גליון 1275 מתאריך 14 בפברואר 1962

י׳ אדר א, תשכ״ב14.2.1962 ,

1275

65 אגור

העורך הראשי:
אורי *בנדי

ה עו & ס הו!:

ראש המערכת:
שלום סזו
עורך משנה:
רוב איוזו
עורך כיתוב:
אבשלום הורו

כתב ראשי:
אלי תבור

הנזוציא לאור: העולם חזה בע״ס.
רחוב גליקסוך ,8תל־אביב, מל 85 .־67־,22
ת. ד . 136 .מען לנזברקים :״עולמפרס״.
דפוס משה שחם בע״ס, ת״א, סל,31139 .
ההפצה: דוד מופל ובניו, תל־אביב.
המערכת איננה אחראית לתוכן המודעות.

העתון

הנקרא

צייר המערכת:
זיז י

צלם המערכת:
יעקב אנור
אורי לילי יוסר אבנר

חברי המערכת:
אלוני, שלמת אלינב, שייע נלור,
גלילי, רויר הורוביץ, רותי ורר,
אבו־חם רי, ויוה יריב, איביבה סטו,
פרי, שטעון צבר, עמום עינו,

ביותר

תדחה

במדינה

למחר!

111דהי 1
מאות פרסים יקרי ערך יוגרלו כין הזוכים :

טיסה לפריס וחזרה במטוס ״אולימפיק״,
סיור בנמלי הים התיכון באוניה ״צי״ם״
ועוד...
• מקומות ההרשמה :

)1בכל סניפי המועצה הלאומית למניעת תאונות.
)2בעיריות, במועצות מקומיות ואזוריות.
)3בכל תחנות ״דלק״ ,״סונול״ ,״פז״.
)4בכל בתי הדואר בארץ.

לאשה

בהר>1ן
המתנה הנאה ביותר :
ספרו של פרופ׳אשרמן

״לקראת א מ הו ת׳
להשיג בכל חנויות הספרים

הפרס> ם
ל מזרוני מ 3

עד{* 6ו?לפברואר בלבד

יש המנסים לתאר את העולם הזה בדמות
חבורת אנשים מרי־נפש, הטובלים את עטיהם
במיץ־מרה. הצרה היא שהמצב בדיוק
הפוך: הנטייה הטבעית של חברי. מערכת
זו היא לצחוק גם ברגעים הרציניים ביותר.
הם סומכים על כך שאתה, קורא יקר,
מחונן בחוש־הומור מפותח.
אני מקווה שהנחה זו נכונה, וכי מבחינה
זו הקורא בן־ציון הרוש מירושלים
הוא יוצא־דופן. או שמא מותח הקורא בך
הרוש אותנו?
לפני שבועיים הופיע עמודה של לילי
גלילי ,״עולם העוזי״ .בהומור העוקצני האופייני
לה, ביקשה לילי להביא את הכחשות
סגן־שר־ד,בטחון עד אבסורדום. על כן
פירסמה תצלום של חיילי צה״ל חמושי־עוזים,
ושמה בפי מר פרס המסכן נאום,
המכחיש נמרצות את הטענה הכוזבת כאילו
נמצאים עוזים בידי צה״ל. כמו במקרה של
אנגולה, טען מר פרס בנאום זה, כי
התמונה מזוייפת, וכי החיילים המופיעים
בה אינם כלל חיילים ישראליים.
הנה תגובתו הזועמת של הקורא בן־
הרוש:
״מפליא אותי הדבר, שאישיות הממלאה
תפקיד חשוב במערכת־הבסחון של מדינתנו
מתקשה לזהות חיילים עבריים, המופיעים
בתמונה, אם הם יהודים או לא.
״הייתי רוצה להעיר לאותה אישיות,
שהגורם שהניע אותי לכתוב, זה שבאותה
תמונה מופיע חייל שהוא חבר טוב שלי,

שברו אנשי המימשל־הצבאי את רהיטיו של
פלאח עני, בעת עריכת חיפוש אצלו. תשובתו
הצינית של לבון :״אלה לא היו
רהיטי מאהגוני!״
העולם הזה לא עבר בשקט על פסוק זה,
ממנו השתמע כי מותר לשבור את מטלטליו
העלובים של אביון חסר־ישע, מפני שאינם
שווים הרבה בהשוואה לרהיטי צפון תל־אביב.
בו במקום הדבקנו ללבון כינוי, שנצמד
אליו במשך שנים רבות :״פנחס מאהגוני.״
השבוע עשה לבון מעשה חסר־תקדים
בתולדות הפוליטיקה הישראלית. הוא התנצל
על אותו פסוק. בשיחה עם כתב הארץ,
עמום אילון, אמר :״אני מצטער על הערה
זו. היתד, זו פליטת־פה ותו לא. בפליטות־פה
אעמוד בתחרות עם כל אחו.״
מה יגיד שמעון פרסומת בעוד שבע שנים?

אגב, לא רק לילי גלילי סובלת מחוסר
חוש־הומור בחוגים מסויימים. גורל דומה
נפל גם בחלקה של גברת אחרת במערכת,
רותי וזרד.
לפני שנים רבות המציאה את המונח
העברי ״טיפש־עשרה״ ,שחדר מאז לשפה
העברית, כמו מונחים רבים אחרים שנולדו
במערכת זו. עתה, קצת במאוחר, התעוררה
מערכת דבר למלחמת־קודש נגד רותיזם זה.
התחיל בכך מוריק בראלי, שהתלונן:
״הסר מאד מונח עברי מקביל למונח האנגלי
טינאייג׳ .העולם הזה הציע ומשתמש במונח
משלו, גיל הטיפש־עשרה׳ .דומה שיש לד־

ואשר שירתנו את השרות הסדיר ביחד באותה
יחידה, וממשיכים לשרת גם יהד
במילואים. זה החייל השביעי מימין בתמונה.
״ושלא יבואו ויספרו לנו שבחורים אלה
אינם נראים כחיילי צה״ל לפי צורת מלבושם
ומבטם! אני עומד בתוקף על זה שאותה
אישיות תתנצל על דבריה, מאחר וזה
פוגע בכבודו של כל חייל בצר,״ל.
״אינני מסכים בשום אופן לזה שלא
מעריכים חיילים טהורים, העומדים יום
ולילה עין משמר המולדת, ובסופו של דבר,
במקום להלל אותם על מסירותם, עוד
באים ואומרים שהם חיילים של מדינה אחרת
במזרח התיכון, דבר אשר אינו מוסיף
כבוד.״
הבה ונמהר להסביר לקורא בן־הרוש, כי
מר שמעון פרס כלל לא נשא אותו הנאום,
שכולו המצאה זדונית של לילי גלילי. ולא,
עוד יטען סגן־שר־ד,בטחון, במסיבת־העתו־נאים
הבאה שלו, כי זוהי דוגמא נוספת של
המק־קארתיזם העולם־הזהי.

בימים טרופים אלה, כשסגן־שר־הבטחון
כל־כך כועס עלינו, כדאי להזכיר כי היה
פעם שר־בסחון שכעס עלינו לא פחות.
לפני שבע שנים, שאל חבר־כנסת של
מק״י את שר־הבטחון, פנחס לבון, מדוע

חות הצעה זו בשתי ידיים כי) במונח
זה של העולם הזה יש ליגלוג רע־לב לבני
הנעורים בגילים האמורים ...כדי שלא תכה
שורש ההצעה הרעה, דרושה הצעה טובה
יותר.״
תשובות לא חסרו. כל חכמי דבר נחלצו
למאבק. הציע ש. יד,ודאי מנהלל :״פלגם״.
היינו :״פירושו בלשון יווני — נער, יצא
מימי הילדות ולא בא עדיין לימי הבחרות.״
ולראייה: אורי־ניסן גנסין בכבודו ובעצמו
השתמש במונח זה בסיפרו ״גניה״ ,לאמור:
״שתי בנותיהם הפלגסות, מאשה וסאשה
דר׳ חיים אורמיאן הציע להשתמש במילים
״גילאי העשרה״ ,או פשוט ״עשראי,
עשראים.״ א. עבר־הדני, לעומת זאת, העדיף
את המונח ״בר־סר״ או ״ברטר״ ,היינו בן־
תריסר. יעקוב איצקוביץ אמר ״עולעשרה״.
ואילו ד. קפלן הציע לקרוא לגיל זה בשם
״טליות״.
למרות סאשה ומאשה, דומני שהמצאתר,
של רותי רעת־הלב תחזיק מעמד.
מכתבים אויה למנוצחים

...טומווי ההשתלטות הוותיקים, מהמם־
שלה וטההסתדרות, מבינים יפה שעליהם לבודד
כעת את המהנדסים, להוביל אותם
כבולים אחרי טרכבת־הנצוזוז שלהם, למעז
לעשות אח הרושם הדרוש ולהוכיח שכדאי
לבקש ולהתחנח להם, ואויה לטי שמאז להמרות
את פיהם.
ווי וויקטים — אויה למנוצחים!
לכן הם כה אדיבים וטשביעים כעת את
רצון הסורים התיכוניים, וממהרים לספק
את דרישות הנהנים, על חשכו! הציבור.
העיקר שרק שביחודהמהנדסיס תעמוד על
הפרק, ואת השביתה הזאת הם החליטו
לדכא, תור תרועות נצחו
קבוצת מהנדסים, היפה

מעל כתע״ל
כל תושבי פרדם־חנה הזדעזעו עקב התנהגותה
הפרועה והבלתי־מובנת של המשטרה
שובתי תע״ל( ,העולם הזה )1274
נהנו כמקובל בזמז שביתה, ושמרו בשקם
על קיומה. ביומה השלישי של השביתה
הקיפו בשלוש־מאות שוטרים את הסביבה,
כשהם מצויירים באלות־עץ, כובעי־פלרה ומגינים.
בשעה שחיים אחרי־הצהרים ניתז האות:
הם התנפלו על הפועלים והרביצו בהם
באלות באכזריות רבה. אלה שהצליחו
להימלט ם! הכיתור — רדפו אחריהם השוטרים
והפליאו מכותיהם על ראשיהם.
אחרי מיבצע ״פלונת־העונשין״ ,עברו עשרות
מכוניות המשטרה במושבה, לכיוון נזוע-
צת־הפועלים, כאשר חושבי המקום מקבלים
ה עוג ה חזה 1275

אותם ביריקות ובקריאות־בוו, לתדהמתם הגרומה
של הילדים, שעל ההשפעה השלילית
עליהם מיותר להרחיב את הריבוד.
ש. ג ,.פרדס־חנה
מוזר שלא ציינתם ברשיטתבט את העיקר:
שתע״ל שייכת בחלקה לקיבוץ. לכן לא הגנה
ההסתדרות על הפועלים, אלא לחמה
נגרם.
יוסף בן־עמי, פרדס־זזנה
אתם, שתמיד ידעתם לגלות את האמת
ולעמוד לצדה, ולא היה לכם מורא ופחד
מפני המשטרה, בואו, ראו וזעקו מה היא
עוללה לנו!
...אנחנו, שש מאות פועל, החלטנו פה־אהד
לשבות, כי עוול עשו לנו, פיטרו ט־מעבודתם
ארבעה מחברי הוועד שכל עוונם
היה שידעו להנז על זכותו של הפועל. הם
רצו לשבור את שביתתנו הצודקת במקלות.
שלוש מאות שוטרים התנפלו עלינו, כמאה
ושלושים איש — ואכן שברו אותנו, לא את
רוחנו, אד את עצמותינו.
ואיו אל מי לפנות, אין איפה למחות...
א. ק.ר. פ,על תע״ל, פרדס־חנה

אמן דגול

בזעזוע עמוק קראתי כטרוד המכתבים
(העולם הזה )1274 את מכתבו של הצייר
ש. רביניביץ.
ש. רבינוביץ הוא אומו רנול, צייר נאוו
ואדם מבריק. הוא אוטו נדיר, במובן הקלאסי
של המלה, שהפנה עורף לחברה,
זנת כל הנאה חומרית וכל שיג ושיח עם
אנשים, אולי לא מתור הכרה כי אם מכוח
דחף עצום, שהביאו להקדשת גמורה של
חייו לציור. אורח חייו הוא להט יצירתו.
הקרבתו, ייחודו ומקוריותו מזכירים רבים
ם 1האמנים הדגולים, שזכו להערכה רק לאחר
זמנם.
נירה שמיר, תל-אביב

המחזה המשיב

קראתי את הכתבה של אורי אבנרי (העולם
הזה )1273 על המחזה המביש. אני הייתי
מכנה אותם בשם המחזה המשיב — כי הוא
משיב את האנשים לדרר המוטב.
...ומי כבן־נוריו! יכול להחזירם לסו־סב?
...הבחירות האחרונות הוכיחו את
האמון שהעם נתן במפא״י, ואחוז הירידה
שלה הוא של אנשים שהושפעו לרעה על־ידי
חוגים טסויימים.
כל המפלגות בארץ, פרט לטפא״י, אינן
דואגות למצב הבטחוני.
...יו ש בי ״כפית״ ברובם לא שרתו ביחידה
קרבית, ולא זחלו מתחת למטר כדורים,
ואינם יודעים כלל מה הוא בטחוז
מדיני, רק להופיע הופעת שחקן ולדקלם
פרקים של הוזה הזיות.
ולכן אין מה לדאוג לביטול המימשל ה־הצבאי.
יש מישהו אחר הדואג לזאת, ואני
הומר עליו בכל לבי.
אהרן פרלמן, נס ציונה

הטבע של אביבי

הידד לאביביו צבריות מוכנות לבוא
מקצווי הארץ, לעבור את הנ׳וננל המפחיד
של הוואדי, לעלות לכיפה ערומות, לצאת
בריקוד מיסטי, וזאת למען קסמו של אביבי,
שהוא חלק מהנוף הפראי.
דחילק, אביבי, אל חגלה סודות מחדר
המיטות!
י. נמיר, פתח־תקווה
...אז פשוט מאד — שניהם צודקים,
נם רינה בז־מנחם ונם אלי אביבי.
רינה בזה שהצברית היא חיה (העולם
הזח ,)1270 ואלי אביבי בזה שהיא יפה
כטבע (העולם הזה — )1273 והמבין

ישראל רוזנברג, גבעתיים

אליל,י והשר

באחד הלילות, לפני שבוע בערר, היינו
מסובים בקפה ״מקסים״.
בחצות הלילה נשמע איזה רחש, והכל
הפנו את הפנים לכניסה. היינו בטוחים כי
אליקי זיכחנו בביקור. התברר שזה היה
שר־החקלאוח, בלווית בתו יעל. האורחים
רטי-המעלח נתקבלו בתשואות ובחיבוקים
על-ידי הקהל והבום.
הצימוק היה שכבוד השר נתכבד על•
ירי הרקדנית בפתיחת הרוכסן בשימלתה,
כמקובל במעמד נדיר זה.
כבוד השר ביצע המשימה, לקול תשואות
המסובים.
מנחם אלרואי, נפר סלסה

אליקי הישראלית

כשראיתי את התמונות המצויינות שלכם
על ביקורה של אליקי בישראל (העולם הזה
,)1274 היה נדמה לי שכבר ראיתי
אותה פעם.
ואז נזכרתי: כבר היו לכם הרבה כתבות
על אליקי, אבל או קראתם לה יהודית
מזרחי. האם היא שינתה מאז אח שמה?
חיים גילרן, רנות־גן
דאו דוזקא — אך הדמיון נזפתיע. תצלו־מיהן
של מלכתיהסיס יהודית מזרחי ו־אליקי
— ראה תמונות.

העולם הזה 275ו

הכותרת ״לראות את אליקי — ולמות״
לא היתר, נכונה.
התנהגות הקהל הישראלי הנאור התאימה
יותר לכותרת :״לראות את אליקי — ולהישראל
בראון, טבריה
רוג אותה״.

הצייר סל של בננות

קליאונאצר

או־קיי— אז מדירים ומדברים על
האופנה החדשה של
ליז־קלאופטרה אפילו
במדור שלכם ״חפש
את האשה״ (העולם
הזה .)1274 אבל
אני לא מאמינה שאיזו
אשה נורמלית
בעולם תלד עם תסרוקת
של מפלצת
מצרית מלפני 2000
שנה. אני אפילו
חושבת שקליאופטרה
המהוללת לא היחה
בכלל יפה. מארק התאהב אנתוניום
בה כמו שניקיטה
שלנו התאהב באף
הארוך של עבד אל־נאצר.
שניהם רצו
את מצריים, עם או
בלי מלכה. רק השיטות שונות.
כרמלה שפירא, חיפה
האחד נישק, השני שולח נשק.

בפגי מי מותר לשקרץ

בכתבה של שלום כתו ״אתה שקרו מר
פרם״ (העולם הזה )1272 צויז, כי חסינותו
של פרם כחבר־כנסת עומדת לו בפרשת
העוזים, ופוטרת אותו מתת את הדיו על
הצהרותיו הכוזבות. דבר שלא עטר בשעתו
ליחזקאל סהר, שהואשם במסירת ערות שקר.
ברצוני להבהיר כאז טעות טכניודטשפ-
טית, מבלי להכנם לעצם הויכוח בפרשה:
אפילו הצהיר פרם הצהרות כוזבות ואפילו
לא נהנה מחסינות — נם אז לא היה
מקום לתביעה משפטית־פלילית ננדו, כדיו
זו שהוגשה ננד סהר. לפי שפרם לא שיקר
בשבועה בפני בית־דיז, או, לא שיקר בפגי
אדם הפועל בשם החוק (לומר — אדם
שהוסמד על־ידי שר־הטשטרה לגביית הצהרות)
,או, לא פעל באופו אחר המשתמע
כעבירה המפורטת בפרוצדורה הפלילית
,1030 הנהונה בארצנו.
י. רון, צה׳־ל

זהירות, מרגלים !

תנידו מה שתגידו על משפטי בר וכהן,
אבל מעשיהם יהוו נורם מרתיע ״למע!
יראו ויראו״.
את פריו הראשוז של לקח זה ראיתי הערב.
אחותי בת ה־ 14 כתבה מכתב לחברתה
בחו״ל. לפתע, נעצרה ופנתה אלי בסבר
כה :״תגידי, מותר לי לכתוב שהיה לנו
א. א .חיפה
טיול נדנ״ע השבוע?״

ענה הוא במ של

׳ 9x0 0וסיח

חגי הגויים

אם ישנם אנשים המעוררים סלידה גמורה,
הריהם טפוסים מסוגו של אותו איש
ממלח ״רז״ (מכתב להעולם הזה )1272 והרומים
לו, אשר חני ישראל אינם חניהם
ומועדי ישראל אינם מועדיהם; אר לכל חג
נויי — שאליו לא נקראו — ירוצו, ולכל
הילולא נכרית — שאליה לא הוזמנו —
ראשונים יקפצו. ועוד יבואו לפאר ולשבח
את עצמם על מעשם זה, ולא ייבושו.
אכן, לזאת יקרא מצח נחושה ועזות
מ. חנוכה, ירושלים
פנים!

עירום ופשיטת רגל

ליהירותכם איז נבול. במאמר של שלום
כהו (העולם הזה )1273 הוזכרו שמותיהם
של 15 שבועונים, שכאילו קמו בתריסר
השנים האחרונות כדי להתחרות בהעולם
הזה (ופשטו את הרגל) ,האם פורסמו,
אפילו באחד מז השבועונים האלה, תמונות
עירום חצי־פורנוגרפיות?
א. הר־זהב, חיפה
ברובם, כן.

אמת ורבנים

...הנני קובע שאיז שמץ של אמת בכתבה
של שמעון צבר ״שליח לדבר-טצווה״
(העולם הזה ,)1273 הכתב נם לא ביקר
במשרדנו, ובדה את הכל מלבו.
גם עתו! כ״העולם הזה״ חייב במידה של
אמת, שתביא תועלת לציבור.
יצחק זפט, מנהל אדמיניסטרטיבי של
מחלקת הנשואין, הרבנות הראשית,
חל־אביב־יפו
אם הקורא זפם אינו יודע מה מתרחש
במשרדי הרבנות, אפשר רק להצטער טל כן.

״ברית עודמית שד כד המדינות״

אני רוצה להציע למזכיר האו״ם ולכל
ראשי הממשלות, דרך לפתור אח בעיות
העולם, כדי להשליט שלום נצח ...כי
האנושות הניעה למצב שכל רודן מטורף
שבידו פצצת מים! יכול להרוס את כל
העולם.
לכ 1צריך להקים ארגוז בינלאומי חדש,
״ברית עולמית של כל המדינות״ (בעשכ״ם),
אשר יבחור באופו דימוקרטי ממשלה עולמית
של ממש.
כל מדינו. שתרצה להצטרף ל״בעשכ״ם״,
תצטרך להעמיד את צבאותיה לפיקודו העליון
ותתחייב למסור כל סיבסור בינה
לבין מדינה אחרת לשיפוטו הבלעדי של
הארגון.
מוסדות השלטון של הארגון החדש יורכבו
מנציגי המדינות החברות, באופו יחסי למספר
אוכלוסיהן על־ידי זה תימנע
השגיאה המונחת ביסודו של האו״ם, שם
כל עם קט! או גדול יש לו דעה שווה באופו
יחסי בהכרעות.
המדינות החברות תוכלנה להחזיק רק
משטרה לצרכים פנימיים, ולבן לא יהיה
להן כוח שינהל מלחמה ננד מרינה אחרת.
...לפי דעתי, אם מדינה גדולה תיקח
את היוזמה בידיה, לא פחות ם־ 30 עד 40
מדינות היו מצטרפות ...
יצחק זינגר, תל־אביב

עור פניך ־ באק לי ם אר צנו
באקלים ארצנו, כל יום שבו את מזניחה את עור פניך, את חוטאת
לעצמך,
עורך רענן וחלק כאשר הרקמות מייצרות תאים חדשים בלי הרף.
העור נעשה בלה ומקומט אם ייצור התאים החדשים אינו מספיק
והתאים הבלים לא הוחלפו בחדשים.
כיום, לאור הישגי המדע הקוסמטולוגי החדיש, ברור שאינך יכולה
להסתפק בהזנת העור בשומן בלבד.
כיום מופעלת לעזרת יופיו השיטה המדעית החדישה של טיפול
בעזרת תאים פעילים (1ז 15<;1126116ז .) 0תאים אלה מפעילים את
הרקמות לייצור תאי עור חדשים.
לרשותך התכשיר המהפכני של הביאוקוסמטיקאי ד״ר א. רובין —
£ 6x11301 06115״\1לזו 1ס ^ 0 0 ¥נ .£אם עורך רענן ויפה — ״אמי
בריונאל״ ישמור עליו. אם בעורך סימני התבלות, קמטים ושקיות
מתחת לעינים — ״אמבריונאל״ יחזיר לעורך את המראה הצעיר
והחלק.
את ״אמבריונאל* תוכלי להשיג בבתי מרקחת ובפרפומריזת עם
הוראות שמוש. פרוספקט ינתן חינם לכל דורש.

פקידים :
תלמידים : סטודנטים1 הרשמו עוד היום לקורס החדש ל*

ק צ רנו ת

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אולפן גרג 0 0 0
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל־אכיב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לו ק .30

הצלחה

מובטחת:

במדיוה
העם
פלאפלצ מו דלדולר
לפני כל אזרח ישראלי עמדה השבוע
שאלה אחת: איך להגיב על פיחות הלירה
הישראלית? היה זה אך טבעי ששאלה זו
תעמוד במשנה חריפות בפני אותם אזרחים
העוסקים במוצר המסמל את רוח ישראל:
הפלאפל.
כבר במוצאי־שבת הזדרז חלק מהם והעלה
את המחיר בשלושים אחוז, דרש
ארבעים אגורות בעד מנה.
מוכרי הפלאפל הנותרים התרעמו על
הצעד הנמרץ של הקולגות, הפוגע בלקוחות,
והחליטו הם עצמם להישאר נאמנים
לשער הקודם 30 :אגורות. וכך נוצר קרע
מדאיג בין מוכרי הפלאפל הישראלים: נולן
הפלאפל, המיואש וחצי־שוק־בצלאל לוחמים
להגנת המחיר הקודם. לעומתם ניצב
החצי האחר של שוק־בצלאל, המאיים בדיפ־לצייר.
תלולה עד עשרים גרוש מנה, אס
האחרים לא ימכרו מיד כמותם בארבעים
גרוש.
ניפנף השבוע בידו איש־בצלאל, יוסף
יפת 23 ,שנה במקצוע, נציג מחנה־נאמני־השער־הקודם
:״שום דבר לא התייקר בשטח
שלנו, לחם לא עלה. שמן לא עלה.
חומוס לא עלה. חמוצים לא עלו — רק
בנזין עלה. ובנזין אני לא שם בפלאפל.׳׳

המשק
חמש או תיו ת

פרס 1ס ד־ד ׳עקבסוו

הוזלה של ארבעים אחוז!
לכל ישראלי בחוץ־לארץ חשוב לדעת
כי עקב הפיחות ניתנת האפשרות לחתום
על ״העולם הזה״ במחיר הזול ב־ס/ס40
מן המחיר הישן — במידה ודמי המנוי
משתלמים במטבע זר. כך יעלה מנוי
שנתי בדאר רגיל לכל ארץ שבעולם
שמונה וחצי דולר בלבד.
דמי המנוי בדאר אוויר הוזלו אף הם
במידה והם משתלמים במטבע זר :
לארצות הברית — עשרים דולר לשנה,
לארצות אירופה — שלושה עשר וחצי
דולר ובו.,

הדבר לא היה בגדר סוד: עד לרגע האחרון
נמשך מאבק־האיתנים בין שר־המס־חר־והתעשיה,
פנחס ספיר, לבין נגיד בנק
ישראל, דויד (״דוליק״) הורוביץ.
שניהם דגלו באותן חמש אותיות של
הכתב העברי — רק בסדר שונה. המלה
הקדושה של ספיר היא: פיתוח. המלה הקדושה
של הורוביץ היא, מזה כמה שנים:
פיחות.
בין הפיתוח והפיחות, נחתך גורל המשק
הישראלי לעתיד הקרוב.
דגל הפיתוח. בשביל איש־הפיתוח
ספיר, עיקר העיקרים הוא להקים מפעלים
חדשים, בכל האמצעים, בלי להתחשב ביעילות
הייצור, במחיר התוצרת. כי כל
מפעל חדש קולט עולים, מעסיק פועלים.
ואין שיטה טובה יותר לקידום ״פיתוח״
זה מאשר ריבוי השערים שלי הדולר. כי
הדבר מאפשר לאנשי המינהל להעניק לכל
מפעל את השער הרצוי לו, שיחזיקו בחיים
גם כשאין בו כדאיות כלשהי.
בני־בריתו של ספיר היו אנשי ההסתדרות,
ובעיקר מפלגות השמאל. כי אלה כפופים
ללחץ המתמיד של מיעוטי־היכולת, והם
ידעו כי הפיחות יביא בהכרח לעליית־מחירים,
אשר שום תוספת־יוקר לא תוכל
להדביקה.
דגל הפיחות. דאגות אלה הטרידו
פחות את אנשי בנק ישראל, אשר דאגו
יותר לכושר־התחרות של המשק.
הם רצו לזרוק את הקביים, התומכים
במשק הנכה, להכריחו לעמוד על רגליו
שלו. לכן רצו לבטל את כל השערים,
להנהיג שער אחיד לאורך כל החזית, ולקבעו
בגובה המתאים לשער האמיתי
הנהוג זה מכבר.
אמנם, איש אינו יודע מה היה השער
האמיתי הממוצע הזה. כי השער המעשי
ליצואנים הגיע לחמש לירות לדולר, ולעיתים
אף לעשר לירות. בחקלאות, בתעשיה
ובשרותים הגיע השער, כנראה, לארבע
לירות. על כן דרש הורוביץ כי השער החדש
יהיה בגובה ארבע לירות לדולר, או
לפחות 3.50 לירות לדולר. הדבר היה
מוריד את הערך הרשמי של הלירה עד
חציו.
הכרעתו של לוי אשכול היתה, כרגיל,
פשרה. בניגוד לרצונו של ספיר, החליט
על פיחות. בניגוד לרצונו של הורוביץ,
קבע שער של שלוש לירות בלבד לדולר.
שער זה היה, למעשה, נמוך בהרבה מן
השער המעשי הנהוג כבר כיום ברוב ענפי
המשק. כך נשאר הזאב רעב, בעוד הכבשים
נאכלות.
חמש ל״י לדולר. איך נוצרו השערים
המוסתים, שהיו נהוגים עד השבוע?
לפי השער הרשמי עד כה, יכול היה
אזרח ישראלי לקבל מן האוצר 18ל׳׳י
עבור עשרה דולר. מובן שאיש לא מכר
דולרים לאוצר, אם לא היה חייב לעשות
זאת, כמו הסוכנות היהודית. כי• שום אזרח
לא יכול היה לקנות את הדולרים חזרה מן
האוצר באותו מחיר, ללא רשיון מיוחד.

לעומת השער הרשמי נוצר בבורסה
ה״חופשית״ או ״השחורה״ שער שני. שם
נקבע זה מכבר מחיר של 2.5ל״י, בערך,
לדולר.
אולם גם שער ״שחור* זה לא קבע את
תהליכי המשק. כי שום תעשיה ישראלית
לא יכולה לייצא סחורות במחיר זה. האוצר
העניק ליצואנים פרמיה של 85 אגורות
לדולר, נוסף על השער של 1.80 לדולר, כך
שהשער הגיע ל־ 2.65ל״י לדולר. גם זה
לא היה השער האמיתי.
כי כדי לעמוד בתחרות נזקקו היצואנים
לעידוד נוסף. עידוד זה ניתן להם במאה
שיטות שונות ומוסתת. יש וניתן ליצואן
מונופול על השוק המקומי, כמו לקייזר־אילין.
בעל מונופול כזה העלה את המחיר
לקונה הישראלי, ותמורת המחיר המקומי
המופרז הוריד את מחירי תוצרתו בחו״ל.
יש וניתן ליצואן רשיון־יבוא, שאיפשר לו
להרוויח בעיסקות־יבוא את הסכום שהיה
דרוש לו למימון היצוא.
כך הגיע השער הממוצע של היצוא לחמש
ל״י לדולר ויותר.
?{נין של שם. בצורה דומה נקבע שער
הדולר לסחורה המיוצרת בארץ.
כך, למשל, מיוצר בארץ סוכר במחיר
המופרז של 600ל״י לטונה, בעוד שאת
אותו הסוכר אפשר להביא מחו״ל במחיר
של 100 דולר לטונה. פירוש הדבר, למעשה,
כי נקבע לסוכר המקומי• שער של שש
לירות לדולר.
לכל סוג של סחורה ושרות מתוצרת
מקומית, נקבע, למעשה, שער אחר. שערים
שונים אלה מגיעים משתי לירות לדולר,
עד עשר לירות לדולר.
סוג אחר של שערים נקבע ליבוא. גם
פה נשאר השער הרשמי ללא שינוי —
היצואן שילם לאוצר 1.80ל״י עבור כל
דולר שקיבל. אך נוסף על כך נאלץ לשלם
לאוצר היטלים ומכס, בסכום הרבה יותר
גבוה. אם הוטלו, למשל, על סחורה מסויימת
היטלים בסך 5ל״י לדולר, הרי שער החליפין
האמיתי היה 6.8ל״י לדולר.
הקופץ הראשון. לכן האמין השבוע
רק אדם נאיבי מאוד כי השער החדש של
שלוש לירות לדולר יהיה מעשי. כאשר ית־חל
הלחץ הגדול של היצואנים והתעשיינים,
שיש להם קול חזק בחוגי השלטון,
תעמוד הממשלה במיבחן חמור.
מיבחן קשה עוד יותר צפוי לממשלה כאשר
ידרשו הפועלים, בצדק, להקפיץ מיד
את תוספת־היוקר, בהתאם לעליית המחירים
הגדולה שהיא בלתי־נמנעת.
אך יתכן כי המיבחן האמיתי יהיה קרוב
עוד יותר לענייני האוצר. לוי אשכול הבטיח
שיוריד את ההיטלים והמכס במידה מקבילה
לעליית השער. במלים אחרות: אם שילם
עד כה יצואן מסויים לאוצר 1.80ל״י
תמורת דולר עבור סחורה ו־ 1.20ל״י
בצורה היטל ומכם, ישלם מעתה לאוצר את
אותו הסכום תמורת הדולר, ללא היטל
ומכם.
אך מי שמכיר את לוי אשכול, הנמצא
במצב של פשיטת־רגל מתמדת, יודע כי
לא יוכל לעמוד בפני הפיתוי, הוא יוריד
את המכס וההיטלים — אך במידה פחותה
מן הדרוש כדי לשמור על המחיר, או
אפילו על המחיר בתוספת ס/״ ,10 כפי
שהבטיח.
אם היד, למישהו ספק בכך, הרי באד.
ההוכחה עוד ביום הראשון. ברגע הפסיכולוגי
העדין ביותר, כאשר הכל היה מונח
על כף־המאזניים, היה אוצר־המדינה הראשון
שקפץ והעלה את המחיר של מיצרך חיוני.
כבר בשבת נדרשו בעלי־מכוניות לשלם
מחיר יקר יותר עבור הבנזין (שהובא עוד
לפי השער הקודם) .עקרות־הבית בשכבות
העניות ביותר, נאלצו לשלם מחיר יקר
ביותר עבור הנפט לפרימום.
עד הפעם הכאה. כך הוזרם הדלק
הראשון למכונת האינפלאציה, שתטיל אימתה
על המשק הישראלי בחודשים ובשנים
הקרובות — עד לפיחות הבא.

