גליון 1278 מתאריך 7 במרץ 1962

מספר 1278

א, אדר ב׳ תשב״ב 7.2.1962

האוזנר מציג:

המחיר 65אגורה

אחת התופעות הנדירות ביותר בעתונות
הישראלית היא קבלת מכתב־תודה.
גם העול חוה אינו יוצא מכלל זה.
בכל תורש הוא מושיט עזרה ומביא תועלת
לעשרות אנשים — אם בביקורת על יצירותיהם,
אם בתמיכה בתביעותיהם, אם
בציון לשבח על מעשיהם. מעטים מאד מוצאים
לנחוץ לשלוח לנו כמה מלות תודה.
על כן שמחנו שמחה כפולה כאשר קיבלנו
השבוע את המכתב הבא מן הקורא
שלמה מזרחי:
לכבוד מערכת העולם הזה.

הנידון:
ת א רין
בג ליון העולם הזד, מס׳ 1264
תצפית,
, 29.11.61 הופיעה ידיעה ב מדור
בהק שר לפיחו ת ערד הל״י, שבה סענתס,
בין ה שאר, שהפיחות ב עי רהמ טבע הישראלי
יבוצע תו ך חוז שיי ם.
הנמנה על הוותיקים שבקוראי כקורא מתונכם הנכבד, ה תיי ח ס תי ב א מון רב להודעה
הנ׳׳ל. אני כ שלעצמי פועל־בניין, ש
הבעת תודה.

בצליל הערב,
בצורה הנ א ה
ובטיב המעולה
של המקלט
מעשה ידי מהנדסי
האלקטרוניקה המעולים
של רדיו שניידר
החברה הצרפתית״הידועה

גורדון לבינסון אילון

״אמור לי מי ידידיך
ואגידך מי אתה״
לזאת קיימות עכשיו שיטות:
בכל ענייני מבחנים —
גרפולוגיים על יסוד מדעי
וגס בעת בחירת מקצוע
או החלפתו פנה אל;
ת.ד ,911 .ת״א עבור ״גרפולוגיה״

ש ערו תיך נו שרות?
השתמשב״אליקסיר״ ״
התכ שיר ש הוכיח את יעילו תו.
לה שיג בב תי הנורקזזת ו בפ רפו מ ריו ת

ג׳ף צ׳נדלר
בתפקידו

האחרון

סרט תנ״כי מרתק שצולם על רקע הרי ירושלים
ושער הגיא ומעלה את גבורי התנ״ך בכל תפארתם

קורא מזרחי* ואשתו
וכש תי דירה בבת־ים. כבל הרבבות שרכשו
דירו ת בבתים מ שותפים, חיי ב הי 1ד כ
1400ל״י מ שכנתא צמודה לדולר.
ידיעה זו היא שפקחה א ת עיני, ו ב או תו
שבוע גייסתי את בני מ שפחתי. היינו, לווי תי
את הסכום הנ״ל וסגרתי את חו ב י,
יהא הרווח, כתוצאה מ כן, אשר יהא.
חייב אני את תוד תי העמוקה ל עו רן
תצפית בפרט, ולשיאר חברי המערכת בכלל.
כיהן שאילמלא כן הייתי נופל קרבן ל־מעססה
נוספת, שבאה על כל רוכ שי הדי רות
עקב הפי חות.
בכבוד רב ובהוקרה,
שלמה מזרחי, רח׳ בלפור ,39 בת־יס.

אדיבות בלתי־רגילה זו המריצה אותנו
לשלוח את אחד מחברינו לביקור אצל הקורא
מזרחי. הוא מצא אותו שמח ומרוצה
בדירתו היפה והחדשה, בה הוא גר מזר,
ששד, חדשים, יחד עם אשתו, עולה מעיראק,
ושתי בנותיו הקטנות.
מזרחי, יליד הארץ בן ,34 רגיש במיוחד
לענייני הפיתות. כי בעת הפיחות של שנת
1952 הפסיד חלק ניכר מחסכונותייו הדלים,
אותם צבר בזיעת אפיו כטפסן.
על כן, כאשר קרא את התצפית שלנו,
לא התמהמה. שכניו צחקו ממנו. הם
הראו לו עתונים אחרים, שהבליטו את
הכרזתו של שר־האוצר כי לא יהיה שום
פיחות. מזרחי האמין להעדלם הזה יותר
מאשר לשר־תאוצר.
״צוחק הצוחק אחרון,״ אמר מזרחי השבוע
לשכניו, שהפיחות גרם להם הפסדים
מכאיבים.

מסתבר שהוא לא היה היחיד. אזרח ישראלי
נוסף שהאמין ללא סייג לתצפית
העולם הזה, היה שחקן תאטרון אוהל, שלמה
פז 27 הצבר התל־אביבי, הנשוי זה
כארבע שנים, נכנם לא מכבר לדירה חדשה
והתחייב במשכנתא.
בשבוע שעבר תפס את אחד מחברי-
המערכת, חיבק אותו חיבוק אמיץ .״אני
אסיר תודה לכם,״ אמר לכתב הנדהם ״מיד
אחרי שקראתי את התצפית, פרעתי את
המשכנתא וחסכתי קרוב לאלפיים לירות.״

סרט פורום פילם צבעוני י -השבוע :

״תמר׳

בקרוב: ארמון, חיפה — תל־אור, ירושלים

מצביע על הידיעה בתצפית.
העולם הזה 1278

מכ תבי ם
אטינגר נ. אשכול

אני, זאב אטיננר, ננר בן בנו של נגר
— ססולער בלע״ז. עליתי ארצה לפני 35
שנים מפולין, כציוני חלוץ, כשבחצי נרוש
היה עור חור• סללתי כבישים בחולות,
קדחתי והייתי טחוסר־עבורה. חסכתי שניים-
שלושה גרוש על מנת להקים בית לי ולבני
העתידים — כי יגורתי טחרפת־רעב.
חסכתי וקיוותי לבית לאומי, בו יהיה לי
אמון בשלטון אח.
עם קום המדינה אני משכל את בני הבכור
במלחמת־השחרור וסטשיר להיות שכיר
בזוי, העובר מננריה לנגריה. פעם נסגרת
האחת, ופעם נגמרת העונה בשניה. תמיד
הייתי נתון לחסדיו של הזולת. על כן
המשכתי לחסוך ביתר שאת — שמא תבוא
סכנת חוסר־עבודה ורעב.
תשאלו מרוע לא הפכתי לבעל־בית, למעביד?
הרי שאתם שוכחים כי באנו עם
אידיאלים סוציאליסטיים, שנשבענו להם.
מה לעשות שאיני יכול להתכחש להם?
אחרי כד מיטלטלת משפחתי בשכונת מת
נה־יהורה ושכונת־הפחים, כשבכיסה מספר
לירות חסכון, ובלבה מקננת תקווה לעתיד.
קיבלתי עבודה קבועה בנגריה נרללה, וחסכונות׳
גדלו מיום ליום, והניעו ליותר
מסאה. אז קמה הממשלה והכריזה על
הפיחות הראשון :״החלפת הלירה״ .בלעתי
את הגלולה הטרה וכפטריוט — שמחתי.
בכל זאת לא תפסתי איר גלש כספי שלי
מטה, בעוד רכושנים גדולים מתעשרים מהר.
אחר כד ממשיכים אשתי ואני לחסיד
בזיעתנו עד שיש לנו שלוש מאות לירות.
אז בא פיחות מספר שתיים. אם איני טועה
אמרו אז :״רק שטות הבנקים משתנים״.
חסכונותי בושו והמשיכו לנלוש מטה.
המשכתי לנשום נסורת ושבבים, ולעבוד
שעות נוספות, והאמנתי תמיר להכרזות
שרי־האוצר :״להד״ם! מי בכלל חושב על
פיחותים?״ הטשר, זאב׳לח, לחסוד וקווה 1 לטוב.
חסכונותי ממשיכים לגדול במספר, ולקטו!
בערד. משפחתי נמנעת מבילויים, בנדי
ילדי מטולאים, שלא לדבר על כר שאפילו
מקולנוע אנו מדירים את עצמנו.
ואז החליפו את המטבע בשלישית! אחר
כר הורידו ברביעית, ואחר כד לקחו מילווה
בששית, ואחר כר המירו בשביעית, ולבסון*
פיחתו בפעם המאה.
אולם, הפעם, אני — הסטולער אטיננער
— שוב איני מחשה! בפעם הזו, לפני
כחורש ימים בערד, כאשר כירסמו החששות
בלבי בדבר ערכם הנופל של חסכונוחי, ועמדתי
לרכוש דירה קטנטונת ברמי מפתח
— קמת אתה, מר אשבול, קבל עם ועדה
ונשבעת בהז של שליח ציבור, כי לא יקום
ולא יהיה פיחות! ואני האמנתי נם הפעם.
מאחר שכספי המעטים לא הספיקו
לרכוש הדירה מבלי להסתבר בחובות רבים,
דחיתי, מתור בטחוז בדבריך, את רכישתה
לזמז מה. בא יום הששי הרע, והתברר
לי פתאום שמישהו אחר נדול הנו שקרז
גדול — ושכל החסכונות שלי טבעו שוב
בבוץ.
חבל שלא קניתי דולרים בשוק שחור,
כמו ארוז זהבי, או זהב בשוק אפור, כמו
מר כספי. אבל הרי לא רציתי להיות
ספסר.
אני איני מבי! גדול במאזנים, אולם
למרות כל נאומי ההסחה בשבוע החולה,
אפילו פועל כמוני חש ומבין כי הלירה
של אתמול מתחלקת לערד של פרוטה טהר.
האם יכול אני לתבוע שתחזיר לי את
ערד חסכונות עמלי, כפי שהיו ביום בו
חסכתים? הרי זה בהחלט מניע לי, כפי
שזה מגיע תמיד לכיסי הרכושנים, בעלי
מפעלים, סוחרים, בעלי־זהב — שהתעשרו
ביז לילה עם כל פיחות.
אני תובע את המגיע לי בחזרה!
אני יודע אמנם שקשה לתבוע לריז את
שר־האוצר, שעורכי-דינו חזקים משלי. אולם
האם מותר לשאלו: מדוע ״לעג לרש״
היא הסיסמא על דגל פיחותו?
זאב אטינגר, ירושלים

המיכצר האחרון

כמדומני שהיה זה אברהם שלונסקי אשר
הגדיר, באחת מאמרותיו
הקולעות, את
״העולם הזה״ בע-
תוז פורנוגרפי.
מרוע?
על שום שהוא מגלה
את האמת העירומה!
נראה
שמצב זה
מדאיג את מעצבי הדואגים החוקים,
עתה לקיים את מצוות
״מלביש ערומים״
באמצעות חוק
״לשוז הרע״ ,שהוא
שלב נוסד בדרכה
של טמשלת ״הטי־הדימוקראטי בצר שלונסקי
האחרוז
במזרח התיכה״.
יורם
לד,מן, תל־אביב

כיצד הם חיים זו

לאחר הפיחות הייתה, לדעתי, העתה לפתוח
בסידרה על הנושא ״כיצד הם חיים?״
מאד מעניין אותי לרעת באיזו רמה
חיים מנהלי מוסדות הציבור כגוז חברת
החשמל, חברי הכנסת (אשר זה עתה העלו
את דמי האש״ל) ,ראשי המדינה, השולחים
את בניהם ללמוד (ולהתחתז) ב־חו״ל,
אנשי צבור הנוסעים לחו״ל בתפקיד
עם המזכירה, האשה והילדים, וכל זה
כשבאים עוד להטיה לצנע!
היכז הצנעה, ועל חשבון מי תבוא ההצנעה?
קורא,
חיפה

עוזי דשות׳

כפי שידוע לכם, כל התחבורה של
חברת ״יוניוז טיניאר״ של קטנגה עוברת
דרד אנגולה.
זאת אומרת: צרכי כל המחצבים והאורג־העולס
הזה 1273

יום. על כן יתכז שחברה זו נתנה לפורטוגלים
נשק על מנת להנז על מסילת הברזל
הנ״ל, ונם ״עוזים״.
דן ביגלמן, ניו־יורק
נדהמתי לקרוא במדור קורא יקר (העולם
הזה ,)1275 כיצד אתם מתכחשים בעזות־מצח
לכותרות שעור אתמול פירסמתם באותיות
של קירוש-לבנה!
מה זה, היום צועקים ״בה!״ ולמחרת אומרים
שזו סתם בדיחה של לילי גלילי?
או תחליטו: יש עוזים בידי צה״ל או
א. אלוני, חיפה
איז?

המחזור החוזר

זה עובר כל נבול! קורם כל בא בדבור
פחרק (העולם הזה ,)1272 ורוצה לקבל
שלנו (המחזור הששי
את תמונתהמחזור
הקטז .)1935/36 ,אחר־כר בא אמטלל נבר-
טקלר (העולם הזה
)1273 וטועז שהוא
הוא הבוגר השלישי
משמאל, שורה שניה,
בתצלום המחזור ה־נ״ל.

לי יש מה לומר
בעניז:
(א) אני, ורק אני,
הוא הבוגר הנזכר
לעיל (שלישי
משמאל, שורה שניה,
מחזור ששי קטן,
.)35/38
(ב) אטטלל גבר־טקלר
באמת הופיע
במחזור שלנו. הוא
הופיע במחזור הגססידוקובסקונאל
דולשל
.1931/32

אם אינכם מאמינים, תשאלו את נ׳יק בונם,
שאירנז את המחזור הנ״ל, ואת מוקטוק
חרטחת, שניהל את המחזור שלנו.
ויחרתן ספידוקובסקונאל,
שדת־בזר על־יד חדרה

נקניק מורעל

״צוחק מי שצוחק אחרון,״ אומר הנקניק
המורעל לחתול 16 :חדשים נאלצתי להמתין,
עד שקיבלתי סיפוק מלא בעקבות
תגובתכם הקולעת במדור מכתבים (העולם
הזח )1204 עלחשגוחי הלשוניות.
המדובר בנירסתי, לפיה יש להעדיד את
ה״תיטוכיז״ על ח״ניבוי״.
סוף־סוח אישר כותב הרשימה ״נילגולו
של שלאגר״ (העולם חזה ,)1275 כי נצחונו
של תימוכיז הוא שלם.
עתה כשרה השעה לקרוא ריהבליטציח
(זיכוי־נדחה) גם לשם ״חבש״ ,שהושם בקרז
זווית על ידי ״אתיופיה״ הצעיר. האינכם
צבי בר־שירה, גבעתיים
חושבים כד?
העולם הזה מוכן לתת גיבוי מלא לתביעת
הקורא בר־שירה לקרוא למדינה בשנדח
השמי, הערבי־עברי :״חבש״.

!ליי!

נ״ מי רבנו א1־ ת111ן\\י

מכות ב״סולתם״

...בחור מטבעוז קיבל מלשכת עבודה
אישור שעליו להופיע ב־ 14 בפברואר לסידור
עבודה במפעל ״סולתם״ .כשהתייצב עם
אמר לו מנהל המנגנון להציג
האישור,
תעודות. לבחור לא היתה תעודת צבאית,
אבל כל התעודות האחרות היו בידו.
המנהל אמר :״שמע, איז עבודה, לד לד
מכאן!״ הבחור היה מוכן ללכת אם יקבל
שכר עבור אותו יום.
התפתח ויכוח. במקום עברו שני פועלים:
אחד חייל, המנצל את חופשתו בעבודה,
והשני פועל. טנהל־חטנננוז, שהוא גם קצין־
הורה להם להוציא את הבחור
הבטחוז,
בכוח ולהכותו. הפועלים סירבו ואמרו שהם
לא שוטרים.
המנהל טילפז לאחת המחלקות, ומשם שלחי
לו שני גברתנים שהיכו את מבקש־העבודה
מכות הגונות והוציאו אוחו, שוכב,
על הכביש.
ועד הפועלים, ועד העובדים וועד המהנדסים
במקום, שלחו מכתב להנהלה, ובו
קבעו :״אנו מביעים את התמרמרות הציבור׳
ואת התנגדותנו להפעלת פועלים לתפקידי
שיטור ולמעשה אלימות״.
פיצל ״סולתם״ ,חיפה

תעלול פרסומת ץ

פרשת ההתקפה על הזמרת הישראלית אסתר
טובי בניו־יורק (העולם הזה ,)1274
הנו תעלול פירסוטת מסוכן של מנהל מועדון
״סברה״ בניו־יורק,
מר ליאו פולד.
איז כל שחר למה
שנכתב על־ידה, מאחר
ומקרים רומים
קדמו נם לזמרות הישראליות
שושנה
דמארי ורינה כהן
ירוז (אם כי לא
זכו לפרסום).
לידיעתכם: על המפורסמים
במועדוני
אמריקה — ״קופה
קבאנה״ ,״לאטיז ק־
״בייסין
וורטר״, ודומיהם סטריט״
שולטים החברה להפקת
שעשועים ״וי־ליאם
טורים״ ו־מי.־
סי.אי( .סיוסיק קורפוריישז אוד אמריקה).
לעומת זאת מאוגדים כל האמנים בעלי
רשיוז־העבודה מטעם משטרת ניו־יורק ב־אירגוז
״אנווה״ ,המג! עליהם בפני בריונות,
ניצול והוצאת שם־רע.
לא כל כד מהר מציעים לאלמונית
דירה פרטית גדולה, מכונית צמודה עם
נהג, אלפיים דולר לשבוע כהתחלה צנועה
וכר וכר, אם המדובר על כנופית סחטני
ה״מאפיה״ ,העוסקת בסחר־נשים למטרות
ניצול והונאה מחוד אל חוד באמריקה.
ש. או. ד,לוי, ניריורק

מעשה כעלמה, שמה רונית.0 ,
שהסבה עד קנתה מפונית׳ .
היא שמרה על הנכס,
אף עקפה לפני רכס -

נהג נכבד!
בגלויה

את הצעתך

נסה כוחך בשירה. השלם החמשיר ושלח
לשורה החמישית עד 10.4.62 לפי הכתובת: תחרות חמשי*
ריס ת.ד 15018 .ת״א־יפו, בציון השם, הכתובת ומס. רשיון
הנהיגה.
עבור שלושת ההצעות המצטיינות יוענקו פרסים: אחד בסך
20ל״י ושניים בסך 10ל״י כ״א.
התשובות תתפרסמנה בעתונות.

המועצה הלאומית למניעת תאונות

ב מדינה העם תגלית חדעוה
פועל, שחפר בין הקברות העתיקים שנתגלו
מצפון לכפר־שמריהו, גילה את
תגלית השבוע: שער־אבן עתיק, המקושט
במערכת צלבי־קרס.
היה זה כאילו רצה כוח עליון להזהיר
את אזרחי ישראל בפני סכנה הצפוייה להם.
כי אותה מערכת של צלבי־קרם, במהדורה
מודרנית יותר, נתגלתה השבוע גם במקום
אחר במדינה — בתוכנה של הצעת־חוק שהונחה
על שולחן־הכנסת (ראה להלן).

חוק העור הזה?
מעולם לא עמדה ממשלתו של דויד בן-
גוריון בפני בעיות חמורות יותר מאשר
בפרום חודש מרס. 1962 ,
כרעידת־אדמה מתקרבת, בקע ממעמקי
האומה קול ההתמרמרות הגוברת של המוני
העובדים. קברניטי הכלכלה יצאו למסע־שנור
בינלאומי, כדי לסחוט אמצעים לקיום
משקם הטפילי (ראה להלן) .פשיטת־הרגל
המדינית נעשתה בולטת עוד יותר.
ראש־הממשלה עצמו התייצב לפני אחד
המוסדות החשובים ביותר במדינה, הציג
שם הצגה מעוררת רחמים. המנהיג הישיש,
המתקרב לשנת־חייו ה־ ,76 נתן סקירה
מבולבלת ולעתים ילדותית, בישר את פשיטת
הרגל של בריתו עם צרפת* ,הודה
בסוף שאין לו שום פתרון לשום בעייה,
זולת האמונה במשיח ובכוח־ההרתעה של
צה״ל.
אולם השבוע דחתה הממשלה את כל
הבעיות האלה הצידה. היא ריכזה את כל
כוחה בחזית אחרת: חזית המלחמה נגד
חופש־האזרח. מעשייה הזכירו לאזרח את
האמת הישנה: אין בעייה לאומית חשובה
יותר מבעיית החופש. באין חופש, אין
ערך לשום דבר אחר.
וכאשר בעיית החופש עולה על סדר-
היום של האומה, אין זה מקרה כי שם
העולם הזה מתנופף במרכז המערכה.
״עתונאים מופקרים״ .הממשלה עצמה
דאגה לכך. כאשר הניחה על שולחן
הכנסת את חוק לשון הרע, תשכ״ב, הכריזו
דובריה בפה מלא כי הכוזנה היא לחוק
העולם הזה.
אותו נאום מבולבל אך אופייני של דויד
בן־גוריון, שהועתק בדבר רק בחלקו, נפתח
במילים :״בזבזן האחרון נעשים נסיונחז
לזלזל בערך הצבא, ולא רק בחוגים כנעניים
ואנשי הפעולה תשמית ועתונאיס מופקרים

דבר עצמו דאג להדפיס, ממש בתוך דברי
ראש־הממשלה, קאריקטורה של אריה נבון,
עם הכותרת גלויית־הלב :״חוק לשון הרע7
* הודה ראש־הממשלה :״אין אני יכול
להתנבא מה יהיו תוצאות ההתעצמות של
אלג׳יריה יתכן אולי שהיא תביא לידי
שינוי במדיניות צרפת בכללו״

תוצרת

דובלז

ערבות

איך אפשר לחיות בעולםהזהו ראה
תמונה).
ואילו יואל מרקום, איש־דבר צעיר, הידוע
כאחד הדוברים של מנגנון־החושך,
הסביר את הצעת־החוק במלים :״אין עוררין
על כך שבשנים האחרונות תירגמו כמה
גורמים את חופש־הביטוי הקיים בארץ
לחופש השמצה והטלת דופי בממשלה, במפלגות
ובאנשי־ציבור בטאונים מסו־יימים,
ובראשם, השבועון הססויים׳ ,פיתחו
במשך השנים שיסה
מעולם לא מתרכז מישטר שלם, החל
בראש הממשלה וכלה באחרון כתבלביו,
בהתקפה מרוכזת על עתון אחד, עד כדי
גיוס הכנסת, מערכת־המשפט וכל מנגנון-
התעמולה שלד״
מניין הבטחון? אולם דווקא מחמאה
זו להעולם הזה עוררה חשד מטריד בלב
עורכי־העתונים בישראל. הם אמרו לעצמם:
אילו היתד, הסדנה רק לחעולם הזה, לא
היה השלטון מכריז על־כך בקולי קולות.
לרובם לא היה איכפת אילו היה השלטון
עורך תלייה פומבית לעורכי העולם הזה.
אולם כל אחד שאל את עצמו: מניין ה־בטחון
כי חוק זה לא יופעל נגד כל
עתון אחרז מדוע לא תחסל מפא״י בעזרתו
את הצהרונים, המרגיזים אותה לעתים
קרובות, ואת עתוני המפלגות שאינן
נשמעות להי
אי־אפשר היה לשכוח כי בשעתו הצביעה
מפ״ם בעד חוק בטחון המדינה, אחרי
שכל דוברי הממשלה הכריזו בכנסת בפירוש
שהוא מכודן אך ורק נגד מק״י.
אולם עד היום לא נשפט על פי חוק זה
שום איש טק״י, אלא דווקא עסקן מפ״ם
אהרון כהן.
כתב עורך ידיעות אחרונות, הרצל רוזג־בלום,
בהתקפה מזהירה על הצעת־החוק:
״מנסים לנחם אותנו. החוק, שמענו, חדבר
במיוחד בשביל כתב־עת פלוני. ככה שהאחרים
לא ייפגעו על־ידיו ...כל חוק שמכוון

כוון נגד אחר, עלול להיות
נגדי*1
ואילו עורך מעריב, אריה דיסנצ׳יק,
התלוצץ בשיחת־רעים על החוק :״העולם
חזה עוד יספיד את מעריב
היתד, לכך אסמכתא רצינית מאוד, כי
באותו נאום של בן־גוריון, שהועתק בדבר,
היתה פיסקה שלא פורסמה. בפיסקה זו
שפך בן־גוריון את חמתו לא רק על
העולם הזה, אלא גם על מעריב**.
המזימה השחורה ביותר. אולם
סוכני השלטון לא ישבו בחיבוק ידיים. הם
יצאו למערכה חשאית, אך מקיפה, לרכוש
נפשות להצעת־החוק.
המיבצע נערך בשתי שיטות. מצד אחד
(המשך בעמוד )6
* התלוצץ הפיליטוניסט יוסף (״י. נץ״)
ויניצקי :״הם מדברים על, העולם ׳הבא•*
בקטע אחר, שצונזר אף הוא על־ידי
דבר, התקיף בן-גוריון בחריפות את הדר׳
נחום גולדמן.

לטיב

פרסום ד־ד יעלן בסו!

האם יש ביטוח נגד קרחת?״.
אם הנך צפוי לקרחת, כתוצאה מהתדלדלות שערך או בתוקף חוקי
התורשה, דע — ,קרחים ממש זכו לנביטת שיער ראשם לאחר
שימוש ב״אליקסיר״ של הביאוקוסמטיקאי ד״ר א• רובין.
אך טיפול יסודי בקרחת, חינו ממושך, מיגע ויקר• אתה יכול לחסוך
לעצמך טרחה זו ע״י ״טיפול־מונע״ .טיפול־מוגע למשך מספר
חדשים, אחת לשנה או לשנתיים, מחזק את שרשי השיער, מצמיח
שיער עבה, הקשור היטב לשרשיו.
בעזרת השימוש ב״אליקסיר״ יש באפשרותך לדחות את התקרחותך,
אם לא לגמרי — הרי לשנים רבות.
__מנע את התקרחותך__ .התחל כבר היום1
״ העולם הזה״ ,שבועוןהחדשותהישראלי
המערכת והמנהלה: תל־אביב, גליקסון ,8טלפון ,226785ת.ד.
. 136 מען מברקי: עולמפרס • דסוס משה שהם בע״מ, ת׳א,
פיו . 6העורך הראשי: אורי אמרי. המו״ל: העולם הזה בע*מ.

הקאריקטורה של גבון ב״דבר״
מי יספיד את מי?
העולם חזה 1278

חד הדודנים המתועבים ביותר של
המאה העשרים, מתיאס ראקושי, משרתו
של סטאלין בהונגריה, הסביר פעם איך
צריכים לחסל את חרות האדם.

חגיגית לבטל את המימשל. אך רצון האומה
שקע בבוץ הבגידה והזנות. פשיטת־הרגל
של הפרלמנט, בגידת נבחרי־העם — סימן־
דרך מוכר הוא בדרך אל הדיקטטורה.

״צריפים לחתור אותה פמו נקניק
סאלאמי -פרוסה אחר פרופה,
עד שלא נשאר כלום״.

אמרנו פעם: לא יתכן מימשל
צבאי כחלק ממדינת ישראל. או
שנצליח לבטל אותו כליל -או
שהוא יתפשט כענן מורעל על בל
המדינה, על כל האזרחים.

לא במכה אחת. לא במעשה דרמתי. כי
מעשים דרמתיים מעוררים את זעם הציבור
ומקוממים אותו למלחמת־חופש נואשת.
אלא אט־אט, בשקט, בעורמה. במעשים
קטנטנים, שכל אחד מהם יהיה קטן מכדי
להמריץ אנשים להשליך את נפשם מנגד
ולקום נגד הרודן. במעשים קטנטנים, שיצטרפו
יחד לגיהינום של ימי־הביניים.

וזה בדיוק מה שקרה. על שולחן הכנסת
הונחה הצעת חוק לשון־הרע.

^ ש אומרים: זהו חוק דראקוני. אך
אין צורך לחזור ב־ 2600 שנה, אל תקופתו
של אותו דראקו היווני, כדי למצוא לו

פטים שיתנהלו על פיו. הוא פורש על
המשפט את מעפה האופל של האינקוויזיציה
הספרדית.
• החוק מצודה על השופט להפקיע את
רכושם של מבקרי המשטר, לרוששם בקנסות
וב״נזיקין״ ,ולהפקיר את משפחותיהם
לחרפת רעב.

כרגע שיתקבל חוק זה בכנסת -
תמות העתונות החופשית, ימות
המאבק המפלגתי, ימות חופש הדיבור
והכתיבה והמחשבה. זוהי
דרך שאין ממנה שיבה.

* 3כר נאמר: אילו קיים היה חוק
* 4כזה בימי־קדם, לא היה התנ״ך נכתב

* ודלי יעדני להיות עד־ראייה לקבורה
של דימוקראטיה במדינה תרבותית. שהיתי
בגרמניה כאשר הגיע אדולף היטלר
לשלטון. אף כי הייתי אז ילד קטן, נחרתו
הרשמים עמוק בזכרוני.
כל החושב כיום על תקופת־הזוועה של
היטלר, על אושוזיץ, על עשרות מיליוני הנרצחים
וההרוגים — מתאר לעצמו כי
המהפכה הנאצית באה בחטף, במכה דרמתית
מזעזעת. זה לא היה כך.
שום דבר לא השתנה לפתע כאשר נמסר
תפקיד ראש־הממשלה למר אדולף היטלר.
התזמורות העליזות הוסיפו לנגן במועדוני־הלילה.
האנשים עסקו בעיסוקיהם הרגילים.
שוטר־התנועה בפינת־הרחוב נשאר אותו
שוטר, אדיב ונחמד. בבתי־הספר הוסיפו
אותם המורים ללמד את אותו החומר המשעמם
לאותם התלמידים. ורק בטורי ה־עתונים
הופיעו תצלומי שרים חדשים.

מעשים קטנים. פרוסות דקות.
אף כל אחד מן המעשים הרם
משהו שאין לו תקנה, כיבה נר
אחד מנרות הדמוקראטיה שעוד
נשארו דולקים. האפילה גוברת.
אהרון כהן נשפט לחמש שנות מא

על פי חיק מתועב ופושעני שהועבר
בכנסת במירמה ובטענות־שוא. אהרונצ׳יק
הפטריוט, התמים, שכל חייו היו קודש למולדת,
שכולנו תלמידיו, שלמדנו לאהבו
גם כאשר לא הסכמנו עם כל דעותיו. שערי
בית־הסוהר נסגרו מאחוריו — וכבר יש
המוכנים לשכוח. כבר יש המנחמים את
עצמם שזה מקרה בודד ומיוחד — ואינם
מבינים כי אהרונצ׳יק הוא רק הראשון,
וכי כולנו, כולנו, עומדים בתור.
ג׳ו גולן איבד את דרכונו. איש לא הטיל
ספק בכך שהוא נאמן למדינה, שהוא פועל
למענה. מעולם אף לא עשה מאומה נגד
המישטר הקיים. אך דעת הדודנים לא היתר,
נוחה ממנו. הדרכון נלקח — והמסך ירד
על חופש־התנועה של כל אזרח ישראלי.
המימשל הצבאי ניצח בכנסת. רק
לפני ששה חדשים נתנו שני שלישים של האומה
את קולותיהם למפלגות שהבטיחו

מנוי וגמור עמם שמצב זה לא
ישנה.

^ ולם אין זו הסיבה היחידה לכך שחוק
^ זד, מובא לכנסת הכנועה דוזקא עכשיו.
העיתוי. חשוב ביותר.

חוק עתיק הוא: סממני־הדיבוי
של מישטר רודני גוברים כיחס
ישיר לבשלונו. הרודן המסובן ביותר
הוא הרודן העומד על סך
פשיטת־הרגל.

ברגע זה עומדים שליטי המדינה בפני
כשלון טוטאלי בזירה המדינית ובזירה הכלכלית.
השלום האלג׳ירי, השוק האירופי,
כשלון הפיחות — כל אלה אותות. תוצאות
פשיטת־הרגל הזאת אף היא לא תהייה, חד־פעמית
ודרמתית. תהייה זאת ירידה איטית,
אך מתמדת ובלתי נמנעת.
כדי להישאר על כנו, מוכרח המישטר הקיים
להוריד את רמת־המחייה של המוני
העם העובד. דבר כזה אינו אפשרי במיש־טר
דמוקראטי, במישסר של מאבק מפלגתי
חופשי, במישטר של עתונות חופשית,
במישטר של בתי־משפט אמיתיים.

זוהי הסיכה העיקרית, הקובעת,
הדוחפת את השלטון לוותר על
במה שרידים נוספים של הדמו־קראטיה
הפורמלית.

עפרו שכועות וחודשים. לאט-
לאט הופיעו חוקים חדשים. א!נ
אחד מהם לא היה די חמור כדי
לזעזע את הבריות. משכו בכתפי
יים ואמרו״ :זה יעבור. זה לא
יזיק לאיש, פרט לבמה מחרחרי־ריב
ומשמיצים. כאמת טוב שסותמים
להם את הפה״.

ידן של אופל עולה על ישראל,
^ תקופה של מחשך. שמש הדמוקראטיה
שוקעת לאט — אבל היא שוקעת.
הרודנות אינה באה בזינוק. היא זוחלת
על גחונה. היא קרבה בתנועות בלתי־מורגשות
— אך מקץ כל חודש אפשר
להיווכח לדעת עד כמה היא קרובה יותר
מאשר בחודש שחלף.
חודש — חודשיים. תקופה אפסית. אך
מה קרה בחודש־חודשיים האחרונים?

הם לא שכחו כי הודות למאבק העתונות
החופשית, והעולם ׳הזה בראשה, הובס
שלטונם ליד הקלפי, וירד משקלם עד כדי
מפלגת־מיעוט המחזיקה בקושי׳ (ובכוח הזרוע)
שליש מן הקולות.
והם לא שכחו כי רק הודות לפחדנות
הנוראה של יריביהם — פחדנות הנראית
כבר כיום כפשע היסטורי — עלה בידי
הרומים המוכים לחזור לשלטון.

