחותיה. היא, למשל, מעדיפה
לעבוד על נשים מפורסמות כמו שחקניות,
שהן לדעתה הרבה יותר מעניינות מסתם
עקרות־בית שמנות.

המב רי קו ת
הלב ם ת

פרסום סלניק

זה לא קדה ברחובות !

זה קרה בתל־־אביב!

ועמוםק-ג 1 8ע 1- 1י11