שביתות
הבטחה די מו ת המ שיר!
״המפא״ייניקים תקעו לנו סכין בגב!״
הגיב השבוע אחד מראשי הסתדרות המהנדסים
מיד לאחר שנחתם ביום ראשון ההסכם
בין הסתדרות המהנדסים ונציגי הממשלה.
למחרת היום חזרו המהנדסים לעבודה
בעוד הציבור תוהה: מי ניצח? —
המהנדסים או הממשלה?
תהיה התשובה כפי שתהיה, נטלו לעצי
(המשך בעמוד )6
העולס הזה 1275

בא 11 ירח 3וח8תית, בתיכנו! צבאי, שו שי^ש בנו
עקרונות ססאקסיקס וחאיסטואטגיה, הונחתה ה/3כה ער
האוייב: שטרות הכסף אשד בידי אזרחי המדינה

ספיר

שערים האבסורדית של הלירה, אם יגנז
הדו״ח.
לרוע המזל היתד, אז המדינה שקועה רובד,
בעיצומה של פרשת לבון. היה ברור
שהבחירות הן בלתי נמנעות. לא זו בלבד
שהממשלה לא רצתה להתחיל במבצע שספק
אם תהיה זו היא עצמה שיוטל עליה
לסיימו אחרי הבחירות, אלא שהכרזת פיחות
ערב הבחירות, יחד עם פרשת לבון,
היו מפחיתים בהרבה את סיכויי הנצחון
של המפלגה השלטת.
מנהלי קרן המטבע הבינלאומית התחשבו
בנימוקים אלה, גילו נכונות להמתין לשידוד
מערכות במטבע הישראלי, עד לאחר
הדשיים מיום הקמתה של ממשלה חדשה
בישראל. אלא שבשלב זה הועמד לראשונה
בסכנה המבצע כולו. ידיעות ראשונות עליו
הודלפו החוצה. גרמו לכך חשבונות קטנוניים
של ראשי האוצר, שמתוך חשש להפסיד
כמה מיליוני לירות, סיכנו את הבראת
המשק. כי מדיניותו החדשה של האוצר,
שתבע לפתע להצמיד לדולאר הלוואות שניתנו
קודם ללא הצמדה, הצביעה ברורות
שהפיחות עומד באופק.

הבהזח 7רבוש

החל מסע השמועות (שנתאמתו) והי־בכל
פעם שדויד בן־גוריון היה מכריז,
^ הכחשות (שנתבדו) .מצב זה איים לא רק
בחדשים שלפני מבצע סיני, על רצונו ב על הצלחת מבצע הפיחות, אלא, בתנאים
שלום עם מדינות־ערב,
בגבול.היו הערבים מכרי הקיימים, סיכן את המשק כולו. בהלת
זים על מצב־הכן
קניות והשקעות אחזה בציבור. אזרחים שובכל
פעם ששר־האוצר לוי אשכול היה היה להם כסף ואלה שלא היה בידם כסף,
מצהיר, בחצי השנה האחרונה, כי הוא קנו חפצים ונכסים שיבטיחו את ערך כספם.
אינו מעלה כלל בדעתו את הרעיון של
מכירת המכוניות החדשות הגיעה לשיא
פיחות ערך המטבע הישראלית, מיד היה שכמותו לא ידעה הארץ מעולם. אלפי אזמוכרז
מצב־הכן במשק הישראלי.
רחים הפכו לפתע ללקוחות של הבורסה
ולמרות שאזרחי ישראל, כמעט כמו ה לניירות ערך. שוק הדירות שכמעט וגווע,
מצרים ערב מבצע סיני, היו נכונים למה־ ניעור לחיים חדשים. בדירות רבות, שלומה
שתונחת עליהם, היא באה עליהם מעולם לא נשמעה בהם מוסיקה, חוץ מזו
הבוקעת ממקלט הרדיו, הופיעו פסנתרים
השבוע במפתיע.
לא היה זה הדמיון היחיד בין שני חדישים.
׳כאשר חלפו שבועות מבלי שיוכרז על
המבצעים .״מבצע אקשיין״ — כך כונה
מבצע־פיחות־הלירה בחוג הקטן של מתכ הפיחות, נרגע השוק. אולם תעשיינים וסונניו,
דמה לא רק בתכנונו ובביצועו ל חרים זהירים המשיכו לנהל את עסקיהם
מבצע קדש, אלא אף נוהל דוגמת מבצע בצל הפיחות. הם נמנעו לקחת הלוואות
קרבי שלא היה מבייש שום מפקד צבא. צמודות־ערך, חיסלו חובות ישנים, השקיעו
את כספם בסחורות ובציוד.
הממשלה החדשה הוקמה בראשון בנובמלחץ
גורמי חוץ
בר .1961 לפי ההבטחה לקרן המטבע
מו לכל מבצע צבאי היו למבצע אק־ צריך היה לבצע את הפיחות בראשון
שיין שלושה שלבים: שלב התכנון, שלב בינואר .1962 הגיע שלב ההכנות. הכל
ההכנות ושלב הביצוע. שלושת השלבים גם היה מוכן לקראת שעת־השין.
אולם ברגע האחרון הסתבר, כי אם
יחד בוצעו תוך ניצול יסודי של אחד
מעקרונות המלחמה — יתרון ההפתעה. היה יוחל במבצע במועד שנקבע, הוא עלול
ברור שעל מנת להצליח במשימה — להכשל. הבנקים, שהתיחסו אל הכחשות
ולהכות את האוייב — במקרה זה, שטרות
הכסף שבידי האזרח הישראלי, יש לשמור
על סודיות המבצע ועיתויו.
התכנון החל זמן רב לפני שהיתר, כוונה
מוחשית להגשים את המבצע. עוד לפני
כשנה וחצי, הוברר למומחי האוצר שבעתיד
הלא רחוק יהיה הכרח לנקוט פעולה קיצונית
להבראת המשק הישראלי. העמדת הלירה
על השער הריאלי חייבה את הפיחות.
אז מונה צוות מיוחד, בראשותו של דוד
כוכב, שהיה אותה שעה מנהל מחלקת המחקר
של בנק ישראל, עליו הוטל להכין
הערכת־מצב.
כשם שמפקד יחידה צבאית העורך הערכת־מצב
בטרם צאתו לקרב, שוקל את כל
הנתונים, את מצב הכוחות, תנאי הקרקע,
דרכי הגישה האידיאליים, שיטות הפעולה
האפשרית על מגרעותיהן ומעלותיהן, כך
העריך צוזת־המוחות במשרד האוצר את
סיכויי המערכה הפיננסית.
הצורך בביצוע המבצע נעשה הכרחי
הרבה יותר מהר מכפי שתוכנן. לפני שנה
בקירוב, כאשר התברר שמשלחת מומחים
של קרן המטבע הבינלאומית, שסיירה במדינה
ובדקה את כלכלתה, עומדת לפרסם
דו״ח ביקורתי, השולל בצורה קיצונית את
מדיניות הכספים של ממשלת־ישראל, דבר
שעלול היה לסתום את מקורות האשראי
של המדינה, הפעילה ישראל לחץ על קרן
המטבע למניעת פרסום הדו״ח. ראשי האוצר,
כמו ילד שנתפס בקלקלתו ומבטיח
להתנהג להבא כשורה אם לא יעמידוהו
בפינה, הבטיחו לשנות את מדיניות ה
שרד,אוצר
באי־אמון גדול יותר מהאזרח
הפשוט, שיערו את העומד להתרחש. ואז,
כדי לעבור את ימי המשבר שעם הכרזת
הפיחות, הכריזו הבנקים על שני ימי־סגירה
בסוף השנה האזרחית, במקום על יום סגירה
אחד כמקובל.
הכרזה זו עוררה בהלה מחודשת בציבור.
פקדונות ומזומנים הוצאו והושקעו
בנכסים, בדולארים ובזהב. היה חשש שד,הסתערות
תבוזבז על יעד ריק למחצה לפחות.
ברגע האחרון הוחלט לדחות את
יום־השין. אי־לזאת החליט לוי אשכול לצאת

מיד לארצות־הברית, על מנת להסביר למנהלי
הקרן את סיבת הפרת ההבטחה .״אין
פיחות ולא יהיה פיחות. מדוע אינכם
מבינים שנמאס לי להכחיש זאת?!״ זעף
אשכול בשדה־התעופה בלוד .״שאלת ריבוי
בוי השערים נידונה זה שנים בין ישראל
וקרן המטבע, וברור כי הפתרון לא יוגשם
אלא במשך שנים אחדות,״ שיקר הוא שוב
ביודעין כעבור שבועיים בניו־יורק, בתום
שיחותיו.

הד? 5ות והשערות
^ ת ה הו ברר שמול אויב המוכן ל־
^ התקפת־פתע, שעקרון ההפתעה אינו
עוד יפה לגביו, יש להפעיל פעולת הסחה.
באותה צורה בה ערך צה״ל, ערב מבצע
סיני, פעולת הסחה, שממנה השתמע כאילו
הוא מכין מבצע צבאי על ירון ולא על
מצריים, נערך האוצר לפעולה דומה. על
שולחן הממשלה ובכנסת הוכנה הצעת
חוק לתקציב המדינה לשנת , 1962/63
שהיתר, הצעת תקציב רגילה, ללא כל רמז
לפעולת פיחות. ושעה שנראה היד, כאילו
עומד האוצר להסתער דווקא בחזית ההיטלים
והמיסים, הוכנה בחשאי הצעת התקציב
האמיתית, שהיתר, גדולה מההצעה שהוגשה
לממשלה ב־ 250 מיליון ל״י.
הפעם, משנקבע יום ד,שין, הוגברו אמצעי
הזהירות והסודיות. בעוד שיום־השץ
המקורי בראשון לינואר היה צריך לד,ערן־
ביום חול רגיל, יום שני, נבחר ערב־שבת
להכרזת המבצע, מתוך הנחה שהשבת תמנע
עריכת טרנסקציות של־הרגע־ד,אחרון
ופעולות נמהרות העלולות ליצור פאניקה
בצבור.
רק תריסר האנשים שעסקו בכך ידעו
את העיתוי. בישיבות ובשיחות הקדחתניות
שנוהלו בין הגורמים השונים, לא נערכו
כל פרוטוקולים ולא שותפו מזכירות או
קצרניות כלשהן. שביתת המהנדסים שימשה
שלא במיתכוון גורם הסוואה נוסף, שלזכותו
אפשר היה לזקוף את הפגישות הקדחת־ביום
רביעי של השבוע החולף. מעגל ׳הגיות
וההתיעצויות שלפני המבצע.
היריות הראשונות של המבצע נורו כבר
יודעים על פרטי המבצע החל להתרחב בהדרגה.
ביום זה נודעו גם פרטיו לראש־הממשלה,
דויד בן־גוריון. למחרת הורחב המעגל
עוד יותר. ידיעה סודית בצופן מיוחד
נשלחה לקרן המטבע הבינלאומית להודיע
על המבצע הקרב. לפי ידיעה אחרת, שעדיין
לא אומתה, קיבלה באותו יום גם אישיות
פרטית מסויימת המלצה להצמיד את הכספים
שברשותה, המהווים קרן שהריבית
שלו מוקדשת למטרה ציבורית, לניירות
אשכור המועד המדוייק, אולם ניתן להם להבין
שהוא קרב ובא.
רק ביום שישי בצהרים החלו גלגלי
מכונת הפיחות לנוע. רק אז הוזמנו שרי
הממשלה לישיבה דחופה, ניתנה הוראה לקול
ישראל להקצות מקום לשידור מיוחד
בשעה ארבע אחר הצהרים, וצלם יומן קולנוע
הוזמן למקום. בשל ההזמנה המאוחרת
לא הספיקו שני שרים, אבא אבן ומשה
דיין להגיע לישיבת הממשלה. שר ד,תעשיה,
פנחס ספיר, נמנע מלהופיע בה באופן
הפגנתי, כדי להדגיש את אי־הזדהותו עם
ההחלטה. למרות כל סידורי הבטיחות, נראה
שהיו כמה הדלפות. יום לפני הפיחות,
ביום חמישי, הורגשה תנועה מוגברת בבורסה
לניירות ערך. היתד, זו תנועה חד־סיטרית
של קונים בלבד, שחטפו ניירות־ערך
צמודי דולאר ללא התחשבות ברווחיות. שערי
ניירות הערך האלה שעברו מיד ליד
קפצו בפתאומיות. עובדה היא שהחל משעות
הצהרים ביום שישי הורגש לפתע
ביקוש מוגבר לדולארים ברחוב לילינבלום
בתל־אביב. תוך שעה קפץ השער לשלוש
ל״י לדולאר, ובשעה שלוש אחרי הצהרים,
שעה אחת לפני שאשכול בישר לעם ברדיו
את בשורת הפיחות, סירבו מוכרי הדולארים
השחורים לנהל כל עיסקות שהן.
היחידים שנפלו בפח עוד ברגע האחרון
היו הירחמיאלים של בית דבר. מתוך אמונה
עיוזרת בכל מוצא פה של מנהיגי מפא״י,
עטו עורכי דבר על השמועות החדשות על
הפיחות, הסתערו עליהן בשצף קצף במאמר
ראשי ביום שישי בבוקר :״מי בעצם מעוניין
בהפצת אותן שמועות מזיקות על
פיחות המטבע, שמועות שעד כה התבדו
כולן, ומי שנתן בהן אמון, שם כספו על
קרן הצבי?״ זעק המאמר הראשי בדבר.
״העובדים השכירים המתקיימים על משכורתם
אינם מעוניינים לא בשמועות על הפיחות
ולא בפיחות עצמו. הם למודי־נסיון
מר והם מבינים היטב, כי אווירה של
חוסר בטחון כלכלי אינה לטובתם.״ אלא
שמאמר מגוחך זה היה שירות דוב לאוצר,
שלא היה מעוניין בו כלל. הוא הדליק אור
אדום נוסף להתקרבותו של הפיחות.

הקרב האחרון

טבי דולאר. המלצה זו שימשה אות למספר
אנשים הקרובים לאותהאישיות להבטיח
את כספם במהירות.
ללוי אשכול נותרה עוד בעיה אחת.
שלא כדויד בן־גוריון במבצע סיני, לא
יכול היה להרשות לעצמו להכריז על הפיחות
מבלי להתיעץ, לפחות מבחינה פורמלית,
בממשלה. בערב יום חמישי ניהל
איפוא, אשכול, שיחות עם שרי המפלגה
הדתית לאומית ועם אחדות העבודה, על
מנת למנוע תקלות בישיבת הממשלה, בה
יביא את ההחלטה לאישור. לא נמסר להם

ף* יום שישי, בארבע ורבע, היה הפי־
^ חות לעובדה. המבצע׳נחל נצחון מלא.
נפלו בו כמה רבבות קרבנות, בעיקר ללווי
הלוואות־צמודות־דולאר ובעלי משכנתאות
על דירות. אחד ממרכזי ההתנגדות
המסוכנים ביותר, התעשיינים, נכנעו ללא
קרב, הסכימו לא להעלות מחירים, אחרי
מסע־איום קצר, בו שותף המתנגד למבצע,
פנחס ספיר.
היה זד, נצחון ראוי לציון. אולם רק
נצחון בסיבוב הראשון. שכן למנצחים, ד,רבת
יותר מאשר למנוצחים, היה ברור שהקרב
הקשה ביותר ייערך בסיבובים הבאים.

תצפית

במדינה

כל הז כויו ת שמורות

• למרות הבטחותיו המרגיעות של לוי אשבול, צפויים
זעזועים קשים ביותר למשק הישראלי. הם יתבטאו כעיקר
כשלושה מישורים: עליה הדרגתית תלולה של המחירים,
זעזועי שכר חמורים ועליה ניכרת בשיעור האבטלה.
עליית המחירים תיגרם, בעיקר, על־ידי הסיבות ׳הבאות( :א) האוצר

(המשך מעמוד )4

לא יוריד את ההיטלים והמכס בשיעור השווה לעליית מחיר הדולר של הייבוא.
(ב) למימון ייבוא חומרי־גלם במחירים החדשים יהיו דרושים סכומים גדוליס
להון חוזר, שאינו מצוי בידי התעשיינים והסוחרים וגם לא בידי הבנקים.
על כן יצטרכו ללוות סכומים אלה בשוק השחור, בריבית קצוצה( .ג) עליית
השכר הבלתי נמנעת תגדיל את הוצאות הייצור.
זעזועי שבר יטביעו את חותמם על החדשים הקרובים. אף כי
קיימת נכונות מסויימת ליהעלות במקצת את שכר הפועלים מחוץ להסדרי
תוספת היוקר (שתיכנס לתוקפה רק בעוד חמישה חדשים לפי ההסכם הקיים),
ועל כן כבר דן פנחס ספיר עם התאחדות־בעלי־התעשיה בישיבות סודיות. ברור
שעליה זו, אפילו תתבצע, לא תדביק את העליה הגדולה במחירים וכמשכנתאות
הצמודות, דבר שיוליד התמרמרות כללית. מצב זה יתן למפלגות השמאל, מק״י
ומפ״ם, את האפשרות לארגן הפגנות פועלים, שיפעילו לחץ גובר והולך על
אנשי מפא״י בהסתדרות. תחת לחץ זה יעלה השכר בהדרגה, אך מבלי
להדביק בשום שלב את ההתיקרות האמיתית.
פחות ברור המצב לגבי האבטלה. אם תגשים
מדיניותה, יביא הדבר בהכרח לאבטלה ניכרת מאוד, בעיקר
ובישובי־עולים. נגד אפשרות זו תקום צעקה גדולה, בעיקר
עצמה, וקרוב לודאי שהדבר יביא להמשך התמיכה במפעלים

הממשלה את
באזורי־פיתוח
בתוך מפא״י
כושלים רבים,

בהסוואה זו או אחרת. במקדה זה, תהיה

מם אנשי מפא״י את כתר המנצחים בכל
מקרה, השאירו בצל את שר־העבודה יגאל
אלון, שעשה יותר מכל שר אחר בממשלה
לחיסול השביתה, השתיקו את חלקו בעזרת
שורת אינטריגות מכוערות. אך שר־העבודה
לא היה זקוק להכרתה הרשמית של ההסתדרות
ושל החלק המפא׳׳יי בתוכה, ששת
אלפי המהנדסים ידעו את חלקו האמיתי
בפרשה.
פגישה כמלון. דווקא אנשי מפא״י בהסתדרות
המהנדסים ניסו לקשור את הקשרים
הראשונים עם שר־העבודה. זה היה
לאחר שבועיים של שביתה, כאשר שרי
הממשלה ואנשי ההסתדרות סרבו לשבת עם
נציגי השובתים אל שולחן אחד, ואלה היו
משוכנעים בכשלון השביתה והיו מדוכדכים
לחלוטין.
״אותה שעה,״ סיפר אחד מאנשי מזכירות
סיעת מפא״י בין המהנדסים ,״פנו
שניים מחברינו לעתונאי למרחב, אמנון
דרור, וביקשו ממנו לפנות ליגאל אלון,
כדי שיתווך בינינו לבין הממשלה.״
שר־העבודה אירח באותו יום את מר-
טין קינגסלי 60 לבן השער, עורך השבועון
הבריטי ניו־סטייטססן ונאם לפני

חברי הוועדה: יגאל אלון ולוי אשכול מצד
אחד וגיורא יוספטל, שדרש חתימה מידית
על הצווים, יחד עם שר המשפטים דב
יוסף, מצד שני.
בינתיים קיים יגאל אלון פגישה שנייה עם
המהנדסים. הפעם באו לפגישה כל אנשי
מפא״י, עם מזכיר הסתדרות המהנדסים לשעבר
וידידו של ראש־הממשלה, שמחד,
בלאס, בראשם; כשהם נזעמים על עמדת
הממשלה בשאלת הריתוק.
״אני מהנדס סוג א׳ א׳ א׳ פלוס,״ רתח
שמחה בלאס ,״ובכל זאת כאשר בני מתחתן
אין לי פרוטה אחת לתת לו!״
אך יגאל אלון כבש בפעם נוספת את
לב המשתתפים בקסם אישיותו. סיפר אחד
מחברי המזכירות׳ שנוכח במקום :״הוא
התחיל לספר לנו צ׳יזבאטים כאלה על מסחר,
ששכבנו ממש על הארץ. אחר־כך הכל
כבר היה ברוח טובה ויגאל הציע שהוא
יהיה הבורר בינינו לבין הממשלה.״ כיוון
שידע שאנשי מפא״י בממשלה לא יסכימו
לבוררות יחיד שלו, הציע יחד עמו את
מזכיר ההסתדרות אהרון בקר.
מפא״י המנצחת. אולם בקר הוא
שחיבל סופית במאמצי התיווך. אנשי מפא״י
בממשלה חששו שאלון יטול לעצמו את

האבטלה מוגבלת.

סערה מיוחדת עומדת לפרוץ
סביב טענת הסקטור הפרטי שביצוע
המדיניות החדשה יפלה
לטובה את הסקטור ההסתדרותי.
באמצעים שונים, כגון דילוג על שלב
המסחר הסיטונאי בייבוא, הצליח הסקטור
ההסתדרותי להמנע מתשלום היטלים ומיסי
יתר ג׳ם בעבר.

מצוקת החקלאים תגבר בהרבה.
לא זה בלבד שהחקלאות משועבדת במידה
רבה להלוואות הצמודות לדולר, הרי עליית
המחירים הצפויה בשטחים אחרים, תביא
בעקבותיה לעליית הוצאות הייצור החקלאי.
אולם החקלאים, שתוצרתם כבר היתה יקרה
ביותר (עד פי שלוש וארבע ממחירי השוק
העולמי) ,אינם מעזים להעלות את המחיר
עוד יותר, מחשש של צמצום הביקוש. יתר
על כן, הממשלה תפעיל לחץ עצום למניעת
עלית מחירי התוצרת החקלאית, אשר תש פיע
במישרין על מדד יוקר־המחיה ועל
רמת השכר, אולם כבר עתה ברור שלא יהיה
מנוס מפגיעות חמורות בחקלאות. אחת התוצאות
הראשונות: חיסול מספר ישובי עו־לים
חקלאיים שלא הצליחו לשאת את עצמם. בעיקר יתמוטטו ישובי פרוזדור
ירושלים.

אחד הענפים עליו מאיימת סכנרז חיסול מוחלט אם לא
יקבל סובסידיה מיוחדת, הוא ענף הדייג, בן טיפוחיו של משה
זיין. רוב הדייג במים עמוקים, הנעשה בים ׳הפתוח, מבוסס על תחשיבים
במטבע זר. עליית הוצאות הייצור תמנע מהענף כל אפשרות קיום.

למרות שהעיריות תהיינה נתונות במצוקה כלכלית רכה,
עקב הלוואות המיליונים צמודות הדולר שלוו, יתכן שתצלחנה
להימנע מהעלאת מימיהן כשנה זו, כמידה שיעלה בידן
להשיג הלוואות חדשות שתדחקנה את הקץ.
כל ההשפעות הנוגדות האלה יוצרות תמונה מעורפלת מאוד, ואין לדעת
ברגע זה כיצד יתגבש המצב החדש. אולם קרוב לודאי כי תהיה מגמה
אינפלציונית חזקה, וכי לא יחול שינוי מהותי במבנה ׳המשק הישראלי.
תהליך אינפלציוני זה היה צפוי מראש. אולם בעוד שבמצב
שקדם לפיחות לא הייה שום סיכוי לקבלת הלוואות ומענקים, הובטח לאוצר
הישראלי שבמידה שיבוצעו שינויים בשער המטבע, ובעקבותיהם תחול אינפלציה,
תוכל ישראל לקבל הלוואות מקרנות בינלאומיות לשם התגברות על מצוקתה.

מפ״ם עשוייה לדרוש מן הגוש הקומוניסטי את הריה־כיליטציה
הגמורה של מרדכי אורן. העילה לכך תהיה מאסרו של
האיש שהאשים בשעתו את רוזולף סלאנסקי, המנהיג הצ׳כי הקומוניסטי, שהוצא
להורג ושיטוהר עתה בעקבות מסע הדה־סטאליניזציה. משפט מרדכי אורן,
עסקן מפ״ס וחבר משק מזרע, היה חלק מן ההכנות לביום האשמה נגד סלאנסקי.

שכיתת־שכת של אנשי־רוח, סטודנטים ואמנים, בנוסח
ההפגנות רבות הפירסום של הלורד כרטראנד ראסל נגד החימוש
האטומי, תיערך כישראל למען ביטול המימשל-הצכאי,
ביום בו תתכנס הכנסת לדון בהצעות ביטולו. השביתה תתקיים
ליד הכנסת, אך המארגנים ישתדלו למנוע מענה של שימוש בכוח נגד המחוקקים.

חבר־הבנסת הערכי שיצביע בעד ביטול המימשל-הצבאי
הוא אליאם נחלה מכפר ראמה, נציג סיעת קידמה ופיתוח,
הקשורה כמפא״י. עד כה עומד נחלה, היושב זו הפעם הראשונה בכנסת,
נגד לחץ מפא״י, התובעת ממנו לשנות את עמדתו. לעומת זאת מפעילים
מתנגדי המימשל לחץ עצום על הח״כים הערבים, עד כדי איום בחרם מוחלט
ובנידוי ברחוב ׳הערבי. כרגע מובטח למפא״י רק קולו של הח״ב הדרוזי.

כן באסיפה פומבית באחת ממושבות השרון.
במקום
האסיפה עצמה לא היה טלפון
ומחפשי השר טילפנו לסניף מפא״י המקומי,
ביקשו להודיע לו על חיפושיהם. כעבור
רבע שעה היה השר עצמו על הקו, שאל
מה הענין. כששמע אלון את דברי המהנדסים
הוא הסכים להיפגש עם המהנדסים
במלון דן בתל־אביב, מיד לאחר האסיפה.
יגאל,
בעל קסם־אישי והליכות השובות
לב כל הנמצאים במחיצתו, כבש תוך דקות
ספורות אף את ליבם של המהנדסים שחיכו
לו במלון, פתח אתם בשיחה על
ימי הפלמ״ח והביא להרפיית המתח בין
המהנדסים השובתים לשר הנכבד. הם
החלו לקרוא לו ״יגאל״ והוא כיבד אותם
בכוסית משקה. בלב טוב ומתוך נכונות
הדדית, רשמו שני הצדדים מספר וברים
מוסכמים על פיסת־נייר ונפרדו. סיפר אחד
מאנשי מפא״י שהשתתפו בפגישה :״הוא
אמר לנו שעם הנייר הזה יותר קל לו
ללכת לישון!״
למחרת היום הודיע אלון על הסכמתו
לתווך בין המהנדסים לממשלה.
פרוטה לחתונה. אך אנשי מפא״י לא
היו מוכנים להשאיר את כתר התיזזך והצלחת
המשא־ומתן בידי אישאחדות־העבודה.
עוד באותו יום העלה לפתע שר
העבודה, גיורא יוספטל, את שאלת הריתוק,
ודרש משר־העבודה לחתום על צזזי הריתוק
למהנדסים.
אלון, איש קבוץ גינוסר, לא היה מוכן
לפעול לשבירת השביתה בצורה כל כך אנ־טי־פועלית,
בא לישיבת מרכז המהנדסים,
ניסה לשכנעם לבוא לקראת הממשלה ולהקל
את תפקידו כמתווך על־ידי הסכמתם
לשחרר את המהנדסים שדרש יוספטל ל־שיכון
ולחשמל. באותו זמן עצמו הצליח
אלון בתוך הממשלה להסיר מעליו את חובה
החתימה הבלעדית על צדדי הריתוק,
הביא למינוי וועדה שתחליט על החתימה.

כתר מחסל השביתה. סיכלו את כל נסיו־נותיו
להגיע לפשרה בהתנגדות לכל הצעה
מעשית ובלחץ כבד והולך של יוספטל על
אלון להפעיל את צודי הריתוק.
גם בקר התנגד לכל הצעת פשרה ואנשי־מפא״י
פעלו מהעורף. ברגע האחרון הם
הצליחו להוציא לגמרי את שר־העבודה מן
התמונה, כאשר החלו להפעיל לחץ כבד על
מהנדסי מפא״י לחתימת הסכם בכל מחיר.
איש מאנשי הממשלה לא יכול היה לפעול
מאחורי גבו של שר העבודה. לכן גייסו
לשם כך את ראובן שרי ואת המנהל
הכללי של משרד האוצר, יעקב ארנון.
למרות היותם נציגיה של סיעת מיעוט
בין המהנדסים, חתמו אנשי מפא״י על ההסכם
עם השניים, העבירו את המסמך לידיעתו
של לוי אשכול, מעל לראשו של
שר־העבודה. אשכול כממונה על ארנון
חתם על המיסמך ואנשי מפא״י העבירו אותו
למרכז המהנדסים, בצירוף אולטימטום:
״או שאתם, הרוב, חותמים עליו, או שאנחנו
חוזרים לעבודה ויהי מה!״
אולטימטום זה, בצירוף הודעת הפיחות
שבאה ביום שישי האחרון, שברו סופית
את הרוח המלחמתית של המהנדסים ובתחילת
השבוע הם חתמו על המיסמך המסיים
את השביתה שנמשכה 32 ימים.
כעוד חמש שנים. במבט ראשון נראה
כאילו נחלו המהנדסים נצחון גדול.
בחישוב גם, בלי להביא בחשבון את חישובי
הזמן השונים, קיבלו המהנדסים תוספת
יותר גדולה מזו שההסתדרות הסכימה
להעניק להם בתחילה. אך בעזרת חישובים
שונים, הנועדים להוציא את שר־האוצר
מסכנת תשלום התוספת, יקבלו המהנדסים
הראשונים את התוספת שמעל להצעת ההסתדרות
המקורית רק בעוד שנה, וגם אז
יזכה בה רק חלק קטן של המהנדסים.
רק בעוד חמש שנים יקבל אחרון המהנ־>
דסים את התוספת אותה השיגו כל המהנדסים
בשביתה בת חודש ימים.
העולם הזה 1275

ך 1פי תרועת-החצוצרות, ניפנוף ה/דגלים,
נאומי־המוראל, טירטור תופי הפרסומת
והאווירה הכללית של הסתערות,
אפשר היה לחשוב כי גייסות הכלכלה של
ישראל, בפיקודו של לוי אשכול, חגגו השבוע
נצחון גדול נוסף.
סגנונם הוא סגנון של צבא עטור־נצחון,
המחזיק בידיו את היוזמה, הצועד מהישג אל
הישג, אף כי לא הגיע עדיין אל הנצחון
הסופי.
הפיחות — כך ניתן לנו להבין — הוא
סימן־דרך בנתיב ההישגים והנצחונות. מוצא
חשוב שנכבש בסערה.
ורק כשאתה מתגבר על שטיפת־המוח
הציבורית, על טכסיסי הסוגסטיה ההמונית,
הנך זוכר כי ההיפר הוא נכון:

בדימונה או בלוד, ישא את עצמו. לא
חשוב אם הוא יוכל להתחרות בשוקי צרפת׳
או אם תעלה תוצרתו בארץ פי חמש
על מחיר אותה תוצרת המיובאת מבריטניה.
חשוב שהמפעל יעסיק פועלים, יתן לחם
לעולים חדשים, יעזור להגשים את החזון
המשיחי של בן־גוריון בנגב הרחוק.

כך הוקמה כלכלה שלמה על כרעי
תרנגולת. אותה תרנגולת המטילה
את כיצי־הזהכ של השנור
והכאקשיש. מה יהיה גורלה כאשר
תפסיק התרנגולת להטיל?

ץ והי המחלה האמיתית. זוהי העובדה
( האחת והמכרעת: שחלק ניכר מן המשק
הישראלי הוא טפילי, מלאכותי, ללא כושר
קיום והתחרות. כל היתר אינו חשוב.

הפיחות, הוא כראש וראשונה,
הודאה בפשיטת-הרגל הגמורה והמוחלטת
של המדיניות הכלכלית
הרשמית כתריסר השנים האח רונות.

עתה
כאה הממשלה -אותה
ממשלה שהקימה את המשק הזה
בהלוואותיה, שקיימה אותו כמאה
שערים של מטכע, שהגנה עליו
כמכס וכסוכסידיות וכפרמיות, ומנהיגה
פיחות.

*** הרי כמשך תריסר־שנים אמרו לנו:
ע ץ אנו צועדים בצעדי־ענק לקראת עצמאות
כלכלית. כלכלתנו מתעצמת והולכת. תעשיי־תנו
מתפתחת. הפער במאזן המסחרי של
המדינה קטן והולך.

