גליון 1271 מתאריך 17 בינואר 1962

מספר 1271

המחיר 65אגורה

הריב עם פרקליטו 1\ -ר־הדין החמור שד
השופטים ־ או נטישתו על־ידי אהובתו

מי מדריד את
הארגון הצבאי היהודי באלגיויה

איו
ב״טקסטיל
שמפר־לכבי
ס ת צמה משי וניילון

תוצרת ״נקה״ — תוצרת איכות.
המפיצים ׳היחידים: חב׳ נורית בע׳׳נז

ח תו ״ י
ד השב ! ו 4ו ן

ל אי ש

ה חו ש ב

דמי מנוי לשנה 10 ל״י ; להצי״שכה 5.50 :ל״י
ת. ד ,3006 .תל־אביב

הרוכב על אופנים ,

המועצה הלאומית למניעת תאונות

האם הצברית יפה? ימים מעסים לפני
ראש־השנה הציע איש־ציבור מסוים, שהתם
בשם ״מיכאל אבידור״ ,להציג שאלה
זו בפומבי — ולתת עליה תשובה
שלילית מוחצת.
כאשר החלטנו לקבל את הצעתו והקדשנו
לה שני עמודים בגליון ראש־השנה,
סברנו כי יהיה זה ויכוח מעניין למדי.
התכוננו לפרסם שתיים־שלוש תשובות ותגובות.
לפי התוכנית, צריך היה כל
העניין להסתיים תוך חודש ימים.
אילם התגובה היתר. מפתיעה. לא זו
בלבד שהוצפנו במבול מכתבי־קוראים, אלא
שגברים ונשים מכל המקצועות והשכבות
תבעו לחידת דעתם בבעייה. מאז
ארבעה חדשים, כמעט לא היה שבוע שבו
לא סער הוויכוח הגדול מעל עמודי ה־עתון.

ננסה לתמצת, בקיצור נמרץ, את הדעות
שהושמעו על־ידי מיטב הכוחות הצעירים
במדינה, תתקבל התמונה הבאה:
• הצ״ר יגאל תומרקין: אין סגנון
לצבריות, כי בכלל חסר בארץ סגנון וחוש
ליופי.
ס הסופר־המסעדן אייבי נתן: הצבריות
אינן יודעות לאהוב.
6עמוס קינן: יחד עם פירוק הפלמ״ח,
פורק גם היופי הצברי.
9רינה צור (.משוררת צעירה שחתמה
בשם־עט) :פשוט חסרים לצברית התנאים
האובייקטיביים כדי להיות יפה.
9שמואל אבידור, עורך פנים אל
פנים: היה אופי יהודי — ואילו הצברית
היא חסרת אופי, וממילא גם חסרת יופי.
• הפסל יצחק דנציגר: הן אינן יודעות
לדבר, אינן יודעות להתאפר, אינן
יודעות כלום.
9דינה אהרנפלד, קוראה שלא זיהתה
עצמה עד היום, למרות הפצרות חוזרות
ונשנות (ומתבקשת לעשות זאת עתה):
הן מגוחכות, אבל הן כך מפני שהן
רוצות למצוא חן בעיני הצברים.
9הצלם אריה קרן: לכל תקופה יש
מושגי יופי משלה, ואין סטנדרט אהיד.
9הצייר יוסי שטרן: הן יפות.
9הזמרת ברכה צפירה: הצברית יפה
מטבעה, אך החיקוי האוטומאטי של גינוני-
חוץ הוא בעוכריה.
9הכדורגלן שייע גלזר: מכוני יופי
במקום תרבות הגוף.
9המחברת רינה בן־מנחם: הצברית —
היה חמודה.

לכאורה, דעות שונות וסותרות. אך
למעשה מורגשת, מתחת לפני השטח, אחידות
רבה בגישה אצל רובם המוחלט של
המתווכחים. הייתי מסכם את הדעה האחידה
הזאת כלהן :
פעם היה לצברית סגנון ברור, שהיה
קשור בסגנון האומה העברית החדשה בארץ׳
במשימותיה ובשאיפותיה. עם הקמת
המדינה קם דור, הסבור כי שוב אין
לפניו משימות כה ברורות וחשובות. הסגנון
הצברי המובהק נחלש ונמוג, ונש תמר
רק בכמה שמורות־חסוייות של חיינו
הלאומיים. החלו חיפושים הססניים אחרי
סגנון חדש. הקולנוע, שבועוני־הנשים
ושאר ההשפעות הזרות הציגו בפני הצברית
את הסגנון האמריקאי והצרפתי,
לרוב בראי עקום.
הצברית ניסתה לסגל לעצמה סגנונות
זרים אלה, מבלי לרדת לשרשיהם היותר
עמוקים. הדבר נראה כחיקוי גס ומגוחך,
הגובל לעתים בקאריקטורה. אך אין זו
רק בעיית הצברית, זו גם בעיית המדינה.
על כל פנים — עצם ההיענות לוזיכ ח,
וסערת הרגשות אותו עורר בין הצבריות
עצמן, יוכיחו כי אכן חשה הצברית בחלל
הריק, וכי היא מוכנה אמנם לבקר את
זו כשלעצמה
בכנותובחריפות. תגובה
עצמה היא תופעה מעודדת. כי כאשר מרגיש
ציבור מסויים כי חסר לו משהו,
סופו למצוא את החסר.
אני מקודד, כי סידרה זו, שהסתיימה
למעשה בשבוע האחרון, תרמה תרומה
חשובה להבהרת הבעייה ולהמרצת הביקורת
העצמית.

כמה וכמה פעמים, תוך כדי ויכוח,
עברה הביקורת מן הצברית אל הצבר —
על סמך הכלל שכל ציבור של גברים
זוכה לנשים שהוא ראוי להן. אולם הביקורת
על הצבר לא היתד, שיטתית.
כמה וכמה קוראות העירו על כך, ואף

תלו את הקולר ברוב הגברי של מערכת
העולם יחזה. אולם האשמה זו אין לה
יסוד. מראשית הוויכוח היה ברור לנו
כי ההגיון והצדק מחייבים וויכוח שני —
על הצברים.
עתה, עם סיום הוויכוח על ר,צבריות, נפתח
בוויכוח שני זה. אנו פונים אליך, קורא
יקר — ובעיקר אליך קוראת יקרה —
להביע דעתך על הצבר.

פיצוי נוסף שאנו מוכנים להציעו ל־צבריות
הנעלבות, משתקף כבר בגליון זה.
אמרו לנו: אין זה צודק לדבר על
הצבריות בהכללה. יש ויש. כל צברית היא
ומות בפני עצמה, ואין זה הוגן לפקוד
את האחת על עוונות רעותה. תחת למתוח
ביקורת על הכלל, מוטב להבליט את
הפרט החיובי. זה יותר חעוכי.
ביקורת זו, המוצדקת בחלקה, העלתה
במערכת את הרעיון למדור חודשי קבוע
בעתון: מדור נערת החודש.
מדי חודש בחודשו נבחור בנערה אחת,
דוגמה חיובית׳ לנוער הגדל בארץ (ולעתים
גם מקרב הנוער הזר, הבא הנה כדי להצטרף
לנוער המקומי) .נראה את מעשיה.
נשתדל להדור אל צפונות אופייה. ננסה
להביע את מאוויר, ושאיפותיה. נקרא למדור
זה ״הצגת בכורה׳.4
לא קל יהיה למצוא את הנערות הנכונות,
הראויות להופיע במדור כזה. אנו
סומכים במידה רבה עליך, קורא יקר,
שתכוון את צעדינו. אם מכיר עתה —
או אם תכיר מחר — נערה המייצגת,
לדעתך, את דמות הדור החדש, והראוייה
לסמל את החודש — כתוב לנו, פרט
בקיצור מה מביא אותך לדעה זו, ואם
תוכל — צרף גם תמונה.
הצגת־הבכורה הראשונה — נערת חודש
ינואר , 1962 ,סמל השנה החדשה ראה
עמודים .16—17

השבוע הגיע המכתב הבא מניו־יורק:
ברצוני להודות לכם על פרסום 1החדשות
על הנעשה אצלנו (העולם הזה ,)1266 ול־

זמרת גיר
תקן מישנה קטן, אשר הופיע כבר פעמיים
בעתונכם.
לידיעתכם, אין אני תימניה ואינני מש תמשת
ב״תואר״ זה לשם פירסום או הפצה.
אומנם קשה להאמין, אולם ישנה זמרת
ישראלית עממית אחת, אשר איננה תימניה,
ואינה טוענת שהיא מבנות תימן.
הערתי זו לא מוכיחה, חס וחלילה, שהייתי
מתביישת במוצא זה, אם היה אמיתי,
או שאני נעלבת מהשערתכם. ברצוני רק
להעמיד את הדברים על נכונותם ועל דיוקם.
לבסוף אני רוצה לברן אתכם על עתונכם,
אשר מביא את הארץ לביתנו מדי שבוע,
אפילו בהיותנו רחוקים. בשם דובי זלצר
ובשמי אני מאחלת לכס שנה טובה ופוריה,
עם בוא השנה האזלחית החדשה, ולהתראות
בקרוב!
כתב העולם הזה שפירסם אותה ידיעה
טעה במקצת בגיאוגרפיה שלו. הורי הקוראה
גאולה גיל הם יוצאי בוכארה, לא תימן.

העולם הזה 1271

מכתבים
זהירות, מרגלים...

הנני בא לוזלשי! על עצמי בפני הש.ב.
באסצעותכם. הגעתי למסקנה שאני סרגל.
אי! בידי שום הוכחות סבירות שלא
העברתי ידיעות לסוכן זר. ובכז — ללא
ספק סרנל הנני, הלא כן?
לידיעתכם אוסיף, שאינני טסונל להרונ
בני־אדם (נם אם הם אויבים) ,שאני שונא,
נשק, סרר, יעילות, משמעת, תיכנו!; וכשאני
רואה שוטר, הנני עובר באופן אינסטינקטיבי
לצד השני של הרחוב — לכז
ברור שהנני טיפוס מסוכן, הראוי להופיע
ברשימה השחורה של הש.ב.
אנא, אל תפרסמו את שמי. אתם מבינים,
אני פקיד ממשלתי.
קורא, תל־אביב
בזה אנו פונים בבקשה אל כל הנציגויות
הזרות בישראל, השגרירים, הצירים והקונסולים,
מזכיריהם וסוכניהם, ואל כל אזרח
זר — ,ביז שהם נמצאים כא 1בקביעות
ובי! בביקור זמני — לא להתקשר עם
איזה אזרח ישראלי, מדינאי, מדע! ,סוחר,
עתונאי, סופר, כלכל! ובו׳ ,באיזו צורה
שהיא ובאיזה מקום שהוא: לא בכתב ולא
בעל־פה, לא ביום ולא בלילה, לא בפומבי
ולא בסתר, לא בדירתם ולא בדירתו, לא
באר׳ז ולא בחו״ל.
התקשרות כזאת תובל, לפי ״חוק לתיקו!
דיני עונשי! 1957״ להביא את האזרח הישראלי
— לא אתכם — לידי מאסר,
העמדה למשפט והרשעה, היות והוא נפגש
עם בן־אדם שהיה ידוע לשרות חבטחוז
כ״סוכן זר״ ומסר לו ידיעות כלשה! ,נם
אם הן איג! סודיות.
ד״ר ש. שרשבסקי, ירושלים

זכור אשר עשה עמלק

...שלש פעמים הידר על האטת על
נרמניה( .העולם הזה .)12)59 הייתי מכנה
זאת — ״אי! אטו! בנרטנים — כאז כ!
עתה!״ חייתי בגרמניה תקופת־טה ודווקא
כזמן האתרוז.
רות דואר, פתח־תקווה

כריכות 05111:1הוה
במשרדי ״העולם הזה״ ,תל־אביב, גליקסון 8
(על־יד כיכר דיזנגוף) מתקבלים לכריכה כרכי
( 1961 וגם כרכי שנים קודמות).
מחיר הכריכה הוא — 5.ל״י הכרך (כולל משלוח
בדאר, למעוניינים בכך) ,ואפשר לרכוש גליונות
חסרים במחיר 65 אגורה הגליון.
שעות קבלת הכרכים: יום ראשון וחמישי בשבוע
בין השעות שש עד שמונה אחר הצהריים•

פיקוח רפואי

העולם. הזה 1271

הצלחה

מובטחת!

מזרון גומאויר, העשוי מלטקם טהור,
הוא בר־קיימא, קל לטיפול, אינו חר ש
ניקוי או איוורור ונצמד לגוף. מזרון
גומאויר הוא רב־תועלת לאדם הסובל
מאלרגיות ואיננו יכול לשכב על
מזרונים העשויים מחומרים אחרים.
החודש הוציא גומאויר לשוק מזרון
חדש, בעובי של 11 סנטימטר, גום־
אויר ,62 לשמחתם הרבה של אוהבי
נוחיות עילאית.

כחירי העם

עוד על מבנסיים

(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן ג רג 0 1 1 £ 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל׳אכיב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לוין 30

...א ח רי ליל שינה טובה. כי שינה
בריאה ועמוקה היא האל״ף והתי״ו
של כושר ובריאות. העוזר הנאמן
ביותר לשמחת חיים של ממש הוא
מזרון גומאויר, כפר־סבא.

הכבוד והתהילה לכם במלחמתכם בזונות
השולטות בארץ מזה שלש-עשרה וחצי
שנים (העולם הזה .)1265
אד טה יש לכם נגד זונות הרחוב?
להלחם בזונות רחוב, זו זנות גמורה.
כוונו חיציכם המורעלים לזונות ולגנבים
הזעיר־בורנגינב תושבי רוב הארץ והסביבה,
היוצאים השכם והערב, בבית ומחוץ,
ל״ציד־מכשפות״ על כל יצור אנושי
הנמצא מחוץ למושגי הסטנדרט המקובלים
עליהם, ומעלים אותו על מיטת סדום
למדידה.
זונת הרחוב טובה מהם, לפחות אי! לה
יוטרות.
שרק יהיה לה! פיקוח רפואי חוקי,
ושיתלו את כל ה״ערסים״ ושלום על ישראל•
אשר בן־כנען, ניו-יורק

בעתונכם (העולם הזה )1269 פורסמה
כתבה, אשר טמנה עלול הקורא הבלתי
בקיא בדבר להסיק מסקנה כאילו קיים הפרש
בטיב המכנסיים שלנו כלפי מכנסי
״אתא״ ואי! הדבר כ!.
אף לנו יש סוג מכנסים עם קפל בתחתית
המכנס, אלא שמחירם כפי שהדבר נם אצל
״אתא״ ,יקר מהטכנם ללא קפל.
עירית רמודנן החליטה השנה, כנראה
בנלל נימוקים כספיים, לספק לעובדים
את התוצרת הזולה יותר ולב! הזמינה אצלנו
מוצר זה, למרויז שהצענו לה את
שני המינים.
הדבר עורר את חמתם של העובדים, אשר
בטעות הסיקו כאילו מיצרים אנו תוצרת
הנופלת בטיבה מהתוצרת האחרת.
א. קוק, מנהל כיתן דימונה בס״נז
קצרנות עברית ו/או אנגלית
החיים יפים
יותר...

שוב הוכיחו הנרטנים שהם לא שונו.
שוב הוכיחו בני עמם של היטלר ואייכם!
שהם נשארו נאצים. באמת, הם מסבנים
להחריח פונעים בם וקוראים להם בשטות
גנאי (״לובשים דאננריס, רקדנים 1עצ־לנים״)
,שוב מנרים את יצריהם ומזכירים
להם דברים לא נעימים, אד הם
שוכחים שאנחנו שתקנו כשכינו אותנו בשטות
גנ אי...
טפשי הוא המכתב האומר כי אורי ד!
נינש לכתבה בדעות קדומות, אלא מה,
כל מחנות הרכוז, את כל
שישבה את
ההריגות וההשמדות בעטנו, שאחרי כל
אלה ינש כאילו לא הכיר את אותם בני־השט!
אשר שטם נודע לשמצה בעולם כולו?
שלא ידריכו אותנו לפנות לנרמניה הטז־
״מי שמותה ביקורת על אפם
רחית, שב!
של אחרים, יטיב לעשות אם יקנח את אפו
תהילה!״
הגרמנים מנוולים! ככה היו בימי בים־
טרק, כד היו במלחמת העולם הראשונה,
בימי מלהטת העולם השניה וכר נשארו
עד היום.
אסור לנו לשכוח דבר! כי הם שכחו!
דב צבר, ירושלים

אינני מתקנא באי־הנעימויות הכרוכות
לפעמים בתפקידו של השוטר. אבל למראה
התמונה המראה איר דוחף שוטר את ח״כ
מק״י (העולם הזה )1269 שמואל מיקוניס
לתור טנדר המשטרה — עלה הסומק על
לחיי.
לא כד תארחי לעצטי את היחס לבחירי
העם בכנסת, תהיה אשר תהיה מגמתם
הפוליטית!
סתם אזרח, חיפה

פקידים י
תלמידים :
סטודנטים !
ד,רשמו עוד היום לקודם החדש ל*

אך — בשעת הקנייה נא להקפיד
על כך שתקבל מזרון גומאויר אמיתי
מכפר־סבא ולא תפול קרבן לחיקויים.
שפות ולומדים היסב בבית־הספר

פק׳דווז
ק די מ ה בן־יהודה ,74ת״א, טלפון 1220314

כל הקורסים מתנהלים בקבוצות קטנות ע״י
מורים מעולים בכל שעות הבוקר והערב

• עברית, אנגלית וצרפתית
[למבוגרים (כתיב, דקדוק, סגנון

• הנהלת חשבונות
הכנה יסודית לבחינות ועבודה מעשית|

ן ושיחה ) 0011^ 618311011
• אנגלית וצרפתית לתלמידי
למנהלי חשבונות
בתי״ם (ג—ח יסודי ה—ז תיכון.
התיעצות והרשמה 12— 9 :לפ1ה״צ; 9— 3בערב

• חוקי מם הכנסה

מכתבים
כנענים והוטנטוטים
יש לקוות כי מסירת השלטון בידי אנשי
״הפעולה השמית״ לא תהיה אלא אוטופיה.
מובן שקל יחסית לשכנע אישים שונים באפשרות
הבצוע של התקפת שלום כללית
(העולם הזה ,)1264 הכוללת ביז השאר
פתרון בעיית הפליטים. שלום אפשר להשיג
ביז שני צדדים כאשר שניהם מוכנים לכד,
אולם השלום לא יבוא כל עוד, לדברי
עתונכם עצמו, קיים מצב בו ״שום מנהיג
ערבי לא יוכל לעשות את הצער הראשון,
פז יחשב בונד בעיני עטו.״
התנאי היסודי היוצר סיכוי לם ו״מ
על שלום, הוא הכרה בקיומה ובריבונותה
של ישראל. כל עוד אין הערבים מוכנים
להכיר בעובדה זו, לא יועילו נסיונות
גשוש מצד ישראל או מצד מתווכים נאוט־רלים.

חיים
שטיין, ירושלים
אני מתחיל להתעיף במקצת מן האומה
החדשה וגילויייה ביז בממשלה בין בעמודיו
של צבר — לכז, שמא תפרסם דעתן והצהרתו
של זר.
אני חבר בגזע האנושי, אשר לדעתי
הוא אחד. כל הבונים האמיתיים, המדענים
הנדולים והממציאים אשר יצרו את
הכלים עבור בל ההבלים שלכם, להם לא
היתה מעולם אפילו שליטה רנעית על
משהו — רק הפוליטיקאים מאחר ואינם
מבינים דבר, נחשבים כמומחים לכל דבר,
אבל מדען אינו רשאי לפתוח את פיו
בשאלות של פוליטיקה או מופר מבלי
שיצטווה לבלום את פיו. היוצרים האמיתיים
תמיד חשו עצמם מעבר לכנופיות הקטנות,
אותן אתה מכנה נשם אומות ומפלגות,
והעדיפו להיות קשורים באנושות,
משמע בבני מינם השלוים והיוצרים. אך
נניח ששומה עלי להטצא תחת דנל
לאומי כלשהו — במקרה כזה אצהיר
שאני יהודי דובר נרמנית — לא עברי,
כנעני, ישראלי ולא שום הוטנטוט ממיז
אחר.
...אתם הצברים, ועוד יותר הכמעט־צברים,
עושים עלי רושם של שבט הוטנ־מוטי
מבטיח. בתור בני־אנוש אנו שוים.
אד אם עומדים אתם על בסים לאומי
ליחסינו — הרי אינני הוטנטוט ולא
אסכים לחקות את ההוטנטוטים. אנו לא
התקוממנו ננד הורסט וסל, גיבור פלוגות־הסער
הנאציות, על מנת לקבל את דעותיו
מאחד ריין, רטוש, ענדול נאצר ואפילו
אנקרומה או קסטרו
. ..אם הציונים מובילים את המדינה
מדחי אל דחי, ובשמה אה את היהדות
העולמית, היכן תרומתכם אתם? היכז ה־סטודנטים־המפנינים
שלכם, נושאי רעיון
חדשים — ולו
פוליטי, הוני רעיונות
נם בקנה מרה של וונצואלה? אפילו הלאומנות
המזויפת שלכם, כולה פרי רוחם
של ה״כמעט-צברים״ .הגולם אינו מסוגל
לנשום בכוחו הוא, ופשיטא.
פנחס כהן, יוקנעס
...הרעיון המרכזי של קונפדרציה שמית,
על בסים של שיוויוו סוציאלי, מתקבל
על הדעת מעיקרו. פעמים רבות שאלתי את
עצמי מדוע ההענות בקרב הצבור הערבי
בארץ ומחוצה לה, מעטה כל כד?
ורק עתה מצאתי את התשובה. בדומה לציונים
לזרמיהם, ולכנענים לענפיהם, לא
הצלחתם נם אתם׳ על אה היוטרה, להשתחרר
מהאידיאליזציה של ״העברי הצעיר״.
הערבים רואים בזה המשכה של ההשתלטות
בצורה אחרת, ומסוכנת יותר.
אריה לבנה, רמת־ג!
הנני מבקש להגיב בזה על סדרת המאמרים
על הכנענים ובעיקר לתת תשובה למכתבו
של מר מרדכי אברהם מירושלים
(העולם הזה .)1263
שלא כאותם פאנאטים חולניים הקוראים
עצמם ״כנענים״ ולא כאותו מר מרדכי אברהם,
אין אני נורם את הבדיקה בציציות
היהודים השונים, באם הם מנזע הכנענים,
הסלבים, הטכסים וכו רווקא אותה יהדות
מערבית ,״המתוסבכת״ לדברי מר אברהם,
הוציאה מקרבה חוזים שחוו את צורר
הקמת המדינה, מדינה בה יוכלו לחיות בשקט,
כשוים בין שוים ובשעת התקפה לקום
עם נשק ולהגן על המרינה אותה יצרו.
...לא אני ולא הרוב הנדול במדינה
באנו לכאן ולחטנו כאן כדי להדמות למר
מרדכי אברהם או לאספסוף של נאצר, קסם,
אבז־סעוד — אנשי העמים ה״נכבדים״ להם
משתייר גם מר מרדכי כפי שהוא מעיד על
עצמו, אלא בכדי לפתח פה מרינה אירופית
מתקדמת, נאורה, דמוקראטית. שטוקהולם,
פארים, האג, לונדון, הן הדוגמאות שלנו
ולא קהיר, בגדר, דמשק.
ועתה, בנונע למר אברהם. אם אין מצב
העניינים בארץ מוצא חן בעיניו, יש ברשותו
לעזוב ולהצטרף לבני עטו הנכבד ברצועת
עזה או בכל מקום אחר בארצוודשם. ואל
ידאג, לא אזמינו לסעוד על שולחני, אלא
לאחר שישכח כמת ממנהגי עמו ״הנכבד״.
זיגמונד מסבכר, זזיפה

גינוי

,העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקטון ,8טלפון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם בע״מ, ת״א,
פין • 6העורך הראשי: אורי אבנרי • המו״ל: העולם הזה בע״מ.

מועצת העדה האורטודוקסית בנצרת, בישיבתה
שלא־מן־הם נין מצהרי היום, מננה
בתוקף את המעשה המביש של קריעת
דגל המדינה שהונף על כניסית הבשורה
האורטודוקסית, ליד הדנל הדני, על־ידי
אלמנטים שפלים והרסניים. הדגל הונף לרגל
ביקור ראש ממשלת דניה בנצרת, המועצה
רואה מעשה זה כאכזרי ומכער את שם
עדתנו.
מועצת העדה האורסודוקסית, נצרת
אריק — הכל בסדר.

העולם הז ה 1271

013*0הדו ח שד עורו ״חשדם חזה״ עד פגישותיו ־
^ צו עסוק. הפוגה בחזית ישראל־ ושעת־סשר לפשלה
ן** א £א גי מדג בחודש האחרון נפגשתי עם עשרות מומחים לענייני המרחב.
| { נפגשתי עם אישיים ערביים׳ התופסים מקום מרכז• בתנועה הערבית הלאומית של ימינו.
נפגשתי עם ערבים פהם, שנזדמנו לי בדרכי. נפגשתי עם דיפלומאסים זרים מבני תריסר
ארצות, עם עורכים ועם כתבי־חוץ. דיברתי עמם על הנעשה במרחב השמי, על סיכויי
ישראל, על הבעיות הגדולות של מלחמת ושלום.
האם היה לי יסוד להאמין כי אלה היו ״סוכנים זרים״? האם היו פגישות אלד, בגדר
״מנע עם סובן זר״? האם דין נגישות אלה כדין מסירת ״ידיעות העלולות להביא תועלת
לאוייב?״ האם מסתגרת מכך כוונתי ״לפגוע כבטחון המדינה״?
בקיצור: האם אני מרגל, לב• המינות הישראלי המקורי החדש?
איני יודע.
אני יודע רק זאת: טובת המדינה וטובת הדמוקראטיה העברית מחייבת כי אזרחים רבים
כבל האפשר יפגשו עם זרים, יבררו את האמת על הנעשה מעבר לגבולות, ימסרו לאזרחי
המדינה אינפורמציה מהימנה על המתרחש מחוצה לה, יגבשו רעיונות חדשים וינסו לעצב
מדיניות חדשה, שתהווה אלטרנטיבה אפשרית לקו הממשלה.
בלעדי פעולה מתמדת ואחראית כזאת, לא יתכן ויכוח דמוקראטי בקרב הציבור, לא
תיתכן התמודדות פוריה של רעיונית, לא תיתכן ביקורת כלשהי על קו השלטון. ובהעדר
כל אלה, אין מאומד, זולת הדיקטטורה הגסה של שלטון מאובן, השקט על שמריו, הכבול
בסיסמות עצמו.

פ סי כו ־ פ א תי חמרחביה

ף* כרעתה פעורה תהום של אי־ידיעה ובורות הדדית בין העמים במרחב. זוהי, אולי,
^ המסקנה המסתברת מכל פגישותי.
בעיני אזרחי ישראל (וחוששני שגם בעיני ממשלת ישראל) מצטייר העולם הערבי בדמות
שאין לה אחיזה במציאות כלשהי. אותה תופעה עצמה, בממדים מדהימים עוד יותר,
קיימת בצד השני.
גמאל עבד אל־נאצר (או, ליתר דיוק ,״הקולונל נאצר״ ,כפי שהוא מכונה בתעמולה
האווילית) הוא, בעיני ישראל ,״הרודן המצרי הזומם לכלותני״ .תמונה זו אינה משתנה —
גם כאשר כל דבר אחר במרחב משתנה מן הקצה אל הקצה. נשיא רע״ם פותח דף חדש
בפעלו, מפנה את מרצו הרב פנימה, פותח במהפכה חברתית אדירת־תנופה כדי לחולל
שינוי מהותי בארצו. אך התמונה האווילית נשארה בעיניה ומונעת בעד מעצבי המדיניות
הרשמית להתאים עצמם למציאות החדשה, להסיק מסקנות ולנק־ט יוזמה כלשהי.
מן הצד השני משקיפות קאריקטורות מסוכנות עוד יותר. בשיחות עם ערבים מן
הרחוב, גם המשכילים והתרבותיים ביותר, מסתבר כי כמעט כולם מאמינים באמונה שלמה
בכמה אמיתות תפלות. בין השאר:
9׳ שקיימת יהדות בינלאומית אדירה, החולשת על ההון ועל העתונות הבינלאומיים.
שיהדות זו, הערמומית והעשירה ללא גבול, גירשה את ערביי פלסטין מביתם,
וזוממת לגרש ערבים נוספים.
9שהאשמה העיקרית לפשע הישראלי רובצת על בריטניה, שסיכסכר, בין היהירים
והערבים, בגדר, בערבים ומסרה את ארץ־ישראל לידי היהודים.
זהו עניין לפסיכולוג: כל אהד משני הצדדים במרחב מאמין בלהט קנאי ובכנות מוחלטת

בקיצור: לדעת הערבי הממוצע בראשית , 1962 ישנן בעייות הרבה יותר חשובות.
קיימת בע־ית האחדות הערבית. כל ערבי רוצת בה. כל ערבי יודע כי רע״ם התפרקה,
וכי מסעו הגדול של עבד אל־נאצר נכשל. מדינות־ערב לא יתאחדו בעתיד הקרוב למדינה
אחת, כפי שעשו פעם נסיכויות גרמניה ואיטליה. אם כן, מה משמעות רעיון־ד,אחדות
במציאות החדשה? ד,תקום מסגרת של קונפדרציה: כיום גם זד, נראה רחוק. ובינתיים
מדדה הליגה הערבית אל קברה.
ישנה בעיית המהפכה הפנימית. העולם הערבי כולו צופה לעבר מצרים, בה החל
עבד אל־נאצר במהפכה הערבית הרצינית הראשונה. הוא זנח את שלושת המעגלים
המפורסמים, עליהם הכריז בשעתו: המעגל הערבי, המעגל המוסלמי והמעגל האפריקאי.
הוא זנח גם את אפרו־אסיד, ואת ישראל. הוא קושר את כל גורלו, ואת כל עתידו,
בהצלחת המהפכה הפנימית, ביכולתו להפוך את אחד העניים והנחשלים בעמי העולם
לאומד, מודרנית מפותחת.
ויש עוד תופעה חשובה: המרחב מתרחב. הוא כולל היום אומות שאין להן שום מסורת
של שינאה לישראל, שכל בעיית ישראל אינה מעניינת אותן ביותר. שליטיהן נאלצים לחזור
על הסיסמות האנטי־ישראליות השגורות בהזדמנויות פומביות, ביתור כשכסילים ישראליים
מתגרים בהם בשאלות אוויליות במסיבות־עתונאים. אך בשיחות רציניות הם מגלים הבנה
לבעיות ישראל, ונכונות לפעול למען השלום בין הערבים לבין ישראל אחרת. כך חביב
בורגיבה. כך חסן, מלך ׳מארוקו. וכאלה יכולים להיות האלג׳ירים, שיהיו שליטי מעצמה
מרכזית במרחב בעתיד הקרוב.
מכונת־התעמולה של שמעון פרס, הממלאת את הארץ בטרטור אווילי בלתי־פוסק, מסתירה

האםא1

מ רג ל?־

כי הצד השני לבדו הוא התוקפן ״הזומם לכלותו״ או ״הזומם לגרשו״ ,כי האנגלים עזרו
לצד השני, וכי כוחות בינלאומיים שטניים תומכים באוייב.