הגוגירת עהוניגו אל גזזזגה הרימו: הדרך שאץ גזגזנה שיבה
תקדים. יש תקדימים קרובים יותר, תקדימים
של ימינו. הם קובעים את מהותו:

זהו חו קנאצי .
פשוטו כמשמעו. נאצי ברוחו. נאצי בלשונו.
נאצי בתוכנו. נאצי במגמותיו. נאצי
בתוצאותיו הבלתי־נמנעות.

רק נאצי יבול היה להעלותו על
הדעת. רק נאצי יכול היה לנסחו.
רק נאצי יבול להשאר בממשלה
הזוממת לחוקקו. ורק אדם המאמין
בבוז עילאי כי כנסת ישראל
ככר הפכה לרייכסטאג צייתני, יכול
היה להניחו על שולחן הכנסת.
במקום אחר בגליון זה ננסה לנתח את
החוק לפרטיו, למצות בצורה עניינית את
גודל התועבה הטמונה בו. כאן די לנו
בקביעת מהותו של החוק. הוא נושא את
כל סממני־ההיכר האופייניים של חוק דיקטטורי
— בדיוק כמו חוק בטחון המדינה,
לו הוא דומה כמו שתי צדדיו של דגל
פאשיסטי.
+החוק הופך כל ביקורת על השלטון
לפשע.
׳•* החוק מגדיר כעבירה פלילית את
עצם פעולתו השיגרתית של עתונאי חופשי.
• החוק מטיל על הנאשם את חובת
ההוכחה — אך מונע ממנו מראש כמעט
כל הגנה יעילה.
>•< החוק אוסר לפרסם את פרטי המש־

מעולם. כל הנביאים, ללא יוצא מן הכלל,
היו נכלאים על פיו — אם לא היו מושלכים
כבר קודם לכן לבור של טיט, על פי
חוק בטחון המדינה.
ושוב: אין צורך לחזור אל פרשות קדומות.
ישנן פרשות קרובות יותר.
אילו קיים היה חוק זה לפני עשר שנים,
היה משפט קסטנר נערך בחשאי. מלכיאל
גרינוזלד היה נמק בבית־הסוהר. לציבור
לא היה נודע לעולם אף אחד מן הפרטים
המזעזעים שנתגלו במשפט הודות לנאשם
ולפרקליטו: לא הצעת אייכמן, לא שליחותו
של בראנד, ולא מסירתו של בראנד לידי
הבולשת הבריטית על־ידי השליטים הנוכחיים
של ישראל.
אילו קיים היה חוק זה לפני חמש שנים,
היה משפטו של עמוס בן־גוריון מסתיים
בנצחון מזהיר של כוחותיה,שחיתות, והשקדן
יחזקאל סהר היה חולש כיום על המשטרה.

אילו קיים היה חוק זה לפני
שנה וחצי, לא היתה פרשת־לכון
מגיעה כלל אל אוזני הציבור,
שוחרי הצדק והאמת היו נכלאים
בעשרותיהם, מיטב עתוני ישראל
החל כ״מעריב״ ובלה ב״העולם הזה״ -היו נסגרים.
דוגמה אחרונה זו היא הקובעת. כי בימי
פרשת־לבון גמרו הדודנים אומר לחוקק
חוק זה.

מאת

אל ישלה את עצמו איש כי חוק זה
נועד רק לתקוע סכין פחדנית בגב העולם
הזה, כפי שטוענים בגלוי, דוברי הרומים
עצמם. חוק זה נועד לשתק את המפלגות,
לחסל את כל העתונות החופשית, להפוך
את בתי־המשפט לבורג במכונת־דיכוי אדירה
וטוטאליטארית. כי רק כך אפשר למנוע
את התקוממות העם נגד רודנות כושלת,
הדוחפת את ההמונים לקראת עוני ורעב.
בדרך זו אין נסיגה. גירוש האמת מן
העתונות יביא להופעת האמת על הקירות.
הדיכוי יוביל להקמת מחתרות. תחילה תהיינה
אלה מחתרות של יוצאי־דופן. בהדרגה
יצטרף אליהן מיטב הנוער.

בעקביות כלתי־נמנעת יוביל התהליך
בולו למחנות־הריבוז של
דכאו וסיביר.

ן* עם היתה הסיסמה: כולנו חיילים
^ בחופשה של 11 חודש. כיום הסיסמה
הנכונה היא: כולנו אסירים בחופשה.
אולי אין בכך אסון. אולי מתקרב היום
בו יהיה מקומו של אדם הגון בבית־הסוהר,
בו תהייה זאת חרפה להיות. חופשי״.
לא הסכנה הצפוייה לנו אישית היא הקובעת.
קובעת הסכנה הצפוייה לכלים שבנינו
להגנה על החופש, לעתונים ר,מר,וזים
את החייץ האחרון בפני כוחות־השחור.
הקרב קורא לנו. לא נתחמק ממנו, כשם
שלא התחמקנו עת עמד האוייב על גבול
המדינה. לא נרים ידינו לכניעה, לא נרדים
עצמנו באשליות, לא נומר נואש.

מסך של אפילה יורד על המדינה.
אין זו גזירה מן השמיים.
עוד יש בכוחה של האומה להניף
זרועותיה ולקרעו לגזרים. עוד אין
זה מאוחר מדי.
עיני האומה נשואות אל המנהיגים —
אל השרים השבויים בממשלה, אל חברי
הכנסת, אל עורכי העתונים, אל ראשי הציבור
בכל הזירות והדרגות.

זוהי שעתבם. אולי האחרונה.

מ דייו כ ה

ב מדינ ה

(המשך מ ע מוד )4

לחשו אנשי השלטון לעתונים מסויימים כי
להם תובטח מראש חסינות מפני החוק.
היו שהתפתו להבטחות אלה. תוצאה מוזרה:
היומון ׳הארץ, ששירת כבר בימי פרשת־לבון
את נערי־החצר ללא כל רתיעה, לא
יצא נגד הצעת־החוק, ועורכו אף רמז בישיבות
סודיות שהוא מוכן לקבלה.
השיטה השניה היתד, מחוכמת עוד יותר.
בשעת הניסוח הוכנסו לחוק כמה פסוקים
שאפשר לזזתר עליהם בקלות, מבלי לפגוע
באופיו הדורסני. עתה רמזו הדוברים שהם
מוכנים לוזתר על פסוקים אלה. הכוונה:
אחרי ״מאבק״ עם עורכי העתונים, יוותרו
אנשי בן־גוריון על פסוקים אלה, וכך
יניחו לעורכים להשתעשע באשלייה שנחלו
נצחון.
בתום השבוע הראשון של המערכה היה
ברור דבר אחד: רק התקוממות ציבורית
גדולה, רק התעוררות ספונטאנית של רבבות
אזרחים תעניק לראשי־המפלגות, לחברי־הכנסת
ולעורכי העתונים את אומץ־הלב
הדרוש כדי לצאת למאבקאמיתי נגד המזימה
השחורה ביותר שנרקמה במדינת
ישראל בכל שנות קיומה.

ה מ שק
שגור גגסוג חדש
לעתים קרובות, זוהי נקודת המחלוקת בבית,
ליד המקלט.
רדיו שני ב בי ת -בחדר הילדים או בחדר
השינה יפתור חילוקי דעות כאלה וכל אחד
יוכל ליהנות מהמוסיקה החביבה עליו.
אנו מציעים לך מבחר של 20 דגמים. מאחורי
כל אחד מהם עומדים האחריות, הידע והנסיון
של מפעלי ״ אמקור ־ אמרון ״ .
המפיצים: אמפא
ת״א — חיפ ה — ירו שלים
וסוחרים מורשים.

קנ ה ל בי ת ך רזרי 111ם ך
פקידים!
תלמידים :
סטודנטים :
הושמו עוד היום לקורס החדש ל*

קצרנות

עברית ו/או אנגלית
(שני חודשים, פעמיים בשבוע)
ב״אול&ן ג רג״ ( סספמס ) .
המנהל: ח .בר־קמא (קמפינסקי)
תל״אביב: רחוב גורדון .5
חיפה: בבית־הספר ״במעלה״,
רחוב שמריהו לוין .30

הצלחה

מובטחת!

המנ וי- קיבלת חשבונך,
נא פרע
אותו בהקדם.

המשקה הלאומי • המשקה הלאום׳ • המשקר. הלאומי • הסשקר. הלאנם׳ • הסשקה הלאנם׳ • ד ט״ ה ר. הלאום•
המשקההל או מי ־ המשקההל או מי • המשקההל או מי • המשקההלאןמ ר ^ ד ^ ר. א1מ•

המשקה הלאומי • המשקה הלאומי • המשקה הלאומי • ו\
המשקה הלאום • המשקה הלאום׳ • המשקה הלאום • המשקה הראוו|־

\ ץ ויהי

הם של,ה הלאום׳ • המשהה הלאום׳ • המשהה הלאום׳ • הם של,ו, ר.רא! • 0ר,משר,ר רי מ 4״ י מ

מושג חדש קנה לו החודש אחיזה בישראל
:״השתלבות בשוק האירופי״ .היתד,
זאת המטרה המוצהרת של הממשלה. למענה
יצא שר־האוצר למסע באירופה המערבית.
מנגנון־התעמולה הרשמי אף הפך
מסע זה למסע־נצחון מזהיר.
אולם רק מעטים מבין אזרחי ישראל
הבינו במה, בדיוק, המדובר.
שתי רעות. הקמת השוק האירופי העמידה
את המשק הישראלי בפני בעייה
חמורה מאין כמוה. הדבר נובע ממהות
המשק הישראלי עצמו, שאין לו אח ורע
בעולם כולו.
לכאורה עמדה בפני ישראל ברירה בין
שתי רעות מוחלטות, והן:
• אי־הצטרפות לשוק האירופי. במקרר,
זד, היו נסגרים השווקים בפני רוב הייצוא
הישראלי, כגון פרי־ההדר, תוצרת חקלאית,
מוצרי תעשייה ועוד. כי השוק המשותף
הוא מוסד להגנה הדדית: מטרתו להפיל
את חומות־המכם בין חברות השוק בינן
לבין עצמן, אך להקים חומות־מכם גבוהות
סביב כל השוק, נגד כל ייבוא מבחוץ.
התוצאה: שואה כלכלית לישראל.
במקרה
• הצטרפותלשוק האירופי.
זד, היתד, ממשלת ישראל נאלצת לבטל תוך
זמן קצר את כל חומות המכס, המגינות
על תוצרת הארץ בשוק המקומי. זרם אדיר
של סחורה אירופית זולה ומשובחת היד,
פורץ למדינה, הורם אתרוב התעשייה,
וחלק מן החקלאות.
התוצאה: שואה כלכלית לישראל.
שני קצות החכל. לוי אשכול ועוזריו
אינם גאוני כלכלה — אחרת לא היו
מביאים את המשק ד,ישראל למצב כזה. אולם
הם גאונים בשטח אחר: בהתחכמויות
שלא היו עולות על דעתו של ״גוי״.
לכן החליט אשכול לאחוז בחבל האירופי
בשני קצותיו. זהו רעיון ד,״השתלבות״.
עיקרו: ייחתם הסכם מיוחד בין ישראל
לבין השוק המשותף. לפיו לא יטיל השוק
את המכס הגבוה שלו על סחורות מישראל,
בעוד שישראל לא תוכרח להעניק
אותה זכות לסחורות השוק.
למעשה זהו רעיון גראנדיוזי של שנור
מסוג חדש. ממשלת ישראל מבקשת נדבה
מידי השוק — נדבר, שלא תתבטא בתרומה
במזומנים, אלא בזכויות מיוחדות ללא כל
תמורה.
לחץ על גרמניה. מדוע יתן השוק
נדבר, זו לישראלי
ידוע כי עוד לפני כמה חודשים היתד,
גישת השוק שלילית לגמרי. ההון הגרמני
הגדול אינו רואה בעין טובה את ההתקשרות
עם ישראל, בחששו מפני אבדן השוק
הערבי המפתה. משרד־החוץ הצרפתי, שהוא
אנטי־ישראלי מאז ומתמיד, מתנגד אף הוא
להתקשרות זו, תוך צפייה לשלום באל־ג׳יריה
ולשיבת צרפת למרחב הערבי.
אולם דווקא במצבים מסוג זה מסוגלת
ממשלת ישראל להפעיל את כשרונותיה
המיוחדים. לחץ מוסרי עצום הופעל על
מדינות מערב־אירופה, תחת הסיסמה :״אי־אפשר
להפקיר את ישראל לגורלה!״ לכל
המדינות האלה יש מצפון רע עוד מימי
גאות האנטי־שמיות והנאציזם, רובן רוחשות
העולם הזה 1278

אהדה טבעית לישראל. תעמולה זו נשאה
פירות.
במקומות מסויימים הופעלו תותחים כבדים
עוד יותר. אחרי שיסודות ניאו־נאציים
חדרו לממשלת גרמניה המערבית, בעקבות
הבחירות האחרונות שם, נעשתה זו רגישה
במיוחד לזכרונות נאציים. אך בטאו־נים
הכפופים להשפעה ישראלית החלו מפרסמים,
דווקא לאחרונה, רשימות ארוכות
ומפורטות על ריבוי הנאצים בשלטון הגרמני.
ממשלת
גרמניה הבינה את הרמז. לכן
עשתה מעשה מרחיק־לכת: היא שיגרה באופן
הפגנתי את הפרופסור לידוויג אר־הארד,
שר־המשק הגרמני ויורש־העצר של
אדנואר (השונא אותו שינאת־מוות) ,לפגישה
עם לוי אשכול בבריסל. גם יתר שרי־הכלכלה
האירופיים קיבלו את אשכול באדיבות.
המחיר.
לוי אשכול הוא שנורר גאוני,
אבל אינו מדינאי. לכן היה קשה לדון
השבוע באיזו מידה התאימו הדו״חות האופטימיים
שלו למציאות, ובאיזו מידה
ידע להבחין בין דברי־נימוסין בלתי־מחיי־בים
לבין התחייבויות של ממש. אך המערכה
לא נראתה אבודה, ויתכן כי ישראל
תצליח ״להשתלב״ בדרך זו בשוק.
אם אמנם יושג הישג זה, יצליח אשכול
למנוע התמוטטות מידית של השוק ה־טפילי,
אשר קם בחסותו בתריסר השנים
האחרונות. לסידור זה יהיו רק שתי
מיגרעות:
ס הנדבה החדשה, כמו השילומים, לא
תתקן את ליקויי המשק, אלא רק תשמור
על הטפילות הקיימת. כי גם להבא לא
תידרש הסחורה הישראלית להתחרות בשוק
העולמי התחרות אמיתית. למעשה
תזכה לסובסידיה סמוייה, בצורת שוק ישראלי
מוגן, בו תוכל לגבות מחירים גבוהים
כדי לאזן את הפסדיה בחוץ לארץ.
ס כל קבצן נעשה תלוי בנדבן. התלות
הישירה של המשק הישראלי ברצון־הטוב
של מדינות מערב־אירופה תחסל, בהכרח,
את השרידים האחרונים של מדיניות־חוץ
ישראלית עצמאית.
ללוי אשכול, הטרוד בצרות היום־יום
והחושב על המצב בחודש הבא, שיקולים
אלה אינם מפריעים.

תפקיד יושב־ראש המחלקה המדינית של
הסוכנות, מינה את יהודית שמחונית במקומו.
אולם לצדה של שמחונית, עליה לא
סמך, מינה לבון את חיות, כמנהל המחלקה.
למעשה פעל לבון בשיתוף־פעולה ישיר
והדוק עם המנהל. באמצעותו קיים את
הקשר עם ארגוני־ד,פועלים בחוץ־לארץ. הדבר
כל־כך הרגיז את שמחונית, עד שזו
נעצה סכין בגבו של לבון בשיא הפרשה,
וגרמה לאחת התקריות המכוערות ביותר
של הפרשה כולה. ואילו חיות נשאר נאמן
ללבון, גם מפני שהיד. אסיר־תודד, לו,
וגם מפני ששנא את יוספטל אויבו.
הלב שהשתבץ. כאשר נפל לבון, ידע
חיות כי הסכין הארוכה כבר ממתינה לו.
הוא היה אחד הלבוניסטים האחרונים בבניין
תועדה,פועל. מדי יום ביומו חיכה
לגורלו.
לפני כמה ימים יצא חיות לרומא, לקחת
חלק בוועידה ים־תיכונית של האגודות
המקצועיות. הוועידה נכשלה: הנציגים הערביים
סירבו לשבת בוועידה לצד הנציגים
הישראליים, והעניין כולו התפוצץ.
חיות חזר ארצה. בנמל־התעופה בלוד

יג פי מ
• ממשלת ישראל עלולה ליפול תוף חודש. דויד בן־גרריון
נרגז מאוד על עמדת אחדות־העבודה בהצבעה על המימשל הצבאי, למרות
שהבטיח בשעתו חופש פעולה לאחדות־העבודה בנושא זה. עכשיו דורש
בן־גוריון ממפלגתו לסלק את אחדות־חעבודה מן הממשלה, לקבל במקומה
את הליברלים. דרישה זו מעוררת התנגדות בין עסקני מפא׳׳י בהסתדרות,
החוששים כי העברת אחדות־העבודה לאופוזיציה תיצור בהסתדרות מצב
בלתי־נסבל למפא״י, ע ז כדי סכנה מוחשית של אבדן שליטת מפא׳׳י בהס-
מבוקשתו על־ידי יצירת פרו־תדדות.
אולם בן־גודיון עשוי להשיג את
בוקציה כלשהי, שתכריח את שרי אחדות־העבודה להתפטר.

לא ברור אם הליברלים ילבו לממשלה כמקרה בזה. אף
לחזור לממשלה וסבורים כי
שרבים מבין עסקני המפלגה מתגעגעים
להיכנס לממשלת דווקא כיום,
המפלגה מתנוונת, אין המפלגה מעוניינת
אחרי שכשלון הפיחות מסתמן באופק ועניין אלג׳יריה מאיים בכשלון
מדיניות בן־גוריון.

עלול להיווצר מצב בו בכלל לא תהיה כל אפשרות
להקים ממשלה. יתכן שבן־גוריון עצמו מעוניין ליצור מצב כזה, כדי
לחפות על כשלונותיו ולהדק את שלטונו המוחלט.

יחסים מרחביים
שיעור בחבלה
כאשר פירסם העולם הזה ( )1269 לראשונה
את הידיעה המזעזעת על דבר קיומו
של ארגון צבאי יהודי באוראן, המהווה
את ראש־המחץ של האו־אה־אם באלג׳יריה,
היתד, התגובה הראשונה :״לא יתכן!״
בינתיים חזרו על הידיעה מקורות קרובים
יותר, בין השאר עתוני צרפת, שטענו
כי הארגון פועל בהשראת ממשלת ישראל.
השבוע בא אישור לידיעה מטעם סוכנות
הידיעות החשובה ביותר בישראל,
סוכנות רויטרס הבריטית, שהודיעה כי
״הארגון הצבאי הלאומי״ הוא שאימן את
כוחות האו־אה־אס במקצועות החבלה.
באותו שבוע הפילו חבלני האו־אה־אס
מאות הרוגים מבין האוכלוסייה השקטה
בערי אלג׳יריה. תיאר את המצב עתונאי זר:
״כל כמה מאות מטרים ברחובות הראשיים
מ־נחת גוויה, מכוסה בשמיכה, הממתינה
לאמבולנס
אך לא רק האלג׳ירים יקראו את ידיעת
רויטרס בזעם. הנשיא דה־גול, שבעייתו הגדולה
ביותר ברגע זה היא חיסול האו־אה־אס,
בוודאי לא יראה בידיעה גורם להגברת
ידידותו ליהודים — או לישראל.

פר ש ת לב1ן
אדם בודד
הגדולה

ד,קרבן האחרון של הפרשה
נפל השבוע. הוא שילם בחייו.
הציבור הרחב כמעט ולא הכיר את שמו:
דר׳ עזרא חיות (מקודם חייקס) .כי חיות
היה אדם נחבא אל הכלים, גלמוד ובלתי־חברתי.
גם משפחה לא היתד, לו. לפי
השמועה, נכווה מאהבה נכזבת בנעוריו,
לא התקשר מאז עם שום אדם אחר. האיש
החולמני, הבודד, היה דמות מוכרת ב־בתי־הקפה.
תמיד ישב לבד.
מעל לראש יושב־הראש. בשעתו
היד, חיות מנהל מהלקת־הקליטה של הס,כנות
היהודית בתל־אביב. בתפקיד זה
עירר את חמתו של גיורא יוספטל, שסילק
אותו ממשרתו. התוצאה: דכאון נפשי של
חיות, ושינאה עזה ליוספטל.
היה זה פנחס לבון שהרימו מאשפתות.
כאשר סילק לבון את ראובן ברקת מהעולט
הזה 127* .

״ה\2ץ ררשגן הרצה הואג!!״
סירב לענות לשאלות העתינאים.
יתכן כי סבר שכשלון זה יתן לשליטים
החדשים את התירוץ המבוקש לסילוקו.
שלושה ימים אחרי שובו נפטר. בצוואה
שהשאיר אחריו ביקש שדבר מותו לא
יפ רסם ברבים, עד אחרי הלוזיתו.
ההסתדרות הודיעה כי הדר׳ עזרא חיות,
האיש הבלתי־משובץ, מת משבץ־לב.
הכנסת אופוזיציה אחראית
מה חשוב יותר לאופוזיציה אחראית —
להפיל את המדיניות הכלכלית של הממשלה,
או לנצל מדיניות זו עצמה נגד
קבוצה כלכלית השנואה עליה?
שאלה כזו אינה מתעוררת כמעט בכנסת.
הרוב הקואליציוני, הנוצר תמיד בשעת הצבעה,
פותר את האופוזיציה מהתלבטות
ממושכת כי ממילא אין לקולותיה הכוח
להכריע לכאן או לכאן בעניין מעשי. אך
השבוע הועמדה סיעת מק״י בכנסת בפני
שאלה זו דווקא.
הפתעה עצמית. בשעת דיון בהצעת־חוק
להארכת תשלומי־החובה של היבואנים,
הכריזה ח׳׳כית מק״י, אסתר וילנסקה,
שהחוק היה חיובי אילו ניצלה אותו הממשלה
להקטנת רווחי היבואנים ולטובת
הקונים. אך, לדבריה, הממשלה מתחלקת
למעשה ברוזח היבואנים.
למרות זאת הודיעה חברת־הכנסת הקומוניסטית
שסיעתה לא תצביע בנקודה זו
נגד הממשלה, תימנע מהצבעה.
כעבור פחות מחצי שעה התברר לקומוניסטים
המופתעים, שלהימנעות זאת היתד,
(המשך בעמוד סו)

• יוסל׳ה שוחמאבר חי, והוחגא על־ידי חוטפיו בצרפת

או בבלגיה. השבוע פנה אחד ממנהיגי אגודת־ישראל בסודי־סודות אל
ראשי המפלגה הדתית הלאומית, משה שפירא ויצחק רפאל, וביקש מהם
לתווך בין החוטפים לבין השלטונות. כפי שהבטיחה אישיות יהודית, שבאה
במיוחד לצורך זה מאנגליה, מוכנים החוטפים להחזיר את הילד מיד,
אך בתנאי מפורש שלא תהיה חקירה משטרתית, ושלא יוגש משפט נגד
איש. בגלל השמועות שנפוצו בציבור, כאילו נמכר יוסל׳ה לאגודת־ישראל
תמורת המימשל הצבאי, התרופף הקשר הישיר בין מנהיגי אגודת־ישראל
והשלטונות בעניין זה.

תנועת החרות תיזום ככנסת הצעת-חוק לביטול כולל
של הצמידות לדולר של כל המשכנתאות במדינה. חרות מקמה
שהצעה זו תזכה לתמיכת כל המפלגות זולת מפא״י, ויש ספק רק לגבי
עמדת אחדות־העבודה. לעומת זאת סבורים עסקני חרות כי הדתיים יתמכו
בהצעה זו, מאחרשרבים מחברי המפד״ל, שהשתכנו בשיבתי המפלגה, לוו
כספים מבנקים פרטיים במשכנתאות הצמודות לדולר. גם הבנקים הפרטיים
אינם מתנגדים, למעשה, להצעה כזאת, בתנאי שבנק ישראל יחוייב למכור
להם חזרה בשער הישן את הדולרים שהבנקים לוו בחו״ל, ושעליהם להחזירם
למלווים הזרים. לכן תבוא התנגדות חריפה להצעה מצד האוצר.
• מיפי עיריית תל־אביב יועלו בעוד חצי שנה. דבר זה
ברור כבר כיום. לפי דרישת הממשלה הסכימה העיריה להקפאת המיסים הישי-
י ריס באופן מלאכותי עד אז. גם הליבראלים תומכים בהקפאה זו, מחשש פן
תעורר העלאה מיידית את הסברה שהצטרפות מפלגתם להנהלת העיר
העלתה את המיסים.

@ זעזועים צפויים לתנועת העבודה הליבראלית כתוצאה
מהתנגשות בין יוצאי העובד הציוני (הפרוגרסיבים לשעבר) ,שיש להם רוב
בתנועה, לבין יוצאי איגוד העובדים הציונים הכללים לשעבר, הנמצאים
במיעוט, והטדעניס כי הרוב מקפח אותו.

• מנהל החברה הממשלתית לתיירות, ממי דה שליט,
יתפטר מתפקידו ויצא לחופשה ארוכה מהשרות הממשלתי בכלל.

שגת ולאש־ ושד נוסוס האמת-סגירת עחוגים נסיסושו

חוק שלטון

ך מראית־עין, חוק לשון הרע הוא חוק תמים למדי. בקריאה שיטחית, כמעט ואין
׳ /הבדל בינו לבין חוקים קודמים, כגון הסעיפים של ״הוצאת שם רע״ בפקודת החוק
הפלילי משנת ,1936 והסעיפים על הוצאת שם רע בפקודת הנזיקים האזרחיים, משנת .1944
כל הסעיפים האלה שאובים מן החוק האנגלי, הנמצא בתוקפו בבריטניה גם עתה. שם אין
איש חולם לשנותו במאום.
אולם קריאה מעמיקה יותר מוכיחה כי דמיון זה אינו אלא שיטחי. בכל העניינים
החשובים באמת, חל בחוק החדש מיפנה מכריע. כל השינויים האלה יחד מהווים פגיעה
חמורה ביסודות המקודשים ביותר של זכויות האדם והאזרח. היינו, בחופש הדיבור ובחופש
שקודשו מאז המהפכות האמריקאית והצרפתית ועד לאמנת זכויות־האדם
העתונות,
של האו״ם.

הדברים אמורים בלשון־חוק יבשה, חבויים בפסוקים הנראים תמימים
למדי לאדם שאינו בקיא בלשון המשפט. אולם השפעתן תהיה מוחצת.

למען החזק, גנד החדש

*• ושא החוק כולו הוא ״לשון הרע״ ,כפי שהיא מוגדרת בסעיף 1

של החוק, כדלהלן:

. 1 1ל שון הרע היא פירסום שנו תן אדם — בדפוס, בכ תב, בציור, בדתות, ב תנועה,
בדיבור, בקול או בכל אמצעי אחר — לדבר הפוגע באדם אחר, או בכבודו, ב אחת הדרכים
חאלה:

מייחס אילו מייחס עלול עלול מלול

לו מע שה פ שע או עוון, לרבות מע שה שנעשה בחוץ־לארץ, והיה פ שע או עוון
נעשה בי שראל;
לו ה תנ הגו ת שאינה ׳הוגנת במ שרה ציבו רי ת;
להזיק לו במ שלח־ידו, במק צו עו או במשר תו;
לע שותו ברבים מטרה ל שינאה, לבוז או ללעג;
לגרום לכך שבני־אדם יתרחקו ממנו או יימנעו מחברתו.

זוהי הגדרה מרחיקת־לכת עד מאד. אולם אין היא שונה בהרבה מן ההגדרה בחוקים
הקודמים. אך החוקים הקודמים בנו סייגים רבים סביב לסעיף זה, כדי למנוע בעדו מלפגוע

הרעי

מצב הפוך שורר, כמובן, במדינה הטוטאליטארית. שם מותר רק להגיד כי אויבי
השלטון הם מנוולים, שקרנים ונוכלים. כי התפיסה הציבורית השלטת קובעת שיש להגן
על השלטון מפני כל התקפה — בעוד האזרח הפקר להתקפת השלטון.

החוק המוצע מעביר את ישראל במכה אחת מן התפיסה הדמו־קראטית
אל התפיסה הקומוניסטית או הפאשיסטית.
הדבר מתבטא בכמה וכמה צורות:
• שום אזרח אינו יכול עוד לתבוע מישהו לדין פלילי על לשון הרע, כפי שיכול
היה עד כה. לפי החוק המוצע, רק המדינהיכולהלהגישמשפטפלילי
על לשון הרע. ואילו האזרח יכול רק להגיש משפט אזרחי על נזיקים.
מה ההבדל? הגשת משפט אזרחי עולה בכסף רב, ביחס ישיר לסכום־הנזיקים הנתבע.
ואילו משפט פלילי הוא חינם. לפיכך חלה בחוק המוצע הרעה ניכרת מאד לרעת האזרח:
להבא יוכל להגיש משפט רק מי שהשלטון רוצה ביקרו, או אדם עשיר (ולפי המצב בארץ,
שני הדברים כמעט מזדהים).
• השלטוןהואמחוסן. אזרח אינו יבול להגיש אפילו משפם אזרחי נגד
בעלי־השררה המוציאים עליו לשון הרע, בעוד שהשלטון יכול להגיש משפט נגד האזרח.
במה דברים אמורים? כל שריהממשלה וחברי הכנסת מחוסנים בהתאם לחוק. יכול
דויד בן־גוריון לכתוב מאמר (כפי שעשה השבוע) ,להאשים את ״הכנענים, הפעולה השמית
ועתונאים מופקרים״ בפגיעה בצבא ובבטחון המדינה. אף אחד מן הנפגעים אינו יכול
לתבוע את בן־גוריון למשפט. אך אם יגיד אחד מהם את אותו הדבר עצמו על בן־גוריון,
הוא יהיה צפוי עתה למאסר של שנה.
מכל מערכות ההשמצה בארץ, מערכת ההשמצות של השלטון עצמו היא הקטלנית
והשיטתית ביותר. ראשי הימישטר משמיצים את יריביהם ללא הפסק, מעלילים עליהם שהם
בוגדים, אויבי הבטחון, סוכני קאהיר ומוסקבה, משחיתי הנוער, ועוד ועוד. לעתים קרובות
נעשה הדבר במיסמכים רשמיים מחוסנים. כך זכורה, למשל, הודעתו הרשמית של יחזקאל
סהר, בימי כהונתו כמפקח כללי, כי הקצין זאב שטיינברג מתרועע עם זונות. שטיינברג,
אדם נשוי ואב לילדים, לא יכול היה לתבוע את עלבונו.
בפני כל ההשמצות האלה אין שום הגנה — ולפי החוק המוצע הורע המצב עוד יותר.

במלים אחרות: החוק המוצע הוא כולו מכשיר של השלטץ נגד
האזרח. הוא משאיר את האזרח עצמו, אשר לשם הגנה על שמו הטוב
מוגש החוק כביבול, מוגן עד אין שיעור פחות מאשר קודם לבן.

האמת אינה השובה

ינוי מכריע שני הוא: להבאהאמת לא תהווההגנה .
147 אחד מאבות התחיקה האנגלית הקיימת הוא הכלל: לא יכול דבר להיות לשון־הרע,
אם הוא אמת. במידה שהחוק הקיים עד כה מגביל כלל זה, הרי זו הגבלה עניינית, לא
מהותית.

ואילו לפי החוק המוצע, כמעט ולא חשוב אם לשון־הרע היא אמת,
או לא.
• אפילו אם לשון־הרע היא אמת, אסור לפרסם אותה אלא אם

״הפירסו ם לא חרג

מתחום הדרוש לטובת או תו עניין ציבורי״.

מי קובע מה דרוש לעניין ציבורי?
למשל: אם סגן־שר־הבסחון שיקר בכנסת באמרו כי לא יכולים להיות עוזים באנגולה,
ואם מביאה העתונות הוכחות ברורות שישנם עוזים שם, ואם העולם הזה יוצא בכתבת־שער
הקובעת :״אתה שקרן, מר פרס האם קביעה זו, אף שהיא אמת לאמיתה, חורגת מן
התחום הדרוש לטובת העניין הציבורי, או לאו?

החוק אינו משיב שום תשובה על כף, והוא נותן כידי פרקליט
המדינה את האפשרות לדרוש את סגירת ״העולם הזה״ ואת שליחת
עורכו, מנהליו, מדפיסיו ועובדיו למאסר -אפילו יוכיחו שדיברו אמת.
9אפילו אם לשון־הרע היא אמת, דורש החוק כי המפרסם יוכיח בבית־המשפט כי
היו בידיו כל ההוכחות והאסמכתאות לפני הפירסום.
במה דברים אמורים? נניח כי העולם הזה קיבל ידיעה סודית כי במשטרה נסגרו ההליכים
הפליליים נגד ידידו של עמוס בן־גוריון, שייקה ירקוני, ושותפיו בתיק אירס״ו. נניח
כי הידיעה באה מפי מודיע סודי בצמרת המשטרה, שגם הראה לעורך העולם הזה בסודי־סודות
את ההוכחות. העולם הזה פירסם את הדברים.
לפי החוק שעד כה, קיבל העורך על עצמו במקרה זה סיכון מוצדק. הוא קיוזה כי
במשפט, אם יוגש נגדו, יוכל להכריח את המשטרה לגלות את התיקים שלה, וכי תיקים
אלה יגלו את האמת.
אמנם גם עד כה היה זה סיכון חמור, והעורך ידע שהוא עלול ללכת בגללו לבית־הסוהר.
כי כאשר הועלתה במשפט הדרישה להביא לבית־המשפט את תיק אירס״ו, טען שר־המשטרה
כי הוא ״חסוי״ ,ואסור להביאו. רק הודות להתערבות בית־המשפט העליון
הוכרחה המשטרה להביא את התיקים — ואז באמת נתגלה כי טענות העולם הזה ושורת
המתנדבים היו אמת.