התיאוריה היא: מעתה יצטרכו כל המפעלים
האלה לעמוד על רגליהם שלהם. אם
יעמדו בתחרות בשוקי־חוץ ובשוקי הארץ
— טוב. אם לא — יתמוטטו. החלק הטפילי
של הכלכלה (ואיש אינו יודע מה גודלו
של חלק זה!) יגווע וייעלם. יישאר רק
החלק הבריא.

עכשיו מודה הממשלה עצמה
שכל אלה היו פיתפותי כיצים.
תעשייתנו אמנם גדלה — אך רק בחממה,
כמו פג חולה, כשהיא מוגנת מפני
כל משב־רוח של התחרות נורמלית.
פועלינו היו אומנם מועסקים — אך
רבים מהם בעיסוקים ללא כל חשבון כלכלי,
בבתי־חרושת הדומים מבחינה כלכלית
לבנייני־קלפים.
העליה החדשה אמנם נקלטה באזורי־ה־פיתוח
— אך עיירות אלה דומות לכפרי
פוטיומקין, ופורחות כל עוד מקציבה להן
הממשלה סכומי תמיכה אדירים.
הייצוא אמנם גדל — אך רק בזכות פרמיות
גלויות ומוסוזת שהממשלה נתנה ל־ייצואנים
ושהגיעו בממוצע ל־ 5לירות ל־דולאר.
הכלכלה
כולה פרחה — אבל רק הודות
לזרם הבלתי־פוסק של הון זר שהוזרם
לתוכה בצורת שילומים, מענקים, מילווים,
מגביות ועוד !ועוד.
וכל אותו זמן גדל הפער במאזן התשלומים,
עד שהגיע בשנת 1961 לסכום של
322.4מיליון דולאר — קפיצה של 38.1
מיליון דולאר בשנה אחת בלבד.

כל אזרח כישראל -גכר ואשה,
זקן ותינוק -קיבל כשנה האחרונה
מתנה כפן 150 דולאר (450
לירות לפי השער החדש!) מן
הדודים המוכים כחוץ־לארץ.

בכל אלה אין כל חדש. אנחנו עצמנו
אמרנו זאת פעמים רבות מעל עמודי שבועון
זה. החידוש הגדול של השבוע הוא בכך,
שעתה מודה בעובדות אלה הממשלה עצמה.

וי אשכול מודה בפשיטת־הרגל הגדולה.
הוא מודה בכך שהכלכלה הישראלית
אינה מסוגלת להתחרות בשוקי העולם,
וכי התארגנותו של השוק האירופי
המשותף עלולה להנחית עליה מכת־מוזת.
הוא מודה כי בשנות שלטונו התדרדרה
הלירה הישראלית מדחי אל דחי, וכי מזה
שנים מהווה השער הרשמי שלה מכשיר של
רמאות ממלכתית.

הוא מודה שאם יוסיף ללכת כדיר
זו, צפוייה לכלכלה הישראלית
-כלומר, למדינת ישראל
הורכן ואכדון.אולם, הוא אומר, מהיום ישתנה הכל.
אנחנו פותחים בדף חדש.

אותם האנשים שהוכילו את המשק
עד עכרי פי פחת, הם

זוהי התיאוריה. השאלה היא:
מה תהיה הפראקטיקה?

דגרי \2הורביץ והדירה הישדאריגז: האגזמז רגזז גזרשה?
יוכילוהו עתה אל שערי גן־העדן.
הוא אומר: תנו להם הזדמנות. אל תקלקלו
את המוראל. הימנעו מביקורת. עיזרו
ליצור אווירה של שיתוף־פעולה.

כי הנה המצאנו את התרופה
הגדולה, הכל־יכולה, המרפאה-את-
הכל, תרופת-הפאטנט העילאית
ששמה: פיחות.
וכדרכם של מוכרי תרופות־פאטנט הוא
מבטיח ללקוחותיו הרים וגבעות. בנאום הארוך,
בו פתח את המיבצע, לקט את כל
המישאלות של כל החוגים, והכריז עליהן
כעל המדיניות החדשה של ממשלת ישראל.
איש לא יפסיד. הכל ירוויחו. באורח־פלא
תבוא הישועה על כולם.

צריכים רק לעצום את העיניים,
ולהאמין.

^*בל זהו כדיוק מה שאסור לעשות.
\ 1אסור לעצום את העיניים. ואסור להסתפק
באמונה עוורת.

איננו

תרופת*

כי הפיחות
פאטנט.
הפיחות הנהו מכשיר, ככל מכשיר
אחר. הוא יכול להועיל. הוא
יכול להזיק. הכל תלוי כצורת
השימוש כו.
הוא יכול להגביר את קצב ההידרדרות
של הלירה, להחיש את דהירת האינפלאציה,
לרושש את ההמונים ולהרוס את המוראל
הלאומי.
הוא יכול גם לפעול בכיוון הפוך —
לעצור את קצב ההידרדרות, ולהכשיר את
הקרקע לתוכנית של הבראה כלכלית אמיתית.
אולם
הפיחות כשלעצמו אינו מביא,
ואינו יכול להביא, לריפוי המחלה הכלכלית.
כי זו הרבה יותר מדי עמוקה ושורשית
מכדי שתרופת־פלא תרפא אותה אוטומטית.

גלולות-אפפירין יכולות להקל על
כאכ-ראש, אך הן לא תרפאנה
סרטן.
עצם העובדה שלוי אשכול מטשטש אמת

זו, שהוא נמנע מלגלות את שורשי המחלה,
שהוא מעמיד פנים כאילו הפיחות הוא תרו-
פת־פלא, שהוא משתמש בלהטוטים של
קוסם השולף שפן מתוך מגבעת — הריהי
מעוררת את החשד כי גם הפעם אינו מתכוון
לבצע את הניתוח הדרוש.

ואולי גם אינו מסוגל לכך.
*ץ מרנו זאת לא פעם: מישטר המשק
הישראלי מיוחד במינו. אין הוא סוציאליסטי,
ואין הוא קאפיטליסטי. הוא לוקה
במגרעות של שתי שיטות אלה, מבלי שיהיה
מחונן במעלותיה אף של אחת מהן.
המישטר הקאפיטליסטי הקלאסי לוקה באנארכיה
ובאי־צדק. אבל הוא מחונן בכוח־ההמרצה
העצום של היוזמה החופשית והתחרות
החופשית.
המישטר הסוציאליסטי הקלאסי לוקה בשררה
ביורוקראטית מסורבלת ובחוסר יוזמה
אישית, אך הוא מחונן בתיכנון כולל
ובתיאום כולל.

ואילו המישטר הקיים ככלכלה
הישראלית לוקה כמונופוליזם כמי
עט־מוחלט, כשררה כיורוקראטית
קטלנית, כאנארכיה וכאי-צדק. אץ
הוא מחונן לא כתיכנון ולא כיוזמה
חופשית.

השאלה היסודית של משטר כלכלי זה
לא היתה: איך להרוויח את הכסף? היא
היתה: איך לחלק את הכסף, הבא מבלי ש־הרווחנו
אותו?

**לק מן הכסף הזר בוזבז ללא תו)
1עלת כלשהי. הוא שימש לניפוח מנגנונים
ממשלתיים מיותרים, חולק בין מפלגות,
נעלם בכיסי השחיתות, הביא להת־עשרותו
של חוג קטן של אלי־הון טפיליים,
המקורבים לשלטון. אולם חלק אחר הושקע
באמת בהקמת בתי־חרושת, ברכישת אמצעי־ייצור.
אלא
שהדבר נעשה ללא כל תיכנון של
ממש, ככל העולה על דעתו של פקיד פלוני
ו״משקיע״ אלמוני.
הקו היה: לא חשוב אם המפעל, שיקום

האם מסוגלת הממשלה ללכת בדרך זו?

האם היא מתכוונת ככלל ללכת

אני מטיל ספק בכך.

ם יגווע החלק הטפילי של הכלכלה
הישראלית, יובטלו הרבה רבבות פועלים
ישראליים. מה ייעשה בהם?
הריאקציה הקיצונית חולמת על מצב
כזה. כשיש אבטלה גדולה, יורד השכר.
תגבר התחרות בין הפועלים. פועלים יעבדו
כפליים, בשביל חצי משכורת.
אך האם יכולה הממשלה לסבול מצב
כזה? הרי הממשלה מכריזה על רצונה בעליה
המונית, זזה רצון כן. יתר על כן,
כל עוד לא תכריז בגלוי על דיקטטורה,
הרי היא תלויה, איכשהו, בקולות המוני
הפועלים.

ממשלה זו לא תוכל לעמוד כ•
אבטלה המונית ממושכת. וטוב
שלא.
אם כן — מה ייעשה בפועלים? האם
קיימת תכנית גאונית, גראנדיוזית, לקליטת
המוני המובטלים במפעלים חדשים? האם
ישנה, באחת המגירות, תכנית סודית להקמת
משק ישראלי חדש לגמרי?

האמת הפשוטה היא: אין שום
תכנית כזאת. אין שום תכנית
ככלל.
האנארכיה בכלכלה תימשך — ואף תגבר.
כל קבוצות־הלחץ העצומות, שנהנו עד
כה מחלוקת השנור והבאקשיש, שהרוויחו
ושמנו במישטר מאה־השערים — יקומו נגד
כל נסיון רציני של ריפוי המשק.

כי כל ריפוי פירושו, קודם כל,
חיסולן שלהן.

ומאחר שקבוצות־לחץ מהוות את המישטר,
את מפא״י, את הממשלה ואת ההסתדרות,
איך יכולות הן להיכשל?
לכן גורל הפיחות הזה יהיה כגורל
כל הפיחותים הקודמים. כמה עשירים יתעשרו
ממנו. המוני השכירים יסבלו ממנו.
ושום דבר לא ישתנה.

כל עוד לא ישתנה המישטר
הכלכלי עצמו.

!1111

מאת

או ד *

אבנר *

במדינה עתונות מרח״ אללח ״י

מ כוניו ת ״ פו ר ד מ ¥מג x8171,315; 261 יד 4ז 4x61,1,4; 4 x 6 1 ,1 4 6 8 0 0 ;8

4181 ^ £י 1 1ג 0 0ססע ^י
1 ,0 7 0 0 1 11^118.

זה עתה הופיע
הספר המשעשע
מאת

ארט בובחאלד

מת 1ה
מ״החברה״
ספור על גאנגסטר אמריקאי
שנחטף בסיציליה

״הד ר ״
הוצאת ספרים בע״מ

המנוי -
9יבלה
ה טי בווג,
נא \3־גו
א\ ת\ ב\ז 9רם.

למחול־השדים שהתחולל בשבועות האחרונים
סב־ב זכרו של אברהם (״יאיר״)
שטרן (העולם הזה ,)1274 נילווה שטף גואה
של שקרים וסילופים היסטוריים. ר,עתו־נים
והרדיו, ח״כים ואישי־ציבור הפיקו מלא
פיהם דברי הלל ושבח לאישיותו של מייסד
לח״י ומפקדו הראשון. ירמונים כמו הארץ,
זבר וחרות הקדישו לו הערכות שקולות
ואוהדות.
רק סקרנים מעטים תמהו מה אמרו אותם
העתונים לפני עשרים שנה, לפני הרצח
ולמחרתו. התשובה נמצאת בכרכי העתונות
המאובקים.
דכר, מיום ד,־ 30 בינואר 1942 קבע,
כי לח״י הם אוסף של בעלי־מום אנושיים ולאומיים,
המוכרים לכל בנוולותם ובניוונם.
״לכולנו,״ כתב היומון ,״מלחמה בטירוף
הפושע ור,מנוון.״ ״כולנו,״ אין פירושו
הישוב היהודי בלבד, כי המשטרה הבריטית
נתבעה ״לא לשקוט עד אשר תבוער
הכנופייה ...הכנופייה הזאת מוכנה ועלולה
להחריב את הישוב העברי בארץ־
ישראל.״
דבר, ביום הרצח, ד,־ 13 בפברואר
: 1942״אברהם שטרן הוא ראש הכנופייה
שעסקה בזמן האחרון במעשי שוד ורצח.
הוא צד ברשתו כמד, צעירים בלתי מאורגנים
ובעלי נטיות פליליות, שהלכו אחריו.״
$דבר, עשרים שנה לאחר מכן, ביום
ד,־ 31 לינואר 1962 הביא את דבריו של
מרדכי נמיר, ראש עיריית תל-אביב :״הערצתי
את דמותו כפטריוט ולוחם קנאי, כמשורר
ואישיות רבת אשכולות.״
9הארץ ,׳מיום ד,־ 15 בפברואר : 1942
״מאמצי משטרת תל־אביב נשאו פרי. בסוף
השבוע שעבר הורד המסך על פרשה
שזיעזעה את הישוב והחרידה, בלי ספק,
ליבות המוני יהודים לקול יריות וצעקות
אשה, בארון־בגדים בפינה נידחת
לסיום. איזה דוגמה
£של 1העיר ! ,שחיכתה
;201(140
נוראה של סוף דרכו של מי שבחר בדרך
הדמים כי סחיטה ורצח הם נשקם
של קנאים משוללי־כוח הדוגמה הנוראה
צריכה ליתן דחיפה מחודשת למאמץ
ציבורי לעקור את שארית השפעתן של
תורות הכזב.״
הארץ, לאחר עשרים שנה, ב־30
בינואר 1962 במאמר של אליעזר ליבנה):
״אברהם שטרן וחבריו בלח״י, לא זו בלבד
שהוכרה גבורתם, שהייתה גדולה מבחינה
נפשית מכל שהתרחש אז בארץ. הוכרה
גם טהרת נימוקיהם הפנימיים. ואישיותו של
יאיר הובלטה באצילותה ועמקותה.״
המשקיף( ,היומון הרוויזיוניסטי
שחרות הוא יורשו וממשיכו) מיום ד,־21
בינואר : 1942״מעשי השוד והרצח שאירעו
בזמן האחרון בארץ הם אסון לישוב כולו.
דווקא בימים אלה נמצאת יד של פושע
ומטורף אשר גרמה לאסון ההפקרות
והפשע שהשתלטו בחייו הפנימיים של הישוב
הגיעו אתמול לשיאם ומניעת הישנותם
הוא צו השעה.״
$המשקיף, מיום ה־ 18 בפברואר
: 1942״המאורעות האחרונים עקובי הדם,
שאירעו בתל־אביב, הוכיחו כי יש בכוחה
של המשטרה לגלות את עקבותיהם של מפירי
החוק המאורגנים. אנו מצפים ש)־
יחושף המקור ויושם קץ לאי־השקט הציבורי.״
9חרות,
ביום ד,־ 2לפברואר 1962
(במאמר של מנחם בגין) :״יאיר היה משורר
ומורד. אלו הן שתי עטרות, העולות בחשיבותן
על כל כתר של מלכות וכהונה. הוא
היה אדם.״
יומונים אלה, כמו האחרים, פירסמו החודש
יחד עם מאמרי הערכה ליאיר גם
את תמונותיו. אך אותם סקרנים שבדקו,
מצאו כי בינואר־פברואר 1942׳ התפרסמה
באותם עתונים תמונה דומה של יאיר, אלא
שאז היא היתה נתונה במסגרת שחורה, ובה
הודעה של המשטרה הבריטית :״פרם של
אלף לא״י ינתן לאדם שיסייע, או יביא
לתפיסתו של שטרן.״

התיישבות
מכה פני מי ת
בימי חודש אוגוסט ,1961 פרץ ריב בין
שני אנשים: מילו כורה ואליהו אושרי.

יאיר עד הקיר
מה אמרו אן

בהגיע הריב לשיאו הניף מילו מוט ברזל
על יריבו שנפל מתבוסס בדמו. אמבולנס
שהוזעק למקום העביר את הפצוע לבית־החולים,
כשהוא סובל ימשבר בגולגולת.
בדרך־כלל מוזעקת במקרים כאלה המשטרה׳
האוסרת את הפוצע ומאשימה אותו
בחבלה חמורה בגופו של הנפגע. במקרה
מסויים זה, ספק אם אף הגיעה התקרית
לידיעתה של המשטרה. כי מילו כורה ואליהו
אושרי הם חברי קבוץ גבעת־ברנר,
השוכן דרומית לרחובות. הריב שפרץ ביניהם
נשאר, לפחות עד כה, בתחום עניינו
הפנימי של הקיבוץ.
אליהו אושרי שכב בבית־ר,חולים חודשיים
ימים. לאחר תקופה זו חזר לקיבוצו, כשד,עלון
יומן גבעת־ברנר מס׳ ,4672 מקדמו
בברכה :״אליהו אושרי חזר הביתה. אנו
מברכים אותו לשובו ומאחלים לו החלמה
שלמה.״
אך גם בקיבוץ צריך להיות חוק וסדר,
גם אם לא קוראים למשטרה לד,שליטו. לכן
החליטו אנשי הקיבוץ הגדול ביותר בארץ,
השייך לקיבוץ המאוחד, להקים וועדת־חקי־רה
שתבדוק את נסיבות המקרה החמור
ואת המסקנות המשתמעות ממנו לגבי החברים
הנוגעים בדבר.
ביומן גבעת ברנר מם׳ 4668 נמסר :״ביום
ב׳ נקראה האסיפה הכללית בקשר להתנגשות
בין מילו כורה ואליהו אושרי. אחרי
דיון נתקבלה ברוב גדול הצעת המזכירות
לבחור בוזעדה שתפקידיה לברר את פרשת
ההתנגשות ולהציע מסקנות.״
משגה מול עקרון. הועדה החלה לפעול
מיד למחרת היבחרה. כעבור זמן קצר
הגישה את סיכומיה לאסיפת הקיבוץ, לפיהם
הוצע לחסל את הסכסוך בתוך כתלי המשק,
מבלי להוציאו החוצה ולמסרו למשטרה.
נגד החלטה זו הצביעו ארבעה הברים.
אליהו אושרי עצמו לא השלים עם ההחלטה,
ועירער עליה.
אך גם הפעם הוחלט לא לעשות דבר.
עלון המשק פרסם הודעה לאקונית, בנוסח
:״באסיפה הכללית סוכם הדיון בענין
התקרית.״ כתוספת ליומן גבעת־ברנר נמסר:
״להלן אנו מוסרים את הסיכום שאושר
באסיפות בעניין התקרית. הסיכום הוא פנימי
בהחלט ומיועד אך ורק לחברי גבעת־ברנר.
( )1הוועדה מציינת שמוסדות גבעת־ברנר
שגו בכך שהשאירו את מילו בעבודה במקום
רגיש מבחינה ציבורית, אם כי יש
לראות בזה חוזת־דעת לאחר מעשה.
( )2שימוש במוט ברזל, אשר צורתו ומשקלו
עלול להיות מכשיר קטלני, בתקיפת
אדם, הוא פשע.
( )3טילו לא יחזור לעבודתו בבניין.״
ההחלטה היתד, מרגיעה את כל הרוחות,
אלמלא הגיעו אותם עלונים למקומות שונים
בארץ, ונפלו בין השאר לידיו של ח״כ
חרות, אברהם דרורי, שמיהר להעלות את
העניין לבירור ציבורי בהצעה לסדר־היום
בכנסת.
מבחינה פורמלית־משפטית שגה הקיבוץ
משגה חמור בכך שלא העביר את התקרית
לטיפול המוסדות המוסמכים. אך בשיחת
הקיבוץ בגבעת־ברנר הועלתה השאלה העקרונית
שלא מצאה גם שם את פתרונה:
האם מטרתו של החוק היא להעניש בלבד
על מעשים הנוגדים לו, או שמטרתו לחנך
ולהסדיר את היחסים האנושיים בין בני-
אדם הרוצים בכך?
ר,עו 2ם הזח 1275

מאמר שני בסידרה: כיצד הצליח סגן שר הבפחון להתגבר על הומפכ״ל
שדו כהן
מאת

* • 6לושה״עשר חודשים לפני המועד המקובל לגבי החלפת רמטכ״לים בצבא
הגנה לישראל, עזב רב־אלוף חיים למקוב את הצבא. מדוע?
הוא עצמו סירב לענות על כך מפורשות, אך מצא הזדמנות לציין, ערב פרישתו, משפט
כבד־משמעות ליודעי־דבר :״זה מה שאני שונא יותר מכל — תככים!״
פקודיו ועמיתיו של לסקוב העידו עליו שהיה מצביא מכף רגל עד ראש; שב־ 35 חודשי
כהונתו כרמטכ״ל עיצב את דמותו של צה״ל כפי שהינו כיום: מסגרת מקצועית מדוקדקת,
המשמשת בימי שלום בית־ספר גדול להכשרת חיילים, והמסוגלת בימי מלחמה לקלוט
במהירות את רבבות חיילי־המילואים, שכבר הוכשרו לתפקידם.
הגדיר אלוף יצחק רבין את תקופת כהונתו של לסקוב כרמטב״ל :״הפניה טוטאלית
של מאמצי הצבא להתרכזות בענייני צבא. הוא כיוון את כל המאמצים לנושא אחד בלבד:
צבא.״
הוא הקים את מנגנון ההדרכה של צ־״ל — ובכללו בתי־הספר לקצינים על כל
אגפיהם. בהיותו סגן הרמטכ״ל היה ממונה על אירגונו מחדש של גיוס המילואים,
איפשר במידה רבה את הצלחת הגיוס הכללי של .1956 חצי שנה לפני מיבצע־סיני
מונה למפקד גייסות השריון.
עד אז ראו בשריון מעין חיל תותחנים נייד, הנלווה אל חיל הרגלים. לסקוב, בעל עבר
קרבי בבריגדה היהודית, בה שירת בדרגת מייג׳ור, שהשתלם בבתי־הספר הצבאיים הגבוהים
ביותר, כפר בתפיסה זו. בעת תיכנון מיבצע־סיני, הגיע אף לידי התנגשות־דעות עם
הרמטכ״ל, משה דיין. לסקוב תבע לרכז את הטאנקים בעוצבות שריון, שתפקידן לפרוץ
חזיתות ולפתוח צירי־התקדמות לכוחות האחרים, בניגוד לתורת הלחימה של צה״ל באותם
הימים. לבסוף נתקבלה דעתו. לולא כן, ספק אם צה״ל היה מצליח לפרוץ בצירי רפיח
ואיסמעיליה. הטאנקים של לסקוב היו, למעשה, מרכז הכובד של ההתקפה הישראלית,
בשניים מתוך ארבעת צירי ההתקפה העיקריים של המיבצע כולו. מיבנה זה, שנוסד, בקרב,
נשאר על כנו בצה״ל.

שונה על הוצאת שטחי־פעולה שונים מתחומי הצבא על־ידי פרם. הוא גם התנגד לאחת
מתפיסות־היסוד של פרס לגבי עתיד המחשבה הבטחונית בארץ, שמטעמי סודיות אין לפרטה.
השניים חדלו לדבר איש עם רעהו.
אהד מידידי לסקוב, ומי שירש את מקומו כמפקד ה־ל־האויר, אלוף דן טולקובסקי, לא מצא
אף הוא לשון משותפת עם פרס. טולקובסקי היה, לכל הדעות, המפקד היסודי והמוכשר
ביותר שהיה להיל־האויר עד אז. אך זכות זו לא עמדה לו, והוא הלך. כפרם־תנחומים מונה
לתפקיד של תיכנון ומחקר במערכת הבטחוין׳ אך גם שם לא הסתדר עם פרס. כ־ום עסוק
אחד המוחות הצבאיים המזהירים ביותר של המדינה בהעלאת קרנו של בנק דיסקונט.
המצב הגיע לידי כך, שבעת פרישתו מן התפקיד הרשה לעצמו לסקוב להרהר בקול רם:
״הקשה ביותר הוא, כשידידים ותיקים אינם הולכים איתך יותר.״
לפרס היה קל־יחסית להצליח בתככים. הוא בעל לשון חלקה ומשכנעת, יודע הילכות
נימוס, יכול להבטיח הרים וגבעות — ומקפיד למלא אחר הבטחותיו. די לציין, כי כל מינוי
של אלוף־משנה ומעלה בצבא תלוי בשר הבטחון. ומי שאומר ״שר הבטיחון״ ,מן הכורח

אם כן — חייל מקצועי, עתיר־כשרונות, בעל סגולות פיקודיות זמינהליות. ודווקא הוא
עזב את הצבא 13 חודש לפני המועד המקובל. מדוע?

פרסמספקאתהתב לי ן
^ אשרהתמנה לסקוב לרמטכ״ל, בסוף ,1957 נפתח פרק חדש בתולדות צה״ל.
^ לא רק מבחינה מקצועית, כי אם גם מבחינת מעמדו של הצבא בתוך ״מערכת
הבטחוך.
ההבדל בין לסקוב לבין דיין בלט מיד לעין. כבר בישיבות הראשונות של הסגל הפיקודי
שונה הנוהל שנהג בימי הרמטכ״ל הקודם. בעוד דיין היה שובה את לב מאזיניו בסיפורים
מאחורי הפרגוד, בגילויים ובהערכות חובקות־עולם, פנה לסקוב כאיש מקצוע אל אנשי
מקצוע. אלה התאכזבו לעת־ם. כי הורגלו אחרת.
ואז ניצב פרם בפרץ. הוא סיפק את התבלין הפיקנטי לסקירותיו של לסקוב. הוא שגילה
סודות מן העולם, הוא שהכניס את הנוכחים לתוך התמונה הכללית של בריתות, מזימות,
!כוונות ותצפיות. בכך לא היה פסול. שהרי זהו חלק מפעילותו החוקית של אזרח, של עסקן
פוליטי. אך הודות לתדריכים אלה זכה שמעון פרם למעמד בין האלופים והמפקדים, שלא היה
לו בימי דיין.
זה לא היה ההבדל היחיד בין שתי התקופות. הגלגל פשוט התהפך: פעם היה זה דיין שקבע
אילו דברים יועברו לאגף האזרחי. עתה היה זה פרס שקבע מה הם השטחים שהוא
רוצה לקחת מצה״ל. הוא ריכז תחת סמכותו הבלעדית גם נושאים בעלי משמעות אסטרטגית
ממדרגה ראשונה, שיכלו לקבוע את תוכניות הצבא לטווח ארוך.
במקביל, כדי לבצר את מעמדו בעיני הציבור, החליט להאיר את מעשיו באור הרצוי לו.
הוז^ העסיק למעלה משנה את כתב דבר, יואל מרכוס, בהכנת ספר מיוחד על פעליו.
כל זה לא הפריע במיוחד ללסקוב. הוא ראה את עצמו כאיש מספר שניים בשרשרת
הפיקוד הבטחונית, ומתוך חינוך צבאי ממושך האמין בעקרון הנאמנות של הפקוד למפקדו.
הוא לא תיאר לעצמו שמישהו נמוך ממנו עלול לנסות לפגוע בשרשרת הפיקוד. אך לפרס
היו דעות אחרות ביחס למעמדו בשרשרת הפיקוד הבטחונית.
תקרית פעוטה יכולה להעיד על הלך מחשבותיו. הדבר קרה בנשף חייליו־,שריון, שנערך
בהיכל התרבות בתל־אביב. לאולם נכנסו שני אורחי־הכבוד, שמעון פרם וחיים לסקוב. על
פי הנחיות הטכס צריך היה הרמטכ״ל לעלות ראשון לבמה, לקבל את הצדעת המפקד. אך
לסקוב נוכח כי איכשהו הקדימו פרס בעליה לבמה ,״גנב״ ממנו את הכיבוד.
יתכן כיי לסקוב זקף זאת על חשבון אופיו של פרס, הידוע כרודף־פרסומת קיצוני. אולם
היה בכך משהו יותר עמוק: היה זה סימפטום חיצוני לשאיפתו הכמוסה של שמעון פרס
לקבוע, הלכה למעשה, כי המנהל הכללי של משרד הבטחון קודם לראש המטה הכללי.

שיחשוב על ההשפעה שיש לשמעון פרם על שר הבטחון. משמע: ידידותו של פרס חשובה —
גם אם המדובר בענין צבאי מוחלט, כמו עליה בדרגה של מפקד חטיבה.

התרפים של דויד המלך

נ* אז פרצה פרשת לבון. בז־לילה מצאה את עצמה ״מערכת הבטחוך בתוך שערוריה
1פוליטית מעוררת־חלחלה. דובר על זיופי מיסמכים, על קנוניותיהם ותככיהם של נערי
ביג׳י נגד פנחס לבון. לא פעם עמד הצבא עצמו על סף המערבולת, והיד, חסר אך מעט כדי
שייגרף אף הוא לתהום שנפערה.
פרם, מתוך מאמץ עליון להציל את הקאריירה הפוליטית שלו, לא סלד מכל אמצעי
להגנתו. בלשכתו התארגן המוסד שזכה לכינוי ״יונייטד פרס״ — כלומר: סוכנות הידיעות
שהבולטים בהם שבתי טבת (הארץ) ,יואל
של פרס. היו אלה כתבים מרוב עתוני המדינה
מרכוס נדבר) ,ישעיהו בן־פורת ואלקנה גלי (ידיעות אחרונות) ,שמואל שגב (מעריב) .ריכז
והפעיל אותם יועצו של שמעון פרם, סגן־אלוף נחמן קרני, מי שהיה לפני שנים מספר
דובר צר,״ל ונחשב כיום לשומר־סודו של שמעון פרם. כאשר התלונן פנחס לבון על אנשי־צבא
המגוייסים לעזרת שמעון פרם במערכתו הציבורית, התכוון בראש וראשונה לקרני.
למעשה, רתם פרם את כל הצד האזרחי של ״מערכת הבטחוך למרכבתו. הודות לחיים
לסקוב, נשאר צד,״ל מחוץ למערכה.
מאוחר יותר התלונן פרם שהלקה של ״מערכת הבמחון בפרשה לא הוסבר כראוי
לציבור.״ מאז יושב בלשכתו של דובר צד,״ל העתונאי פנחס יורמן, איש דבר השבוע
לשעבר, שתפקידו לשמש פה לשמעון פרס בתוך לשכה זו•
בשיא המתיחות בין פרס ללסקוב הגיעו הדברים לידיעת ועדת החוץ וד,בטחון של הכנסת,
שהחלה מתעניינת ״בשיבוש היחסים בצמרת ר,בטחון״ .היד, זה אות כי התככים הגיעו
לממדים מסוכנים. ואז נקבע כי לסקוב ילך. הידיעה על מועד החלפתו נמסרה לו בצורה
מדהימה: מתוך שידור החדשות בקול ישראל.
כאשר, ערב פרידתו, העניק ראיון לכתב הבוקר יוסף עברון, קבע כי בן־גוריון השפיע
עליו מאד, יחד עם מנהל בית־הספר הריאלי לשעבר, וינגייט, קרומוול ושאול המלך. אולם
גיבורו של בן־גוריון, דוד המלך !,קוסם לו פחות .״דמותו של דויד לא נראית לי כסמל שיש
ללכת אחריו,״ סיפר לסקוב ,״וזאת משום שלא סבלתי את התככים המרובים, בהם השתמש

״ כ שי די די ם אי נ ם הו ל כי םאתך להשגת מטרותיו.״
לאחר מכן ציטט קטע מספר שמואל ב׳ על אבשלום, שעמד בשער העיר :״ויהי כל
פ רו סמערבתהבחירות לכנסת הרביעית, ב־ ,1959 התפטר שמעון פרס ממישרתו, האיש אשר יהיר, לו ריב לבוא אל המלך למשפט, ויקרא אבשלום אליו ויאמר: ראה, דבריך
טובים ונכונים, ושומע אין לך מאת המלך. ויאמר אבשלום: מי ישימני שופט בארץ, ועלי
^ כדי לרוץ כמועמד של מפא״י. הוא כינס את עורכי העתונים ואת הכתבים הצבאיים, כדי
יבוא כל איש אשר לו ריב ומשפט והצדקתיו ויעש אבשלום כדבר הזה לכל ישראל אשר
להציג בפניהם את יורשו כמנכ״ל: אשר (״ארתור״) בן־נתן. למעשה, לא חדל פרם לחלוש
יבואו למשפט אל המלך, ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל.״
על ענייני משרד הבטחון אף ליום אחד. אפילו את חדרו לא פינה ליורש. במסדרונות ביתמי
היה איש התככים׳,הדומה בעיני לסקוב לדויד? ומי האיש, ממקורבי המלך, המנסה
ד,קומות של משרד־הבטחון נראה כל העניין כבדיחה מוצלחת, מהתלה שיש לבצעה כדי לכבד
את החוק, עד אשר ישוב שמעון פרם להיות אחראי על פעולות המשרד גם מבחינה רשמית. לעמוד בין המלך לבין חייליו ואזרהיו? חיים לסקוב לא פירש. אך לא קשה היה לנחש.
עם הליכתו נקבע תקדים: מי שאינו מוצא חן בעיני פרס — אינו יכול להיות רמטכ״ל.
בעקבות הבחירות, והנצחון המרשים למפא״י, נתכבד פרס בתואר חדש: סגן שר הבטחון.
ואין זה חשוב, אם אותו רמטכ״ל יכול לתרום — כמו במקרהו של רב־אלוף לסקוב —
עתה׳ היד. סבור, אין כל ספק מיהו האיש מספר שניים במערכת הבטחון.
היחסים, המתוחים בלאו־הכי בין פרם לבין לסקוב, הורעו. לסקוב הביט עתה בצורה תרומה מכרעת לקידומו ולהתפתחותו של צד,״ל.

