גליון 1269 מתאריך 3 בינואר 1962

מספד 1269

שנ ח 25

ה א1

פ״ז טבח תשב״ב3.1.1962 ,

נ! 01*3דא נשא

המחיר 65אגורה

פד י

גגאחוד הקלעים שר הצהרת
או 11 ועבד אל־נאצר בקאהיר

אורי אבנר׳
מדווח על

פגיעות ₪הבלו

ר שו ! 8

העורך ר,ראשי:
אורי אבנר׳
ראש המערכת:
שלום כתו
עורך משגה:
דוב איתן
כתב ראשי:
אלי תכור

המוציא לאור: העולם חזה בע׳׳נז.
רחוב גליקסון ,8תל־אביב, מל 85 .־67־,22
ת. ד . 136 .מען לסברקים, :עולמפרם״.
דפוס משח שהם בע׳׳נז, ת״א, סל,31139 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכך המודעות.

העתון

הנקרא

עורך כיתוב:
אבשלום קורו

צלם המערכת:
יעקב אגור אורי לילי יוסר אבנר

צייר המערכת:
י עי

חברי המערכת:
אלוני, שלמת אלינב, שייע נלור,
נלילי, דויד הורוביץ, רווזי ורר,
אברחסרי, זיוה יריב, אביבה סטו,
פרי, שטעון צבר, עמום קינן,
מלבה רחביה.

ביותר

במדינה

במשך שנים עמלה מערכת־התביעה של
ממשלת ישראל לתפוס את עורכי העולם
הזה בקלקלתם ולשלוח אותם למקום הראוי
להם לכל הדעות — בית־הסוהר. עורכי ה־עתון
נתבעו פעם אחרי פעם למשפט, בעודן
עניינים של מה־בכך. פעמים רבות עוד
יותר הוזמנו למשטרה לשם גביית עדויות,
ולפחות ארבע פעמים נדרשו השופטים
למנוע את יציאתם מן הארץ, בטענה שהמשטרה
עומדת להגיש נגדם משפטים נוראים•
לרוע מזלה של התביעה, עלו כל
הנסיונות האלה בתוהו. העולם הזה ניצח
בכל המשפטים.
לפני כמה חודשים קיבל היועץ המשפטי
הוראה ממקור מסויים להכפיל את מאמציו
ולחפש עילת־תביעה נגד עורכי העולם
הזה, ויהי מה. ואומנם, זה הועיל. השבוע
נחלה התביעה נצחון גדול, אך משום מה
קופח נצחון זה בעתונות. הדיווח היה קלוש.
מאחר שאין דבר מרגיז יותר מאשר
לנחול נצחון מזהיר שאיש אינו יודע עליו,
מלא לבנו רחמים על המשטרה. על כן
הטילה המערכת על שמעון צבר, שנכח
בעת הדיון, להנציח את המאורע.

להלן הדו״ח של שמעון צבר,
ישר משדה־־הקפזל:

כתםע שית ־ אל יאוש

ספקטר 1ל
י עזו רלנקות הלבו ש

מחיר השפופרת
1.50ל״י. להשיג
בבתי מרקחת
ובפרפומריות.

פרסום או־קיי

סוף־סוף! אחרי כל המאמצים לגלות את
פרצופו האמיתי של העולם הזה ולהאשים
אותו בבית־המשפם באיזה פשע נורא, כמו
גניבת־מסמכים או דריכה־על־הדשא בכיכר
דיזנגוף, הצליחו הפעם. העולם הדה, או
— יותר נכון — ראש־המערכת שלום כהן,
נמצא אשם על־ידי השופט אריה גראף
בבית־משפט־השלום בפתח־תקוזה.
תחילת הפשע בכך ששלחו חוליית שוטרים
לערוך חיפוש בביתו של כהן, אחרי
שנכנס למשטרה לראש כי הוא גנב מסמכים
בטחוניים סודיים ביותר. את המסמכים לא
מצאו, אך במקום המסמכים מצאו בבית
מחסן שלם של נשק — שלושה אקדחים.
האקדח הראשון היד, פרבלום ענקי, עם
הרבה כדורים גדולים. אבל לשוטרים לא
היה מזל. לשלום כהן יש רשיון על הכלי
הזה, חתום כחוק, ואפילו את המיסים
עליו שילם בסדר.
אבל אחר־כך היה לשוטרים יותר מזל.
בין צעצועי הבן מצאו שני אקדחים קטנים.
אחד מהם היה אקדח צעצוע ששלום
הביא לבנו מקובה, והשני היה אקדח קטן
מצופה ניקל, מזכרת ממלחמת־ד,שחרור.
השוטרים לקחו בתחילה את שניהם. אך
שלום כהן ניסה למנוע בושות, והראה להם
איזה הוא האקדח האמיתי.
״אתה נאשם בזד, שבשעה 9בבוקר, בביתך
בקרית־מטלון, נמצא אקדח מצופה
ניקל במחסן!׳׳ אמר השבוע בא־כוח ה־תביעה,
הסמל יצחקי.
״מודד. או לא מודה?״ שאל השופט.
״מודה.״
״יש הרשעות קודמות?״
״אין הרשעות קודמות.״
וכאן גולל הסמל יצחקי את פרשת הפשע
המסוכן, וסיפר כיצד עשו את החיפוש
במחסן ומצאו את האקדח שהגיע לנאשם
עוד בזמן מלחמת־השיחרור. ואחר־כך
ביקש שלא יחרימו את האקדח, אלא
אם לא יוציא מר כהן רשיון תוך ששה
חודשים. אחר כך שאלו את הנאשם אם יש
לו מה לומר והנאשם, שהודה כבר מקודם,
אמר שהוא מוכן לשבור את הנוקר ובלבד
שישאירו את הכלי המסובן הזה בין צעצועי
בנו.
״ 10 לירות קנס ואם לא יוציא הנאשם
רשיון לאקדח תוך ששה חודשים, יוחרם
הכלי,״ פסק השופט.
ואויבי העולם הזח צהלו ושמחו. אפשר

לראות בעליל שהפשע אינו משתלם במדינת
ישראל.

קטע מדברי־הכנסת, ישיבה נ״ו, מיום הסב
בדצמבר : 1961
חבר־הכנסת ד״ר חנן רובין (נזפ׳׳ס) שאל
את שר־הבטחון:
״בעמוד 7של השבועון העולם הזה

(מס׳ )1264 מיום ,29.11.61 מוסר כתב ה־עתון
מר אלי תבור, על שיחד שקיים עם
זאן־זלר, מנהל־הלשכה של שר־התעופה הפורטוגלי.
בקשר עם תוכן הכתבה הזאת,
בה מדובר, בין היתר, על מכירת מטוסים
מדגם דאקוטה לשימוש הצבא הפורטוגלי,
אבקש מכב׳ לענות לי מעל בימת הכנסת:
״( )1האם נכונה הידיעה הנ״ל, שפור״
סמר, על פי דברי מר ואן־זלר, שנמכרו
מטוסים מדגם דאקוטה מישראל לשימוש
צבא פורטוגל?
״( )2האם הגיעו — באופן ישיר או
בעקיפין — מטוסים מישראל לידי שימוש
על־ידי צבא פורטוגל, או לידי שימוש על־ידי
גורם פורטוגלי אחר?״
סנן שר-הבטחון, שמעון פרס :״התשובה
לשאילתה זו ניתנה כבר בתשובתי לשאילתה
מס׳ ,0067 ואין לי להוסיף או לגרוע ממנה.״
(באותה שאילתה שאל רובין על שיפוץ
מטוסים למען פורטוגל, ופרס נתן תשובה
מתחמקת. לא היד, לזה כל קשר לגילויים
החדשים של. העולם חזה).

לעולם אין לדעת לאן מתגלגלים דברי
׳העולם הזה.

השבוע, באחד משידורי־ההסתה הרגילים
שלו, ציטט רויו־קאהיר בשפה העברית את
העולם הזה. זו תופעה רגילה למדי. אך
הפעם לא ציטט השדרן המצרי מאמר פוליטי
או כתבת־גילויים, אלא דווקא תשובה
שניתנה למכתב למערכת.
לפני חודשיים עירער הקורא ש. אלעזרי
מרחובות על העובדה שנימרוד, גיבור־ה־צייד
העתיק, היה גיבור שמי, כפי שטענתי
באחד ממאמרי על הכנענים. הוא הסתמך
על התנ״ך, הטוען כי נימרוד היד, בן כוש.
בתשובה למכתב זד, ציינה המערכת כי
״עורכי התנ״ך נהגו לייחס לעמים שמיים
רבים, בהם לחמו, מוצא חמי, שנראה להם
נחות.״
רדיו קאהיר התנפל על תשובה זו כמוצא
שלל רב. הנד, נמצאה סוף־סוף ההוכחה
(ואכן, הוכחד, עתיקת־יומין!) שהישראלים
המנודלים מתייחסים בבוז לגזע הכושי!
האזינו כל עמי אפריקה המתעוררת!
אני מקווה כי אחמד שוקיירי לא האזין
לשידור. ולא — יש לצפות שתשובתנו
למכתב הקורא אלעזרי תתפוס בשנה הבאה
מקום נכבד בנאום המאראטוני של
נציג ערב־הסעודי׳ת על בעיית־הפליטים.

עד כמה מוסמכות הערכות העולם הזה
בעיני אנשי־המקצוע בשטחים השונים?
ערב ראש־השנה בחרו עורכי העולם הזה
באנשי־השנה בשטחים השונים. כאיש־הס־פורם
של השנה שעברה נבחר כדורסלן
מכבי תל־אביב, תנחום כהן־מינץ.
השבוע ערך עתון־הספורט מישאל בין
28 עתונאים לשם בחירת הספורטאי המצטיין
של שנת .1961 האיש שזכה לרוב
נקודות מוחלט, כמעט כפליים מכל ספורטאי
אחר: תנחום כהן־מינץ.
מכחבים כיג׳י והדת

אלה טנהיניד, ישראל!
ירק ירק ראש הממשלה בפני כל האומה
הישראלית בדרכו האחרונה בהדבקו לעבודה
זרה — בבורמה.
אותו האיש מהר אשתקד לאחר יום ה־כפורים
לפרסם ברדיו, שפרש מז הצבור
ולא השחתה בצום יום הקדוש עם כל בית
ישראל: אבל צומות חוקי העכו״ם הוא
שוטר בריקנות ועושי רצונו מפרסמים את
זה בקולי קולות.
לא היינו נטפלים להתנהגותו הפרועה ול־מעלליו,
כי איז בזה הפתעה גדולה ועל
בגון רא אמרו חכמינו ז״ל: כד דרכו של
יצר הרע היום אומר לו עשה כד וטהר
אומר לו עשה כר עד אשר לכסות אומר לו
לר עבוד עכו״ם!!
אבל אנו מוצאים לנכוז לפקוח עיני נחשלים
שלא ספגו לתוכם ידיעות התורה, פן
יעלה בדעתם לראות באיש הזה, מורח
דרד״ ,להם אנו מזכירים שיהיו לננד עיניהם
דברי חכמינו ז׳׳ל :״זקני עם הארץ, כל
זמז שהם מזקינים רעתם מיטרפת עליהם.״

והרחמז ישיב את שבות עמו לבל ירח
ממנו נידח.
ועד להגנת כבוד ישראל, ירושלים

המנוול האכזר ימ׳׳ש

״הומניסטים״ ישראליים רבים, בהשראתו
ובראשותו של אורי אבנרי (העולם הזה
,)1267 מהססים: האם יש לתלות את השרץ
או לא? מילא, לאנשים תמימים אינני סוד
פלא, אבל מדוע מהסם אורי אבנרי? הו
הוא כתב פעם (העולם הוה ,)1194 שאייכמז
בכלל לא אשם, שהוא רק ״קרבו ליצרים
ודחפים תת־הכרתיים שאיו שליטה עליהם.״
א. הר־זהב, חיפה
אבנרי ״ויכוח עם עצמי״ (העולם ה:
.)1266 איז ספק שלפי האופי שלנו, א
כמעט שאיננו מסוגלים להוציא לפועל פס
דיו אבזרי, אד לבית־המשפט לא הי׳ א
שרות אחרת, וכולנו תמימי רעים בא׳ן
המנוול האכזר הזה ששמו אדולף אייכ>
יט״ש, שיתחנז על חייו המנוולים, אי! מ
חעול-ם הזה .1269

ספק שנשיא־המדינה יתן לו, להרוצח וה־שחצן
חוה, את חייו המנוולים, ולא נטמא
את ירינו בנבלתו.
רק דרר אנב, ידעתי נם ידעתי שעבודתו•,
מר אבנרי, היא תמיד בכוונה טובה, ממש
לשם שמים, אם תרשה לי להשתמש בבטוי
המסורתי הזה. אד לא תמיד אפשר להסכים
לכל הדעות שלד, בעיקר בעניו הפליטים
הערביים. הלא איש נבון כמור יודע
היטב שמן הפליטים המקוריים איז כמעט
שום זכר במחנות הפליטים, רובם הסתדרו
יפה בארצות־ערב ונם בארצות שטעבר־לים.
המחנות שמחזיקים הם חלוו־ראווה של כל
מיני יסודות שלא הי׳ להם מעולם חלק
ונחלה בישראל; ובאם חלילה נאלצים נהא
להסכים להכניסם אז יהי׳ לנו גייס חמישי
שלא נצליח .,אל אפתח פה לשטן, להתגבר

חיים דב ב. ערמון, תל־אביב

;שק חם למשורר
הופתעתי לקרוא במדור ״אגשים״ (העולם
הזה ,)1268 ממש כפי שהופתעה, כנראה,
המשטרה, כי הגשתי בקשה לקבלת נשק חם,
לצורר התגוננות מפני
אויבים, המתנכלים,
לדעתבם, לחיי.
אומנם,
ידוע לי
על קיומם של אנשים,
שטובתי האישית
אינה בהכרח
מטרת־חייהם — אד
עם אלה אני מצליח
להסתדר, לפי שעה,
ללא עזרתו של נשק
כלשהו, קר או חם.
אשר לעצם הסיפור
המרעיש — הרי
מקורו, למעשה, בהלצה
מקרית, שהשאכידן
מעתי
ברגע של
חולשה באוזני מכר,
בעת שיחה מאלפת על כלי־נשק. כשציין המכר,
כי לצורר קבלת נשק רשוי יש להוכיח
מציאותם של אויבים, הערתי, כי אוכל
להגיש בשעת־הדחק קטעי ביקורות, שנכתבו
על שירי.
אינני יודע באיזו ררד נתגלגלה הלצה
זו אליכם, ממש כפי שאיני תופש, למרות
נסיוני העתונאי, כיצד נתגלגלה אצלכם למה
שנתגלגלה. מכל מקום, אודה לכם, אם
תפרסמו שורות כלשונן, כדי שנם לקוראיכם
יובהרו אחדות משיטות ״בישול״ האינפורמציה
בטדוריכם.
דוד אבירן, תל־אביב

התרנגול והגבר

הידיעה על הנבחו של אלוה־משנה אהרן
זאב (העולם הזה ,)1266 רוממה את רוחי.
אינני מכירה את החוברת הנידונה, הבאה
ללמד את בני האדם נימוסים, אד יש
לשער שהיא משמיצה לרוב את החיות השקטות,
הנוחות, שדוקא מהן יכולים בני־האדם
ללמוד התנהגות נימוסית.
למשל: ברחוב — צמר סוסים או פרדות
רתום לעגלה; בזמן המנוחה מטה האחר את
צוארו על צואר חברו בצורה ידידותית.
וכשהם אוכלים, הם אוכלים בשקט, בעדינות,
ללא חיפזון, מבלי לנסות להשיג את
הזולת בכמות המזון הנאכלת. ואיד אוכל
רוב בני־האדם?
והיונים ״כמו זוג יונים״ ,ההסבר מיותר.
אפילו מהתרננול הפחות אצילי יכולים
הרבה גברים ללמוד. אומנם הוא רוצה
בנשותיו אבל אינו מנצלז, הוא מנן עליהן
וכשהוא מגלה אוכל, הוא קורא להן ונותן
להן לאכול כמעט הכל, ובעצמו מסתפק בכמה
גרגירים. והפתנם :״כלב כלבה לא
ינשור״ (אפילו תתגרה בו) .כר זה נם בין
הזאבים. האם כל זכר-הארם הוא נ׳נטלמן
כזה? ועור מלה אחת להגנת החזיר המושמץ
על כל צעד ושעל: מה פשעו? הוא
אוכל הכל — ובו־האדם אינו אוכל הכל
חנה טיר, רמת־גן

הקינאה מדברת

אינני מכירה את עורכת מדור האשה
שלכם, אבל היא בוודאי מרשעת גדולה.
אני מניעה למסקנה
זו על סטר מה שכתבה
על התצוגה
של הגברת לידיה
בלישר (העולם הזה
.)1268 נוכחתי
בתצוגה זו והיא
בכלל לא היתה כל
כד נוראה כמו שכתבה.
ודבר אחד
שיכנע אותי מעל לכל:
היחס שגילתה
הכתבת שלכם לדוגמנית
הצעירה, בתה
של הגברת לידיה
בלישר. הסתכלו נא
שנית על פניה של
העלמה; האם אינה כלישר דוגמנית לתפארת?
היא בוודאי עולה
על הכתבת שלכם
מכל הבחינות, ווו כתבה מה שכתבה רק
מתור קינאה.
מירד, לוין, תל־אביב

איה בנותיוץ
בכתבה על התגובות לטשפט־אייכמן (העולם
הזה ,)1267 ראיינתם ארם בשם ירושלמי,
אבל במקום לכתוב כי לאדם זה
חמש בנות, רשמתם שני ילדים. אולי תאמרו
לי מה קרה ליתר שלושת הילדים?
י האם אתם מתארים לכם מה שעוללתם?
לכן כל המשפחה והשכנים צוחקים על כד.
האם אבי איבד את בנותיו?
חנה ירושלמי, רמת־נן
הסליחה עם הבת הבכורה חנה וארבע אחיותיה,
שאבדו רק על גבי הניר.
העולם הזה 1269

ב שמן ״אקסטרה
ה ש מן הראוי ל עלו ת
כל שולחן, בכל בי ת

ע זו זגזית

שאלה: מהי אהבה?
תשובה: אהבה הי א...
שאלה: מה זה סטריפטיז?
תשובה: סטריפטיז ז ה

רוצים לדעת התשובות, מה?

קנו עוד השבוע את

ד הווזוו
מילון שימושי
לכל חברה
עליזה

המחיר 90 אגורות
בכל דוכני המכירה

במדינה העם היו האח רון

שינוי כתובת -
המנוי המשנה את כתבתו, מתבקש להו דיע
על כך •למחלקת המנויים שבועיים
מראש, כדי למנוע עיכובים במשלוח.

השיכורים שרו ברחובות הסמוכים לנמל
חיפה. מול יפו העיר שיגרה אוניה ראקי-
טות צבעוניות השמיטה. הסנובה התל־אבי־בית
התכנסה לנשפי סילבסטר מפהקים
(ראה עמודים 15־.)14
שנת 1962 הגיעה
״ היא מצאה ישראל מבוססת יותר, ומרחב
שקט יותר, מאשר בכל שנה קודמת. מצרים
טרודה במהפכתה הפנימית, ישראל קלטה
עלייה גדולה מארצות רבות. הגבולות שקטו.
באווירה זו נערכה אחת ההצגות המוזרות
ביותר מזה זמן רב.
עסקי אויר. לפתע, ללא כל אזהרה
מוקדמת, נכנסה מכונת־התעמולה המשומנת
של שמעון פרם לפעולה בהילוך־גבוה.
עתוני ישראל הוצפו ידיעות מפי ״כתבים
צבאיים״ אלמוניים, שהודיעו כי מצרים
העניקה בסיסים לברית־המועצות — תמורת
משלוחי־נשק אדירים ואספקת אוניות. הודעתו
של עבד אל־נאצר על הגדלת צבאו
ב־/ 0ס 25 נופחה לממדי איום מזעזע חדש
על ישראל.
המנגנון של פרם אינו מוגבל לישראל.
במקומות רבים בעולם, וביחוד בארצות־הברית,
יש למכונה הציונית השפעה עצומה
על העתונות. הידיעה המרעישה כי
מצרים העניקה בסיסים ימיים לברית־ד,מועצות
היכתה גלים בעולם כולו.
הידיעה עצמה היתה, כמובן, מגוחכת —
כפי שנהיר לכל בר־דעת המתמצא בנעשה
במרחב ברגע זה. שמעון פרם קם כעבור
כמד, ימים והודיע, בציניות עילאית, כי
העתונות הגזימה בתיאור הדברים — בשבחו
לציין כי היו אלה שליחיו האישיים
במערכות העתונים שדאגו להגזמה זו.
אנשי משרד־החוץ רתחו. כי מסע זה,
שנפתח בדיוק ברגע שאו נו ביקר בקאהיר,
מוכרח היה להרגיז את המנהיג הבורמאי
ולשכנע אותו כי ישראל נוהגת בצורה
בלתי־אחראית לגמרי (ראה להלן) .כי לידיעות
אלה יכלה להיות רק סדנה אחת:
ליצור באופן מלאכותי מתיחות בטחונית
במרחב, וליצור את הרושם כי סכנת־מלחמה
שוב עומדת בשער.
לשם מה בוצע המיבצעז במסדרונות הממשלה
התהלכה סברה צינית: המיבצע בא
לעזור לשמעון פרס להגדיל את תקציב
משרד־הבטחון ולסייע לו בפעילות הפיננסית
המפוקפקת, בה הוא עוסק לאחרונה.
ומה אין עסקן ישראלי צעיר ושאפתני מוכן
לעשות למען תקציב — בייחוד כשהוא
בלתי־אחראי, ומצפצף על השלום במרחבי
מפלגת הרוצחים. אולם עם כל יום
נוסף, אבד הסבר ציני זה משיכנ עו. המאורעות
שהתרחשו השבו במרחב פתחו פרספקטיבה
חדשה לגמרי להבנת מניעיו של
שמעון פרס ושות׳.
בעוד מכונת־התעמולה הישראלית מקימה
מסך עשן עולמי, החלה מכונת־המלחמה
הבריטית לנוע בצורה מסתורית. הצבא הבריטי
הועמד במצב הכן, יחידות בריטיות
יצאו מנמלי אפריקה לעבר המרחב. בריטניה
הודיעה על מתיחות, מבלי לפרש את
מהותה.
מיד צצו ניחושים לרוב. היו שתלו את
הפעולה הבריטית בסדית — אך מאומה
לא קרה שם, פרם לנאום סתמי נוסף של
עבד אל־כרים קאסם. המצרים ניחשו כי
האנגלים משתדלים לאיים עליהם, אחרי
שעבד אל־נאצר הכריז מלחמה מעמדית על
מלכי ערב הסעודית, תימן וירדן. אך האמת
נתגלתה במקום אחר לגמרי.
ביום הראשון בשבוע, היום האחרון של
,1961 ניסתה מפלגה טרוריסטית לבנונית,
הידועה כסוכנת בריטית, לחולל הפיכה
צבאית פרו־בריטית בלבנון. המפלגה הסורית
הלאומית היא תנועה פאשיסטית, שהוקמה
בשעתו בהשראת הדוגמות של מוסד
ליני והיטלר. היא מתכחשת לקיום אומה
ערבית, טוענת תחת זאת לקיום אומה סורית׳
הכוללת את סוריה, לבנון, עבר־הירדן
וארץ־ישראל. מייסדה, אנטון סעדה,
נהרג בסוריה אחרי הפיכת־נפל בלבנון.
מאז פועלת המפלגה במחתרת, בדרכי טרור
שונות, ונושאת את עיניה להפיכה מזויינת.
כרית מנגנוני־החושר. ההפיכה הלבנונית
דוכאה במהרה, כי העם הלבנוני
המפוכח, החרד לעצמאותו והנהנה ממישטר
חופשי שאין כדוגמתו במרחב כולו, אינו
רוצה להסתכן בהרפתקות. אך שוב לא
נותר ספק, כי תנועת הצבא הבריסי כוזנה
(המשך בעמוד )7
העולם הזה 1269

השכוע פרצו מהומות ברובע היהודי של אוראו. הנוער היהודי
המאורגן יצא לרחובות כדי להפגין -למען האו־־אה־אס. הצבא
הצרפת^פתח כאש על המפגינים היהודיים הפרו־פאשיסטים והרג
לאחר מכן ערף הנוער היהודי המאורגן פוגרום כמוסלמים, והרג בהם 1 אחדים.
כאותו יום הניח האדאה־אם פצצה פלאסטית ליד דירתו של אנדרה
כלימל, והרם את הדירה. כלימל, מי שהיה יושכ-ראש ההסתדרות־הציונית
כצרפת, שפעל למען התקרבות כין ישראל לביו כרית־המוע־צות^עורר
אז את זעמו של האירגון הפאשיסטי, מפני שתמך כחלוקת
מה הרקע למעשים אלה? לאן הגיע סכר היחסים כין צרפת וישראל
-וכין יהודי אלג׳יריה, האו־אה־אס והפל״ן? מדווח עורף ״העולם הזה״:

ות, כוקר נמשו שלוש גופות של אלג׳ירים מן הסיינה, ליד פאריס. המון אירופי
י מוסת התנפל באוראן על גבר אלג׳ירי, שטייל בחברת אשתו רתינרקר בן השנה, וקרע
את שלושתם לגזרים. יחידת־קומנדו של צבא־השיחרור האלג׳ירי לכדה במארב מחלקה של
הצבא הצרפתי והשמידה אותה.
בוקר רגיל של דצמבר.1961 ,
אותו בוקר עמדתי בטרקלין־הנציגים במגרד־השחקים של האו״ם בניו־יורק, והמתנתי
להתחלת הוויכוח על פליטי פלסטין. ראיתי את עבד אל־קאדר צ׳נדרלי נכנם לאולם, שקוע
בשיחה עם כמה דיפלומטים ערביים. לאחרונה פגשתיו לפני שלוש שנים. תמהתי אם יזכמי.
בראותו אותי, נטש את בני־שיחו והושיט לי את שתי ידיו .״מיסטר אבנר קרא ,״אני
שמח לראותך.״
ישבנו כמה דקות בכורסות־העור הנוחות, כשמסביבנו מסתודדים הדיפלומטים הערביים
והישראליים (תוך התעלמות גמורה אלה מאלה) .החלפנו דברי נימוסין. קבענו שאבוא
לבקרו במשרדו, בקצה המזרחי של הרחוב ה־ :46״בכל בוקר שתרצה. אהיה תמיד פנוי
בשבילך.״

תעמולת הזוועה
* • כד אל״קאדר צ׳נדרלי, הנציג הקבוע של הפל״ן ליד מרכז האו״ם, מי שמתעתד
^ להיות השגריר הראשון של הרפובליקה האלג׳ירית בארצות־הברית, קיבל אותי
במשרדו בידידות הרגילה אצלו. הגבר הממושקף, עגול־הפנים, שהחיוך לא מש מהם, קם,
לחץ את ידי, הציע לי את הכורסה הנוחה ביותר. לאחר מכן קרא למזכירתו ולשאר
הנוכחים במשרד, והציג אותי בפניהם :״מר אבנרי הוא מחברי הוועד הישראלי למען
אלג׳יריה!״
משנשארנו לבדנו, אמרתי קצרות :״מר צ׳נדרלי, באתי כדי לשמוע מפיך במה אנחנו
יכולים לעזור לכם בשלב הנוכחי.״
צ׳נדרלי עשה תנועת־יד של מחאה .״אתם כבר עושים הרבה מאוד. אנחנו עוקבים אחרי
פעולתכם. אנחנו מעריכים אותה מאוד־מאוד. ברור לנו שאין זו פעולה קלה במדינת־ישראל,
שממשלתד, נוקטת קו כה קיצוני נגד מלחמת־השיחרור האלג׳ירית.״

י עורך ״העולם הזה״ מדווח על פגישותיו עס ואשי הפל״ן

סכי! בגב הלוחמים!
אך אחרי כמה משפטים הגיע לעניין הכאוב ביותר :״הסבירו לדעת־הקהל בישראל כי
נעשים מעשים מחפירים באלג׳יריה. מנהלים תעמולת־זודעה. משתדלים לשכנע את היהודים
כי למחרת השיחרור ייערך באלג׳יריה טבח נורא, וכי עליהם לנטוש מיד את אלג׳יריה.״
לגבי אנשי הפל״ן, זוהי נקודה חמורה ביותר .״מדוע יעזבו היהודים את אלג׳יריה?
הם אלג׳יריים יותר מכולנו. משפחתי שלי אינה נמצאת באלג׳יריה אלא מזה שלושה דורות.

אבי־סבי היה תורכי, פקיד קממלכה־העותומגית, ושמי התורכי יעיד. ואילו היהודים נמצאים
באלג׳יריה מזה אלפיים שנה ומעלה. מדוע יכריחו אותם לצאת? מדוע ישקרו להם ויאיימד
עליהם בסכנות כוזבות? הם אלג׳ירים. הם יותר אלג׳ירים מכל אדם אחר בארצנו. הם׳
היחידים הממשיכים לשמור על הפולקלור שלנו. אי־אפשר לקיים חתונה בכפר אלג׳ירי
בלי נגנים יהודיים, כי הם היחידים היודעים לנגן את שירינו העתיקים.״
המוזר, כי בהתנגדות לבריחה המונית זו, שכבר הפחיתה את הציבור היהודי באזורים
רבים של אלג׳יריה עד כדי מחצית, תמים האו־אה־אס רעים עם הפל״ן. האו־אה־אס רואה
בבריחת היהודים בגידה ברעיון אלג׳יריה צרפתית. ואילו הפל״ן יודע כי אלג׳יריה החופשית
תהיה זקוקה ליהודים, הממלאים תפקידים מרכזיים בחיי־המשק ובמקצועות החופשיים, לשם
ניהול תקין של המדינה החופשית.
הסברתי כי דעת הקהל בישראל מושפעת במידה רבה מן הידיעות הכוזבות המופצות
בעתונות הישראלית על איסור העליה מתונים וממארוקו..עבד אל קאדר צ׳נדרלי, שהקשיב
בעניין לדברי, המשיך :״נשמח אם תפיצו את האמת בציבור הישראלי. מעולם לא
היתד, אנטי־שמיות כלשהי בקרב העם האלג׳ירי. יתכן שאין ארץ בעולם בה היו היחסים
בין המוסלמים והיהודים במרוצת הדורות כה לבביים כמו באלג׳יריה, עד שבאו הצרפתים,
נתנו ליהודים מעמד מיוחד ותירחרו ריב בזדון.״
צ׳נדרלי קרא למזכירתו וביקשה למסור לי העתק ההכרזה הרשמית של הממשלה
האלג׳ירית־הזמנית בשאלה היהודית, שפורסמה זה עתה.