כל הכבודרצה ״ ד

מציאות חדשה זו. אך זו האמת הפשוטה: אנו עומדים בראשיתה של תקופת־מעבר, שתימשך
כמה שנים, בה אין הערבים מעוניינים להתגרות בישראל, או אף לחשוב עליה.
תהיה זאת ההפוגה הרצינית הראשונה במרחב, מאז תקופת־השקט שהחלה במהפכת
מוחמד נאגיב ושנסתיימה בעטק־־ביש ובהתקפה של משה דיין על עזה.

* * כהינה זו לא חל כל שינוי בין התמונה שהצטיירה לעיני בסיורי בשנים קודמות,
לבין התרשמותי הפעם. להיפך: הדעות הקדומות משני הצדדים מתעמטות והולכות.
השינוי האמיתי שחל בשנה האחרונה הוא דווקא ביחסים שבין הערבים לבין עצמם.
מבחינה ערבית, ירדה בעיית ארץ־ישראל מן הפרק לשנים רבות. כל ערבי יודע שהבעיה
קיימת, וכי אי־פעם, באחרית הימים, יהיה צורך לפתור אותה, בצורר, זו או אחרת. אולם
אין זו בעייה של מחר־מהרתיים.
דומני שיש שלושה גידמים למצב זה. האחד: שום ערבי אינו מאמץ בפתרון קרוב של
שלום( .כי הערבים בטוחים שהשלום תלוי אך ורק ברצון ישראל, וכל ערבי מאמין כי
בן־גוריון הוא מעין היטלר יהודי, הזומם מלחמה ללא הרף ).השני: שום ערבי רציני אינו
מאמין כי אפשר בעתיד הנראה לעין, לנצח את ישראל במלחמה. השלישי: אחרי כשלון

״*״ אודי אבנר•
מבצע־סיני, לא חושש ש ם ערבי רציני פן תצליח ישראל בעתיד הקרוב לכבוש שטח ערבי
ולהחזיק בו.
הנקודה השניה עניינה אותי במיוחד. האמנם מאמינים הערבים בכוחו של צר,״ל, כפי
שמאמינים בו אנו? בכל שיחה חוזרים הערבים בהתלהבות רבה על הגירסה כי צה״ל
לא ניצח את הצבא המצרי בסיני, וכי לא הצליח להתקדם עד אשר תקעו האנגלים והצרפתים
סכין בגב מצרים והכריחו את עבד אל־נאצר לתת את פקודת־ד,נסיגה. פעמים רבות שאלתי
את עצמי: האמנם הם מאמינים בכך, או שאין זה אלא נסיון לשמור על הגאווה הלאומית?
להלן דעתו של עתונאי מערבי חשוב מאוד, שישב שנים בבירה ערבית :״שום ערבי
משכיל אינו מאמין בכך. הכל יודעים כי צה״ל עולה בהרבה על כל צבא ערבי. אין כל
חשיבות לתעמולה הרשמית, כי שום אדם רציני אינו מאמין בה. ארצות ערב הן קטנות.
לכל אחד יש קרוב או ידיד שהוא קצין שהשתתף במערכה הפלסטינית. האמת ידועה.״
האמת ידועה, אבל מרגיזה. בלהט הוויכוח אמר לי אדוארד עטייה, ההיסטוריון הנודע:
״אתם הישראלים! לא היה איכפת לכם גם אילו הכריזה עליכם סין העממית מלחמה! הייתם
בטוחים שתנצחו אותה!״
חייכתי. כי, בינינו לבין עצמנו, זה נכון.

הערכים עסוקים

** סיכות אלה, מתייחסים רוב הערבים לבעיית ארץ־ישראל כאל תופעת־טבע, שאין
צורך ואין אפשרות לפתרה בעתיד הנראה לעין — בעשר או בעשרים השנים הקרובות.
אמנם הערבים בטוחים כי תקופת הטילים והאטום מתקרבת גם אליהם. רק המשכילים
שביניהם בטוחים כי ישראל נמצאת אי־שם בדרך לקראת ייצור פצצות אטום. אך סכנה זו
אינה נראית מיידית, ועדיין אינה מטרידה מנוחתם.

מח זה ״שעת כושר״ ז

ך מעט והייתי אומר: זוהי שעת־כושר גדולה. שוב ניתנת לנו הזדמנות, אולי
בלתי־חוזרת, להקדיש שנד,־שנתיים לפיתוחיוזמת־שלום עיקבית, מתוכננת, שקולה,
נועזת.
אולם ״שעת כושר״ אינה מושג אובייקטיבי. אין זו הצטברות מקרית של נסיבות
חיצוניות. שעד, נוהה הופכת לשעת־כושר, להזדמנות, רק כאשר מישהו מוכן לנצלה.
בחו״ל פגשתי בישראלי, התופס עמדת־מפתח במנגנון השלטון, שהבטיח לי :״קרה משהו
בישראל בהעדרך. הביקור של בן־גוריון אצל או נו השפיע ׳מאוד. בן־גוריון עומד לשנות
לגמרי את הקו המדיני שלו. גם דיין השתנה. עוד מעט תהיר, אתר, הראשון שתשבח
אותם!״
אר בשובי ארצה, נדהמתי להיווכח כי בינתיים חלד, התפתחות הפוכה, חמורה מאוד.
המדינה עוסקת באונניזם של תפיסת ״מרגלים״ .העתונות מלאה ברווזים על כוונותיו׳,התקפה
של עבד אל־נאצר. מנגנון גדול וחשאי שוקד לפברק ״מתח בטחוני״ ,כדי לקדם מטרות
אנוכיות ומפלגתיות עכורות.
קיים ויכוח עקרוני, הקשור בהשקפת־עולם: האם צריכה ישראל להשתדל להשתלב
במרחב? האם היא יכולה למצוא בדורנו את מקומה בצד מדינות ערב? האם היא יכולה
להושיט יד ללאומיות הערבית?
אך בשובי ארצה, נדהמתי להיווכח כי בינתיים חלה התפתחות הפוכה, חמורה מאוד.
ללכת בדרך הסלולה משכבר. זד, פשוט. זה נוח. רמתו של איש כמו שמעון פרם דיה כדי
לחרוש מזימות עם מנגנוני־חושך זרים, לעסוק בעיסקות־נשק, להמשיך בתלם שנחרש לפני
חמישים שנה.
אך דרוש כשרון מדיני אמיתי, דרושה אישיות, דרוש כושר־יצירה מחשבתי ומעשי, כדי
להחליט: הנה באה שעת־כושר. חל מיפנה. נפתחים אפיקים חדשים לגמרי לפעולה נועזת.
עתה הזמן לדרך חדשה — להתערב בתהליכים המהפכניים, ליטול את היוזמה
המדינית לידינו, להדהים את העולם ואת המרחב בסידרת מיבצעים מדיניים נועזים.
יותר ויותר הנני משתכנע כי בצמרת המדינית שלנו חסרה לא רק השקפת־עולם מודרנית,
אלא גם הכשרון האישי. בן־גוריון הוא אישיות ממדרגה גבוהה, אך הוא ישיש ׳מכדי
לפתוח דף חדש, ולהפנות עורף לכל דרך חייו. ואילו האנשים שסביבו — חלקם נחמדים
וחלקם אינם נחמדים כלל, אך איש מהם אינו בעל רמה נאותה.
וחבל. כי הנסיבות של היום לא יאריכו ימים. המהפכה במצרים תסתיים אי־פעם והיא
תתפנה לחזיתות חדשות. המרחב החדש יתגבש בדפוסים חדשים — בלעדינו, ואולי נגדנו.
ברגע זה נפוץ בכל ארצות ערב ספרו של צעיר בשם עבד אל־קאדר, נכדו של לוחם־
ד,שיחדור האלג׳ירי האגדתי, ערבי לאומי, שמאלני, חניך צרפת, שבא פעם בקשרים עם
לח״י. ספר זד, הוא — בין השאר — שיר הלל למלחמת־השיחרור העברית, ביטוי לוהט
לאמונה כי שני העמים השמיים יכולים לבנות בצוזתא עולם טוב יותר לעצמם.
אלפי ערבים חשובים במרחב קוראים ספר זה. זרעים רבים נפוצים ברוח. חבל שאין
בצמרת ישראל איש המסוגל לטפל בנבטים.

במדינה העם ערת השכוא

מי זאת אסתר ברים?
כל ישראל שאלה השבוע שאלה זו. כי
:תר האלמונית הפכה לישראלית המפורדת
ביותר באירופה. יחד עם ידידה, רופא־יניים
פאריסאי, נאסרה בצרפת והואשמה
מילוי תפקיד מרכזי באיסוף כספים למען
לחמת־השיחרור האלג׳ירית.
איש לא ידע מי היא. השמועה הראשונה
דרה שהיא חברת מק״י — אך איש ב־ק״י
לא הכיר אותה. גם הזועז הישראלי
זען אלג׳יריה חופשית לא ידע מאומה
ל אודותיה.
לא נשאר אלא להניח כי אסתר, ילידת
ילין, הנשואה לצעיר ישראלי, פעלה ביוז־ז
עצמה — יהודיה שהמצפון המריץ
יתד, לסכן את חייה ואת חרותה כדי
:פר על עוזנותיה של ממשלת־ישראל (ראיה
-ח מיוחד).

בטח תיז ם
ו שמחה של מפייס
אהרון כהן לא הואשם בריגול ולא ד,ורז
בו — לפי המובן המקובל שיש למילה
•יגול״ אצל כל אדם נורמלי בישראל.
כפי שנמסר לציבור, לא הוכח כי כהן

זכרי־מפ״ם אהרון ורבקה כהן
׳המפלגה הצביעה בעד ׳
סר אינפורמציה סודית כלשהי לסוכן זר.
ל אשר הוכח הוא כי מסר למדען זר ידי ת על הרכב הפעולה השמית ומטרותיה —
׳יעות שהועמדו לרשות הכל מעל עמודי
עולם הזה. אם מסר כהן לאותו זר ידיעות
ספות, יתכן מאד כי גם אלה היו בתחום
אינפורמציה הגלוייה והידועה לכל.
אולם לפי החוק הישראלי, עצם הפעולה
זאת הנה ״ריגול״ ,מבלי שנטל הוכחה
יספת כלשהי יוטל על התביעה. השבוע
אלו את עצמם אזרחים רבים, שעיניהם
פקחו זו הפעם הראשונה :״איך נתקבל
וק כזה? מי אחראי לו? מי הצביע בעדו?״
תוך כדי כך נזכר הצבור בעובדה מזע-
נת: שמפ״ם, מפלגתו של אהרון כהן, הגנה
כיום את החוק בחריפות, הצביעה
עדו.
שעת הכושר. הנוסח המקורי של ה־וק
הוגש על־ידי היועץ המשפטי דאז, חיים
הן, עוד בראשית .1953 הוא עורר סערה
יבורית. בשורה הראשונה של הלוחמים
נדו עמד העולם הזה, שפירסם על שערו
מונה של חיים כהן, כשהוא חוסה בצל
מוד־התלייה. העתון הסביר באריכות וב־דוטרוט
את המשמעות הנוראה של כל אחד
!ן הסעיפים (ובכללם הסעיפים שהביאו ל־
,רשעת אהרון כהן) ,וטען כי חוק זה יאפי
זר לממשלה לכלוא כל מתנגד פוליטי.
הסערה הכריחה את הממשלה לגנוז את
הצעה. אולם הגניזה היתד, זמנית. הכת
;בטחוניסטית ארבה להזדמנות הראשונה
די להוציא מזימתה לפועל.
שעת הכושר לא איחרה לבוא ממש ל־חרת
מבצע־סיני. לא היה שום נושא אחר
׳לבדו שהעסיק את הצבור ואז הניחה
ממשלה על שולחן הכנסת נוסח חדש של
,חוק. עתה נקרא שמו ״חוק דיני עונשין
בנד וריגול)*.
״אינכם יודעים ;גד מי 1״ אף ח״ב
א העז להתקיף חדק זה בחריפות. דסרי

ח״כ מק״י אסתר וילנסקה, היחידה שיצאה
מכלל זה, שוסעו והופסקו באמצע על״ידי
היושבת־ראש. שני דוברי מפ״ם בוויכוח
מתחו ביקורת חלושה ועדינה על כמה פרטים,
אך לא הזכירו אפילו את הסעיף בדבר
״מגע עם סוכן זר״.
זעק אז ח״כ מק״י משה סנה :״אינכם
יודעים נגד מי יופנה החוק! זה כבר קרה
לא פעם בהיסטוריה שמחוקקים חוק׳ ואין
יודעים נגד מי! אינכם יודעים נגד מי יפעל
חוק זה!״
שיסע אותו אז ח״כ חרות המנוח, הד״ר
שמשון יוניצ׳מן, באירוניה :״אבל אתה יודע
נגד מי!״
ואכן — כל חברי הבית היו משוכנעים,
*9פתע, כשבוע האחרון, החל הערפל הסמיך להימוג. אי־ד,בהירות המוזרה, ששררה
כפי שמסתבר מפרטי הוויכוח, כי החוק
/ביחסיה של ממשלת ישראל כלפי הסיעות השונות הלוחמות בצרפת ובאלג׳יריה החלה
מכוון נגד הקומוניסטים בלבד. הזעקה נפלה
מתנדפת.
על אוזנים ערלות.
משך חודשים נראה היה כאילו אין בכלל קו לממשלת ישראל לגבי מאבק זה. בשעה
ב־ 20 לנובמבר 1956 הועברה הצעת השמלחמת־השיחרור
האלג׳ירית התקרבה לסופה, צעד אחר צעד, בלטה אי־פעילות בירושלים.
חוק לוועדה, כשמפ״ם הצביעה בעד. רק
היה ברור לכל כי ברגע שייחתם הסכם בין אלג׳יריה החופשית לבין צרפת, תהיה צרפת
מק״י לבדה תבעה החזרתו לממשלה.
מעוניינת לרכוש מהדש את לב מליוני המוסלמים בצפון־אפריקה, וכי באותה שעה ייעלמו
״תוכיח שאינך גמל!״ ההמשך בא
רוב הגורמים שהביאו את צרפת לכלל בריתה עם ישראל.
בסוף יולי . 1957 ,ההיסטריה של סיני
כך הסתמנה האפשרות הקרובה כי עמוד־התוזך של מדיניות הכת הבטחוניסטית
בישראל — ברית ישראל־צרפת נגד הערבים — יתמוטט.
עברה חלפה. למרות זאת לא גילו גם הפעם
הח״כים אומץ־לב רב יותר. החוק הבוגדני
השבוע נתברר, בפעם הראשונה, כי דויד כן־גוריון ועוזריו לא עמדו
ביותר במדינה, התואם לפרטיו רודנות פא־מול
אפשרות זו באפם מעשה. להיפך, הם נקטו בהסתר פעולה פולישיסטית
או סטאליניסטית, זכה לדיון קצר־טית
מסועפת כדי למנוע אפשרות זו.
יחסית, אדיב ומנומס, כאילו דובר במחירי
החלב. איש לא רצה לריב את ריב האזרח
ל חוד שים האחרונים בלטו כמה וכמה עובדות, שלמראית־עין, מפאת הערסל שאפף
עם מנגנון־החושך.
^״ א ת הפרשה כולה, לא היו קשורות זו בזל אף נדמה היה כי הן סותרות זו את זו,
להצעת ״החוק לתיקון דיני עונשין (בטחון
וכי ממשלת־ישראל אובדת־עצות.
המדינה)״ ,כפי שנקרא עתה, הוגשו למעלה
בין היתר, בלטו העובדות הבאות:
מ־ 30 הסתייגויות מכל הסיעות, כולל מפ״ם.
ס עתוני צרפת, ובראשם השבועון רב־ו־,אינפורמציה לה־קאנאר אנשיינה (״הברווז
גם לסעיף ( 24״מגע עם סוכר זר״) הוגשה
הכבול״) .טענו כי שליחים של מנגנון־החושך הישראלי בילו כמד. שבועות באלג׳יריה,
הסתייגות של מפ״ם. אך מפלגתו של אהרון
כאורחי מיפקדת המחתרת הפאשיסטית או־אה־אס (העולם הזה .)1269
כהן הציעה את הנוסח הבא :״קייס אדם מגע
בשורת התנקשויות מתוכננות, קטל האו־אה־אם כמה מן האישים הבולטים של יהדות
עם סוכן זר, וידע או הצטרך לדעת שהוא
אלג׳יריה, שהטיפו לשלום בין אלג׳יריה וצרפת. בין ההרוגים: עסקנים בולטים של הקהילות
סוכן זר, ואין לו הסבר סביר למגע זה,
היהודיות, מנהיג יהודי סוציאליסטי.
דינו — מאסר עשר שנים.״ גם אילו נתקבל
• גם הפל״ן וגם האו-אה-אס הודיעו, פי קיים באלג׳יריה ארגון
נוסח זה, לא היה הדבר משנה במאומה את
צבאי יהודי, המשתף פעולה עם האו־אה-אס, והבפוף להשפעתו. ארגון
משפטו ופסק־דינו של אהרון כהן.
זה גרם כמה פעמים למהומות דמים כאוראן וכמקומות אחרים, בהרגו
הצעת מפ״ם לא נתקבלה, ועל כן היא
עוברי־אורח מוסלמיים, כהתנפלו על שכונות מוסלמיות ובהציתו
לא הצביעה בשלב זה בעד הסעיף שנתקבל.
חנויות מוסלמיות.
בוויכוח עצמו נאמרו כמה דברים נבואיים
בעוד הפל״ן היה מוכן להניח (במגעו עם מוסדות יהודיים, וגם בשיחה עם עורך העולס
— אך לא מצד דוברי מפ״ם, שלא גילו
הזה: כי הארגון היהודי נפל לידי האו־אה־אס במקרה, שלא באשמת ישראל, טענו דווקא
כושר נבואי בהזדמנות זו. טען משה סנה:
בטאוני האו־אה־אס כי אין זה כך, וכי הארגון הוקם מלכתחילה כדי לשרת את עניין
״(חוק זד ),משאיר שטח פתוח לשרירות,
״אלג׳יריה הצרפתית״.
לסובייקטיביות, ליחס לא־שווה, ליחס פוליטי
9בעוד שמעון פרס נוסע תכופות לצרפת כדי לנהל שיחות חשאיות עם חוגים
נקמני כלפי יריבים פוליטיים פנימיים
ממשלתיים שם, נתהדקו היחסים בין ממשלת ישראל לבין אישים מסייימים, וביניהם מי
אם כי חבר־הכנסת ארגוב הטיח את דברי
שהיה שגריר צרפת בישראל, אזץ־פיאר ז׳ילבר. איש זה, שסולק על־ידי דה־גול מפני
האשם כלפי הקומוניסטים, לא ידוע מי
שהנהו אחת הדמויות החשובות ביותר במחנה הפאשיסטי הצרפתי מוסיף להנות בישראל
יישפט לפי חוק זה!״
מיחס מיוחד גם בעניינים עסקיים, וקשור בזכיון שקיבלה לא מכבר חברה צרפתית בשטח
חריף עוד יותר היה ח״כ חרות, מנוס
הרדיו והטלביזיה בישראל. יתר על כן, בפאריס ידוע כי שגריר ישראל שם, ואלטר איתן,
בגין :״אני חושב שזה דבר מסוכן מאד.
מבלה לעתים קרובות את סופי־השבוע בחוזילתו של ז׳ילבר. אין זה רגיל כי שגריר
אנחנו מנסים בזה לתת בטחון למדינה על־מפגין
בפומבי את ידידותו לאחד מראשי האופוזיצה הקצונית בארץ כהונתו.
ידי פגיעה כבטחון אזרחיה בכל יום נפעל
רקע זה יש להזכיר כי בשעתו הודיעו הגנרלים המורדים באלג׳יריה, בתום כשלון
גשים אזרחי המדינה עם סוכנים זרים, או
נסיון־ההפיכה שלהם נגד דד,־גול, כי קיוו להשיג עזרה משלוש מדינות: ספרד הפאשיסטית,
עם אנשים העלולים להיות סוכנים זרים
פורטוגל הפאשיסטית וישראל.
איננו מעוניינים שיופעל סעיף בחוק שלפיו
פירסם ראיון עם ראש ממשלת־אחד
העתונים החשובים ביותר בצרפת פיגארו,
מאות אזרחים, אולי אלפים, יהיו עלולים9
ישראל, בו יצא בן־גוריון בגלוי ובחריפות למען רעיון חלוקת אלג׳יריה, תוך גירוש
בכל רגע להיות נתבעים לדין, ואחר כך —
הערבים מן השטח שיוחזק על־ידי ה״לא־מוסלמים״ (היינו: הצרפתים והיהודים) .בעת פירסום
תוכיח שאינך גמל!״
הראיון, ידוע היה כי הנשיא דגול מתנגד להצעה זו בחריפות.
34 נגד .4ההכרעה באה למחרת היום,
כאשר החוק כולו הועמד להצבעה שלישית
0השבוע פירסם אותו עתון עצמו ידיעה סנסציונית של סרג׳ כרובד
וסופית. בעת מאורע מחפיר וגורלי זה
ברגר, בו הודיע כי יחידות-הקומנדו היהודיות באלג׳יריה מודרכות
נוכחו באילם בסך הכל חמשים חברי כנסת.
על-ידי ממשלת ישראל, וכי הן משתפות פעולה עם אגף מסויים שד
למעלה ממחצית חברי הכנסת סברו כי
האו־אה־אם, החותר לחלוקה (ראה מסגרת).
החוק שבא כאילו לשמור על בטחון המדינה
דובר ישראל הכחיש, כמובן, שיש קשר בין ממשלת־ישראל לבין הארגון הצבאי היהודי
אינו חשוב עד כדי להצדיק את נוכחותם.
באלג׳יריה.
רק 4ח״כים, אנשי מק״י, הצביעו נגד
ברומברגר, מחשובי העתונאים בצרפת, נחשב לדובר בלתי־רשמי של משרד־הבטחון
החוק 34 .ח״כים — וביניהם כל ח״כי מפ״ם
הצרפתי. בספרו, סודות המסע לסואץ, פירסם בשעתו גירסת הצבא הצרפתי לגבי מיבצע
— הצביעו בעד החוק, למרות שהסתייגויו־סיני־סואץ,
בחשפו לראשונה את הפרטים הסודיים על שיתוף־הפעולה הצרפתי־ישראלי
תיהס הקטנות לא נתקבלו. בזאת קיבלה מפ״ם
שהפכו בינתיים נחלת־הכלל (למרות שהוכחשו, תחילה, נמרצות על־ידי ממשלת ישראל).
את מלוא האחריות המוסרית והפוליטית

לחוק זה, על כל סעיפיו.
^ יך אפשר ליישב ידיעות אלה? לכאורה, יש כאן סתירות רבות. כיצד יתכן שישראל
שונה לגמרי מצבם של ח״כי חרות. כל
1 3תומכת באו־אה־אס, או בחלק ממנו — בעוד היא מקיימת יחסים ידידותיים ביותר עם
חברי סיעתם — 12 במספר — נמנעו בעת
ממשלת צרפת, אותה ממשלה אשר האו־אה־אס רוצה להפילה? כיצד יכולה ישראל לקיים
ההצבעה. הסביר אז מנחם בגין, מעל במת
קשרים בעת ובעונה אחת עם דד,־גול ועם דילבר? כיצד היא יכולה לתמוך בחלוקה —
הכנסת :״מה פירושה של הימנעותנו? פירובעוד
דד,־גול מתנגד לרעיון זה בחריפות?
שה שלגבי רוב הסעיפים אנו נותנים
אולם הגילויים הש־נים, שנתפרסמו בימים האחרונים בעתוני צרפת על ההתפתחות
את הסכמתנו, אולם לגבי סעיפים מסויימים
הפנימית בממשלת פאריס ובאלג׳יריה — יוצרות׳ בפעם הראשונה תמונה ברורה.
אנו מראים את התנגדותנו. ועל פי הנוהג
מסתבר שאץ באן פתירות -אלא קו ברור ונועז של ממשלת ישראל,
הפרלמנטרי הנכון, הרי במקרה כזה סיעה
אולי המיבצע הנועז כיותר שלה מאז מיבצע־סיני. ואמנם, הקו החדש
נאמנה׳ פטריוטית — נמנעת.״
הוא המשך ישיר של הקו שהוביל לאותו מיכצע -הן בתוכנו והן
מפ״ם לא נהגה כך אולם בלי שתרגיש
ברקעו האישי.
גילתה גם היא מידה מסויימת של חוש
כי הנה מתברר שקיימת בצרפת קנונייד, סודית נגד השלום ובעד החלוקה. קנונייה זו
נבואי. כתב על המשמר, למחרת ההצבעה
אמנם מכוזנת נגד הנשיא דר,־גול אישית, אך חלקים חשובים של ממשלת צרפת, ובעיקר של
המכרעת, במדור פנקס הכנסת.׳
מערכת־הבטחון הצרפתית, שותפים לה.
״נערך ויכוח נוקב וממושך בין חסידי
הקו של דה״גול הוא ! לשים קץ למלחמת־אלג׳יריה על־ידי הענקת עצמאותי לאלג׳יריה
ההחמרה ובין ; מידי הקו הליברלי יותר. אין
השלמה, מתוך בטחון שזו תישאר ידידה מדינית וכלכלית של צרפת.
זאת אומרת, כמובן, שבוועדה חלק מישהו
הקו של הפל״ן הוא: כנ״ל בדיוק. הוויכוח בין דה־גול והפל״ן, המונע כרגע את
על חומרת סכנת־ד,ריגול האורבת למדינה.
השלום, הוא רק בשטח הביצוע. דד,־גול רוצה להשאיר את השלטון המעשי בידי הצבא
חברי הוועדה שמעו אינפורמציה מאלפת
הצרפתי במשך תקופת־המעבר, והפל״ן חושש כי זהו טכסיס של דד,־גול שישים לאל את
מאד על היקף פעולת הריגול המתנהלת
ביצוע ההסכם אחרי שתושג הפסקת־האש.
בארץ. ועל אנשים תמימים, ובעיקר לא־בל־הקו
של הנהגת האו-אה-אס הוא ! להשאיר את השלטון הצרפתי בכל אלג׳יריה
כך תמימים, שנופלים ברשת המרגלים.״
על כנו, להמשיך במלחמה, לאפשר לצבא הצרפתי לזכות בנצחון על־ידי אמצעים קיצוניים,

״קומנדו יהודי בהדרכת ישראל׳
להלן הנופח המלא של מאמרו חסנסציוני של סרג׳ ברומכרגר,
שהופיע השכוע כיומון הצרפתי החשוכ ״פיגארו״ ,המטיל אור חדש
לגמרי על מהות המהומות הממושכות כעיר אוראן, כהן לוקח הארגון

ך>ו מצכ כאלג׳יריה מסתבך למראית־עין. כרוזי האון
| אד,־אם, שידורי סאלאן וגיוס אזרחים בישרו, בסוף
השבוע, פעולה אלימה. השביתה הכללית של אתמול
באלג׳יר, התקרבה כבר מצידה לתחום ההתמרדות הגלוייה
בשלטון. אולם היא הסתיימה מבלי שהאו־אה־אס ינסה
?נצלה עד תום.
באוראן, שם חילק האו־אה־אס לאחרונה נשק לאנשים
צעירים מאוד, הסתיים יום־השביתה בהפגנה שלווה ובהש־
4מעת סיסמות לפני בניין המשטרה.
את ההסבר לניגודים אלה יש לחפש במתרחש בתוככי
האירגון החשאי.

נוצר שם קרע כין שתי סיעות, אותן אפשר
להגדיר כסיעת אנשי־הצכא וסיעת ״הרגליים
השחורות״* .למעשה המצכ מסוכר יותר, מא חר
שחלק מן האזרחים שומר אימונים לפא-
לאן ולאנשי־הצכא, ואילו חלק מאנשי הצכא
נוטים לסיעת האזרחים. נראה שיש גם השי-
כות לכעיית הדורות והגיל, ואין זה מקרה
שהסיעה המתנגדת לסיעת סאלאן מונהגת
על-ידי סוזיני, נשיא הסטודנטים לשעכר, ש•
לצידו עומדים צעירי האדאה־אם.

הסיכסוך עמוק במיוחד, מאחר שהוא נוגע גם למצעד,פעולה
של הארגון.
גליון מספר 8של עתון האו־אה־אס, שהופיע זה עתה
במחתרת, מגדיר ברורות את עמדת סאלאן והסיעה הצבאית.
זוהי עמדה הדורשת. השתלבות מושלמת״ של
אלג׳יריה כולה בצרפת. הבטאון יוצא נגד אלה המגלים
בחלוקה — ״צרפת קטנה״ ,קשורה פחות או יותר לצרפת
הגדולה. בעיני סאלאן וקבוצתו אין מקום לדעה כזו;
אלג׳יריה וצרפת הינן שלמות אחת, אשר בה יש גם חלק
לעדה המוסלמית.
זה ביחס למצע. ביחס לשיטות הגשמתו: לא על־ידי
הפיכה, אלא על-ידי שליטה מוחלטת על האוכלוסיה האירופית,
ובמידת האפשר גם על המוסלמים. אם תצליח
הממשלה להגיע לכלל הסכם עם הסלין — אדרבא,
שתנסה להגשימו באלג׳יריה! אנשי סאלאן מאמינים שלא
תצליח.
בינתיים, נאמר עוד בחוברת, מתפוררת והולכת השליטה
הגוליסטית בצרפת גופא. כך, על כל פנים, מאמינים
^ מוציאי החוברת. בקרוב — יתמוטט המשטר. הכוחות
השפויים של האומה יקימו שוב לתחייה את תוכנית
אלג׳יריה הצרפתית.

רעיון ״הרגליים השחורות״
*•עיון ״הרגליים השחורות״ לא הובע, לפי מיטב
ו ידיעתנו, בשום חוברת, אך ניתן לשחזרו מקטעים.
סוזיני סבור, כי אנשי הצבא מקריבים את אלג׳יריד. על
מזבח רצונם להרוס את כוח־ר,שלטון הגוליסטי. הם
יודעים, בעומק ליבם, כי רעיון אלג׳יריה צרפתית אינו
מעשי; הוא רק הסוזאד, עבורם. במוקדם או במאוחר,
אפילו אם ינצחו בפאריס, ייאלצו להודות כי אי־אפשר
עוד לקיים אלג׳יריה צרפתית. אולם אז יהיה מאוחר מדי.
יש להבטיח י— כל עוד ניתן הדבר, לפחות — מיקלט אפריקאי
עבור הרגליים השחורות, המרגישים את עצמם
אלג׳יריים לפחות באותה מידה שהם צרפתים.
• כינויים של תושבי אלנ׳יריה האירופיים.

