גליון 1272 מתאריך 24 בינואר 1962

שג ה 25

י״ט שבט תשכ״ב24.1.1962 ,

הוכחת נוספת וניצחת על הימצאות ״עוזים ישראליים באנגולה

העורך הראשי:
אורי אבנרי

הנו & ס ו.ו ה

ראש המערכת:
שלום כחן
עורך משגה:
רוב א יוזן
כתב ראשי:
אלי תבור

חסוציא לאור: העולם הזה בע״נז.
רחוב גליקסון ,8תל-אביב, טל 85 .־67־,22
ת. ד . 136 .מפן לסנרקים :״עזלנזפרס״.
דפוס משח שהם בע״ס, ת״א, סל,31139 .
החפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

צלם המערכת:
יעקב אגור
אורי לילי יוסר אבנר

עורך כיתוב:
אבשלום קורז

צייר

המערכת:
ויזי

חברי המערכת:
אלוני, שלמת אלינב, שייע נלור,
נלילי, רויד הורוביץ, רותי ורר,
אבו־חם רי, ויוה יריב, אביבה סביו,
פרי, שמעין צבר, עמום לינו,
מלכה רחביה.

ביותר

במדינה

קשה מאד להפתיע את עובדי מערכת
הפולט הזה, אך באחד מימי השבוע אירע
הדבר. הם לא האמינו למראה עיניהם.
ברגע הראשון סברו, כי מישהו חמד לו
לצון — או שזו פרובוקציה של מנגנון־
החושך.
על השולחן היתה מונחת מעטפה חומה
גדולה, שנשאה את שם שולחה :״שגרירות
הרפובליקה של עיראק, לונדון״ .שם המוען:
״מר אורי אבנרי, מערכת הפולט הזה, רחוב
גליקסון ,8תל־אביב.״
האחראי על הדואר במערכת, רגיל לקבל
מעטפות ממקומות שונים ומוזרים, כי אין
פינה בעולם שאין בה מנוי של העולם הזה.
אך מכתבים ממשלה ערבית אין הוא רגיל
לקבל.
בידיים רועדות מסקרנות, פתח את המעטפה.
בתוכה מצא שלוש חוברות מהודרות
— גליונות כתב־העת הרשמי של
הממשלה העיראקית בשפה האנגלית, לחודשים
דצמבר , 1960 ינואר ופברואר . 1961
אל החוברות צורף מכתב־הנימוסין הבא:

כלומר :״בברכת השגרירות של הרפובליקה
העיראקית, משרד הנספח לעתונות, רחוב
קודינס גייט ,21 לונדון.״
הוא מיהר להביא לי את המעטפה. היא
לא הדהימה אותי לגמרי. היה זה מילוי
הבטחה שהפתיעני לטובה.

* בהזדמנות ללא תקדים תז כה
אם תקדים — למכירת סוף
העונה אצל ר ק טו ר, תל־אביב,
רחוב בן־יהודה ( 6ליד מוג־רבי)
,החנות האלגנטית לבגדי
גברים, בה תדרוש מיטב המוצ רים.
הגבר האלגנטי של היום
לובש בגדי אופנה כל יום —
הנמצאים בחנות ר ק טו ר. סוודרים
חמים, מכנסי צמר נאים ומכנסי
קמגרן נוחים. חולצות צמר, דק־טים
יפים ומעילי גשם. אופנה
חדישה במחירים מיוחדים.

אנו קונים:

* מצלמות חדישות, אביזרי הם,
כל צרכי צלום ומשלמים
מחירים טובים * .העתקת
מסמכים במקום! • ימי חורף
יפים ביותר לצלום! כל המצ לם
מעשיר את חייו.

ההבטחה ניתנה לי בעת פגישתי עם
שני אנשי־הרוח הערביים, הנודעים, הפרופסורים
חוראני ועטייה, ביוזמת עורך-
החוץ של הט״מס הלונדוני, עליה דיווחתי
לפני שבועיים (הפולט הזה .)1270
באתי אחרון. כשנכנסתי לחדר־הספריה
של המועדון האריסטוקראטי, כבר נאספו
כל המוזמנים. עמדנו כמה דקות בצוותא,
לחצנו ידיים, והחלפנו דברי נימוסין.
תוך כדי כך נוכחתי לדעת, כי שני
הערבים מכירים היטב את העולם הזה, את
דעותינו ואותי אישית. לא התאפקתי, וה בעתי
את השתוממותי על כך.
לגבי חוראני, היה הפתרון פשוט. הוא
הזכיר לי כי לפני שבע שנים העניק ראיון
מיוחד וממושך לשליח העולם הזה, עמוס
קינן, לפי בקשתו האישית של הפרופסור
ארנולד סוינבי (עמו דיבר קינן קודם לכן,
ולו מסר על דעותינו) .מסתבר כי חוראני
קרא את תרגום הראיון שהופיע במהדורה
האנגלית׳ של העולם הזה, והתרשם לטובה
מנאמנות הדברים.
״ההיכרות שלנו היא הפוכה,״ התערב
כאן עטייה, בחיוך .״אתה לא פירסמת
את דברי, אלא אני את דבריך.״
״הכיצד?״ תמהתי.
״אני עורך את כתב־העת האנגלי הרשמי
של הממשלה העיראקית,״ ענה עטייה .״לפני
זמן־מה ראיתי מאמר שכתבת בירחונו
של ז׳אן־פול סארטר, תחת הכותרת ציונות
או שטיות? הרשיתי לעצמי להעתיק אותו
במלואו, בלי כל הערות מצדנו. אני מקיזה
שאינך מתנגד לכך.״
״כלל וכלל לא,״ עניתי .״אחת המשימות
החשובות ביותר שלנו היא להביא את
רעיונותנו לידיעת הציבור הערבי, ואנו
מודים לכל אחד העוזר לנו בכך.״
אך האמת היא, שלא האמנתי לגמרי
שאמנם פורסם כל המאמר במלואו, ללא
השמטות וללא הערות. זכרתי את ההתקפות
הפרועות של רדיו־קאהיר על שר־החוץ
העיראקי, האשם ג׳וזאד, אחרי שהלה
שוחח עמי בפומבי והרשה לי לפרסם
את הדברים. אמרתי בלבי: פשוט לא יתכן
כי בטאדן עיראקי ממשלתי יפרסם כיום
מאמר כזה. שהרי תוכן המאמר היה זכור
לי היטב .״אודה לך מאד־מאד אם תוכל
לשלוח לי את הגליונות,״ הוספתי.
עטייה הבטיח. העניין נשמט לחלוטין
מזכרוני עד השבוע, ברגע שקיבלתי את
המעטפה.

הגלימות ושקעתי בקריאה. תמהוני גבר
מרגע לרגע. עטייה לא הגזים: המאמר
הארוך פורסם במלואו, בשלושה המשכים,
מבלי להשמיט מילה, ומבלי להוסיף שוס
הערה או הסתייגות. נוספה רק הערה קצרה,
בראש השליש הראשון, לאמור :״אנו מדפיסים
להלן, ללא פרושים, את החלק הראשון
של מאמר שנכתב בידי יהודי ישראלי,
שפורסם לראשונה בטאן מודדן, כתב־העת
הערוך בידי ז׳אן־פול סארטר. בגליונות
הבאים נפרסם את המשך המאמר.״
רק אם תזכור את תוכן המאמר, שהועתק
על־ידי העולם הזה 1129 במאי
1959 תחת הכותרת ״דגל חדש״ ,תבין
לסיבת השתוממותי והערכתי. כי מאמר זה
העלה על נס את העובדה, שהאומה העברית
החדשה בארץ־ישראל היתד, הראשונה
שהרימה במרחב את נס המרד נגד האימפריאליזם,
וכי שני לוחמי לח״י, שהוציאו
להורג את הלורד מוין על אדמת מצריים,
תרמו תרומה מכרעת להתעוררות תנועת־השיחרור
הערבית. הבעתי את השאיפה, כי
מדינת ישראל הריבונית, שתוסיף לעודד
עליה המונית יהודית, תשתתף בהקמת קונפדרציה
שמית גדולה, יחד עם מדינות
ערב, תורכיה, איראן, כורדיסטאן(!) וכר.
הסברתי בפרוטרוט את רעיונות האיחוד המרחבי,
פתרון בעיית הפליטים, ביטול ה־מימשל
הצבאי, מישסר הסוציאליזם החופשי,
הפרדת הדת מן המדינה, הקמת גוש
ניטראליסטי עולמי, ועוד ועוד. הזכרתי את
״הנצחונות המזהירים של צה״ל במיבצע
סיני״ ,ואת ההישגים המפוארים של ההתיישבות
העברית בארץ.
בסוף המאמר אמרתי, בין היתר :״חבר
מרכז הפעולה השמית נפגש בחוץ־לארץ
עם מנהיגים ערביים חשובים, מתקבל ב
שער
הכטאון העיראקי
יחס אוהד על־ידי אישים עיראקיים, מצריים
ואלג׳יריים. הובטח לו כי המינשר
העברי יתקבל על־ידי הלאומיות הערבית
כבסיס לשיתוף־פעולה ב ע תי ד ...עצם לידת
הפעולה השמית הוא סימפטום למהפכת
העמוקה התוססת במעמקי לבה של ישראל
מהפכה שתוצאותיה עשויות להכריע
את גורל המרחב, ולהשפיע על העולם
כולו.״
כאשר דברים כאלה מופיעים בשבועון
ישראלי, הרי אין וו אלא מישאלה יפה,
אשר קוראים רבים יגיבו עליה בנוסח;
״טוב, אבל איפה הערבים המסכימים לזה?״
כאשר הדברים מופיעים בכתב־העת הצרפתי
החשוב ביותר, הרי זה רק מעיד,
כי אנשי־הרוח בעולם מתייחסים אליהם
ברצינות ובאהדה.
אולם כאשר הם מופיעים בבטאון רשמיי
של ממשלה ערבית, ללא כל הסתייגות, הרי
זה אקס מדיני המעורר למחשבה.

גם אז לא נעלמו ספקותי. נטלתי את

מכתבים
״האנשים ההגונים״
הודאנתי למקרא מאמרו של אורי אבנרי
״יחיה רצח״ (העולם הזה .) 1268 לאו דווקא
מעשיהם של הפאשיסטים הצרפתיים, הם
שהחרידוני כל כד. בשנת 1962 כבר למדנו,
כמעט, להתרגל לדברים מעיז אלה. מה
שמדאיג אותי במיוחד הם עמדתו וגישתו
של הגוף, שכונה על-ירי המחבר ובצדק,

בשם הטוצלח ״אינטרנציונל האנשים ה הגונים״
,אשר מר אבנרי בודאי משתייר
אליו, במאבקו האנטי־פאשיסטי.
בעניז זה, שוב באה לידי בי טוי,
ובצורה טראגית למרי, האיטרה המפורסמת,
שכל מה שאנו לומדים מההיסטוריה, הוא
זה, שאיננו לומדים ממנה מאומה.
...כעת, לעניז ההתנגדות האנטי־פאשיס-
העולס הזה 272ד

טית העקרה בצרפת. התמרות עקרה, אני
אומר, יעז כי אין להביס את הפאשיזם,
אלא בנשקו הוא — נשק האלימות כ ל
וסו שלא ידעו אנשי ההפקר והרצח, שהפטריוטים
הצרפתיים וההוטאניסטיס הכלל
אנושיים, מוכנים ויבולים להגן על חייהם
וחירותם בנוח הזרוע — איו ערר להרצאות
אקדימאיות. ההפננה האנטי-פאשיס־טית
בפאריס, לפני שלשה שבועות, לא
חיתה נשברת נקלות כזו, לו היו קלנסי
הטשטרה מעלים בדעתם לרגע את החשש,
שטא יבולע להם. לוא היה ״טסייה פאפוו״
חושש, שהיחנבלות כזו עלולה לעלות לו
בחייו.
האו־אה-אם הוא ברנע גרול, עשיר ורב
השפעה, אטנם; אולם תספיק מחתרת קטנה
יחסית, בת אלפיים — שלשח־אלפי איש,
לביצוע מעשי־תנסול וטרור אישי, כדי לחסל
אותו. תנאי האנדרלמוסיה והאנארכיה
הנוכחיים בצרפת, הם יותר טאידיאליים לביצוע
משימת כזו, ובל מעשה אחר, שלא
יספוד על גורם זה, כמוהו כטחרל.
רפ״ עטרון, תל־אביב

במאמר ״יהיה רצת״ טע! אורי אננרי
כזכות ״הסוציאליזם החופשי״ — טונה
פוליטי חדש, שהייתי מעוניין לברר מספר
נקודות בקשר אליו.
(א) האם מונח זח מציין, שתופש הפרט
הוא היסוד שעליו נבנית החברה?
(ב) האם ״הסוציאליזם החופשי״ בנגוד
ל״סוציאליזם״ הרגיל, מכיר בזכותו של
הפרט להחזיק ברכוש וליהנות טמנו? אם
ניקח, לדוגמא, את ״העולם הזה״ ,הרי
אי! ספק שחופש ההבעה וההתבטאות שלו
מותנים קורם כל באפשרותו הכלכלית,
דהיינו, בזכותו להחזיק ברכושו וליהנות
ממנו כרצונו. מה איפוא, יחסכם לנקודה
זו, כבעלי עתון חופשי?
(ג) האם ״הסוציאליזם החדש״ הוא בעד
נייטרליות נוסח אינדונסיה, או נייטרליות
נוסח שוודיה?
ד. חת, אילנות
א) כן. ב) כן. ג) נוסח אינדונסיה.
״האינטרנציונל של האנשים ההגונים״ או
״השמאל החדש״ ,אשר אורי אבנרי ייחד
עליהם את הדיבור (העולם הזה ,) 1268
הוא תופעה מענינת ומשטחת ואף בלתי־נמנעת.
אולם יש לכלול בתוכם לא רק את
האינטליגנציה והנוער־הלוטד, אלא נם את
אותז הקבוצות והחוגים האופוזיציוניים,
שהיו קיימים משד שנים רבות בתנועוודהפו־עלים
בארצות שונות.
גיבוש של כוח מריני־חברתי חדש,
שיהיה סוציאליסטי-הומאני אר נם מהפכני,
שימנע שואה מנאטונית עולמית ויחסום
את הדרד בפני הפאשיום המתחדש בכל
אתר ואתר, מן ההכרח שיחתור להתמזג
ולהיצמד למעמד הפועלים, במיוחד בארצות
מערב־אירופה, שם טרם נם ליחו
ותש כוחו (השביתות הגדולות בבלגיה ובצרפת
והתופעה המעודדת של ״נאמני הציבור״
בארצנו) ,למרות שעדיין בחלקו
הניכר הוא נמצא תחת השפעה קומוניסטית
או שונה באשליות ״מדינת־הסעד״ .אד
נם בארצות אלה, אין מעמר הפועלים שקט
על שמריו, והתסיסה העוברת כעת על
המפלנה הקומוניסטית האיטלקית ואפילו
המאבק בקרב הלייבור הבריטי, יעידו על
כד• בלעדי כוח חברתי עצום זה, אשר
שמו טעמד־הפועלים, ישארו האינטיליננציה
והנוער, התוססים והטתטררים, כקטר ללא
הכוה־המניע ההיסטורי.
נחום סנה, באר־שבע

בשמן ״אקסטרה

השמן הראוי לעלות
כל שולחן, בכל בית

חזון אחרית הימים
נוסח

תודתי לכותב המהוה 1984
ג׳ורג׳ אורוול (העולם הזה .)1269
אגב, חושבני שטעיתם במדור בו
פירסטתם את המחזה, עדיין לא מאוחר —
העבירוהו למרור ״תצפית״.
פ. פיי, חיפה

הסקס הכובש
עלי לומר שאיכזבתם אותי לגמרי. בתור
קורא ותיק, אני רגיל לראות כל שבוע
חתיכה משנעת ומושכת בשער האחורי,
ועלי לומר שהרמה אצלכם היתה גבוהה
מאר: ג׳יז מנספילד, ברינ׳יט באררי, דליה
לביא, זיווה רודן ורבות אריות.
אר הנה בא גליוז שבו זעקה הכותרת
,.הסקס הישראלי כובש״ (העולם הזה ,) 1214
וקלקל את כל הרושם. למה, לכל הרוחות,
שמתם את הפרצוף! ההוא, כרמלה גולדברג,
בשע־? בטח ירדה ־ ים התפוצה גאהזו
שבוע, הה? כאן שאלו אותי האמריקאים
אם כל הישראליות הן כאלה, אז מה להניד?
איד שלא יהיה, עכשיו אני ישן יותר
טיב, בעקבו״ הנליו! ,1269 שבו שוב מופיעה
ברינ׳יט בשער.
דז וקסנבוים, ניו־יורד
הקורא וקסנבוים מתבקש להעיף מבט
גוסף בגולדבארדז:

(11ח> י׳

העולם הזה 1272

ההרצאה באגודה האסטרונומית, ת״א31.1.62 :

ההרצאה באגודה האסטרונומית, ת״א31.1.62 :

פקידים 1
תלמידים :
סטודנטים :
ד,רשמו עוד היום לקודם החדש ל

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג״ (סספנמס).
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תליאכיב נ רחוב גורדון .5
היפה: בבית־הספר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

מובטחת׳

ו 1י ג 1חנ ב ^ ר1ו!קנ

בריג׳יט

נפתחים קורסים חדשים
מוקדמות ובגרות

כרמלה

תל־אביב• ידר

1לפור 6

פרטים והרשמה 7 -5
תי כון ערבלאקסס רני סו[

וזיסר • .וח׳ 1י א(י ק 17ן~~

מכתבים
אר כוחות השחור

כל הכבוד לכם אנשי הימין ר׳,׳עראי׳,
אני מקנא בכם! הצלחתם להוכיח כי המעוז
הדמוקרטי המשפטי האחרון בישראל
נבבש!
כולנו חיילים, בל מערת־החיים מלחמה.
השקפה פוליטית זהה עם אורח־חיים, אורח•
ח״ם זה דרד. דרד זה מאבק. כאיש־מאבק
אל אנשי־סאבק אני חוזר ואוסר: כל הכבוד
— ניצחתם!
אכל אחת דעו: אם אהרן כהן חוסל לדעתכם
— לא בזה נסתיים המאבק! הפטריוטים
האמיתיים בישראל, אלה שעצם קיומם
הוא חלוציות ללא מרבאות, בטחו! ללא
ברווזים פורחים, אלה שעצם קיומם הוא
לצנינים בעיניכם — אלה לא חוסלו! ולא
במשפט־דרייפום אהד ינצח השחור־הצעיר.
בפרשת־לבוז רצחתם את הפרלמנטריזם,
במשפט •על אהרונצ׳יק רצחתם את המשפט.
שימו לב, כוחוח־השחור: חבל אתם כורכים
על צווארה של המדינה. הנראה לכם בי
כשה לטבח נובל?
בינתיים ניצחתם אותנו 3:0
— 1:0ננד הדמוקרטיה,
— 1:0ננד דעת־הקהל,
— 1:0נגד המשפט.
לאחר המחצית אנחנו נשחק עב אכל הרוח
חבר קיבוץ שומרי, העב

נאצים וערכיס
האם זה צודק שלנרמנים ניתנות
הזכויות לבקר בכל רחבי הארץ הזאת,
ושממשלודישראל מקיימת יחסים שונים עב
גרמניה הפושעת, בזמן שלערביי־ישראל אין
זכויות, ואסור להם לעבד את אדמותיהם
בלי ריסיו! מהממשל־הצבאי, והממשלה מה־יחסת
אליהם כאילו היו פושעים או יסבו״

מצבם של בתי־הספר הערביים בכל
רע — בניינים כמעט הרוסים, ספרים ישנים
ומועטים, שכר־לימור כבד.
אני יודע אודות הלימודים אצלנו,
כי שלוש שנים אני סובל בבית־הספר התיכון
בנצרת.
מוחמר אסמאעיל נעמנה, נצרת

קוראים קורעים
סנ-נל הדיס?
סנגעל ישן!

(העולם

הזה .) 1271

דבורה כרמלי, תל-אביב
יחם הצנזורה להופעת הלהקה:
מטומטאם־טאם!
חיים גרין, רמוז־גן

דא־ליטה

ברשימה ״האם לוליטה — השחיתה״
(העולם הזה ,) 1267 כתבתם, כי הוצאתנו
הוציאה לאור את הספר ״לוליטה״ ,וכי
מר יוסר ורהפטיג תירנם אותו עבורנו.
אנו מתפלאים מאד על כר, כי הספר
הנ״ל לא הוצא-לאור על ירינו, והמתרנם לא
יכול היה, איפוא, לתרנמו ע בו רנו...
חווה טברסקי, הוצאת ספרים
נ. סברסקי, חל אביב

תמונת המחזור
כיוון שאני אחד מבוגרי המחזור השישי
(הקטן) ,1035/36 ומופיע בתצלום שבקוצו של
צבר שבשבוע שעבר (שורה שניה, השלישי
משמאל) ,הייתי רוצה לרעת אם אפשר לקבל
העתק מהתמונה, כי התמונה שהיתה ברשותי
אבדה בזמן מלחמת־הש יחדור.
בורבור פחרק, שדה בזי
על־יד טפולה

דין דן

קראנו בסיידה נמורה, בשאט־נפש וב־השתוממות
על חוסר התהשבותכם במינהנים
בינלאומיים, המתבטא בכתבה של שמעו!
צבר על נשף שהתקיים במלון ״דן״ ב־31
בדצמבר( 1961 ,העולם הזה .)1260
אנו יודעים כי עתונכם נוהג להשמיץ
כל דבר שאינו בד׳ אמות המסגרת המצומצמת
של טהלר המחשיבה ומינהגי החברה
של העתונאים המזהירים שלכם, אר פליטזז
זה עובר את נבול המותר.
לשמחתנו הרבה, אין המאמר שלכם משקף
את הנשף במלון ״ד!״ ,איפר לדעת־הקהל
היה מוצלח ביותר בכל המובנים.
א. סופרון, מלון דן, תל־אביב

חוויה מפוברקת

שבוע אחרון לקבלת כריכות ״העולם הזה״
במשרדי ״העולם הזה״׳ תל־אביב, גליקסוו ( 8על־יד כיכר דיזנגוף) יתקבלו
לכריכה כרכי ( 1961 וגם כרכי שנים קודמות) רק משך השבוע הקרוב.
מחיר הכריכה הוא — 5.ל״י הכרך (כולל משלוח בדאר, למעוניינים בכך),
ואפשר לרכוש גליונות חסרים במחיר 65 אגורה הגליון.
שעות קבלת הכרכים: יום ראשון וחמישי בשבוע בין השעות שש עד
שמונה אחר הצהריים.

כ ל הכתבה על משוררת העתיד, דליה
הרץ (העולם הזה ,) 1271 מריחה מפיב־רוק
כנראה שאותו כתב נכבד ישב
וחשב: מה מקור שירת העזוז על השכנה
היושבת באמבטיה? מהיכן ניצוץ ההשראה
בפואמה הנפלאה על האשה הערומה בת־הארבעים?
— ישב והמציא כור מאחורי
מטבחה של אמא־הרץ. ולא סתם כור, כי
אם בור בטון חסר חשמל. עוד רנע והיה
מספר לי, כי ראה שם מצת (פלאג בלע״ז)־
השראתי, הפועל על בטריודנשמה רנילה
של 12 וולט. בשעות־לילה מאוחרות, לאחר
בילויים, באה המשוררת, לוחצת על כפתור
והרי לה השראה בת 16.000 וולטים
טובים, שמהם מורכבת נפש של משורר.
זאת ועוד: דומני שביאליק בשעתו לא
השאיר אוסף כה מנוון של תמונות. ואילו
אנו חוזים כאז בשלבי ההתפתחות השונים
של צפור־הנפש. רואה אני בעיני-רוחי אח
דליה, יושבת עם כתב ״העולם הזה״ ודוחקת
בו :״תמונה זו קח — נאה אני. תמונה
זו קח — אופינית היא.״
יכול להיות כי לשווא משחית אני
את זעמי. כי פני הכלב כפני הדור, וכל
כולנו רופפים ברגלינו, וכי הפיברוק מכת-
מדינה הוא. אחרי הכל, בימים שמוכרים
לד מנת־פלמ״חניקיות עבור שבע לירות
כוסית ראשונה (בזיל הזול) ,אין פלא
שהחוויה המרטיטה ביותר את נפשה •של
משוררת צעירה הריהי צילצול־טלפון
ציאיר דירי, צה״ל
העולס הזה 1272

* והי ביקורת קולנועית. נושאה הוא
1אחד הסרטים המרשימים ביותר שראיתי
מזה זמן רב: יום הדין בנירנברג, בבימויו
של סטאנלי קרמר, בהשתתפות ספנסר
טרייסי, ברט לנקסטר, מכסימיליאן של, מר־לן
דיטריך, מונטגומרי קליפט ועוד.
הסרט דן באחת הבעיות החמורות ביותר
של תקופתנו: מתי הופך שופט לפושע?

באשר ציבור מפויים מחוקק הוק
פושעני, הנוגד את עקרונות הצדק
האנושי -האם רשאי השופט
לשפוט על פיו? או שמא הוא
הופך על־ידי כף שותף לפשע?

עלילת הסרט נוגעת לגרמניה הנאצית.
בתום מלחמת־העולם, על חורבות הרייך השלישי,
שופט בית־משפט צבאי אמריקאי
ארבעה שופטים נאציים, ששלחו רבבות למוות,
לעיקור ולמחנות־ריכוז.
השופטים הנאציים פעלו כחוק. הם לא
חיקקו את החוק הנאצי. הם רק שפטו
לפיו, כרוחו וכלשונו, כפי שנחקק על־ידי
הרשויות המוסמכות של הרייך הגרמני.
ממשלת־הקואליציה של הרייך השלישי נבחרה,
כידוע, על־ידי העם הגרמני, ברוב
קולות, בבחירות כלליות.
אם כן, איך אפשר היה להאשים את השופטים?
זוהי
הבעייה. יש הטוענים: בעייה גרמנית
גרידא, כי הנאציזם היה תופעה יחידה־במינה,
יוצאת־דופן, ואין לה אח ורע בבל
מדינה אחרת בעולם. אם כן, אין טעם רב
לטפל בבעייה, ועלינו להתייחס אל הסרט
כאל מופע־בידור היסטורי.
אך יש הטוענים, כי הנאציזם אינו מיוחד־במינו,
וכי היה יוצא־דופן רק בקיצוניותו.
לפי גירסה זו (בה דגלתי גם אני בספרי
צלב הקרס) ,אין הנאציזם אלא גילוי קיצוני
וסופי של מחלה, הקיימת, במידה זו או
אחרת, בכל גוף לאומי בעולם. האור החיוור
והמחלחל של ההיסטוריה הנאצית
מבהיר בעיות החבויות בלב כל מדינה, בממדים
פחות מבהילים.
על כן מותר לראות בנאציזם אמת־מידה.
מותר לכל אדם, בכל מדינה, לשאול את
עצמו: האם אנחנו מתרחקים מן המתכונת
הנאצית, או מתקרבים אליה? באיזה מרחק
ממנה אנו נמצאים כעת?
אס נב נה גישה זו, אין יום הדין בנירנ־ברג
סרט רגיל, הטעון ביקורת מבחינת
זווית־הצילום, חדות־המישחק, קצב־הבימוי.
הביקורת חייבת להיות מכוונת, בראש וראשונה,
אל הבעייה העומדת במרכזו.

פסוק הנוקב כיותר בסרט נאמר
} ן על־ידי אחד מארבעת השופטים הנאציים,
המצדיק את עצמו במלים הבאות:
״כשופט, למדתי שאין זה מתפקידי לשפוט
על־פי הצדק. תפקידי היה לשפוט עלפי
החוק. בכל דרכי, פעלתי על־פי החוק,
לפי מיטב הבנתי ומצפוני.״
פסוקים אלה יכולים להיאמר על־ידי כל
שופט בעולם, גרמני או אמריקאי, ישראלי
או ערבי. כי אכן זו הדוקטרינה המקובלת:
תפקיד השופט להשליט את החוק, ולאו
דווקא להשליט את הצדק. תפקידו לדאוג
לשמירת הכללים הנקבעים על־ידי החברה
המאורגנת, לשם שמירת עצמה.

והשאלה היא: האם יש גבוי
לתפקיד זה?
השופטים עצמם קבעו גבול כזה — לזולתם.
השופטים הנאציים דנו למוזת קצינים
גרמניים, שצייתו לפקידות בוגדניות
של מפקדים אנטי־נאציים — כי אסור לקצין
לציית לפקודה בלתי־חוקית. השופטים
האמריקאיים דנו למודת קצינים נאציים שביצעו
מעשי־זוזעה על־פי פקודת מנהיגיהם
— כי פקודות אלה היו בלתי־חוקיות.
ושופט ישראלי, נשיא בית־המשפט־המחו־זי
בנימין הלוי, עלה על כולם במשפט
כפר־קאסם, כאשר קבע, כי אסור לחייל ישראלי
לבצע פקודה שמעליה מתנופף ״הדגל

השחיר״ ,האומר לכל בר־דעת: זוהי פקודה
בלתי־חוקית.
כך קבעו השופטים. אך מה ביחס לשופטים
עצמם?
מה על השופט לעשות כאשר הדגל השחור׳
הנורא, מתנופף מעל לחוק עצמו?

מה תפקידו של שופט, כאשר
הוא נדרש להשליט חוק הנוגד
את עקרונות הצדק האנושי האלמנטרי
-למרות שנתקבל כרין
ברייכסטאג, בפארלמנט או בכנסת?
השופט
האמריקאי משוחרר מבעייה זו.
אבות החוקה האמריקאית, בתבונתם המפליאה,
קבעו כי בית־המשפט העליון רשאי
לבטל חיק, הנוגד, לדעתו, את החוקה. אך
לשופט הגרמני, הבריטי או הישראלי אין
מוצא. קל כזה.
מה עליו לעשות? האם עליו לשפוט עלפי
החוק, בניגוד למצפונו האישי? או ש
אחיה
עצמי -לפושע נגד האנושות, נגד האומה,
נגד צלם האדם.

וקי נירנכרג לשמירה על טוהר ה!
| גזע -הגרמני, העומדים במרכז הסרט
הזה, לא היו החוקים הראשונים של הרייך
השלישי. למעלה משנתיים לפני כן הופעלו
כבר ברחבי גרמניה חוקים, שאיפשרו לכלוא
בדרך חוקית אנשים שכל פשעם היה התנגדותם
לקו המדיני והרעיוני של המישטר.
היו אלה החוקים שדנו בהגנה על ״בטחון
המדינה״ ,באיצטלה של מלחמה בבגידה
ובריגול.