״בבר לא איכפת לנו:״
* דעתי כי תוך כמה ימים תעלה השאלה האלג׳ירית מחדש על סדר־היום של האו״ם,
והבעתי את החשש כי אין ביכולתנו להשפיע על עמדת המשלחת שלנו*.
צ׳נדרלי משך בכתפיו .״האמת היא שכבר לא איכפת לנו איך תצביע משלחת ישראל.
כבר אין לזה שום חשיבות. יש לנו רוב בטוח של שני שלישים לכל החלטה שנרצה

היד השיחווו האוג״ו׳ מנעיל מרגמה בינונית

* הצבעה זו נתקיימה בינתיים, ויחיא נסתיימה בנצחון מכריע נוסף של אלג׳יריה
החופשית, שזכתה לרוב של למעלה משני־שלישים. צרפת החרימה את הדיון, וידידות
צרפת נמנעו מהצבעה, אחרי שנוכחו לדעת כי אין בכוחן למנוע את קבלת ההחלטה. עוקץ
ההחלטה היה שבפעם ׳הראשונה צוין בה בפירוש השם ״הממשלה הזמנית של הרפובליקה
האלג׳ירית״ ,ובזאת ניתן להנהגת הפל״ן מעמד בינלאומי. מוכר. ההחלטה קראה לחידוש
המשא־ומתן הישיר בין צרפת לבין ממשלת אלג׳יריה. עמדת ישראל, שנמענה אף היא
מן ההצבעה, היתה מוזרה שבעתיים, מאחר שבאותה שעה עצמה עמלה ישראל קשות
להעביר באו״ם החלטה הקוראת למשא־ומתן ישיר בינה לבין מדינות ערב.

להעביר. עברו הימים בהם יכול היה קולה של משלחת ישראל להזיק לנו.״*
אחרי הפסקה קצרה, נגע בנקודה כאובה שניה .״טוב, נניח שממשלתכם מצביעה נגדנו.
יש לד, קשרים עם צרפת, יש לה התחייבויות, אפשר להבין את הכל. אבל מדוע היא
צריכה למסור הכרזות? ההכרזות גרועות הרבה יותר מן ההצבעות עצמן!״
הבנתי למה התכוון. כל הכרזה של נציג ישראל באו״ם בעניין אלג׳יריה משמשת חומר־דלק
למכונת־התעמולה של הפאשיסטים הצרפתיים באלג׳יריה, שמטרתה להשפיע על
היהודים שם. בשנים האחרונות נעשתה פעולה נמרצת על־ידי כמה וכמה גורמים, ביניהם
ד״ר נחום גולדמן, לבלום את פי המשלחת הישראלית. אך בהצלחה זעומה. לעתים קרובות
משתדלים הנציגים הישראליים להיות אדוקים יותר מן האפיפיור הצרפתי,
״הנה, לפני כמה שבועות, בימי שביתת־הרעב של בן־בלה, הועלתה באו״ם הצעה לתבוע
מצרפת לשפר את תנאי־המאסר של רבבות האלג׳ירים הכלואים. זה לא עניין פוליטי.
זה עניין הומאניטארי. ישראל נמנעה מהצבעה, יחד עם שלושים ידידות אחרות של צרפת.
בסדר. אבל היא לא הסתפקה בכך. בניגוד לכל שאר המדינות שנמנעו, דרשה ישראל את
רשות הדיבור ומסרה,הודעה, שנימקד, את ההימנעות שלה. זה היה חומר־תעמולה נגדנו.
מדוע? לשם מה?״

עצותיו ש? בן־גוריון

* * ן ה קי ר הסתכלו בנו תצלומי־ענק של חיילים אלג׳יריים, שהזכירו איך שהוא את
תמונות אנשי־הפלמ״ח, שהתפרסמו בימים הטובים על שערי העולם הזה הישן. אך
אפילו מלחמת הפלמ״ח, אצ״ל ולח״י היתד, מצומצמת ממלחמתו של עם זה, הלוחם מזה
שבע שנים מלחמה אכזרית נגד אוייב בלתי־אנושי, וששיכל כנראה למעלה מ־ס/״ 10 של
אוכלוסייתו במלחמה זו. ואילו אנו, במלחמת תש״ח, לא שיכלנו אלא אחוז אחד מבני
היישוב העברי של אז.
״קשה להבין את ממשלתכם. בכל שנות מאבקנו, לא השמענו אף מילה אחת נגד ישראל.
אין אף הכרזה אחת של הפל״ן, אף נאום אחד של מנהיג אלג׳ירי, התוקף את ישראל.
על אף עזרתן של מדינות ערב ועל אף הידידות הרבה שאנו רוחשים להן, קבענו כי
לא נוזערב בסיכסוך הישראלי־ערבי, ושלא ננקוט לגביו בשום עמדה. מדוע היתד, ישראל
צריכה לקבוע עמדה בסיכסוך שלנו? מדוע לא יכלה להיות לפחות ניטראלית? הרי אפילו
הידידות בין ישראל וצרפת לא חייבה את ממשלת־ישראל ליותר מזה!
״מדוע צריכה ממשלת ישראל להתערב בכל דבר? מדוע היה צריך מר בן־גוריון ללכת
ולייעץ לדד,־גול לבצע באלג׳יריה חלוקה — הצעה שהיא תועבה בעיני כל אלג׳ירי? מדוע
לא יכלה ישראל לעמוד מן הצד?״
הזכרתי כי בוועידת־קזבלנקה, בה השתתפה 1משלחת מטעם ממשלת אלג׳יריה החופשית,
נתקבלה החלטה אנטי־ישראלית. צ׳נדרלי הגיב בביטול .״בוועידה כזאת יכולה כל מדינה
להעביר החלטה, מבלי שזה יחייב למעשה את המדינות המשתתפות. קח למשל את עניין
מוריטניה. מארוקו היתד, מעוניינת בהחלטה נגד עצמאות מוריטניה׳ אותה היא תובעת
לעצמה. ההחלטה נתקבלה. גם גאנה הצביעה בעדה. אבל למחרת היום קשרה גאנה יחסים
דיפלומטיים מלאים עם מוריטניה. אין לזד, שום חשיבות. ממשלת אלג׳יריה לא עשתה מעולם
שום צעד העשוי להתפרש בכל צורר, שהיא כפעולה נגד מדינת־ישראל.״
יתכן שעובדה זו — שלא היתד, שום התגרות אלג׳ירית שתצדיק את המלחמה הטוטאלית
של ממשלת־ישראל נגד מלחמת־השיחרור — היא שגרמה למישקע המרירות שהורגש
היסב בדברי הנציג האלג׳ירי .״אהיה אתך גלוי לב,״ הוסיף .״אי־אפשר לחסל מישקע זה
במחי־יד. אפילו תבוא היום ממשלת ישראל ותגיד לנו, :החלטנו לשנות את עמדתנו, מהיום
נצביע בעדכם,׳ לא נקבל את זה. נגיד לה, :שבע שנים, שעה שנשפך דמם של רבבות בני
אלג׳יריד״ נעצתם סכין בגבנו. תמכתם במשעבד בכל הצבעה ובכל צורה אחרת. עכשיו,
כשאנו עומדים על סף הנצחון, איננו רוצים את עזרתכם.׳ כן, יהיה דרוש זמן ממושך,
אולי כמה שנים, לפני שיחסינו יבואו על תיקונם.״
מה יכולתי להשיב? אני אזרח ישראלי, ואני אחראי למעשי ממשלתי הנבחרת. יכולתי רק
לשמוח כי נציג רשמי של ממשלת אלג׳יריה מטיב להבחין בין ממשלת־ישראל לבין מדינת־ישראל.
אין ספק כי זה ההישג העיקרי של פעולת הוועד הישראלי למען אלג׳יריה החופשית,
שהחדיר לתודעת הפל״ן כי בישראל, כמו בכל מדינה דמוקראטית, יש דעות רבות — וכי
ממשלות מתחלפות — אך ישראל היא עובדה קיימת.

יחידת חיל-השיחווו במסע בשטח ארג״ו׳ משוחרר

הברווז המצייץ
ך* ששתי כי בעוד רגע יגע צ׳נדרלי בבעייה שהיתר, ידועה אז רק בחוגים מצומצמים,
ן ן ושהתפרסמה בינתיים ברבים.
באלג׳יריה קיים ארגון צבאי־יהודי, שהוקם לצרכי הגנה־עצמית בעת צרה. חברי ארגון
זה מאומנים היטב, ומצויירים בנשק טוב. הנהגתו השתנתה תכופות, מאחר שחברי־המפקדה
יצאו בזה אחר זה מאלג׳יריה.
באחד החילופים האלה נפל הארגון בידי הנהגה האוהדת את האו־אה־אס. אלה העמידו,
למעשה, את הארגון כולו לרשות המחתרת הפאשיסטית הצרפתית. יחידות הארגון היהודי
פעלו בשליחות האו־אה־אס ולקחו חלק מרכזי בפוגרומים רבים. זה הרקע למהומות־הדמים
באוראן, בשעתו, בהן ערכו צעירים יהודיים, חברי הארגון, פרעות באוכלוסיה
ז/אלג׳ירית המוסלמית.
הפל״ ן ידע על התפתחות זו. אולם הפל״ן אינו מורכב מחמומי־מוח, וגם לא משונאי־יהודים.
על כן לא נתן פרסום לעובדות, אלא החל פועל מאחורי־הקלעים כדי ללחוץ על
הארגון היהודי להשתחרר מתלותו באו־אה־אס. בעוד רדיו תוניס משדר תכופות קריאות
* לפגי שלוש שנים חיה חסר בדיוק קול אחד לקבלת •החלמה פרדאלג׳ירית. ישראל
מצביעה נגד.

מטעם ממשלת אלג׳יריד, החופשית לאחוות־אחים מוסלמית־יהודית, התנהלה בסתר פעולה
ענפה לשינוי הקו של הארגון היהודי.
תגובת האו־אה־אס התאימה לאופייו המזוהם של גוף פאשיסטי־אנטי־שמי זה. הוא החל
מפרסם בבטאוניו ידיעות, כאילו שלחה ממשלת ישראל מדריכים ,״אנשי ההגנה ואצ״ל
לשעבר״ ,כדי לכוון את הארגון ברוח האו־אה־אס. בזאת קיוו הפאשיסטים לחרחר ריב
בין היהודים והפל״ן, וגם בין ישראל והנשיא דה־גול.
סיפור משעשע התפרסם ב־ 20 בדצמבר בשבועון לה־קאנאר •אנשיינה (״הברווז הכבול״)
שהוא בסאון ליברלי, הגדוש אינפורמציה מהימנה, המנוסחת בצורה היתולית־לכאורה.
בסיפור נאמר, כי שני שליחים של מנגנון־החושך הישראלי ביקרו באלג׳יריה והיו במשך
כמד, שבועות אורחי המיפקדה של האו־אה־אס. לאחר שחזרו, מסרו לראשי המנגנון דו״ח
ממצה על המחתרת הזאת. המנגנון הישראלי ביקש לעשות טובה לעמיתו הצרפתי, והעביר
את הדו״ח למנגנון־התושך הצרפתי. אולם זה לא היה מרוצה מכך — כי הוא עצמו
משתף פעולה בחשאי עם האו־אה־אס, בניגוד להוראות דה־גול.
נגעתי בעדינות בסבך בעייות אלה. צ׳נדרלי ידע היטב את הנעשה, אך לתמהוני ולשמחתי
לא התרגש מן הדברים. הוא היה מוכן להניח כי הידרדרות ארגון־ההגנה היהודי היה באמת
תוצאה של מקרה־ביש, שהמייסדים לא התכוונו לו, וכי ניתן לתקן את הדבר.
למדתי להעריך מתינות זו של הנהגת הפל״ן — מתינות המתבטאת בשטחים רבים.
לגבי הנהגה העומדת במלחמה עקובה־מדם מזה שבע שנים תמימות, שאנשיה עונו במרתפי־עינויים
בנוסח הגסטאפו, ושרבבות מאוהדיה חוסלו במיבצעי־השמדה בנוסח אייבמן, מתינות
זו היא הישג נאדר. יותר מכל עובדה אחרת מעוררת מתינות זו תקווה שאלג׳יריה החדשה
תהיה מדינה סימפאטית באמת.

״שגיאותיו של עבד אד־נאצר...״
ה תהיה דמותה של אלג׳יריה העצמאית? דעותיו של צ׳נדרלי היו שקולות,
מתונות ותקיפות. לא היתד, עוד מדינה, פרט למדינת ישראל, שכבר בטרם קמה היתד,
דמותה כד. ברורה ומגובשת.
לגבי המשטר: אלג׳יריה תהיה מדינה סוציאליסטית ודמוקרטית .״למעשה שוב אין ויכוח
מה המשטר הראוי למדינה חדשה ובלתי־מפותחת. כל מדינות אפריקה צועדות בהכרח,
באותו כיוון, אפילו אם מנהיגיהן אינם רוצים בכך. גם חביב בורג׳יבה נאלץ להלאים את
החברות הגדולות ולבצע רפורמה אגרארית. עבודתנו תהיה קלה יותר, כי הצרפתים עצמם
הלאימו, למחרת מלחמת־העולם השניה, את כל השרותים ואת רובה של התעשייה הכבדה

הודעה רשמית של הממשלה רחמנית של הקהיליה האלג׳ידית
בעקשנות מכרת והולכת קראה התעמולה
הקולוניאליסטית גשנה האחרונה ליהודי אל־ג׳יריה
ליבון לנטוש את הארץ, בשתגיע אל־מידיה
לעצמאות. היא תוכעת מיהודי אל־ג׳יריה
להסיק את המסקנה בי עליהם לדגול
כ״אלג׳יריה צרפתית״.
לאור קריאה זו, החוזרת ונישנית, יש להקדיש תשומת־לב
מיוחדת לרצח ויליאם לוי בידי האו־אה־אס ב־סג בנובמבר,
אחרי שארגון זה רצח את ג׳אק כהן ב־ 2בנובמבר
ואת עורך־הדין זרמתי, יושב־ראש הקהילה היהודית בסטיף׳
ב־ 4בנובמבר. מן הדין לבחון בקפדנות את המניעים
והיעדים של אלה, התובעים מן היהודים לתמוך ב״אלג׳יריה
צרפתית״.
״אלג׳יריה צרפתית״ היא קריאת־הקרב של הגנראלים
הצרפתיים המסיתים ושל האירגון־הצבאי־החשאי שלהם,
הנתמך על־ידי המון המתיישבים האירופיים, הקולונים.
אירגון זה הוא פאשיסטי• וגזעני במהותו ונהנה מגיבוי חוק
של אנשי וישי לשעבר. אין יסוד כלשהו להניח כי האנטישמיות
שלו מגבילה את עצמה למוסלמים האלג׳יריים
בלבד. עתה הוכח בעליל שהיא מכוזנת נגד כל השמים.

יהודי אלג׳יריד, ניחונו בזכרון ארוך. בוזדאי לא שכחו את
שיפלות מישטר וישי — שחוקק תוך ארבע שנים 153
חוקים, תקנות ופקודות, ששללו מהם את זכויותיהם,
גירשום מן המינהל הקולוניאלי ומן המיכללות והפקיעו
את רכושם. איש אינו יכול להיותי כה תמים עד כי• יאמין
כי נצחון האולטרו־,־קולוניאליסטים, שהם בדיוק אותם
האנשים שרדפו את היהודים בעבר, לא יביא להשבת אותו
מישטר עגום עצמו על כנו.
בדברו על האו־אה־אם, אמר פייר מנדם־פראנס, ראש־הממשלה
לשעבר, ב־ 25 בספטמבר ,1961 כי ״בין מנהיגיו
נמצאים אחדים אשר אלג׳יריה אינה בעיניהם אלא מכשיר
פוליטי ותירוץ. יעדם הוא צרפת עצמה.״

מולדתם של יהודי אלג׳יריה היא אלג׳יריה.
הם חיו על אדמת אלג׳יריה מזה אלפיים שנה.
במו אחיהם המוסלמים, אין הם יודעים מולדת
אחרת.
כשם שהפרוטסטנטים והקאתולים חיים בשלום ובשכנות
טובה בארצות־הברית, כך חיו היהודים והמוסלמים באלג׳י־ריר״
זה בצד זה, במרוצת דורות — משחר הימים — אחרי

בריחת היהודים מספרד ומפני האינקוויזיציה, כאשר אפריקה
הצפונית פתחה את שעריה בפני הפליטים.

זו הפעם הראשונה כהיסטוריה מכריזה מט־שלה,
המורכבת מלא־יהודים, על יהודים כעל
בני מולדתה.
אין צל של חשש, שאלג׳יריה החופשית תרדוף את
היהודים, או תגרש אותם, או תעניק להם מעמד של אזרחים
ממדרגה שניה. באלג׳יריה של מחר ייקראו הכל לעזור
בבנין האומה, הרחק מן הפחד, אי־הבטחון ואי־הצדק של
השיעבוד הקולוניאלי.
הטיפול המיוחד שניתן ליהודים לפי חוקי כרמייה משנת
,1871 זוועות מישטר וישי, תעמולת הפירוד הקולוניאליסטית
של היום — כולם ייבוא מחוץ־לארץ — ימוגו
מחר, יחד עם כל סיוטי־העבר. מנהיגי אלג׳יריה הלוחמת
נתנו את דיברתם שאלג׳יריה תהיה חופשית ודמוקראטית.
פאטריוטים אלג׳יריים — הן מוסלמים, הן יהודים —
הקריבו את חייהם למען יקום הדבר.

ההתפרצויות החדשות של האנטי־־שמיות
והגזענות כאלג׳יריה ובצרפת, המכוונות נגד
המוסלמים ונגד היהודים באחד, מזכירות את
ימי הכיבוש הנאצי. יעורר נא הדבר מחשכה.

בצרפת ובאלג׳יריה. לפי תוכנית קונסטאנטין• הם מבצעים רפורמות רבות. בזה הם מכשירים
•את הקרקע לפעולתנו בעתיד.״
מה הרכב הפל״ן כיום מבחינת השקפת־העולם החברתית? ״בהתחלה היה הפל״ן קואליציה
של כל המפלגות, מלבד הקומוניסטים. אך בשנות המאבק ניטשטשו ההבדלים, וכרם כולנו
למעשה מפלגה אחת. לא קיבלנו את המפלגה הקומוניסטית לשורותינו, כי בחודשים הראשונים
של המלחמה היא התנגדה למאבק. לאחר מכן רצתה להצטרף, אך סירבנו לקבלה.״
אין ספק כי אלג׳יריה החופשית תהיה המדינה המתקדמת ביותר בעולם הערבי (להוציא
׳ אולי את מצרים, אם תתבסס המהפכה החברתית הנוכחית של גגזאל עבד אל־נאצר) .אין
ספק שתהיה מתקדמת בהרבה מתונים וממארוקו. איך ישפיע הדבר על התוכנית לאיחוד
המאגרב?
״אנחנו רוצים באיחוד, אך רק באופן הדרגתי מאוד, וללא צעדים נחפזים. לא נחזור על
שגיאתו של עבד אל־נאצר בסוריה. תחילה יהיה זה איחוד כלכלי, תוך קיום העצמאות של
שלוש המדינות. במרוצת השנים יכול להתפתח איחוד שלם יו ת ר...״
והיחסים עם צרפת? התשובה היתד, מפתיעה למדי, באמצע מלחמת־שיחרור אכזרית
מאין כמוה .״למחרת הענקת העצמאות לאלג׳יריה, נהייה ידידים טובים של צרפת. הכלכלה
,הצרפתית זקוקה לנו, והכלכלה שלנו זקוקה לצרפת. צרפת היא השוק לנפט שלנו ולתוצרתנו
החקלאית. יחסינו הכלכליים יהיו אמיצים מאוד.״

הצבא הערבי החזק כיותר

וויסתו

ינני יודע אם עוד שרד בישראל אדם המאמין לאגדה הנושנה, כאילו תהיה אלג׳יריה י החופשית גרורה של מצרים. גם בימי הזוהר של עבד אל־נאצר היתר, זאת טענה מופרכת.
אלג׳יריה היא חזקה. ביום חרותה תהיה חזקה יותר מכל מדינה ערבית אחרת. מאחורי
ממשלתה יעמוד צבא עטור־נצחון, שעמד בהצלחה במלחמה חסרת־תקדים. אלפי בני
אלג׳יריה, שסיימו את אוניברסיטאות אירופה ואינם יכולים לפי שעה לתפוס את מקומם
במינה,ל מדינתם, מציפים כיום את מדינות אפריקה ותופסים בהן עמדות־מפתח. מבחינה
כלכלית, תהיה אלג׳יריה משגשגת. מבחינה חברתית, תהיה מתקדמת. עם קום אלג׳יריה
העצמאית יועתק מרכז־הכובד של העולם הערבי מערבה, ויווצרו כמד. מרכזים שונים.
צ׳נדרלי׳ חזר והדגיש את ידידות ארצו לשאר מדינות ערב, שהושיטו לה עזרה כה רבה.
אולם יחסו אל מצרים הוא במקרה הטוב ביותר כשתה אל שווה — ואצל אלג׳ירים אחרים
מתגנב לשיחה לא פעם שמץ של תחושת־עליונות כלפי מצרים. וכל האלג׳ירים מתחו באופן
חופשי וגלוי ביקורת על שגיאותיו של נשיא רע״ם.
אלג׳יריד, תהיה גורם עצמאי ומרכזי בעולם הערבי ובאיזור הים־התיכון — וחבל כי
ממשלת־ישראל, בעיוזרונד, הרב, החמיצה את ההזדמנות הבלתי־חוזרת לרכוש את אהדתה
בעוד מועד. תבענו זאת פעמים בלי־ספור. כיום אני מאמין לא רק שהדבר היה אפשרי,
אלא הנני בטוח כי מדינאי מוכשר מסוגל היה להשיג זאת בלי לגרום נזק רב מדי ליחסינו
עם צרפת. נותר רק להצטער כי מדיניות המדינה אינה נקבעת על־ידי מדינאי, אלא על־ידי
מר שמעון פרם. הרמה היא בהתאם.
מתי תקום אלג׳יריה החופשית? צ׳נדרלי היה אופטימי. כאן, במחיצת האו״ם, המאבק נראה
כגמור. ידיעות סודיות גילו כי המשא־ומתן המתנהל בסתר עם שליחי דד,־גול מתקרב
להסכם, שפירושו נצחון מוחלט לפל״ן.
האם דה־גול מסוגל לקיים הסכם כזה הלכה למעשה? האם לא יקימו אנשי האו־אה־אס
וראשי הצבא מדינה צרפתית נפרדת באלג׳יריה? צ׳נדרלי דחה אפשרות זו בביטול .״אולי.
אבל זה לא יחזיק מעמד. אנחנו נהיה אז בני־בריתה של ממשלת צרפת. רובם של החיילים
הצרפתיים באלג׳יריה הם מגוייסי־חובה, והם לא יצייתו לאו־אה־אס. המורדים באלג׳יריה לא
יקבלו נשק ותחמושת אלא מספרד ומפורטוגל. אנחנו נקבל את המושב המגיע לנו באו״ם.
הם ייחשבו למורדים בממשלת אלג׳יריה. כל העניין יתמוטט תוך חודשיים.״
ואם דה־גול לא יעז לכרות הסכם? ״אז יימשך המאבק. כוחנו הולך וגובר. זה עלול
לדחות את הנצחון שלנו לזמן־מה, אך לא למנוע אותו.״
כשמסר לי, בתום השיחה, אלבום תמונות של צבא־השיחרור (ראה תמונות בעמודים אלה),
שררה בחדר תחושת־נצחון מוחלטת כמעט.

פגישה במחתרת

ווירח שוגה לחלוטין מצאתי כעבור שבועיים, סביב ראשי מחתרת הפל״ן בפאריס.
הפגישה הזכירה את ימי־המחתרת הטובים ביותר. ערב בואי לצרפת התקשרתי
מלונדון עם כתובת הקשר הצרפתית שניתנה לי בעת פגישותי הקודמות. לאחר מכן נודע
לי איך התגלגלו הדברים. כתובת זו קשורה באחד מראשי מחתרת הפל״ן, שנאסר לפני
כמה חודשים, והיושב מאז בבית־סוהר צרפתי השמור לאסירים מסוכנים במיוחד. האסיר
קיבל את ההודעה, התקשר מתוך כותלי בית־הסוהר עם חבריו בחוץ. אלה המתינו לי.
עוד בשדר,־ד,תעופה של בורג׳ה קיבלתי הודעה על מקומה של הפגישה ומועדה.
היא התקיימה בבית־קפה קטן, בקצה פאריס. אחרי שווידאתי, בשיטות המקובלות, שאיש
אינו עוקב אחרי, עליתי למטרו. בדרך קראתי את פראנס־סואד. שתי ידיעות משכו את
תשומת־לבי, ועיצבו את מצב־רוחי לקראת הפגישה.
האחת סיפרה על המשך פרשת ג׳מילה. ג׳מילה בוחרד היתד, לוחמת־שיחרור אלג׳ירית
צעירה ויפהפיה. באחת הפעולות נלכדה בידי הצנחנים. אלה הביאוה אל אחד ממרתפי־העינויים
שלהם, החדירו בקבוק לאבריה העדינים. במשך כמה חודשים הוחזקה בבדידות,
ולא ניתן לרופא לטפל בחבלות החמורות שנגרמו לה. אך כאשר נערך סוף־סוף משפטה,
העזה ג׳מילה וגילתה את הפרשה המחרידה. מאז עברו שנים, ועדיין לא הושלמה ה״חקירה״.
כל המיסמכים נעלמו באורח פלא. כל משתתפי הפרשה נעלמו. נשארה רק תעודה של רופא,
שבדק את ג׳מילד, כעבור כמה חודשים ואישר שאמנם היתד, בתולה ביום המקרה׳ וכי עדיין
אין לקבוע אם החבלות יגרמו לאבדן כושר־הלידה.
סיפור שני היד, שיגרתי, כמעט יומיומי: אלג׳ירי צעיר תושב פאריס התלונן בפני שופט־חוקר,
כי בטיילו לתומו ברחוב נעצר על־ידי סיור משטרתי, ללא כל סיבה. השוטרים
לקחוהו במכוניתם, ד,יכוהו, הובילוהו לגדת הסיינה, הנחיתו על ראשו מהל: מד, אדירה
והשליכוהו לרחמי הגלים. בניגוד לאחרים אותם השיג גורל דומה, הוא ידע לשחות וניצל.
במקום הפגישה המתינולי שני גברים ואשה. הם היו פסימיים בהרבה מצ׳נדרלי. לדעתם,
אין בכוחו של דה־גול לעשות מאומה. על צרפת מאיימת דיקטטורה פאשיסטית, שתערוך
באלג׳יריה מרחץ־דמים נורא שבעתיים מזה שנערך עד כה. ואם יישאר דד,־גול על כנו,
יצטרך לעשות את רצונם של הקיצוניים. הקרב האחרון לא נגמר — הוא אך מתחיל, והוא
יהיה האכזר ביותר.
אחרי חילופי הערכות על המצב באלג׳יריה, בצרפת ובארצות־ערב, ניגשנו לעניין המעשי.
הודיתי להם על כי נתנו פירסום כה רב לגילויי־הדעת של ה!עד הישראלי למען אלג׳יריח
החופשית ולפעולותיו הדלות. פירסום זד, הביא את דבר הוועד אל אוזני המוני הלוחמים
באלג׳יריה, ובזאת יתרום תרומה חשובה לגשירת גשר בין שתי המדינות בעתיד. הם
הבטיחו להגביר מאמץ זה, לתת פירסוט רחב עוד יותר לכל פעולה של הרועד בעתיד.
איזו פעולה? החלפנו דעות על האפשרויות השונות, ועל דרכי התגובה במקרים מסויימים.
ושוב הסתבר לי מדוע מייחסים ראשי המלחמה האלג׳ירית חשיבות כר, רבה לפעולת הוזעד
הישראלי. מצדי נמנעתי מליצור את האשלייה כאילו יש ביכולתנו להשפיע בעתיד הקרוב
על מדיניותם של בן־גוריון ופרס — פרט ליצירת אווירה ציבורית הבולמת במידה מסויימת
את מעשיהם. אך הפל״ן מעוניין הרבה יותר בהשפעת הוועד, על יהודי אלג׳יריה עצמה.
כשנפרדתי מהם, הרגשתי צביטה בלבי. אני חוזר אל ארץ חופשית. ואילו בני־שיחתי,
*שחייכו אלי בלבביות כה רבה בלחצם את ידי, נשארו בפאריס — ובכל עת יכול להשיגם
גורלו של אותו צעיר שהושלך לסיינה, גורלה של ג׳מילה, או גורל בני־שיחי בפגישותי
(מליון הבא , :דו״ח שד אורי אבנרי
הקודמות.

על פגישותיו עם אישים ערביים).

• תוכנית צרפתית לחידוש החברה האלנ׳ירית ומשסה שנועדח בשעתו לרכוש את לב
ההמונים ולמנוע את השתלטות הפל״ן על הציבור האלג׳ירי.