הצכאי-היהודי חלק מפריע כצד האו־אה־אם. כלול כו גם אישום חמוד
כיותר נגד ממשלת־ישראל, שהוכחש מיד על״ידי דוכר משרד־החוץ.
כקשר עם שאר ההתפתחויות, יש למאמר זה חשיכות מיוחדת כמינה.

מאחר והמוסלמים הינם מה שהינם. אין טעם לנסות
לבוא איתם לידי הסכם. יש לבצע חלוקה. ומאחר והצרפתים
בצרפת הינם מה שהינם, מחייב המצב כי הרגליים
השחורות יהיו בעלי אותו מיקלט אפריקאי ושליטיו.
יהיה גם צורך לנתק את קשר־ד,שיתוף עם המטרופולין־
לשעבר, כדי שהרפובליקה האלג׳ירית תהיה בעלת מעמד.
כדי להבטיח את החלוקה, יש ליצור אותה כבר עכשיו,
על־ידי עובדות, ולא לחכות להחלטות רשמיות. לשם כך
יש להבטיח עמדות במיוחד באלג׳יר ובאוראן, להראות כי
הקיום־בצוותא של העדות השונות הוא בלתי־אפשרי.

יש ליצור כשתי ערים אלה מצכ של התמרדות
ומלחמה, שאי־אפשר יהיה ליצור לאחר
שייחתמו ההסכמים.

יש גם להכות בצרפת עצמה, כדי ליצור אוירת התפוצצות
ולהקשות על הממשלה להחזיק מעמד. במקרה

מרה. קבוצות טרוריסטיות של ארגון זה פועלות מתוך
אנארכיה, מגבירות את ההתנקשויות ומוסיפות במידה
ניכרת למתיחות הקיימת.

התערבותם של לוחמי-קומאנדו יהודיים -
כהשראתה של ממשלת ישראל, הצועדת ככיוון
סיעת סוזיני -אחראית אף היא לחלק
מן ההתפתחות.
באלג׳יר, לעומת זאת, נראה כי הסיעה הצבאית —
שתוגברה עם בואם של קצינים צעירים מצרפת — שולטת
יותר במצב.

רשת ככלגיה

ף* כל אופן, נראה כי הסגן־לשעבר, דלגרה, נסע ל־ל
בלגיה לפי הוראות מסוזיני. אין הוכחה רשמית כי

מגזרת נזאנזרג נמל־ ערג׳ ברונזברגר ב״פיגארף׳ ער \ז^\ 2ונת הי־גזורי
הצורך, אפשר לנהל משא־ומתן עם הממשלה על חלוקה,
תוך איום בפעולות קיצוניות יותר.
זוהי, פחות או יותר, תוכנית סיעתו של סדזיני. כבר
עתה נראה כי סוזיני ניהל עם הסגן־לשעבר, דלגרה, ראש
קבוצות־הנויבצע חם׳וחדות, מה שנקרא בשפה המארכסיס־טית
פעילות פיצול. כתוצאה מכך נערכו כמה פעולות,
בניגוד לדעתם של סאלאן וגודאר.
דבר זה עשוי להסביר מדוע, למשל, ניער סאלאן את
חוצנו מרצח וויליאם לוי, אחד מראשי האיגודים המקצועיים
הסוציאליסטיים באלג׳יר.

אנארכיה כאוראן

ך* יכסוך זה הוא העומד, מן הסתם, מאחורי האנאר־
^ כיה השוררת באוראן.
ראש האו־אה־אס באוראן, הגביר את פניותיו
ז׳והו,
אל התושבים האירופיים שיחדלו ממעשי הלינץ׳ שלהם
נגד המוסלמים. הוא אף הודיע כי האו־אה״אם יפעל נגד
שלא יישמעו לקריאות אלה. אולם הוא לא הצעירים הצליח להכתיב את מרותו.
מאידך נראה כי אנארכיה דומה שוררת בשורות הפל״ן,
הפיקודיתפורקה על־ידי המש־באוראן,
אחרי שמסגרתו

כגון השמדת־אוכלוסייה ומירוץ־דמים טוטאלי.
עתה מסתבר כי קיימת קנונייה, החותרת לקראת פתרון רביעי, והוא:
הקו של הקנונייה: לחלק את אלג׳יריה בכוח הנשק. לרכז את האוכלוסיה הלא־מוסלמית
בחלקים החשובים ביותר של המדינה, ובעיקר לאורך התוף. לכונן בשטח זה
מדינה צרפתית, תוך הפקרת שאר חלקי המדינה לשלטון הפל״ן.

ברור לגמרי בי תנועת־השיחרור האלג׳ירית לא תסכים לעולם לפתרון
זה. פירושו, למעשה, שלא יקום שלום צרפתי-אלג׳ירי, אלא להיפך:
<י תהיה מלחמת-נצח כין שני העמים. לאורך־ גבולות אלג׳יריה הצרפתית
יווצר מצב דומה לזה השורר (מאותן סיבות עצמן) כגבולות ישראל.

* * י הם יוזמי הקנונייה? אילו כוחות מתייצבים מאחוריה? איך הם מקווים להגשימה

}* 1הלכה למעשה?
בצרפת ובאלג׳יריה, שותפים לה שלושה גורמים עיקריים, והם:
* צמרת משרד־הבטחון, המסכ״ל ומנגנון־החושך (אך לא הגנרל סאלאן ומנהיגי
הצבא באלג׳יריה).
$חלק מן הממשלה, כהנהגת ראש־הממשלה, מישל דברה. מזה זמן
רב ידוע כי דברה חותר תחת שלטון דה־גול, אינו ממלא את הוראותיו ומתעלם כליל
מתוכניותיו להשכנת השלום.
ס פלג השוב של האו־אודאס, שהתייאש מן הסיכוי שכל אלג׳יריה תישאר צרפתית.
שושביני קנונייה זו מקווים כי יעלה בכוחם להכניע את דד,־גול ולהכריח אותו לקבל את
ך הקו שלה. הם יודעים כי דד,־גול הוא זקן חלש־אופי, שהסתבך לגמרי במסכת כזביו
ותרמיותיו. לדעתם יקבל דה־גול בסופו של דבר כל פתרון, אפילו יהיה נוגד באופן קיצוני
לדעתו שלו, על מנת להישאר בשלטון. הרודן הישיש אינו רוצה להיכנס להיסטוריה כאדם
שנכשל וסולק.
ואכן, לאחרונה הושמעו גם בסביבת דד,־גול רמזים כי ״אין להימנע מן החלוקה״.
כך מסכם את המצב עורך השבועון החשוב ביותר בצרפת, ל׳אכספרס:
״ובכן, אנו צועדים לקראת החלוקה. עליה למנוע את סכנת ההפיכה נגד המשטר.

אמנם הגיע לשם, אך הדבר מתקבל על הדעת. בהיותו
נתין בלגי ומלוכן־לשעבר, יש לסגן־לשעבר של חטיבת
הצנחנים קשרי־ידידות עם החוגים ד,מלוכנים הוותיקים.
מניחים כי הקים שם רשת, המבוססת על לגיונרים משוחררים׳
המסוגלת לבצע גל של פעולות חבלניות בצרפת,
מתוך בסיסים בבלגיה.
מכל מקום, חייב סאלאן להתחשב בלחץ של סיעת סוזיני.
יתכן כי הודעת־הגיוס שפורסמה על־ידי סאלאן היתה,
במידת־מה, ויתור לצעירים. הוא היר. חייב לעשות זאת,
אחרי שהבטיח לפני שלושה חודשים, כי עוד לפני סוף
השנת יגוייסו שמונה שנתונים לשרות האו־אה־אס. אולם
הנימה שבה הודיע על גיוס זה היתד, נימה שקטה. כי
סאלאן בוודאי אינו מתכוון להמריץ את ההתמרדות. דבר
זה מסביר מדוע לא עשה דבר לניצול השביתה הכללית.

אולם מצב זה הנהו הרה סכנות. סיעת
אנשי־הצבא אינה יבולה בעת ובעונה אחת
להודיע על גיוס, לקרוא למרד ולדחות ללא•
הרף כל פעולה. קיים סיבץ, כי על אף חישוביהם,
יגרפו אל תוף מצב של מרידה צבאית
-דבר שהוא, מן הסתם, מבוקשו של סוזיני.

עליה לשמור לדד,־גול את תמיכת הצבא, או לפחות את ניטראליות הצבא. עליה לבסס
בצורה איתנה את המשטר של דברה — זאת אומרת להחדיר לכל עורקי עמנו את הרעל
הניאו־נאצי, בממלכת הגנרל המכובד״ המתרחק יותר ויותר מן המציאות.
״צועדים לקראת צרפת בנוסח סאלאזאר, שייעודה יהיה להגן לנצח על גבולותיה של
חתיכת־אדמה באלג׳יריה, סביב הערים אלג׳יר ואוראן. תוך כדי כך ימותו בארצנו ובעמנו
כל הסגולות ההופכות אותנו לאומה .״
ףלףל
כריו של כך גוריון בפיגארו ובהזדמנויות אחרות, פעולות הארגון הצבאי היהודי
| באלג׳יריה, השמועות על הקשרים בין ישראל לבין חלק מסויים של האו־אה־אם,
פעילותו של שמעון פרס, השמועות הצרפתיות בדבר מגע בין מנגנון־החושך הישראלי
לבין מנגנון־החושך הצרפתי — כל אלה משתלבים לכלל מסקנה:

ממשלת ישראל החליטה לתמוך בבל כוחותיה כפתרון זה.
״ממשלת ישראל״ אין פירושה, במקרה זה, הפורום הקרוי• כך רשמית. לפי כל
הסימנים, אין משרד־החוץ הישראלי מסכים לקו זה. גולדה מאיר, הקרובה הרבה יותר
לארצות־הברית מאשר לצרפת, מושפעת בלי ספק מן השיקול שקו זה יקים את אפרו־אסיה
ואת האו״ם נגד ישראל. גם אין ספק שארצות־הברית תתנגד לו, מתוך חשש שמא
יביא המשך המלחמה לחדירת המחנה הקומוניסטי לאלג׳יריה. שהרי אם תימשך המלחמה
נגד צרפת, לא תהיה לתנועת־השיחרור האלג׳ירית ברירה אחרת אלא להזדקק לעזרת
אויבי צרפת ואויבי נאס״ו.

אולם קו זה לא הובא -וגם לא יובא -להכרעת הממשלה. הוא
נקבע על־ידי הבת הכטחוניסטית. דויד כן־גוריון וחכר מרעיו יבצעו
אותו בעזרת המכשירים העומדים לרשותם, שאינם כפופים לשום
פיקוח ממשלתי רציני.
עזרתם של חסידי בן־גוריון וכן/או של הנוער היהודי המאורגן באלג׳יריה דרושה
לקנונייה מכמה בחינות. לארגון הצבאי היהודי באלג׳יריה נועד תפקיד חשוב ביצירת
״עובדה מוגמרת״ ,על־ידי גרימת מהומות בינעדתיות נוסח אוראן, שיכריחו את המוסלמים
(המשך בעמוד )19

במדינה
ה מי משלהצב אי
למ*ון ב*טול הב־טור
הקרב על המימשל נפתח בקול רעם הנואמים
של כל המפלגות. עשרות רבות של
תותהי־נואמי מפא״י הובהלו ביויל־שבת האחרון,
כדי לירות את פגזיהם באסיפה היחידה
שאספו צעירי כל המפלגות (מלבד
מפא״י ומק״י) ,לביטול המימשל הצבאי.
אנשי מפא״י עלו כולם להכריז שהמימשל
ממלא תפקיד בטחוני ראשון במעלה* :אם
לא פרצה עד כה בישראל מלחמת־גרילד.
בנוסח אלג׳יריר״״ הכריז מאיר ארגוב, יו*
שב־ראש ועדת״החוץ־והבטחון של הכנסת,
באולם היכל הפתת־תיקוואי ,״הרי זד, רק
הודות למימשל הצבאי!״
״אני ידיד של הערבים,״ טען שר־המשט־רה׳
בכור שיטרית, בגבעתיים ,״אך למרור,
זאת לא אוכל לתמוך בביטול המימשל!״
לעומתם היו מתנגדי המימשל צנועים
במספר ההפגנות. אסיפה אחת בלבד כונסה
בקולנוע הוד התל־אביבי, לשאת את דברי
דורשי ביטול המימשל, ולהוכיח שאין לו
תפקיד אחר מלבד שירות האינטרסים הפוליטיים
הצרים של מפלגת השלטון.
ביישוב הערבי עצמו כירסמה מרירות
של שלוש־עשרה שנות מימשל, אך חברי
הכנסת הערבים ונבחרי המימשל תומכי
מפא״י, התנהגו כאילו אין הדיון נוגע להם
כלל. למרות שקולם עשוי להכריע בעד
המשך המימשל או ביטולו (ראה להלן),
הכריזו השבוע שייעדרו מאולם הכנסת בעת
ההצבעה.
במערכה הקולנית שנפתחה השבוע בפומבי
נטלו חלק, כמו בפעמים קודמות, כל
המפלגות. אך הפעם, נסתמן לראשונה, סיכוי
ממשי כלשהו שהמימשל אמנם יבוטל.

מדווח כתב ״העולם הזה״ על
האסיפה שקראה לביטול המינדטל
הצבאי, כקולנוע ״הוד״ כתל*
אביב:

״חובה עלינו להעניק לאותו מיעוט (הערבי)
שוויון־זכויות אמיתי, במידה הפותרת
לנו מטעם תנאי בסתוננו לדעתי לא כך
נהגנו!״ דברים אלה, שהושמעו בקולו הצעיר
של הפילוסוף הישיש מרטין בובר,
מעל סרט מכונת־ההקלטה, חישמלו את קהל
1200 הצופים, שהתאספו באולם הקולנוע
כדי לשמוע מדוע הם נגד המימשל הצבאי.
שעה קלה קודם לכן, המה קהל המאות ליד
פתח הקולנוע, כשהוא חותר להיכנס לתוכו.
הדלתות נסגרו לפני מועד פתיחת האסיפה.
ח״כ חירות שהזדמן למקום הוגנב פנימה
דרך מועדון־הלילה אדריה, השוכן באותו
בניין. אנשים מרובים צבאו על הדלתות הסגורות
וחסמו את הגישה אליהן.
האולם קושט בכרזות־דגלונים שקראו ב־בערבית
ובעברית לביטול המימשל ולשוויון
זכויות לעם הערבי כישראל.
חוטבי עצים ושדטפי בלים. העצרת
עצמה לא דמתה לשום כינוס או אסיפת
תעמולה מפלגתית או בלתי־מפלגתית שקדמו
לה. אפילו הכרזות בעלות האותיות הענקיות
שהכריזו על העצרת היו יוצאות דופן.
תפקיד הכינור הראשון באסיפה נועד לא
לנואמים, שדיברו הפעם קצרות ולעניין,
אלא למסכת שהיתר, ערוכה — ספק בתבנית
מסכת נוסח תנועת־נוער ספק דוגמת ערב־קריאה
דרמתי. הבמה, עליה ישבו הנואמים
והקריינים השרתה אווירה דרמתית על האולם
החשוך. הטקסט נערך ככתבה עיתונאית
מלווה בהקרנות פנס־קסם על בד הקולנוע.
אווירה כבדה שרתה על מאות המשתתפים,
שביניהם בלטו מספר ערביים מתושבי
המשולש.
״בתל־אביב עובדים כיום 14 אלף פועלים
ערביים,״ קרא עמוס מוקדי, כשעל הבד
מוקרנת תמונת רפת, ובה ישנים מספר
פועלים ערביים ,״חלקם נושלו מאדמתם
ואין להם פרנסה אחרת. חלקם מצויירים
ברשיונות מטעם המושל הצבאי, לחלקם אין
האושר הזד״ הם שוטפים כלים במסעדות
ומייצרים את הבלוקים לבתי תל־אביב. בתום
יום העבודה הם מגיעים לרפת זו.״
על רקע תמונת שוטרים צבאיים ישראלים,
הבודקים את תעודות המעבר של ערבים,
קראו הקריינים :״סעיף ( 109 מתקנות
ההגנה של ממשלת המנדט) מתיר למושל הצבאי
לחייב כל אדם, ללא מתן הסבר,
להימצא באיזור מסויים. סעיף 111 מתיר
מעצר בלתי מוגבל, ללא שופט. סעיף 112
מתיר גירוש מן הארץ ללא משפם או נימוק.
סעיף 119 מתיר החרמת רכושו של כל
אדם וביתו.
״מרבית הסעיפים האלה ני ר הופעלו ב

מדינת
ישראל, וכאשר ניסו הנפגעים לבקש
את הגנתו של בית־הדין הגבוה לצדק —
לא יכול היד, מוסד זד, לעזור להם.״
מלחמה, אך כשקט, השחקנית בתיה
לנצט, כמנחה: בעלה, הבמאי פיטר פריי,
שהישווה את היחס לערבים ליחס בו נתקל
בימי נעוריו בקנדה: איש חירות עקיבא נוף,
שלא ייצג את מפלגתו, אך ד בר כאיש
המפלגה: איש מפ״ם אפרים ריינר ואיש
אחדות־ד,עבודה, הפוליטרוק של הפלמ״ח,
בני מהרשק ונציג הצעירים הליברלים זאב
כ״ץ, נשאו איש־איש את דבר, והדגישו את
תפקידו הפוליטי של המימשל כמשענת
מפא״י.
דבריו הנוגעים ללב של סגן ראש עיריית
נצרת, עסקן מפ״ם עבד אל־עזיז זועבי,
השליטו בקהל את האווירה המדכאת של
המימשל, אך שאלד, אחת נשארה ללא מענה:
מדוע סירבו היוזמים להקים חזית אחידה
של כל מתנגדי המימשל הצבאי, והקימו
במקומה מועדון מכובד אך חסר רוח־לחימד,
של המפלגות הציוניות בלבדי
בשעה שנציגי מרבית המפלגות הציוניות
נאמו בקולנוע הוד, עמד בקולנוע מוגרבי
ציוני בודד אחד, על במה ריקד, ואפורה.

מדווח כתב ״העולם חזה״:
היה זה קרב מילולי של אחו נגד רבים,
קרב המנוגד לכל חוקת־ספורס, אך התוצאה
היתד, צפויה מראש. כי האחד היה רמטכ״ל
לשעבר, שר החקלאות הנוכחי, ואחד המייצגים
הבולטים ביותר של הכת הבטחוניסטית
השלטת.
לא זו בלבד שר,נואם הבודד ייצג את כל
כוחה השלטוני של המדינה — הצבא והמשטרה,
המנגנון והחוק — אלא שגם יריביו
המילוליים באותו ערב בקולנוע הוד היו
השותפים למעשיו בכל ימות השנה.
משה דיין, שהיה רק אחד מעשרות הנואמים
המפא״יים שנאמו אותו ערב בכל
רחבי הארץ, נבדל מהם רק בדבר אחד: הוא
היד, גלוי־לב וישר. הוא מיעט לדבר על
הנימוקים הכוזבים השיגרתיים לקיום ה־מימשל־הצבאי,
כמו מסתננים ושמירה על
הגבול, והדגיש סיבה אמיתית אחת, עליה
ממעטים חבריו לדבר. הסיבה: קרקע שהופקעה
מבעליה הערביים, שהם אזרחים ישראליים
כדת וכדין׳ שאינה קרובה לגבול אלא
נמצאת דווקא בחלקים הפנימיים של הארץ.
יאתן לכם דוגמה,״ פנה דיין לקהל מאזיניו׳
״ערביי המשולש עיבדו שטחים ליד
נתניה. לא ניתנה להם רשות לעבד את
השטח הזד, אחרי , 1948 ובקצב מהיר הוקמו
שם ישובים יהודיים. דוגמות אחרות אוכל
להביא לכם מהגליל.״
למה? תשובת השר היא סתמית ופילוסופית
1״זוהי תוצאה של קביעת קו בין היישוב
היהודי והיישוב הערבי זד, כך,
זה כך כי כך קרו הדברים.״
מה למצב עניינים זה ולצורך בקיום ה-
מימשל הצבאי? ״השם מיימשל צבאי אינו
מבטא את הבעייה ואת תוכנה. אותו אפשר
לבטל. אך תוכנו ממון במטרה: הרתעה,
ובאמצעי: השלטת החוק הצבאי ומסירתו
לידי הצבא. אני יודע מה זה להרוס בית.
אם לא יהיה טיפול מהיר של הצבא, יצוצו
בתים של ערבים על השמחים האלה. ואז
הפרוצדורה הרגילה נמשכת שנים. היא ממושכת
וסלחנית. אנו זקוקים להרתעה, ולא
לפתוח תיק שאחריו בא קנם. אחרת יקחי
הערבים את האדמות האלה בחזרה.״
אחרי שדיין הרגיע את שומעיו כי ביטול
המימשל לא יביא לחורבן המדינה, התבלטה
ביתר בהירות אחת הסיבות העיקריות ל־המשך
קיומו: שוד וגזל קרקעות של אזרחי
ישראל הערביים, במסווה של חוק.

השם: הושעה משו המה

ץ ג* ר לייכסון, עכשיו כשהכל נגמר, ה־
״ )4אם אתה יכול לענות לעצמך, בוזדאות,
על השאלה: מה הריץ את ישראל בר?״
סגן פרקליט המחוז, אליעזר לייבסון, שניהל
את החקירה ואת הטיעון המשפטי בפרשתו
של ישראל בר, שקע בהרהורים.
אולם בית־המשפט המחוזי המה מסביב במאה
קולות: עתונאים החליפו רשמים, קהל
סקרנים שניסה להידחק מבעו לשמשים,
זימזום מסרטת כרמל פילם הנציחה את

תי הבטחון ומשרד המשפטים — לא יכול
־,יה לפענח את החידה הגדולה ששמה ישראל
בר, היכן אפשר בכל זאת למצוא לה
פתרונים? והאם בכלל קיים לד, פתרון?

״בווגות טובות

ר עצמו היה מוכן לספק חלק מן
^*התשובה, אולם רק אותו חלק הנוגע
לפרשת הריגול. בהפסקה שהוכרזה, אחרי

ליד מצלמת הקולנוע

יושב ישראל בר וממתין לשוב השופטים,
שיקרי־או את גזר הדין. הוא
נראה קר־מזג ושולם בעצמו, אולם לא היה זה אותו גבר שהיה לפני המשפט.

מניין הקורות
מה סיכויי ביטולו של המימשל הצבאי,
כאשר יובא סוף־סוף להצבעה בכנסת?
מניין
הקולות, כפי שהסתמן השבוע:
בעד ביטול המימשל: מק״י — 5ח״כים;
מפ״ם — 9ח״כים: אחדות־העבודד— .
8ח״כים: המפלגה הליברלית — 17ח״כים;
תנועת החירות — 16ח״כים. הח״כ
החרותי ד,־ ,17ד״ר אריה אלטמן, הודיע
שהוא מתנגד לביטול המימשל.
סך הכל קולות בעד הביטול — 55
חברי כנסת.
נגד ביטול המימשל הצבאי: מפא״י —

42ח״כים; הדתיים הלאומיים
ח״כים: פועלי אגודת ישראל — 2ח״כים;
חירות — ח״כ אחד.
סך הכל קולות מוצהרים נגד ביטול
(הנושן בעמוד )10

• 1בר עומד ליד דוכן הנאשמים, שעה שאב בית הדין, מרדכי
* § 8 1קנת מודיע לו כי נדון לעשר שנות מאסר. אחרי סיום קריאת 1111 פסק ׳הדין ביקש בר לומר משהו, אך השופט הודיע לו כי אין יותר מה לומר.
בר על ספסל הנאשמים, צלמים חיפשו
זווית חדשה לצילום, אנשי משטרה וש.ב.
סובבו את לקוחם.
לייבסון כאילו שקע בעולם אחר. בטרם
יענה, העלה בזכרונו את כל גילוייה המדהימים
של הפרשה, מן הרגע בו נעצר
ההיסטוריון הרשמי של צד,׳׳ל באשמת ריגול,
בליל הסדר האחרון. הוא באמת התאמץ
למצוא תשובה לשאלה: מה הריץ את
ישראל בר? לבסוף ענה בכנות עמוקה:
״לא. באמת שאינני׳ יודע עד היום מה
מריץ אותו.״
ואם האיש שהשקיע תשעה חודשים של
עבודה מאומצת — בעזרת המשטרה, שרו-

הקראת פסק־הדין והשמעת נאומי התביעה
וההגנה על מידת העונש, סובבו אותו ה־עתונאים.
עשרות שאלות הומטרו עליו
מכל עבר. עפרונות זריזים רשמו כל מלה,
מיקרופון קול ישראל קלט כל רחש.
״בכל מד, שעשיתי,״ אמר, בין מציצת־סיגריה
לשניה ,״לא התכוונתי לפגוע בבס־חון
המדינה. פעלתי לטובת המדינה...״
״לטובת המדינה, מר בר?״
״פעלתי על פי הערכת־מצב פוליטית מסו-
יימת, שאני סבור שהיתר. נכונה, ושעוד
תתאמת על־ידי ההתפתחויות. יכול להיות
ששיטותי חיו מוטעות, ואני פוכן להבל

כל עונש על שיטות מוטעות. אבל לא על
כוונות מוטעות.״
מאוחר יותר, בבוא אב־בית־הדין, הנשיא
התורן מרדכי קנת, לקרוא את גזר־הדין,
זכו כוזנותיו של בר לתשומת־לב מיוחדת.
בינתיים המשיך הנאשם לעמוד בחקירת
העתונאים.

מדוע פוטר הסניגור 7
יתד! זו, למעשה, ההזדמנות הראשון
נה שניתנה לישראל בר לשוחח חופשית
עם העולם החיצוני מאז מעצרו. וה־עתונאים,
שזה קרוב לשנה התפללו להזדמנות
זו, לא חסכו שאלות.
הם רצו לדעת מה מצב בריאותו, כי פורסמה
ידיעה שהוא סובל ממחלת כליות.
״לא,״ תיקן ,״אין לזה שום קשר עם
כליות. יש לי פרוסטאטיטיס. הפרעות בדרכי
השתן.״
ואמנם, בעיצומה של קריאת פסק־הדין
בדלתיים סגורות, נאלצו השופטים להפסיק
דבריהם כדי לאפשר לו לצאת לכמה דקות
להדר הנוחיות.
״מדוע פיטרת את עורך־הדין הגלר?״
נשאל.
״לא הייתי מרוצה ממנו.״
״מדוע נזכרת בזאת רק בשלב האחרון
של המשפט•?״
״נזכרתי הרבה זמן קודם. אבל ההחלטה
באה לאט־לאט.״ והוא הסביר :״ביקשתי
ממנו שיזמין עדים. כן, תשעה עדים ביקשתי
ממנו שיזמין. אבל הופתעתי בבית־המשפט
לשמוע מפיו שאני הוא עד־ההגנה
היחידי. מי העדים? קודם כל מר בן־גוריון.
גם מר פרס, פרופסור רטנר, אלוף־משנה
אלעזר גלילי, איש מסויים במערכת הארץ,
לידל־הארט.״
״אולי העדים עצמם לא רצו להופיע?
מדוע אתה מאשים דווקא את הסניגור שלא
הזמינם?״
״כאשר מתנהל משפט באווירה מסויימת,
עדי־הגנה נרתעים מלהופיע ולהעיד. בלי
׳מאמץ מיוחד מצד הסניגור — לא יבואו.
מר הגלר לא עשה את המאמץ.״
וכאשר יגיש את העירעור — האם יבקש
עצת עורך־דין?
״אני אבקש עורך־דין. אבל עורך־דין שלא
יהיה תלוי בגורמים מסויימים.״

ובספרד -היית ץ
0 *9כ* ,נגרם לך עוול במשפט הזה?״
בנקודה מסויימת, כן. בעצם, לא
עוול. אבל לא הובנה כוונתי בעניין הזה.
לא נתנו לי להביא עדי־הגנה שהיו לי.
בהזדמנות זאת אני רוצ ה...״
״תודה רבה! תודה רבה!״ התערב קול
תקיף. בעל הקול, המפקח דב עופר, הניח
את ידו על מיקרופון קול ישראל שהקליט
את השיחה .״הוא כבר דיבר יותר מדי!״
מיד קמה זעקה בציבור העתונאים. עופר
המשיך להתנגד ״מר בר,״ אמר ,״אני מבקש
ממך. אתה נכנס לתחום בית־המשפט.״
״אני לא נכנם לתחום בית־המשפט,״ השיב
בר בתקיפות, אך באדיבות .״רציתי רק
למסור משהו על העתונות
שוב שיסע אותו עופר :״אני מבקש
ממך. אל תמסור שום דבר לעתונות.״
אך בר לא רצה לוותר על ההזדמנות
הראשונה — והאחרונה, למשך זמן רב
— לשפוך את לבו באוזני העתונאים .״אני
לא מוסר שום דבר לעתונות. אני רק רוצה
למסור על העתונות.״ ולהפצרות העתונאים,
המשיך :״אני חושב שיחס העתונות אלי
היה בלתי־הוגן במידה מכסימלית. הם שמעו
ידיעות רק ממקור אחד ולא טרחו אפילו
לברר בעניין הדוקטוראט; אס זאת אמת או
לא אמת.״
״אולי תאמר לנו — אתה דוקטור או לא
דוקטור?״
״אני דוקטור, וזה ה־כח על־ידי האוניברסיטה.״
״איזו
אוניברסיטה?״
״האוניברסיטה של וינה.״
״ובספרד — היית?״
״לא. בספרד לא הייתי.״
נדמה היה שהנה, סוף־סוף, תיפתר התעלומה
ששמה ישראל בר. סוף־סוף ינתן
לשאול את האיש עצמו כל אותן שאלות
שניסרו בחלל המדינה מאז איתו לילה
מדהים בו התפוצצה הידיעה על מעצרו.
אך לא. שוב התערבו כוחות הסדר והחוק.
עופר ועמיתיו מהש.ב. החליטו שזהו זה.
יותר לא יתנו לו לדבר. והם הרחיקו את
העתונאים אל ספסליהם.
שאלה אחרונה הועפה אליו על־ידי כתב
העולם הזה :״מד, דעתך על משפט אהרון
כהן?״
״קראתי כל מד, שנכתב עליו. אילו הייתי•

עוד המשיכה לנקר השאלה: מה הריץ
את בר? אפילו סגן פרקליט המחוז לא
יכול היה לומר בבטחון שהוא יודע את התשובה. השאלה תשאר כנראה ללא תשובה.

מאחורי עסו העשן

במקומו, אילו אני הייתי חופשי להסתובב
שלוש וחצי שנים עם סטאף שלם של עור־כי־דין
— לא הייתי מגיע לאן שהגעתי.״
ואחרי הירהור מר הוסיף :״מר יערי יותר
לויאלי לאנשים שלו, כנראה, ממר בן־
גוריון.״

איש התיאוריה 3לכד
מה ההפסקה. לקריאת ״בית המש!
1פט!״ נכנסו שלושת השופטים. אב־בית־הדין,
בעל דמות אריה כסוף־שיער, ניגש
לקריאת גזר־הדין. תחילה הודיע כי הנאשם
זוכה מארבעה מתוך שבעת פרטי האישום,
בהם הואשם באיסוף ומסירת סודות רשמיים
ובקיום מגע עם סוכן זר קודם. אחר כך
פירט את שלושת הסעיפים, שלפיהם הורשע
בריגול וריגול חמור, לאחר שצומצמו
פרטי הידיעות שנמסרו לסוכן הזר במשך
תקופה ממושכת.

