גליון 1274 מתאריך 7 בפברואר 1962

המיווץ ותפיסה השימון המוחרס
במרכז הבח-העיקוי במדינה

השבוע הורשיתי להשתמש במדור מכובד אולם בכתיבת פיליטונים אני חלש. זה רק
ימנע אותי מלמלא את מכתבי בבדיחות
זה, כדי לספר לך סיפור.
בעמת־זקן.
גיבורו של סיפור זה שמו אבנר.
.אני מוכן לכתוב על הכל, אולם אני
גיבורת הסיפור שמה אלה.
מודה: בכל חיי טרם כתבתי מכתב אחד
שני צעירים ישראליים רגילים.
ב!,.קרה, ראשית! של סיפיר זה במדור רציני; כלומר, תמיד כתבתי הביתה בהיותי
במחנות וכדומה, אך לא מצאתי די מקום
שלי, לפני שבע שנים.
ובמקרה — סקרה טראגי ונוגע ללב — להתגדר בו. ולכן אהיה אולי בלתי גמיש
במכתבי הראשונים. נקודה שזר, יעביר עם
קראתי השבוע את המשכו ואחריתו, בהזמן
ספר
קטן שהגיע למערכת.
״איני רואה שום דבר חשוב שיש להויתכן
כי מאות רבות של סיפורים ישראליים
התחילו במדורי שלי. סיפורים שהם סיף ולהתעכב עליו, ולכן אני מסיים.
הנני לרשותך, אבנר קפלן,
כי! ם משפחות, או ידידויות, וגם הרפתרח׳
המתמיד ,10 רמת־גן.״
קאות לא מעטות. אך בדרך כלל איני
יודעת על כך, כי איש אינו טורח לספר

אינני יודעת מה היתה תשובתה של
לי. מ תי עשתה את שלה, רותי יכולה
אלה. גם זה היה, אולי, אופייני לנוער
ללכת.
ואילו סיפור זה נודע ברבים, ונרשם הישראלי: בעוד שאלה שמרה על כל מכבספר.
על כן ניתן לנו להכיר אח אבנר תביו של אבנר, לא שמר אבנר על מכתביה
ואת אלה. דמותם, המשתקפת במכתבים, של אלה. על כן אנו יכולים ללמוד את
כובשת את הלב — שהרי זו דמות הנועד תוכן מכתבה רק מתוך מכתבו הבא של
העברי כפי שאנו אוהבים אותו, טבעי, אבנר אליה.

ישר, אמיץ, נאמן לעצמו. כל תקוזתי היא
״לאלה, שלום.
ששניים איה אי,.נם אופייניים לכל האלפים
״החזרת לי את הבטחון בעצמי! הששפנו
במרוצת השנים למדורי, ולרבבות
הצעירים שהתחנכו ב־ 12 השנים האחרונות תחררתי מההרגשה המכרסמת שאני סתם
לא״יוצלח, שאין שחר לדבריו. על כל פנים
על ברכי העולם הזה.
— תודה. מהרגל אחד איני יכול להשתח
הסיפור
התחיל בגליון העולם הזה 863 רר: איני יכול להימנע מלהתפרץ לדברי
שהופיע ערב יום־העצמאות .1954 על שערו בן־שיחי ולענות לו על דבריו בטרם פג
צולם חייל במדי־קרב, ורוב עמודי העתון חומם.
״הרגל זה מפריע לי בכיתה ובחברה כהוקדשו
לכתבת־ענק על חילות צה״ל.
למדורי שלי הוקצה רק טור אחד ב אחת. את לא תיתקלי בתקלה זו, היות
אות גליון. בראש הטור הופיע המכתב ודברי יגיעו אליך מעל גבי הנייר. אולם
לעיתים אני נאלץ לענות במכתב על הערות
הבא:
מסויימית במכתב אלי, ואז אני חושב כי זה
מספר הנעלים.36 :
ירו שלמית צעירה ( )863/227 כל־כך הת שמכתבי פונה אליו, לא יזכיר במה דברים
רגשה לכ תו ב שהיא מוכנה להתכתב גס על אמורים. לכן יש לי הצעה: כל אחד מ־

שגדולי הפרשנים העולמיים נזהרים בהם
בהוצאת משפטם. אולם בתורת כלי־מבטא
לחיים השוטפים, וגם לבעיות רחבות יותר,
החורגות מתחומם המצומצם של חיי
יום־יום, הריהו לא רע. בדבר אהד אני
מודה: אין להעולסהזה מתחרים בקרב
עתוני הארץ. מהפכנותם של עורכיו הצליחה
להחדירו לשכבות מגוונות של החברה הישראלית.
״ואף
אם חיקו עיתונים בחיץ לארץ,
אל לאויבי העולם הזה להתרעם על כך.
שכן מתוך שלילת החברה הישראלית הקוראת
את העולם הזה עלולים הם להגיע,
באופן הגיוני, לשלילת החברה האירופית.
אולם בעייה זו, בעיית החברה האירופית
וזכות קיומה, אינה נוגעת לעניננו.
אני כשלעצמי, מעולם לא חיפשתי
בתעולם הזה מתיחות או גירויים כל שהם.
מחפש אני בו מעט ידיעות על הנעשה
בארץ ובעולם, ידיעות שרק עיתונאיו של
שבועון זה רודפים אחריהן. אולם לפעמים
איני שבע רצון, וזאת כאשר הרפורטג׳ר,
העיקרית היא השוואה בין ה״סכס אפיל״
האמריקאי והאיטלקי, אך באתי על סיפוקי

פוליטיקה, עד שהיא שכחה לציין את גילה.
היא אינה סובלת מחוסר חברה או
ה שפעה, ויש לה תפקידים ארגוניים רבים
בתנועת ה (אותה לא ציינה) .היא מוכנה להתכתב
על כל נושא עם בן 16.5ומעלה
הלומד עדיין ו מתעתד לצאת לנח״ל. רק
שלא יסבול מרג ש־נחיתות, כי היא עצמה
סובלת מרג ש־עליונות. כמה פרטים נוספים:
גובהה 0 163״ מ, מספר הנעליים ,36 שיער
חום, עיניים כחולות. המוע מד יכול להיות
גם קיבוצניק, רק שלא יהיה ירו שלמי.

רק השבוע נודע לי מי היתד, הכותבת.
אלה איתן, ירושלמית צעירה (אז בת ,)15
היתר, חברת תנועת הצופים הדתיים בירושלים.
היא החליטה לבחור בכתיבה בחור
תחביב, כי ״לא היתד, לי סבלנות להובי
אחר, כמו בולים או פרחים ופרפרים.״ על
כן שלחה את מכתבה אלי. הנוסח המקורי
שוב אינו קיים אך אלה זוכרת שהיה
מנוסח בהומור.
המטרה היתד ,״כתיבה, ורק כתיבה״ .אלה
עצמה היתד, פעילה מאד בגדוד הצופים
שלה, ולא סבלה מחוסר חברה וחברים.
היא ניסתה את מזלה בכתיבה לידידים ב־חוץ־לארץ,
וגם לכמה ידידים בארץ, אך
״לא הלך כלום.״ על כן פנתה אלי.

אלה קיבלה כמה וכמה תשובות. מבין
כל אלה, בחרה בתשובה אחת שמצאה חן
בעיניה. היתד, זאת התשובה השניה או
השלישית שהגיעה אליה, וזו לשונה:
״שלום רב לך .863/227
מכיוון שלך היה ״דם״ ,ונטלת לידך את
היוזמה בדבר חיפוש חברים לעט, הרי לא
נותר לכל המחפש חברה־לעט, אלא להתאים
עצמו לדרישותיך שלך.
״מכתבי אליך נתעכב, משום הסיבה הפשוטה
כי איבדתי את הגליון בו היתד,
מודפסת פנייתך, ועד שמצאתיו עבר יותר
משבוע. אולם דרישותיך לא נשתנו בינתיים;
כך, על כל פנים, אני מקווה. כמעט
וכל דרישה שדרשת אשתדל למלא, ולכן
אני מחזיק ביד את מכתבך וכותב( .החזיקי
גם את אותו בליון).
״אני מוכן לכתוב על כל נושא, אולם
אודיע מראש: אגלה בורית במוסיקה, ובמקצת
אף באמנות.
״כמותך יש לי חברה, ואני אף מעורה
ופעיל בה. אני עדיין לומד ושביעית ספרותית)
,מתעתד לצאת לנח״ל ואף להמשיך.
שור פסיכולוג לא גילה בי רגש־נחיתות:
פשוס לא ביקרתי עדיין אף אצל אחד.
כמה פרטים נוספים: גובהי 1.73מ׳ ,מספר
נעלי ,43 שער חום, עיניים כחולות, איני
ירושלמי. ועתה כמה פרטים אחרים על
עצמי, שרבים דרשו במכתביהם לרותי.
״לדעתי, יש לי חוש הומור, אולם שאלה
היא: מה זה חוש הומור? אני יכול לצחוק
לבדיחה טובה, אפילו שתיאמר על חשבוני.

אלה
אכנד איתנו ישמור טיוטה ממכתבו, לפחות עד
שיגיע מכתב חוזר. לא מסובך, נכון?
אך יהי אשר יהי — ממכתבך אני
למד כי קווים רבים משותפים לשנינו. בראש
ובראשונה שנינו צופים, וקשורים בכל
הנובע מעובדה זו.
גם לי יש, כנראה, קשר עם פסיכולוגיה.
ר,״חברה״ קוראים לי לפעמים
״פסיכי כינוי זה הודבק לי בגלל
זה שאני מתלהב מכל דבר (אם היא בעל
ערך בעיני) .אני, כמו שאומרים ,״לוקח
הכל ללב״ .חוץ מזה אני מעורב בכל מיני
התפרעויות רמת־גניות (במשטרה עוד לא
ישבתי).
מרוב פיטפוטים על עצמי שכחתי
את הצעתך לנושא הראשון: העולם הזה
או העתון ה״משדכן״ ,כלשונך. לאמיתו של
דבר קשה לנקוט עמדה ברורה ביחס לעיתון
זה. כי לדעתי אין רמתו קבועה. יש והוא
מעניין וטוב כאחת, ויש והוא זול מבחינת
תוכנו. לכן יש אולי אמת בטענת אויביו כי
העתון נזון מזריקות פו ת גרפיות סנסצ־יוניות,
המכוונות להשגת קהל קוראים גדול.
אך בזמן שבין זריקה לזריקה, העתון הוא
טוב. עצם העובדה כי העתון מעורר תכופות
ויכוחים ערים בין בני־נוער, מעידה
כי הוא מעניין. לא חשוב מה דעות המתווכחים,
אולם ברור כי העורכים משיגים
את מטרתם המוצהרת: עניון הקוראים.
״איני חושב כי העולם הזה יכול לשמש
פרשן פוליטי בר־סמכא, סגנונו ההחלטי
ואופן מסקנותיו ההגיוניות לכאורה צורמים
לעתים את אוזני. פוסק הוא בעניינים

ברפורטג׳ות על צבאות ערב וצה״ל. דבר
אחד אני מתנגד לו: אי הבהירות המגמתית
שבשבועון. איני מתכזזן שישעבדו עצמם
למפלגה אחת. אולם דרכם צריכה להיות
ברורה, להם ולקיראים
או ד ה ולא איבוש: אין ברצוני שנתראה
לפני שנתכתב זמן ארוך. לאמיתו
של דבר, לא רציתי לגלות לך אף את
שמי, אלא למצוא איזה שהוא סידור, ורק
פליטת קולמוס בגליון הראשון מנעחני
מכך. אולי זה מגוחך לחלוף על פני אדם
שאתה מתכתב אתו, ולא להכירו או לא
להשתדל להכירו. אולם מוטב כך. הכתיבה
לשמה דירשת זאת.
״חזק ואמץ,
״אבנר קפלן,״

מי היה הקורא שחיווה דעה כה עצמאית
על העתון?
אבנר קפלן נולד בירושלים בימי המאורעות,
ביום ד,־ 4ביוני( . 1937 ,משמע
שהמכתב הנ״ל נכתב על-ידו ביום הולדתו
ד 17 סבו היה הרב צבי פסח פראנק,
רבה הראשי של ירישלים. כך, לגמרי
במקרה קישר מדורי בין שני צעירים, ששניהם
היו ירושלמיים, שניהם דתיים ושניהם
צופים.
משפחתו של אבנר עברה לרמת־גן, ואחרי
שהצליח בבחינות, קיבל מילגה בבית-
הספר התיכון אוהל־שם ברמת־גן. בהיותו
בן חמש־עשרה התחיל להדריך קבוצה בתנועת
הצופים, תחילה ברמת־גן ולאחר מכן
בשכונת־עולים.
כחודשיים אחרי אותו מכתב, עליו קיבל
תשובה, כתב שוב לאלה:

״לאלה, שלום,
נשארת נאמנה למכתבך במדורה של
רותי בהעילס הזה, בו הבעת נכונותך להתכתב
אף על פוליטיקה, או, כדבריך, על
הידיעה המצוטטת בהארץ מטיינזס בדבר
סואץ, ארה״ב וכו׳.
״אם להגיד את האמת, קשה קצת להתכתב
על נושא כזה עם אדם שאינך יידע
בדיוק את תחומי התעניינותו ואת מגבלות
ידיעותיו, אך הואיל וכיתתי היתה ערה ב
יותר
מבחינה פוליטית, יכללה מבית״רים
ועד לקומוניסטים, ואף בנות לא מועטות
גילו בקיאית מדהימה בדברי מנהיגיהן האידיאולוגיים,
הרי אין פלא שאף אגי,
המכונה בפי מחנכי (פשיסט לפי השקפתו)
בשם ״סוציאליסט שכמותן•״ ,איני ״טומן
פי בצלחת״ כשמתעורר ויכוח פוליטי, ואצלנו
אין לחכות לזד, זמן רב. מספיק שיעלו
או יורידו את הדגל מעל בניין השגרירות
הרוסית או האמריקאית ברמת־גן.
״ובכן לעניין. בראש ובראשונה אביע את
דעתי שאין שמץ של אמת בברווז עתונאי
זה. אם היתד, הזדמנות לשלום עם מצריים,
היה זה מיד לאחר ההפיכה, כאשר הקצינים
המורדים חיפשו בעלי־ברית. אז יכולנו
להציע להם את עזרתנו בגירוש הבריטים
מסיאץ, ועל־ידי כך ללחוץ עליהם לכריתת
ברית שלים הזדמנות זו הוחמצה. ועת
? מד, בידינו להציע להם? עתה, כש־זורמים
אליהם נשק ועזרה כלכלית מכל צד,
יאילו הבריטים החלו מסתלקים מסואץ;
עכשיו, שמעמדה של מצריים נתבסס, והיא
חותרת לביצור מקימה כמנהיגת ארצות-
ערב, עתה לא. תופיע כבוגדת וככורתת
ברית עם ישראל
״הייתי רוצה להוסיף איזה פרט מעניין,
הקשור למשהו אחר לגמרי. השבוע ביקרה
אצלנו בת־דודתי, שכבר כתבתי לך על
אודותיה, הדבר המעניין שאמרה לי, כי
עד כמה שאינה טועה, שנינו למדנו בא תו
גן־ילדים, כלומר בגן־ילדים של הגברת
סוקניק* .אם יש לך תמונת הסיום, אז
אותו הפספוס העומד בשורה העליונה של
הילדים, השלישי משמאל — זה אני, ואת
כנראה היא אותה ילדה היושבת בשיירה
השנייה מלמטה, השניה מימין. אם בילוש
זה נכון, אני מגיע למסקנה כי העולם הוא
קטן, ואילו ישראל אף קטנה ממנו.
הכתובת למכתבך הבא: אמר קפלן,
מחנה העבודה של הצופים, תל־קציר.
אבנר יצא לתל־קציר, וכך החלה ההת־השרות
בינו לבין המקום, שנועדה להסתיים
בצורה כה טראגית. לאחר מכן נסע לירושלים
— ושם ראה את אלה לראשינה
פנים אל פנים.
בפגישה זו הירבה לספר לה על חוויותיו
ממחנד,־העבודה, כך שהמכתב הבא נועד
בעיקרו שוב לעניינים שבהשקפת־עולם.
כמו במכתב הקודם, גם בו ניכר היטב
רישומו של העולם הזה ורעיונותיו — שאבנר
לא קיבל אותם באופן עיוור, אלא
ביררם יעיכל את הנראה לו.
״.14.9.54
״אלה, שלום,
אדם החושב, המאמין באידיאלים
ומגשימם — זהו האדם המודרני, ואילו
האזרח הטוב הוא מין שארית של השנים
של בין מלחמות־העולם, שנות העיוורון
הבינלאומי, התחסדות המעשה והרות האסונות,
שנות התמימות שהולידו את היטלר
וכנופיתו.״
״דבר אחד מתבלט מכל הויכוחים האלה,
ומכל הויכוחים שחברים מספרים עליהם בזמן
אחרון — על גרעין, נח״ל וקיבוץ —
מתבלטת הבעייה, הישנה אך הניצחית, של
מלחמת אבות ובנים. שוב חוזרת לעינינו
הדרמה הידועה בספרות של הזדקנות הצעירים.
מוזר עד כמה הורים רבים, שבצעירותם
מרדו במסגרות חייהם ובמוסכמות
חברתם, מנסים לכפות את השקפותיהם על
בניהם, המגששים למצוא את דרכם העצמאית.

נראה ששורש הבעייה נעוץ ביצר
הקדום של בני־האום, הרוצים לראות בבניהם
את ממשיכי פעלם, ובעיקר — מגינים
עליהם מפני קשיי־הזיקנה, המרדנות
הטבעית של הצעירים דוחפת אותם למעשים
נגד ההורים, ובהתנגשות בין שאיפות
הבנים לתאודת ההורים מנצח החזק יותר,
והמפסיד מקלל את הצד השני עד סוף
ימיו( .נראה כמועתק מספר של דוסטויבסקי,
כמעט, אבל אין הדבר כן).
״לך, בתור בתו של פסיכולוג, יש בוודאי
מה לאמר בבעיות כאלו. אם יתחשק
לך, כתבי על כמה דברים כאלו. אני
מסיים את המכתב בהרגשה שממכתב זד,
ואילך, אין אנו כה מסתוריים איש לגבי
רעותו, כפי שהיינו עד כה. לגבי דידי
היתה הפגישה עם זו אשר אליה אני כותב,
פגישה נעימה ביותר.
״ועד למכתב הבא,
״הצלחה בלימודים ושלום —
״אבנר.״

בסך הכל כתב אבנר לאלה ( 73 שבעים

אמו של רב־אלוף יינאל ידין.

ה עול ם הזה *274

ושלושה!) מכתבים — למרות שבכל התקיפה
הזאת התראו רק פעמיים, וגם
פעמיים אלה רק הודית לכינוסים של תנועת
הצופים, בהם נפגשו פגישת־חטף.
אחרי בית־הספר התגייס אבנר לנח״ל,
בעת ששרת פרצה מלחמת־סיני. הוא נמנה
עם הצנחנים שהגיעו עד שארם אל־שייך,
נפצע בקרבות והוטס משאדם אל־שייך ל־בית־החולים.
משהבריא, אחרי חודש, לא
ניצל את זכות־החיפשה שהגיעה לו, חזר
מיד למשקו, תל־קציר, השייך למפא״י.
בתום שרותו בצה״ל הוזמן על־ידי קרובי־משפחה
בחו״ל לבוא וללמוד באוניברסיטה
המפורסמת שבעירם, אולם הוא סירב. גם
מאמצי ההורים, ששידלוהו להמשיך בלימודים,
לא הועילו .״החיים עצמם הם האוניברסיטה
שלי,״ טען .״מה שדרוש לארץ
זה ידיים מאומנות לביצוע.״ הוא נשאר
בתל־קציר.
בינתיים התקדמה גם אלה. היא עברה לתנועת
בני־עקבא הדתית, היתה בהכשרה במשק
סעד, אך עזבה והתגייסה לחיי־האוויר.
שם הכירה את אליעזר כהן, לו
נישאה לאחר מבן. היא סיימה כלכלה ומדעי
המדינה באוניברסיטה העברית, ילדה בן,
בשם עמיר.

לפני שלוש שנים, בחגיגת פירים בהדר-
האוכל במשק, השתתף אבנר במקהלה של
כושים, מחופש בחצאית־רפיה, וגופו מרוח
במישחת־איפור חומה. עם גמר ההצגה התיישב
בין הקהל.
לפתע נראתה אש עולה ממקום מושבו.
אבנר נראה אחוז להבות. חבריו מיהרו לכבות
את האש, אך גופו כוסה כבר כוזיית
המירות. הוא קיבל טיפול ראשון בבית-
חדלים בפוריה, ולפי בקשת ההורים הוטס
לבית־החולים בילינסון.

שם נאבק שבועות אחדים עם המוות, כשהוא
מתפתל ביסורים איומים. בשעה שהיו
הוריו באים לבקרו, היה מאמץ את כל
כוחו להבליג על כאביו, ומעמיד פנים
מחייכות. אולם משיצאו היה פורץ בצעקות־כאב.
בכ״ה
בניסן, חודשיים לפני שמלאו לו
עשרים ושתיים שנים, יצאה נשמתו.
וכך מסתיימת ההתכתבות:
״.15.5.59
״משפחת קפלן היקרה,
״אני מזועזעת עד עומק לבי מאסונכם,
במותו הנורא של אבנר, אודותיו נודע לי
רק מן העיתון. במשך שנים אחדות קיימתי
עם אבנר ז״ל קשר מכתבים הדוק, וממב־תביו
עמדתי על יפי נפשו, ועל צלילות
מחשבתו העמוקה. איני יודעת אם יש מלים
אשר אוכל לבטא בהם את עומק השתתפותי
בצערכם.
״מכתביו של אבנר עודם שמורים עמי
בצרור, מסודר כפי שהנחתיו, שעה שקשר
המכתבים הממושך בינינו ניתק. אולם אהיה
מוכנה להעביר את ערימת המכתבים הזד
לרשותכם, אם תרצו בכך.
״זכרו של אבנר קשור אמנם עבורי
במכתביו הרבים והיפים, אולם היא חרות
בלבי במיטב זכרתות נעורי*
״אלה כהן (איתן)״.

השבוע הוציאה הוצאת איחוד הקיבוצים
והקבוצות, יחד עם משק תל־קציר, את ספר
מכתביו של אבנר.
מאחר שנזדמן לי למלא תפקיד כלשהו
בחייו, מבלי להכירו, הייתי רוצה להביע
את תנחומי — ואת תנחומי המערכת כולה
— להוריו ולמשקו.

ח תי 1רר

ם כחבים
מינוח חדש

כל הכבוד למר פנחס כה: על מכתבו
האנטי-הומנטוסי (העולם הזה .)1271 גם
אני כבר עייף מכל הפם בדו־איגמלקטוא־לים

מה שמבלבל, זה המינוח החדש, בגו;:
שחרור — כיבושי, בתנאי שהכובש• השתחרר
לא מזמן בעצמו.
הבנוז — בטול חופש האזרח.
טדינת־סעד — מסוי מקסימלי של האדם
הקטן, כדי לבלבל מקסימום טפילים התומכים
בשליט במשכורות מקסימליות.
בחירות — מניעת אופוזיציה על־ידי
קנייתה.
עליה — סינונים להחרמת רכוש.
ובד הלאה
אהרן ברט, חיפה

צלב חפרס

שום דבר לא השתנה.
קידם: עסק הביש.
עכשיו: עוזי הביש.

חנן קרני, תל־אביב
אני רוצה להציע סמל חדש לקבוצד ה־בטחוניסטית
השלטת במדינה: צלב הפרס.
צורתו כדלהלן:

של הצגות של התיאטרונים הישראליים
מיד לאחר הצגת הבכורה. הופעות אמני חוץ
ולהקותיהם מוקרנות ביומן לאחר צאתם את
הארץ. גם הקטע על הלהקה הסנגלית יוקר;
לקהל עם נמר הופעותיה בישראל,
יצחק ילין, מנהל כללי,
אגוד ענף הקולניע, תל־אביב

ירח כמצב הבן

עלי להגיב על מכתבו של מאיר דירי
(העולם הזה ,)1272 בדבר הכתבה על דליה
הרץ:
צילצול טלפוז הבוקע
את הדממה?
מדוע לא?
הוא יבול לעתים
לעורר מחשבות בדיוק
במו ״אוושת
העלים ביז צמרות
העצים למנעה הסמוי
של רוח סתיו
מייבבת״ ,או כל אותם
כוכבים המזהירים
ס: האפילה החרישית,
או אותי ירה
אומלל, שמז הסתם
מחזיקים אותו בבוג-
ננות מתמדת...

או אולי מחבר ה־קורא
הנבבד ל״על
השחיטה״ ,במדדירה מהורשת?
יצירה היא פרי־התקופה. ולאלה שמסרבים
בעקשנות להינתק מז העבר המזיייר,
יש ברירה --להוריד את כתבי ביאליק
ס; הבוננית ולהתנחם.
דניאלה קוטוביץ, פריס

חדפו עם חרוה

בודהא ויוסלה

יוסף שרון, הרצליה

לא אהת התעצבנתי כתוצאה מקריאת
שטויות, אר הפעם הוגדשה הסאה לקריאת
מכתביהם של שני היהודים המסורתייט,
אליהו נרינבלאט ושלמה כהו, ננד פולח!
הבורר,א של בדנוריוז בבורמה (העולם הזה
.)1208
ראשית איז ישראל ״מדינת היהודים״,
כי אם ״מדינת ישראל״ ,ועל אזרחיה נמנים
ישראלים בני דת־טשה, קראים, נוצרים,
מוסלמים, שומרונים, בהאים ודרוזים. דוד
בז־נוריו! הוא ראש מטשלח־ישראל, ולא
ראש ממשלת מדינת היהודיס.
,.,נוסד לבר אסור ביטים אלה אד ליהודי
דתי אחד לנופף בשם הדת, כל עוד
יוסל׳ה שוחמבר לא הושב להוריו
ס. פימן־טוב, צה״ל

עוד חזון למועד

ברשימה ״צנזורים עליו!״ (העולם הזה
ו )127 נאמו, כי בעלי בתי הקולנוע החליטו
להוציא מז היום! את הקטע על להקת
הבלט הסנגליח.
עלינו לקבוע כי בהתאם להחלטת מערכת
היומן מוקרנים ביומז ללא חשלום, קטעים
ה עול ם הז ח 1274

לפני ימים מכפר נפלה דליקה בחדרי,
שבילתה במאה תמונות בצבעי שמי עליה!
עבדתי שנים. כשסיפרתי זאת לאמנים ו־למבקרי־אמנות,
לא הסתירו לעגם!
אילו אפה כזה היה פוקד צייר המקורב
לסיר־הבשר, היתה העתונות היומית מזכירה
את הרבר. לא כ! כשהאסון פוקד צייר
שהביקורת ציינה אותו כ״אמז בכל רמ״ח
אבריו״ ,שהוא רחוק מהחקיינות המקובלת
כשם שהוא דחוק מסיר־הבשר.
לוקאיך
כתוב? ״טי שאיו לו בלום
חים ממנו את הבל״.
ש. רבינוביץ, תל־אביב

הפרא הסימפטי

התפלאתי מאד לקרוא על זהבה ברלינם־
קי, בעלת טיעדודלילה משגשג זהעולם
הזה .)1270 אם מם ב 1רעב דופק על דלתה,
האם באמת היא צריבה לאסוף שאריות
מצלחות כדי להאכיל אותו?
ולמר מויט שומז, הפרא-אדם הסימפטי:
מדוע לא תתרום את השבר עבור הופעתו
המושבה למטרה טובה הרבה יותר, למשל
כדי לעזור למרים רפופורם למצוא הדר
עבורה ועבור הכלבים (העולם הזה ,)1270
אי שתעזור למסכנים אחרים, במקום להושיט
את עזרתך ל״עומר כאי־ם״ ,שאינו
זקוק לה.
רחל כהן, תל־אביב

פדיטים ורכוש

בגליו! 1268 פרסמתם מנתב של עמים
מני. הטוען שהוא ילידחברון, דור
חמישי ובר ..אנו בארץ רק דור שלישי
(הנזשן בעמוד )4

יופי טבעי בעזרת המדע
תאים

פעילים

א 1 § 0 11 2 £ 1 1 1מ

באירופה ובאמריקה עוסקים כיום מאות מדענים בפיתוח נוסף
של מלחמה בזקנה בטרם עת ובהתנוונות הגוף בשימת תאים פעילים
1זס!!/ 0ו.<01ר 1השיטה פותחה על־ידי המדענים הדגולים פרופסור
פילוטוף הרוסי, ד״ר פירוטי האיטלקי ופרופסור ד״ר ניהנס השוי־צרי.
לאחרונה הועברה שיטה זו גם לתהום הקוסמטיקה בצורת
״אמבריונאל״ 0x1 06115^ 01 של הביאוקוסמטיקאי ד״ר א• רובין.
! 0x11 00115,-.0ז א ! 1^1 1 3 0נינ הוא תכשיר קוסמטי מהפכני,
המכיל תאים פעילים, הממריץ את פעילות תאי עור הפנים, ומסייע
למראה רענן וצעיר של העור• ״אמבריונאל״ אינו משמש לשימון
עור הפנים בלבד, כי אם פועל גם מתחת לשכבת העור העליונה.
ואחר תקופה קצרה של שימוש ב״אמבריונאל״ יורגש כי עור הפנים
ימתח, קמטיו מתמלאים ומתישרים, תאי העור שהתבלו מורחקים
והעור נעשה חלק כקטיפה ומראהו צעיר, רך ועדין.
״האמבריונאל״ 1101־ 0x11 06115 אינו משאיר שבבת שומן על
העור ואינו מבריק כי עור הפנים הזקוק לתאים הפעילים סופג
אותו מיד ואפשר, לכן, להשתמש ב״אמבריונאל״ גם בכל שעות
היום.
״אמבריונאל״ נמצא למכירה בבתי מרקחת ובפרפומריות ובכל
קופסה הוראות שימוש. פרוספקט הסבר ינתן חינם לכל דורש הן
בפרפומריה ובבית המרקחת והן במכון ד״ר רובינ׳ס קוסמטיקום,
ברחוב פינסקר ,2תל־אביב•

מכתבים
(המשך מעמוד )5
ולא חמישי ואיז איש בתוכנו סביר אדם
בשם עמוס מני, שנולד בחברוז.
?עומת אותו ברנש יחיד בפינו, אני
טוען שאפשר בהחלט לעשות ש?,־ם עם
הערבים, ושהדבר תלוי בנו יותר סשחלוי
בהם, הרכוש הנטוש סינוור את עיניהם של
מנהיגים־עסים, שהעדיפו את הגרוש של
היום על הלירה של מחר. לא בנלל הברות
אבותיהם נשארו הפליטים תקועים על הנבול,
אלא בנלל בתיהם, נדמיהט. פרדסיהם
ושרותיהם. אילו ניחן להם למכור את
נכביהם, ולוא רק על־ירי בא״כוה, כי א*
היו ברובם הגדול טתפזרים ושום דבר
אדר לא היה מונע את שליטי־ערב להשלים
עם המציאות.
מ. ח .מני, תל-אביב

ד,רצחת גם ירשת ץ

לא טסשיק שאטטלל נברטקלר מוחק אותי
העולם הזר)1273 ,
לנמרי מן המחזור
הוא עוד מוציא ל׳
שם רע, כאילו אני
פעמיו־ את עצסי
במקומו.
אני יבול להביא
בעדים את שמלברנ
סטטטיל, אבליסרטל וקלכור שטמררסב

בנדחטז, שתמונתו
של הבונר בשורה
השניה, והשליש* מ\

שמאל, הוא אני ורק
אני, רשום אם־
טלל ושום נברטקלר
(מי זה בכלל?).