במרינה
(המשך מעמוד )4
״נוכח המתיחות הקיימת במזרח התיכון,
הנובעת סן הבעייה הפלסטינית, ונוכח הלקראת
אפשרות של נצחון ההפיכה, ולשם
עובדה שמצב זה מסכן את שלום העולם,
הגנה על המשטר הפרו־בריטי החדש, שהיה
צריך לקום.
מביעה וועידת מדינות אסיה ואפריקה את
מלוא התמיכה בזכויות ערביי פלסטין,
אותר, שעה עצמה נודע על מרד כורדי
וקוראת להגשמת החלטות האו״ם טל פלסחדש
בצפון עיראק. מלחמת־השיחרור הטין,
המחייבות פתרון הבעייה בדרך שלום.
כורדית צודקת כשלעצמה, אך הפעם נראה
כאילו תואמה גם התקוממות זו עם הברינוסח
ההחלטה, ובעיקר הסיום, היו מתוטים,
כדי ללחוץ על קאסם ולהגן מרחוק נים למדי, הודות להשפעת ניהרו ואו נו.
על כווית. כך הושלמה תמונה של מזימה אולם בן־גוריון ראה בה התגרות מחסירה.
בריטית כוללת ומתואמת בכל רחבי המר ב־ 28 באפריל , 1955 מעל בימת מיפגן יום
חב, שמטרתה היתד, לקנות בו אחיזה חדשה העצמאות, קרא בן־גוריון:
״שמעינו הקיטרוג המתחסד בוועידת עמי
ולמגר משטרים עויינים לבריטניה ולאינטרסים
הכלכליים שלה.
אסיה ואפריקה בבאנדונג ,..אין יסוד
האמנם אך מקרה הוא שמיבצע־ד,כזבים לבהלה מאימרות הגויים, גם כשאיסרות
של שמעון פרם בא בדיוק בשעה שמנגנוני אלה מדאיגות ואם כסה מעמי אסיה
ואפריקה רומו הפעם בבאנדונג על־ידי רודני
החושך הבריטיים (ואולי גם הצרפתים)
עמי ערב ומדכאיו — איני סבור שלא נוכל
זממו פעולה חשוכה זו — והיו מעוניי־להעמידם
על הכרת ׳האמת ההיסטורית!״
נים בהפצת ידיעות על בסיסים סובייטיים,
בן־גוריון לא הסתפק בכך. כעבור חצי
לצידוק מעשיהם?
שנה נזכר והכריז:
״אל נתרעם למעלה מהמידה מהיחס חזר,
העויין והבלתי־צודק של כסה ס*מי אסיח
כלפי ישראל. עלינו לדעת כי עסי הסזרח
כו שרהתסתעה
הרחזק, מהודו ועד יפאן, זרי למסורת ביום כרעם ירושלים הידיעה ירדה על
התנ״ך.״
בהיר.
בודהא והתנ״ד. בינתיים פעל בן-
מאז שובו של דויד בן־גוריון מבורמה,
התמוגגה המדיניות הישראלית מן היחסים גוריון בהפצת מסורת התנ״ך מהודו ועד
החדשים עם מזרח אסיה. מכונת־ד,תעמולה יפאן, וגם שקד לקלוט בעצמו את מסורת
של נערי ביג׳י הפיצה תיאורים וורודים הבודהיזם. הדבר אמנם לא שינה את גישת
על הצלחותיו האישיות המזהירות של ראש־ עמי אסיה לבעיית פלסטין, אך נדמה שהממשלה,
שכבש את בורמה בסערה, הפך שינה את גישתו של בן־גוריון עצמו.
בספטמבר 1961 התכנסו העמים הבלתי־את
או נו לציוני נלהב וצירף את הבודד,א
מזדהים בבלגראד. הם עמדו לקבל החלטה
לנביאי התנ״ך.
חריפה, שהגדירה את ישראל כמעוז האימגם
בן־גוריון עצמו ראה את הישגיו ב
שלו פריאליזם, אך או נו איים לפוצץ את ה־אותו
אור. הוא שקד על חיבור הדו״ח
לממשלה. עיקר הדו״ח: בורמה קיבלה וזעידה אם תתקבל. כתוצאה מכך הוסכם,
את ההערכה הישראלית של המצב במרחב. ביוזמת או נו עצמו, על נוסח שהיה העתקה
סוד ההצלחה: בקיאותו העמוקה של ראש־ כמעט מילולית מהחלטת באנדונג. הנוסח:
״סשתתגי הוועידה סגנים את המדיניות
הממשלה בתורת הבודהיזם, שכבשה את האימפריאליסטית כפי שהיא מתגלה במזלב
או נו וגדולי
מדינתו. המזכיר הבור־ רח התיכון, ומצהירים על תמיכתם בהחזרת
לפתע נודע כי או טאנט,
מאי של האו״ם, מינה את נציגו של עבד מלוא הזכויות לפס ׳הפלסטיני, בהתאם לאל־נאצר,
עומר לוטפי, לאחד מסגניו. עצם מגילת האו״ם ולחחלטותיו.״
הפעם לא טען בן־גוריון כי העמים רומו
מינויו של סגן ערבי, זו הפעם הראשונה
בתולדות האו״ם, היתד, מכה לישראל. על־ידי רודני ערב. להיפך. הוא הריץ
בחירתו של ערבי מצרי דוזקא, בן המדינה מברק־תודה אישי נלהב אל או נו. ראש־שממשלת
ישראל רואה בה את צרתה ה הממשלה הבורמאי עשוי היה להסיק מכך
כי נוסח זה מקובל על ישראל.
עיקרית במרחב, היתד, מכה חמורה שבעכמוה
כביטול ישראל. כאשר בא
תיים.
אבל אפשר היה להסביר ידיעה זו בסבך בן־גוריון לבורמה, יכול היה לנצל הזדמנות
הפוליטיקה הפנימית של הארגון הבינלאומי. זו כדי להעמיד את עמיתו הבורמאי על
מדינאי ירושלים התאוששו בקושי ממכה טעותו וללמדו ני ממשלת־ישראל מתנגדת
זו, כאשר ירדה עליהם המהלומה שעצרה את בכל רמ״ח אבריה ל״החזרת מלוא הזכויות
של העם הפלסטיני״ — מאחר שכלל אינה
נשימתם.
מכירה בקיומו של עם כזד״ ומאחר שהיא
הגג מתמוטט. בקאהיר התפרסמה טוענת כי כל הזכויות באשר הן, פגו כאשר
הודעת־הסיכום של שיחות או נו ועבד אל־ התקיפו מדינות־ערב את ישראל.
נאצר, בה הובעה תמיכתם של שני המדינאך
בן־גוריון היה שקוע בעריכת סימאים
ב״החזרת מלוא הזכויות לעס הפרבי־ פוזיונים על מהות הבודהיזם, ולא נתפנה
הפלסטיני, בהתאם למגילת האו״ם ולהחלקטנות
מעין אלה. הוא לא השיג מאו נו
לטותיו.״
שום הבטחה כי ישנה להבא את עמדתו
פירושה החד־משמעי של ההחלטה: תמיכת
ויתנגד מעתה לנוסח באנדונג־בלגראד.
או־נו בהחלטות האו״ם, הכוללות בין השאר:
אך בשובו לא הודיע על כך לאנשי
8החזרתם לישראל של כל הפליטים משרד־החוץ. הללו היו בטוחים כי אכן חל
הרוצים בכך, ותשלום פיצויים לכל האח שינוי בעמדת או נו, ושהלה קיבל את
רים;
נקודת־ה,השקפה הבן־גוריונית ביחס לשאלת
<8החזרת ישראל לגבולות החלוקה (תוך הפליטים, שמצאה את ביטוייה בתגובת
ויתור על מקומות כמו יפו, רמלה, לוד בן־גוריון לדברי פרופסור סימון :״העצח
והגליל המערבי);
שלו להחזיר הפליטים הערביים, כמוח נפצח
8׳ בינאום ירושלים.
לבטל את מדינת ישראל.״ הכוונה היתח
ברגע הראשון נדמה היה לאנשי ירושלים לאותו פתרון עצמו המוצע בנוסח באנדוגג־כאילו
התמוטט הגג מעל לראשיהם. למז בלגראד.
לם אירע הדבר ערב־שבת, וניתנה להם
פרף חאדנמיזם * בין שאר סגולושהות
לחשוב פעמיים, לפני הופעת עתוני־ תיו, מצטיין משרד־החוץ הישראלי בכושר
הבוקר. הם ניצלו שהות זו כדי לבדוק בלתי־מוגבל להיות ״מופתע״ .בתגובתו על
את החלטות ועידת בלגראד. כך גילו כי מאורעות דומים בעבר, כבר ניצל את כל
ההצהרה החדשה הועתקה מילולית מן ההח נטיות הפועל ״פתע״ .הוא היד ,״מופתע״,
לטה הבלגראדית.
נגרמה לו ״אפתעה״ ו״הפתעה״ ,הדברים
חסידי בן־גוריון נשמו לרווחה. אפשר ״הפתיעו״ ,וכו׳ >כו׳ .גם השבוע הודיעו
היה לתאר את הדברים לפחות כשמירה על הכתבים המדיניים, מפי חוגים יודעי־דבר
הסטטוס קוו, כמעט כנצחון ישראלי. עבד בירושלים, כי ממשלת ישראל ״הופתעה״
אל־נאצר לא הפך את או נו למתנגד חריף על־ידי הודעת עבד אל־נאצר־או נו.
יותר של המדיניות הישראלית מכפי שהיה
יתכן כי אפתעה זו תשים קץ מהיר ל־קודם
לכן.
ירח־הדבש הבודהיסטי־תנ״כי, שזכה בפי
זר, עויין, בלתי־צודק. האמת היא, ליצני־ירושלים לתואר ״או־נו־ניזם״ .מדיכי
סטטוס קת זה קיים, לגבי מדינות אסיה, ניות החוץ ירדה מן העננים ונחתה על
מזה שבע שנים. מה שהשתנה בינתיים אדמת המציאות.
הוא רק היחס הישראלי. זהו אחד מסימני
מציאות זו, כפי שמצאה את ביטוייה
ההתפתחות של ממשלת בן־גוריון: דברים גם בהצבעה באו״ם, אומרת, שאין אף מדישנראו
ב־ 1955 כעמדה אנטי־ישראלית חריפה נה אחת בעולם התומכת בקו הישראלי בוקיצונית,
נראים כיום כנצחון ישראלי. עניין הפליטים. גם הידיד המובהק ביותר
באפריל 1955 התכנסו 29 מדינות של של ישראל — ואין ספק שאו נו הוא כזה
אסיה ואפריקה לוועידה בבאגדונג שבאינ־ — דוגל בהכרח בזכות הפליטים לבחור בין
דונסיה. עם סיום הוועידה נתקבלה, בין החזרה ופיצויים. שום חיוכים, קבלות־השאר,
החלטה שנוסחה על-ידי גמאל עבד פנים וויכוחים תיאולוגיים אינם יכולים
אל־נאצר ושזכתה לתמיכה פה־אחד. הנוסח: לשנות עמדה זו.

יחסי חוץ

ן השימוש במנגגנון השלטון כדי לדכא מפלגות
יריבות ובעיקר את מק״י, בקרב הציבור הערבי.
בתמונה: שוטרים עוצרים את ח״כ מק״י שמואל מיקוניס בנצרת.

^ מניעת התארגנותם של הערבים בגוף פוליטי
* 11111
£עצמאי. לולא המימשל הצבאי היו המונים אלה
!| 1 51
מקימים מפלגה משלהם, שהיתה לוחמת בכנסת למען המיעוט הערבי.

* 0 ׳ 1 8 1 0שלילת קרקעות של ערבים אזרחי המדינה. בעי־
0קר בגליל, שם הוכרזו שטחים נרחבים כאזורים
11 121
סגורים. בתמונה: כפר ברעם הגלילי, שתושביו הוגלו מאדמתם.

4הפגנת־כח מתמדת. בתמונה; כיתת שוטרים
*1110
1 1י * חבושי־קסדות מסתערת על אחת מסימטאות
נצרת, לפיזור קהל מפגינים שלא קיבל רשיון מהמימשל להפגין.

הצבאי אין כל חלק לא בתיכנין ולא
בביצוע המשימות הצבאיות הטהורות הל־לו.
איש אינו שואל אותי כיצד להגן על
הגבול, איש אינו מגלה לו היכן הנקודות
הרגישות של מערך הכוחות השומרים על
הגבול, ואין הוא אחראי אפילו על הסיורים
השיגרתיים הנעים מדי פעם באזורים
שהוא שומר, כביכול, על בטחונם.
על המשימה השניה — השמירה על
בטחון־פנים — ממונים מספר גופים, אשר
בכללותם ייקרא להם שירותי הבטחון. מחלקת
המימשל הצבאי במטה הכללי הינד,
אמנם חלק מן המחלקה הערבית של הש.ב.
וישנו שיתוף־פעולה בדרג מסויים בין
המחלקות השונות של הש.ב. לבין המימשל
הצבאי — כשם שיש שיתוף פעולה בין
שירותי. הבטחון לבין כל גורם ממלכתי
במדינה. אולם שיתוף זה בא לצרכי תיאום
בלבד. הוא לא בא כדי להטיל על מנגנון
המימשל הצבאי ביצוע של משימות בטחו־ניות.
הוא בא אך ורק כדי לתדא ששלו־חות
המימשל הצבאי למיניהן לא יפריעו
לביצוע המשימות הבטחוניות של שרותי
הבטחזן.
במלים פשוטות: המימשל אינו תופס
מרגלים או מגלה מסתננים שמצאו מיקלט
אצל קרובים בארץ. אין זה תפקידו ואין
איש דורש ממנו לעשות זאת. כל מה ששרות,
הבטחון דורשים ממנו הוא להניח
לאנשי ר,בטחון לפעול מבלי להפריע להם.
שרותי הבטחון אינם מגלים לאנשי ה־מימשל
הצבאי מי׳ הם סוכניהם ומודיעיהם
בקרב האוכלוסיה הערבית. הם גם אינם
מגלים להם מי הם החשודים שאנשי ר,ש.ב.
עוקבים אחרי מעשיהם במיבצעים מיוחדים.
ברור כי גם לאלה וגם לאלה יש להתייחם
שלא אל כל אזרת אחר. ברגע שאיש הש.ב.
בשטח מחליט כי הגיע הזמן הנכון לעשות
זאת, הוא פונה לנציג המושל הצבאי בבקשה
כי יפעיל לחץ כלשהו על חשוד
כסויים — או על תושב המסרב לשתף
פעולה. אך האיש שייך להמולה מסויימת,
או שהינו אולי בעל השפעה בחוג מסויים.
אם ייענה נציג המושל לבקשת שליח ד,ש.ב,.
ויפגע בצורה זו או אחרת באותו ערבי,
יקלקל הדבר רשת סבוכה של יחסים שנציג
המושל טווה אותה במשך שנים.
וזה רק נזק ״טכני״ מצומצם. קיים
הנזק החמור העיקרי: נוכחות המימשל,
והאפליה הכרוכה בו, יוצרת את קרקע
השינאה, שהיא הפוריך, ביותר להצמחת
מרגלים וחבלנים.
במשרד יועץ ראש הממשלה לעניינים

מפא ״ מפיקה ארבעה יתרונות חשובים מן המימשל-והמדינה משלמת מחיר אחד
להעמיד מישהו למשפט צבאי דוזקא, במקום
המשפט האזרחי הנה־ג לגבי אזרחי המדינה
הרגילים — אין כל אפשרות לערער על
פסק־הדין של אותו בית־משפט.
מי הם אנשי המימשל־הצבאי, שבידיהם
מרוכזות סמכויות אלה? הם לובשים מדי
חיילים, דרגותיהם הן דרגות צד,״ל. אולם
טעות לראות בהם אנשי־צבא. הם פקידים
— ותו לא. ברובם המכריע התקבלו לעבודתם
כיוון שהם יודעים ערבית. מעלתם
העיקרית: שהם מבינים את שפת האזרחים
הנתונים לשליטתם; שהם יכולים למלא
טפסים בערבית. כל קשר בינם לבין צבאיות
חיצוני בהחלט.
פרט ליישובים הגדולים, נסגרים משרדי
המושל הצבאי בשעה חמש אחריו־,צהרים,
כאשר מסתיים יום־ד,עבודה המשרדי. אז
עולים עובדי המימשל על מכוניותיהם הצבאיות
ודוהרים הביתה.

*0ע ל בון הצורב ביותר שספג השנה מעלתו המושל. במשרדים אלה עושה ה־
ח הישראלי, בא לו מפי ראש ממשלת מימשל הצבאי את מלאכתו.
דרום־אפריקה, הנדריק פרוורד. הכהן הגדול
אפשר למצוא שם תמיד כמה תריסרי
של. מורת האפרטהייד היה מלא זעם על תושבים ערביים ממתינים בפרוזדורים. כהצבעת
ישראל באו״ם נגד הגזענות בדרום־ מעט כולם באו לבקש רשיונות־תנועה.
אפריקה. אולם יותר מן הכעס, פגעה ה אחדים מהם באו לבקש פרוטקציה לבן-
תמיהה שבדבריו .״כיצד יכולה ישראל למשפחה,
שסיים את לימודיו לפני שנתיים
הוקיע את האפרטהייד בדרום־אפריקה, כש
וטרם הצליח להתקבל כמורה. שמא יתחשב
היא. עצמה מקיימת מימשל צבאי לאזרחיה
כבוד המושל בקשריו הטובים של הבחור,
הערביים?״
בנאמנותו של אביו למפא״י, בהמלצתו של
נמצאה כמובן, תשובה מן־המוכן לעלבון.
המוכתר — וימליץ עליו כעל מורה־בכוח
״המימשל הצבאי,״ מיהרו דוברי׳ ישראל רצוי?
הרשמיים להכריז ,״אינו מבוסס על הפליה
אפשר תמיד למצוא גם ערבי מר־נפש,
גזעית. הוא בא אך ורק לשרת צרכים
מלא טרוניות. הוא רוצה לדעת, מן הסתם,
בטחוניים חיוניים של מדינת ישראל.״ ו מדוע מנע ממנו המושל רשיון לקניית
אותה טענה חזרה ונשנתה בכל ויכוח על טראקטור. הלא שלח את בנו הצעיר בהמימשל
הצבאי: הוא דרוש מבחינה, בטחו־ מיוחד ללמוד במיכללה חקלאית, ועתה גוזנית;
מדינה,בלעדיו
— ייפגע קשות בטחון ה רים עליו להמשיך לעבד את אדמתו ביד,
או במחרשת סוסים. מה הוא אשם שבנו

עתה, ערב ההכרעה בכנסת על ביטול הבכור קומוניסט? ובכלל — מה זה ישנה
המימשל הצבאי, כדאי לבחון את הבעיה
המימשל מחבר כבטחון
— לא מנקודת־הראות המוסרית, לא מנקד את השתייכותו המפלגתית של הבן הבכור,
אם הצעיר לא יקבל טראקטור?
דודה,ראות האנושית, לא מנקידת־הראות
ף* בל זאת מתקיים ד,בטחון בריכוזי
אנשי המימשל מקשיבים לבקשות ול־המדינית,
לא מנקודת־הראות העולמית, כי
- 1האובלוסיה הערבית. האמנם יש להודות
אם דווקא מנקודת־הראות הבטחונית. כדאי תלונות. כאשר יחליטו לחיוב או לשלילה,
לשאול את השאלה: האמנם שומר המימשל תהיה החלטתם סופית. כי אין עירעור על כך למימשל הצבאי?
על החלטות סננדאת אל־חאכם, ולא רק בתחילה
יש להבחין בין שני סוגי בטהצבאי
על בטחון המדינה?
עניינים של היתרי תנועה ופרנסה. על פי חון: בטחון־חוץ — השמירה על הגבו
הסמכויות
שמקנות לו התקנות לשעת לות מפני הסתננות או פלישה — ובטחון־
הפטהון נוסע הביתה
חירום משנת 1945 יכול המושל או נציגו פנים — השמירה מפני פעילות חתרנית
ן * צעדרא שון כדאי לבקר באחד ה -להטיל מעצר אדמיניסטרטיבי על כל תושב לטובת אויבים מן החוץ.
משרדים הפזורים ביישוב הערבי, ו באיזור־מימשלו. הוא יכול להגלותו מביתו
על המשימה הראשונה ממונה צה״ל,
אשר שם יושב סעאדת אל־חאכם — הוד לכל תקופה הנראית לו. אם הוא מחליט על פיקודיו וחטיבותיו הלוחמות. למימשל

ערביים עצמו סבורים רבים כי המימשל
הצבאי הינו רק מכשלה בטחונית.
ואילו אנשים בעלי עבר צבאי ובטחוני
מובהק, ממפלגות שונות, הביעו אותה
דעה — בחלקם זמן רב לפני שהחלה המערכה
הציבורית הנוכחית לביטול המימי
של הצבאי. בין היתר:
׳9אלוף משה כרמל :״אין עוד שחר
לטענה שהמימשל הצבאי הקיים, המטיל
הגבלות על רובו של המיעוט הערבי בארץ,
אמנם הכרחי לבטחון המדינה.״
• י אלוף יגאל אלון, בספרו מסן החול:
״מכל הסכנות והסיכונים (לבטחון המדינה)
שידעתי עד כה, הרי ביטול המימשל הצבאי
הוא הסיכון הקטן ביותר, וביחוד
שיש עמו גם סיכוי ממשי.״
פנחס לבון, האיש היחידי שהספיק
מן החוץ אל נסתרות מערכת ה- להציץ בטחון, בהיותו שר־ד,בטחון :״המימשל הצבאי
היה הכרח בראשית המדינה, מטעמים
בטחוניים ואחרים אני בטוח שאפשר
למצוא פתרו^ מניח את הדעת לצרכים
הבטחוניים, במיסגרת של מימשל אזרחי.
הגיע הזמן לבטל את המימשל הצבאי!״
^ נחום יהלום, אחד מוותיקי הש״י
ושרותי ד,בטחון, שכיהן כראש המחלקה
הערבית של ההסתדרות והודח לפני כחצי
שנה :״המימשל הצבאי? המדינה תתקיים
טוב מאד גם בלעדיו. לא יקרה שום אסון
בטחוני אם יבוטל. להיפך ! ״
לא יטיל דופי באנשים אלה, כאיש
אילו
הם חותרים תחת בטחון המדינה. אם

הם מכריזים שאפשר להבטיח את הצרכים
הבטחוניים גם — ואף ביתר קלות —
ללא נוכחות המימשל הצבאי, הם מוכנים
גם להצביע על הדרכים הממשיות לכך.
הנה כמה מן ההצעות העיקריות, שהועלו
על־ידי חלק מאותם מומחים:
•> יוכרז על אזור צבאי בעומק של שני
קילומטרים, מסביב לגבולות המדינה. בתוך
אזור זה יהיו רשאים לנוע רק תושביו
הקבועים. הכניסה לזרים תותר רק על פי
רשיונות צבאיים. בצורה זו אפשר לפקח על
תנועת היוצאים והנכנסים מאזורי הגבול,
על פני שטח מוגבל, ולא לפזר את הכוחות
על פני הארץ כולה.
במקום ההגבלות הפוגעניות המוטלות
על כרבע מיליון ערבים, יוטלו פיקוח
והגבלות רק על אותם המאות (או האלפים)
שיש נגדם חשש סביר כי הם פוגעים כבטחון
המדינה. גם מבחינה ציבורית יהיו
הצעדים נגדם מובנים יותר, בהיותם משוחררים
מן החותם של פגיעה מטעמי שייכות
לאומית.
> השטחים הערביים הנחוצים לצרכי האימונים
של צה״ל יוכרזו כאזורים סגורים,
לפי אותן סמכויות בהן משתמש עתה הצבא
לסגירת שטחי־אימונים באזורים עבריים.

סעיפי החוק הקולוניאלי
ירו אמנם היה תפקידו של המימשל
הצבאי בטחוני גרידא, היו הצעות אלה
של המומחים הבטחוניים מתקבלות על
דעת הכל — והיו מסירים את הכתם הכפול:
על צה׳׳ל ועל הדמוקראטיה הישראלית.
אולם, כדברי האלוף אלון בספרו,
״באין תפקידים בטחוניים ישירים מתרכז
המימשל הצבאי בעניינים בעלי אופי ימדיני־פנימי
בעיקר.״
עניינים אלה נוגעים, בראש וראשונה, ל־

אינטרסים של מפא״י. רק הודות למימשל
הצבאי זכתה מפלגה זו לארבע ח״כים בבהירות
האחרונות. רק הודות למימשל
הצבאי נמנעה התארגנותה של מפלגה ערבית
עצמאית, שהיתר, זוכה בח״כים של
מפא״י ואולי גם בחלק מן הקולות שניתנו
למק״י. נציגיה היו בלי כל ספק מתייצבים
נגד מפא״י, ומסכנים ברצינות את שלטונה.
הנקודה השניה בחשיבותה, שהמימשל הצבאי
מצודה להבטיחה, היא הפקעת האדמות
של תושבים ערביים. תושבים אלה
השלימו בליבם עם הפקעת הקרקעות שכבר
יושבים עליהן ישובים עבריים. אולם הם
לא השלימו עם הפקעת השטחים העצומים
של הגליל המרכזי. על אדמות אלה לא
יושב עדיין אף ישוב עברי חדש — כי אין
מועמדים להתיישבות. רק חלק קטן מאדמות
אלה שייך לנפקדים ממש. הרוב שייך
ל״נפקדים־נוכחים״ ,או לשותפיהם של נפקדים.
על פי החוק רשאים הם לעלות על
אדמות אלה; אך לא על־פי תקנות החירום.
בהסתמכו על תקנות אלה הכריז המושל
הצבאי על השטחים החקלאיים כעל אזורים
סגורים לצרכים צבאיים, ואו אסור
לערבים להתקרב אליהם.
חלק מן הצרכים הצבאיים הם צרכים
ריאליים, כי הצבא עורך שם לפעמים תרגילים.
אולם לרוב, זוהי רק רמאות צינית.
אילו בוטל המימשל הצבאי אפשר היה להבטיח
את צרכיו האמיתיים של צה״ל ללא
כל קושי; באשר להבטחת קרקע לישובים
עבריים לא תהיה ברירה אלא לשלם פיצוי
מלא לבעלי הקרקעות. והרי. זאת גם זכותם.
ואילו בחסות המימשל הצבאי מבקשים
לגזול מהם את הקרקע לאור השמש.
בעזרת המימשל הצבאי לוחמת מפא״י גם
במפלגות היריבות. אפילו חסינותו של
חבר כנסת אינה עומדת לו, מול איסור 1
המושל הצבאי, ונואמים של מפלגות מתחרות
לא הורשו להופיע באסיפות בחירות
בכפרים מסויימים. פעילים של מפלגות אחרות
הוכנסו למעצר אדמיניסטראטיבי, כדי
לפגוע בכוח מפלגותיהם.
בבואו להבטיח עניינים אלה, לא בחל
המימשל הצבאי מימיו באמצעים המאוסים
ביותר. האנגלים חוקקו חוק קולוניאלי לדיכוי
המרי העברי בארץ־ישראל, והמושלים
הצבאיים של מדינת ישראל למדו לנצל
כל סעיף מסעיפיו: הגליה, ריתוק לאזור
מגורים, מניעת תנועה, שלילת רשיון-
תנועה למקום עבודה, שלילת רשיון־תנועה
למשאית שבעלה אינו ממשרתי המימשל.

סירוס המחשבה היהודית
די לשמור על יתרונות אלה מגייסת
**4מפא״י בשבועות האחרונים את כל
כוחותיה לקרב המכריע. כרגיל לגביה, הכל
מותר. הרמטכ״ל, רב־אלוף צבי צור
נקרא להסביר את נחיצותו של המימשל
הצבאי — לא לוועדת חוץ ובטחון, או לגוף
כלל־מפלגתי אחר, כי אם דווקא לאותם עסקנים
פוליטיים שמפלגותיהם דורשות את
ביטול המימשל הצבאי. עד כדי כך, ש־מפ״ם
העלתה את העניין בכנסת.
קצין בדרגת סגן־אלוף, נחמן קרני, הממלא
תפקיד אזרחי בלשכתו של שמעון
פרם, מנצח על מערכת שיכנוע המקיפה
את כל הח״כים היריבים אשר יש סיכוי
להשפיע עליהם. כתוצאה מכך, למשל, הודיע
ח״כ חרות יוסף אלטמן כי היא מסתייג
מעמדת מפלגתו, הקוראת לביטול המימשל.
על כל הלוחמים למען המימשל הצבאי
מנצח תת־שר הבטחון, שאימץ לעצמו את
השינאה העיוורת של דויד בן־גוריון לכל
דבר ערבי. הוא גם הבין כי המימשל
הצבאי הינו מכשיר־כוח רב־עיצמה —
במערך־הכוחות הפנימי של מפא״י. האיש
שאין לו סיעה, חסידים מאורגנים או גוש
משלו בתוך המפלגה נאחז בכל כוחו בעכד
דות־הכוח שהמדינה הפקידה בידו. ביטול
המימשל הצבאי יהודה אמנם פגיעה במעמדה
של מפא״י; אבל עוד יותר יחליש את
מעמדו של פרם בתוך מפא״י.
שיקול כזה, ודומים לו, הם המכריעים
את מעמדם של רבע מיליון אזרחים ערביים
של המדינה — וזאת תחת המסווה
הציני של צרכים בטחוניים.
קבע מבקר המדינה, בדו״ח מיוחד על
המימשל הצבאי, שהגיש ביולי 1958 לועדת
הכספים של הכנסת :״השאלה של צימצום
פעולות המימשל הצבאי היא בעיקר שאלה
פוליטית.״ ואילו פנחס לבון הכריז לפני
שבוע :״אינני מודאג מבחינת זכויות הערבים
— אלא מבחינת השפעת ההסדר
יוצא־הדופן הזה על היהודים עצם
ההרגל הזה, להמשיך בחיים כפולים אלה,
מוכרח לסרס ומשהו בדרכי־המחשבה של
שחש התושב הערבי, כאזרח ממדרגה שניה. הדור -היהודי.״
כמדינה מפלגו ת
ה כו שי עשהאתש לו
מזכיר מחוז תל־אביב של מפלגת פועלי
ארץ־ישראל, יונה כסה, קם השבוע והצהיר
:״הואיל וביצוע תכנית הפעולה
בסניף תל־אביב תדרוש מאמצים רבים בכל
ימות השבוע, ומאחר ואין ביכולתי להקדיש
את כל הזמן הדרוש לכך, הנני מודיע
בזה על התפטרותי.״
איש מהנוכחים לא פיקפק שההצהרה שבה
ניסה יונה כסה לנמק את התפטרותו
מתפקיד, בו הצליח שנים כה רבות, לא
היתד, מדוייקת. יונה כסה לא הלך מפאת
חוסר פנאי או חוסר כושר. יונה כסה
שילם בהתפטרותו את מחיר התמיכה כלבון,
כשהפרשה היתד, בשיאה.
משנגמרה פרשת לבון בהדחת המזכיר,
היתה הדחתו של יונה כסה שאלה של צורה
וזמן בלבד. השבוע נסגר המעגל.
ללא 3שרות. יונה כסה נקרא על־ידי
הגוש לנהל את הסניף התל־אביבי, שעה
שאנשיו נאבקו קשות בצעירים על שמירת
שלטונם המוחלט. אולם כסה, יליד אוקראינה
בן ה״ ,54 ראה בתפקידו יעוד של
כבוד, ובמעמד זה לשמש גם כמת!זך. ואכן,
באופיו התאים לכך יותר מכל
אדם אחר. האיש שהזכיר בהופעתו ובצניעות
הליכותיו את אנשי העליה השניה,
אם כי עלה ארצה אך בשנת ,1926 התנגד
ללא פשרנות לכל מנפצי האידיאלים, הצליח
להשכין שלום בסניף התל־אביבי, לרסן
את הצעירים ולהפיס את רוגזם,
למרות שלא הצליחו להשתלט על הסניף.
כשהחלו הצעירים לידות אבנים בקומה
החמישית יצא כסה, איש כפר־בילו וקבוצת
שילר לשעבר, למלחמה חריפה נגדם.
על דבר זה לא סלחו לו הצעירים מעולם.
אך כל עוד הגוש נלחם בצעירים היה מקומו
של כסה בראשות הסניף כמפשר ובשופט
בין שני המחנות — מובטח.
נוק־אוט מהעורף. איש ככסה לא
נכנע בקלות. הוא החליט להחזיק בעמדתו,
גם לאחר הדחת לבון וסרב להתפטר.
אנשי המנגנון לא העיזו להפעיל את
כוחם בימי מאבק הבחירות, אך מיד לאחריהן
הופצו השמועות על התפטרותו הקרובה.
כסה, שלא התכוזן להתפטר, לא
ידע מאיזה כיוזן יופעל הלחץ.
הוא בא מהעורף. שני המתאבקים, הצעירים
והגוש, שכסה השליט שלום ביניהם,
עשו יד־אחת כדי להעיף את הבורר עצמו
מהזירה. כסה שם לב שזרם הכספים ממרכז
המפלגה הולך ונחלש וכל פעילותו
הענפה מועמדת בסכנה. למזכיר הסניף לא
נותרה ברירה.
כסה הסיק את המסקנות. מאחר שלא
רצה לפגוע במאבקו האישי בפעולות הסניף
— הגיש את התפטרותו.
כסה הבין ששומעיו אינם כה תמימים,
לכן הוסיף בסיום דבריו הקצרים :״לי יש
עוד הרבה מה להגיד, בפרט במה שנוגע לליכוד
בתוך המפלגה ולמלכדי המפלגה,
אולם את זה אומר בפעם אחרת.״

יחסים מרחביים
מיס ־ ק מ־ רו ש לי ם
גיר ממושקף ישב בנחת במונית־השרות
שעלתה לירושלים וקרא עתון. לפתע
נעצר מבטו. מסגרת קטנה בעמוד הראשון
הודיעה, כי מיטען פלאסטי פוצץ ליד דירתו
של אנדרי בלימל, מי שהיה יושב־ראש
ההסתדרות־הציונית בצרפת (ראית עמוד .)5
לעורך־דין, ד״ר יעקב ירדור, היו כמה
וכמה סיבות להתעניין בידיעה זו. אמנם
כחבר מרכז הפעולה השמית וכמו״ל הדו־שבועון
אתגר הריהו אחד המתנגדים החריפים
ביותר לקו האו־אה־אס ,.אך הוא גם
ידיד אישי של בלימל. בימי המאבק הישראלי
לשיחרור היה בלימל סניגורם של
אנשי לח״י שנתפסו בקלקלתם בצרפת. ואילו
ירדור היה אז ראש פעולות לח״י
באירופה. כינויו היה ״ברטראן״ ,ומושבו
היה בפאריס.
כשהגיעה המונית ירושלימה, שכח כי
בא לשם, בעצם, כדי לנהל משפט. הוא
מיהר למשרד הדואר, שלח בו במקום את
המיברק הבא:
״עורך־דין אנדרי בלימל, פאריס — ידידך
הוותיקים מן הוועד הישראלי למען אלג׳יריה
החופשית, מן העתון אתגר ומן הפעולה
השמית, וכן אחדים מלקוחותיך לשעבר —
לוחמי הרות ישראל — כמו כל הלוחמים
לחרות ולשלום — איתך. חתום: הד״ר
ירדור (ברנוראן).״

שפתון

הלן

קרטיס

טוב יותר
מכל שפתון
אחר !
יציב בנשיקה
עם גווני לכה מתאימים בשלל צבעים

פקידים :
תלמידים !
סטודנטים י
הרשמו עוד היום לקורס החדש ל־

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן ג רג״ ( סספמס ) .
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אגיב: רחוב גורמן .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

מובטחת:

פרוס• ליאון
ת״א, רה׳ שינקין 17

בית הספר הידוע
לרקודים מודרניים
ואקסצנטריים

ב מ דיו ה

כל הז כויו ת שמורות

״ החלום של קבלת הלוואת־עגי! מגרמכיודהמערכית הולך
ונמוג. מסתבר, כי אמנם, קיבל קונראד אדנואר על עצמו התחייבויות בניוון
זח, ואף החל לבצע אותם, על אחריותו האישית, ללא שום אישור ממלכתי.
עם כניסת חניאדנאצים לממשלתו אחרי הבחירות, והתחזקות האווירה הימנית
בגרמניה המערבית כולה, אין לאדנואר כל סיכוי להשיג את אישור הממשלה
והפרלמנם להלוואה זו, והיא ירדה למעשה מן הפרק.