יתכן שכאן עמד התמרור הגורלי
-אותו דגל שחור המזהיר
בפני התהום.
נדמה שזה הצעד הראשון של כל דיקטטורה
טוטאליטארית. רדיפת המתנגדים הפוליטיים
באמתלה של מלחמה בריגול, באמצעות
חוק המדינה ובית־המשפט — זהו
סימן־ההיכר, יותר משפמו הקצוץ של הים־

עלילה זו מתרחשת ב־ , 1947 שנתיים אחרי
מיגור הרייך השלישי. למעשה מזמין הסרט
את הצופה לקבוע את יחסו אל השופטים
הנאציים בדיעבד, בידעו כבר לאן הובילה
הדרך האכזרית, בתום תריסר שנות הידרדרות
בקצב גובר והולך. אולם לאזרח ה גרמני
בשנת 1933 לא היה הדבר ברור כלל
וכלל. להיפך, הוא עמד בפני פאראדוכס
מוזר ומסוכן.
המישטר הדיקטטורי זמם מלכתחילה לש בור
את אי־תלות השופטים. הוא מילא את
שורות השופטים בחברי־מפלגה מושבעים,
שלח לבית־המשפט העליון את מנסחי חוקי־השיעבוד
עצמם, ואת היועצים המשפטיים
שתבעו לדין אח אויבי המשטר. הוא טען
כי השופטים חייבים להיות, מעל לכל, משרתים
של בטחון המדינה. תחילה השאיר את
משרד־המשפכים בידי דמוקראט מטומטם,
ששירת אותו מתוך טיפשות, ולאחר מכן
העבירו לידי חבר־מפלגה מובהק. בסך הכל
היתד, זאת מערכה מכוונת ומתוכננת להש חתת
מנגנון־השיפוט באיטיות ובהדרגה.
האזרח ההגון המשיך להגן על השופטים,
לרומם את מעמדם, להעלות את כבודם
בחברה. הוא המשיך בפולחן בית־המשפט,
שהנהו חלק מן החיים במדינת־חוק דמו־קראטית.

כרכות הימים, כאשר בית־המשפט
החל להיות נגוע כמחלה,
באשר הרעל ככר התפשט בעורקיו,
היה פולחן זה עצמו בעוברי
האזרח ההגון. בי בית־המשפט המכובד,
ששמר על הסממנים החיצוניים
של רוממותו, הפך מכשיר
יעיל כידי המישטד הדורסני.

בשופט ב1אצי (ברט רנ\2לזפג : 0מיתי \1ז -גחזח־יר?
עליו להפר את החוק, בניגוד לחובתו המקצועית?

רגעיים האחרונים של הסרט מת-
—1פתח ויכוח בין השופט הנאצי, החוזר
בתשובה, לבין השופט האמריקאי, על השאלה:
באיזה שלב של ההתפתחות התחייבו
השופטים בנפשם? מתי בדיוק החלו
מתדרדרים לתהומות הפשע?
יתכן שזה הרגע הדראמתי ביותר בסרט.
ספנסר טרייסי, בדמות השופט האמריקאי,
קובע :״זה התחיל ברגע בו דנת בטעם
הראשונה אדם למוות, בידעך כי הוא חף
מפשע.״
תשובה דראמתית. אך האמנם היא נכונה?
איני
סבור כך. לדעתי הגיע הרגע הגורלי
עוד הרבה לפני כן. אין כל הבדל מהותי
בין שליחת אדם למוות לבין שליחתו למאסר
של חמש שנים, למשל.

הרגע הגורלי בא כאשר הסכים
השופט בפעם הראשונה לדון
אדם על פי חוק שהוא -לפי
מיטב הבנתו ומצפונו -חוק
בלתי־צודק.
כי ברגע זה, תפקידו של השופט — כאדם,
כאזרח, כאיש־חוק — לקום ולהגיד׳:
אני מתפטר. לא אשפוט על־פי חוק זה. לא
איכפת לי ימה הצידוק שניתן לו — ״טוהר
הגזע״ ,״קיום האומה״ או ״בטחון המדינה״
.חוק זה — הדגל השחור של השטן
מתנופף מעליו. איני יכול להשלימו, שמא

לר, שפמו של סטאלין או רעמתו הלבנה
של פלוני־אלמוני. כאשר נשמעת הקריאה
״תיפסו את המרגל!״ ,כאשר מתכנסים המחוקקים
כדי להגן על ״בטחון המדינה״ —
מגיעה שעתו של השופט לערוך את חשבון
נפשו.
כל מדינה מגינה על עצמה מפני סוכנים
זרים. כל מדינה מחוקקת חוקים נגד ריגול,
ואף מתחשבת בכך שעבירה זו, מטבע מהותה׳
קשה מאוד להוכחה. ההבדל בין החוק
הדמוקראטי לבין החוק הטוטאליטארי נבדק
בכמה וכמה מבחנים: האם החוק מאפשר
לכלוא כל איש־ציבור, מנהיג ועתונאי ש־
.אינו נוח לשלטון? האם הוא מטיל על הנאשם
את החובה להוכיח דברים שכלל אינם
ניתנים להוכחה? האם הוא מאפשר למנגנון-
חושך עויין להפיל בפח כל אדם שעלה
על הכוונת שלו?׳האם הוא יוצר מצב, בו
נאלץ השופט להאמין לחוות־דעתו של נציג
שרות־הבטחון, כאסמכתא יחידה להערכת
העניין ה״בטחוני״? בקיצור: האם הופך החוק
את השופט, למעשה, לכלי־ביצוע בידי
שרות־הבטחון?

אם התשובות חיוביות, הרי זהו
חוק. הנוגד את עקרונות הצדק
האנושי היסודי -ושופט המקבל
על עצמו לשפוט על פיו, הופך
בורג כמכונת-דיכוי דורסנית.

*!•ט כפרט נקודה חלשה אחת, שרק מע־טים
שמו לב אליה. היא נובעת מעיתוי
העלילה.

כל זה נרמז בסרט. לגבי הצופה הישראלי,
כמו לגבי כל צופה בעולם, זהו מזון
למחשבה.

ך י* שופטים הם ככל האדם. יש ביניהם
| 1אנשים חכמים, ואף מזהירים, העולים
בהרבה על הממוצע האנושי. גם ביניהם יש
הנופלים מן הממוצע, ואחדים הידועים ב מסדרונות
בית־המשפט ככסילים גמורים.
בסך הכל, אין השופטים טובים יותר או
רעים יותר מן החוק שהם נדרשים לשפוט
על פיו.
כאשר מדינה שלמה נדבקת בטירוף־הדעת:
כאשר מיליונים מצביעים בעד אדם המבטיח
כי ״ראשים יתגלגלו בעפר״; כאשר
אלופים עטורי־תהילה משתחווים בפני עסקן
מפלגתי אפסי, שכל כוחו בליקוק פינכת־המנהיג;
כאשר חברי הפארלמנט מרכינים
את ראשיהם ככבשים בשמעם את מילות־הקסם
״בטחון המדינה״ — אי־אפשר לצפות
שהשופטים יהיו טובים מזולתם.
זהו צד אחד של לקח הסרט.

אכל הצד השני הוא: יש לדרוש
מן השופטים להיות טובים
מזולתם. בי באיטר יושב בן־אנוש
כנלימה השחורה מאחורי הדוכן
המורם, באשר ניתנת לו הסמכות
ליטול מזולתו את החיים, החרות
והכבוד -אז יש לדון אותו בחומרה
רכה שבעתיים.
כך נוהג השופט האמריקאי בסרט, והצופה
מצדיע לו בלבו.
אך אותו צופה אינו צופה רק בסרט —
הוא צופה גם בחיים, בנעשה מסביבו. עליו
לדעת כי הקרב הוא נצחי, וכי הזירה היא
בכל חברה אנושית. עליו לדעת כי סכנה
נוראה מרחפת עליו למן הרגע בו נשלח
האדם הראשון לבית־הסוהר, בעתן השקפתו
הפוליטית, בתוקף חוק מדכא, בידי שופט
המעמיד את החוק מעל לצדק.

בי זאת יכולה להיות תחילתו
של סרט חדש.

תצמית

כמדינה

כ? הזכויות ׳עטורות

• סערת-רוחות עלולה לפרוץ כשבוע הבא, כאירועים
לזכר אברהם (״יאיר״) שטרן, במלאת עשרים שנה להריגתו.
האגף השוביניסטי הקיצוני של יוצאי לח״י, בהנהגת ד״ר ישראל שייב, המנסה
לשאת־חן בעיני דויד בן־גוריון ונערי חצרו, החליט לנקוט פעולה, כדי להרחיק
מן: האירועים את יריביו, ולהפקיע את וכר שטרן לעצמו. יריבים אלה, שהם
רוב יוצאי לח״י, וכוללי ם את הצמרת שהצטרפה לפעולה השמית, וחברים
שהצטרפו לאחדות־העבודה, מפ״ם ומק״י, עשויים להחליט לעמוד על שלהם,
אפילו יביא הדבר לפיצוץ ׳האופרה על־ידי שייב. שייב, מקווה להיעור בבז־גוריון,
שהראה לאחרונה סימנים שהוא רוצה לפרוש חסותו על אנשי לח״י,
אותם שלח בשעתו למרתפי־העינויים ׳הבריטיים.

• מספר רב של צירויות, פרט לצירויות הגוש המזרחי,
יועלה השנה לדרג שגרירויות. חשיבותה הבינלאומית העולה של
ישראל, תשתקף נם בעובדה, שארצות רבות, אשר הסתפקו עד כה ביחסים
דיפלומטיים עם ישראל ללא שיגור נציג תושב, תפתחנה השנה את נציגויותיהן
בארץ.

• תגובתה המעשית הראשונה של ממשלת דרום אפריקה,

העם
רח הדבש
טום אמבוייה, אחד המנהיגים האפריקאיים
הבולטים בקניה, בא לבלות את ירח־הדבש
שלו בארץ, כאורח ההסתדרות. שרתיההוץ
נתקבלה לראיון אצל המיקאדו, בראשית
מסעה במזרח אסיה. שר־הא צר סייר במדינות
נאט״ו, כדי לרכוש לישראל האסיאתית
מקום בשוק האירופי המשותף. ואילו
בלאגוס אשר בניגריה, התכנסה ועידה אפ ריקאית
פרו־מערבית, אשר אופייה הידידו תי
לישראל הובטח, עם החלטת מדינות״
קזבלנקה להחרימה.
לכל אורך החזית הבינלאומית, הצליחי
השבוע מעצבי המדיניות הישראלית לבצר
עמדות, להרחיבן ולשפרן. הנחייתם היתד,
פשוטה ועקבית: ישראל היא חלק מן
המערב, לכן אפשר לרכוש את ידידות כל
ידידי המערב — באירופה, באפריקה ובאסיה.

״איני
רואגז ברגם!״
על עמדת ישראל נגדה באו״ם: הפסקת טיסות ״אל־על״
ליוהנסבורג. דבר זה עלול לשבש את תוכניות הפיתוח של חברת התעופה

הם היו מוכנים לשלם את המחיר: העמקת
התהום הפעורה בין ישראל וברית־המועצות.
השבוע טען עתון סובייטי, כי
שגרירות ישראל במוסקבה קשורה במנג־נוני־החושך
של המערב, וכי היא משתמשת
בבתי־הכנסת כדי להפוך את יהודי ברית־המועצות
לבוגדים. היה זה ביטוי ברור להחלטה
סובייטית, למנוע בעתיד כל מגע
בין דיפלומטים ישראליים לבין יהודים
סובייטיים•.
קול אחד ויחיד. הנצחונות וההישגים
של מדיניות־החוץ הישראלית היו גלויים
לעין. פחות גלוייה היתה נקודת־החול־שה
העיקרית שלה: הנוקשות המוחלטת.
בקשרה את כל גורלה בגורל המערב, לחיים
או למוות, שורפת ישראל בהדרגה את כל
הגשרים למדיניות אלטרנטיבית.
הדבר נעשה לא רק בחוץ, אלא גם בפנים.
חוק דיני עונשין (בטחון המדינה) תשי״ז,
על פיו נידון אהרון כהן, לא נועד בעיקרו
למלחמה בריגול. מטרתו העיקרית היא,
למנוע בכוח בעד פרטים וגופים בישראל,
לקיים מגע עם גורמים זרים, לקשור קשרים
ולנהל מדיניות עצמאית.
המחשבה המתגלמת בחוק זה, אופיינית
למישטרים טוטאליטאריים־מונוליטיים. למדינה
יש מדיניות־חוץ. אסור לאזרח — או
לקבוצה של אזרחים — לנהל מדיניות־חוץ

שיבטיחו לו לממן סרט בביומו.

* אחד הקוריוזים של השבוע: בעוד
אהרון כהן התכונן להיכנס לבית־הסוהר,
בעמן מגע עם סוכן קומוניסטי, מתרעמים
עיתוני ישראל על כוונת שרות־הבסחון הסובייטי
למנוע מגע בין אזרחים סובייטיים
לבין שליחים ישראליים.

הלאומית, שהתכוונה להפעיל את שני מטוסי בואינג ב־20ד החדשים, בקו
לוד־יוהנסבורג. אם אמנם לא תורשה אל־על לטוס בקו זה, תיאלץ להפעיל
את המטוסים החדשים בקווים הקצרים לאירופה, דבר שיחייב את מכירתן
המהירה של הבריטניות. הצעה אחרונה של קובה לקנות את הבריטניור, תמורת
סוכר לא נתקבלה, מאחר ולישראל אין מה לעשות עם סוכר זח.

• סערה תפרוץ במפלגה הדתית-לאומית בעקבות התמרדותם
של צעירי המפלגה נגד המנהיגות המסורתית. הצעירים
הקימו מוסדות לפעילות פוליטית עצמאית, עוררו את כעסם של מנהיגי המפלגה,
המנסים לפעול נגדם על־ידי הקמת גוש צעירים הנאמן למנהיגות.
הצד הראשון בפעולה נגד המנהיגות יהיה התקפה של הצעירים על מדיניות
המפלגה ביחס לביטול המימשל הצבאי. הצעירים, התובעים את ביטול המימשל,
יקימו ועדה להתקרבות ערבית־יהודית, שתפעל באופן ממשי נגד ההפלייה
בישוב הערבי. התביעה הבאה של הצעירים: הפקדת תיק ההסברה של המפלגה,
הנמצא כיום בידי עסקן פא-י שעבר למפד״ל, בידי איש

מפלגה

מסויים,

התומן בקו הצעירים.

#יושב-ראש המועצה לביקורת סרטים ומחזות, הד״ר
מאיר שוחטמן, ונציג מבקרי הסרטים כמועצה, יועמדו לבירור
פנימי במועצה, על התנהגותם בקשר לסרט הישראלי ״ניני״.
נגד שוחטמן הועלו האשמות כי הביע את דעתו שיש לפסול את ה סרט, לפני
שחזה בו, ואילו נגד מבקר הסרטים הועלתה האשמה שלחץ על יצרני הסרט

הסרט הישראלי ״סינייה״ יוצג בפסטיבל הסרטים ב־ברלין
בנציג הסרטים הישראליים.

אחרת, אפילו בדרכים חוקיות. כל מגע בין
ישראלי לבין זרים, אפילו אין לו כל
קשר לריגול או למסירת ידיעות, פסול
מעיקרו.
גישה זו משותפת לפאשיסטים ולקומו־ניסטים
מכל המינים. ואין זה מקרה שכל
הפאשיסטים הידועים בארץ, פרצו השבוע
במקהלה־עתונאית קולנית, כדי להגן על
החו ק הזה.
קשרים במקרר. ההשקפה הדמוקרא־טית
המקובלת, שונה לחלוטין — והיא
פיקחית בהרבה.
השקפה זו אומרת, כי מדיניות־החוץ
כפופה לנסיבות משתנות, ועל כן היא
עשוייה להתחלף תדיר. בעוד הממשלה מנהלת
מדיניות מסויימת, בהתאם לצורכי השעה,
היא רואה בעין טובה קשירת קשרים
פרטיים אחרים על ידי אזרחיה —
מתוך הנחה כי קשרים אלה יעמדו למדינה
מחר, כשיהיה צורך לשנות את המדיניות
הרשמית. תפקידו של שרותיהבטחון לפקח
באופן דיסקרטי על הנעשה, כדי שהקשרים
הרבים לא יתנוונו לדרגת ריגול. במדינות
רבות נעזרים שרותי־הבטחון בקשרים של
האופוזיציה.
כך, בעוד שבריטניה הגדולה ניהלה, בשנות
השלושים, מדיניות אנטי־קומוניסטית
קיצונית, קשרה האופוזיציה השמאלית קשרים
עם ברית־המועצות ועם מנהיגים קומוניסטיים
אחרים. כשהתקיף היטלר את
רוסיה, הפכו קשרים אלה חיוניים. מנהיג
שמאלי מובהק, סטאפורד קריפס, נשלח על״
ידי צ׳רצ׳יל לכהן כשגריר בריטי במוסקבה.
אנשי־שמאל אחרים הוצנחו מאחורי קוויו של
טיטו ביוגוסלביה, והכשירו את הקרקע
לקרע סטאלין־טיטו. בעלי הקשרים האנטי־קומוניסטים
הושמו, בינתיים, במקרר.
למחרת המלחמה, כשחזרה בריטניה לקו
של מלחמה קרה בקומוניזם, סולקו אנשי
השמאל מן העמדות, ואנשי הימין הפעילו
את קשריהם שלהם. אולם גם כיום מוסיפים
בריטים רבים, כפרטים •ובנציגי גרפים
שונים, לקשור קשרים עם גורמים קומו ניסטיים
וניטראליסטיים. הממשלה אינה מפריעה
להם — שהרי אין לדעת אם מחר
לא יהיו קשרים אלה חשובים מחדש.
טרור למען מונופול. השליטים של
ישראל הצעירה, השיכורים עדיין מתחושת־השלטון,
והחסרים כל מסורת אמיתית או
שאולה, רחוקים מגישה מפוכחת כזאת.
מנוי וגמור עמם להחזיק בידיהם מונופול
מוחלט על כל קשרי־החוץ, לנתק את כל
הקשרים האחרים בכוח הטרור והפחד.
ברגע שייסגרו, השבוע, שערי בית־הסוהר
מאחורי אהרון כהן, יצטרכו אזרחי ישראל
להחלים בלבם אם רצונם במדינה מונוליטית,
בעלת קול אחד ויחיד, או במדינה דמוק־ראטית,
בעלת קולות רבים.
אם ישלימו עם הגישה הרשמית, יצטרכו
גם להשלים עם תפיסה, האומרת ש־ממשלת־ישראל
לא תשתנה לעולם, שמדי״
ניות־החוץ הישראלית תשאר נוקשה ובלתי
משתנה — ושכשלון הקו הרשמי יהיה
כרוך באבדן המדינה עצמה.
אם לא ירצו להשלים עם תפיסה זו,
חייבים הם לקום נגדה עתה — לפני שהיא
תשתרש סופית, לפני שיאחרו את המועד.

פרשת כהן
גווילים שרופים
הכל התכוונו לרגע המר: כניסתו של
אהרון כהן לבית־הסוהר. בגבעת־חביבה, שם
נשא בשבוע שעבר את הרצאתו האחרונה,
התכנסו החניכים, ערכו לו מסיבה, הזכירו
לו את דברי רבי עקיבא, בעת שעונה למודת
:״אני רואה. גווילים שרופים, ואותיות
פורחות באוויר!״ הנמשל: כהן יהיה בבית־הסוהר,
אך התורה שהרביץ בדור שלם של
חניכים — האחווה העברית־ערבית וכיבוד
הלאומיות הערבית — תישאר איתנה.
במשקו של כהן, שער־העמקים, נערכה
מסיבת־פרידה סגורה. המשק אף הוציא
גליון מיוחד של עלונו, הבטיח :״שעה
קשה היא עתה למשפחתו של אהרון, ואנו,
ביתו הקיבוצי, מחזקים את ידה. משותפת
היא אמונתנו בנקיון כפיו של אהרון, והתקווה
איתנו שצידקתו תצא לאור.״
״ ל א אהיה היחיד.״ אך מסמר העלון
היו דבריו של אהרון כהן עצמו, שהיוד מעין
דברי־פרידה מן הקיבוץ ומן התנועה.

כתג אהרון בהן:

רצוני הוא, כי ידעו חברי וידידי: קיבלתי
את ססק־הדין ואת גזר־הדין בקור־נהסשך
בעמוד ) 10
העו ל ם חזה 1272

נבית־קנה תל-אניב׳ ,מתכנסת סיעת ״לסירוס״ השלטת בהסתדרות המהנדסים -נוי להחליט על גווד השביתה
ך * פעולהדמתה למבצע מחתרתי מו|
תח. במכונית פרטית קטנה ברמת־גן,
ישבו שני גברים. השניים בחנו בפנס־כיס
את מפת עירם, כשהם מסמנים צלבים בפינות
שונות. כל צלב ציין את מקום מגוריו
של מהנדס, שהפר את שביתת חבריו
למקצוע. בחצות בדיוק החלה הפעולה.
המכונית החליקה לדרכה. הכתובת הראשונה:
בופמן צבי, רחוב מצפה . 14 הבית ה־דו־קומתי
בו התגורר עם חברו למקצוע,
ישראל בנימין, שגם הוא הפר את׳ השביתה,
היה חשוך.
הכרזות המארכות נשלפו. שני מהנדסים
טבלו מברשת בדבק פלסטי, מרחו אותו
על צידו האחורי של הכרוז. התגנבות חתולית
לדלת הדירה — והכרוז נדבק.
מחר בבוקר יקראו כל תושבי השכונה
את הכרוז הצהוב :״כאן גר מפר שביתה!״
שלוש שעות סובבה המכונית ברחובות
רמת־גן. כאשר האיר השחר הודבק כבר

צר ב־ 6000 המהנדסים. לכך קרה, ששבוע
ימים לאחר הכרזת השביתה, עמדה המדינה
בפני האיום הקרוב של הפסקה כמעט כללית
של שירותי החשמל והמים, ושיתוק
מלא של כל הבנייה הפרטית והציבורית.
הכל עקב מדיניות כושלת, של אנשי
משרד האוצר עם לוי אשכול בראשם.
זיל

חשבון דא מדוייק
ף * כיעותיהםשל המהנדסים לא נולדו
| ^ביום או בשבוע שלפני השביתה. מאבקם
המקצועי להעלאת שכרם החל בשנת
. 1955 גם באותה שנה הסתיים המאבק בשביתה,
שנשברה עקב חולשתם של מהנדסי
חיפה.
בעקבות מאבקם של האקדמאים בכלל,
והמהנדסים בפרט, החליטו מוסדות ההסתדרות
להקים איגוד של עובדים אקדמאים
בהסתדרות. שמחה בלאס, מנהל תה״ל לש־

למשכורת המורים התיכוניים, הוצמדה גם
׳משכורת זו באופן אוטומטי למשכורת
המהנדסים.
חד־גדיא זה התגלגל גם לכיוון נוסף.
השבוע התברר, שמשכורות העתונאים צמודות
גם הן למשכורות המהנדסים כאשר
התנהל באגודת העיתונאים דיון על משכורות
העתונאים, נזכר לפתע מישהו שמשכורת
זו צמודה למשכורת המהנדסים, והדיון
הופסק עד לאחר השביתה.
אולם לכל דבר יש גבול, והסוס של
המהנדסים נגמר לאשכול, כאשר המהנדסים
עצמם באו ותבעו להעלות את שכרם שלהם.
כאן כבר לא היה לאשכול מה להציע.
הוא הסכים לתת העלאת שכר בשיעור של
ששה אחוז בלבד, לאחר המלצה של ועדת
כוכב. לא היה מוכן לתת למהנדסים אפילו
פרוטה נוספת אחת, מאחר וכל העלאה
היתד, מחייבת אותו להעלות במקביל את
שכרו של ציבור האקדמאים בכלל, ה־

עיל לחץ על מפירי שביתה ותבוסתנים.
מנהיגי השביתה עצמם, אינם נוסים לפשרות
ומוכנים להיאבק עד הסוף. ואילו
אנשי מפא״י בהסתדרות ובממשלה סומכים
שהזמן יעשה את שלו. הם סבורים שכאשר
לא יקבלו המהנדסים את משכורותיהם
בתחילת החודש הבא, ישברו מאליהם ויחזרו
אחד אחד לעבודה. זו גם תהיה שעת־כושר
נאותה לחסל את החשבונות עם
מנהיגי השביתה.
מהנדסי מפא״י, לעומת זאת, אינם נוטים
לוותר. בפגישת מהנדסי מפא״י, שהתקיימה
בליל שבת האחרון, עם שר המסחר וה תעשייה,
פנחס ספיר, זכו המשתתפים להתקפה
היסטרית של השר. ספיר לא היה
מוכן לשמוע איש מהמהנדסים, צעק :״אתם
חייבים לגמור את השביתה!״
מזכיר ארגון האקדמאים לשעבר, שמחה
בלאס המפא״יי, אמר שם בין שאר דבריו:
״אם אנשי מפא״י ילכו נגד הקו הכללי,

מהפכת \ל\לי השיניים
אות הקלון על דלתות מפירי השביתה.
זה היה צעדו הנועז הראשון של ארגון
המהנדסים מול מלחמת ההשמצה, הלחץ
והטרור של כל מנגנוני ההסברה של מט־שלת־ישראל
וההסתדרות הכללית.
ראש ממשלת ישראל, מזכיר ההסתדרות
הכללית לשעבר, הצהיר מעל במת הכנסת,
בטון מובהק של בעל בית־חרושת טיפוסי,
מסוף המאה ה־ : 19״אנחנו יכולים לשבור
אותם! אנחנו יכולים לגייס אותם לצבא
ולגייס צבא במקומם!״
לוי אשכול נתן הוראה מפורשת למזכיר
ההסתדרות, אהרון בקר :״לא לתת להם
אף פרוטה!״
ואילו בקר עצמו היה כבול בסבך התככים
הפנימיים בהסתדרות, ובמלחמה הפרטית
שמנהלים ראש הממשלה ושר האו־
לאחר בלאס
ההס בצרכי

עבר,
לקח על עצמו את המלאכה.
שלוש שנות׳ עבודה מאומצת התפטר
מתפקידו, כשהוא מאשים את ראשי
תדרות בחוסר הבנה ובאי־התחשבות
העובד האקדמאי.
יורשו היה אקדמאי גם הוא. הכלכלן והסוציולוג
זאב (זיגמונד) הרינג.
בחודש אפריל האחרון הגיע מועד חידוש
חוזה־העבודה הקולקטיבי של המהנדסים
עם מקומות העבודה. המהנדסים טענו ששכרם
נמוך ביותר בהשוואה לשכרם של
פועלים ושל מנהלי עבודה, ולעיתים אף
נופל משכרם של העובדים שבפיקוחם. כך,
למשל, נופל שכרו של המהנדס־הימנהל של
תחנת־הכוח רידינג, בחמישים לירות משכרו
של מנהל־העבודה, העובד תחת פיקוחו.
טענות המהנדסים הביאו למינויה של וע־דת־מומחים,
שנקראה על שם היושב־ראש
שלה, דוד כוכב, ממנהלי בנק־ישראל לשעבר,
וכיום מנהל רשות התכנון. אותה
ועדה הגיעה, על פי חישובים שהגיונם
הובן רק לחבריה למסקנה, שיש להעלות
את שכר המהנדסים בשלושה וחצי אחוזים
בלבד.
המהנדסים, מצוידים במסמכיהם של ארבעה
סטטיסטיקאים, ביניהם יועצו הכלכלי
של בקר עצמו, טענו, שחישובי הוזעדה
מוטעים מיסודם. לדבריהם צריכה ההעלאה
להגיע ל־ 22.5אחוזים. לעליה תלולה כזו
לא יכול היה נציג האוצר להסכים, אפילו
אם היה משוכנע בצדקת תביעותיהם של
המהנדסים. כי שכרם של המהנדסים, עקב
מדיניותם הכלכלית הגרועה של אנשי האוצר,
הוא רק הגרגר הראשון בכדור
השלג של שכר האקדמאים.
כיצד הצליחו אנשי האוצר ליצור מצב
ביש זה?

זיווגים הנדסיים
*** ר ״אוצר^*,ו^אשכויל

מלים אלה מד•
ביק מהנדס שובת
על דלת ביתו של מהנדס מפר שביתח,
שלא רצח להצטרף למהנדסים 1השובתים.

״מפד שביתה!

נהל מדיניות מן־היד־אל־הפה במקום
תכנון לטווח ארוך. וכך, כאשר שבתו
הרופאים בתביעה להעלאת־שכר, העניק להם
השר העלאה קטנה מתובלת בהבטחה
גדולה: במקרה שיועלו משכורות המהנדסים,
יועלה גם שכרם של הרופאים.
כאשר שבתו המורים האקדמאים, הצליח
לוי אשכול להגיע איתם להסדר, רק
אחרי שביתה ארוכה. אחד מסעיפי ההסדר
שהציע שר־האוצר האופורטוניסט: שכרם
של המורים האקדמאים יועלה, במקרח שיועלו
משכורותיהם של המהנדסים. מאחר
שמשכורתם של המורים היסודיים צמודה

מונה 12,000 נפש במדינה ושהביע תמיכתו
במהנדסים בשביתת־אהדה של יום אחד.
אולם מאחורי נימוק ברור זה של אשכול,
הסתתר גם גורם נוסף, שלא הועלה בפומבי
על־ידי שום גורם רשמי. דויד בן
גוריון מעוניין אישית בשביתה, למרות
מלחמתו התקיפה, כביכול, בשובתים. ראש־הממשלה
הזקן, לוחם כבר שנים רבות
בעד בוררות ממלכתית, בכל מקרה של
סכסוך עבודה. מולו ניצבים אנשי מפא״י
בהסתדרות. אך מאלה אין ביג׳י חושש.
הוא אינו רוצה להרגיז את אחדות העבודה,
איתה מנהלת מפא״י לאחרונה פלירט לאיחוד
מחודש. ראש הממשלה מעוניין להביא
את הדברים עד משבר, כדי שיוכל
ללחוץ אף על עסקני הפועלים באחדות־העבודה
להסכים לבוררות חובה ממלכתית.

ובעד סיום השביתה, יש לצפות שנרד
בבחירות הבאות עוד חמישה אחוזים.״ ״זה
לא איכפת לי *,הגיב ספיר ,״קודם תגמרו
את השביתה ואחר תרדו לחמישה אחוזים!״
אולם את האיום העיקרי שמר שמחה
בלאס לסיום נאומו. אם לא תשנה ההסתדרות
את הקו, עלולים המהנדסים לפעול:
״אם יימשך המצב כמו שהוא,״ אמר ,״ישנם
כל הסיכויים, שרובם המוחלט של המהנדסים
ידרוש לעזוב את ההסתדרות
ולהקים מוסד נפרד למהנדסים!״
אם אמנם יקום הדבר, יהיו המהנדסים
מחוללי מהפכה בשטח האקדמאים הישראלים,
לאחר שההסתדרות, הנאחזת בצפור־ניים
בשליטתה גם בשטח זה, אינה יכולה
ואינה רוצה לפעול לטובת האינטרסים
של העובדים האקדמאיים בישראל.