^וי ס

ברבור פחרק,

שדה בור ע״י עפולה

פחרר,

ירחם השם

כקורא קבוע של עתונכם, אינני יכו?
להתאפק ואגי מוכרח להגיב על הכתבה ש?
שלום כהן על שמעון פרט (העולם הזר,
.)1272
..את סי זה מעני! שהגרמנים סוכרים
נשק לאנגולה?
אם אי! לכם מה לכתוב אז אל תכתבי
את המשכורות שלבם תקבלו, כי למערכת
שלכם יש מספיק כסף יש לבם מזל שהשלטון
הוא דמוקרטי, אחרת ה״תם סתד
אים עצמכם מאחורי הסורג או מי יודע
איפה, ירחם השם. אם אתם רוצים שיא
יסגרו לכם את ד,עתו! ,שהוא מושחת ם־
יסודו, אז תחשבו עשרים פעם לפני שאתם
נותבים. כי איך שלא יהיה, יבוא פעב הוף
לעתו! הזה , .אגי מקווה שמישהו יעשה
מים נני-אדם, ני לפי שאתם כוחכים יש
לכם שכל •..
ר. ב ,.בלי כ תובת

גירנברג בישראל

1. 1)1)!1:011״! 61.010

מאסר העורר, דין נירגברג״ ,והכתכר.
על ועדת מינוי שופטים (העולם הזי׳
,)1272 חייבים לעורר אותנו סשלוותנו
בעני! המשפט הישראלי.
רובנו רואים במשפט הישראלי נוף בלחיי
תלוי. מעין קרן־אור ביט המפלגתיות הי
עכור. אף אתם הייתם בדעה זו עד הזמו
האחרון. והנה מסתמן באופק ענו כבד המאיים
להשחית אף חלקה זו
אורי אגנרי סבור ני שופט, המכיר כחוק
כבלתי־צודק, צריד להתפטר ממשרתו.
סי הם השופטים אשר ינקטו בצעד חריף
זה? קרוב לוודאי שאלו יהיו בחירי חשופי
טיט בארץ. תגובה כזו מצדם תעזור לטיהור
מערכת המשפט מגורמים העשויים לעכב את
השתלמות טסא׳׳י על מערכת־הם שפט. בתי־משפט
י הטלא ו באנשים אשר ירקד! לפי
חלילה של מפא׳־י, וינהיגו את הצדק של
,פרשת לבוז״
שופטים יכולים למחות ולעורר את הציבור
בדרכים שונות, ועם זאת להישאי
בתפקידם ולמנוע השתלטות מנגנון מסויים

על מערכת־הסשפמ.
ט. כרמלה, חיפה
ידוע המעשה בנכרי שביקש ללמוד את
כל התורה על רגל אחת. תשובתו הגאונית
של הלל הזק! היהה כי ״כל השנוא עליך
לחברד אל תעביר.״
סעיף 11 של פקודת סדרי השלטון ו•־־ ובי משפט אומר :״המשפט שהיד, קייב
שינויים הנובעים מחוך הקמת המדינה ו־ד
שויו תי ה פירושו של הקטע דומה ל־
״וכל השנוא עליו לחברו אל תעביד״
פירושם של דברים א?ר, שעל בתי־חריו,
שהם המוסמכים היחידים לפרש בל סעיף
בחוק, למחוק ו/או למנוע ולהימנע מלפעול
לפי כל דיו שיש בו קורטוב ריח של
משטר אוטוקראמי או שרירותי של יתיר
ביו במסווה של רשות-מוסמבת, כיו במסווה
של חוק.
...כד אי היה לברר בעיה זו בפומבי
בי! משפטנים בינלאומיים, שאינם נגועים ב־מחלד
דוגמת המחלה המנדטורית הישראלית.
ולגלות מה בעצם יש ומה איו בחוקה
הישראלית ו/או בפיסקה של הסעיף (1
האסור לעיל•
אברהם דואק, תל־אביג

חמודים ועוקצנים

• העולםהזה׳׳ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת ו,1מנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8ם ל8ון ,226785ת. ד.
• 136 מען מברקי: עולמפרס • דפוס משה שהם גע״מ, ת׳׳א,
פין . 6העורך הראשי: אוריאבנרי • המו׳׳ל: העולם הזד, בע״מ.

...מי הו צבר? הוא צברית וחצי.
מאמר הפתיחה שלכם בנושא זה (העולם
הזה ,)1271 המריץ אותי לכתוב את טלותי
אלה; לא הרביתי לדבר אודותיו, כי חבל
על הזמז, בלומר, צבר נשאר תמיד צבו
,מלותיו של לאטוגטיז ברמות אחרת).
אבלין שאול, שדה־׳התעופה לוד
...אני לא אביע דעה על הצבר, אלא
על כל המבצע שלכם ששטו :״האם הצב־ריות
יפות משהו יותר שפשי קשה
לתאר, ותשיא של טסשות הוא המאמר ה
מסכם. כנראה שזה הכל מה שמסוגלים
ליצור נאוני העולם הזה.
א, הר־זהב, חיפה
ה עול ם יחזר! 274 ,

ן>< 3עפ הראשונה נרצח יאיר, הוא אב־
^ רהם שטרן, לפני עשרים שנד״ על גג
אחד הבתים בשכונת־פלורנטין בתל־אביב.
בפעם השניה נרצח יאיר השבוע, בעצרת־זכרון
חגיגית שנתקיימה באחד ממרכזי ישראל
הרשמית.

כפעם ראשונה נרצח גופו. כפעם
השניה נרצח זכרו.

בפעם הראשונה נרצח בידי קלגסים בריטיים,
כשידיו היו כבול. ת .אולם הוא קם על
רוצחיו וטאטא אותם מן הארץ.
בפעם השניה נרצח בידי אינטרסים פוליטיים
למיניהם — ואני מקווה בי גם הפעם
יגבר על הרוצחים.

*וי עולם לא הייתי חבר לח׳׳י. מעולם לא
! /הכרחי את יאיר אישית, אף כיי שירתתי
תחת פקודתו׳ לפני הפילוג הגדול.
גם איני בא להשתתף במחול־השדים הנערך
מזה כמה שבועות סביב זכרו של יאיר, כש־התנים
והעורבים עטים על זכרו כוי לחמוס
ככל יכולתם.
אולם מאחר שיאיר עצמו שוב אינו יכול
להתגונן בפני מחללי זכרו, ושוב אין בארץ
גוף או מוסד הרשאי לקום ולדבר בשמו,
הייתי רוצה לנצל במה זו כדי להעמיד כמה
דברים על אמיתותם.

לולא ידע כי ההנהגה היהודית
הרשמית תפמוד את ידיה על מעשה
מתועם זה.
יורשי יאיר נאלצו להתייחס אל בן־גוריון
כאל גורם בכל מעשיהם. בתיכנון כל פעולה
היה עליהם להביא בחשבון את מלשיניו ולחשוב
כיצד להימלט מהם. היה זה בן־גוריון
עצמו שקרא בפומבי לילדים להלשין על הוריהם
ומוריהם חברי־המחתרח, ששלח את
אנשי ההגנה לחטוף את אנשי המחתרת ולמסרם
לידי הבולשת הבריטית — למרתפי־העי־נויים,
למחנות־הריכוז בנכר, לגרדום.
האס מבקש בן־גוריין כיום סליחה על כל
אלה? האם הוא מתנצל בפני זכרו של יאיר,

לכן, כאשר מנסר, עתה בן־גוריין לספח את
זכרו של יאיר לאגדתו שלו, הריהי אונס (את)
בשורת יאיר, מקהה (את) חודה ושובר (את)
להבה.

וזה גרוע מרצה.

•1ואם שני באותו ערב היה מנחם בגין.
^ אין טהור ממנו בכל הפרשה העכורה של
פילוג אצ׳׳ל, כי בגין בא ארצה, וקיבל לידיו
את אצ׳־ל השבור והרצוץ, רק אחרי שהכל
נגמר.
אך גם בגין לא הופיע בעצרת בפונקציה
אישית. הוא היד, נציג אצ׳׳ל — אס רשמי, אם
כלתי־רשמי.

מים, או למען, בית ל או מי׳ בהתאם למנדאט
או שלא בהתאם ל מנו א ט!״

איני חושב להתערב כוויכוח
עקר זה. רצח הלורד מוין, על
אדמת מצריים, מתוף נסיון בריר
להתאחד עם התנועה הלאומית
הערכית לשם יצירת חזית משותפת
לגירוש האימפריאליזם מן
המרחב, חשוב כעיני יותר משיר
שכתב יאיר תריסר שנים לפני כן,
כעורו נער ב״הגנה הלאומית״.

איר היה דמות היסטורית — אדם שחת
הכה
וניגש לכדוק את האנא־מומיה
של רצח -הרצח השני
של יאיר.

חד הנואמים באותה עצרת היה ראש
עירית תל־אביב. דומני שאין טענות נגד
מר נמיר אישית בפרשת המאבק נגד השלטון
הזר. אך לא כאדם פרטי הופיע בעצרת. הוא
נשלח מטעם מפא״י, כנציגו הבלתי־רשמי של
ראש־הממשלה עצמו.

ושליחות זו אומרת דרשני.
מזה כמה שבועות משתדל דרו בן־
גוריון לפרוש בכוח את חסותו על זכר יאיר.
קול ישראל, שהוא בטאונו האישי, הקדיש
ליאיר תוכנית מיוחדת (גרועה עד להבעית).
גלי צה׳׳ל, גם הוא בטא! נו האישי, הקדיש
לנושא זה תכנית שניה• שבועון המטכ״ל, שאינו
אלא בטאון הכת הבטחונ סטית, הקדיש
לו כתבה גדולה, ואף ציין זאת על שערו. רוב
העת! נים הכפופים למפא״י העלו אף הם את
זכרו של יאיר על נם.
בן־גוריון עצמו קיבל לפגישה ממושכת את
גאולה כהן, קריינית לח״י בעבר ומטיפת ל-
״מלכות־ישראל־ בהווה. השבוע פורסם מכתב
ארוך של בן־גוריון לגאולה, בו שיבח את
״השירה והפלדה של נפשו הסוערת׳׳ של יאיר.

יתר על כן: נרמז כפירוש כי
כן־גוריון ייענה להזמנה לכוא ד
להשתתן ז כעצרת־הזכרון. הדכר
נמנע דל, הודות ליוצאי־לח״י עצמם,
שאיימו לפוצץ את המעמד
אם יוזמן בן־גוריון.

ך * מנהיג כן ה״ 75 סבור, כנראה, כי
ן | יש לנו זכרון קצר. ואולי הוא ס, מך על
כך כי רק מיעוט קטן מבין אזרחי ישראל
הנוכחיים זוכר את תקופת יאיר. רובם נולדו
או באו ארצה אחריה.
באחת מפליסות־הקולמוס הרבות במכתבו
לגאולה כהן כותב בן־גוריון :״קראתי ס פ רן
בלב הולם, נרגש ונפעס, גואה ומעריץ, ובכמה
פרקים היה נדמה לי כאילו אני שותף למע שים
ולעו שים.׳׳

המילה, כאילו* מביעה כאן צניעות מוגזמת.
כי אכן היה דויד בן־גוריון, שיתף למעשים
ולעושים אם כי בצורה אחרת מכפי
שהוא מנסה עתה להעמיד פנים.
בן־גוריון, כיושב־ראש הנהלת הסוכנות היהודית,
היה אחראי להסתה הפרועה והטוטא־לית
נגד יאיר, שהפכה אותו לחיה נרדפת,
וסגרה בפניו כל דלת.

הקצץ מורטון לא היה מעז לעולם
לרצוח את יאיר כדם?!ר,

רית. לא שמיר־יזרניצקי, שניצח על פעולות־הקרב
המזהירות. אלא דווקא, ישראל שייב,
כותב המאמרים.
לצורך זה היד, על שייב לברור מדברי יאיר,
לצטט פסוקים שנכתבו על־ידי יאיר בעודו
נער, להסתמך על ״עיקרי התחייה״ שנכתבו
למעשה על־ידי שני המשוררים אורי צבי גרינברג
ויעקב כהן, ואשר יאיר גנז אותם לחלוטין
לפי דרישת הלוחמים עצמם. בכל כתבי
לח׳׳י, בכל תק,פת המאבק, לא הוזכרו ״עיקרים*
מפוקפקים אלה אפילו פעם אתת.
בשנה האחרונה התפתח ויכוה ממושך בין
שייב וקומץ חסידיו, לבין אנשי לת״י העומדים
בראש הפעולה ה שמית. כל צד הביא פסוקים
לרוב מדברי יאיר ומפירסומי לח״י. שייב
ציטט פסוקים כגון המשפט הבא של יאיר:
״דורו ת רבים תהיה ה מלכות העברית כמחנה
צבאי במרבר המזרח הערכי , .הצד השני ציטט
את נאומו של אליהו בית־צורי בצל הגרדום:
״טעו ת היא לח שוב שאנו מייצגים פה את
הציונות, או שכאן מתנהל מ שפט על ציונות.
אנו בני ארץ־יטראל העבריים, החלטנו לרכוש
את עצ מאות ארצנו מידי ה שלטון הזר ה שורר
בתוכה. לא לקיום הצהרת בלפור אנו לוח
,פתח
במהירות רבה, שמ.שגיו השתנו ככל
שהתבגר ועלה בסולם המחשב והמעשה. בראשית
צעד ו היה צעיר ירושלמי רגיל, שחזר
על הסיסמות שהיו שגורות בא, תם הימים. בסוף
ימיו היה חדשן ומהפכן.

ר״ר שייב גואנו בעצרוז הוכרגן, ריר וזווונוזו שר יאיר
בפני ההיסטוריה הלאומית? לא רובים ולא
יער.

בל טכסיסיו הנוכחיים של כן־
גודיון אינם כאים אלא לטשטש
את המעשה המחפיר, להעלים את
האמת, וליצור תמונה חדשה וכד
זכת.
הם באים לרתום את זכרו של יאיר לעגלת
פולחן־האישיות של האחד־בדורו, להציג את
יאיר כגיבור־מישנה באפוס הגדול, אשר גיבורו
העליון והעילאי הוא בן־גוריון, מצביא
מערכות־ישראל, מנהיג מלחמת־ר,שיחדור, מקים
מדימדישראל, החייל הראשון ליהודה.

ו• איר יבול למחול על טכסיסים זולים ו׳
גס־ם אלה. אין הוא זקוק להתנצלותו של
בן־גוריון. לא בכך העיקר.
העיקר הוא, כי תוך כדי בולמוס זה נעשה
נסיון לסלף לחלוטין את מעשהו ההיסטורי,
החד־פעמי, היח־ד־במינו, של אברהם שטרן.

כל אשד דיכר יאיר, כל אשר
כתב, כל אשר עשה, חשוב כקליפת
השום, זולת המעשה האחד
הזה: שהוא היה העכרי הרא שון
שהבריז מלחמה על האימפריאליזם
הבריטי. שהוא קבע: האימפריאליזם
הבריטי הוא האד
ייב, ואין אוייכ זולתו.
ה א אמר זאת כשדויד בן־גוריון היה משרת
האימפריאליזם הזה, כשהסוכנות היהודית
היתה שפחה נרצעת לו, כשזאב ז׳בוסינסקי
רצה בשיתוף־פעולה עמו, כשאצ׳׳ל לא התנגד
להמשך שלטונו.

והרי בין יאיר לכין אצ״ל עוד
פתוח ההשכון.
המשקיף, בטא! ן המפלגה הרביזיוניסטית ש־אצ״ל
השתייך אליה, פירסם את המודעה של
הבולשת הבריטית, שהכילה את תמונתו של
יאיר ושתבעה סכל אדם בארץ להלשין עליו
ולהסגירו. ועד היום הזה נשבעים ותיקי לח״י
כי אנשי אצ״ל היו הראשונים שמסרום באותה
תקופה לידי הבולשת הבריטית, ופתחו בזאת
את עונת הסיזינים.
אולי אין פעם להזכיר נשכחות אלה. אך
יש טעם להזכיר כי שיתוף־הפעולה בין אצ׳׳ל
ולח״י נמנע, בשעתו, מפני שמנחם בגין סירב
לקבל גם בשלב הראשון של המאבק את המונח,
השלטון הזר* .עד היום האחרון לא קיבל
אצ״ל את תורתו של יאיר: שר,אימפריאליזם
הבריטי הוא האוייב האחד והיחיד. עד היום
הא;,רון התעקש אצ״ל לדבר על ״שלטון הדיכוי*
-היינו, שלא השלטון הזר הוא המפריע,
אלא רק מעשיו הפסולים.

אמת זו אסור להעלים, ואסור
לטשטש.

^ ך הנדיל מכל אלה הנואם השלישי בד
• אותו ערב, הוא הדוקטור ישראל שייב־אלדד.

מזה
שנים מנסה שייכ להפקיע
לעצמו את זכרו של יאיר, כרכושו
הפרטי.
מסתבר כי מכל תלמידי יאיר, רק הוא לבדו
ירש את אורת־הקודש. לא נתן ילין־מור, מנהיגו
של הארגון בתקופת זוהרו, שהפך אותו
לגורם בינלאומי ולנושא מדיגיות־החוץ העב
זהו
יאיר האמיתי -הדינאמי,
הכלתי־ככול על־ידי סיסמות מימי
מתושלח, הצועד לפני המחנה והקובע
לו יעדים חדשים.
את זכרו של יאיר זה מבקש שייב להעלים.
שייב הוא דיג! זאורוס רעיוני — אדם שנשאר
דבוק למושגי הגטו ולתלומות הגטו. כמו
ש׳שלת הבורבונים הצרפתית ,״לא למד כלום
ולא שכח כלום* .היום, בשנת , 1962 הוא
מדבר בסגנון שבו דיברו אלינו לפני 22
שנה, בעודנו נערים בשורות האצ״ל (ושכבר
אז העלה אצלנו חיוך של זילזול).
איש אינו יכול לדעת באיזה כיוון היה
יאיר מתפתח, אילו חי עמנו בעשרים השנים
האחרונות. כל הקובע כאן מסמרות, משקר
ומסלף. אני כשלעצמי מקווה שאילו חי יאיר
כיום, היה הולך בדרך בה הלכו מאז תלמידיו
העיקריים, הלוחמים גם כיום נגד האימפריאליזם
בכל צורותיו, ה ת מבים במל־חמות־השיחרור
של כל העמים המדוכאים,
המואסים בתיי הגטו החדש, הרוצים בישראל
בריאה, חזקה, המעורה במרחב והמעצבת את
דמותו.
יאיר של 1962 יכול היה להיות כזה —
אם כי אין כל בטחון בכך.

רק כדכר אחד יש בטחון מוח לט:
יאיר של 1962 לא היה חוזר
כתוכי על פסוקים שנכתבו על•
ידי יאיר של .1932
מי שטוען כך, מעליב את יאיי, מחלל את
דמותו, רוצח את זכרו. מי שטוען כך, כאילו
טען שיאיר היה אום קטן ו .8גבל, אסיר של
סיסמות שאבד עליהן הכלח, בלתי־מוכשר להבין
את מהפכת הארץ, המרחב והעולם.

כקיצור: מי שטוען בך, מצייד
את יאיר כדמותו של עצמו.

במרעה
העם
חרב פי פיו ת
לעיני המדינה כולה נערכה השבוע ע,־ד
הצגה מחפירה. הוריו של ילד חס ף ניהלו
משא־ומתן מיגע עם ח, טסי ילדם, שסחטו
מ;.ם ככל העוגה על רוחם. ההורים נדרשו
לוותר על זכותם לחנך את ילדם בהתאם
למצפונם, על זכותם להחזיק את היעד בבית,
על זכותם לכוון את חייו.
הדבר נעשה באיצטלה של ״בוררות״,
כשהבורר הוא רב דתי, שאינו ש נה בהשקפתו
מן החוטפים עצמם*.
כל אותה שעה עמדה המדינה מן הצד.
מוסדוה־החיק והסדר כבר הבהירו, כי אין
ביכולתם להחזיר את הילד להורים. הם
הפקירו את ההורים לרחמי הסחטנים.
רוח רפאים. לא במקרה ע, לה פרשת
יוסל׳ה שוחמכר שוב ושוב לכותרות ה־עתונים.
לא לשווא הוא מ. סיף להטריד את
מצפון המדינה, כרוח־רפאים שאין לה מנוח.
כי על כף המאזניים מונח לא רק גורלו
של הילד יוסל׳ה — והרי גורלו של ילד
אחד חשוב כגורל העם כולו. מונח עליה
גם עקרון שלטון־החוק.
החוגים הדתיים נותנים ללא בושה גיבוי
מלא לח־טפים. שוס מנהיג דתי לא הרים
את קולו נגד העוול המשווע. השב, ע צהלו
הדתיים על ניצחונם, המסתמן באופק.
אף לא אחד מהם הבין כי מחשלים
פגיון של תקדים מסוכן — העלול בעתיד
לדקור אותם עצמם. כי הדתיים הם מיעוט
במדינה — וכל כוחם בכף שהרוב הבלתי׳
דתי הגדול לא התאחד, לא פעל בכוחו הרב.
אם יבוא יום כזה, ימצא הרוב הבלתי־דתי
כי פרשת יוסל׳ה שוחמכר סיפקה לו
שיכה ותקדים. הוא יוכל, ללא יסודי מצפון,
לחטוף את ילדי המשפחות הדתיות,
לשלחם למוסדות־חינור בלתי־דתיים ואנטי־דתיים
בקיבוצים ובערים, להבטיח לאומה
כולה חינוך אחיד, עשחרר את הדורות הבאים
מנגע הקנאות של ימי־ד,ביניים.

שביתות
הלוחמיםמת עי־ פ־ ם
שר־העבודה יגאל אלון ישב חיוור ונדהם.
מולו ישבו 27 חברי מרכז־הסתדרות־המהנ־דסים
והטיחו בפניו האשמות על כוונתו
לשבור את שביתתם.
״היטלו׳ לא הצליח לשבור אותי!״ קרא
לעברו אליהו רוזן, חיוזר כסיד ורועד מרוב
התרגשות .״ולא סטאלין. גם לא בווין בקפריסין
ולא הערבים כשהייתי בגדוד אצלך!
אל תתנו לשבור אותי עכשיו!״
קריאתו של אליהו רוזן 38 סגן מנהל־מחלקה
בחברת־החשמל בחיפה, העבירה רסס
בכל המהנדסים, שעמדו להיות מרותקים
כמו רוזן עצמו, בכוח צוו־ריתוק של שרד,עבודה,
איש קיבוץ גינוסר וחבר אחדות־העבודה,
כי זעקתו של רוזן היתד, גם
סיכום דרכו של האיש הרזה והצניע שהקדיש
חייו למלחמה בצווים, בריחוקים ובשכירות.
רוזן
שנולד בפולין בילה את שנות המלחמה
ברוסיה, בבתי־סוהר ובמחנות עבודה•
בתום המלחמה חזר?פולין ומשם יצא
בדרכו לארץ, אך כרבים אחרים הגיע למחנות
המעצר בקפריסין, שם ישב עד הכרזת
המדינה. רוזן הגיע לפלמ״ח בקשר בגדוד
החמישי, לחם באיזור ירושלים וניצנה בפיקודו
של יגאל אלון. לאחר המלחמה עבד
רוזן בדואר־נהלל בלילות ובשעות היום
נסע לטכניון בחיפה. כעבור שנה עבר לחיפה,
עבד ולמד בה ער שסיים את לימודיו
כמהנדס חשמל.
כיום משמש רוזן המפא״יי סגן־מנהל־מח־לקה
בחברה, כשמשכורתו, לאחר כל הניכויים,
מגיעה ל־430־ 420 לירות לח דש.
לרוזן, נשוי ואב לשלושה ילדים, יש
פועל באותו מצב משפחתי ובאותן שנות
וותק. הפרש משכורותיהם 10 :ל״י בסך־הכל.
עקשנות עיוורת. יגאל אלון שישב
ושמע אח דברי המועמד לריתוק ואת דברי
ה ;ברים האחרים שהודיעו שהם ישקלו אם
ללכת לבית־הסוהר ובלבד שלא להיענות ל־צוו־הריתוק
נמצא במצב מאד לא נ ח. הוא
ידע שכיום כמעט אין אדם המעונין בהמשך
השביתה. המהנדסים היו מוכנים
לאותה פשרה עליה סוכם כבר עם הרופאים.
• ה שבוע הודיע הבורר כי ב מקר ה של
הסכם, יוחזר הילד רק בע ד שלו שה חודשים
— ואילו המ שפחה נדרשה בינ תיי ם
להפסיק כל פעולה מ שפטית נגד החזטפים.
חורי הילד יוששיס טזוחי מלכודת.

שר־האוצר, לוי אשבול, שהתערב לפני שבוע
אישית, הציע גם הוא הצעת־פשרה. אהרון
בקר, מזכיר ההסתדרות, היה מוכן ללכת
?קראת ד,ש,בתם. ואילו יגא? א?! עצמו,
לא,,ר שש.ע במשך שמונה שעות את דברי
המהנדסים, הודיע בממשלה שהוא אינו
מוכן למלא אחרי דרישתו של שר השיכון,
גיורא יוספטל, המסתתר מאחוריו כדי
לשבור את שביתת המהנדסים. אלון הצהיר
שאינו מוכן להיכנס להיסטוריה של תנועת־הפועלים
כשר פועלי ראשון ששכר שביתה.
המוצא הממשלתי של בחירת ודע ה שתחתום
על הצווים היה נוח, אולי, לאלון, אך
לא פתר את בעיות המהנדסים.
כי מאחורי הסירוב העקשני להגיע לכל
פשרה שהיא, ניצב דויד בן־גוריון, שהזר
ידרש :״המהנדסים צריכים לחזור לעבודה!״
עקשנותו אילצה את אהרון בקר ללחוץ
על המהנדסים להסכים לבוררות של אדם
מהצד, הפך בכך את הסכסוך בין המהנדסים
לנותני־העבודה, לסכסוך בין המהנדס ם לאיגוד
המקצועי שלהם — ההסתדרות.
אך המהנדסים לא היו מוכנים להסכים
לבוררות והדיון הסתכם בחיפוש דרך שתעקוף
בינתיים את עקשנ תו של ראש־המנד
שלה. השביתה איימה להימשך ע! ד זמן רב
ויוספטל תבע את צווי הריתוק.
אלון פנה למהנדסים, ביקש מהם לא להכריחו
להפעיל את הצווים. המהנדסים הסכימו,
בתנאי שהשר יסיר את איום הצווים.
דוברו של אלון הבטיח בשמו הבטחה מפוקפקת,
בנוסח :״השר לא איים בצח׳ ם, אלא
עשה הכנות אדמיניסטרטיביות לביצוע הצווים
במיקרה ויהיה צורך בהם!״ נוס.זה זו
סיפקה את הלוחמים הלאים של הסתדרות־המהנדסים
והמרכז החליט לשבת עם אלון,
כדי לדון בכל מקרה ומקרה בו נדרשת
החזרת המהנדס לעבודתו.

ה מ טי ף עוהרגי!
יחיאל רוזנברג ודוד ברקת היו אורחי
יומן־החדשות לפני שבועיים. נושא השידור
היה: וויכוח בין מהנדס שובת ומהנדס
מפר־שביתה. ברקת הצעיר, עובד כזר, ייצג
את השובתים. היריב הקשיש, רוזנברג, עובד
סולל־בונה, דיבר בשם המפרים.
השידור הסעיר את ציבור המהנדסים.
ברקת עצמו טען למחרת שקול־ישראל הוליך
אותו שולל כשהעמיד מולו יריב בלתי
מתאים. מיד פורסמה הידיעה הבאה על לוח
המודעות בבית־המהנדס בתל־אב ב: מזכירות
הסתדרות המהנדסים שוקלת את האפשרות
החוקית לתבוע לדין את מר יחזקאל רוזנברג׳
על שהציג עצמו כמהנדס בניגוד לאמת.
מר רוזנברג איננו מהנדס.״
כי לרוזנברג, איש העליה השלישית, אין
דיפלומה. הוא ממלא תפקיד של מה.דס כמנהל
מדור במחלקה הטכנית של סולדיבונה,
והוצג כך לפגי כתב יומן החד שות.
טען׳ מטד, השביתה :״אפילו את שמו לא
פירסמנו על הלוח בין כל מפירי השביתה.
כי אנחנו לא רואים בו מהנדס.״
אולם אין לשער שהסתדרות המהנדסים
תגיש תביעה נגד רוזנברג מאחר שבחוק
הישראלי ישנן פרצות במה שנוגע להגדרת
מקצ ע ההנדסה, המאפשרות לאדם להשתמש
בתואר מהנדס גם בלי דיפלומה, בתנאי
שיש לו נסיון מסויים בעבודה הנוסית ו־וותק
מתאים.
הכנסת ארבעה בעד
באלו אמצעים משפיעה הכת ד,בטחונים־
טית על אנשי המפלגה הדתית להפר את
התחייבותה החגיגית כלפי הבוחרים ולהצביע
בעד המשך קיום המימשל־הצבאי?
אחת השיטות נתגלתה השבוע במקרה,
בשעה שעורכי דו־השבועון אתגר ערבו
ראיון קולקטיבי לה״ב המפד״ל הרב מרדכי
נורוק. סיפר נותק, לתומו: נאמר לי
שגם ארבעת חברי־הכנסת הערביים הקשורים
במפא״י תומכים בהמשך קיום ה;:ימ־של,
ומסתפקים בהקלות מסויימות.
ההיקש: אם ח״כים ערביים מסכימים
שהמימשל דרוש, כיצד יתנגדו לו היהודים?
סבור נותק: הודיכוח בכנסת יסתיים בפשרה,
שתספק את מפא״י, אך ינהיג הקלות
מי־חיקות־לכת. תוך כדי בך גילה ה־ח״ב
הדתי הקשיש עוד פרט מעניין; בראשית
הוויכוח התנגדו גם סיעת מפא״י וגם
דויד בן־גוריון עצמו לכל הקלה שהיא, בטענה
שהדבר יסכן את קיום המדינה.
הלהץ הציבורי של החוגים הפועלים
לביטול המימשל גרם, כנראה״ לשינוי התפיסה
הבסחעית של שר־הבסחון.

חרש ה שור ב רוב מאמץ,
מזריחת החמה ועד ל שקיעתה. ציפזר קטנה
ניצבה על קרניו, וכל אי מ ת שעבר
מי שהו על פניהם התנפחה הציפור
ברוב חשיבות ו הכ ריזה :״אנו
חור שים ׳ 1

ו ן רי ףצב אי, מלא עד אפס מקום. באולם ישבו, שורות־שותת, אנשי־צבא רכל
^ החילות. כולם קצינים, מדרגת סרן עד סגן־אלוף. פזורים ביניהם ישבו אורחים אזרחיים,
אשר באו לחזות בטכס שאינו נערך יותר מפעם אחת בשנה. היה זה טכס סיום של
מחזור פו-ם — בית־הספר לפיקוד ומטה, שהוא הקורס הגבוה ביותר של צה״ל.
האלופים והקצינים הבכירים תפסו כבר את מקומותיהם בשורות הראשונות. הנספחים
הצבאיים של הנציגויות הזרות ישבו במדי־השרד המגוהצים. חברי ועדת־החוץ־והבמחון
של הכנסת נמצאו שם אף הם. הכל מוכן.
מפקד הטכס קרא ״הקשב וכל הנוכחים קמו על רגליהם, לכבוד השניים שעלו
על הבמה. בראש צעד הרמטב״ל, רב־אלוף צבי צור. אחריו: סגן־שר־הבטחון, שמעון
פרס. מפקד בית־הספד הצדיע לרמסכ״ל, שהשיב להצדעה. כך יאה, לפי כל כללי הטכס
הצבאיים: זה שעולה ראשון לבמת־הפיקוד מקבל אה הצדעת המפקד, ובזאת נקבע כי
הוא ראש הפמליה הרשמית וראשון בה.
קיים גם כלל אחר של הטכס הצבאי: אם יותר מאיש אחד נושא דברו באזני המיסדר,
הרי שהאיש החשוב ביותר מדבר אחרון. על כן, אפשר היה לצפות כי גם בטכס זה
יהיה הרנטכ״ל המברך האחרון, אחרי שכובד תחילה כראש הפמליה הרשמית. אלא
שבסיום הטכס השתנה סדר הכיבוד שנקבע בפתיחתו: תחילה דיבר הרמטכ״ל, ושמעון
פרס הוא שסיים.
בילבול? אי־דיקדוק בנקודות העדינות של הטכס? תופעה מקרית, חסרת חשיבות?
רק מארגני הטכס ידעו כי היה זה מוצא מחושב״היטב ממצב עדין, בו היו חייבים
לקבוע מי קודם למי: הרמטנ״ל לסגך שר־הבס,זון — או להיפך?

ך* יה ז־ח

מי קודם דמי ז
אירוע פעוט לכאורה, אולם הוא סימל את המצב ר ב״! ף הגדול

| | הנקרא ״מערכת הבסהון״.
למדינת ישראל אין חוקה. על כן גם לא כתוב בשום מקום מיהו המפקד העליון
של צבאה. האם הוא הנשיא? ראש הממשלה? הרמטכ״ל? יו״ר ועדת־החוץ־והבטחון ז
באין תשובה חוקתית לשאלה זו, יכול אדם אחד בלבד במדינה לתת פקודות לראש
המטה הכללי, זהו שר־הבטחון. רק הוא יכול, למשל, להרים טלפון ולהורות לרמטכ״ל
לפתוח בפעולה צבאית כלשהי. ני הוא שר־הבפחון, וצה׳׳ל הוא הזרוע הבטחונית
מדינת ישראל. זהו גם תירגומו המעשי של העקרון, לפיו נתון הצבא
המבצעת של
של מדינה דמוקראטית למרות אזרחית.
עד כאן ברור לגמרי סולם הפיקוד והסמכויות. אך מה הלאה? מי עוד ממונה על
בטחון המדינה?
תהה פיקודו של שר־הבטהון פועלים שני גופים: הצבא, ומשרדו הבסחון. אלה הן
שתי מערכות, שלכל אחתמהן אגסים, מחלקות ויחידות״מישנה נפרדים. תפקידו של
צה״ל ללחום! תפקיד משרד הבסחון לספק את השירותים שיאפשרו לצבא ללחום.

כך, שההגיון הפשוט קובע: לשר־הבסחון יש שתי זרועות — אחת לוחמת, השניה
מינהל־ת. מכיוון שלמען בטחון הנידינה חשובה הרבה יותר הזרוע הלוחמת, ברור כי
ראש הצבא קודם לראש המינהלה של משרד־הבסחון.
במלים אחרות: הרמטכ״ל עומד מעל למנהל משרד־הבטחון.
כך קובע ההגיון, והמציאות?