מסיכה זו, ואחרות -צפה למשבר גלוי כיחסי ישראל־ג
רמניההמערבית. בירושלים מתגבשת ההכרה כי ישראל העניקה לגרמניה
תעודתיהכשר על טס של כסף, תמורת נזיד עדשים. סירובה החוזר וינישנה
של ממשלת גרמנית לקשור יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ואי־קבלת ההלוואה,
עומדים להגדיש את הסאה. לא מן הנמנע שעם סיום תשלומי השילומים
יחול ניתוק כמעט מוחלט ביחסים בין שתי המדינות, ויתמוטט אחד מעמודי״
התווך של מדיניות־התוץ הישראלית הנוכחית.

• הקרע כין שני המחנות היריבים כקרב מפלגת אחדות
העבודה יתרחב וילך. בעוד יגאל אלון מנהל פלירט גלוי עם לוי
אשכול ומשתלב, יחד עם יצחק בן־אהרון, במערכות מפא״י — גוברת התנגדותו
של משה כרמל לקו זה. כרמל, שטרם השלים עס כניסת מפלגתו לממשלה,
נהנה מתמיכת ותיקי פועלי־ציון שמאל, אהרון ציזלינג (*המסוכסך עם יוספטל
בענייני השיכון) וכנראה גם ביני מהרשק. החרפת הניגודים תחשף עם העלאת
בעיית ביטולו של המימשל הצבאי, שם נוקטים שני הצדדים עמדות נוגדות.

• תשמע בעתיד הקרוב על התרבות מקרי פגיעה כבטחון
המדינה, מצד אזרחים ערכיים. המקרים השיגרתיים ירוכזו וינופחו
כחלק ממאמצי מפא״י
מבחינה בטחונית.

לשכנע

דעת־הקהל

המיסשל

הצבאי

נחוץ

• צפה להצטרפות שלושת חברי סיעת הציונים הכלליים

מדיניות
הצרחהעד חוא
כאשר ירדה השבוע גולדה מאיר מכבש
המטוס, לא היה ברור לאיש אם היא
חוזרת כמנצחת עטורת עלי־דפנה, או כמנו־צחת
מובסת. הדבר היה תלוי בנקודת־ההשקפה.
שולליה
יכלו לרשום לחובתה תקדים
חמור: בהשראתה, הצביעה משלחת ישראל
בפעם הראשונה בפירוש למען החזרת הפליטים
לישראל. היא נתנה את קולה להחלטה
האמריקאית שקבעה :״על ועדת הפיוס
של האו״ם לפלסטין להגביר את מאמציה
לשם הגשמת החלטתה של העצרת הכללית
של האו״ס משנת , 1948 בדבר החזרת
הפליטים לישראל או זכותם לקבל פיצויים
תמורת רכושם במדינה זו.״
חסידיה יכלו לטעון, לעומת זאת, כי החלטה
פרדישראלית מובהקת, שקראה למשא־ומתן
ישיר בין ישראל וארצות ערב, זכתה
זו הפעם הראשונה ל־ 34 קולות — בדיוק
שליש מקולות האו״ם. ואילו ההצעות
הערביות בדבר מינוי אפוטרופוס בינלאומי
לרכוש הנפקדים ולהרחבת ועדת־הפיוס
זכו רק ל־1 40־ 44 קולות — שלא הספיקו
לרוב הדרוש של שני שלישים בעצרת, ופחות
מאשר בשנה שעברה.
יבש, ענייני, שקט. אפשר להעריך

וסגנונו המליצי המנוסח* ,ידע קומיי, יליד
דרום־אפריקה, לשמור על הגבול.
שינוי נועז. מדוע הצביעה משלחת ישראל
בכל זאת בסוף בעד החלטה הנוגדת
את הקו של ממשלתה?
היה זה שיקול טאקטי מפוכח, אם כי
ציני במקצת. יום לפני כן, בוועדה המדינית
המיוחדת, זכתה ההצעה האמריקאית
ל־ 74 קולות (ביניהן כל הקולות הערביים),
כש־ 23 מדינות נמנעו ורק ישראל הצביעה
נגד. נוצר הרושם המדכא כי הערבים שולטים
על הרוב, וישראל מבודדת לגמרי.
בלילה החליטה המשלחת לחולל שינוי
נועז ודרמתי בעמדתה. כשעלתה אותה
הצעה למחרת היום על סדר־היום של העצרת
הכללית **,הרימה ישראל לפתע את
ידה למען ההצעה. הערבים, שלא יכלו
להרשות לעצמם להצביע בעד הצעה שישראל
תומכת בה, נמנעו כולם מהצבעה.
התוצאה 62 :בעד ההצעה 37 ,נמנעים, אף
לא אחד נגד. ישראל נשארה עם הרוב, הערבים
נשארו עם המיעוט.
היה זה נצחון טכסיסי. אך תוכנו היה
עגום למדי: כדי להשיג אותו, נאלצה משלחת
ישראל להצביע נגד עמדתה המוצהרת.
גימגם למחרת׳ היום דבר: מאחר שהחלטת
האו״ם המקורית קובעת כי הפליטים
זכאים לחזור כאזרחים שוחרי־שלום, ומאחר
שתנאי זה אינו קיים, הצביעה ישראל בעד
החלטה שאין לה תוקף.

אנשי מו פ ת
ס י פו קבחי

רירוג! בורגזה
לקואליציה בעירית חיפה.
עתה משא־וגזתן על

למרות התכחשות של סיעה זו. מתנחל

הצטרפותם בין ראש

קמינקא,

העיריח אבא חושי לבי ן נציג

שמאז

הקמת

המפלגה

׳הליבראלית

הפרונרסיביס

בעידיח,

מירב לפרוש

מהקואליציה, תבע מחבריו החדשים להצטרף אליו.

• נסיונותיה של ההנהלה החדשה של מפעלי הנייר כהדרה
לקמץ בהוצאות, עשויים להיתקל בהתנגדות מועצת הפועלים
המקומית. בין השאר תרצה ההנהלה להפעיל את מיפעל התאית הכושל,
כדי לחסל את המלאי הגדול של קש שהצטבר במיפעל. עם חיסול הקש יהיו
מועמדים לפיטורין 30 העובדים השומרים על הקש. מועצת הפועלים תדרוש
שיבוצם בתפקידים אחרים במיפעל.

• צעירי הליברלים יגבירו את לחצם לשיתוח־פעולה עם
חירות, אן* עד כדי איחוד מלא. לאחר הבחירות האחרונות למזכירות
צעירי־המפלגה, בה נבחרו תומכי שיתוף־הפעוליה, ינשו הצעירים לביסוס
שכבה זו בסניפי המפלגה השונים תוך מאבק לביטוי חופשי של דעותיהם מחוץ
למפלגה. השלב הראשון בעצמאות זו יתבטא בפעילות אקטיבית נגד
המימשל הצבאי.

• מפא״י עשויה לאבד את הרוב שלח כהנהלח־־הציונית
העולמית. נעשים מאמצים רציניים לאחד את הארגונים העולמיים הנפרדים

המפלגה

הפרוגרסיבית

והמפלגה

חציונית־הכללית לשעבר

אם יתגשם

איחוד כזה, לו מתנגדות בשלב זה רק המפלגות בחלק מארצות דרום־אמריקה,
ייווצר גוש מאוחד של שבעה אנשי המפלגה הליברלית לעומת ששה אנשי
מפא״י. בהנהלה, בת 18 החברים מלבד הנשיא נחום נולדמן, יהווה הגוש
הליברלי עם שלושת הדתיים רוב מוחלט מול מפא״י, מפ״ם ואחדות־העבודה.

את עבודתם של דיפלומטי דק במסגרת
המדיניות הנקבעת על־ידי ממשלתם. קו
ממשלת ישראל בשאלת הפליטים הוא נוקשה
ומנוגד למצפון העולם. גם ידידיה
המובהקים של המדינה נמנעים מלהגן עליו
(ראה לעיל) .כשלונה האמיתי של גולדה
מאיר, כשרת־החוץ, הוא אי־יבולתה (או
אי־רצונה) לפעול בממשלה למען שינוי קו

אך במסגרת מדיניות קבועה זו, פעלה
משלחת ישראל בכשרון ובהצלחה. ערב
התכנס העצרת היה מצב־הרוח קודר למדי.
היה נדמה כי רוב מדינות אפריקה ואמריקה
הלטינית יתמכו הפעם בקו הערבי.
המצב השתנה עם הצבעת ישראל באו״ם
נגד דרום־אפריקה. לפתע נפתח הפתח אל
לבות הנציגים האפריקאיים. לתוך הפתח
הזה חדרו חברי המשלחת, בהנהגת שרת-
החוץ, בעקשנות ובהתמדה. הפרי ניכר בתוצאת
ההצבעות: הקולות האפריקאיים
התחלקו לשלושה מחנות, בעיד מדינות כגאנה
וכהבש תמכו בערבים לאורך כל הדרך,
זכתה ישראל לתמיכת מדינות כמו
חוף־השנהב, וולטה העילית וניג׳ר, ואילו
מדינות אפריקאיות רבות אחרות נמנעו
בכלל מהצבעה.
בנטלו כמה פעמים את רשות הדיבור,
הצליח מיכאל קומיי, הנציג הקביע באו״ם,
לרכוש לעצמו יחם של כבוד. דיבורו הענייני,
השקט, התאים לסגנון המבוקש ב־או״ם.
בעוד שאבא אבן הרגיז לא פעם
בשל התפארותו בידיעותיו בשפה האנגלית

המוצר העיקרי של מדינת־ישראל הוא
האדם הישראלי החדש. אביהו גולן היה
התגלמותו של טיפוס זה.
כבן קיבוץ, שהוריו עברו לקרית־חיים,
לא התחבט אביהו במציאת יעודו בחיים:
הצטרפות לקיבוץ. הוא נמנה עם גרעין
השומר־הצעיר שעלה להתיישבות בהרי חברון
וייסד את קיבוץ להב. אחרי כמה שנים
של עמל מפרך, נבחר למרכז המשק.
בתפקיד זה גילה כשרון בלתי־מצוי. כי
מתחת לחיוכו הביישני הנצחי, היה אביהו
מה שנקרא בשפה הצברית ״ממזר״ .לא
היה לו מתחרה בהוצאת הלוואות, דחיית
תשלומים והחלפת שטרות.
טעם ותכלית. אולם כישראלי׳ טוב
היה אביהו אופוזיציונר. הוא בחר בדרך
בלתי־מקובלת: להיות המפא״יניק היחיד
במשק מפ״מי. כאשר מסר בבחירות את
הקול היחיד למפא״י במשקו, פרץ משבר
חמור. הוא נשלח לבירור רעיוני עם גדולי
מפלגתו — אך לשוא. כי אביהו אהב
להתוזבח, ולכל טענה היתד. לו טענה נגדית.
לבסוף
ניתנה לו שנת־ארכה אחת לתקן
את דרכו ולהשתכנע באמיתות דרכה של
מפ״ם — ונרמז לו כי אחרת יאלץ לעזוב.
הוא לא המתין לסוף. יחד עם תמר ח־נ׳ינג׳ית,
חברת גרעינו, עמה התחתן במשק
אחרי רומאן ממושך בלילות שמירה, יצא
לחיים אזרחיים.
אולם אביהו ותמר לא יכלו לחיות חיים
שיגרתיים, ללא טעם ותכלית. השניים נכנסו
לחדר בבית־הספר החקלאי בכפר־גלים
ליד חיפה. תמר עבדה כמחנכת, בעוד
אביהו עבד במספנה. תמר לא הסתפקה בכך.
היא ביקשה ומצאה עבודה נוספת בגימנסיה
ערבית, כדי לפעול למען ההבנה בין שני
העמים. כמו־כן עברה קורס בידיעת־הארץ,
בעוד אביהו לומד באוניברסיטה.
אך גם זה לא סיפק את בני הזוג. הם
ביקשו תוכן נוסף. לבסוף מצאוהו: השניים
התנדבו לשרת באחד האזורים הנידחים ביותר
של חבש, תמר כמורה בבית־ספר
תיכון, אביהו כעובד סולל בונה. לשניהם
היתד, זאת נסיעה ראשונה לחו״ל. התנאים
היו גרועים לאין שיעור מכפי שיכלו
* באו״ס מתהלכת הבדיחה הבאה: המלכה
אליזבת מבריטניה באה לביקור במוסד
הבינלאומי. אחרי אחד מנאומיח העירו
לח כי שנתה שגיאה בשפה האנגלית.
השיבה המלכה :״מה יש? הרי אינני חברת
המשלחת הישראלית!״
** כל הצעה שזכתה לרוב רגיל בוועדה
המדינית המיוחדת, מובאת להצבעה סופית
בעצרת, שם היא זקוקה לרוב של שני שליש
ים. הצעות הערבים, שזכו לרוב רגיל
בוועדה, הובאו לדיון בעצרת ולא זכו לשני
שלישים. ההצעה ׳הפרו־ישראלית, שלא זכתה
לרוב פשוט בוועדה, לא הובאה בפני העצרת

כלל.
ח עולס הזה מ 2ו

מזרון חדש יצא לשוק...

איש מופת גולן
בהררי הראר
להיות לשניהם בארץ, בה תופסים הוריהם
עמדות נכבדות.
מברק כהוד. לפני יציאתם אירעה
תקלה: ברכבם על קטנוע קרתה להם תאונה.
תמר סברה תחילה כי אביה ו מת. גם
כשד,תלים, סבלה זמן ניכר מהלם.
השבוע הגיע ארצה מברק קצר ובהול
למשרד־החוץ. תמר הודיעה כי אביהו נהרג
בתאונת־דרכים, ליד הראר בחבש.

חוק
מעטפהס גו ר ה
המשפט היה רגיל למדי. באמצעות עורך-
הדין עציוני דרש בעל־הבית כי הגברת לילי
גורדון והעלמה אילנה דריקס יפנו דירה
ברחוב יונה הנביא ,33 תל־אביב. העילה:
הגברת גורדון נשואה וגרה במקום
אחר, והעלמה דריקס אף היא איננה משתמשת
בדירה.
כדי להוכיח זאת, נקם עציוני הצעיר,
עובד שרות־הטלפונים לשעבר, קו מקורי.
הוא ביקש להזמין את הדואר להמציא
לבית־המשפט את תיק הטלפונים של הנתבעות.
כך ביקש להוכיח כי הנתבעות העבירו
את הטלפון שלהן מן הדירה למקום
אחר.
סודות מצלצלים. השבוע הופיע פרקליט
שרות הטלפון בבית־המשפט. בידו היו
שתי מעטפות. האחת, חתומה בכמה חותמות,
הכילה את תיק הטלפונים של משפחת
דריקם. השניה, שהיתר, פתוחה, הכילה
מכתב של אליהו ששון, שר״הדואר, אל
בית־המשפט. תוכנו: בקשה שלא לפתוח את
המעטפה הראשונה.
כי, טען שר־הדואר, פתיחת המעטפה
תביא נזק למדינה. אמנם, פקודת הדואר
המיושנת, ששרדה מימי המנדאט, לא כללה
הוראות כלשהן בדבר סודיות הטלפון. אך
בהסתמכו על הדוגמות של חוקי שווייץ,
אוסטריה וגרמניה, ביקש השר להנהיג
סודיות זו גם בארץ.
עורן־־הדין עציוני התנגד, כמובן, לבקשת
השר. לדעתו, אין הדבר נוגע כלל
לאינטרסים של המדינה. אך יריבו, פרקליט
הנתבעות, דגל בקו הפוך. טען הוא :״בתור
אדם ואזרח אני חייב לתמוך בהתנגדות השר.
פקודת־הדואר היא פקודה קולוניאלית.
אזרח המוסר את סודותיו על־פה, דינו כאזרח
המוסר את סודותיו בכתב. הוא זכאי
שהמדינה תשמור עליהם.״
הוסיף הפרקליט :״זה נוגע לאינטרס
המדינה גם מבחינה אחרת. המדינה מעוג־יינת
שירבו לקוחותיה. אך אם יוודע כי
דברים הנמסרים בטלפון אינם סודיים, יתמעטו
שיחות הטלפון.״
השופט אליעזר זליקסון דחה את החלטתו
בשבועיים. בינתיים נשארה המעטפה סגורה
— ואילו שאלת הסודיות של הטלפון
הישראלי נשארה פתוחה לרוזחה.

0: 1ראורח
אל רחבת־האיצטדיון ברמת־גן, בו עמד
להערך משחק כדורגל, הגיע בזרם אלפי
האוהדים גם ברוך כהן. עוד יומיים קודם
לכן נדבר לד,פגש עם ידידו יוסף אברמוף,
אשר שרת באותו חודש במלואים. הוא הכין
(הנושן בעמוד *) 1
ר,פולס חזה י126
תוצאת תחרות
ג׳רקולי

פרדייז, ביהח״ר הראשון בארץ
למזרונים וספות יצא עתה לשוק עם
מזרון קפיצי חדש ומשוכלל, בשם
״שופרא״ ,ד,עומד על רמה בינלאומית
גבוהה.
חודשים עברו להכשיר מזרון זה
לשיווק המוני, לאחר שבית החולים
״הדסה״ החדש בירושלים צויד בו.

מאות התשובות הרבות שנתקבלו הוכיחו
מה רבים כשרונות קוראי העתון. משפע
זה, שכלל תשובות מקוריות ביותר, בחר
חבר השופטים בזוכות הבאות: פרס
ראשון — שמלת ג׳רסי של ג׳רקולי :
הגם׳ אידה הלנכרג, כפר־סבא, שכון
למפרט, רחוב גולומב .27פרסש ני
ושלישי — אפודת ג׳רסי של ג׳רקולי,
כל אחת: הגב׳ חווה אדלמן, אשקלון,
עתיקות א׳ 53/4והגם׳ שושנה גנדל־מן,
נוף־ים, רחוב התאנה .11 התשובות
הזוכות :

התגובות החיוביות מצד מוסד זה,
הנן הוכחה משכנעת, כי מזרון,׳שופ־רא״
הוכיח את עצמו בטיבו המעולה.

את הפכיש חוצה -חליפה, פצצה!
התגועה פסקה -הגברת צחקה,
בי הג׳רסי הוא הסוד -
ובג׳רקולי להתראות!
(א. חל׳נברג)

כל עובר ושב, עמוד!
ולג׳רסי של ג׳רקולי תן כבוד !
(ח. אדלמן)

אין זה פלא פלאים
שאת התנועה עוצרים -
הרי כבר ממרחקים
את ג׳רסי ג׳רקולי רואים:
(ש. גנדלנזן)

ושוב — רב תודות לכל המשתתפים ואנו מקווים כי
בפעם הבאה תזכו אתם. וזכרו :

הרוצה ג׳רסי -דורש ג׳רקולי

המזרון ״שופרא״ עשוי מקפיצי
״פרדייז״ מיוחדים, הקשורים בספירל
פלדה ובמסגרת פלדה משני הצדדים.
הוא מרופד משני צדדיו בסיזל טהור
וצמר גפן לבן• דפנותיו עשויות מ חומר
אלסטי מיוחד ליתר יציבות.
לנוחיות מיוחדת בטיפול מצויד ה מזרון
ב־ 4ידיות ו־ 6מאוררים. בד
אקסקלוסיבי מצפה את המזרון ״שום־
רא״ ,המשווה לו צורה חיצונית נאה
ביותר.
פרט מענין במיוחד הוא׳ שמשקלו
בשליש פחות ממזרון קפיצי אחר
ולכן מיוצר ״שופרא״ בחלקאחד
ש לם, הנותן אפשרות של שכיבה
ישרה ובריאה לגוף, נוח לנקוי ול־אוורור
— לכן מזרון ״שופרא״ הוא
שופרא ד שופרא...

כריכות שנת 1961
החל מיום הראשון הקרוב, השביעי לינואר, יתקבלו במשרדי ״העולם הזה״,
בתל־אביב, גליקסון ( 8על־יד כיכר דיזנגוף) כרכי ( 1961 וגם כרכי שנים
קודמות) לכריכה.
מחיר הכריכה הוא — 5.ל״י הכרך (כולל משלוח בדואר, למעוניינים בכך)
ואפשר לרכוש גליונות חסרים במחיר 65 אגורה הגליון.
שעות קבלת הכרכים: יום ראשון וחמישי בשבוע בין השעות ששעד שמונה בערב.

הצנזור: מאיר שוחטמן
״לומדים מן הנסיון״

המחנך: שאול לוין
״תסביך וסימפטום מדאיג״

הח״כית: טוגה סנהדראית
״נגד הדברים האלה״

קו ליברלי יותר של הצנזורה הביא לגל של טצינות 1ע

•ץ כה עוד רגע, תיכף תראה אותה,״
״ | ן לחש הצופה באולם החשוך של
קולנוע המרכז בתל־אביב, לחברו.
״מאיפה אתה יודע, בבר עבר כל הסרט
ולא ראינו שום דבר,״ התרעם הידיד.
״מ׳זתומרת מאיפה אני יודע? זאת הפעם
הרביעית שאני בא לראות אותה. ראיתי
אותה עוד בקולנוע תל־אביב.״
המאורע הגדול /לו ציפו השניים במתיחות
רבה, היה לא יותר מאשר סצינה קולנועית
בסרט הצרפתי האהבה מעל לכל, בה
נראית בריג׳יט בארדו כשהיא רוקדת עירומה.
על אף המסך המטושטש החוצץ בינה
לבין הצופים כשהיא מופיעה בתלבושת־חוה,
יש בקטע קולנועי זה כדי להרתיח את דמם
של רבים מהצופים. השריקות, מחיאות־הכפיים,
קריאות העידוד וההערות הלגלגניות,
שעה שב.ב. מבצעת את ריקוד העירום
שלה, הן רמז דק לכך.

אין זה מקרה בודד* בתקופה האתיונה
ניתנות לקהל הזדמנויות למכביר לחזות בסצינות
דומות כמעט בכל בתי־הקולנוע. לפני
שבוע יכלו אותם הצופים, שמידת
משיכתם לסרט כמידת קטעי העירום שבהם,
לקפוץ מסרט לסרט, בלא פחות מאשר ארבעה
בתי־קולנוע. מאהבה מעל לכל, לקולנוע
תמר, לחזות בהתפשטויות דומות בסרט
נשים למזרח התיכון, משם לקולנוע פאר
לחזות בארמון התשוקות, שם לא חסכו
המפיקים קטעים מסוג זה; ואם טעמם אינו
משובח ביותר, יכלו אף לרוות נחת בסרט
הפיני אהבה בליל קיץ, בו נראו הפיניות
ללא לבושן הלאומי.
אחרי תקופה ארוכה בה הציבו הצנזורים
הישראליים סכר לסצינות העירום בקולנוע׳
הורם השער וגל הסרטים המצויירים בסממני
עירטול ואירוטיקה עלה וגאה.
לרגע ניתן היה לחשוד כי גרמו לכך

השבוע בתדאניב אלכסנדוה סטיואוט ב.ארו!,ן התשוקות

המפיק: יצחק נכון
״כל אחד רוצה להציץ״

בסוטים המוצגים באו

חילופי־הגברא בתפקיד הצנזור. הצנזור הקודם,
יושב־ראש המועצה לביקורת סרטים
ומחזות, לוי גרי, יצא את הארץ לפני
חודשיים להשתלמות. במקומו התמנה סגנו,
חבר המועצה וסגן מנהל משרד הפנים, ד״ר
מאיר שוחטמן. אך יהיה זה מוזר ליחס את
הליברליזציה בשטח זה לד״ר שוחטמן דווקא,
הידוע כאדם דתי ושומר־מצוות, בניגוד
ללוי גרי, איש חופשי מחוגי אחדות העבודה.

חילופי האנשים ואף לא שינוי־הקו
של המועצה לביקורת הם שגרמו לשטפון
העירום. זהו פרי תהליך שהחל עוד לפני
כשנתיים, בעת שהחלטותיה השרירותיות של
הצנזורה גרמו לגל מחאות בעתונות ובציבור,
בהן הואשמה המועצה לביקורת סרטים
בקרתנות ובפוריטניות מתחסדת.