תסביך עמל כפיים
* * רגוןהמהנדסים עצמו היסס זמן
רב עד שהחליט על שביתה. הדרישה
המוצהרת היא תוספת של 16 אחוזים למשכורת.
אולם גם בדרישה זו נחלקות
הדעות. במרכז הנבחר של ארגון המהנדסים,
נחלקים 27 הקולות בין 12 נציגי
סיעת לקידום המהנדס הקיצונית והנתונה
תחת השפעת השמאל 10 :נציגי מפא״י;
3ליבראלים — 1 :דתי לאומי: ו־— 1
קומוניסט.
במצב הכוחות שנוצר, היו הליבראלים
הקובעים לאיזה צד יוכרע המאבק. וכך,
בעוד שסיעת לקידום, תובעת במפגיע וללא
ויתור, תוספת של 16 אחוז, מוכנות סיעות
מפא״י והליבראלים להתפשר גם על 10
אחוזי תוספת. אך גם את הסכום הזעיר
הזה לא יכולים בקר והרינג להבטיח.
כי הרינג, למרות שהסכים בתחילה לתמוך
בתביעות המהנדסים, נסוג לאחר מכן,
בלחצם של מזכיר ההסתדרות, אהרון בקר,
ובלחצו של איש האיגוד המקצועי, ירוחם
משל, שהתנגדו בכל תוקף להעלאת שכר
לאקדמאים. התנגדות׳ זו הוכיחה בעליל שהשתחררו
מנהיגי
הפועלים בארץ טרם
מתסביך עבודת־הכפיים המשחררת, לפיו כל
אדם שאינו הולך בסרבל מזוהם הוא עלוקה
פראסיטית וצריך לדאוג שלא יגרוף
רוזחים על חשבון הפועלים.

הז מן יעשה

שזו

ן * ינתייםממשיכים המהנדסים לש״
* 1כוח מהיסר־מעש, כשהם מנסים לחפ־

1ן ן מתאספים במשך כל חיוס
״ במרכז העצבים של השביתח
בבית המהנדס, לאחר שמזכיר ההסתדרות
הפסיק את חטלפון במשרדם בוועד הפועל.

מנתב גרוי שר שרום כהן, ראש מעדנת. העודס הזה־׳!סונה הצבאי,

המכובדים ביותר בעולם כולו, כעתון סנסציוני
ושקרני.
הידיעה השניה באה מעל עמודי העולם
הזה, פרי חקירתו היסודית של אלי תבור
בפורטוגל. אתה ענית שאין י להאמין לעתון
המשרת את האוייב.
עתה באה אותה הידיעה בפעם השלישית
— בעתון הקרוב לו יותר מבל עתון
אחר במדינה, שעורכו הוא חסיד נלהב של
דויד בן־גוריון, וששליהיך האישיים ממלאים
בו תפקידים מרכזיים. ידיעות •אחרונות אינו
עתון בריטי, וגם לא עתון המשרת את
גמאל עבד אל־נאצר.
והנה בא שליחו המיוחד של עתון זה
באפריקה, בנו של בעל זרוק אותו לכלבים,
ומוכיח בעדות חיה ובתצלומים אותנטיים
כי תת״מקלעים מדגם עוזי, המיוצרים בישראל,
הנושאים את סמלי צה״ל והבונדס־וור
הגרמני, מצויים בידי הקלגסים הפור־טוגליים,
רוצחי־העם באנגולה, והם נושאים
אותם עמם בבואם לנוח ממלאכת־ההשמדה
במוזאמביק חשקטה.

מבחינה עתונאית זכה אותו
כתב צעיר, אביטל מוסינזון, ל•
סקופ עתונאי ממדרגה ראשונה.
מבחינה ציבורית, יש לביד את
הצהרון שהעז לפרסמו. מבחינה
לאומית זהו האישור הסופי לגילוי
המחריד ביותר בתולדות
המדינה, מאז קומה.

**ה תגיר הפעם, מר פרס? אילו שק-
^*/רים חדשים מסוגל מוחך הפורה לר,מ־ציא?
כיצד תצליח הפעם לבלבל — או
להפחיד — את דעת־הקהל ואת נבחרי-
הציבור?
בשעה שהאובזרבר פירסם את הידיעה לראשונה,
היית מלא טענות כרימון.
כתב האובזרבר הודיע כי חוגים דיפלו־מטיים
גרמניים מסרו לו שהגרמנים מכרו
סטנים מתוצרת ישראל לצבא פורטוגל, וכי
תת־ימיקלעים אלה הגיעו לכלל שימוש ב-
אנגולה.

פורטוגלי רשמי, ובו תמונה של חיילים
פורטוגליים בעת מיבצע קרבי באנגולה, כשבידיהם
תת־מיקלע עוזי.
שלוש ההוכחות היו לקויות רק בחסר
אחד: הן לא הוכיחו את מקור העתים.
היתד, קיימת אפשרות כי הם הגיעו לפורטוגל
מבית־החרושת הבלגי, אולי באמצעות
סוהרי־ביניים.
אדם אחר, במקומך, היה מאבד את עשתונותיו.
הנה הוצג לעיני הציבור תצלום
אותנטי, מעתון פורטוגלי. שלוש מפלגות
הגישו הצעות לסדר־היום. מפלגה רביעית
דרשה לכנס את ועדת־החוץ־והבטחון של
הכנסת.

אך דווקא במצב כזה מתגלה ההבדל
בין השקרן החובב לכץ ה שקרן
המועד, המנופה. אתה, מר
פדס, עמדת במיבחן.
תחילה כעסת את ועדת־החוץ־והבטחון
של הכנסת. מפלגתך וגרורותיה שולט! ת בועדה
זו. שוב באת בהכחשה טוטאלית.
שוב הצגת את ההצגה שאתה כה מצטיין
בה — הצגה של צבר ישר ופשוט, המדבר
ישר מן הלב ודוגרי לעניין. כך השגת מן
הוזעדה החלטה רשמית, שקבעה כי ״הוועדה
שמעה מפי סגן־שר־הבטחון שהממשלה לא
סיפקה כל נשק במישרין או בעקיפין לממשלת
פורטוגל.״
זה היה, באמת, נצחון מזהיר. אך באותו
יום נחלת ניצחונות מזהירים עוד יותר. שיב־נעת
את תנועת החרות — תנועה שנשבעה
בבחירות האחרונות להילחם בדיקטטורה של

אחת ויחידה — מק״י — הוסיפה לתבוע
דיון בהימצאות העוזים באנגולה, על סמך
התצלום והעדויות הפורטוגליים. זה היה,
כמובן, נוח מאוד. כי תחת להתאחד נגד
האשמים בחרפה, התאחדה הכנסת נגד הקומוניסטים.

אתה
עלית על עצמך בדיון זה.
כינית את הגילויים, תוך כמה
דקות, כעשרות תואריט כגון :
״שמועות-שוא״ ,״בדותה חפרת־שהד״
,״שמועות שהזיקו לישראל״,,
,אמונות שטופלים לשוא״,
״הערכת אוייב״.
וזה — בשעה שהיו מונחים לפני חברי־הכנסת
גליונות העולם הזה שהראו, שחור
על גבי לבן, תצלום של חיילים פורטוגליים
באנגולה, כשבידיהם עוזים!

זה היה במו במחזה של קפקא.
התצלום כאילו לא היה. איש לא
האמין עוד למראה עיניו. הכל
האמינו לרבדיו של סגן שר-הבט-
הון, דבריך שלך. הכנסת הריבונית
של מדינת ישראל הורידה
את העניין מסדר־יומה.
מאלטה יוק.
והנה באו השבוע שליחי ידיעות אחרונותוהוכיחו כי מאלטה ישנה, בכל זאת. והפעם
לא באה הידיעה מפי ״חוגים דיפלומטיים
גרמניים״ אלמוניים, וגם לא מכתב
ישראלי בליסבון. הידיעה באה מאפריקה
עצמה, מן המקום ממש.

אז היתה מלאכתן• קלה, יחסית.
ך* נה עומד עתה, סוף סוף, גלוי ו!
| חשוף לעיני הציבור כולו: שקרן מועד,
שנתפס בקלקלתו בפעם השלישית והסופית.
אמנם, לא בנקל עלה הדבר. כי אינך מן
השקרנים האובדים עצות בהתגלות קלונם
לראשונה. אתה מערים שקר על גבי שקר,
וט 1וה מסך כה סמיך של כזבים, עד כי
מתפתים אנשים תמימים וישרים ממך להאמין
כי אכן היום הוא לילה, והלילה הוא
יום.
אתה מסוגל לקום בפני מיליוני אזרחים,
להתכחש להוכחות המונחות לפניהם שחור
על גבי לבן, ולטעון כי לא היו דברים
מעולם.
אולם הנה הגיעה שעתך. כמו כל שקרן
מועד, הגעת סוף־סוף אל המבוי הסתום
שאין ממנו מוצא. הזרקורים מאירים את
פניך.

יכולת לטעון כי ישראל מעולם לא מכרה
תת־מיקלעים מדגם סטן לגרמנים — תוך
התעלמותך מן העובדה הפשוטה כי באנג״
לית מדוברת משמשת המלה ״סטנים״ כתחליף
לתת־מיקלעים מכל הסוגים והדגמים.
יכולת לומר: אם הכתב טעה בעובדה כה
מרכזית, הרי אין לתת אימון גם בשאר
חלקי הידיעה. אין לה שחר. היא הומצאה
על־ידי סוכנים נאציים בקאהיר, כדי להזיה
לשמה הטוב של ישראל.

ואכן, הצלחת.
חברי־הכנסת לא רצו להאמין כי סגן־שר־הבטחון
משקר במצח נחושה. הם לא רצו
.גנות את הממשלה על־פי ידיעה סתמית
של סופר בריטי, שלא ביקר באנגולה, ו־שלא
הביא שום הוכחות לדבריו. הכנסת לא
דרשה אפילו חקירה רשמית. שום מפלגה
— לא מפ״ם׳ לא. חרות׳ לא אחדות־העבודה
— לא שלחה שלית לפורטוגל או לאנגולה
כדי לברר את האמת לעצמה.
העניין ירד מסדר היום.

אמנם, שום בית־משפט לא ירשיע אותך,
ן• ורם אחד לא שתק. אף שאין הוא
כמו שהרשיעו השופטים את ידידך ובן-
^*מצוייד באמצעים הכספיים העומדים לחסותך,
השקרן יחזקאל סהר — כי אתה
ישות המפלגות השונות, המקבלות מאות-
נהנה מחסינותך כחבר־כנסת. אולם הפעם
אלפי דולארים מן המגבית היהודית וזטאד
אף אין צורך בהרשעה של בית־משפט.
חדת והחולשות על אימפריות כלכליות,
מצא העולם הזה דרך לשלוח חוקר מיוחד
אתה הרשעת את עצמך, מר
.לפורטוגל. כשחזר אלי תבור, לפני שלושה
פרם.
חודשים, היו בידו שלוש הוכחות( :א) שיחד׳
עם צנחן פורטוגלי -בליסבין, שהכיר את
•^ל ז^ו
העוזי; (ב) עדות של מנהל לשכת שר־ך*
ידיעה הראשונה על הימצאותם
התעופה הפורטוגלי, שאישר בפירוש כי
י 1של עוזים באנגולה התפרסמה, לפני
עוזים נמצאים בידי יחידות -הצבא הפורקרוב
לשנה, בעתון־יום־א׳ הלונדוני, אוב־טוגלי
באנגולה; (ג) גליון של בטאון צבאי
זרבר. היה לך העוז לגנות עתון זה, אחד

פורסמה בהעולם הזה- ,לפני כחודשיים. בתמונה זו נראית יחידה
*1 0ם * 1 1
13 *1
פורטוגלית בשעת פעולה קרבית באנגולה. בידי החייל הראשון

בטור נראה בבירור תת־מיקלע עוזי. יחד עם התמונה פורסמו הצהרותיהם של צנחן
ושל קצין גבוה בצבא הפורטוגלי, על הימצאות עוזים ישראליים בידי צבא פורטוגל.
דויד בן־גוריון — לוותר בכלל על הצעתה
לסדר־היום. שיכנעת את מפ״ם — מפלגה
הטוענת לדגל המלחמה באימפריאליזם —
לשנות את נוסח ההצעה שלה לסדר־היום,
לוותר על כל רמז לפורטוגל ולעוזים, ולהסתפק
בנוסח תמים וחסר־שיניים :״הבטחת
האמצעים הנאותים שנשק שמכרה ישראל
לא יגיע, שלא באשמתה, לידי צד שלישי.״
(וייאמר רק דרך אגב: לפי הצעה וו של
מפ״ם, מותר שנשק ישראלי יגיע לידי
רוצחים קולוניאליים, בתנאי שזה דווקא
יהיה באשמתה).
וכך הצלחת ליצור מצב שרק ־מפלגה

היא מוכיחה כי ״אוגזרבר״צדק
ככל מאת האחוזיס -הן לגבי
הימצאות הנשק הישראלי באנגולה,
והן לגבי העובדה שנשק זה
עבד דרך־ ידי הצבא הגרמני. היא
מאשרת במאה אחוזים את גילוייו
של אלי תבור, עד לפרטי פרטיהם.
מיד,
כמובן, עולה בהקשר זה פרשת ה־ -
עוזים בקטאנגה. גם פרשה זאת צפה ועלתה
בעקבות ידיעה שפורסמה באן בזרבר.
כתב העתון מסר, ממקורות האו״ם, כי

ול סגן שר-הבסחון בפרשת הימצאותה״?־ ודם״ ורתוצדת ישראל באשרת

במחסן־נשק של לוחמי צ׳ומבה נמצאו, בין
יתר כלי־הנשק הלכודים, עוזים ישראליים.
אתה, כמי, בן, הכחשת .״עתון זה,״ הודעת
לכנסת ,״נכשל כבר בעבר בפירסום
ידיעות בלתי־בדוקות, שמש ם מד, משובץ
בהן גם נשק מדגם ישראלי אין יסוד
לבדותה שנשק מדגם ישראלי או ממקור
ישראלי מצוי בקטאנגה, לא בצד האו״ם
ולא בצד הכוחות הלוחמים באו״ם.״
מעניין, כאמור, להעריך הכחשה זו לאור
אימות הידיעה הראשונה. אבל זה עניין
נפרד.

.״•פרשה הזאת בודה מצטרפת לו
1כתב־אישום אישי נגדך, מר פרס. אתה
יושב על ספסל־הנאשמים בבית־הדין של
האומה, מואשם בארבעה סעיפי־איש־ם חמורים
ביותר.
אישוםראשון: הנך מואשם בזה ש־גוללתי
חרפה על צבא־ההגנה לישראל ועל
כל חייל מחייליו, בעבר, בהווה ובעתיד.

בזאת שבאשמתך הגיעו לידי
עוצבות־המיבצע הפורטוגליות, הידועות
לשימצה ולדראון בעולם
פולו, רוצחות זקנים, נשים וילדים,
כלי־נשק הנושאים את סנזל
צה״ל, המזוהים עם צח״ל, והנושאים
את שמו של חייל צה״ל.
אילו הודית ברגע הראשון בעובדות והבעת
צער עליהן, יכול היה הציבור להאמין,
כי אכן קרתה כאן שגיאה מצערת
ובלתי־צפויה, וכי אינך אשם בה .׳אולם
מסכת שקריך מאז ועד היום מוכיחה כי

טוב של צה״ל נגרם בידי סגן שר*
הבטחון, הנושא מדי יום את שמו
של צה״ל לשוא בדי לקדם את
הקאריידה הפרטית שלו ולחסל
את יריביו, הרי זו אשמה חמורה
שבעתיים. כאן אין אפילו נסיבות
מקילות.

ייבום שני: הנך נאשם בזה ששי־קרת
ביודעין ובמצח נחושה לשני מיליון
•אזרחי. ישראל.

בזאת שהבטחת להם בי נשק
ישראלי לא הגיע לפורטוגל, וכי
כל הטוענים אחרת טופלים עליך
האשמות־שוא -בידעך כל העת
כי הידיעה נבונה.
אין הדבר בגדר אשמה במדינה טוטאלי־טארית,
פאשיסטית או קומוניסטית, בה אין
זכויות לאזרח ובה מהווה השקר מכשיר
רשמי של השלטון. אנחנו, במדינת• ישראל,
טרם הגענו לכך. עוד יש זכויות לאזרח —
ואחת מזכויותיו העיקריות היא לקבל מידי
נבחריו אינפורמציה נכונה, כנה ואחראית.
הפצת שקר חוזר ונישנה, באמצעות רשת־תעמולה
מסועפת ומוסווית (״יונייטד פרם״),
מתוך מטרד, ברורה לרמות את אזרחי המדינה
בעניין הנוגע למצפונם, לכבודם ול־הכרתם
העמוקה ביותר — הרי זה פשע
שאין לו כפרה.
יש*ם שלייטי: הנן נאטם בזה ש־הולכת
שולל, ביודעין ובחוצפה עיל־

! *1 1 ״13ן 5 1פורסמה השבוע בעמוד הראשון של ידיעות אחרונות. התמונה
צולמה בלורנצו מארקש, בירת מוזאמביק, באפריקה. בעל הזקן הוא

העתונאי הישראלי אביטל מוסינזון ,׳המחזיק עוזי של הצבא הפורטוגלי. משמאל:
קצין פורטוגלי, שבא לחופשה משדה־הקטל באנגולה והביא עמו את נשקו האישי — העוזי.
ידעת את העובדות מן הרגע הראשון, וכי
על כן החלטת להסתירן במסך עבה של
כזבים מתוכננים.
(ודרך אגב: עתה ברור גם כי הצבא הגרמני
מעולם לא היה מעוניין בעתים בשביל
עצמו, אלא שקנה אותם רק בדי שהנשק
הישראלי ישמש לו תעודת־הכשר בעיני
כל החרד בפני תקומת צבא נאצי חדש.
בהזדמנות הראשונה דאג למכור את הנשק
לאייכמנים הפורטוגליים, שהפכו את אנגולה
לאושוויץ אדירה. גם את זאת חייב היית
אתה לדעת).

באשר הכתם הזה על שמו ה־

אית, את הכנסת הריבונית והממשלה החוקית
של מדינת ישראל.

בזאת שנתת במה פעמים את
דיברת־הבבוד שלך, הן לממשלה
והן לכנסת, ששום נשק ישראלי
לא הגיע לפורטוגל -כידעך שה־היפך
הוא אמת.
אתה הפרת את המדיניות המוצהרת של
הממשלה, שבאה לידי ביטוי בהחלטתה מיום
ה־ 16,ביולי , 1961 ,לאמור :״לא יימכר נשק
למדינה ־הנמצאת במצב של לוחמה להבטחת
שלטון קולוניאלי.״

אתה אמרת לכנסת :״במעט מאיד מקרים
הכניסו כל־כך הרבה אי־דיוקים בנושא כה
מזיק לישראל כמו בעניין אנגולה.״

אתה גרמת לכך שבנפת ישראל
ביישה את עצמה פעמיים, והצביעה
פעמיים נגד האמת, שהוכחה
עתה סופית.
אולי אתה יכול להזכיר להגנתך כי הכנסת
רצתה להיות מרומה, שמפלגותיה לא
עשו את המאמץ הזעיר ביותר כדי לגלות
בעצמן את האמת, שהכנסת הוסיפה להאמין
לך (או להעמיד פנים כאילו היא מאמינה
לך) בידעה כי אתה משקר, וכי לבסוף
הורידה את העניין מסדר־היום אף שכבר
היו מ־נחות לפניה הוכחות שחור על גבי
לבן, בצורת תצלומים חד־משמעיים.

אולם הכנעתה המבישה של הכנסת
אינה משמשת צידוק לך.

ישוט רביעי: הנך נאשם בזה ש־טפלת
על יריביך, ביודעין, האשמות־שווא
זדוניות, הוצאת עליהם דיבה מתזעבת
וניסית לעורר נגדם את זעם הציבורי בשקרים
נבזיים.

בזאת שטענת כי שוחרי האמת,
ובראשם ״העולם הזה״,
משרתים את האוייב ושונאים את
המדינה.
ה־29

בנובמבר,

בוויכוח בכנסת, ביום
, 1961 אמרת, בין השאר:
״עכשיו אנו באים לשאלה השלישית —
כיצד זה קורה שבמקום שמפלגות, עתונים
וסיעות, שחייבים להבליט קבל עם ועדה,
קבל עמים ועדות, בגאוזה מוצדקת, את עמדתה
העקרונית והבלתי־מתפשרת של ממשלת
ישראל לגבי מלחמות קולוניאליסטיות,
מנסים להפיץ את הבדותה חסרת־השחר, כאילו
אנו פועלים נגד עצמנו ובניגוד להכרתנו
אנו? האומנם יש לחקור על כך את
ממשלת ישראל, או יש לבדוק את המוטיבי־זציה
המשולבת של אנשי עולם המחר ואנשי
העזלם הזה, להלעיז כי מדיניותה של
ממשלת־ישראל היא בהתאם לצרכים של
כוחות עויינים לנוי״
ובקטע שני, כעבור כמה דקות, בצורה
ברורה וחצופה עוד יותר (אם כי בעברית
משובשת):
״העניין הזה אינו מרפה מאתנו כל הזמן.
ולמה אינו מרפה? לא העניין אינו מרפה,
אלא לא מרפה העובדה שיש במדינת ישראל
כוחות שעויינים לה, ואינם רוצים להפריד
בין חקירת האמת ובין אבחנת ה־אוייב.״
במלים
אחרות: נהגת בדרך המקובלת של
״תיפסו את הגנב!״ לפי השיטה הישנה של
הנאשם, העונה למאשימו :״אחותך זונה!״

אהרי שהסתבבת ללא מוצא ברשת
שקריך, אחרי שהובאה ההוכחה
המוחצת, כאשר בניינך
עמד להתמוטט, נטלת לידיך את
הנשק האחרון של אדם הפר
מצפון: העללת על מגלי-האמת
שהם סוכנים של אוייבי המדינה,
שהם שייכים לקנונייה אפלה המסבנת
את בטחון המדינה ואת
קיומה.
התיתכן דרך שפלה יותר?
היתכן ניצול מחפיר יותר של בטחון-
המדינה כדי לטשטש פשעים ולחפות על
מעשי־תועבה?

הנמצאה הדגמה חותכת יותר
לאימרתו המפורסמת של הד״ר
ג׳ונפון :״הפאטריוטיזם הוא ה•
מיפלט האחרון של נבל״?

* * ל כל אחד מארבע פרטי־האישום

מכל תפקיד הנוגע לכבוד המדינה ולבטחונה.

על כל ארבעת פרטי-האישום
יחד יבול להיות רק גזר-דץ אחד:
נידוי מחיי-הציבור במדינה דמו־קראטית.
שאם
לא כן, פירוש הדבר כי מדינת ישראל
חדלה זה מכבר מלהיות כזאת.

ף כאשר הועלה הענין בשלישית במוס!
דות השלטון, מה היתד, התשובה? כאשר
נודע כי סיעות הגישו שאילתות בכנסת
ושרי מפלגות המיעוט רצו לדעת מה הפעם
בפיך ובפי השר הממונה עליך — שוב
באה הכחשה טוטאלית. הפעם הסתמך מר
דויד בן־גוריון על ״הוכחות״ שאותן סירב
להציג או לפרט, בקבעו כי הוא מאמין
להודעת ממשלת בון שלא מכרה עוזים.
בדיוק כמו אותו בן־כפר ששמע על חיה
משונה, מנומרת ובעלת צוואר ארוך, ש קוראים
לה ג׳יראפה. הוא סירב להאמין לסיפור
זה. גם כאשר הובא לגן־החיות והוצגה
לפניו הג׳יראפה, התעקש באי־אמונו.
״זה לא יתכן,״ הכריז לעומת הג׳יראפה,
״אין חיה כזאת!״

אבל החיה ישנה. בדיוק כשם
שישנם ״עוזים״ באנגולה...

! 3האלה לבדו חייב פסק־הדין להיות:
פיטורים ממשרת סגן־שר־ד,בטחון והרחקה

בסדיוה
תו צ או ת הגרל תהפר סי ם
מב צ ע ״החליפה הלועופפת׳
המאורגן ע״י חנויות

״איוניר״

״סבנה״

בשתוף פעולה עם חב׳

רשימת הזכיות
מס׳ 1979 טיסה לבריסל, פריז וחזרה
מם׳ 1055 טיסה לאתונה וחזרה
3 1105 ,1038 ,1025 חליפות נ׳רסי בשווי 150-ל״י ס״א
1129

1130

1199

1076
1186 1223

1036

1198

1005

1074

1133

1104

1051

1119

1085

1140

1033

102 9

1170

1152

1065

1214

1939

1976

1060

25 תיקי
נסיעה

בעלי הזכיות מתבקשים לפנות למשרד פרסום שחם, ברח׳ נחלת
בנימין ,47 תל־אביב, בין השעות 8בבקר עד 5אחה״צ, החל
מיום ,28.1.62 לשם קבלת אשור מתאים.

הופיע הספר ההודי
אהבה חופשית

הנודע על

״קמה ₪ו1ד
הספר ש אין דו מ ה לו בין
ספרי האהבה שהוצאו מעולם

הגישה האכזוטית
לאהבה חושנית
114 יד ע § 4 1¥1 4א

תרגום עברי, בהוצאת כיס
בכל דוכני העתונים 1.20 .ל׳׳י.

יא שה ההרצאה באגודה
האנזבורגההיה
הר אביב
1.31.1962

בהריה
ה מ תנ ה הנאת ביו תר :
ספרו של פ רו פ׳ אשר מן

״לקראת אמהות׳
להשיג בכל חנויות הספרים

(המשך מעמוד )6
רוח, לא מתוך אדישות, אד מתוך ש־
״טרם חדרה להכרתי הבנת המתרחש״ .את
המתרחש סביבי הנני מבין יפה כל הזמן.
אך תגובתי, כמה מקורות לה:
(א) הרגשת בטחון פנימי־מצפוני מלא,
כי לא עשיתי דבר שיש בו כדי לגרום שמץ
של נזק לבטחון המדינה או לענייניה.
אפילו פסק־דינם של שופטי אינו טוען כי
מסרתי למישהו משהו שיכול היה לגרום
נזק כזה.
אילו נתפרסם מהלך המשפט במלואו, היה
מתברר לכל, כי למעשה הורשעתי בשל
ההנחה המשפטית שבאותו חוק קטלני, לפיה,
אם קיים אדם מגע עם מי שהש.ב.
מחזיקו או מגדירו ב״סוכן זר״ ,ואין הסברו
נמצא סביר בעיני השופטים — רואים אותו
כאילו מסר ידיעות סודיות, מבלי להיות
מוסמך לכך, ודינו עונש חמור.
״ידיעה סודית״ לפי פירושי אותו חוק,
יכול להיחשב כמעט כל דבר שבעולם. כל
שהוכח, איפוא, במשפטי הוא: שאותו חוק
— קטלני הוא, ועלול לשמש מכשיר לחי סול
כל אדם שברצון הש.ב. לחסלו. אם
יישאר חוק זה בתוקפו כמות שהוא —
ודאי לא אהיה אני ד,קרבן היחיד מסוג זה.
>ב) בטחוני המלא, כי הרעיונות והערכים
שלמענם הנני לוחם מזה שנים רבות —
לא רק הכנסתי לבית־כלא, אלא אף הכנסתי
לבור־קבר, אין בה כדי להמיתם. האמת
ההיסטורית אף אם יקברוה עמוק, סופה
שתצמח מארץ.
אם יעמדו לי כוחותי הפיזיים להגיע לכך
או לא — לכך אין חשיבות מכרעת. מה
שכתבתי והשמעתי על רעיונות אלה חיה
יחיה, ויום יבוא ואף יתן פריו.
תקוותי היא, כי גם ספרי על ישראל
והעולם הערבי, שהוא לפחות אחד הגורמים
לרעה אשר באתני — אף הוא יראה
אור. אף אילו נגזר היה שלא אוכל לטפל
בעצמי בעידכונו ובליטושו הסופי, הנעשה
בדרך כלל בשלב האחרון של הדפסת ספר
— יכול הדבר להעשות גם בלעדי, ואני
מקוזה כי עשה ייעשה בשעה הנכונה ולפי
רוחי וטעמי.
״איני הראשון״ .איני הראשון שנגרם
לו עוול בעולמנו אנו ובעולם בכללו.
גדולים וטובים ממני שילימו מחיר גבוה,
לעתים אף במלוא המחיר, בגלל מאבקם
ונאמנותם לרעיונות נשגבים. באחד המכתבים
הרבים שקיבלתי בימים אלה צויין
כי אירוניה של החיים היא, שאדם אשר
פעל בשליחויות בארצות שונות ובנסיבות
משונות כל־כך, והיה נתון לא פעם בסכנה
ליפול לבית־סוהר בשל פעולות למען התחייה
הלאומית היהודית ולמען תקומת עצמאותו
של עם ישראל בארצו — דווקא
מדינת ישראל היא שתושיבו בבית־סוהר.
על יסוד האמת הידועה לי היטב ועל
יסוד מהלך משפטי בבית־המשפט המחוזי
בחיפה, האמנתי כי אזכה לפסק־דין של
צדק, שיהיה בו משום פיצוי על הסבל
שנפל בחלקי מאז החלה פרשה זו, לפני
שלוש שנים ושלושה חודשים. עתה אקווה
כי אזכה בבית־המשפט העליון, וכי בסופו
של דבר לא יינתן לעשות לי עוול על לא
עוון בכפי.
ובינתיים, אם איאלץ ללכת לבית־הכלא,
אראה זאת כשליחות נוספת בשרשרת השליחויות
השונות שמילאתי בימי חיי, והפעם
שליחות במאבק על הדמוקראטיה הישראלית:
אם יהיה בה בפרשה זו כדי לפקוח
את עיני הציבור על הסכנות שבאותו חוק
קטלני ויסיקו את המסקנות הנאותות מכך,
אקבל באהבה את מנת הייסורים אשר זומנה

ידועים לי היטב רחשי האמון, הסולידאריות
והידידות העמוקה אשר רוחשים לי
ולמאבקי רבים־דבים מטובי האנשים בארץ
הזאת. זרם המכתבים, המברקים והביקורים
האישיים להם זכיתי מאז פירסום פסק־הדין,
אף הם עדות לכך, ונוסכים בי
שקט פנימי ואמונה כי סוף הצדק לנצח.
עמידתה של התנועה לצידי במאמצים להו ציא
לאור את הצדקתי, והתייצבות קיבוצי
מאחורי מאבקי זה — מקורות עידוד וסיפוק
מוסרי עמוק הם לי ולבני־ביתי.
בכוח כל אלה אמשיך במאבק, וחזקה
תקודתי לזכות בו.