ואז קבע השופט קנת מה יחסו של בית־המשפט
לנאשם, ולכוונות שדחפו אותו למעשי
הריגול שלו. היו אלה דברים שעל־ידי
בר כהפתעה נעימה. כי נתקבלו הופרכה במידה ניכרת התמונה ש־לאורם
צויירה
בשקידה בדמיון הציבור, כאילו לא
היה אלא מרגל בוגדני, אשר מכר בזדון
את סודות המדינה הכמוסים ביותר. לפי
דברי השופט קנת, נראה ישראל בר יותר
כדון־ק־חוט שטעה והסתבך, ואשר החוק
מחייב, על כן, להענישו.
קבע גזר־הדין :״החוק אינו מותיר מנוס
אלא ליחס לו כוונה להזיק למדינה( .אך)
מחשבתו לא היתד, לבגוד במדינה, והוא
לא עשה מה שעשה בעבור בצע כסף. לא
הוכחה טענת הקטיגוריה שהוא מרגל משנת
.1953 אנו נוטים להאמין כי בין הגורמים
שאילצו את הנאשם לעשות את המעשים
שעשה, היו דאגה וחרדה לגורלה של מדינת
ישראל, בה מילא. תפקידים מלאי־חשיבות

הופסקה הקראת פסק־הדין ונפתחו דלתות אולם

בית־המשפט, כדי לאפשר לבר לצאת לחדר הנוחיות.

הוא לקה במחלתו בעת המעצר. ברקע: העתונאים והצלמים, שמילאו את הפרוזדור.

בצה״ל ובמשרד ד,בטחון. הנאשם סבר, שבפעולה
פרטיזנית שלו יביא ליצירת יחסי־גומלין
חדשים עם מדינה אחרת לטובת
מדינת־ישראל.
״אבל איש־התיאוריה הכזיב, כשבא במגע
עם איש המעשה — הסוכן הזר. הנאשם
איבד השליטה על כוונותיו ונלכד ברשת
הסוכן, ללא יכולת של התנגדות לרצונו
ולמטרותיו, וללא אפשרות לסגת.
״המדובר הוא במעשים העשויים לפגוע
בבטחון המדינה. אין אדם רשאי להיכנס
להרפתקה כזאת, שלא על דעת המוסדות
הרשמיים, או לנסות על־ידי מעשים אסורים
להביא לשינוי קו רשמי מסויים,
אפילו יאמין בלב שלם שמבצעי הקו
הרשמי אינם עושים די לטובת המדינה.
אין היחיד, שלא הוסמך על־ידי המוסד
הרשמי המתאים רשאי לסכן את בטחון
המדינה. ודאגה וחרדה לבטחון המדינה לא
יצילו את האיש מעונש, אם נגרף למערבולת
המסכנת את המדינה.״
היו אלד, בדיוק טענותיו של בר, אותן
השמיע מזה שנים. בהיותו משוכנע כי
ממשלת ישראל מתמכרת יותר ויותר למערב,
וכי בסופו של דבר יפול המרחב תחת
שליטתה של ברית־המועצות, ניסה לעשות
משהו, שנראה לו כעשוי לפייס את דעת
הגוש המזרחי. אולם הוא הפריז, מן הסתם,
בהערכת יכולתו. הסוכן הזר סיבך אותו
עד הרחק מעבר לגבול החוק, ועתה גזר
עליו בית־המשפט לשלם את המחיר: עשר
שנות מאסר.

כר האחר
ן * איש ששמע את גזר־הדין לבש אמו
* נם את החליפה האלגנטית של סגן־
אלוף ד״ר ישראל בר. הוא החזיק את הסיגריה
בין שיניו באותה גאוותנות שאיפיינה
את איש התברר, המבריק. כאשר ניצב מול
העתונאים הזכירה עמידתו את ד,זקיפות
הפרוסית של ראש הקתידרה להיסטוריה
צבאית של אוניברסיטת תל־אביב.
אולם׳הנאשם ישראל בר היה אדם אחר
לגמרי מן האיש שהיה מוכר בתריסר ארצות
תבל. משהו נשבר בו. ולא היתד, זו
רק תוצאה של מחלתו.
ישראל בר שמע את דברי השופט קנת,
נראה מריר, עייף, עצבני־בודד. לא רק
חוסר הלויאליות׳ של בן־גוריון, כפי שהתבטא,
העיקה עליו. התכחשות האיש שמינה
אותו היסטוריון של צה״ל והחדירו
לקירבתו המיידית, היתה ידועה לבר למן
הימים הראשונים של מעצרו, והיא לא נתנה
בו אותות־שבירה כאלה. גם העובדה שפרקליטו
לא נראה לו כמגן עליו בכל כוחו,
לא שברה אותו.
יתכן שהיה לגורמים אלה חלק כלשהו
בשבירתו של האיש. אבל היה גורם אחר,
שכל באי בית־המשפם שמו אליו לב. היה
זה היעדרה של אורה זהבי, אהובתו של
בר. כשהובא בר לבית־המשפם בפעם הראשונה,
המתינה לו אורה בחוץ, הביאה לי
ממתקים וסיגריות, נתלתה על צוזארו עד
ששומריו אילצום להיפרד.
פעמיים לאחר מכן הלכה לבקרו במקום
מעצרו, ומאז, בכל פעם שהופיע בביתר,משפט,
ניצלה את ההזדמנות להחליף עמו
מלים ומבטים. אלא שמדי פעם התמעטו
המלים, המבטים נעשו חטופים יותר. עד
שיום אחד, בבוא בר למשפט, החליפה אורה
רק מלים בודדות עמו. ואז, כעבור
דקות קצרצרות, הביטה בשעונה בחוסר־סבלנות
:״אוי, אני נורא מצטערת. קבעתי
פגישה בקשר לעבודה. אני מוכרחה לרוץ.״
ויותר לא הופיעה.
כתבים ובאי־בית־המשפט, שביקשו להבין
מה גרם למשבר העמוק שבר נראה שרוי
בו, האמינו כי התשובה קשורה במידה
רבה בהתרופפות זו של היחסים בינו לבין
אורה.
כי לפי כל העדויות שנתגלו לאחר מעצרו,
היתד, אורה זהבי עוגן נפשי אמיץ
לדוקטור המסתגר. עצם מעצרו תקע את
הטריז הראשון ביניהם. מהלך המשפט, והניתוק
הממושך הרחיבו את המרחק ביניהם.
אורה
היתד, נאלצת להמשיך בחייה בחוץ,
למצוא לעצמה נקודות־אחיזה חדשות.
כל זה לא עבר על בר מבלי להשאיר בו
סימנים. אי־הופעתה של ידידתו בישיבה
האחרונה של בית־המשפט נראתה כמכה
הכאובה ביותר.
אולם אורה זהבי לא שכחה את ידידה
עד כדי התעלמות מן היום האכזרי ביותר
בתולדות חייו. אחרי שכל העתונאים והצלמים
נעלמו, היא הופיעה בבית־המשפט
— לומר לו שלום.

מ 9 8י1נ

במדינה

כי הזכויות שנוורות

ההתקרבות בץ מפא״י ואחדות העבודה תלך ותגדל עם

תום הוויכוח על המימשל הצבאי. אנשי ספא-י שנדברו עם?!נשי
אחדות העבודה על אפשרות של איחוד מלא, עוד בתקופת •המשא ומתן
הקואליציוני, סיכמו איתם פרטים מלאים על צעדים ארגוניים לקראת איחוד
אפשרי. בין השאר דובר באותה הזדמנות על כן שדבר ימשיך להיות בסאונה
של ההסתדרות בעוד שלמרחב יהפוך להיות עיתונה של המפלגה המאוחדת.

• אין כל בטחון שלא תונהג טלוויזיה בישראל, תוך
השנ תיי םהק רו בו ת. בפגישה שהיתה לבעלי בתי־הקולנוע עם שמעון פרם,
בה ביקש פרס את תמיכתם בפעולה מסויימת, בשנתיים הקרובות, נענו בעלי
בתי־יהקולנוע לבקשתו. אחדים מהם ניסו להעמיד כתנאי להסכמתם הבטחה
ממשלתית, כי באותה תקופה לא תוקם טלוויזיה במדינה. פרס סירב לתת
התחייבות זו.

(המשך מעמוד )8
ד,מימש? — 53ח״כים. ארבע הח״כים
הדתיים־לאומיים הנוספים הודיעו שיימנעו
מהצבעה או שייעדרו מאולם הכנסת.
ארבעת הח״כים הערביים של מפא״י החליטו
להיעדר מהאולם בעת ההצבעה, ואילו
ארבעת אנשי אגודת ישראל עדיין
לא הודיעו על הצבעתם.
כלומר 55 :קולות נגד 53 ,בעד 8 ,לא־מוצהרים
וארבעה נמנעים.
במצב שנוצר כיום עלולים קולות אגודת
ישראל לקבוע את גורל הפיפשל לקיום או
לחיסול.

אורחי ם
ורוט העצר
כרטיס־הביקור נשא כתובת מוזרה ביותר
:״אנתוני ברוק, ראגיה מודא של מדינת
סאראוזאק לשעבר״ .כי מדינת סארא־ודאק
אינה קיימת מאז ,1946 וממילא אין
בה ראג׳ה (שליט) מודא (צעיר) .יתר על

מ>ו\ 153 סי ט ה

בעולם.
ביירות לא כובד. השנה החלים ברוק
לכנס ועידת־שלום נוספת. עלה על דעתו
כי המקום הנכון הוא ביירות — כדי שמשתתפי
הוועידה, בני 15 ארצות, יוכלו
להשפיע במישרין על הציבור הערבי וליצור
אווירה של שלום במרחב.
אך הדבר לא עלה בנקל. כשראתה ממשלת
לבנון כי בין השמות המפוארים ברשימת
היוזמים מופיע גם שמו של מאר־סין
בובר מישראל, התנגדה בכלל לארח את
הכינוס. כאשר הסכימה, לבסוף, להיענות
לבקשה, סירבה להעניק אשרת־כניסה לבו־בר.
הכינוס התקיים בלעדיו. הסיכום: הוחלט
להקים חטיבת שלום עולמית.
החודש הגיע ברוק לישראל, התראה עב
בובר, עם נציגי הפעולה השמית ועם שורה
של אישים אחרים הידועים כשוחרי־שלום במדינה,
שאל מה לדעתם יש ביכולתו
לעשות למען השלום במרחב. תוך כדי כך
עלו כמה הצעות מעשיות, ברוח פעילותו
של ג׳ורג׳ו לה־פירה, ראש־העיר לשעבר
של פירנצה, עמו הוא עומד להיפגש בקרוב.
הבטיח
ברוק, במזיגה אופיינית של מעשיות
בריטיות ואידיאליזם קוסמסוליסטי:
״אתייעץ עם כמה מדינאים במרחב. אם
אשתכנע כי פעילותי יכולה להועיל, אתמסר
לה באופן שיטתי.״

ח קי רו ת
רקכא ינ ק ב יז י צי ה

בדרת־ייגו גו ג ורוגז
• שגריר־תושב ראשון של דניה יתמנה בקרוב בישראל,
במקום השגריר הירטב באנקרה, בהמשך התהדקות היחסים בין דניה
וישראל. תהליך זה, כמו ביקורו הנוכחי של ראש ממשלת דניה בישראל,
מטרתו העיקרית: להחליש את סערת־הרוחות שקמה בדנייה נגד הממשלה הנוכחית,
בשל הקמת הפיקוד המשותף הגרמני־הדני ביס הבאלטי. סערה זו,
שהביאה להנפת דגל צלב־הקרס מעל בית הפרלמנט הדני בידי צעירים המתנגדים
לברית עם גרמניה, תוחלש על-ידי מתן תעודת־הבשר רשמית מטעם
ממשלת־ישראל.

האלוף יהושפט (״פאטי״) הרכבי, שהתמנה כעוזר למנהל
משרד ראש הממשלה, יקבל את תפקיד הקומיסאר במשרד
ראש־הממשלה לעניני ״קול־ישראל״.
• למרות החלטותיה המפורשות בחדשים האחרונים מסתמנת
כמפלגה הליברלית הנטיה להצטרף לקואליציה בעיריית
תל״אכיב. ישיבת הנהלת המפלגה החליטה להצטרף להנהלת העיר, אם אמנם

תסכים מפא״י לסגנות נוספת לנציג המפלגה. המועמד הליברלי לתפקיד זה
הוא שמחה ארליך. הדבר היחידי המעכב חתימת הסכם עס מפא״י הוא הויכוח
על חלוקת המחלקות. מפא״י מעונינת להוציא מידי הליברלים את מחלקת־התרבות,
העוסקת בכל מופעי התעמולה וההסברה מטעם העיריה. משה
גולדשטיין האוחז בתיק זה בעירייה, מסרב להוציאו מידיו תמורת תיק
בניין־עדים. גורם נוסח ׳הלוחץ נגד הסכם עט מפא״י: מזכירות הדור הצעיי
במפלגה הליברלית.

• מרדכי פנחסי, סגן ראש עירית חדרה, הנציג היחיד של
סיעת מפ״ם בעיריה, יודיע על פרישתו מן הקואליציה ועל
הצטרפותו לאופוזיציה. פנחסי ימנע מלהכריז על התפטרות מסננות,
ייאלץ את ראש העיריה לבחור בהנהלה חדשה. מועמדים בטוחים לקואליציה
במקום מפ״ס: שני וציגי פועלי אגודת ישראל והרשימה ׳העדתית של יוצאי תימו.

סבסוד חריף עומד לפרוץ כין עובדי הסוכנות היהודית
כניו-יורק לבין יושכ-ראש ההסתדרות הציונית הד״ר נחום
גולדמן. מקור הסכסוך בתערוכת ספרים ישראלית הנערכת בבנין הסוכנות.
כאשר הבחין
יד ושם, תבע
של הסוכנות,
נרות הזכרון.

הד״ר גולדמן כי בתערוכה
מיד לסלקם משם. הוא נתקל
סס בלוך, שלמרות איומו של
ועד העובדים. החליט להתייצב

מוצגים נס נרות הזכרון של
בסרובו של מנהל יחסי־הציבור
גולדמן לפטרו, סרב לסלק את
לצדו של בלוך.

• יחסי התרבות עם מדינות מזרח-אירופה יתהדקו. אחרי
ביקור להקת קוטייב הבולגרית, תגיע בקרוב להקת פנטומימה מעולה מפולין.

כן, כפי שאפשר היה להיוזכח אחרי שיחה
של רגע, דיבר הראג׳ה מורא אנגלית רהוטה׳
בניב המיוחד של בית״ספר איטון ומיב־ללת
אוכספורד, ולא היה ספק כלשהו כי
הוא אנגלי מבני האצולה.
אך התואר על הכרטיס היה אמיתי בתכלית.
סאראוזאק, היא רצועה קטנה בצפון
האי בורניאו, הגדולה פי שבע מישראל
ושאוכלוסייתה מונה חצי מיליון נפש. לפני
מאה שנה השתלט׳ עליה חייל בריטי בשם
ג׳יימם ברוק (מתחרו עם ״אדוק״) והפך
שליט־יחיד. בריטניה וארצות־הברית הכירו
בעצמאות המדינה, תחת חסות בריטית, והשלטון
עבר בירושה במשפחת ברוק.
לפני 15 שנה נמאס הדבר לשליט האחרון׳
סר צ׳ארלס ויינר ברוק הישיש, והוא
מכר את המדינה לבריטניה. יורש־העצר,
הראג׳ה מודא, בן אחיו של השלים, התנגד
לכך בחריפות, בטענה כי איש לא שאל
את פי האוכלוסיה המקומית. אך המאבק
האנטי־אימפריאליסטי לא נשא פרי. סארא־וואק
הפכה מושבת־כתר בריטית. יורש־העצר
נשאר ללא־מדינה, וחייו ריקים מתוכן.
אימון לאי־אלימות. הוא פתר את
בעייתו בצורה פשוטה. אנתוני ברוק החלים
להקדיש את חייו לרעיון השלום העולמי•
״יצירת השלום בתקופה הגרעינית
שוב אינה משימת הממשלות בלבד,״ הכריז•
״דרושה יוזמה מצד יחידים וקבוצות
בארצות רבות, שישתפו פעולה איש עם
רעהו למען השגת השלום.״
במאי 1960 כינס ברוק ״ועידה עממית
עולמית״ בג׳נבה. מאז הוא מטייל בעולם.
הודות לכרטיס־הביקור המוזר שלו, לא
היה לו כל קושי להיפגש עם אישים כמו
ג׳והארלאל נהרו, או נו, צ׳ו אן־לאי והבישוף
מאקאריוס. בארצות־הברית השתתף
בשביתות ובמיפגנים למען זכויות הכושים,
בארצות הקומוניסטיות נאם בכנסיות. בהירי
צעד אחרי וינובה בהאבה, יורשו של
גאנדי, המחלק קרקעות לעניים.
תוך כדי כך התגבשה גישתו העקרונית:
יש צורך בצבא עולמי של לוחמי•
שלום׳ שיתאמן בשיטות אי־האלימות ש?
גאנדי ויזמו מיבצעי־שלום במקומות שוניג

במשך ארבעה חדשים התאמצה ממשלת-
ישראל למנוע את הצגת הדין־ו חשבון המשפטי
של הניתוח־אחר־המוות של חמשת הצעירים
הערביים שנהרגו על גבול עזה
על־ידי משמר צה״ל. השבוע, לפי החלטת
בית־המשפם באשקלון נאלצה הממשלה להציגו
בפני משפחות ההרוגים.
אדם ללא השכלה רפואית לא ~יוכל~ל-
הסיק מסקנות מדוייקות למיקרא סיכומי
חקירת הרופאים המנוסחים בלשון רפואית
מקצועית. אך אפילו הדיוט יוכל לשער על
מה עלולות מסקנות מעין אלה להצביע.
קובע ד״ר רבינוביץ, מהמכון לרפואה
משפטית, לגבי גופתו של ג׳רים בן־דיאב
בדין :״שלד האף שבור: שיניים שבורות;
מאחורי החלק התחתון של האפרכסת השמאלית
פצע־קרע בצורת סדק בגודל 3:14
סנטימטר: שתי יריות תקועות ושבע יריות
חודרות; כיווני היריות: הקלע נכנס דרך
פצע בחלק הימני התחתון של הגב, יצא
דרך פצע בצד השמאלי של הבטן.
״הכיוונים המתוארים מתיחסים להנחה הש־ערתית
שהקרבן עמד זקוף עם הראש ישר
והפנים מופנים קדימה והידיים צמודות
לגוף.״
קובע ד״ר פינקנזון לגבי גופתו של רי־מונד
בן־יוסף מרון :״ארבע יריות תקועות:
שמונה יריות חודרות; נזקים שנגרמו על־ידי
רסיסים אחרי ריקושט.
״כל הכיוונים מתיחסים להנחה של בן־
אדם זקוף עם הראש והגוף מופנים קדימה,״
קובע ד״ר קרפלוס על גופת ג׳ורג׳ בן־
סלים שאמא :״שני פצעי יריה בגב; בראש,
יריד, שחדרה בקדקד; בבטן נמצאו שתי יריות
באזור הבושת והמפסעה מצד שמאל.״
סיוטי משפט .״שום בית־משפט שבעולם
שאיננו אינקביזיציה, לא יתן ידו לבקשה
כמו זו של היועץ המשפטי!״ קביעה
דרמטית זו של עורך־הדין, איש הפעולה
השמית, ד״ר יעקב ירדור, לפני שופט
השלום אהרון חייבי באשקלון, הקפיצה ממקומם
את הנוכחים.
ירדור התכודן בדבריו לשיטה המשפטית
שהונהגה עוד 1000 שנים לפני האינקביזיציה
הספרדית המפורסמת. לפי שיסה זו,
השונה מהשיטה האקוזטורית הנהוגה כיום
בבתי־המשפם בארצות הדמוקראטיות, אין
הנאשם יודע במה הוא נאשם או מה הן
הראיות נגדו. הוא אינו שומע את העדויות
ואף אין לו הזדמנות לחקור את העדים.
גם פסק־הדין לא מובא לידיעתו והוא יודע
עליו רק בעת שמוטל עליו גזר־הדין —
העונש על מעשים בהם הואשם.
שעה קלה לפני דברים אלה של ירדור,
תבע סגן פרקליט־המדינה גבריאל בך, לנעול
את דלתות בית־המשפט בצורה הרמטית.
כלומר, גם בפני עורכי־הדין של המשפחות
שלפי בקשתן נערכת החקירה
לאחר המוזת.
בך התסמך על חוק שאין לו זיקה למקרה
הנדון. הוא גזר גזירה שווה בין חקירה
זו לבין חקירה הנערכת לפי חוק בטחון-
המדינה. טען לעומתו עורך־הדין ירדור:
העז?ס הזח 1271

״חוק בטחון המדינה הוא חוק מיוחד ואין
לגזור לפיו על חוק רגיל.״
לפי חוק חקירת סקרי מוות :״כל אדם
שלדעת החוקר הינו אדם מעוניין, יכול
לחקור עדים בין בעצמו ובין על־ידי בא-
כוחו. זכות לשאול שאלות כפופה לחובת
החוקר לפסול כל שאלה אותה הוא מוצא
לא לעניין או בלתי מתאימה מסיבה אחרת.״
גם ההגדרה של אדם טעוניין נקבעה בחוק
:״אדם מעוניין — בן זוגו של הנפטר,
הוריו, הורי הוריו, צאצאיו, אחיו ואחיותיו.״
השופט אהרון חייבי, אף לא ענה
למובאות אלה של עורך הדין ירדור ושני
עורכי־הדין פישל הרצברג ואברר,ם פיש־מן,
שדרשו לשתף אותם לפחות בחקירה
העניינית. הוא החליט לנעול בפניהם את
בית־המשפט, קבע בכך תקדים מרחיק־לכת
בתולדות המשפט הפלילי. תקדים זה הזכיר
את הסיוטים בהמשפט של קפקא, בו
הנאשם לא מכיר את שופטיו ואת פרקליטיו
ונדון למוות מבלי לדעת במה הואשם.

פ ש עי ם
מ רצח?:־
בית־המשפט המחוזי בחיפה, חרץ השבוע
גזר־דינם של שלושה אנשים שהואשמו
בעברות־מוסר. לכאורה, היה זה אחד
מאותם משפטים המתנהלים לעשרות בבתי-
המשפט והזוכים — לכל היותר _ קשורות
ספורות בשולי העתונים. מה שהעלה
משפט זה לכותרות היה זהותו
של הנאשם מספר אחד בגליון האשום. שמו:
אלי עבאדי. ההאשמות: מעשה מגונה בכוח
ושכיבה עם בחורה שלא כדרך הטבע.
אלי הוא טיפוס מוכר בין תושבי טבריה•
בית־הקפה שלו, השוכן על גדת־הכי־נרת,
מוכר למרחוק. לתושבי הארץ הלא-
טברינים נזדמן להכיר את אלי לפני כתשע
שנים. כי אלי, בעל תווי־הפנים החדים
ומהיר התנועה, היה אחד מעדי־התביעה
הראשיים במשפט תעלומת הרצחה של הצעירה
מירד, ארצי. עדותו תרמה הרבה להרשעת
רב־הסמל לשעבר, חיים שמחון,
ברצח הנערה. בזמנו טענה הסנגוריה כי
בעדותו של אלי נתגלו סתירות רבות ופרקליטו
של חיים שמחון אף העז לטעון
כי אלי הוא הרוצח.
לינת לילה. עלילת הפרשה, בעטיה
הובא אלי למשפט שנסתיים השבוע ואשר
תוצאותיו עלולות לעלות מחדש בעוד שבועות
או חודשים מספר, התרחשה לפני
שלוש שנים.
רינה* היתד, אז כבת שמונה־עשרה.
היא התגוררה עם אביה ואמה החורגת
באחד המושבים שליד נתניה. יחסיה עם
בני משפחתה לא היו תקינים. מדי פעם
היתד, עוזבת את הבית ונוסעת לחיפה.
שם היתד, קושרת הכרויות מקריות עם
בחורים שונים ורכשה למרות גילה הצעיר
נסיון עשיר בהרפתקאות־מין.
באחד מסופי השבוע הגיעה, כדרכה, לחיפה
ופגשה בחור בשם משה פסח, בביתו
לנה אותו לילה, לאחר שהציע לה ״להיות
חברה שלו״ .למחרת אחרי־הצהרים הופיע
בביתו יוסף שושן ידידו, תושב טבריה,
העובד כמפקח תברואה בעיר זו. אגב שיחה
הביעה רינה את רצונה לבקר בטבריה.
״מצויין!״ השיב לה יוסף ״תוכלי להתארח
אצל חבר שלי. כשתגיעי לעיר תתי

\וסס

•* ליון מספר 65 של עלון קול־ישראל,
רדיו, שיופיע בשבוע הבא, יסתום כנראה
את הגולל על קברו של חלום תעתועים,
שכרייתו החלה ביום בו הופיע גליון מספר

לפני 14 חודשים, כאשר הוצא לשוק ה־גליון
הראשון של רדיו, אחרי התלבטויות
של שנים אם להוציאו או לא, הוא נועד
לכבוש בסערה את שוק העתונות בישראל.
כל גליון, שהודפס בדפוס שקע על נייר
משובח, נמכר במחיר קטן בהרבה מהוצאות
ייצורו. לפי החישוב עתיד היה העלון לכסות
את הוצאות ייצורו רק אם יימכר
ב־ 50 אלף טפסים לפחות, ואם 20 אחוז
משטחו יוקדש למודעות בתשלום.
בתום שנה אחת התברר שהמכירה של
רגליונות האחרונים הגיעה ל־ 1500 טפסים
לשבוע בלבד׳ וכמות המודעות המסחריות
הגיעה בקושי ל־ 5אחוז.
נסיון־נפל זד, נכשל לא רק בשל חוסר
הכשרון, הקרתנות והמנטאליות׳ הירחמיאלית
של עורכי העלון, אלא מהסיבה הפשוטה
שהציבור הישראלי, שאינו מרבה להתעניין
בקול ישראל, מתעניין עוד פחות בעלון
אינפורמציה של מוסד זה. על מנת שמנהלי
שירות השידור יווכחו בכך, הוצאו במשך
השנה מאות אלפי לירות מכיסו של משלם
המסים.

עלון לכל דורש

^.סוווזייי 0
י ה ׳ ה רק טבעי שנוכח כשלון חרוץ
י י כזה, יודו יוזמי הרעיון בכשלונם, יתמסרו
לעניינים שעבורם הם מקבלים משכורת
ממשלתית. יתר על כן: זאת היתד, חובתם.
שכן, לפני הופעת העלון, הצהיר
מנהל קול ישראל, חנוך גיבתון, שאם תוך
שנה יתברר שהוא אינו מחזיק את עצמו,
ייסגר.
כאשר התברר שהממשלה לא תוכל עוד
לממן את הפסדי העתון, ניסו מנהלי קול
ישראל להתחכם. הם פירסמו מיכרז, בו
הציעו לכל מי שיחפוץ בכך להמשיך ולהוציא
את העלון, עם הזכות להרכיב מערכת
חדשה. הזוכה במיכרז לא זו בלבד שלא
יצטרך לשלם לקופת המדינה, אלא אף
יקבל הלטאה בסכום של רבע מיליון לירות
בתנאים נוחים למועד ארוך.
אפשר היה להבין, אם לא להצדיק, את
ר,אידיאה,־פיקס הזו של קיום עלון־רדיו,
שאיש אינו רוצה לקראו, אילו שירתה את
תאוות הפירסומת של מנהלי משרד ראש־הממשלה,
שבחסותם הופיע העלון, או אילו
היה זה כלי תעמולתי מוסווה של המישטר.
אלא שרדיו לא היה, עד כה, אפילו זה. זה
היה סתם עלון חסר תוכן שאיש לא היה
מעוניין בקיומו.
אם בכל זאת התנהל מאבק כה עז על
לידתו, ומאבק חריף שבעתיים על המשר
קיומו באינקובטור, הרי נבע הדבר משגעונו
האישי של אדם קטו בעל אמביציות גדולות
— מנהל קול ישראל, חנוך גיבתון.

התעלפות באולפן

^ די להכין את האידיאה־פיקם, יש ל־הכיר
את האיש העומד מאחוריה.
חנוך גיבתון (אובסנקו) ,יליד העיירה
מלבה בפולין, הוא גבר בעל גבות עבות
ואימתניות ומבט מחמיר. אלא שמאחורי ההופעה
המרתיעה מסתתרת אישיות פשרנית
קשרי אתו והוא יבוא לקחתך.״ הוא רשם
לה מספר טלפון, היד, זה מספר הטלפון
של אלי עבאדי במסעדתו.
כבר ביום שני הגיעה רינה לטבריה
ואלי הביאה לבית־הקפה ובערב הצטרף אליהם
גם יוסף. הם סידרו לרינה מקום לינה
במלון עטרה, נדברו לנסוע למחרת לחתו־נת־ידיד
בנהריה.
רינה עלצה מאושר. למחרת בערב, אחרי
שבילתה בקולנוע, אכלה ואף הסתפרה על
חשבונו של אלי. השלושה עלו על הג׳ים
של יוסף ונסעו לנשף החתונה. אולם ההילולה
ד,רבתי במקום לא מצאה חן בעיניהם.
הם פנו לביתו של ידידם אורין
ארגוון — מורה לפי מקצועו — הגר במקום,
ולאחר שהטיבו ליבם ביין נסעו

נאשם עכאדי מכלה
שלא כדרך הטבע
העולם הזה 271ו

* כל השמות3 ,ך ט לשמות הנאשמים,
בדויים.

וותרנית, אם כי שאפתנית מאוד. גיבתון בן
ר.״ 45 החל את הקריירה הרדיופונית שלו
אחרי ששימש, בזמנו, מזכיר ארגון הסטודנטים
בא״י. הוא התקבל לשירות השידור
המנדטורי בתפקיד מינהלי, ניסה את כוחו
בקריינות, נכשל כשלון חרוץ.
כאשר הוקם קול ישראל, מונה אובסנקו
למנהל מחלקת־ד,חדשות, והוא שבנה אותה
למעשה. בקול ישראל מהלכים עליו כמה
סיפורים המעידים יותר מכל על אופיו. אחד
הסיפורים קשור בנוהג הקיים בקול־ישראל
לא להזכיר שמות של קרבנות תאונות, בטרם
יודיעו על כך למשפחותיהם. יום אחד
התברר לגיבתון שבטעות השתרבב שמו של
קרבן־תאונה לחומר החדשות, לפני שנמסר
על כך למשפחתו. הוא מיהר להפסיק את
הקריין. אולם ברגע בו נכנס לתא השידור,
שידר הקריין את השם. גיבתון התעלף במקום.
פעם
אחרת נטל גיבתון על עצמו אישית
להעביר שידור־חוץ מאולתר מטקס קבורת
הנשיא הראשון, חיים וייצמן. הוא הכין לעצמו
מראש חומר לרגעים בהם יווצרו
חורים בתיאור ההלוויה. וכך, באמצע תיאור
מסע ההלוויה, החל גיבתון לתאר את הדקורציה
הפנימית של בית הנשיא, הגיע
לתיאור חדר־ד,מיטות של הנשיא המנוח. ואז
יכלו המאזינים לשמוע את התיאור הבא:
״המיטה מכוסה בסדינים ורודים, והציפיות
גם הן ורודות. או, כעת אני רואה שמוציאים
את הגופה.״
ביום פתיחת מבצע סיני, בעת שהקריין
הודיע עליו בחדשות, היה זה גיבתון שמיהר
להניח במו ידיו תקליטים של מארשים
צבאיים לשידור.