תשאל כתבי ״העולם הזה־

בין נציגי עגני המשק השוני

״מה היתה השפעתו של הפיחות על ענן*
המשק כו אתה עוסק? מה תהיה השפעת
הפיחות על עגף! משק זה בזמן הקרוב
והרחוק?״
שתי שאלות אלה הציג השבוע צוות כתבי
״העולם הזה״ לאנשי מקצוע מענפים שונים של
הכלכלה הישראלית. להלן תשובותיהם :

ולהשתחרר מההיטל וכל הנטל יפול על צד אחד במשק.
זה יהיה ניצול לרעה של סקטור אחד במשק, שארגונו
שונה.

איש בנין: מחירי דירות בסימן שאלה
מרדכי שטרן 48 מניהל כללי של חברת בניה רסקו.
יליד וינה ותלמיד האוניברסיטה שם, כיהן, בין השאר,
כחבר הנהלת בנק אנגלו־פלשתינה וחבר הנהלות של
חברות כלכליות שונות. איש המפלגה הליברלית, שהתפטר
לאחרונה מתפקידו כנציג המפלגה בעיריית תל־אביב.

* היבואן: הב? תלוי בצורת הביצוע
משה ימיני, מנהל אגף ההספקה הטכנית בחברת היהספקה
ש. גוזמן ובנו, הוא מוותיקי ההגנה. מי שהיה אחראי בזמננ
לאימון הגופני של ההגנה במחוז תל־אביב, וכיום הינו אחד
מפעילי לשכת המסחר. החברה שיהוא מנהל אותה עוסקת
בהספקת ציוד וחוסרי גלם לבעלי־מלאכה, תעשיינים ולחקלאות,
כ־ 40 אחוז ממחזורה הכללי הם תוצרת יבוא.

ך* פיחות בא לנו כהפתעה. למרות כל השמועות
ן ) שפרחו בחדשים האחרונים על הפיחות המתקרב, לא
חשבתי שאמנם יהיה פיחות. חשבתי, לעומת זאת, שתהיה
נורמאליזציה של תיאום בשערים, אבל בצורה אבולוציונית
ולא רבולוציונית. היה ברור שיהיה שינוי, כי הוא היה
חייב לבוא, אבל לא האמנתי שיעשה בצורה כזאת.
בשלב זה קשה עדיין להעריך מה ההפסד שתפסיד חברה
יכמו שלנו כתוצאה מהמדיניות הכלכלית החדשה. הפסד
יהיה לבטח, אלא שלא ברור אם יהיה זה הפסד של 66
אחוז או פחות מזה. זה תלוי בצורת הביצוע של המדיניות
החדשה.
ממבט ראשון אני חושב שהתכנית האבסטרקטית נראית
די יפה. מה שחסר בה הוא שחרור המשק מכל כבל.
התכנית אמנם מסירה מספר כבלים, אבל לעומתם נשארו
עדיין כבלים אחרים על הכלכלה. לדעתי היו צריכים
לבטל כל הגבלה, להתיר יבוא חופשי ולהסיר את הפיקוח
על מטבע זר. כי רק בצורה כזו אפשר להבריא את
המשק: על בסיס של התחרות חופשית, כמו שאמר שר
האוצר :״מי שיפול — יפול, ומי שיעמוד — יעמוד!״
השפעת המדיניות החדשה על חברה כשלנו תהיה
מיידית. הממשלה עומדת להטיל היטל על המלאי הנמצא
ברשותנו. גודלו של היטל זה ישפיע על כמות הסחורה
שתהיה אצלנו במחוור. אם ההיטל יהיה בשיעור 40
אחוז מערך המלאי, זה יהיה על חשבון הסחורה והמלאי
יקטן ב־ 40 אחוז.
החברה שלנו עוסקת בין השאר בייבוא פלדה. עד כה
לא היו הגבלות בשטח זה. היה ייבוא כמעט חופשי של
פלדה בשער של לירה ושמונים לדולר, והמכס היה
בשיעור 15 אחוז. כיום אי־אפשר לתת יותר חופש משהיה.
אמנם המכס ירד לחמישה אחוזים, אבל אין זה משנה —
הפלדה תתייקר. אותה הפלדה שעלתה לי קודם 1.98ל״י
אחרי המכס, תעלה כיום 3.15ל״י׳ אחרי המכס. אולם זו
לא תהיה ההתיקרות הסופית, כי גם הרווחיות היחסית
חייבת לגדול.
לדוגמא: אם קודם הרווחתי על כמות הפלדה, נאמר,
40 אחוז שהיה מאה לירות, הרי היום איני יכול להסתפק
באותן מאה לירות. הרווחיות חייבת לגדול ביחס ישיר
להתייקרות הסחורה. כי בחישוב הרווח יש אלמנטים שונים
* שגם הם יתייקרו. אחד האלמנטים, למשל, הוא הריבית
שאנחנו משלמים על הלוואות. אם קודם הייתי צריך להבאת
סחורה סכום של אלף לירות, עליו שילמתי מאה לירות
ריבית, הדי היום אצטרך אלפיים לירות, שעליהם אשלם
מאתיים לירות ריבית, לשם הבאת אותה סחורה.
כך, שלמעשה ההודעה כאילו ירד המכס אינה מציאותית.
המכס היחסי ירד, אולם המכס האבסולוטי עלה. ישנם
מקרים שירידת המכס היא למעשה עליית מכם אפקטיבית.
עליית המחירים לא תהיה רק אצלי, היא תגרום לתגובת
שרשרת. אין כיום תעשיה שאינה זקוקה לפלדה. יש
תעשיה שבה היא משתמשת כחומר גלם ובתעשיה אחרת
כחומר עזר, כך שבכל מקרה תשפיע התייקרות הפלדה
על התייקרות המוצרים התעשייתים באופן שונה. בתעשיות
שבהן הפלדה היא חלק ניכר מהוצאות הייצור, תהיה
ההתייקרות גדולה ובתעשיות אחרות תהיה קטנה יותר,
כמו בתעשיית הפלסטיק בה משתמשים בפלדה לתעשיית
מבלטים.
למעשה אין דבר שלא ישתנה לרעה. זו רק שאלה של
זמן עד שיתרחש הפיחות הבא.
הרבה תלוי גם בצורת הביצוע של המדיניות הכלכלית
החדשה. אני נזכר בביצוע של הפיחות בשנת . 1953 אז
החליטה הממשלה שבהיטלים ישאו הסיטונאים. הלך המש־

איש־גנין שטרן
ערך הכסף כמו שם בחורה

יכואן־סרטים יצחקי
יעלו מחירי כרטיסים?

• איש בורסה: הנאה לבעלי המניות
חנן הרצברג 49 נציג בנק לאומי לישראל בבורסה
הישראלית, מנהל אגף ניירות־ערך בבנק ואחד מראשי
העוסקים בענף ניירות־ערך בארץ. הרצברג, שלמד כלכלה
בגרמניה ובנקאות בהולנד, בא ארצה בשנת , 1935 עוסק
מאז ועד היום בשטחים אלה.

חת הדרישות הראשונות שבאה עם ההודעה על
הפיחות היתד״ לסגור מיד את הבורסה ולפתוח אותה
רק כעבור יום. אנחנו החלטנו כן לפתוח אותה ואני חושב
שעשינו טוב.
בקשר לצד העסקי אפשר לאמר שהמחזור בניירות ערך
לא היה מופרז. השאלה העיקרית שעמדה היתה, כיצד באמת

מנו ס
גזבר־קיבוץ ז׳ומכה
יותר הוצאות — פחות הכנסות
איו ביר, שהוא היבואן של 40 אחוז מצרכי המזון בארץ, והעביר
את המלאי שלו להנזשביר לצרכן, שהיא חברה קמעונאית
ולא היתה חייבת בהיטלים. כך שהמשכיר לא שילם את
ההיטל ואילו הסיטונאי הפרטי שהחזיק במלאי נשא בכל
העול.
כיום קיים, למשל, גורם כמו חברת כור, שהיא היבואן
הראשי של החרושת הישראלית. אם תחליט הממשלה להטיל
את ההיטלים רק על היבואן ולא על היצרן, יכול כור
להעביר את המלאי שלו לחברות־הבת היצרניות שלו

ם הממשלה לא תגדיל את מחירי חמרי הבנייה,
אין לצפות לעלייה במחירי הדירות. אך בינתיים כבר
עלו מחירי העצים ב־ 20 אחוזים ואם הדבר יימשך גם
בשאר החומרים, אין למנוע עליית מחירי דירות.
אך מה שקובע במחירים אלה הוא בעיקר עניין הקרקע.
אנחנו מקווים שכתוצאה מהפיחות יתייצב מחיר הקרקע.
אנחנו מקווים שהספקולציות בשוק הקרקעות שהיו קיימות
בגלל עודף הון שחיפש לעצמו בטחון בקניית קרקע —
ייעלמו, מחירי הקרקעות יתיצבו ועמם המחירים.
לזמן יותר ממושך אנחנו תלויים בשכר העבודה. אם
מדיניות הממשלה וההסתדרות תהיה לשמור על רמת שכר
שלא תעלה על הנהוג ותהיה בהתאם למחירי המשק בדרך
כלל — יהיה בסדר גם עם מחירי הבנייה. אך אם יהיה
גלגל של עלית־שכר־עלית־מחירים וחוזר חלילה, לא ינצלו
מכך גם הדירות.
גם הממשלה יכולה לרסן את מחירי הדירות ולמעשה
יכלה לעשות זאת כבר מזמן, אילו היתד, משחררת את
הקרקעות הרבים סביב הישובים העירוניים, מתל־אביב
עד ראשון־לציון. אדמות אלה מוחזקות בידי הממשלה
ולו היו משוחררות לבנייה פרטית היו מקלים את הלחץ
ומורידים עמו את רמת המחירים.
אין גם שום סיבה מדוע ימשיך להיות ביקוש כה רב
לדירות, כי אנשים אינם פוחדים כרגע יותר מפיחות ולא
ינסו להחליף את כספם בדירה דווקא.
הפיחות עצמו, לדעתי, היה מיותר כיום, לולא החלו
עוד לפני שנתיים ללכת בדרך בה הלכו, ושהובילה ללא
ספק ישר לפיחות. כי שמו של מטבע הוא לא פחות יקר
משמה הטיוב של בחורה, ואולי אפילו יותר, וכאשר
מתחילים פעם אחת לדבר עליו שוב אין שמו טוב כשהיה.
הציבור חדל להאמין לשר האוצר בכל שאלות הפיחות
ובסופו של דבר לא היתד, ברירה אלא לפחת. אך הפיחות
בא כדי להחזיר את המצב הקודם הטוב על מקומו ועכשיו
תלוי בציבור ובממשלה כיצד יהיה בעתיד.

יעלו כל המילוות צמודי־דולר? מסתבר שהשוק הסתדר
בסדר גמור והעליה במחירי האגרות הגיע לשער שציפו
שתגיע אליו ולא יותר ממנו. פחדנו שאנשים ימכרו את
אגרות חוב אלה עלו רק במעט, אבל זה אולי מפני שלפני
מכרו את האגרות. אולי מפני שכעת אף אחד לא מחכה
לפיחות בקרוב כמו שכולם חיכו לו בזמן האחרון. אנשים
קנו בזמנו את המילוות כדי להבטיח לעצמם את ההון
מפני הפיחות. אותם משקיעים שתהיה להם כעת הסבלנות
לחכות באמת, יהנו מפירותיו של המילווד, עם בוא מועד
הפרעון.
שונה ממצב צמודי־הדולר הוא מצב צמודי־האינדקם.
אגרות חוב אלה עלו רק במעט, אבל זה אולי מפני שלפני
הפיחות היה עודף ביקוש והמחיר שלהם עלה ממילא, כך
שעכשיו העניין מתאזן.
בשוק המניות חל שיפור גדול מאוד לעומת המצב
לפני הפיחות. במשך חצי השנה האחרונה היד, מצב
המניות לא טוב. היה מחזור קטן והשערים היו בדרך כלל
בירידה.
העליה בשוק המניות לא באה כל־כך מעצם עניין הפיחות,
כמו מהידיעה שפיחות זה יביא בעקבותיו להשקעת כסף
רב מחוץ־לארץ בשוק המניות המקומי. השקעה כזאת
מרחיבה ומעודדת את השוק המקומי ויד,נו ממנה, כמובן,
בעלי המניות.

גיזבר קיבוץ: החקלאים דפוקים

ז׳ונזבה (יוסף גל) ,גיזבר קבוץ להב:

בעל״מלאכה נקש
מדיניות של ריזיקה

ל קי בו ץ תלוי בהלוואות אותן הוא לוזה לכיסוי
^ הוצאותיו ולפיתוח. השפעת הפיחות מותנית בשיעור
החוב הצמוד לדולר של הקבוצים. מרבית החובות הגדולים

ער השנעת חניתות עד עתידה

של הכלכלה והישראלית

צמודים לדולר, אלה הם חובות לסוכנות, חובות לבנק החקלאות,
וחובות׳ של תקציב הפיתוח.
לרוב הקיבוצים יש אמנם אשראי מסחרי דרך ארגוני
הקניות של ארגון קיבוצי, אך זה למעשה לקיחה מכיס
אחד והכנסת אותו כסף לכיס שני.
מי שנדפק מכל הפיחות זד, החקלאים. מצד אחד יש
עלייה גדולה בהוצאות הייצור, כגון דלק שמחירו כבר עלה
ומכונות למיניהן שאף אחד עוד לא יודע בכמה הן יעלו.
מצד שני מבטיח שר האוצר שמחיר התוצר הגמור לא
יעלה. המשווק המאורגן, דרכו אנו פועלים, וודאי שלא
יתן להעלות את המחיר ומה שיצא זד, שיהיו יותר הוצאות
על הרבה פחות הכנסה. כלומר, הרווחיות של החקלאות
עוד תקטן ויחד עמד, תרד, כמובן, רמת החיים של
החקלאים.
את הפיחות אנחנו מרגישים כבר כיום, ביחוד בכל מה
שנוגע לענייני קניות. היום כשאתה קונה משהו, המחיר
אינו נרשם, או שאתה אפילו יודע שאתה כבר קונה
במחיר החדש. הסוחרים אינם נמנעים אמנם מלמכור, אך
הם מבהירים לך שהם מתכוונים לקבל את המחירים
החדשים.
הטענה שלהם, שלא הייה להם מספיק כסף לחדש את
הסטוק. אבל למען האמת הכל עדיין מעורפל ואיש אינו
יודע מה בדיוק יקרה, איפה, ומתי.

מגחירים

המקרים אף 2,80 לירות לדולר. הגידול בהפרש לטובת
הייצוא יהיה אם כן קטן מאד בהשוואה לגידול במחירי
הייבוא. הדברים אמורים בהוצאות הנמל, בהוצאות ההובלה
הימית, ובביטוח — בכולם עלה המחיר בבת־אחת ב־. 67
אחוז, ממש כשיעור הפיחות.
לדעתי היתד, זו טעות פסיכולוגית חמורה מצידה של
הממשלה להעלות ביום הראשון של הפיחות את מחירי
הדלק ושירותי הנמל ולצעוד בכך בראש מעלי־ד,מחירים.

בנקאי דורון
המשק בנוי לפיחות

דעתי השלילית על הפיחות התחזקה, כשראיתי את הצעדים
הראשונים של הממשלה מיד לאחר הפיחות: הגדלת התקציב,
ובעיקר אי־ביטול המכס על חמרי־גלם. במקום להפחית
את המכס עד לשיעור נורמלי, השאירו אותו בשיעור שאינו
מתאים לפיחות וגרמו לכך שהפיחות אינו חלק. ובחלק ממוצרים
תעשייתיים אלה הוא למעלה מ־ 3לירות לדולר.
מאוחר יותר, כאשר ראיתי שמטילים מסי־יתר על מחסנים
ועודפי סחורות, נוכחתי בצדקת׳ ספקותי אם ביצוע הפיחות
היה אמנם מוצלח.
בצורה בו בוצע, עלול הפיחות להיות פרק חדש באינפלציה.
קימת סכנה חמורה של עליית המחירים בגלל
התיקרות חמרי־גלם.

+יצרן רהיטים: זה כמו שרשרת
אליהו נקש, בעל חנות רהיטים ברחוב הרצל , 16 אחת
מעשרות חנויות הרהיטים המפוזרות ברחוב זה בתל־אביב.
עובד בענף זה קרוב לחמש שנים והספיק לראות
תנודות רבות של השוק עקב המפנה החדש שהתחולל.

• סוכן הנסיעות: התיירות תגדל

ן*־ מדיניות שלנו מבוססת כעת בעיקר על הריזיקה
| ושאנחנו לוקחים על עצמנו. כי כעת אי־אפשר עדיין
לדעת כלום. אם נכנס קונה ושואל על ספה או רהיט,
אנחנו מציעים לו במחיר הישן. יש גם כאלה שלא מאמינים
וחושבים שכבר דורשים יותר ביוקר ולכן אנחנו

מ ע לי ת

ברנרד ויינברג 52 מנהל חברת גלוב טורס:

תעשיין כז׳רנו
שגיאה

פסיכולוגית גסה

דואגים להראות לו שגם בשבוע שעבר נמכרו רהיטים
באותם המחירים.
כל זמן שיש לנו סחורות מהמלאי אנחנו מתכוננים
למכור אותן במחיר הישן, כי גם אנחנו לא מעוניינים
ליצור פאניקה. ולא רק בגלל זה, אלא שאנחנו גם
תלויים בסוחרים שמספקים את העץ ומזרוני הגומי והם
בעצמם עדיין לא יודעים מה יקרה.
זה כמו שרשרת, אחד תלוי בשני.

* הבנקאי: הון יזרום ארצה
אלכסנדר דורון 56 מזכיר בנק לאומי לישראל. תלמיד
הרצליה ובית־ספר לונדוני, עסק בניהול חברה בלונדון,
החל לעסוק בבנקאות בבנק אנגלו־פלשתיניה כמזכיר אישי
של המנהל הכללי. נתמנה למזכיר הבנק ב־ . 1938 כותב
}כתבי־עם לכלכלה.

ף* כל מהשק שו ר להשפעת הפיחות, תלוי הרבה במה
ואיך תפעל הממשלה. בבנקים עצמם לא נשתנה המודד
לפיו הם פועלים. החולש האמיתי על האשראי הוא בנק
ישראל והוא שקובע כמה כסף יכול להיכנס לשוק כאשראי
בנקאי. בשנה האחרונה, למשל, שינה הבנק שלוש פעמים
את ההוראות שלו בקשר לאחוז הכסף שמותר לבנק לד,לחית
מתוך הכסף שיש בקופה.
אשר לפיחות עצמו, הרי הוא רק חלק של תוכנית כלכלית
כוללת של הממשלה. אם תהיה הממשלה איתנה בביצוע התוכניות
שלה, ואם לא ינהג הקהל בבהלה, יש לקוות
שהדבר יביא טובה למדינה.
אין לי ספק שכעת יתחיל לזרום ארצה כסף רב מחוץ-
לארץ להשקעות ולפקדונות. לדעתי הון זה יוכל להביא
ברכה רבה לארץ. יש בקנדה ובבריטניה קבוצות ניכרות
של משקיעים גדולים, שממש חיכו לראות מה יקרה ;
ועכשיו, עם הפיחות, הם עשויים להשקיע בשוק המקומי.
המשק, בדרך כלל, היה בנוי לקראת פיחות. כל מערכת
ההיטלים והסובסידיות היתד, למעשה מעין פיחות מוקדם
של הלירה, כך שעכשיו רק הוסרו תמיכות אלה.

סוכן־נסיעות ויינכרג
צעד חמור בנמל אוויר

9יבואן סרטים: זוהי דפיקה
שמואל יצחקי, יבואן סרטיס תל־אביבי בן , 29 הוא אחד
מעשרות בעלי חברות הייבוא וההפצה הקיימות בארץ.
שמואל עצמו עוסק בענף כשלוש שנים, הספיק בפרק זמן
זה לייצב את עסקו בתחרות הקשה השוררת כיוס בין
חברות ייבוא הסרטים. הוא מייבא בעיקר סרטים אומנותיים,
בין השאר מייבא שמואל את סרטיו של אינגמר ברגמן.

* התעשיין: הפיחות יכביד על התעשיה
שמעון ב ד תו ,)52( ,יליד בולגריה שלמד בשונייץ. מנהל
ושותף בבית החרושת למוצרי מזון עסיס. מראשי התאחדות
בעלי־התעשייה בישראל.

* * בחינתהמכירה בשוק, הפיחות לא השפיע כלל.
^ו המכיר ה שקטה יותר מכרגיל. כפי הנראה הלקוחות
לא יודעים עדיין מה לעשות.
קשה לומר מה ההשפעות של הפיחות על המיפעל עצמו.
בתחילה חשבתי, אמנם, שהפיחות יבוא לטובת התעשייה,
אך המסקנות הראשונות אינן מעידות על כך דווקא. מסקנות
אלה מראות שהפיחות אינו כלל הקלה לייצוא, אלא
אך יכביד עליו. כל המרי הייבוא בהם משתמשים, כגון
חמרי אריזה, יתייקרו ב־ 66 אחוזים לפי שער הפיחות. אך
השער לייצוא עד כה היה לפחות 2,65 לירות לדולר וברוב

** ל ענף הנסיעות והתיירות תהיה לפיחות השפעה
£1רבה, ביחוד ישפיע הפיחות על המעמד הבינוני. זוג
שרצה לצאת לאירופה באווירון יצטרך לשלם עכשיו 400
לירות יותר במחיר כרטיס הטיסה. גם הלירות׳ הדרושות כדי
לקחתן, בהתאם להקצבת המטבע בסך של 150 דולר לאיש,
יהיו רבות יותר ומחיר נסיעה כזאת יגדל בסך הכל
בסכום של כ־ 600 לירות ישראליות — סכום נכבד מאד
בחשבון הוצאותיה של כל משפחה נורמלית.
הדבר מורגש כבר יומיים לאחר הפיחות: יש אנשים
שהתכוננו לנסוע הקיץ לטיול באירופה וביטלו את תכניותיהם׳
מאחר שאין באפשרותם לעמוד בהוצאות. לפי דעתי
הפיחות יצמצם את הנסיעה לחוץ־לארץ ב־25־ 20 אחוזים.
לגבי התיירות יש עדיין אנדרלמוסיה רבה ולאיש לא ברור
דבר. בעלי בתי־מלון רוצים להעלות מיד את המחירים
ב־ 20 אחוזים. מלון שרתון, למשל, העלה מיד את מחירי
הדיור עם הודעת הפיחות ב־ 40 אחוז. כעבור כמה שעות
הוריד בחזרה בעשרים אחוז. וכך היה בכל ענף המלונאות
בישראל: מבוכה ואי־וזדאות.
מובילי התיירים מתכוזנים גם הם להעלות המחירים,
בגלל התייקרות הבנזין והצמיגים, ב־ 10 אחוזים. כלומר,
בעוד שפיחות הלירה היה צריך לתת 40 אחוזים לטובת
התייר, ישארו למעשה בקושי 20 אחוזים לטובתו. וגם
זאת רק בתנאי שהמחירים של כל המצרכים והשירותים
האחרים לא יעלו. הנה, למשל, כבר היום דורשים את
המחירים החדשים מתיירים שהחליפו את הדולרים שלהם
ביום שישי בשער הישן.
גם הקונסוליות כבר ביצעו ההעלאות מעבר לתחומי השער
החדש. מחיר ויזה אנגלית קפץ מ־ 6,90 לירות
הויזה ל־ 9,90 לירות הויזה.
ויזה איטלקית קפצה מ־ 8,85 לירות ל־ 14,70 לירות.
אך את ההעלאה החמורה ביותר ביצעה דוזקא הממשלה.
את מס נמל־האוזיר, שעמד מקודם על 2,50 לירות לנוסע,
העלו בשדה התעופה ל־ 5לירות. כלומר, לא ששינו רק
שער הלירה, אלא ממש העלו את המחיר מ־ 1,16 דולר
לאיש ל־ 1,70 דולר לאיש. עליה דוגמת זו תגרום לאינפלציה.

גורסאי חרצכרג
העסקים הלכו חלק

פי קהכזאתעוד לא היתה. יבואני הסרטים היו
| משלמים בהתחלה שתיים וחצי לירות על כל דולר
והשער החדש מהווה הפסד נקי של 20 אחוז בערך ליבואנים
בלבד. כי בחוץ לארץ לא רוצים להתחשב במהפכות
שאשכול עושה כאן. אולי במשך הזמן, אחרי שננהל
התכתבות ממושכת, נוכל לסדר הנחות. אבל בינתיים נצטרך
לשלם. גם בעלי בתי־הקולנוע לא יסכימו להעלות את
התשלום עבור הסרט מבלי שיתנו להם להעלות את מחיר
הכרטיסים.
האבסורד הגדול ביותר נוצר במכס. מתברר שיבואנים
שקיבלו מחוץ־לארץ סרטים וכבר שילמו בשבילם, אבל
משום מה השאירו אותם עדיין במחסני המכס, יצטרכו
כעת להוסיף חצי לירה לכל דולר שכבר שילמו. אחרת לא
נותנים להוציא את הסרט מהמכס. מילא, אני מבין אם
יעשו סידור כזה לגבי חמרי־גלם, שעליהם הפחיתו את
המכס. אבל על סרטים לא הפחיתו ומבקשים גם תוספת
על אלה שנשארו במחסנים מלפני הורדת השערים.
אין ספק שהדבר ישפיע על הענף, אלא שעדיין לא
ברור אם זה יתבטא בצמצום היבוא או בהעלאת מחירי
הכרטיסים.

פלה. סרט קצר:
פצצה מתפוצצת. פטריית להבות, עשן
ואבק מתרוממת׳ אל־על. צילומי נגטיב ופו־זטיב
של ההתפוצצות מתחלפים. ברקע קול
ענות מלחמה. העשן מתפזר ונמוג. תמונות
של קירות ישנים, מקולפי טיח. קול קריין:
״את אשר לא הרם האדם — הרס הזמן.״ הקירות
המקולפים מתחלפים בצילומי מארונות,
מסכות, תמונות של ישו, יצירתו של
פיקאסו — גוארניקה. ושוב, על רקע נקישת
תופי טאם־טאם, נשמע קולו של הקריין:
״וקורא האדם לעזרת האל והאל אינו משיב.״
יד מחטטת בערימת גרוטאות. הקריין :״הבחירה,
היא קריטריון ראשוני ואישי.״ המצלמה
עוברת מקירות מטי־זוקן אל שיכונים
מכוערים והקריין ממשיך :״והכל מתב־ער!״

רקע צלילי מוסיקה אלקטרונית וקול
להבת ריתוך, מוסיקה• של באך ההופכת לקול
צפצוף, מתחלפים צילומים של תמונות,
מסגרות, פרטים מתוך תמונות, חלקי פסל
בלתי גמור, צילומים שיל כתובות ללא תוכן,
אותיות ללא קשר, כובע מונה על שת חשוף.
הקריין מלווה בדבריו :״לכן העדפתי להגביל
את עצמי על משטח מוגבל מראש ולקיים
את חרותי הקטנה ...לחיות בדור זה ולעשות׳
בו שימוש באמצעי הטכניקה המודרנית
של המאה העשרים, לשבור את הדוגמה של
התכליתיות.״ קולו של קריין אחד מתערב:
״מי אמר שמציירים רק במכחול ומפסלים
רק בשיש?!״
שוב צילום של פצצה. צילומי זודעה,
ידיים וכו׳ .המצלמה עוברת אל יד מציירת.
הקריין :״המשחק שאינו בא אלא לתועלת
המשחק בלבד — תכלית זו הנה לגבי אמת
שאינה תלויה בדבר, ולכן היא הטהורה ב
יותר
ואני משחק ויוצר דבר חסר־זמן־ומקום,
אשר תכליתו היחידה היא הנצחת חוויה חד*
פעמית. פחדי הוא הפחד מפני האדם העובר
מולי בר חוב ...ומכוחו הבלתי מ רו סן...
אין אמנותי באה לשמש קביים אתיים לצופה
אני סוגד לדת שאינה קיימת ולכן
היא אמיתית לגבי שנינו, אני — לעצבה, והיא
— להנותי.״ סוף.

הערכה בינלאומית

1111111 11 וווווווון וווווווו ווווון ןו 11ן1ן ו 111111
ה! ה 1פרט שטרם נוצר. סרט קצר. שבע
| עד תשע דקות לערך. בשלב זה הוא קיים
רק בדמיונו היוצר של צייר צעיר מבת־ים,
בן 28 וחצי, בעל חזות פנים וגוף המזכירים
את דמותו של נפוליאון, לפחות כפי שהיא
מופיעה בסרטים או בציורים היסטוריים. לפני
שנה וחצי ביקשה הטלביזיה הצרפתית
להסריט סרט קצר על יגאל תיומרקין ויצירתו.
יגאל הסכים, בתנאי שהוא עצמו יכתוב את
התסריט. זו צריכה להיות תשובתו לכל השאלות
ולכל הפרשנות המסועפת לפסליז־ציוריו
המוזרים, שהוצגו על פני אירופה
וארצות־הברית, והחל מהשבוע מוצגות גם
בשתי תערוכות־יחיד גלולות בתד־אביב, בביתן
הלנה רובינשטיין ובגלריה ישראל של
שמואל (״סם״) דובינר, שהוא אמרגנו.
יכולה להתעורר מחלוקת על ההתרשמות
החווייתית מיצירותיו של תומרקין, כשם
שהיא קיימת כבר כיום בין מעריציו של
הצייר בעל השערות הדלילות והפנים העגולות,
הסבורים שהוא גאון ונביא, לבין
לא־חסידיו, המזלזלים בערך יצירתו (כמו
הצייר משה ברנשטיין, שהפליט לעברו השבוע
בתגובה להתגרות :״פתח אולם
אין כל ויכוח על כך שהוא אחד היוצרים

המוכשרים ביותר בארץ, אשר זכה כבר להערכה
והכרה בעולם האמנותי. במהירי
השוק של היום, שווה ציור משלו 300 לירות
בממוצע. יש המקווים כי ברבות הימים
יעלה ערכו לאלפים ואולי רבבות.
הוא הצייר הישראלי הראשון שהוזמן
לבוא ולהציג תערוכה של יצירותיו ביפאן
על חשבון עתון יפאני, ומנהל מוזיאון האמנות
החדשה בניו־יורק טס במיוחד לארץ
כדי לפתוח את תערוכתו השבוע.
זהו הישג ללא תקדים בתולדות הציור
הישראלי. גם ליגאל תומרקין עצמו לא
היה תקדים.

המודים 3ת:ו פטירות
ך טרג?{ גומגלה העולם כוכב חדש,
הי מ צ או תמיד אנשים שיאמרו :״אני תמיד

תמונת גונחת על האר

| ,י | ¥1ג 8אחת מתמונות הזוועה המפורסמות והנפוצות ביותר ממלחמת העולם השניה: ילדים
111# ! 11 מציצים מבעד לחלון קרון המוביל אותם למחנה ההשמדה. חוויה חזותית מעין זו,
השפיעה, ביודעין או שלא ביודעין, על ביצועה של אחת מיצירותיו המוכרות של יגאל תומרקין.