יחסים מרחביים
שי חתה חו ד ש
הדבר נודע רק השבוע, אף כי קרה לפני
שלושה שבועות.
.בעת קבלת-הפנים אצל הנשיא דה־גול,

לרגל השנה האזרחית החדשה, היה בין האורחים
המוזמנים גם הרב קפלן, רבם הראשי
של יהודי צרפת. לאחר הברכה המסורתית,
החליפו הרב והנשיא דברים
קצרים:
הרב :״כבוד הנשיא״ הרשה לי להביע
באוזניך את חרדתי העמוקה לגורל בני
דתי, יהודי אלג׳יריה.״
הנשיא :״הרי קיימת מדינת ישראל. יש
להם לאן ללכת.״
הרב :״אבל יהודי אלג׳יריה הם אזרחי
הרפובליקה הצרפתית!״
הנשיא :״האם גם האלג׳ירים מכירים במעמדם
זה של יהודי אלג׳יריה?״
לשיחה לא היה המשך.
דת אלוה צבאות
משה חיים שפירא לא היה מגיע למעמדו
הרם אילו לא ידע להתבטא בצורה נוקבת
וחריפה. לא מכבר הוכיח זאת מחדש ב־ניו־יורק,
כאשר הותקף במסיבת רבנים
על־ידי אדוקים קיצוניים. רב אחד אף טען
כי אסור היה לשפירא להסכים לחוק-
השבת, שאינו חל על חיפה.
השיב שפירא :״בפעם הראשונה אני שומע
עכשיו שאם צבא מצליח לכבוש שלושה
רבעים של מדינה, ואינו מצליח לתפוס
עוד עיר אחת — עליו להיסוג מכל
השטח שכבש, רק בגלל אותה עיר שלא
לכד.״
עו ד מימשר צבאי. הירהורים איס-
טראטגיים אלה הרגיזו את חברי הליגה
למניעת כפיה דתית, שהוציאו השבוע עלון
בשם לכד (ראשי־התיבות של מטרת הליגה)
.העורכים, שסיסמתם היא :״נישואין
אזרחיים — שבת ללא כבלים — חופש
התפריט״ ,שמו את המובאה על שער העלון,
בתוספת השאלות הבאות לכבוד השר:
9׳ ״לצורך איזה כיבוש אורגנו צבאותיך?״

״בתינו בערים הכבושות. מה הם
ומי הם הפולשים?״
9״התודה כי הנך מנסה לכפות עלינו
חוקי צבא כובש?״
מנגנון חזון העצמות
״ד״ר אליאב סיים את תפקידו כקונסול
ישראל בניו־יורק לפני שבועיים, עם סיום
תקופת־כהונתו השגרתית,״ כך הודיע דובר
משרד־החוץ לכל מי שהיה מעוניין בכך.
לדברי הדובר, נמצא אליאב עתה בחופשה.
ואולם לכמה אנשים במשרד־החוץ היתד,
גירסה אחרת, לסיבת סיום תפקידו של
אליאב — הידוע יותר בשמו הקודם, דר׳
בנימין לובוצקי, שהיה אחד הכוכבים של
התנועה הרביזיוניסטית בארץ, לפני שהצטרף
למפא״י במלחמת־העצמאות.
כי בתוקף תפקידו בניו־יורק, בא אליאב
במגע עם בעיית העלאת עצמותיו של האיש,
שהעלה אותו פעם לגדולה: ואב ז׳בוטינסקי.
הוא היה הכתובת לפניות המוסדות היהודיים
בארצות־הברית, שדרשו להעביר את העצמות
לישראל. תוך כדי כך נתברר, כי
אליאב אינו מתנגד לכך, ואף פעל לטובת
העניין.
היה זה אות וסימן לראשי משרד החוץ,
כי אכן שרת אליאב בתפקדיו, זמן רב מדי.

מעזפט
היכרות •שנה
היו ימים כאשר הרב ישראל בן־מאיר
(שעוד נקרא אז בשמו הקודם, רוזנברג)
לא אהב שופטים. היה זה כאשר הח״כ ה־דתי־לאומי
הועמד למשפט בעוון עסקות־מטבע.
השופט, שזיכה אותו, השמיע תוך
כדי כך דברים בלתי מחמיאים על אופיו
ומהימנותו.
השבוע ניתנה לח״כ בן־מאיר ההזדמנות
למנוע את התמנותם של שופטים מרושעים
כאלה בעתיד. בעזרת מפא״י, הפך בן־
מאיר חבר־הודעדה הממנה את שופטי ישראל

. 2 + 4 + 3כך נקשר שמו של בן־מאיר
בתמרור נוסף בדרכה של מערכת־המשפט
הישראלית. כי מינויו לוועדה היה חלק
ממיבצע שהביא להשתלטות גמורה של
מפא״י על מערכת המשפט (ראה הנידון).
• אמנם השופטים נזתנזנים על־ידי נשיא
המזינה, אך הלה חייב לפעול על פי המלצת
הוועדה.
חעזזס חדה?ז* ו

לפי חוק השופטים, מירכבת הוזעדה מתשעה
חברים: שר־המשפטים, שהוא יושב-
ראש, שר שני, המתמנה על־ידי הממשלה;
נשיא בית־המשפט העליון ועוד שני שופטים
עליונים; שני חברי־כנסת ושני נציגי ציבור
עורבי־הדין. בעבר מנע הרכב זה את השתלטותה
של מפא״י.
עתה חל שינוי מכריע במצב. שר־המש־פטים
החדש הוא איש מפא״י, וכמוהו השר
השני בוועדה, שר־המשטרה בכור שיטרית.
נשיא בית־המשפט העליון היה, עד
להתמנותו, עסקן ותיק ופעיל של מפא״י.
בסך־הכל: שלושה קולות.
לעומת זאת עלולים שני שליחי לשכת
עורכי הדין ושני השופטים העליונים האחרים
להיות בלתי־תלויים במפא״י. לכן היה
הקרב סביב מינויים של שני נציגי הכנסת.
בידיהם היה לתת רוב מוחלט למפא״י.
כלי סנטימנטים. האופוזיציה טענה
כי יש לתת לה ייצוג בוזעדה זו. בפיקחות
רבה הציעה את פנחס רוזן, שר־המשפטים
לשעבר, מתוך הנחה, כי מפא״י תמנה אותו
מתוך הכרת־טובה. שהרי היה זה רוזן שדאג
לחקיקת כל החוקים שמפא״י היתה
מעוניינת בהם — כגון חוק בטחון המדינה.
כנציג שני הציעה האופוזיציה אדם,
הידוע כמשפטן מזהיר: ח״כ חרות יוחנן
באדר.
אולם מפא״י פעלה בלי סנטימנטים. היא
לא עמדה על מינוים של שני חברי המפלגה
דווקא. היא העדיפה שני גרורי מפא״י,
שיעשו את רצונה, מבלי לנקר את עיני
הציבור כמפא״יניקים. השניים, שנבחרו
השבוע על־ידי הכנסת (פעם ברוב של 56
נגד 38 ופעם נגד :)36ח״כ המפד״ל בן־
מאיר, וח״כ אחדות־העבודה נחום ניר.
כל משפטן בארץ יבין את המשמעות:
רק אדם הרוקד לפי חלילה של מפא״י יתמנה
להבא כשופט, ורק שופט הנאמן להנחיות
השלטון יהיה בעל סיכוי לעלות בסולם
הדרגה, התפקיד והמשכורת.

עתזנזת
שלמ ונ י ם
החוק הפלילי (סעיף 109א׳) ,מגדיר בפירוש
מה דינו של פקיד ציבור, המקבל
דבר ערך כלשהו ללא תמורה, מאדם הנוגע
במשא־ומתן או עסק, הנעשה בידי פקיד
זה. הוא ״יאשם בעודן. ויהיה צפוי למאסר
של שנה אחת,״ קובע החוק.
אולם בחוק הפלילי אין עדיין סעיף הקובע
מה דינו של פקיד ציבור, המעניק
דבר ערך כלשהו, ללא תמורה, לאדם הנוגע
במשא־ומתן או עסק, הנעשה בידי פקיד
זה. אלא שהעדר סעיף כזה עדיין אינו
משנה את העובדה, שגם מעשה כזה כמוהו
כמעשה שוחד.
אם גוף ציבורי כלשהו מעניק, למשל,
לעתונאים, המופקדים על־ידי עתוניהם לכיסוי
פעולות גוף זה, הענקות וטובות
הנאה ללא שום קשר עם עבודתם, פירוש
הדבר שהוא משלם להם שוחד. וזהו בדיוק
מה שעושה עירית תל־אביב לכתבי
היומונים המכסים את פעולותיה.
המחלקה המפותחת. אחת המחלקות
שהתפתחו בצעדי־ענק בעירית תל־אביב,
עם הב,־ורו של מרדכי נמיר כראש־העיר,
היתד, המ.זלקה ליחסי־צבור. היא דאגה שהמסיבות
יוזמנו
לכל
כתבי העיריה
והארוחות שעורכת העיריה לכבוד אורחיה.
אולם אם אפשר למצוא צידוק לצעד זה
כחלק מעבודתם של עתונאים אלה, קשה
מאוד להסביר זאת לגבי שורת מעשים
אחרים:
׳•י לפתיחת בנינו החדש של התיאטרון
הקאמרי, רכשה העירייה מספר כרטיסים
במחיר של 150ל״י הכרטיס הזוגי, עבור
חברי מועצת־העיריה ופקידיה הבכירים.
העניקה כרסיסים כאלה לכתבי העיריה, למרות
שאלה לא כתבו, ולא היה מתפקידם
לכתוב, שורה אחת על המאורע.
^ לקונצרט חגיגי של התזמורת הפילהרמונית
לכבודו של ראש ממשלת דניה,
רכשה העיריה כרטיסים עבור כתבי ה־עיריה.
כאשר
פירסמה העיריה, בשעתו, מוספים.
מיוחדים בתשלום ביומונים, לציון
השגיה. של הנהלת העיריה החדשה, היא
שילמה במזומן לכתבי העיריה עבור כתיבת
מוספים אלדד,מעשה
האחרון הובא לידיעת אגודת
העתונאים, וועדת האתיקה של האגודה דנה
בצד המוסרי שבמעשה זה של כתבי העי־ריה.
אולם גם לאחר מכן, לא דחה איש
מהכתבים העירוניים את ההזמנות היקרות
למאורעות, שאין זד, מתפקידם לכסותם,

הפיוס תזח *מי

^ *וימי -י

סנדדר בגטו מדדיה

ו*!ת 6??)3י$זין

הפגנת תושבי מדדיה מול העיריה

חדר מול חדר, דירה מול דירה, חנות סול חנות
שנשלחו אליהם כשי על־ידי העיריה.
תעופה הזו הרהמשבף
במשך שנים רבות היתד, דיילת־אויר מלה
נרדפת לזד,ר במינוח הנוער הישראלי. מיטב
נערות־הזוהר הדיזנגופיות, ושורה ארו כה
של צעירי־חמד משכילים ומצליחים,
התחרו ביניהם כדי להגיע למעמד הנכסף
של דייל.
הסיבה לתופעה זו היתד, ברורה. בתנאי
היציאה הקשים מהארץ, נתנה הדיילות אפשרויות
בלתי מוגבלות ליציאה לחו״ל,
לשהייה ארוכה במקומות שונים בקוי העולם.
המשכורת הטובה, שחלקה שולם במטבע
זר, והעבודה הקלה לכאורה, היו
גורמי משיכה נוספים למקצוע.
״מלצרות פילומת. לפתע, בשנה האחרונה,
איבד מקצוע הדיילות את כל הקסם
שבו. דיילים ודיילות ותיקים נטשו
את משרותיהם. אל־על התקשתה מאוד למ צוא
מועמדים לקורסים החדשים שנפתחו,
וכאשר מצאה אותם, שוב לא היה החומר
האנושי על אותה רמה שהורגלה לדד,מצב
הלך ורע. בעוד שקודם לכן חויי־בו
המועמדים לשלם שכר לימוד עבור הקורס
שהכשיר אותם לתפקידם, הרי עתה
לא זו בלבד שתשלום כזה לא נדרש מהם,
אלא שחברת אל־על עצמה הציעה לתלמידים
דמי־כיס בתקופת לימודיהם. אולם כל
ההקלות לא הצליחו למלא את המחסור.
מצב זה נגרם לא רק משום שבזמן האחרון
נעשתה היציאה לחו״ל לקלה ונוחה
יחסית. הגורם העיקרי היה, כניסתה של
אל-על לעידן הסילון. בעוד שבתקופת ה־קונסנויילישונים
והבריטניות, ארכה שהיית
הדיילים בחו״ל, בין טיסה לטיסה, ימים
ואף שבועות, הרי בתקופת הבואינגיס יש
רק אתנחתא של מספר שעות בלבד.
לנוכח התיפעול המלא של מטוסי החברה,
הועלה מקסימום שעות־הטיסה לדיילים עד
ל־ 16 שעות. כך יכולה החברה להעסיק
דייליה בטיסת הלוך ושוב ללא שהייה.
מהירות טיסתם של מטוסי הסילון, ומספר
הנוסעים הרב בהם, עשו את עבודתם
של הדיילים למפרכת ומעייפת. לעתים קרובות
הם נאלצים להסיר את מגשיהם של
הנוסעים עוד לפני שאלה כילו את ארו חותיהם.
בתקופת הסילון הפכה הדיילות
למלצרות מעופפת ולא עוד.
אותה בעיה עמדה גם בפני חברות תעופה
זרות. חכרת התעופה האמריקאית פאן
אמריקן, פיצתה את דייליה, בהגדילה את
משכורתם עד לחמישה דולר לשעת טיסה.
באל־מל התשלום הממוצע הוא 42 סנט
לשעת טיסה.

תל־אביב
גיטו בשר?
״הסנדלר בגיטו!״ כתובת זו, באדום ל ד

הם, על גדר קרשים גבוהה, לא התנוססה
באחד הגיטאות. כתובת זו כתב הסנדלר
לבן־השיער והממושקף, יעקב שטיינר (,)60
באחד מימי השבוע, במרכז רחוב דיזנגוף
התל־אביבי, על גדר שהוקמה בידי פועלי
החברה הקבלנית מעונות מדדיה, ושחסמה
את יציאת אנשי השכונה לרחוב התל־אביבי
הראשי.
מלחמתם של יעקב שטיינר וחבריו בחברת
המליונים, מתנהלת כבר שנים ארוכות.
היא החלה, כאשר קנתה החברה את הקרקע,
השוזר, הרבה מליוני לירות ישראליות, ב־
600 אלף לירות מרשות־הפיתוח. את פי
הדיירים לא שאל איש. איש לא ניסה להתעניין
שמא הדיירים, היושבים עשרות שנים
על הקרקע, ירצו לקנותה בעצמם — היא
נמכרה לחברת נורדיה וחסל.
הבעייה העיקרית של החברה היתד, פינוי
התושבים. במקום להציע לתושבי המקום
דירה תמורת דירה, החליטה החברה להרוויח
גם עליהם. כל תושבי הצריפונים קיבלו
הודעה, שאם ישלמו כ־סססד לירות נוסף
לויתור על צריפונם, יוכלו לקבל דירה בת
שני חדרים. הדירה לא תירשם על שם
הקונה, לפחות עד סיום הבניה הכללית בשכונה.
״להמשיך
לחיות!״ חלק מהדיירים
נתפתו. חלק אחר, בעיקר חברי תעד השכונה,
שנבחר על־ידי התושבים להילחם בחברה,
נקנה על־ידה במחיר דירה מרובת
חדרים וחנויות.
לאלה שלא נכנעו היה נכון קרב. בתי
שימוש נהרסו. משפטים לעשרות הוגשו
נגד אנשים המרתיחים בקושי את לחם יומם
וודאי שאין ידם משגת לשלם שכר
עורך־דין. לבסוף הוקמה הגדר.
רבים לא עמדו בלחץ ונכנעו להצעות
החברה. אך מאה משפחות, הדיירות הותיקות
ביותר בשכונה, לא הסכימו לתתר
על רכושם, אלא בתנאי אחד: חדר מול
חדר, דירה מול דירה, חנות מול חנות!
לאחר שבחרו בתעד חדש, יצאו דיירי
נורדיה השבוע להפגנה מול בית העירייה.
ראש העירייה, מרדכי נמיר, הבטיח -להם. ,
שאם יסכימו לבוררות ־של שופט בית־משפט׳
יעמוד הוא מאחורי החלטת הבורר.
אך אנשי השכונה לא רצו לתת פתח לפשרה.
הגיב אחד מחברי התעד על הצעת נמיר:
״אני לא יודע מה יש פה צורך בבורר.
ברור לגמרי שאלה הצריפים שלנו, ושרוצים
לזרוק אותנו מהאדמה — אז שיתנו
לנו רק אתי מה שמגיע לנו, אנחנו בטח
לא נתעשר מזה, רק נוכל להמשיך לחיות!״

היסטוריה
ללא דיוק התיויינודו
על קיר חדר הגרדום בכלא עכו, יש
ארבע טבלות: אחת לנידוגי האצ״ל; שתיים
לנידוני הלח״י; ואחת לנידוני ניל״י. על
הקיר יש מקום לשמו של תלוי אחד נוסף,

איש ההגנה. אך אנשי ההגנה מתחמקים
מלהכניס את שמו לרשימה. האיש הנוסף
הוא מרדכי שוורץ, שנתלה בצווארו עד צאת
נשמתו, לפני 32 שנים.
שוורץ היה נוטר יהודי מטעם ההגנה.
בהיותו באזור זכרון־יעקב עם נוטר נוטף,
ערבי, הרגיש שחברו שולח את אנשי הכנופיות
בסביבה למקום עבודתם של היהודים
ואלה מתנפלים על היהודים והורגים
בהם. שוורץ התמלא רוח נקם, התנפל
על הנוטר הערבי, הרגו, נידון למוות ו־ניתלה.
אחיו,
שהגיע בימים אלה מארץ אירופית,
התעניין אצל מנהל מכון ז׳בוטינסקי, דר׳
יוסף פעמוני, מדוע לא הונצח שמו של
אחיו. פעמוני שנואש מפניותיו לאנשי ההגנה
לשעבר, הפנה אליהם את האיש עצמו.
בכל מקום אליו פנה נתקל בקיר אטום.
בינתיים נשאר קיר הכלא לבן. לא נמצא
איש שיעז לחון את זכרו של איש־ההגנה,
שהפר את פקודת ההבלגה ושילם על
כך בחייו.
חדרה עוד סרשה
רבים מתושבי הדרי -הופתעו השבוע.
בהודעות שנשלחו לביתם, נדרשו לשלם ל-
עיריה חובות, שנזקפו על שמם עוד משנת
. 1950 הם קמו כאיש־אחד, הודיעו בתוקף
כי פרעו חובות אלה בשעתו. אך גובר ה־עיריה
החדש, בנימין דורון, השיב נמרצות:
״בכרטיסיה צויין, אמנם, כי השטרות נתקבלו
לכיסוי החוב, אך לא שהם נפרעו.״
לאזרחים היתה, מאידך, טענת־תשובה הגיונית•
״אם כך״ אמרו ,״החזירו לנו את
השטרות ותקבלו תמורתם.״ הגזבר היה חסר־אונים.
ראש העיר, יצחק וידרקר, מיהר
להטיל את חובת ההוכחה על ציבור הנישומים.
הודיע :״כל מי שימציא את
השטרות שנפרעו על ידו, יזוכה מיד.״
הוא היה בטוח, כי כיום 11 ,שנה לאחר
מועד החוב, לא יחזיק בידו איש שטרות
ישנים- .הוא. גם לא יכול היה לנהוג אחרת,
כי כל נסיון לזכות את הכרטיסייה ללא
אסמכתא, יתקל בעינו של מבקר המדינה.
אולם כמה מהנתבעים נקטו מיד יוזמה
פרטית. הם פנו לבנקים בהם החזיקו את
כספם, גילו ברישום חשבונם, כי אמנם
נפרעו חובות אלה. אחד מהם אף מצא
בעליית־גגו את השטר שפרע בזמנו. הוא
מסרו לעיריה וחשבונו. זוכה מיד.
,וידרקר עצמו, הורה בינתיים לגזבר לבדוק
את ספרי חשבונות העיריה בבנק
הלוואה וחיסכון בהדרה ׳.הוא אינו שש ביותר
לקראת האפשרות, שפרשה חדשה
תצוף לכותרות העיתונים, כפי שקרה לפני
שמונה שנים, כאשר נתגלו מעילות וזיופים
_בניהול עיריית חדרה. השבוע נראה
היה, כי ייתכן ולא יהיה מניס מכך.

בסדינה
בריאות
ה מגיפ ההש חו ר ה
תושבי אנגליה הקרירים, איבדו את עשתונותיהם
.״הבו לנו זריקות חיסון!״ קראו
מאות אימהות שצבאו עם ילדיהן על פתחי
מיניסטריון הבריאות. נהגי האוטובוסים זנ חו
את מכונותיהם ועמדו בתור לקבלת הרכבת
החיסון. נהגי המוניות של לונדון
סרבו להסיע פקיסטאנים, בהיותם בטוחים
כי כל פאקיסטאני הוא מפיץ חידקים פוטנציאלי.
שלטונות־הגבול
בתחנות המעבר בכל ארצות
אירופה, הקימו יחידות ביקורת וחיסון
מיוחדות.
שר הבריאות הקפריסאי הבטיח לתושבי
האי, כי לא נשקפת להם כל סכנה, והרכבות
החיסון ינתנו לכל דורש, מיד עם
התקבלן מאנגליה.
לנמל חיפה נכנסה האניה האיטלקית
פלאסינ״ה, כשהיא מניפה דגל צהוב — הסימן
הבין־לאומי לבקשת רשות כניסה
משרותיי הבריאות של הנמל.
מרכזי הבריאות בכל ארצות העולם עמדו
במצב־הכן, נוכח התפרצות פתא־מית של
מחלת האבעבועות־השחורות.

להתקרש והן נושרות ממקומן כשהן מותירות
צלקות שקערוריות וחורים בעור.
שיעור התמותה במחלה מגיע לפרקים
עד שלושים אחוז, אך רק לעיתים רחוקות
מהווה המחלה סיבה ישירה למודת. מרבית
הנפטרים מוצאים את מותם כתוצאה מסיבוכים
פנימיים שנוצרו עקב המחלה. השכיחים
ביותר הם מקרי דלקות בריאה, ב־סימפונות
ובגרון. אך לעיתים מתגלות גם
תופעות של הרעלת דם כללית, כתוצאה
מהחומרים הכוקפיים הנפלטים מוירוסי המחלה,
וכתוצאה ממוגלת השלפוחיות החודרת
אל הגוף ואל כלי הדם.
מציל האנושות. בסוף המאה השמו-
נה־עשרה, כאשר המגיפה השתוללה באירופה
וקבורת קרבנותיה הפכה עניין של
יום־יום, נמצא מציל לאנושות. לאחר שנים
של תצפיות ונסיונות, הצליח הרופא האנגלי,
אדוארד ג׳נר, להרכיב את נסיוב
החיסון הראשון כנגד המחלה האיומה. היו
מחלה, שנלקחו מדמם של
אלה וירוטי
פרות — לאחר שנתברר כי הם זהים כמעט
עם גורמי המחלה אצל בני האדם —
שהוחלשו בתנאים מיוחדים והוזרקו לגוף
האדם לשם יצירת נוגדנים בדמו. עקומת התחלואה
החלה יורדת במהירות, הגיע כמ־

הרכבה נגד אבעבועות בנמל חיפה*
רוצח מימי הביניים —

בית־חולים לחולי האבעבועות כקאראצ׳י
— על כנפי סילון חדיש
סיבוכים ומוות. בהיסטוריה רשומה
מחלת האבעבועות כ״המצאה״ סינית. כבר
לפני למעלה מאלפיים שנה הכירו בה הסינים
כמחלת־השטן. בני אירופה עשו
עימד, הכרה רק במאה השביעית, אך כבר
במאות השבע־עשרה והשמונה עשרה נרשמו
לזכותה ס /ס 10 של מקרי התמותה ביבשת,
ביחוד תמותת ילדים.
הסיפרות המקצועית מתארת את הופעת
המחלה כ״התקפה פתאומית של צמרמורת,
חום גבוה, כאבי ראש וגב.״ ביום הרביעי
למחלה מתחילים להופיע על הגוף סימני
תפרחת, המתפשטת והולכת מלמעלה למטה.
תוך ששה ימים הופכת התפרחת לשלפוחיות
תפוחות המתמלאות תוך יומיים
מוגלה. בשלב הבא מתחילות השלפוחיות

עט לממדים אפסיים. המגפה — נבלמה.
במרוצת השנים פותחה ועובדה שיטתו
של ג׳נר. וירוסי מחלת האבעבועות גודלו
באופן מלאכותי על גבי עגלים, ומרכזי הבריאות
בארצות העולם החלו לחסן את
תושביהם. כמועדי חיסון בזמנים כתיקונם,
נקבעו שלוש תקופות בחייו של אדם —
שבועות מספר לאחר היוולדו; בגיל 8־7
ובגיל 18־ , 17 עם גיוסו לצבא.
אולם לפתע, בשלהי המאה העשרים, כאשר
אירופה כבר רשמה את מחלת ה אבעבועות
כנחלת ההיסטוריה, פרצה המגפה
השחורה אל תוך היבשת התרבותית
* המרכיב: חייס שנוחון, התובע ראחרו־נה
חירוש משפטו בפרשת רצח מידה ארצי

והמתקדמת. מה גרם לכך? מניין באה הרעה?
ייבואחיידקיפ. הכל ההל בקיאציי,
פאקיסטאן, בשחר חג המולד הנוצרי. באוטובוס
לשדה־התעופה ישב נוסע צעיר בשם
עיסמת קאהן, שהתכרבל במעילו הכבד.
הצעיר בן ה־ 24 היה בדרכו ללונדון, שם
חיכו לו אחיו והבטחה של עבודה.
הוא רעד כילו, ולפי כל הכללים תסור
היה לו לנסוע. אך המק־ם ה־זמן כבר
במטוס איר פראנס, והיה מאוחר מרי לבטלו.
והעיקר: הוא פחד לאבד את הג׳וב
בלונדון, ואחרי ד,־ 31 בדצמבר שוב לא
ירשה לו החוק להיכנס בא־פן חופשי לאנגליה,
כפי שהיה נהוג עד כה לגבי אזרחי
הקומונוולת. הוא הרים את צווארון מעילו
עד מעל לאוזניו. אללה גדול.
כאן כדאי לציין, כי קראציי היא תחנת־הבעבר
הבלתי־אהודה ביותר בעולם. כאשר
נוחת שם מטוס, אסור לנוסעים לעזוב
את מושביהם5 .־ 10 דק״ת המתנה, עד שמופיעה
חוליית פקחי־התברואה, המרססים
את המטוס ויושביו בדי.די.טי. בעיני נוסעים,
שלפני שעות אחדות טיילו בפיקאדילי
או בשאנז־אליזה, נראית דאגה ז־ להיגיינה,
מוגזמת במקצת.
לגבי היציאה מקראצ׳י, לעומת זאת, מצטמצמות
פעולות הבריאות למינימום. אדם
יכול לבוא מסימטות פשאוזאר או. רוואל־פינדי,
מכפרי באלושיסטאן המרופשים, ולעלות
למטוס ללא כל בדיקה רפואית. די
שיהיה מצוייד בתעודת־היסון בת־תוקף.
כלומר: אסור לייבא חידקים מפארים,
לונדון או רומא. אכל אין כל מניעה
לייבא חידקים מארץ, הנחשבת לאחד המרכזים
הגדולים בעולם של מחלות־מדב־קות.
ואילו בלונדון, פאריס ורומא עובר
זרם כה אדיר של נוסעים שאין כל ביקורת
בריא־תית — אלא במקרים של מגפות
חמורות.
״הרוצח פא״ .כך קרה, שעיסמת קא־הן
עלה למטוס בקראצ׳י, כשהוא נושא בחובו
את זרע המגפה, שכבר הספיקה להפיל
500 חללים בארצו. כאשר הקיא בעת
הטיסה, הביטה עליו הדיילת בחמלה, בהיותה
משוכנעת, כי לפניה מיקרה רגיל של
מחלת־אוזיר. כאשר התכסה בשמיכה ולא
זז ממקומו עד שנחת המטוס בפאריס, לא
מצאה בכך כל תופעה׳מוזרה.
בפאריס החליף מטוס, ואחרי שהייה של
כמה שעות המריא ללונדון. כאזרח הקומ 1נ-
וולת היה עליו רק להציג את תעודת־החיסון
שלו כדי לעבור את ביקורת הגבולות.
ואז אפסו כוחותיו. הוא שכר מונית,
שהסיעה אותו לחדר מגוריו של אחיו.
בלילה: חגיגה עליזה, לכבודו.לפי חשבון
הסקוטלנד יארד, באו עמו במגע אותו לילה
כ״ 30 אורחים.
למחרת, כאשר קם להתגלח, גילה נקודות
אדומות על עורו השחום. אחיו לקח
אותו לרופא, שלמרבה המזל הספיק להתמחות
במחלות טרופיות, בימי גדולתה
של האימפריה הבריטית. הוא ידע בדיוק
מה מבשרות הנקודותהאדומית.
אות־האזעקה ניתן. החל בילוש אחר כל
מי שבא במגע עם עיכמת, מרגע צאתו מ־קראצ׳י.
כאשר מת ממחלתו, כעבור ארבעה
ימים, נשרפה גופתו. אך המחלה שנשא
עמו הספיקה בינתיים לעבור לאחרים ולנטוע
ברחבי העולם כולו בהלה מפני
מגיפה, של מה שידוע בתולדות הרפי־אה
כ״הרוצח הגדול״.
כוננות. גם בישראל הוכרז מצב חרום.
תחנות ההסגר בנמלי הים והאוויר —
אשר עד כה כמעט ולא נמצאה להם עבודה
— החלו מקיימות ביקורת קפדנית על
הנוסעים המגיעים מדי יום לארץ. תושבי
אירופה, אשר היו זוכים להקלות הרבות
ביותר בביקורת הבריאות, הפכו עתה לאנשים
הנבדקים ביותר. אלה מהם שלא
קיבלו תעודות המעידות על חיסון בתחנת
מוצאם, נאלצו לקבל את החיסון במקום.
גם צוותי־האוויר והים, ועובדי נמל־האוזיר
לוד ונמל־רים חיפה, עברו כולם את מבצע
החיסון.
את הפעולה המתנהלת בנמל חיפה, שהוא
השער העיקרי לישראל וממנה, הסביר
השבוע ד״ר פליק מוסברג, מנהל לשכת
הבריאות המחוזית בחיפה:
״ההוראות שקיבלנו הן, לחסן כל עולה
ונוסע אשר תעודת החיסון שברשותו ה יצ־אה
לפני יותר משנתיים. עד עתה, לשמח-
תנו, לא נתגלה כל מקרה מחלה, אך
במדד, וימצא מקרה כזה, הוא יועבר מיד
לחדר־בידוד ליד בית־החולים הקרוב ביותר,
בצורה שתאפשר העברתו לתוך בית-
החולים במקרה ויזדקק לטיפול מסובך
יותר.״

זוהי אסתר נרי ם־ ה

ברים, כפי שצולמה בעת שו
שנתיים. באותה תקופה גילתה ע
מאשר בפוליטיקה. אכזבותיה בארץ הביאוה לפע

אסהר

ף * אחדממרתפי בית־הבלא המרכזי
^סלנ שים בפזק־יז, עונתה השביע צעירה
יפה ותמירה, בת .23 במשך שעות ארוכות
הפעילו עליה קלגסי המשטרה הצרפתית
את כל שיטות העינויים המנוסות שלהם,
המפורסמות לגנאי. באמצעי טרור סאדיס־טייס,
שהשימוש בהם לא הוכחש מעולם
על־ידי המשטרה הצרפתית, אלא זכה לד,צ־דקות
רשמיות, ניסו חוקריה של הצעירה
להוציא מפיה הודאות וגילויים.
היא הואשמה בפגיעה בביטחון המדינה
בכך שהיתה שותפת לרשת מחתרתית, ש־גייסה
בצרפת כספים עבור מורדי אלג׳יריה.
היה לאל ידה למסור לחוקריה פרטים
החיוניים מאוד למשטר הצרפתי במלחמתו
בפ.ל.ן :.מי שילם את הכספים? אל מי
זרמו הכספים ובאיזו דרך? !
היא לא היתד, הראשונה או היחידה
מלוחמי השיחרור של אלג׳יריה ותומכיה,
המענים. היא היתר, אחת
שנפלה בידי
מעשרות רבות של נשים ואלפי גברים,
אלג׳ירים כצרפתים, הנמקים מזה שנים ב־מרתפי
בתי־הכלא ובמחנות־הריכוז הצר־למאסרה
של אסתר ברים,
פתיים. אולם
היהודיה ילידת ורשה שהפכה לת שבת
פאריז, ניתן פרסים קולני, שהזכיר ב־הרעש
שהתעורר בשעתו
מידת־מה את
סביב גילויי מאסרה ועינוייה של לוחמת
החופש האלג׳ירית, ג׳מילד, בוחרד.
כי אסתר בריס היתר, הראשונה מבין
אנשי ד,פ.ל.ן שנתפסו, עליה הודבקה תוית
של ישראלית.
תחילה היתד, זו היא, שהציגה עצמה
כישראלית. שעה שנתפסה יחד עם שלושה
צרפתים אחרים שהיוו את רשת גיוס הכספים
למען ד,פ.ל.ן, כשבידם סכום של
למעלה ממיליון וחצי לירות, הצהירה אסתר
על נתינות ישראלית בעוד שהיתה
נתינה צרפתית. היא עשתה זאת, כנראה,
משום שידעה את המצפה לה מידי אוסריד״
קיוזתה ליחס טוב יותר כנתינה זרה.
כאשר החירר שבאופן רשמי אין היא
אזרחית ישראלית, נשמו מוסדות השלטון-
הישראלי ועמם העתונות בארץ, לרוזחה.
אלא שלמרות זאת היתד, אסתר צעירה,
שעוד לפני שנתיים מדדה בצעדיה את
מדרכות רחוב דיזנגוף בתל־אביב, שהש־תזפה
בביקיני הקצר שלה בבריכת השחיר,
ר חיי -א ריר

רחרח

ה ריו ר ח.