תפקידנו אינו פסילה

11,1X1111י

ן* סביר השבוע דר׳ שוחטמן החייכני
ן )ובעל הדיבור השליו, לכתב העולם הזה;
״המועצה אינה מוסד שמנהל מדיניות. המועצה
פועלת לפי תקנות, נוהל וחוק. אבל
מדי פעם נתקלת המועצה בבעיות, שוקלת
את נסיונה בעבר ולומדת ממנו. יש להבין
שחברי המועצה לא נ־לדו צנזורים ואינם
יכולים להתיימר שלמדו בבית־ספר לצנזורים.
הזמן עושה את שלו ומקנה את הידע
והנסיון. מה שלפני שנתיים נראה חומרה,
השתנה כתוצאה של שיקול יותר לימודי.
הקו הליבראלי נוצר כהוצאה מדיונים שקולים
ומתונים. אנו לא ממונים על פסילת
סרטים. תפקידנו אינו פסילה, אלא לעיין,
ללמוד ולהדריך. לא מינינו להיות מחנכים
לטעם הטוב של הקהל, אלא רק לסנן את
מה שעלול להזיק.
״אני עצמי,״ הסביר דר׳ שוחטמן ,״מחמיר
או מקל באותה מידה שהחמרתי בזמנו. אבל
בעשר השנים שאני בתפקיד זה למדתי
משהו. לא התאמתי את עצמי למצב או
לצרכים, אבל מתוך לימוד העניינים ושיקולים
לגופו של עניין שוב אינני רואה את
הדברים כמו לפני עשר שנים.
״אינני מתבייש להגיד שאני בעל השכלה
חינ כית בפסיכולוגיה. הייתי מורה ואני
יכול להיות מאוד אובייקטיבי בשיקולים
חינוכיים. נכון שאינני יכול להתכחש לעצם
מהותי — אני יהודי שומר תורה ומצוות.
אבל לא ייתכן שמפני שאני יהודי שומר
מצוות, אפסול כל דבר שאינו נראה כתואם
את התורה. בזה אני שונה מיהודי במאה-
שערים למשל. אני יהודי שהולך לקולנוע,
כתבתי בענייני קולנוע והרציתי בנושא זה,
אבל בכלי עניין אני מוכן לשכנע ולהשתכנע.״
דבריו הדיפלומטיים של דר׳ שוחטמן אינם
יכולים להסתיר את העובדה שמאז הוא
מכהן בתפקיד יושב ראש המועצה לא פסלה
זו אף סרט אחד.
עתה, כשסצינות העירום על הבדים הישראליים
אינם בבחינת חידוש אלא תפסו
מעמד של קבע, ניתן לראשונה לבחון׳ את
מידת השפעתם על ציבור צופי־הקולנוע ב־

השבוע נחר-אביב 11. :

השחקן: יום(? ידין

״פואזיה נשגבת׳

הרב: יהודה איפר אונטרמן

הזמרת: אביבה רווה

הבמאי: זאב חבצלת

״הילדים לא יזדעזעו״

״גירוי או עילוי נשטה?״

״אדם ערום — הכי שפל!״

בעמודים אלה מביעים מומתים ואנשי־צבוד את דעתם על ההשפעות והתוצאות

בטיב

ישראל. במגמה זו פנה העולם הזה למספר
אנשי ציבור ולמומחים על מנת שיחוו דעתם
בנושא.
מסתבר שגם עתה, כמו לפני הליבראלי־זציה,
נשארו הדעות על השפעותיו של העירום
בקולנוע חלוקות.
״דעתי על העירום אינה חיובית,״ השיב
דר׳ שאול לוין, מנהל מחלקת־החינוך בעיריית
תל־אביב .״האקסהיביציוניזם מצביע
על מידה רבה של תסביך גם בקהל וגם
בקרב היצרנים. זהו מעין פיצוי על מצב
נפשי מסויים. תופעה זו היא ענין לפסיסיו־לוגים
כי זהו סימפטום מדאיג׳ המצביע
על חוסר איזון נפשי.
״יכול להיות אמנם סרט עירום אסטטי או
אמנותי, ויכול להיות ההיפך מזה. אך
לגבי אנשים לא מאוזנים, סרטי העירום
יכולים לכוון את הדמיון לכיוון עקר ולא
פורה. ומכיוון שרוב סרטי העירום מכוונים
לגרות ולא להרגיע, אני שולל אותם.״
בין השוללים את סרט־העירום, אם כי
מסיבות אחרות, נמנים גם האישים הבאים:
ס ח״כ המפלגה הדתית הלאומית, טובה
סנהדראית :״אני נגד כל הדברים האלה גם
בקולנוע וגם בחוץ, גם בעתונים ובכל מקום
שניער מגיע אליהם. אם אנשים מבוגרים
מחפשים את זה בכל מיני פינות אפלות
זה פשע חמור. זה מגרה וזה מה שקוראים:
אם הוא רוצה בכך או לא — זה אסור.
אפילו אם הדברים אמורים באמנות, כי החיוב
באמנות אינו עולה על השלילה שבה.״
>3רבה של תל־אביב, הרב יהודה איסר
אונטרמן :״אינני מומחה לקולנוע ואיני מבקר
בו לעתים תכופות. אך להציג תמונות עירום
זה פשע חמור. זה מגרה וזה מה שקוראים:
מגרה יצרים שפלים. כבר בספרי המוסר
מצאנו שכתוב שאסור לגרות יצרים שפלים.
לכל בן אדם יש יצרים שאסור לגרותם
כי אז האדם מאבד את שיווי משקלו.
בכל העולם התרבותי העירום נחשב לפשע
הפוגע במוסר. בין הנוער זה פוגע עוד
יותר. גם בתלמוד נאמר שאדם ערום הוא
הכי שפל ולא צריכים הרבה הסברים. גם
אם מציגים עירום בשם האמנות זה פסול —
העובדה היא שלא משנה מה התכוון המציג
בשעת המעשה. יתכן שאצלו הרוממ:ת
היא העיקר אבל התוצאה היא שהוא מגרה
יצרים.״
$ח״כ מפא״י אשר חסין :״דעתי היא שיש
לעשות מה שאפשר כדי׳ למנוע את העירום
מהנוער כי זה מזיק. זה נגע של מחשבות
לא טהורות שפוגע בנוער. אצלנו יש
נוער עולה ואנחנו צריכים טוהר מלא. אני
אישית לא יכול לומר שאני נגד העירום,אך
הבעד שלי הוא בהסתייגות המגבילה את
העירום רק לעירום אמנות .,״

הפואזיה

״אני בעד כל דבר שנעשה בצורה אמנותית
בלי פגיעה באסתטיקה. סרט כמו הנאהבים
וסרטים דומים כמוהו, למרות שהם מציגים
עירום הם טובים בעיני. גוף האדם הוא אחד
הדברים הנפלאים ביותר ביקום לכן הוא
משמש אחד הנושאים האמנותיים הנפוצים
ביותר. אשר להגבלות לגבי ראיית סצינות
עירום זה ענין של מנטליות. אך בארץ של
עליה כמו שלנו צריכים לדעתי, בלי לפגוע
בחופש הפרט, לקבוע הבחנה חינוכית מתייקת.
אני אישית לא אלך לסרט רק בגלל
שיש בו תמונות עירום, אך זה אינו משמש
כקנה־מידה. עובדה היא שיש סרטים, כמו
הירושימה אהובתי, בהן דווקא תמונות העירום
מתעלות למעלות הפואזיה הנשגבת
ביותר.״
• הסופר יהושע בר־יוסף :״אין מקום
לאסור את סרטי־העירום. אינני מאמין בהגבלות
חוקתיות על ריסון יצריו הטבעיים

של האדם. מובן שאין מקום להפקרות, לדברים
החורגים מתהום הטעם הטוב. אך איני
רואה פגם בעירום כמו שהוא ברוב הסרטים•
אינני חושב בכלל שיש לעירום השפעה
מזיקה על הנוער. אני חושב שהסתרת
העירום מזיקה יותר מגילויה. כשיש צביעות׳
בכל שטת שהוא, היא מולידה לכלוך,
ובדיוק כך זה קורה כאן. אינני חושב שאדם
מבוגר יראה בקולנוע יותר משהוא
רואה בחיים הרגילים שלו ולכן אני רואה
באיסור כלשהי על העירום צביעות מזיקה.״
הזמרת אביבה רווה :״כשהעירום יפה
הוא נעים לעין ואינו מפריע לי בכלל. אני
חושבת שגם הילדים שלי כלל לא היו נדהמים
אילו היו רואים סצינות עירום בקולנוע•
הם רואים את אותן התמונות באנציקלופדיות
ובספרי מסעות על ארצות כמו אפריקה
ובראזיל, ואינני מבינה איך יכולה
(המשך בעמוד )14

שבעירום

ן עומת דעות מסוג זה אפשר היה לש/מוע
בטוי לדעות מנוגדות בפיהם של
האנשים הבאים:
0שחקן התיאטרון הקאמרי, יוסף ידין

השבוע נתו־אניב: נ .נ. נ,.אהבה געו ונר״

הכע

בחסותםהאדיבהשלהמדורלתרבות שעל־יד
משרד־החוץ של צרפת ושגרירות צרפת והקהיליה בישראל.
ברוך גילאון את ו. ה .רוברט
מציגים: דו <; ץ דז ה ר ^ שווהרזשרא ׳

להקהבת 40 רקדנים,
רדקניות, זמרים ו מנגני ם

(המשך מעמוד )13
להיות לזה השפעה שלילית עליהם.״
• עורן־־הדין צבי לידסקי :״זו צביעות
להתיר לאדם בגיר למצוא סיפוק מיני באשר
יחפוץ ועם מי שיחפוץ ובכל עת, ומאידך
לא להתיר לו לראות גוף חשוף או מעורטל
כאילו לא הכיר את העובדות האלמנטריות
של הטבע. נוער עד גיל 18 עלול להגיע
למסקנות קצת פזיזות, למעשים וגילויים
אירוטיים שיעברו על החוק, ולכן רצוי שלא
יחזו בסצינות העירום.״
• ההומוריסטן אפרים קישון :״כשהעי־רום
הוא בגדר ההגינות הוא טוב ומועיל,
אפילו למטה מגיל .16 זה מרגיל את האדם
לעובדות־החיים — שיש נשים ערומות בעולם.
כשאני אומר במסגרת הגונה, אני
מתכוון שזה יהיה חלק אורגני מסיפור העלילה.
אפשר לגנות את העירום אך אי־אפשר
לטעון שלא רוצים לראות. אני עצמי
מרגיש לא־נעים כשאני חוזה בסצינות עירום.
זה לא ״תרבותי״ לרצות לראות. כי
הפרק הזה של העירום כלול במסכת הגדולה
של הצביעות האנושית, שאני כפוף לה כמו
כל אדם נורמלי. אבל למרות שאני נגד
האיסור אני חושב שיש לעירום השפעה
שלילית די גדולה.״

גבעתיים :

תל-אביב
״אהל-שם״

״הדר״ 12.1ב־8.45

פתח־תקוה :

יום ד׳ 10.1ב־8.30
יום ה׳ 11.1ב־8.30
מוצ״ש 13.1
ב־ 6.45 וב־9.15
יום א׳ 14.1
ב־ 6.45 וב־9.15
לצה״ל
יום ב׳ 15.1ב־8.30
הופעה אתרוינה
לפני הסבוב בארץ

״היכל״ 16.1ב־8.30

ירושלים :

.אדיסון״ 17.1ב־9
בחסותו האדיבה של
מר אבא אבן
שר החינוך והתרבות

מכירת הכרטיסים החלה:
תל־אביכ :״רדיו אוניוך,

דיזנגוף

בקופת

, 116״רוקוקו״ ,דיזנגוף ,93
אלנבי ,83״במה״ ,בן־יהודה ,50
פסג׳ דיזנגוף, ובערבי ההצגות
״אהל־שם״.
ירושלים: ש .כהנא!
חיפה: גינצבורג־יובל, נובא־

9רסוס. בללן•ן

ועד יוזם להקמת

ארגון ידידות ישראל -קובה
מזמין כל ידיד קובה בישראל, להודיע על הצטרפותו
לת.ד ,4 769 .תל־אביב ירושלים נתליה אשר

שמעון ישראלי חיפה דוד גלוזמן

יוסף ליפסקי רמלה מדתה כמיאל

אחיעם נוף

שמעון צבר

ו א] 1רית * 3קיוות .
!לומדים היטב בבית־הספר

קדימה

בן־יהודה ,74ת״א, טלפון 20314

בשבוע הבא נפתחים קורסים חדשים:
אנגלית וצרפתית למבוגרים
מכל הדרגות ולתלמידי בתי״ם
יסודיים ותיכוניים מכל הכיתות.
קבוצות

קסנות,

מורים

מעולים.

הנהלת השכונות

(הכנה יסודית

ואחראית לבחינות).
חוקי מס הכנסה למנהלי חשבונות
— .כל הקורסים מנוהלים
ע״י מורים מקצועיים מנוסים בכל
שעות הבוקר והערב.

הנהלת השכונות למכוגרים
חוקי מם הכנסה למנהלי השכונות
הכנה לכחינות כ׳ ג, וקורס למתקדמים
עברית -שיפור הכתיכ כשיטה קלה.

(הכנה לבחינות ג׳ ד׳)

פרטים והרשמה 12—9 :לפנה״צ 9—3 ,בערב

רכילות ע? בעיות מין
ך* טענה החוזרת ונשנית בדבריהם
1 1של רוב המחייבים את סצינות העירום
בקולנוע היא: יש להבדיל בין עירום לעירום.
בין עירום שנועד לגרות את יצרי
הקהל לבן עירום שהוא חלק אינטגרלי מיצירה
אמנותית. טענה זו נשמעת אף מפיהם
של אנשי הקולנוע.
טוען הבמאי זאב חבצלת :״אין לי יחס
לעירום כאל בעיה נפרדת. השאלה היא אם
הוא פונקציונאלי או לא. העירום הוא לא
פונקציונאלי כאשר המטרה היא גירוי יצרים
לשמם ולא לצורך העניין. אבל יש לזכור
שהקהל מתחלק לכמה גורמים וגם אם העירום
הוא טהור מבחינת הכוונות, אסתטי מבחינת
הצורה וגורם לעילוי הנשמה, יש
חלק מהקהל שלא יראה בזה יותר מאשר
חומר לדמיון היצרי שלו. אבל אין שום
סיבה לאסור זאת.
אומר גם המפיק יצחק נבון׳ אחד מבעלי
אולפני הסרטה גבע :״עובדה שהקהל ובעלי
בתי הקולנוע להוטים יותר אחרי סרטים
בהם נראות הנשים עם חזות חשופים מאשר
סרטים אמנותיים. ידיד שלי, מפיץ סרטים,
ניסה למכור לאחרונה שני סרטים. אחד של
מרסל קארנא והשני סרט עם סצינת עירום.
הסרט השני קיבל מיד חוזה לשלושה שבועות
ואילו סרטו של קארנא רק לשבוע.
״סצינות העירום בסרטים עונות בדרך
כלל על הביקוש הכללי. כל אחד רוצה
להציץ קצת. יותר מדי מקלקל את השורה.
כאשר מגזימים זה זול. זה גם מותנה ב־
״איך״ .עירום בפולי־ברג׳ר אינו מפריע, כי
שם ההדגשה על כלל המסכת ולא על
העירום, ואילו עירום בבר קטן במונפארנס
מעורר גועל פשוט.״
מה מקור הגישה המבדילה בין עירום
לעירום וטוענת כי בסרטים מסויימים העירום
מעורר שאט־נפש בעוד שבסרטים אחרים
הוא מרומם את הנשמה. מסביר הפסיכולוג
דר־ דוד רודי:
״בדרך כלל מבלבלים את מובנה של
השפעת העירום בסרטים על הצופה. נוטים
לראות כאילו יש סצינות עירום הגורמות
לגירוי יצריו של הצדפה. מה שקורה כאן
הוא שמבלבלים את גירוי היצרים עם תחושת
מתיחות פנימית שאינה נגרמת כתוצאה
מהרצון לסיפוק היצרים׳ אלא מתחושת
אשמה. הצופים בקולנוע החוזים בסצינות
עירום, דומים לאנשים המציצים מבעד לחור
המנעול. יש להם הרגשה שהם שוברים
טאבו חברתי מסויים.
״לכן הכל תלוי באיזו צורה הדבר נעשה,
באיזו צורה מגישים את העירום. תמונות
העירום בסרטים הסקנדינביים, על אף האי-
רומיות שבהן, אינן יוצרות בצופה כל רגש
אשמה.
״אבל כאשר מגישים את העירום בצורה
בלתי־מתאימה, יוצרת תחושת־האשמה מתח
מיני נוסף. זה קשור קשר הדוק לרצונות
הילדות שנדחקו. הפורנוגרפיה מותאמת לרצונות
האקסהיביציוניסטים שאינם מקובלים
בחברה לגבי ילד בז ארבע׳ ומאז הוא גדל
עם רעב לראות ולהראות, אך עם תחושה
שזה אסור. אס לא הותקף על־ידי ההורים
בשל כך׳ הוא מעביר את הרעב הזה לראות
לרעב לדעת ולהכיר בשטחים שונים. אד אם
הותקף, נוצר מעצור, ואו הוא מרגיש בצורר
לזרוק מעליו את האשמה, מה שמתבטא
אצל נשים ברכילות על בעיות מין של
אחרים ואצל גברים בשימוש במלים גסות.״

במדינה
(המשך מעמוד )11
שני כרטיסים, המתין בפינת רחוב אבא
הילל.
הידיד הגיע דקות מספר לפני תחילת
המשחק .״הצלחתי להשיג כרטיס הנחה בצבא,״
בישר לברוך. כיוון שעתה נותר להם
כרטיס מיותר, החליטו למכרו ליד שער
האיצטדיון.
״מי מעוניין בכרטיס אחד במחירו המקורי?״
קרא ברוך והרים את ידו. אולם היד
שהושטה לתפוס בכרטיס לא היתר. ידו של
קופץ אל המציאה. היה זה שוטר שהבחין
בכרטיס המורם, עצר את השניים באשמת
הצעת כרטיסים למכירה ללא־רשיון.
כשהובאו לבית־המשפט כפר פרקליטם,
עורך־הדין אמנון חלד, באשמה. הוא היפנה
את תשומת־לבו של השופט לפרט מעניין.
סעיף (6א) מתקנות־ההגנה בדבר מכירת
כרטיסים לבתי־עינוג — אשר בעבירה
עליו הואשמו השניים — מדבר על מכירה
ממש ולא על הצעת־מכירה.
״אבל לפי סעיף זה כבר הורשעו עשרות
נאשמים!״ ניסה לטעון התובע המשטרתי.
עורך־הדין לא התכונן לערער על פסקי״
דין שכבר ניתנו, הסתפק בדרישה לזכות
את מרשיו.
שופט־השלום הרמת־גני, ראובן הגן, בפניו
התברר המשפט, קיבל טענה זו, פטר
את הנאשמים מלהשיב על האשמה.

תער 1כ 1ת
1ארהביר: שראד
תערוכות בינלאומיות הן, בראש וראשונה,
חלונות־ראווה בהם מציגה כל מדינה
את עצמה — כפי שהיא רוצה להיראות.
לקוחה קבועה בכל תערוכה אפשרית היא
מדינת־ישראל. כי היא מעוניינת למכור את
עצמה, לא פחות מאשר את מוצרי תעשייניה.
בשנת 1964 תיערך בניו־יורק תערוכה
בינלאומית תחת הסיסמה שלום מתוך הבנה.
בהיקפה תידמה לתערוכת־בריסל, אם כי
מעמדה הבינלאומי יהיה פחות מכובד. מכסימום
השטח שהוקצה לביתני המעצמות
הגדולות כמו ברית־המועצות וארצות־הברית,
הוא חמישה דונם. המינימום — דונם
אחד. ישראל דרשה — וקיבלה — שלושה
דונם, במה שנקרא בתוכנית ״שדרות אפריקה״
.כדי למנוע אי־נעימויות, יפרידו ביתני
אפריקה בין הביתן הישראלי לבין ביתני
ערב: ניגריה מצד אחד, דאהומיי מצד שני.
כשד,שטח כבר הוקצה נותרה הבעייה:
במה למלא אותו, איך להציג את ישראל
בפני העולם? כיצד לעורר עניין בדיוקן
המדינה המוצג בפעם־הלא־יודע־איזה? משרדי
הוועדה להשתתפות ישראל בתערובות בינלאומיות
של החברה לפיתוח תעשייודהתיי-
רות, שליד משרד ראש־הממשלה, הכריזה
על תחרות לתיכנון הביתן הישראלי. בפגישה
מיוחדת שזומנה על־ידי הועדה, קיבלו
האדריכלים המעוניינים להשתתף בתחרות
הנחיות־יסוד על הפרצוף שישראל רוצה להציג
בניו־יורק.
קבע יעקב ינאי מרכז הועדה :״חידוש,
קסם וחריפות הם האלמנטים היפים בתערוכה•
עלינו לבנות ביתן, שבו הרעיון והאיכות
יהיו הקובעים. לא כל כך דברים
חומריים כמו האידיאולוגיה.״
האיץ לא שפחה. הוא הציע, משום
כך, למתחרים, להציג לפני 25 מיליון המבקרים
המשוערים דברים המיוחדים למדינת-
ישראל, שיטביעו רושם עז על יהודים ועל
גויים כאחד. עיקר ״הדברים המיוחדים״ שהציע:

אנו עם עתיק אשר חזר לארצו אחרי
2000 שנה.
• לא שכחנו את הארץ ולא התבוללנו.
• שאפנו אליה. אבל גם הארץ לא
שכחה אותנו. הרבה עמים עברו דרכה, אבל
הארץ אפילו סירבה לתת להם מים בזמן
העדרנו.
• כאשר חזרנו אליה, באנו לארץ ריקה,
כמעט שוממה — שיבת ציון.
י• ערש הדתות.
• לחמנו נגד האימפריאליזם. למרות
ריבוי הבעיות, אנו מתגברים עליהן יותר
מהר מאשר מדינות חדשות אחרות.
קיימת עוד בעייה רצינית מאד.

עלינו להדגיש בתערוכותינו שטרם פתרנו
את הבעיות שלנו. בל יחשוב המבקר שטוב
לנו•
• יחד עם זאת אנו נוהגים בצינעה.
אנשי־הציבור אין בהם דופי. שרים עם חול-
צות פתוחות. שרים העובדים בקיבוץ ברגע
של פנאי (כולל יושב־ראש הכנסת).
חעולס חזח 1269

ס תרבות. לסי דברי מוסיקאים גדולים
אין קהל כזה למוסיקה כמו ישראל.
0קיימת צורת־חיים — הקיבוץ —
אשר היא מיוחדת במינה. צעירים שאמנם
אינם מצטרפים, מעריכים את הקיבוץ.
0העתונות היומית מפרסמת כל שבוע
תוססת ספרותית מוקדשת לספרות, תיאטרון
ואמנות, כמעט בגודל של הט״מס.
0קריאת התנ״ך כל ערב בראדיו. חוגי
תנ״ך, חוג שבועי אצל ראש־הממשלה. חידון
תנ״ך שנתי.
0השפה — משמשת גשר בין דוברי
לשונות שונות.
0פיתוח המדע ומחקרים ללא השוואה
לגודל המדינה. הגניוס היהודי — בעלי
פרם נובל (בצורה עדינה).
0התצוגה צריכה להיות צנועה ולא
פרטנציונלית, עם הדגשת השאיפה לשלום
ופיתוח הנגב כאינסטרומנט למלחמה ברעב.
בשעה ,12.00ב־ 30 בינואר זה, ימסרו
אחרוני האדריכלים את הצעותיהם כיצד
להרכיב מהנחיות אלה דמות של אומה.
שביתנת דוזז־ הכפל
״אם לא תיענו לדרישותינו תוך 18
שעות, נערוך מיד אסיפת פועלים בשעות
העבודה.״ מכתב מאיים זה, מאת ועד
פועלי עיריית רמת־גן, נתקבל השבוע
בהנהלת העיריה. הפועלים תבעו מילוי
מיידי של שלוש דרישות ביחסי עבודה.
0להפסיק לעבוד בערב־כיפור ובערב
תשעה־באב.
י 0להחליף מיד את מכנסי־העבודה מתוצרת
ניתן, שסופקו על־ידי העירייה,
במבנסי־עבודה מתוצרת אתא. הנימוק: במכנסיים
מתוצרת אתא יש כפל בתחתית
המכנס, בשל ניתן — אין.
0לקצץ מיד את שעות־העבודה בשעתיים.
למזלם
הטוב של העובדים ואנשי־העירייה
כאחת נסתיים מועד האולטימטום בשעה
שתיים בלילה. לא נמצא פועל שיתנדב לקום
בשעה זו ממיטתו כדי לקיים מיד
אסיפה, שתדון על כפלי המכנסיים עוד
לפני יום כיפור הקרוב.

ד ר כי חיים
רומיאו ו סו פי ה
בבית־הקפה הקטן שבתחנה־המרכזית ב־תל־אביב,
ישבו, בשעות הערב המוקדמות,
פאיז מעווד ועז אל־דין אבו־קישק. קבלן
בניין, אצלו עבדו, שילם להם את שכר־יומם
ועתה ישבו להשקיע חלק ממנו בבירה
מקציפה. כשקרבה שעת־חצות החליטו
לחזור לביתם. הם קראו לידידם עבד אל־זיתונה,
שהסב לשולחן סמוך, עלו למונית
שתובילם ללוד.
בדרך שינה עז אל־דין את דעתו .״בואו
נרד בתל־עריש,״ הציע לידידיו .״גרה שם
בת־דודה שלי שברחה מהבית ואני רוצה
לנסות להחזיר אותה.״ הוא ביקש מנהג
המונית לחבות להם והוביל את ידידיו
לבית אפל .״כאן היא גרה,״ הידיע ,״היא
עובדת כמטפלת בילדיו של אחד לוטסי
נבולסי. קוראים לה סוסיה.״
״צאי-נא למרפסת.״ סופיה זיחון
לא היתד, קרובת משפחה לעז אל־דין. היא
היתר, אהבתו הישנה. חודשים מספר קודם
לכן — כאשר התגוררה עדיין בבית דודה
בלוד, מאחר והוריה נמצאים בירדן —
היתד, שכנתו של הבחור. הוא גילה לה
אהבה ומאחר שלא השיבה לו, ניסה לאנסה.
סופיה התלוננה על כך במשטרה,
ומאז לא דיברו ביניהם. עתה החליט לנסות
להשיב את ליבה אליו.
על מרפסת הבית ראה את אביו הזקן
של לוטפי, ביקשו לקרוא לסופיה .״שתצא
רק למרפסת,״ התחנן ,״אני רוצה לדבר
לה מילה אחת בטובות.״ אולם סופיה סירבה.

אל־דין, אשר השתוקק לפחות להזין
עיניו באהובתו מעבר למעקה המרפסת,
התרתח .״אם לא תצאי בטובות,״ צעק
״אשבור את הדלת ואכנס.״ סופיה מיהרה
לנעול את הדלת, ברחה לדירת־השכן.
שלוש יריות הרגעה. לזעמם של
עז אל־דין ומרעיו לא היה גבול. עבד אל־זיתונה
— העובד כשומר פרדסים בלוד —
הוציא את אקדחו, אותו הוא נושא ברשיון,
ירה שלוש יריות באוויר. רק לאחר
ששיכח בצורה זו את זעמו, חזר עם חבריו
למונית ושלושתם נסעו לביתם.
עמדת המשטרה היתד, קצת פחות רומנטית.
בעקבות תלונתה של סופיה, נעצרו
המאהב ונושאי־כליו, הואשמו בהשגת גבול
פלילית וביריד, בשמח בנוי.
העולם הזח 1269
אנשים הרג שהבלע די ת
התיאוריה של הפרדת הרשויות המבצעת
והמחוקקת ממשיכה להיות טובה רק במידה
שאינה נוגעת לראש הממשלה. השבוע נתגלה׳
כי לפני זמן לא רב הרצה דויד כן־
גוריץ בפני בני־נוער של איחוד הקיבוצים
והקבוצות, שם נשאל, בין השאר,
לדעתו על פרשת יחזקאל סהר. השיב
בן־גוריון :״בית המשפט קבע אמנם מה
שקבע, אבל בעניין זה הרגשתי היא השופט
העליון — והרגשתי היא שיחזקאל
סהר אינו אשם במסיבת־פרידה שערכו
הכתבים הצבאיים השבוע לראש אגף
מודיעין היוצא׳ אלוף חיים הרצוג,
הקשיב האלוף לשבחים הרבים שהעטירו
עליו הנואמים. לבסוף, כאשר קם להשיב,
ציטט הרצוג אימרה של הנשיא המנוח,
חיים וייצמן :״ההבדל היחידי בין מסי־בת־פרידה
לאדם חי, לבין הספד לאדם
שנפטר הוא — שבמיקרה הראשון יש לפחות
אדם אחד המאמין בכל לבו לשבחים
הנאמרים בדיון על התרת פעולת
תנועות הנוער, במפלגה הליברלית, סיפר
ח״כ משח קול, יושב־ראש ועדת החינוך
של הכנסת, על בקשה מקורית של שתי
בנותיו. השתיים פנו אליו וביקשו ממנו
לדאוג עבורן בתוקף תפקידו, לשביתת מורים
כדי שיספיקו להתכונן לבחינות. בהמשך
דבריו, בזכות פעולת תנועות הנוער,
אמר קול :״אני מעדיף שצעירי בתי־הספר
יהיו נגועים בשילהוב יצרים בהתעמקות
אידיאולוגית מאשר בשילה,וב יצרים בעניין
אחר ח״כ ליברלי אחר, יצחק
גולן, שהגן אף הוא על הפעולה, שאל
בתמהון את כל העסקנים שנוכחו בישיבה:
״ממתי פוליטיקאים מובהקים כל־כך חרדים
לתוצאות הרעות של הפיליטיקהי
שיטת הסברה מקורית בכנסת מצא ח״כ
חרות אברהם דרורי. מיד עם הגיע השמועות
על הריסת שטח בית־ד,קברות בהר
הזיתים, מיהר דרודי להזמין תמונה של
ההר, הדפיס לחברי הכנסת כרוזים מיוחדים
עם התמונה ופנה אליהם בשם סיעתו
לקיים דיון מיוחד בענין בסיום הקונצרט
החגיגי של התזמורת הפילהרמונית,
לרגל מלאות 25 שנה להיוזסדה, הריעו הנוכחים
בתשואות למנגנים כשהם יושבים בכם-
אותיהם. רק אדם אחד קפץ ממקומו והריע
בהתלהבות בידיים מורמות — אריה די־סנצ׳יק
עורך מעריב. אולם כעבור שניה
התישב גם הוא. שלום רוזנפלד, מעורכי
מעריב, שישב לידו, לא יכול היה לשאת
את קפיצתו ההפגנתית של דיסנצ׳יק, משך
אותו בחליפתו לכסאו.

חלקישראל•
במסיבת חג־המולד שנערכה בדירתה ה-
רמת־גנית הנאה של דוריס גרטו* ,הנספחת
הבריטית לעתונות, התגלה איש ה־מועצח
הבריטית, רובין טוויט כדובר
עברית צחה. במשך הערב הספיק טוויט להודות
כי אחד מחלומותיו הישנים הוא להיות
מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים
מכתב שהגיע השבוע משחקן נבחרת ישראל
לשעבר, רפי לוי הודיע לכל ידידיו
ומכריו, שהידיעות על נישואיו היו מוקדמות
מדי. במקום בנישואין עוסק רפי
בחופשת הקייץ בספורט אחר — בדייג.
בינתיים מתכונן רפי לעונת הכדורגל הבאה
באוסטרליה וכבר הזמין מיו ס ף (יוסל׳ר).
מירמוביץ זוג נעלי־כדורגל קלות־משקל,
בהן התרגל להשתמש בארץ לשחקן
ישראלי אחר בחוץ־לארץ, שחקן התיאטרון
זאב ברלינסקי, היו השבוע כמה התנגשויות
בלתי־נעימות בברלין המערבית.
זאב ישב עם ידידו באחד הבארים בעיר

ז׳אקי קנדי נופלת
הצלם היה על ׳הסוס

ודיברו עברית. גרמני אורח ששמע את השיחה
ולא זיהה את השפה, שאל את שני
המשוחחים :״אתם בטח אורינטלים?״ זאב
אישר זאת בגרמנית. הזר נד להם בראשו:
״יש לכם בטח צרות מהיהודים. גם לנו היו
פעם צרות אבל גמרנו אותן!״ זאב העיף
מבט בחברו, ושניהם החלו להכות את
הזר ואת ידידיו שישבו לידו. כשבעל המקום
התקרב למקום הקטטה, ניסו ברלינסקי
וחברו להסתלק. אך האיש תפס אותם והחל
לחקור את סיבת המהומה. כשסיפרו
לו השניים במה העניין, ניגש בעל המקום
לגרמני והחל להכות אותו בעצמו
כשהוא מלווה מעשיו בקריאות התלהבות
ביידיש. לאחר שסיימו את הפרשה, גירש
כעל המקום היהודי את כל האורחים וכיבד
את ברלינסקי וחברו בשתיה כדת
בשעת הצגת המחזה ארבעה תחת גג אחד
של תיאטרון אהל השבוע, בפתח תקווה,
כבו לפתע האורות על הבמה למשך דקות
מספר. כשנדלקו האורות מחדש, המשיכו
השחקנים בתפקידם כאילו לא קרה דבר
והקהל היה משוכנע שההפסקה היא חלק
מההצגה. לאחר סיום ההצגה, העוסקת
כולה בבעיות השיכון בברית־ד,מועצות,
העיר שחקן־ו־,תיאטרון, יהודה גבאי :
״הפסקת החשמל היתד, החלק הישראלי של
בעיות השיכון אחת משחקניות
הקאמרי הותיקות, שלא נוכחה השבוע בטקס
הפתיחה של התיאטרון החדש, היתד,
בתיה לנצט. בתיה טענה שהיא איננה
בקו הבריאות, אך מכריה ידעו לספר שאי־הופעתה
באה כמחאה על אופן חלוקת התפקידים
בהצגת סיפור הבמה בערב הפתיחה
שחקנית אחרת של התיאטרון,
חנה מרון, נעדרה מבכורת כנרת, כנרת
מסיבה אחרת. היא נסעה לחופשת סוף־
שביע בתורכיה, עם בעלה האדריכל יעקב
רכטר, כדי לנוח מהמאמץ של לידת ילד
וחנוכת־בית, הכל תוך פחות מחודש
את שמחתם של שחקני הקאמרי, שחגגו את
הצגת־ר,בכורה בנם־ת, הפריע השחקן אורי
זהר, שהזדמן למקום בחברת ידידים. אורי
השמיע בקול דברי ביקורת חריפים על
אנשי התיאטרון, תקף במיוחד את הבמאי,
גרשון פלוטקין. דבריו עוררו מיד תגובות
נמרצות מצד החוגגים, שתבעו להוציאו

פ סו קי ה שבוע

@ פנחס לבון, בתגובה על נסיון למנוע הופעתו באסיפת תא מפא״י
בנמל תל־אביב :״נראה שחיפה התפשטה על פני ישראל כולה!״
חנ״ל :״אם כל ויכוח שלא אושר מהווה סכנה, וכל אדם וקבוצה שאינם
מוכנים לשעבד עצמם לתועלתם של קבוצת מנהיגים הם אנשים בלתי רצויים,
קיימת הסכנה שכולנו ניהפך לחבילות חציר המסודרות על פי הרושם שהן
עושות כלפי חוץ!״
0״ למרחב ״ ,במאמר על מציאת הפחים בקאטאנגה :״נשק אינו קפה
נמס ואינו סבון גילוח, כפי שכתב אחד מנסה להסביר. שום ישראלי לא יצטער אם
אוייבי ישראל, ובעיקר מדינות ערב, יזדקקו למוצרים של ״עלית״ ו״שמך, אך אין
אנו רשאים להשלים עם האפשרות שגם נשק יגיע לכל מקום פורענות ואפילו
לידי אוייבים.״
0נתן דונביץ, על עסקי מסחר האמנות הפורחים לאחרונה בארץ :״יש
כאן יותר מדי אנשים שגדלו עם האינדקס ! ״

מהמקום. לקריאות הגנאי של השחקן יוסף
י דין, הגיב זוהר :״בכינויים כאלה השתמשו
הפאשיסטים.״ התקרית היתד, עלולה
להסתיים בתגרת־ידיים, לולא דאגו כמה פכ־חים
להרגיע את הרוחות ולהפריד בין
הניצים.