חנו ךגיכתון
רדיו או רע־דיו?

בזינדר. בלחצו האישי הבלתי־פוסק רז
סוף־סוף רדיו חיים.
חדשים מספר אחרי הופעת הגליון הר
שון, כאשר הכשלון כבר היה ברור לב
ניסה זינדר להשתלט על הכלי הפרטי ז
הקים גיבתון. הוא הרכיב מערכת־צלל!
לעתון הרדיו, שישבה במשך חדשים ארוב:
ותיכננה כיצד להוציאו במתכונת חדשה, ל
הנחיות מינהל־ההסברה. תמורת עבודתם
קיבלו אנשי מערכת־הצללים, ביניהם נכי
גם אילן אפרתי, אחיו של יגאל אפרו
מנהל יחידת הסרטים במינהל ההסברה
משכורת מליאה.
אחרי שזינדר הוציא אלפי לירות לנסי
ההשתלטות על רדיו, ניצח גיבתון, והמעת
שלו נשארה על כנה. משום כך מהווה לגג
המשך הופעתו של רדיו אמביציה איש
פרטית. הפסקת הופעתו תהיה עבורו
הודאה בכשלון, וזה הדבר האחרון שה
מוכן לעשותו.
בצורה זו גוררת שאפתנות אישית ום
חמה פרטית בין שני פקידים ממשלתי
לביזבוז מאות אלפי לירות מכספי המדי:
בתקופה בה עולים המיסים מדי יום ביוג י שני, י ל די ש ע שו עי*

חוז ר

חו ״ דידה

^ ה רי ש ני ם, בהן מונו למנהלי קול
\ £ישראל פונקציונרים וקומיסארים שלא
היה להם מושג ברדיו, עלתה הדרישה להעמיד
בראש שירות־השידור איש רדיו
מקצועי. לא היה מועמד מתאים יותר מחנוך
גיבתון. הוא לא היה אמנם חבר מפא״י,
אלא פרוגרסיבי, שבזמנו שימש גם כעורך־
לילה בעתון זט;ים, אולם הוא היה כנכנאי
והולך־בתלם, ויחד עם זה אדם שצמח יחד
עם שירות השידור.
בתקופה בה כיהן צבי זינדר כמנהל קול
ישראל, היו היחסים בין השניים מתוחים
מאוד, וכמעט שלא דיברו ביניהם. הם הצליחו
להימנע מלהיפגש בישיבות בדרך פשוטה.
בכל פעם שזינדר היה חוזר מנסיעה לחו״ל,
היה גיבתון יוצא לנסיעה כזו, וחוזר חלילה.
כאשר מונה גיבתון למנהל קול ישראל,
הועמד צבי זינדר בראש מינהל־ר,הסברה.
זינדר, שראה את עצמו מעין קצין־חינוך
ראשי לאזרחים, חתר להפוך את קול ישראל
לשליחה של משרדו. גיבתון לא היה מוכן
להשלים עם זאת, החליט להוכיח את קיומו
העצמאי של קול ישראל. עבורו היה זה
תפקיד גורלי, מעין קרש־קפיצה לקריירה
דיפלומטית, עליה חולם גיבתון מאז שותף
ב־ 1955 במשלחת ישראל בעצרת או״ם.

מערכתצל לי ם
יי כךנתפס גיבתון ל!רעיו^!י שן^זהילך
1כרוח רפאים במסדרונות שירות־השידור:
להוציא עלון שבועי• עבורו היתד, זו הזדמנות
להוכיח את עצמאותו, ואת אי־תלותו

יחדיו לבלות בבית־הקפה מצודה שבצפת.
בשתיים בלילה, חזרו לנהריה. מלאי
הדלק אזל ומכיוון שרינה התאוננה גם על
צינת הלילה, החליטו לד,שאר בביתו של
אורין עד למחרת בבוקר.
מכות וחלוק. היא ביקשה כוס ׳קפה
חם ואורין מיהר להכינו. אלא שהיה כה
נחפז בהגשתו עד ששפך מעט, מבלי
משים, על שמלתה של רינה. כג׳נטלמן
אמיתי הושיט לה את חלוק הבית של
אשתו, שהיתר, אותו זמן בשרות מלואים,
ורינה נכנסה למקלחת כדי להחליפו בשמלתה
שנתלכלכה — היה זה טכסיס שנראה
כלקוח מהסרט הבריטי בית־ספר לנוכלים.
על מה שהתרחש מאותו רגע הושמעו
בבית־המשפט גירסות שונות. לדבריה של
רינה ניסר, אלי להלוות אליה כשנכנסה לחדר
האמבטיה להתלבש, אך משגערה בו, חזר
לחדד. כאשר שבה לחדר לבושה חלוק,

* *ילכי להכס פי ם אינו הצרה היחיז
^,במאמציו לבנות את בטאונו הפר!
הצליח גיבתון להרוס את שירות השידו
התמסרותו לרדיו, יחד עם התמסרותו
ילד־שעשועים פרטי נוסף: השידורים המכ
ריים בגל הקל, גרמו תוך חדשים ספוו
לאנרכיה גמורה בשירותיו־,שידור.
כיוון שנוכחו עובדי קול ישראל שלגיבו
לא איכפת דבר פרט לשני אלה, פש!
ביניהם אווירת אדישות ולא־איכפתיות,
הביאה לירידה תלולה ברמת התוכני
רכרוכיותו של גיבתון, ואי־נכונותו להוז
בכשלון, לא שלו ולא של אחרים, הבי
לדכאון.
המשבר היה חמור יותר נוכח העוב
שהנר, עומד סוף־סוף בראש קול ישראל <
רדיו מקצועי, כפי שתבעו עובדי השיו
תמיד. אחרי שנכשל, שוב לא יוכל <
לטעון נגד מינוי פונקציונרים מבחוץ
מנהלי השירות.

ביקש ממנה אלי להתפשט. היא סרבה ואז
התנפל עליה, הפשיטה בכוח והכריחה
במכות לקיים עימו יחסים בצורה בלתי
טבעית. כשקם, כעבור חצי שעה, השאיר
אותה לחסדי חבריו אשר אמנם לא אנסוה,
אך ליטפו ונישקו את גופה הערום.
אילוף הסוררת. בינתיים זרחה השמש
והחבורה עלתה על הג׳יפ בדרכה לטבריה.
כשהגיעו למקום הכניס אלי את רינה לחדרה
שבמלון ומאחר ולא יכלה להתנגד
לו מאפיסת כוחות, ביצע בה שוב את
אותו המעשה ונירדם, לאחר־מכן, לצידה
במיטה.
רינה חיכתה לרגע זה. בברכיים כושלות
ירדה למטה, שרכד, את דרכה עד למלון
אדלר הסמוך. שם מצאה שוטר שהכיר
אותה יום קודם בקפה של אלי. הוא מיהר
להזעיק רופא ולאחר שקיבלה את הטיפול
(המשך בעמוד )14

שמר שו ט רי ם הקיף באחד הבקרים
של השבוע את אולם אהל־שם בתל-
אביב. הם חסמו את הכניסות לבנין, השגיחו
לבל יסתנן איש. אותה שעה נערכה
במקום הצגה מיוחדת של להקת הבלט הלאומי
של סנגל לקהל אכסקלוסיבי: במקום
נכהו רק חברי המועצה־לביקורת־סרטים־
ומחזות. היה עליהם להחליט, לאחר שיזינו
עיניהם במחולות הלהקה, אם להתיר לקהל
הרחב לחזות בה.
לא החזות החשופים דווקא של רקדניות
הלהקה הם שהדאיגו את הצנזורים. בלחץ
משרד החוץ, הסכימו מראש להתיר לרקדניות
להופיע בתלבושת חוה מתוקנת. אולם
הם רצו להשתכנע מהרקדניות אינן מבצעות
תנועות אירוטיות כלשהן, העלולות,
רחמנא ליצלן, לגרות את הצופים. כי החוק
הנהוג בארץ בנקודה זו, שהוא חוק בריטי,
אינו אוסר הופעת עירום בפומבי אלא
אוסר הצגת תנועות מגרות בעירום.
הצנזורים שמרו את דבר ההצגה המיוחדת
שנערכה בפניהם בסוד כמום, התרו
שלא לגלות מתי תיערך והיכן, אסרו את
כניסתם של עתונאים. אחרי שעה ומחצה,
נשמו מארגני הופעות הלהקה לרווחה:
הצנזורים לא מצאו בה פסול
גם לוא החליטו הצנזורים להלביש חזיות
לרקדניות לא היה זה משנה דבר. הודות
לפירסומת המוקדמת נמכרו כל הכרטיסים
להופעות הראשונות מראש. כאשר הורמו
המסכים ורקדני סנגל הציגו את המחול העממי
של ארצם, היו רק מעטים בין הצופים
שהתעניינו בערך הפולקלוריסטי של
המחול. התרגשות הצופים והויכוח ביניהם
נסבו סביב נקודה אחת, או ליתר
דיוק 18 נקודות של תשע רקדניות הלהקה.

גיוס בג׳ונגל

מרגישה דיאמה פאטו,
ך * ן ך ךודן
כוכבת הלהקה הסנגלית
1י־4־ 11
בעלת הגוף המשולם. דייאנוה בת ה־ 22 לא
למדה ריקוד מעולם, היתה תופרת בדקר.

אנשים שמאחרי המיקצב, השירה
} 1וההמולה, הם חבורה רצינית ושקטה.
אמנם הם מציגים את תוכניתם מזה 11
חודשים בארצות זרות, וכבר הספיקו לראות
את פאריס, לונדון, איסטנבול, סופיה
וחצי־תריסר בירות אחרות. אולם אין הס

״אמנים בינלאומיים״ במובן הנדוש. עודם
בני־כפר, שגא ניתקו מן ההווי הקמאי
שלהם.
סיפר מנהל הלהקה, עבדו מאמא דיוף,
המבוגר ( )39 שבחבורה :״אין כאן אפילו
אמן מקצועי אחד. חברי הלהקה שלנו לא
רכשו את אמנותם בבתי־ספר, כי אם בתוך
היערות והמטעים של סנגל. הם אינם מציגים
פולקלור; הם חלק ממנו.״
דיוף הגה את רעיון הקמת הלהקה לפני
שש שנים, בעקבות ביקורה של להקת
פודיבו קיימה הגיניאי בסנגל. אותה שער,
עבד כמנהל־חשבונות במשרד האוצר, החליט
לנצל את תחביביו — ריקוד ופריטה
על בנז׳ו — ריכז סביבו להקה משולהבת
של בני אזורו, בדרום סנגל .״רקדנים, זמרים
ומתופפים לא חסרים בסנגל,״ הסביר
״בכל כפר ישנם עשרות. אבל הלהקה שלנו
היתד, הראשונה שעברה ממקים למקום כלהקה.
לכן התפרסמנו בן־לילה.
אבל, ככלות הכל, היה זה גוף פרמיזא־ני.
השנוי חל לפני כשנתיים, כשזכתה סנגל
לעצמאות. אז הוקמה גם אקדמיה לאמנו־יות,
שבראשה הועמד מורים סנגור, בן־אחיו
של נשיא הרפובליקה החדשה, ליאופולד
סידאר סנגור. עם הכרות הפדראציה של
מאלי, בין סנגל וסודאן הצרפתית לשעיר,
הוקמה ביזמתו של סנגור להקת אמנות
עממית, שזכתה לתמיכה ממלכתית. אך הפדראציה
לא האריכה ימים. כעבור ששה
חודשים הכריז הנשיא סנגור כי נטיותיה
של סודאן שתלטניות מדי, ודרכי שתי המדינית
נפרדו.
כיודן שרוב חברי הלהקה המשותפת היו
בני סנגל, החליט מורים סנגור שלא לפזר
אותה, אלא לעשותה ללהקה הלאומית של
סנגל. בעזרת עבדו מאמא דיוף יצא למסע
גלוי כשרונות — אלפי קילומטרים במעמקי
סנגל. כך רוכזו בדקאר, ליד האקדמיה
לאומנויות 31 רקדנים, זמרים ונגנים.

שח״ ער סוב

ך • ב עי ההראש דנ ד*1היתה״״כלצ^להר־
! 1כיב להקה אחידה, מערב־רב זה של

בני־כפרים נידחים. כי בסנגל אף אין שפה
אחת לכולם: שבטיה דוברים 12 שפות עי-
קריות. השפה הרשמית היחידה — גם לאחר

קבלת
אי־אפש
מבלי 1
מהן. ו דוברי כמיבזו זוהי מוסלמי
הלהקה, המילה הדת ה
בתל־א:
כפי שו
סנגל. ו למקום מתם. הדת ביומו
חייב ז
״לפני א
13־.14
מדים ל
מחול 1
של הג
תנועה

? * הטל
רבי במ
חי רק,
מכפר א סאלום דיאמה פאמו מתרפקת מאחורי הקלעים
על חבר הלהקה. התרפקות זאת
עוזרת לה גס להתחמם במזג האויר בו נאלצה להופיע חשופה.

מאחנר הקלעיס

דומה דיאמה לצרפתיה לפי אופנת לבוטה.
היא חובשת כובע ניילון לבן, כשלדגליה
מכנסי עור לפי מיטב האופנה האחרונה הפאריזאית.

ברחוב

1 1| 1>1מחוץ לבמה אין הרקדניות הסנגליות
חשות עצמן חפשיות במערומיהן, מנו־הרות
להתלבש ברגע בו הן יורדות אל מאחורי הקלעים.

בסנגל, נוצרים קאתולי

הגורלית: האם מותר או אשרי
מסויים, המשמיע קצב מסויים, מודיע לכל
אגשי הכפר בטווח של כמה קילומטרים,
כי הגיעה השעה לאכול ארוחת־צהרים:
או, למשל, טם־טם הענק, הניצב בכל
כפר. משתמשים בו רק בהזדמנות אחת ויחידה,
והולמים בו בקצב אהד ויחיד. כאשר
קולו העמוק מהדהד בקוטר של שלושה
קילומטרים ויותר, יודעים הכל כי ראש
השבט מת ויש לבוא להלווייתו.
קיים גם קצב אחר. קצב ההזמנה לטכס
המילה. אך לא כל השומע אותו ירוץ לחגיגה,
כי קיים קצב המודיע על ברית־מילה
לנערים, וקצב אחר המודיע על ברית-
מילה לנערות. גבר השומע את הקצב השני,
ידע שאסור ליקרב למקום החגיגה. טכס
זה פתוח לנשים בלבד.

מה מותר לנערה?

>1*11 ייי*,וז<<נ*ז>ז״ז1#1ו80x111
ך* א ם כל כנות סנגל רוקדות חשופות(
| הזה? שאלה זו נשאלים חברי הלהקה
בכל מקום אליו הם מגיעים. תמיד הם מופתעים
מחדש. סיפר איטלו זמבו, הרקדן הראשי
:״כששמענו על הויכוח בישראל, אם
יתירו לבנות שלנו להופיע ערומות־חזה או
לא — זה נראה לנו מצחיק.״
הוסיף חברו :״אצלנו כל נערה רוקדת
ערומת־חזה. אני אומר נערה, לא אשה.
כל עוד שלא ידעה גבר, כל עוד לא עשתה
אהבה — היא חופשיה לרקוד ערומה ולעשות
מה שהיא רוצה. אבל ברגע שהיא נעשית
אשה — אסור אפילו להראות את הקרסוליים
שלה. היא חייבת ללבוש שמלה

מתפעל מתופף הטאם־טאם האלים מחברותיו לרקוד. המתופף, המקיש
א׳ 1ו י ווויי ן
על תוף עשוי עור פיל, ואשר לפני נל הופעה, צריכים לחמם אותו,

אינו רק מלווה מהצד בקצב, הוא נוטל חלק פעיל בריקוד, משעשע ומלהיב את הרוקדים.
שתרד עד לכפות רגליה.״
ההפרדה הזאת בין המותר לנערה לבין
המותר לאשה, היא אחד היסודות החברתיים
החמורים ביותר של הלהקה .״א1ח־נו
לא מרשים שהגברים ( )22 יתעסקו עם
בנות הלהקה (,)9״ הסביר המנהל.
כאשר יצאה הלהקה מדקאר, היה בה.
זוג נשוי אהד. בדרך התאהבו שניים מחבריה
זה בזו. כדי לשמור על המוסר הפנימי
הורו להם חבריהם להתחתן. הכלה, אבסא
דם, היא גרושה בת ,22 שעל אף שלושת
ילדיה מבעלה הראשון נראית תמירה ודקי

כגזע של עץ קוקוס. בעלה, דודו סאר
( ,)26 נשוי אמנם, אבל אין זה מפריע.
אשתו נשארה בסנגל, וכמוסלמי מאושר,
מותר לו לשאת יותר מאשר, אחת.
בלהקות רבות אחרות לא היה סיום מוסרי
כזה בבחינת הכרח .״אבל אצלנו,״ סיכם
דיוף (שהוא עצמו בעל לשתי נשים) ,״המוסר
מעל הכל. וזאת כדאי להדגיש, כדי
שאלה שרואים את המחולות שלנו יבינו כי
החזות הגלויים של בנות הלהקה אינם סימן
לאירוטיקה או גירוי. זה סתם נוהג תמים
של בני־הטבע.״

אות — היא הצרפתית. אולם
!שות סינתזה מ־ 12 תרבויות,
בצביון המיוחד של כל אחת
על כן לבחור במופעים של
ז שפות בלבד, ולהתרכז בהם
צג של תרבות סנגל.
ת אפריקאית עתיקה, שהשפעה
נית חדרה אליה. אחד מריקודי
1ל, בילור, אינו אלא טכס ברית-
הזכרים. פולחן שהובא על־ידי
מית. המחול המוצג על הבמה
־,וא תעתיק מדוייק של הטכס,
נהוג יכל כפרי המוסלמים״ בנערך
לפני צאתם של הנימולים
יימולו, ובו יתבודדו עד החל־דית
קובעת כי יש למול ילד
יעי. לא כן האיסלאם. בסנגל
המוסלמי לעבור את המילה
<*נעשה גבר״ .כלומר: עד גיל
כפר מתארגנת קבוצה של מוע־
,וערב הברית יוצא הכפר ביה
״כדי לחזק את אומץ־ליבם
׳ .ובך, כשהם שיכורים מיין,
לה, הם עוברים את הניתוח.

אותו תוף הג׳ונגד
גסיסי במוסיקה הסנגלית הוא
,שתואר על־ידי הדמיון המע־
־אלחוט מושלם. תאור זה אמי־
׳קו. אי־אפשר להודיע, למשל,
:שני, ש״סירה התהפכה על נהר
:ו מנויה טבע״ .אבל טם־טם
שלושה ורבע מיליון תושבים
ב ל״ 750/0הם מוסלמים. היתר:
עובדי אלילים. הנשיא עצמו
!י8| 8יי*<16.ח*ו ^^ 18

לקצב תופי הטאס-טאם, רוקדת דיאמה פאטו את הטוויסט בגלגולו הפרימיטיבי הראשון

113

6X6$ ״(9 עתה בטע מה הטוב ביותר
במחירה הנמוך ביותר
מבריאה ומזיגה ביותר

תוספת לכל ארוחה — שתי בננות, פרי העונה

1^ ( 1 1 1 1 1 1 1
ריהוט נאה בדירתך יוסיף לביתך נוחות,
חן והוד צורה נאה, אושר, בריאות ועוד
בקרו ללא דיחוי אצל

א 1 .ו 1ובסקי
ת״א, רחוב הרצל ,39 טלפון 8 1 9 2 1

גם מערכות סאלון וחדרי שינה אינטימיים
לכל המבקרים — נוחיות בתשלומים.

בסדיש
(המשך מעמוד ז י)
הדרוש הגישה את תלונתה בתחנת המשטרה
כשהיא מצרפת את חוות־הדעת הרפואית
שהעידה על חבלותיה הגופניות.
במשפטם של השלושה, שנערך בדלתיים
סגורות, ניסו פרקליטיהם להוכיח לבית־המשפט
כי המתלוננת עשתה מה שעשתה
מרצונה. אלי לא הכחיש כי היכר, אותה,
אך טען כי עשה זאת רק כדי לעוררה
משנתה על מנת לנסוע לטבריה.
בית־המשפט הפריך טענות אלה, אך לגבי
השימוש בכוה לבצוע המעשה המגונה,
מצא אותם בית־המשפט חייבים.
לגבי אשמתו הנוספת של אלי על שכיבה
שלא כדרך הטבע, כמעט לא ניטש כל וויכוח.
אלי עצמו הודה כי קיים עם רינה
יחסי־מין בלתי־טבעיים, אך טען כי עשתה
זאת מרצונה. אולם לגבי החוק לא שינה
הדבר מאומה כי עצם הביאה הבלתי־טבעית
מהודה עבירה.
סמיכות פרשיות. ביום שישי האחרון
ניגזר דינם של השלושה. על אורין
ארמון ויוסף שושן הוטל מאסר על־תנאי
של חצי שנה וקנס של 200 לירות כל
אחד ואילו על אלי• נגזרו שלוש שנות
מאסר, מהן שנה וחצי על תנאי.
אולי היתד, בכך יד־המקרה, אך גזר דין
זה ניתן בדיוק באותו שבוע בו צפה ועלתה
מחדש פרשת הרצח בו הואשם שמחון.
היה זה כאשר הודיע שמחון כי פנה ליועץ
המשפטי בבקשה לעריבה מחודשת של משפטו.
פרקליטו של שמחון, עורך־הדין החיפאי
תוסיה־כהן, יגיש במקרה זה שורה
חדשה של ראיות. כוזנתו: להוכיח כי לא
שמחון רצח את׳ מירד, ארצי.
דבר אחד ברור: אם יתחדש המשפט,
יהיה שוב אלי עבאדי דמות מרכזית בו.

#השניה (שבעליה היו אותם חברי *
תנועותיהנוער) :יש להציל את המסורת החלוצית
של תיכון־חדש, שנסחפה בזרם הקלוקל,
השוטף עתה את הנוער הישראלי.
הצעתם היתד, קיצונית עד בדי הכנסת תלבושת
אחידה לביה״ס( .תיכון־חדש הוא
בין בתי־הספר הבודדים שהתנגדו עד עתה
לתלבושת האחידה) .הצעה זו נתמכה על־ידי
ההנהלה והמורים, שהם ברובם חניכי
השומר־הצעיר לשעבר וחברי מפ״ם היום.
חברי תנועות־הנוער והמורים, שנמצאו
במיעוט לעומת נציגי ״הנוער הקלוקל״,
פוצצו את האסיפה לפני שנתקבלה החלטה
נגד הקו החלוצי של המוסד.
בשיחה פרטית, שהתקיימה לאחר הדיון,
הסבירה טוני הלה, במבטאה הייקי המודגש,
את סיבת התנגדותה לגרביים הצבעוניות:
״הטייטס דווקא מאוד פרקטיות ומחממות,
אך חבל שהן כה יקרות, ולא כל תלמידות *
בית־הספר יכולות לרכשן.״

תו ל דו ת
המתרוננת איננ ה
״את יכולה להיות מלכת־יופי — אך
עליך להצטלם ערומה.״ זה היה התנאי שהוצג
לרחל קהלני 21 המכשול היחיד

סודו ת
מ גי ל ה?
כיצד ידעו האמריקאים כי מפעל הטקס־טיל
הענק שליד דימונה אינו, בעצם, אלא
כור־אטומי חדש, שעד אז נשמר בסוד כמום?
ההסבר שניתן בסוף , 1960 עם התפוצץ
העניין (העולם הזה ,)1214 היה כי המודיעין
של ארצות־הברית צילם את המיפעל באחד
מסיוריו השיגרתייס של מטום־הריגול יו־.2
השבוע נפתרה התעלומה. הסתבר כי הידידה
על הכור נמסרה על־ידי נציגי הממשלה
עצמה. סיפר דיפלומט המשרת בשגרירות
ארצות־הברית בתל־אביב :״לקחו אותי לסיור
בסביבות דימונה. כשבאתי למיפעל הגדול
שאלתי מד, זה. מדריכי ענה, :זה
עדה קהלני
מיפעל טקסטיל חדש.׳ אמרתי לו: מעניין
באמתלת עיסוי
מאד. תודה.״
מאחר שאותו דיפלומט הינו חובב טקס אל פסגת הזוהר. האיש שהציע לה להרימה
טיל מושבע, מיהר עם שובו למשרדי השג אל פסגה זו: מנוח קומרוב 30 בנו של
רירות להשוות את הקונטורים של המיפעל גרשום קומרוב, בעל שני שבועוני הבידור
בדימונה עם אלה של מיפעלים אחרים ב — קולנוע ועולם האשה, המכהן בתפקידי
עולם. היה דרוש עיון חטוף בלבד כדי כתב, צלם ׳ואיש מינהלה בעתונים אלה.
לגלות את גרעין האמת שבסיפור הבדים.
רחל לא היתד, הנערה הראשונה שנפלה
רק אז החל מתעניין במיפעל, דיווח עליו ברשת הבטחותיו המפתות של מנוח. אולם
לממשלתו, וזו פוצצה את הידיעה, תוך היא היתד, הראשונה שהגישה נגדו תלונה
בקשת־הסברים מביכה מממשלת ישראל.
פלילית, טענה שעשה בגופה מעשים מגונים,
באמתלה של צילום ועיסוי.
׳י חמשת האשמות. בעקבות תלונתה
פתחה המשטרה תיק נגד מנוח, האשימה
הקרבעדה טיי ט ס
תכונה בלתי־רגילה הורגשה ביום ששי אותו בחמישה פרטי אישום. שניים על
שעבר בין כתלי בית־ספר תיכון חדש (בית־ מעשים מגונים בתרמית, שניים על מעשים
ספר המקורב למפ״ם, מטובי בתי־הספר מגונים באשה ביודעו שהיא שוטה ופרט
בתל־אביב) .מחדר הכיתה השמינית ההו אחד שיחס לו אשמת עשית מעשה מגונה
ללא כוח אך בלי הסכמה.
מאנית נשמעו הדי וזיכוח קולני.
בכתה זו התכנסה מועצת התלמידים של
השבוע נערכה הישיבה הראשונה של ההמוסד,
המורכבת מנציגי כל הכתות, כולל
משפט. כל הצדדים נכחו. רק אדם אחד
הכתות הנמוכות, כדי לדון בבעיית הלבוש היה חסר: העדה הראשית רחל קהלני.
בבית־הספר, ובסעיף משנה — בעיית הטייטס
(גרבים צבעוניות, המגיעות עד המותן)
.יוזמת הדיון היתד, המנהלת הדינאמית
של המוסד, טוני הלה 69 דמות רו קהחתונה
ידועה בחוגים הפדגוגיים בארץ.
בית־הקפה ארבל בטבריה היה מלא מפה
פתח את הישיבה יו״ר המועצה, שטען
לפה. הופעתה של הלהקה האינדונזית, הכי
״בית־הספר החלוצי היחידי במדינה״
משוגעים הזרים (העולם הזה ,)1268 שעמדה
הפך גם הוא למרכז של פרחחים, ובעיקר להיערך במקום, נקבעה לשעת חצות. השעה
פרחחות, שההשפעה הסאלונית ניכרת בהם,
היתר, כבר שתים־עשרה וחצי, והלהקה טרם
ושאינם מתביישים להופיע בצורה בלתי־ הגיעה, אולם איש לא חשב לעזוב את המוסרית
וחסרת אסתטיות בשעות הלימיד־ס.
אולם. בתוך קהל האוהדים התוסס — שהיה
פרחחות וחולצות מלוכלכות. במורכב
רובו מבני־נוער — היתד, גם שושנה
וויכוח הסוער, שהיה מלווה בחרפות וגדו־ואזנה
18 תושבת טבריה, העובדת כפקידה
פיס הן בין התלמידים לבין עצמם והן
במשרדי תה״ל. כרבות מחברותיה, היתה
כנגד המורים, הובעו שתי דעות עקריות:
משוגעת לרוק־נ־רול, וזאת היתד, סיבה מס -״
׳•> האחת: יש לתת׳ חופש מוחלט בלפקת
להימצא במקום זה. אלא שכאשר
בוש התלמידים וכי הטייטס אינן פחות
הגיעה לאולם לא שיערה כי ערב זה ישנה
מוסריות ואסתטיות ממכנסי־המינימום והאת
מסלול חייה.
חולצות המלוכלכות בצורה הפגנתית, של
ר,שר מטפחת. רק בשעה אחת ושלו־חברי
תנועות־הנוער.
(הנושן בעמוד )21

חינוך

ד ר כי אדם

עברית * אנג ל ״ ת
צרפתית * ג ר מני ת
קורסים לפני־הצהריים,
כצהריים ובערב

קורסים מזורזים למבוגרים ;31פ11{1־ 0 1
עזרה לתלמידי בי״ס יסודיים ותיכוניים

העולם הזח 1271

א1שים
מת סזז ה! פר מי
מדד הדש לבחירת המוזמנים לפתיח תערוכות
חידש לאהרונה המוזיאון ד-תל־אבי־בי.
לפי שיטה זו הוזמן השבוע שר התח־בורד״
יצחקכך־ א ה רון לפתוח את
התערוכה הצרפתית של ציורי ספינות. הוא
לא הופיע לפתיחה ואת מקומו כפטרון
מילא סגן שר־הבטחון, ש מ עון פרם שנאם
:״צרפת עזרה לנו לבסס את אמנות
הכוח על מנת שנוכל לבטא את כוחנו באמנות!״
על שאיפה ישנה נושנה
שלו שמהגשמתה כבר נואש, סיפר השבוע
שר המשפטים לשעבר, ח״כ ליברלי, פ נח
ס רוזן. בביקור שערך בכפר דרוזי סיפר
רוזן, הנרגש מקבלת הפנים הנלבבת,
לנכבדי המקום :״בשלושים ושתיים שנותי
בישראל הוגשמו הרבה ממשאלותי ואפילו
למעלה מזה. אך דבר אחד לו ייחלתי לא
בא — רציתי ללמוד את השפה הערבית אך
איני רואה עוד כיצד אוכל אי־פעם להגשימה״
מיי ק ל גו ל ד מן, בנו של
נשיא ההסתדרות הציונית ד ״ ר נ חו ם
גו ל ד מן, שנשא לאשה לא מכבר רקדנית־זמרת
כושית קאתולית מניו־יורק בשם
נ׳ קי, עומד לבקר בקרוב בישראל עם
אשתו, מיד אחרי סיורו המתוכנן באפריקה
עסקן מפ״ם, המזרחן אהרונצ׳י ק
כ הן, שנידון לפני שבוע לחמש שנות
מאסר על איסוף ומסירת ידיעות סודיות,
לא נראה השבוע נרגש במיוחד, שעה שהרצה
בימי־העיון הנערכים בחסותו אחת
לששה שבועות בסמינר בגבעת־חביבה. נושא
ההרצאה: המצב במרחב, לאור השינויים
במערך הכוחות המדיניים על קרבת
משפחה לה התכחש שנים רבות גילה ד״ר
מ אי רופ סי, סגן יושב־ראש הסתדרות
הרופאים, במסיבת עתונאים שנערכה לרגל
מלאות 50 שנה להסתדרות זו. בימי משפט
הרופאים במוסקבה היה ראש הנאשמים
רופא יהודי בשם ופסי. עתונאים רבים התעניינו
אצל ופסי הישראלי על קירבת־המשפחה
בין השניים, אך הוא הכחיש כל
קירבה. השבוע הודה שופסי הרוסי הוא
בן־דודו :״אתם מבינים למה הכחשתי זאת?״
שאל מאיר ופסי ,״זה היה יותר טוב לבריאותו.
עכשיו הוא מת באופן סרטי ואני
יכול לספר על כך בפומבי עורך
מעריב, א רי ה די סנצ׳י ק שוהה בימים
אלה בניו־יורק, כביכול לסיקור דיוני עצרת
או״ם. הסיבה האמיתית לביקורו הנוכחי:
נישואיו הקרובים לדו די כיי לין, אלמנתו
של ה רי ביי ל ץ, איש משרד־החוץ. ג׳ודי,
המכהנת כיום כקונסול ישראל לענייני הסברה,
תצטרך כנראה לוותר על תפקידה. בינתיים
מלווה אותה בעלה־לעתיד בנאומיה
באסיפות נשים למען המגבית.