מ איי ד.

מו 1 מיז

רמזו שכבר בעבר ראוה כקלת־דעת, פזיזה
י י ענזידר בטבריה, שם הקים לו משפחה חד־

דיו

ה שנאסרה בצופת בגלל פעולתה במחתות למען אלג״ריה

דתף העינויים

באיץ?׳3ני
:בילויים יותר
המחתרתית.

* 0ל ! זהו׳מקסים פיארבר, ידידה ומאהבה של אסתר ברים
>1 1ו ** שנאסר יחד עמה באותה האשמה. בתמונה הוא נראה
על סיפון האניה בעת שעזב את הארץ אחרי שהתאכזב מאסתר.

זרי שהתגרש מאמה של אסתר לפני
נים, ניער חוצנו ממנה :״כל חיי
לילדים רציניים. א.סתי היא טיפוס
יה שובבה ובלתי אחראית.״
יות ותיאורים אלה, שלא חרגו מ־ית
המקובלות לגביי נערות עליזות
ת חיים בגילה, לא המעיטו מדמו־
׳א הוסיפו עליה. אם צעירה מסוגה,
מוכנה להסתכן ולפעול למען הענין
• פעלה, הרי לא היה זה גילוי של
נית אלא גילוי של גבורה,
הגיעה אסתר ברים, שמעולם לא
* בפוליטיקה, ולא הקדישה את
למלחמה לאידיאלים, לשורות ה־התומכת
בפ.ל.ן?
היתד, בת שנה אחת כאשר פרצה
העולם השניה. אביה, סוחר מקסמה,
נטלו את התינוקת היחידה של־
•יהם ונמלטו עם זרם הפליטים מד
זוויות הילדות הראשונות שלה עברו
כסטאלינגראד הנצורה, ממנה נהדפו
פ. בגיל שנתיים חלתה במחלה קשה,
לבית־חולים והיה חשש לחייה.

אותה מחלה נשארו בה עד היום.
עקבות
לא פסקה
כשד,יתד, בת חמש, והמלחמה
אלא התרחקה, נולד בעיר זו אחיה.
קלמן ברים ניסה לבנות בפולין את חיי
משפחתו מחדש. אולם שוב לא הצליח
בכך. התלאות והמצוקה, הפכו אותו לאדם
קשוח ומריר. אשתו החליטה לעזוב את
מילין ולנסוע מערבה, למשפחתה שהיגרה
עוד לפני המלחמה. היא לקחה לצרפת עמה את שני ילדיה. קלמן נשאר בפולין,
שם נישא כעבור מספר שנים מחדש.
כאשר הגיעה אמה של אסתר לפאריס,
לה, שמשפחתה שוב לא תוכל התברר לעזור לה. הלק ממנה הושמד, אחיה הוצא
להורג, ומצבם הכלכלי של השאר היה
דחוק. האם נאלצה לעבוד ימים כלילות
בתופרת כדי לפרנס את ילדיה. אסתר
נשלחה למוסד ילדים יהודי ליד פאריס.

פאריזאית כטבריה

ף־! פני אסתר, שהפכה להיות עלמה
^ ,נאה ומושכת, עירנית וגדושת דמיון,
ניצבה הברירה לעלות עם האב לישראל

או להשאר עם האם. היא העדיפה להשאר
לצד האם, לעזור לה להתקיים ולגדל את
אחיה הצעיר. באותם הימים ניסתה לעסוק
במלאכות שונות. היא עבדה כפקידה וכד
בנית, כתיפרת בבית־ד,מלאכה לכותנות של
אמה וכמלצרית, אולם לא החזיקה מעמד.
לא העבודה העיקה עליה. אילם כצעירה
שנעודיה אבדו במלחמה לא יכלה לבזבז
ימיה בצורת חיים שיגרתית, ניסתה למצות
את הנאות החיים, בבילויים, בטיולים באירופה
וברכישת השכלה.
היא נרשמה לבית־ספר דרמתי, ניסתה
להגשים חלום־במה ישן. באותה תקיפה
חיתד, חיים בוהמיים סוערים, בד,וזי הסטו דנטים
הפאריזאיים. אז גם התאהבה בידיד
ישן, מקסים פארבר, סטודנט לרפואת־שיניים.
אורח החיים של אסתר לא מצא־חן
בעיני אמה, והיא החליטה לפני שלש שנים
לשלחה על חשבונה לישראל. קיוותה שכאן
תמצא הבת את עתידה. אסתר ניסתה
תחילה לד,קלט בטבריה, במשפחתו החדשה
של אביה שנולדו לו בינתיים שני ילדים.
אולם לאב היו טרדות משלו, מכדי שיוכל
להתמסר לבתו בת ד,־ ,20 שנראתה לו
בוגרת ומסוגלת לעמוד ברשות עצמה.
לאסתר, שהגיעה לטבריה מפאריס הגדולה,
צר היה המקום בעיירה נידחת
וקטנה. היא הסתכסכה עם אביה, אותו לא
ראתה מאז היתר, בת שמונה, שלא ראה
בעין טובה את התנהגותה החפשית, את
הופעתה בביקיני בחוף הכינרת ואת ביקו ריה
בבארים המקומיים .״כאן זה לא פאריז!״
היה גוער בה תכופות.
כעבור זמן קצר הכירה אסתר סרן
צעיר, ששירת במפקדת הגדנ״ע, והתאהבה
בו. היא עברה לגור בדירת דודה ברחוב
פינסקר בתל־אביב, כמה בתים מדירתו של
הסרן. בינתיים הגיע לארץ ידידה היהודי
מפארים, מקסים פארבר, עמי למדה במוסד
היהודי ובחברתו בילתה בפאריס
בהיותה תלמידת דראמה. מקסים, שאהב
את אסתר, בא לשכנע אותה לחזור אליו
לפאריס. היא עזבה את הסרן ובילתה בחברת
מקסים. יחדיו נראו בבתי־הקפה הדיזנ־גופיים,
על חוף הים, ובמסיבית של ידידים•
אסתר התגלתה כצעירה עליזה, לבושה
כמעט תמיד בג׳ינס ובס־דר הדוק.,
שהירבתה לרקוד ולשמוח.
בניגוד לה היה מאקסים צעיר רציני, בעל
דעות שמאלניות קיצוניות. הוא ד,ירבה להתווכח
עם מכרים ישראליים על בעיות
העומדות ברומו של עולם, ובאחת הפעמים
אף הצהיר כי הוא חבר המפלגה הק מוניסטית
הצרפתית. הוא דחה הצעה להשתקע
בארץ, נימק זאת בהשקפת עולם קוסמופוליטית.
אחרי חודש וחצי חזר לפאריס.

לחיק אהבה ישנה
—!י י 11

• ן סתר, שכבר התאקלמה בארץ, רכשה
> £ידידים והחלה לפטפט מעט עברית,
חזרה לפאריס זמן קצר אחריו. אולם שם
החליטה כי היא אוהבת את הסרן התל־אביבי,
חזרה אחרי חמישה חדשים להינשא

אולם החתונה לא התקיימה. על חוף־
הים בתל־אכיב הכירה אסתר גבר חדש.
הוא היה גבה־קומה וכסוף־שיער, מבוגר
ממנה ב־ 20 שנה. בחיצוניותו דמה לשחקן
לו מורים
הקולנוע ג׳ף צ׳נדלר. קראו
רובינשטיין. הוא ידע לעשות רושם, דיבר
הרבה שפות והציג את עצמו כיהלומן
עשיר מקנדה. אסתר התאהבה בו מיד,
שכחה את נשואיה לסרן הצעיר, הציגה ב:
פני מכריה את אהובה החדש.
אלה מיהרו לגלות לה אתאשר לא
ידעה: מורים אהובה אינו אלא קלפן ונו כל,
טיפוס מפוקפק שהיה מעורב במעשים
פליליים בארץ ובחו״ל. לאסתר לא היה
איכפת .״לא איכפת לי מה היה עד עכשיו.
אני אוהבת אותו ואני אעשה ממנו בן־אדם,״
טענה. כתוצאה מכך סלק אותה דודה ׳מדירתו,
וקרובי משפחתה ניתקו עמה את
יחסיהם. לאסתר לא היה איכפת. אחרי
שני חדשי היכרות, למרות שידולי משפחתה,
נישאה למורים בטקס צנוע בועד
הקהילה, עברה לגור בדירתו.
הנשואין לא החזיקו מעמד זמן רב. שבועיים
אחרי הנשואין סולק הזוג מהדירה
על־ידי המשטרה, בגלל אי־תשלום שכר

ך 1 1 1 1י 1ך ך 1ה אסתר ברים כפי שצולמה
• 1בביקיני על חוף הכינרת ב*
11 יי 1

טבריה, תקופה קצרה בלבד אחרי שהגיעה •ארצה מצרפת.
דירה. הם עברו לגור בבית־מלון ושם גילתה אסתר כי
מורים ממשיך לעסוק בהתעסקויותיו הקודמות. היא דרשה
ממנו גט אולם היא סרב. יום אחד ארזה את חפציה וחזרה
לפאריס. הפעם לא שבה אל אמה, אלא אל אהובה הראשון,
מקסים פארבר. היא חייתה עמו, חיכתה ליום בו תקבל את
הגט מבעלה, שעקבותיו נעלמו. דרך מקסים הגיעה אל הפעילות
למען הפ.ל.ן. ויחד עמו נאסרה בשעת פעולה של תא
איסוף הכספים המחתרתי, כנראה כתוצאה מד,לשנה.

אמנות
אורחים
מ ה 1ה רו ז *
בין תרועות השמחה של הטוויסט, הקא־ליפסו,
הצ׳ה־צ׳ה־צ׳ה, הרומבה והממבו, ה בוקעים
ערב ערב ממועדוני־הלילה של תל־אביב
ויפו נשמעו לאחרונה צלילים חדשים
של ג׳אז אחר, עצוב. של בלוז.
צלילי הבלוז העצובים בוקעים מהמועדון
של אילקה ואביבה ביפו, ואחראים להם
שני כושים ענקים, עליזים דווקא, שהגיעו
לישראל משיקאגו — שמורת־הטבע האחרונה
לאותה מוסיקה כושית מסעירה, שכבשה
בשנות ה־ 20 את העולם כולו.
וילי (ווי) דיקסון, בן ה־ 46ו־ 150 קילו,
וחברו פיטר (ממפיס סלים) צ׳טמן, אינם
מנגני בלוז סתם. אלה הם שנים מתוך
שש אריות הבלוז הידועים ביותר כיום*,
שאינם מסתפקים בזמרה ובנגינה בלבד,
אלא גם מלחינים וכותבים את מלות שיריהם.
האשה
סבאה כירה. וילי דיקסון,
המלווה את עצמו בקונטרבאס, נוהג לחבר,
כמעט מדי ערב, בלוז חדש. כמו למשל:
נכנסתי לתוך מסבאה /לשעשע ילדה נחמדה
/היו לי 45 דולר כשנכנסתי /
וכשיצאתי, רק פרוטה אחת.
האינך יודע זאת בן־אדם? /שהיתה
זאת אשה סובאת בירה? /אכן, היתה
זאת סובאת בירה /יותר לראותה אינני
רוצה.
כאשר גס את הפרוטה עליה בזבזתי /
אמרה לי. :עוד נשאר לן רב, אהובי/ -.
עניתי לה. :אכן ילדתי הקטנה / ,גם החצוצרה
היא לך מעתה.״
דמיונם של שירי הבלוז של דיקסון לשירי
צימרמן, הוא חיצוני בלבד. כי הבלוז
לא בא להצחיק, אלא לספוג את מצב־הרוח
הרע. כפי שמסביר דיקסון בעצמו
לקהל:
״כל אחד, במוקדם או במאוחר יש לו
בלוז. ואם לא קיבלת את זה היום, אז
בטח תקבל אותו מחר. כמובן, אם לא קבלת
אותו כבר שלשום. יש רק דרך אחת להיפטר
׳מהבלוז, וזה לשיר אותו. הגרוע זה עם
האנשים שלא יכולים לשיר! עצתי להם:
להאזין לשירה של מישהו אחר.״

בשנות ה־ 20 הזוהרות, היו שניהם בעלי
תזמורות ג׳אז בשיקאגו, שכללו כרגיל פסנתר,
באס, גיטרה־חשמלית ותוף. לאחר שאוסנת
הבלוז פינתה מקומה לא פנות מודרניות
יותר, התפרקו התזמורות, והשניים
התחילו להופיע כזוג.
בשנים האחרונות, כאשר עלתה קרנו של
הבלוז מחדש, הוזמנו השנים לסיור באירופה.
סיורם הפך למסע נצחון בלתי־רגיל,
והם החליטו לחזור עליו השנה פעם נוספת.
כיוון שאביבה רווה תפסה אותם ב־שיקאגו
בדיוק ברגע שעמדו לארוז את
המזוודות, הסכימו לפתוח את מסעם האירופי
במדינה אסייאתית, ששמה ישראל.

תערוכות
זעםח׳ וטבעדומם
אחת החידות התרבותיות האופפות את
המיעוט הערבי בישראל, היא חסרונם ה בולט
של ציירים ערביים. אוכלוסיה זו בת־
200,000 נפש, מוציאה מקרבה׳ משוררים,
מספרים, מוסיקאים ורקדנים. אך לא הצליחה
עד היום להעלות מקרבה אפילו צייר
אחד*.
השבוע הועמדה כל החידה בסכנה, כאשר
נפתחה במועדון אחונה (רח׳ ברנר, תל־אביב)
תערוכתו הראשונה של צייר ערבי
צעיר.
הרס ועיי מפולת. עבד עאבדי (,)20
יליד ואדי ניסנאס בחיפה, צפה בהתרגשות
כאשר קהל מבקרים יהודי עבר לראשונה על
פני תמונותיו שחלקן הביע בצורה חריפה
את השקפת עולמו של בן מיעוט מדוכא.
ציורי שמן של דמויות פליטים דוויות,
דחוקות׳ ולחוצות בשיירה ארוכה, הזכירו
לשוחרי האמנות שבאו לתהות על התגלית
החדשה, ציורים דומים בנושא, בסגנון שונה
אמנם, שהסעירו לפני יובל שנים את ד,אמ־נים
ברוסיה, מאת הצייר היהודי הירשנברג.
הצייר הזועם הצעיר, שאינו בוחל לגוון את
נושאיו החברתיים בציורי נוף וטבע דומם,
לא קיבל כל חינוך אמנותי סדיר, להוציא
את שעורי הציור בבית־הספר העממי אחווה
בואדי ניסנאס. מאותה תקופה נזקף לזכותו
פרס ראשון, שקיבל על ציור גדול שביצע
יחד עם תלמיד אחר, בתערוכה שנערכה

״פליטים ערביים״ מאת עאבדי
מחול הגבינה סביב סיר החלב
המתאגרף שהשמין. גם וילי דיק-
סין וגם ממפיס סלים לא הסתפקו בכך,
שככושים, היה הבלוז טבוע בדמם, אלא
עברו, כל אחד לחוד ושניהם ביחד, יסורי
לימוד רבים עד שהגיעו למה שהגיעו. בעוד
שממפיס סלים למד לנגן ולזמר בבית
הוריו, התחיל דיקסון את הקאריירה שלו
כמון אגרף ׳מקצועי במשקל כבד, שנאלץ
לפרוש מן הזירה אחרי שמשקלו המשיך
לעלות למעלה מהכבד, ולא היו לו יותר
מתחרים.
בצר לו, סנה אל הבלוז. תחילה כמנגן
חצוצרה בתזמורת. עד שיום אחד, ביקש
ממנו מנגן הקונטרבאס להחזיק רגע את
הכלי שלו. דיקסון החזיק את הקונטרבאם
עד שנמאס לו. ,ומתוך שעמום התחיל לנגן,
הקד, בו במקום לחוזה.
* האחרים: פיט סייגר, גוי קאראבן, ביל
מ?ן ךו והיזי ואסט.

על־ידי משרד הבריאות. בציור גדול זה
( 2 x 2מטר) גלשו שפעי חלב משורה של
פרות, כבשים, עזים וגמלים, אל סיר גדול,
שסביבו רקדו חריצי גבינה וצנצנות לבן,
את ריקוד הנצחון.
מילגה למסגרות. לאחר שסיים את
בית־הספר, הספיק ללמוד שנה במכון לאמנות
של ההסתדרות בחיפה.
כאצל כל צייר צעיר אחר, מפצים גם
אצלו, המרץ, ההתלהבות והזעם, חסרונו של
סגנון אחיד ומגובש. ערכים אלה, הנוצרים
תוך עבודה של שנים, מקווה עבאדי לרכוש
לו, אם וכאשר יזכה לקבל מילגה מתאימה.
כי בתנאי הארץ, וכבן מיעוט המופלה לרעה
גם מבחינה כלכלית, עליו לחלק את זמנו
בין הציור לבין עבודתו כמסגר מיכני.
• מלבד צעיר ערבי, איברהים איברהיס,
שלמד ציור בבית הספר לאמנות, בצלאל.

גאנגססוים או אנסים

70118107א 08
?70 88

ך* ידיעה שודרה על־ידי סוכנויות!
1הידיעות הבינלאומיות לכל כנפי תבל.
בישראל עוררה תשומת־לב מיוחדת.
לפי הידיעה, התלוננה הזמרת הישראלית,
אסתר טובי, כי בעליה של חנות־תכשיטים
ניו־יורקית הרביץ לה, ואילץ אותה למעשה
בלתי־מוסרי. אסתר, שהגיעה לארצות־הברית
לפני שלושה חודשים, הודיעה במשטרה
שהאיש נכנס לחדריה במלון וסט־אובר
בניו־יורק, איים עליה באקדח והכריח
אותה להיענות לו.
כאשר רצה האיש לצאת עמה מבית-
המלון, הנמצא ברחוב 72 במערב האי
מנהאטן, נמלטה אסתר והזעיקה את המשטרה.
כתוצאה מכך נאסר בוב רוי סינאמון,
בן ה־ ,31 והואשם בתקיפה, בהחזקה בלתי־חוקית
של אקדח ושל סמים משכרים מסוג
נדאריחואנה, וכן בהפרת חוקי המוסר.
ברשות האיש נמצא אקדח בלתי־טעון
וארבע סיגריות שהכילו את הסם המשכר.

״אם מחשוף גדוד...״
ך* אזרחי כיו־יורק ולקוראי העיתונים

/הסנסציוניים שלה, לא היתד,זו ההיכרות
הראשונה עם כוח־המשיכה המיני בת הזמרת הישראלית השחרחורת,

ה־ ,25 השופעת סקס־אפיל.
כמעט מן הרגע שהחלה אסתר (״אתי״)
סובי להופיע על במת מועדון־הלילה הסברה,
של ליאו פולד, השוכן ב־יהודי
קומת־הקרקע
של בית־המלון וסטאובר, לא
הקדישו העתונאים פחות תשומת־לב לגופה
מאשר לקולה. הביקורות היו מחולקות,
בשווה, לכשרונה המוסיקאלי ולמשי־שווה
כתה
המינית.
כך זכתה אסתר עוד בימים הראשונים
להצעה, שלא כל נערה אמריקאית זוכה
לה. כתב־העת המכובד פליי־בזי (״נער־השעשועים״{
,הרגיל להקדיש בכל שבוע
שני עמודים מלאים לתמונת־עירום צבעונית

של צעירה, בתוספת רפורטג׳ה מפורטת על
חייה ומעשיה, התקשר עמה, הציע לה להופיע
במרכז הגליון הבא. אסתר התחשבה
בהוריה הספרדיים בירושלים, סירבה.
אולם לא היה לה כל רצון לוזתר על
כוח־המשיכה המיני שלה, כאמצעי לקידום
הקאריירה האמנותית. לפני שבועיים ראו
מאות אלפי הקונים של העתון ניו־יורק
נזירור את תמונתה בעמוד הראשון, מתחת
לכותרת :״הם רוצים לראות רגליים!״ הסביר
העתון, ליד התצלום שהראה את אסתר
בבגד־ים ביקיני :״כך אומרת בגילוי־לב
הזמרת הישראלית בעלת החמוקים,
אסתר טובי, בחוות־הדעת שלה על הקהל
האמריקאי. היא סבורה, כי הקהל כאן
מעוניין במין הרבה יותר מן הקהל במולדתה,
ונודרת ש,אם מחשוף גדול יקדם
את הקאריירה שלי, אלבש מחשוף גדול׳.״
באותו גליו ן מוקדש עמוד שלם נוסף
לראיון עם אסתר. בין השאר, נאמר בו:
״אחרי חודשיים בארץ זו משוכנעת הזמרת
הישראלית היפה, כי המין ממלא
תפקיד חשוב בעסקי־הבידור האמריקאיים.
״,בישראל אני יכולה לעבוד במועדון כשאני
לובשת מכנסיים ארוכים ואפודה סגורה,
ולאיש לא יהיה איכפת,׳ היא מסבירה.
,אתה מבין, במולדתי בא הקהל לשמוע את
הקול של הזמרת, לא לראות את הרגליים
והחזה שלה. אך אני לא שמרנית.׳
״בדברנו על מין, שאלתי על הסטאטיסטי־קר,
של אסתר היפה. היא אמרה, :בחזה יש
לי ,92 במותניים זה ,60 ולמטה זה .90׳
היא מיהרה להוסיף, :כמובן שאני מתכוונת
לסנטימטרים, לא לאינטשים.׳
״אסתר נולדה בארץ־ישראל לפני 25 שנה,
ועוד בבית־הספר קרצו לה עסקי־ד,בידור.
,הייתי הנערה בעלת הקול הטוב ביותר
בבית־הספר, ועל כן נתנו לי את תפקידי
הסולו. אז לא חשבתי עדיין על זימרה.
כשלמדתי בבית־הספר התיכון, לקחתי קורס
מסחרי ולמדתי קצרנות וכתבנות. בפרלמנט
הישראלי יש תמיד ביקוש לקצרניות, וזאת
היתד, שאיפתי — קאריירה משרדית.׳
״אולם בישראל קודם הצבא לכל, ואסתר
שירתה בצבא במשך שנתיים. כשנשאלה
לדעתה על חיי הצבא, נאנחה, :הם ניסו
לעשות ממני גבר.׳
״,עשינו כל מה שעשו הגברים. במשך
התקופה של האימון הבסיסי עשינו המון
תרגילים גופניים, למדנו להשתמש בנשק
מכל מיני סוגים, בנינו מחנות ולפעמים
בילינו שלושד,־ארבעה ימים רצופים בחוץ,
בתנאים נוראים. קפצנו אפילו מקירות.
״,זה היה קשה. המשמעת היתד, חמו רה.
הייתי חיילת מזופתת, בעיקר מפני
שלא יכולתי לציית לפקודות. אתה יודע,
כשנכנסתי לצבא שקלתי 58 קילו, וכש יצאתי
שקלתי רק .50׳ היא נשארת באותו
משקל, למרות תיאבון בריא מאוד, אותו
הפגינה בנוכחותי.
״דעתה על הגברים האמריקאיים, :יש
להם נימוסים מצויינים. אך העיקר הוא,
שהם גלויי־לב בצורה נעימה, בייחוד כשהמדובר
בנוף של אשד,׳.״

הבטחה מגרה
כל סיפור שטחי ב־

ך* יפור זה, כמו
יומון סנסציוני, לא צייר תמונה אמיתית
של אתי טובי, עברה ואופיה. לשם
זה יש צורך בחקירה רצינית יותר.
כי. לאסתר לא היו חיים קלים ופשוטים,
כפי שיבול להסתבר מדבריה שלה. בעודה
ילדה קטנה, התגרשה אמד, מאביר״ שהיד,

מי תבף את טובי?
דים אמיתיים. כל חייה היו מרוכזים סביב
שאיפה לוהטת להוכיח לעולם את יכולתה
— על־ידי הצלחה מסחררת בשטח כלשהו.
כמו צעירים רבים אחרים שעברו ילדות
מסוג זה, החליטה להתעלם מכל רגש, להתמסר
לקאריירה שלה ללא הפוגה. מעולם לא
התאהבה, לא חילקה את חייה עם זולתה.
היא היתד, באמת פקידה מצויינת — אך
הדבר לא משך אותה. תחילה חשבה להיות
שחקנית, אף מילאה תפקידים קטנים באהל.
ולאחר מכן בהצגת אני והסרג׳נט ב־קאמרי.
אך במהרה הגיעה לכלל מסקנה,
שהיא מצליחה יותר כזמרת־בידור — מקצוע,
בו יכלה להפעיל את משיכתה הבולטת.
אולם שאפתנותה, שהיתר, בולטת עוד יותר,
הקשתה על דרכה. גם אחרי שהקליטה
שירים, נשארו שערי קול ישראל
חסומים בפניה. רק פעם אחת, בהשפעת
המלחין יששכר מירון, שהאמין בכשרונה
ואף כתב עבורה במיוחד כמה שירים, ניתן
לה לשיר רבע שעה ברדיו .״הם כולם
שונאים אותי!״ נהגה אסתר להגיד, בהוסיפה
בתמיהה :״אינני יודעת למה!״
.לגבי הנשים, היתד, הסיבה גלוייה למדי.
אתי היא טיפוס שגברים מסתכלים אחריו ברחוב
— ספרדיה שופעת מיניות, שבכל
תנועה מתנועותיה יש הבטחה מגרה. הגברים,
לעומת זאת, התרגזו כאשר הבטחה
זו לא התגשמה.

בלי תשובה לטלפון

הרפתקן פורק־עול. במשך השנים חיתה
האם לבדה, עד שנישאה בשנית. האב החורג
היטיב אמנם עם אסתר, והשתדל
למלא את מקום האב האמיתי, אך הוא
לא יכול היה לתקן את המעוות.
היא נשארה נערה מופנמת, מתבודדת. בהזדמנות
הראשונה התרחקה מן הבית, החלה
גרה לבדה. לא היו לה ידידות, וגם לא ידי־

ת אשד לא השיגה אסתר באמצעות
תפקידיה הצנועים על הבמה ובעזרת
שיריה, השיגה באמצעות סקנדל, שהיכד,
בשעתו גלים: בגללה נפרד הצמד דז׳יגאן
ושומאכר (העולם הזה .)1166
אסתר הופיעה בתוכנית בתפקיד קטן. היא
שיחקה את המשרתת, וגם שרה שיר באידיש.
הופעת הצעירה היפה, בעלת החזות
הספרדית המובהקת, בלשון יהודי מזרח־אירופה,
הוסיפה תבלין להצגה. איש לא ידע
כי אסתר כלל אינה ספרדיה טהורה: אביה
האמיתי היה דווקא אשכנזי.
במרוצת הימים מצאה הצעירה חן בעיני
דז׳יגן, שפרש עליה את חסותו. הדבר הרגיז
את שומאכר. פעם פרצה ביניהם מריבה
בגללה. שומאכר ד,נרגז צעק שאסתר
זוכה לביקורות טובות רק בגלל משיכתה
המינית, והחבילה התפרקה.
מאז הלכה אסתר מחיל אל חיל. היא
הופיעה במועדון התיאטרון, השתתפה בהצגתו
האחרונה של ג׳ורג׳ ואל, החלה
להיות זמרת מבוקשת בחאלטורה ברחבי
הארץ. הנערה, שעוד כמה חודשים לפני
כן, נאלצה לקבל מן הצד עבודות פקידותיות
מקריות, כדי לקיים את עצמה, השתכרה
עתה למעלה מאלף לירות לחודש.
באחת מהופעותיה אלה ראה אותה ליאו
פולד, בעל המועדון סברה, שבא ארצה לרכוש
כשרונות חדשים שימלאו את מקומם
של שושנה דמארי, יפה ירקוני ושייקד,
איפיר. הוא בחר באסתר, הביא אותה לפני
רבע־שנה לארצות־הברית.

מה תהיה השפעת תקרית־השבוע על
הקאריירה של הצעירה הירושלמית? בחוגי
הבידור האמריקאיים שגורה הסיסמה :״כל
פירסומת טובה, בתנאי שהשם מאויית
נכון.״ אחרי שזכתה השבוע לפרסום סנסציוני
בניו־יורק וברחבי העולם, קרוב לוודאי
שהביקוש להופעותיה יעלה.
למחרת התקרית הסתגרה אסתר בבית־

המלון שלה, לא ענתה לטלפונים. אך כאשר
יעבור ההלם הראשון של המעשה האכזרי,
קרוב לוודאי שתמצא כי יש בו משום
תועלת למטרה היחידה המעניינת אותה בחיים
באמת. הקאריירה של אסתר טובי,

״לא היה שוס או;ס 1״
** ה קרה באמת בחדרה ״של אסתר
1״) בניו־יורק? בפי אסתר עצמה, היתד,
גירסה שונה לגמרי מנוסח הידיעה שהופיעה
בעיתוני ישראל. ההבדל העיקרי: לא
היה אונס ולא נסיון־לאונס.