לפי החוק המוצע, יהיה המצב שונה לגמרי. הנאשם יצטרך להוכיח כי
היו בידיו ההוכחות לפני הפירסום. כמלים אחרות: הוא יצטרך
לגלות לבית־המשפט מי הי ההמודיע, ומה הביא לו המודיע.

עו שער.העולה הזה״ :היועץ המשפטי ח״ס כהן,כאיש השוה
בזכויות האדם ובחופש המאבק הפוליטי. ואילו החוק המוצע עוסק בעיקר בשבירת כל
הסייגים.
הגנה על שמו הטוב של אדם — היא חיובית כשלעצמה. אולם מי זקוק להגנה זו?
ההגיון מחייב כי יש להגן על החלש מפני החזק, היינו על האזרח הפשוט מפני השלטון.
החוק המוצע עושה את ההיפך: הוא מגן על החזק מפני החלש, על השלטון מפני האזרח
הפשוט.
במדינת־חוק דמוקראטית, מותר לקלל את השלטון, לגדפו, לחרפו. לפי התפיסה הציבורית
המקובלת, זו אף מיצוזה. מוטב להרבות מאשר למעט. כי רק השוט של הביקורת הציבורית
המתמדת, המופרזת אפילו, מונע בעד השליט להתפתות לפיתויים הרובצים לפתחו —
פיתוי הרודנות, השחיתות, ניצול המישרה לרעה.
תפיסה זו אינה מרחמת על שליח־הציבור. להיפך: היא קובעת כי ברגע בו מחליט אדם
להיכנס לזירה הפוליטית, הרי הוא מקבל על עצמו את הצליפות׳ של שוט הביקורת.
לכן רגיל לגמרי בארצות־הברית ובארצות אחרות לקרוא בעתונים פסוקים שהיו
מזעזעים אזרחים ישראליים רבים. כגון :״הנשיא אייזנהואר הוא אידיוט״ ,״הנשיא דהי
גול הוא רמאי ונוכל זקן״ ,״מר מקמילאן הוא שקרן״.

מובן מאליו ששום עורך הגון לא יעשה זאת. על כן ילך לבית־הסוהר לשנה אחת,
ועתונו ייסגר.
יש בחוק המוצע עוד התחכמות אחת. הוא מטיל אחריות פלילית ואזרחית גם על האיש
המביא את הידיעה עצמה לעתון. משמע שאם יגלה העורך לבית־המשפט את המודיע —
ילך המודיע לבית־הסוהר יחד עמו.

המשפט הוא סורי
ף קורה מכרעת שלישית נוגעת לבבת־עינה של מדינת־החוק: פומביות המשפט.
^ לפי הכללי האנגלי ,״הצדק אינו צריך רק להיעשות, אלא גם להיראות״ .כי רק
בדרך זו אפשר לשכנע את האזרח כי הדין הוא דין־צדק, כי השופט אינו מכור לשלטון.
ורק בדרך זו יש אפשרות לאזרח לשקול אם החוק הוא חוק־צדק, או שמא יש צורך
לפעול למען שינויו.
לפי החוק הקיים, מותר לשופט להעלים הליכים משפטיים על־ידי איסור הפירסום רק
״לשם שמירה טל ב ט חון המדינה, לשם הגנה על המוסר או לשם הגנה על שלומו של ק סין.״

עתה מצטרף אליהם נימוק נוסף: שמירה על האינטרס של השלטון, או של מי שהשלטון
רוצה ביקרו.
בזמן האחרון כבר נפרצו פרצות חמורות בחומת פומביות המשפט. חוק בטחון המדינה

ונשם0 :׳אינקן1וי1יצירו!סודיים

ח 11

מאפשר לשופט להוציא מבית־המשפט את הנאשם ואת פרקליטיו, בעת שמיעת עדויות.
בחקירת מותם של שלושת הצעירים הערביים ברצועת עזה, אף ציווה שופט־השלום להוציא
מן האולם את משפחות ההרוגים ופרקליטיהם — למרות שהחקירה באה לפי דרישתם.
אולם בכל המקרים האלה, היה עוד לפחות תירוץ של בטחון המדינה. להבא, לא יהיה
צורך אף בתירוץ.

לפי החוק המוצע, כל משפט על לשון־הרע יהיה סודי מטבע מהותו.
אפילו פסק־הדין יהיה אסור לפירסום. רק אם השופט יצווה כמפורש
לפרסם משהו, מותר יהיה לפרסמו.
במה דברים אמורים? עד כה, יכול היה להגיש משפט־דיבה רק אדם שהיה בטוח כי הוא
צודק, וכי ידיו נקיות. אם לא צדק, ואם ידיו היו מלוכלכות, היה הדבר מתגלה במשפט,
ועצם הגשת המשפט עוד היתד, מחמירה את מצבו בעיני הציבור.
אדם נקי, לעומת זאת, היה יוצא מן המיבחן המשפטי נקי עוד יותר.
במצב זה, לא היה כדאי לאבא חושי להגיש משפט נגד העולם הזה, כי ידע שבמשפט
יתגלו דברים הרבה יותר חמורים מאלה שהעולם הזה הזהיר העז לפרסמם. כאשר הגיש
עמום בן־גוריון משפט, בלחץ דעת־הקהל, לעג אבא חושי למעשהו. ואומנם: חושי נשאר
על כנו, בעוד שיחזקאל סהר עף יוכל צמרת המשטרה התמוטטה. עמום עצמו נשאר על
כנו רק הודות לשם משפחתו.

לפי החוק המוצע, שוב לא יסתכן מגיש המשפט ככלל. אם ״יזכה
במשפט -מוטב. אם יפסיד -גם זו לטובה, כי ממילא לא יידע איש
על בך. גם מבחינה כספית לא יינזק, בי המדינה היא המשלמת.
לעומת זאת, אם התובע הוא אוייב השלטון, ואם הגיש משפט (אזרחי בלבד!) ואף זכה
בו — אין הוא מרוויח מאומה. הציבור לא יידע על נצחונו, כי גם זה יהיה אסור לפירסום.
כדי להצדיק מצב זה, נאחז מציע־החוק בתירוץ מגוחך. הוא טוען כי אדם הנפגע מלשון־
הרע, והמגיש משפט, סובל פגיעה שניה. כי במשפט ניתן לנאשם להשמיצו שנית, אף אם
הוא חף מכל פשע.

אבל אם אמנם זה הנימוק, מדוע יש לאסור על פירסום פסק־הדין?

ער רקע אושוויץ: גדעון האוזנד, מנסח החוק. בצשפם איינגן
כל זה, כמובן, נוסף על הסמכות שנותן החוק המוצע לשופט להוציא צווי־ביניים,
לאסור הפצת עתון, להחרים גליונות׳ של עתון, וכן הלאה וכן הלאה.

אפ שר ״לסמור על השופט״?

הרי אם המושמץ הוא חף מפשע באמת, יתגלה דבר זה בפסק־הדין המרשיע את מוציא
לשון הרע! אם גם ססק־דין זה אסור לפירסום, הרי מוכיח הדבר כי כוונת המחוקק
שונה לגמרי.
אילו קיים היה חוק זה בימי משפט עמום בן־גוריון, הרי אסור היה לפרסם את קטעי
פסק־הדין, בהם קבעו השופטים כי יחזקאל סהר שיקר, כי קציני־המשטרה הגבוהים נהגו
שלא כשורה, וכר וכר. עמום היה זוכה במשפט, סהר היה נשאר מפקד המשטרה, כל
הקצינים היו יוצאים טהורים ונקיים .

**גיני החוק המוצע יבואו, כמובן, בטענה הגדולה האחת והמוחצת אשר בפיהם:
האם אינכם סומכים על בית־המשפט? הרי החוק נותן בידי בית־המשפט את הסמכות
הבלתי־מוגבלת לקבוע מהי מידת הביקורת שאינה *חורגת מתחום הדרוש לטובת העניין
הציבורי,״ מהו תום־לבו של מוציא לשון־הרע, מה מידתי העונש, מתי לסגור עתון, מתי
להחרים ולהפקיע. אותה טענה נשמעה בעת הדיון על חוק העבירות נגד בטחון המדינה, כשקרא
פנחס רוזן, שר־המשפטים באותם הימים, בסיכומו הדראמתי. :צריך לסמוך — אם לא על
התבונה של התביעה הכללית, הרי על התבונה ושיקול־הדעת של השופטים בסופם
של דברים, צריך לסמוך על התבונה של השופט!״

אסור לחקור את המאשים

אולם ברגע שהענין בא לבית־המשפט, נוצר מצב הפוך: התובע מסתמך
על החוק, והוא תובע מן השופט לקיימו כלשונו וכרוחו.

>• קורה מכרעת רביעית נוגעת לאופיו ולעברו של הנפגע מלשון־הרע.
^ החוק הקיים דורש כי התובע יבוא לבית־המשפם בידיים נקיות. אין אדם יכול לטעון
כי נפגע על־ידי כתבה בה נאמר כי גנב שתי לירות ביום א׳ ,אם הורשע ביום ב׳
בגניבת מאה לירות.
עתה קובע החוק המוצע :״בתביעה פלילית או אזרחית בשל לשון הרע לא תתקבל ראייה
בדבר שמו הסוב או ׳הרע של הנפגע, או בדבר אופיו, עברו, מעשיו, רעותיו או התנהגותו,
במידה שאינם נוגעים במישרין ללשון הרע שלפני בית־המשפט*.

במלים אחרות: להבא לא יוכל פרקליטו של הנאשם לחקור את
המושמץ חקירת שתי־וערב, בדי לעמוד על אופיו הכללי, להוכיח בי
עשה מעשים דומים בעבר, וכי אינו בא למשפט בידיים נקיות.
למשל: לפי החוק המוצע, לא יכול היה עורך הדין שמואל תמיר במשפט קסטנר להוציא
מפי קסטנר כי שיחק קלפים עם הנאצים, כי לבש מדים נאציים, וכי עשה את שאר הדברים
אשר בגללם אמר בנימין הלוי (בצדק או שלא בצדק) כי ״קסטנר מכר את נפשו לשטן.״
גם עד עכשיו אסור היה לנצל את זכות חקירת השתי־וערב לשם השמצת אדם סתם.
בידי השופט היתד, הסמכות להפסיק כל חקירה בסל עת, אם לא שוכנע שהחקירה דרושה
לעשיית׳ צדק, אלא באה רק להשמיץ את התובע או את העד. אך להבא לא יהיה השופט
זכאי להפסיק חקירה כזאת לפי שיקול דעתו, אלא יהיה חייב לעשות זאת. אם לא
יעשה כך, אפשר יהיה לבטל את פסק־דינו בעירעור.

היעד: סגירת העתון

ץ ם כפרטים

הקטנים־לכאורה, מתגלה כוונת החוק בבירור: לשתק את העתונות ה־

^ חופשית.
כך אומרים הסעיפים 8ו־ 10 כי אחראים לא רק המו״ל והעורך, אלא גם *מדפיסו של
העתון״ וכל ״אדם העוסק בהדפסה״ .גם הם צפויים למאסר שנה אחת.
במה דברים אמורים? יכול כל פועל־דפום, מבין העשרות העוסקים בהדפסת עתון,
לתבוע לעצמו זכות־צנזורה על העתון, לפסול כל מאמר ממאמריו.
מי שהכיר את שיטות המישטר הפאשיסטי של חואן פירון, יודע כי ישנן דרכים שונות
לסגירת עתון. פירון חיסל את העתון החשוב ביותר באמריקה הלאטינית, פעם על־ידי
צו מסעם משרד־הבריאות באמתלה של סידורים סניטריים, ופעם על־ידי שביתה של פועלי
הדפוס, לפי הוראות האגודה המקצועית, שהייתה סניף מפלגת השלטון — כמו בישראל.

החוק המוצע נותן בידי המדפיסים הישראליים לסגור בל עתון שהוא,
בטענה בי אינם מובנים לשאת כסיכון של תביעה פלילית.
הכוזנה מתגלה בבירור בסעיף :9
.9פורסמה לשון ׳הרע בטחון, ותוך השנתיים שלפני הפירסום הורשע אדם בשל לשון
הרע אחרת שפורסמה באותו עתון, רשאי בית־המשפס, בנוסח על העונש האמור בסעיף 7
(מאסר שנה אחת) ,לאסור הוצאת העתון לתקופה שיקבע.
עד כה אין לשום אדם במדינת ישראל הסמכות לסגור עתון. הרמטכ״ל יכול לעשות זאת,
בעוון הפרה חמורה על הוראות הצנזורה, וגם זה באישור פה־אחד של ועדה בה משתתפים
עורכי־עתונים.

עתה תהיה סגירת העתץ, למעשה, בגדר הוכה על בית־המשפט.

המנה שנקבעה — שתי הרשעות
הוא ליבראלי יותר עד אין השוואה.
הורשעו מעולם במשפט־דיבה. כמעט
בלחץ של מרוץ נגד הזמן, נכשלו
הוצאת־דיבה.

תוך שנתיים — אינה בלתי־רגילה גם כיום, כשהחוק
העולם הזה הוא אחד העתונים המעטים במדינה, שלא
כל שאר העתונים, וביחוד העתונים היומיים העובדים
לעתים די תכופות, חויבו פעמים אחדות בדין של

בל אחד מאלה היה נסגר, אילו היה החוק המוצע קיים היום.

כך קרה שבית־המשפט מצא את אהרון כהן אשם, ודן אותו לחמש שנות מאסר. החוק
הדראקוני נתן בידי השופטים את הסמכות הבלעדית להחליט אם היתד ,״סיבה סבירה״
למגעו של כהן עם הסוכן הזר, אם לאו. שום דבר בחוק לא הינחה אותם מה זאת *סיבה
סבירה״ .בהעדר הוראה חוקית, הסתמכו השופטים על חוות־דעתם של נציגי שרות־הבטחון,
שהם המומחים הבלעדיים לענייני בטחון. ובגלל מעטה הסודיות, אין לציבור כיום האפשרות
לשפוט בעצמו באיזו מידה צדקו השופטים ומה התחולל בבית־המשפט.

עכשיו מבקשים להנהיג את אותה שיטה עצמה בלפי לשון-הרע -
ואך ללא האמתלה של ״בטחון המדינה״.

לא על כלל שופטי ישראל המדובר, אלא על כל שופט מסויים, אשר, לפי המיקרה
העיוזר (או הלא־עיוור) ,יובא בפניו בעתיד כל משפט מסויים על פי החוק המוצע. האם
אפשר לסמוך על כל שופט כזה שישפוט לפי התפיסה הדמוקראטית, הליבראלית — וזה
בניגוד לרוחו המפורשת של החוק אשר הוא מצווה לקיימו?
כמה שופטים כאלה ישנם בישראל? זכור המקרה של השופט־העליון משה לנדוי, שופטו
של אייכמן, שבפניו הובא בשעתו צו־על־תנאי לטובת העסקנית הקומוניסטית המנוחה, חיה
קאופמן. קאופמן המשוררת רצתה לבקר בקונגרס קומוניסטי בחוץ־לארץ, ולא ניתן לה
היתר־יציאה. כאשר בא בית־המשפט הגבוה לצדק לדון בבקשתה, הובאה לפניו הצהרה של
בא-כוח הממשלה, שאסור לתת לה לצאת ״מטעמי בטחון״ .הטעמים עצמם לא פורטו,
ואסור היה אף לחקור על כך את המצהיר.
לשופט לא היתד, כל ברירה אלא לקבל את ההצהרה ולבטל את הצו־על־תנאי נגד שר־הפנים.
השופט הזדעזע, כפי שסיפר הוא עצמו, כעבור זמן קצר, בפני הסתדרות עורכי־הדין
בתל־אביב. כי השופט תלוי בחוק, ואין לו כל ברירה אלא לקיים את החוק, ויהיה
הגרוע ביותר. במאות פסקי־דין כבר קבע בית־המשפט העליון* :קצרה ידנו מלהושיע!״
זהו המצב לגבי שופטים מכובדים, הנהנים מאימון הציבור. אולם שופטים הולכים ובאים,
והחוק נשאר. שופטים מתמנים כיום על־ידי מוסד, בו יש למפא״י ולגרורותיה רוב מוחלט.

אותם האנשים שניסחו הצעת־חוק מחפירה בזאת, בוודאי לא יהססו
בעתיד למנות בשופטים אנשים שיש לסמוך עליהם שיבצעו את
כוונתו הגלוייה והנסתרת.
על כן, ההסתתרות מאחורי גלימתו השחורה של השופט אינה אלא רמאות מחוכמת.

סעיף האופייני כיותר
ן | פשוטו כמשמעו:

כ? ביקורת אמורה!

בכל החוק המוצע הנו הסעיף מס׳ . 12 הוא אומר,

. 12 אזרח ישראל, או תו שב ישראל, שפירסם בחוץ־לארץ ל שון הרע על נזדינת ישראל,
יתן עליה את הדין בישראל.

פה אין אפילו היומרה באילו בא החוק להגן על הפרט. להיפך, מותר
לפיו להשמיץ אזרח ישראלי בחוץ־לארץ, ולאזרח זה לא תהיה כל
הגנה בארץ. המדובר הוא על ״המדינה״ -כלומר, על הממשלה.
להבא, אפשר יהיה לשלוח לבית־הסוהר כל אדם שיגיד בחוץ־לארץ משהו העלול לעשות
את ממשלת ישראל *מטרה לשינאה, לבוז או ללעג״ ,ולהביא להך ״שבני אדם יתרחקו ממנה
או יימנעו מחברתה״.
במה דברים אמורים? אם ממשלת ישראל מקיימת את המימשל הצבאי, כדי להבטיח
למפא״י בכוח הזרוע רוב בבחירות לכנסת, או כדי לגזול את אדמות הערבים, ועל־ידי כך
היא שמה, ללא צל של ספק, את המדינה מטרה לשינאה, לבוז וללעג בעיני כל אדם בעל
רצון טוב בארץ ובחוץ־לארץ — הרי שמי שמגלה זאת בפאריס או בלונדון, או בבניין
האו״ם בניו־יורק או בג׳נבה, יהיה צפוי למאסר שנה אחת.

יתר על בן: מאחר שהחוק המוצע עצמו שם את המדינה לשינאה,
לבוז וללעג -הרי מי שמגלה את קיומו בנכר, דינו יהיה -מאסר שנה.

ב סדינ ה
תות ובהפגנות, ונגד זה לא יעמוד איש.״

(המשך מעמוד )7

השפעה מכרעת לגבי חוק זה. כי בגלל
המספר המועט של חברי הכנסת שנכחו במקום,
היה מספר המצביעים מהאופוזיציה
ומהקואליציה שקול, ורק הימנעותם של
חמשת חברי מק״י, הלוחמים תמיד במדיניות
הכלכלית של הממשלה, תרמה לאישורו
של החוק ב־ 25 קולות נגד .20

הפגנו ת
פתרון ביניים
מתוך כל החצרות צצו השוטרים כאילו
יצאו מן האיץ.
הרחוב הריק למחצה, בו נבלעו בקלות
אלף המפגינים הצועדים, הוצף בצבע הכחול
של מדי המשטרה, שחסמה גם את
קצה רחבת הרברט סמואל על שפת־הים
התל־אביבית.
המפגינים, שעמדו עד לפני שעה קלה והאזינו
לדברי מארגני האסיפה, רובם אנשי
מק״י, נסחפו בלהט מספר צעירים, צעדו
אחריהם לכיוון רחוב אלנבי.
השורה הראשונה של השוטרים היתה
דלילה מדי. גוש האנשים קרע אותה בקלות,
וההמון חגג את נצחונו בקריאות
דת מדוע אוסרים הודי *
רוכב הקטנוע אורי מילשטיין 22 עבר
ביעף ברחובותיה של ירושלים בבוקר יום־
השבת. מעליו הזדקר שלט מאיר עיניים:
״מדינה חופשית — מכפיה דתית!״.
אותה שעה חילקו עשרות חבריו פתקים
צבעוניים לעוברי־אורח .״יהודי דתי!״ פנה
הפתק הכחול למצפונו של שומר־המצוות,
״מדינתנו אינה רק שלך! כבד את הזולת!
שמור את השבת בביתך!״ ״מאה שערים
ברחוב המלך ג׳ורג׳!״ זעק לעומת האזרח
החופשי הפתק האדום .״היום סוגרים רחוב
— מחר כולנו במעצר בית!״
מה החריד את חברי הליגה למניעת כפיה
דתית, שביוזמתה נערכה השבת עצרת־הפגנה
בככר פאריס בירושלים?
הזדמנות מיקרית. מזה זמן רב מנסים
הנציגים הדתיים בעירית ירושלים להעביר
תקנה שתאפשר להם סגירת קטע
הכביש שבין בית־הכנסת ישורון להיכל שלמה,
בשעות תפילת הבוקר. לפני כשלושה
שבועות ניתגלגלה לידם הזדמנות בלתי־צפויה
להשיג את מטרתם. הם ניצלו את

בצהרי השבת, הקהל בן האלפיים — גדול
בממדי הפגנות בירושלים — הוא היה
מורכב, למעשה, משני מחנות: מחנה החופשיים,
שבאו תוך הזדהות עם מטרות
ההפגנה, ומחנה דתיים, שבאו לקרוא כנגד.
ציבור קנאי זה מנסה להעמיד במרכז
חיי האומה, במקום את הכנסת — את
בית־הכנסת!״ קרא אורנן בגרון ניחר —
מאחר והמשטרה, אשר התירה את ההפגנה,
אסרה את השימוש ברמקול — מעל גג
בית־בן־קומה שמול מלון המלקים.
למארגנים לא נותר אלא לוותר על
הנאומים, להתחיל מיד בהפגנה.
כשהגיעה ההפגנה לנקוד תהסיום, הסתבר
שההתלהבות החסידית לא יכלה להיעצר.
תחת זאת עצרו חובשי־הכיפות את
התנועה בהצטלבות רחוב יפו — לאחר שחברי
הליגה התפזרו להניח את השלטים —
אילצו את המשטרה לעצור אחדים מהם.
אחת מעשרות התיירים שמצלמותיהם
תיקתקו ללא הפסק, סטלה רוט 55 יהודיה
תושבת ניו־יורק, מיהרה לתחנת המשטרה,
לאחר שראתה את השוטרים עוצרים
צעיר חבוש כיפה.
״למה אתם עוצרים אותו?״ קראה כולה
נרגשת ,״הלוא הוא יהודי?״

חו שיסטאן
תקרית תת־קרקעית

ידן יז^־ל

גלגלי הגומי של הכרמלית גנחו השבוע
בחריקה צורמנית והקרון, שהזדעזע מ־עוצמת
הבלימה, נעצר בתחנת גולומב.
כעבור כמה שניות נפתחו הדלתות האוטו־מאטיות
וקהל נוסעים היסטרי פרץ החוצה
בעקבות נהג הקרון.
הטלפון שבתחנה צלצל מיד .״מה קרה?״
שאלו את הנהג המבוהל .״הבלימה לא
היתר. בסדר,״ הסביר מרדכי שרים (,)25
לחדר הפיקוח .״הבלמים האוטומאטיים לא
פעלו ונאלצתי להפעיל את בלמי החרום.״
כלימת חרום. החשמלאים הגיעו עד
מהרה והקרנות הוסעו בזהירות לתחנות
המוצא. למחרת הודיעה עיריית חיפה ל־עתונאים,
כי התקרית ארעה כתוצאה מפזיזותו
של נהג בלתי־אחראי, אשר הפעיל
את המעצורים ללא הצדקה ופוטר על
כך מעבודתו.

עד מה שאירע כאותו יום סיפר
הנהג:

מפגין דתי נעצר

מפגינים אנטי־דתיים
— מכפיה ד תי ת!״

בוז לעבר השוטרים הנסוגים. אך מאתיים
השוטרים, שצצו מתוף החצרות, התנפלו
בשצף קצף על המפגינים באלותיהם, פיזרו
אותם בקלות תוך דקות ספורות.
העובדה שההפגנה פוזרה ביד קשה, בגלל
היותה מאורגנת על־ידי אנשי מק״י,
לא פתרה את בעיותיהם של אלפי המשתכנים,
שלא מצאו עדיין פתרון למשכנ־תאותיהם
הצמודות.
סיפר השבוע שמואל שכטר, מארגן ועד
הפעולה הארצי של המשתכנים, שלא השתתף
בהפגנה שנקראה, לדבריו, באופן פרטיזני
:״אנחנו עובדים לאט, אבל באופן
יסודי. אנחנו לוחצים על חברי כנסת ודרך
העתונות. אם זה לא יעזור, נתחיל בשבי

העדרותם
המיקרית של נציגי אחדות־העבו־דה
והליברלים בעירייה, העבירו את התקנה.
שר־התחבורה, שיש לקבל את אישורו
לסגירת כבישים מעין זו, נתן הסכמתו לסגירת
קטע הכביש לפני בית הכנסת ישורון
בלבד. לאחר שנתברר כי לא היתד זו
יוזמת מתפללי בית־הכנסת ורבניו — ניהלו
נציגי הליגה למניעת כפיה דתית משך
שבועיים מגעים עם רבני בית־הכנסת ישורון,
בנסיון לשכנעם להשפיע על נציגיהם
בעיריה לבטל את הגזרה — אך ללא הועיל.
יו״ר הליגה, עוזי אורנן, מורה במקצועו
ואחיו של מנהיג הכנענים יונתן רטוש,
כינס מיד את חבריו, הכריז על הפגנה.
כנסת ובית״כנסת. כאשר התאסף,

״בערך בשעה עשר וחצי ירדתי עם הקרון
מתחנת גן־האם. כשהגעתי לתחנת
סולל בונ׳ה, הרגשתי כי הבלמים האוטומאטיים,
החייבים לעצור את הקרון בארבע
שלגי האטה, אינם פועלים כראוי. הפעלתי
מתוך תאי את הבלם הדחוף, והקרון אמנם
נעצר קצת אחרי התחנה.
״מיד קיבלתי צלצול בטלפון שבקרון והסברתי
מדוע עצרתי. כשחזרתי לתחנת
גן־האס הוחלפתי לאכול וחזרתי שוב לעבודה.
״כשהתקרבתי שנית לתחנת גולומב, הרגשתי
שהקרון מגביר את מהירותו במקום
להאיט. לא היה לי הרבה זמן לחשוב.
לחצתי על הבלם הדחוף ועל בלם החרום
לשם עצירה מיידית.
הנוסעים כדחד כפחד .״באותו רגע
נשמע קול רעם, וכבל הפלדה הכבד, הנע
על גלגלות בתוך ערוץ המנהרה, קפץ
לגובה חלון הקרון. הייתי משוכנע שהוא
נקרע או יצא ממקומו. ברגע שהקרון
נעצר ונפתחו הדלתות, קפצתי החוצה כדי
לבדוק מה המצב. הנוסעים חשבו שאני
בורח, ונמלטו בפחד מן הקרון.
״כשהגיעו החשמלאים, שבאו לבדוק מה
קרה, ביקשתי להודיע שלא אוכל להמשיך
בעבודה באותו יום. הייתי נרגש וחיוור
והלכתי הביתה. למחרת החלטתי להגיש
מכתב התפטרות סופי מעבודתי בכרמלית.״
סיפורו של מרדכי — חשמלאי במקצועו,
אשר הועסק בניגוד לרצונו כנהג זמני —
המחיש בעליל את הלך הרוחות שנשתרר
בין עובדי הרכבת־התחתית לאחר התאונה
שארעה לפני שלושה חודשים, ואשר עלתה
למשלם המיסים החיפאי מאות אלפי לירות.
משמעת צבאית. כאשר הופעלה ה-
כרמלית לפני כחודש, אסף מנהלה, יצחק
צלניק, את עובדיה למסיבה בהשתתפות
מהנדס העיר. אולם הדברים, שהושמעו על
כוס משקה, לא היו ערבים ביותר.
״התאונה קרתה כתוצאה מרשלנות וחוסר
משמעת,״ הטיח בפני עובדיו ,״מהיום
תונהג כאן משמעת צבאית, וכל הוראה
תהיה כמו פקודה.״
כדי לעודד את העובדים, הבטיח להנהיג
בעתיד פרסים למצטיינים. אך מאומה לא
עזר. נהגי הקרונות והחשמלאים לא יכלו
(המשך בעמוד )14

ראטהאופגויציה: חזא1אי\\2ז
}•מוסלמים מאמינים כי ציילון
/ /ן !היא גן־העדן התנ״כי,״ כך כתוב במפורש
במדריך־מסעות אנגלי, המכיל את
ההיסטוריה של האי הירוק, בקצה הדרומי
של הודו.
קולומבו, בירת גן־העדן, דומה יותר ל־פתח״תקווה.
אני מתכוון לחלק העתיק יותר
של פתח־תקווה, מימי הבארון המנוח. הבתים
מכוסים שכבות של אבק־דורות. במקום
לוחות המציינים כי כאן התגורר ה־ביל״ויי
ראב, אפשר לקרוא בקולומבו כי
כאן לן, לפני 120 שנה, הנסיך מוויילס, שהיה
לאחר מכן המלך ג׳ורג׳ החמישי של
בריטניה הגדולה.
יש עוד דמיון בין פתח־תקווה לקולומבו.
שתיהן ערים עתיקות במדינות צעירות־ישנות.
כמו העם העברי, מתגאה העם ה־סינהאלי
של ציילון בתרבותו ותולדותיו. גם
כאן אפשר לשמוע את המושג ״אלפיים
שנה״ .אך לא אלפיים שנות גלות, אלא
אלפיים שנות תפארת לאומית, לפני ההשתלטות
האירופית: תחילה על־ידי הפורטוגלים,
אחר־כך על־ידי ההולנדים שגירשו
*־!ת הפורטוגלים, ולבסוף על־ידי האנגלים,
שגירשו את ההולנדים וגם כבשו את חלקי
האי שנותרו עד אז עצמאיים.
כמו העם העברי, שזכה למדינה עצמאית
משלו ב־ 14 במאי ,1948 זכה העם הציילוני
למדינה עצמאית משלו ב־ 4במאי — 1948
עשרה ימים לפנינו. רק שאצלנו נעשה הדבר
תוך כדי קרבות, ואילו ציילון זכתה

באמתלה שד בטחון המדינה, מבקשים נערי־החצו להקים מישסו שד דיקטם ודה

צל על
לעצמאות בשקט, על פי הסכם ג׳נטלמני,
תמורת הבטחה להישאר בחבר־העמים הבריטי.
את התודה היא חייבת, למען האמת,
להודים. כי ההודים ניהלו מלחמה של ממש
נגד האנגלים כדי לזכות בעצמאות, ולאחר
שזכו בה, לא נותר עוד טעם לא להעניקה
גם לציילונים הידידותיים.

הקשר המוזר

86** עצם, הדבר שעניין אותי במיוחד ב־
^ ציי לון, ושדחף אותי לבקר בקולומבו,
היה פרט הקשור בהיסטוריה הקרובה, דווקא,
ולא בישנה. אני מתכוון להודעת ראש־ממשלת
ציילון, באוגוסט , 1960 כי היא
מבטלת את האמנת השגריר הציילוני בישראל.
הגברת סירימי בנדראנאיקה הודיעה אז
כי ההחלטה למנות שגריר, שנתקבלה על״
ידי ראש־הממשלה הקודם, ו .דהאנאיקה,
היתד, פזיזה, ולא התחשבה במצב המסובך
במרחב.
לכן, כדי לפייס את הערבים, היא מוחקת
את הצעד הבלתי־חוקי של קודמה.
ההחלטה הוכתבה, כמובן, על־ידי המדי־

חרים, השייך למפלגה השלטת. הוא סיפר
לו שקציני משטרה וצבא מתכוננים לערוך
פעולה חשאית, וכי יש לו כל היסוד להאמין
שהמדובר בקשר להפלת הממשלה. המפקח
הכללי, שהיה עסוק במישחק קלפים
באחד המועדונים האכסקלוסיביים של הבירה,
לא התרגש במיוחד. הוא הודה למודיע
ושלח אותו הביתה, בהיותו בטוח שהמדובר
בפעולה המתוכננת לחיסול ראשי האגודות
המקצועיות.
כעבור שעתיים, הופיע עוד מודיע עם
חדשות על הקשר הסודי. הפעם פנה ישר
לפליקס דיאס בנדראנאיקה, שר־האוצר ו־אחיינה
של ראש־הממשלה. פליקס, צעיר
ממושקף וגדל־מימדים, הוא מה שהיינו קוראים
בישראל ״נער־החצר מס׳ 1״ של ראש־הממשלה.
הוא מעורב בכל. הוא גם ידע את
כל פרטי המיבצע המתוכנן, מי מבצעיו ואיזה
יחידות מעורבות בו. והנה, בפי המודיע
החדש, היו עובדות מפתיעות: בין
הקצינים הגבוהים שהתכוננו לפעולה נמצאו
כאלה שלא נתבקשו כלל לפעול. לצידם אף
התכוננו לפעול יחידות צבאיות חמושות, שאיש
לא ביקש מהן לעשות דבר. משמע:
קציני צבא• ומשטרה בכירים ניצלו את ה־

עם המפלגות הקומוניסטית והטרוצקיסטית,
במסגרת הבחירות האיזוריות. המפלגה הלאומית
המאוחדת, לעומתה, זכתה לרוב
קולות הבוחרים — אך ב־ 30 מקומות בלבד
בבית־הנבחרים. עובדות הראויות למחשבה
בישראל.
על כן החליטה האופוזיציה ללחום בכל
כוחה בחוק זה. כאשר נפתחה ישיבת בית־הנבחרים,
הותר רק לקומץ עתונאים להיות
נוכח. לקהל היתד, הכניסה אסורה. הישיבה

למחרת החל הוויכוח הגדול. הוא נמשך
36 שעות ללא הפסק — הישיבה הארוכה
ביותר בתולדות בית־הנבחרים ה־ציילוני.
האופוזיציה הבינה היטב מה פירוש
החוק המוצע .״כל ההגנה שנותנת החוקה
לזכויות האזרח — אתם באים לקחת בחוק
זה!״ קרא נציג המפלגה הטרוצקיסטית.
״היום אתם רוצים להעניש את הקושרים,״
אמר סנאנאיקה ,״ואנו מסכימים שכל הרוצה
להפיל את השלטון בכוח — יש להענישו.