זוהר הלוחמים
4מעשה; דגלו בל הרמטכ״לים של צה״ל בהנחה היסודית, כי האגף האזרחי של
/־ד הבטחון הוא מישני בהשיבותו לחילות הלוחמים. תפקידו העיקרי היה לדאוג
לרכש במובן המורחב של המלה: לתת בידי החיילים את הכלים הדרושים לניהול מלחמה.
היתר, זו תפיסה טבעית לגבי צבא שנולד תוך כדי קרבות, ולגבי מדינה שקמה
בזכות לוחמיה. לא היה קיים אז המונח המנופח של ״מערכת בטחון״ .היה צבא,
ובעורף היו אזרחים שדאגו לצרכיו.
כמה מפקדי גדודים וחטיבות של אותם הימים ידעו על קיומו של אזרח אחד, שמעון
פרס, שעשה בשליחות הרכש בחו״ל?
שיא תקופת הזוהר של הצבא הלוחם, לעומת הפקידים והעסקנים האזרחיים של משרד
הבטחון, היה בימי כהונתו של משה דיין כראש המטה הכללי. שמעון פרס כבר
הספיק להיות מוחזר מארצות״הברית ולהתמנות תחילה סגן המנהל הכללי של משרד
הבטחון ואחר־כך מנהלו הכללי.
פרס ודיין היו אז שני נערי־הפלא של דויד בן־גוריון. כראש עמד הזקן, ותחתיו שני

צעיריו: דיין שר־הצבא, שחישל את צה״ל כמכשיר לוחם מושחז! ישמעון סרס, שקנה
נשק בשווקי העולם ונוסף לזאת תמיד אמר כן לזקן.
באותם הימים לא היה כל ספק ביחס למעמדם של השניים. הרמטכ״ל עמד מכל
הבחינות מעל למנכ״ל.
בישיבות הסגל הפיקודי היה זה דיין שדיבר, הרצה, תבע, הסביר. פרם הקשיב.
דיין התמסר כל כולו ליחידות הלוחמות, עקב אישית ומקרוב אחר כל פעולתיתגמול.
הוא השתתף באופן פעיל בטוויית החוטים, שהסתכמו בסופו של דבר במיבצע סיני.
קרה גם שהתנגש עס בן־גוריון עצמו, או ביצע פעולות בהיקף גדול בהרבה מוה
שניתן לו האישור לבצע. הוא התערב בויכוחים פוליטיים ולעתים הסתבך עם העתונות.
אך בסך־הכל היה עטור הימדזוהר של מצביא לוחם, של צבר אמיץ ואכזר, של איש־מקצוע
השולט היטב במקצועו ושפקודיו מעריצים אותו. הרמסכ״ל — אף יותר משר־הבט,וון
— היה סמל המאבק הבטחתי של המדינה באותם הימים. שמעון פרס כלל
לא השתבץ בתמונה.

הסוס המתחרה
ך המנהל הכללי לא ישב בחיבוק ידיים. הגבר הצעיר, שבכוח האמביציה הבלתי־מוגבלת
שלו טיפס בעקשנות בשלבי הקארייריזם המנגנוני, חש מן הסתם קורטוב של
רגש־נחיתות, בשבתו בין אלופי הפיקוד ומפקדי הגייסית. הם היו ״גברים״ במובן
המקובל על הישראלי הממוצע. ואילו הוא — רק ג׳ובניק היה. והוא ידע זאת היטב.
הוא לא השלים עם מצב זה. הוא כפר בהנחה היסודית כי איש המינהלה, איש הרכש,
הג׳ובניק, יהיה תמיד מספר שתיים. יתהללו להם האלופים, ישתזפו־נא מפקדים ורמטכ״לים
בשמש ההערצה הציבורית. יבוא יום וגם הוא יגיע אל אותה פיסגה. ואף יתפוס את
מקומם, יעמוד מעליהם. הקאריירה שהחלה בעסקנות ציבורית — הבזויה אז —
בקרב תנועת הנוער העובד לא תסתיים אלא בראש הצמרת ממש,
לצורך זה היה זקוק לשטח משלו, לסוס שעליו יוכל לדהור ולהשיג את המצביאים.
מכיוון שמעולם לא היה אלא עסקן מפלגתי וסוחר נשק, ידע שאם ברצונו להגיע לאנשהו,
עליו להפוך שני כשרונות אלה לכשרונות השווים בערכם ובזוהרם הציבורי לאלה
האופפים את הלוחמים האמיתיים.
קירבתו של פרם לביג׳י, והתבלסותו החנפנית המוחלטת בפני המנהיג הישיש, היו
בעלי ערך רב לקידום תוכניותיו. משה דיין עצמו סייע לו אף הוא, מבלי שים לב.
דיין ראה בצבא מכשיר לוחם, שכל גרם של מישקל־עודף מסרבל את תנועותיו וגורע

מאת שלוכהן __
מי שולט כמערכת הבטדיון? מי השוס יותר: החייל הלוחם, או
העסקן המפלגתי? היכן מתנגשים האינטרסים של העסקנים עם
האינטרסים של הצבא? שלום כהן, סופרו הצבאי של ״העולם
הזה״ ,עונה על שאלות אלה, כסידרת מאמרים המתחילה בשבוע
זה. במשך שש שנות חיותו סופר צבאי, עקב שלום כהן מקרוב
אחר בעיות הבטחון, ומאמריו אלה מוכתבים על־ידי הדאגה,
המשותפת למערכת כולה, לבטחון־המדינח ולמעמד צה״ל בתוכה.

מיכולתו הקרבית. לכן תר תמיד אחר התפקידים הבלתי־קרביים שאפשר להורידם משכמו
של צד,״ל. כל אלה העביר בשמחה רבה למשרד־הבטחון, לאנשי השירותים האזרחיים.
בשמחה לא פחותה קיבל שמעון פרס את הסמכויות הללו. עד כי משרד־הבטחון של
הימים הראשונים — מנגנון שתפקידו רק לתת את הכלים בידי הצבא — הפך להיות
ממלכה אדירה, ששלוחותיה מגיעות לכל פינה של המערך הלוחם.

הפולחן החרש

קוע בתוכניותיו ובשאיסותיו שלו, לא השגיח משד, דיין בתחילת חתירתו של
^ סרס. לפתע התעורר — ועמו גל הארץ — לגלות, בי נוצר פולחן חדש במדינה!

פולחן הרכש. החלו מדברים על א.אמ.אקס. לא פחות מאשר על צנחנים, ועל משימות
הרכש יותר מאשר על פעולת־התגמול האחרונה.
אפשר היה לחשוב כי עד אז כלל לא נרכש נשק עבור צה״ל. אלא שעד אז היו
פעולות הרכש בגדר פעולות מסחריות שיגרתיות, ששיקולים בינלאומיים אף חייבו
את שמירתן בסוד. אולם ברגע שפרם החליט כי זהו הסום אשר יכול להתחרות בזוהרם
של הלוחמים, גוייסו כל אמצעי הפרסום לרומם את הרכש ולהללו. עורכי־עתונים הוזמנו
בחשיכה לחזות בסריקת טאנקים צרפתיים בחיפה, נתן אלתרמן חיבר שיר נרגש לרכש
המציל, וכל שופרי התעמולה דירבנו את האומה להקריב קרבנות על מזבח הרכש.
הדבר היה קל יחסית, כי השופרות הרשמיים נתונים לשלטונו הישיר של דויד בך
גוריון, ואוזנו של ביג׳י כרויה להשפעת שמעון פרס. ואילו על השופרות האחרים
השתלט פרס בהדרגה — אם על־ידי חינחונים לעורכיהם ואם על־ידי קניית כתבלבים
אישיים. כה אדירה ומסועפת היתד. מערכת הפירסום וההלל, עד שנולד אז השם
״שמעון פרסומת״.
הסיסמה שניסו כל שופרות הפירסום להפריח בחלל המדינה, בשנות 1956—1954
היתה. :אין בטחון בלעדי הרכש — ופרם מביאו •1

הפולחן נגד המוראל
ין צבאכ עו ל ם שאינו שמח לקבל נשק חדיש יותר, רב יותר, יעיל יותר. צה״ל
יוצא מכלל זה. אולם כל טוראי ישראלי יודע מה אומרת הדוקטרינה של צה״ל,
לגבי ערכו של נשק במכלול העוצמה הצבאית. כי סעיף זה של הדוקטרינה אינו סודי,
ומפקדי צה״ל — מן הרמסכ״ל ועד לאחרון המ״מים — חוזרים ומשננים אותו הסכם והערב.
ה״אני מאמין״ היסודי של צה״ל בעניין זה הוא, שלא הנשק יכריע במלחמה. הדבר
הוכח במלחמת העצמאות, והוא הוכח שנית במיבצע סיני.
אמנם, אי־אפשר לנהל מלחמה בלי נשק. כל טאנק, כל מטוס חשוב. אך ההנחה
היסודית היא, כי ב מי מ ץ־ הזיון בין ישראל לבין ארצות ערב — ובעיקר מצריים —
לא תוכל ישראל לעולם להשיג את המצרים מבחינה במותיח. עליה אמנם להשיג את הנשק
אשר יכול להתחרות באיכותו בנשק המצרי. אך בכמות — לא תהיה כל התחרות.
תמרוני החילות השונים וניתוחי־המודיעין של צה״ל מכוונים, בין היתר, לקבוע מה
הוא יחס־הכוחות הדרוש כדי להבטיח נצחון בשדה־הקרב. כלומר: כמה טאנקים ישראליים,
מדגם מסויים, חייב מפקד גייסות השריון להעמיד מול טאנקים מצריים מאותו דגם?
המסקנה היסודית שנתקבלה היא, שלא יהיו אחד מול אחד, כי אם אחד מול שניים,
שלושה, ארבעה, חמישה או כל מספר אחר. המספר המדוייק הינו, כמובן, סוד טקטי חיוני.
את החסר בכמ ת הטאנקים — ימלא הלוחם עצמו.
דבר זה מחייב שימת הדגש כולו על האיש המפעיל את הכלי. אותו צריך לפתח, לאמן,
להכשיר. הגאווה הכללית צריכה להיות נתונה בו, כדי שהוא עצמו יהיה גאה בתפקידו,
וכדי שהדבר ידרבן אותו להצדקת התקוות שתולים בו, והאחריות שמטילים עליו.
אמר רב־אלוף חיים לסקוב, עם פרישתו מתפקידו כרמסכ״ל :״כמות היא רק אחד
המרכיבים של כוח. כוננות ונכונות להילחם, מנהיגות מנוסה בכל דרג, ידע מקצועי
וטכני הינם מרכיבי־כוח חשובים יותר.״
מבחינה זו — היד, בפולחן הרכש של שמעון 8ר 0משום פגיעה בערכו של הלוחם

(ה * 1ו בענווד )21

-ווי — ווו י

פררד

1962

זו השנה ה־ 25 שהחברה הארצישראלית
לאוטומובילים מייצגת בארץ באופן בלעדי
את חברת שורד העולמית. בתערוכה הראשונה
שנתקיימה לפני 24 שנה בתל־אביב
בביודהדר הוצגו הדגמים של שנת . 1938
חברה זו היא החברה היחידה בארץ המציגה
לפני הלקוח מבחר גדול של דגמים (שלושה
עשר דגמי־יסוד, שלכל אחד מהם וריאציות
מרובות, למן מכוניות עממיות ועד למכוניות
פאר) ומאפשרת לו לבחור מביניהם
את הדגם המתאים לסעמו, לצרכיו ול־יכלתו
הכספית.
לשורה המהוללת של מכוניות פורד הן
ידועות, שבכל אחת מהן שיפורים ושינויים
יביס, מצטרפים השנה חמישה דגמים חדשים,
שכל אחד מהם מושך אליו את תשו־מת־לב
הצופים בתערוכת דגמי המכוניות
החדשות שנפתחה השבוע על־ידי החברה
הארצישראלית לאוסומובילים, נציגת. פורד*
בישראל:
ה״אנגליה -דדשימושית״ כוללת
את כל התבונות שהוציאו מוניטין
לאחותה הבכירה — מנוע יעיל וחסכוני,
במדינה עתתות
הגנרל* המת ביי ש
קארל וולף 60 אזרח גרמניה־המערבית ותושב
הכפר קמפנהואזן שליד אגם סטרנברג
שבבווריה, נאלץ לפני שבועיים להפרד ממכונית
מרצ׳דס בנץ בצבע קרם שלו, ומד,ווילה
המפוארת בעלת שתי קומות, השוכנת על
שפת האגם. במקומם קיבל תא־מעצר קטן ב־בית־הכלא
של מינכן. איש עסקי הפירסומת העשיר,
וולף, נעצר באשמת, חשד בהשתתפות
בהשמדתם ההמונית של יהודים*.
כי קארל וולף היה בתקופת מלחמת־עולם
השניה בנראל ס.ס. בדרגת אוברגרופפן־פיההר,
גבוה בדרגה מראש הגסטאפו מילר ושווה בדרגה
לריינהרדט היידריך, ראש שרות הבס־חון
של הס׳׳ס. הוא היה שלישו של הרייכס־פיהרר
הימלר, ראש שירותי הבטחון וראש
מטהו.
בתום המלחמה נשבה וולף בידי האמריקאים,
אולם בניגוד למפקדי ס.ס. אחרים, לא
ריצה כל עונש מאסר. הוא הופיע כעד־תביעה
במשפטים רבים בנירנברג, בהם העיד על

,,אנגליה״ 1962
צריכה נמוכה ביותר של דלק, יציבות על
הכביש ומקום נרחב למטען, אך נוסף לכל
אלה מענין ביותר לראות כיצד מכונית זו
מצליחה לצרף את תכונותיה של המכונית
מטיפוס. סטיישן״ בלי להקריב מאומה
מסגנונה האלגנטי של מכונית הסלון.
״קונסול״קפרי״ היא מכונית ספורט
המבוססת על הקונסול החדש, שהופיע בשנה
שעברה ותוך שנה אחת הפך למכונית
הקלטית של חברת. פורד* הבריטית.
מכונית זו תוכננה במיוחד לאותם הלקו־הות
הרוצים במכונה שהופעתה היא אינדיבידואלית
מושלמת ויחד עם כך אינה
!מתפשרת במאומה בכל הנוגע לנוחיות וסגנון.
הנוהגים בה ייהנו מנהיגה רבת־הנאה
!כמכונית ספורט בעלת אופי אישי בהחלט,
יחד עם הופעה מסוגננת, רבת־נוחיות.
״פלקץ־פומויה״ מגלמת בתוכה את
כל התכונות שהעלו את הפאלקון בסערה
למקום הראשון בין המכוניות הקומפאקטיות
כאמריקה — מבנה יציב ומוצק, חסכון בילק
כשל מכונית קטנה, נוחיות ורווחה
נשל מכונית גדילה בתוספת עצוב סגנוני
מיוחד במינו, שייחד מאז ומתמיד את מכורות
פורד בין מתחרותיהן.
הדגם החדש נוטה, ברוח הזמן, להבלטת
האופי הספורטיבי — חלוקה אינדיבידואלית
כל המושבים הקדמיים, תיבת אחסנה מיו־

,,פואונום״ 1962
ודת במרווח שבין שני המושבים הקדמיים,
ובחר צבעים מהודר, קישוט פנימי רענן
עשיר המצאות.
ה ״ קו מ ט 8 /2 2הדגש הוא על
שגת מכסימום של רווחה והידור, ללא
קרבת החסכון שבתפעול. ששה הפנסים
אדומים שבחלקה האחורי של המכונית
תידים, ללא ספק, למשוך את תשומת־לבם
ול חובבי הרכב בארץ.
ה״פירליץ 500״ ,אינו שם חדש ל־כונית
קיימת, אלא מכונית חדשה לשם
יים. עיצוב חדש לחלוטין של מכונית
ורד האמריקנית, בסגנונה המקסים והאלגג־י
של ה״גלקסי״ ,שהשפיעה אולי יותר
כל מכונית אחרת על עיצובן של מכוניות
שנה של יצרנים רבים. היא מוצעת ב־בחר
עשיר של מתקנים, טיפיסי מנוע,
יבות הילוכים וכד.

תמשו תמצית ספרו הזנסציונ, של צ׳ילדוס
ץ* אשריצאו למיבצע סיני, לא ידעו בן־גוריון ודיין כי הבריטים יפציצו את שדות^
התעופה המצריים כעבור 48 שעות, וכי הבריטים והצרפתים יגישו אולטימאסוס תיך
24 שעות. הם סברו שיש להם שהות מספקת לנחול נצחון צבאי ישראלי בלעדי, להגיע
תוך ארבעה ימים לתעלה, ולהוכיח על-ידי כך את עליונותו המוחלטת של צה״ל. אך
הרמאות הצרפתית (העולם הזה ) 1275 שיבשה תוכנית זו.
בכל זאת לא היה המיבצע, אפילו במתכונת המתוכננת, ישראלי טהור. כי הוא זכה
מראש לעזרה בריטית־צרפתית רבה, והמתכננים הישראליים יכלו לקחת בחשבון את
ההתערבות הבריטית־צרפתית הצפוייה, בעוד המצרים לא ידעו עליה.
בתגובה על האיומים הבריטיים־הצרפתיים, ועל ריכוזי הצבא בקפריסין ובמאלטה, הוציא
עבד אל־נאצר את מחצית חיל־המצב הרגיל ממדבר־סיני וריכז כוח זה במצרים. גנרל
דיין ידע, איפוא, כי מולו אין עומדים 60 אלף חיילים מצריים, אלא 30 אלף בלבד! לא
״כוח השריון הסובייטי האדיר* (עליו דובר כה רבות) ,אלא סד טאנקים בלבד, רובם
מכונות אמריקאיות ובריטיות מדגמים ישנים יותר. נגד כוח זה הציב דיין 45 אלף חיילים,
וכ־ 230 סאנקים.
יתר על כן, רק שליש מבין 30 אלף המצרים היו חיילים קרביים, בעוד שבכוח
הישראלי היה האחוז הקרבי גדול בהרבה.
עוד לפני המיבצע הובטח לישראל סיוע ישיר של חילות האח־יר והים הצרפתיים 60 :
מסוסי־קרב־הפצצה 40 ,מטוסי תובלה מדגם נורד בקפריסין להצנחת אספקה, אניות־מלחמה
להגנה על ערי־החוף הישראליות.
על גבי הנייר היו למצרים כ־ 100 מטוסי מינ־ 50 ,15 מפציצי־סילון מדגם איליו שין 80 ,
ואמפייריס ו מיטיאורי ם, וכמה מטוסי־בוכנה. אך בעת המיבצע היו למצרים רק 30 טייסים
מאומנים להטסת ה מינים, ורק 10 להטסת האיליו שינים. נוסף לזה היו להם כ־ 40 טייסים
מאומנים להטסת מטוסי־הסילון המיישנים.
כנגד כוח ממשי זה של 40 סילונים חדישים ו־ 40 סילונים מיושנים, היו לישראל בלבד
בין 60ל־סד סילונים מדגם מיסטר שעלו במקצת על המיג־צז, יחד עם 60 סילוני חיל־האוזיר
הצרפתי, שהגיעו לישראל ברגע האחרון (להגנת ערי ישראל) 12 ,סילונים מדגם
אודאגאן 25 ,מימי או רי ס וכמה ו א מפ״ רי ם ומסוסי־בוכנה מדגם מוססאנג.
על כן, בפרוץ המיבצע, היה המצב באוויר כך 30 :סיגים מצריים כנגד 100 סילונים
ישראליים וצרפתיים בעלי איכות דומה; ומצב של שוויון לגבי הסילונים המיושנים. בעוד
שלמצרים היו 10 מפציצים חדישים, לא היה לישראל מפציץ דומה אחד.

הצבא המצרי במלכודת

זרה אחרת ניתנה לישראל בשטח ההכנו. ו.״״י״ו7ו״ית.
^ במשך החודשים לפני המיבצע תקפו כוחות ישראל תכופות את הגבול הירדני,
כדי להסיח את הדעת מן הגבול המצרי. האנגלים והצרפתים, שידעו היטב על ההכנות
הישראליות להתקפה על מצריים, סייעו בהטעייה זו. כך, למחרת ההתקפה הישראלית על
קלקיליה, הזהיר אידן את ישראל רשמית וחגיגית מפני התקפה על ירדן. והישיבה המכרעת
של אידן וגי מולה, באמצע אוקטובר, בה הוחלט סופית על המיבצע הבריטי־צרסתי־ישראלי,
נועדה, באופן רשמי, לדון ב״מצב בגבול ירדן*.
הטעייה זו הצליחה לגמרי. ב־ 29 באוקטובר לא ציפתה קאהיר לחלוטין להתקפה ישראלית.
התוכנית הישראלית היתה מזהירה, והיא קצרה את קציר ההכנה הממושכת. כך, למשל,
נודע למידיעין הישראלי ב־ ,1954 כי מצריים מתכוננת לארגן מחדש את כוחותיה בסיני,
ולהיערך להגנה בעומק. כדי למנוע זאת תקף צה״ל את עזה, בפברואר , 1955 ובעקבות
התקפה זו באו ״פעולות תגמול* תכופות נוספות בגבול זה. התקפות אלה שיכנעו את
מצריים לרכז את כל כוחה בשטח שמעזה עד ניצנה, ולהצמידס לגבול, תוך חשיפת הקטע
המרכזי והמזרחי של גבול־סיני. בכל האזור העצום הזה נמצאו, ביום ההתקפה, רק אלף
חיילים מצריים, ונם אלה היו מפוזרים בעמדות קטנות כמו אל־תמד ונחל.

גנרל הס.ס. וולח ()1943

שנות יסודים

הימלר ועל פושעי מלחמה אחרים. בשישי
לנובמבר 1948 הורשע על ידי בית־הדין לדינא־ציפיקאציה
של האמבורג־ברגדורף, ונידון לחמש
שנות מאסר על השתייכותו לארגון הפושע
ס.ס. אחרי שערער על פסק־הדין הופחת
עונשו לארבע שנוח מאסר. לאחר שבעה
ימים שוחרר וולף ממאסרו, החל בקאריירה
של פרסומאי והצליח מאוד.
פ ה , 78 ע. כאשר נעצר
ודלף מחדש, התעוררו שתי שאלות: כיצד הצליח
קהסתבב חופשי במשך 15 שנה, ומה
גרם למעצרו הפתאומי?
התשובה על השאלה הראשונה היתד ידועה.
וולף ניסה בתקופה האחרונה של המלחמה,
בעת שפקד על הצבא הגרמני בחזית האיטלקית,
לנהל משא ומתן נפרד עם כוח• ת־הברית.
הוא יצא לשוויצריה, שם ניהל שיחות חשאיות
עם אלן דאלם, ראש שירות הביון האמריקאי,
הסכים עמו על כניעה־ללא־תנאי של הכוחות
הגרמניים באיטליה. כפרס על כך לא ה!עמד
לדין בנירנברג, שוחרר מכלאו אחרי שנדון
על־ידי בית־משפס גרמני.
כשנעצר הגנרל לאחרונה, הועלו השערות
שונות על הסיבה שגרמה למעצרו. אחת מהם
היתד. שמספר קציני ס׳׳ס, נגדם מסר בזמנו
עדויות מרשיעות תוך מאמץ לסר,ר את מפקדו
הימלר, החליטו לנקום בו אחרי שהשתחררו
ממאסרם, המציאו נגדו תעודות מרשיעות.
אולם נראה שהגורם הישיר למעצר הוא
הראיון של העתונאי הישראלי אורי דן, שפורסם
לפני חודשיים בשבועון הגרמני רב התפוצה
דר שטרן.
דן ,26 ,כתבו הצבאי הנמרץ של מעריב,
הוזמן על״ידי העתון הגרמני להשתתף בסידרת
כתבות על הנושא. גרמניה בעיני זרים.״ כמו
ישראלים רבים לא שמע אורי דן ע /הגנרל
חלף מימיו. הוא נתקל בשמו בעת שעסק בחקירה
אודות נאצים לשעבר, התופסים כיום
(המשך בעמוד )10

התוכנית הישראלית היתר״ איפוא, להצניח צנחנים ליד המיסלה ולשלוח חטיבה משוריינת
מכונתילה, על פני הקרקע, להצטרף אליהם. תמרון זה נועד לתסוס את מרכז חצי״האי
ולהבהיל את הפיקוד המצרי, כדי שיפנה לכיוון זה. אותו רגע היה כוח־המחץ העיקרי של
ישראל צריך לכבוש את אבו־עגילה ולהתקדם לעבר איסמעיליה. לאחר מכן היה צריך כוח
שלישי לכבוש את רפיח, לנתק את עזה ולהתקדם לעבר קנטארה. כוח רביעי נשלח לאורך
מפרץ אילת לעבר שארם אל־שייך.
כל זה צריך היה להיעשות ללא התערבות בריסית־צרפתית ישירה. אך המתכננים סמכו
על כך שעם הגיע צה*ל לקירבת תעלת־סואץ, יתערבו שתי מדינות המערב, יכבשו את
אזור התעלה, ינתקו את כל הכוחות המצריים שעוד נותרו בסיני, ויפרידו בין צה*ל לבין
הצבא המצרי.
השאלה היא: איך העזו בכלל הישראלים לתכנן ׳מיבצע כזה, ולרתק חלק עיקרי של
כוחם במדבר רחוק, בו היו תלויים בדרכי־אספקד. ארוכות, מבלי לחשוש להתקפת מדינות
ערב האחרות על גבולות ישראל? מבחינה זו היתה חשיבות מכרעת לשיתוף הפעולה
עם הבריטים והצרפתים.
גן־גוריון סמך על כך שההודעה הישראלית הראשונה, שטענה כי צה״ל הגיע, כביכול,
אל ״מבואות תעלת סואץ* ,תדהים את העולם הערבי ותביא להיסוס של כמדי ימים. הוא

התיכנון של צר! ל היה מזהיר, אך הוא סמך כולו על התערבות הבריטים והצרפתים

תססה או נסי\ה*
זהו החלק השני של תמצית ספדו הסנסציוני
החדש של ארסקין צ׳ילדרס, העתו־נאי
הכריטי־אירי הנודע, שהופיע זה עתה :
״הדרך לסואץ״.
ההלק הראשון, שפורסם כגליון האחרון
של ״העולם הזה״ ,שפך אור על המהלכים
המדיניים הנסתרים, שהובייוו אל המיבצע
הבריטי־צרפתי־ישראלי המשולם. תיאור
זה נראה נכון כעיקרו. אולם החלק המובא
כעמודים אלה, המנתח את מיבצע צה״ל,

מעורר כלב הקורא הסתייגות רבה יותר.
צ׳ילדרם, שהוא פרשן מדיני מזהיר, אינו
מומחה צבאי. אומנם כלל כתיאורו ניתוח
של הפירושים הפרדישראליים שהופיעו עד
כה, אך אין ספק כי כעיקרו הוא מסתמר
על מקורות ערביים. מכאן, שיש להתייחם
אל התיאור הזה כאל הרצאת ההשקפה
הערכית של המיכצע, כפי שהיא משתקפת
כעיני פרשן מערכי אינטליגנטי, המשתדל
להיות אובייקטיבי עד כמה שאפשר.

ידע כי כעבור ארבעה ימים, לכל היותר, תבוא ההתערבות הבריטית־צרפתית, שתגן על
הגבול הישראלי החדש ותשחרר את כוחות צה׳׳ל.

ין זה מוגזם לומר

המיטלה: נקודת-המוקד הפסיכולוגית

כי כל התוכנית הישראלית הסתובבה סביב הצנחת 400 הצנחנים

ליד המיטלה.
דיין וקומץ עוזריו ביקשו להפיק מהצנחה זו שורה שלמה של יתרונות: יתרון טכסיסי
בסיני עצמי; השפעה פסיכולוגית בקאהיר! יתרון פסיכולוגי בבירות ערב! והשפעה פסיכולוגית
בעולם כולו, להכשרת הקרקע להתערבות הברימית־אמריקאית.
הצנחנים היו, איפוא, נקודת־המוקד של התפיסה הישראלית הקלאסית של. איסטראטגיית
הגישה העקיפה״.
בשעה חמש אחרי־הצהריים הוצנחו הצנחנים. יתרת חטיבתם, שערכה באותו יום תמרון-
הטעייה אחרון נגד ירדן, פנתה לפתע דרומה והחלה דוהרת לעבר כונתילה, בדרכה למיטלה.
60 המטוסים הצרפתיים, שהגיעו זה עתה מצרפת, הוכנו בקדחתנות לפעולה. בקפריסין,
בשדה־החעופה טימבו, הוטענה האספקה לצנחנים הישראליים למטוסי־תובלה, שהמריאו מייד.
שלוש חטיבות ישראליות פרצו מניצנה לעבר אבו־עגילה, מוצב־ההגנה המצרי העיקרי.
ואילו בים־התיכון החלו אניות חיל־הים הצרפתי — בעיקר האניות ז׳ורז־ לאנה, סירקוף
וקוסין — פותחות בסיורים להגנה על ערי ישראל.
כך החל המירוץ הישראלי נגד הזמן.
בקאהיר נתקבלו הידיעות בזהירות. תשומת־לב הממשלה המצרית היתה רתוקה, מבחינה
פסיכולוגית, לקפריסין ולירדן, כפי שתוכנן על-ידי ישראל. שני גדודים מצריים נשלחו
כתגבורת למיסלה, ותו לא.
כל אותו לילה חיכתה קאהיר להתבהרות התמונה. האם פתחה ישראל ב״פעולת תגמול״
כלשהי, או במשהו רציני יותר? הידיעות על הגיוס הישראלי בימים האחרונים נתפרשו
בקאהיר, כמו בחלקי עולם אחרים, כאיום על ירדן. כך אבדו שעות יקרות, לילה שלם,
לפני שניתנה הפקודה לתגבר את הכוחות בסיני. וגם אז, בגלל המבוכה, נשלחה תגבורת
חלקית 10 :אלפים חיילים בלבד, אך הפעם מצויירים בכ־ 200 טאנקים סובייטיים חדישים.
בבוקר ה־ 30 באוקטובר החל הקרב האמיתי. עוד באותו יום, בשעה שש אחרי הצהריים
(לפי השעון המקומית פורסם האולטימטום הבריטי־צרפתי. כעבור 25 וחצי שעות נוספות
החלה ההפצצה הבריטית הרצופה במצריים.
ער לרגע שהוצא האולטימטום, לא השיגו הישראלים הישג צבאי חשוב כלשהו סרט
להתקדמות הישראלית לאורך הדרך בונתילה״מיטלה, שהיתר. למעשה בלתי־מוגנת,
המכשול הרציני היחיד בדרך זו היה חיל־האודיר המצרי, שגרם לאבירות ניכרות, אך אחרי־הצהריים
יצרו המטוסים הישראליים והצרפתיים מיטריה יעילה.
במיטלה עצמה גילו 400 הצנחנים הישראליים אומץ־לב בלתי־רגיל, תחת אש רצופה
של פלוגה מצרית אחת, והתקפות תכופות מן האוויר, עד שהממוסים הישראליים והצרפתיים
יצרו הגנה אווירית. עד לשעות הלילה, במוצאי ה־ 30 באוקטובר, לא התקדמו ולא
נסוגו הצנחנים. אותה שעה הגיע אליהם חיל־החלוץ של החטיבה שבאה מכונתילה, והסכנה
חלפה.
באזור אבו״עגילח התקדמו הישראלים בקושי 15 קילומטר. שלוש חטיבות ישראליות,
מהן אחת משוריינת, עמדו מול שלוש חטיבות רגלים מצריות. ההישג היחיד שהושג:
תמרון־איגוף גדול מדרום, דרך קוסיימה.
ברגע שהוצג האולטימטום, היה המצב כלהלן, לפי תיאורו של המייג׳ור או׳באלאנם
בספרו מיבצע סיני:
*הישראלים כבשו את קוסיימה בקושי, נהדפו במיצר המיטלח ונעצרו באגד
עגילה. מצד שני, החלו המצרים מחלימים מן ההלם הראשון. כוחות־התגבורת שלהם
החלו נעים לאזור הקרבות.״

תיקו עד לפקודת הנסיגה

זזנד אל״נאצר לא האמין לאולטימטום• הוא לא האמין באפשרות של התקפה
^ בריטית, עד לרגע בו החלו הפצצות נופלות ממש.
תגובתו היתר, מהירך. הוחלט להוציא במהירות האפשרית כל חייל וכל כלי־ציוד מחצי־האי
סיני, לפני שכוח־נחיתה בריטי־צרפתי יוכל לנתקם. החל משעה 2100 ביום ה־31
באוקטובר, יצאו פקודות־הנסיגה בזו אחר זו.
העיכוב שחל בביצוען, ושגרם לפיקפוק אם לא הוצאו בזמן מאוחר יותר , ,מקורו כפול.
ראשית, היה ויכוח רב בין קאהיר לבין המפקדים בשדה על עצם פקודת־הנסיגה, על כל
תוצאותיה המשפילות. שנית, ניטש ויכוח מר על הדרך הטובה ביותר לביצועה.
הפקודה היתד, שכל היחידות, שלא נכנסו עדיין לקרב, ייסוגו מייד. על היחידות הנתונות
יקרב הוטל להיסוג, בהדרגה, כראות עיני המפקד המקומי, בחסות קרבות־מאסף.
הוצאו מן הכלל 5000 החיילים ברצועת־עזה. כדי למנוע אבידות נוראות בין האוכלוסייה
המקומית הצפופה שם, הוטל על המושל הצבאי להיכנע ללא קרב, ברגע המתאים ביותר.
בשעה שניתנה פקודת הנסיגה, היה המצב כך:
כל חטיבת הצנחנים הגיעה למיטלה וכבשה את מיצר היטאן — אך לא יותר מזה. זה
היה הקרב האכזרי והעקשני ביותר בכל המיבצע, והכוח הישראלי היה, לדברי או׳באלאנס,
*במצב של עייפות מוחלטת.״
באזור אכדעגילד! נהדפו ההתקפות הישראליות במזרח ובמוצב העיקרי. אך כל האזור
אוגף מדרום על־ידי הישראליים, והדבר בישר רעות למוצב המצרי העיקרי. מאידך גיסא,
• הקורא ישיס לב שזו נקודודחתורפה של בל הניתוח. מאחר שלא ניתן לתוכיזז מתי
קיבלה כל יחידת מצרית את פקודת־הנסינח, גס אי״אפשר להוכיח אס יחידה כלשהי הזגסח
בקרב או נסוגה על׳פי פקודה.