סיפרה אסתר, כמה שעות אחרי
המקרה, בטלפון בין־יכשתי למערכת
״העולם הזה״:

אסתר טובי עם ראש עיריית ניו״ידרק

אסתר טובי על שער עתון נידיורלוי

״חס ניסו למשות ממני גבר*

״הם רוצים לראות רגליים!״

״זה כמר, זמן מנסה חבורה של גאנגס־טרים,
הקשורה עם מחתרת המפיה, להשתלט
על עסקי. זה די רגיל בניו־יורק.
״במשך השבועיים האחרונים הם רדפו
אחרי. תבעו שאחתום איתם על חוזה, שאתן
להם ־ /ס 90 מן ההכנסות שלי, ואשאיר
לעצמי רק ס /ס .10 אני סירבתי, כמובן. הם
אמרו שישתמשו בכוח. קיבלתי שומרי־ראש.
היום באו אלי לחדרי בבית־המלון, עם
אקדחים. הם חזרו על דרישתם ואמרו, שיכריחו
את ליאו פולד לשלם לי 1000 דולאר
לשבוע. חוץ מזה הם דרשו שאופיע בבאר,
השייך לכנופיה שלהם.
״אני ברחתי, והמשטרה תפסה את המנהיג
שלהם, בעל חנות התכשיטים. יש לו רגל
של עץ, ובה מצאו כל מיני תכשיטים.
אחר כך באו הצלמים ורצו לצלם אותי,
אך אני ברחתי מהם.
״מחר אני אשיר בשביל ראש־עירית ניו־יורק.״
יתר
סיפורה של אסתר היה זהר, לגמרי
עם פרסי הידיעה של הסוכנות הבינלאומית
— פרס לחלק הנוגע לנסיון •נעשה, כביכול,
לאלצה להסכים למעשה בלתי-מוסרי.

סטיואדט דפניורה ב״הצמאה לאהבה״

עד מאה ועשרים
גם לאחר הפרישה מהעבודה
עתידך מובטח באמצעות

המאפשר לך להמשיך בניהול אורח־חיים
רגיל ותקין נם כניל הזיקנה
* גימלה חדשית החל מגיל הגימלה
* הגימלה צמודה למדד יוקר המחיה
* זיכוי־ניכוי ממם הכנסה
^ ביטוח נוסף למקרי נכות

! מון

:חברתה בי טו ח הג דו ל ה בי שראל

פרסום שחם

ההרצאה באגודה האסטרונומית, ת״א31.1.62 :

חנו 1להו

קולנוע סרטים

בי טו ח געולוז ב,.הסנה״

סאדיזם וטאזוכיזם במשחק אחד

5י י1

גיהינום השממה
הצמאה לאהבה (תל־אביב,

תל-אביב;
צרפת) הוא סרט הבא לאמת את המימרה:
הנשואין הם קיברה של האהבה. זהו תיאר
פסימיסטי של חיי נשואין של זוג,
שכל חלק ממנו היה בשעתו אליל. הגבר
(רג׳ינאלד קרנאן) ,עיתינאי ואלוף מירוצי
ספורט לשעבר, היה נערץ בזכות חזותו
הגברית וגבורתו. האשד( ,סימון סניורה),
היתד, אלילת החברה הפאריסאית. הם מצאו
זה את זו בשיא תהילתם והתאהבו.
אחרי עשר שנים לא נותר מזוהר העבר
אלא שערות שיבה אצל הגבר וקמטים בפניה
של האשת. חשופים וריקים, שוב אין
הם יכולים למצוא זה את זו. הס מתבודדים
בחוד, כפרית, מנותקים מהעולם החיצון.
למרות שהתבגרו בעשר שנים, נשארו
ביסודם אותם האנשים: הוא — הגבר
הרעב לאשה; היא — האשה הכמהה לאהבה.
אבל ללא ההילה החיצונית שהל היטה
בשעתו את אהבתם, לא זו בלבד שאין
הם מוצאים לשון משותפת, אלא שהם
הופכים את חייהם המשותפים לגיהנום.
מהו גיהינום זהי
זוהי שממה יצרית, רגשית ושכלית, בה
חותר כל אחד מהם למטרה אחת: למרר
ולהמאיס את החיים על השני. הגבר מסתגר
בעצמו ובעיסוקיו, הופך למסכה חסרת
הבעה ותגובה. האשה מחפשת פורקן אכזרי
יותר: מעשה נקמה סאדיסטי ומאזו־כיסטי
גם יחד.
משחק אכזרי. כאשר מזדמנת לכפר
מורה צעירה, תמימה ויפה (אלכסנדרה
סטיוארט) ,משחקת סימון סניורה משחק
בלתי׳ מובן בתחילתו. היא מנסה לקרב בין
בעלה לבין הצעירה, משתדלת בכל האמצעי,ם
שבידה לגרום להתלקחות ביניהם. היא
עצמה מתענה בשל כך ביסורי נפש נוראים,
אולם מצד שני היא מקבלת את סיפוקה
בראותה את הגבר שלה, כשהוא משתוקק
לדבר שלא יוכל להשיגו.
האם קיוותה על־ידי כך להחזיר אותו
אליה, או שמא נהנתה מההתלקח־ת המחודשת
בשממה המשותפת?׳! תוצאת המשחק
היא, על כל פנים, אכזרית כלפי כולם.
והסרט, סרטו הראשון של הבמאי הצרפתי
הצעיר פרנסואה לטרייה, מסתיים, כשמעליו
מרחפת שאלתו של קרנאן :״האם כדאי
למען. שנת אהבה אחת להתייסר עשר
שנים?״
לטרייה הצרפתי ממשיך במסורתם של
פליני ואנטוניוני האיטלקיים, שהעלו את
הקולנוע לדרגת השפעה חברתית ותרבותית,
שאינה נופלת מכל מדיום אמנותי אחר
בדור הנוכחי. הוא אינו מעמיק ומקיף
כמותם, אולם מצליח. לפעמים הרבה יותר
מהם להשתמש באמצעים קולניעיים טהורים,
לביטוי רגשות והתרחשויות פנימיות.
יותר מאשר משחקם של שלושת גיבורי
העלילה (קרנאן הוא רופא במקצועו, שזה
לו סרטו הראשון) ,ממחישים צילומיו הנפלאים
של הסרט וקצבו, את. ההתרחשות׳
הפנימית.

זהו סרט מעניין, התורם תרומה חשובה
לאמצעי הביטוי הקולנועי החדישים.

פ ש־כורוגיה כפרוטה
סודותיה של נערת הטלפון (אר-
מון־דוד, תל־אביב; ארצווז־הברית) הוא נסיון
למסחר בצורה קולנועית את מחקרו הממושך
והיסודי של הפסיכולוג האמריקאי,
ד״ר הרולד גרינוואלד, אודות הרקע של נע-
רות־הטלפון האמריקאיות ומניעיהן. תסריטאי
הסרט נטלו את אחת האנליזות שהתפרסמו
בספרו של גרינוזאלד, הפכו אותה
בשיגרה מקצועית וביכולת דלה, לעלילה
קולנועית.
התוצאה, בסרט המבויים ללא רגש ודמיון,
הוא סיפור שיטתי על דרך עבודתה
וקורותיה של נערת טלפון אחת. בעוד שבניתוח
המדעי לא מעשיה של יצאנית הטלפון
הם העיקר, אלא הגורמים וההתפתחות
הפסיכולוגית שהביאוה לעסוק במקצוע
זה והמניעים שהניעו אותה לנטשו בהמשך
האנליזה, חולף הסרט על צד אחד ברפרוף
ובשטחיות כאילו לצאת ידי חובה.
את המתח האמיתי של העלילה, הנוצר
מעיקוב אחר דרך בה ׳מגיעה היצאנית, בעזרת
הפסיכולוג שלה, להבנת עצמה ולשחרור
מהמצב אליו נקלעה, מחמיץ הסרט
לחלוטין. אולם גם סיפור המאורעות החי-
ציניים, כפי שהוא מופיע בסרט, הוא חסר
עניין. הסרט כמעט אינו מצליח לתאר את
דרך עבודתה המיוחדת של נערת־הטלפון,
ואת המבדיל בינה לבין יצאנית הרחוב או
נערת בית־הבושת. האוירה המיוחדת וההווי
האופייני לנערות אלה, אינו מוגש
בסרט כלל.
אן פרנסים, בתפקיד נערת־הטלפון, העוסקת
במקצוע זה בגלל דחפים הנ בעים
מחוסר תשומת־לב בילדות ואינוסה בהיותה
ילדה, היא מופרעת הזקוקה לטיפול
קליני בבית חולי־רוח ויותר מאשר לטיפו לו
של פסיכולוג. ג׳ון קר, כסרסור הצעיר,
אותו מחזיקה היצאנית כדי להרגיש
במחיצתה אדם נהות ממנה, אותו היא מסוגלת
לקנות בכספה, מתאים בצורתו ובמשחקו
לדמות של רועה עיזים באחו מאשר
לרועה זונות בברודוויי.
תדריך ואלה הסרטים המוצגים בשבוע זה בערי
הארץ, אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
יום הדין כנירנבדג (אלנבי,
תל־אביב; ארנון, ירושלים) — ראה הנידון.
י החותם השביעי (מקסים, תל־אביב)
— אינגמר ברגמן, מחפש את טעם
הקיום, בסרט סמלי, מעמיק׳ וכבד, על רקע
מגיפת הדבר באירופה של ימי־הביניים.
בשנכרים שונאים (חן, תל-אביב)
— מרלון ברנדו לכל רוחב הבד ולאורך
כל הסרט, במגודל ישר, המקדיש את חייו
לנקמה. קארל מאדלן.
.הלילה (סטודיו, ירושלים) י— שקיעת
האהבה של זוג אינטלקטואלי, על רקע
גיוונה של החברה המודרנית. ז׳אן מורו,
מוניקה ויטי ומרצ׳לו מאסטרויאני בסרטו
של מיכאל־אנג׳לו אנטוניונת

מוצאי־שבת וכוקר יום ראשון
(ארמון, חיפה) — נערה שלא נותנת

משכיחה את זעמו של פועל אנגלי צעיר.
׳אלברט פיני, בסרט המגיש נתח הווי־חיים
בריטי,
העולם הזה 1272

מ שטרה

פ רו דו ק טי בי ת

ל דוג מ א

בהשפעת שבועון מסויים
אחד נשתרשה בציבור הריעה׳
שאולי אין המשטרה
אלא אוסף של פקידים,
אשר חלק מהם מזויין באקדח
ומקל וחלק אחר ב ניירות
וטפסים, וכולם ב יחד
אוכלים ארוחת־צהרים
על חשבון משלם המסים,
שאת ההפגנות שלו הם מפ זרים
בכוח.
כדי להוכיח לכם שדעה
זו איננה נכונה, ויש מחל קות
במשטרה המרוויחות את
לחמן ביושר ובזעת־אפיים,
הריני בא אתכם לבנין מטה
המחוז של משטרת ירושלים׳
ושם, בחצר, מכניס
אתכם ישר למחלקה להחזרת
חפצים אבודים.
היכן לכל הרוחות
המחלקה להחזרת חפצים
שמתי את השיניים
אבודים מלאה מציאות, שהתותבות
שלי :
מוצאים ישרים טורחים למסור
לידי המשטרה, וזה
מסביר, לפחות באופן חלקי, מדוע ערכן של רוב ה מציאות
מועט או אפילו הסר־ערך בכלל. יש שם מפתחות,
עטים כדוריים, עפרונות, משקפיים, גרביים, מסרקים,
מחצצות־שיניים, שרוכים, כפתורים וגם סל־ניילון אחד,
המכיל קופסה עם אבקת כביסה ושני בקבוקים. אחד של
אקונומיקה ואחד של אמה.
זה מפרין
אבל מחוץ לרוב, יש גם מיעוט, ומיעוט
לדאבוני את הסברה — היפה כשהיא לעצמה — שאין
האזרחים שלנו מחזירים, אלא את האבדות העלובות,
בעוד שהם שומרים לעצמם את המציאות הגדולות. אני
מרשה לעצמי להגיד את זה, מפני שמצאתי שם גם אופ־גייס,
ארנקים (מלאים וריקים) ,צמיגים, כובעי. פלדה, שיניים
תותב ת, מטריות, קופסה מרופדת ובה שעון־יד מצופה
יהלומים ושתי סיכות כנ״ל, טרנזיסטורים, פנסים וספרי
כיס, וביניהם גם סטלג ,217 במצב הדש לגמרי.
בין המציאות תמצאו גם שני שוטרים. אחד עם שני
פסים, ואחד עם כוכב על השרוול. זה עם שני הפסים,
קוראים לו אברהם גבאי, וזה עם הכוכב על השרוול —
נקרא ראובן ממן, והם אינם חפצים אבודים שמישהו מצא
אותם על הספסל האחורי באוטובוס של המקשר. אלה הם
הממונים על המחסן ועל החזרת החפצים האבודים לבעליהם.
מלאכה שאיננה כל כך קלה כמו שאפשר לחשוב. הנה
למשל מצאו ארנק ובו השם צלזניק. התחיל ראובן ממן
לחפש צלזניקים ומצא במשך חדשיים חמישה כאלה, ואף.
אחד מהם לא היה בעל הארנק. לא היתה לו ברירה, אלא
להמשיך ולחפש וזה היה לו מזל גדול שהצלזניק השישי
היה בעל האבדה. אחרת היה ממשיך ומחפש עד שהיה
מגיע זמנו לצאת לפנסיה.
למזלו הטוב של ראובן ממן לא צריכים לרוץ ככה
אחרי כל בעל אבדה, מפני שלפעמים אין כל סימן לבעל
האבדה ולפעמים הנעלים באים בעצמם לתחנה. הנה בדיוק
ברגע זה נכנס יהודי אדוק, עם פיאות וזקן, וא י מר שאיבד
תיק. מכניסים אותו לפנים ומראים לו 14.345.567.685 תיקים.
הוא מדפדף בין התיקים ואחרי שבועיים אומר, שלא
מצא ביניהם את התיק שלו, כנראה שבכל זאת לא איבד
אותו׳ אלא שכח אותו בבית. אך, יצא היהודי ונכנסת אשה
ואומרת :״אני ממעלה החמישה ושמי שולמית. מר־חן ואיבדתי
את הארנק שלי עם כל התעודות והכסף באוטובוס
של ׳המקשר ואתמול טילפנו אלינו ממשטרת אבו־גוש
ואמרו שאבוא לקחת אותו.״
עד שממן הולך לברר מה עם הארנק שלה, אני שואל
בשקט את אברהם גבאי כמה קליינטים כאלה יש לו כל
יום, והוא אומר שזה לא קבוע, בין 30ל־ ,35 אבל רק
חלק קטן מהם בא באמת על סיפוקו, מפני שלא מביאים
יותר מעשר מציאות ליום. ואפילו כך, אין הוא מצליח
להיפטר מכל המציאות, מפני שדווקא אלה שאיבדו אותן
לא באים והמציאות הולכות ומצטברות בלי הרף.

411

עכשיו הגיע הזמן לברר כמה פריטים הצטברו כבר במחסן.
אבל דוקא על השאלה הזאת אין גבאי יכול לענות,
מפני שזה זמן־מה שביטלו את פנקס המציאות ולפי השיטה
החדשה, המבוססת על טפסים, אי־אפשר לעשות את
רשימת האינוונטר על רגל אחת. כיוון שלא היה לי זמן
לעשות רשימת אינוונטר על שתי רגליים, בקשתי ממנו
שיספר לי מתוך נסיונו האישי, מהו סוג האבדות שהיהודים
רגילים לאבד. על זה ענה לי גבאי, שיהודים רגלים לאבד
הכל וזה לא תלוי כל כך בגודל, כמו בעונת השנה. בקיץ
מאבדים כובעי־קש, משקפי־שמש, בקבוקי טמפו ומאווררים.

בחורף רגילים יותר לאבד כפפות, מטריות, מגפיים ותנורי
חימום. ספרים, עגלות־תינוקות, שיניים תותבות (עם ובלי
פלטות) ,ומכנסים מאבדים •במשך כל ימות השנה. על כל
פנים, לא יזיק לי להכנס למחסן ולראות הכל בעצמי.
נכנסתי למחסן לראותי את הכל בעצמי וראיתי שזה מאה
אחוז נכון. ובעודי מחפש ומחטט, נתקלתי פתאום בחבילה
גדולה עטופה בשמיכה ובשתי מזוודות כבדות. שאלתי
את גבאי אם גם את אלו מצאו. על זה נזכר פתאום,
ששכח להגיד לי, שהמחסן הזה משמש לא• רק את מחלקת
החפצים האבודים אלא גם את האפוטרופוס על העזבונות,
וזהו עזבון שהשאיר אחריו איש צעיר, שמת לא מזמן,
ולא השאיר אחריו כל יורשים.
עמדתי ונעצתי עיניים יבשתי המזוודות והחבילה, כי
ראיתי בהם חיים מקופלים של בן־אדם, שבטח עבד כמו
חמור, מי יודע כמה שנים, ואולי שילם אפילו מסים ומים
לעירייה, וכל שנה היה מקבל הודעה לצאת למילואים,
והיה מלא תשוקות וחלומות, ובסוף מה נשאר ממנוי
שתי מזוודות וחבילה, שאיש לא ביקש אותן, והיו צריכים
למצוא להן מקום במחלקת־החפצים־האבודים של המשטרה.
כיוון שאי־אפשר לדעת כמה סנטימטרים היו חסרים כדי
שאותו אחד יהיה אני, ביקשתי מהשוטר שיפתח את
החבילה ואפשר יהיה לראות על מה האדם עמל ומה נשאר
אחריו מכל העמל הזה. וזה מה שנשאך:
10 חולצות בצבעים שונים 5 ,מגבות, מעיל עליון
מגברדין אפור, מעיל חורף מבד 6 ,זוגות תחתונים4 ,
גופיות, פיז׳מה 1 ,צפית 3 , ,סדינים, נעלים גבוהות, נעלי
בית 2 ,שמיכות 5 ,זוגות מכנסיים 9 ,עניבות 7 ,קולרים
מעץ ואחד מחוט ברזל, שעון מעורר בצבע תכלת
מזוודה חומה עם כביסה מלוכלכת,
תוצרת )1י 31ץ 5 3
ארגז עם ספרי כיס, ספר אחד בכריכת בד ושמו :
!0 0 6 ^61106 זי1
הקפדתי לספור כל דבר ולרשום בדיוק אף על פי
שהשוטר לא הבין מה יש פה בשביל עתונאי שבא לראות

איך מוצאים אבדות, ועל־ידי כך הוציא אותי מהמציאות
האפורה והחזיר אותי לעולם האשליות הכחול־לבן שבו אני
חייב עדיין להוכיח, שיש מחלקות במשטרה המרוויחות
את לחמן ביושר ובזעת־אפיים.
כאן אנחנו מגיעים לפרק האחרון של הפרשה, לאותן
המציאות שאיש לא בא לדרוש אותן. מציאות אלה מחולקות
כאן לשני סוגים: החפצים הזולים ששויים מגיע עד
לחמש לירות לכל היותר, ולחפצים היקרים ששויים מחמש
זירות ומעלה. את הראשונים מחזיקים לא יותר מ־10
ימים, ואת האחרונים עד שלושה חודשים. אם תוך פרק זמן
זה לא באים בעליהם החוקיים לדרוש אותם, מחזירים
אותם למי שמצא. הכל טוב ויפה ואפילו מוסרי, אבל יש
לפעמים מציאית שאין למי להחזיר, מפני שאפילו המוצא־הישר
מנער את חצנו מהן, או שמצא אותן מוסד שחי על
תקציבים וסובסידיות וזה למטה מכבודו להתעסק עם
שטויות. את החפצים הללו מוציאים למכירה פומבית, בה
כל המוסיף, זוכה.
במכירות הפומביות הללו, המתקיימות אחת לכמה
חדשים, מצליחים להתפטר מרוב המציאות ואפילו להרוויח
קצת כסף. בשנת 1961 נערכו שבע מכירות פומביות,
שהכניסו סך כולל של 2719 לירות. על־ידי זה הפכו שני
השוטרים המועסקים במחלקה, לשוטרים היחידים במרחב
המרוויחים כלי חודש 113 לירות ועוד 291 פרוטות מיגיעת
כפיהם ואינם סמוכים על שולחן אוצר המדינה.
אין פלא שרבים מקנאים בשוטרים הללו ומנסים גם הם
להיות שותפים לעסק. אבל לא לכל אחד נותנים. היחידי
שאי־אפשר להגיד לו לא, הוא מפקד הנפה, שעשה את
עצמו שותף על־ידי זד, שהוא נוכח תמיד בשריפה ובהשמדה
של אותם הפריטים, שאיש לא רוצה לקנות אותם במכירה
הפומבית, הוא חותם שם על פרוטוקול ההשמדה. אבל
כמה הוא מקבל בעד זה, אני לא יכול להגיד לכם, מפני
שפרטי תקציב המשטרה הם סודיים.

הכל

מ*ר4

זי - 1ו|

איש אחד רצה למכור לי פתיל אזבסט. אמרתי לו שאין
לי צורך בפתיל אזבסט, אבל האיש לא הירפה ואמר
שימכור לי אותו בזול. שוב סירבתי לו, אבל האיש התעקש
ואמר שאני לא מוכרח לשלם לו במזומן, והוא יקח גם
שטר לחצי שנה.
קניתי את פתיל האזבסט ונתתי לו שטר לחצי שנה.
כעבור חצי שנה קיבלתי הודעה מהבנק, לבוא ולפדות את
השטר. באתי ופדיתי אותו, וכאשר הפכתי אותו במקרה
על פניו, מצאתי עליו המון חותמות וחתימות, כמו
כתובת־קעקע על גופו של מלח יפאני.
כיוון שאני לא מבין גדול בשטרות, ביקשתי מאחד הפקידים
בבנק, שיסביר ליי את פשר החתימות והחותמות. אז
הסביר לי הפקיד ששטר זה כמו בן־אדם, שכל הביאוגרפיה
שלו כתובה לו על הגב. השטר שלי, למשל, הגיע לידיו
של בית־חרושת לדברי חשמל ומתכת, שהעביר אותו לסוכן־
ביטוח, שקנה תמורתו דבק נגרים. ובעל דבק־הנגרים שילם
בו חוב לחנות־המכולת והיא מסרה אותו תמורת קמח
לבן למאפיה, שבעליה עמד לנסוע לחוצלארץ ולכן הכניס
אותו על חשבון כרטיס־הנסיעה לחברת נסיעות, ששילמה
בו חלק מהחוב שהיתר, חייבת למכון־הבדק עבור תיקון
הבואינג. ומכון הבדק נתן אותו נדבה לעני, שקנה בו
שלוש מנות פלאפל, ומוכר הפלאפל קנה בו פרימוס חדש
במרכז וולזבלסקי, ושם היתד, שריפה, ובעל חנות הפרימוס
לא רצה להסתכן, ומיהר להחליף את השטר ב־ 15 בלטות.
עושה הבלטות קנה בשטר שק שיש מרוסק ובעל מגרסת
השיש רצה לתרום את השטר לקרן הקיימת. אבל דווקא
אז הגיע זמן פרעונו של השטר והוא מיהר להכניס ׳אותו
לבנק, ששלח לי הודעה לפדותו.
אחרי שראיתי שהשטר שלי עשה בששה חודשים יותר
דרך משעשה מרקו פולו במשך ארבעים שנה, מלאתי
גאתה. אבל פקיד הבנק אמר שאין פה מד, להשוזיץ, מפני
שככה מתנהלים כל העסקים במדינת ישראל.

זה השטר ששם את מרקו פולו בפיים

בגלל

פתיל

אחד

אמר

טוסבראהינדי :

הדרך להצלחה רצופה אנשים טובים שיש לדרוך עליהם
בזהירות.

ספורט

אנשים
ה מ כוני תשל מ ע רי ה
השאלה שעינינה את חברי מועצת עיריית
תל־אביב, היתד :,האם נתן דוידכן •
מדיון את הסכמתו המלאה לחתימת ההסכם
הקואליציוני החדש בין מפא״י לליב־ראלים.
כששאל זאת מזכיר המפלגה הליבראלית
יוסףתמיר, את ראש עיריית
תל־אביב מרדכינמיר, מיד לאהר חתימת
ההסכם, קיבל ממנו תשובה חייכנית:
״מה זאת אומרת? הוא הראשון שידע על
כך הפתעת השבוע היד, כתב הארץ
שבתימכת, בנשכו את היד שטפחה
והעלתה אותו ושלחה אותן. השבוע לשלשה
חדשי הרצאות בארצות־הנרית. טבת התקיף
השבוע במדורו בהארץ את דברי ראש־הממשלה
נגד הסוכנות־ד,יהודית :״יושב ראש
הסוכנות היהודית זכה ביתרון מעצם הדברים
חסרי הטעם של ראש הממשלה
ראש הממשלה נתפס לאחת מאותן פליטות
סד, מפורסמות . .פליטות פה אלה כבר
היו לז ר א ..בן־גוריון אינו חורץ לשון,
אבל פליטות הפה שלו, וודאי זו האחרונה,
כמוה בחריצת לשון את הזדעזעותו
מהחלטת המפלגה הליבראלית להתנגד ל־תנועות־נוער
בבתי־ספר, הביע חבר הכנסת
יצחק גולן, בשעת נאום בפני עסקני
הנוער הציוני :״אנחנו צריכים לשמוח שיש
לנוער שלנו בעיות״ אמר ,״בארצות־הברית
מחפשים במה לעניין את הנוער ואין. חליפות?
— הארון מלא. מכונית? — יש
שתיים למשפחה. כעת התחילו לקנות לנערים
מברשות שיניים עם ידית מזהב,
וכפות נעליים משובצות יהלומים
נירה עמדי, בת עין־החורש, שהפכה לעורכת
סרטים באולפני צ׳ינח־צ׳יטה ברומא,
נראתה בעת ביקורה בארץ, כשהיא יוצאת
בתלבושת מהודרת מתוך מכונית מפוארת.
כאשר נשאלה נירה על־ידי מכריה מאיין לה
המכונית, השיבה :״זאת המכונה של שי־מעל׳ה!״
התברר ששימעל׳ה, אינו אלא
סגן־שר־הבסחון שמעון פדס, שהעמיד
את מכוניתו לרשותה, כאות תודה על שאירחה
אותו באחד מביקוריו ברומא
בחברו למקצוע, המרצה להיסטוריה יש*
ראל ב ר, נזכר השבוע ההסטוריון פרופסור
אלכסנדר פוקס מהאוניברסיטה
בירושלים, שעה שיעץ לתלמידי החוג להיסטוריה
:״כדאי לכם לקרוא את הערך
אלכסנדר הגדול באנציקלופדיה העברית ש כתב
ישראל בר. אני קראתי אותו ודווקא
לא מצאתי בו שום דבר רע פרופסור
אחר, נזכר השבוע באחד משדות הקרב
של סגן אלוף בר. היה זה פרופסור יעקב
טלמון, בשעת ההרצאה על מלחמת ספרד:
״בעיירתי בפולין,״ סיפר המרצה להיסטוריה
,״קראו שני אנשים באותו זמן ב־עתון,
שביום אחד נהרגו בשדה־הקרב 400 :
אמריקאים 300 ,פולנים 100 ,צרפתים, חמישים
אנגלים וספרדי אחד. העיר האחד ל־חבר>
:״טוב לו — שלא יתערב
למרות היותו טרוד במשפט שהוגש נגדו
על שבירת מקלט הטלויזיה של השכן,
נתפנה פרופסור יוחנן רטנר החיפאי,
לבוא השבוע לירושלים, כדי להשתתף בישיבת
הוועדה שראש הממשלה הטיל עליה
להחליט בעד או נגד הטלויזיה בישראל
מבחר החתנים החשובים בארץ הולך
ומצטמק. הפעם הגיע גם תורו של
מנהל המחלקה הכלכלית של הסוכנות, לי
או דולצ׳ין. בחירת ליבו: אנט, עולה
חדשה מארצות־הברית, אותה הכיר דולצ׳ין
לפני חצי שנה בלבד. הרומן הסוער בין
השנים החל בצורה פרוזאית למדי, כאשר
אשת סגן ראש־עיריית רמת־גן ציונח זים״
מן, בקשה את דולצ׳ין להעסיק את אנס
כמזכירה במשרדו.