01113 דימדומאט•

תקרית מביכה קרתה השבוע לשתי נשות
החוג הדיפלומאטי הנוצץ. השתיים פגשו
במסיבת קוקטייל בשגריר האוסטרלי דון
מילס מקמילן ושוחחו עמו באנגלית.
תוך כדי שיחה פנתה אחת הנשים לחברתה
ברוסית :״הגידי לו שפעם יזמין גם אותי
למסיבות שלו!״ אותה אשת־חברה היתד,
מוכנה להיקבר חיים כאשר הגיב השגריר
האוסטרלי, ברוסית צחה להפליא ובחיוך

גפירותי ורפות* ,קהל נכפר!

אדיב :״בהחלט. את מוזמנת בזאת לכל
המסיבות שלי!״ השתיים לא ידעו שמקמילן
היה שגריר ארצו במוסקבה לפני שנים
אחדות, למד את השפה הרוסית על בוריה
תלמיד דיפלומטי אחר הוא ליאוניד
לרין, הנספח לעתונות של השגרירות הסובייטית
בישראל. לרין גילה למקורביו שהחל
ללמוד את השפה העברית. ידיעת העברית
תהיה נימוק משכנע נגד תכניות
אפשריות של משרד החוץ הסובייטי להעבירו
לאחת הארצות האפריקאיות. לרין אינו
מתלהב מהעברה אפשרית :״האוכל האפריקאי,״
אמר לידידיו ,״והנשים האפרי־קאיות
אינם לפי טעמי אורחת
דיפלומטית אחרת שעוררה בעיות אפרי־קאיות
בישראל היתד, הניגרית הצעירה
שרלוט אזאגבה, שביקרה בישראל כפרם
על כתיבת חיבור על הארץ. משרד
החוץ, שקבע לצעירה האפריקאית מדריכה
ילידת דרום־אפריקה, ביקש מהמדריכה לומר
לשרלוט שמוצאה מאוסטרליה. העצה
נתגלתה כחיונית ביותר כשלקראת תום
הביקור סיפרה שרלוט למדריכתה :״אינני
שונאת בכלל את הלבנים, רק את הלבנים
מדרום־אפריקה ישראל העסיקה את
הטלוויזיה הבריטית, לעת עתה, כמקום פעולה
של שודדי בנקים, המחליטים משום מה,
לשדוד דווקא בנק ישראלי. לצופה המשתומם
מתבררת הסיבה עד מהרה. לאחר שהצליחו
לשדוד אלפי לירות ישראליות ול־הבריחן
לאירופה, הם אינם מצליחים למכרן
מאחר וכל קונה טוען שהן אינן ש!זת

פסו 7ן> ה שבוע

0ה״כ אגודת ישראל, שלמה יעקב גרום, בעת דיון בכנסת על
חילול שבת של אל־על :״השפה העברית אין בכוחה לשמור על רוח עם ישראל
ועל ייחודו ועל עליונותו המוסרית; ולראייה — התנועה השמית צמחה בחיק
השפה העברית והכנענים — כולם מדברים עברית!״
$הנ״ל, באותה הזדמנות :״מאין ישאב הנוער כוחות רוחניים? מאין נזיין
את הנוער בעליונות מוסרית? לא מחוברות הפורנוגרפיה ולא מחוברות המועדון
הנודיסטי!״
ס ח״כ מפ״ם, יעקב חזן ככנסת, בתגובה לטענת בן־גוריון שמפ״ם
לא הביעה התנגדות לעיסקת־הנשק הצ׳כית עם מצרים :״לראש־הממשלה שלנו יש
זכרון מיוחד במינו. הוא זוכר מצויין דברים שלא היו ולא זוכר דברים שכן היו!״
@ השחקנית פתיה לנצט, בכנס לביטול המימשל ד,צ;אי :״אסור שבניהם
של יושבי הגיטאות ולוחמי הגיטאות יבנו גיסאות חדשים בארצם שלהם!״
@ סגן ראש־עיריית נצרת המפ״מי, עכר אל עזיז זועבי, באותה
הזדמנות :״יד שאינך יכול לשברה — נשקה, והתפלל שתשבר!״
ס המשורר נתן זך, בדיון על השירה העברית :״יש משוררים שאצלם
יודעים בדיוק איפה נגמרת השורה, בדיוק כמו שיש אנשים שיודעים איפה הס
נגמרים לפי הכובע!״
@ ד״ר תיאודור גפירץ, על פסק הדין במשפט אהרון כהן :״אמרתי
למפ״ם שלא תעזוב את הקואליציה!״
0השחקן יוסי פנאי, על הצגת כנרת, כנרת :״אילו המשוררת רחל היתד,
רואה את מרת, כנרת, היתד, מבקשת העברה לאפיקים!״
9הפיזמונאי דירי מנוסי, על הצגת רטונזוז בתיאטרון החיפאי:
״רע־שומון!״

חעולס חזה ו? 2ז

פרוטה. איש השעה העברית בבי.בי0.י ,.הבמאי
מיכאל אלמז, שכתב על התסכית
לידידיו בישראל, טען שביצירה בלשית זו
לא היה לו חלק .

הנה פרשת המאורעות המזעזעים
אשר שרשם נעוץ במות.
...זעקת הימורים מהדהדת
וריח הפגרים עולה עדיין באפי
כאילו הזרתי אל בין גדרות
התיל...
אתהרוחמתים, פ י נזר!
רצהו אותו לפני שנים רבות
והוא חזר לאדמה לנקום...
חזר לנקום...
לנקוס פעולם כולו!
רק דמיון חולגי היה מסוגל
לעצב את הטבע המסולף של
פיטר היידריך...
אולם החיים עשירים מכל דמיון...

אינך יודע לאן מובילה
הדרך -

הנה בא הקברן המתוק
-אולי הוא יוכל להגיד.

ע צו ר ו עוז ב
דרישת שלום מקורית לידידו שלח
אלי קינן, כתב יומך יהחדשות הנמצא עתה
בפאריס, בצורת שיר המעיד כי הוא הולך
בדרכי אחיו, עמוס קינן: עכשיו כבר
לא חשוב /מה נאמר — ולמי / ,מה
נעשה — ובמי /ומה חשבו השאר/ .
עכשיו כבר לא חשוב /כי נותרתי עצור
ועזוב /ומשתין בסיר /הבשר /עם כל
השאר / .עכשיו כבר לא חשוב /וזה
עצוב קריין אחר של קול ישראל,
משה חובפ, היה אסיר תודה השבוע
למשפחת קרייני קול ישראל יורס ורחל
רונן. כאשר איבד לפתע את קולו באמצע
קריאת החדשות, הזדרזה הקריינית רחל
רונן ליטול לידיה את המיקרופון להמשך
קריאת החדשות. רק מעטים זוכרים כי לפני
מספר שנים אירעה לחובב אותה תקלה.
האיש שהצילו אז: יורם רונן ביקורת
שהתקבלה השבוע מגרמניה תשמח ללא
ספק את חסידי הבקורת והסגנון העוקצני
של אפריים ק יש ץ במדורו חד גדיא.
השבוע כתב העתון דרוס־גרמניה בביקורת
על ספרו של קישון, הביטי אחורה, גברת
לוט :״והוא מתלוצץ על ישראל בחריפות
כה רבה עד שיש לאדם חשק להגר לשם
ולהשתקע לשחקן האהל יעקב
איינשטיין יש תחביב חדש. הוא רכש
תקליטים ב־סססז לירות, מסתובב בביתו
בחלוק ומאזין כל היום למוזיקה, סטיריאו־פונית.
כאשר מעיז בנו, שחקן תיאטרון
החמאם אריק איינשטיין לשיר, הוא
משתיקו :״זה לא סטריאופוני
נער־השעשועים של ברלין, הישראלי שט*
ע1ן עדן זכה להצלחה קולנועית. מבקרי
הסרט חיי־ שעה בתל־אביב יוכלו להבחין
בשמעון, המופיע בתפקיד צדדי
תכניות אחרות יש לזמרת הצעירה מיקי
מיכאלי, אחותה של השחקנית אלישכע
מיכאלי, המופיעה במועדון בכחוס. מפיק
סרטים איטלקי שביקר במועדון ושמע את
מיקי, הבטיח לשלוח לה מאיטליה פזמונים
מיוחדים בשבילה. לפי אותה תכנית תקליט
מיקי את השירים ותחזיר אותם אליו. לאחר
שהוא יעשה לה ולקולה פירסומת מתאימה,
הבטיח המפיק להביאה לאיטליה ולהפכה
שם לכוכבת באב־טיפוס מקורי
לדמותו של שר ישראלי, בחרו יהודה
האזרחי וניסן נתיב בעת עיבוד מחזהו
של האזרחי הסירוב להצגה בתיאטרון •אחל.
השניים שרצו לתאר שר שהיה פועל לשעבר,
הממשיך להתנהג בהתאם למגהגיו
מימים עברו, בחרו ביוסף אדמוני לתפקיד
הנכבד. במחזה עצמו נקרא השר
.בשם אחר.

הונייוו!

חמש-עשרה שנה לאחר היותו
בעצמו שבוי בידי הנאצים,
עורך מייק באדן, מחבר

סטא לג גו
ביקור ממושך בגרמניה, ובתוך
ים הסחי וההוללות
הבלתי מרוסנת עליה מנצחים
בעלי הבארים היהודיים
הוא חושף פרשת חיים מזעזעת
של ״יורד״ צעיר מישראל,
אשר על אף שפע
הכסף והנערות העומדות
לרשותו אינו מצליח להשתחרר
מסיוטי העבר.

מזעזע! מדהים!
זהו הספר המסעיר ביותר ש*
קראת מעודך!
הופיע בהוצאת ספרי־כיס ״ עשת ״ —
להשיג בכל דוכני העתוגים
ה 8היר 1.20ל״י.

הצגת במרה

בשוק הספרים ספר שירים קטן בשם מרגוט, ספר שיריה
הראשון של דליה הרץ.

מכורח עמומה וגייר

דליה הרץ. בת 14

6תואר משוררת מעלה בקשר אסוציאטיבי דמות דוי־
| ן וזרת־פנים, רצינית, שבמקרה הטוב, אם אינה שחפנית,
הריהי אישיות למודת סבל ואכזבות, מסוגרת ומתבודדת.
קשה למצוא אפילו שמץ מכל אלה בסטודנטית (ספרות
ופילוסופיה — שנה שניה) ,שזה עתה פשטה את מדי־הצבא.
עוד לפני חדשים מספר אפשר היה לראותה על במות
ארעיות במחנות־צבא או על מכונית צבאית ביחידת־שדה,
כשהיא שרה ומשחקת במסגרת להקת פיקוד המרכז. ספק
אם קהל הצופים החיילי שלה שיער שהחיילת החיננית
שהצחיקה ושיעשעה אותו, לא הולכת תמיד לישון כשאחרי
נסיעה ארוכה היא חוזרת הביתה ומתמסרת לכתיבה.
דליה היתה שבה לדירת הוריה, ברחוב מכובד בצפון
תל־אביב. בשקט, כדי לא להעיר את ההורים ואת האחות
הקטנה בת ה־ ,11 היתד, מתגנבת לחדרון קטן שמאחורי
המטבח. היא לא היתד, מעלה אור. אור נורת המטבח הגיע
עד לשם. היתד, מתיישבת ליד שולחן מתקפל מכוסה
שעוונית, בוררת איזה דף נייר פנוי מבין ערימת הספרים,

ףערהשהדרת שיער עצרה בפיתחו של בית־הקפה פת,
קפה צנוע וסולדי ברחוב צדדי בירושלים, ורעדה מקור.
כמה דקות קודם לכן הגיעה מתל־אביב. בירושלים ביקרה
רק פעם אחת, לפני שנים רבות. מאז הספיקה לשכוח
שבירושלים קר, עלתה באותו ערב חרפי כשהיא לבושה
בגדים קלים.
כשהתגברה על היסוס קל ונכנסה לקפה האינטימי, לא
ידעה דליה הרץ׳ צברית בת 17 שזה עתר, סיימה את בית־הספר
התיכון, מה לדבר• בפעם הראשונה ישבה מול
משורר של ממש, שיצירותיו מתפרסמות ברבים וזוכות
להערכה. רק לפני שבועיים קראה משיריו בקובץ ספרותי
חדש בשם עכשיו. החוברת מצאה חן בעיניה. היא העתיקה
על נייר נקי שלושה שירים שחיברה ושלחה אותם לפי
כתובת מערכת הקובץ .״לא חיכיתי לתשובה,״ סיפרה,
״אפילו לא חשבתי שיקראו אותם. סתם ככה עושים לפעמיב
מעשים כאלה. זה לא היה רציני מה שעשיתי.״ כעבוו
זמן קצר הוזמנה להיפגש עם אחד מעורכי עכשיו, המשורר
הצעיר יהודה עמיחי.
עתה ישבה מולו פנים אל פנים .״קראתי את השיריב
שלר,״ הוא אמר ,״יש לי הרגשה שבעוד שנתיים תוציאי
ספד.״ הנערה חטובת־הגו, בעלת העיניים המרצדות, היתה
מאוד נבוכה• ״לא הבנתי מה הוא רוצה ממני,״ סיפרה
אחר־כך.
לפני שבועות מספר, שנתיים מאז אותה פגישה, הופיע

של דליה, סימני דרך בצמיחתה, אופייניים גס לכל צברית

השנים־עשס בפוזה של שוויץ על ווספה; בת 16 מחזיקה
בעוזי בטיול לכפר עזה; בת , 18 חיילת בצה״ל. דליה, ששירתה
בלהקת פ קוד המרכז כשחקנית, השתחררה לפני

שהשלימה את שירותה הצבאי במלואו, כדי שתוכל להמשיך
את לימודיה בספרות ובפילוסופיה באוניברסטיה של
תל־אביב, מקצועות שהיתה לה משיכה אליהם זה זמן רב.

צברית בששה שלבים

המחברות והניירות שבארון הספרים הקטן ומתחילה לכתוב•
מד, מביא אדם לשבת ולכתוב שירי מאורע מסעיר? !
חוויה מרטיטה שעברה עליו? אצל דליה אלה יכולים
להיות אלף דברים ואחד, רק לא זה.
הנה חזרה לילה אחד בשתיים אחרי־חצות. בטפסה
במדרגות שמעה את צילצול הטלפון בדירת אחת השכנות.
בשקט הלילי, בחדר המדרגות, בידיעה מעטה על אותה
שכנה אצלה צילצל הטלפון, קיבל הצלצול משמעות מיוחדת.
בחדרון שמאחורי המטבח הוא עלה על הנייר:
אצל השכנה הפלפון מצלצל. הוא יכול לצלצל / ,אני
אומרת בליבי שיצלצל, שיצלצל / .היא אשה והוא מצלצל.
היא גרושה, זה מצטלצל /באזנה אולי כמו פעמונים של
כנסיה, כמו אושה /צהובה שהיתה בעיניה. עכשיו היא
בתוך מכנסיה / ,כאילו בושה. יש לה בת. מאצלי /אפשר
לשמוע כשהיא מטגנת במחבת צלי /או שהיא יורדת
עס הדלי לאשפה /בינתיים הטלפון מצלצל. היא באמבטיה,
חשופה / ,עד שתתלבש, עד שתתרגש דיה /בכדי לצאת,
לקחת את השפופרת / ,לומר :״כן, אני בבית, אבל אני
מצטערת.״ /עד שתסרק את שערה שמיום אל יום /נושר
יותר אל תוך הקערה, שכמוה /יש בבית הזה בכל דירה,
באספלט הישן / ,בצבע העשן של בעלה. מה שמה? אני
מנסה להזכר מה שמה. הכעס /גודש את מתני. בעיני /

אחרת: בת חמש בגינה; בת 15 עם חבר על אופניים, בתקופה
בה היתה חניכת צופי הקהילה וצופי דיזנגוף, היתה
פעילה בתנועה זו; בחוג הדרמטי בגמנסיה בהצגת הלילה
אני רואה כבר את הטלפון מצלצל / .הידית השחורה
רועדת, כנראה, מתשוקה / .אשה כזו, אס תאחר לעבודה
/מפטרים אותה, והיא כבר אבודה / .בלילות היא קוראת
למלך ליר / .כשאני עולה. כשאני חוזרת. או ליתר דיוק /
כשאני משוחזרת מן ההוא אל הבא( ,סלח לי) /אני
אומרת בנפשי. היא צריכה להיות בת ארבעים / .יש משהו
מגעיל גם בזה. היא ישנה. על /פניה פרוש המעיל הצבאי
שלו / .היא בת ארבעים שנה. נדמה לה שדה בגלל /
המעיל הצבאי שלו. בינתיים בתה.

התפוז הכתום

!8353
* * שאתהכותב על אחרים בעצם אתה כותב גם על
^ ^ עצנזך ,״ אומרת דליה כשהיא חושבת על שיר זה בבית
קפה חמים וגדוש עשן, אחד מאותם בתי־קפה בהם היא
אוהבת לשבת שעות על שעות, ביחוד בשעות אהרי־הצהרים,
ולאכול עוגות .״זו הסיבה שאני כותבת בעיקר על נשים.
כל פעם שנדמה לי שלכאורה אני כותבת על אשה אחרת
אני כותבת על עצמי. העובדה שהאשה הזו, אצלה צלצל
הטלפון, גרה באותו בית ומבוגרת ממני בהרבה שנים
טובות, יוצרת ביני לבינה יחס של מראה. כשהיא עומדת
לפני אני רואה את עצמי.״
אבל כשאחרים מסתכלים בדליה בעלת הצחוק המתגלגל,
האוהבת להתכרבל טוב במיטה ולישון עד שעות־הצהרים,
הנהנית מריקודים במקצבים סוערים במסיבות או במועדוני־

כסאדתיו /משעשעת עקביה
מאותה תקופה כתבה מדי פעם בפעם. מבקר צעיר קרא
את איוואן האיום, והמליץ עליו. דליה הביאה אותו לעורך
הספרותי של הארץ והשיר פורסם.

לילה, הם רואים קודם כל צברית טיפוסית בלי הרבה
היסטוריה מרתקת. בת להורים בני המעמד־הבינוני (אביה
מכונאי קולנוע) שעלו מפולין, היא עברה את אותם השלבים
שעוברות מדי שנה רבבות נעו־ות כמוה.
בית־הספר׳ תנועת־הנוער, גימנסיה, טיולים, בריחה משעיר,
התעמלות ואיום רציני לסלק אותה מבית־הספר בגלל
הפרעות בשנת הלימודים הראשונה בבית־הספר התיכון.
אולי רק ההתחלה היתד, שונה במקצת. את כתה א׳ לא
עברה כלל. נכנסה ישר לכתה ב׳ .בגן הילדים שלה לימדו
גם אותיות. קצת חשבון למדה בבית. בשנרשמה לבית־ספר
ערכו לה בחינה. אמנם במקום כסא כתבה קסח, אבל

בו צ ה של שירים בספר ^ריול של״דלת^הופיע^אל־
רונה, נכתבו בשבוע אחד, בתקופה שהיתה חיילת בלי
הקת פקוד מרכז. זה אחרי תקיפה ארוכה בה לא
הצליחה לכתוב שיר שישביע רצונה .״אני אמביציוזית,״

בשעות אחר־הצהר־ים,
זמן קצר אחרי
שהיא מתעוררת משנתה /אוהבת דליה בתי קפה קטנים

ואינטימיים שם היא יושבת לבדו! /זוללת עוגות ומתבוננת.
לפעמים היא מבקרת גם בבתי הקפה בהם נוהגים לשבת
משוררים וסופרים, בעיקר מחוגי השירה העברית הצעירה.

על דברים שבואכים

דליה הרץ, בת 19

לבד בבית־קפה
סיפרה שהרבה כנראה כותבת

דליה ,״רוצה לכתוב שיר טוב וזה מרגיז אותי
זמן לא כתבתי שיר טוב.״ באותו שבוע היתר,
מרוגזת מאוד. לילה לילה ישבה לכתוב .״אני לא
על עצים ופרחים. אני כותבת על דברים שכואבים
(המשך בעמוד )18

בשאלה השניה כבר גילתה ניצנוץ של גאוניות. שאלו אותה
מד, צבעו של התפוז. דליה השיבה: כתום .״זר, הפתיע
אותם, הם קיוו שאגיד אדום או צהוב. אבל כתום מצא־חן
בעיניהם ונכנסתי לכתה ב׳.״
חל: ם ילדותה היה להיות שחקנית. פה ושם שיחקה
בחוגים דרמטיים. אבל באמצע קרה משהו. האמביציה
הספרותית נולדה בכתה השישית של הגמנסיה העירונית א׳.
יום אחד ראתה מודעה על תחרות לחיבור גדול ומקיף
על מלחמת השחרור. הזוכה עתיד היד, לקבל פרם מנשיא
המדינה.
לדליה נכנם בראש שהיא מוכרחה לכתוב וגם לזכות.
ישבה ומילאה שתי מחברות עבות. בהתחלה זה היה צריך
להיות סיפור על קבוצת אנשים שנהרגה ועל הרקע של
כל אחד מהם. אחר כך התברר לה כי הרבה דברים דומים
נכתבו כבר. דליה השאירה רק את הדמות שכבשה אותה
ביותר. בחור שנלחם למדות שהוא שונא את המלחמה.
הסיפור זכה בפרס ורעיית הנשיא העניקה לה אותו
בהיכל התרבות בפני אולם מלא תלמידים.

משעשעת עקביה

1*8א היו אכזבות ולא ילדות עשוקה. בעצם היא
/השיגה כמעט כל מה שרצתה. פרט אולי לתפקיד בתיאטרון
של זיגמונד טורקוב. היא עמדה לקבל את התפקיד
כשגוייסה לצבא.
אבל עוד לפני זה עבר על דליה המשבר שהעלה את
המשוררת שבה. לקראת בחינות הבגרות, חזרה דליה על
החומר בחברתו של בן כיתתה, מאיר ויזלטיר, שגם הוא
כיום משורר. ד,ם קראו באנגלית שירים של עזרה פאונד
וט. ם .אליוט והגיעו עד לקצבי השירה הישראלית החדשה.
שניהם התחילו אז לכתוב שירים. אבל הבחינות עברו מהר.
חבריה התגייסו לצבא, והיא, שהיתר, צעירה מהם, נשארה
לבד.
״היתד, לי שנה מאוד לא טובה. הייתי לבד והרגשתי
תלושה• נרשמתי לאוניברסיטה וקיבלתי סטיפנדיה, אבל
שנאתי את האוניברסיטה. הייתי די עצובה.״
אז נולד השיר הראשון .״ברדיו ניגנו מוסיקה של
מוסורגסקי וכל מיני דברים ׳שהיו בי פרצו אל הנייר.
זאת היתד, ההתקשרות האקטיבית החיה הראשונה שלי אל
השירה. יכול להיות שכתבתי קודם, אפילו כמה שירים
שהתפרסמו. אבל זר, היה השיר הראשון שאני קוראת לו
שיר. יש לי זכרון מעורפל מאוד איך כתבתי אותו.״
השיר היד, איסאן האיום :״המלך. שוז״ו מורידים ממנו
את אפורו בכל פעם לפני שנוע לישון / .ישב, ומישהי
בין כך וכך בכתה לפניו /כשהיא מופשטת על כל

עם חבר במועדון לילה
דלי ה

הי א

אווי ר ה

או הדת

הו הוי ח

י ד לווז

וי ר קו ד

כאן היא נראית בשעת רקוד במועדון הלילה אדריה.
כשהיא חוזרת הביתה לפנות בוקר, אחרי בילוי, אין
זה מפריע לה לשבת עד אור הבוקר להתרכז ולכתוב,

הצגת בכור ה

ב. גילאון את ו• ה.
מציגים:

הופעות נוספות :

ת״א -״אהל־שם״
מוצ״ש
יום א׳
יום ב׳
יום ג׳

27/1ב־ 6.45 וב־9.15
28/1ב־ 6.45 וב־9.15
לצה״ל
29/1ב־8.30
30/1ב־ 6.45 וב־9.15

ירושלים :״אדיסץ״
31/1ב־9

חיפה :״ארמוך־1/2
ירושלים :״אדיסון״ 17/1ב־9
היפה :״ארמון״ 18/1ב־9
קרית-חים :״כית-העם״

19/1ב־ 6.45 וב־9.15

רמת-גן. :רמה״

מוצ״ש 20/1ב־ 6.45 וב־9.15
עפולה . :קול־רון״ 21/1ב־8.30

רחובות. :בית־העם״
22/1ב־8.30

הרצליה :״תפארת-
23/1ב־8.30

נתניה :״שרון״
באר-שבע :״קרן״
25/1ב־ 6.45 וב־9.15
חדרה :״הוף״ 26/1ב־8.45
24/1ב־9

לא שה
גהד>ון
המתנה הנאה ביותר:
ספת של פרופ׳אשרמן

״ללוראת

א מ הו ת׳

להשיג בכל חנויות הספרים

•> מבחר הבדים יאפשר לך חליפה
!רה חדישה; חופש הליכה ונוחות
עולה — ממיטב התוצרת ואיכות
ולה אצל בראוןאתבילר
,ל־אביב, רחוב נחלת־בנימין 43
)64005 בדים מתוצרת הארץ
יצרת חוץ.
•* סמל תנועה חופשית ונאה ב פה
שלך הוא מגן רוח מאצל
;חם, המומחה לקטנועים, מתל־יב,
רחוב הרצל .82 שמור על
יאותך ואל תצא לדרך מבלי לצ את
קטנועך כראוי. זה שווה אוצר
ים, ווספד, עם מגן רוח של מנחם !

והמעון מעמוד ) 17
לי.״ יום אחד כאבה לה הרגל. בעלותה
למשאית שהסיעה אותה ואת חבריה
ללהקה, נפלה תתבלה. ברגלה הופיע דם.
באותו לילד, נולד שיר על הדם:
״התיחסתי לכן כמו אל הרגל /כשברגלי
שאין בה פגם, הופיע דם / .הופיע דם
שאמנם בגופי הוא ברגל /שהוא הרגל
זורם. וכשהופיע הרם /ברגלי. ודמי
תינוק. ודמי נרדם / .התיחסתי לכן מיד
כמו אל ׳הרגל /והשתדלתי עד כמה
שאפשר לא לחבהל / .נזכרתי בכל מה
שידעתי על הדם / .שהוא זורם. שהוא
גידים קורם / .באפריקה, למשל, הוא
ידוע כקוסם / .במלחמות, הו, המלחמות,
כשהדס על עצמו מתרעם / .הוא עצם
מעצמו ובשר מבשרו / .וכשהופיע שוב
הדם ברגלי כמה עלו לן עגילין.
כמו עלו לי עגילי) /התיחסתי לכן, בחיי,
כמו אל הרגל /והרם הייה ברגלי מרגל /
והוא כברזל שמתערגל.
יום אחד הלכה עם ידיד למועדון־לילה
ברחוב הירקון. באותה תקופה שתה בארץ
הקרקס הפולני. כמד. משחקני הקרקס היו
באותו לילה במועדון. הם היו שיכורים
לגמרי. מלבד דליה וידידה הם היו האורחים
היחידים במועדון. עד שעה חמש
לפנות בוקר ישבה דליה והתבוננה כיצד
השיכורים סובאים ומקיאים וכיצד התזמורת
ממשיכה לנגן כל העת מנגינות
עליזות.
כשחזרה הביתה האיר השחר .״היתד,
לי הזדמנות לשמוע את הצפודים. בדרך
כלל אני ישנה עד מאוחר ואיני שומעת
אותן.״ בו במקום ישבה וכתבה בלדה
של צפרים: בארבע באמצע שמעתי את
הצפרים / .הן היו מבקשות לגנוב אותן,
וזאת /מכיוון שאין להן מה לאכול/ .
השמש היתת מצפצפת עלי / ,השמש
היתה דואבת 7 .שיכורים אמרו: איזו גנבת
/השמש הזאת, איזו גנבת

שוק לתודעה הלא ומית
לכד כתיבת שירים ולימודים ב

אוניברסיטה, עוסקת דליה בכמה עבודות
חלקיות כמו הוראת־בית לילדות קטנות.
היא אוהבת לא לעבוד ומודה בכך.
שהזמן יחלוף באיטיות. היא חושבת את
עצמה לרומנטית ואוהבת לחשוב שכל
הדברים לא מתרחשים לה במקרה אלא לפי
חוקיות נסתרת.
היא ניסתה כוחה בכתיבת סיפורים ובפוליטיקה
היא מתענינת רק מעט. רק ב־ענין
המימשל־הצבאי הזדעזעה; ״זה היה
אחד, ומשורר ערבי וכמה מידידיו מצד
הלאומית שלי. זה קרה לי רק בזמן האחרון•
פנו אלי ושאלו מה דעתי על הענין.
הזמנתי אלי הביתה כמה סטודנטים מצד
אחד, ומשורר ערבי וכמה מידידיו מצד
שני. הם ישבו ודיברו ופשוט סיפרו לי
דברים שלא יכולתי לדעת. זה גרם לי
להרגשת בושה. ממש בושה עמוקה שדברים
כאלה מתרחשים מתחת לאפי.״
עתר, היא מנסה כוחה בשימוש חדש
במדיום של המילים: כתיבת מחזה. על
מה? על אנשים .״זה יקח לי הרבה זמן
לעשות אותו. אני נתקלת בהמון בעיות.״
לגבי ספר שיריה שהופיע, היא מרגישה
הרגשה של אי־נוחות מסויימת .״יותר
משהייתי רוצה שהספר יגיע להרבה אנשים,
הייתי רוצה שיגיע לאנשים הנכונים. אחת
הסכנות הגדולות למשורר, לפחות בתחילת
דרכו, זה שהוא נעשה פופולארי. זאת
אחת הסיבות שאיני שלימה עם ראיונות
עתונאיים.
״יש צרה אחת בספרות בארץ, שאפשר
להבין אותה על רקע אפיים של החיים החברתיים,״
היא אומרת ,״זו ספרות שחיה
מהיד אל הפה. באותה צורה שאדם ממוצע
כאן לא נולד פה והוריו לא נולדו פה,
והוא מקבל משכורת ומוציא אותה וקונה
בתשלומים, אותו דבר מתרחש בספרות.
אחד הסימפטומים: ריבוי לא נורמלי של
משוררים. הכל צפוף מדי כאן. ומעטים
הם האנשים המוכנים להתמסר שנים לאיזו
עבודה גדולה״.
בגיל 19 וכמה חדשים, בתחילת דרכה
כמשוררת, מרגישה דליה הרץ דחף לעשות
דברים גדולים, כשם שהיא כותבת באחד
משיריה:
במקרה הגעתי אל ׳הדברים שהגיעו אלי.
/הלכנו. אני והדברים על הטיילת/ .
׳השתעממנו / .אז נפגשו הדברים ואני/ .
היינו שונים / .אבל הדברים לימדו אותי
/שיש הרבה דברים כל נד /שצריך
למצוא בן ברית /ולכרות, חרבה לכרות
איתו ולהכרת / .הדברים ואני חברים
טוביי / .זה זוזי, זה *ודי ביהזזלם,
סשדט לטובתו.