הסיכום הצבאי האמיתי והאוכייקטיכי
של מיכצע־קדש טרם נכתב, ואולי לא ייכתב
לעולם. אחרי התיאור הראשון, שייחס
לישראל נצחון צבאי מזהיר, באה עתה
ריאקציה, ויש נטייה בחוגים צבאיים רכים
יעולם לזלזל כמיבצע הצבאי הישראלי.
קרוב לודאי בי האמת נמצאת אי־שם באמצע
בין שני הקצוות.
התיאור הניתן בעמודים אלה משקף,
במובן, את דעותיו של צ׳ילדרס כלבד.

נעה התגבורת המצרית של 10 אלפים חיילים ו־ 200 מאנקים חדישים לכיזזן זה, על אף
התקפות־ר,אוויר. ידוע כי גם הגנרל דיין עצמו חשש שעם הופעת תגבורת זו באזור־הקרב,
לא יניח המצב החדש את הדעת.
אותה שעה החלה ההתקפה הישראלית הראשונה על רפיח, שלא הצליחה. היא נעצרה
עד אשר הופעלו תותחים ישראליים ותותחי האניות הצרפתיות (בשעות המוקדמות של
ד,־ 1בנובמבר).

״זה חדל להיות מלחמה״

^י> אותו רג ע חדל המיבצע להיות בחזקת מלחמה. כי החל מן הלילה שבין ה־31
( * 1לאוקטובר וה־ 1בנובמבר, החלו הכוחות המצריים, אזור אחרי אזור, להיסוג כמיטב
יכולתם. לרוב החיילים היתד. זאת דרך זרועת־זוועות לעבר התעלה.

2ן צין וזצרי וכונו בם־יוי: וזוזי גן יבל א\ז

פ\\2־ד\ 7וזנם־יגה 7

בעוד התותחים הולמים בעמדותיו, קיבל המפקד ברפיח את הפקודה להיסוג. באמצע
ההתקפה הישראלית המחודשת, הצליח להוציא את מרבית אנשיו בדרך לאל־עריש, תחת
חסות חיל־מאסף קטן. רפיח נפלה באותו בוקר.
באבדעגילה היה המצב קשה יותר בגלל תנועת״האיגוף הישראלית. אך במשך כל
ה־ 1בנובמבר, בעוד חיל־המאסף מחזיק במוצב העיקרי, נסוג עיקר הכוח המצרי. הישראלים
הצליחו לכבוש את כל האזור רק ב־ 2בנובמבר, כאשד מצאו את המוצב העיקרי נטוש.
הדרך לאיסמעיליה היתד״ להלכה, פתוחה בפני הישראלים. אך ההתקדמות לא היתד,
חלקה. ב־ 1בנובמבר נתקל חיל־החלוץ של כוח־ד,איגוף הישראלי, שהיה מורכב מסאנקיס
מדגם סופר־שרנזן, בכות־החלוץ של טור־התגבורת המצרית, שהיה מורכב ממאנקיס סובייטיים
מדגם טי־ ,34 ליד בר רוד סלים. הקרב היה קשה, ע אבידות משני הצדדים.
המצרים נסוגו מערבה, אך הישראלים נשארו במקום ונחו, מבלי לזוז, במשך 24 שעות.
גם קרב זה לא גרם למנוסה מצרית מבוהלת. בבוקר ה־ 2בנובמבר, יממה שלמה אחרי
התקבל פקודת־הנסיגה סקאהיר, שוב נתקל כוח־ד,שריון הישראלי בשריון מצרי. קרב־הטאנקים
ליד ביר־גאפגפה נמשך כל אחר־הצהריים, עם אבידות לשני הצדדים. המצרים
עצרו את הישראלים עם רדת הלילה, ניתקו את המגע בהצלחה, נסוגו במהירות אל מעבר
לתעלה.
במיצר המיטלח קיבל המפקד המצרי את פקודת־ד,נסיגה בלילה שבין ד,־ 31 וד,־ .1הוא
החל לבצעה מיד. כאשר פתחה החטיבה הישראלית כולה בהתקפה חדשה ב־ 1בנובמבר,
מצאה את רוב העמדות המצריות נטושות. יחידות־מאסף מצריות הושארו כדי למקש את
הדרכים ולעכב את הישראלים, שהיו עייפים ורצוצים, ולא התקדמו כל אוחו יום, וגם
לא למחרתו. רק ב־ 3בנובמבר שותקו המצרים האחרונים במיצר.
גם המפקד המצרי בשארם אל׳שייך קיבל פקודת נסיגה. אך הוא הודיע לעבד אל-
נאצר ברורות, שאין כל אפשרות ליסוג, וכי יילחם. היו לו 1200 חיילים. נגדם הפעיל
צה״ל חטיבה משוריינת שלמה, אסדות־נחיתה מאילת, התקפות אוויר (כולל נאפאלם)
ויחידות צנחנים. המצרי החזיק מעמד עד שנהרגו 200 ונפצעו 300 מחייליו. זה היה ב־5
בנובמבר, חמישה ימים שלמים אחרי שקאהיר הודיעה לו שלא יצפה לעזרה.

הטבח בכבישים

* * כדאל ־גאצר נתן עוד פקודד״ שהיתח לה משמעות צבאית מכרעת.
ההפצצה הבריטית חיסלה למעלה משד״שליש של כוח חיל־האוויד המצרי על הקרקע.
(חמשד בעמוד )21

מ *יו *יוזנ

כמדיוה

כל הזכויות ׳עם ירות

• המערכה נגד חופש העתונות תכנם לשלב חדש ומכריע.
אחרי שח!לן בעחוך הנודינת יצר את האפשרות להאשיס כל עתתאי בריגול
בגלל פעולה עתונאית שיגרתית ופגישות עם מוסרי אינפורמציה זרים, ואף נת
בידי השלטון סמנ,ת להחרים ולסגור עתונים, הקשורים נבינול ב״עבירות
נגד בטחוך הסוינה, עומזת הכת ה-מחוניסבית להעביר עתה בכנסת חוק שג
מסוכן לא פחות. בחזק זה, הבא כביכול להגן על קרבנות של דיבה, ניתנו!,
בידי בית־הסשפט לא רק את הסמכות להטיל על עתונאיס עונשי־מאסר וקנסות,
חמורם, אלא ג 2לסבור עתוניס זמנית ולחלוטין. כמו משפטי בטחון המדינה ^5
יהיו גם משפטים אלה סודיים, דבר המשחרר את השופט מכל פיקוח ציבור

צפה ליצירת חזית מאוחדת של פל העתוגים במרינה נגד 9י

הצעת חוק זו. תוך כדי כך תישמע בפירוש המענה ס לאור נסיונות מפא
חמור* י
להשתלט על מערכת המשפט ועל הוועדה למינוי שופטים, יש חשש לניצול

של חוק זה לרעה, לסגירת עת נים שאינם נוחים לשלטון.

• הכנסת תקרא לדון כפרשת התנהגותו המכישה של סנן
שד״החינוך עמי אסף. אסף, שעבר לפני כחודש עם מכונית הלארק
הממשלתית שלו ליד מקום בו אירעה תאונת דרכים בה נפצעו מספר חיילים,
סרב לטענת החיילים, לקחת את הפצועים במכוניתו בטענה שהם ילכלכו אותה.
כאשר הועמס חייל פצוע במכונית, למרות התנגדותו של אסף, הוא הוריד
אותו אחר־כך במענה ש״רגליו היו ארוכות מוי.״ מספר סיעות יעלו הצעה
לסדר היום בכנסת כדי לברר אס אחרי התנהגות זו, כשר אסף להמשין

(המשך מעמוד )8
עמדות מפתח בממשלת גרמניה־המערבית.
בשעת ראיון עם התובע־הכללי של מדינת
הבסן, פר־ץ באואר, שהתפרסם בתביעות נגד
נאצים לשעבר, הזכיר באואר דרך־אנב את
שמו של חלף כאחד ממפקדי ס״ס המסת בביס
רפשי בגרמניה, הוא הזכיר אפילו שקיים
מסמך מרשיע נגד חלף, אלא שהדבר אינו בסמכותו׳
כ ־חן שחלף הוא תושב מדינת בוד
ריה.
״לא היה זמן״ .אורי דן החל מיד להתחקות
אחר עקבותיו של חלף. אחרי לחץ
ממושך הסכים משרד המשפטים הבחארי במינכן
למסור לו את כתובתו של חלף ולהראות
לו את המסמך הקיים נגדו. היה זה
מכתב תודה נלהב שיצא מלשכתו של הרייבם־
פיהרר אל משרד התחבורה הגרמני, בו מודה
חלף על הביצ ע המדוייק של ההוראות, לפיהם
ה סעו מדי יום 5000 יהודים למחנה ההש־מדד!
בטרבלינקה.
חלף ניסה להסביר מכתב זה בכך, שכאילו
נכתב על ידי קצין צעיר ממשרדו בנוסח זה,
משום שהוא העדיף שהמכתבים היוצאים מלשכתו
של תימלר יכתבו בנוסח מלוטש יותר
מאשר המכתבים היוצאים ממשרדיהם של קצינים
נמוכים יותר. לטענתו חתם על המכתב,

מה יו מ ר גרמו?
במגמה לחסל את מערכת השיפוט הפנימי בקיבוצים. חרות
תטען, על סמך כמה מקרים, כי חברי הקיבוצים משוחררים מתביעות פליליות
בבתי־המשפט, ובי החוק הפלילי הוחלף בקיבוצים במשפט חברים.

• חוגים כלכליים ישראליים שונים לוחצים על ממשלת•
ישראל לא לוותר על הסיכויים הטמונים כקשרים הדוקים עם
שולן השבעה האירופי, שאינו קשור בשוק־האירופי. כשלב ראשון לקראת
מגמות מעין אלה, יזם שגריר שבדיה בישראל, הוגו דה סאס, משלחת כלכלית
שבדית, שתגיע לישראל בזמן הקרוב, תבחון את אפשרויות הגדלת הסחר בין
שתי המדינות. אין לצפות לשוס הכרעה ישראלית בנושא זה עד לאחר
סיום עבודתה ופירטי ס נונוקמת המשלחת הפרלמנטרית מטעם השיק האירופי,
העושה בימים אלה בארץ.

• תסיסה רצינית תתעורר כמפלגות השמאל סביב מדיניות
ההשתקה של עתוניהם ככל מה שנראה לעורבים כנוגד
א ת קוו המפלגה. הדבר יתבטא בעיקר באחדות־העבודה, שס פוסר לאחרונה
כתב העתון בגלל התקפה על מפא׳יי, בעוד שכתב אחר, שכתבתו על שביתת
המהנדסים הוחרמה, הוזמן לבירור אצל העורך הראשי, משה כרמל. אנשי
המפלגה, המתנגדים למגמת ׳ווהתקרב־ת למפא״י במרכז המפלגה, הבולטת לאחרונה,
יתבעו את חופש הדעות.

• שכונת־עוני נוספת תצטרף כקרוב לשכונות הנאבקות
במדיניות הקיפוח של עירית תל־אכיב נגד תושבי השכונות.
בשכונת נבעות־עמל בצפון תל־אביב, שאת אדמותיה החליטה העירייה למכור
לחברת סולל־בונה ולא לתושבי המקום, החלימו התישבים להתנגד בכוח לכל
נסיון לפנות את אדוזתס או להרוס את בתיהם.

• משפט לדוגמא יתברר כקרוב ככית־המשפט השלום
כתל־אכיב, במסגרת מאמציו של מפלג־הנוער כמשטרת ישר־אל
להילחם כשחיתות־המידות בנוער. הנאשמים, שני תלמידי גימ־נסיח,
יואשמו בכתיבת פזמון פורנוגרפי, אותו הקריאו במסיבה לחבריהם.
שני הצעירים, שאחד נדהם פירסם משיריו במעריב לנוער, עומדים לטעון
להגנתם כי יש להתיחס ליצירתם כאל יצירת אמנותית.

• שנתון צילומים מובחרים של צלמי ישראל, כהוצאה
מהודרת דוגמת שנתונים דומים כחוץ־לארץ, עימד להופיע
כז מן ה ק רו כ. פיטר מרום, הצלם איש קיבוץ חולתה, מתכוון לחפון הוצאת
זו לכתב עת קבוע שיבפא את יכולתם של צלמי הארץ.

״למרות הפראזולוגיה שלו,״ משום שלא היד.
לו זמן לנסחו מהדש בצורה עדינה יותר.
וולף השתדל להתחמק מלהסגש עם אורי
דן, הסכים לבסוף לענות לו על מספר שאלות.
לא היתד, זו הפעם הראשונה שפתח אח פיו
מאז תום המלחמה. אחרי לכידתו ש, אייכמן
פירסם במה קטעי־זברונות בעתון הגרמני
נויה אילוסטרייטה, בהם כתב בין השאר:
״אני, קארל ודלף, ס״ס אוברגרופפנפיהרר
וגנרל הואפן ס״ס אחרי שרות, מבקש בזאת
להסביר לציבור את עמדתי במשפטי נירנברג:
כאשר מסרתי את עדותי על היינריך הימלר.
אני עושה זאת מטעמים מצפוניים היינריך
הימלר יכול להיות אב משפחה סוב, מפקד
טוב וקומראד ..מפקודות הרצח שנתן ל־אדילף
אייכמן לא ידעתי דבר על השמדת
המיליונים בפולין נודע לי בפעם הראשונה
כאשר ניהלתי משא ומתן עם כוחות־הברית
באמצע מרץ 16 1945 שנה ייסרתי את
עצמי והייתי מלא בושה על כי שירתתי אדם
זה (הימלס ועל בי בזמן המשפט בנירנברג
ועד עתה שתקתי על דברים שונים שידעתי.״
אולם הראיון שהעניק הגנרל לעתונאי הישראלי
עורר הדים חריפים יותר מאשר זכרו-
נותיו. כתוצאה מהפירסום נאלצה התביעה
הכללית בבוואריה להגיש סוף־סוף לבית־המשפט
את חומר הראיות שבידה נגד קארל
ודלף.
ז 1א !0ז18 1
לוי אשכול עדיין מתלבט אם המשק הישראלי
המפילי ייפגע יותר על־ידי הצטרפות
לשוק האירופי, אי על־ידי אי־הצסרפות.
משלחת מטעם האסיפה הפרלמנטרית של
השוק (גוף של סטסטנים שהשפעתו על
הנהלת השוק קרובה לאפס) ביקרה בישראל,
השמיעה דברים סתמיים, שהוכיחו כי אין
השוק להוט כלל אחרי הצטרפות ישראל.
אך גורם בינלאומי אחר כבר החליט
לאן שייכת ישראל. היה זה השבועון ה־אמייקאי
טייס, בעל תפוצת המיליונים.
ישראל שייכת לאירופה. לפני שלו

חודשים הודיע העולם הזה )1260 כי
טייס פירסם מפה של ״המזרח התיכון״ ,שישראל
הושמטה ממנה. הדבר בא אגב הודעה
על פירס ם מהדורה חדשה ל״מזרח
התיכון״ .ישראל היא המדינה המרחבית היחידה
שאינה כלולה במהדורה זו*.
ידיעה זו הרגיזה ארבעה קוראים של
העולם הזה. חוזה אדרי, יואל גול, אורי
לוין ורנאלד וולר, סטודנטים של האוניברסיטה
העברית, שיגרו מכתב למערכת טייס.
אמרו הארבעה :״אנו סבורים כי דרוש
הסבר כלשהו.״
החודש קיבלו הארבעה מכתב ארוך ממנהל
התם יצר, של טיים בניו־יורק. נאמר
בו, בין השאר:
המפה היא, כמובן, קטנה מאד.
אך אם תסתכלו בר, בעיון, תשימו לב שישראל
אמנם נמצאת בה. היא מופיעה בצבע
אפור, ולא בצנע שחור (כשאר ארצות
המרחב) כדי לציין את העובדה שגם להבא
תקבל ישראל את המהדורה האטלנטית של
הטייס, ולא אח המהדורה המיועדת לאפריקה
ולמזרח התיכון.
״הדבר יכול להיראות בעיניכם פבלתי-
נורמלי, מאחר שמבחינה גיאוגרפית שייכת
ישראל למזרח התיכון. אך יש לכך הסבר
הגיוני מאד.
המהדורות השונות של טיים, אף
שהן נושאות שמות גיאוגראפיים, אינן
קשורות בדיוק לגיאוגראפיה. שמותיהן קשורים
במציאות הכללית. אנו מוציאים אותן
אך ורק לתועלת המפרסמים, המבקשים
להגיע במהדורה מסויימת אחת לאומות
החשובות באיזור מסויים של העולם. והרי
מבחינת הבגרות הכלכלית, שייכת ישראל,
כמובן, לאומות העיקריות של העולם.
״כאשר משייך טייס את ישראל אל אירופה,
הוא הולך בדרכו של השבועון לייף
(השייך לאותה חברה) .באביב האחרון החל
לייף מפרסם מהדורה אירופית, כלומר, מכשיר
בו יכולים המפרסמים להפנות את סו־דעותיהם
ישר אל האומות החשובות ביותר
של אירופה, תיך השמטת שאר חלקי העולם.
גם במקרה זה הכללנו את ישראל
באירופה, למרות הגיאוגראפיה, כי בעמי
סוחרי העולם זהו מקומה של ישראל.״
הסבר נעים ומחניף מאד. אלא שישנה
סיבה שניה, שאינה מוזכרת במכתב. המהדורה
המזרח־תיכונית החדשה של טייס
תודפס בארץ ערבית. אותה ארץ אינה מרשה
לשלוח את העתון לישראל, ומפאת החרם
הערבי, אסור להזכיר את שם ישראל
במודעות המיועדות לארצות־ערב. והרי
טייס הוא עסק מסחרי המתחשב בענייני
כסף.
ישראל ותמונות עירום, כאילו כדי
לאשר זאת, סיפר בשבוע שעבר המו״ל של
טייס לקוראיו על המקרים בהם צונזר עתו״
נו בארצות שונות בעולם. דוגמה בולטת:
הצנזורה העיראקית חתכה מגליונות השבועון
עמודים שהכילו סיפורים על ישראל,
ומודעות שהזכירו את ישראל. נושא אהר
שעורר את זעם הצנזור העיראקי: ציור־עירום
של צייר קלאסי.

המימשל הצבאי
ב ארו ת מורעלות
עורך-הדין אברהם פישמן קפץ ׳מכסאו.
הדבר שהקפיץ אותו: כתבה בעת־ן הארץ,
פרי עסו של סופר העתון בעכו, יהודה
אריאל. נושאה: משפט הערבים המואשמים
בהשתתפות בהפגנה בלתי־חוקית, אחרי הריגת
חמשת הצעירים בגבול עזה.
ללא שהיות ישב פישמן והריץ למערכת
הארץ את המכתב הבא:
״קראתי בהארץ מיום א׳ כי אחד העדים,
באשיר רואל, מעכו, קרא תוכן כרוז מק״י,
שהופץ בעכו ושקרא לתושבי העיר לסגור
חנויות ולהצטרף להפגנה נגד מדיניות הדיכוי.
הנאשמים מחאו כף ואף רצו לקום
על רגליהם, כאשר קרא העד את הסיסמאות
הכלולות בכרוז, :יחי נאצר! פלשתין לערבים!׳
״נכחתי
באולם בית־המשפם כסניגור הנאשמים,
ישמעתי את כל עדותו של העד
הנ״ל. הכרוז נקרא (על־ידי שוטר היודע
ערבית) מלה במלה ונרשם במלואוב־פרטי־כל
של בית־המשפס, ואין זכר למלים,
יחי נאצר! פלשתין לערבים!׳
(חסשך בעמוד 4ז)
״ כל מהדורות טייס זהוח לחלוטין בתוכנן
המערכתי, אך המודעות המסחריות
בחן שונות.
חטולס זודח <? 2ז

היא נחנה לו ציק ללא כיסוי

חמודת סוטי־ צילום שהביס

תי אופנות פשטו לאחרונה בארץ.
אופנה אחת: בנות חוזה החלו פושטות בגדיהן לפני
עושות המצלמות של חבריהן על מנת להנציח יפי־גופן
בצלולויד.
האופנה השניה: בחורים חסרי־מצפון החלו מנצלים את
תמימותן של חברותיהם, כדי לסחוט מהן כספים בא־ום של
פירסום התמונות. או כך, לפחות, טוענות הבחורות
המעורבות בפרשות אלה.
תחילה התפרסמה פרשת תצלומי־העירום ברחובות. לאחר
מכן באה פרשת שני הבחורים התל־אביביים, אשר לדברי
המשטרה ניסו לסחוט כסף מאבי נערה אותה צילמו
במערומיה.
השבוע הגיעה לבית־המשפט פרשה חדשה. היה בה
חידוש אחד: במרכזה עומדת תמונה, המראה רק חצי-
בחורה במערומיה — מן הצוואר ועד למותניים.
הנאשם במשפט זה — צעיר תל־אביבי בן ,25 העובד
במלטש יהלומים — טען בחקירתו במשטרה כי מעולם
לא ניסה לצלם את ידידתו בעל־כורחה. להיפך, היתד, זו
היא שהציעה לו לצלמה בעירום, כדי שת כל לראות. איך
נראה גופה בתמונה.״ התצלומים — טען — פותחו בנוכחות
שניהם, לאחר שצולמו בכית־מלון בחולון, בו נהגו
לבלות. באותו יום השאירה ידידתו בידיו נגטיב אחד
למזכרת והוא שנמצא, לאחר מכן, על־ידי המשטרה בביתו.
.הכסף שניסיתי, כביכול, לסחוט ממנה,״ סיפר לחוקר,
״היה מגיע לי באופן חוקי, לאחר שזכיתי בהתערבות
פרטית שערכנו בינינו, ללא שום קשר לצילומים.״

שניסע לנתניה ונגור שם. לא רציתי, אבל הוא איים עלי
ובסוף הסכמתי לנסוע לגור אצל דודתי בנתניה. הוא אמר
שיש לו שם גם בת־דודה והוא יגור אצלה. פחדתי להגיד
בבית שאני נוסעת אתו לנתניה ולכן אמרתי לאמי שאני
נוסעת ל,זיפה.
למאיר היתה מצלמה שהוא לקח אצלי זמן רב קודם
לכן, בין שאר החפצים שלקח אצלי כערבון שאבוא לפגישות.
כשנסענו לנתניה הוא לקח אתו את המצלמה. זאת
היתה מצלמה ישנה מאוד מטיפוס בוקס. הוא תמיד השוויץ
במצלמה, למרות שלא היתד, שווה יותר מכמה לירות. אבל
בשבילו זה היה דבר יקר־ערך.
למחרת הנענו לנתניה, ירדנו והתרחצנו בחוף־הים. בחוף
אמר לי מאיר שהוא רוצה לצלם אותי בעירום. הוא הבטיח
לי להחזיר את הנגטיבים מיד אחרי שיצלם, כי הוא רק
רוצה לראות איך אני נראית עירומה בתמונה. הוא איים
עלי שאם לא אסכים הוא יקלקל לי כל מקום עבודה
שאמצא.
פחדתי ממנו והלכנו עד לחוף הריק של חבצלת ושם
צילם אותי כשאני חצי־ערומה בחלק העליון של הגוף. הוא
צילם את כל שתים־עשרה התמונות שבמצלמה בבת־אחת.

להלן מתפרסם סיפורה האישי וטענותיה
של ״ניצה״ שתעיד, במוכן. כעדה ראשית
כמשפט זה:

.ניצה״

מה שמו?

מצליחה להתחמק ממנו כשאני בורחת דרך החצר האחורית.

ף* שפגשתי את מאיר לפני כארבע ^ ללל ^ ה
׳-״ תל־אביבית, לא היתד, זו פגישתנו הראשונה. הכרתי
אותו שנה קודם לכן, גם זו הכרות מקרית במסיבה. אחותי
התאומה היתד, אתי גם אז במסיבה, ולמרות שהוא מצא־חן
בעיני לא הלכתי אתו, כי היא סיפרה לאמי על מוצאו
העיראקי, ואמי התנגדה לכך.
כשנפגשתי אתו הפעם, שאל מדוע לא באתי אז, לפני

בגלל שעות בלחי נוחות. עברתי לעבוד כמרכזנית
במלון ליד הרצליה. אבל גם לשם הוא הגיע. היה לו
חבר שהיה עובד במרכזן בקופת־חולים זמנהוף, והוא
היה מביא אותו תמיד אלי על הווספה שלו. כשהיה בא
למלון, שם היה לי גם חדר במגורי הסגל, היה מתחיל

בל ההווים תפוסים
ך* עכור כמה חודשים החק^תי את מק,ע ר,ע-ורה

אדומים כטלפדו

**אז לא קיבלתי לא את התמונות ולא את הנגטיבים.
בינתיים אמי בררה וראתה שאני לא בחיפה והלכה
להודיע במשטרה. כשחזר מאיר לבת־דודתו, אצלה גר
בנתניה, היא אמרה לו שאמו היתד, אצלה ומחפשים אותו
במשטרה. הוא לקח אותי ונגשנו למשטרה. בדרך הוא
הזהיר אותי שלאי אגיד שהוא איים עלי, אלא שברחתי
בגלל שאני לא רוצה לגור עם אמא שלי. עשיתי כך
ויצאנו מהמשטרה.
אבל אני החלטתי שאני לא יכולה להמשיך לחיות כך
יותר. לקחתי את החפצים העיקריים שלי ורציתי להסתלק.
אבל הוא רדף אחרי ואמר שאם לא אחזור, הוא ישרוף
את כל הדברים שהשארתי. חזרתי ולקחתי יחד אתו את כל
הדברים ונסענו שנינו חזרה לתל־אביב.
אחר־כך התחלתי לעבוד במשרד ממשלתי. הוא היה

חצי תמונת עיר 1ם
שנה, לפגישה שקבעתי. תרצתי איזה תרוץ והפעם הסכמתי
לצאת אתו. כי לי לא היה אף פעם שום דבר נגדו, רק
אמי ואחותי התנגדו.
התחלנו לצאת. היינו מבלים במסיבות ובקולנוע והוא
התנהג אלי יפה, לפחות בחצי השנה הראשונה.
ערב אחד יצאנו יחד עם חברים שלו לקולנוע פריז.
הוצג שם סרט בשביל מעל-לגיל־ ,16 ואנחנו התלוצצנו
למי מאתנו יתנו להיכנס. הוא שלף אח תע דח־הזהות שלו
והראה לי אותה .״את רואה,״ אמר ,״אפילו בתעודת־הזהות
אני רשום יותר מבן .16״
הצצתי בתעודה, ופתאום ראיתי ששמו, הרשום מתחת
לתמונתו בתעודה, אינו שלמה, כפי שקראתי לו אז. היה
רשום שם מאיר שמחה, בעוד שהוא עצמו סיפר לי ששמו
שלמה פסרסון. זה היה מספיק שמאותו רגע ואילך
אאבד את כל האימון שנתתי בו. אם אדם מסוגל להתכחש
לשמו האמיתי, הוא בוודאי מסוגל לשקר בהרבה דברים
אחרים. הוא הסביר לי שסיפר לי כי קוראים לו שלמה
בכדי שאם ארצה פעם לעשות לו צרות שלא אדע איך
קוראים לו.

חדלדיד האחירי

^ י א כל זה היה קורת בימים רגילים, הייתי אולי
׳״׳ מוציאה מסקנות אחרות. אבל בדיוק באותה תקופה
עמדו הורי להתגרש. מצב רוחי היה עכור ומדוכא. לא
יכולתי להתרכז ולהקדיש לכך מחשבה מספקת וצלולה.
כיודן שכך — המשכנו לצאת. הייתי אז במשבר והייתי
מספרת לו כל מה שעובר עלי. חשבתי שהוא יבין את זה,
כי הוא היה החבר שלי ולא חשבתי שהוא ינצל את זה
לרעה. באותם ימים הרגשתי גם חובה לעצמי להשאר קצת
בבית עם אמי שנשארה לבד. הסברתי את זה למאיר
אבל הוא היה מעוניין לצאת כל יום ולא התחשב בזד״ הוא
גם טען שאלו חרוצים ולמעשה אני יוצאת עם מישהו
אחר. מדי פעם היה קורה שהייתי קיבעת אתו, בלית
ברירה, ואחר כך פשוט לא הייתי באה.
במקרים כאלה היה בא אלי הביתה באותו ערב, דופק
בחלון חדרי, משאיר לי פתקאות־איום בהן היה כותב:
״אני רואה מתי שאת לוקחת כעת את הפתקה מהחלון. אם
לא תצאי חמש דקות אחרי זה, מתר את כבר לא תעבדי.
אני כבר אסדר את זה.״
באותו זמן עבדתי אצל מהנדס אלקטרוניקה בהל־אביב.
הוא היה בא גם לשם כל פעם ומחכה לי למסה
ברחוב. יכולתי לראות אותו והוא אותי, כי המשרד היה
בקומה שניה והחלון היה תמיד פתוח. מתוך פחד הייתי
תמיד מסתכלת למטה אם הוא בא ואחר כך היד, אומר לי:
״אני רואה שאת מסתכלת עלי. ואם עוד פעם לא תצאי,
אל תדאגי, אני אצלצל למהנדס שלך ואלכלך את שמך*.
לפעמים הייתי מפחדת ויורדת אליו ולפעמים הייתי

לצעוק ומכריח אותי באיומים לצאת אתו. כשלא הייתי
מסכימה היה מתחיל לנסוע מוספה סביב המגורים ולקרוא
לי בכל מיני שמות גנאי.
בשבתות, כשהייתי עובדת במרכזיה, היתה לו שיטה
אחרת לעשות לי צרות. הוא היה נכנם עם החבר שלו
למרכזיה של קופת־חולים זמנהוף ותוסס לי משם את
כל הקווים. הייתי מתחננת לפניו שיפסיק, אבל זה בכלל
לא היה איכפת לו. להיפך, הוא עוד היה נהנה מזה שאני
מתרגזת .״את עוד תבואי אלי על ארבע,״ היה אומר לי.

צילומי עירום טל החדה
חדי ארבעה חודשים ראיתי שלא אוכל להסתגל
> 1למקום העבודה. היינו ארבע מרכזניות ולכל אחת
נשארה רק שבת חופשית אחת בחודש. חוץ מזה שעות
המשמרת היו קשות. זה לא היה לגמרי בגלל זה שרציתי
לברוח ממאיר, כי הוא היה מצליח להשיג אותי בכל
מקום. גם אנשים שעבדו שם ביקשו ממני להשאר. אבל
עזבתי.
כמה שבועות הייתי בלי עבודה. יום אחד בא אלי ייאיר
ואמר לי שנמאס לו לחיות בבית עם אמו. הוא אמר לי

מצלצל אלי כל פעם ומציק לי בטלפון. לא פעם כשהייתי
מבקשת מישהו שיענה ויגיד שאני איננה, אז הוא היה
מקלל אותו בטלפון. בסוף נמאס לאחרים והם איימו
שיתפסו מאיזה טלפון הוא מדבר ויגידו למשטרה לעצור
אותו. אבל זה לא הפחיד אותו. כל פעם כשהיה פוגש
אותי, או עושה לי מארבים ליד הבית, היה מאיים שישלח
את התמונות שלי לעבודה ויפטרו אותי.

עירום כלי ראש

*ו 0אחד, אחרי שכבר נתתי לו כ 7פעם כספים כדי
שיחזיר לי את הנגטיבים ולא ראיתי אותם חזרה, הוא
תפס אותי בכביש המוביל לעבודה ואמר לי שאם אני
רוצה את התמונות שאתן לו צ׳ק על 100 לירות. הסכמנו
שאני אכוא אליו אחרי יומיים ואז אתן לו את הצ׳ק תמורת
התמונות. כשבאתי בערב נתתי לו את הצ׳ק והיא נתן לי
פילם מגולגל. לא ראיתי מה היה על הסרט בגלל החושך,
אבל כשבאתי הביתה ראיתי שזה פילם שרוף וריק, חתוך
מתוך סרט אחר.
באותו יום שהייתי צריכה לקבל את המשכורת, צילצלתי
לבנק — אליו מעבירים את המשכורות של כל העובדים
— ומסרתי שלא ישלמו אח הצ׳ק הזה. התוצאה היתד,
שמאיר הגיש נגדי משפם על אי תשלום חוב.
פתאום, אחרי כמה חודשים שעזבתי את כל העניין.
התחלתי לחשוב שבעצם אני לא בטוחה בכלל שיש לו
תמונות. ניגשתי אליו ואמרתי לו שאני מוכנה לשלם לו
כמה שהוא רוצה, רק שיראה לי איזה תמונות יש לו.
בדיוק היתד, לו תמונה אחת בכיס והוא הראה לי אותה.
זו היתד, התמונה שלי, בה אני נראית ערומה נהמתניים עד
לצוואר, בלי ראש. חטפתי לו את התמונה וקרעתי אותה
לחתיכות. אכל הוא צחק .״יש לי עוד המון בבית,״ אמר
לי ,״תצטרכי לשלם עבורן ביוקר.״

לכער הנגע

חלטתי לשים קץ לכל העינוי הזה. בט״ס הראשון
• נד, התחלתי לחשוב על כך לפני כמה חדשים. אמרו לי,
אמנם, שכדאי לי יותר לשלם לו את הצ׳ק חמש לירות כל
חודש, אבל אני לא ראיתי שבזה יבוא הסוף לפרשה.
אם הוא היה מסוגל לסחוט עד עכשיו, הוא לא יפחד
להמשיך. אמנם עורך־דין יעלה לי יותר ממאה לירות, אבל
אחרי המשפט אוכל סוף־סוף להיות בן־אדם חופשי.״
כשנגשה ניצה, השבוע, לעורך־הדין התל־אביבי נתן קנת,
היתד, במצב של התמוטטות עצבים. עורך־הדין, בעל ההופעה
האבהית, הסביר לה כי הדרך הטובה ביותר היא לפנות מיד
למשטרה ולחסל פרשה זו, שהפכה לנגע, אחת ולתמיד.
נלד, חלקו המדוייק של בל אחד מן הצדדים בפרשה — זאת
יברר בית־המשסס, בפניו יחל הדיון בשבוע הבא.