שדו כהן
ניות הנייטראליסטית־סוציאליסטית של הגברת
בנדראנאיקה. ההסבר שניתן אז בישראל
היה, כי מינוי שגריר ציילוני בישראל
סיכן את ייצוא התה לארצות־ערב.
ביקשתי, איפוא, לפגוש את הגברת בג־דראנאיקה
ואת ו. דהאנאיקה *.בדרך כלל,
הסביר לי מנהל לשכת־העתונות הממשלתית,
פרננדו, אין כל קושי לפגוש את
ראש־הממשלה. אבל מזה שבוע ימים נתונה
הגברת בנדראנאיקה במערבולת פוליטית
עמוקה, בגלל גילוי קשר להפלת ממשלתה.
סיפור הקשר בציילון הוא אחד המוזרים
ביותר ששמעתי. לפי כל הסימנים, עמדו
אירגוני הפועלים השמאליים להכריז על
שביתה כללית באי. מכיוזן שרוב השירותים
וחלק ניכר מהתעשיות הולאמו, היה הדבר
פוגע קשות בממשלה. על כן החליטה זו,
בחשאי, לעצור את כל ראשי האגודות המקצועיות,
בפעולת־פתע לילית שנועדה ליום
ה־ 27 בינואר. את ביצוע המשימה הטילה על
ראשי המשטרה ומפקדי כמה יחידות צבאיות.

27 בינואר, בערב, הופיע בפני המפקח
הכללי של המשטרה אחד מחברי בית־הנב־
• שמו הפרטי כה ארוך ו מ סו בן, שאיך
איש קורא לו ב שמו המלא.

הזדמנות של הפעולה הסודית, כדי להכין
בחסותה קשר משלהם — נגד הממשלה!
מיד גויסו הכוחות הנאמנים לממשלה,
וראשי הקושרים נעצרו בבתיהם.

חוק בטחון המדינה
** ליקם ודודתו החליטו כי גילוי ה־
^ קשר נשלח להם כמתנה משמיים. הם
לא הסתפקו בחיסול הקושרים, אלא החליטו
לנצל את גילויים כדי לחסל יריבים פוליטיים
בלתי־נוחים. בעתוני המפלגה השלטת
החלו מופיעים רמזים, כי הקושרים היו
אוהדי המפלגה הלאומית המאוחדת, מפלגת
האופוזיציה העיקרית, וכי ראשי המפלגה
הזאת עודדו את הקשר.
הנסיון לערב את האופוזיציה בקשר־הנפל
היה כה גס וגלוי, שמיד התעורר חשד
שכל העניין לא היה אלא פיברוק, כדי ליצור
מתיחות בטחונית בציבור, ולחסל,
בעזרת ההיסטריה ההמונית, את האופוזיציה.
צעדה הרשמי הראשון של הממשלה חיזק
חשד זה. היא הגישה לבית־הנבחרים הצעת
חוק — ״חוק בטחון המדינה״ — שנקו־דותיו
העיקריות היו:
• אדם הפוגע כבטחון המדינה יידון ל־מוזת,
או למאסר מינימלי של 20 שנה.
• י קיים חשד נגד אזרח שפגע בבטחון
המדינה, אפשר לעצרו למשך 60 יום ללא
פקודת־מעצר של בית־המשפט. עד כה אסור
בציילון לעצור אדם ליותר מ־ 24 שעות מבלי
להביאו לפני שופט.
ס על פסק־דין של בית־משפט זה לא
יהיה עירעור.
!0הודאה של נאשם בפני קצין־משטרה
תתקבל כראיה משפטית — בניגוד למה
שהיה נהוג עד כה.
בקיצור: חוק שכל מטרתו לרוקן את המשפט
הציילוני מתוכנו האנגלי.

סוד נרוי

וונתה המוצהרת של הממשלה, ב־
^ הציעה את החוק, היתה: להחיש את
ההליכים המשפטיים נגד הקושרים. אולם
האופוזיציה חששה כי חוק זה יתן בידי
מפלגת השלטון מכשיר קטלני, שיאיים על
קיום מתנגדיה הפוליטיים, ביחוד מאחר ששלטון
מפלגת בנדראנאיקה נשען רק על 75
מתוך 150 חברי בית־הנבחרים. גם את 75
הכיסאות האלה קיבלה רק בזכות קנוניות

נער \זזן צר ב 1ררא1אי\\2ז

• ביניהם: קצין חיל־הים הציילוני, שרכש
סבור ארצו את שתי הפריגאטות הישראליות
לפני בשנתיים.

ראש הגזגזטזרגז ס־ירנוי בנדרא1אי\2ה
החלה כישיבה רגילה, כשהשרים משיבים
על שאילתות. למרות שהשפה הרשמית
היא סינהאלית, התנהל כמעט הכל באנגלית.
נכנס פליקס דיאס בנדראנאיקה: גבוה,
שמן, ממושקף, צעיר ומלא בטחון־עצמי.
בהגיע תורו להשיב על שאילתות, אסף את
ניירותיו כלאחר־יד והשיב מבלי לקרוא את
החומר שהוכן על־ידי משרדו. אחד הנבחרים
רצה לדעת מדוע מתפרסמות המודעות
בשבועון אחד בלבד — האין בכך הפליה?
״לא,״ השיב שר־האוצר ,״המודעות מתפרסמות
בטריביון בגלל תפוצתו הרבה.״
״מה תפוצתו?״ נשמעה קריאת־ביניים.
״זהו סוד מסחרי.״
״סוד מפלגתי גלוי!״ נשמעה קריאה
שניה.
לבסוף הגיע הזמן לדון בהצעת־החוק. קם
ראש הסיעה הממשלתית וביקש כי החוק
יעבור קריאה ראשונה ושניה עוד באותו
יום, וכי הבית ישב ללא הפסקה עד שההצעה
תתקבל כחוק. מיד קמה זעקה :״זה
בניגוד לנוהל! אי־אפשר להניח הצעת־חוק,
מבלי שתינתן תחילה הודעה מוקדמת על

סיפר דהאנאיקה :״כששמעתי הבוקר שעומדים
להציע הצעת־חוק, ביקשתי טופס של
החוק. ענו לי שהטפסים שמורים בכספת,
ואסור להוציאם לפני התחלת הישיבה. ב־צהריים
ראיתי טופס כזה בידי אחד החברים
מסיעת הממשלה: אך כששוב ביקשתי טופס
מהמזכירות — השיבו לי שכל הטפסים
שמורים בכספת, ורק עם התחלת הישיבה
אקבל טופס אחד.״
״אם אתם ממהרים כל כך,״ קרא ראש־הממשלה
לשעבר, דאדלי סנאנאיקה ,״אם
אינכם מכבדים את הנוהל הפרלמנטרי — לשם
מה לכם בכלל פארלמנט? מדוע לא
תחליטו אוטומטית שהחוק נתקבל? יש לכם
מספיק קולות!״
לבסוף לא היתה לממשלה ברירה אלא
להסכים שהדיון בהצעת־החוק יידחה עד למחרת,
כדי לאפשר לאופוזיציה שהות ללמוד
את סעיפי החוק המוצע.

אבל מה רע בחוקים הקיימים? האנשים
מואשמים בעבירה פלילית — יועמדו נא לדין
לפי החוק הפלילי הקיים. מדינה המתחילה
לחוק, חוקי בטחון׳ מיוחדים, סופה
לחסל את חופש האזרח. אדרבא, אם בכל
זאת אתם עומדים על כך שהקושרים יובאו
לדין על פי חוק זה —יוגבל תוקפו לשנה
אחת בלבד.״
ואילו דהאנאיקה הכריז :״אתם רוצים
לתת בידי המשטרה כוח בלתי־מוגבל: לעצור
ללא אישור של שופט, להוציא וידויים מפי
עצורים. ידוע לכולנו שהמשטרה מכה אנשים.
ידוע כי לא־פעם בחר עצור להתאבד,
ולא לעמוד בעינויים. המשטרה חושבת שהאיש
הפשוט הוא חיה. ואני אומר לכם
שהאדם הפשוט חושב — ובמידה רבה של
צדק — כי במשטרה יש חיות רבות!״
כל זה לשוא. כאשר הגיעה סוף־סוף
שעת ההצבעה, הורמו ידי המפלגה השלטת
ו״חוק בטחון המדינה״ נתקבל — כפי שחוק
דומה נתקבל בישראל, לפני חמש
שנים.
שהרי הכל יודעים כי מדינת ישראל מתקדמת
יותר מציילון.

״אולי גדודש.
חדי שסיים את נאומו, נפגשתי עם
ו. דהאנאיקה בטרקלין בית־הנבחרים.
ביקשתי לדעת מה יחסו לישראל כיום, האם
הוא מסכים לביטול האמנת השגריר?
״את השגריר מיניתי על־פי מדיניותו המוצהרת
של קודמי בראשות הממשלה, מר
בנדראנאיקה המנוח. שאלתי את עצת מש־רד־החוץ,
וקיבלתי תשובה כי יש לקיים
יחסים דיפלומטיים עם ישראל. אומנם ה־הערבים
יצעקו קצת, נאמר לי, אבל הם תמיד
צועקים ואחר־כך משלימים.
״כשלעצמי, אני חושב שישראל יכולה
לתרום תרומה חשובה לחברת־העמים. זוהי
מדינה צעירה ודינאמית, והערכים שהיא יוצרת
יכולים לשמש דוגמה מעודדת למדינות
אחרות. אני מאחל לך הצלחה. מי יודע?
אולי עוד נחדש את היחסים?״

נ #ניי זי * 1נ -ו /נו וין;

\ 1נ131

5 11.1 4
הה1מ1 מחתרת חשאית קיימת בישראל.
זוהי מחתרת מבוססת ומאורגנת, הפועלת
זה שנים מספר. היא מקיפה כמר,
אלפי חברים פעילים בכל חלקי הארץ.
נמנים עליה בין היתר: שר בממשלה, פקיד
בכיר במשרד החוץ, כמה אנשי רוח מפורסמים׳
מספר קצינים מכוח החירום של ה-
או׳׳ם החונה בארץ, עתונאים, אמנים ותעשיינים
עשירים.
קיומה של מחתרת זו ידוע למשטרה
היטב. אנשיה מוכרים לה, ומקומות המפגש
שלהם נמצאים תחת פיקוחה. למרות זאת
אין המשטרה נוקמת נגדה פעולה כלשהי
ואף מתעלמת ממנה באדישות.
כי מחתרת זו אינה מהזזה סכנה לשלטון.
היא אינה מתעניינת בבעיות מדיניות,
צבאיות, כלכליות או חברתיות. אין לה

זהו מיסמד מזעזע, מיוחד במינו, הלקוח מתוך אחד התיקים של
משטרת ישראל. הפרשה מתבררת ככית־משפט בתל״אביב.
הנאשמים כמשפט הם שני צעירים, עולים חדשים, המתגוררים
במעברות בסביבות תל־אביב. הם נאשמים בעבירה על סעיף )1( 152

מפקודת החול, הפלילי, בבן• שכל אחד מהם שכב עם ילד בן פחות
מט״ז. עצם העבירה אינה נדירה כל־בך. אולם המיוחד במשפט זה הוא
שהילדים כני 12 עד ,14 בהם ביצעו הנאשמים את העבירה המיוחסת
להם, הם כנים למשפחות ותיקות ומבוססות כשכונה צפון תל־אכיכית.

פיתו בפלאפל
הודעתו של צ 32 מרביב־מבונות במקצועו :

* וםאחד ביקרתי בדירת הורי. פגשתי שם את אמו של
7י׳ ,אחד הילדים שבשכונה. כאשר עזבה האשה את הבית,
אמר לי אבי :״מה דעתך על מה שקרה?״ עניתי לו :״דעתי
נוחה מאוד, אבל מה קרה?״
אבי סיפר לי שבשכונה מסתובבים שני בחורים, והם
לוקחים צעירים מהשכונה ושוכבים אתם. חשדו של אבי
נפל על אחי, שהוא בן .14 אבא חשב שהוא בין הנפגעים
וחקר אותו, ולמעשה היה זה אחי שגילה את דבר שני
הבחורים. הוא שמע את זה מפי אחד הילדים בשכונה.
אחר סיפר לי אבא שפגש ברחוב שלנו בחור צעיר עם
אופניים שחילק לילדים פלאפל וממתקים שונים. אבי
חשד בו שהוא האיש שמספרים עליו, לקח מספריים
ופינצ׳ר לו את האופניים, מבלי שירגיש.
אחרי שהבחור הבחין בפנצ׳ר הוא פנה אל אבא וביקש
ממני שאשאר בבית כדי להיות שם בשעה שהבחור יבוא
לקחת את אופניו.
בשעה 12.15 נכנם בחור לחצר שלנו. אחי אמר: זהו
שמפתה את הנערים. אמרתי לו שאבי איננו בבית,
ושיחזור אחר־כך. בינתיים הכנתי את השכנים, וכאשר חזר
תפסנו אותו והזמנו ניידת. הוא חייך ולא אמר שום דבר.

הודעתו שד סמ׳׳ש המשטרה, ז׳ק שירי:

חקרתי את הנערים שהשתתפו בפרשה. ב׳ סיפר לי שעוד
לפני המקרה עם שני הבחורים נעשה לו מעשה דומה
על־ידי שומר אחד הגנים העירוניים בסביבה.
חקרתי׳ את ג׳ .הוא עשה רושם שהוא פיקח ועקשן.
תחילה טען שאין לו שום חלק בפרשה. לאחר חקירת
שתי־וערב הוברר שהוא הלך עם שני הבחורים מתוך ידיעה
ברורה של המעשה שהוא עומד לעשות אתם. וזה קרה
תחת השפעתו של הנער הראשון י׳ .לפי כל הסימנים
והתרשמותי מהנערים, נטייתו של י׳ הביאה לפיתויים של
שאר הנערים. לא חקרתי את שאר הילדים מפאת גילם הרך.

הודעתו של י׳ כן ,14 ידיד גרמניה, תלמיד :
ך פני בשלושה שבועות, בערך, זה היה ביום שבת

/בערב, לא זוכר את השעה בדיוק, ישבתי על מרפסת
הדירה שלנו הפונה לרחוב. לא היה אף אחד בבית, חוץ
ממני. היה כבר חושך, ולא הדלקתי אור. הסתפקתי באור
של הרחוב.
אחרי רבע שעה בערך הבחנתי בשני בחורים, שהתקרבו
על המדרכה. הם באו מביתן בית־הקולנוע הסמוך. הם
התיישבו על המעקה, במרחק של שני מטרים מצד שמאל,
וקראו לי בשם שלמה. כנראה ששמעו קודם מישהו קורא
לי בשמי, ולא תפסו בדיוק את השם.
הם אמרו לי :״בוא, אתה רוצה סיגריה?!״
ניגשתי אליהם ואמרתי שלא רוצה לעשן. אותו בחור,

אחרי זה הבחור החזיר אותי לאיפה שישבנו עם החברים
שלי. לא סיפרתי להם שום דבר, ולא ברחתי. לא הקמתי
שום צעקות. הלכתי מתוך ידיעה מראש מה שהם הולכים
לעשות אתי, ורציתי את הדבר הזה.
לפני שנפרדנו לא נתנו לנו שום דבר מלבד לשתות.
אחרי שגמרנו הוא נתן לי סיגריה קנט. החבר השני שלי
(בן )13 הלך עם הבחור השני. גם הוא ידע ורצה את
זה. כך אני חושב. השלישי לא ידע ולא סיפרנו לו.

ששאל אם אני רוצה סיגריה, המשיך ושאל אותי אם אני
רוצה לשוט בסירה בירקון. סירבתי. עזבתי אותם לשבת,
ואני נכנסתי לביתי. יותר לא ראיתי אותם.
עד לפני שבוע, בערב הייתי בבית־קפה שליד הבית
שלי. הופיע ילד בשם דני ואמר לי, ולילדים שישבו
אתי, ששני בחורים מחלקים לילדים פלאפל חינם, בלי
כסף. כאשר הגעתי לחנות, ראיתי את שני הבחורים שנשענו
על גדר־החצר שלנו לפני שבוע. מסביבם עמדו ילדים
מהשכונה. ניגשתי עם עוד שני חברים שלי. שני הבחורים
לא אמרו שום דבר. אחרי כמה רגעים נזכרתי שראיתי
אותם מקודם. שמעתי שהילדים מספרים להם בדיחות.
המשכנו לעמוד. אחרי כמה רגעים הם הציעו לי ולשני
החברים שהיו אתי ללכת לירקון. הם לא אמרו לשם מה.
לא שאלנו בשביל מה. חשבנו שיקחו אותנו לשוט׳ בירקון.
הלכנו לירקון וחיכינו ליד השפך של הביוב. אחרי כמה
רגעים הופיעו אותם שני הבחורים. נהיה כבר חושך. הם
הכניסו אותנו למועדון השייטים. ישבנו שם על הספסל.
סתם דיברנו. הם שאלו אותנו באיזה בית־ספר אנחנו
לומדים, ומה אנחנו לומדים שם.
אחר כך התחיל אחד מהם לשים את הידיים שלו על
החלק העליון של הרגל שלי. לא התנגדתי, כי לא הבנתי
מה פירוש שימת־היד. אחרי חצי דקה או דקה הרגשתי,
שזה ששם את ידו עלי, מרים את ידיו בצורת ליטוף,
הלוך וחזור. אז הבנתי מה מתתו.

הודעתו של ג״ תלמיד כן ,14 יליד צרפת :

ורדתי את ידו, מבלי לומר דבר. שלושתנו, אני
| 1ושני החברים שלי, רצינו לעזוב, מכיוון שהבנו מה
כתנתם. אבל הם הפצירו בנו להישאר עוד, ונשארנו.
אחד מהם, השמן, היסה את גופו מאחורי גבם של שני
חברי ותפס אותם בזרועותיהם מאחור. השני תפס אותי.
באותו מצב והוביל אותי לצד. רציתי לצעוק. אבל לא
ראיתי מישהו במועדון, ולא צעקתי, כי לא היה אף אחד.
התנגדתי לו וניסיתי לברוח. בכל זאת הצליח להוביל
אותי כמה צעדים והפילני ארצה.
אני רוצה לתקן: בעצם הוא לא הפיל אותי. אני
נשכבתי לבד, מתוך סקרנות לדעת מה הוא רוצה לעשות
אתי. שכבתי כאן בא פירוט המעשר.),
אני לא התנגדתי. באופן אינסטינקטיבי, סקרנות
פנימית דחפה אותי. כן, בעצם רציתי בזה. לא התנגדתי.
נהניתי קצת מהדבר ...מתוך סקרנות רציתי לראות ולהרגיש
עד הסוף.
זו הפעם הראשונה שעשו לי דבר כזה. אני רוצה
לתקן: זאת הפעם השניה. בפעם הראשונה זה היה לפני
שבועיים, עם בחור אחד, ואז נ הני תי ...חשבתי׳ ליהנות
גם הפעם.

פני מספר חודשים סיפר לי י׳ על צורה ששמע
/שנהנים ממנה. הציע לי שאני אעשה לו והוא יעשה
לי. עשינו את זה אצלנו בבית, בבית השימוש. עשינו אתי
זה כמה פעמים.
לפני שבוע, סיפר לי שיש לו כסף בשביל זונה. הוא אמר
לי מאיפה הכסף. הוא בא אלי בצהריים, ואמר לי שיש לו
פגישה עם זונה. לא שאלתי איפה.
אתמול חזרתי מגן־העצמאות בשעה תשע וחצי בלילה.
חיפשתי את החברים שלי בשכונה, ולא מצאתי אותם.
פתאום ראיתי את י׳ עומד עם שני הבחורים. הוא הכיר
לי את שניהם. הלכתי אתם. הלכתי, מכיח־ן שי׳ סיפר לי,
שלא בנוכחותם, שהם נותנים כסף. הבנתי שזה תמורת
מעשה מיני.
הלכנו אתם, שוחחנו וסיפרנו בדיחות. אז אחד התחיל
ללטף אותי והכנים את ידו בתוך החולצה שלי וגם על
השוק. אני כבר הבנתי מה הוא מתכונן לעשות. אך מאחר
ששמעתי שהם נותנים כסף הסכמתי...
. ..אחר-כך יצאנו החוצה. הבחור נתן לי סיגריה לעשן.
ביקשתי שיתן לי לירה, והוא אמר שאין לו. רציתי שילווה
לי לירה, מתוך כוונה לא להחזיר לו. כי הלכתי מתוך
הכרה מלאה לקבל כסף עבור המעשה.

״הסקרנות דחפה אותי״

עד באן העדויות בתיק המשטרה. המשטרה מתקשה לגלות עם מי
קיימו הילדים מגעים מיניים לפני שנפלו ברשתם של שני הנאשמים.
לקחה של פרשה זו הוא כעל משמעות רבה להורים ולמחנבים
כארץ. בגיל שכין 12ל־ 14 עובר האדם בהתפתחותו הפפיבו־מינית

מנהיגים, תומכים כספיים ואף לא כלי־זיין.
ואף על פי כן היא מאורגנת היטב, יש לה
אמצעי קשר פנימיים ומרכזי אינפורמציה
מדהימים ביעילותם ובמהירותם ואף קשרים
הדוקים עם חוץ־לארץ.
זוהי המחתרת ההומו־סכסואלית.
הכינוי ״מחתרת״ ( ס 13ס 0א 0א 6סזג ס )
אינו הולם בדיוק נמרץ את פעילותם של
בעלי הנטיות ההומו־סכסואליות בישראל.
זהו כינוי שהובא מבריטניה, שם אהבת־גברים
היא תופעה נפוצה. מייחסים את הכינוי
למשורר האירי הנודע אוסקר (חשיבותה
של רצינות) ווילד, שנידון בסוף המאה
שעברה לשתי שנית מאסר בעוזן משכב־זכר.
אמנם
החוק הישראלי הנוהג במקרה זה,

״אני הילד עם גבר״

^ יוםש שי, ש ל שו ^,0היינו עם כמה בנות מהכיתה,
2״על־יד הירקון. פתאום׳ עברו לידינו שני הבחורים,
רכובים על אופניים, והביאו לנו שני בקבוקי בירה שחורה,
וגם קופסת סיגריות קנם. את הבקבוקים נתנו — אחד לי
ואחד לחבר שלי — ואת הסיגריות זרקו אלי. עם הבנות
לא דיברו בכלל. הם קבעו לפגשנו למחרת, ליד הירקון.
אתמול, בשעה שבע, הלכתי עם שני החברים שלי. גם
עכשיו השלישי לא ידע מה עושים לנו הבחורים, ולא
סיפרנו לו. הלכנו לבית של זבולון. הלכנו מתוך ידיעה
ברורה וכוונה מה אנחנו הולכים לעשות. פגשנו שם את
שני הבחורים ודיברנו אתם, סתם על כדורגל. הבחור
השמן נתן לי סימן, ומרצוני הלכתי א תו. ..
אחרי שגמרנו, נשארנו לשבת עוד חצי שעה, שעה.
הבחורים אמרו לנו לחכות. הביאו לנו שלוש מנות חומוס
ואכלנו. קבענו פגישה לשבוע הבא. הם לא הבטיחו לי
שום כסף.
אני הולך עם גבר משום שאין לי עוד בת לעשות לה,
וגם לא עשיתי׳ עוד למישהו, לא לבת ולא לבן.

את השלב ההומו־סבסואלי. בתקופה זו ההומדסכסואליות היא נטיה
פנימית נורמאלית. באשר בגיל בזה מושפעים נערים על־ידי פסיבו*
פאטים הומו־סבסואליים המפתים אותם, הם עלולים להחזיק בנטיה זו.
פעולת הסברה יסודית וחינין מיני, עשויים למנוע מקרים כגץ זה.
שהוא להומו׳ הפלילי אותו חוק בישרא
על פע
עם ץ!
פרם 7
יחסית.
הצעות
רה ש
מאסר, כי בספר גישה המשפנ נפשית כבר1
יועץ 1
משטרו[ להתעק עובריק פיתוי בקפדנו מעצריג רים ק
בעקבו! רחוב המשטר מגעים הרצח העלו העצור׳
אולב
זה של
שן.ט

כנסתר שתוצי! פלילית נאורות היה סיעות
לגות :

י בגי
מנדט,
ראלית, הנסיה עניינם
בד. הי חדרים לכן הי
שר לה,
לא ז אליות חדשים,
לבין ע
הומו־סנ
אחד !?,
קשר ד
לחוץ־ל^
לחלק >
את ו
שלוש י 1 למקומון בחברה מוכרים
תוארם
רק חלי
אשה> .ך
סכסו&י
נקרא 3

ללת את לנטיותיו חשש ל!
במקומוו

.סבר מחתות מאורגנת, א שו

א לי

תק של החוק האנגלי, מתייחס
ואליות בחומרה יתרה. לפי החוק
שכב־זבר הוא פשע, וכל המבצע
י לעשר שנות מאסר. אולם ה־יב
קיים רק להלכה. טרם קרה
!:מישהו הועמד למשפט או נידון
ז״ אלא אם כן ביצע את המעשה
! שגילם מתחת ל־ 17 שנה, ומס־עברייני־מין
ממין זה הוא מועם
:מקרים של העמדה לדין על
יתוי ליחסים הומו־סכסואליים, עבי־יונים
עליה צפויים לשבע שנות
1נדירים ביותר בארץ.
וד לחוק הפוריטאני המיושן ש־וקים,
שוררת ביחס לתופעה זו
׳אלית מתקדמת במשטרה ובמשרד
הרואה בהומו־סכסואליות הפרעה
א מעשה פשע.
זקופת הכנסתי הראשונה יזם ה־זפטי
דאז, חיים כהן, הוראה ל-
זלא להטריד הומו־סכסואלים ולא
בענייניהם, כל זמן שאין הם
בירות אחרות ואינם עוסקים בינים•
עד היום מקיימת המשטרה
הוראה זו. רק פעם אחת נערכו
קנה מידה גדול בין אלה הממד
טרה כהומו־סכסואלים. היה זה
׳ציחתו של הדוקטור שיפטר, בסקר
בתל״אביב. אחרי שחקירת
העלתה כי הדוקטור הנרצח קיים
מו־סכסואלים, הועלה החשד כי
ע על רקע זה. אך החקירות לא
.תעלומת הרצח לא נפתרה וכל
שוחררו.
י־התערבותה של המשטרה בצד
י החברה הישראלית, אינה מעידה
״־זולימה ממנו עין לגמרי. בתיאוריהם
וכתובותיהם של

^ סואלים בארץ, והיא מק־על
הנעשה בחברה זו.
׳ מספר ניסה אחד מחברי ה־
1בכיזזן של העלאת הצעת־חוק
ת ההומו־סכסואליות מגדר עבירה
!פי שכבר נעשה במספר מדינות
|־נמרק, שבדיה והולנד.
ור מראש כי בגלל התנגדות החיות
וחברי הכנסת הדתיים ממפ־יות,
תיפול ההצעה. הרעיון נגנז.

הסעירים והזמגיים

,ה הליבראלית של המשטרה,
ו למצב שהיה קיים בתקופת התפתחויות
שונות בחברה היש־ניאו
בשנים האחרונות למצב שבו
־,ומו־סכסואלית אינה עוד בגדר
ישי־אינטימי של בעלי הנטיה בל־יצאה
מהתחום המוצנע של חדרי-
הרחוב, לפרהסיה, ובעוד שקודם
תופעה זו ענין שבינו לבינו, אפ ה עתה כעניין שבינו לבינם.
בלבד שנוצרו חברות הומו־סכסו־ועפות,
הקולטות כל הזמן חברים
1לא שנוצר קשר בין החברות
ן. במצב השורר כיום יכול כל
אלי להשיג ידיעות׳ וקשר אל כל
יי^ינו האחרים בארץ. מלבד המי
בתוך הארץ, הוקם גם קשר
.ההומו־סכסואלים בישראל הפכו
נינטרנציונל ההומו־סכסואלי.
י המחתרת בארץ ניתן לחלק ל־צות
עיקריות:
עילים — אלה הבאים בקביעות
מפגש ידועים ומופיעים בגלוי
!ומדסכסואלית ובמסיבותיה. אלה
יוב חברי המחתרת בשמם או ב־
1רבה מהם, וביחוד לאלה הנוטלים
פסיבי במגע, יש שם־תואר של
נשי מקובל בעיקר בקרב ההומו-
?עולי רומניה. גבר ששמו אלי
י, יוסף — ג׳וזפינה, וכו׳).
! סתת רי ם — קבוצה זו כו־ולה
שאינם מעוניינים לתת פומבי
ההומו־סכסואליות, בעיקר מ־מדם
החברתי. הם אינם מופיעים
המפגש, אלא עורכים היכרויות

דרך ידידים, או על־ידי התקשרויות פרטיזניות
ברחוב או בקולנוע.
• הזמניים — זוהי הקבוצה הקטנה
ביותר. אנשיה הם לרוב בי־סכסואלים, כלומר
דו־מיניים, הבאים במגע עם נשים וגברים
כאחד. אלה יוצרים קשר חד־פעמי.
מלבד שלוש קבוצות עיקריות אלה,
קיימות כמה קבוצות משנה:
• הזוגות — גברים החיים ביחד. הקשר
בין אלה אינו מיני בלבד, אלא הופך
לקשר נפשי עמוק. אף אחד מבני הזוג לא
יבגוד בחברו ולא יבוא במגע עם גבר
אחר, כל זמן שהוא חי עם בן־זוגו. בין
הסטודנטים באוניברסיטה העברית בירושלים
מוכרים שבעה זוגות קבועים כאלה.
כן מפורסם בירושלים זוג החי יחד זה
עשרים שנה.
מעטים מבין הזוגות עוברים לחיות בדירה
אחת. בדרך כלל הם נושאים במשותף בקיום
המשפחה הגברית. אולם ישנם גם
מקרים בהם מקיים אחד מבני הזוג את
חברו. ידוע מקרה של סטודנט לרפואה
בירושלים, שחי כל שנות לימודיו באוניברסיטה
על חשבונו של דוקטור ירושלמי.

שבר צמוד דיצאניות

ך * סגורים -אלה החיים ב חמ|
רות קטנות, הנפגשות דרך קבע. בני
הזוג בתוך החברה מתחלפים, אולם רק
לעיתים רחוקות׳ ניתן למישהו מבחוץ ל־הכנס
אליה. הסגורים נוהגים לערוך מסיבות
קבועות, ההופכות לאורגיות, בהן
משתתפות גם לסביות.
• המקצועיים — המכונים בפי ההומו־סכסואלים
״אחד של כסף״ .אלה מוכרים
את עצמם תמורת תשלום. עליהם נמנים בעיקר
צעירים שהתנסו במגע הומו־סכסואלי,
למרות שאינם כאלה מטבעם, ומצאו בכך
מקור לרוזחים קלים, וגם עבריינים שהגיעו
להימו־סכסואליות בעת שישבו בבתי־כלא.
אלה מוכרים בדרך כלל את שרותיהם לתיירים
ולזקנים. המחיר הוא צמוד למחיר
היצאניות — כיום 10ל״י.
כדי לקיים קשר הדוק בתוך המחתרת ואפשרות
לשיחה מבלי שאדם שלישי, שאיננו
הומו־סכסואלי, ידע במה המדובר,
נוצר קוד מיוחד, בו משתמשים בעיקר אנשי
הקבוצה הפעילה. אמנם קוד זה הינו מצומצם
למדי, אולם הוא מאפשר ליודעיו
להבין האחד את השני.
לדוגמא: שטריק — פירושו מקום המפגש
הקבוע, שהוא המרכז לפעילים בכל
עיר. כזה — פירושו אחד מהחבורה, הומו.
מסתובב — כינוי לאחד שנוטל את החלק
הפסיבי במגע. זונח — בעל הופעה נשית
ומתנהג כאשה.
לפעמים משתמשים ההומוס גם בכינויים
המקובלים בארצות׳ אחרות, כמו שוול —
כינוי להומו בגרמניה; פליקר — הכינוי
בהולנד; מאנצ׳י — הכינוי ברוסית —
מאפס — בצרפת ואמפטרה — באיטליה.