ח מו ר

מו בי ל

באף

שובו של שגריר גאנה בישראל

בדיאקו

פוקו, בעוד שבועיים, ישקיט, לפחות זמנית,
את גל הידיעות, שנפוצו עקב העדרו
הממושך של השגריר מהארץ. השגריר, שהשתתף
במחצית החודש האחרון בועידת
שגרירי ארצו באקרה, יבלה לפני שובו
תקופה קצרה בלונדון דיפלומטים
גנאים אחרים שלא איבדו את הקשר שלהם
עם ישראל, הם המזכיר הראשון לשעבר
של השגרירות נורדון קודז׳ו ורעייתו
היפהפיה גלדיס. השבוע הודיעו לידידיהם
בישראל שבתם, שנולדה החודש באקרה,
זכתה לשם עברי טהור: שולמית
לא פחות משמחת היתד, הבשורה שהגיעה
לידידיו של יואל טואיכולה, מיופה
הכח הפיני בישראל לשעבר. טואיבולה,
שעזב את הארץ לפני חדשיים, מונה ל שגריר
ארצו בסין־העממית וכבר הגיע
למקום כהונתו החדש קרוב לוודאי
שאורנה פורת, שהקנית הקאמרי שיצאה
עם בעלה לשנתיים לצרפת, לא תיטוש
בתקופה זו את הבמה. היא הוזמנה להופיע
על ידי השאו־שפיל־האוס בציריך,
שם הופיעה כבר לפני מספר שנים
אחרי שניסה במשך שנה תמימה להשיג
חופשה מאל-על, כדי שיוכל להופיע בתיאטרון,
החליט הדייל הבכיר־ יוסי גר*
כד, להתפטר מהחברה. יוסי יוצא השבוע
לדרום־אפריקה, שם יופיע בתיאטרון החשוב
והגדול ביותר — הליאתרד־שאח בקיפטאון,
יוסי מוצג שם ככוכב־אורח ובמשך השנה
הקרובה יופיע בתפקידים ראשיים בשלושה
מחזות, שהראשון בהם יהיה דר׳ פרויד
הצעיר, בו יגלם את תפקידו של פרויד.
את טיסתו האחרונה בשירות החברה הקדיש
יוסי לקניות. בין השאר קנה פיאות נכריות
לתפקידיו העתידים בתיאטרון
בהצלחה רבה פתחה השבוע הזמרת התי־מניד,
הראשונה כרכה צפירה, את תע-
רוכת ציורי המופשט שלה בגלריית צ׳מרינס־קי
בתל־אביב. מבקרי התערוכה יזכו בשבת
הקרובה בקונצרט שחרית מיוחד שיערך
לכבודם בגלריה, בו תשיר הציירת בליוזי
פורטת הנבל ד,הונגריה רוזליה סאכין.
זמר נוסף שמקדיש את זמנו לעיסוק
אחר הוא צדוק סביר. הוא החל להתאמן
השבוע בהרמת משקלות, הסביר, כי
זו הדרך היחידה לשמור על גופו מלהתנוון
שלמה צפריר, מבעלי עומר־כייאם,
נאלץ לבטל תערוכת תמונות בפילדלפיה,
ולחזור לישראל, לאחר שבתערוכה קודמת
שלו בצ׳ייז-גאלרי בניו־יורק, מכר 22 מתוך
29 התמונות המוצגות ולא נותרו לו תמונות
לתערוכה בפילדלפיה. נוכח הצלחתו,
ייאלץ צפריר לעמול קשה כדי להיענות
להזמנה לקיים תערוכה בגלריה 88 בויה־מרגוטה
ברומא במצב לא נוח נמצא
השבוע משה הלוי, העומד לפני הצגת
מחזה חדש בתיאטרונו. ד,לוי שלח טופס
של המחזה, בן שתי המערכות, במעגל
הנישואין לצנזורה, כדי לקבל אישור להצגת
המחזה הנועז, הופתע לקבל הודעה שלא
יאשרו את מחזהו עד שיראו את המערכה
השלישית. הגיב הלוי :״לא נעים לי
לשלוח להם הודעה שיש רק שתי מערכות.
הם בטח יעלבו את ברכת־ד,פרידה
של ר,בור,ימה התל־אביבית למנהלו האדמי־ניסטראטיבי
של התיאטרון הקאמרי יעקב
אגמון, שנסע ללמוד בלונדון על חשבון
מילגה שהוענקה בהמלצת הממשלה, נשא
שאול כיכר, במסיבה שנערכה בקליפורניה,
ערב צאתו של אגמון. במקום
ברכה סיפר ביבר את הסיפור הבא :״שייך
אחד רצה לעלות־לרגל למכה הקדושה.
הוא פחד שמא לא יחזור מהדרך הארוכה,
וניגש להיפרד מכל מכריו. הלך אצל השכנים,
שאל אותם אם יש להם טענות.
ענו לו :״הכל בסדר.״ הלך אצל הנשים
שלו, שאל אם יש להן טענות. ענו לו:
״בטח שהכל בסדר״ .הלך אצל הסוסים
שלו ושאל אותם אם הכל בסדר. ענו לו:
״אין טענות״ .הלך אצל הגמלים, שאל אד

פסוק> ה שבוע
בעקבות הגילויים החדשים של
* דויד כן־גוריון, בישיבודהממשלה,
עוזים באנגולה :״גם אותי רואים בצילומים עם יארמולקד, לראשי. האם זה
אומר שאני חובש באמת יארמולקה?״
* ראש עיריית חיפה, אבא חושי, במסיבה שנערכה בחיפה לכבוד
הצגת בגדי המלך :״איני יודע מה יכתבו עלי מחר בעיתונות, אך אני חי
למרות העיתונות!״
• שחקן ״הביטה״ ,שמעון פינקל, באותה הזדמנות :״הביקורת
גורמת לנו לביקורת וסבל! ״
• הפזמונאי דידי מנוסי, על חיסולו של שבועון רזיו :״ם.נ. עתון
רדיו־פאסיבי!״

כדורגל

באבלבבח צי ה ליג ה
את המחזור הראשון כליגה הלאומית,
מספם שייע גלזר:

אופנת לולה בר בפאריס
נס־ציונה בשביל פולה
תם אם הכל בסדר. שתקו ולא ענו לו
בכלל. שאל אותם מה קרה. קם אחד הגמלים
הזקנים ונשא את דברו :״זה שהיית
שם עלינו הרבה משא — לא נורא. זה
שהיית קושר אותנו אחד לשני — לא נורא.
אבל זה שקשרת לנו חמור קטן שיוביל
אותנו באף — את זה לא נסלח לך!״.

בחד גב הים
אריק לביא ויוסי בנאי, יהיו שני
הכוכבים בסרט ישראלי חדש. הם גם יהיו
השחקנים היחידים בסרט זה ישראלי
אחר שמתכונן להיכנס לתחום הסרט הישראלי,
הוא הצייר יגאל תומרקין,
המתכנן הסרטת סרט אבסטרקטי בזמן הקרוב
נרגז ביותר היה בשבת
האחרונה שחקן מכבי חיפה דניאל שמי*
לוכיץ. כאשר נפגע בעת המשחק על־ידי
אחד משחקני הפועל פתח־תקוזד״ רץ אל
שופט המשחק מנחם פריזנר, שלא הבחין
בפגיעה שאירעה ברחבת ד 16 צעק כלפיו
:״האם צריך להרוג אותי כדי שתש־רוק
למכת 11 מטר התופרת ה ישראלית
לולה בר זכתה השבוע למחמאה
בלתי צפוייה מעל דפי שבועון אופנה צרפתי.
ליד תמונה של שמלה שלד, בשם
נס ציונה נכתב כי ״בין לקוחותיה המפורסמים
נמנית גם הגברת בן־גוריון. שמה
מוכר בלבנון, סוריה ומצרים, שנשותיהן
אנינות הטעם מעדיפות להתלבש רק מידי
התופרת הישראלית הפרסום הרב ש ניתן
לאחרונה בעתונות לבקשת חידוש משפטו
של חיים שמחון, לא שימח אותו
כמו הולדתה של בתו ט ל, אחות לבנו
הראשון ניצן לאחר שנתפרסם דבר
נישואיה של הדיילת תחייה גבעול,
לאחד מדיילי אל־על, הודיע בעלה לשעבר
נתן גבעול, איש צמד הרעים, כי בערב
נישואיה החדשים של תחיה, יערוך מסיבה
בביתו, בה יחזיר לידידיו את המתנות
שהעניקו לו נשעה שנשא את תחיה לאשה.

מה שנכון נכון, הליגה הלאומית נהייתה
ליגה אנגלית. ראשית, אתה לא יכול לדעת
איפוא אתה עומד
מבחינת האלופה, או
היורדת. באופן תיאורטי
יכולה אפילו השמינית הקבוצה
לזכות באליפות, אבל
זה כמובן רק
באופן תיאורטי. גם
הקבוצה היורדת, לצערי
הרב, עדיין לא
נקבעה, ואני לא רוצה לפתוח פה לשטן.
אני יכול רק להסתכל על משחקי הליגה
הלאומית ולהגיד שמה שאני רואה היום
על המגרשים, זה >זא מה שהיינו רואים
פעם, על מיגרשים הרבה פחות טובים.
לפעמים נדמה לי שמה שהטיגרשים נהיים
יותר טובים, ככה הקבוצות מתחילות לשחק
הרבה יותר גרוע. היום הכדורגל כבר
לא כדורגל טכני כמו לפני כמה שנים.
היום לשחק בליגה צריך בכל הלב, בכל
הכח, ולפעמים גם בכל הרגליים. זה לא
אומר שהמישחקים לא מענינים, אבל זה
קצת מאכזב.
על המיקום של הקבוצות בטבלה קצת
קשה לי לדבר. כואב הלב לראות את
מכבי תל־אביב במקום שהיא עכשיו, בסוף
הטבלה. אבל כמו שנהוג, אני אוהב להתחיל
מהתחלה.
פרחים לשופט. קבוצת הפועל חיפה,
היא המועמדת הכי בטוחה היום לאליפות,
אבל לך תדע מה קורה להם
לחיפאים האלה. הנה הקבוצה השנייה של
חיפה — מכבי, עושה בהתחלה בליגה
נסים ונפלאות ואני כבר מוכן לחתום שהם
לוקחים את האליפות, ואלה באים בכמה
משחקים אחרונים ומוכיחים לכל העולם
שהם קבוצה של מצב־רוח. למרות זאת,
לדעתי, הם הקבוצה הכי טכנית בליגה,
אבל מהז — אין להם מזל. היום בכדורגל
צריכים גם להכניס גולים.
ההפתעה של העונה זד, קבוצת בני-
יהודה. אני עוד זוכר את המשחק שלהם
עם בית״ר, בסוף העונה שעברה. הם חייבים
פרחים לשופט אשכנזי בשביל המשחק,
שהוא ניהל אותו בקור־רוח כזה. גם השבת
שיחקו בני־יהודה, כשאשכנזי שופט
להם, וניצחו את הפועל ירושלים, שנמצא
עכשיו במקום הרביעי.
גם הפועל טבריה קבוצה שהפתיעה. להם
אולי אפילו יותר קל היום בליגה הלאומית.
בליגה א׳ משחקים היום הרבה
יותר קשה משבליגה לאומית.
כדור כסל. על מה שקוראים היום
קבוצות־האמצע, אין הרבה מה להגיד. אולי
מהסיבה הפשוטה, שמה שהיו קוראים
פעם אמצע — זה לא אמצע.
הפועל פתח־תקוזה, למשל, הם היום,
לדעתי, קצת בירידה. אבל כמו שהם
בירידד״ אם אתם שואלים אותי, אני
חושב שהם עוד מסוגלים לקחת את ה אליפות.
מה שנכון, שהיום זה לא קל
כמו שהיה פעם, כשהיו רק שתיים־שלוש
קבוצות שנלחמו בשביל המקום הראשון.
היום יש לך מתחרים מכל השכונות.
מכבי יפו, אפילו שהם לא ביחסים אתנו
משחקים טוב. עכשיו אני רואה, שאני
אומר על כולם שהם טובים — אז מי רע?
על מכבי תל־אכיב אני לא רוצה להגיד
עכשיו כלום. מספיק אני כותב עליה כל
השנה, ומכבי פתח־תקווה ומכבי נתניה,
כרגיל — על ידנו.
ושמשון — נגדם עוד לא שיתקנו ב ליגה,
אז נחכה עד אחרי הדרבי הזה ונדע.
בינתיים הלכתי השבוע לראות פעם גם
משחק כדורסל. להבין איך זה הולך כשבאה
קבוצה בינלאומית. אל תחשבו שלא הייתי
אף פעם בכדורסל, אבל אם אני כבר בא
פעם בשנה לראות כדורסל בחולון, אז אני
צריך לחכות שעה שלימה עד שיביאו
איזה פחח, שיידע לתקן את הסל, אחרי
שתורכי כבד אחד נתלה עליו.
במשחק עצמו לא ראיתי משהו מיוחד
כמו במשחק נגד הרוסים. אני גם חושב
שבמישחק כדורסל מרוב שיש סלים, לא
יכול להיות המתח של תחרות כדורגל.
אם תשאלו אותי, אני כבר לא אהיה שחקן
כדורסל. ראשית, צריך להיות גבוה. שנית
— צריך זריזות בידיים ואצלי זה ברגליים.
(חמשן בעמוד <21
חטילס חזה 1*72

שערור־ה בחתונה מלכותית
ף אולם ביודהמהנדס, ברחוב שב־
^ תאי לוי בחיפה, הגיעה השמחה לשיאה.
מאות האורחים, שהתלבשו חגיגית, הטיבו
את ליבם במאכל ובמשקה. התזמורת רעשי׳
במיקצבי רקודים. זוגות התעופפו במחיל
במרכז האולם, ונשיקות וחיבוקים
פרחו מכל עבר.
רק נערה אחת לא שמחה — זו שחתו־נתר,
נערכה באותו ערב באולם. דליה לי-
און ,19 ,מלכת־היופי האחרונה של ישראל,
בשמלת חופה צחורה ומפוארת, עטורה
הינומה מלכותית, רתחה מכעס, כהר געש
על סף ההתפרצות. ואמנם, ההתפרצות לא
איחרה לבוא.
הרוקדים רקדו והמנגנים ניגנו, כשניגשה
דליה אל אחד האורחים, תפסה בכתפו
והרעימה עליו בקולה :״קח את אשתך ואת
משפחתך והסתלק מכאן!״ רק מעטים מבין
האורחים הבחינו במתרחש. בתוך המהומה
הקטנה אפשר היה רק להבחין כיצד הכלה,
מלכת היופי, רוקדת לעברה של אחת האורחות
וזו מסתערת לקרוע מעליה את שמלת
החופה. היא אף הצליחה לקרוע קרע
בשמלה. תוך שניות הפרידו בין השתיים
׳והרחיקו אותן זו מזו. בעיני דליה נצצו
דמעות. התזמורת המשיכה לנגן והאורחים
המשיכו לרקוד. את הסקרנים הרגיעו במילים
:״זה ענין משפחתי קטן!״

אוהבים צעירים
ך* ענין המשפחתי הקטן, ראשיתו

1 1לפני חמש שנים, כאשר דליה ליאון
היפהפיה תלמידת החמישית בגמנסיה חיפאית,
הכירה את משה בחבוט, תלמיד השביעית.
השניים התידדו, החלו ללכת בק ביעות.
ידידות
זו, שהפכה לאהבה לוהטת בין
השניים, נמשכה שנים. גם כאשר עזבה
דליה את הגמנסיה בכתה השישית, עברה
ללמוד בקורם לטכנאי־בנין בטכניון וכאשר
משה בחבוט התגייס לחיל־הים, אחרי שהפסיק
את לימודיו בהנהלת חשבונות,
המשיכו השניים להיות זוג. היה ברור

להם שהם רוצים להתחתן.
אולם כאן התפתחה
מהדורה מיניאטורית
של רומיאו ויוליה —
שתי המשפחות, זו של
דליה וזו של משה, לא
ראו בעין יפה את התרועעות
ילדיהם.
דליה היא בת לאב
ממוצא פולני ולאם אוסבהיותה
בגיל
טרית.
צעיר נפרדה אמה מאביה,
ואחרי שנישאה שנית,
עברה דליה לגור
אצל סבתה בטבעון. בגלל
תקרית שאירעה בין
דליה לבין האב החורג,
נפרדה ממנו אמה ונישאה
בשלישית בנשואין
שהסתיימו אף הם במהרה.
האם, אשה משכילה,
מליאת־מרץ ושאפתנית,
עובדת כמזכירה
בבית־דולפין בשבי־ציון.
למשה
בחבוט רקע
שונה לחלוטין! משפחה
יהודית מכובדת, מביירות שבלבנון,
שעלתה לפני שנים רבות ארצה. אביו של
בחבוט, הוא אדם עתיר נכסים, בעל ביתי
מידות ברחוב ארלוזורוב בחיפה, שעסק ב־הלוואה
בריבית.
הוריו של משה התנגדו לידידות בין בנם
לבין דליה, לא בגללה היא, אלא משום שלא
ראו בעין יפה את גירושיה של האם.
אמה של דליה התנגדה למשה בשל מוצאו.
ארבע שנים הסתירו משה ודליה את
אהבתם מעיני ההורים, וכמעט ולא היו מבקרים
זו בביתו של זה. אולם לבסוף הצליח
משה לשכנע את הוריו להסכים ל־נשואיז
עם דליה. דליה התיחסה אל הוריו
בכבוד, נהגה להביא להם פרחים בכל פעם
שביקרה בביתם.

לבסוף נעתרה גם אמה של דליה. הזוג
אביו של משה בנה להם דירה
התארס.
של שלושה חדרים, בביתו ברחוב ארלו־זורוב,
והחתונה נקבעה לקיץ . 1961 באחת
ההזדמנויות תיארה דליה כיצד היא רואה
את ביתה לעתיד :״חדר שינה בצבע אדום־
דובדבן: חדר אורחים בעל קיר אחד שחור,
קיר אחד לבן ושני קירות בהירים יותר.
רהיטים מודרניים, אך לא משוגעים מדי,..״

שמלת חופה קרועה
ד לחופה עבדה דליה בחנות בולים

משח בחבוט עונד את סבעת הנש ואין על אצבעה
של כלתו, מלכת היופי דליה ליאון, לפני שפרצה
השערוריה, משמאל לכלה נראית אמה, ואילו במרכז, בין שני בני-הזזג נראים הוריו של משח.

^ בבית־הקרנות, ואילו משה עבד בשעות
מחיל־הים כנהג מונית. אז הוצע חופשתו לדליה להשתתף בתחרות מלכת־היופי. משה
עודד אותה והמריצה להשתתף. כאשר הוכתרה
דליה למלכה, סברה אמה, כי נשואיה
למשה בחבוט יחסמו בפניה קאריירה מזהירה.
היא פנתה אל הארוס וביקשה ממנו
לעזוב את בתה, מאחר שהזיווג ביניהם לא
יעלה יפה.
המעמד החדש לו זכתה דליה באופן
פתאומי — מעמד מלכת־יופי, סינודר את
עיני האם. שוב לא נראה לה שבתה המלכותית
תינשא לנהג מונית, אם כי הוא
בן למשפחה עשירה. הוריו של משה סברו
גם הם, מצידם, כי בחירתה של דליה ונסיעתה
לארצות־הברית יפרו את ארוסיה.
אולם לדליה היתר, דעה משלה. גם כשיצאה
ללרנג ביץ׳ לטקס בחירת מיס־תבל,
המשיכה לשגר לארוסה מכתבי־אהבה, שעל
כל אחד מהם הוטבעה טביעת שפתון.
כאשר חזרה ארצה, קיבל משה את פניה
במונית עטורת פרחים. השניים החליטו
להינשא למרות הכל.
אותה תקופה הסתכסכה דליה עם אחותו
הצעירה והנשואה של בעלה לעתיד,

עמה למדה בבית־ה&פר העממי, אחרי שזו
המשיכה להתנגד לנשואי אחיה עם דליה
בטענות שונות.
התלבשות המפוארות והאקסטרואגנטיות
בהן התלבשה דליה אחרי שנבחרה כמלכת־יופי,
והדירה הגדולה שקיבלה מהורי בעלה
עוררו את קנאת האחות, ובין השתיים פרצו
מריבות תמידיות.
גם כשנקבע מועד החתונה, דרשה דליה
במפגיע, שאחותו של בעלה לא תוזמן לחתונה.
למרות זאת הופיעה האורחת הלא־קרואה
יחד עם בעלה ומשפחתו, דבר שהרתיח
את דמה של דליה. היא דרשה מהשניים
לעזוב את האולם, כדי לא לקלקל
את שמחתה, ואמה תמכה בדרישתה. כשהתעוררה
הסערה, עטו אחיותיו הבוגרות
של משה על אמה של דליה, ואילו דליה
רקקה לעברה של הגיסה, שעה שזו רקדה
עם מפקח מם־הכנסה. בני המשפחה הפרידו
בין שתי הנשים, לפני שהגיסה הספיקה
לקרוע לגמרי את שמלת החופה מעל הכלה.
איל בניגוד לדונזיאו ויוליה המקורי, הסתיים
הפעם הסיפור בהפי־אנד. הסדר הושב
על כנו. הרוחות נרגעו. דליה ניגבה את
דמעותיה ויצאה עם בעלה לירח דבש קצר.
ומזה שבוע שהם חיים באושר ובאהבה.

טעות

ל עו לצה־ ק ת

1 9 ׳9 ! 9ש ת

ילדה בת 3מעכו נפצעה קשה על־ידי
מכונית. הנהרג נעצר (הצופה)
ניצה צבי, תל־אביב
והובא לקבורות במשטרה.

ב ע ריכ ת לילי גלילי

האוצר עלול להפסיד מליונים מהיטלר
עינוגים (הארץ)
אריה תזנבלום, רמת־גן
ומה בנוגע להס, גרינג והימלר?

מוזמנים משתתפים. אחד מן המשתתפים

זוג (בעל רק בשבת) מחפש הדר
מרוהט (מעריב)
איל פלד, ירושלים
והאשה רק באמצע השבוע.

בחיבור החומר המתפרסם בעמוד זה, יזכח
בפרס של עשר לירות, שיוענק מדי שבוע. הזונה
השבוע הוא הקורא גבי לחמן, תל־אביב.

הקוראים: אבשלום חייבי, תל־אביב,
ויואב צבר, תל־אביב, הציעו במשותף
את הכותרת הבאה לקשקשת מלפני מסדר שלושה שבועות (למעלה):

מזה צו ח קי ם
הגר מני ם

היילי צה״ל >מבט מלמטה).
יחזקאל

רוסטוביף

מרמת־גן

הציע:

שלושה סקוטים ישנים מטעמי
הסכון כאוהל אחד. עכשיו מתבק

חז ה ה שבוע

10990

הג א

(1(33)2*1

שים הקוראים להציע כותרת לקשקשת
החדשה (למטה) ויזכו, נוסף לפירסום,
גם לחסדי שמים.

מערכה ראשונה

היד עתאת הארץ?
על לוח מודעות בירושלים נמצא הפתק הבא שאנו עושים לו פומבי גדול בתקווה
שקוראינו יתגייסו לעזרתו של יהושע שרבאני.

מצות השבת אבדות
לפני זמן רב אבדו לי סל בד עם ניירות חשובים לי מאוד וגס ס׳ זמרת
הארץ.
כמו״ב אבד ליי לאחר זמן כיס בד עם ס׳ זמרת הארץ.
ובעוד כשני שבועות אבד לי גם סל בד ובו חמשה עשר ספרי קודש בדרן
שכונת מאה שערים, והספרים האלו לא כתוב עליהם שמי.
ויש שלקחתי אותם בהשאלה ואני מעוניין להחזירם לבעלם.
וכל מי שידע או ראה את אחד מהספרים האלו, או לקח בטעות ושכח,
ואינו מחזירם לי בהקדם הריני מודיע שאין לו מחילה עולמית לא בעויה״ז
ולא בעוה״ב,
ומי שישתדל להחזירם לי יבורך מאת המברן את עמו ישרל בשלום.

מפני יהושע שרבאני
רחוב חפץ חיים 52

מ שרד הבט חון
מכחי ש
(יוניטד פ רס, תל־אביב) ממרתפי מערכת
הבטחון נמסר לסופרנו המיוחד,
כי אין כל שחר לידיעות שפורסמו
לאחרונה בעתונות על מציאותם של
עוזים ישראליים בידי הכוחות הפורטו״
גליים באנגולה. הדובר הדגיש, כי לא
ישראל, לא בלגיה, לא גרמניה וגם
לא ״מדינה מערב־אירופית מסויימת״ לא
מכרו מעולם עוזים לפורטוגל.
הנשק שנתגלה כביכול על־ידי עיתונאי
ישראלי בידי חיל פורטוגלי (?)
אינו אלא תותח הונדורסי(?) בעל קליבר
זעיר שהוא חקוי בלתי מוצלח
של העוזי(?) הישראלי ונלקח כפי הנראה
כשלל מלחמה מהודו בשעת מערכת
הגבורה של פורטוגל בגואה. להוכחת
דבריו, הציג הדובר מכתב רש מי.
של ממשלת הונדורס, בו היא מבטיחה
שלא למכור לגואטמלה עוזי שנשכח
בטעות בשדה התעופה על־ידי
הנספח הישראלי בפרו.

גהגעע :0

עיבדה נוספת המוכיחה את הדבר,
היא ציור הנשר(?) שנתגלה כביכול(?)
על התותח ההונדורסי בעל הקליבר
הזעיר. נשר זה, שאינו אלא תרנגולת,
הוא כידוע סמל מלחמה בודהיסטי
עתיק, המצויר על כל כלי הנשק שהודו
מקבלת מהונדורס.
אין צורך להוסיף שהכתובת מ.פ.
עוזי, היא בסך הכל ראשי תיבות של
המשפט :״מאקוריקו פיקולו עוזי״ שפירושו
בשפת פונג׳אב, המדוברת בחל קים
מסויימים של הודו :״זה אף פעם
לא היה ולא יהיה עוזי׳׳ .הדובר הו סיף
ואמר, כי הידיעה מוכיחה את־ חשי־בית
המשך קיומו של הממשל הצבאי
ואולי אפילו הוצאת גליון מוגדל של
השבועון רדיו. על כל פנים, הידיעה לא
תעכב את צאתו של מר שמעון פרס
בסוף שבוע זה לביקורו הדו־שבועי בפאריס.
גבי.
לחמן, תליאביב

(רחוב דוב הוז פינת גורדון בתל־אביב
בשעת בין־ערביים)
קדמן ( :יוצא מצד שמאל של הבנזה
ורואה את זלמן בא לקראתו) מזל
שפגשתי אותך, זלמן! אולי אתה יודע
איפה באן בית־השימוש הכי קרוב?
זלמן: זה לא רחוק. תצא מכאן
ימינה לרחוב גורדון וכשתגיע לפינה,
איפה שאיוניר, תפנה לדיזנ־גוף
שמאלה ותעבור על יד
קראו ותמשיך ואחר־בך תעבור
גם על־פני פורטו־ריקו,
עד שתגיע לפינת קרן־קיי־מת,
איפה שעומד הקיוסק
המוכר מיץ־גזר ושם תפנה
עוד פעם שמאלה. שמח זה.
מבנה קטן מאזבסט.
קלמן: תודה רבה (ממהר
להסתלק).
סוף המערכה הראשונה

מערכה שניה
(אולם בית המש פ ט מלא מפה לפה.
זלמן יושב על ספסל הנאשמים ומנגב
במטפחת את מצחו המיוזע. שופט קורא
את כתב האשמה)
השופט ז אתה נאשם בזה שעברת
על סעיף 22ו 23:מהחוק לתיקון דיני
עונשין(בטחון־המדינה) בזה שבתאריך
התובע ג אדוני השופט! מטעמי
בטחון־המדינה אבקש להשמיע את הפרט
הזה בדלתיים סגורות( .השופטים
יוצאים להתיעצות וחוזרים כעבור רבע
שעה)
השופט נ ההסתייגות מתקבלת. הפרט
הזה יושמע בדלתים סגורות( .כל
הקהל יוצא והשמש סוגר את הדלתות.
אחרי 15 שניות נפתחות הדלתות מחדש
והשופט ממשיך)

התובע ( :קם) מטעמי בטחון־המדינה
המדינה אבקש להשמיע את הפרט הזה
בדלתים סגורות! (השופטים יוצאים ל-
התיעצות. חוזרים כעבור חצי שעה
ורומזים לשמש לסגור את הדלתות. הקהל
יוצא וחוזר אחרי שהדלתות נפתחות
מחדש כעבור 10 שניות)
השופט ( :ממשיך לקרוא את הא שמה)
נפגשת עם הסוכן הזר
התובע: דלתים סגורות בבקשה!
(הבקשה מתקבלת. הקהל יוצא, ואחר
כך חוזר ונכנס)
השופט: ומסרת לו פרטים המסכנים
את בטחון המדינה מבלי שיהא לך
הסבר סביר לכך
זלמן: אבל יש לי!
השופט ( :בתמיהה) מה יש לך?
זלמן: הסבר סביר מאוד. הייתי
צריך להסביר לו איפה נמצא בית
התובע: מטעמי בטחון המדינה אבקש
לשמוע את הפרט הזה בדלתיים
סגורות! (הבקשה מתקבלת, כנ״ל, ואחרי
הפסקה מתחדש המשפט שוב).
התובע: ולזה אתה קורא הסבר סביר?
זלמן: מה, זה לא הסבר סביר? אתם
יכולים לשאול את ק
התובע: דלתים סגורות !
(הדלתים נסגרות וכו
זלמן ואם אתם לא מאמינים לי,
אתם יכולים להזמין אותו ולשאול אותו.
השופט ( :לתובע) אני מקווה שה־
0 סוכן הזר נמצא בידכם ואפשר להביא
אותו לבית המשפט כדי לאשר או להכחיש
את דברי הנאשם.
התובע: הסוכן הזר ששמו הוזכר
קודם, אינו בידינו.
השופטים: מה
התובע: לא יכולנו לעכב את יציאתו
מהארץ, כי אין חוק האוסר על
אום להיות שכן זר. החוק
מדבר רק על אדם אשר בא
במגע עם סוכן זר.
זלסן: אבל הוא לא סוכן
זר! הוא בסך הכל ביקש

התובע: מסיבות בנד
חוניות אבקש לשמוע את
בדלתיים י המשפט המשך
סגורות.
השופט: בהתאם לבקשת
התובע, אבקש מהקהל
לצאת.
התובע: לא רק את הקהל. גם את .
זלמן בבקשה.
ז למ ן: אני? למה? הרי אני הנאשם!
התובע: דווקא בשביל זה. אתה
הושב שניתן ליסודות מפי־קפקים כמוך,
המוסרים לסוכנים זרים אינפורמציה
היונית, לשמוע סודות נוספים?
השופט: האינך סבור, אדוני התובע
,,שהנאשם זכאי לדעת מה אמר
לסוכן הזר, כאשר הלה ביקש ממנו
שיראה לו את הדרך לבית ה
התובע ( :בזעקה) בדלתיים סגו־רות!
בדלתיים סגורות! לפי פקודת המלך
במועצתו אני רשאי לדרוש הוצאת
הנאשם מן האולם כאשר נמסרת
בו אינפורמציה סודית, היכולה להיות
לתועלת האויב, ולא רק הנאשם. אני חושב
שאם יהיה צורך, אוכל גם לבקש
את הוצאת השופט עצמו.
השופט ( :בזעם) אותי? !
התובע: כן, אותך!
השופט: נראה אם תעז !
התובע: אעז.
השופט: אז נראה אותך !
התובע: אוציא אותך מתי שארצה!
השופט: נו, נראה אותך.
התובע: אמרתי לך שאני אעז מתי
שאמצא את זה לנכון.
השופט: נראה אותך מוצא זאת לנכון!
התובע: דווקא עכשיו אני לא רוצה!
השופט: אין לך דם!
התובע: אין לי דם? (בקול רם)
אבקש בדלתיים סגורות ולהוציא גם
את הנאשם וגם את השופט!
השופט: על סמך מה?
התובע: על סמך פקודת המלך
במועצתו שנשארה מהמנדט הבריטי!
השופט ( :לזלמן) אין ברירה, צריכים
לצאת.
סוף מערפה שניה

מערכה שלישית

(זלמן יוצא מבית־הסוהר לאחר שריצה
מאסר של 5שנים. בפינת רחוב דב
הוז וגורדון, חוא פוגש בקלמן)
קלמן: מזל שפגשתי אותך. אני
מת להשתין ואני כבר לא זוכר איפה
בית־השימוש.
זלמן: שתמות. ממני כבר לא תוציא

יותר מלה!

סו ף

ספודט

(המשך נזעמוד ) 18
ושלישית — אני בבר מבוגר מדי בשביל
להחליף את המקצוע.