מאוח׳ הנוננת היווניה הבנו אוחח למוצר העובר לסוחר, ואידו בני המפובעשוו ה

לראות את אלי
כר כזה עוד לא היה. שום יווני, סרס
1לאלכסנדר מוקדון, לא ערך בארץ מסע
כיבושים מזהיר כ? כך כשם שעשתה זאת
השבוע אליקי. חזה המגודל של סילבאנה פאס־פאניני,
רגל ה החטובות של מרטין קרול,
עיני־החתולה של פרנסואז ארניל ואפילו תמונות
העירים של דליה לביא לא הצליחו להוציא
את הקהל הישראלי מההתלהבות המנומסת
השקטה ולהוציאו מדעתו כשם שעשה
זאת חיוכה הילדותי והלבבי של כוכבת הקולנוע
הריוני.
לפני שנה עוד לא ידע כאן א־ש את שמה.
עד שבאה ראו א• תה בארץ בשני סרטים בלבד.
כל הילת־הכובבות שלה הצטמצמה במעגל קטן
של סיפורי רכילות, סיפורים שאצל כיככות
אחרות הם חישוקי הולה־הופ הסובבים בתנועה
מתמדת. אבל זה הספיק.
די היה בכך בדי שאלפי ישראלים ימתינו
שעות ארובות במקומות, בהם (כך הובטח
להם) תעבור אליקי. זה הספיק כדי שמאות
יסתערו עליה, לכשיגלוה, יזרקו עצמם תחת
גלגלי מכוניתה, ידחקו, ימחצו, ידרסו, יקרעו
את בגדיהם, יסתכנו במהלומות אלות־ד,משמרה
ואף יהיו מוכנים לבלות לילה בתא המעצר,
תמורת הצצה חטופה בפני האיילה
שלה, או במקרה הטוב ביותר חתימה בכתב
ירה.
כדי לזכות בכך, לא חסו מעריצים אחוזי-
שגעון אלה אפילו ע /אליקי עצמה. אלה מהם
שהצליחו להתקרב אליה, נלחצו אליה. אחזו
בה, נשקו אותה, צבטו אותה, דרכו על רגליה
ובעטו בה וברגעים מסויימים אף איימו להנקה•
הגדיל מכולם לעשות מעריץ אלמוני,
שהמתין לכוכבת שעות רבות בפתח הס עדון
היפואי־יווני מקסים אחרי שהצליח להסתנן
מבעד למשמרות השוטרים ולהגיע עד פתח
המועדון, הוא הורחק משם• אך הגבר לא
נואש: הוא פילס לו דרד שנית, שעה שהדלת
נפתחה לרגע כדי לאפשר לאליקי להתחמק
במהירות למכוניתה, והגיע עד אליה ממש.
לאכזבתו הגדולה היא 7א העיפה בו מבס,
רצה החוצה מלווה בש מרי־ראש. הא ש מיהר
לתפוס במחלפות שערה ולמשכן, כדי לעצרה
כנראה. רק זעקת הבאי החדה שפרצה מפי
אליקי׳ שיחררה את ידו משערה הזהוב.

רענש בבוקר

לפני צאתה למסע הממוסחר,
נראית אליקי במלון שרתון,
רעננה וחייכנית, מוכנה לעמוד במסע של 6ז השפות ליום.

סחווה בצהו
בקבוק שמן של עץ הזית.

חמד?מכירה פומכית

1משינה בשיער ^
1זעקת־כאב ביציאת סמוסדון מקסים ביפו,
1שמח שממריץ מושדבשטרח מוובחתלחבגת.

ךיי קו רי ננדנרץ יהיר, הודייה בלתי-
נשכחת,״ הצהירה אליקי בויוקאלאקי, בת
25 שנים, מהן היא מודה רק ב־ ,22 בשעה שעזבה
את הארץ בתום שני ימי ביקור. זאת
היתר, הגדרה מאוד עדינה, שכן אל־נכון רצתה
לומר :״סיוט בלהות בלתי נשכח.״
כאשר ירדה במעלות המטוס שהביא א־תה,
שלפה את חיוכיה הטובים ביותר עבור הצלמים׳
ניפנפה לעבר העשרות הב דרות שהריעו
לה בשעת חצות מעל מרפסת שדר,־התעופה,
עדיין נראתה רעננה ומאושרת. למרות שנאלצו*
להושיט את זרועה להרכבת חיסון נגד

מוצג אהד!״

ן \ מפל מרפסת עירית חולון, רנפי
נפת אליקי לשלום לר,למ זי העיר
שקבלו חופשה לכבודה, הרסו את הנדר וחנינה של העירית.

רצוצה בלילו

הפנים שנערכה לכבודה בנווע

וו עליה והתעללו בה בסיסמה:

!111201

אבעבועות׳ עדיין היתד. בכושר מלא כדי לספק
לעת־נאים נתונים ביוגראפיים: צבע השיער
טבעי׳ הבושם האהוב עליה הוא מיס
דיור. סבה היה ראש־ממשלד. ואין היא מחזיק׳׳
בדיאטה, פרט לתקופת הסרטה, בה היא
א כלת רק סטייקים. אביה הוצא להורג על־ידי
הנאצים ולה יש כבר להקת־תיאטרון משלה.
מציגה את רומיאו ויוליד! ואת גברת הנאווה.
את יעל ויין הכירה בבריכת שחיה, אבל היא
מעדיפה לשחק בדראמה ולא בקומדיה .״הרבה
יותר קשה להצחיק אנשים.׳*
מרגע זה ואילך החל מסע הסיוטים. אליק־התמימה
והיפה, משהו הנראה כמו גילה
אלמגור יווניה, כלבד הע בדה שגילה חיה
במדינה בה אין מלך ולכן אינה יכולה לנהל
הרפתקאות אהבים עם בנו, לא הבינה כלל
איזו מלכודת הבינו לה• היא באה כדי לפרסם
את סרטיה ולראות משהו מהארץ. אבל סיור
כזה עולה כסף רב, הרבה יותר מאשר מארחה
בישראל, מפיץ סרטיה שם־טוב ששין, מוכן
היה להשקיע. הוא מצא דרך לצוד את כל
הצפודים במכה אחת: גם לזכות בכבוד אירוח
ד,כ כבת, גם לפרסם את הסרטים וגם
להרוויח מהעסק.
השיטה היתד, פשוטה מאוד: עוד טרם הגיעה
נמכרה אליקי, בלי ידיעתה, לכל מי שהיה מוכן לשלם. סוכן־
אליקי משמשת בלי יזיע פרסום מיוחד סבב בבתי־העסק ואצל נציגי בתי־חרושת גדולים,
פתה דוגמנית פירנוום ל־ מכר להם את אליקי מבין ותקילין. בסכום של 700ל״י בממונראח
מארחה, שסיטוב ששון. צע, הציעו להביא את אליקי לזמן קצר, להודיע על כך בעתונות
כוי שהקהל ימלא את העסק באותה הזדמנות, ולהנציח את
הביקור בסרס־פירסומת מיוחד, שיוקרן ב־ 4בתי־קולנוע שיציגו
את סרטיה. אס אין מזומנים, לא נורא. מוכנים לקבל גם
שטרות וצ׳קיס דחויים. רבים קפצו על ההזדמנות לפרסם את
עסקיהם ואת מיצריהם באמצעות כוכבת כה פופולארית. וכך
אורגן סיורה של אליקי בארץ לא לסי מה שרצתה לראות או
לפי ניה שיש לראות, אלא בהתאם לרשימת המפרסמים ששילמו
עבור כך.

אלות מוגנות

כשעיניה עצומות והיא מתה
לישון, יושבת אליקי בקבלת
מקסים, ברחה נעבור דקות.

פילסו לאליקי דרך בין ההמונים, בדרכה להצגת סרטה בקולנוע ירון. הוזמיניס
איימו לחנוק אותה ואת מלוויה, אך בעזרת המשטרה הניעה אליקי דקולנוי.

זוהר במעיל שימרים

י \ לילן י טיילה באוטובוס של ״״י ,׳*ש• ?ם, גור ה.כ ת,
אכלה במסעדה שנוסף לתשלום הקבוע, הוציאה עוד 350ל״י
להכנת הארוחה לה ולמלוויה, התרשמה מתעשיית ישראל ביקב
ובבית־חרושת לסבון, תמורת תשלום, כמובן, והלכה
לבלות רק במקומות שהיו מוכנים לשלם. למזלה הגדול לא
נכללו בסיור ביקורים בבית־חרישת למזרוני גומי או בבית־אופנה
לחזיות. אם משום שאלה לא רצו לשלם, או שמארחיה
עוד לא העיזו, בשלב זה, להציג את ישראל בדרך זו.
צירה מוזרה ומקורית זו של סיור נעשתה לא רק על
חשבון אליקי, אלא גס על חשבון הקהל. כך, למשל, הוזמנו
מעריציה באמצעות מודעות בעתונים לקבל את פניה בשדה־התעופה.
עשרות מהם באו וחיכו לה עד אחרי חצות, קפאו
מקור והחזיקו פלאקאטים בידיהם. אבל אליקי הוצאה מהשדה
כך, שהקהל רק הספיק לחטוף הצצה חטופה במכונית שלקחה
אותה במהירות מן המקום. המאוכזב מכולם היה אריס סאן,
הזמר היפני הישראלי, שדאג להפיץ את השמועה כי הוא
הופיע בזמנו יחד עם אליקי על במה אחת. הוא לבש את
מדיו המפיארים בייתר, הכין זר־ענק לכבודה ואף שכר מכונית
שברולט חדישה, כדי להסיע בה את אליקי. לאכזבתו, ניתן
(המשך בעמוד ז)

ר 0 1 1 | 1אליקי, דקר, אחרי שנחלצה מהקהל שהתפלל בה, נראית
י, ניןיין
קרובה להתעלפות, חיוורת, כשדמעות בעיניה. עז ש1
1 ) 14/1 1
הגיעה לבניין, בעזרת שוטרי הניידת שהקיפוה, לא פסקה להשמיע זעקות נוראות ובני חנוק.

9 0א רי ק * 1

(המשך נזננמרו 3ו)
לו אך בקושי לראותה. אך אליקי הוסעה
במכונית אחרת. הוא חזר לתל־אביב לבדו,
בילה את שארית הלילה במסעדה, בה ניסה
לנחם את עצמו :״בכלל לא איכפת לי ממנה,
היא לא מעניינת אותי. סתם נסעתי ללוד.״
ברגע מסויים נדמה היה שכל התכנון המוקדם
היה לשווא. אחרי יום אהד של סיורים
היתד, אליקי סחוטה?גמרי. כשהגיעה לחיפה
כדי להופיע /רגעים ספורים באחד מבתי-
הקולנוע שהציג את סרטה, הסתער קהל־אלפים
על מכוניתה, מנע ממנה כל אפשרות
להתקדם. לפתע פרצה אליקי בבכי מר :״מה
קרה?״ שאלו מלוויה, .ראיתי אחד נופל
תחת המגלים, אני פוחדת שדרסנו אותו׳׳י
התיפחה הכוכבת.
.לבסוף הצליחה המכונית להתחמק, הגיעה
לתחנת־משטרה. משם, כשהיא עטופה להסוואה
במעיל שוטרים, הוסעה בניידת לקולנוע.
כשחזרה לתל־אב-ב היה עליה, לפי התכנית,
לבקר עוד בבית־קפה בצפון תל־אביב ובמיע־דון
של אילקה ואביבה ביפו, שהפקידו כבר
את הכסף עבור הביקור. הם חיכו לשווא כל
הלילה. חומה של אליקי עלה כתוצאה מהר־כבת
הא־עבועות והסיורים הדחוסים והיא נלקחה
למיטתה.
למחית, בעת שיצאה אליקי לסיירה השני,
עצרה שיידתה ליד בית־קחה אקסודוס בצפון
תל־אב־ב. שעה ארוכה הירצה שם־טוב ששון
בפני אליקי על המקום ביוונית, .מה אתה
מספר לה?״ נשאל ששון .״אני מסביר לה,״
השיב ,״שזהו הקפה של האמנים הישראליים.״

כמדינה
(הסשן נזפמוד )10
״לא היו מחיאות כפיים, ולא ניכר רצון
הנאשמים לקום על ך גליהם.״
״סימנים כאילו״ .הארץ לא יכול
היה שלא לפרסם את המכתב, הנוגע למשפט.
אולם תחתיו פירסם את הערתו של
אריאל:
״הערת הכתב: נוכחתי באולם ביח־המש־פט
בעכו בעת הדיון והקראת הכרוז של
מק״י על־ידי העד באשיר רזאל. ראיתי לפחות
שני נאשמים שמחאו בשקט כף, ונתנו
סימנים כאילו צריכים לקום לרגל הנאמר
על־ידי העד באשיר שהעיד, לאחר הקראת
הכרוז, שהמפגינים קראו, יחי נאצר, פלשתין
לערבים׳ .אחד מהנאשמים אף קם מעט
ממקומו.״
קשה לתאר הדגמה בולטת יותר להרעלת
הבארות המתנהלת מדי יום בעתוני ישראל,
בעטי כתבים הכפופים ל״יונייטד פרס״

לבד והכניסו אותי בחדר שם היה סמל
משטרה בשם אבו אל חאג׳ .הוא שאל אותי
מה היה נכון, העדות שנתתי במשטרה או
זו שנתתי בבית־המשפם. עניתי שזו שבבית־המשפט.
אז הוא אמר שהוא רוצה למדוד
את הגובה שלי והעמיד אותי על־יד הקיר
בא קצין התביעות ולקח אותי
למעלה. התחיל לצעוק עלי ולדבר אתי עברית.
כשאמרתי שאני לא יודע עברית,
ענה :״אתה בבית־המשפט כן ידעת עברית,
פעם שניה אני אעשה לך בחינה בעברית
ואם לא תדע, תראה מה שאני אעשה לך.
אנחנו דרסנו על עשר ארצות ואתה רוצה
עכשיו לצחוק אתנו קצין התביעות
עם ראשו נתן לי מכה באף והתחיל לרדת
דם ואני זוכר שאמר בעברית ממזר
וקילל אותי בערבית.״
גם אחיו המבוגר של תייסיר, תאסכייה,
לא נהנה מהביקור במשטרה. מסר האח

ל״יימז ח״יסית סהוי

קרקס, הגדול הגיע לשיאו בעת שי
1אליקי הובלה לבית־חרושת עץ הזית
שבפתח־תקוה. טרם הבינה לאן הביאו אותה
ומה רוצים ממנה, הציבו אותה לפני
שלט בית־החרושת, דחפו לידה בקבוק־שמן,
ותריסר צלמים צילמוה בפוזה זו מכל
הזוויות. הם היו ממשיכים לצלמה במעמד
היסטורי זה ללא סוף, לולא הבחינו הפועלים
והפקידים באורחת, עזבו את מכו-
נותיהם ומשרדיהם והסתערו עליה.
הצליחו לחלץ את אליקי מידי הפיעלים
והכניסוה למשרדו של בעל בית־ד,חרושת.
שם חיכתה כבר כל המשפחה, הבנים, הבנות
והנכדים. אליקי נאלצה ללחוץ, ידו
של כל אחד, ולהצטלם עם כולם ביחד ועם
כל אחד לחוד. אחרי זה דחפו לידה סבון
ריחני .״את יכולה להריח את הסבון!״
הפציר בה בנו של בעל בית־החרושת. אלי־קי
הריחה את הסבון, הצטלמה בחברת בק-
בוקי־שמן וסבונים• כפרס על שיתוף־הפעולה
קיבלה אליקי שני בקבוקי שמן במתנה,
ושליש חפיסות סבון עטופ״ת בצלופן.
האחד שזכה לביהורה של אליקי מבלי
לשלם היה פנחס איילון, ראש עירית־חולון,
העיריה היחידה שאירחה רשמית את הכוכבת
היווניה. מה פתאום דודקא חולון?
״יכולנו להביא אותה גם לבת־ים,״ הסביר
ששון המארח ,״אבל החלטנו להביא אותה
לחולון, מפני ששם יש יותר חולות, שתראה
איך שהארץ היתה לפני שנבנתה.״
על מה מדברים ביניהם ראש־עיריה ישראלי
וכוככת־קולנוע יווניה, הנה דו״ח
קצר על השיחה:
ראש העיר משחק בעצבנות במפתחות
שבידו :״אז א אז א תיידו לה
שאנחנו מעריכים אותה בביקורה בעיר. היא
בת ,25 לא אליקי, העיר. הצבור הצעיר
שלנו מתלהב ממנה. אם כי אנו לא עוסקים
בעניינים מדיניים, נקווה שביקורה
יחזה את הידידות בין יוזן לישראל.״
אליקי :״הבאתי אתי את האהבה של
העם היווני. אני מרגישה כמו בבית. בכל
מקום מדברים יוונית.״
איילון :״בעיר שלנו יש אלפי יהודים
יוצאי־יוון. יש לנו עולים מ־ 42 ארצות.״
אליקי :״אני נהנית לשמ-ע מה שארץ־
ישראל עשתה ואיד בניתם את הארץ.״
איילון :״תגידו לה, שיוון וישראל הו
שתי אימות עתיקות ושהיתה תקיחה שלא
חיו בשלום. אני מבקש את סליחתה, אבל
העם היוזני אינו עם גדול, כמו שאנחנו
עם קטוע, אבל שני העמים הטביעו חותמם
על הייילם עד היום.״
אליקי :״אילי זה נכון מה שאמרת,
אבל אנחנו עמים הטניס עם לב. גדול.״
ראש העיר הדיש לאליקי סיגריה דונק .10
היא לא מעשנת .״עכשיו אני אתו לד
סיכה של העיר,״ אמר ראש״העיר, ואליקי
השירה: י ו0ומו*0 1זוס<.1 1
״האם ראית איזה סרס של אליקי?״ נשאל
ראש-העיר.
״אל תשאלו אותי,״ חשיב ,״אני לא הולד
תמוז לסרטי*!״

השובתים ליד כית־החדושת תע״ל
הס שכבו בשקס —

השוטרים בחצר כית־החרושת תע״ל
— מתחת לנלנלי מכונית
זכן/או למנגנון־החושך, ושמטרתם להצדיק
בכל האמצעים (ובכללם פסולים ובלתי־מוסריים)
את המשך קיומו של המימשל
הצבאי,

חקירותאג רו ף
לא רק הדיווח העיתונאי הקלוקל (ראה
לעיל) היה מיוחד למשפט נאשמי הפגנות-
עכו לזכר חמשת הצעירים שנהרגו בגבול
עזה. גם עבודת התביעה המשטרתית היתר,
מקורית ומיוחדת במינה. העד הראשי של
התביעה היה ילד בן , 12 תייסיר חזקייה,
שטען בבית־המשפט שאינו יודע דבר על
ההפגנות. השוטרים, שרצו שיעיד נגד הנאשם
הראשי, פאכרי ג׳מיל באשתאוי (,)24
חבר מק״י, מהעיר העתיקה בעכו, לקחו את
הילד בהפסקת המשפט לבניין־המשטרה.
לאחר ההפסקה היה בסי הילד סיפור
מעניין לבית־המשפט; ״הם אמרי לי במשטרה:
תגיד שפאכרי באשתאווי הסית אותנו.
קראו לי את העדות הזו, ואמרו לי:
תגיד פאכרי באשתאווי( .הילד מצביע על
השוטר שיושב באולם) זה שאמר לי זאת.״
הי לדלאצחק. דבריו של הנער, שנרשמו
בפרוטוקול של בית־המשפט, הספיקו
לפסילת עדותו ולעירעור רציני באמונה לטענות
התביעה. אך משטרת־ישראל לא מוחלת
בקלות כה רבה למעליביה, ושוטרי
עכו אינם סלחנים במיוחד אף הם. למחרת
היום נאסרו תייסיר הקטן ושני אחיו.
על מה שהתחולל בבניין־המשטרה סיפרו
האחים בהצהרה בשבועה שנמסרה לידי
סניגוריהם אברהם פישמן ומשה רודיטי.
סיפר תייסיר בן ח־ : 12 ל ק חו אות•

בהצהרה בשבועה :״שי (קצין החקירות)
שאל אותי :״האם תייסיר אחיך אמר לך
אז שפאכרי ביקש ממנו לשנות עדותו?״
עניתי שלא אמר לי ולא יודע כלו ם...
תייסיר אחי הוכנס לחדר. ראיתי שיש לו
דם באף אז הוציאו את אחי ואחר כך
שי נתן לי סטירה ואגרוף בבטן השוטר
מבית־המשפם נתן לי מכות בפנים
שי אמר לי אם לא אגיד שאחי
אמר הוא יהרוג או תי ...פחדתי והתחלתי
ל רעוד ...לפני שכתבו שאלו אותי שוב
על אחי ואני אמרתי שאני לא זוכר.
חתמתי ושחררו אותי.

עבח־ה
״סוצי א־ייוס בימינו״
״אין כניסה,״ אמר השוער שניצב מאחורי
שער־הברזל הכבד של בית־החרושת
תע׳־ל בפרדס־חנה. בפנים, על המדשאה זך
מוריקה שליד בנין הנהלת המפעל, שכבו
עשרה שוטרים והתחממו בשמש באפס מעשה.
אווירה של מתיחות שררה במפעל
המושבת.
בחוץ, על, המגרשים החוליים שמשני
עברי הכביש, ישבו השובתים. קבוצות קבוצות.
הם שמרו לבל תיכנס אף מכונית
לשטח המפעל. מה גרם לשביתה שהעלתה
את שם ת!-1ל לכותרות העיתונים?
ידית״כרזל. בבוקרו של יום רביעי
אחד, עבדו באחת ממחלקות בית־החרושת
שני פועלים — יצחק זריהם ודוב זייגר. הם
עמדו משני צדיו של גליל ברזל, ליפפו.
עליו לוח דיקט. לפתע נדמה היה ליצחק
גי חכרו מתרשל בסינוג •מוסח להטיל

עליו את מלוא העומס. הוא הזהיר אותו
מספר פעמים שיפסיק, ומשלא נענה, התרגז,
הטיל לעברו את ידית הברזל שהיתר.
צמודה לגליל. הוא אמנם החטיא את המטרה,
אך בעקבות הריב הקולני שפרץ
ביניהם, הניע למקום אחו מאנשי ההנהלה,
הודיע ליצחק — לאחר ברור קצר במקום
~ כי הוא מפוטר. לתקדים זה לא היה ועד
הפועלים מוכן להסכים והורה ליצחק להמשיך
לעבוד.
אך ההנהלה התחכמה להם. היא פנתה
למשטרה בתלונה פלילית נגד יצחק, בעקבותיה
נעצר וסוטר אוטומאטית. אך אנשי
הוועד עמדו על דעתם. הם כינסו מיד אסיפה,
החליטו לדרוש מההנהלה את שיחרורו
של יצחק בערבות, דנו, באותה הזדמנות,
גם בכל מערכת היחסים בין ההנהלה לוועד
הפועלים.
פיטורים כפתרון. לאחר שההנהלה
לא קיבלה את החלטת הוועד לעכב את
פיטוריו של יצחק, החליטה אף לנקוט
אמצעים כנגד אנשי הוועד שקיימו, לטענתה,
אסיפה בלתי חוקית. ביום ראשון בבוקר
מצאו ארבעת חברי הוועד את הודעות הפיטורים
שלהם תלויות על לוח המודעות.
צעד זה גרם להשבתת כל המפעל.
מועצת פועלי פרדם־חנה דרשה מהפועלים
לחזור לעבודתם, אולם הם סרבו לעשות כך
בעוד הוועד שלהם מנהל שיחות בוועד־הסועל.
בתמימותם הרבה חזרו אחרי השיחה בוועד
הפועל למפעל. אולם כאן התברר
להם, כי בינתיים נערכה שיחה טלפונית בין
יחיאל הרץ — ממנהלי המפעל — לבין ההסתדרות,
בתיווך המועצה, שכתוצאה ממנה
הודיע ראש מחלקודהעץ בהסתדרות שלא לקבל
את המפוטרים. הנימוק: הוא לא ידע
שפיטורים באו כתוצאה מקיום אסיפה ללא
הסכמת ההנהלה.
כשנודע הובר לפועלינו עזבו את שסח
בית־התרושת, החלו מתכוננים סביבו לשביתה
ממושכת.
דם על הכביש. למחרת כשבאו למקום
בחמש ושלושים בבוקר, כבר חיכה להם
כוח משמרה גדול .״אתם מתבקשים לשמור
על השקט!״ הודיע להם המפקד, שישב
במכונית, ברמקול .״אם לא תשתמשו בכוח
— לא נגיב בכוח.״ השובתים הבינו
הודעה זו כפשוטה ומשבאה המכונית הראשונה,
עמוסה חומר גלם המיועד לבית־החרישת,
לא השתמשו בכוח. הם פשוט
שכבו על הכביש, מנעו ממנה להכנס לשטח
המפעל.
שלוש פעמים ביקש מפקד כוח־המשטרה
מהשובתים לפנות את הכביש. משלא נענה
נתן לשוטרים פקודה להסתער.
השוטרים, שמספרם הגיע לעשרות, הסתערו
על 60 השובתים וחבטו בהם באלו-
תיהם. פועלים פצועים נגררו למכונית המעצר
ובחסות המשטרה נכנסה המכונית
לשטח המפעל.
החלטה מחייכת. השבוע נראה היה
שהנהלת בית־החרושת נכנעה. בעוד שבתחילה
סרבה בתוקף לקבל את כל המפוטרים
חזרה, הודיעה הפעם שתסכים לקבל
עליה את החלטות הוועדה המיוחדת שהוקמה
על־ידי האיגוד המקצועי של הוועד־הפועל
.״החלטותיה,״ הודיעה היא ״יחייבו
את שני הצדדים כאחד.״ בינתיים חזרו הפועלים
לעבודה, חיכו למסקנות הוועדה.
דת גונב הגוויו ת
בימי״הביניים היו גונבים גוויות, כדי
להבטיח לרפואה חומר לניסוייה. השבוע
בישראל נזקקה הרפואה הישראלית המודרנית
למעשה דומה, בגלל הצביעות המוסרית
של אנשי-הדת היהודים, הנלחמים
על איסור ניתוחי המתים בכל מחיר. מאחר
וכדי להאריך את חיי האדם יש לחקור
גופות במספר רב ככל האפשר, נאלצים
הרופאים להתחכם, לסכן את עצמם בשערורייה
מצד האנשים למענם הם פועלים.
מקרה כזה קרה השבוע לרופאי
בית־החולים המרכזי בבאר״שבע.
גופים זרים. עזרא אשכנזי שכב בבית-
החולים בבאר־שבע ארבעה חודשים, כשהוא
סובל ממחלת סכרת קשה. לפני שבוע
נפטר ומשפחתו הודיעה לבית־החולים שהיא
מבקשת לא לנתח את גופתו, אך ההודעה
הגיעה מאוחר מדי.
כאשר הובלה הגופה לבית״הקברות, לטכס
הדתי של הסהרה, נפתחו תפרי זד
יועזלסי הזח מ ג4

פמ*ד שבועיים אפסה תעלומה את פחוות ההתקפה
על הזמרת הישראלית׳ אסתר מוכי כניו־יודק,
שהסתיימה במאסר מנהיג כנופיית־גאנגפטרים על
ירי המשטרה האמריקאית. מאז פורסמה אותה
ידיעה בודדת בעתונות האמריקאית והישראלית
על פרשת התקיפה המוזרה, השתתק הענין מבלי
שיוודע מה היתה מטרת התוקפים: במיון סחיטה,

או כוונות כלתי מוסריות, כפי שטענה העתונות
האמריקאית.
השבוע הגיע למערכת ״העולם הזה״ סיפורה הבלעדי
של הזמרת, החושף כפעם הראשונה את השחיתות
והגאנגסטריזם מאחורי הקלעים של חיי הבידור
כניו-יורק, אליהם נקלעה טובי בעל-פורחה.
להלן סיפורה האישי של אסתר טובי.

;אס־ה״יי״אש־!
הפירסום העצום שניתן לי בניו־יורק
מ רור בתחילת ינואר, אשר פירסש את
תמ נתי על פגי עמוד שלם, עשה את שלו.
הוצפתי טלפונים, מברקים והצעות שונות.
פרסום זה משך לא רק את הקהל למועדונו
של ליאו פולד, בו אני מופיעה, אלא גם
את תשומת ליבה של כנופיית סחטני המאפיה,
שהריחו הזדמנות לרווחים נאים על
חשבוני. בניו־יורק, יותר מבבל מקום אחר
בעולם, מחפשים תמיד את השונה, את הדש,
כי העיר הענקית מוצפת זמרים הנראים
ונשמעים כאילו נוצקו כולם בתבנית
אחת. בין אם חוש־הריח של הגאנגסטריס
הוא טוב או לקוי, על כל פנים הם החליטו
לפרוש עלי את חסותם.
כדי להכין מה קרה, יש להכיר קצת
את הבעיה בכללותה. אני עצמי איני יודעת
עליה הרבה, אולם מנסיוני האחד וממה
ששמעתי פה בניו־יורק, אני כבר יכולה
לצייר תמונה מסויימת, שתראה אולי פוזרה
בארץ, מפני שאצלנו היא אינה אקטואלית
יאין כל חשש שתהיה כזאת ביום מן
הימים.
הגאנגסטרים מסוגו של אל־קפונה, חוסלו.
אולם הם לא נעלמו לגמרי. הם פשטו
צורה ולבשו צורה. אלה ששרדו בחיים
מן הימים הטובים, יושבים כיום תחת
גפנם ותחת תאנתם, ואילו הגאנגסטריש
של היאנג נ׳נריי שן התלבשו על ענף ה־

מסתברשזה מקור
2118111653ז*ו8110
לא־אכזב ורווחים קלים. רוב מועדוני־הלילה
הגדולים והמפוארים בניו־יורק, כמו קופת
קאבנה, לאפיו?וחרטר ו־בייסין ססריס, מן
המפורסמים ביותר באמריקה, מחולקים בין
הרקסס של המאפיה ומשלמים להש דמי־כופר
קבועים, כדי שלא יגעו בהם לרעוב
הרקטס פורשים את חסותם על האמנים
המופיעים במקומות אלה, מפרישים להם
הלק משכרם ואת היתר נוטלים לעצמם.
הגאנגסטרים הם הקובעים היכן יופיעו
והיכן לא. כדי להעריך את כוחה של המאפיה
די לציין, שבין האמנים המופיעים
במועדינים אלה נמצאים סמי דייויס הצעיר,
פרנק סינטרה, פבי לי, פול אנקה, דין
מרטין, לנה הורן, נס קינג קול ואחרים.
בדרך כלל מניחה המאפיה את •ידה השחורה׳׳
רק על משהו במוח, או על
כשרון מבטיח, וזה די מחמיא לי. ידוע,
למשל, שפרנק סינמרד, הסתכסך אתם. לפני
שנתיים נחשב כמחוסל מבחינת הקריירה
שלו. אולם בעזרת המאפיה (הם מילאו את
תיבות־הנגינה שיש להם מונופול מוחלט
עליהם, בתקליטים שלו) הוא עלה שוב
במהירות מסחררת ונחשב למלך. הוא העז
להסתכסך אתם ומאז אין הוא מופיע יותר
בניו־יורק. הטענה הרשמית שלו, שאין הוא
רוצה למסור טביעת־אצבעות במשטרת ניו־יורק,
כפי שהחוק דירש מכל העוסקים ב־

מזזג ם ז

*גז 8יס*6י
אמצמי***

עסקי־שעשועים, אולם זאת רק הסוואה.
למאפיה יש גם חלק ניכר בעלייתה המסחררת
של הזמרת האיטלקיה קוני פראנסיס,

מוייילז ליס רגל מליץ

ך 5ך החלימה ו1,ואפ ה /צ! ן• א!ת׳ ל׳
רשימה שלהם. כמה אנשים התקשרו אתי
והפעילו עלי לחץ בדיבירים ושכנועים. אני
אישית התייחסתי לענין בקלות ראש. חשבתי
שהם חומדים־לצון ושהם משחקים בשודדים,
ביחוד כשהוצעה לי תמורת הסכמתי
דירה פרטית גדילה משלי, מכונית
צמודה עם נהג, חוזה הופעות בב יסין
סמריגי; לא כמספר ראשון, לעת־עתה, אבל
עם משכורת של אלפיים דולר לשבוע ב־משר
השבועיים הראשונים, עד שאגיע
לארבעת אלפים דולר לשבוע.
ד,לידר של כנופיה זו הינו טיפוס מעניין.
בוב רוי קינמון הוא בחור גבוה, בן ,31
בעל חנות תכשיטים. הוא אמן־פסל, העושה
את התכשיטים המפוארים ביותר בניו-
יורק. יצירותיו נמכרות בחנויות כמו סיפ־ניס
(ראיתם את הסרט ארוחת־בוקר ב־סיפניס,
עם אודרי הפבורן?) ,אולם הוא
מופרע, ויש לו רגל מעץ. הוא החליט
שלי אין מה להחליט. אני שייכת להם בין
אם אני רוצה בזה או לא. ואם ליאו פולד
לא יעלה לי את המשכורת לאלף דולר
לשבוע, אז איני שרה שם יותר. אשר
לחוזה, פולד יצטרך לבטל אותו, אחרת ישברו
לו כמה צלעות.
אחרי כמה ימים הופיעו בחדרי במלון
כמה חברה, שנועדו להיות הבודי־גארדס
שלי, וזהו זה.
הם עבדי עלי במשך שבועיים. נתנו לי
זמן לחשוב. וכשחשבתי ואמרתי להם שאני
מעוגיינת, הודיעו לי שאינם שואלים
איתי.
ביום ראשון אחר הופיע ביב עם כמה
חברה בדירתי, והודיע לי שבערב איני מופיעה
בסברה ושאין כלל צורך להודיע ל־ליאו
פולד. הם יתקשרו אתו למחרת בקשר
לתוספת־שכר, ואם הוא יסרב, יהיה עליו
לוותר על החוזה. ביב הודיע לי על הדירה
שקנה עבורי (ושבעליה מטלפנים אלי עד
היום מדוע איני באה לגור בה) והראה לי
את המכונית שלי. המכונית עומדת עד
היום למטה, כיוון שהרפתחות הם אצל
הל־זר והמכונה נרשמה על שמי. איך אומרים
— אל תשאלו!