כדורגל

טעויות בסיטונות
על מישחר, השבת בכדורגל, כו
נוצחה קבוצת מכבי תל־אביב כ־מיגרש
הפועל היפה; בתוצאה
מדווח שייע גלזר:

אני מתחיל לא להבין
את עיתוני־הספורט.
מר, שאני
לא מבין זה איד
אפשר במשך כל־כך
הרבה ימים לכתוב
בל כך הרבה דברים
לא נכונים. קחו אוחי,
למשל. אני לא
יבול לסבול שקרים
אם הם כתובים בעיתונים.
אם כותבים שקרים בעיתונים זה
מקלקל את השם הטוב של המקצוע.
תקחו למשל, את הגול הראשון שאנחנו
הכנסנו לשער של חיפה. עיתוני־הספורט
וגם מדור־ד,ספורט ברדיו הודיעו, שאני הכנסתי
את הגול הזה. את זה אני לא מצליח
להבין. במד, שאני זוכר אני הרבצתי את
הכדור מהקרן, ווילנסקי נגח אותו לשער. גם
אם רציתי לתת את הכדור מהקרן בראש לתוך
השער אין לי מספיק מהירות גם לתת קרן
גבוהה וגם לרוץ אחרי הכדור ועוד להספיק
להכניס אותו לשער. מה זה? כדורסל?
גולים בזול. אם אתם חושבים שרק
עלי כותבים דברים לא נכונים, אז אתם
טועים. תקחו למשל את שלמה ל! י מהפועל.
יכתבו עליו שהוא היה שתקן מצויין במיגרש
— וזד, דווקא נכון. אבל גם כתבו שהוא
הכניס ארבעה גולים — וזה לא כל כך נכון.
את הגול הראשון לטובת החיפאים הכניס
אשכנזי ולא לוי. אם אתם דווקא רוצים
לדעת, אז הוא הכניס את הגול עם היד
ושופט־הקו כבר רצה להרים את היד אבל
דודאי, שהוא מומחה בינלאומי עוד מלפני
המשחק עם קוריאה, לא ויתר ושם את
הכדור על נקודת האמצע. מה אפשל לעשות
— אנחנו לא יכולנו לעשות כלום. אני רק
רצתי אל דודאי ושאלתי אותו :״מה זה פה?
קוריאה?״ דודאי רק צחק.
גם את הגול השני שהכתבים שמו על
שלמה לוי אני לא מבין איך הגיע אליו.
אני הייתי על המיגרש וראיתי איך שבלום
הכניס קרן ישר לתוך השער שלנו. מזל
שלוי הכניס בעצמו את שני הגולים האחרים,
אחרת עוד מישהו היד, מפסיד גולים

ליגה משוגעת. על המישחק יש מעט
לדבר. אני דווקא חושב שלא היינו כל כך
חלשים בשביל לקבל חמישה גולים. הגולים
נכנסו לשער שלנו בדיוק ברגעים שהפועל
תפסו אותנו קצת חלשים.
אני באופן אישי חושב שאנחנו נצא בסוף
מהמשבר ואולי נהיה אפילו יותר טובים
מקודם, אבל בחייכם־כולכם, תנו לנו לעשוי
את זה בעצמנו בלי הטיפול העיתונאי והאחר
של כל המומחים ותראו שיהיה טוב!
כדזרסל איד לצאת דמרחב*
חמש־עשרה שניות לפני הסיום החוקי
עדיין הובילו התורכים. סל של הרגע האחרון
מידיו של עזרי לובושיץ, הציל את
אלופת ישראל הפועל תל־אביב מהפסד ו־איפשרה
לה, בעזרת הארכה, לזכות במשחק
נגד אלופת תורכיה דארושפאקה .55:59
למרות נצחונם הזעום על התורכים הוכיחו
כדורסלני הפועל תל־אביב שהכדורסל
הישראלי ראוי לתמיכה ועשוי לייצג אותנו
בכבוד. אך הישגיו של הכדורסל הישראלי
אינם תלויים רק בשחקנים עצמם. עסקני
ההתאחדות הישראלית לספורט, המסרבים
לאפשר לענף הכדורסל התארגנות עצמאית
דוגמת הכדורגל, עוסקים יותר בחישובים
אגודתיים מאשר בהערכות ספורט טהורות.
הפרש גבוה. באותו זמן עצמו שהגברים
עמלו קשה כדי להגביר את שמה של
ישראל בכדורסל, עשו בנות קבוצת הכדורסל
סלאביה מסופיה חיים במגרש החולוני
ובישראל. לאחר שנתקלו ביריב כד, חלש
כמו קבוצת הפועל, אלופת הארץ לנשים.
בנות סלאביה תיירו בארץ, ערכו קניות
בחנויות, בילו במועדוני־לילה אך בראש וראשונה
הוכיחו שגם נשים יכולות לשחק
כדורסל טוב.
יום לפני ויום אחרי שכדורסלני הפועל
הפגינו רמה בינונית שעה ששיחקו בחוסר
יכולת ולעתים באדישות שכמעט ועלתה להם
בהפסד, הוכיחו בנות הפועל תל-אביב בשני
משחקים בירושלים וחולון אזלת־יד
גמורה לנוכח השחקניות המזרח־אירופיות
הנמרצות והמעולות. הן הפסידו פעמיים בהפרשים
גדולים 45:10 ; 84:34 השבוע
הבינלאומי בכדורסל הביא משב רוח רעננה
לחובב ספורט זה. אך הוא לא הגשים
עדיין את ד,תיקווה המיוחלת להחזרת הכדורסל
למקומו הבינלאומי הראוי.

בנות ״סלאביה״ כמועדון לילה
״לעשות חיים ...

בנות ״סלאכיה״ כמיתזחק לילה
86 ...תוצאות גבזהות״

ף • תענינתי בנוגע לסצנות בסרט
״ ) 1ואמרו לי שאין לי שום נשיקה עם
י אליין דילון, כך שאני לא צריכה לפחד.״
זהו מכתבה הראשון מבלגראד של הכוכבת
1התימניה שרק אתמול נולדה, לבעלה הי
דואג בתל־אביב.
עכשיו קוראים לה בעולם יונה. סתם
| יונה. לא לוי, לא אליעזרוב. היצרנים שלה
לא רצו להשאיר לה את שם המשפחה.
1מספיק יונה.
סינדרלה משכונת מחלול היא עכשיו ה־

שולטאנה אג׳יארנה בסרט המיליונים של
ראול לוי וכריסטיאן ז׳אק, נוארקו פולו,
| התוצרת הצרפתית הראשונה שתצא להתחרות
בסרטי הראתה של הוליוזד. עם ה;
תפקידים הגבריים לא היו בעיות. אליין
,דילון, פיטר יוסטינוב, מל פרר, וימוריו
דה סיקה, נבחרו מיד. לתפקיד הנשי הנסיכה
ההודית, חיפש כריססיאן ז׳אק פצ־
1צה. הוא חשב על בריג׳יט, שהסכימה תיכף
אבל בלא פחות מחצי מיליון דולאר. ואז
^ הוא הואיל גם להביט על לולובריג׳ידה.
היא היתד. אמנם זולה יותר אבל גם
זקנה יותר.
כריסטיאן ז׳אק חיפש את האשה החדשה.
בריג׳יט בארדו מזרחית שתפתיע את
הגלובוס. לכתב שבועון עולם הקולנוע הישראלי
בפאריז, עיטור גלביץ, היו שתי
מועמדות: עליזה גור, ויונה לוי. שתיהן

יונה לוי כשפת־הים

יונה לוי כאופרה

שולטאנה מתל־אביב תתחרה בפאריס בראווה של הוליבוד

סינדרלה משב מחלול

שוגרו. יונה בת ד,־ 19 זכתה בתפקיד. עוד
כוכב ישראלי נולד.
שכונת מחלול היתד, גאה. בצריף הקטן
שמול בריכת־ד,שחייה לא יכלה האמא העובדת
במשק־בית אצל ד״ר רוך להרדם. גם
לא האבא, פועל ד,בנין, גם?א שתי האחיות
הקטנות .״ודאלה, יש לנו ארטיסטית
,במשפחה.״

בל יונה נולדה להיות באלרינה. מאז
\ £תשע, עת ניתגלחה על שפת־הים במכנסי
התעמלות כחולים, היא חיה, אכלה
ונשמה באלט. היצור הגמיש להפליא, והשחום
כל כך, אולף בבאלם קלאסי בביתר,ספר
של מייד, ארבטובה. זו עשתה ממנה
את הפרימה־באלרינה הטובה ביותר בארץ.
.ליונה היו כל הנתונים להיהפך למחוללת
בין־לאומית — גבוהה, דקה, אצילה, מלאה
טמפראמנט. גם יפה. היופי שלה אינו
זועק, סטאנדארטי. הוא שקט ויחד עם
זאת עז־מבע ואקזוטי והדהים לחלוטין את
הצרפתי ז׳אק.

•ייי תימנייה הקטנה לא הכירה דבר
ן | מלבד הריקוד. על הלוח בכתה היא
ראתה נעליים אדומות ולא את התרגילים
בחשבון. היא שמחה לגמור את בית־הספר
העממי תל-נורדוי ולהיות שייכת רק למחול.
עשרים וארבע שעות ביממה. נבאו לה עתיד.
בווינה היא מצאה את הקלף הגדול שלה.
זה היה בפסטיבל בין־לאומי למחול. באו
כשרונות מקיוב ומסלשוי באלט. הרקדן
נוראייב זכה בפרס הראשון. יונה — בשני.
השד הקטן שרקד על הבמה היה כולו
רגליים, ידיים, פיתולים, עראבסקות. הוא
כבש את הקהל בהופעה הרגעית שלו. ויונה
גנבה את ההצגה בפאדסט של האופרה.
רק האבא לא היד, מרוצה. הוא רצה שיונה
תביא כסף הביתה. באלט זה לא
בשביל הבת שלי, הוא הודיע למורה
לריקוד שלה שמעולם לא לקחה ממנה
תשלום, היא גם דאגה שד,נואלנט ילמד

יונה כהכרת עיטור גלביץ (ימין) בפאריס
מבין שתי מועמדות: כוכב נולד

(המשך מעמוד )7
לנטוש את אוראן ואלג׳יר, בעוד היהודים מצדם ייאלצו לנטוש את האזורים המוסלמים,
מחשש נקמה( .ידוע כי הנהגת הקהילות היהודיות באלג׳יריה עצמה מתנגדת לקו זה
בחריפות רבה, אך אין לה שליטה על הארגון הצבאי).
יתר על כן, עזרת ישראל תבטיח לקנונייה דעת־קהל ועתונות אוהדת בכמה ארצות,
ובעיקר בארצות־הברית, בעוד שהקשרים הבינלאומיים של ישראל עשויים לעזור להחלשת
התגובה הבינלאומית החריפה הצפוייה.

^ דוע החליט בן־גוריון לתמוך ברעיון החלוקה? תחילה סברו רבים שאין זו אלא
הגישה הסנטימנטלית של מנהיג קשיש, שפעל למען החלוקה בארץ־ישראל, והנדחף
לתת את עצותיו גם לזולת, לצורך התפארת העצמית. אולם ככל שמתבהרת התמונה,
מסתבר, כי לבן־גוריון ולחסידיו יש גישה מעשית הרבה יותר.
ואמנם, מבחינת המדיניות הרשמית של ישראל, כפי שהתגבשה בשנים האחרונות, יש

לחלוקת אלג׳יריה כמה וכמה יתרונות בולטים. בין השאר:
• החלוקה תמנע שלום בין אלג׳יריה לצרפת. המלחמה תימשך ואף תחריף. אפילו
יצליח האו״ם, בבוא העת, לכפות על הצדדים הפוגה צבאית, בנוסח ישראל־ערב, הרי
תימשך המלחמה המדינית־הכלכלית, עם התלקחויות צבאיות מדי פעם.

מצב זח יכיא כהכרח להתחדקות הברית כץ ישראל לצרפוז, יגביר
העול! חזיה 1ע1

אנגלית בברליץ. האב שוב התמרד: שפיצים
וסטרץ׳ עולים כסף. הוא לא רצה לתת.
לא היתד, ברירה. ליונה היה גם חיסרון
נוסף — היא שמעה בקול ההורים, עברה
ללהקה מקצועית, לעינבל, להרוויח. וזה
קרה: יום אחד היא המירה את נעלי ה־באלט
בריקמה תימנית. בעינבל היה יצחק
אליעזרוב, צעיר חיוור, שהקיש על ה־צ׳אנג,
הקים את להקת פעמונים וענד ליונה
טבעת.
מייד, ארבאטובה, האם השניה שלה היתד,
מיואשת כששמעה על הצלחת הכשרון שלה
בפאריז :״לא איכפת לי שעזבה אותי,
איכפת לי שעזבה את הבאלס.״

ושנה לוי /האמא, לא התעלפה מ־הידיעה
.״אפשר לאמר שאנחנו די
שמחים, אבל לא במיוחד. עד כמה שאני
יודעת יונה היא נגד נשיקות בסרטים.
ובכלל, מהרגע שנולדה היתד, צנועה. אומרים
לי: הנה, דליה לביא, דליה לביא.
חס וחלילה. דבר כזה יעשה בושות למשפחה
שלנו. אנחנו הרבה דורות בארץ.״
״וחוץ מזה,״ הוסיף בלהט נימוק משכנע
נוסף האב לוי ,״בעלה ממשפחה אדוקה
ואביו חזן. גם שאלתי אותו לפני שנסעה,
על הענינים בסרט והוא אמר לי שבסרט
לא יהיו דברים כאלו.״
הסטאר הצעיר המבלה בינתיים בפאריז
על חשבון המפיק — ראול לוי, העמידה
תנאי נוסף: שהבעל יצטרף אליה להודו.
למפיק לא היתד, ברירה.
״אמרתי להם שאתה צריך להיות לידי
כל הזמן בכדי לעודד אותי, כי אני לא
יכולה להתרכז בלעדיך ואני כבר החצי
ממה שהייתי. כמו שאתה כבר יודע, אני
מפורסמת בפאריז וכל העתונים כותבים
עלי. אבל אל תיבהל. אני עוד לא חושבת
את עצמי לכוכבת. ולא אחשוב,״ מבטיחה
לו לה־יונה.
ככה זה מתחיל, תמיד.

את סיכויי ישראל לקבל מצרפת נשק ועזרה בשטחים חשובים אחרים.
בעוד ששלום בין צרפת והפל״ן ישמיט את הקרקע מתחת למדיניות הכת הבטחוניסטית,
הרי החלוקה תיראה כנצחונה.
• אם תקום בחלק מאלג׳יריה מדינה צרפתית נפרדת, בהנהגת קצינים פאשיסטיים,
שלא תהיה תלויה בפאריס, תהיה מדינונת זו בת־ברית אידיאלית לממשלת ישראל. כי
מדינה כזאת תראה במלחמה בערבים את ייעידה היחיד בחיים.

• חלוקת אלג׳יריה כצורה זו תביא לחיסול כל אפשרות של השתלבות
היהודים באלג׳יריה העצמאית והמוסלמית. נעיצת סכין יהודית
בגב העצמאות האלג׳ירית תשים קץ לבל דו־קיום כשלום, תגרום
לבריחה טוטאלית של כל היהודים מן האזורים המוסלמיים.
חלקם אולי יישאר במדינה האלג׳ירית הצרפתית, אך הרוב יעדיף בלי ספק להגר אל
מעבר־לים. המיעוט המשכיל והעשיר יהגר לצרפת, ואילו האחרים יחפשו ארץ־עלייה אחרת.

אם תתמוטט המדינה האלג׳ירית הצרפתית, יצטרכו בל היהודים
לנטוש את אלג׳יריה _ דבר שממשלת־ישראל תראה בו הישג ציוני.
ישנה רק דרך אחת למנוע קנונייה מרובעת זו — לטובת יהודי אלג׳יריה, לטובת שלום
ישראל־ערב, ולטובת שלום צרפת־אלג׳יריה. אם יחתום דה־גול מיד על הסכם סופי עם
הפל״ן, עשוייה הקנונייה להתמוטט בעודה באיבה. אך ברגע זה נראה שדד,־גול אינו מסוגל
לכך, וכי הפל״ן מתכונן למלחמת־הכרעה לחיים ולמוות.

העתונות הישראלית על

הסרט ״ניני״

נ01ז״

כרנדו ופינה פליסר ב״כשגברים שונאים״
אקדחים, נוף ומשחק

גדע

סיננואלה. פינגואלה. פינמאלה. סינגואלח • סינגואלה. סיננואלח • סינגואלח • פינגואלה. סינגואלה

.סינגואלה. סינגואלה. סיננואלה. סינגואלה. סיננואלה. פינגואלה

פינגואלה

סינגואלה

פינגואיד! .פיננואלה. פינגואלו

אולם הרומן הישראלי
של סופר הדור הזועם
הישראלי -מ. זרחי

הופיע למכירה
* ב לי קיצורים
* בלי הש מ ט ות
* בלי

צנזורה

הופיע בפורמט־כיס בהוצאת ״ים־סוף״ (מקודם ״ינשוף״)
להשיג בכל הדוכנים — המחיר 1.20ל״י

• פינגואלה. סינגואלה. פינגואלה

.סינגואלה. פינמאלה •

קולנוע
י שראל
צנזו רי ם ע לי ך!
ברגע בו התירו חברי המועצה־לביקורת־סרטים־ום
חזות את הופעתה של להקת ה־באלט
הסנגלי, עטו צלמי יונזן גבע על
הרקדניות צילמו אותן משך דקות ארוכות,
לא גרעו גם צילומים של החזות החשופים
בתנועת מקרוב ומרחוק. תפעם לא עשו זאת
כקטע פירסומת בתשלום, כי אם לפי בקשת
משרד־תחוץ שבגלל הקשרים עם סנגל היה
מעוניין בפירסומת מלאה להופעת הלהקה.
אולם הקטעים המצולמים לא הופיעו ביומן.
מישהו החליט לפסול אותם. לא היו
אלה הצנזורים וגם לא אנשי יומן נבע. אל
שורת הצנזורים הפוסקים מה יראה הקהל
ומה לא נוספו הפעם בעלי בתי־הקולנוע.
הם שהחליטו להוציא את הקטע מהיומן.
הנימוק: פירסומת לאמנים זרים עלולה למשוך
צופים פוטנציאליים מבתי־הקולנוע.

ס ר טי ם
הז מן מ ש כי חהכד
חלילה האח־ו של 43 זפאר, תל-
אביב; איטליה) ,הוא הלילה שהאפיל על
איטליה משנת — 1923 הלילה הארוך של
הפאשיזם. לכאורה הוא חלף עם חיסול
משטרו של מוסוליני, אך האמנם נמוג
כליל׳ או שצילו מרחף עדיין על פני איטליה
החדשה?
סרטו של פלורסטאן ואנצ׳יני, במאי איטלקי
צעיר, נועד להזכיר את אותו הלילה
לאלה ששכחו, ולהתריע שהשובתים עשויים
לגרום לחשיבה נוספת.
עלילת אהבה בנאלית, בין אשד, הנשואה
לבעל אימפוטנט (בלינדה לי) לבין בנו של
עורך־דין ליבראלי (גבריאל פרזאטי) ,משמשת
לואנצ׳יני צוהר לתיאור תמונה אחת
מימי המשטר הפאשיסטי בעיר פרארה. שחיתותם
של הפאשיסטים, משטר הטירור והרצח׳
סיסמאות המהדהדות גם עתה ברחוב
האיטלקי חוברים יחד לתמונה מעוררת חלחלה.
מוסר
הד,שכל של הסרט מובא רק בסיומו•
פרזאטי, שבילה עם בלינדה לי בלילה
בו נרצח אביו בידי הפאשיסטים, חוזר
כעבור שנים עם משפחתו החדשה לאותו
גשר עליו נרצח אביו. הוא פוגש את מפקד
הפאשיסטים האחראי לרצח — אזרח הגון
ומכובד בד,ווה, ולוחץ את ידו בהערכה.
״בעצם הוא היד, אדם טוב,״ אומר פרזאטי
לאשתו.
צרתו של הסרט שהוא מסורבל וארוך.
בלינדה לי׳ אפילו אם מציגים אותה לשם
שינוי, לא כנערת זוהר אלא כמכוערת,
אינה שחקנית, עם כל הכבוד לזיכדה.

ה שו דדהפךלשריף
פשגפרים שונאים >חן, תל־אביב;

ארצות־הברית) ,מנסה להציג את מרלון ברנדי׳
כפי שרק אדם אחד מסוגל להציג אותו
— מרלון ברנדו, לפחות לדעת עצמו. אלא
שברנדו הבמאי אינו מגלה בברנדו השחקן
יותר משגילו בו במאים אחרים. ואם על
מנת להוכיח נאת, היו דרושים ששה מליוני
דולארים, סיסוכים בעבודה וצירסופת רעשנית,
לא היה זה 9ראי.

אלא שמחוץ לזד, יש בסרט די והותר
כדי לעשותו מרתק• בראש וראשונה זהו
סיפור טוב. זהו מערבון כמעט קלאסי, בו
יוצא ברנדו לנקום בשותפו לשעבר (קארל
מאלון) ,שהפקירו על גבעה שוממה מוקף
מוצ׳אצ׳ום של המשטרה המקסיקאית, וברח
עם הכסף שנשדד על ידי שניהם. אחרי שריצה
חמש שנות מאסר מחפש ברנדו את
שותפו עב־האף, מוצא אותו בתפקיד שריף
בעיירה אמריקאית קטנה. הוא מתכנן נקמה
מיוחדת במינה, אך נופל במלכודת שהכין
ליריבו. וזד, עוד לא הסוף.
הנס־ון להדביק למערבון זה משמעות
עמוקה יותר, פסיכולוגיה של שודד בנק
או ויכוח על מהותה של החזרה בתשובה,
אינו עולה יפה. בסופו של דבר עיקר כוחו
של הסרט בקרבות האקדחים׳ במתח סביב
הבעיה המערבונית הנצחית: מי ינצח, ובתמונות
המרחבים המרהיבות.
גם אם ברנדו אינו ברנדו חדש הוא עודו
דמות קולנועית מגנטית וקארל מאלדן מהווה
בכעורו יריב שוד,־כוחות למארלון היפה.
אם יש בסרט משהו החורג מד,שיגרה ד,־
מערבונית זוהי השחקנית המקסיקאית פינה
פליסר. גיבורת מערבון ראשונה שאינה יפה
ואינה טקסית, אך לעומת זאת יודעת לשחק.

מונ א ר כי ה כג עגו ע
הטוויסט הוא מלן* (אופיר, תל-

אביב; ארצות־הברית) — אבל מי יכול להיות
נתינו? כל הרצון הטוב שמשקיעים
הצופים, ההולכים לסרט זד, מתוך מטרה
לקבל שיעור במלה האחרונה של הריקוד
המודרני, הולכים לאיבוד. מכל הטוויסט
אין רואים אלא שורד, ארוכה של נענועי
ישבנים לרוחב הבד הסינמסקופי.
אם זוהי המונארכיה של הטוויסט, מוטב
כבי לבחור ברפובליקה של הצ׳ה־צ׳ה־צ׳ה.

תד רי ך
אלה הסרטים המוצגים בשבוע זר, בננרי
הארץ, אשר העולם הזר, מסליץ לראותם;
• יום הדין נ:י״:.דג (אלנבי, תל-
אביב; הבירה, ירושלים) הנאציזם — כסכנה
המאיימת על כל הברד, אנושית. סטנלי קר־מר
חושף את הרקע לצמיחת חנאציזם באחד
ממשפטי נירנברג — משפט השופטים הנאצים.
ספנסר טרייסי, מקסמיליאן של, מרליי
דיטריך וברט לאנקסטר.
6החותם השביעי (מקסים, תל־אביב)
אינגמר ברגמן מחפש אה טעם הקיום
בסרט סימבולי מעמיק וכבד על רקע מגיפה
הדבר באירופה של ימי־הביניים.
ס האכירים (בן־הודה, תל־אביב) מלחמת
הפולנים בצלבנים הפרוסים במאה ה־
,14 בסרט ראווה מצויין.
• עד כלות הנשימה (סמדר, ירושלים)
ז׳אן פול בלומנדו וג׳ין סיברג בסרט
בשורה לסגנון קולנועי חדש.
ס הלילה (רון, ירושלים) שקיעת האהבה
של זוג אינטלקטואלי על רקע ניוונה
של החברה המודרנית. ז׳אן מורו, מוניקה
ויטי ומרצ׳לו מסטרויאני בסרטו של מיכל-
אנג׳לו אנטוניוני.
• אכנטורה (חן, חיפה) החיים כהרפתקה
של חיפושים ורדיפה בסרט אחר
של אנטוניוני.

• מוצאי שבת וכוקר יום ראשון
(ארמון, חיפה) נערה שלא נותנת משכיחה
את זעמו של פועל אנגלי צעיר. משחק
מצויץ של אלברט פיני בסרט המג״ש נתח
הווי חיים בריטי.
ה עז לי הזה 1271

מתופף טומי וארוסה
קשר במטפחת

במדינה

אמנות

(המשך מעמוד )14
שים אחר חצות, הגיעו חברי הלהקה והתבנית
החלה.
״תראי את המתופף!״ קראה לפתע שושנה
לחברתה בנימה של הערצה ורחמים .״תראי
איך שהוא מזיע, המסכן הזה.״ היא לא
גרעה ממנו עין. לבסוף, כאשר הגיעה ההפסקה,
הוציאה ממחטה, הושיטה אותה למתו־פף
שנחלי זיעה גלשו ממנו. טומי שו ()20
נטל את הממחטה, הודה לה בחיוך. במבט
זה נקשר ביניהם הקשר הראשון.
מאז לא נפקד מקומה של שושנה באף
אחת מהופעות הלהקה בטבריה ובצפת. אחרי
כל הופעה היתד, שושנה עולה עם חברותיה
אל מאחורי הקלעים כדי לחטוף מילים ספורות
עם טומי. בתום אחת ההופעות —
שנערכה ביום שישי — הוזמנה לבוא עימו
לתל־אביב, שם הציע לה נשואים.
״ רו צהאותושלם שושנה היתד,
מאושרת — הוריה התלהבו פחות. הם לא
הסכימו שבתם תינשא לנוצרי. שושנה עמדה
על שלה .״אני כבר מבוגרת מספיק,״ אמרה
לאמה .״אז תחליטי אחת מהשתיים, או שאת
רוצה שתהיה לך בת נשואה, או שאני
בורחת מהבית.״
בפני איום כזה לא יבלו גם ההורים לעמוד.
השבוע נערכו ארוסיהם של בני הזוג
העומד להתחתן בעתיד הקרוב. כדי לפצות
את הוריה, הבטיח טומי כי ילדיו יהיו
יהודים והוא יבוא עם שושנה פעמיים בשנה
לבקר בישראל. האם שאלת אי־יהדותו הטרידה
את שושנה?
״לא!״ השיבה ,״אני אוהבת אותו שלם.
כמו שהוא.״

תיאטרון

ה חי
עזרתנ שי ם: בטייבה, כדי למנוע
ישיבה של גברים ונשים בצוזתא, הציב בעל
בית־קפה מכשיר טלביזיה נוסף בקומה העליונה
של הבניין, הועיד אותו לנשים
בלבד מבחןהמציאות: בתל-
אביב, הודיע חבר מועצת העיריה אליעזר
שכטר, כי בעת שהותו בארצות־הברית
הציעה לו חברה אמריקאית לבנות בארץ
מיקלטים להגנה מפני קרינה רדיו־אקטיבית,
התחייבה להחזיר את הכסף במידה ומיקל־טיה
לא יעמדו במבחן רי תו ק ־
מחנה: בלוד, הוזעקה המשטרה לביתו
של תושב שהודיע כי ילדיו גנבו ארנק
כסף מרוכל, מצאה את הילדים רתוקים
בשלשלאות, אסרה את האב לאחר שהסתבר
כי הגניבה בוצעה לפני שלושה שבועות
ומאז אסר את בניו בשרשרת ברזל
כעיהאינטימית: בתל־אביב, לאחר
ששופטת־השלום, הדסה בן־עיתו גזרה על
עזרא מועלם עונש מאסר על־תנאי בעודן
תקיפה, שאל הנאשם :״אבל מה יהיה אם
אצטרך להכות לפעמים את אשתי
אי ןחכםבבעל נסידך: בנתניה, שעה
שחוליית שוטרים עסקה לשוא בחיפושים
אחרי ילד שנעלם, הגיע למקום מפקד נפת
האזור, שסיפר לחוליה כי יום קודם נמצא
ילד אבוד בפתח־תקווה בארון הבגדים, הביא
לכך שהילד הנתנייתי נמצא אף הוא תוך
רגעים ספורים, באותו מחבוא עצמו
נעלי הסנדלר: בתל-אביב, לאחר ש-
טלפונים רבים נותקו בגלל הגשם, ניסו
בעליהם לשוא להתקשר עם מחלקת התיקונים
של הדואר, שגם הטלפון שלה התקלקל.