מספיק מבט כעיניים
אדם הנורמלי מאמין בדרך כלל כי
1 1את ההומו־סכסואלי ניתן לזהות בנקל.
הנחה זו היא מוטעית מיסודה. מספרם של
של ההומוס שניתן לזהותם בתור שכאלה
לפי התנהגותם הנשית, גנדרנותם המופרזת
או תסרוקתם, הוא מועט יחסית. מיעוט
זה של ה,,ברורים״ יצר את הדעה
המוטעית שההומו הוא מין אנדרוגינוס חיוור
פנים ובעל עור חלקלק, המתלבש במחלצות
צבעוניות, צובע את ציפורניו ולפעמים
אף משתמש באודם.
רוב רובם של ההומוס מתנהגים, מתלבשים
ונראים ככל האדם. אף על פי כן
ישנן דרכים בדוקות לפיהן יכול הומו
אחד להכיר בנקל הומו שני.
לפני מלחמת העולם השניה היו שני סימנים
נפוצים מאוד, מעין הסמל המסחרי
של ההומוס — הצבע הסגול, והכנסת קצה
צוזארון החולצה לתוך לולאת הכפתור העליון•

כיום
קיימים בכל ארץ סימנים מיוחדים:

החוק מונער שיה
בארצות־הברית -י -ליקוק השפה העליונה;
בדרום אמריקה — קיפול נוסף של חפתי׳
המכנסיים; באנגליה — שילוב ברך על ברך
תוך נענוע הרגל; באיטליה — הנעה של
דש המעיל; בגרמניה — שילוב אצבעות
הידיים תוך כדי טפיחה בכוהנים זה בזה.
סימני היכר אלה אינם מקובלים בארץ.
הסביר הומו ישראלי את צורת הקשר בארץ
:״כאן פשוט מסתכלים זה לזה בעיניים.
כאשר תופשים את עיני האדם השני,
מחייכים. אם הוא מבין את הרמז
מתפתחת, בדרך כלל, שיחה. וזה הסימן.״
אולם השיטה המקובלת והפשוטה ביותר
למציאת בני־זוג היא ביקור במקום המפגש
הקבוע. חזקה שכל מי שנמצא במקום
זה הוא הומו בעצמו.

מקום ברי נשים
ף* ארצות אירופה נפגשים ההומו־
_ 1סבסואלים במועדונים מיוחדים ובבתי־קפה.
באנגליה, למשל, קיימים מועדונים
מכובדים, אליהם מתקבלים בהמלצת שלושה
חברים, ודמי־החבר בהם הם 25 לירות
שטרלינג לשנה. בהולנד קיימים מרכזים
מיוחדים המוכרים בשמות: סי.או.סי ו־די.אי.קיי.
בדנמרק אפשר לפנות לשוטר
ולשאלו היכן מקום־המפגש והוא משיב
ברצון, כמו לבקשת כל כתובת אחרת.
בכל אחד ממקומות־מפגש אירופאים אלה
קיים אלפון מיוחד, בו מצויינים מקומות־המפגש
של ההומו־סכסואלים בכל ארץ וארץ.
מזה כמה שנים מופיעה גם ישראל
בספרי כתובות אלה. הכתובות הרשומות
של ישראל בספרים אלה הם: הטיילת של
תל־אביב, מתחת למלון דן ושדרות רוטשילד.
׳ואמנם,
בתל-אביב קיים מקום־המפגש הגדול
ביותר בארץ — הטיילת. לפי הערכתם
של ההומו־סכסואלים המבקרים במקום,
מסתובבים שם כשלוש־מאות ״פעילים״.
אפשר לראות אותם שם מדי ערב, אולם
במיוחד הומה המקום בערב־שבת ובמוצאי־שבת,
שעה שמגיעים האורחים מערים
אחרות וביחוד מישובים קטנים, בהם לא
קיימים מקומות־מפגש. על אלה נמנים בעיקר
חברי קיבוצים וישובים כפריים•
נשים כמעט ואינן בנמצא. לפעמים נקלע
לשם זוג המחפש רומנטיקה ובדידות, סבלי
דעת שהמקום החשוך רוחש בני־אדם. אלה
ממהרים להמלט. לעיתים רחוקות נקלעות
לשם כמה יצאניות המקוות למצוא לקוחות
מבין אלה שלא הצליחו למצוא בן זוג
גברי. אולם לרוב שולטים פה הגברים.

בוילות ובצריפוגים
* *6ם, בטיילת, הוא מקום בורסת ה־

אהבה הגברית. הם עומדים בחבורות,
משוחחים, מעשנים. לכאורה, סתם חבורת
אנשים שיצאו לשאוף רוח־ים צחה. אבל
תוך כדי שיחה מתחילים הפלירטים הגבריים
לנבוט ולאט־לאט הולכת הטיילת ומתרוקנת.
לאט־לאט עוזבים אותה — בזוגות.
אם מגיע למקום טיפוס חדש ולא מוכר,
ימצא תמיד מישהו שיגש אליו ויפתח בשיחה,
בשיגרה המקובלת של :״סלח לי,
מה השעה?״ או ״איזה ערב קר!?״
ערבי־ששי מוקדשים, בדרך כלל, למסי־בות.
אלה נערכות׳ בין בחדרים או צריפים
עלובים בין בוילות מפוארות בצפון תל־אביב
או רמת־גן, לרוב במקומות קבועים.
בתל־אביב מפורסמים בעיקר הוילה הפרטית
ברמת־גן של פרוון ידוע, שם נערכות
מסיבות במיטב המסורת האקסיסטנציאליס־טית
עם משקאות, ריקודים ואורגיות, ובביתו
של מי שהיה סגן־אלוף בצה״ל וסולק
בשנת 1954 כשנערך טיהור הצבא
מהומו־סכסואלים.
בחיפה קיים המרכז השני בגודלו, הפונה
כמה עשרות חברים בלבד. שני הטטרי?׳*
שלהם הם בגן־בנימין ובגן־הזכרון, מול
בנין העיריה. גן־הזכרון משמש בעיקר
מקום מיפגש ליוצאי הונגריה ורומניה וכן
למלחי האוניות הזרות (בעיקר בריטים,
הולנדים ותורכים) ,שהצטיידו עוד באירופה
באינפורמציה על המקום.
השטריק של ירושלים, בו נפגשים בדרך
קבע ב־ 30״פעילים״ הוא בגן־העיר שממול
לכנסת, ברחבה מעל בית־הספר ״חורב״.
שטריק אקסקלוסיבי יותר, המיועד לשעות
היום בלבד, הוא השביל המחבר את בנייני
האוניברסיטה מבנין מייזר עד בנין קפלן,
והוא מיועד לסטודנטים בלבד. הסטודנטים
מהווים קבוצה בולטת למדי בקרב חברי ה־
(המשך בעסוד )20

אמנות

ב מדינה
(המשך מעמוד )10
לחזור לעבודתם בשקט. הם זכרו את הי
תקרית הקודמת, כאשר התנפצו קרונות בתחנת
מצדה.
השבוע, לאחר התקרית הנוספת והפא־ניקה
שנתעוררה סביבה, התברר ללא ספק
כי שינוי משטר אינו מוליד אחריו בהכרח
שינוי מזל. גורל הביש ממשיך לרדוף את
הנומלית, שעשוע טיפוחיו של אבא חושי.
תולדות הדים חוזרים

דוד ואביגיל
הם גיבוריו הראשיים של סיפור
תנ״פי מאד ידוע. הם גם גיבוריו
הראשיים של הסרט ״נעורי המלך
דוד״ ,המוקרן החל מהשבוע
בקולנוע ״תמר״ בוגל־אביב ובקרוב
בקולנוע ״ארמון״ בחיפה
ו״תל־אור״ בירושלים.
ג׳ף צ׳נדלר מופיע כדוד בסרטו
האחרון שהוסרט לפגי מותו (על רקע
הרי ירושלים) .זהו סרט אדירים,
הזהה עם הסיפור התנ״כי.
הורג־גלית ושנוא־שאול הולך דוד
בסרט, כבספרי שמואל, לא רק מחיל
אל חיל, כי אם גם מאשר. לאשה.
ממיכל לאביגיל (ברברה שלי, בתמונה
למעלה, עם דוד — ג׳ף צ׳נדלר).
בסרט צבעוני אדיר מועלה סיפור
הגבורה והאהבה התנ״כי, עם צוות
ראשון במעלה, משך שעה ושלושת
רבעי השעה, שהם כולם מתח, עניין
ותולדות אהבות גדולות.

1. 000.000

ח לו

״עץ־ה׳זית״ ,מפעל השמנים והסבון
הדינמי והמתפתח בקרית־אריה, יכול
לזקוף לזכותו הישג נוסף עם סיכום
שנת : 1961 אשתקד עבר מחזור הי צור
של המפעל את המיליון דולר
וע״י כך נעשה גם ״עץ־הזית״ חבר
במועדון ה״מליונרים״ הכולל את
חשובי היצואנים במדינה.
החידוש ביצוא שמני המאכל היה
במשלוחם לא רק באריזה סגורה, אלא
גם ב״תשפוכת״• חלק ממטעני היצוא
היה מיועד לארצות אירופה וביניהן:
גרמניה, בריטניה, הולנד, יוון וקפרי סין•
חלק אחר עבר דרך נמל אילת
אל אביסיניה, מאוריציוס וסינגפור.
במקביל להישג הנ״ל, הוסיף ״עץ־
הזית״ ,יצרן שמן ״אקסטרה״ 0.1 ( .
וסבון ״אוליביה״ סעיף חדש לרשימת
מוצרי היצוא שלנו והוא: לציטין.
חומר יסוד חשוב זה לתעשית המזון
היה מיובא עד כה מחו״ל. עם הפקתו
ע״י ״עץ־הזית״ כשלב לואי בתהליך
ייצור השמן, הפכה ישראל לארץ
המייצאת לציטין. חלק הארי מיצוא
זה נועד לשוק הבריטי.

נכה צמוד לעגלת גלגלים ישב בפתח
בית־המשפט המחוזי בתל־אביב. יעקוב אל־הדיף
— האיש שבגללו פרץ מרד ואדי
סאליב לפני כשנתיים וחצי — בא לתבוע
את פיצויו.
ללא הצדקה חוקית. פרקליטו של
אלחדיף, עורך־הדין התל־אביבי צבי לידסקי,
גולל בכתב התביעה את פרטי המקרה,
בעקבותיו הפך מרשו נכה לחלוטין.
הוא האשים את השוטרים בשימוש בנשק
ללא הצדקה חוקית.
״בעקבות המקרה,״ אמרה התביעה ,״נשללה
מן המבקש אפשרות לפרנס את עצמו,
והוא תובע פצויים המסתכמים בסך של
209 אלף לירות.״
רשם בית־המשפט, בפניו הוגשה בקשה־בדרך־המרצה
לדחיית תשלום אגרת המס
על תביעה זו, קיבל את הסכמת המדינה,
שהיא גם נתבעת מספר ,1לדחות את
תשלום האגרה על סך 100 אלף לירות.
כאשר קיבל השבוע עורך־הדין החלטה זו
— הוריד את גובה התביעה למאה אלף
לירות — היה ברור כי הדי היריה הגורלית
בבית־הקפה שבואדי סאליב, יתגלגלו
עתה מחדש באולמו של בית־המשפט ד,מ־ח־זי
בתל־אביב.
תיאטרון הקידמה מול השמרנות
משפט הקופים (הבימה; מאת ג׳רום
לורנס ורובוט לי; בבימוי יוליוס גלנר)
הוא מחזה המתיימר להציג את הדרמה הנצחית
של המאבק בין הקנאות לסובלנות
ובין השמרנות לבין הקידמה.
מאבק זה מועלה על הבמה באמצעות
אפיזודה משפטית שאירעה ב־ 1925 בעיירה
דייטון שבטנסי. בעיירה זו הועמד למשפט
מורה לביולוגיה על שהורה לתלמידיו
את תורת האבולוציה של דרוזין. תורה הקובעת
בין השאר שהאדם התפתח מהקוף.
עד מהרה הפך משפט זה למוקד התמודדות
ציבורית בכל ארצות־הברית.
כתובע התיצב מתיו הריסון בריידי,
אחד המנהיגים הפוליטיים הידועים ביותר
באותה תקופה. לעומתו ייצג את הסניגוריה
הפרקליט הממולח ביותר בארצות־הברית
— הנרי דראמונד.
אמנם במשפט עצמו נמצא המורה חייב,
אולם נענש בעונש סמלי בלבד, דבר שנחשב
כנצחון מזהיר של הסניגוריה.
גם הסובלנות. המחזה, שחלקו עוסק
במה שהתרחש בבית־המשפט וחלקו מתאר
את האוירה שהשתררה בעיירה, מוסיף
לתמונה עוד כמה קונפליקטים: אהבתה של
בת הכומר (דליה פרידלנד) למורה הכופר
עתתות צילומים באפרה
חשכה מוחלטת שררה סביב בית־העם
בירושלים, בו נערך משפט אייכמן. משמרות
השוטרים העירניות נעו לאורך גדר הברזל.
אולם פרט להם היה אדם ער נוסף
בסביבה, שעמד על גג ביתו, מול בית־העם.
צלם העתונות הירושלמי, וזמר בראון,
הדיר עצמו משינה, מזה כמה לילות, במטרה
להנציח את רגע העברתו של אייכמן
לבית־הכלא ברמלה.
האשמה ומחמאות. כעבור כמה לילות
הגיע הרגע המקווה. בשעה אחת אחר
חצות תיקתקה מצלמתו של בראון, קלטה
את דמותו של אייכמן המוצא מבית־המשפט
אל תוך המכונית שנועדה להעבירו לכלא.
אולם הצלם המוכשר — אשר הורחק
בזמנו מאולם בית־המשפט אחרי שהצליח
לצלם בטלסקופ את הרשימות שערך
אייכמן בתאו — לא הצליח להגשים את
משימתו במלואה. למרות שצילם ללא בזק,
הבחינו בו השוטרים, החרימו את הסרט.
השבוע קיבל בראון שתי הודעות מהמשטרה•
האחת: הודעה על תביעה משפטית
שתוגש נגדו בעקבות הצילום, ואילו השניה:
מחמאות על הצילומים המצויינים
שפותחו, בינתיים, במעבדת המשטרה.

ד ר כי חיים
לוליטה במוניח
קול הצעקות, שבקע מהמונית, הזעיק
את השוטר. כשהגיע למכונית, ראה בתוכה
גבר כבן 30 ונערה בת 17 מתקוטטים.
״מה קרה?״ שאל השוטר ,״הוא נטפל
אליך?״
״לא!״ ענתה הנערה בבכי ,״הוא בעלי!״
״אני לא רוצה לקחת אותה בטקסי שלי,״
הודיע הגבר־הנהג ,״שתצא ותסע עם מישהו
אחר, אני לא רוצה אותה פה!״
לאחר שיכנוע קצר יצאה הנערה מהמונית,
כשבידה דמי־הנסיעה לביתם ברחובות. ה־בעל־הנהג
המשיך באותו כיוון — לבדו.
למחרת בבוקר כבר היתד, הנערה עם
אביה אצל עורך־הדין אלישע שיינבוים ב־תל־אביב
:״אני רוצה להתגרש מבעלי,״
אמרה לו. היה זה סיומה של פרשת לוליטה
רחובותית נוספת.
אהבה חותכת. ההיכרות הראשונה
בין הנערה הצעירה מהמושבה הדרומית
והגבר, המבוגר ממנה בשלוש־עשרה שנים,
החלה כמו כל היכרות בין צעירה חובבת־טרמפים
וגבר בעל הגה.
השניים נפגשו בנסיעות התכופות בכבישי
הדרום, כשהצעירה בת ה־ 15 הסכימה ל־
(המשך ב ע מו ד )22

ידין ובובות ה״קאראגיוז״
קאראקוז סביב קאראגיח —
(יהודה אפרוני) והידידות האישית בין
הסניגור (שמעון פינקל) לקטיגור (שרגא
פרידמן) ,שקדמה למחלוקת ביניהם. אולם
בעיקרו מניף המחזה את דגל הסובלנות,
מטיף לחרות המחשבה ולדו־קיום של הדת
והמדע.
מגרעתו הגדולה של המחזה היא בהצגת
ההתנגשות באור של גיחוך. ויוליוס (חלוס
ליל קיץ) גלנר, דוזקא הבליט גישה מיוחדת
זו. מאחר שנושא ההתנגשות, מבלי להתחשב
בסמליות שבו, רחוק מלגעת כיום ללב
הצופה, הרי שהיסוד היחיד המושך בו
מבחינה דרמתית הוא האפשרות הבלתי-
מוגבלת לחצי תריסר שחקנים לפחות להפגין
כשרון משחק.
אפשרות זו נוצלה בהבימה במלואה. שמעון
פינקל נראה כאן בתפקידו הטוב ביותר
בשנים האחרונות, אם לא בכלל. שרגא
פרידמן מצטיין כרגיל, ושלמה בר־שביט,
בתפקיד העתונאי הציני המכסה את המאורע,
מזרים מידה רבה של חיות לבמה. התפקידים
המשניים מבוצעים כראוי, כשהבו־לטת
מכולם היא דליה פרידלנד.
אלא שלרוע המזל הועלה המחזה בגיר־סתו
הקולנועית (יירש את הרוח) לא מזמן
בארץ. מכיוון ששם ניצלו את אפשרויות

המשחק שחקנים מעולים יותר מאלה הנמצאים
בהבינזת (ספנסר טרייסי ופרדריק
מארטש) ,נשאלת השאלה: לשם מה צריך
צופה, שאינו מעוניין בהשוואה בין שתי
הנוסחות, לראות את המחזה ולא את הסרט?
הקאראקוז קאראקוז הוא ביטוי מזרחי אופייני, המקובל
גם בארץ, הבא לציין מאורע או
מעשה שהגיחוך שבו מגיע לשיא. השבוע
נערך קאראקוו סביב מחזה הנושא כמעט
אותו שם: קפיטן קאראגיוז.
העתונים לא פסקו מלכתוב על כך. נציגים
דיפלומטים ופקידים של משרד־החוץ
התרוצצו בבהלה, אנשי המועצה לביקורת
סרטים ומחזות התכנסו נבוכים לישיבות
מיוחדות. אלא שכל המהומה אירעה על לא
מאומה.
כל הפרשה החלה ברגע שהתיאטרון הקאמרי,
העומד להעלות את המחזה, שנכתב
בידי מחזאי שוויצי צעיר, לואי גולי, מצא
לנכון, להזמין להצגת הבכורה את הנציג
הדיפלומטי של יוון בישראל, מאחר שעלילת
המחזה מתרחשת ביוון.
כאן התערב נספח העתונות של הנציגות
היוונית בישראל, יהודי ליטאי ותיק בארץ
בשם סולומון יצחקי, ביקש לקבל את המחזה
לקריאה, על מנת להסביר לנציג את
תכנו לפני ההצגה. הנספח התגלה כקנאי
מאוד לכבוד יוון. הוא מצא בשתי רפליקות
במחזה משום פגיעה ביוונים פנה למשרד
החוץ בתביעה להוציאם מהמחזה.
כך התפתחה מהומה רבתי על ענין אבסורדי,
כשהתיאטרון הקאמרי עומד על זכותו
לא להשמיט קטעים מהמחזה ולא להיכנע
ללחצים המופעלים עליו, שכן עלול הדבר
לשמש תקדים מסוכן.
ח״עין השחורה׳ .בתוך המהומה,
שהיקנתה למחזה פרסומת יקרה מפז נשכח
המחזה עצמו. זהו סיפור התפוררותו של
בית, ביתו של הקפיטן בדימוס קאראגיוז
(יוסף ידין) ,המתמוטט אחרי שבעליו נותן
מחסה לצעיר יווני. זה הורג את מפקדו,
אותו הוא מאשים באחריות למות אביו במלחמת
האזרחים היוונית שלאחר מלחמת
העולם השניה.
במרכזו של המחזה, שאינו יומרני כלל,
עומדת דמותו של הקפיטן. דמות עממית,
אוהבת חיים שאינה כבולה למוסכמות החברתיות.
תושבי השכונה היוונית הם שהדביקו
לקפיטן את הכינוי קאראגיוז —
כינוי תורכי שפירושו המילולי הוא ״עין
שחורה״ .לואי גולי שאל את השם ואת
הדמות מדמותו של הגיבור הראשי בתיאטרון
הבובות הפופולארי בתורכיה, שעל שמו
נקרא גם התיאטרון: תיאטרון קאראגיוז.
בתיאטרון זה, שיש לו רפרטואר קבוע
של כשלושה תריסרי מחזות קצרים, מופיעות
דמויות עשויות קלף צבעוני מאחורי
בד, כשמאחוריהם מאירה מנורת נפט. בתוך
הדמויות נקוב חור קטן, בו ננעץ מקל בעזרתו
מהדקים את הדמויות אל הבד ומניעים
אותן.
בכל מחזות הקאראגיוז מופיעות אותן הדמויות,
כששני הגיבורים הראשיים הם
קאראגיוז וחאדג׳י ואט, שלפי האגדה היו
שני פועלי בניין עליזים, ששעשעו בבדי־חותיהם
את השולטן, והוצאו להורג אחרי
שהלה נפגע מאחת מהלצותיהם.
אמנם לפי מחזהו של גולי מצטיירת יוון
כסמל העולם השוקע, ארץ זקנה ועניה,
סחוטת מלחמות ומתפוררת, בה שולטים
העצבות והכיעור. אולם אם תיאור כזה
יש בו כדי לפגוע בכבודה של מדינה כלשהי׳
הרי שלהבא יצטרכו המחזאים לבחור
כמקום ההתרחשות של מחוותיהם את הירח׳
וגם זה, לפי כל הסימנים, לא לזמן

מאחורי ה קל עי ם
כולבו בערב אחד
לראשונה כארץ, יצויין ה־ 27 במרס
כיום התיאטרון הבינלאומי. בערב זה ייע־רך
באולם הבימה ערב התיאטרון הקלאסי.
הבימה תציג בערב זה קטעים מתוך אותלו
ומדיאה; הקאמרי יציג קטעים מהלילה ה־, 12
׳הקמצן, האדרת ומרי סטיוארט; האהל את
נשי וינדזור העליזות וגם הוא באצילים,
ואילו החושיטרון יציג קטע מתוך אילוף
הסוררת. את הערב מארגן האיגוד הישראלי
לתיאטרונים.
העולם הזה 1278

ס שדט
איגו־ן ף
הארימ• •הלום בבאסה
מופע הספורט הבודד היקר ביותר שנערך
אי־פעם בארץ, עומד להתקיים ב־איצטדיון
באטת ביפו, באמצע חודש מאי.
יהיה זה גם המופע הראשון בעל חשיבות
בינלאומית: ההתמודדות על תואר
אלוף־אירופה באיגרוף, במשקל תרנגול,
בין היהודי הצרפתי אלפונז האלימי לבין
אלוף בלגיה, פייר קאזמינס.
הוצאות ארגון מופע זה מסתכמות ב־
120 אלף ל״י. הוא יאורגן על־ידי אהד מ־אמרגני
האיגרוף בעלי שם עולמי —
היהודי הלונדוני ג׳ק סולומונס, שהגיע השבוע
ארצה כדי להכשיר את הקרקע.
אולם קרב חשוב זה לא היה נערך אף־
פעם בישראל לולא שגעונו של צעיר תל-
אביבי בשם אריה פיין 26 אריה, בעצמו
מתאגרף מגיל ,14 ניסה כבר לפני שנים
מספר לארגן קרב מקצועי בארץ, בין המתאגרף
היווני תאקי לבין דויד עובד.
אז נכשל המבצע כיוון שהצבא סירב לשחרר
את עובד. מאז הספיק פיין לצאת
לסיור קצר עם מתאגרפים ישראליים לאירופה,
חזר, גילה כשרון זימרה והחל
להופיע עם זמר אחר בתור צנזד הנוודים.
את הכסף שהרודיח בהופעותיו אלה השקיע
בעסקי חקלאות. כאשר הצטברו רודחיו
לסכומים רציניים, החליט לחזור לאהבתו
הישנה — האיגרוף.
יפו הכיפה את תוניס. יחד עם
שופט האיגרוף הידוע, סולומון אדיר, יצא
פיין ללונדון, שם הציע לסולומונם לארגן
את הקרב האלימי־קאזימנס בישראל. הוא
היה מוכן להשקיע את מחצית ההוצאות.
קרב מעין זה מוצע למכירה במכרז
על־ידי התאחדות האיגרוף האירופית. הפעם
השתתפו במכרז ערים בבריסל, פאריס
ותוניס סולומונס הציע את תל־אביב. למרות
שהתוניסאים הציעו סכום גבוה יותר, זכה
סולומונס במיכרז.
אם עד כה לא נערכו קרבות כאלה בארץ,
סבור פיין, הרי זד, רק משום שלא
היתד, זירה מתאימה בגודלה, שתקלוט קהל
העשוי לכסות את ההוצאות. חידושו של
איצטדיון באסה, בו יהיו 20 אלף מקומות,
פתר את הבעיה. סולומונס ופיין מקווים
שאמנם יבואו 20 אלף צופים. מהם יהיו
כארבעת אלפים תיירים שיבואו לארץ
במיוחד כדי לחזות במאורע.
כדורונל תקיצו!• במעצר
על מגרש הכדורגל של מכבי נתניה בכו
כולם. אוהדי הקבוצה הנתנייתית, המזדנבת
בתחתית הליגה הלאומית, בכו מרוב אושר
על שהקבוצה הצליחה סוף־סוף, אחרי 13
משחקים בליגה, להשיג את נצחונה הראשון.
אוהדי הקבוצה היריבה, בני־יהודה,
בכו מצער, לא כל כך בשל ההפסד (,)0:2
שהוא כשלעצמו מכאיב לקבוצה שהיוותה
את הפתעת העונה, טוענת עדיין לכתר האליפות.
לצערם היתד, סיבה נוספת.
אכל כשכונה. מה שהרס את המוראל
של קבוצת בני־יהודה היה העדרו של הקיצוני
הימני של הקבוצה, אברהם (״ברה״)
הוא היהכלוא בבית־הסוהר.
עבוד.
עוד ביום רביעי בשבוע שעבר השתתף
ברה, אחד הכדורגלנים המצטיינים בקבוצה,
השבועי. ביום חמישי בצהרים באימון הוא נעצר על־ידי המשטרה כחשוד בהחזקת
רכוש גנוב ומכירתו. התברר כי ברה,
העובד בחנות חשמל, קנה לפני זמן מה
20 מכשירי רדיו טרנזיסטור ומכרם. המכשירים
התגלו כגנובים.
לפני שנתיים התפרסם אברהם עבוד (,)26
כאשר הפך לכדורגלן היצוא המקצועני הראשון
של ישראל. הוא יצא לתורכיה, עמד
שם לקבוצת צמרתמקצוענית. להצטרף כעבור זמן קצר, אחרי שהסתכסך עם
אמרגנו, חזר לארץ כדי לקבל שחרור מוכדי
לשאת לאשר, את חברתו קבוצתו יפה. הוא נשאר וחזר לשחק בקבוצתו,
והפך אב לילדה. התחתן כשנעצר ברה לחקירה, מסר לחוקריו
מיד ממי קנה את המכשירים ולמי מכרם:
״לא ידעתי שהם גנובים,״ אמר. אולם המכה
האמיתית ניחתה ביום ראשון השבוע,
כאשר אחד מעתוני־הערב פירסם בטעות
כאילו השתייך ברה לכנופיית־הפורצים עצמה.
בשכונת־התקוזד, התפללו אוהדי בני־יהודה
שהפרשה לא תמוטט את הקבוצה.
העולם הזה 1278

סוגריה שר קבוצה כני שהיא משתקפת ער פני שחקניה(1ל 1ו. בכד. גודדשט״ן ונ חסם.
מה קרה למכבי תל־אביב?
זו היא השאלה המרחפת מאז תחילת
עינת הכדורגל הנוכחית בין רבבות האוהדים
הנלהבים של ספורט זה. לרבים מהם
היתה זו תעלומה: אחת מקבוצות הצמרת
של הכדורגל הישראלי, מי שהיתה קבוצת
הייצוג מספר אחד של ישראל, קבוצה שזכתה
בתולדותיה באליפויות ובגביעים יותר
מכל הקבוצות האחרות גם יחד, הגיעה
למצב בו היא נלחמת על מקומה בתחתית
הליגה, במאמץ נואש לא לרדת לליגה א׳.
לאלפים אחרים לא היתד,זו תעלומה
בלבד, אלא טרגדיה ממש. עבורם מתחיל
הכדורגל ומסתיים עם מכבי תל־אביב. הם

היו במכבי תל־אביב יותר כוכבים מאשר
בכל קבוצה אחרת, היתה לו השפעה יתרה
עליה.
אולם המשבר נוצר בשנתיים האחרונות.
ותיקי הקבוצה, שהחזיקו אותה ברמתה
הגבוהה, הגיעו לסוף הדרך. היה צורך
בעירוי דם צעיר וטהור. לצורך זה צריכים
היו קברניטי הקבוצה להשלים עם
ירידה לתקופה של שנתיים, כדי שבזמן
זה יוכלו להקים קאדר חדש, שיוכל לפאר
את שם הקבוצה מחדש.
אלא שהשאיפה להשגת כתר האליפות
ולנצחונות בכל מחירסינודרה את עסקני
הקבוצה, שהמשיכו לדהור בעגלה בעזרת

נאר, שנזרק מהפועל פתח־תקוזה בשל התנהגותו
בעת הטורניר בניו־יורק, הוא אולי
מאמן מקצועי טוב. אולם גם הוא, כזר,
תלוש מהווי הקבוצה ומהמתרחש בה. הוא
מתאים, אולי, לקידום קבוצה קיימת, אך
לא ליצירת קבוצה חדשה.
הצרות האמיתיות התרגשו ברגע שיותר
מדי רופאים החלו להלעיט את הקבוצה החולה
בסוגים שונים של תרופות. את התשלום
בעד האימונים העלו משלוש ל״י
לשבע ל״י. לעומת זאת הפסיקו את הארוחות
המשותפות אחרי המשחקים. אחר־כך
חזרו וחידשו אותן. הנהיגו הליכה משותפת
לבית־מרחץ אחת לשבוע, אולם לא הטילו

11 המיואש
הולכים לחזות רק בהופעותיה, וכאשר
התדרדרה, נטשו את מגרשי־הכדורגל.
בין אלה נמנים כדורגלנים לא מעטים
מקבוצות צמרת אחרות. אלה גדלו בצל
תהילתה של קביצת הפאר של מכבי. בשבילם
שמות כמו שייע גלזר, יוסף גולדשטיין
או נח רזניק, הם שמות של אלילים,
שתמיד ראו זכות לעצמם להתמודד עמם.
לא מעטים הם הכדורגלנים מהקבוצות היריבות
הטוענים בגלוי ,״כואב לי הלב
לעלות ולשחק נגדם.״

כולם כירידה

ף־ן ופעות שד ירידה בקב צות כדו!
4רגל מעולות הן תדירות ביותר. כל
קבוצה, גם הטובה ביותר, עוברת מדי פעם
בהכרח תקופת משבר, בה היא מפסידה מעט
מזהרה. זוהי, בדרך כלל, התקופה של חילופי
המשמרות. היא נמשכת כשנתיים שלוש,
ואז חוזרת הקבוצה למקומה הטבעי.
אולם המשבר העובר על מכבי תל־אביב
אינו מסוג משברים אלה. המדובר לא בחולשה
טבעית, אלא בשקיעה פתאומית.
יש המנסים להסביר תופעה זו בעליית
רמתן של הקבוצות האחרות בליגה הלאומית.
אולם אין טענה מסולפת מזו.
האמת היא שרמת הכדורגל הישראלי,
כפי שהיא משתקפת במשחקי הליגה בעונה
האחרונה, ירדה בצורה מדהימה. אם אין
יציבות כלשהי בקבוצות כמו הפועל פתח־תקוה,
חיפה ותל־אביב ומכבי חיפה, אם
הקבוצות המובילות בטבלה הצליחו לצבור
ב־ 14 משחקים רק 18 נקודות — הרי אלה
סימפטומים מדאיגים. מעולם לא היה בליגה
מצב כזה. קבוצות הצמרת צברו תמיד למעלה
מ־ 75 אחוז מהנקודות האפשריות.
אבל דווקא לאור ירידת הרמה הכללית,
מהווה ירידתה של מכבי תל־אביב, טרגדיה
חמורה פי כמה.
מה הם הגורמים לתופעה זר?
האווירה הכללית, שפשטה בכדורגל הישראלי
בשנים האחרונות, פגעה בקבוצה זו
יותר מבכל קבוצה אחרת. התופעה של
התבלטות שחקנים במקום התבלטות הקבוצה,
של חתירה להשגת מקום בנבחרת במקום
השאיפה להצלחת הקבוצה והמקצוענות
הסמויה, היו החיצים הראשונים שפגעו בגוף
הקבוצה. מכיוזן שבתחילת התהליך

הסוסים הקשישים, מבלי לאלף את הסוסים
הצעירים ליעודם.
הקש ששבר את גב הגמל היה מסע הקבוצה
לטורניר הכדורגל בניו־יורק, בקיץ
אשתקד. מכיוון שהמסע היה משותף עם
הפועל פתח־תקוזה, וממכבי יצאו רק 11
שחקנים, נפגעה הקבוצה קשות. הצעירים,
שלא צורפו למסע, פרשו, הצטרפו לקבוצות
אחרות, או נשברו ברוחם. בין אלה שנסעו
פרצו מריבות, שהסתיימו בברוגז שנמשך
עד לזמן האחרון.
שחקני מפתח כמו שייע גלזר • ,יוסף
גולדשטיין, או פלשל, לא דיברו ביניהם,
עיינו איש את רעהו. גם העובדה שמכבי
תל־אביב, היא אחת הקבוצות הבודדות בה
משחקים ארבעה דורות בצוותא הביאה לחידוד
היחסים בתוך הקבוצה, למריבות
תמידיות בין הותיקים, החוששים שעומדים
לרשת אותם, לבין הצעירים הטוענים
שלא נותנים להם הזדמנות להתקדמות.