.,היא שכדאתהמיטה ! ״

אסתר טובי כניו-יורל,
.פחדתי להתלונן במטטרה

גופה ולעיני קרובי המת הנדהמים נתגלו
בתוך הגופה: כובע ברט, תחתויני־אשד״
שמלת־אשה וגרביים.
הקרובים, שחסו על כבוד־המת ואשתו,
לא חוללו שערוריה. הם קברו את המת,
ניגשו מיד לאחר ההלוויה לרבנות, תבעו
את התערבותה.
אנשי הדת, הששים לכל מקרה מעץ
זה, מיהרו לפנות למנהל בית־החולים, תבעו
ממנו את החזרת חלקי הג פד, המנותחים.
אם לא תתמלא בקשתם בו ביום׳ איימו,
יערכו בעיר הפגנה שקטה.
מנהל ביח־החולים נענה לבקשה, החזיר
חעולס חזח 4מי

את החלקים החסרים ואלה הוספנו בקברו
של המת.
בשיחה שניהל אחד מקרובי המת עם
מזכיר בית״החולים, התנצל המזכיר על
המעשה, הסביר שאין באפשרות בית־החו־לים
להשתמש במקרים כאלה בצמר גפן
סטרילי, כי זה ס! פג את הרטיבות ומתרכך.
לעומת זאת, סען המזכיר, נעשתה
שגיאה אחרת: היו צריכים להסמין בגופר,
בגדי גבר ולא בגדי אשה.
הסברו ־התנצלותו של המזכיר לא היו
נחוצים אילו היתד, אפשרות חוקית להשיג
את כל הדרוש למחקר־הרפואי, ללא הז

התהילה ההצגה הגדולה. בוב
1קינמון הזה, שהופיע בדירתי בעשר בבוקר,
התחיל לקרוע את כל השמלות שלי,
בטענה שאין הן מספיק יפות ושהן חושפות
יתר על המידה את חזי .״לך יש קול,׳׳
טען. ,את לא צריכה להופיע בשמלה עם
דקולמה כדי להצליח. ליאו פולר עושה ממך
משהו זול בכוונה תחילה.׳׳ אחרי שקרע
את כל השמלות והשחית את הנעלים שלי,
שבר את המיסה. שבר אותה ממש, ב־אמרו.
:את לא תישני כאן יותר ממילא!*
ובכל פעם שניסיתי לומר משהו, או לנסות
דקקות כפויה לרמות את משפחות הנפטרים.

החי
צבאהעם: בפתח־תקלה, פנתה תושבת
המקום לעזרת שופט שלום, כתבה
וביקשה לשלוח לה כמה חיילים שיגנו עליה
מפני שכניה המתנכלים לד הכל
בכלמבל כל: בירושלים. פירסמה אשד.
מידעה בעתון, בה כתבה :״אני מוכרת בגדים
משומשים, לפתו אתרוגים, יודעת ליצוק
עופרת, ספרית לגברות ובעלי זגג ועורך־
אל תדץ ארג
קדיש ואזכרות״נשמה*
הכרך במעשיהו, יגלם ״הפורץ

לעצור אותו, הוא העיף לי סטירה,
אחרי שהרסו את כל הדירה בסלון,
התחלתי לתפוס עד כמד, הם מסוכנים ועד
כמה המצב רציני. הם עמדו לקחת אותי
לדירה החדשה ולמרות האזהרה החמורה
מצידם לבל אעז לקרוא למשטרה, הצלחתי
להתחמק מהם בשעת היציאה מהמעלית
והזעקתי את המשטרה. הל׳דר, בוב קינמון,
נתפס כשברשותו אקדח בלתי טעון ללא
רשיון ומרואנה.
המשטרה יעצה לי להתלונן על חבלות
גופניות ועל 6101-318 0116356 שזה מתקרב
למשהו שנקרא נסיון לאונס, אך רחוק מזה.
כל זה מחוך כוונה להרבות את סעיפי
האשמה של האיש וכתוצאה מכך להגדיל
את דמי הערבות, מתוך תקווה שהוא לא
יוכל לגייס את הסכום. אולם משהדבר לא
נראה לי, ויתרו על זה, והחליטו להוציא
א־תי בכלל מן התכונה ושיבשו את שמי
במתכוון.
המשפט צריך להתקיים במחצית פברואר,
אולם אין בדעתי להופיע בבית־המשפט.
העובדה שהמשטרה מצאה עליו אקדח ו־מרואנד,
מספיקה לבדה כדי לכלוא אותו ולהרשיעו
בבית־המשפס. אני — איני הכרחית
לתמונה, אלא אם יש בדעתי לספר על
המכות וכיצד הגיע אלי אותו אובייקס,
מה היא רוצה ממני ומה לא, לאן הוא
רצה לקחת אותי, למה איים עלי באקדח
ומדוע קרע את נעלי ושמלותי והרם את
דירתי במלון.
אילו הייתי מופיעה בבית״המשסם, היתר,
תמונתי מתפרסמת והעתונות ד,יד,ה עושת
מטעמים זולים מן הספור לפרסי־פרטיו.
אין בדעתי להבנות מכל העניו, כייזן שאף
פעם לא רציתי להבנות משערוריות.
האמת היא, שאני גם פוחדת להופיע ב־בית־המשפט
מחשש שמשהו יקרה לי. אין
לשכוח שזו כנופיה ולא איש אחד. כל
הזמן הזהירו אותי שאם אעז לקרוא למשטרה,
זה יהיה הסוף שלי. אנשים המכירים
את כל הסיפור יעצו לי לצאת מכל
הענין ולומר למשטרה שאין בדעתי להתלונן
פלל, כדי לשכך את חמתם של ה־רקסס.
אפילו במשטרה היו כמד. שוטרים
יהודיים שלחשו ליי באוזן :״למה באת
בכלל לכאן?! המשטרה לא יכולה להכריח
אותך להתלונן אם אינך רוצה. בכלל, הכנסת
את עצמך לצרות.׳׳ למשטרה היה ענין רב
לגולל את הסיפור בפומבי, מפני שזו
לא בעיה שלי בלבד, אלא אחת הבעיות הרציניות
כיותר כאן.

הנוצץ״ את תפקיד התובע, במחזה שיוצג
במקדם על־ידי אסירים ואילו ״האדם השלישי.
יהיה סניגור הנאשם רו ס א ־גו ס ע:
בעפולה, לאחר שדיירי אחת הדירות חשבו
בי סובן־הספרים שנכנס במקרה לביתם הוא
הרופא לו חיכו משעות הבוקר, ניצל הסוכן
את הטעות, הפשיט ובדק את האשד,
החולד״ הובא למשפט לאחר שנתגלתה זהותו
האמיתית חכמת חיים: בתל•
אביב, לאחר שחיכתה למעלה משעה לידיד
שלא בא לפגישה, צנחה נערה בת 17 על
המדרכה מתעלפת, הידיעה, כשהתעוררה,
כי ״לעולם לא תסמוך עוד על גברים.״

״ חפשאת הא
שד האשה
הצרכנית, האשד. הלקוחה
שבידיה מרוכז
עיקר תקציב
משק הבית. בסיסמה
זו ייצאים כיום
לא רק יצרני מזון
ואפנה, אלא גם מוסדות
כלכליים ופיננסיים.
כמנהג הבנקים
הגדולים בעולם,
מציע גם בנק לאומי
לישראל את שרותיו
המיוחדים לצבור הנשים.
מאשתקד נהוג
על ידו בכל סניפיו
•יום האשה״ ובעקבותיו
נפתחה בהנהלתו
המרכזית ב־תל־אביב
לשכת יעוץ
לנשים, הראשונה מסוגה
בארץ. הנסיון
הוכיח את עצמו.
מאות נשים פנו במשך
השנה לבנק
בכתב ובעל-פה והשיחו
בפניו את משאלותיהן ודאגיתיהן. חלק מהן היו בשטח
ההשקעות וההלואית ומצאו את עזרת הבנק.וחלק — היו בעלית
אופי משפחתי יותר שהבנק לא יכול היהכמובן לעזורבפתרונן.
עם הפונות נמנו נשים מכל החוגים ומכל חלקי הארץ, ומן הראוי
לציין — בחלקן הגדול נשים בגיל לא צעיר. לכל סניה ניתן טפול
אישי וסודי כאחד.
השנה החליט בנק לאומי לחדש את המסורת ובשבוע שעבר נחוג

יצאו לאור
10 £ן

מרגריטה מוג רו

י אלו־יא לו
מהסרט ״תותחי נברוך

מירציה
פ פי ט ו

11י ד ן

שוב בבנק על סניפיו. יום האשד,־ .במשרדו הראשי בתל־אביב
התקיים מעין. כנס״ של נשים — לקוחות מכל חלקי הארץ. במיוחד
נועדה המסיבה ללקוחות הבנק מאיזורי הפיתוח, ישובי החקלאות
ומרכזי עליה חדשה. שתי הנציגות הקיצוניות מדרום (אילת) ומצפון
(קרית שמונה) הוטסו לתל־אביב באוירון. את נצרת, למשל, ייצגו
שתי הגברות אשר בתמונה, הגברת עליזה אלבגלי (מימין) והגברת
ג׳אנט מוסאלם.

צ׳ה צ׳ה צ׳ה

מושרים על־ידי

0ס£מ11110 0
המופיעים בסרט ״ לילות
אתונה ״ עם אליקי

בלוריתך יפה ושופעת ועליה גאותך, אך שערותיך החלו נושרות
לאחרונה וסכנת התקרחות צפויה לך. הסיבה היא ששרשי שערותיך
נפגעו ממחסור בחמרי הזנה ובחמרים היוצרים את השער, קצב
הצמחתם אינו מדב־ק את הנשירה הטבעית והשער שהם מצמיחים,
רופף ואינו מחובר לשרשיו כראוי.
הטפול היומיומי ב״אליקסיר״ מזין את השרשים בחמרים אשר מהם
נוצר השיער, גם אם תגבר הנשירה בתקופת הטפול הראשונה, דע,
כי נושרות השערות הרופפות ואילו השרשים מתחזקים והשיער
החדש הצומח כתוצאה מהטיפול יהיה חזק יותר ולא בנקל יתלש.
טיפול יומיומי ב״אליקסיר״ — במשך מספר חדשים — מסייע
לצמיחת שיער איתן מתוך שורש שהוזן היטב. שערך אל תזניח!
החל בטפול ב״אליקסיר״ עוד דיום !

הופיע הספר
פרוס• ליא ון

ת״א, ר1ז׳ שינקין 17
בית הספר הידוע
לרקודים מודרניים
ואקסצנטריים

סוף השנה

הוצאת. א נק ור״

.,ח>עו המיניים״

מאתד״ר פריץ קאהן
הספר מדריך את הצעיר והצעירה בדרך הגורלית והרת הסכנות
של חיי המין
הספר הופיע בשוויץ ב־ 17 מהדורות ותורגם להרבה שפות.
לדעת מומחים זהו הספר הטוב ביותר בשטח זה.
ה מ חי ר 6.90 :ל״י
המכירה הראשית: הוצאת אח יאםף ירושלים.
סוכנות ב רו ב פ מן בע״מ, תל־אביב.

המובחר בדברי ג׳דסי וסריגה
מעילי גשם • חליפות סווייד

על השונה והמשיתף בין ממשלת־ישראל
לממשלת בריטניה סיפר השבוע שר־המשפ־טים
לשעבר, ח״בפנהס רוז* ,בהרצאה
על הדימוקרטיה הישראלית. לדבריו, בשתיהן
אסור לעשן בישיבות. אך לעומת
זאת בישיבות הישראליות שותים תה ואוכלים
סירות — דבר שהשרים הבריטיים
אף לא יעלו על דעתם בעקבות סיפורו
של רוזן, נזכר ח״ב מפלגתו יו ס ף
ס ר דין, בימי כהונתו כשר בריאות ב־ממשלת־ישראל.
באותם הימים התמרדו חברי
הממשלה, החליטו להתיר את העישון.
היתר זה בוטל רק לאחרונה, כשלממשלה
חזר שר המשפטים החדש, ד ב יו ס ף,
שהוא אלרגי לעשן סיגריות. עתה נאלצים
חברי הממשלה המעשנים להזדקק לחדר
קטן, הסמוך לחדר הישיבות, בו הט מעשנים
ומאזינים לנאמר בישיבה עצמה. הנזקקת
הראשית לחדר העישון: שרת־החוץ
גו לדהמ אי ר חבוי ההנהלה הציונית,
שהתכנסו בירושלים בראשותו של
נשיאם נ הו ם גו ל ד מן, התפלאו לראות
שגולדמן לא נראה נרגש כלל בגלל ההאשמות
האחרונות של העיתונות הסובייטית

אם נשירה פוגעת
גבלוריתד היפה והשופעת...

השלאגרים היווניים האחרונים

פי ג ה

א שים

קטע מהפלאקאט של תומרקין
נקמח

נגד ישראל והציונות. הוא הסביר את הפליית
היהודים בהתפתחות הטבעית של ארץ,
שהיתר, בזמנו בלתי־מפותחת. בייחוד התעכב
גולדמן על היעלמם של היהודים מ־שרות־החוץ
הרוסי. :כשהייתי בחבר הלאו־מים
בשויייץ, פגשתי שם את מקסים
ליטכינוב, שר־החיץ הסובייטי היהודי,
כשד, א מלווה ב־ 11 יהודים. שאלתי אותו:
,בשביל מד אתה מביא כל כך הרבה
יהודים, כדי להתפלל במנין?׳ ליטבינוב,
שלא הצטיין בחוש־הומור, הסביר לי שהוא
צריך אנשים שידעו ארבע שפות לפחות,
וכאלה יש ברוסיה רק יהודים. מאז
התפתחה כנראה ברית־המועצות, ושוב אינה
נזקקת ליהודיה.״

* קו רתח מו ר ה
כיצד פתר את בעיית השפה המשותפת
עם העוזרת העברית? על כך סיפר השבוע
מיופה־הכוזז הקנדי בישראל, ג אן־־מארי
דרי. דרי הקנדי־צרפתי נשוי למקסיקאית
בשם מריה־אלנה, ובתם בת ה־ ,3קולט,
הולכת לגן־הילדים בצהלה. קולט, המדברת
צרפתית עם אביה וספרדית עם אמה, משמשת
בעברית תורגמנית בין הוריה והעוזרת
לא כדאי לריב עם הצייר יגאל
תומרקין. כך יסתבר בקרוב גם לחיים
גמזו. גמזו הציע ליגאל להשתתף השנה
בביאנלה של סן־פאולו בבראזיל. אולם ברגע
האחרון ממש, אחרי שתומרקין כבר
הודיע על השתתפותו בקאטאלוג של תערוכתו
בפאריס, שינה גמזו את דעתו,
ביטל את ההזמנה. השבוע הכין תומרקין
סלאקאם לתערוכתו שתיפתח בימים הקרובים
בביתן הלנה רובינשטיין בתל־אביב.
הפלאקאט מורכב בעיקרו משורה של מת־רות־עתונים
בשפות שונות. אחת הכותרות
נראית כאילו היא כתובה צרפתית. רק חדיר,עין
ישימו לב שהכותרת היא באותיות
עבריות מסוגננות, ולשונה :״גמזו חמור״
להצגה בית במצב סוב של משה
שמיר בתיאטרון זוית, נערכו כמה חזרות
כלליות בקיבוץ כפר־מסריק, בו מצאו השחקנים
את האולם היחידי אותו יכלו לקבל.
בזמן החזרות נכנם התרבותניק של הקיבוץ
וישב לחזות בהצגה. באמצע המחזה קם
ויצא מן האולם. השחקנים לא הרגישו בנוח,
כאשר הצופה היחיד קם ועוזב באמצע
חהצגה, אבל לא זזעזו לגשת אליו

חעו־לס זוווז *12/

אלים מקשיבה לנגינת צ׳טמן (ליד הפסנתר)* הפרצח לשאלו. למחרת, כאשר שוב נשנה אותו עד שהגיע לרדיו) והודיע לו שהוא מתנגד
מעשה בדיוק, לא התאפק שחקן התיאטרון במפורש לצרופו. ההודעה לא הפריעה לשמואל
עצמון ושאל, :״תגיד לי, מה לא ערן, שיתחיל לעבוד בקרוב כאחד מאנשי
מצא חן בעיניך, שעזבת את ההצגה באמי היומן כתבת מעריב עופרה אלי
צעז -״או, זה שום דבר -,ענה האיש ,״אני גון ניראית לאחרונה מבקרת תכופות את
רפתן, והייתי מוכרח לצת לחליבת־לילה׳ -.שר־האוצר לוי אשכול, בעת שהשר
אחד משידורי הרדיו, בו הכריזו שוהה בתל־אביב. הסברה של עופרה לבינציגי
תנועת־המושבים על עצמם כעל דוג קורים :״אני עוסקת בכתיבת ספר על אשמה
חיד, לכל המדינה, הרגיז את המבקר תו המנוחה של אשכול על חושו
בועז עכרון עד כדי כך שנזכר ב״בת המסחרי המפותח של אפריים (חד גדיא)
אחת ממשקי הקיבוץ הארצי, בעמק יזרעאל, קישץ העיד השבוע העתונאי נתן דוג־שנפיחותה
ורום־אפה היו בלתי־נסבלים. כ כיץ, שעה שסיפר על תנאי החוזה של
שחקרתי אותה על שום מה היוהרה ה קישון עם תיאטרון אהד בענייני הכנסותיו
נוראה הזאת, נתברר שהעם היהודי הוא מהצגת הכתובה. לסי החוזה קיבל קישון:
הטוב שבכל העמים, פרט אולי לרוסי, ארבעה אחוזים מהכנסות חמישים ההצגות
והישוב העברי הוא השאור שבעיסת העם הראשונות של המחזה, שישה אחוזים מהיהודי,
ותנועת הפועלים היא חלוץ הי החמישים הבאות, וסכל הצגה שמעל הצגת־שוב,
והתנועה הקיבוצית היא העילית ש המאה הוא מקבל שמונה אחוזים. מאחר
בתנועת הפועלים, וקיבוצי השומר הצעיר שהכתובה הוצגה כבר 180 טעמים, מגיעה
הם הנפלאים שבכל התנועה הקיבוצית, ו הכנסתו של קישון ל־ 4000 לירות לחודש.
הקיבוץ שלה, כידוע היטב, הוא הסוב ש -להכנסה כזו לא זכה עדיין שום מחבר
בקיבוצי השומר הצעיר, והנוער יליד ה ישראלי אחר בכעס רב עזבה
קבוץ הוא תקוותו וגאוותו, והיא החתיכה הזמרת האורחת מג׳מאייקה, כרכרה היל*
החמודה והתשוקה ביותר של הנוער -.רק טון, את בימת בידור .62 לפני ההופעה
בסוד גילה עברון כי הבת היתה מבית -עשתה ברברה חזרות רבות לביצוע פומבי
אלפא, וכי הוא נתקל בה לפני שנים רבות, של ריקוד הטוויסט, אולם ברגע האחרון רמז
כשהיה נוטר במשטרת הישובים העבריים. לה מנחה התכנית, עזייה רפפורט,
כי תיאלץ לוותר על הריקוד, בגלל התנגדות

מארגני התכנית שני נגני הבלוז

ה טווי ס ט פו ר
הכושיים, וילי (.ווי״) דיקסון ופיטר השבוע גרם
בקול־ישראל
למחלוקת קשה
(״ממפיס סלים״) צ ־טמן, המופיעים ב־השבועון
רדי, זצ״ל, כאשר ניסה מנהל המועדון של אילקה ואביבה, כבר הצליחו
קוד־ישראד, חנון גבתון, לצרף את כתב לרכוש לפחות מעריצה נלהבת אחת. זוהי
השבועון, ע רן שו ר ר, לצוות כתבי יומן־ אלים כונדפילד הבלונדית, לשעבר חבהחדשות.
עורך היומן, יורם רונן, הודיע רת להקת פיקוד המרכז. אליס היא לא
לגיכתון שלדעתי אין ערן מתאים ליומן רק מעריצה גדולה של הבלוז, אלא גם
ועל כן אין הוא מסכים לצירופו. אך של הפסנתרן פיטר צ׳טמן. נראה שההערצה
גיבתון החליט בכל זאת לצרף את האיש, היא הדדית, שכן פיטר הציע לאליס לקחתה
כלפיו חש עדיין חובה מוסרית. יורם ניסה עמו, כשיעזוב את הארץ, לסיור באירופה
נסיין נוסף. הוא פנה אל האיש (שהתחיל ולארצות־הברית. פיטר הוא נשוי ואב לאראת
דרכו בעתונות הישראלית כסדר בעתון בעה ילדים. אלים מעוניינת בו, לדבריה,
זבו, כשהוא כותב בשעות הסנאי ביקורות רק מבחינה מוסיקלית. היא תשיר, והוא
דדיו, עכר משם בזה אחר זה את מחלקת -ילווה אותה בפסנתר.
ההסברה של מפא״י, מחלקת הפירסום ב־משרד־החקלאות,
עריכת תכניות בגלי־צה״ל
• מנגן בקונסר־באס: וידי דיקסון.

פ סו ק >

צימע

יום אחרון לקבלת כרכים
יום חמישי, השמיני לפברואר, בין השעות שש עד
שמונה בערב, הוא ההזדמנות האחרונה למסירת כרכי
״העולם הזה -לכריכה.
קבלת הכרכים: במשרדי ״העולם הזה״ ,תל־אביב,
רחוב גליקסון ( 8ע״י ככר דיזנגוף).

השבוע

9׳ ח״כ משה פנה ליגאל אלון, בוויכוח על הפעלת צווי־ריתוק נגד המד,נ־דסים
השובתים :״הכסא עלה לו לראש!״

9הנ״ל לאלון, באותו דיון :״אחה יודע שהנבואה ניטלה וניתנה רק לשני |
סוגים, ואתה שייך רק לאחד מהם!״
9ח״כ ויקטור שם*ט 1כ, באותו דיון :״הצווים יותר משריתקו את השוב־ |
תים, עשויים לרתק את השר לממשלה שאינה מנויה דווקא על תוכנית מפלגתו !

של שר העבודה!-
9מזכיר ההסתדרות אהרון כקר, על המהנדסים השובתים :״הם יכו־ |
לים לרצות לעזוב את ההסתדרות, ההסתדרות לא תעזוב אותם!״
9מודעת פרסומת של קולנוע ״אורגיל״ הירושלמי :״שביתת |
המהנדסים נמשכת, שביתת הריפאים מתחילה, שביתת המורים מתחדשת, שביתת |
האקדמאים בדיון — רק קולנוע אורגיד עובד ללא הפסק!״

חע! *1

לכל קונה של
0 £ 8או? 1 0 7 ? 0א 0 0
כשלל גוונים
מודרניים

קולנוע
סרטי
ה ש רי ףהרשתאתהמ תו ם
אשת היל (תד־אביב, תל־אביב; 8ר־צות־הברית)
דבי ריינולוס מנסר, לש,זק במין
אנדרוגינוס קולנועי, שהוא ססק־קומדיה
ספק־מלודרמד, רגשנית.
דבי הטובה, הזוכה עדיין לאשראי בשל
העובדה שאדי העדיף את ליז, גויסה לשאת
על כתפיה משא שהועמס בעבר רק על
כתפיהם הרחבות של גברתנים מסוגו של
גרי קופר. הוטל עליה להיות האיש־הטוב
במערבון — לא־יוצלח. מסכן, המתגלה לפתע
כגיבור, אוזר אומץ לעמ ד בפני כל
קליעי האקדחים וכל הרע שבעולם, וכמובן
מציל עיירה שלמה וזוכה בכוכב השריף.
המיוהד שבסיפור זה, והמגוחך שבו, היה
צריך להיות בעובדה, שהפעם לוחם קלאסי
זה הוא אשד״
דבי, אלמנה ניו־יורקית ואם לשני ילדים,
יוצאת לחפש את עתידה במערב, במדינת
אריזונה. שם היא עוברת את כל
השלבים השיגרתיים שבהפיכת עירוני ל־פועל־חווה.
נעשית סלע־מהלוקת בין הטמבל
של העיירה (אגדי גריפית) לבין המושחת
היפה שלה (סטיב פורסם) .שלא במתטון
היא מגלה את שחיתותו של השריף המקומי,
לוחמת בו ויוצאת כשידה על העליונה.
מלבד כוכב השריף היא נוטלת לעצמה גם
את המושחת־היפה מצפ! רני ידידתו אדומת
השיער (ג׳ולייט פראוז) ,סמל האשה הסער־בונית.
כדי
צחוק, כלי דמעות. עלילה מעין
זו יכולה להיות משעשעת למדי לוא ניצל
אותה וינסנט שרמן, הבמאי, להפקת סאטירה
על המערבונים. אולם לרוע המזל הוא
מנסה לשכנע את הצופים, למרות לעגו ל־שריף־האשה,
שהסיפור מתקבל על הדעת.
ולא רק זאת, הוא אף מנסה לסחוט דמעות,
תוך הזדהות עם צרותיה של השריף.
הצופה עוד יכול לסלוח על שהוא נשאר
ללא צחוק וללא דמעות, אולם אין מחילה
להריסת המיתוס של המערבון. למזלו של
הבמאי, דבי ריינולדם היא חיננית במידה
מספקת כדי להשאיר את הצופה על כסאו
למרות העלילה הפושרת.

הזווער• המגוחכת
מסיכת הביטניקים

(ארמון־דויד,

היקר, הוא אחד מגדולי הגנרלים שהכרתי.״
או ״ כאשר אשתו של המיליונר מתאהבת
בו ולוחשת באזנו. :קח איתי איתך במטוס!״
משיב הנקוק :״אי־אפשר, יש רק
מושב אחד וחגורת ד,בטחון לא תקיף את
שנינו.״
יתר הבדיחות הן נדושות למדי, כמו
הערתו של הנקוק לאיומד, של מעריצתו,
שיש לה שני כדורים באקדחה, אחד עבורה
ואחד עבורו. :קחי את שלי גם בן!״
אולם האכזבה הגדולה בסרט היא כשמתברר
שאין לו, בעצם, מה לימר. מה
שנראה תחילה כביקורת לועגת לאדנות
ד,הדישה, מתגלה בסוף כטעות. יש להבדיל
בין אמנים מודרנים שאין להם מר, להגיד,
לבין כאלה שיש להם מה ל, מר, מסביר
הסרט. חבל שמחבריו לא למדו מלקח זה
בעצמם.
תדריך אלה הסרסיס ה סו צני סכט בו ע זח בטרי
הארץ, אשר העולם הז ה ממליץ לראותם

ספ 1רט

0יום הדין כבירנברג (אלנבי, תל־אביב;
ארנון, ירושלים) — בעיית אחריותם
של שופטים, המיס לפי חוק סושעני, בסרט
המזהיר מפני תחיית הנאציזם, בכל
מקום. ספנסר טרייסי, מקסמיליאן של ו־מרלן
דיטריך בסרטו של סטנלי קרמר.

אמרות

9החותם השכיעי

(מקסים,

אביב) — אינגמר ברגמן מחפש את טעם־
הקיום בסרט פילוסופי אכזרי ומזעזע, על
רקע מגיפת־הדבר באיריפה של ימי הביניים.

0שבעת
המופלאים

שדרות, תל

אביב) — מערבון אנטי־מערבוני, בו הופכים
אנשי־אקדח מקצועיים לאידיאליסטים.
יול ברי נר, הורסט בוכהולץ.

אביב)
ברנדו חשוב

כשנכרים שונאים גחן, תל-
— מרלון ברנדו מציג את מרלון
במערבון איטי, ששום דבר לא
בו מלבד מרלון ברנדו. קארל מאדלן.

• הצמאה לאהבה !אמפיתיאטרון,
חיפה) — שלוש נפשות נקברות תחת מפולת
של יצרים ורגשות. סרט בו צילום וחיתוך
מצויינים מהווים תחליף למשחק.
סימון סניורה.

• רומנו?,ונ׳ולייט (ארמון, חיפה)

תל־אביב; בר־סניה) היא סאטירה עוקצנית
על האמנות המודרנית ועל אורח־החיים — סאטירה משעשעת על המאבק הבינגושי.
הבריטי. יש בה עלילה פעלתנית, דיאלוג פיטר יוסטינוב כתב, ביים ומשחק.
שנון, משחק ובימוי מקצועי. אם על אף
אלה אין היא משעשעת ביותר, הרי הסיבה
לכך נעוצה בהעדר מקוריות. היא נראית
כאוסף קטעים, טובים אמנם, מסידרת קומדיות
בריטיות שכבר מיצו עד תום את
הזוועה המגוחכת שבלבושם ואורח חייהם
האחיד של הפקידים הבריטיים, ואת המעשיר,
הנדושה על ציירים מטורפים העולים
פתאום לגדולה.
טוני הנקוק (אנתוני הנקוק) הוא פקיד
כנ״ל, המואס בחייו ההדגווניים ומחליט
למצוא את עצמו באמנות. הוא יוצא לפאריס
ושם, ב,זברה בוהמית של אקסיסטנציאליסטים
הוא מתגלה כמיסד האסכולה
האינפנסיל־ת בציור. בזכות מבקר־אמנות,
המגלה בחדרו אח ציוריו של חברו, הוא
עולה לגדולה, הופך לאמן מפורסם. עד
לרגע בו הוא מחזיר את הכתר לחברו
הצעיר, שצייר את הציורים אשר יוחסו לו.
תפריט של כמיקום. יותר מכל סרט
אחר, מזכיר סרט זה את סרטו של אלק
גינס נסד וגאון. לא רק שהנושא דומה,
אלא שאפילו סצינות מסויימות, כמו נפילתו
של פסל זוועות מודרני לקומה התחתית,
מועתקות במדוייק. אלא שסרטו של
גינס היה טרגדיה אנושית נוגעת ללב,
ויצירה אמנותית מעמיקה* ואילו סרטו של
הנקוק הוא שטחי וקלוש.
הנקיק, כוכב הטלביזיה הבריטית, שזה
לו סרטו הראשון, הוא דמות מגושמת
ועגומה, המזכיר טיפוסי־בד כצ׳ארלם לוה״
טון ומישל סימון, אם כי הוא נאה מהם.
אין הוא מסוגל לעשות לאורך סרט מלא
את מה שהוא מצליח לעשות בתכניתו הקצרה
בטלביזיה. העוזיות, המבט המטורף
והטקסט העוקצני, שהוא השתתף בכתיבתו,
הם מזון למנה קטנה בלבד.
רוב בדיחותיו של הנקוק מבוססות על
אי־הבנר. בדיאלוג. כאשר מבקר האמנות
ג׳ולייט פראוז כן,אשת חיל״
שלו (ג׳ורג סנדרס) מציע לו. :ניסע למוני
סה* (קרלו^ משיב הנקוק. :אח, מונטי
חשריף חית אשת

האלים

שני תרנגול •ס
הכדורגל הישראלי, שספג לאחרונה מכות
קשות ער מגרשי־הספורט בחוץ־לארץ, קיבל
השבוע מכה נוספת, הפעם על שולחן
הדי! נים הירוק ובזירה האישית של מאבק
עסקני־כדורגל מקצועיים. כתוצאה מריב
סמכויות ממושך בין ארגון־המאמנים הישראלי
לבין ההתאחדות־לכד, רגל, ע ,כבה פעולת
ההדרכה בין תלמידי נתי־הספר התיכוניים.