נ פי שהאמ רי ק אי ת
שנת 62 החלה בתנועת חזרה של ישראלים
ארצה. אריק לביא ואשתו שושנה
(״שושיק״) שני חזרו ארצה מארצות־הברית,
והם מתכוננים להישאר בארץ לפחות
שנה יונה עטרי חזרה מסיור
בן שלושה שבועות במרכזי הבידור של
ניו־יורק. באחד ממועדוני־הלילה של גרי-
ניץ׳־וילאג׳ הציעו ליונה להישאר להופעות.
היא סירבה וחזרה עם תכניות רבות ארצה
חוזר אחר הוא אמנון קנז
(קבצ׳ניק) ,שחזר לאחר שהייה של שמונה
שנים באמריקה. קנז שחקן זירה לשעבר,
הספיק לביים בהצלחה מספר מחזות
בניו־יורק. הוא מתכוזן לביים לפחות
שני מחזות ישראליים בהבימה בתקופה
הקרובה ישראלית אחת שלא חזרה
ארצה, זיווה רודן, הצדיקה את הכינוי
מון שרי (יקירי) שהדביקו לה בהוליבוד.
השבוע נראה הזוג זיוה רודן־ג׳ורג׳
מונטגומרי מסתובב בחנויות־ההלבשה בעיר.
מחיר הלבנים של זיתה בלבד הניע
ל־ 2000 דולאר גם האופרה הישראלית
מתכתנת להביא ארצה אורחים. לאחר י אוז ט
החליטו אנשי האופרה להיות אוטנטיים
באחת האופרות הקרובות. השבוע נודע שהספרדי
מנואל אויסינצי, הזמר מסביליה,
יבוא לשיר את הספר מסיביליח
שלושה ישראלים צעירים משתדלים לקצור
הצלחה על במות ברודתיי: אמנון מפ
קין,
בת־שבע גרנט ומאיר עובדי
ה. שלושתם קיבלו תפקידי סטטיסטים

שותקים בהצגת גדעון של פארי שיי-
בסקי בביומו של טיירון גאטרי. לישראלים
שרוצים לחזות בהם כדאי להתעניין
מתי בדיוק מופיעים השלושה על הבמה
כדי להבטיח ריכוז מקסימלי בשעת ההופעה
הקצרה. מבין השלושה הבולט ביותר הוא
מאיר עובדיה — הוא מתופף קבוצת
ישראלים אחרת זכתה להצלחה באירופה.
כשלד,קת עלומים היתה בסיבוב הופעות
בפריס, יצאו חברי הלהקה להסרטת סרס
קצר מתחת למגדל אייפל. האמרגן תבל
מוראני, שנכח במקום וחזה בהופעה,
החתים את הלהקה לשורת הופעות
רק לאחר היסוסים ממושכים הותרה לפרסום
תמונה מיוחדת במינה של ג׳אקי
קנדי, אשתו של נשיא ארצות־הברית (ראח
תמונה) .התמונה צולמה בשעת מסע ציד׳
ארנבות שערכה אשת הנשיא בוירג׳יניה.
כשהגיעו הרוכבים בדהרה לגדר עץ נעצר
סוסה האירי של ג׳אקי בפתאומיות לפני
הגדר וג׳אקי עפה קדימה. הצלם מרשל
הוקינם שנתלווה למסע, ושלא נפל מהסוס,
צילם את כל הנפילה. עתונים רבים הציעו
סכומי־כסף גבוהים לצלם, אך הוא סירב
לתת את התמונות לפירסום עד שהבית הלבן
אישר את התמונות המותרות להדפסה.

במדי1וז
דרכי אדם
למזר אין מ 1ל

גפתהים קורסים חדשים

שרטוט מכונות
שרטוט בנין ארכיטקטורה פרטים והרשמה 7—5בערב

מכון ישראלי להכשרת טכנאים חיפה ביאליק 17

תל ־ אביב
בלפור 6

תשבץה עוד הז ה 1269
מרדכי רחנפלד מחולון לא צרף פרטים רבים על עצמו, מלבד היותו
חייל ורצונו העז לפירסום התשבץ. בהיותו צנוע — לא יצא מקופח.
מאוון )1 -.נומה
שטנה בגבינה, לחם
וכ 1׳ )4 .שר החוץ
בבריטניה )10 .מדף.
)11 משור הרגשות.
)13 תאריו בספירת
העוטר )14 .מערי
ברית־המועצות)15 .
רומן של דפנה דר,
מורייה )17 .צדיש
תנכי )19 .זהב)20 .
גברת אנגליה)22 .
כוכב לכת )25 .מלת
ברירה )26 .פשר.
)27 מהאבות)30 .
אופנה )32 .רסיסי
לילה )33 .כלל כלי
השיט )34 .מידה.
)36 מששה שמוצאו
מסיז )37 .תמה)39 .
נשמי, גופני)41 .
דרגה בצה״ל)42 .
שידוטת שם הולנדית
)44 .ליצן, בר־חז
)46 .רמש גדול
ממשפחת העכבישים.
)48 זז, גע)50 .
עוף טורו )51 .מתודי, בעל מבנה שבוע.
)53 טששל בלי אריזה )55 .מצבה)57 .
מסולם השולות• )58 עצוב, נרגז )59 .כלי
נשיפה )60 .מוזמז, אורח.
מאונו )1 •.מלאו )2 .ילדים שטנים)3 .
כנוי לבז המעמד הנחות ברומי )5 .נהו
באפרישה )6 .עוצר, אדם המנהל זמנית)7 .
אי על הנילוס )8 .השרש מוסלמי )9 .מושבה
פורטוגלית )12 .תואר אצולה מזרחי.

)15 ששוע בשינה )16 .סברה, השערה)18 .
בית מידות )21 .מכללה אמרישאית)23 .
הזכר בבשו• )24 דינמי )26 .ניר )28 .סוף.
)29 התלהבות )31 .מדינת הכנסיה )32 .דיו
סינית )35 .מספיש )37 .בן אדם )38 .ספורט
שבוצתי )40 .רעל )41 .חמש עשרה )43 .כלי
תאורה )45 .סטטי )46 .שרמוז )47 .אחרוז.
)49 התחיבות רשמית לתשלום )52 .מגש.
)54 אנקול )56 .שנים )58 .מטבע צרפתי.

ניידת המשטרה שהחליקה לאורך וחוב
בן־יהודה נעצרה לפתע ליד קולנוע סוגרבי.
השעה היתר, קרובה לחצות. מן הניידת
ירד השוטר ציון רעני וניגש לצעירה שחרחורת
שטיילה בחברת גבר.
״אני עוצר אותך,״ הודיע לה ,״תעלי
בבקשה לניידת.״ הצעירה נדמה .״בגלל
מה?״ שאלה. השוטר לא ענה. רק כאשר
החלה הניידת לנוע לכיוון תחנת־המשטרה,
הסביר לה :״אני מאשים אותך בשוטטות
ובשידול למטרות בלתי מוסריות.״
מתנת כלולות. ייתכן ובנסיבות אחרות
היתד, אשמה זאת נראית הגיונית, אך
הטיבה האמיתית בגינה נעצרה מזל איצקו־ביץ׳
27 היתד, אחרת לגמרי.
למזל, ילידת הארץ ובת למשפחה מרובת־ילדים,
לא היה מזל בחיים. בראשונה נישאה
נישואי־פספורט, רק כדי׳לזכות באזרחות
צרפתית. התנאי, איתו התנתה עם
חתנה נתין צרפת, היה, כי היא תתגרש
ממנו למחרת נשואיהם. החתן קיים אמנם
את אשר הבטיח, אלא שהשאיר למזל את
בנר, היחיד, כמתנת ליל כלולותיהם.
נישואיה השניים היז עם נהג מונית, זמן
קצר אחר היכרותם.
דירה כלי כעל. הפעם נראה היה לה
כי הגיעה אל המנוחה ואל הנחלה. אך הגורל
פסק אחרת. מצבם הכלכלי היה בכי
רע והיא החליטה להעזר במקצוע העתיק.
היא חלמה לקנות דירה משלה במקום המרתף
בו התגוררה עם בעלה .״אני רק
אאסוף כסף לקניית דירה — ואפסיק,״
החליטה.
אולם זמן קצר לפני שהחליטה להפסיק
לעבוד, נתפסה על־ידי המשטרה והובאה למשפט.
בעקב הפירסום בעתונות נאלצה להתגרש
בשנית.
המפנה הגורלי בחייה של מזל חל שבועות
מספר לאחר שנפרדה מבעלה השני.
באמצעות ידידה הכירה צעיר תל־אביבי,
אלי איצקוביץ׳ ,נישאה בשלישית. לאלי,
שהיה מוכר כאיש העולם התחתון, היה
כבר מושג על עברה של מזל. לאחר תקופה
קצרה של חיים בצוותא הפציר בה לצאת
שנית לעבודה. היא סירבה :״החלטתי
שלא לחזור לעיסוק זד״״ הודיעה לו ,״ושום
כוח לא ישכנע אותי לשנות את דעתי.״
אלי, אשר הרעיון שיצטרך לפרנס את
משפחתו בעבודה הגונה, לא קסם לו, החל
עוסק בגניבות ופריצות.
מי המודיע 1חייה של מזל עם איצ־קוביץ
היו רחוקים מלהיות נוחים. לעומת
זאת היו מלאי־עניין ומרתקים. היא אף
מצאה את עצמה קרובה לאחד הפשעים
הגדולים שבוצעו בשנים האחרונות: שוד
בנק הפועלים בנחלת־יצחק.
בביצוע השוד השתתפו ארבעה אנשים.
כולם נעצרו כהרף־עין ובחודש שעבר נשלח
האחרון לארבע שנוח מאסר. אולם מן
הרגע הראשון היה ברור כי אין זה פשע
רגיל. ריחף מעליו סימן־שאלה גדול: מי
היה המודיע שאיפשר למשטרה לעצור
במהירות כזאת את כל מבצעי השוד?
לפי תקדימים בעולם המשטרה והפשע,
נהוג להחדיר פושע מסויים לתוך כנופיה
המתכננת שוד, על מנת שהוא ילשין על
חבריו. נהוג גם להטיל על פושע מסויים
ליזום פשע, על מנת להפיל בפח פושעים
אחרים. הפושעים ״התמימים״ מבצעים את
השוד והפרובוקאטור נהנה מחסות המשטרה.
בשוד הבנק בנחלת־היה
ברור כי גם
יצחק פעל פרובוקאטור או מודיע. הוא
יכול היה להיות רק חבר הכנופיה. אולם
ארבעת השודדים שנעצרו שילמו את מלוא
המחיר; משמע שאיש מהם לא היה המודיע.
מלבדם נעצר עוד פושע, באשמת השתתפות
באותו מיבצע. היה זה אלי איצקוביץ.
הוא האיש שסיפק
לדברי המשטרה היה
לארבעת השודדים את האינפורמציה על
הבנק, שאיפשרה להם לבצע את השוד.
הוצאה נגדו פקודת־מעצר לעשרה ימים. אך
המשטרה נהגה באדיבות מפליאה, שיחררה
אותו כעבור שבוע ימים בלבד, בהסבירה
כי לא מצאה כל הוכחות נגדו.
היא לא הסתפקה במחווה זה. איצקוביץ,
שניהל משפט גירושין באותו זמן, טען בפני
הרבנים כי אשתו פרוצה, אך הם דרשו
הוכחית.
משטרת תל־אביב הורתה לעצור את מזל
בכל עת שתיראה ברחוב. השבוע החליטה
מזל לא לצאת לרחוב .״אין לי ברירה,״
טענה ,״אבל בדרך זו לא תצליח המשטרה
להשיג גט לבעלי.״

גמזוי ענן חוי — צירגנג 2ן ר\
כסף מידי הפושעים זו
האמנם יש צורך ששוב יסתובבו בגר־מניר,־המערבית
יהודים מסוגם של דן וקרן,
כדי שיראו לנו כמה רעים ואנטי־שמים
אנחנו, ומה טובים חיינו? מדוע אתם מוקיעים
את מפעל מנגלה, אך שוכחים לציין
כי גם מפעל זה עוזר במיסים שלו לבנות
את ״מדינת ישראל״ שלכם? וגם העובדים,
השופכים לדבריכם את הבירה לקרבם, משלמים
מסים למענכם.
מדוע שוב באים כל כך הרבה יהודים
לארץ, שהיא, כפי שכותבים עתוני ישראל
לעתים כה קרובות, ארץ של פושעים?
ירגן קאמטל, קארלסרוהה־ דרוס

הכחשה
( )1אין זו אמת כי רופא אושוויץ, הד״ר
יוזף מנגלה, הנהו כיום שותף חוקי בבית־החרושת
לייצור מכונות חקלאיות קארל
מנגלה וביניו בגינצבורג.
( )2אין זו אמת כי הפירמה שייכת במחציתה
לרופא מחנו•,־הריכוז הנמלט.
( )3הנכון הוא כי ד״ר יוזף מנגלה לא
היה בשום עת ובשום צורה פעיל בפירמה
קארל מנגלה ובניו. הוא לא היה, ואיננו
כעת, מנהל בחברה או שותף שקט בה.
מנגלה, מנהל בערבות אישית
של הפירמה קארל מנגלה ובניו, גינצבורג תשובת מערכת שמרן: אורחנו מישראל,
אורי דן, סבר ני רופא־מחנה־הרינוז, ד״ר
יוזף מנגלה ,׳הוא שותף במפעל קארל מנג

טגז אחף \זגז0.י. וגרף

^ 16 11119

:ח 6ו! ט 9 0 0 5ע ח 6 2 6ח * 5 ) 116ח ו0 /1 6 1

ח 6ז £(6וז* <116
861160

׳$1311)61
י 31$ 11161138863 1 1
?8011* 30116
318 11:6!?3320863

לה ובניו בגינצבורג, מאחר שהמנהל האחראי
/מר אלואיז מנגלה, הוא אחיו. אנו
מצטערים במיוחד שדווקא העתונאי הישראלי
נפל קרבן לרעיון האחריות המשפחתית.

מי צריף לשלם ץ
הגרמנים אינם עם־אדונים, כשם שהיהודים
אינם מלח־אדמה ועם־סגולה. אז מי ישלם
את 18 המיליארדים (שילומים)? האם זו אחריות
משפחתית* ,בצורת מסים מטעם הממשלה?
אריך
וובר, אפלהיימ/היידלברג

א זזז* ס 2106י /״ 12 • 106י* 0י 11• 541116*#

6<,י*2׳יי י״יזסיז<11• *611).>060219

הצעה לתשובה

אתרי הסידרה שלכם ״איך רואים אותנו
הזרים״ ,עליכם לפרסם סידרה בשם :״הזרים
-יכולים --לנו!״
ק. ה .ק ,.האמבורג

זרים מרדניים
את היהודים אורי דן ואריה קרן, המרחרחים
בגרמניה בתחפושת של ״ערבים״ ו־
״לקוחות זרים יש לגרש מיד בתור זרים
מרדניים. ולא — יש להכריח אותם מטעם
השלטונות להבליט את זהותם כיהודים.
הרמאן פיפר, מלנדורף

דוורים חרוצים
בשנת 1943 איבדתי את הכל בעיר לייפציג.
לא קיבלתי בשביל זה אף מארק אחד.
מדוע לא? מפני שאני גר במרחק 150 קילומטרים
מגרמניה, בבלגיה. אבל היהודים

0056260ז** 1ז01* 66019611* 8140)1691*811
<1611ח30119<24*0 88815021*20ז8וח
•1>041*1621)11*516101)01ו0ע9*1101161•, ?1**81*5*916ק>0$זד* 2*116018180)180ז26
*3ו<52־אן**/0601501160,{>622*1<*,9*2166414*0*1ז
*0*11*1*4*280120680*0״202625166*000)1

הכהבה השניה :״נזפנזר נזפני הגרנזנים״

ה מ\11ז השדישץ! :״וזוכים רץ החנגיס־״

זהו קורה שר גומלה האמיתית -במטו מכתבים למערכת שבועון גרמני

ל\ ר שאת ה

״מדוע באים יהודים לארץ הפושעים?״ ככותרת זו הכתיר השבועון
הנרמני ,״שטרן״ ,עמוד מיוחד במינו, המלמד על אופייה של
נרמניה החדשה יותר מפל מאמר או נאום.
שבועון זה ערף לא מכבר מיכצע מקורי. הוא הזמין פתכים וצלמים
מארצות שונות, הטיל עליהם לכתוב כתבות על גרמניה. את
הכתבות פירפם ללא בל שינוי. כי הגרמנים, במו הישראלים,
משוגעים לדעת מה חושבים עליהם האחרים.
מישראל הוזמנו למיבצע זה הכתב אורי דן והצלם אריה קרן
(שניהם, פפי שהשכועון הגרמני לא שכח לציין, חברים לשעבר
במערכת ״העולם הזה״) .הדו״ח של דן, בלוויית התצלומים של

קרן, פורסם בשלושה המשכים שבועיים, תחת הכותרת ״אין תודה
עבור הרצח!״ הוא היווה התקפה מוחצת על גרמניה החדשה -
בייחוד עקב התעלמותה מפשעי הנאציזם. בין השאר, הרחיב דן
את הדיבור על סיור בעיירתו של ד״ר יוזף מנגלה, ועל פגישה
עם שלישו של היינריד הימלר לשעבר, אלוף! הס.ס. קארל וולף.
כתבות אלה גרמו מכול מכתבים זועמים למערכת ״שטרן״ .לכן,
בניגוד למקובל, הקדישה להם המערכת עמוד שלם, מחוץ למדור
המכתבים הרגיל. פירכום המכתבים עורר הדים ותגובות ככל רחבי
העולם, שכן הם מעידים על הרגשותיהם האמיתיות של אזרחי גרמניה
כלפי היהודים .״העולם הזה״ מפרסם אותם להלן כלשונם.
דים אלה לפירסום דו״חות על ברלין וגרמניה
המזרחית. שם ראוי לעמוד על המשמר!
ולטר
ר. קון, פראנקפורט

יכולים לגור בקצה העולם. דוורי־הכסף הגרמניים
מוצאים אותם.
דולף שרוטר, גילי, בלגיה

הנאצים בתוכנו

לבל החיים

אתם צודקים: גם — ודרדקא — במע־רכת־המשפטים
שוב נמצאים הנאצים בתוכנו.
בנו ראמשטטר, עורך־דין בדימוס,
הוהנאקן

אני מאשר בזה, כי הדו״ח נכון ומדוייק.
אמריקה יכלה לטהר את גרמניה מקנאי׳
גזע אלה. היו צריכים להכריח כל חבר
המפלגה־הנאצית לשלם עד סוף ימיו. אבל
כל זה אינו אקטואלי כיום.
קיטה פרנצל, א״נגולשטאט/דונאו

דעות קדומות
חבל שהכתב אורי דן ניגש בדעות קדומות
כאלה. אמנם אפשר להבין זאת, אבל
מנה של אמון הדדי היתר, מועילה יותר
ליחסים האנושיים בין שני העמים. על דן
לפנות אל הדור הצעיר בגרמניה. שהרי דור
זה הוא שצריך לקבוע את שיתוף־הפעולה
בעתיד בין ישראל וגרמניה, למרות שברא־שנו
עומד ישיש.
מנפרד פון, ליר, פריזיה המזרחית

גרמנים אחרים
אני מוצא שאתם צודקים ביחס לעמדת גרמנים
רבים לעם היהודי. אבל יש גם גרמנים
אשר שינאת־היהודים זרה להם, ושלמדו
מן העבר. לגרמנים ישנה הזדמנות,
ורובם רוצים לנצלה. אל נא תבוזו לגרמנים
יתר על המידה!
אוטה האמרשטיין, טרויסדורף/קל1
הצעה אני רוצה להיות גרמני טוב. מסיבה זו
אני נותן במתנה את מכנסי הדאנגריס
שלי האם אתה מעוניין, מר דן, או
שאתה לובש באופן עקרוני חליפה הדורה
גם בעת העבודה בגינה?
ובכן, הנוער הגרמני הפך אמריקאי ללא
* ״אחריות משפחתית״ — מושג משפטי
נאצי, לפיו היו כל בני המשפחח מוצאים־
להורג או נשלחים למחנות־ריכוז בעוון
בגידת אחד מהם.
*• דן סיפר בדו״ח שלו כי בכמה מקומות
הסתירו השניים את זהותם בתחבולות
אלה.
** דן, שהוצג על־ידי העתון כצנחן, תיאר
את הנוער הגרמני כלובש דאנגריס,
רקדן ועצל.

הכהבה הראשונה :״אץ תורה ננבור הרצה!״
תקנה. הוא אחוז שגעון הריקודים, וסתם
עצלן. הנוער הגרמני ישן שלוש פעמים
ביום על הספסלים בגן הציבורי, הלא כן,
מר דן?
אותו חלק של הנוער הגרמני שאדוני
מתעלם ממנו, שאין לו חשק וכסף די לחיות
חיים ״גרמניים טיפוסיים״ כאלה, והמשתדל
תחת זאת ברצינות כנה להשיג
הבנה בין שני העמים, יודה לך מקרב לב.
עצה טובה: אם יאזל לך כאן חומר לכתיבה,
קפל נא את המיצנח שלך וצנח במרחק
300 קילומטר מכאן, במזרח. אולי תמצא
שם הבדל קטן.
רולף קייזר, קלן־ביינטאל
פירחח הוי אלים! שלאם היה די מרגיז•! אבל
הוא לא היה כלב כה חצוף ומדהים, שראוי
היה לקראו לפחות כלוליין־הדיו. אולם האם
אתם צריכים לתת לפירחח כמו אורי דן,
שאין לו ימה להגיד, שהוא טיפש וחצוף,
לפטפט על גבי עמודים שלמים על ריבית
האשמה הקולקטיבית? השתמשו נא בעמו*
שלאם הוא יוזודי־גרמני, שהיגר לאמריקה,
וחזר לא מכבר לגרמניה כדי להטיף
בת בצורה קיצונית למלחמה נגד
ברית־המועצות.

היהודים מחיים את
שנאת־היהודים
מזה 16 שנה מוכרים לנו את היהודי
בעתונות, ברדיו ובטלביזיה, כמו בירה.
פשוט שבענו מזה. היהודים עצמם מקימים
לתחייה את האנטי־שמיות. הנה היהודי
בראונר, יצר כאן סרט כמו מעיין החיים*.
שום אומה לא תשלים לאורך ימים עם
התגרות כזאת!
אריך אומלינג, ביכן/לואנבורג
* מעיין החיים — מיבצע של ם.ם. בשעתו,
בו נשלחו צעירים טהורי־גזע להפרות
רווקות. טהורות־גזע אף הן, כדי לייצר
ילדים לו־יין השלישי, הילדים גודלו על־ידי
הס.ס. במוסדות מיוחדים.

-וו! יו 4 —— 111ו 11)11811* 11111׳

—044

קדחח איש מחלה, פודים אינו חג,
ויום הניב בטנת איננו

סילבסטר

חג חדש נולד כישראל -כ״ב כטכת. כאשר חל וגאריך זה השנה,
כיום ראשון השבוע, היו אולמות כתי־־המלון, המועדונים והבארים
גדושים חוגגים, המדרכות עמוסות באזרחים שתויים והכבישים מבוסיס
במכוניות נטושות או הרוסות. לא היה זה חג חדש ואף לא חג מקורי.
פשוט לא היה נעים להודות שיהודים שמחים כחג ראש־השנח
האזרחית יותר מאשר כחג ראש־השנה היהודית, ומה עוד ששמו של
החג נקרא על שם קדוש נוצרי -האפיפיור סילבסטר הראשון.
העובדה שסילבסטר זה השפיע על קיסר האימפריה הביזאנטית,
קונסטאנטינוס לחוקק גזירות קשות על היהודים, היא שגרמה לכד
שבישראל מעדיפים לקרוא לחג זה כשם כ״ב בטבת.

גילם פרפ ב״החותם השביעי״
רק האמנות מ-נצחת
קולנוע סרטים
מהלאחרה מוו ת?
החותםהשביעי (מקסים, תל־אביב;
שבדיה) נחשבת ליצירתו החשובה והמעמיקה
ביותר של גאון הקולנוע השבדי אינגמר
ברגמן. עם זאת היא גם הקשה ביותר
לחזיה ולהבנה. אזרחי ישראל שאינם בקיאים
בסיפורי הברית־החדשה יתקשו בהבנתה
במיוחד, שכן היצירה כולה מבוססת על
אחד מחזיונותיו של יוחנן המטביל, הכלולים
בספר החזיון בברית־החדשה.
בחזיון זה התגלה לעיני יוחנן ״ספר כתוב
פנים ואחור וחתום בשבעה חותמות״ ומלאך
אדיר קורא :״מי ידיו רב לו לפתוח את
הספר ולהתיר את הותמיו בחזיונו של
יוחנן נפתחות החותמות אחת לאחת ומתברר
כי הספר אינו אלא ספר החיים. ברגמן
פותח רק את החותם השביעי זה החושף
את חורבן העולם, מנסה לרדת לסוד מהותו
של המוות.
זה סרט אליגורי העוסק בנושאים מטפי-
סיים, שסמליו לקוחים מתקופת מגיפת־הדבר
שעברה על אירופה בימי־הביניים. במציאות
זו, אותה מתאר ברגמן באכזריות ובזווע־תיות
כשהוא מתבסס בעיקר על ציורים מאותה
תקופה׳ שתל ברגמן את שני גבוריו:
אביר (מקס פון סידוב) ונושא כליו (גונר
ביארנסטרנד) החוזרים ממסע צלב בארץ־
ישראל.
שחמעעםהמ בשובם, תוך
הכרה שמסעם היה חסר משמעות והגיון,
הם נתקלים בתופעות אימים: מגיפה משמידה
את בני־האדם, שחיתות ורקבון שוררים
בכל, הבגידה, האכזריות, הצביעות ו־אחיזת־העיניים
שולטים בחיים.
האביר יודע כי גורלו נגזר למות. המוות
מופיע לעיניו, דמות קרחת׳ עטויית גלימה
שחורה, ועומד לקחתו עמו. אולם האביר
משהה את סופו בערכו משחק שחמט עם
המתת. משחק זה נועד להותיר לו פרק זימן
כדי למצוא את האלוהים — ,שאצל ברגמן
הוא מושג המגלם את טעם החיים.
מהו איפוא, טעם החיים? ! אמונה דתית?!
אידיאלים אנושיים? ! סיפוק היצרים הגופניים?

במסעו על פני הארץ מוכת־הדבר מתאכזב
האביר מכל אלה. הוא שיצא ללחום בשם
האמונה הדתית, נוכח כיצד הדת משליטה
אח המוות עוד בחיים עצמם. הוא מגיע
למסקנה שהמוות הוא הסוף ואחריו אין ולא
כלום, אין שום סודות במוות.
כך מגיע ברגמן אל הרעיון המרכזי של
יצירתו. בנדודיו פוגש האביר בלהקת שחקנים
לוליינים. שני בני הזוג שבלהקה המשולשת
הם לולין עליז (נילם פופ) ואשתו
היפה (ביבי אנדרסון) המגדלת בעגלת הנדודים
שלהם את בנם. שניים אלה מסמלים
את האלוהים של ברגמן, את טעם הקיום.
הלולין מסמל את האמנות. הוא שחקן,
נגן ומשורר. הוא רואה חזיונות בהקיץ ונראה
כתלוש מהמציאות. האשד, ובנה מסמלים
את הפריון, את המשכיות החיים. אלה
הם שני הדברים היחידים שהמוות לא יוכל
להם. והמוות לא יכול להם גם בסרט.
במשחקו האחרון מסיח האביר את דעתו

118

של המוות משני בני הזוג והם נמלטים
מקלשונו שעה שכל האחרים רוקדים את
מחול המוות בעקבותיו של המלאך.
מימד ח! ש! .אם כי מיטב יכולת ההבעה
הקולנועית של ברגמן הושקעה בסרט
זה ובראיה אחת קשה להקיף את מלוא
משמעויותיו וכוונותיו, אין זה סרטו הטוב
ביותר. הוא אינו מגובש לשלימות אחת כמו
מעיין הבתולים למשל. בהרבה מקומות סוטה
ברגמן מהמטרה אליה הוא חותר ונתפס
למטרות צדדיות. כמו התקפתו המוחצת
על הכנסיד, ומשרתיה. אולם עצם העזתו
לטפל בנושא כזה במדיום קולנועי, מוסיפה
מימד חדש לאפשרויותיו של הקולנוע.