הכדורסל לעזרתהכדורגל
ף ורם הרסגי נוסף היה ג׳ונגל העס־קנים
שליבלב מאחורי הקבוצה. קבוצת׳
הכדורגל של מכבי תל־אביב היא מחלקה
אוטונומית באגודה ששחקניה בוחרים בעצמם
את הועד המנהל אותם. האינטרסים
האישיים של השחקנים גרמו לכך שכל
קבוצת לחץ צירפה עסקן משלה. אותו
פירוד ואיבה ששררו בין השחקנים היו
קיימים גם בין העסקנים.
בתחילת העונה הנוכחית, כאשר התגלו
סימני המשבר הראשונים, בוטלה האוטונומיה
של מחלקת הכדורגל. אגודת מכבי
תל־אביב מינתה את יושב הראש שלה,
ברנרד ויינברג, לבום של הקבוצה. ויינברג
וחבר יועציו, שהחלו לנהל את הקבוצה,
הם אנשים עם הרבה רצון טוב והתלהבות.
אלא שלרוע המזל הם היו תלושים
מהמציאות של הקבוצה. שוב רצו להוכיח
את עצמם בנצחונות, רכבו על הסוסים
הוזתיקים. מצד שני חסרו ידע בנהול קבוצת
כדורגל, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה
חברתית.
אולם שגיאתה החמורה ביותר של ההנהלה
החדשה היתד, הבאתו של המאמן ההונגרי,
איגנאץ מולנאר, לאימון הקבוצה. מול־

זאת כחובה. לאחרונה אף העניקו מענק
נצחון בסך 50ל״י לשחקן. הכסף נאסף
בין האוהדים אחרי הנצחון על בני־יהודיה.
אולם שורש המחלה — היחסים האישיים
החמורים בין השחקנים — לא אותר. נמשך
המצב בו קובעים השחקנים הוותיקים מי
מהצעירים ישחק לצידם, ובשעת המשחק
היו גוערים בהם ומגדפים אותם בזילזול,
דבר שפגע קשה בכל שחקני העתודה הצעירים.
ככל
שנמשכה שרשרת ההפסדים, נמשך
הבלבול. הדברים הגיעו לידי כך שמאמן
קבוצת הכדורסל של מכבי, יהושע רוזין,
הוזעק כדי לשאת ״נאומי מוראל״ לפני הכדורגלנים.
בכל משחק שונה ההרכב. הסמכות
לקביעתו נדדה בין המאמן, ההנהלה
והשחקנים עצמם. לצעירים שלא הצליחו
במשחק אחד לא ניתנה הזדמנות שניה. כך
אירע ששחקנים צעירים, שעוד לפני שנה
שנתיים נחשבו לא רק כתקוות הקבוצה
אלא כתקוות הכדורגל הישראלי, שמות כמו
צפדיה, אהרונסקינד, בן־הרוש ואחרים, נעלמו
לגמרי מהתמונה.

ועדות הדוצלה
ך* משד שסועות מספר היה רושם

!״ שהמ שבר הוא זמני בלבד. אולם ההפסדים
הרצופים והמצב המסוכן בתחתית הטבלה
עוררו את העסקנים, הכדורגלנים והאוהדים
מאדישותם.
לפתע החלו להתארגן ועדות הצלה שהורכבו
משחקנים ועסקנים שהיו בקבוצה
בשנות העשרים, השלושים והארבעים. הקבוצה
התכנסה לפני שבוע לחשבון נפש,
בו נערכה סולחה בין היריבים, ובו לחצו
על כל אחד מאנשי הקבוצה לשפוך את
המעיק עליו באזני כולם. הורכבה ועדת
משמעת פנימית של הקבוצה והוחלט לבחור
בשבוע הבא בועד חדש.
יתכן שפעולות אלה יחיו את הקבוצה
עד תום הליגה. אלא שאז לא יהיה מנוס
מניתוח קיצוני להצלת חיי החולה: עירוי
דם צעיר והחלפת המאמן. נראה שאת מקומו
של מולנאר יתפוס אלי פוקס, המאמן כיום
את מכבי פתח־תקוזה.
אולי לא תחזור מכבי תל־אביב מיד
למקומה בצמרת. אולם יהיה אז סיכוי
לתהליך הבראה, איטי אבל בטוח.

הכל אודות הבננה

אנשים
יש קאווי<ור

הפרי המזין, הטעים והבריא,
הפרי הרצוי והמצוי בעיקר בחד שי
החורף, הפרי אותו אוכלים
בכל מקום, כל האנשים ובכל
הזמנים — הבננה.
רופאים אשר חקרו הרגלי אכי לה
של שבטים כושיים באפריקה
מצאו, כי בריאותם של הילדים
היתד. טובה והתפתחותם נורמלית
משום שקבלו כמויות מספיקות
של בננות, גם אם חסרו להם מזו נות
חיוניים אחרים• אין ספק כי
כל אמא יודעת ומכירה בערכה
התזונתי הרב של הבננה ולכן היא
רצה אחר ילדיה אך האם
נועדה הבננה לילדים בלבד?

גינות-השר
לבננה היסטוריה רבת־ענין, וה־היום
היא תופסת את המקום ה שלישי
בסחר העולמי במוצרי חק לאות
(אחרי הקפה והסוכר).
בארץ־ישראל ידוע על מטעי
בננות במאה ד.־ 9בעמק הפורה
שסביב הכגרת, אז קראו להם גי־נות־שר
(גינוסר) .המטעים הושמ דו
בעת הכיבוש הערבי והופיעו
שוב בתוך פרדסים ערביים בסבי בות
יפו לפני כ־ 60 שנה. הגידול
המודרני החל לפני 40 שנה בעמק
הירדן עם מטע של 3דונם. מאז
חלה התפתחות מזורזת, בעיקר
בשנים שלאחר קום המדינה.

גם ליוגוסלביה
22,000 הדונמים של מטעי הב ננות
מספקים כ־ 45,000 טון פרי.
עודפי השוק המקומי משווקים ל ארצות
חוץ, בעיקר ליוון, ליוגוס לביה
ולאיטליה.
בארץ משווקים מדי שנה 110
אלף טון פירות (פרט לפרי הדר)
ומעניין לציין כי הבננות מהוות
שליש מתצרוכת זו. אין זאת כי
למדו להכיר בערכה התזונתי הרב.
הבננה עשירה בחמרי מזון חיו ניים.
הן בפחמימות והן במינרלים
וויטמינים. היא מכילה חלבון, סי דן,
ברזל, נתרן, אשלגן, ויטמין
ועוד. למרות המצאות חמרים כה
חיוניים וכה רבים בבננה, היא
אינה מכבידה על מנגנון העיכול,
ולא עוד אלא שהיא מהווה מזון
חשוב בדיאטות שונות: במחלות
כבד, במחלות אולקוס והפרעות
מעיים.

עם דבש ולימון
בננות לאכילה חייבות להיות
בשלות לחלוטין. כתמים חומים
חייבים להופיע על הקליפה. אכילת
בננות בשלות י י אינה משמינה,
בארצות רבות נוהגים בבעות
כחלק מהתפריט העקרי׳ כד למשל
נוהגים בהאיטי, בהוואי ובגואט־מלה,
לטגן בננות בחמאה מטובלת
בדבש ולימון או בלימון ויין.
באוסטרליה נפוץ מאכל עממי
— בננות בסוכר בתוספת אגוז
קוקוס וחמאה עם קצפת.
בברזיל נוהגים לבשל בננה ב סירופ
ולהגישה עם גבינה לבנה.

במצב־ביש מאד היד. עלול למצוא את
עצמו שר־האוצר לוי אשכול, שעה שהגיש
את הצעת־החוק לתקציב הכנסת,
שעות ספורות בלבד לפני פתיחת הדיון.
מאחר שלפי התקנון יש להגיש הצעת־חוק
לפחות 48 שעות לפני פתיחת הדיון, כונסה
בחפזון ועדת־הכנסת, לאשר את המקרה
היוצא־מהכלל. בכל בניין הכנסת לא
נמצאו אלא ששה מבין 19 חברי ועדת־הכנסת,
וחמישה מהם היו דווקא אנשי
האופוזיציה. כשנשאל, אחרי ההחלטה החיובית,
חבר הוועדה החירותי יוסף שופמן
מדוע אישרו את הדיון בכנסת, למרות הרוב
האופוזיציוני, סיפר. :ישבנו בוועדה
ויכולנו לסדר אותו. אבל מה? חשבנו —
מסכן, חולה, צרוד — חבל עליו, ואישרנו
את הדיון בדיוני מועצת עיריית
תל־אביב מצב הרוח, כנראה, עצוב מאד.
כך, על כל פנים, סבור חבר מועצת־העיר
הליברלי, שמחה אדליד, ששלח חוזר
פנימי לחבריו לסיעה, ביקש מהם להרבות
באמרות־כנף בישיבות בטקס חנוכת
לשכת־מודיעין עירונית נוספת בשכונת־שפירא
בתל־אביב, בירך רב השכונה הרס
טחורש, על־־ פתיחת׳־הלשכה, הבטיח להעביר
למקום את לשכת־המודיעין הפרטית
שלו ׳.״אבל מה הוסיף־ הלב ,״מה
שצריכים בשכונת־שפירא זה לא לשכות־מודיעין,
אלא מידרכות!״ ״מה אתה רוצה,״
הזדעף לעומתו אליעזר שכטר, זעום
הגבות ,״גם ברחוב של ראש העירייה מרדכי
נמיר, בצפון ־ תל־אביב, עוד אין
מדרכה בהזדמנות אחרת חגג ראש
העירייה התל־אביבית את היכנסם של חברי
הסיעה הליברלית להנהלת־העיר בארוחת
צהרים חגיגית, כיבד אותם בשמפניה רוסית
אדומה עתיקה ובקוויאר רוסי שחור
טעים. כשהתעניינו האורחים למקורו של
הכיבוד היקר, התנצלה אשת ראש־העיר,
אורה נמיר, והסבירה :״קיבלנו את זה
כפיצוי על ביטול נסיעתו של נמיר לרוסיה,
מהשגריר הרוסי מיכאיל בוד־רוב,
ומאז אנחנו שומרים את זה להזדמנות
חגיגית״ ההזדמנות החגיגית היתה יום
הולדתו של נמיר, שהוחגה באותה ארוחת-
צהריים, ללא שום אורח מפא״יי אתר
לחגיגה אחרת של יום־הולדת זכתה השחקנית
מרים בדנשטייך־כהן, כאשר נוכחה
בחגיגה האחרונה של הצגת תל־אביב
הקמנה בתיאטרון החמאם. מרים גילתה,
באחת התמונות המופיעות כשיקופיות על
המסך הקטן, את תמונתה שלה בנעוריה,
סיפרה זאת לאורי זוהי המכריז על בנות
אלה בבנותיו של אחד הגבירים העשירים.
אורי הודיע על כך בסיום ההצגה, כשהוא
מברך באותה הזדמנות את השחקנית ליום
הולדתה, שחל באותו יום.

חסד בורג

מלא שבחים לישראלים חזר שגריר גאנה,
ב רי אל! ו פוקר, לישראל, אחרי היעדרות
ארוכה. הסיפור החוזר העיקרי בפי
השגריר האפריקאי היה על העיר החדשה,
אותה בונים מהנדסי סולל־בת ה בגאנה,
בתנאי חלוציות אמיתית. לדבריו, אפילו הוא
לא היה מחזיק מעמד באיזור הג׳ונגל השומם,
המרוחק מכל מקום ישוב בלמעלה מ-
800 קילומטרים, שתושביו העיקריים הם
יתושי ענק המוצצים את דמם של הבונים
חרם ארוך על השיר סינייה של די רי
מ נו סי ונו עםש רי ף, המושמע כנעימת-
רקע בסרט הנושא אותו שם, ביטל השבוע
שמע ון ישרא לי, שעה שהסכים לשיר
את השיר המושר תמיד בפיה של נחמה
הנדל, בהקלטת תקליט ארך־נגן, שיופץ
לקראת תחילת הצגת הסרט מבקרי
תערוכתו של יגאלתומרקין בביתך חל-
נח רובינ ש טיין נבהלו השבוע, כשראו אדם
בבגדי־עבודה עמל קשות בהברגת ברגים
לתוך תמונותיו של הצייר המודרניסטי. רק
כשהובהל השומר, התברר שהאיש אינו
אלא יגאל עצמו, שהכניס מסמרים וברגים
שהוצאו על־ידי מבקרים אוהבי מזכרות.
כששאל יגאל את השומר מדוע אינו משגיח
לבל יוציאו חלקי מתכת שונים מתמונותיו׳
השיב השומר :״מה אתה רוצה
ממני? אני חולה, ואין לי כוח לעלות כל
הזמן למעלה ולמטה, למעלה ולמטה
המשורר המזוקן ד וי ד (ברזים ערופי שפתיים)
אכידן חושש כנראה מאוד לחייו.
אחרי שהכחיש כי ביקש רשיון לנשיאת אקדח,
רכש סכין קופץ מתוצרת איטלקית
הזמרת הישראלית נעמהנר די, תופיע
בתפקיד ראשי באופרה אוונגארדית, שנכתבה

מרים ברנשטייף כהן ב״חמאם״*
נעורים ב ש קו פי ת

במיוחד בשבילה, ושתוצג בלה־סקאלה האיטלקית,
באגף האמנותי הנסיוני שלה.

אין תכשיטי
חברת להקת־פיקוד-המרכז לשעבר, אלים
בודנפילד, לא חיכתה עד שתינתן לה הזדמנות
לשיר בחו״ל. היא בחרה להופיע ב־
׳מועדון־הלילה מקסים של ארים פאן. שם
היא מפתיעה את הבקרים, המצפים למוסיקה
יוזנית, שרה בפניהם שירי מולדת
אחת הכלות המכורות המפורסמות, ה־גרמניה
היידי דיכטו, שנמכרה על־ידי
אמה לשייף עכד״אללה, משליטי כוויית,
הצליחה השבוע סוף־סוף לקבל גט מידיו
של השייך. מסתבר, שגם מחירם של הגירושין
הוא רב ביותר. השייך, שהתגרש
ממנה אחרי כמה ימי נשואין מפני שגילה
שהיא ״רזה מדי״ ,ישלם להיידי בת־המזל
מיליון דולר תמורתם. בו בזמן מתחיל השייך
בן ה־ 65 להתכונן לנישואיו ה־,27
הפעם עם צעירה לבנונית מעוניינת
הימים החמים, אשר באו לאחר סופות
השלגים, הביאו לריכוך ליבם של רווקים
רבים. גל חתונות הציף, בין השאר, את
ידיעות אחרונות, כאשר כתב העתון, אליה
אכנרי, עומד לשאת את חנה שפר
ששימשה דוגמה לציור החיילת על שטר
חצי־הלירה הישראלית. יחד אתו מועמדים
לאיבוד הרווקות צייר העתון, יהושע
(״ג׳קי״) ג׳קסון וגדעון ריכר
העומדים גם הם לפני נישואין קרובים
נישואים זה לא מכבר הם שני אנשי דור־הביניים
בספרות הישראלית, יהושע כר
יוסף ורפאל אליעז. מקורביו של אלי-
עז כבר עמדו על דמיונה המפתיע של

אשתו הצעירה החדשה של אליעז לעליזה
פאנו, אהובתו של האיש, שרצחה את
אשתו הקודמת מועמד נוסף, שהתייצב
השבוע לרישום ברבנות, עורך חדשות
הגל־הקל, הקריין ורדי (״ורדי היפה״)
בן־יעקב. הקריין, שחבריו לחדר־ד,חדשות
טוענים שהוא הקריין היחיד בגל־הקל הבטוח
שרואים אותו בשעה שהוא קורא את
החדשות, נושא לאשה צרפתיד, צעירה
בשם ורוניק רבינוביץ הפתעה
בלתי־נעימה קידמה את פנהים של הפנטו־מימאי
סמי מולנו, ואשתו גאולה נוני־מולנו,
שעה שחזרו לביתם מארוחת־ערב
חגיגית, שערכה צירות ישראל בווינה לרגל
הצגת־בכורה של מולכו בעיר הוואלסים.
הם גילו כי קופסת התכשיטים היקרים של
גאולה נעלמה, יחד עם רדיו טרנזיסטור
של אמרגנם הישראלי, יורם הראל לשמחתו
הרבה של סמי השאירו הגנבים
הבררנים את קופסת כלי האיפור היקרים
שלו, שהיתה מונחת גלוייה בדירה. אגב,
השלישייה סמי־גאולה־יורם עומדת לעבור
להולנד, לסידרת הופעות בבתי התיאטרון
של ארץ זו בתם הצעירה של נורית
(לשעבר בת־יער) ורמי צוריאנו,
זכתה להגשים את חלומן של נערות־זוהר
ישראליות רבות, כאשר מונתה כבר ביום
העשירי לחייה לדיילת־כבוד בחברת התעופה
האמריקאית דלתה. הבת הפעוטה,
דור־לי, שנולדה בעת מסע־תיור של הוריה
ברחבי ארצות־הברית, זכתה בכבוד
כאשר טסה עם אמה מעיר לידתה, ניו־אורליאנס,
למקום המגורים החדש שלהם,
בסביבת לוס־אנג׳לס.
* למעלה ב ת מונ ה: מי מין, כשהיא בת
.23 מתחתיה, מחזיק הבשמ שיה: רחל אטאס.

פ סו קי ה שבו ע
• מנהל משרד המסחר והתעשיה, מיכאל צוד, כנאום כפני
יבואנים :״הלירה צמודה לדולר, המשכורת צמודה ללירה, הפקידים צמודים למשכורת,
המהנדסים צמודים לפקידים, המורים צמודים למהנדסים, הרופאים צמודים
למורים, תוספת היוקר צמודה לרופאים, והלירה צמודה לתוספת היוקר!״
• השבוע ון פני ס ״ א ל ״ פני ם, בהגיבו על הוויכוח ברבנות על בני־ישראל:
״בחוץ לארץ אסור היה להתחתן עם גויים, בארץ אסור להתחתן עם בני ישראל!״
• ח ״ כמפ ״ ם וי קטורשס ״ טו ב, באסיפת הליגה למניעת בפייה דתית
בתל־אביב :״במאמץ להגיע לחוק איסור גידול החזיר, גילו מפא״י וחרות הזירות
יוצאת מהכלל!״
9הקומיהן אי* שמע ון ד ז׳ י ג אן, על ביקורו בבניין האו״ם :״ים של חלונות,
ים של חדרים, בכל חדר יושב פקיד. לכל פקיד יש מזכירה — והכל שותים.
אילו היה שם גם דוד גדול על הגג, הייתי משוכנע שזהו הבניין הידוע מרחוב
ארלוזורוב.״
• הפיליטונאי יו ס ף נ ץ ויניצקי :״מדוע אין הכנסת מתכנסת
בפורים מפני ששם מחופשים כל השנה!״

העולם הזח 1278

״רותי עו שה את שלה, רותי יכולה ללכת.״ כ ן כתבתי
במדור ״קורא יקר״ (העולם הזה ,)1274 שהוקדש לספר
מכתביו של אבנר, או תו צבר מופלא, שמעולם לא הכרתיו
ושבכל זאת מלאתי תפקיד־מה ב חייו, כשהכיר את חברתו
לעס, אלה, ב מדורי לפני שבע שנים.
ה שבוע קיבלתי מכתב, שקראתיו בהתרג שו ת רבה:.

״רותי יקירה,
ברטט, יגון ותודה קראנו את כתבתך, בהעולם הזה , 1274
לזכר בננו אבנר, לרגל הופעת כתביו ברבים בהוצאת
איחוד הקבוצות והקיבוצים, וקיבוץ תל־קציר.
רשימתך, שנכתבה בנימה אנושית כנה ולבבית, מצאה
הד בלבנו הדאוב. ואנו אסירי תודה לך על דברי ניחומייך.
נתגלגלה זכות בידך להביא את אבנר לידי ביטוי השקפותיו,
לבטיו וחוויותיו במכתביו לאלה כהן. היו אלה
שנות התסיסה שלו לקראת. עתידו״ ,שהיה כולו להט למלאותו.
תוכן״. ,יעוד״ ו״תועלת לאומה ולמולדת״.
חושבנו כי מצאת תגמול למאמציך ל״גשר גשרים״ .כי
על־ידי זה ראו אור הלכי נפש טהורים ומופלאים, השקפות
חיים ועולם נעלות שעדיין מקננות, בכל זאת, בלב הנוער
הישראלי, כפי שבאו לביטוי במכתביו של אבנר. ועל כך
היי ברוכה!
בתודה ובהוקרה,
הורי ואחי אבנר,
משפחת קפלן.
רמת־גן, רחוב המתמיד . 10

הערתך ביחס לשמירת מכתביה של אלה אינה מוצדקת.
הם עדיין ארוזים ושמורים במגרתו, כפי שהניחם. בהמשך
הקריאה במכתבים תמצאי מה יחסו למכתבים אלה. ואולי
גם תתקלי ברעיונות ובהשקפות שיתנו לך עניין רב.״

.הנני בוגר תיכון, חובב ספרות ומוסיקה,
תיאטרון וקולנוע. אך זוהי השיגרה של הכותבים
למדורך. אינני יכול לכתוב שהנני
חובב סיולים ממושכים ברגל, כי טיולי היחידים
נעשים בד׳ אמות של חדרי, או בחצר
כלאי. לא אתן גם תאור חיצוני שלי,
כי זה יהיה מגוחך.
״רותי, שרות גדול תעשי לי אם תפרסמי
את מכתבי זה בתוספת מלה חמה שלך. ואם
אזכה בתשובה כתוצאה מפירסום זה,
תזכי את במצווה גדולה, שלבטח לא תצטערי עליה.
והנני אסיר תודה לך.״

אני אוהב את ברחמם

רגע. עד כמה שאני מכיחז אתכם, תיכף אוצף בקריאות
8.0.8נואשות. הואילו לשלוח אותן 7 8 .ל.8 .
סקאנדינאוויאן אייר ליינס. היא שם דיילת. שש שנים. היא
לא סתם בלונדית כזאת. היא אמיתית. ואפילו למאלנקוב,
לליז טיילור ולמקסילן היה הכבוד לטוס אתה. היא אפילו
אוכלת. בבוקר — בשטוקהולס, בצהריים — בניו־יורק,
ובערב — בלוס־אנג׳לס. הי א קראה את אקסודוס, אבל לא

נערת השבוע

ראתה את 1הסרט, כי היא בפרינציפ מאוכזבת מסרטים, חו ץ
מברגמן.
לדבר הזה, שהוטס ה שבוע ישר משוודיה ל״נ שף ה תעופה״
בדן, קוראים — קארין איגברג. כאב לי הלב כ ש שמעתי ש
איפה
הר!רבן?

מעולם לא הבנתי את זה שבכה לפני שלא רק א שתו
אינה מבינה או תו, גם אמו, ח מ תו, סבתו, גיסתו, ב תו, וכל
הדודות ובנות־הדודות אבל הבנתי אותן.

הברתי גשכחת

תראו איזה חוצפה יש לה:
,ובכן, נפגשנו על שפת־הים בתל־אביב לפני כמה חודשים.
שנינו היינו אותה עת בחופשה. הוא סיפר לי שהוא
משרת בחיל־הים בדרום והוא רמת־גני. אני חושבת שהוא
בינתיים השתחרר. ובכן, אם יקרא את מדורך וייזכור בפגישה,
ואם עדיין פנוי הוא (ואני מקיזה שכן) ,ומעוניין,
יואיל לשלוח לי דרכך את הדואר הצבאי שלו או את
כתובתו. תודה רבה לך, מאלמונית.״ זה לא עסקי, אבל אני
חושדת שהוא צדק כשלא מסר לך אז את כתובתו. מי את
בכלל?

העולם הזה . 1274

אודי מחר

ב סגנון שונה כו תב ת א. א .מ חיפה:

״הסיפור אודות אלה ואבנר צבט את הלב, ובכאב נזכרנו
בגיל הנפלא ההוא ובמכתבים שאז כתבנו.
,משום מה גם נזכרתי בנסיונות־הנפל שלי למצוא חברים
לעם, דרך מדורך.
,הראשון שכתבתי אליו, נסתבר כי הוא שכני לרחוב.
עם השני קבעתי פגישה לאחר כמה מכתבים. עמדתי וציפיתי
לחבר היקר עדיאוש. כעבור יומיים קראתי בעתון כי
בבוקר אותו יום (הפגישה) ,נאסר על־ידי המשטרה יצור
מסויים בעל אותו שם ואותה כתובת.
אומנם עברו מאז כבר כשש שנים, אך מאז רק אציץ
לעבר דוכנך ואחפוץ לקנות את אחד המוצגים שתציעי,
מייד אזכר ו אעבור הלאה.״

״שתבוא הערב, אולי מחר?/אבל שלא יהיה רק מאוחר.״
מזה, אני בטוחה, הרגשת שהוא בלונדי, גבוה, עליז,
שמח, מלא הומור וכבר בן .17 כתבי ל( ,)1278/6אם יש
לך כוח לעוד חרוזים על אותה רמה. לי לא.

ר !3רא מדיזגגוף

אחרי 23 שנות חיים, שרות סדיר בצה״ל, שלוש שנים
באוניברסיטה העברית, הגיע 1278/7למסקנה המזעזעת,
שהוא מעוניין. רצוי שהאובייקט תלמד בשמינית תיכון, או
שתהיה כבר עם בגרות בכים. שתהייה ילידת־ישראל, שתהייה
מ־ 17 עד , 19 ושתגור בתל־אביב, ושתדע לכתוב על
הכל, ושתהייה רצינית, ואלוהים, לא מקבוצת־נערות־הזוהר־של־דיזנגוף,
אך עם זאת נאה וחיננית בהחלט.
אם תמצא תודיע לי. טוב?

ועוד מאות רבות של סיפורים התחילו בדוכן שלי. סיפורים
שיחם כיום מ שפ חו ת, או ידידויות, וגס הרבה הרפתקלא
תכתבו לי גס אתם, פעם, איך
אות. ב אמ ת, למה
זה היה אצלכם? מ תי /אי פ ה נפגשתם? היו הפתעות? הת־פת
חויות? ובכלל, מה קרה? אני מתה ל שמוע.

תמיד זוכר ת שאותם אנ שים האומרים לי שוזיסקי אני וסיגריות רעים ב שבילי, טוענים שני שואין טוביםב שבילי.
הם בטח שונאים אותי.

מעבר למיתרם

( )1278/1שלח את מכתבו מעמק בית־שאן — ממקום
מפורסם. גם שם רוצים לחיות. אני נאלצת להודות שאחרי
שגמרתי לקרוא אותו, משהו זע אצלי, אפילו. אני מקווה
שיענו לו:
.לרותי היקרה, רב שלומות!
״אנא סלחי לי על פתיחה אינטימית זו של מכתבי, אך
פשוט לא ידעתי באיזו צורה לפתוח מכתב זה. היססתי
רבות גם בטרם ישבתי לכתבו בכלל. וזאת תביני מהמשך
מכתבי.
״הנני אסיר, המרצה עונש מאסר בכלא שטה. חייב אני
להיות גלוי־לב -ולומר שיושב אני עבור עבירות פליליות.
ליתר דיוק, התפרצויות לדירות זרים. זה וודאי נשמע מאוד
מאוד קשה ומזוהם לאנשים החיים באפיק נורמאלי
ושקט. יש המדמים את יושבי בתי־הסוהר למעין נפילים
שלא מן העולם הזה. אך אנו אנשים רגילים, בני־אדם אשר
לב פועם בקירבם, והכמיהה אל החופש ואל כל אשר
מחוץ לחומות כלא זה.
,רותי, הנני בודד. קשרי עם משפחתי נותקו עוד לפני
שנים רבות. ידידים טובים לא רכשתי לי, לרגל הדרכים
בהן בחרתי בהיותי חופשי. מידידי, החיים מעברו השני של
המיתרם, אין אני רוצה לקבל מכתבים, או לשמור על קשר
כלשהו. תקתתי היחידה היא את ומדורו.
״רותי, אנא פרסמי את מכתבי, וייתכן שתימצא נפש
כלשהי אשר תהא מוכנה לכתוב ולקבל ממני מכתבים. אין
זו חייבת להיות נערה, אם כי שמורה להן עדיפות מוחלטת.
כל אדם אשר יהא מוכן לקיים עמי קשר מכתבים, יעודד
אותי ביותר.

אהבה אמיתית

היום היא שרויה במצב רוח מיוחד שקשה להגדיר אותו,
מגלה 1278/5ולכן היא מעיזה לכתוב לי. תארו לכם.
היא בת 18 וחצי, חצי שנה בצה״ל, בוגרת תיכון. עוד
אחת שמשוגעת ל יופי, ניחשתם מהר, לביולוגיה, ולפסיכולוגיה.
אולי לא חכמה במיוחד, אולם, יש האומרים
שאני נחמדה, אך הצרה היא שעד עתה לא נמצא הקורבן
שאוכל להגיד שהוא נחמד.״
תגידו, כל החיילות הן עכשיו כאלה? אני מודאגת.

,,אם כי אין לי כל קשר עם מדורך ולא עם גיבורי
מאמרך, תודה לך שנית עבור המאמר. ואם אפשרי הדבר,
הרשי לי להביע תנחומי שלי למשפחת קפלן ולחבריו
שבמשק.״

( :)1278/2מעוניינת ב״אוזד חביב, נבון, מבין, עדין,
פיקח, נאה.״
גם אני.

אני מפחדת שאקח את ( )1278/4לעצמי. הוא מזהיר אותי
שהוא יריב מסוכן ומקסים. החייל בנח״ל כותב:
.אח! איזו השתחצנות!! איני סובל מחוסר חברה ובנות.
אבל יחד עם זה הייתי מעוניין להתכתב על דברים קצת
יותר רציניים, עם נערה אשר מכתבי ישא חן בעיניה, וכל
שאר הפראזות.

,הפעם אני פונה אליך לא לשם הכנסת בקשתי במדורך.
פשוט מאוד, אני רוצה להביע לך את תודתי. תודה עבור
מהי עבור המאמר היפה שהופיע במדור, קורא יקר״ ב־

ח?ום

בואו מהר. תראו מה מצאתי. ואני חשבתי שרק בספרים
יש דבר כזה ) 1278/3( .מחפש אהבה אמיתית. רק שהוא
אזרח מארצות־הברית, בן ,27 הוא אומר ברחמים רבים על
עצמו, והוא יחיד בארץ, ושואף להתקדם בלימודים המדעיים
.״אך הפרנסה והבדידות מעיקה. האם פה אמצא
הצלחה?״ בטח. כשרק תפסיק לחפש אהבה אמיתית.

מכתב אחר, גם הוא לבבי, קיבלתי מהקורא יעקב חזן,
תל־אביב:

״לא אכנס לפרטים, כגון זה שיש לי חוש הומור בשקים
ושאני אוהב את ברחמם. אבל אציין רק לאוהבות המספרים
כי אני מושרש בארץ זה 18 שנה. גובהי 180ס״מ,
שערי חום בחורף וצהוב בקיץ, עיני כחולות־ירוקות, ואת
המשקל איני זוכר. בכל אופן, איני שומר כרגע על דייטה
ובכך האשמה.״

היצור המקסים הזה ביז בז שנתיים בפקולטה למ שפטים וארבע
שנים ברדיו ג׳נבה. היא הי ת ה עתונ אית, וזה לא יהיה
ב שבילה, היא מודה. הכריחו אותה לכסות קילומטרים של
פצועים, גוויות, ואת טביעת האניה ש א מפו ליון ב חו ף לבנון.
הנ שמה הבלונדי ת שלה סבלה, והיא חזר ה לארץ השבדים,
להיו ת דיילת.
האנ שים ה מפורס מים הם הנוסעים הטובים ביותר, לדעתה.
לא עו שים בעיות. הנה, למשל: פעם שפכה קפה רו תח על
אירלנדר, ראש־הממ שלה שלה, והוא קיבל זאת באדיבות. לה
לא היה איכפת בעצם ,״ מפני שאני לא מצביעה ב שבילו.״
היא טסה גם עם מנדרס ,״לפני שתלו או תו,״ היא מסבירה.
אדם מקסים, דווקא לא מפני ש הז מין אות ה לאיסטנבול על
ח ש בון תורכיה.
נסו רק ל שוחח אתה על אהבה חופ שית. זה יצית את בת
הקרחונים. שטויו ת, היא תגיד לכם, סתם סלילה ניבזית.
ב שבדיה זה כ מו בישראל, או באמריקה והיא בעצמה לא
היתה רוצה ילד מחוץ לני שואין. הנ שמה העדינה הזאת ׳וזיתה
זורקת ב עונג מחלון המ טז ס איז ה נוסעים אחדים שמר שים
לעצמם יותר מדי בחברת דיילות שבדיות. הס ב טח קוראים
יותר מדי מאמרים, היא חו שב ת.
היא או מרת שפעם יילדה ילד ב מטוס, אבל אף פעם לא
היתה בסין. וזה לא ׳הכל. היא מנצחת קבועה ב מירו ץ מכוניות.
גם בסלה. מה יש? ב שבדיה מותר להת ח תן — גם
לדיילת.

ששששששש

עוד אחד שמעוניין מאוד. אבל בן .20 ורוצה שהיא תנוע
בין 17ל־ 18 אביבים בסביבות תל־אביב )1278/9( .מכריז
שמקצועו דומה למקצוע שלי. ששששששש ...ואתה עוד
מסתובב חופשי?