היתר. זו הפעולה הראשונה בספורט
הישראלי שפוצצד, בגלל ריב אישי בין
שני עסקנים מקצועיים, או בגלל ריב סמכויות
שצמח מריב אישי כזה. לא היד,
זה גם הסיכסוך הראשון בין שני הארגונים
העוסקים בכדורגל, אך הפעם פוצצה
הפעולה הממלכתית הראשונה למען הכדורגל.
מקלחת״חתקפית.
הסיכסוך בין ההתאחדות
לארגון פרץ לפני כשנה וחצי, מהעם
הקמת הארגון שמטרתו היתד, להגן
על ענייני המקצוע של המאמנים. ההתאחדות
סירבה להכיר בארגון, כי הששה מתביעתו
לשתפו בהנהלתה. לאחר שנת־ריב
שלמה, סוכמה הצעת פשרה. אז עשה הארגון
צעד נוסף, לפני כחצי שנה, שהרגיז
ופגע אישית ביושב־ראש הר,תאחד׳ ת הישראלית,
צבי (.בעל הצלקת״) ברים: היה
זד, מינויו של אלוף־משנה שמואל סוחר
לנשיא ארגון המאמנים.
שמואל סוחר 45 היה עד לפני ארבע
שנים אחד האישים הבולטים בכדורגל הישראלי.
הוא היה מרכיב הנבחרת הישראלית,
בצד המאמן האנגלי הנרי גיבונם.
השליש הראשי בצה״ל, יצא מספר פעמים
עם הנבחרת למסעותיו, בחוץ־לארץ, השתתף
בין השאר במסע הכשלונות באסיה.
לאחר שחזר משם תקף סוחר קשית את
התנהגות השחקנים, זכה למקלחת־התקפות
תוזרת מן השחקנים עצמם. אך סותר סולק
מפעילותו בנבחרת רק לאחר שהסתכסך
אישית עם צבי ברים עצמו. על סיבת ה־סיכסוך
בין השניים הועלו סברות שונות.
התוצאה היתה אחת: סוחר סולק, הפך
להיות יושב־ראש ועדת הספורט של צד,״ל,
המתין לשעת־כושר.
ההזדמנות נפלה לידי הקצין, שנתקף
בינתיים במחלת־לב, בדיוק בתקופה בה
הוצע לו מינוי ממושך במסגרת משרד־החוץ
הישראלי. בגלל מחלתו והסיכוי לחזור לפעילות
דרך נשיאות ארנון המאמנים, ויתר
סוחר על המינוי ונכנס בכל לבו למאבק.
ע רי קממלכתי. אך מול סוחר שואף־
הקרבות ניצב תרנגול־קרב לא פחות מנוסה.
הריב האישי בין סוחר לברים הביא בעקבותיי
לניתוק כל מגע ממשי בין ההתאחדות
לארגון.
השניים החלו להילחם איש ברעהו בכל
אמצעי הפרסום וברים, שלא הסתפק בכך,
ניסה לשבור את המאמנים על-ידי הצעה
מפתה לכדורגלנים: ליטול על עצמם את
אימוני הכדורגל בבתי־הספר התיכוניים. הכדורגלנים
התפתו, אך נרתעו ברגע האחרון
וההתאחדות נשארה ללא מוצא.
במצב זה החליט צבי ברים להודיע על
פרישת ההתאחדות מכל פעילות בשדה־התינוך.
הוא קיווה לשתק בכך את הפעולה
המובטחת, להראות לכולם שבלעדיו לא
יזוז דבר, אך דווקא זה דירבן את סוחר
הנמרץ להוכיח את יכולתו. הוא החל מיו

להפעיל את כל קשריו בוי לחדור לבתי־הספר
בעזרת המועצות־ד,מקומיות.
בסערת הויכוח הגדול נעלם מעיני־כל,
שמא״נים מקומיים כבר פועלים בגתי־ספר
בעזרת מועצות־מקומיות במקומות שונים
ברחבי הארץ. בחיפה, למשל, עושה את זאת
מאמנה לשעבר של מכסי ה,.קומי, דג׳ה
סרקש, ובסבריה עושה זאת צבי סוסנובש־קי.
סוחר ניסה לעשות זאת גם בתל־אביב.
השבוע עדיין לא נשאו מאמצים אלה פרי.
לעומת זאת בלטה עריקתו של האחראי
הממשלתי לספורט הישראלי. מנהל רשות־הספורט,
ד,צנ>ין היוגוסלבי ראובן דפני (,)39
לא ויתר בעיצומו של המשבר הגדול על
תורו לנסוע לחוץ־לארץ, המריא לפני זמן
קצר לארצות־הברית לאסוף כספים למגבית־המאוחדת.
את הדאגה לספורט השאיר לעסקנים.
כדורגל הרגר
וט 3ו*

על מישחל, חצי־גמר הגביע, כד
ניצחה מבכי תל־אכיכ את הפועל
כאר־שכע כתוצה ,1>:3מדווח
שייע נלזר:
כולם שואלים אותי:
מה פתאום אתם מפסידים
בל הזמן ודוזקא
השבוע הצלחתם לנצח
את הפועל באר־שבע ז
הסיבה היא פשיטהמאד:
אני כבר שנתיים לא
ראיתי את הנשיא ובאמת
כבר הגיע הזמן
שהוא יראה אותי, ילחץ
לי את היד ואולי יושיט
לי את הגביע הגדול — מי יודען אבל
במדליה־כסף בטח נזכר. את זה כבר עשינו
השבוע בירושלים.
על מה שקרה בעיר הזאת על המיגרש
בטח כולכם קראתם, אבל מה שר,יה מסביב
— רק אני אוכל לספר לכם. באר־שבע, אחרי
שניצחו את ד,פ על תל־אביב ואתרי ש־תל־אביב
ניצחו אותנו ,0:3חשבו שאנחנו
כבר לא פירמה ואפשר לנצח אותנו בקלות.
אבל ליתר בטחון הם באו שבוע
לפגי הזמן לירישלים והתאמנו כל הזמן במגרש.
הם גם שיחקו משחק נגד האוניברסיטה
ואפילו ניצחו אותם .2:4
אנחנו, לעומת זאת, המשכנו להתאמן כרגיל
ולהפסיד כרגיל. אבל החלטנו הפעם
לנסות לבוא לירושלים יום לפני הזמן —
וזה היה ווזקא רעיון טוב.
עלייה לדנל. את המיגרש עצמו מי
שמכיר אותו לא היה מכיר אותו בזמן זד
מישחק. באר־שבע הביאו אתם חצי־העיר,
איזה כמה־עשרות שלטים וראש־עיר אחד —
של באר־שבע, כמובן. השלטים זה היה
משהו מיוחד. אם מישהו היה בא למיגרש
בלי לדעת, היד, בטוח שאלה בחירות. הם
באו כמו בעלייה לרגל, על כל שלט היה
כתוב משהו וכל האלפים שבאו מהנגב
התחילו לצעוק כשרק נכנסנו למיגרש.
לי צעקו, כמובן, הכי הרבה :״הביתה,
הביתה1״
״בסדר,״ אמרתי להם ,״רק נשחק ואני
אלך הביתה!״
כשהלכנו הביתה אחרי המישחק שמענו
שהפועל פתח־חקווה הצליחו להוביל את
מכבי חיפה ישר נגדנו למישחק הגביע. כל
הכבוד למכבי חיפה על הנצהון שלהם על
האלופים. הם מתחילים ללכת בעקבותינו.
אומנם אנחנו הוצאנו את סתח־תקווה ב־, 1:7
אבל גם 1:5זו תוצאה שאין מה להתבייש
נד -איך שלא יהיה, להתראות בנמר.
הפולס וזח 4מ ו

השבוננ נם גנרה הארץ נום הננצרה שר כנופיית נננרים הר־אביביים
שהודו בבצום נושרות פריצות וגניבת נזכוניוה ב־נזוזציה
השנה האוזרונה. רוב זזברי הכנופיה, שהשתייכו ר־
*יי ול ס חו ש בי ם היום שחברת הקסטל היא כנוסייד,
ן ן ^ של פושעים. בטח שיחשבו כך אחרי כל מד. שנכתב
עלינו בעתונות בימים האחרונים. אבל אף אחד לא
שואל את עצמו למה ואיך הגיעו החברה למצב כזה. פעם
היו מתעניינים עוד במה שקשור בבני־טובינק היום — כלום.
כשהקמנו את חברת הקסטל, לפני יותר מארבע שנים,
היינו חברה בני 14־ 15 כמו כל חברה־סלונית אחרת בתל-
אביב. היו אצלנו בנים ובנות — בהתחלה עשרה זוגות
בערך — שהתיאשו מתנועות־נוער וכל הבלבול־מוח הזה,
והחליטו לעשות חברה לבד. היינו נפגשים בבתים פרטיים
ועושים מסיבות עם משקאות ואחר־כן־ גם עם סיגריות.
אבל כפו כל חברה תל־אביבית, חיפשנו שם מתאים.
בסוף החלטנו להקרא חברת הקסטל, כי נפגשנו תמיד ליד
מלון־הקסטל, בצפון.

!וניי ח,

ה _3פרן
הפרוע]

מל מכ רמהז מיי כי

ךימש! * השנה הזאת הצטרפו אקינו הרבה ח״רה,
! * בני ם ובנות. בעיקר ממשפחות צפון־תל־אביביות מכובדות•
ילדי מנהלים, מזכירי־איגודים, בעלי־בתי־חרושת ואפילו
בנים של שוטרים.
מקום המפגש שלנו השתנה, אמנם — אבל לא השם.
היינו נפגשים תמיד ליד הבית־הלבן מיום־העצמאות הראשון.
כל אחד יודע שאם אין לו מה לעשות בערב, ימצא שם
תמיד מישהו מהחברה. אם לא, אז לפחות ימצא הודעה
חדשה, כתובה בעפרון, על קיר הבית, לפעמים בצרוף קללה.
ביוס־העצמאות השני החלטנו לעשות מדורה באותו מקום.
היתד, בעיה של אוכל. רוב החברה לא עבדו ולא ידענו
מניין ניקח כסף. בערך שער, לפני שהיינו צריכים להתאסף,
עברתי עם חבר שלי ליד מגרשי מכירת־מכוניות ברחוב
ארלוזורוב. פתאום ראיתי בין שיחים מקרר ולידו ארגזים.
ניגשנו ופתחנו את המקרר ומצאנו שם איזה חמש־עשרה
קילו בשר לסטייקים, שמישהו הכין בשביל למכור בערב.
מלאנו שק ורצינו להסתלק. אבל זה היה כבד.
מגרש־החניה שליד תחנת־הרכבת לא היה רחוק משם.
ניגשתי ,״הרמתי׳׳ למברטה ואחרי ששמנו עליה את הבשר,
נסענו לחבר׳ה.
כל הלילה בילינו על שפת־ד,ירקון. לפנות בוקר החלטנו
לנסוע לחוף הרצליה להתרחץ קצת בים ..אבל לא היה
לנו במה. לכמה חברה היו אומנם אופניים. אבל זה לא
עסק לנסוע עד הרצליה באופניים וגם אם נרצה ״להרים׳׳
איזה סכסי אחד זה לא יספיק לכולם. האפשרות היחידה
היתד, להשיג אוטובוס.
מול המגרש הריק של דן עמד טייגו. נכנסתי לתוכו
והורדתי את המספר ושמתי במקום שלט, נסיעה מיוחדת׳׳,
כדי שלא יהיו בעיות עם המשטרה. כולם נכנסו ואת
האופניים העמסנו על הגג. נסעתי עד הרצליה כשאני נותן
כל פעם לחבר׳ה לנהוג. ירדנו עם הס־יגר לחוף. שחינו
ונתנו גם לו לשחות קצת. לא בגלל שיש לנו לב טוב, רק
שאחד מהחבר׳ה נכנס למים ואמר שהוא לא יוצא עד שלא
אבוא לקחת אותו משם עם המכונה. לא היתד. לי ברירה
ונכנסתי לים עם הסיינר. אני במוח שהוא לא היה יוצא
אחרת, כי אצלנו מלה — זה מלה.
זאת היתר, הגניבה הרצינית הראשונה שלנו-אחרי זה
כבר הלך הכל במהירות.

ריח, אחרי שהוציאו ממנו מיים לנגב. יום אחד עברנו
וראינו המון דגים, שמתו מהסרחון, צפים על המיים. עוד
באותו לילה עברנו בסירה ואספנו דגים. שמנו עליהם
מלח ושטפנו אותם עד שיצא הריח. בבוקר מכרנו אותם
בשוק־הכרמל בתשעים גרוש קילו.
באותה תקופה התחלנו גם לסחוב מכוניות בקבלנות.
יושבים בערב, אין רה לעשות, הולכים ״להרים״ מכונה.
היו לנו כל מיני שיטות. לפעמים היינו מחכים עד שבעל-
המכונית י!,נד, אותה וכשהיה עולה הביתה היינו סוחבים

לקח לשכה -

ף • יו םהעצמאות לפני ארבע שנים התווי ../ה״ס־ה
./״ממש, זאת אומרת לא הרבה חבר׳ה, אבל מגובשים.
חיפשנו כל ליל־העצמאות איפה לבלות ובסוף מצאנו מקום
מתאים ליד הירקון, על יד בית קטן לבן של חברת־החשמל,
שבפנים עמד טרנספורמטור. החלטנו לעשות שם מדורה,
אבל לא היתד, מוזיקה בשביל לרקוד. אצלנו היו הרבה
חבר׳ד, שעבדו בחשמלאות. א!.ד מהם הביא מהבית בית־מנורה
עם תקעים, טיפס על עמוד החשמל שהיה שם והבריג
את בית־ד,מנורה פנימה. אחר־כך משכנו חוס והיה פטיפון
ומצב־רוח. החלטנו שחבל שהבנות ילכלכו את החצאיית
ואנחנו את המכנסיים הלכנו לבניין של סמינר־הקיבוצים
והוצאנו מאחד הצריפים כעשרים מחצלאות בשביל לשבת.
כשנגמרה האש התחלנו לזרוק את המחצלאות למדורה,
אחת־אחת. לכולם היה מצב־רוח עולמי והלכנו למחסן
המסעדה בסמינר, משם סחבנו קופסאות שימורים.
למחרת בבוקר — אני לא יודע איך — נידע להם
והס רצו להזמין משטרה. א? עוד פחדנו, אספנו כסף
ושילמנו את כל הנזק. אבל הלקח הזה הספיק לנו בדיוק
לשנה אחת — עד יום העצמאות הבא.

זזבורה ״הסם בור״ בצפוך הנניר, היו בנים רנזשפזזוה והיסות
ונזכוברוה. וווו ם יפורו האישי טור אחיד נחזבריה, השופך אור
נור חייי־ההוררוה שר בני־הם ובים, ההט־וררים דאגה בציבור.

דכים מ ס רי חי ם ומנימת

דח*לו? 0

* * חשא ני 4ו 1יטרח לד״יד זה שאצלנו הלך תמיד
3וחכל בלי תיכנון מוקדם. אנחנו הבנים היינו מתאספים
ופתאום נכנס לנו משהו בראש. לא חושבים פעמיים —
והולכים לעשות. פעם, למשל, לא היה לנו כסף. פתאום
נזכרנו שאחרי הירקון יש חווה לגידול פרחים. התאספנו
לילד, אחד, לקחנו סירה מחבר שעבד בהשכרת סירות בירקון,
ועברנו לצד השני. מלאנו כמה שקים בגלדיולות וחזרנו.
בבוקר התביישנו פתאום לעמוד בשוק ולמכור גלדיולות,
אבל כשאין כסף אין ברירה. עמדנו עם הפרחים ביד
וצעקנו ״גילי נילי, גילי גילי,׳׳ כמו שצועקים המוכרים
הוותיקים של הגלדיולות, עד שגמרנו אותן. הרווח —
שלושים גדוש כל אחד.
ראינו שלמכור פרחים זה לא עסק. אולי זה קצת משעשע,
אבל לא מרוויחים כלום. באותו זמן התחיל הירקון להס
תלונות
נגד אלה שהודו בסחיבות. אחרי החקירות לקחו
אותנו לאותו מקום ליד אכסודום ואני הייתי צריך להודיע
להם, לפי פקודת המשטרה, שאנחנו מפרקים את החברה.
עליתי על עמוד בטון ואמרתי :״חבר׳ה, נתפסנו על־ידי
המשטרה ואני מודיע בזה על פרוק החברה. המשטרה
מודיעה שכל מי שייתפס מתאסף, יותר מזוג — ייעצר.״
אבל באותו רגע שירדתי, העברתי ידיעה שמתאספים
בעוד שעתיים ליד גן־החיות. החלטנו לזרוק כמה חבר׳ה
ולהקים חברה בלי גנבים ובלי עסקים עם משטרות, אבל
זה לא הלך כל כך מהר.

״ 8ע ב כי ווןהחץ ״

* באמת כמשךשישהחישיט לא ה׳ ו ״ני_ות.
| זד, היה בגלל המשפטים שהיו לחברה באותו זמן,
אבל עובדה שלא היו יותר עסקים עם סחיבת מבניות.
זאת לא אומרת שלא מצאנו דרך אחרת להשתולל. כל יום
היינו ממציאים תעלול חדש. לא היד, מד, לעשות. אולם
לריקודים לא היה, המשטרה לא נתנה להתאסף, אז היינו
מ,כרתים למצוא משהוא להעביר את הזמן.
היינו, למשל, עובר ם ברחוב ופתאום ר, אים איזה רנו
קטן עומד בכביש. כל אחד היד, תופס אותו מצד אחד
וביחד שמים אותו על המדרכה בין שני עמודים של בית.
אחר כך היינו מתיישבים לראות מה יעשה בעליו כשירד
למטה. לפעמים אפילו היינו אומרים לבעל המכונית שעברנו
רק במקרה ומוכנים לעזור לו להוציא את מכוניתו תמורת
חמש לירות כל אחד.
אחר כך נטפלנו למכונות השוקו. היינו משפשפים גרוש
בקצה, מכניסים אותו במק! ם 25 גרוש ושותים. אם הוא
היה נתקע באמצע היינו מכניסים את היד דרך הפתח איפה
שיוצאת הכוס, תולשים את הצינור ואחרי שהיינו שותים,
היינו נותנים לשאר להישפך. היינו נהנים מות.
נהנינו גם להזיז ולהחליף עמודים של ״אין כניסה״ ושל
״סע בכוון החץ״ .אחרי שהיינו מבלבלים א תם בשדרות
נורדאו פינת־דיזנגוף, היינו מתיישבים להסתכל איך התנועה
נעצרת בגלל הפקקים, עד שהיתר, באה המשטרה ועושה
לכמה נהגים רפורטים.
בסוף ד:.,לטנו שגם זה לא עניין. אספנו את הבנים
והבנות הטובים והקמנו את החברה מחדש. שוב היינו
עושים נשפים בבתים פרסיים, עד שאף לא אחד מההורים
הסכים לתת את הדירה. כי כל פעם שהיינו עושים מסיבה
היה נשבר משהו. זכוכית של שולחן או שמשה. היינו
הרבה חבר׳ה ולא היה פשוט מקום מספיק בדירה אחת
ואפילו גדולה כמו שהיו רוב הדירות של ההורים של
החבר׳ה. הבנו שמוכרחים למצוא אולם.

קראקוביאק במקום צ׳א־צ׳א״צ׳א
^ לכנולמשטרה ואמרנו :״אתם לא ר,צימ שנס

המכונה. או שהיינו בודקים שורה של מכוניות, עד
שהיינו מוצאים אחת עם חלון קצת פתוח. איך מדליקים
אותה זה כבר כל ילד יידע. היינו מציבים שומרים בפינות
הרחוב ואחרי שהמנוע התחיל לעבוד, היינו קופצים פנימה.
סח^נו רק מכוניות חדשות. פחות ממודל 60 61 לא הין
הולך. למר, שאהבנו את המושבים והספיד שלהם, אף־על־פי
שבהתחלה היה קצת קשה להתמצא בכפתורים. הייתי
מסובב כפתור להחליף אורות — פתאום מתחלפת המוזיקה.
אבל התרגלנו לזה מהר מאוד.

חברה בזי, גגבים

** ד שיו םאחד נכנסה המשטרה ל^סק. אני בטוח
3 /שזאת היתד, הלשנה, אבל אני לא יודע עדיין מי היה
המלשין. יום אחד בא אלי אחד החבר׳ה ואמר לי שמחפשים
אח הקסטל במשטרה. הוא לא אמר לי משטרה אלא ״מפלג
הנוער״ .לא ידעתי מה זה ״מפלג״ ,שהיחד, אז מלה חדשה.
חשבתי שאולי רוצים לתת לנו אולם מתאים, אחרי שכל
הזמן היינו מתאספים בבתים פרטיים או מסת־בבים ברחובות
ומזה באו כל הצרות. אספתי את כל הוועד והלכנו לתחנת׳
המשטרה ברחוב מוצקין.
נכנסנו לחדר אחד וישב שם איש לבוש־אזרחית .״אני
מחברת חקסטל,׳׳ אמרתי לו ,״שמעתי שאתם מחפשים חבר׳ה
שלנו ובאתי.״
״מה?״ צעק עלי ,״אתה מהקסט לז טוב מאוד שבאת. תן
לי בבקשה תעודת־זהות שלך.״ לפני שהבנתי מה קרה תפס
את כל הוועד והכנים אותנו למעצר. זה היה בשש אחרי
הצהרים. אחרי שעה, שעה וחצי בערך, עצרו את כל
החברה שהתאספו כאותו ערב בקפה אכסודום, שליד
גמנסיה הרצליה.
הביאו את כולם למשסרה ואחרי שחקרו אוון ם, הגישו

( | תובב ברחובות ונעשה נזקים — סדרו לנו אולם.״
אבל שם אמרו לנו שהדבר היחיד שיכולים להציע זה לה־כנם
לתנועת־נוער. כשבאנו לנועו־העובד ואמרנו שאנחנו
מבקשים אולם בימים שהם לא צריכים אותו, התחילו
להשפיע עלינו לד,כנם למסגרת של התנועה. התחילו להגיד
לנו ״חינוך ו״חשבון־הנפש ועוד כל מיני דברים
כאלה, עד שנמאס לנו וברחנו משם,
הלכנו לקומוניסטים והם הסכימו לתת לנו אולם. בערב
הראשון היה הכל בסדר. היה שם פטפון והיינו מבסוסים.
למוצאי־שבת הזמנו גם הברה מירושלים והתחלנו לעשות
שמח. פתאום הפסיקו לנו את הפטפון באמצע ובמקום
צ׳א־צ׳א־צ׳א שמו לנו קרקוביאק, אחר כך התחילו לדבר כל
מיני פוליטיקה. התעצבנו, כיבינו פתאום את האור ואחרי
שהורדנו את כל הקישוטים והססימות וקרענו את התמונה
של סטאלין שהיתר, על הקיר, הסתלקנו מהאולם כשכל
הספסלים שבורים.
שוב חזרנו לבתים פרטיים. לרוב החברה שללו רשיונות
שהם מהקסטל
נהיגה בגלל שטויות, רק משום שידעו
וגונבים מכוניות. אבל לגנוב לא הפסקנו. לד,יפו, דודקא
בגללזה התחלנו מחדש. חלק מהבנים התגייס בינתיים
לצבא, אבל שום דבר לא השתנה. זה כבר היה בדם. בגלל
כל מיני שוויצים־של־רגע היינו גונבים סיגריות מקיוסקים
וסוחבים ווספות. כך גם התחילה הגניבה בשק״ם תל־השומר.
הייתי אז רק כמה הודשים בצבא, עם עוד חבר מחבורת
הקסטל, שהתגייס יחד אתי. באנו לטק׳׳ס בתל־השומר
ואחרי שאכלנו ראיתי בקבוק ריק על השולחן, שמישהו
שכח ולא לקח את הערבון שלו. הבאתי את הבקבוק למוכר
ובקישתי את הערבון .״זד, לא שלך,״ אמר לי ,״ראיתי
שמצאת אותו על השולחן.״
״אבל מד?,״ אמרתי ,״מישהו שילם בשבילו, אז מה איכפת
לך? למר, שהכסף ישאר אצלך ולא אצלי?״
אבל הוא בשום אופן לא רצה לתת את הערבון .״בסדר!״
אמרתי לו ,״אתר, לא רוצה להחזיר — אני אגנוב לך את
כל הטק״ם הזה!״
אחרי שבוע באתי בערב עם עוד חבר בסטיישן ש״הרמנו״
בתל־אביב ואחרי שפרצנו את החלון האחורי של הטק׳׳ם,
העמסנו את הכל על ד,סטיישן ואחרי שחזרנו לתל־אביב
התחלקנו בסחורה, ואת המשקאות הבאנו למסיבות.
ככה נכנסנו לשוונג של הסחיבות וכבר לא הבדלנו בין
גניבה־סתם לפריצה. הכל הלך בקלות ובלי הרבה מחשבה
ותכנון. עד שלפני כמה שבועות, נתפפנו על־ידי המשטרה.
כמעט נגד כולם הוגשו תביעות משפטיות והם מחכים
למשפט. כעת אני רוצה לשאול: מד, זד, יעזור? תפקיד המשטרה
זה לא רק להכניס חבר׳ה לבית״סוהר, שמשם הם
יצאו יותר גרועים״ צריך לדאוג לנו קודם שלא נגיע לזה.

-יי יייייי — 1 9

י ן 1צ1

סמל זה כמו קרן־קיימת בלי קופסה. הבעיה
העיקרית באותו סמל מסכן, היתר, החיה
המצ-יירת שם, שהיו כאלה שאמרו
עליה שהיא איילה והיו כאלה שאמרו עליה
שהיא עז עם קרנים וזה לא לכבוד למועדון
ציידים ודייגים שהסמל שלו תהיה עז, או,
כמו שהתבטא קיביצר אחד. :עז בהבעה של
היש״.
בין העז־בהבעה־של־תיש ובין חלוקת קבלית
למשלמי כספים, הספקתי לשמוע שיש
כבר 135 חברים רשומים, מהם ־/ס60
ציידים ו־4ל 40 דייגים ושמקבלים חברים
חדשים רק בתנאי שהם קונים מניה ב־100
לירות ומביאים המלצה של שני חברים, המעידים
עליהם שהם אנשים ישרים. קואלי־פיקציות
אחרות לא דורשים, מפני שאיש
אינו מעלה על דעתו שסתם־בן־אדם שאינו
צד ואינו דג ירצה להצטרף למועדון, ש^׳1110
8 0 0 0 8 ?110 8.41,1
חבריו מסתובבים כל היום עם הרהורי רצח
כלפי בעלי־חיים חפים מפשע שלא עשו
אחת העובדות המשמחות ביותר של ה להם כל רע ובזמן שאפילו צנע אין בארץ
ואפשר להשיג סטייקים כמה שרוצים.
שנה, היא ללא כל ספק עובדת קיומו
של מו ע דון הציידים והדייגים בע״נז. סוף״
אבל דוקטור שפירא מסתייג. המועדון
סוף התארגנו דייגי הקרפיונים וציידי ה־ זה לא כל כך בשביל להרוג חיות, כפו
אוטוגרפים ופתחו להם מועדון משותף, בשביל אהבת־הטבע. נמאס לו כבר להסאי־שם
במרתף הבית ברחוב זנגביל ,26 ביר לאנשים שציידים זה לא עם של רע־תל־אביב.
בי־בשר,
אלא של אוהבי־טבע. .יש בינינו
כאלה שאפילו לא אוכלים מה שהם צדים. ב המועדון, דלתות שנפתחו לאחר מיד

נהנים מהאפשרות להיות בחיק הטבע
יום הרביעי בשעה שמונה בערב, נכנסתי ופעולת הציד עצמה. יש הרבה שמחלקים
לשם, ומצאתי אולט כמעט ריק ורק
בצד ,את שלל הציד בין ידידים ומכרים ובלבד גב שתי
ליד מזנון עם מיכל מים חמים,
בדיוק כמו ב שלא יצטרכו לנגוע בזה בעצמם,׳׳ דברי
רות כבודות מכינות תה,
מועדון מילוא. ההבדל היחידי היה, שעל מינות אלה התקבלו בהסכמה על־ידי ההקירות
לא היו תלויות תמונות אבסטרק־ עומדים סביב, ואחד מהם גילה אפילו את
הסיבה. מתברר, שנשי הציידים מסרבות
סיות, אלא שלשה ראשי־פוחלצים של איידג־
בכל תוקף לנקות את סגרי החיות שבעליהן
לות רזות ושני ציורים ריאליסטים של
מביאים הביתה, ועל הציידים לעשית זאת
פילה.
בעצמם. עבודה זו כל כך מאוסה עליהם
כשהזמן התחיל לרוץ, התחיל גם ה שהיא מוציאה להם הרבה מהתענוג של המועדון
להתמלא. ציידים ודייגים נכנסו ב צייד, אלא שהחיים החברתיים במועדון מחערבוביה
וביניהם היה גם היושב ראש, ה זירים אותו. כאן אפשר לבוא פעם בשבוע
דוקטור מלאכי שפירא, והסגן שלו, אלימלך ולדבר על ההצלחות ולהחליף רשמים וגם
זקש. כיוון שהיה זה יום הפגישה השבועי, לשמוע הרצאות איך לאלף כלבים ואיך
היו להם כל מיני עניינים לסדר, שהחשוב להבדיל בין קרפיין לבורי ועוד דברים
ביניהם היה ענין הסמל, שסוף־סוף צריך מועילים כאלה, ומסעם לפעם גם לעריך
להחליט עליו סופית, כי ציידים ודייגים בלי נשף רקודים.

חוץ מזה *,מוסיף ואומר היושב־ראש,.יש לנו גם כזונות מרחיקות לכת. עכשיו
אנחנו שותקים ונמשיך לשתוק עד שנהיה
מבוססים. אבל אחרי שנהיה מבוססים יהיה
לנו פה מרכז לדרישות נגד הממשלה.
שיפסיקו את ההפרעות בציד מצד הקבוצים
וכל מיני חוקים בלתי מתאימים, והשמדת
דגים על־ידי פצצות והרעלת חיות בפתיו־נות*,
אחרי
שקיבלתי את כל ההסברים האלה
וגם תקעו לידי חוזר לחברים שלמדתי ממנו׳
בין היתר, שבעלי המניות יכולים לשכור
את המועדון וכליו לכל מיני שמחות
משפחתיות במחירים מוזלים, ביקשתי לצאת
עמם לציד בשביל לראות את הצייד היהודי
לא רק ליד כוס־תד, במועדון, אלא
ממש בשעת הפעולה, כשהוא רודף עם
רובה ביד ועם כלבים עזים אחרי ארנבת
מסכנה. ברגע זה נאלמו כל הפיות דום
וכל אחד הפנה לי את הגב. הצלם גולדמן,
שהוא מנהל אגף הקליעה, ניסה אמנם לעזור
לי, אבל גם הוא העלה חרס, כי הנ׳יפ שבו
הוא נוסע, היה בתיקונים.
אחרי האכזבה הגדולה מן הציידים, שהשד
יודע למה חששו להראות לי מה הם
מסוגלים לעשות, פניתי אל הדייגים. היה
שם אחד, איזה מיכאל פרייזוס, שהיה
מלא סיפורים כרימון בנוסח ה ב רון
מינכ האוזן . :לתפוס דג? אין דבר פשוט
מזה. אבל בשביל לתפוס דג, צריך לתת לו
לאכול. קודם כל תופסים דג קטן. איך אני
עושה את זה? בימים חמים, לוקחים קערה
עם קמח ומכסים בסמרטוט ובתוך הסמרטוט
עושים חור. שמים את זה בין הסלעים
ותופסים קיפון, זאת אומרת בורי. את
הבורי הזה אני שם על הקרס של החכה
וזורק לים. תולעים לא שמים, מפני שהתולעים
הם רק למים מתוקים. וככה אני
זורק את הקיפון ותופס דגים גדולים. בדרך
כלל אני תופס סלפור של 30 קילו
בממוצע ולפעמים אפילי יותר גדול. פעם
תפסתי דג של 80 קילו, איזה שלושה
מסר אורך. אולי שלוש פעמים נקרע לי
מהוו הגדול. הוא משך לי 160 מטר ניילון
ואם היה נותן עוד סחיבה אחת, בחיי,
שהיה מושך אותי גם כן.״

,הו־הו *,אמרתי. .כל פעם אתה תופס
דגים כאלה?״
.לפעמים.״
״כמה לפעמים ן״
״יש מעט דגים בים־התיכון.׳׳
.כמה זה אצלך מעט?״
.אני יכול לספור לך על הידים כמה דגים
הוצאתי.״
.אז כמה זה בדיוק?״
.השנה רוב הפעמים בלי דגים״.
אפילו זה ניחם אותי קצת, ספני שכדאי
לראות דייג בפעולה אפילו הוא לא תופס
שום דבר. ביקשתי איפה מפרייזוס שירשה
לי להצטרף אליו למסע הדייג הקרוב, אבל
פרייזוס ענה שהוא דג באשדוד ולדאבונו הגדול,
כל המקומות במכונית כבר תפוסים.

ביבר החיות
הלכתי ברחוב וחלפתי על פני נערה
אפריקאית, מהניכות הסמינר
אסייתי. איך שחלפתי על פניה, יצא מהבית
ממול ילד קטן במרוצה, וצעק :״כושית!
כושית!״ הנערה הפנתה אליו את פניה ואמרה
לד בכעס. :בלום פיך!״
כיודן שראיתי אותה כועסת, ניסיתי להרגיעה.
אמרתי לה שהילד בוודאי שלא
התכוון לעלוב בה וזה היה אצלו לכל היותר
בטוי של פליאה וסקרנות וכדי לחזק
את דברי, סיפרתי לה, כי בהיותי בגאנה,
היו רודפים אחרי ילדים קטנים ברחוב וקוראים
אחרי אברוני באי באי שפירושו בשפת
המקום. :אדם לבן שלום שלום״ וכמובן
שלא ראיתי זאת כעלבון.
תלתה בי הנערה זוג עינים גדולות ויפות
ואמרה לי בעצב :״אבל זה לא אותו
הדבר!״
האפריקני־

חמש המלים הללו, זה לא או תו הדבר
שנאמרו במין תוגה חרישית, היכו בליבי
שרשים עמוקים, שלא הצלחתי לעקור במשך
כמה ימים. כל פעם שהייתי פוגש בילד
קטן ברחוב, היה משפט זה חוזר וצף בהכרתי
כשהוא מלוזה רגשי אשמה, עד
שהחלטתי שכדאי לבדוק את הדבר.
חזרתי לאיתו מקום בו פגשתי את הנערה
האפריקאית, אבל לא מצאתי שם את
הילד הקטן שחיפשתי. במקומו מצאתי ילד
קטן אחר. ניגשתי אליו ושאלתי אותו איך
קוראים לאנשים שגוזן עורם כההז
.לא יודע.״
.ואיך קוראים לאיש שחור?״
״כושי,״ אמר הילד.
.מאיפה אתה יודע?״ הקשיתי לשאול.
.מהספר.״
.מאיזה ספר?״
.מספר עם הציורים*.
״תראה לי את הספר?״
הילד לא חיכה לבקשה נוספת. הפנה
פניו לביתו וכעבור חמש דקות חזר אלי
בריצה, כשהוא מנפנף בידו ספרון צבעוני.
נטלתי את הספר והצצתי פנימה. היו שם
כמה סיפורים. היה שם סיפור על חתלתול,
על כלבלב, על עשרה כושים קטנים ועל
דובון שהלך לרקוד ביער.
חתול, כלב, כושי ודוב.