אחד הציורים ׳האופייניים לסגנון יצירתו של יגאל תומרקין. על
פני הבד הצבוע בצבעים כהים מופיעים תבליטים עשויים עץ, תייל
ברגים, גלגלי־שיניים וברזל מולחם. דובינר מכנה יצירת זו בשם ״הירושימה״.
דוקרני,
ני, ברג

הירושימה

אמרתי אולם בתיה בן־ארי, מחנכת
בת־ימית שהיא גם אשתו של ראש־העיר
המקומי, יכולה באמת לזקוף לזכותה טבי־עת־עין
מעין זו. היא היתד, מורתו של
יגאל בבית־הספר הדתי בבת־ים, בכיתות
הראשונות. כבר אז טענה :״או שמהילד
הזה לא יצא שום דבר, או שהוא יהיה
גאון.״
לא היה זה דבר של מה־בכך להגדיר כך
ילד פרוע בן שבע, בלתי חברתי ומסוגר,
שלא יכול היה להתרכז בלימודים היסודיים
ולהשתעבד למשמעת בית־הספר. הילד, שעלה
עם אמו בגיל שנתיים מדרזדן שבגרמניה,
אשר היתד, כבר תחת שלטונו של
היטלר, לא התעניין בלימודים, ברח מביתר,ספר,
בילה את היום על חוף־הים, כשהוא
משוטט בין סירות הדייגים הערביים, או
יושב שעות ארוכות וצר צורות בחול.
הוא גר אז בבית בודד וקטן, מוקף בדיונות
אין־קץ של חולות, בקצה המושבה
בת־ים. בסופו של דבר הועף מאותו בית־ספר.
מאז לא החזיק מעמד זמן רב בשום
בית־ספר אחר. המורים היו שמים עין על
תלמיד שאינו מתרכז בשיעור, יושב ומשרטט
קריקטורות שלהם. בדרך כלל היו מתקרבים
אליו בהתגנב, תופסים אותו בשעת
מעשה וסוטרים לו על לחיו לעיני כל הכתה.
תכופות היה מחליט באמצע השיעור

שדי לו בכך, קם ועוזב את הכתה.
אף לא מורה אחד היה יכול לשאת תלמיד
כזה. בגיל 11 החליט שהקיבוץ הוא
פתרון טוב בשבילו, שלחו אותו למוסד
החינוכי בגניגר. הוא החזיק מעמד בדיוק
ארבעה חודשים .״הייתי קשור מדי לבית,
לא. סבלתי את המטפלות, הייתי בורח לקרובים
בתל־עדשים וצורח.״
שלחו אותו לבית־חיג־ך בתל־אביב. שם
החזיק מעמד שנתיים. ציוניו היו טובים,
אבל בסדר ובמשמעת היה בלתי נסבל. העבירו
אותו לבית־חינוך בחולון. פרצה מלחמת
העצמאות. הערבים היו יורים בדרך,
ויגאל חזר לבית־הספר תחכמוני בבת־ים.
כשסיים כתה ח׳ נשלח לבית־ספר מקצועי,
טקס פיין. אז כבר משכו אותו דברים
אחרים לגמרי. הוא, שבילה יותר על שפת־הים
מאשר בכיתה, נכנם לימיה של הפועל
ונמשך לרומנטיקה של סירות־מפרש. חבל
היה על דמי הלימוד בבית־הספר. שלחו
אותו ללמוד מקצוע. חדשיים עבד במוסך.
בדואר, כמתקן טלפונים, החזיק מעמד חצי
שנה. אחרי זה הניחו לו. שנה הסתובב
מבלי עשות דבר. היה שורץ בין הסירות,
מפליג בים, או עוסק בציוריו.
אותה תקופה כמעט שלא היה בבית.
אפילו לאכול לא בא. בתו של החנווני השכן׳
נעמי קנטי, צעירה בלונוית יפת־
תואר מביאה לימים אשתו.

אחד ל
ניקיתי
את הק פחות הוא
אוהד1 , בפתרון מפרש.
הימי ל כל הקלאס השפעוו ידעתיה
לא־יוצ׳ אפילו משום
קוזצת־ד הצבא הים, ז!

והפסל, המוונב משברי מתנת, זו1ק מחו! המך ומקבל את המימד השלישי
שרחבו עלה על רוחב כתפיו, הסתגר בחורבה
ועסק רק באמנותו. כחוש ומצומק,
כשמשקלו אינו עולה על 49 קילו, נראה
תמהוני מאוד במפעיו הנדירים בחנויות־המזכרות,
בהן ניסה למכור פסלוני־עץ קטנים
של חיות, כדי להחזיח את לחמו.
תשעה חודשים בכפר, שהיה כמעט ריק
אותה תקופה, פיסל ופיסל ופיסל. בעיקר
עבד בעץ, בנפחים סגורים. אחרי תקופת־שקט
קצרה זו, התחולל המפנה. יגאל,
שעדיין התלבט בבעיית יחסיו עם ארץ מולדתו,
גרמניה, יצא — אחרי שנמצא מקור
למימון כספי לכך — לארץ זו.
הוא הגיע לברלין עם החלטה נחושה מה
יעשה וכיצד. תחילה ראה תיאטרון פה
ושם, נמשך אחרי יצירותיו של ברטולד
ברכס. גמלה בקרבו התודעה, שאם יצליח
לדבר עם האיש, יגיע למשהו. וכך היה.
מצוייר בכמה פסלוני עץ וכמה רישומים
מתוך מחזה של ברכט, הגיע אליו יגאל
לבדלין־ד,מזרחית, שם ניהל תיאטרון משלו.
״אני רוצה ללמוד ולעבוד אתך,״ אמר יגאל.
ספק אם ברכט התפעל אז מחוצפתו של ה העיבוד המופיעים

צעיר הישראלי או מכשרונו. על כל פנים,
הקציב לו שבועיים ימים להכנת סקיצות
לתפאורות למחזר,ו מעגל הגיר הקווקאזי.
היתר, זו עבודה שכללה לא רק שרטוט
תפאורה, אלא גם מיקום השחקנים, תוך_
הנמקה מבחינה דרמתית.
עבודתו של יגאל הוגשה לאקדמיה לאמנות
בברלין־ד,מזרחית. הוא זכה בסטיפנדיה
ולמעמד תלמיד־בכיר לצידו של ברכט.
אז, אולי בפעם הראשונה בחייו, התחיל
יגאל לעבוד ברצינות. לא היתד, זו משימה
קלה לעבוד עם ברכם המחמיר והמקפיד.
היה עליו להשתתף בכל החזרות, לראות
את כל פעולות התיאטרון, כולל הבימוי.
מי שאין לו ידיעה בבימוי, לא יוכל להיות
צייר תיאטרון, אמרה משנתו של ברכט.
עינו של הצייר רגישה יותר מעינו של
הבמאי, לכן עליו להציע את המיקום הראשוני
של השחקנים, הבמאי הוא השופט,
הבוחר את העמדה• הטובה ביותר.
כמעט שנה עבד יגאל בתיאטרונו של
ברכט, וניתנה לו גם ההזדמנות להכין הצגת
(המשך במנזוד )14

והחוויה; כפי שהיא מופיעה אחרי עיבור ברוחו של הצייר. קטע מתוך תמונת
הירושימה (למטה, ימין) ,המוכיר את הקרון מסורג־התייל, בלעדי הראשים
גאל עצמו כופר בכל הסבר לתמונותיו, טוען שהן חוויה צורתית־נפשית בלבד.

דה אתו באותה כתה בבית־הספר העממי, היתר,
מחנותו של אביה שוקולד, נקניק ומלפפונים חמוצים.
עתידה לדאוג לו באותה צורה עצמה, אבל בתור

סיים בטוראי

ככר ידע הנער, שחי עם הים, שהוא רוצה לחיות
^ העלו אותו בתור נער־סיפון על נגבה. אבל טור
פה. וחזרה הספיק לו .״חטפתי בעיטות מהמלחים,
הקיא של העולים החדשים. אפילו לא נתנו לי לנקות
1ל הנוסעים במחלקה הראשונה. את הים עצמו ראיתי
ר ראיתי אותו בבית שלי.״
יף את משוטי המפרשיות, החל להדריך בימיה.
ה אפשר היה למצאו כשהוא תופר מפרשים, ועוסק
מיני בעיות תיאורטיות של האירודינמיקה של ה)
צהל כשמצא שגיאות בספרי ההדרכה של החבל

ז עת לא הפסיק לצייר. הוא רצה אז לחקות את
ם, פיסל פסלים בדמות פסליו של מיכאלאנג׳לו, ספג
האמנות הכנענית האלילית. כיום נזכר יגאל :״לא
גד, שאני רוצה, אם היעוד שלי הוא להיות אמן או
כל דבר עניין אותי עד שתפסתי את הפרינציפ.״
ציוריו לא שמר. רק אמו היתה אוספת אותם, לא
נד, בערכם האמנותי, אלא כמזכרת, כשם ששמרה את
־ שלו מהתספורת הראשונה.
נר זמנית את בעיית העיסוק. יגאל גויים כמובן לחיל-
בדרגת רב״ט בשל הידע המקצועי שלו. אולם כבר

אז התברר סופית, שאופיו המיוחד לא יניח
לו להקלט בשום מקום. רגיש לעוול ולאי־צדק,
לצביעות ולהעמדת־פנים, לא היסס
יגאל מעולם לומר ישר את כל אשר בלבו.
אופי מעין זה אינו הולך עם משמעת צבאי ת 17 .פעמים הוגשו נגדו משפטים צבאיים,
אשר למזלו הסתיימו רק בחלקם
בכלא צבאי, משום יחסם הסלחני של הקצינים
עקב הידע המקצועי שלו.
פעולתו האמנותית בשנות השירות הצבאי
הגיעה לשיאה בקישוט• שתי הפריגאטות,
ק־ 28 וק־ .32 הימאי שהחל את הקאריירה
הצבאית שלו כרב״ט, סיים אותה כטוראי.

8כ? כם מגורית יגון
**יד אהרי ה שירות ניסה יגאל לו;ת־
!ז עסק בעבודה משרדית, בסניף הימיה
בד,פועל חיפה, כשביתו היא בית־יורדי־ים.
אז בשלה ההחלטה להקדיש עצמו לפיסול.
הוא החל ללמוד אצל הפסל רודולף לד,מן
בעין־הוד, כשמשכורתו מספיקה לו בקוש,-
לדמי הנסיעה. אחרי העבודה עבד שעות־נוספות
כסבל כממגורות דגון. רק אחרי
שכוחותיו תשו לגמרי, וכל חפציו נגנבו
מבית־יורדין ים, הלך והשתקע בעין־הוד.
זאת היתד, תקופת השקט הגדול בחייו.
הוא גזר על עצמו חיי נזירות, גידל זקן

מי״|$ג 11| 8ה 11ה הצייר עם משפחתו. יגאל ונעמי תומרקין עם בתם בת השלוש,
1 1 1 1 - 1 1 1 1 7 8 1 1אורנה, המחזיקה אף היא במכחול, בדירתם שבבת־יס. ברקע, אחת
מתמונותיו הבלתי־מושלמות של יגאל, הנוהג לצייר את תמונותיו בסדרות, לפי נושא אחד.

תו מ ר קין 11
ו אלו

נחשון

תוצאות

היובל

מספר המוצרים של חכרת ״ויטה״ המצויים כשור,
הוא כדלקמן:
17 מרקים 19 ,ריבות ומרקחות׳ 5
מיצים 4 ,גלידות 15 ,שימורי ירקות
ותבלינים 8 ,ארוחות מוכנות 29 ,לים־
תגים 2 ,ארנציני ודובדבנים מסוכרים.

כהגרלה שהתקימה כ־30.1.62
כפיקוח וועדת השופטים, זכו:
בפרס רא שוך

גימלתל>מוד אי סססז ל־י
נחמיה חצקלביץ, רח׳ רמגן ,7ירושלים
ב־ 20 פרסי תגמול:
חנה שטרן, הלל ,56 חיפה
יוסף רוטקום, טלר ,21 רחובות
הרסה קנוך, האורנים , 10
קרית טבעון
מרים פרנקל, הרצל ,2גדרה
אסתר ארליך, ציבנית ,6
כרמל, חיפה
טובה מוצ׳ניק, שכון צבא קבע,
קרית־ים, חיפה
הילדה וייס, גבעת אתא
גולומב ,26 כפר אתא
רבקה רוט, סמטת רמז, נתניה
יוכבד טל, שכון צבא קבע, גדרה
רוני לוינטון, שלמה המלך ,18
תל-אביב

מערכות לקפה
שולמית לבבי, וזלפסון ,3
כרמל, חיפה
דני וייס, עציון , 12 קרית־יסב׳
פנחס גולדשטיין, ת .ד,5198 .
ירושלים
א. ספילג, תימורים, חבל לכיש
רחל פוגל, גולומב ד, רחובות
יהודית מאיר, צפרירים ,32 גבעתיים אסתר קליין, שדרות חן ,31
תל־אביב
זוזי ביבר, מסדה ,46 חיפה
מזלאדטו, שדרות ירושלים ,124 יפו עליזה ספרוזי, תוחלת, מם׳ 45

כל משתתף כנחשון זוכה כפרם תנחומין
שישלח לכיתו:

משחקה חלל -שומוה״

׳ ^ 67*/־73׳ וזזזויו

(המשך מעמוד )13
נסיון של הנפש הטובה ססצ׳ואן, שהוצגה
בפרובינציה לפני העלתה בברלין.

כ 7י תודעה מרכסיסטית

ףאהיואלה חיים קלים, ולא מבחי־
/נת העבודה בלבד. לעתים קרובות היה
יגאל מסתבך בתגרות בבתי־היין של העיר,
חוזר לביתו פצוע ושותת־דם. באחד הימים
יצא עם קבוצת חברים מתיאטרונו של ברכם
למסיבה שנערכה על־ידי הדויטשה תיאסר,
תיאטרון מתחרה, במסורתו של ריינהרדם.
שחקני הדרטשה תיאטר לא ראו בעין יפה
את ביקור היריבים. התפתחו ויכוחים, על
רקע אמנותי כמובן, שהגיעו לקיצם כאשר
הטיח יגאל בפני אחד היריבים :״שק לי!״
ריב־השסתיים עבר לתיגרת־ידיים. תומרקין
ספג אגרוף בפניו שהתנפחו, ואילו יריבו
שבר שלוש אצבעות. כשקם על רגליו,
הבחין יגאל שחבריו כבר הסתלקו. הוא
יצא מהמקום בשקט. אלא שבחוץ המתינו
לו. חבורה שלמה התנפלה עליו. אחד ישב
על ראשו, שניים החזיקו בידיו, והיתר
בעטו בו לפי התור.
הפרשה הסתיימה בהתנצלות שחקני דוי־משת
תיאמר, בעקבות תלונה של טקציית
עובדי התיאטרון .״לא ידענו שהוא יהודי
זר,״ מענו ,״נדמה היה לנו שהפריע למסיבה
שלנו.״
יגאל הספיק לחזור ארצה בתקופת מבצע
סיני, ביצע באותה תקופה את התפאורות
להצגת 5:5באהל, וירמה בתיאטרון הקאמרי.
כשחזר לברלין המזרחית, שוב לא
היו העניינים כשורה. ברכס מת. אחרי
מותו התחילו לערב בתיאטרונו פוליטיקה
באמנות. מנהלי התיאטרון טענו כי התודעה
המרכסיסטית של תומרקין אינה חזקה
דיה. אולם הגדיש את הסאה פסלון ברזל
משלו. היתד, זו דמות לא פיגורטיבית, שלא
עלתה בקנה אחד עם דרישת הריאליזם ה־הסוציאליסטי
.״הוא משחית את הברזל של
הרפובליקה,״ טענו. כשביקש אישור לצקת
כמה פסלים מברונזה, נדחתה הבקשה. יגאל
העביר את מושבו לברלין המערבית.
במשך שנה כמעט נדד על פני גרמניה
והולנד, צייר תפאורות להצגות. בינתיים
הצליח לערוך גם תערוכות של יצירותיו
בהולנד ובבלגיה. פסליו, עשויים ברזל
וברונזה, היו אז קרובים למופשט, זכו
לביקורות טובות, אם כי לא נלהבות. פה
ושם קנו ממנו פסל או תמונה, אבל מזה
אי־אפשר היה לחיות. לולא היתד, מזדמנת
מדי פעם זריקת ממון עקב עבודה בתיאטרון,
לא יכול היד, להתקיים. עם זאת הפך
יגאל לאדם נשוי. במקום קשר המכתבים
המתמיד עם נעמי מבת־ינג באה נעמי אליו.
הם נישאו בהולנד. הזוג הצעיר העתיק את
מושבו לחדר משרתות בעליית־גג, בקומה
השביעית במונפארנם.

המוות עומד כדרך

בחנויות לבל* ־ בית
ל ש טי חי ם
ל מו צ רי גו מי
לצרכי משרד
ובת חנו תדלק

האם שבעת רצון
מהקפה הנמס שבו את משתמשת? באם לא לגמרי — גסי
״אלן״ — קפה נמס אספרסו חדיש. תהגי הנאה מלאה.
״אלך טוב יותר כי הוא מיוצר בתהליך השומר על הטעם של
הקפה הקלוי הטרי• קפה נמס אספרסו ״אלך מרוכז וחסכוני יותר
״אלן״ — שיא הטיב.

פ א ריז, ה צ לי ח יגאל להחדיר פסל
^ משלו לגלריה. כעבור זמן קצר נמכר
הפסל, שור מופשט ממתכת, לאספן צרפתי
חשוב, מי שהיה דובר משרד־הוזוץ ברפובליקה
הצרפתית. האספן הציג את יגאל בפני
מבקר האמנות החשוב, ז׳אק לאסון, אשר
הבטיח לעזור לו. יגאל הוזמן להציג מיצירותיו
בתערוכת ״הפיסול של היום״ .שלושה
פסלים שלו הוצגו בצד יצירותיהם של
גדולי הפסלים כמו ד,נרי מור, ז׳אק ליפשיץ
ג׳רמין לישייה ואחרים. שניים מהם
נמכרו בסכומים גבוהים למדי 500 .ל״י
לפסל.
אלא שבאותו זמן הגיע יגאל למשבר ביצירתו
.״ראיתי את הפסלים שלי מצטברים
סביב כמו יער בלי נוף. אחד עומד ליד
השני, אחד מחפה על השני. באור האירופי,
בתוך ערים דחוסות, חדלו הפסלים שלי
לחיות, כמו עץ המתבטל בעמדו ליד יער.
אז באו הדחיפות הראשונות ליצור נוף
לפסל. נוף טבעי לא יכולתי למצוא והחלטתי
לבנות טופוגרפיה סינסתית בפורמט של
תמונה*.
הוא החל לחפש רקע מתאים, עליו יוכל
להציב את פסליו. ההשפעות הראשונות היו
של צילומים של נופי־ירח. הוא יצר אז
ציורים דמויי נופי ירח. הם היו כה מושלמים
בעיניו עד שלא מצא בהם מקום לפסל.
כשניסה להציב על רקע ציורי זה
את פסליו, חסר היה את הנסיון הטכני
לכך. הוא לא יכול היה ליצור תבליט מבלי
שיתפוצץ. הוא הועמד מול אלפי בעיות
קטנות: איך ליצור חומר שיחזיק מעמד,
איך להדביק מתכת לבד, איך להגיע לטקס־טורה
צבעונית?!
בינתיים החל המחסור להציק ליגאל ולא

הירפה ממנו. נעמי נכנסה להריון. היו
ימים בהם נאלץ לסחוב אוכל בשוק. הוא
היה נוטל צדפות׳ ותפוחים לא טריים מאר־גזים
שהושארו בלילה בשוק. אלה, בתוספת
שני בקבוקי־יין, היוד את הסעודה היומית
של משפחת תומרקין.
המצוקה לא הפריעה לו ליצור. ויום אחד
מצא את עצמו. לפתע החל הפסל לצמוח
על הבד, שהפך רק מקור של רפלקסים.
הפסל מצא את עצמו במרכז התמונה. יגאל
החל לעבוד כאחוז קדחת. יצר במהירות
כאחוז אמוק. הוא לא עבד על תמונה
אחת, אלא על סידרת יצירות שלמה בבת־אחת.
מאז המשיך ליצור בשיטה זו .״זה
כמו קומפוזיטור שעושה ואריאציות על
אותו נושא. אני עושה ואריאציות על אותה
תמונה,״ הסביר. לעיתים היה עובד 18
שעות ביממה. מתוך 15 היצירות שיצר בחודש
הראשון, היו עשר על רמה שהשביעה
את רצונו.
אז החל יגאל לנדוד על פתחי הגלריות.
הציירים הישראליים בפאריז צחקו ממנו.
בגלריות לא צחקו. אמרו :״זה מעניין,״
וזה הכל. רק בגלריה אחת ביקשו ממנו
להשאיר שתיים־שלוש תמונות.
כעבור שבוע נקרא בסלגרמה לבוא באופן
דחוף לגלריה. התברר שאספן אנגלי ידוע
ראה את תמונותיו, קנה שתיים מהן. בו
במקום הוחתם יגאל על חוזה. תמורת
סכום של 350ל״י לחודש, רכשה הגלריה
את הזכויות על יצירותיו.
האמן עלה על דרך המלך. בשלוש השנים
בהן ישב בפאריז, יצר כמאתיים
תמונות. מכל ארצות אירופה התקבלו הזמנות
לעריכת תערוכות. אספנים מכל חלקי
תבל רכשו את יצירותיו. כבר היו לפניו
ציירים שהדביקו חפצים למישטח תמונותיהם•
היה אמריקאי אחד שהצמיד תרנגולת
לתמונתו. אחר הדביק בקבוק קוקה קולה.
היה מי שמרח מצעי מיטה. אולם שיטתו
של יגאל לא היתד, התחכמות מסוג זה.
זו היתד, דרך חדשה באמנות.

הכלב גשאר כרב
ך•! ם דוכינר, התעשיין שהפך לסוחר
בדברי אמנות, מיהר לרכוש חלק מיגאל
לעצמו. הוא רכש חלק מהחוזה שחתם
יגאל עם גלארי סיין־ז׳רמן בפאריז, הפך
לסוכנו בישראל. דובינר מתפעל מיגאל ללא
סייג :״נביא בישראל כמו בימים הקדומים,
יגאל תומרקין צועד במסורת של גדולי הנביאים
בהיסטוריה שלנו. הוא משתמש
באמנותו לשליחות רוחנית וחברתית, הזועקת
מתוך נשמתו כלפי העוול של אדם
לאדם.״
אולם תומרקין אינו מסכים לפרשנות
המקובלת ליצירותיו .״יותר מדי ספרות מסביב
לתמונה מורידה מערכה,״ הוא טוען.
״תמונה אינה ניתנת לפירוש מילולי במאה
אחוז. תמונה זו יותר חוויה צורנית ונפשית
מאשר נושא מודע.״ דובינר כינה את
אחת מתמונותיו בשם ״הירושימה.״ ״אני
יכול לקרוא לה שכונת מחלול,״ אומר יגאל,
שאינו קורא שם ליצירותיו .״היה לי כלב
שקראתי לו בובי. בא דובינר וקנה אותו
וקרא לו רקסי, האם זה משנה שהכלב
הוא כלב?!״
למרות עלייתו לפיסגה נשאר יגאל בחור
צנוע ושקט, המדבר אמנם בטון רך, אך
אינו מהסס מלהטיח דברים בוטים כשהוא
חושב שיש לעשות זאת, ואפילו, וביחוד,
כלפי המבקרים האמנותיים. עתה, בעת ששתי
תערוכותיו נערכות בעת ובעונה
אחת, אחרי שהשלים תפאורות לשלוש מחזות
בהביסה, בקאמרי ובאהל, וכשהוא מתכונן
לנסיעה ליפאן, עדיין אינו סובל משבי־עות־רצון
עצמית ואינו סבור שהגיע לשיאו.
הוא מחפש מרחבים חדשים, אפשרויות
הבעה נוספות. הוא עומד לביים שני סרטונים
קצרים, אחד על יצירתו, וסרטון אבסטרקטי
נוסף, שהרקע שלו הוא צלם
העומד בין חורבות ומביט בטלסקופ. האביזרים
שיופיעו בסרטון זה: מטריה, פטיפון
ישן, סוס עץ ומאבק נוצות. נוסף לאלה
הוא מתכנן לביים את המחזה ליאונס ולנה,
מאת הסופר הגרמני גיאורג בישנר שנפטר
לפני 170 שנה, בבמה הנסיונית של הבימה.
הביום עבורו הוא יצירת תמונה חדשה בכמה
מימדים .״תנועת השחקנים על הבמה
היא חלק מתוך התפאורה, ולא דבר נפרד.
קיים תמיד איזה קרע בתיאטרון בין הצורה
והמשמעות, בגלל שתי התפיסות השונות
של הבמאי והצייר. אני רוצה להביא זאת
לידי איחוד אופטימלי.״
אלה הסבורים שהם מכירים את יגאל
תומרקין, טוענים שנם זד, אינו סוף פסוק.
חפול ם חזח 1275

במדינה
פרשת שפאק
הזי כוי המוחלט

״בשלב זה שלפני גזר־הדין, רגיל בית-
המשפט לשמוע, מפי בא־כוחו של הנאשם,
טעון שעניינו בקשת רחמים על הנאשם
והקלה בעונשו. אני לא אעשה זאת. הנאשם
איננו מבקש רחמים על עצמו ואם אשם
הוא בעבירות שבהן הורשע, ראוי הוא
לעונש חמור ביותר.
״אבל כל עוד תזרום טיפת דם אחרונה
בעורקיו וכל עוד נשמה באפו — ילחם
להוכחת חפותו מפשע.״
דברים אלה השמיע, לפני כשמונה חודשים,
עורך־הדין התל־אביבי אריה רוזנבלום, פרקליטו
של אריה שפאק, ברגעים הדראמאטיים
בהם עמד שופט־השלום הראשי, יעקוב סגל,
לגזור את דינו של מי שהיה ראש מינהל
יפו עד שהובא למשפט על 25 פרטי אישום
של לקיחת שוחד (העולם הזח , 1199 , 1166
.)1237
מאמינים באללה ובשפאק. הקאר־יירה
הציבורית האזרחית של שפאק —
הצבר ששרת בצבא הבריטי ולאחר מכן
בפלוגת שועלי שמשון — החלה מיד עם
תום מלחמת השחרור. לפי בקשה מיוחדת
של עיריית תל־אביב הועבר אז שפאק
לנהל את המחלקה־לשקום־חיילים־ונכים שהוקמה
על־ידי העיריה בתום הקרבות.
כעבור שנתיים הועבר למינהל־העיר יפו
בתפקיד סגן מנהל, עלה, עם פרוש מנהל
המחלקה, דוב גפן, לדרגת ראש מינהל־העיר.
מסירותו הרבה לתפקידו, הפכה את דמותו
של שפאק לאגדה וסמל בעיני תושבי
יפו .״אנחנו מאמינים באללה ובשפאק,״
אמר לו פעם נציג של משלחת נכבדים
ערבים תושבי יפו.
עם השנוי הקואליציוני בראשות עירית
תל־אביב, שעברה מידי הצ״כים לידי מפא״י
חל מפנה בדרכו של שפאק. דבר זה חייב
שנוי מוחלט בחלוקת נקודות המפתח במחלקות
העיריה. ראשי העיר החדשים לא
ששו להשאיר את שפאק, הציוני־כללי, בתפקידו
הנכבד.
אופיו שר עד־מלד. האות בא כחטף.
בוקר אחד התייצבו כתריסר בלשים בלשכתו
של שפאק, הודיעו לו כי באו לבדוק את
סדרי המינהל. כעבור שלוש שעות של
בדיקה נעצרו שני פקידים ונלקחו לתחנת־המשטרה.
כאשר ניגש שפאק בשעות הצהרים
לברר מה עלה בגורלם ובגורל עוד
שניים שנעצרו בינתיים, הודיעו לו כי אף
הוא עצור.
האשמה בה הואשם יחד עם ארבעה מפקידיו:
קבלת שוחד תמורת העדפה במתן
רשיונות רוכלות.
משפטו של שפאק עורר סערה ציבורית.
על סניגורו, אריה רוזנבלום, הוטל להאבק
בתיק מבוצר ועב־כרם, אותו הכינה התביעה
הכללית. במהלך המשפט נתגלו אף שימות
הלחץ אותן הפעילה המשטרה על תושבים
שונים שהיה להם אי־פעם מגע עם שפאק,
כדי לאלצם להעיד נגדו.
אך רוזנבלום היפנה את חוד־המחץ העיקרי
של הסנגוריה דווקא לעומת עד אחד
ויחיד, אשר עתיד היד, לו להיות חלק מכריע
בחיובו של שפאק בדין. היה זה אשר
פרץ — אשר תואר על־ידי השופט כ״איש
הרחוק מלהיות׳ כליל היושר״ ואשר נעצר
יחד עם שפאק וחבריו בגין אותן אשמות
עצמן. פרץ הפך לעד־המדינה, אחרי שפנה
לעזרתו של עורך־הדין מיכאל כספי, הפרקליט
שעמד לצידו של עמוס בן־גוריון
במשפטו נגד שורת־המתנדבים.
אץצוידלט עון. כעבור שנה וחצי
מיום המעצר, סיים השופט סגל את דיונו
בתיק. למרות דעתו השלילית על מהימנותו
של עד־המלך פרץ, הסתמך השופט הנכבד
בעיקר על עדותו של איש זה. בפסק־הדין,
שחייב את שפאק בששה מפרטי אישום,
דחה השופט את טענת ההגנה כי לכל הפרשה
היה רקע פוליטי, קבע כי גירסה זו
הינד .״מחוסרת כל יסוד״ .שפאק הורשע,
נידון לעשרה חודשי מאסר.
אולם פרקליטו הנמרץ — אשר עשה
ימים כלילות בהכנת החומר והיה משוכנע
בחפותו מפשע של לקוחו — לא ראה
בכך סוף־פסוק. הוא ביקש רשות לערער,
הגיש לבית־המשפט המחוזי הודעת־ערעור
בת 28 סעיפים, אשר עיקרה: השופט דל־מטה
טעה בהרשיעו את המערער על סמך
עדותו של פרץ, שהוכח כי הינו פושע
חסר־מצפון, אשר כבוד השופט דלמטה עצמו
הטיל ספק במהימנותו.
ארבעה ימים רצופים נימק עורך־דין רוזג־בלום
את עירעורו בפני השופטים
העולם הזח 1275

מרדכי קנת, יצחק זונדלביץ׳ ואליהו מני.
שלושה ימים נימק סגן פרקליט־המחוז,
ראובן וינברג, את התנגדות התביעה. כאשר
נקבע המשך המשפט ליום ו׳ שעבר, לצורך
נאום־התשובה של רוזנבלום, נכונה
לו הפתעה.
״אין לך צורך לומר כלום,״ הודיע לו
השופט קנת .״אנחנו מקריאים את פסק
הדין.״
היה זה פסק־דין שזיכה את שפאק ברוב
דעות בחמישה מתוך ששת פרטי האישום
בהם הורשע.
היושב־ראש, מרדכי קנת, אשר הרשיע,
אמנם, את שפאק בפרט האישום השישי,
נאלץ להצטרף לדעתם המזכה של שני
חבריו. שמו של אריה שפאק, גיבור
שועלי שמשון והאיש שזכה לאהדת המונים,
טוהר מכל רבב.

לשון
ג־ לגו רו ל עז דאגד

ליבנן, אם זה יהיה לעקעך לבן.
מחזק את דבריה של הגברת
שלעקעך אינו לבן דח־קא.
עזרא ציון מלמד: האם השתמשו

לובנן או
אבל אני
גולדברג,
״האדון
בשם מעוג?
״האדון נפתלי הרץ טור־סיני: מעוג הוא
כל עוגה. מי בעד ההצעה לובנן?״
בעד ההצעה הצביעו .18 נגדה — .5
בטקס דומה אושרו או חודשו בשנתיים
האחרונות כ־0ט 2מונחי איגרוף 70 ,באפייה,
500 בימאות 400 ,בשטח הביטוח 200 ,ב־מינהל
ציבורי 350 ,בגיאוגרפיה, ו־350
באתלטיקה קלה. המוסד, שתקציבו השנתי
מגיע ל־ססס 400,ל״י, הקדיש 5ישיבות לבעיית
הקמץ־הגדול. פה־אחד פסלה האקדמיה את
המונח של משה שרת: שמרטף. מעכשיו
צריך לומר: שומר־טף, או שומרת־טף. אסור
להגיד נמל־אוויד. רק — נמל־תעופה. לא
קיימת יותר בעברית המלה מיסוי. אומרים
הטלת מיסיס. אסור בשום אופן: העתונאי
כיסה את המאורע. הוא סיקר אותו. לא
אומרים: יש לו גיבוי. אומרים: יש לו

היא נולדה בנוכחות 36 חברים, ביום ח׳
תימוכין.
כואבת לחברי המוסד הסתייגותו של הבכסלו
תש״ך, בין השעות 10.15־ 1.00באזרח
לחידושי השפה. חידשו מלה בשם
צהרים, בבית האקדמיה בירושלים. למלה
החושה קראו לובנן. קדמו לה חבלי לידה מצמד. אבל הוא לא מרפה מהקלאטש. ישסוערים.
כך מסתבר ׳מזכרונות האקדמיה נה מלה חדישה נהדרת כמו יוקרה, מתלוננת
האקדמיה, לימה טרם נגמל האזרח מ־ללשון
העברית (תש״ן־תשכ״א) שהוצאו זה
פרסטיג׳ה? אבל גם באקדמיה עצמה היה
עתה לאור.
היא עוצבה בשעת דיון אקדמי על מונחי־ המאבק על פרסטיג״ה לוהט למדי. החברים
אפיה :״האדון מדן: הוועדה הציעה לעוגת התמודדו ביניהם בהצעות. הוצעו 4מועמדות:
חין. חין־ערך. ערכה. יוקרה. בעד
הלעקעך את השם ליבנן. ועל כך בא עריוקרה
הצביעו .8נגדה — .2בעד חין —
עורו של האדון שקד כהן, המציע את
השם תופין. אך התופין כבר נדון ונדחה .2 .בעד חין־ערן — .9בעד ערכה — .6
״הגברת לאה גולדברג: לעקעך זה בעי לבסוף נותרו במירוץ שתי מלים: יוקרה
וחין־ערך. יוקרה זכתה ב־ 10 קולות. חין
קרו עוגת־דבש, ולא צוקערלעקען. רוב ה־לעקעך
הוא האינגלעקעך. ואילו במקומות ערך ב־ 8בלבד.
כפתור ופרח. הדיון העקר על האחרים
יש לעקעך שהוא לבן.
״האדון זאב בן־חיים: הוצע גם מופגן ו שלאגר נפתח בהצעה לתרגמו ליהלוס, בגלל
נדחה. אני מציע לקבל את עיקר הצעת ה קירבת השורש ״הלם״ לביטוייכח?80111,^ 01
בשפה הגרמנית ו־ך 111 בשפר, האנגלית. אך
וועדה בשינוי משקל, ולקרוא לזה לובנן.
החברים התנגדו ליהלום. משום שלדעתם
כמו דובשן, סופגן.
״האדון יוסף זאב ריבלין: בירושלים היו שלאגר הוא דבר זול ואינו ראוי לייצג אבן
שלושה מיני לעקעך: לעקעך עגול מקמח טובה. מיד הציעו יעקב כהן ודניאל לייבל
ועליו זרוי סוכר. והיה תאינגלעקעך, ממש — .הלמון — ש״יש לה כל היתרונות שב־ואחר־כך
היה אפילו מאנדלברויט. אני מציע יהלום, בלי המגרעות״.
בישיבות הבאות הציע לייבל — מהלוס
שהשם לעקען ישאר.
״האדון יחיאל בן־נון: במילון יבוא ה או הלמן. שלמה שפאן הציע — ׳הולם. ריב־מונח
בתרגום האידי, ולא אתנגד שזה יקרא לין: הלם. האדון שמואל יבין אמר :״הצעתי
נכי, שאיננו יקר כמו יהלום. נכי על
משקל נהי.״ אורי צבי גרינברג הציע כפתור,
על שום המונח כפתור־ופרח. בסוף
הישיבה שאל כבר שרגא אברמסון :״שמא
נשאיר שלאגר, זלא נחדש מונח?״
ההצבעה נערכה בכל־זאת: בעד יהלום
הצביעו — .5בעד הלמון — .4בעד
הולם — .5בעד נדהלוס — .7בעד מהלם
— .5בעד כפתור — .11 וכך לבסוף
הוחלט פה־אחד לדחות את הדיונים לישיבה
הבאה.
חמישה חודשים אחר־כך בישיבה הבאה,
הציע טור־סיני: אשגר (בקמץ) .יצחק שב״
טיאל: שגר. יהודה בורלא: הלים. טור־סיני
הזכיר הצעה נוספת של אחד החברים:
שיר־כנף. הצעת הוועדה — אשגר (בסגול)
— הובאה להצבעה 9 :הצביעו בעדה 10 .
נגדה. ההצעה לא נתקבלה. השלאגר נדחה
לישיבה הבאה. כי שלאגר הוא שלאגר.