אשכנזי; 7א דתי

למה, אתם חושבים, התכוזנה ( )1278/8כשאמרה לי ש־
״המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא״?
נמאס לי. בואו נשמיץ אותה. אבל מה אני אומרת, היא
עושה זאת בעצמה, ואפילו מצויין. תווכחו מיד, :בחוץ
מעריב השמש בשיפולי הרקיע המאדים. ועל הלב מועקה,
עצוב. הצילי. דחוף ובכן, אני שמיניסטית בתיכון
עירוני בתל־אביב, המתעתדת להצעיד את עצמה בשנה
הבאה בשבילי האוניברסיטה. החברה שסביבי נמאסה קצת.
פשוט בגלל הריכולים והקנאה — כשיש לאדם משהו יפה
(מבחינה פיזית) שאין לחברו (וביחוד לחברתה!) ,הרי שזה
לדברי השני(ד ).לא טבעי, מלאכותי, צבוע בטונות של צבע.
מהשמצות כאלה סובלים שערי, עיני ואברים נוספים. מי
ה״חכם״ שאמר שיופי זה דבר נפלא?״
רוצים עוד?
.ואם כן, מה אני רוצה? דרישות קשות, אבל ניתנות
למילוי, מוגי הלב, הרתעו. אם אתה סטודנט נחמד, גבוה
אשכנזי, לא דתי, רצוי עם כלי־רכב, כי אני גרה על־יד
תל־אביב, האוהב מוסיקה קלאסית ובעל חוש־הומור. כי
החלק הארי של חיי זה הצחוק.״ אני מאמינה לך.

ק 1לנ 1ע סרטים הול ב הוליבוד
סזן ודה בטיפאני

(אופיר,

תל־אביב;

ארצות־הברית) הוא שיעור נוסף בחוצפה
הממוסחרת של הוליבוד.
הוליבוד עדיין לא הסריטה סרט על ישו
הנוצרי, המראה כיצד מצליח ישו לשכנע
את פילאטוס, נשלח לחופשי ומתחתן עם
מרים מגדלנה. עדיין לא הוסרט סרט המראה
כיצד מתעוררים רומיאו ויוליד, מתנומתם,
מביאים את הוריהם לכלל התפייסות רווית-
דמעות, מתחתנים בכנסייה של וורונה וחיים
באושר ובעושר (עם אפשרות לסרט־המשך:
״ילדי רומיאו ויוליה״).
איננו מנסים, חלילה, להעתיק את סיפורו
של טרומאן קאפוט ארוחת־בוקר בטיפאני,
בשורה אחת עם ׳הברית החדשה או עם
שקספיר. אך גם הוא יצירת־מופת קטנה,
וגם לה זכויות משלה. הוליבוד מעמידה
פנים כאילו היא באה להעלות יצירה זו

אודרי הפבורן כ״טיפאני״
טיפ לבית ה שי מו ש, טיפיטיפ ה של פיוט

על הבד — וברגעים האחרונים היא הופכת
את הקערה על פיה, מטביעה את הכל בדייסה
סמיכה ומגעילה של סכרין.
נערת 150 הל״י. ד,ולי גולייטי, גיבורת
סיפורו של קאפוט, היא מהדורה חדשה
של הזונה־בעלת־לב־הזהב. היא מוציאה את
לחמה בחברת גברים, המעניקים לה 50
דולאר ( 150ל״י, לפי השער החדש) כדי
״ללכת לחדר־הנשים״״ .נוסף לזה היא משמשת
נערת־קשר בין גאנגסטר כלוא לבין
כנופייתו, המבריחה סמים משכרים.
מספר הסיפור, סופר צעיר החי על חשבון
מאהבת וד,מתגורר מעל לדירתה של הולי,
החושף בהדרגה את הרבדים הסמויים באופייה
של נערת הטלפון, האסופית הנפחדת,
שלא הכירה מעולם את הוריה, ושאין
לה אדם בעולם זולת אח מסתורי
ומפגר, הנמצא בצבא.
היא חיה לה בעולם של דמיונות, מעמידה
פני חתולת־פרא שאינה מתקשרת לאיש, מארחת
נשפי־חשק — ונשארת בכל זאת ילדה
קטנה, תמימה, משגעת. בגבור עליה הפחד,
היא הולכת להסתכל בחלונות הראוזה של
טיפאני, בית־המסחר המפורסם לתכשיטים
יקרים בלב ניו־יורק.
זכוכית מן השוק. בסיפור, הולי היא
טיפוס כובש־לב, סמל של אופטימיזם בעידן
החרדה, דמות שכל גבר מתגעגע בסתר
לבו להכירה. ומכיוון שזו דמות שאינה
קיימת במציאות, אלא רק בחלומו של הגבר
הרואה אותה, אין היא מושגת. בסוף הסיפור
היא נעלמת, כמו ישו הנוצרי או
ההולנדי המעופף, משתקפת רק מבעד לערפל
הגעגועים ׳וההזיות.
אולם הוליבוד מעדיפה דלי של דבש על
טינדטיפה של אמת פיוטית. על כן משתבש
* ב חדרי־הנוחיו ת של מסעדות אמריקאיות
מפוארו ת נ הוג לתת טיפ קטן למנקה.

זועקים הוויהשר

הכל. אחרי שאודרי הפבורן מעניקה לצופה
במשך שעה מישחק נהדר, וכמעט מגיעה
לדמות גיבורת הסיפור, משתנה פתאום הכל.
מתברר שהיא, אחרי הכל, רק דוגמה
נוספת של נערה אמריקאית הגונה, המש־תגעת
להתחתן וללדת ילדים. המספר, העומד,
מן הצד, הופך למאהב, רודף אחרי הולי
כשעל שפתיו הדיברה הראשונה של הדת
ההוליבודית :״אני אוהב אותך!״.
הסיפור ה! א אבן־חן קטנה, הראוייה לחלון־
הראווה של טיפאני. הסרט נראה תחילה כאילו
גם הוא כזה, אך בסוף מתברר שאין
זו אלא זכוכית מלוטשת, המתאימה לשוק
הכרמל. רק הודות לאודרי הפבורן כדאי —
ואכן כדאי — לראותו.

רובין הוד מקשטיליה
פיד (•אלנבי, תל־אביב; אל חיפ ה; ארצות־וזברית — ספרד) אינו

ארנזון,
חיוור כסיד כשאר סרטי הראווה השיגרתיים שמפיקה
הוליבוד.
הסרט מתאר את גבורותיו ומעלליו של
הגיבור הלאומי הספרדי, רודריגו דיאז, שפעל
במחצית השניה של המאה ה־ 11לאיחוד
הממלכה הספרדית, לחם בפולשים
מהמגרב והפך דמות אגדית, מעין רובין־הוד
של ספרד.
פעלו של הגיבור הספרדי המתואר בפרוטרוט
בהיסטוריה הספרדית, בעשרות
שירי־עם ובלדות, הועלה גם בשני מחזות
הנקראים בשם אל סיד, כינוי שהודבק
לדיאז על־ידי יריביו הערביים כתואר אבירות
על אנושיותו. עוד במאה ה־ 16 כתב
המחזאי הספרדי דה קאסטרו מחזה על
נושא זה, שעליו בנה המחזאי הצרפתי
קורנל מחזה דומה, כעבור מאה שנה.
גופת מת עד סוט. סרטו של המפיק
היהודי־אמריקאי סמואל ברונסטון מבוסם
הן על הפרטים ההיסטוריים, הן על המחזות
ובחלקו גם על הבלדות העממיות.
בסיכום מתקבלת יצירה קולנועית, שהיא
אפום נלהב, בו המוטיב הדרמתי העיקרי
הוא הקונפליקט שבין האהבה לחובה.
אל סיד (צ׳רלסטון הסטון) היה אלופו של
מלך קשטיליה, פרדיננד. נקלע למלחמת הירושה
בין בניו, והוגלה מקשטיליה אחרי
שהכריח את אלפונסו, הצעיר בבנים, להישבע
בפומבי שידו לא היתד, ברצח אחיו
הבכור, סנשו. הוא הקים לו בגלות צבא
פרטי, לחם את מלחמת העשוקים, כבש
שטחים עבור המלך שהיגלהו.
הסיפור האנושי מאחורי סיפור היסטורי
זה הוא רומן האהבה של אל־סיד לשימנז
(סופיה לורן) .שמינז, שהיתר, ארוסתו של
אל־סיד, נשבעה לנקום בו, אחרי שהרג את
אביה בדו־קרב, כדי להגן על כבוד אביו
שלו. היא אף ניסתה לרצחו בעזרת שכירים,
למרות שהמשיכה לאהבו כל הזמן.
רק בסיום נוטה הסרט לאמץ את האגדה
במקום העובדות ההיסטוריות. תחת גירסת
ההיסטוריה, לפיה מת אל־סיד מזעם ומבושה
אחרי שצבאותיו ניגפו בקרב, מעדיף
הסרט את האגדה כאילו מת האיש מפצעי
קרב, ניצח בקרב גם במותו אחרי שהושיבו
את גופתו על סוס שדהר בראש הלוחמים.

השתלבות בראווה.

בעזרת צילומים

נפלאים שצולמו במקומות ההתרחשויות
ההיסטוריות, מצליח הסרט להמחיש את
אופיו המיוחד של הנוף הספרדי הנפלא,
ובעזרת צילומי המבנים הארכיטקטוניים ששרדו
מאז, הוא אף משרה על הצופים את
אווירת אותה התקופה.
סופיה לורן וצ׳רלסטון הסטון אינם מפגינים
כשרונות משחק מיוחדים, אולם משתלבים
בחיצוניותם בתצוגה הכללית.
תדריך אלה הסרטים הנזוצגים ב שבוע זה בערי
הארץ אשר העולם הזה ממליץ לראותם:
9בעל החלומות (ארמון־דויד, תל-
אביב) — הסיפור התנ״כי על מכירת יוסף,

בסרט בובות צבעוני מרהיב. יצירתו של
הזוג הישראלי יורם ועלינה גרוס.
9יום דין כנירגברג (שדרות, תל-
אביב; אורלי, חיפה) — בעיית אחריותם
של שופטים לחוק דראקוני לפיו הם דנים,
במשפט השופטים הנאציים. ספנסר טרייסי,
מקסמיליאן של ומרלין דיטריך בסרטו של
סטנלי קרמר.

9מראה מעל הגשר

בעיה משפטית״ופואית ב חנו ה מודרנית

אביב) — סוור איטלקי בניו־יורק מביא
כליה על עצמו והרם על משפחתו בשל
תשוקתו לאחייניתו הגדלה בביתו. לפי מחזהו
של ארתור מילר. ראף ואלונה, ריי־מונד
פלגרין. משחק מצויין.

מתנגשת ביצר הפרימיטיבי של ההווים
ך 1אן אתה הילד ז״ פלחה הזעקה
את אוויר החדר החשוך והרעידה את
יוסף. קול הבכי הוציא אותו מכליו .״אם
תלך לעבודה,״ המשיכה אשתו בקול בוכים
מהמיטה ,״אני לא יודעת אם תמצא
אותי בבית כשתחזור!״
דליה הקטנה, בת השנתיים, הצטרפה גם
היא, ובמקהלת הבכי נשמעה קריאת־היאוש
של יוסף אליהו לאשתו :״מה את רוצה
שאני אעשה? מה את רוצה ממני? מה,
מה, מה?״
יוסף זרק את כלי־ד,עבודה והמשיך ל-
חכות בפעם המי־יודע־כמה :״מה את רוצה
שאני אעשה?״ שאל ,״אני לא יכול לעשות
לה שום דבר. המשטרה לקחה אותה לבית־חולים,
ושם אמרו שהיא משוגעת. מה
אני יכול לעשות נגד זה?״
״אני לא יודעת שום דבר,״ בכתה האשה,
״דליה שלי היא כמו תרנגולת ששחטו אוי
,״17 וזרקו אותה לזבל. אף אחד לא איכפת
לו ממנה. אני רוצה שיעשו לה צדק. שיחזירו
לזאת שהרגה אותה את מה שהיא
לדליה שלי!״ עשתה אותה שעה שכבה האשד, בה דיברו,
צדקה, בבית חולי־הנפש בבת־ים, עזיזה כששנתה נודדת עליה. ביום הקודם הודיע
לה הרופא שהוא נאלץ לבטל את חופשות-
השבת הקצרות, מהן נהנתה מדי שבוע.
הרופא חשש מנקמתה של משפחת אליהו.
בביתה של עזיזה, חדר קטן במעברת
פתח־תקוה, התכונן אותה שעה בעלה,
סאלם צדקה, לצאת לעבודתו, כשהוא מכין
את ארוחת״הבוקר לשלושת הילדים שישבו
ליד השולחן והתבוננו בו .״אבא, איפה
אמא?״ שאלה הבת.
״היא עוד חולד״״ ענה האב.
״היא תבוא לבקר אותנו בשבת?״ שאל
הבן ,״כמו בשבוע שעבר?״
״לא!״ ענה האב קצרות.

״היא מפחדת!״ סיים האב את השיחה.
מעל למשולש שנוצר בין האם הבוכיה,
האשד, ששנתה נדדה והאב שטיפל בשלושת
ילדיו בבית הקטן, ריחפה הרוח הרעה
של נקמת־הדם. היא נולדה ביום בו מצא
צלם העולם הזה את גופתה של דליה
אליהו במים הזורמים של הירקון, ליד
איצטדיון הכדורגל ברמת־גן.

לשוק, קונה לה ממתקים, מבלה במחיצתה
שעות ארוכות, כשהיא מתבוננת בה בהערצה.

באותו יום, בו נעלמה דליה הקטנה,
ביקשה עזיזה מלטיפה שתרשה לדליה
לשמור על בנה הפעוט, שעה שהיא עצמה
תלך לשוק.
כאשר, מאוחר יותר, נכנסה האם לדירת
עזיזד, ולא מצאה את בתה, החל לבה
מנבא לה רעות. אך בשעות הערב המאוחרות,
כשגם עזיזה וגם דליה לא הגיעו
הביתה, החלה לדאוג ממש.
חיפושי המשטרה אחרי דליה האובדת
ארכו יומיים ,־ בטרם נמצאה עזיזה צדקה,
כשדעתה אינה שפוייה. היא הובהלה לבית
חולי־הנפש בבת־ים, כשמנהל בית־החולים,
דר׳ זאב ירמולוביץ עצמו, מנסה להציל
מפיה קורות הילדה.
רק אחרי ימים רבים של טיפול בבית־החולים,
ורק זמן רב אחרי מציאת גופת
הקטנה במי הירקון, הצליחו הרופאים
להבקיע אל רגעי השפיות הראשונים אצל
עזיזה. הקנאה היא שהביאה את השכנה
לגרור את הילדה בכל העיר, עד לגדות
הירקון. שם, בטרוף דעתה, בשעת נסיון
התאבדות, גרמה לאסון של טביעת הילדה.
בכך שוכנעו רופאי בית־החולים, ובעקבותיהם
גם השופטים, שחקרו את המקרה
וסגרו את התיק.
המשפט נגמר. שערי בית־החולים נסגרו
מאחורי עזיזה. אך האם הבוכיה והאומללה
נותרה עם המישקע העמום של יצר נקמת־

אבדן בשעת התאבדות
ס ד לאותו מקרה מזעזע שררה ידידות
^ עזה בין שתי הנשים, שגרו בבית
הדו־משפחתי בפרדם־כץ. בסביבה המאוכלסת
כולה יוצאי־עיראק, שקנו את דירותיהם
הזולות מתושבי שכונה אחרים שעברו
לתל־אביב, היתד, ידידותן של לטיפה אליהו
ועזיזה צדקה לשם דבר.
משפחת אליהו, שבנתה את ביתה לצד
דירתו של סאלם צדקה, קשרה קשרים
הדוקים עם בני המשפחה השכנה. שתי
הנשים נהגו לבלות שעות ארוכות האחת
בדירת רעותה, לבשל יחד ולטפל כל אחת
בילדי השכנה, לפי הצורך. נושא שיחתן
הראשי של שתי הנשים, וביחוד של עזיזה
ד,גנדרנית, היה ילדתה הבלונדית וכחולת־העיניים
של לטיפה. דליה הקטנה והיפה
היתה נושא לקנאתה המתמדת של עזיזה:
״תראי כמה היא יפה!״ היתר, אומרת, וחוזרת
ואומרת לאם המאושרת.
דליה הקטנה נקשרה לעזיזה, והשכנה
האוהבת היתד, לוקחת אתה את הילדה

אב שכול יוסף אליהו
״ ש חטו אותה כ מו תרנגולת״

*י־את
מקרה האסון כרצח. תמיד אומרים, רצח׳
הרוצחת׳ ,בעוד שלמעשה זו היתד, הריגה.
אך, לצערי, בשביל הקהל הרחב זה מישחק
מילים, שאינו אומר דבר.
״בשבילי דומה מקרה זה למקרה אסון
בתאונת־דרכים, כשנהג מאבד לרגע את
השליטה על ההגה, וכתוצאה מכך נהרגים
אנשים. איש לא יאשים אותו ברצח, ו:
לעיתים קרובות הוא אינו נאשם אף בהריגה׳
ומשוחרר בכלל מאשמה. בדיוק כך
קרה גם כאן. היא איבדה, ליותר מרגע,
את השליטה על עצמה, מפני שהיתה חולה.
אם חולת־נפש עושה מה שהיא עושה מתוך
הכרה מעורפלת, או בגלל מצב חולני שאיני
מאפשר לה לשלוט על דחפים, או לא
לשפוט על עצם המעשה, זה מקרה של
אסון, הריגה, אבל לא רצח.

התמונה מלפני שנתיים: שוטרים חושים אח דליה מהיוקון
הדם, שלא בא על סיפוקו מזה שנים.
כאשר באה, לפני כחודשיים, דודתה
של לטיפה אליהו, וסיפרה לה כי ראתה
את עזיזה מסתובבת חופשיה בפתח־תקוה,
לשם עברה משפחתה אחרי המקרה, סירבה
האם להאמין לדבריה. רק כשחזרה הדודה
בשנייה ואישרה שאכן היא בטוחה שזו
השכנה המטיילת בעיר, תקף המשבר את
האם השכולה.
אמנם בינתיים נולדה לה בת אחרת, בלונדית
ויפת־מראה, שנקראה בשם דליה, אך
עובדה זו לא כיפרה על הדמים השפוכים,
והאם מיהרה לבית־החולים, לזעוק לעומת
הרופא על כי שיחרר את רוצחת בתה.
כל מאמציו של הרופא להסביר שהאשה
ההורגת היתד. חולד, בשעת המעשה ועתה
הבריאה, לא הניחו את דעתה של האם.
היא יצאה מבית־החולים, כשהיא משוכנעת
שכולם עשו יד אחת להשתיק את מה שנראה
בעיניה כמעשה־רצח שפל. מחשבות
אומללות אלה פגעו בעזיזה צדקה עצמה,
שחופשותיה בוטלו בינתיים למען בטחונה;
בבעלה של לטיפה, שאשתו לא נתנה
לו מנוח; ובמשפחתה של עזיזה, שהאם
הפסיקה לבקרה.

כל אנשי המקום מלקרוא בשם זה בקול.
בדירתה של עזיזה צדקה, שנעזבה מיד
לאחר מקרה האסון, מתגוררת כיום דליה
פטל, שקנתה את הדירה מסאלם צדקה.
דליה ידעה על האסון, אך החליטה בכל
זאת לקנות את הדירה :״אחותי גרה ברחוב
הזה, ואני רציתי לגור על־ידה. בהתחלה
לא רציתי לקנות את הדירה, כי כולם
אמרו שלפני זה גרה כאן משוגעת, ויש
ג׳ינים בדירה. אבל אני לא מפחדת, ועכשיו
הכל בסדר. עם לטיפה אני לא
מדברת הרבה, רק אומרת שלום־שלום, וזה
הכל. גם לילדים זה לא מפריע לשחק, והם
באים והולכים לשם ולכאן.״
אך אם שכניה של לטיפה אליהו עשויים
להבין את החלטותיהם של הרופאים, הרי
האשד, השכולה עצמה לא השלימה עמם
מעולם :״הלכתי למשטרה, אמרו לי תלכי

הילדים שוב משחקים
1אפחות מאלה השתתפו בסבלה של
/האם אנשי השכונה, בה התגוררו שתי
המשפחות משכבר הימים בבית אחד. אנשי
השכונה, שלא היו מעולם בידידות רבה
עם שתיהן, היו עתה כולם כאיש אחד
לצידה של האם השכולה. סיפרה צביה לוי,
הגרה מול בית משפחת אליהו :״אתמול
בערב חזרה הבת הקטנה שלי הביתה, אחרי
שקראתי לה לחזור, ואמרה לי בקול שקט:
,אמא, אל תקראי לי, דליה׳ ברחוב. כל
פעם שאת קוראת לי, דליה׳ ,אני רואה איך
שלטיפה מתחילה לבכות׳.
״כששמעתי את זה, לא יכולתי שלא
לבכות. אצלנו בשכונה אף אחד לא יכול
לשכוח את מה שקרה. נכון שאף אחד לא
מדבר על זה, אבל כל פעם שרואים את
לטיפה הולכת ברחוב, תיכף מתחילים לחשוב
כמה היא מסכנה.
״פעם אחת לא חזרה הילדה שלי בזמן
מהמשחקים עם הילדים, ואני תיכף התחלתי
לדאוג נורא, ונזכרתי במה שקרה לדליה
אליהו. התחלתי לרוץ ולחפש אותה, ורק
אחרי זה מצאתי אותה משחקת בחצר רחוקה
עם הילדים.
״יום אחד, אני זוכרת את זה כמו אתמול,
לא ראתה לטיפה את הילדה שלה ותיכף
התחילו צעקות נוראות, עד שהיא מצאה
אותה בחצר השניה.״
בשכונת יוצאי־עיראק, בה השם, דליה׳
הוא אחד השמות הנפוצים ביותר, נזהרים

לבית־החולים. הלכנו, אני ואחותי לרופא,
אז אמר לי שהיא כבר בריאה. ועכשיו לא
יעשו לה משפטי חשבתי, אחרי שתהיה
בריאה, יעשו לה משפט. מה, הילדה שלי
היתד, הרפואה שלה? אם היא בריאה, שיעשו
לה משפט! מה זה, לקחו אותה לבית־הבראה,
ועכשיו, שהיא הבריאה, לא עושים
לה שום דבר!״
בני משפחתה של לטיפה לא יכלו לעמוד
בסבלה של האם. יתכן שהם עצמם היו
משתכנעים מההסברים המשפטיים־רפואיים,
לפיהם אין אדם אחראי למעשה שעשה
שעה שלא היה שפוי בדעתו, וממילא גם
אי־אפשר להעמידו לדין אחרי הבראתו. אך
בכיה הבלתי־פוסק של האם הניע אותם
לחפש את הפתרון והתשובה במעשה. אחי
האם, אליהו לוי, חייל בן , 19 נטל את
היוזמה לידיו ופנה לתוכנית ״מחוץ לשעות
הקבלה״ בקול ישראל, העלה שם את
בעייתה של האם. כל הגורמים בדיון היו
משוכנעים שאין להעמיד את האשה לדין
על מה שעשתה בשעת עירפול חושיה.
היתד, רק טענה אחת שנשארה ללא
מענה. לטענה זו היתר, חריפות מיוחדת
כשהיא באה מפיו של אבי הילדה ההרוגה,
יוסף אליהו :״עברו כבר יותר משנתיים
מאז, ואף אחד לא איכפת לו מה אנחנו
יודעים או חושבים. אף אחד לא בא אלינו
להגיד לנו מה קרה. אף אחד לא בא אלינו
להגיד לנו מה לעשות. אנחנו נשארנו
לבדנו, כאילו אנחנו תרנגולות, ואף אחד
לא איכפת לו מאתנו.״

דליה אליהו השניה
כ ל פעם שקוראים

כמו תאוגת״דרכיס

ן*ינתייפ נשארה עזיזה צדקה בבית־
* 2החולים ואיום הנקמה המרחף מעליה
שיכנע את הרופאים, המטפלים בה, להשאירה
לעת עתה ללא חופשות. הסביר סגן־
מנהל בית־ד,חולים, אורחן הקר, את המצב
:״לו היתר, יושבת במשך אותו הזמן
בבית־הסוהר, היתד, המשפחה והאם מוצאים
את סיפוקם בנקמה זו. הם היו מסתפקים
במשפט הפומבי, ובהחלטה להעניש
את האשה. אך העובדה שהיא היתה בבית־חולים
נראית להם כאילו היא הצליחה
להימלט מעונש, ואת זה הם אינם יכולים
לסלוח לעצמם.״
האחראי להחלטה הבלתי־רגילה, לבטל
את חופשותיה של חולה היכולה, לדעתו,
לבלות חלק מזמנה מחוץ לכתלי בית־החולים,
היה הפסיכיאטר המחוזי, מנהל
בית־החולים בו ישבה עזיזה, דר׳ זאב
ירמולוביץ. בניגוד לנוהל המקובל, הסכים
הרופא להסביר את דעתו על עניינה של
עזיזה צדקה, כדי למנוע את העוולה הנעשית,
לדעתו, במקרה זה.
אמר הרופא :״לא נכון, לדעתי, להגדיר

כורם מיסכניס

^ ין ספק שעזיזה חלתה כבר יותר
מחודשיים לפני האסון, ואף ביקרה
רופא. היא היתד, במצב של דיכאון וניסתה
להתאבד. הרופא ראה שהמצב מחמיר, נתן
צו־אישפוז. אך בני משפחתה לא ראו בזה
מקרה דחוף. עובדה היא שהיתר, חולה
בשעת המעשה.
״כשאדם עושה מעשה כשהוא בלתי שפוי,
הוא מקבל צו־אישפוז מבית־המשפט. לצו
כזד, אין הגבלה של זמן. בשבילי, כרופא,
חולה הוא חולה, ונימוקי רפואיים כולם.
אם קורה מקרה חמור מבחינה רפואית,
לא מספיק שמצבו של החולה ישופר. עלינו
להיווכח ביציבות המצב, שלא קיימת עוד
סכנה לציבור ולחולה עצמו. כשבאים למסקנה
כזו, קובעת וועדה פסיכיאטרית של
שלושה אנשים אם אפשר לשחרר את האיש.
״במקרה של עזיזה, המצב שופר, ולא
היתד, סכנה שזה יחזור. הוועדה, שהתחשבה
בחומרת המקרה, החליטה לתת לה,
לעת עתה, רק חופשות לשבת. הכל היה
בסדר, עד שנודע הדבר למשפחת הקרבן.
אחרי זה החלטנו על דיון נוסף בוועדה.
הפעם בדקה הוועדה את החולה, והגיעה למסקנה
שהיא בריאה, ואין סכנה שהמקרה
יחזור.
״למרות זאת, החלטתי, לטובתה, לא לשחרר
אותה לעת עתה, אפילו לחופשות־שבת,
ובאמת אינני יודע עדיין מה לעשות.״
סיכם את המצב־ללא־מוצא דויד הלפרין,
בעל המכולת ברחובה של משפחת אליהו,
המוכר את סחורתו במקום כבר עשרים
שנה :״אני לא יודע מה אפשר לעשות
להן. שתיהן מיסכנות. אחת לא מבינה ש־אי־אפשר
לעשות לעזיזד, שום דבר, כי
היא חולה. אבל השניה מיסכנה גם כן, כי
יש לה משפחה וילדים, והכל נהרס, כי
אין מי שיטפל בהם. באמת מיסכנים!״

1ההומו־סכסואדים

ת ח רו ת ה אביב -פרס רא שוו ^ 0 0 ל ״י

(המשך מעמוד ) 13

מחתרת הישראלית ורובם לומדים בפקולטה
למדעי הרוח. בין חברי המחתרת נמנים
גם כמה מרצים, אך מספרם קטן ביותר.
את המחתרת הירושלמית מאפיינת רמת
אינטליגנציה גבוהה ומסיבה זו גם מספר
הזוגות הקבועים בירושלים גדול יותר מ־אשר
במקומות אחרים.
העיר הרביעית בישראל בד, קיים סניף
של המחתרת ההומו־סכסואלית היא באר־שבע.
מקום המפגש שם הוא בגן־העיריה,
אך מספר הפעילים הוא נמוך ואינו קבוע.

כחודי-ישיכה, פרוטסטנטי ונזיר

בין הפותרים נכונה חידון זה,
יוגרלו הפרסים הבאים< 300.— )1
(שלש מאות) ל״י במזומנים)2 .
—( 100.מאה) ל״י במזומנים)3 .
20 ספרים משובחים•
לתוך שתי תבניו ת ה שלד שלפניך
יש לשבץ את הסלים הנ תונו ת מסה.
פ לין למצוא הן א ת המלים ה שייכו ת
לכל תבני ת לחוד ו הן לשבץ או תן
ב מ קו מן הנכון ב ת בניו תהמ תאי מו ת.
הכנס כל מלה ל מקומה הנכון —
שגיאה אחת והשלדים מתמוטטים.

מלים בנות 2אותיות: גן, גף, הן,
ום, ום, זר, חה, יד, ים, לב, לג, לח,
לץ, נס, עב, רו, רז, שק.

3אותיות: אבא, אבר, אחו, גסא, יער,
יפו, ירח, ליר, מכס, ניר, סיח, סקי,
עבר, קהל, קסת, ראי, רזה, רמז, שוט,
שזר, שרת, תקר.
4אותיות: ברוד, הולל, המיה, חנות,
טלאי, יזהר, כסוי, לספס, מלרו, מנהל,
משקל, מתרס, נובל, סמלי, צ׳חוב, קולב,
קרקס, רגול, רענן, שילר, תמוז.
5אותיות: בלובה, דזירה, מטון, היינה,
הספקה, השהיה, וסרמן, טגורא,
יבלית, לורנס, לקמוס, נוביה, נורמן,
סויפט, סרדין, קמילה, קסטלר, ראובן,
רילקה, רניון, שרפרף.
6אותיות: אלישבע, ארטיסט, ביאליק,
סנהריב, פרוטסט.

7אותיות: מטרלינק, נחליאלי, סופו־קלס,
פירנדלו, קרשצ׳נדו.
8אותיות: שיקורסקי.
9אותיות: סטרומבולי.

את הפתרון יש להגיש למערכת
״תשבצוך׳ בצרוף התלוש המופיע
בגליון מם׳ , 174 מן ה־ 1במרץ
1962 של דו־שבועון ״תשבצון״
הנמצא למכירה בכל דוכני העתו־נים
בארץ•

ין חכרי המחתרת אפשר למצוא גבי
רים מגיל 17 עד .70 הקבוצות הזזתי־קות
שבהם הם יוצאי גרמניה בגיל העמידה
ויוצאי רומניה שעלו עם העליה הרביעית.
העליה מארצות־המזרח (ביחוד מארצות
האיסלם, שם נפוצה ההומוסכסואליות
בקרב שכבות נרחבות, מאחר שהקוראן
אינו אוסר בפירוש קיום יחסים
ממין זה) הגבירה את חלקם של יוצאי
ארצות אלה בחבורה. אולם התופעה הבולטת
ביותר היא ריבוי מספרם של הצברים
בקרב חברי המחתרת. לפי הערכה זהירה,
לפתות מחצית חבריה הם צברים, רובם
בעלי השכלה ובנים למשפחות מכובדות.
אפשר למצוא ביניהם אפילו מספר קטן
של בחורי־ישיבה, ובין פעילי השטריק
התל־אביבי מצויים גם כומר פרוטסטנטי ונזיר.
לעומת
זאת יש לציין תופעה נדירה
אחרת: בעוד שבארצות אחרות כמעט רוב
אנשי התיאטרון הם בעלי נטיות הומוסכסואליות,
הרי כמעט ואין אנשי תיאטרון
ישראלים במחתרת בארץ. אם לדרג את
ההומוס לפי משלוח־ידם, הרי הקבוצות
הגדולות ביותר בארץ מצויות בין העתר
נאים, אנשי קול־ישראל, ציירים ורקדנים.
מספר הומו־סכסואלים עובדים על אוניות
ומטוסים, והם שיוצרים למעשה את הקשר
עם חוץ־לארץ.

שניים כמצכ עדין

אויבי

הנוער

מחלות המין
(מהדורה שניי*)

מאת חזי׳ד מרדכי זיידמן

ז׳קלץ ריכזה את מכטיה כמיטה הגדולה. סמלה שככה
עליה ללא תנועה, ערומה כליל וחיוורת כסיד. כרגע הראשון
נדמה היה לז׳קלין שהיא מתה. רצועות המלקות הוורידו על
כיטנה וגכה. עיניה היו פקוחות לרווחה ומכטיה נעוצים
כתקרה ללא תנועה. דם זכ מאיכריה המכווצים ונספג כמיטה.
פיה היה פעור לרווחה כמו כזעקה אילמת...

מאת: קים רוקמן

האכזרי ביותר מבין ספורי מחנות השבויים
הנאציים _ שפורסמו עד כ ה...
מתובל בריאליזם מחריד ומסמר שיער...
ס מעורר בקורא את הזעם התהומי למקרא מע שיהם
של חיות אדם...
מוגש ע״י הוצאת ״ים־סוף״(״ינשוף״) ,ההוצאה שהגישה
לך את הספרים המזעזעים בנושא זה :״סטאלג 13״
למייק באדן ו״סטאלג 217׳׳ לויקטור בולדו־,..
הספר הריאליסטי שזיעזע את הקורא הישראלי, הופיע
בימים אלה והולך ואוזל במהירות מדוכני העתונים __
כימים הקרוכים תופיע מהדורה חדשה.
הפצה ראשית . :שלה״ ,רח׳ הגדוד העברי ,64ת״א, טל 34496 .