נהאמר \ 7ו ס בו־ א ה *3ד>
ההשכלה לא מפריעה לאף אחד להישאר
בור,

ס !? 01ן מו ר ח ״ די

(המשך מעמוד )7

עצרו. כי סולהן זה פעל בכיוון הממד לרוח ההסברה וההדרכה של צד,״ל, ולמוראל
של חייליו.

הטובים

-ראן?

ן * דימום השיטתי נתן אותותיו המעשיים במיבצע סיני. אומ^ם, קצרו את עיקר
ן | התהילה וההערצה אותם מפקדים וחיילים שהכריעו בקרבות. אך תמיד נמצא מי והודות שיזכיר, כי הנצחון התאפשר במידה לא קסנה הודות לנשק שזה עתה נרכש £-
ליחסים ההדוקים שנוצרו עם צרפת. אדריכל היחסים האלה, כפי שכל קורא עחון בישראל
קרא השכם־והערב, לא היה אלא שמעון פרס. כך שבשמו נקשרו שני הישגים חשובים:
רכישת הנשק והידידות הצרפתיים.
במישטר תקין, יש לכל שר אח שטת־הפעולד, שלו. הוא יכול, כמובן, לשתף פעולה עם
שרים אחרים, או להיעזר בהם. אולם אין שר אחד פולש ללא־רשות לתחומו של משרד
אחר. כל שכן, לא מבלי להפגין את הנימוס המינימלי של מסירת דו׳׳ח מדוייק על הוצאות
אותה פלישה. שמעון פרס, בהפקיעו לעצמו תפקיד קצין־קשר בלעדי עט הצרפתים, פלש
,בכך לתחום משרד־החוץ. הוא עשה זאת ללא רשות שרת החוץ גולדה מאיר, ואף בניגוד
לרצונה המפורש. הגיעו הדברים לידי כך, שגולדה מאיר איימה להתפטר מן הממשלה. כי
שום שרות חוץ אחראי אינו יכול להרשות שאדם מן החוץ יקיים שרות־חוץ פרסי משלו
ויקבע מסמרות מדיניים עם מעצמה זרה. על אחת כמה וכמה, כאשר מעשים אלה יש בהם
כדי להרוס את יחסיו של משרד החוץ עם מדינות אחרות, ואף לשבש את המדיניות
המוצהרת של הממשלה בענייני־חוץ רבים.
אך דויד בן־גוריון עמד מאחורי שמעון פרס. הוא המשיך לטוס חדשות לבקרים לפאריס, י להתרועע עם הגנראלים ואנשי הימין הקיצוני, לזהות יותר ויותר את האינטרסים של
ישראל עם האינטרסים של חבורה פאשיססית, שרק ביקשה לנצל את ישראל כמקל״חובלים
במלחמתה עם ערביי אלג׳יריה. את כל זאת עשה כשליח מוסמך ובלעדי של ״הבטחון״
הישראלי — שם כולל לצה״ל, לרכש ולמדיניות־חוץ.
כבר למהרת מיבצע סיני, התברר כי פירותיו היו בוסר. דויד בן־גוריון נכנע לאולטימטום
האמריקאי לסגת, הטיל את הביצוע על הרמטכ׳׳ל. היתה זו תקופה של משבר אישי
וצבאי חמור עבור משה דיין. יחסיו עם דויד בן־גוריון החריפו עד לנקודת־משבר. לבסוף,
אחרי שהושלמה הנסיגה ואחרי שתם שירותו של דיין כרמסכ׳׳ל, כבר עומעם ברק
הגבורה הצבאית שאפף אותו. הוא פשט את מדיו והלך להיות סטודנט באוניברסיטה של
ירושלים, עד אשר יחלים ביג׳י היכן לשבצו במערך המפלגתי.
בזירת ההתגוששות הבטחונית נשאר יורש אחד: שמעון פרס. הצלחתו המסחררת הוכיחה
שמשתלם יותר להיות עסקן מאשר חייל, איש־מינהל מאשר לוחם. מה עוד, שאין מחליפים
עסקן או פקיד כל ארבע שנים. הקאריירה הצבאית של איש־צבא יכולה להסתיים בגיל
35־ ,40 אחרי שכבר שירת כרמטכ״ל, ואילו לעסקן יש תמיד עתיד.
השבוע, כאשר נערך לראשונה סכם סיום קורס קצינים פומבי בפתח־תקזוה, תבע דויד
בן־גוריון :״הטובים לצבא הקבע!׳׳ בשיחות רבות חזר הרמטכ״ל הנוכחי, צבי צור, והתרעם
על שאין הצעירים המוכשרים ובעלי־ההשכלה מתלהבים לשרת בצבא הקבע. בעייה זו
כאובה לו במיוחד, כי הוא רצה שבתקופת כהונתו יוזרק דם צעיר לעורקי הקצונה המקצועית
של צה״ל. לא פעם שאל: מדוע אין בוגרי האוניברסיטה והטכניון מתנדבים לצבא הקבע?
מדוע חושב הנוער על ג׳ובים, על קאריירה אזרחית?
אולי מפני שבתוך ״מערכת הבטחוך׳ עצמה הוכח כי בעל הג׳וב הנוח, האיש הנוסע
בחליפה מהודרת לבירות העולם הנוצצות, האיש הקונה, מוכר ומנהל, חשוב יותר מזה
הלובש בגדי חאקי, אוכל אבק, מקשה על משפחתו — ובסך הכל רק מגן על בטחון
המדינה.

בעבוט הכא: המאמר
העוני בפידרה ,״מדוע
הלך חיים דפקום?״

מויאא1

למען בריאות ילדיך ...עליך לדעת
שמזרוני ״ספלנדיד״ מיוצרים במיוחד
עבור ילדים ושומרים על בריאותם
בטרם תקנה מזרון עבור ילדיך
בו אוהיווכחבטיבו המעולה
של מזרון ״ספלנדיד״ בכתובות הבאות

תל-אביב:

י. אלפנדרי,
דוד, פסג׳ דיזגגו!?
דירתי, אלנבי 8
נבירצמן, אלנבי 96
במבינו, דיזנגוף 147
פרימה, עמק יזרעאל 2

חדרה־
״פרימה״

הרצל 28

חיפה:
צימרמן,

יפו 36

נתניה:

ברמן יוסך,

הרצל 29

ירושלים:
חמד ,״פרימה״
אלי כן עמוץ, י פו 85

קרית ־ ג ת־
״סולטן״

בת-ים:

ליפשיץ,

בלפור 33

באר־שבע:
רהיטי ״הדר״ ,בית ״רסקו•
אילת:
הנדלם

ת ח ־ תקוה:
אחים ״קרינגל״ חובבי ציון
אחים ״קרינגל״ מול קולנוע ״הדר׳

תבוסה או ! סי ג ה

(המשך סעוזוד )9
ב־נ בנובמבר ההליס עבד אל־נאצר להפסיק מייד ולחלוטין את כל הפעילות המצרית
באוזיר.
קומץ הטייסים המצריים ביצע 155 גיחות בשני הימים הראשונים של הקרבות, בהצלחה
ניכרת. עתה החליט עבד אל־נאצר שאין טעם לשלחם לגיחות נוספות משדות־תעוסה שהיו
נתונים להפצצה כמעט רצופה, דרך מסך היירוט הבריסי־צרפתי, לקראת כוח־האוזיר
הישראלי־צרפתי מעל סיני עצמו, שהיתר, לו עליונות מספרית גמורה.
כמה מ׳ניס ואיליושינים הוטסו לנמלי מבטחים בסעודיה ובסוריה. ב־ 1בנובמבר, בשעות
אחרי הצהריים, נערכו הגיחות המצריות האחרונות בסיני. לאחר מכן היו השמיים מעל
לסיני שייכים באופן בלעדי לישראלים ולצרפתים.
העדרה המוחלט של פעילות אווירית מצרית, הוא שנרם עתה לתופעות של פאניקה
ביחידות המצריות שכבר היו בנסיגה. כל הכוחות המצריים נאלצו להיסוג בכמה כבישים
בודדים, שהיו חשופים לחלוטין להפצצה אווירית בפצצות, נאפאלם ומקלעים, ושהפכו עתה
לגיהינום עלי אדמות. מצרים רבים נטשו את כלי־הרכב, שהיו רתוקים לכביש, ונסוגו
דרך חולות המדבר, אחרי שחלצו את נעליהם. בין אל־עריש וקנטארה בלבד לכדו הישראלים
400 כלי־רכב, ולמעלה מ־ 49 טאנקים.

המיתוס של הנצחון
יצרישלהע רי ך את המיבצע לאור עובדות אלה?
^ היו מקרים, בעת הקרבות עצמם, בהם סרחו קצינים מצריים, ומקרים אחרים בהם
נסוגו יחידות מצריות ממוצביהן תחת אש. אך ברור כי אלה היו מקרים בודדים. התנגדות
המצרים זכתה להערכה מצד בן־גוריון בהודעתו הראשונה בכנסת. כל עוד עמדו הישראלים
מול כוחות מצריים רציניים, יכלו למדוד את התקדמותם בקילומטרים ספורים, וזאת לא
היתר, התנגדות של פחדנים, או של יחידות שנעזבו על־ידי קציניהן.
אין פירוש הדבר כי החייל המצרי היה שווה ברמתו לחייל הישראלי, איש מול איש.
אך פירוש הדבר כי נוכח העליונות הישראלית באימונים, במוראל ואף בכושר גופני,
ראוייה עמידת המצרים להערכה.
נוסף על אלף המצרים שנהרגו בכבישים וכחולות בעת הנסיגה, נהרגו כאלף בקרב.
י ״ מהם ( 200 מתוך )1200 בשארם אל-שייך( 60 ,מתוך שתי פלוגות) באל־תמד( 260 ,מתוך
)1200 במיצר חיטאן במיטלה. ליד מחסום ישראלי באבו־עגילה, שחסם את דרך הנסיגה
המצרית, תקפו המצרים שלוש פעמים בלילה אהד. בבוקר מצאו הישראלים 50 הרוגים
מצריים, במרחק של 15 מטרים מן המחסום.
עד לרגע ההתערבות הבריטית־צרפתית, לא היה שום נצחון ישראלי. הנצתון היחיד
שישראל יכולה לתבעו לאחר מכן הוא שהטור המצרי העצום, שנסוג בכבישים, לא נשאר
בכלי־הרכב שלו, כדי להישחט שם.
איך היה הקרב מתפתח לולא ההתערבות הבריטית־צרפתית?
המייג׳ור או׳באלאנס מסכם את דעתו על כך :״מיבצע־סיני היה נמשך זמן רב יותר —
אולי ימים, אולי שבועות התוצאה היתד, נשארת אותה תוצאה, אך ישראל היחה יוצאת
מן הקרב עייפה מבחינה כספית, כלכלית וחומרית. רשימת־חלליה היתד, מגיעה לממדים
מבהילים, ביחס לממדי אוכלוסייתה.״
אולם האם היתה ישראל מתקיפה בכלל בתנאים אלה? האם היה דיין מעז אז לקרוא
״ תגר על כל הכוח המצרי, הממוקם כרגיל בסיני? על שאר יחידות הצבא המצרי, שיכלו
להיכנס לקרב ללא פחד מפני הבריטים בקפריסין? על חיל־האוויר המצרי המלא, ללא
עזרת חיל־האזדיר הצרפתי? ועל שאר מדינות ערב?
היה רק נצחון ישראלי אחד בסיני. זה היה נצחון על גבי הנייר — נצחון התעמולה
הישראלית. היא הצליחה ליצור את המיתוס של ״נצחון ישראלי טהור ומיחלט,״ שנתקבל
בעתונות ובפרלמנטים של המערב.
העולם הזה 1274

על 7ז פ לנ די ד > שנ ת -בריאותךשמרת
שורק־אביטל

אמנות
תי א ט רון
התדן; 1י־ו ת נפר
מחיל חקר] (תיאטרון זוטא; מאת נתן
שחם) הוא ההשקעה שהשקיעו רבים וטובים
מאזרחי המדינה בשרתם אותה עוד
לפני הקמתה במעשים חלוציים ובשירות
צבאי, ועליה הם מסתמכים כאשר הם נתבעים
לשלם אה חובות ההווה. קרן זו של
חלוציות והתנדבות בעבר, משמשת הצדקה
לקארייריזם, תופעה, אשר לדעת נתן שחם,
הסופר והמחזאי המסוגר בד׳ הארות של
קיבוץ בית־אלפא, היא הגורם העיקרי לני־וזנה
של החברה הישראלית ולהתדרדרותו
של המוסר הציבורי.
המשה הדמויות במחזהו הפובליציסטי התמים
והשטחי של שחם, מייצגות כל אחת
אב־טיפוס של גורם חברתי אחר, נושאות
כולן, על אף השוני שביניהן, באחריות
למתרחש.
מנסקי (מאיר ינאי) ,קיבוצניק ואיש הגנה
לשעבר, הוא כיום ספסר ומלווה־בריבית,
שאינו מהסס להתעשר על חשבון קיבוצו
לשעבר, אשתו (רבקה ירחי־גור) ,הצי עולה
הדשה, מעמידה את דרישותיה האישיות מעל
לכל אידיאלים, גוררת את בעלה אל התהום
המוסרית.
גיזבר הקיבוץ (עמנואל בן־עמוס) חוטא
בריאליזם המופרז שלו ואילו ותיק הקי־ב:
ץ (יוסף אוקסנברג) חוטא בתלישותו המופרזת
מהמציאות. אלכם ברמן (זיגמונו
טירקוב) ,ירחמיאל המרחף בין שני העולמות,
הוא המצפון החברתי, הבר בל
הועלת ופעילות, להוציא את טרדנוהו.
שעמדט מור צעקנית. כשלונו של
המחזה נובע מחוטר האנושי שבו מהסכם־
היות שבמבנה. גיבוריו מגלמים השקפות
במקום בני־אדם ומדקלמים מליצות
במקום לדבר. חלוקת המחזה לשתי בערמת,

הנאה בדי מגבית. בסיורה השנתי
האחרון הופיעה הלהקה בטורקיה, ביזזן
ובאיטליה, מילאה אולמות בצרפת, בבלגיה
ובשזזייצריה, והלהיבה את המבקרים ברו־דזיה,
דרום־אפריקה יבמוזמביק. עוד בטרם
הגיעו רקדני הלהקה לחופשתם בארץ,
כבר הובן מיורם השנתי הבא, הכולל את
הולנד, בריטניה, דרום אמריקה ואוסטרליה,
אליו, תצא הלהקה בשבוע זה. אבן,
יכולים כיום רקדני כרמו! להתפאר, שהם
משתכרים הרבה יותר מאשר רקדני לונדון
פסטיבל באלט, למשל, כשלהקה וו נמצאת
בס־ורי חוץ.
במקביל להצלחה המסחרית גדלה גם
ההצלחה האמנותית. ביקורות נלהבות מציגות
את להקת כרמו! לא כלהקה מעניינת
מבחינה פולקלוריסטית בלבד, אלא כלהקת
בידור מרשימה ומסעירה, שעובדת היותה
מישראל אינה תורמת להצלחתה המוצדקת.
כך, למשל, כתב מבקר בריטי ותיק בעחון
רודזי :״זוהי הלהקה המקסימה בייתר שראיתי
מאז התחלתי לעסוק בביקורת.׳׳
בלורצנו מארקש בירת מוזמביק —
המושבה הפורטוגלית באפריקה, שאיש לא
יחשוד כי הצלחת הלהקה שם נזקפת על
חשבון הישוב היהודי הגדול, הצהיר ראש־העיר
במסיבה שנערכה לכבודה :״הספרדים
וד,פורטוגלים עשו שטות שגירשו בזמנו את
היהודים מארצותיהם, לוא השאירו אותם,
היו מגיעים כיום לדרגתן של ארצות־הברית
ודרום־אפריקה.״ כנראה שלא התכרדן רק
לעוזים שבידי החיילים הפורטוגלים, אלא
גס לחניתה, הרקדנית־זמרת היפר,פיה של
הלהקה.
מהו סוד הצלחתם? ודאי שלא בקסמם
של מחולות־העם הישראליים. הכוריאוגרפיה
הדינאמית של כהמון, רקדניו המהוים גלריה
של יפהפיות ושל צעירים יפי־תואר, רוח
הנעורים וההתלהבות המאפיינת את רקו־

נפתחים קורסים חדשים
מוקדמות ובגרות

ב 3 1נ י

.בלפ 1ר 6

רניפון ער ב
חיכה• דיי. ביאליק

תשבץה עו לםהי ״ 1274
יחזקאל לוי, בן 14 שרה, מתגורר בבת־יס• עד שהכין תשבץ זה התלבט
הרבה מפחד פן לא יצליח, כיוון שזה הוא תשבצו הראשון של הקורא
יחזקאל, ואנו תקוה שלא הכין אותו על חשבון למורי! ושעוריו מבית הספר

ברמץ (כמרכז) ויפהפיות להקתו עם ראש עירית לידנצו מאדקש
אחרי עוזי — חניתה
מאוזז )1 :מכשיר
ביתי שמושי.
)4מלד מקדוניה.
)10 מידת חשמל,
)11 חזר )1;! .תבואה
)14 .קיים את
החג )15 .עצוב 117 .
שדה פתוח, ערבה.
)10 מילת שייכות.
)20 ארמוז)22 .
צמח )25 .אביון)20 .
רוכז )27 .מישב
עובדים ליד עקרון.
)30 עצה )32 .לא
טוב )33 .קריאה.
)34 אדון )36 .עני.
)37״תפס״ )39 .יבטיח
לאמר אמת)41 .
משק )42 .יופי)44 .
מושב ליד השרון.
שעור)43 .

אחרית )50 .מילת
זרו ז )51 .נעשה
לבז )53 .גאווה.
)55 התקוטט)57 .
מתקיים )58 .נצוץ.
)50 מושב עובדים )00 .עלמה.
מאונך )1 :יורה )2 .קטן )5 .הזנחה,
רפיון )5 .דבר היוני בנוף )0 .עטוי)7 .
נפטר מעישותו )8 .נם 19 סדר )12 .ארג.
)15 צפור )16 .משתתף בסבל הזולת 118 .
אחרי השלישי )21 .מצבת זכרוז )23 .בתוכה
)24 בדהן )20 .נכלם, מתבייש)28 .

אשר הראשונה בהן מוקדשת כולה לתיאור
ולהצגת הסלים היורים במערבה השניה,
עשויה בחוסר פרופ-רציה משווע. בעוד שהחלק
הראשון נטול כל מתח, מסורבל ומשעמם,
הרי החלק השני הוא צעקני, חתוך•
ומלודרמתי.
אפילו כשרון המשחק של זיגמונד טור־קוב,
ויכולתו כבמאי להעמיד מחזה יומרד
בזה על במה צרה וחסרת אביורים של
תיאטרון זעיר, אין בהם כדי להציל מחזה.
החוזר בצורה תפלה על אמיר ־ת נדושות.

יי צו א
הפראהמ חו ר ר

קריאת תמהון 38 .ממנהיגי קרתנה 131 .
הפסד )32 .קונפיטורה )35 .ירש! )37 רועש.
)58 שם פרטי של משורר )40 .מתקרב.
)41 קיים ,)43 .מי5ח זרוז )43 .תובע.
)40 פקיד )47 .שמחה )40 .שמח<52 .
רטוב )54 .מאה ועשר )30 .מילת בקשה.
158 מאחור.

יונתן כרמון הצליח לעשות את הבלתי
ניתן לעשייה. הוא עשה מן המחול הישראלי
עסק מסחרי פורח. להקת הרקוד שלו,
הנקראת על שמו, אינה מעין מוזיאון של
פולקלור מפוקפק, או יצור מלאכותי הניזון
מזרם שוטף של תמיכות והענקות. זהו
גוף המקיים את עצמו ואף נושא רמחים.
כהמון הצעיר בן ה־ ,31 יליד רומניה, היוצר
מחולות ישראליים ומבצע אותם מזה
15 שנה, חולל חידוש נוסף בחיי האמנות
בארץ. להקתו היא היחידה המתקיימת על
ייצוא בלבד. מזה ארבע שנים מסיירת הלהקה
בעולם, כשהיא חוזרת מדי שנה ל־חדשייס
לחופשת מולדת, לחידוש המלאי
האנושי, ולעריכה מחודשת של התכנית. כך
הפכה להקת כרמו! למוצר הייצוא מספר
אחד של אמנות ישראל.

דיהם, בצד ניהול מסחרי נבון, דיים להלהיב
את הצופים, מבלי לפרוט על מיתרי ה־סנטימנט
היהודי וללא תעמולה ציונית.

מאחורי הקלעים
המפו* שהתבטל
*ביי ק ר אופיר עומד להגיש תבנית
הדשה לקהל הישראלי — .עוד שבוע תפתח
במועדון החמאם ביפו תכנית בשם
האדם הצוחק הפעם לא יופיע שייקה בפנטומימה,
אלא במערבונים ופזמונים, שנכתבו
למענו על־ידי דן בן־אמיץ וחיים
הפר. בתכנית תופיע עמו שלישיית נערות:
ברוריה אביעזר, שהקנית להקת זרקור לשעבר,
דפנה דן, שהגיעה אל החמאם מקדשי
הקאמרי וג׳יל פרידמן, ביטניקי ת שעלתה
מארצות־הברית. על כיתבי המוסיקה לפז־מינים
נמנית גם המלחינה הצעירה אלונה
טוראל יתכן שיופי ידין מצטער
כבר על החלטת התיאטרון הקאמרי לא
למכור את אולם־נחמני אלא להשכירו. השוכר
החדש של המין, להקת התרנגולים,
שתחל להופיע בעוד שבוע באופן קבוע;
בבר הספיק לעשות לו כאב־ראש. אהד ה־תרנגוליב,
יורם גאון, הושאל לקאמרי לתפקיד
הצלם במחזה כינרת כינרת, עתה
נאלץ הקאמרי למצוא לו מחליף ובמקומו
יבוא הבמאי גרשון פלוטקין. יוסי ידין,
שהענן לזמן זה מסע קצר ליוון, תוך
תקווה שפלוטקין ימלא את מקומו באותה
הציד ,.נאלץ לוותר על מסעו.
העולס

תזה 1274

. .חפשאת האטה חפשאת האטה חפשאת האטה חפשאח האטה חפשאת האטה חפשא

האסת תפיחמת *חסראת
זה קרה, אין מה להתבייש. האמת העירומה נחשפה
לפני מאות נשים, בשבוע השני לשביתת־המהנדסים. הדבר
התרחש בין 5ו־ ,7בבית־הסופר, בסימפוזיון שנקרא:
״עבודת האשה בבית ובחוץ.״ שם באנאלי, לכאורה. אבל
נוכחו שם חברות־כנסת בשמלות ובנעליים. ממש.
היתד, דממת־מידת, כשדוקטור קורץ, המנהל־הכללי־של־משרד־הסעד,
הטיל את הקלפים על השולחן, בבת אחת.
הוא הודיע בקול רציני כי אשר, יוצאת לעבוד כדי
להרוויח. עובדה. יש אפילו סטאטיסטיקה שמוכיחה.
זה היה מדהים. לא להאמין, מילמלה אשד, אחת. אבל
אותו רגע לקחה את המיקרופון החברה מינה בן־צבי מג״
הלת־המרכז־הבידלאומי־להכשרה־בעבודה־ושירותים־קהילתיים,
ואישרה ברורות את דברי הנואם. בלי לתת לקהל המזועזע
להתאושש, המשיכה מינה בגילויים המרעישים:
״חברות. עבודת האשד, בחוץ חיונית. אל״ף. למדינה. ועל
זד, ידבר מר כוכבי. בי״ת: למשפחה. כמו שאמר דיקטור
קורץ. גימ״ל: כשהבעל מת. ועל זר, תדבר ידידתי מינה
מאייר. דל״ת: אבל על זה ידבר מר כוכבי. ה״א: כמו
שדיבר דוקטור קורץ.״
אחת־אחת הוטחה האמת הנוקבת. האולם היד, מחושמל.
אי־אפשר היה שלא להעריץ את המוני נציגות הפרוליטריון,
שהמשיכו לשמור כלפי חוץ על שוויון־רוחן, גס כששמעו
את העובדות מסמרות־השיער של מינה מאייר. מנהלת־מחלקת־הבית־סזיצו־ונציגת־ישראל־במאדריד־בק־נגרס־הבין־ל־
אומי־לבעיות־האשר,־העובדת
זעקה :״חברות יקרות, הפעם

על מר בנטוזיץ, איש חינוך וותיק בארץ, שנתפס לדיעות
כאלו. ובסיכום, עלינו לתבוע כאיש אחד את הגשמת זכויותינו,
כמו שתנועת־ד,פועלים דרשה מזמן. שלום,״
בלי שירת האינטרנציונל התרוקן האולם. ליד הפתח צעדה
בכבדות הסבתא, זלדה ברנר, גיסתו של יוסף חיים ברנר
הידוע. היא נשאלה באיזו מידה קידם הסימפוזיון, לדעתה,
את מעמדה של האשד, העובדת.
״בושה, בושה וחרפה,״ אמרה ברגש ,״בתי מצויינת ב־מאתימטיקר״״

קריאופטרה
ודל הפכן?
ו״קא עכש ,1כשהאביב בדלת, מתכוננת מישהי לקלי
קל. אליזאבט טיילור. האשה הזאת נקשרה בעבותות־נפש
לתפקידה, המלכה המצרית, בהסרטה הארוכה של
קליאופטרה.

שם היא קיבלה מיליון דולאר, ברונכיט, דלקת־ריאות,
גססה -,היתד, דאגת העולם; בקיצור, הימים היפים ביותר
שלה. עד שעם השלמת ד,סרס החליטה להמשיך בתפקיד
מביא־המזל, גם ללא משכורת. וכך הביאה לעולם את קו
,קליאופטרה.
היא יוצאת לקניות בתסרוקת פוני מרובעת, ועיניים ב־גיזרת
דג (ראה תמונה) .העתק מדוייק מהפאפירוסים, מבטיח
בגאווה הוויזאג׳יסט האיטלקי, אלברטי דר,־רוסי, המאפר
של קליאופטרה. באיפור הזה, גוף הדג הוא העיין.
הזנב הוא תוספת משולש שחור, ממולא בצבע לבן. להשלמת
האפקט, מוסיפה ליז נקודות כסף, ירוק, כחול,
יהלום על העפעפיים.
האופנאי גי לאריש לקח את ליז כסמל לקוד האביב שלו
(ראה ציור) .כבר יש לה כמד, מעריצות נוראות כמוה. היה
יכול להיות מעניין לראות אותה גם בעמידת הפרופיל הקלאסית
של קליאופטרה. רק הראש והרגליים, כמיבן. הגוף
באן־פאס.

ן עמיים בש3ה נערך בפאריס רביו ענק, הנמשך
^ ששה ימים. הוא מכיל, בהפסקות 70 ,שעות, שלושים
משתתפים־אופנאים 170 ,דוגמניות, שלושת אלפים שמלות,
חמשת אלפים אביזרים. השנה זה היה רביו ישן, שהעתיקו
אותו מחמשת השנים האחרונות. אפשר לכבס בשקט את
הסמרטוטים הישנים ולהתחיל ללבוש אותם. רק לא את
החצאיות הצרות־ר,מתפוצצות. הן מתו מזמן.
זהו. פאריס הדביקה לך השבוע כל מה שחתכה ממך, אי־

אני מוכרחה להיות כנה אתכן, לדאבוני, ולגלות לכן מה
שנעשה בחינוך למשק־בית במדינת ישראל: רק אחוז אפסי
של בנים ובנות לומד בישול. זה אומר לכן משהד?״
הדיכאון רבץ באולם. המדינה בסכנה. מאזינות רבות לא
יכלו לסבול יותר והלכו הביתה, לבכות, ללא ספק .״אבל
לא הכל אבוד,״ התפרצה הנואמת מינה, והציעה להוסיף
בצבא קורסים למשק־בית לחייל ולחיילת, למען אושר המדינה
והזוג הצעיר. בהזדמנות זו העבירה מינה לקהל את
אחת ההחלטות החשובות, שנתקבלו בקונגרס מאדריד. ההחלטה
היתר, להציע לכל בת לעזור לאמה .״זה נראה לכן
פשוט, בהתחלה,״ פרשה במבט רב־משמעות ,״אבל למעשה
משיגה הבת שתי מטרות בכך: אלף — עוזרת לאם. בית
— עובדת במשק־בית.״
בסיום דבריה גינתה הנואמת את הממשלה על יחסה המזלזל
בעקרת־הבית, אם כי לא איימה בשביתה.
רק המחנך הזזתיק, בנטוזיץ, חבר־יועדת־הקבע־לחינוו־על-
יסודי״במשרד־החינוך, הסתייג מאד. לכן היפנה את תשומת״
לב המאזינות לערך חינוך בנות באנציקלופדיה חינוך. מובן,
לא לפני שיקראו את ספרו המצויין של דושקין, שבו מצוי
מאמר טיב של הפרופסור ארנסט סימון על החינוך. רק
אחרי זה כדאי מאד להציץ בספרו של ספירו על הקיבוץ,
שיש בו כמה נקודות המוזכרות גם בספרה של מארגארט
מיד, שאין מד, לדבר שחייבים לקרוא אותו, אבל רק אחרי
שיקראו את מאמרו המסכם של סמילנסקי במגמות, תשי״ז.
כל המאמרים האלה מוכיחים, אמר את האמת המחנך
בנטוויץ, שאשר, צריכה לבשל רק את הסיר שלה, ולא
ללמיד מתמטיקה, מפני שממילא תיכשל. אז התע ררו בחלחלה
נציגות הישוב הוותיק באולם וצעקו :״בוז,״ ״תקרא
בעצמך את ד,ספריה הזאת,״ ״תתבייש לך.״ היושבת־ראש
ביקשה מהן להפסיק את קר־אית־ר,ביניים הפריבוקאטיביות,
ולהתייחס ביתר רצינית לסדר־היום, למרות שגם היא מרגישה
כמותן.
אבל החברות הזועמות לא רצו לשתוק, עד שהחברה
הוותיקה, אליה קזנצ׳י, חברת־מועצת־עירית־תל־אביב, קמה
לתבוע ממר בנמוזיץ את עלבון המעמד העובד :״חברות
הסטאטיסטיקד, מוכיחה שנשים חיות יותר מגברים. וזה רק
מוכיח שצריך לעודד את הנשים לעבודות־חוץ. יש להצטער

א שד;...חפ שאתו;

פאבע

רע בויירור תגעי הרג חגז או פתע
פרינצס — מתרחבות מהירכיים. או פלאמנקו — מתרחבות
מתחת לירכיים. החצאיות פעמוניות.
האם יהיה האלוהים החדש מארק כוהן או סן־דורן
־ שאלי הצרפתים השבוע. מארק בוהן, עכשיו יורש
כית דיור, הופיע כמעט אחרון. האופנאים התפללו שהמילה
האחרונה שלו תאשר את קו הסקס שלהם. הוא סידר
אותם. בוהן חזר בעקשנות לגזרת דיור המרובעת, זו ה־רפוייה,
המטשטשת הכל, והאלגנטית מהכל. החגורה שלו
אינה על המותן, רק גולשת על עצם המותן, או עצם האגן.
ד,חצאיות מתרחבות, הדיגמניית שלו נראו כתלמידות בית־ספר,
עם המקטורן הקצר הבלתי־מכופתר, החולצה הרופפת,
הקשורה ברישול, ובכומתה, הנופלת באותו רישול.
לסן לורן — שירש את דיור, יצר את הטראפז, גוייס,
הוחלף על־ידי בוהן, קיבל התקפת־עצבים, שוחרר — היתר,
זאת הופעת־הבכויה שלו כבעל בית־אופנה משלו. ציפו
מהצעיר המרדן שילך נגד כולם, ויצור קו חדש. הדגמים
שלו עוררו התפעלית. זה הכל. שוס קו חדש. מודגש אצלו
סגנון הקאובוי. החליפות הקטנות עם כתפיות מרופדות,
החלק העליון הדוק, המותן ברור. והדוגמניות שלו לבשי
סומבררו. בפאריס קבעו שבור,ן הצליח יותר.
לארוש הציג מכנסיים צרים ארוכים, המתרחבים בשוליים.
האלטע זאכען שהציג ז׳ א ק הי י ס בתל־אביב, מסתבר
שהם באופנה בפאריס בכל זאת. הוא סוחר טוב. את מחצית
הדגמים יצר לפי בוהן, ברישול אלגנטי. את המחצית השניה
לפי סן־לורן — הדוק, מיני,

רארוש

פעם. עכשיו יש לך חזה עגול, ירכיים, מותניים -רבע ברכיים.
ממאי עד דצמבר 62׳ תהיי התגלמות ה־ ? 1,001 עא.86
את חייבת להיראות צעירה, לא יותר מ־ .25 כיסו אותך
באריג אוורירי, חצי שקוף: אורגאנזה ישיפון. את ירוקה,
צהובה, וורודה, מישמיש. החצאיות צרות במותן, מתרחבות
מהירכיים. אידיאליות לטודיסט. את חשופה ב \/-מלפנים
ומאחור — כמעט עד החגורה. אפילו ירחון הגברים אס-
קווייר החליט לכסות את התצוגה, בפעם הראשונה בהיסטוריה
שלו.
האורך נשאי קצר, כמי שהיה. רק לאררט וקארדן
האריכו. פאט״ קיצר את החצאיות ב־ 5ס״מ — רק לפנים.
שמו לך בכל מקום חגורות, רחבות או צרות. השמלות —

ש אג ר

ז חפש את האשה ...חפשאח האטה חפש את האטה חפשאת האטה חפש את האטה ..,חפי