עסקים
י רו קתו 1ו ל סניו ר טו טו

פרקליט רוזנכלום
עד טיפת הדם האחרונה

כל מוצאי־שבת נצמדים מאות אלפי מאזינים
בכל רחבי הארץ למקלט הרדיו
ומאזינים לתוצאות משחקי הכדורגל. חלק
גדול מהם מחזיק בידו תלוש לבן ומוארך
של ניחושי תוצאות המשחקים. ואילו מתי־מעט
מחזיקים תלוש גדול יותר בצבעי
ירוק. גם זהו תלוש־ניחושים למשחקי כדורגל,
אך רק מספר מועט מהציבור המהמר
מדי שבוע מכיר תלוש זה. הוא שמור
למשקיעים הגדולים בלבד.
הירוק והלבן. בתלוש ניחושים רגיל
של ספורטוטו יש: לנחש 12 משחקים. במקרה
ואחד או שני משחקים נידחים, לוקחים
בחשבון ניחושי שני מישחקים אחרים.
הפרסים הם מ־ 3000 לירות ומעלה והם
מתחלקים בין הזוכים ללא הגרלה.
וכך נראה הספורטוטו הישראלי כמיפעל
הימורים חוקי, הנושא רווחים קבועים להתאחדות
הכדורגל, לוזעד האולימפי, ול־בעליו
— שעליהם נמנים גם בעלי עתון
ישראלי מסויים. אך מאות אלפי המנחשים
בטופס הלבן אינם יודעים שקיים למעשה
טופס אחר, ירוק, המאפשר לזכות ביתר
קלות מאשר הטופס הלבן.
בטופס הירוק, בעזרת קומבינציה חשבו־

משורר גרינברג
עד הישיבה הבאה

נית מסובכת, אפשר להמר 432 הימורים
בטופס אחד, בעוד שבטופס הלבן אפשר
להמר 8הימורים בלבד. זה אמנם אינו
מונע בעד המהמרים בלבן מלזכות גם הם
ואינו נותן סיכויים רבים יותר לבעל
108 הלירות הדרושות להימור מלא בטופס
הירוק. אך מעלתו העיקרית של הטופס
הירוק נעוצה בכך, שמשחקי המילואים
הנלקחים בחשבון כאשר מתבטלים משחקים,
ניתנים חינם בטופס הירוק.
כלומר, במקרה שמשחק אחד או שניים
מתבטלים, יש למנחש בטופס הירוק שני
ניחושים נכונים. שני ניחושים אלה מגדילים
מיד את סיכוייו מעבר לסיכוייהם של
בעלי־הטופס־הלבן, הצריכים לנחש גם את
מישחקי המילואים. נוסף לכך הם מאפשרים
לבעל־הטופס־הירוק לזכות יותר מפעם אחת
בפרסים הראשון, השני, והשלישי באותה
תחרות עצמה, כאשר ניחושיהם נכונים
ברובם. וכך, למעשה, מתחלקים בעלי־הטופס־הירוק
ברוב רובם של הפרסים, מבלי
שבעלי־הטופס־הלבן אף ידעו על כך.
עוול משווע. אפשרות זו של זכיה במקרים
של דחית׳ משחקים דחפה את ענף
הימורי הכדורגל לשדות הבלשות. אנשים
מסוימים, המשקיעים עד אלף לירות לשבוע
בהימורי כדורגל, מעוניינים לעשות
זאת רק בשבוע בו ישנן דחיות של משחקים.
הם מתארגנים בקבוצות, כשאחד מהם
אחראי על קשרים בהתאחדות ואצל השופטים,
אחד עובר במיגרשים ובודק את
מצבם ואת סיכויי הדחייה, ואילו אחר
עורך את החישובים החשבוניים המסובכים
הקשורים בניחושים.
כאשר מושקעים בטוטו אלפי לירות בצורה
כה מחושבת, קטן כמובן סיכויו
של המשקיע הקטן. אך מאות האלפים
אינם יודעים, כאמור על קיום הטופס הירוק
וממשיכים בהשקעותיהם השבועיות.
העניין לא היה נודע לציבור לולא החליט
תושב רמת־גן, שלמה רון, שנעשה
לו עוול משווע בפרשת חלוקת אחד הפרסים
בניחושי הטוטו והוא החליט לגלות
לעיני כל את תעלומת הטוטו הירוק. רון
ישב ימים ולילות, חישב והעתיק את אפשרויות
הזכיה. הוא צילם, הקליט וחקר
מאות ילדים שהימרו בטוטו, למרות שהימור
זה אסור לילדים מתחת לגיל ,16
ולבסוף החליט להגיש תביעה נגד חברת
ספורטוטו על הסכום אותו, לדבריו, הם
חייבים לו.
התוצאה הראשונה, עוד לפני פסק־דין
של בית־המשפט, היתד, הודעה על טפסי־הטוטו־הירוק
:״החל מתחרות 22 יצטרכו
}המשתתפים ב־ 432 טור) לשלם תשלום נוסף
עבור ניחוש משחקי המילואים.״

אנשים

הכל -
״החיים נתנו לי__את
ואני*

עלי שאני פרברסית ״ היי ל׳

צו חקהצוחקאח רון

״שר האוצר, לוי אשכול, אינו היחיד
בממשלת ישראל שאינו עומד בדיבורו,״
קבע השבוע ראש תנועת החרות, ח״כ
מנחם בגין, ברמזו לראש־הממשלה,
דויד כן־גוריץ. למרות הכרזתו הפומבית
שלעולם לא יעמוד במחיצתו של בגין,
הזמין אותו בן־גוריון לשיחת פנים-אל־פנים
ערב מיבצע סיני. גם לאחר מכן, לפני מספר
שבועות, נעצר ראש־הממשלה לשיחה
ממושכת אתו, ולמרות זאת הוא מוסיף
ומכריז שלא יוסיף לעמוד במחיצתו. מנחם
בגין השיב לו כגמולו, כאשר נימק באסי־פת־עם
בתל־אביב את היעדרו מהפגישה
בעניין המימשל־הצבאי, אליה הוזמנו כל
ראשי המפלגות .״אל לו לחשוב שהאיש
שהוא מסרב לעמוד במחיצתו, יסכים לשבת
במחיצתו איש לא קילל את עצמו,
ביום הששי האחרון, כמו כתב התלת־שבו־עון
הכלכלן, יורם וידן ארוך־הקומה. ביום
החמישי פגש וידן באקראי את עוזרו
של שר־האוצר, שלמה אמיר, התלונן
בפניו שבזמן האחרון אין ידיעות כלכליות.
שאל אמיר בהיתול :״אז מה אתה רוצה?״
השיב וידן, בלי היסוס :״נו, פיחות, למשל.״
אמיר :״מתי?״ וידן, בהלצת־תם:
״מחר.״ הוא פרץ בצחוק רם כאשר השיב
אמיר :״טוב, בבקשה.״ כעבור 24 שעות
נוכח וידן כי צוחק הצוחק אחרון
לעומת זאת ידע דן בן״אמוץ להתיחס
לפיחות בכבוד הראוי, כאשר שם בפיו של
שייקה אופיר, המכין את הצגת האדם
הצוחק בתיאטרון החמאם, את המלים הבאות
:״אני שואל אתכם: אפשר לסמוך על
הדולאר? כל יום הוא מחליף את הערך שלו.
קודם הוא היה שווה 72 אגורות, אחר כך
הוא קופץ ללירה שמונים ולשתי לירות
ארבעים, ועכשיו הוא כבר הגיע לשלוש
לירות דולאר — איך אפשר לסמוק עליו?״
במסיבה המאוחרת, שנערכה סוף סוף
השבוע לרגל התמנותו של הלל זידר לנציג
המפלגה הליבראלית בהסתדרות העובדים
במקום ח״כ יהודה שערי, העלה
שערי זכרונות התקופה הארוכה בה היה
במיעוט קבוע בישיבות הוועדה המרכזת.
הזילזול במיעוט מצא את בטויו כאשר
ביקר בהסתדרות שגריר ברית־המועצות
הקודם, אלכסנדר אברמוב. האורח
התעניין באיזו שפה יוכל לשוחח עם חברי
הועדה .״אתה יכול לדבר רוסית!״ אמר לו
מזכיר ההסתדרות באותה תקופה, כיום
ראש עיריית תל־אביב, מרדכי נמיר.
היחיד שלא הבין רוסית היד, יהודה שערי,
יליד רומניה. לאחר מחאותיו הנמרצות
נאלץ מזכיר ההסתדרות לשבתליד נציג
המיעוט ולתרגם את דברי השגריר בתרגום
סימולטני באותה מסיבה נזכר מזכיר
המפלגה הליברלית יצחק ארצי בהרפתקה
אחרת של שערי מתקופה מוקדמת
יותר. בשנת 1946 נשלח שערי, מצויד בנידות
מזוייפים, מארץ־ישראל לנוער הציוני
ברומניה. בשדה־התעופה ביוגוסלביה עו
ליכלוך
והגברים שאני זונה ־
מה קורה כאשר אחד מבחירי
הסופרים בעולם מראיין את חתד
לת־המין האחת והיחידה? התשובה
לבך נמצאת בכתבתו הבאה
של ז׳אן קו, בעל ״פרם גונקור״,
אשר התפרסמה בשבוע שעבר
בשבועון הצרפתי ״ל׳אכספרם״.

רביעיית המועדון החיפאית*
אחת בהריון, שניה נשארה בבית
ררו הניירות חשד בעיני הפקיד, שהורה
לעצרו. באותם הימים נערכו בחירות ביוגוסלביה,
והמפלגה הקומוניסטית המקומית
גייסה את האסירים, ואת שערי ביניהם, להדביק
את כרוזי המפלגה על הקירות. רק
לאחר הבחירות שוחרר האסיר־מדביק־המו־דעות
והורשה להמשיך בדרכו.

טאם־ ט א מתכת
להקת־הריקוד הסנגאלית לקחה השבוע חלק
פעיל במיפגש מעניין עם מספר להקות
ריקודים ישראליות. הרקדן הראשי זומ כו
איטלו בירך בשם הלהקה, טען שישראל
היא הארץ הנורמלית הראשונה בסיורם בה
אפשר לחיות. נימוקיו של זומבו :״כאן
האקלים סוף סוף נורמלי!״ בהמשך המפגש
הציגה כל להקה קטע אופייני מהופעותיה.
כשהגיע תורם של הסנגלים, גילו לפתע
ששכחו את תופי הטאם־טאם במלון. אחד
מהם מיהר למסעדה הסמוכה, הביא מגשי־מתכת
וכפות. הסנגאלים היטיבו לרקוד לקול
המגשים. בסיום הקטע הוזמנו כל הנוכחים
להצטרף לרקוד, כשבמרכז מקפץ אמרגן
הלהקה, כרוך גילאון. בתגובה אירגנה
מוכה צימבל, מרכזת להקת מרכז־ההם־
ברה, את הישראלים, ולאחר הדרכה קצרה
רקדו האורחים והמארחים הורה סוערת
מבקרת התיאטרון של למרחב, אידה
צורית, ויתרה לאחרונה על תפקידה
והעבירה אותו ליורם קניוק. אידה, הידועה
בחייה הפרטיים כאשתו של הסופר
אהרון מגד, טענה שהיא קרובה מדי
לתיאטרון ולאנשיו ואינה די אובייקטיבית
כדי לבקר. ביחוד כאשר מחזותיו של
בעלה מועמדים להיות מועלים על במה
וכשהיא עצמה כתבה ואף הגישה מחזות
להצגה בתיאטרון הישראלי אחד שלא
התרגש בגלל הפיחות היה שחקן תיאטרון

פ סו קי ה שבו ע
דאש־המטשלה, דויד סן־נוריון, במסיבת קבלת־פנים לחברי המשלחת

| הפארלמנטארית האירופית :״הריני מקבל את כולכם בברכת ברוך־הבא, ורוצה אני
לאמר לכם מראש שאינני מבין לא בכלכלה, ולא בכספים, ולא בעסקים!״
! הנ״ל, באותה הזדמנות, לנציג גרמניה המערבית :״מדוע אתם פוחדים
] מהערבים? הנה לנו יש רק שני מיליון תושבים, ואיננו פוחדים מהערבים!״
דדהשבועון ״אתגר״ :״אם נערוך מיפקד מפלגתי בין כל הגברים
! הממלאים כיום את בתי־הסוהר של ישראל בעידן ריגול, חוששנו שנמצא כי גם
שם יש למפלגת השלטון רוב יחסי — ואולי אפילו אותו רוב מוחלט שמר בן־
גוריון כה שואף אליו במדינה.״
הנ״ל, על פרשת מעברו של גבריאל שומסקי לרצועת עזה :״קליפת ה!

ש ומסקי!״
! מיופה הכח הגנאי, קודג׳ו קורסה, בטקס סיום קורס בינלאומי
לגידול עופות בתל־אביב :״הרשו נא לי להעיר, ואם יש מישהו שאינו חפץ לשמוע,
\ יסתום נא את אזניו לפני שאומר זאת: אל תרשו לעתונות להזכיר לנו לעתים
| תכופות מדי את טובת ההנאה שאנו מפיקים מעזרתכם ומהסיוע שאתם מעניקים
; לנו: וזאת משום שאנו יודעים את הדבר, משום שאין זה נהוג באפריקה השחורה
| ומשום שזה מביך.״
סגן ראש-עיריית נצרת המפ״מי, עבד אל־עזיז זועכי, באסיפה
י לביטול המימשל־הצבאי בירושלים :״תעודת בגרות מוכרת, כשהיא בידי ערבי, טובה
רק בשביל לרחוץ כלים ולשטוף רצפות בתל־אביב, וגם זאת, בתנאי שהשם
! ,עלי׳ יוחלף ב,אלי׳ ו,מוחמד׳ ב,משה׳ ,ואילו תעודת־המלצה מטעם המושל הצבאי,
| למי שהוא חפץ ביקרו, עשוייה להסדיר שליחויות חשובות לחו״ל!״
9המחזאי נתן אלתרמן, על המחזה כינרת, כינרת, בסימפוזיון בתל:

אביב :״את המחזה כינרת, כינרת הכרתי עוד לפני שנסתיימה כתיבתו וכבר אז
:היה כמעט ברור שזה יהיה מחזה נורא. כמה מן הדברים החסרים במחזה הזה
! הם באמת נהדרים!״
#מפקד חיל־הנחיתה האמריקאי, דויד שופ :״איני סבור שחייל
] צריך לשנוא כדי להיות לוחם טוב. אנחנו נילחם נגד כל מי שהנשיא יקבע לנו.״

— יייי —

זוטא מאיר ינאי. השחקן, המשתתף בהצגת
מחיר הקרן, נימק את אדישותו לידידיו
:״בהצגה שלנו אנחנו צמודים למחיר
הרובל נירגש למדי היה מרדכי
נכון, מאולפני גבע, שעה שקיבל ביום
הששי האחרון טלפון דחוף ממשרד ראש־הממשלה
״לבוא מיד כדי לצלם דבר חשוב
מאוד״ .נבון מיהר לשלוח את צלמיו, כשהוא
מנסה לפתור את תעלומת החשיבות.
ניחושו של נבון שנתבדה :״ראש הממשלה
מתפטר ויורד לשדה בוקר לעזרה
דחופה מתל־אביב נזקקו השבוע אנשי
התיאטרון החיפאי לקראת הצגת הבכורה
של אנדורה מאת מכס פריש. המוזעק:
דר׳ צליוק, רופא הגרון הקבוע של שחקני
התיאטרון, שבא לעמוד על משמר
קולם של במאי ההצגה יוסף! (״פפו״)
מילוא והשחקן הראשי יוסח כרמון.

נגד ש א די ת ־ ה פ לי ט ה

** ראתי, אינני יודע כבר איפה, כנראה
1, /באיזו סטטיסטיקה אמריקאית, כי מדי
1חודש בחודשו נדפסות עשרה מיליון
מילים אודות בריז׳יט ברדו.
אני מזיז עציץ פרחים, הממוקם על השולחן
והמפריע לי. אני מתיישב, מקשיב לכלבונת
הספרדית המכונה גואפה, ובעצבנות
משועממת אני מכריז :״את מתארת
לעצמך?״
יי היא מתארת לעצמה. שמא יהיה צורך
לתאר את מפלי הניאגרה, את מונה ליזה,
הפרתנון, מגדל־אייפל ואת הגנראל דה־גול?
בקיצור, את בריז׳יט ברדו?
עתונאים (מן הגדולים שבהם ועד לקטון)
,פילוסופים המורי־פנים וכבדי־משקל,
מיתולוגים, סוציולוגים, נירולוגים, אידיאולוגים,
אסטרולוגים ועוד כל מיני אוגים ושאינם
אוגים, חשבו ארוכות או קצרות
על המיתוס (היא שואלת :״מיתוס, מה
,זה בדיוק על האישיות, על הדרמה, הפרסה,
התופעה, הפלא, העובדה, על המה־שמו
הזה, ששמו ברדו. ברוך ששמתי
בתול מכל מגע עם ספרות מצויינת זו,
ונתן לי האומץ — אומץ של תם — להיכנס,
להזיז עציץ, לשבת, להאזין לקול

בשליחותו הפלמ״חית במחנות הפליטים
בקפריסין, נזכר השבוע שאול ביבר, בשעת
משחק כדורגל תל־אביבי. שאול, שחיבב
כדורגל גם אז, אירגן תחרות בין אנשי
הפלמ״ח ואנשי המחנות, דאג לפרסם הודעה
מתאימה בזו הלשון :״ביום שבת וו
תתקיים תחרות כדורגל: הפלמ״ח נגד שאהיה
הפליטה התחרות בין הישראלים
בחו״ל מגיעה, לפעמים, לממדים מוזרים
ביותר. כך, כאשר נודע בניו־יורק כי הזמרה
אסתר טוכי הוכתה על־ידי גאנ־גסטר,
צרו מיד כמה וכמה אומנים ישראלים
על מועדון־הלילה סברה, בתקווה שטיבי
לא תוכל להופיע, ושהם יוכלו לתפוס
את מקומה. בין העומדים־הכן: הזמרת
יפה ירקוני. אולם אסתר הופיעה עוד
באותו ערב על הבמה, על אף כמה סרי-.
טות שנסרטה בפניה, מזכרת מסטירות ה־גאנגסטר,
שענד טבעות על אצבעותיו
לחוות־דעת חיובית ראשונה של משלחת
השוק־האירופי־המשותף, המבקרת עתה בישראל,
זכתה דווקא אישיות בלתי־כלכלית.
אחד מאנשי המשלחת, שבילה עם חבריו
במועדון־הלילה עומר נאיים, הוקסם משי־רתה
של הזמרת התימניה אהוכה צדוק,
רשם את כתובתה, הבטיח לה לנצל את
קשריו עם בעלי אולימפיה בצרפת ולסדר
למענה חוזה הופעה במקום הבמאי
הישראלי מיכאל אלמז זכה לביקורות
נלהבות בעתון התיאטרון הלונדוני פלייס
אנד פליירס. אלמז, שביים בתיאטרון חובבים
לונדוני את הרוצח מאת יוג׳ין יונסקו,
אהבתו הישנה עוד מימי תיאטרון זירה,
הצליח להפיק מהשחקנים החובבים רמת־משחק
שזכתה לשבח בעתון המקצועי
קרב מילים וגידופים התפתח השבוע
בכפר צרפתי קטן בשם קורדון, בגלל תכניותיה
של השחקנית כריג׳יט כארדו
להשתקע שם. הקרב ניטש בין תומכיה (אנשי
המקום) ומתנגדיה (הנופשים) של חתולת-
המין רביעיית בנות מועדון התיאטרון
החיפאי מעתיקה את מושבה למועדון התיאטרון
התל־אביבי. היא תחל להופיע בו
בעוד שבוע, בתכנית הכל אודות חווה. את
מקום גליה טופול, שהיא עתה בחדשי
הריונה האחרונים, תמלא זוהר אוריין,
שחקנית להקת הנח״ל לשעבר. ואילו את
מקומה של נילי ארנון, החיפאית, המסרבת
לנטוש את עירה, תמלא עליזה
עזיקרי מלהקת השריון.
* מימין לשמאל: זוהר אוריין, מרגלית
אנקורי, עליזה טזיקרי ורינה ויסברג.

כ.ב. הרצינית
״יש לי המון אופי

וא יכולה לנצל את זה ־ אני חית בבית־השהד -כמעט ואין לי ידידים אמיתיים ־ בעצט 38׳ ביישנץ[

-ץ־מה

המון מאהבים -יש ימים שאני חושבת את עצמי למאוסה -יש ל חשה להסתלק -אני שטחית -הנשים אומרות שאני

אנשים מלוכלכים חושבים שהעירום הוא מלוכלר ־ אינני מסוגלת להתמסר ־ אני רוצה להתמוטט -אני מפחדת..,״

הקנדיות
ולומר לגואפה :״גואפה, גואפיטה,
קומו אסתיאס, פריטה?״ או, אם לא לדבר
ספרדית ,״חמודה חמודונת, מה שלומך
כלבונת?״

רק ש לו ש ה ־ ארבעהיל די ם
—1^ 111111111111111 1

תמתאר *; לעצמךצ ״ מצבים
מסוג זה אווילים הם .״איך אני אוכל
אותך?״
כדי להרוויח זמן, אני מתבונן בה, כי
הנה היא בנמצא. בשר ודם. מביאה משקה
ומתיישבת גם היא. בעומדה, יש לה זקיפות
גאה, עם שמץ של משהו מתוח. רגליה,
סבורני, ארוכות ועדינות, גזרתה יצוקה
היטב, וצוואר מוארך, שקוויו מושלמים,
כך שבאמת קל יהיה לחונקו.
מעל לצוואר זה, אותם פנים של ספק־אשר,
ספק־ילד, בובת־סמרטוטים של לחיים,
סנטר, אוזניים ואף, הנקובה בשתי תמיהות
פנטסטיות: העיניים. השפה העליונה, כאילו
נמשתה כלפי מעלה על־ידי סגידת האף,
חושפת בחיוך שתי שיני חלב, אשר בצחוק
של ממש משתבצות בגדר הזוהרת של
״שניך כעדר הקצובות שעלו מן־הרחצה
שכלם מתאימות ושפלה אין בהם״ .וגם
״כמגדל דויד צווארך בנוי לתלפיות, אלף
המגן תלוי עליו, כל שלטי הגיבורים.״ כה
דמר שלימה המלך. אשר לשערך, קתידרלה
של שערות׳ זהב הרוטטת על ראשך, כמובן
שהוא ״כעדר העזים שגלשו מהר גלעד.״
עיזי זהב.
ממבטי ראשון נראתה לי מסתירה משהו,
ביישני. ובהופעתה — מתוח. אולי מתוח
רק למראית־עין, כמו אצל רקדניות.
שוחחנו על הקושי שיש בריאיון ברי־ז׳יט
ברדו. היא הסכימה אתי שלעזאזל,
זה צריך להיות קשה לדבר על גברת עולת־ימים
ומפורסמת זו. היא גיחכה וגם אני
גיחכתי.
מקץ עשר דקות הצלחנו לגרש את ברי־ז׳יט
ברדו מן החדר. נאלצנו לחזור ולהד
מינה להיכנס. הרי באתי כדי לשוחח עליה.
עשרה מיליון מילים! פלקטים גדולים ככה!
שירים בריז׳יט־ברדדברדו! ואם היא עושה
שלושה צעדים בחוץ, נדלקות העיניים הנעוצות
בה. המוניטין העושים גלים היסטריים!
זה לא קצת משגע אותך?
היא אומרת, בקול של חצי־אשה חצי־ילד,
הילד־שבאשה, כי היא לא קוראת את
עשרה מיליון המילים.
״כשאני קוראת את זה, זה הורג לי את
המוראל. תמיד אותו דבר. שום מלה שתצלצל
כמו אמת!״
״אז מה האמת?״
״אני לא יודעת, אני. אני לא יודעת איפה
האמת שלי. אבל בכל אופן אני יודעת,
כשאני קוראת את כל המה־שמם האלה,
איפה השקר.״
שתיקה. אז צללתי לנאום מוזר. אני הסברתי
שמזוזית־ראות מסויימת, להיות סטא־לין,
נפוליאון, דה־גול או ברדו, זד, בערך
אותו הדבר. מטפסים בזה אחר זה בשלבי
התהילה. ככל שעולים נעשה האודר דליל,
הראייה מתערפלת, הסחרחורת אוחזת, וכשאתה
מגיע אל ראש הפירמידה, אתה
בודד. לא כך?
״או כן! ככה זה! זה באמת נורא, באמת
כן יש לי אולי בסך הכל ארבעה או
חמישה ידידים. הידידים האמיתיים שיש
לי, זה אותם הידידים שהיו לי כשהייתי
קטנה.״

* ז * במובסיוט !׳,

* שלהדח עי ם פתאומיים אל ההמון,
7כ ל הזמן. אבל ההמון, כמו כלבים אורבים,
טורף אותה חיה. משסעים אותה,
קורעים אותה לגזרים, מוכרים אותה.
״כל דבר רכילות, אפילו השגרתית ביותר,
שווה עשרת אלפים או עשרים אלף
פראנק. כל מעשה בחיי, אפשר למכור .
זה איום, אתה יודע.״

היא אומרת לי עוד, כי הבדידות מרחיקה
לכת יותר. היא אומרת לי כי היא חיה
בבית־סוהר. כי• איננה יכולה ללכת לא
לקולנוע ולא לתיאטרון. היא אינה יכולה
לטייל ברחוב. אבל הידידים?
״האנשים המדברים אלי אינם טבעיים.
אני מגיעה לאיזו חברה, הום! האנשים כבר
לא דומים לעצמם. זה איום. זה כמו באגדות,
או יותר נכון, כמו בסיוט. ולפעמים
יש לי הרושם כי אני כבר לא אני. וכש־פתאום
יש לי בולמוס ואני באמת א ני,
אז זה עושה לי צרות.״
היא יושבת, זקופה כולה, מתוחה קצת,
כולה שלווה וכולה רצינות, החיים השפיעו
עליה כל טוב: יופי, מוניטין, עושר, ועוד
— לזמן מה — נעורים. על מה יש להתלונן?
איך יקמט• מרי־הגורל אתי פרצופה של
בובת־הסמרטוטים, ומשום מה, על זה הים
השקט של העיניים, מערבולות פתאומיות
של בהלה?
״את כל הטוב השפיעו עלי, אבל אני
לא יכולה לנצל אותו. והזמן עובר. אני
אומרת לעצמי שהזמן עובר ושאני כלואה,
בבית־סוהר, מאחורי הפנים ש לי ...הייתי
תמיד ביישנית מאוד, וזה לא השתנה. זה
אפילו החמיר. כשמכירים אותי, זה משתק
אותי. זה איום. אני שונאת כשמכירים
מי אני
ואני מהרהר לי כי מיתוס, זהו זה:
ילדה־אשה מקסימה זו, ד,פוחדת, ואשר אנקותיה,
כשהיא גלמודה, לבטח כזעקות הן:
אשר מצבי־הרוח, כשאינה מבינה אותם עוד,
לבטח במשברים הם. היא אומרת לי (שומרת
על שלוותה, ואני אומר לעצמי שיש
אגוז קשה מאחורי מצח זה שעליו משתפלת
קסדת־זהב) ,שהאימה היא ״מצבה
התמידי״ .כאשר היא כבר לא מבינה את
חייה, יש לה חשק לשבור אותם, כמו
שנוהג ילד עם צעצוע מסובך מדי.
״בכל זאת אני מפחדת מן המיזת, מפחדת
מאוד־מאוד. כי אני לא אוהבת את הדברים
המכוערים. אבל ברגעים של דכאון חזק
מדי, יש לי חשק להסתלק. יש שער זה
שמתחשק לי לפתוח.

הגברים הם קרשים
ך • השתדלי שישימו אליו לב עד כמה
—1שפחות. חומק אני לתחום אחר. כאשר
גבר בודד (אני אומר בערך) ,הוא יוצא
לחפש, יותר נכון לבקש אשה. נאמר —
חברה לדרך. אלא אם כן הוא חולה המת־בשם
בבדידותו, שונא נשים מושבע.
האמת היא שלגבי הגברים, הידידים יכולים
איכשהו להיות תחליף( .״נכון, זה לא
אותו הדבר אבל, אומרים, לגבי הנשים
שום דבר, לא מקצוע ולא כסף ולא
פרסום, לא י כו ל כן, זה נכון.״) אם
בעיית הגברים והנשים, ועניין בדידותם,
יתחיל לעלות על הפרק, אנחנו לא נצא
מזה. מכל מקום היא הבינה:
״היו לי מאהבים רבים בחיי. אמרו עלי
שאני פרברסית זה לא בעיה של פרברסיות,
זו בעיה של חמימות שבלב. בשבילי,
הנוכחות היחידה ששתה משהו, לידי, זו
הנוכחות של גבר. אבל של איזה גבר? אני
לא רואה איש, אני נפגשת עם חוג אנשים
מוגבל מאוד. אותם האנשים עוברים ושבים,
כמו בקרוסלה. אז, כשאני בשפל הדכאון,
כשאני טובעת, אני מתרפקת אל קרש, הראשון
שעובר. אבל ככל שאני מזדקנת,
אני מתגרמת. אני מנסה להסתדר לבד.״
״את מצליחה?״
״לא לגמרי שום אשד, לא מצליחה
אז אין לה מצב־רוח. היא עצובה. עצובה
ופראית. היא שונאת דרך אגב, אני
שם לב עד כמה נשיתי היא השנאה לדבר
מסויים. ואני גם שם לב שהאי־אהבה אצל
הנשים קרובה מאוד לגועל. היא שונאת,
איפוא, את הטיפוס של ״כובבי־קולנוע״.
״אני שונאת את זה. שונאת את הלוקסוס,
את ההתחנחנות, את הקונצים ...אבל אני

הצוחקת

״הפירסום אי נו מעניין אותי״

משלמת מחיר יקר בעד זה.״
״איבדנו את הגברים (״הקרשים״) בדרך.
לאן הלכו להם? קרש,״ אמרתי ,״הוא קרש.״
״אבל אני חושבת שאין רק קרשים. למרות
המכות שקיבלתי, אני מאמינה בזה.
אם לא הייתי מאמינה, זה היה איום.״

,,א3י עוד ידדה״
יא צוחקת. כל העצבות מתאדה, מתן
ויב שת בהתפרצות הצחוק. כל החומרה
נסוגה. רגע קט, כל זמן שנמשך הצחוק,
היא ילדה. לא, היא בת עשרים ושבע או
עשרים ושמונה: לא, באמת, היא כבר לא
ילדה. יש לה מקצוע, פרסום, הון כסף,
זאטוט הנמצא איפה שהוא, עשרים ושבע
או עשרים ושמונה שנים מה הספור
הזה על ״ילדות?״
״מבחינה מסויימת, עוד לא יצאתי מן
הילדות.״
״כי אז היה לך טוב בחיים?״
״אולי משום שלא היה לי טוב. אבל
זאת לא ה שאלה ...זה קשה. אני נאיבית,
כמו שאומרים. יש לי, כמו הילדים, צורך
בהגנה. משום כך אני בעצמי ילדה, והעובדה
שיש לי ילד לא הצילה אותי.״
אני ממלמל משהו לעצמי. אני חש כאן

שהיא מרחמת על עצמה. אני ממלמל את
זה. ילד...
״אבל כבר הייתי רוצה לא להיות ילדה!״
אני ממשיך למלמל אל זקני. ילד, ז ה...
ואפילו, כשלמבוגר יש מוח די צלול כדי
להתייחס אל עצמו כמו ילד, סימן שהוא
כבר לא ילד. ילד לא מכה את ראשו באגרופיו
ונאנח שהוא ילד. ילד, אני אגיד
ל ך ...יש לי דעות די מפוצצות על השאלה.
על תמימותם, על שיטתם שלהם
להשתגע, להיות מפלצות, מלאכים...
״ודאי אתה לא מבין ודאי שיש
לי מחשבות וחוויות של אשה. אבל הילדות׳
ז ו מנטליות. ילדות, זה כשמגינים
עליך, כשסולחים לך מהר, כשמאמינים
בכל היא מחפשת) כשיש לך שמחות
ומצבי־רוח פתאומיים, כשאתה לא מתייחס
ברצינות לעצמך. לגבי, אין דבר שישעמם
אותי יותר מגברת או מברנש עם עיטורים...
שום דבר כבר לא מפתיע אותם. אני, אני
מתפעלת מכל דבר קטן, מכל מיני דברים,
משטויות שפשוט קשה להאמין לז ה...
אני לא רצינית. אני שואלת עצמי איך
צריך לעשות כדי להיות רצינית. מכיוון
שאני לא מצליחה, ונהייתי מה שאני, זה
מסבך את הכל.״
המקצוע שלה, היא אומרת לי, לא מעניין
(המשך בעמוד )21

ספרים
הניד:[1

תרגום
מי דברב מי ט ה
הוגו של סרטן, כרך א׳ (מאת הנרי

חון!