^גי ש ה הליבראלית אל ההומו-סכ-
|| סו א לי ם בארץ הצדיקה את עצמה עד
כה. פרט לרצח הדוקטור שיפטר, ולמקרה
של צבר שהועמד לדין על שניסה לסחוט
כספים מכומר יפואי עמו קיים מגע מיני,
מעטים הם מקרי הפשע על רקע זה. חברי
המחתרת המתעניינים בקטינים הוא נמוך
מאוד, כמעט אפסי, והמריבות הפנימיות
הפורצות בין חבריה אינן מגיעות, בדך
כלל, לידיעת המשטרה.
לא מכבר אירע מקרה שאחים, שנודע להם
כי אביהם הוא הומו־סכסואלי פעיל, פרצו
למסיבה של הומוס והיכו את האב מכות
נאמנות. אבל בדרך כלל מגיעים הדברים
להתנגשות במקרה שהומו־סכסואליסט פעיל
מנסה לפתות גבר שאינו כזה. בדרך כלל
לא פנו חברי המחתרת בהצעות אל מי
שאינו ידוע כבן מינם. אולם קיימים גם
יוצאים מן הכלל. ידוע, למשל, צעיר ירושלמי,
בנו של מי שהיה שגריר ישראל,
הנוהג להטפל לזרים המוצאים חן בעיניו
ולהציע להם הצעות.
הזרים הנתקלים בהצעה של הומו מסתפקים,
לרוב, בחיוך ומסתלקים. אך ישנם
גם שנפגעים ופותחים מיד בתיגרה.
עד כה לא אירעו שערוריות ציבוריות
על רקע זה. באנגליה, למשל, שם מקפידה
המשטרה מאוד על שמירת החוק, פורצות
שערוריות כאלה לעיתים מזומנות.
השחקן המפורסם ג׳ון גילגוד נידון בשעתו
לחמישה חודשי מאסר על־תנאי אחרי
שנתפס במשכב זכר עם צעיר בן ,18 ורק
לפנג שנתיים נתפס תת־שר המסחר והתע־שיה
במישכב־זכר בגן ציבורי עם חייל
ממשמר־המלכה.
בארץ, כאשר מתגלים מקרים כאלה, משתיקים
אותם מיד. לפני שנים מספר התגלה
אחד ממנהיגי מפלגת סועלים מסו־יימת
בחברתו של הוגה דעות מאותה
מפלגה. השניים נראו במצב עדין בבית־ברל.
הענין הושתק מיד וטושטש.

כיצד נעשה אדם הומדסם־
סואלי? האם אפשר להיגמל
מנטיה זו? איזה השפעות
הכרתיות גורמות לריכוי ה־הומדסכסואלים?
על כף כ־המשך
הסדרה כשבוע הכא.
העולם הזה 1278

גשם של פיח המכסה את הכל: את האדמה,
את ערימות הכרוב, את גג הפח, את הפועלים
ואת עמודי החשמל. היחידים שאינם
מתכסים בפיח הם החזירים עצמם,
השרועים בין מחיצות הבלוקים בנוחיות
שמימית, כשהם אחוזים תנומת־בוקר קלה.
תנומה זו, היא קלה בלבד, כיוזן שמדי פעם
הם פותחים עין אחת וסוקרים בחשדנות את
החרדונים המתחממים בשמש ואת קורי העכביש
המשתלשלים מן התקרה.

חזיר ורעם
מי שרוצה לדעת כיצד התנהלו החיים ב־פומפיאה
לפני שכיסה אותה האפר של
הודזוב, שיציץ לבית דגון או לאזור לפני
שיהיה מאוחר מדי. לא נשאר הרבה זמן
לחכות מפני שהחוק כבר עבר בקריאה
ראשונה ולא נשאר הרבה זמן עד שיתקבל
בכנסת, בקריאה שלישית, החוק לאיסור
גידול חזיר.
השמש זורחת והשקדיה פורחת. נהג
עוצר את המכונית שלו בשולי הדרך ונכנס
לאטליז לקנות ש9ק. פנחס אילון מעמיס
סח מלא עצמות על הטנדר. כלב צהוב
מחטט בגל אשפה וילד קטן מיידה בו אבן.

גידול חזיר זה לא עסק קשה כל כך
כמו שאפשר לחשוב. העיקר הוא שישלמו
בזמן את המסים השונים 1500 :לירות מם
עסק; 4,5אגורות ארנונה מכל קילוגרם;
40—30 לירות מס הכנסה מכל ראש; 12
לירות דמי שחיטה על כל גולגולת, שמהם
מנכות המועצות המקומיות 4לירות ל־

בזכות התיאבון שלו מצליחים להציל את
משה דיין מעודפי הירקות והחלב. אף אחד
עוד לא חשב על זה, אבל החזיר יכול
גם להיות הפתרון הכי סוב לחיסול הפסולת
הרדיו־אקטיבית, שאפילו האמריקאים לא
יודעים כיצד להיפטר ממנה.
ככה חי לו החזיר שנים עשר חודש.
אוכל, שותה ונזהר מ׳טומבילים. לא חולה,
לא מת, ואפילו לא סובל ממיגרנה. רק
לפני כמה שנים היה איזה ענין עם מתלת־הסה־והטלפיים,
וגם זה במקרה. הביאו אילו
פרות נגועות מיוגוסלביה ואחרי ששחטו
אותן והאכילו בבשרן אלפי אזרחים
ישראלים באישור הרופא הוטרינרי. לחזירים
השאירו רק את הפסולת, ודווקא מזה הם
נדבקו. אבל כל זה היה מזמן ולא נחשב.
על האוכל הזה שכל בהמה אחרת היתד,
כבר נחנקת מזמן, גדל החזיר כמו על
שמרים. כל חודש מתווסף לו בממוצע 8

תיה על הכבוד לאחסן דיר כזה. זכור
אפילו המקרה של ראובן שיצ׳ינסקי ואריה
ציטרבאום, שגרשו אותם מראשון־לציון.
אז באו ממועצת אזור ושיכנעו אותם שיתיישבו
במקום. קבלו אדמה בחכירה מהאפוטרופוס
ועשו חיים. עכשיו באים מאותה
מועצה ועושים להם את המוות. משפטים,
סגירת מים, משטרה. אף אחד לא חושב
על הנזק שנגרם. מאיפה תיקח עכשיו המועצה
הדתית את התקציב לבנית מקווה ולתיקון
בית־הכנסת? אפילו בתכנית הכלכלית
החדשה מחבלים.
למה מחבלים? מפני שכמעט עשו יצוא.
נסעו לקפריסין ושכנעו את הקפריסאים לייבא
קותלי חזיר. השכנוע היה קשה מאוד,
מפני שישראל נמצאת באזור נגוע, אבל
בסוף הסכימו.
הקפריסאים היו מוכנים לשלוח מומחה
שישגיח שהבהמות יהיו בהסגר של 20 יום,
כמו שצריך, ומשרד המסחר והתעשיה תמך
בזה. אבל עכשיו בא החוק המחורבן וכל
המאמצים לייצב את כלכלתה של ישראל
ושילובה בשוק האירופי עולים בתוהו. אף
אחד לא מוכן להסתכן בחוזים במצב כזה.
מה יהיה הסוף, אי־אפשר לדעת. בעלי
החזירים אינם מוכנים להיכנע ללא קרב.
לנצרת אינם מוכנים לעבור מפני ששם כל
קוב מים עולה חצי לירה, ולמחתרת אינם
רוצים לרדת. אם המצב יגיע עד נפש, לא
תהיה ברירה, אלא להקים ועדת פעולה ש־תקח
את כל החזירים ( 25.000 ראש) ותעלה
אותם יחד לירושלים לערוך שביתת־שבת
ליד משרדי הרבנות הראשית, או הסוכנות
היהודית.

כ סוי

היחידים שאינם מתפסים כפיה הם החזירים עצמם, השרועים כין מחיצות הבלוקים בנוחיות שמימית
שני חתולים מתעלסים על גג של פח והרעש
מעיר שומר לילה שרק עתה נרדם. טרפיק
במדים חוצה את הכביש. כל אחד מתעלם
מתחושת הסכנה, אף על פי שהיא ממלאה
את האוויר ואופפת את עצי האקליפטוס
כמו ברחש.
מכונית משא גדושה כרוב מסתובבת ימינה
ועולה במעלה הגבעה, עד שהיא נעצרת
ליד מבנה שחור, שחציו התחתון עשוי
בלוקים לא מטויחים וחציו העליון מקורה
בגג של פח, הנתמך על־ידי קורות עץ.
מתוך המבנה נשמע שקשוק של מים. שני
פועלים עם צינורות גומי מזליפים מים
על גוויות חיות וורודות המתרוצצות מסביב.
מכונית המשא נכנסת לחצר ברברס ושופכת
את הכרוב לערימה גדולה. הערימה איננה
בודדת. כל החצר מלאה ערימות: ערימה
של גזר, ערימה של חסה וערימה של גרגירי
שעורה סחוטים ומיובשים. ליד הערי־מות
מתאבך עשן שחור, שמקורו במדורה
של צמיגים ישנים, המחממים שני דוודים
מסריחים בהם מתבשלת ארוחת החזירים.
האר ו חד״ שצבעה עכור ובלתי ניתן להגדרה
מעלה בועות אוויר בוחשות כמו לבה
רותחת בלוע הר־געש: בלם בלם בלם
בלם.
עשן הצמיגים אופף את השמיים ומוריד

עצמן ובכסף הזה מממנות בין היתר גם
את תקציב המועצות הדתיות.
פנחס אילון, בעל הדיר, פורש לפני, ללא
פחד את כל העסק. אם הייתי בא אליו לפני
שבועיים, בטח היה מגרש אותי במקלות.
אבל היום כבר לא איכפת לו. מי שרוצה
לגדל חזירים שיגדל לו אותם לבריאות.
את כל סודות המקצוע ואת כל הקלקולציות
משטח לפני: מתחילים בזה שמוציאים את
הכסף על חכירת שטח אדמה מהאפוטרופוס
ובונים עליו דיר מהבלוקים הכי זולים.
אם נשאר עוד כסף, קונים נסורת עץ
ומלח. בנסורת מרפדים את הרצפה ואת
המלח זורים לחזירים על הזנב, כדי שלא
יברחו. ככד, משאירים אותם שם בלי השגחת
הורים שיעשו אהבה חופשית ואתרי
זה מוציאים את הנקבות המעוברות למכלאה
נפרדת בה הן ממליטות בן 6ל־ 7גורים.
לפי ידיעות בחוצלארץ, מסוגלת הנקבה
להמליט אפילו 14 גורים. אך מפחד הדתיים
עוד לא העיזו. חדשיים יונקים הגורים
חלב־אם ולא עולים בפרוטה. אחר כך
מפרידים ביניהם והפיטום מתחיל. מה שהחזיר
אוכל, יכול להפתיע אפילו את הלקוחות
של המסעדות התל־אביביות. לא
מפריע לו שזה פסולת ולא מפריע לו שזה
עודפי מזון. אפילו מנימייקר הוא אוכל. רק

עד 10 קילו בשר. וכדי שלא ירזה לא
מרשים לו לעשות התעמלות ולא לגשת ל־בית־מרקחת
הקרוב שלא יקנה לו סוכרזית
או בריקל. ככה מטפלים בו עד שהוא
מגיע כעבור שנים עשר חודש ל־ 100 קילוגרם
בערך.
כשהוא מגיע למשקל זה, לוקחים אותו
לבית־המטבחיים ושם מורחים לו צבע על
הגב. כל מגדל מורח את החזירים שלו
בצבע אחר, שלא יבלבלו אותו עם אחרים.
ואחרי השחיטה, ואחרי שמשלמים 12 לירות,
מתחילים לחלק אותו: את הבשר —
לאכילה; את השערות — לתעשית מברשות;
את העצמות — לקמח עצמות; את
השומן — לסבון ואת המעיים — לנקניק.
עם המוצר האחרון יש לפעמים קשיים,
מפני שסוחרים אדוקים בבני־ברק המיצרים
מעיים מלאכותיים מניר ומפלסטיק מתחרים
בהם ומוכרים את תוצרתם — במחיר הרבה
יותר זול — לתעשיית נקניקי החזיר.
עד עכשיו היה הכל בסדר וממש תענוג
היה להתפרנס מזה. למה לא? הרי כולם
התפרנסו מזה! כל מי שהיה בא לפתוח דיר
חזיתם בבית־דגון או באזור או בצריפין,
היה מתקבל מיד בזרועות פתוחות. ויש
מקרים שכל מועצה היתה רבה עם שכנו

נז קי ם

ישבתי ברוול ושתיתי קפה. עבר ילד קטן,
ובתנופה אחת שפך את הקפה על מכנסי.
הנזק המשוער 6.50 :ל״י.
הלכתי עם יואב לבקר את הדודה גולדשטיין.
הסחנו את דעתנו ממנו לכמה שניות,
ומיד טרח מערכת שלימה של כלי
חרסינה סינית היתד, מונחת מנופצת לרגלינו.
הנזק המשוער 187 :ל״י.
נסענו עם אלון לגן־החיות במכונית של
אלי. כשהגענו לפינת פרישמן ועקבנו אחרי
אורות הרמזורים, התחיל אלון לשחק בכפתורים
של הטרנזיסטור ולא הרפה מהם
עד שהנזק המשוער הגיע ל־ 14 לירות. ב־גן־החיות
ניפץ את האקוזאריום באבן והעלה
בזה את הנזק ל־ 32ל״י.
זה, בסך־הכל, יבול של יומיים. אם
נקח בחשבון שבמשך שנה יש 182,5יומיים
כאלה, ובתל-אביב בלבד שורצים למעלה
ממאה אלף ילדים בגיל הדסטרוקטיבי, נבוא
למסקנה שהנזק למשק הלאומי שווה לנזק
הנגרם על־ידי הממשלה במשך תקופת
כהונה שלימה. אך בעוד שאת נזקי הממשלה
מכסה הציבור כולו, מוטל כסוי
נזקי הקטינים על שכם אבותיהם, שרבים
מהם מיעוטי יכולת. אי־צדק חברתי זה לא
יכול לבוא על תיקונו, אלא בדרך אחת:
תחוקק הממשלה חוק, המכריח כל אב לבטח
את בניו בבטוח־צד־שלישי, שיכסה כל
נזק הנגרם על־ידי קטין ו/או על-ידי בא
כוחו.
אני חושב שממשלה הדואגת כל כך נגד
לשון הרע, יכולה גם לעשות משהו, פעם
אחת לפחות, לסובת האזרח.

כה א מר סוסבר אהיגד*
מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך לעתים
יותר מדי תכופות.

—<111111111

ב מדינ ה
(המשך מ ע מוד ) 14

הצעותיו החוזרות ונישנות של הגבר לצאת
לבלות אתו בתל־אביב.
היא לא יכלה לדעת, באותה תקופה,
שהוא חי עם אשד, אחרת, שנפרדה מבעלה,
ומחזר אחריה רק בשעות הסנאי שלו.
תקוסת־ר,בילויים הראשונה של הנערה
היתד, התקופה המאושרת של הזוב. הנסיעה
במונית לתל־אביב היתד, מלווה בביקורים
תכופים באריאנה ובריקודים סוערים
בבארים שונים של העיר. הבילויים
נמשכו לעתים תכופות בחדרו הפרסי של
הגבר, כשצעקות ההורים מסיימות אותם
בשעות הקטנות של הלילה.
יחסים סוערים אלה באו אל קיצם, כעבור
שנה וחצי, כשהשניים נישאו. בתום ארבעה
חודשים נולדה הבת.
מאותו רגע לא פסק הריב בבית הקטן
ברחובות בו גרו השניים. האינטרמצו הקטן
במונית הביא את סבלנותה של האשד, ל־קיצה.
השבוע הגישה הצעירה תביעה לגירושין.
הבעל סירב, מען שהוא אוהב
אותה ואינו חפץ לגרשה .״שיוכיח את זה!״
ענתה הצעירונת, שעברה לגור בבית הוריה
ותבעה מזונות לה ולבתם.

ד ר כי ארם
ח*1ה אס 1רה
שמעו של מלון דן בתל־אביב יצא ברחבי
העולם. תיירים, אשר הממון בכיסם, מרבים
לבוא בשעריו. גם דויד ריכסר 20 יליד
לונדון, הכיר את המלון רב־ד,קומות. אלא
שתחת לבזבז את כספו בו כדייר, החליט
דויד לנצלו כמקור הכנסה.
מפת אגרוף בפרצוף. לנוחיות המתאכסנים
הכשירה הנהלת המלון מגרש-
חניה קטן, מעברו השני של הכביש. היא
אף הפקידה שומר בשער המגרש, שדאג
לכוון את מכוניות התיירים ולהקל על
חנייתם ללא תשלום.
במשך שנים פעל שרות זה ללא דופי.
עד שהחליט דויד כי במגרש חניה קסן זה
טמון מקור הכנסה גדול. מדי יום שישי,
שעה שהשומר הקבוע היה חופשי מעבודתו,
היה דויד מוציא את הכסא מתא־השומר,
יושב עליו בניחותא, וגובה כסף מכל מכונית
שנכנסה לחנות.
ייתכן שהיה מספיק לצבור בדרך זו ממון
רב, אילמלא, יום אחו, הבחין בו השומר
הניצב בפתח המלון. הוא ניגש אליו, ביקש
הסבר למעשיו.
תשובתו של דויד היתד, קצרה וקולעת,
ניחתה בטכת־אגרוף, הישר בפרצופו של
השוער. לקול צעקותיו של הנפגע, נזעק
למקום עובר־אורח, אולם מהר לשאת רגליו
מאימת מטר האבנים שניתך עליו. בחסות
החשיכה נמלט דויד מן המקום.
חנייה ללא תשלום. אולם נבצר ממני
להנזר זמן רב מן המגרש המטיל מטבעות
זהב לכיסו. כעבור שלושה שבועות
חזר והתייצב על משמרתו. הפעם היה השיעי
זהיר יותר. הוא טילפן לניידת, ש־הגיעה
תוך דקות ספורות למקום, עצרה
את דויד.
״מה אתם רוצים ממני?״ טען בפני
השוטרים ,״השומר של המגרש אמר לי
שביום שישי, כשהוא איננו, אני יכול לשבת
במקומו ולקבל את דמי החניה.״
סמל הניידת לא השתכנע מההסבר. הוא
האשים את דויד כחוק, העניק לו חניית־לילה,
ללא תשלום, בתחנת המשטרה.

-!, 1ו 1וזרו>1נ*יו

על וקע משה שכ״י בניו-יווק נוקם רומן

סגר שדאד
ומיס מצר״
חנוך חמד

מאת
י י רב ערם, שש פעמים בשבוע, ו־
> ,פעמיים אחר־הצהרים, פורץ קהל הצופים
באולם פלינזות ברחוב ,45 ברודוואי ב־ניו־יורק,
במחיאות־כפיים סואנות למראה
התפתלויות ר,גוו של נערה ארוכת־שיער וגוף.
הגוף
— עטוף בלבוש דקיק, המגלה
יותר מטפחיים ומכסה פחות מטפח. הבימה
מכוסה יותר: דמויות כהות בגלימות כבדות
ורדידים עבים כורסות סביב הנערה,
ולרגליה התמידות שרוע, הלום־יין, גבור
המחזה שאת ליבו היא מצווה לרכוש, על־מנת
לשחרר את אביה, אוזני, מעונש־המוות
הצפוי לו.
לצידה — עלם שחור־מחלפות־וזקן, המקיש
בתוף — מלהיב ומעודד אותה בקריאות סוערות.
הריקוד
עושה את שלו. עורפה, זה שם
הרקדנית במחזהו של פאדי (מארמי) צ׳יי-
פסקי, גד עון, נלקחת אל אוהלו של מנהיג
הצבא, מנצח בני־מדיין, אביה אינו נלקח
למתת, המחזה מקבל מפנה דרמתי חדש
לקראת המערכה הבאה.

יורשי גדעץ ומדיין

^ מעט ואץ איש באולם שאיננו מ־מהר
להתבונן בתוכנייה בעת ההפסקה
ולזהות את עורפה. כמעט לכל אחד

אף עשרים ואחת שנות חייה הקצרות —
עובדה שעל אמיתותה היא מוכנה להישבע,
אילו נתבקשה לכך.
מה שאינו מוטל בספק ואינו מועמד אף
פעם במיבחן עובדתי, הוא מוצאה של מיס
איג׳יפט, והתוכנייה איננה מתעלמת גם
מפרט זה: היא נולדה ברובע הסורי של
גיו־יורק, להורים ערביים.
המהדרים שבין הצופים יגלו גם את
זהותו של מנחה המחול המזרחי, המתופף
על התוף שאומץ על־ידי ממציאי ריקודי־ישראל
ככלי לאומי. בשולי התוכנייה מצו־יין:
נעימות־עם ותנועה — מאיר עובדיה.
עם כל הרצון הטוב אי־אפשר יהיד, לדרוש
מקהל קוני הכרטיסים של ג ד עון לזכור
את מאיר עובדיה מהופעותיו הקודמות ב־ברודתאי,
כאחד מרקדניה הראשיים של
להקת המחול התימני עינבל. אולם יש
לשער שאילו ידעו מוחאי־הכף עד כמה
נדירה הופעה משותפת זו של ישראלי
בן תל־אביב עם נידיורקית ממוצא ערב־סורי,
במחזה פרי־עטו של יהודי יליד
הברונקס, אודות עברי המנחיל מפלה לבני
המיעוטים בארץ־ישראל — היו לבטח מזכים
את שני השחקנים בקריאות ״הדרן״.

מזל של תימנים

**#יו־ עו ב די ה עצמו אינו רואה כל
^ 1סיבה להתפעל ממיקריות מפתיעה זו.
״לוריין היא בחורה פנטסטית,״ הוא אומר,
תוך הדגשת המלה האחרונה, האהובה עליו

במעיל ישראלי

מופיע מאיר עובדיה, חבר להקת עינבל ל שעבר,
בפתחה תיא טרון פלימות במע רב
ברודוואי. מעליו: חלק מ מודעו ת המחזה.

החי
א ריז ההרמטית: ברמלה, מצא עצמו
תושב המקום כלוא בתוך הסופר מרקט, לאחר
שעובדי חנות הכל־בו עזבו את המקום
לארוחת־צהריים, מבלי שירגישו בו
דו ארחתום: בחיפה, נכלאה אותה שעה
אשה אחרת בבית־הדואר שברחוב הנביאים,
לאחר שהפקידים קיבלו הודעה דחופה מ־וועד־הפעולה
להתחיל בשביתה, נעלו את
הסניף מבלי להבחין באשה מפעל ־
הפרס: ברחובות, נראה מורה עומד ליד
דוכן מפעל הפיס וקונה עשרות איגרות,
טען, משנשאל, כי הבטיח לתלמידיו 20
אגרות חינם בתנאי ״שיהיו תלמידים טובים״
ה ש לי שיהבובה: בבאר־שבע,
ניסה אזרח להשכין שלום בין שני
גיצים, ספג מהלומת־אגרוף מאחד מהם,
ששברה שלוש משיניו להטכעד
רי ס: בתל־ברוך, משלא מצאה קבוצת נערים
מקום מתאים לעריכת קומזיץ, פרצה
לכיתת בית־הספר הסמוך, ערכה מדורה מחפצי
הריהוט שבחדר.

ל ל 1 1 1 1 1 | 1 1׳ י קוראים העברים הקדומים ב מ חז ה לכבוד
גדעון המנצח (בחזית) ,החוזר מן הקרב,

מ שמאל: שלו שת הי שראלים ה מופיעי ם במחדה — בת־ שבע גרנט, אשר הופיעה בי שראל
ב תי א טרון ה אינ טי מי, מאיר עובדיה בסנדליו התנכ״יים שהובאו מישראל, ו א מנון מסקין.

מוכר שמה של הצעירה, שצלצולו מעורר
את החשד כאילו נגנב מאיזה מחזה מוסיקלי
ישן.
לוריין איג׳יפם טוענת בפירוש שזהו שמה
האמיתי. במיקרים שבהם היא משנה אותו,
היא לכל היותר מסלקת את, לוריין׳ ומוסיפה
לעצמה את הכינוי התמים, מים׳.
ומים איג׳יפט הינד, דמות פופולארית ביותר
על בימות מועדוני־הלילה של ארצות־הברית,
מלאס־וויגאם ועד ניו־יורק, עם או
בלי אלפיים וחמש מאות הדולאר הנרשמים
בהמחאת המשכורת השבועית שלה, ועל

במיוחד .״אנחנו ידידים טובים, ויש בינינו
הבנה נפלאה.״
איך בכל זאת נקלע מאיר למחיצתה של
העלמה מצריים? כמו כל הסיפורים, גם
זה מתחיל ביום בהיר אחד .״יום בהיר
אחד,״ מספר מאיר ,״פגשתי באמנון מפקין
(בנו של שחקן הבימה, הלומד מישחק ב־אולפנו
של לי סטראסברג) ,והוא סיפר לי
על המחזה החדש שהוא משתתף בו, גד עון,
ואמר לי שהבמאי מספש מישהו שייתן להצגה
אופי תנ״כי־ישראלי קדום. הוא שאל
אותי אם אני מוכן לנסות את מזלי. לנסות

אני תמיד מוכן, ומזל כבר הפך, אצלנו
התימנים, להיות שם פרטי. אז מה יכולתי
להגיד מלבד, כן׳?״
״כן,״ אמר גם הבמאי, שהיה לא פחות
ולא יותר מא?8ר טיירון (הסוחר מוונציה)
גאתרי, לאחר שנפגש עם מאיר כבר למחרת
השיחה עם מפקין הצעיר .״הלכתי
אליו,״ נזכר הרקדן בן ה־ ,29״עם המון
רעש בבטן. התרגשתי נורא. אבל הוא היד,
חבוב לאללה. ישב אתי בתיאטרון והסביר
לי על מה המחזה מבוסס, ומה בדיוק צריך
לעשות, ואחר־כך שאל אותי מה אני חושב
שאני יכול לעשות אמרתי לו שאעשה
כמיטב יכולתי. להגיד את האמת, לא היה
לי כל־כך קל להבין את האנגלית שלו, אבל
ביקשתי שיתן לי לקרוא את כתב״היד, שהיה
לא הרבה יותר קל מהאנגלית של גאתרי,
ובלב התפללתי שיקרה לי אותו הנס שקרה
לגדעון בתנ״ך
נם או לא נס — אבל כבר בחזרה הראשונה,
שערך מאיר באותו יום עם
חברי הלהקה, נחה עליו מין רוח תנ״כית.
קריאות כמו ״לאלוהים ולגדעון הו,
אלוהי ישראל!״ ואחרות ברוח זו, המשובצות
לכל אורך המחזה, החזירוהו בבת־אחת
אל בית־הכנסת השכונתי, אשר בו
היה מבקר קבוע, ואל שבילי כרם־התימנים,

ביו ישראלי וערביה
בו גדל מאז הובא לתל־אביב מעיר מולדתו
ג׳יבוטי, אשר בסומאלי הצרפתית מול תימן,
בגיל שנתיים.
המחזה משחזר את פרשת גדעון ונצחונו
על המדיינים בעזרת שלוש־מאות חייל, תוך
כדי׳ שילוב רמזים פילוסופיים מודרניים ב־סיגנון
התנ״ך, אותו חיקה צ׳ייפסקי בהצלחה
לא־מבוטלת. גדעון מוצג בו כאוויל
כבד־גוף ולשון, ההופך מושיע לעמו בעידודו
של אלמוני שהוא אלוהים עצמו
(אם כי התוכנייה מרשה לאנשים דתיים לראות
בו מלאך בלבד, אם רצונם בכך).

שישליק עס ערביה
*יי• אשונה צריף היה מאיר לעבוד
1עם קבוצת שחקניות על קטעי קינה
ותפילה, הפזורים על פני שתי המערכות
במחזה.
״הן פחדו לפתוח את הפה בהתחלה,״
מחייך הצעיר השחרחר בביישנות ,״והיו
מדברות בשקם ובעדינות, עד שהסברתי להן
שזה לא סאדיסון אבניו אלא כפר קדום של
עובדי אדמה בארץ־ישראל, והראיתי להן —
ככה בוכים בישראל, ואז הן תפסו את העסק.
אפילו את תנועותי־הידיים צריך היה
לתקן להן. הן היו מרימות אותן במין
צורה כזאת כאילו הורידו ווילון מהחלון,
ואני דרשתי שיניפו אותן בכוח, כדי
לבטא את התחושה של נשים פשוטות,
כפריות. לאט לאט זה הלך.״
מאיר נקרא להרקיד ולהנעים את המחזה
ברוח תנ״כית־ישראלית ממש שבוע לפני
שהלהקה סיימה את החזרות, אחריהן עמדה
לצאת לחודש־ניסויים (נוהג מקובל בתיאטרונים
המסחריים של ברודוויי, אשר כולם
מקפידים לקיימו: על מנת להבטיח שההצגה
הבאה אל בימת הגדולה בערי העולם לא
תיקטל באכזריות על־ידי מבקרי העתונות,
מוציאים אותה תחלה ל״הרצה״ באחת
מהערים הקטנות יותר בסביבה, ושם בוחנים
המחזאי, הבמאי והמפיק את תגובות
הצופים ועל־פיהן משנים אתי כל הדרוש
ואם על־ידי
שינוי, אס על־ידי קיצורים
הוספות נחוצות) בפילדלסיה.
לא היה לו, איפוא, זמן רב לתימרונים,
והוא נאלץ לעבוד בקצב מטורף, לא רק
בתיאטרון בעת החזרות, אלא בעיקר בחדרו,
בשעות הערב .״הייתי שוכב לישון
עם כתב־היד, קורא את הקטעים לקראת
החזרה הבאה, וממש מוליד את המנגינות
בשבילם. לא הייתי נרדם עד שלא ידעתי את

מ / 8 ״ 1י מ מדגימת מיס איג׳יפט הערביה ריקוד ״י שראלי״ סוער, כ שעובדיה
*1 1 1
1 1 1הי שראלי עומד מאחוריה ומכה בתוף. הרקדנית עטופה רק בצעיף 111 שקוף, המבליט את כל ח מו קי גופה העירום, שלא כולם שייכים לה. לצורך ה מחול החצוף
בלבו ש הח שוף מוסיפה מיס מצריים כמה אביזרים בולטים והכרחיים ל תי קון הזוויות הקהות.

המנגינות׳ בעל־פה ׳ולמחרת, כשרק הייתי
מתעורר, הייתי מנסה לחזור עליהן ולראות
אם לא שכחתי, ואז הייתי מביא אותן לשחקנים
ומלמד אותם.״
באחת החזרות פגש במיס איג׳יפט .״אמרו
לי — זאת ערבייה מסוריה. תיכף התיידדנו.
היא יודעת לרקוד ריקודי־בטן בצורה פנטסטית.
את עינבל לא הצליחה לראות, אבל
שמעה עלינו, והיא נורא רוצה לבוא לביקור
לארץ. אמרתי לה, תפאדל, תהיי אורחת
שלי.׳ בינתיים אני האורח שלה. אנחנו
הולכים יחד עם חברים למסעדות ערביות
לאכול שישליק וקבב, ולראות ריקודים מזרחיים,
והיא אפילו ביקשה ממני שאלמד
אותה עברית.״

זקנו של מם קץ־זוטא

ךףזן 1ך

השנייה ניצב
הישראלי לבין

עומדים הערביה והישראלי שוב בידידות. נדחה כאילו אלוהים שולח בהט
מבט זועף. אלוהים ב מודעה הוא ה שחקן הדגול פרדריק מארץ׳ .ב מודע ה
דוגלאס קאמפל, בתפקיד גדעון. נראה, שאינו דואה פסול בידידות בין
צאצאת המידייניס. גם ב מ חז ה מופיע גדעון בד מו ת גבר אנו שי וסלחני.

**לבד אמנץ מפקין, המופיע בהצגה
בניצב עם זקן טבעי, שנותר לו מן העת
בה ד,שתף באחת מההצגות הנסיוניות ב־ניו־יורק,
מאיר הוא היחידי שאינו נזקק
לעטר את פניו בזקן מלאכותי. שלו נשאר
עוד מימי עינבל, אותם הוא זוכר בגעגועים.
גם האיפור, שהוא חובה בלתי־נעימד.
לגבי יתר המשתתפים, הנאלצים לכסות
את פניהם וגופם החצי־מעורטל בצבע כהה,

מיותר על עורו, ואפילו הסנדלים התנ״כיים
הנעולים לרגליו הם מהארץ.
״מחזה חנ״כי, אז סנדלים תנ״ביים, ובכלל
— טוב לדרוך בנעליים ישראליות.״
עם אולמות מלאים מפד, אל פה, צפוייה
לו למאיר עובדיה תעסוקה מלאה לזמן
ארוך. אולם אין זו תעסוקתו היחידה. כרגע
הוא מתכונן במרץ לקראת נישואיו עם
ארושתו, שילה, נערה בת העיר סינסינאטי
במדינת אוהיו, אותה הכיר בעת סיור־הופעות
בקיץ האחרון, במחנוודנוער יהודיים.

השנה השניה שהוא לומד בבית־הספר
למחול מודרני של מרתה גרהאם, ממנה
זכה לגימלה .״מחול מודרני או מזרחי —
מן המקור אי־אפשר לברוח, ואני לעולם
לא אשכח את היסודות האיתנים שניתנו לי
על ידי שרה לוי־תנאי. אצל מרתיד. אני
רוכש ידיעות כלליות על הריקוד. מה
שלא יהיה — תמיד אעסוק בריקוד. אם
כרקדן ואם ככוריאוגרף. בינתיים — צריך
ללמוד וללמוד הרבה,״ מסכם מאיר בטרם
ינוע בסיגנון מערבי ביותר לכיוזן התיאטרון.
צפויות
לו עוד שתי הצגות, ואולי אפילו
ארוחה משותפת עם הארוסה מסינסינאטי והעלמה
מצריים, במסעדה מזרחית. מאעלש.