בדידותמ אונ ם
השתיקה הזועמת

(ארמוך דוד, תל־

אביב; בריטניה) היא העונש שמטילים פועלי
מפעל הנדסי בברומביץ׳ על חברם לעבודה.
חטאו: הוא ניסה לחשוב ולפעול באורח
עצמאי לפי מצפונו, השקפתו וצרכיו. זהו
תקדים מסוכן מאוד בדור, המאורגן כולו
בהסתדרויות, איגודים, מועדונים וחברות,
ושבו ניתנות לפרט כל הזכויות הדימוקר־פיות
מלבד הזכות לא ללכת בתלם.
הפועל הצעיר (ריצ׳ארד אטנבורו) אינו
טיפוס של מרדן או הוגד,־דעות. הוא בעל
משפחה, אב לשני ילדים, שנטל־ר,פרנסה,
הכדורגל והרעש שמקימים הילדים בבית
מהווים כל עולמו.
כאשר מחליטים הפועלים במפעלו לשבות
בשל שטות (שביתה שאורגנה על־ידי מסיתים
מבחוץ, קומוניסטים כנראה — רומז
הסרט — מבלי לומר בפירוש) ,הוא מסרב
להצטרף לשביתה הפראית שאינה מוכרת
על־ידי האיגוד המקצועי ומפר אותה.
זה עושר, אותו לאויבם של הפועלים ובעלי
המפעל גם יחד. הוא נרדף בכח, אשתו
(פייר אנג׳לי) וילדיו מנודים כמצורעים. כאשר
חוזרים חבריו לעבודה הם מטילים
עליו חרם שתיקה, אינם מדברים איתו ואינם
יושבים ליד שולחנו. דרושה רק פעולת
אלימות ממש כדי שיכירו בטעותם ויסלקו
את המסיתים.
זהו סרט שיש לו מד, לומר והוא אומר
זאת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים.
המשחק והבימוי, המשובחים כשלעצמם,
ממלאים בו רק תפקיד משני.
תדריך אלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
• הלילה (שזרות, תל־אביב) שקיעת

האהבה של זוג אינטלקטואלי, על רקע
גיוונה של החברה המודרנית. ז׳אן מורו,
מרצ׳לו מסטרויאני ומוניקה ויטי בסרטו של
מישל־אנג׳לו אנטוניוני.
• לא מכיר לא יודע (ארנון, ירושלים)
הרשל׳ה צרפתי משגע עיירה שקטה,
הופך לבסוף לגיבור לאומי בקומדיה שנונה.

$האכירים

(בן־יהודה,

תל־אביב)

מלחמתם של הפולנים בצלבנים הגרמניים
שהולידו את הרוח הפרוסית. סרט ראווה
עשיר בקומפוזיציות של צבע וצילום׳ לפי
ספרו של הנריק סנקייביץ׳.

• ארמון התשוקות

(פאר,

אביב) שלושה זוגות בבית אחד חושקים זר
בזה ומשיגים זה את זה, בסרט של חושים
ויצרים ללא עלילה כמעט.

• מרווח שמעון צבר
על הנשף כמלון ״דן״ :
החזון :
הסילבסטר איננו חג ישראלי ולכן לא
חוגגים אותו בישראל וביחיד לא בבתי
המלון ובמסעדות הכשרות, אלא שככה
הכל במקרה, ששני התאזה
יצא.
ריכים היו אחוזים ודבוקים יחד והכל הפתעה
אחת גדולה. והפלא הגדול מעל לכל
פלא היתד, הארוחה החגיגית, וביחוד התפריט
שלה, שמלון דן פירסם אותה בעתון
הארץ, כמודעד, של הרבה אינטשים. על
טהרת השפה הצרפתית:

ערב חגיגיתו ר קו די ם
ארוחת
ונ בדצמבר ו *4ו
•10 1941 וס*״ $זוז!^ 8

011x1012? 6ס *8x7 11

*01110*1 0* 000616 4£

*7X5$א$0א 1£ €0

9X11$ 007? $018 08ז11מ 18

xאוס !4

x 14X88011$ט01

0 ! *19 1609 * 94״ ן 1״ ז 8

9119009י$91946 4 0 19899 .

1א ^ €אא £08£1!$£ 60א״ 9X89X17 18

זאוו״ס׳ס

81X1* :

*8000
ח0ו08*6 8!*1
949649 * 5 4

באתי יום קודם ופגשתי את הטבח הראשי,
משה קליידר, האחראי לא רק להכנת
התפריט, אלא גם לתכנונו. ביקשתי
ממנו שיסביר לי את כל המלים הסיניות
שבתפריט הצרפתי ובך הסביר לי הטבח:
״האפריטיף אדיו 1961 זה בולר עם כל
מיני כמו קוקטייל עם ברינדי, פירות ושמפניה
ועוד כל מיני דברים שאי־אפשר
למסור בדיוק מפני שזה סודי והמצאה מיוחדת
רק לשנת .1961 הלה פאטה דה פואה
גרא, זה לא כבד קצוץ, אלא דבר כזה
שאני עושה פירה עם הפאטה מכבד אודז.
אני אראה לך עוד מעט׳ אם אתה רוצה.
הלה קונסומה דובל או פורטו א מאס זה
קונסומה והפורטו שכתוב, זה שמורחים את
ד,פורטו על הטאס לפני שמגישים. אתה
תראה שזה דבר מצוין. הלה פילה דה סול
טו פארי, על זה תכתוב שזה יחד עם הדינר,
הדבר הכי טוב ואני עושה זה
ספישל. על כל הרולטה אני עושה קוסם־
מסה, קישוט של תפוחי־אדמה מסביב ל
פלטה. על זה אני עושה פופיאץ של סול,
זה כמו רולדה ממולא מלוי של דגים הסט.
על זה בא שני מיני סוס־רוטבים, למעלה.
רוטב אחד זה סוס לבן עם וין בלאנק
ושמפיניון והסוס השני גם כן סוס לבן
ויין בלנק עם קטשופ זורטשיסטר, סוס עם
צבע אחר. זה יוצא אחד לבן ואחד אדום.
הסוס בא ככה. אבל אני מודה שחסרים שני
דברים: חסר הקרווט, והטריפל. מה אתה
אומר? טריפל זה כמיהות בעברית? אני לא
ידעתי שככה קוראים לוה. אני לא יכול להכניס
למה שזה הרבנות לא נותנת, מפני
שזה לא כשר. אתה יודע מה זה קרווט? זה
השנים לא כשר.
״על הדינד עוד לא אמרתי לך. ממלאים
תרנגול הודו עם הסרון, זה ערמונים ב
עברית.
אני חושב שאתה יכול לראות במטבח
שקולפים כבר. מכניסים גם תפוחי־עץ
לתוך הזה וביחד מטגנים. זאת אומרת, צולים
את זה עם הדינד. כל זה אנחנו עושים
לפני שזה מוכן, אנחנו מוסיפים
ירקות לתוך התרנגול־הודו ואנחנו מאדים
עם יין אדום וגרנד ז׳יי. זה סוס קלאיר.
אתה לא יודע מה זה דיי? מנה הגונה
מזה ועל זד, בא המרתם. בבוקט ירקות.
יש שעועית ירוקה תוצרת איטלקית ועוד
סלט חסה עם רוטב די טוב, חתוך.
״הפרפר, אני לא אגיד לך, זה הקונדיטור.
אני אלך אתך אליו.״

גירוי הקוגדימור האדמוני
ן* כך לקח אותי הטבח הראשי משה קליין
דר, לקונדיטור הראשי, חיים הולנדר, שהוא

קונדיטור ותיק ושמח שבא עיתונאי ושבכלל
מתעניינים במה שהוא עושה, והוא
מסביר לי ככה :״אנחנו נותנים שני דברים
בתור דסרט. אחד זה פרפה, שזה
דסרט מקורר עם טעמים מאוד משובחים.
הנזינורדיי, שבא עם הקפה, הוא יותר קטן
!ויש הרבה מינרדיי, בערך שנים־עשר
מינים.
מר הולנדר חיים לא הסתפק בהסבר בעל
פה, אלא סיבב אותי על פני כל הקונדיטוריה,
והראה לי כל דבר בגאווה של
איש מקצוע אמיתי, שמבצרו הוא בית-
מלאכתו. הוא גם פתח לפני את התנורים
ואת הארונות ומכל דבר הציע לי לטעום.
״אני אינני רק קונדיטור. אני הרבה יותר
רחב מזה, ועוסק בשטח הכללי של הממתקים
ויש לי גם המצאות שלי שאני
ממציא.״ וכאן לקח אותי׳ לחדרים הקטנים
והגדולים של הקונדיטוריה והוציא לי כל
מיני דברים מתוך המקרר ואחר כך הראה
לי בגאווה שרידי עוגת־כלולות ואמר שזאת
היא עוגת־הכלולות של מלכת־היופי עליזה
גור שהעתון שלי כתב על זה. אבל כאן
הוא מזכיר לי, שאותה כתבת של העתון
עשתה לו עוול גדול :״איך היתד, יכולה
לכתוב — עוגת כלולות מפוארת מעשי
ידי קונדיטורים אלמונים! אני לא אלמוני!
והיתד, יכולה לכתוב את׳ השם. זה באמת
עוול. אבל אגיד לך את האמת, אולי אני
בעצמי אשם בזה, למה שעמדתי על ידה
ולא אמרתי לה שאני עשיתי׳ את העוגה.
בפעם השניה אני חושב שאני כבר אגיד.״
אחרי שהבטחתי לו שאתקן את העוול,
שאלתי אותו מדוע אינו חותם על העוגות
כמו שעושה צייר, והוא אמר שהמלון
מתנגד לזה ואחר כך גילה לי את האמצאה
האחרונה ביותר שלו וזה כיצד לעשות עוגות
כלולות גבוהות מאוד׳ אפילו כמה
מטרים לגובה, כמו עצים. בשביל זה
הוא משתמש בגרילר שצולים בו תרנגולות
...ברגע הזה תפש אותנו הטבח־הראשי,
משה קליידר, וצעק על הקונדיטור
:״מה אתה מראה לו את האמצאות
שלך? הוא בא רק בשביל לשאול על
הארוחה של הסילוזסטר!״ כשראיתי מה
הולך ביניהם, עזבתי את הקונדיטור והלכתי
לראות קצת מהמטבח הכללי וביחוד
את דג־הסול, כיוון שהעליתי את החשש
שמא יהיה זה פילה נורבגי קפוא ורגיל.
הטבח הראה לי את הסול האמיתי, שבאמת
לא היה פילה כמו שחשדתי, אבל
גם לא היה סול כמו שנשבע הטבח, מפני
שסול זה פשוטי דג של משה רבנו ודג
של משה רבנו אפילו עיוור יכל להבחין
בו בחשכה. מה שהיה במטבח של דן,
אם היה דומה לוג, היה דומה הכי הרבה

הנשר במלון ״אוויה״ -התמונה מתבטאת בנאלוניס. התפאורה קיטשית דני המתכונת הראייה באירופה המרכזית
לבורי. אלא שאיני יכול להיות בטוח אפילו
בכך, כיוון שהדג היה בלי סימני היכר:
מקולף ובלי עצמווז•

המציאות :
נגשתי לדוכן שכיבד אותנו במנה מספר
,1הוא ה־

הרכבו של הקוקטייל היה סודי וטוב שכך,
כיוון שאילו ידענו מה יש בפנים, לא היינו
מכנים את זה אפריטיף אלא מרק פירות,
ביחוד עם חתיכות האננס והדובדבן שצפו
למעלה.
אחרי האפריטיף הושיבו אותי המלצרים
על מקומי, יחד עם עוד שנים אחרים
וככה ישבנו שלושה איש, ליד שולחן קטן
של שנים. ישבנו כך, צפופים ולחוצים
במשך שעה, וגם רעבים וצמאים, מבלי
שיוגש לנו דבר. בשעה עשר הואיל סוף־
סוף המלצר לגשת, ושאל אם אנחנו רוצים
להזמין יין על חשבוננו. אמרתי לו שקודם
כל, שימזוג את היין הלבן שאנו זכאים
לקבל בהתאם לתפריט ורק אחר כך נדבר
על הזמנות .״איזה יין?״ שאל המלצר.
״אני לא קבלתי כל הוראות על יין שצריך
להגיש חינם!״ אפילו שהראתי לו את
התפריט, שבו היה כתוב יין פונזרו לבן,
לא האמין לי ורץ לשאול את האחראי.
אחרי זה חזר, ובאי־שביעת רצון גלויה
מזג לנו את היין בחינם.

מנה שניה,

ממרח כבד, עם עשירית ביצה באמצע.
טעם מר ובצקי ונדבק לשינים, אבל מילא.
מנה שניה בסך הכל ויש עוד שש מנות
לפנינו. גמרתי איך שהוא את הממרח
(הייתי רעב, השעה )10 וחכיתי למנה השניה.
במשך חצי שעה ראינו את המלצר
רק מרחוק, מפני שהיה אי שם איזה שולחן
שבעליו הזמינו בקבוק קוניאק על חשבונם
והמלצר לא רצה לזוז מהם שמא יתפוש
אותם מלצר אחר. סוף־סוף הביא את המרק,
זה שנקרא בתפריט בשם

8 £ £ת 01ם

על המרק הזה ברוך השם אין לי תלונות,
אלא שלא מצאתי בו שום טעם של פורטו
ואני לא יודע מדוע צריכים לקרוא למרק
בשר רגיל בשם צרפתי כל כך מסובך.
ככה זה נמשך מנה אחרי מנה כשד,ר,גשר,
האיטית מוציאה את הנשמה. רציתי לשלוח
את השוער שיקנה לי בחוץ פלאפל אך
בא המלצר ורצה שנזמין יין על חשבוננו.
אז אני הראיתי לו את התפריט ששם כתוב
שיגישו יין אדום.

כאבן וחסר־טעס

** ני מראה לו את התפריט, אבל
המלצר לא רצה לראות .״אילו ידעתי
לקרוא״ עונה המלצר ,״הייתי יושב בכנסת

ללא מעצורים: תאונה בפינת ויזשו־גוווון, תל־אביב

ולא הייתי מלצר. כל מה שאני יודע, זה
שרק המשקה הראשון היה חינם ואת
השני אתם צריכים לשלם. ומה שכתוב
פה — שני יינות — אז הכוונה בוודאי
שאפשר לבחור או זה או זה.״ כירן שלא
עשו אותי מאצבע, אני אומר לו שאני
מוכן לשלם בשביל היין אבל אני רוצה
שיתן לי קבלה על זה, ואז נראה מה יהיה.
כאשר שמע את זה׳ נזכר פתאום שהוא
יודע לקרוא ורץ להביא לנו את היין
האדום ואחר כך עושה את עצמו שהוא
לא יודע מכלום.
בשעה 11.47 קיבלנו סוף־סוף את המנה
העיקרית שצריכה להיות עשויה מתרנגול
הודו אבל שכחו להוסיף שהתרנגול יהיה
קשה כאבן ובלי טעם. הטעמים היו מונחים
אמנם על אותה צלחת, אבל בנפרד,
בצורה של ממרח מתוק כמו ריבה יחד
עם שני דובדבנים, שבאו ישר מהאפריטיף.
חוץ מזה היו שם תפוחי אדמה קטנים,
מטוגנים בשמן, וסלט חסה. מהשעועית
הירוקה האיטלקית, נדף ריח של שומן בשר,
והשכנים שלי לשולחן, שהתענוג הזה עלה
להם בוודאי ארבעים לירות, שוב השאירו
את הצלחת מלאה אחרי שרק טעמו מזה
כעם אחת.
שוב היה עלינו לחכות שלושת־רבעי
שעה. עד שקבלנו את הפרפה. מכאן ואילך
עלי להפסיק את ההשמצות, מפני שהקוג־דיטור,
לא מגיע לו. הפרפה באמת היה
כפתור ופרח והוא הציל קצת את כבוד
המקום, אם בכלל היה מה להציל שם.
כמה שעות אחרי הפרפה, הגיע גם הקפה
ובנגוד לכל ההבטחות, בלי הנזינהדיי. כיוזן
שכבר הכרתי בעל פה את האיסטרטגיה של
לעשות חשבון כמה
מלון דן, יכולתי
זמן יהיה עלי לשהות כאן עד שיגישו לי.
לפי החשבון שעשיתי, ראיתי שאצטרך
לישון פה עוד עשרים וארבע שעות וזה
קצת יותר מדי בשבילי מפני שקבעתי
פגישה למחרת בצהרים בדפוס, אז כל
הכבוד לקונדיטור, הלכתי הביתה. בשביל
20 לירות, גם זה מספיק.

מזרחית, הצליחה להלהיב רק את מרקו
תורג׳מן שהדביק שטר של חמש ל״י על
ביטנה, ואילו כיפופי־ד,ברזלים של גיבור־ישראל,
לא עשו את הרושם המקווה. ראו
כבר איך שמכונות לא כל כך גיבורות מבצעות
כיפופים כאלה.
גם שייקר. אופיר היה צריך להופיע, כפי
שהודיעו לכולם, פרט לשייקה. כששמע על
כך לראשונה בהיותו בחמאם, יצא לבלות
במקום אחר, .
כמסמר־הערב נקבעה תחרות הנשיקות.
לכל כרטיס צורף תלוש־נשיקה, אותו צריך
היה בעל־הכרטיס להעניק לנערה שיבחר,
תמורת נשיקה. לעלמה שתאסוף את המספר
הרב ביותר של תלושים הובטח ״פרס
משגע״ .אף נערה לא העזה לאסוף תלושים
תמורת נשיקות. את המספר הרב ביותר של
תלושים צברה רינה וייס־יעקובסון. היא
פשוט באה עם החבורה הגדולה ביותר. היא
זכתה בפרס משגע — בקבוק שמפניה

עוד בטרם נסתיימה התוכנית כבר נהרו
רוב המשתתפים החוצה. אלה שנותרו נתעכבו
רך בזכות השטפון שמנע את הגישה
לתל־אביב .״אף אחד לא אשם חוץ מאיתנו,״
טען אחד המאוכזבים .״גם אם היו מבקשים
100 לירות בעד הזכות להשתתף בנשף
״בוהמי, פרטי וסגור״ בחמאם, היינו משלמים!״

מדווחת זיוה יריב
עד הגש?,במ?ון ״אויה: ,,

נשףזה קראו בשם נשף התעופה,
/מפני שהיו סוחרים, פקידים, קבלנים,
נהגים, תיירים ושלושה ציורים של מטוסים.
אם היו שם בעלי־כנפיים טבעו מן הסתם
בהמון המקורקע.
ההזמנות הודפסו בצורת כרטיסי־טיסה.
היה לי הכבוד להיות• 8€1ח 8$6ה? <1£ 1ז 8 1
מספר 39704 במחלקה דה־לוקם סילון, תמורת
12 וחצי ל״י בלבד. היה כתוב שם
שזאת טיסה מיוחדת מ־ 1961ל־ ,1962שהנוסע
יעבור דרך חדר־האוכל, בר הס
מדווח אלי תבור
סילון, האולם הראשי, חדר־האיכל המרכזי,
בר השמפאניה — ומשם בחזרה לבית,
ע? הכשף ב״החמאם״:
למשרד, לאוהל או לצריף שלו.
חפצים צמודים המותרים לנוסע בטיסה
*8ש לי הרנ שה שאנחנו נמצאים ב7
/ /מקלט ומחכים כל רגע לשמוע את זו! האשה, הבוס או המזכירה. ובמדור
תרועת־הארגעה כדי לצאת החוצה,״ אמר שבו מציינים את החפצים שרשאי הנוסע
אחד הנושפים באולמי החנזאם. הוא לא היה ליטול עמו בטיסה חזרה, נכתב: אותם השתוי.
זאת היתד, ההרגשה הכללית של חפצים שהבאת איתך?
באותיות־דפום הובטח שהדרך חזרה מובכ־
500 הנוכחים, ששקלו 20 לירות תמורת
כרטיס־כניסה לנשף ״בוהמי, פרטי וסגור״ ,טחת על־ידי גרירה במכונית או באמבולנס,
שהפך לנשף כללי ופתוח לאלה שרצו ל ושבאמצע תיערך תצוגת־אופנה של פרוזת
נוילנדר וגולש חם.
ראות את הבוהמה.
ככה זה היה. אבל ירד גשם והיה מחניק
על רוב הנוכחים העיקו 20 הלירות האבודות.
תמורת סכום כזה מצפים אנשים והטיסה היתד, גרועה.הנוסעים היו עצושיבדרו
אותם ויאכילו אותם. תחת זאת זכו בים והם טסו באולמות ענקיים, לפי
הנוכחים באכילה חופשית של מנות־קבאב, מיקצבי לואים ת. ד .בורג ואלכסנדר
שתי כוסיות משקה, תזמורת ממדרגה שלי פילים עם רביעיית הג׳אז של קול ישראל.
חמור נשאר חמור. בחצות בדיוק
שית ובדיחות ממדרגה רביעית.
כל מי שהוא מי היה שם. היו נערות -קרה מה שקרה בשנה שעברה באותה שעה.
הזוהר של שנות החמישים — רינה וייס, ואחר־כך ניגנו את מקי סכינאי. ואז בא
סוניה אברמוביץ ומלכה רוזנשטיין. היתד, תור הסימבוליקה: זקן נכנם לאולם כשהוא
כל המושבה ההונגרית. מאפרים קישון ועד מוביל ביד ילדונת נפחדת. אולי מפני
שחזתה מה מצפה לה בשנת , 1962 אותה
קטי מטמור. והיתד, גם הבוהימה — מיגאל
תומרקין ועד לשמואל בונים. אבל איך היא סימלה לצד מר 1961 הזקן.
שהוא הם לא הסתדרו ביחד. סוף סוף כמה
מה שהיה איכפת לי במיוחד היה שמנות
קבאב אפשר לאכול?
הכריחו חמור אמיתי אחד להיות עליז.
מנהלי החמאם אספו הפעם את הכסף אבל הוא היה עקשן כמו פרד ונדמה לי
בדרך קלה. הם הציגו לקהל סידרת תמונות־ גם לא שתוי. לא עניין אותו 62 ,61 מפני
זוועה מרגיעות, עם כותרות רגועות עוד שלא כמו אחרים באותו מעמד ידע שהוא
יותר. רקדנית־בטן׳ שייצגה את האמנות ה היה חמור ב־ 1961 ויישאר חמור ב־.1962

מחזה השב וע

ב ע רי כ ת לילי גלילי
מוזמנים משתתפים. אחד מן המשתתפים
בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזכה
בפרס של עשר לירות, שיוענק מדי שבוע. הזוכה
השבוע הוא הקורא עזי ברר תי, תל־אביב.

המ שבר
סתד למרות האופטימיות שאפפה בשנה האחרונה
את משרד המסחר והתעשיה
הגיעה תעשיית־הטקסטיל עד סף משבר.
למרות המגביות ולמרות עזרתם האדיבה
של משקיעי־חוץ׳ לא הצליחו להעמיד
את מפעלי הטקסטיל החדשים, באזורי
הפיתוח, על רגליהם. מפעל דימונה, למשל,
זה שתת־שר המסחר והתעשיה
תלה בו תקוות כל כך מרובות, סגר את
שעריו וכל עבודה בו נפסקה. חלק מהמומחים
הזרים, שהדריכו את העובדים

המקומיים, כבר עזב את הארץ וחלק
עדיין יושב על המזוודות ומחכה. תת־שר
המסחר והתעשיה, שיוקרתו הועמדה
בסכנה, עושה מאמצים נואשים לפתוח
את שערי המפעל החדש, והוא מגייס
עכשיו כספים ממקורות שונים והכריז
אפילו על מגבית של כמה עשרות
מיליוני לירות.
מחוגי התעשיינים נרמז, שאף על פי
שהם יתרמו למגבית זו מרצון, אין הם
רואים בעין יפה פעולות פרטיזניות
כאלה, שמטרתן לחפות על תכנון לקוי
ועל קוצר־ראות. ביחוד שמפע; דימונה
זה, אפילו אם יושלם ויתחיל ביצור,
תהיה תוצרתו בלתי־־רנטבילית.

הכותרת המוצלחת לקשקשת האחרונה
(צד ימין) ניתנה על־ידי יואב צבי, תל־אביב,
שהציע: צואר של בת יענה
שתקעה את ראשה כחול. הצעות
נוספות הראויות איך שהוא לפיר־סום,
נשלחו מהקוראים: מלמד שלום,

ראש־העין, שהציע טר״ש על שרוולו
של טוראי, ואמנון שריד, חיפה:
קמצן שהתכופף להרים שילינג
שנפל לחור.
עכשיו אני מחכה לראות איזו כותרת
תציעו לקשקשת הבאה (שמאל).

מזה צו ח קי םהס טו דנטים הי ש ר אלי ם ב אי ט לי ה

מ חז ה אי מי ם נו סחג׳ורג׳ אורוול
מערבה ראשונה :
(משרד בית-החרושת ביום קבלת ה משכורת.
תור גדול של פועלים עומז
לפני הקופה).
פועל ( :לקופאי) אתר, רוצה להגיד

לי שוו המשכורת שלי?
קופאי: מה יש, לא מוצא חן בעינך?

על: רק 114 לירות?
קופאי: זה כל מה שמגיע לך.
פ! על: מה זאת אומרת, זה כל מה
שמגיע לי? הרי קיבלתי קודם 150
לירות.
קופאי: אני רואה ששכחת שהאיג־דכס
ירד.
פועל: כל חודש אתה משלם לי
פחות וכל פעם אתר, אומר לי שהאיג־דכס
ירד.
קופאי: תראה מוישה, אם אני
אומר לך שהאינדכס ירד ב־ 15 נקודות,
אז אני לא ארמה אותך. לך להסתדרות
אם זה לא מוצא חן בעיניך.
(הפועל לוקח את 114 הלירות ואת
התלוש והולך).
מסך

מערכה שניה:
(במרתף סופרמרקט גדול, הפועל, יחד
עם אשתו, בודקים מקרר חשמלי).
הפועל (למוכרת) :כמה עולה ה
מקרר
הזה?
מוכרת 45376.75 :לירות.
הפועל: מה? ארבעים וחמשה אלף
שלוש מאות שבעים ושש לירות?
מוכרת: ושבעים וחמש אגורות!
הפועל: השתגעתם?
מוכרת: סלח לי אדוני, אך אבקש
ממך לדבר קצת יותר בנימוס. הלקוח
אמנם צודק תמיד, אבל איני מוכנה
לסבול עלבונות.
הפועל: אבל איך זה ייתכן שמקרר
רגיל יעלה ארבעים וחמשה אלף
לירות?
מוכרת: ועוד שלוש מאות שבעים
ושש לירות ושבעים וחמש אגורות.
הפועל: אבל איך זד. ייתכן
מוכרת: זה כולל כבר את כל
המסים.
הפועל: כמה זה כבר כל המסים?
מוכרת: מיד אגיד לך( .הולכת
לדלפק המכירות וחוזרת עם ספר. מעלעלת
בו) מחיר המקרר עצמו 295
לירות וכל השאר מסים ממשלתיים.
הפועל: מה זה, השתגעו?
מוכרת: כבר ביקשתי ממך שלא
תעליב אותי!
הפועל: לא אליך התכוונתי, זה
לממשלה.
אשתו: מה אתך, מוישה? דבר
בשקט!
הפועל: מה שקט! אני אצעק פה

אשתו: אל תצעק, מוישה. אנחנו
נלך מפה, אנחנו נעזוב בכלל את
הארץ הזו שאי אפשר לקנות בה
פריג׳ידר.
הפועל: לרדת?
אשתו: לרדת. לעלות. לא איכפת
לי איך תקרא לזה. עם מחירים כאלה
אני לא נשארת פה יותר! (יוצאים
ברוגז)
מסך

מערבה שלישית:
(משרד נסיעות)

״רגע! רגע!! רגע!!ן״

דוד ליבל, מילאנו

הפועל ( :לפקיד משרד הנסיעות)
כמה יעלה לנו כרטיס לאיטליה?
הפקיד: הלוך וחזור?
הפועל: לא, רק הלוך.
ה פ קי ד ( :מסתכל במחירון) 300
לירות.
הפועל: אז תן לי שני כרטיסים,
בבקשה.
הפקיד ( :עושה חשבון) עשרים וחמשה
אלף, תשע מאות ושתי לירות
בבקשה.
הפועל: כמה אמרת?
הפקיד: עשרים וחמשה אלף, תשע
מאות ושתי לירות, בבקשה.
הפועל: איך זה? הרי אמרת 300
לירה כרטיס אחד?
הפקיד: זה באמת שלוש־מאות
לירות הברטים, אבל שני כרטיסים ועוד
מס בסך של שנים עשר אלף שש
מאות חמישים ואחת לירות לכרטיס,
אז זה ביחד 25,902 לירות.

הפועל ( :לאשתו) תראי כמה יש
לנו בארנק?

אשתו

( :מוציאה את הארנק וסו
פרת)
אלף ומאתיים לירות.
הפועל ( :ביאוש) ואי־אפשר לקנות
בתשלומים?
הפקיד: את הכרטיס, כן. אבל
את המס מוכרחים לשלם במזומן. ככה
הם דורשים.
הפועל ( :לאשתו) אז מה נעשה?
אשתו: אמרתי לך שאני לא אחיה
פה יותר
הפועל ( :ביאוש גובר והולך) אז
מה נעשה, מה נעשה? !!
אשתו ( :בהחלטתיות) אני כבר אגיד
לך מה נעשה!
מסך

מערבה רביעית:
(בבן ת מרקחת).

הפועל: תן לי בבקשה שני כדורים
ציאן־קלי.
הרוקח: בשביל מה זה?
הפועל: מה איכפת לך?
הרוקח: סתם כף; אסור לי למכור.
אתה מוכרח להגיד לי בשביל מה זה.
הפועל ( :לאחר היסום) בשביל להרוג
עכברים.
הרוקח: אז אתה לוקח שנים?
הפועל: כן, שנים.
הרוקח: קח ארבעה. שנים לא
יספיקו.
הפועל: שיהיה ארבעה.
ה רו ק ח ( :אורז אותם בנייר ומגיש
לו) שמונת אלפים לירות, בבקשה.
הפועל: מה! שמונת אלפים?
הרוקח: זה יותר מדי בשבילך?
הפועל: מה יותר מדי. זה סתם
טרוף!
הרוקח (בסבלנות) תראה, אני לוקח
בשביל זה רק שנים־עשרה גרוש. כל
השאר זה לא בשבילי. כל השאר זה
מיסים.
הפועל: אתה רוצה להגיד לי שהם
לוקחים שבעת אלפים תשע מאות תשעים
ותשע לירות ושמונים ושמונה
גרוש מסים?
הרוקח: מה, לא ידעת?
הפועל: אבל שמונת־אלפים לירות?

הרוקח: אין פה מה לעשות. מאז
שאנשים התחילו להתאבד בציאן־קלי,
העלו את המסים. אני במקומך הייתי
נותן לעכברים לחיות.
הפועל: אבל אי־אפשר!
ה רו ק ח: אז תהרוג אותם בפטיש.
אני יכול למכור לך פטיש רפואי ב־
500 לירות.
הפועל: כל כך בזול?
הרוקח: תתפלא. היו לי• תריסר
פטישים כאלה ומכרתי כל אחד באלף
לירות. זה האחרון, אז אני מוכר אותו
יותר בזול. לארוז לך אותו או ש־תהרוג
אותם פה במקום?

סוף

לעולם

צו דקת

מעשה ביהודי שבא אל הרבי
וביקש פרה לאחד החטאים שלו
(חרות)

הניד, גולדמן, רמת־ישראל
זו פרתי, זו חליפתי.
מר י. ל .מלצר מבקש מאתונו
לפרסם הדברים הבאים בשם מכון
ויצמן (הארץ)
נתי ברק, חיפה
ויפתח האלוהים את פי העיתון.
מעריב הוא עתון בעל טינפור־מציה
טובה בדרך כלל (מעריב)
עזי בן־רוני, תל־אביב
שרק לא יטנפרמץ יותר מדי.
משחה לרפוי חוויות (מודעה בדבר)
אבישי
כהן, גדרה
עכשיו הסרטן בתור.
מר מרדכי זמיר ראש עירית תל•
אביב (ידיעות אחרונות)
יחזקאל קופמן, תל־אביב
נעים נמירות ישראל
השבוע דוכאה מהפכה בלבון
(ידיעות אחרונות)
יפה כהן, חיפה
עוד פעס?