]1111

עוול לכדורגל
כל המושבה הבולגרית יפו, הועמדה השבוע
על רגליה. תושבים ניגשו למשטרה
וביקשו רשיונות לערוך הפגנה. חובבי
ספורט שלחו מברקי מחאה להתאחדות הכדורגל,
זעקו חמס על קיפוח קבוצתם האהודה•
שחקני הקבוצה ועסקניה התכנסו ודנו
פעם נוספת בשאלת הפרישה הסופית
ממכבי הארצי. קבוצת מכבי יפו קופחה,
לדבריהם, קשות, מבלי שאיש יבוא לעזרתה
והכל רק מפני שמכבי תל־אביב
חוששת מירידה לליגה א׳ ולמכבי תל-
אביב יש גב בהתאחדות.
אך האמת היתה, שלמכבי תל־אביב עצמה,
לא היה חלק בקיפוח המשוזע שנפל
בחלקה של קבוצת מכבי יפו השבוע, שעה
שבית־הדין של ההתאחדות החליט על משחק
חוזר בין קבוצת יפו וקבוצת תל־אביב.
הגורמים האמיתיים למשחק החוזר היו
שלוש שגיאות שנעשו עוד לפני הדיון
בבית־הדין.
כן להפסיק -לא להפסיק. שתי
השגיאות הראשונות נעשו על־ידי שופט
הכדורגל הרמלאי, מימון זוהר הצנום, ששפט
במשחק בין שתי הקבוצות, לפני מספר
שבועות ביפו.
השגיאה הראשונה שלו היתד, בכך, שבמקום
להפסיק את המשחק כאשר חשב
שחלוץ מכבי תל־אביב, יהושע גלזר, פוגע
בו, הסתפק בהוצאתו של גלזר מן המגרש.
לפי תקנון התאחדות הכדורגל, חייב שופט
להפסיק את המשחק במקרה של פגיעה גופנית
בו. מאחר שלטענת השופט בעם גלזר
את הכדור לכיוונו בכוונה, הרי שהיתר, זו
פגיעה גופנית והיה עליו להפסיק את
המשחק.
השגיאה השנייה של השופט היתד, בכך,
שכן הפסיק את המשחק, אבל בתוצאה של
1:2לטובת יפו, אחרי 62 דקות, בטענה,
שלא ראה ערך ספורטיבי במשחק. לפי
תקנון ההתאחדות, רשאי שופט להפסיק
משחק במקרה כזה — רשאי, אך אינו חייב.
במצב של 1:2לטובת אחת הקבוצות,
אין שופט שיכול לקבוע מראש, שהמשחק
אינו ספורטיבי. לו היתד, מכבי יפו מכניסה
שבעה שערים ללא מענה, היתר,
החלטת השופט סבירה. אך הפסקת משחק
ללא מתן אפשרות, לקבוצה שעמדה על
סף הנצחון, לנצל יתרון שבא לה לפי דברי
השופט באשמת יריבתה — אינו מוכרח
להתקבל כהחלטה הנבונה ביותר.
השגיאה השלישית בפרשת המשחק נעשתה
רק ימים אחדים מאוחר יותר. מכבי
תל־אביב דאגה להמציא כבר למחרת המשחק,
תעודות רפואיות לשחקנים, שלטענת
השופט עשו את עצמם פצועים.
עורך־הדין, צבי יפה, המגיש לועדת המשמעת
את תביעות ההתאחדות נגד קבוצות
ושחקנים שעברו עבירות, תבע אמנם לדין
את השחקנים שהורחקו מהמגרש על־ידי
השופט באשמת עבירות.
אך הוא שגה בכך, שלא מצא דרך להאשים
את קבוצת מכבי תל־אביב בהפסקת
המשחק, מסיבות של התנהגות בלתי־ספור־טיבית
של חבריה, שהורחקו על־ידי השופט.
משגה זה חיסל את סיכוייה של
מכבי יפו.
אילו היתר, מכבי תל־אביב מורשעת בסעיף
כזה, היו פוסקים 0:3לחובתה במשחק
נגד מכבי יפו, ועונש מטעם ועדת
המשמעת, עליו היתד, מתקבלת חנינה. מאחר
שלא הואשמו רשמית, לקחה על עצמה
ועדת הליגה סמכות שאינה בידה וקבעה
נצחון למכבי יפו.
קפוח משווע. אך עסקני מכבי תל-
אביב העומדת על סף הירידה מהליגה הלאומית,
החליטו ללכת עד הסוף. עורך־
דינם הממושקף, ועגול הפנים, חיים ליפ־קין,
מצא את אותה פרצה בחוק, שאיפשרה
לו לערער על החלטת ועדת המשמעת, שנטלה
סמכויות לא לה.
לבית־הדין של ההתאחדות לא נותרו
ברירות רבות. דרישתם של אנשי מכבי
תל־אביב היתד, צודקת לחלוטין מבחינה
משפטית, למרות שלכדורגל עצמו נגרם
בכך עודל כבד. לקבוצת מכבי יפו, המחזיקה
מעמד שנים רבות אך ורק בתמיכת
אוהדיה היפואים, כמעט ללא תמיכה מרכזית,
נגרם בהחלטה קיפוח משודע. אנשיה
ניסו להעביר את רוע הגזירה ולפנות לביתר,דין
המחוזי. אך סיכוייהם, מבחינה משפטית,
נראו השבוע אפסיים.
העולם הזה 1272

במשאל ־ עםמקיף,
של. ידי עו ת אחרונות־,
שנערך זה עתה

המזרון

כפר־סבא, בתואר
״המזרון ה מוב חר ביותר־

71114

פרסום וניסם
ההרצאה באגודה האסטרונומית, ת״א31.1.62 :

ההרצאה באגודה האסטרונומית, ת״א31.1.62 :

שבוע אחרון לקבלת כריכות ״העולם הזה״
במשרדי ״העולם הזה״ ,תל־אביב, גליקסון ( 8על־יד כיכר דיזנגוף) יתקבלו
לכריכה כרכי ( 1961 וגם כרכי שנים קודמות) רק משך השבוע הקרוב.
מחיר הכריכה הוא — 5.ל״י הכרך (כולל משלוח בדאר, למעוניינים בכך),
ואפשר לרכוש גליונות חסרים במחיר 65 אגורה הגליון.
שעות קבלת הכרכים: יום ראשון וחמישי בשבוע בין השעות שש עד
שמונה אחר הצהריים.

במדינה
ירושלים
מרחמתהב רווז•
כפי שנוכחו השבוע, לא היתד. המועצה
לבקורת סרטים וסזזזות המכשול היחידי
שעמד בפניי הרקדנים הסנגלים (העולם הזה
.)1271 לקראת הצגת הלהקה באולם קולנוע
אדיסון בירושלים התברר, שגם לנטורי־קרתא
יש מה לומר בענייני אמנות.
כבר ביום שהופיעו בירושלים המודעות
שבישרו את הופעת להקת הסנגלים, התהלכה
השמועה בין בחורי הישיבות ב־מאה־שערים,
שבגלל הופעות העירום יש
להתכונן להפגנה רבתי לפני אולם הקול נוע.
האמרגנים, שחששו מן האיום של
נטורי־קרתא יותר משחששו לפני כן מן
הצנזורה, יצאו מיד להתקפה, הפיצו שמו־עה־נגדית
שבהצגה הירושלמית יופיעו הרקדניות
בלבוש מלא ומוסרי. יחד עם
זאת, כדי לא להבריח את הקהל הירושלמי
להצגות הבלתי־מצונזרות בשאר חלקי הארץ,
לא נתנו לשמועות אלה גושפנקא
פומבית ברורה.
במשך יום שלם היוותה השאלה הגורלית
:״חשופות או לא חשופות?״ הנושא
המרכזי בכל הטרקלינים הירושלמיים —
כמו שהיתר, השאלה :״הפגנה או לא הפגנה?״
הנושא המרכזי בכל הישיבות של
מאה־שערים. המיסתורין שאפף את התשו בה
לשתי השאלות, לא זו בלבד שלא
מנע מקהל חובבי המחול המקומיים לזרום
בהמוניהם לאולם אדיסון, אלא אף הגביר
אותם, על ידי תוספת של פלוגת שוטרים
וקהל סקרנים סתם, שהצטופף על המיר־רכה
בחוץ, קופא מקור.
למרות הדריכות התברר, עם עלות המסך,
ששני הצדדים הכזיבו, ומלחמת השמועות
לא היתד, אלא מלחמת ברוזזים.
נטורי־קרתא לא ערכו את ההפגנה, והרקדניות
לא כיסו את מערומיהן. התוצאה
היחידה: כמה עצבים מרוטים אצל קציני־המשטרה,
שהיו אחראים לסדר.
חברה
רדיפ ה •

י מי דג

י. ושר 3 .ינסלץי

54293

67994

דרך רז עצמ או דב 1 04

> ררע 1ליכד • ר־רזרגג יפר • 19ט ל

25888

רבל אביב • ר ח ׳ ליליכפלופ • 4 1

או אזגל כל סרכני דזנסי/לודד

£5א11

1<1514ז1(1ד.ש0.

ת ש בץ העור ה 1ה 1272
לפותרי התשבץ: הואיל ורוב המשתתפים במדור מייצגים את אזורי המרכז
והצפון, בבחינת אתגר הוא לי ליטול בו חלק כמשתתפת דרומית חלוצה
מאזור חלוצי — היינו דימונה. כיוון שמסגרת המדור מחייבת — אצהיר
ששמי לא סימונה אלא עליזה, או כפי שמכנים אותי — אלים. בת י״ט
אביבים ועובדת כאחות בבית־חולים בבאר־שבע.
מאוזן .1 :אח.
.1תורת החנוד.10 .
מרד .11 .נהר אפריקני
.14 .סוג ירק.
.15 מעי? עליה.17 .
שני עמודים.10 .
סוקר .20 .נכסים.
.22 אינו ראשי להעיד
על עיסתו.
.25 גדול בתורה.
.26 מתקן לנשיאת
דליים .27 .הפכו לבעל
בליטות וסדקים
30 .פח .82
מילת שיור .33 .אחורי
הנוף .34 .יבר
סתר .36 .אביון.
כלי ציד ימי.39 .
מלחין נודע.41 .
העלאת נשמות ע״ י
כישוף .42 .אויב.
.44 יסור .46 .ניצוץ.
.48 מילת איסור.
.50 קריאת התפעלות
.51 .ירח עברי.
.53 משועבד.55 .
מכשיר כבילה.57 .
מידה .58 .כלי חרם .59 .הסתכן .60 .פקיר.
מאוגר .1 :ארון נמוד .2 .מכשיר
מדידה .3 .מזרז באכזריות לעבודה.5 .
נוזל חיוני .6 .מחלת עור .7 .ערימה.8 .
מכני נח .9 .חנופה .12 .בעבורי .15 .מתי-
סר .16 .חוקר קוטב נודע .18 .עור חיה
ממולא קש .21 .אחו .23 .מתחיל .24 .אר
התיישבות

הכפרלעיר
ויכוחים נוקבים מתנהלים בשבועות האחרונים
בקיבוץ־ספר של פועלי אגודת־ישראל,
שעלבים. מאז הייזסדו ועלייתו על הקרקע
כקיבוץ־מישלט מול לטרון לפני 11 שנה,
לא ידע המשק משבר כזה.
הויכוח החל דווקא כאשר בשנה האחרונה
החל המשק, שסבל קשות משך שנים, להתבסס
מבחינה כלכלית.
בני שעלבים, רובים צעירים יוצאי תנועת־הנוער
של פא״י עזרא, החלו תובעים את
הפיכת המשק מקיבוץ למשק שיתופי. דרישה
זו הלכה וגברה ככל שרבו הנשואין
במקום. התובעים הצביעו על ישוב אחר של
פא״י, יסודות, משק מבוסס לכל הדעות,
שהפך לאחרונה מקיבוץ למשק שיתופי.
אסיפה כללית שהתקיימה בנושא זה, החליטה
להצביע ולחסל בכך את הויכוח שהחל
נותן אותותיו בסדרי המשק ובהרגשת חבריו.
תוצאות ההצבעה הוכיחו כי הרוב, אף
שהיד. רוב קטן, רוצה בהמשר המצב הנוכחי.
לא נותר למיעוט אלא להסיק מסקנות.
השבוע התברר שאכן הם עשו זאת. ששה
זוגות, מראשוני המתיישבים, כבר יצאו את
המשק ופנו איש לדרכו. מספר דומה עדיין
מהסס.

דרכי חיים
טבעתלאצבעמ שול ש ת

גונה .26 .בהמה דקה .28 .פרי בסר.29 .
כלי נגינה .31 .לקיטת תמרים .32 .דרנב.
.35 נכרי .37 .מקום חבור .38 .מסנרת, זר.
.40 אפ הפנינה .41 .מילת ברירה .43 .מם־
פיק .45 .בעל כתנת הפסים .46 .קבוץ בדרום•
.47 רץ .49 .מעצמות הנלנולת,52 .
רקבוז •54 .ישן .50 .חלק הכנר .58 .מילת
הכללח.

לבן־ציון יעקובוף 16 כמעט ולא היו
חברים. אך היה לו ידיד אחד אותו העריץ
כאליל. היה זה אפרים גילרדי 20 שכנו
של בן־ציון במושבה הרצליה.
בוקר אחד הגיע אפרים לביתו של בן־
ציון, הציע לו לנסוע עמו לתל־אביב .״אבל
אם אתה רוצה שיהיה לנו כסף,״ הסביר
לו ,״אז אתה צריך, לסחוב׳ משהו מהבית
ונמכור אותו בתל־אביב.״
לא היה כמעט דבר שבן־ציון לא עשה
עבור ידידו הגדול ולכן, גם במקרה זה לא
חשב פעמיים. הוא נכנס לחדר הוריו, הוציא
מתוך קופסת־פח שהיתר, בארון הבגדים,
טבעת פלטינה משובצת יהלומים.
שזזיה היה 500 לירות. הוא מסרה לידידו
ושניהם עלו תל־אביבה.
יהלומי זכוכית. הצעד הראשון בבואם
לתל-אביב, היה לנסות למכור את הטבעת
בשוק־הפולנים שליו הדואר. אולם
לא נמצא לה קונה. בלית־ברירה ענדה אפרים
על אצבעו, והשניים פנו לשפת־הים.

עד שעות־הצהריים המאוחרות בילה בן־
ציון על. חשבון ידידו באולמות הביליירד
והסירים. לאחר מכן קנו קילו אגסים ופנו
ליפו, הגיעו עד לשטח הגדול. ערבו של
אותו יום מצא אותם מטיילים מעל הנמל.
״רגע אחד,״ נזכר פתאום בן־ציון .״איפה
הטבעת?״ הוא הסתכל על אצבעו של אפרים
— הטבעת לא היתד, שם .״אני באמת
לא יודע,״ גימגם אפרים• ,גאה היתד, גדולה
מדי ונפלה מהאצבע בלי שהרגשתי.״
לפתע הרים אפרים שתי מתיכות נוצצות
.״אלו בטח היהלומים של הטבעת,״
אמר לבן־ציון ״תשמור לפחות עליהם.״ בן־
ציון צרר את השברים הנוצצים בכיסו ושניהם
חזרו הביתה.
רק למחרת, כאשר ניגש עם שתי האבנים
לצורף, התברר לו כי היו אלד. רסיסי זכוכית
פשוטים.
כמה שווה טבעת ז בזעם ניגש מיד
לידידו, קבל בפניו על שרימהו .״אין דבר,״
עודדו אפרים ,״תיקח היום עוד •בעת ונבלה
יפה.״
גם הפעם לא היסס בן־ציון. הוא התגנב
לארון, הוציא טבעת שניר״ בעלת ערך
דומה. אלא שהפעם החלים להיות עצמאי.
כשהגיעו לתל־אביב, בשעות הערב,
מיו
בן־ציון מידידו ופנה לכיכר־מוגרבי נפרד כשבכיסו הטבעת וחצי לירה. הפעם הרגיש
כי אין לו כבר צורך במורה־דרך. הוא למד
מספיק.
כשהגיע לכיכר ההומה, הבחין בשתי פרושהמתינו
בפינה. הוא ניגש לאחת צות מהן, הציע לה עיסקה: לקנות את סחורתה
במחיר הטבעת.
״תן לי לראות אותה,״ ביקשו״ ״נראה
אם זה כדאי.״ ללא חשש הושיט בן־ציון
את הטבעת .״היא לא שווה הרבה,״ הפליטה
בביטול כשהיא ממשיכה לבחון את
העדי היקר .״אני לא מסכימה.״
באותו רגע התקבצו סביבה כמה סרסורים,
דרשו מבן־ציון להסתלק מיד .״בסדר,״
השיב נפחד ,״אבל הטבעת שלי אצלה.
שתחזיר לי ואני אסתלק.״ אך איש לא שעה
לתחינתו .״תסתלק מכאן לפני שנשבור
לך את הראש!״ הרעים עליו ברנש מגודל.
בן־ציון נשא רגליו, החל מחפש שוטר.
הוא לא מצא אותו ומשחזר לא מצא
לא את הפרוצה ולא את סרסוריה.
התחנה הסופית. היומנאי בתחנת־הרצליה
רשם אתי תלונתו והמשטרה דאגה
לעצור לחקירה את המעורבים בפרשה. אפרים
הודה כי לקח את הטבעת, אך טען
כי החזירה לבן־ציון. ואילו הפרוצה הכחישה
כל קשר לפרשה, טענה כי איננה מכירה
כלל את המתלונן. אך המשטרה לא
וויתרה, היא פתהה תיקים נגד השניים,
השאירה את אפרים במעצר.
את דינם של הנאשמים תצטרך לפסוק
שופטת השלום, הדסה בן־עיתו, אך בינתיים
יושב בן־ציון בביתו וסופד את ליקחו
המר. הטבעות — לא נמצאו עד היום.
החי המוציא רחם מן השרץ: בתל-
אביב, הוגשו לבית־משפט־השלום גליונות־אישום
נגד מספר בעלי מאפי ת, מאחד
ובמבצע מיוחד נתגלו בלחם שאפו קורי־עכביש,
מקקים, תולעים, חלודה, חיפו־שיות־קמח,
חוטים ושמן מכונות

האמת, כל האמת ורק האמת:
באשקלון, כאשר הובא יוסף פשטיצקי בפני
שופט־השלום באשמת העלבת פקח בכינוי
״טיפש״ ,הסביר השופט כי :״ביטיי זה
איננו מהווה עלבון, במידה ואפשר להוכיח
כי האדם שכונה כר, הוא אומנם
כזה קו לדאכדין: בנחלת־ממשרד
הפנים
נשלחה הודעה
שבעה,
לגברת אלקה פרנקל, בה הודיעו לה כי
שמה נכלל בפנקס הבוחרים לכנסת הבאה,

למרות שנפטרה לפני 18 שנה
בטחתיזס: במצפה־רמון, לאחר שהמשטרה
ערכה חיפוש בביתו של תושב המקום
וגילתה מספר רב של רובים וכדורים
שונים, המוחזקים ללא רשיון, טען
התושב כי הוא חובב נשק האנ טי
שוויצר: בלוד נמלט התיל המכונה
מתוך הסל בו התכונן בעליו
״שפיץ״
להטיסו לשודייץ, אילץ את שוטרי־המכס
ברדיפה דראמתית אחריו, נתפס, לפתוח לאחר שסרט את ידי רודפיו, והוכנס לסל־צינוק
שננעל כ ר ״ ד ג: בבאר־שבע, התפלאו
התושבים לשמוע, כי בנחל באר-
שבע נתגלו דגים, מאחר ונחל זה היה
ידוע בריק מדגה, גילו, מאוחר יותר, כי
הדגים הושלכו לנחל על־ידי סניף תנובה
במקום, שלא הצליחה לשווקם.
העולם הזה 1272

אנמי. לעומת זאת, הוא עושה רושם של
בחור רציני, ומה גם שהוא איהב כל כך
מוסיקה קלאסית. אם אינך משוכנעת כי
הוא לא בדיוק הטיפוס שלך, תוכלי תמיד
לנסות ולהיווכח, את יודעת.

שגעונות כע״מ
אתם תסלחו לי, אך אבקש שקט מוחלס. עכשיו המורה
( ) 1272/1מדברת:
.עדיין מחזיקים בדעה הטפשית הזאת שניגודים נמשכים
אני לא! אני חושבת שנהדר להיות דומים ולחשוב אחד
בשביל השני. טוב, אם לא בכל דבר אז לפחות בנטיות
מקצועיות. מצויידת בהשקפת־עולם דו ניסיתי במשך השנתיים
האחרונות להכיר מישהו פיקח, נחמד ומורה. מצאתי
כל תכונה לחוד, אבל לא ביחד. לא תשכנעו אותי שאין
מורים צעירים ונחמדים באמת. בטח שיש בין אלה אחד
שמוכן להעניק הדרכה מקצועית למורה בת ל ,2גבוהה, תל־אביבית
ואחת שהקולגים שלה טוענים כי היא נחמדה, אבל
בתור ׳מורה צריכה להשתדל להיות יותר מיושבת בדעתה,
ובכלל — לשאוף להיות דמות פדגוגית ודוגמה לנפשות
הצעירות.״
עד כאן דברי המורה. באשר לתחביבים שלה, ואבקשכם
לא להזדעזע, הם: לזעזע אנשים. להכיר טיפוסים חדשים.
לקרוא רומנים זעירים או זעירים פחות. ואם זה עדיין
לא מספק אתכם, אז ידעו לכם שהיא שונאת לתקן מחברות
של תלמידים. היא אוהבת להשתעמם ואת אלה הטוענים
שאינם מבינים כיצד בחורה כמוה יכולה להיות נחמדה
ולמרות זאת — לעסוק בהוראה.

היצירה הבאה אופיינית׳ לטפשעשרה. אני
רק לא בטוחה שהוא ( )1272/6אינו הוא,
במקרה.
״כן! 17 אביבים חלפו עברו ואני טרם הצלחתי למצוא
את מה שחשקה נפשי. מרכלים עלי שאני חתיך. אולי! אבל
מה יש לי מזה? שום דבר. בקיצור, אני מעוניין להכיר
אחת, שנוסף להיותה ירושלמית, תסכים להשתתף בשגעו־נות
שלי. בתקוזה ותודה וכו

_מדע בכתב
א. מ .מנתניה היתד, מאושרת אילו יכלה להעזר במדור
זה בהשגת מטרתה. ומטרתה, אם לא איכפת לכם — להתכתב
עם מדען, אך לא הכרחי, היא מוסיפה. מדוע דווקא
מדען? זאת גם אני הייתי רוצה לדעת.
פרטים על עצמה :״אני בת ( 23 בדיוק!) ,ונורא מעריצה

גערת השבוע

חודשים ארוכים בשרות הצבאי הביאו את 1272/2לידי
הכרה שחסר לו משהו. משהו בשביל הנשמה החלטתי
כי הדרך היעילה ביותר לכך תהיה לפנות אליך. מדוע
דווקא אליך? קשה לענות על־כך. אולי בגלל זה שאני
בגלל תמונתך, אינני
ניתקל במדורך מדי שבוע. אולי
יודע.״ אם כך או אחרת, הוא מבקש להתכתב עם בחורה
בגיל , 17—19 נירמלית ובלי אמביציות להיות מיס־עולם.
חיננית ובעלת טעם טוב במה שנוגע להופעה וללבוש.
נושאים להתכתבות: ספרות עברית, שירה ועניני דיומא.

נשמח בלונדית

חולשה מדיצינלית

אגמיה בליווי מוסיקלי

( )1272/5מעיד על עצמו כעל בחור עם הרבה דם.
אבל כשהדברים אמורים בבחורות, הילד שלנו —

( )1272/8יקר!
לצערי, לא אוכל לעזור לך הואיל זלא ציינת מספר. אני
רק יכולה לקוות, שאותה בחורה, במידה ותוכל לזהות את
עצמה, תואיל לכתוב אליך, כבקשתך.
״אולי יש בזה מן המוזר. מכונת כתיבה עברית. מכתב
עברי. והכותב עצמו — אזרח ארצות־הברית, שהספיק
לבקר בישראל פעמיים — ביקורי־חטף. מטעמים שונים אני
רגיל לעבור, בין היתר, על העתונות העברית לכל סוגיה,
כולל העולם הזה. אינני קורא את כל המכתבים במדור של
רותי, כיוזן שהם נועדו כאילו לגיל מסויים שזה עתה
התחיל להתבגר. אלא שבמיקרה ניתקלתי במכתבה של ״לא
צעירה״ אשר מתקרבת לגילי ורצונה להתכתב. היות ואינני
יודע עליה דבר, לא אוכל להתחיל במליצות בסגנון ״שפי-
כת הלב״ .למרות זאת, משהו דחף אותי לענות ולקשור
איתר, קשרים ראשוניים. אני מקווה שאותה בחורה תכתוב
לי מכתב מפורט, בצרוף פרטים כנים וברורים, למרות שלא
מסרתי את הפרטים על עצמי. חוצפה? יתכן! ואף על פי

הפואימה הבאה מיועדת אל בת ד 17 עם כל הכרוך
בדבר, מאת 1272/9המשרת בצד,״ל.
״לרותי עלמת המכתב /אלייך כותב לב נכאב /בשעת
ליל מאוחרת /כשאת כבר נוחרת /לפתע פתאום, מתוכו
של חלום /הרמתי מראה מעל המדף /והכרתי פני כקורא
פיסת קלף.
״עיני לא שחורות כשחור הענבר /עיני רק חומות
כעיני העכבר /אוזני הקטנות כל אחת באלפס /בעומדי
בפרופיל היא דומה למפרש /ובשעת הדיבור אפי הגדול /
משמש לי ממש כמכשיר מגביר״קול / .שערי הקצר שצבעו
שחור־חום /משמש ברקע לפרצוף העקום /וגופי הגדול
הדומה לחבית /כל בת נחמדה בחוף הוא יבעית/ .
רגלי דומות לזוג סנאדות /או כשני חבלים מתוחים על
וראנדות /ואף כי ראשי לא מכיל רק קש /הריני בכל־זאת
כולי מיואש / .ואולי את רותי, עלמת• המכתב /
תמצאי נערה לאומלל המאוהב /עלמה שאדמה לי לפי הנתונים
/אפשר עם שניים־שלושה תיקונים.״

לא מערות בלבר

שמא מוכן מישהו לגלות לי מה יש לבלונדיות שאין
לאחרות. הנה גם 1272/3שהוא סמל עם שפם, אני מתארת
לי, מחפש בלונדית. בלונד אמיתי נטרל חמצן, בבקשה.
הצרה היא שאני מכיר הרבה בלונדיות. אבל אף
אחת מהן איננה בלונדית אמיתית. כולן צבועות — בשני
המובנים. וזאת אינני אוהב. לדעתי, לנערות הבלונדיות
יש נשמה מיוחדת אשר יחד עם הגוף מהוות יצירה אידיאלית.
אם אצליח להכיר נערה כזאת, היא תזכה למלוא
המסירות שהיא ראויה לה.״ עמוד נוח!

כשבחורה נתפסת לחולשה כלשהי (לא עליכם) ,אין מה
לדבר יותר. העניין אבוד. למרות זאת, אינני מוכנה להשבע
שהחולשה של 1272/4היא ביאולוגית, כפי שהיא טוענת.
יתכן מאוד שחולשתה טמונה אי־שם בבית־הספר לרפואה.
״אני עומדת על סף סיום הסמינר, עם נסיה מיוחדת
לביאולוגיה. אומרים שזאת החולשה היחידה שלי. אני
משתדלת להאמין. בעצם, אני די מצליחה ומכאן נובעת
כנראה החולשה שלי לסטודנטים לרפואה. מזמן כבר שמעתי
שהם נורא סנובים, הסטודנטים הירושלמיים. מדוע?״ —
האקלים, יקירתי.

ואף על פי כן

עיגיים חומות לעכבר

מיס עוזם נורמלית

מדענים למרות שמקצועי לא כל־כך רחוק מזה.״ ואולי
בשל זד.) 1272/7( ,

זאת היא תנזר — ארוסתו של אריק אינטטיין בסרט
הישראלי זכות החלטה, שיוקרן בקרוב על מסבי־הקולנוע.
בחייה הפרטיים היא משחקת אתנורית נאמן, כפי שלימדוה
בבית הספר הנבזה לאמנות הבמה ברמת־גן.
נורית בת ה־ 22 נמצאת עתה בשלב של אינני
ניסתה, בין
מה אני רוצה להיות״ .היא
יודעת עדיין
היתר, את הוזיר, דולורוזה לאורות הבמה, לעסוק בהוראה,
ללמוד באוניברסיטה, טיפלה בילדים מופרעים,
ולפעמים בנורמלים. אך כל זאת, משום מה, לא היה זח,
כעת היא אומרת לצאת לחו״ל, שם תנסה למצוא את
עצמה ואת דלת־הקסוזים המובילה לסרטים הצרפתיים.
להערה כי הדרך לשם אינה שוגה בשושנים, אמרה:
״אני מוכרחה לנסות. אם לא אצליח, אוכל תמיד לחזור
לפתח־תקווה.״

כולנו יודעות שיופי הוא מושג שמשום מה מרבים להתווכח
עליו. דבר אחד ברור — שאם היופי אינו צמוד לאינדקס,
הוא צמוד לתקופה. לפני קצת למעלה מיובל
שנים, נחשבה נערה בעלת חומם ארוך וגוף שופע ליפה;
ואילו ביום, שום גבר המכבד את עצמו לא היה מזכה
נערה כזאת במבט שני, מלבד, כמובן, יוצאים מן הכלל,
כמו דן בן־אמוץ, למשל.
נשאלת, איפוא, השאלה, כיצד נגדיר, לפי המושגים של
היום, נערה יפה. האם זו האשד, הקטנה במתכונת ב.ב.י
או שמא הטיפוס הסטטואסקי נוסח סופיה לורן? ובכן,
ידידותי, לאחר מחקר קטן, אותו ערכתי בצורה הדיסקרטית
ביותר, באתי לידי המסקנה המעודדת, כי כל נערה יכולה
להחשב ליפה, אם היא סינתזה של ס/״ 50 אישיות 250/0 ,
חן טבעי ו־ 250/0איפור. אך בשם אלוהים, לא להיפך!

קשה, אולי, להסכים לעובדה שלצבעים השפעה ניכרת על
מה שנערות קוראות מצב־רוח. אבל אם את, למשל, רוצה
לנסות את הדבר הלכה למעשה, נסי בבקשה להיכנס אל
תוך שמלה אדומה, כשמצב־הרוח הפרטי שלך נמצא ״עמוק
באדמה״ ,ותתפלאי לראות באיזו מידה יעלה האדום האדום
הזד, את המוראל שלך. אם המירשם הזה לא יעבוד עליך
(ואין כל סיבה שלא האם אינך עיוורת צבעים, במקרה?

שמרי
על ידייך!

מקלה חדש מתוצרת ״אקא״ ,הניחן בתכונה של שמירה על
הידיים נמכר בחנויות המכולת. מקלון זה הוא חידוש בינלאומי
בתחום הדטרגנטים. המקלון החדש ,״אקלוך לוקס, מיוצר ׳על־ידי
״אקא״ בשיתוף עם מפעלים חימיים ד״ר ויגרט בע״מ. החידוש
במקלון זה שבתהליך הייצור שלו מוסיפים לו קולואיד, המגן על
הידיים. עד היום לא יוצרו בעולם מקלונים המכילים קולואיד.
כידוע היתד ,״אקא״ הפירמה אשר החדירה את השימוש
בדטרגנטים למיניהם בקנה מידה רחב לשוק• עם החדרת ה״אקלוך
לשוק, היא מתכוונת לפתוח בייצור ושיווק קוו מוצרים חדש של
דטרגנטים בעל תכונות איכותיות ושימושיות מעל לסטנדרט
המקובל כיום•

כיס/ס 1

הנה בא הקברן המתוק
הספר המסעיר ביותר של השנה!

להשיג בכל דוכני העתוגים!

מספר 1272

שנ ה

י״ט שכט׳תשכ״כ) 24.1.1962

המחיר 65אגורה

העתונות טעגה: אונס
טובי אמרה: סחיטה