מילר, בתירגום עדנה קורנפלד, ניסו! בהו
צפה
לעתיד והכא כחשכון את כל האפשרויות הטמונות גו.
כוונתנו לעתידך האישי -ועתיד משפחתך.
החשכת על האפשרות שיקרה לך, חס וחלילה, אסון ז
כיצד יוכטח עתידם הכלכלי של כני משפחתך כמקרה כזה
(שאנו מקווים שלא יתארע)?

בטח עצמך בבטוח חיים ח״ץ. הוא יהווה
בסים איתן לכלכלת משפחתך ויותר מזה:
הוא מהווה גם אפשרות טובה לחסכון כי ערך
הכסף נשמר ע״י הצמדה מלאה, אשר הוכיחה
עתה את עצמה.
כמשך חודש הכטוח פנה לסוכן הבטוח שלך או
לאחת מהכרות הכטוח המשתתפות בתכנית
כטוח חיים צמוד:

אריה /בחן /בנין /הסנה /הדר /
הפניקס הישראלי /לה נסיונל /יהודה /
מגדל /סהר /מנורה /ציון.

שינוי כתובת -
המנוי המשנה את כתבתו, מתבקש להו דיע
על כך למחלקת המנויים שבועיים
מראש, כדי למנוע עיכובים במשלוח,

אתה
רו צ ה
מזל?
7ןנה
פי ס

וחסל!

בעזרת ״נ>ק>״
הכל תבר>ק>
כשר. תוצרת נקה
פרסום או־קי

צאת דשא) מוכיח, כי הפורנוגראפיה אינה
רק עניין של גיאוגראפיה, כדברי סאקיני
בבית ׳התה של ירח אוגוסט, אלא גם עניין
של כרונולוגיה.
במשך 27 שנה היתד, יצירת־פאר זו
של הנרי מילר אסורה בתכלית האיסור
בכל הארצות׳ האנגלו־סאכסיות. היא הוצאה
לאור בפאריס, בשפה האנגלית, בעטיפה
הירוקה האופיינית של הוצאת אולימפיה.
במשך דור שלם גרמה פעימות־לב לתיירים
בריטיים ואמריקאיים, שהגניבו את הספרים
הביתה, מתחת לאפם של מוכסים חטטניים.
אותם תיירים פתחו את הספר בידיים
רועדות, בבקשם את תיאורי־המישגל המפורטים,
עליהם שמעו כה רבות. הם התאכזבו
מרות. כי תיאורים אלה מעטים —
ושאר עמודי הספר מלאים הירהורים פילוסופיים
קודרים.
אולם מאחר שהצנזורים הצליחו להדביק
את תווית הפורנוגראפיה למילר, שוב אי־אפשר
להסירה. לפני כמה שבועות הותר
סוף־סוף פירסום הספר ברוב מדינות אר־צות־הברית.
הסתערות הקהל על הטפסים
העמידה בצל אף את הסתערות הקהל הבריטי
על מאהבה של הליידי צ׳אטרליי,
שהותר לאחרונה לפרסום בבריטניה. חוגו
של סרטן נמכר — פשוטו כמשמעו —
כמו להמניות: בחנויות־מכולת, בסופר
מארקטים, בבתי־מרקחת ובקיוסקים.
קוד קורא בישימין. רק מיעוט זעיר
מבין רבבות הקונים יקראו את כל הספר
עד תומו. מיעוט קטן עוד יותר יבין את
תוכנו.
כי מילר הוא אחד הפילוסופים של התקופה.
הוא היה נביא עידן־החרדה־והייאוש,
המחפש את הגאולה במיטה של בית־זונות,
כשם שמתבודד דתי מחפש אותה במידבר.
הוא נאחז במין כבעוגן־הצלה, תוך פחד
נצחי לטבוע בים של חיים חסרי־תכלית
וחסרי־משמעות. באמצע מישגל הוא שואל
את עצמו: בשביל מד, אני חי? מה הטעם?
דווקא קטעי־המין הספורים, העשויים לגרות
את הקורא חסר־הבגרות, חדורים יאוש
מכל.
כל הפילוסופיה של מילר כלולה בקטע
בו הוא מתאר את חברו, המשתדל לשוא
לבוא לכלל סיפוק במגע מיני עם פרוצה
רעבה ומסכנה, המספרת לו תוך כדי כך
את סיפור צרותיה ויסוריה. מילר מסתכל
בזוג העובד כמכונה, במאמץ נואש להעניק
ולהשיג את התמורה ל־ 15 הפראנקים של
האתנן, ואותה שעה עולה לנגד עיני־רוחו
מכונת־דפום של עתון, הפולטת מיליוני
טפסים של ידיעות מלחמה־ורצח־ומשבר. כמו
שהזונה ולקוחה מזדווגים ללא תשוקה וללא
אהבה, כן מדפיסה המכונה חסרת־הרגש את
הידיעות שאינן מעניינות אותה.
זוהי אוטו־ביוגרפיה, שחותם של כנות
טבוע בה. הייאוש האקסיסטנציאליסטי של
מילר חדור געגועים לפאריס שבין שתי
המלחמות. בה ערך מילר במשך שנים
רבות מעין גלות־מרצון.
תרעמגום. מכל זה נותר רק מעט
בתירגום העברי. רעיון מוזר הוא להפקיד
ספר גברי זה, הגדוש גסויות, בידי מתרגמת.
לא זה בלבד שהיא נרתעת מן הדברים,
אלא שגם אין לה מושג כלשהו בביטויי
הסלאנג הגברי האמריקאי. הספר
גדוש שגיאות־תרגום חמורות, ולעתים אף
קשה להבחין בין המישגים לבין המישגלים.
בתיאור אחד של מגע מיני חטוף בבית־השימוש
של מסעדה, הופכת המתרגמת את
תא בית־השימוש ל״משרד״ ,את המושב
ל״דרגש״ .במקור מלכלך מילר ברגע המכריע
את שמלת־הערב של אהובתו־לרגע,
ואילו בתידגום הוא ״משתרע״ עליה. וכך
עד אין סוף, תוך איבוד הניגודים החותכים
עליהם מבסס מילר את הפילוסופיה
שלו, ותוך העלמות הסגנון רב־התנופה של
שירת־הגסויות, השירה נעלמת — ונשארות
רק גסויות חסרות־טעם.
ההוצאה, שנחפזה להוציא ספר זה אחרי
שבית־המשפט הנחית מכה על הצנזורה המשטרתית,
וטרם הספיקה זו להתאושש,
עשתה הכל כדי להבליט את הצד האירוטי־גרידא.
בצרפת ובאמריקה מצטיין הספר
בעטיפה יבשה ופשוטה. המהדורה העברית
מקושטת בציור־עירום חדור־אהבה, הנוגד
לגמרי את רוחו.
אין ספק כי מילר ראוי להופיע בפני
הקורא העברי בסגנון נאות יותר.
העולם הזר 1275 .

ספורט

כדזרגל
ז הי רו ת מני ס !
עד המשחק שנעיד השבוע כיד
מכבי תד-אכיב לבין קבוצת שכד
שון, שהסתיים כתוצאת תיקו
,2 :2כותב שייע גלזר:
שמעתם פעם על
קבוצה שמבקיעה לבדה
ארבעה גולים
במשחק ובכל זאת
מפסידה?! לא שמעתם?!
אז השבוע זה
קרה לנו, במשחק
נגד שמשון. עוד
לפני שהשופט• הספיק
להוציא את המשרוקית
שלו מהפה
אחרי ששרק את שריקת הפתיחה,
כבר היה 0:1לטובתנו. אחרי 20 רגע הבקענו
גול שני. ואז התרגזו המגינים שלנו
שלא נותנים להם להבקיע שערים, והחליטו
לנסות את כוחם. הם הצליחו. כל
אחד מהם הבקיע גול, אבל לשער שלנו.
היום כשאתה עולה למגרש לשחק, אתה
כבר לא יודע מי ישחק נגדך. במודעות
יכול להיות כתוב שאתה משחק נגד שמשון,
אבל כשאתה עולה למגרש, מתברר לך,
שהקבוצה שעומדת מולך היא הפועל מחנה־יהודה.
ככה זה. הפועל העבירו השנה
קבוצות שלמות של שחקנים ׳מקבוצה לקבוצה.
נותנים לכל הקבוצות החשובות שחקנים
טובים מליגות נמוכות, העיקר שלא
ירדו. הפועל רחובות לבד קיבל כבר איזה
שבעה שחקנים חדשי* רק השם נשאר.
הקבוצה כבר לא.
לא חכרת ביטוח. אז במשחק -נגד
שמשון, אחרי שהובלנו 0:2וחשבנו שה־נצחון
כבר אצלנו בכיס, הצליחו השמשונים
להקטין ל־ 2:1אחרי שהמגן־שוער זולטוב
השתעשע בכדור על־יד השער שלנו. אחרי
זה ירד המתח שלנו לגמרי. הם התחילו
לשחק וכל רגע נפל מישהו אחר משלנו
פצוע. בחצי השני הם שיחקו כבר יותר
טוב מאתנו, ומזל שלא הבקיעו עוד שערים.
הייתי רוצה להגיד בהזדמנות זו כמה
מילים על השופט של המשחק, מנחם אשכנזי,
אבל אני לא יכול לעשות את זה

אני לא רוצה לשחק קיצוני ומבקש שיעבירו
אותי לשחק באמצע. אי־אפשר לדעת,
כשאתה משחק קיצוני, פוגעת בך הלבנה
שזורקים מהקהל יותר מהר!

ה עגו עלהולך
גיולד, מאנדי, מאמן הנבחרת הלאומית לכדורגל,
שאיננה, עומד לחגוג בעוד זמן
קצר את יום הולדתו ה־ .65 קרוב לודדאי
שהפעם יחגוג מאורע זה בארץ מולדתו,
הונגריה. בפעם הראשונה מאז הגיע לפני
ארבע שנים לישראל, ברעש גדול, התעוררה
התנגדות להמשך כהונתו כמאמן.
שני מרכזי אגודות, מכבי ובית״ר, הודיעו
שיתנגדו לחידוש החוזה של מאנדי
עם ההתאחדות לכדורגל. בין נציגי הפועל,
לעומת זאת, חלוקות הדעות. בעוד רובם
תומכים בהמשך כהונתו של מאנדי, הרי
האיש החזק שלהם בהתאחדות, צבי ברים,
עומד להתנגד לו על רקע אישי. כי היחסים
בין השניים התחדדו מאז תלה מאגדי את
סיבות כשלון הנבחרת בעסקני ההתאחדות.
מלבד זאת, אם יחודש החוזה עם מאנדי,
תיאלץ ההתאחדות להגדיל את שכרו במידה
ניכרת בשל פיחות ערך הלירה. כי• המאמן
הוזתיק מקבל מלבד משכורת של 850ל״י
בארץ, הוצאות נסיעה בסכום 60ל״י לחודש
והקצבה למתורגמן ולמאמן־עוזר המגיעה
ל־ 350ל׳׳י לחודש, גם 400 דולר.
לפי השער החדש תצטרך ההתאחדות להוסיף
500ל״י למשכורתו.
בינתיים גם התברר שאין כלל צורך ב־
״שועל הכדורגל הזקן״ .לפי התכנית עומדים
בפני ישראל רק שניים שלושה משחקים
בינלאומיים בשנה הקרובה ומאנדי מבלה
מרבית זמנו בקפה רוול ברחוב דיזנגוף.
אפילו אם יודצר בהתאחדות רוב בעד
המשך עבודתו של מאנדי, ספק אם יסכים
הוא עצמו לכך. שום מאמן בעל כבוד
עצמי לא יעשה זאת לנוכח התנגדות מפורשת
וגלויה, הממוטטת את היוקרה שלו
אצל השחקנים.
תבנית הבראה. מול אפשרות כמעט
ודאית זו של פרישת מאנדי, החלו לצוץ
בחוגי הכדורגל תכניות חדשות בדבר המשך
אימון הסגל, והקמת נבחרת ראויה לשמה.
התכנית הרצינית ביותר הועלתה לאחרונה
בחוגי המאמנים הישראלים. לפיה

מאמן מאנדי
גשם של כספים

ן יי

מפני שהוא יהיה השופט במשחק גביע-
הגמר בינינו לבין מכבי חיפה.
למרות שגמר־הגביע הוא עדיין די רחוק,
אנחנו מתכוננים אליו ברצינות. אני בעצמי
לקחתי חופש מהעבודה ומתאמן פעמיים
ביום. זה משהו רציני באמת. בשנה שעברה
ראינו רק את הגב של הנשיא, והשנה נוכל
גם לראות את הפנים שלו, מהמגרש. מי
שלא שמח ששתי קבוצות מכבי הגיעו
לגמר, זה בטח העתונים. הם הפסידו המון
מודעות. כי כששתי קבוצות הפועל הגיעו
לגמר, בשנה שעברה, נתנו להם המון:
סולל בונה, המשביר ומועצת פועלי קרית־אונו•
השנה תראו שאף אחד מאלה לא יתן.
על הסיכויים אני לא רוצה לדבר. ברור
שמכבי חיפה עולה היום בהרבה על מכבי
תל־אביב, אבל גמר גביע זה לא חברת־ביטוח,
ואי־אפשר לדעת מה יקרה.
בינתיים יש לנו עוד באמצע השבוע משחק
חוזר נגד מכבי יפו. במשחקים כאלה
העולם הזה 1275

צריכה ההתאחדות להביא מאמן זר למסרה
מוגדרת של הקמת נבחרות נוער ועתודה.
מועמדים לתפקיד זה יש לבחור מבין המאמנים
של יוגוסלביה דווקא, מדינה ש־כוכבה
עולה לאחרונה בשמי הכדורגל מחדש,
אחרי שהצליחה להקים נבחרות נוער
מעולות ולהרכיב את נבחרתה הלאומית משחקנים
צעירים ובלתי מוכרים.
לנבחרת הלאומית, לפי תכנית זו, לא
יהיה מאמן קבוע. בכל פע* ערב משחק
בינלאומי, ימונה מאמן כזה מקרב המאמנים
הזרים המצטיינים הפועלים בארץ, לצידו
יוצבו שני מאמנים מקומיים. כי מאמנים
כאלה מכירים את תנאי הארץ ושחקניה,
יותר מכל מאמן זר חדש, ויהא המוכשר
ביותר.
למרות שהתכנית נמצאת כיום בשלבי
גיבושה הראשוניים, בטוחים יוזמיה שבעוד
זמן קצר ניתן יהיה להפעילה, לשם הבראתו
של הכדורגל הישראלי.
קולנוע סרטים
אהבהב תו רהר חו ב
האיטלקיה והאהבה (חן,

תל-אביב;

איטליה) מזכיר בהכרח סרט צרפתי, בשם
דומה שהוצג לא מכבר — הצרפתיה והאהבה.
לשני הסרטים אותו מיבנה —
צירוף מספר סיפורים קולנועיים קצרים
הדנים בנושא אחד, כשכל אחד מהם מהווה
יחידה עצמאית, מבויימת על־ידי במאי אחד
ובהשתתפות שחקנים אחרים. לשניהם גם
נושא משותף: פניה המרובים של האהבה,
כסי שהם מעוצבים בהתאם למנטאליות, תנאי
החיים והחינוך של עם מסויים.
כאן מתחיל הדמיון וכאן הוא נגמר. בעוד
לסרט הצרפתי היתה סידרה של סיפורים
קצרים שלכל אחד מהם פואנטה משלו,
שבוימו בידי המפורסמים שבבמאי צרפת,
ומבוצעים על־ידי מיטב כוכבי הקולנוע הצרפתי,
הרי יוצריו ושחקניו של הסרט האיטלקי
הם אלמוניים לגמרי.
11 במאים איטלקיים צעירים, מהם שכבר
הפיקו סרט או שניים, ומהם ששמם בלתי
ידוע, הכינו כל אחד, בהדרכתו של הבמאי
האיטלקי הידוע צזארה זאבסיני, סיפור
משלו. למעשה אין אלה סיפורים, אלא אפיזודות
השאובות מתוך החיים, ללא פואנטה
ולפעמים ללא סוף.
בדיקה ו״התפשטי:״ .לא כל הקט-
׳גים עשויים ברמה אחת• הבדלי רמת־המש-
חק בין השחקניות הבלתי־מקצועיות שחלקו
פקידות, חלקן דוגמניות ויש בהן גם
רוכלת בשוק, תלמידת גימנסיה, עתונאית,
דיילת ורופאת נשים, והבדלי הסגנון בבחירת
הנושאים ובגישתם של הבמאים
הצעירים, יוצרים מעלות ומורדות. אולם
הקת המלכד את כל הסיפורים הוא תיאור
ריאלי במידת האפשר, ללא הצטעצעות טכנית׳
בצילומי חוץ ללא תאורה. התוצאה
המתקבלת מכל אלה היא סרט מרתק, מזעזע,
ונוגע ללב.
האפיזודות השונות ערוכות פחות או
יותר לפי סדר גילים. כך, למשל, מציגה
האפיזודה הראשונה נערה בלתי נשואה
בהריון, שתוך התבוננות בתינוקות משתעשעים
עומדת להחליט אם להפיל או ללדת.
אפיזודה שניה, אחת הטובות שבסרט, מתארת
משחק ילדים בגן. הבנים הם הרופאים.
הבנות הן החולות. כל רופא פועל באותה
שיטה: בודק את החולה ו התפשטי!״
חתך כפנים למפרבת. שני סיפורים
מעולים מעידים כי במאיהם עשויים עוד להפתיע
את עולם הקולנוע. האחד מתאר
מריבה קצרה בין שני בני־זוג בשוק. היא
(כרמלה וי. רוכלת בת )30 עזבה אותו.
הוא מנסה להחזירה אליו. הוא רודף אחריה
כשההמון מתקבץ סביבם. הוא מגדף, מקלל,
מאיים ומדבר רכות. היא צועקת ובורחת.
לבסוף הוא מטביע על לחיה חתך בסכין.
הסיפור השני, הטוב ביותר בסרט, מתאר
את ליל־הכלולות של זוג על ספון אניה.
הוא — בנקאי מזדקן. היא — צעירה לא
יפה ביותר. בלילה הראשון הוא מגלה שהכלה
אינה בתולה. הבנקאי מתפרץ בחמת־זעם,
מקים שערוריה, מכה את כלתו. לבסוף
הוא נרגע, הופך את אשתו החדשה
לשפחתו. הבימוי והצילום בקטע זה הם
גאוניים ממש, תוך חישוף אכזר של בני
הזוג בכל כיעורם.
כשכל אבני־החן הקולנועיות האלה מצטרפות
לפסיפס אחד, מקבל הסרט אופי של
שליחות חברתית — הוא חושף ומגנה את
הצביעות שביחסי שני המינים, את החינוך
המיני המסולף ואת ים הדעות־הקדומות,
המאיים להטביע כל אהבת אמת.

רי דהבניתוח אכזר
על ם!ז החיים (טקסים,

תל־אביב;

מאורה ב״האיטלקיה והאהבה״
תקרית בגלל בתולים

נופים ותפאורות־ענק באופן אינטגרלי• ביצירתו,
הוא גם אמן המימד הצר, כפי שהוא
מתגלה בסרט זה. על רקע קירות לבנים
חשופים, מסדרונות ללא אופי של בית־חולים,
בתחום הצר של חדר־היולדות, בו
מתרחשת כל העלילה, מציג ברגמן שלוש
נשים.
הן אינן נשים רגילות, היולדות רק משום
שנבעלו ומפני שלכך יעד אותן הטבע.
אצל כל אחת מהן כרוכה הלידה בשפע
סיבוכים נפשיים, פיתולים רגשיים, והתמו־טטויות
חברתיות.
הראשונה (אינגריד טולין) מובאת לביתר,חולים
בחדשי הריונה הראשונים עקב
שטף־דם שנגרם לה. ברגע המכריע, בו
היא סבורה עדיין שלידת תינוקה או הפלתה
תלויה רק בכוח רצונה, היא מהססת. האמנם
נכון להביא לעולם יצור, שאינו פרי־אהבה
ושאביו אפילו אינו רוצה בו? כאשר,
שלא ברצונה, היא מאבדת את עוברה היא
מחליטה לנתק את הקשר עם בעלה, להיות
עצמאית.
סאכה לאשה. השניה (ביבי אנדרסון)
היא נערת־כפר, שהרתה לגבר נשוי, שאפילו
אינו מתעניין בה. היא מתעבת תינוקות,
בוחלת בעצם הרעיון של הבאת יצור
מאום לעולם, תוצאה של תשוקת־רגע.
לעומת שתי אלה, רוצה האשד, השלישית
(אוזר, דאלבאק) בתינוק כביעוד חייה, הסובבים
במעגל סביב הייחול ללידתו ועיצובו.
אולם היא, הרוצה בילד יותר מכל
דבר אחר, מאבדת אותו, ואילו ביבי, הסולדת
מהלידה, היא היחידה היולדת ילד.
סרטו של ברגמן אינו רק מסה נפלאה,
המתארת כיצד בעולם המודרני הופכת הלידה
מפונקציה טבעית לפונקציה חברתית
ורגשית. זהו גם שיר הלל, מעין סאגה
אדירה לאשר, בתור שכזאת ולעצמתה הנפשית.
הסרט מוגש בקצב איטי, כשהמצלמה מתרכזת
רוב הזמן על צילומים־מקרוב של
פני ד,גיבורו* אולם משחקן הנפלא של
שלושת השחקניות, וביחוד הקטע של איזה
דאלבאק בשוכבה, מתפתלת בציריה על
שולחן־הלידה, מעניק לסרט כוח־איתנים כה
רב, עד שנדמה שכל צורת הגשה אחרת
היתה עלולה רק להחליש אותו.

שבדיה) הוא שיעור נוסף במישנתו הפילו־סופית־קולנועית
של גאון הקולנוע השבדי,
אינגמר ברגמן. בסרט זה, אחד מסרטיו המוקדמים,
מעלה ברגמן על שולחן־הניתוחים
אלה הסרסיס המוצגים בשבוע זה בערי
שלו את ראשיתם של החיים — הלידה,
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
מנתח פונקציה ראשונית זו באיזמל מהמם,
אכזרי בגישתו, שעם היותה אפופת הוד,
• יום הדין בנירנברג גאלנבי, תל-
נראית גם חולנית לעיתים.
אביב; נדאי, חיפה) — בעיית אחריותם של
הניתוח השכלתני המעמיק אינו מתבצע שופטים הדנים לפי חוק פושעני, בסרט
ברך היוצא לאויר העולם, אלא באמו המזהיר מפני תחיית הנאציזם. ספנסר טריי־יולדתו.
וכאן מוכיח ברגמן בפעם נוספת סי, מקסמיליאן של ומרלין דיסריך בסרטו
שספק, אם קיים בעולם עוד יוצר קולנועי של סטנלי קרמר.
מלבדו שהתעמק כמותו במסתרי נפש הס
רומנוף ונ׳ולייט (ארמון, חיפה)
אשד.,
— סאטירה משעשעת על המאבק הבינגושי.
ללדת או לא ללדוז ז־ באותה מידה פיטר יוסטינוב כראש מדינה זערורית ששברגמן
הוא אמן המרחבים, היודע לשלב אינה קיימת, כתב, ביים ומשחק.

תדריך

חץ במגלה מוק שים
בשעות הצהרים המוקדמות הגעתי למצדה.
שעתיים צעדתי יחידי במדבר, בשביל
הג׳יפים היורד מהר הקנאים, עד
שהגעתי לצוק שאלעזר בן־יאיר נמלט אליו
מאימת פיחות הלירה. ההר עמד זקוף,
גאה, וחשף את חזהו לרוח. אבל מפעם
לפעם היה סותם את אוזניו, כשהיה
עולה אליו מלמטה קולה הצורמני של
חצוצרת פח. המקום שממנו בקע קול
החצוצרה היה מחנה הלגיון הרומאי מספר
א׳ ,שהיה מלא חיילים צעירים מאוד
מהגדנ״ע, שיצא לפני שבוע ימים לסלול

, 1933 לא זז ממנה אלא כדי להביא לה
קצת מים, קצת לחם וקצת תקציבים.
ככה עמד לו גוטמן בין הגדנ״עים והראה
להם כיצד לבנות מדרגות סביב החומה
של המחנה הרומאי. בדאגה רבה בחן
את המדרגה, שבנייתה צריכה לשמור על
החומה הבנויה אבנים ללא מלט, שהצליחו
לשחזרה לאחר עבודה מאומצת של שנה.
מבצע שחזור מחנות הרומאים והדייק
המקיף את ההר, הוא המבצע האחרון
של שמריהו גוטמן, שכבר הספיק לזקוף
לזכותו את גלוי ארמון הורדוס, את
בריכות המים, את שביל־הנחש ואת יהודה
אלמוג, ראש מועצת תמר. מתוך מיבצע
השחזור הזה, הכולל לפי התכנית שמונה

ענין זה, של חיטוט בקרקע עם מגלה
מוקשים ועם מונה־גייגר, יכול להתפרש
אמנם לכמה פנים. אבל האמת היא ששמר־יהו
גוטמן אין לו כל ענין אחר מלבד
ענין מדעי והיסטורי. נחוץ לו לדעתי כיצד
היו הרומאים עורכים מצור וכובשים מבצרים,
ידע היכול להביא לנו תועלת רבה
גם בענינים אחרים. וחוץ מזה, זה גם
מוצג חזותי יפה, כי אחרי השחזור ניר־אית
כל המלחמה שהתחוללה פה לפני
אלפיים שנה.
חוץ מהצד הלאומי לא כדאי לשכוח שאין
מבצע שחזור המחנות הרומאים, אלא
חלק קטן מאוד מתכנית מקיפה הרבה
יותר. לפי התכנית הגדולה, המקיפה יותר,

היום הקפדני מחייב. סדר יום זה, בנוי
במתכונת צבאית אבל סכנה לגלות אותו,
מפני שכל האבות והאמהות ירוצו מיד
להחזיר את הקוציניו־מוציניו שלהם הביתה.
סוף־סוף מגיעה שעה אחת בצהרים. הגד־נע״ים
מניחים לאבנים הכבדות והולכים
להכין את עצמם לארוחת־הצהרים. אני הולך
אחריהם לאכסנית־הנוער, שהוא מבנה יפה
מאוד, המורכב מחתיכות־התיכות של שנור,
כמו בית־החולים של משגב לדד בירושלים.
על רשת החשמל כתוב, :רשת החשמל
הוקמה בהתנדבות על־ידי הנהלת חברת־החשמל
ועובדיה בשנת תשי״ט״ ועל הבית
כתוב ש״בית זה הוא מתנה מאת אדריאנה
ואלפרדו פוליצר — טרייסט, מעפילי מצדה
יברכו אותם ואת משפחתם תשי״ט.״ ועל
חביות המים שאין בהן מים כתוב :״שי
מתע״ש למעפילי מצדה. חבר נכבד המים
אך ורק לשתיה. המים יקרים״ .הספלים הם
של. קופת־חוליס והחצץ של אבן־וסיד.
ומעל לכל זה מתנוססת סיסמא גדולה:
״שנית מצדה לא תפול״ וזה, למען האמת,
די מתקבל על הדעת, כי אחרי שראינו
איך היא נפלה לידיו של שמריהו גוטמן
אין לנו כל ספק שהיא לא תעשה זאת שוב.

הגדנע״ים גומרים את שיפוצו של מהנא א /הכל נעשה כשיטה רומאית, כולל ירוי אבנים כעוברי דרך
מחנות רומאיים וחומה באורך של ארבע
וחצי קילומטר, הספיקו בינתיים להתגבר רק
על מחנה אחד, הוא מחנה א׳ ,ועל חלק
קטן ממחנה ב׳ .גם במקומות אלה, השחזור
עדיין לא מלא לגמרי, מפני שבפנים
החומות השאירו הכל כמו שהוא. כבכל
עבודה ארכיאולוגית אחרת, היו גם כאן
בעיות: הנה הביאו פעם מגלה מוקשים ושמריהו
עבר אתו על פני החצר, בתקווה
שאולי השאירו הרומאים איזה אוצר שיאפשר
לו להתגבר על הבעיות הפיננסיות
הקשורות עם שחזור ההר. בכל מקום ש־האוזניות
של מגלה המוקשים זמזמו יותר
מדי, תקע יתד של עץ, ובשעה שאף אחד
לא ראה אותו — הלך לחפור שם. עד
עכשיו לא מצא יותר משלושה ראשי־חצים
ומטבע אחת וזה מה שהעלה אצל כמה
חוקרים את ההיפותיזה שיושבי מתנה זה
היו, אולי, חיילים רומאיים שהובאו מסקוטלנד.
היפותיזה זו היא מענינת מאוד,
אבל מוקדם עדיין להסיק מסקנות.

ישפצו גם את שביל־הנחש, שיהיה יותר
קל לאנשים לעלות, וגם ינקו אתי פיסגת
ההר מקופסות־שימורים ריקות, בדלי סיגריות
וסתם זבל, שהצטבר שם בשלוש־עשרה
שנות עצמאותנו.
כבר הספיקו לחפור מזבלה בסביבה וכשיהיה
פנאי, יעלו הגדנע״ים על ההר והם
יאספו את הטינופת בשקים, ויורידו אותם
בחבלים למטה, עד שהמקום יבריק בנקיונו
כמו סניף נהריה של קופת־חולים. אחרי
זה יבוא השלב הסופי: יעלו ויקשטו את
הפיסגה בשלטים ובסימני־דרך. השלטים
מחולקים לשלטים צהובים וכחולים. על השלטים
כתוב :״סכנה! אל תגש לקצה הצוק!״
או :״אבנים מתדרדרות מסכנות חיי
מטיילים,״ וכן הלאה.
תוך כדי קריאה נשמע שוב קול החצוצרה.
הגדנע״ים רוצים לזרוק את האבנים
וללכת להפסקת צהרים, אבל מתברר שהזמן
עוד לא הגיע. החצוצרן התאמן בסך־הכל לקראת
מסדר הבוקר והנפת הדגל. כפי שסדר

שי חתה שבוע
חזרתי׳ הביתה ביום שישי בשעה שלוש
וכעבור שעתיים מצלצלים. נכנס אורח והוא
שואל :״נו, מה אתם אומרים לזה?״
״לזה מה מה, לא שמעתם?״ —
״מה לא שמענו?״
״לא שמעתם על פיחות הלירה?״
כיודן שבאמת לא שמענו על פיחות הלירה,
נפלה לידי האורח זכות גדולה, והוא
מספר לנו את כל החדשה המזעזעת, ואני
סופק־כפיים ואומר :״מה יהיה עכשיו עם
העלאת המחירים?״
״אין לך מה לדאוג,״ מנחמת אותי נעמי,
״כבר הספקתי לקנות אוכל לשבת.״

כה אמר טו סברא הינ די
אם אין קמח, אין תורה; אם יש קמח,
אין זמן.