אמשז

ספ 1דט

תיאטרון

כדורגל

כינרתכינרת (התיאטרון הקאמרי;
מאת נתן אלתרסן; ביום — גרשון פלוטקין)

המוראלו־ח דדיגה אי
עד משחקי השבוע מדווח שייע
גלזר :

המלך הו א עדו
הוא מחזה שנועד, עוד בטרם הוצג׳ לשמש
תמרור במחזאות העברית. שום מחזה ישראלי
לא זכה למידת פירסומת ולאשראי־התפעלות
מוקדמת כמוהו. הוא נבחר לציין
את פתיחת בניינו החדש של הקאמרי. למענו
הוטרחה הגברת הראשונה של הבמה הישראלית,
חנה רובינא, מבית הבימה. שרי
ממשלה, שמאז זרוק אותו לכלבים לא נראו
בתיאטרון, נהרו לחזות בו.
כאשר הורד המסך טענו רבים כי זהו
מחזה גרוע. היתד, זו טעות חמורה. אץ זה
מחזה כלל. מה שמועלה על בימת הקאמרי
במשך שלוש שעות הוא ספק ערב קריאה,
ספק מסכת במנטאליות של תנועת־נוער. היסוד
התיאטרוני היחידי הוא התפאורה ה-
מצויינת (של דני קראוואן) וניצוצות בודדים
של משחק.
טלית שכולה תכלת. נתן אלתרמן,
שהתכוון ליצור יצירה מונומנטאלית, אשר
תנציח לדורות את ההווי המיוחד של דגניה,
את אנשיה ואת פעלם, הוכיח שאין לו שמץ
מושג בכללי היסוד של הדראמה. הוא ניסה
לבסס מחזה על אנקדוטה, משעשעת כשלעצמה׳
מתקופת בראשית של דגניה, מבלי
שיהיה לו מר, להגיד, מלבד זר, שהתקופה
היתד, יפה והאנשים היו טובים. כיוון שה־אנקדוטה
עצמה אינה יכולה לשמש בסיס
למחזה, הסתבך אלתרמן, נטש אותה לגמרי,
קפץ לשורת סיפורים אחרים שאיך־שהוא
נותנים אמתלה לשחקני האנקדוטה הראשונה
להמשיך ולהופיע על הבמה.
הסיפור חסר־עלילה, ללא דמות מרכזית
וללא רעיון מרכזי, ללא יסוד ראשון של
כל דראמה — הקונפליקט. ההתרחשויות׳,
במדה וישנן, מתרחשות מאחורי־הקלעים
והגיבורים רק מספרים עליהן. הדמויות
כולן אידיאליזציה של גיבורים, בובות
ללא תכונות־אנוש, שכולן תום, טוהר
והקרבה.
אין שום התפתחות בדמויות, להוציא
אולי את דמותו של הסוחר פייטלזין (זלמן
לביוש) ההופך מקפיטליסטי־כילי, לחלוץ-
אידיאליסט. גם גיבור האנקדוטה הפותחת
את הסיפור, אותו בחור יממנו נגנב כסף-
הקבוצה והוא נאבק עם חבריו על זכותו
להחזיר את הכסף שנגנב ממנו, נכנע
לבסוף, מבלי שיובן על מה ולמה.
שלנ?ן ליך לא פחות מהמחבר נכשל
הבמאי. גרשון פלוטקין ביים את ההצגה
בחרדת־קודש ורצינות נעדרת־דמיון. רוב
המצבים על הבמה הם סטטיים. היציאות
ור,כניסות צמודות לתחילתן ולסירמן של
הרפליקות. השחקנים מדקלמים את הטקסט
כלפי הקהל וכמעט שאינם מדברים בינם
אם למרות נתונים אלד, הצליחו שחקנים
בודדים כמו זלמן לביוש, רחל מרקוס,
גילה אלמגור ואברהם בן־יוסף להפגין
רגעי־משחק, הרי שתשואות־החובה ברדת
המסך מגיעות רק להם.

מחול
ל הו ר או תמלמעלה
הופעת להקת־המחול העממי הבולגרי של
פילים קוסייב יכלה לשמש מוסר השכל
מתאים למאמצים המגוחכים הנעשים בישראל
זה כמעט דור שלם, לייצר מחול־עם.
נוסף לביצוע המעולה, שהלהקה מצטיינת
בו, המתעלה לפעמים לדרגה של גאוניות,
יש במפעלו זה של המוסיקולוג קוטייב,
ביטוי לפולקלור אמיתי ולא מזוייף. מאלף
הדבר, שדווקא בארץ קומוניסטית לא יצרו
את רקודי־העם לפי הוראות המרכז־לתרבות
של הועד־הפועל, אלא אספו חומר עממי
אוטנטי באזורים הכפריים והגישו אותו
בעיבוד השומר בקפידה על רוח המקור.
בתכנית בת השעתיים נטו, בלי ההפסקה,
הגישו הבולגרים הופעה מגוונת, שכללה
נוסף על המחולות, גם שירי־עם מושרים
בפי להקה בת 21 נשים, שלא התעצלה
ללמוד שני שירים עבריים שחשבו אותם בטעות
לשירי־עם (״נומי נומי יללדתי, נומי
נומי תמתי״ ו״הבה נגיללה, הבד,״)ז וכן מוסיקה
עממית בביצוע כלי־מיתר בלתי רגילים,
שבזמננו נותרו לפליטה רק בכפרים
בודדים בבלקאן. בין המחולות היו גם סיפורים
מומחזים כמו הסיפור על הצייד
שיצא לצוד ארנבות ופגע בסופו של דבר
בכלבו הנאמן, וחקוי מפליא של רקוד
בובות־עץ, לנעימתו של המחלל הנודד.
העולם הזר 1269 ,

אתם כולכם כבר
התרגלתם ששייע לא
למשחקים. מופיע מפני שפעמיים הרחיקו
אותי מהמיש־חקים,
אז רק פעם
אחת אני לא מופיע
כבר כולם מדברים
על זה שהרחיקו
שוב פעם את שייע. לכן דבר ראשון,
אני רוצה להודיע לכל אלה שלא ראו
אותי בשבת על המיגרש ולכל אלה שאולי
לא יראו אותי השבוע נגד הפועל
פתח־תקוזה, שאם אני לא משחק זה לא
בגלל שאני לא בכושר או שהמאמן אינו
רוצה להרכיב אותי. אני פשוט חולה יותר
מדי בזמן האחרון. ואם אני חולה זה לא
מכדורגל דווקא. היום לשחק כדורגל בליגה
הלאומית זה לא כלום. השחקנים
לא שמים שום דבר בשביל המישחק והעובדה
הכי טובה היא, שאין במעט בכלל
גולים בליגה הלאומית.
העניין, היום, זה לשחק בליגה א׳ .קבוצה
שנופלת מהליגה הלאומית לליגה א׳
לא תעשה שם חיים כמו בלאומית. שם
משחקים כדורגל כמו שצריך: לוחמים
על החיים ועל המוות, לא מוותרים על
שום כדור ואפילו יודעים להכניס גולים.
לא מאמינים? — סוב, אז תלכו לאמציה
וחודורוב ותשאלו אותם מה הם יודעים
על באר־שבע, חוץ מזה שהיא בירת הנגב.
בלי רגל מסיימת. מד, שחשוב
השבוע, זר, שהצלחנו סוף־סוף לעבור
לרבע־גמר בגביע. אצלנו במכבי אנחנו
כבר לא רגילים לא לעשות שיאים. אם
אנחנו לא מצליחים בליגה, אז לפחות אנחנו
עושים שיא במשחק על הגביע. שיחקנו
חמש וחצי שעות נגד שמשון, עד שהצלחנו
להעיף אותם. אצלי זה שווה בערך טור
למטולה וחצי הדרך בחזרה.
המשחק לא היה יותר מדי קשה והיו
כבר חברה שהיו בטוחים שמכבי תל־אביב
יצאה מהמשבר. גם אני הייתי רוצה שזה
יהיה כך. אבלי בארץ הזאת המומחה למשברים
זה אשכול — לי לא איכפת, יש
לי כבר פריג׳ידר וגם מכונית.
צחוק צחוק, אבל המצב שלנו בליגה
בכלל לא טוב. אמנם בירושלים אני לא
שיחקתי, כי מתחתי שריר מרוב אימונים
ומשחקים, ובאמת היתה הסרה רגל מסיימת.
על המישחק עצמו אין הרבה מה
לספר. שיחקנו חלש מאד ואני חושב בכל
זאת שהיה מגיע לנו תיקו, אבל הכדור
עגול וגם האפס, וזה מה שהצלחנו להכניס.
בינתיים
אני הצלחתי לתפוס איזה מחלת־אזניים
קטנה, אבל אני לא יכול אפילו
לשכב כמה ימים בשקט׳ בבית ולד,בריא,
כי בדיוק קראו לי למילואים. אולי לא
הייתי מספר לכם את הסוד הצבאי הקטן
הזה, אילו לא היו רוצים שאני אתחיל
שם עוד שלב בקריירה שלי. החברה שלי
במילואים, שכולם איך שהוא מכירים אותי,
כבר הודיעו לי שאני צריך להיות
שופט במישחק שייערך בימים אלה. אשתי
לא בטוחה שאני אצליח — אני כן!
בינתיים אני מחכה לשני המשחקים הבאים:
אחד גביע ואחד ליגה. מרוב משחקים
עוד מעט לא נראה את הכדור.
אבל מעליש — רק שנגיע לגמר!

פרידו-שיא העונה
בימים אלה, עת רוכשות הגברות
את דברי־הסריגה, כדאי להן לזכור
את השם פרידו. מפעל זה, הפועל

הלבישה המושלמת, ההתאמה ל אופנה,
הגזרות הנאות והצבעים החדי שים
הופכים את חליפות ושמלות
פרידו לפריטי אופנה ממדרגה ראשונה.
המוצר האלגנטי ביותר פרידו סומך על חוג לקוחותיו
ההולך ומתרחב דרך קבע ומה עוד
שהזמנות היצוא לאפריקה הדרומית,
לאמריקה הדרומית ולארצות אירופה
מתרבות ללא הפסק. תיירים הבאים
ארצה מתפעלים מדוגמות פרידו ה יפות,
המתחרות בהצלחה עם המוצרים
האלגנטיים ביותר של ארצות־חוץ.
המלה האחרונה בסיריגים מחלקת
תכנון מיוחדת בפרידו עוסקת
בחידושים והשלמות. פרידו,

בארץ יותר מ־ 20 שנה, רכש את
אמון הציבור במידה הרחבה ביותר.
דוגמות חדישות, לפי מיטב האופנה
העולמית, חומרים מעולים ומומחים

כ רוד סל

פרידו -מודל 1962

לאחר שנים רבות, חזר השבוע ענף
הכדורסל ותפס מקום מרכזי בספורט הישראלי.
לאחרונה היה הכדורסל במרכז אירועי
הספורט בארץ בשנת ,1956 השנה בה
הופיעה החמישייה של הכדורסל הישראלי
באליפות אירופה במוסקבה ונטלה
את המקום החמישי, עם מספר נקודות
שווה לשני.
השבוע הצליחו שחקני הפועל תל־אביב
ושחקן מכבי תל־אביב תנחום (״תני״) כהן־
מינץ להעלות את היוקרה של ענף הכדורסל.
לאחר שנים רבות נבחר כדורסלן
כספורסאי־השנה על־ידי עיתונאי הספורט,
ואילו שחקני הפועל תל־אביב הוכיחו בנצ־חון
מזהיר באתונה שענף הכדורסל יכול,
במאמץ קטן בהרבה מזה המוקדש לכדורגל,
לייצג את ישראל בכבוד בחוץ־לארץ.

הידועה במוצרי הג׳רסי שלה, מעבדת
לאחרונה גם לורקם בדוגמות מושכות
ומבחר 1962 כולל הכל מלבוש ספורט
עד שמלת ערב. וכמובן: אפודות
אלגנטיות בכל הסגנונות והצבעים.

במאמץק טן

פרידו -חליפה דו־־גוונית
מנוסים, שיתפו פעולה בייצור סריגי
פרידו, הידועים והמקובלים בארץ
ובחוץ־לארץ•

בעמוד זה מוגשות שלוש דוגמות
טיפוסיות של פרידו (ראה תמונות)
ונותנות לקוראות מושג למה עליהן
לצפות ברכישתן הקרובה. כי יש
לזכור: פרידו היא המלה האחרונה
בלבוש סריג אלגנטי.

במדינה
תולדות

5*0*11*2 * 1: $ 5 3 1 1

צילום ללא פוזה

15/1/62-15/12/61
סאורגן ע״י חנויות

י 3 1י 1ד

הפרסים:

טיסה לבריסל -
פריז (וחזרה)
במטוסי הקרוזל החדישים של
״סבנה״
* טיסה לאתונה (וחזרה)
במטוסי הקחזל החדישים של
״סבנה״

3חליפות ג׳רסי

(בשווי — 150.ל״י כל חליפה)

* 25 תיקי־נסיעה
כל הקונה חליפה, מעיל או שמלה מתוצרת

אלד, ג׳רקולי, דורינה

תקבל תעודת־השתתפות בהגרלה בכל חנויות
״איוניר״ בתל־אביב: דיזנגיף , 129 אלנבי ,31
מלון ״דן״ ו״שרתוך.

הופיע הספר ההודי
אהבה חופשית

הנודע על

״קמהשטרה״
הספר המיוחד והמתקדם ביותר
בין ספרי האהבה שהוצאו מעולם

הגישה האמוסית
ואהבת חושנית
* זי ז 5 0

4 1* 4א
17 ם זינ 1מ ממי!

תרגום עברי, בהוצאת כים, מופץ ב־1.1.62
בכל דוכני העתונים 1.20 .ל״י.

בניינו המסוייד מחדש של בית־משפט־השלום
בתל־אביב, אשר שימש עד לפני
שבועות אחדים כתחנת־משטרה, טרם זכה
להסתערות כה מוחצת של עיתונאים וצלמים
כמו׳ ביום הרביעי האחרון. כבר בשעה
תשע בבוקר — מועד תחילת הישיבות
— צבאו על פתח אולפו של שופט
השלום הראשי, יעקוב סגל, כתבי צהרונים
ושבועונים. הם חיכו להמשך משפטם של
שני הצעירים התל־אביביים, ראובן לופנ־פלד
ושמעון בומפלד, אשר הואשמו ב־נסיון
לסחוט כסף מאביה של צעירה תל־אביבית,
אשר — לטענת האב — צילמוה
בפוזות של עירום (וזפזלס יחזה .)1260
דכקות כמטרה. המתמחה הבלונדית
של השופט ניסתה ליאש אותם :״המשפט
נקבע לשעה אחת־עשרה ושלושים,״ הודיעה,
״וייתכן שהישיבה תידחה לתאריך מאוחר
יותר.״
אולם איש מהנוכחים לא נטש את העמדות.
הם חיכו לבואם של שני הנאשמים
ופרקליטם, עורך־הדין רם סלומון, אשר היו
חייבים להגיע לקביעת מועד חדש, גם אם
תידחה הישיבה. בדיוק בשעה הנקובה הופיע
הנאשם הראשון, שמעון בומפלד, אשר
לטענת התביעה צילם את התמונות. עוד
בחוץ הזהירו מישהו מפני הצלמים האורבים
לו, והוא עלה במדרגות כשהוא מליט
את פניו בידיו. שמש בית־המשפם, יוסף
בחבוט, שעיכבו מעט ליד פתח לשכת־השופט,
איפשר לצלמים לצלמו כשפניו
מוסתרות.
בינתיים נתקל הנאשם השני, ראובן
לופנפלד, במחסום חי של צלמים נוספים
בפתח־הבניין. הוא סבב על עקביו, החל
נמלט דרך החצרות הסמוכות.
מי ברגל מי כרכב. מה שאירע לאחר
מכן הזכיר סצינה מתוך סרטו של
פלמי, החיים המתוקים. בעוד צלמים אחדים
אורבים בפינות החצר, נכנס צלם אחד
למכוניתו של צלם שני, המתין יחד עימו
לנאשמים במרחק של כמאה מטר מבית־המשפט.
משיצאו שני הנאשמים בריצה מן
החצר — לאחר שמשפטם נדחה — החלה
המכונית נוסעת לעומתם, כששני הצלמים
מצלמים אותם מבעד לחלון הפתוח, מבלי
שהשניים ירגישו בכך.
אם כל הסנדלרים הולכים יחפים, הרי
שהפעם התברר• ששני המואשמים בצילום —
שונאים להצטלם.

נאשם לופנפלד מתווכח עם צלם
החשודים בצילום —

מ שפט
סוכריה ער מס מיד
״אם תגמור מהר את השעורים,״ הבטיח
יוסף קורצר לבנו ,״אתן לך כסף לסוכריה
על מקל.״ הילד מיהר לגמור את שעורי
הבית, ירד עם אחותו הקטנה למכולת הסמוכה
וקנה שתי סוכריות.
הוא החל למצוץ, כשלפתע הרגיש דקירה
בלשונו. הילד נחפז להוציא את הסוכריה
מפיו, וראה מסמר חלוד מזדקר ממנה. בצער
רב תיתר על הנאת הלקיקה, מיהר
להתאונן לפני אביו, שלקח את הסוכריה
וירד למכולת.
״מניין לקח בני את הסוכריה?״ שאל את
המוכר, אבשלום מדר. החנזזני הצביע על
הקופסה שהכילה את הסוכריות. יוסף נטל
כמה סוכריות, השווה אותן לזו שבידו. הן
היו זהות. צעדו הבא היה להעתיק את שם
בית החרושת שנשאה הקופסה, ממתקי
עלה, ולהתלונן במשרד המסחר והתעשיה.
החקירה נפתחה במלוא המרץ. חוקר מיוחד
הגיע במפתיע לבית־החרושת, ביקש
לבדוק אתי מיתקני־הייצור. הוא עבר על
כל תבניות־העץ במקום, רשם את מספר
המסמרים הרופפים והעקומים. במשפך הסוכר,
העשוי עץ אף הוא, גילה חור ריק
— זכר למסמר. עתה היה בטוח כי זהו
המקום ממנו ניתק המסמר.
אל תסתכל כ קנ קן ...כשהגיע מועד
המשפט שהוגש נגד חברת הממתקים,
היתד, התביעה משוכנעת — אולי יותר
מבבל מקרה אחר — כי הרשעתה של החברה
מובטחת. אולם עורך־הדין התל־אביבי
יהודה רותם, שקיבל על עצמו את ההגנה,
הכין באמתחתו הפתעה קטנה. לאחר עדי
התביעה, אשר ציינו כי הסוכריות שנבדקו
היו זהות ומאותה קופסה, ואף הביאו את
דו״ח החקירה בבית־החרושת, עלה על דוכן
העדים בעל חנות־המכולת. בעדותו ציין כי
אומנם נלקחה הסוכריה מהקופסה שנשאה
את השם ממתקי עלח, אך הוא נהג לשים
באותה קופסה, מדי התרוקנה, גם סוכריות

נאשם בומפלד כורח מצלם
— שונאים להצטלם

וממתקים שונים מבתי חרושת אחרים.
היתד, זו עובדת־המסמר הקטנה שהשמיטה
את הבסיס תחת בניין התביעה. עורך־
הדין, שבנה על פרט זה את ההגנה, טען
כי במקרה כזה אין להשיב כלל על ההאשמה.
שופט השלום מאיר רובין, בפניו התבררה
התביעה, קיבל טענה זו, פטר את
הנאשמים מלהשיב על ההאשמה.

החי

פרות אכלו כופר: בכפר שלם, כאשר
התלוננו תושבי המקום על ריח מוזר
הנודף מן החלב, הסביר דובר תנובה, כי
הריח נובע מסוג מסויים של עשב׳ אותו
אכלו הפרות שיפוט מהיר: בנתניה,
עצרו שלושה צעירים נהג־אוטובום,
ד,יכו אותו מכות נמרצות, בטענה שעקף
שלא כחוק את הטנדר בו נסעו חשד
עיוור: בדלית־אל־כרמל, ניסה אב לרצוח
את בתו, שעברה ניתוח המעי־העיוזר, מאחר
שסבר. כי הצלקת נובעת מהפלה
תורת היחסיות: באילת, תבעו מלחים
בורמאים, העובדים בשרות ציס, תוספת
למשכורתם בשל הקור במקום.
העולם הזה 1269

ר1 3 1 ,

2ד ר

סובלי מ צי ה של הילדות
כאשר נשמע לראשונה קולם של אנשי
הרוח בפרשת לבון, שאלו את עצמם הרבה
אנשים, מאיפה יש להם הכוח לצעוק
ככה? ״הלוא אנשי הרוח מתפרנסים מן
האוויר ובקושי רב?״ אז דווקא עכשיו הזמן
להסביר, שיש לא מין אחד של אנשי רוח,
אלא שלושה וכל מין מתפרנס ממשהו אחר.
מין אחד מתפרנס מפרסי־ביאליק, מין שני
מפירסומת, ומין שלישי, ממ> עדוני־לילה.
כיון שהמין השלישי הזה חוגג עכשיו
יובל קטן — סיום השנה השניה (ברווח{
ופתיחת־השנה־השלישית של מועדון־הלילה
הירושלמי בכחוס — מן הראוי לציין את
המאורע, בשביל אנשי־הרוח הצעירים, הפוס חים
עדיין על שלושה הסעיפים.
לא בלי יסורים יצא בכחוס לאויר ה עולם•
היה זה יהושוע קופרשטוק (ספרות
עברית ומדעי המדינה. הבחינות בדרך),
שחזר מחוצלארץ וחיפש דרך להתפרנס.
נשאר לו עוד ללמוד באוניברסיטה, אבל
מצב בריאותו היה קשה והיו לו עוד 3־4
חודשים לפני שנכנס לשורה של ניתוחים
בבית־חולים. על אף היותו מרוגז ומר־נפש,
ישב עם כמה צעירים וביניהם כאלה שהתעסקו
בתיאטרון, ודנו בהקמת מועדון-
לילה מיוחד עם הופעות במתיות. אבל
לא יצא מזה כלום, ונשאר רק קופרשטוק
עם דני שלם, שנשאר להם עוד קצת כסף,
אף אחד לא יודע ממה, ויחד עם עוד אדם
אחד שאת שמו אין קופרשטוק מעונין
להגיד, מפני שאולי לא נעים לו, מפני
שאותו אדם, כך אומר קופרשטוק, נתגלה
אחר כך כרמאי שלא היה לו כסף.
השלושה רכשו את המקום ברחוב יעבץ
ואחרי שהסירו את המסווה מעל פני הנוכל
שאין לו כסף, חיפשו משקיע שלישי וככה
מצאו את יצחק ספרן (כלכלה ומדעי המדינה,
בחינת גמר אחת) .ההשקעה, עד
הפתיחה, הסתכמה ב־ 24,000 לירות. מזה
14,000 שלהם עצמם ו־ 10,000 הלואות. מי
שמתכונן לפתוח מועדון־לילה ורוצה לדעת
את הקלקולציה המדוייקת, הרי היא:
9000ל״י דמי מפתח לאולם הראשי
2000״ תוספת לחדרים הקטנים
800״ בית־ד,שימוש
1300״ ריצוף
2000״ ערסלים וציוד
1200״ סידור הבאר והדלפק
1200״ ארון
2000״ שונות.
אחרי השלב הראשון, התחיל השלב השני,
המורכב מצווי מניעה ורפורטים, מפני
שעשו את הבניה ואת התיקונים בלי רשיון.
אף אחד מאנשי־הרוח האלה לא הכיר את
חוקי בנית הבארים בארץ ולכן עשו את
התקרה בגובה של 2.30 מטר במקום 2.80
מטר, כמו שדורש החוק. וכיוון שלא מצאו

כף נראה בפחום הקודם:

גבחום החדש אחר השיפוץ: זרקורים מהתקרה, פורמייקה על השולחנות ומאפיות כבולות לשולחן.

דרך לבטל את צווי־המניעה, היו עובדים
ככה התנהלו הענינים בעצלתיים במשך קרובים עומדים להפוך את בנחום הפתוח,
ובונים את הבאר בלילה.
המון זמן. סטודנטים, אמנים, סופרים ו־ למועדון־לילה סגור, שיגביל את הכניסה
סוף סוף, בראשון לינואר ,1960 נפתח עתונאים, היו ממלאים כל ערב את בכחוס רק לסטודנטים, תיירים, אקדמאים וקציני־המועדון
ומיד התחילו השותפים לריב ביניועושים
שמח, וראיף היה עומד מאחורי צה״ל. גם פסבדו־אמנים יורשו להיכנס,
הם• כי כל אחד רצה להיות על־יד הקופה הדלפק, ומוזג את המשקים והיה ממצמץ ב מפני שהם שותים הכי הרבה משקאות, אבל
ואף אחד לא רצה לעמוד על־יד הדלת. כעיניו
הקטנות: בגלל העשן והחברים שלו, כל האחרים, כולל טוראי צה״ל, יצטרכו למוצא
מן המבוי הסתום — הוחלט לשכור שהיו מתנדנדים להם על הערסלים, של חפש להם מקום אחר, מפני שלדעתו של
מנהל שיפקח על העניינים. זמן רב הס דברי איציק ספרן (כלכלה ומדעי־המדינה) ,יהושוע קופרשטוק, הם מכניסים רוח רעה.
תובב המנהל בין השולחנות ופקח על צריכים היו לשמש סובלימציה של תקופת
הסדרים החדשים בבנחוס עוררו את ירוהעניינים
עד שהשותפים יצאו להם העינים:
״תראו איך אנחנו מבזבזים משכורת של הינקות, אלא שבמקום חלב, היו צריכים שלים מתרדמת־הפתאים שלה וזו הפעם
וויסקי. לינוק הראשונה שיש גם שם אנשים שאינם מרו400
לירות לחודש על שום־דבר!״ אלא שצים
מהממשלה .״איפה האוזירה של בנהכל
היה טוב זיפה, אלא שאיש לא לקח
כאן שיחק להם מזלו של ראיף.
בחשבון את ההשפעה הגדולה שיש לרנטה חום!״ צועקים ההמונים ברחובות .״אנחנו
ראיף הוא גם כן איש־רוח, אבל יותר חודשית קבועה על נפש האדם. מועדון־ לא רוצים שולחנות פורמייקה ולא פסנתרי
בקשטיין!״ זועקים המקופחים בניצן. גם
קטן, מפני שלמד מדעי־המדינה ומדעי־ הלילה בנחום נהיה פתאום קטן מדי ועלוב
המזרח רק שנתיים. כמו סטודנטים אחרים, מדי בעיני 2הבעלים, שהיו גובים כל חודש בעטרה ובאלסקה מעקמים את האף נוכח
היה גם ראיף עובד קשה לפרנסתו ב־ בין 1800ל־ 2400 לירות בלי לעשות כלום, העלאת המחירים הבלתי־מוצדקת וזה הגיע
בכחוס, בתור מלצר. כאשר ראה ראיף איך רק לשלם את הקנסות לעיריה על שגובה עד כדי כך, שאפילו החוכר הראשי, ראיף
מתנהלים העניינים, בא והציע שיתנו לו התקרה הוא 2.30 מטר במקום ,2.80 כפי ביטל את זכיון החכירה שלו. תארו לעצאר
המועדון בחכירה, תמורת סכום נקי• שמחייב החוק. גם הטיח שהתקלף פה ושם מכם שעכשיו דורשים ממנו להעלות את
דמי החכירה החודשיים מממוצע של 2000 השנים וממוצע של 2000 לירות לחודש, וזה ימנע מהתקרה לא מצא חן בעיניהם.
מהם מריבות וגם יחסוך להם משכורת של החליטו לחדש את בנחום ולשפר אותו וב לירות ברוטו ל־ 2800 לירות נטו, בלי כל
מנהל.
המסיס, האמונות והקנסות. וזה עוד כלום.
הזדמנות זו גם להוריד את הרצפה.
אי אפשר לדעת מה יהיה הסוף, מפני שבנחום
נסגר הרמטית באופן זמני וכל
אצל אנשי־רוח יש תמיד הפתעות. אבל
החברה שגזלו מהם את הסובלימציה של
תקופת הינקות הלכו למייבר ולסורנזללו, העיקר שהבעלים בעצמם התחילו לעבוד וזה
שהם׳ בעצמם סובלימציה של בכחום, וחיכו טומן בחובו סכוי לשינוי פני העתיד, לרעה.
בקוצר־רוח לפתיחה המחודשת. עברו כמה גם כמה משוררים התחילו לבכות את החודשים,
בהם קרו כמה דברים שעוד מוקדם מצב בפרוזה ונערה צעירה ששמה נטע,
לדבר עליהם, ושערי בנחום נפערו לרודחה. כתבה אפילו שיר בחרוזים לבנים:
הפעם, לא נפתח בנחום בשקט אלא ביש
עוד אנשים שבוכים על בכחוסיי החופים
ובמחולות ובמסיבת־עתונאים, שטדי
אבלה /יש סוד אנשים שבוכים על תקופה
קולק היה צריך להיות שם המחותן השינבלה
/יש עוד אנשים שזוכרים מאפראשי.
היה אפילו פנצ׳ר אחד, מסוג אותם
רות גנובות /יש עוד אנשים שמחפשים
הפנצ׳רים המלווים כל פתיחה, שכמעט
אבדות /אנשים שאוהבים צפיפות, זיעה,
ששכחו להזמין את מקם ויודל, אבל איך
עייפות / ,אנשים שבוכים על שרפרפים
שהוא עבר הענין בשלום.
שבורים /על לילות חורף קרים /על טעם
ואשר יגורנו, בא. גובה התקרה היה
זכרונות מרים /ועל הרבה בכחוסים אג־אומנם
תקין — 2.80 מטר, אבל מלמעלה
זרייס. בלילות אדירים.
השתלשלו זרקורי־במה. השולחנות צופו
פורמייקה, בפינה עמד פסנתר והמאפרות
הוצמדו בשרשרות ברזל לרגלי השולחנות
שלא יגנבו אותם האורחים. חוץ מזה כה אמר גווסבדאוזינדי:
היה על כל שולחן תפריט משקאות שבישר
על העלאת מחירים 2.5 :ל״י עד
מזט — 00£1*0 £!£0 8רשם המוח ה3.5ל״י
לכוסית ראשונה, וזה עוד כלום
לעומת העלאת־הרמה־התרבותית: בימים ה אלקטרוני.
אווירה דחוסה ומצב־רוח אקדמאי

מספר 1269

שנה 25

כ׳׳ז טבת תשכ״ב3.1.1962 ,

המחיר 65אגורה

ציבור 0111!1
ינווזחיס ואסור

גוניעואד,העולם הו1ד

על השאלה החינוכית