המצ חי קשבמעמ דו ת
האדון פונטילה ומאטי משרתו
(הבימה; מאת ברטולד ברכט; בימוי: שמואל
בונים) ,מייצגים אה שני הקצוות בחברה
המעמדית המודרנית — מעמד האדונים ומעמד
המשרתים. האדון פונטילר( ,אהרון
מסקין) ,הוא בעל־אחוזה פיני, ומאטי משרתו
(רפאל קלצ׳קין) ,הוא נהגו האישי. בפארסה
אידיאולוגית זו, שכתב ברכט לפני
30 שנה, מוצגת התפתחות היחסים ביניהם
המתחילה בהתרועעות וידידות, נמשכת ב־התעמרות
ומסתיימת דווקא ביחסי ריעות.
פונטילה הוא דמות סכיזופרנית, שפיצולה
בא לביטוי במצב של שיכרות. כשהוא שתוי
הוא חושף את צידו החיובי מתגר, כדמות
אנושית רגשנית, בעלת לב־רחב ושופעת
ידידות. אולם כאשר הוא מתפכח מואר
צידו השלילי, גס הרוח׳ האנוכי והרכושני.
אלא שדרוש פרק זמן כדי שמאטי יגלה כי
בין אם פונטילה שיכור ובין אם הוא פיכח,
הוא נשאר האדון.
האתגרה^רול. יותר מהשתרכז בצד
האידיאולוגי, האיר ברכט במחזה זה את
המומנט האנושי. גיבוריו אינם רק סמלים,
רובם ככולם הם אנשים חיים. ויותר משהוא
מבליט את האספקט הפוליטי שבהבדלי
המעמדות, מנסה ברכט לחשוף את הגיחוך
והאווילות שבמצב זה.
ספק אם מתזה זד נמנה על הטובות
שביצירותיו של המחזאי והמשורר הגרמני
הקומוניסט. ההומור שבו מאולץ, והשנינות
כבדה ומסורבלת. אולם ברכט אינו רק
מחזאי. ברכם הוא תיאטרון. הוא זרם בדראמה.
וכדי להציג אותו לא די לשחק
מחזה שלו, אלא צריך לשחק אותו בסגנון
המיוחד שלו — סגנון המשחק הישיר.
חלק גדול מברכט הולך לאיבוד כשמחזהו
מוצג בתיאטרון כמו הבימה, שלא זו בלבד
שהוא חסר סגנון לחלוטין, אלא שצמח על
רקע הסגנון המנוגד לסגנון הברכטי, זה
של סטאניסלבסקי. בעוד שהאחרון תבע מהשחקנים
לחיות את תפקידיהם, דורש מהם
ברכט לשחק את התפקיד, ולשחק כך שיורגש
שהם משחקים.
זה היה האתגר הגדול של שמואל בונים
— ליצור את הסגנון. הוא הצליח ׳הגשימו
רק בחלקו. בדמות העקרית של המחזה,
פונטילה, נכשל. מסקין משחק את סטאניס־לבסקי
בתיאטרון של ברכט.
משרתו של האדון בוניטילה בהצגה בהביטה
היה תומאטי — הצייר יגאל תומר־קין.
התפאורה הסימטרית שנבנתה בצבע
עץ הלבנה בתוספת גולגלות שני צבאים,
הטבילה את הבמה באוירה פינית וברומנטיקה
של בעלי האחוזות, שירתה מבחינה
תיפקודית את המיזאנסצינות.
ברמה הבינונית הכללית של המשחק, שנבעה
מעירוב סגנונות, התבלטו לטובה
שרגא פרידמן, בדיפלומט הרוצה לשאת את
בתו של פונטילה, תמרה רובינס, זהרירה
חריפאי ואלישבע מיכאלי כארושותיו של
פונטילה. הפתעת ההצגה היא לאה קניג,
המשחקת את אווה׳ בתו של פונטילה.
בהופעת הבכורה שלה בארץ, הוכיחה העולה
החדשה מרומניה שהיא אישיות בימתית
מקסימה, והידע המקצועי הרב שלה השכיח
לחלוטין את מבטאה הזר.

בקנותך תרים אסבסט, חשוב לא
רק על התקנתו אלא גם על השרות
שיוגש לך על־ידי היצרן
כמשך השנים הכאות. חשוב לא
רק על קכלת בתב־אחריות, ראה
שתהא זו חכרה שיהא כבוהה למלא
אחריו. על בן אל תחפש מציאות.
דע כי תרי ! 1הוא

כדבי

התריס הטוב ביותר
במחיר הזול ביותר
המשרד הראשי

:תל־אביב, פרופ׳ שור ,7טל 42193 .

תל־אביב (הסניף החדש)
רח׳ בן־יהודה ,105 טל 221457 .
היפה, מהנדס א. אורני, נורדוי ,18
טל 67535/69574 .
יפו, זילברמן את יעקב, שד׳ ירושלים ,45
טל 81320 .
טל 2651 .
נתניה, הר, שער הגיא ,3

טל 72500 .
רטת־גן, דוכן, ביאליק ,30
בני־ברק, ז .גרוס, דסלר ,16 טל 72896 .
בני-ברק, חנות ״מאיר״ ,ר׳ עקיבא ,41
טל 72584 .
רמת־יצחק, אברמוביץ, ירושלים 28
רמת-יוסן ז, בת־ים, כל־בו ״סלע״,
מרכז מסחרי

דוגמות חדישות • ביצוע ותכנון מעולים
בית־חרושת לרהיטים

את א. דוינשט״ן 3ע״מ

נוסד ב־1921
בתי־הנזסחר: ת״א, הרצל 43 ודיזנגוף ( 85ע״י הככר)
בית־החרושת: ת״א, מרכז וולובלסקי, רחוב מם׳ 2

ספר בכריכה שחורה שתוכנו :
אופיר, האפל של מדיניות החוץ
והבטחה של ישראל מאז .1948
למה לא הצליח בן־גוריון לקרב
את השלום? מה האלטרנטיבה
למדיניותו? מי הם הכוחות ה נושאים
אותה? קרא את הספר:

שלום שלום ואץ שלום
העולם הזה 1271

חו ־יז ד

11( 1!/

ספרים
תרגום
האהבהא נה תחביב

תשבץה עו ד הז ה 1271
נסים דיין מתל־אביב הוא ביישן מושבע. מלבד שמו
וגילו לא ציין דבר במכתבו על עצמו, אלא סיפר כמה
לבטים היו לו עד שהצליח לחבר תשבץ זה. לבסוף
החליט — וצדק. התשבץ חייב להיפתר לפי גלופה זו.
םאוז .1 :חשק.
.4שמו העברי של
טיבה ברריצ׳בסקי.
.10 שנח .11 .שר.
.13 בר .14 .לא
מתוקה .15 .צמח בעל
סיבים המשטש ל־תעשית
שקים.17 .
בריג׳ים באררו .19
נר .20 .הר בירושלים
.22 .תעלה במעמקי
האדמה.25 .
אות עברית .26 .זיו.
.27 נהר בישראל.
.30 התפרנס •32 .תו
נגינה .33 .מילת
שאלה .34 .תאר הולנדי
.36 .בסים.37 .
צייר צרפתי .39 .הב׳
ממתקים.
הטיצרת
.41 נשאר לאחר שריפה
.42 .נהר באפריקה
.44 .טקסי.
.46 סר, זע,יי.48 .
לחם המדבר.50 .
קינה, בכי .51 .חסר
53 .בעל חי.
.55 סוג אדמה .57 .מילה שלילה 58 .סבא.
.59 שמו העברי של סחבו ״אקר-ורום״.
.60 כלי לטגון.
מאונו •1 :מנוקה במים .2 .עבר.3 .
קיסר רומי .6 .עיר עתיקה במצרים.5 .
לקיחת דבר שלא ברשות .7 .קצורה של
ירושלים .8 .פרח .9 .צמח טים שכל חלקיו
שרויים בתור המים .12 .נטה .15 .ספר
זכרונות .16 .עם רב .18 פרחח .21 .מקווה

מים נדול .23 .משמש למאור .24 .גבהה
גבוהה .26 .כח .28 .נוזל חיוני .29 .שייך
לתחרות ספורט בינלאומית .31 .מזכרת.32 .
שרות ממלכתי לאזרח .35 .נחי .37 .סף.
.38 שמחירו ירר .40 .בתוכה .41 .קפריסין
הוא כזה .43 .פה .45 .מושב .46 .מדבר.
.47 יצירה שקספירית .49 .חוטר לכתיבה.
52 רסיסי לילה .54 .מלת שיבות לנסתר.
.56 רעל .58 .מסתובב.

קמה סוטרה (מאת מאהאושי ואטסי־איאנה,
הוצאת כתר 160 ,עמ׳) היא תורת
האהבה ההודית מלפני 2000 שנה, שלא
נס ליחה נשתמר טעמה. למרות הלבוש
הזול של ההוצאה העברית כדאי להציץ
בקנקן .״להלן כמה נסיונות שנעשו ומתנו־נות
רבי ערך להגברת כוח הגברא:
( )1אם יערבב גבר את צמח החלב
עם צואת קופים ואבקת שורש הצמח
לאנגאליקה וישליך את התערובת על אשה,
היא לא תאהב איש על פניו.
( )2אם גבר יענוד זר מפרחי ניפה
וג׳אמבו שוב לא יאהבוהו נשים לעד.
( )3תערובת של ששר נוזל עם זיעת
אשכיו של סוס לבן — אם ימרחוהו על
שפתיים אדומות — הן ילבינו.
( )4שתיית חלב של פרה לבנה שהמליטה
עגל לבן מביאה מזל ומאריכה
את חיי ימי השותה.
( )5ברכה מפי בראהמין ישר דרך נותנת
כוח גברא.׳,
עצות אלה לו הובאו בספר רפואי על
מדע המין היו מעלות גיחוך על שפתי
הקורא המודרני. אך מי שקורא לראשונה
על אמנות הנשיקה והחיבוק כסי שהיתר,
נהוגה בהודו בימים הרחוקים ההם, מוכרח
להסיר את הכובע נוכח בקיאותם ו־מומחיותם
הרבה. וכה כותבים ההודים
על תורת הנישוק:
״צורות הנשיקה ועוצמת הגירוי שלה
יכולות להיות בעלות שוני רב. למעשה
מעטות הלטיפות שהן כה עשירות בגוני
גוזניהן כפי שעשירה הנשיקה. למן המגע
המרפרף של השפתיים הסגורות ועד למציצה
של שפתו התחתונה של בן הזוג, למן
המגע הביישני של הלשון ועד לחדירה
העמוקה של הנשיקה הרטובה, ישנן דרגות׳
לאין ספור של גרוי, המתחיל ברטט
קל והמסתיים בסיפוק של ממש.״
ההודים אינם מסתפקים בהגדרות כלליות
בלבד. המחבר מונה עשרים סוגים
שונים של נשיקות, כל אחד בשמו ובתיאור
מלא של ביצועו. בין השאר: הנשיקה
הישירה, נשיקת הסיבוב, נשיקת הכפיפה,
נשיקת הלחץ, נשיקת הגביע, נשיקת קרב
הלשונות, נשיקת גירוי, נשיקת ההסחה
ונשיקת ההפגנה.
האהבה וחוקי החכרה. הקמה סוטרה
אינו ספר פורנוגרפי. זהו ספר שנכתב
על ידי ברהמינים הודיים כחלק
מתורת חיים כללית, העוסקת בדת בנכסי־חומר
ובהישארות הנפש. תורת האהבה
ההודית אינה רק תורת המגע המיני. זו
היא תורה המכירה ביחס גומלין בין
חיי המין לבין חוקי החברה ומנסה להצביע
על הדרך הנכונה בחיי האהבה.
על הספר, הכתוב רובו ברוח מדעית
טהורה, שפוכים החן והקסם של הפרימיטיביות
החברתית תוצאת המשטר ההודי
בימי חיבור הקמה סוטרה. הספר קובע
למשל ברשימת 15 סוגי הנשים האסורות
בבעילה: מצורעות, מטורפות, מנודות, שאינן
יודעות לשמור סוד, זקנות המתימרות
להיות צעירות, נשים שעורן מדיף ריח רע,
נשים סגפניות, נשותיהן של בראהמינים
היודעות את הוזדה* ,מלכות.
אשד! יפהמהי? בעוד שמחציתו
של הספר עוסקת ביחסי מין בין בני
הזוג, עוסק חלקו השני בצד החברתי של
הזידדג המשפחתי הפוליגמי (רב הנשים) ההודי,
בחיזור אחרי בת הזוג ובן הזוג
ובדרכי השגתם וכן במנהגי הנישואין
בחלקי הודו השונים.
חלק אחר של הספר עוסק ביפיין של
נשים, ומבחין בארבע סוגים לפי יופיין
ולפי התאמתן להתעלסות באהבים. אדם
היודע להבחין בסוגי היופי השונים לא
יתעלס עם אחת מבנות סוג יופי אחד,
בימים המיועדים להתעלסות עם בנות סוג
יופי אחר.
הפאדנויני למשל, היא בעלת פנים מרהיבות
כירח מלא, גופה מרופד כיאות בבשר
עדין ורך, עורה ענוג ונעים למגע, חזה
מלא, גבוה וקשה, היא מפסיעה בהילוך
של ברבור וקולה צלול כזמר ציפור הקו־לילה.
היא אוכלת מעט וישנה קלילות
ומומחית במישחק האהבה. הימים הטובים
ביותר להתעלסות עימה הם הרביע האחרון
של היממה והימים הראשון השני, הרביעי
• ספרי הדת ההודית רברהנזינית העוסקים
בעיקר בתפילה והתפלספות.

והחמישי של מחצית החודש שבא מופיע
הירח.
הצ׳יטריני היא בעלת גזרה ויופי בינוניים,
פנים נאים במידה בינונית׳ ,שפתיה
אדומות ומורמות קמעה, עיניה רחבות
וסגלגלות, קולה חד כקולו של תוכי
או ט1זס . ,הילוכה מקסים וחינני כזה של
סוסה, יש לה זוג שדיים מפותחים בגודל
יחסי נאות והוא הדין בעגבותיה, שערה
ארוך ושופע והיא מחבבת את הפעולות
המשניות של משחק האהבה כנישוק, חיבוק,
סריטה וכו׳ .איתר, טוב להתעלס
ברביע הראשון של היממה, ביום הששי,
התשיעי, העשירי והשנים־עשר של החודש.
הסאנחיני עורה לבן או מצבע החיטה.
רגליה ארוכות ועגבותיה גדולות, שדיה
אינם תואמים מבחינת יחסם לשאר חלקי
הגוף — או שהם קטנים או שהם גדולים
מדי. קולה, אם כי הוא חד, הינו גס ומחניף,
הילוכה מהיר ונטול חן, היא מרבה
לאכול ובעת שהיא קונה משהו היא מעדיפה
את הכמות על האיכות. איתר, טוב
להתעלס ברביע השלישי של הלילה בימים
השלישי השביעי והאחד־עשר של החודש.
האסטיני היא אשה מכוערת, בעלת גוף
המזכיר גוש בשר, צוואר קצר ועבה, יש
לה שפתיים עבות וגדולות המרטסות תמיד.
עם אשה כזאת ראוי לשכב ברביע השלישי
של היממה ובימים התשיעי, הארבע־עשר
והעשרים וחמישה לחודש.
הקטה סוטרה הוא ספר מדעי פופולארי,
שניתן ללמוד הרבה מחלק ממנו וליהנות
מכולו. החן הפרימיטיבי של אותם פרקים
הקשורים במינהגי הודו העתיקה, נותנים
לספר זה תבלין מזרחי מיוחד, המבדיל
אותו מכל הספרים המדעיים האחרים העוסקים
בנושא זה.

חיבוקזה אינו ט ב ״ ת
מכתכים לקורדליה (טאת סרן קירק-
גור, תרגם שין תמרי, הוצאת עקד ).הם
דפים ״מיומנו של מפתה״ — יצירתו ה־פילוסופית־פיוטית
של הוגה הדעות הדני
מן המאה שעברה. קירקגור, שרק מעם ממנו
תורגם לעברית, נחשב לאבי הפילוסופיה
האקססטנסיאליסטית — לפני שזו נעשתה
לאופנה. עם תום מלחמת העולם השנייה
נעשו ספריו לכוח רוחני עצום בצרפת
ובארצות הדוברות אנגלית. מותר לומר כי
דמותו הרוחנית של הדור שלאחר המלחמה
עוצבה על־ידי ניצ׳ה וקירקגור.
כמו לכל כתביו, גם ל״מכתבים לקורד־לייה״
יש רקע אישי עמוק. קירקגור ביטל
את אירושיו עם רגינה אולסן, אשד, שאהב
ולא חדל לאהוב עד יום מותו. תקרית
זו עומדת במרכז לקט זה. מדוע ביטל
אתי האירושין לאשר, שכה אהב?
שנים רבות לאחר מכן, אמר :״אילו
הייתי די חזק באמונת?! הייתי׳ נשאר אצל
רגינה.״ הוא ראה עצמו כשליח אל העולם.
כדי ללמוד מהי הדת, מהי הנצרות, נדרש
ממנו קרבן. הויתור על החיים הפשוטים של
בעל־בית, היה הקרבן שהעלה. וכך אמר
על עצמו :״חייל־ספר, העומד מול ה־אוייב,
אסור לו להיות נשוי.״
במכתבים לקורדליה הוא מציג את דרך
החיים־האסטטית, שהוא עצמו שולל אותה,
כשם שהוא שולל בתורתו את דרך־החיים־
האתית, ובוחר במגמה הדתית.
באחד המכתבים הוא כותב :״האירושין
בוטלו, אולם באורח כזה, שבוטלו הם
על ידה על מנת שתעלה היא את עצמה
לספירה גבוהה יותר.״
והוא ממשיך :״קורדליה שלי, עכשיו
קורא אני לך שלי באמת, כל סימן חיצוני
אינו מזכיר לי את בעלותי. תמיד אקרא
לך שלי באמת. ושעה שאני מאמצך
בזרועותי, כאשר את חיבקת אותי בחיבוקך,
או־אז איננו זקוקים לשום טבעת להזכירנו,
ששיכים אנו אחד לשני! שכן, חיבוק זה
אינו טבעת — אשר אינה אלא סימן. וככל
שטבעת זו אוגדת אותנו בחוזקה, כן
קושרת היא אותנו יחד יותר ויותר —
לבלי הפרד, כן מעצימה היא את חירותנו!
שכן, חירותך מכילה את שלי, כשם ש־חירותי
מכילה את שלך. שלך, יוהנס.״
המתרגם, שין תמרי, בוגר הפאקולטה
לפילוסופייה ולארכיאולוגיה בירושלים, נטל
על עצמו סיכון רב כשהחליט לתרגם אתי
לשונו העשירה של קירקגור. המכתבים
מלאי פיוט ובעברית נקיה. הלקט הודפס
בכתב־יד של יעקוב שילה ומלווה ציורי
אבסטראקט בצבעים של יעקב וכסלר, המצטרפים
יחד ללקט אטטי.
העולם הזה 271ו

יושר• אי־אפשר לחלוק על העובדה ש־50
על עכבריםועכברים חורים של עכברים לדונם מהווים איום כמה עכברים גרים שם, כיוון שכל שנים־ וכאשר העכבר אוכל גרעין כזה, הוא מת״.
מספר אם אחד. קן משמשים חורים שלושה
חוץ מן ההדברה בגרעיני חיטה מורישיר
על בטחוננו, אבל במקום למסור את
המלחמה לידי המחלקה להדברת עכברים, החורים מגיע ל־ 0,1לדונם, אז לא כדאי עלים הנעשית נוסף על השיטה המוסיקלית,
לעשות רעש כיוון שגם לעכברים יש גם בעזרת פיזור באוירונים, ערכו נסיונות
אחת המכות הגדולות ביותר שסובל מוסרים את ניהול המאבק בידי האגף להגנת
זכות קיום, אבל כאשר המספר מגיע להדברה גיאולוגית, ז׳׳א להפיץ בין העכהצומח
ואם זה לא נקרא צביעות, אז זה ואם רציני מצב על מכריזים

ל־מהם
הישוב המאורגן, היא מכת המחזורים.
ברים את מגיפת הטיפוס. עוד בזמן הפעם
זה מחזור ד׳ של גמנסיד, הרצליה, אני כבר לא יודע מה כן.
מצב על מיד
מכריזים

100 עד מגיע
מנדט׳ בעת עליתו של המחזור החמישי
חירום.
שלמרות תרומתו הגדולה לדקדוק העברי
צביעות או לא צביעות, אבל הסכנה
הגדול בשנים ,40/39 פיזרו בשדות׳ את
גרם נזקים בל ישוערו למדיניות, פעם זה באמת גדולה, מפני שאם לא עושים שום
כאן ביקשתי לדעת מהי אוכלוסיית ה הסלמונלה, הגורמת למחלת הטיפוס בין
מחזור בוגרים מבך שנזן שמסיבות בטחוניות דבר כאשר מספר החורים הוא 50 לדונם, עכברים הכללית של מדינת ישראל. על הנברנים, אבלהסוף היה שנדבקו ממנו
אי־אפשר לפרט את מעלליו ופעם זה הם מיד מתחילים להתרבות עוד יותר, זה התחיל נפתלי להתחמק ואמר שזה לא דווקא הבני־אדם.
מחזור של כדורי ותיכוך חדש, שמאז שפלש, עד אשר מגיעים למספר האסטרונומי של קבוע ויכול להשתנות. מוכן הייתי לקבל
נוסף על השיטות ההמוניות להדברת
אי־אפשר יותר להוציא אותו מקליפורניה 800 .חורים לאותו שטח של קרקע וזה אומר
מספרי מקסימום ומינימום, אבל הרמטכ״ל עכברים, יש עוד כמה שיטות פרטיות,
השנה עומדים אנו לפני שואה חדשה, ששוב שמכל היבול כבר לא ישאר שום דבר של המלחמה בעכברים לא רצה להתחייב
כמו השיטה הישנה שמכים על הראש בפעם
נגרמת על־ידי מחפטיש
והשיטה היוצאת
זור, וזהו המחזור המהכלל
שפעם הצליחו
גדול של עכברי השדה.
להרוג בה עכבר בעין-
בניגוד למחזורים של
חרוד. לפי השיטה הזו,
הרצליה, התוקפים את
הכינו דייסה של סולת
המדינה בגלים, שנה בעם
קקאו וסוכר והניחו
שנה, מסתפקים עכברי
אותה בתוך צלחת בהשדה
בשני מיני מחזואמצע
החדר. כאשר בא
רים בכל תקופת זמן
עכבר קטן לאכול את
של עשר שנים. המחזור
הדיסה, קפץ אחד ההאחד
הוא המחזור החברים
שהסתתר מאחוקטן
והמחזור השני הוא
רי הוילון וצעק בו!
המחזור הגדול. אם נתהעכבר
נבהל, וברח אל
חיל למנות את ימי ה־מתחת
לארון ואז לקחו
התישבות היהודית ממשור
וניסרו את ארעלית
הבלויים, הרי שבעת
הרגלים של הארון
זכינו עד עכשיו לששנפל
על העכבר ומעך
מונה מחזורים גדולים
אותו. השיטה הזו היוכמספר
הזה מחזורים
תד, טובה מאוד בשעתה
קטנים וגם בתקופות
וכאמור, אפילו הצלינופש
יחסי של ארבע
חו להרוג בה עכבר
שנים בין מחזור אחד
אחד. הצרה היתד, שכלשני.
אשר
חזרו על הנסיון
הזה, שלט כבר הצנע
בימים אלה, עומדים
בארץ וכאשר הניחו את
אנו בתחילתו של המחהצלחת
עם הדיסה־סוכר־זור
השמיני, שבוגריו
קקאו על הרצפה, אכל
מורכבים משלושה מיאותה
החבר שהיה צריך
נים עיקריים: נזר יון
לעשות בו! והארון, במצוי,
עכבר מצוי מבסופו
של דבר נפל עליו.
רן השדה. משמו של
זה האחרון, אפשר אולי
מאז אותו מקרה אומלהסיק
את המסקנה שלל
שהביא בסופו של
הוא לא כל כך מצוי,
דבר לפילוג עין־חרוד
אבל זה לא יהיה נכון,
ואחר כך לפילוג המפני
שגם הוא מצוי ותנועה
הקיבוצית כולה,
השאלה היא רק באילו
אין האגף להגנת הכמויות.
צומח
סומך יותר על
שיטות פרטיזניות לחילא
קל לענות על שאבודעכברים
סול

כזאת, מפני שהוד
דים. מה שמענין אותו
רבותם של עכברי הזו
השמדה המונית וב־שדה
לא תלויה כלל בד!ז
מתוך האלבום המשפחתי: תמונת המחזור השישי (הקטן) של שנת 1935/36
ענין זה יש אולי סכויים
מספר המיטות שמעמילהפיק
קצת תועלת מהמדיניות החדשה
לשום דבר. הוא אמנם הודה בפני, שאי־דים
לרשותם בבתי החולים של הדסה. עכבר והיהודים יצטרכו לחפש להם מולדת חדשה.
השדה הרגיל מוליד בביתו, שהוא בסך־הכל רעיון שאיננו כל כך רע בפני עצמו אלא שם באחת המגרות קיימת סטטיסטיקה של הממשלה לכונן יחסים תרבותיים עם
חיר רטוב מרופד בקש הנמצא בתוך שהמסים הגבוהים המוטלים על כרטיסי
כזאת אבל בתור איש מדע ופקיד ממשלתי גרמניה.
מחילת עפר שעומקה בין 20ל־ 80 סנטי הנסיעה עושים את הדבר לבלתי אפשרי איננו יכול למסור סוד כזה לעתונאים.
איך שלא יהיה, זה נעים מאוד לדעת
מטר מתחת לפני האדמה, וקוטרה בין 10
לגבי שכבות רבות של מיעוטי היכולת. לא הייתה לו כל התנגדות למסור לי את שיש מי שעומד על המשמר לבל נהיה
ל־ ; 12 שם ממליטה הנקבה וולדות קטנים, על משמר הסכנה הזו ממונה אגרונום אחד מספר הדונמים בשטח מדינת ישראל ואת טרף לעכברים ואני גם תקוה שיצליחו
עוזרים וערומים, בין 3ל־ 14 במספר, וביום באגף להגנת הצומח, הנקרא י. נפתלי, מספר העכברים המשוער שבכל דונם אבל
להסיר מעלינו את הסכנה הנוראה הזאת.
שהיא ממליטה, היא כרגיל מתעברת שוב שהוא קוטל העכברים הגדול ביותר בכל את פעולת הכפל לא היה מוכן לעשות במקרה שלא, שיזמינו לבאן כמה סינים
וכעבור 20 יום חוזרת וממליטה. אין פלא
המזרח־התיכון והעכברים מפחדים ממנו בעצמו ולא היתד, לי ברירה אלא לחזור ויתנו להם רשיונות לפתוח מסעדות ואז
איפוא, שנקבת עכבר השדה מאבדת מהר כל כך, שמספיק שתצעק — נפתלי! בשדה שוב למצב החירום כאשר מספר החורים אני מבטיח לכם שלא תראו אפילו עכבר
מאוד את הפיגורה שלה, אבל לא זהו בדיוק של חיטה, וכל העכברים בטווח שמיעה מגיע עד 100 לדונם וממשיך לעלות בטוו
אחד באופק.
הדבר שמרגיז כל כך את החקלאים. מה ש ינוסו משם אחוזי חרדה. ואלה שלא ינוסו, גיאומטרי.
מרגיז אותם באמת, זאת הופעת המחזורים. יקבלו שבץ־לב במקום.
אבל לא מחכים עד שהמצב הוא כל
זה עדיין לא כל כך נורא אם זוג אחד
פגשתי את נפתלי במשרדו שביפו, ו כך גרוע. כבר עם אותות הסכנה הראשי
חתה שבוע
של עכברים יכול לכלות ולאגור שלשה שאלתי אותו מהי תכנית הפעולה של שונים, יוצאים לפעולות הדברה. גם
ק״ג גרעינים, כל זמן שזוג כזה הוא הממשלה נגד המחזור הגדול העומד לערוך כאן הוכנסו בשנים האחרונות חידושים,
שליט יחידי על שטח של שנים־שלושה עלינו התקפה כללית באביב הקרוב, ובכלל, כירדן שכל השיטות הישנות הכזיבו. תחילה
דונמים ואין לו הרבה יורשי עצר, כמו כיצד הגיע למסקנה שהתקפה כזו באמת עשו נסיונות להדביר את העכברים בעזרת
שנים שישבו באוטובוס מם׳ 5לבנו
שזה קורה בשנת נופש. הצרה מתחילה, אפשרית. הלוא יתכן שזו רק תעמולת כזב
חתולים, אבל השימה לא הוכיחה את בעיות בוערות ואקטואליות. אחרי שאחד
כאשר מספר משפחות העכברים בכל דונם של אויבים המנסים לגרור אותנו לתסבוכת עצמה. החתולים היום, זה לא החתולים הביע את חרדתו למצב הלירה הישראלית,
מתרבה ועל זה החקלאים מתחילים להת שתביא אותנו בהתנגשות עם הגוש ה־ שהיו פעם. היום החתול מחפש קריירה
ענה לו חברו :״אני באמת לא מבין אותך.
רגז ואז הם קוראים לעכברים הקטנים הניטרליסטי? על זד, סיפר לי נפתלי שוציד
עכברים זה למטה מכבודו. אחר כך הרי הלירה שלנו ממילא לא שתה שום
בכל מיני שמות־גנאי, כמו: מזיקים ו הוא מקיים תצפית קבועה כל הזמן. ל ניסו להוציא את העכברים בעזרת נגינה דבר אז מה זה כבר איכפת לך אם היא
מחבלים, ורצים מיד למשרד החקלאות, שם כך חילקו את הארץ ל־ 12 חלקות על חליל וגם זה לא הלך, מפני שהעכבתעלה
או תרד?״
שיתן עצות איך לחסל אותם חיסול פיזי, התבוננות וכל חודש יוצאים ועושים מפקד רים היום אוהבים יותר נגינה על כינור.
תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שגם אוכלוסי העכברים המבוסס על מספר ה אז הלכו והמציאו להם כינור, אבל הכינור
ישראל היתה בין המדינות שחתמו באו״ם חורים הפעילים. מה זאת אומרת חורים הזה, הוא לא בדיוק אותו הכינור שאתם
על אמנת הנ׳נוס״ד.
פעילים? פשוט מאוד. יוצאים וסותמים את מכירים מהתזמורת הפילהרמונית. הכינור כה אמר \7ו 7ובד א הינדי
אני מצטער אם משתמע מתוך דברי כל החורים בשטח ואחרי שלשה ימים נגד העכברים, הוא מכשיר הדומה לחמת
שאני מגן על עכברים. אני רק בא בטע חוזרים לאותו מקום וסופרים את התורים חלילים סקוטית, אבל במקום צלילים, הוא
אם רצונך בשלום, היכון לשלום.
נות על שלא מנהלים מלחמות כאלה ב שנפתחו ולפי זה אפשר לעשות חשבון מפזר גרעיני חיטה, טבולים בגפרת תליום,