190001ו־דוייה שלב. כ6 3 .
(המשך מעמוד ) 17

אותה עוד .״זה נהפך לענין של ׳ממון ושל
פרסומת.׳׳ לפרסום זה היא לא שאפה .״מעולם
לא רציתי סלום. יצא שזה התחיל.
לא הייתי מאמינה. עכשיו זה אכל אותי.
היה משעשע.
זהמיסחור. בהתחלה זה
ההרגשה הזאת של התבלטות. עכשיו
עכשיו היא יושבת, תלמידה ממושמעת העונה
על השאלות. בניגוד לכמה מבנות
עולמה, היא נשארת במקום; היא כליל
השלווה. אמרתי לכם שיש מאחורי המצח
הזה דבר מה הקשה כפלדה.
אילו היה לי עסק עם ילד, הייתי חושב
שמולי נמצא נער קטון בעל יד חזקה.
באמצע שיחתנו נהייתה בריז׳יט ברדו ל־אשת־נער.

עי רו ם אי נו

גי רוי

ך* יבר נו ע ל הסרטים שלה. חבשתי לן
ראשי את כיפתו של טרטיף. הגיתי
מלים כגון״ ״ארוטיות״ ,״גירוי״ ,״צניעות״,
״עירום״.
״נערה שהיא צעירה, האוהבת את החובש
ואת העצמאות, האם זה הוא גירוי?
זה בכל אופן העדר גמור של צביעות;״
נסיר את כיפתנו. אבל כלום אין זה
קצת מפריע להשליך את הגוף על בדי
הקולנוע?
״בשבילי, לא אין בזה שום דבר
מלוכלך. המלוכלכים הם החושבים כך. אף
פעם לא עשיתי סרט עם תחתונית חושפנית,
ביריות, וגרביים שחורים דבר כזה
הוא באמת לכלוך צבוע. דבר כזה, אף
פעם לא. כמובן, עכשיו אני עבד לאיזו
דמות. תראה למשל, אפילו הייתי משחקת
תפקיד של נזירה, איזה פלקטים היו עושי
ם ...בגלל זה נמאס לי ואני מפסיקה.״
שוב נחבוש את כיפתנו. היא מפסיקה?
היא מחסלת את חשבונה עם הקולנוע?
אחרי מנוחת הלוחס, נגמר? אני מתנבא
לבואו של מפיק אשר ידלג על גדר הגן
שבו חטפה את שושניה. הוא יטפח על
מזוזדה ויאמר :״יש כאן 400 מיליון פראנקים!״
אז תעצום אורידיקה ברדו את עיניה,
ותושיט את ידה לאורפיאום החדש.
״לא. ראשית כל, את ה־ 400 מיליון כבר
הציעו לי. כבר שנתיים שאני דוחה כל
דבר. כבר שנתיים שאני מסרבת לחתום.
בגלל זה הלכו ההצעות והתנפחו. אבל מה
אעשה בכסף? אני לא אוהבת תכשיטים,
פחזת־מינק, קבלות־פנים אני שונאת
את בתי־האופנה המפורסמים. אלה שיוצאות
משם, יש להן מראה של סרסוריות.״
״אומרים עליך שאת קמצנית נורא.( .היא
לא מנידה עפעף. שתי נקודות בעד קור־הרוח!)
מכל מקום, אפשר להסביר את
זה. אנשים המפחדים מאוד מן המוזת, וש־הייהם
זרועים פגרים, נוטים לרחוש סוג
מסויים של אמון לזהב. נוסף לז ה במקום
זה אני משבץ את תורתי הפסיכו־אנאליטית
על הקמצנות ואני מסכם ):אפשר
להסביר ואפילו להבין.״

״ אני רא מוצלחת
ך * -א מ שי ב ה:
| 1״אז למה יש לי חשק להפסיק? למה
אני דוחה את הזהב הזה? אני לא יודעת
כמה יש לי בבנק. אני נשבעת לך. האמרגן
שלי עושה את החשבונות. אני לא מתעסקת
בכלום, אני לא תוחבת את האף בשום
דבר. זה לא איכפת לי. להיפך, אחד התענוגות
שלי הוא לתת — אפילו לאלמונים.
אלא מה?
״אני לא זורקת את הכסף דרך החלון,
משום שאני חושבת כי זה דבר מכוער ו־טפשי!
אני לא מארגנת מסיבות־קוקטייל
משגעות ומזמינה מאתיים איש, משום שאישים
משעממים אותי, ומשום שזה טפשי.
אני מסכימה: אפילו הייתי מרוויחה מיליונים,
והיו נותנים לי 50.000 פרנק בעד
שטות קטנה, זה היה גורם לי עונג. אני
שמחה. משלמים לי בעד השטות הקטנה
שלי: זה יפה, וכך צריך להיות.״
אלם. ואז אני אומר לנער הקטן :״האם
את משחקת לי תפקיד מאז שאני נמצא כאן?
האם לבשת מסכה לפני שהגעתי, כדי לשחק
לי תפקיד? דו־שיח הוא תמיד, במעט או
בהרבה, מיבחן־כוח. מי משנינו מנסה לסדר
את השני? את?״
״לא! בחיי שלא ...לו ידעת עד כמה
אני חושבת את עצמי לא מוצלחת ...יש
ימים שאני חושבת את עצמי מאוסה מדי,
העולם הזה 1275

ואני חושבת שאני לא מוצלחת כל הימים.
בגלל זה אני לא יוצאת. האנשים מתארים
לעצמם שהם עומדים לראות אחד מפלאי-
תבל, ואם אין לי פרוות־מינק, כובע על
הראש, מה שאני צריכה לשמוע! זה הורג
לי את מצב־הרוח. ומכיוון שאין לי כבר
עודף של בטחון ע צ מי ...מה שנתן לי
אמון בעצמי, זה היה שני השידורים בטלביזיה.
האחד, משום שהייתי אמיתית,
משום שהייתי עם ידידים; השני משום
שהגנתי על אידיאל הקרוב ללבי: להקל על
סבלן של החיות.״
ועל התהילה, תהילתה, מה היא חושבת?
יום בהיר אחד החל כדורון השלג להתגלגל.
ודאי, היה מורד, מורד תלול, והרבה מאוד
שלג. שמו של המורד הוא התקופה, סן-
טרופה, הצ׳ה־צ׳ה־צ׳ה והסוזיסט, הבחורות
והבחורים המשתזפים בשמש (או בצל),
הג׳אז והמסיבות, האופנה, השיגשוג. שמו
של השלג הוא פרסומת, קולנוע, רכילויות,
שערוריות, פלקטים, צילומים. והי לך, ברי־ז׳יט
ברדו מתגלגלת במהירות מסחררת!
אבל מה עם הכדור הראשון?
״אילו הייתי אך זרק מה שמספרים עלי,
ראש מבולבל, מוח של ציפור, וכל היתר,
לא הייתי כלום כעת.״
״אז איך מחזיק הפרסום מעמד?״
״עכשיו הוא מחזיק בכוחות עצמו.״
בחיוכה כבשה את העולם

״יש די אופי חזק״
*^יכל בהתחלה?״
למרות שאני חלשה, אני חושבת
שיש בי כוח. אופי חזק. אני לא בורחת.
אני אוחזת את השור בקרניו. וחוץ מזה יש
לי חוש להתארגנות. ולבסוף כוח הרצון.
(היא משתתקת. היא מהרהרת. היא נושכת
את שפתיה ):מה שלא מוצא חן בעיני, זה
השטחיות. אני שונאת את הדברים השטחיים,
ואני עצמי שטחית. תוצאה: למעשה
אין זה שכולם כמוני, אלא שאני כמו כולם.
וחוץ מזה, תהילתי, כמו שאתה מתבטא,
היא בנוייה על קצת רוח ועל הרבה שנאה.
יש המון אנשים שיש להם כלפי איזו

״תגידי.״
היא אומרת. הית מספרת על הנשים ה־מקללות
אותה ברחוב, האומרות לה שהיא
מנוזלת, ושהיא מלכלכת את העולם; היא
מספרת על הגברים האומרים לה כי היא
זונה, ודורשים ממנה להסתלק, או המזמינים
אותה (הצרפתים האלה!) לגלות את
חמוקיה.
״אבל נשאר בכל זאת הפרסום...״
״אני מצפצפת על הפרסום. אני לא נהנית
ממנו. יתכן כי אחת כמו ג׳יין מאנספילד
מתה עליו. אני לא! אתה יודע מתי הייתי
באמת שמחה שאני מפורסמת? כשאמרתי
״לא״ לסרסורים של האו־אה־אם. וכשסיפרת,
את האמת על מה שמתרחש בבתי־המט־בחיים.
במקרה זה הייתי שמחה שאני יכולה
להשמיע את קולי. אבל הפרסום...
דרך אגב, אני בטוחה כי הפחד שאני גוררת
אחרי יסתלק כשכל זה יסתלק.״
אז, יהיה לה בית ורוד וירוק, בעל,
ילדים, שכנים
״לא, לא זה, חיים כאלה הם ח --
״אז איזה חיים אחרים?״
״עבודה אחרת. ימה שלא יהיה. אני צריכה
לזוז, לחיות.״
עזיביה מקסימות
תודות ל־

ו /י ^ 77ט
משחת שיניים ש ל ״ת•א־ב
שפופרת עם הראש החדש

פרסום נזלניק

פחד ר?א קץ
ך * יא כאן. זקופה כתמיד, משהו מתוח.
| 1אני אומר לה שאני מאמין שזה יספיק.
זה קשה. היא מבינה, לא? באים אצל ברי-
ז׳יט ברדו, מבקשים ממנה להתמסר בכל
זאת במקצת, מנסים לבנות עם פלאסטר
וקצוות של חבל איזה מן אמון
״אני לא יכולה להתמסר. אני לא יכולה
להתמוטט לפני מישהו. אני מפחדת.״
״מה זה ,״להתמוטט״ לפני מישהו?״
״זה לומר כל דבר העולה לך בר א ש...
(היא מניחה את הידיים על ברכיה ):או לא
לומר כלום.״
היא קמה. היא צריכה ללכת לחזות בהקרנת
סרטה האחרון החיים הפרטיים. נגמר.
עשרה מיליון מילים החודש, ועוד אלה
של מאמר זה. עשרה מיליון מילים־נמלים
העולות להתקפה עליה — כדי לכרסם אותה
או לשרוץ עליה בפיתוליהן הנבזים —
העולות להתקפה על אשה־נער־קטון שמפחדת
עד אין קץ ושואפת עד אין קץ ״להתמוטט״
ולשתוק.

חתום ״ל
דו־השבועו! לאיש החושב
דמי מנוי לשנה 10 ל״י ; לחצי־שנה 5.50 :ל״י
ת. ד ,3006 .תל־אביב

״כראש אנד פלאט״ -קהל, דוגמנית וציירים (משמאל: ג׳ון סירס)
בקפה חול, חווה בלבוש חווה
במדינה דרכי חיים
קפהו עירום
איך היה הציבור מגיב אילו ישבה בחורה
ערומה במרכז קפה קליפורניה? איך
היו הקוזקים של הקדוש ברוך־הוא מגיבים
על הופעת בת־חווה בלבוש־חווה בקפה רוולז
יתכן מאד כי בעתיד הלא־רחוק לא תהיינה
אלה שאלות מופשטות, כי יהודי לונדוני
בשם ג׳ון סירס, בעל ותק ונסיון, עשוי
לנסות להנהיג חידוש זה בישראל.
כטווה נגיעה. סירס, גבר חסון ומזוקן
כבן ,45 הוא בעל מרתף בשם ברש אנד
פלאם (״מכחול ולוח־צבעים״) ברחוב קווינס־ווי,
בקירבת ההייד־פארק. הוא מפרסם את
העסק ברחבי לונדון בעזרת מכונית־מתים
עתיקה וציורית, הנושאת את שם המקום.
אך במרתף עצמו — שוקקים החיים.
כי סירס רקח מזיגה מיוחדת־במינד, של
תפקידים, המשתלבים במרתף ליחידה אחת.
האכסניה מהודה, בעת ובעונה אחת: בית־קפה,
מסעדה, אולפן לציור־עירום, בית-
ספר לציור וגלריה למכירת תמונות.
שתים־עשרה שעות ביממה, מן הצהרים ועד
חצות, מופנים הזרקורים לעבר במה מוגבהת
בקצה האולם, במרחק שנים־שלושה
צעדים מן השולחנות הראשונים על הבמה
יושבת נערה עירומה לחלוטין, ללא
ניע — תפקידה להיות דוגמנית לכל האורחים
החושקים להיות ציירים־לשעה.
כל אורח, המשלם מחירו של ספל־קפה,
יכול ליטול מכחול וצבעים המצויים בשפע
להתיישב על שרפרף לרגלי הדוגמנית ול :
צייר אותה. מי שאינו נתקף בהשראה, יכול
סתם לשבת, ללגום קפה או לסעוד את
לבו, ולהסתכל בנערה עירומה, כמעט בטווח
נגיעה. בדרך כלל נמצאות במקום שתי דוגמניות,
המתחלפית מדי חצי שעה.
גס נערה ישראלית. מבחינה עיס-
קית, זוהי המצאה גאונית (אף שיש הטוענים
כי סירס אינו אבי השיטה) .סירס גורף
רוזחים לא מן המשקאות והארוחות בלבד,
אלא נוטל קומיסיון גם מן התמונות והפסלים
הנמכרים במקום. כחמש מאות איש
מבקרים במקום מדי שבוע.
מי הם הלקוחות? טוען סירס :״רבים
באים לכאן בפעם הראשונה כדי לראות
בחורה עירומה. אבל אחרי זמן־מה מתרגלים
למראה, ואין זה מגרה עוד. אז נהנים
מן האווירה האמנותית. יש הנכנסים כש־החשק
בעיניהם, ויוצאים עם פיקאסו על
שפתיהם. זה הירג את היצרים. לא פעם
באה האשד, תחילה, וכשהיא רואה שזה
מקום אהוד, היא מביאה גם את בעלה.״
מי הציירים? ״לא קל לאדם להשיג דוג־מנית־עירום,
בייחוד מחוץ לשעות האולפנים
הרגילים, כאן יכול לבוא כל אדם אחרי
עבודתו, ולצייר. יש אנשים המתביישים
ללכת לאולפן, כי מעולם לא ציירו, הם
באים הנה, מנסים לצייר, חצי בהלצה, ופתאום
הם רואים שזה מוצא חן בעיניהם.״
מי הדוגמניות? בנות מכל הסוגים, רובן
תלמידות אוניברסיטה ובתי־ספר לשפות,
הרוצות להרוזיח קצת כסף. כמעט אף
אחת מהן אינה דוגמנית מקצועית. טוען
סירס :״חוץ מזה, בכל נערה חבוי הרצון

להראות את גופה, אם ה־א יפה. היו כאן
בנות מכל המדינות. גם ישראלית אחת,
בעלת שער שחור ארוך, שלמדה בלונדון
שפות.״ סירס אינו זוכר את שמה.
מי מתנגד לאמנות נוכח הצלחתו
המפתיעה, מקודד, סירס להרחיב את העסק,
להקים מקומות נוספים, תחילה ברחבי
בריטניה, ולאחר מכן ברחבי אירופה והעולם.
בתכנית אפילו כרטיסי־חבר בינלאומיים,
כך שאדם שהוא ״חבר״ במקום אחד,
יוכל לבקר במקום הנמצא בארץ אחרת.
הוא אינו סבור כי תכניתו להקים מקום
כזה בישראל תיתקל בבעיות .״אם בהתחלה
לא תהיינה דוגמניות ישראליות, אשלח
כמה דוגמניות מאנגליה או מאיטליה.״
מה יעשה אם החוגים הדתיים יתנגדו?
מגיב סירס בתמיהה :״מה פתאום? האם
הם מתנגדים לאמנות?״

צייר ה אוניו ת
אבישג מנזה ( )17 מיהרה בדרכה. היא הבטיחה
להוריה לחזור הביתה לא יאוחר משעה
אחת־עשרוב כאשר עברה בפינת הרחובות
גורדון־דיזנגוף, פנה אליה בחור שחרחר
.״סליחה,״ שאל ״מה השעה?״
אבישג אמנם מיהרה׳ אך לא עד כדי להתחמק
מתשובה מהירה .״אחת עשרה בדיוק,״
ענתה לאחר שהציצה בשעונה. הצעיר הודה
לה והיא התרחקה במעלה הרחוב החשוך. לפתע
הרגישה כי האלמוני הולך בעקבותיה.
״אני מקווה שלא הבהלתי אותך,״ חייך אליה
כשהשיגה, ושניהם נעצרו .״פשוט מצאת חן
בעיני. שמי יוסי.״
הוא החל מספר לה כי הגיע ארצה לפני
ארבע שנים מאנגליה וכי הוא עצמו אינו עובד
כיודן שבדעתו להשתלם בציור אופנה.
״הייתי מעוניין לצייר אותך,״ הציע לה.
רק ב?ן עדון שחור. הרעיון מצא חן בעיני
אבישג. היא שכחה כי עליה למהר הביתה,
ביקשה מיום׳ להוציא עט ולציירה.
״אני רגיל לצייר רק בעפרון שחור,״ התנצל
בפני אבישג המאוכזבת .״אבל אולי תבואי
איתי, אני גר לא רחוק, ובבית שלי או
בחדר המדרגות׳ אצייר אותך.״ אבישג חששה,
למען האמת, ללכת לדירתו של בחור שטרם
עמדה על טיבו, אך יוסי הרגיעה .״הורי, אמנם,
אינם בבית, אך העוזרת ישנה, כך שאין
לך ממה לחשוש,״ הוא לקח את אבישג עמו
ושניהם ניגשו לבית סמור ועלו במדרגות.
חדר המדרגות היד, חשוך והיא התחילה
לפחד. יוסי צילצל בדלת אך לא נשמעה כל
תשובה .״אני אחכה למטר״״ אמרה לו, כשהיא
מנסה לרדת .״אל תברחי,״ עצר בה ,״עוד
מעט יפתחו.״
אך הפחד הסתום בלבד, של אבישג החל
מתפרץ בהיסטריה .״עזוב אותי!״ צווחה בהלל
החשוך, כשיוסי מנסה לתפסה בשערותיה.
״אני לא רוצה יותר שתצייר אותי!״ במאמץ
רב הצליחה להחלץ מידיו ונמלטה לרחוב.
כאשר הועמד השבוע צייר־האופנה האלים
בפני שופט־השלום אליעזר בן־חנוך שדחה
את המשך משפטו, הפטיר ביאוש :״מה לעשות,
אני מוכרח לנסוע לחוץ־לארץ. בארץ
אי־אפשר להשתלם בציור-אופנה.״

משפט
מדדהעל בונו ת
לא בכל יום יוצאים עובדי חברת פז־גז
להרכיב את המתקן בביתו של לקוח חדש

בשעה חמש ושלושים בבוקר. אך הפעם
היתד, לכך סיבה מיוחדת.
ערב קודם לכן אסף סוכן פז־גז בגבעתיים
שני עובדים, הטיל עליהם למתוח
צינור־נחושת סן המיכלים בתנורו של
בעל־מסעדה ברחוב סירקין 18 בגבעתיים.
״אבל תצטרכו לעשות זאת בבוקר השכם,״
הסביר בהם .״בשבוע שעבר נאלצנו להפסיק
את העבודה, מכחזן שהשכנים התנגדו
והזמינו את המשטרה. התחייבנו אמנם לחכות
לצו בית־המשפט, אבל אם תבצעו את
העבודה מוקדם, נוכל לגמור את העסק.״
כמו פרניק פארך. הפועלים השכימו
קום, הגיעו עם כלי־עבודתם למקום, החלו
במתיחת הצינור. אך גם אחד השכנים הקדים
לד,קיץ, ומשהבחין. במתרחש, קרא
לכל הדיירים, שיצאו מדירותיהם בנמנמנות
ובכותנות־לילה.
״אין בכם רשות להרכיב את הצינור,״
הודיעו לפועל עובדיה שימר .״תפסיקו את
העבודה עד להחלטת ביח־המשפט!״
עובדיה סירב .״עד שבית־המשפט לא
יצווה עלי, לא אפסיק,״ השיב, כשהוא ממשיך
בעבודתו ,״אם יש לכם טענות, תפנו
לסוכן האחראי עלי.״
משראו השכנים כי אין בכוחם למנוע
את המשך העבודה, הזעיקו שגית את המשטרה.
שוטרי הניידת שהגיעה, הכירו מיד
את המקום, כי שבוע קודם לכן, הם הורו
להפסיק את העבודה עד לבירור משפטי.
סמל הניידת ניגש לפועלים, פקד עליהם
להסתלק. משסירבו, הורה לשוטר נתן
רחמים לנתק את הצינור מעל הקיר.
עובדיה, שפעולתו של השוטר המנתק את
הצינור נראתה לו כפראית, התמרמר, הטיח
כנגדו :״תסלח לי, אבל אתה מתנהג כמו
פרנק פארך!״
אי ך מדגנ רצבר ! כשהובא עובדיה
השבוע בפני שופט־השלום התל־אביבי עז־ריאל
גרשוני, באשמת העלבת השוטר,
טען כי לא התכוון כלל להעליב .״אני
צבר,״ טען ״וזאת צורת־דיבור צברית.״
דעתו של השופט גרשוני — אשר לפני
שבועות מספר קבע כי הביטוי ״פרצוף צנע״
אינו בגדר עלבון — היתד, שונה במקרה
זה .״אין ספק,״ כתב השופט יליד־גרמניה
בגזר־דינו ,״כי הביטוי, פרנק מאיר הוא
בגדר עלבון. כי פרושו בעברית הוא
,ספרדי מוכר,־שחין׳.״ הוא הרשיע את הנאשם,
קנס אותו ב־ 150 לירות.
החי יהודים רחמו רחמו: בתל־אביב,
שעה שמאיר ולנשטיין, יהלומן ואיש־עסקים
מצליח, הובא בפני בית־המשפס באשמת
עבירה על תנאי רשיון הייצוא שלו, ביקש
למנות לו עורך־דין על חשבון המדינה
מאחר ו״אין ידו משגת לשכור לו עורך-
דין על חשבונו שוקולד מריר:
בכפר־שלם, מיהר חנווני לרכוש במחיר
מוזל שבע קופסאות שוקולד שהוצעו לו
בהזדמנות על־ידי אלמוני, פתח את החבילות,
גילה כי הן מכילות׳ נסורת־עץ
אנקתנפחים: בכפר בענת, נתקל כוח
משטרתי וצבאי, בקשיים בהעברת נפגעי מחלת
טיפוס־המעיים שפרצה במקום, מאחר
והחולים סירבו לעלות להליקופטר שהובא
למענם, בטענה ש״הוא עצמו יותר גרוע
מהמחלה.״
חעולס הז ה 1275

אמנות
מוסיקה
הילד נו ר ד ואיננו דו׳
אילו טרחו בזמנו לודביג ואן במד,ובן
ויוהאן סבסטיאן באך לרשום יומני עבודה
שעה שחיברו את הגדולות שביצירותיהם,
היו מעשירים ודאי לא רק את עולם המוסיקה
אלא גם את עולם הספרות.
ההזדמנות שהוחמצה על־ידם שימשה לקח,
כך הסתבר השבוע, לקומפוזיטור הישראלי
הצעיר, גארי בארתיני. לא זו בלבד שהוא
מנהל יומן־עבודה במקביל לכתיבת המוסיקה,
אלא שהוא גם מפרסם אותו ברבים.
תיאטרון, כתב־העת של התיאטרון החיפאי,
בעריכתו של משה שמיר, פירסם השבוע
את יומן העבודה של בארתיני, אותו ניהל
שעה שכתב את המוסיקה המלווה את המחזה
כינרת, כינרת.
להלן קטעים נבחרים מתוך היומן, שיאפשרו
לקהל הרחב להבין לא רק את
המחזה אלא גם אולי, את המוסיקה שלו:
״פלוסקץ קרא לפני את כינרת, כינרת.
התרגשתי לא מעט. ציונות, ציונות,
— אך נוגע ללב וכל־כך חי ואמיתי...
אני חוזר הביתה מלא התלהבות וגעגועים
פתאומיים אל ״פה בארץ חמדת אבות״,
״גילו הגלילים״ (בהברה אשכנזית) ,וכל
יתר הנעימות הנושנות.״
• ״כתבתי קטע, הנמשך 38 שניות שלמות!
כל שניה נגינה, כ־ 900 שניות כתיבה.
איזה חוסר פרופורציה! אבל נדמה לי שיצרתי
את הפתרון לאטמוספירה החלומית
המעורפלת וקטעי הנעימה הבוקעים מתוכה.״
• ״יש לי, יש לי שיר ערש!״
• ״המוסיקה כבר מתוזמרת והפרסי־טורה
מוכנה. הרגשה מוזרה. הילד כבר
נולד ובכל זאת עדיין איננו חי
פלוטקין מרוצה. הוא מוסיקאלי מאד
וכבר מפזם נעימות שונות וביחוד את

בגרת שהפכה לאשה. איזה עומקי! איזה
רוחב של צליל?! היא היתה אלמונית לגמרי׳
וכבר הודיעו עליה כעל כוכבת
גדולה.״
העתון לה־סוואר :״אלמונית לחלו־טין
לפני חדשים מספר, היה לה המזל
לדלג על שניים־שלושה שלבים המבדילים
בין שמות המישנה לשמות בראש המודעו
ת ...בעלת תכונות בלתי רגילות וכשרון
מפתיע.״
מיהו הכוכב החדש שזרח באופן פתאומי
כל־כך? מיהי הנערה בת ה־ 23 שהקפיצה
את כל חובבי המוסיקה בבלגיה? ישראלים
רבים יתפלאו לדעת ששמה מוכר עתה
לבלגים יותר מאשר להם, למרות שזוהי
הזמרת הישראלית מראשון־לציון, טובה
פורת.
עם הלולו כסרט. הביקורות בעתונות
הבלגית לא היו, למעשה, תחילת הקריירה
של הזמרת הישראלית, אלא שיא חדש, אליו
הגיעה בשלב זה. טובה, ניצולת השואה,
שיצאה לאירופה לפני כשנתיים, התגלתה
ככשרון מבטיח עוד לפני ארבע שנים, על־ידי
איש הטלביזיה האמריקאי אד סוליבאן,
שצירף אותה לתכניתו הישראלית. מאז הופיעה
כזמרת וכשחקנית על בימות הקאמרי,
האהל, ודו־רה-מי.
אחרי שנתיים בהן הצליחה להיקלט על
בימות אירופה, מתכננת טובה מסע כיבוש
לארצות־הברית. אולם לא לפני הפקת הסרט
האיטלקי, בו תככב ג׳ינה לולובריג׳ידה,
בו תשחק טובה וגם תשיר. ג׳ינה ושניים
מראשי חברת הסרטים המפיקה את הסרט,
נוכחו בהופעתה של טובה, הזמינו אותה
לצאת בחברתם והחתימוה על החוזה.

מאחורי הקלעים
ההברקותו גנ בו
דתל-אכיב ישנם כל הסיכויים ל-
ההפוך לפאריס שניה, לפחות בשיעור ה
צימט

השבץ
העול ה!ה 1275
\ז2ן ורא ערי עגר נזצניע ר מז ועובר שנזתשבץ ירבר בער
עצווו. ער כן רא שרוו וזוזונוז, ורא גירוז רוו דבר ער
עצוזו. ען-ען רך, עדי, ער וזוזשבץ, אך נבעש וווזשבצ־נינו
שרא יעוזירו אוז ויו־פניוזע וגע יעברו \2צו 1ער עצוזם.

זמרת פורת (שניה משמאל) כהכרת אלין דיילון ורומי שניידר
קומה נסוכה — רמה גבוהה
שיר הערש קבלת־הפנים שהוא ערך
למוסיקה שמחה אותי. עכשיו הילד חי

זימרה
חגל אוזן
בלגיה יצאה מכליה. העתונות לא קימצה
בהקדשת עמודים שלמים למאורע והמבקרים
התחרו זה בזה בשימוש בסופרלאטיבים
לתיאור הסנסציה: כוכב חדש דרך בבריסל
בשמי הזימרה הבינלאומית. הנה מבחר
קטן מתוך שפע השבחים והמליצות בהן
ציינה העתונות הבלגית את האירוע:
•< העתון הם חלו, כפלמית :
״היא מזכירה פרח עדין המזמר בקסם.
היא מציגה הופעה של אמנות זימרה מעולה,
אמנות בה מתמזגים מוסיקליות רגשית,
שליטה מוחלטת בקול נהדר ונקי, הגשה
משכנעת ואינטליגנציה מבריקה, כך שהופעתה
הופכת לחוויה המחממת את הלב...
הלהט של הטונים הנמוכים שלה הוא חג
בלתי רגיל לאזנו של ה מ אזין ...היא התגלתה
כזמרת מושלמת, היודעת לבצע ברגש
ובהגוי מלוט ש ...כוכבת נחמדה, מקסימה,
נמוכת קומה, אך בעלת רמה גבוהה.״
היו מ ון לה סיטה :״היא קטנה, כמעט
זערורית, מתוקה, מקסימה. אולם איזה
קול גדול שוכן בגוף זה של נערה מת־העולם
הזה 275ו

ציירים בקרב אוכלוסייתה. הערכה זהירה
אומדת את מספר המושכים במכחול באופן
מקצועי בעיר זו, באלפיים. אגודת הציירים
והפסלים מונה 400 ציירים רשומים בתל־אביב.
בשנה האחרונה בלבד ביקשו 150
איש להתקבל לאגודה. התקבלו רק 22
הזמרים הישראליים צדוק סביר ובני
ברמן גמרו, כנראה, עם השוק הישראלי.
השניים מתכננים לצאת יחד לסיבוב הופעות
סביב העולם, לא כצמד. למרות שאין להם
עדיין חוזים להופעות, מקזזים השניים להצליח
לא פחות מזמרים ישראליים אחרים
גנבים פרצו השבוע באחד
הלילות, למשרד תיאטרון החמאם וגנבו
600ל״י. לטענת דן בן־אמוץ, גנבו
ממנו בהזדמנות זו גם את תיק הרעיונות
ואת תיק ההברקות, אי לזאת הוא מבקש
לא לפנות אליו בבקשת בדיחות, עד שיוחזרו
התיקים .״לא אתפלא אם בזמן הקרוב
יקום איזה תיאטרון סאטירי חדש, בחיפה
למשל,״ טען דן החשפנות מתפשטת
גם למועדוני הלילה הסולידיים יותר.
כדי למשוך קהל הוכנסו חשפניות
למועדונים אלה. כן מופיעה כבר כיום
חשפנית במועדון כליף ביפו וגם מועדון
אדריה ברחוב דיזנגוף בתל־אביב, מתכנן הופעה
דומה. אגב, אדריה יפסיק להתקיים
בחודש מאי. המקום נמכר לבעלי חנות
הלבשה.

םאוזז )1 :מקום
שדובר עליו לאחרונה
)4 .פתח במסעו
נגד הישראלי
המשמיץ )10 .סימז.
)11 מצבת זכרו!.
)13 ענף עץ)14 .
ספז )15 .מצע בתור
נעל )17 .שר, זמר.
)19 קפל בחלק העליון
של הבגד)20 .
כף נדולה לבחישת
תבשיל )22 .כלכלה,
צרכי מחיה)25 .
אריג דק מובחר.
)26 חום דקיק ב־פשתז
)27 .תבואת
האדמה )30 .פקיד.
)32 הדרך הקצרה
ביו שתי נקודות.
)33 אלהים)34 .
)34 תואר הולנדי.
)36 אמונה )37 .בעל
חיים )39 .עמדו)41 .
דרנה בצה״ל)42 .
תל, קיר )44 .מלומד
איטלקי )40 .חוזה,
התקשרות׳ )48 נהי )50 .דיו, תקנה)51 .
מחלה מדבקת )53 .קלחת )55 .אות הנצחוז
של צ׳רצ׳יל )57 .רצועה )58 .מזל)59 .
שכונה ירושלמית )60 .תואר אצילות.
מאונך )1 :כלי זמר קדמון )2 .קרם.
.)3קריאת שמחה )5 .חוזר )6 .כך מודים
לאמז )7 .מערב )8 .בז, נער צעיר)9 .
קבוץ במשור החוף )12 .אם המרגלית)15 .
שליט )16 .אבז חז יקרה )18 .רוכשים

אותו )21 .עני )23 .תואר כבוד לאמוראי
בבל )24 .תז )26 .קמח לבז מובחר)28 .
מילת צער )29 .נשיא ארה״ב )31 .זכוכית
מובחרת עשויה גבישים )32 .תעלה ביבשת
אמריקה )40 .מזוז, מנת אוכל )41 .טנא.
)43 משבטי ישראל )45 .עולם ומלואו)46 .
רצועה שקושרים ברם: הבהמה )47 .קומפוזיטור
אוסטרי )49 .שר החוץ הבריטי.
)32 כנף, עוף )54 .מספיק )56 .נמצא, קיים.
)58 אינו מוצק ואינו נוזל.

מספר 1275

יגונה 2 5

״ א גי

י׳ אדר א׳ תשכ״ס14.2.1962 ,

המחיר 65 אגודה

יי 71

פו חדת

כדהזמן מכריזהחתולתהו !,/